Avodat Yisrael

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 739 sections

Sefer Bereshit.Miketz.5
ויאמרו א"יש א"ל א"חיו א"בל א"שמים א"נחנו וגו' השל"ה כתב רמז בר"ת ששה אלפין שהתחרטו השבטים כי התוודו את עונם שהטעה אותם היצה"ר שהוא שולט בשית אלפי שני כי באלף השביעי אין שטן ואין פגע רע עכ"ל יע"ש. ובעז"ה יש לנו עוד מילין לאלוה לומר איזה רמז שרמזו בדבריהם עפ"י דברינו שכתבנו לעיל פ' וישב שמסתמא תיכף אחרי מכירת יוסף התחרטו השבטים מיד והרגישו בעצמם הפגם אשר הולידו בסוד יוסף צדיק יסוד עולם. רק שבשעת המכירה היצה"ר החשיך לפניהם ונדמה להם כי אדרבה הם עוסקים במצוה ודימו ברוחם כי יוסף הוא נתעב ושפל והוא חלילה מסט"א דוגמת ישמעאל ועשו כנודע מכתבי הארי"זל אבל אחר החטא מדרך העולם שכיון שנסתלק היצה"ר נתגל' הפגם ואדם יודע בנפשו מה עשה. וכן השבטים לאחר המכירה ותפקחנה עיניהם בהרהור תשובה להביט האמת כי הוא צי"ע והבינו חסרונם ע"י המכירה וכמ"ש לעיל באורך. ולכן עתה בשעת הוידוי רמזו בר"ת ששה אלפין כי כל א נודע צירופו וצורתו י לעילא י לתתא ו באמצע ועולה כ"ו שהוא סוד שם הוי"ה וא"כ ששה אלפין הם ששה הויו"ת עול' גימ' יוס"ף כי הוא סוד צי"ע כלול מו"ק שפגמו בו. ולזה השלימו דבריהם וגם דמו הנה נדרש ופירש"י וגם דם הזקן פי' שרמזו הפגם שמגיע גם לדם הזקן יעקב אע"ה כי התוודו שלא בלבד פגמו בששה הויו"ת שהוא סוד צי"ע רק בסוד יעק"ב שהוא עולה שבעה הויו"ת כנודע והוא דמו של הזקן:
Sefer Bereshit.Miketz.6
והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם. פירש"י זה מנשה. ובוודאי הקבלה הוא אמיתית שהיה מנשה המליץ בינותם. ורש"י דייק מלשון המקרא שהוא אומר המליץ בה"א הידיעה ש"מ שהוא מורה על מליץ ידוע ומסתמא הוא מנשה. ואפשר שנרמז לנו בזה דבר גדול שמסתמא בשעת הוועד יוסף עם אחיו נעשה יחוד גדול וקדוש כנסת ישראל עם דודה שהוא היה המרכבה לבחי' צי"ע וכמ"ש למעלה שע"י מכירת' אותו והפרדו מאתם צ"ל היחוד ע"י המלאכים הרמוזים במצת פסי"ם. אבל עתה שבאו אחיו אליו והיה מדבר עמהם עשה היחוד כדרכו שהוא ידע שהם אחיו ככתוב אומר ויכר יוסף את אחיו רומז במלת ויכ"ר גימט' רד"ו שיעור קומה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עם ד' כוללים שמות היחוד שהשפיע עליהם ואז נרמז מנש' למליץ כי מנשה נוטריקון מט"ט נע"ר ש"ר ה"פנים כי הוא המליץ למעלה בין ישראל לאביהם שבשמי' והיה מנשה מרכבה בשמו למליץ בינותם כי הם סוד היחוד. והנה הקשה הצדיק מוה' אברהם בן מורינו מוהד"ב זצ"ל מ"ש ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו משמע שיוסף נטה א"ע לאחיו. ואח"כ כתיב והקול נשמע כו' כי באו אחי יוסף. ומשמע שהיה התעוררת מצד אחיו דיוסף עכ"ל והבן. אמנם נוכל לתרץ כי בודאי כנ"י מתחזקת להתיחד עם דודה. אמנם הכל אחרי הסיוע הבא מן השמים וענין הבהירות שמשפיע לנו יוצרינו שנתלהב לעבודתו והוא כעין רמז שמרמז חתן לכלה שחפצו בה ולכן ניחא מ"ש בתחילת הגילוי יוסף אל אחיו שמתעורר איזה רמז מצי"ע אל כנסת ישראל ואח"כ הוא מתחזקת ובאה אליו וז"ש באו אחי יוסף והבן (וכמדומ' שכן שמעתי פי' ממורי מהד"ב זצ"ל) והנה יוסף הצדיק חלילה לו לצער את אביו ואת אחיו כל כך זמן רב ובוודאי היה לו להודיע את אביו כי הוא במצרים ונעשה מושל וכמו שהקשו המפרשים אע"כ לענין זה להחיות רוח יעקב אביה' ולגלות סוד זה כי הוא במצרים היה צריך יוסף לעשות כמה יחודים גדולים ונפלאים ובפרט אחרי שזכה שבאו אליו אחיו מארץ כנען עשרה ויעמדו לפני יוסף והם היו במדרגות כנסת ישראל ויוסף בסוד צי"ע חפץ לדבר עמהם ולעשות עמהם יחוד נפלא אמנם לא היה באפשרי לגמור היחוד עד שהביאו אליו את בנימין שמו מרמז ב"ן ימ"ן בסוד שם ב"ן שהיה ברחל כמ"ש סוף פ' ויצא ע"ש והוא הכלי לקבלת השפעת היחוד וכדאיתא בזוה"ק רחל דיתבא בין תרין צדיקי והבן. ויעקב אבינו ע"ה הגם שלא הבין הדבר על בוריו שיוסף עודנו חי במצרים והוא המושל עכ"ז הרגיש בקדושתו הגדול' ומהמקרות שפגעו את בניו במצרים ושאלת המושל להם והבין כי לא דבר רק הוא אמנם יש כאן סוד נסתר והתחיל לעשות יחודים כדרך הצדיקים להתדבק בבוראם כדי לעמוד עי"ז על מחקר הדבר ותוכן הענין וזה שאמר לבניו א"כ קחו מזמ"רת הארץ וכתב האריז"ל שעולה תרפ"ז ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"א שמות היחודים והורידו לאיש מנחה כי מנחה מרמז על מלכותא קדישא דמנחה בין תרין דרועין דמלכתא ואמר להם שיורידו לאיש מנחה פי' שיראו להוריד איש הוא צי"ע למנחה כנ"ל. ורמז מעט צרי ודבש נכאת ולוט בטנים ושקדים ששה דברים לרמז על הורדת צי"ע הכלול מששה קצוות ולעשות יחוד ע"י ואל שדי יתן לכם רחמים כי השם הזה מורה על היחוד ויתעוררו רחמים בעולם ויגלה מטמון הצפון אשר במצרים וכמ"ש רש"י ז"ל וירא יעקב כי יש שבר במצרים ועיין במד"ר שהביט שיש לו סבר במצרים והוא יוסף וז"ש ושלח לכם את אחיכם אחר ופרש"י נצנצה בו רוח הקודש זה יוסף והיינו כדאמרן שאמר להם שאין הדבר הזה כפשוטו רק צ"ל בכאן יחודים גדולים ולעורר רחמים ועי"כ יתגלה יוסף איפוא הוא. ולכן כתיב בבוא אחי יוסף עם בנימין למצרים וישבו הבכור כבכורתו וגו' שאז היה יכול לעשות עמהם יחוד גדול וקדוש והשפיע עליהם שפע קדושה וקבל כל אחד לפי ערכו וישא משאת מאת פניו ותרב משאת בנימין חמש ידות והוא בסוד חמש פעמים י"ד שעולה שבעים שהוא הכלי לקבלת שפע היחוד וכמ"ש האר"י ז"ל בפע"ח שער ק"ש פ"ט בכוונ' פסוק שמע ישראל ובנימין היה מרכבה לזה ענין וכמ"ש לעיל. ולכן היתה חלקו חמש ידות. ואגב אורחא נאמר מעם הגון מה שברוב השנים וכמעט כולם מתכוונים ואתרמי אהדדי פ' מקץ בשבת חנוכ' כי גם בחנוכה רמזו חז"ל בנוסח בימי מתתי' מסר' גבורי' ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאי' ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך חמש פעמים מלת יד להורות כי גם בחנוכה נעשה יחוד גדול וקדוש וצ"ל חמש פעמים יד הכלי לקבל השפעות היחוד כנ"ל ולכן פ' מקץ שכתוב חמש ידות עם חנוכה מזדמני אהדדי. ונחזור לעניננו דכתיב וישתו וישכרו עמו שעד היום לא שתו יין הן אחיו הן יוסף ונוכל לומר כי מיום המכירה עד היום הזה לא נעשה היחוד לא זכו לכנס בכרם עליון שהוא עול' התענוג וסוד יין המשומר לכן לא שתו יין עד היום הזה שנעשה היחוד והרגישו בעצמם תוספות קדושה מכרם עליון והבן והנה אע"פ שנעשה היחוד ביניהם מ"מ לא נגמר הענין התודע יוסף אל אחיו עד אחר מעשה הגביע ונוכל לומר כידוע ליו"ח כי מבשרי אחזה אלוה ואין אשה מתעברת מטיפ' ראשונה. ופורשין אחר היחוד הראשון. וכמו כן באלף הבדלות אחרי היחוד הקדוש שנעשה ביניהם היה צריך להיות פרישה ביניהם וצעקה וחרדה ע"ד הגביע ואחר כך נתגלה היחוד מחדש על ידי הגביע וסודו כתב האר"י ז"ל גבי"ע גימטריא מיל"ה. רומז על היחוד שנית שנעשה בעליל לגלות יוסף לפני אחיו כי הוא המושל בכל ארץ מצרים:
Sefer Bereshit.Miketz.7
אם כן איפוא זאת עשו וגו'. בוודאי התנוצץ ביעקב שמא הוא יוסף ולכן צריך ליחוד ולהכין ההלכות הנקראת זא"ת מזמרת לשון זמירות המשוררת לבעל' ועי"ז יוצא הפורת יוסף. וז"ש והורידו לאיש מנחה להורידו לכלתיה הנוק' בין דרועין דמלכא ויהיה בצירוף מנחה מ"ה נ"ח וצוה להביא מנחה ששה דברים כנזכר בפסוק בסוד ששה קצוות להלבישו ויתקנו הרחם בא"ל שד"י וז"ש ואל שדי יתן לכם רחמים והאיש ג"כ יתוקן באל שדי מלא כמו בשבת במנחה:
Sefer Bereshit.Miketz.8
ויבא החדרה ויב"ך שמה אותיות ביכ"ו שם היחוד הנעשה בגלות. וירד מיוסף הסברת פנים להשבט. וזהו משאת מאת פניו שהכירו שהוא צדיק. ולבנימין בביאה ראשונה נתן לו שם ב"ן שבו חמש ידות לעשותו כלי לעשות יד שענינו מקום. וכן היחוד וישתו וישכרו עמו בסוד שתו ושכרו דודים. והנה ידוע שבשם ב"ן יש ב' כלים אחד הנעשה מחמשה אותיות ד י והם ה' ידות וכלי ב' מג' ווי"ן עם שם ב"ן עולה ג"כ ע' כנזכר בכוונת מלת שמע שבק"ש. וזה גיבע"י גב"ע הכסף דדכורא שיש בנוקבא להעלות מ"ן:
Sefer Bereshit.Miketz.9
הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבונו אליך וגו'. ופירש"י זה אחד מעשרה ק"ו שבתורה. ואפשר ע"פ מ"ש רבינו מהד"ב זצ"ל בתפלת משה שהתפלל אל נא רפא וגו'. כי אמר שם הש"י ק"ו ואביה ירוק ירק ק"ו לשכינה י"ד יום. לכן התפלל במדת אל שם הרחמים והוא נגד ק"ו כנזכר בכוונת האר"י ז"ל בברייתא דרבי ישמעאל ע"ש. וי"ל גם כאן מחמת שראו תוקף הדין וייראו לכן פתחו בק"ו והמשיך הרחמים מדה א':
Sefer Bereshit.Miketz.10
(אמר המביא לב"ה נודעתי שמכאן עד סוף הסדרה הוא מבן הרה"מ המחבר זצ"ל ותורת משה היא: )
Sefer Bereshit.Miketz.11
ויהי מקץ שנתים ימים נקוד על ויהי זקף גדול עש"ה זוקף ה' לכל הכפופים שהשי"ת זוקף את ישראל הכפופים בחורבן ע"י ביטולו מהם כל גזירין בישין אשר הם כופפים אותן לבל יוכלו שאת ח"ו ראשם אמנם בהבטל מהם כל הגזירות רעות אזי יכולים שאת ראשם ולעמוד בקומה זקופה. ועיקר הבקשה ע"ז שעי"ז נישא ג"כ הבורא ב"ה כי בכל צרתם ח"ו כביכול לו צר. וכמש"ה אשר פדה גוי ואלהיו כי כביכול גם האלהות נפדה עמם. וכאשר הבטיח ליעקב אבינו ע"ה אנכי ארד עמך מצרימה ואעלך גם עלה גם לרבות השכינ' הקדוש' אשר היא בינינו בחורבן גם היא תעלה עמנו. וז"פ המשנה שנו חכמים בלשון המשנה שכל תפלתם ותורתם של הצדיקים הוא בלשון כפל כי כשמתפללים למטה על איזה איש מישראל עיקר כוונתם שיתוקן למעלה כי ח"ו אם איזה איש ישראלי בצער אזי נוגע הצער גם למעלה והשכינה הקדושה כביכול מייללת עליו קלני מראשי קלני מזרועי וע"ז עיקר תפלתו. ואגב מתפלל שיוושע ג"כ האיש השרוי בצער למטה וזהו שנו חכמים בלשון המשנה מלשון כפול וזהו פי' הכתוב כאן ויהי מקץ ויהי לישנא דצערא והטעם עליו זקף גדול כלומר זקף באם תרצה לזקפן מהצער אזי. גדול. תראה שהצער ההוא נוגע לגדלות דהיינו להבורא ברוך הוא ועיקר תפלתך שיתוקן הצער למעלה. וממילא יתוקן גם למטה וזה אומרו שנתים ימים שתראה להתפלל ע"ז בבחי' שנתים וכמש"ל עיקר כוונתך שיתוקן למעלה ואגב יתוק' למטה ג"כ. ופרעה חולם. פרעה מלשון התגלו' שיתגל' עליהם האלהות. חלם אותיות חמל שיחמול עליה' ויבטל מעליהם כל רע ויגזור עליהם ישועות ונחמות אמן:
Sefer Bereshit.Miketz.12
או יאמר ויהי מקץ. בהקדים הכ' חסד אל כל היום חסד שבאם ירצה להמשיך חסדים על העולם אזי א"נ כל היום צריך לחבר א"ל לכל היו' שימשיך עליהם החסד וכמו שצריכין להמשיך מיום השבת על כל ימי השבוע וז"א ויה"י בגימ' א"ל. ר"ל באם תרצה להמשיך החסד על העולם אזי מקץ תמשיך החסד מקץ דהיינו מהבורא ב"ה ר"ל מקץ הימין מחי העולמים שנתים ימים ותביא בזה החסד לעילא ולתתא וזהו שנתים ימים נקראו החסדים. ופרעה חלם כנ"ל שהתגלות האלהות יחמול עליהם ויבטל מהם כל רע אדרבה יוסיף עליהם רחמנות ויתן להם כל טוב. ואז והנה עומד על היאור. והנה לשון שמחה כידוע היאור רומז על התורה כמזוכר בספרים ור"ל שיזכו לעמוד על היאור דהיינו על התורה והתפלה בשמחה ובטוב לבב מרוב כל אמן:
Sefer Bereshit.Miketz.13
או יאמר ויהי מקץ בביאור פ"ה יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו דהנה איתא אין הצדיקים נתונים בצרה יותר מג' ימים. וז"א יחיינו מיומים שהעיקר הבקשה היא על הב' ימים שיחיינו גם באלו הב' ימים ואז ממילא ביום הג' יקימנו ונחיה לפניו. או יחיינו מיומים דידוע שיש ד' עולמות אבי"ע וצריך האדם להתחזק עצמו לעלות מעלה ממדרג' למדרג' וז"א יחיינו מיומי'. דהיינו בב' עולמות עשיה יצירה. ביום השלישי יקימנו דהיינו גם בעולם הבריאה יקימנו. שלא נפול משם ונהיה קיימים שם אזי ונחיה לפניו באצילות קדשו לפניו ממש וכזה מרמז לנו הכתוב גם כן כאן מקץ שנתים כשתהיה בקץ וסוף השני עולמות עשיה יצירה. אזי ופרעה חלם התגלות אלהותו יחמול עליך להעלותך מעלה מעלה גם לשני עולמות העליוני' בריאה ואצילות אמן:
Sefer Bereshit.Miketz.14
ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם. הנה תיבת להם אינו מדוקדק דה"ל למכתב אשר חלם עליהם. אמנם יתבאר דהנה חלם לו והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה דהנה יוסף מרמז לצי"ע כידוע ובוודאי החלומות שחלם לו אינם כפשוטן רק מורים על דברים עליונים מאלמים בתוך השדה דהיינו בהמלכות חקל תפוחין קדישין שצריך לעבוד בה ולתקן בה כל השבע מדות והצדיק כלול מכולם. והנה אמר תסובנה אלמותיכם ותשתחוין לאלומתי ר"ל שכל תיקון מדותיכם צריכים למדתי. והם ענו ואמרו לו המלוך תמלוך עלינו בתמיה התחשוב בעיניך כי תהיה מלך עלינו ונהיה צריכים לך. אם משול תמשול בנו זאת יוכל להיות שיהיה לך איזה ממשלה עלינו אבל לא כ"כ גדול' כאשר אמרת. והנה כל החלומות הולכים אחד הפה והם גרמו שימשול עליהם ע"י פתרונם וזהו אשר חלם להם כלו' שהם עצמם הפכו החלום שימשול עליהם ע"י פתרונם ולא פתרו כאשר אמרנו למעלה. וע"כ נתגלגל הדבר ובא יוסף למצרים והוכרחו לבא ולהשתחוות לפניו ובראותו זאת נזכר החלומות אשר חלם לה"ם דייקא כנ"ל ויאמר אליהם מרגלים אתם שהבאתם הדברים ברגליות דהיינו בדברים תחתונים שפתרו הוראת החלום על ממשל' לראות את ערות הארץ. ערוה הוא דבר תחתון שהפכת' הדברים לדברים תחתונים. ויאמרו לא ועבדיך באו לשבור אוכל. אוכל לשון זיווג שמרמז על היחוד כלומר לא כן כמו שאתה מחשב. רק ועבדיך באו לשבור אוכל לעשות יחוד וזיווג עמך: (עד כאן)
Sefer Bereshit.Vayigash.1
ויגש אליו יהודה. במד"ר כתיב תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו מה אופן זה מראה פנים מכל צד כך היו דבריו של יהודה נראין לכל צד בשעה שדיבר עם יוסף עכ"ל. רומז כי דברי יהודה עם יוסף יש בם כמה רמזים הן לשלום הן למחלוקת ויש בם סודות נפלאים. ושמעתי מפה קדוש אדמו"ר הגאון מו' הד"ב זצ"ל. כי הכתוב הורה לנו דרך תפל' שצריך הצדיק להתפלל עבור ב"י ולהמשיך רפואה לחולי' ופקודה לעקרות ולכל איש די מחסורו אשר יחסר לו. אכן כאשר הצדיק מתפלל על איש פרטי לפעמים ח"ו יש קטרוג על אותו פלוני עבור איזה חטא. ומעכב תפילת הצדיק מלעשות רושם ומלפעול פעולתו. לכן יש תקנה לזה להתפלל הכל במחשבתו הרצוי' למען כבוד ה' כי איתא בגמ' על דמן של רשעים שנשפך שכינה ה' אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. ק"ו לדמן של צדיקים חלילה א"כ יש להתפלל בכוונה זאת דהיינו כי כל ההשפעות שאני רוצה להביא לעולם הוא עבור כבודך יתברך שתתנשא ותתעלה ויהיה לך תענוג מההשפעה כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו'. והנה בתפלה עד"ז נסתם פי המקטריגים כי אפי' שזה האיש אינו ראוי במעשיו לקבל שפע רחמנו' אבל בודאי הקב"ה ראוי להשפיע למען יתרומם כבודו ולמען תענוגו בהשפעה. וזה ויגש אליו יהודה כי יוסף צי"ע רומז לחי העולמי'. ויהוד' רומז להממליך אותו בהודאה. ויגש אליו ויאמר בי אדני פי' כי עיקר כל מחשבתי למען כבודך שתמלוך לבדך ויהיה שמך אדנ"י לכן ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי אז אין שטן ואין פגע רע כנ"ל ודפח"ח: [העתק מכת"י הה"ממ זצל"ה]:
Sefer Bereshit.Vayigash.2
אל תירא מרדה. ר"ת את"ם כמו אז אתם שנותן כח להתחזק. כי לגוי גדול ס"ת יל"י להעלות בו הניצוצות לגוי גדול ועיין באור החיים. אעלך גם עלה הב' עיינין רמז לע' זקני' של חכמ' ולע' נפש כתר דאצי' ול"ך הך' הוא ת"ק עם הלמד הוא ל"ה ול"ה של עלה הוא ע' סנהדרין דבינה דבזה הוא כל תיקון ויוסף הוא מלך הדר ישית ידו על עיניך לתקן אורות עיינין ועיין בפ"פי הקט' שחברתי על אדם דאצילות:
Sefer Bereshit.Vayigash.3
להורות לפניו גושנה. איתא במד"ר לתקן לו בית תלמוד דהינו קודם היחוד כי גשנה נוטריקון גוף של נו"ן שערי בינה ולכן ויאסור לצי"ע מרכבתו של נצח הוד מלכות ויעל לקראת ישראל אביו הוא ישראל סבא ולחברם לגש"ן ועשה שם יחוד והמשיך אותיות וירא ממספר רי"ו של ויעבור אל רומז לחסד והוא תיקון א' מת"ד ואח"כ י"ו סוד יודי"ן ווי"ן של יחוד ת"ד להוריד הטיפה ליחוד וז"ס וירא אליו: (עד כאן)
Sefer Bereshit.Vayigash.4
ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה רומז דהנה כנ"י כשהיא צריכה לדבק באלהים חיים ולהשיג דרכיו הוא שולחת את הצדיק הנקרא בשם יהודה ע"ש שמלא פיו ברכות והודאות כמ"ש הפעם אודה את ה' ותקרא את שמו יהודה. אל יוסף הוא צדיקו של עולם נקרא בשם יוסף להתחנן לפניו ולבקש שיורה ה' דרכי הישרה לעמו ישראל וזה להורות לפניו גושנה מלשון גישה איך לגשת לכבודו יתברך:
Sefer Bereshit.Vayigash.5
ויאסר יוסף מרכבתו וגו' וירא אליו. והמפרשים תמוהו על וירא אליו עיין דבריהם. והאלשיך הק' כתב שהכתוב מודיע צדקתו של יוסף שלא ברח מפני אביו כדרך הרשעים מתפחדים ובושים מהצדיק מפני מעשיהם הרעים כי הכרת פניהם ענתה בם אבל יוסף הצדיק הוא יוסף אשר היה בתחלה ולכן לא נתירא מפני יעקב ואדרבה בצדקתו וקדושתו קרב א"ע אל אביו וז"ש וירא אליו. ודפח"ח. ואפשר לומר עוד דהנ' בזוה"ק פ' תצוה איתא וז"ל פרי עץ הדר דא צדיק אמאי איקרי הדר והא אתר טמירא איהו דלית ליה גלויא וצריכא לאתכסיא תדיר ולית הדר אלא מאן דאתגליא ואיתחזי אלא אע"ג דאיהו דרגא טמירא הדורא איהו דכל גופא ולא אשתכח הדורא לגופא אלא ביה וכו' ע"ש ופירושו הפשוט כיון דהסריס אין לו זקן נמצא הדיקנא הוא מורה ומוכיח על כח המשפיע הוא הצדיק וז"ס כי בן זקונים הוא לו פי' שיוסף נתגלה ביעקב אבינו ע"ה שע"י באה אליו אור הדיקנא והבן. וי"ל עוד פי' בזו"הק דקושיתו הוא על דרך הצדיק כיון דהוא אתר טמירא וצריכא לאיתכסיא פי' מי שרוצה להיות עובד ה' באמת ולהיות צדיק חסיד נאמן ראשי' חכמה להסתיר א"ע ולהיות הצנע לכת מה דאפשר א"כ אמאי איקרי הדר כיון דלא מינכר. והתירוץ הוא אע"פ שדרכו בהצנע והסתר הדורא איהו דכל גופא. פי' שהקב"ה מגלה צדקתו וברחובות תתן קולה והוא מפני תיקון העול' שילמדו מדרכיו ויהיה כולם קדושים וז"ס וירא אליו שע"י שהי' יוסף צדיק ונתקרב לאביו כדברי האלשיך הנ"ל עי"כ הומשך לאביו אור הדיקנ' וזה רומז במלת א' ל' י' ו' א"ל הוא תקונא קדמאה ואחר כך בא האור דרך יוד"ין ווי"ן כנזכר ביחוד דדיקנ' והבן:
Sefer Bereshit.Vayigash.6
ויאמר ישראל אל יוסף אמות' הפעם אחרי ראותי את פניך וגו'. ואמרו רז"ל שלא נשק יעקב ליוסף שהיה קורא ק"ש ע"ש פי' כי כאשר נתגלה יוסף לפני יעקב וגרמו היחוד הגדול שנעשה בהתחברות שני צדיקים גדולים כמותם וזה היה ענין הק"ש ויעקב אבינו ע"ה נדבק למעלה ולכן אמר אח"כ אמותה הפעם כמו בסוד נפ"א שאחר היחוד כמו אחרי יחוד ק"ש ושמ"ע כנודע והבן:
Sefer Bereshit.Vayigash.7
