Avot DeRabbi Natan, Recension B

Sefaria · Talmud > Bavli > Minor Tractates · 626 sections

Addition to Recension I.1.1
ההוספה הזאת מחזקת העתקה מאת שיור אהד מהאדר"נ שנמצא בכ"י בקובץ ארבעים וארבעה באוצר הספרים שבהוואטיקאן אשר ברומי רבתי. ונתעוררתי עליו ע"י דברי הרב מוה"ר שלמה בובער בהקדמתו להתנחומא דף ע"ט ע"ב ופ' ע"א. אבל לא באה לידי ההעתקה הזאת שהכינה למעני ר' מרדכי קפוי תושב העיר הזאה עד קרוב לגמר הדפסת שתי הנוסחאות עם ההערות. והנני נותנת פה לפני הקוראים כמות שהיא בלי שום תיקון והגה. כי זאת היא כונתי להראות למעיין עד היכן הפרעות והשיבושים מגיעים במסכת זאת. אבל גם משיבושים אלה נוכל ללמוד לפעמים איזת תיקון יפה בעד דברי נוסחא א׳ בפנים. וכאשר העירותי עליהם איזה פעמים בהוספה א׳. ולפיכך הגהתי אותה כמות שהיא לפני המעיין וישמע חכם ויוסיף לקח. ואעיר כי מנין הפרקין המכונסים בין שתי חצאי עגולה על ידי נעשה.
Addition to Recension I.1.2
משה נחבא בתוך הענן וקבל תורה מסיני שנאמר וישכון כבוד ה' וגו' ששת ימים למשה היה לטהר זה היה אחר דברות ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אמר ויכסהו הענן ששת ימים למשה מראש החדש ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן לחלק לו כבוד למשה. אמר נתן מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים ישרה עליו כבוד בשביל למרק כל אכילה ושתיה שבמעיו עד שיתקדש ויהיה כמלאכי השרת. א"ל ר' מתיא בן חרש רבי לא אמרו אלא לאיים עליו בשביל לקבל כל דברי תורה באימה וביראה וברתת ובזיע שנאמר עבדו את ה' ביראה:
Addition to Recension I.1.3
מעשה אירע בר' יאשיה ובר' מתיה בן חרש שהיו שניהם יושבין ועוסקין בתורה פרש לו ר' מתיה יאשיהו בדרך ארץ. א"ל ר' מתיה בן חרש (שהי"ו שניה"ן יושבי"ן) רבי מה לך לעזוב דברי אלהים ולישטף בדרך ארץ אעפ"י שאתה רבי ואני תלמידך אפשר כן לעזוב דברי אלהים חיים ולישטף בדרך ארץ. כשהיו יושבין ועוסקין בתורה היו עשויין כקנאין וכשנפטרין זה מזה דומין לרעים שהן אוהבין מנערותן:
Addition to Recension I.1.4
על ידי משה נתנה תורה בסיני שנאמר ויתנם ה' אליו. ובמקום אחר הוא אומר אל' החקים והמשפטים והתו' אשר נתן יוי' וגו' תורה שנתנה הקב"ה לישראל לא נתנה אלא ע"י משה לפיכך זכה משה להיות שליח למקום. משה עשה איל המלואים ושמן המשחה שממנו נמשח אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים וממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. אלעזר שרף פר החטאת שממנה טמאין ומטהורין לדורות. אמ"ר לעזר גדולה שנוהגת לדורות שהרי אהרן ובניו לא נתקדשו אלא בשמן המשחה:
Addition to Recension I.1.5
יהושע קבל ממשה שנאמר ונתתה מהודך עליו. זקנים קבלו מיהושע שנאמר ויעבדו העם את יוי' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. ימים ולא שנים. שופטים קבלו מזקנים שנאמר ויהי בימי שפוט השופטים. נביאים הראשונים קבלו משופטים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים בוזים בדבריו ומתעתעים בנביאיו. חגי זכרי' ומלאכי קבלו מנביאים הראשונים. אנשי כנסת הגדולה קבלו מחגי זכריה ומלאכי והם אמרו שלשה דברים היו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. היו מתונין בדין כיצד מלמד שיהא אדם מתון בדין שכל המתון בדין מיושב בדין שכן מצינו באנשי כנסת הגדולה שהיו מיושבין בדין שנאמר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה ולא שהעתיקו אלא שהמתינו בדין. אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפרשו:
Addition to Recension I.1.6
בראשונה היו אומרים משלות שיה"ש וקהלת גנוזין היו שהיו אומרים משלות הן ואינן נכתבין עמדו אנשי חזקיה מלך יהודה וגנזום עד שבאו אנשי כנה"ג ופירשום. מה כתוב בהן וארא בפתאים וארא בבנים נער חסר לב עובר בשוק אצל פנה דרך ביתה יצעד בנשף יום אישון לילה ואפילה הנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארב. החזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי על כן מצאתי יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך מרבדים רבדתי ערשי הטובות אטון מצרים. נפתי משכבי מור ואהלות וקנמון לכה נרוה דודי עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתי הלך בדרך מרחוק. צרור הכסף לקח בידו יום הכסא יבא ביתו:
Addition to Recension I.1.7
כתוב בקהלת שמח בחור בילדותך ויטיב' לבך בימי בחורך והלך בדרך לבך ובמר' עיניך אשר תראה:
Addition to Recension I.1.8
כתוב בשיר השירים שמאלו תחת וגו' אני לדודי וגו' ובמקום אחר הוא היה אומר ויעתק משם ולאשר העתיקו אי לאשר המתינו. ד"א היו מתונין בדין כיצד מלמד שהיה אדם מתון בדברו ואל יהיה מקפיד על דברו ומשכח את דברו והיכן מצינו במרע"ה שישכח את דברו שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנ' הצ' למל' זאת הק' הת' אש' צוה יוי' את משה. את משה צוה ואותי לא צוה והיכן מצינו במשה שהקפיד על דברו שנאמר ויקצוף משה על פקודי החיל וגו' ויאמר אליהם משה החיי' וגו' ומה ת"ל כל נקבה אלא זו עצה שיעץ בלעם הרשע על ישראל שנאמר לכה איעצך אמר לו עם זה שאת רואה רעב הוא לאכילה וצמא הוא לשתיה אין להם מה יאכלו אלא בא ותיקן להן קובות והניח בהן מאכל ומשתה והשיב בהן נשים בנות מלכים יפות כדי שיטעו העם לבעל פעור ויפלו ביד מקום. הלך בלק ועשה כל מה שיאמר לו בלעם הרשע. ראה מה גרם בלעם הרשע לישראל שנפלו מהם ד' ועשרים אלף שנאמר ויהיו המתים וגו'. והלא דברים ק"ו ומה משה חכם חכמים וגדול גדולים שמשעת שהקפיד על דברו שכח את דברו אנו עאכו"כ שיהא אדם מתון בדברו ואל יהיה מקפיד על דברו שכל המקפיד על דבר מש"כ דברו:
Addition to Recension I.1.9
בן עזאי אומר הוי זהיר בדבריך מיבטלתן:
Addition to Recension I.1.10
ועשו סיג לתורה. עשה סיג לדבריך כדרך שעשה הקב"ה סיג לדב'. אדם הראשון עשה סיג לדבריו. תורה עשתה סיג לדבריה. משה עשה סיג לדבריו. איוב עשה סיג לדבריו. אף נביאים ואף כתובים ואף חכמים עשו סיג לדבריהם. איזהו סיג שעשה הקב"ה לדבריו הרי הוא אומר ואמרו כל הגוים על מה וגו' מלמד שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שהבריות עתידות לומר כך לפיכך אמר הקב"ה למשה וחשב לדורות הבאים ואמרו על אש' עזב' את ברי' יוי' וגו' וילכו ויעבדו וגו'. מלמד שנתן הקב"ה שכר שלם. איזה הוא סיג שעשה אדה"ר לדבריו הלא הוא אמר ויצו יוי' אלהים על הא' לא' ומכל עץ וגו' לא רצה אדה"ר לאמר לא' לחוה כדרך שאמר לו הקב"ה אלא אמר לה מפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו וגו' באותה שעה נטל נחש הרשע עצה בלבו ואמר הואיל ואינו יכול להכחיש את אדם אלך ואכחיש את חוה. הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה ואמר לה אם לנגיעה אתם אומרים צוה עלינו הקב"ה לא תגעו בו הריני נוגע בו ואינו מת. אך את געי בו ואי את מתה. הלך נחש הרשע ונגע באילן בפיו ובידיו וברגליו עד שהרתיע ונשכו מפרותיו לארץ. וי"א לא נגע בו כל עיקר אלא כיון שחזה אותו היה צוח עליו ואומר לו רשע אל תגע בי שנאמר אל תבואני רגל גאוה זה טיטוס הרשע בן אשתו של אספסינו וישתחקו עצ' בק' שאחז חרב בידו והיה מכה בה על גבי המזבח. א"ל אתה מלך ואני מלך בוא ועשה עמי מלחמה גדאים נשחטו עליך כמה עופות נתחלקו עליך כמה שוורים נשחטו עליך כמה יינות נתנסכו עליך כמה בשמים נתקטרו עליך אתה ארי שמחריב את כל העולם כולו שנ' הוי אריאל קרית חנה דוד. שוב אמר לה אם לאכילה אתם אומרים צוה עלינו הקב"ה לא תאכלו ממנו הריני אוכל ממנו ואיני מת אף את אכלי ממנו ואי את מתה באותה שעה מה אמרה חוה בדעתה כל דברים שפקדני ר' מתחלה שקראן. לפי שאין חוה קורא לאדם מתחלה אל' רבי נטלה ממנו ואכלה ונתנה לא לאדם ואכל שנ' ותקח מפריו ותא' ות' גם וגו':
Addition to Recension I.1.11
עשרה קללות נתקללה חוה באותה שעה. אל האשה אמר הרבה ארבה, אלו שתי רביעיות של דם אחד צער דם נדה ואחד צער דם בתולים, עצבונך צער גידול בנים, והרונך זה צער העיבור. בעצב תלדי בנים כמשמען ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתקקת אל בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך, והוא ימשל בך בזמן שהאיש תובע בפה האשה תובעת בלבה עטופה כאבל וחבושה בבית האיסורין ומנודה מכל אדם. מי גרם ליגיעה או סיג שסג אדה"ר לדבריו מכן אמרו סג אדם סיג שאין יכול לעמוד בו, גוזר אדם גזרה על עצמו שאין יכול לעמוד בה, מכן אמרו אל יוסף אדם על דברים ששומע. ר' יוסי אמר טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל. מה חשב נחש הרשע באותה - אמ' אהרוג את האדם ואשא את חוה ואהיה מלך על כל בהמה וחיה ואהלוך בקומה זקופה ואכל כל מעדני עולם. א"ל הקב"ה אתה אמרת אהרוג את האדם ואשא את חוה עכשו ואיבה אשית וגו'. אתה אמרת אהיה מלך על כל בהמה וחוה עכשיו ארור אתה מכל בהמה וחיה, אתה אמרת שתלך בקומה זקופה עכשו על גחונך תלך. אתה אמרת אכל כל מעדני עולם, עכשו אפר תאכל וגו'. ר' שמעון בן מנסיא אומ' חבל על שמש גדול שאבד מן העולם אלמלא לא נתקיים נחש לאותה שעה היה לו לכל אחד ואחד מישר' שני נחשים בתוך ביתו אחד משגרו לשדה ואחד למערה והיו מביאין לו הבדוכים טובים ואבנים טובים ומרגליות וכל חמדה טובה שבעולם ואין כל בריה יכולה לעמוד. ולא עוד אלא שהיו מכניסין אותו לתחת הפרד ולתחת החמר ולתחת הגמל ומציא הימנו זבלין לגנות ולפרדסין. ר' יהודה בן תימא אומ' אדם הראשון מיסב בג"ע היה. ומלאכי השרת עומדין לפניו וצולין לו בשר ומצננים לו יין בא נחש וראה אותו והציף בכבודו ונתקנא בו. כיצד נברא אדה"ר שעה ראשונה הוצבר עפרו. שניה נברא צורתו. ג' נעשה גולם. ד' נתקשרו אבריו. ה' נתפתחו נקביו. ו' נתנה בו נשמה. ז' העמיד על רגליו. ח' נזדוגה לו חוה וקרא שמות. ט' צוה לו על הגן. י' הכניס לגן עדן ועבר על צוי השם. י"א נידון. י"ב נטרד והלך לו לקיים שנ' ואדם ביקר וגו':
Addition to Recension I.1.12
ביום הראשון מהוא אומ' ליוי הארץ וגו' היא קונה והוא מקנה והוא ידין את עולמו. ביום שני מהוא אומ' גדול יוי' וגו' חלק את מעשיו נתעלה וישב ברומו של עולם. ביום ג' מהוא אומ' אלהים נצב וגו' ברא את הים ואת היבשה ונתגלה ארץ ממקומה ונעשה מקום לעדונו. ביום ד' מהוא אומ' אל נקמות יוי וגו' ברא את החמה ואת הלבנה ואת הככבים ואת המזלות שהן מאירים בעולם. ביום ה' מהוא אומ' הרנינו וגו' והוא ברא העופות והדגים והתנינים הגדולים שהן מרננין בעולם. ביום ו' מהוא אומ' יוי מלך וגו' גמר את מעשיו ונעשה מלך על עולמו. ביום ז' מהו אומ' מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת. אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ולא מתן ולא פריה ורביה אלא צדיקים יושבין ועוסקים בתורה ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה במאכל ומשתה. שנ' ויחזו את אלהים וגו'. בששי ברא את אדם למה כדי שיכנס לסעדת שבת מיד. ר' שמעון בן אלעז' אומ' משלו משל למה"ד לאחד שנשא גיורת והיה יושב ומפקדה ואומ' לה בתי אל תאכלי מן הפסח בשעה שידך טומאות. ואל תאכלי פירות שאין מעושרין ואל תחלל שבת ואל תפרצי בנדרים ואל תלכי עם איש אחר. מה עשה אותו האיש עמד ואכל מן הפסח בשעה שידיו טומאות ואכל פירות שאינן מעשרין וחלל השבת ופרץ בנדרים והוציא לה פרט. באותה שעה מה אמרת גיורת בדעתה כל דברים שפקדני רבי מתחלה שקר הן מיד עמדה אף היא ועברה על כולן. מכאן לאדם ולמקדש שנבראו בשתי ידים. ומנין לאדם שנברא בשתי ידים שנ' ידיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמ' מצו'. ומנין למקדש נברא בשתי ידים. מקדש יוי כוננו ידיך:
Addition to Recension I.1.13
יוי מלך יוי מלך יוי ימלוך לע' וע'.
