Avot DeRabbi Natan, Recension B

Sefaria · Talmud > Bavli > Minor Tractates · 626 sections

Addition to Recension I.9.2
מה היה תחילתו של איוב מלמד שהעיד עליו הקב"ה בעצמו איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע, מלמד שבנה פלטורין על הדרכים ועשה להן ד' פתחים כל עובר ושב נכנס אוכל ושותה ומברך לשם שמים נסתכל בו סטן ונתקנא בו. הלך סטן ואמ' לפני הקב"ה רבש"ע שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי אדם אוהב לפניך אלא איוב בלבד ואתה העדתה עליו ג' פעמים איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. מעתה תן לי רשות עליו ואסיר את לבו ממך. א"ל הקב"ה סטן סטן מלך אצל איוב עבדי כי אין כמוהו בכל הארץ. אמר לפניו רבש"ע תן לי רשות עליו ואסיר את לבו ממך. א"ל אקב"ה הנה כל אשר לו בידך. הלך סטן בדמות איוב ושבה צאנו ובקרו וגמלו והכה הרועים והבקרים בא הפליט להגיד לו. אמ' לאיוב הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהן. מיד פתח איוב ואמ' ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. שוב הלך ומצא בניו ובנותיו אוכלין ושותין יין בבית אחיהן. הבכור רבץ על הגג והפילו עליהם. בא כפליט להגיד לו. אמ' לאיוב בניך ובנותיך אוכלין ושותין יין בבית אחיהם הבכור והנה רוח גדולה וגו' פתח איוב ואמ' ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. חזר סטן ועמד לפני הקב"ה אמ' לפניו רבש"ע שטיתי בכל העולם כלו ולא מצאתי אדם אהוב לפניך אלא איוב בלבד. א"ל הקב"ה ונתתה עיניך באיוב עבדי. אמ' לפניו רבש"ע עור בעד עור מעתה תן לי רשות עליו. א"ל הקב"ה הנה בידך רק את נפשו שמור. אמ' לפניו רבש"ע משל למה"ד למלך ב"ו שאמר לעבדו צא ושבור את החבית ושמור יינה היאך יכול אני לשמור את נפשו. א"ל הקב"ה הכבר אמרתי לך נפשו שמור. מיד ירד סטן בשמחה גדולה והכה אותו בשחין רע לקח לו חרש להתגורר בו. אמרה לו אשתו עודך מחזיק בתומתך, נזף בה ואמ' לה כדבר אחת הנבלות תדברי. כיון שסרח הבית עליו והלך וישב באשפה עד שסרח בשרו עליו. והיה יורדין ממנו תולעים והיו תולעים עושים נקבים נקבים בבשרו עד שעשת תולעים עם חברתה מריבה מה עשה איוב נטל אחת והניחה על חור שלה. ואחת הניחה על חור שלה. אמ' להן בשר שלי הוא ואתם עושים עליו מריבה. מיד כעס עליו לבו. ואמ' לפני הקב"ה רבש"ע לא יש בינינו מוכיח ישית ידו על שנינו יסר מעלי שבטי ואמתו אל תבעתני היה מודה ומשבח לפני הב"ה על כל מדותיו ועליו הוא אומר אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. באותה שעה האמינו כל באי העולם שאין כמותו בכל הארץ. א"ל הקב"ה לסטן. סטן סטן. לא כך אמרת תן לי רשות ואסיר את לבו מיד גער בו הב"ה גערה גדולה שנ' ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן. נזף בו והשליכו מן השמים שנ' אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו. זה סטן שהפילו הקב"ה מן השמים. באותה שעה כנס הב"ה כל מלאכי השרת ואמ' להם ראיתם כמה נגעים וכמה מכות הבאתי על איוב ולא חטא