Avot DeRabbi Natan, Recension B

Sefaria · Talmud > Bavli > Minor Tractates · 626 sections

_.1.1
כל העושה עצמו גדול אינו גדול אם אין אחר גדול ממנו מגדלו. מלך מלכי המלכים הקב"ה גדל את משה וממ"ה קדשו שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו וגו' (במדבר י"ב ז' ח') הא למדנו שממ"ה הקב"ה גדל את משה ומלך מלכי המלכים קדשו:
_.1.2
משה נתקדש בענן כל שבעה שנאמר ויעל משה אל ההר [ויכס הענן את ההר] וישכון כבוד ה' על הר סיני [וגו'] (שמות כ"ד ט"ז) (מנין) [מכאן] שחזר עליו (את) הכבוד כל שבעת הימים וקדשו כדברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר וישכון כבוד ה' על הר סיני בראש החדש ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (שם) שביעי אחר דברות:
_.1.3
משה נתקדש (הענן) [בענן] כל שבעה וקדש את אהרן ואת בניו כל שבעה שנאמר ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח וגו' (ויקרא ח' ל') אלעזר שרף את הפרה והזה ממנה על כל ישראל כל שנה ושנה. אמר ר' יוסי היא הטהרה הנוהגת (בדורות) [לדורות]. מכאן אמרו זב ז' זבה ז' נדה ז' מצורע ז' טמא מת ז' אבל ז' משתה ז'. זב ז' מנין שנאמר וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים (שם ט"ו י"ג). זבה ז' מנין שנאמר ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים (שם שם כ"ח). נדה ז' מנין שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה (שם שם י"ט). מצורע ז' מנין שנאמר וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים (שם י"ד ח'). טמא מת ז' מנין [שנאמר] וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת וגו' (במדבר י"ט ט"ז). אבל ז' מנין שנאמר ויעש לאביו אבל שבעת ימים (בראשית נ' י'). משתה ז' מנין שנאמר מלא שבוע זאת וגו' (שם כ"ט כ"ז):
_.1.4
משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לשופטים ושופטים לנביאים ונביאים לחגי ולזכריה ולמלאכי חגי זכריה ומלאכי מסרו לאנשי כנסת הגדולה ואנשי כה"ג היו אומרים ג' דברים הוו מתונין בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה:
_.1.5
משה קבל תורה מסיני לא מפי מלאך ולא מפי שרף אלא מפי ממ"ה הקב"ה שנאמר אלה החקים והמשפטים והתורות (ויקרא כ"ו מ"ו). ומנין שכתבם לו שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים (דברים ד' י"ג). משה מסר ליהושע שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו (שם ל"ד ט'). יהושע מסר לזקנים שנאמר ויעבדו העם את ה' [וגו'] (שופטים ב' ז') אשר האריכו ימים אבל לא שנים. זקנים מסרו לשופטים [שנאמר וכי הקים ה' להם שופטים וגו' (שם י"ח). שופטים מסרו לעלי שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא (שמואל א' א' ט'). ועלי מסר לשמואל שנאמר והנער שמואל הולך וגדל וגו' (שם ב' כ"ו). שמואל מסר לנביאים] שנאמר כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו לעבדיו הנביאים (עמוס ג' ז'). נביאים מסרו לחגי ולזכריה ולמלאכי וחגי זכריה ומלאכי מסרו לאנשי כנה"ג והם היו אומרים ג' דברים הוו מתונים בדין וכו'. שכל מי שהוא מתון בדין הוא מישב את הדין ומוציאו על אפניו שנאמר תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו (משלי כ"ה י"א):
_.1.6
ד"א הוו מתונין בדין שכן מצינו באנשי חזקיהו מלך יהודה שהיו מתונין בדין (ומתישבין) [ומישבין] את הדין שנאמר גם אלה משלי שלמה (שם שם א') [מה ת"ל גם אלה] אלא שהיו מתונין בדין ומישבין את הדין. אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה (שם) למה נאמר אלא שאני אומר במשלות ושיר השירים וקהלת גנוזים היו עד שהן (ככתבן) [בכתובים] במשלות מה הוא אומר הומיה היא וסוררת (שם ז' י"א) בשה"ש מה הוא אומר צרור המור דודי לי בין שדי ילין אשכול הכופר דודי לי (בין שדי ילין) (א' י"ג). בקהלת מה הוא אומר שמח בחור בילדותך (קהלת י"א ט'):
_.1.7
ד"א אשר העתיקו אין העתיקו אלא שפרשו שנאמר ויעתק משם ההרה (בראשית י"ב ח') אין צריך לומר המעתיק הרים ולא ידעו (איוב ט' ה'):
_.1.8
ד"א הוו מתונין בדין שלא יהא אדם קפדן ולא יהא נכנס לתוך דברי חבירו שכל מי שהוא קפדן סופו לשכח את דבריו שכן מצינו במשה אדון (אב) הנביאים על שהקפיד שעה אחת שכח את דבריו והשיב אלעזר בן אהרן תחתיו שנאמר ויאמר אלעזר הכהן וגו' (במדבר ל"א כ"א) למשה צוה. אותי לא צוה. והרי דברים ק"ו ומה אם משה אב הנביאים על שהקפיד שעה אחת שכח את דבריו ק"ו שאר בני אדם:
_.1.9
בן עזאי אומר אם עמדת על דבריך בטלתם:
_.1.10
ועשו סייג לתורה לא דומה כרם שהוא מוקף גדר לכרם שאינו מוקף גדר שלא יעשה אדם גדר יותר מן העיקר ויפול הגדר ויקצץ את הנטיעות שכך מצינו שעשה אדם הראשון גדר יותר מן העיקר ונפל הגדר וקצץ את הנטיעות:
_.1.11
הקדוש ברוך הוא עשה סייג לדבריו אף אדה"ר אף איוב אף משה אף התורה אף הנביאים אף הכתובים אף החכמים עשו סייג לדבריהם:
_.1.12
ומנין שעשה הקב"ה סייג לדבריו שנאמר ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' וגו' (דברים כ"ט כ"ג) התחילו עכשיו כל באי עולם (או') [לומר] למשה בשביל שהוא [שליט] בעולמו הורג [מי] שהוא רוצה ומניח מי שהוא רוצה אנשי מי המבול מה עשו לו שהציף אותם כנאדות במים אנשי דור הפלגה מה עשו לו שפיזרן בכל העולם כולו אנשי סדום מה עשו לו (שמעטן) [שהמיתן] באש ובמלח ועמו מה עשו לו שהגלם מארצו [לכך נאמר למשה כתוב אחריו על אשר עזבו [וגו'] וילכו ויעבדו אלהים אחרים לפיכך נאמר ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה וקצף גדול] (דברים כ"ט כ"ג וכ"ז). באף זה החרב שנאמר וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב (שמות כ"ב כ"ג) ובחמה זה רעב שנאמר והנשאר והנצור ברעב ימות [וגו'] (יחזקאל ו' י"ב) ובקצף זה הדבר שנאמר יצא הקצף מלפני ה' (במדבר י"ד י"א):
_.1.13
