← All works

Ayin Zokher

Sefaria · Reference > Encyclopedic Works · 776 sections

1. Letter Yod.1

   א. ירושלמי. הראשונים היה להם תלמוד ירושלמי על סדר קדשים וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה דיש ירושלמי על ה' סדרים שלמים וכן נראה מהראב"ד בהשגות פ"ב דבכורים והה"מ פרק ז"ך דמכירה:

2. Letter Yod.2

   ב. ירושלמי. רבי יוחנן בר פלוגתיה דריש לקיש חיברו ודלא כהרב כפתור ופרח פי"ו דף פ"ז שכתב דמי שחיבר ירושלמי אין זה ר' יוחנן בר הנפחא בר פלוגתיה דר"ל שהרי בין חיבור המשנה לרבי ובין חיבור הירושלמי ר"פ שנה ורבי יוחנן היה תלמיד רבי ע"כ דבריו: והבט ימין וראה להראב"ד בספר הקבלה שכתב שהמשנה חיברה רבינו הקדוש ק"ך שנה לחרבן ורבי יוחנן חיבר הירושלמי מאתים שנה אחר החרבן בקירוב וכן כתב הרב צדה לדרך בהקדמתו וכן מתבאר מדברי הרב מהר"ש בן הרשב"ץ סימן רנ"א דרבי יוחנן בר פלוגתיה דריש לקיש שהיה בימי רב ושמואל חיבר הירושלמי. והכי אזלי ורהטי דברי הראשונים בכמה דוכתי. וכן משמע מדברי הרמב"ם בהקדמת החיבור ומהגאון רבינו שמשון בספר כריתות בימות עולם שער שני: ברם איבעי לאודועי דהא דכתיב בהקדמת הרמב"ם ובספר כריתות שהירושלמי חיברי רבי יוחנן בקירוב שלש מאות שנה אחר החרבן אינו מכוון והקרוב אלי דט"ס הוא וכמ"ש לקמן אות י"ב בס"ד:

3. Letter Yod.3

   ג. ירושלמי. כתב הרי"ף בהלכות סוף עירובין כיון דסוגיא דגמרא דילן להיתרא לא אכפת לן במאי דאסרי בתלמודא דבני מערבא דעל גמרא דילן סמכינן דבתרא הוא ואינהו הוו בקיאי בגמרא דבני מערבא טפי מינן ואי לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לאו דסמכא הוא לא קשרו ליה אינהו עכ"ל הרי"ף וכ"כ סמ"ג סוף לאוין ס"ה דף כ"ב ע"ב וכ"כ רבינו יהונתן בפירושו להרי"ף מציעא בכ"י ושוב מצאתי שהביאו מהר"ר בצלאל במקובצת פ"ק דמציעא דף מ"ה ע"ב דפוס אמשטרדם וכ"כ הרב מגדל עז ריש הלכות שופר. וראיתי למהר"ש בן הרשב"ץ בתשובותיו סימן רנ"א הנזכרות דאחר שכתב דסמכינן על הבבלי הוקשה לו ממ"ש פרק זה בורר במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי וכו' והמאמר הזה לר' יוחנן אבל רבינא ורב אשי סלתו הכל אח"כ ומ"ש פרק הפועלים דר' זירא צם וכו' דלשכח תלמודא דבבל וכו' אבל מ"מ כיון שנחתם אחר הירושלמי בזמן ארוך וכו' על חכמי בבל אנו הולכים וכו' עכ"ל: וכבר הרמב"ם בתשובה כתב דהא דאמר אמטול דדיירי בארעא חשוכא אמרי שמעתא דחשיכן ר' ירמיה אזיל לטעמיה דאמר במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי וטעמא משום דלא נהירי להון טעמי דמתניתא דהלכה כמה דנהירי לרבנן דא"י ור' זירא נמי בעי דלשתכח ליה טעמי דבבלאי משום דלא נהירן ליה וכו' מיהו לא בכל הדורות היה כן אלא בימי רבה ורב יוסף ואביי ורבא דהוו להו שמדות וכו' ואמרינן פרק המנחות והנסכים והיו חייך תלואים וכו' כ"ש לשמדות שיש בהו סכנת נפשות אבל אח"כ נתגברה התורה בבבל כ"ש בימי רב אשי דאמרינן מימות ר' ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד עכ"ל והביא תשובת הרמב"ם הלזו הריטב"א בחידושי יומא על דף נ"ז וכתב ע"כ דברי רבינו וחיים הם למוצאיהם. ועין רואה דהרמב"ם כתב דר' ירמיה אמר במחשכים וכו' זה תלמוד בבלי וכן הוא בנסחתינו פרק זה בורר דף כ"ד. וקשה על הר"ש בן הרשב"ץ שכתב דר' יוחנן אמרה. ואינו כן דמאי דאמר ר' יוחנן שם הוא בבל בלולה וכו' וסמוך לזה במחשכים וכו' אמר ר' ירמיה וכו' ואולי כך היתה גירסתו. ואני ההדיוט בפתח עינים שם בסנהדרין דף כ"ד כתבתי עד"ה ע"ש ודוק]: ויש להרגיש בפ"ק דסנהדרין דאמרו בבבלי דף י"ו ע"א דאביי אמר ממונו של כהן גדול בשלשה ופריך פשיטא ומאי פריך הרי בירושלמי בריש פ"ב אמרו בפשיטות דממונו בעשרים וג' ומאחר דאמוראי בבלאי הוו בקיאי טובא בתלמודא דבני מערבא מאי פריך בבבלי פשיטא נימא דאתא לאפוקי מאי דאמרו בירושלמי. ויש ליישב כאשר יראה המעיין בסוגיא ועוד אפשר דהא דכתבו ז"ל הוא דוקא על רבינא ורב אשי שסדרו גמרין דאינהו ידעי ודייקי בירושלמי אבל לפניהם לא היו כ"כ בקיאים וסוגיין דבבלי הנזכר אפשר דהיתה קודם דור רבינא ורב אשי וכיון דפריק שפיר שבקוהו רבינא ורב אשי כמו שהיה מקודם ודוק כי קצרתי ועמ"ש הרב באר שבע דף פ"ה ריש ע"ב: אמנם מ"ש רבינו יהונתן דרבנן בתראי שסדרו לנו התלמוד בבלי הביאו אותן סברות שהן כהלכה הנאמרות בתלמוד ירושלמי ורוב התלמוד בבלי מהן כגון דברי רבי יוחנן ור"ל וכל הנקראים בשם רבי ומה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בתלמוד ירושלמי עכ"ל סיום זה שסיים דמה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בירושלמי וכן הם דברי הרב מגדל עז ריש הלכות שופר דרבינא ורב אשי שסדרו הבבלי היו יודעין ורגילין בירושלמי ואלו היו מקובלים שכן הלכה היו קובעים אותה בבבלי עכ"ל נראה דכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא סברי הכי דבדבר שהבבלי אינו חולק על הירושלמי נקטי כירושלמי כמפורסם וספרין פתיחו. ואולי דאין כונת רבינו יהונתן והרב מגדל עז כנראה מפשט לשונם ודוק הטב. ואחר זמן נדפסו שו"ת התייר הגדול רבינו מהר"י ן' מיגש ז"ל חדשות מעתה וראיתי שכתב בסימן פ"א וז"ל וכל מה שטען וכו' אמת חוץ מאומרו שאין סומכין על מה שבא בירושלמי הואיל ואין אנו מוצאים אותו בבבלי שלא צדק בזה שאין לנו לדחות מהירושלמי אלא דבר שבא הפכו בבבלי אבל דבר שלא בא הפכו בבבלי אין לנו לדחותו אבל נסמוך עליו ונדון בו עכ"ל ודבריו חיים וקיימים וזה דעת כל הראשונים ואחרונים כדאמרן:

4. Letter Yod.4

   ד. ייבא כהדא. כשאומר בירושלמי פירושו יהבא כהדא וזמנין דקאמר נשמיעיניה מן הדא והחילוק הוא כשאומר נשמיענה מן הדא משיב מהענין עצמו. אבל ייבא כהדא מביא ראיה בדומה. כן כתב הרב הגדול מהר"ר שלמה סירילייו זלה"ה בפתיחת ביאורו לירושלמי כ"י:

5. Letter Yod.5

   ה. ישיבת ארץ ישראל. קצת אחרונים כתבו שהיא מצוה דרבנן והכנה"ג י"ד סימן רל"ט הגה"ט אות ל"ג נצטער על דברי הרב המבי"ט ח"א סימן רמ"ה עד שמצא להרמב"ן במצות שהוסיף דמנאה למ"ע והביא דבריו הרב ארעא דרבנן אות רצ"ז והרואה יראה להרב כנה"ג שלא נתקררה דעתו בזה וכתב דמ"מ תימה על הרב המבי"ט שעזב סברת הרמב"ם ונתלה בדעת הרמב"ן ומה גם שלא הזכיר סברת הרמב"ם כלל ע"ש: ובספרי אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה ככל המצות אפילו בחרבנה ועמ"ש הרשב"ץ בתשובותיו ח"ג סימן רפ"ח. ועיין תשובת מהר"ם אמארילייו בתחילת ספר תורת חסד. ועיין בספר כהונת עולם בתשובותיו סימן ז"ך וסימן כ"ח ע"ש ומשם באר"ה חילוקי דינים ותשובות אחרונים הם המדברים בענין וזה ואביזריה: ורגע אדבר מה שראיתי להרב מגילת אסתר שדחה לדברי הספרי הנזכר שהביא הרמב"ן וז"ל והמאמר שהביא מספרי שבכו וקראו המקרא הזה וירשתה וישבת בה נ"ל שעל שלא היה בידם לקיים מקרא זה לפי שהיה הבית חרב היו בוכים והראיה ממה שקרעו בגדיהם שנראה שעל החרבן היו מתאבלים שאם מצוה זו היתה נוהגת אחר החרבן למה בכו וקרעו בגדיהם והלא גם עתה היו יכולים לקיימה לכך נאמר בודאי שמצוה זו אינה נוהגת אחר חרבן הבית שיבנה ב"ב עכ"ל ולא ראה הרב ז"ל לשון הספרי במקומו שהרי בספרי פרשת ראה במאמר זה שהביא הרמב"ן מסיים וחזרו ובאו למקומם אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה ואמרו עוד שם בספרי ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבין אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד הימנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את א"י זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשתם אותם וישבתם בארצם חזרו ובאו להם למקומם אמרו ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות שבתורה עכ"ל בעיניך תביט דמפורש בספרי בין במעשה שהביא הרמב"ן מהספרי בין ממעשה דרבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שחזרו מדרכם ובאו למקומם בארץ ישראל והרב מגילת אסתר שכתב דהלא גם עתה יכולים לקיימה לא שלטו מאורי אור עיניו בספרי דמפורש שחזרו לא"י ומה שבכו היינו על חרבנה שאינם יכולים לקיים וירשת ונתנו טעם דישיבת ארץ ישראל שקולה ככל המצות: וגדולה מזו מפורש שאפילו ללמוד תורה שהלכו רבי אלעזר ן' שמוע ורבי יוחנן הסנדלר חזרו בהם שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות ומבואר דאפילו בחרבנה וכדברי הרמב"ן. איברא דללמוד תורה מפורש פ"ק דע"ז דף י"ג ע"א דשרי ולא עוד אלא אפילו בזמן שמוצא ללמוד וכדפסק שם ר' יוחנן הלכה כרבי יוסי. והרב הגדול מהרש"א בספר גופי הלכות בביאורו להלכות מלכים דין ט' תמה על הרמב"ם דאמאי השמיט דאפילו מוצא מי שילמדנו ע"ש ומ"כ דאשתמיטיתיה שכבר כתבו הרמב"ם פ"ג מהלכות אבל דין י"ד: ובהא דפסק רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי יש לעמוד עמ"ש הרב חוות יאיר דף צ"ד ע"ב. ועיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן שער יוסף דף ג' סוף ע"ג ומשם באר"ה ודוק הטב כי קצרתי:

6. Letter Yod.6

   ו. יחוד עריות. מדאוריתא כמו שאמרו בע"ז דף ל"ו ומצאו לו רמז בתורה דכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך והרמב"ם ריש פרק כ"ב דאיסורי ביאה כתב ויחוד העריות מפי הקבלה וראיתי להרב החסיד בארעא דרבנן אות רפ"ח שכתב על דברי הרמב"ם הנזכרים דמ"ש מפי הקבלה זהו לפי סברתו דכל דבר שאינו מפורש בכתוב לא קרי ליה דבר תורה עכ"ל ונראה דהכא אין צורך לזה דאפילו אם הרמב"ם לא קרי דברי סופרים לכל דבר שאינו מפורש בכתוב ומה שהוא דאוריתא קרי ליה דבר תורה. שפיר כתב הכא ויחוד עריות מפי הקבלה כלומר שרז"ל קבלו דאסיר יחוד מהתורה דמאי דמייתי הש"ס מקרא כי יסיתך אינו לימוד גמור. וה"נ קאמר הש"ס רמז ליחוד מן התורה ומשו"ה כתב מפי הקבלה דלשון זה מורה דרז"ל קבלו זה שהוא מן התורה. וזה אינו ענין למה שהרמב"ם קרי דברי סופרים אף שהוא מדאורייתא. והרב המבי"ט בקרית ספר כתב איסור זה מפי הקבלה ורמזוה על המקרא וכו' ויחוד דעריות הוא דאסרה תורה וכו' ע"ש. שוב ראיתי להרב החסיד ז"ל דחזר ושנה זה בתוספת דרבנן אות זק"ן ודוק בלשונו ז"ל שם ועיין עוד להרב ז"ל בא"ד מ"ב אות ק"ז ומ"ש שם כדדרשינן כי יסיתך וכו' לאו דוקא דרמז בעלמא הוא ודוק:

7. Letter Yod.7

   ז. יום טוב. כתב הרב ט"ז סימן תרס"ח דלא מצינו בגמרא בשום דוכתא שיהיו ימי חול המועד נקראים יום טוב. והשיג עליו הרב החסיד במענה לשון חכמים אות רס"ז מסוגית סוכה דף ל"ח דקאמר הכא ביום טוב שני דרבנן עסיקינן דאי ס"ד בי"ט ראשון מי שרי לילך בדרך ומוכרח דהוא חה"מ עכ"ד וכבר קדמו הרב בית יעקב סימן קמ"ב שהשיג על הרב ט"ז מסוגיא זו ע"ש והרב אליה רבה נדחק שם דדוקא יום א' של חה"מ קרי יום טוב כיון שהוא י"ט ב' בח"ל ואינו מחוור ואם הרב ט"ז זכר מסוגיא הזו שהביאה הוא עצמו סימן תרנ"ב לא היה סותם דבריו בסימן תרס"ח ומה ראיה מייתי הרב אליה רבה מדברי הט"ז סימן תרנ"ב היא גופה קשיא על הט"ז והגם דשערי דחיות המה פתיחו"ת האמת יורה דרכו: וחזינא להריטב"א ז"ל בחידושי סוכה שם על דף ל"ח שכתב וז"ל ואגב ארחין שמעינן דחולו של מועד י"ט מקרי מכיון דאסור בעשיית מלאכה והכי נמי משמע בריש פרקין ובמסכת מגילה אמרינן גבי פורים י"ט לא קבילו עלייהו לפי שלא נאסר במלאכה ומה שאין אנו אומרים בחולו של מועד בתפלה את י"ט מקרא קדש הזה לפי שעושין בו מלאכה בדבר האבד ושלא לזלזל בי"ט ממש שיהיו סבורין שהם שוין בקדושה מכיון ששוין בשמותם מפי מורי עכ"ל הראת לדעת דהריטב"א ורבו סברי הפך הרב ט"ז והרב אליה רבה וק"ק על הרב החסיד ז"ל דלא זכר שר מדברי הריטב"א הללו. שוב ראיתי להרב באר יעקב שהשיג גם הוא על הרב ט"ז מסוגיין דסוכה הלזו. ומ"ש המגיה שם אינו מחוור וכבר הריטב"א לפני הדיבור הנזכר הכריע הדבר דאיירי בחולו של מועד ע"ש ודוק:

8. Letter Yod.8

   ח. יום שמקצתו מותר ומקצתו אסור. במילתא דאורייתא אשכחן אך בדרבנן אין מדת חכמים כן הכי מוכח בריש פ"ק דפסחים והקשה הרב החסיד בארעא דרבנן מ"ב אות ק"א דהרי גבי אבל אמרינן מקצת היום ככלו וכבר הרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו פריק שפיר ודבריו ז"ל ברורים ע"ש:

9. Letter Yod.9

   ט. יורד עמו עד לחייו. משם הגאונים פירשו שורף שליש תבואתו וכתב הריב"ש בתשובות סימן שע"ד דפירוש זר הוא והגם שבקש לעשות לפירוש זה איזה סמך מסיק כי הם דברי חלומות ורש"י והערוך פירשו יורד לאומנותו ולחיותו עיין בתשובת הריב"ש הנזכרת. ורש"י בקדושין דף נ"ח פירש יורד לאומנותו כמ"ש הריב"ש בשמו. אך במציעא דף ע"א כתב רש"י פירוש זה משם אחרים ודחאו ע"ש וכבר עמד על זה הרב החסיד מהר"י לב בהקדמתו לספר שער אפרים מהרב מר אביו ז"ל ועיין מ"ש הרב מגילת ספר (שנזדמן כרגע נראה לי) בריש העשין ע"ש ודוק ועמ"ש הרב כנה"ג. ועיין מ"ש ראב"ן בספרו בסוף הספר דף קמ"ט סוף ע"א וריש ע"ב עיין בדבריו ודוק:

10. Letter Yod.10

    י. רבן יוחנן בן זכאי. תלמיד הלל הזקן והיה נשיא ותקן תקנות אחר חרבן בית המקדש כדתנן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי וכתבו התוספות פרק יום טוב במסכת יום טוב דף כ"ג דריב"ז היה נשיא משום דרבן גמליאל לא הגיעו ימיו להיות נשיא. ופשט דבריהם נראה דרבן גמליאל היה קטן כשנהרג רבן שמעון אביו ומשו"ה לא נתמנה נשיא והיה ריב"ז נשיא וביני ביני גדל רבן גמליאל והיה נשיא אחר פטירת ריב"ז. וכן כתב בפירוש הרשב"ץ בח"א סימן קל"ו ובספר מגן אבות פירוש אבות פ"א דף י"ב ע"ב שכתב דרבן גמליאל היה קטן בעת החרבן ולכך נתמנה ריב"ז לנשיא. ולכאורה קשה מדתנן שילהי יבמות דרבן גמליאל נזכר דר"ג הזקן התיר נשים עפ"י עד אחד ומזה מוכח דר"ג היה בעת החרבן יותר מכ' שנה כי ר"ג הזקן היתה מנוחתו קודם החרבן י"ח שנה א"כ כשר"ג נכדו ידע שהתיר נשים ודאי היה לו ה' שנים או יותר. והרי ראב"ע נתמנה נשיא בן י"ח שנה ואיך קאמרי התוספות והרשב"ץ שר"ג היה קטן בעת החרבן ולכך לא נתמנה נשיא: ולפום ריהטא נראה דטעם רבן גמליאל שלא נתמנה נשיא היינו משום שהקיסר חרה אפו עליהם והרג הנשיא רבן שמעון אביו של ר"ג דיבנה בנו של ר"ג הזקן. והיתה הפצי"רה מריב"ז עם הקיסר על שושילתא דבי נשיאה כמ"ש בגיטין דף נ"ו ע"ב ופירש"י ושושילתא דר"ג משפחת הנשיא שלא תהרגם שלא תכלה שלטנות בית דוד ונראה דהוא היה רוצה להרגם וריב"ז בקש שלא יהרגם ויהיה להם איזה שליטה. אבל למנות נשיא לר"ג היה ירא ונתמנה הוא עצמו כי גדול הדור היה ומצא חן בעיני הקיסר ובהכי ניחא (דהג') [דר"ג] שהיה זקן נתמנה נשיא כי היה רצון הקיסר ובשעת החרבן (ועמש"ל מערכת א' אות קכ"א): אחרי כן נשאתי עיני וראיתי בהרמ"ע מאמר חקור דין ח"ב פרק י"ט שכתב דר"ג היה קטן והמפרש יד יהודה עמד בזה ומסיק קרוב למה שכתבנו ויש חילוק בסו' כאשר יראה הרואה: שוב ראיתי להרב שאלת יעבץ ח"א סימן צ"ט שהסכים דר"ג היה קטן בעת החרבן דחלילה שריב"ז יהיה נשיא אם היה גדול ומה שאמר ר"ג לטבי צא וצלה לנו את הפסח היינו שהיו מקריבין גם אחר החרבן וכו' ע"ש באורך ומה שהכריח מריב"ז דחלילה וכו' אינו הכרח כלל דהקיסר הרג רבן שמעון הנשיא והיה בדעתו להרוג כל משפחתו לולי שריב"ז עמד בפרץ ואדרבא למצוה רבה תחשב לו לצדקה כי בזה נח רוגזיה וכבר מבואר שם בגיטין שהי"ל פחד לריב"ז לשאול הרבה מהקיסר שמא יכעוס ולא תהיה אפילו הצלה פורתא. ולכן לא היה ר"ג נשיא שלא יהיה זה גורם עד לבא חמ"ת הקיסר לבלע ולהשחית. ותו לא זכר ההיא דסוף יבמות. גם מ"ש דהיו מקריבין ק"פ אחר החרבן כמו זר נחשב כל זמן שלא נמצא הדבר בפירוש ברז"ל. ומאי דקשיא להו להרב הנזכר ולשואל ההיא דפ"ק דסנהדרין דאמר ר"ג גוזליא רכיכין ואמריא דקיקין דזה לא שייך אלא בפני הבית. כבר הר"ן ביטל את המעוררין ובחידושיו שם כתב דהיו מסתכלים בדברים הצריכים אלו היה בית המקדש קיים ע"ש ומדברי הר"ן למדנו שלא כדברי הרב שאלת יעבץ ודוק:

11. Letter Yod.11

    יא. יתר. בירושלמי פ"ק דסנהדרין הלכה ב' על פסוק ואל יתר זקני הגולה דריש אמר הקב"ה ביותר הם עלי זקני גולה חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרי גדולה שבח"ל וראיתי בפירוש ירושלמי לרב קדמון בכ"י שפירש בירושלמי דדריש תיבת יתר לשון יתרון וטפילה עכ"ד ובספר פני משה פירש דדריש יתר לשון חשיבות וכו' ע"ש ופירוש כ"י הנזכר מתישב יותר ודוק: שוב ראיתי להרב יפה מראה פ"ו דנדרים דאיתיה התם נמי לסוגייא דסנהדרין ופירש כפירוש כ"י דדריש יתר לשון חשיבות ולשון טפל ושיריים והדר פריך עלה בירושלמי וכו' ע"ש באורך הגם הלום ראיתי בספר קרבן העדה שם בנדרים שהביא פירוש הרב יפ"מ וכתב דפירושו דחוק ופירש הוא ז"ל בפירושו באופן אחר ע"ש והמעיין את אשר יבחר בו יקריב אליו:

12. Letter Yod.12

    יב. ר' יוחנן. מוכח בכתובות דף ח' ובתוספות שם ע"א דלא אמרינן על רבי יוחנן תנא הוא ופליג כי היכי דאמרינן על רב. וכבר הרב החסיד בספר יד מלאכי אות תקנ"ב ריבה וקבץ להוכיח כן מכמה דוכתי ומה שתמה על הרב מהר"ש אלגאזי במ"ש בספר הליכות אלי אות פ"ג ושהוא סותר דברי עצמו ביבין שמועה דף ת"ז. וכן תמה הרב קהלת יעקב בלשון חכמים דף קכ"ב ע"ד אות צ"ב על הרב מר זקנו. וכבר קדמו ביתר שאת הרב משכנות יעקב דף פ"ז לתמוה עמ"ש הליכות אלי באריכות ובאות תקנ"ו תמה על הרב מהר"ש אלגאזי בזהב שיבה דף קי"א ועל הריטב"א בחידושיו פרק גט פשוט והביאו הנמקי ובחידושי ע"ז דף י"א ע"ג שכתבו דהלכה כר' יוחנן דרביה דרב הוה דמכמה דוכתי בש"ס מוכח להפך. וכן הפליא לתמוה הרב כנה"ג בתשובותיו חדשות מעתה עלו זה על מזבח הדפוס בי"ד סימן זקן דף ק"ט עמוד ד' על מהרש"א בספר לחם סתרים שכתב כן. וכן תמה הרב מהר"א אלפאנדרי בספר מרכבת המשנה פ"ו דדעות על דברי הרב זהב שיבה ע"ש. והרב כנסת הגדולה בתשובתו הנזכרת כתב דטעות הוא בנמקי פרק גט פשוט ואלו היה רואה דברי הריטב"א שכתב כן בשני מקומות לא תלה בט"ס. ומאחר דהם דברי רבוואתא קמאי מוכרחים אנו לומר דלאו דוקא כתבו ז"ל לשון זה אמנם הוא בהשאלה וכונתם דרבי יוחנן חכים טפי מרב כאלו היה רבו וכמ"ש הריטב"א פ"ק דכתובות דף ח' והביאו הרב יד מלאכי שם דהטעם דקי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן היינו משום דרבי יוחנן חכים טפי אלא דלא אסתייעא ליה מילתא לאסמוכי בתנא והביאו בשיטה מקובצת שם והריטב"א כתבה משם התוספות וא"כ בדרך השאלה כתבו ז"ל דרבי יוחנן רביה דרב כלומר חכים טפי כרבו ומשו"ה הלכה כרבי יוחנן לגבי דרב על דרך מאי דאמרינן דאין הלכה כתלמיד במקום הרב. והאמת שהוא דוחק וביותר בדברי הרב מהר"ש אלגאזי והוא אחרון: ודע שראיתי בספר התרומה סימן קל"א שכתוב בסדר תנאים ואמוראי דר' יוחנן חי יותר מן שלש מאות שנה והוא פלא דביומא דף פ"ב ע"ב גבי עוברה שהריחה ביה"כ אמרו ההוא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי א"ל זילו לחושו לה דיה"כ הוא לחישו לה ואילחישא קרי עליה בטרם אצרך בבטן נפק מינה רבי יוחנן אלמא בימי רבי נולד רבי יוחנן ובפרק הפועלים מוכח דנח נפשיה דרבי יוחנן בקירוב אחר ר"ל בימי רבי אלעזר בן פדת. ובמ"ק דף כ"ה דר' אמי דהיה תלמיד רב מהאמוראים ראשונים יתיב שבעה ושלשים על רבי יוחנן ולפי החשבון שרב אשי שסידר הש"ס היה בשנת שנ"ח לחרבן א"כ רבי יוחנן חי אחר רב אשי וכמו שכתב בספר התרומה שם. שוב בא לידי ספר סדר הדורות ועמ"ש שם דף קי"ד. אחר זמן ראיתי בספר הקנה שנדפס עתה דף פ"ג ויש ט"ס בדפוס והוגה מספר כתיבת יד וז"ל רב חי שלש מאות שנה ור' יוחנן חי ד' מאות שנה עכ"ל: ולכל הדברות מה שכתוב בהקדמת הרמב"ם ובספר כריתות שהירושלמי חיברו רבי יוחנן בקירוב ש' שנה אחר החרבן אינו מכוון והקרוב אלי שהוא ט"ס ועמ"ש לעיל בתחילת מערכת יו"ד הלזו:

13. Letter Yod.13

    יג. ר' יוחנן. ראיתי שכתב גדול אחד המיוחד דתימא הוא אם מימרת רבי יוחנן לא הוזכרה בירושלמי ואני בעניי אומר דהסברא היא כן דמאחר דר' יוחנן מר ניהו המחבר תלמוד ירושלמי מסתמא כתב כל מימרותיו בחיבורו. אמנם כמדומה אני דהמצא ימצא כמה מימרות ר' יוחנן דאיתנהו בבבלי וליתנהו בירושלמי כגון דבפרק הקומץ דף ל"ז סבר ר"י המניח תפילין בלילה עובר בלאו ובירושלמי פרק היה קורא מייתי משמיה דרבי אלעזר דעובר בעשה וסברת ר"י לא הוזכרה בירושלמי וכהנה רבות: ודע דכתבו התוספות בכתובות דף ק"ב סוף ע"א וז"ל ואעפ"י שלפי הירושלמי קשה דרבי יוחנן אדר' יוחנן אין לחוש דבכמה דוכתי פליג אגמרא שלנו עכ"ל. ובענין זה יש לחקור דאיברא דאמוראי דגמרין בתראי וידעי לדברי הירושלמי ולא חיישי ליה ולהכי נקטינן כבבלי כמ"ש הראשונים ז"ל מיהו העוד לנו חקור דבר דבמימרא דר' יוחנן דאיתמרא בירושלמי ובתלמודין קאמר איפכא משמיה דרבי יוחנן הי"ל לעשות עיקר כירושלמי בדעת רבי יוחנן כיון דרבי יוחנן הוא חיבר הירושלמי ובזה נדחה דברי ש"ס דילן לפחות בדעת ר' יוחנן. ואפשר דכי היכי דתלמודא דידן נתחבר מרבינא ורב אשי ועם כל זה לא נגמר בשלימות והיו מוסיפין וגורעין אמוראי בתראי כנודע. הכי קר"ה בתלמוד ירושלמי שלא נגמר כלו בימי רבי יוחנן ואמוראי דמערבא אחר רבי יוחנן דאיתמרו בש"ס ירושלמי לא מפי ר' יוחנן אנו חיים אלא מאמוראי בתראי. וא"כ הדרן לקמייתא דהעיקר כבבלי דבתראה הוא ונודע אצלם דברי גמרא דמערבא ובקיאי בה טפי מינן:" [בעין זוכר מערכת יו"ד אות י"ג כתבתי בשם גדול אחד דקשה אם מימרת רבי יוחנן לא הוזכרה בירושלמי וע"ש מה שכתבתי אני בעניי. ועתה ראיתי להרב שיירי כנסת הגדולה א"ח סימן תרצ"א הגהת בית יוסף אות ז' שכתב דרבי יוחנן מרי דגמרא ירושלמית היא ולמה שבקיה למימריה ולא הזכירה בירושלמי וכו' ע"ש: ואגב אומר דמ"ש הרב כפתור ופרח פי"ו דף פ"ז דמי שחיבר ירושלמי אין זה רבי יוחנן בר נפחא בר פלוגתיה דר"ל וכו' ע"ש. עמו הסליחה דמכל רבוואתא קמאי ובתראי מוכח איפכא כמו שתראה להראב"ד בסדר הקבלה ולהרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה ובהקדמתו לחיבור והרב צידה לדרך ומהר"ש בן הרשב"ץ סימן רנ"א וע"ש בסוף שם הגדולים חלק ב' דף ק"ד ע"ש. ראיתי להרב המאירי ז"ל בפסקי יבמות הנדפסים מחדש דף ז' ע"ג שכתב דרבי יוחנן יש לו כח לחלוק עם הברייתא ע"ש. ולפום ריהטא קשה דהוא הפך הש"ס פ"ק דכתובות דף ח' דמוכח דדוקא על רב אמרינן רב תנא ופליג אבל לא על רבי יוחנן וכמו שכתבו התוספות שם. אמנם אי זמנין דמשכחת דרבי יוחנן פליג היינו דרבי יוחנן אשכח תנא כוותיה ובהכי תירצתי מה שהקשה מורינו הרב כמהר"ר אליעזר נחום ז"ל בכתובות דף ס"ט. ושוב אחר זמן רב נדפסו שו"ת הרשב"א ח"ג וראיתי בסימן שס"ט שכתב כן וכעין זה הו"ל להרב המאירי ז"ל לומר ודוק: והנה ביומא דף מ"ג ע"ב אמרו רבי יוחנן לא מיבעיא דלתנא לא ציית אלא אפילו לרביה לא ציית ע"ש. ויש לישב ועיין בקונטריס יעיר אזן מערכת יוד אות י"ב בס"ד. ופשוט דמ"ש לתנא לא ציית היינו לההוא דתנא קמיה דסבר דטעה והוא היה גדול בחכמה ומצי לאפלוגי ארביה. א"נ דאשכח תנא כוותיה כדאמרן:

14. Letter Yod.14

    יד. יומא קמא. כשאמר בש"ס כגון הא דפ"ק דכתובות לענין ז' ברכות יש מפרשים סעודה קמייתא כדאמרינן בפסחים דף ל"ו יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מיהו אם לא אכלו עד הלילה מברכין. כ"כ הרא"ש פ"ק דכתובות וכתב הרמ"ע מפאנו בתשובותו סימן מ' שיש ג' דעות חלוקות בפירוש יומא קמא גבי ז' ברכות וגבי הבראה ע"ש באורך ובא"ה סימן ס"ב ובי"ד סימן שע"ח ובמפרשים:

15. Letter Yod.15

    טו. ר' יהושע בן קרחה. רש"י פירש בבכורות דף נ"ח דהוא בנו של ר' עקיבא וכן פירש רשב"ם בפסחים דף קי"ב. אבל התוספות שם בפסחים ובשבת דף ק"ן דחו פירוש זה ויתבי ומקהו אקהייתא על פירוש רש"י ורשב"ם. ובסדר הדורות דף קי"א נתעצם לישב קושיות התוספות: והאמת כי דברי התוספות נראים מוכרחות. ודבר ה' בפיהם אמת כי רבינו האר"י זצ"ל ברוח מבינתו גלה סודו כי הם שנים ר' יהושע בן קרחה לחוד ור' יהושע בנו של ר' עקיבא לחוד והוא ז"ל עינו ראה באספקלריא של קדש את שניהם הפך מ"ש רש"י. כ"כ בשער הגלגולים שסידר הרב מהר"ש ויטאל בהקדמה ל"ו ע"ש:

16. Letter Yod.16

    טז. רב יוסף היה מאור עינים. וראיתי בסדר הדורות דף ק"ך ע"ד שהביא מספר מקור חיים כי ישב בבית אפל מ' יום וציוה להביא אבני שיש והסתכל ונעשה סגי נהור עכ"ד ויש להרגיש על רוב בקיאותו שהי"ל להביא מ"ש הר"ן פ"ק דקדושין גבי נשי אי מברכי על מ"ע שהז"ג דאמרו באגדה דלא מצי למיקם אנפשיה לאסתכולי בר מארבע אמות וסימא את עיניו ע"ש ובספר הפרדס לרש"י כ"י כתוב דרב היה לו עשר קדושות וכי נח נפשיה רצו תלמידיו לזכות כל א' במדה אחת קדושה שלו ור' יוסף קבל מדת רב שלא להסתכל בר מד' אמות ולא מצי וסימא את עיניו ע"ש ובספר הפרד"ס שם כתב דכן היה רב ששת שקבל כרב יוסף ולא מצי למיקם וסימא עיניו. ומורי הרב זלה"ה בספר גט מקושר דף קמ"ב צידד דרב יוסף ור' ששת לא ראו מאורות מימיהם ע"ש. ולא זכר דברי הר"ן פ"ק דקדושין הנזכרים. ועתה נדפסו חידושי הריטב"א למגילה וראיתי שכתב בדף כ"ד מהש"ס וז"ל ורב יוסף פקח ונסתמא היה על ידי מעשה דלא מצי לקיומי בנפשיה דלא לאסתכולי בר מד' אמות כדאיתא בהגדה עכ"ל ודבריו כדברי הר"ן:

17. Letter Yod.17

    יז. ר' ירמיה. כתב רבינו בצלאל בכלליו כ"י מצינו ר' ירמיה והוא תנא וז"ל מפרש למסכת ע"ז מתלמידי הרמ"ה לא נודע שמו. בפרק שני א"ר ירמיה זקן שוקע מדברי הבריתא הוא ותנא היה שכן מצינו בב"ר פרשת ויהי מקץ גבי שבע פרות שנזכר שם אצל ר' יהודה עכ"ל ובפ"ב דהוריות סוף דף ח' תניא היה ר' ירמיה אומר:

18. Letter Yod.18

    יח. יש אומרים ר' נתן. כתבתי בענין זה ובדברי התוספות דברכות וסוטה ובתרא ועל דברתי מלכי צדק רב כהנא בספרו הנחמד יד מלאכי אות תקפ"ד על הכל שלחתי את ידי פתחת"י אני לדודי בספרי הקטן פתח עינים בבתרא על דף צ"ג ע"ש באורך: ואתה תחזה מה שכתבתי שם דהיכא דתני ר"מ ואחרים הך אחרים היינו סברת אלישע אחר עיין שם באריכות. והן עתה אשר בחסד עליון זכאי ובאו לידי כללי רבינו בצלאל כ"י ראיתי להרב ז"ל שכתב וז"ל ובתוספות כתיבת יד פ"ק דברכות מצאתי דהיכא דפליג ר"מ עם אחרים היינו אלישע בן אבויה כההיא דאחרים אומרים משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות דף ט' ע"ב עכ"ל רב"א עלץ לבי שכיונתי לזה ואנכי איש צעיר הרחבתי הדברים כאשר יראה הרואה בספרי הקטן פתח עינים שם. ואחר זמן ראיתי מה שהאריך בזה הרב יבין שמועה דף ה' ע"א והמעיין יראה מה שכתב הרב ז"ל ליישב לדעת רבני צרפת שהוא על דרך סגנון מ"ש בפתח עינים אך יש שינוי גדול ודבריו ז"ל דחוקים ובמ"ש בפתח עינים מתורץ מאי דאסיק הרב בקשיא לרבני צרפת ודוק הטב:

19. Letter Yod.19

    יט. ירושלמי. אמר רב"א בכלליו כ"י וז"ל כתב הרשב"א בתשובות סימן רצ"ח שיארע חילוף סוגיות בין הירושלמי והבבלי והוי כאיכא דאמרי. עיין בברכות בהרא"ש. וכתב הרשב"א עוד שם שהירושלמי פעמים מחליף הסוגיות ופעמים אפילו גירסת הברייתא ופעמים אפילו המשניות. ועמ"ש הרב גופי הלכות אות ק"ך וכפול לקמיה אות שצ"ט ע"ש: עוד כתב הרב הנזכר וז"ל ר"ח ורש"י נחלקו בפרק האומנין בפירוש אם בדרך הליכתה ניטלה האמור שם דף ע"ח ע"ב וכתב הרמב"ן שם שמצא בירושלמי כדברי שניהם דלישנא קמא כפירוש ר"ח ובתרא כפרש"י וכתב עוד וז"ל ואעפ"י שיש לי לפרשה בלשון אחרת וכו' מאחר שראינו לרבנן אמוראי דפליגי בה ולרבנן דבתר הוראה דפרישו בה תרין פירושי מוקמינן לפירושייהו כפלוגתא דאמוראי עכ"ל הרמב"ן ז"ל:

20. Letter Yod.20

    ך. ר' יוחנן. היה תלמיד מר"ש בן יהוצדק כמ"ש התוספות בנדה דף יו"ד ע"ב. ומדברי רשב"ם פרק יש נוחלין מוכח דלא היה רבו מובהק. וראיתי לרב"א בכלליו שכתב משם רבינו ברוך בספר החכמה והעתיק דבריו הרב גופי הלכות אות ת"ה וז"ל ור' יוחנן ראה את ר"ש בן יהוצדק ובפרק זה בורר משמע שהיה רבו דגרסינן התם ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק וכו' עכ"ל וק"ק דמסוגיית פרק זה בורר דף כ"ו מוכח שלא היה רבו דחזינן דלא מיחה לכבוד רבו ומשום סוגיית זה בורר הלזו הוכרחו התוספות פ"ק דנדה בשם ר"ת לומר דתרי ר"ש בן יהוצדק הוו ע"ש ואיך רבינו ברוך מסוגית זה בורר הוכיח שהוא רבו. ואגב אומר דבלשון שהעתיק הרב גופי הלכות יש קצת דילוג וכך כתוב בכללי רב"א על שם רבינו ברוך וז"ל ובברכות שילהי פרק מי שמתו אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא ל"ש אלא לאחריו אבל לפניו כמלא עיניו וכן בסנהדרין ריש ד' מיתות ואלו רב סחורה לא היה רבו מובהק של רבא כדמוכח בשילהי אלו מציאות אמר רבא כגון רב סחורה דאסברן זוהמא לסטרון ושמא אגב שהוצרך לומר בר' סחורה אמר רב הונא מסיק נמי אמר רבא אמר רב סחורה ואם באנו לפרש וכו' ע"כ מספר רבינו ברוך סימן ע"ז ושם האריך יותר עכ"ל רבינו בצלאל: וחזה הוית להרב קרבן העדה פירוש הירושלמי בנזיר דף כ"ט עמ"ש בירושלמי התם ר' יוחנן שאל מר' ינאי באשכבתיה דר"ש בן יהוצדק וז"ל מכאן נראה ראיה למ"ש התוספות תרי ר"ש בן יהוצדק הוו חדא קודם ר' יוחנן האי דהכא שהרי מת בימי ר' ינאי רביה דר' יוחנן וחדא תלמידיה דרבי יוחנן כמפורש בבבלי פרק זה בורר עכ"ל: ודברי הרב ז"ל אינם מכוונים דמ"ש חד קודם רבי יוחנן לא א"ש דאם הוא רבו לא יצדק לומר קודם. גם מ"ש דהא דפרק זה בורר בבלי הוא תלמידיה אינו מוכרח שהיה תלמידו ויכול להיות חבירו. וממ"ש לו מר אין ראיה וכמו שכתבתי בעניותי בספר הקטן פתח עינים שם בסנהדרין על דף כ"ו. גם מהירושלמי דנזיר אין ראיה שהיה רבו דילמא היה חבירו ומת קודם ר' יוחנן דר' יוחנן האריך ימים יותר וגם ר' ינאי רבו היה קיים ודוק. ואחר זמן ראיתי מ"ש הרב סדר הדורות דף קנ"ו ע"ד ע"ש ובמה שכתבתי בעניותי לעיל ודוק הטב:

21. Letter Yod.21

    כא. יתור. אמר רב"א בכלליו כי אין דרך האמורא ואפילו רב דתנא הוא ופליג לרבות בדבריהם דבר שאינו מענין דבריהם בדרך יתור דבמשנה דוקא הוא דאמרינן הכי ש"מ ממשנה יתירה. הרמב"ן בחידושיו פרק חזקת דף ל"ד ע"ב. ומהר"י בן מיגש חולק שם:

22. Letter Yod.22

    כב. ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן. בר מתלת ועמ"ש בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד סימן שכ"ט. ועמ"ש הרב הגדול מהר"ש אלגאזי בספר הבהיר גופי הלכות אות קנ"ח. וכפול לקמיה אות תקי"ג ע"ש:

