← All works

Ayin Zokher

Sefaria · Reference > Encyclopedic Works · 776 sections

1. Letter He.70

   ע. רב הונא דאזל רב יהודה קמיה. בקדושין דף ע' כתב רבינו ישעיה הראשון מטראני בתוספותיו הנקראים תוספות רי"ד (וכשנדפס פעם שנית בברלין שנת עת"ה המדפיס והרב לא ידעו מי בעל דברים ולא זכר שר המסכי"ם כי פירוש רי"ד הוא רבינו ישעיה דטראני. איברא דהגאון מהריב"ל גם כן נעלם מעיני חכמתו וסבר שהוא רבי יצחק דורא וכבר הושג כאשר ירדוף הקור"א) דהאי רב הונא הוא ראש גולה. ואבי התעודה אשר לו יעדה הרב הגדול מהר"י מטראני בחידושיו שם כתב דנתחלף לרבינו ישעיה רב הונא שהיה בזמן רבי ורבי חייא ברב הונא תלמיד רב ע"ש: ובמטו מיניה דמר נעלם מהרב ז"ל דברי רש"י במשקין דף כ"ח על גזע ישישים כתב על רב הונא תלמיד רב ראש גולה ע"ש. ויש סמך לדבר בירושלמי פ"ט דכלאים. וכן ראיתי בספר פני משה. פירוש ירושלמי בכתובות פרק הנושא שכתב מתשובת רב שרירא גאון שהביא בספר יוחסין ע"ש ודו"ק דנראה משם דתרי רב הונא היו ראש גולה גם תלמיד רב משום דבעובדא דמשקין דאתמר התם דרב חנא איעסק ביה שהיה רב הונא תלמיד רב. אתמר התם בירושלמי שהיה ראש גולה ע"ש וצריך ישוב וחפ"ש מחופ"ש (ועיין בספרי הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ו' אות טו"ב):

2. Letter He.71

   עא. הסרה. אינו נופל אלא על הסרת דבר מכל הדבר וכמ"ש בספרי וסרתם מן הדרך המודה בע"ז ככופר בכל התורה. כן כתב הרב באר שבע בתוספותיו פ"ק דהוריות עמ"ש שם דף ד' ע"א מה ממרא מן הדבר וכו' ועפ"ז הקשה שם בסוגיא ההיא קושיות גדולות. ואני בעניי בשערי דף ז"ך וכ"ח צידדתי לישב מן הבא בידי יד כהה ע"ש באורך:

3. Letter Vav.1

   א. ונילף מינה. קאמר הש"ס כמה זמני וזמנין דקאמר שאני התם דגלי קרא. קבלנו דאי מאי דגלי קרא מסייע לסברא או שסברתנו לא מכרעא דיש צדדים לכאן ולכאן וגלי קרא כחד צד אז אמרינן ונילף מינה אבל היכא דגלי קרא שהוא הפך הסברא אז אמרינן אין לך בו אלא חידושו ושאני התם דגלי קרא כ"כ הרב הגדול מהר"י זאבי זלה"ה בלימודיו לימוד רכ"ג דף קכ"ג ע"ג:

4. Letter Vav.2

   ב. ורמינהי. לא רמי הש"ס מתניתין ובריתא דפשוט דפליגי כ"כ הרב המגיד פ"ב דגניבה וכתב עלה הרב החסיד בספר יד מלאכי אות רמ"ח וז"ל ואף בתרי סתמי דמתניתין פ"ב דהוריות דקשיין לא רמינן בגמרא. והרמב"ם ורבינו עובדיה מתרצי עכ"ד ואין דמיונו עולה יפה דבפ"ב דהוריות התירוץ פשוט לש"ס ולא הוצרך לאומרו. וזה הוא כאחד מן הקושיות שמקשים התוספות והראשונים בש"ס ובמשנה ומתרצי דהענין ההוא היה פשוט לבעלי הש"ס ומשום הכי לא נזכר בש"ס. אמנם דברי הה"מ הם ברומיא דליכא פירוקא. ויש לצדד דכונתו דדבר פשוט לא איירו ביה בין דאיכא שינויא בין דליכא שינויא:

5. Letter Vav.3

   ג. ויידא אמר דא. הוא לשון ירושלמי בכמה דוכתי והרב שיירי בכללים כתב דהוא שם חכם וכד הוינא טליא הבאתי מכמה מקומות בירושלמי דמוכח דאינו שם חכם וכן פירשו המפרשים והדבר קשה על הרב כנה"ג. ואחר שנים רבות נדפס ספר יד מלאכי וראיתי להרב שהשיג עליו כן באות נ"ד. וכבר בקונטריס שם הגדולים חלק א' במערכת וי"ו כתבתי בזה בס"ד. ועיקר תמיהתו של הרב יד מלאכי על הכנה"ג איך נעלמו ממנו דברי אחיו הרב שדה יהושע. וזה לא יקשה כל כך כמבואר. אך התמיה שיש על הרב כנה"ג הוא שהוא ז"ל הביא מירושלמי פרק כיצד צולין ונעלם ממנו שהוא לשון רגיל בירושלמי כאשר תראה במקומות שרמזתי בשם הגדולים ואשר הביא הרב יד מלאכי שהם למעלה מעשרה מקומות שיש לשון זה. ותו דמהירושלמי גופיה באיזה מקומות מהנזכרים מוכח דאינו שם. ותו דלא בלבד הרב שדה יהושע פירשו הכי כי גם הרב יפה מראה פירשו הכי והגם שיש חילוק קצת בספר יפה מראה בסגנון הפירוש כמ"ש בשם הגדולים לכל הדברות לאו שם אמורא הוא ונעלם מהכנה"ג דברי הרב יפה מראה. ועל הרב יד מלאכי אם אמרנו נבא העי"ר אנכי העירותיהו דלא מייתי כי אם מהרב שדה יהושע והל"ל כי הרב יפה מראה ומהר"ר אליהו פירשוהו בדרך פירוש. ואנו זכינו לשיחתו של הרב הגדול מהר"ש שירילייו שפירשו כן כמ"ש בשם הגדולים:

6. Letter Vav.4

   ד. וו אמר ליה. כן הוא בירושלמי דסנהדרין דף כ"ט ופירש הרב מהר"ם די לונזאנו במעריך והוא בספר שתי ידות להרב ז"ל דלישנא ירושלמאה הוא דתני לישנא קלילא ופירושו והוא אמר ליה:

7. Letter Vav.5

   ה. ואנו. בירושלמי בהוריות דף מ"ז ופירש הרב מהר"ם די לונזאנו במעריך בספר שתי ידות הנזכר דהוא לישנא קלילא ופירושו ואן הוא:

8. Letter Vav.6

   ו. וכן. כששונה במשנה וכן היינו ממש כמו הדין של מעלה זולת כי פריש במתניתין גופה שיש חילוק כמו מורד ומורדת ובסוטה וכן לענין הטובה. או היכא דהסברא מחייבת להפך דלא יהיו שוים אז וכן לאו דוקא. כן כתב הרב הגדול מהר"י מטראני בתשובה חלק א"ה סימן מ"ד. ומקשים על הרב מסוגית בכורות דף כ"ה ע"א וכן תולש איבעיא להו לכתחילה או דיעבד ע"ש. ויש לישב. ועמ"ש הרב מהר"ם ישראל במשאת משה בראשונות חלק א"ה סימן ז"ך ע"ש ועמ"ש הרב תורת חסד סימן רל"ז דף קס"ה ריש ע"ד ע"ש ודוק:

9. Letter Vav.7

   ז. וי"ו לחלק. דסבר רבי יונתן ופליג על רבי יאשיה כמ"ש בכמה דוכתי ומהם במציעא דף צ"ד. וכתבו ז"ל דהלכה כרבי יונתן כמ"ש שם בשיטה מקובצת משם רבוואתא קמאי. כתב הריטב"א משם הרא"ה ורביני פנחס הלוי דפלוגתייהו דרבי יאשיה ורבי יונתן אינו אלא במניעה אבל במעשה לכ"ע וי"ו מוסיף על ענין ראשון כאשר עיניך תחזינה בשיטה מקובצת שם במציעא: ומזה הוכ"ח תוכי"ח דמ"ש הרב נאמן שמואל בסימן קי"ו משם הריטב"א וטרח להגיה ולפרש נסחא מוטעת נזדמנה לפניו וליתא לנסחא ההיא. וקושטא קאי דהעיקר כמ"ש רבינו בצלאל במקובצת בשמו. וזה לי במספר הסמוך לארבעים שנה בלכת דמצוה ועברתי בארץ מצרים שמעה אזני מהרב הכולל כמהר"ר חיים הלוי זלה"ה שהביא ראיה לדברי הריטב"א הנזכר ממ"ש בפ"ק דתעניות א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן וחד מיניהו שאול דאמר והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו לאשה והוה אפשר דיהיה עבד וממזר וכו'. ורבי יונתן דסבר וי"ו לחלק מאי קאמר דשאול אמר שלא כהוגן נימא דשאול הכי קאמר יעשרנו אם אינו ראוי ואם הוא ראוי את בתו יתן לאשה דמ"ש ואת בתו היינו או בתו לדעת רבי יונתן דוי"ו לחלק אלא מוכרח דלא אמרה רבי יונתן אלא במניעה אבל במעשה וי"ו מוסיף ואמטו להכי אמר רבי יונתן דשאול אמר שלא כהוגן דהכא וי"ו מוסיף עכ"ד: ואני בעניי אומר שהיא ראיה טובה לפי מה שנראה מתשובת הרשב"א ופסקה מרן בי"ד סימן רכ"ח דין מ' ומהרב תה"ד בפסקים וכתבים סימן ע"ג דגם בלשון בני אדם אמרינן וי"ו לחלק וכפ"ז יש ראיה דגם בלשון שאמר שאול שייך וי"ו לחלק ומוכרח דבמעשה לא נאמר. אמנם לדעת מהרשד"ם א"ה סימן מ"ח שסבר דבלשון בני אדם אמרינן וי"ו מוסיף אין ראיה דדילמא בלשון תורה אמרינן וי"ו לחלק בין במניעה בין במעשה. והכא גבי שאול שאני דהוא לשון בני אדם ובכי הא וי"ו מוסיף. איברא דתשובת מהרשד"ם הנזכר זו היא שקשה וכאשר האחרונים תמהו עליו ועמ"ש בספרי הקטן דברים אחדים דף קל"ט ע"ש ודוק:

10. Letter Vav.8

    ח. ופליגא. כשאומר בש"ס היינו דהיה מקום לומר דלא פליגי להכי אשמועינן הש"ס דפליגי כן כתב הרב בני חיי בלשונות ריש דף י"ד ששמע מפי הרב המובהק כמהר"ר אהרן ן' חיים זלה"ה. ועיין תשובת הרדב"ז סימן תתל"ב שהיא קשה כמ"ש בעניותי במקום אחר:

11. Letter Vav.9

    ט. ולא פליגי. כתב מרן בכסף משנה סוף פ"א מהלכות שכנים דהגם דבש"ס אמרו ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה סבר הרמב"ם דסתם משנה אינו מחלק בין מקום למקום ופסק הרמב"ם כסתם משנה ומה שאמרו בש"ס ולא פליגי היינו שאין מחלוקותם גמור שהרי בשאר מקומות כ"ע לא פליגי עכ"ל והוא חידוש דסוגית הלשון בכל מקום אינו מתפרש כן:

12. Letter Vav.10

    יוד. ובלבד. פירושו חוץ כן מוכח ממה שפירש מרן בבית יוסף א"ח סימן תקע"ה מ"ש בירושלמי ובלבד ליל טבילה שהכונה חוץ מליל טבילה ע"ש ובמה שכתבו האחרונים ז"ל שם באותו סימן ובאותו דין:

13. Letter Vav.11

    יא. ועוד. בפרק הכותב דף פ"ה ע"ב חדא דידענא ביה בר' מיאשא דלא אמיד ועוד דהא קיהיב סימנא ופירשו התוספות אין לפרש ועוד אפילו אמיד וכו' אלא יש לפרש דהני תרי טעמי אין מועילים זה בלא זה דבעינן דלא אמיד ושיתן סימן עכ"ד והרב פרי חדש בכ"י יישב בזה דעת מהר"ם שהביא הרא"ש פרק ואלו מגלחין גבי חכם שמת קתני ועוד כל יומא וכו' והרא"ש הקשה עליו. וכתב הרב פר"ח דמהר"ם מפרש האי ועוד כפירוש התוספות בהכותב ועוד הא קיהיב סימנא ודוק היטב ועמ"ש מהרימ"ט י"ד סימן נ"ב. ואחז"ר באו לידי כללי רבינו בצלאל כ"י והביא כלל זה משם הרמב"ן בחידושיו פרק הרבית והביא ראיה מההיא דהכותב וסיים הרמב"ן ורוב ועוד הנאמרים בתלמוד הם על דרך זו:

14. Letter Vav.12

    יב. ופליגא. זמנין דפירושו שהוא חולק על גירסא זו וגריס בנסח אחר. כן כתב הרב מהר"ר יעקב בן נעים בספרו הבהיר משכנות יעקב דף ק"ד ע"ב עיין בספרו באורך:

15. Letter Vav.13

    יג. ואפילו. כשאומר הש"ס כתב הרא"ש בהלכות קטנות בריש הלכות ציצית דתרי מילי אשמועינן דאי לא לימא אפילו והשתא דקאמר ואפילו השמיענו תרתי כן כתב משם רבינו תם ועמ"ש בשאלות ותשובות הלכות קטנות:

16. Letter Vav.14

    יד. ואיהו סבר. כשאומר הש"ס כתבתי בעניותי דיש לומר דאינו הלכה ודייק לומר הוא סבר כלומר ואנן לא סבירא לן. ושוב מצאתי שהרב מהר"י זיין והרב גנת ורדים דייקי הכי במ"ש במ"ק הוא סבר אדם חשוב שאני. ואני ההדיוט הוקשה לי ממ"ש פרק שלשה שאכלו ואיהו סבר רובא דמנכר בעינן וחילקתי דעבדינן עיקר מהאי דיוקא כשהסברא מסייעת כאשר תראה בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן נז"ר ובאחורי תרעא דף ק"פ בס"ד ויותר מזה כתבתי במקום אחר בס"ד:

17. Letter Vav.15

    טו. וי"ו בכתוב. מורה לדרוש התיבה פעמים על דרך שדרשו רז"ל ויתן לך אלהים יתן ויחזור ויתן. הגאון מהר"ש בספר ווי העמודים סוף פרק י"ד ע"ש ואני בעניותי נשתמשתי מזה בכמה מקומות:

18. Letter Vav.16

    טז. ואימא הכי נמי. זמנין דפריך הכי הש"ס וזמנין דלא פריך וכתבו התוספות בסוטה דף כ"ו ע"א ד"ה וזו דכל היכא דקרא דמסיק אדעתיה מתוכו למדרש הכי ומדריש לדרשא אחריתי לא פריך ואימא הכי נמי ושם הביאו מכמה מקומות דפריך הש"ס ואימא הכי נמי ונתנו טעם לכלם עיין בדבריהם חקור בהם לרבות שינוייה"ם:

19. Letter Vav.17

    טו"ב. ותנא תונא. כשאומר הש"ס. דע דלשון זה נאמר על תנא דמתניתין או תנא דבריתא לגביה רב ששת או על בריתות דתורת כהנים. כן כתוב בשיטה מקובצת על קמא דף קס"ה ע"ד יעויין שם. ועיין לקמן אות כ"ה בס"ד:

20. Letter Vav.18

    יח. ובפלוגתא דהני תנאי. כשאומר הש"ס יש להעיר אמאי לא קאמר כי אורחיה לימא כתנאי וידחה אמר לך וכו' אמנם נקט האי לישנא להורות דסבר תלמודא דהני טעמי פריכי נינהו דהגם דנראים טעמים מרווחים והש"ס משתמש בהם מ"מ חדא מרע לחבריה. כן כתב הרב המופלא גדול דורנו כמהר"י בכר דוד בספר הבהיר דברי אמת בקונטריסים דף ח' ע"ג ע"ש באורך:

21. Letter Vav.19

    יט. וכן. כשאומר וכן משמע דלא זו אף זו קתני כ"כ רשב"ם בתרא דף נ"ב ע"ב עיין בדבריו ז"ל והביאו בספר חשק שלמה הנדפס מחדש על חשן משפט בסופו משם הרב בית חדש ח"מ סימן ל' דין ט' ע"ש ומיהו ראיתי להרב ב"ח שם דמייתי ההיא דבתרא ע"ש:

22. Letter Vav.20

    ך. ואידך. כשהתלמוד אינו אומר ואידך כי אורחיה אלא אומר הש"ס ורבי פלוני היינו משום דאפשר דאותו מאן דאמר יחלוק ולא ס"ל כן מתבאר מדברי רבינו בצלאל בשיטה מקובצת לכתובות פ"ג דף נ' ע"ג ד"ה ור"ל והובא בספר הנזכר:

23. Letter Vav.21

    כא. ופליגא. כתב רבינו סעדיה גאון בדרכי התלמוד שחבר בלשון ערב כ"י כל היכא דאמרינן ופליגא דפלוני בין בתנאים בין באמוראים על הרוב יצא הנאמר עליו זה רצוני לומר הנפלג עליו מהיותו כהלכה כמ"ש פרק השואל אמר רב הונא השואל קורדום וכו' ופליגא דרבי אלעזר דא"ר אלעזר כדרך שתקנו וכו' ותדע בזה כי אין הלכה כרב הונא וכמ"ש בשילהי גט פשוט אמר רב יהודה אמר שמואל חנוק וקנו מידו משתעבד ופליגא דרב נחמן ויצאו בזה דברי רב יהודה אמר שמואל מהיותם הלכה עכ"ל רבינו בצלאל בכלליו כ"י:

24. Letter Vav.22

    כב. ופליגא. כתב רבינו בצלאל בכלליו כ"י פעמים מביא דברי ב' אמוראים ואומר אח"כ ופליגא אדר' פלוני וקאי אתרווייהו ונטר עד לבסוף. תוספות פרק שני שעירים. ופעמים לא קאי ופליגא אמאי דסליק מיניה אלא אדברי אמורא שבראש השמועה מגיד משנה פ"א מהלכות שביתת י"ט:

25. Letter Vav.23

    כג. ודילמא. היכא דפריך תלמודא אע"ג כי קרוב הוא לתרץ כדמתרץ הש"ס מ"מ שקיל וטרי ללמדינו דינין והלכות אגב גררא. רבינו בצלאל בכלליו כ"י מדברי הריטב"א בחידושיו לשבועות פ"ג:

26. Letter Vav.24

    כד. ואימא. זמנין פריך ואימא ואימא ולאו פירכי ממש נינהו אלא לברורי מילתא דרך קושיא ותירוץ. רבינו בצלאל בכלליו כ"י מהריטב"א בחידושיו ריש מגילה בההיא דואימא תליסר וכו'. ועתה מחדש נדפסו חידושי הריטב"א למגילה ועיין בדבריו ובדפוס יש איזה ט"ס:

27. Letter Vav.25

    כה. ותנא תונא. בסמוך אות טו"ב. הבאתי כלל משיטה מקובצת קמא בקצ"ר אמיץ והן עתה שבאו לידי כללי רבינו בצלאל כ"י הן כל יקר ראתה עיני כי מ"ש בשיטה מקובצת קמא מספר החכמה לרבינו ברוך הדברים בקצור ובכלליו הביא דברי רבינו ברוך במילואותם. ואחרי החיפוש ראיתי שכבר אשר מצא חיי"ם קדם וזכה במציאה הרב הגדול מהרש"א בספר גופי הלכות אות רט"ו אשר העלה ואשר הביא דברי רבינו בצלאל בזה בשלימות ואין צורך לכפול הדברים: ומ"ש רבינו ברוך דרש"י פרק הערל דף ע"ו דאמר רב ששת תניתוה כתב ה"ג תנינא וטעמו משום שהיא בריתא בנסחת פירש"י דקמן ליתא להאי לישנא דרש"י. ואשכחן בסנהדרין דף נ"ה ע"א אמר רב ששת תניתוה על בריתא וכן היא גירסת הר"ן בחידושיו ורש"י לא כתב מידי. ומה שנראה קצת מדברי רבינו ברוך דרש"י שינה את טעמו דבחולין דף ך' ע"א כתב דלא פריך מבריתא דת"כ ושם דף ס"ו ע"א כתב דת"כ היה שגור בפי כלם ואח"כ הביא מפרק הערל דף ע"ב ראיתי לבן פדת וכו' בת"כ וכו' וכתב דיש גורסין בריתא היא עכ"ד הנה רש"י ז"ל בפרק הערל שם דף ע"ב גריס כנסחא דקמן בתורת כהנים כמו שיראה הרואה מפירושו. ולשינוי דברי רש"י דחולין אשר העיר רבינו ברוך אפשר לומר דמסוגית הערל דף ע"ב הנזכרת משמע דבימי רבי יוחנן עדיין לא היה מפורסם בריתא דתורת כהנים וטעמא דרב סידרה ולכך נקרא הת"כ ספרא דבי רב וכמ"ש הרמב"ם. והתם פ"ק דחולין שקיל וטרי אבני רבי חייא דחזקיה בן רבי חייא רבו של רבי יוחנן כידוע ומשום הכי כתב דלא פריך מבריתא דת"כ דבימי בני רבי חייא לא היה מפורסם. אמנם בדף ס"ו על סתמא דתלמודא קאמר דהיה שגור בפי כלם: ולפי זה נתחסם האי כללא דעל ת"כ מצי הש"ס לומר ותנא תונא דאחר זמן רבי יוחנן רמו אנפשייהו להיות הת"כ שגור בפיהם. כי הגם דבשיטה מקובצת כתב זה בפשיטות על שם רבינו ברוך דגם על ת"כ נאמר ותנא תונא מ"מ מעיקר דברי רבינו ברוך שהעתיק הרב גופי הלכות מכללי רב"א משמע שהיה מפוקפק אצלו ומה גם דברישא כתב בפשיטות ולא נהירא. אמנם לפי מ"ש בעניותנו לישב דברי רש"י אין כאן עוד פקפוק: ואחרי כתבי מידי עוברי בהעברה בעלמא ראיתי בספר הנחמד יד מלאכי דף נ"ה ע"א שהובאו שם דברי הרב החסיד מהר"י ן' סאמון זלה"ה ושם כתב דרש"י אינו סובר כהרמב"ם דספרא דבי רב חיברו רב וכו' ע"ש באורך וגם לפי דבריו סליק שפיר מאי דכתיבנא ומעין דברינו כתב הוא ז"ל ומדברי רב שרירא שהביא הרב המחבר דף נ"ד מוכח ומבואר דגריס ביבמות כנסחתנו ודוק כי קצרתי:

28. Letter Vav.26

    כו. וא"ו במקום או. ראיתי בכללי רב"א כ"י שכתב. לפעמים האמורא אעפ"י שסומך הענין באות וא"ו או קתני כדאשכחן בתנא גבי חלץ ועשה מאמר. רש"י ז"ל קמא דף ט' ע"א וכן פירש רשב"ם פרק בית כור דף ק"ז ע"א. והרשב"א והר"ן חולקים שם דלא אמרינן בדברי האמורא שהוא"ו הוא כמו או אבל בדברי התנא אמרינן עכ"ל:

29. Letter Vav.27

    ז"ך. ולחייב. זמנין דפירושו ולפטר כללי רבינו בצלאל אשכנזי כ"י משם התוספות פרק כיצד הרגל דף כ"ג ע"א:

30. Letter Vav.28

    כח. ודילמא. כבר בשארית יוסף למהר"י ן' וירגא בנתיב הקושיא כלל י"ו כתב דמצינו ודילמא שהוא קושטא דמילתא ומטי בה מהר"ן והרשב"א ע"ש וכן כתב רבינו בצלאל בכלליו כ"י מדברי הר"ן והרשב"א הנזכרים והוסיף עוד דברי הריטב"א בחידושי עירובין פ"ק שכתב ודילמא תבנית היכל כתבנית אולם האי דילמא דוקא הוא דאי לא היכי מקשה מיניה על הספק ואשכחן בתלמודא טובא דילמא דר"ל ודאי במסכת נדרים ובמקומות אחרים:

31. Letter Vav.29

    כט. ולאו מילתא היא. מצינו בתלמוד שאומר ולאו מילתא היא שפירושו שלא אמר אמורא הנזכר דבר זה מעולם. כללי רבינו בצלאל אשכנזי ממציעא פרק המקבל:

32. Letter Vav.30

    ל. והלכתא. הכי אמר רבינו בצלאל אשכנזי בכלליו כ"י. לפעמים מביא התלמוד דברי אמורא אחד ואחריו אומר והלכתא בהפך מדברי אמורא ההוא והוי ממסקנא דמילתיה דההוא אמורא. כן כתוב בתוספי הרא"ש ז"ל פרק חזקת על ההיא דאמר רבא לא אמרו אלא בשדה סתם אבל בשדה זו וכו' והלכתא בכלהו תלייוהו וזבין זביניה זביני דהוי ממילתיה דרבא. וכן פרק מצות חליצה והלכתא עד שתביא ב' שערות הוי ממילתיה דרבא דאמר לעיל מינה בסמוך עד שהגיע לעונת נדרים וכן פ"ה התם מכח קושיא אחת. וכן פרק כל שעה גבי הנהו סכיני דפסחא וכו' דאמר רב אשי קתייהו בטינא וכו' ומסיק רב אשי גופיה אידי ואידי ברותחין ע"כ:

33. Letter Vav.31

    לא. והלכתא. כי קאמר הש"ס והלכתא במידי דלאו עיקריה התם אלא הוזכר בדרך אגב צריך טעם אמאי קאמר והלכתא כי ההוא דפ"ק דכתובות דף ז' ע"ב והלכתא המזכה לעובר לא קנה שאינו שייך התם דלא אמר אלא לפרסומי מילתא כדא"ל שמואל לרב חנא בגדתאה פוק ואייתי לי עשרה ואימא לך באפייהו המזכה לעובר קנה כי הן לא הובא אלא לומר דזמנין לחדש דין מפרסם הדבר בי עשרה. ואמאי התלמוד קאמר התם והלכתא. בשיטה מקובצת שם מישב הדבר דאתמר לצורך סוגיא דהתם ע"ש ודוק:

34. Letter Vav.32

    לב. והלכתא. אין שיטת התלמוד לומר והלכתא אחר דברי אמורא שהוכיח הפך ומבלי שידחה הוכחתו יאמר והלכתא הפך האמורא. הר"ן בחידושי סנהדרין עמ"ש שם אמר רב אשי ש"מ פשרה אינה צריכה קנין וכו' והלכתא פשרה צריכה קנין וע"ש מה שפירש בסוגיא מכח זה. ומשם התוספות כתב דמכח זה דחו גירסת הס' ע"ש באורך:

35. Letter Vav.33

    לג. ומה ראית. כתב רב"א בכלליו כ"י לדעת התוספות כל דוכתא דאמרינן ומה ראית הוי פירושו אימא איפכא ולרש"י לפעמים הוי פירושו ומאי שנא. עיין הריטב"א פ"ג דשבועות ובתוספות בשבועות דף כ"א ע"ב עכ"ל ועמ"ש התוספות בעירובין דף ל"א ד"ה ומה ראית והביאו הרב יבין שמועה כלל תע"ה ועמ"ש אני בעניי בספר הקטן פתח עינים במסכת ביצה על דף י"ג ע"ב ודוק ולפום ריהטא נראה בחידושי הריטב"א לשבועות שנדפסו מחדש דף צ"ח מהספר דלרש"י ומה ראית תמיד פירושו אימא איפכא ולתוספות יש לפרש ומאי שנא ונתחלפו השיטות לרבינו בצלאל ע"ש ודוק:

36. Letter Vav.34

    לד. והאמר אמורא פלוני. זמנין דמקשה התלמוד והאמר אמורא פלוני ולאו מההוא אמורא קא מקשה אלא ממסקנא דתלמודא דקא מסיק מיד בתר מילתיה דההוא אמורא והלכתא וכו' קא מקשה והא דמייתי מילתיה דההוא אמורא משום דהוא התחיל בההוא פסקא ורישא דמילתא נקט. רבינו בצלאל אשכנזי בכלליו כתיבת יד משם תוספי הרא"ש משם הר"מ פרק חזקת הבתים על ההיא דוהאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני שבדף מ' ע"ב:

37. Letter Zayin.1

    א. זימנין. כי קאמר הש"ס משכחת לה דאינו אלא פעם אחת. כן כתב הרב טורי זהב י"ד סימן רנ"א דין א' ומייתי מהש"ס פרק הכותב דף פ"ה. והרב חידושי הגרשוני בהגהותיו לי"ד שם הוסיף תוספת מרובה על העיקר ראו הביא לנו מכתובות דף כ"ה ע"ב וממסכת בתרא דף קס"ד ע"ב וממסכת מכות דף ה' ע"ב עיין במקומות הנזכרים:

38. Letter Zayin.2

    ב. זריז. הוא מקודם וזהיר בשעתו כן הוכיח הרב יד מלאכי מרש"י בע"ז דף ך' וחולין דף ק"ז והקשה על הרב בית חדש א"ח סימן ר"פ שכתב דזהירות קודם מעשה זהו תורף דבריו בקצור עיין בספרו הנחמד באורך אות רע"ד. ויש להרגיש דאיהו דמייתי מרש"י דחולין אמאי לא מייתי מלשון התלמוד שם בחולין דקאמר בהדיא מ"ט לאו משום דזהיר ולא נגע לא דזריז קדים ומשי ידיה מעיקרא. אלמא לשון הש"ס גופיה קרי בחיל דזהיר בשעת מעשה וזריז קודם וכן משמע קצת פרק כל כתבי דף קי"ח דאמרו אבוך במאי זהיר טפי א"ל בציצית יומא חד סליק בדרגא אפסיק ליה חוטא ולא נחית ולא אתא כמה דלא רמייה עיין שם משמע דזהיר בשעת מעשה וזריז אמרינן בעלמא זריזין מקדימין למצות. והכי אמרינן בנדרים דף ח' שרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה והתם נשבע קודם. ומה שאמרו בשבת דף ך' ושאר דוכתי כהנים זריזין הם דלא אתו לחתוייה כדפירש רש"י שם. הכי קאמר כהנים זריזין הם. ומכ"ש דזהירין בשעתן דלא לחתויי. וההיא דאמרינן בפסחים דף נ' יש זריז ונשכר וכו' התם נמי פירוש מהיר במלאכתו:

39. Letter Zayin.3

    ג. זריזות המשובח. כמ"ש כהנים זריזין הם וכן ב"ד זריזים הם וכיוצא ושבחו רבנן. היינו שזריז להקדים ולעשות הדבר הידוע ומוסכם בכמותו ואיכותו וענינו. אבל להוליד עצה וענין חדש שלא נתברר אז צריך ישוב ומתון לעמוד על נקודת מרכז הענין באמיתות והמהירות ולהקדים טרם זה הוא שטו"ת מלגאו ומלבר. כן כתבתי אני בעוניי בספרי הקטן דברים אחדים בריש דרוש י"ד דף ס"ט לישובא דקראי ומאמרי רז"ל ע"ש באורך. ועתה אנה ה' לידי ספר קרבן מנחה להרב הגדול מהר"י חאגי"ז זלה"ה וראיתי שכתב כן באות רי"ט שש אנכי שכיונתי לדעת גדול:

40. Letter Zayin.4

    ד. זו ואין צריך לומר זו. לא קאמר הש"ס אלא מתוך הדוחק וכדמוכח מדברי התוספות בפסחים דף ט"ל ע"ב ד"ה לא שלוקין וביומא דף פ"ד ע"ב ד"ה מכבין ובקמא דף ק"ה ע"ב ד"ה ושמואל דקשיתנהו לתוספות מאי דקתני זו ואצ"ל זו. וכן ראיתי שכתב בספר הליכות עולם שער ג' פ"ב שכתב וז"ל וזה התירוץ דזו ואין צל"ז אינו מתרץ אלא מדוחק גדול דלא אפשר ליה בלאו הכי עכ"ל וכל זה נעלם מהרב יד אהרן בא"ח סימן שכ"ט עיין בדבריו ודוק. ומ"ש מרן בכללי הגמרא אני בעניי באתי לכלל ישו"ב דברי קדשו בספרי הקטן שער יוסף דף ט' ע"ג ע"ש:

41. Letter Zayin.5

    ה. זו ואין צריך לומר זו. אין לומר כי תני בין בין. כ"כ בהגהת דרישה בי"ד סימן כ"ד והביאו הרב שיירי כנה"ג. ואני בעניי זה שנים רבות שהוקשה לי על כלל זה משילהי ראש השנה דתנן בין בין ומוקי לה בש"ס דקתני זו ואצ"ל זו. ואני אמרתי בחפש"י דהירושלמי מייתי למתניתין דהתם בנסח אחר ולא קתני בין בין והכי גרסי הרי"ף והרא"ש וכן נראה דגריס רש"י וא"כ אין סוגיא זו תיובתא לכלל הנז"ל דאימור דהש"ס הוה גריס במשנה כגירסת הירושלמי והראשונים. ואחר זמן רב מאד נדפס ספר קהלת יעקב לרבין חסידא וראיתי בסימן ק"ד דף קכ"ד שהוקשה לו מסוגית ר"ה ומשמעתא דהוריות וכבר כתבתי בעניותי בקונטריס אחורי תרעא ריש דף קע"א דלק"מ גם מסוגית הוריות ע"ש:

42. Letter Zayin.6

    ו. זו אף זו. לא נאמר בשני תיבות כ"כ התוספות ריש פ"ב דקדושין. ועל דבר זה נבוכים הם באר"ש אחרוני זמנינו וגם מדורות שלפנינו כמו שתראה בספרי הקטן שער יוסף באיזה מקומות כי איש איש ממקומו יצא לטעון על התוספות בזה: ועתה אמת אגיד שבאו לידי תוספות ר"י הזקן כ"י על קדושין ומדבריו מוכח דלא ס"ל האי כללא דעלה דתנן האיש מקדש בו ובשלוחו דפריך הש"ס השתא בשלוחו וכו' ומכח זה כתבו התוספות דלא משני זו אף זו דבשני תיבות לא נאמר. כתב ר"י הזקן בתוספותיו וז"ל אע"ג דאיכא למימר זא"ז קתני כיון דיודע טעם מפרשו עכ"ל וכן כתב הריטב"א בחידושיו. הראת לדעת שני גדולי עולם דסברי דאף בשתי תיבות נאמר זא"ז כמבואר: אחר זמן רב ראיתי להרב החסיד מהר"ר שמואל סירילייו תלמיד מהר"י די ליאון בספר כללי שמואל אשר בסוף ספר תמת ישרים שכתב על דברי התוספות הנזכר דיש לומר דעדיפא מינה קמשני וא"צ לומר לא זו אף זו כמ"ש ר"י הזקן והריטב"א ועוד פירש הסוגיא בדרך יפה דלא היה יכול לתרץ לא זו אף זו ע"ש ויאורו עיניך ועמ"ש לקמן במערכת למ"ד בס"ד: ובכללי רבינו בצלאל כ"י כתב ובחידושי הר"ן ליבמות פ"ק דלא אמרינן זו ואצל"ז אלא בחדא מתניתין עכ"ל והגם שכבר כתבו הרב גופי הלכות אות רכ"ו חזרתי לכתבו דשם כתבו משם הריטב"א ובכללי הרב בצלאל כ"י כתוב הר"ן כמו שהעתקתי:

43. Letter Zayin.7

    ז. זו אף זו וזו ואין צריך לומר זו. אשכחן במשנה אחת כאשר תראה בריש הוריות דמוקי הש"ס למתניתין דהתם בתרוייהו בזו אף זו ובזו ואצל"ז. וכ"כ מרן בכללי הגמרא דף כ"ט (מספר יבין שמועה) וז"ל וכתבו רש"י והתוספות בריש מעילה דאשכחן דתני תנא זו אף זו וזו ואצל"ז (זו) בהדי הדדי ובריש הוריות מעמיד הגמרא רישא בזא"ז וסיפא בזו ואצל"ז עכ"ל וכ"כ מרן בתשובות הישנות לא"ה בסוף שיטת כתובות ע"ש: והוינן בה בספרי הקטן שער יוסף דף ט' דמדברי התוספות שם במעילה משמע איפכא וכ"כ בשיטה מקובצת לכתובות על דף ס"ו ע"א משם התוספות דמעילה והריטב"א פ"ק דיבמות דלא תני תרוייהו כי הדדי. ול"ק על התוספות והריטב"א משמעתא דהוריות דסיפא אינהו נינהו החלוקות דרישא ושאניא היא ועוד הארכתי שם בס"ד ועיין בספר גופי הלכות אות רכ"ו:

44. Letter Zayin.8

    ח. זו דברי רב פלוני אבל וכו'. כתב הרא"ש פרק אלו נערות דבכל דוכתא דאמר הכי היינו זו ולא סבירא ליה והביאו הרב הגדול מהרש"א בספר הבהיר יבין שמועה כלל תקכ"ד ובספר הנחמד הליכות אלי אות שמ"ח ובספר היקר גופי הלכות אות רכ"א ע"ש. ואני הפעוט הוקשה לי דאשכחן דרבי יוחנן אמר על סתם משנה בריש מגילה וריש פרק בני העיר זו דברי וכו' אבל וכו' והוו תרתי דסתרן דממ"ש זו דברי משמע דלא ס"ל ואיהו אמר הלכה כסתם משנה. ושוב ראיתי דעמד בזה הרב המופלא מופת דורני מהר"י בכר דוד בספרו הנהדר דברי אמת בקונטריסים דף מ"ז. ואני בעניי כתבתי קצת בזה בקונטריס אחורי תרעא דף קע"ב ומשם באר"ה:

45. Letter Zayin.9

    ט. זנות. אי שכיח עיין במ"ש גאון עזנו הרב משנה למלך פ"ב מהלכות סוטה דין ח' ופי"ט מהלכות איסורי ביאה דין א'. ועיין מ"ש החכם השלם מהר"י כולי המגיה שם. ומדברי הראשונים ביבמות סוף פרק החולץ מוכח דזנות שכיח ע"ש בחון מהם וחקור בהם:

46. Letter Zayin.10

    יוד. זונה. לפנים בישראל היו קורין לבת יורשת שנשאת לשבט אחר זונה כ"כ רבינו בחיי פרשת מסעי מתרגום יונתן והוא תוספתא הביאה הרב כלי יקר גבי והוא בן אשה זונה דיפתח. ומאי דתהי עלה הרב כלי יקר לק"מ כמו שכתבתי בעניותי בקונטריס צוארי שלל על ההפטרות בהפטרת חקת בס"ד ע"ש באורך. וידידנו אהוב נאמן שמואל בקוראי שמו וה' עמו מהרש"ך נר"ו כה הראני דהרשב"א בתשובותיו ח"ב הנקרא תולדות אדם סימן שס"ג הביא התרגום הלז ע"ש:

47. Letter Zayin.11

    יא. זונין. רש"י במסכת ע"ז דף נ"ה פירש ישראל היה ומהר"ש אידל"ש בחידושי אגדות שם פקפק על זה וכתב אם קבלה נקבל. ויש מי שהביא ראיה לרש"י ויש לדחות כאשר אר"ש בשב"ט פי ותשב בפתח עינים שם בס"ד:

48. Letter Zayin.12

    יב. זקן. בזבחים דף י"ב ע"ב עלה דתנן אמר שמעון בן עזאי מקובלני מפי ע"ב זקן קאמר הש"ס למה לי למתני ע"ב זקן דכלהו בחדא שיטתא קיימי ופירש"י למה לי למתני זקן ליתני זקנים. בחדא בישיבה אחת היו יושבין וכלן היו כאיש אחד. ואחר שנים רבות האיר וזרח ספר הבהיר קהלת יעקב להרב החסיד זלה"ה וראיתי בחלק לשון חכמים אות רכ"ח דמייתי לה מרש"י פ"ג דידים והוא ט"ס. כי רש"י אין בידינו פירוש למשניות זרעים וטהרות וגם רבינו שמשון שם לא כתב מזה כלל. ונראה דהלשון דמייתי הוא מרבינו עובדיא פ"א דזבחים אלא דיש קצת ט"ס. והוא קרוב ללשון רש"י הנזכר:

49. Letter Zayin.13

    יג. זרע אברהם גרים בכלל והנודר מזרע אברהם אסור בגרים. כן כתב הטור בי"ד סימן רי"ז ותמהו הרב בית חדש והרב טורי זהב דלא נמצא מקור לזה ותימה עליהם ועל כמה אחרונים איך נעלם מהם מ"ש הרא"ש בפירושו על משנה זו בפשיטות דאסור בגרים דכתיב כי אב המון גוים נתתיך. וא"כ הטור ז"ל מבית אביו למד שאביו הוא הרא"ש כתבה בהדיא בפירושו הנדפס בש"ס בנדרים בכל דף כידוע ובמקום אחר הארכתי בענין זה בעניותי בס"ד:

50. Letter Zayin.14

    יד. רבי זירא ורבי ירמיה. כתב הרב מעדני מלך פרק כיצד מברכין סימן ל"ה דלא היו בזמן א' והביאו הרב מהר"ש אלגאזי בכללים שבסוף ספר לחם סתרים. ואני תמיה על תרין אריוותא דאורייתא איך נעלם מהם כמה מקומות דמוכח בהדיא דרבי זירא ור' ירמיה היה להם ישיבה אחת בעולם והיו בזמן אחד. ובשם ה' אלהינו נזכיר קצת מקומות בש"ס דמפורש דהיו בזמן אחד כאשר עיניך תראינה מ"ש בנדה דף מ"ב ע"א א"ל ר' ירמיה לרבי זירא בירידה אמאי טמאה וכו'. ופ"ק דשבת דף יו"ד ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא וכו' ובנדה דף כ"ג ע"א בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא וכו' עד כאן הביאו רבי ירמיה לרבי זירא לידי גיחוך ולא גחיך. וכ"כ התוספות בגיטין דף י"א ע"ב וחולין דף י"ג דרבי ירמיה חבירו דרבי זירא. ובפסחים דף מ"ח ע"א אמרוה רבנן קמיה דרבי ירמיה ורבי זירא. ובמציעא דף פ"ה ע"ב א"ל רבי ירמיה לרבי זירא. וברכות דף מ"ח ע"א אמר רבי זירא בעאי מיניה דרב יאודה וכו' א"ל ר' ירמיה שפיר עבדת דלא איבעיא לך וכו' ובכריתות דף טו"ב ע"ב וברכות דף ל' ע"ב ובסנהדרין דף ק' ובראש השנה דף י"ג ע"א ושבת דף ע"א והוריות דף ו' ע"א ומנחות דף פ"א סוף ע"ב בכל הני דוכתי מפורש דהיו רבי זירא ורבי ירמיה בזמן אחד ושקלי וטרו בהדי הדדי. והתימא על הרב מהר"ש אלגאזי דהקשה על הרב מעדני מלך מחולין דף י"ז ושפתיו לו יכלא והניחו יתרם כל הני דוכתי כי רבו. וממ"ש פ"ק דשבת ושאר דוכתי רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא משמע דר' ירמיה היה כתלמיד חבר לר' זירא על דרך שכתבו התוספות בגיטין וחולין שהזכרתי בסמוך. וכן כתבו בהדיא בגיטין דרבי ירמיה היה קטן מרבי זירא: ואחר זמן רב השמש יצא על הארץ מפני הי"ד שנשתלחה היא היד הגדולה לרבין חסידא הרמ"ך בספר הנחמד יד מלאכי וכעיני עבדים אל י"ד אדוניהם נשאתי את עיני ואראה כי באות תקפ"ט השיג"ה יד"ו על הרב מעדני מלך מכמה דוכתי ובכללן אתה מוצא איזה מקומות אשר זכרנו בעניותנו אבל אכתי פשו מאשר רמזנו שלא הביאם הרב נר"ו עיין בדברי קדשו ובמה שכתבנו בעניותנו: ומצאתי לראב"ן בספרו דף נ"א ע"ב שכתב ורבי זירא שמיה רבי זעירא ומרוב חכמה היו קורין לו רבי זירא לשון זר זהב ולא זעירא לשון זעירות וכן פירש רבינו האיי גאון:

51. Letter Zayin.15

    טו. זעירא דמן חבריא. רש"י פירש בחולין דף ל"א זעירא דמן חבריא צעיר הישיבה ול"נ דאושעיא זעירא היה נקרא וכו' ע"ש ובתעניות דף כ"ד פירש רש"י משום דאושעיא אחרינא הוה התם ע"ש וכיוצא אתמר בזהר הקדוש סוף פרשת תצוה נהוראי סבא בגין דנהוראי אחרא אית גבן ע"ש וצריך לדעת דיקראו לגדול רבי אושעיא רבה. ולזה יקראוהו אושעיא סתם והכי עדיף טפי שלא לקרות לזה זעירא דמן חבריא וי"ל דתלמיד רבינו הקדוש היה נקרא רבי אושעיה רבה בדורו. ולזה לא רצו לקרות בו בפרק לגדול שהיה בישיבה אושעיא רבה לכבוד תלמידו של רבינו הקדוש. א"נ רבי הושעיא גדול מזה דהוה התם לא היה כל כך חכם ולא רצו לקרותו רבי אושעיא רבה. א"נ דהגדול מזה כבר כמה שנים הוחזק לקרותו רבי אושעיא סתם ולא רצו להוסיף בשמו אך רבי אושעיא זעירא כי בא תמול שלשום ועדיין לא הוחזק לו שם תכף קראוהו אושעיא זעירא ודוק:

52. Letter Zayin.16

    טז. זרת. הוא אצבע קטנה ומפרשים זרת כמו זערת ומצאתי פירוש מחודש בשיטה מקובצת כתובות דף ה' ע"ב מהש"ס כי זרת היא השניה לקטנה ואצבע קטנה היא קמיצה ע"ש:

53. Letter Zayin.17

    טוב. זרת וגודל הוא שיעור מגלת הגט באורך ורחבו כחצי שיעור זה. פסיקתא זוטרתא לרבינו טוביהו פרשת תצא והביאה הרב דברי אמת בקונטרס דף כ"ב ע"ד ורמז שם בשבת דף ע"ט ובפירש"י:

54. Letter Chet.1

    א. חמשה מקראות שאין להם הכרע. כתב מרן הקדוש בתשובות אבקת רוכל אשר נדפסו חדשות מעתה סוף סימן ד'. וז"ל ומה שתמהת על ההיא דפ"ק דחגיגה ועל ההיא דחמש פסוקים שאין להם הכרע למה לא הכריעו מפיסוק טעמים שכתב עזרא אין זו קושיא דבפסוק טעמי עזרא איכא כמה מילי דאית בהו פלוגתא בין מערבאי למדנחאי ובין בן אשר לבין נפתלי עכ"ל: ואם אמרנו נבא העי"ר אנכי העירותיהו חדא דאמאי לא זכר רבינו שכדבריו כתב הריב"ש בתשובה סימן רפ"ד. ותו לא זכר דהריטב"א בחידושי יומא (דמייתי להו כמה זמני) על דף נ"ב כתב בהא דה' מקראות דהשתא דאיכא פיסוק טעמים נתברר הספק ע"ש והוא שלא כדבריו. והרב יבין שמועה כלל תע"ג מייתי שכ"כ הרא"ש בתוספותיו:

55. Letter Chet.2

    ב. חיישינן. כי קאמר הש"ס זמנין דהוי ודאי. כן כתבו התוספות בגיטין דף מ' וכן כתב הרב באר שבע ריש פרק אלו טרפות עיין בדבריהם ועיין להרב כנסת הגדולה בסוף חלק ארח חיים בכללי התלמוד אות קס"ז ועיין בכללי הגמרא למרן דף ק' ע"ב מספר יבין שמועה ע"ש וביבין שמועה כלל שנ"א:

56. Letter Chet.3

    ג. חכמים עשו חזוק לדבריהם. הרב החסיד בספרו הנחמד יד מלאכי אות רפ"ז הוכיח במישור דחכמים עשו חיזוק אף בדברים שיש להם עיקר מן התורה. ותמה עמ"ש מרן בכ"מ פ"ג דנדרים דמילי דרבנן שיש להם קצת סמך מן התורה לא אתו לזלזולי בהו ואינם צריכים חזוק וכו' ע"ש. והביא דברי התוספות בבתרא דף מ"ט שכתבו דלא עשו חיזוק אלא בדבר שיש לו שרש מהתורה וכו' והאריך בזה ע"ש וכבר קדמו הרב החסיד בספר המשובח ארעא דרבנן מ"ק אות רנ"ו שתמה על מרן מדברי התוספות דבתרא הנזכרים ואסקיה בצ"ע: הן אמת דאי לא אשכחן אלא דברי התוספות דבתרא לית אנחנא חשחין דמרן כתבו לדעת הרמב"ם ומה אכפת אם התוספות סברי איפכא דזה יאמר מרן גברא אגברא קרמית שהוא כתב כן לדעת הרמב"ם אשר כח בו לחלוק על התוספות אמנם הרב יד מלאכי הכריח שזה דעת הרמב"ם הפך מרן ע"ש אך לא נתישבתי בדבר גם אשו"ר ברהטי"ם תוך הי"ד ואגב ארע"א:

57. Letter Chet.4

    ד. חכם ותלמיד חכם. הרב החסיד בספר יד מלאכי אות ר"ץ יד"ו פתוחה הוא המביא דברי הרב מהר"ש הלוי בי"ד סימן ח'. דשם חכם יורה דהוא מורה הוראה ותלמיד חכם הוא תלמיד בשעת לימודו והוא הביא קצת ראיות לזה וכתב דמהרח"ש שם סימן ט' פליג דכלם נכללים בשם תלמיד חכם ובמחלקת היא שנויה ע"ש: ואני בעניי אומר דודאי הא והא איתא ברם עיקר שרשוהי דשם חכם ושם תלמיד חכם היינו כמ"ש מהר"ש הלוי וכאשר הביא הרב יד מלאכי ראיות. וכן יש להוכיח נמי מקדושין דף מ"ט על מנת שאני תלמיד ע"מ שאני חכם. ואמרו שם. אין אומרים כשמעון ן' עזאי ופרק הרואה דף נ"ז אמרו ג' ת"ח בן עזאי וכו' והביאה הרמ"ך. וזה שלא כדברי מהרח"ש דאינו יוצא מגדר חכם אלא שם תלמיד לחוד שהרי קרו לבן עזאי וכו' תלמיד ותלמיד חכם: כל קבל דנא דבר ה' בפי מהרח"ש אמת דחכם נמי בשם ת"ח מיקרי וכאשר הוכיח הוא מהרח"ש ז"ל מדברי הרמב"ם ומסוגית פ"ג דברכות ע"ש. וכן יש להוכיח ממ"ש בקמא דף מ"א ובשאר דוכתי את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים ופירשו רשב"ם פרק ע"פ והתוספות והרשב"א דבחכם מופלג איירי אלמא חכם מופלג בשם תלמיד חכם יכונה. וכן משמע מאותה שאמרו בגיטין דף ס' אחריהם קורין ת"ח הממונים פרנסים על הצבור ופירש"י ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום והיינו לדון ולהורות כמ"ש הרב מנחת יעקב בקונטריס התשובות אשר שם סימן א' והרי דלחכמים מופלגים קרו ת"ח. וא"כ הרי שתי הסברות יש להם עיקר בש"ס ואיך יכונו יחדיו: לכן נראה דעיקר שם חכם ות"ח כדתרגמה הרב מהר"ש הלוי. אלא דגם החכמים לפי רוב הענוה נקראו ת"ח וכן תפסו הש"ס והפוסקים קראו בשמותם של הגדולים ת"ח גם כן ודוק ואחר זמן ראיתי מ"ש הרב החסיד בלשון חכמים אות ר"ס ואות תקכ"ו ע"ש:

58. Letter Chet.5

    ה. חדא ועוד קאמר. כי משני הש"ס הוי דוחק וכ"ש תרי חדא ועוד דאין לאומרו כ"כ מרן בכסף משנה בהלכות סנהדרין פ"ו דין ג' ע"ש ובבית יוסף ח"מ סימן כ"ה: אמנם זה חזיתי להתייר הגדול הרב מהראנ"ח בדרשותיו שאסף ובזרועו יקבץ מכמה דוכתי דיש לומר חדא ועוד הגם דלא נאמר בש"ס ע"ש פרשת בחוקותי ועיין להרב כנסת הגדולה בכלליו הבאים סוף חלק ארח חיים כלל ק"ס קס"א קס"ב קס"ג ע"ש שוב ראיתי להרב החסיד הרמ"ך ביד"ו המלאה שתמה על מרן דאשכחן תרי חדא ועוד בש"ס והאריך בזה אות ער"ה ע"ש ומשם באר"ה:

59. Letter Chet.6

    ו. חלה. אין לה שיעור מהתורה ומד"ס להפריש א' מכ"ד והנחתום אחד ממ"ח והביאו הרב החסיד אל ארצו ארעא דרבנן מ"ק אות רי"ז: ודע דהאידנא נהוג עלמא להפריש דבר מועט על פי דברי הרב המבי"ט בתשובותיו ח"ב סימן מ"ז שכתב דעתה אף לכתחילה אינו מפריש אלא כל שהוא. והביאו הרב פרי חדש בלקוטי י"ד סימן שכ"ב וכן מתבאר מדברי הרמב"ם ריש פ"ג דתרומות שכתב גבי תרומה ובזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה יש לו להפריש כל שהו לכתחילה עכ"ל. וכ"כ הרב מהרימ"ט בח"א סימן פ"ה והרב הגדול מהר"ש גרמיזאן בתשובה כ"י ומז"ה מהר"א אזולאי זלה"ה בהגהותיו כ"י והרב החסיד מהר"א אזכרי בספר חרדים ומטי בה משם מהר"י בי רב זלה"ה. וכן עמא דבר כמ"ש הרב פר"ח. ואחר זמן רב ראיתי בספר חדש שמו עטרת תפארת שתמה על הרב של"ה שכתב דחלה בזה"ז כל שהוא בלי ראיה ודעת שום פוסק בעולם והאריך ע"ש בדף אחרון מקונטריס מסגרת טופח וצר לי המקום שאיני יכול לעמוד בדבריו אבל אינם דברי השל"ה רק מספר חרדים וכבר כתב שם והובא בשל"ה שכך הורו גדולי עולם הרב מהר"י בי רב והרב המבי"ט הלכה למעשה וכן המנהג בא"י וכל זה מפורש בספר חרדים והועתק בשל"ה דף ע"ז ומה לו כי יזעק על השל"ה ואם הרב הנזכר נראה בעיניו איזה חילוק מי ישמע לו נגד גדולי עולם ולעת פנאי בל"נ אעמוד על דבריו: ואולם רבינו האר"י זצ"ל שער המצות פרשת שלח כתב דגם עתה דלשריפה אזלא ידקדקו להוציא א' ממ"ח על דרך האמת ע"ש אבל לא שמיע לן דשום חסיד ומקובל בדורנו נהג כך. וראה בעיניך מה שדקדק רבינו האר"י זצ"ל שיוציאו א' ממ"ח על דרך האמת ומוכח דעל פי הדין א"צ בהוראת רבנן קדישי ודלא כהרב מהר"ר לוי במסגרתו ודוק:

60. Letter Chet.7

    ז. חשבון המועדות שבידינו. הרמב"ם הלכות קדוש החדש פ"ה כתב דבר זה הל"מ הוא שבזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראיה ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין על פי החשבון הזה שאנו מחשבין בו היום עכ"ל. ורבינו חננאל הביאו רבינו בחיי פרשת בא על פסוק החדש הזה האריך להוכיח דהחשבון הזה הוא העיקר מעת אשר נאמר למשה רבינו ע"ה החדש הזה: וחזה הוית להרשב"א בתשובה כ"י כלל ב' סימן י"ח שכתב דהחשבון הל"מ כדברי הרמב"ם ואפילו בזמן הראיה היו מדקדקים שיהא מכוון לחשבון. וסיים וקבלה בידינו שהסדר הזה תקנו הלל בן בנו של רבינו הקדוש אבל לא ידעתי שום מקום לדבר הזה עכ"ל. גם הרמב"ן בספר המצות כתב שהוא מיסוד הנשיא רבינו הלל וכן כתב הריטב"א בחידושי סוכה על דף מ"ג דרבי הלל יסד החשבון הזה וקדש ר"ח ומועדות ועבר שנים עד יבא מורה צדק וכ"כ בספר החינוך פרשת בא ובספר ארחות חיים דף קי"ו. וכן ראיתי שכתב הר"ן בפירוש ההלכות פרק השולח גבי פרוזבול ובחידושיו לסנהדרין על דף י"א כתב וקבלה בידינו מפי הגאונים שרבי הלל בנו של רבי יהודה הנשיא הוא שעשאן מיסוד הרמב"ן ז"ל עכ"ל וקצת יש להרגיש על הרשב"א שכתב דלא ידע איה מקום דבר זה שהרי הרמב"ן כתב שהוא קבלה מהגאונים. גם מ"ש הרשב"א בתשובה הנזכרת הלל בן בנו של רביוו הקדוש לאו דוקא. ועיין בתשובות הרשב"ץ ח"א סימן קל"ה וקל"ו. ובתשובות מהרלנ"ח: והן עתה נדפסו תשובות רבינו מהר"י הלוי ן' מיגש תלמיד הרי"ף זכרם לברכה חדשות מעתה וראיתי בסימן קמ"ו שנשאל וז"ל לאיזו סיבה בטלה היום עדות החדש וכבר מצינו במקומות רבים מהמשנה והתלמוד שעדות החדש היתה אחר החרבן וכו' התקין ריב"ז שיהיו מקבלין וכו' ומהו הדבר שבטלה אחר זה ואם הסיבה דידעינן בקבועא וכו' מ"ט לא נקדש על הראיה ואם הוא בפני הבית נאמר שהמאמרים הנזכרים שהם מורים על עדות החדש היו בלא קדוש. והרב ז"ל אחר שהשיב לשאלת השואל בנתקלקלו הלויים בסוף התשובה כתב וז"ל ומה שחויב בזמן הזה שאין מצטרכין לעשות קדוש על הראיה הוא משום דידעינן בקבועא דירחא לא הוצרכו לקדשו בב"ד הגדול שכבר קדשוהו שמים עכ"ל ודברי השואל ותשובת הרב ז"ל כאשר ירדוף הקור"א הם סתומים. על השואל דנראה שהיה מתעסק בש"ס כמו שהביא ראיות. ובסוף שאלתו על נתקלקלו וכו' היה דור"ש מ"ט בטלה עדות החדש. ויש להרגיש אטו לא ידע דבעי סנהדרין או סמוכים ובטלה סמיכה ואיך יקדשו החדש עתה מבלי סנהדרין או סמוכים. ותו דמביא ראיה מריב"ז שבימיו עדות החדש וגדולה מזו הי"ל להביא שבימי אביי ורבא היו מקדשין ע"פ הראיה כמבואר בראש השנה דף כ"א. ותו מה שצדד דלא היו מקדשין הרי אמרו שם דף כ"ה דאמר רבי לרבי חייא זיל לעין טב וקדשיה ולא נאריך בהערות על השואל. רק נבא העי"ר על תשובת רבינו הרב ז"ל דמלבד שלא הודיעו לשואל דחסריה ליה כמה עיקרים גדולים ניחזי אנן מאי קאמר הרב דטעמא שאין מצריכין לעשות קדוש על הראיה ה"ט דידעינן בקבועא דירחא לא הוצרכו לקדשו בב"ד הגדול והדבר קשה דמאי לא הוצרכו לקדשו בב"ד הגדול לימא דלא מצו דליכא ב"ד הגדול ובטלה סמיכה. ותו דגמר אומר שכבר קדשוהו שמים ומה טענה היא זו הלא הקב"ה מסר הדבר לב"ד אשר תקראו אתם וציוה לקדש החדש וכבר כתב רבינו חננאל רבה דרביה הרי"ף דהחשבון הוא עיקר מעת שנצטוה משה רבינו ע"ה החדש הזה ואפ"ה כתיב אשר תקראו אתם. והא ודאי מדברי רבינו הרב ז"ל מוכח דאין דעתו כמ"ש הרמב"ן דרבי הלל יסד החשבון הזה והוא קדש כל המועדות ור"ח וי"ט עד יבא מורה צדק כמ"ש הריטב"א דהא נ"ט שכבר קדשוהו שמים: ואפשר לומר בדוחק דהוא לא חש למשקל ולמטרי בהדי השואל והשיב בקצרה. וכונת דבריו היינו דכבר הוה פשיטא ליה דזו הל"מ דכי איכא סנהדרין קובעין על פי הראיה וכי ליכא סנהדרין קובעין על פי החשבון הזה כמ"ש תלמידו הרמב"ם וז"ש דמה שאין מצריכין לעשות קדוש עפ"י הראיה הוא משום דידעינן בקבועא דירחא כלומר דכך ציונו ה' שנתנהג על פי החשבון ולא הוצרכו לקדשו בב"ד כלומר שב"ד הגדול כשהיה מצוי יהיו הם מקדשין כל החדשים עד יבא מורה צדק. וה"ט שכבר קדשוהו שמים דהל"מ היא שנתנהג על פי החשבון זה נראה אגב ריהטא משום יתובי דעתא בתשובת רבינו הרב ז"ל ודבריו סתומים וקיצר את הרחב. ואולי שהשואל לא היה בר הכי להאריך ולהסביר לו הדברים וקדם וסלקו בדברות שתים. ובמה שרמזנו דלקדש החדש בעי סמוכים או סנהדרין איכא פלוגתא דרבוואתא כמו שתראה בתשובות אש"ל אלוני מורה הרב מהר"ר לוי ן' חביב בקונטריס הסמיכה ועמ"ש הרב חוות יאיר בתשובה סימן קצ"ב אות נ"ה: וסוגיית ר"ה דף כ"א שזכרנו לעיל דמוכח מינה בהדיא דבימי רבא היו מקדשין על פי הראיה הויא תיובתא כלפי סאני דהר"ן והריטב"א ומהרש"ל בדין אי מערבין על תנאי בי"ט והגהות מיימוניות ריש הלכות מגילה דאשתמיט להו סוגיא הנזכר דעד רבא היו מקדשין עפ"י הראיה הפך דבריהם. והדבר מפורש בדברי הרמב"ם ריש פ"ה דקדוש החדש שכתב וז"ל ומאימתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון הזה מסוף חכמי הגמרא בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע אבל בימי חכמי המשנה וכן בימי חכמי הגמרא עד ימי אביי ורבא על קביעות ארץ ישראל היו סומכין עכ"ל ועיין בספר יסוד עולם להרב תוכ"ן הרבה מהר"ר יצחק הישראלי חיבור קדמון מזמן הרא"ש ונדפס מקרוב במאמר הרביעי פרק הששי ע"ש באורך:

61. Letter Chet.8

    ח. חצי הדבר אם הוא ככלו. יש סוגיות מתחלפות לכאורה והתוספות האריכו בזה והביאו כמה סוגיות ודרשות כגון דפליגי אי שה אפילו מקצת שה ומקצת כסף ככסף וכיוצא עיין מנחות דף י"א ע"ב ובבכורות דף ג' ע"א ועמ"ש הריטב"א בחידושיו למציעא דף צ"ו ד"ה ונשאל לא' מהם ומשם באר"ה ועמ"ש הרב שבות יעקב ח"א סימן ל"ו:

62. Letter Chet.9

    ט. חיסור בשכחת התנא אנו תולים אבל לא חילוף. הרב באר שבע בסוטה דף ס"ה ע"ב. הרב המגיד פ"י מהלכות זכיה דין י' כתב אין לנו ליחס הטעות להאומר הראשון בין לאו להן שאינו מצוי לטעות כך לכך אמרינן דטעה בפרעון שהוא לאב ונקטיה ליתומים:

63. Letter Chet.10

    יוד. חיישינן לתקלה לשהות מידי דאסורא זמן י"ב חדש. מרן בי"ד סימן נ"ז דין ך' פסק דאם רבים הם הנדרסים אסור להשהותם י"ב חדש כדי שלא יבא לידי תקלה. והרב פרי חדש ס"ק נ"ב כתב דעיקר הדין לחוש לתקלה אפילו באחד. והרב מהר"י עייאש בספר לחם יהודה דף ס"ב עמד על דברי הרב פרי חדש הנזכרים והביא כמה ענינים ומסיק דיש חילוקים בזה ע"ש ובספר בית יעקב סימן קנ"ה:

64. Letter Chet.11

    יא. חסורי מחסרא. מדברי ספר הקדוש קנה הנדפס מחדש דף פ"א ע"ג מבואר דחסורי מחסרא בכונה קיצר הלשון רבינו הקדוש מהמשנה שלפניו וכל מקום שקיצר רבינו הקדוש את המשנה ואין התלמוד יכול לתרצה חוזרים האמוראים חסורי מחסרא כלומר מחוסרת המשנה משלפניה וכו' והבאתי דבריו בקונטריס פתח עינים מציעא על דף ל"ג ע"ש:

65. Letter Chet.12

    יב. חסורי מחסרא. כתבו התוספות בברכות דף ט"ו דאין בשום מקום דקאמר חסורי מחסרא ולאוקומה אליבא דחד תנא ע"ש. והרב מהרש"א בחידושי הלכות הרגיש על זה ממאי דאמרינן בסוף פרק הכותב כלה רשב"ג וחסורי מחסרא וכו' ע"ש ואני בעניי הרגשתי מעין דוגמא דאמרינן בכתובות דף יו"ד כלה רשב"ג וחסורי מחסרא. ויש ליישב:

66. Letter Chet.13

    יג. חופה. יש גדולים שסברו דחופה מדרבנן וארוסה מותרת דבר תורה אך מדרבנן אסורה עד שתכנס לחופה. אך הראב"ד והרשב"א והריטב"א סוברים דחופה דאורייתא כמתבאר ממ"ש רבינו בצלאל בשיטה מקובצת לכתובות על דף ז' מהש"ס ד"ה בברכת ארוסין מאי מברך והוא דף ל"ח ע"ב מהספר דפוס קושטנדינא ע"ש באורך: ועיני ראו להרב הגדול בדורו מהר"י רוזאניס בספרו הנורא משנה למלך פ"י מהלכות אשות שכתב וז"ל נסתפקתי אי בעינן שיהיו קדושין קודמין לחופה אבל אם קדמה החופה אף שאח"כ קידש לא מהניא החופה הקודמת להחשיבה כנשואה או דילמא כל שהיה שם חופה וקדושין הרי היא כנשואה ולכאורה הצד הא' נראה יותר אך ראיתי להרמב"ן בחידושיו אהא דאיבעיא לן פ"ק דקדושין דף יו"ד תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נ"מ לכ"ג דקני בתולה בביאה והקשה דלו יהי דתחילת ביאה קונה הא קי"ל פרק הבא על יבמתו דבתר נשואין אזלינן ואסור לכנסה דהו"ל בעולת עצמו ותירץ דמיירי כשכנסה לחופה בלא קדושין וקדשה בביאה דכיון שקנאה בביאה נעשית כאשתו לכל דבר והיא נשואה גמורה בתחילת ביאה וכ"כ הריטב"א ש"מ דחופה הקודמת לקדושין מהני. ובתשובת משאת בנימין סימן תשעים כתב דחופה קודם קדושין לא קנה כלום. ומלבד דנראה שלא ראה דברי הרמב"ן שכתבנו גם הראיה שהביא מריש קדושין אינה ראיה דהתם לא מעטו אלא דחופה לא חשיבא כקדושין ולאפוקי מדרב הונא אבל דחופה קודם קדושין ואח"כ קידש חופה קונה לכל דבר ובספר בית שמואל סימן ס"ג הביא דברי הרב הללו ולא ערער בהם עכ"ל הרב ז"ל קצת בקיצור: ומה שכתב דנראה דהרב משאת בנימין לא ראה דברי הרמב"ן אני בעניי אומר דמאחר דחדושי קדושין להרמב"ן אפילו בזמן הרב משנה למלך המה בכתובי"ם ולא נדפסו ודאי לא ראם הרב משאת בנימין. וגם חידושי הריטב"א שהיו בדפוס בימי הרב משאת בנימין אפשר שלא נתפשטו בימיו. אמנם קשיא טובא על הראיה שהביא מריש קדושין שאינה ראיה כלל כמ"ש הרב משנה למלך ומילתא דפשיטא טובא: ואפשר דהרב משאת בנימין כל מעייניו כלפי מי שנהג ליחד קודם קדושין והוו סברי דביחוד זה קנאה ועל זה כתב וז"ל היחוד הזה שקודם חופה וקודם קידושין אינו אלא כיחוד אשה פנויה ולא קני כלום דהא אפילו חופה קודם קדושין לא קני כלום כדאמרינן בריש קדושין וכו' ע"ש וכונתו דחופה בלי קדושין לא קניא כדאמרינן לאפוקי מדרב הונא וא"כ ודאי יחוד זה לא קני בלא חופה ובלא קדושין ודלא כמי שנהג ביחוד זה קודם קדושין וחופה דסבר דיחוד זה לבד קני. ולא חש הרב לפרש דנימא דכי היכי דחופה קודם קדושין מהניא כשמקדשה אח"כ והו"ל כאשתו וה"ה נימא דיחוד זה ואח"כ חופה וקדושין קני. משום דכבר כתב דהו"ל כיחוד פנויה ולא דמי לחופה וגם סיים דיחוד זה אסור כיחוד פנויה וא"כ מהיכא תיתי דיחוד זה לטובה מצטרף עם קדושין שמקדשה אח"כ ויקנה כמו חופה ואח"כ קדושין ולא הוצרך הרב משאת בנימין לפרש והרי הוא כמבוא"ר: וכן נראה קצת שהבין הרב בית שמואל שהזכירו הרב מש"ל שם סימן ס"ג שכתב וז"ל ובתשובת משאת בנימין וכו' ויחוד שאמרנו היינו אחר הקדושין אבל קודם הקדושין לא מהני דקי"ל חופה בלא קדושין אינו קונה גם אסור להתיחד עמה עיין שם בתשובות מ"ב עכ"ל עין רואה דבמקום מ"ש הרב מ"ב חופה קודם קדושין כתב חופה בלא קדושין נראה שהבין בדברי הרב משאת בנימין כמ"ש ותכל תלונת הרב משנה למלך מעליהם: ואל זה אביט להרב שער המלך שהאריך על דברי הרב משנה למלך ודחה ראיתו מדברי הרמב"ן וסיעתיה דמעולם לא כתבו ז"ל דכנסה לחופה בלא קדושין וקדשה בביאה דחשיבא מיד נשואה אלא משום דאע"ג דכנסה לחופה קודם קדושין מ"מ בשעה שמקדשה בביאה הרי באותה שעה היא מסורה לחופה וחופה וקדושין באים כאחד וכמ"ש הר"ן פרק המדיר וכן דקדק הרשב"א פ"ק דקדושין שכתב גבי כהן גדול ובעלה בחופה לשם קדושין לומר דוקא אם מסורה לחופה בשעה שקדשה אמנם בנדון הרב משאת בנימין דבשעת קדושין אין כאן חופה לא מהני כלל זהו תורף דבריו בקצור נמרץ הלא בספרתו נפלאות מתורתו: ואני בעניי אומר דמכל דברי הרב שער המלך משמע דהרב משנה למלך חולק בדינו של הרב משאת בנימין. לדעתי הקצרה אין הדבר כן שאני אומר דהרב מש"ל אזיל ומודה בנדון הרב משאת בנימין ולא עלתה על דעת הרב מש"ל לומר דיחוד קודם קדושין מהני לקנות האלמנה דודאי הוא כמו יחוד פנויה ואסור ולא דמי לחופה ואח"כ קדושין כמ"ש בסמוך. וכל תלונת הרב מש"ל על הרב מ"ב דמשמע ליה מדבריו דבעינן קדושין קודם חופה. ותו דהרב שע"ה כשדחה ראית הרב מש"ל לא הו"ל לסיים בנדון הרב מ"ב. והול"ל דאם כנסה לחופה ולא קדש ואח"כ בלי חופה קידש בכסף דאינה כנשואה. ואז היה הדבר מכוון כל קבל שדחה ראיתו שהדין הפך הרב מש"ל ואמאי קפץ לנדון חרב מ"ב: ולעיקר דחייתו יש לומר דנראה מדברי הרמב"ן דכנסה לחופה ואח"כ קדש בביאה הגם שלא היה בזמן החופה שפיר דמי. וכי תימא דגם אם היה שלא בחופה כיון שהיה ביחוד ובא עליה הו"ל חופה וקדושין בבת אחת א"כ אמאי הזכיר הרמב"ן חופה כלל הו"ל לשנויי בקצרה דידוע דהרמב"ן דייק טובא בלישניה כמ"ש גאוני ספרד ולימא וי"ל דהגם דלא הוה חופה היחוד לביאה בביתו לשם קדושין הו"ל קדושין וחופה בבת אחת כי הדדי כמ"ש הר"ן ואי תחילת ביאה קונה הו"ל נשואה. אלא מוכח מהרמב"ן דאף קדושין שלא בשעת חופה. החופה הקודמת מהניא כמ"ש הרב משנה למלך. ודברי הרשב"א דדייק הרב שע"ה יש לדחות דלרוחא נקט הכי ודינו של הרב מש"ל קיים וצדיק דינו: ואחזה אנכי להרב משאת בנימין בסימן הנזכר שכתב וז"ל אמנם אותן שנהגו ליחד אחר החופה צ"ל אי יחוד בלא ביאה סגי הנה המרדכי פרק משילין כתב ור"מ פסק דצריך לבוא עליה מבע"י לכן נוהגים ליחדם אחר ברכת חתנים כי אלמנה אין לה חופה ונמצא דאינה נקנית וכו' אלא בביאה וכו' אבל התוספות פ"ק דיומא כתבו דיחוד בלא ביאה קונה וכו' וכן נראה דעת מהר"ם בתשב"ץ סימן תנ"ד וכו' דיחוד בלא ביאה סגי וכו' ודעת הרא"ש הכי משמע שכתב. פ"ק דכתובות אמרו בירושלמי א"ר מני הדא אמרה אלין דכנסין ארמלן בע"ש צריכין למכנס מבע"י שלא יהא נראה כקונה קנין בשבת לפי שאלמנה אין לה חופה ובשעת יחוד של ביאה הוא זוכה במציאתה ובמעשה ידיה הלכך צריך להתיחד עמה וכעין זה כתב הטור וכו' משמע דביחוד לשם נשואין סגי אף בלא ביאה מדכתבו סתם וכו' ואפשר דגם המרדכי לא פליג אכל הנך רבוואתא וז"ש לכן נוהגים ליחד ומשמע שהמנהג ביחוד לבד עכ"ל בקצור נמרץ: ויש לעמוד בדברי הרב איך העלים עין דהמרדכי כתב זה בשם רבינו מאיר וידוע דהוא מהר"ם מרטנבורק ומדוע לא הקשה דברי מהר"ם אהדדי מ"ש המרדכי בשם מהר"ם עם מה שכתוב בתשב"ץ שהוא ממהר"ם. ותו נעלם מהרב ז"ל כי תוספות יומא הם ממהר"ם כנודע ובכל התשובה חשיב תוספות ביומא ומהר"ם לתרי. וכן אחר דברי התוספות דיומא כתב וכן נראה דעת מהר"ם. ומכל לשונו נראה דנעלם מהרב ז"ל דתוספות דיומא הם ממהר"ם. ומעתה מ"ש בסוף בפירוש דברי המרדכי כדי דלא לפלוג אכל הנך רבוואתא דמ"ש לכן נוהגים ליחד דהמנהג ביחוד לבד והוא מסתפק בזה ולא כתב כן אלא לרווחא דמילתא כנראה מדבריו. לפי האמור הדבר מוכרח דהמרדכי בשם מהר"ם אמרה ויקשה דידיה אדידיה דתוספות יומא והתשב"ץ הם הפך מ"ש המרדכי בשם מהר"ם וצריך לדחוק ולפרש כמ"ש: ומה שהביא מהרא"ש וכתב דמן הסתם יחוד לחוד קאמר אף כי לא פורש. נעלם ממנו דבפירושא אתמר מפה קדוש הרא"ש בתשובותיו כלל ל"ה סימן ה' דחשיב היחוד כביאה והרי היא כאשתו ע"ש ותשובה הזו נעלמה גם כן מהרב בית חדש שרצה לפרש מ"ש הטור דבאלמנה צריך ביאה ועמ"ש הרב קרבן העדה בתוספותיו ריש כתובות ומשם באר"ה דנעלם מהאחרונים תשובת הרא"ש הנזכר ודוק כי קצרתי: ואחרי כתבי ראיתי להרב פרח מטה אהרן ח"א סימן קי"ד שכתב דצ"ל דמ"ש המרדכי פרק משילין כונתו דסגי ביחוד דהרי המרדכי כתבו משם מהר"ם והתשב"ץ ממהר"ם הכי ס"ל ע"ש והיינו כמו שכתבתי בעניותי. וגם מהרב ז"ל נעלם שתוספות יומא הם ממהר"ם וגם ממנו נעלמה תשובת הרא"ש הנזכרת ודוק כי קצרתי: וראיתי להרב שבות יעקב בח"א סימן ס"ז דרמי ומקשה בחזקת היד על התוספות והרא"ש וסיעתם דמנ"ל דחופה באלמנה אינה קונה דלא יש רמז בש"ס והירושלמי דקאמר אלין ארמלן וכו' היינו משום דסבר דאסור לבעול בתולה בשבת משום חובל ומשו"ה קאמר אלין ארמלן דלא יקדשו ולא יכנסו בליל שבת דהו"ל כקונה בשבת. ויגיד עליו רעו דבירושלמי פ"ק דכתובות קאמר הכי לבתולה נמי דלא יכנוס בשבת אלא מבע"י והאריך הרב בזה וכתב דהרצה דבריו לפני גדולים ואמרו יישר. ואני בעניי אומר דהתוספות והרא"ש וסיעתם גדולי עולם טעמן ונימוקן עמם דודאי באלמנה ליכא חיבת חופה דדעתה אביאה משא"כ בתולה. ותו לא רצו הגדולים לפרש בירושלמי כפירוש הרב שבות יעקב דאי הכי מאי אתא לאשמועינן רבי מונא אלין ארמלן וכו' והרי משנה שלימה כאן שנה רבי אין מקדשין בי"ט ק"ו בשבת ולירושלמי טעמא שאין קונין בשבת כמ"ש הוא ז"ל ואמאי הוצרך רבי מונא ללמד דין זה והא משנה היא זו ואם רצה ללמד טעם המשנה דפרק משילין דקתני אין מקדשין הו"ל לקבוע דבריו בפירוש אין מקדשין ולא לעשות מימרא בפ"ע. גם למאן דגריס בירושלמי אלין דכנסן ארמלן בע"ש לא סליק פירוש הרב שבות יעקב כמבואר. ותו דמריהטא דלישנא דרבי מונא דאמר אלין דכנסין ארמלן צריך למכנס מבע"י משמע דהיה מנהג דכנסין ארמלן ואתא לומר דצריך למכנס מבע"י ומשמע דלא היו זהירין בזה ובא ללמד דצריך למכנס מבע"י ובשלמא לפירושי גדולי המפרשים דהיו מקדשין ועושין חופה בע"ש ובא רבי מונא לומר דצריכי להתיחד מבע"י דחיבת חופה אינה קונה באלמנה. א"ש דזאת לפנים הני דכנסין ארמלן לא ידעו זה. אך לפי פירוש הרב שבות יעקב לא א"ש דזו משנה אין מקדשין בי"ט וק"ו בשבת ואיך היו עושין הפך המשנה פשוטה לפניה אבל לפירושן של ראשונים ניחא כמדובר: ויהי אחר הדברים האלה והמה בכתובי"ם מצאתי תשובת הריב"ש סימן קל"ה שנשאל על הירושלמי הלז דאמר אלין דכנסין ארמלן וכו' מה הפרש בין בתולה לאלמנה לענין קנין בשבת והשיב הרב ז"ל איברא שאין הפרש בין בתולה לאלמנה לענין קנין אבל הבתולה לא היתה נשאת בזמנם בע"ש כי מ"ש בריש כתובות דבדוכתא דב"ד קביעי בכל יום אשה נשאת בכל יום ביארו המז"ל חוץ מע"ש לפי שאין בית דין בשבת ואיכא משום אקרורי דעתא וכו' עכ"ל. עין רואה דמפרש הריב"ש כהרב שבות יעקב ואשתמיטיתיה להרב שבות יעקב ולגדולים שהרצה דבריו לפניהם תשובת הריב"ש הלזו דמפרש הירושלמי כדתרגמה הרב שבות יעקב כותיה ולא מטעמיה כמו שנבאר: ובראש אמי"ר כי חזינא תשובת הריב"ש היה לבי מהסס למען דעת מאי טעמיה דהריב"ש דמפרש הירושלמי הכי כי האף אמנם נימא דתוספות יומא שבידינו הם ממהר"ם ולא נגלו להריב"ש אלא תוספות שאנץ שהם תוספות ישנים שבידינו ומשו"ה לא שלטו מאור עיניו בתוספות יומא בפירוש הירושלמי אמנם כמה זמני מייתי מהרא"ש ופ"ק דכתובות בפסקי הרא"ש מפורש הירושלמי הלז. ואם אמרנו נבא העי"ר אנכי העירותיהו דהשתא דאתי להכי אמאי לא פירש דנקט ארמלן דסבר הירושלמי דאסור לבא על הבתולה בשבת משום חבורה וכמו שהוכיח הרב שבות יעקב מהירושלמי. ובתשובות הריב"ש הנזכר יש הגהה בדפוס וז"ל אמר שמואל עוד יש לומר דלמכנס היינו ליחד ואלמנה דוקא אבל בתולה חיבת חופתה קונה ובלא יחוד עכ"ל וכמדומני כי הגהה זו היא מהרב מהר"ש חאקן הלוי שהוא הדפיס תשובות הריב"ש כידוע והוא בר פלוגתיה דמהר"י בי רב ומהר"י טאייטצק וק"ק אמאי אמרה מדנפשיה ולא כתב שזהו פירוש התוספות והרא"ש: וזה חזיתי להרדב"ז בתשובותיו הנדפסות מחדש בפיורד"א סימן תצ"ו שהביא הירושלמי דאמר אלין דכנסן ארמלן הנזכר וכתב עלה וז"ל ודייקי רבוואתא ארמלן דוקא משום דלית להו חיבת חופה אבל אלמנה חיבת חופה קונה אבל לריב"ש שאלו וכו' והשיב וכו' ונראה שדעתו ז"ל שאין חיבת חופה קונה אלא יחוד וכ"כ הרמב"ם עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד עמה ויפרישנה לו ויחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נשואין בכל מקום וכו' ע"ש עיניך לנכח יביטו דהרדב"ז גלה סודו של הריב"ש דסבר דחופה היינו יחוד אף בבתולה. וא"כ הוכרח לפרש הכי הירושלמי לשיטתו. ורצה לפרש דרבי מונא אמר דינו לכ"ע בין למ"ד דבתולה אסור לבא עליה בשבת בין למאן דשרי ומשו"ה יהיב טעמא דאקרורי דעתא ובהכי נתישבו ההערות הנזכרות שנתעוררנו על הריב"ש. אחר זמן ראיתי תשובת הרדב"ז דפוס ויניציא סימן קכ"א ע"ש ודוק: וראיתי להרב מהר"א ישראל בספר אמרות טהורות בא"ה סימן כ"ו שהביא ראיה מהירושלמי הזה למה שנשאל הרב פרח מטה אהרן בראשון סימן ל"ה אם מקדשין בלילה ופשיט דמקדשין וכתב הרב מהר"א ישראל דהר"י אור זרוע מסתפק. ובסדר הגט למהר"י מינץ הביא ראיה מפ"ק דקדושין והיא מדף ח' ואינה ראיה דשאניא היא דהתחיל למנות מבעוד יום אמנם יש ראיה מהירושלמי דאמאי נקט דמכנסן ארמלן בע"ש אפילו בחול יכנס מבע"י דאלמנה אין חופה קונה אלא יחוד ביאה וכי היכי דאין מקדשין בלילה דאין קונין בלילה ה"נ אין יחוד אלמנה קונה בלילה אלא ודאי דקדושי בלילה שפיר ומשו"ה מהני יחוד אלמנה בחול בלילה עכ"ל בקצור: ומה שדחה לראית הגהת סדר הגט להרב מהר"י מינץ מקדושין דף ח' אפילו לדבריו שהיא דחיה. אשתמטיתיה סוגית פ"ק דקדושין דף י"א דאמרו כגון דקדיש בליליא וזוהי ראית הגהה הנזכרת דהוא כתב סתם פ"ק דקדושין. ועוד נעלם ממנו תשובת הרב מהר"ם די בוטון סימן י"ג דמייתי הני בי תרי בפ"ק וגם יתר האחרונים המדברים בזה. ועוד נעלם ממנו דברי הרמב"ם בעשירי מהלכות אשות דכתב בפשיטות דמקדשין בלילה. והראיה מהירושלמי הלז יש לדחות דזהו גמר הדבר וכמו שאמר בש"ס חופה גומרת וה"ה יחוד באלמנה אחר קדושין הוי גמר הענין ודוקא בשבת אסיר ולא בחול אף אי הדין דאין מקדשין בלילה דשאני קדושין דדמו לתחילת דין ואין ראיה מהירושלמי ברם אין זה צריך ראיה כמבואר: חוזרנו על הראשונות דינו של הרב מש"ל דאם היה החופה ואח"כ קדושין מהני. וכן כתב הרדב"ז בתשובותיו דפוס ויניציא סימן שב"ע דכך דעתו דאין הסדר מעכב אך כתב דצריך להתישב. וכן הסכים הרב שער אפרים סימן קט"ו והביא ראיה מפרק המדיר והרב שער המלך דחה ראיתו והמעיין יראה דאינה דחיה גמורה: ומצאתי בספר קצור שבלי הלקט ח"ב סימן פ"ב כ"י שכתב וז"ל ע"י חופה וקדושין פירוש קדושין שהם קודמין לחופה ומשום דזמנין אדם מקדש בברכת נשואין דקדים הכנסת חופה לקדושין תקנו חופה וקדושין והכנסת חופה הוא שמסרוה לחתן בשחרית קודם הברכה עכ"ל ומזה משמע כדין הרב מש"ל ואין ראיה מפירושי הגדולים שהביא רבינו בצלאל בשיטה מקובצת פ"ק דכתובות גבי ברכת ארוסין שלא פירשו כהרב שבלי הלקט דטעמייהו דלא ה"ל לסדר נסח הברכה משום דזמנין קדמה החופה. והו"ל לסדר נסח הברכה כמו שהוא סדר הנכון קדושין וחופה דע"י קדושין היא ארוסה וע"י חופה היא נשואה. ומשו"ה לא פירשו כהרב שבלי הלקט. אמנם לענין דינא אזלי ומודו לדין הרב מש"ל דאין הסדר מעכב כדבר האמור ודוק. שוב ראיתי להמרדכי פ"ק דכתובות סימן קל"ב שפירש כהרב שבלי הלקט והביאו הגהות אשרי ומשמע כדין הרב מש"ל:

67. Letter Chet.14

    יד. רבי חנינא בן דוסא. ראיתי להרב יעב"ץ בספר עץ אבות פ"ג משנה ט' שכתב משם הרב כפתור ופרח פרק מ"ד דף ת"ט שר' דוסא בן הרכינס היה אביו של ר' חנינא וכתב עליו כמדומה שטעות הוא בידו שרחב"ד היה בזמן הבית כמ"ש בריש מדרש חזית ורבי דוסא בן הרכינס היה בזמן רבי עקיבא וכו' כמ"ש פ"ק דיבמות זהו תורף דבריו ומה שהביא מפ"ק דיבמות אינה ראיה דשם קאמר על מדוכה זו ישב חגי והרמב"ם סבר כפשטן של דברים שהוא ראה חגי. ובסדר הדורות דף פ"ז ע"ד כתב מסתפק ר"ח אם הוא בן דוסא בן הרכינס ע"ש:

68. Letter Chet.15

    טו. חכמים עשו חיזוק לדבריהם וכו'. לא אמרינן אלא במקום שפירשו כן בפירוש אבל כשאינו מפורש אנן לא אמרינן הכי כן כתב הרב הגאון בעל חוות יאיר סימן ט'. ועיין בחוט השני דף פ"א ע"ש. ולפי הרשום בדעתי אין כל האחרונים מסכימים בזה ועיין בשו"ת מקור ברוך סימן ח"ן:

69. Letter Chet.16

    טז. חלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא. אסורין מן התורה והאוכל אותם כאוכל חצי שיעור ומכין אותו מכת מרדות הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ג דין ו' וזה כמ"ש מרן בכ"מ פ"ב דשחיטה דין ג' דלעולם אימא לך חשב"ע מיתסרי מדאורייתא ומ"ש שאינו ענוש אלא מכת מרדות היינו מפני שלא נאמר בהם לאו עכ"ל דהרי הכא נמי כתב הרמב"ם דחלב טמא וביצי עוף טמא אסירי מן התורה ומכין מכת מרדות. ויש לחלק. ומיהו מכאן קשה עמ"ש הר"ן ריש פ"ד דכתובות דמכת מרדות דמכין עד שתצא נפשו ה"ט דחומר בד"ס מד"ת דהרי הכא אסור מן התורה וכתב הרמב"ם דמכין מכת מרדות. וכיוצא בזה הקשה הרב החסיד בגו ארע"א אות שצ"ט להר"ן מפ"ב דמעשר שני דין ו'. ולפום רהטא אפשר לישב להר"ן דכונת הר"ן אעיקרא דתקנת מכת מרדות דתקון למילי דרבנן מ"מ עד שתצא נפשו היינו טעמא דחומר בד"ס מד"ת דעיקר מכת מרדות אאיסורי דרבנן תקון אלא דהשתא דתקון מכת מרדות אדרבנן גם העובר על איסור תורה דלית ביה לאו תקון מ"מ ולא ראו לחלק ביניהם. ואחר כמה שנים נדפס ארעא דרבנן ועפרות זהב להרב המפורסם מהר"י עייאש ומידי עוברי ראיתי שהאריך בזה ע"ש על אות שצ"ט:

70. Letter Chet.17

    טוב. חול המועד. אי מלאכה אסיר ביה מדאוריתא ספרין פתיחו. ועמ"ש רבינו מהר"א ממיץ בספר יראים סימן קי"ג. ומ"ש הרמב"ן בספר הלקוטות שנדפס חדש ממש בריש דף כ"ב מהספר יעויי"ש. והרשב"ץ בתשובות ח"ב סימן ר"י כתב דהסכמת גדולי הפוסקים שאין איסור מלאכת חול המועד אלא מדרבנן. עיין בפנים לקמן בסוף מערכת מ"ם מה שכתבתי ורמזתי שם בס"ד:

71. Letter Chet.18

    חי. חצי שעור באיסורין דרבנן. כבר הרב החסיד רב"ה בארע"א אות ר"ס כתב בזה ועמש"ל בקונטריס זה במערכת ב' אות מ"ו. וראיתי במכתב להרב המופלא כמהר"ח ב"ד אבואלעפיא זלה"ה שכתב דהרב מטה יוסף ח"ב סימן י"ח ס"ק ט' אשתמיטיתיה דברי התוספות דחולין דף ל"ד ע"ב ד"ה והשלישי. ועמ"ש בספר בני דוד הלכות שביתת עשור והרב המושלם מהר"ר יעקב שאול בספר הבהיר קול יעקב בחידושים דף נ"ח ע"ג ע"ש ודוק:

72. Letter Chet.19

    יט. חצי שעור. אם נשבע שיאכל פחות מכזית נבלה שבועה חלה עליו דחצי שעור אינו מושבע עליו מהר סיני כמתבאר מדברי הרמב"ם ומרן כסף משנה פ"ה דשבועות. וחמות"י ראיתי או"ר יציב"א בארע"א מ"ב אות ע"ב שכתב על זה וז"ל ומכאן תשובה מוצאת למה שראיתי להרשב"ץ בתשובה ח"א סימן קמ"א שתמה על הרמב"ם שכתב בספר המצות שרש א' דכל אסורי סופרים הם בכלל לא תסור והעובר על דבריהם עובר על לאו זה דבר תורה ותמה כפי זה אמאי שבועה חלה על דבר שהוא מדבריהם והלא הוא מושבע ועומד על לאו של דבריהם דבר תורה ולפי מה שנתבאר אין מקום תימה על הרמב"ם דאף דדבריהם בכלל לא תסור ואיסורא איכא דבר תורה מ"מ אינו מושבע ועומד מהר סיני ואמטו להכי שבועה חלה עלייהו דומיא דחצי שעור דאסור מדאוריתא ושבועה חלה דאינו מושבע עליו מהר סיני עכ"ל: ולי ההדיוט אין הנדון דומה לראיה דבשלמא חצי שעור שפיר מצי למימר דאינו מושבע מה"ס דכי נשבע היה על גופי תורה ולא עלה על לב חצי שעור. אמנם הכא לא תסור הוא מצוה מתרי"ג כמו שמנאה הרמב"ם בספר המצות לאוין שי"ב וכ"כ בריש הלכות ממרים ולא רבו עליה וא"כ ישראל דנשבעו לקיים תרי"ג מצות בכלל ופרט נשבעו על לא תסור. ופירוש לא תסור מכל אשר יגידו רבנן בגזרותיהם וסייגיהם ותקנותיהם ונמצאו שנשבעו על כל לאוין מדבריהם ועל זה הקשה הרשב"ץ דאיך שבועה חלה עליו: אמנם אפשר ליישב קושית הרשב"ץ דיש לחלק בין היכא שנשבעו לקיים מצות דאוריתא בפרטות וגם ידעוה בשם לאותה מצוה דאוריתא וכן לכל אחד מתרי"ג. להיכא דהשבועה היתה בכללות ולא ידעוה כגון לא תסור דנשבעו לקיים כל אשר יגזרו ב"ד בכל דור ודור שזהו בכללות וגם לא ידעו הגזרות והסייגים והתקנות שיגזרו רז"ל בכל דור כטוב בעיניהם. ובכי האי גונא לא מיקרי מושבע ועומד מה"ס כיון דהיה בכללות וגם לא ידעו אותם הגזרות שעתידים לגזור ולכן שבועה חלה עליו (עבר"י א"ח קכ"ד): ומה שהקשה הרב א"ד על הרב ש"ך סימן רל"ט עפ"י הקדמה זו לכאורה דברי הרב ש"ך קשים מחמת הדין עצמו דקאי ביה. ודעת מרן נראה כמ"ש הרלנ"ח שם סימן ק"ג למסקנא והוא כמו פשר דבר וכן הסכים הרב כנה"ג ע"ש באורך. ואחר זמן ראיתי מ"ש הרב מהר"י עייאש במ"ב על אות ט' והיא אות ה' שלו שתמה על קושית הרב ארעא דרבנן הנזכרת על הש"ך הנזכר והרואה יראה שקושית הרב א"ד קושיא ולא העלה מזור כי יתן את רוחו המעיין יבין ודוק כי קצרתי ועיין בתשובות רבינו מהר"י ן' מיגש שנדפסו מחדש סימן קמ"ח ודוק: ואעיקרא דמילתא הרב לב שמח והרב קנאת סופרים כתבו דאין כונת הרמב"ם כמו שהבין הרמב"ן דדעת הרמב"ם הוא דאינו עובר על לא תסור אלא הממרה דבריהם כזקן ממרא וכיוצא בו וכמ"ש לפנים לקמן מערכת למ"ד אות טו"ב ע"ש. ובמונח זה תירצו מה שהקשה הרמב"ן וקושית הרשב"ץ על הרמב"ם בזהר הרקיע ע"ש באורך:

73. Letter Chet.20

    כ. חינוך לקטן במצות. אם הוא חיוב לאביו דוקא או לאמו ג"כ או לאחר איכא פלוגתא דרבוואתא כמבואר בתוספות שאנץ והם תוספות ישנים דיומא שבידינו וע"ש בשילהי יומא ותשובות מהר"ם בר ברוך קובץ קטן סימן ק"ק והרב תרומת הדשן סימן צ"ד ועמ"ש האחרונים ומה שכתבתי אני בעניי עבר"י ומחב"ר א"ח סימן שמ"ג בס"ד:

74. Letter Chet.21

    כא. חגיגת ארבעה עשר. פלוגתא אי הוי דאוריתא וכבר כתב כן רב"ה בארע"א מהדורא קמא סוף אות רס"ב ומהדורא בתרא אות פ"ו ועמ"ש הרמב"ם פרק עשירי מהלכות קרבן פסח דין י"ב והרב מלכי בקדש בביאורו להלכות ק"פ האריך מאד בזה ע"ש דף ע"ז. ואני בעניי כתבתי קצת בזה בהגהותי בס"ד ע"ש:

75. Letter Chet.22

    כב. חזותא אי מילתא היא. בעיא דלא איפשיטא פרק הגוזל קמא ובדרבנן לקולא ובדאוריתא לחומרא ועיין הר"ן בתשובה סימן ע' עכ"ד הרב א"ד אות רל"ו ועמ"ש הרב פר"ח סימן ק"ב ומ"ש לישב דברי תשובת הר"ן הרב גדול הדור מהר"ח אבואלעפיא זלה"ה בספר הבהיר עץ חיים בלשונות דף ח' ע"ב ועמ"ש הרב בני יעקב בתשובות סימן ג' ע"ד הר"ן והפר"ח באריכות:

76. Letter Chet.23

    כג. חצי שעור אבר מן החי אי שרי להושיט לבן נח. נסתפק בזה הרב פרי מגדים בחלק משבצות זהב סימן ס"ב ס"ק א' והדר פשטה דהוי פלוגתא דרבוואתא דהרמב"ם פ"ט מהלכות מלכים סבר דבן נח חייב בכל שהוא שלא ניתנו שעורים אלא לישראל וא"כ אסור להושיט חצי שעור לבן נח. אבל התוספות בחולין דף ל"ג ע"א ד"ה אחד מוכח דסברי דלבן נח בעי כזית ע"ש באורך: ודע דבתרגום המיוחס ליונתן פרשת וישב כתוב דהשבטים הוו תלשין מן אודניא ומן דנביא ופירש הרב מהר"ם ן' חביב כמ"ש הרמב"ם פ"ה דמ"א דאבר שאין בו עצם כיון דפירש כזית חייב וזו סברת יוסף והשבטים ס"ל כהרמב"ן דבעי עד שיפרוש האבר כבריתו זהת"ד ושמעתי מהרב מהר"ם בן מרגי זלה"ה שהקשה ממ"נ אי דינם כב"נ חייביז בכל שהוא ואי דינם כישראל חייבים משום טריפה כמ"ש הרמב"ם:

77. Letter Chet.24

    כד. חמץ בפסח במשהו. הרב החסיד כתבו בגו ארעא אות ר"ך והוסיף לכתבו בתוספת דרבנן אות קל"ד וחמץ נוקשה לדעת הרב תרומת הדשן בפסקים וכתבים סימן קפ"ו שהוא במשהו אך הרב מג"א סימן תמ"ז חלק עליו וסבר דהוי בששים ע"ש ובאחרונים:

78. Letter Chet.25

    כה. חציצה בלח לא מיקרי חציצה. זבחים דף ל"ה ועיין במשנה למלך פ"ב מהלכות יוה"כ שכתב דעלה ונסתפג שמא יהיו המים חוצצין בין בגדיו לבשר וצריך להתישב בטעם זה דהא בהדיא אמרינן דאין חציצה בלח עכ"ל הרב החסיד במענה לשון חכמים אות רנ"ה בקצור: ואני ההדיוט זה לי כשלשים שנה ששמעתי מקשים קושיא זו על הרב מש"ל אז אמרתי בעניותי דכונת הרב מש"ל אינו משום חציצה כמ"ש הרב הנזכר משמו שמא היו המים חוצצין דודאי אין חציצה בלח. אך הכא ה"ט דבעינן שהבגדים יהיו על בשרו ממש ולכן צריך ליזהר ברוח שלא תכנס הרוח בין בשרו לבגדו והיינו משום דהבגד יהיה על בשרו ממש ומשו"ה גם המים יגרמו שלא יהיה הבגד על בשרו ממש וראה בעיניך שהרב מש"ל ברישא דחייש לנימא או עפרורית נקט לשון חציצה. ואה"כ כי יהיב טעמא על המים קאמר שלא יהיו המים מבדילים בין הבגד לבשר ודבריו בדקדוק דבסוף לא אתי מטעם חציצה. והארכתי קצת בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ז"ך בתחלתו ומשם באר"ה:

79. Letter Chet.26

    כו. חבירו. אם יאמרו לאדם חבירו בעד רבו כגון שיאמר לאדם חבירך והוא רבו אין צריך למחות למי שקראו לרבו חברו וראיה מפ"ק דביצה דאמרו לר' אליעזר כבר נמנו חביריך עליו והתירוהו כן כתב הרב בית חדש בי"ד סימן רמ"ב. ולי ההדיוט נראה דמהתלמוד שמעינן תרתי דאם איש את רעהו הם המדברים ואחד אמר לרעהו והזכיר רבו בלשון חבירו אין השומע מחויב למחות ולומר אינו חבירי אלא רבי. וגם יש ללמוד דאם תלמיד מדבר עם רבו ומזכיר לו רבה דרביה אין לומר לו רבך אלא חבירך וזה הוא תלמוד ערוך בראש השנה דף ל"א דאמרו שם כיון דתלמידיה הוא לאו ארח ארעא למימר לרביה רבך. וכן כתב בספר החסידים סימן ט"ו ע"ש: וממוצא דבר יש ללמוד הדין הראשון דאם מזכיר לרעהו רבו בלשון חבירו א"צ למחות דאי אמרת דצריך למחות ולומר הוא רבי ואינו חבירי א"כ רבי אליעזר היה לו לומר כך כשא"ל נמנו עליו חביריך לאו חבירי אלא רבותי דנהי דתלמידיו משום כבודו אמרו חביריך. מ"מ הוא לכבוד רבותיו הי"ל לומר לא כי אלא הם רבותי ומדשתק ש"מ דאין צריך למחות והגם דיש לדחות כאשר המעיין עיניו רואות מ"מ הולך ביושרו אזיל ומודה. ומיהו נראה דכשאינו רבו אלא ישב באחיו ידבר ובין רעהו יזהר לומר רבך למי שהוא רבו דחבריה דהגם דתנן וכבוד חבירך כמורא רבך זהו במה שנוגע לכבוד חבירו בעצמו לא למעט כבוד רביה דחבריה ודוק:

80. Letter Chet.27

    זך. חלפתא. אביו של רבי יוסי סתם וכמ"ש רש"י בשבת דף קט"ו ובקמא דף ע' ורשב"ם בתרא דף נ"ו ורש"י במעילה דף י"ז ושאר דוכתי וכן נראה מהש"ס. וראיתי להרב הגדול מהר"ש אלגאזי בהליכות אלי אות ע"ה על דברי רש"י בקמא דף ע' שכתב חלפתא אביו של רבי יוסי שכיוין לשלול דלא הוי אבא חלפתא התנא דמייתי במציעא דף צ"ד עכ"ד. ויותר צודק פירוש זה בדברי רש"י בשבת דף קט"ו וספ"ד דמעילה דשם לא תפס בתיבת חלפתא כמו בקמא אלא כתב שם אבא חלפתא אביו של רבי יוסי ע"ש. וקצת נראה מדברי הרב מהרש"א הנזכר דאביו של רבי יוסי לא נקרא אבא חלפתא אלא רבי יוסי בנו קורהו אבי חלפתא. ולכאורה מסוטה דף ל"ד דקתני א"ר יהודה אבא חלפתא ורבי אלעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים וכו' מוכח דקורא לאביו של רבי יוסי אבא חלפתא דהני תנאי הם חביריו של אביו של רבי יוסי: וזה חזיתי להרב החסיד במענה לשון חכמים אות ק"ט שהקשה דאיך ר' יוסי קרא לאביו בשמו אבא חלפתא וכו' ע"ש ונעלם ממנו מ"ש רש"י פרק חלק והביאו מור"ם בהגה סימן רמ"ב דהא דאסור לקרות לרבו בשמו היינו שמו לבד אבל מותר לומר מורי פלוני. והוא מקרא מלא אדוני משה כלאם. וכן הדין באביו דאם אומר אבי פלוני שרי וכ"כ המפרשים:

81. Letter Chet.28

    כח. חזקת שליח עושה שליחותו. עמ"ש הרב החסיד בארעיה אות רכ"ה ועיין מ"ש אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף י"ד סימן של"א ועמ"ש הגאון מהר"ר יחזקאל נר"ו בשו"ת נודע ביהודה אה"ע סימן ב', ומה שהאריך בדברי גאון עזנו הרב משנה למלך פ"ד דבכורות:

82. Letter Chet.29

    כט. חלוצה לכהן. דרבנן וקרא אסמכתא כמ"ש ביבמות דף כ"ד הן לו הובא בגו ארע"א אות רל"ט ועמ"ש אני בעניי בפרט זה בספר הקטן ברכי יוסף אבן העזר סימן ו' אות [ב]:

83. Letter Chet.30

    ל. חסורי מחסרא. כתב רב"א בכלליו כ"י כשאומר חסורי מחסרא יותר נח לו להכניס בחסרון נושא אחר שלם עם גזרתו ולא להכניס בחסרון נושא א' בלבד ותהיה הגזרה חוזרת על הנושא הכתוב ועל הנושא החסר דלא הוה משתבש כלי האי דלחסר פלגא דבבא. מהרשב"א בר"פ הספינה וז"ל על ההיא דתניא ספינה נקנית במשיכה ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר ובגמרא עלה אותיות מאן דכר שמיהו חסורי מחסרא והכי קתני ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה איכא למידק אמאי מחסרינן לה לבריתא כולי האי דכלה בריתא לא תני בה מסירה לא בדרבי נתן ולא בת"ק אלא משיכה ואמאי לא קאמר הכי קתני ספינה ואותיות במשיכה נ"ל דמדקתני בדת"ק ספינה במשיכה ולא תנא אותיות בהדה אע"ג דמחסרינן לה משמע ליה דאחרינא דלאו בדינא דספינתא הוא דחסר מינה מאן דשבשה ותני לה ולא תנא אלא חדא בבא מיניהו דאלו תרוייהו בחד דינא איתנהו ותנא בחד בבא כרך ותנא להו לא הוה משתבש כולי האי דלחסר פלגא דבבא ולפיכך אוקמא בדינא אחרינא עכ"ל הרשב"א ז"ל:

84. Letter Chet.31

    לא. רבי חנינה ורב הלכה כמי. פלוגתא דרבוואתא וכבר האריך בזה הרב החסיד בספר הבהיר יד מלאכי אות תקנ"ז ובראשית מאמר הביא מספר המכריע סימן נ"ה שכתב בשם רבינו חננאל וקי"ל כר' חנינא דרב לגבי ר' חנינא תלמיד הוה וכן מצא להרמב"ן בחידושי גטין שנדפסו מחדש שכתב גם הוא כן בשם רבינו חננאל ואע"ג דאחר זה כתב בשם רבינו שמואל בן חפני גאון שבעל מתיבות כתב דכל רב ורבי חנינה הלכה כרב הרי כתב עליה ולא ידענא טעמיה עכ"ל ויש להעיר דאמאי יצא לחפש"י וטרח למצוא בספר המכריע ואחר זה מצא להרמב"ן בחידושיו שנדפסו מחדש והלא הכל כתוב בחידושי הרשב"א לגטין את שגלויים לנו בקומתן ובצביונן לעיני כל ישראל משנת הרפ"ג שם פרק התקבל. ושם בחידושי הרשב"א מפורש דרב שמואל בן חפני הוא דאמר דכל רב ורבי חנינה הלכה כרב. ואינם דברי בעל מתיבות כאשר חשב הרב יד מלאכי. ומ"ש בחידושי הרמב"ן וקאמר דכל רב ורבי חנינה כונתו דרב שמואל בן חפני קאמר. ומעתה מה שכתבתי אני בעניי בקונטריס שם הגדולים ח"א דף נ"ד סוף ע"א דרב שמואל בן חפני לא כתב משם בעל מתיבות רק הם דברי הרמב"ן דאיהו מייתי משם בעל מתיבות ע"ש הן עתה לפי דברי הרשב"א בחידושיו קרוב לשמוע דרב שמואל בן חפני מר ניהו הוא דאמר ובעל מתיבות הכי ס"ל כאשר יראה הרואה. וכפ"ז בעל מתיבות קדם לרב שמואל בן חפני והיה מן הגאונים. וגם עתה ראיתי בספר הזכות סוף דף מ"ה שכתב הרמב"ן ושוב חפשתי בדברי הגאונים ומצאתי לבעל המתיבות שכתב וכו' וסיים קרובים דברי הגאון לדברינו ע"ש: והנה הרב יד מלאכי תפס במושלם דרבי חנינא רביה דרב והוכיח מהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג והרא"ש דהכי ס"ל מכח ההיא דפרק יום הכפורים דפריך מרב דאזל תליסר מעלי יומא דכפורי אצל ר' חנינא ומשני רב שאני ונראה דהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג והרא"ש גרסי רבו שאני וא"כ רבי חנינא רביה דרב והאריך בזה ע"ש באורך וברחב. ויש להרגיש אמאי לא זכר תניא דמסייע ליה דברי הרשב"ץ ח"ג סוף סימן קל"ה ע"ש. והר"ן בסוף חידושי נדה על דף ס"ט כתב דבמסכת יומא מוכח דר' חנינא רביה דרב הוה ע"ש: ומאי דהרב תלי זייניה בההיא דיומא וגזר אומר שהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג והרא"ש גרסי רבו שאני וסברי דרבי חנינא רביה דרב. עם האדון הסליחה דאינה ראיה דיש לומר דהני רבוואתא גם הם גרסי רב שאני והכונה שהיה מחמיר על עצמו כדפירש רש"י רק דמהבריתא דנקטה חבירו משמע להו דרבו לא וכמ"ש האחרונים וכאשר כתבתי בעניותי בספר הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן רו"ת ע"ש באורך. ומדקדוק דברי רבינו חננאל דמייתו רבינו ישעיה והרמב"ן והרשב"א והריטב"א דקאמר דרב לגבי רבי חנינא תלמיד הוה משמע דרב לא היה תלמיד רבי חנינא כלל רק כונתו דלגבי רבי חנינא היה בערך תלמיד וזה פשוט:

85. Letter Chet.32

    לב. חשד. מצינו מדאוריתא. הרב מהרד"ך בית י"ז. חדר ט' י'. ובעניני חשד עיין בשו"ת הרב מהר"א ן' חיים ח"ב סימן מ"א וסימן ע'. ובריש ספר בני דוד:

86. Letter Tet.1

    א. טעמיה דהך תניא. כי קאמר בירושלמי כתבתי בעניותי בספר הקטן שער יוסף דף מ' ע"ד דקפיד לומר דהך תניא ללמדנו דאיכא אחריתי דפליג. והרב החסיד הרמ"ך בשפלנו זכר לנו ביד"ו המלאה והרחבה אות אצ"ר ופתח אוצרו ישלח עזרו מדברי הר"ן שכתב מעין דוגמא עיין בדברי קדשו:

87. Letter Tet.2

    ב. טעמייהו דב"ש אתא לאשמועינן. עמ"ש הרב חזון נחום פ"ב דאהלות משנה ג' ועמ"ש הרב חסיד שבכהונה בספרו הבהיר יד מלאכי אות רצ"ג ואנא נפשאי אגב רהטאי עמדתי בזה באורך וישבתי קושית מרן בכללי הגמרא דף ך' כפי דעתי הקצרה ושם אתן את דודי אגב ארחאי על יד היאו"ר כמו שכתבתי בעניותי בספרי הקטן פתח עינים שם באהלות דף צ"א ע"א וע"ב בס"ד. ואחר זמן נזדמן לידי ספר באר יעקב וראיתי להרב ז"ל בכלליו כלל ל"ח דף קמ"א האריך הרחיב בענין זה ישלח דברו בכמה דוכתי קבצם כעמיר גורנה ומאי דשפר קדמיה לחלק בין קודם בת קול לאחר בת קול כיוצא בזה כתב מורינו הרב בחזון נחום ולא הונח לי ההדיוט כמ"ש בפתח עינים שם ומידי עוברי על הבאר ראיתי דיש לדקדק בדבריו כאשר המעיין עיניו יחזו:

88. Letter Tet.3

    ג. טובייאנא דחכימי. קרי רב עליה דרבי אלעזר בכתובות דף מ' וכתב רבינו בצלאל שם בשיטה מקובצת דף ק"ג ע"א מהספר דר' עקיבא היה להם במקום משה רבינו ע"ה לפי שכבר היתה תורה שבע"פ משתכחת מישראל עד שבא הוא ושנאה והיינו דקרי רב עליה דרבי אלעזר טובייאנא דחכימי לפי שאמר כרבי עקיבא וכיון דהסכים לדעת רבו רבי עקיבא שפיר קרי עליה טוביאנא דחכימי עכ"ד ויצטרף לזה מ"ש במנחות דף כ"ט דמשה רבינו ע"ה בראותו תקף חכמת רבי עקיבא תשש כחו עד ששמע שאמר הלכה למשה מסיני ואמר להקב"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי ומה גם לפי חכמי המדע דרבי עקיבא כ"ל יקר ראתה עינו. א"כ מי שאמר כרבי עקיבא שפיר נאה לקרותו טוביאנא דחכימי: ועל דרך זה אפשר דהיתה כונת שמואל דקרי לרב רבי עקיבא לגירסת רבינו ישעיה בקדושין דף מ"ד כלומר דרב הרביץ תורה כרבי עקיבא ובקי בנסתרות ונגלות על דרך רבי עקיבא ומה גם אם רב הוא רבי אבא המוזכר בזהר הקדוש כמ"ש הרמ"ע והבאתיו לעיל במערכת האל"ף בסייעתא דשמיא: ואשמע אחד קדוש הרב יד מלאכי אות רצ"ד שהקשה על דברי הרב בצלאל הנזכר מגיטין דף כ"ו וכריתות דף י"ג דקרי רב על רבי אלעזר טוביאנא דחכימי ולא הוזכר שם רבי עקיבא. ולק"מ דכיון דידע רב דרבי אלעזר זמנין טובא קאי בשיטת רבו רבי עקיבא כדאמרינן בזבחים דף צ"ג ודף ק"י דרבי אלעזר בשיטת רבו רבי עקיבא אמטו להכי קרי עליה טוביאנא דחכימי אף שבפרט ההוא לא נזכר רבי עקיבא. ואדרבא טפי ניחא כי קרי רב על רבי אלעזר טוביאנא דחכימי כשלא נזכר באותו דבר ר' עקיבא דרב זריז ונזכ"ר דרבי אלעזר ברוח מבינתו מסכים הולך עם ר' עקיבא בענינים אחרים שדיבר רבי עקיבא. וא"כ הכא נמי טעם זקנים טעמו ונימוקו עמו וגדלה חכמתו ודוק:

89. Letter Tet.4

    ד. טרדא לענין אכילת קדשים. כתב רש"י ביומא דף י"ד דאסור מדכתיב למשחה ונסתפק הרב משנה למלך ספ"ג דאבל אם הוא דאוריתא או דרבנן. הן לו הובא יציבא בארע"א אות רפ"ה: ודע דהתוספות חלוקים על רש"י וסברי דמשום טרדא אינו אסור באכילת קדשים כמ"ש הריטב"א שם בחידושיו בשמם וכן הוא בתוספות ישנים שם וכן כתב הגאון מהר"ר צבי אשכנזי בתשובתו סימן קנ"ז מדעתו ע"ש. ומדברי הריטב"א בחידושיו שם משמע קצת דלדעת רש"י הוא איסור תורה ע"ש ועמ"ש עמית בתורה הרב שיח יצחק בשיטתו ע"ש:

90. Letter Tet.5

    ה. טבילת כלים הנלקחים מן הגוים. כתב הרמב"ם פי"ז מהלכות מאכלות אסורות דחיובן מד"ס עכ"ל הרב ארעא דרבנן אות רפ"ד. ודעת רוב הפוסקים שהוא מדאוריתא וכן הוא דעת מרן בש"ע סימן ק"כ וכמו שביאר הרב פרי חדש שם סימן ק"ך ס"ק ן' ע"ש באורך:

91. Letter Tet.6

    ו. טעות סופר. מה שלא נכתב אמרינן טעות סופר כמ"ש אחריות ט"ס. אבל מ"ש קנין בצואת ש"מ לא אמרינן ט"ס. הרב מהר"ם איסרלאס בעל המפה בתשובותיו סימן מ"ח. ומדברי מרן שם בתשובה נראה להפך. והרב מהר"ם חאגי"ז בספר שתי הלחם סימן א' הביא ראיה לסברת מרן ע"ש:

92. Letter Tet.7

    ז. טבילת בעלי קריין. דאוריתא לתרומה וקדשים ואתא עזרא ותקן לדברי תורה וכתבו התוספות דמאי דאמרינן גבי בנייהו דתבר גזיזי דברדא וטבל ההיא לאכול בטהרה. כ"כ הרב ארעא דרבנן אות צ"ד במהדורא בתרא והרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו הקשה על רש"י שפירש דבניהו טבל לקריו לעסוק בתורה והרי עדיין לא נתקנה תקנה זו דעזרא תקנה ותירץ דמחמיר על עצמו היה בתורת חסידות א"נ דבניהו גזר ולא קבלו ממנו עד דאתא עזרא ותקן וקבלו ממנו כההיא דמשני פ"ק [דשבת] דהלל ושמאי גזרו ולא קבלו מינייהו ואתו תלמידייהו גזור וקבלו מינייהו עכ"ל ולי ההדיוט תירוץ שני אינו מחוור דאי בימי בניהו היתה תקנה זו לא מבנייהו היתה כי אם מדוד הע"ה או שלמה הע"ה כי במקום מלך אדיר ראש הסנהדרין במה כחו של בנייהו לתקן ולגזור מדעתו ואם דוד הע"ה או שלמה הע"ה גזור ודאי היו מקבלים. והעיקר כתירוץ ראשון דמתורת חסידות עבד כי השב"ח השבי"ח הכתוב לבניהו בכמה מעלות וגם זו בכלל דלא היה חייב לטבול ולא עוד אלא דתבר גזיזי וכו': וראיתי תרגום דברי הימים בדפוס ושם נאמר דדחקת רגליה על חרדונא דמית ונחית למי השלוח ותבר גזיזי דברדא וסליק ותנא ספרא דבי רב וכו'. אלמא לפי התרגום לאו משום קרי טבל:

93. Letter Tet.8

    ח. טומאה הותרה בצבור. כתב הרמב"ם פ"ד דהלכות ביאת מקדש דדחויה בטומאת מת אבל לא בטומאת זבין והקשה הרב החסיד בארעא דרבנן מהדורא בתרא אות ק' משם רבני קושטנדינא עמ"ש התוספות בתעניות דף י"ז ד"ה בעינן שהקשו והלא בלא יין נמי אסורים דטמאי מתים הם ותירצו דטומאה הותרה בצבור והוא תימה דאכתי אסור בעבודה משום זבין: והרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו כתב תמהתי על קושיא זו דאי משום טומאת זיבה אפשר דעיילי וטבלי כדאמרינן התם בגמרא דבפרועי ראש לא גזרו דאפשר דמספר ועייל והתוספות לא הקשו אלא מטומאת מת דלא סגי בטבילה לחודה דבעי הזאת שלישי ושביעי עכ"ל ולכאורה לא ידענא איך נחה דעתו דעת עליון בזה דאע"ג דיכול לטבול בעינן הערב שמש. וטבול יום ששמש עד שלא העריב שמשו הוא במיתה כמ"ש הרמב"ם פ"ד מהלכות ביאת מקדש. ואם נפשך לומר אודי לי מיהת דהוי מחוסר כפרה עד שיביא קרבנותיו ואם עבד עבודתו פסולה כמ"ש הרמב"ם שם והראב"ד בהשגות סבר דחייב מיתה ע"ש ובכ"מ. וא"כ מה מועיל לו הטבילה. ואין לומר דהתוספות ס"ל דטומאת זבין נמי דחויה בצבור דדברי הרמב"ם הם תלמוד ערוך בפסחים ריש דף ס"ז ושאר דוכתי. ותו דעל הש"ס קשיא דגם אי לא שתו יין אינם יכולים לעבוד משום זבין וצ"י:

94. Letter Tet.9

    ט. טיגון בשר בחלב. יש קצת אחרונים שסברו דאינו אסור מדאוריתא ואני בעניותי כתבתי באורך בזה והבאתי דברי האחרונים והעליתי דהוא אסור מדאוריתא ועמ"ש הרב החסיד במענה לשון בלשון חכמים אות רס"ב ועיין במ"ש הרב פרי חדש בי"ד סימן פ"ז והבאתיו בספר הקטן מחב"ר שם באות י"ד יעויין שם באריכות בסייעתא דשמיא:

95. Letter Tet.10

    י. טריפה אינה חיה. ראיתי להרב מהר"ש אלגאזי בספר הליכות אלי אות תשמ"ח שמצא כתוב בשם ספר הארוך דהיינו בטרפות הבא אחר שנולדה הבהמה אבל בטרפות הנולד עמה הגם שהיא טריפה ואסורה מ"מ תוכל לחיות כמה שנים והקשה הרב ז"ל דהתוספות פ"ק דע"ז דף ז' ד"ה ודילמא נתקשו ואע"ג דחיה לאחר מכאן כמה שנים וכן רש"י פרק ר' ישמעאל הקשה קושית התוספות ותירץ דסבר הכא כמ"ד טריפה חיה ואימא דאפילו למ"ד אינה חיה ה"פ ודילמא נח גופיה טריפה הוה פירוש בטרפות הנולד עמו דיכול לחיות כמה שנים ולפיכך חי ועוד האריך הרב ע"ש: ומשתכל הוית להרב כנסת הגדולה בי"ד סימן נ"ז הגהת הטור אות מ"ו ובתשובות הרב ז"ל הנדפסות מחדש בי"ד סימן ז"ך שעמד בענין זה וז"ל ושמעתי אומרים דהא דטריפה אינה חיה יותר מי"ב חדש היינו דוקא בטרפות הבא לה אחר שנולדה הבהמה אבל בטרפות הנולד עמה יכולה לחיות כמה שנים ואין נראה כן ממקומות רבים בתלמוד ושוב מצאתי בספר הליכות אלי וכו' וצ"ע וכו' ואיברא דהיא קושיא עצומה ונ"ל להליץ וכו' דס"ל דאע"ג דבטרפות הנולד עמו יכול לחיות מ"מ אינה יולדת וכו' אם זכר הוא אינו מוליד וכו' הפן השני דס"ל דלמ"ד דטריפה שנולד הטרפות עמה יכולה לחיות כמה שנים ה"ה שיולדת ואם הוא זכר מוליד דהא בהא תליא אם יכול לחיות מוליד ואם אינו יכול לחיות אינו מוליד וכן נראה מדברי התוספות וכיון שכן לא מצינן לפרושי כי מקשינן ודילמא נח גופיה טריפה ומעיקרא הוה מתחילת בריתו דא"כ קושיא זו נופלת גם כן למ"ד טריפה אינה יולדת דמה תירץ דטריפה מלהחיות זרע נפקא ודילמא נח גופיה טריפה מתחילת בריתו ואע"ג דכתיב אתך בדומין לך עדיין יכולה ללדת ולא ממעטינן לה מלהחיות זרע דהא יכולה לחיות זרע אעפ"י שהיא טריפה כיון שנולדה הטרפות עמו ומסוגית הגמרא מוכח דהאי קושיא ודילמא נח גופיה טריפה לא קאי אלא למ"ד טריפה יולדת וכו' ועי"ל דהסוגיא אי אפשר להתפרש אלא בטריפה שאחר לידה ולא בטרפות שקודם לידה וכו' ודילמא נח גופיה טריפה כלומר ולא נפקא מאתך ולא מלהחיות זרע ואצטריך מכל החי למעוטי טריפה ואי כי פריך נח גופיה טריפה היינו מעיקרא היכי בעי למימר דמכל החי ממעט טריפה דמעיקרא כיון דיכולה לחיות והוי מכל החי עכ"ל: וממדב"ר קדמו"ת נבא העי"ר על הרב כנה"ג דכל הפוסקים כמאן דמנח בכיסתיה דמו מדוע הן קדם אמר מפי השמועה עד שמצא בהליכות אלי שכתב שמצא כתוב משם ספר הארוך. ועד אחרון לא הור"ה גבר איה מקום סברא זו. והרואה יראה שכן כתב באיסור והיתר הארוך סימן מ"ט אות ב' וכן מוכח מדברי הרשב"א בתשובה ח"א סימן צ"ח. וכ"כ הרב מהר"א הלוי בספר גן המלך סימן קמ"א ע"ש: עתה אקום להתבונן בהני תלת מילי דמשנ"י הרב ז"ל לקושיית הרב מהרש"א בספר הליכות אלי ואען ואומר דקושית הרב מהרש"א כך היא דהנה השתא קיימינן בש"ס למ"ד טריפה יולדת ויליף מאתך וע"ז הקשה ודילמא נח וכו' ובהא קשיא להו לרש"י ותוספות דהא נח חיה שני טובא ואינו טריפה וקושיתם במונח דאף דטריפה יולדת אינה חיה ועלה שפיר קמותיב הרב מהרש"א דהכי פריך ודילמא נח טריפה מטרפות שנולד עמו וחי. וכונתו דכי היכי דלמ"ד טריפה אינה חיה ואינה יולדת אמרינן דבטרפות שנולד עמו חי ה"ה נימא דלמ"ד טריפה יולדת אף דסברי השתא התוספות דלדידיה נמי טריפה אינה חיה מ"מ בטרפות שנולד עמו חי. וע"פ זה נסתר"ה דרכו הראשון דחיה ואינה יולדת דהא השתא קאי הש"ס למ"ד טריפה יולדת ומכ"ש טריפה דמעיקרא יולדת ואלו הם דברים פשוטים: גם אשו"ר הפן השני שתירץ הרב כנה"ג ולי הדל יש להשיב על מה שתירץ דהא בהא תליא דאם טריפה יולדת היא חיה ואם אינה יולדת אינה חיה וא"כ קשיא למ"ד אינה יולדת נמי ודילמא נח טריפה מעיקרא ואע"ג דכתיב אתך יכולה ללדת ולא אימעיט מלהחיות זרע וכו' דהרי כבר כתבנו דכי מקשו התוספות דהא נח חי הרבה הוא למאי דס"ד דאף דטריפה יולדת אינה חיה ועל זה הקשה מהרש"א דאימא דקושיא ודילמא נח טריפה היינו טרפות שאינו מחודש רק נולד עמו למ"ד שהוא חי ומתוך הקושיא מוכח דטריפה שנתחדשה אינה חיה ולחכי פריך דלימא דה"פ נח טריפה דמעיקרא וא"כ מוכח בהדיא דלא תליא לידה בחיות וכפ"ז אמר רב הנח"ה שובר"ת וחלף הלך תירוצו. ותו אפילו כפי דבריו מאי קמשני אימא דכי פריך ודילמא נח טריפה קושיא זו חיילא בכולל בין למ"ד טריפה יולדת בין למ"ד אינה יולדת. ותו דמ"ד דטריפה מלחיות זרע נפקא דטריפה אינה יולדת לא דריש אתך בדומין לך כמ"ש התוספות שם דף ו' ע"א ד"ה והשתא ע"ש ולא שייכא קושית ודילמא נח גופיה טריפה ושפיר קאמר דטריפה מלהחיות זרע נפקא. ותו לדבריו נהי דמתרץ דהתוספות לא פירשו ודילמא נח גופיה טריפה שנולד עמה דמהש"ס מוכח דלא פריך אלא למ"ד יולדת וכו'. וסוף סוף תקשי על הש"ס אמאי לא פריך על מ"ד אינה יולדת קושיא זו ודילמא נח טריפה דמעיקרא בטרפות שנולד עמה ומאי קאמר דמלהחיות זרע נפיק טריפה וכקושית הרב: ומאי דקמשני הרב תירוץ שלישי דהיכי ממעט מכל החי וכו' גם על זה יש להשיב דהרי התוספות שם ד"ה אלא למ"ד טריפה יולדת כתבו וז"ל פירוש ולדידיה אצטריך מכל החי למעט טריפה וא"ת טריפה היכי ממעיט מהאי קרא וכו' וי"ל דנפרש לקרא הכי מכל החי שיהא כלו בריא וזריז ולא חולה וטריפה וכו' ע"ש וכ"כ רש"י דף נ"א ע"ש ולפי זה אף דנימא דכי פריך ודילמא נח טריפה היינו שנולד עמו שפיר קמותיב דנימא דמכל החי אימעיט טריפה אף דמעיקרא דה"פ דקרא מכל החי בריא וזריז. והטריפה אף שנולד עמו אינו בריא וטוב. ומאחר שכן לא ריוה צמאונינו הרב כנסת הגדולה בישוב קושית מהר"ש אלגאזי הנזכר דכלהו שינויי דמשני הרב לפי קצורנו אית להו פירכא ככל הדברים אשר ראו עיניך: ואפשר ליישב קושית הרב מהרש"א הנזכרת דהרי התוספות בד"ה אלא למ"ד טריפה כתב דלמ"ד יולדת כ"ש דסבר דטריפה חיה וכפי זה מוכרח דמ"ש בד"ה ודילמא נח גופיה טריפה ואע"ג שחיה לאחר מכאן וכו' אין כונתם להקשות דכבר כתבו דכ"ש דחיה אם היא יולדת אלא דלפרושי סוגיין כתבו בדרך קושיא ותירוץ והעיקר שבאו לסתור ולדחות התירוץ דהוה ס"ד או שהיה מי שתירץ כך מבעלי החידושין דבאותה שעה לא ידע אך הם פשיטא להו דלמ"ד יולדת היא חיה כדמסקי בפשיטות. וכיון שכן אין להקשות דהול"ל דפירוש מ"ש ודילמא נח טריפה טרפות הנולד עמו דפשיטא להו דלמ"ד יולדת היא חיה ואין כאן קושיא לעשות אוקמתא. הן אמת דרש"י בדף נ"א נקטה בלשון דילמא ע"ש ולכל הדברות אפשר דעדיפא מינה קמשני רש"י ואין צורך לחדש אוקמתות. אבל לדברי התוספות הדבר ברור דאינהו פשיטא להו דמ"ד יולדת כ"ש דחיה: והריטב"א בחידושיו מסיק דכי פריך ודילמא נח גופיה טריפה הכונה דמה שחיה אח"כ מעשה נסים היה ואין להקשות כמו שהקשה הרב מהר"ש אלגאזי דלוקמה בטריפות הנולד עמו אם איתא דסבר הכי דהרי הרואה יראה דהריטב"א כתב בתחילת דבריו וז"ל ודילמא נח גופיה טריפה הוה איכא דקשיא ליה והא חיה כמה שנים וכו' וכי תימא למ"ד טריפה חיה פרכינן הוה ליה לפרושי הכי בהדיא וכו' עכ"ל וא"כ נימא דגם הריטב"א אפשר שסובר דבטרפות הנולד עמו חי אלא דהוא ז"ל סבר דענין מחודש הו"ל לפרושי הכי בהדיא בש"ס אשר מטעם זה לא רצה לומר דלמ"ד טריפה חיה פריך: אך יש לדקדק בריש הסוגיא כי קאמר דמכל החי מבעי ליה למעוטי טריפה ופריך טריפה מלהחיות זרע נפקא ומאי פריך נימא דאי מלהחיות לא מעיט אלא טריפה דהשתא אבל דמעיקרא שנולד עמה חיה ויולדת ומשו"ה אצטריך מכל החי דמשמע בריא וזריז כמ"ש התוספות והא הו"ל להרב מהר"ש אלגאזי להקשות. ונראה דסבר מהר"ש אלגאזי דאף להך מ"ד דטרפות הנולד עמה חיה מ"מ אינה יולדת ומ"ש התוספות דהא בהא תליא היינו דמ"ד יולדת כ"ש שהיא חיה אבל מ"ד חיה אפשר שאינה יולדת. אי נמי דסוגיין להקרבה קאי וכי ממעט טריפה סבר הש"ס דאין לחלק בין טריפה דהשתא לטרפות הנולד עמה דכיון דהוא טריפה ממעיט ודוק בכל מה שכתבנו כי יש לצדד עוד. אחר זמן ראיתי להרב החסיד במדות חכמים אות קכ"ב שעמד על דברי מר זקנו הרב הליכות אלי וכתב דלא ידע מי הוא ספר הארוך ונעלם ממנו שהוא ספר איסור והיתר הארוך וכמש"ל ומה שתירץ לקושית מז"ה אינו מחוור כאשר הרואה יראה ומה שהקשה שם לעיל על מהרש"ל מדברי התוספות פ"ק דע"ז הנזכרים כבר קדמו הרב פר"ח סימן ז"ן ס"ק ו' עש"ב:

96. Letter Tet.11

    יא. טריפה אינה יולדת. נסתפק הרב פר"ח בתשובותיו שבסוף ספר מים חיים אי זכר טריפה מוליד ומסיק דכי היכי דנקבה אינה יולדת הכי נמי זכר טריפה אינו מוליד והכי מסיק הרב באר יעקב בי"ד סימן נ"ז ואני בעניי הארכתי קצת בענין זה בספרי הקטן מחזיק ברכה שם בי"ד סימן נ"ז בס"ד יעויין שם:

97. Letter Tet.12

    יב. טעם. דרך הגמרא בכמה מקומות שמחזר אחר הטעמים כשיודע שיש לו בו טעם וכשאינו מוצא סיבה וטעם אלא דתנא ושייר שותק ממנו. הרשב"א בתשובותיו חלק שני הנקרא תולדות אדם סימן ת"ג ע"ש:

98. Letter Tet.13

    יג. טעם המפורש במשנה אשכחן טובא בגמרא שאינו חושב עיקר טעם אותו הטעם המפורש במשנה. והביאו ראיות לזה. תוספות סוכה דף כ"ד ע"א ד"ה רבי יהודה ורבי יוסי ור"ש אוסרין. והביא דבריהם הרב תוספת יום טוב פ"ד דמעילה משנה ד' וח"ש:

99. Letter Tet.14

    יד. טומטום ואנדרוגינוס חייבין בקללת אביהם ואמם. כך פשוט בסנהדרין פרק הנחנקין דף פ"ה ע"ב ואנא חזיתיה להרב החסיד בספר הנחמד שמע יעקב פרשת לך לך דף י"ג ע"ב דפוס ליוורנו שכתב וז"ל והענין נמשך למ"ש בסנהדרין דף פ"ה ע"ב איש איש כי יקלל אביו לרבות בת טומטום ואנדרגינוס ויש חולקין ואומרים דפטורים דדברה תורה כלשון בני אדם עכ"ל וכעת לא חזינא מי הם החולקים ופוטרים דהנה שם בש"ס אמאן דמפיק לריבויא דבת טומטום ואנדרוגינוס מקרא אחרינא פריך ותפוק ליה מאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם. הרי דלכ"ע חייבים אלא דמר מפיק לה מקרא דאיש איש ואידך מריבויא אחרינא:

100. Letter Tet.15

     טו. טעמא דקרא. ראיתי לרבינו בצלאל בכלליו כ"י שכתב אפילו מאן דלא דרש טעמא דקרא בפרק המקבל היינו היכא דפשטיה דקרא משמע הכי כגון לא תחבול בגד אלמנה דהתם דמשמע בין עניה בין עשירה אבל היכא דפשטיה דקרא משמע דלא אזהר אלא משום הכי כגון לא תחסום דלא אזהר אלא לטובתה של בהמה אי משום דמעלי לה אי משום דלא תצטער משום הכי בעי פרק הפועלים היתה אוכלת ומתרזת מהו. תוספי הרא"ש פרק הפועלים. ודע דאחד קדוש חיבר קונטריס בענין זה והובא בספר חזון נחום קדשים ובעל הקונטריס הוא החכם השלם הרב כמוהר"ר אברהם קארו בן הרב הכולל כמוהר"ר רפאל קארו ז"ל והיה מהר"א הנזכר תלמידו וחורגו של מורינו הרב המחבר חזון נחום ז"ל:

← Previous · Next → — showing 301–400 of 776

Yair Ozen, Livorno 1792. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156825/NLI Licence: Public Domain. Source.