Addition to Recension I.2.1
אי זה הסיג שעשתה התורה לדבריה הרי הוא אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, יכול יאכל עמה וישתה עמה וידבר עמה דברים בטלים ת"ל לא תקרב לגלות וגו', יכול תרחץ לו פניה ותכחול לו עיניה ותשאול ממנו שאלת הכוס, ת"ל לא תקרב, יכול תישן עמו בבגדיה על המטה ת"ל והדוה בנדתה וגו' כל ימים שהוא בנדתה תהא בנדתה מכן אמרו כל המנולה עצמה בימי נדתה אין רוח חכמה נוח המנה:
Addition to Recension I.2.2
מעשה בתלמיד אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו ובכל יום ויום היתה אשתו צועקת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומר להם רבותי כתוב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש ת"ח הרבה למה מת בחצי ימיו ולא היה אדם שאמר לה דבר עד שנזדמן לה אליהו ז"ל אמרה לה בתי מה לך אמרה לו בעלי קרא הרבה ושנה הרבה ושימש ת"ח הרבה למה מת בחצי ימיו אמר לה בתי כשאת נדה כל אותן הימים הראשונים מהו אצלך אמרה לו לאו אלא היה אומר לי הזהרי שלא תגעי בי ובכלים שלי שמא תבואי לידי ספק ולא היה נוגע בי אפילו באצבע קטנה אבל כל אותן ימים האחרונים מהו אצליך אמרה לו הוא אצלי ואוכל עמי ושותה עמי וישן עמי על המטה ובשרו נוגע בבשרי אבל אין דעתו לדבר אחר אמר לה ברוך המקום שהרגו ולא נשא פנים לתורה שכן כתוב בתורה ואל אשה בנדת וגו'. הרי הוא אומר שררך אגן הסהר וגו' בשושנים אלו שבעים זקנים. ד"א סוגה בשושנים שכל זמן שישראל עושין אותן בסתרים מביאות אותן לחיי העולם הבא כיצד אשתו נדה עומד בבית עמה רצה משמש מי ראוהו ומי יאמר לו מה תעשה אין מתירא אלא ממי (שפקדו על הנדה פירותיו בטבל רצה תורם רצה אינו תורם מי רואהו ומי יאמה לו מה תעשה אין מתירא אלא ממי) שפיקד על התרומה ראה קרי רצה טובל רצה אינו טובל מי ראוהו ומי יאמר לו מה תעשה הא אין מתירא אלא ממי שפיקד על הקרי. וכן אתה אומר בחלה וראשית הגז אלו מצות קלות שהן רבות כשושנים שכל זמן שישראל עושין אותן בסת' מבי' אות' לחיי העה"ב. אי זה היא סיג שעש' משה לדברו הרי הוא אימ'. ויאמ' יוי אל משה לך אל העם וקדשתם היו וגו'. לא רצה משה לומ' להן לישר' כדרך שאמר לו הב"ה אלא כך אמר להן היו נכונים לשלשת ימים וגו' אמ' שמא ילכו ישר' איש אצל אשתו ביום השלישי ויהיו טמאים ונמצאו מקבלין ד"ת בטומאה מהר סיני. אלא כדי שלא ילכו איש אצל אשתו ביום ג' ויהיו טהורין ונמצאו מקבלין ד"ת בטהרה מהר סיני. וזה אחד מן הדברים שעשה משה מדעתו ק"ו והסכימה דעתו כדעת המקום הוסיף לה יום אחד והסכימה דעתו לד' המקום. פרש מן האשה והסכימה ד' לד' המק'. שיבר את הלוחות והס' דע' לד' המק'. פרש מן האשה כיצד. אמ' ומה ישר' שלא נתקדשו אלא לפי שעה לקבל עשרת הדברות אמ' לו הב"ה לך אל העם וקדשתם שאני מזמן לכך ואיני יודע אימתי מדבר עמי אם ביום אם בלילה עאכו"כ. פרש מן האשה והס' דע' לדעת המ':
Addition to Recension I.2.3
ר' יהודה בן בתירא או' לא פרש משה מן המחנה אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנ' פה אל פה אדבר בו. אמרתי לו פרש מן האשה ופרש' אחרים אומרי' לא פרש משה מן האשה אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנ' פה אל פה וגו' [אומ' לא פרש משה מן האשה אלא שנאמר לו מפי הגבורה] לך אמור להם וגו' ואתה פה עמוד וגו' חזר לאחריו ופרש והסכי' דע' לדע' המ'. פרש מאהל מועד כיצד אמרו מה אהרן אחי שנמשח בשמן המשחה ונתרבה בבגדים ונשתמש בהן בקדש אמ' לו הב"ה דבר אל אהרן אחיך וגו' אני שאני מזמן לכך עאכו"כ פרש מאהל מועד ודס' דע' לד' מק'. שיבר הלוחות כיצד אמרו בשעה שעלה למרום לקבל את הלוחות שהן כתובות ומונחות מששת ימי בראשית בענן שנ' והלוחות מע' אלהי' המה והמכ' מכ' אלהי' הו' חר' על הלוחות. אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין לעולם. אמרו מלאה"ש לפני הב"ה רבש"ע מה אנוש כי תזכרנו וגו' ותחסרהו וגו' תמשילהו וגו' צונה ואלפי וגו' צפור שמי' וגו'. אמרו מלאה"ש לפני הב"ה רבש"ע מה טיבו של ילוד אשה כענין עלית למרום שבית שבי וגו' נטלן משה וירד והיה שמח שמחה גדולה כיון שראה את ישר' שסרחו במעשה העגל אמ' היאך אתן להן לישר' לוחות הללו ומזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה לשמים שכך כת' בהן לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. מיד חזר לאחריו. ראו אותו שבעים ורצו אחריו הוא אחז בראש הלוח והן אוחזין בראש הלוח חזק בידו של משה יתר מכולן שנ' ולכל היד החזקה וגו', נסתכל בהן בלוחות וראה אותן שברח כתבן מעליהן. כיון שראה שפרח כתבן מעליהן אמ' היאך אתן להן לישר' לוחות הללו שאין בהן ממש אלא יחזור ואשברם לעיניכם:
Addition to Recension I.2.4
ר' יוסי הגלילי אומר משלו משל למה"ד למלך ב"ו שאמ' לשלוחו צא וקדש לי אשה יפה וחסידה ומעשיה נאים. הלך אתו וקדשה. מאחר שקדשה הלך ומצאה שזנתה תחת אחד אמ' אם אני פוטרה ומעכשיו מתחייב אני מיתה למלך והרי נפטרה מרבוני לעולם. כך היה משה הצדיק דן ק"ו בעצמו אמ' היאך אתן להן הלוחות הללו שמזקיקני אותן למצות חמורת ומחייבני אותן מיתה לשמים שכך כת' בהן זובח לאלהים יחרם וגו' אלא אחזור ואשברם ואחזור למוטב שמא יאמרו שנ' היכן לוחות שהורדת ואין דברי' אלא ודאי:
Addition to Recension I.2.5
ואי זה הוא סיג שעשה איוב לדבריו הרי הוא אומ' איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע, מלמד שהרחיק איוב את עצמו מדבר המביאו לידי עבירה מן הכיעור ומן הדומה לו. ומה ת"ל איש תם וישר ירא אלהים וגו' אלא מלמד כשיצא איוב ממעי אמו יצא מהול. ולא איוב בלבד יצא מהול אלא אף אדה"ר נברא מהול שנ' ויברא אלהים את האדם בצלמו. אף שת נולד מהול שנ' ויולד בדמותו כצלמו. ואף נח יצא מהול שנ' נח איש צדיק תמים. ואף שם יצא מהול שנ' ומלכי צדק מלך שלם. ואף יעקב יצא מהול שנ' ויעקב איש תם. ואף יוסף יצא מהול שנ' ואלה תולדות יעקב יוסף והלא אינו ראוי לומר אלא תולדות יעקב ראובן. אלא שכשם שיעקב יצא מהול כך יוסף יצא מהול. אף משה יצא מהול שנ' ותרא אותו כי טוב הוא. אלא מה ראת אמו של משה שהוא נאה ומשובח מכל בני אדם אלא מלמד שראת אמו יצא כשהוא מהול. אף בלעם יצא מהול שנ' נאם שומע אמרי אל. אף שמואל יצא מהול שנ' והנער שמואל הולך וגדול. אף דוד יצא מהול שנ' מכתם לדוד. אף כלאב בן דוד יצא מהול שנ' חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר. אף ירמיה יצא מהול שנ' בטרם אצרך וגו'. אף זרובבל יצא מהול שנ' ביום ההוא נאם יוי צבאות אקחך זרובבל וגו' כל המהולים ט"ו. מלמד שהחמיר איוב על עצמו מלהסתכל אפי' בבתולה. והלא דברים ק"ו ומה אם בתולה זו שאם ירצה אדם ישאנה לעצמו או לבנו או לאחיו או לקרובו החמיר איוב על עצמו מלהסתכל בה המסתכל באשת איש עאכ"וכ. ומפני מה החמיר איוב על עצמו מלהסתכל בבתולה. אמ' שמא אני מסתכל בה היום ולמחר יבוא איש אחר ונמצאתי מסתכל באשת איש לכך נאמ' איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. ואי זה הוא סיג שעשו נביאים לדבריהם הרי הוא אומ' יוי כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יר' אף יצר' על אוי' יתג' לא כגבור אחד בלבד הכתוב מדבר אלא ככל הגבורי' שבעולם. כיוצא בו והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו ואלו פני השכינה והלא דברים ק"ו ומה גבריאל המלאך שהוא אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות שהן עומדים לפניו בכל יום קולו הולך מסוף העולם ועד סופו ממ"ה הב"ה ברא את כל העולם כולו וברא את העליונים ואת התחתונים עאכ"וכ אלא מראין את העין מה שהיא יכולה לראות ומשמעין את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. ואי זה הוא סיג שעשו כתובים לדבריהם הרי הוא אומ' הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה. הרחק מעליה דרכיך זו המינות שאם אומרי' לו לאדם אל תלך לבין המינים ואל תשמע לדבריהם שמא תכשל בהן. אל יאמר מה אכפת לי בטח אני בעצמי [אעפ"י שאני הולך שם איני נכשל בם. אלא] אע"פ שהוא בטח בעצמו אל ילך שם שמא יכשל בם. ושמא יאמר שומע הוא לדבריהם יחזור. ת"ל כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה אלו המינים הרשעים הללו שבזמן שאדם נכנס לביניהם מאכילין אתו ומשקין אתו ומכסין אתו ונותנין לו ממון הרבה וכיון שהווה כאחד מהם. כל אחד ואחד בא ומכיר את שלו ונוטל. ועליה אמ' שלמה בחכמתו עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא. ד"א הרחק מעליה דרכיך זו זונה שאם אומר' לו לאדם אל תלך בשוק הזה ולא תכנס במבוי זה שזונה יש שם נאה היא משובחת אל יאמ' מה אכפת לי בטח אני בעצמי [אעפ"י שאני הולך שם איני נכשל בה אלא שהוא בטוח בעצמו] אל ילך שם שמא יכשל בה. ואל תקרב אל פתח ביתה אל ירגיל אדם עצמו לעבור על פתח זונה שנאמ' כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה:
Addition to Recension I.2.6