במדרש שיר השירים שחורה אני ונאוה וגו'. כאהלי קדר כיריעות שלמה. מה אהלי קדר אע"פ שנראים מבחוץ כעורים ושחורים ומבפנים אבנים טובות ומרגליות. כך ת"ח אע"פ שנראים כעורים ושחורי' בעוה"ז אבל בפנים יש בהם תורה מקרא משנה כו' אי מה אהלי קדר אין צריכין תכבוסת כו' יכול אף ישראל כך ת"ל כיריעות שלמה מה יריעות שלמה מתלכלכת וחוזר' ומתכבסת. אף ישראל אע"פ שמתלכלכין בעונות כל ימו' השנה יוה"כ בא ומכפר עליהם כו' אי מה אהלי קדר מטולטלין ממקום למקום יכול אף ישראל כן ת"ל כיריעות שלמה כיריעותיו של מי שהשלום שלו כו' שמשע' שמתחן עוד לא זזו ממקומן כו'. רבי יודן אמר כיוסף מה יוסף נמכר לאהלי קדר שנא' וימכרו את יוסף לישמעאלים וחזר וקנה את קוניו. שנאמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים כך ישראל יהיו עכ"ל. דהנה גם הצדיקים ההולכי' ומתקרבים בקדושתם תמיד לפני השי"ת מכל מקום לכל יש עת וזמן תחת השמים שיורדים באפס מה מקדושתם כגון בימי טבת ושבט או בימי תמוז ואב שהם בעצמם ימי ירידה שבהם נחרב הבית בראשונה ושניה והובקע' העיר וכל הצרות עד כי חדל לספור כדאיתא בזו"הק דחולקא דיעקב בניסן אייר סיון וחולק' דעשו בתלת ירחין טבת תמוז אב אבל איתאביד דהא לאו כוליה דיליה אלא עד חמשה עשר. ובמקום אחר נמצא בזו"הק טבת שבט תמוז. וי"ל בקיצור דלא סתרי אהדדי מאמרים אלו. שהם יחד שלש חדשים טבת ותמוז כולם וחצי שבט עד חמשה עשר כי שבט מחמשה עשר שבו ר"ה לאילנות מתרומם קרן הקדושה. ואב ג"כ עד חמשה עשר כי לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב נמצא נשאר חולקא דיליה טבת תמוז חצי שבט חצי אב. וזה נרמז בפסוק ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר דהיינו שלשון כמשלש שע"י צירוף שבט ואב נעשה שלש חדשים. ויגד ליהודה הוא הצדיק שנקרא יהודה ע"ש כי ימלא פיו בברכה והודאה תמיד להשי"ת וממליכו. אבל בשלש חדשים אלו ויגד זנתה תמר כלתך פי' הכלה העליונה היא המל' יורדת אז בעולם התמור' והחסרון ונקרא מלשון זנות והשטה וממילא שמתבלבל הצדיק מעבודתו ואע"פ שהצדיק מתבלבל קצת. עכ"ז יקום והתהלך על משענתו וצריך לחזק א"ע כלב הארי ולא יפול ח"ו רק בירידה שהוא צורך עלי' ומקצץ ענפי החשכות ואורח צדיקים כאור נוגה. ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף. כלו' הצדיק מתגבר בקדושתו כאש בוערת ושורף המחשבה המבלבלת אותו. למשל כדרכי המלכים הגבורים שאינם נלחמים במדינתם שלא להחריב ארצם ע"י המלחמה רק הם יוצאים לקראת אויביהם למקום מדינתם ושם נלחמים בזרוע וזה סימן הגבורה וחיזוק הלב. וכמו כן צ"ל מי שעובד ה' בתכלית. לא נפלאת המלחמה לעשותה בשבתות וי"ט שאז בהירות הקדושה מצוי' רק דווקא בימים הנמוכים ושפלים בשנה להתגבר וללחום נגד כל מחשבות און ועי"כ מוציא הני"ק האסורים בקליפה שמהם נעשה המחשבות. וזהו הוציאוה ותשרף לאחר הוצא' הני"ק ותשרף המחשבה בסוד וכל הרשעה כלה וכו'. ולזה כינה המד"ר לת"ח בשם אהלי קדר שהם כעורים מבחוץ כלומר בימים הללו הנ"ל דמיון הת"ח שהם כעורים ואין ניכר בהם הבהירות כ"כ אבל מבפנים אבנים טובות ומרגליות והפנימית בהם כאש בוערת באהבה ויראה. ואע"פ שמתלכלכים דהיינו שבא להם איזה בלבול מחשבה לא טובה מדברים בטלים וכיוצא בהם מיד הם מתכבסין ע"י תשובתם שנזכרין מיד ומתחרטין ומתמלאין תשובה כעל עבירה חמורה להיות חדשים לבקרי' וז"ש בא יוה"כ ומכפר עליהם שיוה"כ הוא סוד עולם התשובה. ואמר שם יכול שהם מטולטלין ממקום למקום כאהלי קדר פי' כמו האוהל המטולטל בשעת טלטולו הוא מתקפל ומונח בקופסא ובבואם אל המקום אשר יחנו מתפשטין. ויכול אף הת"ח כן פי' שבשעת בלבול המחשבה הם נופלים ממדרגתם ואח"כ בשעת ההרהור תשובה הם קמים מנפילתם. ת"ל כיריעות שלמה וכו' דהיינו שהם בשלימות תמיד עם המלך שהשלום שלו ומשעה שמתחן עוד לא זזו ממקומן פי' כי גם נפילתם הוא בקדושה בטהרה וחלילה לצדיק ליפול כלל רק באפס מה בא לו איזה מחשבה של עצלות בד"ת ועבודה ודוגמתו ולא יותר ומיד הוא מבטלה בהרהור תשובה לא נודע מקומה איה והרי היא כאילו לא היה לכן לא נקרא נפילה בשום פעם והלואי שיזכו פשוטי בני אדם בגדלות המוחין שלהם להיות כמו הצדיק בשעת בלבול המחשבה כי חלילה לו להוציא אי זה מחשבה לא טובה מהכח אל הפועל ולא יבלה זמן בה אדרבה ממהר לבטלה כי הם וכל אשר להם קדושים וטהורים. והוסיף ר' יודן כיוסף וכו' פירוש כי עיקר הענין נתיסד להתחזק ולשבור מטה הרשע ולהעלות ני"ק. והצדיקים ע"י ירידתם קצת ותשובתם בחרטה מיד על חטא קל מחשבתם הסרה מדביקות. פועלים ג"כ שע"י התעוררת' עולם התשובה מתעוררים כמה רשעים וחטאים לשוב אל ה' עמהם והם מנשאים עמם באותה שעה כמה בני אדם שיזכו לתשובה על חטאתם וזה שאמר שהם נעשו שובים לשוביהם כי היצה"ר ביקש להפילם וע"י תשובתם הם מפינים אותו אפי' אצל אחרים יזכרו וישובו אל ה' כל אפסי ארץ:
Sefer Bereshit.Vayigash.8
בהפטרה
Sefer Bereshit.Vayigash.9
ויהי דבר ה' אלי לאמר. דאיתא בזו"הק בפסוק השבעתי אתכם בנות ירושלים. פירושו שמלכות שמים משבעת לנשמת הצדיקים קודם ירידתם מעולם העליון והם נקראים בנות ירושלים כי ירושלים מרמז יראים ושלמים. אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני. פי' שלא ישכחו מלהתפלל ולזעוק אל מלך מלכו של עולם שירחם על מדת מלכותו שיהיה למלך על כל הארץ וכמ"ש המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו וגו'. והגם שאין שכחה לפני כסא כבודו. זאת היתה רצונו שהצדיק למטה יתעורר להזכירו ולהמליכו וכן ראוי כל אדם בפרט בחצי הלילה ובלילות הארוכים בימות החורף לעמוד משנתו להתאבל על חורבן ירושלים ולדאוג על כבוד שמים מתי יתגלה בארץ אמנם ראשית דבר צריך להתחרט בתשובה מקודם על מעשיו ולקבל על עצמו להתנהג בדרך ישרה שאל"כ נאמר למעלה על האיש הזה קשוט עצמך תחלה והמלך קונך בנפשך אלא צ"ל מוכשר במעשיו ואח"כ להתפלל על כבוד מלכות שמים וידוע כי מדת מלכות נקראת בשם דיבור כי אין המלך ניכר רק ע"י דיבורו שגוזר ועבדיו מקיימים. והנה בזמן החורבן הגם שהכל מעשה ידיו של היוצר מ"מ כיון שאין ניכר מלכותו נקרא רק מושל וז"ש כי לה' המלוכה כי בוודאי הוא המלך ומכל מקום נקרא מושל בגוים לע"ע כעין ממשלה אבל לא מלך בשלימות. וז"ש הנביא ויהי דבר ה' אלי לאמור כלומר שהתעורר בי דבר ה' היא מדת מלכות. לאמור להתחנן ולבקש עליה מתי תתרומם. וסידר אח"כ אופן התנשאות המלכות ע"י עץ אחד לשון עצה וכתוב עליו יהודה דהיינו למלאות האדם פיו בברכות והודאו' להש"י ובפרט בזמן תפלה ועץ אחד אפרים בן יוסף רומז כי בוודאי אי אפשר להתפלל למי שאינו שומר הברית כראוי לכן צריך לתקן הברית אז זוכה ליחוד כנסת ישראל עם דודה ע"י הודאות פיו בשירות ותשבחות וחלילה מי שפוגם הברית הוא מכסה חרפת ערלה על אות הברית קודש וצריך לתקן וז"ש אפרים בן יוסף שהוא הבחי' הקדושה כאשר כתבנו סוף דרוש חנוכה וז"ש עץ יהודה ועץ אפרים מורה תיקון שני בריתות ברית הלשון וברית המעור והי' לאחדים בידך פי' שעי"כ תזכה ליחוד הגדול והקדוש:
Sefer Bereshit.Vayigash.10
עוד בהפטרה ועשית אותם לגוי אחד בארץ דאיתא במדרש ויקרא אלהים לאור יום זה מעשה יעקב ולחשך קרא לילה זה מעשה עשו ע"ש רמז הענין דהנה יש דרכים רבים לעבודת השי"ת האחד יש דרך ישר לפני איש כפשוטו לעסוק בתורה ועבודה כל היום ושאר מצות ולסגף עצמו להיות פרוש מכל הנאות וחמדות ויש עוד איזה דרך אל הבאים להתקדש דהיינו אפי' באכילה ושתי' להתקדש בם כמ"ש בש"ע א"ח סי' רל"א ע"ש ובכוונת האר"י ושאר ס"י. ובוודאי מי שיוכל להתקדש אפי' בדברים גשמים ובתאות ולהיות שלחנו כמו מזבח קדושתו יותר גדולה ונפלאה. כי בוודאי כל זמן עסק האדם בתורה או בתפלה אין כח היצרגדול כל כך לפתות אותו ולהסירו מדרך טובה לדרך רעה כי שומר מצוה לא ידע דבר רע. אבל כשאד' נופל ממדרגתו ותאב לאכול והוא משבר תאוותו שלא לאכול ולשתות כבהמה רק אוכל לשובע נפשו כדי שיוכל לעבוד השי"ת בכחו ושיהיה לו לב רחב ופקח בתורתו וכיוצא בהן כוונת אחרות גבוהות מאוד אז תגדל כח עבודתו ופועל נח"ר להשי"ת אלף פעמים ככה וזה אמר המד' ויקרא אלהים לאור יום. זה מנשה יעקב איש תם יושב אוהלים. כי עיקר העבודה והתחלתה ע"י מעשה יעקב בדרך פשוט בתורה ובתפלה ובפרישות. וזה הדרך נראה טוב מבחוץ כמו מבפנים וזה נק' אור יום. שהוא דרך אור וכל העולם רואים את הדרך כי הוא קודש. ולחשך קרא לילה זת מעשה עשו. פי' שיש עוד איזה דרך לעבודת ה' להתקדש באכילה ושתי' ודברים בטלים. כמו שהי' אוכל התנא בישרא דתורא ושותה יין לפקח דעתו לעבודת הש"ית כמו שאמרו בגמ' בענין מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן וכיוצא בהן הרבה. וללקט שושנים ני"ק מכל הבלי עולם. מצינו שגם הצדיק עוסק לפעמים בדברים בטלים. ומחשבתו קשורה תחת כסא כבודו י"ת והלבוש מבחוץ נראה כמו מעשה עשו כי גם עשו אוכל ושותה ומדבר דברים בטלים. אבל ההבדלה הוא בכוונה ומחשבות פנימית ונק' לילה וחשך שאינו מאיר מבחוץ ולא ידע ולא יבין בו שום אדם הרואה אותו. אבל הטוב גנוז בגווי' כי גם זה בלתי לה' לבדו. ואמר הכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד יהי' הצדיק איך שיהי' יום אחד כלומר ששניהם כאחד טובים. וז"ש הנביא ומלך אחד וגו' ולא יחצו עוד וכו'. כי עתה בזמן החורבן מחלוקת בין החכמים זה אומר לה' אני בתורה ועבודה כפשוט כנ"ל וזה בשם ישראל יכונה ורצונו לעבוד ה' בדברים חיצונים. אבל לעתיד לבא יתגלה הפנימיות והאמת אז יראו עין בעין כי הכל טוב קודש לה'. וזהו מלך אחד יהי' כולם. ולא יחצו עוד לשתי ממלכות כלומר שלא יאמר כי זה ממליך בדרך אחד וזה בדרך אחד כי הכל חד אלו ואלו דברי אלהים חיים הוא וכוונתם להש"י ובלבד שיכוין לבו לשמים והיו לגוי אחד בארץ. אמן
Sefer Bereshit.Vayigash.11
(הועתק מכת"י הרה"מ זצ"ל בעצמו):
Sefer Bereshit.Vayechi.1
ענין שני חיי יעקב עיקרן שבע שנים שי"ב ולכן בגימ' ז' הויות וארבעים הוא חיותו מחב"ד והדעת כלול חו"ג הרי ד"פ עשר הם ארבעים וכן ז' וארבעים הה מ"ז הוא החיים הבאים מחיבור הויה אהיה ומאת שנה הוא הרצון והפסוק כסדר:
Sefer Bereshit.Vayechi.2
אפרים ומנשה כראובן ושמעון. אפרים כראובן בחסד. ומנשה אותיות שמעון והעי"ן מתחלף בה'. ולכן לקח יוסף אפרים בימינו ומ"מ יהי' מנשה מזומן לברכה. לפי מ"ש מ"ו בספרו כי מנשה הלך בצדקו הכל להבורא וא"כשם מנשה ששכח בזה העולם אלא דיבק בכל מחשבתו להבורא והי' בבחי' אור חוזר כמ"ש שהוא כח גבורות החוזרת לשורשם וזה הי' בכור שעיקר שיצא בריאה הי' אור חוזר שאל"כ בכח בלי סוף א"א לבורא' וז"ש גם הוא יגדל אולם אחיו הקטן כי הצדיק שרוצה להשפיע צריך בכל פעם להשגיח על העולם וצריך להתקטן והוא יגדל ממנו כי בתחילת הבריאה ג"כ אהבה דוחקת הבשר ויעקב שכל ידיו ואמר מ"ו לוי יצחק להיות בכ"מ לא יהי' מכה עד שיברא רפואה תחלה ואפשר עשה לתיקון ליהושיע כאמור יה יהושעך ואפשר עד ביאת משיח בן אפרי' שלא ימות ויהא הגאולה ברחמים ועיין בתיקון ס"ת ועיין בר"מ ר"פ ויצא ושם במאמר פתח ר"ש דאמר בהאי גם שהוא אבא יו"ד לאשלמא רמ"ה לגבי משיח בן יוסף שלא ימות ע"ש כי יוסף משך חיים מאבא ולכן נק' משכיל ומשם מושך חיים לדוד וכאב יסד ברתא:
Sefer Bereshit.Vayechi.3
אז חללת. תיבת אז מיותר הנה הזוהר כתב שהבכור' הגיע' לבני' של רחל שמחשבה ראשונה הי' לה אלא שכתיב ובחללו ניטלה הבכורה והיינו שבאמת לאה הי' בעולם עליון שלא הי' יכול יעקב להזדווג לה כמ"ש ועיני לאה רכות שהיא ארוכה והי' צ"ל היחוד ע"י רחל והי' זה כזיווג אחור בפנים שהוא לא הי' פונה לה עד שראובן מצא דודאים והעלה לה חן אז אמרה אלי תבא ולכן זכה יששכר לוירא מנוחה להסתכל בפני' של תורה והנה לא הי' מקום לראובן לומר רחל היתה צרה לאמי אדרב' ע"י רחל נזדווגה ובדיבורו העלה המקטרג לומר שהיה יכול להזדווג והוא כבן תמורה וז"ש אז חללת למפרע על תחלת בנינך והבן:
Sefer Bereshit.Vayechi.4
ובענין איך יצא לוי ממנין השבטים הוא כשנלקח הבכורה מראובן וגם הכהונה אז נתחלק לוי שהיה ממוצע כגוף בין חסד לגבורה ונתחלק כהונ' לצד אחד ממילא נשאר לשאר לווים רק צד שמאל ולכן כהן לוי ישראל ובאמת שורש לוי נשאר למעלה לצד ממוצע והוא כשורש אבל אח"כ הענפים נתחלקו לשנים לכהנים ולוים ובכ"מ כמו שיוסף אינו נמנה שהוא משך הגוף לוי לא נמנה שהוא הגוף עצמו ובמקום שיוסף נמנה גם לוי נמנה:
Sefer Bereshit.Vayechi.5
כבס ביין לבושו. במד"ר שמחוור להם התורה ובד' ענבים סותה. שמחוור להם טעיותהון כי כתיב במחשכים הושיבני זו תלמוד בבלי וע"ז ספדי גדול הוא בשש"ך הם הש"ך דינים שמחוורין בפילפול התלמוד בבלי ונעשים מהם הכתר בתכשיטי הלכה ושם לו ברקת זו טבריא זה הקו"ף של רקת נתחלף בך' של שש"ך שגם הוא גימ' כתר אלא רקת הוא מה שעולם עליון מכתר לעול' התחתון וששך הוא העולם התחתון שנכתר מעולם העליון ואמר שבעת המשיח יתגלה הסוד שבתלמוד בבלי שהכל מיוסד בגנזי אורייתא בזה יחוור להם ביין שהוא הסוד ואמר שהגם שאדם יאמר שמא אני טועה בפילפולי ואמר שהקב"ה יחוור הטעות שהוא כעין תכשיטי כלה כאמור בזוהר שיר השירים והכל מכוונים ליפות הכלה לכן כולם דברי אלהים חיים ודרשו אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בה ואז יתרון אור מן החושך:
Sefer Bereshit.Vayechi.6
לישועתך קויתי ה'. במד"ר הכל בקיווי יסורין קדושת השם. זכות אבות. תאוות עוה"ב הה"ד אף אורח משפטיך קוינוך לשמך ולזכרך תאות נפש. אלו הם ד' מדריגות של העולמות שהיו בתחלה בעולם התוהו הם יסורים בבית הסוהר וכשאדם בא לזה העולם יש לו יסורים ועליה ראשונה הוא בקידוש השם שהוא מלכות ואח"כ לזכות אבות ואח"כ לתאוות עוה"ב שהעלי' עד הבינה ואמר גם חנינה בקיווי שאפילו שהעולמות של חנינה הם בקו מדה במדה וכן הסליחה כי למי נושא עון למי שעובר על פשע ואדם חונן דלים ומעורר מדת החנינה והסליחה במדה וז"ש הקב"ה למי שאין לו היינו שעובד באי"ן והן הבני עלי' דעיילי בלא בר בלי גבול ומ"מ כל ישראל בכלל זה וכל רשעי ארץ. והגם שבדעתם שוב לא יהא להם עוה"ב מגודל רשעתם ועכ"ז עושים איזה צדקה ומצות. היא ללא תשלום שכר וראוי' בוודאי לחנינה. ומכ"ש הצדיקים שמגודל צדקתם אינם בטוחים כלל בשכר כמאמר דוד. וא"כ הם עובדי' להש"י בחנם ולא נוציא מזה אלא איזה בינונים וסכלים וכל ישראל ראוים לחנינה: (עד כאן)
Sefer Bereshit.Vayechi.7
ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו. במד"ר ר"ב ואמרי לה בשם ר"י ור"ל ר"י אמר לרוע' שהוא עומד ומביט בצאנו. ר"ל אמר לנשיא מהלך והזקנים לפניו על דעת' דר"י אנו צריכין לכבודו על דעתיה דר"ל הוא צריך לכבודנו. ע"ש פירושו בפירוש מ"כ. ונראה לומר ע"פ מ"ש כבר במקום אחר דשני דרכים לעובדי ה' האחד הוא מתהלך לפני ה' וצריך סעד לתומכו ולשמרו מכל עצת יצה"ר והיא למשל כמו התינוק הולך לפני אמו ואמו משגחת עליו שלא יפול ולא ימעדו קרסוליו. ויש עוד דרך יותר חזק כשמתישן בצדקו ומתגבר ללכת אחרי ה' עד שאינו צריך שומר והוא כמו התינוק שמתגדל והולך אחרי אמו ואינו צריך להשגחת' ולשמירתה. וזה שמצינו אפי' באברהם אבינו ע"ה קודם שנימול אמר לו הקב"ה התהלך לפני כי עדיין לא קיבל את התורה רק ששמר מעצמו כל התורה לכן עדיין צריך שמירת הבורא ב"ה והוצרך להתהלך לפניו מה שאין כן בנ"י אחרי קבלתם התורה מן השמים כתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו שיתחזקו בדרך הטוב עד שיהיו נשמרים מאליהם וילכו כתינוק המתהלך אחרי אמו וזה פלוגתת ר"י ור"ל ר"י אמר לרועה שהוא מביט בצאנו והוא משגיח עליהם לשמרם. ור"ל אמר לנשיא מהלך והזקנים לפניו. היינו שהם אין צריכים לו. ואפשר עוד לומר כי כל אחד לשיטתו אזיל. ר"י שהוא מתהלך בצדקו וקדושתו מיום הולדו ולא נטה ללכת ימין ושמאל לכן דרכו צריך שימור כל ימיו שלא ילכד בעצת יצרו כי לא ידע את מהמוריו ועצתו אשר יקוש בהם בני אדם לכן צריך לשמיר' הבורא ב"ה. וזה שדרש כעין דרכו. משא"כ ר"ל שהיה רחוק ונתקרב לקדושה ע"י גיסו ר' יוחנן כמבואר במס' בבא מציעא פרק הפועלים ובוודאי בעל תשובה כמוהו נשמר מעצמו כי הוא צריך לעבוד ביתר שאת ולשמור נפשו מפחת יצרו אשר כבר יודע כי נלכדו רגליו לכן שומר את נפשו ואינו צריך לשמירה מלמעלה ולפי דרכו דרש המקרא:
Sefer Bereshit.Vayechi.8
לישועתך קויתי ה' אחר העיון בפ' מקץ ופ' ויגש ופ' ויחי עד הפסוק הזה ולא מצינו שם הוי"ה נכתב בם בפירוש ותמי' נשגבה בעיני מדוע נפלא הדבר הזה מכל ספרי המקובלים שלא להבי' איז' רמז שיש בזה הגם שהיו סופרים ומונין כל אותיות התור' עד שעל פ' אחת סדר תצוה שלא נזכר בכל הפרשה שם משה רבינו ע"ה אדון הנביאים ונזכר הפלא בספר הזוה"ק ובס"ק ואמרו שם כי הצדיק בדיבורו עושה רושם ומצינו בתורה דברי משה רבינו ע"ה שגזר ע"ע ואם אין מחני נא מספרך וגו' ונתקיים קצתו עכ"פ להפקד שמו מפרש' אחת עיין בדבריהם. ולדעתי יש ג"כ איזה רמז לזה מה שברוב השנים מהקביעות חל ז' באדר שהוא יום הסתלקותו של אדון הנביאים בשבוע שקורין סדר תצוה דוק ותשכח. ואיידי דשייכי אהדדי מיתרמי אהדדי. ונחזור לעניננו להתמיה מה שנעלם ח"ו מאבותנו רחבי לב הדבר הזה. כי בב' פרשיות מקץ ויגש ופרשת ויחי עד הפסוק הזה נפקד מקום שם הקודש הנכתב הוי"ה ואפשר לתת טעם ואיזה רמז כי בפ' מקץ על ידי החלומות פרעה ופתרונו של שני הרעב נתגלגל הדבר וירדו אבותנו למצרים. ובפ' ויגש הוא תחילת הירידה שירד יעקב אבינו ע"ה ובניו כמ"שכ אנכי ארד עמך מצרימה עיין בזוה"ק לכן נעלם שם הוי"ה המורה על הרחמים וחסדי' גדולים עד הפסוק הזה לישועתך קויתי ה' שמורה על הגאולה העתידה שניבא יעקב אבינו ע"ה כמו שפירשו המפורשים שם. לכן נתגלה שם הוי"ה המרחם עלינו הפודנו והגואלנו במהרה אמן:
Sefer Bereshit.Vayechi.9
בן פורת יוסף וגו'. בנות צעדה עלי שור. וימררוהו ורבו וישטמהו בעלי חצים. ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו וגו'. רש"י ז"ל פי' שכל בנות העיר יצאו על החומו' ועל הגגות להסתכל ביופיו וכל אחת השליכה אבני שוהם ומרגליות לו למתנה ואעפ"כ הוא לא היה מסתכל בהם ולא נשא לשוא נפשו ואל הגלוים לא נשא עיניו ע"ש הנה בנות אלה בודאי היתה רוח זמה בקרבם ומחשבות רעות כמעשה ארץ מצרים וקבלנו מהצדיק הגאון רא"ק זצ"ל. בפי' הפסוק טוב מעט לצדיק שהטוב הוא מעט אצלו ע"י וכו'. שמתרבי' אז חלילה גובר כח הטומאה כ"כ עד שבאפס מה מתמעט טוב' וצדקתו. וזה טוב מעט לצדיק וגו'. א"כ מסתמא מטומאת הבנות בודאי בא איזה הרגש ובילבול במחשבתו הקדושה. אמנם הרשעים באחת יפולו כיון שבא להם איזה מחשבה רעה ועצת יצה"ר יש לה התפשטות באיבריה' וגידיהם וזריזים לעשותה. משא"כ הצדיק לא ינוח עליו שבט הרשע כי הצדיק מושל ברוחו וכובש יצרו ואפי' כשמתבלבל קצת מיד הוא מתנחם ומתחרט ושב אל ה' ומתהפך במחשבתו לטובה. וזה יוסף הצדיק בעברו במצרים ויצאו כל בנות אנשי העיר לקראתו במחשבת' מחשבת און וימררוהו ורבו דהיינו שהמרו את רוחו ע"י מחשבותם הרעים וישטמהו בעלי חצים כי נקרא המשפיע בלשון יורה כחץ בגמ' והבנות נקראים בעלי חצים כי הם הבעלי' ונושאי החצי' הנ"ל הם המחשבות. ואמר הכתוב שבחו ותשב באיתן קשתו כי אית"ן מורה על המחשבה כידוע מאותיות אית"ן מהמדקדקי' שמורה על העתיד לבא כמו א'תן י'תן ת'תן נ'תן והוא המחשבה שפוקד על דבר שלא בא לעולם רק שיהיה אח"כ וזה ותשב באיתן קשתו שהיה נכלל רק במחשבתו ולא היה לה שום התפשטות ח"ו אפי' בציור דק באפס מה עד שהעלה המחשבה ונתהפכה בקרבו לשוב אל ה' ויפוזו זרועי ידיו שהי' מעלה אותם לעולם הנקרא פ"ז:
Sefer Bereshit.Vayechi.10
נשלם ספר בראשית. בעזר ברא כל ביומי שית
Sefer Shemot.Shemot.1
ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך. ופרש"י רשע שכמותך. ביאור הענין דהנה איתא בגמ' כל היכא דכתיב נצים נצבים אינם אלא דתן ואבירם וילפינן מהא דכתיב בפ' קרח ודתן ואבירם יצאו נצבים. והנה האר"י ז"ל כתב כי דתן ואבירם היו בקליפה דוגמת משה ואהרן בקדושה ע"ש ואפשר שזה דכתיב בפ' זו נצבים לקראת' פי' לעומתם ממש. וזה ידוע כי משה ואהרן בקדוש' שקולים היו כדכתיב הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה וממילא שדתן ואבירם היו שקולים ברשעתם לעומתם וזה כוונת רש"י שפי' רעך רשע שכמותך. שמשה רבינו ע"ה הבין כ"ז ברוה"ק ואמר לו למה תכה רעך. וכוונתו הי' לענוש אותו בזה השם תכ"ה כידוע משער היחודים בפסוק רק בעיניך תבי"ט ע"ש. ואלו הרשעים דתן ואבירם הבינו זאת והשיב לו הלהרגני אתה אומר פי' אני מבין שאמירתך הוא להרגני בלשונך שאמרת שם תכ"ה. ורצה להגביר א"ע נגד משה רבינו ע"ה בשם היוצא מס"ת מ"י שמ"ך לאי"ש כמבואר בהאר"י ז"ל. כידוע לעומדים בסוד שם מ"ב שאין מגלין אלא לצנועים: (הועתק מכת"י הה"מח זצ"ל בעצמו)
Sefer Shemot.Shemot.2