אפי' בפיו ולא הסיר את לבו ממני עמדו ובקש רחמים כדי שיתרפא ממכתו מיד עמדו וקשרו תפלה לפני הב"ה בעד איוב מיד חמל עליו הקב"ה ורפא אותו ממכתו לאחר י"ב חדש ונתן לו רפואה שכך אמרו חכמי' מכת מצרים י"ב חדש מכת איוב י"ב חדש. רשעים בגיהנם י"ב חדש שנ' והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו' והוסיף לו הב"ה ברכה כפלים שנ' וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו ויהי לו י"ג אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות ויהי לו שבעה בנים ושלוש בנות ויקרא שם האחת ימימה. ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך:
Addition to Recension I.9.3
ולמד את בני ביתך ענוה כיצד בזמן שאדם ענותן בני ביתו ענותנין. הלך למדינת הים אמ' מודה אני לך ה' אלהי שאשתי ובני אין עושין מריבה עם אחרים לבו אינו מתפחד עליו. ודעתו מתישבת עליו עד שעה שהוא חוזר. ובזמן שאדם ענותן ובני ביתו קפדנין הלך למדינת הים. אמ' לפניו רבש"ע יהי רצון מלפניך שאשתי ובני אל יעשו מריבה עם אחרים וגו':
Addition to Recension I.9.4
אל תרבה שיחה עם האשה ואינו צריך לומ' עם האשה אחרת אלא אפילו עם אשתו שלו. מכאן אמרו כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו וביטל מדברי תורה ולבסוף יורש גיהנם:
Addition to Recension I.9.5
ד"א אל תרבה שיחה עם האשה כיצד נכנס אדם לביהמ"ד ולא נהגו בו כבוד או שאירע עם חבירו אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חבירי כך אמר לי וכך אמרתי לו מפני שהוא מבזה את עצמו ומבזה את אשתו ומבזה את חבירו. הא כיצד אשתו שהיא נוהגת בו כבוד עומדת לפניו ומשמשתו. וכיון ששח לה כל אותן הדברים עומדת מלפניו ומשחקת עליו. וכיון ששמע חבירו. אוי לי שכל הדברים שביני לבינו הלך והשיחן לאשתו ונמצא אדם ההוא מבזה עצמו ומבזה אשתו:
Addition to Recension I.9.6
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומ' על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. על התורה כיצד הרי הוא אומ' כי (חפץ) [חסד] חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות מכן לאהבה שהיא חביבה מזבחים מפני שכל העולם כלה כליל לאשים שנ' והקטיר הכהן את הכל המזבחה וגו'. על העבודה כיצד אמרו כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת עולם מתברך על יושביו וגשמים יורדין בזמנן שנ' לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו' ובזמן שאין עבודת בית המקדש קיימת אין העולם מתברך על יושביו ואין הגשמים יורדין בזמנן שנ' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו':
Addition to Recension I.9.7
על גמילות חסדים כיצד הרי הוא אומ' כי (חפץ) [חסד] חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות העולם לא נברא מתחילתו אלא בגמילות חסדים שנ' כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם:
Addition to Recension I.9.8
