← All works

Avot DeRabbi Natan, Recension B

Sefaria · Talmud > Bavli > Minor Tractates · 626 sections

1. _.34.12

   רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין חכמה אין יראה. אם אין יראה אין חכמה. אם אין דרך ארץ אין תורה. [אם אין תורה אין דרך ארץ]:

2. _.34.13

   הוא היה אומר אם אין דעת אין בינה. אם אין בינה אין דעת אם אין קמח אין תורה. אם אין תורה אין קמח:

3. _.34.14

   הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מעוטין הרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. וכל שמעשיו מרובים מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מרובים אפי' כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו:

4. _.34.15

   רבי שמעון בן אלעזר אומר כל שמעשיו מרובים מחכמתו למה הוא דומה לרוכב סוס וכלונס בפיו כל מקום שהוא רוצה הוא מחזירו. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו לרוכב סוס ואינו כלונס בפיו רכב עליו ונפל ממנו ושבר את מפרקתו:

5. _.34.16

   רבי נתן אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך ככבוד רבך וכבוד רבך כמורא שמים:

6. _.34.17

   יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך שכן מצינו במשה רבינו ע"ה שהשוה כבודו לכבוד יהושע תלמידו שנאמר ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים (שמות י"ז ט') לי אנשים אין כתוב כאן אלא בחר לנו אנשים. הא שהשוה כבודו לכבוד יהושע תלמידו:

7. _.34.18

   וכבוד חבירך ככבוד רבך שנאמר (ואתה תצוה) [אתה תדבר] את כל אשר אצוך (שם ז' ב'):

8. _.34.19

   וכבוד רבך כמורא שמים שנאמר והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים (שם ד' ט"ז):

9. _.34.20

   כל המקלל את חבירו לשם שמים סופו לצאת ממנו בכבוד. משה קילל את פרעה לשם שמים ויצא ממנו בכבוד שנאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי (שם י"א ח') ומנין שיצא ממנו בכבוד שנאמר גם האיש משה גדול מאוד (שם שם ג'):

10. _.34.21

    וכל המכבד את חבירו שלא לשם שמים סופו לצאת ממנו בקלון שכן את מוצא בבלק שכבד את בלעם שנאמר ויבואו אל בלעם ויאמרו לו [וגו'] כי כבד אכבדך (במדבר כ"ב ט"ז י"ז) ומנין שיצא ממנו בקלון שנאמר ועתה ברח לך אל מקומך (שם כ"ד י"א):

11. _.34.22

    רבי אלעזר הקפר אומר אל תהי זקוק לדין. ואל תירא לפני מי שהוא גדול ממך. ועשה שוק בעלי דבבך:

12. _.34.23

    רבי אליעזר בנו אומר החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא. והגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד. ואל תאמר קבלו דעתי שהן רשאין ולא אתה:

13. _.34.24

    הוא היה אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם הזה ומחיי העוה"ב:

14. _.34.25

    הוא היה אומר היצורים למות והמתים להחיות והחיים לדין. לידע ולהודיע שהוא עד והיודע ועתיד לדין. שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד. ואל יבטיחך יצרך שיש לך בשאול בית מנוח. שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן חשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה:

15. _.35.1

    אלישע בן אבויה אומר הלמד תורה בנערותו למה הוא דומה לסיד שהוא טוח על גבי אבנים אפילו כל הגשמים יורדין אין מזיקין אותו. והלמד תורה בזקנותו למה הוא דומה לסיד שהוא טוח על גבי לבנים (בין) [כיון] שטיפה של מים הוא [יורד עליו] פושר והולך לו. מלה"ד למלך שאמר לעבדו שמור את הצפור לבני. אמר המלך לעבדו אם משמר אתה את הצפור נפשך אתה משמר. ואם מאבד אתה את הצפור נפשך אתה מאבד. שמר את הצפור. אותו העבד על מה שישמור הוא אומר נפשו הוא משמר. על מה שיאבד הוא אומר נפשו הוא מאבד. כך הקב"ה אומר לישראל בני אם אתם משמרים את התורה נפשכם אתם משמרים ואם אתם מאבדים את התורה נפשכם אתם מאבדים. כך כל המשמר דבר אחד מן התורה נפשו הוא משמר. וכל המאבד דבר אחד מן התורה נפשו הוא מאבד שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד וגו' (דברים ד' ט'):

16. _.35.2

    רבי ראובן בן (ארכילוס) [אצטרובלי] אומר אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו או שעשה כיוצא בו או חשב לעשות או ששמע מחבירו שנעשה והטה אוזן לשמוע:

17. _.35.3

    הוא היה אומר ג' נאמנים הן. עני שהוא נאמן על הפקדון אין נאמן גדול מזה. בעל הבית שהוא נאמן על מעשרותיו אין נאמן גדול מזה. רווק שגדל במדינה ולא נחשד על הערוה אין נאמן גדול מזה:

18. _.35.4

    הוא היה אומר כבד את אביך [ואמך שאלמלא הם לא באת לעולם מפני שהם הביאוך. ודע] מה אתה עושה להן שהן גומלין לך:

19. _.35.5

    רבי חניניה בן חכילאי אומר הנוער משנתו בלילה והפונה לבו (לבטלה) [מבטלה] לדברי תורה סימן יפה לו שנאמר בהתהלכך תנחה אותך (משלי ו' כ"ב) בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך (שם שם) בשעת מיתה. והקיצות היא תשיחך (שם שם) לעולם הבא:

20. _.35.6

    רבי אליעזר בן יעקב אומר כל העושה מצוה אחת קונה לו סניגור אחד וכל העושה עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד. תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות:

21. _.35.7

    יוסי הבבלי אומר אין תלמידי חכמים מתים קטנים לא שהם חשודים על הגזלות ולא על העריות אלא שהם פוסקים ממשנתם ומדברים צרכיהם במשנה:

22. _.35.8

    רבי יעקב אומר הרואה נחש ועקרב ראוי הוא למות בהן אלא שרחמיו של מקום מרובים. אמר רבי שמעון בן גמליאל בד"א בזמן שלא הרגן [אבל הרגן] לא נראו לו אלא שיהרגם. וחכמים אומרים בין כך ובין כך:

23. _.35.9

    רבי יונתן בן רבי יוסי אומר הלמד תורה מדוחק סופו לעשותה מריוח. והמבטל תורה מריוח סופו לבטלה מדוחק. הלמד תורה מעוני סופו לקיימה מעושר. והמבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. הלמד תורה לצרכו סופו לשכחה. והמשכיח תלמודו בנערותו עתיד לבקש בזקנותו שנאמר ונהמת באחריתך [וגו'] ואמרת איך שנאתי מוסר [וגו'] ולא שמעתי לקול מורי. כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה. וכה"א שתה מים מבורך (משלי ה' י"ב י"ג ט"ו):

24. _.35.10

    רבי יוחנן בן נורי אומר תורת הנדה והלכות קנין הן הן גופי הלכות:

25. _.35.11

    רבי אלעזר בן חסמא אומר תקופות וגימטריא פרפריות לחכמה:

26. _.35.12

    רבי יוסי אומר יהי כל שלך גדול ממך ואל תלמוד מחצה למחצה והיא גדולה למבקשיה:

27. _.35.13

    רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק ולא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל. אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך לשלם לך שכר פעולתך:

28. _.35.14

    רבי עקיבא אומר הרחק משלש והדבק בג'. הרחק מן המאונים ומן הפקדון ומלעשות (שלום) [ערב] בין אדם לחבירו. והדבק בחליצה ובהפרת נדרים ובהטילת שלום בין אדם לחבירו:

29. _.35.15

    האימתנים והזדונים ועזי פנים ובעלי זרוע עליהם הוא אומר כי זרועות רשעים תשברנה (תהלים ל"ז י"ז). וחורשי רע ומהפכי דברים וממתיקי שפה ובעלי לשון הרע עליהם הוא אומר יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך וגו' (שם ל"ה ו'):

30. _.35.16

    המנאצים בסתר והמחרפים בגלוי והמבזים ברבים ובעלי המחלוקת עתידים להיות כקרח וכעדתו שנאמר ותכס עליהם הארץ (במדבר ט"ז ל"ג) ומפקיעי שערים ומקטיני מדות והמלוים ברבית ואוצרים הפירות לעשות [מהם] שכר בא"י (שנאמר) עליהם [הוא אומר] נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם (עמוס ח' ז'):

31. _.35.17

    רבי אליעזר בן יעקב אומר יהי לך ב' ידות אחת בתורה ואחת בדרך ארץ. שכל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אין זה מן הישוב:

32. _.35.18

    רבי אליעזר המודעי אומר כל המחלל את התורה והקדשים והמועדים והמיפר בריתו של אברהם אבינו אף על פי שיש לו מעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. וכל המבזה את התורה והקדשים ואת המועדים והמפר בריתו של אברהם אבינו אף על פי שיש בידו מעשים טובים אין לו חלק לעה"ב:

33. _.35.19

    רבי יהודה אומר הלמד תורה בנערותו למה"ד לרווח שנשא רווח. רבי יוסי אומר הלמד תורה בנערותו למה"ד לדיו כתובה על נייר חדש והלמד תורה בזקנותו למה"ד לדיו כתובה על נייר מחוק. רבי יהודה אומר הלמד תורה בזקנותו למה"ד לנוטל קנקן ליתן בו יין והוא אינו זפות כל זמן ששתה בו מבאיש והלמד תורה בנערותו למה"ד לנוטל קנקנו ליתן בו יין והוא זפות כל זמן ששותה בו הוא משביח:

34. _.36.1

    בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם:

35. _.36.2

    בעשרה מאמרות נברא העולם ואלו הן. ויאמר אלהים יהי אור (בראשית א' ג'). ויאמר אלהים יהי רקיע (שם שם ו'). ויאמר אלהים יקוו המים (שם שם ט'). ויאמר אלהים תדשא הארץ (שם שם י"א). ויאמר אלהים יהי מאורות (שם שם י"ד). ויאמר אלהים ישרצו המים (שם שם כ'). ויאמר אלהים תוצא הארץ (שם שם כ"ד). ויאמר אלהים הנה נתתי (שם שם כ"ט). ויאמר אלהים נעשה אדם (שם שם כ"ו). ויאמר אלהים לא טוב היות האדם לבדו (שם ב' י"ח). רבי ירמיה הוה מקיים ויברא אלהים את התנינים (שם א' כ"א) [וגורע] לא טוב היות. וכי מה צורך לכל באי עולם שיבואו לכאן. ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו אבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא:

36. _.36.3

    עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות סורחים את מעשיהם עד שהביא המקום את מי המבול עליהם:

37. _.36.4

    עשרה דורות מנח ועד אברהם ומה תלמוד לומר אלא עשרה דורות היו סורחים את מעשיהם עד שעמד אברהם אבינו והלך בדרכיו וקבל שכר כולם:

38. _.36.5

    עשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו [ועמד בכולם] להודיע כמה היא גדולתו של אברהם אבינו ואלו הן [באור כשדים] לך לך מארצך וממולדתך. ביציאת חרן ויהי רעב בארץ. ושנים בשרה [אחד בפרעה ואחד באבימלך] ואחד של מילה ושל בתרים ושל יצחק ושל ישמעאל. וכי מה צורך לכל באי העולם שיבואו לכאן. ללמדך כשיבוא אברהם אבינו עליו השלום ליטול את שכרו יהיו באי עולם אומרים יתיר מכאן (היתה שמה) [היה שוה ליטול]:

39. _.36.6

    עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים להודיע חבתן של ישראל:

40. _.36.7

    עשר מכות הביא הקב"ה על המצרים במצרים ועשרה על הים. להודיע כחו של מקום. אלו שלקו במצרים דצ"ך עד"ש באח"ב (ומכת בכורות). ואלו שלקו על הים. רי"ם. שב"ט. תתצ"ו. רי"ם רמה ירה מרכבות. שב"ט שלישיו בים טובעו. תתצ"ו תהרוס קמיך תשלח חרונך צללו כעופרת וברוח אפך נערמו מים וכו':

41. _.37.1

    חמשה זקנים כתבו את התורה לתלמי המלך יונית ועשרה דברים שינו בה. ואלו הן אלהים ברא בראשית (בראשית א' א'). [ויאמר אלהים] אעשה אדם בצלם ודמות (שם שם כ"ו). זכר (ונקובי בראו) [ונקוביו בראם] (שם שם כ"ז). הבה (ארדה) [ארד ואבלה שם שפתם] (שם י"א ז'). ותשחק שרה בקרוביה לאמר (שם י"ח י"ב). כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (שם מ"ט ו'). [ויקח משה את אשתו ואת בניו] וירכיבם על נושא אדם (שמות ד' כ') [ומושב בני ישראל] אשר ישבו במצרים ובארץ כנען [ובארץ גושן שלשים שנה וארבע מאות שנה] (שם י"ב מ'). לא חמד אחד מהם נשאתי (במדבר ט"ז ט"ו). ואת צעירת הרגלים (ויקרא י"א ו'). אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר בהם לכל העמים תחת כל השמים (דברים ד' י"ט):

42. _.37.2

    עשרה דברים עלו במחשבה ירושלים. ורוחות האבות. ואור הצדיקים. וגיהנם. ומי המבול. ולוחות השנים. והשבת. והמקדש. והארון. ואור העולם הבא:

43. _.37.3

    עשרה דברים נבראו בין השמשות [הקשת]. והזיקים. והעננים. הבאר. והמן. והמטה. ופי הארץ. ופי האתון. ומקלו של אהרן. והמערה. ויש אומרים אף [קברו של משה רבינו. ואילו] של אברהם אבינו. רבי נתן אומר אף כתב והמכתב והלוחות. רבי יהושע אומר אף (והעד) [העור] והשמיר. רבי נחמיה אומר אף האור והפרדה:

44. _.37.4

    עשרה שמות נקראת נבואה משא. משל. מליצה. חידה. הטיפה. צווי. דיבור. אמירה. חזון. נבואה:

45. _.37.5

    עשרה שמות נקרא נביא עבד. מלאך שליח. צופה. חוזה. חולם. ציר. רואה. נביא. איש האלהים:

46. _.37.6

    עשרה נקראו איש האלהים משה. אלקנה. שמואל. דוד. עדו. שמעיהו. אליהו. אלישע. מיכיהו. (עמוס) [אמוץ]:

47. _.37.7

    משה נקרא איש האלהים שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים (דברים ל"ג א'). אלקנה נקרא איש האלהים שנאמר ויבא איש האלהים (שמואל א' ב' כ"ז). שמואל נקרא איש האלהים שנאמר הנה נא איש אלהים (שם ט' ו'). דוד שנאמר במצות דוד איש האלהים (נחמיה י"ב כ"ד). עדו נקרא איש האלהים שנאמר והנה איש האלהים בא מיהודה (מלכים א' י"ג א'). שמעיה שנאמר אל שמעיה איש האלהים (שם י"ב כ"ב). אליהו שנאמר איש האלהים תיקר נא נפשי (שם ב' א' י"ג). אלישע שנאמר איש האלהים קדוש הוא (שם ד' ט'). מיכיהו שנאמר ויגש איש האלהים (שם א' כ' כ"ח). (עמוס) [אמוץ] שנאמר ואיש האלהים בא (אלי) [אליו] לאמר המלך [אל] יבוא עמך (ד"הי ב' כ"ה ז'). דניאל ויחזקאל נקראו בן אדם. שמואל וחנני נקראו רואה:

48. _.37.8

    עשר ירידות בתורה. עשר נקודות בתורה. עשר שמורות בתורה. עשר הבטלות בתורה. עשר תולדות בתורה:

49. _.37.9

    עשר ירידות בתורה. ירידה באדם הראשון שנאמר וישמעו את קול ה' אלהים (בראשית ג' ח') ולהלן הוא אומר משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות י"ט י"ט) קול לגזירה שוה מה קול אמור להלן ירידה אף קול אמור כאן ירידה. [ירידה] במבול מנין שנאמר וירא ה' כי רבה רעת [האדם] (בראשית ו' ה') ולהלן הוא אומר זעקת סדום ועמורה כי רבה (שם י"ח כ') רבה לגזירה שוה מה רבה האמור כאן ירידה אף רבה האמור להלן ירידה. במגדל מנין שנאמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל (שם י"א ה'). ירידה בסדום מנין ארדה נא ואראה (שם י"ח כ"א). ירידה במצרים מנין שנאמר וארד להצילו מיד מצרים (שמות ג' ח'). ירידה בים מנין זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו (שם ט"ו ב'). ירידה בסיני מנין וירד ה' על הר סיני (שם י"ט כ'). [ירידה בענן שנאמר וירד ה' בענן] (שם ל"ד ה') ירידה בזקנים מנין וירדתי ודברתי עמך שם (במדבר י"א י"ז). ירידה בענן מנין וירד ה' בעמוד ענן (שם י"ב ה'). ועל כולם אחת בקבלה לעתיד לבוא שנאמר הנה ה' יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ (מיכה א' ג'):