23. Letter Kaf.1

    א. כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. יש לחקור אם כלל זה הוא דוקא במשנה ולא בברייתא. או מ"ש במשנתנו כולל גם בברייתא. וכבר מילתא כדנא נאמרה לקרות ונאמרה ליכתב בספרן של צדיקים. ואנן יד עניי בואו ונתבסם מתורתם ובשם ה' אלהינו נזכיר במימר קדישין: הנה שמענוה מיסוד הרב בית חדש בארח חיים סימן קל"ג בברייתא דפטום הקטרת דקתני רשב"ג אומר הצרי אינו אלא שרף וכו' כתב וז"ל הצרי כתב הרמב"ם פ"ב דכלי המקדש בערבי שמו עו"ד בלס"אן ופירש הרמב"ן דלתנא קמא השרף שהוא נקרא צרי נכנס בסמני הקטרת ורשב"ג פליג עליה ולכן אמר הצרי אינו אלא שרף והוא אינו נכנס בקטרת והוא עו"ר בלס"אן ולא השרף הנוטף ממנו והלכה כרשב"ג במשנתנו עכ"ד עיניך הרואות דהרב ב"ח קאמר בפשיטות דהלכה כרשב"ג גם בברייתא דהא דרשב"ג דהצרי וכו' הוא ברייתא פ"ק דכריתות ועלה קאמר הלכה כרשב"ג במשנתנו אלמא ברייתא בכלל משנתנו היא: גם אשו"ר להרב שפתי כהן בח"מ סימן קע"א ס"ק ט' על הא דרשב"ג במשנתנו שכתב וז"ל וליכא למימר דוקא במשנתנו דבתוספות פרק איזהו נשך ריש דף ס"ט מוכח להדיא דהוא הדין בברייתא עכ"ל והרי הוא כמבוא"ר דהרב ש"ך סבר כהרב בית חדש דהלכה כרשב"ג אפילו בברייתא והוכיח כן מדברי התוספות פרק איזהו נשך וגם הרב חוות יאיר דף צ"ה ע"א מסכים הולך דהכי מוכח מדברי התוספות דפרק איזהו נשך דמייתי הרב שפתי כהן דהלכה כרשב"ג במשנתנו הוי גם בברייתא: כל קבל דנא חזה הוית לרב כהנא כהן משוח מלחמה אשר מלא יד"ו יד מלאכי בקשת ובחיצים באות ש"ז והעריך הכהן מערכה גדולה להוכיח מהש"ס דהלכה כרשב"ג במשנתנו דוקא במשנה ולא בבריתא. ואבא היום לחזות בנועם ראיותיו אשקוטה ואביטה דהראיה הראשונה דמייתי הרב יד מלאכי הלא היא מהא דאמרו בברכות דף י"ט ע"א דעל מאי דאמר ריב"ל בכ"ד מקומות ב"ד מנדין על כבוד הרב וכלן שנינו במשנתנו פריך ותו ליכא והאיכא דתני רב יוסף תודוס איש רומי וכו' ומשני במשנתנו קאמרינן והא בריתא היא הא קמן דהיכא דנקט האי לישנא במשנתנו לא משתמע מיניה אלא משנה דוקא ולא בריתא עכ"ל הרב יד מלאכי: ואני בעניי אומר דאלו לשון הש"ס היה כמו שהביא ליכא למשמע מינה דמצינן למימר דכי אמר משנתנו לאו מילתא פסיקתא דדוקא משנה ולא בריתא אבל הכא דפרכינן עליה דריב"ל דהאיכא אחריתא ודאי בכגון זו שפיר מצינן לתרוצי מילתיה דלא תקשי עליה דמאי דאמר ריב"ל במשנתנו כונתו במשנה לבד לא על בריתא אמנם לא נעשה בנין אב דכל דוכתא דאמרי רבנן במשנתנו הוי דוקא משנה ולא בריתא: ואולם אמונה בחרתי דלא פריך על ריב"ל רק דאתמר התם דאמר ליה רבי אלעזר לריב"ל היכא א"ל לכי תשכח נפק דק ואשכח תלת ועל זה הקשה ותו ליכא והאיכא דתני רב יוסף וכו' ותירץ במשנתנו קאמרינן והא בריתא. והשתא איכא ראיה טפי דנראה דלשון במשנתנו משמע משנה דוקא שהרי ריב"ל נקט במשנתנו ורבי אלעזר בלי שום קושיא והכרח הבין בפשיטות דמאי דאמר ריב"ל במשנתנו הוי דוקא ומשו"ה לא מצא אלא ג' מכ"ד מקומות. ואם היה מפרש דברי ריב"ל דבמשנתנו הוי משנה ובריתא הוה משכח טפי וכמאי דמשני. וא"כ מהכא מוכח דלשון משנתנו בפשיטות היינו משנה ולא בריתא. ויש להרגיש על הרב יד מלאכי דמייתי לה לאוכוחי מינה ולא ביא"ר עליה הכהן כמשפט: ברם יד הדוחה נטויה דשאני הכא דר' אלעזר היו דבריו עם ריב"ל ופנים בפנים דיבר עמו ויש לומר דהכיר בו בריב"ל דרצה לומר על משנה דוקא וה"ט דלא אשכח אלא תלתא. וקצת סמך יש בדבר מדפריך המקשן בפשיטות ותו ליכא והא איכא. ופריק ליה בדרך תירוץ ולא מתמה עליה כדאשכחן בעלמא דזמנין התרצן דמרתח קא רתח וסלקיה בדרך תמיהא וה"נ הוה מצי לתרץ בסגנון זה איהו אמר במשנתנו ואת מייתי מדתני רב יוסף או לשון כיוצא בו להורות דמעיקרא קושיא ליתא ולא דק. ומדלא חזינן כי האי סימנא למדנו דלשון במשנתנו כולל משנה ובריתא ומאן דמותיב שפיר קמותיב אלא דאיכא לפרוקי מטעם דרבי אלעזר משתעי בהדי ריב"ל והוא היודע מבין ריסי עיניו דכונתו על משנה דוקא: ורואה אני להרב הכהן המביא תניין ראיה שניה וכבר קדמו הרב חוות יאיר ממנחות דף ל"א דאתמר התם שלח ליה רב יימר בר שלמיא לרב פפא הא דאמר רבין בר חנינא אמר עולא אמר רבי חנינא הלכה כר' שמעון שזורי ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר"ש שזורי הלכה כמותו אף בנתערב ליה טבל בחולין אמר ליה אין אמר רב אשי אמר לו מר זוטרא קשי בה רבי חנינא מסורא פשיטא מי קאמר במשנתנו כל מקום ששנה קאמר ופירש"י מי קאמר משנה דמשמע ולא בריתא. ולי ההדיוט ליכא למשמע מהכא דכי קאמר במשנתנו הוי מילתא פסיקתא דדוקא משנה ולא בריתא ואדרבא יש מקום לדקדק דגם כי קאמר במשנתנו אפשר דבריתא בכלל דהא הכא רב יימר בעי אי הלכה כר"ש שזורי על ערבי"ם טבל בחולין דהיא בריתא. ופריך עליה מי קאמר במשנתנו כל מקום ששנה קאמר ומשמע דאי אמר במשנתנו היה מקום לבעייתו ואי אמרת דלשון במשנתנו מוחלט דוקא על משנה ואין בריתא בכלל גם אי הוה אמר במשנתנו לא בעי מידי דאין כאן ספק דאין בריתא בכלל ונמצא דבין אי אמר משנתנו בין אמר כל מקום ששנה ליכא למבעי דאי אמר משנתנו אין הלכה כמותו בבריתא מכח הכלל ואי אמר כל מקום ששנה הלכה כמותו אף בבריתא. ומאחר שכן הו"ל למימר פשיטא הרי כל מקום ששנה קאמר ומדחזינן דקאמר פשיטא מי קאמר במשנתנו מוכח דאי אמר במשנתנו יש מקום לבעייתו אי הלכה כמותו בנתערב וכו' ושמעינן דלשון במשנתנו אפשר דבריתא בכלל. ומעין דוגמא אנא דאמרי לאותה שהביאו הרבנים הנזכרים ממ"ש בכתובות דף ק"ט ע"א ע"ש ובה תחזי: ועד אחרן מה שהוכיח הרב יד מלאכי וז"ל וכן נראה עוד מדברי רש"י בעירובין דף נ"ג ע"א ד"ה אי בעית אימא שכתב במשנתנו לא למד אלא דבר אחד אבל בריתות וגמרות גמר טובא הרי דבריתות לאו בכלל משנתנו הם עכ"ל אינה ראיה דמלבד דאין ההוכחה אלא מדברי רש"י ולא מהש"ס אנא בעניותין אמינא דהגם דהוה קאמר הש"ס בהדיא כרש"י יש לדחות דאיכא התם תרי שינויי אחריני ומצינן למימר דלאינך שינויי במשנתנו משמע שפיר אפילו בריתא: הראת לדעת דמדברי הש"ס בכל הני דוכתי אין ראיה ואיכא למדחי. ומעתה מה שתמה הרב יד מלאכי מהני סוגיי על דברתי מלכי צדק מרן ז"ל בכסף משנה פי"ט דטומאת מת שכתב לדעת הרמב"ם דהלכה כרשב"ג אף בבריתא. ובמימר קדישין התוספות דפרק איזהו נשך לדעת הרב שפתי כהן. ועל פום ממלל רברבן הרב בית חדש א"ח ריש סימן קל"ג בשם הרמב"ן ועל שאר אחרונים דמהש"ס מוכח בראיות מכריחות דמאמר במשנתנו אינו סובל כי אם משנה דוקא ונתעצם בזה והאריך בחזקת הי"ד הלא בספרתו. לי הפעוט אין מופת חותך מהש"ס ככל אשר דברנו: ואנא זעירא חזינא להרב יד מלאכי עוד הגדיל תמיהותיו על הרב ב"ח דמייתי דברי הרמב"ן בבריתא דהצרי אינו אלא שרף וכתב וז"ל ואשוב אתפלא עוד על הרמב"ן איך יצאת זאת מלפניו לומר כן על בריתא כיון דמשנתנו אמרו וכדהוכחתי לעיל בראיות מכריחות מלבד שהוא בעצמו כתב פרק ערבי פסחים ופרק יש נוחלין גבי אימתי דר"י לפרש דבמשנתנו אמרו ולא בבריתא ובלא זה נמי אשכחנא להרמב"ן גופיה שכתב פרק הכותב דהך כללא דרשב"ג לאו דוקא וליתיה אף במשנתנו ואיך כתב כן על בריתא וצ"ע עכ"ל. ועם האדון הסליחה כי הגדיל המדורה ליבה וחזר וליבה ומקשי ורמי חד"ד ותימ"א יתו"ר נפיש על הרמב"ן הפך הש"ס וסותר את עצמו מיניה וביה ולא ראה שרש דברי הרמב"ן וחשב לו הכהן דזה שכתב הרב בית חדש הוא דעת הרמב"ן וגם שהרמב"ן כתב בפירוש דהלכה היא כרשב"ג בהא כמ"ש הרב בית חדש ושתים זו לא שמענו דהרואה יראה דברי הרמב"ן בפירושו פרשת תשא דבתחילה פירש דצרי הוא שרף הנוטף מעצי הקטף וכתב וז"ל והוא מה ששנינו רשב"ג אומר הצרי וכו' אמרו בגמרא פרק במה מדליקין ר' שמעון בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי וכן היה רשב"א אומר הצרי אינו אלא שרף הבא מעצי הקטף וכו' וראיתי לרב רבינו משה שמכניס בקטרת עץ האילן הנזכר הוא הנקרא בערבי עו"ד בלסא"ן נראה שסבור כי רשב"ג שאמר הצרי אינו אלא שרף וכו' בא לחלוק ולומר שאין הצרי מסמני הקטרת כי הוא אינו אלא שרף והקטרת אין השרף נכנס בו אלא הקטף עצמו עכ"ל: הבט ימין וראה שהרמב"ן לא כתב דהלכה כרשב"ג במשנתנו אלא הני מילי הם מהרב בית חדש מדנפשיה כי הרמב"ן לא ביאר טעמו של הרמב"ם מדוע פסק כרשב"ג אלא פירש מהו דעתו של הרמב"ם ז"ל בפירוש הבריתא דרשב"ג חולק שאין הצרי מסמני הקטרת כי אינו אלא שרף ובקטרת אין השרף נכנס בו אלא הקטף עצמו וביאור דבריו דסבר רשב"ג דבקטרת אין שרף זה הנוטף מעצי הקטף נכנס אלא הקטף ולאו בכל שרף קאמר. ובהכי לא קשיא מה שהקשה עליו מרן בכסף משנה פ"ב מכלי המקדש ע"ש: והיה טעמו של הרמב"ן כי לא בחר לפרש דעת הרמב"ם דתנא קמא קרי צרי לעצי הקטף ורשב"ג פליג דהצרי הוא השרף והוא הנכנס בקטרת ופסק כת"ק וכמ"ש מרן בכסף משנה שם ונמשך אחריו הרב באר שבע בתוספותיו פ"ק דכריתות ע"ש דהרי הרמב"ם כתב שם נטף האמור בתורה הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצרי ואי פסק כת"ק הלא הצרי הוא עצי הקטף ומשו"ה פירש דלרשב"ג אין הצרי נכנס אלא הקטף כדברי הרמב"ם. אמנם לא גלי לן טעמיה דפסק כרשב"ג. ואפשר דפסק כרשב"ג מההיא דשבת דף כ"ו דהזכירה הרמב"ן דרבי שמעון בן אלעזר קאי כוותיה ולענין הדלקת שבת אמר אין מדליקין בצרי ואמוראי שקלי וטרו בה ע"ש ואפשר לומר דכונת הרמב"ן הכי הוא דלכ"ע הקטף הוא שנכנס בקטרת ולא השרף אלא דלת"ק עצי הקטף נקראים צרי ולרשב"ג אין נקרא צרי אלא השרף והיינו דנקט לה בלשון שלילה הצרי אינו אלא השרף כלומר לא כדעת הת"ק דעצי הקטף נקראים צרי נמי לא כי אלא הצרי אינו אלא השרף לחוד הוא נקרא צרי דוקא ולא כאשר סבר הת"ק דעצי הקטף נמי נקראים צרי ונמצא דבין לת"ק בין לרשב"ג לענין הקטרת לא היה כי אם עצי הקטף אלא דפליגי בשם צרי ולענין דינא לא נפקא לן מידי וכיון דליכא ביניהו אלא שמא לא אכפת לן אם נאמר כרשב"ג: ולכל הדברות ולכל האמירות הרמב"ן לא כתב דהלכה כרשב"ג במשנתנו על זה ומ"ש הרב ב"ח הוא מדנפשיה ואינם דברי הרמב"ן כאשר חשב הרב יד מלאכי וטעין קבא דקשית"א על הרמב"ן. וגם זה דרשב"ג פליג כתבו הרמב"ן לדעת הרמב"ם כמבואר בדבריו. אבל דעת הרמב"ן עצמו דרשב"ג הכא מפרש כמו שנראה מדבריו קודם זה וכמ"ש רבינו בחיי בשמו וכמ"ש רש"י בכריתות דף ו'. ובכן סרו תמיהות הרב יד מלאכי מעל הרמב"ן והרי הוא כמבואר בא"ר לח"י רואי: אקומה נא והיתה ארש"ת שפתי על דברי הגאונים הרב שפתי כהן והרב חוות יאיר אשר זכרתי מראש מקדמי אר"ש שכתבו דמהתוספות פרק איזהו נשך ריש דף ס"ט מוכח בהדיא דהלכה כרשב"ג במשנתנו הוא אף בבריתא ועל זה היו תמהי"ם הרב החסיד מהר"ר יוסף אירגז זלה"ה והרב יד מלאכי והרב קרבן נתנאל פרק השולח סימן כ"א דסברת רשב"ג דהתם נשנית גם במשנה שם בסמוך ומה יוכיחו מדברי התוספות ובאמת שיש להצטער על שני המאורות הגדולים איך יצאת זאת מלפניהם. ועל צד הדחק אפשר לישב דכונת הרב חוות יאיר והרב שפתי כהן הכי הוי דאי אמרת בשלמא דדעת ר"ת דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הוי אף בבריתא ניחא דאף דאמרינן אין הלכה כשיטה והכא מסיק אלא שיטה אתמר ר"ת סמיך אכללא דרשב"ג אלא אי אמרת דדעת ר"ת הוא כרשב"ם וסיעתו דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו היינו במשנה דוקא ולא בבריתא קשה דהגם דקאמר כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה ור"ת סבר דהוא כלל גמור מ"מ בההיא דאיזהו נשך דאמר דשיטה אתמר נימא דאין הלכה כמותו בזה והא דלא אפקה מכללא בהדי ערב וצידן וראיה יש לומר דלא אפיק אלא מילי דתני במתניתין ולא בבריתא אבל הך דשמין עגל דמתניא בבריתא נמי לא אפקה בהדי ערב וצידן וראיה דלא איירי אלא בשנוי במשנה ולא בבריתא והו"ל לר"ת לפסוק כת"ק דיש לדחות דכיון דהך כללא לא אתמר בבריתא אלא במשנה לבד לא איירי אלא בשנוי במשנה לחוד וכל קבל דנא אית לן כלל דאין הלכה כשיטה. ומדחזינן דר"ת שביק כלל אין הלכה כשיטה ופסק כרשב"ג שמעינן דכלל רשב"ג הוי גם בבריתא ומשו"ה דחי לכלל אין הלכה כשיטה. ולשון במשנתנו אין מופת חותך דהוי במשנה לחוד ולא בבריתא ואין ראיה מכל הנהו סוגיי דמייתו הרב חוות יאיר והרב יד מלאכי ז"ל ככל הדברים אשר ראו עיניך אחת למעלה. ולא נעלם מהרב שפתי כהן ומהרב חוות יאיר משנה הסמוכה שם רק דסברי דעם כל זה יש להוכיח מדברי התוספות דסבר ר"ת דכלל זה הוא אף בבריתא וכדאמרן אלא דהרב חוות יאיר עמדו לפניו הנהו סוגיי ומסיק בצ"ע זה אפשר לישב בדוחק. אמנם כל כי הא הוה להו לאודועי להרב חוות יאיר והרב ש"ך ולא לסתום ולכתוב בפשיטות דמוכח מהתוספות דכלל רשב"ג הוא אף בבריתא: איברא דמתוך חומר שבו נראה דדעת הרב שפתי כהן ז"ל דמדכתבו התוספות בפשיטות על ההיא בריתא דאומר ר"ת דמ"מ הלכה כרשב"ג דהא אמרינן כל מקום ששנה רשב"ג וכו' מוכח דסבר ר"ת דהיינו גם בבריתא דאי הוה ס"ל דדוקא במשנה ושאני הכא דנשנה גם במשנה והגם דבמשנה לא קאמר ואפילו במקום שנהגו וכו' כברייתא מ"מ עיקר סברת רשב"ג נשנית במשנה והלכה כמותו. הו"ל לתוספות לומר דהא אמרינן כל מקום וכו' והכא עיקר מילתא דרשב"ג נשנה במשנה על דרך שפירשו התוספות לדעת ר"י בראש השנה ריש דף ט'. ומדסתמו וכתבו דהא אמרינן וכו' ותו לא מוכח דסברי דהוא גם בבריתא. זה אפשר לומר שהיה דעתו של הרב ש"ך והיה פשוט בעיניו. שוב ראיתי להרב יד מלאכי הביא משם הנמקי שכתב דעיקר מילתיה דרשב"ג בבריתא ויתכן דעל זה סמך הרב ש"ך. ובחון לשון הזהב של הרב מהר"י אירגז ז"ל שכתב על הרב שפתי כהן והביאו הרב יד מלאכי לא מוכח מידי דאע"ג דבריתא היא איתא במתניתין וכו' ולא בא בחזקת היד כמו הרב קרבן נתנאל שכתב שגו ברואה רק אמר מר לא מוכח מידי כלומר דיש לדחות. ולא תמה על הרב ש"ך משום דיש מקום לדברי הש"ך כדאמרן רק דסבר דיש לדחות הוכחתו דכמה זמני התוספות מקצרים הרבה: ואגב רהטאי זה חזיתי להרב המופלא נר המערבי כמהר"ר אליעזר די אביל"ה זלה"ה בספרו מגן גבורים חידושי מציעא שכתב על דברי התוספות הללו וז"ל קשה דהא לא אמרינן הכא אלא משנתנו והא בריתא היא ונראה דמשמע ליה לר"ת דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו אף דבריתא סתמא איפכא מיניה הלכה כוותיה דאין הלכה כסתם בריתא אבל אי מתניתין סתמא דלא כוותיה דרשב"ג ובבריתא מייתי למילתיה אין הלכה כמותו וכו' עכ"ל וק"ק על הרב ז"ל דפשיטא ליה דלשון משנתנו הוא דוקא על משנה אמאי לא משני דעיקרה נשנית במשנה בסמוך ונכנס בפרצה דחוקה כי מה שתירץ עם האדון הסליחה דאם לשון משנתנו מוכח דוקא במשנה לפי ר"ת לא הול"ל במשנתנו ועל מי סמך שנבין דהוי אפילו בבריתא ומאי דנקט במשנתנו היינו לאפוקי סתם בריתא וכו' ותו דכל כי הא לפרש פירוש דחוק כזה הפך המשמעות הו"ל לתוספות לפרש. ותו כי הנה נודע דסתם בריתא ומחלקת במשנה בעלמא אמרינן אם רבי לא שנאה רבי חייא מנא ליה כדאמרינן פרק החולץ דף מ"ג. וכן אם הבריתא מייתי לדרשב"ג ומתניתין סתמה איפכא הלכה כסתם מתניתין וזה נודע וכך היא המדה בעלמא: ואחזה אנכי בירושלמי שילהי מסכת בתרא דאתמר התם תמן אמרין בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וכו' אמרין ובלבד במשנתנו רבי אמי בר קרחה בשם רב ולמה אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג שהלכות קצובות היה אומר מפי בית דינו. הרי שבירושלמי בפירושא אתמר דהלכה כרשב"ג דוקא במשנה ולא בבריתא כדקאמר ובלבד במשנתנו למעוטי הבריתא. וזו היא שקשה על מרן הכ"מ והרב ש"ך ועל כל האחרונים שהביא הרב יד מלאכי שכתבו או צדדו לומר דהלכה כרשב"ג אף בבריתא והוא נגד הירושלמי והשתא דנתבאר בירושלמי ולא אשכחן איפכא בבבלי אית לן לאשויי התרי תלמודי כמ"ש הראשונים דמילתא דלא שכיחא בתלמודין הפך הירושלמי דקי"ל כירושלמי כנודע. וקצת יש להרגיש על הרב יד מלאכי שצלל במים אדירים וחתר להוכיח דאין הלכה כרשב"ג בבריתא ולא זכר דהוא מפורש בירושלמי ומר ניהו מייתי סיפא דהירושלמי הזה בסמוך אות ש"ו ע"ש: ואפשר לישב קצת שליש ישו"ב לדברי מרן והש"ך וסיעתם דמהירושלמי הזה עצמו משמע דלשון במשנתנו אינו מוחלט דדוקא במשנה ולא בבריתא שהרי הוצרך לפרש ובלבד במשנתנו וכיון דמהירושלמי עצמו ידענו דלשון במשנתנו יכול להתפרש בין במשנה בין בבריתא וחזינן דבש"ס דידן דבכמה דוכתי נאמר כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו ולא אשתמיט בשום דוכתא לפרש כירושלמי יש מקום לומר דגמרין פליג אירושלמי וקסבר דאפילו בבריתא נאמר וחזינן דהרי"ף והרא"ש לא הזכירו הירושלמי הזה ש"מ דקים להו דהבבלי פליג ונקטינן כתלמודין. זה אפשר לישב קצת: והרי"ף פ"ק דבתרא גבי קרקע שאין בו דין חלוקה דפליג רשב"ג עם ת"ק כתב ופסקי רבוואתא כרשב"ג דמסתבר טעמיה והרא"ש כתב על דברי הרי"ף וז"ל ורבינו חננאל כתב דאיכא מ"ד הלכה כת"ק והכי מסתבר טפי דכיון דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים לית לן לאכרועי טעמא דיחידאה מסברא דנפשין ואדרבא שיטת הגמרא כת"ק דקמתמה גמרא בטעמא דרשב"ג וכו' ע"ש. והרא"ש בשיטת רבו אמרה כי כן הכריע מהר"ם הובאו דבריו בתשובות דשייכי לספר קנין ובמרדכי ע"ש והרב ש"ך ח"מ סימן קע"א תריץ יתיב לדברי הרי"ף דאיהו סבר הלכה כרשב"ג אף בבריתא והביא ראיה מהתוספות דפרק אז"נ וכו' כמו שכתבנו לעיל: ואפשר לישב דברי הרי"ף על דרך ישוב הרב ש"ך והוא דהנה כתב הרא"ש פרק שור שנגח את הפרה דלית ליה להרי"ף כלליה דרבי יוחנן דכל מקום ששנה רשב"ג הלכה כמותו. והשתא לפי זה צריך לומר דמ"ש הרי"ף פרק גט פשוט עלה דרבי יוחנן דכל מקום ששנה וכו' והדין כללא לאו דוקא הוא דלא אמרינן הלכתא כרשב"ג אלא עד דאיכא טעמא כונת הרי"ף דנהי דרבי יוחנן קפסיק ותני דכל מקום ששנה רשב"ג הלכה כמותו וכי חזינן סברת רשב"ג סגי לפסוק כמותו בכל מקום מיהו אנן לא קי"ל כותיה דרבי יוחנן בכלא מילתא אלא היכא דאיכא טעמא. איכו השתא אפשר לומר דסברת הרי"ף כך היא דנהי דכללא דכייל רבי יוחנן הוא במשנה ולא בבריתא וזה פירוש במשנתנו וכדמפרש הירושלמי ובלבד במשנתנו מיהו האי דרבי יוחנן מפיק בריתא היינו משום דנקט מילתא פסיקתא דכל מקום ששנה רשב"ג הלכה כמותו אמטו להכי קאמר במשנתנו דדוקא במשנה הוא בכל מקום דרבינו הקדוש ובית דינו לא שנו במשנה אלא דבר הלכה משם רשב"ג. אבל בבריתא איכא הכי ואיכא הכי ואין הבריתות כמשנה דכל מקום הלכה כמותו אלא חזינן אי מסתבר טעמיה הלכה כמותו גם בבריתא ואי לא הלכה כרבנן. וטעמא דהלכה במשנה בכל מקום כרשב"ג ובבריתא היכא דמסתבר טעמיה היינו משום דרשב"ג הלכות פסוקות היה אומר מפי בית דינו וא"כ הוא סברת רבים כדאתמר בירושלמי אלא דרבינו הקדוש במשנה דייק ולא קתני משם רשב"ג אלא מילתא דהלכה כמותו אבל בבריתא זמנין דלא מסתבר טעמיה והלכתא כאינך רבנן דפליגי בבריתא ארשב"ג כי האף אמנם דסברת רשב"ג היא סברת בית דינו והוו רבים הלא גם בנו רבנן אחריני דמסתברא טעמיהו והלכה כמותם זוהי סברת רבי יוחנן לדעת הרי"ף. אבל הרי"ף לא פסק כרבי יוחנן לגמרי אלא סבר דהכלל אינו עיקר רק היכא דמסתבר טעמיה הלכה כרשב"ג דכבר ידענו דסברת רשב"ג אינה יחידית כי רשב"ג מפי בית דינו היה אומר כמ"ש בירושלמי והם רבים וא"כ כי מסתבר טעמיה הלכתא כותיה בין במשנה בין בבריתא דמאי חזית דכיון דלאו יחידאה הוא וגם מסתבר טעמיה מה לי משנה מה לי בריתא דבשלמא ר' יוחנן דקא פסיק ותני דבכל מקום הלכה כרשב"ג אז בחלקות ישית בין משנה לבריתא אבל השתא לדידן דאין הכלל מוכרח ונפסוק כפי העולה על רוחנו היכא דמסתבר לן טעמיה שקולים הם משנה ובריתא דלאו סברא יחידאה ומסתבר טעמיה ומשו"ה פסקי רבוואתא בההיא דאין בה דין חלוקה כרשב"ג דמסתבר טעמיה והביא הרי"ף דבריהם ותכל תלונות הרא"ש מעליהם. ואדרבא יש להרגיש על הרא"ש דהחליט דסברת רשב"ג יחידאה היא שהרי אמרו בירושלמי דהלכות קצובות היה אומר רשב"ג מפי בית דינו כמו שנאמר. וזה דרך מבא לישב דעת הפוסקים אם פסקו כרשב"ג דבריתא ודוק היטב: אחר זמן רב נדפסו תשובות התייר הגדול רבינו מהר"י ן' מיגאש זצ"ל וראיתי בסימן פ"א שכתב וז"ל ואומרם כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה אינו עיקר ראוי לסמוך עליו והנה אמרו במשנת כל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות וכל מ"ע שלא הזמן גרמא נשים חייבות וכו' וא"ר יוחנן אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ ונשנה זה המאמר בעירובין פרק בכל מערבין ואם מה שבא בכללות במשנה אינו עיקר לסמוך עליו ואפילו במקום שנאמר בו חוץ כ"ש מה שבא מהם בתלמוד שאין לנו לסמוך עליו ולעשותו עיקר ואפילו במקום שנאמר בו חוץ ועם היות שנאמר בתלמוד פעמים רבות אמרם כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה אמנם נשנה זה לענין שאין הלכה כמותו בערב וצידן וראיה אחרונה לא לענין שבזולתם הלכה כמותו וא"כ אין ראוי לפסוק הלכה כרשב"ג אלא כשיראה מהתלמוד שיורה על זה ובזה שלא נראה מהתלמוד ראיה עליו נפסוק כדברי ת"ק על עיקר אמרם יחיד ורבים הלכה כרבים עכ"ל וק"ק מהירושלמי שהבאתי דקאמר דסברות רשב"ג הלכות קצובות מפי בית דינו ולאו יחידאה הוא. ובעיקר הכלל דבריו כדברי רבו הרי"ף שכתב פרק גט פשוט דלא קי"ל כהאי כללא אלא עד דאיכא טעמא. אמנם יש לצדד דיש הפרש בין דברי הרי"ף לדברי רבינו מהר"י ן' מיגש דלדברי הרי"ף כי חזינן טעמא אפילו מסברא דילן פסקינן כרשב"ג וכי היכי דכתב פ"ק דבתרא דפסקי רבוואתא כרשב"ג דמסתבר טעמיה. ולהרא"ם דוקא אי איכא הוכחה מהתלמוד. ויש לדחות דלאו דוקא והכי עדיף לאשוויינהו להרי"ף ותלמידו הרא"ם: ומדברי הרא"ם הללו מסתייעי מילי דרבנן בתראי דכתבו דהרמב"ם לית ליה האי דכליל רבי יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג וכו' דהרמב"ם מסתמא בשיטת רבו הרא"ם אמרה. וכ"ש דנראה דזו שיטת הרי"ף רבה דרביה כאמור אלא דמתשובת הרא"ם משמע דעל רבי יוחנן גופיה אמרה כמו שאכתוב בסמוך. והרב בספר יד מלאכי הביא חבילות חבילות מהלכות הרמב"ם ודברי נושאי כלי הרמב"ם למקומותם במושבותם בחצריהם ובטירותם מריש סדרא ועד אחרן הלא בספרתם: וכבר רמזתי כמה זמני דאגב רהטאי וטרדאי לא מצינא למיקם אדוכתאי כ"ש דוכתי אחריני ורובי בקיאותיו ורמיזותיו וראיותיו של הרב יד מלאכי ותמיהותיו על האחרונים מינים ממינים שונים. ומדברי הרא"ם הנזכרים שכתב שאם במשנה אמרו אין למדין וכו' ק"ו על מה שבא בתלמוד וכו' אתה תשמע שהוא הפך מ"ש הרב יד מלאכי ריש דף ע"ב דאין למדין וכו' לא אתמר אלא בתנאים אבל לא על האמוראים שדרכן לפרש ע"ש אמנם הרב יד מלאכי כבר האריך בזה באות כ"ג והוה מסדר מערכה נגד מערכה ודברי הרא"ם הנזכרים אתו כשיטת איזה גדולים ע"ש: ובחידושי הרמ"ה לבתרא הנדפסים עתה ראיתי דף רס"ו ע"ג מהספר שכתב וז"ל האי כללא דקפסיק ואמר כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו לא סמכינן עליה אלא היכא דחזינן סוגיא דגמרא כותיה דהא אסיקנא פרק המדיר דף ע"ז אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן ורבא אמר רב נחמן נמי התם לית ליה האי כללא אלא כסתם משנה וכן הלכתא עכ"ל ובפ"ק דף מ"א ע"ג מהספר כתב דלית הלכתא כרשב"ג אלא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ומאי דטרח בש"ס לפרושי מילתיה דרשב"ג לא משום דהלכתא כותיה אלא טעמא איכא ע"ש. וראיתי בשיטה מקובצת למסכת ביצה ריש פרק אין צדין על דף כ"ד ע"ב דאמר התם אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג שכתב וז"ל מהכא שמעינן דמ"ש כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו וכו' לאו בכל דוכתא אתמר אלא דוקא היכא דמסתברא טעמיה ומשום דאפשר למימר כאן לא מסתבר טעמיה הוצרכו לפסוק כמותו עכ"ל ויש לדקדק דמה ראיה היא זו אימא דרבי יוחנן דאמר כ"מ ששנה רשב"ג הוא בכל מקום אלא דשמואל לית ליה האי כללא ואם הרי"ף פרק גט פשוט כתב דאין הלכה כרשב"ג עד דאיכא טעמא היינו דאנן לא קי"ל הכי כמש"ל אבל רבי יוחנן סבר דבכל מקום הלכה כמותו. תדע דבכמה דוכתי פריך הש"ס על ר' יוחנן דאמר הלכה כרשב"ג והאר"י כ"מ ששנה וכו' ופריק אמוראי נינהו ואי אמרת דהא דאר"י הוא היכא דמסתבר טעמיה מאי פריך ואמאי אצטריך לשנויי אמוראי נינהו נימא דה"א דלא מסתבר טעמיה להכי פסיק כמ"ש בשיטה מקובצת הכא אלא ודאי ר"י בכל מקום אמרה וא"כ מאי קאמר דשמעינן מהכא אימא דשמואל לית ליה כלל רבי יוחנן. ומן האמור קשה על מהר"י ן' מיגש בתשובה הנזכרת דנראה מדבריו דעל רבי יוחנן עצמו קאמר כמבואר למעיין דא"כ מאי ק"ל בש"ס והאר"י כ"מ ששנה וכו' הרי אין למדין מן הכללות וה"א דבהא אין הלכה כמותו דעיקר המימרא היינו לומר דבערב וצידן וראיה אין הלכה כמותו כמ"ש הוא ז"ל בתשובה הנזכרת: חוזרני לדברי השיטה מקובצת דכעת לא זכיתי להבין מ"ש מהכא שמעינן דאם הוא לרבי יוחנן ליכא למשמע דהוא אית ליה בכל מקום האי כללא. ואם הוא לדידן אין ראיה משמואל כדאמרן וצריך ישוב וחיפוש בסוגיות הש"ס ודוק:

24. Letter Kaf.2

    ב. כלי עלמא. כי אמרו בש"ס. משכחת לה דהוי על הנהו תנאי דמדכרי התם במשנה או בבריתא ולעולם דאיכא מאן דפליג. כן מתבאר ממ"ש הרשב"א בחידושיו פרק מצות חליצה גבי מ"ש דכ"ע לא מקשינן ריבים לנגעים וכ"כ התוספות בסנהדרין דף ו' ע"א ד"ה דכ"ע וכן מוכח ממ"ש בשיטה מקובצת מציעא דף קמ"ט ע"ג דפוס אמשטרדם משם הרשב"א ע"ש וכן כתבתי בעניותי בספרי הקטן שער יוסף דף י"ג ע"ד. וכן הוכיח הרב שרש יוסף דף י"ז ע"ד מסוגית שבת וכן ראיתי בכללי רבינו בצלאל כ"י דאמר דברי הכל אף דאיכא תנאי דלית להו הכי כיון דלא מתנו במתניתין תוספות שבועות דף כ"ג ע"ב גם אשו"ר עוד לרבינו בצלאל שהביא לשון הרשב"א פרק הרבית לומר דכ"ע לאו כ"ע ממש וכתב שכ"כ הריטב"א והביא ראיה ממ"ש דכ"ע אותיות נקנות במסירה וקי"ל איפכא אלא דלהנהו תנאי אמרינן: אמנם ראיתי להרב שרש יוסף הנזכר שבזה רצה לתרץ מה שתמה הרב כנסת הגדולה ח"מ סימן פ"ב בכללי המגו על הרב מהריב"ל שכתב דמגו להוציא לא אמרינן הוא מוסכם אליבא דכ"ע והקשה הרב כנה"ג דכמה רבוואתא סברי איפכא. והרב שרש יוסף תמה על תמיהתו מכח הכלל הנזכר. ועם האדון הסליחה דהאי כללא הוא בש"ס כי כן ארחות התלמוד לומר דכ"ע אהנהו תנאי דמדכרי התם. אמנם לא נכון לומר כן על רבנן בתראי וכ"ש על מהריב"ל והוא אחרון ובתרא טובא. ומה גם האי לישנא דכתב דהוא מוסכם אליבא דכ"ע והרב כנה"ג שפיר קמותיב וזה פשוט בעיני:

25. Letter Kaf.3

    ג. כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר. מ"ש הרב החסיד בספר יד מלאכי אות שכ"א הגיעו כפו"ל לקמן אות תקכ"ד ותקכ"ה ע"ש ובאות תקכ"ה יש תוספת ויתבאר לקמן בס"ד: והנה הרא"ש בפסקיו בריש שבת הקשה במאי דאתמר התם דף ג' בבא דרישא פטור ומותר דהאיכא ולפני עיור וכמו שהקשו התוספות שם והרא"ש כתב וכל זה הדקדוק אינו נראה לי דאע"ג דאיכא איסורא דלפני עיור לא איירי הכא אלא באיסורי שבת וקרי ליה פטור ומותר כיון דליכא איסורא משום שבת עכ"ל. ומידי עוברי בערי אשכנז הקשה לי הרב הישיש אב"ד דק"ק פירדא מהר"ר דוד ז"ל דכפי דברי הרא"ש מאי פריך משמואל דאמר כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מתלת לישני דשמואל מותר לגמרי קאמר והכא איכא לפני. ובו בפרק אגב ריהטא השבתי להרב ז"ל בדוחק דודאי מאי דאמר שמואל בהנהו תלתא פטור ומותר לגמרי קאמר אבל מאי דקאמר כל פטורי דשבת פטור אבל אסור משמע ליה דאסור משום שבת נמי דאי כונת שמואל דיהיה מותר משבת ואסור מצד אחר הכי הול"ל אמר שמואל כל פטורי שבת ליכא פטור ומותר אלא תלתא ומדקאמר שמואל כל פטורי שבת פטור אבל אסור משמע דאסור משום שבת קאמר: ואחר זמן רב ראיתי שהקושיא הקשה אותה הרב יד אהרן סימן שמ"ז. שוב ראיתי למהרימ"ט בחידושי שבת שמתוך קושיא זו יישב דעת התוספות דמה"ט לא ניחא להו לומר כהרא"ש ע"ש:

26. Letter Kaf.4

    ד. כל פטורי שבת פטור אבל אסור. יש לחקור אי האי כללא היינו כי קתני בדיני שבת פטור או פטורין אך אי קתני רבי פלוני פוטר. או חכמים פוטרין היינו פטור ומותר. או דילמא לא שנא דגם כי קתני פוטר או פוטרין איתיה להאי כללא דהוי פטור אבל אסור. או כלך לדרך זו דכי תני פוטר או פוטרין איכא הכי ואיכא הכי דזמנין הוי פוטר ומותר וזמנין הוי פטור אבל אסור. ומ"מ אינו בכלל כל פטורי דשבת דהתם פטור אבל אסור. אך האי דקתני פוטר או פוטרין הלשון שקול ולפעמים יתפרש פוטר ומותר ולפעמים יתפרש פוטר מחיוב חטאת אבל אסור מדרבנן: והאר"ש תענה מילתא כדנא חפרוה שרים ושרשו פתוח פתיחתא דחכימי. הנה אשו"ר ארש בלבנון לחד מן קמי"א רבינו מהר"א ממיץ בספר יריאים סימן ק"ב דף מ' שכתב וז"ל תניא פרק שמונה שרצים הצד פרעוש בשבת ר' אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר ואע"ג דהלכתא כר' יהושע פטור מיהא תני וכל פטורי שבת פטור אבל אסור ועל זה יש להשיב מתרי טעמי חדא דאיכא למימר איידי דתנא ר' אליעזר מחייב תני רבי יהושע פוטר וראיה מפרק במה אשה רבי אליעזר פוטר בכובלת ואמרינן התם ר' אליעזר שרי לכתחילה ואיידי דתנא רבי מאיר מחייב תנא ר' אליעזר פוטר. ועוד איכא למימר דלישנא דפוטר לא כלל שמואל שלא כלל אלא פטור ופטורין וכו' עכ"ל הרי דכתב דלא כלל שמואל אלא פטור ופטורין אבל פוטר הוא פוטר ומותר וכבר הרב החסיד בספר יד מלאכי אות תקכ"ה הביא ביד"ו דברי ספר יריאים הללו וכתב עלה ונעלם דבר זה מעיני הגהת מרדכי ספ"ק דעירובין שכתב דאיסורא איכא אמאי דתני גבי כלאים וחכמים פוטרין עכ"ל: ועיני ראו במכתב להחכם השלם עצום ורב בעל מחנה ראובן שתמה על רבינו מהר"א ממיץ בספר יריאים מסוגית שבת דף ס"ב ע"א דמשם מוכח כהגהות מרדכי וכ"כ התוספות בריש שבת שהקשו על שמואל הא איכא הא דרבי אליעזר פוטר ומאי קושיא אלא דס"ל דאין חילוק בין פטור לפוטר. ובאמת דכלל זה אין לו הבנה דבכמה דוכתי דשבת תני לישנא דפוטר. אחד. בדף ל"א ע"ב ור"י פוטר בכולן. והשני דף צ"ג ע"ב לענין הוצאה ור"ש פוטר והתם ודאי דאין חילוק והאי דנקט לישנא דפוטר משום דעל לשון מחייב שייך למתני פוטר עכ"ל החכם השלם הנזכר: ולפום ריהטא זוהי שהקשה על רבינו הרא"ם דאיהו גופיה מייתי ההיא דשבת דף ס"ב דמותיב מינה החכם השלם הנזכר וכמו שהבאתי דבריו לעיל. ולדידיה דכללא דשמואל אפטור אתמר ולא אפוטר מאי פריך הש"ס מדקתני ור"א פוטר בכובלת. ואפשר דכוונת מהר"א ממיץ במ"ש דלישנא דפוטר לא כלל שמואל וכו' היינו דכי קתני לישנא דפוטר לא יתחייב מלשון זה דפטור אבל איסור דלשון פוטר אינו בכלל שמואל ומאחר שאינו בכלל יש לפרש פוטר ומותר או פוטר ואסור וזהו שאמר שלא כלל שמואל אלא פטור ופטורים כלומר כאשר תמצא פוטר ומותר לא תרמי אכלליה דשמואל אבל לא עלתה על דעת הרא"ם דכל פוטר יהיה מותר. והשתא א"ש מאי דפריך הש"ס בכובלת דכיון דהתם איכא רבנן דסברי דפטור אבל אסור ור"א מתיר לכתחילה לא ה"ל לתנא לומר ור"א פוטר דלשון זה יתפרש נמי פוטר ואסור והכא דרבנן סברי הכי נימא דר"א סובר כמותם וכיון דלשון פוטר אינו לשון מבורר הו"ל למימר מותר דהוי לשון ברור. ומשני דתנא דברייתא זו כיון שלא הזכיר אלא סברת ר"מ ועלה קאמר ור"א פוטר לא חש לפרש: וממילא רווחי אינך דוכתי דמותיב החכם השלם הנזכר דתני פוטר והוא פוטר אבל אסור דגם הרא"ם סובר דלשון פוטר שפיר מתפרש פוטר ואסור. וכל עצמו דהרא"ם אינו אלא דפוטר לאו בכלל שמואל אלא אפשר דיהיה פוטר ומותר וכדאמרן: ברם הא דרב כהנא הרב יד מלאכי סבר דדברי הרא"ם הל"מ וקשתו דרך על הגהות מרדכי עם האדון הסליחה דלא הל"ל רק דהגהות מרדכי פליג אהך כללא דאטו גברא אגברא קא רמית. ותו דלפום ריהטא המעיין בהגהות מרדכי שם בספ"ק עירובין יראה דקאי על דברי ר"ת למר אחיו רשב"ם וקרוב לומר שכל זה דברי ר"ת. והלא מהר"א ממיץ הוא תלמיד ר"ת ומאי מותיב לר"ת מדברי תלמידו. ולכל הדברות הגמ"ר כתב כן בעד ר"ת ואין לפצוח פה בזה. ותו דסבר הרב יד מלאכי דהני מילי דהרא"ם פשוטים ומוסכמים ואין הדבר כן והרי התוספות סברי כהגהות מרדכי כמו שהוכיח החכם השלם הנזכר דמותבי אכלליה דשמואל מהא דכובלת דקתני ור"א פוטר. וכן יש להוכיח מדברי הרשב"א בחידושיו שם דמקשה הכי משם התוספות ומשני כמה שינויי. וכן מוכח מדברי מרן הבית יוסף סימן שי"ו שכתב וז"ל אסור לצוד פרעוש ברייתא שם הצד פרעוש (ברייתא שם הצד פרעוש) בשבת ר"א מחייב ור"י פוטר ואף דהלכה כר' יהושע מ"מ איסורא מיהא איכא דכל פטורי שבת פטור אבל אסור בר מהנך תלתא עכ"ל וזה שלא כדברי הרא"ם: אמנם ממ"ש התוספות והרא"ש והרשב"א והר"ן פרק שמונה שרצים והרב המגיד פ"ז דשבת דפרעוש לר' יהושע היינו פטור אבל אסור אין להוכיח דסברי הפך כלל הרא"ם דנהי דפליגי בהא דפרעוש בפרטות אבל יש מקום לומר דלא ללמד על הכלל כלו יצא. דלפי מה שכתבנו בעניותנו דכונת הרא"ם דכי קתני פוטר אפשר לפרש פוטר ואוסר או פוטר ומתיר אפשר דגם הני רבוואתא מצי סברי הכי ובהא דפרעוש שפר קדמייהו לפרושי פוטר ואוסר אבל בעלמא אפשר לפרש פוטר ומתיר. הן אמת דיש להכריע דאי הני רבוותא בעלמא שמיע לרבנן לפרושי פוטר ומתיר. הכא גבי פרעוש לא הול"ל בפשיטות דאסור רק הול"ל דהגם דהלשון אינו מכריע יש להם הוכחה דאסור. ומדנקטוה בפשיטות משמע דסברי דאין לחלק בין פטור לפוטר: הראת לדעת דהתוספות והרשב"א ומרן בית יוסף סברי דאין לחלק בין פוטר לפטור דלא כהרא"ם וקרוב לשמוע דגם הרא"ש והר"ן והרב המגיד פליגי עליה כדאמרן. ואעיקרא דדינא הר"א ממיץ גופיה לא אמרה בהחלט אלא כמסתפק אמרה. ומאחר עלות כן הדבר הקשה על הרב יד מלאכי שיש בו תפיסת י"ד על הגהות מרדכי וכתוב ביה ונעלם סברא זו דהרא"ם. במקום אשר גדולי ישראל רבו עליה. וגם הוא לא אמרה בפשיטות וגם על החכם השלם הנזכר קשה דלפום מאי דנקיט לדברי הרא"ם כפי פשטן אמאי לא הוכיח מדברי כל הגדולים הנזכרים בדין זה דקאי ביה הרא"ם דרב שרי ורבנן אסרי ודוק:

27. Letter Kaf.5

    ה. כלן וכן כל עיקר. משמעותו הוא על ג' ולפעמים באשגרת לישן וכיוצא נאמר גם על שנים. ואם הוא אגב חלוקות אחרות נאמר אפילו על אחד כמו שיתבאר בס"ד. והנה הרב מהראנ"ח בדרשותיו פרשת חיי שרה השריש לנו דכל לא הוי בציר מתלתא וסמוכות שלו ממ"ש התוספות בכתובות דף ח' ע"א וברכות דף י"א גבי ברכות התורה דגרסינן הלכך נמרינהו לתרוייהו ול"ג נמרינהו לכלהו דאינם שלש ברכות אלמא כי נאמר כל אין פחות משלשה עכ"ד והבאתיו בספרי הקטן שער יוסף דף פ"ה ע"ג ושם הרגשתי על כלל זה מסוף אז"נ ע"ש ואחר זמן כתבתי קצת בזה בליקוטי בס"ד: ומן בתר כל אילין האיר וזרח ספר הבהיר יד מלאכי לרבין חסידא ובפותחי הן כל יקר ראתה עיני אות של"ו אשר הפליא והרבה להביא ראיות רבות דכל וכן כלם נאמרים על שנים ובנה דייק על מהראנ"ח ומרן כסף משנה פ"ו דיסודי התורה והאריך בזה ע"ש. וכבר בכמה דוכתי אנא נפשאי כתבית דאגב רהטאי וטרדאי לא רמינא אנפשאי אשימה עיני בסוגיות ודינים ותשובות אשר העלה ואשר הביא הרב יד מלאכי. ואני אמרתי בחפזי מה שיקלוט העי"ן. וחזיתיה להרב הכהן בראשית מאמר פתח בברכות וז"ל כלם וכן כל שייך לומר אף על שנים כן למדתי ממשנה שלימה דפרק כיצד מברכין דף מ' א' דתנן התם ועל כלם אם אמר שהכל וכו' הא קמן מבואר דנקט לשון כלם אף דלא קאי אלא אפירות אאילן ופירות הארץ דתרי מיני נינהו והכי מוכח תו פרק במה מדליקין דף כ"ט ב' דקתני ר' יוסי פוטר בכלן חוץ מן הפתילה הרי דרבי יוסי דמפיק פתילה פשו להו נר ושמן שהם שנים ועלייהו קאי מלת בכלן ותו תנינן בכלים פי"ד משנה ב' וכלן שעשאן לנוי טהורין וקאי אחזיינא ומסמר הנזכרים שם וכמ"ש הר"ש עכ"ל ואני הפעוט אומר דהני תלתא דמייתי אחד הרואה נתמ"ה וסילק את למודי"ו. דהא דתנן על כלם אם אמר שהכל נהיה בדברו כבר פירשו הרמב"ם ורבינו עובדיה על כלן אפילו פת ויין והיינו כרבי יוחנן וא"כ הרי איכא ארבעה לר' יוחנן דקי"ל כותיה. ואפילו לרב הונא הרי איכא ירקות דתני לעיל בסמוך והרי איכא תלתא ופשוט: ומאי דתנן פרק במה מדליקין ר' יוסי פוטר בכלן הרי מבואר בש"ס דף ל"א ע"ב דמאי דמחייב ר' יוסי היינו בפתילה שצריך להבהבה שלא הבהבה מבעוד יום דבההיא אפילו ר"ש מודה דקמתקן מנא. וא"כ הרי פטר ר' יוסי גם בפתילה שהבהבה מבעוד יום ולהכי תני רבי יוסי פוטר בכלן דאיכא תלתא נר ושמן ופתילה שהובהבה ומפיק פתילה שלא הבהבה מבעוד יום. ובלא"ה אינה ראיה דהדוחה ידו נטויה לומר דכיון דתני תנא המכבה את הנר מפני גוים וכו' הגם דת"ק פטר תני ר' יוסי פוטר בכלן כלומר לא זו דפטר את"ק מפני גוים לסטים ורוח רעה וחולה אלא גם מה שת"ק מחייב ר' יוסי פוטר בכלן וז"ל שה"ג בשם ריא"ז. המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני גוים מפני לסטים מפני רוח רעה או בשביל החולה שישן אף שאין בו משום סכנת נפשות הרי זה פטור וכן אם הוא מתכוין לחוס על הנר שלא ישרף או לחוס על השמן או לחוס על הפתילה הרי זה פטור לפי שאינו צריך למקום הכיבוי עצמו וכו' ואם כיבה אותו מפני שהוא צריך להבהב הפתילה כדי שתהא נוחה לידלק הרי זה חייב וכו' עכ"ל והרי הוא כמבוא"ר: ואותה ששנינו פי"ד דכלים כך היא שנויה מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזיינא טמא סימרו טמא רש"א עד שיעשה בו ג' סדרים וכלן שעשאן לנוי טהורים ושפיר תנן וכלן דאיכא תלתא כמין חזיינא וסימרו ועשה ג' סדרים וכל השלשה חלוקות אם עשאן לנוי טהורים. ומ"ש רבינו שמשון וכלן בין חזינא בין מסמרות הדבר פשוט דנקט מסמרות לכלול השתי חלוקות סימרו ועשה ג' סדרים ובעיני הדברים פשוטים ומבוארים: והנה הרב יד מלאכי אחר שהוכיח מכמה דוכתי שלא עמדתי עליהם כתב דאין צורך להאריך בזה דמקרא מלא הוא במשלי כ"ב עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה' ומרן בכללי הגמרא דף ק"ט הביא כלל זה מתוספות מציעא דף ל"ט ותימה דהוא פסוק ומשניות ובריתות וש"ס ותו אמאי הוכיח מהתוספות ולא הוכיח מהש"ס ותו דאין ראיה דאמרו שם לאתויי בורח והוו שלשה והביא דברי מהראנ"ח ודחה דבריו וכתב דהרמב"ן בספר הזכות סוף פ"ב דמכות כתב כמהראנ"ח ודבר תימה הוא שהוא נגד כל הנך ראיות זהו תורף דבריו בקיצור גדול ריש מילין הלא בספרתו הרואה יראה את הי"ד הגדולה: ואני בעניי אומר דהדבר מפורסם דהסברא עיקר גדול בכל התורה וכדאמרינן בעלמא אי סברא למה לי קרא. והכא הדבר ברור דלשון כל וכן כלם משפטו ביותר על שנים והוא עיקר משמעות תיבת כל ותיבת כלם ואי חזינן תיבת כל או כלם שאין לישבו תחת שלש וליכא תרי נאמר דלאו דוקא ואשגרת לשון הוא. וכן מהראנ"ח ז"ל שם מייתי מהתוספות בכתובות דף נ"ד עמ"ש לית הלכתא ככל הני שמעתתי דלאו דוקא והגם דכונת התוספות דלא קאי אכל מאי דאתמר לעיל וכמ"ש מרן בכללי הגמרא דף צ"ט ע"ג ה"ה נימא דאע"ג דליכא אלא תרי וכל לאו דוקא. וכן מייתי מהראנ"ח שם מהתוספות בשבת דף כ"ד שפירשו כל הני שמעתתי אבי תרי לחוד ורצונו דלדעת התוספות לאו דוקא ע"ש באורך. ומעתה מה כל החרדה הזו הרי דברי הרמב"ן ומהראנ"ח טעמם ונימוקם עמם מצד הסברא ומשפט הלשון. והכתוב במשלי עושה כלם ה' אף דהמתרגם תרגם תרויהון מ"מ כתיב כלם כיון דאיכא כמה מיני עושר וכמה מיני עוני מינים ממינים שונים ולהכי כתיב עושה כלם ה' לכלול כל המנים ואופנים נבדלים וסוגים חלוקים וזהו לפי פשט הכתוב אמנם דרך דרש יש ליישב הטב ולא אתאן הכא לדרשא. והמשניות כבר כתבנו דלקוצר דעתנו אין ראיה. ואם בשאר ראיות המצא ימצא דלא אפשר למצוא אלא תרי נאמר דלאו דוקא ואשגרת לישן הוא כמ"ש מהראנ"ח עצמו מהתוספות דכתובות דף נ"ד דכל הני שמעתתא לאו דוקא אכל מאי דאתמר וה"נ נאמר דהיכא דליכא תלתא כל לאו דוקא ומוכרח שכך סבר הרב מהראנ"ח בעד התוספות כמדובר. ומרן הקדוש להכי מייתי מהתוספות דמציעא לומר דאשכחן כל על שנים ור"ל דלאו דוקא כל. ומייתי מהתוספות דבש"ס אינו מפורש חלוקת שבויים והתוספות פירשו וכלן על נטושים ושבויים ומאי דקאמר הש"ס לאתויי בורח ממרדין זהו מכח היתור ואינו פירוש וכלן בעצם כאשר ישכיל המסתכל יפה וכן משמע מהתוספות ודברי רבינו יהונתן שהביא יש לדחות ובהכי נתיישבו דברי מרן ז"ל כאשר יראה המעיין ודוק כי קצרתי: וראיתי להרב החסיד במענה לשון חכמים אות רצ"ב שהוכיח מדברי הרא"ש ספ"ק דברכות גבי ברכות התורה דכל לא תבא פחות משלשה ומטי בה משם מהראנ"ח פרשת חיי שרה וכתב וצריך עיון מפרק המפקיד דף ט"ל תנא וכלן שמין כאריס ומוקי לה תלמודא דאנטושים דר' שמעון בן גמליאל קאי ושם בעי ש"ס לאתויי מאי ומשני לאתויי בורח וכו' נראה דעל שנים לבד שייך לומר וכלן עכ"ל וקצת יש להרגיש דמהראנ"ח יליף לה מהתוספות ואמאי בחר לאתויי מהרא"ש. ותו דלא זכר דמרן בכללי הגמרא יליף מההיא דהמפקיד ומרן יליף לה מהתוספות והוא מהש"ס ותו דפשט דבריו נראה דמפרש וכלן שמין אנטושים ובורח והם שנים ואם כך כונתו קשה דהאיכא שבויין כמ"ש התוספות והם שלשה כמ"ש הרב יד מלאכי. ותו דהרי מהראנ"ח כתב דבתוספות כתובות דף נ"ד כתבו דכל הני שמעתתי לאו דוקא והביאו הוא ז"ל בסמוך אות רצ"א וא"כ למה הצריך עיון מהא דכלן שמין נימא לאו דוקא וככל האמור לעיל: עלה בידינו דמשמעות תיבת כלם ותיבת כל הוא על שלשה וזמנין דמשכחת על שנים ולאו דוקא כל ואם הוא אגב חלוקות אחרות כההיא דשבועת העדות כל שמות האמורים בלוט כל מלכיא האמור בדניאל מצינו דנאמר כל על אחד נמי כמו שכתבו הריטב"א בחידושיו והרא"ש בתוספותיו שם פרק שבועת העדות גבי כל שמות האמורים בלוט וכן כתב הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סימן ס"ז וכן כתב הרב מהר"א אלפאנדארי בספר מרכבת המשנה גם בחלוקת כל מלכיא ע"ש פ"ו מהלכות יסודי התורה:

28. Letter Kaf.6

    ו. כל שמעתתא דמתאמרא בבי תלתא קדמאי ובתראי אמרינן מציעאי לא אמרינן. הכי אמרינן בנזיר דף נ"ו ע"ב ואני בעניי כתבתי בספרי הקטן שער יוסף דף נ"ה ע"ג דהיינו דוקא בתורת חיוב אבל אם בא להזכיר מזכיר וזכור לטוב. ואחר זמן נדפס ספר בני יהודה להרב מהר"י עייאש ושם ראיתי בדף ס"ח שכתב כן. ומ"ש שם ליישב קושית הרב המוסמך מהרח"א בההיא דפסחים דף ק"ד דאמר רב יהודה לרב יצחק בריה רברבנותיה דמר גרמא ליה דלא תימא שמעתא מפומיה דהתם קפיד דלא זכה לשמעה מפי עולא גופיה אלא ע"י אחרים דאינו דומה שומע מפי הרב דייקא נמי דקאמר דלא לימא שמעתא מפומיה ולא קאמר משמיה ע"ש. עם האדון הסליחה דאין בזה שמועה או דין מסברא רק ראיה בעלמא ובכגון זה הרב והתלמיד שקולא"י נינהו. ומאי דדייק לאו דוקיא הוא דהשתא נמי מצי למימר שמעתא משמיה דעולא ומי מעכב על ידו. אבל דייק דלא תימא שמעתא מפומיה דאי נמי את אמרת משמיה. אחריני לא אמרי משמך כיון דלא אמרת מפומיה. ותו לא זכר מ"ש בחגיגה דף ט"ו קב"ה קאמר שמעתא מפומיהו דרבנן ומפומיה דר' מאיר לא קאמר. ויש לצדד. ומה שתירץ עוד דלא מרה דשמעתתא הוא אינו מחוור. ומה שגמגם על תירוץ הרב בני חיי לק"מ דמילתא פסיקתא היא דלא אמר שמעתא מפומיה דעולא אבל הנמשך מזה דלא יזכירו את שמו הא לאו מילתא פסיקתא. ודברי הרב בני חיי נכונים ונאמנו מאד: והרב החסיד ביד מלאכי מסכים הולך למ"ש אני הצעיר ע"ש אות ש"ם. ועמ"ש בעניותי בספר הקטן ראש דוד דף קכ"א. ובספר הקטן פתח עינים שם בנזיר ודוק: ואחר זמן רב זיכני ה' ובאו לידי כללי רבינו בצלאל כ"י וראיתי לו ז"ל שכתב וז"ל מנהג האמוראין היה שלא היו מזכירין כל שעה אלא בעל שמועה הראשון בלבד אבל לפרקים היו מזכירין כל בעלי השמועות עד שמגיעין לראשון כן כתב הראב"ד ז"ל בחידושיו למסכת ע"ז דף י"ו ע"ב אההיא דאמרינן התם מיני ומינך תסתיים שמעתתא פירוש בשם אומרה דהכי הוה דרב חמא בר גוריא קבלה מרב ורבה בר ירמיה קבלה מרב חמא כפרש"י ז"ל והקשה הוא ז"ל רבה בר ירמיה איך לא הזכיר שמו של רב חמא ותירץ כי שמא מנהג האמוראין היה שלא היו מזכירין וכו' עכ"ל ולכארה קשה מההיא דנזיר דקמאי ובתראי אמרינן ואפשר דההיא בשמעתא דאתמרא בי תלתא אך אי הוו תרי אין חיוב אלא הראשון ודוחק אי נמי הא דקמאי ובתראי אמרינן אינו חיוב אלא מנהג טוב. ולפ"ז יש לקיים גירסת הירושלמי פ"ק דשבת ראשון ראשון או אחרון אחרון וכמו שהביאה הגמי"י וא"צ לגרוס כמ"ש בשערי. וכפי מ"ש הראב"ד א"ש ההיא דפסחים דף ק"ד וניחא טובא ע"פ דברי הרב בני חיי שמנהגם להזכיר הראשון ודוק כי קצרתי:

29. Letter Kaf.7

    ז. כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. [כן] כתב הרב כנה"ג בסוף הכללים נפרדים וכתב הרב החסיד ביד מלאכי אות גש"ם על הרב כנה"ג ולא אמר דבר בשם אומרו. ואני אפרש דכלל זה הוא מהשלטי הגבורים פ"ק דע"ז בשם ריא"ז ובספר באר שבע דף צ"ב ג' הקשה עליו מכמה דוכתי עכ"ל הרב יד מלאכי. ומ"ש ולא אמר דבר בשם אומרו הוא אגב שטפיה דמי לנו גדול מהרב כנסת הגדולה דאמר שמעתתא מפומיהו דכלהו רבנן. וזה אין ספק דהיה השמטת המעתיק או המדפיס: ואשר רמי אנפשיה לפרש לנו מרא דשמעתתא לא היה צריך לזה דכבר הרב כנה"ג עצמו בשיירי א"ח סימן ש"א אמר דבר משום אמרו וכתב נמי דהרב באר שבע הקשה עליו מכמה מקומות ע"ש. ואחד הרואה שם בשלטי הגבורים אחרי דברי ריא"ז כתב ועיין פרק חבית וכונתו דשם פרק חבית בשה"ג רמז כמה סוגיות שהם להפך ע"ש:

30. Letter Kaf.8

    ח. כדי. כתבו הרב באר שבע ומהרש"ל דרש"י פירש שם חכם והביא דברי מהרש"ל הרב יבין שמועה כלל כ"ג. והרב סדר הדורות הביא אחד עשר מקומות שנזכר זה בש"ס ולא נמצא בשום אחד מהם דרש"י פירש שם חכם. ומה שכתוב בפירש"י דגיטין דף פ"ה כדי שם חכם. אני בעניותי בספרי הקטן פתח עינים שם בגיטין שפר קדמי דאינו מרש"י והכרחתי הדבר לדעתי הקצרה ע"ש. ומצאתי בספר ישן כ"י שני פרקים מהקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה שלא נדפסו והם ביאור מילות חמורות שבתלמוד ושם פירש ואמרי לה כדי פירוש שלא נזכר בו שם חכם עכ"ל והוא כפירוש הפשוט שכתב הליכות עולם:

31. Letter Kaf.9

    ט. כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ראיתי בכללי מהר"ם דאנון כ"י שהיה תלמיד הגאון מהר"ר יצחק אבוהב זלה"ה וז"ל שמעתי ממורי הרב רבי יצחק אבוהב שקבל מרבו הרב ר' יצחק קנפנטון זלה"ה טעם הדבר בקבוע כי אולי הסכים דעתו ליקח מן הקבוע מאחר שהדבר הוא על צד הבחירה כי אולי בחר בזה הקבוע אבל דפריש מרובא פריש אין הדבר תלוי בבחירה אלא במציאות כי יותר יקרה כשימצא אוקיא של כסף שנאמר שמן העשיר נאבדה שיש לעשירים כסף הרבה יותר ויותר מן העני שאין לו מה שצריך לאכול:

32. Letter Kaf.10

    י. כבוד אשה לבעלה. הרב עיר וקדיש על ארע"א אות של"ג נסתפק אם הוא דאוריתא ונטה דעתו דהוי מדאוריתא ממ"ש אתה ואמך חייבים בכבודו ומשמע קצת דהוי מדאוריתא וכלשון הזה כתב הרב מהר"ר מרדכי אצבאן ז"ל בספר זובח תודה דף ל"ד ע"ב ע"ש וכן הסכים בספר אשד הנחלים דהוי מדאוריתא גם הרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו הביא ראיה דהוי מדאוריתא. והמעיין יראה דאין ראיותיהם ראיות וכבר אני בעוניי כתבתי בספרי הקטן חיים שאל סימן כ"ח והבאתי דברי קצת אחרונים וכתבתי שם דנעלם מהרבנים ז"ל שהרמב"ם פט"ו דאשות כתב וכן ציוו חכמים על האשה שתהיה צנועה וכו' וכן ציוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא וכו' ע"ש הרי דהרמב"ם כתב דהוי מדרבנן ושם הארכתי בזה בס"ד ומשם באר"ה דאין ראיות של הרבנים ז"ל מכריחות כאשר כתבתי באר"ש נכוחות. ועמ"ש אני בעניי לקמן מערכת למ"ד אות י"ט ודוק הטב וברור:

33. Letter Kaf.11

    יא. כבודו מחול. שאמרו גבי אב ורב היינו דוקא כבודו ולא בזיונו דעל בזיונן אין מחילה כמ"ש הריב"ש סימן ל"ג והרב כנה"ג הביאו בי"ד סימן ר"ם בשם צפחת המים ותמהני שלא הביא שהם דברי הר"ן ספ"ק דר"ה ופסקים וכתבים סימן קכ"ז והריב"ש עכ"ל הרב החסיד במענה לשון חכמים אות רצ"ה וק"ק דהו"ל לומר שהרב כנה"ג עצמו הביאם בסימן רמ"ד לענין כבוד חכם ובסימן של"ד בסופו כתבה בכנה"ג משם הריב"ש סימן ל"ג וכן סימן ר"מ אות ל"ז הזכיר תשובות הריב"ש סימן ל"ג סמוך לדברי צפחת המים. ומה גם שהרב מענה לשון כלל שניהם אב ורב ועל זה תמה על הכנה"ג והול"ל שהביאם גבי חכם ודברי צפחת המים הם גבי אב. גם תשובת הריב"ש סימן ל"ג שרמז הרב כנה"ג ליתא בסימן ל"ג אלא בסימן ר"ך כמ"ש בכנה"ג סימן רמ"ד והרב מענה לשון נמשך אחר כנה"ג סימן של"ד ור"ם שכתבה מהריב"ש סימן ל"ג. ואני בעניי הארכתי בענין זה ובדברי קצת האחרונים בהגהותי כ"י לי"ד סימן ר"ם ועמ"ש בספרי הקטן ברכי יוסף שם בס"ד והרב דינא דחיי לאוין י"ב הביא מתשובות הריב"ש סימן ר"ך ועמ"ש בספר הקטן פתח עינים על יומא דף כ"ג ע"ש:

34. Letter Kaf.12

    יב. כבוד חכמים. מדאוריתא וכדאמרינן בעלמא עשה דכבוד תורה עדיף. דהא ר"ע דריש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח וכתיב ואהבת את ה' אלהיך וגם רבי נחמיא העמסוני היה דורש ואהבת את ה' לרבות ת"ח אבל כשהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש דכבוד שאני וכמ"ש מהרי"ל בריש תשובותיו. והגאון בעל הלכות מנה למ"ע מתרי"ג יראת תלמידי חכמים ואף שהרמב"ם השיגו בספר המצות בשרש שני כבר כתב הרשב"ץ דגם הרמב"ם מודה שהוא מדאוריתא רק שסובר שאינו נכלל במצות במספר תרי"ג וכמ"ש מהראנ"ח בשו"ת מים עמוקים סימן ס"ט והביא דבריו הרב תוספת דרבנן ביראת ת"ח אות קנ"ב. ומיהו רש"י בשבועות דף ל' פירש עשה דכבוד תורה את ה' אלהיך תירא ע"ש ולא נקט ואהבת את ה' אלהיך דניחא ליה למנקט מאי דאתמר בפירוש בש"ס. ותו דיותר מתיחס הכבוד אצל היראה מאצל אהבה. ועוד יש לצדד בזה ועמ"ש בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ט"ו באורך: והרב ספר חרדים כתב יראת ת"ח ואהבתם במצות התלויות בלב בענף מצוה ועמ"ש זובח תודה למהר"ם אצבאן דף י' ע"ב:

35. Letter Kaf.13

    יג. כבוד אשת אב. אמרו פרק הנושא עמ"ש רבינו הקדוש הזהרו בכבוד אמכם וקאמר דאשת אב הואי ופריך אשת אב נמי דאוריתא וכו' ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לא. וחזה הוית עיר וקדיש על ארע"א אות של"ז שכתב לאחר מיתה הוי מדרבנן כמבואר פרק הנושא דף ק"ג עכ"ל ואינו מבואר בש"ס. רק שהטור סימן ר"ם כתב דאחר מיתה איכא מצוה וכתב מרן שלמד כן מדרבינו הקדוש הוא ציוה שיכבדוה לאחר מיתה. ומרן בש"ע כתב ומ"מ דבר הגון לכבדם אף לאחר מיתה. וא"כ לא הי"ל להרב לומר דאחר מיתה הוי מדרבנן מאחר שמרן נקט לה בהאי לישנא דבר הגון לכבדם מוכח דסבר דליכא מצוה דרבנן רק הוא דבר הגון וגם מצוה שכתב הטור סבר מרן דלאו מצוה גמורה. ומה שהקשה הרב עיון יעקב בזה אני בעניי תרצתי בספרי הקטן פתח עינים שם פרק הנושא ע"ש בס"ד: וראה ראיתי בפירוש רבינו אפרים על התורה כתיבת יד ובסוף כל פרשה כתוב נימוקי רבינו אלעזר מגרמיזא בעל הרקח ושאר גדולים ושם כתוב וז"ל את אביך לרבות אשת האב אף לאחר מיתת האב עכ"ל ובתחילת ההשקפה נראה הפך הש"ס. אמנם אפשר דמפרש בש"ס הני מילי מחיים כלומר דהוה ס"ד לפרש מחיים וקמ"ל רבי דהרבוי הוא אף לאחר מיתה. ואין זה משמעות הש"ס. דנראה דכונת הש"ס דהרבוי הוי דוקא מחיים כמ"ש הטור. א"נ אפשר דמצוה איכא כמ"ש הטור והוא אסמכתא בעלמא מ"ש אף לאחר מיתת האב. ולפי זה קרוב לשמוע דסבר דהוי מצוה מדרבנן כמ"ש הרב החסיד ז"ל:

36. Letter Kaf.14

    יד. כבוד אשת חבר בחיי בעלה. מדברי רש"י והרמב"ן והרשב"א והר"ן ריש פרק שבועת העדות משמע דיש מצוה לכל הפחות דרבנן לכבדה. וכ"כ הריטב"א בחידושיו שנדפסו מחדש שם דכבוד אשתו של חבר מדרבנן. ודלא כהרב כנה"ג י"ד סימן רמ"ד הגה"ט אות ד' דכתב דהוא מתורת חסידות וכמו שכתבתי אני בעניי ודקדקתי על דברי קדשו בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ בסימן טו"ב. הן אמת דהרב כנה"ג כתב כן לישב דעת הפוסקים שהשמיטוה ע"ש. אמנם אפשר דלאחר מיתה הוא מתורת חסידות ואיכא למיחש דמסתתמן טענת בעל דינה ומשו"ה השמיטוהו הפוסקים. אבל בחיי בעלה הוה קם להדיא וכבר ידעי כ"ע דצריך לכבד לת"ח וה"ה לאשתו ולא יסתתמו טענת בעל דינה וזה לא צריכא למימר ולא היו צריכים הפוסקים להביאה ועמ"ש הרב שפתי כהן משם אגודת אזוב ומ"ש עליו ע"ש. וזה נכלל במ"ש בברכי יוסף דף ס"ד ע"ב ותו שהמדקדק בדברי הרשב"א והר"ן וכו' אלא שקצרתי כאשר יראה המעיין. ונמצא דעיקר דברי הרב כנה"ג נכונים בטעם הפוסקים שהשמיטוה מפני שהיה מתורת חסידות אך הול"ל דהיה אחר מיתה כמ"ש רש"י וסיעתו וגם התוספות כתבו שמא היה אחר מיתה. וסברו הפוסקים דאין לעשות חסידות זה דמסתתמן וכו'. ובחיי בעלה איכא מצוה ולא מסתתמן וזה פשוט א"צ לכתבו הפוסקים. אמנם מהרב כנה"ג נראה דאף בחיי בעלה אין מצוה שאם כיוין להאמור הו"ל לאודועי ולא לסתום כל כך. ועמ"ש מהר"י באורים דמסכי"ם הולך למ"ש והרב ב"ח י"ד סימן רמ"ב כתב משם מהר"ם מינץ דכל שהיא אלמנת ת"ח יש מצוה לכבדה: עלה בידינו דמבואר מפי גדולי עולם דאשת חבר בחיי בעלה מצוה לעשות לה כבוד והוא מצוה דרבנן לכל הפחות. ורבינו האר"י זצ"ל כתב דאין חיוב לעמוד לפני אשת חכם ולא לעשות לה הדור והמצוה הוא יראה לבד עיין בשער המצות סודן של דברים. ואחר זמן ראיתי דברי הרב שאלת יעבץ ח"ב סימן קל"ה מ"ש בזה והרואה יראה שיש להעיר במ"ש עיין בדבריו ודוק:

37. Letter Kaf.15

    טו. כלאי זרעים. כתב הרב משנה למלך ריש פ"א מהלכות כלאים ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים וכו' עמ"ש מרן ועיין פרק השוכר את הפועל דף ס"ד דאמרינן דרבנן פליגי עליה דרבי עקיבא ולא עוד אלא שנראה שם דלרבנן מותר לקיים וזהו הפך מ"ש מרן דלרבנן איסורא איכא ויש לישב בדוחק עכ"ל: ואנן בדידן אשר עד כה ברכנו ה' שנדפסו חידושי ע"ז להריטב"א הן לו ראינו ראיה מהימנא להריטב"א שכתב שם וז"ל אי רבנן מאי איריא לעקור אפילו לקיים נמי שרי נראה לומר דבשל גוי הוא דאמרינן דשרי לרבנן דאלו בשל ישראל אי אפשר דשרו ולא אסירי מדרבנן מיהת עכ"ל ואם הרב מש"ל היה רואה דברי הריטב"א נחה דעתו דעת עליון. ואני בעניי הארכתי בזה בברכי יוסף י"ד סימן רצ"ה ואנכי עמדתי גם על דברי הריטב"א בחידושי קדושין ע"ש באורך:

38. Letter Kaf.16

    טז. כל פטורי דשבת פטור אבל אסור. הרב ארעא דרבנן הביא מהמרדכי פ"ק דתעניות דה"ד בשבת אבל בעלמא פטור ומותר ע"ש אות קי"ז ועמ"ש בהגהות מרדכי ספ"ק דערובין שכתב בכלאים פטור אבל אסור. ועמ"ש הרב מהר"י עייאש בעפרות זהב אות ל"ח שסתר כלל זה. ולעיל אות כ"ו קיים אותו והשיג על אחרונים. ואפשר שזה רמז פה וכתב ועיין לעיל אות פ"ה ששם באות כ"ו דקאי על אות פ"ה קיימו וכאן חזר בו. שוב ראיתי להרב יד מלאכי הפליא עצה הגדיל תושיה הן הראנו את עושר כבוד בקיאותו ואסף איש טהור מקמאי ובתראי איש איש ממקומו דגם בשאר מילי סברי פטור אבל אסור וגם בדברי הרמב"ם יש מי שסובר כן ותמה על הרב הליכות אלי סימן תרמ"ט שלא הביא אלא דברי המרדכי דתעניות עיין שם באריכות. והרב ארעא דרבנן צדיק עת"ק אשר חזה למז"ה בספר הליכות אלי ולא זכר שר אמבוהא דספרי ועמ"ש לפנים דף נ' ע"ב להליץ קצת בזה בעד מרן והרב כנה"ג ע"ש ויש להרגיש על הרב יד מלאכי שלא השיג גם על הרב ארעא דרבנן:

39. Letter Kaf.17

    יז. כדאי הוא ר' פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק. דאמרינן בש"ס. ראיתי להרב מהר"ש בן הרשב"ץ בתשובותיו סימן תקי"ג שכתב בהקדמה שלישית דמדברי הרשב"א נראה שאינו מחלק בין דאוריתא לדרבנן וקשה דמפורש בעירובין דף מ"ו דההיא דמייתי הרשב"א מנדה דף ז' ודף ט' דאמרו כדאי הוא ר"א וכו' היינו דוקא בדרבנן ע"ש ובפירש"י. וכיוצא בזה שפיר קמותיב הרב שפתי כהן סימן רמ"ב בקונטריס הוראה על הרב ב"ח. וכן תמצא לגדול דורנו הרב דברי אמת בקונטריסים דף מ"ז דהשיג על הרב ט"ז י"ד סימן רצ"ג וקצת אחרונים. וכבר קדמו להרב מהר"י בכר דוד להשיג על הרב ט"ז הגאון הרב ש"ך בספרו הנחמד נקודות הכסף שם בי"ד סימן רצ"ג ע"ש. וגם הרב מהר"ם בולה בספר הבהיר גט מקושר סימן כ"ה אות ס' הקשה על מהרד"ך ומהרימ"ט שכתבו כן מדעתם. ועמ"ש הרב הגדול מהר"ם ן' חביב בכלליו כלל ו' ובכפות תמרים דף י"ט:

40. Letter Kaf.18

    יח. כל ת"ר היא בריתא שגורה בפי הכל. כמ"ש לעיל מערכת בי"ת אות כ"ו. והרב גופי הלכות אות פ"ז כתב גם כן בריתא שכתובה בלשון ת"ר ידועה לכל כמו משנה כ"כ הרב בצלאל בכלליו עכ"ל ובכללי הרב בצלאל הנזכרים כ"י כתוב שם שכ"כ תוספות שאנץ פרק כיצד הרגל והושמט מספר גופי הלכות. ועוד ראיתי לרבינו בצלאל הנזכר בכלליו כ"י שכתוב שם במקום אחר וז"ל בפרק אין צדין משמע דת"ר עדיפא דקאמר התם דף כ"ו ע"ב אמר אביי כותיה דרבה בר רב הונא מסתברא מדקתני וכו' וקשה דמאי אולמיה דהאי מאידך בריתא אלא משום דת"ר היא עדיפא והרא"ה תירץ שם בענין אחר. ובתוספות שאנץ פרק כיצד הרגל הרבה בריתות יש שאינם ידועים לאמוראים והרבה פעמים אמוראים חולקין ואומר עליה התלמוד תניא כותיה דפלוני ות"ר ידוע לכל כמו משנה ועל כן פריך התם לימא הלכה כסומכוס אעפ"י שהיא בריתא כיון שהיא שנויה בת"ר עכ"ל וזה סמך גדול למה שכתבתי בעניותי במ"א ורמזתיו לעיל שהרמב"ם פסק כבריתא דמתניא בלשון ת"ר והיינו כמ"ש הרב הנזכר דמשו"ה קאמר הש"ס מסתברא כרבה בר רב הונא מדקתני וכו' ודוק:

41. Letter Kaf.19

    יט. כופר האמורא שלא אמר כך. והוא עומד בסברתו אלא כופר בהם שלא נקשה לו ודכותה פ"ק דקמא אמר עולא אמר ר' אלעזר גובין מן העבדים וכו' וא"ל רב נחמן לעולא אמר ר"נ אפילו מיתמי הרי שהיה כופר במה ששמע מרבותיו כדי שלא יקשו לו. הריטב"א במגילה על ההיא דמקריבין אעפ"י שאין קלעים וכו' עכ"ל הרב הגדול רבינו בצלאל בכלליו כ"י: והן עתה חדשות מעתה עלו זה חידושי מגילה להריטב"א בדפוס ושם אני מוצא הלשון כמ"ש הרב הנזכר בדף יו"ד מהש"ס. אבל הלשון שהביא מקמא הוא מוטעה. ואינו מובן ג"כ מה יוכיח הוכח. אבל הדבר מבואר בש"ס קמא דף י"א ע"ב והכי אתמר אמר עולא אמר רבי אלעזר הלכתא גובין מן העבדים א"ל רב נחמן לעולא א"ר אלעזר אפים מיתמי לא מיניה. ואמרו שם ריש דף י"ב לבתר דנפק א"ל עולא הכי א"ר אלעזר אפילו מיתמי אמר ר"נ אשתמטי עולא ופירש"י עולא נשמט ממני וירא וכו' ומתירא הוא שמא אקפחנו בהלכות ובקושיות עכ"ל והרי הדבר מבואר טובה תוכח"ת את כל ונוכחת. והריטב"א הביא עוד ראיה שעומד במשנתו אלא שכופר בדבריו שלא נקשה לו כדאיתא ריש פרק בתרא דמכות גבי לא תעשה שקדמו עשה ע"ש:

42. Letter Kaf.20

    כ. כלל ופרט המרוחקין הוי ככלל ופרט וכלל. ריבוי ומיעוט היכא דמקרבי הוי ככלל ופרט וכלל. וריבוי ומיעוטי היכא דמרחקי הוי כריבוי ומעוט וריבוי. חידושי הר"ן לסנהדרין פרק נגמר הדין. קמייתא יליף לה מדאמרינן השתא דמרחקי מהדדי אהני לרבויי ע"ז דדמו ליה בכל מילי ותרי בתריתא יליף להו מדאמרינן התם בסמוך ור' אליעזר דדריש ריבויי ומיעוטי וכי אי הוו מקרבי להדדי לא הוה מרבינן אלא ע"ז דדמי ליה בכל מילי. כללי רב"א כ"י:

43. Letter Kaf.21

    כא. כל שהוא. אמר רב"א בכלליו כ"י כשאומר במשנה שעור ומכנהו בלשון מעט הוא יותר שיעור מכל שהוא. כ"כ הרשב"א ז"ל על ההיא דפ"ב דמקואות המניח כלים בראש הגג לנגבן אם יש בו כמעט מים הריב"ש סימן פ"ג. ולפעמים מזכיר כל שהוא ולאו דוקא אלא שיעור יש לו. תוספות ס"פ לא יחפור דף כ"ז ע"ב. ובפ"ק דערובין וכמה כל שהו וכתוב בחידושי הריטב"א שם וז"ל משום דאשכחן בכמה דוכתי בתלמוד כל שהו דאית ליה שיעור בעי הכא כמה הוי. ובבתרא דף ק"ן ע"א מסיק דכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא. ובקדושין פ"ק האריכו התוספות בענין כל שהו. ובפ"ב דביצה כל שהו דאית ביה כזית עכ"ל רבינו בצלאל אשכנזי ועיין גופי הלכות אות רס"ה:

44. Letter Kaf.22

    כב. כדי נסבה. אמר רב"א בכלליו כ"י לפעמים אומר בגמרא כדי נסבה ופירושו לחנם ובלא אמת. כ"כ הרב המגיד פי"ט מהלכות שבת:

45. Letter Kaf.23

    כג. כללות. מר ניהו רב"א בכלליו כ"י כתב אע"ג דאמרינן אין למדין מן הכללות וכו' כל היכא דלא אשכחן בהדיא דנפקי מכללא סמכינן עליה. הר"ן בגיטין פרק שאחזו. והרא"ש כתב פרק שבועת הדיינים וז"ל לא אמרו אין למדים אלא היכא דמוכחא מילתא במתניתא או בגמרא אבל אנן לית לן לשבושי כללי דמסרו לנו רז"ל דא"כ אין לדבר סוף ולא נסמוך על תלמוד ערוך שבידינו שהרי רובו כללות ועמ"ש מהר"י ן' מיגש בתשובות סימן פ"א ודוק:

46. Letter Kaf.24

    כד. כל שכן. לא שייך לומר כל שכן אלא כד הוו בחד אנפא כ"כ הרשב"א בחידושיו פרק הרבית שרצה להוכיח מההיא דאמרינן התם דף ס"ד ע"ב מ"ד הלוהו כ"ש הלויני ודור בחצרי כדברי הרמב"ם שכתב דאף בהלויני אם עבר ודר אין צריך להעלות לו שכר ולאו רבית קצוצה הוא ואע"ג דאדעתא דהכי אוזפוה מעיקרא דאי לא תימא הכי לית להו חד אנפא דזה רבית קצוצה וזה אפילו אבק רבית לית ביה ומאי כל שכן אחר דליתנהו בחד אנפא. רב"א בכלליו כ"י:

47. Letter Kaf.25

    כה. כדרבי פלוני. אמר רב"א בכלליו כ"י לפעמים אומר התלמוד כדרבי פלוני והויא משנה כההיא דפרק המוכר את הספינה דף פ"ו ע"ב כדאמר רב כהנא שנתות היו בהין והוא משנה בפרק שתי מדות. או פסוק כההיא דכתובות ויבמות כדאמר רב אסי ולזות שפתים הרחק ממך אלא משום דמרגלא בפומיה. הר"ן בחידושיו לפרק הספינה עד כאן דברי רב"א. וכיוצא בזה כתבו המפרשים פ"ד דאבות דתנן שמואל הקטן אומר בנפול אויבך דהוא פסוק אלא דהיה שגור בפיו אמנם שם יש גירסא אחרת כמו שתראה שם להרב תי"ט:

48. Letter Kaf.26

    כו. כהן גדול אינו מעיד זולת עדות שהיא למלך. כמ"ש הרמב"ם כתב הרב הגדול המבי"ט בספרו הבהיר קרית ספר פ"ה מהלכות כלי המקדש דהיינו מדרבנן. אמנם לי הפעוט נראה דהוי מדאוריתא כמו שכתבתי בעניותי בספרי הקטן שער יוסף דף פ' ע"ש:

49. Letter Kaf.27

    זך. כתובת קעקע. הא דאמרו במכות דף כ"א אסור לאדם ליתן אפר מקלה ע"ג מכתו משום כתובת קעקע ורב אשי התיר משום דמכתו מוכחת עליו ומוכח דגם בלא צורת אותיות איכא משום כתובת קעקע כתב הריטב"א בחידושיו למכות שם דהוי מדרבנן. וכן כתב בשו"ת מעיל צדקה סימן ל"א דהוי מדרבנן וכן עיקר וכמ"ש הריטב"א ז"ל שהבאתי אבל מ"ש שם הרב מעיל צדקה דמאן דאסר היינו אם נעשה על גבי מכתו כמין אות לא נהירא דסתמא קאסר. והרב הנזכר נסתפק אם בעינן שתי אותיות והסכים מסברא דאפילו אות אחת ע"ש והרב מהר"י אלפאנדארי ז"ל במוצל מאש דת סימן נ"א גבי אלו דברים שאין להם שיעור נסתפק אם הוא בכל שהוא או בעינן כתב ע"ש: ואשתמיט מינייהו דברי הרב החינוך במצוה זו שכתב ועובר על זה וכתב אפילו אות אחד בכל מקום שבגופו וכו' לוקה ע"ש ולשון הרמב"ם בספר המצות ורבינו ירוחם דנקטי רושם לאו דוקא ובמ"א כתבתי בזה בס"ד. ואחר זמן ראיתי להרב יעב"ץ בלחם שמים ח"ב שילהי מכות שגם הוא נסתפק בענין זה ונעלמו ממנו דברי הרב החינוך הנזכר:

50. Letter Kaf.28

    כח. כהן אינו מטמא לאברים. כמו שדרשו רז"ל לה יטמא ולא לאבריה ושמעתי שהרב המובהק המקובל מהר"ר אברהם ן' מוסה זלה"ה היה מקשה דמדברי רש"י בסוטה דף ג' סוף ע"א מוכח דאינו מטמא לאבריה כשהיא חיה ומסוגית נזיר דף מ"ג מבואר דאף כשמתה אינו מטמא לאבריה זולת שדרה וגולגולת:

51. Letter Kaf.29

    כט. כשתמצא לומר. לעיל במערכת אלף אות נ"ב כתבתי בעניותי דהגאונים והרמב"ם שסברי דכל את"ל פשיטותא מפרשי כפירוש הרב ספר יוחסין כשתבא לתמצית הדברים: ומצאתי בספר ישן נושן כ"י שני פרקים מהקדמת פירוש המשנה להרמב"ם שלא נדפסו והם ביאור מילות חמורות שבתלמוד ושם כתוב וז"ל כשתמצא לומר כשתדקדק ותדע מיצוי הדברים עכ"ל עלץ לבי. וחזיתיה לדעתיה דמר רב כהנא בספר המפואר והמשובח יד מלאכי אות של"ג. לחלק יצא בין כשתמצי ביוד לכשתמצא באלף ע"ש באורך ואני בעניי לא שמיע לי:

52. Letter Lamed.1

    א. לדבריו קאמר וליה לא ס"ל. כתב הרמב"ן בספר המלחמות פרק יום הכפורים בשמעתא דסנדל של שעם דתלמודא מצי למימר לדבריו קאמר וליה לא ס"ל ולא אנן מסברא דילן והקשה מורינו הרב המופלא מהר"י הכהן הרב המחבר בתי כהונה זלה"ה דהרמב"ן גופיה במלחמות פרק י"ט של ר"ה בשמעתא דמצות צריכות כונה איהו מפרק לה הכי מדנפשיה:

53. Letter Lamed.2

    ב. לא בדא. כשאומר בירושלמי כתב הרב הגדול מהר"ר שלמה שרילייו בפתיחתו שכתב לביאורו לירושלמי דהפירוש הוא לא יש מקום לחשוב מחשבה זאת:

54. Letter Lamed.3

    ג. לא צריכא. שמעתי בקטנותי מפה קדוש הרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ח ן' עטר זלה"ה דלא שייך לא צריכא כי אם על קושית הפשיטות והיתור וזהו בעצם לא צריכא לא היה צריך לאומרה כי חלוקה זו פשוטה ומיותרת אלא להשמיענו זה עכ"ד. ואחר זמן מצאתי כלל זה בשיטה מקובצת כתובות על דף ג' מהש"ס במ"ש שם לא צריכא דאתי וקבע. וגם בפרק י"ג דף מ"ב מהספר. אך אחרי שנים רבות נזדמן לידי ספר שארית יוסף למהר"י ן' וירגא ומידי עוברי אנא חזיתיה שכתב דמלבד קושית הפשיטות והיתור נאמר על פנים אחרים ועיין מה שכתב הרב שני לוחות הברית דף ת"ז משם מהר"ש סירילייו זלה"ה:

55. Letter Lamed.4

    ד. לאפוקי. הרא"ש פ"ק דכתובות סימן י"ט כתב דר"ח פסק דכתובה דרבנן משום דאמרינן לאפוקי רשב"ג וכתב הרא"ש עלה דטובא אשכחן בש"ס לאפוקי דקי"ל הלכתא הכי בגיטין לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ובפרק הזהב יש הרבה כאלו וכו' ע"ש. וראיתי להרב קרבן נתנאל שם שכתב וז"ל ופרק הזהב יש הרבה כאלו תמיה אני מאד שבפרק הזהב לא מצינו לאפוקי אלא בסוגיא במנא דכשר וכו' דף מ"ז במנא לאפוקי מדרב ששת דכשר לאפוקי מדשמואל למקנייה לאפוקי מדלוי ורבינו גופיה שם סימן ז' פסק דלא כר' ששת ושמואל ולוי ובדף נ"ה ונ"ו לאפוקי מדרב קטינא ולאפוקי מדרב כהנא וכו' ורבינו פסק דלא כר' קטינא ודלא כרב כהנא ודוחק לומר דכונת רבינו על הרי"ף והרמב"ם שפוסקים כרב קטינא וכרב כהנא וכו' ונ"ל להגיה ובפרק הזה יש כאלו וכיוין למ"ש ריש מכילתין דילמא לאפוקי מדרבותינו דאמרי זמנו של שטר מוכיח ואנן קי"ל כרבי יוסי עכ"ל ולא הונח לי הגהתו חדא דכבר הביא מגיטין הא דקאמר לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר וכו' ואמאי אכפל לאתויי להא מפ"ק נמי וגם הלשון אינו מתוקן. ותו דבתוספי הרא"ש לכתובות כתב כלשון הזה שכתב בפסקיו והוא דוחק עצום לומר שגם שם הוא ט"ס: והתוספות בראש השנה דף ט' ע"א והגהות מרדכי סוף כתובות כתבו נמי דאין ראיה ממאי דאמר לאפוקי שאין הלכה כמותו. ודברי הגהות מרדכי הביאם הרב מהרש"א בספר גופי הלכות אות רע"ג וע"ש מה שהביא מדברי הרי"ף ועיין בשיטה מקובצת מציעא על דף מ"ז מ"ש משם תוספות שאנץ ע"ש. ואחר זמן ראיתי שהרב חוות יאיר בכלליו אשר בסימן צ"ד לו זכר שר הני דוכתי ויותר מהמה אך לא זכר דברי הרא"ש פרקא קמא דכתובות ע"ש סוף דף צ"ב ושם רמז לדברי הרא"ש ריש ע"ז סימן ו' וראיתי שם בהרא"ש דאינו מזכיר מפרק הזהב כלל ועמ"ש במעדני מלך שם בע"ז ודוק: אחרי כתבי הן כל יקר ראתה עיני כללי הרב הגדול כמהר"ר בצלאל אשכנזי כ"י וראיתי לו ז"ל שכתב וז"ל כל היכא דאמרינן לאפוקי מדר' פלוני לית הלכתא כוותיה וההיא דאתקין רב בגיטי מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי ורב גופיה פסק כר' יוסי פרק יש נוחלין ה"ק מאי דכתבינן מן יומא דנן ולעלם שאינו אלא שופרא דשטרא לא צריך למכתביה אליבא דרבי יוסי ואפילו משום שופרא דשטרא אבל מודה הוא דהלכה כר' יוסי ומשום שופרא דשטרא כתבינן ליה. תוספי הרא"ש במציעא פרק הזהב עכ"ל הרב הנזכר וקשה דדברי הרא"ש הללו הפך מ"ש בתוספותיו פ"ק דכתובות ובפסקיו שם ובריש ע"ז כמבואר:

56. Letter Lamed.5

    ה. לאתויי. כשאומר בש"ס לאתויי הא דרבי פלוני וסמוך לו מייתי מימרא או בריתא מצינו לומר דמאי דקאמר לאתויי קאי אף על הבריתא והמימרא דבסמוך והש"ס קיצר כן כתב הרב פרי חדש בביאורו להלכות גיטין סימן קכ"ה ס"ק ג':

57. Letter Lamed.6

    ו. לכאורה. פירוש תיבה זו לכאורה כמו לכעורה כלומר לאדם כעור שאינו מעיין רש"י מהדורא קמא הביאו רבינו בצלאל בשיטה מקובצת למסכת כתובות סוף פרק נערה ע"ש והערוך ערך כאורה כתב שהיא לשון ארמי:

58. Letter Lamed.7

    ז. לאתויי. מחודש שפירושו למעוטי. מסכת נזיר דף ס"ב ע"א. כן פירשו התוספות שם. אבל מהר"ם מרוטנבורק הביאו הרא"ש בתשובותיו כלל ל"ג סימן ד' חלק על ר"י וכתב דלא אשכחן לאתויי בש"ס שפירושו למעוטי ע"ש באורך. והרא"ש בפסקיו ריש קדושין פירש לאתויי למעוטי והביא ראיה והביאו מרן בכללי הגמרא דף ק"א ריש ע"ב עיין שם:

59. Letter Lamed.8

    ח. לא שנו. זמנין דהתנא שנה סתם ומיירי בב' ענינים וקאמר לא שנו על חלק אחד אעפ"י שהתנא כללם בדבור אחד כי הא דשבת דף נ' דתנן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי ופירשו התוספות והרא"ש דרישא מיירי בכל גיזי צמר בין של הפתק בין שאינם של הפתק דאין מטלטלין אותם וקאמר רבא לא שנו בהנהו שאינם של הפתק אלא שלא טמן בהם וכו' והא דקתני סיפא כיצד הוא עושה בשל הפתק קאמר ואעפ"י שטמן אין מטלטלין אותם ע"ש ועיין בספרי הקטן שער יוסף סוף דף ק"ט ע"ש ודוק:

60. Letter Lamed.9

    ט. לא ראינו אינה ראיה. ואימתי הוי ראיה יעויין בשו"ת מהר"י קולון שרש קע"ב והרב פרח מטה אהרן ח"א סימן ס"ו ס"ז ומורינו הרב זרע אברהם חלק אבן העזר סימן יו"ד דף ל"ב ע"ג יע"ש ומשם באר"ה:

61. Letter Lamed.10

    י. לערבינהו וליתנינהו. זמנין דמשכחת דהדינים שוים והוה ליה לתנא לערובינהו אלא דאי הוה ערבינהו הוה מצינן למטעי באיזה דבר אמטו להכי פלגינהו בחלקו"ת ישית למו כן כתבו התוספות בשבת דף מ' ד"ה למ"ש רוחץ:

62. Letter Lamed.11

    יא. לפני עיור וכו'. פ"ק דע"ז אמרינן דמושיט יין לנזיר ואבר מן החי לב"נ דעבר אלפני היינו דקאי בתרי עברי נהרא. וכתב מור"ם ז"ל בהגהה ריש סימן קנ"א י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם ה"ד אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במ"א וכו' ויש מחמירין וכו' ע"ש וביאר הרב ז"ל בדרכי משה דעת היש מחמירים דהיינו ממ"ש הר"ן פ"ק דע"ז דאע"ג דיכול ליטלו בלא"ה אסור מדרבנן משום דאסור לסייע עוברי עבירה והוא דעת התוספות והרא"ש והמרדכי ריש שבת: ובצפייתינו צפינו להרב שפתי כהן שכתב דאין כאן מחלקת דמה שכתבו התוספות והרא"ש ריש שבת והר"ן פ"ק דע"ז מיירו בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור מה שאין כן בגוי ומומר דאינו חייב להפרישו ע"ש באורך. ונראה להביא קצת ראיה לדעת מור"ם ממ"ש בנדרים דף ס"ב רב אשי הו"ל ההוא אבא זבניה לבי נורא א"ל רבינא לרב אשי האיכא לפני עיור א"ל רוב עצים להסקה ניתנו ומסתמא הוא שכיחי עצים למזבן ואפ"ה א"ל רבינא האיכא לפני עיור ואי אמרת בשלמא כדעת מור"ם דלהר"ן פ"ק דע"ז וסיעתו גם להגוי איכא איסור מרבנן אף דיכול ליטול בלא"ה משום מסייע ידי עוברי עבירה שפיר א"ל רבינא האיכא לפני עיור כלומר דמדרבנן מיהא אסור אף דשכיח עצים לקנות אלא אי אמרת כדעת הרב ש"ך דלא כתבו הר"ן ודעמיה אלא דוקא בישראל אבל לא בגוי דאינו מצווה להפרישו א"כ מאי פריך רבינא האיכא לפני הא אסיקנ' דה"ד דקאי בתרי עברי והכא הא שכיחי עצים: הן אמת דאף לדעת מור"ם תקשי מהא דנדרים להמרדכי פ"ק דע"ז וסיעתו דשרו למכור להם אם מוצאים לקנות בהם ממקום אחר דא"כ מאי פריך רבינא לרב אשי הא עצים שכיחי ובכי האי גונא שרי למכור להם. ודחיקא מילתא לאוקמה בדלא שכיח לקנות ולא נשכח כדין הוא אב"א דרב אשי: עוד נראה להביא ראיה לדעת מור"ם ממ"ש הרמב"ם פ"ח דשמיטה דין ח' מחזיקים ידי גוים בשביעית בדברים בלבד וכו' מפני שאינן מצווין על שביתת הארץ וכו' ע"ש אלמא משמע דאם היו מצווין היה אסור להחזיקם אפילו בדברים ואתיא כסברת הר"ן פ"ק דע"ז וסיעתו דאף דיכול ליטלו אסיר מדרבנן דאסור לסייע ידי עוברי עבירה וה"ה לגוי נמי ומטעם זה גבי שביעית אם הגוי היה מצווה היה אסור להחזיקו אף בדברים. גם מלשון הר"ן פ"ק דע"ז נראה קצת כדעת מור"ם דהרי הר"ן קאי על כוס יין לנזיר ועל אבר מן החי לבני נח ועל שניהם הוא אומר בש"ס דדוקא בתרי עברי איכא לפני ואף דלא קאי בתרי עברי אסיר מדרבנן ומסתמות דבריו משמע דקאי גם אאבר מן החי לגוי ע"ש ובחידושי הריטב"א לע"ז ודוק. ולשון פסקי תוספות בריש שבת שכתבו צריך להפריש חבירו מעבירה וכו' נראה קצת כדברי הרב שפתי כהן: והרב מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה סימן ה' פירש דברי התוספות דסנהדרין דף ס"ג גבי שתוף דכתבו דליכא לפני דאין הגוים מוזהרים דכונתם דאף דלא קאי בתרי עברי איסורא איכא ע"ש וזה כדעת מור"ם אבל אין דבריו מוכרחים בתוספות ובפרט לפי מ"ש הרב פר"ח א"ח סימן תצ"ו במנהגי האיסור סעיף כ"ב דכיון דאין האיסור לפני האוסר והמתיר מזמינו הו"ל כתרי עברי ע"ש: ואתה תחזה להרב באר שבע בתשובותיו סימן ס"א בעצים שנותנין הגוים ביום אידם ונוטלין גם מישראל דמייתי אותה שאמרו פרק בן סורר דף ע"ד קוואקי ודימונקי היכי יהבינן להו ואסר ליתן להם בידים ע"ש והרב משאת בנימין סימן פ"ו לנדונו הביא ההיא דבן סורר והתיר לתת אף בידים והביאו הרב כנסת הגדולה סימן קמ"ח הגהת הטור אות י"ח ולא זכר מדברי הרב באר שבע ע"ש ועמ"ש הרב חוות יאיר דף ר"ע ע"ב ודף רס"ז ע"ב ע"ש: הנה ארש"י אשר קרית"י לי מימות החור"ף וכך היה כתוב בהגהותי. והן עתה כן ראינו בעי"ר וקדיש על ארע"א דרבנן אות של"ט שכתב וז"ל וכתבו התוספות וכו' מדרבנן אסור בכל גוונא ועיין בנדרים דף ס"ב ע"ב דמוכח הכי ועיין בש"ך י"ד סימן קנ"א עכ"ל עין רואה דהושיטה לזו בקנה אך קיצר את הרחב: ואשא עיני ואראה להרב החסיד בספר הנחמד יד מלאכי אות שס"א שהקשה מהא דנדרים דהא אסיקנ' דקאי בתרי עברי והתם נכונו ללצים גזרי עצים וכתב ששמע דרבינא פריך דרב אשי אדם חשוב שהי"ל להתקדש במותר לו וע"ז כתב הרב הנזכר וז"ל ולא נהירא דא"כ מה זו תשובה שהשיב לו רב אשי רוב עצים להסקה נתנו הלא אעפ"כ יש לו לאדם חשוב כמוהו ליזהר גם בזה ולדידי מעיקרא קושיא ליתא שהרי כתבו התוספות וכו' איסורא מדרבנן איכא וכו' דבזה מדויק דלא קאמר והא קעבר אלפני אלא והאיכא לפני כלומר והאיכא איסור דרבנן השייך לאיסור לפני עכ"ל בקצור ע"ש באורך. ולא זכר דהרב החסיד בספר ארעא דרבנן בשני האותו"ת רמזו כמו שהבאתי לשונו לעיל בסמוך. ותו נבא העי"ר על דבריו ז"ל שכתב דאעיקרא קושיא ליתא ומייתי דברי התוספות וכו' ומוכח מדבריו דהא מילתא מוסכמת ולא רבו עליה. והרי המרדכי פ"ק דע"ז ורבים אשר אתו כמ"ש בדרכי משה י"ד סימן קנ"א סברי דכיון דאפשר ליטלו אפילו איסורא ליכא ולדידהו קשיא מאי פריך רבינא לרב אשי וכאשר אנכי העירותיהו מראש מקדם אחת למעלה: לכן נראה לפי קצורי לקיים התירוץ ששמע מאחד קדוש דרבינא אתי עלה מטעם דרב אשי אדם חשוב וצריך להחמיר בדבר המותר וכדאמרינן בעלמא דרבי אמי אקפד הגם דלא עבוד איסורא וכתורה יעשו דאדם חשוב שאני וה"נ רבינא א"ל והאיכא לפני עיור כלומר לתא דלפני עיור דהגם דמדינא שרי דעצים שכיחי מ"מ גדול כבודו דרב אשי וצריך ליזהר. ומה שדחה הרב הנזכר דא"כ מה זו תשובה וכו' כגון זו נדחה ונראה דמצד היותו אדם חשוב יש להחמיר בקונים לע"ז אף דימצאון שם דשרי. אבל הכא דרוב עצים להסקה גם אדם חשוב שרי דאיכא תרתי למעליותא חדא דעצים שכיחי וזאת שנית דאעיקרא רוב עצים להסקה ובהכי תנוח דעתנו כסברת המרדכי ודעמיה דסברי דשריותא היא:

63. Letter Lamed.12

    יב. לפני עיור. שייך אף אם למושיט התרא הוא כל שאסור לגוי אסור להושיט לו האסור. כ"כ הרב פרי חדש בי"ד סימן ס"ב והשיג על הרב מהר"ש קאיידניבר בספר אמונת שמואל ויש להביא ראיות לסברת הרב פרי חדש וכן מוכחי דברי הר"ן פ"ק דע"ז וכבר הארכתי אני הדל בענין זה בספרי הקטן מחזיק ברכה שם בי"ד סימן ס"ב והבאתי דברי האחרונים בזה ע"ש באורך:

64. Letter Lamed.13

    יג. לפני עיור. לא שרי אלא כי ההיא דמושיט יין דכיון דלא קאי בתרי עברי נהרא יכול הנזיר והגוי ליקח אותו וליכא תו לתא דלפני עיור ואיסור לפני עיור לא נעשה כלל. אבל לוה שיודע ודאי שהמלוה ילוה לישראל אחר ברבית ומשו"ה לוה הוא ברבית לא נפטר מלפני כיון שאם היה מלוה לישראל אחר אותו ישראל היה עובר ובשביל שלוה זה לא נפטר מלפני. כן הוא דעת גדולי הדור שלפנינו הרב הגדול מהר"ר אברהם רוזאניס וחתנו הרב הגדול במשנה למלך והרב המופלא כמהר"ח אלפנדארי והרב המובהק מהר"ח אלגאזי בבני חיי ודעמייהו ודלא כהרב כנסת הגדולה בי"ד סימן קט"ן וכדמשמע מהרב פני משה ח"ב סימן ק"ה והגם שמורינו הרב זרע אברהם בי"ד סימן א' מסיק כדברי הרב כנה"ג והרב פ"מ. העיקר כדברי הרבנים הנזכרים וגם דברי הרב פני משה ביארם הרב מש"ל וכמו שכתבתי בעניותי באורך בענין זה בספרי הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ט' אות ג' ע"ש באריכות:

65. Letter Lamed.14

    יד. לשון אחר. מצינו בגמרא על כונות מתחלפות הרשב"א בחידושי קדושין דף ט' מהש"ס וכ"כ מרן בכללי הגמרא משם הריטב"א דף קט"ו ע"ג ע"ש. ועיין פרק הזהב דף נ"ז גבי ההקדשות אין להם אונאה. כן היה כתוב בליקוטי מימי חרפי. ואחר זמן נדפס חדש ממש ספר"א נהר ספר הבהיר יד מלאכי ושם ראיתי באות שע"ד הפליא עצה הגדיל תושיה ריבה וקיבץ מכמה מקומות ובסוף דבריו תמה על הרב כנה"ג שברוב בקיאותו לא הזכיר כלום וכן בכמה וכמה מקומות הפליא הפלא ופלא על מרן בכללי הגמרא ועל הרב כנה"ג שלא הביאו א' מעשרים מהמקומות שמביא הוא נר"ו: ואני אומר להליץ בעד מרן והרב כנה"ג כי הם ז"ל לא כיונו מלאכתם לכך כי הוו עסקי לחבר חיבוריהם הגדולים הרבים והעצומים אשר ישנם פה עמנו ואשר אינם בידינו רק דזמנין דרך אקראי מתוך לימודם היו רושמים איזה כלל פרט למזומן ושינ"ת עראי ואותם הרשימות אח"כ סדרום ונעשה ספר או קונטריס. ולכן אין לתמוה על הגאונים ז"ל דעסקי רובי גדולי חיבוריהם פוטרות והיה בעיניהם הכללים כפרפראות וחילוק קליות ומסתפקים במועט מן הבא בידם מאשר ולא כל אשר וזה בעיני קשט אמרי אמת. וכבר הרב בית דוד בי"ד סימן קל"ג כתב דספר כללי הגמרא חיברו מרן אחר חיבור הב"י בסוף ימיו דבתחילת ימיו לא היה מוציא זמנו בכללים. והרב יד מלאכי בסוף דף קצ"א הביא דבריו ודחאם ע"ש ודברי הרב בית דוד עיקר וכן מוכח קצת ממ"ש בספר כללי הגמרא דף צ"ז שלא עצר כח והקיפוהו חלאים ולא יכול לתקן המפתחות ולא יכול לראות אם יש שום כפל ומחלה פני המגיה לתקן ע"ש. ומזה נראה שהיה בסוף ימיו ותקנו כאשר בא מידו להדפיסו וביני ביני נשבה ארון הקדש זצ"ל והדפיסו בנו. וכן ראיתי להרב כמהר"ר דוד קורינאלדי שחלק על הרב יד מלאכי מסברתו וממ"ש בקורא הדורות. ולי ההדיוט נראה כמו שכתבתי דבתוך לימודו זמנין דמשכח כלל א' והיה רושם בקונטריס ולא כיוין מלאכתו לכך רק קמא קמא דמטא לידיה ושוב בסוף ימיו סדר הקונטריס הזה ממה שהיה רשום אצלו אשר רשם אגב לימודו לחיבוריו הקדושים וכך היה עושה הרב כנסת הגדולה ודעתייהו על חיבוריהם הנוראים היקרים המסולאים. והני כללי מיני דשאים. משמשין בערבוביא ויהיו נקראים. על יד על יד לפי דברים הבאים. ולא עליהם היתה כונתם בעצם בראש הקרואי"ם:

66. Letter Lamed.15

    טו. לשונות הפכיים והכונה אחת. בל יכון באר"ש והתוספות פ"ק דפסחים אמתניתין דר"י אומר בודקים י"ד וכו' דחו פירש"י דלר"י קרי ליה שעת הביעור ולחכמים קרי ליה מועד אעפ"י שהם לשונות משני תנאים ומצינן למימר דכל אחד לא רצה לשנות לשון רבו וכל שכן אם שני הלשונות אמורא אחד אמרן. הרב פרי חדש סימן תס"ח דין ד' דף מ"ג ע"ד:

67. Letter Lamed.16

    טז. לא זו אף זו. לעיל במערכת זיי"ן כתבתי קצת. ולמ"ש התוספות פ"ב דקדושין דאין לומר לא זו אף זו בשני תיבות נראה דהגם דיש תיבה אחת בינתים התוספות אמרוה ותיבת אחת כגון על או וכיוצא לא משוה ליה שתי בבות הפך מ"ש מהר"י חזן בעין יהוסף וכמו שכתבתי בעניותי בספרי הקטן שער יוסף דף ז' ודף ע"ו. וכן הוא דעת מורי הרב זלה"ה בסוף ספר נחפה בכסף אך הרב החסיד הרמ"ך בספר הבהיר יד מלאכי אות שפ"ב נראה שהוא מסתפק בזה דבראש אמי"ר הקשה על ספר זרע יצחק ובסוף כתב שיש לו לסמוך על סברתנו ע"ש: ומה שהקשה הרב יד אהרן א"ח סימן שכ"ט על כלל זה מההיא דנודרין להרגין וכו' והזכרתיו בשערי. הן עתה שמעה אזני משם אחד קדוש שתירץ דפליגי ב"ש וב"ה אי נודרין ולא נשבעין או אפילו נשבעין ואי לא נקט הרגין אלא מוכסין הוה אמינא דמאי דפליגי הוא במוכסין דוקא דאין נשבעין אבל בהרגין כ"ע מודו דאף בשבועה להכי נקט הרגין לאשמועינן דבהרגין נמי פליגי עכ"ד אלא דק"ק דתני תנא לאשמועינן לב"ש דפליגי בהרגין. והתלמוד מקשה טעמא דב"ש אתי לאשמועינן אמנם כבר כתבו ז"ל דמצינו דתנן רבותא לב"ש להודיע במאי פליגי וכמ"ש הרב יד מלאכי אות רצ"ג ודוק הטב:

68. Letter Lamed.17

    טוב. לאו דלא תסור. הרב ארעא דרבנן אות בש"ם הביא פלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן והקשה לדעת הרמב"ם מ"ט אמרו גזרה לגזרה לא גזרינן ע"ש: ודע דרבנן בתראי הרב לב שמח והרב קנאת סופרים כתבו דאין כונת הרמב"ם כמו שסבר הרמב"ן דדעת הרמב"ם דאינו עובר על לא תסור אלא הממרה דבריהם כזקן ממרא וכיוצא בו. וכמ"ש בעניותי לעיל במערכת הי"ת אות י"ט והסכים על זה הרב המופלא גדול הדור מהר"י בכר דוד בקונטריסים דף נ"א ע"ג ע"ש ובזה תירצו כל קושיות הרמב"ן והרשב"ץ על הרמב"ם ואתיא מכללא קושית הרב הנזכר:

69. Letter Lamed.18

    חי. לא תתגודדו. לא תעשו אגודות אגודות מדברי מרן בכסף משנה פי"ב מהלכות ע"ז מוכח שהוא מדאוריתא אמנם מדברי הרמב"ם בספר המצות מוכח שהוא מדרבנן וכבר בספרי הקטן שער יוסף דף ס"ו ע"ב עמדתי על דברי מרן. ולעיל במערכת בי"ת אות ח' כתבתי בזה ושם הבאתי דברי הרבנים הרב ארעא דרבנן אות שמ"ד והרב מהר"י עייאש על זה והיתה ארש"ת על דברי קדשם ע"ש ודוק:

70. Letter Lamed.19

    יט. לא תשקצו את נפשותיכם. כתב הרמב"ם סוף הלכות מאכלות אסורות אסרו חכמים מאכלות ומשקין שנפש רוב בני אדם קיהה מהן וכו' וכן אסרו חכמים לאכול ולשתות בכלים הצואים וכו' שכל דברים אלו בכלל אל תשקצו את נפשותיכם והאוכל מאכלות אלו מכין אותו מכת מרדות עכ"ל הנה מבואר בדבריו שכל זה מדרבנן וכ"כ הרב פרי חדש י"ד סימן קי"ז ס"ק י"א. ויש להרגיש מדוע הרב ז"ל לא הקשה על מרן הבית יוסף שנסתפק אם הוא מדרבנן או מדאוריתא ועל הט"ז דפשיטא ליה שהוא מדאוריתא מדברי הרמב"ם שכתב אסרו חכמים. וכבר הרב החסיד בתוספת דרבנן אות קס"ד הקשה כן ע"ש: וראיתי להרב תבואות שור סימן י"ג ס"ק ב' דף כ"ז ע"ב שכתב דאין ראיה מלשון אסרו חכמים דכתב הרמב"ם דכל מה שאינו מפורש בתורה כי אם על פי פירוש שפירשו רז"ל שייך לומר אסרו חכמים והביא ראיה ממ"ש הרמב"ם פי"ג דרוצח אסרו חכמים והוא מדאוריתא והאריך בענין זה עש"ב. ולי ההדיוט לשון אסרו חכמים מוכח דהוי מדרבנן ולא אשכחן אלא דהרמב"ם כותב דברי סופרים והוא מן התורה. ואם כותב מדבריהם בזה יש מחלקת האחרונים. אבל כשכותב אסרו חכמים נראה דאין לפרש כי אם מדרבנן וכמו שכתבו הרב לחם חמודות והרב פרי חדש. והרי הריטב"א בחידושי מכות דף ט"ז כתב וז"ל א"ר ביבי בר אביי האי מאן דשתי בקרנא דאומנא וכו' מפורש במ"ק פירוש רבינו מאיר הלוי בזה ונראה ממנו דס"ל שזה אסור תורה אבל כל המפרשים ז"ל כתבו שאינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כאידך דהמשהה נקביו עכ"ל עין רואה שכתב דכל המפרשים כתבו שאינו אלא דרבנן ואם סבר הריטב"א דהרמב"ם ס"ל שהוא מדאוריתא ודאי שהיה מזכיר דעתו כמו שנוהג כמה פעמים. גם ראיתי להרשב"ץ בספר זהר הרקיע לאוין קצ"ד שכתב וז"ל ומ"ש מאן דשתי בקרנא דאומנא וכן המשהה את נקביו עובר משום בל תשקצו אינו אלא אסמכתא מדבריהם וכן כתב בפירוש הרמב"ם עכ"ל הנך רואה בעיניך לגדול המורים הרשב"ץ שכתב שהרמב"ם בפירוש כתב שהוא אסמכתא וכדעת הרל"ח והרב פרי חדש ודלא כהרב תבואות שור. ומה שנסתייע הרב ת"ש מדברי הרמב"ם פי"א דרוצח דאסרו חכמים דהתם דאוריתא אינה ראיה דגם שם נמי נימא דהוא מדרבנן כאשר יראה הרואה. ועמ"ש בספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן ג' והלשון צריך תקון קצת ובסוף צ"ל ושם ראיתי דהרב הנזכר הוא המסבי"ר לומר דמשהה נקביו (ואינך) [וכו'] עובר איסור תורה וכ"מ מסמ"ק סימן פ' דאיכא איסור דאוריתא ע"ש ודוק כי קצרתי כצ"ל:

71. Letter Lamed.20

    כ. לינה. כתב הרדב"ז בתשובה דלינה היא כל הלילה כלה והרב גנת ורדים י"ד כלל ג' סימן ה' חלק עליו וכתב דאשתמיטיתיה בריתא דספרי. ואני בעניי בספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן תקכ"ו יישבתי הבריתא דספרי לדעת הרדב"ז ועשיתי סמוכות לדעתו ע"ש באורך. ועתה ראיתי להרב המפורסם מהר"י עייאש בספרו הבהיר לחם יהודה פט"ו דסנהדרין גם הוא כתב דהעיקר כסברת הרדב"ז ותריץ יתיב בריתא דספרי כדשניין ע"ש באורך:

72. Letter Lamed.21

    כא. לא נחלקו ב"ש ובית הלל בזה מעולם. כן כתבו התוספות בריש ביצה דהקשו דרבי יהודה אתי כב"ש והיכי שביק ב"ה ועביד כב"ש ותירצו דר' יהודה יאמר דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בזה מעולם עיין בדבריהם. וכן אמרו בש"ס בשבת דף מ"ב עמוד א' וביבמות דף כ"ח. ועיין מ"ש הרשב"א בחידושיו לנדרים על דף כ"ב בסוף:

73. Letter Lamed.22

    כב. לא באלף. אמרו בסוטה דף ל"א סוף פרק כשם דלא באלף נמי משמע כמו לו בוי"ו. ומהרש"א בחידושי אגדות שם בסוטה הקשה מאשר לו חומה ואשתמיטיתיה דברי התוספות בחולין דף ס"ה דהקשו קושיא זו עצמה ותירצו דדריש מדשני לכתוב באלף יותר מכל אותם לו שרוצים לומר הן שכתובים בוי"ו ש"מ לדרשה ע"ש. ושוב ראיתי להרב החסיד במענה לשון דף כ"ד ע"ג בספר נאות יעקב שהביא דברי מהרש"א והתוספות דחולין ומה שהקשה שם מפ"ג דנדרים עמ"ש הרב מופת הדור מהרח"א בספר ישרש יעקב דף פ"ז ע"ב ודברי הרמב"ם בפירוש המשנה פרק כשם כבר הביאם שם בספר מענה לשון. ואני הדל באו לידי יד כהה תוספות כ"י לסוטה ודבריהם כדברי התוספות דחולין רק מצד שיש שינוי קצת אעתיק דבריהם וז"ל אלא מעתה בכל צרתם לא צר ה"נ תימה אמאי לא בעי ה"נ מכמה פסוקים כמו אשר לא כרעים כדדרשינן אעפ"י שאין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן וכל אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו וי"ל משום דפשיטא ליה דלא בעי לומר אשר לא כרעים ממש דהא ארבה וסלעם וחרגול ידועים וכו' וכן אשר לו חומה פשיטא ליה דאינו ר"ל לא ממש דבעיר חומה משתעי אבל בכל צרתם לו צר אינו פשוט לו כל כך שיש לתלות ולפרש כמו ולא היתה צרתם צרה כי אם להם עכ"ל:

74. Letter Lamed.23

    כג. לשון שלילה לא שייך למתני במילתא דרבנן. הכי משמע בש"ס בזבחים סוף דף נ"ז דדייק מהא דתנן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות בלשון שלילה דרבי אלעזר בן עזריה היא דהוי מדאוריתא עיין שם:

75. Letter Lamed.24

    כד. ללישנא קמא לא הוי תיובתא. פירוש דהוה ס"ד לאותובי כן כתב רש"י במציעא דף ל"ד ע"א. וכשאומר הש"ס הא ל"ק ר"ל אם אין קושיא אחרת הא לא קשיא ואיכא פרכא אחריתי כן כתב רשב"ם בתרא דף צ"ג ע"ב. ועיין מ"ש בעניותי לעיל מערכת האל"ף אות מ' בס"ד:

76. Letter Lamed.25

    כה. לא מיבעיא. ההפרש בין לא מיבעיא לאומרם לא זו אף זו הוא דכי קאמר לא מיבעיא גזרת החיוב קאי על כלם אלא דבקמיתא פשיטא טפי מבתריתא מינה ולא מיבעיא קאמר הלכך איכא לאקשויי דלמה ליה למתנייה כלל דבכלל מאתים מנה אבל כי אמרינן לא זו אף זו קתני אין שום גזרה על הפשוטה דהא קאמר לא זו פירוש דאינו צריך לומר בה מידי ושמור חילוק זה יפה. רבינו בצלאל בשיטה מקובצת לכתובות פרק אלו נערות על דף ל"ד ע"א ד"ה כי פטרי רבנן. והוא בדפוס קושטנדינה פרק אלו נערות דף ע"א עמוד רביעי ורמזו ח"ש:

77. Letter Lamed.26

    כו. לא נתנה תורה שבע"פ לידרש בי"ג מדות ואין דנין ק"ו מהלכה. רש"י בשבת ריש דף קל"ב ועמ"ש הרב דברי אמת בקונטריסים דף פ' ריש קונטרס ט'. ובדף צ' ע"ב הביא מהתוספות סוטה דף כ"ח דאף יוכיח מהלכה לא אמרינן וע"ש בסוף המפתחות:

78. Letter Lamed.27

    כז. לישני דגמרא איכא דלא פלגינן במידי. רבינו בצלאל בכלליו כ"י וכבר הביא דבריו הרב גופי הלכות אות ש"ח. אלא שהושמט שם וצ"ל ובתשובותיו סימן אלף ק"ן ומ"מ כצ"ל:

79. Letter Lamed.28

    כח. לאפוקי. הרב גופי הלכות הביא כלל מרבינו בצלאל ע"ש אות ש"י והשמיט מאן אמרה להאי כללא. ובכללי הרב בצלאל כ"י כתבו משם סדר עולם שחיבר הרמב"ם ז"ל:

80. Letter Lamed.29

    כט. לא תחליף. אמר רב"א בכלליו כ"י פרק הגוזל קמא דף צ"ו ע"ב א"ל לאו אמינא לך לא תחליף ההוא משמיה דרבי אלעא אתמר. כתב רבינו חננאל לא באה זו השמועה אלא להודיע כמה היו זהירין להגיד השמועה ממי שקבלה וכי כל דבריהם אינן אלא קבלה ברורה ממי שראוי לקבל שמועה מפיו. הרשב"א בחידושיו שם:

81. Letter Lamed.30

    ל. לישנא קמא. מצינו שהוא דברי הכל ולאיכא דאמרי בהא נמי פליגי ובכל התלמוד לא מצינו איכא דאמרי שהוא הפך מן הראשון. רבינו בצלאל בכלליו כ"י מרבינו שמשון מקוצי פ"ק די"ט:

82. Letter Lamed.31

    לא. לא חיישינן לב"ד טועים. עמ"ש בעניותי לעיל מערכת בי"ת אות כ"ה ושם הבאתי דברי מרן והרדב"ז בתשובות מרן הנדפסות מחדש ועיין בסנהדרין דף ל' וחידושי הר"ן שם. ועתה ראיתי להרב כרם שלמה בשו"ת ח"מ סימן א' דף קי"ב ע"ג שהביא דברי הרדב"ז ומרן הנזכרים וכתב שהם בתשובות הרב המבי"ט וכעת תשובות הרב המבי"ט ליתנה. גבאי. ובכנה"ג סימן ט"ל הגהת ב"י אור מ"ח רמזם ועמ"ש הרב כרם שלמה שם לענין דינא:

83. Letter Lamed.32

    לב. לאו כולי עלמא דינא גמירי. כבר הרב יד מלאכי בח"ג אות כ"ג ואות כ"ד הורה גבר מפתח של זהב בפוסקים בענין זה ועמ"ש הרב עבודת הגרשוני סימן מ"ד ע"ש:

84. Letter Mem.1

    א. מדשקיל וטרי אליבא דפלוני ש"מ דכוותיה סבירא ליה. הרב החסיד ביד מלאכי אות ת"ט ואות ת"י חשף זרוע קדשו ריבה וקיבץ לערוך שלחן במדב"ר ויד"ו אוחזת גופי הלכות אהרניות ערניות ומידי עוברי ראתה עיני דף פ"ט פתח ביוש"ר אור להקשות על דברי הר"ן ריש שבועת הדיינים ובא רעהו הרב המובהק מהר"א ישראל נר"ו בדף צ"ג ע"ב ותריץ יתיב דברי הר"ן באורך. ואיידי דחביבותיה גבאי אני אמרתי בחפזי לעורר את האהבה דלפום ריהטא נראין דברי הרב הכהן נר"ו ואחזה אנכי מ"ש מהר"א הנזכר דרבי אלעזר לא שמע לדברי המקשים לשמואל אלא מעצמו בא"י פירשה למתניתין בטוענו דינר מטבעות ולאו משום קושיא אמר הכי דאם איתא הול"ל אמר לך שמואל עכ"ד: ואיברא דהר"ן הכי סבר דר' אלעזר לא שמיע ליה מאי דפרכינן לשמואל אבל הא קא קשיא ליה להרמ"ך דמנ"ל לומר הכי נימא דר' אלעזר כל עצמו לא אתא אלא ליתובי מתניתין אליבא דשמואל והצל יציל ממאי דאיפריך. ומאי דדייק דלא קאמר ר"א אמר לך שמואל אינו הכרח דלאו בכל דוכתא נקט האי לישנא כידוע ובסוגיין גופה רב אשי משני למאי דפריך לשמואל מבריתא וקאמר הש"ס אמר רב אשי ה"ק וכו' ולא קאמר אמר לך שמואל. וזה מפורסם לכל רואי השמש אור התלמוד דלא בכל דוכתא קאמר בהאי לישנא אמר לך: ואעיקרא דדינא כי קאמר התרצן בהאי לישנא אמר לך. מקום יש בראש לומר דמגרעות נתן ואתא לאורויי דלאו הלכתא היא וכן כתבתי אני בעניי בספרי הקטן שער יוסף דף מ'. והרב המחבר הכהן הגדול אות ל"ה הביאו שבשפלנו זכר לנו ואביט והן עוזר לי במימר קדישין מרן והרמב"ח ומהר"ח ן' עטר זכר כלם לברכה. באופן דעליה אנו דנים דמנ"ל להר"ן דרבי אלעזר לא שמע מאי דאיפריך שמואל. ומאי דאמר מר דכונת הר"ן היא כדברי הרדב"ז ח"א סימן קס"ב ואין ביניהם כמלא נימא. לפי ראות עיני בתוך הי"ד לשונות הר"ן והרדב"ז לא נתקררה דעתי בדין עירובא דהרדב"ז כתב דרבי אלעזר שהיה בזמנו דשמואל אלולי דסבר כוותיה לא מתרץ מתניתין אליביה אבל רב אשי דהוא בתרא מתרץ כל דברי האמוראים וכו' כמו שהביא לשונו הרמ"ך דף פ"ט ע"ב ומוכח מדבריו דאף רבי אלעזר שמיע ליה מאי דאיפריך שמואל אי לא סבר כותיה לא מתרץ מתניתין אליביה דהא הרדב"ז בחלקו"ת ישית מר' אלעזר לרב אשי דמר בדריה. ומר בתרא טובא ורב אשי אתא לשנויי מאי דאיפריך שמואל מבריתא כמבואר בסוגיין ותלי טעמא משום דהוי בתרא הא אי הוה חד מן קמי"א היה בדורותיו לא מתרץ מתניתין כוותיה. ואיהו כתב לדעת הר"ן דרבי אלעזר איהו אי הוה שמיע מאי דאיפריך שמואל אף שהוא בזמנו איהו מפרק לה אף דלא ס"ל כוותיה. ולדעת הרדב"ז אין אנו צריכים למ"ש הר"ן דהוה בא"י ולא שמע דאי נמי הוה בבבל ושמיע ליה לא הוה מתרץ אליביה דמאן דלא סבר כוותיה וזה ברור ואיך כתב דאין ביניהם כמלא נימא דמשמע דאם מצא נימא הקפיד: ומה שכתב עוד דאם רבי אלעזר שמע מרבו הך קושיא או ששמעה בבבל ותירצה אליבא דשמואל ודאי מסתמא דשמואל ס"ל ברישא וסופא ואף אי לא סבר כרביה מאי אכפת ליה לתלמודא אי ס"ל לתלמיד כרבו הרי אין הלכה כתלמיד במקום הרב כשנחלק בחייו כיון דלא קבל רבו דבריו כמ"ש הר"ן ריש סוכה עכ"ד לא ידעתי מאי דפשיטא ליה דודאי כרביה ס"ל והא כיון דרבי אלעזר אדם גדול שפיר מצי לחלוק. וההיא דהר"ן דסוכה אינו אלא אם נחלק עם רבו פנים בפנים. אבל אם חלק על רבו ורבו לא שמע דבריו כחלק אחר מיתה דמי והכא רבי אלעזר לא נחלק עמו בפניו פנים בפנים. ומספקא ליה לש"ס אי ס"ל כוותיה או פליג עליה שלא בפניו דהלכה כוותיה כשם דהלכה כמות"ו. ומ"ש הר"ן שם בחייו לאו דוקא וכמ"ש במקום אחר: ואשר כתב הרב מהר"א הנזכר דהר"ן גריס ר' אליעזר והיה תלמידו של רבי יוחנן כמ"ש ביוחסין דף ל"ה והוא היה בא"י ודלא כדרך תמים שהגיה אלעזר והאריך בזה. עם האדון הסליחה דרבי אלעזר הוא היה תלמידו של רבי יוחנן כמבואר בירושלמי פ"ב דברכות ופ"ב דשקלים. ובבלי ביומא דף נ"ג ויבמות דף צ"ז ובתרא דף קל"ה ע"ב ותמורה דף כ"ה ע"ב והביאוה התוספות במנחות דף ע"ט ע"ב וכריתות כ"ז ובתרא דף קכ"ד וכהנה רבות. ומ"ש משם ספר יוחסין אחד הרואה בספר יוחסין באמוראים דף נ"ט יראה דהביא מכמה דוכתי דרבי אלעזר היה תלמידו של שמואל בבבל וסליק והיה תלמיד רבי יוחנן. ולא מצאתי מ"ש משמו דרבי אליעזר תלמיד רבי יוחנן. ובדף ל"ה בדפוס אמשטרדם שלפני לא מצאתי אלא דרבי אליעזר הגדול תלמיד רבן יוחנן בן זכאי וצדקו דברי דרך תמים: אמנם לי ההדיוט מעיקרא קושיא ליתא והני קושיי דמקשה הרב יד מלאכי בדברי הר"ן פרק שבועת הדיינים בלשון הר"ן עצמו לק"מ דאם הר"ן היה מביא ראיה היה מקום לדחות ראיתו מהני טעמי דקמותיב הרב יד מלאכי אמנם הר"ן בלשון זה מבואר דסבר דאין ראיה מאמוראי דמתרצי ושקלי וטרו אליביה דאמורא הקודם דהכי הוי ארחייהו וכפי סברתו זאת לתרוצי סוגיא כתב דרבי אלעזר בא"י הוה גמיר וכו' ומשו"ה אמרו בש"ס למידק מר"א דכשמואל ס"ל דהש"ס קים ליה דרבי אלעזר בא"י הוה ולא שמע וכו' וכפ"ז מה מקום להקשות על הר"ן שהוא לא הביא ראיה מזה עד שיקשה כקושיות הרב יד מלאכי. אלא הר"ן אתא לתרוצי סוגיא לפום הך סברא דליכא למימר מדמתרצי אמוראי אליביה הלכתא כותיה וכי היכי דלא תקשי דהש"ס בעי לדיוקי מרבי אלעזר תריץ יתיב ובעיני הדברים פשוטים כי יתן את רוחו המעיין. ומ"ש הרב מהרא"י דף צ"ו לתמוה עמ"ש הרב הרמ"ך דהרא"ש מייתי דברי הרי"ף סתם וכו' דהו"ל לרמוז וכו' אין כאן תימה דכבר הגאון הש"ך הוכיח כן בראיות ברורות וגם אני בעניי הוכחתי כן וזה דבר אמיתי שכן רגיל הרא"ש בהרי"ף להעתיק דבריו בסתם ואני הצעיר הוספתי כי כן דרכו לעשות בהלכות נדרים ובכורות של הרמב"ן ובפירוש רבינו שמשון לזרעים כמ"ש במקומות אחרים בס"ד. ובענין זה אי מדשקיל וטרי הלכתא כוותיה עמ"ש הרב גדולי תרומה דף מ"ג והרב דינא דחיי לאוין דף ק' וריח שדה בשו"ת סימן ח' ומה שכתבתי אני בעניי בספר הקטן ראש דוד בראשו: והוי יודע דכשנדפס ספר יד מלאכי בו בפרק אשו"ר ברהטי"ם מ"ש על דברי הר"ן והתויתי תיו הני מילי דברים אמורים ולא אסתייעא מילתא לעמוד על כל דברי הרב המחבר והרב מהרא"י בענין זה. אמנם אחר כמה וכמה שנים כתבתי להפך מזה והוא לעיל במערכת ה"א אות ס' ושם נאמר שבמקומות אחרים כתבתי להפך והמעתיק עוית שלא הרגיש בחזרה ולא רמז מזה:

85. Letter Mem.2

    ב. מקדש. הרמב"ם פירש בההיא דתנן במשנתנו בראש השנה דף כ"ט במקדש היו תוקעין דמקדש כולל גם ירושלם. ומקשים מפ"ב דיומא בההיא דעשרה נסים נעשו לאבותנו בבית המקדש דפריך פתח במקדש ומסיים בירושלם ולדעת הרמב"ם דמקדש כולל גם ירושלם מאי פריך. ויש לחלק דכי אמרה הרמב"ם היינו כי קתני מקדש אז סבר דירושלם בכלל מקדש אבל כי תני בית המקדש אז הוא על בית המקדש ממש ולא על ירושלם דהא בית קאמר. וכן תירץ הרב יד אהרן ריש סימן תקפ"ח. והשתא לדעת הרמב"ם דמקדש כולל ירושלם מקשה הש"ס ביומא בסוגיא הנזכרת בכח גדול דכי קתני מקדש כולל גם לירושלם והכי הו"ל למתני עשרה נסים נעשו במקדש והיה כולל גם לירושלם. ברם השתא דקתני נעשו בבית דמקדש קפיד למנקט בית שלא יהיה בכלל ירושלם ועתה יגדל נא כח הקושיא לדעת הרמב"ם דפתח במקדש וסיים בירושלם. והא דקאמר פתח במקדש היינו דבלשון הש"ס הוא על בית המקדש והרמב"ם כי אמרה על לשון משנה ובריתא אמרה ודוק הטב ועמ"ש בספר הנחמד הליכות אלי אות תקע"ה:

86. Letter Mem.3

    ג. מן הבהמה. בחולין דף קכ"ח ע"ב דריש תרי מיעוטי מן הוי מיעוט ומדהו"ל לכתוב מהבהמה וכתיב מן הוו תרי מיעוטי והביאו הרב מהר"ש אלגאזי בספר הליכות אלי אות תק"ד. וראיתי במכתב למורינו הרב מהר"י הכהן שהקשה משם הרב החסיד מהר"ר יהודה חאבילייו דהרי אמרינן בריש מנחות ובבכורות מן הבקר להוציא את הרובע וכו' ולא דריש ליה אלא לחד מיעוטא אף דכתיב מן:

87. Letter Mem.4

    ד. מילתא דאתיא בג"ש אי טרח וכתב לה קרא. פליגי רבוואתא התוספות והר"ן וכמו שכתב הרב משנה למלך פ"ד דמלוה דין א'. ולפי דעת הר"ן והוא דעת הרשב"א דמילתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא נסתלקה קושית הרא"ם בריש פרשת תבא דכיון דאית לן ג"ש אמאי אצטריך מראשית ואין אנו צריכים למה שנדחק בספרו ולהגיה בלשון רש"י אלא דטרח וכתב הג"ש וכן מוכח מהש"ס ורש"י במנחות דף פ"ד. ודלא כהרב ברכת הזבח שנדחק שם הרבה בזה ע"ש דף קל"ג. וכן מוכח מהירושלמי והזכירו הרא"ם פרשת שלח. וכל האחרונים שכתבו על דברי הרא"ם אין גם אחד שזכר מהא דאמרן:

88. Letter Mem.5

    ה. מילתא דאתיא מבינייא. כתב הרב משנה למלך שם פ"ד דמלוה סוף דין א' דלא טרח וכתב לה קרא. ושמעתי מקשים על הרב ז"ל ממ"ש התוספות [שבת] דף קל"א ע"ב ד"ה אי מעומר דכתבו איפכא דמילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא. ולפום ריהטא סברית מימר דעיקר מאי דק"ל להתוספות התם היינו דאמאי אצטריכנא לזה ג"ש והא אתיא מביניא ואהא משנו ברישא דזמנין לא דייק ואי הוה דייק הוה משכח פרכא ובהכי א"ש האי שינויא דמשנו א"נ מילתא דאתיא במה הצד וכו' כלומר ולא תקשי אמאי אצטריך לזה הג"ש כמבואר וא"כ הא דקאמרי התוספות וכתב לה קרא הוא אשגרת לישן ורצונם טרח וכתב ג"ש ודוקא בג"ש אמרינן הכי גבי בינייא והחילוק ברור דבשלמא ג"ש ילפינן מינה כמה מילי כי הך ג"ש דט"ו ט"ו אבל מילתא דאתיא מביניא לא כתב לה קרא דלא אצטריך אלא להא מילתא דאתיא מבינייא וכדגמיר לה הרב מש"ל מההיא דהשוחט והמעלה: הן כל אלה עלה במחשבה והיד כותב"ת דמיתבא דעתיה דרבינו הרב משנה למלך ברם אנן מה נענה שראיתי בפסקי תוספות שבת סימן תל"ח שכתוב שם מילתא דאתיא מביניא טרח וכתב לה קרא ע"ש וגם אני שמעתי דאותיבו תיובתא כלפי סנאיה דהרב ז"ל ממ"ש הריטב"א בחידושיו לקדושין על דף ל"ה מהש"ס ד"ה הא דאמרינן משום כפרה וכן בחידושי מציעא על דף ל"א ע"ב הביאו בשיטה מקובצת שכתב בהדיא דמילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא כדאמרינן בעלמא. והרב גופי הלכות כלל תע"ט הביא דברי התוספות דשבת וכן בספרו הנפלא יבין שמועה כלל תס"ג וכן בספרו הנחמד הליכות אלי אות תקכ"א ובספר הבהיר גופי הלכות כתב דיש טעם נכון לומר במילתא דאתיא מביניא טרח וכתב לה קרא יותר מק"ו. ודבריו חיים וקיימים. ועיין ברא"ם ריש פרשת אמור. ואחר זמן רב עלה בכב"ש מזבח הדפוס ספר הבהיר יד מלאכי ושם ראיתי בסימן ת"ך השיג על רבינו הרב מש"ל מתוספות שבת ותו לא ע"ש: ואחר זמן רב זיכני ה' ברוב חסדיו הרבים ובאו לידי יד כהה כללי רבינו בצלאל אשכנזי כ"י ושם ראיתי הביא כלל זה מהריטב"א פרק אלו מציאות. ותו לא:

89. Letter Mem.6

    ו. משה. בירושלמי פ"ג דדמאי ופ"ב דסנהדרין ובהוריות ר' חגי היה רגיל לישבע ביקרא דמשה ע"ש ובספר גופי הלכות אות שנ"ד. ורש"י בחולין דף צ"ג פירש משה תלמיד חכם ובשאר דוכתי פירש גדול הדור והביאה הרב יד מלאכי אות תל"ח ועיין בחתימת מהר"ש ן' ויליסיד בפני משה ח"א סימן י"ב. ורבינו האר"י זצ"ל פירש דת"ח מופלג בדור מתעבר בו ניצוץ משה רבינו ע"ה ומשו"ה אמרו בש"ס משה וכו' ויצדק פירוש זה כשמדבר אמורא לחבירו:

90. Letter Mem.7

    ז. מחו לה מאה עוכלי בעוכלא. שאמרו בש"ס אשמעתא קאי ולא ח"ו אמאריה דשמעתתא וכמו שפירש רשב"ם בפרק הספינה שדו בה נרגא מאה הכאות במשקל ששמו עוכלא ששברו הטעם הזה ובערוך פירש מחו לשון מדידה כמה מדות מדדו כאן כלומר תמהו עליה. ופרק הקורא למפרע אמרו דמחו לה אמוחא ופירש בערוך שמכה שמועה זו על קדקדה וכו' ורש"י פירש שהאומר עצמו שאמר השמועה לאחר שאמרה הכה מוחה וכו'. הדברים האלה כתב הרב הגדול מהר"י מטראני בתשובותיו א"ה סוף סימן מ' שהוא ז"ל כתב לשון זה וסברו שרצונו על אחד קדוש מדבר ותמהו עליו והוא השיב דח"ו הוא לא כיוין למריה דשמעתא ולישנא דגמרא נקט דגמ"ר ל"ה משתמען מיליה ולא אמר לי"ה:

91. Letter Mem.8

    ח. מדשקיל וטרי אליבא דפלוני ש"מ הלכה כמותו. בחד לקבל חד כן כתב הרב יד מלאכי אות תי"א והוכיח כן מדברי הרא"ש והר"ן ושאר גדולים ולבסוף כתב וז"ל אמור מעתה דלא צדק הרמב"ן במ"ש פרק לולב הגזול דלא סמכו הגאונים אהך כללא אלא שאינו נדחה הכלל המסור בידינו דליתא וכמו שהוכחתי בטעמי נכוני וברירי ומה גם דממ"ש הרא"ש בשמו פ"ט דנדרים והר"ן פ"ב דקדושין לא משמע הכי עכ"ל ונוראות נפלאתי על חסיד שכמותו איך שבקיה לחסידותיה וכותב על הרמב"ן כמי שכותב על אחד מאחרוני זמנינו. ומה הלשון אומרת לא צדק דליתא על חד מרבוואתא קמאי לאריא דבי עילאי מתיל משתו יגורו אלים הרמב"ן ז"ל. ומה יוכח הוכיח מהרא"ש והר"ן דכתבו איפכא ואפילו מקמאי. הלא הרמב"ן חולק עמהם כי שיח ושיג לו. והכי הול"ל דהרמב"ן חולק עם הרא"ש והר"ן ודעמיהו ותו לא. וגם לשון דליתא כמו שהוכחתי בטעמי נכוני וברירי מה הם אלו הטעמים ואם כונתו שהוכיח מדברי הרא"ש והר"ן להפך לא שייך לשון טעמי וכו' רק הול"ל דכמה גדולים סברי איפכא כמו שהוכחתי. ואם כונתו לפסוק הלכה אע"ג דכבר על הרוב בכל סוגיא הראשונים האירו עינינו בה הול"ל דנקיטינן כהרא"ש והר"ן וסיעתם ולא כהרמב"ן דרבים נינהו. ומאי דקשיתיה ממ"ש הרמב"ן עצמו בהלכות נדרים כ"י פ"ט והביאו הרא"ש בפסקיו יש לומר דהתם איכא טעמי אחריני וזה שכתב דשו"ט הוא לסניף לבד. ועוד יש לחלק דכי אמרה הרמב"ן שם היינו דוקא בכללי פרק מי שהוציאוהו דאמרינן התם היכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר לא אתמר משא"כ הכא דמיירי בכלל שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן דאלים טפי. שוב ראיתי להרמב"ן בחידושי שבועות שנדפסו מחדש על דף מ"ב בסוף שכתב וז"ל וכל היכא דאתמר אין הלכה ל"ק כלל דכלהו כללי היכא דלא אתמר נינהו והיכא דאתמר אתמר עכ"ל. ולכל הדברות לישר"י לן מר דכתב על הרמב"ן כאשר ידבר איש אל רעהו וכן לא יעשה. ומה שלמד מדברי הרי"ף פ"ק דסוכה עמ"ש על זה הרמב"ן שם פרק לולב הגזול ודו"ק הטב:

92. Letter Mem.9

    ט. משנת ראב"י קב ונקי. רוב הגדולים רבוואתא קמאי ובתראי דקמאי סברי דכלל זה בין במשנה בין בברייתא וכאשר גדול הדור הרב המופלא מהר"ר יצחק בכר דוד זלה"ה בספר הבהיר דברי אמת בקונטריסים דף י"ג כל דברי הראשונים נסקרים לפניו בסקירה אחת ומטי להו בחד שיחי"א ושם מבואר כי רוב הראשונים סברי הכי. והיה משנה אשר על יד"ו השני די על ידי"ה זהורית"א הרב החסיד הרמ"ך בספר הנחמד יד מלאכי שכל את ידי"ו הראנו את עושר כבוד בקיאותו. אחד הרואה לדבריהם דרבנן מלי כריסיה בשרא דתור"ה ושתי"ה היתה נקראת מי אמרי"ם אמרי נועם. אף אני אביא שכן כתב ראב"ן בספרו מפי רבינו הלוי דף קמ"ט ע"א דקי"ל כראב"י בכל דוכתא ולחלק יצא בין כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו למ"ש משנת ראב"י קב ונקי ע"ש. ובאמת שהלשון מוכיח דהוא אף בברייתא מלבד מ"ש רשב"ם בבתרא דף קל"ח וראב"ן דבמשנתנו מוכח דהוא במשנה לחוד משא"כ משנת עוד אני הדל מוסיף לדקדק דברשב"ג וכיוצא תלו הדבר בתנא השונה דברי רשב"ג. אבל הכא תלו הדבר בעצמו של ראב"י ואמרו משנת ראב"י קב ונקי ומוכח דר"ל לימוד ראב"י קב ונקי וא"כ הוא כל לימודו בין במשנה בין בברייתא ותיבת משנת קאי על רבי אליעזר בן יעקב עצמו כמבואר. והרב יד אהרן בכלליו והרב באר יעקב בי"ד סוף דף קמ"ג מספרו הביאו ראיה דהלכה כראב"י אף בברייתא מסוגית החולץ דף ל"ו והזכירה גם הרב פר"ח בהגהות הרמב"ם פ"ב דבית הבחירה. ונעלם מהם שכבר קדמם הסמ"ג לאוין של"א והרמב"ן במלחמות סוף פרק התקבל והר"ן פרק אלו טריפות שכלם הביאו ראיה זו ע"ש: ומרן בכסף משנה פרק ב' מהלכות בית הבחירה כתב דהרמב"ם שפסק כר' שמעון ולא כראב"י משום דרשב"י הוא מאריה דגמרא טפי ואע"ג דקי"ל דמשנת ראב"י קב ונקי אפשר דהני מילי במשנה אבל לא בברייתא עכ"ל וכבר תמהו על דבריו. וראיתי להרב יד מלאכי אות תט"ו שכתב דדברי מרן בכ"מ פ"ב דבית הבחירה תלמיד טועה כתבן תדע דהא כבר יהיב טעמא למה שפסק הרמב"ם כרשב"י ולא כראב"י משום דרשב"י מאריה דגמרא טפי ומה מקום לחזור ולהרגיש ואע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי הלא כבר מילתיה אמורה דשאני רשב"י דהוא מאריה דגמרא טפי מראב"י אלא ודאי דלאו דברי מרן נינהו ואיך שיהיה הלא טוב לנו למסמי חדא מקמי כל אלין דוכתי דאייתינא שכתב להפך עכ"ל: ושותיה דמר לא גמירנא דטעם דר"ש הוא מאריה דגמרא טפי אינו מספיק לדחות כלל משנת ראב"י קב ונקי אלא האי טעמא דמאריה דגמרא מועיל היכא. דמכח הכללים המסורים בידינו אין בכללם שום כלל לפסוק הלכה כחד מינייהו ונמצא הדבר שקול אז חזינן מי משניהם מאריה דתלמודא טפי ופסקינן כוותיה. אבל כאשר כפי הכלל הלכה כחד אף דאידך מאריה דגמרא טפי פסקינן ככללין: אמור מעתה סלקי שפיר דברי מרן דאחר שכתב שפסק כרשב"י דהוא מאריה דגמרא טפי הוקשה לו דהא לא מהני נגד כלל משנת ראב"י קב ונקי ותירץ דאינו בברייתא וכיון דדל מהכא כלל משנת ראב"י ק"ו דלא נאמר אלא במשנה ולא בברייתא א"כ הדבר שקול ופסק כר"ש דהוא מאריה דגמרא טפי זה כונת מרן פשוטה לפניה. ותו ק"ק על הרב יד מלאכי דאשתמיטיתיה שכן כתב מרן נמי פ"ה דהלכות מחוסרי כפרה דין ט' דאע"ג דראב"י פליג בברייתא ואמר הכל הולך אחר הצפורים לא חש ליה כיון שלא נשנה במשנה עכ"ל הרי דגם הכא מרן אזיל לשיטתיה דפרק ב' הלכות בית הבחירה דמשנת ראב"י דוקא במשנה ולא בברייתא ואינם דברי תלמיד אלא דברי הרב עצמו. והרב הליכות אלי דף ע' ע"ב כתב על דברי הרב כנה"ג דליכא למימר דבא ללמד דהלכה כמותו אף בברייתא דלא יש ס"ד דיש חילוק ממשנה לברייתא מאחר דקאמר משנת ראב"י ולא קאמר ממשנתנו ע"ש ולא זכר כמה גדולים דס"ל דלפי האמת גם כלל משנת ראב"י קב ונקי הוא דוקא במשנה ולא בברייתא: ודע דהרב העטור דף ס"ז סבר דמשנת ראב"י קב ונקי לאו כללא הוא דאשכחן כמה וכמה דאפסיק הלכתיה כוותיה ואי בכל דוכתא הלכתא כוותיה אמאי אצטריך למפסק דהלכה כראב"י בכמה דוכתי ומייתי שם כמה מקומות שפסקו הלכה כראב"י ע"ש ועל מבוכה זו ישב הרמב"ן בחידושיו לשבועות הנדפסים מחדש על דף מ"ב ובסוף בא לכלל ישוב הנהו דוכתי דפסק הש"ס כראב"י ע"ש. והרשב"א בחידושיו פרק אלו טריפות על דף ס"ד כתב משם הרב העיטור דלא אמרי משנת ראב"י אלא במשנה לא בברייתא והרבה יש שאין הלכה כמותו ע"ש וכ"כ בתורת הבית דף נ"ד דהרי"ף פסק כרבנן וכן פסק הרב העטור וכן הרב בעה"ת ואף שאמרו משנת ראב"י קב ונקי לא אמרו אלא במשנה אבל בברייתא הרבה יש שאין הלכה כמותו עכ"ל ויש לדחוק דברי הרב העטור שהבאתי ולהסכימם עם דברי הרשב"א. ודברי הרשב"א הנזכרים הם כדברי הר"ם ן' חביב בתוספת יה"כ על דף פ"ו בסוף דכלל משנת ראב"י הוא במתניתין יתד שלא תמוט אך בברייתא איכא הכי ואיכא הכי והרב יד מלאכי דחה דבריו ע"ש וכבר יש פנים הנראין לסברתו והרשב"א כתב כך כאשר יראה המעיין ודוק הטב כי קצרתי: ועוד איכא פלוגתא דרבוואתא אי הלכה כר' אליעזר בן יעקב אף נגד רבים וכבר בספר דברי אמת וספר יד מלאכי האריכו למעניתם ועמ"ש הרב כנה"ג בתשובותיו י"ד הנדפסות מחדש סימן י"ג וכבר כתב הרב ז"ל ענין זה שכתב בתשובותיו בספרו הנהדר כנה"ג י"ד סימן ט"ו ורבינו בצלאל בכלליו כ"י כתב משם הרשב"א בתורת הבית הלכות עירובין שהלכה כראב"י אף נגד רבים:

93. Letter Mem.10

    י. מנלן מנלן וכו'. כן הוא בריש מגילה ופרק כל התדיר ועמ"ש הרב החסיד בספר יד מלאכי אות תמ"ה. והרב מופת הדור מהר"ח אלפאנדארי בספר דרך הקדש דף י"א כתב דאף שהוא פסוק מפורש בתורה אם אינו מפורש במשנה תלמודא בעי מנלן וסמוכות שלו מדברי התוספות ריש פרק כל התדיר והשיג על הרב באר שבע ע"ש באורך. ואני בעניי בספר הקטן שער יוסף דף ס"ו כתבתי דלא גמרינן מהתוספות אלא כההיא דתדיר קודם לא כתיבא בהדיא אלא משמעותא דקרא דמלבד עולת הבקר ובהא משמע מהתוספות שם דאם אינו מפורש במשנה מצי לשאול מנא לן. אבל כי כתיב קרא בהדיא כגון שמירת הבית אף אי ליתיה במשנה אין להקשות מנ"ל. ועיין בתוספי הרא"ש למגילה וחידושי הריטב"א למגילה שנדפסו מקרוב מאי דפירשו במ"ש שם במגילה מנ"ל מנ"ל ע"ש. וביומא דף ו' למה מפרישין למה מפרישין וכו' ע"ש ועיין להרב הגדול מהר"ש אלגאזי בספר הנחמד הליכות אלי שפירש במנ"ל מנ"ל דמגילה קצת על דרך הרא"ש והריטב"א ע"ש ודוק ובחידושי הריטב"א יש ט"ס:

94. Letter Mem.11

    יא. מודה אני בזה. בלשון זה נדחקו רש"י והתוספות במציעא דף ל"ז ע"ב ובתרא דף קנ"ח ע"ב והרא"ש בתוספותיו להוריות על דף ג' ע"ב הוקשה לו לשון זה ועמ"ש אני בעניי בספר הקטן שער יוסף דף כ"ג ובאחורי תרעא שם. ועיין מ"ש מרן בכללי הגמרא דף ק"ו ע"א והרב גופי הלכות אות ש"ס והרב יד מלאכי אות תל"ו ע"ש ודוק:

95. Letter Mem.12

    יב. מודה פלוני בזה. כשיאמר אמורא י"א שהלכה כמותו מדהוצרך אמורא לומר דמודה פלוני בזה כמ"ש מהרש"ל בביאורו לסמ"ג לאוין ע"ה משם רבינו אבי העזרי שפסק כר' אליעזר דחזינן דאמוראי אמרי הכל מודים וכו'. ודברי ראבי"ה הללו שהביא הרב מהרש"ל נעלמו מהרב מהר"ם והרב גדולת מרדכי על המרדכי פ"ק דשבת וגם מהרב שלטי הגבורים פ"ב דביצה והביאם הרב כנה"ג סימן תקכ"ט נעלמו דברי ראבי"ה הנאמרים באמת. אמנם ביאורי מהרש"ל לסמ"ג נדפסו אחר שלטי הגבורים. ובמקום אחר הארכתי בעניותי בענין זה:

96. Letter Mem.13

    יג. מי לא מודה. כשאומר הש"ס לשון זה מורה ובא דהוי סברא פשוטה כן מוכח מהתוספות פ"ק דביצה דף ט' ד"ה גלגל. אמנם ממה שכתב הרא"ש בפסקיו שם נראה שחולק בזה. לך נא ראה בעיניך תביט דברי התוספות והרא"ש ומשם באר"ה:

97. Letter Mem.14

    יד. מהו דתימא. לפעמים קאמר הש"ס מהו דתימא וזמנין דמשכחת דקאמר סלקא דעתך אמינא וקבלתי דכשאומר הש"ס מהו דתימא זו הסברא אמת בעלמא אלא דהכא לא שייכא. וכשהדבר הוא טעות דגם בעלמא אין סברא כזו אז אומר הש"ס סלקא דעתך אמינא:

98. Letter Mem.15

    טו. משנה יתירה. זמנין דדייק הש"ס ממשנה יתירה הפך המשמעות כמו שאמרו בהוריות דף ב' ע"ב תנא ראוי להוראה אפילו גמיר ולא סביר סביר ולא גמיר. הרי דמשמעות ראוי להוראה גמיר וסביר משמע וממשנה יתירה ילפינן הפך המשמעות גמיר ולא סביר סביר ולא גמיר: וכתבו התוספות פ"ק דביצה דף ו' ע"ב ד"ה השתא דממשנה יתירה אמרינן אם אינו ענין לשבת דהא שמעינן ליה תנהו ענין לי"ט ע"ש ודוק:

99. Letter Mem.16

    טז. מותר. פ"ק דכתובות דף ג' ע"ב אמאי דאמרינן התם נהגו הכא מותר. מתבאר מדברי רש"י והריטב"א דמותר משמע דיחיד הבא לימלך מורין לו אבל לא דרשינן בפרקא בפרהסיא. ועפ"ז יש מקום פתו"ר הא דאמרינן ריש הוריות עד שיאמרו להם מותרים אתם והוו בה רבנן לאפוקי מאי וחכמים פותרי"ן לפי דרכם. ועל פי זה אפשר דהיינו דמעיט דלא הויא הוראה עד שיאמרו להם מותרים אתם כלומר שיורו לצבור בפרהסיא לאפוקי אם שאל שאל האיש והוא באחד אם חלב זה מותר והתירו לו. ואפשר דהיינו דדייק רש"י התם וכתב עד שיאמרו בית דין לצבור מותרים אתם לצבור דייקא: ותבט עיני להרב כנסת הגדולה בכללים נפרדים אות י"ב כי גמ"ר חסיד מהא דרש"י פ"ק דכתובות שהבאתי דלשון מותר משמע דוקא דיעבד ע"ש ולי ההדיוט מעולם לא נתכוון לזה רש"י ושום אחד מהמפרשים כאשר אחד חכם ואחד תם בעיניו יראה בדברי רש"י ובשיטה מקובצת ומ"ש רש"י דל"ג לכתחילה היינו לאפוקי דנהגו לאו דיעבד והרא"ש והר"ן ריש מסכת חולין כתבו דמותר לכתחילה משמע עיין בדבריהם ודוק היטב. וכן נראה מדברי הרב פר"ח דמשמעות מותר לכתחילה כמו שתראה בסימן ק"ח ס"ק ב' שכתב דמ"ש בירושלמי לוי אמר מותר היינו בדיעבד וכלפי דרב אסר אף בדיעבד קאמר לוי דמותר בדיעבד ובכי האי גונא שפיר קאמר מותר בדיעבד ע"ש אלמא דאי לאו הכי מותר לכתחילה משמע ועמ"ש הרב אור חדש בשיטתו לפסחים על זה דף צ' ע"ד על דף ע"ו מהש"ס ודוק בדבריו ואין כאן מקום להאריך:

100. Letter Mem.17

     טוב. מותר. אפשר לפרש דתני תנא או אמורא מותר והיינו מאיסור דקאי ביה אבל אסור מצד אחר וכ"כ הרא"ש בפסקיו ריש שבת דפטור ומותר מדין שבת קאמר אבל איכא איסור דלפני עיור ע"ש. והנה שנינו במשנה פ"ד אחין שלשה אחין ב' מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית גרש א' מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זוהי שאמרו וכלן שמתו או שנתגרשו צרותיהן מותרות ומכאן הביא ראיה הרב מהרלנ"ח דליכא איסור קטלנית ביבמה דהרי משנתנו זו הנכרית היא קטלנית ומותרת להתיבם לאח השלישי. ומהרד"ך בית שני חדר י"ג ומהר"ר צבי אשכנזי בריש תשובותיו דחו ראית מהרלנ"ח הנזכרת דמאי דתנן מותרות היינו מאיסור ערוה דאיירי ביה אבל אה"נ דאסורה משום קטלנית. ויש להביא ראיה לכאורה לדבריהם מלשון הרא"ש הנזכר: ואני בעניי הייתי מקיים ראית מהרלנ"ח דהגם דנימא דמאי דקתני מותרות היינו מאיסור ערוה ולא הותרה מצד קטלנית הניחא בלשון המשנה או אמורא אך יש ראיה מלשון הטור שכתב מותרת להנשא לאח אחר ואם במשנה דחינן הכי בלשון הטור ליכא למדחי דהו"ל לפרש. וכן ראיתי שכתב הרב שפתי כהן בי"ד סימן פ"ז ס"ק ז' שכתב דדברי הפוסקים שכתבו סתמא דמותרים בבישול משמע דמותרים לגמרי וליכא למימר מותרים מדינא אבל מ"מ אסורים משום מראית העין ע"ש והיינו על דרך שכתבנו לקיים ראית הרב מהרלנ"ח מהטור שכתב מותרת להנשא לאח אחר דמותרת לגמרי משמע: אמנם מתשובת הרשב"א בח"ג הנדפס מקרוב סימן נז"ר משמע דגם הפוסקים אפשר לומר דנקטי מותר מאיסור בישול מדינא אבל אסור משום מראית העין דמסתמא לא סבר דהרי"ף והרמב"ם פליגי עליה וכמו שכתבתי אני בעניי בספרי הקטן מחזיק ברכה י"ד סימן פ"ז אות ח' בס"ד:

← Previous · Next → — showing 401–500 of 776

Yair Ozen, Livorno 1792. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156825/NLI Licence: Public Domain. Source.