אמרו פעם אחת היה ריב"ז מהלך בירושלם והיה ר' יהושע מהלך אחריו וראה בית המקדש שהוא חרב. אמ' אוי לנו על ביהמ"ק שהוא חרב. מקום שמתכפרין בו עונותינו. אמ' לו בני אל ירע לך שהרי יש לנו כפרה אחרת שהיא כמותו ואי זה, זה גמילות חסדים. לכך נאמר כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות וכשבא אספינוס להחריב את ירושלם היו ישר' שרויין נגד חומותיה של ירושלם. אמ' להן שוטין ורקין מפני מה אתם מחרבים את העיר הזאת ואתם שורפין את הבית הזה באש. וכי מה אני מבקש מכם. הרי אין אני מבקש מכם אלא שתשגרו לי קשת אחת או חץ אחד. מיכן ואילך אמרו לו כשם שיצאנו על הראשונים שלפניך והרגנום. כך נצא עליך ונהרגך. קטולין של אספינוס שרויין נגד חומותיה של ירושלם וכל דבר ודבר שהיו שומעין היו כותבין באגרות ומורין בראש החצים שריב"ז מואהבי קיצר. וכיון שאמר ריב"ז ב' וג' פעמים ולא קבלו הימנו שלח וקרא לתלמידיו. ר' אליעזר ור' יהושע אמר להם בניי עמדו והוציאוני מיכן. עשו לו ארון וישב בתוכו. ר' אליעזר אחז בראשו. ור' יהושע אחז ברגליו והיו מוליכין אותו עם שקיעת החמה עד שהגיעו שערי ירוש'. כיון שהגיעו אצל שערי ירוש' עמדו השוערים ואמרו להן מהו זה. אמרו להם מת. אמרו להם וכי אי אתם יודעים שאין מלינין את המת בירוש' כל עקר. אמרו להם אי מת הו הוציאוהו. היו מוליכין אות עם שקיעת החמה עד שהגיעוהו והוציאוהו אצל אספינוס. כיון שהגיעו אצל אספינוס פתחו ארון ועומד לפניו. אמ' לו אתה יוחנן בן זכאי. א"ל הין. אמ' שאל מה אתן לך. א"ל אין אני מבקש ממך כלום אלא שתתן את יבנה לי ואשנה בה לתלמידי חכמי. ואקבע בה תפלין. ואעשה בה כל מצות. א"ל לך כל דבר שאתה רוצה לעשות עשה. א"ל הכי אתה עומד במלכות שכך מסרו לנו הראשונים שאין הבית הזה נמסר ביד הדיוט אלא ביד מלך שנ' ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול. אמרו הינו ב' ג' ימים עד שבאת לו אגרת מרומי שמת קיסר וגזרו עליו ועמד במלכות. הביא לו קשת של זורין ותופפה נגד חומות ירוש' וכל דבר ודבר היו מכין בה על גב החומה עד שפרצו בה פרצה הביאו לו נסרין של ארז ונתנו לתוך קשת של זורין. הביאו לו ראש החזיר ונתנו לתוך הקשת של זורין והשליכו על גבי החומה שעל גבי המזבח באותה שעה נלכדה ירושלם. והיה ריב"ז יושב ומצפה שנ' ויבא והנה עלי יושב וגו'. וכיון ששמע ריב"ז שחרבה קרע בגדיו הוא ותלמידיו. והיו בוכין וצועקין וסופדין ואומרין פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. מהו פתח לבנון דלתיך מלמד שכל מ' שנה היו נועלין דלתות ההיכל ערבית ומשכימין ומוציאין אותן כשהן פתוחות מאיליהן. א"ל ריב"ז היכל היכל את תבהל עצמך כבר נגזר עליך שתמסר ביד אומות העולם:
Addition to Recension I.9.9
