← All works

Avodat Yisrael

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 739 sections

1. Sefer Devarim.Devarim.3

   כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך את המדבר הגדול הזה וגו' הנה הפרשה הזאת קריאתה תמיד בט' ימים שאחר ר"ח אב עד ט' בו ומרמז הפרשה בכמה ענינים להזכיר את אשר עברנו ממקום למקום וה' אלהינו היה עמנו להורות הגם שכשאנו עוברים בין המצרים ומר"ח אב עד ט' כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו וכמו שהוליכנו במדבר בארץ לא עבר איש וה' הולך לפניהם וגו' כן בימים הללו אשר נק' ג"כ מדבר וגיא צלמות וכמ"ש פי' הפסוק גם כי אלך בגיא צלמו' לא אירע רע כי אתה עמדי ונמצא כתוב בכתבי הקדוש מהר"ש מאוסטראפאלי כי שם של את"ה הוא המגין ע"ש פי' הענין כי אתה הוא שם החסד כמו אתה כהן לעולם וכמ"ש רבותי נ"ע כי עיקר החסד מה שאנו זוכים לקרא לבוראנו הגדול והנורא בלשון אתה וכתבנו מזה במ"א וז"פ שבטך ומשענתך המה ינחמוני פי' גם שבט שלך הוא כמו המשענת והוא לצרכי שלפעמי' כשהחסדים יורדים מלמעלה (למעלה) ואז אפשר שיינקו מהם החיצונים ואויבי ה' לכן צריך להוריד אותם בלבוש גבורה וצמצום ולהראו' כי משלם חסדיו לאיש כמעשהו ומדה במדה ואז יתפרדו כל פועלי און וכבר כתבנו מזה במ"א מעלת הצדקה שצוונו בוראנו ית' כי הוא מגן ומחסה לשפע הקודש שלא תתפשט רק לישראל עמו ע"ש וזה שסיים תערוך לפני שלחן נגד צוררי כי זה עיקר הכוונה שלך במדת הגבורה. דשנת בשמן ראשי כוסי רויה פי' שזה היה כוונתך ראשונה ומחשבתך הקדוש' וצופה ומביט מראשית אחרית וחפצת להיטיב לנו. כוסי רויה כי רוי"ה עולה אר"ך הם החסדים הגדולים דאריך וזה שאמר משה רבינו כאן ידע לכתך את המדבר הגדול הזה כי צפה והביט הכל במחשבה הראשונה בבריאת עולם וענין השיתוף מדת הדין ברחמים נק' הוי"ה אלהי"ם שגימ' יב"ק כי אלהים הוא תקיף ובעל היכולת וצריך למדת הגבורה כמ"ש לעיל להראות לכל כי הוא אלהיך ורוצה בטובתך ואז נפתח אות ם שבסוף שם אלהים ונתארך לאות ך שבסוף אלהיך ולכן אמר שם בפסוק זה ארבעים שנה כלומר שזה הבחינ' שצ"ל אלהיך זה הוא בחי' ארבעים שינוים שמורה עליהם אות ם שעולה ארבעים שנראה לבחי' גבורה ואמר ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר פי' שהוא עמך אפי' במדבר הנ"ל ולא להחסיר ממך דבר פי' אפילו שתרצה בימים הללו להשפיע בני חיי ומזוני וד"ת לעמו ישראל הוא יהיה עמך ויסכים לעצתך:

2. Sefer Devarim.Devarim.4

   הנה אמרו חז"ל בת"ב חייב להניח תפילין במנח' והטעם שבאים מוחין חדשים לנחם את עמו ישראל וכמ"ש האריז"ל לכוון במנחה שם הוי"ה ניקוד סגול והוא המשל כדרך האב שמייסר את בנו בשבט כדי להדריכו ואעפ"כ אח"כ הוא מקרבו ומדבר על לבו ומנחם אותו לומר לו אהבתיך ומשכתיך חסד וגם כשאני מוכיח אותך בשבט הוא לטובתך וכן הענין אחר הימים הנוראים אלו ובפרט בת"ב אשר הדינים מתוחים רח"ל כמ"ש האר"י ז"ל לכוון כל היום הוי' בניקוד שב"א שמורה על הגבורה. לכן לעת ערב הוא מנחם את עמו ישראל ומראה להם התקרבות ביד ימינו והחסד ושם הוי' בניקוד סגול ובאים מוחין חדשים ובודאי יש כח להמשיך אז שנו"ת חיים בתפילין כמו תמיד בבוקר בבוקר כנודע ואז ההתחלה לבנות המלכות מחדש וכמ"ש בצירוף הימים שמעשירי באב עד יום ראשון של סוכת עפ"י מה ששמעתי מהרב הגאון מוה' שמואל שמעלקא אב"ד דק"ק נ"ש כי מר"ח ניסן עד בעשור לחודש בו הם עשרה ימים כנגד אות י' של אדנ"י ואח"כ ארבעה ימי ביקור קרבן פסח הם נגד אות ד ואח"כ מיום הראשון של פסח עד ערב שבועות הם חמשים יום כנגד אות נ ואח"כ יום ראשון דשבועות נגד אות א דאדנ"י (והוא צירוף יד"נא אותיות אדנ"י) ואז נבנה המלכות עד שנתגלה אות א במלת אנכי ה' אלהיך עכ"ל. וכמוהו אמרתי גם אני בימים הללו שמעשירי באב עד כ"ט באלול הם חמשים יום כנגד אות נ ואח"כ עשי"ת נגד אות י ואח"כ ארבעה ימים שבין יוה"כ לסוכות הם כנגד אות ד ואח"כ יום ראשון דסוכות הוא נגד אות א שהוא יום ראשון כמ"ש בפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' (והצירוף הוא ני"דא כנ"ל) וזה הוא בנין המלכות מחדש אחר החורבן וגם כי בת"ב אסור ללמוד תורה ועליו נאמר הפרו תורתך לכן תיכף אחריו קורין פ' ואתחנן עם עשרת הדברות להתחיל התורה ולקבל עול מלכות שמים מחדש:

3. Sefer Devarim.Vaetchanan.1

   אתה החלות כו'. בילקוט את גדלך זו מדת טובך שנא' ועתה יגדל נא כו' ואת ידך זו ימינך פשוטה לכל באי עולם כו'. החזקה שאתה כובש ברחמים. את מדה"ד כו': שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד כו' שאין אחד יכול למחות על ידך. וכה"א והוא באחד ומי ישיבנו: שמעתי בשם אדו"מו הרב הקדוש מוהד"ב זצ"ל מה שאמרו בזו"הק. אתה תמן גחין רישא. ר"ל שזה הוא מחסדו ית' כי מלת את"ה מורה על חסד כמו אתה כהן לעולם. שיהא באפשרי וכח האנושי לעמוד לפניו ית' ולדבר אתו לנוכח כמדבר אל רעהו כמו בנוסח כל הברכות ברוך אתה. והוא מרוב ענותנותו והארתו המשתלשל אל האדם להאיר אל עבר פניו. וזהו אתה החלות כו'. ובאמת הוא חסד נפלא מה שא"א לשום בריה להשיג ענין זה ונבוכו בו כל הרעיונות. כי איך יצוייר שא"ס ב"ה שהוא נעלם מובדל מכל ואין לו ציור ודמיון בשום אות וענין כלל שיצמצם כ"כ ויגביל עצמו להתלבש במדות ולהתפאר בתהלות בנ"י. וגלל כן תיקן לעצמו לבושי המדות בכדי להשיג קצת מאורו כי מלך אין רואין אותו ערום כנ"ל. ולזה ארז"ל ג"כ אין רואין אותו אלא בביתו זו אשה יראת ה'. כביכול מרצונו להתענג בתענוגות בנ"א בא לידי הגבלה וצימצום וזהו אהבה דוחקת הבשר. ולז"א כסא דדוד מלכא רכ"א לוגין. כי דהמע"ה היה תמיד נרדף מבנ"א ומסוכן ממש למות בידיהם ועי"ז שם נפשו בכפו והולך ומתחזק תמיד בעבודת השם במחשבתו הזכה באהבה רבה ושמחת לבב בשירות ותשבחות עם מס"נ ממש בחשבו מה אם יהרגוני ג"כ אני צריך לחזור לאבי שבשמים לעמוד לפניו עי"ז המשיך האר"ך לכוסו ר"ל לבחינתו. ובלא"ה מצד עצמותו ית' אין לו שום תמונה ודמיון. כמ"ש ואל מי תדמיון אל דהיינו הא"ס ב"ה אשר הוא אל וכח הכל א"א לדמותו ולציירו בשום ציור. כ"א מצד שרצונו ית' היה להראות רב טובו לבאי עולם כמ"ש וכי למגן אתקרינא רחום וחנון ארך אפים וכו'. וכביכול כשרצונו ית' היה לחדש עולמות לפעול בהם רב טיבו. וכ"ז שלא נתגלה היו הי"ג מדות כביכול בבחי' דל מה שאין הפה יכול לאומרו. הגם שאמת ואמונה שלא היה שום חסרון בעצמותו ית' עד שלא בראם ולא יתרון בהבראם. עכ"ז מצד רצונו ית' שעלה ברצונו לבראות עולם כדי להיטיב לברואיו לבחי' זו. צדקו דברינו הנ"ל וז"ש במד' זה מדת טובך שנא' ועתה יגדל נא כח אדני. ואמר ואת ידך זו ימינך פשוטה לכל באי עולם שנא' ימינך ה' נאדרי בכח כמ"ש שעיקר בריאת העולם היה בשביל בנ"י כמ"ש אלה תולדת השמים והארץ בהבראם. הם כנ"י ה זעירא דהבראם ועיקר השעשוע היה בשביל שיעבדו אותו ית' בעוה"ז שהוא כח הנגדיי. וזהו ג"כ בכלל ה זעירא כמ"ש בזו"הק. ובנ"י עושים רצונו ית' בעוה"ז. וזהו פי' אעשה לו עזר כנגדו. וזה כי אתם המעט מכל העמים. ה מעוטה דבה"בראם. ואומר כי ימי"נך וזרו"עך וא"ור פניך כו' הם תלת גוונין דאבהן. אור פניך הממוצעת. החזקה. שאתה כובש מדה"ד כמ"ש באידרא קדישא גדול כח של משה רבינו ע"ה שהמשיך הי"ג מכילין דרחמי למקום ז"א משא"כ מיכה אמרם במקומם הרמתה. ואמרו באידרא קדישא ארש"בי עד כען טמירין הוו בלבאי למיעל בהו לעלמא דאתי. והקושיא גדולה הלא כל דברי רשב"י וחביריו בעניני יחודי או"ב. ומה זה שאמר דבר חדש דבעינא השתא לגלאה:

4. Sefer Devarim.Vaetchanan.2

   [חסר תשלום המאמר]:

5. Sefer Devarim.Vaetchanan.3

   אעברה נא ואראה וגו'. פרש"י אין נא אלא לשון בקשה וכו'. ויש לפרש עוד מלת נא שפירושו תמיד לשון עכשיו ומיד כנודע מכתבי הארי"זל כי לעתיד בביאת משיחנו יעבור לפנינו נשמת מרע"ה לארץ ישראל כי אז יהיה התיקון האמיתי ולכן אפשר לומר שמשה רבינו ע"ה צפה והביט זה בקדושתו והתחנן אל ה' כלומר כיון שסוף סוף אעבור אל ארץ הטובה אעברה נא מעתה ואראה אותה. והשיב לו הקב"ה יהושע הוא עובר והוא ינחיל וגו'. ונשב בגיא מול בית פעור. אפשר לומר כי זה הפסוק ונשב אינו מדברי משה וסיפור מסעי ישראל רק שזה שייך ג"כ לתשובתו של הקב"ה ודברי ניחומים על לב מרע"ה כלומר שלא תצטער על אשר אתה נשאר פה. ונשב בגיא. ונשב הוא לשון כמו רבים מדברים בעדם כלומר שהקב"ה אמר לו אני ואתה נשב בגיא ונשאר ביחוד עליון כי הקב"ה מתיחד עם נשמת משה בתענוג עליון הנפלא ומרומז במלת ונש"ב נוטריקון נו"ן ש'ערי ב'ינה בגי"א הם אותיות אבג"י משם אב"ג ית"ץ כי בזה הכח שהקב"ה נק' א"ב לי"ג מדות ת"ץ עתיד לנקום מאויביו כמ"ש בספר ליקוטים מרב האי גאון ע"ש. ומ"ש בפירושי שם. וזה דכתיב מול בית פעור כי מול פירושו לשון כריתה פירוש שע"י קבורת משר"עה בחוץ לארץ נגד בית פעור הוא יכרית ויכניע כח הרשעה כעשן תכלה במהרה בימינו:

6. Sefer Devarim.Vaetchanan.4

   ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו וגו'. לשון הפסוק בתחלתו לשון רבים אבותיך. ואח"כ בזרעו אחריו. כי האבות הגם שהם שלשה חשובין כאחד ונכללין בדיוקנא דיעקב שהוא כלול מגוונים חסד וגבורה וז"ש אהב את אבותיך הם שלש האבות ויבחר בזרעו אחריו רומז על יעקב אבינו ע"ה שנכללין בו. וביאור הענין שהקב"ה זוכר זכות האבות לבנים הגם שהבנים אינם דוגמת האבות במעשיהם ממש מ"מ ע"י איזה מעשה זכות שעושים בדוגמא למשל איזה מצוה מבחי' אהבה וגמיל' חסד כמו אברהם וכן כולם מיד נתעורר הדבר הזה בשורשו ובאורו הגדול שהאירו במעשיהם הגדולים בקדושתם. למשל כמו הנר הנכב' ויעל עשנו אל אש אשר תוקד בנר אחר מלמעל' הנה נודע שע"י פתילת העשן נאחז אור האש למטה וכן הדבר הזה כי מעשיהם הקדושים הם כמו שביבי אש ושרפי מעלה. והגם שמעשה הבנים אינם רק כמו נר הנכבה ע"י מעשה המצוה באהבה וביראה וכיוצא הגם שעושים בקטנות מתלהב מאש של מעלה זכות אבות וזה שהבטיח מרע"ה ויבחר בזרעו אחריו אפילו כשיהי' זרעו אחריו בענין אחורים ולא כהאבות ממש רק בבחי' אחורים זוכר זכות אבות ויוציאך בפניו הוא מעלם לבחי' פנים וזכותם הקדושה ויאר להם. במלת ויוציאך צירוף אותיות י"ו שמורה על יודין ווין מיחוד דדיקנא ואח"כ נתגלה באותיות צ"א המורה על יחוד הוי' בא"דני ועי"ז ויוציאך בכחו הגדול הרומז לחכמה כי הוא כח הגדול. וזה שאנחנו מקוננים בת"ב על בן ובת של ר' ישמעאל כהן גדול כי הם היו דוגמת אותיות ו ד היוצאים מר' ישמעאל אביהם שהי' בבחי' אבא חכמה אות י' שכולל ו ד בתוכו במילוי ואז כשנתפרדו ונשבו היינו מקונני' עליהם אבל להיפך ההבטחה שיתיחדו ו ד שהם בחי' הוי"ה ואדנ"י ואז נמתק הכל ובא השפע לעולם בכל טובה לבנ"י אמן:

7. Sefer Devarim.Vaetchanan.5

   היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי. פי' כי המלאך נק' חי על שם שכולו חיים וכמו שאמר אדומ"ור זלה"ה אל תבא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי פי' כי אפי' המלאך שנקר' כל חי שכולו חיים ואין לו העדר ומיתה אם תבא עמו במשפט לא יצדק לפניך. וא"כ אל תבא במשפט את עבדך דרי גיא עפר ורמה עכ"ל והנה במעמד הר סיני נתגלה אהבת הקב"ה שבשביל עושי רצונו ומקיימי תורתו נברא העולם וא"כ אפילו הדיבור וההנהגה עם המלאכים הוא ע"י עושי רצונו דלמטה וז"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וגם חי רומז על המלאך פי' גם הדבור שמדבר בו הוא ע"י שמדבר תחלה עם האדם והם יסכימו עמנו לטובה בכל אשר נעורר רחמים עלינו ועל כל ישראל אמן:

8. Sefer Devarim.Vaetchanan.6

   לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה י"ל רמז הפסוק דהנה כשישראל עושים רצונו של הקב"ה ואז נגלה כבוד ה' וראו כל בשר את מלכותו כי הוא מלך על כל הארץ ושומע לתפלתם ומסיר מהם עול הצרות ולהיפך ח"ו כשאינם עושים רצונו הגם שהקב"ה הוא מלך בעצם כמו שהיה קודם שנברא העולם כי הכל שלו וכל אלה עשתה ידו אעפ"כ החסרון בגילוי אלהות ומלכות שאינו בגלוי ונקרא לשון נס והרמה שהוא מרומם והמלכות גנוז אתו בלי ראות לעיני יושבי הארץ וזה שהזהיר הכתוב לא תנסו כלומר שלא תגרמו במעשיכם שיהיה בחי' נס והרמה לאלהותו ח"ו דהיינו שלא יתגלה למטה כאשר נסיתם במסה ששאלו שם היש ה' בקרבנו אם אין אבל עיקר העבודה ורעוא דילי' דגלי' לי':

9. Sefer Devarim.Vaetchanan.7

   וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'. דהנה כתיב מי הקדימני ואשלם שהבורא ב"ה מוכיח את בני אדם מי הקדימו לעבדו קודם שיקבל שכרו הרי שהוא עושה ציצית לבגדו הקדימו הבורא לתת לו את הבגד מל את בנו הרי הקדימו לתת לו בן וכן כל המצות נמצא כל השפעות שהבורא ב"ה משפיע לנו הכל בנדבה וחסד כי המצו' נעשו ג"כ על ידו כנ"ל אמנם כשהאדם עובד מאהבה ומיחל ומצפה לבן זכר רק כדי שיזכה למולו לשם ה' וכן מצפה שיהי' לו בגד להטיל בו ציצית אז הוא מקדי' בעבודתו להבורא ית"ש וזש"ה וצדקה תהיה לנו פי' שהשפעה הבאה בדרך צדקה וחסד תהיה לנו לפעמים תוכל לבא בדרך שילום מדה במדה וזה נרמז במלת לנו פי' כפי עבודתינו וגם לנ"ו גימ' אלהי"ם שהוא כח המגביל ומשפיע לפי סדר העבודה והיינו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו וגו'. אם אדם שומר וממתין מתי תבא המצוה לידו אז נקרא שעושה לפני ה' כמו טרם כנ"ל:

10. Sefer Devarim.Tu B'Av.1

    בגמרא מס' חגיגה לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיו"הכ שבהן היו בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך וכו' כי חודש אב בצירופו היוצא מפסוק ה"סכת ו"שמע י"שראל ה"יום שם החצי האחרון משם הו"יה השולט בחצי ראשון של החודש הוא בחי' דין וביום חמשה עשר נמתק הדין ע"י הצירוף החצי שם י"ה והוא נוטריקון י'ום ה' כיפורים לרמז כי ט"ו באב וי"ה הם חד דרגא כי בהם עליי' לבינה וכמ"ש האר"י ז"ל הפי' בפע"ח על יוצאות וחולות בכרמים ע"ש והיו אומרות בחור שא נא עיניך פי' הקב"ה שהיום נראה עלינו ברחמיו שבחר בנו ובא ונתגל' עלינו בבחינת אלהי ישראל שלכן נקרא בחור כמ"ש בים נדמה להם כבחור עתה שא נא עיניך פי' הגיע העת שתשא ותנטל את אלו החדשים שהם נק' עיינין כי תמוז ואב הם בחי' עיינין דמטרוניתא כנודע ועיקר בקשתינו ותוחלתינו שיתקן העיינין ואז תהיה כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריכה בדיקה וכמ"ש הפי' בכל לשון בקשת העיינין כמו והאר עינינו בתורתך שיאירו על ידי התורה וכן ועינינו תראינה מלכותך כי הקב"ה הוא מלך בעצם היה הוה ויהיה אפי' בחדשים הללו שהחריבו הבית כי הכל היה בכחו והכל ברצונו והיה צופה ומביט מראשית הבריאה על חורבן הבית וד' גליות וביאת המשיח וכמ"ש חז"ל בפסוק ורוח אלהים מרחפת וגו' ע"ש רק שבחדשי' האלו נסתמו בחי' עיינין למטה בלי ראות בגלוי מלכותו לכן אנו מבקשים ועינינו תראינה מלכותך כי כשיבנה בהמ"ק יהיו הצומות לששון ולשמחה וכן אנו מבקשים שא נא עיניך וראה מ"ה אתה בורר לך כי כל המבוקש מהחדשים האלו רק לברר הני"ק מתוך הפסולת ובירור הניצוצין הוא ע"י שם מ"ה כנודע וגם רומז כי מחמשה עשר באב עד ר"ה הם מ"ה יום ואז בר"ה יום מלכותו אשר נחדש המלוכה והי' למלך אמן והנה בחדשים אלו צריך כל אדם לשמור א"ע שלא יפול ממדרגתו כי הם ימים הנמוכים בשנה וכמ"ש כמה פעמים מזה והנה שמעתי מכבוד הגאון קדוש ה' החסיד מהו' ש"ש ז"ל אב"ד דק"ק נ"ש פי' ורמז הפסוק ברית כרתי לעיני מה אתבונן על בתולה כי מדרך העולם להתבונן ולשוב אל ה' בחודש אלול המוכן לתשובה אבל מי שמשכיל ועיניו פקוחות הוא עובד הש"י כל השנה ושומר א"ע אפי' בחודש תמוז ואב שלא ליפול ממדרגתו וכורת ברית עם ה' ואז ממילא אין לו להתבונן יותר בחודש אלול כי הוא מוכן ומזומן לעבודת ה' מקדם אפי' בחדשים הנמוכים וק"ו בחודש אלול שבו הקדושה ביתר שאת וזה רמז הכתוב ברית כרתי לעיני פי' שאני כורת ברית לעיני הם החדשים שנקראו עיינין כמ"ש לעיל לכן מה אתבונן על בתולה שהוא אלול במזל בתולה כי אני מוכן לעבודת ה' מלפנים:

11. Sefer Devarim.Tu B'Av.2

    אמר ר"י אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבא זב"ז רומז לנשמת ישראל שהם שבטים וענפים מהבורא ית"ש ורומז בזה כי עד הנה הן יומי תמוז ואב עלייהו כתיב ויהי כמשלש חדשים וגו' והענין כאשר אמרנו לך בחיבור הזה כמה פעמים באורך שאז הקליפה והסט"א מתגברו' בעולם ונשמות ישראל אסורות ומיוחדות כל חד באפי נפשה ואין להם פנאי להתוועד זה עם זה לבעבור שיש לכל א' מלחמה בפ"ע הוא מלחמת היצר וכח הס"א המתגברת על האדם בעולם בעבור שאלו הימים יוצאים ממתכונתם וגבולם שהם גדולים ביותר וכמו כן ימי טבת ושבט הם קצרים ביותר. אבל בט"ו באב אז תשש נח החמה והס"א. והבורא ית"ש שופע הארתו על ישראל ושקטה הארץ קצת ממלחמות היצר ואז הותרו שבטים הותר"ו לשון התרת קשר ור"ל שאז הותרו הנשמות ישראל להתוועד ולהתקשר לבא זה בזה והיינו שבו היו בנות ירושלים הם נשמות ישראל היראי' ושלמים יוצאות בכלי לבן רומז אף לאותן שאין יודעין שום ענין ומדה מעבודת הבורא ית"ש ומדותיו שזה רומז ללבן בלא גוון כלל. משא"כ העבודה הוא ע"י מדות ומצות הוא כמו גוונין. ואף עליהם הי' האור והבהירות שופע מהבורא ית"ש להשיג מעבודת הבורא ית"ש כפי כוחם וזהו כלי לבן שאולים ר"ל ע"י התחברות הנשמות יחד בנשמות הצדיקים שבדורם אשר האור והבהירות שואף וזורח עליהם ועל ידם גם עליהם יזרח אור וזהו רשעים מלאים חרטות:

12. Sefer Devarim.Tu B'Av.3

    אמר רבה ב"ב חנה א"ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר כו' גם זה רומז על הנ"ל על מלחמות היצר ומתי מדבר היינו הדיבורים שהם מתים מבלי חיות הבורא ית"ש שנא' ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות הם הקליפות והס"א המעוררים תמיד מלחמה עם האדם בעתים הללו וידבר ה' אלי דיבור של חיבה כמו שפירש"י משא"כ מקוד' לכן:

13. Sefer Devarim.Tu B'Av.4

    עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדאו' ואמר לאיזה שירצו יעלו ג"כ רומז על ענין אחד והיינו שכעת נתבטלו השומרים דרך ה' להיות לאיזה שירצו יעלו ר"ל שיהיה עוד איזה בחירה ורצון טוב ופסקה המלחמה כנ"ל שיוכלו הנשמות לקשר ולבא זה בזה בכלים שאולים זה מזה וכל הכלים צריכים טבי"לה י"ל טב"ל י"ה ור"ל שכל הנשמות כולם ע"י (חסר ב' תיבות) ונטבלו בה' מגודל הארה הזורח עליתם ע"י התחברותם:

14. Sefer Devarim.Tu B'Av.5

    אמר ר' אלעזר אפי' מקופלות ומונחים בקופסא רומז על אלו הבורים והרקים שמונחים מקופלין בתאותם וגשמותם אשר לב אבן להם גם עליהם יבא ההארה והבהירות כאשר כתבנו בחיבור זה על ענין הבת קול היוצאת בכל יום:

15. Sefer Devarim.Tu B'Av.6

    מכאן ואילך מאן דמוסיף יוסיף ומאן דלא מוסיף יסוף אמר ר' יוסף תקברי' אמיה פירש"י שימות בלא עתו ר"ל שיצטרך עוד לבא בגילגול להולד ולבא לעולם שנית ולמלאות חסרונו אשר חסר בהיותו בעולם ולזה ימות אף בלא עתו כי ענין מית' האדם הוא אחרי כל השלימות בכל עניניו אשר לו נברא בזה העולם ותיקן כל הנוגע אליו אשר לזה נברא אז אין צורך לו בעולם. והולך וחוזר לעולמו ולזה אומרים למת לך בשלום. ר"ל אחר שקנה כל השלימות אשר נברא אליו ולא חסר מאומה וא"כ הוא בשלום. כן הרשע אינו מת רק אחרי שהבורא ית"ש יודע בו שלא ישוב עוד מרעתו בשום אופן. וא"כ הוא בתכלית שלימות הרשעות וג"כ הוא שלם ברשעו ונפטר מן העולם. משא"כ כשה"ית צופה בו שישוב באיזה אופן אזי מאריך ימיו עד עת שובו אליו. וכשנפטר בשלום בשלימות המעש"ט אזי נשמתו חוזרת למקורה העליון ואינה צריכה לגלגול לחזור בעולם. וזה תקברי' אמיה ר"ל שקבורתו הוא בבטן האם:

16. Sefer Devarim.Tu B'Av.7

    ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. כרם רומז לשמחה ותענוג. וזה כרם ה' צבאות בית ישראל. ור"ל שתענוג ושעשוע הבורא ית"ש הוא עם עם סגולתו. וזהו בנות ישראל הם אותן הנשמות כולם חולות באלו הכרמים. ר"ל מתענגים בתענוג הבורא ית': תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם. רומז לאשה יראת ה' היא הנשמה ור"ל מי שאין לו נשמה הוא חיות הבורא ית"ש והארתו נפנה לשם:

17. Sefer Devarim.Tu B'Av.8

    מיוחסות שבהן היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. רומז על הבורא ית"ש אשר כביכול מצמצם שכינתו וגדלו ית"ש להתענג בתענוגות בני אדם וכביכול מגודל התענוג והשמחה והשעשוע נעשה כבחור. כמו שאמרנו במאמר ברוך שבחר בהם ובמשנתם. ע"ש. שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך הם נשמות עם סגולתו כמד"א כי בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. היינו ע"י הסגולה והתענוג שיש לו מישראל כביכול עושה עצמו כבחור:

18. Sefer Devarim.Tu B'Av.9

    ת"ר יפיפיות שבהן היו אומרות תן עיניך בנוי שאין האשה אלא ליופי. יפיפיות הן בעלי תורה ומצות ומעש"ט אומרות תן עיניך בנוי: ת"ר מיוחסות שבהן היו אומרות תן עיניך במשפחה ר"ל אף שאינם בעלי תורה ומצות אומרים שיאיר ויזרח עליהם האור והבהירות כאומרם אליו תן עיניך במשפחה ר"ל שאנו בעלי משפחה בני אברהם יצחק ויעקב אף שאין בנו מצות ומע"ט תזכור ותשפיע לנו אור בהירותך מחמת זכות אברה' יצחק ויעקב. ואין אשה. ר"ל הנשמה אלא לבנים שנ' שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. רומז על יוסף ובועז ופלטי בן ליש. ושקר החן רומז ליוסף כי חן הוא דבר שאינו בעצמות האדם. כמו כן יוסף הגם שכבש את יצרו ונעשה מרכבה לצדיק יסוד עולם. מ"מ לא היה המעשה גדול כ"כ מחמת שלא הי' עמה ביחד. משא"כ בועז נמשל ליופי שהוא דבר בעצם תואר האדם כמו כן בועז שהית' עמו במטה בקירוב בשר. ועכ"ז הוא הבל כנגד פלטי מחמת שלא הי' לימים מרובים משא"כ פלטי בן ליש ששהה שנים מרובות:

19. Sefer Devarim.Tu B'Av.10

    ואיתא שם בגמרא מכוערות שבהם היו אומרות קחו מקחכם לש"ש. ולכאורה יקשה למה להם ליקח מכוערות לש"ש מוטב ליקח יפיפיות ואעפ"כ להתגבר על יצרו ולעשות כ"א לש"ש. כי אז תגדל העבודה. אך הענין רומז על אותן היראים ושלימים אשר בכל עת ורגע מביטים ומסתכלים בגנותם ופחיתותן ומדמים עצמן לגרועים שבעולם ונחשבין בעיניהם כפושעי ישראל גמורים ח"ו מחמת אשר רב וגדול בעיניהם אף מעט מזעיר הרע שעשו אף בימי נערותם וקטנותם וכדמצינו בדוד המע"ה שכל האומר שחטא אינו אלא טועה ועם כל זה אמר וחטאתי נגדי תמיד. והם אומרים רבש"ע גם עלינו יזרח אורך ואמתך ותקבלנו בתשובה שלימה לפניך לש"ש. ר"ל שבאם תקבלנו בתשובה אזי כל העולם ישובו אליך בראותם שאתה מקבל שבים. וכמו שאמר דוד המע"ה למען תצדק בדבריך תזכה בשפטך. ואומר אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו. וגם עי"ז שהצדיק משפיל א"ע עד למאוד עד שפל הדיוטא התחתונה ואח"כ חוזר בתשובה לבוראו מעלה בזה את כל העולם כולו עמו ומתעלים ע"י ושבים לו ית"ש. כמו שאמר הרב הקדוש מהור"ר אהרן זצ"ל. ארוממך ה' כי דליתנו. ר"ל ע"י הדלות והשפלות שדלית והשפלת אותי עי"ז ארוממך היינו כי כשאחזור אליך בתשובה אעלה עמי כל העולם. למשל מי שרוצה להגביה איזה בנין אזי צריך להגביה הקורה היותר התחתונה משא"כ כשיתחיל באמצע או בגובה אזי יהרס כל הבנין ולא יועיל כלום:

20. Sefer Devarim.Tu B'Av.11

    עוד שם ובלבד שתעטרנו בזהובים. זהב רומז ליראה כנודע. וזהו המכוערות אומרות תקבלנו בתשובה שלימה לש"ש ובלבד שתשפיע לנו היראה הטהורה בכדי שנשוב אליך בתשובה שלימה ונעבדך ביראה. וזהו כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח וכו' היינו ע"ד שאמרנו שצריך שיהי' רוח הבריות נוחה מהצדיק בהתחברותם אליו שיתעלו על ידו ויגיע אליהם הארה והשגה הקדושה מאת השם יתברך שמו על ידו:

21. Sefer Devarim.Eikev.1

    והיה עקב תשמעון. הכתוב מרמז היסוד לכל עבודת השי"ת להיות במדרגת עקב ונכנע ושפל כמ"ש חז"ל שייף ועייל שייף ונפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. וזש"ה והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה. פי' אע"פ שתשמעו ותשמרו כל התורה תהיו בבחינת עקב. ואז ושמר ה' אלהיך ואהבך וברכך והרבך וסוף הכבוד לבא. והנה והיה עקב תשמעון נקוד בטעם מונח מונח רביע ומורה ג"כ ע"ז שלא יסתפק האדם בענווה ושפלות מועטת כי כל אשר ירבה יותר להקטין א"ע באמת ויהיה מונח מונח. והטעם הוא למטה תחת התיבה להורות על ההכנעה אז יזכה לבחי' רביע שהוא על האותיות. ורביע פי' שתהיה השכינה רובצת עליו כאמא דרביעא על בנין. וכמ"ש בתיקונים פי' טעם רביע ע"ש. וכן כאן והיה עקב כשתהיו בבחינת עקב אז תשמעון את המשפטים האלה ותזכו להיות מכון לשבתו יתברך:

22. Sefer Devarim.Eikev.2

    ארץ אשר אבניה ברזל. ועיין תרגום יונתן שפי' די חכימהא גזרין גזרין ברורין הי כפרזלא וגו' דהנה בנחמת ישעיהו ע"ה אמר כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה וע"ש בפי' האלשיך ע"ה. ויש לנו לומר שרומז בשבחי ת"ח כמו ב"ש וב"ה שחלקו זע"ז. וכן ר"א עם ר"י עד ששמתו את ר"א כדאיתא בגמ' והמחלוקת הי' לש"ש ואלו ואלו דברי אלהים חיים וכן בכל דור ודור שלפעמים נחלקו החכמים בדבר עד שאפי' ח"ו בא לידי מחלוקות ומדנים קשים מ"מ בודאי הכל הוא לש"ש. דהיינו שזה אומר שכן ראוי ונאות לעבוד למלך הכבוד. וזה אומר לא כי רק זה סדר העבודה הנכונה. והגם שיש מחלוקת למטה מ"מ המלכו' שמים מתפארת בדבריהם לפני מלך הכבוד בהאי ברא אתינא לקמך ובהאי ברא. כלומר הבט נא מחלוקתם ומריבם הכל עבור כבודי איך להמליך את הבורא (וזה הוא שנק' כנסת ישראל שכונסת ומחברת כל ישראל כאחד להתפאר בהם. וז"פ לבשי בגדי תפארתך עמי. אפילו המחלוקת שנק' בגדי מלשון בוגדים שנראים כמו חולקים מ"מ הוא תפארתך עמי) והוא למשל מבשרי אחזה אלוה. בתכשיטי כלה וקשורי'. והנשים המקשרות קישורי' חולקים זו עם זו או לקשר קשר זה מלפניה. או לקשר הקשר מאחרי' ועם כולם הכלה מתפארת ויודעת כי בעבורה ועבור כבודה כל המחלוקת. וכן כל דברי תורה ופסקי' הכל כמו קשורי כלה ותכשיטי'. וזש"ה כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה כי למעלה הכלה מתפארת בלבושי' וקשורי' ואלו ואלו דא"ח. והמחלוקת הוא רק למטה לפי שאין להשיג עומק התורה ודעת הקב"ה וכמ"ש היינו דאמרי אינשי מכי רמי שערי מכדא רמי תיגרא בביתא. שערי ע"ש השיעורין ושערי החכמה. מכדא. הם כ"ד קישוטין כשאין יכולין להשיגם על בוריים אז רמי תיגרא בביתא. כי לע"ע נק' מסתכלין באיספקלריא שאין מאירה. ואפילו הנביאים מתנבאין בכה. ולכן יש איזה הכחשה לפי שורש הנשמה ודמיונה ושיעורה. אבל לעתיד שיסתכלו כולם באיספקלריא המאירה ויתנבאו בזה כמש"ה ואמר הנה אלהינו זה. ואז כתיב קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו. בלי מחלוקת והכחשה כלל כי עין בעין יראו כו'. פי' ההסתכלות יהי' בבהירות ובזהירא עילאה: ונחזור לפסוק ארץ אשר אבני' ברזל. וכפי' התרגום יונתן. ומרומז בלשון הפסוק כי אבני' רומז על אותיות כמו שקראום בספר יצירה ובר"זל נוטריקין בלה"ה רח"ל זל"פה לא"ה כמ"ש האר"י ז"ל ואמהות הי' ג"כ נחלקים מי שיזדווג עם יעקב אבינו ע"ה ובוודאי לא היו נחלקים ח"ו לתאוה גופנית רק כל רצונם הי' לדבק בגוף הקדוש ולהוציא ממעיהם שנים עשר שבטי ישורין וכן החכמים הבאים מהם גזרין גזירא כפרזלא וחולקים זע"ז לשם שמים ואלו ואלו דברי אלהים חיים:

23. Sefer Devarim.Eikev.3

    הוא תהלתך והוא אלהיך וגומר משה רבינו ע"ה הזהיר והזכיר את ישראל כלומר הגם שיעבדו את הש"י ידעו כי לא בכוחם. ובחכמתם הם עובדי' כ"א הכל הוא מאת הש"י וזהו הוא תהלתך תהלה הוא מלשון אורה ובהירות כמו יהלו אורם ולכן תדע כי הוא הבהירות שלך והוא אלהיך פי' כל אלהותו שאתה ממשיך בקרבך הוא ממנו וכל אלה עשתה ידו אשר עשה אתך את הגדולות פי' כי זה היה המחשבה הראשונה שבשביל עושי רצונו נברא העולם והרי הוא בעבודתו שותף להקב"ה במ"ב כי ע"ז המחשבה יסד ארץ ושמים וסיים אשר ראו עיניך פי' שאתה ראית זאת בעיניך כלומר כי כל נשמת ישראל קודם בואה לעוה"ז ראתה כל אלה רק אחר צאתו לאויר עולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו את הכל אבל מי חכם ויבן ויזכור הענין אשר ראו עיניו אז ידע כי כל עבודתו וכל מעשיו הטובים היו גנוזים בחוק הבריאה בדעת היוצר ב"ה והוא עושה הכל. ומעתה אין להתגאות ברוחו בתורתו ובמ"ט:

24. Sefer Devarim.Eikev.4

    ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' וגו'. בילקוט וכי אותה בלב' הוא דורש והלא כל הארצות הוא דורש שנא' להמטיר על ארץ לא איש כו' מת"ל ארץ אשר ה' וגו' כביכול אין דורש אלא אותה ובשכר דרישה שדורשה דורש כו'. כיוצא בדבר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל וכי ישראל לבד הוא שומר והלא כתיב אשר בידו נפש כל חי וכו' אלא בשכר עושי רצונו שומר את כולם וכו' ע"ש הנה ארץ נק' מלכות שמים כי כמו הארץ נוטעין עלי' כל פרי למאכל וזורעים בה כל הזרעים כן ענין המלוכה שממליכין את הבורא ב"ה בכל מיני מדות יש במדת אהבה ויש במדת יראה ודומיהם והיא הארץ אשר ה' דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה כל עיונית של הבורא ב"ה על הממליכין אותו וזהו מראשית השנה ועד אחרית שנה כי יש אשר ממליך הבורא ב"ה במעשה מצות ויש אפי' במחשבה ודביקות ויש אשר מחמת הקדושה בא אל בחי' אין ואפס ממש כמו באמירת איה בקדושת כתר ואז מקבלים נשמה יתירה כדאיתא בכתבים. ואלו המכונים בשם מראשית השנה שהם עולים לראשית חכמה ובחינת מוחין ועיין באידרא זוטא סודות ראמות מה שדרש רשב"י במלת מראשית ע"ש ואנו נאמר לפי דרכנו דהנה א"א לכנוס ולעלות במדרגות הגבוהות אם לא מי שהוא רש ושפל בעצמו ונבזה בעיניו וכמ"ש רז"ל בפסוק זה כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה מראשית כתיב בלא א' ע"ש במס' ר"ה וה"ה בנ"ד משמעות רשות ודלות שמי שהוא רש ודל בעצמו הוא נכנס בעליות גדולות ומקשה הילקוט וכי אותה בלבד הוא דורש פי' וכי בחי' המלוכה לבדה דורש והלא אפי' בחינ' ראמות ונשגבות מציץ ומשגיח שנאמר להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם. דהיינו במקום גבוה אשר עדיין אין שייכות אדם לשם כי הוא אין והמוחין ונרמז במלת אי"ש א הוא הפלא והוא הכתר י רומז לחכמה כי היו"ד ע"ש המחשבה נאמר כנודע ש נוטריקון שוב"ה שהוא הבינה והוא עולם התשובה ולפעמים הצירוף במלת שם יכ"ש ואז אות כ' באמצע מורה על הכתר והוא הרצון הוא המחבר החכמה והבינה וגם שם דורש אותם ועינו ה' בם אלא בשכר זו דורש את כולם כי. שכ"ר מספרו עשרה פעמים ב"ן הרומז על המלוכה והיא אבן פנתו שעלי' ברא כל העולמות ובשכר זו דורש את כולם כיוצא בדבר אומר שומר ישראל והלא שומר את כולם כדכתיב אשר בידו נפש כל חי כי המלאכים נקר' כל חי שחיים בכללותם ואין בהם העדר ועייפות והקב"ה שומר גם אתהם אלא ג"כ בשכר זו שומר את כלם כי בשביל עושי רצונו נברא העולם:

25. Sefer Devarim.Eikev.5

    ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. בילקוט וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כו' שנא' להמטיר על ארץ לא איש כו' מת"ל ארץ כו' כביכול אין דורש אלא אותה ובשכר דרישה שדורשה דורש כל הארצות עמה כנ"ל ע"ש עוד בילקוט ישעיה מ"ט הן על כפים חקותיך אר"א שני דברים שאלו בנ"י כו' ויבא כגשם לנו כו' א"ל הנביאים לא שאלתם כראוי הגשם הזה יוצאי דרכים מצערים בו כו' אלא כו' אהיה כטל כו'. ועוד שאלו שימני כחותם על לבך א"ל הנביאים לא שאלתם כראוי הלב פעמים מגולה פעמים מכוסה אלא כו' והיית עטרת תפארת ביד ה' כו' רבי סימון בשם ר"י אמר הקב"ה לא אתם לא נביאכם שאלתם כראוי אלא כו' הן על כפים חקותיך כו' ע"ש הנה בוודאי עיקר דרישתו ית' על מלכותו ית' לדרוש ולראות מי קבל ומי נהג כבוד במלכותו ית' והגם ששכינתו עתה בצר עם בנ"י עכ"ז דורשה תמיד כמ"ש בתיקונים דשאיל לה מאן אוקיר לך מי הכניס אותך בביתך ר"ל מי טיהר לבו להיותו משכן והיכל למלכותו ית' ובודאי בנ"י הם הנוהגים כבוד ונושאים עול מלכותו עליהם. ובפרט הצדיקים שכל מגמתיהם תמיד לקשט המלוכה לפניו ית' כמ"ש בזוה"ק ע"פ השבעתי אתכם בנות ירושלים הם נשמות הצדיקים אשר עיקר עבודתם להביא הצטרכות כנ"י לפניו ית' והקב"ה דורש אותה ומשפיע לכנ"י כל טוב. ובשכר הדרישה דורש כל הארצות כמ"ש ומלכותו בכל משלה וכל העולמות נשפעים ממנה. וכן יתפרש מש"א עוד בילקוט ועיקר השגחתו ית' על הארץ הקדושה הזו היא המל' הנק' ארץ הדום רגלי ואמר הכתוב תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ודרז"ל מרשית כתיב כל שנה שרשה בתחלתה כו'. ר"ל עיקר עבודת בנ"י שיהיו רשים ודלים לפניו. וזהו רשה בתחלתה ר"ל תחלת ועיקר עבדות כמ"ש וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חי"ל הוא לשון ח"לי כתם ר"ל כל הקישוטין שתזכה לקשט השכינה הכל הוא ע"י כחו ית' והקישוטין הם כ"ד כידוע וכשהם נכנסין ללבו של חתן אזי הם מ"ח קישוטין גי' חי"ל וצריך שתדע שכל זה הכח הוא מאתו ית' ולזה עיקר הדרישה שדורש הקב"ה את כנ"י שהם עיקר כל העולמות. וז"ש הפ' הן על כפים חקותיך הם הידין והמקומות שע"י יצאו כל העולמות לפועל לא הי' כ"א ע"י בנ"י ולפי"ז מהראוי שכל העולמות ושרי מעלה ינשאו וינטלו את בנ"י כי הם עיקר חיותם. והידין הם המדות הק' כידוע ואמרו שישראל שאלו שלא כהוגן ויבא כגשם לנו היינו שלא פירשו שאלתם. אבל ח"ו ששאלו שלא כהוגן כי פי' יב"א כגשם לנו היינו הי"ג מכילין גימ' יב"א יאירו בת"ת ישראל ובחי' זאת נק' גשם כי ההנהגה ע"פ ו"ק אכן לא פירשו שאלתם ואמר להם הנביא הי' לכם לפרש אהיה כטל. ר"ל הרחמים עליונים הנק' בחי' טל יאירו בקרב ישראל. ונק' טל כי הג' רישין כ"א כלול מי"ג מדות עולה ט"ל ועוד כי ישראל נק' גוף הקדושה בבחי' אותיות והוא ית' משפיע בהם הטעמים ונקודות. ומספר כט"ל עולה ט"ן ר"ת ט'עמים נ'קודות. עוד שאלו שימני כחותם על לבך היינו כמ"ש שיהיה דיוקננו חקוק בך כי האמת בשעה שבנ"י עובדי' עבודת הקודש ודבקים בו ית' מה טוב ומה נעים אכן כשצריכים לילך אחר צרכיהם בשווקים וברחובות ביקשו אז נהיה כחותם על לבך וע"י שתהיה דיוקננו חקוקה בך יושפע עלינו הזכירה לבל נפרד ממך בשום ענין וגם זה שלא כהוגן פי' שלא פירשו שאלתם כמש"ל כי ידוע כי הוא ית' בלי סוף ותכלית וא"א לציירו בשום מדה אכן בשביל הנקראים ראשית עלה ברצונו לחדש עולמות ולהנהיגם ולהשפיע להם כל מיני טובות וברכות ע"י עבודת עמו בנ"י והכשרת מדותיהם וזה נק' ת"ת ישראל ורחמיו הגדולים והפשוטים הם הפנימיות בהנהגה זו וזה נק' בחי' לב וזהו כחותם על לבך והכ' מורה על הרצון וכחותם על זרועך כי ידוע כי הכוונה בהנחת תפילין של יד ע"י הרשימו שנשאר מיום שלפניו בזה אנו ממשיכין הקדושה בהנחת תש"י וכשישראל מקשטין עצמן בזה החותם קשה כשאול קנאה כביכול בא ית' לאהבה וקנאה גדולה וזה אח"כ מניח תפילין של ראש:

26. Sefer Devarim.Eikev.6

    והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו'. רבים הקשו מפני מה לא נכתב בפ' זו ובכל מאודך כמ"ש בפרש' ואהבת בכל מאודך ששם הרמז על הממון שנק' מאוד שיש לך אדם וכו'. וי"ל דהנה בפ' ואהבת שם מיירי ענין הצווי לעבוד ה' באהבה עד שכל חפצים לא ישוו בה ואפי' מי שממונו חביב עליו ימסור לה' אבל בפ' והי' אם שמוע דשם מיירי לענין שאם האדם לא זכה עדיין לאהבת הבורא ב"ה כ"א שרוצה לעשות מצות ומע"ט כדי שיזכה לאהבת בוראו וזה אם שמוע תשמעו אל מצות ה' לאהבה את פי' להגיע ע"י לבחי' אהבה. וא"כ הפרשה הזאת מיירי במי שמכין עצמו במחשבה לאהוב השי"ת ולעבדו ולכן ניחא שלא הי' צריך הכתוב להזהירו על הממון כי בוודאי כל איש מישראל ברצונו ומחשבתו מוסר א"ע להשי"ת בכל מילי ובפרט שלא יעלה השגעון הזה על לבו לאהוב את ממונו יותר מגופו אבל בפ' ואהבת שם מיירי במי שבא לבחי' נסיון במעשה אז צריך הכתוב להזהירו על כל דבר בפרטות ויש רמז בפ' שני' דמיירי לענין המחשבה בר"ת א"ם ש"מוע ת"שמעו אש"ת הרומז על עולם המחשבה כמ"ש האר"יז"ל:

27. Sefer Devarim.Re'eh.1

    ראה אנכי נותן לפניכם היום. הפסוק מדבר בתחלה בלשונו כמדבר אל היחיד ראה. ומסיים לרבים אשר אנכי נותן לפניכם. והנה ע"פי מאמר ת"ז תיקון כ"א ובמ"ש שם יובן קצת שכתב שם רביע סלקא לעילא תביר נחתא לתתא פי' דהנה טעם רביע נקוד על האות וגם קולו כמושך והולך למעלה וזה סלקא לעילא ולשון רביע פירושו בסוד אימא דרביעא על בנין אבל טעם התביר הוא למטה תחת האות ותביר הוא לשון שבר המורה על שברון וגרעון וטעמו בקולו יורד למטה כידוע הניגון וזה שאמר נחת' לתתא. וז"ש משה רבינו והוכיח את ישראל וכרת ברית עמהם בכל אופנים שיעבדו השי"ת הי כשיהיו במדרגה הגביה ויהיו כולם כאיש אחד ואמר ראה בטעם רביע הנקוד מלעיל וטעמו סלקא לעילא. והן שיהיו למטה ונפרדים איש מעל רעהו וזה אנכי נקוד בתביר. נותן לפניכם לשון רבים ב"כ וב"כ שמרו דבר ה':

28. Sefer Devarim.Re'eh.2

    ראה אנכי נותן לפניכם. במד' א"ר חגי ולא עוד שנתתי לפניכם שני דרכים אלא שנכנסתי לכם לפנים משורת הדין ואמרתי ובחרת בחיים וכו'. פי' ענין הטובה כי הבורא ב"ה ברא שני דרכים היצ"הט והיצ"הר אשר המלחמה כבדה מאוד וכמעט אין בכח האדם לכבוש היצ"הר רק ע"פי סיוע וכח השי"ת שמסייע לאדם לבחור בטוב והסיוע ה' ע"פי מאמר הקב"ה שאמר ובחרת בחיים שמכיון שאמר ובחרת בחיים עשה רושם שיהיה כח ועזר לאדם לבחור בחיים והטוב:

29. Sefer Devarim.Re'eh.3

    כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. במד' תנחומא זש"ה מתן אדם ירחיב לו בשביל מתנה שאדם נותן משלו מרחיב לו הקב"ה וכו'. ד"א מתן אדם ירחיב לו אלו ישראל כשאמר להם הקב"ה להביא נדבה מה כתוב שם והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר שני בקרים מה זכו הרחיב את גבולם שנא' כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך בזכות מה הוא מרחיבו כאשר דבר לך בזכות עשרת הדברות שקבלתם. ד"א כאשר דבר בזכות אבותיך. ואמרת אוכלה בשר אמר רבי אליעזר ברבי יהושע מכאן אתה למד שלא יהא אדם לוקח ליטרא בשר עד שיהא נמלך בביתו. ראה מה בין ישראל לאחרים ישראל אם אין שוחטין אין אוכלים. אבל אחרים נוחרין ואוכלין אמר להם הקב"ה לישראל חייכם לעתיד אתם אוכלין מאותם שאין נשחטים מבהמות ולויתן שכתוב בם אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם וכו' ע"ש. פי' דעיקר העבודה שאדם מחיוב לעבוד לבוראו הוא שתהיה שלא ע"מ לקבל פרס. כי אם האדם מעלה בדעתו לקבל איזה ענין ע"י עבודתו בשכר הן מעניני עוה"ז הן מעניני עוה"ב נמצא אינו עובד את רבו אלא עובד א"ע. רק יסוד ושורש העבודה מבלי תקוה שום דבר רק מגודל אהבה וחיבה למקום ללמוד תורתו ולעשות מצותיו וזה נק' עבודת מתנה שהאדם נותן להקב"ה משלו. ואמר המד' אם אדם עובד בדרך זה אז הקב"ה מרחיב לו דהיינו שפועל מדה במדה לקבל שפע מעולמות הגבוהים ומתנת חנם וחסד הם הנק' רחובות הנהר ומקבל טובות יותר מהראוי לו שע"י אתערותא דלתתא ועבודתו דרך מתנה התעורר למעלה לפתוח יד המשפיע בחסד חנם. ומ"ש ד"א מתן אדם ירחיב לו אלו וכו' שנאמר והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר שני בקרים וכו' הוא ענין דומה לדבריו הראשונים שיש לך אדם שמתפלל ומצפה לבוראו שיתן לו מתנת חנם וחסד הגם שהוא אינו כדאי אמנם הצדי' הגדולים אינם רוצים בזה לאכול נהמא דכסופא ולהטרי' לבוראם רק שהם משתוקקים שהקב"ה יתנהג עמהם מדה במדה אם יעבדוהו ישלם להם וכן להיפך ולא כל אדם זוכה לומר בלבו שהקב"ה יתנהג עמו מדה במדה פן לא יזכה. אמנם הצדיקים הגדולים שנאמר בהם והם בזרוע באי עדיך ורשאים לבטוח במעשיהם הנוראי' וז"ש שישראל הביאו נדבה שני בקרים דהיינו שחוברה יחדיו שני הנהגות ע"י הן מתנת חנם וחסד מבחי' אריך הנק' בוקר והן מדה במדה הנק' זעיר הנק' ג"כ בוקר דהיינו שנתרצו בזה ובזה לכן זכו שהרחיב ה' את גבולם דהיינו שאדם כזה בעבודתו ראוי שיפתח לו הקב"ה מתנת חנם הנק' רחובות הנהר אע"פ שאינו רוצה בזה. ומ"ש ר' אליעזר ברבי יהושע ע"פ ואמרת אוכלה בשר ע"ש. מלמדנו דבר נאה ומתקבל שלא יהיה אדם אפילו צדיק גדול אומר כן לבוראו איני חפץ במתנת חנם אם לא שידע כי כל בני ביתו והנלוים אליו ראוים להנהגת מדה במדה שאל"כ הגם שלו לבדו הענין ייטב אמנם מי יודע איך שיהיה לבני ביתו. וזה שלמד ר"א בר"י מהפסוק ואמרת אוכלה בשר דהוא קרא יתירא דלפשוטו של מקרא למה לי שיאמר בפיו אוכלה בשר רק כי תאוה נפשו לאכול בשר אלא ודאי שהאדם צריך להיות נמלך בבני ביתו. ועדיין צ"ל מאי נ"מ לעבודת בוראנו אלא ודאי כדאמרן כי בשר הם הדינים והנהגת מדה במדה ורמז ראב"י בדבריו הקדושים שלא יהא אדם לוקח ליטרא בשר עד שיהיה נמלך בבני ביתו ]כי בשר מורה על הדין והגבול כמ"ש חז"ל בישרא סומקא[ וזה שמסיים ברמז החילוק שבין ישראל לאחרים כי אחרים נוחרין ואוכלין דהיינו שחוטפין ההשפעה הנוזלת ממתנת חנם שלא ע"י מעשיהם כי עזבו את ה'. אבל ישראל אינם רוצים לקבל מתנות ואוכלין רק מהנשחטין כי שחיטה הוא ל' המשכ' כמו חץ שחוט לשונ' וגו' דהיינו שממשיכין ההשפע' דרך העבוד' והתור' והמצות והנהגת מדה במדה וכל זה הוא עכשיו אבל לעתיד שיתעלו העולמות וכתיב יהיה ה' אחד שהנהגת מדה במדה יעלו למקום מתנת חנם ואז יזכו ע"י מעשיהם הטהורים מדה במדה למתנת חנם וחסד ויהיו אוכלין מאותם שאינם נשחטין כי אז יהיו אחד באחד יגשו וגו' והבן:

30. Sefer Devarim.Re'eh.4

    שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך וגומר. דהנה כתיב וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת וגומר. דהנה מי שעובד את הבורא ב"ה בבחי' עבד ועושה רצונו אינו עושה כ"א מה שנצטוה ומספיק את עצמו ואינו מתאוה שיצטוה עוד מפי אדונו כי אינו עובד מאהבה רק מיראה. אבל מי שזוכה לעבוד הש"י מאהבה אז הוא נכסף ומשתוקק מתי תבא המצוה לידי ואקיימנה ונקרא' הבחי' הזאת כי נשמור לעשות מלשון ואביו שמר את הדבר דהיינו ששומר וממתין מתי אזכה לעבוד הש"י באיזה עובדא. והנה לאו כל אדם זוכה להיות במדרגה זאת. והבחי' זאת היא מתנת הש"י למי שמזכהו וז"ש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות דהיינו שהבחי' הזאת תהי' צדקה לנו מאת הש"י כי נזכה שנשמור לעשות שנהיה אוהבים ונכספים לעשות המצות. והנה מי שעובד הש"י בבחי' עבד אינו זוכה לדבק א"ע באור א"ס ב"ה כ"א ע"י השתלשלות העולמות. ומוראו ע"י שרואה מעשי ידיו הנוראים אבל מי שעובד ע"י אהבה כנ"ל הוא זוכה לדבק א"ע בהבורא ית"ש בעצמו בלי שום מסך מבדיל. וזה שמור ושמעת כנ"ל שתהיה שומר וממתין לעבודתו בבחי' אהבה ואז תזכה לעשות את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך. אנני דייקא פי' א"ס ב"ה. ועוד נ"מ שמי שעובד בבחי' אהבה הנ"ל יש בכחו להופיע מצדקתו לאחרים. וז"ש למען ייטב לך ולבניך אחריך. כי מצינו שהתלמידים נק' בנים וייטב מלשון בהטיבו את הנרות שיאיר מתורתו לבניו אחריו:

31. Sefer Devarim.Re'eh.5

    בנים אתם לה' אלהיכם. בילקוט. ראה שחיבב הקב"ה את ישראל יותר ממלאכי השרת כיצד העליונים נקראו מלאכים ונק' ישראל מלאכים שנאמר ברכו ה' מלאכיו: קרא לעליונים קדישין כו' ולישראל קדושים וכו'. נקראו עליונים עומדים שנא' שרפי' עומדים ממעל לו. וישראל נק' עומדים שנא' אתם נצבים היום. ומי חביב יותר מי שהקב"ה משבח עמידתו שנא' כן יעמוד זרעכם ושמכם. וכתיב זאת קומתך דמתה לתמר. נק' העליונים אלהים כול' וישראל נק' אלהים שנא' אני אמרתי אלהים אתם. נק' העליונים בנים כו' וישראל נק' בנים בני בכורי ישראל וכו' ע"ש. הנה הקב"ה ברא עולמות עליונים הנק' מלאכים המוני מעלה הם א"וא כחדא שריין וכחדא נפקין פי' הענין כי במחשבתו הקדומה לכל הקדומות המכונה לפי השגתינו באות י' שהוא כמו גולם והסכים במחשבתו לברא העולם להתענג ע"פ עבודתינו בבתי' ישראל אשר בך אתפאר ויהי' למלך על כל הארץ. וההתפארות ומדותיו עם מלכותו נק' ב"ן וב"ת ז"ונ והםנק' אותיות ו"ד כנודע. וכשנתמלא המחשבה מהויות בן ובת אז נעשה הצירוף יוד. וגם כל אב שרוצה וחפץ להוליד בן ובת צריך שיהיה לו אשה לעומתו נקר' אם המקבלת ממנו ומציירת הולד דהיינו מרצונו בבן ובת שהם וד מזאת המחשב' ממילא נעשה בחי' אם הנק' ה הנעשה מאותיות ו"ד הנ"ל כנודע. ולכן הם נק' כחדא שריין כי אמא נכללת באבא באותיות ו"ד שהם מילוי אות יוד ואח"כ כשמתיחדין א"וא בפועל נק' ישראל סבא ותבו"נה המציירת ציורין ומוציאה לפועל צירוף תבו"נה ב"ן וב"ת. ומעתה מבואר פי' המד'. העליוני' נק' מלאכים וגם ישראל נק' מלאכים כי העליונים הם או"א וישראל הם בחי' ז"ונ כנודע וכנ"ל. ונק' ג"כ מלאכים ככתוב ברכו ה' מלאכיו כמו מעשה דר' ישמעאל כ"הג שראה אכתריאל יה ה' צבאות אלהי ישראל כדאיתא במס' ברכות ואמר לו ישמעאל בני ברכני ואמר יה"ר וכו'. הכוונה היתה להוריד השפע מהמוני מעלה לבחי' אלהי ישראל וזה פי' הכתוב ברכו ה' מלאכיו להבריך ולהמשיך לה' הנק' ז"א ממלאכיו והבן. העליוני' נק' עומדי' שנא' שרפי' עומדי' ממעל ל"ו כי ל"ו מרמז על בחי' אלהי ישראל ששה מדות פי' ששה כלולי' אחד מכל ששה עולה ל"ו ונק' אל"ה.והשרפים שהם א"וא ככתוב בזו"הק א"וא ספסל תחותיך ושרפי' הוא שרפרף והדום רגליו הם עומדים ממעל לבחינת ל"ו הנ"ל. ונק' עומדים כי עלמא עילאה בדכורא איסתיים ועלמין דדכורא בעמידה כנודע: כי באשה קראו מושב לתשות כחה אבל באיש נק' עומד כמ"ש בת"ז ובזו"הק וכן ישראל למטה נק' עומדים דהיינו כשממשיכים מהעומדים העליונים הנ"ל לבחינ' ישראל ישראל אשר בך אתפאר. והטעם נפרש על זה שכתבנו בשם הזוהר א"וא ספסל תחותיך כי למטה בעולם השפל המחשבה שבאדם הוא המושלת עליו ומנהיגו לכל צד משא"כ הקב"ה הוא נושא הרצון ומנהיג המחשבה והוא בעצם גבוה מעל גבוה מבחי' מחשב' ורעיון. ולית מחשבה תפיסא בי' כלל רק שהוא מתלבש ברצונו הטוב בבחי' מחשבה כדי שנשיגהו קצת. ואמר הגאון החסיד קדוש ה' מהו' לוי יצחק שלזה רמ"ז חז"ל במאמרם שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה כי בשר ודם משאוי למעלה ממנו והקב"ה למעלה ממשאו ופי' כנ"ל כי המשאוי הוא שם וכינוי להמחשבה והמדות עכ"ל. וכן מה שאמרו ארון נושא את נושאיו והבן: ומסיים הילקוט ומי חביב יותר מי שהקב"ה משבח עמידתו. ואל תטעה לומר ח"ו כי התחתוני' גבוהים במעלה מהעליונים כי בפח הזה נפלו כמה טועים אשר חלפו דת והפרו ברית אלהי ישראל ע"י טעותם אשר א"א לספר כ"א מפה לאזון. אמנם הענין הוא כי בוודאי העליונים למעלה רק שהתחתוני' הם חביבי' יותר כי מעבודת המלאכים אין תענוג שהם עובדים תמידית. אבל מישראל למטה הנלחמים עם יצרם וכובשים אותו וסרו מרע ועושים הטוב והישר ועליהם הוא אומר אכלו רעים הם רעים דלעילא דלא מתפרשין. שתו ושכרו דודים דלתתא הגורמים התענוג והבן. וז"ש בילקוט זאת קומתך דמתה לתמר שהקב"ה משבח את ישראל שהם שוים בקומה כתמר דסליק דכר ונוקבא כחדא דהיינו כשהבן הוא חכם ומתנהג כראוי ישמח אב כי כן רצה וחפץ במחשבתו כי אב הוא מלשון רצון כמ"ש לא אבה יבמי. וכן אם ישראל מכשירים מעשיהם למטה אז קומתם דמת' לתמר הם עולמות המחשבה או"א דסלקין דכר ונוקבא כחדא והתענוג מתגדל שהן הם צדיקים וישרי' כאשר עלו במחשבה. וכן הענין שנק' ישראל אלהים כי עליונים נק' אלהים במקור הבינה כי שם הוי' בניקוד אלהים וכן ישראל כשעולים במחשבה ועושים מעשיה' כאשר נצטייר בציור הקודם. וכן העליונים נק' בנים פי' הגם שנק' אבא ואימא נק' בנים כנגד הגבוה מהם שהם חו"ג דעתיק. ונק' נגד חו"ב דעתיק בחי' בנים וכמו כן ת"ת ישראל והמלוכה נק' למט' בני'. וכללות המד'הנ"ל למדנו שאנחנו צריכים לחזק תמיד בחי' אלהי ישראל מבחי' או"א ולהמשיך השפע קודש ואחד באחד יגשו והיו לאחדים:

32. Sefer Devarim.Re'eh.6

    ועפי"ז יבואר מ"ש האר"י ז"ל בכוונת חודש אלול המוכן לתשובה בפ' הנותן בי"ם דרך כי דר"ך מאיר בב"ן שהוא מדת מלכות וע"י דרך זה נפתחין י"ג מקורות של י"ג תיקוני דיקנא ע"ש. ולכאורה תמוה דמאי הכרחית לזה שמאיר שמות אלו במלכות שיפתחו י"ג מקורות עליונים ולפמ"ש ניחא דהנה כל משפיע שבעולם א"א שישפיע כל אשר לו לחבירו דאל"כ ישאר ריק מבלי חיות אע"כ צריך המשפיע לקבל מבחי' שלמעלה ממנו שפעו ואח"כ משפיע לבחי' שלמטה ממנו וכן בנ"ד כיון שדרך זה משפיע למלכות ומאיר בו ממילא שהוא מקבל שפעו ממקום היותר גבוה והם הי"ג מכילין והבן: ושם במד' הנ"ל איתא בפ' מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל. מה המור אינו מודיע ריחו הטוב אלא באש אף אברהם כשירד לכבשן האש. מה לבונה זו נתנה ע"ג המזבח אף יצחק קרב ע"ג המזבח. מכל אבקת רוכל מה אבקת רוכל אינו חסר ממנו דבר אף ישראל עמדו מהם כהנים לוים מלכים נביאים וכו'. והנה המד' הגם שסמך עצמו על הפסוק הנ"ל בנים אתם כוונתו על סוף פסוק בך בחר ה' להיו' לו לעם סגולה כי סגולה היא סגול ?ֶ שע"י ישראל נעשה הקב"ה בחי' בחור כארזים ומשתעשע בהם כמו האב שנוטל התינוק בין שתי ידיו כן צורת סגו"ל שתי נקודות הם בחינ' שני ידין והשלישית הוא כאשר ישא האומן את היונק. ובטעמים ונגינות נק' סגולתא ?ֶ והוא תענוג יותר כשאב מתענג עם בנו ומגביהו ומנטלו ומנשאו על ראשו ומתענג בו. וזה שכתוב ישראל לסגולתו ומרמז תלת נקודין לבחי' שלשת אבות חסד נכלל בגבורה וגבורה בחסד. לכן אברהם שהוא החסד נצרף באש הוא הגבורה ויצחק סוד הגבורה מראהו כלבונה נכלל בחסד מראה לבן עד יעקב שהוא שלימו דאבהן אשר ממנו יצאו כהנים לוים ישראל עם סגולה הגורמים התענוג והשפעות טובות אמן:

33. Sefer Devarim.Re'eh.7

    עשר תעשר את כל תבואת זרעך. הנה אדמו"ר הצדיק מ"א זצ"ל פי' דרך רמז מ"ש חז"ל באחד באלול ר"ה למעשר בהמה. ר"א ור"ש אומרים בא' בתשרי. דאיתא בזו"הק דמעשר רומז ליראה כי י יראה כנודע. והנה דעת הת"ק מי שמתנהג כל השנה בדרך הכסילים רק בר"ח אלול הוא מתעורר לתשובה וליראת הש"י הוא כמו הבהמה שאין לו דעת אדם וז"ש בא' באלול ר"ה למעשר בהמה שאז מי שיש לו דעת בהמה מתעורר ליראה הנרמז במעשר כי מי שהוא בבחינת אדם ירא השי"ת כל השנה כולה ורבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי פי' שמי שמתעורר עכ"פ בר"ח אלול הוא גם כן בבחינ' אדם אבל מי שממתין עד באחד בתשרי והוא ר"ה יומא דדינא דכולי עלמא ואז רק משיג היראה. הוא מעשה בהמה כי עכ"פ צריך לדרוש שלשים יום קוד' ודפח"ח. וכן נפרש הפ' בענין זה דמהראוי עכ"פ בחודש אלול שיתעורר כל אדם בתשובה בכל יום ולהתחרט על עונותיו אשר עברו על ראשו ולהתמרמר עליהם ובפרט על טפות קרי שיצאו לבטלה כי פגם בסוד צדיק יסוד עולם והשחית את הארץ. וז"ש עשר תעשר דהיינו בבחי' היראה הנרמז להתחרט ולהתעורר את כל תבואת זרעך מה שפגם בזרעו כנ"ל. היוצא ממנו שנה שנה. מה שפגם מנעוריו ואמר הכתוב וכי ירבה ממך הדרך דהיינו שלפעמים אדם מתעורר בתשובה אבל נפשו מרה לו מאוד כי ידמה בעיניו שהוא מרוחק מאוד מהש"י וכבד עליו הדבר שישוב לבוראו ית' ע"י סיגופים ושאר ענינים. ונק' בפ' כי ירבה ממך הדרך הוא דרך תשובה הנפתח בחודש אלול בסוד הנותן בים דרך כנודע מדברי האר"י ז"ל וכמ"ש במ"א מזה. על כן העצה היעוצה עכ"פ לקבל ע"ע התשובה ולהיות נכסף ומשתוקק מתי יזכ' לשוב כראוי. וז"ש ונתת בכסף לשון תאוה כמו נכסוף נכספתה שיהי' לך עכ"פ חשק לתשובה. וצרת הכסף בידך עד אשר תזכה להבהירות. והלכת אל המקום אשר יבחר ה':

34. Sefer Devarim.Re'eh.8

    בהפטרה

35. Sefer Devarim.Re'eh.9

    כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי וגו'. כי קבלנו מאדמו"ר זצ"ל כי כ"לי נוטריקון כה"ן ל"וי י"שראל כי אומה ישראל אינה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי דהינו שבראה בשלימות בבחי' כהנים ולוים וישראלים הרומזים על שלשה מדות אהבה ויראה והתפארו' וכלול בהם התולדות הניצוח והודי' והתדבקות ובזה הם ממליכים את ה'. לכן אפשר לומר פי' הפסוק הרומז ומבשר לנו כי לעתיד נהיה קדושים וטהורים ולא יעלה על לבנו מחשבת און ופסול ומדה רעה מז' מחשבות שברא זלע"ז. וז"ש כל כל"י יוצר עליך לא יצלח דהיינו כלי הרומז על שלשה מדות העליונות וכולל שלשה התחתונות לא יצלח עליך לפתותך מעבודת ה' וממילא וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי היינו מדת מלכות שהוא בת שבע הכלולה משבעים לשונות וזה וכל לשון דהיינו מדת מלכות שנבראת בחיצוניות עולמות תרשיעי. וכל זה יהיה לעתיד. וכל מה שיהיה לעתיד כבר זכו הצדיקים קצת בעוה"ז כמ"ש בס' תנא דבי אליהו ע"ש. דהיינו שהצדיקים ע"י עבודתם את השי"ת מזדככים ומתקדשים עד שאפי' עכשיו לא ישלוט בהם היצה"ר עם מדותיו. וזה שמסיים הפסוק זאת נחלת עבדי ה'. כי אין מצליח במלחמות היצה"ר זולת מי שנקרא עבד ה' דהיינו שעובד ה' שלא ע"מ לקבל פרס ושום ענין בעבודתו כי מי שעובד ע"מ לקבל איזה שכר הן מעניני עוה"ז הן עוה"ב נק' האדם עובד את עצמו. אבל מי שעובד ה' מחמת שהוא ה' האלהים בוראו ויוצרו ועושו ומחמת אהבתו ויראתו הוא הנק' עבד ה' עליו לא יצלח היצה"ר במדותיו המכונים בשם כלי. ואמר הכתוב הטעם לעבדי ה' וענינם איך עובדים שלא ע"מ לקבל פרס ע"י וצדקתם מאתי נאום ה' כלומר שהם מתגברים על יצרם והגם שהם עובדים ה' בתורה ובמע"ט וצדקות הם אומרים בלבם לא אנחנו עושים דבר כי אם כח אלהי בקרבנו וידו עשתה כל אלה וזהו וצדקתם שעושים המה אומרים מאתי נאום ה':

36. Sefer Devarim.Re'eh.10

    שם הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם וגו' ע"ש בילקוט שכתוב שם כי חוש השמע הוא עיקר בנין האדם ע"ש. והנה גם רז"ל הגדילו מעלתו באמרם על העדרו. חרשו נותן לו דמי כולו ע"ש ש"מ כי זה כל האדם. וביאור הענין כי ע"י האזנת קול הנשמע מתהוה ומצטייר הדבר הנשמע במוחין. ולכן נק' א"זן כענין שנק' יד הכלי בשם אזן כי כל הכלי ניטל ומטולטל ע"י היד כן האדם ע"י חוש השמע. ומצינו ע"י דרך דורשי רשומות רמז וראי' לדבר כי אז"ן מספרו יו"ד ה"י וא"ו ה"ה כנודע הרי יש בו כללות ד' מילואים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. כי ע"ב ס"ג נכללים ביו"ד ה"י ומ"ה וב"ן נכללים בוא"ו ה"ה במילוי אוה הרי שהאז"ן כולל ד' מחנות המרכבה וקומה שלימה לכן אמרו חרשו נותן לו דמי כולו כי נעדר ממנו שורש כל הקומה ונחזור לעניננו כי ע"י השמע מצטייר הדבר הנשמע ומתעורר הרצון לעשות איזה דבר הנשמע ולכן הנביא בהוכיחם דבר ה' אמר הטו אזנכם ולכו אלי ותחי נפשיכם כי הרצון מכונה בשם נפש כמבואר במפרשי מקרא. ועוד כי נפש הוא מלשון המתנה ושביתה כמ"ש שבת וינפש וההמתנה מורה על הרצון שנכלל בכתר שדרשוהו מענין כתר לי זעיר כי ע"י המתנה והשתלשלות מכח בלי גבול בא לגבול. ועוד נוכל לומר טעם הגם שהכתר הוא בחי' גבוה מאוד והנפש ענינה בחי' נמוכה עכ"ז ידוע כי כל רצון וכתר של כל העולם הוא בחינ' מלכות שלמעלה ממנו. ונחזור לדבר בענין הנ"ל שאם אנחנו נוטים אזן לדבר ה' ומתעורר בנו הרצון לעובדו הוא רק בחי' מלכות נגד המעלות הראמות בשמים ממעל. ולכן כינה הנביא לרצון המתעורר בשם ותחי נפשכם. ומסיים שם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים פי' כיון שכינה הרצון המתעורר בשם נפש שהיא מדת מלכות הבטיח להם שיכרות עמהם ברית צי"ע ויקשר אותם ליחדם ואח"כ יותר יעלו מעלה מעלה לחסדי דוד הנאמנים המרמזין על בחי' שוקים דאינון נו"ה תרי פלגי גופא וקראם הנאמנים עפ"י מה שנקדים בשם הגאון החסיד קדוש ה' מהור"ר לוי יצחק במאמר הזוה"ק איהו אמת ואיהי אמונה דיליה כי אמת הוא הדבר שאין לנטות בו ימין ושמאל. כי זהב הוא זהב וכסף הוא כסף. אבל אמונה נק' הדבר שאפשר להכחישו ולומר לא הוא ואעפ"כ הוא מודה בדבר הוא מחמת אמונה שבקרבו. והנה איהו בנצח ואיהי בהוד כנודע לכן בנצח שאין שם אחיזה להכחיש נק' אמת אבל בהוד שהוא משכן המלכות ומתאחזים החיצונים. והנה מי שמסיר המסך המבדיל נק' המאמין כי אמר לנו אדומו"ר הגאון מהד"ב זצ"ל כי לכן נק' הוד מלשון מודים מכלל דפליגי כי במקום שאין פלוגתא לא שייך לשון הודאה רק במקום דפליגי אז מכונה בלשון הודאה כלומר אע"ג דפליגי יש מי שמודה בדבר וכן במלכות הבורא ב"ה דאיהי בהוד הגם שיש כופרים בארץ ומכחישים ואומרים לא הוא מ"מ איהי אמונה דיליה פי' כנסת ישראל מאמנת בדודה ואומרת אתה מלכי לעולם ואין זולתך עכ"ל ולכן נק' חסדי דוד הנאמנים לשון אמונה ונקראו לשון רבים הגם שעיקר אמונה היא בהוד כנ"ל מ"מ מסתמא איהו אמת משפיע בה הכח ועושה הרושם שתהיה מאמנת בו ואז כלול הנצח בהוד. ולכן נק' חסדי דוד הנאמנים בלשון רבים. וזה היתה הבטחת הנביא אם יטו אזנם לדבר ה' ויתעורר בהם הרצון הנק' מלכות כנ"ל אז יזכו לחזות בנועם ה' לעלות למעלה למעלה והבן:

37. Sefer Devarim.Shoftim.1

    שופטים ושוטרים תתן לך וגו'. הנה הפרשה הזאת נק' תמיד בחודש אלול אשר הוכן העת לכל איש שישוב לבוראו ונסלח לו מחטאתו אשר חטא כל השנה ע"י חרטת והרהורי התשובה ובכי ומספד על עונותיו שעברו ראשו וכל כך צריך להתמרמר עד שיתגלה מצפוני לבו לפני יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם והיא יעיד עליו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' תשובה וכבר כתבנו שזה כוונת נוסח התפלה והחזירנו בתשובה שלימה לפניך לפניך דייקא כנ"ל. לכן הזהירה התורה שופטים ושוטרים. כי הם נק' עיני העדה וכן יש לאדם להעמיד על עצמו שופטים הם העינים שלו לנוכח יביטו על דרכו ולפלס מעגל נתיב. וכן האזנים ונקבי החוטם והפה כי ז' חללי דגולגלתא הם נק' שערים לנפש כנודע. וזה בכל שעריך. ולשפוט א"ע על כל מעלליו. ואמר הכתוב לא תטה משפט דהיינו שלא לעות הדין ולאמור על מעשה רשע כי הוא עושה צדק מפני כי התשובה והמשפט שעושה למטה הם הכנה למעלה למעלה להוציא המשפט לאורה בראש השנה כאשר יבואו בני האלהים להתיצב על ה' וז"ש ושפטו את העם משפט צדק וכן צדק צדק תרדוף היינו ע"י צדק דלתתא תרדוף צדק דלעילא ויצא לצדק דיננו ואמר הכתוב ולא תקח שחד דהיינו שדרך היצה"ר לפתות בני אדם ולהפילם ברשת החטא ועון ואח"כ הוא מתנחם ועושה מצוה או לומד תורה ואומר בלבו שנתכפר לו העבירה עד שימלאנו לבו לשוב לעשות הרע ולכן הזהירה התורה מדרך הזה כי הוא כעין שוחד המעור עיני חכמים כי לא כן הדבר שכר מצוה לחוד ועונש העבירה לחוד ואין העבירה מתכפרת רק עם התשובה האמיתי' אשר על ידה לא ישוב עוד לכסלה: והנה יש עוד מכשול על הדרך הגם שאדם מתחרט כראוי ומתחיל לשוב לה' והוא מתפלל איזה תפלה כראוי או שלומד קצת תורה ועושה מצוה לשמה. בפתע פתאום היצה"ר בוער בו כתנור בגסות רוח ובא לידי גאות חלילה ומחמת זה מתקלקל כל דרך טוב ואמרו חז"ל כל המתגאה כאלו עובד ע"ז וכן הזהירה התורה כאן לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה' אלהיך ולא תקים לך מצבה. לך דייקא דהיינו אתה בעצמך ובמחשבתך של גאות נדמית כאשרה וכמצבה אשר שנא ה' אלהיך. והנה דרך העבודה הנכונה להסתכל תמיד על גדלות הבורא ב"ה אשר ברא השמים ושמי השמים וכל צבאם ומכולם עיקר רצונו בעבודת האדם השפל אחרי אשר יטהר ויזבח את יצרו הרע ויעסוק בתורה ובעבודה זו תפלה מעומק הלב וערבה לה' מנחתו. ובכל זאת צריך לזכור שפלותו וחטאתו מימי קדם ולהכנע ולהיו' לו רוח נשבר' וע"פ שני אלה הדרכים תכון העבודה לה'. אמנם מי שמתפלל ועובד לה' רק במחשבת גדלות הבורא ואינו מקטין א"ע אשר עי"כ הוא מתגאה ברוחו לאמר ב"ה אני מתפלל ועוסק בתורה ובמצות. או להיפך מי שמסתכל על עצמו שהוא אין ואפס רק שהוא בבחי' מרה שחורה שמתמרמר כל כך עד שלא יאמין שהקב"ה ישמע לתפלתו וא"כ למה יתפלל בחנם. הנה תועבת ה' גם שניהם. ועל זה איתא בסוף ס' תיקוני זוהר הק' רמז מאמר חז"ל סומא באחת מעיניו פטור מן הראיי' כי האדם צריך לפקוח עינים א' להסתכל על גבהות הבורא ב"ה ורצונו בעבוד' שוכני בתי חומר. והשני לזכו' קטנות עצמו עד אשר יעמוד בחיל ורעדה ולקיים לפניו נעבוד ביראה ופחד. וזה שהזהירה התורה לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום. כי שור לשון הבטה שמורה על הסתכלות על גבהות הבורא ית'. ושה מורה על קטנות האדם שצריך להיות מוכנע ושפל כמו השה. ואם הוא בבחי' אחת לבדו אז נק' אשר יהי' בו מום כל דבר רע כנ"ל. רק יהיו יחדיו תמים על ראשו. והגם שיודע האדם את ערכו הנמוכה אל יחדל מלעמוד לפני ה' ולעשות רצונו. כמ"ש הכתוב כי תצא למלחמה על אויביך. הוא היצה"ר שאינו מרחם על הבריות והוא האויב האמיתי וראית סוס ורכב הוא דכר ונוק' שבקליפה שנתגברו ע"י מעשיך עכ"ז לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך כי ימינו פשוטה לקבל שבים ועוזר דלים וכמאמר הכתוב שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה אל תיראו וגו' ופיר"שי אפי' אין בכם זכות רק שאתם אומרים שמע ישראל אתם נצולים וכן יהי' בלב אדם לומר לעצמו כל זמן שנשמת ישראל בקרבי מובטח אני שיקבל תשובתי והגם שעשיתי הרע בעיני ה' עד מאוד חסדו ואמתו אל יעזבוני. ואח"כ מרמז הכ' דרך התשובה כאשר הבע"ת חושב את דרכיו ואשר פגם. וז"ש כי ימצא בך איש אשר יעשה את הרע בעיני ה' אלהיך לעבור בריתו. כי עיקר התיקון מה שפגם באות ברית קודש. הן ברית הלשון מה שפגם בלשונו לדבר דברים בטלים ולה"ר וליצנות ודומיהם. והאר"י ז"ל כתב כי טומאת דברים בטלים הם כדמות נשמה אל גוף הקליפה הנעשה מקרי לבטלה ובפרט מה שפגם בברית המעור הן בשוגג הן במזיד רח"ל. והחטא הזה הוא אבי אבות הטומאה וכל הנטמא בו כאלו עובד כומ"ז כמ"ש בזוה"ק שהמהרהר ביום יבא לידי טומאה בלילה ע"י התלבשות הקליפה בציור אשר הצטייר במחשבתו וא"כ כל הבא אליה נדמה כאלו משתחוה לכומ"ז וז"ש וילך פי' שסר מאחרי ה' ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם וגו'. והתיקון על זה והוצאת את האיש ההוא וסקלתו באבנים דהיינו שצריך להרוג הקליפות באבנים הם אותיות הוידוי והבכי והצעקה כמ"ש אבן מקיר תזעק דהיינו מקירות לנו תזעק אל ה' ושב ורפא לו:

38. Sefer Devarim.Ki Teitzei.1

    כי תצא למלחמה על אויביך. הוא הרמז שאמרנו כי עיקר המלחמה נאמר על ר"ה דהוא יומא דדינא וצריך להעריך קרב ומלחמה עם היצ"הר ומארי דדינין: ועיקר המלחמה הוא ע"י התשובה שהאדם משים על לבו לשוב לה' או מיראתו או מאהבתו. ויש לך אדם שהוא שב מגודל הרחמנות והגעגועים המגיעים לו על נשמתו שבקרבו כי היא חלק אלוה ממעל והיתה למעלה חצובה תחת כס"הכ ושעשועי' יום יום וירד' אל עומק הבור הזה לגוף וחומר לעשו' נח"ר ליוצרה כאשר יזכך החומר ויסכים לרצון הנשמה לעשות רצון קונם וחפץ צורם. ועתה ח"ו כאשר הרע האדם על פני האדמה וילך בשרירות לבו אוי וי אשר הרים יד נגד הנשמה הקדושה והכניעה תחת ממשלת החומר המוסרח ונתעב ונאלח על כן מהראוי עכ"פ עודנו האדם חי בכחו ישים אל לבו לשוב להטיב אחריתו וזה הדרך רמזה לנו התורה בכתוב וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה. ופירש"י מדכתיב אשת בסמוך היינו אשת של איש. פי' איש זה הקב"ה. והנשמה נקראת מטרוניתא והיא יפ"ת מקדושתה והיא בשביה. וחשקת בה דהיינו שיכמרו רחמיך עלי' אז ולקחתה לך לאשה שאפשר ע"י תשובה מעומקא דלבא לשוב לקחתה לאשה. אמנם עפ"י התנאים. וגלחה את ראשה. דהיינו ראשית התשובה לעשות לעצמו סייגים לפרוש ממותרות כ"א תאות הגוף ינהיג על צד ההכרח. והמותרות מכונים בשם שערות שצריך לגלחן מאחר שאינן מן הצורך. ועשתה את צפרניה. דהיינו לנוול א"ע ולבזות א"ע מעשיו הרעים. ובכתה אביה ואת אמה ירח ימים. דהיינו כל חודש אלול צריך לבכו' על עונותיו אשר על ידם נפרד מאביו זה הקב"ה ואמו היא כנ"י ואח"כ תבא אלי' וגו' כי אחר התמרמרו' והבכי והפרישות יודע לך מעלת הנשמה. אמנם מדרך העולם לשוב בתשובה עד אחר יו"הכ שהוא יום הדין הגדול אבל אחרי כן בעו"הר כל האדם שב לדרכו הרעה כבראשונה לכן הזהיר הכתוב והי' אם לא חפצת בה. פי' אם תוסף עוד לחטוא ח"ו. ושלחתה לנפשה. אז הנשמה תפרד ממך ולא תבא אליך עוד תחת אשר עניתה. רק יראה האדם כל אשר יקבל עליו לשמור ולעשות יהיה לו חק ברית עולם לעשות רצון השי"ת אמן:

39. Sefer Devarim.Ki Teitzei.2

    שלח תשלח את האם. איתא במד' רבנן אמרו אם אתה מקיים מצות שלוח הקן אתה זוכה לשלח עבד עברי שנאמר תשלחנו חפשי מעמך. וצריך הבנה השכר הזה מה טיבו. ונראה שנרמז בכאן רמז גדול כי סוד שילוח הקן כבר נרמז בו סודות גדולות ונוראות כנראה בזו"הק ובתיקונים. אמנם אפס קצהו מאחת מהנה נבאר. כי הנהגה הראויה והישרה לבני ישראל הוא שיעבדו את ה' בתורה ובמצות וסור מכל רע והיו קדושים למען יעלו ריח ניחוח בעבודתם ותערב לה' כקרבן וכעולה ויתעורר למעלה הרצון ונדבה להשפיע אליהם כל טוב בדין ומשפט מדה במדה כי כשעושים רצונו של מקום נק' בנים למקום ומדרך האב להשפיע לבנו כל טובה ואין מקטרג ומונע ההשפעה כי מי יפעור פיו לדבר שלא כדין ולהסית לאב שלא ישפיע לבנו יחידו אמנם אם ח"ו אין ישראל עושים רצונו של מקום מתעורר למעלה מונעים ההשפעות בלשון מדברת גדולות שטנה וקטרוג. וידוע כי גדולים רחמי הש"י על בניו עמו ישראל וחופף עליהם ומלמד זכות עליהם ומתגלה מדת הרחמנות הנק' בשם אם. למשל כשהבן אינו הולך בדרך הישר ואביו רוצה להלקותו מדרך העולם אמו תנחמנו ותאמר לבעלה הניחה לו כי מה נעשה לבננו אשר יצא ממעינו והוא עצמינו ובשרינו והגם שאיננו כראוי עכ"ז נרחם עליו. וכן למעלה מתעוררת מדת הרחמנות משכינת עוזנו להתפלל עבורינו ולבקש רחמים וזה נק' בזוה"ק אמא רביעא על בנין דהיינו שהיא רביעא ומסוככת עליהם למען לא ישלוט עליהם זר וסט"א. והנה זה נרמז במצות שלוח הקן. דהיינו על כ"א מישראל שיעבוד בוראו ית' כראוי. ואז יקח חלק ונחלה ההשפעה בדין ומשפט ולא יצטרך למתנת חנם מדת הרחמנות הנק' בשם אם. וזה שכתוב שלח תשלח את האם דהיינו שתשלח את המדרגה הזאת ולא תצטרך לה רק ואת הבנים תקח לך שתהיה במדרגת בנים למקום: והנה ידוע כי מדרגת הרחמנות ולימוד זכות על ישראל נק' בשם מט"ט הכותב זכיותיהן של ישראל והוא הנק' בחי' עבד כי כשאין עושים רצונו כראוי חלילה אז זיווגא ע"י מט"ט כנודע וישראל נקראים עבדים. אבל כשעושים רצונו נק' בנים וזיווגא ע"י צדיק חי עלמין כנודע מס' תיקוני זוה"ק וס"ק. וזה שאמר המדרש אם אתה מקיים מצות שילוח הקן אתה זוכה לשלח עבד עברי בחי' מט"ט הנ"ל כי לא תצטרך לזה רק תקבל ההשפעות בדין ומשפט כנתינת האב אל בנו כנ"ל:

40. Sefer Devarim.Ki Tavo.1

    והיה אם שמע תשמעו. במדרש אמר רבי יודן כל מי ששומע בקול של תורה בעולם הזה זוכה לשמוע באותו קול שכתוב בו קול ששון קול שמחה קול חתן קול כלה וגו'. א"ל משה לישראל הואיל וכל מי ששומע לד"ת הוא מתרומם בשתי עולמות. הוו זהירים לשמוע דברי תורה מנין ממה שכתוב בענין והיה אם שמע תשמעו בקול ה' אלהיך זש"ה אשרי אדם שומע לי וגו' אמר הקב"ה אשריו לאד' בשע' ששמועותיו לי. מה לשקוד על דלתותי. אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל בתוך ב"הכנ אל תעמוד בפתח החיצון אלא הוה מתכוין לכנוס דלת לפנים מן הדלת. על דלתי אין כתיב כאן אלא על דלתותי ב' דלתות עכ"ל. הנה ר' יודן רמז לנו על כל מי ששומע בקול תורה בעוה"ז. כי יש צדיקים בעולם לומדים תורה ויודעים סודותיה ורמזיה אשר כל ענין וענין מרמז על איזה יחוד גדול וקדוש. ולזה לאו כל אדם זוכה ואפ"ה צריך לעסוק בתורה כפשוטו. ומי שלבו נוקפו. כלומר איך יעשה היחוד על ידי שאני עוסק בפשטי התורה הנהוגין לעו"הז כגון ראובן חייב לשמעון. לכן אמר ר' יודן הנ"ל אל יפול לבך כי גם כל ששומע תורה בעוה"ז דהיינו כפשוטו הנהוג בעוה"ז זוכ' אח"כ לשמוע באותו קול קול חתן קול כלה כי סופו לשמוע באחרית הימים איך שנעשה יחוד חתן וכלה דלעילא ע"י עסקו בפשטי התורה וזה שכתב המד' שהוא מתרומם בשני עולמות סוד ו"ה המתייחדים ע"י עסק התורה ומתרומם גבוה מעל גבוה ורמז אח"כ במד' בלשון אשרי לאדם ששמועותיו לי דהנה בכל ענין ותנועה צ"ל האדם מרכבה לקדושה למשל כשמסתכל לשם מצוה יתכוין שיפקחו עיני דמלכא וכשפותח פיו בד"ת גורם לעילא להתיר פה בגזירות טובות. וכשנוטה אוזן לשמוע תורה גורם שיפתחו אודנין דמלכא לקבל צלותא דישראל וז"ש אשריו לאדם ששמועותיו לי. דהיינו שכוונתו בקדושתו חוש השמיעה להתעורר למעלה שמיעת האוזן אודנין דמלכא להקשיב תפלתך. ואמר שם אם הלכת להתפלל וכו' הוה מתכוון לכנוס דלת לפנים מן הדלת רומז ענין גדול וז"ש הראב"ד בפי' ספר יצירה כי המל' אדנ"י ומדת התדבקות נקרא אל שד"י ובשני שמות אלו יש אותיות ד ד וצריך ליחד ולדבק אותם והנשאר מאותיות שמות אדנ"י שד"י הם אותיות י"ש אנ"י שעי"ז מנושא המל' ע"ש. ולזה כוון שתכנוס דלת לפנים מן הדלת ליחדם והבן:

41. Sefer Devarim.Ki Tavo.2

    ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. בילקוט חד אמר שתהא נכסייך סמוך לעיר. וח"א שתהא בה"כס סמוך לשלחנך. י"ל ע"פ הרמז ששניהם לדבר אחד נתכוונו. דהנה האדם שרוצה לעבוד ה' צריך שיהיו כל עשיותיו לש"ש אפי' אכילה ושתיה. וזהו שתהא נכסייך סמוך לעיר אפי' אכילה ושתיה שלך. סמוך לעי"ר פי' להתעורר' להקב"ה שתתעורר הכל להקב"ה ויהיו כל מעשיך לש"ש וזהו ג"כ שיה' בה"כס סמוך לשלחנך. ר"ל הכסא המלוכה שאפי' באכילה ושתיה שלך תעשה הכל שיהא כסא מלוכה להקב"ה שתמליך להקב"ה בכל מעשיך:

42. Sefer Devarim.Ki Tavo.3

    בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך ובתוכחה נאמר להיפך. ועיין מ"ש ברמב"ן על סך שבעה דרכים. ונראה לומר דהכתוב מרמז לנו דבר גדול לפי מה שהקדמנו לעיל שיש שביל השופע במתנת חנם וחסד אשר הבורא ב"ה יסד בה את עולמו לצורך העולם אפילו ח"ו אין אדם שיעבדהו אשר בזה השביל מתפרנסים העכומ"ז העוזבים אותו ואת עבודתו וגם נברא שביל העבודה והנהגת מדה במדה אשר בה יקרא אלהי ישראל לשלם לאיש כמעשהו ותמיד בר"ה עיקר המשפט שהמקטרגים והשרים רוצים השפע התמידית ומתנת חנם וחסד ולא שתהי' נובעת עפ"י צינור עבודת עושי רצונו כדי שיהיו כולם מקבלים ההשפעה בשוה אבל אנחנו עמו עושים רצונו ותוקעים בשופר ומקבלים מלכותו ועבודתו כדי שע"י התעוררת התחתון יתעורר למעלה שיקרא שמו אלהי ישראל ותהיה שפע הברכה נוזלת עפ"י עבודתינו מדה במדה לשלם שכר לעושי מצוה לאוהביו וליראיו ולעובדיו בשבע מדות הקדושים ולהעניש לעוברי עבירה. וז"פ בדרך אחד יצאו אליך דהיינו שירצו בזה שיהיה דרך אחד בשוה אבל עפ"י שבעה דרכים ינוסו לפניך דהיינו ההנהגה הנק' שבעה ע"ש שבע' ספירות וראו כל עמי הארץ ויראו ממך וזה הענין ניח' כשישראל עושי' רצונו אז טוב להם הנהג' שבעה הנ"ל ורע לשונאי ה' אבל נהפוך הוא כשח"ו אינם עושים רצונו אין בהם כח לעמו' ולינק ההשפע' אם לא מדרך אחד שהוא מתנת חנם אבל בשבעה דרכים תנוס כיון שאתה כמוהו אינך עושה רצונו של מקום וזה כללת התוכחה עד שישובו ישראל לעשות רצון קונ' ויגבירו כח לרשת ההשפעה הקדושה על פי הנהגת מדה במדה הנק' שבעה ואז לא יתערב זר בשמחתנו כמ"ש למעלה ע"ש והבן:

43. Sefer Devarim.Ki Tavo.4

    ושמרתם את כל דברי הברית הזאת וגו'. ושמרתם הוא מלשון ואביו שמר את הדבר שתהיו מצפים וממתינים כל דברי הברי' לאמר מתי אזכה להתיחד ולכרות ברית עם יוצרי והיחוד נק' את כל דברי הברית הזאת אכן יש כמה אנשים שנכספים בלבם להיות יראים ושלמים מבלי לעשות שום פעולה לזאת אבל הם רודפי רוח לא ישיגו מאומה לכן אמר הכתוב ועשיתם אותם דהיינו אע"פ שתהי' שומר ומצפה תהיה גם כן עושה ועוסק בתורה ובמצות. למען תשכילו את כל אשר תעשון: תשכילו היינו שתזכו להמשיך מוח חכמה לצורך היחוד והטפה הנוזלת ממוחין כנודע לי"ח:

44. Sefer Devarim.Nitzavim.1

    אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם. הענין הוא כי איש הישראלי העובד את ה' באמת אזי הוא הולך ממדרגה למדרגה כמש"ה ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה עד שבא למדרגה גבוה. ושם לו מעמד ומצב מאין להלוך עוד כי הוא לפני ה' ממש. משל למלך בשר ודם. אשר כל איש הרוצה לבוא לחצר בית המלך הפנימה צריך לילך מחדר לחצר ומחצר לפלטי' עד שבא לפני המלך ושם הוא בחי' עומד כי תחלת ההליכה היה ג"כ לעמוד בחצר המלך וזה היא תפלת העמידה. ויתבאר היטב ע"פ המדרש שדרש על פסוק זה אתם נצבים הה"ד איומה כנדגלות דימה הקב"ה את ישראל כמלאכים. במלאכי' כתיב שרפים עומדים. בישראל כתיב אתם נצבים. המלאכים אומרים קדוש קדוש קדוש: וישראל אומרי' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. והענין הוא כשאנו אומרים קרבנות אז אנו מעלין כל חלקי עולם העשי' ומיחדים אותם ומתחילין לילך ליצירה ואז אנו מתחברים עם עשרה כתות המלאכים הקדושים ומתחילין לזמר בשירות ותשבחות ונקראים פסוקי דזמרה והולכי' ממדריגה למדריגה עד שאנו נכנסים בהיכלות הבריא' ושם אנו הולכין מהיכל להיכל ומיחדין היכלין בהיכלין נפשין בנפשין רוחין ברוחין נשמתין בנשמתין עד שאנו באים להיכל קדשי הקדשים. ומשם אנו באים למלכות דאצילותא קדישא. ומשם אין לנו להלוך עוד. כי שם אנו נקראים עומדים וזה נקרא תפלת עמידה כמ"שה ויעמד פנחס ויפלל ודרשינן בגמ' אין עמידה אלא תפלה. ואף החכמה עליונה מתפשטת בכל עשר ספירן דאצילותא קדיש' ומשוטט' בכל דרגין מדרג' לדרגה להשפיע להם אעפ"כ אנו נקראים שם בבחי' עמידה מחמת שכל הדרגין וכל המדות הם דבוקים שם בעצמותו ית"ש ומתיחדים שם ביחוד נפלא ונקראים בחי' אחד וכשאנו באים לבחי' זו אז אנו מתחילין לומר ברוך אתה ה'. ברוך הוא מקור והוא החכמה עליונה. אלהי אברהם כי אאע"ה היה הולך בכל העולמו' ונבחר לו להיות מרכבה לחכמה עליונה ע"י גמילות חסדים ונעשה מרכבה להתפשט בעולם ונקרא אלהי אברהם קו ימין. ויצחק ג"כ הסתכל בכל העולמות ונבחר לו להיות מרכבה לעולם הבינה שימשיך ע"י הברכה בכל העולם ע"י שהיה מודיע לכל באי עולם דאית דין ואית דיין וזרק פחד לכל באי עולם לפחוד מה' והוא קו השמאל וזו שאומרים אלהי יצחק. ועל יעקב נאמר [*צ"ל ואלהי יעקב.] אלהי יעקב להורות שאות ו מתיחסת אל יעקב יען אשר כל דרכיו היו באמת כמו שמעיד עליו הכתוב תתן אמת ליעקב. וגם רז"ל העידו עליו במה שדרשו על פסוק אנכי עשו בכורך ונעשה מרכבה לאמת העליון קו האמצעי. וגם שלש ברכות הראשונו' הם ג"כ כנגד אברה' יצחק ויעקב. ברכה אחד כנגד אברהם כמאמר חז"ל אל תקרי בהבראם אלא באברהם בו נברא העולם והכל היה כלילין בו והבן. ואח"כ אנו אומרים אתה גבור כנגד יצחק. אתה קדוש ברכה שלישית כנגד יעקב. וזה פי' דברי המדרש מה המלאכים נקראים עומדים אף ישראל נקראים נצבים בתפלת העמידה ומה המלאכים וכו'. כי ידוע שהמלאכים אומרים קדוש קדוש קדוש כנגד חב"ד אף ישראל אומרי' שלש ברכות שהם כנגד שלש אבות שהם ג"כ מרכבה לחב"ד כו'. וזה פי' אתם נצבים היום שאתם במדרגות נצבים ולכך אתם כולכם לפני ה' כי מי שהוא במדרגת נצב הוא לפני ה' ממש כו' וזה פי' הפסוק בימים ההם אין מלך באדום נצב מלך כי הצדיק אשר בא במדרגת נצב הוא המל' באדום כי לא לאדום מתחדשת המלוכה והבן. וזה ג"כ פירוש מה שאמר יתרו למשה וצוך אלהים ויכלת עמוד ופירש"י ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד וקשה מה חידש רש"י בזה. אבל יובן במה שאמרנו כי לבא למדרגת עומד צריך לזה מחשבה טובה ובהירה לבל יטרוד אותו. וזה שאמר יתרו וצוך אלהים היינו שלא יהיה לך כ"כ טרדות. אזי ויכלת עמוד דהיינו לבא לבחי' עמידה כו'. וזה שפירש"י ואם יעכב על ידך שאפילו משה שהי' רבן של כל הנביאים ואם לא הי' הקב"ה מסכים לזה לא הי' במדרגת עמידה והבן מאוד:

45. Sefer Devarim.Nitzavim.2

    אתם נצבים. בילקוט אמר להם משה מבקשים אתם לעמוד בעולם עסקו בתורה מה כתיב למעלה ושמרתם את דברי הברית ואחריו אתם נצבים עכ"ל. דהנה הפרשה הזאת אנו קוראים תמיד לפני ר"ה כי רומזת לכל ישראל. אתם נצבים מזומנים ועומדים לפני ה' אלהיכם למגדול ועד קטן כי צריך להכין א"ע כל אדם מישראל לפני יום הדין הגדול והנורא וכמו שנהגו לעמוד באשמורת לומר סליחות שבוע שלפני ר"ה דהיינו אם חל ר"ה יום ה' די לעמוד ביום א' שלפניו ואם חל ביום ג' אז מקדימין לעמוד ביום א' משבוע העבר והנה המג"א הכריח א"ע למצוא טעם וכתב דצריך להיות ד' ימים לפני ר"ה כדי שיהיו עשרת ימי צום ע"כ. ויש לומר ג"כ טעם כי בכ"ה באלול נברא העולם כי בתשרי נברא אדם הראשון ויצא בדימוס ואמר לו הקב"ה הרי סימן לבניך וכו' כדאיתא במדרשים. והגם שאנו אומרים בר"ה היום הרת עולם וכתב האר"י ז"ל כי הרת הוא מלשון הריון וא"כ אפשר דמשמע כי בריאת עולם היתה במחשבה נעלמת כמו העיבור בהריון אמו מ"מ האמת כפשוטו כי בתשרי נברא העולם וכדברי המדרשים הנ"ל רק שבחי' המלכות היתה בבחי' הריון ומחשבה נעלמת ולא היתה ניכרת אדנותו ומלכותו עד שיצאו ישראל ממצרים בניסן והוא ר"ה למלכים דהיינו רגל שבו ע"י נתגלה כי ה' לבדו מלך על כל הארץ אבל הענין האמת כי העולם נברא בתשרי והתחלתו בכ"ה באלול ולכן תקנו חז"ל לעמוד באשמורת לומר סליחות כדי לקדש ימי הבריאה עד יום הששי שהוא יום המקודש בריאת אדם ר"ה כי כל דבר מתעורר בזמנו. וכבר הקדמנו לעיל כי המלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו הן המה מלאכי הקטרוג שמתעוררים בנל שנה בר"ה מאחר שישראל לא הטיבו דרכיה' ומעלליהם אל ה' א"כ לא תתנהג מדה במדה וח"ו לא תקרא אלהי ישראל. והנה בני ישראל למטה מתענין ומתריעין למטה בקול שופר ומקבלים עליהם עול מלכות שמים בתשובה ובמע"ט עד אשר מתעוררים חסדי הש"י להוציא כאור צדקם ומראה זכותם לפני מלאכי מרום ומצדיקם במשפט דהיינו עד שכולם מודי' כי הוא אלהינו ואנחנו ישראל עמו וכן נכון להיות לעולם ומסכימים על כל הטובות גאולות וישועות והכל בא לנו מחמת אמונתינו כי על רחמיו המרובי' אנו בטוחים ובחסדו הגדול ומתכבסים ומסתפרים לכבוד יום הדין וגילו ברעדה ובהתעוררת תשובה בשמחה וכבר ידוע דברי אדונינו מו"ר הגאון מהד"ב זצ"ל כי הכתיבה לחיים בספר פירושו החקוק' במחשבתו של אדם כי הרשע בזוכרו את עונותיו ונפחד ונרעד ואין לבו ברשותו לשוב אל ה' הרי זה נכתב לאלתר למיתה סי' לדבר המחשבות המבלבלות אותו ומפיגין את לבו באימת מות משא"כ הצדיקים הגם שהם זוחלים ורועדים מאימת השי"ת הם בוטחים בישועתו וחסדו ומתחזקים לשוב אל ה' והם נכתבים לאלתר לחיים וחקוק במחשבתם הכתיבה לטובה והגם שבאי' לו איזה הרהורים המזכירים לו עונותיו אשר הם רומזים אל הקטרוג למעלה מ"מ הם מסיחים דעת' אל גודל התשובה ועזיבת החטא מהיום והלאה ובקבלת עול מלכות שמים ולבטוח בחסדו הגדול ומכוונים שם ע"ב המורה על חסד הבורא ית"ש עכ"ל והנה אנחנו ממשיכין החסד הגדול שנקרא אריך אל בחי' אלהי ישראל המתנהג עמנו מדה במדה לכן היו במקדש החצוצרות מקצרות והשופר מאריך כי החצוצרות רומזים לשון חצי צורות כמ"ש במ"א דהיינו או לובן או אודם כי הצורה השלימה נק' הכלול מלובן ואודם כמ"ש דודי צח ואדום ואין רצונינו בר"ה בחצי צורות כמ"ש לעיל רק במראה אדם הכולל הכל ובחי' אלהי ישראל ולהמשיך בקרבו בחי' אריך ע"י השופר וזה ושופר מאריך וגם זה רומז הילקוט אמר משה מבקשים אתם לעמוד כו' עסקו בתורה כי התורה שרשה כ"ב אותיות הרומז למספר שם ט"ד ה"ד כי ט"ד רומז על י"ג מכילין דרחמי כי ט"ד בגימ' יג' וגם ט"ד פירושו לשון הצנע כמ"ש התוי"ט במס' מדות פ"א משנה ג' ע"ש וה"ד מספרו ט' הרומז אל ז"א ט' מדות וה"ד הוא לשון גילוי ורוממת מלשון הידד וצריך לחברם ע"י עסק התור' כ"ב אותיות ובחיבורם נעשה שם טד ה"ד הנ"ל שהוא השם שלפני השם הוי"ה באותיות א"ב ולכן סמך הילקוט המאמר הזה לפסוק אתם נצבים לפני ה' כלומר כשתרצו להיות נצבים לפני ה' דהיינו לפני שם הוי"ה והוא שם טדה"ד עסקו בתור' המיוסדת ע"פ כ"ב אותיות ולכן אנו אומרי' בסליחו' י"ג מדות להמשיך י"ג מכילין דרחמי ויכון בחסד כסאו וישב עליו באמ"ת רומז דיוקן אד"ם כי הוא המעשר ממנו כמ"ש בתיקונים וגם כי אמ"ת כולל כ"ב אותיות א' בראש ות' היא סוף אותיות ומ' הוא הממוצע. ועיקר הענין לשוב בתשובה ולהמשיך בקרבו י"ג מכילין דרחמי כמ"ש חז"ל והלכ' בדרכיו מה הוא רחום אף אתה רחי' וכו' ונרמז במ"ש המג"א בשם הלבוש צריך להתעטף בשעה שאומרי' י"ג מדות וכו' דהיינו שצריך להתעטף בהם ממש ולהדמות א"ע להשי"ת להיות רחום וחנון וכיוצא בהם ולחלק צדקה לעניים שיתעורר צדקה וחסד למעלה על כל ישראל והתשובה צריך להיות בשמחה ובבטחון על חסד הבוב"ה כי לא יטוש ה' את עמו ולכן אפשר לומר הטעם לזה שאין נופלין ע"פ בער"ה להראות שאין צריך ליפול על פניו רק לעמוד באהבה ובשמחה לפני המקום והנה מ"ש בש"ע להתפלל בימים הנוראים בקול רם אין כוונתם ח"ו כמו שנוהגין העולם לצעוק בתפלה שמ"ע ולהרים קולם אשר על זה אמר נתנה עלי בקולה רק העיקר שיהי' צעק לבם אל ה' בקול רם ולהגביה לבו אל ה'. ואמרו ולהטעות לא חיישינן כלו' שבוודאי לא יטעה א"ע בדבר כיון שמצוים בידם מחזורים. כלומר שמחזירים הכל אל ה' ומתפללים העיקר שישוב להיות מלך על כל הארץ ויופיע רחמיו בעולם כדי שיוודע שמו בקרב הארץ ועי"ז ישפיע שפע קודש בני חיי ומזוני וכל טוב לנו ולכל החוסים בו אמן:

46. Sefer Devarim.Nitzavim.3

    לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו' דהנה כל אדם מעושי רצונו הוא מרכבה לשכינת עוזו ית' ואם האדם ח"ו פוגם באיזה אבר למטה גורם קלקול והשחתה למעלה כעין זה. למשל חותם ברית קודש אשר שם בבשרנו. מי שאינו נזהר לשמרו כראוי ומקלקל ומשחית זרעו לבטלה או בעריות ח"ו גורם בעוה"ר למעלה על השפעה הקדושה הנוזלת מלמעלה לעושי רצונו שתרד לחיצונים ח"ו. והוא כעין לבטלה כמעשהו. אבל מי ששומר הברית בקדושה שלא להשפיע רק לצורך הזיווג לשם ה' להוליד בנים לעבודתו ית' גורם ג"כ למעלה שהצדיק יסוד עולם לא ישפיע רק לכנ"י. וז"ש לעברך בברית הי' אלהיך ובאלתו כי ע"י שמירתך המצות והחוקים והמשפטים אתה גורם שההשפעה המכונ' בשם ברית מתיחד לבדו באלתו הוא המל' כנ"י שהוא כלולה משבעה דרגין ולכן נק' אלה לשון שבועה על שם שבעה וזה שסיים אשר אנכי כורת עמך היום. עמך דייקא כי ע"י שמירת התור' גורם כריתת ברית שיהיה ה' אלהיך וישפיע שפע הקדושה אמן:

47. Sefer Devarim.Nitzavim.4

    והשבות אל לבבך וגו'. עד ומשם יקחך. הענין הוא כמו שיש שבע היכלות דקדושה כמו כן ז' היכלות דטומאה וכולהם ז' מדורין בגיהנם והנה האדם המשקיע א"ע בקליפה ח"ו הוא ממש בגיהנם והרוצה לשוב אל ה' מחשבתו הראשונה שיפול בלבו לשוב מחמת שהבורא ב"ה מרוב אהבתו לישראל כביכול יורד אליו לתוך ז' היכלות דטומאה להחזירו בתשובה וזה שאמר דוד המע"ה והצלת נפשי משאול היינו שאתה הצלת נפשי מיד שאול וז"ש הכתוב והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך היינו מה שאתה רוצה לשוב אל ה' בכל הגוים היינו הקליפ' כי זה וזה חד הוא מחמת ה' אלהיך שמה כביכול שיורד להציל אותך שמה היינו מן שאול ואבדון. ולכשתעשה תשובה באמת כמו שמפרש במקרא אז אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך היינו הניצוצות שהורדת אתה בקליפה. ומשם יקחך היינו הניצוצות שנפלו בתחילת הבריאה כדי שיהיה בחירה ורצון ועי"ז יהיה שכר ועונש והבן:

48. Sefer Devarim.Vayeilech.1

    בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא ופירש"י לצאת ולבא בדברי תורה שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה והדבר אינו מובן שרבן של כל הנביאים בהגיעו לכלל מאה ועשרים שנה והלולא רבה שיצאה נשמתו בנשיקה התעלה על הדע' כי נגר' ערכו בחכמ' מקודם אדרב' לפי גודל התחזקו' קדושתו תרב חכמתו וגם מלת ולבא מיותר שמכיון שלא יוכל לצאת בודאי שאינו יכול לבוא כי הביאה היא אחרי היציאה ואפשר לומר הענין בהיפך כי לגודל השגתו ביום זה והתדבקותו באלהים חיים לא יכול עוד להפרד ולמסור חכמה ותורה לישראל אשר הם למטה במדריגה ממנו כי כל ימי חייו אשר לא הגדיל ללכת כזה היה יכול להשתלשל ולמסור להם חכמה ותורה אבל לא ביום הזה אשר הגדיל לעשות לדבק באלהים חיים בנשיקה וז"ש רש"י שנסתמו ממנו מסורות דייקא וענין לצאת ולבא הוא כענין שכתוב בזוה"ק זכאה מאן דעייל ונפיק פי' בחקירות אלוהות ומאן דלא ידע בנפשי' דעייל ונפיק טב לי' דלא עייל וכן משרע"ה מכיון שרא' איז' גרעון בעצמו ונסתמו ממנו שבילי המסורות לא עמד על עצמו לכנוס בחקירות הרמות וז"פ לא אוכל עוד לצאת ולבא דוק והבן:

49. Sefer Devarim.Rosh HaShanah.1

    בחדש השביעי באחד לחדש במד' רבה אי' ר"ל בשם רחב"ח אמר משל לבן מלכים כו' כך אמר הקב"ה לישראל בני אם אתם מבקשין לזכו' לפני בדין ביום הזה תזכירו לפני זכות אבות כו' באחד זה אברהם זכרון תרועה זה יצחק מקרא קודש זה יעקב עוד בילקוט ישעי' זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו איני יודע במי כו' כשה"א נגילה ונשמחה בך כו' וכה"א שוש אשיש בה' כו' משל ליתומה כו' אמרה אית לי מאבא ומסבאי כו' בגדי ישע זה יצחק מעיל צדקה זה יעקב כחתן יכהן פאר כו' את מוצא במעמד הר סיני היו ישראל ככלה שמצמצמת אחת ופותחת אחת. ע"כ ע"ש מהידוע שבכל חגים וזמנים נתגלה הוא ית' בבחי' שונות כמ"ש לבושין דאיהו לביש יומא דא לא לביש יומא דא כגון בפסח נתגלו החסדים ובר"ה בחי' גבורות כפי התלבשות וצימצום אור הא"ס ב"ה ית"ש. לז"א אם בו ביום היינו בבחי' הגילוי הארת היום או בו בקוב"ה ר"ל באור פנימיות הא"ס ב"ה ממה שאמר נשמחה בך אנו יודעים שבו בקוב"ה כי עיקר העבודה הוא לעצמות הא"ס ב"ה ממש כאשר בארנו בכ"מ וכה"א שוש אשיש בה' ר"ל שעיקר השמחה לנו במה שמכניסין ומביאין השמחה בה' כביכול ומזה נתעורר ונשפע' השמחה לנפש אדם בעמדו לפניו ובה נדע ששמחנו אותו ית' וזהו תגל נפשי באלהי כי בודאי הוא שמחה גדול' לשפל נברא כמוני לזכות להעלו' ריח ניחוח לפניו ית' להתענג בתענוגות בני אדם כידוע שזה עיקר שעשועו יתברך בראשית חידוש העולם בשביל עושי רצונו בראשי"ת לחושבן זעיר עולה אהב"ה הוא מדת החסד לאברהם ע"י אהבה דוחקת הבשר צימצם ית' אורו הא"ס והוא בחי' יצחק ק"ץ ח"י והתלבש אורו ית' בבחינת לבושים כידוע כדי להנהיג העולם במדת האמת דהיינו להשפיע לעולם כל מיני טובות בבחי' מדה במדה וזהו דברי הילקוט ולזה כשמגיע ר"ה נתגלה ית' בבחי' הדין לשפוט העולם אם מוכשרין להשפיע להם רב חסדו ולחדש העולם בכל מיני טובות ע"פ שכר פעולתם וקטגוריא אשתכח לומר שאין העולם כדאי לפי כשרון מעשיהם. בכדי שיוצרך העולם בהכרח להתנהג במדת החסד בי"ג מכילין דרחמי ואם היות כן יגיע השפע לכל ברואי עולם בשוה אם טוב ואם רע מבלי הכשרת מעשים ועבודת השם להכנס השפע ולזה אמרו בזוה"ק שעיקר המשפט בר"ה להתיצב על ה' כנודע בכ"מ ובחי' זו נקרא לפקוד על צבא מרום (כידוע שמדת ת"ת ומל' נק' כן)לזה עיקר המשפט רמזו בזוה"ק למאן דלא נטיל מיכלא דאסוותא ר"ל כי מי שאכל המצה בפסח כראוי ומנה אח"כ שבע שבתות תמימות שבאלו השבתו' נתקנו המדות בפרטן אין עליו שום משפט ולזה ביום חמשים לעומר נתגלה יתב' לעמו ישראל במעמד הנבחר וחזר על כל אומה ולשון ולא רצו לקבל התורה כ"א עם קרובו ישראל הקדימו נעשה לנשמע וקבלו עול מלכותו ית' באהבה ויראה וזהו דברי הילקוט כחתן יכהן פאר כו' שמזכירין לפניו ית' התפארותו בעת חתונתו בעם קרובו וסגולתו וקישוטו לפניו באהבה ויראה וזהו פותחת אחת התפשטות האהבה ומצמצמת אחת היא היראה. וכשמקשטין עצמן בגוונין שפירין בתלת גוונין דקשת אזי עולה זכרונם כביכול במחשבתו ומתפאר בהם ומשפיע להם כל מיני טובות והצלחות ובשופר בתש"ת מתעוררות מקורות הקולות הרשימו מאבהן קדישין והוא בעצמו דברי המדרש תהיו מזכירין זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין באח"ד זה אברהם הם י"ג מכילין דרחמי כמש"ל כי תיכף בעת כניסת [היום] מתגלים הי"ג מדות כמש"ל שזה הוא תחלת המשפט וכשישראל מעוררים בתפלות ותיקונים ושופר שהוא ג"כ נקרא מדת ת"ת כמ"ש בזוה"ק יתרו וזהו כי הבן נקרא בבחי' האב כמ"ש הבן מתייחד עם אמו ומקשטין א"ע כמש"ל אזי נמשכין הי"ג מכילין בז"א וזהו שאמרם בקב"ה כמ"ש נגילה ונשמחה ב"ך וזהו מקרא קודש זה יעקב הוא בחי' ז"א כי בבחי' אהבה ויראה יש לפעמים איזה אחיזה חלילה כידוע משא"כ בקו האמצעי נקרא כולו קודש (וסוד זה רמז בעל שערי אורה בפירושו על ההגדה ממזרח שמש עד מבואו ואמר שם וזהו סוד גדול) וזהו עיקר השמחה באמת אשר בשכר פעולתם הם זוכים לכל טוב ורמזו עוד דבר זה במדרש פ' אמור אורח חיים למעלה למשכיל כו' אומות העולם שהן מכלין שדותיה' כו' אבל ישראל שאין מכלין כד"א לא תכלה פאת שדך כי כפי שכתבנו למעלה כשמקשטין המלוכה לפניו יתב' ונבנית במלכות זכרונות ושופרות בלמ"ד פסוקים זהו אורח חיים למעלה הוא בחי' ל' מגדל הפורח באויר וכשנתגדלת המלכות ומעלת ריח ניחוח לפניו יתב' אזי נתגלה המשכיל בחי' צדיק י"ע להשפיע לכנ"י כל מיני טובות לז"א עכומ"ז אין מניחין פאה היינו שרצונם שישפיע ית' בלי כלים ושערות לפי עבודת האדם כו' משא"כ ישראל אין מכלין הפאה היינו שעושים כלים להשפעתו הוא משפיע להם כל הטובות ושמחות וזהו פי' נגילה ונשמחה בך כמבואר בכתבים שהמלכו' בעת הדורמיטא מאירה מהאורות עליונים וכשישראל עושים תקונים כמש"ל אז היא עיקר שמחתה בדודה כמ"ש בזו"ח שיה"ש ומשפיע להם כל מיני טובות וברכות אכי"ר:

50. Sefer Devarim.Rosh HaShanah.2

    שופטים ושוטרים במד' רבה אמר הקב"ה לישראל בני חייכם בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה מנין שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט וע"י שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם שנא' והאל הקדוש נקדש בצדקה וכו' ע"ש מלמדנו הדרך לר"ה יום הדין הגדול והנורא אשר יבואו בני האלהי' להתיצב על ה' ומעלים הקטרוג ח"ו על אומה הישראלית על השנה שעברה שעשו כך וכך ובודאי ישראל קדושים הם ויש בהם צדיקים גדולים כל ימות השנה ועכ"פ כולם בכללות מתנחמים ושבים בחדש אלול ובראש השנה ומרבים תורה ומעש"ט ועי"כ יעמוד מליץ טוב לצדקנו ואנן נצחין דינא ולזה אנו נוטלין הלולב ואתרוג בחג הסוכות להראות לכולם דאנן נצחין דינא כמבואר בזוה"ק ולפעמים הגם שח"ו ישראל אינם ראוים במעשיה' רק בזכות אבותם הקדושים ולימוד זכות שהקב"ה מלמד על בניו הם ג"כ נוצחין הדין: אמנם שאין כבוד ה' כ"כ מתגבה כמו שאם זוכין ישראל במעשיהם ומנצחין באמת והכל מודים שהם בניו ועבדיו והקב"ה ראוי להקרא אלהי ישראל כי הם עושים רצונו וכמו שנבאר לקמן כי זה עיקר המשפט להוציא לאורה שאנחנו ישראל עמו והוא מלכנו ומתענג בעבודתינו דלא כאותן שאמרו בשעת הבריאה מה אנוש כי תזכרנו עד שהוציא הקב"ה אצבעו ביניהם ושרפן כדאיתא בגמ' וזה נקרא הניצוח ומתגבה כבוד הקב"ה והכל מודים כי צפה והביט ברצונו הטוב כראוי שיתענג בעבודתינו וז"ש המדרש בזכות שאתם משמרין את הדין כלומר שתשמרו התורה והמצות ואז אתם מנצחין המשפט בדין והכל מודים שאתם צדיקים אז אני מתגבה שאז רואים כולם מחשבת הקב"ה הנכונה הברורה מראשית הבריאה שצפה והביט על ישראל עם קדושו וכי הוא אמר ויהי ואמר שם וע"י שאתם מגביהין אותי בדין אני עושה צדקה וכו' כי ח"ו אם גם ישראל אינם ראוים במעשיהם וצריך הקב"ה לעשות עמהם צדקה במתנות חנם אזי יוכל להיות שיתאחזו החיצונים בההשפעה ובודאי אין נח"ר מזה להקב"ה רק אם ישראל מוציאים המשפט לאורה בדין ומשפט כנ"ל אז הקב"ה יוכל לעשות עמהם צדקה וחסד ואין שטן ואין פגע רע לקטכג או לקבל ההשפעה כי לעושי רצונו לבדו באה נחלתן בדין ומשפט וזפ"י הפ' ויגבה ה' צבאות במשפט פי' כשנגבה כבודו ע"פי משפט ודין אז יוכל לעשות צדקה עם עמו והאל הקדוש נקדש בצדקה ובודאי הקב"ה שהוא הטוב והמטיב רוצה לזכות את ישראל תמיד ואפי' אם מאזני המשפט שוין מכריעם לכף זכות וכמ"ש האלשי"ך הקדוש שמטה הלשון של מאזנים לכף זכות כדרך החנונים העושים כן ע"ש ואנחנו נבאר הענין הכרעת הלשון כי ידוע מ"ש הרמב"ם בה' תשובה כי משקל זכות והעבירות אין שוקלין אלא בדעת של אל דעות שהוא יודע כוונת ומחשבת המצות בלב העושה וכן בעבירות ע"ש ולכן נוכל לומר מכיון שהקב"ה חפץ להצדיק את בניו ולהראו' צדקתם לפני המלאכים והמשרתים שהדין אתם מכריע בלשון כנ"ל כי הלשון הוא סוד הדעת המכריע והיינו אפי' שאין הכרע במאזנים בגלוי לזכות אומר הקב"ה לפני המלאכים אתם אינכם יודעים המחשבות אבל אני היודע מחשבה ומגדיל מעשה מצוה ומקטין כח העבירות עד שמכריעם לזכות וז"פ נכון בדברי האלשי"ך ונחזור לעניננו שעיקר הרצון לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כדי שייטיבו את דרכיהם ויוציאו המשפט לאורה ע"פ דין כי כל עיקר המשפט והדין בר"ה מפני שמקטרגים שישראל אינם עובדים את הש"י לפיכך הם רוצים הנהגה אחרת לא ההנהגה להשפיע' ע"י התורה והמצות וכמ"ש ח"זל דקראן ליה אלהא דאלהיא וכמ"ש בהרבה מקומות טעות הכופרים בה' כי אין טועים ואומרים על עילת העילות לא הוא כי לא טח מראות עיניהם לכפור את הכל רק דקראן לי' אלהא דאלהיא כלומר אמת שברא את הכל וכל השרים וכל האומות רק שנתן הממשלה להשרים וכוכבים ומזלות כי אין כבודו להשגיח בעצמו בשפלים כמו דרי מטה ומעתה לפי טעותם ככל הגוים בית יהודה וזרע ישראל וכבר בארנו טעותם בחקירתינו ע"פ התורה וגם ע"פ אותות ומופתים שעשה לנו הקב"ה במצרים בפרעה וכל עבדיו ובכמה מלחמות אשר הקב"ה נלחם לנו עד שהוצרכו להודות כי הקב"ה רצה בנו ומתנהג ע"פ עבודתינו בתורה ובמצות וכמ"ש במ"א ע'ש ועכ"ז בכל ר"ה נתעורר החשבון והמשפט על השנה שעברה והמקטריגי' רוצים לחזק א"ע באיזה עילה שמוצאים בישראל שימאס הקב"ה בהם ויטוש את נחלתו ואז תהי' ההשפעה בלי סדר עבודה רק בדרך מתנת חנם וחסד וייטב להם. לכן נק' ראש השנה כלומר אלהיהם של אלו ישן הוא כלומר שלא נואלו לומר על סיבת כל הסיבות כי הוא בגדר שינה רק אלהיהם של אלו כלומר ההנהגה הזאת שהוא אלהי ישראל הוא בבחי' שינה שהוא אחד מששים וכו' וירידה ממדרגתו והסתלקות המוחין והוא רק אלהא דאלהיא ועפי"ז תבין כוונת האריז"ל השייך לר"ה ואנחנו מעוררים אותו ע"י השופר ע"ש שפרו מעשיכם שאנחנו מראים צדקותינו ועבודתינו והתשובה הנפלאה שאנחנו שבים ממעשינו ומעצבון ידינו ועי"ז הקב"ה מתנהג ג"כ מדה במדה והוא שב כביכול אל בחינתו להיות אלהינו להתנהג בשפעו הקדוש' מדה במדה ע"י עבודתינו וזה נק' כמראה אדם עליו מלמעלה והבן והנה המדרש הנ"ל סמך הענין הנ"ל לפסוק שופטים ושוטרים תתן לך דהל"ל תן לך לשון ציוי ומה זה דכתיב תתן שהוא לשון עתיד המשמש' לפעמים בציוי כנודע אלא ע"כ הקב"ה מזהיר אותנו לשמור תורה ומצות כדי שאנחנו נוציא המשפט לאורה בדין וכל השופטים וכל השוטרים יודו לנו כי אתנו האמת והצדק וזה ההבטחה בלשון תת"ן כי ת"ן הוא מספר עשרה פעמים אד"ם שאנחנו גורמים במעשינו הטובים שיהיה כמראה אד"ם עליו מלמעלה כנ"ל וכל דבר כלול מעשר כנודע. ואות ת' של תת"ן רומז על הצדקה ומתנת חנם מת' עלמין דכסופין הנמשכין להנהגת האד"ם הנ"ל וזה כוונת השופר והבן וזה הוא הענין שאמרו במדרש שיר השירים בפסוק דודי צח ואדום דגול מרבבה צח לי בר"ה ואדום לי כל ימות השנה כו' דלכאורה איפכא מבעי ליה דבר"ה שהוא יום המשפט הוא במראה אדום המורה על הדין והגבורה ובאמת יש גירסות שונות שרצו להפך הענין אבל ע"פ מה שכתבנו מבואר הענין דזה שיר ושבח שמשבחת כנ"י את דודה צח לי בר"ה כי הצח הוא הלובן העליון המורה על עצמותו שהוא צח מצוחצח ואין בו שום גוון עדיין כן הוא דודי בר"ה שע"ז אנו דנין אם יהיה שש ומתפאר בגוונים שלו הם המדות גדולה גבורה ת"ת וכו' שנחשבים כגוונים לבן ואדום וירוק. כן המדות לעומת עילת כל העילות אשר לא ישנה ולא ישתנה ולא שייך בו ענין מדה וקצבה רק מאהבתו בישראל עמו נחית מדרגוי לאיתלבשא בספירן. וכמ"ש הזו"הק ישראל אית להון חולקא בספירן ובודאי רמז למה שכתב בשל"ה הקדוש כי ר"ת של "כתר "חכמה "בינה "גדולה "גבורה ת"ת "נצח "הוד "יסוד "מלכות עולה גימט' ישרא"ל שרומז כי בשבילם בא לבחינת ספירות אבל בר"ה כשהדין והקטרוג על זה אז עולה כביכול לבחינת עצמותו הלובן העליון שאין בו שום גוון כמו שהיה קודם הבריאה שלזה אנו אומרים זה היום תחלת מעשיך עד שאנו ממשיכין ע"י התפלות והריצוים ותקיעות שופר ויתרצה הקב"ה בנו שיתנהג עמנו בבחי' אד"ם כנ"ל ובחי' אודם המורה על גוונין והמדות וז"ש צח לי בר"ה ואני ממשכת אותו שיהי' לי ואדום כל ימות השנה וממילא שמתערבין הגוונין ונעשה צח ואדום והוא התפארת ע"ש ישראל אשר בך אתפאר כי אין מראה הלבן יפה כשהוא לבדה. ואף גם מראה אודם כי שניהם מורים מום בגוף כנודע מהגמ'. רק כלול מלבן ואודם הוא הגוון הנאה והנחמד הנק' תפארת והבן: ואמר שם עוד במדרש צח לי בשבת ואדום לי כל ימות השבת וכוונתו כפשוטו דהנה בשבת מאיר עולם עליון הנק' קודש והוא אור צח ומצוחצח ומשפיע לעולם המדות והקוין כמ"ש מההוא יומא כל שיתא יומי מתברכין וזהו ואדום לי כל ימי השבת שאח"כ מתנהג בחול דרך הקוין מבחי' אדם כנ"ל בגוונין ואמר עוד שם במדרש צח לי בעו"הז ואדום לי לעוה"ב והפרשן רוצה להחליף שם הגירסא אבל האמת יורה דרכו כפשוטו כי בעוה"ז ובפרט בחורבן אין בני ישראל ראוים כ"כ להנהגת מדה במדה בשלימות ואם עונות ישמר מי יעמוד לכן צריך הקב"ה להכריעם לזכות ע"פ מתנת חנם וחסד והוא בחי' צח כנ"ל אבל לעוה"ב ומלאה הארץ דעה את ה' והי' עמך כולם צדיקי' ויוכלו לקבל השפע ע"י הנהגת מדה במדה ועולם הקוין. לכן אז יאיר עולם הקוין ביתר שאת כמו עולם הצחצחות כמ"ש האר"י ז"ל שלעתיד משמש יה"יה שיעלו הקוין הנק' ו"ה למעלה לשם י"ה ומשמש שם יהי"ד: וז"ש ואדום לי לעוה"ב פי' שכנסת ישראל משבחת ואומרת שלעוה"ב אוכל לסבול בחי' האדום ומדה במדה ואז נהי' מאותן דכתיב בהו והם בזרוע באי עדיך וזה שסיים המד' שם מלך בשר ודם מעטיפתו ניכר כי כשהקב"ה מתנהג מדה במדה בבחי' אדם אז נק' כביכול מלך בשר ודם שמתנהג ע"פ מעש' בשר ודם כנסת ישראל ומתעטף פעמים בחסד פ' בגבור' פ' בת"ת וזהו מעטיפתו ניכר וזהו שנרמז קצת במדר' תנחומ' אמר ר"ח עתיד הקב"ה להראות כבודו לכל באי עולם ולהוריד כסאו באמצע הרקיע. וחוזר ומניחו במקום שהחמה זורחת בתקופת תמוז. וחוזר ומניחו במקום שהחמה זורחת בתקופת טבת. אמר ליה רבי חנינא הזקן אפשר להראות כבודו מי שכתוב בו כי לא יראני האדם וחי ואתה אומר שמרא' כבודו לכל באי עולם. א"ל הרי כתיב כי שמש ומגן ה' אלהים וגומר. מה המגן הזה מגין על בעליו בשעת המלחמה אף הקב"ה מגין על בניו באותה שעה וכו' עכ"ל: הנה ר' חנינא אומר שעתיד הקב"ה. ועתיד הוא לשון המוכן ומזומן כלומר שהקב"ה מוכן בכל עת להראות כבודו. כיצד להוריד כסאו באמצע הרקיע שהוא מורה בלבוש הקוין כנ"ל ומניחו במקום שהחמה זורחת בתקופת תמוז. וכן בתקופת טבת. כי עתים הללו הם ימי דין וישראל למטה מטיבים מעשיהם ושבים לבוראם בתענית ותשובה כאשר כתבנו לעיל בימי המצרים. וכן בטבת בימי שוב"בים ועל ידם מראה כבודו באמצע הרקיע. ואמר לו ר' חנינא הזקן שהיתה נשמתו מעלמא דעתיקא שמרמז בשמו הזקן וכי אפשר להראות כבודו הנעלם ומוצנע והלא כתיב כי לא יראני האדם וחי שאין כל נברא יכול לעמוד על אמתת מציאותו וכבודו יתברך. וע"ז השיב לו בפי' דבריו שמתלבש הקב"ה בעולם הקוין ובגוונין הנ"ל כמו דכתיב כי שמש ומגן כי מגן הוא מלשון נרתק כי הנהגת מדה במדה וקוין הוא לבוש לאורו המופלא וצנוע בגווי'. וזה אין מן התימה כי כך עלה ברצונו הפשוט שאין לעמוד בסודו אבל האמונה היא הנותנת שהכל חד. ולזה מרמז במלת מג"ן שהוא באותיות א"ת ב"ש יר"ט. כמ"ש במדרש פ' בלק וירט הוא מלשון רצון כלומר שהמגן הזה עלה ברצונו הפשוט להיותו נק' חי העולמים והבן:

51. Sefer Devarim.Rosh HaShanah.3

    כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר וגו'. ופי' האר"י ז"ל שאז היה היחוד פ"בא ע"ש בכוונת תפלת מוסף ר"ה. וזה הענין נפלא מלהבין כי לפי השגת כל שכל לא היה דור כדור המדבר אשר עיניהם ראו נפלאות ה' ואומץ גדולתו ביציאת מצרים וקריעת י"ס והורדת המן ושליו ובפרט קבלת אש דת מימינו של הקב"ה והקפת ענני כבוד סביב למחנותם וכמ"ש אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם וגו' וא"כ אין לך יחוד כנסת ישראל עם דודה פנים בפנים כזה כנודע כי הפנים מורה בכל מקום על גילוי אלהות ומה זה שכתב האר"י על פסוק לכתך אחרי שהי' היחוד פב"א. לכן נראה ליישב קצת דברי חכמים כדרבונות עפ"י סברא ישרה נהפוך מהנ"ל כי בזמן דור המדבר אשר ראו ימין ה' רוממה עושה חיל וגדולותיו וגבורותיו בודאי אין תימא אשר עבדוהו באמת ובלב שלם מאחר שהיה יורד עליהם אש מן השמים יראת ה' ואהבתו ע"י ראותם נפלאותיו בעליל. לכן הגם שהיתה עבודתם בשלימות וביתר שאת לא היתה חשובה כל כך כי החוש נותן למי שרואה גדולת השם ומלכותו כמותם שיקבל עליו עול העבודה מפני אדון האדונים לכן נקרא היחוד פ"בא וכתיב לכתך אחרי. ומ"ש זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך היינו כמ"ש במד' שהלכו ששים רבוא למדבר עם נשים וטף על אמונתם ולא שאלו מי יתן לחם ומים וכל הצטרכו' לריבוי עם כזה ועוברות ומניקות וטפם. ואעפ"כ אח"כ במדבר אחרי ראותם הנפלאות נקרא יחוד פ"בא. אבל אח"כ בדורות אחרונים וכל מה שכבוד ה' הסתר דבר יותר ואין נראה אומץ ידו ונפלאותיו ואעפ"כ מתחזקת כנסת ישראל ומתדבקת ביוצרה ומקבלת עול מלכותו ולא תפנה אל רהבים ושטי כזב בפרט בחורבן ומצור ומצוק יוכל להיות כי עבודתם נקרא בשם יחוד פב"פ. ועפ"ז נבין כוונת ר"ה הנקרא בס"ק בסוד שמאלו תחת לראשי. כי גם בר"ה כשיושבים למעלה כסאות למשפט והפחד נוגע בלב כל איש ישראל אין תימה שכל אחד מישראל משעבד את לבו לאביו שבשמים ביראתו ואהבתו כי באו מן השמים ולכן נקרא היחוד בשם אחוריים עד אחר יו"הכ והוש"ר שנמחלו עונותיהם והקב"ה מחדש על עמו שנה טובה ומתוקה וישבו לבטח אם ירצה השם כימי שלמה המלך ככתוב איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואעפ"כ יש להם לב אחד לאביהם שבשמים אז נקרא היחוד פב"פ כנ"ל. וזה נתגלה ביום שמ"ע וש"ת שעמו ישראל שמחים וטובי לב ועובדים הבורא מתשוקת נפשם ולא משום פחד בעולם רק יראת רוממתו ואהבת גדולתו ית"ש:

52. Sefer Devarim.Rosh HaShanah.4

    וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך. הנה בני ישראל נקראים בני ברית כמ"ש הרמב"ן בפ' יתרו בפ' ושמרת' את בריתי כי ברית נק' מדה המשפעת כי מבשרי אחזה אלוה וכמו כן בגבהי מרומים כביכול בבו"בה דלית ביה דמיון ומדה ומחשבה רק בשביל ישראל עלה ברצונו הפשוט לברא עולם ולהנהיג ע"פ מדות הקדושות כנודע ונקרא המדה המשפעת כל טובה ורחמים וחיים ושלום לכל ישראל בשם ברית וזהו כוונת הרמב"ן ע"ש והבן. ולכן בקשתינו שנכתב לחיים טובים שההשפעה תהי' כראוי ע"פ מדה הנקרא אל חי ולא להיפך חלילה כשאינה כראוי נקרא בשם חמה בלא נרתקה כנודע רק שתהי' לחיים טובים כל בני בריתך אמן:

53. Sefer Devarim.Rosh HaShanah.5

    באין מליץ יושר מול מגיד פשע. הרב הגדול מו' ישראל פאליצקר זצ"ל אמר הפי' דהנה מ"ע של תשובה לפי ענין החטא וכן ענין התיקון למשל מי שחטא בשוגג תיקונו להרבות במעשה מצות כמ"ש חז"ל אם עשה חבילות עבירות יעשה חבילות מצות והגם שלא יהיו כ"כ בכוונה כראוי הם תיקון נגד החטא הנזכר שנעשה ג"כ בלי כוונה. ומי שחטא במזיד ובכוונה אז תיקונו לשוב מדרך הרשע ואח"כ להרבות במצות ע"פ כוונה הראוי כעין החטא שעשה מקודם. אכן אם חלילה שלח ידו על כל דבר פשע כרשעים אלו המורדים להכעיס את יוצרם חלילה כמשקל הזה אין כן במעשה המצות לכן אין תיקון במצות נגד מעשה פשע כי לא שייך לעשות כדוגמת החטא וז"ש הפייטן באין מליץ יושר מול מגיד פשע דהיינו כשמקטרג בפשע אז אין מליץ יושר נגדו כנ"ל עכ"ל. ולי נראה לומר שאבינו אב הרחמן לבלתי ידח ממנו נדח הכין ותיקן תשובה לכל החוטאים והמורדים ואתה נותן יד לפשעים. והתיקון של עון ופשע שעשה שלא לתיאבון ולהנאת עצמו רק למרות ליוצרו ולהכעיסו תיקונו זה לעומת זה לעשות המצות בכוונה גדולה שלא ע"מ לקבל פרס ולא לקבל שכר לא בעוה"ז ולא בעו"הב רק יתכוון לעשו' נח"ר ליוצרו ואז הוא התיקון נגד מעשה הפשע שעשה ברשעתו בכוונתו כמתכונתו. וזה נקרא בחי' אי"ן שאינו רוצה עבור עבודתו לא שכר גופו ולא שכר נשמתו וז"ש הפייטן באי"ן היינו כנ"ל מלין יושר מו"ל הוא לשון כריתה שכור' את המקטרג ואח"כ מגי"ד לשון מגדי' דהיינו שממתיקו למקטרג הפשע הנ"ל וממילא שיתהפך אותיות פש"ע לשפ"ע דהיינו שיבא ע"י שפע ברכה רצון ונדבה והבן כי עמוק הוא:

54. Sefer Devarim.Rosh HaShanah.6

    תהלים א' לא כן הרשעים כו'. ע"כ לא יקומו רשעים במשפט. דהנה מן הידוע מדרש בתיבת בראשית בשביל עושי רצונו הנק' ראשית ובשביל התורה שנק' ראשית. ברא אלהים את השמים ואת הארץ. דהיינו הא"ס אשר לית מחשבה תפיסה בי' ולא שום דמיון ותמונה כשעלה ברצונו הפשוט לברא העולם עיקר הרצון הי' כדי שישמרו עושי רצונו את התורה ויקבל נח"ר מעבודתם ויקרא אלהי ישראל ויתנהג כאתערותא דלתתא כן אתערותא דלעילא ויחדש הנהגת המערכות לטובה ע"פי התחדשם למטה לשמור ולעשות דברי תורה ועל ידם יוכל להשתנות סדר המערכה הגם שהיה איזה גזירה רח"ל ונהפוך לטובה ולשמחה. למשל מבשרי אחזה אלוה כאב שמשתנה משכלו הגדול ומתנהג ומתעלל במדת בנו הקטן לפי דעתו הקטנה מחמת אהבתו לבנו וכן נמי כביכול ברצונו הפשוט אשר אין לעמוד בסודו כ"א צדיק באמונתו יחיה שלזה ברא עולמו ונק' אלהי ישראל וזהו כל אמונתינו כמ"ש באורך במ"א והתורה שהיא רצונו של מקום יתברך חצבה עמודיה שבעה והם שבעה חלקי' בראשי' שמות ויקרא במדבר עד ויהי בנסוע ומשם ואילך עד סוף הספר ואח"כ ס' דברים. וכ"א כלול מעשר כנודע עולה שבעים: וז"ס כל העולם וסוד שבעים אומות המתפשטים ממנה. והנה הרשעים הכופרים. כל עיקר מגמתם לכפור בבחי' אלהי ישראל דהיינו שתתבטל ח"ו הנהגת מדה במדה. ושפעת אדון כל תתפשט על הנבראים בסדר המערכה כמו שסידר מאז המזלות וכוכבים. ולא בבחי' התחדשות לפי סדר העבודה. כי אין ייחס לעילת על כל בעבודת ישראל. ועיקר הקטרוג בר"ה על דרך זה שרוצים להזכיר גנותן של ישראל כדי שתתבטל חלילה זאת הנהגה אלהי ישראל כיון שאינם עושים רצונו אבל אנחנו בכשרון מעשינו בתשובה ובשופר ובתפלות הקב"ה ברוב רחמיו מתעורר להתחדש בר"ה מלכותו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך וז"ש במדרש אמר רבי יודן אני אמרתי יהי כן במע"ב פי' כ"ן עולה שבעים אשר הם בשורשם שבעה עמודי אור כנ"ל ובשביל זה בראתי העולם ואתם אומרים לא כן כי הרשעים כופרים בזה על כן לא יקומו רשעים במשפט כי מדת משפט הוא לאלהי יעקב כנודע:

55. Sefer Devarim.Rosh HaShanah.7

    תהלים ב' ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו נראה דזה המזמור אמר נגד ר"ה יומא דדינא שכתוב בו ויבואו בני האלהים להתיצב וגו' ואז הקטרוג גובר ומבקשים חלילה להפריד היחוד שבין כנסת ישראל ובין דודה וזה נרמז שנוסדו יחד על ה' ועל משיחו ורמזו בר"ת "ננתקה "את "מוסרותימו ר"ת אמן שגימ' צ"א והוא היחוד הוי"ה באדנ"י ורצונם לנתק את המוסרה הזאת חלילה אמנם יושב בשמים שחק דהיינו שהקב"ה מתלבש בבחי' גבורה הנרמז ביצחק לנגדם ומתגבר עליהם ואומר ואני נסכתי מלכי וגו' אספרה אל חוק. רומז כי ר"ה הוא חוק לישראל דהיינו שנחקק ונתגלה שהוא אלהי ישראל ומתנהג מדה במדה כעין שעושין ישראל למטה ולא כרצונם שהם רוצים חלילה להפריד ולהוריק השפעה בלא ישראל כמ"ש באורך במ"א אמנם ע"י השופר והתפלות מתחדש המלוכה ומתחדשין המוחין בז"א דהיינו שהקב"ה יהי' נקרא אלהי ישראל וזה נרמז במלת ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך וכן תרועם הוא ענין תרועה בשבט ברז"ל ר"ת "בלהה "רחל "זלפה "לאה הם ארבע אמהות בכחם נתגבר על החיצונים ולכן ועתה מלכים המה עולמות התחתונים השכילו הוסרו עבדו את ה' ביראה שתקבלו את מלכותו עליכם והיה ה' למלך על כל הארץ אמן.