ואי זה הוא סיג שעשו חכמים לדבריהם. שהחכמי' אומרי' ק"ש ערבית עד חצות הלילה. ורבן גמליאל אומ' עד שיעלה עמוד השחר, כיצד אדם בא ממלאכתו בערב אל יאמר אלך לביתי אוכל קמעה ואשתה קמעה ואישן קמעה ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל. ואנסתו שנה ונמצא בטל מק"ש ומן התפלה אלא כיון שבא אדם ממלאכתו ילך לביה"כ אם היה רגיל לקראת קורא לשנות שונה ואח"כ קורא ק"ש ומתפלל. וילך לביתו ויאכל פתו וישן. וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה:
Addition to Recension I.2.7
רשב"ג אומר פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים ביום אחד קודם הנוץ החמה ואחת לאחר הנוץ החמה. ויוצא בה ידי חובתו. אחת של יום ואחת של לילה. פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמי' בלילה. אחת קודם שיעלה עמוד השחר. ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר ויוצא בה ידי חבתו אחת של יום ואחת של לילה. עמדו חכמים הרבה ועשו סיג לדבריהם. ובית שמאי אומרי' אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם וענו ושפל רוח ובן אבות ועשיר ובה"א לכל אדם שהרי פושעין היו בהן בישר' וכיון שהתקרבו להן לתלמוד תורה יצאו מהן חסידים וצדיקים:
Addition to Recension I.3.1
ר' עקיבא אומ' כל הנותן פרוטה מן הצדקה בזמן שאינו צריך לה אינו נפטר מן העולם עד שיהא צריך לה ולבריות. והכורך סמרטוטין על עיניו ועל שוקיו ואומ' תנו לסומא ולמוכה שחין סוף שהוא כורכן לאמתו והחובט פתו בארץ והמפזר מעותיו בחמתו סוף הוא מצטרך לבריות. הוא היה אומ' הקורע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו סוף הוא עובר ע"ז. והנותן עיניו באשתו שתמות וירשנה וישא את אחותה. ובאחיו שימות וירשנו וישא את אשתו סוף שקוברין אותו בחייהן ועליו הוא אומ' חופר גומץ בו יפול וגו'. ר' דוסתאי ברבי ינאי אומ' ביכרתה וזרעתה ברביעה ראשונה אל תשב לך. ברביעה שנייה ירד ברד לעולם. נלכדו ראשונה נתקיימו אחרונות ואם גברתה וזרעת ברביעה שניה אל תשב לך. ברביעה שלישית בא שדפון לעולם נשדפו הראשונות נתקיימו האחרונות. כי אינך יודע אי זה יוכשר הזה או זה ואם שניהם נתקיימו בידיך ואם שניהם כאחד טובים שנ' בבקר זרע זרעך וגו' כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שנ' כאח' טו'. רבי ישמעאל אומ' למוד תורה בילדותך ולמד תורה בזקנותיך והיו לך תלמידים בילדותיך ובזקנותיך. אל תאמר איני למד תורה. אלא למוד תורה כי אינך יודע אי זה יכשר וגו' שנ' בבקר זרע וגו', הוא היה אומ' אם למדת תורה בשעת העושר אל תשב בשעת העוני. ואם למד' תו' בשע' שאת' שמח אל תש' בשע' שאת' עצב. ואם למדת תורה בשעת הריוח אל תש' בשעת הדחק. לפי שטוב לו לאדם ד"א בצער ממאה בריוח כי אינך יודע אי זה יכשר וגו':
Addition to Recension I.3.2
ר' מאיר אומ' אם למדת תורה מרב אחד ומצאתו אל תאמר די. אלא לך אצל חכם אחר ולמד תורה ואל תלך אצל מי שהוא קרוב לך מתחלה שנ' שתה מים מבורך וגו' וכי חובה על אדם שישמש בשלשה תלמידים הללו כגון ר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא. ר' יהושע אומר שא אשה בילדו' ושא אשה בזקנו' והיו לך בנים בילדות ויהיו לך בנים בזקנו'. ואל תאמ' איני נושא אשה אלא שא והוליד בנים ובנות בעולם והרבה פריה ורביה כי אינך אי זה וגו':
Addition to Recension I.3.3
הוא היה אומ' אם נתת פרוטה לעני שחרית ובא לך עני אחר ועמד לפניך. אם יש בידך ליתן לו תתן לו. ואם לאו תפטור אותו מיד. ואל תאמר איני נותן לך אלא תן לו כי אינך יודע אי זה יכשר וגו':
Addition to Recension I.3.4
מעשה בחסיד אחד שנתן דינר זהב לעני בשנ' בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות בין שתי נפשות ושמע שתי רוחות שהן מדברות זו עם זו ואומרת אחת לחברתה. חברתי בואי ונשוט בעולם ונראה מה אמרין מאחורי הפרגוד. אמרה לה חבירתי אין אני יכולה לצאת מפני שאני קבורה במחצלת קנים אלא לכי [מה את] שומעת [מאחורי הפרגוד] פורענות בא לעולם. אמרה לה כל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אתו. הלך וזרע הוא ברביעה שניה שכל העולם כלו נלכד ושלו נמלט. לשנה אחרת הלך ולן בבית הקברות [בין שתי נפשות] ושמע שתי רוחות שהן מדברות זו עם זו ואמ' אחת לאחת צאי ונשוט בעולם ונשמ' מה שהן אומרו' מחו' הפרג' אמ' לה איני יכולה לצאת אלא לכי את ואמרי לי שמעת הלכה ובאת ואמ' לה כל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו הלך הוא וזרע ברביע' שלישית שכל העולם כולו נשדף ושלו נמלט. אמרה לו אשתו מפני מה הפרענות שהיא באה לעולם כל העו' נשרף ושלך נמלט שח לה כל הדבר' ששמע. לאחר ימים היתה קטטה בין אשתו של חסיד לאמה של ריבה אמרה לה אראך בבתיך שהיא קבורה במחצלת קנים. לשנה אחרת הלך ולן בבית הקברות בין שתי נפשות שמע שתי רוחות אומ' זו לזו חבורתי צאו ונשוט בעולם ונראה מה אומרין מאחורי הפרגוד. אמרה לך [הניחי לי] כל הדברים שביני ובינך נשמעו בין החיים:
Addition to Recension I.3.5
ומעשה באדם אחד שהיה רגיל בצדק' פעם אחת הלך לו בספינה נשבה הרוח וטבעה ספינתו בים ראהו ר' עקיבא ובא להעד על אשתו שתנשא כיון שהגיעה עת להעד בא אותו האיש ועמד לפניו. א"ל בני לא אתה שטבעת בים. א"ל הין ומי העלך מן הים. א"ל צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים. ולא עוד אלא כשירדתי לעמק מצולה שמעתי קול רעש גדול שזה אומ' לזה וזה אומ' לזה רוצו ונעלה את האיש הזה כי נמצא הוא בצדקה. מיד פתח ר' עקיבא ודרש ברוך יוי אלהי ישר' שבח' בדב' תו' ובדברי חכמים קיימ' לעולם ולעולמי עלמים שנ' שלח לחמך ע"פ המים וגו':
Addition to Recension I.3.6
ומעשה בבנימין הצדיק שהיה ממונה על הקופה של צדקה פעם אחת באה לפניו אשה אלמנה. אמרה לו ר' פרנסני. אמ' העבודה שאין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו ר' אם אין אתה מפרנסני נמצא אתה הורג אלמנה וז' בניה עמד ופרנסה משלו. לאחר ימים חלה בנימין הצדיק והיה מצטער צער גדול על המטה אמרו מלאה"ש לפני הב"ה רבש"ע ברוך שמך אתה אמרת כל המקיים נפש אחת כאלו מקיים עולם מלא. וכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאלו אבד עולם מלא בנימין הצדיק קיים אלמנה וז' בניה והוא מצטער בצער הזה מיד בקשו עליו רחמים וקרעו לו גזר דינו והוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו:
Addition to Recension I.4.1
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. אחד שכן בבית ואחד שכן בחוץ ואחד שכן בשדה. ואין הנגעים באים אלא על ביתו של רשע ועונותיו של רשע גרמו לסמוך כותלו של צדיק. כיצד כותל שבין רשע לבין צדיק נראה נגע בכתלו של רשע ובכותלו של צדיק וסותרים כותלו של צדיק בגינו של רשע:
Addition to Recension I.4.2
ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומ' אוי לו לרשע אוי לו לשכנו. הא עונותיו של רשע גרמו לסתור כותלו של צדיק:
Addition to Recension I.4.3
וכשם שהצדיקי' הראשונים היו חסידים. כך בהמות שלהם היו חסידים כמותן. אמרו גמלים של אאע"ה לא נכנסו לבית ע"ז מימיהן שנ' ואנכי פניתי הבית וגו'. מלמד שלא נכנסו לבית לבן הארמי עד שפינו כל ע"ז מפניהם. ומעשה בחמורו של ר' חנינא בן דוסא שגנבו אותו לסטים וחבשו אותו בחצר אחת הניחו לה שעורים ותבן ומים ולא היתה אוכלת ולא היתה שותה. אמרו מה אנו מניחין זו עד שתמות ותבאיש עלינו את החצר. מיד פתחו לה את הדלת והוציאוה והיתה משחקת והולכת עד שהגיעה לפתח של ר' חנינא בן דוסא שמע בנו קולה ואמ' לאביו אבא דומה קולה לקול בהמתנו. א"ל עמוד ופתח לה את הדלת והכניסוה והניחו לה שעורים ותבן ומים והיתה אוכלת ושותה לפיכך אמרו חכמי' כשם שהצדיקי' הראשוני' חסידי' כך היו בהמתן חסידה כמותן:
Addition to Recension I.4.4
עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום במדבר ולא נענשו אלא על לשה"ר. אלו הן שנים בים. שנים במים. שנים במן שנים בסליו ואחד במעשה העגל ואחד במדבר פארן. שנים בים אחת בירידה. ואחת בעליה. בירידה מנין שנ' המבלי אין קברים במצרים וגו'. בעליה מנין שנ' וימרו על ים בים סוף. שנים במים אחת במרה ואחת ברפידים. במרה מנין שנ' ויבואו מרתה וגו'. ברפידים מנין ויחנו ברפידים ואין מים. ב' במן לא תצאו. ויצאו. ולא תותירו. ויותירו. שנים בסליו. אחת בסליו ראשון. ואחת בסליו שני. בסליו ראשון מנין בשבתנו על סיר הבשר. בסליו שני מנין והאספסוף אשר וגו'. במעשה עגל מנין אלה אלהיך ישראל. מדבר פארן מנין זה מעשיהן של מרגלים שנ' ויוציאו דבת הארץ וגו' זה מרגלים קשה מכולן שנ' וינסו אותי זה עשר פעמים וגו' אלו עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום במדבר:
Addition to Recension I.4.5