ד"א פתח לבנון דלתיך. זה בית המקדש. ותאכל אש בארזיך אלו כהנים שהיו שם שהיו נוטלין מפתחותיהן וזורקין אותן כלפי מעלה ואומרי' לפניו רבש"ע אי לך מפתחותיך שמסרת לנו הואיל ולא היינו גזברי' נאמנים לפניך לעשות במלאכת המלך ולאכל משלחן המלך. אברהם ויצחק ויעקב ושנים עשר שבטים בוכים וצועקים וסופדים ואומרים הליל בראש כי נפל ארז אשר אבירים שודדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבציר. הליל ברוש כי נפל ארז זה ביהמ"ק. הלילו אלוני בשן זה משה אהרן ומרים. כי ירד יער הבציר זה בית קדש הקדשים. קול יללת הרעים כי שגגה אדרתם זה דוד ושלמה בנו. קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן זה אליהו ואלישע. באותה שעה אמר לו ריב"ז אספינוס המלך אל תזוח דעתך ארי קטילא קטלת. עמא קטילא קטלת. היכלא קליא קלת. אילמלא אין רצונו של הב"ה להחריב את ביתו ולגלות בניו אין כל בריה יכולה לעשות כך:
Addition to Recension I.9.10
בשלשה דברים שינה הקב"ה את בני אדם זה מזה בקול. במוראה פנים. ובדעת. בקול כיצד אילמלא לא שינה הקב"ה קולות בני אדם זה מזה כבר היתה זנות מרובה בעולם. כיון שאדם יוצא מביתו אחר בא וכובש את אשתו בתוך ביתו לפיכך שינה הקב"ה קולות בני אדם זה מזה. קולו של זה אינו דומה לקולו של זה. וקולו של זה אינו דומה לקולו של זה:
Addition to Recension I.9.11
במראה פנים כיצד שאילמלא לא שינה הב"ה פני בהמה חיה ועוף זה מזה שהאשה מכרת פני בהמה ובהמה מכרת פני בעלה. בדעת כיצד שאילמלא לא שינה הקב"ה דעת בני אדם זה מזה. דעתו של זה אינה דומה לדעתו של זה. ודעתו של זה אינה דומה לדעתו של זה. ונשמות חכמים גנוזין ולא נשמתו של משה לבדו אלא נשמות כל הצדיקים כולן גנוזות תחת כסא הכבוד שנ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך וגו'. אף של רשעים כך. ת"ל ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. משל למה"ד לאחד שנטל את האבן ונתנה לתוך כף הקלע. אע"פ שהופכה ממקום למקום אינה יודעת על מי שתסמוך כך נשמתן של רשעי' זוממות והולכות ושוטטות בעולם ואינן יודעות על מי נסמכו:
Addition to Recension I.9.12
ר' דוסא בן הרכינס אומר שנת שחרית ויין צהרים ושיחת ילדים וישיבת כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם. שנת שחרית כיצד מלמד שלא יתכוין אדם לישן עד שתעבור עליו זמן ק"ש ונמצא בטל מדברי תורה שנ' הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו:
Addition to Recension I.9.13
ב) ויין צהרים כיצד מלמד שלא יתכוין אדם לשתות יין בצהרים כדי שנמצא בטל מד"ת שנ' אי לך ארץ שמלך נער ושריך וגו' אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו. אי זה היא עת הוי אומ' לעתיד לבוא שנ' אני ה' בעתה אחישנה. ואומ' כעת יאמר ליעקב ולישר' וגו'. כך אמ' הקב"ה לבלעם הרשע כעת ולא בעת. בעת שאתה עתיד עומד זה. ולא בעת שאני עתיד לעשות גאולה לישר' לעתיד לבוא:
Addition to Recension I.9.14
ג) שיחת ילדים כיצד. מלמד שלא יתכוין להיות אדם יושב ושותה בתוך ביתו ומשיח עם בניו ועם בני ביתו כדי שנמצא בטל מד"ת שנ' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו':
Addition to Recension I.9.15
ד) ישיבת כנסיות של עמי הארץ. כיצד מלמד שלא יתכוין אדם להיות עם יושבי קרנות בשוק שכל זמן שאדם עושה כן בטל מדברי תורה שנ' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב:
Addition to Recension I.9.16