56. Sefer Devarim.Rosh HaShanah.8

    דרוש לראש השנה שחל להיות בשבת

57. Sefer Devarim.Rosh HaShanah.9

    בחודש השביעי באחד לחודש. במד' ר"י ור"ל הוו יתבין מתקשין ואמרין תנינן י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינ' אם ד"ת הוא ידחה בגבולין אם אינו ד"ת אפי' במקדש לא ידחה עד דאינון יתבין ומתקשין עבר כהנא אמרין אתא מארי' דשמעתא ניזיל ונשאל ליה אזלין ושאלין לי' אמר לון כתוב אחד אומר זכרון תרועה וכתוב א' אומר יום תרועה יהיה לכם הא כיצד בזמן שבא בשבת זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין אמר רשב"י ידחה במקדש שהן יודעין זמנו של חודש ואל ידחה בגבולין שאין יודעין בזמנו של חודש דארשב"י יום תרועה יהיה לכם ועשיתם אשה מקום שהקרבנות קרבין עכ"ל והענין מופלא ומוקשה מתחלה ועד סוף דרב כהנא לא תירץ כלום על קושיתם ממ"נ הנ"ל וגם רשב"י סתם דבריו באין מבין דמה תלוי ענין ידיעת הקביעות לענין ר"ה שחל בשבת כי ע"פי ההלכה טעמא אחרינא אית בגווי' דאין תוקעין שמא יעבירנו אבל זה הטעם לא נמצא בש"ס דילן וגם צ"ל הסמיכות דאמר רשב"י יום תרועה יהיה לכם וכו' ומאי ענין זה לזה והמפרשים שמו יד לפה ואין פותר מהם דבר להבין המאמר הנפלא הזה ונ"ל לבאר לפי ערכי ע"פ הקדמת האירז"ל שהאיר עינינו דהנה עיקר התיקון בר"ה לעשות הנסירה ע"י השופר כידוע והוא כדי לתקן חטא אד"הר שלא המתין במעשה היחוד עד שבת קודש ונזדווג ביום ו' ועי"ז נתאחזו החיצונים והי' מה שהי' ואנחנו צריכין לתקן כ"ז עד ביאת משיחנו במהרה כנודע מס"ק. וזה דכתיב שער הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח רומז לסוד הנעלם כי צי"ע כל ששת ימי המעשה הוא צורת ו שיש לו פנים רק לצד אחד מלפניו ולא נתקן אחוריו ולא נכנס בו נביעו עילאה שהיא החכמה הקדומה והוא השער פונה קדים סגור ששת ימי המעשה ואין לו עלי' בחכמה ולא נתקן גם בבחי' אחורים רק בבחי' אחת מלפניו שיש אות י' מחכמה על קו אות ו' משא"כ בשבת דכתיב וביום השבת יפתח ונמשך החכמה בקרבו ואז ניתקן גם בחי' אחורים לכן שם של יום השבת הוא יום ז' להורות כי החכמה הוא הי' תסובבנו על ראשו לפניו ולאחריו וכתבתי מזה באורך בהגהות לס' תיקוני זוה"ק ע"ש. ונחזור לעניננו כי עיקר התיקון ע"י השופר לתקן בחי' אחורים ולהיות הכל פנים בפנים ולהמשיך מוח חכמה לצי"ע הגם שכתב האריז"ל הכוונה בשופר להמשיך מוח בינה עכ"ז כוונתו כדברינו רק שא"א להמשיך החכמה זולת לבוש הבינה כנודע וזה וחכם בבינה וזה סוד תקיעה קול פשוט בהרחבת הקול שהוא סוד רחובות הנהר יחוד א"וא כנודע באידרא רבא ע"ש ונעשה בצורת נקודת פתח כזה ?ַ שנעשה היחוד משני נקודות הנקרא צירי כמו שהם שני יודין דע"ב ס"ג וע"י המשך והתחברות נעשה קו ונק' פתח ועמ"ש האר"י בכוונת שפתי תפת"ח הצירוף ת פת"ח בתקיע' התי"ו מרמז כמבואר שם ונמשך היחוד למטה דרך קו לז"א על נוק' כנודע ולפי"ז מבואר טעם חז"ל שעקרו מ"ע דאורייתא שלא לתקוע שופר בר"ה שחל בשבת וכמ"ש שב ואל תעשה עדיף והגם שהטעם ניחא כפשוטו י"ל עוד טעם לדבריהם ע"פ מה שהבינו רז"ל ע"פ דרך אמת שמכיון שחל ר"ה בשבת ממילא נתגלה החכמה בשבת כי קודש הוא כנודע ומתפשט הנביעו בצ"יע כנ"ל בציור אות ז' וממילא שאין אנו צריכין לת"ש ע"י מעשה ידינו כי הקדושה ממילא חיילא נמצא כל עיקר קושיתם של ר"י ור"ל במד' עיקר הוא מפני מה דחי במקדש ולא יהיה תוקעין אפי' במקדש אדהכי עבר כהנא כו' ורמז להם כי בשבת אין לתקוע מדכתיב זכרון תרועה הא כיצד כשבא בשבת דהוא יום ז עליו נרמז ז"כרון תרועה מחמת דנתגלה הנביעו בציור ז כנ"ל ועיקר התי' והביאור גילה רשב"י הקדוש במאמרו שם במד' ע"פי שנקדים דברי האריז"ל שכתב כי ביום ראשון דר"ה תמיד התיקון בפנימיות העולמות וביום שני בחיצוניות העולמות ע"ש והבן אשר לפי"ז בארנו הדרך הנכון לכל אדם להתפלל ביום ראשון דר"ה עיקר על תיקון הנשמה ועל עסקי עבודת הש"י שזה פנימית העולמו' וביום השני להתפלל על צרכיו בני חיי ומזוני ולהשפיע לכל ישראל ונחזור לעניננו דממקומו הוא מוכרע דכשהי' בהמ"ק קיים ולא עשינו רק יום אחד ר"ה מסתמא שהי' בידינו לתקן הפנימיות והחיצוניות ביום ראשון ובבת אחת ולפ"ז דבב"המק הוי תוקעין גם כשחל בשבת הגם שהנביעו נוזלת בצי"ע ואינו צריך לתיקון מ"מ צריך לתיקון חיצוניות העולמות אשר גם בשבת עצמו אינה ניתקנים כ"א כשיבא משיחנו ויעבור רוח הטומאה מן הארץ ויתוקן הכל אי"ה לזה אנו צריכין לתקוע בשופר ולתקן חיצוניות העולמות כי הי' לאל ידינו לתקן ביום ראשון כנ"ל וזה היה שורש הענין כיון שידעו בבי' המק' זמנו של חודש א"כ לא עשו רק יום אחד יו"ט וממילא שהי' שם לאל ידינו לתקן אפילו החיצוניות לזה אנו צריכין לתקוע בשופר משא"כ בגבולין דאיכא אתרא דלא ידעי זמנו של חודש והי' צריכין לעשות שני ימים ממילא שלא הי' בכוחם לתקן ביום ראשון הפנימיות והחיצוניות א"כ כשחל בשבת שהפנימיות ממילא ניתקן והחצוניות ביום שני אז אין צריכין לתקוע ולפי"ז ניחא גם לדידן דבקיאין בקבועא דירחא אלא שאנו צריכין עכ"פ לעשות שני ימים ואין בכחינו לתקן הכל בבת אחת לכן אין תקיעה כשחל בשבת וזה דאמר רשב"י במדרש ידחה במקדש וכו' ואל ידחה בגבולין שאין יודעין זמנו של חודש ואמר רשב"י יום תרועה ועשיתם אשה מקום שהקרבנות קרבין עכ"ל. דהיינו סייעתא לדבריו כיון שהיו שם הקרבנות קרבין בודאי היו יכולין לתקן אפילו חצוניות עולמות כמו שתקנו ע"י הקרבת קרבן כנודע מס"ק ולכן תקעו בשופר אפי' כשחל יום ראשון בשבת כי גם בשעת הקרבת הקרבן בכל יום תקעו בשופר והיו יכולים לתקן ע"י הנסירה והבן וקרוב לזה הענין נבאר מחלוקת ר"א ור"י בגמרא ובילקוט בישעיה בפסוק והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ר"א אומר בתשרי נגאלו ובתשרי עתידין לגאל דאתיא שופר שופר מדכתיב תקעו בחודש שופר ור"י אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל דכתיב ליל שמורים הוא לה' לילה המשומר ובא משי"ב ליל' המשומר לעתיד ואפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. דהנה שני עתים וקצים לגאולה אחד ע"י מעשינו ואחד מועד ועת לכל חפץ שקבע בוראנו ית' כמ"ש רז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתו. נמצא ר"א איירי כשנזכה ע"י מעשינו הקדושים ויתיחדו העולמות כמו שאנו ממשיכין הנביעו בר"ה כנ"ל ולכן בתשרי עתידין ליגאל היינו ע"י תשרי. ור"י מיירי אפי' ח"ו לא יזכו במעשיהם מ"מ דבר בעתו מה טוב שהוא ליל שמורים משי"ב ונעשה הכנה בגאולת מצרים לגאולה העתידה ובניסן עתידין לגאל שנזכה ב"ב אמן:

58. Sefer Devarim.Rosh HaShanah.10

    איתא בירושלמי מאן דנים בר"ה מזלי' נים וכתב האריז"ל דהיינו עד אחר התקיעות ותפלת מוסף שאז נתעורר המלאך ע"ש והובא במג"א בה' ר"ה ע"ש: ויש לנו לתת טעם מפני מה השינה מותרת בליל ר"ה ומאי שנא ביום דאסור עד אחר המוסף כיון שיום קדוש הוא מבואו דהיינו מצאת הכוכבים בלילה שלפניו ונראה כי בלילה מותר כי לילה הוא סוד המלכות כנודע ואין בה סוד בחי' שינה בר"ה אדרבה היא מאירה ביתר שאת שהקב"ה מגלה עוז מלכותו ויושב על כסא המשפט לדון בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ומכיון שאין בה בחי' שינה מותר לישן אבל ביום שהוא בחי' הנהגה מדה במדה שהארכנו בו לעיל ונק' ז"א כנודע והוא הבחי' אשר אלהי ישראל יקרא. ועל זה אנו דנין בר"ה וכל הקיטגוריא שמה ושערורי' בצבא מרום ורוצים להסתיר קדושת היוצר ב"ה שלא יתנהג עפ"י עבודתינו ולא יקרא אלהינו מלכנו כמש"ל לכן אנחנו מתעוררים למטה בשופר ובתפלות ובפרט בתשובה לקבל עבודתו מהיום והלאה לאהבה וליראה את שמו וכן בשאר המדות עד שיוסר התלונה והקטרוג מעלינו וישוב למלוך עלינו ע"י מדותיו הנעימים ולכן קודם התעוררת בשופר ובמוסף נק' הענין שאמר המן אלהיהם של אלו ישן הוא כלומר הבחינה הזאת שהוא אלהי ישראל היא בבחי' שינה אשר על זה ערוך כל דברי הריבות והמשפטים במרום לכן אסור לישן בר"ה עד התעוררת המלאך כמ"ש האר"י ז"ל. שמתעורר ומתגלה בחי' אלהי ישראל וז"ש הכתוב תקעו בחודש שופר דהיינו ע"י שתחדשו ותשפרו מעשיכם אז תוציאו לחוץ בהתגלות בחי' אלהינו לפי עבודתינו כמו הקול היוצא מו השופר. בכסא ליום חגינו כי בחי' חגינו כלומר חג שלנו הוא בכסא כי ח"ג רומז חסד גבורה שהוא בחי' המדות הוא באיתכסיא: וזה פי' כי חק לישראל הוא למטה הוא בבחי' חוק ומצוה אבל עיקר המשפט הוא לאלהי יעקב כלומר כביכול עליו ממש כי יבואו בני אלהים להתיצב על ה' כלומר עזוב ונטוש את שארית ישראל ולא תקרא אלהיהם ומרבים הקיטגוריא עד שהקב"ה לובש קנאה וצדקה עבור בניו ומצדיקם ביום דין ומראה לכל שהם צדיקים וישרים וראוים להיות שמו נקרא עליהם ולכן המשפט מכונה לאלהי יעקב והבן. והנה כתיב עלה אלהים בתרועה פי' כי הדינים כשרוצים להתעורר ולקטרג על ישראל הם מוכרחים לרדת ממדרגתם בקדושה לבא אל בחי' שפלות לעורר רשעה ושנאה לעושי רצונו אבל כאשר נמתקים ומסכימים עם החסדים ונהפך לב מלכים ושרים עלינו לטובה לגזור גזירות טובות אז מתעלים הדינים ונגבהים למעלה אל הקדושה וזה עלה אלהים שהוא בחי' דין בתרועה דהיינו ע"י השופר ושפרו מעשיכם:

59. Sefer Devarim.Ha'Azinu.1

    האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי וקשה מה זה שאצל השמים הזכיר דיבור שהוא קשה ואצל הארץ אמירה שהיא רכה אבל הענין כך הוא כי הבוב"ה האציל עולמות עד אין חקר וכל העולם הוא כעין משל למעלה הימנו וכה נשתלשלו העולמות עד שנברא העולם הזה שהוא גשמי והוא משל למה שלמעלה הימנו בכל העולמות וגם אדם שהוא עולם קטן בכל איבריו הוא ג"כ משל לעולמות עליונים כל עולם ועולם מה שלמטה הימנו המה משל לו והוא משל למה שלמעלה הימנו וזהו האזינו השמים ואדברה שמים הם כינוי לעולמו' עליוני' ואדברה היינו שאדבר מהם קשות והם עולמות התחתונים שנשתלשלו מן העולמו' העליונים. ותשמע הארץ אמרי פי היינו מתתא לעילא נאמר מן העולמות התחתונים רכות שהם כעין משל ודוגמא לעולמות העליונים והבן:

60. Sefer Devarim.Ha'Azinu.2

    א"י האזינו השמים ואדברה. כי הצדיק אשר רוצה להחזיר את בני דורו למוטב ומדבר אליהם דברי מוסר תמיד אך דבריו אין נכנסין בלבם כי לבם לב אבן מחמת רוב עבירות שעשו ונתחברו ח"ו בקליפה רח"ל. עצה היעוצה ע"י שידבר מוסר אל שורש נשמתם אשר אין לקליפה אחיזה שם. וזה האזינו השמים ואדברה. דהיינו אל שורש הנשמות המכונה בשם שמים וממילא תשמע הארץ אמרי פי היינו אדם הגשמי והבן. וזה כוונת סבי דבי אתונא שהמה היו אפיקורסים ולא האמינו בזה ואמרו האי גברא דבעי איתתא ולא יהבי לי' מה חזא דאזיל להיכא דמדלי מיני' דהיינו שמדב' אל שורש נשמתו וכנ"ל והוא שקל סכתא דצא לתתא לא על דצא לעילא על והראה להם בזה שלתתא לא היה מקום למיעל יען כי גברו הקליפות אבל לעילא שיש מקום לכנוס ועל והבן מאוד:

61. Sefer Devarim.Ha'Azinu.3

    ראו עתה כי אני אני הוא מחצתי ואני ארפא וגו'. דהנה אני הוא בחי' מלכות שהשר מתפאר ואומר אני מושל לבדי והנה פרעה אמר ג"כ אני פרעה אבל לא כן הדבר כאשר לבבו ידמה כי איננו בחי' אני באמת רק הקב"ה שהוא מושל לבדו בקרב כל הארץ והוא עושה פעולות הפכית מתמידות מוחץ ורופא ממית ומחי' וזש"ה ראו עתה כי א"ני הוא שם המלכות אני הוא ואין אלהים עמדי כי אני ממית ומחי' מוחץ ורופא בבת אחת ואין מידי מציל לכן אני הוא לבדי ואין אחר עמי:

62. Sefer Devarim.Shabbat Shuvah.1

    בהפטרה שובה ישראל עד ה' אלהיך. פירוש שצריך לשוב עד שיהיה ה' הוא הבורא אלהיך אלהות שלך פי' שתהא כסא ומרכבה לקדושתו ותוכל לדבק בו ולדבר לפניו תפלות ותחנונים כאשר ידבר איש אל רעהו למשל כאשר תאמר ברוך אתה ה' יהיה בעיניך כאלו אתה עומד לפניו ממש בלי שום מסך ומחשבה זרה מבדלת ח"ו וז"פ אמרו אליו כל תשא עון כשתזכה לאמר אליו היינו לפניו כנ"ל אז סימן כי נשא עונך וטוב לך כי כל מניעת התפלה ממחשבות זרות הם באים מעונותיכם אשר הם מבדילים וגו' לכן בסור העון ממך תהיה קרוב לה' לומר לפניו דברי תפלות שירות ותשבחות ומסיים הכתוב כי כשלת בעונך רומז על הצרות וזמן החורבן שאז כולנו כשכורים ומשוגעים מכובד החורבן והצרות ורדיפות מיום אל יום עד שנחשב לפני הבורא ב"ה כל העונות בית ישראל כאלו עשו שוגגים כמ"ש הזוה"ק ע"ש וזה כי כשלת בעונך כשלון לשון שוגג ואמר הנביא לרמז להם לאהבת התשובה אפי' דקי"ל כי התשובה מיראה מהפכת הזדונות לשגגות מ"מ כיון שע"י הצרות בלא"ה נמשכו הזדנות כשגגות ממילא כששב ומתחרט עליהם לפני הבורא ב"ה הוא ברוב חסדיו מהפכם לזכיות וריח ניחוח לה' ויזכה להיות כסא ומרכבה לה' וז"ש במד' עד ה' אלהיך ועד בכלל פי' כנ"ל שזוכה להיות כסא לכבודו ית"ש וכמ"ש גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד פירושו כנ"ל ור' יוחנן אמר ולא עד בכלל פי' הגם ששב אינו כמו הצדיק ואינו זוכה להיות כסא לכבודו ית' ומקשה שם ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנא' ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ה' פי' דהנה רמ"ח מ"ע הם בקום ועשה והם בעולם המעשה ומצות ל"ת עיקרם להיות שב ואל תעשה להיותם עיקר בעולם המחשבה לשמור עצמו לבלתי עשות כל רע לכן מצות ל"ת הם גבוהים ורמים מבחי' מ"ע כידוע דרש הפסוק זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור כי שמ"י עם י"ה עולה שס"'ה וזכר"י עם ו"ה עולה רמ"ח נמצא שמצות ל"ת נחשבין בחשבון שם י"ה שהוא עולם המחשבה ומ"ע הם בחשבון שם ו"ה שרומז על עולם המעשה כי מצות ל"ת הם גבוהים ורמים עד שמגיע הפגם מהם להתחייב מלקות כריתות ומיתות ב"ד. ואפ"ה אמר ר"י כי התשובה דוחה ל"ת שבתורה ש"מ שהתשובה מעלתה גבוהה ורמה על כולנה. והוא מחמת ששרשה ג"כ בעולם הכסא. וא"כ קשה ע"ז דאמר לעיל ולא עד בכלל וכנ"ל. ומשני שם הא ביחיד והא בצבור ע"ש. ואמר הכתוב קחו עמכם דברים. פי' ע"פי מה שאמר הריב"ש ז"ל בפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים. כי האותיות שאמר הקב"ה במעשה בראשית ויהי הוא צוה ויעמוד. המה האותי' שמחי' ומהווים הדבר ההוא לעולם כמו יהי רקיע או תדשא הארץ דשא וכן כולם. וזה לעולם ה' דברך נצב בשמים. וכן בכל הברואים עכ"ל. והנה דרך בני ישראל המתקדשים לנהוג כמ"ש בש"ע א"ח סי' רל"א דהיינו אפי' באכילה ושתיה ושאר דברים גופנים הכל לכוון לעבודת היוצר ב"ה ע"ש. ויש גבוה מעל גבוה אשר יכולים להגביה הני"ק ע"י דברים גופנים והם האותי' שברא בהם הקב"ה העולם והברואים כנודע דרך זה למשכילים. ועובד הש"י תיכף בשעת אכילה ושתיה. והנה נוסד הענין עכ"פ לתקן בימי התשובה ובעשי"ת להתענות. או לאכול ולשתות בקדושה ובטהרה לתקן מעשה כל השנה כולה. וזה קחו עמכם דברים. המה האותיו' אשר יצאו מפי העליון לברא הנבראים ומהוה אותם קחו עמכם והרימו אותם ושובו אל ה': ואז כל תשא עון ונשלמה פרים שפתינו. דהיינו שע"י השפתים נשלמה הפרים המה פ"ר דינים להמתיקם והם ישלימו לזכות כנודע:

63. Sefer Devarim.Shabbat Shuvah.2

    עוד בהפטרה אהי' כטל לישראל. אי' בילקוט אמר ר' אבהו שני דברים שאלו ישראל שלא כראוי. אמר הקב"ה שאלתם שלא כראוי. ויבא כגשם לנו וכו' שהרי עוברי דרכים מצטערין בו וכן עובדי הגתות ודומיהם אלא אמר כו' אהי' כטל לישראל וכו' ע"ש. יש לבאר שאלת ישראל דהיינו שהם בקשו שהקב"ה יתנהג עמהם מדה במדה לפי העבודה. וזה נק' בחי' גשם לשון גשמות ואז יהי' טוב לעושי רצונו וממילא העונש לעוברי רצונו אבל הקב"ה שהוא אב הרחמן המרחם על בריותיו ומבין טובות ישראל לאמיתו אמר להם שאלתם שלא כראוי שהרי עוברי דרכים מצטערין בהם דהיינו שע"פי הנהגה זאת יהיה טוב לצדיקים הגדולים הראוים במעשיהם אבל לא לכל נפש וכמה בנ"א עוברי דרך ה' ונק' עוברי דרכים וח"ו יהי' העונש מצוי. אבל אהי' כטל לישראל כי הטל הוא מאוצרהגנוז מתנת חנם ומקורו הוא מטלא דבדולחא והוא דבר השוה והטוב לכל נפש ואעפ"כ ישלם הטוב לישראל ויפרע מעוברי רצונו כי כבר אמרנו וכתבתי מזה בהגהות לס' תיקוני זוה"ק כי הקב"ה חונן מתנת חנם וחסד לעמו ישראל מהטל העליון ואעפ"כ מתנהג עמהם לעיני כל מדה במדה כדי שלא יהי' קטרוג על ההשפעה אשר הוא משפיע להם לבדם לכן חנן הקב"ה וזיכה אותם במצות צדקה ובכח הצדקה כמו שהם נותנים צדקה למטה כן ראוים במעשיהם לקבל צדקה וחסד:

64. Sefer Devarim.Shabbat Shuvah.3

    שובו אלי ואשובה אליכם. הזהיר הנביא לשבים אל ה' שלא יהיה עיקר מגמתם לתקן נפשם לבד או שורש נשמתם כי גם זה קצת עובד א"ע אבל עיקר העבודה לשוב אל ה' מלבבו הנשבר על גלות השכינה וכנ"י בפרט ע"י מעשיו אשר עשה מאז אשר לא טובים הנה. ולכן צריך להתחרט ולשובעליהם וזה נק' שובו אלי לעשות תיקון אלי ומכון לשבתי. אכן שלא יאמר האדם אם אלך דרך גבוה כזה לעשות עבור השכינה פן ח"ו לא אשיג המעלה הזאת התשובה הנכונה מוטב לי שאשוב כדי לתקן נר"ן שלי. לכן הבטיח הנביא שאם ישוב האדם אפילו באופן זה ומדרגה גבוה אל ידאג דאגתו כי בוודאי הקב"ה יסייע לו ויתקן נר"ן שלו וזהו שובו אלי ואשובה אליכם:

65. Sefer Devarim.Yom Kippur.1

    שבעת ימים קודם יו"הכ מפרישין כה"ג מביתו ללשכת פרהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו. ר"י אומר אף אשה אחרת מתקינין לו. רומז הענין כי הכה"ג הוא המביא גדולה לעולם לכן מפרישין אותו ללשכת פר"הדרין: פי' שמהדר פ"ר גבורות לשרשם וממתיקם. ואיתא בגמ' הנוסחא לשכת פלהדרין. וניחא ג"כ לפירושינו דהיו מתקנין פ"ר דינים ומעלם אל פלא העליון וזה הוא הצירוף פ"ל הדרין וכיון שנתקן הגבורה ממילא שנכנעים החיצונים. וזה שרמזו ומתקינין לו כהן אחר תחתיו פי' שיש כהן אחר זלע"ז הנק' כהן און שהוא תחתיו ודכורא דקליפה הי' מתקנים. כי עיקר התיקון הוא ע"י הכנעתם אל הקדושה. ור' יהודה אומר אף אשה אחרת וכו'. פי' שהיה מתקנין כ"כ אפי' בחי' נוקבא דקליפה להכניע אותה. ולכן חלקו עליו חכמים כדאיתא בזו"הק שא"א לתקן בחי' נוק' לגמרי עד שיבא משיחנו במהרה כי הגבורות דנוק' קשים מדדכורא:

66. Sefer Devarim.Yom Kippur.2

    כל שבעת הימים הוא זורק את הדם וכו' ומקריב את הראש ואת הרגל וכו'. וכתב התו"יט דנקט האברים הראשונים בהעלאה ע"ש. ונוכל לומר דרמזו לבחי' העליי' ביו"הכ שצריך להעלות המלכות הנק' רגל בסוד והארץ הדום רגלי אל הבינה שהוא בסוד ראשית כי רא"ש אותיות אש"ר הרומזים אל הבינה. וזה ומקריב יחד את הראש ואת הרגל:

67. Sefer Devarim.Yom Kippur.3

    ערב יו"הכ שחרית מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים אלים וכבשים וכו'. ואיתא בגמ' אבל שעירים לא כיון דעל חטא דישראל קא אתי חלשא דעתי'. אבל פר דעל חטא דידי' ודאחיו הכהנים אתי אי איכא דחטא מידע ידע לו ומהדר לו בתשובה ע"ש. ואם הדבר נפלא להבין על כל שבט הכהונה שהיו רבים מאוד איך פשיטא להו דמידע ידע לי'. נוכל לומר כיון דהוא היה ראש השבט אז ע"י קדושתו יוכל להרגיש אם היה בם איזה פגם וחטא בוודאי נפגם קצה קדושתו עי"ז. כמ"ש לעיל בפ' פנחס בפסוק ואל יבא בכל עת אל הקודש ע"ש:

68. Sefer Devarim.Yom Kippur.4

    אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה אם הגיע הרואה אומר ברקאי. אפשר לומר כי הרואה פי' מי שעיניו פקוחות וחכמת אדם בקרבו יוכל להבחין בין יום ובין לילה גם בשבתו בחדר סגור ואופל בהרגשתו השינוי בחי' יום שהוא בוקר זמן החסד וגדלות המוחין. ובין בחי' לילה. וזה הרואה אומר ברקאי. מתתי' בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הן. פי' הברטנורה וכדי להזכיר זכות אבות מזכיר חברון. פי' הענין כי צריך להעלות המלכות תחלה בסוד האבות וזה והוא אומר ה"ן גימ' כ"לה הרומז על המלכות:

69. Sefer Devarim.Yom Kippur.5

    חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כה"ג ומקדש בו ביום. רומז שצריך להעלות לבחי' א"וא שהוא שם י"ה כנגד זה הי' הטבילות והקידושין: ואיתא במדרש וכל אדם לא יהיה באוהל מועד. אמר ר' אבהו וכה"ג לא אדם היה אלא כההוא דאמר רבי פנחס בשעה שהי' רו"הק שרוי עליו הי' פניו בוערות כלפידים. הה"ד כי שפתי כהן וגומר. ולכאורה המד' הזה סותר דבריו עם הא דאי' במדרש וכל אדם לא יהיה אפי' אותם דכתיב בהו ופניהם פני אדם משמע שם שאפי' למלאכים אין רשות לכנוס אז בבואו אל הקודש ומאי תירץ ר' פנחס הנ"ל שהי' פניו בוערות כלפידי' ונראה לומר דהנה ביוה"כ לא הי' היחוד באותיות ו"ה שהם מורים על בחי' אדם ואלהי ישראל יקרא. רק שהיה הכה"ג מיחדם בק"ק והיה כוללם באותיות י"ה דאינון א"וא. וקבלנו מאדומ"ור הגאון החסיד מהד"ב זלה"ה שלזה היה מרומז הכף והמחתה הכף הוא צורת אות ו' והמחתה היא צורת ה והיה מכניסם לבית קודש הקדשים. המרמז לבחי' י"ה שהקודש מתיחד בקדשים והיה מתקנם ע"י הקטורת עד שהוציאם לחוץ. ולגלות אלהות בקרב הארץ והבן: ולפי"ז ניחא שהכ"הג בהכניסו את הכף והמחתה לפני ולפנים הניחם שם עד אחר גמר עבודת היום. הביאו לו בגדי לבן ולבש נכנס להוציא הכף והמחתה ע"ש. וקשה בשלמא המחתה היתה צריכה להיות שם עד גמר עלות עשן הקטורת. אבל הכף הי' לו להוציאו תיכף בראשונה אחרי אשר נתן את הקטורת על האש לפני ה'. וכבר הרגיש בזה החכם אברבנאל בספרו ע"ש. ולפי דרכינו ניחא שלא הי' רשאי להפריד הכף מהמחתה שהם אותיות ו"ה עד אשר תיקן עבודתו כראוי. ואח"כ הוציאם יחד. ונחזור לעניננו כיון שבכניסתו הראשונה לא נתקנו בחי' ו"ה שהם בחי' אדם כנודע. הה"ד וכל אדם לא יהיה באוהל מועד. כיון שלא ניתקן בחי' הנ"ל וגם מלאכים אין להם רשות לבא כי הם מעולם היצירה ובחי' ז"א משא"כ הכהן נתקדש בשמונה בגדים והם מתיקון ורב חסד המורה בחי' או"א והם נק' שרפים כמ"ש בזוה"ק א"וא ספסל תחותך ושרפי' הוא ג"כ שרפרף וספסל ולכן אמר במד' שהיו פניו בוערות כלפידים והי' בבחי' שרפים לכן נכנס באוהל מועד בק"ק. ופרשו סדין של בו"ץ בינו לבין העם. להורות על מעלתו שהוא מבחינות החסדים הגדולים כי בו"ץ גימ' הויה חס"ד:

70. Sefer Devarim.Yom Kippur.6

    כה"ג משמש בשמונה בגדים וכהן הדיוט בארבעה כתונת ומכנסים מצנפת אבנט מוסיף עליו כה"ג חשן ואפוד ומעיל וציץ וכו' הנה כהן הדיוט לא יכול להמתיק כ"כ הדינים עד שלא הי' יכול ללבוש רק בגדים לבנים מבחי' החסדים אבל הכה"ג היה יכול ללבוש אפי' בגדי זהב להמתיקם וכמ"ש בשם האלקי ר"ש מאוסטראפאלי על המד' בעונותיכם שולחה אמ"כם אשתאר אמ"חץ שרומז שאחרי החורבן נסתלק אמכ"ם שהוא נוטריקון הארבעה בגדי לבן שהם נגד אותיות ההוי' וישתאר אמח"ץ נוטריקון ד' בגדי זהב שכנגד אותיות אדנ"י עכ"ל ומה שנכנס הכה"ג לפני ולפנים רק בבגדי לבן כי שם נכנס ליחוד ובשעת היחוד הכלה פושטת תכשיטי' וכמו שנוהגין אפילו בשעת החופה להתיר קשרי בגדי הכלה כראוי להכין היחוד ומבשרי אחזה אלוה והבן: רק נכנס בשאר עבודות בשמונה בגדים לקשט הכלה ויכנסו הקישוטין לעורר אהבה בלב דודה כדי שיתיחד עמה אח"כ והי' לאחדים. והכה"ג היה מבחי' חכמה שהוא כ"ח מ"ה ועניו ומדרך הענווה להכניע ראשו ומכסים ארבעה תיקוני דיקנא שהם ורב חסד: ואמת נוצר ונקה את הדינים שנכללין בתיקוני לאלפים נושא עון פשע וחטאה כנודע מהאריז"ל בסוד תיקוני דיקנא למעיין שם וכן הי' הענין בארבע בגדי לבן שכיסה על ארבע בגדי זהב הנעלמים בקרבו בשעת היחוד כי הי' פושטם מקודם רק שנשאר הרושם מהם בלב דודה כנ"ל ובזה נמתקו הדינים והבן:

71. Sefer Devarim.Yom Kippur.7

    בגמרא מס' יומא ת"ר מעשה בכה"ג אחד שיצא מבהמ"ק הוה קא אזלי כ"ע אבתרי' כד חזי' לשמעי' ואבטליון דהוו קא אתי שבקוה לדידי' ואזלו לבתר שמעי' ואבטליון לסוף אתו שמעי' ואבטליון לאפטורי מיני' דכה"ג אמר להן ייתון בני עממיא לשלם אמרי לי' ייתון בני עממיא לשלם דעבדו עובדא דאהרן ולא ליתי בני אהרן לשלם דלא עבדי עובדא דאהרן. ופירש"י דעבדי עובדא דאהרן רודפי שלום ע"ש והדבר תמוה מאי שנא דנקטו בלשונם המדה טובה ההיא יותר מכל מעשים טובים שהיו בהם נגד הכהן שהי' בימיהם שהי' בו איזה צד קנאה ושנאה. ונראה לבאר עפ"י דברי מורנו הגאן מהד"ב זל"הה על ר' ישמעאל בן אלישע שנכנס להקטיר קטורת וראה אכתריאל י"ה ה' צבאות ואמר לו ישמעאל בני ברכני כו' שר' ישמעאל הגם שהי' גדול החכמי' לא בזכותו לבד זכה להמראה נפלאה כ"א ע"י הקנה התנא שהי' בימיו והוא הרימו ונשאו בקדושתו כדרך הצדיקים להרים הש"ץ בקדושתם וע"י זכה לכל אלה ע"כ ובודאי מורנו הצדיק אמר אלו הדברים עפ"י רוח קדשו שהופיע עליו אכן עפ"י דבריו ועפ"י שכלנו נראה לומר כי מסתמא הכהן שהי' בימי שמעי' ואבטליון בבית שני ולא היה כ"כ כהוגן מסתמא לא זכה לעלות לק"ק בי"הכ כ"א ע"י שמעי' ואבטליון שהיו אז ראשי הדור והם הרימוהו ונשאוהו לזאת המדרגה ולכן השיבו לכה"ג שלא יתגאה עליהם כי הם עבדו עובדא דאהרן פירוש שעיקר העבודה הי' על ידיהם והבן:

72. Sefer Devarim.Sukkot.1

    בפרשת אמור. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות איתא בגמ' דסוכה דף כ"ח ע"א נשים פטורים מן הסוכה מנה"מ דת"ר אזרח זה אזרח האזרח להוציא את הנשים פירש"י אי הוה כתיב אזרח הוה משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים והאזרח בה"א אתי למעוטי נשים ע"ש ונבאר עפ"י דרכינו דאם כתיב אזרח ה"א לרבויי נשים כי התיבה מרמזת עליהם צירוף א"ז ר"ח כי א"ז מספרו ח' הרומז לח' אותיות הו"יה ואד"ני שהם מרמזים על עלמין דדכורא ונק' בשילוב כנסת ישראל עם דודה ור"ח גי"מ יצח"ק שהוא סוד הגבורה והצמצום רומז ג"כ על עלמא דנוק' וגם אזרח עולה רי"ו מספרו גבור"ה כנ"ל ונכללת בא"ז וה"פ דקרא אזרח פי' דכר ונוק' ישבו בסוכות וא"כ גם הנשים חייבות להכי כתב קרא האזר"ח בה"א שמספרו רכ"א כמספר אר"ך להורות שסוכת אר"ך מגין עלינו מעלמא אריכא וממילא שהנשים פטורות כיון שאין להם שם עליי' כנודע מדברי האריז"ל בסעודה שלישית הואיל ואין לנשים דיקנא פטורים מסעודתא דדיקנא ואם יקשה לך מ"ש גבי יוה"כ דכתיב תענו את נפשותיכם האזר"ח בה"א ואפ"ה נשים חייבות להתענות והוקשו אשה לאיש כדאיתא בגמ' אע"ג דעליי' ביו"הכ ג"כ לבחי' אר"ך וכנרמז במלת האזר"ח במספרו. יש לומר עפ"י דברי האריז"ל בכוונות בתפלת נעילה כי ביוה"כ יש עליי' גם לנוק' בדיקנא ע"ש וממילא שיש להם להתענות דוק והבן:

73. Sefer Devarim.Sukkot.2

    ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים איתא בגמ' דסוכה דף מ"ג לולב ששה ושבעה פי' כשחל בשבת ניטל רק ששה דלא דחי שבת. ופריך אמאי טלטול בעלמא הוא ולידחי שבת אמר רבה גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר וכו' יום ראשון דמדאורייתא דחי שבת ופריך אי הכי האידנא נמי ומשני אנן לא ידעינן בקביעא דירחא ופריך אינהו דידעו בקביעא דירחא לידחו וכו' ומשני כיון דאנן לא ידעינן ולא דחו לדידהו נמי לא דחי ופרש"י הטעם משום לא תתגודדו והגם דתי' זה בגמרא קאי על ערבה ע"ש בתוס' בד"ה אינהו דידעו בקביעא דירחא מסקי שם דבמסקנא קאי האי תירוצא גם אלולב וכנ"ל והנה תיהא קא חזינא מה שאמרו בגמרא בלשון דחי שבת וכן הברטנורא העתיק לשון דחיית שבת אצל נטילת לולב שאין בו שום מלאכה רק טלטול בעלמא ואסור רק מספק שמא יעבירנו ומה שייכות לשון דחיית שבת בנענוע זה כיון דבשעת הנענוע לא עביד מידי. ונראה לבאר עפ"י שורשו וסודו הידוע לי"ח דהנה בלולב ומיניו אנו עושין היחוד ע"פ הנענוע כי הלולב רומז על צדיק חי עלמין שבעי"ה הוא נפרד מבחי' מלכותו וזה שאנו מראין בהולכה שהוא נשא ומרומם מבחי' מלכותו ואנו מיחדין אותו בהובאה דרך זיווג ויחוד כנז' בזוה"ק פ' תצוה ובכוונות לפי"ז שעכ"פ בשעת הולכה שרומז שאין היחוד אז אלא בשעת הובאה י"ל דזה ניחא כשחל י"ט להיות בחול ואז היחוד נעשה רק ע"י מעשינו כידוע בכוונות י"ט אבל ביום שבת כי קודש הוא ומקודש ועומד הוא והיחוד נעשה ממילא א"כ אין להוליך הלולב להראות ח"ו פירוד וקיצוץ עכ"פ בשעת הולכה אשר לא כדת ולכן ניחא הלשון דלא דחי שבת כי יש דחיי' ברוחניות הקדושה ע"י הולכה כנ"ל ודברי חכמים כדרבונות וחכמות צפונות וכ"ז הענין הוא רק בגבולין הוה דחיית שבת כענין מלאכת סותר שהוא מל"ט מלאכות דע"י הולכה סותר היחוד ובנין ושילוב העולמות המיוחדים ממילא אבל במקדש ובבית תפארתנו שהי' לאל ידינו לעשות יחודים נשגבים גבוהים מעל גבוה רשאים ליטול הלולב גם בשבת הגם דבשעת ההולכה הוא כמפריד היחוד וסותר מ"מ כיון דבשעת הובאה היינו יכולים לעשות יחודים נפלאים ורמים יותר הרי חשוב ההולכה שעשינו דהוה סותר כנ"ל כסותר ע"מ לבנות שלא במקומו כי הבנין והיחוד אחר הסתירה הוא במקום אחר גבוה מעל גבוה וקיי"ל בפ' במה מדליקין דסותר ע"מ לבנות שלא במקומו לא הוה סותר לכן במקדש היו נוטלין הלולב ומוליכין וסותרים כדי לבנות ע"י הובאה יחוד אחר שלא במקומו הראשון רק יותר גבוה ונשא אבל בגבולין שכל התיקון ע"י ההובאה לא יהי' רק לעשות היחוד במקומו הראשון כמו שאנו עושין בי"ט וכשחל בשבת שהיחוד ממילא כי הוא יום מכובד אסור לסתור על ידי ההולכה כי הוה כסותר ע"מ לבנות במקומו כי הוא היחוד שכבר היה שלא עפ"י מעשינו ולהכי לא דחי שבת ועתה נבאר איך נרמזו הסודות בדברי התלמוד הקדושים דלזה אמר רבה הטעם שמא יעבירנו ארבע אמות בר"הר רומז דכיון דבשעת הולכה עכ"פ יש איזה פירוד בין חי העולמים ובין מלכותו ח"ו יש לחוש שלא יתאחזו החיצונים וטורי דפרודא וז"פי שמא יעבירנו ד"א להמלכות הנאחזות בד' אמותיו תנה"י ויעבירה בר"ה הם רשות דרבים דשו בה וטורי דפרודא ואפשר עוד לומר כי זה רומז אמרם במקדש דבקיאי בקביעא דירחא כי המל' נק' ירח כנודע מזוה"ק ושם היו בקיאין בקביעת' פי' שהם היו יכולים בקדושתם לקבוע אותה במסמרות הקדוש' ולשמר' מכל פגע אפי' בשעת הפירוד בשעת ההולכ' כי שם היו בני עלי' וחכמים נפלאים ומשרתים קדושים להבורא ית' עד אין ערך. אבל אנן דלא ידעינן בקביעות' בעו"ה גבר עלינו מה שהיה ואנו מקווים שיחזור ויתיחד במהר' ועינינו כלות לזה יומם וליל'. ואז אם חל בשבת איננו רשאים להפריד מיחוד כי אין המל' אתנו בחזקת שימור וע"ז פריך הגמ' אינהו דידעי בקביע דירחא האידנא נמי לידחו כנ"ל ומשני כיון דאנן לא ידעינן אינהו נמי לא דחי פי' כיון דרובן של ישראל הם בחוצ' לארץ מפוזר ומפורד ובכל צרתם לו צר כתיב שהמלכות עמנו בכל מקום שאנחנו גולים לכן אפי' שיש כח ביד בני ישראל שבארץ ישראל לקבוע המל' בקדושת א"י והם בקיאין בקביע' דירח' מ"מ אזלינן בתר רובא אלו הן הגולים ולא דחי שבת עד שהשי"ת יקבץ נדחינו ולהתחבר השושנ' העליונ' עם דודה באהב' ואחו' וריעות לעד ולנצח נצחים אמן:

74. Sefer Devarim.Sukkot.3

    ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד. דהנ' חתן בשבעת ימי המשת' אם יש שם פנים חדשות חייב בכל סעוד' לברך שבע ברכות. וגם בשבת וי"ט לדעת הפוסקים דוקא בשני הסעודות אבל לא בסעוד' ג' דשבת והרמ"א פסק דאפי' בסעודה שלישית מברכין עפ"י שנהגו כן ע"ש והסברא נותנת כדבריו דממ"נ אם השבת הוה כפנים חדשות בסעודת שחרית אע"ג דהיה ג"כ קדושת שבת פנים חדשות בליל שבת מכל מקום אמרינן כל סעוד' קדושת' אחריתי היא וכמבואר בדברי האריז"ל ובס"ק כי בליל' העלי' למל' ובשחרית לצי"ע לכן מהראוי לברך גם בסעוד' ג' שיש בו עלי' לכ"ע כנודע ולולא דמסתפינא הייתי אומר על חג הסוכות כשאירע לחתן בתוך שבעת ימי המשתה מברך כל יום ויום שבע ברכות משום דכל יומא קדוש' באנפיה נפשי' הוא כי אושפיזא דיומא דא איננו אושפיזא דיומא אחרא כנודע והבן ונחזור לענין דכן אנחנו נוהגים להתפלל תפל' עם שבע ברכות שמ"ע לפני כל סעוד' בסוד שבע ברכות כנודע וז"ס לחם הפנים שערכו בשבת לפי שאז פנים חדשות כנ"ל וסוד פנים רומז אף ע"ג דלית אתר פנוי מיני' כל פני' שהוא פונ' אינו אלא לישראל וכן לעומתו כל הפנים שלנו וכל מחשבותינו יהי' בלתי לה' לבדו לעובדו וזה שפי' רש"י שהי' ללחם פנים מכל צד כי צד הוא מלשון מחשב' מלשון ואשר לא צדה רומז כי כל צד ומחשב' לא יהיו אלא לה' וכן רומז הכתוב ביום השבת ביום השבת כי בודאי מי שהוא טרוד ביצרו כל ימות החול א"א לו להכין עצמו במחשבותיו להיות קדושים לה' אפי' בשבת כנז' בס' הקדוש ממורנו ורבינו ס' נ"א בפ' זאת בפסוק ששת ימים תעש' מלאכ' ע"ש רק שצריך כל אדם להכין עצמו בימי החול ולהתבודד עם קונו ולטהר ולקדש כדי שיהי' בשבת קודש השלהבת עול' מאלי' וזה נקרא בזוה"ק שבתון דחול וזה רמז הכתוב ביום השבת ביום השבת כפלים לרמז כי חול מכין לשבת כנ"ל:

75. Sefer Devarim.Shemini Atzeret.1

    במס' תענית. גדול יום הגשמים כיום שנתנ' בו תורה שנאמר יערוף כמטר לקחי ואין לקח אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם רבא אמר יותר מיום שניתנה בו תורה שנאמר יערוף כמטר לקחי מי נתלה בימי הוי אומר קטן נתל' בגדול עכ"ל נרמז בכאן על יום חג שמיני העצרת וכינו אותו בשם יום הגשמים על שם שמברכים בו מוריד הגשם ונעש' בחי' גשמים יורדין ואיתא במדרש תנחומא פ' פנחס שהיה מהראוי להיות שמ"ע אחר החג חמישים יום כשם שיש מפסח ועד עצרת אלא אמר הקב"ה חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהם לבא לכאן אלא עד שהן אצלו יעשו עצרת מנין ממה שקראו בענין ביום השמיני עצרת וכו' עכ"ל ומז' נבין בדעתינו שיש לתקן התיקונים מיום ראשון דסוכות עד שמ"ע כמו שאנו מתקנים מפסח ועד עצרת בימי ספיר' לתקן עץ החיים ומסתמא דרך אחד לימים אלו ואלו למביני מדע ומהראוי הי' ג"כ לתקן זה בשבע' שבועות אלא שחס הקב"ה עליהם כנ"ל במד' ולזה רמזו חז"ל גדול יום הגשמים היינו שמיני עצרת כיום שניתנ' בו תורה שהוא חג השבועות. אבל רבא פליג עלי' ואמר דמעלתו יותר גדול שבו מטפטף מ"ת טיפין כנודע:

76. Sefer Devarim.V'Zot HaBerachah.1

    וזאת הברכ' אשר ברך משה איש האלהים הענין הוא כי יעקב אע"ה בירך את בניו לפני מותו ועש' אותם מרכב' לשם אדנ"י כש"ה וזא"ת היא מלכות ושם אדנ"י יש בו שנים עשר אותיות כזה אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד כנגד י"ב בני יעקב. וכ"א הוא מרכב' לאות אחת אבל מש"ר ע"ה עשה אותם מרכב' לשם הוי' ב"ה וי"ב שבטי י"ה כנגד י"ב גבולי אלכסון כידוע וזה וזאת הברכ' אשר ברך משה איש האלהים שבתחל' היו במדרגת אלהי"ם בחי' נוקבא והוא ברך אותם ועש' אותם להיות מרכב' לשם הוי' ב"ה מדרגת איש דכורא. והבן מאוד:

77. Sefer Devarim.V'Zot HaBerachah.2

    בעזר ברא כל בעשר אמרים. נשלם ספר הדברים. ויתעל' שמו ית' לדור דורים. שנשלמו כל החמש' ספרים.

78. Sefer Devarim.V'Zot HaBerachah.3

    תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

79. Anthology.Kings.1

    (מלכים ב סי' ד') ואשה אחת מנשי בני הנביאים וגו'. נוכל לבאר הרמז על החורבן המר אשר אנחנו בקרבו. כי כנ"י נקרא' אשה אחת. והיא מנשי בני הנביאים פי' כשהיה בהמ"ק קיים היו לנו נביאים וחוזים להודיע לנו גדולת מלכנו ית' ואת הדרך אשר נעלה בה. לא כן עתה כי אין אתנו נביא וחוזה אנחנו לא נדע מה נעשה כצאן בלי רועה. וזה נק' נשי לשון שכחה כמ"ש נשיתי טובה. וכן כי נשני אלהים וגו' והאש' הנ"ל צעק' אל אליש"ע אותיות א"ל יש"ע דהיינו שהיא מתמרמרת וצועקת לצור ישענו הנק' א"ל יש"ע. לאמר עבדך אישי מת דהיינו הבהירות שהי' לי מקדם. והנושה בא לקחת וגו' דהיינו לא זו שאינני עובד ה' כראוי אף זו כי לא נתנני נופש בצרות שונות. ונק' נושה שנפרע מעונותי. ואמר לה א"ל יש"ע הגידי לי מה יש לכי בבית. כלו' דודה עונה לעמו בנ"י באיזה זכות אושיעך מה יש לכי. ותאמר אין לשפחתך כו' כ"א אסוך שמן. ופירשו בו כדי משיחת אצבע קטנה. דהיינו שהיא משיבה שלא נשאר לה בלתי דבר קטן הוא האמונה כי האמונה הוא שמקיימת אותנו ותושיענו במהרה. ויאמר לכי שאלי כלים מן החוץ. דהיינו שהיוצר כל נותן עצה הגונה לנו לשאול כלים הם אהבות ויראות מן החוץ כלו' מן החיצוניות כי מי שרוח נכון בקרבו יוכל ללמוד ולקחת מדברים חיצונים דהיינו אם אני אוהב את אשר לי שאני משמח עמהם רגע ומי יודע אם למחר עאכ"ו שתהי' אהבת נפשי דבוקה ליוצרי שהוא עמי לעולם. וכן יראה. אם אני ירא מב"ו עאכ"ו מהאל הנורא קיים נצחי. וכן שאר המדות. ובאת וסגרת הדלת היינו שזה היסוד האמיתי לכל העבודה להתבודד ולחשוב בשפלותו ולדעת כי הוא בבחי' דלות עד מאוד. ועל ידי הכנעת רוחו ושבירות לבו יוכל לעלות אל ה' וזש"ה ויצקת על כל הכלים דהיינו שההכנעה ונמיכת רוחו צ"ל ניצוק על כל עבודת ה' בכלים הנ"ל אהבה ויראה. וסיים הכתוב והזהיר והמלא תסיעי. דהיינו שבחי' מלא חלילה שהאדם מדמה ברוחו שהוא מלא תורה ומע"ט ומעלות ומדות תסיע ותשליך מעליך. והוסיף הכ' ואמר ואת ובניך תחיי בנותר. דהיינו שכל חיותך לא יהי' רק בנותר. כי אתה כנותר כמ"ש למי שמשים עצמו כשירים. וכמ"ש למעלה וסגרת הדלת לשון דלות וכמ"ש הראב"ד כי בשם שד"י ואדנ"י כשאתה מסלק מהם אותיות דל"ת נשארים אותיות י"ש אנ"י ביאור דבריו כשאדם בבחי' דלי דלות אז הוא מנושא ומנוטל אל אביו שבשמים. וזה י"ש אנ"י בסוד היחוד השמות הנ"ל שהם ביו"ד והבן.

80. Anthology.Isaiah.1

    (ישעי' סי' נ"א) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וגו'. הנה הקב"ה נותן דבריו הקדושים בפה הצדיק שיוכל לפעול רחמים וחסדים לעולם וכל הצטרכותם והגם שהצדיק מדבר בפיו ובלשונו מ"מ כח הדיבור והדיבור בעצמו הם כח השי"ת בעצמו ואינם נפרדים חלילה מאתו כלל. וכמ"ש במשה רבינו רבן של כל הנביאים שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו. וכל צדיק לפי מדרגתו ודביקותו. לכן מחמת כי בקרבו כח ה' לכן יש בכח פיו לברא שמים חדשים וליסוד ארץ ופירש"י ולשכללא כנישתא. אמנם ה' הגביר חסדו על יראיו כי חפץ להתפאר בם נגד המלאכים ולהראות כח של יראיו שיאמרו שעושה בכחו. והוא למשל כמו האב שמלמד את בנו תורה ורוצה להתפאר בו שיאמרו כל רואיו שהוא משכיל מעצמו. לכן גם הקב"ה עושה כזה עם בנ"י שמכס' עליהם כאלו עושים מעצמם לנטוע שמים וליסוד ארץ. וז"ש ואשים דברי בפיך כנ"ל. וגם ובצל ידי כסיתיך לכסות עליך שלא יראוך כי אני הנותן לך כח לעשות חיל. ועוד מגביר חסדו לאמר לציון עמי אתה. כי הצדיק נק' ציו"ן וסימנא בעלמא שהבורא מנהיג העולם על ידו. וגם ציון גימ' יוס"ף שהוא צ"יע לאמור לו עמי אתה. ואיתא בת"ז אל תקרי עמי אתה אלא עִמִי בשותפא כי מעלהו ומיחדו עם הצבאות שפירושו כמצבי' עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא. וזה מרמז עִמִי בשותפא כי שם המורה הצבאות הוא שם השתפ"א כנודע שפירושו כי הצדיק הוא שותף להקב"ה במעשה בראשית ולכן יכול ליסוד ארץ ולנטוע שמים ולהמשיך השפעות טובות עלינו ועכ"י אמן:

81. Anthology.Isaiah.2

    (ישעי' סימן ס"ו) למען תינקו ושבעתם משד תנחומי' למען תמצו והתענגתם מזיז כבודה. ופירש"י משד לשון שדים מזיז כבודה מכבוד הזז וממשמש לבא לה וכו' ע"ש. ויש עוד למצוא איזה רמז בדברי הנביא לעבודת בוראנו ית"ש דהנה עיקר העבודה להעלות המלכות להבורא ית' דהיינו להמליך אותו בכל אשר תמצא ידינו ולא ח"ו ע"מ לקבל פרס או איזה תענוג רק שעיקר השבועה שנשבע מזה שהקב"ה מתענג על ידינו במלכותו. וכמ"ש כבר בנוסח התפלה ולא הנחלתו מלכנו לעובדי כומ"ז דהוא שפת יתר שהם בכלל הנזכרים לעיל אלא הענין לרבות כי לא נתנה שמירת שבת ותענוגים כ"א לעובדי ית"ש שלא ע"מ קבלת שום ענין ואפי' לאותן שימליכו הבורא ב"ה כדי שיהי' בני עוה"ב או שישיגו השגת הנבואה ושאר ענינים. דכיון שהם מחשבים איזה דבר תכלית בעבודתם נמצא הם עושי' פסל ותמונ' במלכות שמים דלית תמונה באתרי'. וזה שאמרו ולא הנחלתו מלכנו לעובדי כו' שעובד לאיזה תכלית ונק' פסל או פסול שהוא כרות וחתוך מהקדושה כיון שיש בו מחשבה גשמית א"כ יש תכלית להעבודה וקץ וסוף. אבל למעלה הוא מבלי התחלה ומבלי גבול וסוף רק מותר להתענג ולשמוח בעבודה מחמת שהמלך שמח ומתענג ורוצה להשפיע כל טוב כמ"ש יותר ממה כו' רוצה להניק. וא"כ ע"י העבודה גורם השפעה הקדושה שנוזלת ממלכות שמים לעושי רצונו הגם שאין עבודתו ח"ו לתכלית זה מ"מ מתענג במה שהמלך שש ושמח בהשפעתו. וזה למען תינקו ושבעתם. עיקר השביעה. משד תנחומיה. משדים שלה שרוצת להניק לבניה וזה ענין תנחומיה כמ"ש ועיש על בני' תנחם. ויש עוד מדרגה היותר גבוה כשאנו מעלין המלכות לכ"ע כמו שבת במוסף שאנו שואלים איה מקום כבודו ע"ש בכוונות. ואז א"א לינק אפי' ממנה כי היא למעלה למעלה. אכן התענוג הוא מזיז כבודה פי' יהי' איך שיהיה. ולא לינק ממנה אמנם שתתגדל המלכות כרצון הבורא. וזפ"י למען תמוצו. והוא ענין תמצות ודבר מועט פי' שהיניקה מועטת לפעמים והתענגתם מזיז כבודה. פי' שיש עכ"פ להתענג ממה שכבודה זז למעלה למעלה:

82. Anthology.Isaiah.3

    שם כי כאשר שמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפני נאום ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם. בילקוט ר"י בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שמים חדשים וארץ חדשה אין כתיב כאן. אלא החדשים החדשה אפילו שמים וארץ העתידים להבראות כבר הם ברואים מששת ימי בראשית וכו'. ק"ו ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודן של עושי רצונו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים ק"ו צדיקים שבשבילם נברא העולם וכו' ע"ש. הנה הילקוט מדייק מדכתיב החדשים החדשה בה"א הידיעה ש"מ שהם ידועים וכבר נבראו בעולם וביאור הענין של שמים החדשים וארץ החדשה כי כשישראל עושים רצונו ועמך כולם צדיקים עוסקים בתורה לשמה ובמצות לשם בוראם הם בוראים עולמות חדשים וכמו שאמרו רבותי נ"ע בפ' בדבר ה' שמים נעשו ע"י שהצדיק מדבר דבר ה' נעשו שמים וארץ ועולמות. וכמ"ש האריז"ל בפי' ואילין מיליא יהון לרקיעיא ע"ש. וזה הי' השעשוע ותענוג בוראנו ית' כשברא העולם צפה והביט שעתידים להיות קדושים בארץ ויעבדו אותו בתורה ומצות עד שיבראו עולמות חדשים. וא"כ הגם שהם חדשים הם רק חדשים בערכינו אבל לא לפני הצופה ומביט מקדם אשר נעשה וז"ש אפילו שמים וארץ העתידין להבראות כבר הם ברואים משי"ב. דהיינו במחשבה ובמקור עין הבורא ית'. וזה הענין נמצא בספר הק' נ"א של מורנו נבג"מ. שכתב שזה הענין הוא לצורך המתקת הדינין וביטול צרות רעות דהיינו הגם שנגזר על אחד בעוה"ז אבל כשהצדיק מחדש חדשים ובורא עולמות חדשים ושם לא היתה הגזרה כלל וחלף והלך לו. וז"ש הילקוט ק"ו לצדיקים עצמן שבשבילם נברא העולם דהיינו שהם גורמים ופועלים הבריאה של שמים החדשים וארץ החדשה ק"ו שהם עצמם חיים וקיימים לעולמי עולמים. ופועלים כרצונם גזירות טובות ישועות ונחמות עלינו ועל כ"י אמן. ובזה הענין תבין ענין ברכת התורה שהחמירו בה חז"ל עד שאמרו על מה אבדה ארץ. דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוה עד שפירשה הקב"ה בעצמו על עזבם את תורתי ולא הלכו בה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה וכו' ע"ש וכבר הציע הב"ח בא"ח סימן מ"ז דבריו המתוקים ע"פ קדושתו הנפלאה ונראית מתוך דבריו ע"ש ותמצא מרגוע לנפשך. וגם אנחנו נוסף על דבריו הקדושים קצת דהנה מי שלומד תורה ע"מ שיהיה למדן ח"ו או אפילו שידע הדינים על בוריין ולעבוד ה' כרצונו מ"מ אין לו תענוג גדול מעסק התורה כמו העוסק לשמה להיות היכל לשכינה תיכף בשעת עסק התורה ומרכבה קדושה. והנה ע"פ משל ממילי דעלמא כשהעבד עושה רצון אדוניו לפי שנצטוה מאתו ומקבל עולו מ"מ אינו מתענג בזה כי לולא נצטוה היה יותר טוב לו שילך חפשי ובן חורין רק שהוא מוכרח לעשות מה שציוהו אדוניו. אבל הבן שעושה רצון אביו באהבה ובתשוקה אז יש לו תענוג מכל דבר אשר הוא עושה ואדרבה הוא משתוקק תמיד מתי אזכה לשמש את אבי. וכן הענין בעבודת יוצרנו ית"ש כשאדם לומד תורה דרך עבודה כדי שידע איך לעבוד לו ית"ש אין לו שום תענוג מעסק התורה ולא יתלהב לבו לברך ברכת התורה ולהודות לו ית"ש על נתינת התורה כי מה איכפת ליה אם לא נתנה היה פטור ממנה משא"כ מי שלומד תורה לשמה כמ"ש הב"ח שם להיות כסא והיכל לשכינה ע"פ נשמתו העוסקת בדבר ה' והוא נעשה מרכבה לשם ה' ושורה עליו כל הקדושה וכל המלאכים מקשיבים לקולו וכמו שהאריכו בזה בס' הזוה"ק ובס"ק. א"כ יש תענוג גדול והשתוקקת והתלהבות להודות לו ית"ש על נתינת התורה ולברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה ואומר הערב נא ה' אלהינו שיהיו דברי תורה מתוקים בפינו כנ"ל. ונהיה אנחנו וצאצאינו עוסקים לשמה. ואמרו וצאצאינו ולא זרעינו או יוצאי חלצינו לרמז בו שיהי' היחוד על ידינו בשם הוי"ה ובשם אדנ"י העולים צ"א וזה הוא צאצאינו היוצא ונולד ע"י מעשינו ועסק התורה לשמה ונבראים בזה עולמות חדשים שיחדש הקב"ה עלינו גזירות טובות ישועות ונחמות:

83. Anthology.Psalms.1

    (הועתק מגליון התהלים של ההמ"ח זצ"ל)

84. Anthology.Psalms.2

    ז' יגמר נא רע רשעים. פ"א בשבת קודש רחצתי ונפל במחשבה. מימיו נאמנים. ולא הייתי יודע כוונה זו עד שהאיר השם עיני שכתב האר"י ז"ל שאלו המים הם מכל אחורי שמות והם נ"א יודי"ן וכשנשא הידים עד נגד המוח שהוא הדינים נמתקים בשרשם ונדחו הקליפות וזה צירוף נ"א מני"ם כי מני"ם הוא יו"ד שכולל כל מניני' וזה יגמר נ"א רע רשעים ויוחזר לרחמים:

85. Anthology.Psalms.3

    י"א ימטר כו'. פי' שדהע"ה ביקש מאת ה' שיעניש לרשעים ע"י הנהגת מדה במדה וכפי שהם עושים ה' ישלם להם. וזה נרמז במלת מט"ר כי מטר רומז על בחי' הנהגה הנ"ל כי רמ"ח רומז על רמ"ח איברי אדם כי הנהגת מדה במדה נקרא על שם כמראה אדם עליו מלמעל' אכן לפי שזאת ההנהגה לא טובה ושוה לכל נפש כי יש ג"כ מבני ישראל אשר אין כ"כ מעשיהם כהוגן ואם יתנהג הבורא ב"ה עמהם לפרוע להם כמדתם לא יוכל להטיב להם כראוי ואם ירצה לפתוח להם שערי מתנת חנם צדקה וחסד של מעלה אז ג"כ הרשעים רוצים לינק ממתנת חנם כיון שהוא חסד חנם לכן עבור זאת הקדים הקב"ה לישראל מצות צדקה לחונן דלבחנם ומחמת זה ממילא נפתח למעלה שער מתנת חנם וחסד והוא מדה במדה כמו שאדם פותח ידו בחסד חנם כן הקב"ה משלם לו שכר וחסד גם שאינו מקיים כל המצות כראוי וזה פי' הפ' כי צדיק ה' צדקות אהב שחפץ להצדיקנו במדת צדקה כדי שלא יוכלו הרשעים לינק מדת חסד של מעלה רק שיהיו נפרעים מנת כוסם כלומר כמעשיהם אבל לבנ"י ישר יחזו פנימו פי' פנים של מעלה דהוא חסד חנם ממכילין קדמאין עם פנים שלמטה המתנהג מדה במדה ונק' ז"א כנודע:

86. Anthology.Psalms.4

    י"ב כרום זולת לבני אדם. פי' לפי הגמ' שהקב"ה מתאוה לתפלתן שלצדיקים לתקן עליונים והצדיק יש לו לידע שכל מה שיבא לו ומתפלל עליו בודאי דוגמא זו צריך בעולמות עליונים והקב"ה מזמן זה להצדיק כדי שיתפלל עליו. וזה עיקר כוונת התפלה כמ"ש אמ"ו מוהד"ב זצ"ל ובוודאי בכל התפלות נעשה התיקון בעולמות עליונים ולפעמים יתוקן גם בעוה"ז מה שהצדיק צריך. ולפעמים אין נעשה לתתא וכשאדם רואה שאין תפלתו עושה פירות מזלזל. ובאמת עמדו ברומו של עולם ושם עשו פירות:

87. Anthology.Psalms.5

    י"ז הפלה חסדיך כו'. כתב רש"י הרי זה מקרא מסורס ע"ש ויש עוד לומר בעזהי"ת ע"פ מש"ל קפיטל י"א ע"ש. ולפי שהתפלל דהמע"ה הפלה חסדיך דהיינו שהקב"ה ישפיע מחסדים שלמעלה הנפלאים ולכן התפלל שהוא מושיע החוסים מהרשעים המתקוממים בימינך. פי' שלא יהי' אחיזה למתקוממים בימינך שלא יקטרגו כלומר כיון שאתה משפיע בחנם גם אנחנו כמוהם ועי"ז הימין הם מתקוממים. אכן אתה תושיעני בידך לעשות מגן וצנה בפני החסד שלא ינקו החיצונים וכמו מדת הצדקה שכתבתי לעיל וכיוצא בזה:

88. Anthology.Psalms.6

    ל' ארוממך ה' כי דליתני. שמעתי בשם החסיד מוהר"א מקארלין. כי כאשר ירצה להרים הבנין צריך להרים מהיסוד דלמטה דאי יתחיל מלמעלה הרי יהרס הבנין וישאר התחתון למטה. ולז"א דוד אני יכול להרים כל הבנין של הבית מפני שאני דליתני דלית מסכנא כהאי דל ואני למטה מאוד. ולכן כשאני מרים. מרים כל הבנין ולכן צריך אדם לעשות עצמו כדל לפלטרא דמלכא וכל הצלותי' מתעטפין בצלותא דהאי מסכנא. (ע"כ):

89. Anthology.Psalms.7

    ל"ד לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך. והאר"י ז"ל רמז בכאן ע"י ששינה ריחו וטעמו לפני אבינו מלכנו הנק' אב"י מל"ך. ויגרשהו לסט"א וילך ע"ש. וזולת זה צריך ג"כ להבין מהות המעשה הזאת שדוד מלך ישראל ראש החכמים ומשבעה הרועים לא היה בכוחו ובקדושתו ובחכמתו להמלט מבית אכיש מלך גת אם לא שעשה עצמו לאיש משוגע וחסר דעה ורירו נוטף ככתוב שם והדבר תמוה. אכן נראה ביאור הענין כי דרך הצדיק בבוא אליו איזה יראה רעה או אהבה רעה בעולם הפירוד מפני הבריות מיד נרתע לאחוריו ומעלה אותם לעולם עליון ומתדבק ביראת הבורא או באהבתו הגדולים. וכשהצדיק מתדבק באמת בה' כדרכו ממילא סרים מעליו היראות ואהבות השפלים כי הם רק לבושים להזכירו אהב' ויראה פנימית מפני הבורא ית'. ולכן כאשר נדבק בפנימות כולם כבגד יבלו כלבוש יחלופו. גם נודע כשהצדיק מתדבק בבוראו ולבו מתלהב באהבתו ויראתו אז הוא למראה עיני הרשעים שרואין אותו מפזז ומכרכר כאלו הוא משוגע וחסר דעה כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם תענוג עבדות לא ידעו ולא יבינו וכל הפוסל במומו פוסל כמ"ש שהע"ה סר מרע משתולל. וכל הענין הזה היה בדוד משיחנו כשבא לבית אכיש וראה כבוד מלכותו ועבדיו העומדים לפניו ונפל עליו איזה פחד ככתוב שם במקרא ע"ש ותיכף התדבק ביראת אלהים חיים ובאהבתו והתלהב בהם עד שהי' מפזז ומכרכר בהתפשטות הגשמות ורירו נוטף. ואז נדמה להרשעים שהוא משוגע וחסר דעה כמ"ש שם חסר משוגעים אנוכי הבאתם את זה להשתגע ותיכף שלח אותו חפשי כנ"ל כיון שהתדבק בבוראו ית' מיד גרש לסט"א וליראה החיצונית ובטלה ומבוטלת. ובזה יובן דברי האר"י ז"ל כפשטן. בשנותו את טעמו וריחו לפני אבינו שבשמים ויגרשהו לסט"א וילך וזה שכתב רש"י ז"ל הגם ששמו אכיש כל מלכי פלשתים שמם אבימלך. ולפי דרכנו לכן רמז הכתוב בשם אבימלך להורות כי שינה טעמו לפני אבינו מלכנו והבן:

90. Anthology.Psalms.8

    (ג"ז מגליון התהלים)

91. Anthology.Psalms.9

    ל"ז דום לה' והתחולל לו. יש בכאן קבלה יחוד א' לעשותו עם דמדומי חמה וא"א לגלותו אלא מפה לאוזן והוא מרומז בגמ' במה ששלח א' לחבירו בנ"א העומדים עלי שלח לו דום לה' השכם והערב עליהם לבהמ"ד והוא יפילם חללים חללים לפניך והמבין ידום:

92. Anthology.Psalms.10

    מ"ב אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד ביה אלהים וגו'. דהנה אדומ"ר מוהד"ב זלה"ה אמר בפי' הפסוק צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים. כי כל ימי הספירה אנו מיחלים ליום ל"ג בעומר שבו הרחמים גוברים ע"פ שם אכדט"ם שנתגלה בו והוא האותיות בא"ב לפני אותיות אלהים ונק' פני אלהים שבכל מדת דין צ"ל בו פנים של רחמים ופנימית שבו וזה אמר בפסוק זה א"ל ח"י גימ' מ"ט הם ימי העומר (כמ"ש האריז"ל כי שם כד"ט עולה ל"ג) וצמאה נפשי מתי אבא ואראה פני אלהים הפנים שלו שהוא שם הנ"ל שיוצא מר"ת "כי "טובים "דודיך "מיין שנתגלה הטוב הגנוז עכ"ל. ולפ"ד גם הקפיטל מורה על ימי הספירה שהוא קפיטל מ"ב שבו ניתקן שם מ"ב של אנא בכח וכו' והנה איתא בזוה"ק בר"מ פ' בהעלותך בד"ה פקודא שלשים וז"ל כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן לא איתעדיאת כתרא ועטרהא מינה תלתין יומין וכל אינון תלתין יומין וכו' מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכול למחמי כרוזא כריז כל מאן דלא יכול למחמי למטרוניתא ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעי אימתי כרוזא כריז בארבעה עשר לירחא תנינא דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן מכאן ולהלאה תרעי ינעלון עכ"ל. וצריך הענין ביאור מפני מה שני שבועות קודם חג הקדום הבא ינעלון תרעי ואדרבא כל אשר יקרב הזמן לקדושת החג מהראוי שיפתחו השערים למיחמי למטרוניתא אלא די"ל שכיון דאמרו רז"ל שואלין ודורשין לפחות ב' שבועות קודם י"ט מענינו של יום מסתמא הכלה העליונה מתקשטת בקישוטי' בימים הללו ולכן ניחא נעילת שערים בזמן ההוא כי אין רשות לאדם ליכנס ולא דרך ארץ הוא וכמ"ש בזוה"ק (בפ' פקודי בד"ה ויביאו את המשכן אל משה) על פסוק ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד וגו' וכבוד ה' מלא את המשכן וגו' ע"ש. ואפשר עוד לומר הגם דננעלין התרעין כי מבשרי אחזה אלוה שאין מדרך ארץ להסתכל בשעת הקישוטין מ"מ כשהצדיק מקטין א"ע והוא בעיני עצמו אפס ואין בהחלט מחשבתו וקטן בעיני עצמו יש לו רשות ליכנס גם בימים הללו כי מבשרי אחזה כי לפני הקטן אין בושה לעשות שום דבר ואדרבא דרך האם להניק לולד ולקשט א"ע וכן הענין כשמקטין האדם א"ע אז כל השערים פתוחין. וזה הענין נרמז בפסוק אל"ה אזכרה כשאני בא ליום ששה ושלשים בעומר שהוא גימ' אל"ה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אז ננעלו השערים ואיך אעבור בס"ך ב' סך ב' רומז לב' שבועות אלו שאז ימי קטנות כנודע ואז אני צריך להשפיל עצמי ולהקטין ואז אני בסוד אדד"ם צירוף א"ם ד"ד בסוד היניקה ואז הצירוף אמג"ל שהאם מגלה א"ע לפני בנה בתכשיטי' ועיין בכתבי האר"י והבן (ע"כ):

93. Anthology.Psalms.11

    פ"ב אני אמרתי אלהים אתם כו' אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו. קומה אלהים שפטה הארץ כו'. הנה איתא במד' מבו"ד אין קורין אחר בשמו אבל הקב"ה קורא את ישראל בשמו שנא' אני אמרתי אלהים אתם. ואע"פ שכתוב אח"כ אכן כאדם תמותון כו' משמע שבאמת לא נקראו בשמו. אבל באמת י"ל בפירושו של הפסוק אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם. מפני מה. ומפרש הפסוק אכן כאדם תמותון שיש לכם יצה"ר שמפיל אתכם לידי חמדות ותאות גשמיות וזה נק' מיתה שנופל ממדרגתו כמ"ש כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. ופירש"י שירדו מנכסיהם. ואתם לוחמים כנגד היצה"ר ומנצחים אותו. לזה אמרתי אלהים אתם. וזהו קומה אלהים כשמקימין הישראל הנק' אלהים ועובדין את ה' בכל לבם. אז שפטה הארץ. צדיק גוזר והקב"ה מקיים ומשפיע להם בני חיי ומזוני אמן נצח סלה:

94. Anthology.Psalms.12

    קמ"ה קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת רמז במלת באמ"ת צירוף א"ב א"ם אמ"ת ב"ת כי כל אלה הם באותיות בתיבת באמת דהיינו שצריך לקרא להבורא ב"ה דרך ארבע עולמות אבא ואימא באצילות ז"א הוא הנק' אמת כי אמ"ת עולה במ"ק מ"ה כנודע ובת היא המלכות ואז קרוב ה' לקוראיו ועיין בזוהר הקדוש אחר האידרא זוטא שכתב שם על זה הפסוק דהוא שלימו דכולא:

95. Anthology.Nehemiah.1

    (נחמי' ט') וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני והחתי והאמורי והפריזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו. לכאורה מלת לתת שפת יתר הוא והל' כפול דכבר כתיב לתת ברישא דקרא. וי"ל ע"פ פי' רש"י בפ' כי תשא למה לא נכתב שם הגרגשי בין האומות הכתובים שם. ותירץ דהגרגשי פנה מעצמו וילך לו ע"ש. ונודע הדבר דגם הגרגשי צריך לתיקון רק דמסתמא תיקונו יהיה לעתיד לכן אפשר לומר דה"פ דקרא וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני עד היבוסי אבל הגרגשי לתת לזרעו דהיינו לעתיד לבא כנ"ל:

96. Anthology.Nehemiah.2

    ויש עוד לומר כדאיתא בגמ' א"י מוחזקת היא ע"ש. ויש לומר דהבטיח הקב"ה לאאע"ה שבזכותו כדאי לתת ארץ הכנעני וגו' לזרעו. ואף גם הבטיחו שיהי' זרעו והיוצאים מחלציו ראוים במעשיהם ג"כ לרשת את הארץ וזהו וכרות עמו הברית לתת את ארץ וגו' עמו דייקא בזכותו ומעשיו וגם לתת לזרעו שיהיו הם הראוים לכך מצד מעשיהם:

97. Anthology.Chagigah.1

    (חגיגה דף ט"ו ע"א) זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. וצריך להבין מהות התשלומין מדוע יזכה הצדיק בחלק חבירו. ומדוע ילקה הרשע בחלק חבירו הלא כתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולא יותר. אמנם נקדים מאמר מורנו החסיד הקדוש ז"ל שאמר כשהצדיק מוכיח לרשע ורוצה להחזירו בתשובה א"א שלא יטמא הרשע במחשבתו להצדיק באיזה הרהור קטן באפס מה. וזה היא מחמת התקשרותם באותה שעה שרוצה הצדיק להחזיר הרשע ולקשר בעצמו. והענין נמשל לאדם המטאטא את הרחוב המלולכך מזבל הגם שישמור את בגדיו מאוד לא יחדל מלכלוך וכתם קטן באפס מה והוא מסוג הנמנע. וכן הדבר הזה בדקות ורחניות וכמ"ש לעיל פי' הכתוב טוב מעט לצדיק מה שהטוב הוא בבחי' מעט להצדיק הוא מהמון וכו' שהם גורמים להתיש כח הקדושה ע"י רשעתם ומחשבותם עכ"ל. והנה בוודאי אם הצדיק מתכוון (.) להוכיח את הרשע. בוודאי שאינו נענש על ההרהור שבא לו שנכתם מעונות הרשע כי כלפי שמיא גליא שאינו רוצה בזה כ"א הרשע מחטיאו בהתקשרותו ועתה נדבר מדרך הכסילים והרשעים הגם ששומע איזה תוכחת מוסר מהצדיק ולבו ימס בקרבו מדברי הצדיק ובודאי מתחרט עכ"פ באפס מה על עונותיו כי דברים היוצאים מן הלב נכנסין ללב ואח"כ חוזר לאיסורו וחטאיו ואולתו לא תסור ממנו. ויש רשעים התוהים על הראשונות ושונא את החכם על תוכחתו כי נשבר לבו בקרבו רגע מחמת דברים שקשים כגידין ששמע ממנו. וא"כ בודאי הרשע הזה אינו מקבל שכר על הרהור תשובה שהרהר בעת שמעו תוכחת מוסר מהצדיק כי לא רצה בזה ובפרט כשתוהא על הראשונות ואז המשפט כנוגה יצא ששכר הרהור עבירה הנ"ל שעבר על הצדיק בשעת תוכחתו לרשע על ראש רשע יחול. ובהיפך שכר הרהור תשובה שעשה הרשע בע"כ נוטל הצדיק. נמצא פי' הגמ' שזה שלא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו. שהוא הצדיק שנעש' חבירו והתקשר עמו בתוכחה כנ"ל ועבר עליו איזה הרהור עבירה והוא משל הרשע נמצא ששייך לרשע. אבל זכה שהוא הצדיק נוטל חלקו וחלק חבירו שהרהר בתשובה כי זה חלק הצדיק וקדושתו וכלפי שמיא גליא:

98. Anthology.Taanit.1

    אמרו חז"ל. לעולם יראה אדם עצמו כאלו קדוש שרוי בקרבו וכו' ע"ש רמזו בזה כי כתיב כמראה האדם עליו מלמעלה והוא הנהגה שהבורא ית' מגביל כבודו להתנהג כפי מעשינו ולקבל תענוג מעבודתינו ונק' אד"ם על שמינו וגבוה מעל גבוה הוא עלמא אריכא כנודע ואסור להפריד ולחלק ח"ו בין שניהם כידוע זה מהזוה"ק. וזה רמזו חז"ל לעולם יראה אד"ם עצמו כאלי קדו"ש שרוי בקרבו הוא קדוש דלעילא שבו ת"י נימין כמספר קדו"ש. וזה שכתוב צנצנת אחת מלא העומר מן. כי העומר פי' מדה והוא הנהגת מדה במדה וצריך להמשיך בתוכו ת"י נימין של קדו"ש הנ"ל וזה מלא עמר שהוא מילואו של אותיות עמ"ר שהם עי"ן מ"ם רי"ש שהמילוי בלבד עולה ת"י והוא ממלא אותו. וכן טל ילין בקציר שהנהגת האדם נק' קציר וזעיר וצריך להמשיך בו הטל שהוא הטלא דבדולחא. וכן יש לכוון בברכת שים שלום בנסח ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כי באור פניך. רומז ג"כ לענין הזה להמשיך אור פנים דלעילא באור פנים דלתתא בסוד הבאת שלום בין איש לרעהו. ובסוד ישר יחזו פנימו כנז' בזוה"ק כי באו"ר פני"ך ב' תיבות אלו עולים ע"ה ש"ע להמשיך אור הפנים דלעילא לאור פנים דלתתא. לכן הנוסח לומר שני פעמים באור פניך כי באור פניך. והנה באו"ר פני"ך עם שמונה האותיות והכולל עולה שע"ח נהורין שעולה מלבו"ש אותיות בשלו"ם וכשמאיר פנים בפנים אז עולה המספר ב"פ ש"ע תש"ם בסוד והאדמה לא תש"ם ע"י המשך האורות הללו. ועם שמונה האותיות שמצטרף בשע"ח נהורין עולה בגי' תשמ"ח ורמזו הפייט באמרו תשמח לוי ביום שמחתך. שמאיר להנהגה הנק' אדם ומחובר לשלמעלה ונק' לוי ע"ש חבור ודבוק והיא משמחו ע"י הארה הנמשכת. וזה סגולה להמשיך שמחה לאדם. וכשמצטרף ב"פ שע"ח עולה שנו"ת והוא רמוז בכתוב וירבו לך שנות חיים. והבן הענין כי עמוק הוא. (עוד שם):

99. Anthology.Taanit.2

    ר' חנינא ב"ד הוה קאזיל באורחא אתא מיטרא. אמר כ"ע בנחת וחנינא בצער פסק מיטרא. כי אתא לביתי' אמר כ"ע בצער וחנינא בנחת אתא מיטרא. והוא תמוה בשלמא מאי שאמר שנית בביתו ניחא כדרך הצדיקים שדרכם להתפלל עבור כללות ישראל ולמסור נפשם ומאודם ולהצטער בעצמם כשהם רואים נפשם בטובה וכללות ישראל בצער. אבל מה שאמר רחב"ד בהיותו על הדרך וירדו גשמי ברכה. לכאורה אין זה משנת חסידים לעכב ההשפעה עבור צער עצמו בפרט רחב"ד שהיה די לו בקב חרובין ולא הסתכל מימיו על עצמו. ונראה לבאר ע"פ דברי הריב"ש ז"ל שאמר פי' הגמ' יצאה ב"ק ואמרה כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. דהצדיק הוא כמו שביל וצנור הממשיך נוזלים כן הוא ע"י מעשיו הקדושים ממשיך השפעות טובות לעולם וכמו שהצנור אינו נהנה במה שעובר עליו. כן הצדיק אין רצונו וחפצו כ"א להשפיע לכל באי עולם. וזהו הב"ק כל העולם ניזון בשבי"ל. פי' בצנור שעושה חנינא בני והוא כמו השביל וצנור. שאין חפץ בטובת עצמו ומסתפק במיעוט ודי לו בקב חרובין וכו'. ודפח"ח: ולפי"ז ניחא גם מה שיש לדקדק שאמרו אמר חנינא בצער וכן חנינא בנחת ולא נאמר בלשון תפלה שהתפלל. אכן פי' הענין כאשר הלך בדרך וירדו הגשמים ונצטער ע"י ההשפעה אז הרגיש בעצמו שהגשמים לא היו גשמי נדבה וברכה שהרי ידע ע"פ ב"ק שהוא השביל והצנור של ההשפעה. ולזה תמה ואמר מה זאת ואיך אפשר שיהיו גשמי ברכה וכ"ע בנחת הלא חנינא בצער ואין בכחי להמשיך שפע לשמחם ולעשות להם נחת. וע"י אמירתו ותמיהתו באמת פסק מיטרא. אבל כשבא לביתו ומצא א"ע בנחת תמה להיפך כלומר איך כ"ע בצער ואני בנחת וכשהצנור בנחת מדוע לא תרד ההשפעה כדרכה לשמח את הבריות. ולכן אתא מיטרא גשמי ברכה לשמחם:

100. Anthology.Ketubot.1

     בתולה נשאת ליום הרביעי. שפעמיים בשבת ב"ד יושבין בעיירות בב' וה' כו'. אמר ר' שמואל בר יצחק לא שנו אלא מתקנת עזרא ואילך אבל קודם תקנת עזרא אשה נשאת בכל יום. ופריך מאי דהוה הוה. ומשני ה"ק אי איכא בתי דינין דקביעי האידנא כקודם תקנת עזרא אשה נשאת בכל יום. נ"ל לבאר כוונת פנימית הענין. דהנה ביום הרביעי נבראו המאורות ברקיע השמים השמש והירח ודוגמתם. וידוע מאמר הזוה"ק מארת חסר כתיב ע"ש. דהיינו שהלבנה חסירה ואין לה אור מעצמה רק מה שמקבלת מהשמש. והם דוגמת איש ואשה כי מה שקנתה אשה קנה בעלה. ואפשר שכיוונו רז"ל במ"ש בתולה נשאת ליום הרביעי. כדי לעשות היחוד והזיווג ביום הרביעי כדי לבשר ללבנה כי יבא יומה ותהיה אור הלבנה כאור החמה ביחוד עליון. ולכן אמר רשב"י הנ"ל לא שנו שאנו עושין היחוד ביום רביעי אלא מתקנת עזרא ואילך. רומז שזו ההנהגה היא בעולמות שבעת ימי המעשה אחר התיקון שהמלכות בסוד זכה נעשה לו עז"ר וזה רמוז בתקנת עזר"א שבתי דינין יושבין בב' וה' כי ההנהגה בשבעת ימי המעשה ב' ה' הם כנגד ספי' גבורה והוד. ולכן ב"ד יושבין בהם. ואז אשה נשאת ברביעי כנ"ל. אבל קודם תקנת עזרא שהוא בעולמות הגבוהים דשריין כחדא בסוד אכלו רעים דלעילא. אשה נשאת בכל יום בזיווג תדירא. כי היחוד שם תמיד בלי הפסק וביטול. ופריך מאי דהוה הוה כיון שאין נפקותא לדידן ואנחנו מתנהגים העיקר לעשות תיקונים בין ו"ה. ומשני ה"ק איכא בתי דינין דקביעי כקודם תקנת עזרא. אשה נשאת בכל יום. פי' שרומז לעתיד שיהיה ה' אחד ושמו אחד ויעלו העולמות ויהיה זיווג תדירא אפי' בין וה כמו בשם יה ואז יהיה השם ה' יהיה כמ"ש האריז"ל ואז אשה נשאת בכל יום והבן:

← Previous · Next → — showing 301–400 of 739

Avodat Yisrael; Konigsberg, c. 1860.. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001945066 Licence: Public Domain. Source.