Ayin Zokher

Sefaria · Reference > Encyclopedic Works · 776 sections

Letter Mem.18
חי. מעשה. דמייתי הש"ס ולא הוזכר שמו ושם אביו או שם עירו אפשר לומר משל בעלמא הוא ולא אירע דבר זה מעולם. ויש ללמוד זה מהא דאמרינן בעירובין דף ס"ג אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו ואמרו שם שמו ושם אביו למה שלא תאמר משל היה. והכי אמרו בבתרא דף ט"ו איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה וכו' אם כן שמו ושם עירו למה לי ומהא שמעינן דמעשה שלא הוזכר שמו ושם אביו ושם עירו אפשר שהוא משל בעלמא. ויש לדקדק ממ"ש בחולין דף צ"ד ע"א אמר רבי אליעזר בן יעקב על דבר זה נהרגו שלש נפשות ופריך מאי קמ"ל ומשני דכולא ראב"י היא. ולפי האמור מאי פריך אימא דהוה ס"ד דמשל בעלמא הוא להכי אתא רבי אליעזר בן יעקב לומר שאינו משל אף שלא הוזכר שמו ושם אביו או שם עירו אלא הכי הוה עובדא ועל דבר זה נהרגו שלש נפשות. ואפשר לומר דכיון דר"א בן יעקב קאמר שנהרגו שלש נפשות א"כ הוא ידע או שמע מעשה זה ומסתמא ידע באיזה עיר אירע זה לפחות הגם דלא ידע שמו והול"ל דזה אירע בעיר פלונית והגם שנאמר שלא ידע אפילו שם העיר הול"ל ברישא אמר ראב"י שמעתי שהיה מעשה באחד שזימן וכו' אלא משמע דלא נחית להכי ומאי קמ"ל ומשני דכלא ראב"י היא כלומר תני תנא הכי בסוף לאשמועינן דכל הבריתא ראב"י קאמר לה וממילא שמעינן נמי דאינו משל אלא דתנא בא לומר דכלא ראב"י היא: ועל פי האמור ניחא מאי דאיכא למידק דאמאי אכפל תנא לומר אמר ראב"י על דבר זה נהרגו ג' נפשות מישראל הול"ל תחילת הבריתא ת"ר רבי אליעזר בן יעקב אומר לא ימכור אדם לחבירו וכו' וידעינן שפיר דכולה ראב"י ואמאי סתם בתחילה ואיחר עד עתה והוצרך להאריך לשון. אמנם אפשר דתני תנא כי האי גונא להשמיענו שזה המעשה האחרון הוה עובדא ונהרגו ג' נפשות והמעשה הקודם ששגר לחבירו חבית וכו' משל היה. וגם ללמד יצא דכולא ראב"י היא ודוק הטב וק"ל:
Letter Mem.19
יט. מנהג מבטל הלכה. שאמרו רז"ל אין חילוק בין הלכה מן התורה להלכה מדברי סופרים. כן כתב הרב הגדול בעל כנסת הגדולה בתשובותיו הנדפסות מחדש קראו בשמותם בעי חיי בחלק י"ד הנקרא עץ הדעת סוף סימן קצ"ו. ואתה תחזה דשם כתב הרב משם הרדב"ז בתשובה כ"י ודעמיה דמנהג הסוחרים בקאמבייו"ש מבטל הלכה והגם דהיינו שסברי דהוא אבק רבית אבל בנ"ד לדעת מהר"ם וסיעתו הוי רבית קצוצה מדאוריתא עם כל זה מנהג מבטל הלכה עש"ב ולפום ריהטא קשה ממ"ש הרדב"ז עצמו בתשובות דפוס ויניצא סימן שנ"ט וממה שהביא הרדב"ז שם ובח"א סימן ע"ג מדברי הריטב"א ורבותיו דבמנהג להקל אפילו ע"פ גדולים אין חוששין כל שנראה שיש בו צד איסור וכו' ע"ש באורך ובמ"ש הרב פר"ח סימן תצ"ו במנהגי האיסור סעיף עשירי דאף באיסור דרבנן יש לבטל המנהג והביא דברי הריטב"א הנזכרים ע"ש וצריך ישוב וחיפוש:
Letter Mem.20
כ. מלקות. מי שנתחייב מלקות ועד שלא לקה עשה תשובה לא נפטר מהמלקות וכן בעונשים של בית דין של מטה. כן כתבו התוספות ביבמות סוף דף כ"ב אהא דמוקי הש"ס מאי דתנן התם מי שיש לו בן מכל מקום וכו' וחייב על מכתו וכו' בעשה תשובה וז"ל בשעשה תשובה והא דאמר פרק הנחנקין דף פ"ה לכל אין הבן נעשה שליח וכו' התם כשעשה תשובה וא"ת בשלמא מלקות משכחת דמחייב אע"פ שעשה תשובה אלא לקללו משעשה תשובה אין רשאי לקללו אפילו אחר וי"ל דאם הזכיר שם שמים לבטלה או עשה דבר שנתחייב בו נדוי אעפ"י שעשה תשובה חייב ולא מפטר עכ"ל וכן כתוב בפסקי התוספות. וכן כתב הרב משנה למלך פ"ו דתלמוד תורה דין י"ב וז"ל מי שנתחייב נדוי מפני כבודו של חכם יכול הת"ח למחול ויפטר מן הנדוי וכו' אבל מי שנתחייב נדוי מפני שחטא למקום כגון שהזכיר שם שמים לבטלה אף שעשה תשובה לא נפטר מנדויו כמ"ש התוספות פ"ב דיבמות עכ"ל. והראב"ד בהשגות פ"ד דע"ז דין ו' כתב לא מצאתי תשובה מועלת אחר התראה ומעשה עכ"ל: וכזה ראיתי להרב פנים מאירות בח"א סימן תשעים במי שחטא ובא לידי חילול שבת והרב רוצה לנדותו והוא תוהא בחר"ט אנוש חרטה גדולה ומקבל להתענות ולתת קנס והרב עודנו עומד בדעתו לנדותו וכתב הרב ז"ל שהדין עם המורה והביא דברי התוספות הנזכרים דאף שעשה תשובה לא נפטר מנדוי וכו' עש"ב הרי דפסק הלכה למעשה כדברי התוספות כמבואר: כל קבל דנא רואה אני להרב שבות יעקב בח"ב סימן קי"ג שכתב ההיא דרב שילה הורה להנשא אשת מי שטבע וכו' והיו רוצים לנדותו וכתב הרב ז"ל הטעם הוא משום גדר דאל"כ איך עלה על דעת רב לשמותיה בלי הודעה כלל דודאי גברא רבא כמוהו יעשה תשובה ולא ינדוהו אף שלא נעלם מאתי שהתוספות ביבמות דף כ"ב דאפילו עשה תשובה משמתינן ליה אבל באמת דעת הרי"ף והרא"ש אינו כן דמוקי ההיא דאמרינן לכל אין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו בשלא עשה תשובה אפ"ה אין לו לעשות כן לכתחילה וכן דעת הרמב"ם וכ"כ הבית יוסף סוף סימן רמ"א וכן מבואר בי"ד סימן של"ד ומקרוב נדפס פנים מאירות סימן צ' ופסק בפשיטות כתוספות ונעלם ממנו דברי כל הפוסקים שהבאתי עכ"ל: ואני בער ולא אדע במה כחו גדול לדחות דין התוספות דאיברא דהתוספות מפרשי דלכל אין הבן נעשה שליח לאביו וכו' בעשה תשובה וכ"כ המרדכי בשם ר"ת. והרי"ף והרמב"ם והרא"ש פירשוה בלא עשה תשובה ואיסורא איכא. מ"מ הדבר פשוט דמאי דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש אוקמוה בלא עשה תשובה היינו מכח שיטתם בסוגיית הנחנקין אבל לא פליגי על דין התוספות דגם בעשה תשובה לא נפטר ממלקות ונדוי אלא דסברי דגם בלא עשה תשובה אין הבן נעשה שליח וכו' דאיסורא איכא. ומה סימנים מצא דפליגי על דין התוספות. ואדרבא לשון הרמב"ם פ"ה דממרים שכתב וז"ל עבר אביו ואמו על עבירה שלוקין עליה והיה הוא חזן לפני הדיינים לא יכה אותם וכן אם נתחייב נדוי לא יהיה שליח לנדותם ולא ידחוף אותם בשליחות ב"ד אעפ"י שראויין הם לכך ולא עשו תשובה עכ"ל ופשטן של דברים הם דקאמר אעפ"י שראויין וכו' דלא מיבעיא שעשו תשובה אלא אעפ"י שלא עשו תשובה אלמא דגם בעשו תשובה איכא מלקות ונדוי. ועוד יש לדקדק זה ממאי דכתב אעפ"י שראויין הם לכך ולא עשו תשובה דהול"ל אעפ"י שלא עשו תשובה לחוד ואמאי האריך לומר אעפ"י שראויין ולא עשו אלא רמז בזה דגם שעשו תשובה ראויין לכך דהתשובה אינה מצלת מחיוב מלקות ונדוי שנתחייבו ובודאי דהוא אסור עם עשו תשובה וראויין לכך מחמת העבירה שעשו ונתחייבו. והחידוש הוא אעפ"י שראויין ולא עשו תשובה איסורא איכא. ולשון הטור י"ד סימן רמ"א והש"ע הוא לשון הרמב"ם: וכבר אני בעניי בספרי הקטן ברכי יוסף שם בי"ד סימן רמ"א פירשתי שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בסוגיית הנחנקין דס"ל דבעיין דבעו מרב ששת ובריתא דלכל נעשה שליח הכל מיירי בין בעשו תשובה בין בלא עשו תשובה ומתניתין דיבמות בהכה מעצמו ובהכי יישבתי קושיית הרב לחם משנה ע"ש באורך ורב אחד מגדולי דורנו במכתב כתב עלה הנפק על ישובי האמור שכתבתי בברכי יוסף. וכן ראיתי להרב בית חדש שם סימן רמ"א שכתב סעיף ה' לדינא דאפילו לא עשה תשובה איסורא דרבנן איכא ומכ"ש אם עשה תשובה אבל חיובא ליכא אפילו עשה תשובה מאחר שברשות ב"ד עושה וכו' ע"ש והרב ז"ל קאי על דין עבר עבירה שלוקין וכן אם נתחייבו נדוי אלמא גם בעשה תשובה מלקין ומנדין ומפרש דברי הגאונים ע"ש: ועוד אני ההדיוט אני תמיה על הרב שבות יעקב דהרי אמרינן ריש פרק הלוקין דף י"ג ע"ב רבי עקיבא אומר חייבי כריתות ישנו בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן חייבי מיתות ב"ד אינו בכלל מלקות מ' שאם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין להן ופירש"י רע"א חייבי כריתות אם התרו בהם ישנו בכלל מלקות ולוקין ואין כאן משום חיוב שתי רשעיות שאתה עונשו מלקות עם הכרת ולמה אינן שתי רשעיות לפי שיכול לפטור עצמו מעונש הכרת ע"י תשובה מב"ד של מעלה וכו' עכ"ל הרי בחיוב מיתה מפורש דאם עשה תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין לו. וגם אם נתחייב מלקות משמע דאינו מועיל התשובה אלא לכרת לא למלקות. והכי מוכח ממ"ש שם דפריך על רבי עקיבא דכרת ומלקות הם שתי רשעיות מאי אמרת שאם עשו תשובה השתא מיהת לא עבדי ומשני רבינא לעולם כדאמרינן מעיקרא שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להם מאי אמרת הא לא עבוד תשובה לא פסיקא מילתא. והשתא אי אמרת בשלמא דמי שנתחייב מלקות אי עביד תשובה לא נפטר מהמלקות א"ש דמלקות מילתא פסיקתא משא"כ כרת דמצי למעבד תשובה ומפטר. אלא אי אמרת דנתחייב מלקות ועשה תשובה נפטר מהמלקות א"כ קרא דכתיב כדי רשעתו איירי במלקות. דלאו מילתא פסיקתא ומאחר שכן נמעיט כרת אפילו דהוי מילתא דלאו פסיקתא דהא איירי קרא במלקות דלאו מילתא פסיקתא וקאמר כדי רשעתו משום רשעה אחת דלא יהיה רשעה אחרת ובודאי דמעיט אף דלא הוי מילתא פסיקתא דומיא דמלקות דבגויה משתעי וא"כ כריתות ומלקות לא יתכנו דתרוייהו לאו מילתא פסיקתא הוו והם שתי רשעיות. אלא מוכח דאם עשה תשובה לא נפטר מהמלקות והשתא כדי רשעתו היינו מלקות דאיתיה בכל גוונא אפילו עשה תשובה וכרת ליתא בעשה תשובה שב"ד של מעלה מוחלין לו: וכן מוכח מדברי הרמב"ן במלחמות סוף מכות במה שתירץ לקושית הרז"ה במאור שם וז"ל רבי עקיבא הכי קשיא ליה חייבי כריתות אמאי ישנן בכלל מלקות מ' ואין אומרין שלא ילקה ויעמוד בחיוב כרת שבו כמו שעושין בחייבי מיתות בית דין שכל מי שנתחייב שתי מיתות נדון בחמורה והכא כרת חמור הדר אמר לפיכך דנין אותו במלקות שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו הכרת וכיון שכן עונש מלקות עיקר שהכרת אין עונשו עונש גמור ומלקות חמור ממנו נדון בחמורה שהרי כרת קל הוא שהרי אפשר שלא יתקיים בו שב"ד של מעלה מוחלין לו עכ"ל והדברים מבוארים אין צורך להאריך רק בעיניך תביט אמרי קדוש הרמב"ן שהכרת קל שבתשובה נמחל והמלקות חמור ממנו והוא עיקר והיינו דאפילו עשה תשובה אינו ניצול מהמלקות: וכי תאמר בלבבך הרי מסורת בידינו שאין דבר עומד לפני התשובה ומצינו שהתשובה מועלת ומכפרת ומצלת על הכל ואיך התשובה לא תציל מעונש מלקות ונדוי ומיתה וכמו שתמה הרב מגדל עז פ"ד דע"ז דין ו' דלמה לא תועיל התשובה אחר כל דבר שבעולם והכתיב שובו בנים וכדאיתא בראש השנה דף י"ח וביומא ובירושלמי דפאה עכ"ל: זו תשוב"ה לתשובה דאינה מצלת מעונש בית דין לא ממלקות ולא מנדוי ולא ממיתה והטעם ברור דכיון דעיקר התשובה הוא בלב שיכיר בחטאתו ותוקף עונו דעבר אמימרא דרחמנא ויתבייש מאד ויתחרט חרטה גמורה אמיתית ויגמור שלא ישוב עוד לכסלה וכל זה מיראת ה' ואהבתו וכיוצא. אם כן בית דין אינם יכולים לרדת חדרי בטנו ולדעת מצפונות לבו כי הגם הלום יכוף כאגמון ראשו אשר צ"ם לו צו"ם בעל בכ"י ושאר סיגופים לא למראה עינים נשפוט דאפשר דמיראת המלקות או המיתה זאת היתה לו ולבו בל עמו ושבע ושבעים תועבות בלבו והוא טובל ושרץ בידו ולכן הסנהדרין או הבית דין עושים כמצותן וארבעין בכתפיה וגזרה לעומתו הנה מיתת"ו. ויש להרגיש על הגאון מהר"ר יחזקאל נר"ו בספרו הבהיר ספר נודע ביהודה בא"ח סימן ל"ה דכתב דגזרת הכתוב היא ע"ש וכבר אנכי העירותיהו בקונטריס שמחת הרגל חלק ראשון דף י"ג ע"א ושם יש ט"ס בשורה ז"ך וכצ"ל ומ"ש דאין ספק וכו' הוא מפורש בש"ס במכות דף י"ג ע"ב והזכירה הרב נר"ו בסמוך וכן הוא בתוספות יבמות כצ"ל ובהגהותינו להלכות סוטה כתבנו בעניותנו בזה: זאת עולה מן המדב"ר דמה שאין הבן נעשה שליח ב"ד להכות ולקלל לאביו במצות בית דין לדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ומרן הוא איסור דרבנן וכמ"ש הרב בית חדש והבאתי דבריו לעיל: ומי שנתחייב נדוי על שעבר מצות ה' או דרבנן ועשה תשובה וכן מי שנתחייב מלקות או מיתת ב"ד ועשה תשובה אין תשובתו מצלת אותו מהעונש של ב"ד של מטה וכדברי התוספות והרב מש"ל והרב פנים מאירות כדבר האמור:
Letter Mem.21
כא. מדות שהתורה נדרשת בהם ואף הל"מ נקראים דברי סופרים. כמ"ש הרמב"ם בספר המצות ונצר משרשיו בשרש ב' וכתב הרב ארעא דרבנן אות שמ"ח דמצא להרמב"ם פ"ב דטומאת מת ולמרן בכ"מ שם דהלמ"מ נקרא דין תורה והרמב"ן וכו' וכבר עמדו על זה הה"מ ומרן בכ"מ פ"א דהלכות אישות וכו' עכ"ל ויש להרגיש עליו שלא הקשה על דברי מרן פ"ב דטומאת מת דפ"א דאישות תבריה לגזיזיה דשם מרן והה"מ כתבו דלדעת הרמב"ם גם הלמ"מ נקראת ד"ס והוא הפך דברי הכ"מ פ"ב דטומאת מת. ואפשר דסמך על מה שבסוף הלשון רמז הרב פר"ח י"ד סימן כ"ט דשם הקשה על מרן מפ"א דאישות ע"ש ועיין מה שרמזנו בעניותנו לעיל במערכת ד' אות ט"ו ושם נפל ט"ס בדפוס בסוף הלשון בע"ג שיטה ז' וכצ"ל אבל אסור מדבריהם והרי הוא מן התורה ולא קשה מידי דאפילו להלכה למשה מסיני קרי לה דברי סופרים כצ"ל. ועמ"ש הרב דברי אמת בשו"ת דף ט' ע"א ובקונטריסים דף מ"ט ע"ד ובקונטריס תשיעי ע"ש באורך ובספר יד מלאכי דף קע"ט:
Letter Mem.22
כב. מנין הציציות. כתב הרמב"ם ריש הלכות ציצית דאין להם מנין מן התורה ומרן בכ"מ תמה בזה דהאמרן גדיל ב' גדילים ד' ומסיק בצ"ע והביאה הרב ארעא דרבנן אות ש"ן: ויש להרגיש על הרב ארעא דרבנן דעדיין לחלוחית הדיו קיימת כי בסמוך אות שמ"ח הביא דהרמב"ם סבר דכל שאינו מפורש בתורה ונדרש בי"ג מדות קרי ליה דברי סופרים והשתא הביא קושית מרן דאיך הרמב"ם כתב דאין מנין הציציות מן התורה דהא אתי מדרשא ופרק התכלת משמע דמדאורייתא יש להם מנין ומאי קושיא הרי דעת הרמב"ם דכל שאינו מפורש בכתוב קרי ליה ד"ס וכבר השמיעונו הוא ז"ל והה"מ פ"א דאישות דהגם דדין תורה יש לו קרי ליה ד"ס והראיה קדושי כסף כמו שהאריכו שם וא"כ מאי ק"ל על הרמב"ם גבי מנין חוטי הציצית שכתב שאין להם מנין מן התורה הרי הוא אזיל לשיטתיה דאינו נקרא מן התורה כל שאינו מפורש אלא מקרי ד"ס אף שדינו דין תורה כי הכא דהמנין מדאוריתא כדמוכח פרק התכלת אבל אינו נקרא מן התורה: ועוד יש לדקדק על מרן כסף משנה דקודם לזה הביא ראיה לדברי הרמב"ם שאין מנין החוטין מן התורה אבל מד"ס יש להם מנין והיינו דאמרינן פרק הנחנקין והאיכא ציצית דעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס ע"ש והרי מרן עצמו פ"א דאישות בכסף משנה כתב וז"ל ודע שאני מצאתי סעד מדברי הש"ס פרק הנחנקין וכו' הרי דלארבע טוטופות קרי ליה ד"ס אעפ"י שהם מדאוריתא שהרי זקן ממרא אם הורה לעשות ה' טוטפות ממיתין אותו והא פשיטא דאין ממיתין אותו אא"כ הורה לעשות דבר שהוא מדאוריתא וא"כ ע"כ דד"ס קרי לדבר שהוא מדאוריתא אלא שאינו מפורש בתורה עכ"ל עין רואה דמרן עצמו מלמדנו לעיל דמ"ש בהנחנקין פירושו מד"ס מוכרח דהוי מדאוריתא ואם כן איך פ"א דציצית מייתי ראיה מההיא דהנחנקין למנין החוטין מדקאמר פירושו מד"ס ואדרבא מהתם מוכח דהוי מדאוריתא כמ"ש איהו גופיה פ"א דאישות: ואפשר דסבר מרן דהכא הא דגדיל שנים גדילים ד' משמעותיה דקרא הוא ואף למה שהשריש הרמב"ם דהנדרש בי"ג מדות קרי ליה ד"ס הא הוי משמעותיה דקרא ונאמר עליו מן התורה וכן נראה ממ"ש מרן בכ"מ ריש פי"ג מהלכות עדות ע"ש. אלא דכל כי הא הו"ל לפרש וצריך ישוב וחיפוש בהא דמשמעות הכתוב ותו דהכא חזינן דבית הלל אית להו שלש חוטין כמ"ש במנחות דף מ"א וע"ש בתוספות. ומאחר שכן אינו פירוש פשוט ומוכרח בכתוב דנימא דהוי כמפורש בתורה ואף לדעת הרמב"ם נקרא מן התורה. ועבר"י א"ח סימן י"ג: ואחר זמן נדפס ספר לב שלם וראיתי פ"א מהלכות ציצית דתריץ יתיב קושית מרן על דרך הנז'. ומדבריו מוכח דסבר דרש"י ס"ל כדעת הרמב"ם ע"ש ולכאורה נראה דרש"י לא סבר כהרמב"ם כמו שכתבתי בעניותי בספר הקטן בר"י ח"מ סימן ט"ו ע"ש ודוק:
Letter Mem.23
כג. מחזיק במחלקת עובר בלאו דכתיב ולא יהיה כקרח. הכי אתמר בסנהדרין פרק חלק וכתב הרב ב"ש בתוספותיו לפרק חלק על דף ק"י דכל מוני המצות לא מנו לאו זה דס"ל דאסמכתא בעלמא היא עכ"ד וכן כתב הרמב"ם בפירוש בספר המצות בשרש ח' ובלאוין מ"ה דהוא אסמכתא והבאתי דבריו לעיל במערכת בי"ת אות ח':
Letter Mem.24
כד. מונה ישראל אפילו לדבר מצוה אסור. כמו שאמרו ביומא דף כ"ב והוא מדברי קבלה דכתיב ויפקדם בטלאים וכ"כ הר"מ הלכות תמידין פ"ד דין ד' ומה שאמרו שם א"ר אלעזר כל המונה את ישראל עובר בלאו דכתיב אשר לא ימד רב נחמן בר יצחק אמר בב' לאוין דכתיב אשר לא ימד ולא יספר נראה דהוא אסמכתא בעלמא והרב באר שבע בתוספותיו פ"ק דתמיד הקשה אמאי יליף מדברי קבלה ולא ממקרא מלא כי תשא את ראש וכו' ופירש"י אל תמנם לגלגלת אלא ע"י מחצית השקל ע"ש. והא ל"ק דהכתוב מיירי בכל ישראל כדכתיב ולא יהיה בהם נגף ונגף הוא דוקא כשימנה כל ישראל וכמ"ש הרא"ם דהנגף אינו אלא כשמונה כל ישראל או רובם ע"ש ועוד הקשה הרב ב"ש אמאי לא מנו מוני המצות לאו זה והטיב אשר דיבר הרב דברי אמת בקונטריסים דף ח"ן ע"א דאין דרך מוני המצות למנות לאוין הבאים מכלל עשין ולק"מ קושית הרב באר שבע ז"ל: וראיתי להרב חוות יאיר סימן ט' דף י"ג ע"א שכתב וז"ל בלשון רז"ל נמצא טובא המחזיק במחלקת עובר בלאו והנהנה מצרי עין והשח שיחת חולין והמונה לישראל והעולה מבבל לא"י ומאן דשתי בקרנא דאומנא ובודאי דאין בהם מלקות ואסמכתא נינהו עכ"ל ומבואר ממ"ש בסמוך דאפילו לאו הבא מכלל עשה דכי תשא וכו' ליכא דהתם הוי לכל ישראל כדאמרן:
Letter Mem.25
כה. מפני מה אמרה תורה. הרב החסיד רב"ה בארע"א אות שמ"ז כתב וז"ל מפני מה אמרה תורה לא שייך לומר אלא בדבר שהצדוקים מודים בו וחידשו התוספות מנחות דף ס"ה דהיינו כשאומר מפני מה אמרה תורה אבל כשאומר אמרה תורה בלא מפני מה היינו אף בדבר שאין הצדוקים מודים עכ"ל והרב ז"ל צדיק עת"ק לשון הרב יבין שמועה כלל תקכ"א והרב החסיד הרמ"ך אות ס"ד כתב משם הרב קנאת סופרים שכתב על הרב יבין שמועה עינו הטעתו דאיפכא כתבו התוספות ע"ש ואני בעניי אומר לישר"י לן מר דעשה עין של מעלה טוע"ה מדרך השכל והיה לו לכלכל דבריו לפני מי שגדול ולומר דאגב שיטפיה זה טעות קולמוס כל כי האי זוגא חלופי שנתחלפו הדברים. ושם הרב יד מלאכי השיג על הרב מהר"י חאגי"ז והרב ארעא דרבנן שהעתיקו דברי הרב יבין שמועה ולא ראו הדברים בשרשן: ואני בעניי תמיה על כל הרבנים הנזכרים. דזהו לס"ד של התוספות אבל למסקנא אין הפרש בין מפני מה אמרה תורה לאמרה תורה וז"ל התוספות במנחות דף ס"ה ע"ב וה"ר משולם גריס וכו' וזו מדרש חכמים ולא שייך לומר אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודים בו כי ההיא דפרק בתרא דר"ה אמרה תורה הבא עומר בפסח וכו' ור"ת אומר דמצינו שלהי פ"ק דר"ה אמרה תורה נסכו לפני בחג אעפ"י שאין הצדוקים מודים בו ומיהו יש לחלק דהתם אמרו מפני מה אמרה תורה אבל יש להביא ראיה מהא דאמרינן עולת חדש בחדשו אמרה תורה חדש והבא תרומה חדשה ואין הצדוקין מודים בדרשה זו עכ"ל עין רואה דהתוספות סברו לחלק דמה שהוכיח ר"ת ממ"ש אמרה תורה נסכו וכו' דלשון זה נאמר אף בדבר שאין הצדוקים מודים דשאני התם דאפיקיה בלשון מפני מה. ותוך כדי דבור חזרו מחילוק זה מכח ההיא דעולת חדש אמרה תורה וכו' דלא אמרו התם מפני מה ואין הצדוקים מודים וא"כ מסקי התוספות כר"ת דאין הפרש מלשון מפני מה ללשון אמרה תורה ואידי ואידי נאמרים באמת אף בדבר שאין הצדוקים מודים בו והדברים מפורשים ומבוארים באר הטב: ומריהטא דלשון התוספות הנזכרת משמע דר"ת הביא ראיה מאמרה תורה נסכו לפני מים בחג ועל זה כתבו התוספות ומיהו יש לחלק וכו' אבל יש להביא ראיה וכו'. אמנם ראיתי בספר הישר של ר"ת כ"י דף קס"ח בתשובת ר"ת לרבינו משולם על כמה פרטים ובפרט זה סמוך לענין אחר השיב וז"ל אנא ואת שלם הרב ר' משלם אשר כתבת עיקר על הגירסא שלא לצורך ולא מחמת קושיות נפלאתי עליך כי המגיהים לצורכה אינם בכלל ברכה ולא זכה לשכר תרומת הלשכה. ומגיהי חנם. בעיני דינם. למדורי גהנם. ויש לך לדעת כי מי שכתב מנה ימים וקדש חדש דוקא כתב ובעלי התלמוד כתבו שתלמידים המגיהים אינם מגיהים דברים של תימה ואפילו היתה גירסת מלכותך כן לסטים שכמותך כבשוה. וכ"ש שיודע אני שאינה כן. שהרי רבינו חננאל מאפריקי היה וכתב כמותנו. וגם הלכות גדולות מאספמיא ברוב הגהותיך לא הסכימו. ועוד כי שיבוש גדול כתבת כי לא יאמר אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודים בו. שקר הוא. ושפיל לסיפא דר"ה דקאמר מפני מה אמרה תורה הביאו עומר וכו' ומפני מה אמרה תורה נסכו לפני בחג. ודבר זה בע"כ אין צדוקים מודים בו. וראיה לפתגם. הנרגם. באתרוגם ואם מפני שבזה יש מפני מה לא נשתנה בכך כדאמרינן עולת חדש בחדשו אמרה תורה חדש והביא לי קרבן מתרומה חדשה. וטעמך דעת הכרס. ואם מפני שהיא תשובה לצדוקים הא ליתא דההיא דמנחות לעיקר דרשא נשנית עכ"ל ועוד האריך הרבה לדחות פירושו והגהתו של רבינו משולם ע"ש באורך עיניך הרואות כי כל דברי התוספות יצאו מפה קדוש ר"ת ז"ל עצמו: ומעתה הדבר קשה על הרב הגדול מהר"ש אלגאזי דמלבד דהדברים הפוכים בחילוק מפני מה לאמרה תורה עוד בה דמסקנא דמילתא דאין חילוק ובין כשאומר מפני מה ובין כשאומר אמרה תורה ניתן ליאמר על דבר שאין הצדוקים מודים בו. והרב מהר"י חאגי"ז והרב ארעא דרבנן נמשכו אחר הרב ז"ל ולא שלטו מאורי אור עיניהם בתוספות. ועד אחרון הרב יד מלאכי שהשיגם וקבע באות ס"ד דאמרה תורה לא שייך לומר אלא בדבר שהצדוקים מודים בו דהרי זהו ס"ד של התוספות וברצוא ושוב דחו חילוק זה מכח מ"ש אמרה תורה חדש וכו'. ומה גם לפי מה שראינו בספר הישר הכל הם דברי ר"ת: ועוד נעלם מהרבנים הנזכרים דברי התוספות פ"ק דראש השנה דף ה' ע"א ד"ה אמרה תורה שכתבו אחר דברי רבינו משולם וז"ל וקשיא דמצינו לקמן בפרקין אמרה תורה נסכו לפני מים בחג אעפ"י שאין הצדוקים מודים בו שרגמוהו באתרוגיהם ולא מסתבר לחלק משום דהתם קאמר מפני מה אמרה תורה ועוד אשכחן דדרשינן עולת חדש וכו' עכ"ל הרי דברי התוספות ברור מללו שדחו חילוק בין מפני מה אמרה תורה להיכא שאומר אמרה תורה הן מצד הסברא הן מכח ההיא דעולת חדש וכו' וזו היא שקשה על הרבנים הנזכרים. וגם דברי התוספות בחגיגה דף טו"ב ע"ב כך הם ובפשיטות מייתו ההיא דעולת חדש וכו' ע"ש. והרב יד מלאכי שם אות ס"ד אחר שקבע כלל דאמרה תורה לא נאמר אלא בדבר שהצדוקים מודים בו וכשאומר מפני מה אמרה תורה הוא דבר שאין הצדוקים מודים בו מהתוספות דמנחות הנזכרים סיים ועיין פ"ב דחגיגה י"ז ב' ד"ה אמרה תורה. ונראה כונתו דהתוספות דחגיגה פליגי דלא נחתו לחילוק זה. ודבריו קשים לשמוע דדברי התוספות דמנחות וחגיגה שוו בשעוריהם דגם במנחות הכי מסקי. ותו דהתוספות בחגיגה מייתו אמרה תורה חדש והבא שאין הצדוקים וכו' וזה נגד הכלל הזה ואמאי לא העיר על זה אף בלא סיום התוספות דמנחות וב"ש דלפי האמת הן הן דברי התוספות דמנחות כמדובר: ותו דלשון הרב יד מלאכי שכתב בעד התוספות דמנחות דכשאומר מפני מה אמרה תורה הוא דבר שאין הצדוקים מודים בו אינו מכוון דריהטא דלישנא משמע דכשאומר מפני מה הוא דוקא על דבר שאין הצדוקים מודים בו והא ליתא דהרי אמרו בראש השנה דף ט"ז מפני מה אמרה תורה הביאו עומר וכו' מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם וכו' ומפני מה אמרה תורה נסכו לפני מים וכו' דהרי דאיכא מפני מה אמרה תורה דהצדוקים מודים דהיינו עמר ושתי הלחם וכמו שרבינו משולם הזכירם כמ"ש התוספות שם במנחות. וכונת התוספות לס"ד שרצו לחלק בין היכא דאמרינן מפני מה להיכא דאמרינן אמרה תורה היינו דכי קאמר מפני מה יכול להיות שאין הצדוקים וכו' אבל פשיטא דגם על דבר שהצדוקים וכו' אמרו לשון מפני מה וא"כ דברי הרב יד מלאכי אינם מדוקדקים דהול"ל דכשאומר מפני מה ניתן ליאמר גם על דבר שאין הצדוקים מודים בו. ויען שהרב יד מלאכי תלי זייניה על ספר קנאת סופרים חיפשתי אחריו עד שבא לידי ושם ראיתי שכתכב דף ב' ע"ד הרמב"ן בהשגותיו על שרש א' שכתב דקאמר דרז"ל יאמרו אמרה תורה על מילי דרבנן וז"ל יקשה לזה מה שבא בדברי התוספות פ"ב דחגיגה דף י"ז ומנחות דלא שייך למימר אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודים בו. ובההיא דלעיל דנסכו לפני מים בחג שאינו דבר שהצדוקים מודים בו כתבי דיש לחלק משום דהתם קאמר מפני מה וכו' ואע"ג דאח"כ הביאו הם ז"ל עוד ראיה מעולת חדש אמרה תורה דאין הצדוקים מודים בו מ"מ עדיין לא הרוחנו אלא שיאמר זה הלשון אף במדרש חכמים אבל בדבר שלא דרשו אלא אסמכתא אין לנו ואגב ארחין אמינא דהרב יבין שמועה אגב שטפיה וכו' עכ"ל. ונחה דעתי דכבר נרגש ממסקנת התוספות ותריץ יתיב אך יש לדקדק דביום הלחמו עם הרב יבין שמועה. אמאי לא הקשה לו דלמסקנת התוספות אין חילוק בין לשון מפני מה לאמרה תורה כדאמרן: והנני יוסיף להקשות על הרב יד מלאכי דמאחר שראה דברי הרב קנאת סופרים דהביא מסקנת התוספות איך הוא עשאו כלל זה החילוק דאמרה תורה לא שייך אלא בדבר שהצדוקים מודים וכבר הרב קנאת סופרים כתב משם התוספות דהביאו ראיה להפך מעולת חדש אמרה תורה ואין הצדוקים מודים בו ודוק:
Letter Mem.26
כו. מגו. כתב רבינו בצלאל בכלליו כ"י. אין מגו אלא כשהמגו מקיים טענה הראשונה כגון שליש שהושלש שטר בידו שהוא טוען שנפרע והמגו הוא שהיה יכול לשרפו שהרי השרפה וטענת הפרעון שתיהן עולות לטעם אחד אבל אם יאמר שהחזירו נמצאת טענת המגו לקיים השטר וטענתו הראשונה להפקיע כח השטר ואין זה מגו כמו שכתבנו פרק הספינה. הרב המאירי פרק זה בורר: ודע שעוד ראיתי לרב"א תשובת הרא"ש כ"י שהביא בענין מגו וכבר קדם וזכה בה הרב גופי הלכות אות שצ"ה ועוד הביא רבינו בצלאל אשכנזי משיטת סנהדרין להרמב"ם בטענת מגו והביאו הרב גופי הלכות אות שפ"ט:
Letter Mem.27
זך. מקרא נדרש לפניו או אינו נדרש. לא אמרינן כן בכל מקום. תוספות מציעא דף צ"ה ע"א וכתוב שם בתוספי הרא"ש דהכל לפי הענין וכן מוכח פ"ק דר"ה גבי יובל ובזבחים גבי ונתת באצבעך. הרב בצלאל בכלליו כ"י:
Letter Mem.28
כח. מלתא דאתיא בבנין אב טרח וכתב לה קרא. חידושי הראב"ד למציעא ס"פ המקבל. רב"א בכלליו כתיבת יד ושם כתב מהתוספות מציעא דף נ"ג דמילתא דאתיא מסברא טרח וכתב לה קרא:
Letter Mem.29
כט. מילתא דאתיא בקל וחומר דטרח וכתב לה קרא. הני מילי כי כתיב לה בהדיא אבל בג"ש לא אמרינן הכי שהרי זו וזו מדות הן בתורה ומאי אולמיה דג"ש מק"ו דטרח למכתביה. הרא"ה ז"ל. כן כתב בחידושי קדושין לתלמיד הרשב"א ונראה שהוא בן הריטב"א על ההיא דקדושין דף ל"ה דאי ס"ל דכי כתיב בני אהרן אכלא ענינא כתיב לשתוק מיניה קרא ותיתי בק"ו. כללי רב"א:
Letter Mem.30
ל. מקשה התלמוד לפי הפשט אעפ"י שיש נסתר בענין. כההיא דיעקב אבינו לא מת דקא פריך תלמודא לפי הפשט והאומר לא אמרו אלא לענין נסתר וכן פרק אלו מגלחין מ"ש ויקנאו למשה במחנה וכו' מלמד שכל א' וא' קנא לאשתו ממשה. ומשני התם משום שנאה הוא דעבוד והתם ודאי לאו כפשטיה הוא דח"ו משה שהיה מונע עצמו מאשתו יאמר עליו שחשדוהו מנשיהן אלא ודאי על שהיה משה מדבר עם השכינה שנקראת כלה וארוסה והתורה נקראת מאורסה והיו מקנאין בו כאלו בא על ארוסתם כמו שאמרו הלומד תורה לפני ע"ה כאלו בא על ארוסתו בפניו ומשום שהיו אומרים הענין בלשון קלון ולא היו מפרשים דבריהם על איזו אשה היו אומרים חשב להם כאלו חשדוהו בנשותיהם ואפ"ה קא מקשה מינה לפי הפשט. רבינו חיים בר דוד תלמיד הרשב"א בפרישתו למועד קטן. כ"כ רבינו בצלאל בכלליו והמה בכתובי"ם:
Letter Mem.31
לא. מיעוט. אמר רבינו בצלאל אשכנזי בכלליו כ"י לפעמים דורשים תיבה אחת לריבוי ותיבה זו במקום אחר דורשה למיעוט כמ"ש התוספות בקמא דף ס"ג. ובפרשת אמור דרשו הקרובה אליו שתי התיבות לרבות. ושם בשארו הקרוב אליו דרשו למעט. לפי שעיקר דברים אלו הלכתא נינהו ואסמבינהו אקראי ועוד שם דרשו האזרח והגר הכתוב ביום הכפורים לרבות הנשים ובסוכה למעט נשים. ובספרא פרשת ויקרא דרשו ויצק עליה לרבות. ויצקת עליה למעט ורש"י בפירוש התורה הביא שניהם:
Letter Mem.32
לב. מיעוט אחר מיעוט לרבות. כבר הרב הגדול מהר"ש אלגאזי בספר הבהיר גופי הלכות אות שצ"ז הביא דברי רבינו בצלאל בכלליו אמנם כתוב בספר גופי הלכות משם הרמב"ן ובכללי רב"א כ"י כתוב הרמ"ה בחידושיו לסנהדרין ואחר הלשון שהועתק בגופי הלכות עד מרבה בעיקר. הוסיף וכתב והכי נמי איכא לפרושי גבי אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט כי הני תרי טעמי דכתיבנא וטעמי מעליי אינון עכ"ל. וממטבע הלשון ניכר שהם דברי הרמ"ה: ודע שמהר"ם מרוטנבורק הביאו הרא"ש בתשובותו כלל ל"ה סימן ד' כתב דכל היכא שאנו יכולים לומר דקמא מיעט דבר אחד ובתרא שאר דברים יש לפרש כן ובהכי פירש מ"ש פ"ק דסנהדרין גבי ט' וכהן ע"ש והדבר דחוק:
Letter Mem.33
לג. משנה. אשכחן משנה מדברת בנושא אחד ושניה לה בנושא אחר ושלישית בנושא של ראשונה עצמו ומאי דהפסיק באמצעית מפני שהראשונה והשניה הם שנוים במחלקת רצו לשנות תחלה כל המחלקת ואעפ"י שהחולקים של הראשונה אינם של שניה. רב"א בשם תוספי הרא"ש שילהי מציעא עלה דמתניתין וכן בית הבד:
Letter Mem.34
לד. משנה. לפעמים מכנה המשנה ברייתא לפי שהיא במסכתא אחרת. תוספי הרא"ש פרק מרובה גבי ההיא דהיו עדים ממשמשין ובאין וכ"כ בריש פ"ג דשבועות עמ"ש שם התוספות ול"ג בסמוך ברייתא במסרבין בו ואי גרסינן ה"ג ברייתא היו"ד בקמץ כלומר משנה חיצונית הכי אמר רב"א בככליו כ"י. והגם דתיבת ברייתא לעולם פירושה חיצונית. אפשר שכוונתו לעשות שינוי קצת בהברה להבדיל בין הנושאים: ועתה נדפסו תוספי שבועות להרא"ש וכתוב שם ואי גרסי ברייתא ה"פ כלומר משנה חיצונית. ולפי זה לא יש שינוי בהברה. אמנם ראיתי תוספי הרא"ש לשבועות כ"י וכתוב שם כדברי רבינו בצלאל ואי גרסינן הכי גרסינן ברייתא כלומר משנה חיצונית. וצדקו דברי רבינו בצלאל וגם מטבע הלשון נראה כגירסת רבינו בצלאל ודוק. שוב ראיתי שמרן בכללי הגמרא דף קט"ו סוף ע"א רמז זה וקיצר ע"ש:
Letter Mem.35
לה. משנה כיחידאה. ראיתי קצת כללים מפוזרים בכללי רבינו בצלאל כ"י בזה ואמרתי אס"ף אסיפ"ם אל מקום אחד. טפי ניחא לאוקומי מתניתין כיחידאה ואליבא דהלכתא מלאוקומה כרבים ודלא כהלכתא. הריטב"א משם התוספות בחידושי מציעא פ"ק על מתניתין דמציאת בנו ובתו. ולהרא"ש שם לשינויא קמא אית ליה דטפי ניחא ליה לאוקומיה מתניתין כרבנן ולא כיחיד אע"ג דסבר לה כההוא יחידאה:
Letter Mem.36
לו. משנה כיחידאה. דעת המקשן לאוקומי מתניתין כיחידאה טפי מלאוקומה דלא כרבי והמתרץ ניחא ליה לאוקומה דלא כרבי אע"ג דהוא סידר המשניות מלאוקומה כיחידאה תוספי הרא"ש קמא פרק ראשון:
Letter Mem.37
לז. משנה כיחידאה. זמנין דמוקי לברייתא כיחידאה ואעפ"י שהזכיר הענין בשם וחכמים אומרים תוספות פ"ג דמ"ק דף ך' ע"א:
Letter Mem.38
לח. משנה כיחידאה. אעפ"י שהאמורא פוסק כיחיד אפ"ה לא בעי לאוקומיה מתניתין כותיה דיחידאה. הרא"ש בתוספותיו בקמא פ"א על מה שכתבו שם התוספות ד"ה ואמר שמואל הלכה כרבי יוסי. ד' כללים הללו מצאתי מפוזרים בכללי רבינו בצלאל בד' מקומות. ואנא זעירא עלה בקב"ץ ופנה אל הסובב. ודברי הרא"ש הללו בתוספי קמא שוו בשעוריהם לשינויא קמא שכתב בתוספי מציעא כמ"ש בסמוך אות ל"ה. והוספתי להעתיק זה דהכא משמע מדברי רב"א דנקט לה בפשיטות ואלו התם קאמר לחד שינויא ועוד דהכא משמע אף שהאמורא פוסק הלכה למעשה כמו כל פסקי הש"ס ודוק:
Letter Mem.39
טל. משנה. רבינו הקדוש כשסידר המשנה מצא דברים סדורים ובאים ופעמים סדרם הוא כפי חכמתו ואותם שסודרו כבר על ידי הראשונים לא נראה לשנות הסדר שחייב אדם לומר כלשון רבו ועל כן תמצא פרק בכל מערבין ומשתתפים חוץ מן המים ומן המלח והכל נקח בכסף מעשר חוץ וכו' והנודר מן המזון וכו' ועל כן עקר דין מעשר ונדרים ממקומם הטבעי והביאם כאן בשביל התיחסות מה. שזה מסדר הראשונים שלא היו שונים כסדר המסכתות אבל היו מחברים דברים הדומים באיזה דמיון כדי שלא ישתכחו כי דמיון הדברים הם אוחזים זה לזה ולכן לא שינה סדרם. רבינו בצלאל בכלליו כ"י משם גאון בתשובה וסיים וכלל זה יועיל לכמה מקומות ועיין בתשובות מהר"י קולון בתחלת שרש קע"ז עכ"ל רב"א ואחר זמן ראיתי שבספר שארית יוסף נתיב המשנה כלל י"ו הביא תשובת הגאון: ומ"ש הגאון שלא היו שונים כסדר המסכתות לכאורה יקשה על זה ממאי דתנן סוף כלים א"ר יוסי אשריך כלים וכו' ומוכח דכבר לפני רבינו הקדוש קראו בשמותם של מסכתות דר' יוסי היה קודם שמלך רבינו הקדוש וכבר היתה מסודרת כלים. אמנם אפשר דכמה תנאים שנו משנתן באופן אחר שלא ע"י מסכתות: ודע דבמחזור ויטרי כתוב על קלף כתב וז"ל מימות משה ועד הלל שעלה מבבל היו שש מאות אלף סדרי משנה כמו שנתן הקב"ה למשה בסיני ומהלל ואילך נתמעט העולם וחלשה כבודה של תורה ולא תקנו הלל ושמאי כי אם ששה סדרים והם אנשי משנה מהלל ועד רבי נתן ורבי והם היו סוף משנה עכ"ל: ומ"ש דהלל ושמאי תקנו שש סדרי משנה. הנה אשו"ר למרן הקדוש בריש כללי הגמרא שכתב משם ספר כריתות שקודם רבי היו ת"ר סדרי משנה ובא רבי וקצר וכ"כ הרב יבין שמועה וכן מתבאר ממ"ש עוד לקמיה כאשר עין אדם ישר יחזה ונראה הפך מ"ש מחזור ויטרי ואשא עיני גם אשו"ר דברי ספר כריתות בשרשם ונראה להסכימם עם מ"ש במחזור ויטרי. וז"ל ספר כריתות בריש ימות עולם ואתחיל לפרש זמן עמידת התנאים מהלל ומשמאי שהם המקבלים והמקבלים מהם עיקר אנשי המשנה כי עד ימיהם היו שש מאות סדרי משנה ומימיהם נתמעטה התורה מפני הגלות ולא תקנו כי אם ששה סדרים מהם עכ"ל: ויכולני לפתו"ר דמ"ש כי עד ימיהם היו ת"ר וכו' קאי להלל ושמאי ומ"ש מפני הגלות היינו שבסוף בית שני היינו משועבדים לרומיים והיו צרות גדולות ומחלוקות ובימי ריב"ז תלמיד הלל נחרב הבית ואמרו פ"ק דשבת הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותם לפני הבית ק' שנה. ובכן יעלו דברי הכריתות עם מ"ש מחזור ויטרי. ואם מרן הקדוש ראתה עינו דברי מחזור ויטרי ודאי היה מפרש דברי הכריתות כדפרישנא להו וכן הרב יבין שמועה. וזה פשוט: והכי אשכחן בספר הקדוש קנה דף פ"א ע"א כתב דממשה רבינו ע"ה עד הלל הזקן היו ת"ר סדרי משנה וזקני ב"ש וזקני ב"ה סדרו ששה סדרים והניחו השאר ע"ש אך יש מעט הפרש דבמחזור ויטרי כתב דהלל ושמאי תקון שיתא סדרי ובספר הקנה כתב זקני ב"ש וזקני ב"ה. ובספר יוחסין כתב כדברי מחזור ויטרי ע"ש דף י"א דפוס אמשטרדם: וכתב עוד בספר הקנה שם ובא רבינו הקדוש וקצר אותה משנה וסידר המשנה הזו שבידינו והמשנה הנותרת הסיב את שמה תוספתא על שיש בה תוספת על המשנה הזו. והמשנה הראשונה הסיב את שמה חיצונית ותרגום חיצונית ברייתא על שם שהיא חיצונית מן המשנה. ולכן כל מקום שקצר רבינו הקדוש את הלשון בכל המשנה כולה ואין התלמוד יכול לתרצה חוזרים ומתרצים אותה מן המשנה שהסב את שמה תוספתא וראה אתה בעיניך אור לי"ד וכו' ולמה אמרו שתי שורות במרתף וכו' ומרתף לא נזכר כאן וזהו שאמרו מרתף מאן דכר שמיה חסורי מחסרא והכי קתני וכן בכל מקום שקיצר רבינו הקדוש את לשון המשנה וכו' חוזרים האמוראים ואומרים חסורי מחסרא והכי קתני כלומר מחוסרת היא המשנה משלפניה הקרויה תוספתא עכ"ל ועוד האריך ע"ש וכבר ידוע דהוא ספר קדמון קדוש ונורא ונכתב שנים רבות קודם התלמוד כלומר קודם שסידר רב אשי וכתב התלמוד: ומדברי קדשו למדנו דחסורי מחסרא היינו שבכונה מכוונת קיצרה רבינו הקדוש מהמשניות שסידרו זקני ב"ש וזקני ב"ה או שסידר הלל וברוח מבינתו כלכל דבריו שיובנו למבינים: ועוד למדנו ההפרש שיש בין ברייתא לתוספתא. אשר מרן הקדוש בכללי הגמרא כתב ימים רבים הוקשה לי למה זו נקראת ברייתא וזו נקראת תוספתא עד שמצאתי בספר כריתות שהתוספתא נתוספה על המשנה וכו' ע"ש והרב הגדול מהר"ש אלגאזי בספר הבהיר יבין שמועה הוא הצ"ד כמה צדדין לפרש דברי מרן מאי דקשיתיה וכיצד נתישב ע"ש באורך. והרי הוא כמבוא"ר בדברי הקדוש קנה ודוק הטב. ועמ"ש פתח עינים חגיגה דף ק"ד ע"ד ובהשמטות ועיין תשובת רב שרירא גאון בריש ספר שערי צדק הבאתיה בועד [לחכמים] ח"א מערכה ג' אות ט' ע"ש:
Letter Mem.40
מ. משנה. רבינו הקדוש בסוף ימיו הסכים הוא ובית דינו לכתוב סדר משנה שהיא בידינו כמ"ש הרמב"ם וכן כתבו רב שרירא גאון בתשובה הובאה בספר יוחסין וכן כתב רבינו שמואל הנגיד בספר מבא התלמוד. והתירו רבינו הקדוש ובית דינו לכתוב תורה שבע"פ משום עת לעשות לה' אך לא התירו [אלא] לכתוב המשנה ותו לא ובפירושא אתמר שהשאר הנה זה עומד באיסורו. לעיל לפנים אות ט"ל הבאתי דברי הקנה בחיבור המשנה וראיתי להרמ"ק שכתב על הזוהר הקדוש שמביא מתניתין ותוספתות כי היו מימי קדם מרז"ל והיו מדברים בלשון קצר והרשב"י בכל דרוש מביא מתניתין או תוספתא והביאו מז"ה בח"א דף קנ"ד ע"ב בזהרי חמה ע"ש ונראה פשוט כי היו משניות ותוספתות בסתרי תורה ומוסר ואפשר דהיו בכלל הת"ר סדרים שהיו קודם הלל הזקן ע"ה ודוק. ואני בעניי הארכתי קצת בזה בספרי הקטן פתח עינים במציעא דף ל"ג בס"ד ע"ש:
Letter Mem.41
מא. משנה. רבינו הקדוש רוח ה' דיבר בו ומילתו על לשונו בחיבור המשנה ויהי הקצ"ר אמיץ שרמז בו כמה דינים והלכות וסודות הפלא ופלא וכל תיבה כמעט תחת כבודה תשלח קצירה וענפיה ארזי אל הרמים והנשאים וכתב הרמב"ם בהקדמתו לחיבור. רב חיבר ספרא וספרי לבאר ולהודיע עיקרי המשנה ורבי חייא חיבר התוספתא לבאר עניני המשנה וכן רבי אושעיא ובר קפרא חיברו בריתות לבאר המשנה עכ"ל ורבינו מהר"י ן' מיגש רבו של הרמב"ם כתב בתשובות הביאה בשיטה מקובצת מציעא על דף י"ט ע"א כתב וז"ל הברייתא היא הלכה בפני עצמה ואין כונתה לפרש המשנה שאין זה התלמוד ואין מנהגו כלל שתהא הולכת הברייתא על מלות המשנה לפרשה ואין הברייתא באה לפרש אותם ולא זו הדרך עכ"ל בקצור ע"ש באורך: ורבינו בצלאל בכלליו כ"י הביא בקצור דברי רבינו מהר"י ן' מיגש הנזכרים והוסיף עליהם וז"ל ובפרק ד' מיתות שנינו הבא על נערה המאורסה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה וכו' ובגמרא ת"ר נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה בבית אביה פרט וכו' ופירש"י ז"ל ת"ר נערה ולא בוגרת אקרא קאי כי תהיה נערה בתולה וכו' פירוש אע"ג דנקט לפרושי פרטי דקרא דכי ימצא איש מקמי דפרטי דבית אביה דכתיב בפרשת מוציא ש"ר אע"ג דפרשת מוציא ש"ר כתיבא ברישא טפי ניחא בהכי ולא לומר דאמתניתין קאי דאין דרך התלמוד שתהא הברייתא הולכת על מלות המשנה כדלעיל ואפשר דנקט הכי משום דהנך נפישן עיין בפירוש הרמ"ה ז"ל שם. עכ"ל רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל והגם שתמצא ברייתא שנראית מפרשת המשנה על כל תיבה ותיבה דע שקדמה לה ברייתא אחרת שהיא אומרת כמשנה וזו ברייתא שניה לה קיימא על הברייתא קודמת כמו שכתב רבינו מהר"י ן' מיגש בתשובה הנזכר הן לו הובאה שם באסיפת זקנים במציעא: ויצדק מאד כל זה לפי דברי ספר הקנה שהבאתי שהתוספתא היא מה ששייר רבינו הקדוש משיתא סדרי שנסדרו מב"ש ובית הלל. והברייתא היא מה ששיירו זקני ב"ש וב"ה מהת"ר סדרים שקדמו להם. ואם כן אין הברייתא והתוספתא באות על תיבות המשנה. ועפ"ז ניחא לשון הרמב"ם וסדרו דנקט דרב יהיב דעתיה לכבוד אלהים הסד"ר דבר ספרא וספרי לבאר ולהודיע עיקרי המשנה כי הני דרשות לחוד והמשנה לא נבררה מהם משא"כ התוספתא כי רבינו הקדוש תרם ממנה שיתא סדרי אשר סידר. והברייתא כל חלבה הורם ע"י זקני ב"ש ובית הלל. לכן רב נתן דעתו לחדש דבר מעתה חדש ממש אשר חלו בו ידים. ורבי חייא העדיף מטובו לחבר התוספתא אשר מתוכה הורמה משנת רבינו הקדוש אשר הרים והיה הנשאר משיתא סדרי של זקני ב"ש וזקני ב"ה חוברה לה התוספתא ורבי אושעיא ובר קפרא חיברו ברייתות מהנשאר מהת"ר סדרים שמהם הרימו ב"ש וב"ה לסדר השיתא סדרי ומתוכה יתבארו נמי דברי משנתנו שסידר רבינו הקדוש ודוק הטב. אמנם לשון הרמב"ם הוא סתום מאד ודחוק קצת אמנם להסכים דברי הרמב"ם לגאונים שקדמו שהבאתי אפשר לפרש כן ונאמר שלא רצה להאריך בדבר דלא נפקא לן כל כך. ברם גם לפי ספר הקנה רבי ורבי אושעיא ודעמיהו שחיברו הברייתות והתוספתא היה מה שקבלו מרבינו הקדוש וגם בהסכמתו והיינו דאמרינן בעלמא אם ר' לא שנאה רבי חייא מנא ליה. ואמרו בנדרים דף מ"א ע"א רבי הוה גמיר תליסר אפי הלכה אגמריה לר' חייא ז' וכו' ע"ש:
Letter Mem.42
מב. מקשה לפעמים מברייתא ולא ממתניתין. אע"ג דמתניתין אלימא ליה משום דבברייתא דריש לה מקרא אי נמי משום דמפרשא טפי. כן למד רב"א בכלליו כ"י מתוספי הרא"ש פ"ק דהוריות גבי ולטעמיך הא דתניא בעשותה ע"ש. וכ"כ הרא"ש במציעא דף מ"ט ע"א הביאו הרב בצלאל במקובצת דלא פריך ממתניתין דשביעית דהוי מדיוקא והברייתא מפורשת:
Letter Mem.43
מג. רב מארי בר רחל. דעת התוספות דתרי הוו כמ"ש בשבת דף קנ"ד ופרק הרבית דף ע"ג ובתרא דף קמ"ט וכ"כ בתוספות כ"י ברכות דף ט"ז ועמ"ש בעניותי בספר הקטן פתח עינים שם בברכות דף ט"ז ע"ש ודוק:
Letter Mem.44
מד. מימרא. אומר האמורא מימרא בפני עצמה אע"ג דהאמורא פירושא דמתניתין קמ"ל אפ"ה קאמר לה שמעתא באפי נפשה וטובא איכא בתלמודא וחדא מינייהו פרק האשה שנתארמלה רב הונא דוקיא דמתניתין קמ"ל ואע"ג דמימרא באפי נפשה אמרה דאמר אין מחזיקין בנכסי קטן פרק המפקיד. רב"א בכלליו כ"י משם הרמב"ן בחידושי מציעא פרק השואל על ההיא דרב אסי דאמר אם נכנס יום אחד בימות הגשמים וכו'. ואני בעניי נהירנא דזמנין דעבידנא הכרח זה או ליישב או להקשות דאמאי אמרה מימרא בפני עצמה ולא אמר לפירושא דמתניתין ואין כלל זה סותר כל כך דאכתי יש מקום לומר משום דעל הרוב האמורא פרושי קמפרש ולא אמר מימרא בפני עצמה:
Letter Mem.45
מה. מקשה. זמנין מקשה ממתניתין ומתרץ והדר מקשה תו מברייתא ומתרץ והדר מקשה מסיפא דהך ברייתא גופא קושיא דממתניתין דלעיל מצי לאקשויי אלא כיון דאותביה מרישא דהאי מתניתא משום הכי אותביה נמי מסיפא. רב"א בכלליו כ"י מהראב"ד בחידושיו פרק הזהב על ההיא דמתיבי עד כמה תפחת:
Letter Mem.46
מו. מקשה אע"ג דלא ידע פירוש הברייתא. לברר הברייתא הוא בא הרשב"א פרק לא יחפור על ההיא דמרחיקין השובך מן העיר ואע"ג דהתם משמע דאמתניתין קמקשה. ופרק חזקת על דף ל"ט כתב דלפעמים מקשה קושיא ואינה אלא לפרש הענין. וזמנין דפשיטא ליה התירוץ אלא שהתלמוד מפרש דבר דרך קושיא ותירוץ. הר"ן גיטין דף תקס"א. רב"א. ועיין שארית יוסף נתיב הקושיא כלל ג' שהביא דברי הרשב"א ממקומות אחרים. ורב"א הזכירם גם כן:
Letter Mem.47
מז. מקשה לפעמים להדיא מסברת שאין הלכה כמותו. תוספות מציעא קי"ג. והרשב"א בחידושי מציעא פרק ואלו מציאות ודכוותא פרק האשה שנתארמלה פריך וליזיל בתר רובא אע"ג דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב. ותשובות הריב"ש קפ"ג ותוספות כתובות דף י"ו ודף כ"א והר"ן פרק אין מעמידין ומ"מ אין דרך להקשות מדבר שכבר נדחה. תוספות ר"פ ח' שרצים. וכתב הרשב"א בתשובות סימן אלף ר"ל וז"ל שיטה פשוטה ביד הראשונים דכל היכא דפריך סתמא כחד מהאמוראים פסקינן כותיה. ומיהו אי סוגיין דעלמא דלא כותיה לא משגיחינן במאי דפרכינן מיניה דבהנהו לא פריך אלא בדרך הניחא. וכ"כ פרק מי שמתו. וכתב הר"ן פ"ב דקדושין אשכחן פירכא אליבא דלא כהלכתא ובתוספות קמא דף ע' דרך להקשות ממילתא אע"ג דליתא. ורשב"ם בתרא דף קע"א א' כתב לא מותבינן תיובתא אלא ממשנה או ברייתא שהיא הלכה. כללי רבינו בצלאל אשכנזי כ"י. והגם דראיתי בשארית יוסף למהר"י ן' וירגא נתיב הקושיא כלל ט"ו שהזכיר איזה בקיאות בזה ע"ש מ"מ הנה הבאתי דברי רב"א שהם בקיצור וריבוי בקיאיות: ודע שתשובת הרשב"א סימן אלף ר"ל זכר ר"ב היא תשובת הרשב"א להרב ר' דן אשכנזי והרב הנזכר השיבו וחזר הרשב"א להשיבו ותשובת הרשב"א על תשובתו היא בח"ג הנדפס מקרוב סימן ש"ע ובראשו כתבו על זה דזמנין דפריך הש"ס מסברת מי שאין הלכה כמותו ע"ש ואחר זמן רב ראיתי שעמד בזה הרב יד מלאכי באות תקכ"ב והגדיל לעשות ברוב בקיאותו ע"ש באריכות:
Letter Mem.48
מח. מקשה אתיביה לאמורא דמספקא ליה מילתא. והוה ליה למימר תא שמע בקמא פרק מרובה אתיביה אביי לרבא קרבנו ולא הגזול וכתב הרשב"א בחידושיו שם דלא נמצא כזה בכל התלמוד כללי רבינו בצלאל כ"י:
Letter Mem.49
מט. מר. כתב מרן בכללי הגמרא דף קי"ו ע"א משם התוספות פ"ק דערכין דף ה' דאביי לא היה אומר לרבא חבירו מר ומכח זה הפכו הגירסא וכתבו דגרסינן רבה וכתב עלה מרן ז"ל ואיני יודע מי דחקם לכך שהרי מצינו דקרי מר אפילו לאיניש דעלמא פרק הפועלים בעובדא דר"א בר ר' שמעון עכ"ל מרן ז"ל והכי אמרינן בשילהי ביצה מר מדידיה קא ממלא ומר מדידיה קא ממלא: אמנם אפשר לומר דהתוספות סברי דשאני התם בהני דשילהי ביצה ופרק הפועלים דמיירי באנשים שאינם ידועים ולישנא בעלמא הוא אבל רבו או חבירו שמדבר עמו לא אמר ליה מר. אך יש להעיר דהתוספות בבתרא דף ל"ד ובשבועות דף מ"ז כתבו דהרב קורא לתלמידיו רבותנו וכ"ש דאמר מר. ואפשר דכונת התוספות בערכין הוא דאביי לרבא לא היה רגיל לקרותו מר ולא משום דרב לתלמיד בעלמא לא אמר ליה מר אלא דבכל הש"ס לא אשכחן דאביי אמר מר לרבא ודוחק ועמ"ש בריש ספר קול בן לוי בזה ומבין ריסי הרב מהר"י עייאש בספר בני יהודה דף ס"ח ניכר דנראה שלא זכר דברי התוספות דערכין הנז"ל וההיא דפסחים דף ק"ד דקאמר רברבנותיה דמר וכו' רב יהודה לרב יצחק בנו שהוכיח מינה הרב מהר"י עייאש וחד דעמיה לאו שמא מתייא דההיא דרך עצ"ב וכמו לעג שעושה לבנו. וההיא דאמר רבא לתלמידיו מר מאהבה ומר מיראה י"ל ביראה דחשיבי בשמים עד"ש התוספות בערכין גבי רב יוסף דאמר לאביי ועוד דלפי האמור זמנין דרב לתלמיד אמר ליה לקיים יהי כבוד תלמידך וכו': והרב פני יהושע בשיטתו לברכות על דף ח' מדנפשיה הכריח מדאמר ליה מר שהיה יותר גדול מרבא ע"ש ולא הזכיר דברי התוספות רק כתב כן בפשיטות:
Letter Mem.50
ן. מוקי אוקמתא ואינה לעצמה אלא ללמוד כיוצא בה. כהא דאמר רב פפא פרק הפועלים דף פ"ח ע"א הכא בתאנה העומדת ותאנה אינה מחויבת במעשר אלא מדרבנן דמדאורייתא לא מחייב אלא דגן תירוש ויצהר והתם משמע דכלהו מודו דמדרבנן חצר קובעת אלא ודאי ללמוד מהם לדלית קאמר שהיא חייבת במעשר מדאורייתא והכי קאמר בתאנה ואי דייקת תאנה לאו דאורייתא תוקמה בגפן. חידושי הרמב"ן שם. כללי רב"א כ"י:
Letter Mem.51
נא. מצות צריכות כונה. רב"ה בארעא דרבנן אות שנ"ו כתב שהרב משפט צדק ח"ב סימן ס"ב והרדב"ז הביאם הרב כנה"ג סימן תקפ"ט כתבו דהיינו דוקא במצות דאורייתא אבל במצות דרבנן א"צ כונה עכ"ד והרב פרי חדש סימן תפ"ט הכריח דמרן בש"ע סבר דהלכה כמ"ד מצות צריכות כונה אבל במצות דרבנן נקיטינן דא"צ כונה ועמ"ש הרב מקראי קדש ומורי הרב בספר הבהיר נחפה בכסף א"ח סימן ח' ומה שכתבתי בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תפ"ט על דבריהם בס"ד:
Letter Mem.52
