← Library

Avot DeRabbi Natan, Recension B

Sefaria · Talmud > Bavli > Minor Tractates · 626 sections

1. _.14.2

   [יהי ביתך] פתוח לרוחה כדרך שהיה ביתו של איוב פתוח לצפון ולדרום למזרח ולמערב. וכך היה איוב אומר מכל מקום שיבוא אדם לשם יכנס שנאמר דלתי לאורח אפתח (איוב ל"א ל"ב). התחיל איוב אומר אני לא הייתי עושה כאחרים. אחרים הם אוכלים פת נקיה ומאכילין לעניים פת קיבר. אחרים הם לובשים בגדי מלתין ומלבישין לעניים בגדי שקין. אני לא עשיתי כן אלא ממה שהייתי אוכל הייתי מאכיל (לאחרים) [לעניים] וממה שהייתי לובש הייתי מלביש (לאחרים) [לעניים] שנאמר אם לא [ברכוני] חלציו ומגז כבשי יתחמם (שם שם כ"א) ממלתין שהייתי גוזז ולובש הייתי מלביש (לאחרים) [לעניים]. התחיל איוב משתבח ואומר מה עשה אברהם אבינו ולא עשיתי אני. אמר לו איוב עד מתי אתה משתבח [אתה] אם לא בא עני לתוך ביתך לא היית מרחם עליו אבל אברהם לא עשה כן אלא מיום שלישי [למילה] הלך וישב לו על פתח (ביתו) אהלו שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום (בראשית י"ח א'):

2. _.14.3

   ויהיו עניים בני ביתך לא עני ממש אלא מי שהוא ענו ואשתו ענוה ובניו ובני ביתו ענוים אף הכלבים שלו אינן מזיקין. ובזמן שהוא מתחייב הכל מזיקין. כל מי שאשתו ענוה יוצא למקום שמח ולבו בטוח עליה וכשהוא בא לביתו מוצא שלום (בני) בתוך ביתו. וכל מי שאשתו קפדנית יוצא למקום (קטטה) ומפחד עליו כשהוא בא מוצא קטטה בתוך ביתו. כל מי שאשתו קפדנית אדם בא לתבעו אמר לה רבי כאן. אמרה לו לאו זעפתו בנזיפה. וכל מי שאשתו ענוה אדם בא למצעו אמר לה רבי כאן. אמרה לו הן והרי הוא סועד. נכנס אצלו נתן לו (פרוטה) [פרוסה] וכוס של יין מברך עליהן ואכלן. עליהן הוא אומר הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית (ישעיה נ"ח ז'). מי גרם לו שהוא עני על שמרד [על] דבריו של מקום:

3. _.14.4

   דבר אחר ועניים מרודים אלו בעלי בתים שירדו מנכסיהם תביא בית:

4. _.14.5

   דבר אחר ועניים מרודים אלו אבלים מרי נפש תביא בית:

5. _.14.6

   דבר אחר ועניים מרודים אלו חכמים ותלמידיהם שהם מורים לישראל בין טומאה לטהרה בין איסור להיתר תביא בית:

6. _.14.7

   וכל מי שאינו נותן פרוסה לעני לפני המקום מביא עליו קללות הרבה שנאמר הפקד עליו רשע [וג'] בהשפטו יצא רשע [וגו'] יהיו ימיו מעטים [וגו'] יהיו בניו יתומים [וגו'] ונוע ינועו בניו ושאלו וכל הפרשה ויאהב קללה [ותבואהו] וילבש קללה כמדו [וגו'] תהי לו כבגד יעטה (תהלים ק"ט ו' - כ'). מי גרם לו להביא כל הקללות האלה על שלא נתן פרוסה לעני. וכל מי שנותן פרוסה לעני המקום מביא עליו [ברכות] הרבה שנאמר אז יבקע כשחר אורך [וגו'] ונחך ה' תמיד [וגו'] ובנו ממך חרבות עולם [וגו'] אם תשיב משבת רגליך [וגו'] אז תתענג על ה' (ישעיה נ"ח ח' - י"ד) מי זכה לו להביא עליו כל הברכות האלה על שנתן פרוסה לעני:

7. _.15.1

   אל תרבה שיחה עם האשה משל אדם הולך לבית המדרש [והושיבוהו ראש] אם אמר אני הייתי ראש בבית המדרש. אם היה חכם נמצא בטל ממלאכתו שהיא חכמתו. פועל נמצא בטל (מפועלו) [מפעולתו]. בן תורה נמצא בטל מתלמודו:

8. _.15.2

   האוכל ושותה שלא בעונתו אין זה בן תורה:

9. _.15.3

   דבר אחר אם עמלת בתורה בעולם הזה יש לך שכר הרבה לעולם הבא. אם לא עמלת בתורה בעולם הזה אין לך שכר לעולם הבא שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני (הושע ד' ו'):

10. _.15.4

    דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה כאיזה צד הוא מבזה את אשתו. היה דבר בינו ובין חבירו אמרו לתוך ביתו. שמעה אשתו ממנו יצאה לשוק ופגעה באשת חבירו אמרה לה כך וכך היה בעליך עושה כך וכך מצהיבו כך וכך מביישו התחילו נושאות ונותנות (עמה) בדברים ומצהיבות זו את זו התחילו מכחישות זו את זו. העוברים והשבים היו נושאים ונותנים עמהם בדברים. מי גרם לו לבזות את אשתו [הוא] על שהרבה שיחה עמה:

11. _.15.5

    דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה כאיזה צד הוא מבזה את עצמו. בשבת הראשונה נכנסה אצלו שמעה קולו נכנס לחצר. נכנסה לחדר מן החדר לטרקלין. נכנס אחריה ופרעה ראשה בפניו והרבה שיחה עמה. מי גרם לו לבזות את עצמו על שהרבה שיחה עמה:

12. _.15.6

    דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה אין צריך לומר באשת חבירך אלא באשתו ודאי שכן מצינו באשת שמשון מי גרם לו שיבוא עליו הפורענות על שהרבה שיחה עמה:

13. _.16.1

    רבי יהושע בן פרחיה אומר ברח משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מן הפורענות:

14. _.16.2

    (דבר אחר) ברח משכן רע שכל זמן שהנגעים באים לתוך ביתו של רשע הן סותרין כותלו של צדיק. מי גרם לכותלו של צדיק שיסתר עונותיו של רשע הם גרמו לו:

15. _.16.3

    דבר אחר ברח משכן רע זה שכונתו של קרח שנאמר סורו נא מעל אהלי הרשעים (במדבר ט"ז כ"ו):