ומנין שעשה אדה"ר סייג לדבריו שאמר לו [הקב"ה] מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת [וגו'] לא תאכל (בראשית ב' י"ז) הא מתוך דבריה של חוה אנו (לומדים) [למדין] שסייג עליה אדה"ר. היה הנחש נושא ונותן בינו לבין עצמו [ואמר אם אלך אצל אדם ואומר לו יודע אני שאינו שומע לי אלא אלך אצל חוה] שאני יודע שהנשים שומעות לכל אדם. הלך ואמר לה אף כי אמר אלהים [לא תאכלו מכל עץ הגן] (שם ג' א') אמרה לו הן [מפרי עץ הגן נאכל] ומפרי העץ אשר בתוך הגן [אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון וגו' (שם ג' ג')]. כיון ששמע הנחש את דבריה של חוה מצא פתח ליכנס בו:
_.1.14
רבי אומר אילו לא נתקלל הנחש תיקון גדול היה בו לעולם שהיה אדם מכניסו תחת הסוס תחת הפרד תחת החמור ומוציא בו (אבנים) [זבלים] לגנים ולפרדסאות. ר' שמעון בן אלעזר אומר אילו לא נתקלל הנחש תיקון גדול היה לו לעולם שהיה אדם קונה לו ב' נחשים (ודורך) [ומדריכן] אחד לצפון ואחד לדרום עד ל' יום היו מביאין לו כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות:
_.1.15
הלך ונטל מפירותיו ואכל ויש אומרים כיון שראה האילן את הנחש בא כנגדו אמר לו רשע אל תיגע בי אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני (תהלים ל"ו י"ב) וכן הוא אומר שם נפלו פועלי און (שם י"ג). הלך ואמר לה הרי נגעתי בו ולא מתי אף אם את נוגעת בו אינך מתה [דחפה ונגעה בו ולא מתה אמר לה] תדעי לך שאין זה אלא רוע עין (מה הוא אם) יכול לבראות עולם אף אתם יכולים [לבראות עולם מה הוא יכול להמית ולהחיות אף אתם יכולים] להמית ולהחיות שנאמר כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו (שם ג' ה'). ויש אומרים כיון שאכלה חוה מפירותיו של אילן ראת עצמה כאילו לא ניזוקה ואמרה כל אותן הדברים שצוה אותי רבי אדם שקר הם. מלמד שהיתה חוה קוראה לאדם רבי. וי"א [כיון] שאכלה חוה מפירותיו של אילן ראתה מלאך המות שבא כנגדה אמרה דומה אני כאילו שאני מסתלקת מן העולם וסוף לבראות אחרת לאדם הראשון תחתי מה אני עושה גורמת אני לו שיאכל עמי שנאמר ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל (שם ג' ו'). וי"א כיון שאכל אדה"ר מפירותיו של אילן התחילו עיניו מתפקחות עליו ושיניו קהות בתוך פיו אמר לה לחוה [חוה] מה הוא זה שהאכלתני (היא מן) [המן] העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת והאכלתני שהרי עיני מתפקחות עלי ושיני קהות בתוך פי. אמר לה כשם שקהו שיני כן יקהו שיני כל הבריות:
_.1.16
(ר' ישמעאל) [ר' שמעון] בן אלעזר אומר למה היתה חוה דומה באותה שעה לאחד שנשא אשה גיורת ואמר לה אל תאכלי מן הפת עד שתטילי את ידך ולא מן הפירות עד שתעשרי [אותם] הלכה ואכלה מן הפת ולא נטלה את ידיה ומן הפירות ולא עשרה ומצא הפתח ליכנס בו:
_.1.17
רבי אומר למה היתה חוה דומה באותה שעה למלך שנשא אשה והשליטה על הכסף ועל הזהב ועל כל מה שיש לו ואמר הרי כל שלי בידך חוץ מן החבית הזו שהיא מלאה עקרבים נכנסה אצלה זקנה אחת כגון אלו ששואלות חומץ. אמרה לה מה המלך נוהג עמך. אמרה לה יפה המלך נוהג עמי שהשליטני על הכסף ועל הזהב ועל כל מה שיש אצלו. אמר לי הרי כל שלי נתון לך חוץ מן החבית הזו שהיא מלאה עקרבים. אמרה לה הלא כל תכשיטין שלו נתון בתוכה אלא שהוא מבקש לישא אחרת ונותן אותם לה. שלחה ידה ופתחה החבית ונשכוה העקרבים ומתה. המלך זה אדה"ר. האשה [זו] חוה. שואל חומץ זה הנחש שנאמר והנחש היה ערום מכל חית השדה (שם ג' א'). וכל כך למה שלא היה אדם יכול לעמוד במצוה קלה שפקדו המקום:
_.1.18
[אמרו חכמים בו ביום נברא אדם בו ביום ציוהו בו ביום אכל בו ביום נגרש] בשעה הראשונה כינס את עפרו. בשנייה נתיעץ עם מלאכי השרת. בשלישי גיבלו. ברביעי רקמו. בחמישי נפח בו נשמה. בשישי העמידו על רגליו. בשביעי הכניסו לגן עדן. בשמיני נתפקד. בתשיעי חטא. בעשירי עבר על ציוויו. בי"א נידון. בי"ב (נדדו) [טרדו] שנאמר ויגרש את האדם (שם כ"ד):
_.2.1
מנין שעשה איוב סייג לדבריו שנאמר איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע (איוב א' א') וכן היה איוב אומר הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. וכן הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (שם ל"א א') ומה אם בתולה (שהיא מותרת) [שאדם מותר] להשיאה לו ולבנו ולבן בנו ולבן אחותו והיא מותרת להנשא לכל אדם שתחפוץ לא הייתי מסתכל בה ק"ו על אשת איש. ר' יהודה בן בתירא אומר דורש היה איוב בינו ובין עצמו ומה חלק אלוה ממעל [ונחלת שדי ממרומים] אילו היה ראוי לאדה"ר להנתן לו עשרה נשים היה נותנו לו ולא היה ראוי להנתן לו אלא אשה אחת בלבד אף אני די אשתי די חלקי:
_.2.2
ד"א ברית כרתי לעיני מה אם בתולה שהיא מותרת להנשא לכל מי שתרצה אילו נמצאתי מסתכל בה כאילו נמצאתי מסתכל באשת איש:
_.2.3
ומנין שעשה משה סייג לדבריו (שעשה) שאמר לו המקום לך אל העם וקדשתם היום ומחר (שמות י"ט י') הרי ב' ימים היה משה רבינו נושא ונותן בינו לבין עצמו ואומר שמא תלך אשה ותפלוט ש"ז ותבא ותעמד לפני הר סיני ונמצאו (עם) ישראל מקבלין את התורה בטומאה מה עשה הוסיף יום אחד שנאמר היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה (שם ט"ו). ומנין שהודה לו המקום שנאמר והיו נכונים ליום השלישי (שם י"א):
_.2.4
(דן דין) [דין דן] משה ופרש מן האשה אמר מה אם ישראל שאינן כלי מיוחד ואינו מדבר עמהם אלא לשעה אמר הקב"ה להפרישן מן האשה אני שאני כלי מיוחד ומדבר עמי בכל עת ואיני יודע אימתי הוא מדבר עמי אינו דין שאפרוש מן האשה. מנין שהודה לו המקום שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם (דברים ה' כ"ז) אף משה היה עמהם בהיתר ת"ל ואתה פה עמוד עמדי (שם כ"ח) אמור מעתה ישראל חזרו להן בהיתירן ומשה עמד באיסורו:
_.2.5
