Ayin Zokher

Sefaria · Reference > Encyclopedic Works · 776 sections

Letter Resh.14
יד. רב הונא ורב יהודה. יש לפסוק כרב יהודה כסף משנה פ"ד דנדרים דין י"ד ושכן פסקו הרא"ש והר"ן עד כאן לשון הרב יד מלאכי אות תר"ח. ומכי חזיתנהו להני מילי הוקשה לי טובא דרב הונא גדול מרב יהודה דאשכחן בקדושין דף ע' דאזל לקמיה רב יהודה ובעי מיניה אי ליזיל לגבי רב נחמן. ורב הונא גדול שבתלמידי רב. ובשילהי משקין אמר רבא חכמתיה דרב הונא ויהבו לי. ואלו גבי רב יהודה אמרו בברכות ותעניות כל תנויי דרב יהודה בנזיקין וכי מטי וכו'. ומוכח דחכמתיה דרב הונא יתירה על רב יהודה: וכאשר דמיתי כן הוא דנסחא מוטעת נזדמנה לפני הרב יד מלאכי בכסף משנה והוא ט"ס וצ"ל רב נחמן ורב יהודה כמבואר בש"ס דנדרים דף י"ד וט"ו דהפלוגתא היא בין ר"נ לרב יהודה. וכתב שם הרא"ש דרב יהודה גדול בחכמה מרב נחמן ע"ש. ומדברי הר"ן שם דף ט"ו ע"ב ליכא למילף מידי אפילו לגבי רב נחמן משום דיהיב טעמא דהלכה כרב יהודה משום דשקלו וטרו בש"ס אליביה הא לאו הכי לא פסיקא להר"ן דהלכה כרב יהודה לגבי רב נחמן. וקצת סמך יש לדעת הר"ן דבמציעא דף ס"ו משמע דרב נחמן היה מחזיק עצמו גדול מרב יהודה ע"ש: ולפי גירסתנו בש"ס אין צורך להני טעמי דהרא"ש והר"ן כי הא מילתא דרב יהודה בשם רב אמרה וא"כ הוו תרי לגבי ר"נ ונוסף על זה גדולת רב דהלכתא כותיה אף לגבי שמואל רביה דר"נ באיסורי. אלא דהרא"ש והר"ן לא גרסי כגירסתנו. ובכסף משנה דפוס חדש הגירסא רב יהודה ור"נ. וכ"כ בבית יוסף סימן רי"ג ושם הביא הגירסא אמר רב יהודה אמר רב וכן בבית חדש שם וכתב דהלכה כרב יהודה אמר רב ולא העי"ר דמהרא"ש והר"ן מוכח דלא גרסי הכי כמדובר:
Letter Resh.15
טו. רבנן. זמנין דתנן וחכמים אומרים אע"ג דרבנן פליגי ומתניתין חד תנא אלא דבמאי דתני האי תנא בדבריו מודו ולא פליגי אלא במאי דמשמע מדיוקא דהך תנא משום הכי תני לה בלשון חכמים. הריטב"א בחידושי קדושין על דף כ"ג מהש"ס במ"ש ג' מחלוקות בקנין עבד כנעני משם הרמב"ן:
Letter Resh.16
טז. ראשי תיבות. אין דרך בעל הספר לכתוב ראשי תיבות כי אם דבר שהוא מורגל או שהזכירו שם פעם ופעמים כנה"ג י"ד סימן כ"ח הגהת ב"י אות ל"ז משם רש"ל בים של שלמה פרק כיסוי הדם סימן ו':
Letter Resh.17
טוב. רבית פחות מש"פ. עמ"ש הרב החסיד קדיש על ארע"א ועיין מה שכתבתי אני בעניי בספרי הקטן פתח עינים בכתובות על דף מ"ו בס"ד:
Letter Resh.18
חי. ר' יהודה ור' מאיר הלכה כרבי יהודה. ואמרינן בהדיא פרק מי שהוציאוהו דרב לית ליה הני כללי וראיתי להרב באר יעקב דף קמ"ג ע"ג שהקשה על מ"ש הר"ן הביאו בבית יוסף א"ח סימן שי"ח דע"כ לא מורי רב לתלמידיו כר' מאיר אלא משום דס"ל דלא אתמר ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר"י אלא מטין אתמר אבל אנן דקי"ל הלכה אתמר נקיטינן כר' יהודה עכ"ל ותימא דמבואר שם דרב לית ליה הני כללי וכתב שם הרב באר יעקב דאשתמיטיתיה סוגית עירובין עיין שם. ומלבד שהוא בבל יאמר על הר"ן דאשתמיטיתיה סוגית עירובין. עוד יש לתמוה כי הנה הרב באר יעקב נראה דלא ראה דברי הר"ן בשרשם אלא ממה שהביא מרן בב"י אבל הרואה דברי הר"ן עצמם והם בפרק כירה עוד ישוב יתפלא דכתב אלא מטין אתמר כדאיתא בעירובין ע"ש הרי דמזכיר סוגית עירובין עצמה ואתמהא מי ששנה זו לא שנה זו. איברא דאינם דברי הר"ן עצמו רק כתב כן משם אחרים כאשר יראה הרואה בדברי הר"ן ומ"מ הדבר קשה דהר"ן הו"ל להשיג על דבריהם: ולפי מ"ש הריטב"א בחידושיו לעירובין שם דהיכא דאשכחן לרב שפוסק הלכה נגד הכלל אין לפסוק הפך רב דהא אסיקנא דהני כללי לאו מילתא פסיקתא נינהו אלא היכא דאתמר אתמר א"כ במאי דפסק רב אפשר דמודה ר' יוחנן וכו' ע"ש ואני בעניי הבאתי דבריו ז"ל לעיל מערכת ה"א אות מ"ג וכתבתי שם דכמה זמנין פסקו הפוסקים הפך הכלל מכח דרב פסק הכי ודעתם כדעת הריטב"א. ולפ"ז לא סליק האי טעמא דכתב הר"ן משם אחרים דרב מורי לתלמידיו כר"מ משום דלא סבר דהלכה כר' יהודה לגבי ר"מ. דאיברא דרב הכי ס"ל. אמנם אנן כל דלא אשכחן בפרטות דאיפסיקא הלכה בדין הפרטי ההוא דלא כרב אנן נקיטינן כרב דדילמא ר' יוחנן מודה בפרט זה דהיכא דאתמר אתמר וכו' כדבר האמור: שוב נזכרתי דבאחורי תרעא דף ק"פ ע"ג רמזתי דברי הבית יוסף סימן שי"ח ולפי המשוער אצלי כיונתי להקשות קושיא הנזכרת דכמה זמני אני רומז דבר שיש לו עיקר ברמז קטון לפי העת כי נחליתי או הכביד נחוצת"י ואני סומך להרחיב הדברים אח"כ וחליף שעתא. ולא נפקא מידי בזה אכן דק קנה זה אשתמוטי קא משתמיט להגיד לאדם. וה' ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו ומיניהו דרבנן ומיני יתקלס עילאה ויזכנו לכוין אל האמת לשמו ולשמה תורת אמת כי"ר:
Letter Shin.1
א. שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. אני בצדק אחזה את הי"ד הגדולה יד מלאכי לרבין חסידא אות יתר"ו דמייתי דברי הרא"ש פרק הגוזל קמא שתמה על הרי"ף דסבר דמדשקיל וטרי תלמודא ושמואל היכי משדר וכו' הלכה כשמואל והקשה מחולין דף י"א ור"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בשרא ומפרק גיד הנשה דף צ"ה רב היכי אכיל בשרא וכו' דמאי מקשה להרי"ף והלא בהדיא שם פסק הרי"ף כרב והוא פלא שלא הרגיש שום אחד זהו תורף דבריו הלא בספרתו נפלאות מתורתו: והפלאה זו איני יודע מה היא הלא מראש אביא דברי הרא"ש שם פרק הגוזל וז"ל וסבר רב אלפס מדקאמר גמרא אלא שמואל היכי משדר ושקיל וטרי גמרא וכו' ואיפכא נראה לי דמדקאמר גמרא שמואל היכי משדר מכלל דלית הלכתא כותיה כדאמרינן פ"ק דחולין ר"מ דחייש למיעוטא היכא אכיל בשרא וכן גבי בשר שנתעלם מן העין דאסר רב אומר גמרא ורב היכי אכיל בשרא משום דאנן לא קי"ל כרב קאמר ורב היכי אכיל בשרא וכו' ע"ש. עין רואה ואזן שומעת דהרא"ש לא הקשה על הרי"ף אלא הוא מביא ראיות לדבריו למ"ש ואיפכא נ"ל דמדקאמר שמואל וכו' כדאמרינן פ"ק וכו' ושפיר מייתי ראיה ממ"ש ורב היכי אכיל בשרא לדעתו דלא קי"ל כרב כמ"ש פרק גיד הנשה וסמך על מ"ש שם דשם הביא דברי הרי"ף ואח"כ כתב דעת רש"י והוא שם הביא ראיה מדקאמר ורב היכי אכיל בשרא דהוי כההיא דפ"ק ע"ש. והמדקדק הטב בנועם שיח דברי הרא"ש דאדרבא הוא נרגש מההיא דפרק גיד הנשה ותירצה כלאחר יד ואפרש שיחותי אמרנו נבא העי"ר דהול"ל הרא"ש כדאמרינן פ"ק דחולין ר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בשרא ופרק גיד הנשה ורב היכי אכיל בשרא ותו לא על דרך שכתבה לאותה שאמרו פ"ק דחולין. אלא הכי כונתו דעיקר ראיתו מההיא דפ"ק דהדבר ידוע דלא קי"ל כר"מ דחייש למיעוטא ולכן קיצר בה ולא כתב אלא כדאמרינן פ"ק דחולין ר' מאיר דחייש למיעוטא היכי אכיל בשרא ותו לא. והשתא כדי שלא נקשה עליו דהרי פרק גיד הנשה אמרו ורב היכי אכיל בשרא והיא הלכה לזה אמר וכן גבי וכו' אומר גמרא ורב וכו' משום דאנו וכו' כלומר לא תסבור דהלכה כרב כמ"ש שם הרי"ף ואפ"ה אמרו ורב היכי אכיל וכו' והן נסתר זה דהרי מצינו לשון זה אף בדבר שהוא הלכה לזה אמר דלא היא אלא גם שם אמר לשון זה משום דלא קי"ל כרב. והיינו טעמא דהאריך בזו ולא כתבה בקיצור כההיא דר"מ חייש למיעוטא משום דבזו יש חולקין ואדרבא לא כתבה לסייועיה אלא כי היכי דלא תיהוי תיובתיה כן נראה לי ההדיוט ברור. ועיין בים של שלמה פרק בתרא דיבמות סימן ב':