16. _.16.4

    רבי שמעון אומר אין הנגעים באים אלא על לשון הרע ואין הצרעת [באה] אלא על גבה רוח שנאמר וכחזקתו גבה לבו עד (להשמידם) [להשחית] וימעל [וגו'] ויבוא אחריו עזריהו הכהן [וגו'] ויזעף עוזיה [וגו'] ויהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו (דה"י ב' כ"ו ט"ז - כ"א):

17. _.16.5

    נמצא עוזיהו המלך כ"ה שנים:

18. _.16.6

    ואל תתחבר לרשע שכל מי שהוא מתחבר לרשע סופו לשאת ממנו דבר מועט שנאמר ואלי דבר יגונב ותקח אזני שמץ מנהו (איוב ד' י"ב):

19. _.16.7

    דבר אחר אל תתחבר לרשע זה יצר הרע שהוא יושב על פתחו של לב. כשהוא מבקש לעשות עבירה הוא כופף את כל האיברים שהוא מלך עליהם שנאמר ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד (קהלת ה' ח'). יצר טוב דומה לחבוש בבית האסורים. כשהוא (ילד מסכן) מבקש לעשות מצוה סובב את כל האיברים לעשות רצון אביהם שבשמים כדי שיתרצו לאביהם [שבשמים]. ועליהם הכתוב אומר טוב ילד מסכן וחכם (שם ד' י"ג) זה יצר הטוב. ממלך זקן וכסיל (שם) זה יצר הרע:

20. _.16.8

    דבר אחר טוב ילד מסכן וחכם זה יוסף. ממלך זקן וכסיל זה פרעה. כי מבית האסורים יצא למלוך (שם) זה יוסף. כי גם במלכותו נולד רש (שם) אלו שבע שני (רעב) [הרעב] שהיו במצרים:

21. _.16.9

    דבר אחר אל תתחבר לרשע זה יונדב בן שמעה אחי דוד שנקרא חכם שנאמר ויונדב איש חכם מאד (שמואל ב' י"ג ג') להרע ולא להיטיב. רבי אומר [שוה לו] אילו נקרא טיפש ולא נקרא חכם:

22. _.17.1

    ואל תתיאש מן הפורענות שכל מי שהוא מתיאש מן הפורענות לבו מפחד עליו כל היום שנאמר אשרי אדם מפחד תמיד (משלי כ"ח י"ד). וכן את מוצא באיוב שממה שנתיירא בו לקה. נתיירא מן השחין בו לקה שנאמר כי פחד פחדתי [וגו'] לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז (איוב ג' כ"ה כ"ו):

23. _.17.2

    דבר אחר אל תתיאש מן הפורענות זה (יהויקים) [יהויכין] מלך יהודה שהיה חבוש בבית האסורים ולא נזכר עד שלשים ושבעה [שנה] שנאמר ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה [וגו'] (מלכים ב' כ"ה כ"ז):

24. _.17.3

    כתוב אחד אומר בעשרים וחמשה לחדש (ירמיה נ"ב ל"א) (אלף) [וכתוב אחד אומר] בעשרים [ושבעה] (מלכים שם). אלא כשבא עשרים וחמשה מת (קטנו) [שטנו] של יהויכין מלך יהודה ובעשרים וששה נקבר. בעשרים (וששה) [ושבעה] נכנס אויל מרודך בבית האסורים ומצא שם מלכים אסורים ואמר להם מה טיבן של אלו. [אמרו לו] על שמרדו על דבריו של מלך. וזה למה הוא חבוש. א"ל על חנם. אמר להם רואה אני שמא שוטה היה אבא זה שמרד עליו חבשו וזה שלא מרד עליו חבשו. והלא אין דרכן של מלכים אלא להיות (יושב) [יושבים] על בימה שלהם והמלכים [האחרים] יושבים מימינם ומשמאלם. בקש (להוציאו) [להוציא את אביו מקברו] והוציאו וגררו. אמר אין המלך מבטל גזרת מלך אלא אם כן הוציאוהו וגררוהו שנאמר כל (מלכים) [מלכי גוים שכבו בכבוד איש בביתו וגו' ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב] (ונאלח) לא תחד אתם בקבורה (ישעי' י"ד י"ח - כ'):

25. _.17.4

    כל שהוא בטובה לא (נתייאש) [יתייאש] מן הפורענות זה צדקיהו מלך יהודה. וכל שהוא בפורענות לא (נתייאש) [יתייאש] מן הטובה זה יהויכין מלך יהודה שנאמר וידבר אתו טובות (מלכים ב' כ"ה כ"ט). מה טובות דיבר עליו א"ל אל תירא שלא חבשך הדיוט אלא מלך כיוצא בך. אע"פ שסרח עליך אבא אף אני סרחתי עליו. הוצאתיו וגררתיו. והעביר ממנו בגדי כלאו והלבישו בגדי מלכות שנאמר ושינא את בגדי כלאו (שם שם כ"ט). וכי יכול היה עמו אוכל או עמו היה שותה ללמדך שהיתה [מלכות מעלה] לו (סלדיה) [סלרין] בכל שנה ושנה שנאמר וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו (שם ל'):

26. _.18.1

    נתאי הארבלי אומר עשה לך רב לחכמה וקנה לך חבר למשנה והוי דן את כל האדם לכף זכות:

27. _.18.2

    עשה לך רב לחכמה חייב אדם לעשות לו רב לחכמה כדי שילמוד ממנו מדרש הלכות ואגדות שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ"ז י"ח):

28. _.18.3

    דבר אחר עשה לך רב לחכמה זה יהושע בן נון שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דברים ל"ד ט') הלמד מרב אחד דבר שנחלוהו בהלכות ישמיענו מדרש שמע ממנו מדרש דבר שנחלוהו באגדות ישמיענו אגדות שמע ממנו אגדות נמצא זה שומעו מכל מקום. הלמד מרבנות הרבה דבר שנחלוהו בהלכות שמע ממנו הלכות דבר שנחלוהו במדרש ישמיענו מדרש שמע ממנו אגדות דבר שנחלוהו אגדות שמע ממנו הלכות נמצא זה לא שומעו לא שומעו בכל מקום. הלמד מרב אחד למה הוא דומה למי שהיה לו בבית סאה זרע חטים במקום אחד ושעורים במקום אחר נמצאת זו מלאה ברכות. הלמד (מרבנות) [מרבנים] הרבה למה הוא דומה למי שהיה לו כבית כור זרע חטים ושעורים במקום אחד (ותאנים) וגפנים וזיתים ותאנים במקום אחר נמצא זה (מפחד) [מפוזר] בכל העולם. עליהם הוא אומר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי (משלי ח' ל"ד) איזהו דלת רבי אליעזר ור' יהושע ורבי טרפון אמר רבי עקיבא אם למדת מרב אחד נמצאת בו את כל דבריו שלא תשב לך ותאמר דיי. אלא לך אצל אחר ולמוד ממנו מדרש הלכות אגדות שנאמר היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (שם ל"א י"ד) יכול (שלמד) [שילמוד] מן הרחוק ואח"כ ילמוד מן הקרוב ת"ל שתה מים מבורך (שם ה' ט"ו):