אלישע בן אבויה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה למה"ד לבנאי שבנה לבנים מלמטה ואח"כ אבנים שאם באין מים קימעא ועומדין בצדו נמוך והלך לו:
Addition to Recension I.9.17
ר' יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת חנם מוציאין את האדם מן העולם:
Addition to Recension I.9.18
עין רעה כיצד מלמד שכשאדם רואה את ביתו כך יהי אדם רואה את ביתו של חבירו. וכשם שאין רוצה להוציא שם רע על אשתו ועל בניו כך יהי אדם רוצה שלא להוציא שם רע על אשתו ועל בניו של חבירו:
Addition to Recension I.9.19
עין רעה כיצד שלא תהא עינו של אדם צרה במשנתו. ומעשה באדם אחד שהיתה עינו צרה במשנתו נתקצרו ימיו נפטר והלך לו:
Addition to Recension I.9.20
יצר רע כיצד אמרו י"ג שנה גדול יצר רע מיצר טוב ממעי אמו של אדם היה גדול ובא עמו. התחיל מחלל שבתות ואינו ממחה בידו הורג נפשות ואינו ממחה בידו. ילך לדבר עבירה ולא ימחא בידו לאחר י"ג שנה נולד לו יצר טוב. שמחלל שבתות אומ' לו רקה הכת' אומ' מחלליה מות יומת:
Addition to Recension I.9.21
הורג נפשות אומ' לו רקה הכת' אומ' שופך דם האדם באדם דמו ישפך. הלך לדבר זמה אומ' לו רקה הכת' אומ' מות יומת הנואף והנואפת:
Addition to Recension I.9.22
יהי רצון מלפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בתי כנסיות ובתי מדרשות ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. אמן נ"ס:
Addition IV.1
אבות דרבי נתן הוספה ד כוללת דברי הרשב”ץ דוראן בחבורו מגן אבות על מס’ אבות פ”א מ”ה ומ”ב וי”ג החסרים בספרי הדפוס. ונעתקו עבורי הלקוטים האלה מכ”י אחד מפירוש זה הנמצא באוצר הספרים בפאריז (מספר 739/2 בהרשימה) בהשתדלות מהר”א לאב, וקבעתים כאן מפני שנזכרו בהם האדר”נ איזה פעמים ויועילו ג”כ להשלים על פיהם הספרים.
Addition IV.2
ואל תרבה שיחה. להזהיר שלא יביאוהו הנכנסין בביתו להתבטל מד”ת שזו מצוה הבאה בעבירה היא שאם ירבה עניים בתוך ביתו יצטרך להזהיר עליהם לאשתו תמיד ויבא להרבות שיחה עמה ומתוך אותה שיחה יבא לידי שיחה בטלה ויתבטל מד”ת ויהיה עבירה גוררת עבירה שיבא לידי גילוי עריות ויירש גיהנם כמו שיפרשו ואפי’ באשתו אסור להרבות שיחה עמה כמ”ש בא’ מחגיגה אפי’ שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן את הדין עליה שנאמר ומגיד לאדם מה שיחו אלא א”כ לצורך פיוס לדבר מצוה. כמ”ש שם ובסוף ברכות . . . באשתו אמרו. במשניות קדומות מצאתי באשתו נדה אמרו וכתב רש”י ז”ל באבות דר’ נתן מוקי לה באשתו נדה ואנן גרסי’ אפי’ באשתו טהורה מפני שנתבטל מד”ת וכן פי’ הרמב”ם ז”ל ור’ יונה ז”ל וכתבו שזהו ממדת פרישות כמ”ש בפ’ מרובה שתקנו טבילת בעלי קריין שלא יהיו ת”ח מצויים אצל נשותיהם כתרנגולין וכמ”ש בפ’ מי שמתו. ק”ו באשת חבירו לפי דברי אבות דר’ נתן הק”ו הוא שאם באשתו נדה אסור שאם היום טמאה למחר טהורה ואין היצר מתאוה אליה ודומה למי שיש לו פת בסלו כמ”ש בא’ ואחרון מיומא ובפ’ החולץ ובפ’ אע”פ ובפ’ שני שעירין כ”ש באשת חבירו שהיצר מתגבר בו עליה כענין