Avodat Yisrael

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 739 sections

Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.10
כל מקום שמכניסין בו חמץ צריך בדיקה. ר"ל שצריך כל אחד לבדוק במקום שדרך היצה"ר הוא החמץ לשכון שם כ"א לפי ערכו מי שדרכו לפגום בבריתו ח"ו או בעיניו ח"ו לראות במקום שאין רשאין לראות צריך לבדקם ולבער ולשוב בתשוב' ובחרטה גמורה שאל יעשה עוד עבירה ועל מה שעשה יחזור בתשובה שלימה ובוודאי ימחול לו הקב"ה. וכל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה. נראה הרמז דהנה יש ב"א שאינם משגיחין על מעשיהם רק על מעשים של ב"א אחרים ולזה מזהיר התנא מקום שאין מכניסין כו' אין צריך בדיקה. כלומר שאין (לעשות) כך שישגיח על מעשיהם של אחרים רק שיתקן וישגיח על מעשיו:
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.11
חורין הגבוהין שאין יד אדם מגעת שם וחורין הנמוכים פחות מג' טפחים אינם צריכין בדיקה נראה הרמז שאל יאמר האדם איך אוכל לבדוק כל החטאים ועונות שאין אני זוכר את כולם. לזה אמר חורין הגבוהין שאין יד אדם מגעת שם ר"ל שאין זוכר אותם אין צריך בדיקה אלא האדם צריך לבדוק ולשוב בתשובה על אותן עוונות שהוא זוכר. ואותם שאינו זוכר ממילא יהיו בטלים כי הקב"ה אומר אלו הי' זוכר עוונות הראשונים בוודאי הי' מתחרט עליהם ושב בתשובה כמו שהוא מתחרט ושב על אותן שהוא זוכר:
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.12
כל אדם צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה נראה הרמז שכל אדם צריך לפנות מחשבתו בי"ג בניסן ולעשות הכנה בי"ג כדי שיוכל לבדוק בלילה שאם לא יפנה מחשבתו מקודם וכשירצה לבדוק בפתע פתאום בוודאי לא יראה בעצמו שום חמץ ויאמר צדיק אני. רק צריך לפנות מחשבתו מקודם ובודאי ימצא שם חמץ:
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.13
מצה שהכסיפו פניו הוא חמץ. וכתב המג"א אבל העולם אין נזהרים בזה נראה ע"ד הרמז שמרמז שיש אנשי' שאומרים דברי חידודין לחבריהם ומלביני' פניהם ברבים ואזל סומקא ואתא חיורא וזהו שהכסיפו פניו זהו בוודאי חמץ גמור ר"ל עצת היצה"ר ובזה אין העולם נזהרים כי אומרים מצחק אני ובודאי מי שרוצה להיו' ירא שמים יהי' נזהר מזה החמץ ולבערו מכל וכל:
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.14
כלים שתשמישן בחמין יגעלו בחמין בצונן ידיחו בצונן וכלי חרס אין לו תקנה אלא בשבירה נראה ע"ד הרמז שאע"פי שחוטאים אינם עושין העבירה בלב שלם ובנפש חפצה רק בע"כ יספר שבחו של עביר' מחמת תחבולת היצה"ר אבל הוא באמת אינו רוצה כלל לעשות מה שהוא נגד רצונו הקדוש ית"ש. זה האדם הוא שתשמישו בצונן ר"ל שאינו בחמדה ותאוה רק כמי שכפאו. וזה האדם בודאי אין צריך סיגופים רק שיקבל עליו באמת שלא יעשה עוד עבירה אפילו אם היצה"ר מסיתו. וזה יגעלו בצונן ר"ל בלא סיגופים ובגודל חמימת הלב רק התשובה צריך להיות כמו שחטא. אבל מי שתשמישו בחמין ר"ל שמחמם א"ע לדבר עבירה ועושה אותן בנפש חפיצה זה צריך לעשות התשובה כמ"כ בחמימות הלב. וכלי חרס כו' אין לו תקנה. ר"ל אותם שהרבו לחטוא כמו הכלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם אין להם תקנה רק בשבירות לב ובמרירות על חטאיו שעבר נגד רצון הבורא ית' וית' ובודאי קרוב ה' לנשברי לב ויקבל אותן:
Sefer Vayikra.Pesach.1
בליל פסח נתגלה האור הבהיר ובפרט בשעה שאומרי' הלל שאין זה כל השנה וימים טובים. ה"לל גמ"ור בגימ' שד'י שהי' משדד מערכות. הלולא בביתא מרפסין איגרא. רמזו בדבריהם כדרך המשל שאיתא בזוה"ק (פ' בחקותי) משל למלך שכעס על בנו ומרחקו ממנו ומטרוניתא עמו לימים בא המלך מחמת שרחמנותו על בנו ומשגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים לראות מה שבנו עושה ושרי געה ובכה ועכ"פ אם רוא' שהבן בשמחה אין הבכי' כ"כ גדולה ולזה צריך להיות בשמחה וצריך בהלולא לרפוס איגרין ר"ל לשבור כל איגרין וכותלין שלא יצטרך עוד הקב"ה להשגיח מן החלונות רק ונגלה כבוד ה' לעיני כל. אלא שלאחר ההלל יכול האור הבהיר להסתלק ממנו וצריך להמשיך עליו הקדוש' אח"כ בקידוש ובמצה ובד' כוסות שהן כנגד ד' כוסות של (חמלה) וכנגד ד' כוסות התרעל' שעתיד הקב"ה להשקות הרשעי ארץ וזהו פי' חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל שלא ישנו הפרחים ר"ל שתכף אחר ההלל צריך להמשיך עליו הקדושה כדי שלא ישנו הפרחים זהו המוחין האור הבהיר וזהו שלא ישנו הפרחים וצריך להמשיך עליו הקדושה בכוס של קידוש כנגד בן חכם: ופי' של קדש שצריך להזמין עצמו להקב"ה שפירוש של קדש הוא הזמנה כמו הפירוש של הרי את מקודשת לי שתה' מזומנת לי ואסור לכולי עלמ' כהקדש רק להיות מוכנת להחתן בכל עת שירצה. כך צריך לקדש עצמו להיות מוכן להקב"ה וזהו פי' של ורחץ שצריך לרחוץ ולטהר את עצמו להקב"ה ורחיצה הוא לשון בטחון והוא אותיו' רחץ י"ה ר"ל שתהא בטחונו בהקב"ה ובלילה הזה צריך ג"כ רחיצה שהם כנגד כלים פנים פנימיים ואמצעים וכלים חיצונים שהם מחשבה שצריך לטהר ולקדש מחשבתו שלא יהי' לו מחשבות זרות כי אם מחשבות טהורות לעבודת הבורא ב"ה אמן:
Sefer Vayikra.Pesach.2
במדרש חזית דומה דודי לצבי כו'. הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. מן החלונות זו זכות אבות. מן החרכים זו זכות אמהות. ענה דודי ואמר לי. מה אמר לי החודש הזה לכם. ד"א אמר ר' עזריה כו' ענה דודי ע"י משה ואמר לי ע"י אהרן כו'. ד"א קומי לך בתו של אברהם כו' רעיתי יפתי בתו של יצחק ולכי לך בתו של יעקב ע"ש. ראשך עליך ככרמל. אמר הקב"ה הרשים שבכם חביבין עלי כאליהו שעלה לראש הכרמל כו' וישם פניו בין ברכיו כו'. אין לנו זכות הבט לברית. ודלת ראשך כארגמן אמר הקב"ה הדלים והרשים שבכם חביבין עלי כדוד כו'. וי"א כדניאל דכתיב ביה והלבישו לדניאל ארגוונא. מלך אסור ברהטי' מלך זה הקב"ה דכתיב בי' ה' מלך גאות לבש. אסור ברהטים. שאסר עצמו בשבועה שיהא משרה שכינתו בישראל. ברהטים של אבינו יעקב בזכות מי כו' ע"ש. הנה הבורא יתברך ויתעלה הוא בלי סוף ובלי גבול וכשעלה במחשבתו וברצונו ית' לחדש העולמות בגבול וסוף. הוצרך כביכול להתצמצם ולהגביה א"ע. כי זולת זה לא הי' באפשרי להיות העולם. כי שני בלי סוף אי אפשר להיות כמבואר בחו"ה בשער היחוד וזהו פי' ה' מלך כשעלה ברצונו לברוא העולם שיהא נק' מלך עליהם. גאות לבש. כביכול הוצרך להתגאות ולהגביה גודל גדולתו ורוממותו לגבהי מרומים בכדי שיתהוה כאן עולם בגבול. וזה גאו"ת גימט' ת"י כמנין קדוש וקדושה הוא לשון פרישות שכביכול הפריש עצמו כמעט מזה בכדי שיתהוה העולם. וישפיע להם השפעו' קדושות ע"י שיעורים ונימין שלא יתבטלו ח"ו בגודל אורו הרב וכ"ז היה בראשית בשביל בנ"י שיקבלו התורה בתרי"ג אורחין כמנין התאז"ר אשר שם בשרשי העולמות בתורה הקדומה שם היה שרשי נשמות ישראל. וזה פי' הרמב"ן אלהי אבי וארוממנהו ע"ש וזהו דומה דודי לצבי. מה צבי רץ ופניו לאחוריו. כן כביכול צימצם ופנה אור פניו הא"ס לאחוריו כדי שיתהוה כאן העולם. וכ"ז היה אחר כתלינו ע"ד משל היינו עבור נשמת עושי רצונו כמ"ש. וזה ראשך עליך ככרמל הוא צירוף ר"ך מ"ל היינו עלמין אריכין האירו בשבע מדות הבנין שכ"א כלול מעשר גימט' מ"ל וזהו בחינ' יורה ומלקוש יורה במרחשון גימט' אר"ך והוא מצד הבורא יתב'. ומלקוש בניסן מבחי' כנסת ישראל. והגם שלפעמים כנ"י אינם כ"כ במדרגה גדולה עכ"ז לא יגרע מצדיק עינו. הם דבוקי' ויונקים בצי"ע כמבואר בכוונת הא לחמא עני"א. וזהו פי' אין לנו זכות הבט לברית. וכשהם במדרג' עליונ' יותר עולים עד בין דרועין דמלכא כמ"ש ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל. וזהו פי' משגיח מן החלונות זו זכות אבות היינו חג"ת. מציץ מן החרכים הם קצרים מחלונות היינו מדרגות נה"י והחילוק שבין היחודים הוא שכנסת ישראל אינם במדרג' כ"א בבחי' ד"י והם דבוקים בצי"ע כביכול נצרך הבורא ית' לרדת ממעל' הרמ' כאומרם ז"ל נחות דרגא כו' וכשהם במדרגה יותר גדולה ועולין עד בין דרועין דמלכא ומכ"ש כשנזכה ב"ב שיתעלו כנ"י עד פב"פ ולא יצטרך כביכול לרדת ממעלתו להשפיע. כמ"ש וירד מעשות החטאת ר"ל הירידה הוא עבור עשות החטאת ח"ו משא"כ כשהם זוכים לעלות ע"י מעשיהם הטובים וכביכול לזה הוא י"ת מחכה כשכנ"י הם עולים עד נה"י דהיינו שני לוחות. וע"ז תקנו לנו הנוסח בתפלה ושני לוחות כו' וכתוב בהן שמירת שבת מלשון ואביו שמר. ר"ל שהבורא ית' שומר ומחכה שיבואו ישראל בבחי' שבת ענה דודי ואמר לי החודש הזה לכם. ר"ל שכל ההשפעות והתחדשות העולמות יהיו ע"י עושי רצונו וכל העולמות אי אפשר להם לקבל כי אם ע"י עושי רצונו ע"כ הם נעשין כביכול כנפין ומגינין עליהם ד"א ענה ע"י משה כי עניי' הוא בקול כמ"ש וענית ואמרת וגו' ונשמת משה היא מבחי' אמא הנקרא קול גדול יעננו בקול. ואמר ע"י אהרן אמירה היא במחשבה כנודע ומשם הי' נשמת אהרן מאחורים דאבא. ודלת ראשך כארגמן בחי' דוד ודניאל הוא בחי' אחת מרכבת מלכות. א"ל אדנ"י אותיות דניאל ומרכבה הנושאת כנ"י לפניו ית' הוא בחי' ארגמ"ן כנודע: והדלי"ם בחי' דל"ת תחתיו ית'. מלך אסור ברהטים שאסר עצמו בשבועה היינו בז' ימי בראשית ע"י עבודת ישראל משרה שכינתו בתוכם ומשפיע להם כל טוב. וכשהבורא ית' רוצה להשפיע לכנ"י כביכול מעטר עצמו בעטרות חתנים וזהו ה' מלך גאות לבש כו' נכו"ן כסאך נו"ן כפופה ונו"ן פשוטה. בינ"ה ומלכ"ות כ"ו באמצע היינו א"מא מעטרת לברא. ומשפיע לכנ"י כל טוב וזהו פי' בתיקוני' תיקון י"ט נכו"ן דא נאמן יושב ונאמן עומד באמצע. וטעות שם וצ"ל ונאמן עומד וכ"ו באמצע וזהו הצירוף של נכון כנ"ל:
Sefer Vayikra.Pesach.3
עוד במדרש חזית נזכירה דודיך מיין. מייניה של תורה כגון הלכות פסח בפסח. הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג. ד"א מיין של אבות כו' מי פעל לפניך כאברהם כו'. עוד בפסוק תורי זהב נעשה לך זו ביזת הים עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים כשם שהפרש בין זהב לכסף כך הפרש בין ביזת הים לביזת מצרים. ותבואי בעדי זו ביזת מצרים עדיים זו ביזת הים ד"א תורי זהב זו התורה כו' עם נקודות הכסף כו' אלו האותיות ר"א אומר אלו התיבות. יהודה ברבי אומר נאוו לחייך בתורים זו התורה צווארך בחרוזי' אלו הנביאים תורי זהב אלו הכתובים עם נקודו' הכסף זה שיר השירים מלה חתומה ומלה מסיימה ע"כ. הנה בפ' ישקני מנשיקות פיהו כ'י ט'ובים ד'ודיך מיין ר"ת גימ' ג"ל דברי ריצוי כנ"י לפניו ית' להתחבר עמה. מלשון משיקין את המים. הוא ל' התחברות וע"י החיבו' יתגלה עליהם הארתו הקדושה מיינה של תורה הקדומה המתגלת בכל עת וזמן. וכן פי' בפ' זה שהארתו והשפעתו הק' נתגלה בכל עת וזמן ע"י שלש רגלים הם חג"ת ובד"א פי' יותר ע"י האבות הקדושים אשר הם שורש שלש רגלים כמבואר בזוה"ק. והגם שלפעמים תמצא בדבריהם ז"ל שפסח הוא גוון תכלת ע"ש שכול בכורות. הדרך הישר המבואר הוא כי פסח נגד חסד כי זה היה מחסדו לברר ני"ק מבכורי מצרים ולהוציא עמו בנ"י מכור הברזל כדי שיתגלה מלכותו ואלהותו בעולם ולזה ארז"ל על פסוק לקחת לו גוי מקרב גוי כעובר הנשמט מרחם אם. כי היה אלהותו ית' והנהגתו העולמות ע"י תפארת ישראל בהסתר כעובר הנסתר בבטן אמו כמו שאמר פרעה מי ה' וכשהוציאם ית' ונתגלה אלהותו ית' ובריאתו כל העולמות והנהגתם בשביל בנ"י היתה דוגמת לידה כמו שמפורש ביחזקאל מולדתך ביום הולדת אותך וכל הענין. והיה בחי' יניקה עד טהרת עמו בנ"י וספירתם שבעה נקיים וטהרתם כל זי"ה וגמר קישוטי כנסת ישראל לפניו ית' בכ"ד קישוטי כלה. וכל קישוט אינו פחות משני מינין כמו זהב וכסף הרי מ"ח ובכללות הם מ"ט. והופיע עליהם ית' בשער החמשים לקבל התורה פב"פ. והיה אז היחוד הגדול בשלימות הגמור. אכן כל ימי יניקה אין היחוד בשלימות כמ"ש בגמרא מניקה לא תשמש וד"ל. אכן גם בימי יניקה יש שני בחי' כמ"ש רז"ל שדים אינון שופר' דאתתא מחמת שמורים שהיא ג"כ יכולה להשפיע והיינו כשהיא נושא' התינוק כאשר ישא אומן את היונק בזה היא מתפארת בפני בעלה. אכן יש ג"כ בחי' אחרת והיא בקטנות יותר כשהאם מרכנת עצמה על גבי העריסה כנ"ל ואז נק' אימא רביעא על בנין. וכל זמן דהיינו כל ימי יניקה בחי' נגמרת בשבעה שבועות כנ"ל. אכן גם בחי' הב' נמתקת בחסדו הגדול בבחי' דם נעכר ונעש' חלב. אכן בליל פסח האירו כל התיקוני' והגדלות ברגע אחד כדי להוציא עמו בנ"י מכור הברזל ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי קדושה. וזהו כי בחיפזון יצאת ממצרים. ובחי' זו לא היתה מסטרא דילן כמבואר בזוה"ק והיה אז היחוד בחי' ח"וכ הסועדין סעודת אירוסין בבית אביה ומחמת שלא היה מסטרא דילן האירו כל הארות וגדלות בפעם אחד כי השעה הוצרכה לכך כנ"ל כמבואר בכתבים. לזה פי' המדרש בעדי זו ביזת מצרי' שהיו נכללים כל המדרגות בבחי' אחת. אכן אחר יצ"מ הוצרכו לברר המדות מעט מעט עפ"י עבודתם עד חג השבועות וכנ"ל. ולזה פי' עדיים זו ביזת הים שמאז היו נכנסים בקטנות וגדלות על יד על יד עד גמר היחוד:
Sefer Vayikra.Pesach.4
יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו איתא במד' כ' אין רשו' לחתן לבא להיכל הכל' אלא בנתינ' רשו' ממנ' ולכן היא אומר' יבא דודי לגנו. והנ' לכאור' קשה היכי משכח' לה שתהי' היא תובעת בפה מה שאינ' רשאי. ונוכל לומר כי ע"י רוח דשבק בה בעל' היא משתוקקת ותובע' ע"י חלקו והתביעה נק' על שמו מטעם זה כמ"ש הזוהר. וז"ש יבא דודי לגנו כי רשאית לומר כן ויאכל פרי מגדיו כי זה נק' פרי מגדים שלו ע"י הרוח דשבק בה. והנה לפעמים משכחת שהאשה אין לה שום תאוה להתקשט ולהתיחד עם דודה רק מחמת הבנתה את בעלה והשתוקקתה לשמח את בעלה מתקשטת ומראית לו פנים שוחקת עד שנראה הדבר לבעלה כאילו היא תובעת אותו אבל באמת אין כוונתה לשום עצמה כלום רק עבור לשמח לב בעלה כי לפעמים היא מרת נפש מחמ' איזה סיבות ומקרי הזמן ואז אלו הי' מבין בעלה את כל לבבה וגודל אהבה המסותרת אשר בקרבה המסתרת כל עצבה ויגונה ומעוררת שמחת בעלה. הלא בודאי יוסיף אהבה אלי' אלף מנות ככה ואלו הי' באפשרי שיתקן ג"כ ויסיר הצער ודאבון נפש ממנה בודאי הי' עושה כפי יכולתו. וכנדון זה כנסת ישראל עם דודה כשבא לה איזה צער ע"י איזה סבה או איזה גזירה והיא מתחזקת ומתקשטת לעשות רצון דודה ולשמח עמו בשבתות וי"ט או בשעת התפלה ועשיית המצות. והבורא ב"ה שהוא יודע המחשבות ומכיר בכל זה בוער בו אהבתה כביכול ברשפי אש עד אשר יסיר מאתה כל יגוני הלב כי הוא יודע מרירות הנפש והוא בעל יכולת להתגבר ולהכניע כל שונאי'. וזה נק' איזה אשה כשירה כל שהיא עושה רצון בעלה דהיינו שהיא מולדת רצון בבעלה כנ"ל:
Sefer Vayikra.Haggadah Commentary.1
הא לחמא עניא וכו' והנ' המפרשי' רצו לגרוס כהא כי המצה היא דמיון לחם עוני שאכלו אבותינו במצרים אבל לא זה לחם עניא עצמו. והאר"י ז"ל כתב לומר הנוסח הא ע"ש בכוונות. ונראה לבאר דהנה איתא בחי' ה"י המורה על ההשפעה היורדת מחסד הבורא ומתנת חנם אע"פ שהמקבל אינו כדאי וזה מורה אות יו"ד שאחרי ה' על בחי' אבא וראשית החסד והנקודה מורה לשוק הי כמו שאומרים על דבר הנעלם ומתבקש כלו' הי החסד שבא מהבור' שאין אנו כדאי ע"פ עבודתינו. אבל בחי' הא מורה על דבר הנראה באצבע כלומר בזמן שהמקבל כדאי ע"פ עבודתו לקבל שכר וחסד וזה שאנו אומרים הא פי' בחי' הנק' הא שהחסד בא מדה במדה. לחמא עניא שהמדה היא בעניות ודלות כיון שאנחנו בגלות ואין אנו עושין רצונו ית' כראוי וכמו בגלות מצרים שבא החסד עלינו בדרך דילוג וקפיצה ולא היינו ראוים כידוע וזה די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כי די מורה על הנ"ל כי היו"ד מורה על חסד הגדול שעשה היחוד בין יסוד ומלכות כי כל זמן שהיחוד יותר בקטנות צ"ל טמיר בגווי' חסד עליון וגבוה וכמו בשביעי של פסח שאז היחוד יותר בקטנות בא השפע מעתיקא ע"ש כדי לחזק ולהתגבר יותר ולשמור את היחוד שלא יתאחזו בו וד"ל: כל דכפין ייתי וייכול דהיינו שאנו מתפללים להבורא ב"ה הנק' כל והוא כפין ומשתוקק להתייחד עמנו והוא יעשה למען שמו לזכותינו שנוכל להתייחד עמו וזה ייתי וייכול כי אכילה הוא לשון זיווג כדכתיב אכלה ומחתה פיה: כל דצריך. ר"ל מה שירצה הקב"ה שיעשה לו כמלך שמצוה לעבדיו. ייתי ויפסח. מלשון פה סח שיבוא וידבר עם עמו ישראל ובוודאי נשמע לו. וזה הכל בליל פסח שמתגלה המלוכה של הקב"ה. ולזה אנו מבקשים שיתגלה עלינו ג"כ המלוכה ויבא ויתיחד עמנו וידבר עמנו מה שרוצה: לשנה. הבאה בארעא דישראל ואז יהי' היחוד. כראוי ויהי' הצירוף הא כי נהי' ראוים ליחוד:
Sefer Vayikra.Haggadah Commentary.2
עבדים היינו לפרע' במצרים וע"ש בכוונות. דהיינו שלפעמים כשאין היחוד כראוי אז עכ"פ יש השתוקקת אצל הכלה להתיחד אצל החתן וכמו המים פנים אל פנים כן יש התעוררת בלב החתן להתיחד עם הכלה וזה היחוד הוא א"בא רק במחשבה ובא היחוד מא"וא שהם עולמות המחשבה וזה הבחי' הי' בשעת גלות מצרים ולא נתגלה עדיין עד ויוציאנו ה':
Sefer Vayikra.Haggadah Commentary.3
מעשה בר"א ור"י ורא"בע ור"ע ור"ט שהיו מסובין בבני ברק. ופי' האר"י צירוף מעשה ש"ע מ"ה להמשיך לז"א ש"ע נהורין ע"ש דהיינו אע"פ שבזמן החורבן מדת הא המורה על מדה הנראה ומושגת כנ"ל. שהיא בעניו' ודלות. אעפ"כ בחסד הבורא ברא צדיקים בכל דור ודור שעל ידם נעשה היחוד ונתגלה החסד בדיוקן אדם הנק' מ"ה. וזה שהמשיכו חמשה התנאים הק' אלו החסדים הגדולים בדיוקן אדם גי' מ"ה אף שהיו בזמן אחר החורבן:
Sefer Vayikra.Haggadah Commentary.4
ברוך המקום. פי' שהבורא נק' מקום שעשה מקום לעצמו וגבול בבריאת עולמו ע"י הבחי' שהסתיר א"ע ונעלם ומסתתר וזה ברוך הוא והם ענין אחד וכל ענין הגבול הוא ליתן תורה לעמו ישראל ולהגלות בדיוקן אדם ורוצה בעבודתינו וזה ברוך שנתן תורה לעמו ישראל. כנגד ארבעה בנים דברה תורה היינו שהי' מצייר כל ארבעה בנים הן חכם והן רשע וכו' והכל גלוי לפניו כמ"ש הכל צפוי:
Sefer Vayikra.Haggadah Commentary.5
חכם מה הוא אומר. עיין פי' שאלת החכם מ"ש בהגהות לס' גבורות ה'. ואף אתה אמור לו כהל' הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. דהיינו להבטיח לו שבזמן הגאולה העתידה יהיו ממותקים כל הדינים ולא נצטרך לומר אפיקומן שהוא אפיקומן שהם הדינים וכן הס"ת של אחר הפסח אפיקומן כמ"ש רק שיהי' רחמים וחסדים:
Sefer Vayikra.Haggadah Commentary.6
מתחלה עובדי עכומ"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקו' לעבודתו. פי' שבעל הגד' סידר לספר בזמן גאולתינו בכדי שלא יאמר אדם הואיל והרעותי את מעשי עד הנה אין לי תקנה להתקרב אל ה' אלא אדרבה יתחזק האדם עכ"פ לשוב מהיום ויאמר בלבו הלא מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ואעפ"כ קרבנו המקום לעבודתו. ומצינו במד' חד אמר בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו והי' מצטער בעצמו על השנים שעברו. וינחמהו ה' ויאמר לו טל ילדותך כמו טל ע"ש. וזה בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וגו' ויעבדו וגו' ואקח את אברהם ואולך אותו בכל ארץ כנען דהיינו שע"י מהלכו לפני ה' בצדקתו גבר ושלט על כל ארץ כנען. וארב"ה את זרעו. וכתב האר"י ז"ל וארב"ה בגי' יצחק והנה אח"כ כתיב בפ' ואתן לו את יצחק ע"ש. ונראה הענין כי מתחלה צריך להצטייר במוח האב ציור הבן דהיינו שרוצה להוליד בן ואח"כ מתפשט בבחי' המשפיע. וזה וארבה את זרעו בגי' יצחק שנצטייר במוחותיו יצחק בנו ואח"כ מתפשט לבחי' צי"ע להוליד. וזה ואתן לו את יצחק כי ואת"ן נוטריקון אלה תולדות נח שהוא מורה על צי"ע המוליד ומגלה ההשפעה שיוליד בן:
Sefer Vayikra.Haggadah Commentary.7
צא ולמד מה בקש לבן הארמי וכו' שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל. כי פרעה היה כל כפירתו וימאן שתתפשט ההשפעה ע"י בני ישראל והאמין שהוא צריך לקבל ההשפעה מאלהא דאלהיא רק שלא רצה לקבל ע"י עבודת ישראל את ה'. וז"ש כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אבל כל הבת תחיון שהבין שעכ"פ צריך להיות בבחי' נוקבא לקבל השפעה. אבל לבן הגדיל הכפירה באומרו שמיום ברא אלהים השמים והארץ וסדר המערכות הם הולכים בסדר המסודר ומעתה והלאה איננו צריך לקבל ההשפעה. ולכן בקש לעקור את הכל כי שמו לבן זלע"ז לובן העליון ורצון הנעלם. וכפר ברצון הבורא ב"ה דהיינו הגם שברא עולמו ברצונו מ"מ אחר הבריאה סובב והולך עפ"י סדר המסודר ואינם צריכים לרצונו ואינם מתחדשים בכל רגע לרצונו. וזה היה הפגם שלו. ואמר בלבו כי כרצון עצמו כן יעשה ואין מוחה. וכן נאמר במגילת אסתר ויעשו בשונאיהם כרצונם. דהיינו שנקמו מהם נקמה על מחשבתם שאומרים בלבם שעושים הכל ברצון עצמם וזה שקר כי האמת הכל הוא רצון הבורא ב"ה שבר' העולמות ואפי' רצון המכחישים וז"ש וירד אובד אבי וירד מצריימה ועיי' בשל"ה שכתב כי לבן ירד למצרי' בגלגול בלע' שהי' אחד מג' יועצי פרע' ע"ש וז"ש וירד אנוס עפ"י הדיבור דהיינו כי גם רשעת הרשעים ורצונם. הרע לישראל אין להם כח בעצמם ח"ו כ"א הכל ברצון הבורא ב"ה שברא עולמות כאלו כדי שיהיה הבירור דהיינו שברא כח היצה"ר ולהעניש אשר ישמע לקולו וליתן שכר טוב למשבר כח הרע ומברר ניצוצים הק' מהם. וזה מלמד שלא ירד להשתקע שם שלא ברא ח"ו אותם בכדי שיעשו כרצונם ויהיו הני"ק משתקעין בהם אלא לגור שם בדרך גירות עד שיתברר אל הקדושה וז"ש ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך דהיינו שאין תכשיט וקשוט לכנ"י רק ע"י הבירורין. וזה כי כבד הרעב דהיינו בזמן שאין יחוד והמלכות מתעלמת ומתכסת ומזה בא הרעב עד שיתברר הני"ק שהם כמו תכשיטין וקישוטין לכלה ועיין בזוהר חדש דף פ"ז ע"ב בד"ה ויהי רעב בארץ:
Sefer Vayikra.Haggadah Commentary.8
ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני הוא ולא אחר. דהיינו שהראה הקב"ה להם כי כל כוחותם ומחשבותם ורצונם הוא רק ברצונו ית' ולכשירצ' יעביר רוח טומא' מן הארץ. וזה אני הוא פי' אפי' כשבא בבחי' הוא ונסתר כבודו וקדושתו. אני הוא ולא אחר פי' שאין זה בחי' אחר ח"ו רק הכל חד כי ככבודו בגלוי כן הוא אפי' בשעת הסתר:
Sefer Vayikra.Haggadah Commentary.9
אלו הוציאנו ממצרים כו' אלו הרג את בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם דיינו. היינו שהממון הוא הני"ק שהוציאו ממצרים ועשאוה כמצודה שאין בה דגן. ואלו הרג את בכוריהם לחוד היו יוצאים הני"ק ממילא: אלו נתן לנו את ממונם היינו הני"ק ולא קרע לנו את הים דהיינו כי הקב"ה קרע את הים ע"י שם קר"ע כידוע ולישראל נעשה המספר ש"ע שהם השעשועים ואלמלא לא הופיע החסדים הגדולים דיינו: ואלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו שזה היה חסד נוסף שהלך פסל מיכה בין מחנה ישראל ואעפ"כ עבר בים צרה וזה נק' בחרבה. וזה היה במכוון שלכאורה איך שגו וטעו חכמי מצרים לעבור בים אחרי ישראל הלא ידעו כי ה' את ישראל ונלחם להם והוא עושה להם נסים ונפלאות ומדוע אין יראה לעבור במצולה פן יהמו יחמרו מימיו וירעשו עליהם. אע"כ כיון שראו איצטגניני פרעה כי עבר בים צרה א"כ אמרו אין זה מדרך הנס מישוע' ה' כי גם המסכה עברה אלא דרך הטבע הוא שהים ברח לאיזה סיבה או רוח והיו רודפים אחרי ישראל עד שנטבעו במצולות ולכן זה שהעבירנו בתוכו בחרבה היתה סיבה לשקוע צרינו בתוכו והיה זה חסד נוסף על קריעת י"ס:
Sefer Vayikra.Second Day of Pesach.1
בפרשת אמור. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרת' וגו' והבאתם את עומר וגו'. דהנה כל ענין הספירה לגלות ע"י עבודתינו הנהגת מדה במדה שהקב"ה מתנהג לפי הנהגות האדם כי כל ענין הכוונות האר"י ז"ל להמשיך המוחין להמדות וזה כי תבואו אל הארץ היא המלכות אשר אני נותן לכם היא נותנת לכם מדת אני שהוא מלכותו: וקצרתם את קצירה פי' שתהיו אתם בסוד מחצדי חקלא: והבאתם את עומר וגו' כי עומר פירושו מדה. וזה והבאתם את עומר אל הכהן הוא החסד העליון שיהיה מתנהג במדה ושיעור והבן: הנה הפוסקים כתבו טעם מפני מה אין מברכין זמן על מצות ספירה כמו שאנו מברכין על כמה מצות זמניות ע"ש בדבריהם. ולפי הנראה יש לתרץ עפ"י דברי האר"י ז"ל שהאירו עינינו כי בליל א' דפסח האירו מוחין דגדלות וקטנות וכל אורות שיאירו בימי הספירה הם נכנסין ע"י המצות והכוסות רק שאח"כ הם מסתלקים וצריכים אנחנו לספור ספירה להכניסם ע"י מעשינו אחד לאחד עד חג השבועות כמ"ש בזוה"ק והאר"י ז"ל. לכן סרה ממילא הקושיא הנ"ל דלא שייך ברכת זמן כיון שאין כאן בהירות חדש ע"י מצוה זו כי כבר נעשה הכל בכלל בליל א' דפסח והבן: והנה אפשר לפרש שאלת הבן החכם ששואל מה העדות והחוקים אשר צוה וכו' דהיינו ששואל טעם הענין וביאורו כיון שנעשה בליל א' דפסח כל התיקונים א"כ מה העדות והחוקים אשר צוה ה' לספור אח"כ ספירה ואחת לאחת למצא חשבון ולעשות התיקונים בעולמות לאט לאט. והתירוץ הוא כי כתוב אומר ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה דהיינו שיש באדם מוחין דגדלות ושעות שיוכל לעבוד את בוראו בבהירות ובהתלהבות. ויש עתים וזמן שמסתלק ממנו המוחין ונשאר בקטנות ובנסיונות ובמלחמה עם יצרו והכלל שצריך האדם לזכור בשעת מוחין דגדלות להכין עצמו ולעשות רושם בקרבו הגם שיסתלק ממנו התלהבות לא יפול לגמרי ח"ו ויהיה מהמנצחים קרבא ויתחזק וישען בה'. וזה רומז מ"ש אמור אל הכהנים ואמרת ופי' רש"י להזהיר הגדולים על הקטנים דהיינו בשעת מוחין דגדלות להזהיר עצמו על שעת הקטנות ולחזק א"ע. וכן בכל הזמנים למשל בשבתות וי"ט שאז זמן ההתלהבות בחשק נפלא לעבודתו יתברך שמו צריך האדם להכין עצמו על ימי החול הבאים שיהיה מקושר ג"כ בבוראו ית"ש וכן ביום א' דפסח אמרו רז"ל הסימן א"ת ב"ש. א"ת א' דפסח הוא תשעה באב וא"כ צריך האדם לקשר עצמו ביום א' דפסח היטיב בבוראו עד שאפי' בט' באב שהוא יום הירידה מכל המדרגות יהי' ג"כ מקושר בעבודת השי"ת. וזה רומז ביום טובה הי' בטוב וגם אז ראה והביט על יום רעה שיבא בירידת המוחין והכן עצמך עליו שלא תפול בו. וזה הענין בפסח ג"כ שסידרו לנו חז"ל קדש ואח"כ לאכול הכרפס כי בשעת הקידוש הוא שעת מוחין דגדלות וצריך לעשות הכנה על מוחין דקטנות הבא ע"י הכרפס לרמז כנ"ל וכן ע"י המצות והכוסות נעשה הכנה על ימי הספירה שאח"כ שלא יפול לגמרי משא"כ אם היינו מתחילין במוחין דקטנות כמו בכרפס ובספירה לא היינו יכולים לגמור מלאכתינו לולי אור ה' וחסדיו שמופיע עלינו בתחילה בגדלות המוחין ואח"כ אנועושין הכנה על ימי הקטנות וכנ"ל ובזה מתורץ קושית בן החכם הנ"ל:
Sefer Vayikra.Second Day of Pesach.2
וספרתם לכם ממחרת השבת וכו'. וספרתם מלשון ספיר ויהלום שאתם צריכים להאיר לכ"ם עצמיכם בתשובה מכל עונות: ממחרת השבת. ר"ל מרוב הקדושה שבא לכם מיום א' דפסח שבליל פסח ממשיך קדושה משלשה מצות ומארבע' כוסות כנ"ל על שבעה שבועות של עומר: מיום הביאכם וכו' נראה לפרש ע"ד הפסוק יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה פי' מי שהוא סר מרע ועושה תשובה הוא בינ"ה בן י"ה כדכתיב בנים אתם לה' כו'. ועוד יותר שב"ן י"ה מעורבים בשילוב להראות חיבת הקודש מחמת שעושה תשובה הוא מתדבק בהקב"ה באחדות גמור כביכול. ומה גם שאותיו' ב"ן קודם אותיות י"ה ב' קודם ליו"ד ונו"ן קודם לה'. משל לבן שהו' מתעתע בדרך ואח"כ שהוא מתיישב והולך בדרך הישר אז האב לוקח אותו על כתיפיו כדי שלא יחזור לאותו הדרך תעתוע: כך הקב"ה כביכול כשרואה אדם הולך בדרך לא טוב ואח"כ עושה תשובה לוקח אותו עליו ממש כביכול ולכן אותיות ב"ן קודם מאותיות י"ה וכמאמר חז"ל במקום שב"ת עומדין אין צדיקים כו'. וכשהוא סר מרע נעשה מאותיות מר"ע צירוף עמ"ר וזהו עמר התנופה ר"ל מצרף אותיות מר"ע לעשות מהם צירוף עמר: עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום ר"ל כשלא עשה תשובה ולא העיר א"ע תיכף בתחילת ספירת העומר אל יאמר שאין לי עוד תקוה. אלא עד ממחרת השבת השביעית תספרו. ר"ל כל זמן שיש אפי' יום אחד מהספירה תספר"ו ר"ל תוכל להאיר ביום זה כל החמשים יום על ידי תשובה: והקרבת' מנחה חדשה לה'. אח"כ בשבועות יראה לקרב א"ע מחדש להיות מונח בין דרועין דמלכא. וזהו מנחה חדשה לה':
Sefer Vayikra.Seventh Day of Pesach.1
בפרשת בשלח. ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים וגו' כי ידוע שהקב"ה הופיע עלינו בחסדיו דרך פסוח ודלוג שלא בהדרגה ביצ"מ כי לו התמהמנו ח"ו אבדנו בטומאת מצרים המלאה גילולים ובזה יבואר דברי המדרש הנפלאים שכתב שמלו ולא פרעו במצרים כדי שלא להתמהמה עוד ע"ש: והדבר נפלא להבין כיון שששים רבוא מלו כ"א ונתרפאו בשעה אחת למעלה מן הזמן והטבע א"כ הי' להם לפרוע ג"כ בעזר הרופא כל בשר והוא ישלח עזרם ורפואתם מקודש. אלא הענין הוא כך שהפריעה הוא סוד גילוי אלהות בסוד פר"ע י"ה וא"א להם לגלות האלהות לגמרי במצרים כי לא יכלו להתמהמה עוד רק בחפזון מלו ובדם פסח ובדם מילה נגאלו ולא במעשיהם כי היו אז ערום. וערי' וכמו שהיו מקטרגים אז השרים הללו עע"ז וכמו שכתבתי הדרוש באריכות בהגהות לס' גבורות ה' ע"ש. ונמצא עכ"פ שהיו אז ישראל בעצם בקטנות המוחין רק שהופיע עליהם השי"ת בחסדיו מוחין דגדלות ולמד זכות עליהם ויזכור חסדי אבותם וגאלם וכמ"ש שם באורך. ולפי"ז ירא הקב"ה כביכול להנחות' דרך ארץ פלשתי' פן ינחם העם וגו' מחמת שלא היו בעצם מקושרים בה' כראוי. והנה איתא ברש"י בד"ה ויעשו כן כשאמר להם משה לחזור לפני בעל צפון אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם והאמינו בלב שלם בכל דבריו ע"ש. ולפי"ז קשה מה היתה הצעקה אח"כ כשראו את מצרים ויאמרו המבלי אין קברים וגו' ומדוע נפלו מאמונתם לשמוע בקול ה'. אלא הענין הוא כך דהנה ביום השלישי כשאמר להם לשוב לפני פי החירות והוא היה יום ב' לספירת העומר שבו נכנס גדלות ב' ע"ש בכוונות ואז היו בבחי' גדולה ודעה רחבה להאמין באמונה שלימה בדברי השי"ת ובמשה עבדו משא"כ ביום ראותם את המצריים הוא יום הששי לצאתם והוא יום ה' לספירה שבו נכנס קטנות ראשון יעו"ש ונתקטנו המוחין עד שנשארה האמונה להם בקטנות וירדו ממדרגת הבטחון עד שבא יום ז' של פסח ונכנס גדלות ב' אז שמעו אל משה והיתה יהודה לקדשו והים ראה וינוס. ואיתא במדרש מה ראה. ראה ארונו של יוסף. ואמר אדמו"ר מוהד"ב זצ"ל כי מדרך האשה בראותה איש צדיק היא בורחת ומסתרת עצמה מפניו וכן הענין קריעת י"ס והבן כי הוא סוד עמוק. ונחזור לענינינו כיון שביום הששי נתקטנו המוחין והיה ירידת המדרגות מזה עצמו הרגישו המצריים בטומאתם ובכישופם ולא הבינו הדבר לאמיתו רק שהעלו בדעתם כי בני ישראל נבוכים הם בארץ וירדו ממדרגתם לגמרי עד שרדפו אחריהם. והנה כל זה היה מחסדי הבורא ית' שמו. וקטנות המוחין היה ירידה צורך עליה כי לולא קטנות המוחין של ישראל לא חזקו המצריים את רוחם לרדוף אחריהם בים ולא טובעו בים ולא נתכבד כבוד שמים כי איך נואלו שרי צוען אחרי כל המכות שהוכו ואחרי כל הנסים שראו שיצאו ביד רמה ועתה ראו קריעת י"ס ויתחזקו עוד לשוט במצולה. אלא הענין כנ"ל מחמת שהרגיש וע"י איצטגנינותם את קטנות המוחין אמרו בלבם שמושיען של ישראל היה רק עפ"י שמות אלהים והוא אלהא דאלהיא ונתן הממשלה לכח אחד בשמים המנהיג את ישראל ולפעמים יורד הכח וקצרה ידו מהושיע. וכאשר הארכנו בטעותם כמה פעמים. אבל כאשר טבעו בים וראו כל הגבורות שהם חסדים לישראל הבינו כי שם הוי"ה הוא האלהים ואין עוד ואמרו מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים ה' דייקא דהיינו כי כל המלחמות היו ע"י שם הוי"ה. וז"ש ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם כי עמוד הענן רומז על החסדים כמ"ש המקובלים שרומז על מלאך מיכאל ויעמוד מאחריהם שהלך לו דרך אחוריים כדי שיבינו המצריים ויאמרו כי ידין ה' את עמו ועי"ז ירדפו אחריהם וזה צירוף ויעמ"ד כי עמד גימ' ע"ב מ"ב כי הי' כעין דין שהוא מ"ב דע"ב וגנוז בתוכו ע"ב שהוא החסד באהבה מוסתרת לישראל וז"ש ויהי הענן והחושך וז"ש וינער ה' את מצרים בתוך הים. לשון נער ובחור כמ"ש אדומ"ור הגאון מוהד"ב זלה"ה כי כבחור נדמה על הים ופי' הענין כי כל טעות מצרים בררנו שהי' שלא רצו להאמין כי הקב"ה מתנהג מדה במדה לפי עבודת בנ"י. וזה הי' הריגת הבכורים ואמר ה' בני בכורי ישראל להורות כי כל ראשית המחשבה ובריאת העולם לא הי' אלא בשביל בני בכורי כו'. וכמ"ש באורך בהגהות לס' גבורות ה'. וגמר הענין נתגלה בקריעת י"ס וזה אשר נדמה להם כבחור עושה מלחמה והבן. ונחזור לענינינו כיון שביום ה' לספירה ירדו ישראל קצת ממדרגתם ולא הבינו ג"כ את סוד הענין רק תפשו אומנות אבותיהם ויצעקו אל ה' ויאמר משה אליהם התיצבו וראו וגו' כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם וגו'. פי' כל הענין הזה שאתם רואים את המצריים רודפים אחריכם. הוא הענין למען יכבד ה' בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי ה' הוא האלהים ועי"ז יתנשאו הני"ק אשר בהם ולכן תהי' לכם לפעולה שלא תוסיפו לראותם עוד עד עולם כי לא תצטרכו לשוב למצרים וללקט הניצוצות כי ביום הזה יתעלו וישובו למקורם וזה שרמז בדבריו ה' ילחם לכם ר"ת יל"י שהוא השם המעלה ני"ק והבן:
Sefer Vayikra.Seventh Day of Pesach.2
נ"ל מה שאמרו חז"ל בשעת קריעת י"ס נתבקעו כל מימות שבעולם וצ"ל דבריהם לאיזה תכלית נתבקעו כל המימות כיון שעיקר הנס הי' להראות למצריים כח ה' ודי להם בקריעת י"ס וי"ל הגם שהדבר כפשוטו כי נבקעו כל מעינות תהום מ"מ יש איזה רמז שבכח קריעת י"ס נעשה הכנה לבקע כל המימות העתידין לקרוע כגון הירדן בימי יהושע. ונהר גינאי בימי ר"פ בן יאיר. והכח הראשון נפתח ע"י מרע"ה:
Sefer Vayikra.Seventh Day of Pesach.3
במדרש שיר השירים איתא חזית איש מהיר במלאכתו. זה משה רבינו. לפני מלכים יתיצב זה מלך מה"מ הקב"ה. בל יתיצב לפני חשוכים זה פרעה. ד"א לפני מלכים יתיצב אלו הצדיקים שמתיצבים בתורת ה' כמ"ש בי מלכים ימלוכו. בל יתיצב לפני חשוכים אלו הרשעים עכ"ל. הנה המדר' רמז במלת חזית זה משה כי חזי"ת בגימ' תכ"ה שהוא השם שאחרי אותיות שד"י בא"ב ובו שמש משה שבו הרג את המצרי כמ"ש לעיל בפ' שמות בפסוק למה תכ"ה רעך כי בכח השם הזה יוכל לענוש הרשעים בסוד כל מקום שנתנו חכמים עיניהם. עיין בשער היחודים. וזה לפני מלכים יתיצב זה הקב"ה. בל יתיצב לפני חשוכים זה פרעה. כי מרע"ה אפילו בשעת עמדו לפני פרעה עמד במחשבתו לפני ממ"ה הקב"ה ולא פנה אל פרעה רק מדביקתו בהקב"ה וקדושתו השקה כוס התרעלה לעוברי רצונו. וכמ"ש במדרש בפסוק ראה נתתיך אלהים לפרעה ע"ש. וכן כל הצדיקים אורח צדיקים כאור נוגה בהתקשרות והתדבקות בבורא כל וממילא שופך הקב"ה כוס חמתו על הצרים אותם וזה בל יתיצב לפני חשוכים שאינם מביטין אל מעשה הרשעים רק דום לה' והתחולל לו כדאיתא בגמרא. ומ"ש במדר' שמתיצבין בתורתו היינו שמלמדנו המדר' כשהצדיקים עומדים בשבחו של מקום ובתפלתם ומכח הבהירות בא להם איזה דבר חידוש בתורה ומבינים איזה סוד ואז הם מתיצבים לשון נצב על מקומו ע"י התורה מ"מ נקרא לפני מלכים יתיצב זה מלך מה"מ הקב"ה והבן:
Sefer Vayikra.Pesach Sheni.1
בפרשת בהעלותך. וידבר ה' אל משה כו'. איש איש כי יהיה טמא לנפש. ר"ל מי שטימא א"ע בעבירות ולא היה יכול להמשיך עליו הקדושה מפסח ראשון: או בדרך רחוקה. ופירש"י נקוד עליו לומר שלא היה בדרך רחוקה ממש אלא שהיה חוץ מאסקופת העזרה. ר"ל שהיה רחוק מהשי"ת ואינו יכול לומר ברוך אתה כאשר ידבר איש אל רעהו פנים בפנים: לכם. ר"ל שטימא א"ע והוא רק לעצמו: או לדורותיכם. שמחמת רוב עוונות הוא מביא באפס מה פגם להצדיק. וזהו הפי' טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים. ר"ל מה שהטוב מתמעט לצדיק הוא מהמון רשעים רבים שעושים עבירות הרבה ומביאים לו פגם: ועשה פסח לה' בחודש השני בארבעה עשר יום לחודש בין הערבים יעשו אותו וכו'. ר"ל שימשוך עתה הקדושה עליו ע"י תשובה כמו שמבואר בזוה"ק האי יומא כרוזא כריז מאן דבעי למחמא למטרוניתא יחמי ומהאי יומא עוד שבעא יומין תרעין פתיחין: והאיש אשר הוא טהור כו' וחדל לעשות הפסח כו' קרבן ה' לא הקריב במועדו. כי בכל מצוה צריך ליחד שם י"ה בו"ה כמו שאומרים קודם כל מצוה ומצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד שם י"ה בו"ה כו' וזה קרבן ה' לא הקריב שלא קרב ולא עשה יחוד בשם הוי"ה ב"ה: במועדו. שלא יאמר מה בכך הלא יש כמה צדיקים שמיחדים שמו באהבה לז"א הכתוב במועדו. ר"ל שכל אחד ואחד יש לו מקום בפני עצמו בעולמות עליונים ומה שזה מתקן אינו יכול אחר לתקנם. וזהו כי את קרבן ה' לא הקריב במועד"ו שלא תיקן מקומו שהוא צריך לתקן: וכי יגור אתכם גר. שלא יאמר הן בעונינו נחשבנו כנכרים ואיך אוכל לעשות הפסח. הוא היחוד הקדוש. לז"א הכתוב וכי יגור אתכם גר. ר"ל אע"פ שהוא גר ועשה פסח לה'. ר"ל שבוודאי יכול לעשות תשובה כל זמן שהוא חי ולעשות יחוד שזהו תשובה תשוב ה שהיה עד עתה בדרך רחוקה שריחק ה משם הוי"ה ב"ה ועתה יעשה תשובה ותשוב הה: כחוקת הפסח וכמשפטו יעשה אותו. ר"ל שבודאי יכול לעשות היחוד כמו שאר הצדיקים ובזכות זה יבא הגואל צדק במהרה אמן:
Sefer Vayikra.Shmini.1
ויהי ביום השמיני. בילקוט מה ת"ל ויהי מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנברא בו העולם. במעשה בראשית אומר ויהי ערב ויהי בוקר וכאן הוא אומר ויהי. וכיון שכלו ישראל את מלאכת המשכן בא משה וברכן שנאמר ויברך אותם משה מהו הברכה שברכן אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. ר' מאיר אומר כך ברכן ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים. והן אומרים ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וגו' עכ"ל. דאיתא בזוה"ק לפעמים נקר' מלכות שמים בשם שבע ולפעמים מצינו שנק' בת שבע כנודע מס"ק. וביאור הענין בעידנא דאימא רביע על בנין ואז נתעורר עולם התענוג דהיינו שהקב"ה מתענג ע"י עבודת ישראל בזמן שעושין רצונו וממליכין אותו ע"י ששה מדות אהבה ויראה והתפארות ניצוח והודיה והתדבקות אז נמנה החשבון מעולם הבינה שהוא התענוג והם ז' מדות עד היסוד ואז המלכות נקרא' בת שבע שהוא השמינית אבל כשהמנין רק מחסד ואילך אז המלכות היא השביעית ונקרא שבע. והנה בשבעת ימי מילואים ששימש מרע"ה וגרם במעשיו הקדושים יחוד העליון בין א"וא שע"ז אמרו בזוה"ק זכאה מאן דזכי להאי יחודא עילאה כי ראיתי בני עליה והם מועטים. כי עלי"ה הוא צירוף על י"ה. שגורמים היחוד עליון וכמ"ש לעיל בדרוש לחנוכה יעו"ש. והיינו כמו שהיחוד נעשה בשבת קודש בין בחי' הנק' קדוש ובין בחי' הנק' מרום. כי אבא נקרא קדוש בסוד החכמה קודש היא ומרום נק' בינה המתרוממת על המדות. ולזה אמרו הנוסח שוכן עד מרום וקדוש שמו. וכתב האר"י כי מרו"ם וקדו"ש גימ' שבת פי' שאז מתיחדים והם כחד חשיבא. נמצא נוכל לומר דיום השמיני שכתוב כאן רומז על המלכות שנק' שמיני בחשבון ע"י הופעת אור הבינה עליהם מלמעלה דהיא אימא עילאה הנק' בפסוק א"ם אס"ק שמים שם אתה כי אם רומז על אימא שבה שם קש"א נרמז במלת אס"ק והוא בשמים ומרום כנ"ל. וזה שאמר המדרש הנ"ל מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום פי' כיון שנק' השמינ"י ממילא שהיתה לפניו בבחי' הנק' מרו"ם שכיון שעשו רצונו במילואים ועבודתם נעשה היחוד עליון במרו"ם והיתה השמחה כיום שנברא בו שמים וארץ שע"י היחוד העליון נבראו המדות והמלכו' שנקרא' שמים וארץ כנודע וכן ברכם מרע"ה יה"ר שתשרה שכינה היא שכינה עליונה במעשה ידיכם והבן. והמדרש הנ"ל יליף בג"ש במלת ויהי רמז ג"כ בצירוף ויה"י על ביאור דברינו הנ"ל פי' כאשר הכנ"י ממליכין הבוב"ה ע"י ששה מדותיו הקדושים אז הוא צירוף אות ו וממילא מתיחד אות ו עם אות י שמורה על המחשבה פי' שעושין כרצון הבוב"ה וחכמתו שע"ז רומזת אות יו"ד שהיו"ד ע"ש המחשבה נאמר ואח"כ מהתענוג שאמר ונעש' רצונו נעשה היחוד בין קדוש ובין מרום כנ"ל וזה אות ה ואח"כ אות י בסוף להורות על היחוד הגם שנכלל היו"ד בהה מ"מ הם תרין רעין והבן בחכמה וחכם בבינה והבן וזה צירוף ויה"י שאמרו בגמ' איכא הכי ואיכ' הכי ויהי ביום השמיני הוא שמחה כנ"ל ואז פי' מלת ויהי כמו והיה המורה על שמחה כי ו"ה פי' שמחה כדאיתא במד"ר דהיינו שאותיות ו"ה מתעלים לאותיות י"ה בצירוף והי"ה ולכן גדולה השמחה והבן: והנה ר' מאיר אמר שבירכן בפסוק יוסף עליכם ככם אלף פעמים כי כתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי יוסף רומז על שם החסד הוא אל כי ששה פעמים אל גימט' יוסף [וצ"ע וקל להבין] דהיינו כשהחסד מתפשט בכל ו"ק והנה שורש המדות הם באימא עילאה בשם שד"י וזה נק' עצמות יוסף שהוא העצמו"ת של יוסף וזה ויקח משה את עצמות יוסף שהיה שימושו בשמות הללו שהם א"ל שד"י גימ' משה ובמילואם עולה אל"ף וגם משה בסוד מט"ט ש"ר ה"פנים עולה אל"ף ששמו כשם רבו וכמ"ש בליקוטים של ר"ה גאון ומשם הוריד הברכה אלף פעמים כשהקב"ה מתענג על ישראל ובא בבחי' הנק' יוסף עליכם שנתגלה בו"ק אז יברך אתכם אלף פעמים ולכן אמרו במדר' שישראל אמרו ויהי נועם להמשיך ג"כ אור הבינה כנודע כמו שאנו אומרים אותו במוצאי שבת להגן עלינו באור הבינה ולהצילנו מכל רע כמ"ש באברתו יסך לך:
Sefer Vayikra.Shmini.2
ולזקני ישראל במד"ר אמר רבי עקיבא נמשלו ישראל לעוף מה עוף הזה אינו פורח בלי כנפים כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר בלא זקניהם אמר ר' יוסי בן חלפתא גדולה זקנה שאם זקנים הם חביבי' הם ואם נערים הם טפלה להם הילדות עכ"ל פי' דהנה עולם המחשבה עם המצייר ציורים נקרא ג"כ ימי זקנה והם מלובשין בעולם הדרועים כנודע וע"ז המשיל המדר' הזקנים לכנפים כיון שהם מלובשין בדרועין הנק' גדפין ולהבין הענין בערכנו הננו רואים שיש צדיקים גדולים הנק' בשם זק"ן זה קנה חכמה והוא נלחם עם יצרו עד שלבו חלל בקרבו והרג את יצרו והרי הוא נעדר מכל מיני תאוה גשמית ומכל עניני אהבת עולם ואעפ"כ כשהולך לעשות רצון קונו בתפלות ויחודים מתחד' כנשר נעוריו וממליך בוראו בכל מיני אהבות וחשוקות והתלהבות לבו כמו שהאדם בוער באהבתו בימי הילדות לאיזה תאוה מתאבות והצדיק הזה הוא מתעלה בתשוקות האלה להבוב"ה ומעלה התשוקות כנודע והגם שאין בקרבו אהבת עניני העולם ואין בו שייכות להעלות כלל מ"מ או שהוא זוכר לתקן כל המחשבות מימי נעוריו וילדות או להעלות ימי נעורים של הבאים אחריו של כל איש ישראל המקושרים בהם וזה הענין ימי הזקנה מלובשין בימי הנעורים פ' הגם שהצדיק הזה הוא בעולם הזקנה שמתעלה מימות עוה"ז בהתפשטות הגשמית ודבק בבוראו כמו תרין ריעין דלא מתפרשין עכ"ז מלובש בגדפין באהבות ויראות של ימי הנעורים וכנ"ל וז"ש ריב"ח אם זקנים הם חביבים הם פי' שהזקנים הם מלא' חיבה וריעות כנודע ואם נערים הם טפלה להם הילדות פי' הגם שמלובשים בנערים הם טפלים להם: ועוד כי אנו אומרים זקנים עם נערים יהללו וגו' כי כאשר יבא משיחנו במהרה בימינו יהיה שם ה' בשם יהי"ה כמ"ש האר"י ז"ל בפסוק יהי"ה ה' אחד ע"ש דהיינו כשהנערי' יעלו אל הזקנים אז מאותיות ו"ה יהיה ג"כ י"ה וזה צירוף יהי"ה ונוכל עוד לומר שאע"פ שיעלו הנערי' במקום הזקנים אעפ"כ יהיו הזקנים עוד גבוהים מהם כי גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם ואין קץ למרכבות כבודך וז"ש אם נערים הם פי' הגם שיהיו מכונים בשם נערים כשיעלו לעתיד אעפ"כ נטפל להם הילדות ולא יהיו שוין לגמרי רק בסוד בן יורש את מקום אביו והזקנים יהיו גבוהים יותר והבן:
Sefer Vayikra.Shmini.3
וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות וגו'. עפ"י מ"ש מורי ז"ל בפסוק טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים. פי' כי ע"י מעשה הרשעים וכתמי פגמי עוונותיהם נטמא הארץ עד שנכנס איזה חכם אפי' בעבודת חכמי דורם שאין להם בהירות כ"כ וגדלות המוחין כראוי וכמ"ש משה כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' ופירש"י מחמת שהעיר היתה מלאה גילולים ע"ש. וז"פ טוב מעט לצדיק זה שהטוב הוא בבחי' מעט לצדיק הוא ע"י המון רשעים רבים עכ"ל החכם ז"ל ומפיו אנו למדים כי כמו שברבות רשעים יאנח צדיק ומכ"ש ברבות צדיקים או בהתאסף יחד שבטי ישראל לעבוד ה' ממילא מתרבה הקדושה ומתעלה הצדיק יותר כי מדה טובה מרובה והנה דרך הצדיק הגם שיש לו בהירות וגדלות המוחין משפיל א"ע בלבו ואומר מי אנכי שזכיתי לכל אלה ובודאי אין זה בזכותי רק בזכות ישראל הקדושים שגורמים בצדקתם בהירות גם לי וזה היתה ג"כ מדת אהרן הכהן והנה נודע כי אהבה ויראה נקרא' ידין שהם הדרועין חסד וגבורה וזה וישא אהרן את ידיו אל העם פי' שנשא בלבו שמה שיש לו אהבות ויראות הם מפני העם הגורמים לו ולכן ויברכם שע"י שבער בו אהבת ישראל הגורמים כ"ז בצדקתם ברכם ולכן וירד מעשות החטאת שכיון שהשפיל א"ע ותלה הקדושה בזכות אחרים ולא גבה לבו בקרבו נשמר מעשות חטאת שהוא חטא ואח"כ אמר הכתוב והעולה והשלמים פי' שעי"כ עלה למעלה ועשה שלום בעולמות ובין ישראל לאביהם שבשמים:
Sefer Vayikra.Shmini.4
זאת החיה אשר תאכלו במדר' תנחומא זש"ה לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי אשריכם ישראל שבכל אבר ואבר שבכם נתן מצוה שרמ"ח איברים באדם ולכך אנו אומרים אשר יצר את האדם וכו' חלולים חלולים בגימט' רמ"ח כמנין איברים שבאדם בראש. לא תקיפו פאת ראשכם בבשר ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם ועוד מצות מילה וכו' דהנה כל איש מישראל רצונו לעשות רצון קונו בתורתו ותפלתו אמנם היצה"ר שבקרבו וכח המתאוה שבמעיו הוא מונעו מעבודת השי"ת שמסיתו לכל תאו' אכילה ושתי' וישמן ישורון ויבעט ובפרט ח"ו מי שנכשל במאכלות אסורות ובדברים הטמאים ונתפטם באיסור אשר לא כן אורח צדיקים שהוא כאור נוגה המשברים תאותם ולא למלאות כרסם לכן לבם ברשותם לעבוד את ה' בתורה ומ"ט וז"ש דוד המלך ע"ה בענותנותו לעשות רצונך אלקי חפצתי שזה בודאי שרצני לעשות רצונך אמנם העיקר ותורתך בתוך מעי לשמור התורה במעי ולא לתת התפשטות לכח המתאוה שבמעי כדי שלא יעכבני מללכת בדרך אמת ולכן סמך המד' הפסוק הזה לפרשה זאת החי' אשר תאכלו שהזהיר הכתוב שלא לאכול דברים הטמאים ולא תשקצו את נפשותיכם ויהי' עי"ז מניעה מעבודת השי"ת ואהבתו כי הדברים הטמאים נק' בשם אסור שהם אסורים בקליפה ואין להם עלי' עד ימות הקץ שיעבור רוח טומאה מן הארץ כמ"ש בס' תניא ע"ש וז"ש המד' אשריכם ישראל שבכל אבר ואבר שבכם נתן מצוה. רצונו לומר שעי"כ שאתם מקדשים כל אבר והם רמ"ח לקבל קדושת רמ"ח מ"ע ולהיות כסא ומכון לשבתו ית' וזה שרמזם במד' במלת חלולים חלולים שהוא מלשון יסוד כמו באין תהומות חוללתי והם יסוד לקבל הקדושה כמו בראש לא תקיפו פאת ראשיכם כי שמעתי מפי רבותי הקדושים ענין שערות הראש שכתב הזוה"ק דהאי עתיקא חלי שערא משא"כ ברישא דז"א גליש רישא דמלכא כנודע דרך האב כשלומד תורה עם בנו הקטן צריך להלביש כל דבר במשל ומליצה מפני קטנות השכל של הבן וזה ענין השערות שהוא מלשון שיעור ומדה וקצבה שמגביל ההשפעה והמוחין כדי שיוכלו להתפשט בזעיר כי קטן הוא משא"כ אם הבן אומר דבר לפני אביו איננו צריך להמשיל הדבר ולהלבישו בשערות ובשיעורין לכן נאמר שם גליש רישא דמלכא ובזה תבין סוד חג השבועות שנדמה להם כזקן ועיין מ"ש בפע"ח כי אז גדלות המוחין ועולה למעלה והבן והנה ע"י הפאות שבראש אנו ממשיכין ומקבלים הקדושה מלמעלה ואם ח"ו מגלח השער של הפאות א"כ אין לו שביל לקבל מלמעלה ונמצא עושה היקף לראשו וזה לא תקיפו פאת ראשכם: בבשר שנא' ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם שהתורה הזהירה שלא ליתן שרט על נפש המת כי ראוי לאדם לצייר עצמו כי זה היה בשר (חסר מה) היורד משמים וכשמת מסתלק הנשמה למעלה והבשר למקורו ומדוע יאנח על חתיכת בשר על כן שרט לא תתנו בבשרכם כללו של דבר בכל אבר ואבר קדשנו ה' במצותיו כדי שנהיה מרכבה לרצונו ית"ש:
Sefer Vayikra.Shmini.5
כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים והייתם קדושים כי קדוש אני אמרו בגמר' כשרצה הקב"ה ליתן התורה לישראל ואמרו המלאכים תנה הודך על השמים והשיבם משה למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם וכו' ביאור הענין כי נאמר ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ופי' האר"י ז"ל שאפי' מלאך ירא לעבור במצרים מפני ריבוי כוחות הטומאה ע"ש וזה שאמר משה והגדיל שבח ישראל שהם ראוים לקבל את התורה יותר מן המלאכים שהם היו במקום טומאה כזו שאפי' מלאך ירא לעבור בו ואעפ"כ יצאו ביד רמה: וזש"ה כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים פי' בזאת הבחינה שאני ה' לבדי הוצאתי אתכם גורם לכם מעלה והתנשאות להיות לכם לאלהים ולא למלאכים כנ"ל והייתם קדושים כי מלת קדושה נאמר על לשון הפרשה ותרומה ונאמר ג"כ על דבר מזומן ומוכן כמו ולא יהיה קדש בבני ישראל ונאמר ג"כ על ענין קדושה וכל הפירושים הם מורים ענין אחד כי א"א לאדם להיות קדש בקדושה של מעלה אלא א"כ הוא פורש ובודל עצמו מכל תאות עניני העולם ומזמין א"ע להשראת כבוד הבור' ב"ה אז יכול לקבל קדושת הבור' ב"ה וזה אשר קדשנו במצותיו מלשון קידושין ופירשו בגמ' דאסר לה אכ"ע כהקדש ואז היא מזומנת לו לבדו ובזה נק' קידושין וככל החזיון הזה אנו צריכים להיות קדושי' לבוראנו כי קדוש אני פי' שאני בודאי מוכן ומזומן לקדש אתכם בכל רגע ולקבל תפלתכם ותורתכם רק שאתם צריכים להיות קדושים ומזומנים. ואגב אומר לך מה שאמרתי כבר בנוסח אשר קדשנו במצותיו פי' שהוא קידש אותנו ע"י המצות שנהיה אנחנו מקודשים כמו האשה המקודש' לבעלה וכמ"ש כמה ספרים הקדושים. ולכאורה יש לתמוה כיון דפסקינן בש"ע אה"ע סי' כ"ז דבקדושין צריך שיתן הבעל כסף קידושין לאשה ולא שתתן היא משא"כ אנחנו אומרי' שהקידושין הם ע"י המצות שאנו עושין במעשה ידינו ויש ליישב הענין כדאית' שם באדם חשוב אפי' נתנה היא מקודשת והטע' מאחר שהוא אדם חשוב בההי' הנאה דמקבל מתנה ממנה גמרה ומקני' נפשה. וי"ל גם בנידון דידן הואיל שיש ליוצרנו יתברך מלאכים ומשרתים ושרפים ואופנים וחיות הקודש המהללים שמו תמיד וכבודו ית' פונה ברחמים ואבה תהלה לקבל מתנה ומצות מדרי גיא ומדלי מעש בההי' הנאה אנחנו מקנין נפשותינו בקנין גמור ונתקדש בקדושה של מעלה אמן:
Sefer Vayikra.Shmini.6
בפסוק הנ"ל אית' במס' ב"מ דף ס"א ע"ב א"ל אנא המעלה קא קשיא לי מ"ש הכא דכתב רחמנ' המעלה א"ל לכדתנא דבר ר' ישמעאל אמר הקב"ה אלמל' לא העליתי את ישראל אלא לפי שאין מטמאין בשרצים דיי ע"ש הנה על מלת שרץ תרגומ' רחש כמו לכל ריחש' דרחיש על ארע' ופי' מלת רחש הוא ענין מהלך לאט לאט שלא במרוצה כענין שנאמר ושפתיה מרחשין דהוא ענין דבור בלחש שאינו ניכר ולכאורה אינו מובן פי' התרגו' כי אדרבה אנו רואין מהלך השרץ הוא במרוצה מאוד וגם מלת שרץ יש בו צירוף וטעם שמו מפני שֶרָץ אמנם נאמר בדרך משל כשהאם מהלכת ובנ' כרוך אחריה הגם שהאם מהלכת לאט ובנה רץ אחריה אינו דומה מהלכו למהלך האם מפני רגליו הקטנים פסיעותיו הקצרים וזה אפשר שנברא מהלך המרוצה לבריות קטנות כמו השרצים כי לולי מרוצתם אין בפסיעתם כלום וכל היום ילכו ולא ישיגו חפצם והגם שהם רצים אינם דומים לפסיעה אחת שלא במרוצת מהבריות הגדולות ולכן תרגום של שרץ הוא רחש פי' הגם שתנועתם במרוצה מ"מ הוא עומד על מקום אחד וכזה נבאר הענין באדם פעמים שיש לו מוחין דגדלות ופעמים שיש לו מוחין דקטנות ואעפ"כ ישראל קדושים הם ואינם נופלים ממדרגתם ומתחזקים ומתמרמרים בנפשם על אשר נפלו ממדרגתם בקטנות המוחין וחוזרים בתשוב' ומתחזקים והולכים יותר במרוצה לעשות רצון קונם הוא ע"י מוחין דקטנות משא"כ בגדלות המוחין הם הולכים לאט ומשיגין יותר וכמו שאני בעצמי פעם אחד ראיתי הריב"ש ז"ל בחלום ושאלתי אותו מפני מה בתחלת עבודתי כאשר נכנסתי אל הצדיקים ללמוד ממעשיהם והרגלתי א"ע לעבוד השי"ת הרגשתי בעצמי שינוי לטובה מיום אל יום בעסק התורה לשמה ובכוונת התפלה ושאר מעשים ועתה אינני מרגיש כלל השינוי ונדמה לי כמו יום אתמול כן היום וכמו כן יום מחר והשיב לי בדרך משל כשהתינוק לומד א' ב' או סידור או חומש מידי יום ביומו ניכר השינוי בו שלומד יותר ממה שלמד אתמול למשל בשבוע העבר למד פרשה א' חומש ועתה לומד ב' פרשיות וכיוצא בו משא"כ אם הולך ומתגדל ולומד בעצמו גפ"ת עם הפוסקים והוא מפולפל גדול אין ניכר בו שינוי יום מיומו אמנם לפי ראות עיני השכל בודאי מה שהאדם נעתק בגדולתו יום מיומו במדרגה הוא גדול אלף אלפים ככל המדרגות שהתינוק נעתק בכל השנה כי המה בקטנות עכ"ל ודפ"ח והוא דבר חכמה נפלאה ועפ"י הענין הנ"ל תבין כמה ענינים בספירה בגדלות וקטנות:
Sefer Vayikra.Tazria.1
אשה כי תזריע. במדרש הה"ד אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק אר"מ הלשון הזה משמש שתי לשונות לשון שירה לשון דבר לשון שירה על שבחן של צדיקים לשון דבר על מפלתן של רשעים למרחוק נאמר על הרחוקים שנתקרבו ולפועלי אתן צדק. אר"נ מחשבין לשמו של אברהם אבינו שבא מרחוק שנא' וירא את המקום מרחוק ואמר רחב"פ מחשבין אנו לשמו של הקב"ה שהיינו רחוקים וקרבנו לו. אמר רב חגי דברים שרחוקים ממנו מהלך ת"ק שנה שהבריות ישנים על מטותיהם והקב"ה משיב רוחות מעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ומנגבן ומעריך שלחן לפני כל או"א אמר רשב"א הפסוק הזה אם אליהוא אמרו מאיליו שבח הוא ואם ברוה"ק אמרו שבח שבחים הוא ר"ל אמר בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורים ואין כל בריה משגחת עליו בא אחד והדליק לו שם נר אינו מחזיק לו טובה כך הולד שרוי במעי אמו והקב"ה מאיר לו שם נר הוא שאה"כ בהלו נרו עלי ראשי הוי ולפועלי אתן צדק עכ"ל סמיכות המדרש בפסוק אשא דעי למרחוק שבר"ת שלו שם אל"ד מסמיך אותו לפ' כי תזריע וילדה זכר וכמ"ש בזוה"ק מאי וילדה זכר אלא איתתא מכי דמתעברא לית בפומא אלא דתלד דכר והיינו כי השם אל"ד טוב ליולדת והוא מרגלא בפומא מכי דמתעברא והנה ר' מאיר הנ"ל דורש על מלת אשא שהוא לשון שירה ולשון התנשאות מורה על שבחן של צדיקים שהצדיקים מתרוממים בגדלותו של הקב"ה ומנשאים שמו בשירות ותשבחות ועי"ז עצמו הם מזמרי' עריצים ומשפילים הרשעים וז"ש שם שהוא לשון דבר על מפלתן של רשעים ודרש שם למרחוק על הרחוקים שנתקרבו שהיו רחוקים במעשיהם מהקב"ה והיו כמו בעיבור ועתה נתקרבו והוא כעין לידה ואמר ר"נ מחשבין אנו לשמו של א"א ובעל פי' המדרש רוצה להגי' משבחין במקום מחשבין אבל נראה שהגירסא ישינה א"ש והוא לשון חשבון לשמו של אברה"ם כי אברה"ם עולה רמ"ח מאותיות מרח"ק ואות ק מרמזת על מילואה כמו הקריא' קו"ף שעולה בגימ' מק"ום כי י פעמי' י וה' פעמי' ה ו פעמי' ו ה' פעמים ה עולה מקו"ם וזה שעשה הקב"ה מקום לעצמו בהגבלתו לברוא את העולם ולהולידו וכל אדם צריך להכיר גדולת בוראו מעצמו ממש כמו אא"עה שראה את המקום מרחוק כנ"ל משמו עצמו ור' חגי רמז על עץ חיים שמהלכו ת"ק שנה כנודע וחושב לזה ה' דברים שהקב"ה עושה משיב רוחות וכו' ע"ש והנה אנו אומרים בימות הגשמים משיב הרוח ומוריד הגשם ובימות החמה מוריד הטל ואמרו בגמ' וכן בש"ע דאם אמר בימות החמה משיב הרוח אין מחזירים אותו ש"מ דלכתחילה אין לומר משיב הרוח אלא מוריד הטל לחוד ולכאורה אינו מובן דלמה לא נזכיר שניהם גם בימות החמה כיון ששניהם אינם נעצרין כדאיתא בגמ' אלא י"ל כי הרוח פי' רצון דהיינו שאנו צריכין להמשיך אור הרצון כדי שיעורר ע"י מוריד הגשם כי ג"שם עולה שבי"ל ע"ה צירוף י"ש ל"ב ע"ש בכוונות אבל לענין מוריד הטל שהטל המשכתו מטלא דבדולחא שהוא מקום גבוה ונשא אין אנו צריכים להמשיך הרוח כי אין בכוחנו להמשיך הרצון שלמעלה גבוה מעל גבוה רק כאשר לפעמים לפי הזמן יש איזה הצטרכות להמשיך הרצון רעוא דרעוין אז יודע תעלומות יזמין לפה איש צדיק בתפלתו לומר משיב הרוח ומוריד הטל בימות החמה שלא בכוונה ונמשך ע"י דבריו הקדושים הענין הנ"ל וז"ש אין מחזירין אותו והבן וזה שלא חשב המדרש הנ"ל מפיח טללים כיון שהתחיל לחשוב בעץ החיים ומשיב הרוח כנ"ל והבן:
Sefer Vayikra.Metzora.1
והזה על המטהר וגו' ושלח את הצפור החי' ע"פ השדה דהנה הפטורת מצורע אנו האשכנזי' מסימי' וירמסו אותו העם בשער וימת וצריך לתת טעם על סיום הזה בפורענות רק שהנה השליש הזה פגם באלישע הנביא לעג למו ועי"ז פגם במלכות שמים אשר דרכה לענוש לעוברי רצונו מדה במדה כמו לפרעה שכל המכות היו מדה במדה כדאיתא במד' וכן המן ושאר רשעים וסידר הענין לענוש מדה במדה כדי לגלות המלכות לפני כל יושבי תבל שידעו כי אלהים מושל באפסי ארץ סלה ושלא יאמרו מקרה הוא או דרך הטבע לכן העונש בא מדה במדה שפגם בה ואז יצא כאור משפט מלכות מלך עולם כי הוא מעניש לעוברי רצונו ומשלם שכר טוב לצדיקים. וכן השליש אשר המלך נשען על ידו נפרע במדה הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל ונתגלה כבוד שמים בזה לכן אנו מסיימים בפורענות כזה כי הוא כבוד מלכות שמים כנ"ל והנה המצורע נענש על לשה"ר שדיבר בפיו וע"ז הנגעים באים והי' משפטו בדד ישב מחוץ למחנה כמנודה תחת אשר אהב חברת יושבי קרנות וכן הצפרים באו על פטפוטי לשון כנודע כדי לענשו מדה במדה כנ"ל שהוא כבוד מלכות שמים וזה והזה על המטהר שבע פעמים וטהרו דהיינו לטהרו שבע בחי' כנודע ואח"כ ושלח הצפור החיה ע"פ השדה היא המלכות שנתגלה על ידו ואגב נבאר מ"ש האר"י בכוונת הקדיש י"תגדל ו"יתקדש ש"מיה ר"בא ר"ת גימ' ששה פעמים אלהים וס"ת גימ' ג הויות וג אלהים ע"ש: ואנו נבאר לפי דרכינו כפשוטו כי הר"ת יו"שר כי זה יושר גדול שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה לכן גימ' ששה אלהים כי כל הדינים צריכים להסכים לדבר שהוא יושר כזה ואנו ממתיקין אותם שיסכימו עמנו כמ"ש בנוסח כלם אהובים כלם ברורים כלם גבורים כמ"ש במ"א באורך כי לכל דבר ודבר צריך שיסכימו כל פמליא של מעלה הן לתת שכר טוב לעושי רצונו כלם אהובים ורוצים בזה או כשהקב"ה רוצה לעשות דין בעוברי רצונו כלם גבורים ואפי' החסדים מסכימים לזה וזה הנוסח בקדיש כיון שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה ואז יעניש לעוברי רצונו וגם הרחמים יסכימו לזה כמו שיש בס"ת ג הויות וג אלהים יתגד"ל ויתקד"ש שמי"ה רבא (ס"ת גימ') אותיות של"ו שיש שלוה במחנותם וכולם מסכימי' לדבר אחד והבן:
Sefer Vayikra.Metzora.2
וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת במדרש הה"ד בורא ניב שפתים ריב"ל אומר אם הניבו שפתיו של אדם בתפלה יהיה מובטח שנשמעת תפלתו מ"ט בורא ניב שפתים שלום שלום וגו' ריב"נ אומר אם כיון לבו בתפלה הוא מובטח שנשמעת תפלתו שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך כד שלמין מיניה זכוון וכו' עיין בפי' ידי משה דהנה המצורע פגם בלשון הרע בפטפוטי דברים ונקרא מוציא רע לכן נענש מדה במדה כנ"ל ועיקר טהרתו היה על ידי שנכנע רוחו בקרבו וישוב אל ה' וירחמהו וישלח רפואתו ולא הצטרך כלל לרפוא' הטבע כנז' זה בספרי' קדמונים כי הקב"ה ברא באד' עורקים וגידים המוליכים הדם בכל הגוף וכן יש גידים המוליכים אויר ורוח מהמוח לכל הגוף ואם ח"ו יסתם אחד מהם א"א להתקיים עד אשר יפתח בקילוחו כנודע וכן יש באדם גידין שאין בהם דם ונק' בל"א פלאקס אדרין דהי"נו שהם אינם יודעים מה פעולתם ידוע לפמ"ש האר"י ז"ל הגם שהם סתומים ואין בהם אויר או דם מ"מ הם מוליכין אויר הדק שהוא החיות מהמוח לכל הגוף ובודאי ח"ו אם יסתם אחד מהם יוולד איזה חולי באבר ההוא ובטול תשמישו למשל מהמוח מתפשט החיות והשכל אל היד או אל הרגל לעשות כרצונו וזה ההתפשטות ופקודת הרצון עליהם מתפשט ע"י עורקים הסתומים הנ"ל לכן ח"ו ע"י איזה סתימה בין המוח והיד או הרגל אז יכלאו מעשות פעולתם ורצון האדם וכמו שאנו רואים לפעמים שהאדם יושב במקום אחד זמן רב אומרים שרגלו ישן דהיינו שנלאה מעשות פעולתו להלך כי נשכח מאתו ע"י שלא היה מקלח החיות והשכל מהמוח כל זמן ההוא להזכירו וכן ח"ו יקרה לפעמ"ם לאדם איזה לקותא ובטול תשמיש אבר אחד מכל וכל מפני הסתימה ח"ו באיזה גיד הנ"ל ולכן צריך לבא לתפלת הצדיק ולברכתו כדי שיביא עליו אור שלמעלה ופקודת השי"ת להזכיר לאיבריו שיעשו פקודתם כמ"ש ופקודתך שמרה רוחי כמ"ש בעל חובת הלבבות וזה הענין שתרגם על מצורע סגירו ר"ל שנסגר ממנו השפע של המוח בעונותיו וממילא פרחה הנגע וזה עצמו היה טהרתו (ובא אל הכהן שהוא הצדיק הגדול וגם בעצמו) ע"י שנכנע ושב אל ה' בכל לבבו ומקב' עליו שלא לעשו' כמעשהו ורוחו נשבר בקרבו ואין רואה זכות לעצמו. אז כתיב אני ה' אשכון את דכא וזה שסיים המדרש כד שלמין מיני' זכוון ר"ל כשבא להכנעה לסבור ולדעת כי אין עוד שום זכות מאתו אז בורא ניב שפתים שלום אז יתוקנו שפתיו ואז שלום לו ומה שנחלקו שם במדרש איכ' לפרושי עפ"י מה ששמעתי אומרים שהרב הקדוש מהו' גרשון אמר פעם אחת למורנו הריב"ש ז"ל בזה"ל כ"ז שאתה תוכל עוד בתפלה לומר ברוך אתה עפ"י רצונך תדע כי עדיין לא הגעת לכוונת התפלה כי כ"כ צריך האדם להיות בהתפשטות עד שאפס מאתו כח ושכל לדבר התפלה. והדברים אמיתים אבל יש גבוה מעל גבוה אמת שהאדם מופשט מכל גשם ומכל מיני רצון ומקושר רק בבוראו ואינו יודע אפי' לדבר תפלתו מפני אימה ודביקות אבל מ"מ הוא מדבר כסדר כל תפלתו מחמת כי מן השמים מרחמים עליו ונותנין לו דבור וכח להתפלל כמ"ש אדני שפתי תפתח וגו' וזה דפליגי ריב"ן אומר אם כוון לבו בתפלתו מובטח ששלום לו כי זה אמת אם הכוונה מצויה ורגילה בלבו של אדם כראוי בודאי תפלתו מתקבלת. וריב"ל הוסיף על המהלך הנ"ל שהו' גבוה ומתפשט א"ע מכל מיני דבור גשמי ע"י הדבקות רק שהניבו שפתיו ממיל' בתפל' כנ"ל אז שלו' לו:
Sefer Vayikra.Metzora.3
ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדת'. במדר' הה"ד ראשו כתם פז וגו'. ראשו זה תורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו. א"ר הונ' בשם ר"ל שני אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם שנא' ואהיה אצלו אמון וגו'. כתם פז אלו ד"ת שנא' הנחמדים מזהב ומפז וגו'. קווצותיו תלתלים וכו' אלו קוצי האותיות וכו' במי הן מתקיימות שחורות כעורב במי שמשחיר ומעריב בהן ר' שמואל בר יצחק פתר קרא בפרשיותי' של תורה שחורות כעורב אע"פ שנראות כאלו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים כגון הלכו' זיבה ונגעים נדה ויולדה אמר הקב"ה הרי הן עריבות עלי שנא' וערבה לה' כימי עולם וגו' דהתורה מרמזת לנו הלכות אלו על ימי החורבן שאנחנו שרוין בארץ נכריה ובפרט על ימים הנמוכים שבשנה כמו קטנות שבספירה וימי תמוז ואב טבת ושבט וז"פ הפסוק ואשה היא הכנ"י כי יזוב זוב דמה היינו הפרישות והתרחקות מאלוף נעוריה. בלא עת רומז על החורבן שלע"ע שכלו כל הקיצין ואין אתנו יודע עד מה וזה נק' בלא עת שהקץ נעלם ונסתר מעין כל חוזה והנה נראה לכאורה ע"פ סבר' שלכן ארך מן החורבן בלא נודע הקץ כדי שתהיה הגאולה העתידה גאולה ושמחה לעומתה בלי ערך ובלי קץ וכמ"ש החוקרים כי כל מה שהוולד שוהה במעי אמו בעיבור יותר הוא בריא יותר בכוחו וכן כל החורבן שהם כדמות עיבור וכדאית' במדר' במצרים היו ישראל כעיבור במעי אמו כנודע לי"ח לכן כל השיהוי' לע"ע ואנחנו מחכים לאור יום יום ואין מגיד לנו זה מחסדי הבור' כי לפי ערך כובד החורבן וצערינו תגדל השמחה כפלי כפלים עד א"ס ואין קץ. והגם שיש לנו צער בפרט בימים הנמוכים הנ"ל עכ"ז יש לנו לשמוח בשעת התורה והעבודה כי בוודאי כ"ז היה גלוי וידוע לפני בור' כל ברגע שבר' עולמו שהביט מראשיתו עד אחריתו ואע"פ כן לא היה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו השמים והארץ כדאיתא במדרש. והגם שנתן הכל בידי אדם ע"פ בחירתו מ"מ הכל צפוי והרשות נתונה וכמ"ש כבר בענין שנבר' סדר המסודר מאת הבור' ית' וניתן בו כח להשתנות ע"פ אופן בתוך אופן לפי מעשה בנ"י ואעפ"כ הכל גלוי וידוע לפני הצופה ומביט מגדול ועד קטן וכמ"ש הרמב"ם ע"פ כי לא מחשבותי מחשבותיכם. שבענין זה נלאו כל הלבבות. מחקור לדעת זאת ואין מי שישיג סוד הזה זולתו היודע הכל מעצמותו ב"ה וכמו שנתן לנו את התורה שנעבדהו ע"י והיא היתה כתובה לפניו במרום מגדול ועד קטן כמ"ש חז"ל וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כמ"ש ראשו כת"ם פז ואמר אדמו"ר מהד"ב זצ"ל צירוף כת"ם נוטריקון כהונה תורה מלכות רומז לתלת ראשין כי הכהונה הוא חסד עליון ומלכות היא גבורה דעתיק ותורה היא עמוד' דאמצעית' וזה ראשי כתם פז שדברי תורה הנחמדים מפז שרשם מראשו ואפי' קוצותיו שהם קוצי אותיות מלשון קוצים כסוחים פי' הגם שיש בם איזה דברים המרמזים על החורבן וימי קטנות אשר הם כקוצים לנו והם כלולים בתורה ובמי הן מתקיימין במי שמשחיר ומעריב בהם ר"ל לא כאותן שוטים המעבירים ימיהם בהבל הגם שברצונם לעבוד ה' מ"מ הם מביטים וצופים ובוחרים לעצמם איזה יום שיעבדו ה' ומתנחמים על איזה יום שלא לעבוד ה' באמרם שאין דעתם צלולה בפרט בימים הנמוכים הנ"ל ובאלו אינם מתקיימים רק במי שמשחיר בשעת הבהירות כמו בשחרית ומעריב אפי' בשעת ערבית וחשכות וכמ"ש אדמו"ר הנ"ל שהבן מחויב קודם להתחיל לדבר לפני אביו ולעשות כל יכולתו עד שירחם עליו אביו וכן הדין לענין התפלה ותורה וכל המצות וג' דברי' צריכין חיזוק עד שירחם ה' ויגלה אהבתו וקרבתו ואע"פ שהן שחורות ערבות עלי כמ"ש במד' וכן יהיה עם כל הזמנים וכל הקטנו' חכם לכשירצה יהפוך הכל לישועות וטובות ונחמות:
Sefer Vayikra.Achrei Mot.1
כתונת בד קודש ילבש וגו'. נ"ל לבאר דברי הפייטן בנוסח עבודת יוה"כ שכתב על הכה"ג עומד ומשרת כמלאך מיכאל ונראה כי מיכאל רומז לד' בגדי כה"ג כי אותיות מכ"א של מיכאל הם נוטריקין מ'צנפת כ'תונת א'בנט נשאר י"ל של מיכאל מרמזים על מכנסים שבהם שני חלקים על רגל ימין ועל רגל שמאל ור"ת של ימין וס"ת של שמאל הם י"ל וזה עומד ומשרת כמלאך מיכאל שבד' בגדי לבן נעשה מרכבה לשר החסד העליון:
Sefer Vayikra.Achrei Mot.2
כמעשה ארץ מצרים וגו'. במדר' הה"ד כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו אינה בטילה אלא ע"ג ריחה כך ישראל אינן בטלין אלא ע"ג מצות ומע"ט מה שושנה זו אינה אלא לריח כך לא נבראו צדיקים אלא לגאולתן של בנ"י מה שושנה זו עולה על שלחן מלכים תחלה וסוף כך ישראל הן הן בעוה"ז והן הן בעוה"ב מה שושנה זו מתוקנת לשבתות וימים טובים. כך ישראל מתוקנין לגאולת מחר א"ר ברכיה אמר הקב"ה למשה אמור להם לישראל כשהייתם במצרים הייתם דומים לשושנה בין החוחים כו' תנו דעתיכם שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו: ובמד' חזית אנה הלך דודך היפה בנשים עכומ"ז אמרו לישראל אנה הלך דודך ממצרים לים לסיני אנה פנה דודך מה כנ"י משיבה לעכו"מז מה טיבכם שואלים עליו אין לכם חלק בו מאחר שנדבקתי בו יכולה אני לפרוש ממנו מאחר שנדבק בי יכול הוא לפרוש ממני כל הן דהו' לגבי הוא אתי הנה ידוע כל מה שבר' הקב"ה לכבודו ברא בשביל עושי רצונו שנקראו ראשית וכל מיני הברואי' מתעלי' בעליית האד'. וכל מיני מאכל יש להם עלי' ע"י איש מעושי רצונו האוכלם שעולים מבחי' דצ"ח לבחי' מדב"ר והיינו כשהאדם האוכלם עובד את השי"ת בכח האכיל' ההוא. נמצא עיקר ביטולם הוא האכילה זה הוא עיקר העלי"ה שלהם וכן בכל מיני הצטרכות האדם עד"ז יש להם על"יה. ובשושנה שעיקרה לריח עד"ז העלי' שלה. ולז"א במדר' מה שושנה אינ' בטילה אלא ע"ג ריחה. כי העליה הוא ביטול עצם יסודם לעלות למקורם. כך ישראל אינן בטלין אלא ע"ג מצות ומע"ט. כי ע"י המצות ומע"ט מכניעין ומבטלין החומריות לעלות ולהדבק באור עליון א"ס ב"ה ומעלין כל הדצ"ח עמהם. ומכ"ש אנשי ישראל הצדיקים אשר בעת עשייתם המצות ומע"ט ממש מתפרשים מהגשם ונדבקין ממש בו ית' ויש אז ממש ביטול להגוף: מה שושנה זו אינה אלא לריח לא נבראו הצדיקים אלא לגאולתן של כו' הגם שאמרו חז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק יעקב משה ודומיהם. וכאשר עינינו רואות ב"ה בכל דור ודור צדיקים יסודי עולם השי"ת יאריך ימיהם ושנותיהם. אל תתמה על עיכוב גאולתינו. כי הפי' הפשוט מורה על גאולה מצרו' המתחדשות בב"י רח"ל. כמ"ש לא מאסתים כו' שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי הדורות. אכן עיקר הכוונה על גאולת נשמות ישראל להעלותן מתחות שיעבוד היצה"ר וסט"א. וגאולה זו האמיתית אינה כ"א ע"י הצדיקים המעלין נשמות ישראל ברוב כוחם וגודל קדושתם לפניו ית' וממשיכין להם מוחין חדשים לעבודתו ית': מה שושנה זו עולה על שלחן מלכים כו' הן הן בעוה"ז הן הן לעוה"ב הנה ארז"ל מאי עוה"ב עולם שכבר בא כב"ר הוא ר"ת כ'תר ב'ינה ר'אשית ששם שרשי נשמות ישראל. ועוה"ז הם שבעת ימי הבנין שבהם עבודת האדם וכפי עבודתם ית' ככה משפיע להם רב טובו. והוא פי' המד"ר שעכו"מז שאלו לישראל אנה ממצרים לים לסיני ר"ל מאז שגילה אלהותו עליכם במצרים ובים ובסיני אנה פנה עכשיו כאמור איה נא אלהיך וכנ"י משיבה מה טיבכם אין לכם חלק בו. ואנו מאז נדבקנו בו במעמד הנבחר: כל הן דהוא לגבי הוא אתי פי' הגם שהוא ית' בלי סוף. ולית לצייר ליה בשום אות וניקוד: עכ"ז מאהבת ישראל עם סגולתו צמצם עצמו כביכול להיותו נמשך באותיו' וצירופי שמות הקדושים להאיר ולהשפיע להם דרך עבודתם וזהו כל הן דהו"א. הו"א דבר סתר רומז על הבורא הנסתר מכל רעיון מ"מ לגבי אתי כנ"ל מה שושנה מתוקנת לשבתות וי"ט כמ"ש הפוסקים להשלים מאה ברכות כך ישראל מתוקנים לגאולת מח"ר ע"ד הכתוב בצל' אלהים עשה את האדם היינו ברמ'ח איבריו ושס"ה גידיו נגד רמ"ח מצות עשה ושס"ה מל"ת זו גאולת מח"ר: שע"י בירור הרמ"ח מ"ע לקיים מה שאפשר בפועל ומה שא"א ע"י ונשלמה פרים שפתינו עי"ז יתעורר האהבה מה שהיה משיב אחור ימינו ולאקמא לה בימין דיליה ועוד ירצה גאולת מחר. היינו שיהיה אהבה ואחווה ביניהם וזו גאולת מח"ר שתתגלה האהבה כמ"ש כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות ולזה א"ר ברכיה ששורש נשמתו להמשיך שפע מברכה עליונה י"ה לו"ה לא תהיו סבורים כשתבאו לארץ ישראל ותהיו במדרגה עליונה לא תצטרכו כ"כ להזהר ממעשה ארץ כנען לא כן אלא תהיו יודעים שגם בארץ כנען אתם כשושנה בין החוחים. ומשיבה כנ"י כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים ואני בצלו חמדתי וישבתי כמו שפירשו רז"ל. ואמרו בגמ' למה נמשלו ישראל לתפוח על שהקדימו נעשה לנשמע ע"ש והקשו בתוס' דתפוח אין פריו קודם לעליו. ועוד דה"ל לאתויי קרא וריח אפך כתפוחים ע"ש באריכות: אכן באמת במדרשים הנוסחא היא מה תפוח ניצו קודם לעליו וכן הוא באמת שהנץ הוא קודם לעלין ולזה נמשלו ישראל לתפוח כמו התפוח ניצו דהוא שרשי הפרי קודם לעליו כך ישראל שרשי נשמתם במקורם בו ית' קדמו לכל העולם וכאמור קודש ישראל לה' ראשית ולא קשה תו קושית התוס':
Sefer Vayikra.Kedoshim.1
קדושים תהיו. במד"ר א"ר יודן כתיב ואתה מרום. רוממות אתה נוהג בעולמך. נתת כהונה לאהרן לעולם ברית מלח עולם היא. נתת מלכות לדוד לעולם כו' נתת קדושה לישראל לעולם שנא' קדושים תהיו המד' חשב בכאן כי הקב"ה שלא כמדת בו"ד. שכל מתנתו של בו"ד הם לפי שעה ומשתנות לפי שעה ולפי רוח אחרת ואם כן אין מתנתו כלום וכתיב אל תבטחו בבן אדם וגו' כי מאחר שאין בכוחו לתת דבר לעולם רק שמשתנה לעתים ופרקים אין ליחל לו אלא להקב"ה הגם דנחית מדרגוהי בהשתדלות ומשפיע לנו בסדר והנהג' מדה במדה שאדם עושה מ"מ אין שייכות שום מדה אצלו והכל כלול באחדותו הפשוט דלית מחשב' תפיס' ביה ואין כח בפה לאומרו וכאשר השיבותי פ"א לשואלי דבר אשר שאלני בענין הספירות בחקירות הראשונים מאחר שאין לתאר הא"ס בשום ענין. והמקובלים אמרו כי משתלשל ומתלבש בעשרה ספי' והם אחד. קשה האיך אפשר להבין על בוריו עשרה דברים והם אחד. והשיבותי לו ע"פ שכתב חובת הלבבות בשער היחוד אשר נזהר מלתאר הבורא ב"ה בשום צד ומחשבה. ומ"מ כתב תוארו יחי"ד נמצ"א קדמו"ן ע"ש. וצ"ל איך מתואר בשלשה בחי' כי שלשה אינם אחד אלא צ"ל האמת שהבורא ית' הוא אחד והוא הנמצא והוא הקדמון אלא לפי שאנחנו למטה ואין כח בנו לדבר כאחת שלשה תארים עד שמוכרחים אנו לדבר כ"א בפני עצמו. אבל למעלה כל התארים והשבחים הם אחד באחדות הפשוט וכן הענין בספירות ודי למבין. וז"ש המדרש רוממות אתה נוהג בעולמך כי כל מה שנתת הן הכהונה לאהרן היא לעולם וכן המלכות לדוד כי דוד על שמו נקרא שהיתה מדתו מלכות ומי שרוצה להמליך הבורא ב"ה צ"ל בלבו אפס ואופס וזה רמז דוד בשמו דל"ת וא"ו דל"ת. דהיינו בחי' דלי"ת סובבים אותו מלפניו ומאחוריו כמו שאמר כי עני ואביון אנכי ומי אנכי כי הביאתני עד הלום אלא אתה ה' לבדך הנותן לי כח לעשות חיל להמליכך והוא הו' שבאמצע אותיות דוד שהוא המשכה מחי עולמים: ולזה חסידים הראשוני' היו שוהין שעה אחת לפני התפלה וכן לאחר התפילה דהיינו להתיישב ברוחם ולהוכיח א"ע ולהזכיר א"ע איך הם אפס ואין נגד הבורא וגם אחר כך אחר התפלה הגם שהודו והמליכו את הבורא ב"ה התיישבו ברוחם ויתנו אל לבם כי לא בכוחם עשו את כל אלה רק בכח ה': וכן נתת הקדושה לישראל היא לעולם הה"ד קדושים תהיו כי היו לא כתיב לשון ציווי רק לשון עתיד כי בוודאי תהיו קדושים כי סוף דבר כל ישראל יהיו קדושים לעתיד ויהי' תיקון לכל הנשמות וזה תוכחת מגולה לכל איש ואיש שישים אל לבו הואיל וסופו לתיקון ולהיות קדוש יראה עכ"פ בבחירתו לקדש א"ע מעתה והלאה ויהי' אהוב וידיד לפני המקום ב"ה. והענין הנ"ל שדברנו כי הבורא ב"ה לעילא מכל דרגין הגם שמתפאר ושש בעבודתינו ומתנהג לפי מעשינו רמזו חז"ל במד' שכתבו אלהים קדושים הוא א"ר ברכי' שהוא קדוש בכל מיני קדושות. דיבורו בקדושה דרכו בקדושה הילוכו בקדושה חשיפת זרועו בקדושה מראהו בקדושה קלוסו בקדושה ע"ש דהנה ידוע כי מלת קודש מרמזת על מדרגה גבוה חכמת עליונה לכן אמר במד' שהגם שמתלבש בו"ק ונק' כת"ת אדם לשבת בית. ולכן חשב בכאן ששה מדות מ"מ הוא קדוש ומרומם על כל ברכה ותהלה והכל הוא אחדותו הפשוט והבן:
Sefer Vayikra.Kedoshim.2
עוד במדרש. קדושים תהיו הה"ד ישלח עזרך מקודש א"ר לוי כל טובות וברכות ונחמות שהקב"ה עתיד ליתן לישראל אינן אלא מציון ישועה שנא' מי יתן מציון ישועות ישראל כו'. ברכה יברכך ה' מציון שופר תקעו שופר בציון טל וברכה ומים מציון שנא' כטל חרמון וגו' כי שם צוה ה' את הברכה וגו' תורה כי מציון תצא תורה. עזרה וסיוע ישלח עזרך מקודש כו' ומציון יסעדך מציון מעשים שיש בידך כו' ע"ש. רא"א משל לבני מדינה שעשו שלשה עטרות נתן אחת בראשו ושנים בראש בניו כך בכל יום ויום העליונים מכתירים להקב"ה שלש קדושות מה הקב"ה עושה נותן בראשו אחת ושנים בראשן של ישראל הה"ד דבר אל כל עדת בנ"י קדושים תהיו והתקדשתם והייתם קדושים כו' קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם ע"כ ידוע שהצדיק נקרא בשם צי"ון גימ' יו"סף. ויש ליתן טעם אשר נק' בשם ציון היינו כי שלש אותיות י"ון מציון הם אותיות יו"ה כי הנ"ון הוא חמשים שערי בינה (ומה שהנון הוא בסוף תיבה כי ידוע שבכל הצירופים עצמותו קודם כמו שמבואר בכוונת הנענועים. שצירוף נצ"ח היא ע"ש נ"ח צ"דיק צירופו יו"ה) והצדיק כוללם ומשפיע לכנ"י הוא ה' אחרונה ונק' נקודות צי"ון ומשפיע להם כל מיני טובות וזהו כוונת המד' בכללות ישועה שנא' מי יתן מציון ישועות ישראל הוא שעשועי ית' עם בנ"י עם קרובו ע"י הצדיקים. והנה כתיב ושעשע יונק על חור פתן. והוא הרמז על היחודים הנעשים בימי הספירה שהם ימי יניקה ונק' ע"ש חור פתן כמבואר בפרע"ח בכוונת שביעי של פסח על המאמר בזוה"ק בהאי מילי לא תשאל עכ"ד. ועכ"ז מאירין בו החסדים הגדולים והגם שהם בחי' יונק מאירים בו השעשועים ונמתקים היחודים ע"י העולמות העליונים וליתר ביאור כתיב מן המצר קראתי י"ה עננ"י במרחב י"ה. כי שורש הספירה מעומר שעורים ושער"ה הוא מנצפ"ך כפולים שהם שרשי הגבורות: ומנצפ"ך גימט' ר"פ וכשנחלקים לה' חלקים ע"ש ה' אותיות עולה לכל אות נ"ו והם אותיות המגבילים הדבר להיות מדבר בעדו כמו אבותינו גואלינו ודומיה' וזהו מן המצר קראתי י"ה ענני במרח' יה ונמתקה ההגבלה ע"י מרח"ב ר"ת רח"ב רב חסד:
Sefer Vayikra.Kedoshim.3
(חסר תשלום המאמר)
Sefer Vayikra.Kedoshim.4
והיא שפחה נחרפת לאיש ופי' אבן עזרא כי נחרפת הוא מלשון חרפה ע"ש. ונראה ע"פ מ"ש רש"י בחציה בת חורין וחציה שפחה הכתוב מדבר והיא מאורסת לעבד עברי שמותר בה ע"ש. כי הנה עבד עברי הוא בחי' ממוצע שבין מדרגת ישראל ובין מדרגת עבד כנעני כי מדרגת עבד הוא מעולם היצירה בין בחי' עבריה ובין בחי' אמה ולכן מותר לישא ג"כ שפחה. ולכן אמר הכתוב לשון נחרפת לשון חרפה שע"י שהיא נחרפת ומיועדת לו מתגלה חרפתו שאינו במדרגה כישראל גמור כי ישראל בן חורין עדיף ממנו וגבו' במעל':
Sefer Vayikra.Emor.1