29. _.18.4

    וקנה לך חבר למשנה יכול הוא אדם לעשות [לו] רב לחכמה אבל לקנות לו חבר למשנה אינו יכול אלא בקושי. ואיזה הוא [חבר] זה שדברו חכמים בכל מקום. כל שדעתו הוגנת עליו אוכלים ושותים שניהם כאחד ומשיחים זה לזה ומגלה [לו] את נסתריו עליהם הוא אומר טובים השנים מן האחד (קהלת ד' ט'):

30. _.18.5

    דבר אחר טובים השנים מן האחד העולם הזה והעולם הבא:

31. _.18.6

    דבר אחר טובים השנים מן האחד זו איש ואשתו:

32. _.18.7

    אשר יש להם שכר טוב בעמלם (שם) [אלו] תלמידי חכמים שהיו יושבים ושונים. עבר אחד מהם על הפרק [עבר] על ההלכה אמר על הטהור טמא ועל הטמא טהור אם יש אחד להחזירו עליהם הוא אומר כי אם יפול האחד יקים את חבירו (שם שם י'). אבל תלמיד אחד שהוא יושב ושונה עבר על הפרק ועבר על ההלכה אמר על הטהור טמא ועל הטמא טהור אם אין שם אחר להחזירו עליו הוא אומר ואי לו האחד שיפול ואין שני להקימו (שם שם):

33. _.18.8

    תלמידי חכמים (שהיו) [שהן] יושבים ושונים השכינה מחזרת עליהם ומברכתן שנאמר והתהלכתי בתוככם (ויקרא כ"ו י"ב). אין לי אלא בזמן שהיו מרובים מנין אפילו עשרה שנאמר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פ"ב א'). אין לי אלא בזמן שהיו עשרה מנין אפילו חמשה שנאמר בקרב אלהים ישפוט (שם שם). אין לי אלא בזמן שהם חמשה מנין אפילו שלשה שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט' ו'). אין לי אלא שלשה מנין אפילו שנים שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו (מלאכי ג' ט"ז):

34. _.18.9

    יראי ה' אלו הגרים ולחושבי שמו (שם) כל מי שהוא מחשב בלבו לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו המקום כאילו עשאה שנאמר אז אמרתי [וגו'] הנה באתי לעשות רצונך אלהי חפצתי (תהלים מ' ט'). אבל יחידי שהיה יושב ושונה הקב"ה חוזר עליו ומברכו שנאמר אבוא אליך וברכתיך (שמות כ' כ"א). משלו משל למה"ד לאחד שהניח את בנו לתוך ביתו ויצא לשוק. וכשבא מצא אותו עוסק בתורה. ובשמחתו קרא לכל בני אדם. אמר להם בואו וראו מה כשר בני עכשיו הנחתיו לתוך ביתי ויצאתי לשוק וכשבאתי מצאתיו עסוק בתורה. אמר לו בני עליך נאמר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר (משלי כ"ז י"א) בני אם חכם לבך [וגו'] ותעלוזנה כליותי (שם כג ט"ו ט"ז) גיל יגיל אבי צדיק (שם שם כ"ד) וכן הוא אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך (שם שם כ"ה):

35. _.19.1

    והוי דן את כל האדם לכף זכות מעשה באחד ששלח את בנו אצל חבירו ואמר לו לך ואמור לו. אמר אבא השאילני מדה אחת של חטים. הלך ומצאו מודד חטים ואמר לו כך וכך חטה אינו (קרוי) [קנוי]. אמר לו שמא של מעשר שני הם. ועוד אמר לו לך אמור לו אמר אבא השאילני מנה אחת הלך ומצאו מונה מעות. א"ל השאילני מנה אחת א"ל כך [וכך] איסר אינו (קרוי) [קנוי]. הלך אצל אביו ואמר לו אבא מצאתיו מונה מעות ואמר לי כך וכך איסר אינו (קרוי) [קנוי] לו. א"ל שמא פקדון הם. כיון שיצאו לשוק ופגעו זה את זה. אמר לו חבירו כשבא בנך אצלי ומצאני מודד חטים ולא נתתי לו מה אמרת עלי. [א"ל אמרתי שמא של מעשר שני הם. ובמנה מה אמרת עלי. אמרתי] שמא של פקדון הם. א"ל כך וכך לא הטית [ימין] ושמאל עליך נאמר והוי דן את כל האדם לכף זכות:

36. _.19.2

    מעשה ברבי יהושע וכו' וכשבא ירד וטבל. אמר לתלמידיו חבירינו מה הייתם אומרים עלי. אמרו לו רבי מה היינו אומרים עליך אין לנו בישראל כמוך איזו היא טומאה וטהרה הנוהגת בישראל שלא מפיך היה יוצא. אמר להם ובסוף מה הייתם אומרים עלי. אמרו לו היינו אומרים עליך כשהיית בין הגוים הטמאים הערלים היית כאוכל בשר חזיר וכשבאת לבין ישראל אמרת ארד ואטבול ואהיה כמותם טהורים. אמר להם כך וכך לא הטיתם ימין ושמאל עליכם נאמר והוי דן את כל האדם לכף זכות:

37. _.19.3

    מעשה באשה אחת באשקלון ולא היה כמין חוה ממנה נאה והלך רבי יהושע לדבר עמה וכיון שהגיע אצל פתחה הגביה את כליו וחלץ את תפלין. וכשנכנס נעל הדלת בינו לבינה וכשיצא ירד וטבל. אמר לתלמידיו חבירינו מה הייתם אומרים עלי. אמרו לו רבי מה היינו אומרים עליך אין לנו בישראל כמוך איזו טומאה הנוהגת בישראל שלא מפיך היא יוצאת. אמר להם ובסוף מה הייתם אומרים עלי. אמרו לו היינו אומרים עליך שלא יכנס דבר של טהרה לתוך טומאה או שמא לא יכירוך אדם שאתה יהודי. וכשנכנסתי ונעלתי הדלת ביני לבינה מה הייתם אומרים עלי. אמרו לו היינו אומרים עליך שכל זמן שהדלת פתוחה הרשות נתונה ליוצא יוצא ולנכנס נכנס אמרת אנעול את הדלת ביני לבינה עד שאדבר עמה כל צרכי. וכשיצאתי וירדתי וטבלתי מה הייתם אומרים עלי. אמרו לו היינו אומרים עליך שמא ממשיחה עמך נתזה צנורה של רוק מפיה עליך ואמרת ארד ואטבול ואהיה כמותם טהור. אמר להם כך וכך לא הטיתם ימין ושמאל עליכם נאמר והוי דן את כל האדם לכף זכות:

38. _.20.1

    יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם יהודה בן טבאי אומר הוי מרבה לחקור את העדים והוי זהיר בדבריך מן השומעים שמתוך דבריך ישמעו וילמדו לשקר:

39. _.20.2

    וכן את מוצא ברבשקה שלא נתפש אלא מתוך דבריו שנאמר עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם (מלכים ב' י"ח ל"ב) אמרו לו אם אין ארצנו יפה לך הניחנו במקומנו:

40. _.20.3

    אמר להם עד שלא נכנסתי לשררה הייתי בורח ממנה. כשנכנסתי לשררה כל מי שהוא מבקש להוציאני (בתוכה) [מתוכה] אני יורד עליו בקבקביות. וכן אתה מוצא בשאול עד שלא נכנס לשררה היה בורח ממנה שנאמר ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים (שמואל א' י' כ"ב) וכשנכנס לשררה היה עוטר על דוד ועל אנשיו לתפשם:

41. _.20.4

    שמעון בן שטח אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינים כשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיה בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין על מנת שיתבעו את הדין ויקבלו את הדין ויינפנו את הדין:

42. _.20.5

    היה אחד כשר ואחד לא היה כשר אל תאמר זה שהוא כשר [דבריו נאמנים וזה שאינו כשר] אין דבריו נאמנים. היה אחד עני ואחד עשיר אל תאמר זה שהוא עני דבריו נאמנים וזה שהוא עשיר אין דבריו נאמנים. אלא כשם שאתה שומע דברי עני כך תשמע דברי עשיר וכשם שאתה שומע דברי עשיר כך תשמע דברי עני שנאמר לא תכירו פנים במשפט (דברים א' י"ז):

43. _.21.1

    שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות ואל תתודע לרשות:

44. _.21.2

    אהוב את המלאכה חייב אדם להיות אוהב את המלאכה ועוסק במלאכה. והלא דברים ק"ו ומה אם הקב"ה שלו עולם ומלואו לא ברא אותו אלא בדבר שנאמר בדבר ה' שמים נעשו (תהלים ל"ג ו') והוא כתיב שעשה מלאכה שנאמר מלאכתו אשר עשה (בראשית ב' ב') בני אדם על אחת כמה וכמה:

45. _.21.3

    רבי אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שאפילו אדם הראשון לא טעם כלום אלא עד שעשה מלאכה שנאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה (שם שם ט"ו):

46. _.21.4

    (ועבודה) [וכי עבודה] היה צריך או שמירה היה צריך אלא לעמוד על דבריו שנאמר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד (דברים ו' י"ג) [וזהו עבודה] וכן הוא אומר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם (שם ה' א') [וזהו שמירה]:

47. _.21.5

    ועוד היה רבי אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שכשם שנצטוו ישראל על (התורה) [והשבת] כך נצטוו על המלאכה שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שמות כ' ט'):

48. _.21.6

    רבי אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו. מנין איש פלוני אוכל. מנין הוא שותה. משל למה"ד לאשה שאין לה בעל והיא מתקשטת (עצמה) ויוצאה לשוק ובני אדם משיחין בה. כך כל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו. ועוד היה רבי אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שהוא עוסק במלאכה אין ידו חסרה פרוטה לעולם:

49. _.21.7

    רבי יוסי אומר גדולה היא מלאכה שלא (שרת) [שרתה] שכינה על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם כ"ה ח'). ועוד אמר רבי יוסי גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה הרי זה מתחייב בנפשו כאי זה צד היה בטל ביום הראשון וביום השני ואין לו מה יאכל [והיו בידו] מעות הקדש ואכל הרי זה מתחייב בנפשו. מי גרם לו להתחייב בנפשו על שלא היה עוסק במלאכה:

50. _.21.8

    רבי מאיר אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עושה מלאכה בחול סופו לעשותה בשבת. כאי זה צד היה בטל ביום ראשון וביום שני (ואין) [אין] לו מה יאכל הלך וגנב תפשוהו ומסרוהו למלכות והטילוהו לעשות מלאכה בשבת. מי גרם לו לעשות מלאכה בשבת על שלא עשה [מלאכה] בחול. רבי יהודה אומר גדולה מלאכה שאין אדם מת אלא מתוך הבטלה. באי זה צד עלה לראש הגג ונפל ומת הא לא מת זה אלא מתוך הבטלה. [אמרו לו הרי הוא עומד על האומן ונכפה ומת הא לא מת זה אלא מתוך הבטלה]. אמר להם לא שנו חכמים ז"ל אלא שאם חלה שנים או שלשה ימים הא לא מת זה אלא מתוך הבטלה:

51. _.21.9

    ר' אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שכל הגוזל את חבירו שוה פרוטה צריך (לו) לילך אחריו אפילו למדי. פועל שהיה עושה עם בעל הבית (בכתובות) [בכותבות] אפילו אחת מהם יפה דינר אוכל ואינו בוש. ועוד היה רבי אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שכל הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל. הפועלים עשו הקדש ונוטלין שכרן מן ההקדש:

52. _.21.10

    רבי אלעזר בן עזריה אומר גדולה היא מלאכה שכל אומן ואומן יוצא ומשתבח באומנותו. [כאיזה צד הטרסס יוצא והכרכר על אזנו ומשתבח באומנותו. הצבע יוצא והאירא על אזנו ומשתבח באומנותו. הלבלר יוצא והקולמוס באזנו] ומשתבח באומנותו. הקב"ה קורא אותה מלאכתו שנאמר מלאכתו אשר עשה (בראשית ב' ב') בני אדם על אחת כמה וכמה:

53. _.21.11

    רבי אומר גדולה היא מלאכה שאפילו לאדם שתי רבוא אינו יוצא לשוק עד שיתעטף. כאי זה צד יוצא בלנטית קשורה על יריכו וחביתו על כתיפו ומשתבח באומנותו. הקב"ה קורא אותה מלאכתו שנאמר מלאכתו אשר עשה (שם) (שאר) בני אדם על אחת כמה וכמה. ועוד היה רבי אומר גדולה היא מלאכה שאפילו לאדם חצר או גינה (חרנים) [חרבים] ילך ויעסוק בהם כדי שיהא עסוק במלאכה:

54. _.21.12

    אמר לו מעשה ברבי יאשיהו שהיה מפנה את כליו מערב שבת עם חשיכה מבית זה לבית זה מזויות זה לזויות זה. אמרו לו רבי למה אתה עושה כך. אמר להם כדי שתעבור עלינו שבת שנאמר שבת וינפש (שמות ל"א י"ז):

55. _.21.13

    שבת מן המלאכה וינפש מן המחשבה:

56. _.22.1

    ושנוא את הרבנות שלא יבקש אדם גדולה לעצמו אלא אם כן גדלוהו אחרים שנאמר יהללך זר ולא פיך (משלי כ"ז ב'):

57. _.22.2

    בן עזאי אומר אם נבלת בהתנשא (שם ל' ל"ב) אם נבל אדם את עצמו בדברי תורה סופו להתגדל בהם באחרונה. רבי עקיבא אומר אם נבלת בהתנשא אם נבל אדם את עצמו בדברי תורה סופו להתגדל בהם באחרונה כאיזה צד היה אוכל ב' תמרים גרוגרות ומצטער בגופו (ולא) [ולן] בפתחן של חכמים (ז"ל) סופו להתגדל בהם באחרונה. ואם גדל אדם את עצמו בדברי תורה סופו להתנבל באחרונה כגון הנבלה זו (שהוא) [שהיא] בן ג' ימים שאין אדם יכול לעמוד בריחה. רבי יוסי אומר רד למעלה עלה למטה אם השפיל אדם את עצמו למטה מגביהין אותו למעלה ואם הגביה את עצמו למעלה משפילין אותו למטה:

58. _.22.3

    דבר אחר ושנא את הרבנות אלא שהרבנות קוברת לבעליה ואבק מלכות קשה. וכן הוא אומר וימת יוסף וכל אחיו (שמות א' ו') והלא יוסף היה הקטן שבהם אלא שהרבנות קוברת לבעליה ואבק מלכות קשה. וכן הוא אומר ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע [וגו'] (שופטים ב' ז') והלא יהושע היה קטן שבהם אלא שהרבנות קוברת לבעליה ואבק מלכות קשה. וכן הוא אומר ויועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עומדים (מלכים א' י"ב ו') והלא שלמה היה קטן שבהם אלא שהרבנות קוברת את בעליה ואבק מלכות קשה:

59. _.22.4

    רבי יוסי אומר צדיק וטוב לו צדיק ורע לו. רשע וטוב לו רשע ורע לו. צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק שמעשיו טובים ומעשה אבותיו טובים. אבותיו זכו לו לאכול בעולם הזה והוא זכה לעצמו לאכול לעולם הבא. צדיק ורע לו צדיק בן רשע שמעשיו טובים ואין מעשה אבותיו טובים. אבותיו לא זכו לו לאכול בעולם הזה והוא זכה לעצמו לאכול לחיי העולם הבא. רשע וטוב לו זה רשע בן צדיק שאין מעשיו טובים ומעשה אבותיו טובים. אבותיו זכו לו לאכול בעולם הזה והוא (לו) [לא] זכה לעצמו לאכול (חיי) [לחיי] העולם הבא. [רשע ורע לו רשע בן רשע. אבותיו לא זכו לו לאכול בעולם הזה והוא לא זכה לעצמו לאכול לחיי העולם הבא]. רבי עקיבא אומר צדיק ורע לו צדיק וטוב לו. רשע וטוב לו רשע ורע לו. צדיק וטוב לו צפוי היה שלא נטלו נכסים מזה מפני שיכול לעמוד בצדקו אבל אין נוטלין ממנו נכסים כדי שיהא צדיק שלם. צדיק ורע לו צפוי היה (שינטלו) [שלא נטלו] נכסים מזה אבל (אין) נוטלין ממנו נכסים [כדי שיהא צדיק שלם. רשע וטוב לו צפוי היה שינטלו נכסים ממנו אבל אין נוטלין] ממנו נכסים כדי שיעשה תשובה שנאמר למעני למעני אעשה (ישעי' מ"ח י"א). רשע ורע לו צפוי היה שהוא בעל זרוע ויוצא לשוק והולך לפרשת דרכים והורג את הנפשות ומקפח את הבריות ועולה למלכות ומדבר עליהם והמלכות שולטת בהם לכך נאמר ושנוא את הרבנות:

60. _.22.5

    אל תתודע לרשות שכל מי שהוא מתודע לרשות נותנים פנים בו וזוקפים פנים בו. כיצד בני אדם עוברים בשוק. ראו כמה ברכות יש לזה. ברוך שכך עשה וברוך שכך נתן. שמעו הלסטים נכנסו אצלו בלילה ונטלו את נפשו ונשאו את ממונו. מי גרם לו אלו שברכו אותו בקול גדול שנאמר מברך רעהו בקול גדול וגו' (משלי כ"ז י"ד):

61. _.22.6

    דבר אחר אל תתודע לרשות שאין מדבקים אלא לצרכן נראין כאוהבים בשעת הנאתן ואין עומדים לו לאדם בשעת דוחקו:

62. _.22.7

    אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שלא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו [התלמידים הבאים אחריכם] ממים הרעים וימותו ונמצא שם שמים מתחלל:

63. _.22.8

    המים הרעים אלו הגוים שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם (תהלים ק"ו ל"ה). וי"א המים הרעים לגלות (לאבוד) [לשעבוד] קשה:

64. _.22.9

    הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם ונכנס הלל:

65. _.23.1

    שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:

66. _.23.2

    עשה תורתך קבע שלא תהא מקיל לעצמך ומחמיר לאחרים. או תהא מקיל לאחרים ומחמיר לעצמך. [אלא כשם שאתה מקיל לעצמך כך תהא מקיל לאחרים. וכשם שאתה מחמיר לעצמך] כך תהא מחמיר לאחרים שנאמר כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות ואחר כך וללמד לישראל חוק ומשפט (עזרא ז' י'):

67. _.23.3

    אמור מעט ועשה הרבה הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה שכן מצינו באברהם אבינו עליו השלום כשבאו המלאכים אצלו מהו אומר יוקח נא מעט מים [וגו'] ואקחה פת לחם וגו' (בראשית י"ח ד' ה') מלמד שאפה להם תשעה סאין [ושחט להם ג' בהמות. ומנין שאפה להם תשעה סאין] שנאמר שלש סאים קמח סולת (שם ו') הרי ג'. לושי ועשי עוגות (שם) הרי שש. מלמד שעשה להם שלש אחרות מיני דובשנין. ומנין ששחט להם שלש בהמות שנאמר ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר (שם ז') בן שלש. רך בן שתים. וטוב בן שנתו. ויתן אל הנער (שם) זה ישמעאל שהיו מחנכין אותו למצות:

68. _.23.4

    הרשעים אומרים הרבה ועושין מעט שכן את מוצא בבלק שאמר לבלעם אל נא תמנע מהלוך אלי כי כבד אכבדך מאד (במדבר כ"ב י"ז) ואומר ויזבח בלק בקר וצאן (שם מ') מה זבח לשמו (הסנוכה) [הסכופה] שבבקר (והסכוכה) [והסכופה] שבצאן. וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו (שם שם) מה (שלא) [שילח] לשמו. ירך של בקר ולא כל הבקר. ירך מן הצאן [ולא] כל הצאן. ובאחרונה חוזר וקללו שנאמר ועתה ברח לך אל מקומך (שם כ"ד י"א):

69. _.23.5

    והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות משל אם יתן אדם לחבירו ממון הרבה ואין פניו פשוטים לו כאלו לא נתן לו כלום. ואם לא יתן אדם לחבירו כלום ופניו פשוטים לו כאלו נתן לו ממון הרבה. לכך נאמר והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:

70. _.24.1

    הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה:

71. _.24.2

    הוי מתלמידיו של אהרן עניו כדרך שהיה אהרן שנאמר בקשו את ה' כל ענוי (ארץ) [הארץ] (צפניה ב' ג'). וכה"א עקב ענוה יראת ה' (משלי כ"ב ד') ואומר וענוים יירשו ארץ (תהלים ל"ז י"א):

72. _.24.3

    דבר אחר אוהב שלום ורודף שלום ללמדך שכל המטיל שלום בארץ מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו במרום שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה ב'). וכי יש קטטה למעלה אלא ללמדך שכל המטיל שלום בארץ מעלה עליו כאילו עשאו במרום שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. וכה"א לא ברא הקב"ה לא מאה מיכאל ולא מאה גבריאל אלא מיכאל אחד וגבריאל אחד שכל זמן שהוא קוראו הוא רץ ובא ועושה שליחותו. וכן הוא אומר ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט' כ"ד) לא האש מזיק את הברד ולא הברד מזיק את האש. לפיכך ברא המקום מלאכי אש ומלאכי ברד ואינן מזיקין זה את זה:

73. _.24.4

    דבר אחר אוהב שלום ורודף שלום אפילו אתה רץ אחריו מעיר לעיר ומכרך לכרך וממדינה למדינה אל תמנע מלהטיל שלום שהוא שקול כנגד כל המצות שבתורה:

74. _.24.5

    שאל אבנימוס הגרדי (אל) [את] רבן גמליאל איזהו כבודו של עולם. א"ל שלום. א"ל מנין. [א"ל] הרי הוא אומר יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל מאחר שברא המקום את השלום חזר וברא את הכל:

75. _.24.6

    וכן הוא אומר סור מרע ועשה טוב בקש שלום (תהלים ל"ד ט"ו). רבי יוסי אומר אם ישב אדם בתוך ביתו ואינו יוצא לשוק היאך הוא מטיל שלום בין אדם לחבירו. אלא מתוך שהוא יוצא לשוק הוא רואה בני אדם (מתכנים) [מתנצים] ונכנס ביניהם ומפשרם:

76. _.24.7

    על [כל] המצות שבתורה מהו אומר כי יקרא קן צפור (דברים כ"ב ו') כי תפגע שור אויבך (שמות כ"ג ד') כי תראה חמור שונאך (שם שם ה') מצוה שהיא באה על ידך את זקוק לה לעשותה:

77. _.24.8

    דבר אחר הוי מתלמידיו של אהרן מלמד שהיה אהרן שואל בשלום בוגדי ישראל והיה אחד מהם מבקש לעשות עבירה והיה אומר (הוא) [אוי] לי מחר יבא אהרן וישאל בשלומי היאך אני משיבו והיה בוש ולא היה סורח. וכן איש שהיה צוהב עם חבירו היה אהרן הולך (לו) [אצלו] ואומר לו בני למה צהבת את ריעך עכשיו בא אצלי בוכה (ומתחנן) [ומתחרט] ואומר אוי לי שצהבתי עם חבירי שהוא גדול ממני הריני עומד בשוק לך ובקש לי ממנו. [מניח זה והולך אצל אחר ואומר לו בני למה צהבת עם חבירך עכשיו בא אצלי וכו']. כיון שיצאו לשוק ופגעו זה בזה היו מגפפין זה את זה ומנשקים זה את זה. וכך היה אהרן עושה כל הימים עד שהיה מטיל שלום בין אדם לחבירו. וכן איש שהיה צהוב עם אשתו ומשלחה מביתו והיה אהרן הולך אצלו ואומר לו בני למה צהבת עם אשתך. אומר לו על שסרחה עלי. א"ל הרי אני עורבה שאינה סורחת עוד עליך מעתה. הולך לו אצל אשתו ואומר לה בתי למה צהבת את בעליך. אמרה לו שהכני וקללני. אמר לה הריני עורבו שאינו מכך ולא מקללך עוד מעתה. וכך אהרן עושה כל ימיו עד שחיה מכניסה לתוך ביתו והיתה מתעברת ויולדת בן ואמרה לא נתן לי הבן הזה כי אם בזכות אהרן. ויש אומרים יותר מג' אלפים מישראל היה שמם אהרן. וכשמת (הלינו) [חלצו] על מטתו יותר מכ"ד אלפים (בני) [בנים] ובני בנים לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (במדבר כ' כ"ט):

78. _.25.1

    במשה מה הוא אומר ויבכו בני ישראל את משה (דברים ל"ד ח'). באהרן מהו אומר ויראו כל העדה כי גוע אהרן (במדבר כ' כ"ט). ומפני מה לאהרן בכו כל ישראל ומשה לא בכו [לו] אלא מקצתם. אלא משה היה דיין ואי אפשר לדיין לזכות שני בעלי דינין כאחת אלא לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. אהרן לא היה דיין אלא מטיל שלום בין אדם לחבירו לפיכך אהרן בכו לו כל ישראל ומשה לא בכו לו אלא מקצתן:

79. _.25.2

    [ומפני מה] אהרן בכו לו כל ישראל ומשה לא בכו לו אלא מקצתן. אלא כשמת אהרן הפשיט משה את בגדיו והלבישם לאלעזר בנו שנאמר ויפשט משה את אהרן את בגדיו [וגו'] (שם שם כ"ח) לפיכך אהרן בכו לו כל ישראל ומשה לא בכו לו אלא מקצתן:

80. _.25.3

    מפני מה אהרן בכו לו כל ישראל ומשה לא בכו לו כל ישראל. אלא כשמת אהרן ירד משה ואלעזר מן ההר בוכים ומספידים ובגדיהם קרועים מי לא יראה ויספוד כנגדם. כשמת משה לפני מי היו בוכים. לפיכך כשמת אהרן בכו לו כל ישראל ומשה לא בכו לו אלא מקצתם. [ועוד] כשמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד והיו כל אומות העולם רואים את ישראל שרוים לשבטיהם שנאמר ויראו כל העדה (שם שם כ"ט). מה ת"ל ויראו [אלא וייראו] לפיכך בכו לו כל ישראל ומשה לא בכו לו אלא מקצתם:

81. _.25.4

    כיון שראו ישראל מטתו של אהרן מוצעת בכל כבודו של עולם ומלאכי השרת עומדים ומספידים ובגדיהם קרועים [באותה שעה [ידעו] כל בני ישראל שמת אהרן:

82. _.25.5

    כיון שראה משה מטתו של אהרן מוצעת ומלאכי השרת עומדין ומספידין נתחמד לאותה מיתה שנאמר ומות בהר אשר אתה עולה שמה (לומר) [וגו'] כאשר מת אהרן אחיך (דברים ל"ב נ') באותה מיתה שחמדת. וכיון שהגיע קיצו של משה להפטר מן העולם בא מלאך המות ועמד כנגדו (זעפו ומסלקו) [זעפו משה וסלקו] בנזיפה. אמר מה אם בשליחותי לא (יוכל) [היית יכול] לעמוד האיך אתה מבקש למסור לך נשמתי. אם בשעה [שהייתי] יושב לא היית יכול לעמוד היאך אתה מבקש למסור לך נשמתי. הלך לו מלאך המות אצל הגבורה אמר לו רבש"ע משה עבדך אינו מבקש למסור לי את נשמתו. הלך לו משה אצל הגבורה [ואמר] רבון העולמים הודיעני לאיזו מיתה אני מת אם לענין הראשון כבר נגזרה עלי גזירה שלא אכנס לארץ ח"ו שימצא בידי עון. משיבה אותו רוח הקודש (אמר) [ואמרה] לו משה מוצל את אין בידך עון. אין אתה מת אלא על גזירת אדה"ר [שנאמר] אביך הראשון חטא (ישעי' מ"ג כ"ז). בשר המקום למשה שהוא נוטל נשמתו בעולם הזה ומחזירה לו לעולם הבא. נטל הקב"ה נשמתו של משה ונתנה עם נפשותיהם של צדיקים תחת כסא הכבוד להיות לו מודה ומשבח שנאמר יעלזו חסידים בכבוד [וגו'] רוממות אל בגרונם [וגו'] לעשות נקמה בגוים [וגו'] לאסור מלכיהם בזקים לעשות בהם משפט כתוב (תהלים קמ"ט ה' - ח'). כיון שראו ישראל מטתו של משה מוצעת מכל כבודו של עולם (כלפי) [על כנפי] השכינה על תחום ארבעת מיל מנחלת בני ראובן עד בני גד שנאמר עלה אל הר העברים הזה [הר נבו] (דברים ל"ב מ"ט):

83. _.25.6

    ומנין שמת בנחלת ראובן שנאמר ובני ראובן בנו את חשבון [וגו'] ואת נבו ואת בעל מעון (במדבר ל"ב ל"ח). ומנין שנקבר בנחלת בני גד שנאמר ולגד אמר ברוך מרחיב גד [וגו'] וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון (דברים ל"ג כ' כ"א):

84. _.25.7

    התחיל מלאך המות חוזר ומבקש נפשו של משה אמר יודע אני שאמר לו המקום עלה אלי ההרה (שמות כ"ד י"ב) [הלך לו אצל] הר סיני אמר שמא נפשו של משה כאן. אמר לו תורה שבה (ממנה) [ממני] משיבת הנפשות שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים י"ט ח'). אמר יודע אני שאמר לו הקב"ה ואתה הרם את מטך (שמות י"ד ט"ז) הלך לו אצל הים אמר שמא נפשו של משה כאן. א"ל לאו שנאמר בקע ים ויעבירם (תהלים ע"ח י"ג). אמר יודע אני שהוא עומד ומתחנן שיכנס לארץ ישראל שנאמר ואתחנן אל ה' (דברים ג' כ"ג):

85. _.25.8

    אעברה נא ואראה את הארץ הטובה [וגו' ההר הטוב הזה והלבנון (שם כ"ה) הארץ הטובה] זו ארץ ישראל. ההר הטוב זה הר המלך. והלבנון זו בית המקדש למה נקרא שמו לבנון שהוא מלבין עונותיהן של ישראל:

86. _.25.9

    הלך לו אצל ארץ ישראל אמר לה שמא נפשו של משה כאן. א"ל לאו שנאמר (לא) [ולא] תמצא בארץ החיים (איוב כ"ה י"ג). הלך אצל ענני כבוד אמר להם שמא נפשו של משה כאן. אמרו לו ונעלמה מעיני כל חי (שם שם) הלך לו אצל מלאכי השרת. א"ל לאו שנאמר מעוף השמים נסתרה (שם שם כ"א). הלך לו אצל תהום אמר לו לאו שנאמר תהום אמר לא בי היא (שם כ"ח י"ד). הלך לו אצל שאול ואבדון אמר להם שמא נפשו של משה כאן. א"ל לאו. אבא היה דורש משום רבי שמעון בן יוסי ואומר אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה (שם שם כ"ב). באזנינו שמענו אבל לא ראינו:

87. _.25.10

    מלאכי השרת כתים כתים חבורות חבורות מקלסות לפני מטתו של משה ואמרו יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו (ישעיה נ"ז ב'):

88. _.26.1

    אוהב (שלום ורודף שלום) [את הבריות] חייב אדם להיות אוהב את חבירו ולחלוק לו כבוד. והלא דברים ק"ו ומה אם מלאכי השרת שאין ביניהם יצר הרע [חולקין כבוד זה לזה בני אדם שיש ביניהם יצר הרע] דין הוא שיהו חולקים כבוד זה לזה. ומנין שמלאכי השרת חולקים כבוד זה לזה שנאמר וקרא זה אל זה ואמר (ישעיה ו' ג') מה ת"ל ואמר. אלא זה אומר לחבירו את גדול ממני את פותח בשבחו של מקום תחלה. וי"א מלאכי השרת כתים כתים הן זו אומרת לחברתה גדולה את ממני את פותחת בשבחו של מקום תחלה:

89. _.26.2

    במגילת חסידים (מהו) [הוא] אומר אם רוצה את להדבק לך אוהב הוי נושא ונותן בטובתו. כשם שאי אפשר לו לאדם לומר גנותו של חבירו בפניו כך אי אפשר לו לומר שבחו שנאמר מברך רעהו בקול גדול [וגו'] (משלי כ"ז י"ד):