Letter Shin.2
ב. שנאמר. כתב רבינו בצלאל בכלליו כ"י לפעמים אומר שנאמר ולא קאי למאי דסליק מיניה בפרק יש נוחלין ולא נתחלקה בכסף שנאמר בין רב למעט. האי שנאמר ארישא קאי שאמר שלא נתחלקה אלא לי"ב שבטים. הראב"ד בחידושי בתרא:
Letter Shin.3
ג. שמע מינה. אע"ג דמסיק בגמרא שמע מינה זמנין לא קי"ל הכי. נמקי יוסף פ"ק דיבמות. רבינו בצלאל בכלליו כ"י:
Letter Shin.4
ד. שמע מינה. כי קאמר גמרא ש"מ הכי והכי ולא קמהדר זמנא אחריתא למימר שמע מינה לא הויא מסקנא דתלמודא הכי עד דאמר ש"מ זמנא אחריתי רבינו יונה בעליותיו לבתרא פרק יש נוחלין על ההיא דש"מ אפילו בבריא דף קל"א ע"א. רבינו בצלאל בכלליו כ"י:
Letter Shin.5
ה. שנינו. כתב הרב תוספת י"ט פ"ק דאבות משנה ב'. דלשון שנינו נאמר אמתניתין ומתניתא ולא על מימרת אמוראים. ומדברי הרב המבי"ט בתשובותיו בראשון סימן קנ"ו משמע דגם על בריתא לא יצדק לשון זה. וכתב הרב תי"ט פ"ט דבכורות משנה ה' דהראב"ד בהשגות פ"ג דאיסורי מזבח דין יו"ד דכתב מ"ט לא תני יתום אמתניתין קאי דאי על הרמב"ם לא קאמר לא תני:
Letter Shin.6
ו. שבחוהו. לא שייך אלא בדבר שאין בו מכשול כלל. שיטה מקובצת למסכת כתובות פרק שני דף ח' ע"א דפוס קושטנדינה:
Letter Shin.7
ז. שקולים הם ויבואו שניהם. תוספות יבמות דף ק"ג ריש ע"ב. ואתה תחזה למהרש"ל אכיף ימא רבא ים של שלמה שם פרק מצות חליצה סוף סימן א' שהביא ראיה מדברי התוספות לדרשת מעיני פרט לסומין ולמחזי רוקא. ולקוצר דעתי לא דמו כאשר יראה המעיין:
Letter Shin.8
ח. שכר ברכה. רחמנא אחזי לן בארעא"י תרי ארעת"א סמיכת"א ארעא דרבנן עפרא דארעא שניהם המלכים הם המדברים בפרט זה מרום מראשון הרב החסיד מליא כל ארע"א זיו יקריה אות תרכ"ז הביא לנו דכתב מהרש"ל דשכר ברכה דאמרו בחולין דהוי עשרה זהובים דבמצוה דרבנן פטור ועפ"ז תירץ הרב ש"ך ח"מ סימן שפ"ב דחשיב פה"ג ולא הטוב והמטיב דהוי דרבנן ועל זה הקשה מורינו הרב מהר"א יצחקי ז"ל דגם ברכת פה"ג דרבנן וכו' ע"ש באורך. ועל זה כתב הרב המפורסם בעפרות זהב לו אות פ"ב לתרץ דברי הש"ך דברכת הטוב שלא נתקנה כי אם לאחריה מקריא מצוה דרבנן משא"כ ברכת פה"ג דנתקנה לפני ההנאה דאסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה אינה נקראת מצוה דרבנן ונוטל עשרה זהובים משום הברכה עכ"ל: והאר"ש תענה כי אני בעניי כתבתי בענין זה באורך בספרי הקטן שער יוסף בסופו סימן ז' וברכי יוסף א"ח סימן תל"ד ומחזיק ברכה י"ד סימן כ"ח ופתח עינים בחולין על דף פ"ו ובמקומות אחרים והעליתי בעניותי דלא כמהרש"ל והש"ך דאין חלוק בין מצוה דאוריתא לדרבנן והוכחתי כן מדברי התוספות והרא"ש והרשב"ץ ח"ג סימן קנ"ו עש"ב. ועל קושית מורינו הרב מהר"א יצחקי על הש"ך הניפותי ידי בשער יוסף ומחזיק ברכה. ומה שתירץ הרב המפורסם בעפרות זהב לקוצר דעתי לא נהלמו לי דבריו דודאי ברכת בפה"ג דרבנן ואין בזה ספק. והא דאסור ליהנות מהעה"ז בלא ברכה הוא דרבנן. ואם כונתו דבמצוה דרבנן גופה הרב ש"ך מחלק בין כשהברכה לפניה ובין ברכה לאחריה. גם זה לא שמיע לי דמאן פלג במצוה דרבנן. ותו דהרב ש"ך כל כי הא הו"ל לאודועי ולחלק בין הנושאים כיון דכלם מדרבנן ודוק הטב:
Letter Shin.9
ט. שהיה כבר. הכי אמרו בגיטין דף מ"ב מאי עבדי שהיה כבר. ומהרימ"ט בתשובה בח"א סימן קכ"ג הקשה על מ"ש והשימותי את מקדשכם אף כשהם שוממין בקדושתן עומדין ונימא מקדש שהיה כבר ותירץ ע"ש והר' מהר"י אלפאנדארי במוצל מאש דת סימן מ"ג הקשה בזה ממקומות אחרים ועיין בספר שבות יעקב חלק א' בקונטריס פאר יעקב סוף ברכות ע"ש:
Letter Shin.10
יוד. שנה עליו הכתוב לעכב. משתכל הוית כעיני עבדים אל י"ד אדוניהם אשור"ה נא ואראה להרב החסיד בספרו נהד"ר בקדש יד מלאכי באות תרי"ח כתב בכתב יד"ו וז"ל שנה עליו הכתוב לעכב לא בעינן אלא בקדשים אבל בכלהו אינך מילי בחד קרא סגי לעכב כ"כ הכריתות והתוספות ריש פרק התכלת דף ל"ח ובפ"ק דפסחים דף י"א ריש ע"א וכו' אכן ראיתי להרב נמקי יוסף פרק השואל שכתב גבי הפרת נדרים ושאלה בבעלים דשנה הכתוב לעכב וכו' ולפי כללין לא היה צריך לזה עכ"ל: והנה מדברי התוספות פ"ק דפסחים מן הבא ביד"ו של הרב הנזכר שכתבו וז"ל ואין לתמוה מי איכא מידי דמדאוריתא לכתחילה אסורה ובדיעבד שריא דאיכא מילי טובא דבעינן שישנה עליו הכתוב כגון קדשים עכ"ל משמע לפום ריהטא דאיכא מילי חוץ מקדשים דשנה הכתוב לעכב דכן כתבו דאיכא מילי טובא כגון קדשים ולשון זה מוכח דאיכא מילי בר מקדשים כמבואר נגלה אל עין הקורא וא"כ התוספות בפסחים סברי כהרב הנמקי דגבי הפרת נדרים ושאלה בבעלים כתב דשנה לעכב. ויש להרגיש על הרב יד מלאכי דמשוה תוספות דפסחים עם תוספות דמנחות ודייק על הרב הנמקי. והרי התוספות בפסחים לא סברי כתוספות דמנחות ואתו התוספות דפסחים כהרב הנמקי. ובמקום אחר כתבתי בענין זה בס"ד:
Letter Shin.11
יא. שמעון בני חכם. דאמר רבינו הקדוש פרק הנושא בשיטה מקובצת שם הביא מרש"י במהדורא קמא דפירש חכם אב ב"ד. ויש להרגיש דבשילהי הוריות קאמר ר"מ חכם. ור' נתן אב בית דין ואע"ג דהקדים ר"מ חכם לר' נתן אב"ד מ"מ שם מבואר דכבוד אב"ד יותר מחכם ומוכח דאין פירוש חכם אב בית דין. והרב יפה מראה סוף בכורים פירש חכם הוא הגדול שבחכמים שנושאין ונותנין עמו בהלכה ויודע טעמי תורה ויושב לשמאלו של הנשיא עכ"ל ועמ"ש הרב הרמ"ך אות דרכ"ת בי"ם:
Letter Shin.12