50. _.37.10

    עשרה נקודות בתורה ישפוט ה' ביני ו'ב'י'נ'י'ך (בראשית ט"ז ה') הנקיד עליה שלא אמרה לו אלא כנגד הגר. א'י'ה שרה אשתך (שם י"ח ט') יכול שלא היו יודעים בה הנקיד עליו שהיו יודעים בה אלא להפליג (בינתו) [מדעתו] של אברהם אבינו שהיו מלאכי השרת בשביל שלא יבטלו את מצות. ולא ידע ב'ש'כ'ב'ה ו'ב'ק'ו'מ'ה (שם י"ט ל"ה). בשכבה הרגיש אבל בקומה לא הרגיש הנקיד עליו שבשכבה לא הרגיש ובקומה הרגיש. והצעירה בשכבה ובקומה ידע. ויפול על צוארו ו'י'ש'ק'ה'ו (שם ל"ג ד') נקוד יכול שהיתה נשיקה של אהבה. רבי שמעון בן אלעזר אומר והלא כל מעשיו של עשו בתחלה של שנאה היו חוץ מזו שהיא של אהבה. לראות א'ת' צאן אביהם בשכם (שם ל"ז י"ב) יכול את צאן אביהם היו מרעים באמת גדי רך ושוחטים אותו כל פקודי הלוים אשר פקד משה ו'א'ה'ר'ן (במדבר ג' ל"ט) יכול שהיה אהרן עמם בשררה. או בדרך ר'ח'ו'ק'ה (שם ט' י') שהיה רחוקה ודאי הנקיד עליו שאינה אלא קרובה. ו'נ'ש'י'ם עד נופח אשר על מידבא (שם כ"א ל') יכול שהגיעו עד מידבא הנקיד עליו שלא הגיעו עד מידבא. ועשרון ע'ש'ר'ו'ן (שם כ"ח י"ג) יכול שהוא טעון שני עשרונים על כל כבש וכבש הנקיד עליו שאינו טעון אלא אחד על כל כבש. הנסתרות לה' אלהינו ו'ה'נ'ג'ל'ו'ת לנו ולבנינו עד עולם (דברים כ"ט כ"ח) והלא אינו נקוד אלא עד (הא) [העיין] יכול שהן גלויין לנו בעולם הזה ובעולם הבא אינן גלויין לנו (שנאמר) [ת"ל] הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו לפי שבעולם הזה אינן גלויין לנו אבל גלויים לנו לעתיד לבוא. וכה"א ויהונתן בן גרשום בן מנשה (שופטים י"ח ל') וכי בן מנשה היה והלא בן משה היה אלא לפי שעשה כמעשיו של מנשה לפיכך נתלה כמו מנשה. אמר רבי שמעון בן אלעזר עתידה היא הנון הזאת ליעקר ממקומה לעתיד לבוא. ולמה נקוד על כל האותיות הללו אלא כך אמר עזרא אם יבוא אליהו ויאמר [למה] כתבתה אומר אני לו כבר נקדתי עליהם ואם יאמר (לו) [לי] יפה כתבתה אותה הריני מסלק נקודותיהן מעליהן:

51. _.37.11

    עשר תולדות בתורה אלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב' ד'). אלה תולדות נח (שם ו' ט'). אלה תולדות שם (שם י"א י'). (אלה) [ואלה] תולדות תרח (שם י"א כ"ז). (אלה) [ואלה] תולדות ישמעאל (שם כ"ה י"ב). (אלה) [ואלה] תולדות עשו (שם ל"ו א'). (אלה) [ואלה] תולדות אהרן ומשה (במדבר ג' א'):

52. _.38.1

    עשר נסיונות נסו אבותינו להקדוש ברוך הוא במדבר שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים (במדבר י"ד כ"ב) מה ת"ל זה אלא זה האחרון קשה מכולם היה. רבי יהודה אומר אחת עשרה הוא. רבי אלעזר בן יהודה אומר אמר הקב"ה אילו עשו ישראל תשובה לפני הייתי מוחל להם על עשרה נסיונות. ואלו הן הראשון במאז שנאמר ומאז באתי אל פרעה (שמות ה' כ"ג). ואחר על הים שנאמר וימרו על ים בים סוף (תהלים ק"ו ז'). רבי יהודה אומר אחד על הים ואחד בים סוף ואחד ברפידים שנאמר מה תריבון עמדי (ומה) תנסון את ה' (שמות י"ז ב'). ואחד במרה שנאמר שם לו חק ומשפט [וגו'] (שם טו כ"ה). ואחד בשליו שנאמר מי יתן מותנו ביד ה' (אחד במצרים) [בארץ מצרים] (שם ט"ז ג') ואחד במן שנאמר ונפשנו קצה בלחם הקלוקל (במדבר כ"א ה'). ואחד בתבערה ואחד במסה ואחד בקברות התאוה שנאמר ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה וגו' (דברים ט' כ"ב). ואחד במדבר פארן שמרגלים את הארץ:

53. _.38.2

    וכנגדם עשה להם הקב"ה עשרה נסים על הים. עשאו חומות חומות. אין חומה שאין בה מגדל. אין מגדל שאין בה שומר. שהיו מלאכי השרת משמרים את ישראל בשביל שלא ינזקו. אמר להם משה בואו ועבורו. אמרו לו היאך אנו יכולים לעבור בין החומות האלו שנאמר והמים להם חומה מימינם ומשמאלם (שמות י"ד כ"ט). הקיף לבו של ים ועלה הים והיה ממלא את כל גדותיו כשם שלבות בני אדם צף שתי ידות מלמעלה ואחד מלמטה כן הקיפה לבו של ים ועלה הים והיה ממלא את כל גדותיו. עשאו כמין (כפוס) [כיפין] שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו (חבקוק ג' י"ד). אמר להם משה בואו ועבורו. אמרו לו כשהיו המים מלמטה ואויר מלמעלה לא היינו יכולים לעבור ועכשיו שהמים מלמעלה ואויר מלמטה על אחת כמה וכמה. עשאו כמין פלטיות שנאמר ראש פרזיו אין פרזיו אלא פלטיות שנאמר פרזות תשב ירושלים (זכריה ב' ח'). הוציא להם מתוקים מתוך מלוחים והיו ישראל שותין מהן שנאמר ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים (תהלים ע"ח ט"ז). עשאו כטיט שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים (חבקוק ג' ט"ו). ולהלן הוא אומר ויצב מים כמו נד (תהלים ע"ח י"ג) כנד (שתנתבם) [שנתון] בין שתי חצרות. עשאו ערמות שנאמר וברוח אפך נערמו מים (שמות ט"ו ח'). עשאו פרירות שנאמר אתה פוררת בעזך ים (תהלים ע"ד י"ג). עשאו בקעה והעלה עשבים והיו ישראל ובהמתן אוכלים ורועים בהם שנאמר כבהמה בבקעה תרד (ישעיה ס"ג י"ד):