נב. מעשר כספים. כתב הרב החסיד בארעא דרבנן אות שס"ו וז"ל כתב הרב בית חדש דאפילו מדרבנן ליתיה ועיין חוות יאיר דף רע"א ורי"ג עכ"ל. ודעת הרב טורי זהב ומהר"י הכהן בהגהת שער אפרים סימן פ"ד דהוי דרבנן. וכן דעת הרב מהר"ד אופנהיים בתשובת הרב חוות יאיר ועמ"ש הרב שבות יעקב ח"ב סימן פ"ה. ומצאתי להרב צידה לדרך מאמר א' כלל ד' פ"ו שכתב דחייב לעשר כל הבא לידו ומייתי לה מהספרי שזכרו התוספות בתעניות דף ט'. וכן משמע בירושלמי ריש פאה ומדרש תנחומא. ואני בעניותי כתבתי בענין זה בספר הקטן ברכי יוסף יורה דעה סימן מט"ר עיין שם באריכות. וסברת הרב בית חדש שהביא הרב ארעא דרבנן היא דחויה כמבואר ממ"ש שם בבר"י ושם הבאתי מה שנדחקו האחרונים ליישב דברי הרב ב"ח ועלימו תטוף מילתי בס"ד. ועתה בא לידי ספר שו"ת להרב המופלא מר קשישא ראש על אר"ץ הנקרא בית דינו של שלמה ואגב רהטאי חזה הוית העמיק הרחיב בדיני מעשר כספים ע"ש בראש תשובות י"ד ובל"נ לעת פנאי אעמוד על דבריו בס"ד:
Letter Mem.53
גן. מתנות עניים. כתוב למ"ר קדיש על ארע"א אות שס"ט וז"ל כתב הרמב"ם פ"א ממתנות עניים שאינן נוהגים מן התורה אלא בארץ ישראל כתרומות ומעשרות וכבר נתבאר בגמרא שהפאה נוהגת בח"ל מדבריהם והוא תלמוד ערוך בחולין דף קל"ז ע"ב רב ושמואל דאמרי תרוייהו פאה בס' ופריך מאי קמ"ל תנינא אין פוחתין לפאה מס' ומשני התם בארץ הכא בח"ל ועיין במרן שנדחק מאד להביא מהיכן נתפרש עכ"ל וכבר קדמו הרב פרי חדש לתמוה על מרן ומייתי מפרק ראשית הגז עיין שם במים חיים ואשתמיטיתנהו להרב פר"ח ולהרב ארעא דרבנן דמרן עצמו בבית יוסף סימן של"ב כתב גם כן דמ"ש הרמב"ם וכבר נתפרש בגמרא היינו הך דדף קל"ז ע"ש:
Letter Mem.54
דן. מקצת היום ככלו. נסתפק הרב החסיד בארעא דרבנן אם בדאורייתא אמרינן הכי ופשיט לה ע"ש ונעלם ממנו תשובה שלימה להרב גנת ורדים בא"ח כלל א' סימן כ"ח שעמד בזה באורך בכל הפרטים ע"ש. ואחר זמן רב נדפס עפרא דארעא להרב המפורסם מהר"י עייאש ז"ל ורמז תשובת הרב גנת ורדים י"ד כלל ה' סימן ד'. אבל עיקר הדבר בתשובה שהזכרתי ושם בי"ד רמז שבתשובה אחרת האריך ע"ש. ובתשובות הרדב"ז הנדפסות מחדש בפירדא סימן תנ"ד העלה דמקצת החדש אינו ככל החדש לענין אבלות אב ואם בחדש י"ב וע"ש דהקל במקצת יום אחרון די"ב חדש ובסימן תקנ"ט שם הכריע במ"ש מקצת היום ככלו דבדבר מצוה כת"ת או עונה מקצת לילה ג"כ סגי ויאחר העונה מזמן הרגלו ע"ש והמנהג הוא להחמיר בלילה ועמ"ש מהריט"ץ בחידושי פרק איזהו נשך ע"ש:
Letter Mem.55
נה. מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. אמרו פרק המביא דאפילו בדאוריתא וכתב הרא"ש בשם הרב העטור דהיינו דוקא במידי דאתא מדרשא אבל במאי דכתיב בהדיא באורייתא מחינן וענשינן להו עד דפרשי. וחזה הוית להרב החסיד בארעא דרבנן מ"ב אות קו"ל דמייתי מהרב הגדול מהר"ח אבואלעפיא ששמע מפה קדוש דהקשה מההיא דאם לפניך גלוי וניחא ליה דחייבים להוכיחם אבל אין חייבים במיתה וכו' עש"ב ודבריו בספר נכתבים ספריו הקדושים ישרש יעקב מקראי קדש הלכות דעות ע"ש: ונעלם מהרב הגדול מהרח"א ומהרב ארעא דרבנן דשל כת קודמין היא היא מוצאת מפום ממלל רברבן הסמ"ג עשין י"א ע"ש. וזה כשלשים שנה שאני הדל תירצתי לקושית הרב מהרח"א דדברי הרב העיטור היינו ביש בידם למחות דוקא. ובו בפרק עלה בכב"ש ספר"א רבא דעמיה מורינו הרב הגדול מהר"י זאבי ז"ל וראיתי בחלק הדרושים שתירץ כתרוצנו לקושיא אחרת שהקשה הוא ז"ל ע"ש: ודע דהא דמוטב שיהיו שוגגים הוא בין לאנשים בין לנשים ומ"ש מהרימ"ט ח"א סימן פ"ג ארחא דמילתא נקט ודלא כמו שהבין מדבריו גדול הדור הרב המופלא מהר"י בכר דוד בספרו היקר דברי אמת בקונטריסים דף פ"א והשיג עליו. וכבר אנא זעירא כתבתי באורך בקונטריסי בענינים אלו בס"ד: הגם הלום אחר זמן רב עתה נדפס עפרא דארעא להרב המפורסם מרום מראשון מהר"י עייאש ז"ל וראיתי באות מ"ו שהקשה על הרב מהרח"א מדברי התוספות פרק המביא ופרק ב"ב ע"ש אמרי קדוש. ואני הפעוט נראה בעיני דאין הוכחה מהתוספות פרק המביא דסברי כהרב העטור והה"מ דמ"ש דודאי לא אכלי וכו' כונתם דודאי ישראל קדושים ולא אכלי ביה"כ ממש והוא מסברא. ומה שסיימו דעבדי איסורא מדאורייתא קאי על התוספת דהגם דהוי דאורייתא התוספות אמר מוטב וכו'. ותו הן לו יהי דתוספות סברי כך מאי מקשה להרב מהרח"א דמותיב ומשני להרב העטור אטו גברא אגברא קא רמית. ומה שתירץ הוא ז"ל דלא ידעו דעברו ע"ז וג"ע וש"ד וכו' או דמיחו וכו' הוא דוחק עצום ורב. ונעלם גם מהרב מהר"י עייאש דדברי הרב מהרח"א הם דברי הסמ"ג כמדובר. ואעיקרא יש לצדד בתולדה שהוליד מדברי מהרח"א זלה"ה כאשר יראה המעיין ודוק כי קצרתי:
Letter Mem.56
נו. מנא לן ומנה"מ. כתב הליכות עולם כי אמרו בש"ס הכי. משמע שהוא מדאורייתא. והרב ארעא דרבנן אות תקע"ד כתב וז"ל אלא שאני מצאתי הפך דבריו בריש פ"ב דביצה דבעי הש"ס על ערובי תבשילין מנה"מ ופרש"י היכא אסמכוהו רבנן עכ"ל וק"ק דמציאה זו קדם מר זקנו הרב הגדול ביבין שמועה דף י"א ע"ב וזכה בה שהוא הקשה מפ"ב דביצה. ועוד נעלם ממנו שהגאון הרא"ם קדים ואמרה והביא לשונו הרב מר זקנו בספר הבהיר גופי הלכות אחר הכללים. ומה שהשיג הרב מהר"י עייאש בעפרות זהב לו על הרב ארעא דרבנן אות ע"ו אינה השגה כלל וכמה יש להשיב על דבריו כאשר ממעיינ"י הישועה יחזו פנימו: ודע שעיקר דברי הליכות עולם הם מהרמב"ן בספר השגות על המצות שרש א' אלא דהרמב"ן לא קאמר כל מנ"ל ועל הרוב ידבר ואם נאמר שגם הליכות עולם כך דעתו ומ"ש כל מנ"ל וכו' הוא אגב שיטפא ועל הרוב ידבר. נתורצו שני קושיות הרא"ם אשר השיג על ה"ע באדרע וחיל הא חדא מפ"ב דביצה ואידך כמ"ש התוספות דהני כנגד מי דרבנן וכו' ע"ש ואם נאמר דפירוש ה"ע כמקור שממנו חוצב הם דברי הרמב"ן יעלה ארוכה לכל כאשר יראה המעיין הטיב וכבר בה"ע הזכיר הרמב"ן ודוק ועמ"ש הרב יד מלאכי אות ת"ל: ורבינו בצלאל בכלליו כ"י כתב וז"ל אע"ג שרוב הפעמים שאומר מנ"ל הוא על דבר שהוא מן התורה כמ"ש הרא"ש פרק יום הכפורים מצינו מנ"ל שהוא על דבר שהוא מדרבנן בפרק הכותב אלמנה מהאירוסין מנ"ל דאית לה כתובה ופ"ק דחולין י"ד עכ"ל ועיין בכללי הגמרא דף קט"ו ע"א כלל אחד במנה"מ ע"ש:
Letter Mem.57
זן. מלך אינו מעיד. הוי מדאורייתא כן אמרו בש"ס ריש פרק יום הכפורים וריש פרק שבועת העדות ובענין זה ובפסקי הרמב"ם לפנים האר"ש יסדתי בספר הקטן שער יוסף דף פ' ה' יגמור בעדי לחזור על תלמודי. והא דמלך אינו מעיד מדאורייתא הוא לכל מלך אפילו מבית דוד. וכ"כ הרב תרומת הדשן בפסקים וכתבים סימן קע"ו ובקונטריס אחורי תרעא דף קע"ז וקע"ח הוכחתי"ו בשב"ט אנשים מדברי גדולי עולם ראב"ן והתוספות והריטב"א וסייעתם ע"ש באריכות בס"ד ושם אתן את דודי על דברי הרב המופלא כמהר"א ישראל זלה"ה בספר הבהיר בית אברהם ח"מ סימן כ"ח ע"ש:
Letter Mem.58
חן. מלך לא דן ולא דנין אותו. אמרו בסנהדרין דף י"ח דהוי משום מעשה דינאי וכתב הרב הגדול מהר"ש אלגאזי זלה"ה בספר רצוף אהבה דף קי"ט דמריש סברי דקרא דכתיב בית דוד דינו לבקר משפט הוא הדין מלכי ישראל. ברם בתר דנה עיניהם ישיתו ישר יחזו מעשה שהיה אז הלמ"ו דפירושא דקרא דכתיב בית דוד דינו לבקר משפט הוא דוקא דבית דוד מלכים מדייני"ם לאפוקי מלכי ישראל וכ"כ הרב בספר הבהיר גופי הלכות דף צ"ו ובספר בית דוד פ"ד דסנהדרין ע"ש: אמור מעתה הא דמלך לא דן במלכי ישראל לאו גזרה דרבנן מאותו מעשה אכן הן הן הדברים דברי קבלה לדעת הרב מהרש"א ז"ל:
Letter Mem.59
נט. מכאן סמכו חכמים מן התורה. לשון זה מורה דאינו מן התורה אלא מדרבנן מדלא קאמר מכאן אמרו או מכאן למדו. כ"כ הרב קרבן אהרן פרשת אמור. ואני הדל מצאתי תניא דמסייע ליה דברי התוספות בסוטה דף ז"ך ע"ש. ומדברי הרמב"ן בחידושיו לכתובות בסוף המסכתא (והם בדפוס רק שחשבו שהם חידושי הרשב"א) מוכח דכשאומר מכאן סמכו חכמים מן התורה הא והא איתא דהדרשא אסמכתא אמנם הוא דאורייתא כשאר תורה שבעל פה וכבר כתבתי זה דרך אגב לעיל במערכת דל"ת אות ך' דף כ"ד וע"ש ודין הוא הד"ר נאמר ליכתב במקומו הראוי. ופרע בהיקפו כי לעיל נכתב אגב כלל דבר תורה וכאן בו תרמו"ז שאחר שנדפס מערכת דל"ת נתחדש דבר אצלי ויכתב בסוף בקונטרס קלורית לעין על דף כ"ד בס"ד:
Letter Mem.60
ס. מקח וממכר בשבת. כתב הרב החסיד בגו ארע"א מהדורא בתרא אות קד"ם דדעת רש"י ביצה דף ל"ז דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר מן התורה וכו' ע"ש. וחזה הוית להרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו אות ב"ן שתמה עליו דליכא למ"ד מן התורה אלא לכל היותר הוא דברי קבלה והאריך מאד בזה. ותימא על תמיהתו מה כל החרדה הזו וכי הרב ז"ל לא ידע שהוא דברי קבלה. והלא הרב מהרי"ע עצמו הביא לשון רש"י סביב הרי"ף שכתב מדאורייתא ופירש בו דלאו דוקא ואם כה יאמר בדברי הרב ארעא דרבנן דמ"ש מן התורה לאו דוקא. ועוד לא זכר שהרב ארעא דרבנן לקמן במ"ב אות קע"ו הביא מדברי הרא"ש במ"ק דקרי הש"ס עשה מלתא דכתיב בדברי יחזקאל דהוי מדאורייתא ממש כדאמרינן בעלמא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל אסמכיה אקרא עכ"ל ולפ"ז שפיר כתב הרב ז"ל דהוי מן התורה:
Letter Mem.61
סא. מכת מרדות אין מכין על הספק. מרן כ"מ פ"ט דכלאים סוף דין ו' והרב ארעא דרבנן אות קל"ט מ"ב כתב דתמהו עליו ממ"ש הרמב"ם ספ"ג דביאת מקדש עכ"ד והתייר הגדול הרב בני יעקב בהגהותיו הקשה ממ"ש הרמב"ם פ"ו דאסורי מזבח דין ג' המקדיש יין פסול או שמן או סולת או עצים פסולים הרי הדבר ספק וכו' ומכין אותו מכת מרדות. ויתר על כן אחרוני זמננו הרבו להקשות על מרן. והרב ארעא דרבנן הביא דברי הרמב"ם דאסורי מזבח הנזכר מ"ק אות שע"ד:
Letter Mem.62
סב. מתוך שאינו יכול לישבע משלם. דין זה הוא מדרבנן כן כתב הרב הגדול מארי מתניתין מהר"י חאגי"ז בשו"ת הלכות קטנות ח"א סימן י"ב עיין בדברי קדשו:
Letter Mem.63
סג. מכין ועונשין שלא מן הדין לעשות סייג לתורה. איכא פלוגתא דרבוואתא אי להמית בעינן סנהדרי גדולה או כל בית דין מצי למעבד. וכתב הרב החסיד ביד מלאכי ח"ג סימן תט"ו שיש לדקדק מדברי הרמב"ם פכ"ד דסנהדרין דסבר דבעינן סנהדרי גדולה. ואני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ב' עמדתי בדקדוק דברי הרמב"ם ושם כתבתי דמלבד דהטור ומרן סברי בדעת הרמב"ם איפכא. יש להכריח ולדקדק מדברי הרמב"ם דלא בעי סנהדרי גדולה וכדנקטי בדעתיה הטור ומרן. ושם הבאתי דברי הראשונים ואחרונים בענין זה ע"ש באורך:
Letter Mem.64
סד. מנודה. אם דיניו מדאורייתא או מדרבנן עיין להרב דברי אמת בחלק השו"ת דף מ' ע"ג עיין שם באורך כי הענין הזה עומד עליו ומבאר"ו:
Letter Mem.65
סה. מיעוט. כל שהכתוב בתחילה כתב ריבויים ולבסוף מיעט אין לך למעט אלא הפחות רבינו מהר"י רוזאניס בספרו הנורא מש"ל הלכות משכב ומושב פ"ב דין ג':
Letter Mem.66
סו. מימרות. אשכחן דאמר רב שלש מימרות סתמיות והם כדעת רבי מאיר וכתבו התוספות בסנהדרין דף ט"ו ובגיטין דף ל"ט והתוספות והרא"ש בתוספותיו בערכין דלא סבירא ליה לרב הכי אלא לר"מ קאמר וליה לא ס"ל והוא חידוש שחידשה תורה שלימה שלהם:
Letter Mem.67
סז. מגיה המשנה. הש"ס פרק אין צדין גבי בהמה שמתה דפריך והתנן רש"א מחתכין והיא סתם וכתב רשב"ם בתרא דף צ"ג טוב לחסר המשנה ולא נימא מידי דמשמע ע"י דוחק:
Letter Mem.68
סח. מי יימר דמזדקק ליה חכם אי לא מזדקק לו חכם סגי בג' הדיוטות. הקשה מורינו הרב מהרי"ך דבקדושין דף ס"ב גבי גר אמרו מי יימר דמזדקקי ליה תלתא איהו מותיב לה ואיהו מפרק לה בספרו הבהיר בתי כהונה ח"ב ריש חלק בית אבות חילוק נאה הלא בספרתו נפלאות מתורתו:
Letter Mem.69
סט. מ"ט. היכא דאתמר בתלמוד לא שייך בדאורייתא שו"ת הרשב"א סימן תקפ"ז וסימן אלף תקע"ח בשאלה ועיין ריש פרק שני דביצה ופירוש רש"י שם:
Letter Mem.70
ע. מוחלפת השטה. כי קמשני הש"ס כתב הר"ן דההוא דמייתי מחליף והרא"ש חילק בין היכא שאומר מוחלפת השיטה להיכא שאומר אלא והבאתי דבריהם בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ע' ועמ"ש הרב הגדול מהר"ם ן' חביב בתוספת יום הכפורים דף ח' דפוס אשכנז ע"ש באורך וכמ"ש אני הדל שם בברכי יוסף ודוק: ואחר זמן נזדמן לידי ספר חדש לרב אחרון הנקרא באר יעקב ואגב רהטאי בדף קמ"ג עמוד ג' ראיתי שהוכיח מכתובות דף יו"ד דמהפך בתריתא וכתב שהיא ראיה גדולה ע"ש ונעלם ממנו דהר"ן הביא ראיה זו פרק ב' דגיטין ע"ש ודוק:
Letter Mem.71
עא. מעשה בחסיד אחד. אמרו בש"ס דכל היכא דאמרו כי האי לישנא הוא ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אלעאי ועמ"ש הרב ברכת הזבח בתמורה דף ט"ו ומ"ש אני הדל בפתח עינים שם. וראה זה חדש שמצאתי בספר הקדוש קנה דף פ"ג שכתב וז"ל כל מקום שנאמר מעשה בחסיד אחד רבי יהודה בר אלעאי או רבי יהודה בן בבא או ר' יהודה הנשיא חד מהני תלת הוא עכ"ל ואולי כך הגירסא בש"ס:
Letter Mem.72
עב. מומר לנסך ולחלל שבת בפרהסיא הוי כמומר לכל התורה כלה. הכי אמרינן פ"ק דחולין ובקונטריס פני דוד דף י"ח ע"א צדדתי דזה הוא מדרבנן ע"ש ודוק הטב:
Letter Mem.73
עג. מיד. לשון מיד אפילו כל אותו היום מיקרי מיד. כן כתב הרב צמח צדק והרב בנו בסימן ק"ך והביאו ראיות לזה עיין בדברי קדשם באורך:
Letter Mem.74
עד. מלאכה בחול המועד. עמ"ש במערכת חי"ת אות טו"ב ובדעת הרמב"ם עמ"ש הרב המגיד ומהר"י איסקאפה ומ"ש אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תק"ל בס"ד:
Letter Mem.75
עה. מלאכה. יום שהיחיד מקריב קרבן נראה דאסור במלאכה מדרבנן למ"ד דע"פ אסור מדרבנן אך מדברי הרמב"ם פ"ו מכלי המקדש שכתב דהוי מנהג משמע דליכא איסור מן הדין ושמא סבר דיש לחלק. כ"כ הרב הגדול במשנה למלך שם פ"ו דכלי המקדש ע"ש באורך:
Letter Mem.76
עו. מאי ביניהו איכא ביניהו. כתב מהרש"ל בים של שלמה על חולין פרק העור והרוטב סימן יו"ד דהרמב"ם סבר במאי ביניהו דהתם דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אלא חד תנא מוסיף אדחבריה ע"ש: ואשמעה אחד קדוש מדבר דעל פי דברי הרב מהרש"ל איהו מפרק לה לקושית הרב מקראי קדש פ"א דהלכות קרבן פסח גבי פלוגתא דרבה ור"י אמאי מפשיטין כלו ואני בעניי אמרתי להרב הנזכר דאין דמיונו עולה יפה ככתוב בהגהותי בס"ד: ומעין דוגמא לדברי מהרש"ל כתב הר"ן לדעת הרמב"ם סוף פרק כל הנשבעין וכתב שכן דעת הרי"ף אף ע"ג דלישנא דמאי ביניהו לא א"ש ע"ש באורך והזכיר דברי הר"ן בקצור הרב יד מלאכי אות תמ"ט ע"ש:
Letter Nun.1
א. נעשה. כתב הרב גופי הלכות אות תכ"ג משם כללי רבינו בצלאל ז"ל שמצא בשיטה קדמונים למציעא על סוגית דף ל' דנעשה לא אמרינן כשיש בברייתא לשון אבל וכו' ע"ש. ובכללי רבינו בצלאל כ"י שבידי כתב כן בשם גיליון תוספות. וכן כתוב בשיטה מקובצת למציעא משם גיליון תוספות ע"ש ונודע כי הוא רבינו אליעזר מטו"ך. והוא סידר התוספות שבידינו הנקראים תוספות טוך כנודע: והרב יד אהרן א"ח סימן שכ"ט הקשה על זה הכלל מקדושין דף ה' דהש"ס קאמר נעשה בברייתא דקתני אבל ותירץ. וע"פ דבריו יישבתי קצת לתרוצי סוגיא בספר הקטן שער יוסף דף כ"ח ע"ג. ואחר שנים רבות נדפס ספר יד מלאכי ערער על הכלל הנזכר סימן תפ"ח ע"ש:
Letter Nun.2
ב. נזיקין. כולא נזיקין חדא מסכתא ויש סדר למשנה כמ"ש פ"ק דע"ז והרב גופי הלכות סימן תכ"ד מייתי מחידושי הריטב"א ריש שבועות דדעת רבינו מהר"י ן' מיגש דמאי דפריך הש"ס ריש שבועות מכדי תנא ממכות סליק אע"ג דאין סדר למשנה משום דמ"ש כלא נזיקין חדא מסכתא היינו כל סדר נזיקין והקשה הרב גופי הלכות דמה יתרץ מהר"י ן' מיגש מאי דפריך ריש סוטה תנא מנזיר סליק וכו' וצ"ע עכ"ד והרואה בחידושי רבינו מהר"י ן' מיגש לשבועות שנדפסו בזמננו יראה דשם תירץ תירוצים אחרים ואפשר דכונתו דשם בסוטה יתורץ בתירוץ אחר אמנם בהא דשבועות יש תירוץ פרטי דכלא נזיקין חדא מסכתא פירושו כל הסדר ומודה הרב ז"ל דהאי לא סליק אלא בשבועות אבל אינך תירוצים יועילו בכל מקום ודוק הטב:
Letter Nun.3
ג. נקוד. כל שהכתב רבה על הנקוד אתה דורש הכתב וכו' הרב גופי הלכות אות תכ"ו האריך בענין זה ע"ש ואני הדל עמדתי בענין זה ועל דברי הרב גופי הלכות בספר הקטן שער יוסף דף צ"ו ודף צ"ז ע"ש באריכות בס"ד:
Letter Nun.4
ד. נקודות. כתבו פסקי התוספות דמנחות אות רי"א כשכתב עזרא את התורה עשה נקודה אמר אם יאמר משה למה נקדת אשיב הלא לא מחקתי עכ"ל ונראה דלזה נתכוונו הרב פרישה והרב ט"ז י"ד סימן רע"ד אלא שיש ט"ס בדבריהם. ונעלם מהרב מהר"ם בן חביב בעזרת נשים דף ל"א דשם כתב הרב דפשפש ולא מצא מקור דברי הט"ז ולא זכר דברי פסקי תוספות גם לא זכר דברי רבינו הערוך ערך נקד עיין שם ובמקומות אחרים כתבתי עוד בזה בס"ד:
Letter Nun.5
ה. נשואין ומלקיות כרבי וסתות ושור המועד כרשב"ג. הכי אמרו ביבמות דף ס"ד והרב יד מלאכי אות תצ"ב הביא מהרמב"ן והרשב"א והריטב"א דוסתות משום דמדרבנן נינהו אזלינן להקל וכו' ע"ש ומשמע דבאיסורין דאורייתא קי"ל כרבי וכ"כ הריטב"א בחידושי חולין על דף ג' דבכל איסורין קי"ל כרבי דתרי זמני הויא חזקה. אמנם הרא"ש בפסקיו במציעא פרק המקבל כתב דבמאי דלא אפסיק הלכתא הלכה כרשב"ג דאבוה ורביה הוי וכן כתבו ראב"ן ורבינו ישעיה מטראני בפסקי יבמות. ואני הצעיר הארכתי בזה בספר הקטן ברכי יוסף א"ה סימן ט' ומחזיק ברכה י"ד סימן יו"ד וסימן פ"ד אות כ"ט ובשאר מקומות בס"ד:
Letter Nun.6
ו. נשואין במועד. אסור מדאורייתא כמו שהוכיח הרב מגן אברהם א"ח סימן מתו"ק. והרב אליהו רבא שם כתב דנשואין וסעודה אסור מדאורייתא אך נשואין בלא סעודה לא אסור אלא מדרבנן ועמ"ש הרב שיירי כנסת הגדולה ע"ש:
Letter Nun.7
ז. נביאות. אמר רב"א בכלליו כ"י. כשאומר בתלמוד אין אלו אלא דברי נביאות הוי לשבח כלומר אין חכמה כזו שמבין לחלק כך מסברא. וכשאומר עשו דבריהם כדברי נביאות לא הוי לשבח פירוש לאומרם בלא טעם. תוספות עירובין דף ס' ע"א. ופ"ק דבתרא דף י"ב כתבו התוספות דגם אלו דברי נביאות לא לשבח קאמר אלא שאומר בלי טעם. אחרי כתבי ראיתי שמרן הקדוש כתב כלל זה בכללי הגמרא סוף דף ק"א. רק דמ"ש רב"א מתוספות פ"ק דבתרא הביאו מתוספות פרק הנשרפין [ולעת הלום] אגב רהטאי לא מצאתי [מזה] פרק הנשרפין ואפשר שהוא טעות סופר בדברי מרן וצ"ל פרק השותפין ובשיטה מקובצת שם הכריע דהוי לשבח דמייתי מינה תניא נמי הכי א"ר אבדימי דמן חיפה מיום שנחרב בית המקדש אעפ"י שניטלה נבואה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה עכ"ל ומ"ש דמייתי מינה תניא נמי הכי כונתו דאגב ברייתא זו דקאמר תניא נמי הכי דקתני בה אין אלו אלא דברי נביאות מייתי א"ר אבדימי וכו' ומשמע דהוי לשבח:
Letter Nun.8
ח. נשים במצות דרבנן שהזמן גרמא שוות לאנשים. כן הוא דעת רבינו תם בספר הישר וכן כתוב בתשובות מהר"ם דפוס פראג סימן תע"ג וט"ס יש וצ"ל ועוד דעשה דרבנן שוה בכל וקשה דהא נשים כצ"ל. וכן כתב בספר ארחות חיים דף ס"ג דכל מ"ע דרבנן שוו נשים לאנשים אף דהוי שהזמן גרמא. ואני בעניי עמדתי על זה בספר הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן רצ"א ובאתי אל הישו"ב מה שיקשה על סברא זו ע"ש באורך בס"ד:
Letter Nun.9
ט. נותן טעם לפגם. כתב הרב החסיד בארעא דרבנן אות תח"י משם מהרי"ל דאין איסור נותן טעם לפגם אלא מדרבנן ע"ש. וכבר הרב עצמו לקמן אות תקמ"ז כתב דהרמב"ם ריש פרק י"ז דמאכלות כתב קדרה שנתבשל בה איסור וכו' לא אסרה תורה אלא כשהיא בת יומא דלאו נ"ט לפגם הוא ומדברי סופרים אסרו אפילו אינה בת יומא:
Letter Nun.10
יוד. נשים אם נאמנות באיסורי תורה או דוקא באיסורי דרבנן ושאני נדה דלא סגי בלאו הכי. עיניך תחזינה מישרים לגדול דורנו הרב דברי אמת בתחילת ספרו בשו"ת סימן א' שהאריך לברר דעת הראשונים בזה ומסיק דרובא דרבוואתא סברי דאשה נאמנת בכל האיסורין אפילו בדאורייתא וכותיהו נקיטינן ע"ש באריכות:
Letter Nun.11
יא. נשים בבהמ"ז. איבעיא בברכות דף ך' אי חייבות דאורייתא והרב החסיד בארעא דרבנן אות תט"ז כתב דאם נסתפקה אם בירכה ברכת המזון אינה חוזרת ע"ש. ולא זכר תשובת הרב שער אפרים סימן י"א דנסתפק בזה ומצדד אצדודי והרב ארעא דרבנן קורא ופושט בלי שום ראיה דאינה חוזרת. ומה שהור"ה גבר בשו"ת יד אליהו סימן ט' הרואה יראה דגם שם מגמגם בה ועיקרו להעיר בש"ס עש"ב. ומיהו אני ההדיוט בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן קפ"ו העליתי דאינה חוזרת ע"ש באורך:
Letter Nun.12
יב. נחמיה בן חכליה. אמרו בש"ס בסנהדרין דף ל"ח דהוא ניהו זרובבל ועיין שם במהרש"א. וק"ק על הרמב"ם בהקדמתו ועל רבינו עובדיה פ"ק דאבות דמנאום לשנים ואולי סמכו על איזה מדרש רז"ל ופשטי הכתובים ומהכתוב בעזרא ב' זרובבל ונחמיה אפשר דאינו בן חכליה. וצריך חיפוש ומצאתי תשובת רב סעדיה אבן דנאן והיא לו נדפסה בתשובת פאר הדור להרמב"ם סימן רכ"ה שכתב שאחר שמת זרובבל נכנס במקומו משולם בנו והוציאו משולם ונכנס נחמיה בן חכליה ע"ש:
Letter Nun.13
יג. נתגרשה. בגט שהוא כשר מדאורייתא ופסול מדרבנן וזנתה יש להסתפק אם מותר בעלה להחזיר גרושתו מי אמרינן דכיון דאגידא ביה מדרבנן וזנתה קרינן בה ונטמאה מדרבנן ואסורה או דילמא כיון דמדאורייתא הגט כשר שריא לחזור לבעלה ואני בעניי כתבתי בזה בספרי הקטן ברכי יוסף א"ה סימן יו"ד והבאתי ראיות ברורות דשרי להחזירה כאשר ממעיינ"י הישועה בעיון ישר יחזו פנימו וכבר נשאתי ונתתי בענין זה עם רבנים מובהקים גדולי הדור והסכימו לדברי:
Letter Nun.14
יד. נאנסה והיא אשת כהן. נסתפק הרב חלקת מחוקק אי שריא לבועל וגאון עזנו הרב משנה למלך פ"ב דסוטה כתב דאסורה ואני ההדיוט כתבתי בזה בספר הקטן ברכי יוסף א"ה סימן י"א והבאתי קצת ראיות שיש לצדד להתירה ועיין מ"ש האחרונים:
Letter Nun.15
טו. נאסרה בשבילו לבעלה אסורה לו. כ"כ מור"ם א"ה ריש סימן י"א ונתחבטו האחרונים ועמ"ש בבר"י ונראה דצ"ל ואם לא נאסרה בשבילו כמ"ש ז"ל ונראה לי שהוא דין פשוט ומבואר בב"י מתשובות הרא"ש כלל ל"ב דבא עליה בסתר ולא היו עדים ולא קול ולא אסרוה על בעלה אך הוא ידע שבא עליה אסורה לו וז"ש מור"ם וה"ה אם לא נאסרה בשבילו שלא היו עדים ולא קול ולא אסרוה ובהגהותי כ"י הארכתי קצת בזה ושם דחיתי פירוש הרב קרבן העדה ועיין בתוספי הרא"ש וחידושי הריטב"א פ"ק דכתובות. ואין להשגיח על מה שציין על הגהה כי נודע שהמציין לא צדק לפעמים ולא מיד הרב הם כידוע ודוק כי קצרתי:
Letter Samekh.1
א. ספרי. הוא על במדבר ודברים. כן כתב הרב בית דוד פ"ד דמנחות והביא מהערוך ושפתי ישנים ע"ש. ולא היה צריך לזה כי הוא מפורש ברש"י בסנהדרין דף פ"ו. ובהקדמת הרמב"ם. ובעיקר דבריו הדבר קשה דחשד לגאוני עולם שלא ידעו זה. ואין זה כונתם וכמ"ש הרב שושנים לדוד:
Letter Samekh.2
ב. ספרא וספרי. כתב הרמב"ם דרב סידר ספרא וספרי. ודלא כמי שאמר שרבי יהודה חיברו דאמרינן פרק הנחנקין סתם ספרא רבי יהודה וזה אינו דכי היכי שאמרו סתם מתניתין רבי מאיר והכונה דרבינו הקדוש חיבר המשניות והסתם משנה סתם כרבי מאיר כן רב חיבר ספרא וספרי. וברייתות ת"כ סתם על דעת רבי יהודה. ובריתות ספרי סתם על דעת רבי שמעון. וכמ"ש הרב קרבן אהרן: והרב יש"ר מקנדיא כתב במצרף לחכמה שהביא ראיה לזה דבפרשת טהרה שנינו בספרא א"ר חייא אני השבתי לפני רבי ע"ש והרב קרבן אהרן נשקו על ראשו ע"ש וגם אני בעניי מצאתי בספרי פרשת שלח דשנינו פרשת ציצית רבי אומר זו קדושת ציצית ובסוף הפרשה מעשה שבאה לבית מדרשו של רבי חייא. ומזה מוכח דלאו ר' יהודה חיבר ספרא ולא רבי שמעון חיבר ספרי ואתי שפיר לדעת הרמב"ם שרב חיברם. ועמ"ש הרב החסיד מהר"י ן' סאמון זלה"ה הובאו דבריו בספר יד מלאכי אות רנ"ו:
Letter Samekh.3
ג. סמוכים. אע"ג דרבי יהודה לא דריש סמוכים הני מילי בתרי פסוקי אבל בחדא פסוקא דרשינן כן כתב הראב"ד בחידושיו לע"ז על סוגית דף כ"ז דאמרו מ"ט דרבי יהודה דכתיב לה' המול וכו' עכ"ל רבינו בצלאל בכלליו כ"י:
Letter Samekh.4
ד. סתם ואח"כ מחלקת דאין הלכה כסתם. שאמרו פרק החולץ אין הכונה דלעולם אין הלכה כסתם אלא לפעמים אין הלכה כסתם ולפעמים הלכה כסתם כן כתבו הריטב"א והרב הנמקי פרק החולץ משם הרמב"ן. וכתב הרב יד מלאכי אות תצ"ט דאשתמיט זה מהרב כנה"ג בכלליו סימן כ"ט שכתב זה משם בנימין זאב עכ"ד. ואני בעניי אומר דעוד אשתמיט מהרב כנה"ג ומהרב יד מלאכי תשובת הרשב"א סימן קי"ד והרב תוספת יום טוב פ"ח דחולין. וגם הרב תי"ט בפ"ו דנזיר משנה ט' ופ"ח דחולין אשתמיט מיניה דברי הרמב"ן שהביא הרב הנמקי. גם הרב תי"ט שינה מדתו דבפ"ח דחולין הו"ל לציין מ"ש פ"ו דנזיר כמנהגו דרומז לכל המקומות כידוע. ובכלל זה דסתם ואח"כ מחלקת עמ"ש מהראנ"ח ח"ב סימן ד"ע ובספר דברי אמת בקונטריסים דף מ"ו ע"ש:
Letter Samekh.5
ה. ספק. אמרינן בעלמא אין ספק מוציא מידי ודאי. וראיתי בכללי רב"א שכתב לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי אלא כשהן בדור אחד אבל רבא שהוא בתרא יש לחוש לספיקו נמקי יוסף פרק כיצד הרגל מהריטב"א בשם רבותיו:
Letter Samekh.6
ו. ספיקא דאורייתא לחומרא. כבר נודע פלוגתא דרבוואתא אי מדאורייתא ספיקא לחומרא או נימא כל ספיקא רחמנא שריא ורבנן החמירו בספק תורה. והרמב"ם סבר דספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן. והרשב"א סבר דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא. וגדולי האחרונים הפליאו עצה הגדילו תושיה בזה. ועיין להרב דברי אמת בקונטריסים דף פ"ה ע"ש באורך ובסדר אליה רבה ובכרתי ופלתי וראשון לציון ובתי כהונה ריש בית ועד ע"ש ובית דוד י"ד סימן מ"ח ואני אמרתי בחפזי מטמין ברמ"ז אות אחת בארש כי הרב פרי חדש סימן ק"י הכריע כדעת הרמב"ם מסוגית יומא והרב מופת הדור מהרח"א בספר הבהיר עץ החיים בלשונות דף ז' דחה ראית הרב פר"ח. וראיתי להרב גדול הדור מהר"ם בן חביב בסוף שמות בארץ שהפליא לתמוה על ראית הפר"ח מיומא דקאמר אצטריך קרא לרבויי ספיקא ע"ש באורך. והמעיין יראה דמכל מה שהשיג הרמב"ח על הפר"ח בזה אין טענה על הפר"ח ולא קשה מידי והעת נחוץ ופנאי לא היה לי ואני שמעתי מקשים על הרב פר"ח ממ"ש הוא עצמו בתחילת כללי ס"ס על הוכחת מהרי"ט דהתוספות כהרשב"א ולי הצעיר נראה דיש ליישב כאשר יראה המעיין היטב. ועיין מה שכתב הרב החסיד בארעא דרבנן מהדורא בתרא אות קס"ו מה שהביא מסוגית ע"ז ועמ"ש אני בעניי בספר הקטן ראש דוד פרשת ראה בס"ד. ומאי דאייתי מכתובות דף נ"א עמ"ש אני בעניי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תקפ"ח בס"ד: ודע שהרב בנין אריאל פרשת טהרה בתוך דבריו כתב דרש"י סבר כדעת הרמב"ם ע"ש ועמו הסליחה דדעת רש"י הוא כהרשב"א כמבואר בדברי רש"י בקדושין דף ע"ג וכמו שהוכיח מהרימ"ט ז"ל בתשובה ריש חלק י"ד והרב פר"ח סימן ק"י והוכיח עוד הפר"ח מדוכתי אחריני דרש"י סבר ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה כהרשב"א ע"ש:
Letter Samekh.7
ז. ספק ספיקא. כתב הריב"ש משם התוספות דבעינן ס"ס המתהפך וכ"כ הליכות עולם והגאון הרב מנחת יעקב הוכיח מדברי התוספות פ"ק דכתובות דף ט' כמ"ש הריב"ש וה"ע משם התוספות דבעינן מתהפך. ואני הפעוט בספרי הקטן פתח עינים הוכחתי מדבור הנזכר להפך ע"ש ועתה ראיתי להרב הגדול מהרש"א בגופי הלכות שהוכיח כן מדבריהם כמו שהוכחתי לע"ד ותאזרני שמחה. וראיתי במכתב לגדול דורנו מורינו הרב מוהר"י הכהן בעל בתי כהונה שהוכיח דלא בעינן ס"ס המתהפך וז"ל בריש פרק האשה בתרא יצאת מלאה חוששת רי"א אינה חוששת ופירש"י דשמא הפילה ואת"ל לא הפילה שמא נקבה והתם אינו מתהפך דאי אמרת זכר תו לא מצית לומר שמא הפילה וברור עכ"ל ולי ההדיוט יש לדחות דשפיר הוי מתהפך וק"ל ועיין יד מלאכי אות תק"ד: ודע שהרב מופת הדור מהר"י בכר דוד בספרו הבהיר דברי אמת בשו"ת דף ך' ע"ג כתב דמצא שרש דברי התוספות דבעינן מתהפך בפרק חזקת דף נ"ה ובחידושי הרמב"ן שם ותמה על מהרימ"ט והרב פר"ח ע"ש באורך ואני שמעתי מהרב המופלא כמהר"ר אברהם ישראל זלה"ה שעמד בזה וראה שאין ראיה מדברי התוספות דבתרא והשיג על הרב מהר"י בר דוד ואני בעניי פנאי לא היה לי להתיישב בדבר. ואחר זמן רב עתה נדפס מחדש קול אליהו לרב חביבא הרב מהר"א ישראל זלה"ה אחיו של הרב הנזכר וראיתי בי"ד סימן ך' דף ל"ד שתמה על הרב דברי אמת בזה ע"ש ועיין בית דוד י"ד סימן מ"ח והרדב"ז בתשובות דפוס ויניציא סימן קס"ה:
Letter Samekh.8
ח. סבלונות. שנוהגין בקושטנדינה העלה הרב דברי אמת דהם קדושין ודאין דרבנן ומשורת הדין אין סבלונות חלין על סבלונות אך יש לחוש בדבר שבערוה לחולקין ואסף וקבץ דברי האחרונים בזה ע"ש בשו"ת סימן ה' דף ז' ע"ד ועמ"ש בקונטריסים דף קי"ב ע"ד:
Letter Samekh.9
ט. ס"ס להחמיר. אף בדרבנן אזלינן לחומרא. הרב החסיד בארעא דרבנן אות נח"ת משם הרב משנה למלך פ"ד דבכורות ע"ש. ולא זכר דהרב משנה למלך גופיה פ"ח דאבות הטומאות דין ה' ופ"י דמקואות דין ו' לא החליט הדבר שמצא קצת סתירה לדבריו ואין ולאו ורפיא בידיה ע"ש באורך והרב החסיד בספר יד מלאכי אות תק"ה זריז ונזכ"ר הפותח י"ד את משנ"ה התורה ומקומו מוזכ"ר בדברי המגיה במש"ל:
Letter Samekh.10
יוד. ספקא דתרי ותרי. אף לסוברים דתרי ותרי ספיקא דאורייתא אין איסורו אלא מדרבנן לדעת הרמב"ם דכל ספיקא רחמנא שרייא. כ"כ הרב גדול הדור מהר"י בכר דוד בספר הבהיר דברי אמת משם כמה גדולים מהראנ"ח ומהרימ"ט והרב פני משה ושקיל וטרי בזה ע"ש באורך בקונטריסים דף ע"ה. ועמ"ש הרב ז"ל לעיל בשו"ת דף ח"י ע"ב ודוק ועמ"ש הרדב"ז בתשובות דפוס ויניציא סימן תשמ"ט ע"ש ודוק:
Letter Samekh.11
יא. ס"ס ואתחזק איסורא. עמ"ש הרב החסיד על ארע"א אות תנ"ט והרב פני יהושע בקונטריס אחרון דכתובות אות מ"ו עלה בהסכמה דלא כרבני הספרדים שהם מקלים אלא באתחזק איסורא אין להתיר בס"ס. והרב כרתי ופלתי בבית הספק הסכים עם רבני הספרדים להקל בס"ס אף באתחזק איסורא וכתב ברוך הבוחר בהם ובמשנתם ועמ"ש הרב עדות ביעקב סימן ח"י ומשאת משה א"ה בתשובה שהשיב להרב יד אהרן. ועמ"ש בתשובות כנה"ג לי"ד הנדפסות מחדש סימן ס"ג דאע"ג דאתחזק רעותא עבדינן ס"ס לקולא ע"ש:
Letter Samekh.12
יב. ספקא דרבנן היכא דאתחזק איסורא. לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא. שפתי כהן. והרב פר"ח פליג. והרב שער המלך הלכות מקואות הכריע כהרב ש"ך אך הרב כו"פ הכריע כהרב פר"ח וגם הרב פנים מאירות בראשון סימן ט"ו חלק על הרב ש"ך ע"ש פלפלא אריכתא:
Letter Samekh.13
יג. ס"ס ובספק שני אסור מדרבנן. מותר דהס"ס מתיר דאורייתא ואיסור דרבנן סגי בספק א' כ"כ סמ"ק והביאוהו הרב ש"ך והרב פר"ח כללי ס"ס אות ט': וחזה הוית להרב שער המלך בהלכות מקואות בסוף כלליו תמה עליהם דהוא תלמוד ערוך פ"ק דפסחים דף ט' דרש"י ותוספות לחד שינויא סברי דאסור מכניס תבואה במוץ מדרבנן ובס"ס שרי הכל: ועם האדון הסליחה דרש"י פירש דוקא משום דאית לן חזקת חבר דמסייעת לספק וכן פירש רש"י בהדיא בנדה דף ט"ו וכ"כ הרשב"א לדעתו בתשובותיו סימן שס"א. ודעת הרשב"א ורבינו אפרים דמותר בקבע אף לאיניש דעלמא. ואם כן מאי תלמודא. הא אינו נלמד אלא מתירוץ ראשון של התוספות. ואין להביא ראיה ממנו כיון דר"י עצמו הוא המתרץ שני תירוצים ולתירוץ שני אין ראיה דיש לדחות לכל צד. ולרש"י נמי אין ראיה דסמיך אחזקת חבר. והגם די"ל דשאני התם דודאי טבילי. ומה גם דאיכא חזקה דאסירי כמ"ש הרשב"א בתשובה הנזכרת מ"מ אין ראיה: גם לרבינו אפרים והרשב"א אין ראיה דהוא שריותא אף מדרבנן. והרב תורת חיים בשיטתו שם בפסחים פור"ש לעשות לו דר"ך בשיטה זו מדנפשיה. ודעת קדושים ימצא רבינו אפרים והרשב"א. ואני אמרתי בחפזי שזה נעלם מהרב שער המלך לעיל מזה גבי נמוחו שכתב דהרשב"א סבר כתירוץ שני דהתוספות. והרי הרשב"א סבר כרבינו אפרים. ואף דכונתו דספק דרבנן אינו מוציא מידי ודאי וגם הרשב"א מסתמא מודה בזה דמשנתנו בשביטל ובדיקה דרבנן ואין ספק מוציא מידי ודאי. מ"מ יתכן דס"ל להרשב"א כתירוץ ראשון של תוספות גבי בדיקה או כמ"ש בעניותנו במקום אחר לדעת הטור והרמב"ם דבחמץ דוקא החמירו. ובמעשר הא סבר כרבינו אפרים: ואיברא דמהא דאין ספק מוציא מידי ודאי אף בדרבנן לפי פשט התלמוד ולחד שינויא דר"י לפום ריהטא יש ראיה דבדאתחזק לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כדעת הרב ש"ך: והנה ממ"ש הרשב"א בתשובה הלזו לשיטתו דאמאי חבר אף ע"ה לשתרי דספק וספק הוא לפום ריהטא מוכח קצת דלא כסמ"ק דלא קשיא ליה אלא לפי שיטתו. ויש לדחות. ודוק הטב כי קצרתי. ואחר זמן רב עתה נדפס חדש ממש ספר שו"ת להרב מהר"א ישראל זלה"ה את קולו שמענו קול אליהו ואגב רהטא לו תשורנו עין בריש הספר א"ח סימן ו' שעמד בזה והביא דברי הרב שער המלך וע"ש מה שכתב. וכבר אני הדל שמעתי מפי הרב הנזכר שהעלה בתשובות שלא כאשר צידד הרב שער אפרים מכח דברי הסמ"ק והזכרתיו בספר הקטן ברכי יוסף סימן קפ"ו אך לא ראיתי כל תשובתו וגם הא דהרב שער המלך כתבו אחר כך כי באותו פרק לא יצא לאור ספר שער המלך ודוק במ"ש הרב הנזכר ובמ"ש אני הדל לעיל ובברכי יוסף:
Letter Samekh.14
יד. ספיקא דרבנן. אם יש בו סרך קדושה אין להקל לעשות מעשה לכתחלה הרב מהר"א הלוי בספר גן המלך סימן כ"ב:
Letter Samekh.15
טו. ס"ס לענין טהרת כהן. דבר שמותר מכח ס"ס נראה מדברי הרב עזריה יהושע שהביא הרב כנה"ג י"ד ריש סימן שע"א שיש ליזהר לכתחילה. ומה שתמה הרב כנה"ג שם עליו לק"מ כמו שכתבתי בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן שמ"ג ואחר זמן בא לידי שו"ת שאלת יעבץ ח"ב וראיתי בסימן זע"ק שגם הרב ז"ל דקדק בזה על הרב כנה"ג. ועמ"ש הרב יעבץ עוד שם בכונת הרוקח ועמ"ש הרדב"ז בתשובות דפוס ויניציא סימן ק"ק:
Letter Samekh.16
טז. סתימתאה. בכמה מקומות בש"ס אמרי זו דברי ר' פלוני סתימתאה עירובין דף ל"ח ריש מגילה ובסוף מגילה חולין דף כ"ט בכורות דף ל' ודף נ"א ועיין מה שפירש רש"י במגילה שהביא פירוש יש מפרשים דכלהו סתמי אליבא דר"ע ודחאו. ובחידושי הריטב"א למגילה הנדפסים מחדש מביא בשם רש"י הפירוש של י"מ ומקשה עליו הקושיא שהקשה רש"י על היש מפרשים. אלא שבלשון הריטב"א יש ט"ס כמובן ואפשר שגם זה ט"ס. ומה שפירש הריטב"א שם דכל מקום שנאמר זו דברי ר"פ סתימתאה ר"ל שנסתמה משנה זו לדעתו. הוא דחוק. ויותר נראה מה שפירש רש"י דסתימתאה קרי כל מי שראה רבי דבריו במקומות הרבה ושנאן סתם כמ"ש בעירובין דף ל"ח וזה כונתו גם בריש מגילה והרי הוא כמבוא"ר. ובמכות דף י"ז ע"א רש"י פירש כשיטתו. והריטב"א בחידושיו שם כתב כפירושו. ושם כתב דמפירש"י שם נראה דמפרש דניחא ליה לר' יוחנן לאשמועינן דכלהו סתמי כר' עקיבא וכתב דאין הלשון משמע כן וכו' ע"ש באורך. ולכאורה לא ראיתי שם בדברי רש"י דמוכח כמ"ש הריטב"א לדעתו כאשר יראה הרואה בנסחא דקמן ע"ש ודוק הטב:
Letter Samekh.17
טוב. סימנים דקתני במשנה בטענת בעל דין. כגון נתתיו לך ונתתו באונפלי. וכיוצא בזה כהן הוא ובן אחי אבא הוא. אין לדקדק ולהוציא ענין או דין מזה כמ"ש הרב ש"ך ח"מ סימן צ"א בשיטת אמר לחנוני תן לי בדינר פירות שלחזק פירושו טען ואמר לאיזה צורך האריך התנא לומר ונתתו באונפלי שלך. והרב מהר"ר צבי בתשובות סימן קמ"ג ריש דף קי"ב. ונדפס ג"כ בהגהתו לט"ז ח"מ. השיב דהכי ארחיה דתנא אע"ג דלאו נפקא לן מידי דאמרי אינשי מילתא יתירתא לאמת דבריהם. ותנא ארחא דמילתא נקט:
Letter Samekh.18
חי. סתירה ממשנה לבריתא. אורחיה דתלמודא לאתויי לפני מימרא ואוקמתא. מהראנ"ח בדרשותיו פרשת צו עיין שם:
Letter Samekh.19
יט. ספק איסור. מר ניהו רב"ה בארע"א אות תמ"ד למד מדברי רש"י בחולין דף קל"ד דלא אמרינן ספק איסור להחמיר אלא באיכא מיתה או כרת ומסיק בצ"ע. ונעלם מהרב ז"ל דעל מבוכה זו ישב הרב מהר"א הלוי בספר גן המלך סימן צ"ח ע"ש:
Letter Samekh.20
ך. סומא. לר' יהודה פטור מכל המצות וכתבו התוספות ודעמיהו דחייב מדרבנן שלא יהיה נראה כגוי: ודע שמדברי רבינו ישעיה בספר המכריע סימן ע"ח מוכח דהא דפטור לר' יהודה סומא היינו אפילו מלאוין. ולכאורה הוא תימא דהסומא מן התורה יעבור על הלאוין לחלל שבת וחמץ בפסח וע"ז ג"ע ש"ד וכבר שם בספר המכריע יש הגהה לאחד קדוש שתמה מאד על רבינו ישעיה בזה. ואני בעניי נסב"ר לבי בקרבי דאפשר דסבר רבינו ישעיה דז' מצות ב"נ חייב ודייק ר' יהודה לומר דפטור מכל מצות האמורות בתורה כלומר לאפוקי מצות ב"נ דנאמרו קודם נתינת התורה. ובזה הויא הצלה פורתא וישוב לסברת רבינו ישעיה ז"ל. וזאת לפנים האר"ש יסדתי בספר הקטן פתח עינים שם בקמא. ושם כתבתי דלפום ריהטא היה נראה דהתוספות וסיעתם שכתבו דחייב מדרבנן שלא יהא נראה כגוי משמע דסברי כרבינו ישעיה. ושוב דחיתי דאפילו תימא דחייב בלאוין לדעת התוספות שפיר כתבו שלא יהא נראה כגוי דקיום הלאוין הוא בשב ואל תעשה ואינו ניכר שהוא ישראל: והן עתה בא לידי תוספות קמא לתלמיד רביני פרץ וראיתי שכתב אהא דר' יהודה פוטרו וכו' וז"ל לכן נ"ל דאע"ג דפטר ר' יהודה סומא מכל המצות היינו דוקא מן התורה אבל מדרבנן חייב ואע"ג דאשה דמפטרא ממ"ע לא מחייבא אפילו מדרבנן מ"מ מחייב סומא מדרבנן משום דעבדו ביה רבנן היכרא מגוי דאי הוה מפטר אפילו מדרבנן א"כ לא הוה ביה היכרא מגוי אבל אשה אע"ג דמפטרא במצוות עשה גם מדרבנן מ"מ איכא הכרא טובא בינה לבין גויה כמו דם נדה ושאר מצוות טובא עכ"ל ומסוף דבריו שכתב כמו דם נדה וכו' ניכר שראש דבריו אמת דסומא פטור מלאוין והוא נראה כגוי. וליכא לעיולי פילא בקופא דמחטא כי פשט הדברים הכי משמע דסברי כרבינו ישעיה: ואנכי חזון הרבתי להרב החסיד על הארץ הטובה ומתקריא ארעא דרבנן אות תס"א דרמי ומקשה על מ"ש התוספות במגילה דף כ"ד דטעם סומא מפני שהוא גדול ובר דעת דעדיף מקטן ותפוק להו דיכול לבא לידי חיוב דאורייתא אם נתפקח כמ"ש המרדכי ע"ש ולא קשה מידי אטו גברא אגברא קרמית מהמרדכי להתוספות דהמרדכי סבר דסומא מיקרי דיכול לבא לידי חיוב אם נתפקח ודמי למ"ש פ"ג שאכלו דיכול לבא לידי חיוב אם יאכל כדי שביעה. אבל התוספות סברי דרב המקום ביניהם דמ"ש בש"ס דיכול לבא לידי חיוב היינו משום שהוא בידו ויכול לאכול כדי שביעה. אבל סומא דאינו בידו להתפקח לא חשבינן ליה שיכול לבא לידי חיוב כי הן הן מפלאות תמים דעים הוא לבדו הסמו"י מן העי"ן נתן עיניו בו כי האף אמנם באיזה מין מחולי עינים רופא אומן זמנין יגיה חשכו הוא במין פרטי וגם זה בידו יתברך כי כמה מהם לא עלתה ארוכה ופשוט:
Letter Samekh.21
כא. סירכא. כתוב למ"ר על ארעא אות תס"ב וז"ל כתב הרשב"ץ בתשובה שסירכא אינה טריפה שאסרה תורה אלא שטרפה ארי והרב כנה"ג י"ד סימן כ"ט תמה על דבריו וכתב דדברים אלו שלא בהשגחה דח"י טרפיות כלם הן מן התורה ואין הפרש בין ניקבה הריאה ע"י חולי או שטרפה ארי הכל שוה ואיסור הסרכא אינו אלא מפני חשש נקב וכבר אמרו במכילתא כי ובשר בשדה טריפה דיבר הכתוב בהוה וה"ה שאר החולאים וכ"כ הרמב"ם עכ"ל והרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב כתב וז"ל עיין מה שהשיג הכנה"ג על תשובת הרשב"ץ וגם עיין בפר"ח דכן הוא האמת דכל הטריפות אסורין מן התורה ובודאי דהרשב"ץ לא יכחיש זה וכבר באו דבריו בארוכה בספר יבין שמועה וכו' ואין כונת הרב באותה תשובה אלא על מה שנתבאר בתורה בפירוש עכ"ל: ובמטו מינייהו מלכי יסלח"ו הצדיקים דתלו בוקי סריקי על הרשב"ץ גדול המורים. ומה שנדחק מהר"י עייאש בסוף דבריו לא ניתן ליאמר. ואני תמיה על שני הרבנים הנזכרים איך לא שלטו מאור עיניהם דהרשב"ץ מר ניהו הוא דמשיג על חכם אחד שרצה לומר דמן התורה ליכא אלא טריפת ארי והרשב"ץ מחי לה אמוחא דטרפיות כלם מן התורה והדברים מבוארים בספר כנסת הגדולה וכן הוא בתשובות הרשב"ץ ח"ג סימן רצ"ג והדברים מבוארים אין צורך להאריך:
Letter Samekh.22
כב. סדור קנים דלחם הפנים. דאורייתא ואינו דוחה שבת משום דאפשר מע"ש וכו' כמ"ש במנחות דף צ"ז ע"ש והקשה הרב ארעא דרבנן מ"ב אות ק"ס מהקטר חלבים דדחו שבת אף דכשרים כל הלילה ע"ש ובריש הספר. ולי ההדיוט יש לומר דהקטר חלבים מעצם הקרבנות שנצטוינו להקריב בשבת. מה שאין כן סידור הקנים שהוא נטפל וענף לחם הפנים א"נ דהתם הקרבנות נקרבים בשבת. והכא לחם הפנים אינו דוחה שבת ולכך גזרו גם על סדור הקנים. א"נ דתניא בת"כ יערכנו אין עורך את הקנים עמו בשבת והביאו הרב קול הרמז ומוכח דהוי מדאורייתא שלא לסדר הקנים בשבת ולכן גזרו נמי על נטילתן מהישנה משום טלטול ומיהו סוגית הש"ס דף צ"ז הנזכרת קשיא לפי זה ונראה דהיא גופה מקשה הרב קול הרמ"ז אלא שיש איזה ט"ס בדבריו. ואפילו נאמר דרבא דס"ד דהוי סדור קנים דרבנן ומסיק דא"צ דאינו מתעפש סבר דברייתא דת"כ אסמכתא מ"מ הו"ל לרבא או לש"ס להביאה לברייתא דת"כ ותו דמנ"ל דהוי אסמכתא אימא דהיא דרשא אמיתית ובפרט השתא דידעינן דקנים דאוריתא. ואפשר לומר בדוחק שרבא ודאי ידע מברייתא דת"כ דבימי אמוראי בתראי היה שגור הת"כ לפום רבנן אמנם לא קבע דבריו עלה דיכול לומר אסמכתא בעלמא היא אמנם השתא דמפרש ומנקיותיו אלו קנים משמע דאורייתא ופירש טעמה. וכיון דלכל הדברות צריכים אנו לדברי רבא על נטילתם לא חש להביא בריתא דתורת כהנים ועדיין צריך ישוב ורבינו הלל בפירושו כ"י והרב קרבן אהרן מייתו על בריתא דת"כ סוגית הש"ס ולא לימדונו איך יכונו יחדיו ועמ"ש הרדב"ז דפוס ויניציא סימן תשל"ז. והרב מהר"י עייאש בעפרות זהב תירץ דשאני הקטר חלבים משום חביבה מצוה משא"כ סדור קנים דאם עשאן מע"ש לא ביטל מצוה בזמנה ע"ש ולא נהירא דה"נ בסדור קנים נמי נימא חביבה מצוה בשעתה כמו שיתבאר גם מה שתירץ דיש לחלק בין מאי דאפשר מקודם למאי דאפשר אחר הזמן עמו הסליחה דה"נ סדור הקנים בלחם הפנים של שבת זו לא אפשר מע"ש אלא אחר שבת כמבואר בש"ס שם ופירש"י. ומ"ש הרב ארעא דרבנן ומשני משום דאפשר מע"ש הוא תחילת התירוץ שתירץ רבא ומסיים ה"נ לא דחי שבת עלייהו טעמא מאי משום דלא לעפש וכו' כמבואר בש"ס וממילא אזדא ליה מ"ש בתירוץ ראשון דאם עשאן מע"ש וכו' דבע"ש אינו עושה כי אם להסירם מהלחם הישנה. אבל לסדרם ללחם חדשה הוא במ"ש ומאי קאמר ודוק:
Letter Samekh.23
כג. ספיקא דיומא בדרבנן לא עבדינן. והוא תלמוד ערוך במנחות דף ס"ח ע"ב וכבר כתבתי בעניותי בזה באיזה מקומות בס"ד: וצופה הייתי להרב החסיד בספר קהלת יעקב בחלק תוספת דרבנן אות רכ"א דמייתי סוגית מנחות הלזו וכתב וז"ל וזה טעם ושרש דברי הרא"ם בתוספותיו הלכות חנוכה שכתב בפשיטות דמאי דלא עבדינן ט' יומי חנוכה מספיקא היינו משום דחנוכה דרבנן. ונוראות נפלאתי על הרב עץ חיים ז"ל בלשונות דף ד' שכתב על דברי הרא"ם וליתא דמגילה נמי הוי מדרבנן ואפילו הכי נ"ט המרדכי דמאי דלא עבדינן תרי יומי משום דכתיב ולא יעבור דמשמע הא לאו הכי עבדינן תרי יומי. והוא פלאי דאדרבא הי"ל לדחות דברי המרדכי מהש"ס דמנחות וכו' שדברי הרא"ם מוסכמים מתלמוד דידן בהדיא והוא ז"ל נהפך עליו אל הרודף כאלו הרא"ם מפי עצמו אמרן וכו' עכ"ל: ועם האדון הסליחה דלא ראה הדברים בשרשן וסמך על לשון הכתוב בספר עץ החיים כי הנה בעץ החיים כתוב וז"ל הקשה הרב אמאי לא עבדין ט' ימים מחמת ספק וכתב משום דהויא מדרבנן ליתא דמגילה ג"כ דהויא דרבנן ואפ"ה נ"ט המרדכי וכו' משום דכתיב ולא יעבור הא לא"ה הוה עבדינן תרי יומי וצ"ע וליתא דבחנוכה לא הו"ל ספיקא וכו' עכ"ל והבין דהרא"ם תירץ מדרבנן ומהרח"א הקשה עליו מהמרדכי ואינו כן אלא הכל מהרא"ם ותיבת וכתב משום דהויא מדרבנן הוא טעות סופר וצ"ל וכ"ת משום דהויא מדרבנן ליתא וכו' וכ"כ הרב עצמו במקראי קדש דף קכ"ט וז"ל וכי תימא דהוי דרבנן והא המרדכי נ"ט במגילה וכו'. והדבר מבואר דמ"ש בעץ החיים וכ"ת משום דהויא מדרבנן ליתא דמגילה וכו' הכל דברי הרא"ם עד וצ"ע ואח"כ על זה כתב הרב מהרח"א ז"ל וליתא דבחנוכה לא הו"ל ספיקא וכו' וכן הוא במקראי קדש דף קכ"ט אלא דמ"ש בעץ חיים וליתא דבחנוכה לא היה ספק דבט"ו יום היה מגיע אחרון שבישראל וכו' הביאו במקראי קדש משם מהר"י פורך ע"ש. באופן דהרא"ם הוא עצמו כתב דלא אפשר לומר דחנוכה מדרבנן שהרי המרדכי וכו'. וכן הוא בדברי הרא"ם בתוספותיו בלשון אחר. ומעתה על הרא"ם יש לתמוה דמסיק בקשיא ודחה דאע"ג דהוי מדרבנן הרי המרדכי וכו' דהרי תלמוד ערוך דבדרבנן ספיקא דיומא לא עבדינן. ולמרדכי י"ל שמגילה דברי קבלה כמ"ש הרב החסיד בתוספת דרבנן. ולא כמו שהבין הרב תוספת דרבנן דהרא"ם תירץ דחנוכה מדרבנן וכתב דשרשו פתוח אלי מים סוגית מנחות. וקושטא דמילתא הוא דהרא"ם דחה טעם דרבנן מכח דברי המרדכי והרי ספרו כאן והוא עד: ואני בעניי בברכי יוסף סימן תר"ע הבאתי מספר העתים והפר"ח שנ"ט דחנוכה דרבנן וכתבתי דדבריהם הם סוגית הש"ס במנחות ע"ש ועמ"ש הרב תוספת דרבנן שלמד מדברי הרז"ה גבי עומר ועמ"ש אני בעניי בבר"י סימן תפ"ט ודוק הטב:
Letter Samekh.24
כד. סתם משנה. הרב יעב"ץ בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"ב סימן ע"ה כתב דמ"ש רבי יוחנן הלכה כסתם משנה היינו אפילו לא כתיב בהדיא אלא אתי מדיוקא והביא ראיה מחולין דף מ"ג ע"ש. ואני בעניי אומר דאם הדיוק מוכרח פשיטא דלרבי יוחנן הלכה כסתם משנה ואין צריך ראיה. ואם אינו מוכרח אינו בסוג הלכה כסתם משנה וזה פשוט. ואתה תחזה מ"ש בסוגיא דשמעתא הנזכרת. ולכל הדברות נראה דנעלם ממנו גירסת הרי"ף והרשב"א והר"ן דגרסי במתניתין דאלו כשרות ניטל הכבד ונשתייר ממנה כל שהו. ובדף מ"ו ע"א גרסי והתניא נשתייר ממנה כזית ועמ"ש אני בעניי בספר הקטן מחזיק ברכה י"ד ריש סימן מ"א בס"ד:
Letter Samekh.25
כה. סתם משנה. כתב הריטב"א בחידושי תעניות עמ"ש בש"ס דף יו"ד הגיע י"ז במרחשון דדעת הרי"ף דאף על גב דבעלמא תפסינן לישנא דש"ס ושבקינן לישנא דאמוראי מ"מ נקיט לישנא דאמורא משום דהלכה כסתם משנה וסתם במשנה ומחלקת בברייתא הלכה כסתם משנה ע"ש באורך ועיין מ"ש שם הר"ן בביאור ההלכות. ועיין תשובת הרדב"ז ז"ל בדפוס ויניציא סימן ק"ס:
Letter Samekh.26
כו. ספק אם איסורו מדאורייתא או דרבנן. מקרי ספיקא דאורייתא ולחומרא כ"כ מרן הב"י י"ד סימן רכ"ח מתשובת הר"ן. ועיין במוצל מאש דת סימן י"ב ומהר"ש חייון סימן מ"ב והרב המגיד פ"ט דמאכלות והרב מש"ל בדין המומי"א ועיין בית דוד י"ד סוף סימן מ"ח ועמ"ש הרב ארעא דרבנן אות תל"ז משם מהר"י אדרבי ע"ש ודוק ואחר זמן רב עתה בין כתיבה להדפסה מחדש ממש נדפס ספר קול אליהו לרב חביבא הרב כמהר"א ישראל זלה"ה ואגב רהטאי ראיתי בראש הספר בא"ח סימן ו' שתמה על מהר"י אלפאנדארי במוצל מאש סימן י"ב דאין זה מיקרי ספיקא דאורייתא. לחומרא ולא זכר מדברי תשובת הר"ן הנזכרת ואיידי דטרידנא טובא לא יכולתי לעמוד בדבר וכמ"ש הרב הנזכר והיום קצרה:

Yair Ozen, Livorno 1792. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156825/NLI Licence: Public Domain. Source.