יב. שלוק. הרב החסיד מר ניהו רב"ה בארע"א אות רב"ת כתב וז"ל כתבו הפוסקים דשלוק הוא בכלל בישול לענין בשר בחלב ואסיר מדאוריתא ואע"ג דהנודר ממבושל מותר בצלי ובשלוק התם שאני דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם עכ"ל: ודע דיש מבוכה גדולה בענין זה בסוגיות בבלי וירושלמי ודברי הפוסקים וסברות מתחלפות ופסקי הרמב"ם ולאו מילתא פסיקתא היא כדמוכח מהרב הנזכר דדוקא בנדרים וכו' ואני בעניי עמדתי קצת בזה בספרי הקטן מחזיק ברכה י"ד סימן ב"ן ובקונטריס אחרון שם וכי תאוה נפשך למען דעת שרשן של דברים וספרי האחרונים דשקלי וטרו בזה עיניך תחזינה מישרים ומשם באר"ה:
Letter Shin.13
יג. שריפת תרומה טמאה בי"ט. כתבו התוספות פ"ב דשבת דף כ"ה ד"ה כך אתה וצידדו שם התוספות לומר דאין עשה בשריפתה אלא מדרבנן משום דדמיא לקדש א"נ איכא עשה בשריפתה מדאוריתא משום דאקרי קדש עד כאן לשון הרב החסיד בארעא דרבנן מ"ב אות טו"ר: ודע דפרק כיצד צולין דף פ"ב ע"ב אמרינן דקדשי קדשים וקדשים קלים גמרא גמירי לה דבשריפה ופריך והבשר אשר יגע וכו' למה לי ומשני סד"א וכו' ע"ש וכתבו התוספות תימא לרשב"א וכו' ואם תאמר ונילף ק"ו מתרומה דבעי שריפה וי"ל משום דאיכא למפרך וכו' ע"ש וראיתי להרב שער המלך שנדפס חדש ממש שבריש פרק י"ט מפסולי המוקדשין הקשה על דברי התוספות הנזכרים דלפי מ"ש התוספות פרק במה מדליקין הנז' מאי מקשה דנילף ק"ו מתרומה הא אי לא כתיב גבי קדש טמא שריפה מהיכא ידעינן תרומה עיין בספרו באורך: ולפום ריהטא אפשר לומר דשיטת התוספות פרק כיצד צולין היא דמהא דנפקא לן בשבת דיכול להסיק תרומה טמאה תחת תבשילו מפסוק את משמרת תרומותי א"נ מדכתיב לא בערתי ממנו בטמא אבל תרומה טמאה מבער מינה ידעינן דנשרפת דאי אמרת נקברת וכיוצא הא קי"ל כרבנן סוף תמורה דכל הנקברין לא ישרפו דאין משנין מצותן וה"ה לתרומה אמאי נשרפת אלא מוכח דמצותה בשריפה. וכן תמצא לרש"י ורבינו עובדיה בסוף תמורה שכתבו דתרומה טמאה נשרפת נפקא מהא דמשמרת תרומותי ע"ש והכי סבר רשב"א בתוספות דפרק כיצד צולין ואמטול הכין פריך דנילף ק"ו מתרומה משום דרשב"א סבר כרש"י ורבינו עובדיה דמהתם נפקא תרומה טמאה בשריפה דאין לשנות ממצותה. והגם דיש לחלק קצת בין דין הנקברים לא ישרפו לתרומה מ"מ יש מקום לומר דהסברא הוא לרבנן שלא לשנות מצותה וכמו שנראה מרש"י ורבינו עובדיה כדבר האמור. והתוספות ורש"י והרשב"א בשבת סברי דיש לחלק בין הנקברין לא ישרפו לתרומה טמאה דיכול לשורפה וליהנות ומשו"ה כתבו דמשום דאיקרי תרומה קדש. ואפשר לומר עוד דלרווחא דמילתא כתבו השתא דכתיב בהדיא קרא בקדש. ומיהו לחד שינויא דהתוספות והרשב"א דהוי מדרבנן צ"ל דמחלקין ביניהם ואין ראיה מדשרי להסיקה. כן נראה לכאורה: ואחר זמן רב בא לידי ספר אור חדש להרב הגדול מהר"ר אלעזר נר"ו נכדו של הרב פנים מאירות והוא שיטה על מסכת פסחים ומידי עוברי ראיתי שהקשה על התוספות מדבריהם בשבת כקושית הרב שער המלך ואיהו מפרק לה וצריך לעת פנאי להתישב בדברי הרב נר"ו:
Letter Shin.14
יד. שיננא דקרי ליה שמואל לרב יהודה בכמה דוכתי. יש מפרשים דפירוש שיננא חריף ומחודד ולפי פירוש זה עיין מ"ש בעניותי בספרי הקטן דברים אחדים דף ס"ב ע"ב וע"ג ובספרי הקטן פתח עינים בחולין על דף ק"י במ"ש אי הוית בי ר' יהודה אחוי לך חורפאי כלומר דרב יהודא חריף ותלמידיו למדים ממנו ושם עם החריפים הייתי מראה חורפתי והיתה ניכרת לחריפים ע"ש: ויש מפרשים דשיננא פירושו שיניו גדולים ושני הפירושים הביאם בערוך ופירוש זה השני כתבו בשם י"א וכתב הרב יד מלאכי אות תרכ"ה וז"ל ודע דהך יש אומרים (שכתב הערוך שר"ל גדול השיניים) הוא רבינו האיי גאון שמצאתי בשיטה מקובצת לרבינו בצלאל על כתובות דשם פ"ק דף ס"ה ע"ד שכתב וז"ל כתב רבינו האיי גאון ז"ל שיננא דהוה אמר ליה שמואל לרב יהודה פשוטו בלשון ארמי ששיניו גדולות שכל מי שהוא גדול השינים קרי ליה שיננא. ויש שדורשין אותו ששמעתתיה חריפין כחץ שנון ולא דמי דהכין הוה אלא מיחזיא מילתא דרב יהודה רבון שיניה כמשמעו עכ"ל וממ"ש דהיש אומרים הוא רבינו האיי גאון נראה שהבין שרבינו האיי דוחה פירוש חריף ומקיים פירוש שיניו גדולות. ולפי זה דברי רבינו האיי שכתב ולא דמי דהכין הוה אלא מיחזיא מילתא וכו' הוא דחיית פירוש דשיננא הוא חריף. אמנם לשון הגאון אינו מתישב ולא סליק שפיר דנראין הדברים תפלים ומחוסרי תבלין ואינם מכוונים: לכן נראה לפרש דברי רבינו האיי גאון באופן זה שיתבאר. והן קדם אביע אומר קצת הערות בשני הפירושים האלה כי הנה לפירוש ששיניו גדולים אבא העי"ר דאמאי קרי ליה לר' יהודה שיננא דיש לו שיניו גדולים דזה נראה קצת גנות ואפילו תימא דאין זה גנות דהרבה בני אדם ימצאון שם בבבל כך ושמואל גופיה רבה שיניה כמ"ש בנדרים דף נ' וא"כ לא אפשר דלגנותו הוא אומר במילתא דאיתא בדידיה. מ"מ אם אינו שבח אמאי שמואל לו רג"ל על לשונו לקרותו תדיר שיננא. ולפי פירוש האחר שהוא חריף יש להעיר חדא דאמאי לא מסתפי מעינא בישא דיתנו עיניו בו חביריו על דרך אותה שאמרו פרק הרואה חכימת כולי האי יהבו ביה עינוי ושכיב. ותו דכלהו תלמידי דשמואל ירע בלבבם דרביה אחשיביה לדידיה דוקא חריף. ומהני טעמי יש לפרש פירוש ג' לומר דתרוייהו איתנהו דהיו שיניו גדולות וגם היה חריף. ופנימיות שמואל לכבדו ולשבחו דהיה חריף אך כדי שלא יקפידו שאר החברים אמר לשון זה דהשומע ישמע ויסבור דשיננא הוא דשיניו גדולות ולא תשלוט בו עין הרע וגם לא יקפידו שאר החברים. אך בעצם כונתו לשבחו דהוא חריף: ולכי תידוק תמצא דזה כונת הגאון ז"ל הן הבין במת"ק ודש"ן עדיו והיינו דקאמר ויש שדורשי"ן וכו' וכי תימא דאי פירושו חריף יש שני הרגשות אחד דאמאי לא חייש לעין הרע וזאת שנית דיקפידו שאר חביריו לז"א ולא דמי דהכין הוה כלומר דזה שהוא קורא שיננא ור"ל חריף אינו ניכר שכן הוא. דנראה דמ"ש לו שיננא הוא שיניו גדולות כפשטו אך כוונת שמואל אינו לזה אלא שהוא חריף והיינו דקאמר אלא מיחזיא מילתא דרב יהודה גדלו שיניו כן נראה שהוא כונת רבינו האיי גאון ודוק הטב בלשון רבינו האיי גאון זצ"ל ואין להאריך כי יתן רוחו המעיין ולבבו יבין דזה כונת רבינו האיי זצ"ל:
Letter Shin.15
טו. רב ששת. היה סיני כמבואר בזבחים דף צ"ו ובתוספות בכורות סוף דף נ"ב. והיה גם כן חריף כמבואר במנחות דף צ"ה ועיין בספר חוות יאיר בכלליו:
Letter Shin.16