שנאמר מים גנובים ימתקו וגו’ כמ”ש בסוף נדרים. ולפי פירושינו הוא יותר פשוט הק”ו שאם באשתו טהורה אסור להרבות שיחה כ”ש באשת חבירו ולא ריבוי ממש אסור אלא אפי’ חיבה יתירה אסור וכמ”ש ברוריה לר’ יוסי הגלילי בשא”ל מהיכן נלך ללוד א”ל גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה הי”ל לומר מהיכן ללוד כמו שהוא מוזכר במס’ ערובין פ’ כיצד מערבין ואמר בנדרים בס”פ ואלו מותרים אל תרבה שיחה עם האשה שסופך באתה לידי ניאוף. וז”ש אח”ז אמרו חכמים וכו’ אמרו סוף דבר התנא הם ויש גורסים מכאן אמרו חכמים שהחכמים האחרונים למדו מדברי זה החכם כן שכל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו שמספר לה כך אירע לי עם פלוני בבית הכנסת או בבית המדרש או בשוק והיא מחרחרת ריב ביניהם כמו שאירע לקרח שספר לאשתו שמשה הלביש בגדי כהונה לאהרן וצוה להעביר תער על כל בשרו של קרח ולהניף אותו והיא אמרה לו כל הגדולה לאחיו ואתם משרתים אותו והתחיל לערער על הכהונה וגרם רעה לעצמו שנשרף ונבלע ועליה נאמר ואולת בידיה תהרסנו כמ”ש בפ’ חלק ובילמדנו ובמדרש משלי. ובבריתא מפ’ שהרעה שגורם לעצמו היא שמתוך שמרבה שיחה עמה איך ביישוהו חבירו אף היא מבזה אותו. ובוטל מד”ת שמשחק עמה ומתעסק בדברים בטלים ומתוך כך יירש גהינם ששחוק וקלות ראש מרגילין אותו לערוה שמתוך שהוא שטוף בהתר יבא לידי אסור שכך דרכו של יצה”ר מסית האדם בהתר ואח”כ מכשילו באיסור וכ”א משלי קהלת שהיצה”ר אומר לאדם ראה חיים עם האשה אשר אהבת זו היא אשתו ואח”כ אומר לו והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך להכשילו בעריות ואם ישיב לו איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים איך אשא פני ביום הדין כשאתן דין וחשבון לפני הקב”ה יאמר לו דע כי לית דין ולית דיין עלם אחרן וזהו שהשנים היצה”ר ואמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה ועכ”א שסופו יורש גיהנם ירושת עולם וכ”א רז”ל בפ’ חלק ובפ’ החליל אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע כלו’ משביעו מן ההתר רעב לאיסור ומתאוה לו מרעיבו מההתר שבע מהאיסור ואיני מתאוה לו והרבה הזהיר שע”ה על האשה בס’ משלי שנאמר לשמרך מאשה זרה מנכריה אמרית החליקה להזהיר שלא ירבה שיחה עמה שמא תפתנו בשפת חלקות כי נופת תטופנה שפתיה וחלק משמן חכה ואחריתה דרכי מות ליירש גיהנם ועמקי שאול קרואיה כי היא מרה כלענה בסופה ואם היא מתוקה בתחילתה וכן בס’ קהלת אמרה ומוצא אני מר ממות את האשה כי המות אינו שולט אלא על הגוף והאשה מאבדתו מחיי העה”ב ועכ”א אשר היא מצודים והימים לבה אסורים ידיה טוב לפני אלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה לטורדו מהעה”ב והעה”ז וקראו חוטא לשון שגגה כי שגגתו להרבות שיחה עמה ואינו בעיניו לאיסור גדול יביאנו לילכד בה וכ”א הפייט יונה פותה טועה במדבר רואה את הבר ואינה רואה את המכמר. ואזהרתיו יותר חזקות מאזהרות התנא. ובפ’ הזהב אמר ההולך אחד עצת אשתו נופל בגיהנם שנאמר לא היה כאחאב וגו’ אשר הסתה אותו אזבל אשתו.