90. _.26.3

    מעשה באחד שבא לרבי עקיבא א"ל רבי למדני כל התורה כולה כאחת. א"ל בני אם משה רבינו ע"ה שעשה בהר ארבעים יום וארבעים לילה עד שלא למדה ואתה אומר למדני כל התורה כולה כאחת. אלא בני הוא כללה של תורה מה דאת סני לגרמך לחברך לא תעביד. אם רוצה את שלא יזיקך אדם את שלך אף את לא תזיקנו. רוצה את שלא יטול אדם את שלך אף את לא תטול של חבירך. הלך לו אצל (חבירו) [חביריו] הלכו ומצאו שדה אחת מלאה זירים זה (נוטל) [נטל] שני זירים וזה (נוטל זה) [נטל ב'] זירים והוא לא נטל [כלום] הלכו ומצאו שדה אחרת מלאה כרוביות זה נטל [ב' כרוביות [וזה נטל ב' כרוביות] והוא לא נטל [כלום. אמרו לו מפני מה לא נטלת אתה. אמר להם כך למדני רבי עקיבא מה דאת סני לגרמך לחברך לא תעביד. אם רוצה אתה שלא יזיקך אדם אף אתה לא תזיקנו. אם רוצה את שלא יטול אדם את שלך אף את לא תטול את שלו:

91. _.26.4

    רבי חנינא סגן הכהנים אומר דבר שכל העולם כולו תלוי בו נאמר עליו (שמועה) [שבועה] מהר סיני אם שונא חבירך שמעשיו רעים כמעשיך אני ה' דיין להפרע מאותו האיש ואם אוהב את חבירך שמעשיו כשרים כמעשיך אני ה' נאמן ומרחם עליך:

92. _.26.5

    (ומאהב) [ואוהב] את הבריות:

93. _.26.6

    (ומקרב) [ומקרבן] לתלמוד תורה כל המכניס בריה אחת תחת כנפי שמים המקום מעלה עליו כאילו בראה כאילו יצרה שנאמר (אם) [ואם] תוציא יקר מזולל כפי תהיה (ירמיה ט"ו י"ט) כפי שנפח נשמה לאדם הראשון:

94. _.26.7

    מעשה בהלל הזקן שהיה עומד על פתחה של ירושלים ובני אדם יוצאים לפעלם אמר להם בכמה אתם עושים היום. זה אומר בדינר וזה אומר בשנים דינרים. אמר להם המעות האלו מה אתם עושים בהם. [אמרו לו] כדי להתפרנס בהם לחיי שעה. אמר להם לא תבואו ותנחלו תורה ותנחלו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא. וכן היה הלל עושה כל ימיו עד שהיה מכניסם תחת כנפי שמים:

95. _.26.8

    דבר אחר כל המכניס בריה אחת תחת כנפי שמים מעלה עליו הכתוב כאילו בראה כאילו יצרה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י"ב ה') וכי אברהם אבינו ע"ה בראם או אברהם יצרם והלא אם (יבוא) [יבואו] כל הבריות שבעולם לבראות יתוש אחד אינם יכולים אם (כל) [כן] למה נאמר את הנפש אשר עשו בחרן (שם) ללמדך שהיה אברהם אבינו ע"ה (מגיירן) [מגייר את האנשים] ושרה מגיירת את הנשים שנאמר ואת הנפש [וגו']. אשר עשה אין כתיב כאן אלא אשר עשו מלמד ששניהם שקולים בזכות:

96. _.27.1

    הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי:

97. _.27.2

    אם אין אני לי מי לי אם [לא] זכיתי [אני] לעצמי בעולם הזה מי יזכה לי לחיי העולם הבא. אבא אין לי אימא אין לי [אח אין לי]. אברהם אבינו אינו יכול לפדות את ישמעאל. אבינו יצחק אינו יכול לפדות את עשו. (ואם) ואפילו [אם] נותנים הם את ממונם אינם יכולים לפדות את עצמם שנאמר ויקר פדיון נפשם (תהלים מ"ט ט'). יקרה היא הנפש הזו שכל מי שהוא חוטא בה אין לו תשלומים. אין לי אלא אבות לבנים אחים לאחים. מנין אבינו יצחק אינו יכול לפדות את ישמעאל. אבינו יעקב אינו יכול לפדות את עשו שנאמר אח לא פדה יפדה איש (שם שם ט' ח'):

98. _.27.3

    וכן הוא אומר כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת (קהלת ט' ד') איזהו כלב חי אלו הרשעים שכל זמן שהן קיימין בעולם הזה הן יכולין לעשות תשובה. מתו אינם יכולין לעשות תשובה. איזהו האריה המת אלו אברהם יצחק ויעקב ושאר הצדיקים הטמונים בעפר:

99. _.27.4

    ולפי שהרשעים אוכלים ושותים בעולם הזה יכול שיהיו אוכלים ושותים לעולם הבא. ללמדך שכל אכילה ושתיה שהן אוכלים ושותין בעולם הזה היא נהפכת להם לאבל לחיי העולם הבא שנאמר והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם (שם ד' א'). לפי שבעולם הזה אם מת לאדם בנו או בתו אוהביו וקרוביו נכנסים אצלו ומנחמים אותו יכול אף לעתיד כן תלמוד לומר ואין להם מנחם (שם). אע"פ שלא נחמוהו אוהביו וקרוביו. בניו ובנותיו נכנסים אצלו ומנחמין אותו. (אך) יכול אף לעתיד כן ת"ל גם בן ואח אין לו (שם שם ח'). (לפי) [ולפי] שנשא בעבירה אם היה (יכול) חכם או תלמיד חכם עתיד להיות שומע קול חביריו יושבים ושונים בבית המדרש והוא אומר מה קול בחבורה הזו. והם אומרים בדבר פלוני אנו עוסקים. הולך אצל אביו ואמו ואומר אבא חבלת בעצמך וחבלת בי שאלמלא כן הייתי אצל חבירי בירושלים יושב ושונה (אין) [שאין] ממזר יכול לישב בירושלים שנאמר וישב ממזר באשדוד (זכריה ט' ו'):

100. _.27.5

     הא שלי אינו שלי של אחרים (לאחל) [למה לי] (לשכן) משל אם יש לאדם כור אחד אם זכה הוא מתפרנס בהם ואוכלם אם נתחייב פעמים שנאכלין ופעמים שנאבדים הא שלי אינו שלי של אחרים למה לי:

← Previous · Next → — showing 101–200 of 626

Vienna, 1887. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001063945/NLI Licence: Public Domain. Source.