טז. שעה. הוא זמן מועט ולאו דוקא. רבינו יונה ריש פרק אין עומדין וכ"כ הרב שפתי כהן י"ד סימן שצ"ט ומ"ב סימן ע"ד והתוספות בגיטין דף ע"ה ע"ב ד"ה ורמינהי כתבו דיום אחד לאו דוקא אלא ה"ה שעה אחת וכ"כ הסמ"ע סימן ל"ה והרב אליה רבה א"ח סימן ג"ן. והרב משנה למלך פ"ב דאישות דין כ"א כתב דבן י"ג ויום אחד לאו דוקא יום שלם אלא מיד אחר י"ג מקרי גדול. והרב בית יעקב סימן קכ"ב כתב דמ"ש גבי נדרי עינוי נפש ניוול דחד יומא הוא יום שלם. וכבר הרב משנה למלך פרק י"ב דנדרים השיגו דהרמב"ם כתב לפי שעה ע"ש והנני יוסיף דעוד נעלם מהרב בית יעקב דברי רבינו עובדיה ומרן בכסף משנה דכתבו בפירוש דה"ה אפילו שעה אחת ובמקום אחר כתבתי בעניותי בזה על ראיות הרב בית יעקב:
Letter Shin.17
טוב. שתיק משתק. אי אודי ליה או לא חש להשיב עמ"ש מרן בכללי הגמרא דף צ"ח ע"א ועיין עוד מה שכתב שם בדף ק"ד ועמ"ש הרב שבות יעקב בראשון סימן צ"ב ועמ"ש הרב מהר"ר צבי אשכנזי בתשובותיו היקרות סימן קכ"ד מה שחילק בזה ושם הרבה להשיב על הרב שבות יעקב ע"ש באורך:
Letter Shin.18
חי. שכור. הא דקיימא לן שכור אל יורה הוא מדאוריתא. ספר קול אליהו להרב מהר"א ישראל זלה"ה הנדפס מחדש שו"ת בחלק י"ד סימן ג' וע"ש סימן ב':
Letter Shin.19
יט. שוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא. בקונטריס כ"י ראיתי להרב המופלא מהר"ח אבולעלפיא בר דוד זלה"ה שנסתפק באונס שראה שזנתה אשתו ואין עדים בדבר אי אמרינן שוייה אנפשיה חתיכה דאסורא ונאמין לאוסרה עליו. או לא כיון דאיסור לא יוכל לשלחה רביע עליה. ופשיט דאינו נאמן לאוסרה עליו והביא ראיה מדברי הר"ן בנדרים גבי האומרת טמאה אני לך ומדברי רבינו ישעיה בחידושי קידושין עלה דההיא עובדא דיהודית והאריך בזה וזה קיצור תורף דבריו:
Letter Shin.20
ך. שעות מונין לקדשים. וכתב הרמב"ם פ"א דמעשה הקרבנות דין י"ג וז"ל שעות מונין לקדשים ואם הוסיפו שעה או פחתו שעה פסולין כיצד קרבן שמצותו להיות בן שנה אם הוסיף על השנה שעה אחת פסול וכו' וכן בכל הזבחים עכ"ל ומוכח בהדיא דכי היכי דבן שנה פסול אם הוסיף על השנה שעה אחת כן הוא בכל הזבחים ומוכח דכל שהוא בן שתים אם הוסיף פסל ופר שהוא בן שלש אם הוסיף פסל וכן מוכח מדברי הרב קרית ספר שכתב וז"ל אם נכנס בשנה שניה בין שחיטה לזריקה פסול כדאמרן ומינה לכל הזבחים עכ"ל: ומכאן קשיא לי הדל על דבריו של גדול הרב משנה למלך פ"ב דאסורי מזבח דין ו' שכתב דכונת הרמב"ם פ"א דמעשה הקרבנות דין ו' במ"ש יותר על זה הרי הוא זקן ואין מקריבין אותו דלכתחילה אין מקריבין אותו מפני הכבוד ע"ש באורך דמדברי הרמב"ם הנזכרים מוכח שהוא פסול. ועוד הקשה אחד מן החברים דמדברי הסמ"ג עשין רט"ו מוכח הפך הרב משנה למלך ע"ש בדברי הסמ"ג ועיניך תחזינה. ועוד כתבתי בזה על דברי הרב משנה למלך במקום אחר בס"ד:
Letter Shin.21
כא. שכיר בערב שבת. נסתפק הרב הגדול המג"ן בספר זבח השלמים סימן צ"ז דף כ"ח ע"ב אי חייב לפרוע לו יום הששי מאחר דליל שבת לא ניתנה פריע"ה או אפשר שלא יעבור כיון שאינו יכול ואפילו מליל א' ואילך לא יעבור כיון שהלילה ראשונה שהיה מחויב התורה פטרתו. וכתב עוד שם דהגם שלא יעבור הלאו מ"מ עובר על עשה דביומו תתן שכרו. והוסיף עוד הרב לומר לפי מ"ש מור"ם בהגהה דפועלים דידן שאין עושים מלאכה עד הלילה כיון ששקעה החמה עובר. ובע"ש דמדינא אינו עושה עד הלילה א"כ באותו זמן שיוצא ממלאכתו מחויב לגדל פר"ע ואם לאו עובר זהו תורף דבריו: ואשתמיט מהרב ז"ל מ"ש הרב החינוך מצוה תקנ"א וז"ל והשוכר בערב שבת ונדחה מלפרוע השכר בשביל השבת יש לדון בזה שאינו עובר עוד בשל תורה הואיל ואדחי אדחי אבל חייב מדבריהם משום אל תאמר לרעך עכ"ד:
Letter Shin.22
כב. שיכול והלא דין הוא. דקתני בבריתות כתבו התוספות בחולין דף כ"ב דל"ג תרוייהו. אמנם רש"י והר"ן בחידושיו שם בחולין גרסי ליה. והרב הגדול מהר"ש אלגאזי בספר הבהיר יבין שמועה כלל תנ"א הביא ד' פירושים מהרמ"ה בבריתא אחד. ואני השפל כתבתי בעניותי בזה בספרי הקטן שער יוסף דף ס'. והרב כמהר"ר דוד חיים קורינאלדי זלה"ה השיג עלי ואני בעניי השבתי על דבריו הלא הוא בספרי הקטן פתח עינים ח"ב דף נ"ו ע"ג ע"ש:
Letter Shin.23
כג. שם ליווי. אמרו בברכות פרק כיצד מברכין כרם זית איקרי כרם סתמא לא איקרי וכי האי גוונא אמרו בכמה דוכתי כאשר אסף וקבץ הרשב"ץ בתשובה ח"ב סימן ד' וגאון עזינו הרב הגדול מהר"י רוזאניס הובא במוצל מאש דת סימן ז' ופי"א דפרה ופי"ד דנגעים מעיט אזוב שיש לו שם ליווי וחרב מהר"י רוזאניס הקשה דפרק כסוי הדם ב"ש מעיט אפר מכסוי דעפר שריפה אקרי עפר סתמא לא איקרי וב"ה פליג וקי"ל כב"ה והלא זה סותר כל הנהו דוכתי דממעט שם ליווי והרב ז"ל תירץ לזה שני תירוצים. והרב מהר"י אלפאנדארי שם סימן ח' שדי נרגא בתירוציו והמעיין יחזה כי תירוצי הרב מהרי"ר יש להם קיום. ואני בעניי תירצתי לקושיא זו אפס קצהו אתה תחזה בספרי הקטן מחזיק ברכה י"ד סימן כ"ח אות כ"ב. ועיין גו"ר א"ח כלל א' סימן כ"ט. ומתשובת הרשב"ץ הנזכרת ומדברי מהרי"ר ומהר"י אלפאנדארי במה שרצו ליישב תשובת הרב מהר"י קולון ז"ל יש ללמוד לעלמא כמה חילוקים ע"ש ודוק בחון בהם וחקור מהם:
Letter Shin.24
כד. שחד דברים. הוא פלוגתא דרבוותא איכא מאן דאמר שהוא אסור דאורייתא ואיכא מאן דאמר דשחד דברים אינו אסור מן התורה ולא מדרבנן ומהרד"ך בית כ"ו האריך בזה והסכים דכל הנהו עובדי דפרק שני דייני דאמרי פסילנא לך לדינא הוא מדאורייתא. אמנם מפשט דברי הגאון שהביא העטור ודברי התוספות ודברי הרב חקות הדינים נראה דס"ל דאין איסור מן התורה ואפילו מדרבנן אלא מדת חסידות ועמ"ש בבר"י ח"מ סימן ט':
Letter Shin.25
כה. שכר קרקע. כתב הטור בשם הרמ"ה שאינו עובר עליו על בל תלין וכ"כ הרא"ש בתוספותיו וקשה לי דבת"כ שנינו בהדיא דעובר גם על שכירות קרקע. וראיתי בפירוש התוספות על החומש דמייתי הת"כ וכתבו ומכאן יש ללמוד דהשוכר בית וכו' ומשהה שכרו עובר על בל תלין ותלמוד שלנו אין מזכיר קרקעות עכ"ל ואולי דעת הרמ"ה דכיון דבבריתות דמייתי הש"ס הוזכרו כלים ובהמה ולא זכרו קרקע פליגי אבריתא דת"כ והוא דוחק ומה גם דלפחות הו"ל לפוסקים להזכיר ת"כ ולדחותו ודוק:
Letter Tav.1
א. תנא ושייר. לדעת רשב"ם ז"ל כך דרכו של תנא לשייר דבר אחד כמו שנים והא דאקשינן בכל דוכתא מאי שייר דהאי שייר פירושו מנא לך ששייר התנא שום דבר שאתה עושה אותו שיירן והקשו עליו בתוספות שאנץ מסוגיא דחומר בשור מבבור דפ"א דב"ק והם כתבו דלעולם אין לו לתנא לשייר דבר אחד עיין שם בתוספות שאנץ רבינו בצלאל בכלליו כ"י והרב הליכות עולם דף כ"ח ע"א (מיבין שמועה) כתב בפשיטות מדנפשיה כדברי תוספות שאנץ ע"ש:
Letter Tav.2
ב. תנא ושייר. טפי עדיף לאוקומי מתניתין כיחידאה ולא לשבושיה לתנא ולא לאוקומיה כרבים ותנא ושייר דשינויא דחיקא. רבינו בצלאל מהראב"ד בחידושיו סוף פ"א דקמא וכן כתב מרן בכללי הגמרא דף כ"ח משם הרמב"ן והרשב"א ע"ש:
Letter Tav.3
ג. תנא ושייר. לא אמרינן היכא דקתני אלו כן מוכח מהש"ס פ"ק דקדושין דף י"ו וממה שכתב הריטב"א שם. ואני הדל בנערותי הוקשה לי דברי התוספות דזבחים דף פ"ד עם מ"ש בכתובות דף כ"ט וגם דברי הרב בית חדש ח"מ סימן פ"ז ואחר זמן רב נדפס ספר יד מלאכי וראיתי באות תרנ"א שגם הוא נר"ו הקשה כן ואין צורך לכפול הדברים. והתוספות והרא"ש שם פ"ק דקדושין כתבו וז"ל והא אלו קתני משמע כל היכא דקתני אלו לא שייך תנא ושייר ובכמה מקומות תני אלו ואמרינן תנא ושייר ונראה כל היכא דקתני ענינים הרבה אמרינן תנא ושייר אף דקתני אלו עכ"ל ובזה מתורץ מה שהקשה הרב באר שבע גבי ואלו נאמרין מלבד מה שתירץ הרב יד מלאכי דהוי דבר ואיפכו כמ"ש התוספות בכתובות ע"ש ובכללי הגמרא למרן הקדוש דף כ"ח (מיבין שמועה):
Letter Tav.4
ד. תמיהא לי. האי לישנא הוי כאומר תמיהא זו שאני תמיה היינו לשיטתי. וכשאומר תמהני היינו לכל הפירושים. הרב מהר"ם חאגי"ז בספר שתי הלחם סימן ל"ו:
Letter Tav.5
ה. תוספתא. יש בריתות לאין חקר שלא הוזכרו בש"ס הרב עיר וקדיש מהר"ם זכות בפירושו לזוהר הקדוש ח"ג על דף מ"ב. עיין בהשמטה במערכת מ"ם אות מ"ם:
Letter Tav.6
ו. תנא ושייר. אמרינן אף היכא דתני אין בין. תוספות מגילה דף ח'. ועיין מאי דכתיבנא בעניותין בספרי הקטן שער יוסף דף ק"י ושם כתבתי חילוק בזה ע"ש באורך:
Letter Tav.7
ז. תנא בארץ ישראל קאי. הכי אמרינן בש"ס פרק כלל גדול דשבת גבי הזורע והחורש. וכן כתב הרא"ש פ"ק דביצה גבי גלגל עיסה. ומצינו פרק לא יחפור דף כ"ו דמוקי בריתא בבבל. והכי אתמר בביצה דף י"ד הא לן והא להו בדייסא ע"ש:
Letter Tav.8
ח. תלמיד חכם. דבר היתר שאסרו רז"ל לעשותו לת"ח שלא ילמדו ממנו שרי לת"ח לעשותו שלא להחזיק עצמו לת"ח. הכי מוכח מהתוספות מציעא דף ס"ז ע"ב ד"ה רבינא אכל בנכייתא. ועמ"ש אני בעניי בספרי הקטן חיים שאל מתשובותי ריש סימן א' ע"ש:
Letter Tav.9
ט. תיובתא. מאן דאתותב יש מקום לומר דלא הדר ביה ויש לו להשיב למאי דאותבוהו. ברם לבעלי התלמוד נראה להם שהיא תיובתא גמורה ולית לה פתרי. ופתרונו לא שמיע להו כלומר לא סבירא להו. הרב הגדול מהר"י מטראני בחידושיו לקידושין פרק האומר על דף נ"ט במחלקת ר' יוחנן וריש לקיש אי אתי דיבור וכו' ע"ש:
Letter Tav.10
יוד. תא שמע. הרבה בסוגיא אחת ובת"ש ראשון מזכיר הפשטן. כל הת"ש מיניה הוו. כן נראה לדקדק מרש"י שבת דף י"ג ע"א ד"ה ופליגא דר"י ע"ש ודוק:
Letter Tav.11
יא. תסתיים. אע"ג דקאמר הש"ס תסתיים זימנין דלא סמכי רבנן דגמרא עלה. כן כתב הרמב"ן במלחמות סוף פרק במה בהמה ע"ש:
Letter Tav.12
יב. תבעי. בלשון ירושלמי כתיק"ו בבבלי. תמורה סוף דף י"ג ש"ס ורש"י. כלומר דהש"ס דילן קאמר תיבעי ורש"י פירש לשון ירושלמי כמו תיקו בלשון בבלי. ועמ"ש מרן הקדוש בכללי הגמרא דף ק"ח ע"ב ע"ש. [ושם כתב דהאי לישנא תיבעי הוא בנדרים שהלשון משונה והוי כמו תיק"ו. ועיין בנדרים דף כ"א ע"ב דאמרו בש"ס הכי תבעי:
Letter Tav.13
יג. תשמישי המת דאסורין בהנאה. הוא מדרבנן לכ"ע מהרשד"ם בתשובותיו סימן ר' מי"ד וראיתי להרב המופלא מהר"ח בר דוד אבואלעפיא זלה"ה בקונטרס כ"י שתמה על מהרשד"ם והוכיח דאסורין בהנאה מדאורייתא על כל פנים לסברת כמה רבוואתא והאריך הרבה בזה. שוב ראיתי להרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו במערכת אלף על אות ע"ג מארעא דרבנן ותרא אותו אות ל"ג שערער קצת על מהרשד"ם גם אחר זה בא לידינו תוספת דרבנן שנדפס מחדש ובאות רע"ג הקשה על מהרשד"ם מדברי רש"י ע"ש אמנם מהרח"א הנזכר האריך בענין להוכיח נגד מהרשד"ם:
Letter Tav.14
יד. תניא כוותיה. היכא דהוזכרה הבריתא במקום שנחלקו מותבינן. והיכא דבו בפרק לא נזכרו ולא ידעו ושוב הובאה הברייתא לבית המדרש אמרינן תניא כותיה דפלוני וממילא איפריך אידך. כן כתב ראב"ן בספרו דף קמ"ב ע"ד:
Letter Tav.15
טו. תמיה. אם תמה אחד על חבירו אין ראיה מזה שהוא חולק. הרב באר שבע זלה"ה בתשובותיו בתשובה אחרונה ע"ש:
Letter Tav.16
טז. תירוץ. אם במקום אחד תירץ תירוץ אחד ובמקום אחר קאמר שהתירוץ ההוא דוחק ותירץ תירוץ אחר. אין לתמוה על זה דכך דרכן של חכמים כדאמרו בקמא דף פ"ד ע"ב אר"ע משל לצייד וכו' אבל אי סותר לענין הדין הוא תימא. הרב מהר"י מטראני בתשובותיו ח"מ ריש סימן קכ"ד:
Letter Tav.17
טוב. תלמוד לא חייש לפעמים למנקט אליבא דהלכתא. וזה לשון הרשב"א בחידושיו לראש השנה כ"י (וחידושי ר"ה להרשב"א שנדפסו הם קיצור מחידושיו והוא החומש מחידושיו כ"י) אע"ג דקי"ל כר' אבהו דשנים שדנו דיניהם דין אפ"ה יש לומר הכי נסיב לה הכא אליבא דרב אחא וארחא דתלמודא בהכי דלא חייש בכל כי האי למנקט אליבא דהלכתא אלא מאי דמחזי טפי לפשיטותא דמילתא ולכשת"ל דלית הלכתא אלא כאידך דוק מינה כאידך והרבה מקומות איכא דכוותא בתלמודא עכ"ל הרשב"א בחידושיו כ"י ריש פרק ראוהו ב"ד:
Letter Tav.18
חי. תנן. כתב רבינו סעדיא גאון בכלליו כ"י וקראם דרכי התלמוד וחיברם בלשון ערב ויעת"ק משם רבינו בצלאל בכללים שלו כ"י וז"ל צריך אתה לדעת שבין אומרם תנן לאומרם תנן התם הפרש רב והוא שכשאומרים תנן מבלתי שיצרפו מילת התם הם רומזים אל הלכה שבאותו פרק או באותה מסכתא עצמה לא אל זולתה מן המסכתות האחרות. וכשאומרים תנן התם אין כונתם על הלכה שבאותו הפרק או באותה מסכתא אלא אל זולתה מן המסכתות תהיה אותה המסכתא באותו הסדר עצמו או בסדר אחר לא יתחלף המשפט בזה ולשון התלמוד יאמת זה אם ניצולו הנסחאות מהטעות. ואמנם אומרם תנן שהוא נאמר על אותו הפרק הוא ממה שאמרו בתלמוד פרק השותפין תנן המקיף את חבירו מג' רוחותיו וזהו באותו הפרק עצמו רצוני לומר פרק השותפין וממה שהוא נמצא באותה מסכתא עצמה בזולת אותו פרק הוא בתלמוד פרק ד' מיתות תנן אלו הן הנהרגין וזאת ההלכה היא בפרק ואלו הן הנשרפין ממסכתא זו ר"ל מסכת סנהדרין. ואמנם אומרם תנן התם שהוא נאמר על מסכתא אחרת מאותו הסדר עצמו הוא אומרם בתחילת מסכת סוכה תנן התם מבוי שגבוה וזה המאמר הוא במסכת עירובין מסדר מועד עצמו וכן אמרו במסכתא עירובין תנן התם סוכה שגבוה ואמנם אומרם תנן התם על מה שהוא במסכתא אחרת מסדר אחר הוא אומרם בתלמוד פרק השותפין תנן התם אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וזה בפאה מסדר זרעים עכ"ל. והרב הליכות עולם ומרן בכללי הגמרא דף י"א ע"א הביאו מאיזה מקומות נגד הכלל הזה. אמנם אין ראיה מנסחאות שבידינו בדקדוק זה. ואפילו הגאון ז"ל שהיו בידו נסחי דווקני כ"י והיה קרוב לזמן חיבור הש"ס כתב אם ניצולו הנסחאות מהטעות. וכ"ש הנסחאות שבידינו שהורקו מכלי אל כלי בכמה העתקות ודפוסים. ומדברי הריטב"א שהביא מרן בכללי הגמרא נראה שהוא מקיים הכלל הזה ע"ש ועיין להרב באר יעקב דף קמ"ג ע"ג:
Letter Tav.19
יט. תנא דבי ר' ישמעאל. כתב רבינו סעדיא גאון ז"ל צריך אתה לדעת שבקצת מקומות שאמרו תנא דבי ר' ישמעאל רמזו בזה אל תורת כהנים ורובם מזולתה ואם תדקדק זה בתלמוד תמצאם לקוחים מתורת כהנים ומזולתה כפי מה שאמרנו עכ"ל מועתק. רב"א בכלליו כ"י:
Letter Tav.20
ך. תנא דבי אליהו. הרב באר שבע כתב שהוא תנא המוזכר בהקדמת הרמב"ם. ואנכי איש צעיר תמהתי עליו ועל הרב שיירי כנסת הגדולה שהביא דבריו והוכחתי בראיות מופתיות שהוא אליהו הנביא זכור לטוב. והרב החסיד הרמ"ך בספרו הנחמד יד מלאכי אות תרמ"ז הביא משם גדול הרב באר שבע שאינו אליהו הנביא ז"ל אלא הוא תנא וכו' ומשם קטן אנא זעירא שצדדתי שהוא אליהו הנביא ז"ל ע"ש. ואיברא כי בשערי דף ק"ך כתבתי לכאורה. והטעם כי בו בפרק לא באו לידי תנא דבי אליהו וזקוקין דנורא. אמנם אח"כ הן מתוך הספרים הנזכרים הן מטעמים אחרים נתברר לי מאד דהוא אליהו הנביא זכור לטוב וכמו שכתבתי בעניותי בקונטריס אחורי תרעא ושם הגדולים ח"ב אות סמך ע"ש באורך ודוק:
Letter Tav.21
כא. תרי שינויי. היכא דמשני הש"ס. ראיתי בקונטריס כתיבת יד להרב המופלא כמהר"ח אבואלעפיא בר דוד זלה"ה שכתב וז"ל דע דכי נאמרו בגמרא תרי שינויי דנ"מ לענין דינא והתירוץ האחד משמא דאמורא והתירוץ האחר נאמר בסתם דעת הראשונים לפסוק כתירוץ הנאמר בסתם משמא דגמרא. אמנם אם בתחילה משני תלמודא בסתם ושוב חוזר ומתרץ תירוץ אחר משמא דאמורא בהא לא קי"ל כתירוץ הנאמר בסתם. זוהי סברת הר"ש די וידאש הובאו דבריו בשיטה מקובצת למציעא עלה דההיא דפ"ק דב"מ דף יו"ד בנפילה ניחא ליה דליקני ע"ש. ומ"מ הר"ן חולק בזה וסבור דגם בזה שינויא דגמרא עיקר והלכתא כוותיה יע"ש עכ"ל הרב מהרח"א הנזכר: וקיצר הרב קצת בזה ומבואר שם בשיטה מקובצת דהרא"ה פסק כשינויא דר"פ והשיג עליו הר"ן דכיון דפירוקא קמא פירוקא דגמרא לית לן למידחייה מקמי פירוקיה דר"פ וכן דרך הגאונים לפסוק כלישנא דגמרא. ועל זה בא הר"ש די וידאש ליישב דברי הרא"ה וחילק חילוק הנזכר. וכבר מרן דכל רז לא אנס ליה הביא בכללי הגמרא דף ק"ד ע"א דברי חידושי הר"ן למציעא דמייתי דברי הרא"ה והשגת הר"ן עליו ע"ש. והר"ן פרק שבועת הדיינים הביא ממ"ש הרי"פ פרק ערבי פסחים דקי"ל כלישנא קמא דהוא לישנא דגמרא ולא כלישנא בתרא דמר זוטרא וזה הפך הר"ש די וידאש. ושפיר קמותיב הר"ן על הרא"ה. אלא דמ"מ הרא"ה אפשר דבהא ס"ל כמ"ש הר"ש הנזכר ולא סבר כהרי"ף ומזה הקשה בספר חשק שלמה בכלליו אות ל"ד על הרב עדות ביעקב סימן ע"ב דף רי"ב ע"ש באורך:
Letter Tav.22
כב. תבלין. כתבו התוספות בחולין דף ו' ד"ה ואינו חושש שאינן חייבים במעשר וכן כתבו בנדה דף נ' לחד שינויא דתבלין אינן חייבין במעשר ותמה עליהם הרב פרי חדש במים חיים פ"ו דמתנות עניים דדבריהם הפך הש"ס בעירובין דף כ"ט ע"ש:
Letter Tav.23
כג. תנן. זמנין דקאמר על בריתא דתנן וכבר כתבתי לעיל בזה במערכת בי"ת אות י"ב ואות נ'. והן עתה אחר שנדפס קצת מקונטריס זה באו לידי כללי רבינו בצלאל כ"י וכתב וז"ל זמנין דמייתי בריתא וקרי לה בשם מתניתין משום דבמתניתין רמיזא א"נ משום ששנינו מקצתה במקום אחר במשנה או קאמר דתנן אטו לתא דאידך דקאמר עלה דתנן. חידושי הרמב"ן שילהי מציעא. והר"ן ז"ל כתב בחידושיו לבתרא ריש פ"ק אההיא דתניא מחיצת הכרם שנפרצה וז"ל ואפשר דמשום הכי גרסינן דתנן דכיון דהאי דינא במתניתין הוא מסמכינן ליה אמתניתין:
Letter Tav.24
כד. תירוץ אמורא הקודם על דברי אמורא אחרון. אמר רב"א בכלליו כ"י וז"ל אביי עושה תירוץ על קושית התלמוד על רב אשי. ודאי גם אביי ידע דברי רב אשי והוצרך לו לתרץ והתלמוד סידר כן לפי שהוא מתישב יותר הטב אחר הסוגיא. תוספות ע"ז פרק ר' ישמעאל דף נ"ד ע"א. וקרוב כיוצא בזה שם דף נ"ז ע"א אר"נ אמר שמואל הלוקח עבדים מן הגוים אעפ"י שמלו וטבלו עושין יי"נ וכו' וכמה אמר ריב"ל עד י"ב חדש וריב"ל לא קאי על דברי שמואל לפרש דבריו דהא איהו קשיש מיניה הוה ועיקר דבריו של ריב"ל נאמרו פרק החולץ גבי הלוקח עבד מן הגוי מגלגל עמו י"ב חדש ותלמודא קבעה הכא לפרושי מלתא דשמואל. שם בתוספות דף נ"ז ע"ב ד"ה לאפוקי מדרב וכו':
Letter Tav.25
כה. תני הש"ס כמה דברים עיקריים ושקלא וטריא לפעמים תני להו חדא זמנא בחד דוכתא ובמקום הראוי להם משמיטם. תוספות כריתות דף י"ד סוף ע"א. וכן כתב הרב באר שבע בתוספותיו להוריות דף ד' ע"ב ד"ה מה ממרא מן הדבר ופרק חלק דף פ"א. ועמ"ש בעניותי בספר הקטן שער יוסף דף כ"ח ודף נ"ב ע"ד:
Letter Tav.26
כו. תקנה לא זזה ממקומה. היינו דוקא בגזרה כוללת. הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג הלכות חמץ ועמ"ש הרב פרי חדש י"ד סימן קי"ו ס"ק ב' והרב לשון למודים א"ח סי' ב':
Letter Tav.27
זך. תוך כדי דבור כדיבור. יש לחקור אי הא דאמרינן תוך כדי דיבור כדיבור אי הוי דבר תורה ומדאוריתא הוא דכדיבור דמי או דילמא תקנתא דרבנן היא ועמד בחקירה זו הרב המופלא מהר"ר יהודה נבון זלה"ה בספרו הבהיר קרית מלך רב בח"ב דף ד' ע"ש ומשם באר"ה. ובענין תוך כדי דיבור האריך הרחיב בפלפולא אריכתא ועומקא דדינא בכל הסוגיות ודברי הראשונים ואחרונים רב אחאי גאון הרב המופלא חסידא קדישא י"ט ראשון דאוריתא נר"ו בספר הבהיר קהלת יעקב בחלק תוספת דרבנן. עיין שם באורך וברוחב. ובספר דרך המלך לרב חביבי נר"ו באריכות גדול ע"ש:
Letter Tav.28