שור או כשב או עז וגו'. במדרש הה"ד צדקתך כהררי אל. מה ההרים ראוים להזרע ועושים פירות. כך הצדיקים עושין פירות. ומטיבין לעצמם ולאחרים. למה"ד לפעמון זהב והגיל שלו מן מרגליות. כך הצדיקים מטיבין לעצמו ולאחרים שנא' אמרו צדיק כי טוב כו'. מה ההרים הללו כובשין על התהום כו'. כך הצדקה כובשת את הפורענות שלא תבא לעולם מה ההרים הללו אין להם סוף כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים כו'. ר' ישמעאל אומר הצדיקים שעושין התורה שניתנה מהררי אל הקב"ה עושה עמהן צדקה כהררי אל: עוד שם פ' ל"א. צו את בני ישראל. הה"ד תקרא ואנכי אענך. כמד"א אז תקרא וה' יענה. למען תכסוף למעשה ידיך כו' אמר איוב לפני הקב"ה רבש"ע העליונים ותחתונים ברשותך ואתה למעשה ידיך תכסוף אלא תשגיח על מעשה ידיך כו' ע"ש: הנה ידוע שכל העובדות ומע"ט שאנחנו עושים הכל הוא בעזר הבורא ית' כמ"ש כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. אפס שקצת בחירה מסר השי"ת ביד ב"א להטיב מעשיהם. וזהו פי' הכל ברשותך. אלא תשגיח במעשה ידיך. היינו לקצת הבחירה שבידם. ולכך כשזוכים להכריח ולהטות בחירתם למעשה הטוב כמ"ש גבורי כח כו'. כן מכריחים וממתיקים הדינים. כמ"ש הרב הק' המנו"ח מ"א זצ"ל מנו"כ. שור או כשב או עז וגו'. רומז למדרגת הצדיקים. והי' שבעת ימים תחת אמו כו' כמ"ש בזו"הק דאמא קדישא אחידא ברצועה וממתקת הדינים כן צריכים ישראל הצדיקים להיות במקום האם. ופי' אחידא ברצועה הוא עד"ז שעול' ומתקשט' במעשיהם של בני עולם וביופי מדתם עוברים פנים של זעם ונתמלא רצון ברכה ונדבה להשפיע להעולמות כל מיני טובות והנה הצדיקים הם נעדרים מכל וכל עיקרי מעשיהם אינם כ"א שהוא ית' ישפיע על ידם כל מיני טובו' לעוה"ז ולכל העולמות והם אינם כ"א מעבר להשפעתו הקדושה וזהו פי' צדיקים עושין פירות ומטיבין לעצמן ולאחרים ומתקנים דיוקן האד"ם. וזהו למה"ד לפעמון זהב ר"ל שהם בבחי' זהב טהור ביראתם לפניו יתברך ונעשים כלי ומעבר להשפעתו ית' וזהו של מרגליות גי"ל הם אותיו' יג"ל והוא שם השפעה משם מ"ב ור"ת יג"ל פ"דיון ז"רע ק"דושו ולפעמים הפ"א נתחלפ' בבי"ת בצירוף בז"ק כמראה הבזק רומז על השפע שתתפזר על שארית נחלתו ועל כל העולמות. ויש מפזר ונוסף עוד בגודל תענוג ושעשוע ואלו הצדיקים העובדים כן עבודת מתנה ממש בלי שום גמול כ"א בדרך צדקה הצדקה כובשת על הפורעניות. וזהו צדקתך כהררי אל ר"ל שעובדים ועושים מעש' האבות הק' הנק' הרים ולהרים אלו כיון המדרש באמרו מה ההרי' הללו אין להם סוף ר"ל שעולי' ומתעלים במעשיהם הטובים עד א"ס ב"ה ממש כך א"ס למתן שכרן כי הוא ג"כ ע"ד צדקה וחנינה בלי שום גבול וזהו פי' עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא היינו עולמות עליונים הנק' שיבה ע"י דרך הצדקה הנ"ל נמצאים ומשפיעים חסדים גדולים ורחמים פשוטים בכל העולמות וע"י התורה שניתנה מהררי אל. היינו תורה הקדומה וחכמה של מעלה הקב"ה עושה עמהם צדקה כהררי אל ומשפיע על ידם כל מיני טובות וברכות לכל העולמות אמן סלה:
Sefer Vayikra.Emor.2
והיה שבעת ימים תחת אמו במד"ר ר' יהושיע דסכנין בשם ר"ל אמר משל למלך שנכנס למדינ' וגזר ואמר כל אכסניא שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונה תחלה כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת שאין שבע' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת הה"ד ומיום השמיני והלאה ירצה עכ"ל לפי דברי המד"ר מוכרח כדעת המקובלים שבליל שבת הוא סעודתא דחקל תפוחין קדושין והעלי' למלכות והיא הנק' המטרונה שאת"ל שכוונתו במלת מטרונה סתם על קדושת שבת קשה מה מועיל הטעם שאמר על הציוי שציונו ומיום השמיני וגו' ודי הי' בשבעת ימים ומיום השביעי ירצה כי אין לך שבע' ימים בלא שבת אע"כ כדברי המקובלים ומש"ה צריך להיו' שמונ' ימים שאם יהיו רק שבע' ימי' למשל כשנולד האדם או הבהמה ביום שבת בבוקר אז ירצה דמם ביום הששי שהוא יום שביעי ללידה ולא יראה פני המטרונה היא המל' בליל שבת ולכן צריך שמונ' ימי' וביאור הענין ע"פ מ"ש אשה מכרת באורחין יותר מהאיש ודרכה לבדוק ולעיין היטב אם הגון אם לא וכן המלכות שמים והבן וכן כל אדם יוכל להבין ולדעת במחשבותיו בליל שבת אם תיקן ימי החול כראוי ולפי"ז ניחא ונוכל למצא טעם למנהג העולם שעושין סעודת זכר בליל שבת קודם המילה לילד היולד לפי הנ"ל שעיקר הכנה למילה לזכר הוא עפ"י סעודת' דחקל תפוחין קדישין ולכן עושין סעודת זכר ולרמז ע"ז כי עפ"י אותה סעודה בא שפע קודש על הזכר להכנס לבריתו שאאע"ה:
Sefer Vayikra.Behar.1
וידבר ה' אל משה בהר סיני וכתב רש"י בשם ת"כ מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצו' נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה מסיני אף כולן כללותיהן ופרטותיהן נאמרו מסיני עכ"ל וצריך עוד ביאור דלמה נסמכו והוקשו דוקא למצו' שמיטה ולא למצו' אחרת כיוצא בה דהלא מצינו כמה מצות שנאמרו כללותיהן ופרטותיהן מסיני. ונ"ל עפ"י מ"ש האר"י ז"ל כי השמיטה היא שנה השביעי' רומזת למלכות שמים שיש לה עליה בשמיטה בסוד ושבתה הארץ שבת לה' ע"ש. וכמ"ש בגמרא טעמא דשביעית אמר הקב"ה זרעו שש ושמטו שביעית כדי שתדעו שהארץ שלי היא וזהו ענין קבלת עול מלכותו שנתגלה ע"י השמיטה. ולכן נראה לומר הטעם סמיכות והיקש המצות לשמיטה להורות כי כל המצות לא נתנו לנו לעשות מצות אנשים מלומדה רק להמליך הבורא ב"ה ולקבל עול מלכותו על ידיהם והוא הענין שנתגלה ע"י שביתת השנה השביעית כנ"ל וז"ש בהר סיני כי הר סיני מורה על גילוי מלכות שמים שנתגלה בעליל וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר אנכי ה' אלהיך ומבלעדי אין אלהים:
Sefer Vayikra.Behar.2
במדרש חזית. מי זאת הנשקפה כמו שחר. ר' חייא רבה ור"ש בן חלפת' מהלכין בהדא בקעת ארבאל בקריצות' וראו אילת השחר שבקעה אורה. א"ל רח"ר לרשב"ח כך תהיה גאולתן של ישראל מצפצפת דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי. בתחלה היא באה קמעא קמעא ואחר כך היא מנצנצת. ואחר כך פרה ורבה ואח"כ מרטבת כו' כמו שחר. אי מה שחר זה אין לו צל כו' ת"ל יפה כלבנה. אי מה לבנה אין אורה ברור כו' ת"ל ברה כחמה. אי מה חמה קופחת כו' ת"ל יפה כלבנה. הה"ד מה יקר חסדך אלהים וב"א בצל כנפיך יחסיון. אי מה לבנה הזו פעמים חסר' כו' ת"ל ברה כחמ'. אי מה חמה ולבנה אין להם אימ' כו' ת"ל איומה כנדגלות כגון מיכאל ודגלו וגבריאל ודגלו. ומנין שיש להם אימה שכה"א ויראה להם ע"כ. ובמד' קהלת הכל הולך אל מקום אחד ר"א ור"י רא"א כל מה שברא הקב"ה בשמים בריאתו מן השמים ואשר בארץ בריאתו מארץ: ורי"א כל מה שברא בשמי' ובארץ בריאתו מן השמים. ר"ח בר"י אמר כל שבשמים וארץ בריאתו מן הארץ כו' ע"כ. נבא לבאר פי' אלו המדרשי' ע"ד הידוע שכל בשמים וארץ מסודר לפי הנהגת הבורא ית' אותם. והוא ית' נק' שמים כשחז"ל ע"פ ואתה תשמע השמים. וכנ"י נק' ארץ. כמד"א ואתם תהיו לי ארץ חפץ. כי כל חפצו ורצונו ית' לחדש עולמו בראשית בשביל עושי רצונו. ובהשתלשלות נתהווה ברצונו ית' כנגדם שמים וארץ ממש. ועד"ז כוונת ביאור דבריהם בלי מחלוקת ח"ו כל אחד ביאר הענין יותר. והיינו ר"א ביאר בפשיטות כל אשר בשמים נברא מהשמים ושבארץ מארץ כי כל סיבה נמשכת משרשה כנ"ל: אמנם ר"י ביאר הענין יותר כי הוא ית' עיקרא ושרשא דכל עלמין. ולז"א כל שבשמים ובארץ הכל מן השמים. ר"ל הוא ית' הממציא הכל ומסדרם ומנהיגם. ורחב"י ביאר עוד כענין יותר ואמר שהכל היה מן הארץ ר"ל מצד הכנ"י כנ"ל כי סוף מעשה במחשב' תחלה ועיקר עליית הרצון לבריאת כל העולמות היה עבור עושי רצונו ובשבילם נבראו כי הם ארץ חפץ ומעלים ריח ניחוח לפניו ית' בטוב בחירתם וברורי וקשוטי מדותיהם מארץ רחוקה העוה"ז המלא מכל מיני שפלות. וזהו ג"כ כוונת המד' מי זאת הנשקפ' כמו שחר מ"י רומז לבחי' משפיע הם אותיות מ"י משמי"ם זא"ת רומז לכנ"י כמד"א לזא"ת יקרא אשה. והיא ג"כ מדת מלכות כנודע שהם ממליכין אותו ית' וידוע עוד כי כל אשר יקרא לו נפש חיה הוא שמו ושמות התנאים אלו רומזין לבחי' ושרשי נשמתם ולזה ר' חייא רבה שמו מורה על שורש נשמתו מרכבה למקור החיים חיות הגדול ור"ש בן חלפתא הוא מרכבה לבירורי ניה"ק מעול' החילוף כי שמעו"ן אותיות ש"ם עו"ן. ר"ל שמבררים שמ"ו ית' מהעו"ן. והיו מהלכין בהדא בקע"ת ארבא"ל רומז למדרגות הנמוכים ועולמות התערובות: בקריצותא מלשון קורץ עין. ר"ל שהבורא ית' בקריצתו ורמיזתו הק' עי"ז יכולים עושי רצונו לברר אותיות הנפילות. כמ"ש נעים זמירות ג"ל עיני ואביטה נפ"ל או"ת מתורתך ואר"ח כך תהיה גאולתן של בנ"י מצפצפת שנא' כי אשב בחושך ה' אור לי בתחלה באה קמעא כו' ואמר ג"פ ואח"ר כ"ך נגד העלאת אותיות הק' שנפלו ע"י ג' בחי' טעמי"ם נקו"דות תגי"ן כמו שביררם ר' עקיבא שהיה דורש על כל קוץ. הנה כתי' ישקני מנשיקות פיהו כטד"מ. כי ידוע ענין הכ"ד אלף תלמידים של רבי עקיבא היה על שלא נהגו כבוד זב"ז. והיו בחי' כ"ד הנק' לשון עיגול בש"ס ורומז כי דברים עגולים לא יצוייר בהם החיבור כידוע ובחי' זו כעין שבירת הכלים. והגם שכתב האריז"ל ששרשם מאות א. והיא אות המיתוק. עכ"ז אין סותר דברינו הנ"ל. כי גם שבירת הכלים היו לצורך קיום והעמדת עולמות חדשים כמ"ש שבירתן זה טהרתן. עד שהעמיד אותן רשב"י וחביריו ולכך הוצרכו להיות נשמות גדולות שיוכלו לעלות אח"כ למקורם ע"י רשב"י וחביריו. ובודאי רשב"י וחביריו היו מעלים אותם החבירים ותיקנו אותם כמ"ש אנן בחביבותא תליא והחיו אותם מירידתם ע"י אות ט שהוא אות טו"ב וחיים והגם שכתב האריז"ל שרשב"י וחביריו היו מגבורות דגדלות. כן הוא כי האהבה צריכה להיות בהתחזקות גדול שלא יוכל שום קטרוג לבטלה. כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח. ונמתקים הדינים בל"ג בעומר ע"י השם כד"ט הנ"ל העולה ג"ל עיני וגו' כנ"ל. וכ"א הרב הצדיק מוה' לוי יצחק נ"י שבל"ג בעומר הוא גמר הספירה יום ה' בשבוע ה' ואילו הבירורים נעשים ע"י בנ"י השוחרים ומבקשים ניה"ק מהשחרות והם יפה כלבנה. ואמר אי מה לבנה אין אורה ברור כו'. ר"ל כי מי שהוא בחי' מקבל אין אורו ברור כי הוא מצפ' לשולחן אחרים ת"ל ברה כחמה שהאור שיש להם הוא מצד עצמם ממה שהם מכשירים מעשיהם המה מרכבה להבורא ית'. כמ"ש ואוהביו כצאת השמש בגבורתו אי מה חמה קופחת. רומז למשארז"ל רוגזא דרבנן. ת"ל יפה כלבנה. הם הצדיקים המשמרים עצמם שלא יענש שום ב"י על ידם במעשיהם ובדיבורם ובמחשבתם ועל כיוצא בהם נאמר מה יקר חסדך אלהים וגו': אי מה לבנה זו פעמים חסרה כך בנ"י פעמים יורדים ממדרגתם ת"ל ברה כחמה. אי מה אלו אין להם אימה ת"ל איומ' כנדגלות כו' ר"ל שאימת ב"י הי' מוטלת על עכומ"ז כמ"ש שמעו עמים ירגזון וגו' תפול עליהם וגו'. וכולם היו נכנעים ת"י בנ"י: ומנין שיש להם אימה ת"ל וגובה להם ויראה להם. גוב"ה רומז לרצ"ון עליון. ומשם מאיר בחי' יראה טהורה על יחידי סגולה כמ"ש האי כתרא עילאה אוכם הוא לגבי עילת העילות וז"א שי"ש להם יראה הוא כמו ש"י י"ש עולה כת"ר משם נמשך להם יראה כנ"ל ומשם שורש מדות האבות כמ"ש מה ההרים אין להם סוף כו'. וזה כוונת המד' כגון מיכאל ודגלו וגבריאל כו'. כ' הם מרכבה למדת האבות כנודע: והנה כל השאלות והחלוקות שהזכיר המד' לא החליט ענינם כאמרו אי מה חמה קופחת כו' ת"ל יפה כלבנה הענין הוא כי יש בחי' קופחת אצל ישראל כגון רוגזא דרבנן להכניע שונאי השם כ"א להורות שיש גם בחי' יפה כלבנה כמו שאמרנו. והם הצדיקים המשמרים עצמם שלא יענש שום אדם ע"י. וכן אי מה לבנה פעמים חסירה כידוע שיש בחי' חיסור הוא ירידה ממדרג' לפעמים והירידה היא צורך עליה. והוא הנק' קטנות שני שיבא לידי גדלות יותר. אכן באמרו א"י מ"ה לשון שאלה בלא החליט כ"א ת"ל ברה כחמה. ירצה להורות על אותן צדיקים שאינן צריכין לידי ירידה וקטנות זו שהם בבחי' ברה כחמה ועליהם נאמר וישבתם לבטח בארצכם. ועד"ז יתפרשו כל המד' הנ"ל במלת אי מה שאמר בכולן. ועוד אפשר שרמזו במלת א"י מ"ה שמורה על הבירורים הנעשים במדות הנ"ל כעין הבירורי' הנעשים מי"א סממני הקטורת ובאים לבירור מ"ה החדש וזה א"י מ"ה והבן:
Sefer Vayikra.Bechukotai.1
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים. פירש"י אטייל עמכם בג"ע כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני. יכול לא תיראו ממני ת"ל והייתי לכם לאלהים עכ"ל. וצריך ביאור שתחלת דבריו שהטיול יהי' באופן שלא תהיו מזדעזעים ממני. ואח"כ מסיים יכול לא תיראו ממני ת"ל והייתי כו' ש"מ שיהי' גם בחי' יראה אכן נראה עפ"י פי' המשנה שאמרתי במס' אבות ר"ח ס"ה אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאילמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו עכ"ל: ופי' המשנה כפשוטה היינו שאנחנו מחוייבים להתפלל בשלום המלך יר"ה שישב השקט ובטח ושאנן מפחד רעה. ויהיה שלום בחילו ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח. כי בשלומו שלום לנו ובעין חמלתו משגיח עלינו לטוב לנו. אכן באם כפשוטה לבד הל"ל הוי מתפלל בשלום המלך. וגם מה שייכות שאילמלא מוראה להשלום אלא יש לרמוז בדברי רז"ל שכוונתם ג"כ התנהגות בני המדינה ועם המלך שאנחנו מחוייבים להתפלל שתהיה אימת המלכות מוטלת על עמו. ולא שיעבדו להמלך באהבה לבד בלתי יראתו תמיד על פניהם כי אז יעשו מה שלבם חפץ באמרם שהמלך אוהבם ולא יענשם ויכנסו כולם אליו ברצונם בלי שום יראה וישבו יחד אתו תמיד כולם ויתרשלו בשמירת מצות המלך ופקודתו. ע"כ הטוב לירא מאוד גם כן מפני המלך וכשיש אהבה ויראה אז המלכו' מתנהגת כראוי וזה הוי מתפלל בשלומה ש"מ. היינו בשלימות של מלכות אהבה ויראה שאילמלא מורא' איש את רעהו חיים בלעו: ואל יאמר על כל פשעים תכס' אהבה: ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא וכמ"ש ירא את ה' בני ומלך וע"פ התדמות זה גם במלכות שמים י"ל כן: דהנה עיקר העבודה להש"י ע"י האהבה הגדולה ברשפי אש שלהבת יה ולדבקה בו בכל מינה אהבות שאנו מרגישין בתענוגי עוה"ז יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו ושוגה בה תמיד כאלו חולה חולת האהבה כמ"ש הרמב"ם בזה"ל בסוף הל' תשובה ע"ש ולפי קשוט הנפש במע"ט תגדל האהבה עד שמגודל התענוג יוכל האדם לבא לידי כלות הנפש ותשוקתה להפרד מן הגוף כדי להתדבק במקור החיים בחי החיים ואמרו רז"ל וע"כ אתה חי. פי' שתצרף בעבודתך בחי' יראה וחרדה ובושה מלפני רם ונשא עקרא ושרשא דכל עלמין וע"י בחי' היראה נתהוה בחי' הצמצום והגבול וישוב דבר על מכונו כידוע לבאי בסוד ה'. וז"ש ר"ח ס"ה הוי מתפלל בשלומה של מלכות כלו' שתתפלל לה' שיתן לכם שלימות של מלכות שמים דהיינו האהבה וגם היראה בעת שתמליכו אותו בתורה ותפלה ומע"ט שאלמל' מוראה פי' שלולא היראה ותעבדו רק בבחי' האהבה אז איש את רעהו חיים בלעו איש רומז להקב"ה ורעהו זה האדם שעובדו בדביקות ותענוג ונק' רעים ואחים להקב"ה כנודע יהיו חיים בלעו כי מחמת התענוג והדביקות תתפרד הנפש מהגוף לגמרי ולכן התפלל גם בעד הירא' וזהו שלומ' של מ"ש כי בע"כ אתה חי ע"פ האדמה עוד אשר קצב לך ימי חלדך. ולפי"ז ניחא שהקב"ה הבטיח אם בחקותי תלכו והתהלכתי בתוככם כלו' יהיה הטיול עמכם בג"ע והו' תענוג הנשמות ודביקות הנפלא. ובזה לא תהיו מזדעזעים ממני כי אדרבה מגודל כשפי אש תכלה הנפש לבוראה ית'. יכול לא תראו ממני. כלו' כיון שלא תראו ממני תגיעו להתפשטות הגשמית ותהיו אפס ואין. כענין שנא' בנדב ואביהוא בקרבם לפני ה' וימותו שגם הם קרבו א"ע יותר מדאי ונשארה נשמתם במקורם כנודע. ת"ל והייתי לכם לאלהים לאלהים שתהיה עבודת היראה מצורף לבחי' האהבה לצמצם אותה ולהגבילה:
Sefer Vayikra.Bechukotai.2
א"י כי הטיול בג"ע הוא שהקב"ה משתעשע בנשמות הצדיקים וגם קודם שנברא העולם היו נשמות הצדיקים שעשועיו יום יום ובעבורם נברא העולם כדאיתא במד' נמלך הקב"ה בנשמות הצדיקים וכו'. וע"י זה השעשוע הגביל הקב"ה מדתו א"ס לבחי' סוף ושיעור וגבול ועולם לעולם בדרך השתלשלות עד שנברא זה העולם וזה נק' והתהלכתי בתוככם. פי' כל עיקר הילוך שלי ממדרגה למדרגה הוא בתוככם ע"י השעשועים שאני מקבל תענוג ממעשה ידיכם. יכול לא תיראו ממני כלו' שמחמת החיבה הגדולה שנודעת לכם כי בשבילכם נברא העולם וכל מדרגות השתלשלות. לא יהיה לכם ח"ו אימה ובושה רק בבחי' אהבה לבד וזה לא יתכן כמו שאמר התנא בצירוף ויהי מורא שמים עליכם ע"ש. ת"ל והייתי לכם לאלהים שהו' בחי' היראה שצריך להיות ירא ה' תמיד:
Sefer Vayikra.Bechukotai.3
נשלם ספר ויקרא. בעזר אל איום ונורא
Sefer Bamidbar.Bamidbar.1
וידבר ה' אל משה במדבר סיני. במדרש. מכאן שנו חכמים בשלשה דברים ניתנה התורה באש ובמים ובמדבר. באש מנין שנא' והר סיני עשן כולו וגו'. במים שנא' גם עבים נטפו מים. ובמדבר שנא' וידבר ה' אל משה במדבר סיני וכו'. ואיתא עוד שם איש על דגלו חיבה גדולה חיבבן הקב"ה לישראל שעשאם דגלים כמלאכי שרת ומנין שהוא אהבה שנא' הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. ר' יהודה אומר הביאני אל בית היין למרתף גדול של יין זה סיני וכו'. ד"א איש על דגלו הה"ד ימצאהו בארץ מדבר מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל שנא' כענבים במדבר מצאתי ישראל לכך ימצאהו בארץ מדבר. מדבר הי' העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים. ובתוהו יליל ישימון תוהו ולילה הי' העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים ועד שלא קבלו את התורה וכיון שקבלו את התורה מהו אומר יסובבנהו יבוננהו. יסובבנהו שהקיפן בענני כבוד. יבוננהו שהבינם בד"ת. יצרנהו כאישון עינו עד היכן נצרן כביכול עד כאישון עינו וכו' ע"ש עד גמירא: ומקודם נפרש הפסוק איש על דגלו באותות לבית אבותם מנגד סביב לאוהל מועד יחנו. הקשו המפרשים לפי מ"ש רש"י בפ' יתרו בפסוק ויחן שם ישראל נגד ההר למזרחו וכל מקום שאתה מוצא נגד פנים למזרח ע"ש. והלא הכא היו חונים סביב למשכן זה לדרום וזה לצפון ולמה כתיב מנגד. נ"ל לבאר הרמז שרמז רש"י בדבריו ונבאר כסדר הפסוק. ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני פירש"י בשם המכילתא מקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר מה ביאתן בתשובה אף נסיעתן בתשובה ע"ש. דהנה כל אדם מישראל אין לך אחד שאין לו שעה תשוקה ואהבה והתעוררת להמקום ב"ה מחמת שחלק אלהות שבו מרגיש מתיקות הבורא ב"ה ואמתתו. רק מחמת חטאתיו מקודם ונשאר איזה אהבה חיצונית ותאוה טפשית בלבו היא מבלבלת עוד את מחשבתו ומפסיק האהב' להמקו' ב"ה מחמת שמרגיש עוד מתיקות הרע אשר טעם מקודם רק אם נתעוררהאדם בתשובה שלימה באמת מעומקא דלבא ומשליך במצולות ים כל חטאתיו ומתחרט ועוזבם כראוי אז מרגיש ג"כ מגודל האהבה למקום ב"ה איזה מתיקות גם מבחי' עזיבת החטאים וכאלו השליך מעליו איזה משאוי גדולה. וכן היה הענין כשנסעו ישראל מרפידים ששם היו רפויי ידים מהתורה ומצות כמ"ש חז"ל ויסעו משם באהבה ובתשוקתם לעזוב הדרך הרע כמו האהבה ותשוקה שהיתה בבחי' ביאתן להר סיני כי היו אז במדרגה גדולה ובבהירו' וז"ש מקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני לומר לך כי גם נסיעתן מרפידים לא היו בע"כ רק באהבה וחשק לעזוב ולהשליך מעליהם בחי' רפידים: ויחן שם ישראל נגד ההר בלב אחד למזרחו וכל מקום שנאמר נגד פנים למזרח דהנה שם נג"ד ר"ת נ"א ג'בור ד'ורשי הוא בת"ת ודיוקן אדם ומשם יוצא האורה לכל הספירות ולכל הבחינות כי הוא הממוצע והוא מזרח כי הוא זורח ומאיר לכולם וכשבאו ישראל להר סיני היה פניהם כל פינה שהיו פונים לבחי' מזרח שהוא אלהי ישראל המאיר וזורח ונרמז במלת נגד. ולכן ניחא ג"כ הפסוק איש על דגלו מנגד סביב לאוהל מועד יחנו דעיקר הענין שהיו פונים למזרח הנ"ל והיו מתיחדים עם אלהי ישראל ע"י צירוף שם הנ"ל שהוא מורה נ נו"ן שערי בינה שמשם יוצא השפע ומתפשט בת"ת ואז הוא גד שהוא היחוד גימל עם דלת כנודע גומל דלים וסוד צורת גימ"ל מפורש בזוה"ק ובכתבי האריז"ל שעפי"ז ניחא לבאר היחוד שיש בתפלת המנח' מהחזה ולמעלה כי הגימל בצורתו הוא בחי' יסוד והבן: ועתה נבאר דברי המד' הנ"ל מ"ש בשלשה דברים ניתנה התורה אש ומים ומדבר והוא כדאי' בזוה"ק ח"א מסטרא דימינ' איתיהבת אורייתא וח"א מסטרא דגבורה ע"ש ושניהם אמת. דהנה אית' בגמר' דשבת דף פ"ו ע"ב שבאו ישראל למדבר סיני בר"ח דיליף בג"ש ביום הזה מהחודש הזה. ויומא קמא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא. בשני אמר להו ואתם תהיו לי ממלכת כהני'. בשלישי עביד הגבל' ע"ש. דהנה ישראל בנסיעתן מרפידים ויבואו מדבר סיני רמז שבאו לדביקות המוחלט והתפשטות הגשמית והמדות וזה נק' בשם מדבר כנודע ולכן לא אמר להו ולא מידי כי שם אין אומר ואין דברים רק אפיסה המוחלטת ודביקות באחדות הפשוט. וביום השני התחיל לומר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו' דהיינו שסיפר להם גבורו' הש"י וגודל כוחו כדי שייראו לפני השי"ת ויקבלו התורה באימה. והוא כמשל שהמשילו חז"ל במדרש כשהסוחר יש לו סחורה רעה הוא מדלג וקופץ מקונה אל קונה לבקש אחד אשר יקנה מאתו משא"כ הבורא ית' ויתהלל בסחורה הנחמדה מזהב ומפז רב אינו נצרך לבקש קונה כי יש לו קופצים הרבה. ולכן התחיל לספר גבורו' וידו החזקה. כלו' שאתם אם תקבלו את התורה תשמרוה באימ' וביראה. בשלישי עביד הגבלה והראה להם שכל התגבלות העולמות וכל הבריאה לא היה אלא בשביל בנ"י. וזה שחשב המד' כי ניתנה במים הוא בחי' אהבה. ובאש הוא בחי' יראה ובמדבר רמז לקו הממוצע וגיבול העולמות כי מי שהוא בקו האמצעי הוא נוטה הן לחסד הן לדין ולכן הוא נמשל למדבר כמ"ש במדרש מה המדבר הזה הפקר כן כל מי שרוצה לקבל התורה מוכרח להיות כהפקר דהיינו שהאדם יהיה מופקר לפני השי"ת כמדבר דהיינו אם ישפיע לו בחי' אהב' יעבדהו באהבה ואם ישפיע לו בחי' יראה יעבדהו ביראה והוא הקו הממוצע. וכ"ש בפסוק הביאני אל בית היין. למרתף גדול של יין שהעלה אותם לבחי' אהבה הגדולה היוצא מעולם התענוג והוא נרמז במלח מרת"ף גימ' תש"ך והוא עשר פעמים חס"ד של יין היוצא מכרם עליון של תענוג. וכן דרשו חז"ל ימצאהו בארץ מדבר וגו' מדבר היה העול'. תוהו היה העולם עד שלא ניתנה התורה וכו'. כי המדר' מרמז לנו שורש התורה שיצא מעולמות הגבוהים ונעלמי' שהקב"ה כביכול משתעשע בעצמותו לברא את העולם ברצונו הפשוט וכיון שאין לנו השגה להבין מהות הרצון לכן נק' מדבר ותוהו כמו הדבר השמם מבלתי משיג את מהותו ושם מצא לישראל שרצה בנו ובשבילנו ברא את העולם ומהות הענין להבין איך ומה נלאו כל הלבבות מחקור זאת. אח"כ דרך השתלשלות בא לבחי' חכמה שרמז המד' במלת יסובבנהו כי יס"ב גימ' ע"ב והוא החס"ד. וזה שהקיפן בענני כבוד כי ענן רומז אל החסד כמ"ש בזוה"ק על פסוק ויבא משה בתוך הענן סוד מלאך מיכאל. ומ"ש בזוה"ק פרשת פנחס ישת חושך סתרו ענן וערפל סביביו שהם חו"ב פי' כי החו"ב מלבישין לעתיק והם סוד חו"ג דלעילא כנודע. ואח"כ יבוננהו שבא עד עול' המציי' ציורין ואח"כ יצרנהו כאישון עינו דהנ' המדקדקים פי' מלת אישון בנו"ן יתירה מאותיות האמנת"יו שהם להקטין הענין ומלת אישון הוא על שם איש קטן הנראה בבבת עין ולכך נקרא אישון עין והוא מורה ומרמז על בחי' ישראל והוא שהבורא ב"ה רוצה להיות אלהי ישראל ולהתענג בעבודת בני אדם ולהשתלשל במדותיה' וזה נצטייר במחשבה קדומה שהביט והסתכל עליהם וז"ש עד היכן נצרן עד כאישון עינו כי משם ההשגחה עליהם לטובה לכל הברכות והבן היטיב:
Sefer Bamidbar.Bamidbar.2
איש על דגלו במדרש הה"ד ימצאהו בארץ מדבר כו' שנא' כענבים במדבר מצאתי כו' מדבר היה העולם כו' עד היכן שומרן כו' עד כאישון עינו כו' ע"ש ידוע שמהיות רצונו וחפצו ית' לחדש העולמות בשביל עושי רצונו צמצם א"ע כביכול מעצמותו ית' שהוא בלי סוף ולית לצייר ליה בשום אות וניקוד קדם דברא עלמא ובחי' א"ס נק' מדבר ושם ימצאהו לב"י והתבונן במחשבתו ית' איך יקבל תענוג מהם בהתבררותם האור מתוך החשך והתבררות ניה"ק מתוך השבירה כמו שנתברר בעת יציאתם ממצרים בשבע שבתות תמימות השבעה מלכין עד וימלוך תחתיו הדר והוא השלימות דהנה בכל הענינים יכול להיות ח"ו איזה שבירה וירידה כשעולה ע"ד האדם שום התפארות בעבודתו לומר כי אני אמליך את הבורא. עד התבררותו האמת שמהדר הכל אליו ית' כי הוא הנותן כח לעשו' חיל בתורה ועבודה כאמור כי מתוך הכל זה הוא תיקון והתבררות אמיתי והנה ידוע כי בירור הז' מלכין ותיקונן הוא דיוקן אדם מלך הדר ושם אשתו מהיטבאל בת מ"ט ר"ד היינו העלאות המ"ט שערים שירדו כמו שמעלים ומבררים אלו השערים בפרט בז' שבתות אלו. והנה אמרו רז"ל הוסיף משה יום אחד מדעתו. שרצונו היה שתנתן התורה ביום נ"א לספירה שיתגלה שער הנו"ן ולא ניתקן אז בתיקון גמור כידוע. שאמרו רז"ל גדולה עבירה ששוברת לפניה ולאחריה וע"י חטא שאח"כ שאמר לו הקב"ה לך רד לא עלה התיקון אז בשלימות גמור והיינו מ"ט ר"ד לא היה יכול להתברר כ"א מ"ט שערים עד לעתיד אי"ה ב"ב שיתברר בתיקון גמור כמו שעלה ברצונו ית' וזהו פי' המדת עד היכן שומרן כאישון עינו דהנה פירשו המפרשים ז"ל אישון הוא מלשון איש ע"ש דיוקן איש קטן הנראה בעין והנה אדם המביט בעין חבירו ורואה בו דיוקן באמת אין האדם המביט דבוק בעין חבירו כ"א באפס מה כמו שאמרו באשה שמסתכל' בימי נדתה במרא' הזכוכית נעשה במקום הבטה כתם ע"י דביקות העין ובאמת זה לא אמר הכתוב כ"א לשבר האוזן כי לא כן עושי רצונו אשר בשרשי נשמתם הם דבוקים בו ית' ביחוד נפלא והנה אמרו המפרשים על נו"ן ההוספה במלת אישון הוא להקטין הדבר ודומה לו כתיב האמינון אחיך ואמת דבריהם אכן להטעים הענין נאמר כי פי' אישון הוא אי"ש נו"ן והיינו התבררות הדיוקן אדם ע"י נו"ן ש"ב. וזה נק' הקטנות וצמצום הדבר ולז"א שכל נו"ן בסוף תיבה מורה על התקטנות הענין וזה אישון מורה על התיקון דיוקן אדם כאשר הבורא ית' התבונן במחשבתו כמו שתקנו בנוסח קדיש בעלמא די ברא כרעותיה משא"כ אדם העושה כלי או שום ענין אינו יודע אם יוגמר בכי טוב כאשר נצטיירה במחשבתו בלי שום גרעון ושבחו ית' הוא כי העולמות יתוקנו אי"ה ב"ב בתכלית השלימות כמו שהיה בעליית רצונו ומחשבתו ית' וזהו כאישון עינו ר"ל כאיש שעלה ברצונו ועיונו ית' שהיה מרכבה שלימה אליו ית' כמו שנבאר דהנה בפ' גדול אדונינו ורב כח אמרו באידרא רבא קדישא שהוא תקונא תנינא דדיקנא ע"ש ובמקום אחר אמרו שהוא בשיעור קומה כמבואר בכתבים והניקוד הוא ניקוד אוחזה בסנסיני"ו מקום השדיים ולפי הנראה הם כוונת שונות. אבל באמת הם כוונה אחת דהנה זה הפסוק הוא במזמור כי טוב שהוא נגד יסוד כמבואר בכוונות (ומזמור שירו לה' שיר חדש הוא בחסד ולכך נרמז בו רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה וגו' כמ"ש בזו"ח שיר השירים. כד איתגלי' אות צ כגוונא דהאי אחר דזקיפא דהמן ההוא מקטרגא עריק ולזה בזה המזמור בהתגלות יד חסד כתיב לעשות נקמה כו') וכשכנ"י מתקשטת בתיקוני' ושפירו דאתתא הנ"ל אזי נתוסף ית' בעוז וחדוה ואתיילד יוסף. ואחז"ל כשהלביא רוצה להזדווג ללביאה מי יכניס ראשו ביניהם בודאי דמו בראשו ולזה מלביש א"ע בתיקונ' דיקנא. ומדחה ומשבר כל המעיקים והמקטריגים ועד מהר' ירו"ץ דבר"ו מרצה את כנ"י ושולח אמר"תו ארץ כמבואר בכוונות. והנה כתיב ואין נסתר מחמתו כמו שאמרו בזוה"ק וכמ"ש ועוד ירצה כביכול בהתחמ' עצמו להשפיע לעולם כ"ט נסתר בו האי"ן והיינו ויי"צר אלהים את האדם צורה בתוך צורה ולזה בברכת כהנים שממשיכין הי"ג תיקונין דא"א בט' תיקונין דיקנא לששה תיקונין דנוקב' נגד י"ג יודי"ן ט'ווין ששה ההי"ן הם גימ' כ"ח ועי"ז הוא ית'משפיע לכנ"י כל מיני טובות ולזה ניתקן אחר זה ברכת שים שלום כו' עלינו ועל כ"י. ואז המרכבה בתכלית השלימות וממילא כל השפע אינה יורדת כ"א לכנ"י וזה כוונת הפסוק גדול אדונינו ורב כ"ח לתיקונים הנ"ל וסידר אח"כ השולח אמרתו כו' יש ל"ח דברו י"ג ע"ב שלח י"ג הויות והי' מורה על מילוי יודי"ן. ישב רוחו יזלו מים. זה השם הוא ביסוד ולפעמים נתחלף היו"ד במ"ם ונק' מז"ל כמ"ש במזלא תליא וביסוד הוא מזל ומזיל ומשפיע ית' כל מיני שפע וחסדים וכל הטובות לב"י אכי"ר:
Sefer Bamidbar.Shavuot.1
בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני בחודש השלישי היינו בהתחדשות שמקודם הוציא אותם מכור הברזל ממצרים ואכלו העוגות שהוציאו ממצרים וטעמו בהם טעם מן ואחר כך עלו למעלה יותר והוריד להם הקב"ה לחם מן השמים ובשר מן השמים וזהו התחדשות השלישי שבאו למעלה יותר וקרבו לפני הר סיני לקבל התורה הקדושה וזה החודש הוא מזל תאומים שמורה שהקב"ה עם עושי רצונו הם כתאומים כביכול וכמ"ש המחקרים שהתאומים אם לאחד ח"ו לא טוב גם להשני כן ואם טוב לאחד טוב להשני דבר מזלי' הוא שנבראו בשעה אחת כן הבורא ב"ה כביכול עם עושי רצונו כתאומים ולזה נק' יש"ראל שהוא יש"ר א"ל ששוים לאל וגם הוא רא"ש ל"י ולזה קרבו לפני הר סיני בחודש השלישי ונתגלה להם הקב"ה ודיבר עמהם כאיש א"א. לפי שהוא מזל תאומים: עוד בחודש השלישי שניסן הוא כנגד אברהם ואייר כנגד יצחק: וסיון כנגד יעקב:
Sefer Bamidbar.Shavuot.2
ביום הזה באו מדבר סיני ופירש"י לא היה צריך לכתוב ביום הזה אלא שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנם נראה לרמוז בדברי קדשו כי באמת בכל שנה ושנה כל ימי עולם נתגלה הדבר ההוא שהיה בימים ההם כגון בימי פסח שיצאו ממצרים. גם בכל שנה יש נפשו' מישראל שיוצאים ממצרים וגם בחודש הזה כיון שקרבו לפני הר סיני נתגל' ג"כ שיוכלו לקרב א"ע להקב"ה ולקבל התורה ולקרב עצמן לפני הר סיני סינ"י מלשון שנאה שישנא לכל דבר רע כמ"ש חז"ל סיני שבו ירדה שנאה לעכומ"ז ר"ל למעשה עכומ"ז. ולזה צריך כל אדם כשבא ר"ח סיון עד חג השבועות לקרות באותו עסק התורה ולהמשיך לו זה הקדושה שנתגלה ביום זה וזהו שפירש"י שיהיו דברי תורה חדשי' עליך כאלו היום נתנם דהיינו שבאמת נתגלה כל דבר בעתו כמ"ש: באו מדבר סיני ר"ל שעשאו עצמ' כמדבר הזה שהוא רק ואין בו שום דבר טוב גם הם חשבו עצמם כמדבר שלא התחילו בעבודת ה' כלל:
Sefer Bamidbar.Shavuot.3
ויסעו מרפידים וגו' ויחן שם ישראל נגד ההר ופירש"י ויחן כאיש אחד בלב אחד דהיינו לאביהם שבשמים נגד ההר למזרחו של ההר כ"מ שנא' נגד אינו אלא פנים למזרח נראה לפרש ע"ד שפירשתי במקום אחר מה דאיתא בגמ' אין לשון אלא במים שלנו ותוכן הדברים שלנ"ו הוא שם הקדוש נג"ד יכ"ש שפירושו של זה השם הוא נג"די כ'בוד ש'מים וזהו שלנ"ו שהקב"ה הוא שלנו ומייחד שמו על עמו ישראל וזהו שפירש"י נגד למזר"חו של ההר ר"ל מלשון ויזרח השמש שחנו נגד זריחת הקדושה של הקב"ה ומזר"ח הוא אותיו' מחזר כמשל הלבנה שהיא כדור שחור ואין לה רק מה שמקבל' מהשמש וזה האור שמקבל' מהשמש היא מחזר' ומאירה לכל העולם. כך צריך אדם להתנהג כשבא לו זריחת אור ושכל מהקב"ה הוא צריך להחזיר זה ולעבוד בזה השכל להקב"ה: ומשה עלה אל האלהים כי מחמת שכל ישראל הכינו עצמן לקדושת ה' ופרוש לפי דורו ולכך היה יכול לעלות למעלה אל האלהים. ורש"י פי' שכל עליותיו בהשכמה היו. נראה שרש"י בא ללמדינו איך היה משה עולה לשמים כי בודאי ברגלי בשר לבד לא היה יכול לעלו' לשמים. ולכך פירש"י כל עליותיו בהשכמה היו דהיינו שהשכי' שכלו להקב"ה ובזה נשאו לבו ועלה לה' וכמו שפירש"י ע"פ וישא יעקב את רגליו שנשאו לבו ללכת. וזהו השכים ונפל פסוק בתוך פיו הרי זה נבואה קטנה ולא אמרו הניעור משנתו ואמרו השכים דווקא דהיינו ג"כ כנ"ל שהשכי' שכלו להקב"ה. וכשהוא הקריב א"ע לה' אז ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב. ר"ל באותה קדושה עצמה ששמעת. ותגיד לבית ישראל. ר"ל שיקשור בידו את ישראל להקב"ה:
Sefer Bamidbar.Shavuot.4
ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. הנה אמרו חז"ל אין ועתה אלא ל' תשובה. כי היצה"ר בא לאדם ואומר לו היאך אתה יכול לעשות תשובה הלא אתה מלא פשעים. ובוודאי אין האמת כך כי האדם הרוצה לעשות תשובה באמת צריך לומר אמת שאני מלא פשעים ומה שעבר עבר ומעתה אני רוצ' לעשות תשובה לשוב לה' בכל לבבי ולזה אמרו חז"ל ועתה הוא לשון תשובה: אם שמוע תשמעו. פירש"י אם תקבלו עליכם לשמוע יערב לכם מכאן ואילך. וזהו תשמעו בקולי כי הקול הוא רחמים פשוטים כי הקול הוא פשוט והדיבור הוא מחלק להקול לכל מה שרוצה לדבר בו ולזה הדיבור הוא קשו' והקול הוא רק רחמים וזהו תשמעו בקולי ויערב לכם מכאן ואילך והייתם לי סגולה מכל העמים. נראה לפרש ע"פ משל למלך שפיזר אבנים טובות ומרגליות יקרות ובוודאי מי יתאוה ביותר אחריהם בודאי הבן מלך שהוא יודע כמה חביבין הן ואין אחר יודע כ"כ. וכך הקב"ה פיזר הני"ק בכל העמי' ובכל הארץ ומי מברר אותן בוודאי בניו עושי רצונו. וזהו והייתם לי סגולה מנל העמי' ר"ל שאתם תבררו סגולת המלכים היינו הני"ק. מכל העמים. מה שהוא מפוזר ומפורד בין העכומ"ז. וזהו כי לי כל הארץ. ר"ל שבכל הארץ יש ני"ק השייכים לי: ושמרתם את בריתי. ר"ל כי יש אנשים שמקוים בכל יום שיזכו לשמור הברית לזה מבשר הקב"ה שתוכלו לשמור אותו: א"י דהברית היא אבר ההשפע' ולכך ההשפעה שהולך מהקב"ה נק' ג"כ ברית וזהו ושמרתם את בריתי שאתם תשמרו כל ההשפעות שבא מאתי שיהא הולך רק אצליכם. וזהו ג"כ פירוש הפ' והקימותי את בריתי אתכם: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. נראה לפרש ע"ד ששמעתי שהריב"ש הקדוש אמר כשהגיע ר"ח ניסן שהוא ראש השנה למלכי' והושיב כל מלאך על כנו וכשרא' מלאך אחד שלא ישר בעיניו היה ממנה אחר תחתיו. וזהו פי' הפסוק ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ר"ל שאתם תמנו ותמליכו כל המלאכים המשרתים אותי לכל הישר בעיניכם:
Sefer Bamidbar.Shavuot.5
ויבא משה ויקרא לזקני ישראל וישם לפניהם. ר"ל כמו שפירשתי למעלה כה תאמר לבני ישראל באותו קדושה עצמה. וזהו וישם לפניהם שהיה משים לפניהם הדברים כי יש בם ממשות וכל העם רואים הקדושה שיש בדברים האלו:
Sefer Bamidbar.Shavuot.6
ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך. ר"ל שאדבר עמך בקדושה קטנה כדי שיוכלו כל ישראל להבין מה שאני מדבר עמך:
Sefer Bamidbar.Shavuot.7
ויאמר משה אל העם היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. דהנה העובד ה' על מנת לקבל פרס נק' במדרגת אשה בחינת מקבל כאשה. אבל העובד לה' כדי לעשות נח"ר להקב"ה ולא לשום תועלת עצמו זה נק' בבחי' זכר. וז"ש מרע"ה אל תגשו אל אשה ר"ל שלא תעבדו את ה' בבחינת אשה ע"מ שתקבלו שכר רק כדי לעשות נח"ר להבורא ב"ה וב"ש:
Sefer Bamidbar.Shavuot.8
ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה. דהנה איתא במדרש שביום מתן תורה בקשו להתנמנם בבוקר ושנתם ערבה להם עד שעוררן מש"ר ע"ה לקבל את התורה ע"ש. ואמר הצדיק הגאון מהור"ר לוי יצחק זצ"ל חלילה לחשוב על עם קודש שנפלו בתרדמת העצלות והשינה ביום הנכבד שידעו שיתן הקב"ה את תורתו להם. אלא י"ל דכוונתם הי' לש"ש שמיום שני בסיון שהתחילו לעשות הכנה לקבלת התורה ועבדו בכל כוחם ובמחשבותם הקדושים עד שנפל עליהם ליאות ועייפות והיו מתייראים פן לא יוכלו לקבל את התורה במחשבה צלולה כראוי. ע"כ נתנו שינה לעיניהם ולעפעפם תנומה בכדי שיתחדשו מוחותיהם ויתחזקו עשתונותיהם בבהירות לקבלת תורה הקדושה עכ"ל. והנה מפשוטו של מקרא דכתיב ויוצא משה את העם וכ"מ דכתיב עם הם פשוטי בני אדם כנודע. ולכן ניחא לומר עליהם שהיו ישנים ונרדמים עד שהקיצן משה ויוצא אותם לקראת האלהים. ואף גם לפי מה שאמר החסיד הנ"ל דכוונתם היה לש"ש. מ"מ מוכרע שלא היו אותם האנשים במדרגה גדולה כי מי שנכון לבו בטוח בה' אינו צריך להכנה ומתחזק בבטחונו להלוך אל ה' ולעבודתו ומן השמים ירחמו לחזק מוחו ולתת לו בהירות אמנם מי שאינו דבוק בבוראו בדביקות כראוי אינו בוטח בו כראוי ומתנהג ע"פ דרך הטבע ושומר מוחותיו ומחשבתו וישן בשעת שינה וכן שאר ענינים הגם שגם זה לש"ש מ"מ אינו במדרגה גדולה כמשליך על ה' יהבו ואינו משגיח ע"ע לשמור נפשו עפ"י דרך הטבע. והנה ידוע כי כל מה שהאדם מחשב ומדבר ועושה למטה. מעורר מדה כזאת למעלה ולכן כתיב ויוצא משה את העם דייקא שהיו במדרגה קטנה ובקשו לשמור מוחותם עפ"י דרך הטבע ושינה והקיצן משה והוציאן לקראת האלהים כי אלהי"ם גימ' הטב"ע כי ע"י דרך הטבע שדרכו בו נתעורר שם אלהים וזה ויתיצבו בתחתית ההר במדרגה קטנה:
Sefer Bamidbar.Shavuot.9
בפרשת אמור וספרתם לכם וגו' עד תספרו חמשים יום. והנה על לשון חמשים יום כתב רש"י שהוא מקרא מסורס וה"פ עד חמשים יום שהוא יום חמשי' ולא עד בכלל תספרו ע"ש. ואפשר לומר כי מבשרי אחזה אלוה כמו שקובעים זמן חתונה ביום שנדברו והותנו התנאים ואם הכלה חביבה על החתן וכן החתן על הכלה הם סופרים ומחשבים יום יום מתי יגיע עת דודים להתעלס באהבים ויקוו וייחלו לעת כי בא מועד ואז מדרך לחשוב ג"כ היום המוגבל אשר בו בעצמו יהיה שמחת הנשואין כיון שהם מצפים ומחכים עת שמחתם בחצי היום או בערב כי אז יהי' עיקר השמחה. ובכן ניחא שהתורה הקדושה רמזה לנו בחיבת הקודש שבינינו הגם שאנו מונין שבעה שבועות בסוד טהרת האשה לבעלה כנודע מזוה"ק עיקר הספירה והתוחלת היום ליום החמישי' והו' יום שמחת הנשואין והיחוד. ולזה אמר תספרו חמשים יום כי אין הענין נגמר רק בקדושת כתר שאנו ממשיכים מעולם הדיקנא עפ"י קדושת הלילה בתורה כנודע. ואמרו חז"ל כי במ"ת הקב"ה נדמה כזקן מחמת שבזה היום מתיחדים העולמות ונמשך הכתר מהדיקנא לחי עולמים כנודע. פי' כיון שבנ"י מתקדשים ומתטהרים ברגל כרצונו ית' מתפאר בנו יוצרנו כלומר זה הענין שעלה ברצונו לברוא העולם בשביל בנ"י ובכן נעשה כרצונו שהם עובדים אותו כראוי. ורמז לזה באמרם נתמלא הזקן עובר לפני התיבה. כי מילוי הזקן כשהזקן התחתון מתיחד עם הזקן העליון כנודע לי"ח ואז ב"פ זק"ן גימ' שד"י אשר בו היחוד. וזה עובר לפני תיב"ה כי לפני ת בא"ב הוא אות ש לפני י אות ט לפני ב אות א לפני ה אות ד ואותיות ש' ט' א"ד עולים שד"י שהוא המתיחד עם התיבה היא המל' כנודע: או יאמר כי נתמלא זקן פי' זק"ן במילואו זיי"ן קו"ף נו"ן האותיות האמצעות עולות כ"ב שכנגד כ"ב אתוון דאורייתא הניתנת ביום זה והם בגימט' חט"ה שהיו מקריבין שתי לחם ממנה. וסוף אותיות המילוי נפ"ן עולים ק"פ כמו שמות ע"ב ס"ג מ"ה שהם יורדים ומתיחדים עם התיבה המל' הוא ב"ן כנודע:
Sefer Bamidbar.Shavuot.10
ממושבותיכם תביאו לחם תנופה. רש"י פי' בפ' והניף כל תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד ע"ש. ידוע מזוה"ק פ' בלק שכתב שם בשם הינוקא צירוף תנופה תנ"ו פ"ה ע"ש. ולפ"ד כל ענין התנופה להראות כי מלא כל הארץ כבודו ולית אחר פנוי מיניה. וזה ת"נו פ"ה ופ"ה כלומר כל מקום שאתה פונה הנך לפני אלהי האלהים ואדוני האדונים:
Sefer Bamidbar.Shavuot.11
ברמב"ם פ"ח מהל' תמידין ומוספין כתב שתי הלחם אינן באין אלא מן החדש לא מצא חדש יביא מן העליי' דהיינו שבדיעבד כשר מן הישן. והקשה שם הלח"מ מ"ש לגבי עומר דלא כתב האי שריותא דבדיעבד כמ"ש לענין שתי לחם דחד דינא אית להו לפי הנראה עפ"י תנא דברייתא ע"ש. והנה י"ל עפ"י מה שנקדים בשם ספר הקנה שכת' שכל הלכה צריכה להיות מובנת ומובחרת מתתא לעילא עד סופא דכל דרגין וכן היו החכמים הראשונים יסדו כל ההלכות וטעמן ונימוקן עד רישא דכולא ע"ש. ולכן הגם שלפעמים ההלכה שפסק איזה פוסק אם אינה מבוררת לנו כראוי עפ"י הדין יש לנו להצדיק אותו כי מסתמ' טעמ' אחרינא אית בגווי' והוא הבין יותר ממנו שורש של ההלכה למעלה ולכן פסק כה"ג בהלכותיו: ואפשר לומר בנדון דידן כי העומר בא מן השעורים שהוא לשון שעור ומדה וקצבה והם סוד הגבורו' שצריך להתגבר ולטהר עצמו בימי הספירה. וצ"ל גבורו' מן החדש ואם לא מצאו מן החדש מה לנו לעורר גבורות ישנים ח"ו משנים קדמוניות. ולכן השמיט הרמב"ם ברוח קדשו דין זה לענין עומר משא"כ בשתי הלחם שהם באים מן החטה סוד החסדים כי חטה בגימ' כ"ב אתוון דאורייתא ולהזכיר זכותן של ישראל שקבלו עליהם ביום זה התורה והמצות וצריך לכתחילה להביאו מן החדש כי אשרי למי שמתחדש בכל יום בתורה ובמצות ואם לא מצא ח"ו מן החדש לעורר חסדים חדשים אז מצוה להביא עכ"פ מן הישן ולעורר חסדים עתיקין וזכות ישיני עפר ואבותינו הקדושים שיתעוררו רחמי ה' עלינו תמיד. והבן:
Sefer Bamidbar.Nasso.1
איש או אשה כי יפליא כו'. במד' הה"ד שוקיו עמודי שש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו כו'. עמודי שש שהעמיד כל מעשה בראשית לששה ימים כו'. הרי ג' אמהות שמהם נבראו כו'. מיוסדים על אדני פז. שיסודן היה ג' דברים משובחי' ואין כמותן בעולם. הה"ד ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו. זה הים. חכמה היא יראת ה' כד"א הן יראת ה' חכמה וסור מרע בינה. דעת זה המכיר את בוראו כו'. השכל וידוע אותי ע"כ. הגם שזה אפס ההשגה. על מה ולמה רצה ית' בבריאת העולמות. וזהו ארז"ל האי כיתרא עילאה אוכם הוא לגבי עילת העילות. עכ"ז האמת כן הוא שרצונו ית' היה לבראות עולם ולהיטיב להם ע"פ מעשיהם ותיקוני מדותיהם. וזהו שאמר זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו. עמודי שש. הם ששה ימים שבהם ברא ית' העולם להתנהג ע"פ ו"ק. ורמז שהמע"ה למה שאמרו בזוה"ק האי עתיקא וז"א לית לאפשרא ביניהון וכולא חד. והוא ארז"ל שוקיו הוא הרצון והוא עמודי שש להתנהג ע"פ ו"ק כמ"ש זה אלי ואנוהו. אנאה אותו בגוונין קדישין. אלהי אבי וארוממנהו שעפ"י התיקונים שישראל מתקנים דיוקן אדם נתרומם עד שורש המחשבה. ואלו הו"ק שרשם הם מדות חג"ת. והם הג' אמהות שמהם נברא הכל. וזהו שארז"ל נחית בחסדך. זו החסד. נהלת בעזך. זו התורה בחי' עמודא דאמצעותא. אל נוה. קדשך. זו עבו"דה. בגימ' אלהי"ם (ע"ה) נגד מדת הגבורה. ונה"י הם בחי' הרגלין המתפשטין להשפיע לכנ"י. ואלו המדות כביכול נעשו כלים לחכמה ותבונה ודעת. וזהו פי' מיוסדים על אדני פז שיסודן היו ג' דברים משובחים שאין כמותן כו'. חכמה היא יראת ה'. כי יראה נקרא בחי' יו"ד כמ"ש י' יראה. וע"י היראה הנקרא יו"ד היה זה כלי להחכמה שהיא יו"ד עילאה. וזה פי' הן יראת ה' היא חכמה. ותקנו בתפלת שבת האל הפותח בכל יום דלתו"ת שערי מזרח. מזר"ח הוא מלשון מחזר. דהנה יראה הנק' בחי' דל"ת היא מחזרת האור כביכול למחשבה עילאה מקום אשר היה שם אהלה בתחלה כלבנה המאירה באור חוזר להחמה. דוגמת האדם המביט במראה הזכוכית (שפיגל) אם לא היה בעבר השני מסך כעין שעושין מכסף. אזי חיש הראות עובר לצד השני. וע"י המסך שעושין חוזר האור אליו ורואה בו דמותו ממש כצלמו. כן הדבר הזה יראה שהיא בחי' דל"ת דהיינו נקודה זעירא מחזרת האור למקום מחצבתה עי"ז נבקעו חלוני רקיע כו'. ובא השפע לכל העולם נמצא היראה היא כלי לחכמה. וזה הן יראת ה' היא חכמה. וסור מרע בינה דהיינו ע"י שצפה ית' שהאדם יהיה סור מרע ויגביל א"ע ומדותיו בכל הדברים האסור והמותר. כי אותיות מר"ע הם אותיות עמ"ר. זה היה כלי לבינה כביכול עי"ז צייר ית' בבינה הנקרא צייר ציורין: בדעתו תהומות נבקעו זה הים.דעת זה המכיר את בוראו. דהנה מאותן ב"א העובדים אותו ית' באמונה בלי התאמצות להכירו ית' אמיתת מציאותו ועוצם גדולתו. זה אינו בחי' פנים. אבל אותן המאמצים כחם להכירו ית' ולדעתו כמד"א דע את אלהי אביך ועבדהו. עבודה זו נק' פב"פ. וזה הדע' היה כלי כביכול לדעת עליון והמיחד או"א וזהו בדעתו תהומות נבקעו ע"י הדעת נבקעו התהומות ונתייחדו. וזה אומרים זה הים. דהיינו הדעת מיחד או"א. יו"ד למ"ם היא בינה. מ"ם דלמרבה המשרה ונעשה נו"ן שערי בינה. נמצא כשבנ"י עובדים אותו ית' ומכשירים מדותיהם יכולים להעלות דיוקן האדם כמ"ש נ"אדר ב"קודש ר"ת ב"ן. עושה פלא כביכול מתקנין הפלא עליון:
Sefer Bamidbar.Nasso.2
ונבא לבאר מצות הנזיר. הנה הנזיר הרוצה להפריש א"ע מעסקי העוה"ז ונעשה מרכבה לפלא עליון וזהו איש כי יפלי"א. לנדור נדר נזיר להזיר. הוא מלשון הפרשה כמש"ל האי כתרא עילאה אוכם תוא כו' ובא זה הנזיר להיות מרכבה לעולם הקדוש הזה: מצותו גדל פרע שער ראשו. ובלוים כתיב והעבירו תער על כל בשרם והענין הוא כמו שהמשיל הה"ק המפורס' מוה' לוי יצחק נ"י לרב שמלמד לתלמידו דבר שהוא עומק המושג. צריך להלביש לו זה הענין והשכל במשלים ולבושים לפי דרכו וקט שכלו. משא"כ אם הוא מלמדו שכל קטן לפי השג' התלמיד אז אינו צריך להלבישו במשל. כ"א יצטרך להלביש לו גם זה השכל הקטן עד שיבינו הוא מצד גרעון ופחיתת התלמיד שאינו נוטה לבבו להבין מה שביכלתו. כן זה הנזיר שהוא מרכבה לעולם גבוה כזה. ומשם א"א להשיג כ"א ע"י שערות ונימין. משא"כ הלוים אדרבה מצווים להסיר השערות. כ"א יוצרכו לשערות זה הוא גרעון אצלם. וכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. ואיתא בש"ס אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר כו' פ"א פחז יצרי עלי אמרתי העבודה שאגלחך לשמים. כי זה נק' אצל אדם כשר חטא מה שפחז יצרו עליו. דיש לו להזכיר בעצמו מקודם וגלח הנזיר פתח אוה"מ את ראש נזרו. ולקח את שער ראש נזרו. ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים. וארז"ל אם יגלח בעזרה ה"ז דרך בזיון. אלא כוונת הפסוק שלאחר שחיט' השלמים שנא' בהן פתח אוה"מ אז יגלח. ובוודאי אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני כי מה ענין פתח או"המ לכאן לרמז על אחר שחיטת השלמים ומה מקרא חסר לכתוב בפירוש שיגלח אחר השחיטה. אמנם לפי דרכינו ירמוז עוד בזה דזה הנזיר רוצה להפריש א"ע ולעמוד במקום גבוה כזה שיקבל משם השפע והנה בהשלמת ימי נזרו רוצה לעמוד במקום עבודת האדם. לזה ייעצו התורה הקדושה במתיקות דבריה שלא יגיע לו שום גרעון עי"ז. כי כל אלו המדרגות שהשיג בעודו נזיר יכול להשיג ע"י הז"א. והוא הנקרא פתח אוה"מ הנקרא היכל הקודש ומכוון באמצע. והוא הפתח שהיה יכול להשיג ע"י כל המדרגות העליונות וכתי' ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים. דוגמת הרופאים המומחים ידוע להם מיני עצים לתבשיל החולי לכ"א לפי צורך רפואתו. ולזה יעצ' התורה ונתן על האש אשר תחת זבח השלמי'. שכח הקדושה שע"י השערות תסייעו להשיג כל ההשגות ויכולים להשיג כל השגות ע"י עבודת האדם. ולזה נסמכת ברכת כהנים לפ' נזיר שיכולים להשיג ע"י עבודת האד"ם כל המדריגות ע"י כ"ח תיקונים י"ג יודי"ן תשעה ווי"ן. ששה ההי"ן. והוא הכלי המחזיק ברכה לישראל כשהשפע באה ע"י עבודת האדם. משא"כ כשהשפע באה ע"י עולמות עליונים אז כולם רוצים ליקח מחסדו ית' והבן:
Sefer Bamidbar.Nasso.3
במה מי עלה שמים וירד מי עלה שמים זה הקב"ה כו' וירד. וירד ה' על הר סיני מי אסף רוח בחפניו. אשר בידו נפש כל חי כו'. מי צרר מים בשמלה. צורר מים בעביו. מי הקי' כל אפסי ארץ ה' ממית ומחיה. מה שמו. צור שמו. שדי שמו. ה' צבאות שמו. ומה שם בנו וגו'. בני בכורי כו': הנה התרגו' תרגם על וירד ואתגלי. הענין הוא. כי לא יצוייר אליו ית' הממלא כל עלמין בכל עת וזמן ולית אתר פנוי מיניה כלל. לומר שירד על הר סיני. ע"כ תיקן זאת בפירושו שמלת הורדה הוא ענין התגלות אשר נתגלה כעת לעין כל. כי הוא נעלם מעין כל חי. וכן ח"ו סילוק שכינתו היינו הסתרה חלילה מהברואים. ואולם אחר שהכשירו מעשיהם לגודל הזדככותם והסרת מסך המבדיל. נתגלה להם ית"ש במעמד הנבחר וראו אורו פא"פ כדכתיב פנים בפנים דיבר ה' עמכם והנה כתיב ודמות כמראה אדם עליו כו' היינו כמרא' שקורין בל"א שפיגל. שהציור שמראין כנגדו. דמיונו ממש נראה מתוכו וזהו. פא"פ. שכפי הפנים והצורה שפונים אליו ית"ש ככה מגלה הצורה. וידוע שההסתכלות הוא קצת דביקות במרא' כענין אשה נדה שנעשה כתם במרא' במקום מבטה כנ"ל. כן בוודאי להיפך כשרואין ומסתכלין בו בגוון טוב ובהיר. מביאין בו יותר בהירות. ככה כשמזככין בנ"י מעשיהם ומטהרין רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם במלא קומתם אזי המה מרכבה אליו ית' וכביכול נצטייר בציור ודיוקן אדם. אמנם מאן יזכה להאי נהורא שיהיה מרכבה אליו ית' בבחי' ישראל אשר בך אתפאר בגוונא דילי' אין זה כ"א אותם הצדיקים אשר הם בבחי' מ"ה לפני ה' בענוה גדולהכבחי' מש"ה. כהוראת שמו מ"ה ושהוא תלת קוין דאבות. מי שהוא בבחי' מ"ה הוא אדם. ולזה משה קיבל תורה מסיני. וז"ש בר"מ פומך סיני הר סי"ני הוא גימ' רבוע שם מ"ה. והוא כמין הר שמשפע ועול' בכל פעם והוא גימ' פ"ה אד"ם ולז"א בזוה"ק שעד מתן תורה לא נתגל' הפה הקדוש והענין הוא כאשר תראה אהבת אב לבנו יחידו אין לה התגלות כ"א ע"י הפה שמדבר עמו בדברים ערבים ומתוקים דברי חבה ושעשוע: ועכ"ז אין לה כל כך התגלו' בשלימות כמו שהיא תקועה ברוחב לבבו לאין שיעור. כי מה שמתגלה הוא ע"י צמצום ולבושי הדיבור. כן במתן תורה שנעשו מרכבה אליו ית' כמ"ש בני בכורי כו' ונתגלה להם פב"פ בהר סי"ני גימ' פ"ה אד"ם ונראית ונתגלה חיבתו ואהבתו עליהם ע"י הפה כביכול כמש"ל. ולכן היה ע"י לבושים יו"ד יו"ד ה"א כו'. ובס' גינת אגוז מסדר השם להיפך והכל הולך למקום אחד וכוונתו ג"כ כנ"ל שכל מה שבאה השפע להשתלשל באה יותר בצימצום וכמשל הנ"ל וזהו פי' המד"ר מ"י עלה שמים מ"י הם נ' ש"ב. ומבינה עלה לשמות הנק' שמים בהשתלשלות עד שירד על הר סיני ונתגלה לעיני עמו. מי אסף רוח. אשר בידו נפש כל חי. בי"דו צירוף יו"ד ועם ר"ת נ'פש כ'ל ח'י גימ' פ"ח והיינו שופך ד"ם האדם באד"ם היינו העולמות עליוני' שאין לצייר אותם בהוויות כ"א בהתלבשות אהי"ה. מי הקים כל אפסי ארץ. היינו אותן שירדו לאפיסה הוא ית' מקים אותן כמ"ש ה' ממית ומחיה. מה שמו צור שמו. היינו צייר ציורין: שדי שמו. שאמר לעולמו די ר"ל להעלמו. שיתגלה אלהותו בעולם. ה' צבאות שמו. היינו בינה. כי גם העולמות שלמעלה מבינה נק' בינה לגבי עלמין קדמין. ונקרא בינה ותרין שוקי' ונק' צבאות ומה שם בנו. בני בכורי כו' הגם שלא יצוייר אצלו ית' שום השתנות. כאמור אני ה' לא שניתי. אכן אין בזה צד שינוי כי באמת גם קודם הבריאה היתה זו הרשימה שתהיה ההנהגה ע"י בני בכורי ישראל:
Sefer Bamidbar.Nasso.4
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. למשל אנו רואין בב"ו באיזה איש חשוב ומפורסם נק' אשתו על שמו אשת פלוני. והיא מכובדת ג"כ בכבודו. ועאכ"וכ שאנחנו נכבדים ויקרים ומבורכים מכל מלאכי מעל' מחמת שהבורא ב"ה שמנו קראת בשמך ואנחנו ישראל עמו ככלה המקודשת בסוד וארשתיך לי לעולם. וז"ש הקב"ה ושמו את שמי על בנ"י דהיינו שתקרא אותם בשמי כי הם עמי וידידתי וממילא ואני אברכם בכל הברכות ויסכימו פמליא של מעלה כי כבוד ישראל הוא כבודי כמשל הנ"ל:
Sefer Bamidbar.Nasso.5
ויהי ביום כלות משה. במדרש אמר רבי ברכיה הכהן ברבי עד שהיו ישראל בסיני רמזן הקב"ה שכשישרה שכינתו ביניהם אז יברכם אמר להם הקב"ה כשאבא אליכם אני בא טעון ברכות וכו'. והיכן רמזה להם בסיני שנא' מזבח אדמה תעשה לי וכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך וכשבא אליהן ברכן דכתיב יברכך ה' אימתי ביום שהוקם המשכן עכ"ל. דהנה הברכות באים מסוד הזעיר שהוא סוד התורה שניתנה ונתגל' בסיני ע"י שנעשה היחוד למעלה שנרמז במלת שמ"י ש"ם י יחוד או"א. ומלת שמ"י ניטריקון שמעי"אל מט"ט יהו"אל ואח"כ בא טעון ברכות ע"י הזעיר. וז"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמ"י כנ"ל. וזה ושמו את ש"מי על בני ישראל ואני אברכם ע"י היחוד עליון מאותיות שמי אני אברכם בכל מיני ברכות:
Sefer Bamidbar.Beha'alotcha.1
בהעלותך את הנרות. במד"ר זש"ה כי אתה תאיר נרי. אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע לנו אתה אומר שנאיר לפניך אתה הוא אורו של עולם האורה דרה אצלך דכתיב ונהורא עימיה שרי'. ואתה אומר אל מול פני המנורה כו' הוי כי אתה תאיר נרי. אמר להם הקב"ה לא שאני צריך לכם אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם למה לעלות אתכם בפני העכומ"ז שיהיו אומרים ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל וכו'. ביאור הענין על פי הקדמה שאמרנו כבר וכתבנו מזה באורך בהגהות לס' תיקוני זו"הק כי הבורא ב"ה הוא מאיר בחסדו הגדול לכל בריותיו ומשפיע שפע כל הצטרכות אמנם כדי שלא יתאחזו החיצונים לעשוק ההשפעה ההולכת לבנ"י כי העיקר נברא העולם עבור בנ"י כמ"ש במדרש בראשית. לכן צריך להיות גבול וצמצום להיות ההנהגה מדה במדה לשלם שכר לעושי רצונו ולהעניש לעוברי רצונו. ואע"ג דלית ביה מדה ודמיון נחית מדרגוי לאיתלבשא כפי המדות שעובדין אותו ובעובדא תליא מילתא וז"ס כל המצות שאין הקב"ה נצרך לבריותיו בשום ענין רק גזירת המלך הם המצות וכשיעשו רצונו אז ישפיע להם לבדם כל טוב ואין לאחר עמם. ועתה אם בנ"י עושי' המצות הם עושים השביל וצנור להשפעת הבורא ב"ה ומדה וצמצום. וז"פי המד' אמר הקב"ה לא שאני צריך לכם כי אני מאיר בחסדי הגדול ומשפיע לכם כ"ט אלא שתאירו לי דהיינו להגביל ההשפעה כדי שלא יתאחזו החיצונים והיינו להעלותכ' בפני כל העכומ"ז שיאמרו בעצמם ראו האיך ישראל מאירים למי שהוא מאיר לכל והם עושים בזה גבול ושפע לאורו למשל ע"פ שבעת נרות המנורה המרמז על המלכות שממליכין את הבורא ע"י מדותיו ובאמת הכל הוא ברצונו הפשוט ואין שינוי בו בשום ענין. ויתר הדברים מבוארים במ"א בהגהות לספר גבורות ה' ולספר תיקוני זוה"ק ופירוש על ליקוטים מרב האי גאון ע"ש:
Sefer Bamidbar.Beha'alotcha.2
דבר אל אהרן וגו' בהעלותך במדרש זש"ה יראו את ה' קדושיו כו' את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב כו' ואהרן לא הקריב כו' אמר לו הקב"ה כו' לגדולה מזו אתה מתוקן כו' אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות כו' אינן בטלין לעולם ע"כ (כי מאחר שאפרים ג"כ הקריב הרי נשלם כבר הי"ב שבטים נגד רגלי המרכבה) הנה אהרן נק' שושבינא דמטרוניתא ואחז"ל הבכור והמעשר וכבר כתבנו לעיל כי חכמה תתאה היא כלי לחכמה עילאה ואהרן שורש נשמתו מבחי' אבא והוא המעמיד כנ"י לפניו ית' וציוהו השי"ת שבהעלותו את הנרו' היא כנ"י לפניו ית' יעלה אותה כאשר היתה בשורש המחשבה וזהו שתהא שלהבת עולם מאליה לשון מע"ל י"ה כי עי"ן בא' מתחלף כמ"ש סוד שלהבת ברחיצת חמין בע"ש ועיקר העלתה וקבלתה ממנו ית' ע"י עמודא דאמצעית' היינו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי ע"י הקצוות א"א לקבל שלא יתאחזו ח"ו החיצונים משא"כ לע"ל כשיהיו העולמות בתיקונם כתי' כי ימין ושמאל תפרוצו ולא יהיה פחד מעשו וישמעאל כי זרעך גוים יירש כו' וז"ש המד' הקרבנות הם בזמן בהמ"ק אבל הנרות אינן בטלים לעולם דלכאורה תמוה היכן הן הנרות בזמן הזה: ואם כוונתו יהא על נרות חנוכה כמ"ש המתפרשים הלא בגלות בבל גם מצות חנוכה עדיין לא היה ולפי מה שכתבתי יובן דזו ההכנה היתה בפרט על ימי החורבן עד שיהיה העולמות בתיקונן כי נשמת אהרן היא הכלי לזה וזהו אמרם ז"ל וכן הברכות כו' אינן בטלין לעולם כי ברכת כהנים על ידי בחינת אב"א ולזה נתקן בברכת כהנים האמורה מפי אהרן שצריך שיהא המברך מרכבה לפה אהרן ואמר הנתוב ויעש כן אהרן כו' כי יש צדיקים המלהיבים נשמות בנ"י לעבודתו ית' בתחלה ואח"כ לפעמים אין קיום ח"ו לאותן אנשים בתמידות בעבודת השם משא"כ אהרן קדוש ה' לא שינה מהעמדת כנ"י היא מטרוניתא קדישא לפניו ית' כל הימים שיהיה כלי למחשבה עליונה להאירם מאור הגנוז וז"ש במדרש גדול אורו של הקב"ה החמה והלבנה מאירין לעולם ומהיכן הן מאירין מזיקוקי אור של מעלה הן חוטפין שנאמר לאור חציך יהלכו כי ח"ץ גימ' הוי"ה חס"ד ומשם מקבלין האור והתיבה עצמה ג"כ מורה לזה כי ח הוא חכמ"ה המשפיע לבי"נה וצ היא ינ ומשפיע לנו"ן ע"י הי' ומשם באה השפע לכנ"י ע"י הצדיק היינו יו"ד מחצי"ך ובשורש הוא לנוגה ברק חניתך שהוא כמין ברק והבן בזה: ואמר עוד גדול אור שלמעלה שלא ניתן לבריות אלא אחד ממאה שנאמר ידע מ"ה בחשוכא כי השם מ"ה הוא במילוי אלפי"ן ולכך דרשו רז"ל מ"ה לשם מאה ובכ"מ שתמצא דרש זה פי' בחי' מ"ה הוא נתחבר בשורש כל השרשים הנק' אפיסה הנק' למקובלים בשם חושך לרוב תעלומו ומשם מאירין החמה והלבנה הידועים ואמר אל מול פני המנורה כו' אר"י ב"ר נמנעה השמחה מן הרשעי' וניתנה לצדיקים היינו ע"י שתמנע השמחה מהרשעי' היינו החיצונים שלא יתאחזו ח"ו כו' וניתנה לבנ"י שהוצרך הקב"ה לישב עם בשר ודם בנר כי עמודא דאמצעיתא נק' ב"ו על שם הרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת כנודע בנ"ר היינו היחוד העולה נ"ר: וכביכול ע"י הכשרת מעשיהם מתלבש ית"ש בבחינת תפארת ישראל ומתייחד עמהם בג' יחודים העולי' נ"ר:
Sefer Bamidbar.Beha'alotcha.3
בהעלותך את הנרות. במדרש הא כיצד שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחד באמצע נמצא כולם מקבילים את האמצעי מכאן אמר ר"כ האמצעי משובח עכ"ל רמז בכאן כי כל העבודות וכל הענינים היא לדבק בגופא דמלכא דהוא עמודא דאמצעיתא וזה אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ולא אמר ששה הנרות כי כל השבעה הוצרך להעלות אל עמודא דאמצעיתא ואמצעי הוא המשובח:
Sefer Bamidbar.Beha'alotcha.4
קח את הלוים מתוך בני ישראל וגו'. רמז בכאן ענין נפלא שצוה לקחת אותם מתוך בני ישראל מתיבות אלו כי בנ"י ישראל במילואם בי"ת נו"ן יו"ד האותיות האמצעות הם יו"ו גימ' כ"ב הם כ"ב אתוון שנתן להם בכחם להודות ולהלל ולרנן ולפאר בשיר וזמרם ישראל במילוי יו"ד שי"ן רי"ש האותיו' האמצעו' הם יי"ו גימ' הוי"ה השם הנכתב להודות לפניו ואח"כ אל"ף למ"ד ממלת ישראל האמצעית הם מ"ל לשון מלה שיצרפו כ"ב אתוון למלה לפני הוי"ה לשורר בהם וזה הכח שנתן להם מתוך בני ישראל ממש ואמרו במדר' כמה נימין הי' בכינור שבע שנא' שבע ביום הללתיך ולימות המשיח נעש' שמונ' שכן דוד הוא אומר בנגינות על השמינית ולעתיד נעשה עשר שנא' בנבל עשור אזמרה לך ע"ש דהנה עיקר התיקון לתקן שבע ספירות הבכין ולהעלותם כנודע עד אשר לימות המשיח שיהיה להם עליה עד הבינה ואז יהיו שמונה ואח"כ לעתיד לעולם שכולו טוב ויתוקן העץ חיים עד שרשו שהוא הרצון ואז בנבל עשור אזמרה שכל עשר כחד חשיבן ונכללים יחד והבן:
Sefer Bamidbar.Beha'alotcha.5
עשה לך שתי חצוצרות כסף. במדר' זש"ה שאו שערים ראשיכם וגו' ה' צבאות הוא מלך הכבוד שהוא חולק מכבודו ליראיו כיצד הוא נקרא אלהים וקרא למשה אלהים שנא' ראה נתתיך אלהים לפרעה הוא מחיה מתים וחלק מכבודו לאליהו והחי' את המת וכו' ולמלך המשיח הלביש לבושו שנאמר הוד והדר תשוה עליו מה הקב"ה כתיב בו עלה אלהים בתרועה כו' א"ל הקב"ה למשה מלך עשיתיך כו' אף אתה עשה לך שתי חצוצרות כסף וכו' ע"ש הנה קבלנו מאדומ"ור הגאון מהד"ב זלה"ה צירוף חצוצרות חצי צורות דהיינו שהיו מרמזים על כנ"י עם דודה שהם כחצי צורה כל אחד לבדו כביכול כבודו לפי רצונו הנורא ית' כל אהבתו והתדבקותו בתאומתו כנ"י והיא ג"כ משתוקקת ומתדבקת בנפש רוח ונשמה לבוראה ית' עד שהכל נכלל באחדות וכיוצא הרבה מצות שצונו הבורא ב"ה לרמז בהן היחוד והדבור כמער איש ולויות כמו הלולב ואתרוג הנזכר בזוהר ותיקונים וכן שאר ענינים ואע"ג דאיהו בנצח ואיהי בהוד הם תרי פלגי גופא וע"י היחוד נעשים דבר אחד שלם וכדוגמתם היו משה ואהרן כנודע ונק' ג"כ השפתים כמו נצח והוד כי מלת שפתים הוא על משקל שנים כמבואר בס' דקדוק שפה אחת לא תוכל לדבר בלא חבירתה וכן הרגלים א"א ללכת באחד משא"כ שאר איברים כנודע והשפתים הם הנק' שערים מלשון שיעורין דלבא כמ"ש הזוה"ק נודע בשערים בעלה ע"ש והיינו כי מחשבת המלך א"א להשיג ולעשות רצונו רק אח"כ שנתגלה ע"י השפוון והדבור אז ממליכין אותו ולכן נקראו שערים שע"י משער העובד אותו איך שיעבדהו ולכן סומך המד' עשה לך שתי חצוצרות כסף זש"ה שאו שערים ראשיכם כי השפוון מרמזי' ג"כ על היחוד שע"י שניהם נגמר מלוכת המלך כמו ע"י חצוצרות שנרמזים כנגד נצח והוד כנ"ל. וזה הכבוד שיתן למלך המשיח שאז יהיה התיקון כראוי וזה הוד והדר תשוה עליו כי הדר רומז לנצח דאיהו בנצח ומהדרים אליו שהכל בכחו והוא בסוד מלך הדר והתיקון כראוי הבן:
Sefer Bamidbar.Beha'alotcha.6
ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' וגו'. רמז הארון לת"ח שנקרא ארון כמו שאמרו על מאמר חז"ל שקורין לארון ארנא כי הת"ח נקרא ארון ע"ש הלוחות והתורה שניתנו בו והוא מבוזה בעיני המון וקורין להם ארנא בלשון בזיון והנה דרך הצדיק להתקרב לבוראו דבר יום ביומו אכן למי שהבורא ב"ה רוצה בו מנסהו בכמה נסיונות אם יעמוד בם ואז אם יתחזק ויעמוד על משמרתו אז יעלה למעלה גדולה ונפלאה וכמ"ש במד' קח את הלוים זש"ה ה' צדיק יבחן אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו וכו' ע"ש והנה בשעת הנסיון שהוא ירידה לצורך עלי' כנ"ל הענין הוא כמו העולה במעלית הסולם אשר מידי צריך לעלות על השליב הגבוה עוקר רגל א' משליב שתחתיו ונשאר עומד כרגע ברגלו אחת על הסולם ורגלו אחת באויר ואז צריך האדם שמירה והבחנה שלא יפול ח"ו וכן הענין הזה בעבודת ה' בשעת הנסיון אף ע"ג שיעלה אחר כך יותר גבוה מ"מ בשעת הנסיון נשאר עומד כמו על רגל אחד ואז צריך שמירה גדולה וחיזוק ה' ישמור לנצח כל החוסים בו וזש"ה ויהי בנסוע הארון כלומר כשהת"ח נוסע מענין לענין וממדרגה למדרגה ויאמר משה כלומר שהתפלל על הצדיקים קומה ה' והיה בעזרתם שלא יפלו ח"ו ואדרבה יתחזקו ויעלו יותר ויותר ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך כלו' שלא יהיה אז אחוזה לחיצונים בהם עד יעבור עמך ה' אמן:
Sefer Bamidbar.Beha'alotcha.7
וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו רומז בכאן סוד יחוד כנ"י עם דודה דהנה מבשרי אחזה אלוה כי אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי מקודם היא היתה גן נעול רק ע"י שעשאה כלי היא מעלה נח"ר וחיבתה אליו וכן כביכול הבוב"ה ע"י שנותן חב"ד במוח ודיבורו הק' בפינו הוא שעושה אותנו כלי לעבודתו עי"ז אנו מעלים נח"ר ותיבת הקודש וערבות וידידות וכן נרמז בפ' הנ"ל כי מתחלה וברדת הטל על המחנה לילה כי הטל רומז לתתן שראשו נמלא טל וטל ורוחות אין נעצרין כי הוא תמיד ותמידית בלי זמן וגבול וגם מילוי טל הם אותיות תמי"ד טי"ת למ"ד שמורה על הבורא ב"ה שתמיד הוא שופע בתוכנו. ואח"כ אנו מעלים במעשינו נח"ר ונקרא מיין נוקבין לעורר חיבת הקודש כנודע וזה ירד המ"ן עליו שהבורא כביכול עוש' עצמו כאלו מקבל תענוג ממנו דרי מטה אע"פ שהכל שלו ומידו נתנו לו כינה הכ' בלשון ירד המן עליו כי הוא מתעטר בנו ומתפאר בנו לנצח נצחים וממיל' שמתיחד עמנו ומשפיע לנו כל הטובות וכל הצטרכות עמו בנ"י. וזה שרמז חז"ל במס' יומ' דע"ו ע"ב כתי' ותעל שכבת הטל וכתיב וברדת הטל טל מלעל' וטל מלמט' ודומה כמו שמונח בקופסא ע"ש. וזה מורה כדרכינו שמתחלה שופע בנו הקדושה לעורר נפשותינו לעבדו ואח"כ אנו מעלים מ"ן בעבודתינו עד שע"י חיבת הקודש אנו מביאי' ההשפעה שנ"ת בלי הפסק לטוב לנו כל הימים אמן:
Sefer Bamidbar.Sh'lach.1
ויקרא משה להושע בן נון יהושע. ופי' בתרגום יונב"ע וכד חמי משה ית ענותנותי' קרא שמיה יהושע ע"ש ודבריו נפלאים וצריך לפרש דבריו בעזה"י דהנ' למעלה בסוף פרק בהעלותך אלדד ומידד מתנבאי' במחנה כתיב ויען יהושע בן נון דאמר אדוני משה כלאם. ואמרו בגמרא שהיו מתנבאים משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ ע"ש. ועתה נחזי אנן אם ח"ו היה יהושע מבעלי רוח גבוהה וממבקשי הכבוד לא היה כועס עכ"פ עליהם שהם היו מתנבאים על גדולתו ורוממות קרנו. אבל מדמצינו שאמר יהושע אדוני משה כלאם מוכח שהיה ענוותן ובורח מן הכבוד כדרך הצדיק והיה אומר בלבבו מוטב שיחיה משה רבינו לעולם להנהיג את ישראל ואנכי אהיה עבד למו ולכן ניחא שקר' משה לו יהושע פירש"י יה יושיעך מעצת מרגלים וקשה וכי ס"ד על צדיק שפניו כפני הלבנה שיהיה נפתה לעצה הרעה הזאת להוציא דבה על ארץ הקדושה אלא ע"כ מכח שראה ענותנותי' והשתוקקתו לחיי משה רבינו עדי עד חשש לו פן יפול עי"ז בעצת מרגלים כדי שלא יכנסו ישראל לארץ וממילא יאריכו ימי משה כי מיתת מש"ר ע"ה תלוי בביאת הארץ כמ"ש הקב"ה לכן אתה לא תביא את העם הזה אל הארץ וגו'. ובודאי שלא היה נעלם דבר מנביאים הללו כמו משה ויהושע ע"ה שראו הדבר הזה שימות משה קודם ביאת ישראל לארץ. וא"כ יש לחוש פן עי"ז יעכב יהושע כניסתן לארץ להאריך ימי משה רבינו ולכן משה ענוותן קרא אותו יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים כלומר יהיה איך שיהיה ולא תלך בדרך חטאים ח"ו. וזה שתרגם יונתן כד חמי משה ענותנותי' דיהושע פי' במה שאמר למעלה בקצף גדול אדני משה כלאם לכן קרא שמו יהושע כפירש"י יה יושיעך מעצת מרגלים כנ"ל:
Sefer Bamidbar.Sh'lach.2
ועתה יגדל נא כח אדני. אית' בילקוט זשה"כ יאחז צדיק דרכו וטהר ידים יוסף אומץ. אמר רבי חוניא צדיק זה הקב"ה דכתיב בי' כי צדיק ה' צדקות אהב. וטהר ידים זה הקב"ה דכתיב בי' טהור עינים מראות ברע.יוסיף אומץ זה הקב"ה שהוא מעצים כחו של צדיק שיעשה רצונו ד"א יאחז צדיק זה משה שנא' בו צדקת ה' עשה. וטהר ידים זה משה דכתיב ביה לא חמור אחד מהם נשאתי. יוסיף אומץ זה משה שהוא מעצים כח גבורה כמד"א ועתה יגדל נא כח אדני וגו'. ד"א יאחז צדיק דרכו בשעה שאמר אכנו בדבר א"ל משה תפוס מדתך. תפוס אומנתך כל הצדיקים תפסו כאו"א אומנתו. אברהם תפס אם המילה. יצחק תפס את התפלה יעקב תפס את האמת שנא' תתן אמת ליעקב. יוסף תפס את החסידות שנאמר ויט אליו חסד. משה תפס את הענוה שנאמר והאיש משה ענו מאד. אהרן תפס את השלום. שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום. פנחס תפס את הקנאה שנאמר בקנאו את קנאתי. אף אתה תפוס אומנתך רחום וחנון וגו' לכך נאמר ועתה יגדל נא כח וגו' אמר ר"ל משל לגבור שבא לטעון קורה גדולה ותלמידו מהלך אחריו כ"ז שהיה התלמיד רואה את רבו מתגבר והולך היה אומר לי יתקוף חילך. כך משה כ"ז שהיה רואה את הקב"ה מתפייס וסולח לישראל היה אומר לו יישר חילך ועתה יגדל נא כח אדני וכו' ע"ש. ונראה בעזה"י ליישב שכולן דברו דבר אחד ורמזו להראות כחו של משה והמשכתו הרחמים וחסדים לעולם. עפ"י דאיתא בזוה"ק בפ' זו בזה הפסוק וז"ל תא תזי כד אנהיר עתיק' סתימ' במוחא אנהיר ללבא וכו' האי חילא דאתא מעתיקא קדישא סתימ' דכל סתימין יגדל נא דיתרבי ויסגי לעיל' לעיל' ויתנגיד ויתמשיך לתתא וכו' ע"ש באורך והנה כבר כתבנו מזה בנ"מ שעיקר מחלוקת הרשעים והעכומ"ז מימי קדם עלינו להכחיש אותנו מה שאנו אומרים שהבורא ב"ה ברא את עולמו בשביל עושי רצונו שנעבדהו בתורתו ובמצותיו כל הימים והוא מתנהג עמנו מדה במדה ומקבל עבודתינו ומשפיע לנו במדה שאדם מודד מודדים לו. וזה הענין מכונה בשם אלהי ישראל. ובכתבי האריז"ל מכנה בשם ז"א ודיוקן אדם וכמראה אדם דלמטה מתנהג למעלה והעכומ"ז כפרו בזה כמו פרעה והמן וכיוצא בהם כמ"ש במ"א עפ"י סברתם הבדוי' בפתיות מחמת הכלל המונח שהבורא ב"ה לא ישתנה ולא ישיגוהו משיגי הגוף ומקרי הזמן ופגעיו א"כ לא יאותו להגבילו בשום ענין עבודה או עשיית רצונו או להיפך ומזה יצאו לטעות שאיננו משגיח בעולם השפל רק שנתן כל הממשלות בכוכבים ומזלות והם המנהיגים כרצונם ולכן יאות לאבדם. ועבירה גוררת עבירה שעינם הטעתם ממילא לומר כיון שאין חפץ הבורא ב"ה בעבודתו כלל א"כ למה ברא עולמו כלל עד שפגמו ברעוא דרעוין ואמרו שהבריא' היתה בהכרח ולא ברצון ועפ"י גולם קדמון שהי' קודם הבריאה וע"כ הרעו לאבותינו במצרים וכן כיוצא בהם עד שהקב"ה גילה כחו ועוצם ידו להענישם מדה במדה כמ"ש במד' גבי עשר מכות ודוגמתם כאשר בא הביאור בדברינו כל אחד על מקומו. ונגל' עליה' שבני בכורי ישראל ובשביל זאת בראתי עולמי ואני המשגיח ומנהיג אפי' הנהגה הזמנית ואין לעמוד על סוד המחקר הזה על הרצון הפשוט למה רצה בעבודה כיון שאין בו שינוי והכתוב אומר בפירוש כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה ואנחנו עמו מאמינים בני מאמינים שברצונו הפשוט ברא כל העולם וסדרו ומערכותיו ומתנהג ברצונו מדה במדה לפי עבודתינו ע"י תורתו הקדושה שנתן לנו ברצונו ית' (וז"ש משה בתפלתו כי אתה ה' נראה בקרב העם הזה בקרב ממש בסוד מ"ש בזוהר דבמעייכו בעיתו למנדע היש ה' בקרבנו אם אין ואז ביצ"מ נתגלה כי ה' שוכן בקרבם ממש ומתנהג לפי עבודתם). והנה כשנתעורר כביכול להעניש הרשעים ולהנקם מהם מדה במדה אז צריך להכין שמירה ג"כ לישראל כי לא יצדק לפניך כל חי ואם יש צדיק בארץ שיעש' רצון הבורא ב"ה כראוי שהוא ראוי לקבל טובה מדה במדה הלא הם מועטים. אבל רוב המון צריכי' לרחמים כשהקב"ה מתנהג מדה במדה לכן הקדים הבור' ברוך הוא מצות צדקה וגמילות חסדים לעשות בארץ ואיתערותא דלתתא איתערותא דלעילא לעורר החסדי' והרחמים אעפ"י למי שאינו ראוי והגון. וממיל' להכופרי' הנ"ל שהם אכזרים ואינם מתנהגים בצדקה וחסד יוצא קו הדין נטוי מדה במדה וז"ש דוד המלך ע"ה ימטר על רשעים פחים אש וגו' מנס כוסם כי צדיק ה' צדקות אהב ומה ענין זל"ז אלא כדאמרן שביק' להעניש הרשעים בהנהגת מדה במדה. וזה שנרמז במלת ימטר כי מט"ר עולה רמ"ח ע"ה שמורה כמו רמ"ח איברי אדם ודיוקן אדם וכמ"ש האר"י ז"ל בכוונת ותן טל מטר ע"ש וזה הוא מנת כוסם לפי המדות שעשו וגרמו למעלה ואעפ"כ ייטיב לישראל כי צדיק ה' צדקות אהב. וצוה לנו לעשות צדקה וחסד לדלים ועניים וכשאנחנו עושי' הצדק' לאיש זר ואין אנו מתנהגים מדה במדה לשלם לאיש כפעלו רק לוותר טובה במדת רחמנות עי"ז גם הבורא ב"ה חונן דלים עמו ישראל ומשפיע החסד שלמעלה במדה הזאת ומשלם שכר טוב מדה במדה לפי הצדקה והחסד הגם שאינו ראוי עפ"י מעשיו. וזה ישר יחזו פנימו. שהפנים שלמעלה החסדים הגדולי' מאירים בפנים של קו המדה שנקרא ז"א וכמ"ש האריז"ל: וזה כוונת המדרש לתפלת משה רבינו שכתב זש"ה יאחז צדיק דרכו כי צדיק ה' צדקות אהב כי כיון משה רבינו ג"כ להמשיך החסד שלמעלה כנ"ל: וטהר ידים זה הקב"ה שנא' טהור עינים וגו' כי הידים והעינים הם ענין אחד כמ"ש למעלה בפ' בהעלותך כי השפוון ורגלים הם סוד אחד וכן כאן כי הידים הם הזרועות עולם חו"ג וכן העינים נקרא' חו"ג לעולמות שלמעלה מהם כנודע. יוסיף אומץ זה הקב"ה שמעצים כחו של צדיק שיעשה רצונו דהיינו הגם שמתנהג בדרך צי"ע והוא דיוקן אדם מעצים כחו שיעשה רצונו הוא הרצון העליון שלו מלא חסדי' ורחמים ומשפיע לישראל כל טובה שהוא גנוז בצדיק והנהג' מדה במדה. ואמר שם ד"א יאחז צדיק זה משה שנא' צדקת ה' עשה. פי' הענין אחד שמרע"ה המשיך אלו החסדים בתפלתו וגרם צדקת ה' דלעילא כנ"ל. עד שפעל הצדקה והחסד שישפיע הבורא ב"ה בקו המדה ומשפט ומוציא לאורה משפטינו כאלו אנחנו ראוים והגונים לכך וז"ש ומשפטיו עם ישראל. וז"ש יוסיף אומץ זה משה שהיה מעצים כחו של גבורה עפ"י שאמר ועתה יגדל נא כח אדני להגדיל הכח למעלה ולהמשיך בו החסד הגנוז דהוא כחמרא דיתיב על דורדי' כנודע. ואח"כ ביאר המד' אופן המשכת החסדים שהמשיך משה לבחי' הקווין והוא ע"י הזכרת זכות אבות שהם ראוים לפי מעשיהם לשלם שכר טוב לישראל ע"כ חישב המד' שבעה צדיקים שהם שבעה עיני ד' שבעה הרועים ולא מנה דוד המלך עמהם מפני שלא היה אז בימי משה עדיין רק חישב במקומו פנחס שקינא קנאת ה' צבאות והוא בסוד המל' דינא דמלכותא להפרע מן הרשעים העוברים רצונו. וכן עשה פנחס למטה בקנאו את קנאתי ונעשה אז מרכבה למלכות והם תפסו אומנותם אף אתה תפוס אומנתך שנק' רחום וחנון להשפיע חסד ורחמים במשפט ויתקוף חילך הוא שנאמר ועתה יגדל נא כח אדני וגומר:
Sefer Bamidbar.Sh'lach.3
ועתה יגדל נא. איתא בגמ' מצא משה להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות. אמר לו משה אין שלום בעירך אמר לו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. אמר לו אעפ"כ היה לך לעזרני מיד אמר ועתה יגדל נא כח אדני וגו'. ומקודם נבאר רמז מאמר חז"ל שאמרו פזור נאה לרשעים וכנוס נאה לצדיקים והוא עפ"י מ"ש האר"י ז"ל בעולמות העגולים שאין עגול נוגע בחבירו ושם הי' השבירה עד שניתקן בעולם היושר ע"ש: ופי' הענין והמשל שהשכל של העגולים פי' כמי שסובב א"ע ומתעגל ונפרד מקונו ונדמה לו שברצון עצמו ינהיג א"ע וזה שמתנשא לומר אני אמלוך וזה היה השבירה רח"ל וכן הרשעים כל א' מתנשא בלבו אני אמלוך ולכן הם בעלמא דפרודא ואינם יכולים להתחבר כמו העיגולים כמו שנראה בחוש כי לא יכלו לשבת יחדיו ולהם נאה הפזור. משא"כ הצדיקים הגם שכל אחד עובד בוראו בסגנון אחר מ"מ כולם מכוונים לדבר א' לאביהם שבשמים ומתאספים אחד לאחד כאיש אחד בלב אחד שכל אחד מקטין א"ע ומהדר העבוד' להשי"ת שנותן בו כח ושכל לעובדו ולכן לא יתגאה על חבירו והם בעולם היושר ומתיחדים זע"ז. וז"פ מצא משה להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות פי' כתר הוא הרצון והקב"ה קשרם לרצון של כל או"א ולהראותם כי כל רצונם נכלל ברצונו ולא יוכלו לעשות דבר שלא כרצונו וזה התיקון לכל העולמות כנודע. ולכן אע"פ שביקש הקב"ה שאילת שלום ממשה רבינו ע"ה דהיינו שיעשה יחודים הקדושים ונוראים ושלום בפמליא של מעלה השיב לו משה. כלום יש עבד שנותן שלו' לרבו כלומר הנני רואה בעיני התקשרות הכתרים רומז שכל רצוי הנבראים אפי' מה שעושים רצונך הכל הוא נכלל ברצונך הפשוט ומבלעדיך אין כלום ואיך אוכל ליתן לך שלום ולעשות שום דבר כי יש לי אימה גדולה ובושה עצומה אפי' לעבדך ולעשות רצונך. ואמר לו הקב"ה היה לך לעזרני לך דייקא פי' הגם שאתה רואה בעולמות שאני מקשר רצונם ברצוני כי אל אשר יהיה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן. משא"כ אתה הוא ילוד אשה עיקר תענוג הנבראים מה שבראתי אתכם בבחירה חפשית ואפ"ה אתם עושים רצוני. וענין זה עמוקה מארץ מדה להבין כמ"ש הרמב"ם בה' תשובה ענין הרצון הזה שניתן בבנ"א לעשות רצון בוראם או להיפך ח"ו ע"ש. ואתה היה לך לעזרני על ידי מעשיך הקדושים שלכך נוצרת וזה רצוני. ולכן מיד אמר משה ועתה יגדל נא כח אדני והמשיך החסד עליון בהנהגת הקוין הנקרא מדה במדה וז"א כנ"ל וזה רומז יג"דל צירוף י"ג מכילין יהיו נמשכים לד"ל הוא הזעיר שהוא בבחי' ד"ל מחסדים ודן מדה במדה וגם המשיך במלת נ"א דהיינו כשיגדל נ"א פירוש שיתמלא אותיות כמו נו"ן אל"ף עול' רז"י שנמשך מש"י עולמות למטה כנודע ויתגלו החסדים אמן:
Sefer Bamidbar.Sh'lach.4
דבר אל בני ישראל בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה והיה באכלכם וגו' תרימו תרומה לה' הנה הצדיק הקדוש מהו' משולם זיסל מאניפאלי אמר כשהאדם אוכל בתאותו לפי דמיונו שא"א לחיות בלא אכילה ושתיה בוודאי מן הנמנע שירים נינוצי הקדושה שבתוך המאכל למעלה. רק אם האדם חכם ומשכיל על דבר ואומר בלבו הלא בוודאי אם הבוב"ה רצה שנחי' בלי אכילה בודאי היה אפשר להתקיים כמו עתה. אלא שהבורא ב"ה רצונו להחיות נפש כל חי ע"י אכילה ועי"ז אני מוכרח לאכול בקדושה וטהרה שאני עושה רצונו בזה ואז יש בכח אדם להרי' ני"ק לשורשם וז"פ הפסוק בבואכם אל הארץ דהיינו אל הארציות ותדעו נאמנה אשר אני מביא אתכם שמה כי אני הבאתי אותך לזה שהרעבון והצמאון מאת השי"ת והשביעה ג"כ מאתו. אז והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. ותגביהו הני"ק למעלה ודפ"חח. ומעתה נבאר שאר הפסוקים שכתוב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. פי' שלא יאמר האדם אנכי עדיין רך בשנים ויש עת לכל חפץ כשאזקין אשוב לעבוד אותו ית' בהגבהת הני"ק אבל עתה כתיב שמח בחור בילדותך. ולזה אמר הכתוב לא כן רק ראשית עריסותיכם תרימו תרומה כי עיקר העבודה בימי הילדות והבחרות כשהאדם שלם בכחו והוא הראשית לקדש מנעוריו. ואמר הכתוב אח"כ מראשית עריסותיכם ומדייק שם רש"י על לשון מראשית ע"ש. ונבאר גם כן לפי דרכינו דהתורה מזהיר' ג"כ שלא יאמר האדם א"כ אבטל א"ע מכל וכל עניני עוה"ז ואפי' הכרחית וזה ג"כ אינו רשאי וכמ"ש מורנו מ"א בספרו נ"א בפסוק ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' ע"ש וז"ש הכתוב ג"כ כאן מראשית עריסותיכם מקצת ולא כולו שלא תכלה א"ע בסיגופים יותר מדאי רק הכל בהשכל ובמישור וידעת את ה':
Sefer Bamidbar.Sh'lach.5
וראיתם אותו. במדרש אותו ולא אותה שאם עשית כן כאלו כסא כבוד אתה רואה שהיא דומה לתכלת. וראיתם וזכרתם המראה מביא לידי זכרון והזכרון מביא לידי מעשה שנא' למען תזכרו ועשיתם וגו' ע"ש הנה הפייטן באהבה לפ' זו התחיל שש מאות נקראות פי' דבריו כי ציצית עולה ת"ר הגם שאין היו"ד השני' במכתב בתורה יש אם למקרא שהחירק מושך יו"ד וכמ"ש בזוה"ק ועם הח' חוטין וחמשה קשרים עולה תרי"ג וזה שרמז במלת נקראות על מקרא היו"ד ואמר שם אח"כ לך נפתר סוד נסתר חוט ציצית היות מרובע ופי' המפרש דת"ר כמה חוטין הוא נותן ב"ש אומרים ד' ע"ש ולי נראה שרמז בזה דבר גדול כי הטלית הוא אור מקיף לז"א והציצית למלכות וזה כוונת הפייטן כי הסוד נסתר חוט ציצית רומז על המל' היות מרובע כי הוא אות ד' שבשם הנכבד ה' אחרונה וזה שהקשה המד' בפסוק וראיתם אותו דקאי על חוט תכלת שמורה על המלכות שהיא תכלית הכל וא"כ שייך לשון נקבה על המלכות והל"ל וראיתם אותה אלא שאם עשית כן כאלו כסא הכבוד אתה רואה דהיינו עיקר מצות תכלת טעמא כדאמר ר' מאיר תכלת דומה לים היא המל' וים דומה לרקיע שהוא צדיק יסוד עולם כדאיתא בזוה"ק הפוך רקי"ע ותמצא עיק"ר ופי' האר"י העיק"ר בגימ' ש"ם מ"ה שהוא עיקר הכל גופא דאילנא ורקיע דומה לכסא הכבוד היא אימא המרחפת על בנין ועיקר מצות ציצית כדי לדעת כאלו כסא הכבוד אתה רואה ועלמא עילאה בדכורא איסתיים ולכן שייך לשון זכר וראיתם אותו והמראה מביא לידי הזכרון לעורר עולם המחשבה ששם מוח הזכרון וזכרון מביא לידי מעשה שהוא צירוף ש"ע מ"ה כמ"ש האר"י ונמשך השעשוע למטה להתענג במצות ה' כל הימים אמן:
Sefer Bamidbar.Chukat.1
אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה והמדרש דרשו על זה שלא נזכר שם משה רבינו וגם שם ה' בשירה זאת וע"ש בזוה"ק. ואנחנו נבאר לפי דעתינו דהנה כתיב למעלה וידבר העם וגו' ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ופרש"י לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא עכ"ל בשם הגמרא וצריך ביאור הלא כל ארבעי' שנה אכלו את המן ולא נתפח במעיהם מה יום מיומים לעת עתה שנפלו ברשת טעות כזה שמבואר סותרו עין בעין כי כל מתי מדבר לא מתו ח"ו מחמת אכילת המן רק מפני גזירת המלך ונראה לעין בברור והחיים ידעו שימותו וחופרים את קברם בעצמם כדאיתא במד' ע"ש. לכן נראה לבאר עפ"י דברי רבינו הקדוש האר"י זכור לטוב שביאר לנו סוד המן שהיה בזכות משה הוא סוד תורה שבכתב הנק' ז"א ובאר היא סוד תורה שבע"פ בזכות מרים ע"ש. פי' כי באר מלשון ביאור הדבר והבנתו וזה הענין הוא תורה שבע"פ. וכשמתה מרים נסתלק הבאר וחזרו כולם בזכות משה כדאיתא במדרש וזה שנרמז בפ' דברים הואיל משה באר את התורה כלו' שביאר התורה והוא סוד הבאר שחזר על ידו ונחזור לענין כי המן הוא סוד תורה שבכתב והואיל ומשה רבינו לא נכנס לארץ גם המן אכלו רק עד בואם אל קצה ארץ כנען ואפשר מחמת שעדיין לא נתקדש' הארץ לא יכלו לאכול בה לחם מן השמים רק כתוב ויאכלו מעבור מעבור הארץ ממחרת הפסח ע"ש ביהושע: וגם משה רבינו לגודל קדושתו לא היה יכול לכנס לארץ ישראל שאז היתה ארץ כנען ולא נתקדשה עדיין רק כשהיו ישראל במדבר שרומז לשון מדבר ושממה על עולמות הגבוהים ונעלמים מעיני כל חי והיו באפיסה לפני הבורא ב"ה אז היה להם רועה נאמן משרע"ה וגם המן בזכותו. והנה עדת ישראל לא ידעו עדיין שיכלה המן אחר ארבעים שנה כי לא נכתב שיעור הימים שירד בתחלת נתינתו ע"כ חששו להם פן יאכלו המן ג"כ בארץ ישראל יתפח במעיהם כי ידעו שהארץ לא תוכל לסבול עוד קדושת המן הזה ולכן כל ימי היותם במדבר לא התרעמו ולא נסתפקו כלל לאיזה חולי שיבא מן המן ח"ו כי ידעו כי קדוש הוא. משא"כ עתה שראו בסוף ארבעים שנה שמתקרבים לארץ כנען יראו לנפשם ואמרו ונפשינו קצה בלחם הקלוקל עתיד המן הזה כלומר בביאתינו לארץ. אבל טעו בזה כי המכין מזון לכל חי נותן שפעו לכל איש כפי כחו. והמן פסק מלרדת קודם בואם אל ארץ כנען והנה הבאר היא סוד תורה שבע"פ בזכות מרים והיא מסטרא דנוקבא לכן כתיב אז ישיר ישראל בסוד כנ"י הרימו קרנם בתורה שבע"פ ולא נזכר שם ה' וגם שם משה שהם סוד דכורא והבן. והנה השירה הזאת היא סוד התעוררת המלכות להתיחד עם דודה לכן בכל פעם ששתו מים מן הבאר אמרו ישראל את השירה הזאת כדאית' במד' דהיינו שע"י כח השירה נתעוררת המל' היא הבאר להתיחד וממילא באה השפע וז"ש במדרש ודברתם אל הסלע אמר הקב"ה למשה שנה עליו פרק אח' וכו' ע"ש דהיינו כי המל' מתיחדת עם צי"ע בפרק אחד התחתון כמ"ש האר"י ז"ל: והנה היחוד נעשה תמיד לפי התעוררת דלתתא וכמ"ש ועונה לעמו ישראל בעת שועם אליו כלומר כי בחול נעשה היחוד ע"י מצות תפילין ובר"ה ע"י השופר ובפסח ע"י המצות ובסוכות ע"י הסוכה וכיוצא בהם והיינו שהקב"ה קובע עונתן של ישראל בעת שועם אליו תמיד לפי העת והזמן שהם זועקים אליו באיזה אופן ובאיזה מצוה וכשמתעורר היחוד בצ"יע הוא בסוד אב"ר אשר לעומתו במלכות ההתעוררת נק' אותיות אב"ר בצירוף בא"ר כי אצל המשפיע האותיות בצירופם כסדר א' ב' ואצל המקבל שמתעוררת לעומתו לקבל ההשפעה הוא בצירוף ב' א' ר'. ורמזו חז"ל בילקוט מעין זה בפסוק וממתנה נחליאל בשביל הבאר שנתן להם הקב"ה אמרתי לו שירה ונחלתי אותו אמר להם הקב"ה אני חלקכם חלקי ה' אמרה נפשי ואתם חלקי שנא' כי חלק ה' עמו אני נחלתכם שנאמר וממתנה נחליאל ואתם נחלתי שנא' יעקב חבל נחלתו הה"ד למנצח על הנחילות על הנחלה שנחלתם אותו והנחלה שנחל אתכם ע"ש והיא ביחוד כנ"י עם דודה ונק' חלק אותיות חק"ל תפוחין כנודע ועולים לה' בסוד נח"ל מתתא לעילא נפשינו ח'כתה ל'ה' באה ההשפעה בסוד נ'וצר ח'סד ל'אלפים כנודע מכתבים. וזה נקרא שתי נחלות שנחלתם ושנחל אתכם והבן: ונחזור לענין שישראל אמרו שירה תמיד מאז נתנה להם הבאר וז"פ הילקוט שם אתמול עד שלא שתו אמרו היש ה' בקרבינו אם אין מששתו אמרו נעשה ונשמע וכו' ע"ש. כי הסלע ניתן להם בחורב ככתוב הנה אנכי עומד לפניך שם על הצור בחורב ומקודם שניתן להם היו ברפידים ופגמו במה שאמרו היש ה' בקרבנו אבל כיון שנסעו משם לחורב ונסעו ממדרגות קטנות שהיו ברפידים נטהרו יותר ע"י מצות ספיר' זכו להתיחד ואמרו שירת הבאר ושתו ואמרו נעשה ונשמע לעשות רצון מלכנו אמן:
Sefer Bamidbar.Balak.1
וירא בלק בן צפור את כל וגו'. ויגר מואב וגו' להבין הענין ממ"נ כיון שראה בלק היה לו לירא מפניהם ומפני מה ויגר מואב. לכן י"ל פירושא דהאי קרא דפסוק ויגר מואב מוסיף על ראיית בלק שראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי וגם ראה המורא של המואב מפני העם וכי נמוגו בפניהם ולא קם עוד רוח בהם ועי"ז התחיל לפחד גם כן עד שרצה לקחת קללת בלע' לעזרתו: ויש לנו עוד לומר כי מחמת שראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי והוא מלחמות סיחון ועוג כי היה צריכי' להכריתם קוד' כניסתן לארץ כידוע לי"ח ואפשר שהבינו בעצמם בלק ובלע' שהם היו ג"כ דוגמת' לכן יראו לנפשם כיון שראו שישראל מתקרבים לארץ:
Sefer Bamidbar.Balak.2
כי מראש צורים אראנו. במד' אלו האבות ומגבעות אשורנו אלו האמהות: דהנה אמרו רז"ל קו ירוק המקיף את כל העולם ע"ש בדברי המד': וביאור הענין כי ענין הקו הוא התחלת צורת כל דבר כי ראשית לו היא הנקוד' הנקרא י שהוא כמו גולם ר"ל בתחלת תבנית כל דבר צבע וצייר ציירין ואח"כ מתפשט או לאורך או לרוחב והוא ענין הקו והתפשטות והנה אמרו ז"ל כי ישראל עלו במחשבה ובשביל עושי רצונו נברא העולם פי' שכולם בחכמה עשית היא היו"ד שהי' ע"ש המחשבה נאמר וחכמה גימ' גל"ם שהוא התגבלות הראשון מא"ס שהשתלשל לבחי' חכמה ולמחשבה לברא עולם ואח"כ בא לבינה המצייר ציורין וכל ענין המחשבה היתה בשביל האבות והאמהות יסודי עולם שעשו רצון קונם אברהם בבחי' אהבה יצחק בפחד ויעקב כלול מכולם והוא עמודא דאמצעיתא והנה מראה ירוק הוא מעורב מן הלבן והאודם כי אין לך מראה עצמיות רק הלבן או האדום והאי שחור אדום הוא כמ"ש ז"ל. ומראה ירוק הוא לפי התערבות סממני הצבעים כנודע לכל יודע בטיב הצבע ומן המשל יובן הנמשל כי בחי' ישראל והוא העמודא דאמצעיתא מורכב מן אהבה ופחד הוא קו ירוק המקיף את כל העולם במחשבה דקה שהביט והשתעשע בעבודת ישראל ובשביל עושי רצונו נברא העולם ולכן בלעם הרשע הסתכל באיצטגנינות שלו ואמר כי מראש צורים אראנו כי הראש צורים הוא המחשבה ראשית לכל הציורים שם אראנו כי היו עמו במלאכתו ובמחשבתו הראשונה כשהביט לצייר ציורין אלו האבות והאמהות: וכן איתא בילקוט כי מראש צורים אראנו אני רואה אותם שקדמו לבראשית ברייתו של עולם משל למלך שהי' מבקש לבנות הי' חופר ויורד ומבקש ליתן תמלוים (פי' יסודות) והי' מוצא ביצה של מים וכן במקומות הרבה לא עשה אלא חפר במקום והי' מוצא למטה פטרה (פי' סלע או אבן) אמר כאן אני בונה ונתן תמלוים ובנה. כך הקב"ה הי' מבקש לבראות עולם והי' מתבונן בדור אנוש ובדור המבול אמר האיך אני בורא את העולם ורשעים אלו עומדים ומכעיסים אותי. כיון שצפה הקב"ה באברהם שעתיד לעמוד אמר הרי מצאתי פטרה לבנות עליו וליסד את העולם לכך קרא לאברהם צור שנא' הביטו אל צור חוצבתם ולישראל קורא צורים וכה"א זכור עדתך קנית קדם מחשבתן של ישראל קדמה לכל וכו' ע"ש. ויש לנו עוד לומר ע"פי מ"ש כבר כי הצירוף במלת יוצר מורה על המשכת העולמות מאות י המורה על המחשב' לבחי' ו המורה על קו והתפשטות ואח"כ לבחי' צ דהוא צי"ע ואח"כ לבחי' ר היא המלכות העטרה המתגל' בפריעה כמ"ש בזוה"ק מזה ע"ש ויש צירוף ג"כ במלת צור כזה אות צ מורה על קו ירוק המקיף את העולם הוא הבינה והוא קנה לכתוב בו ספר תורה כי כל יסוד שבעולם נק' צי"ע וג"כ יסוד דאימא נק' כן ואח"כ היא מוציאת אות ו ובא לבחי' ר היא המל' ולכן נק' אברהם צור שהביט הבורא ב"ה שיהיה הוא פטרה והעמדה לעולמות ובו ברא את עולמו. וענין המחשבה הזאת אצל בעל הרצון אין בידינו להשיג איך ראה והביט וברא את עולמו רק שהאמונה תקוע' בלבינו כי היא אמיתית והרבה רשעים וכופרים נטרדו מן העולם ברצונם שרצו לעמוד על מחקר הענין ומחמת שלא יוכלו להבין ולבא עד תכונתו כמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם יפגמו במעשיהם ורצו להרוס מעמד ומצב זה דהיינו שיהיה הנהג' העולם וסדרו שלא ע"י עושי רצונו ועבודת' רק עפ"י כח וממשלה הכומ"ז שניתן להם בשי"ב ולא יהיה לבורא ב"ה עסק בזה כלל כי גבהה מעלתו אצלם להשגחתו בעולם השפל וכבר בארנו טעותם בארוכה במ"א. והנה בלק ובלעם גם הם היו רוצים לעקור בחי' מל' מבנ"י. ומברכתו של אותו רשע אתה למד מה שהי' בלבו לקלל ואמר הן עם לבדד ישכון ופי' הראשונים בספריהם רומז לזה כי בא"ב דאט"בח נשאר ה יחידית שאין לה זיווג וכן אות נ במספר עשירית היא יחידית בלי זיווג כי החיבור הוא י"צ כ"פ וכו' וכן במאות ק"ר ש"ת ך ם ן ף ץ כי מנצפ"ך הישרים נחשבים כסדר למאות דהיינו ך ת"ק ם ת"ר וכו' כנודע ועפ"י א"ב דאט"בח א"כ מצטרף ק עם ץ שעולה אלף ר עם ף וכו' ונשאר אות ך בלי זיווג ויחוד ורמז מזה האריז"ל בת כהן לישראל אין זיווגם עולה יפה מחמת שאותיו' כהן הם בלי זיווג בא"ב הנ"ל ע"ש ועיין בספר החייט ופירושו פז תחלת פ' תשיעי שביאר שם סוד ההריסה שרצו המהרסים להרוס בזה ולהפריד עולם מעולם עפ"י חשבון זה סך האותיות נחשבים הם כ"ב עם מנצפך כפולים הם כ"ז וכל אחד כלול מעשר הרי אותיות ר"ע וזה שורש הרע אבל הם טעו בזה ועושים קיצוץ ופירוד בזה רק החשבון הוא אות א עם י ב עם ט וכן כולם ואח"כ י עם ק כ עם צ וכו' ואות ק עם אלף. ר עם ץ. ש עם ף כו' ואז כל האותיות מזדווגים אפי' אותיות כ' ה'ן כי ה מתחבר עם ו נ עם ס ך עם ם דוק ותדע ואז נחשבים שלשים אותיות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות ע"ש בספרי המקובלים מזה באורך והנה לפי כוונת בלק ובלעם בהמשכתם לרעה אמרו הן עם לבדד כלו' שאותיות ה"ן בלי זיווג ורצו להפריד היחוד אבל לא היה הרשות בידם רק כל אשר ידבר ה' אותו ידבר והוכרח להודות כי הסדר מתנהג עפ"י יחוד וחיבור שעושים ישראל דהיינו יחוד ו"ה ואז האותיות מתחברים כסדר ו"ה ביחידית וכן בעשירית נ"ס וכן במאות ך עם ם שהוא ת"ק ות"ר ואז המל' נקנית בל' מעלות והיא אות ל של לבדד ישכון כי בד"ד עולה עשר ומתחבר לאלף ולא כמו שחשבו הם להיות נרגן מפריד אלוף וזה ובגוים לא יתחשב והנה האותיות עפ"י חשבון אט"בח מאות אל"ף עד טי"ת עולה מ"ה. ואם החשבון הוא ע"פי חשבון ישר א"י ב"ט ג"ח וכו' עולים נ"ה וסך הכל ה"ם ה"ן בגימ' מודי"ם כמ"ש האריז"ל בכוונ' מודים וזה הן הם יודו שכולם צריכים להודות על חשבון וצירוף האמיתי וגם בלעם ובלק הוצרכו להודות עפ"י כפייתם מן השמים והקב"ה גילה עיני עורים להביט האמת ואמר כי מראש צורם אראנו כי ישראל עלו במחשב' ואין לעמוד בסוד זה והוא סוד נעוץ סופן בתחלתן וז"ש הילקוט וכה"א זכור עדתך קנית קדם. כי ניקוד השם הנכבד הוא שבא חולם קמץ כניקוד לעולם כי הבריאה היתה בכח התגבלות ובכח התפשטות בראות וניקוד קמץ הוא מורה כח התפשטות ולכן השבא קודם בנקודת השם כי מסתמא היה קודם הכח התגבלות שאם היה מתפשט א"ס בכוחו וקדושתו א"א לשום נברא להמצא אלא שהי' כח התגבלות בניקוד שבא שהוא מורה על גבורה וצמצום ע"י שהביט אל נקודות אולם שהוא מורה על בחי' ת"ת ישראל שרוצה ה' בעמו לפאר ונתן גבול לעצמו כביכול ואח"כ בא לבחי' קמץ ההתפשטות בבריאה דרך קוין ולפעמים הניקוד שבא וקמץ ואח"כ ניקוד חולם כמו במלת צבאות ומורה ג"כ על הנ"ל שהתגבלות והתפשטות היה שיתגלה בחי' תפארת שהוא הניקוד חולם ולכן עיקר ניקוד שם הויה הוא שבא קמץ והוא עולה מספר ששה ושלשים כי שתי נקודות השב"א הם עשרים וקו הקמץ עם נקודה שלמטה בו הוא ששה עשר והוא בסוד מעונה אלהי קדם שעיקר השם הוא אלה כמ"ש יזבחו לשדים לא אלוה. והוא המספר של הנקודות הנ"ל ושם הויה שכל אות מנוקד בשבא קמץ הרי ד"פ ל"ו עולה מספר קד"ם וכמ"ש מזה בס' ליקוטים מרב האי בשם אחד באורך ע"ש ולכן הביא הילקוט הפ' הזה לכאן זכור עדתך קנית קד"ם המורה על שם הנכבד ניקוד שבא קמץ המורה על המחדש כרצונו בהתגבלות והתפשטות כנ"ל ושם הויה המורה על ז"א בחי' אלהי ישראל אשר לזה כיון בבריאת עולמו ומחשבתן של בנ"י קדמה לכל כ"ז הוצרכו להודות ע"פי אשר שם ה' חכה לתוך פיו כמ"ש רז"ל מחיבתן של ישראל וראו כל בשר כי הוא אחד ומי כעמו בנ"י גוי אחד בארץ לשם ולתהלה:
Sefer Bamidbar.Balak.3
כי מראש צורים אראנו איתא בילקוט אני רואה אותם שקדמו לברייתו של עולם כו'. וכה"א זכור עדתך קנית קדם מחשבתן של עושי רצונו קדמה לכל מש"ל שהיה לו בן כו' אמר תנו קלמרין לבני כו' וכה"א בראשית כו' אין ראשית אלא כו' שנא' קוד' כו' ראשי' תבואתה ע"כ: הנה מימות עולם כל ההריסות שהרשעי' הכופרים בה' רוצים להרוס וכל קטרוגם הוא על התלבשותו ית' בדיוקן אד"ם לפי מעשה בנ"י ולהשפיע לכל העולמו' לפי עבודת האדם וכן כל פעולות ועצות רעות שיעצו בלק ובלעם הכל הי' על ענין זה והגם שאמרו בזוה"ק שאמר בלעם ואנכי אקרה כה. ר"ל אעקר להאי כ"ה הכל הוא עד"ז כי ע"פי מדת המלכו' שממליכין אותו ית' וית' ככה מתפאר בהם כמו שיסדו לנו בתפלת שבת כ'ל'י'ל ת'פ'א'ר'ת בראשו נתת שר"ת וס"ת הם תכל"ת רומז למדת מלכות ואמצע תיבות הם ל"י פא"ר והאמת הוא שכל העולמות מתנהגים ע"י בני בכורי כו' כמ"ש נשקו ב"ר ע"כ גילה ית' ע"י בלעם להודיע לכל בעי עולם שכל התגלותו ית' מעצמות א"ס להתלבש במדות הוא ע"י בני בכורי ובו היה עליית הרצון ואמת שבזה הרצון נלאו כל המחקרים ונבוכו כל הרעיונות. ורז"ל אמרו. האי כתרא עילא' אוכם הוא לגבי עילת העילו'. לכן כתיב ישת חשך סתרו מצד שאין כח בשום נברא להשיג באיזה אופן עלה ברצונו ית'. והנה ידוע שכל דבר כלול מתלת דרגין שורש יציאתו ועצמות הווייתו והממוצע שבניהם והם הג' רישין שאמרו באידרא קדישא ורישא דאי"ן היא הממוצעת כי הא מורה על שורש יציאתו מא"ס והי על עצמותו והנ' על ההתפשטות וז"ש בזוה"ק פריסא אתפרס על יציאתו ית' כביכול מעצמותו א"ס להעלות ברצונו לברא העולמות נמצא כשנקרא הא"ס רישא דלא אתידע כינו אותו ית' בשם רישא גם בעצמותו א"ס ע"ש כי שם הוא הדיוקן הנקר' ישראל למשל בא' שיש לו מחשבה להוליד בן ומצייר בשכלו לישא אשה ולהוליד נמצא הבן קדם במחשבתו קודם כל עשיית הפעולה ועדיין לא נקרא אז בשם אב כן כביכול זו ההנהגה ע"פ בנ"י אשר בך אתפאר קדם בשרשו וזהו הראש לכל הצורים וזהו מראש צורים אראנו אני רואה אותם שקדמו לראשית ברייתו של עולם. וכה"א זכור עדתך קנית קדם. ולזאז"ל ז"א בעתיקא תליא ואחיד תלי"א רומז לשרשו בו ית' ואחיד היינו התגלו' ההנהגה ע"י ז"א (וכבר היו קצת אנשים שהסתכלו בזה כמ"ש במשל הנ"ל ואמרו בדעתם שזה הפרצוף הוא יותר גדול. ובאמת טעו בזה כמ"ש הרב הקדוש מו"ה לוי יצחק נ"י ע"פ להגיד כי ישר ה' צורי שהעולמות הולכין ביושר כמו שידוע ומבואר בכתבים. אכן מה שכתבנו לעיל הוא ע"פ מש"כ מחשבתן ש"י קדמה לכל וישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם) ולתוס' ביאור אמר במדר' מש"ל וכו' אמר תנו קלמרין כו' הם כלי כתיבה להורות כי תורה הקדומה בשרשה היא הכל בשביל בנ"י ולכן קרא אותם ראש צורים ומגבעות אשורנו הם שתי גבעות גבעה עילאה תאות המשפיע וגבעה תתאה המקבלת:
Sefer Bamidbar.Balak.4
הן עם לבדד ישכון הן בלשון יווני אחת כי בריאת העולם ה' ע"י שיתוף מדה"ר למדה"ד ומדה"ד הם צירופי אותיות א"ב בדרך תשר"ק ומדה"ר הוא צירוף הישר בדרך א"ב נמצא בריאת העולם הי' ע"י א"ת ב"ש כו' שכל צירופי שתי אותיות אלו עולים במ"ק חמש הגם שצירוף ה"צ כו' עולים י"ד חוזר הי' להיות אחד ועול' לחמש וגם י"ד הם דיוקן ה וי"א פעמים ה עולה ה"ן וה"ן במ"ק עולה עשר וחוזר להיות אחד ע"כ ה"ן הוא אחד נמצא כל תכלית בריאת העולמות הי' כדי שיתפאר בעם קרובו ויתרון האור מתוך החושך ע"י העוברי רצונו מגיע התפארת בעושי רצונו (חסר):
Sefer Bamidbar.Balak.5
וישת אל המדבר פניו תירג' יונתן ב"ע ושוי למדברא אנפוהי למדכר עליהון עובדא דעגלא דעבדו תמן ע"ש וביאור הענין הוא כי בלעם רצה לעורר הקטרוג ולהזכיר חובתן של ישראל וגנותן כדי שישוב כביכול ממחשבתו שרצה בם לעבודתו ונק' אלהי ישראל ומנהיג עי"ז העולם כלו מדה במדה רק שתהי' ההנהגה עפ"י ככבים ומזלות ולא יהי' לו ית' עסק בהנהג' ולא ישגיח על עולם השפל הזה כיון שבלא"ה עמוסיו מבטן עזבו אותו נאצו את קדוש ישראל בחטא העגל וכדומה וכמו שהרב' רשעים ושונאי השם רצו לעשות כזאת והקב"ה מצילנו מידם ומעורר זכות לנו ולאבותינו ומסיר לזות שפתים מאתנו וענין ההמתק' על חטא העגל הוא כי כבר אמרתי הקדמ' גלוי' ומוכרח' שאין דבר בעולם מבלתי רצונו ית' אפילו מה שנרא' שהוא נגד רצונו כי מלכותו בכל משל' אפי' בקליפין: והנה למשל באדם הראשון שאכל מעץ הדעת למרות עיני כבודו גם זה לא הית' בלתי רצונו ית' וכמ"ש שאכילת עץ הדעת הי' למען יהי' טו"ר ושכר ועונש ובחירה ורשות לאדם לעשות כרצונו וא"כ צ"ל למה נענש אדם הראשון כיון שהוא ית' רצה בזאת ההנהג' וכל תענוגיו מזה עולם השפל הוא רק ע"י הבחיר' האנושית אלא ודאי שזה ענין חטא עץ הדעת יצא מלפני השליט על דרך זה שציוה לאדה"ר שלא לאכול ממנו ואם הי' שומר פקודתו ית' אז הי' תיכף תיקון העולם מה שיתוקן עד סוף כל הדורות ומחמת כי לא שמר פקודתו ית' נתקלקל הענין וצריך תיקון עפ"י בחיר' לדורות וזה מה שהי' יכול אדה"ר לעבור רצונו ית"ש הגם שלא ניתנ' עדיין בחיר' בעולם וטו"ר הוא מפני מה שאמר לו הקב"ה ומפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות הרי במלת ביום אכלך ממנו נפתח לו קצת פתח בחיר' שיוכל לאכול ממנו ולעבור על רצון יוצרו ועכ"ז אם הגדיל לעשות לחזק רוחו לבלתי יסור מן המצוה הראשונה אז ניתקן העולם מראשיתו ועד אחריתו אבל כיון שעבר ואכל נשאר הדבר לתקן ע"י בני ישראל לדורות וכן אחרי מעמד הר סיני כתיב אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם כלומר הואיל וזכיתם למעמד הנכבד הזה אכן כאדם תמותון ע"י חטא העגל וכמו שפירש"י כאדם הראשון תמותון אחרי שחבלתם מעשיכם ע"ש. וצריך לבאר הענין ג"כ כנ"ל כי אין דבר נעלם ממנו ית' והוא צפה והביט הכל מראשיתו עד אחריתו רק שהבורא ב"ה ברא בקרבם רוח תעתועים ג"כ שיוכלו לעשות העגל אחרי מעמד הר סיני ולעשו' הדבר הרע הזה נגד רצונו ית' והי' אם ישברו בבחירתם כח יצרם ויכבשו את הרע לבלתי סור מה' ימין ושמאל אז היו בני עליון ואלהים ולא שלט בהם שום רע מאז והלאה כמ"ש חרות על הלוחות חירות ממלאך המות אבל כיון שלא השכילו ונפלו ברשת יצרם הוצרכו לתיקון הענין ולתשובה עד שיתוקן הדבר כראוי: ויש לומר פי' הפסוק כן אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם עפ"י הקדמת דברי הגאון החסיד מהו' לוי יצחק שאמר בפסוק וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם וגומר אשר עשו את העגל. וקשה הנה אבינו אב הרחמן הסולח ומוחל ומעביר אשמתינו בכל שנה ושנה ח"ו שיכתוב בתורתו דבר קשה כזה שיזכור לעולם את חטא עגל אפי' אחרי שעשו ישראל תשובה וגם קשה ממאמר חז"ל במס' ברכות דאמר ר' אושעיא גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני וזה היפך מכוון הפסוק הנ"ל אלא יש לומר כוונת הענין אחד דהנה לפי ראות עינינו אם אחד מגזע טובה וישרה הולך בדרך תמים ועובד את יוצרו אין זה דבר נפלא כי התורה מחזרת על אכסניא שלה משא"כ אם פוחת והולך במעשיו ממעשה אבותיו מום בו ויתגנה בו יותר ממה שיעשה זה הרע אדם אשר הוא בא ממשפחה בזויה ושפלה כי לו יאתה השפלות מעון אבותיו ואם אדם בזוי משפחה כזה יעשה הטוב בעיני ה' ואנשים אז יתהלל יותר מבן משפחה הנכבדת בעזבו דרכי אבותיו ונטה אל הטוב. והנה ישראל קדושים הם הגם שקבלו. את התור' במעמד הר סיני ואמרו נעשה ונשמע לא הי' הדבר נפלא ומהולל כי קדושת אבותיהם אשר הורישו לבניהם אחריהם היא הנותנת שיהיו עובדי ה' אבל כיון שעשו אח"כ את העגל והעיזו את פניהם נגד יוצרם וניכר שהי' בם איזה שורש רע שלא ניתקן עדיין עד שעשו תשובה אח"כ אז גדלה ונפלאה בעיני ה' מעלתם בקבלתם את התורה כיון שהם עם קשי עורף בטבע ויכלו לעשות אחרי ארבעי' יום הדבר הרע הזה א"כ נראה שלא עשו גם הטוב מלפנים מושרש בטבע להם מקדושת אבותיהם רק שהם בעצמם בגודל בחירתם בחרו בטוב ואח"כ נפלו ובחרו ברע ואף עפ"כ עשו תשובה והם קודש ישראל לה' וז"פ גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל שישכח לגמרי כיון שעשו תשובה אבל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני כלומר בעת שאני זוכר מעשה סיני אז אזכור ג"כ בחטא העגל ובגודל קשיות ערפם אשר להם כדי להגדיל זכותם במה שעשו מלפנים במעמד הר סיני כנ"ל וז"פ וביום פקדי כשאזכור בם להיטיב להם ופקדתי את העגל ואת כח הרע אשר בקרבם ואז יגדיל ויאדיר זכותם במה שהם נוטים מהרע הזה שיש בכוחם לנטות אל הטוב ולשמור מצותיו כל הימים. וא"כ זכירת מעשה העגל הוא טובה לזכירתן ופקודתן של ישראל ודפח"ח. ונחזור לענינינו שז"פ הפסוק אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם במה שאכן כאדם תמותון ויש לכם בחירה לחבל מעשיכם ולמרות עיני כבודי ואעפ"כ אתם שומרים מצותי ותורתי והרי אתם בזה אלהים ובני עליון. ונחזור ג"כ לתחלת הענין שבלעם נשא אל המדבר פניו להזכיר עון העגל אבל לפי מה שהקדמנו הקב"ה מחל לאותו עון אחרי שובם ונחמם על הרעה רק שאדרבה בזה גדלה מעלתם וזכותם על עם קשי עורף הזה איך מתקדשים ומטהרים עצמם כבני אלהים ומשברים כח הרע שבקרבם: וז"פ ותהי עליו רוח אלהים כלומר כמו שהבורא ית' מזכיר החטא הזה לזכותן של ישראל כמו כן נתעורר כאן ע"י בלעם בהזכירו חטא הנ"ל זכותם וברכתן ויהפוך את הקללה לברכה אמן:
Sefer Bamidbar.Balak.6
כנחלים נטיו. בילקוט ביקש לומר שלא תהא מלכותן מושכת כו' כנחלים עליונים שאין להם הפסק יכול לא יהא להם זתים וכרמים. כגנות עלי נהר: הכרמים הם התענוגים מה שמבררים ניצוצות הקדושים ומהפכים מרירו למיתק' כארז"ל יהיו מזונותי מרורי' כזית זה הוא עיקר תענוגו ית'. יכול לא יהא להם מב"מ יזל מים מדליו כמ"ש לעיל כי כמו שממליכין אותו ית' כן כביכול מתפאר בהם וזה נק' ב"מ ע"י המלוכה שממליכין אותו ית' ואמר יזל מים מדליו וזרעו במים רבים שתהיה שולטת בכופרים בה' הנקראים מים רבים כמ"ש רז"ל:
Sefer Bamidbar.Pinchas.1
פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וגו' לכן אמור הנני נותן לו וגו'. פירש"י הטעם שהכתוב מיחסו אחר אהרן ע"ש. ולפי דעתינו יבואר עפ"י מה שנקדים פסוק אחרי מות שני בני אהרן דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו' וקיי"ל אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבא וכבר אמרת הטעם לפ' דעתי כי כשהאדם עושה הטוב בעיני ה' מעורר שורש נשמתו עד אבותיו ואבות אבותיו ומאיר לכולם באורו הקדושה וכן כשח"ו האדם פוגם במעשיו באיזה ענין לא די שפוגם א"ע אלא גם בשרשו באבותיו ובאבות אבותיו וכמ"ש זה הענין הרב האור החיים ז"ל ע"ש ולכן נראה סמיכות הענין אחרי מות שני בני אהרן נדב ואביהוא בעשותם אחת מהנה אשר לא תעשינה כמו שאמרו ז"ל ולכן נמצא איזה צד וענין פגם כל שהוא בקדושתו של אהרן אביהם עכ"פ שיהי' שורת הדין נותן שאל יבא בכל עת אל הקודש ולכן אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבא כי משה רבינו לא נפגם כלל ועיקר והוא עומד בקדושתו הראשונה מאז ועד עתה ומעת' נחזור לענין ראשון לבאר הפסוק. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם דקשה הלא פנחס הוא כהן מצד אבותיו הגם שרש"י ז"ל תירץ ע"ז שמחמת שלא נמשח לא בא לכלל כהונה ע"ש עכ"ז יש עוד מילין לאלוה לומר עפ"י מ"ש האריז"ל כי ע"י מעשה פנחס שלבש קנאה במדו לכבוד יוצרו זכה להתעבר בנשמת נדב ואביהוא ע"ש והנה הגם שהנשמו' האלו הם גבוהים ורמים כי היו צדיקי הדור. מ"מ לענין הכהונה היו צריכים איזה תיקון כי נפגם כהונתם על ידי מעשיהם שעשו בגלגול הראשון וכמו שכתבנו שהפגם היה מגיע עד אהרן ולכן עתה בבואם אל פנחס הוצרך הקב"ה לקדש אותו לכהן לו מחדש כי כשאדם נפגם מקדושתו הוא צריך לבוא אל צדיק אמיתי שבדורו והוא יכול לעזור לו ולהמשיך עליו יראת אלהים וקדוש' מחדש מן השמי' ולכן אמר הקב"ה למשה שהוא היה הצדיק בלי שום פגם כנ"ל אתה אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו וגו' פי' שבאמירתך תמשיך לו קדושת כהונה מעתה וע"ע. ולכן ניחא שהכתוב מיחסו אחר אהרן שלפי מ"ש האריז"ל שזכה לנשמת נדב ואביהוא שני בני אהרן נמצא פנחס עצמו לעת עתה הוא בנו של אהרן. וז"פ בן אהרן הכהן וגם אפשר הרמז כי אות נ של ב"ן ואות א של אהרן נוטריקון נ'דב א'ביהוא נשאר אותיות הר"ן כי נשמתו של הרן נתגלגל באהרן והיה צריך ג"כ תיקון לגלגולו הראשון כמ"ש בספר חסד לאברהם ע"ש ז"פ הענין בנדב אביהוא הרן ע"י הנשמו' האלו שנתעברו בו בלבשו הקנא' השיב את חמתי וגו':
Sefer Bamidbar.Pinchas.2
לכן אמור הנני נותן לו וגו'. במדרש גדול השלום שנתן לפנחס שאין העולם מתנהג אלא ע"פ השלו' והתור' כולה שלום שנא' וכל נתיבותיה שלום. ואם בא אדם מן הדרך שואלין לו שלום וכן שחרי' שואלין לו שלום ובאמש כו' וקורין ק"ש וחותמין הפורס סוכת שלום וכן התפלה חותמין בשלום וכו' לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום שעדיין הוא קיים וכה"א בריתי היתה אתו החיים והשלום עכ"ל הנה פנחס ע"ה קנא קנאת ה' צבאות להאביד עוברי רצונו ומחללי ברית קדשו לכן נתברך מדה במדה ברית שלום שהוא סוד היחוד עליון שנעשה על ידו יחוד בקדושה והנה האריז"ל כתב בכתבים כי זמרי היה גלגול שכם בן חמור וכזבי גלגול דינה כי בדין של מעלה טען שכם בגלגול הראשון הואיל ויצאתי מחמור ערל וטמא לכן לא כבשתי את יצרי וגם אין תימה מדינה בת יעקב שהיא החזיקה בצדקתה הואיל והיא מזרע ישראל לכך הראו לו הסדר בהיפוכו ונתגלגל בזמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני ואעפ"כ טימא הברית והיא לא רצתה בזה כדאית' במד"ר שתפסה בבלוריתה בע"כ ע"ש ואפשר לברר רמז לזה מהפסוק. ושם האיש המוכה אשר הכה דלכאורה התיבות כפולות ללא צורך אלא דאותיות שניות שבמלות המ'כה אש'ר הכ'ה הם אותיות שכם שהיה גילגולו ושם האשה המוכה המד"ינית יש בתיבת המדינית צירוף דינה לרמז על גילגולה. ופנחס נקם נקמת ה' והפריד את חיבור הרע הזה וממיל' שנעשה ע"י יחוד בקדושה לכן נתן לו ברית שלום כי אין העולם מתנהג אלא ע"פ השלום כי כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל כנ"י שמתיחדת עם דודה באהבה ושלום וכן כל התורה כל נתיבותיה למען עשות היחוד והשלום בין ישראל לאביהם שבשמים וכן אדם כשבא מן הדרך הענין הוא כמבואר בזוה"ק כ"ז שהאדם הולך בדרך והוא פלג גופא הוה ליה זיווגא בשכינתא וכד אתי לביתא לאיתתיה יתיב בין תרין שכינתא. וז"פ ששואלין לו שלום וגורם ג"כ יחוד עליון. וכן בשחרית וערבית בק"ש ותפלה העיקר הוא עשות שלום ויחוד בין כנ"י ודודה וזה כל עבודתינו עד ביאת הגואל אמן:
Sefer Bamidbar.Pinchas.3
ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל דהנה יש מיני צדיקים גבוהים ורמים הדבקים בה' תמיד ואינם יכולים ליפרד רגע ולהזדקק לבריות לעסוק ולפקוח בצרכיהם ויש מיני צדיקים הגם שדבוקים בה' ועובדים אותו אפ"ה לפעמים יורדים ממדרגתם ומדברים עם ב"א הפחותים מהם כדי להעלות אותם ולקשר' ג"כ בהשם ועבודתו ואפילו בנ"א סוחרים אשר אין עבודת' תדיר לה' ע"י חיבורם עם הצדיקי' מתנטלי' ומתנשאים קודש לה' והנה משה רבינו ע"ה הוא היה אור הבהיר מסטרא דנצח שפירושו נצחית שהיה דבוק בה' תמיד ולא יכול להפרד אפי' רגע להתחבר עם ישראל כאשר יבאו אל ארץ כנען שמלת כנען מורה על לשון סוחרים כמו וחגור נתנה לכנעני והוא ענין בני אדם הנוסעים מענין לענין פעם עובדים ה' ופע' עוסקי' בצרכי עצמם ואז לא היה יכול משה רבינו ע"ה להתחבר עמהם. משא"כ יהושע שהיה קטן ממנו במדרגה היה יכול ליכנס לארץ כנען ולנטלם ולנשאם עמו וזה בא מבחינת הוד כי מודים מכלל דפליגי ויש שם איזה אחיזה אפילו למי שהוא במדרגה קטנ' וזהו ונתת מהודך עליו ואז ישמעו כל עדת בנ"י:
Sefer Bamidbar.Pinchas.4
עולת שבת בשבתו וגו'. דאיתא בזו"הק לית מלכ' בלא מטרוניתא והוא הענין כי אין מלך בלא עם וכביכול אין נק' בשם מלך ואינו מתענג כ"א בעת עבודת ישראל עמו והם עולים אליו נמצא מה שישראל שובתים למטה ועולים בשבת במוסף הם עולים בשבתו כביכול שהוא שורש השבת והתענוג על עולת התמיד פי' שע"פ היחודים שאנו עושים כל ימות השבוע ועושי' הכנה לקדושה על זה עולה בשבת ומצטרף היחוד דחול להעלות בשבת היחוד יותר ויותר ואגב אשמיעך מה שנראה לפע"ד בנוסח התפלה מ"ש רז"ל אשרינו שאנו משכימים ומעריבים ערב ובוקר ואומרים פעמים בכל יום שמע ישראל וכו' דלכאורה מלת ערב ובוקר מיותרים והיה די באמרנו משכימים ומעריבים אלא ע"פי מ"ש האר"י ז"ל כי היחוד נעש' בבוקר ונכלל מדת לילה ביום ובלילה בשעת היחוד נכלל מדת יום בלילה כנודע לי"ח וז"פ שאנו משכימים ערב ובוקר דהיינו שאנו מיחדים בהשכמה מדת ערב במדת בוקר וכן מעריבים להיפך מדת בוקר במדת ערב והבן:
Sefer Bamidbar.Pinchas.5
עולת חודש בחדשו ופי' רש"י שם וכן בפסוק עולת שבת בשבתו מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו ואין מקריבין מוסף של שבת זה בשבת אחר ע"ש ולכאורה קשה דלמה לי קרא סברא הוא דהלא מצינו בגמ' דהוצרך לילף מקרא דיש תשלומין כל שבעה לפסח ולשבועות וסוכות ש"מ דבלאו האי קרא היתה הסברא נותנת דאין תשלומין לקרבנות וממ"נ למה לי קרא שאם עבר יום בטל קרבנו גבי שבת ור"ח וי"ל לפע"ד דהנה פסח או רגל אחר בכל יום מתפשט קדושה דבר יום ביומו ואין ענין יום ראשון של פסח ליום א' דספירה וכן להלאה וכן ימי סוכות או שבועות ולכן הסברא נותנת אי לאו קרא ה"א דאין להם תשלומין להכי איצטריך קרא לפרושי אבל לענין שבת ור"ח ה"א כיון דקדושת שבת זה הוא כסדר ועליות העולמות כמו שבת זה וכן ר"ח ה"א שאפי' עבר יומו לא בטל קרבנו להכי איצטרך קרא זאת עולת לאשמעינן שבטל קרבנו והוא כמ"ש האר"י ז"ל כי אין הני"ק שנשאים היום הם למחר לכן אין הכוונות של יום זה דומה לחבירו וכן הקרבנות:
Sefer Bamidbar.Matot.1
איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה וגו' הכתוב מרמז להולך בדרך ה' ומתחזק לעבוד ה' ועושה לעצמו סייגים וגדרים כדי שיהיה כסא ומרכבה ליוצרו וזה כי ידור נדר לה' שהוא נודר ופורש א"ע מכמה ענינים לה' בכדי שיהיה בעצמו מכון ובית דירה ליוצרו ונמצא שע"י מחשבותיו אלו אתערותא דלתתא הוא מעורר עולם המחשב' שלמעלה כביכול להשרות בו שכינתו ולכן אמרו חז"ל כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך שע"י מחשבותיו בנדרים ופרישות הוא מנענע בחיי המלך הם מחשבותיו כביכול או השבע שבועה שענין שבועה נגזר ממלת שבעה ימי בראשית שהוא נשבע לעשות כך וכך כדי לחזק תוקף וקיום שבעת ימי בראשית שבהם נברא העולם כי כל כוונתו לאסור אסר על נפשו שתהיה נפשו אסורה ומקושרת בה' ולכן הנשבע הוא במלך עצמו כי בשבועתו הוא מתקשר במלך עצמו ואז אם כל כונתו בלתי לה' לבדו. לא יחל דברו האיש ההוא לא יעשה דבריו חולין כי כל דבריו אשר ידבר אפילו שיחתו חולין יהיה לו קיום והעמדה וכאשר יגזור כן יקום ככל היוצא מפיו יעשה דהיינו כפי שיאמר בפיו למשל לאחד בנים ולאחד חיים או מזוני יעשה המלך ב"ה בסוד ותגזור אומר ויקם וגו':
Sefer Bamidbar.Matot.2
עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו וגו' רמזו בזה כי בוודאי שרי האלפים ושרי המאות היו צדיקים גדולים במדרגה מאשר היו תחת ממשלתם ומדרך הצדיק ראש הדור לנטל ולנשא את ראש והמוחין של הנלוים אליו שיוכלו לעבוד ה' ג"כ ולכן בוודאי שרי האלפים ושרי המאות הם השפיעו בקדושתם על כל אנשי הצבא שיחזיקו א"ע בקדושה וללחום מלחמות ה': וז"פ עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו. כי ת"ל אנחנו עשינו מה שמוטל עלינו ונשאנו להם ראש ומוחין עד אשר לא נפקד ממנו איש. פי' שלא נפל אחד ממדרגתו ח"ו אפי' באיזה הסתכלות רע או מעשה זימה ח"ו. או יאמר עבדיך נשאו כו'. דאיתא במד' שמלכי מדין עשו עם בלעם כישופים וכשראו את הציץ נפלו על חלליהם ולכן ע"י נשיאות ראש הקדושה והגבהת'. המה כרעו ונפלו. וממנו לא נפקד איש:
Sefer Bamidbar.Masei.1
אלה מסעי בני ישראל וגו'. אל"ה במספרו ל"ו רומז על ו"ק כ"א כלול מכולם עולה ל"ו ועם היכל קודש מכוון באמצע ומצטרף לכל הקצוות. נמצא החשבון ששה פעמים שבע' עול' מ"ב והם מ"ב מסעי בני ישראל בקדוש' שם מ"ב שבו עליית העולמות. וכן הם יצאו ממצרים עד בואם אל ארץ נושבת. והנה אנו רואים כמה מבנ"א אשר היתה נפשם שוקקה לעבוד ה' ולא עלתה להם. וסוד הענין הוא מחמת שלא נטהרו מקודם מחלאת טומאתם ומחטאת נעוריהם ועי"ז לא יכלו לגשת אל הקודש לכן צריך כל אדם החפץ ברצון יוצרו לכבס ולנקות א"ע ולחזור בתשובה על כל מה שעשה מעודו מעשים לא טובים. וכאשר האריכו בזה ס"י ואח"כ יזכה לעשות רצונו לעבוד ה' כראוי. וזה הרמז בא בפסוק אלה מסעי בנ"י. כלומר כן דרך הנסיעה אשר יצאו מארץ מצרים ראשית דבר לצאת מחלאת טומאתו אשר כל הגילולים ועבירות נק' בשם מצרים שהיתה מלאה גילולים וצריך מקודם לצאת מזה. ואח"כ לצבאותם שפי' בזוהר מלת צבאות כמצבי' עביד. דהיינו שאח"כ יוכל לעבוד ה' כרצונו. והשלים הענין ביד משה ואהרן. דהיינו להתקרב אל צדיקי הדור וראשי העם והם ינהיגו אותו בידם כלומר שישפיעו עליו אהבה וירא' לה' וזה הבחי' נק' ידין כי אהבה דרוע' ימינא וגבורה דרועא שמאלא והנה אדו"מו הגאון מה"דב זלה"ה אמר כי כל המסעות שנסעו ישראל העיקר היה לתקן כל המקומות ולהגביה הני"ק מהם. ולכן נכתבו בתורה שמות המסעות והמקומות אשר תקנום בתקנה. וזה ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה'. שמשה כתב כל מה שהוציא ני"ק במסעיהם שנסעו. ושנסעו ע"פי ה' ולא נסעו במ"א זולת שהוצרכו לתקן וזהו ואלה מסעיהם למוצאיהם ודפח"ח. והנה פרשה הזאת נק' תמיד בין המצרים שהם נחשבים כ"א יום. כמו שפירש"י וכ"א יום וכ"א לילות הם מ"ב כנגד מ"ב מסעות שצריך לעבור בין המצרים בכמה מסעות לתקן הכל ולעבוד את ה' הגם שהזמן גרמא להיות עצב ונאנח על חורבן בית ה'. עכ"ז יש לחזק א"ע ולטהר לבבו ולעבוד ה' בתורה ותפלה בשמחה בפרט בשעת אמירת שירות ותשבחות. ולהבין זה ע"פי משל ומליצה מדרך מלך ב"וד שיש לו כל מיני טוב ומיני שמחה וגם מנגנים בתוף ומחול וכנור ועוגב ובודאי כאשר טוב לב המלך והוא שרוי בשמחה אין מן הצורך לו אל המשוררי' והמנעימים בקולי קולו' כי בלא"ה יש לו שמחת לב. אכן כאשר לפעמים בא עת עצב ויגון ממקרה אשר הקרהו. אז יקראו הפורטים על נבל לשירם ולזמרם לשמח לבבו ולהצהיל פנים. וכן הנמשל ודוגמא כביכול אל קדושתו ית' שבוודאי משרתיו ברקיע מנעימים לו ומקלסים שמו. רק בזמן שב"המק חרב יש עצב בבתי בראי אז צריכים מי אשר נגע ה' בלבו להתחזק ולכנו' אל בתי גוואי ולהפשיט עצמו מכל מיני עצבות ולשמח כבוד המלך ולומר לפניו אתה מלכנו מעולם וגם עכשיו ותמלוך לעולם ועד והכל כאין נגדך ועלו מושיעים בהר ציון ויאתיו כל לעבדך ויתנו לך כתר מלוכה. וכבר הקדים לנו אדומ"ור ז"ל הנ"ל רמז בפסוק כל רודפיה השיגוה בין המצרים. דהיינו כל מי שרודף להמליך את הבורא יוכל להשיג יותר דוקא בימים אלו בין המצרים למשל כי כשהשר יושב בביתו אז אימתו מוטלת אשר לא כל איש ואיש יכול לבא פנימה. משא"כ אם השר עובר בשוקים וברחובות חוץ לפלטרין שלו אז הוא קרוב לכל קוראיו ויאזין שועת כל הקוראים בשמו. וכן הנמשל לדעת כי בזמן הזה כי כצפור נודדת מקנה וגומר. לכן הרשות נתונה לכל אדם להתקרב אל מלכו של עולם והוא עונה אליהם עכ"ל. ועיקר הענין להתחזק ולאמץ את לבבו בעתים הללו לבלתי יפול ברשת ההתרשלות מעבוד ה' חלילה ואפי' בת"ב שהוא חושך למראה עין. הגם שיש לבכות במר נפש על כל אשר מצאתנו ביום ההוא. מ"מ יש לשמח לב המלך בשמחה העתידה שבו יולד מנחם ויגאלנו במהרה וישמח ה' במעשיו והיתה לו המלוכה כימי קדם. והנה הצדיק איש אלהים מוה' יעקב יצחק אמר פי' הגמרא ביקש רבי לעקור ת"ב שחל בשבת ואמר הואיל ואידחי ידחי ע"ש. פי' שרצה לעקור צרת ת"ב כלל ועיקר ולגלות הקץ ע"י שחל בשבת יום הקדוש והואיל ואידחי ידחי לגמרי. ולכן לא הודו לו חכמים כי אין לדחוק את הקץ עכ"ל. ונוסף עוד על דבריו כי ביקש רבי לעקור ת"ב דהיינו לעשותו עיקר ולהראות גודל מלכות השי"ת דהיינו הגם שצר לנו עד מאוד אנו מתחזקים ומתאמצים ושמחים בשבת במלכותו ועל רחמיו המרובים אנו בטוחים שישוב נדחינו במהרה. וזה הענין הוא עיקר ויותר תענוג לפניו מאשר שאנו שמחים וטובי לב בימים הנגלים ונראים לטובה. ולכן מהתעוררות עיקר ותענוג זה היה בכוחו לדחות את ת"ב ולעקרו ולגלות את הקץ ואמר הואיל ואידחי ידחי. ולא הודו לו חכמים. פי' שהחכמים הודו לו בבחי' ל"א שהוא בחי' אי"ן בבתי גואי אבל עדיין לא היה בכחם לשלשל השמחה לבתי בראי ולגלות הקץ עד שיושיענו ה' ויגדיל כח הצדיקים לגלות בחי' אי"ן והשמחה הגנוזה ואז ישמח ה' עמנו אמן:
Sefer Bamidbar.Masei.2
במדרש ד"א אלה מסעי. למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות על שקבלו את בנ"י. עתיד הקב"ה ליתן שכרן. כתי' יששום מדבר וצי' ותגל ערבה ותפרח כחבצת כו' ומה מדבר על שקבל בנ"י כך. המקבל ת"ח לתוך ביתו עאכ"וכ. את מוצא עתיד המדבר להיות ישוב והישוב עתיד להיות מדבר כו'. שנא' ואשים את הריו שממה כו'. שנא' אשים מדבר לאגם מים. את מוצא עכשיו אין אילנות ועתיד להיות שם שנא' אתן במדבר ארז וגו'. ועכשיו אין דרך במדבר כו' ועתיד להיות שם שנא' אף אשים במדבר דרך וגו'. ואומר והי' שם מסלול דרך ודרך הקודש יקרא לה: עוד במד' שוחר טוב במזמור השמים מספרים ר"ב בשם רש"א מי שאין לו ראש בפני הבריות יש לו ראש בפני הקב"ה שנא' וראש עפרות תבל. הים אין לו ידים כו' הארץ אין לה אזנים כו' ואין לה ידים כו' ע"ש: יבואר ע"ד דאיתא בזוה"ק פר' תצוה בשם הסבא דהילוך בנ"י במדבר מ' שנה הי' כדי להכניע הסט"א הוא שר המדבר תחת הקדושה ולהוציא יקר הקדושה מזלות הקליפה. וכן כשעושי רצונו עובדים אותו ית' ומייחדים שמו בעת הזאת שהוא כמו מדבר נגד ערך קדושת הארץ. ומעלים ניצוצות קדושות בעסק תורתם ומעשיהם הטובים בזה מתרבה גבול הקדושה ומלכותו ית'. וזה פי' יששום מדבר וצי' ותגל ערבה. הערבה היא בלא טעם וריח רומז על הקדושה השוכנת אתנו בצרותינו. תפרח כחבצלת. כמ"ש בזו"הק אני חבצלת השרון היינו מלכותו ית' באצילות קדשו שהיא חבויה בצלו שמשוררת ומזמרת לפניו כביכול כשר המשתעשע בממשלתו. כן תפרח לעתיד. הערבה היא הקדושה המתפשטת בזה העולם העשי' וכנ"ל. וזה באמת השכר הגדול למדבר שקבל לב"י. וכמו שיש חילוק בגבולות ארץ כן יש חילוק בזמנים. יש עתים וזמנים מסוגלים ובהירים לעבודת הש"י בדעת רחבה ומוחין דגדלות ויש עתים לקטנות כמו בין המצרים וימי טבת ושבט ובקושי להטות אשוריו לעבודתו ית' כ"א בהתגברות והתחזקות גדול. אכן מצד גודל הקדושה הנתגלה בעתים הקדושים הנ"ל אלו השיורין הם מסייעים לעבודה גם בימי הקטנות. וידוע שהגדלות נקרא בשם חכמים. נמצא השיורין הם תלמידי חכמים. וזהו המקבל ת"ח בתוך ביתו. ר"ל שגם בימי הקטנות מתחזקים ומתאמצים א"ע בכל תוקף ועוז לעבודתו ית' עאכ"וכ שנתרומם גבול הקדושה ונכנע הסט"א. וזהו עתיד הישוב להיות מדבר שנא' ואשים את הריו שממה (הריו הוא לשון הריון הגם שהם הרים עמל ויועצים מחשבות רעות על בנ"י הש"י משומם ומהרם עצתם) והמדבר ישוב שנאמר אתן במדבר ארז שיטה והדס היינו מצד עבודתו ית' והתחזקות עי"ז יבוררו המדות חג"ת מדת האבות המכונים בארז שיטה והדס וז"ש עכשיו אין אילנות במדבר ועתיד להיות. כי אדרבה ע"י התאמצות בל"י בימי הקטנות לעבודתו ית' עי"ז מוסיפין כח למעלה כביכול ביתר עוז וישגא אילנא רבא ותקיף דמזונא דכולא ביה נמצא מזה המדבר יבא כל טוב לעמו בנ"י והן הן דברי ר"ב בשם ר"ש מי שאין לו ראש בפני הבריות יש לו לפני המקום כו' כמ"ש הגם שנראה עתים ומקומות שאין להם איברים להתגדל בעבודתו ית' לפניו ית' יש להם ראש וכן שארי ענינים שביאר שם ודבר זה ידוע ומפורסם כי אדרבה הימים הללו מוכנים לעבדו ית' בתוקף ועוז וזה עיקר שעשועו ית' מהם שצריך אומץ גדול והם הכנה לימי אלול ימי רצון הקדושים וזהו עכשיו אין דרך ועתיד להיות רומז להכנת ימי אלול כמ"ש הנותן בים דרך. גם דר"ך גימ' ס"ג קס"א כי בכל עת שאין ניכר התגלותו כ"כ הוא בחי' אהי"ה ר"ל דזמין אנא לאתגליא כן בימי מצרים שאלהותו ית' הוא בבחי' לבושים ושמות כנודע והקדושה המתבררת מתוך הסיגים בימים אלו הם הכנה לימי אלול הבאים וזה אשים במדבר דרך שזהו המדבר הוא התגלות הדרך בימים הבע"ל וידוע שדרך נקרא דרך מפולש ומסלה היא כבושה כמ"ש שיש ימים קדושים המוכנים לעבדו ית' ברוחב לב באמת ויושר והוא כמו דרך ומסלה שנוח לילך בהם מרוב דריכת בנ"א בהם. משא"כ בין המצרים צריך תוקף ואימוץ הלב לעבודתו יתברך בכל מיני התאמצות כידוע שיש כמה אלפים בחינות ומדרגות לעבוד השם יתברך וצריך התחזקות גם במדרגות קטנות וארז"ל במנשה מלך יהודה שתשובתו הי' ע"י יסורין אמר אי עני לי מוטב ואם לאו ח"ו כל אפין שווין וכי יש מדרגה פחותה מזו עכ"ז עי"ז בא לידי תשובה ומדרגות קטנות הנקראים בשם מסלול היינו מסלה קטנה וזהו והי' שם מסלול דרך ודרך הקודש יקרא לה:
Sefer Bamidbar.Masei.3
בהפטור' שמעו: כי פנו אלי עורף ולא פנים וגו' כי מספר עריך היו אלהיך וגו' הלא מעתה קראת לי אבי וגו' והנה הלשון כפול עורף ולא פנים כי מהידוע מי שפונה עורף הוא עומד בפניו אל צד אחר אלא י"ל דרומז בזה הגם שעומדים לפני ואומרי' תהלות ותפלות כמו ברוך אתה שהוא אמירה לנוכח אבל לבם בל עמם ואז הענין מכונה כי פנו אלי עורף ג"כ דהיינו בזמן שהם אפי' עומדים לפני ולא מכוונים לפנים וגם כשלפעמים מתפללים ועושים מצוה כראוי הם סוברים שבכחם וחכמתם עושים זאת וזה ולא פנים והטעם כי מספר עריך הוא התעוררת שלך. היו אלהיך יהודה אפי' כשאתה מתעורר לפעמים נעשה אתה אלוה אצלך ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה את כל אלה אבל עיקר העבודה להבין כי כל אשר אנחנו עושין רצון יוצרנו הוא ג"כ שלו ומידו נתנו לנו וגם התעוררת הרצון שבקרבנו לעבוד ה' הוא מרצונו הפשוט וז"פ הלא מעתה קראת לי אבי פי' הטוב יהי' כשתקרא לי אבי כי אב פי' רצון מלשון אם תאבו ושמעתם ואז תקרא ותכנה הרצון על שמי כי אני משפיע לך אז ייטב לך כל הימים:
Sefer Bamidbar.Lamentations.1
במד' איכה רבתי. השליך משמים ארץ תפארת ישראל אמר ריב"נ משל כו' כך אמר הקב"ה לישראל כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי הא לכוו טרון באפיכון. הוי השליך משמים ארץ וגומר עכ"ל והדבר נפלא ומכוסה מהבין איך אפשר שיצא מאתו כביכול רצון כזה ח"ו להשליך דמות יעקב החקוק' בכסא אשר הוא קיום והעמד' לכל העולמות שנבראו בשבילו וכמו שדרשו שאמר הקב"ה למלאכים ישראל אשר בך כו' ולולא יעקב אע"ה היה הכל כלא היה וא"כ הול"ל בקיצור שיחריב כל העולמות ח"ו כנודע לכל באי שער תורתינו הקדושה. ונ"ל לבאר עפ"י שנבין מקודם מ"ש בכתבים כי מצרים מכונה בשם נגד עולם הבינה אשר הוא גבוה מעל גבוה ועל ירושלים עיר הקודש כינוה בשם מלכות אשר לכאורה נראה להיפך אכן הענין הוא כשהקב"ה מתגלה במלכותו לבאי עולם אפי' בעולם הגשמי ובמדרגה היותר תחתונה כשהם מכירין מלכותו הגם שזה נק' רק בחי' מלכות מדה העשירית עכ"ז היא בעילוי ומדרגה ביתר שאת ועיקר כל הבריאה כי בשבי' זה להקרא מלך נברא העולם ונוסדו השמים והארץ וכל אשר בם. משא"כ אם אין גילוי אלהותו בעולם ח"ו כמו בשעת גלות מצרים ואז נסתלק המלכות לעילא לעילא כי היה מלך באיתכסיא ובהצנע הגם שבחר מלכות אז בבינה דהיינו בעולם המחשבה אהי"ה דאנא עתיד לאיתגליא מ"מ אין המלכות בשלימות כי עיקר המלכות להיות עבדיו מקבלים עולו ועושים רצונו כמו שהיתה בזמן שבה"מק הי' קיים וראו כל בשר יחדיו כי הוא לבדו מלך ומושל באפסי ארץ סלה ואנחנו עמו ועמוסיו מבטן וזה כבוד מלכותו באמת ולכן ניחא הגם שמצרים מכונה נגד עולם הבינה כתוב שם אנכי ארד עמך מצרימה כי העלי' והסתלקות נק' ירידה נגד כבוד מלכותו שצ"ל באיתגליא אבל אח"כ כתיב ואנכי אעלך גם עלה שזה הירידה מכבודו ית' להתגלות בעולם השפל נק' בשם עלי' כי זה עיקר כוונתו. וכן מצינו ביעקב אבינו ע"ה שהראוהו בחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו' והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ומקשה בגמ' ברישא עולים והדר יורדים ע"ש ולפי דרכנו ניחא כדאיתא במד' שהראוהו ד' גליות ורמזו לו הגם שמלאכי אלהים עולים ומסתלקים דהיינו שבחי' אלהות יעלה למעלה עכ"ז נק' ויורדים שהוא בחי' ירידה מחמת כי טמיר ונעלם ואין גילוי כלל. והבטיחו הקב"ה הארץ אשר אתה שוכב עלי' פי' המלוכה המכונה בשם הארץ אשר היא שכיבת לעפרא ואתה רוצה להקימה וכל מגמותיך עלי' לך אתננה ולזרעך. והי' זרעך וגומ' כלומר שלעתיד יהי' הקב"ה למלך על כל הארץ אמן ועפי"ז יבואר דברי המדרש איכה כי לא רצה הקב"ה ח"ו להשליך דמות יעקב מכסאו כפשוטו כמ"ש לעיל רק כיון שבאו לבחי' גלות א"כ ת"ת ישראל ודמות יעקב יעלה למעלה בעיבור ולא יתגלה כלל וזה נקרא בשם השליך משמים כי זה הוא בחי' ירידה והשלכה מלמעלה עד ירחם את עמו ב"ב אמן:
Sefer Bamidbar.Lamentations.2
ויצא מבת ציון כל הדרה. מן בת כתיב אמר רב אחא יש לנו מנה אחת יפה זה הקב"ה עכ"ל מן בת כתיב כלומר המלכות נק' בת ויצא ממנה ציו"ן גימ' יוסף שהוא צי"ע ויציאת הצדיק מן העיר עושה רושם ופנה זיוה ופנה הודה והדרה וז"פ ויצא מן בת ציון ולכן יצא כל הדרה ואז השכינה נשארת למטה עמנו וזה יש לנו מנה אחת יפה ועיין בזו"ח:
Sefer Bamidbar.Lamentations.3
איתא שם בליל ת"ב נכנס אאע"ה לבית ק"ק אחז הקב"ה בידו והי' מטייל בו ארוכות וקצרות ואמר לו מה לידידי בביתי אמר לו רבש"ע בני היכן הם עכ"ל. פי' הקב"ה הכניס לאא"עה שהוא איש חסד להמתיק הדינים מעל ישראל וזה שהי' מטייל בו ארוכות הם החסדים וקצרות הם הגבורות ואמר לו מה לידידי בביתי כי כבר שפכתי עליהם חמתי לכן השיב אאע"ה בני היכן הם כלומר כיון שהם על כל פנים בני מהראוי שזכותי יגן עליהם ולא הי' לך לשפוך חמתך עליהם:
Sefer Bamidbar.Lamentations.4
בעזר שחקים שפר נשלם ספר במדבר
Sefer Devarim.Devarim.1
אלה הדברים. במדרש אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפאה את הלשון מנין שכן כתיב מרפא לשון עץ חיים כו' תדע לך לע"ל הקב"ה מעלה מג"ע אילנות משובחים כו' שהם מרפאים את הלשון כו' וחד אמר כל שהוא אלם וניעס הימנו לשונו מתרפא' כו' ר"ל לאמר מה לנו ללמוד ממקום אחר נלמוד ממקומו הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו לא איש דברים אנכי כיון שזכה לתורה נתרפאת לשונו והתחיל לדבר דברים מנין ממה שקרינו בענין אלה הדברים אשר דבר משה: ע"ש במדרש והנכם היום כככבי השמים לרוב למה בירך אותם ככוכבי' מה הכוכבים הללו מעלות ע"ג מעלות כך הן בנ"י מה הכוכבים אין להם חקר ולא מנין כך בנ"י כו' אמר לפניו רשב"ע למה לא משלת בניך בחמה ולבנה שהם גדולים מן הכוכבים א"ל הקב"ה חייך חמה ולבנה יש להם בושה לע"ל כו' אבל הכוכבים אין להם בושה לעולם שנאמר ולא יבושו עמי לעולם: הנה אנשי כנה"ג תקנו לנו קדושת שמו ית' בלשון נקדישך או נקדש שהוא ית' מופלא ומופרש א"ס ב"ה וב"ש וא"א לצייר אותו ית' בשום אות כידוע וכביכול כדי להגלות בעול' כדי שיוכלו לעבוד אותו ית' וליהנות מאורו כביכול עשה כעין פריסא וע"י הפריסא יוכלו ליהנות מאורו ית' כדמיון השמש שא"א להסתכל בו כ"א ע"י לבוש ומגן מעשה רשת שע"י הנקבים קטנים יכולים ליהנות מאורו ובדמיון זה אם היה השמש אורו רב יותר היה צריך ללבוש יותר עב כן עשה ית' פריסות ולבושים שע"י הלבושין יכולין ליהנות מאורו כי מלך אין רואין אותו כשהוא ערו' כמש"ל כי זהו אפיסת ההשגה ולז"א בזו"הק רישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן כי המדות הם לבושים שע"י יהא למחשבה תפיסה בו ית' לאיזה השגה וז"ש אליהו ז"ל תפארת לבושא ובכדי שלא תדמה לאמר שזה הלבוש אינו עצמותו ית' לזה ארז"ל כהדין קמצא דלבושי' מיניה ובי' ע"כ בשגם דרך צינורות השפע מהספירות הקדושות שמזו נשפע חכמה ומזו עושר וכדומה הכל הוא מא"ס ב"ה המשפיע ע"י המדות כי לשון מדה הוא פי' לבוש לשון מאן דלביש מדא וע"י התלבשותו ית' במדות כן משפיע חיי בני ומזוני לפי הכלים וזהו לשון נקדישך כביכול שמעצמותו ית' הא"ס פרס פריסא לבא לאותיות ושמות כדי שיוכלו לעבדו ית': (ורבים טעו בזה ונפלו לשאול תחתית רח"ל כשהשיגו בזו הפריסא והיו אומרים עזב את הארץ והיו מניחים ההשגחה למדרגות תחתונות תיפח רוחם לא כן אנחנו ב"י מאמינים בני מאמינים) שזו הפריסא היה כדי שיוכלו לעבדו ולהנות מאורו ית' והקדושה היא הזמנה שבנ"י מזמינים אותו ית' ומתלבש במדותיו וכתיב בפירוש האידרא זוטא מהאר"י ז"ל דף ק"ך. וא"ת הואיל ורגלי העתיק מתפשטין למטה למה אינו נק' בשם אצילות ותירץ שאינו נק' אצילות כ"א עד התפשטות הארוך והנה עדיין הקושיא במקומה עומדת (ע"ש בשינוי לשון קצת) ולפמ"ש יובנו דבריו היטב כי ההתלבשות מורה על גילוי אלהותו ית' שא"א להתגלות כ"א ע"י לבושים. ולפי"ז מתרץ שפיר כיון שאין התלבשות למטה ע"כ אין האור זך כמו באצילות ולכך אין צריך שם להתפשטות הארוך ואמת שזהו הנק' בשם עקבות כמ"ש עקבי"ת דמשיחא הוא אותיות בעתי"ק הם מדריגות תחתונות הצריכים להתברר כמ"ש עד דימטי רגלין ברגלין:
Sefer Devarim.Devarim.2
אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון וגו' הנה הלשון הוה אינו מובן. אשר יושב בחשבון וכן עוג אשר יושב בעשתרות באדרעי ונראה לומר דהכתוב אומר בונה ירושלים ה' וקשה ג"כ לשון הוה דממ"נ אם יאמר ה' שיבנה ירושלים עצת ה' היא תקום ומה שלא נבנית עדיין הוא מפני שלא פקדה לטובה ואיך שייך לשון הוה ונראה לומר דהנה ירושלים בצירופו נודע מס"ק יר"ו של"ם כי יר"ו עולה יראה ושם בירושלים היתה היראה בשלימות כלנו יחד עושים באימה וביראה רצון קוננו אכן מפני שנתרחקנו מעל אדמתנו אין אנו יכולים לעלו' ולראות תמיד פני ה' רק שבעו"הר היצ"הר מסתיר מפנינו אור ה' ויראתו לכן צריך כל אדם להתעורר בקרבו ולעמוד נגד יצרו ולהתחזק בעבותות אהבה ויראה עד שיקושר בירושלים עיר הקודש ולכן הטעם שאנחנו מתפללין למזרח ומכוונים לירושלים כנודע מאמר חז"ל וכאשר נזכה כלנו להתעורר באהב' וחוטי חסד לעבותות היראה כראוי בשלימות אז נזכה לבנין עיר קדשנו ותפארתנו וז"ש דוד. המלך ע"ה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו פי' לפי התחברות בני ישראל והתעוררתם באוי"ר נבנה ירושלים ששם עלו שבטים פי' כי מוסרות אהבה ויראה הנקשרים בלב ונעשה ירושלי"ם בלב הם נקשרים עד ירושלים עיר הקודש ואלו המוסרות נק' לשון שבט ושרביט וע"ז עמדו כל העכומ"ז לכלותינו ולנתק את המוסרות כמ"ש (תהילים ב׳:ב׳-ג׳) נוסדו יחד על ה' ועל משיחו נ"נתקה א"ת מ"וסרותימו ר"ת אמ"ן שמורה על היחוד העולה צ"א גימ' אמן שנעשה ע"י המוסרו' והם בקשו לנתק המוסרו' ולהפריד היחוד ח"ו וכן היו סיחון ועוג לפני ארץ הקדושה למגן ומחסה על הכנעני ושבע עממין כדי שלא נוכל לכבוש ארץ הקדושה וזה היה גבורת משה רבינו ע"ה שלחם עמהם והכניעם: והנה המלאכים הממונים בשבח לסיחון מלך האמורי כל"ח ולעוג מלך הבשן כל"ח פקדי"אל צרופי"אל שהם ממונים על היחוד כי צרופי"אל הוא באות צ' המורה על הצדיק ופקדי"אל ע"ש פקידה לנוק' כמ"ש בזו"הק וכמוהם זלע"ז בקליפה היו סיחון בנוקבא ועוג בדכורא כי הוא הי' מלך הב"שן כי שמו מרמז כמ"ש החסיד המפורס' מ' משה ב"שן נו"ן ש"ערי ב"ינה דקליפה ומשם הי' שורשו וזאת המלחמה צ"ל תמיד להכניע בא"ויר בשלימות כדי להגיע לירושלים עיר הקודש בב"א:

Avodat Yisrael; Konigsberg, c. 1860.. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001945066 Licence: Public Domain. Source.