דין דן משה ושבר את הלוחות אמר לא נתנו הלוחות לישראל אלא לעשות את התורה ועכשיו דין הוא שאשברם. (משלי מלה"ד) [משלו למה"ד] למלך שאמר לשלוחו לך וקדש לי אשה פלונית הלך ומצאה עם אחד. והיה אותו השליח פקח אמר אם אני נותן לה השטר נמצאתי מחייבה מיתה מה עשה אחז בשטרו וקרעו. כך אמר משה (לישראל) אם אני נותן את הלוחות לישראל נמצאתי מחייבם כלייה שנאמר זובח לאלהים יחרם (שמות כ"ב י"ט) מה עשה תפש בשני הלוחות ושברן [שנאמר ואתפוש בשני הלוחות וגו' (דברים ט' י"ז) ומנין שהודה לו המקום] שנאמר בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך [וגו'] (שם י' א') הוא שהודה לו על שבורן:
_.2.6
(הקב"ה דן דין) [דין דן] משח ופרש מאהל מועד אמר מה אם הר סיני שלא היתה קדושתו אלא קדושת שעה לא הייתי עולה (לתוכו) עד שאקרא אהל מועד שקדושתו קדושת עולם אינו דין שלא אכנס [לתוכו] עד שאקרא מנין שהודה לו המקום שנאמר ויקרא אל משה (ויקרא א' א'):
_.3.1
מנין (שעשה) [שעשתה] התורה סייג לדבריה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו (ויקרא י"ח ו') [מה ת"ל לא תקרבו] אלא שלא יתיחד אדם לא עם חמותו ולא עם כלתו אבל מתיחד עמהם לשעה ואין בכם כלום. וכה"א ואל אשה בנדת טומאתה [לא תקרב] (שם יט) כיצד הוא מזהיר ע"י עצמו ת"ל לא תקרב. יכול שישחק עמה והיא נדה ת"ל לא תקרב לגלות ערותה (שם). כיצד היא מזהרת על ידי עצמה ת"ל לא תקרב. יכול שתקשיט מעילה ותישן אצלו והיא נדה ת"ל לא תקרב. מנין שהיא מבשלת ומשמשתו ת"ל לא תקרב [לגלות ערותה]. מכאן אמרו חכמים כל אשה שהיא מקשטת עצמה והיא נדה אין רוח חכמים נוחה הימנה שנאמר בטנך ערמת חטים וגו' (שה"ש ז' ג'). בטנך ערמת חטים אלו ישראל. סוגה בשושנים אלו הצדיקים:
_.3.2
ד"א בטנך ערמת חטים אלו ישראל. סוגה [בשושנים] אלו חכמים ותלמידי' [שהם] סוגים את ישראל בתפלתם (מן) [מפני] הפורענות. אם כן למה נאמר סוגה בשושנים אלא אשתו נדה בבית עמו שמא ילך לו עליה מי ממחה בידיו (כבית שמאי). אלא פירותיו שאינן מעושרות עמו בבית שמא יאכל מהם מי ממחה בידיו. אלא מצות שישראל עושים [בסתר] שהן (רבות) [רכות] כשושנים לכך נאמר סוגה בשושנים:
_.3.3
מנין שעשו נביאים סייג לדבריהם שנאמר אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג' ח') יכול שלא יהא קולו אלא [כקול] הארי בלבד אמרת מי נתן קול בארי הלא הוא כל כך (מכניסין) [מכנין] אותו לבריותיו בשביל שתנוח האוזן ותהא יכולה לשמוע. וכה"א והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים (יחזקאל מ"ג ב') אמרת מי נתן קול במים הלא הוא וכל כך (מכניסין) [מכנין] אותו לבריותיו בשביל שתנוח האוזן ותהא יכולה לשמוע. וכה"א וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד' י"א):
_.3.4
מנין שעשו כתובים סייג לדבריהם שנאמר הרחק מעליה דרכך (משלי ה' ח') (אל תחמוד יפיה בלבבך):
_.3.5
אומרים לו לאדם שלא תלך בשוק הזה ולא תכנס במכר הזה שהאשה זונה בתוכו ואשה נאה היא והיא משטה את כל הבריות אחריה ביפיה. אמר להם בטוח אני לפי שאני הולך איני מסתכל בה ולא (מתחמד) [אחמוד] ביפיה. א"ל אעפ"י שאתה בטוח אל תלך:
_.3.6
ד"א הרחק [וגו'] (אל תחמוד) ר' יהושע בן קרחה אומר אין זו אלא דרך (המצות) [המינות] אומרים לאדם שלא תלך אצל המינים ולא תאזין את דבריהם שלא תכשל במעשיהם. אמר להם בטוח אני לפי שאני הולך איני מאזין את דבריהם ולא אכשל במעשיהם. (אמר להם בטוח אני) [א"ל] אעפ"י שאת בטוח אל תלך [לכך נאמר הרחק מעליה דרכך ואומר כי רבים חללים הפילה]:
_.3.7
מנין שעשו חכמים סייג לדבריהם שאמרו חכמים לקרות ק"ש עד חצות רבן גמליאל אומר עד קריאת הגבר. אלא שלא יאמר אדם הואיל ואני מותר לקרות ק"ש כל הלילה אלך ואישן לי אימתי שארצה אני קורא ק"ש חטפתו שינה ולא קרא (כדי) [הרי] זה מתחייב בנפשו. מכאן אמרו חכמים עלה אדם למטה יקרא אם היה ת"ח יקרא את שמע בתחלה ואם רצה לשנות ישנה (כל) [וכל] העובר על דברי חכמים הרי זה מתחייב בנפשו שנאמר חופר גומץ בו יפול [ופורץ גדר ישכנו נחש] (קהלת י' ח'):
_.3.8
ד"א חופר גומץ בו יפול וגו' זו דינה בת לאה (שהיא) [שהיו] אחיה ובית אביה יושבים ושונים (בית) [בבית] המדרש ויצאה לראות בבנות הארץ שנאמר ותצא דינה בת לאה (בראשית ל"ד א') מי הוא נחש שנשכה זה שכם בן חמור:
_.3.9
ד"א חופר גומץ בו יפול וגו' זה המקלל שנאמר ויקב בן האשה הישראלית את השם וגו' (ויקרא כ"ד י"א) מי הוא הנחש שנשכו זה משה שנאמר וידבר משה אל בני ישראל וגו' (שם שם כ"ג) לסקילה ולדחיפה:
_.4.1
והעמידו תלמידים הרבה. בש"א אין שונין אלא לכשרים לבני אבות ולבני בני אבות בה"א לכל אדם. משלו (מלה"ד) [למה"ד] לאשה שהיא מושבת תרנגולת על הביצים מתוך הרבה היא (מוציא) [מוציאה] מעט ומתוך מעט אינה מוציאה כלום. רבי אליעזר אומר בבקר זרע את זרעך וגו' (קהלת י"א ו') (כשמועו) [כמשמעו] שאם (ביבמת) [בכרת] וזרעת שלא תשב ותאמר דיי אלא זרע באחרונה שמא לא ירדו גשמים ויאבדו הראשונים או שמא יבא השדפון ויאבדו האחרונים או שמא אלו ואלו יוכשרו אינך יודע איזה יכשר הזה או זה. רבי עקיבא אומר אם העמדת תלמידים הרבה בנערותך שלא תשב לך ותאמר דיי אלא העמד בזקנותך והרבה תלמוד תורה כי אינך יודע. הוא היה אומר אם בא עני אצלך בשחרית ונתת לו איסר והלך לו ובא אחר במנחה אל תאמר כבר נתתי לראשון (לא) [אלא] מוטב תתן לאחרון כי אינך יודע. רבי יהושע בן קרחה אומר אם נשאת אשה בנערותך והולידה לך ומתה שלא תשב לך ותאמר דיי אלא בזקנותך הרבה פריה ורביה כי אינך יודע:
_.4.2
הוא היה אומר הנותן עיניו באשתו שמא תמות ויירשנה או שמא תמות ויקח לו אשה אחרת סופה לקברו. וכן הנותנת עיניה בבעלה שמא ימות (ויירשנו) [ותירשנו] ותקח לה איש אחר סופו לקוברה. היה גמול חסד ואמת ואעשה כפועל שלא יהו אומר עני הוא וסופו ליצרך לבריות. [הזורק מעותיו והטורף פתו בחמתו סופו להצטרך לבריות]. המשבר את כליו והקורע את בגדיו כאילו עובד ע"ז שהיום אומר לו יצרו שבר את כליך וקרע כסותך ולמחר הוא אומר לו לך ועבוד ע"ז והוא שומע לו:
_.4.3
רבי יהודה אומר על ג' דברים העולם עומד על הקנאה ועל התאוה ועל הרחמים ועוד בג' דברים נברא העולם בקול ובנעימה ובמראה:
_.5.1
שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים:
_.5.2