ר' שמעון בן אלעזר אומ' אף על מספרי לשון הרע נגעין באין שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשה"ר במרע"ה מיד באת עליהם את הפורענות שנ' ותדבר מרים ואהרן במשה וגו' הלכה צפורה ושחה לה למרים הלכה מרים ושחה לו לאהרן עמדו שניהם ודברו על אותו צדיק. וכיון שעמדו שניהם ודברו על אותו צדיק מיד נענשו שנ' והענן סר מעל האהל וגו'. ואף על אהרן באת עליו הפורענות שנ' ויחר אף ה' בם וילך מלמד שנסתלק מאהרן ונדבק במרים אבל מרים עסקה בדברים היתה שכן דרך נשים להיות משיחות זו לזו. מרים אמרה עלי היה דבור לא פרשתי מאצל בעלי. אהרן אמר עלי היה דבור לא פרשתי מאצל אשתי. אבותינו הראשונים עליהם דבור לא פרשו מנשותיהם הוא שדעתו גסה עליו פרוש מאצל אשתו. ולא היו דנין בפניו אלא שלא בפניו. ולא היו דנין בודאי אלא בספק. ספק דעתו גסה עליו ספק אין דעתו גסה עליו [ומה מרים שלא דברה אלא באחיה וחביבה ולא דברה אלא שלא בפניו מיד נענשה] ק"ו כל אדם המדבר דברים כנגד חברו ומבישו עאכו"כ הוא עונשו. באותה שעה אמ' אהרן למשה. משה אחי כסבור אתה שצרעת זו על מרים נתונה הא אינה נתונה אלא בבשרו של אבא עמרם. משלו משל למה"ד לאחד שנתנו לו גחלת לתוך ידו אע"פ שהו מופנה ממקום למקום בשרו נכוה שנ' אל נא תהי כמת וגו'. התחיל אהרן לפייס את משה. אמ' לו משה אחי כלום עשינו [רעה] לאחד מן העולם. א"ל לאו. ואם לאחד מן העולם לא עשינו רעה אתה אחינו והיאך נעשה עמך רעה אלא מה נעשה שגגה היא שהיתה בידינו אל תבטל ברית שהיתה בינינו לביניך. מפני שברית כרותה לאחים. ומנין שברית כרותה לאחים שנ' ולא זכרו ברית אחים. באותה שעה עג עוגה קטנה ועמד בתוכה ואמ' לפניו רבש"ע איני זז מכאן עד שתרפא מרים אחותי שנ' ויצעק משה אל יוי ויאמר וגו'.
Addition to Recension I.4.6
מכאן אמרו כל המאריך בתפלתו אל יאריך יתיר ממשה. וכל המקצר בתפלתו אל יקצר יתיר ממשה. [והיכן מצינו במשה שהאריך בתפלתו שנ' ואתפלל לפני יוי את מ' היום ואת מ' הלילה אשר התנפלתי וגו'. והיכן מצינו במשה שקיצר בתפלתו שנ' אל נא רפא נא לה. באותה שעה אמ' הב"ה למשה. משה אילו אביה נזף בה כדאי היא שתכלם שבעה. אני ממ"ה ב"ה לא דין הוא שתכלם לי"ד אלא למענך אני מוחל לה על הסגר השני שנ' ויאמר יוי אל משה ואביה וגו'. והאיש משה עניו מאד וגו' יכול היה ענו אבל היה נאה ומשובח אבל לא היה גבור בקומה ת"ל ויפרוש את האהל המשכן מה משכן עשר אמות כן גובהו של משה עשר אמות יכול שיהא ענו ממלאכי השרת. באותה שעה עמד משה בתפלה לפני הב"ה אמ' לפניו רבש"ע אני אי אתה מעליני לארץ ישראל הניחני עוד שאחיה בעולם ולא אמות ולא איגנח בעפר. משיב הב"ה ואמר לו למשה משה לא כך כתבתי בתורתי על ידך אני אמית אחיה וגו' ואם אין אני ממית אותך בעולם הזה היאך אני מחיה אותך בעולם הבא ולא עוד אלא שתעשה תורתי פלסטר שנ' ואין מידי מציל. משיב משה ואמ' לפני הב"ה רבש"ע אם לא הניחני בעולם כעוף שהוא פורח באויר ומלקט בכל יום מורסנו מן הקרקע ושותה מים הנהרות אחיה בעולם ולא אמות ולא איגנח בעפר. א"ל רב לך. שוב אמ' לפניו רבש"ע ואם לאו עין אחת שלי יניח תחת עקב הדלת שלשה פעמים בכל יום. ובשניה אראה בה את העולם ולא אמות ולא איגנח בעפר. א"ל רב לך. ומהו. רב לך שדברת כבר נגזרה גזרה ונחתם גזר דין. כיון שראה משה הקב"ה שלא נשא לו פנים ולא נתן לו חיים פתח פיו ואמר הצור תמים פעלו וגו'.
Addition to Recension I.4.7
באותה שעה אמ' הקב"ה לסמאל ולכל מלאכי השרת. אמר סמאל להב"ה רבש"ע כל מלכי עולם אלך אצלם ואקח את נפשם ואת נשמתם ולא אחר את דבריך אבל לפני בן עמרם אין אני יכול לעמוד אצלו. קצף עליו הב"ה ואמ' צא והביא נשמתו של משה. מה עשה סמאל מלאך המות שלף את חרבו מתערה ועמד לפני משה מיד. עמד משה בחימה גדולה ונטל את מטה האלהים בידו שחקוק שם המפורש שבו בקע הים ועשה נסין גדולים וגער בו וכעס עליו עד שנס מלפניו ואח"כ רץ אחריו בשם המפורש ותפסו והכהו ונטל קרן חדרו ועיור את עיניו ושגרו מלפניו בבושה וכלימה גדולה. מיד עמד משה בתפלה לפני הב"ה ואמ' לפניו רבש"ע זכור לי אותו היום שנגלית עלי בסנה ואמרת לי לך ואשלחך אל פרעה. וזכור אותו היום שעליתי לפניך על הר סיני והייתי עומד לפניך מ' יום ומ' לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי עד שקבלתי תורתך ונתתיה לעמך. בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות. יצתה בת קול ואמרה לו. משה משה דייך העה"ז שהרי העה"ב מתוקן לך כבר נתקבלה תפלתך שהרי הב"ה בעצמו מיטפל בך וקוברך. מיד עמד משה וקדש את עצמו כשרפי הוד באותה שעה נגלה הב"ה משמי מרום העליונים ורד באהלו לקבל את נשמתו. כיון שראה משה להב"ה עמד בתפלה ונפל על פניו ואמ' לפניו רבש"ע במדת רחמים בראת את עולמך במדת רחמים אתה מנהג את עמך תתנהג עמי במדת רחמים. יצתה ב"ק ואמרה משה משה אל תתירא כי הלך לפניך צדקך וגו'.
Addition to Recension I.4.8
שלשה מלאכים ירדו עם הב"ה באותה שעה ואלו הן גבריאל ומיכאל וזגנזגאל. גבריאל צוה עליו הקב"ה להציע למשה את המטה. מיכאל צוה עליו הב"ה לפרוש עליה פורש ארגמן. וזגנזגאל צוה עליו הב"ה להניח לו ביסר של מעלת במראשותיו מיד נטל הב"ה נשמתו בנשיקות פה ונתנה תחת כסא כבוד שנ' וימת שם משה וגו'. באותה שעה פתח עליו הב"ה ואמ' מי יקום לי עם מרעים ומי יתיצב לי עם פועלי און. ומלאכי השרת מספידין עליו ואמרין והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה ושמים היו בוכין עליו [ומספידין ואומרין אבד חסיד מן הארץ. והארץ היתה בוכה עליו ומספדת ואומ' וישר באדם אין] וכל סדרי בראשית היו בוכין עליו וצועקין [ואומרי' הצדיק אבד ואין איש שם על לב. וחמה ולבנה בוכין עליו ומספדין ואומ' וכסילים מתי תסכיל על הצדיק אנו בוכים]. ורוח הקדש היתה בוכה עליו ומספדת ואומרת ולא קם נביא וגו'. ויהושע משרתו מבקש משה רבו ולא מצאו והיה בוכה עליו ומספיד ואו' הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו'. וכל ישראל בוכין עליו ומספדי' ואומ' ויתא ראשי עם וגו'. ועד אן לא היה יודע סמאל מלאך המות שמת משה עבד יוי וגנזו תחת כסא כבודו והלך למקומו בקשו ולא מצאו. הלך אצל הים אמ' לו ים משה ראוי אצלך. א"ל שוטה שבעולם מיום שגזרני לשנים עשר גזרים והעביר ישר' בתוכו שוב לא ראיתי אותו שנ' תהום אמר לא בי היא. הלך אצל גיהנם אמר לה גיהנם משה ראוי אצלך אמרה לו קולו שמעתי באזני ואותו לא ראיתי. [הלך לו אצל שאול ואבדון אצל שערי מות אצל שערי צלמות אצל טיט היון ואמ' להם משה ראוי אצלכם. אמרו לו שמענו מפרעה מלך מצרים ואותו לא ראינו שנא'......] הלך כל אצל שבעולם ואמר' משה ראוי אצלכם אמרו לו קולו שמענו ולא ראינו. הלך אצל ג"ע ובקש ליכנס בתוכה היו מלאכי שרת ממונין על שערי ג"ע היו דוחפין אותו וטורדין אותו ואומרי' לו רשע רשע לא כך כתו' זה השער ליוי וגו' אין לך רשות ליכנס בג"ע. באותה שעה פרח בכנפיו מעל דלתי הגן כשיעור ארבעת אלפים פרסה נכנס ואמ' ג"ע משה ראוי לך אמרה לו מיום שבא אצלי עם גבריאל לראות מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא שוב לא ראיתה. [הלך לו אצל היים כיון.... אותו קרא לו ממרחק ש' מאות שנה אמ' לו מה טיבך לכאן אין לך רשות ליכנס אצלי שנ' אמ' לו משה ראוי לך. א"ל מיום שנטל ממני מטה וקולמוס שוב אל ראיתי אותו. הלך לו אצל מדברות אמ' להם משה ראוי לכם אמרו לו מיום שניהג ישר' בצדק בנו שוב לא ראיתי.] הלך אצל הרים אמ' להם משה ראוי לכם. אמ' לו מיום שפסל ממנו שני לוחות אבנים שוב לא ראינו. הלך אצל הר סיני אמ' לו משה ראוי לך. א"ל מיום שקיבל את התורה מימינו של הב"ה שוב לא ראיתי. הלך אצל עופות אמר להם משה ראוי לכם אמרו לו מיום שהבדילנו בין טמא לטהור שוב לא ראינו. הלך אצל חיות השדה אמ' להם משה ראוי לכם. אמרו מיום שהפרישנו בין כשר לאכילה בין פסול לאכילה לא ראינו. הלך אצל חצר מות אצל דומה המלאך שהו ממונה על הנשמות ואמ' לו משה ראוי לך. א"ל קול הספדו שמעתי ואותו לא ראיתי. הלך אצל מלאכי השרת אמרו לו כמו הדבר. הלך אצל בני אדם אמ' להם משה ראוי לכם. אמרו לו וכי משה קבורתו וגו'. ואף יהושע היה מצטער עליו ובוכה ומתאבל ואומ' אבי אבי רבי רבי שגדלני מנעורי עד היום הזה ר' שלמדני תורה. עד שא"ל הב"ה יהושע מה אתה מצטער על משה רבך כבר מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנ' ויאמר יוי למשה הנך וגו'. ולא נשמתו של משה אלא נשמת כל הצדיקים כולן גנוזות תחת כסא הכבוד שנ' והיה נפש אדוני צרורה בצרור החיים נחך יוי אלהיך תחת כסא כבודו:
Addition to Recension I.5.1
שמאי אומר עשה תורתך קבע. כיצד מלמד שאם שמע אדם דבר מפי חכם בבית המדרש אל יעשהו עראי אלא קבע ומה שילמוד אדם יעשה ואח"כ ילמד אחרים שנ' ולמדתם אותם ושמ'. וכן בעזרא הוא אומ' כי עזרא הכין לבבו וגו'. אמור מעט ועשה הרבה כיצד מלמד שהצדיקי' אומרי' מעט ועושים הרבה ורשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. ומנין שהצדיקי' אומרים מעט ועושים הרבה שכן מצינו באברהם אבינו שאמ' להם למלאכי השרת פת חרבה אתם סועדים עמי היום שנ' ואקחה פת לחם וגו' אבל בוא וראה באחרונה מה עשה להם שלשה שורים ותשע סאין. ומנין שעשה להן תשע סאין שנ' וימהר אברהם האהלה וגו' שלש סאין כמשמען קמח הרי שש סולת הרי תשע. ומנין שעשה להם שלשה שורים שנ' ויקח בן בקר רך וטוב בן אחד בקר ב' רך ג'. וי"א וטוב ג'. ויתן אל הנער וגו' נתן ביד ישמעאל אמר כדי שאחנך את בני במצות. אף הב"ה אומר מעט ועושה הרבה שנ' ויאמר יוי לאברם ידוע תדע כי גר וגו'. וגם את הגוי וגו' דן אנכי. לא אמ' אלא בדל"ת נו"ן אבל בוא וראה כשנפרע הב"ה משונאיהם של ישר' לא נפרע מהן אלא בשבעים ושתים אותיות שנ' או הנסה אלהים וגו' שכן מצינו עד ובמוראים גדולים ע"ב אותיות. אם תאמר שיש בהן יתר הוציא מהן גוי האחרון שאינו עולה מן המנין. [הא למדת כשפרע הקב"ה משונאיהם של ישר' לא נפרע אלא ע"ב אותיות.] ומנין הרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינן עושים. מצינו בעפרון שאמ' לאברהם ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא. אבל בוא וראה באחרונה כששקל לו הכסף אשר דבר באזני וגו':