Addition IV.3
וחלילה שיהא אהרן יותר שלום ממשה אלא לפי שאהרן היה כ”ג ומכפר עונותיהם של ישראל נמסר לו לעשות כן כדי שלא יבאו לידי עבירה ויהיו צריכין לכפרה אבל מרע”ה היה מלך שנא’ ויהי בישורון מלך ופירשוהו בילמדנו ובמד’ הזית על משה וחייב להטיל אימה שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך כמ”ש בפ”א מקדושי’ ובסנה’ פ’ כ”ג והיה לו שיאמר יקוב הדין את ההר וכ”א בא’ מסנה’ כי משה היה אומר יקוב הדין את ההר ובזה היו נזהרין הבריות מלעבור על ד”ת נמצא אהרן מקרב הבריות לתורה מתוך אהבה ושלום ומשה מרחיקם מהעבירה מתוך אימה וכן פי’ זה באבות דר’ נתן וכן נראה ממ”ש בגמ’ בא’ מסנהד’ ואזהרת הלל לכל אדם שאין לו ממשלה כמשה שיאחז צדיק דרך אהרן והלל הזקן היה נאה דורש ונאה מקיים שהיה מקרב את הבריות תחת כנפי השכינה ולא מקפיד לעולם על שום אדם כמ”ש בשבת פ’ במה מדליקין בגרים שבאו לשמאי הא’ א”ל גייריני על מנת שתלמדיני תורה שבכתב בלבד והשני א”ל גייריני על מנת שתלמדיני תורה על רגל א’ והג’ א”ל גייריני על מנת שאהיה כ”ג ללבוש ח’ בגדים ושמאי דחה אותם בקפדנותו והלל בענותנותו קרבן עד שידעו שא”א ללמוד תורה שבכתב בלא תורה שבע”פ וצריכה פי’ ארוך וא”א ללמדה על רגל א’ ושאסור לכל ישראל אפי’ לדוד מלך ישראל ללבוש בגדי כהונה ואמ’ אותם גרים קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם וענותנותו של הלל קרבתנו תחת כנפי השכינה ואמ’ בפרקי דרך ארץ לעולם לא יהיה אדם קפדן בתוך ביתו ומעשה בהלל שעשה סעודה לאדם א’ ובא עני ועמד על פתחו אמר לאשתו בתי אשה אני צריך להכניס ואין לי פרנסה כלום יש לך פרנסה נטלה כל הסעודה ונתנה לו ואח”כ לשה עיסה אחרת ובשלה אלפס אחר ובאה והניחה לפניהם א”ל בתי מפני מה לא הבאת לנו לסעוד מיד שחה לו כל המעשה א”ל בתי אף אני לא דנתיך אלא לכף זכות שכל מה שעשית לא עשית אלא לשם שמים:
Addition IV.4
הוא היה אומר נגיד שמו אבד שמו ודלא מוסיף יסף ודלא יליף קטלא חייב ודאשתמש בתגא חלף.
Addition IV.5
הפי’ הלל היה בבלי ולשון בבלי הוא תרגום כספר דניאל ועזרא בלשון כשדים ואמרו אעפ”י שבימי אמוראים נשתנה ללשון פרסי כמ”ש בפ’ מרובה ובסוף סוטה ובאותו לשון אמר הלל דברים אלו ושמאי בהיותו בבבל קודם עלותו לארץ ישראל היה רגיל לומר אותם וכ”א בברייתא ד’ דברים אמר הלל בלשון בבל והם הנז’ בזאת הבבא ובאבות דר’ נתן שנויה בלשון אחרת ה’ דברים אמר הלל בלשון הבבלים נגד שמא אבד שמיה ודלא מוסף ייסוף ודלא יליף קטלא חייב ודלא שמש חכמיא קטלא חייב ודשמש ולא מקיים חייב קטלי קטלין. נגד שמא ומ’ כלומר מי שנמשך שמו למרחוק מתוך שררה מפלתו תבא מהרה ויאבד שמו. נגד לשון משיכה תרגום משכו נגירו וזה מפני שהרבנות מקברות את בעליה כמ”ש למעלה. וכן הרודף אחר השררה