וכן את מוצא שלא גלו עשרת השבטים אלא בעון בטול תורה שנאמר לכן גלה עמי מבלי דעת וגו' לכן כאכול קש לשון אש וגו' (ישעי' ה' י"ג וכ"ד). וכן את מוצא שלא (גלה) [גלו] שבט יהודה ובנימין אלא בעון בטול תורה שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי (ישראל) [יהודה] ועל ארבעה לא אשיבנו (עמוס ב' ד') מפני מה על מאסם [את תורת ה'] (שם) וכן [הוא אומר] ושלחתי אש ביהודה (שם ה'). וכן את מוצא שלא חרבה ירושלים אלא בעון בטול תורה שנאמר מי נתן למשיסה יעקב וגו' (ישעי' מ"ב כ"ד) [ומפני מה] ולא (אבוא) [אבו] בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו (שם) [לפיכך] וישפוך עליו חמה אפו (שם כ"ה). וכן את מוצא שלא גלת הארץ אלא בעון בטול תורה [שנאמר לכן שמעו הגוים ודעי עדה את אשר בם הנה אנכי וגו' ותורתי וימאסו בה] (ירמי' ו' י"ח וי"ט). וכה"א מי האיש החכם ויבן זאת (שם ט' י"א) [וכתיב בתריה] ויאמר ה' על עזבם את תורתי (שם שם י"ב):
_.5.3
ועל העבודה זו עבודת בית המקדש. וכן את מוצא כל זמן שהיתה עבודת בית המקדש קיים היתה ברכה בעולם והזול מרובה והדגן מרובה והיין מרובה ובני אדם אוכלים ושובעים והבהמה אוכלת ושובעת שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים י"א ט"ו) משחרב בית המקדש נסתלקה ברכה מן העולם שנאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וגו' וחרה אף ה' בכם (שם י"א ט"ז וי"ז). וכה"א (ויקרא) [ואקרא] חורב על הארץ ועל ההרים (חגי א' י"א). וכה"א מהיותם בא אל ערמת חטים עשרים והיתה עשרה [וגו'] (שם ב' ט"ז) ואחד אינו אומר כן אלא והיתה עשרים:
_.5.4
מפני מה היין לוקה יותר מן הדגן מפני שהוא מין קללה ר' אומר לא משום כן אלא שדורכים אותו בטומאה. [וכה"א זרעתם הרבה והבא מעט (שם) משבטל העומר. אכל ואין לשבעה (שם) משבטל לחם הפנים. שתו ואין לשכרה (שם) משבטלו הנסכים. לבש ואין לחום לו (שם) משבטלו] בגדי כהונה. והמשתכר משתכר אל צרור נקוב (שם) משבטלו שקלים. וכן הוא אומר כי תאנה לא תפרח (חבקוק ג' י"ז) משבטלו הבכורים. ואין יבול בגפנים (שם) משבטלו (נסיכים) [נסכים] נסכי יין. כחש מעשה זית (שם) משבטל שמן המאור ושמן המשחה. ושדמות לא עשה אכל (שם) משבטלו התנופות. גזר ממכלה צאן (שם) משבטלו התמידים והמוספים. ואין בקר ברפתים (שם) משבטלו זבחי שלמים. למחר כשיבנה בית המקדש מהו אומר ונבנתה (העיר) [עיר] על תילה [וגו'] ויצא מהם תודה וקול משחקים (ירמי' ל' י"ח וי"ט). ואני בה' אעלוזה [וגו'] אלהים ה' חילי וגו' (חבקוק ג' י"ט):
_.6.1
וכשבא אספסיאנוס והקיף את ירושלים שרה כנגד חומת ירושלים (אמר) [אמר] לאנשי ירושלם שברו ממנו קשת אחת וחץ אחד ואלך מעליכם בשלום. אמר להם פעם ראשונה ופעם שנייה ולא קבלו. אמר להם ריב"ז גורמין אתם לעיר הזאת שתחרב ולבית הזה שישרף. אמרו לו כשם שיצאנו על השרים הראשונים והרגנום כך נצא על (אלו ונהרגם) [זה ונהרגנו כל דבר ודבר שהיה ריב"ז אומר להם] היו כותבים אותם בשטרים וקושרים אותן בחצים וזורקים אותם חוץ לחומה (ואמר) [ואומרים] ריב"ז אוהבו של מלך. כיון שראה ריב"ז שלא רצו לשמוע לו אמר לתלמידיו חברים עמדו והוציאוני מכאן. נתנו אותו בארון של עץ נטל ר' אליעזר בראשו ור' יהושע (ר' יהודה) ברגליו. היו משמשין והולכין עד שהגיעו לפתח של מדינה. כיון שהגיעו לפתח של מדינה אמרו להם עמדו ופתחו לנו כדי שנצא ונקברנו. אמרו [להם השוערים] לא נפתח עד שנדקרנו בחרב בתחלה. אמרו להם גורמים אתם שתוציאו שם רע למדינתכם למחר יהו אומר אף לרבן יוחנן דקרו. ובסוף עמדו ופתחו להם. כיון שיצא ריב"ז חוץ מפתחה של ירושלים הלך ושאל בשלומו של (מלך) אספסיאנוס כדרך (שואלין) [ששואלין] בשלומה של מלכות [א"ל אי רידומני אימפוטרין. א"ל את הוא בן זכאי א"ל הן]. א"ל הגיתני. א"ל אל תירא כתוב בידינו שאין הבית הזה חרב אלא ביד מלך שנאמר והלבנון באדיר יפול (ישעי' י' ל"ד). מסרו לשני פקידים. לאחר ג' ימים באו לו אגרות מרומי. א"ל מת (מרון רומי המלך) מלך [נירון] והמליכוך בני רומי. שלח וקרא לרבן יוחנן א"ל שאל לך שאלה. א"ל שואל אני ממך את יבנה ואלמוד בה תורה ואעשה בה ציצית ואעשה בה שאר כל המצות. א"ל הרי היא נתונה לך במתנה:
_.7.1
וכשבא אספסיאנוס והקיף את ירושלים שרה כנגד מזרחה של ירושלים עמדו כל הסיקרין ושרפו כל האוצרות שהיו בירושלים. חשבו שלא להשאיר מחיה. והיו אנשי ירושלם שולקין תבן ושותין את מימיו ויוצאים ועושים מלחמה עמהם והורגים בהם. כיון שראה אספסיאנוס צואתן של אנשי ירושלים שלא היה בהן מין דגן קרא לכל חיילותיו אמר להן בואו וראו בני אדם רעבים וצמאים יוצאים ועושים מלחמה עמכם והורגים בכם אילו היו אוכלים ושותים על אחת כמה וכמה. הביאו לו (נצרים) [נסרים] של עץ עשאן כמסובך וכמין קלעים עשאן שתי פגושות היו מזרקין בהן לחומה עד שנפרצה [עשה] קשת של זיר נתן בתוכה ראש חזיר היו מפקעין כמכליב ויורדים עד שעלה על (הביברים) [האיברים] שעל גבי המזבח וטמאתו. חרבו את כל ירושלים עד שהגיעו להיכל. כיון שהגיעו להיכל אמרו זה לזה מי יכנס להיכל תחלה. ושם היה אדם רשע טיטוס בן אשתו של אספסיאנוס (עז פנים) [העז פניו] ונכנס לקיים עליו העז איש רשע בפניו (משלי כ"א כ"ט) ולא עוד אלא שנטל את הסייף וגדר את הפרוכת לקיים עליו [מה] שנאמר ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגיניו (איוב ט"ו כ"ו) ולא עוד אלא שמשך את הזונה והכניסה לבית קדש הקדשים והתחיל מחרף ומגדף ומנאץ ומרקק כלפי מעלה ואומר זה הוא שאמרתם שהרג את סיסרא ואת סנחריב הרי אני בביתו וברשותו אם יש בו כח יצא ויעמוד כנגדי לקיים (עליו) [מה שנאמר ואמר] אי אלהימו צור חסיו בו אשר חלב זבחימו יאכלו (דברים ל"ב ל"ז). אבא חנן אומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (תהלים פ"ט ט') חסין אתה שאתה שומע חירופו וגידופו וניאוצו של רשע הזה ושותק למחר כשתמלא הסאה שלו תביא עליו את הפורענות לקיים מה שנאמר במלאת ספקו יצר לו (איוב כ' כ"ב). עשה כמין גדנפא ופרק בה את המנורות ולקט את כלי בית המקדש ומלא ג' ספינות