כח. תוספת שבת. הרמב"ם סבר דאין תוספת שבת דאורייתא ואפילו מצוה מדרבנן ליכא. הרב המגיד פ"א דשביתת עשור כפי מה שביאר לדעתו מרן בב"י סימן רס"א: וחזה הוית להרב החסיד וקדיש על ארע"א אות תרמ"ג שכתב וז"ל תוספת שבתות וי"ט כתב הרב המגיד פ"א מהלכות שביתת עשור דלהרמב"ם ז"ל הוי דרבנן ולשאר פוסקים כלהו הוי דאורייתא עכ"ל והרב כתב כן משום שראה להרב המגיד שם שכתב דלית ליה תוספת דבר תורה וסבר דכונתו דדוקא דבר תורה לית ליה אבל מדרבנן אית ליה תוספת. אמנם אשתמיטיתיה מ"ש מרן בית יוסף סימן רס"א על דברי הה"מ וז"ל ומשמע לי דדבר תורה שכתב לאו דוקא דמדרבנן נמי לית ליה תוספת דאל"כ לא הי"ל להשמיטו עכ"ל: ומיהו הרדב"ז בשו"ת ללשונות הרמב"ם סימן קי"ג וסימן רס"ח כתב דגם דעת הרמב"ם שיש תוספת לשבת והאריך הרב שם בזה יעויין שם: אכן במהות התוספת נחלקו הפוסקים דיש מי שסובר דאין שיעור לתוספת ואיכא מאן דאמר דיש שיעור לתוספת ואנחנו לא נדע. ועוד יש סברא דשיעור התוספת חצי שעה כאשר עין אדם ישר יחזה בב"י סימן רס"א ותוספות ושיטה מקובצת פרק המביא והרשב"א בתשובותיו ח"ג סימן ש"ן, והמרדכי פרק הקורא את המגילה כתב דתוספת שבת לאחריה הויא מן התורה ולפניה מדרבנן. ועמ"ש גדול הדור הרב דברי אמת בקונטריסים דף פ"א ע"ג ע"ש:
Letter Tav.29
כט. תפילין אחר שקיעת החמה המניחם. כתב הרב החסיד מר ניהו רב"ה בארע"א אות תרמ"א וז"ל אמרינן פרק הקומץ דף ל"ו דהמניח אחר שקיעת החמה עובר בלאו וכתבו התוספות דמדרבנן הוא דאסור שמא יישן בהם וקרא דושמרת אסמכתא בעלמא דקרא בחקת הפסח הכתוב מדבר והרמב"ם פ"ד דתפילין כתב עובר בלאו עכ"ל ומדבריו ז"ל מוכח דכונתו לומר דהרמב"ם חלוק על התוספות וסבר דעובר בלאו ממש. ואיברא דהכי משתמען מילוהי דמרן בכסף משנה מ"מ ארי עלה הרמ"ע בתשובותיו סימן ק"ח והכריח דגם דעת הרמב"ם שהוא אסמכתא שהוא פסק כר' עקיבא וכ"כ הרב המבי"ט בקרית ספר וכ"כ הרדב"ז בתשובותיו הנדפסות מחדש בפירדא סימן תק"ן שדעת הרמב"ם נמי שהוא אסמכתא. וכן הוכחתי אני הדל בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ל' בס"ד עש"ב. ולעיל במערכת ה"א אות טו"ב נתבאר דמחלפא שיטתיה דהרדב"ז ע"ש:
Letter Tav.30
ל. תרומה טמאה. כן בקדש ראינו בעי"ר וקדיש על ארע"א במ"ב אות רל"ג שהקשה משם הרב המובהק כמהר"ר יעקב ששון זלה"ה על רש"י שכתב ביבמות דף צ' וגיטין דף נ"ד שכתב דכהן טמא שאכל תרומה טמאה במיתה והוא הפך הש"ס פרק הנשרפין דף פ"ג דאר"א כהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת: גם אשו"ר להרב המופלא מהרח"א בר דוד זלה"ה בכ"י שהביא קושית הרב מהר"י ששון הלזו וכתב וז"ל ובמ"א כתבתי ישוב לדברי רש"י והן עתה האיר ה' את עיני ומצאתי משנה ערוכה פי"א דפרה משנה ג' כדברי רש"י דתנן דכילה של תרומה וכו' והאוכלה חייב מיתה וכו' ונתקשה בה הר"ש מהא דשמואל וניחא ליה דמתניתין דלא כוותיה ועיין בתי"ט עכ"ל מהרח"א בכ"י. ואחר זמן ראיתי בספר מחנה ראובן בשיטתו ליבמות שם על דף צ' שהוקשה לו קושית הרב מהר"י ששון ותירץ תירוץ מהרח"א ע"פ משנת פרה ודברי הר"ש הנזכרים והמתיק הדברים ואח"כ הביא דברי רש"י בבכורות דף י"ב ע"ש באורך. ונעלם מהרב מהרח"א ומבעל מחנה ראובן שהרב פרי חדש במים חיים פ"ז דתרומות הקשה קושיא זו ותירץ ע"ש אך הרב ארעא דרבנן הזכירו. אלא שכתב ששמע קושיא זו בשם הרב מהר"י ששון ואין צורך לשמועה והיא ל"ו נדפס"ה בספר בני יעקב להרב הנזכר בהגהות הר"מ פ"ז דתרומות. ועמ"ש הרב פני יהושע בשיטתו לשבת על דף י"ד מהש"ס ועיין עוד בספר מחנה ראובן בשיטתו לעירובין על דף ל"ה מהש"ס:
Letter Tav.31
לא. תקון. מי שעשה איסור דרבנן ויכול לתקן אך בתקונו עושה איסור דרבנן אחר דינא הוא דמה שעשה עשוי ולא יעבור איסור השני כן נראה מדברי הרב הגדול מהראנ"ח ח"א סימן קי"ח וכן נראה שהדבר פשוט:
Letter Tav.32
לב. תיק"ו דאיסורא. כתב הרב החסיד בספר הבהיר יד מלאכי אות תרל"ד דהרא"ם בספר יראים סימן רי"ז כתב כל תיק"ו דאסורא אפילו בדרבנן לחומרא ושמעתי שכן פירש רבינו חננאל זצ"ל כל תיק"ו דחשיב בספיקא הלכך בדאוריתא ובדרבנן ספק לחומרא של תיק"ו עכ"ל והקשה הרב הנזכר דהגמ"יי פ"ב דחמץ כתב דר"ח סבר כהרמב"ם דספיקא בדרבנן אפילו באיסורא לקולא וכתב דאפשר שט"ס נפל בספר יריאים וצ"ל ר"מ במקום ר"ח והכי נקט לה מרן בב"י א"ח סימן תל"ז ע"ש עכ"ל ולי ההדיוט יש להשיב עליו חדא דסתם ר"מ הוא מהר"ם בר ברוך ורבינו אליעזר ממיץ הרב המחבר ספר יריאים קדם הרבה למהר"ם כי הרא"ם תלמידו של רבינו תם ומהר"ם תלמיד הר"י מויינא והר"י מויינא תלמיד רבינו יהודה מפריש ורבינו יהודה מפריש תלמידו של ר"י בעל התוספות כידוע ואיך אפשר דהרא"ם יביא משם מהר"ם. והגם שתיבות אלו כתובות. בספר יראים באותיות קטנות הדבר ברור שהוא לשון הרב יראים עצמו. ותו דודאי הוא טעות סופר במרן ב"י וצ"ל רא"ם כי כך כתוב בהגהות מיימוניות דרא"ם אזיל לחומרא כמו שהוא אמת דהרי ספר יריאים כתב כן וכן הרב בית חדש כתב הרא"ם בתוך דבריו ופשוט בעיני דר"מ שכתוב בב"י שהוא ט"ס וצ"ל רא"ם ואין לפני כי אם ב"י דפוס ברלין ואפשר שבדפוס אחר יהיה כתוב רא"ם. ויותר היה נראה לומר דר"ח שכתוב בהגהמ"יי שסבר כהרמב"ם הוא ט"ס והוא ר"ם שידוע שהוא רבו של הרב הגמ"יי ושמעתתיה בפומיה כוליה יומא. והרב יד מלאכי הביא ראיה להרב ספר יראים ודעמיה ממ"ש בברכות דף נ"א ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין וכו' וכבר הביא ראיה זו הרב מנחת יעקב בריש ספרו והביא דברי הרב שיירי וחילק כמו שכתב הרב יד מלאכי ע"ש באורך ועמ"ש בעניותנו לעיל במערכת בי"ת אות ל"ג בס"ד:
Letter Tav.33
לג. תרגמא פלוני אליבא דפלוני. לפעמים מפרשה אליבא דבר פלוגתיה משום דלדידיה נמי קשיא קצת כן כתב הרב החסיד ביד מלאכי אות תרמ"ב משיטה מקובצת כתובות על דף ק"י והקשה עליו דאמאי מהדר אטעמיה במה שתרגמה רב נחמן אליבא דרב ששת כיון דר"נ גופיה אמר בקמא דף ק"ו דאף דלא ס"ל כרב מפרשה אליביה עש"ב ולק"מ דאם ר"נ אמרה היינו לרב שהיה רבו ורבן של כל בני גולה ואכתי לא שמיע לן דככה יעשה לרב ששת חבירו ורב שאני ופשוט:
Letter Tav.34