Addition to Recension I.5.2
שמאי והלל אומ' אל תפרוש מן הצבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך:
Addition to Recension I.5.3
הוא היה אומר כל המרבה מעשים טובים משים שלום בגופו. וכל המרבה תורה מרבה חכמה:
Addition to Recension I.5.4
רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי פ' זוגים תלמידים היו לו להלל הזקן ל' מהן ראויין שתשרה עליהן שכינה כמרע"ה. ול' מהן ראויין שתעמוד להם חמה ביהושע. וכ' בינונים. הגדול שבכולן יונתן בן עוזיאל הקטן שבכולן ריב"ז. בשעת פטירתו של הלל הזקן נכנסו תלמידיו וישבו לפניו. אמ' להם בני כלום נשתייר מכם בשוק. אמרו לו ריב"ז. אמ' שלחו וקראו לו. אב לחכמה הוא. אב לדור הוא. ומה קטן שבכולן כך. גדול שבכולן עאכו"כ. אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל כשהיה יושב ועוסק בתורה כל עוף שהוא פורח עליו נשרף. אמרו עליו על ריב"ז שלא הניח מקרא ומשנה מדרש תלמוד הלכות והגדות דקדוקי תורה דקדוקי סופרים קלין וחמורין גזרות שוות תקופות וגימטריא ממשלות כובסין ממשלות שועלין שיחת דקלים שיחת שידין שיחת מלאכי השרת כל מדות חכמים כל מדות סופרים כל דבר ודבר שבתורה שלא למדו לקיים שנ' להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא:
Addition to Recension I.5.5
ה' תלמידים היו לריב"ז וקרא להן שמות אליעזר בן הורקנוס [קרא לו בור ת"ח שאינו מאבד טפה קנקן זפותה שהיא משמרת יינה] יהושע בן חנניה קרא לו החוט המשולש. יוסי הכהן קרא לו חסיד שבדור. שמעון בן נתנאל קרא לו ערוגה במדבר שמחזקת מימיה. אלעזר בן ערך קרא לו נחל שוטף. אשרי תלמיד שרבו מעיד עליו
Addition to Recension I.5.6
כשמת בנו של ריב"ז נכנסו תלמידיו לנחמו. נכנס ר' אליעזר וישב לפניו. א"ל רבי רצונך אומ' לפניך דבר אחד. א"ל אמור. א"ל אדם הראשון היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין שנ' וידע אדם עד את שמו. ואף אתה רבי קבל עליך תנחומין. א"ל בני לא דיי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של אדה"ר. נכנס ר' יהושע א"ל רבי רצונך אומ' לך דבר אחד. א"ל אמור. אמ' איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד וקבל עליהן תנחומין. ומנין שקבל עליהן תנחומין שנ' יוי נתן ויוי לקח וגו' רבי קביל עליך תנחומין. א"ל בני לא דיי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של איוב. נכנס ר' יוסי הכהן אמ' רבי רצונך אומ' לך דבר אחד. א"ל אמור. א"ל רבי אהרן הכהן היו לו בנים ומתו ב' מהן ביום אחד וקבל עליהן תנחומין. ומנין שקבל עליהן תנחומין שנ' וידום אהרן. ואין שתיקה אלא תנחומין. ואף אתה רבי קיבל עליך תנחומין. א"ל לא דיי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של אהרן. נכנס שמעון א"ל רבי רצונך אומ' לפניך דבר אחד. א"ל אמור. אמ' דוד המלך היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין. אף אתה רבי קבל עליך תנחומין. לא דיי שאני מצטער בעצמי אלא הזכרתני צערו של דוד המלך. נכנס אלעזר בן ערך ישב לפ'. כיון שראהו אמר לשמש טול לפני כלים והולך לבית המרחץ מפני שאדם גדול הוא ואיני יכול לעמוד. א"ל רבי אמשול לך משל למה"ד לאדם אחד שהפקיד המלך אצלו פיקדון בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר אימתי אצא ידי הפקדון הזה בשלום. אף אתה רבי היה לך בן קרא מקרא תנ"ך. ושנה משנה ומדרש הלכות והגדות ונפטר מן העולם בלא חטא. עמד ונשק על ראשו. א"ל אלעזר בני אמת נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין. כשיצא מלפניו אמ' אלך למקום יפה ומים יפים [זה שאמרו למקום] שת"ח מרובין ואוהבין את התורה:
Addition to Recension I.5.7
עקביא בן מהללאל אומר כל הנותן ארבעה דברים על לבו שוב אינו חוטא. מאין בא. ולאן הולך. ומי הוא דיינו. ומה עתיד להיות. מאין בא ממקום טמא. והלך לטמא את אחרים. בא ממקום חשכה והולך למקום חשכה ואפילה. ולאן הולך לשאול לדון בגיהנם ולישטף באור. ומי הוא דיינו ממ"ה הקב"ה. ומה עתיד להיות עפר רמה ותולעה שנ' אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה במותו זה שמרחיש:
Addition to Recension I.5.8
ר' שמעון בן אלעזר אומר משלו משל למה אדם דומה למלך ב"ו שבנה פלטורין ושכללה והיתה יפה נאה ומשובחת וביב של בורסקי קבוע בתוכה והיה כל עובר ושב אומ' כמה נאה טרקלין זו אילמלא ביב של בורסקי לא היה קבוע בתוכה. כך אדם נאה ומשובח ומוציא דבר מגונה אילו מוציא אדם ממעיו פליטון או אפרסמון [מסך דהן אלבלסטן] או אחד ואחד מכל מיני בשמים עאכו"כ שמתגאה על הבריות:
Addition to Recension I.5.9
בשעת פטירתו של ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לפניו ואמרו לו רבינו למדנו דבר אחד. אמ' להם בניי הזהרו איש בכבוד חבירו וכשאתם עומדים להתפלל היו יודעים לפני מי אתם מתפללים:
Addition to Recension I.5.10
א"ר אלעזר בן עזריה חמשה דברים למדנו מר' אלעז' בן עזריה בשעת פטירתו ושמחנו בהן. ואלו הן כסת עגול הדור והאמין הקמיע ותפולה מקבלין טומאה ומטבילין אותן כדרכן הזהרו בהן שהן הלכות גדולות שנאמרו לו למשה בסיני:
Addition to Recension I.6.1
ר' נחוניא אומר כל הנותן ד"ת על לבו. מעבירין ממנו הרהורי חרב והרהורי רעב והרהורי זנות והרהורי שטות והרהורי יצר הרע והרהורי דברים בטלים והרהורי עול בשר ודם שכן כתו' בספר תלים ע"י דהע"ה פקודי יוי ישרים משמחי לב. וכל שאינו נותן דברי תורה על לבו נותנין עליו הרהורי חרב והרהורי רעב. שכן כתוב על משה רבינו תחת אשר לא עבדת וגו' ועבדת את אויביך וגו'. ברעב כיצד הוא מבקש פת קיבר ואינו מוצא ואומות העולם מבקשין ממנו פת נקיה ובשר שמן. ובצמא כיצד הוא מבקש טפה של יין וטיפה של שכר ואינו מוצא ואומות העולם מבקשין ממנו יינות משובחין. בערום כיצד הוא מבקש חלוק של צמר ושל פשתן ואינו מוצא. ואומות העולם מבקשין ממנו השראין והכלך. בחוסר כל כיצד בלא נר ובלא שמן ובלא שלחן:
Addition to Recension I.6.2
ד"א בחוסר כל בלא חומץ ובלא מלח. וזו היא קללה שמקללין בה בני אדם אל יהא לו חומץ ומלח בתוך ביתו:
Addition to Recension I.6.3
הלמד תורה בילדותו דומה לאשה שלשה בחמין. והלמד תורה בזקנותו דומה לאשה שלשה בצונן:
Addition to Recension I.6.4
ר' אליעזר בן יעקב אומר הלמד תורה בילדותו למה הוא דומה לכתב שנכתב על נייר חדש והלמד תורה בזקנותו לכתב שנכתב על נייר ישן:
Addition to Recension I.6.5
ר' שמעון בן גמליאל אומר הלומד תורה בילדותו למה הוא דומה לבחור שנשא בתולה הוא הגון לה והיא הגונה לו. הוא מתנפל עליה. והיא מתנפלת עליו. הלמד תורה בזקנותו למה הוא דומה לזקן שנשא בתולה. היא אינה הוגנת לו והוא אינו הגון לה. היא מתרחקת ממנו. והוא מתרחק ממנה. שנ' כחצים ביד גבור וגו' אשרי הגבר וגו':
Addition to Recension I.6.6
שנה ושכח דומה לאשה שיולדת וקוברת שנ' כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם. א"ת שכלתים אלא שכחתים:
Addition to Recension I.6.7
אלישע בן אבויה אומר אדם שיש לו מע"ט ולמד תורה למה"ד לבנאי שבנה אבנים מלמטה ואח"כ לבנים שאין באין מים הרבה ועומדין בצדן אין מזיזין אותו ממקומו. אדם שאין בו מע"ט ולמד תורה למה"ד לבנאי שבנה לבינים מלמטה ואח"כ אבנים שאם באין קמעא ועומדין בצדו נמוך והלך:
Addition to Recension I.6.8
הוא היה אומר אדם שיש בו מע"טו ולמד תורה למה הוא דומה לכוס שיש לו פסיפס. אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה למה הוא דומה לכוס שאין לו פסיפס כיון שנתמלא נהפך על צדו ונשפך כל מה שבתוכו:
Addition to Recension I.6.9
הוא היה אומר אדם שיש בו מע"טו ולמד תורה למה הוא דומה לסוס שיש לו בלונס. אדם שאין בו מע"טו ולמד תורה למה"ד לסוס שאין לו בלונס כיון שאדם רוכב עליו זורקו בבתראש:
Addition to Recension I.6.10
הוא היה אומר יכול אדם לקנות תורה בעשרים שנה ולשכחה בשתי שנים. כיצד ישב ששה חדשים ואין שונה לאחוריו. נמצא מחליף חכמה זה בזה. י"ב חדש ואין שונה לאחוריו. נמצא על טהור טמא ועל טמא טהור. ח"י חדש ואין שונה נמצא משכיח ראשי פרקים. כ"ד חדש ואין שונה לאחריו נמצא משכיח ראשי מסכתותיו. מתוך שמחליף חכמה זה בזה ואומ' על טמא טהור ועל טהור טמא ומשכיח ראשי פרקים יושב ודומם לפי שאין חרבון תלוי אלא בראשו שנ' על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים וגו'. כיון שנפל כתלו של כרם חרב כל הכרם:
Addition to Recension I.6.11