אנשים ונשים וטף לילך ולהשתבח במדינת הים שנאמר ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכון וגו' (קהלת ח' י') עלה לו לספינה עמד הנחשול [לטובעו] בים. עמד לו על גבי (הספינה) [הספינה] התחיל מגדף ומחרף ומנאץ ומרקק [כלפי מעלה] אמר כשהייתי בביתו וברשותו לא היה בו כח לבוא ולעמוד כנגדי ועכשיו כאן קדמני דומה שאין (כח) [כחו] של אלוה של יהודים אלא במים. דור המבול לא פרע מהן אלא במים כשם שעשה לפרעה כך הוא מבקש לעשות לי. רמז המקום לים ועמד מזעפו א"ל הקב"ה רשע ליחה סרוחה עפר רמה ותולעה וכי עמך אני עושה מלחמה והלא אין לי בכל הבריות אשר בראתי בעולמי שפל יותר מן היתוש הזה (ובא) [והוא] עושה עמך מלחמה. ירד לו מספינה לרומי ויצאו בני רומי לקראתו התחילו מקלסין אותו ואומר' לו נקיטא בדור. וכשנכנס נכנס לבית המרחץ וכשיצא הושיטו לו דיפלי פיטורין וכשהוא שותה נכנס יתוש אחד לחוטמו והיה אוכל בפניו עד שהגיע לתוך מוחו. אמרו לרופאים ופצעו את מוחו ומצאו יתוש אחד כגוזל (בר יונה) [בן יומו] משקל תרין ליטרין:
_.7.2
אמר רבי אליעזר (כד) אנא הוינא ברומי (והמית) [וחמינא] תרתין ליטרא מן הכא ויתושא מן הכא ונתנו אותו בקערה כל מה דהוה שהה הוות נפשיה (ועדא) [זעירא] פרח יתושא פרחיה נפשיה לקיים עליו מה שנאמר תמותת רשע רעה (תהלים ל"ד כ"ב):
_.7.3
היה רבן יוחנן יושב ומצפה כנגד חומת ירושלים לדעת מה יעשה בה כדרך שנאמר בעלי (ועלי) [והנה עלי] יושב על הכסא יד דרך מצפה (שמואל א' ד' י"ג). כיון שראה ריב"ז שחרב ביהמ"ק ונשרף ההיכל עמד וקרע את בגדיו וחלץ את תפליו והיה יושב ובוכה ותלמידיו עמו. וי"א אף אברהם יצחק ויעקב היו עמהם שנאמר הילל בראש (זכרי' י"א ב') זה אברהם שקיים את המצות (מראשו) [בראש]. כי נפל ארז (שם) זה צדקיהו מלך יהודה. אשר אדירים שודדו (שם) אלו אברהם יצחק ויעקב. הילילו אלוני הבשן (שם) אלו חורי יהודה ובנימין. כי ירד יער הבציר (שם) זה עם ירושלים:
_.7.4
דבר אחר הילל בראש זה אברהם שקיים את התורה מראש. כי נפל ארז זה כהן. אשר אדירים שודדו אלו אברהם יצחק ויעקב. הילילו אלוני הבשן אלו גדולי יהודה ובנימין. כי ירד יער הבציר זו גלות ירושלים:
_.7.5
רבי חנניה סגן הכהנים אומר קודם למ' שנה עד שלא חרב בית המקדש ונשרף ההיכל היו אנשי ירושלים נועלין את הדלתות והיו משכימין (ומוציאי) [ומוצאין] אותן פתוחים שנאמר פתח לבנון דלתיך (זכרי' י"א א'). כיון שראו בני כהנים גדולים שחרב בית המקדש ונשרף ההיכל נטלו את המפתחות ועלו לראש ההיכל וזורקים כלפי מעלה ואומרים הא לך המפתחות שנתת לנו שלא [היינו] אפטרופין נאמנים לאכול מגנזיו של מלך והיו אוחזים זה בזה ונמשכין לתוך האור ונשרפים:
_.8.1
על גמילות חסדים מהו אומר כי חסד חפצתי ולא זבח [ודעת] אלהים מעולות (הושע ו' ו') הקיש הקל לקל והחמור לחמור ונמצאו לדברי תורה חמורים מעולות חמורות וגמילות חסדים שהיא קלה מזבחים קלים. וכן הוא אומר החפץ לה' בעולות וזבחים [וגו'] (שמואל א' ט"ו כ"ב). רבי שמעון אומר חביבים עלי דברי תורה יותר מעולות וזבחים:
_.8.2
ומנין שגמילות חסדים מלאה הארץ שנאמר חסד ה' מלאה הארץ (תהלים ל"ג ה') ומנין (שהוא) [שהיא] מן הארץ עד הרקיע שנאמר כי גדול (מעל) [עד] שמים חסדך (שם נ"ז י"א) מנין (שהוא) [שהיא] למעלה מן הרקיע שנאמר כי גדול מעל שמים חסדך (שם ק"ח ה') ומנין שמסוף העולם ועד סופו שנאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו (שם ק"ג י"ז):
_.8.3
מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך בדרך ורץ אחריו ר' יהושע (ואמר) [אמר] לו אוי לנו שאבד בית חיינו מקום שהיה מכפר [על] עונותינו. א"ל אל תירא יש לנו כפרה אחרת תחתיה. א"ל מה הוא. [א"ל] כי חסד חפצתי ולא זבח (הושע ו' ו'):
_.8.4
תלמידי חכמים שהיו יושבים ושונים ועבר המת לפניהם או הכלה אם יש עמהם כדי צרכם אל יפסיקו משנתם ואם לאו יפסיקו משנתם:
_.8.5
מעשה בתלמידיו של ר' יהודה (הנשיא) [בר אלעאי] שהיו יושבים ושונים ועברה [כלה] לפניהם. אמר להם ר' יהודה חבירינו עמדו והתעסקו עם הכלה שכן מצינו שנתעסק הקב"ה עם הכלה מראש שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע (בראשית ב' כ"ב). [ר' שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר ויבן ה' אלהים את הצלע] (שם) מלמד שקלעה וקשטה [ונתנה לו]. ויש במקומות שקורין (לכלה) [לגדליתא] בנייתא:
_.8.6
וכן הוא אומר אחור וקדם צרתני [וגו'] (תהלים קל"ט ה') מלמד כשברא הקב"ה את אדם הראשון היה מוטל גולם מסוף העולם ועד סופו שנאמר גלמי ראו עיניך (שם שם) יכול שלא ראיתם עד שתשימנו גולם שנאמר ועל ספרך כולם יכתבו (שם) איזה (ספר) [ספרך] זה ספרו [של] אדם הראשון שנאמר זה ספר תולדות אדם (בראשית ה' א'):
_.8.7
[דבר אחר אחור וקדם צרתני. מלמד כשברא המקום אדם הראשון היה מוטל גולם מסוף העולם ועד סופו שנאמר כי שאל נא לימים ראשונים (דברים ד' ל"ב) יכול קודם בריתו של עולם ת"ל מקצה השמים ועד קצה השמים (שם) אתה דורש מה למעלה ומה למטה ומה עתיד להיות]:
_.8.8
דבר אחר אחור וקדם צרתני [ותשת עלי כפך] מלמד כשברא הקב"ה את אדה"ר בקשו מלאכי השרת להבהבו ופרש המקום כפו עליו (ושמהו) [ושמרו] והטיל שלום ביניהם שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה ב'):
_.8.9
ד"א אחור וקדם צרתני זה אדם וחוה שנבראו כאחד ולמה לא נתנה לו מיד אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שאדה"ר עתיד לעשות לו במה של עץ להיות יושב ודן עליה והרי דברים ק"ו ומה אם דבר שנדבר בפיו עשאן תרעומות אילו (לא) נתנו לו מיד עאכ"וכ. העביר המקום לפניו סדר בהמה וחיה ועופות שנאמר וייצר ה' אלהים מן האדמה וכל חית השדה [ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו] (בראשית ב' י"ט) קרא לבהמה בהמה וחזר וקרא שמות לכל אחד ואחד. [קרא לחיה חיה וחזר וקרא שמות לכל אחד ואחד. קרא לעופות עופות וחזר וקרא שמות לכל אחד ואחד. קרא למלאכי השרת מעופפים וחזר וקרא שמות לכל אחד ואחד]. וי"א אף להקב"ה [קרא שם שנאמר] וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו (שם ב' י"ט) [קרא שמו ה'] וכה"א ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות ט"ו ג'). התחיל אדם הראשון מתרעם (בו) לפני הקב"ה ואומר לפניו רבונו של עולם לכל הבריות שבראת בעולמך בראתה זוג (זוג) ולי אין זוג שנאמר ולאדם לא מצא עזר כנגדו (בראשית ב' כ'). כיון שראה אדה"ר את חוה אמר זאת זוגי שנאמר ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי (שם ב' כ"ג) [הפעם הזאת] נבראת אשה מאיש מכאן ואילך אדם נושא את בת חבירו ומצוה על פריה ורביה. הפעם הזה נעשה המקום שושבין לאדם מכאן ואילך אדם קונה לו שושבין לעצמו:
_.8.10
[שאלה] זו שאלה מטרונה אחת את ר' יהושע א"ל רבי והלא מתחלת בריאתו של עולם גניבה היתה וכי המלך גנב משלו אמר (להם) [לה] ח"ו לא גנב המקום כלום. אמר לה אמשול לך משל לה"ד למלך שבנה פלטרין גדולה (והקיפוה) [והקיפה] חומה של ברזל ופרס דיוטגמא ואמר כל מי שימצא גונב (הוא) [יהא] יודע שדינו דין. עמד המלך בלילה ושלף לבנה של טיט ונתן תחתיה של זהב ופרס דיוטגמא ואמר כל מי שימצא מנסר יהא יודע שדינו דין כך. כל מי שהוא רואה את הלבנה היה משבחה. כך כיון שראה את חוה אמר ויאמר האדם זאת הפעם (שם). ועוד אמשול לך מלה"ד לאחד שנטל ליטרא אחת של בשר מן הטבח והיה בה עצם ואמר לטבח הא לך עצם זה ותן לי בשר תחתיו וכי גנב זה כלום. אמרה לו לאו. אמר לה כן (עושה) [עשה] המקום עם אדם הראשון נטל ממנו עצם ונתן לו בשר תחתיו שנאמר ויקח אחת מצלעותיו (שם ב' כ"א). ולא עוד אלא כל זמן שאדם רואה תינוקת מלאה דם לא במהרה הוא נושא אותה (מלבו) [מפני] שלבו גס בה. ולא עוד אלא כל זמן שהאשה מתגדלת עם איש לא במהרה הוא נושא אותה מפני שהוא רואה [אותה] כאחותו. אמרה לו רבי פייסתני אף אני נתגדלתי עם בן אחי אבא ובשביל שנתגדלתי עמו לא רצה (לי) [לישאני] ונשא אשה אחרת כעורה ממני:
_.9.1
עצם מעצמי מפני (שהאשה) [מה האשה] קשה להתפייס והאיש נח להתפייס. אלא שהאשה נבראת מן העצם והאיש נברא מן האדמה (ומה) [מה] עצם אפילו אתה נותנו בתוך המים אינו [נשרת] [נשרה] כך האשה (נבראת מן העצם) [והאיש נברא מן האדמה] מה אדמה כיון שאתה נותן עליה טיפה של מים והיא נשרת כך הוא האיש:
_.9.2
מפני מה האשה מתקשטת ואין האיש מתקשט. אלא שהאשה נבראת מן האיש והאיש נברא מן האדמה מה הבשר הזה אם אין את נותן בו תבלין כל צרכו הוא מבאיש כך היא האשה אם אינה מתקשטת מבאשת והאדמה אינה מבאשת כך הוא האיש:
_.9.3
מפני מה האשה קולה הולך ואין האיש קולו הולך משל (מלה"ד) [למה"ד] לקדירה שהיא מלאה בשר ואין בני אדם יודעים מה בתוכה. (והיה) [ואם היה] בה עצם (וקולו) [קולו] הולך ובני אדם יודעים מה שבתוכה כך האשה קולה הולך:
_.9.4
מפני מה האיש נותן ביד אשה ואין האשה נותנת ביד איש. משלו מלה"ד למי שהיה בידו פקדון היה מבקש אדם ליתננו לו:
_.9.5
מפני מה האיש תובע באשה ואין האשה תובעת באיש אלא האיש מבקש אבידתו ואין (האשה) [אבידתו] מבקשתו:
_.9.6
מפני מה האשה מסתכלת באיש והאיש מסתכל באדמה אלא שהאשה מסתכלת בברייתה והאיש מסתכל בברייתו:
_.9.7
מפני מה האשה מכסה את ראשה ואין האיש מכסה את ראשו. משלו מלה"ד לאשה שקלקלה מעשיה והיא מתביישת מן הבריות שקלקלה. כך קלקלה חוה וגרמה לבנותיה שיכסו את ראשיהן:
_.9.8
מפני מה הנשים יוצאות בתחלה לפני המטה. מה הן אומרות אנו גרמנו לכל באי עולם (שבאו) [שיבאו] לכאן:
_.9.9
על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות לא בנדה ולא בחלה ולא בהדלקת הנר:
_.9.10
מפני מה מסרו מצות נדה לאשה ולא מסרו אותה לאיש. אלא שהיה אדם הראשון דמו של הקב"ה באת חוה ושפכתו לפיכך מסרו [לה] מצות נדה כדי שיתכפר על הדם ששפכה:
_.9.11
מפני מה מסרו מצות חלה לאשה ולא לאיש. אלא שהיה (הקב"ה) [אדה"ר] חלתו של הקב"ה טהורה וטמאתו לפיכך מסרו לה מצות חלה כדי שיתכפר על החלה שטמאתו:
_.9.12
מפני מה מסרו מצות הנר לאשה ולא לאיש. אלא שהיה אדה"ר נרו של הקב"ה היה מאיר בו לכל באי עולם וכיבתו לפיכך מסרו לה מצות הנר ונתחייבה [בנר] כדי שיתכפר על הנר שכיבתה:
_.9.13
אדם דמו של עולם היה בשביל שגרמה לו (לישראל) לשפך לפיכך נתחייבה בנדה. אדם חלתו של עולם היה בשביל שגרמה [לו] שיטמא לפיכך נתחייבה בחלה. אדם נרו של עולם היה בשביל שגרמה לו שיכבה לפיכך נתחייבה בהדלקת הנר. מכאן אמרו חכמים על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות לא בנדה לא בחלה ולא בהדלקת הנר:
_.10.1
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם ואתם (מי שקבלתם עליכם) [תקבלו עליהם] שכר כאלו עשיתם בעולם הזה ובעולם הבא:
_.10.2
ב' תלמידים היו לו צדוק וביתוס וכיון ששמעו את הדבר הזה שנו לתלמידיהם. ותלמידיהן אמרו דבר מפי רבן ולא אמרו פירושו. אמרו להן אילו הייתם יודעים שתחיית המתים מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא היו אומרין כן. הלכו ופירשו להן ויצאו מהם שתי משפחות צדוקים וביתוסים [וצדוקים לשם צדוק ובייתוסים] לשם בייתוס:
_.10.3
אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס בדין הוא שאמרו מקצת שכר הצדיקים בעולם הזה אלא בשביל מחוסרי אמנה שנאמר הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני (שיר השירים ו' ה') הם גרמו לי שיאמר מקצתן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא:
_.10.4
אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס [ויהי מורא שמים עליכם] משל לאדם עושה רצון רבו ולבו גס ברצון רבו [אדם עושה רצון אביו] ולבו גס ברצון אביו לא דומה זה שהוא עושה מאהבה לזה שהוא עושה באימה ויראה זה שהוא עושה מאהבה נוחל חיי העולם הבא וזה שהוא עובד באימה ויראה שהוא נוחל חיי העולם הזה ואינו נוחל חיי העולם הבא שכן מצינו באבות הראשונים שעבדו באימה ויראה ונחלו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא. באברהם מהו אומר כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כ"ב י"ב) ביוסף מהו אומר את האלהים אני ירא (שם מ"ב י"ח) ביונה מהו אומר ואת האלהים אני ירא (יונה א' ט'):