שררה בורחת ממנו מנ”ל מקרח ואבשלום ואדניהו וכן אם לומד תורה שלא לשמה כדי להתגדל ולהמשיך שמו יאבד שמו כי יבא לידי שפלות כמו שדרשו פ’ כיצד מערבין ובנדרים פ’ הנודר מן הירק ובמות הגיא. וכ”א בירושלמי דיבמות אם נבלת בהתנשא מי גרם לך להתנכל על שהתנשאת בד”ת וכבר כתבנו מדר’ אחר על זה הפסוק והכל אמת שאם ישפיל אדם עצמו לפני חכמים עולה לגדולה ואם יתגאה בגדולתו נופל ממנה וכבר אמר שאם חוזר בו חוזר לגדולתו שנא’ כל גיא ינשא. ודלא מוסיף יסוף מי שאינו מוסיף על למודו ואומר כבר למדתי הרבה מה לי לטרוח עוד ויסיף יהיה מובטח שישכח תלמודו שכבר למדו ויסיף מפיו ויש לפרשו לשון קללה כלו’ יהי רצון שייסיף כי לא נברא האדם אלא ללמוד וכיון שזה שנה ופירש למה לו חיים. וכבר פי’ בגמ’ באחרון מתענית ובפ’ יש נוחלין אמר רב יוסף תקברינה אימיה ואמר זה על מי שאין מוסיף כהלילות על הימים מט”ו באב ואילך שהתחילו הלילות להאריך. ודלא יליף קטלא חייב כל מי שלא למד כלל לא תספיק לו קללה כמי שלא הוסיף אלא חייב’ הכל להורגו, וכמ”ש בפ’ ואלו עוברין עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכפורים שכל מדותיה של תורה מכלל הן אתה שומע לאו וכתי’ כי היא חייך ואורך ימיך לעוסק בה ומי שאינו עוסק בה לא יהיה ולא יאריך ימים וכתיב ושמתם את דברי אלה וכו’ זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מיתה כמ”ש ביומא פ’ בא לו ובאבות דר’ נתן פי’ שאם לא למד לא ידע דיני טהרות ואוכל קדשים בטומאה וחייב מיתה ובמד’ דרך ארץ שנו שר”ע נטפל במת מצוד, בד’ מילין להביא לבית הקברות ולא ידע כי מת מצוה קנה מקומו וסכן בנפשו וא”ל כל פסיעה ופסיעה שפסעת כאלו שפכת דמים. ואמר אם בשעה שנתכוונתי לזכות נתחייבתי בשעה שלא נתכוונתי לזכות עאכ”ו. ועז”א ושלא שימש ת”ח קטלא חייב וכן היא שנויה בירושלמי דנזירות ובאבל רבתי. ודישתמש בתגא חלף בפ’ בן זומא היא מתפרשת משנה זו על מי שעשה מהתורה כלי למעשהו ואינו עוסק בה אלא להנאתו וכיון שהוא משתמש בכתרה כמו שנשתמש בשאר כליו והוא מבזה את התורה ראוי לי שיעבור ויחליף מן העולם. פי’ תגא כתר כלשון ישמעאל ושם נאריך יותר ב”ה. ובגמ’ מגילה פ’ בני העיר פי’ זה במי שמשתמש בת”ח דאמר ריש לקיש ודישתמש בתגא חלף זה המשתמש במי ששונה הלכות. וכן אמרו בנדרים מפני מה נענש אברהם אבינו מפני שעשה אנגריא בת”ח פי’ שהצויאם שנאמר וירק את חניכיו. וכ”א באסא פ”א מסוטה לפי שת”ח הם כלי תשמישו של מלכו של עולם וכמו שאין רוכבין על סוסו של מלך כמ”ש בסנהד’ פ’ כ”ג ואין משתמשין בשרביטו כן אסור להשתמש בת”ח ועל כן אמרו בפ’ בני העיר לשתמש אינש (וכו’ כמ”ש בנדפס):

Vienna, 1887. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001063945/NLI Licence: Public Domain. Source.