הוא היה אומר כל העושה מצוה בחבירו מעלין עליו כאילו לא עשאה אלא בגופו. משל למה"ד למלך ב"ו שצד צפור ונתנה ביד עבדו. אומר לו הוי זהיר בצפור לבני. אם אתה משמרה לו מוטב. ואם לאו הריני נוטל את נשמתך ממך. כך אמ' להן הקב"ה לישר'. בניי ד"ת שנתתי לכם אם אתם משמרין אותם מוטב. ואם לא הריני נוטל נשמתכם תחתיה שנ' רק השמר לך ושמור וגו':
Addition to Recension I.7.1
בן עזאי אומר כל שדעתו נוחה מפני חכמתו סימן יפה לו. אין דעתו נוחה מפני חכמתו סימן רע לו. כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו. אין דעתו נוחה מפני יצרו סימן רע לו:
Addition to Recension I.7.2
כל שרוח חכמה נוחה הומנו בשעת מיתתו סימן יפה לו. אין רוח חכמה נוחה הימנו סימן רע לו. הנותן עיניו בכותל סימן רע לו. כל שפתיו זקופות למעלה בשעת מיתתו סימן יפה לו. כל שפניו כבושות בקרקע סימן רע לו. כל שפניו מצהיבות למעלה בשעת מיתתו סימן יפה לו:
Addition to Recension I.7.3
ב) הוא היה אומר מת מתוך הישוב סימן יפה לו. ומתוך הטירוף סימן רע לו. מתוך הדבור סימן יפה לו. מתוך השתיקה סימן רע לו. מתוך ד"ת סימן יפה לו. מתוך דברים בטלים סימן רע לו. מתוך דבר מצוה סימן יפה לו. מתוך דבר סיחה סימן רע לו. מתוך שמחה סימן יפה לו. מתוך עצבות רע לו. מתוך צחוק יפה לו. מתוך בכי רע לו. מת בע"ש סימן יפה לו. במוצאי שבת רע לו. בערב יוה"כ סימן רע לו. במוצאי יוה"כ יפה לו:
Addition to Recension I.7.4
ג) בשעת פטירתו של ריב"ז היה מגביה קולו ובוכה. אמרו לו תלמידיו עמוד גבוה נר העולם. פטיש החזק מפני מה אתה בוכה. אמ' להם וכי פני מלך ב"ו אני הולך להקביל שאם כועס עלי אין כעסו אלא בעה"ז. ואם מיסרני אין יסורו אלא בעה"ז. ואם ממיתני אין מיתתו אלא בעה"ז. ולא עוד אלא לגונבו בדברים ולשחדו בממון. אלא שאני הולך להקביל פני ממ"ה ברוך הוא שאם כועס כעסו לעה"ב. ולא עוד שאין אני יכול לגונבו בדברים ולא לשחדו בממון. ולא עוד אלא שאני עומד בין שני דרכים בין גיהנם לג"ע. עליו הוא אומ' לפניו יכרע כל יורדי עפר וגו':
Addition to Recension I.7.5
ר' יהושע אומר עין רעה ויצר הרע ושנאת חנם מוציאין את האדם מן העולם. עין רעה כיצד מלמד שכשם אדם רואה את ביתו כך יהא רואה בית חבירו. וכשם שאין רוצה להוציא שם רע על אשתו. כך יהא אשת חבירו. עין רעה כיצד שלא תהא עיני של אדם צרה במשנתו ואם צרה במשנתו נתקצרו ימיו ונפטר והלך לו. יצר רע כיצד אמרו י"ג שנה גדול יצר רע מיצר טוב ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו התחיל מחלל שבתו ואינו ממחה בידו. ילך לדבר עבירה ולא ימחה בידו. לאחר י"ג שנה נולד לו יצר טוב. כיון שמחלל שבתות דין היה כתו' אומ' מחלליה מות יומת. הורג נפשות אומ' הכת' שופך דם האדם באדם וגו'. הלך לדבר עם זמה אמ' הכתוב מות יומת הנואף והנואפת. ובזמן שאדם מחמם עצמו והולך לדבר עבירה היו כל איבריו נשמעין לו. הולך לדבר מצוה התחילו מתאננין לו כל איבריו לפי שיצר הרע שבמעיו מלך הוא על רמ"ח איברים שיש בו ויצר טוב אינו דומה אלא למי שחבוש בבית האסורים שנ' כי מבית אסורים יצא למלוך זה יצר טוב. וי"א זה יוסף הצדיק וכשבאת עליו אתה רשעה היתה מענה אותה בדברים. אמרה לו אני אחבשך בבית האסורים. אמ' יוי מתיר אסורים. אמרה לו אני אנקר את עיניך אמ' לה ה' פקח עורים. אמרה לו אני אעשה אותך רשע. אמ' לה יוי אוהב צדיקים. אני אעשה אותך ארמי. אמ' לה יוי שומר את גרים. עד שאמ' לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וגו'. אל תתמה על יוסף הצדיק שהרי ר' צדוק גדול הימנו כשנשבה לרומי נטלתו מטרונית אחת ושגרה לו שפחה אחת יפה וכיון שראה נתן עיניו בכותל היה יושב ושונה כל הלילה כולו. לשחרית הלכה והקבילה פני גבירתה. אמרה לו שווה לי מות מישנתתיני לאיש הזה. שלחה וקראה לו. אמרה לו למה לא עשית עם האשה בדרך שבני אדם עושים. אמ' לה ממשפחה גדולה אני ומכהונה גדולה. אם אמרתי שמא אבוא עליה והרביתי ממזרים בעול' וכיון ששמעה דבריו ציותה עליו ופטרתו בכבוד גדול:
Addition to Recension I.7.6
עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים אי אתה בא לידי עברה. עקביא ביקש להרבות יראות באדם ונתן כנגד לב האדם מורא שלש עולמות. עולם של רחם בשר ודם. והזהיר ואמ' לאדם בני הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. [ואלו הן הדברים שחוחך שפלותך שפטן שמתך שחתה טמאת של רחם. אם שפלותך שפלות ירידת הקבר שפט עמידת יום הדין לך. אמ' דע מאין באת מטיפה סרוחה דכת' אשה כי תזריע. כך שנו חכמים האיש מזריע לובן והאשה מזריעה אודם ומתעברין זה בזה מכן ומיכן טפה סרוחה זה שחות של אדם. ולאן אתה הולך לעפר דכת' וישוב אל העפר] ר' זעירא בשעה שנגזר המות על אדם נתאנח האם על מיתת הבן. ובאותה שעה אמר הב"ה ארורה האדמה בעבורך [והארץ יראה ושקטה דכתי' משמים השמעת דין זה גזרת של מות.] והארץ יראה ושקטה על מה יראה ועל מה שקטה על מיתת אדם נתאנחה ויראה על תחיית המתים. וכך אמרו ז' עולמות יעברו באדם. ב' עולמות אדם הולך בילדותו מילדותו ועד בן כ' שנה. ג' עולמות אדם הולך בעדות בחורתו מבן כ' שנה ועד בן נ' שנה ועד ע' שנה שני עולמות אחרים בזקנות מבן עשרים. עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו ימי זקנותו של עשרים שנה. מכאן ואילך והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו למעלה מן ע' ופ' שנה שנ' ימי שנותינו וגו'. עד אשר לא תחשך השמש. שמש זה לבו של אדם כשם שהשמש מאיר את כל העולם כך לב אדם מאיר את כל הגוף. [את כל האדם] והאור והירח ב' כליות שנ' אור וירח מאירים את כל העולם בלילה. כך ב' כליות של אדם [יועצין ומיסרין את האדם בלילה דכתי' אברך את יוי וגו'. והככבים אלו בני מעים של אדם יועצין ומוסרין [את האדם בלילה] כך כשם שהככבים מבשלין את פירי אלנות [של התקשרי ממדינת כימה] כך מעים מבשלין אכילת בני אדם:
Addition to Recension I.7.7
ושבו העבים אחר הגשם זה הסכת מימי רגלים. כיצד אדם בזקנותו בכל יום ובכל לילה יהיה צריך להסך מי רגלים. [ביום שיזועו שומרי הבית אלו ז' דברים שהן שומרי הגוף:
Addition to Recension I.7.8
ובשעת פטירתם של אדם מזדעזען:
Addition to Recension I.7.9
והתעותו אנשי החיל. אלו ראש וידים ורגלים. כיצד יעשה אדם מעשה בחיל וכח. לא יעשה אלא ביד וברגל ובראש כל של אדם יראנו בראש ויד ורגל ובשעת פטירתו של אדם יתכשלו כולם מחיל] ובטלו הטחנות כי מיעטו. אלו שיניו של אדם שהן טוחנין אכילה. ובשעת זקנותו של אדם מתמעטין. וחשכו הרואות בארובות. אלו עינים האדם שהן ראין את העולם ובשעת זקנותו יתחשכו. וסוגרו דלתים בשוק. אלו ט' נקובות הפה ב' עינים ב' אזנים ב' דלתות של אף וב' תחתונות. ובשעת פטירתו של אדם יהו סגורים:
Addition to Recension I.7.10
בשפל קול הטחנה. המסיס ובית הכוסות שהן טוחנין אכילה במעי אדם. ויקום לקול הצפור. זו נשמה. וכשם שצפור פורח באויר למעלה. כך בשעת מיתתו של אדם יפרח נשמתו למעלה דכתי' מי יודע דרך רוח בני אדם:
Addition to Recension I.7.11
וישחו כל בנות השיר. קרים כלם שבמעי אדם ובשעה שיצתה הנשמה כולן משתוחחין:
Addition to Recension I.7.12
ר' אמי ור' אסי. ר' אמי אומ'. גם מגבוה ייראו. אדם בזקנותו אינו יכול לעלות במקום גבוה וכל עצמותיו מתיראין [מחתחתים בדרך. אם ילך מעיר לעיר כמה חתותין יהיו לו וכמה פעמים ישב בדרך] וינץ השקד. שלא ישקד לילך ממקום למקום:
Addition to Recension I.7.13
ויסתבל החגב. אדם בזקנותו יסתבל גופו על המשענת. ואם אין משענת בידו לא יכול לזוז ממקומו:
Addition to Recension I.7.14
ותפר האביונה. זה תאוה של אדם שתופר מלבו:
Addition to Recension I.7.15
למה כי הולך אדם אל בית עולמו. עולמו בלבד המעשים שנ' עצמותיו מלאו:
Addition to Recension I.7.16
וסבבו בשוק. שסוררים בו:
Addition to Recension I.7.17
ר' אסי אמר גם מגבוה ייראו בשעת מיתת בני אדם עצמו' מתיראין מן מלאך מות שהוא גבוה על בני אדם:
Addition to Recension I.7.18
והתחתים בדרך. בשעת מיתתו חתתה גבורתו ויפלו עליו אימים דכת' לבי יחיל בקרבי וגו' זו מסלה מפני שהחי יתן אל לבו היום כאן ומחר בקבר:
Addition to Recension I.7.19
וינאץ השקד, אדם בחייו יכול לעמוד מצל ולשב לחמה ומחמה לצל. אבל במיתתו ינאץ בו שקדותו. ויסתבל החגב. זה הגוף שיסתבל על המטה. ותפר האביונה. זה תאות הלב שיתרחק מן האדם בשעת פטירתו. למה כי ילך האדם אל בית עולמו. עולמו בלבד בלא קרביו. וסבבו בשוק הסובבים אלו רמה ותולעה דכת' אף כי אנוש רמה וגו' עד אשר לא ירתך חבל הכסף וגו' זה חוליות שבשדרה שהן דומין כחבל הכסף. בשע' פטיר' בן אדם יהיו כרתיקות:
Addition to Recension I.7.20
ותרוץ גלת הזהב. זה גלה של צואר. ובפטי' בני אדם אתרוצץ:
Addition to Recension I.7.21
ותשבר כד על המבוע. זה גופו של אדם שנתחלקה מן המבוע של ארץ. ובפטר' תשבר למבוע. ונרוץ אל הגלגל אל הבור. אדם נוצר מן האדמה וישוב אל האדמה. דכת' וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה זה שאמרו חכמי' ולפני מי אתה עתיד ליתן את דין וחשבון לפני ממ"ה ב"ה שאין לפניו לא עולה ולא שכחה וגו'. דכת' כי יוי אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו':