_.11.1
יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם יוסי בן יועזר איש צרידה אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם:
_.11.2
יהי ביתך בית ועד לחכמים שכל זמן שהחכמים ותלמידיהן נכנסין לתוך ביתו של אדם הבית מתברך בזכותן. (שכל) [שכן] מצינו ביעקב אבינו בשעה שנכנס יעקב לתוך ביתו של לבן נתברך הבית בזכותו שנאמר כי מעט אשר היה לך לפני וגו' (בראשית ל' ל') וכן לבן אומר נחשתי ויברכני ה' בגללך (שם שם כ"ז) וכן אתה מוצא ביוסף בשעה שנכנס לביתו של פוטיפר נתברך הבית בזכותו שנאמר ויברך ה' את בית המצרי (שם ל"ט ה') וכה"א ויהי ברכת ה' בכל אשר לו בבית ובשדה (שם שם) וכן את מוצא בארון האלהים על שנכנס לביתו של עובד אדום נתברך הבית בזכותו שנאמר ברך ה' את בית עובד אדום וגו' (שמואל ב' ו' י"ב). והרי הדברים ק"ו ומה ארון האלהים שלא היה בו אלא שני לוחות בלבד נתברך הבית בזכותו חכמים ותלמידיהן שהן נכנסין לביתו של אדם על אחת כמה וכמה שיתברך הבית בזכותם:
_.11.3
ד"א יהי ביתך בית ועד לחכמים וכשיהא חכם נכנס לתוך ביתך אל תנהג עמו בבזיון ואל תשב עמו לא על גב מטה ולא על גב ספסל אלא הוי יושב תחת רגליו [על הארץ] ומקבל כל דבריו באימה ויראה כשם שאתה שומעו בביהמ"ד. שכן מצינו ליהושע שהמתין למשה רבינו מ' יום ומ' לילה תחת ההר וכל כך למה [בשביל שלמד ממנו] פרשה אחת מן התורה:
_.11.4
דבר אחר כשיהיה חכם אומר לחבירו מאין באת מן (המקום) [מקום] פלוני (וכדי) [והרי] אני מקדמך למקום פלוני והרי אני ממתין לך במקום פלוני:
_.11.5
דבר אחר יהי ביתך בית ועד לחכמים כשיהיה חכם אומר לחבירו כך וכך האכילני פלוני כך וכך השקני כך וכך פרנסני כך וכך נתן לי מתנה:
_.11.6
ד"א יהי ביתך בית ועד לחכמים (שיהא) [כשיהא] חכם נכנס לתוך ביתך אל תנהג עמו בבזיון ואל תשב עמו לא על גב מטה ולא על גב ספסל אלא הוי יושב תחת רגליו על הארץ ומקבל את כל דבריו באימה ביראה כשם שאת שומעו בבית המדרש. שכן מצינו באנשי ירושלים בשעה שבאו לדרוש את ה' מיחזקאל מהו אומר ויהי בשנה השביעית בחמישי בעשור לחדש [וגו'] וישבו לפני (יחקזאל כ' א'). אמרו לו רבי המוכר את עבדו לגוים או (בחוצה) [לחוצה] לארץ אינו (בר) [בן] חורין. אמר להם הן. אמרו לו והרי מכרנו המקום לכל ממלכות ולכל משפחות הארצות. בוא וראה מה המקום (משיבו) [משיבם] חי אני [נאום ה' אלהים] אם אדרש לכם והעולה על רוחכם היו לא תהיה [וגו'] חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם (שם):
_.11.7
ביד חזקה זו הדבר כמה שנאמר הנה יד ה' הויה [וגו'] (שמות ט' ג'):
_.11.8
בזרוע נטויה זו החרב כמו שנאמר וישא דוד את עיניו [וגו'] (דה"י א' כ"א ט"ז):
_.11.9
ובחמה שפוכה זה רעב שנאמר והנשאר והנצור ברעב ימות (יחזקאל ו' י"ב):
_.11.10
וכן הוא אומר הולך אל חכמים יחכם (משלי י"ג כ') משלו מלה"ד לאחד שנכנס לתוך חנותו של בשם אף על פי שלא [ימכור לו ולא יקח ממנו הוא יוצא וריח עצמו וריח בגדיו מבוסמים אין ריחו זז] ממנו כל היום לכך נאמר הולך אל חכמים יחכם:
_.11.11
ורועה כסילים ירוע (שם שם) מלה"ד לאחד שנכנס לחנותו של בורסי אף על פי שלא מכר לו ולא לקח ממנו הוא יוצא וריח עצמו וריח בגדיו [מלוכלכים] ואין ריחו זז ממנו כל היום לכך נאמר ורועה כסילים ירוע (שם):
_.11.12
וכה"א שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה וריעיך [היושבים לפניך] (זכרי' ג' ח') [יכול] שאר בני אדם הדיוטות הם ת"ל כי אנשי מופת המה (שם שם) הא שהיו ראוים שתשרה עליהם רוח הקודש:
_.12.1
והוי מתאבק בעפר רגליהם שנאמר יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה (איכה ג' כ"ט):
_.12.2
דבר אחר אם עמלת בתורה בעולם הזה סוף להיות שפתותיך מתנשקות לעתיד לבוא שנאמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים (משלי כ"ד כ"ו):
_.12.3
ד"א והוי מתאבק בעפר רגליהם זה רבי עקיבא שבקש ללמוד תורה הלך וישב לו על באר אחת בלוד וראה חוליית הבור חקוקה אמר מי חקק את החוליא הזו. אמרו לו החבל. אמר להם ויכול הוא. אמרו לו הן מפני שהוא תדיר [עליה] ואמרו לו ולכך את תמה מים שחקו אבנים שנאמר אבנים שחקו מים (איוב י"ד י"ט). אמר (כי) [וכי] לבי קשה (כאבן) [מהאבן] אלך ואלמוד פרשה [אחת] מן התורה. הלך לו לבית הספר והתחיל קורא בלוח הוא ובנו. למד מקרא ותרגום ומדרש הלכות [ואגדות] שיחין ומשלים הכל למד. היה רבי שמעון בן מנסיה [אומר] מלה"ד לסתת שהיה יושב בצד ההר אמרו לו מה את עושה כאן. אמר להם מבקש אני לעקרו. אמרו לו ויכול את. אמר להן הן. התחיל מסתת אבנים קטנים ומשליכן לירדן ראה (אחרת) [אבן אחת] גדולה (ממנה) נתן (עליה) [תחתיה] צפורן של ברזל והשליכה לירדן ראה אחרת גדולה ממנה נתן תחתיה צפורן [של ברזל] והשליכה לירדן אמר ירדן (הא) [יהא] לך (אי) [אין] זה מקומך שנאמר בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים (איוב כ"ח ט'):
_.12.4
היה ר' עקיבא נושא ונותן בינו לבין עצמו ואומר אלף זה (בחין) [בית] זה למה נכתב שנאמר בצורות יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו (שם שם י'). א"ל ר' אליעזר עקיבא עליך נאמר מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור (שם שם י"א) דברים שהיו מעולמים ומסותרים מן הבריות הוציא ר' עקיבא לאורה:
_.12.5
בן ארבעים שנה הלך לו לבית הספר. בן ארבעים שנה למד את הכל וארבעים שנה למד את ישראל. נמצאו לו י"ב אלף זוגות של תלמידים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות יושבים ושונים מאנטפטריס ולפנים:
_.12.6
אמרו עליו שלא עשה (בפועל) [כפועל] מימיו אלא בכל יום (הוא) [היה] מביא ב' חבילות של עצים ומוכר (אחד) [אחת] בתריסין (ואחד) [ואחת] שהיה מתחמם (כנגדם) [כנגדה]. אמרו לו שכיניו עקיבא (איבדתו עשן) [איבדתנו בעשן] מכור חבילתך וקח בה שמן. אמר להם איני שומע לכם [שני] דברים טובים יש לי בה אחת שאני מתחמם כנגדה ואחת שאני משתמש לאורה. אמרו לא מת עד שיישן על מטות של זהב ועד שעשה כתר של זהב לאשתו ועד שעשה קורדיקוס של זהב לאשתו. אמרו לו בניו הרי הבריות משחקות עלינו. אמר להם איני שומע לכם אף היא נצטערה עמי בתלמוד תורה:
_.12.7
(אמרו) [אומרים]. לו לאדם מפני מה לא למדת תורה בעולם הזה. אומר שהייתי עני. אף ר' עקיבא עני היה. שהייתי עשיר. אף ר' עקיבא עשיר היה. שהייתי מטופל. אף ר' עקיבא מטופל היה. שמא לא זכו לך אבותיך. אף ר' עקיבא לא זכו לו אבותיו. מכאן אמרו חכמים ז"ל עתיד רבי עקיבא לבייש הרבה למי שלא למד תורה בעולם הזה:
_.13.1
ושותה בצמא את דבריהם שכל זמן שדברי תורה נכנסים ומוצאים חדרי [לב] פנויים הן נכנסים ושורים בתוכו ואין יצה"ר שולט ביניהם ואין אדם יכול להוציאם מתוכו. משלו מלה"ד למלך שהיה מהלך בדרך ומצא שם חדרים וטרקל פנויים ונכנס ושרה בתוכן ואין יכול אדם להוציאו (מתוכו) [מתוכן]. כך כל זמן שדברי תורה נכנסים (ומוציאין) [ומוצאים] חדרי (לב) [הלב] פנויי הן נכנסין ושורין בתוכו ואין יצה"ר שולט בינותם ואין אדם יכול להוציאן מתוכו:
_.13.2
דבר אחר ושותה בצמא את דבריהם (א"ר) [אמרו עליו על ר'] אליעזר בן הורקנוס כשבקש ללמוד תורה חורשין הרבה היו לאביו והוא היה חורש בטרשין. ישב לו והיה בוכה. א"ל אביו [בני] מפני מה אתה בוכה שמא מצטער אתה שאתה חורש בטרשין למחר בוא וחרוש על גב (מערה) [מענה] ישב לו על גב (מערה) [מענה] והיה בוכה. א"ל אביו מה אתה בוכה. א"ל שאני מבקש ללמוד תורה. א"ל [והרי בן כ"ח שנים אתה ואתה מבקש ללמוד תורה אלא] לך וקח לך אשה והוליד ממנה בנים והוליכן לבית הספר. היה מצטער ג' שבתות עד שנגלה עליו אליהו. א"ל עלה לך אצל בן זכאי לירושלים. [עלה] ישב לו והיה בוכה. א"ל בן מי אתה ולא הגיד לו. מה אתה בוכה מה תבקש. א"ל ללמוד תורה. א"ל מימיך לא נכנסת לבית הספר ולא למדת קריאת שמע ולא תפלה ולא ברכת המזון. א"ל לאו. עמד ולמדו שלשתן. א"ל מה אתה מבקש לקרות או לשנות. א"ל לשנות. היה מלמדו שתי הלכות כל ימות השבת ובשבת היה חוזר עליהם ומדבקן. עשה שמונה ימים ולא טעם כלום עד שעלה ריח פיו לפניו וטרדו מלפניו. וישב לו והיה בוכה. א"ל למה אתה בוכה. א"ל שהעמדתני (לפניך) [מלפניך] כאדם שהוא [מעמיד מלפניו] מוכה שחין. א"ל בן מי את א"ל בן הורקנוס אני. א"ל הלא את בן גדולי העולם ולא היית מודיעני היום את סועד אצלי. א"ל כבר סעדתי אצל (אכסנאי) [בני אכסניא] שלי. שלח רבן יוחנן לבני (אכסנאי) [אכסניא] שלו. אמר להם אצליכם סעד אליעזר היום. אמרו לו לאו והרי יש לו שמנה ימים שלא טעם כלום. רבי יהושע בן חנניה ור' יוסי הכהן ור' שמעון בן נתנאל הלכו ואמרו לרבן יוחנן והרי יש לו שמנה ימים שלא טעם כלום. וכיון ששמע ר' יוחנן בן זכאי עמד וקרע את בגדיו. א"ל אי לך ר' אליעזר שהיית מושלך מבינותינו [אבל אני אומר] לך כשם שעלה ריח פיך (מלפני) [לפני] כך תהא משנת פיך יוצאה מסוף העולם ועד סופו. [קורא אני עליך] ושם האחד אליעזר (שמות י"ח ד'):
_.13.3
אמרו בניו של הורקנוס לאביהם לך ונדה את אליעזר מנכסיך. עלה לירושלים לנדותו מנכסיו ומצא שם יום טוב לר' יוחנן בן זכאי וכל גדולי המדינה מסובין אצלו. ואלו הן בן ציצת הכסף ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע:
_.13.4
ולמה נקרא שמו בן ציצת הכסף אלא שהיה מיסב למעלה מכל גדולי המדינה:
_.13.5
אמרו עליו על נקדימון בן גוריון שהיו לו בבית ארבעים כורים של גנות מזהב:
_.13.6
אמרו עליו על בן כלבא שבוע שהיה לו מזון ג' שנים לכל אחד ואחד שבירושלים. וכשעמד הסקרין שרפו את האוצרות שבירושלים מדדו כל מה שהיה לו ומצאו מזון ג' שנים לכל אחד ואחד בירושלים:
_.13.7
רבי יהושע רבי שמעון בן נתנאל הלכו ואמרו לרבי יוחנן בן זכאי הרי אביו של רבי אליעזר בא. אמר להם עשו לו מקום. ועשו לו מקום והושיבוהו אצלו ביניהן. אמר לו ריב"ז אליעזר אמור לנו דבר (אחת) אחד מדברי תורה. אמר לו אמשול לך משל למה אני דומה לבור הזה שאינו (מאבד) יכול להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס. אמר לו אמשול לך משל לה"ד לבאר הזאת שהיא מזלת ומוציאה מים מאיליה כך את יכול לומר דברי תורה יתר ממה שנאמר למשה בסיני. [א"ל ב' וג' פעמים ולא קבל עליו יצא ריב"ז והלך לו והיה ר' אליעזר יושב ודורש דברים יותר ממה שנאמר למשה בסיני] ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה ואין אדם יודע אם יום הוא ואם לילה. רבי יהושע ור' שמעון בן נתנאל הלכו ואמרו לריב"ז בוא וראה רבי אליעזר יושב ודורש דברים [יותר] ממה שנאמר למשה בסיני ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה ואין אדם יודע אם יום הוא ואם לילה. בא ר' יוחנן בן זכאי מאחריו ונשקו על ראשו ואמר אשריכם [אברהם] יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם. אמר להם אביו של רבי אליעזר למי אתם אומרים כך. אמרו לו לבנך אליעזר. אמר להם וכך היה צריך לומר אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם לא היה צריך לומר אלא אשרי אני שיצא מחלצי. היה רבי אליעזר יושב ודורש ואביו עומד על רגליו. א"ל אבא איני יכול להיות יושב ודורש ולומד דברי תורה ואתה עומד על רגליך. עמד והושיבו אצלו. א"ל בני לא באתי לשבח הזה ולא באתי אלא לנדותך מנכסי ועכשיו שבאתי וראיתי ושמחתי בתלמוד תורתך הרי אחיך מנודים מהם והם נתונים לך במתנה. א"ל מוצל אני עד שאני שוה לכל אחד בהם. א"ל אילו בקשתי מלפני המקום כסף וזהב היה לו ליתן לי שנאמר לי הכסף ולי הזהב [וגו']. (חגי ב' ח') אילו בקשתי ממנו קרקעות היה נותן לי שנאמר לה' הארץ ומלואה (תהלים כ"ד א). לא בקשתי ממנו אלא שאזכה לתורה שנאמר על כן כל פקודי כל ישרתי כל ארח שקר שנאתי (שם קי"ט קכ"ח):
_.14.1
יוסף בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך [ואל תרבה שיחה עם האשה]:

Vienna, 1887. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001063945/NLI Licence: Public Domain. Source.