54. _.38.3

    עשרה שמות נקראו לשבחו של הקדוש ברוך הוא ואלו הן. אל שהוא מלך. אדון שהוא מרי כולה. אלהים שהוא דיין. ה' שהוא רחמן. אהיה אשר אהיה. אהיה [לגאולה לשעבר. אשר אהיה לגאולה לעתיד]. חנון שהוא נותן מתנות חנם. ארך אפים שהוא מאריך (פנים) [אפים] עם הרשעים. [ורב] חסד שהוא מטה כלפי חסד. דבר אחר ורב חסד שהוא מרבה גמילות חסד עם כל באי עולם. שדי שדייו לעולם שהוא מלך (עולם) [עליו]. ד"א שדי כשברא המקום את העולם הולך ומהלך עד שנאמר לו די. לכך נקרא אל שדי. צבאות שהוא צבא על כל צבאיו. [צבאות] שהכל צבויים. צבאות שכל המצות בו:

55. _.38.4

    עשרה שמות נקראו גלולים אחרים באחרונה נעשו בימי אנוש וכן הוא אומר חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם (דברים ל"ב י"ז) עליהם כדרך שעמדו על הר סיני שנאמר ורוח על פני יחלוף וכו' יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע (איוב ד' ט"ו וט"ז). גלולים שהם עומדים כגללים. חמנים שהם עומדים בחמה. אשרים שהם מתאשרים לעובדיהם. פסילים שהם פוסלים את עובדיהם. אלילים שהם מביאים אליא ובבא לעובדיהם. חללים שהם חלולים. פרקים שהם מתפרקים. תרפים שהם (מתרפאים) [מתרפים]. מצבות שמציבים אותם מצבה. מסכה שמסיכין אותה:

56. _.38.5

    עשרה דברים שקולים כנגד כל (חבירות) [עבירות] שבתורה. שמע. ותפלין. וציצית. שבת. ועבודה. ומילה. מעשרות. דין. וצדקה. וריחוק עבודה זרה:

57. _.38.6

    י"א יודות שבתורה (מלך) [ומלך] בלע היא צוער (בראשית י"ד ב'). הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא (שם כ' ה'). היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה (שם ל"ח כ"ה). וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה (ויקרא י"א ל"ט). את אביה היא מחללת (שם כ"א ט'). וראה את ערותה והיא תראה את ערותו (שם כ' י"ז). שבת שבתון [היא] דאחרי מות (שם ט"ז ל"א). והיא הפכה שער לבן (שם י"ג י'). ושפלה איננה מן העור והיא כהה (שם שם כ"א). וקנא את אשתו והיא לא נטמאה (במדבר ה' י"ד):

58. _.38.7

    שנים עמדו בתוך כ"ד דור. ושבעה קפלו את העולם כולו ואלו הן. אדם ראה את מתושלח. מתושלח ראה את שם. שם ראה את יעקב. יעקב ראה את סרח. סרח ראתה את אחיה. אחיה ראה את אליהו. ואליהו חי וקיים עד שיבוא משיח:

59. _.39.1

    עשרה נסים היו נעשים (בביהמ"ק) [בירושלים] לא אמר אדם לחבירו אין לי פסח אין לי תנור וכל התנורים שהיו שם כיון שהיו צולין את פסחיהם היתה [הארץ] בולעת. ולא לן אדם חוץ מפתחה של ירושלים. ולא אמר אמר אדם לחבירו אין לי לולב אין לי סוכה אם היה היוקר שם כיון שהיו נכנסים היה הזול. לא נפגע אדם בירושלים. וכל מי שנפגע [חוץ לירושלים] כיון שהיה מסתכל בחומות ירושלים היה מתרפא. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם:

60. _.39.2

    עשרה נסים נעשו בבית המקדש לא הפילה אשה בירושלים מעולם. ולא התליע בשר הקדש בירושלים מעולם. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים. ולא נמצא זבוב בבית המטבחים. ולא נמצא [שם] שרץ. ולא עבר (העורף) [העוף] על גביו. ולא נצחה הרוח (על) [את] ענן הקטרת. ופתחו של אולם גובהו מ' אמה ורחבו כ' אמה וארבעים אלף היו יוצאים בו. והנס העשירי היה קשה מכולם. כשהיו עומדים ומתפללים היו צפופים וכשהיו משתחוים היה נותן ריוח ד' אמות בין אחד לאחד. (צדו) [צירו] של היכל אחד משמונה לתחום והוא היה מכבה את כל הקולות [מיריחו היו שומעין קול השיר]. מיריחו היו שומעין קול (חצר) [הציר]. מיריחו היו שומעים קול השופר וקול השפופרת. מיריחו היו שומעים קול החצוצרות. מיריחו היו שומעים קול כהן גדול ביום הכפורים אומר אנא השם. מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטרת. ויש אומרים אף בהרי מכבר. אמר רבי אלעזר בן דלגי עזים היו לבית אבא בהרי מכבר והיו מתעטשות מריח פטום הקטרת. הנס של מגרפה היה קשה מכולם כשהיו מטילין (אותן) [אותה] בין אולם ולמזבח אין אדם שומע קול חבירו בירושלים מקול המגרפה. ושלשה דברים היתה משמשת (בהן) כהן שהוא שומע את קולה יודע שאחיו הכהנים עומדים להשתחות והוא רץ ובא. ובן לוי שהוא שומע את קולה יודע שאחיו הלוים עומדים על הדוכן והוא רץ ובא. וראש המעמד היה מעמיד את הטמאים לשער המזרח:

61. _.39.3

    עשרה שמות נקראת ירושלים לשם שבח. עיר. קריה. נאמנה. בעולה. דרושה. חפצי בה. ה' שמה. צדק. שלום. יבוסי:

62. _.39.4

    ועשרה לשם גנאי. אלמנה. זונה. שכולה. גלמודה. גולה. וסורה. עזובה. ושנואה. ענייה. סוערה:

63. _.39.5

    בעשרה דברים ירושלים משובחת מכל שאר ארצות. שאין משכירין בתים בתוכה. ואין פודין בתוכה מעשר שני. ואוכלין בתוכה קדשים קלים. ואין מוציאין זיזין (כצוצריות) [וגיזטראות] מתוכה לרשות הרבים. ואין מוציאין זבלה לתוכה. ולא עושין אשפתות מתוכה לרשות הרבים. ואין מגדלין תרנגולים בתוכה ואין צריך לומר בהמה דקה. ואין קוברים את המת בתוכה. ואין מלינין את המת בתוכה חוץ מקברי מלכי בית דוד וקבר ישעיה וקבר חולדה. ואין נוטעים בתוכה כל נטע חוץ מגנת ורדים (כשהיתה) [שהיתה] נטועה מימות הנביאים הראשונים:

64. _.39.6

    ממגדל עדר ועד חומות ירושלים המוכר בהמה לחבירו ראיה למוכר לומר חולין מכרתיה. ושאר כל ארץ ישראל ראיה ללוקח לומר לחולין לקחתיה:

65. _.40.1

    עשרה דברים בגולם ועשרה בחכם (גולם כמשמעו הוא) החכם אינו מדבר לפני גדולים ממנו. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. [שואל כענין ומשיב כהלכה]. ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון על שהוא יודע [אומר] יודע ועל שאינו יודע אינו יודע. ומודה על האמת. ואינו בוש לומר לא שמעתי:

66. _.40.2

    גולם פשוטו מעולם הוא בהיל לדבר. ונכנס לתוך דברי חבירו. ומדבר לפני גדולים ממנו. ונבהל להשיב. ושואל שלא כראוי ומשיב שלא כענין. ואומר על דבר שהוא ראשון (ראשון) [אחרון] ועל אחרון שהוא ראשון. ואינו מודה על האמת. ובוש ללמוד. ובוש לומר לא שמעתי:

67. _.40.3

    (הדה היא קמייתא והדה היא תנייתא):

68. _.40.4

    ועשרה בחכם החכם אינו בהיל לדבר זה אליהוא שנאמר כתר לי זעיר ואחוך (איוב ל"ו ב'):

69. _.40.5

    ואינו נכנס לתוך דברי חבירו זה אהרן בשעה שאמר לו משה מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש (ויקרא י' י"ז) לא רצה לומר לו משה אחי אוננים אנו ואי אפשר לאונן לאכול מקדשי שמים שהם קדשים קלים והרי דברים קל וחומר ומה אם קדשים קלים אסורים לנו לאונן חטאת שהיא חמורה על אחת כמה וכמה. כל כך דן אהרן קל וחומר (משה). גדול מכולן זה (הקדש ברבי) [הקדוש ברוך הוא] שלא רצה ליכנס לתוך דבריו של אברהם אבינו ע"ה בשעה שהיה עומד ומבקש על הסדומיים ואינו מוצא אלא המתין לו עד שסיים ואחרונה חזר והשיבו שנאמר וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו (בראשית י"ח ל"ג). והרי הדברים קל וחומר ומה אם הקב"ה שלו עולם ומלואו לא רצה ליכנס לדבריו של אברהם אבינו אדם עפר רמה ותולעה דין הוא שלא יכנס לדבריו של חבירו:

70. _.40.6

    ואינו מדבר לפני גדולים ממנו זה משה בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה (שמות ג' י'). אמר לפניו רבון העולמים אהרן אחי גדול ממני ואין לי אפשר לדבר לפניו. מה עשה הלך וסדר את הדברים לפניו שנאמר וידבר אהרן את כל הדברים [האלה] (שם ד' ל'). וכן הוא אומר בי ה' שלח נא ביד תשלח (שם שם י"ג) נתנו עיניהם במיכאל שהוא גדול מכולם:

71. _.40.7

    ושואל שלא כראוי ומשיב שלא כענין זה ראובן שנאמר ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני [תמית] אם לא אביאנו אליך (בראשית מ"ב ל"ז) וכי אבינו יעקב הורג נפשות היה והלא אין משיבין אותו על דברי הבטלה:

72. _.40.8

    רבי נחמיה ורבי מרינוס בשם רבי נהוראי בשעה שהיה אומר דבר תקיף לפני רבי טרפון היה אומר כפתור ופרח. ובשעה שהיה אומר דבר של הבטלה היה אומר לא ירד בני עמכם (שם שם ל"ח):

73. _.40.9

    ושואל כענין ומשיב כהלכה זה יהודה שאמר ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי [וגו'] אנכי אערבנו מידי תבקשנו (שם מ"ג ח' וט'):

74. _.40.10

    ואומר על דבר שהוא ראשון ראשון ועל אחרון אחרון זו רבקה בת בתואל [שנאמר ויאמר בת מי את היש בית אביך מקום לנו ללין ותאמר אליו בת בתואל אנכי וגו'] ותאמר אליו גם תבן גם מספוא [רב עמנו גם מקום ללון] (שם כ"ד כ"ג כ"ד וכ"ה):

75. _.40.11

    ועל שהוא יודע יודע ועל שאינו יודע אינו יודע אלו אנשי חרן בשעה שאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום (שם כ"ט ד' ה' ו'). ואם לשיחה אתה מבקש והנה רחל בתו באה עם הצאן (שם שם):

76. _.40.12

    ומודה על האמת זה משה שנאמר [וישמע משה וייטב בעיניו] (ויקרא י' כ'). הקב"ה הודה על האמת שנאמר כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ"ז ז') כן מטה בני יוסף דוברים (שם ל"ו ה') ויאמר ה' סלחתי כדבריך (שם י"ד כ'). מכאן אמרו חכמים אשרי מי שהקב"ה מודה על דבריו:

77. _.40.13

    ואינו בוש ללמד זה משה שנאמר ויקרב משה את משפטן לפני ה' (שם כ"ז ה'):

78. _.40.14

    ואינו בוש לומר לא שמעתי זה משה שנאמר ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם (שם ט' ח'):

79. _.41.1

    שבעה מיני פורעניות באין לעולם על ז' גופי עבירות. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של בצורת באה לעולם [שנאמר] על כן עליכם כלאו שמים מטל (חגי א' י'). גמרו מלעשר כל עקר רעב של כלייה באה לעולם שנאמר ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו (ויקרא כ"ו כ"ט). אמר להם הקב"ה אני נותן לכם פירות מרובים שתפרישו לי מעשרות ולא רציתם אני אתן לכם דבר שהוא פטור מן המעשרות. מקצתן מפרישין חלה ומקצתן אינן מפרישין רעב של מצודה באה לעולם שנאמר בשברי לכם מטה לחם (שם שם כ"ו). גמרו מלהפריש כל עקר רעב של מהומה בא שנאמר אתה תזרע ולא תקצור אתה תאכל ולא תשבע וישחך בקרבך ותסג ולא תפליט (מיכה ו' י"ד וט"ו). אמר להם הקב"ה אני נותן לכם עסיות מרובות שתפרישו לי חלה ולא רציתם אני נותן לכם דבר שהוא פטור מן החלה [ומהו בשר בניכם ובנותיכם]:

80. _.41.2

    שלוח חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל עדות שקר ועל חילול השם:

81. _.41.3

    חרב בא לעולם על עוות הדין ועל ענוי הדין:

82. _.41.4

    מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל שהיו יוצאים ליהרג. והיה רבי שמעון בן גמליאל בוכה. א"ל רבי שמעון רבי מה אתה בוכה והלא [בשתי] פסיעות אתה נתון בצד אבותיך. א"ל וכי תעלה על דעתך שאני בוכה שלא הייתי עוד קטמון שנים. א"ל והרי הוא אומר מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל (קהלת ה' י"א). א"ל ולא אבכה שאני יוצא ליהרג כעובד ע"ז וכמגלי עריות וכשופכי דמים וכמחללי שבתות. א"ל רבי ישמעאל על חנם מימיך לא באת אשה לשאול לך על נדתה והאיש על נדרו והיית יישן או (מועד) [סועד] או שמא לא היתה שעה פנויה או שמא לא הניחו השמש ליכנס. א"ל בין ישן בין (מועד) [סועד] (מצויים) [מצווה] היה השמש כל אדם בל ימנע מלהכנס. א"ל ולא על חנם. [א"ל] פעם אחת הייתי יושב ובני אדם עומדין עלי [וגס לבי עלי]. א"ל כדיי אנו שאנו יוצאין ליהרג. בא האספקלטור להתיז ראשו של רבן שמעון. א"ל רבי ישמעאל לא כן אני גדול ממנו [אני כה"ג בן כה"ג] בוא והתיז ראשי תחלה [אמר רשב"ג לא כן אני גדול ממנו]. א"ל במה את גדול ממנו. [א"ל] שאני נשיא ובן נשיא. בא אספקלטור והתיז ראשו של (רבי ישמעאל) [רבי שמעון בן גמליאל] והיה (רבן שמעון בן גמליאל) [רבי ישמעאל] מגפפו ומנשקו ובוכה ואומר הפה שהיה עסוק בתורה הרי הוא מלא חצץ שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר (איכה ג' ט"ז) ומיד בא והתיז ראשו של (רשב"ג) [רבי ישמעאל] לקיים עליו מה שנאמר חרב עורי על (ריעי) [רעי] ועל גבר עמיתי נאם ה' (אלהים) [צבאות] (זכריה י"ג ז'):

83. _.41.5

    גלות בא לעולם על ע"ז ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל השמטים ועל היובלות:

84. _.41.6

    על הע"ז מנין שנאמר ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת [וגו'] ואמרו על אשר עזבו [וגו'] וילכו ויעבדו אלהים אחרים לפיכך ויחר אף ה' בארץ ההיא (דברים כ"ט כ"ג כ"ד וכ"ה). על גלוי עריות מנין ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה (ויקרא י"ח כ"ה). על שפיכות דמים מנין ותחנף הארץ בדמים [וגו'] (תהלים ק"ו ל"ח). על השמיטים מנין והארץ תעזב מהם (ויקרא כ"ו מ"ג). על היובלות מנין כל ימי השמה תשבות (שם שם ל"ה):

85. _.41.7

    בארבע פרקים הדבר מרובה. ברביעית. ובשביעית. במוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. בעון הלקט והשכחה והפיאה. ובעון גזל מתנות עניים:

86. _.41.8

    בעון תרומה והמעשרות השמים נעצרים מלהוריד טל ומטר והארץ (לגדל) [מלגדל] פירות והם רצים אחר פרנסה ואינם מספיקים:

87. _.41.9

    בעון החלה אין ברכה במכונם ומאירה נשלחת בפירות ואחרים אוכלין את עמלן:

88. _.41.10

    בעון שבועת שוא ועדות שקר וחילל השם שילוח חיה רעה באה לעולם והבהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים נשמות שנאמר והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם (שם שם כ"ב):

89. _.41.11

    בעון בטול תורה ועוות הדין חרב בא לעולם והבזה רבה והם נמסרים למלכות:

90. _.41.12

    בעון גזל (החוב) [הגובאי] עולה והיוקר הווה והם אוכלים בשר בנים ובנות:

91. _.41.13

    בעון השמטות יושבי הארץ הן גולים ממקומם ואחרים באין ממקומן ויושבין תחתיהן במקומן:

92. _.41.14

    בעון לשון הרע הצרעת נשלחת בבני אדם שנאמר זכור את אשר עשה ה' [אלהיך] למרים (דברים כ"ד ט'). והרי הדברים ק"ו ומה מרים הנביאה שלא היתה כוונתה אלא לשבחו של משה ולכבודו של משה אף על פי כן נענשה עונש גדול אבל לא דבר מועט המדבר בגנאי של חבירו והמבקש רעתו על אחת כמה וכמה שיתבע הדבר מידו:

93. _.42.1

    רבי מאיר אומר שלשה נכנסו לדין מתחלת ימי בראשית ויצאו [ארבעה] חייבין. אדם וחוה ונחש נכנסו לדין והארץ נתקלקלה בעבורם שנאמר ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג' י"ז). אדם בו ביום נברא. בו ביום נתפקד. בו ביום חטא. בו ביום מת. בו ביום נוצר. בו ביום נכנס לגן עדן. בו ביום נצטוה. בו ביום אכל שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות (שם ב' י"ז):

94. _.42.2

    בשעה ראשונה עלה במחשבה. בשניה נתיעץ עם מלאכי השרת. בשלישי גבלו. ברביעי רקמו. בחמישי נפח בו נשמה. בששית העמידו על רגליו. בשביעית הכניסו לגן עדן. בשמינית נתפקד. בתשיעית חטא. בעשירית עבר על צורו. באחת עשרה נגלה עליו. בשנים עשר נטרד מגן עדן:

95. _.42.3

    היה אדם הראשון מוטל גולם מסוף העולם ועד סופו והיה המקום מעביר עליו דור ודור ושופטיו דור ודור ומכחישיו ומכשפיו מזידיו וגזלניו. והיה מוטל גולם ומעבירן לפניו כבני מרון. הראהו צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו. וכיון שהראהו הקב"ה הצדיקים שהן עתידין לצאת ממנו נתן לו יום אחד משלו שהוא אלף שנים שנאמר כי אלף שנים בעיניך (תהלים צ' ד') ומנע המקום ממנו שבעים שנה ונתנם לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' (שם שם י') נמצאו חיי אדם אשר חי תשע מאות ושלשים שנה:

96. _.42.4

    עשרה גזירות נגזרו על אדם הראשון ועשרה על חוה ועשרה על נחש ועשרה על הארץ:

97. _.42.5

    עשרה גזירות נגזרו על אדם הראשון האחד שהיה לבוש כלי חמדה והפשיטה הקב"ה ממנו. השנייה שהוא מתפרנס בצער. השלישית שהוא אוכל טוב ומוציא רע. הרביעית שבניו גולים ממדינה למדינה. החמישית שיש בו [ריח] זיעה. הששית שיש בו יצר הרע. השביעית (ששלטה) [ששולטת] בו רמה ותולעה. השמינית שיהא נמסר לחיה שימות בה. התשיעית (קוצר) [קצר] ימים ושבע רוגז [שנאמר אדם קצר ימים ושבע רוגז] (איוב י"ד א'). העשירית [שהוא עתיד לעמוד בדין שנאמר] שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותיך וגו' (קהלת י"א ט'):

98. _.42.6

    ועשרה על חוה אחת דם נדה וגרושה מביתה (ונקופה) [ונזופה] מבעלה. השנייה שיולדת [לתשעה]. השלישית שמניקה עד כ"ד חדש. הרביעית שבעלה שולט בה. החמישית מקנא לה שלא תדבר עם כל אדם. הששית שהיא מזקנת מהרה. השביעית שהיא עומדת מלילד אבל האיש מוליד לעולם. השמינית שהיא יושבת בתוך הבית ואינה מתפרנס כאיש. התשיעית יוצאה [לשוק] ראשה מכוסה כאבל (לפיכך הנשים יוצאות בתחלה לפני המטה מה הן אומרות אנו גרמנו מיתה לכל באי עולם). העשירית אם היתה כשרה בעלה קוברתה שכן מצינו באבותינו אבינו אברהם קבר את שרה אמנו. יצחק קבר את רבקה אמנו. יעקב קבר את רחל ואת לאה:

99. _.42.7

    עשרה על הנחש האחת שנסתם פיו. השנייה שנתקצצו ידיו ורגליו. השלישית שהוא אוכל עפר. הרביעית שהוא מפשיט ומצטער כיולדה. החמישית ואיבה אשית (בראשית ג' ט"ו). הששית אוכל פטומים ושותה כל מתוקים הם נעשים בפיו עפר שנאמר ונחש עפר לחמו (ישעיה ס"ה כ"ה). השביעית שהוא מוליד לשבעה שנים. השמינית שאדם רואה בהמה ואינו מקפיד וכיון שהוא רואה נחש הוא מקפיד עליו להורגו. התשיעית שהכל מתברכין והוא עומד בקלקולו. העשירית עליו היה רבי מאיר אומר בקבלה והשבתי חיה רעה מן הארץ (ויקרא כ"ו ו'):

100. _.42.8

     ועשרה על הארץ האחת שהיתה שותה מים מאיליה מכאן והילך ואד יעלה מן הארץ [והשקה את כל פני האדמה] (בראשית ב' ו'). השנייה שהוא לוקה בפירותיה. השלישית שהיא לוקה בשדפון ובירקון. הרביעית שנברא בה (שרצים) [טרשין] וקסקשין. החמישית שנבראו בה הרים וגבעות. הששית שעלו בה אילני סרק. השביעית שיעלו בה הדרדרים וקרנים. השמינית שזורעים הרבה ועושה מעט שנאמר זרעתם הרבה והבאתם מעט (חגי א' ו'). התשיעית שהיא עתידה לעמוד ולעיד על הרוגיה שנאמר וגלתה הארץ את דמיה (ישעיה כ"ו כ"א). העשירית שהיא עתידה לבלות כשלמה שנאמר כבגד תבלה (שם נ"א ו'):

← Previous · Next → — showing 301–400 of 626

Vienna, 1887. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001063945/NLI Licence: Public Domain. Source.