Addition to Recension I.7.22
ר' חנינא בן תרדיון אומ' שנים שיושבין ואין ביניהן ד"ת מושבן מושב לצים. שכך הזהיר יהושע מפי הגבורה לא ימוש ספר התורה מפיך וגו'. מכן שצריך ישר' להגות בד"ת לילה ויום כדי שלא ימושו מפיהם. דכת' מה אהבתי תורתך. ואם יושבין ואינן עוסקין בד"ת מושבותם מושב לצים שנ' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. מה כתי' אחריו כי אם בתורת יוי חפצו וגו'. פירשו חכמים. אשרי האיש זה ת"ח לא הלך בעצת רשעים שעוזבין תורת קוראין רשעים דכת' זלעפה אחזתני מרשעים וגו' [ולא עוד אלא שעוזבין תורתך מהללים את הרשעים] ומנין שהאכל צדיק מברך שנא' ואכלת ושבעת וברכת:
Addition to Recension I.7.23
למה בירכו ג' ברכות להזכיר זכות האבות ואלו הן:
Addition to Recension I.7.24
הזן את הכל. על הארץ ועל המזון. בונה ירושלים. הזן את הכל להזכיר זכות אברהם. כיצד היה מכניס עוברי דרכים לביתו לפרנסו ולכלכלו למי שאינו צריך לאכילה לא כל שכן. הקב"ה בירכו בכל שנ' ואברהם זקן בא וגו'. על המזון להזכיר זכות יצחק שזרע בארץ ומצא מזונו מאה שערים דכתי' על הארץ על המזון שבירכתו יצחק בארץ ובמזון. הבונה ברחמיו להזכיר זכות יעקב שעמד בבית אל ואמ' מה נורא המקום הזה וירא ויאמר זה שער השמים זה ירושלם שעמד לבנות לכך אומרי בונה ירושלם לבני יעקב:
Addition to Recension I.7.25
ר' אלעזר בן עזריה אומ' אם אין תורה אין דרך ארץ. ופירוש תורה ביין ובחלב דכת' הוי כל צמא לכו למים ואין מים אלא תורה:
Addition to Recension I.7.26
ועוד אמרו חכמי' כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שנופו מרובה ושרשיו מועטין. אמ' רבא אילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין פתאום יפול ויהיו נודדים יושבי בצלו. וכל מי שחכמתו מרובין ומעשים טובים מרובין למה הוא דומה לאילן אגוז שענפיו מרובין ושרשריו מרובין ועומד במקומו ואין הרוח יכול לזוז ממקומו וישבו בצלו בני אדם להתנצל נפשם מן החמה. ואין אילן אגוז אלא בעלי תורה דכתי' אל גנת אגוז ירדתי וגו' אמר גינת אגוז מסיבת חכמים. איבי הנחל אלו תלמידיהם:
Addition to Recension I.8.1
ר' חנניא בן חכינאי אומ' הנעור בלילה ומפנה לבו לבטלה זו היא דרך ארץ. א"ר חנניא צריך אדם מבן י"ח שנה ליקח אשה כדי שלא יפנה לבו לבטלה. שכך הזהיר ירמיה ואמ' קחו נשים והולידו בנים. מהו נשים תמימות לא אילוניות ולא עקרות שאין מולידות בנים ואת בנותיכם תנו לאנשים. מה אנשים אנשים תמימים לא סריסים לא סריס חמה ולא סריס ממש ולא טומטום ולא אנדרוגינס ואל תמעטו:
Addition to Recension I.8.2
מלמד שהיה אהרן ופגע בו באדם רע נתן לו שלום ולמחר כשהיה אתו האיש היה לילך לעבוד עבודה אמ' אוי לי היאך אשא עיני ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום. נמצא אדם ההוא נמנע מלעבוד עבודה וכן ב' בני אדם שעשו מריבה זה עם זה הלך אהרן וישב אצל אחד מהן. א"ל בני ראה חבירך מה שהוא עושה היה מטרף על לבו וקרע את בגדיו וחונק את עצמו. ואומ' היאך אשא עיני ואראה חבר'. בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי היה יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. ואח"כ הולך אצל חבירו. אומ' לו בני ראה חבירך מה הוא עושה הוא מטרף על לבו וקורע בגדיו. ואומ' היאך אשא עיני ואראה את חביר'. והוא יושב עד שמסיר קנאה מלבו. וכשפוגעין זה בזה מחבקין ומנשקין זה את זה, לכך נאמ' ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישר':
Addition to Recension I.8.3
הקב"ה בחר באדם הראשון מכל הבריות ומאדם ומדורותיו בחר בנח וקרא איש צדיק תמים דכת' אלה תולדות נח וגו'. ומנח ומבניו בחר בשם דכתי' ברוך יוי אלהי שם. ואומ' וישכון באהלי שם. ומשם ומדורות אחריו בחר בעבר לכך נקרא אברהם על שמו דכתי' ויבא הפליט ויגד וגו'. ומאברהם ובניו בחר ביצחק דכתי' כי ביצחק יקרא לך זרע. ומיצחק ובניו בחר ביעקב וישראל דכתי' כי יעקב בחר לו יה וגו' לכך אמ' הכת' ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה:
Addition to Recension I.8.4
חביבין ישר' שנ' בנים אתם למקום. ומנין שנקראו בנים למקום שנ' מפי הגבורה בני בכורי ישראל. דכתי' ואמרת אל פרעה וגו' לכך אמ' משה בנים אתם לה' אלהיכם:
Addition to Recension I.8.5
אמר רבא חביבין ישר' שבשעת כעסו קרויין בנים. ואם בשעת כעסו קרויין בנים. ואף בשעת שאמ' הכתו' שיחת לו לא בניו וגו'. בנים לא אמון בם. בנים משחיתים. לכך שנו חכמים שנקראו בנים למקום. בגאולה הראשונה נקראו בני בכורי. ולא כל הבכור יהיו חביבין ויקירין. יש בכור שהוא חביב ויקיר ויש בכור שאינו חביב ויקיר. אבל בגאולה האחרונה יהיו קרואין חביבין ויקירין דכתי' הבן יקיר לי אפרים:
Addition to Recension I.8.6
חביבין ישר' שניתן להם כלי שבו נברא העולם. ומה הוא כלי זה זו תורה שבה נברא העולם מנין שכך אמרה תורה יוי קנני ראשית דרכו. ראשית דרכו שבריאת עולם קנני קדם מפעליו מאז. קדם מפעלות בראשית. מעולם נסכתי מראש שלא היה העולם. מקדמי ארץ שלא יוסד ארץ עד שלא עשה ארץ בהכינו שמים. כך אמ' חכמי' ט' מאות ע"ד דורות שעלו במחשבה ולא נבא קודם העולם. קודם בריית העולם התורה גנוזה בגנזי החכמה, דכת' זכר לעולם בריתו:
Addition to Recension I.8.7
ר"ץ ל"ג ע"ד דורות שעלו במחשבה ולא נברא קודם העולם. כ"ב דורות מאדם עד משה הרי אלף דור ובה נברא העולם מנין דכתי' יוי בחכמה יסד ארץ וגו'. יצפון לישרים תושיה. לכך שנו חכמי' חביבין ישר' שנאמ' להם כל שבו נברא העולם:
Addition to Recension I.8.8
הכל צפוי והרשות נתונה כך אמרו חכמים משעה שחטא אדם צפוי לבו היה מאור החכמה ועכשיו בניו אינם יודעי' מה למחר דכתי' אל תתהלל ביום מחר וגו'. ועוד בחכמת חכמים אל תצור צורת מחר כי לא תדע מה ילד יום. ומנין שנחסר וצפוי אור חכמה של אדם דכתי' ואדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו. והרשות נתונה לרגל בני האדם ומה הוא הרשות זה רשת ומלכות וכח שטמון בארץ לאדם דכתי' טמון בארץ חללו:
Addition to Recension I.8.9
ובטוב העולם נדון בטובו ובחסדו מכלכל את כל העולם כלו. ונותן לחם לכל בשר לצדיק ולרשע בעה"ז דכתי' נותן לחם לכל בשר. אכל על פי מעשה. אכל בעה"ב הכל אוכל לפי מעשה צדיק על פי מעשיו. דכתי' אוי לרשע רע וגו'. אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו:
Addition to Recension I.8.10
הוא היה אומ' הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה:
Addition to Recension I.8.11
א"ר ישמעאל הכל נתון בערבון כל בני אדם מסובין לערב, ומי הוא ערב של אדם. מות. דכתי' מי גבר יחיה וגו'. משעה שחטא אדם מות ערב לאדם ויכבשהו וימסרהו לשאול ואין מי שימלט נפשו מיד שאול דכתי' אין אדם שליט ברוחו:
Addition to Recension I.8.12
ומצודה פרוסה על כל החיים של מצודה של מות. המות שהוא פרוסה לאדם שפתאום ילכד בה דכתי' כי גם לא ידע האדם את עתו והחנות פתוחה בסנגנזין פנקסין וספרין שנכתבו בהן מעשה בני האדם. בין לטובה בין לרעה בין לזכות בין לחובה. ומנין שנכתבו מעשי בני האדם שכך אמ' הכת' בנהר דינור נגד ונפק וספרין פתיחין אלו מעשים לרעה ולחובה. לטובה ולזכות מנין אז נדברו. והפנקס כותב זה קטגור של אדם הרשע שכתב שני פינקסו רשת רשעתים בכל יום ויום בשעת מיתתו חותם בידו דכתי' ביד כל אדם יחתום וגו' בכל מקום ומקום שהרשעים עושים בו עבירה בסתר אבני המקום ועצי הקורה צועקים להעיד בהם דכתי' כי אבן מקיר תצעק וגו'. זה הוא שאמרו חכמים והחנוני אביך ופינקס כותב והגבאין מחזירין תדיר:
Addition to Recension I.8.13
והוי מתאבק בעפר רגליהם כיצד בזמן שת"ח נכנס אצלך ואמ' לך שנה לי פרק אחד אם יש בידך לשנות לו שנה לו ואם לאו פוטר הוא מיד אל ישב לפניך לא על המטה ולא על הכסא ולא על הספסל אלא על הארץ. וכל דבר ודבר שיוצא מפיו קבלוהו עליך באימה ביראה ברתת ובזיע והוי שותה בצמאה את דבריהם:
Addition to Recension I.8.14
מה היה תחלתו של ר' עקיבא. אמרו בן מ' שנה הוא ולא היה למד כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר בלוד ראה את האבן שהיא חקוקה ונתונה על פי הבאר. אמ' מי חקק את האבן הזו אמרו חבל שתדור עליה כל היום. אמרו לו אי אתה קורא אבנים שחקו מים תשטוף ספיחיה עפר ותקות אנוש האבדת. מיד היה ר' עקיבא דן ק"ו בעצמו אמר דבר רך פוסק את הקשה. דברי תורה שהן קשין כברזל לא כל שכן שיחקקו את לבו של אדם מיד הלך ללמוד תורה. הלך הוא ובנו והלך וישב אצל מלמד תינוקות. א"ל רבי למדני דברי תורה. הוא אחז בראש הלוח ואותו אחז בראש הלוח. כתב לו אל"ף בי"ת ולמדה. אל"ף תאו ולמדה. תורת כהנים היה למד והולך עד שלמד כל התורה כולה. כיון שלמד כל התורה כולה הלך וישב לו לפני ר' אליעזר ור' יהושע אמ' להם רבאתי פתחו לי טעם משנה כיון שאמרו לו דבר אחד מן התורה הלך וישב בינו לבין עצמו ואמ' אל"ף זו למה נכתבה דבר זה למה נאמר חזר ושאל והחזירן בדברים.