לד. תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. הרב החסיד בארעא דרבנן אות תרמ"ד הקשה על דברי מרן בב"י סימן כ"ה דמצות ציצית דקודמת אינו אלא מאסמכתא דתדיר שהרי תדיר יליף מקרא וכו' ע"ש באורך והרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו תירץ דמ"ש אסמכתא לא על עיקר תדיר קודם אלא על פרט זה שאנו אומרים דהא הוי כמו תדיר קאמר. וזה ניתן ליאמר. אבל מ"ש ברישא דמרן לא כיוין על זה וכו' ע"ש. עם האדון הסליחה דהגם דנימא דמרן לא כיוין לזה. תיקשי דהאיכא תדיר. והרב ארעא דרבנן שהביא בלשון מרן אסמכתא דתדיר הוא אגב שיטפיה דמרן לא כתב בהדיא אסמכתא דתדיר אלא כתב אסמכתא לחוד. המעיין יראה כי קצרתי בלשוני ועיניך תחזנה מישרים דברי הרבנים ז"ל בשרשן ויבין את זאת. ובענין תדיר ומקודש בסוגיות פרק כל התדיר ופרק התכלת ודברי התוספות ודברי הרב מופת הדור מהרח"א בדרך הקדש ויתר אחרונים אנא נפשאי כתבית בפרטים אלו ובתשובת הגאון מהר"ץ סימן ק"ו וסוגיות הירושלמי דיומא ונזיר בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ץ' ושאר דוכתי ועמ"ש בפתח עינים שם. הוא ברחמיו יפתח לבנו ועינינו במאור תורתו אור החיים. ועמ"ש הרב מר וקציעה על דברי מרן ז"ל ודוק:
Letter Tav.35
לה. תדיר קודם. אף דהתדיר אינו אלא לשעתו ושאינו תדיר נוהג לזמן מרובה כן הוכחתי אני הצעיר בספרי הקטן ברכי יוסף סימן תרמ"ג אות ב' בחלק ארח חיים מסוגית סוכה דף נ"ו דרבה בר בר חנה סבר זמן ואח"כ סוכה דתדיר קודם אלמא דגם דהתדיר אינו אלא לשעתו ושאינו תדיר נוהג לזמן מרובה תדיר קודם והגם דרב פליג דסוכה ואח"כ זמן ופסקו הכי הלכתא הרי מפרש התם טעמא דחיובא דיומא דעדיף ומוכח דאי לאו טעמא דחיובא דיומא עדיף הוה מודה דזמן קודם דתדיר קודם זהו תורף דברי שם בברכי יוסף. והנני יוסיף לבאר לאפוקי מי שיפקפק בזה דאין לומר דרב פליג על רבה בב"ח ע"ז ונקט טעמא רויחא דכל כי הא דנפקא מינה לדינא לעלמא הו"ל לרב לאפלוגי ולומר דלא שייך תדיר בזה כיון דאינו אלא לשעתו דהשתא דיהיב טעמא משום דחיובא דיומא עדיף שומע אני דאי לאו הכי סבר דזמן קודם שכן תדיר. ואם נפשך לומר. הרי מסורת בידינו דאפושי פלוגתא לא מפשינן ועלינו לקרב הדעות בכל האפשר. ואם כן אית לן למימר דרב לא פליג בהא נמי ומהכא מוכח דלכ"ע תדיר קודם אף כי אינו אלא לשעתו ושאינו תדיר נוהג לזמן מרובה: וכבר שם בברכי יוסף דקדקתי על הרב שיירי סימן תרכ"ב שישנו בנותן טעם שיאמרו אבינו מלכנו קודם צדקתך דהגם דצדקתך תדיר לא אמרו תדיר קודם אלא היכא דכי הדדי נינהו אבל הכא אבינו מלכנו נאמר בשחרית ומנחה וצדקתך אינו אלא במנחה ועם נשיקת הרצפה קשיא עליה מסוגיא הנזכרת וגם טעם אחר שנתן הרב שיירי דקדקתי עליו שם: ובענין אבינו מלכנו כבר מפורש הטעם מפום ממלל רברבן רבינו בעל העתים והביאו ארחות חיים וכמ"ש שם בספרי הקטן ברכי יוסף ע"ש:
Letter Tav.36
לו. תיקו. כתב הרב יעבץ בספר לחם שמים בסוף עדיות דמ"ש הרב תוספות י"ט בהגהה כי תיקו נוטריקון תשבי יתרץ קושיות ואבעיות הבל הוא כי אין יוד בתיבת תיק"ו והאריך ע"ש ובכל הספרים כתוב תיקו ביוד וכן כתב בספר התשבי תיקו ביוד אך שח ושחק גם הוא על נוטריקון הנזכר. ושרי להו מאריהו כי בספר הקדוש קנה כ"י ובפרקי הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה שלא נדפסו כתבו נוטריקון זה:
Letter Tav.37
לז. תיקו. ראיתי להרב קרבן נתנאל פ"ק דביצה סימן כ"ד שכתב דדעת הרי"ף והרא"ש דכיון דרב אשי ודורו שחתמו התלמוד מסקי בעיא בתיקו כונתם שישאר בספק איסור ומשו"ה פסקי התם לחומרא אפילו באיסור דרבנן ומטי בה משם רש"ל וכי האי גונא כתב הרב ש"ך בהלכות שאלה עכ"ד וכתבתי אני הדל בספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן תקל"א דכלל זה בל יכון באר"ש דהמצא ימצא כמה בעיות דסלקי בתיק"ו והרי"פ והרא"ש פסקו בדרבנן לקולא ועמ"ש בסמוך אות ל"ב. וכתב בספר חשק שלמה בכללים אות פ"ט בשם הרב מר אביו ז"ל דהא דאמרינן תיקו לקולא לדעת הרי"ף והרא"ש ורבינו ירוחם כי שקיל וטרי הש"ס על אותה בעיא ובעי למפשט להתרא ולקולא ודחי לה ולא איפשיטא אזלינן לחומרא והרמב"ם והסמ"ג לא סברי הכי וכו' ע"ש:
Letter Tav.38
לח. תרי ותרי. איכא פלוגתא אי הוי ספיקא דרבנן או דאוריתא וקי"ל דהוי דרבנן הרדב"ז בתשובות דפוס ויניציא סימן תשמ"ט. והרב דברי אמת האריך הרחיב העמיק בענין זה והמסתעף בקונטריסים קונטריס שמיני דף ע"א עד דף פ' ע"ש נפלאות מתורתו ועיין לעיל מערכת סמך אות יו"ד:
Letter Tav.39
טל. תרביצא. במנחות דף פ"ב עמוד ב' ובתרביצא אמור ופירשו רש"י ותוספות בית המדרש שמרביצין בו תורה והתוספות סיימו ולשון שהוסיפו בו רבנן בש"ס ע"ש ורש"י ביומא דף ס"ב ע"ב כתב ושיטתא דתלמידי תרביצאי היא ע"ש והרמב"ם בפרקי הקדמת פירוש המשנה כ"י כתב תרביצא לפי שלא הוזכר בה שם חכם אלא מפי כל החבורה נזרקה קרי ליה הכי ופירושו בית המדרש שמרביצין בו תורה. הוא ברחמיו יזכנו ללמוד תורה לשמה תורת חיים: לכל האותו"ת אשר בקונטריס זה בא סימן ויוסיפו לך שנו"ת חיים
Letter Tav.40
הודו לה' כי טוב אשר לא עזב חסדו. וברוך שם כובדו. לעושה נפלאות גדולות לבדו. ברוך ה' לעולם. כל הנשמה תהלל יה הללויה ומרומם על כל ברכה ותהלה:
Letter Tav.41
ת"ו ש"ל ב"ע
Rectifications and Additions.1
לשון סיום למפתח הערכים שנדפסו בסוף הספר בדפוס ליוורנו (א"ה: לפנינו תוקן בתוך הספר)
Rectifications and Additions.2
כי אעבור בס"ך מיחזי כאתוו"תא. עולות מספר על קרנו"ת המזבח סימנין דאוריתא וערבה לה' מנחת האומר כאימרא יאה ושויאו תרביא על חדוותא. בארש חיים:
Rectifications and Additions.3
לשון הקדמה להשמטות שנדפסו בסוף הספר בדפוס ליוורנו (א"ה: לפנינו תוקן בתוך הספר)
Rectifications and Additions.4
בס"ד. קלורית לעין. מן השיטי"ם שנים ועולו"ת מועטות. לקונטריס עין זוכר תקונים והשמטות:
Rectifications and Additions.5
מקד"ם לעי"ן הגדתי היום כי קונטריס עין זוכר ישרתי"ו אף עשיתיו במשך ימים שיש בהם ירחים ואחזתי ביד ימיני פורת עלי עי"ן ונמוקים חדשים גם ישנים זאת היתה לי שיטי"ן רהוטי רהוט אשו"ר ברהטי"ם תוך הי"ד ובנו ארע"א. ברם עיקר שרשוהי בארעא דרבנן מצ"א דבר ה' ביד מלאכי בראיותיהם ורמזיהם לא חפשת"י בתוכו"ת ובסתום חכמה אגב טרדאי ורהטאי דכחיש חילאי כי לא בקסתי אפתח שרשי מקורות לדבריהם דרבנן וזמנין דמשכחת סמכת"י באורמים לי מארע"א קא יניק על י"ד ה"יאור והזכרתי דבריהם כי שוקד אני אהימנותיהו דרבנן. ובכן אם המצא ימצא הש"ג י"ד ולא סובר"ת יתהון ארע"א נקי אנכי דלא חזאי מקורי ראיותיהם ועד בשחק נאמן:

Yair Ozen, Livorno 1792. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156825/NLI Licence: Public Domain. Source.