Addition to Recension I.8.15
ר' שמעון בן אלעזר אומר משלו משל למה עקיבא דומה לסותת שהיה מסתת בהרים פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב לו הדו היה מנתז ממנו צרורות דקות באו בני אדם וראו אתם ואמרו לו מה הוא זה אמ' להם הריני עוקר ומטילו לתוך הירדן. עוף שהוא עוקר את כל ההר ומטילו לתוך הירדן. אמרו לו אי זה מקומך אלא מקום זה כך עשה להם ר' עקיבא לר' אליעזר ולר' יהושע. א"ל ר' טרפון עקיבא עליך הכתוב אומר מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור. דברים שהן סתורין מבני אדם הוציאן ר' עקיבא לאורה. בכל יום ויום היה מביא חבילה של קוצים חציה מוכר ומפרנס בה וחציה משתמש לאורה. עמדו עליו שדיניו אמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן אלא מכור אותה לנו וטול וזמן בדמיה ושנה לאור הנר. אמ' להן הרבה סיפוקין שאני מסתפק הימנה. אחד שאני שונה בה. ואחת שאני מתחמם כנגדן. ואחד שאיני יכול לישן עתיד ר' עקיבא לחייב כל עניי ישראל בדין אומרי' להן מפני מה לא למדתם תורה. אם אומרי' מפני שעניים היינו. אומ' להם והלא ר' עקיבא עני ומדולדל היה. אם אומ' מפני שהיו להם בנים ובנות ולא זיכתו אלא רחל אשת.
Addition to Recension I.8.16
אמרו בן מ' שנה היה ורועה של בן כלבא שבוע היה. ראתהו בתו שהיה צנוע מכל רועי של בית אביה אמרה ראוי זה שיהא מורה הוראה בישר'. ותיקרא תורה על שמו הלכה ונתקדשה לו בצניעה. כיון שגדלה באו עליה כל גדולים ועשירים ולא היתה מתקדשת להם. אמר לה אביה מפני מה אי את מתקדשת. עמד אביה אימן כל גדולי הדור. אמ' לה התנשאי לכל מי שתרצה. אמרה לו מתקדשת אני לעקיבא רועך כיון שאמרה כך הוציאה מביתו והורידה הנאה מנכסיו. הלכה וישבה אצל אמו של ר' עקיבא והיתה שכרת לחברותיה. חצי שכרה אוכלת ושותה וחצי שכרה משגרת לר' עקיבא שהיה למד תורה מפי ר' אליעזר ור' יהושע והיה חגר אחד בשכוניתה שהיה מבזה ומביישה בדברים. אמ' ראו שוטה זו שכפרה בכבוד בית אביה. הלכה ונתקדשה לאחד שאין פחות בעולם כמותו ולא עוד אלא שמשלכת שחוק על עצמה ואומרת תורה הוא למד. לאחר כמה שנים בא ר' עקיבא עד שהוא למד כל התורה כולה ובאין לפניו כ"ד אלפים זוגים תלמידים ובא בראשם כגבריאל בראש קדושים כיון שראה אותו חיגר באותו כבוד אמ' תמיה אני אם נושא אותך ר' עקיבא אמרה לו שוטה מי שהוא דומה למלאכי השרת כופר בעניה בת עשירים שהיא נשכרת לחברותיה ומשגרת לו לבית רבו כשיצאת לקראתו היתה לובשת סמרטוטין אמרו לה חברותיה שאלי לך כלים נאים ולבשי וצאי לקראתו. אמרה להן יודע צדיק נפש בהמתו נפלה על רגליו והיתה מנשקתו והיו תלמידין מטפחין לה בנזיפה אמ' להן הניחו לה שהתורה שלי ושלכם שלה היא. נכנס ר' עקיבא לבני ברק והיה מלמד תורה ברבים מתוך הדחק שמע בן כלבא שבוע שנכנס אדם גדול לבני ברק אמ' אלך לפניו ואתיר את נדרי. הלך ועמד לפניו ואמר ר' בת היתה לי ונשאת לרועה אחד שאינו מכיר בדברי תורה כלום. והוצאתיה מתוך ביתי והדרתיה הנאה מנכסאי, ועכשיו צר לי עליה ורצוני שתתיר את נדרי. א"ל אילו הייתה יודע שהוא למד פרק אחד כלום הדרתה מנכסיך. א"ל ר' אילו למד ברכה אחת לא הידריתיה. א"ל אני הוא עקיבא חתנך נתן לו סימן מיוחד עמד ונפל על פניו וחבקו ונשקו. ואמ' אשריך בתי שאהבת צדיק כזה ונחלת העה"ז והעה"ב וקרא עליה המקרא הזה שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. מיד נתן לו לר' עקיבא כל נכסיו:
Addition to Recension I.8.17
הלל ושמאי קבלו מהם הלל אומ' הוי תלמידיו של אהרן אהוב שלום ורודף שלום. אהוב את הבריות ומקרבן לתורה. מלמד שהיה אהרן מהלך בדרך ופגע בו באדם רע או באדם רשע נותן לו שלום ולאחר כשהיה אותו האיש לילך לעבוד עבודה אמ' הוי לי האיך אשא עיני ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום. נמצא אדם ההוא נמנע מלעבוד עבודה. וכן ב' בני אדם שעשו מריבה זה בזה. הלך אהרן וישב אצל אחד מהן אומ' לו בני ראה חבירך מה שהוא עושה היה מטרף על לבו וקורע את בגדיו וחונק את עצמו ואומ' היאך אשא עיני ואראה חבירי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי היה יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. ואח"כ הולך אל חבירו. אומ' לו בני רואה חבירך מהו עושה היה מטריף על לבו וקורע בגדיו וחונק את עצמו ואומ' היאך אשא עיני ואראה את חבירי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו והוא יושב עד שמסיר קנאה מלבו וכשפוגעין זה בזה גופפין ונושקין זה את זה לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל:
Addition to Recension I.8.18
ד"א מפני מה בכו את אהרן כל בית ישר' ומשה לא בכו אלא בני ישראל. מפני שדן דין אמת לאמתו ואהרן מימיו לא אמ' לאיש סרחן ולאשה סרחנית. כמה אלפים היו בישר' שנקראו אהרן אהרן שהוא אומ' אילמלא אהרן לא בא זה לעולם. וי"א מי שהוא רואה את משה שהוא עומד ובוכה והוא לא יבכה. מי שהוא רואה את אלעזר ואת איתמר שני גדולים שהן עומדין ובוכין והוא לא יבכה. באותה ביקש משה רבינו מיתה כמיתתו של אהרן מפני מה מפני שראה את מטתו מוצעה בכבוד גדול ומלאכי שרת סובבין אותה. וכי בינו לבין אדם שאל והלא שאל בינו לבין עצמו ושמע המקום לחישתו שנ' ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמיך גם אתה כאשר מת אהרן אחיך בהור ההר ויאסף אל עמיו. הא למדת שביקש משה רבינו מיתה כמיתתו של אהרן ושמע המקום לחישתו:
Addition to Recension I.9.1
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך. ולמד את בני ביתך ענוה. אל תרבה שיחה עם האשה. יהי ביתך פתוח לרוחה כיצד מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לצפון ולדרום למזרח ולמערב כדרך שהיה ביתו של איוב פתוח לצפון ולדרום למזרח ולמערב. ומפני מה עשה איוב ארבעה פתחים בתוך ביתו. אמ' כדי שלא יהיו עניים מצטערין עד שיקיפו את כל הבית כלו. אלא הבא מן הצפון יכנס בדרכו לצפון הבא מן הדרום יכנס בדרכו לדרום למערב כזאת לפיכך עשה איוב ארבעה פתחים בתוך ביתו ויהיו עניים בני ביתך. לא בני ביתך ממש. אלא שיהיו עניים משיחין מה שאוכלין ושותין בתוך ביתך כשם שהיו אוכלין ושותין ומסיחין בתוך ביתו של איוב וכשפוגעין זה בזה אומ' אחד לחבירו מאין אתה בא. מביתו של איוב. ולאן אתה הולך אל ביתו של איוב. כך וכך האכילנו איוב וכך וכך השקיני איוב. כך וכך נתן לי איוב. וכשבאת עליו פורענות גדולה אמ' לפניו רבש"ע ברוך שמך לא הייתי מאכיל רעיבים ומשקה צמאים. שנ' אם אכלתי פתי לבדי ולא אכל יתום ממנו. לא הייתי מלביש ערומים שנ' ומגזת כבשי אתחמם. א"ל הקב"ה עד כאן לא הגעת לאברהם. אתה יושב ושותק בתוך ביתך ואורחים נכנסים אצליך את שדרכו לאכול חטים האכלתו חטים. את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר. את שדרכו לשתות יין השקיתו יין אבל אברהם לא עשה כן אלא מתכון ויצא לדרך עד שמוצא את האורחים ומכניסן לתוך ביתו. את שאין דרכו לאכול חטים מאכילו חטים. ואת שאין דרכו לאכל בשר מאכילו בשר. ואת שאין דרכו לשתות יין משקהו יין. ולא עוד אלא בנה בלטורין על הדרכים והניח בן מאכל ומשתה כל הבא נכנס ואכל ושתה וברך לשם שמים ונעשית לו נחת רוח גדולה כל הבא ושא' למצוי בתוך ביתו של אברהם שנ' ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם:

Vienna, 1887. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001063945/NLI Licence: Public Domain. Source.