ומשה הי' רועה. כי הוא הבל שהי' רועה ראשון. ועוד הי' כמ"ד שאמר והי' העולם כי זה השם השיג משה וזה הוא ברצון עליון הנתגלה באנכי ה' אלהיך ולכן אמר לו כי אהי' עמך כי בהתחברות א' דאנכי בהיה הוא שם אהיה ומשם הם התר"ך עמודי אור שמהם תר"ך אותיות דיו"ד דברות ואמר וזה לך האות. כי יש לאדם אות כל חד לפום מדרגתו האיך יוכל לעמוד בפני הבורא ומשה שכל ימיו עמד בפני הבורא פנים בפנים נק' זה משה האיש לך האות וממנו ימשך את אלהים תעבדון על ההר הזה כי כולם ידעו פ"בפ:
Sefer Shemot.Shemot.3
במדרש כאן יודיע דרכיו למשה כשאמר הודיעני את דרכיך כי כל אדם יש בו שורש א' הגם שכלול מכל התרי"ג מ"מ א' בו שורש ומשה כל ימיו דאג על כנסת ישראל ובני' וביקש הודעת דרכים היאך לרצות הבורא על עמו וכן כאן שהי' הולך אחר המדבר בעיונתו עד הר האלהים חורבה שהם בחורבן ואמר לבנ"י עלילותיו מדות ב"וד מעותות שנאמר ושם לה עלילות דברים כי האדם בשינ' לא נותן לה עלילות דברים שמתוכה יבוא לריב ולשנאה והקב"ה אמר וחנותי אשר אחון פירוש כשהקב"ה רוצה ליתן לא' מתנת חנם מזכהו שהוא יעשה מתנת חנם כדי שאח"כ ימדוד לו מדה במדה לחנותו לכן לעולם האדם יבקש מהשם לו מדת חנינה וג"ח שמתוכו יבא לו מהש"י החני נה:
Sefer Shemot.Shemot.4
ד"א יודיע דרכיו למשה שגילה לו הקץ סמך על פסוק שבא עד הר אלהים חורבה כתב בתמונה שכאן מרומז הקץ ועיקר רמיזתו כי הוא עולם החורבן והקץ הוא כשיעלה ממנו כל הניצוץ וז"ש ותלוי בתשובה להעלותם ואמר במדרש ה' שמות היה לו הר אלהים נמשך החסד ביחוד האלהים הרועה אותי שיגמ' צדי"ק והר בשן המושך מנש"ב והר הגבנוני' הוא הממוצע והר חורב שממנו לקחו כח הניצחון למשול בחרב לדין דיני נפשו' ובוא"ו ממתיק החרב ונעשה חורב העולה רי"ו לע"ב שמות חסדים וכשיוצא הוא"ו אז על אדם וגומר והר סיני בהוד כי הודאה מכלל דפליגי היינו שיצה"ר בישראל יותר ובת"ח ביותר ואפ"ה מודים. והשם כידוע בכל דברינו לכן משם יורד סיני כו'שאין להם יצה"ר כזה ואפ"ה אין עובדי' לה':
Sefer Shemot.Shemot.5
ושמעו לקולך ואמר משה והן לא יאמינו לו כי יצאו בזכות האמונה והנה כל זכות הוא במה שיש בו בחירה ורצון. וא"כ היה קשה למשה שאם הקב"ה אומר ושמעו בדרך חיוב א"כ אין כאן בחירה ואמונה וזכות. אלא שוהן שהוא אחת המלוכה היא שיהא אפשר להיות שלא יאמינו ובאמת אינו כן כמ"ש על מ"ש נח מקטני אמנה היה וקשה הלא באמת ירדו בתחלה גשמים שאם יחזרו בתשובה יהיו גשמי ברכה אלא שזה הוא בהנהגה חיצונית וקטנות ויש הנהגה פנימית שבה הקב"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות ואין מכריח לשו' דבר ועליו נא' כי לא מחשבותי מחשבותיכ' ואלו הישראל שהם בגדלות אמונה משיגים עד סוף כל הדורו' אלא שנח מקטני אמנה היה באמת כמ"ש ויהי הגשם שהוא בהנהגה גשמיות ובאמת שהש"י אמר ושמעו לקולך היה בהנהגה גדלות שמביט לסוף הדורות באין מכריח אלא שכל הנסיונות הבאים לעולם הוא בקטנות אמונה לערך המנוסה וכשמשה הקשה והן לא יאמינו אז המשיך הקטנות אמונה ואמר לו הקב"ה מזה בידך באיזה הנהגה זה ואמר מטה הוא בעולם להטות לימין ושמאל ומשם בא הנהגה למט"ט להנהיג בעץ הדעת טו"ר ואמר השליכהו ארצה ויהי לנחש שהמשיך הקטנות כמ"ש האר"י ז"ל ואמר אחוז בזנבו ומסתמא מתחלה נעשה מראש המטה ראש נחש ומסופו זנב כי שליט אדם באדם אבר באבר נמצא כשאחז בזנבו ונהפך למטה היה ראוי להיות בידו תחתונית המטה והכתוב אמר ויהי למטה בכפו כמו שראוי להיות מטה בכפו כי נהפך הוא והיה זה הוראה כי יש אור ישר ואור חוזר ובאור חוזר מתתא לעילא נמצא [*המלכות] (היות) סוף הפעולה בכתר המורה שברצון העליות כבר יודע בפנימיו' סוף הפעולה:
Sefer Shemot.Shemot.6
בענין הקש כי הקב"ה הוא רצון כל הרצוני' והתנשא ואמר פרעה לי יאורי שסבר שיש להם הרצון כמ"ש בענין ועשו בהם כרצונם שמדמים בעיניהם שהרצון הוא שלהם וזה נק' קשי' ות' איש דעשו והם הקשין לשון זיקנ' נגד הסבין עלאין והם רצון לטמא את בנ"י שגם הם יאמינו בזה ולא ישעו בדברי שקר. והקב"ה באמת כל אלו הם בידו ומשם מורידם:
Sefer Shemot.Shemot.7
לא איש דברים כי הקול הוא איש לדיבור כי הקול הוא מעצמות אדם והדיבור נלבש בדברים אחרים עד שבתורה כתיב יעננו בקול בקולו של משה ונעשה בעל דברים ואלה הדברים אשר דיבר משה:
Sefer Shemot.Shemot.8
המטה הזה וגו'. במדרש אם לא תעשה שליחותי המטה הזה יעשה שליחותי שכבר כתבנו שזה המטה הוא מט"ט להטות כל דבר וזה שם מטה ובגימ' נ"ד שמאין לדין בנ"ד שמות לאותיות גבורה ולעשות חסד לכתוב זכותן של בנ"י: [עד כאן]
Sefer Shemot.Vaera.1
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' וגו'. והנה הרב אבן עזרא התמי' על שם שדי שאמרו חז"ל טעם לשם הזה שאמר לעולמו די. ותמי' וכי בשביל פעם אחת מה דהוה הוה. יקרא שם הבורא ית' לעולם ועד בשם שדי ולפי דרכינו הענין מבואר כידוע פי' הפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים שבכל רגע ורגע שופע הקב"ה בכל דבר החיות ומהוהו וצריך תמיד להיות כח מגביל להגבילו שלא יתפשט וזה בשם שדי כמו שאמר אז לעולמו די כן בכל פעם מתהוה ע"י שם זה הגבול והעמדה לכל דבר. ומן הידוע כאשר כבר כתבנו באורך כי יש סדר המסודר מששת ימי בראשית ואופן בתוך אופן להשתנות כאשר ירצה הבורא ב"ה לפי מעשה בנ"י וכמ"ש בהגהה לספר באר הגולה ע"ש. וזה השינוי הוא משם הוי' עצמו שהוא הוה ומהוה כל דבר ומשנהו כרצונו. ולמשל כאשר הי' הסדר שהמצרים ישלטו על ישראל ת' שנה והקב"ה חשב את הקץ לעשות הי' צריך לשמש בשם עצם שלו הוי' לשנות ולעשות כפי רצונו וזה לא נתגלה להאבות רק למשה רבינו ע"ה כשהוצרך לגאלם וזהו שמי ה' לא נודעתי להם:
Sefer Shemot.Vaera.2
וגם הקימותי את כו' לתת להם את ארץ מגוריהם אשר גרו בה פי' שהבטיח להם שהם יזכו להמליכו ולקבל מלכותו וזהו ארץ החיים כידוע. וזה ארץ מגוריהם אשר גרו בה ג' ר"ו נוטריקון ג' ראשונות הם ח' ב' ד' כי עיקר המחשבה הי' על מלכות ישראל וכן בסוף. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם וגומר. כי זה עיקר ירושתנו מהאבות להמליך הבורא ב"ה. וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אותה. היינו שעיקר צעקתם ונקאתם היתה שמעבידים אותם בפולחנא נוכראה ומסירים מהם עבודת היוצר ב"ה לכן אמור להם אני ה' פי' לבשר להם כי אמלוך עליהם כי אני רומז על מדת מלכות כידוע כאשר המלך מתפאר אני אני הוא ולית שולטנא אחרא והבן:
Sefer Shemot.Bo.1
החודש הזה לכם. במדרש אמר שלמה בי מלכים ימלוכו א"ר לוי משל לדוכס שזרקו לו הלגיונות פורפירא כו' ע"ש מה עושה פונה לופס כו' ע"ש כך לכ"ו דורות מלך הקב"ה במצרים פנה לופס שנאמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה שרף את השטר שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים. ומוציא את הלגיונין והוא נקרא ראש למלכותו. החודש הזה לכם. לקיים מה שנאמר בי מלכים ימלוכו עכ"ל ולכאורה בלתי מובן מה שייכות יוצאים ביד רמה לענין פונה לופס אמנם עפ"י דרכינו יבואר. ונקדים לפרש הכתוב בי מלכים ימלוכו כי הקב"ה ברא כל העולמות כדי לגלות עול מלכותו ולזה ברא את האדם ויפח באפיו נשמת חיים כדוגמא שלמעלה ונתן לו עינים לראות ואזנים לשמוע ואף להריח ופה לדבר אשר ארבע חושים הללו הם כנגד ארבע אותיות הוי' כמו שסידר האר"י ז"ל. וביאור הדבר כי העין נגד הי' כי חוש הראות הוא משמש תמידי כל זמן שהעין פתוח הוא רואה איזה דבר מה שהוא לפניו יהי' מה שיהי' לכן חוש הראות הוא כמו היו"ד היא החכמה ואצילות קדשו שהוא תמידי. ואח"כ שמיעת אוזן הגם שהוא משמש תמידי מ"מ הוא פחות מחוש הראות שבזמן שאין לו דבר לשמוע או דיבור בני אדם או איזה קול אינו משמש בו. ולכן הוא נגד אות ה' בינה מקושרת בחכמה ופחותה ממנה. ואף להריח הוא פחות מהם כי הגם שיש לו איזה דבר להריח צריך האדם להמשיך הריח ע"י נשימת האויר להמוחין והוא ענין מעשיי ע"כ הוא נחשב לאות שלישי אות ו'. ואח"כ הפה לדבר שהקול והדיבור היוצאים ממנו ע"י ה' מוצאות הפה הם גשמים קצת ופחותים במעלתם ונחשב כנגד ה' אחרונה. ונחזור לעניננו כי מהידוע שבשעת הבריאה יצאו זי"ן מלכין דמיתו ומלך הח' הדר המתקנם פי' הענין שיצאו המדות ברצונו שיהיה להם רצון לומר אני אמלוך ונפלו ונשברו עד שהמלך הדר בחי' מה החדש שמסתכל כל דבר שהוא כאין ואנחנו מה לפני בורא כל וזה הוא התיקון. ולא תאמר ח"ו כי המלכין דמיתו והקליפות הם דבר נפרד ויצאו ברצונ' ח"ו כי גם זה שהם יצאו ברצונו הפשוט הבלתי מושג וגלוי וידוע לפניו השבירה והתיקון ע"י התורהוהמצות כי רצה להתענג כביכול ע"י זרע אברהם יצחק יעקב בדרך בחירה ושכר ועונש וז"ש שלמה המלך ע"ה בי מלכים ימלוכו דהיינו שגם המלכין דמיתו וכל עוברי רצונו גם הם ברצוני כי לא מחשבותי מחשבותיכם והוא דבר נפלא להבין וחלילה להפריד שום ענין בעולם מרצון בעל הרצון בורא כל: כי בזה הטעות נפלו נמרוד וחביריו וכל אותם הדורות של כ"ו דורות שהי קודם התיקון ע"י התורה שהם היו ניזונין בחסדו של המקום ב"ה ובזכות הצדיקים המועטים שהיו ביניהם אדם שת חנוך וכדומה עד אברהם יצחק יעקב והשבטים ואז הי' הבורא ב"ה משל לדוכס צירוף ד"ו כ"ס שהיו אומרי' הרשעים שתי רשויות יש וכל אחד מתנשא אני אמלוך עד שזרקו לו הפורפירא הוא לבוש המלכות כי הוא לבדו מלך על כל העולם כי יש עוד צירוף במלת דוכס כ"ו הוא שם הוי' ד"ס ע"ה הוא אדנ"י דהיינו כשהוא מלך בכלל על כל הארץ ואז פנה לופס שהי' מסיר את חמס וכל מיני שולט ומושל מעליה' שנאמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה. כי שם רמ"ה הוא מורה על גילוי הבורא ב"ה עם כנ"י בג' יחודים שגימטריא נ"ר והוא סוד רמה ידך בלי חזיון עיין בסידור בכוונת ק"ש לשובבים יחוד ד'. ושרף את השטר פי' שהיה שטר עליהם להיות בשעבוד ת' שנה והקב"ה חשב את הק"ץ היינו ק"צ שנים מלידת יצחק ולא היו אלא רד"ו ונקר' ראש למלכותו שנתגלה ביציאת מצרים ובחודש ניסן שהוא ר"ה למלכים. וירא ישראל את היד הגדולה כי כח הבורא ב"ה גם דבר שנדמה שהוא נגד רצונו כמו המצריים וכדומה. וזה בי מלכים ימלוכו:
Sefer Shemot.Bo.2
איתא במדרש למה נקראו ישראל בני בכורי לפי שכתוב בתורה כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים כך ישראל יורשים שני עולמות העו"הז והעו"הב ולכך מסר הקב"ה סוד הלבנה לישראל שיהיו הם מונים בה כו' ע"ש וכשם שהלבנה הוא של אור כך ישראל נוחלין האור שנאמר אור זרוע לצדיק כו' ואומר קומי אורי כי בא אורך ולכך נאמר הח"דש הזה לכם וגו'. כבר כתבתי באורך בהגהו' לספר גבורות ה' ענין הכפירה של המצריים והבאי' אחריהם ונלכדים ברשת הטעות באמרם לפי ערך האלוה הגדול אור א"ס דלית מחשבה תפיסה ביה כלל ואין לומר בעצמותו ענין רצון ושום מדה מהמדות וא"כ אין נכון לומר שהו' מתנהג לפי עבודת בני אדם ורוצה בתורה ובמצות כדי שיגיע לו איזה תענוג ונח"ר מהשומעים בקולו שא"כ הוא גרעון בערך אין סוף ועי"ז הם כופרים בהשגחתו בעולם השפל כי לפי דעתם אינה המדה לפי כבודו ובערכו. וגורעין ומוסיפין וקרו ליה אלהא דאלהיא ולפי דעתם ההשפעה נוזלת מכוכבי' ומזלות הנבראים כי יש להם איזה שייכות ויחוס עם עו"הז ונק' בזו"הק דפלחו לחמה בישא דהיינו עיקר עבודתם לכח בגבול הואיל ובעל הכוחות מבלי גבול ומה שדי כי נעבדנו. אבל ישראל מונין ללבנה היא המל' להמליך את הבורא ב"ה ולעבוד לא"ס היוצר כל ומהוה ומחיה את הכל ועובדים לו וע"פי תורת אמת אשר נתן לנו דרכיה דרכי נועם כי אע"פ שהבורא כל לא יערכנו מדה ורצון והשגחה שהם בגבול מ"מ בוודאי אמת שברצונו הפשוט שברא עולמו נחית מדרגוהי וקרא לגרמי' גדול בגדולה וגבור בגבורה כמ"ש בר"מ פ' בא ע"ש כי לדברי הטועים וטעותם שהם מגביהים כבוד א"ס בזה שאינו משגיח בעולם השפל. אדרבה הם גורעין ומתישין כח של מעלה ממ"נ לפי כבוד הבורא ב"ה שהוא א"ס אף השמים ושמי השמים ושרפים ואופנים וחיות הם כאין ואפס נחשבו לו. כיון שהם עכ"פ כח גבולי ואין לחלק לפני ערך א"ס בין כל חלל העולם הנברא ובין גרעין אחד כי ההבדל ביניה' שייך לומר זה גדול וזה קטן הימנו בערך מדה וגבול. אבל בערך א"ס אם ח"ו יעלה על דעתינו שאין לפי כבודו להשגיח על גרעין אחד כיוצא בו נאמר שאין לפי כבודו להשגיח במלאך מט"ט ומיכאל וכל המרכבה הגם שהם גדולים מאוד נבדלי' ונפלאים. עכ"פ בערך א"ס הם כאין ואפס כידוע לכל מי שיש לו עיני שכל. וא"כ ע"כ כיון שהעולם נברא ברצונו הפשוט וצריכין אנו לומר שכביכול המציא לו איזה רצון הבלתי מושג אלצנו ולא עמד שום נברא בסוד הזה כמ"ש הר"מ בפ' בא כי טרם הבריאה והתחלתו א"א להשיג ולדעת. וזה שאלת מה לפנים אשר אין לנו רשות לדבר בו וז"ש האר"י ז"ל בסוד עשר ולא אחד עשר כי הכתר אינו במנין הספירות כי חיצונית הכתר אינו מושג כנ"ל והבן אבל לבתר דברא עלמא ואתלבש ונחית בדיוקנא דאדם ואתקרי בההוא דיוקנא הוי"ה כמ"ש ר"מ ע"ש והיינו לקבל העבודה מבחי' אדם העובדו בתורתו ובמצותיו וזהו ראשית המחשבה ונקרא בני בכורי ישראל. וכשישראל היו שנואין בין העכומ"ז על העבודה הזאת מטעם הנ"ל ונקראו בכור בן השנואה. כי אינם רוצים שתהיה העבודה לא"ס הנקרא זה אלי ואנוהו בדיוקן אדם וז"ש עבדי פרעה אל פרעה עד מתי יהיה זה לנו למוקש. פי' ה' הנקרא זה. כי בתחלה כפרו בו כלל וכלל. ואח"כ בראותם הנסי' ונפלאו' שנעשה ע"י משה ואהרן רצו לגרש את ישראל ולא אבו לתת אל לבם דרך אמת לעבוד להבורא הנקרא זה כדרך הרשעים אע"פ שרואים האמת רוצים לגרשו ובורחי' ממנו. והשונאים והנרדפים לעתיד יירשו האור שנאמר קומי אורי וגו' וכבוד ה' עליך זרח במדת עבודתם ודרכם דהיינו אע"פ שעובדים לה' יודעים ומשיגים כי הכל כח הבורא ב"ה וכל הבהירות שיש לנו שלו הוא וזה וכבוד ה' עליך זרח הוי אומר החודש הזה לכם שיהיו מונין ללבנה היא המלכות להמליך הבורא הנקרא זה ומתחדש כביכול ע"י מעשיכם הטובים לכל ההשפעות טובות וכמ"ש במדרש משל למלך שהיה לו בן ואמר עד עכשיו אני שמרתי הכסף והזהב ומרגליות עתה שעמד' על פרקך הרי הכל מסור לך וכו'. כי לפי קידוש החודש שלמטה ההנהגה מסודר' למעלה וכענין שדרשו חז"ל על פסוק אקרא וגו' לאל גומר עלי ומתנהג בדיוקן אדם ואיתערותא דלתת' ורצון יראיו יעשה להשפיע כל טוב לעמו ישראל סלה:
Sefer Shemot.Bo.3
והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זפ"ה לה' ויקד העם וישתחוו. פרש"י על בשורת הבנים שיהיו להם ולכאורה לשון השאלה הוא שאלת בן רשע שאמרו לכם ולא לו וא"כ מה שמחו בבשורת בן הרשע טוב לו שלא נברא. אמנם כבר כתבתי באורך בהגהות לספר גבורות ה' כי הכתוב נאמר על החכם והרשע. והתשובה ג"כ לשניהם ע"ש והבן כי רש"ע אותיות שע"ר שהוא כמו שער ופתח שבו יראה ויוכר מעלת החכם כיתרון האור מן החושך ויש לנו עוד לבאר עפ"י הקדמת נח ושלשת בניו שם חם ויפת וכאשר אירע המעשה לנח ויתגל בתוך אהלו. יש אומרים סרסו וי"א רבעו ע"ש. ואגלה לך קצת מהות הענין שעיקר הפגם היה ע"י חם הרשע שע"י רשעת הבן מתבלבלת מחשבת האב הגם שהוא צדיק כי מוח הבן ממוח האב כנודע. ועי"ז מעשה תעתועים ומחשב' און של חם נולד באפס מה איזה מחשבה מבולבלת בנח בחקירות אלהות הרמות והנשגבות כידוע מספרים הק' וזה נקרא סרסו שהיה מסרסו ומשברו ממחשבותיו הקדושים וי"א רבע"ו אותיות רבו"ע שהוא סוד אחוריים שע"ז נפל נח הצדיק באיזה מחשבה מחשבת אחריים ה' ישמרנו והתיקון היה ע"י שם ויפת שהם פרשו את השמלה בחקירות קדושו' להבין שהכל הוא כח הבורא ואין בו שינוי וגבול והכל ברצונו והבן. ונוכל לומר גם כאן שמשה רבינו הזהיר אותם כזאת פן יהיה להם בן רשע ויתבלבלו ע"י במחשבות וחקירות מה העבודה הזאת. וז"פ והיה כי יאמרו אליכם בניכם אליכם דייקא שיתעורר איזה קושיא כזאת ח"ו בקרבכם ובלבבכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' כי פסח ודלג בבריאת עולמו מבלי גבול אל כח בגבול ורוצה בעבודתנו ואעפ"כ הכל חד ונכלל ברצונו הפשוט וזה ויקד העם וישתחוו על בשורת הבנים שמכיון שהבטיח להם ג"כ על המחשבות טובות אלו שיתעוררו בקרבם לדחות הרע מסתמא מוכח שיהיה להם ג"כ בן חכם שיתעורר על ידו מוח האב בקדושה לכן שמחו וישתחוו:
Sefer Shemot.Bo.4
והגדת לבנך לאמר בעבור זה עשה ה' לי. פרש"י לשאינו יודע לשאול ורמז ג"כ תשובה לרשע לי ולא לו וכן אמר בהגדה אלו היה שם לא היה נגאל ולכאורה קשה ממ"נ בתשובה לרשע היה לו לומר לשון נוכח לי ולא לך ומה ענין התכללות תשובתו באמירתו לשאינו יודע לשאול. אמנם בודאי האמת כי מוכיח לרשע מומו וכתיב אל תוכח לץ אבל התורה צותה להגיד לזה ולהוכיח את הרשע בדרך נסתר אלו היה שם לא היה נגאל וכבר אמרתי בדרך הלצה על הנוסח ואף אתה הקהה את שניו מאי ענין נקיון שינים לשאלה זאת. ואפשר כי יש רשעים מוסתרים אשר הם מודים במקצת כי יש לעבוד הבורא בתורה ובתפלה ובשאר מצות אבל אינם מאמינים כי יש עבודה אפי' באכילה ושתיה וכל דבר גשמי להרים הניצוצות ולדבקם בו ית' וזה השאלה מה העבודה הזאת לכם כי לכם לכל צרכיכם פי' שאת' אומרי' כי גם בזה אתם עובדים את הש"י והרשע מלעיג ע"ז ולכן אף אתה הקהה את שניו כלומר כיון שאינך מאמין כי האכילה ושתיה נבראו ג"כ לכבוד השי"ת ולעבדו למה תשחית בחנם את הלחם כי האדם כשאוכל כמו הבהמה הוא מוריד את הניצוצין ח"ו להשפילם יותר ולכן יותר טוב לו נקיון שינים כי כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו והצדיקים הם מנשאים כל תאות וכל דבר גשמיי השמימה לעשות נח"ר ויחודים נפלאים ה' יאיר עינינו אמן:
Sefer Shemot.Bo.5
(פרשת בשלח עיין לקמן קודם פרשת שמיני)
Sefer Shemot.Yitro.1
בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים הנה בחודש השלישי הוא סיון שבו נתנה תורה זורח מזל תאומים והוא ברזא דיעקב אבינו שלישי לאבות כמבואר בזו"הק והוא סוד הת"ת אשר שם סוד החיבור כנסת ישראל עם דודה ולזה מורה מזל תאומים כי הם יחד ידובקו כתאומי צביה וזה נתגלה בחודש השלישי כמ"ש בזוה"ק אימתי נחית האי טלא בשלימותא כד קאים ישראל על טורא דסיני וזה שכתוב ויחן שם ישראל נגד ההר ופירש"י כאיש אחד בלב אחד כמו שראוי להיות בזמן היחוד ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה'. הכתוב מרמז לנו דרך העבודה שתחלתה להתחיל ביראה לפני הש"י וזה שעלה אל האלהים ואח"כ נתגלה עליו ה' בחי' אהבה וחסד. כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל חז"ל דרשו דברים שקשים כגידין וגם דברים שמושכין את הלב כאגדה ובוודאי זה וזה דברי אלהים חיים כי נתגלה עליהם חיבת הקודש ביחוד הגדול המושך את לבם כאגדה וקשים כגידין כידוע לי"ח ואשא אתכם על כנפי נשרי' פי' הרב הגאון מו"ח לוי יצחק ז"ל כי שם הנשר נקר' על מעשהו כי נושר נוצותיו וחוזר ומתחד' בניצות חדשים לזמן ידוע וז"ש תתחדש כנשר נעוריכי וכמו שפרש"י בתהלים קפיטל ק"ג ע"ש וכמו זה הענין הקב"ה נתן לעמו ישראל לפי ראות עינינו שיקראו מהלכי' ואינם יכולים להיות במדרגה אחת אפילו בגדלות המוחין ובא להם איזה קטנות והם שבים ומתחרטי' מיד ומתחדשי' לבקרים וזה הוא כמו מעשה הנשר כנ"ל. וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים והבן. והנה רש"י פי' הדמיון לנשר שאינו מתירא רק מן החץ ולכן נושא גוזליו על כנפיו ואומר מוטב יכנס החץ בי וצריך להבין הענין והחסד שעשה עמנו בוראנו כיון שבלא"ה לא שייך כאן הטעם מוטב יכנס החץ בי ומי מבלעדיו אשר יורה חצים או ירים את ידו שלא ברשות יוצרנו אלא הענין כך כי בשעת יציאת מצרים וקריעת ים סוף וכן בכל זמן כשמגדיל הבורא ב"ה חסדיו על עמו ישראל רוצה המקטרג לקלקל כמ"ש שאמר השר הללו עובדי עכומ"ז והללו עובדי עכו"מז וכו'. ומדוע אתה ב"ה נושא פנים להם וזה הקטרוג נק' חצים שמורה בלשון כמ"ש חץ שחוט לשונם וכיוצא בהם ואעפ"כ הקב"ה מגדיל חסדו ודן את דיננו ומוציא משפטינו לאורה ומסיר כל המקטריגי' וסותם פיהם. וזה שכינה הכתוב ואשא אתכם על כנפי נשרים ואומר מוטב יכנס בי החץ שהקב"ה מסיר הקטרוג מעל עמו ישראל ולא יכנס בהם החץ ומקבל על עצמו כביכול להשיבם תשובה נצחת ולהסיר כל תלונה. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי איתא במד"ר אין ועתה אלא תשוב' ע"ש וי"ל בנידון דידן שהקב"ה רמז להמתקרבים אליו שאל יתיאשו ואל ייראו מגשת אליו עבור עונותיהם שעשו מקודם כי העיקר על כל פנים להתקרב מהיום והלא' ושלא לחטא עוד ולזה ועתה אם שמע תשמעו בקולי וזה מצות תשובה והוא חסדו הגדול שרוצה לקרב השבים ושלא לזכור להם מעשיהם הראשונים ושמרתם את בריתי דהיינו כמו שהאדם שומר בריתו ואינו מוציא השפעתו לבטלה כן גורם למעלה בעולמות שלא תרד השפע לחיצונים ח"ו וז"ש ושמתרם את בריתי והבן. ואתם תהיו לי ממלכ' כהנים וגו'. דהנה צדיק מושל ביראת אלהים דהיינו שהוא מתנשא ומתרומם בגבהי מרומים עד שיכול למשול אפי' על השרים שלמעלה ולמנותם כפי רצונו שמבין לטובה כמו ששמענו דרך הצדיק הריב"ש נבג"מ. והנה המלאכי' נק' כהנים לאל עליון. ועושי רצון בוראם למטה בוחרין להם מלאכי רחמים וזה שהבטיח להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שאתם תמליכו את הכהנים מלאכי מרום ותפקדו אותם לצבאותם וכמו שהי' שלמה המלך ע"ה כשם שמלך על התחתונים כך מלך על העליונים:
Sefer Shemot.Yitro.2
והיו נכונים ליום השלישי וגו'. ואמרו בגמרא בשם ר' יוסי דיום אחד הוסיף משה מדעתו ודריש היום ומחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו והסכים הקב"ה על ידו. ואפשר לומר דלכן אמר משה ג"כ היו נכונים לשלשת ימים שפרש"י לסוף ג' ימים והוא יום רביעי ע"ש ולכאורה קשה למה לא אמר בהדיא ליום הרביעי כמ"ש הקב"ה בדבריו לפי דעתו הקדושה בתחלה והיו נכונים ליום השלישי. אלא דאפשר לומר כיון שהוסיף משה יום אחד מדעתו ונתירא בלבו פן לא יסכי' הקב"ה עמו כדרך הצדיקים שאינם מאמינים בעצמם רק מסתכלי' תמיד לרצון הבורא ב"ה איך שיהי'. ולכן אמר הלשון והיו נכונים לשלשת ימים דהוא לישנא דמישתמעי לתרי אפי כלומר נראה איך ירצה הבורא ב"ה ואח"כ באמת הסכים הקב"ה על ידו. וביאור הענין להבין שהוסיף יום אחד מדעתו. כבר אמרתי דאיתא במס' שבת פרק ר"ע דכ"ע בשבת ניתנה תורה דכתיב זכור את יום השבת לקדשו. ולהלן כתיב ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום ע"ש ונוכל לומר כיון שע"פ דעת משה שהוסיף יום אחד והסכמת הקב"ה ונתן לנו את התורה בשבת רמז לנו במלת זכור את יום השבת לג"ש זכור זכור להורות לנו על עצומו של יום משא"כ לפי דעת כביכול בתחילה לתת לנו התורה מקוד' בחמישי לחודש שהוא יום ו' ערב שבת לא הי' צריך לומר זכור רק שמור את יום השבת כמ"ש בדברות האחרונות כי אין כאן גזרה שוה הנ"ל וידוע מזו"הק כי בחי זכור גבוה מבחי' שמור כמ"ש בר"מ זכור לדכורא שמור לנוקבא ע"ש ולזה חפץ משה והוסיף יום אחד מדעתו כדי לקבל התור' בששי לחודש בשבת כדי שיקבל התורה מבחי' זכור שיצטרך לכתוב לג"ש (ואפשר כי אם היינו מקבלים התור' מבחי' שמור לא היו הלוחות נשברי' כי הוא בחי' קטנה אבל מבחי' זכור שהוא גבוה שלטה בהם עה"ר ונשברו) ובאופן אחר נראה לבאר כי משה רבינו ע"ה הי' רוצה שנקבל התורה ביום שבת קודש כי יום קדוש הוא ומרומם ונשא וכוונתו הי' כיון שיקבלו ישראל את התורה בקדושה הנפלאה זאת ישמרו ויקיימו אותה לעולם ועולמי עולמים. וזה שדרש היום ומחר מה מחר לילו עמו כי אלף השביעי נקרא מחר כמ"ש היום לעשותם ומחר לקבל שכרם דהיינו לעתיד ואז יהי' החיבור ודבוק כנ"י עם דודה תמיד אפילו בבחינת לילה שהוא כעת זמן ירידת המוחין אבל מחר יהי' לילו עמו ולא יפסיק היחוד ורצה לעשות גם היום לילו עמו ולכן המשיך הענין על שבת קודש שהיום גורם לזה אבל האמת לא עמד על אמתת דעת הבורא ב"ה כי לא יראני האדם וחי ולא מחשבותי מחשבותיכם כי הקב"ה רצה לתת התורה ביום ו' מימי החול כדי שתתקדש החול ג"כ ואז לא יהי' ירידה בשום אופן: וראי' לדבר מצינו כי לפי דעת משה שהוסיף יום אחד ממילא כלו יום בששה עשר בתמוז ואז עשו מה שעשו רח"ל כי אחר חצי החודש הוא תגבורת ס"א רח"ל. אבל לפי דעת השי"ת הי' כלה חשבון ארבעי' יום בט"ו לחודש דקיימא סיהרא בשלימותא ואין כח לחיצונים ואפשר שלא באו לידי מעשה הידוע. ומחמת שא"א לאדם להשיג רצון הבורא ב"ה עד תכליתו ותחסרהו מעט מאלהים ודרשו רז"ל על משה רבינו ע"ה ממילא שלא הבין תכלית רצון הבורא ב"ה. ורצה כנ"ל ג"כ לתוספת קדושה לקבל התורה ביום הקדוש מכל הזמנים ומבורך מכל הימים והבן:
Sefer Shemot.Yitro.3
איתא במד"ר. שנתגלה הקב"ה במתן תורה בכ"ב אלף רבוא מלאכי שרת שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן וגו'. הנה רמז שירד שפע קדוש מטלא עילאה י"ג מכילן דרחמי אל בחי' יש' אשר בך אתפאר כי הוא ט' מדות ועם י"ג ס"ה כ"ב וזה שנאן שדרשו אל תקרי שנאן אלא שאינן שנתגלה בחי' אי"ן. והבן:
Sefer Shemot.Mishpatim.1
וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה וגו'. מכאן נוכל למצא הרמז מ"ש בסידור האר"י ז"ל. כי הרמ"ק קבל מפי אליהו ז"ל לבטל מחשבה זרה לומר פסוק אש תמיד תוקד על המזבח ע"ש ואפשר לפי"ז לפרש הפסוק זה וכי יזיד איש היצה"ר על רעהו הוא היצ"ט שהם יחדיו בלבו של אדם להרגו בערמה במחשבת ערמומית וכוזבת אז מעם מזבחי תקחנו למות. דהיינו הסגולה לומר הפסוק אש תמיד תוקד על המזבח כנ"ל ויעבור רוח הטומאה מן הארץ:
Sefer Shemot.Mishpatim.2
וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו' בעל הבור ישלם וגו'. ופירש"י להביא כורה אחר כורה ע"ש. ולפי פירש"י מיושב המקרא על מכונו כי בור הראשון נכתב מלא בוא"ו והשני חסר והשלישי מלא ע"ש בחומ' מדוייק. אבל לפי פירש"י ניחא. דכי יפתח מיירי שהיה הבור של עשרה טפחים לזה נכתב מלא שלא היה חסר אלא הפתיחה או כי יכרה איש בר חסר שהיה חסר מעשרה טפחים ומלאהו והוא כורה אחר כורה שהאחרון חייב. ולזה כתיב בעל הבור ישלם בור מלא דהיינו מי שהיה ממלאהו ישלם:
Sefer Shemot.Mishpatim.3
מכשפה לא תחיה. כל שוכב עם בהמה וגו'. זובח לאלהים יחרם וגו' וגר לא תונ' וגו' נ"ל סמיכות הפסוקים הגם שהם ענינים רחוקים שרשם דבר אחד הוא. כי שמעתי בשם גדול אחד שאמר שצוה הקב"ה על המכשפה ולא על המכשף כי רוב מיני כשפים נמצאים יותר באשה שיש בה איזה אחיזה לקליפ' כגון בימי טומאתה אבל בזכר אין להם כ"כ אחיזה כי אם במי שמטמא עצמו ח"ו במשכב בהמה יוכל להיות מכשף ואז ממילא חייב מיתה מחמת שוכב עם בהמה ואין צריך להמיתו מחמת כישוף. ולזה נסמכו הפסוקי' מכשפה וגו' פי' ומה שלא הזהרתי על המכשף כי כל שוכב עם בהמה מות יומת והוא חייב מיתה בלא זה עכ"ל. והנה כל ענין הכשפים הוא מערובי המדות כמ"ש בגמרא למה נקרא כשפים שמכחישין פמליא של מעלה דהיינו שמערבין הכוחות פנימים בחיצונים כידוע עד שנודע להם עניני עשבים ודוגמתם: ולכן אחרי ענין זה נכתב זובח לאלהים יחרם שאסור לנו לעשות כן ולזבוח לכח אחר מלבד לה' ואח"כ הזהיר הכתוב פן יאמר האדם הואיל וכן הוא א"כ יש לשנוא הגר כי הוא ג"כ מתערובת וזר. ולכן צוה וגר לא תונה. כלו' שהוא הניצוץ הקדוש אשר יצא משביה לחירות ואתדבק במלכא קדישא עילא':
Sefer Shemot.Mishpatim.4
ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות למען ינוח וגו'.: דהנה נחלקו ב"ש וב"ה: בש"א מחד בשבת לשבתא: וב"ה מדה אחרת היתה בם וכו' כי הענין ידוע כי אי אפשר לקבל הקדושה ביום שבת קודש אם לא ע"י ההכנה שאדם עושה כל ששת ימי החול דהיינו ביום א' לעבוד לה' במדת אהבה וחסד: וביום ב במדת יראה וביום ג בהתפארות וכן כולם עד יום השבת שבו שלימות הקדושה וכן היו נוהגין ב"ש למטה שהיו מכינים כל דבר מחד בשבת לשבתא דוגמת הכנת העבודה והקדושה וב"ה מודו להם בענין זה רק שמדה אחרת היתה בם לכבוד שמים והיו מתקנים ששה מדות לעילא לעילא בשרשם וממילא נעשית הכנה על קדושת שבת: והנה אחרי שאמרנו שההכנת הקדושה לעילא תלוי באתערותא דלתתא בהכנה גשמיות שאנו מכינים על ש"ק כן הענין שאנו רואים שאיש העשיר אשר יש לו כל מכין על שבת בהרחבה ומזמין עמו לאין נכון לו. כיוצא בזה הצדיק הגדול המכין א"ע בקדושתו כל ימות השבוע על כבוד ש"ק מזמין עמו הנלוים אליו והפחותים ממנו אשר אין לאל ידם להכין הכנה כראוי עכ"ז הם נכללים עם קדושת הצדיק להתפלל עמו לכבוד שבת ולשמוח ולהתענג בתענוג חי עולם וזה נרמז בפסוק ששת ימים תעשה מעשיך דהיינו הכנה לקדושה כדי שיבוא יום השביעי תשבות ותוכל לקבל הקדושה: ותעשה הכנה גדולה למען ינוח שורך וחמורך. היינו הקטנים ממך. כי שור הוא לשון הבטה והסתכלות דהיינו שאין בו רק שמסתכל אל הקדושה. ובחי' חמור הוא מי שמשים עצמו כחמור למשאוי לקדושה הגם שאין לו השגה גדולה וינפש בן אמתך. היינו מי שרוצה לדבק עצמו אל האמת. וזה הצווי הוא על כל אדם שיתחזק א"ע. וכמו שאמרנו פי' הגמרא עשה שבתך חול. כלומר הכן את עצמך בחול לכבוד ש"ק ואז אל תצטרך לבריו' כלומר שלא תצטרך לישועת מי שגדול ממך שהוא יזמין אותך אבל תהיה מוכן בעצמך אל קבלת הקדושה:
Sefer Shemot.Mishpatim.5
ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וגו'. ופרש"י מי חלקו בא מלאך וחלקו. ולכאורה תמוה דמאי ענין החלוקה דייקא לחצאין ומאי נ"מ אם יהיה איזה חלק מרובה מחבירו עד שהיה צריך המלאך לבא ולחלקו וי"ל לפי דרכינו לעיל בפ' יתרו ע"ש: ולפי שהמעשה הזאת היה בחמשה בסיון במזל תאומים אשר נדבקו בנ"י עם ה' כתאומי צביה ומבשרי אחזה אלוה כמו יחוד למטה בין אהבת אוהבים שנאמר עליהם כי הם נפש אחד ודם אחד וכן היה הרמז כאן על גודל אהבה כי חשוב בעיני השי"ת חצי הדם אשר זרק על העם כמו החצי אשר זרק על המזבח וזה בא מלאך וחלקו להורות בסוד לא הוא גדול ממנה ולא היא גדולה ממנו והבן:
Sefer Shemot.Shabbat Shekalim.1
וידבר ה' וגו' כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם דהנה כשהאדם חוטא ח"ו אינו יכול לישא ראשו לפני הבורא ית"ש מחמת חטאו. ובודאי לא דברה תורה במתים הם הפושעים שאינם בושים ממנו ית"ש ועומדים נגדו בעזות מצח. וע"ז תקנו בוידוי שחטאנו לפניך בעזות מצח. אך התורה דברה מאותם המכונים בשם ישראל הוא ודאי מתבייש ממנו ית' לזה אמר כי תשא את ראש בני ישראל ר"ל כשתרצה לישא ראשם שיוכלו בנ"י לישא את ראשם לפניו ית"ש ולעבדו ובפרט שהם צריכים לקבל השפעות קדושות שמתחדשות בניסן שהוא ראש השנה למלכים ר"ל למלכות הבורא ב"ה שנתגלה בניסן ומתחדש השפע לבנ"י והם צריכים לישא את ראשם כדי שיוכלו לקבל השפעה. לפקודיהם ר"ל לאותן הדברים שהיו חסרים מהם עד עכשיו: ונתנו איש כופר נפשו. כמאמר המשורר. לדוד אליך ה' נפשי אשא שהי' מוסר נפשו לקדושת שמו. ולזה אש"א בגימ' ש"ב שהי' משיב כל נפשו אל ה'. אל אבושה ואל יעלצו אויבי לי. דהמע"ה היה מבקש ממנו ית' שלא ידקדק בנפשו אם הוא ראוי לקבל ולא ישליך אותו חוצ' ובהיות כן אל יעלצו אויבי לי. וזהו ונתנו כופר נפשו לה' שיתנו לכפרה מסירת נפשם לה' זה יתנו כל העובר על הפקודים שיתנו המדרגה ז"ה שיוכלו לעמוד לפניו לשרת פנים בפנים כאשר ידבר איש אל רעהו כל העובר על הפקודים. ר"ל כל מי שעובר על המצות ופקודין דמרא ולא הי' יכול לעבוד במדרגת ז"ה ישוב ויתן מדרגת זה מחצית השקל בשקל הקודש. דהנה היצה"ר רוצה להדיח את האדם מעבודת ה' ב"ה וב"ש באמרו הלא אתה הרבית לפשוע איך תוכל לעבוד אותו. לזה אמר הכתוב מחצית השקל שידמה בעיניו שהוא במשקל מחצה על מחצה כמאמר חכמינו לעולם יראה האדם כו' ובמצוה אחת מכריע את כל העולם כולו לכף זכות ובעבירה אחת להיפך ח"ו:
Sefer Shemot.Shabbat Shekalim.2
א"י זה יתנו מחצית השקל. דהנה זה היתרון במלכים מבני אדם דאצל המלאכי' כתי' מקום אשר יהי' שם הרוח ללכת ילכו. שהולכין תמיד אחר רצון ה' ואין להם יצה"ר אבל בני אדם יש להם נפש הבהמיות הממשיך לתאוות ושק"ל בגימ' נפ"ש שצריך אדם ליתן מחצית הש"קל חציו של שק"ל בגימ' רוח (ע'ה) ר"ל שיתן הבחירה והרצון שלו להבורא ב"ה שהוא ית"ש יתן לו רצון לעבוד אותו. עשרים גרה השקל. י"ל בצירוף הפ' הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד. ר"ל שיעשו רשעים תשובה ויתהפך תיבת רשעי"ם לצירוף שערי"ם הם הנ"ון שערים שמשער בשכלו לעשות תשובה ובהיו' כן בית צדיקים יעמוד. וזהו עשר"ים גרה. הוא אותיות רשע"ים וגם אותיו' שערי"ם. גר"ה הוא הג"ר כמאמר הכתוב ונסלח כו' ולגר הגר שידמה בעיניו שמעתה הוא מתגייר ורוצה לעבוד את ה': תרומה לה'. ר"ל דהנה החוטאים אינם חוששין לכבוד הבורא ב"ה וב"ש ואינו חשוב בעיניהם והם מתישים כח של מעלה באמרם שלא תבא עונש מאתו. ועי"כ הם מעוררין ג"כ שלא יהיה הקב"ה עוזר לישראל ח"ו. וזהו תרומה לה' ר"ל שיעשו תשובה וירומו שם ה' כמו שאנו מתפללין יתגדל ויתקדש שמי' רבא ב"ב: העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. העשיר נק' מי שהרבה לעשות מצות ומעש"ט. לא ירבה ויגדיל א"ע כמאמרם ז"ל משביעים אותו אעפ"י שכל העולם אומרים לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע בכ"ף הדמיון שאין אדם רשאי להחזיק א"ע רשע כמאמרם לעולם יראה כו' אלא כרשע ופי' כמו שהרשע מחזיק עצמו לפחות לבינוני אף אתה אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה תחזיק א"ע לבינוני: והדל לא ימעיט ממחצית השקל. ר"ל אין דל אלא בתורה ומעש"ט לא ימעיט לא יחזיק א"ע לרשע אלא ג"כ לבינוני והוא כשקל מחצה על מחצה ויכול להכריע את כל העולם לכף זכות וזהו מחצית השקל: ולקחת את כסף הכפורים שירבה לעשות צדקה ועי"ז יהא מכופר ומקונח עונם כאמור ובצדקה תכונני. או יאמר ולקחת את כסף הכפורים כסף הוא מלשון נכסף שעיקר התשובה יהיה בשמחה ובזכות התשובה יבא המבשר צדק ויבנה בית מקדשינו אמן:
Sefer Shemot.Terumah.1
ועשו לי מקדש וגו'. דהנה כל הרוצה לעבוד ה' ולהתחיל בתורה או בתפלה אי אפשר לשום נברא להעלות על דעתו שיש בכחו לעבוד לעילת העילות כי אף השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו אף מכ"ש שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם אלא צריך האדם לפנות עצמו מכל מיני מחשבה זרה והרהור בשום עסק ולהיות מוכן ומזומן לקבל קדושת בוראו והשפעת חכמה ובינה אשר ה' ישפיע בו וכפי אשר יורהו ה' בדרך יהיה נכון ללכת ואז יוכל קצת לעשות נח"ר ליוצרו בכח עליון ובהשפע' חכמתו הקדושה אשר היא ג"כ מבלי גבול. וזה שאמר למרע"ה ועשו לי מקדש פי' שתהיו אתם מקודשים לשון מזומנים להב' ב"ה ואז ושכנתי בתוכם פי' בתוכם ממש בשיעורין דלבא כשאתם תעבדו אותי רק בבחי' אשר אשפיע לכם אז יהיה מקום משכני בקרבכם ממש. וזה ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן. שכל עבודתך תהיה כדרך שאני מראה אותך שאתה תהיה ברצון פשוט לקבל השפעות הבורא או אהבה או יראה. וז"ש וכן תעשו ורש"י הקשה שם על ו' של וכן שהיא יתירה וע"פ הרמז הנ"ל ניחא שמרמז שתזכו להמשיך כל המדות הקדושות אהבה ויראה והתפארות וניצוח והודיה והתדבקות להמליך בהם את הבורא ית'. והם מכונים ששה קצוות ועליהם רמז ו' כן תעשו שתחברם בתבנית המשכן שהיא המלכות להמליך הבורא ית'. וזה שכתב האר"י כי מקד"ש גימ' שמות אהי"ה במילוי ע"ש רמז להנ"ל שצריך האדם להכין עצמו להשי"ת כפי אשר ישפיע בקרבו חב"ד והמדות וזה בלשון אהי"ה דאנא עתיד למהוי כפי ההשפעה שאקבל ברצות ה' אמן:
Sefer Shemot.Terumah.2
ונודעתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו'. דהנה בהפטורה כתיב ויעש לבית חלוני שקופים אטומים. פרש"י רחבות מבחוץ וזה שקופים מגזרה השקיפה וקצרות מבפנים. וזהו אטומים לשון אטום וסתום. כי שלמה המלך ע"ה בנה בהמ"ק שלא כדרך בתים אחרי' אשר חלונותם רחבות מבפנים וקצרות מבחוץ לשאוב האור מבחוץ ולהאיר לבית. אשר לא כן בבה"מק כי ממנו האור יוצא לכל העולם כלו. ועיין במדרש תנחומא. והתרגם מפרש בהיפך אטומים מבחוץ ושקופים מבפנים כדרך כל הבתים ע"ש וכבר עמדו עליו והקשו עליו ע"ש. ונ"ל בדרך רמז דהנה הבית היה עיקר הרמז איך שיעבוד האדם את בוראו וכמ"ש הראשונים במלאכת המשכן ע"ש. והנה נמצא בקרבינו שני סוגי צדיקים האחד שהוא צדיק גדול ועוש' רצון בוראו יתברך אמנם שיודע בעצמו שהו' עושה רצון בוראו ית' ואין בכוחו להחזיר הכל לשורשו לדעת כי הכל הוא מאת רצון הבורא ב"ה אפי' מה שעובדו. ודרך הב' הצדיקים הגדולים אשר הם בעיני עצמם אפס ואין ומחזירים כל מדה וכל מחשבה לשורשה כי הוא כח הבורא ב"ה ומבלעדיו אפס ואין. ומצדיק הגדול הזה אשר הוא בקרבו אפס ואין האור יוצא לכל העולם וכל ההשפטות הקדושות. ועליו רמזו רש"י עם המדרש. שעשה המקדש רומז לעבודת הצדיק הגדול רחבות מבחוץ שהאור יוצא ומתפשט ממנו ואטומים מבפנים שהוא בעיני עצמו אטום ונדמה לו שהוא חושך בקרבו. אבל התרגום מרמז להצדיק אשר הוא במדרגה קטנה כנ"ל. כי תרגום גימ' תרדמה אחוריים סוד בחי' קטנה שסובר שכבר השיג רצון בוראו ועושה הישר והטוב ושהוא צדיק וחלונות שקופים מבפני שנדמה לו שהו' מבהיק ומאיר אבל אטומים מבחוץ שממנו אין האור מתפשט לכל באי עולם כי איננו במדריג' גדולה כל כך להשפיע לאחרים ואלו ואלו דברי אלהים חיים ואתי שפיר. וזה שהבטיח הקב"ה ונועדתי לך שם דהיינו שאראה ואועד לך שאני שוכן בכל המדות. ודברתי אתך מעל הכפורת. רמז למדרגה גבוה שאעלך גם עלה. מבין שני הכרובים שהם אפי זוטרי כנודע שתהיה תמיד בבחי' קטנה בלבבך ונכנע ושפל כמו אפי זוטרי אשר עי"ז תזכה לכל המדרגות הגדולות אמן:
Sefer Shemot.Terumah.3
בהפטרה
Sefer Shemot.Terumah.4
וה' נתן חכמה לשלמה ויהי שלום בין חירם ובין שלמה הנה הזוה"ק הקשה מה שייך זה לזה ע"ש. ול"נ חיר"ם רומז ליצ"הר ר"ל חרון אף שאם זוכה אדם לעבדות השלימות אז גם אויביו ישלים אתו הוא היצ"הר ומלאך רע יענה אמן. וכמאמר היזהר בר' מאיר ובתורתו. וזהו וה' נתן חכמה לשלמה לעבוד אותו ועי"ז היה שלום בין חיר"ם הוא הס"א ובין שלמה:
Sefer Shemot.Terumah.5
א"י וה' נתן חכמה דהנה האדם השלם אע"פ שעובד השי"ת בכל מיני שלימות צריך להסתכל תמיד על פחיתת ערכו שהוא עפר ואפר והעבדו' אינו אלא מאתו ית"ש והוא הנותן לך כח לעשות חיל. ובהיות כן זוכה להיות מקדש לשכון בו הבורא ית"ש. כמו שהשיב התנא להמין שבחכמי ישראל יש כמותו. מה הקב"ה פוקד עקרות אף אלישע פקד עקרות ע"ש בזו"הק. וכמו ששמעתי ממורי ורבי. ואהיה לכם למקדש מעט ר"ל שהשי"ת אמר שיהיה להם למקדש אך באופן שימעט א"ע. ונחזור לעניננו וה' נתן חכמה לשלמה. ר"ל הש"י נתן לו המדה הזאת חכמ"ה אותיות כ"ח מ"ה ר"ל שהסתכל תמיד שהוא כח מה ר"ל אי"ן וזהו אין כמוך ואין כמעשיך מי שהוא מחזיק עצמו שהוא אי"ן. יכול לעשות כמעשיך וזהו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה חיר"ם רומז להקב"ה שהוא חי ור"ם. ר"ל שע"י שהי' לו מדת חכמה כנ"ל היה שלום בינו ובין קונו והיה יכול הבורא יתברך שמו לשכון בקרבו:
Sefer Shemot.Terumah.6
ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל. י"ל מ"ס ע"ד שנא' ביששכר ויהי למס עובד שהי' נושא וסובל עליו העול והמשא של הבורא ית"ש והוא העול מלכות שמים. והיפך אותיות מס הוא ס"ם הוא הס"א שמסמא עינו של אדם שלא להסתכל אל הבורא ב"ה ולעשות מה שלבו חפץ מחמת שאומר מי רואני ומי יודיעני. וזהו ויעל המלך שלמה מ"ס ר"ל ששלמה היה מהפך ומעלה אותיות ס"ם לאותיות מ"ס שיהיו נושאים עליהם עמ"ש ויהי המס שלשים אלף שלשי' הוא למ"ד והרמז שהיה מלמד אותם התורה הקדושה. וזהו ג"כ וישלחם לבנונה ל"ב בי"נה. והוא ר"ת ל"ב נתיבות חכמה והנו"ן השניה היא רמז לנ' שערי בינה. כ"ז היה מילף ומלמד אותם ואדנירם על המ"ס. ר"ל אע"פ שהיה נושא עליו את המשא הזה הוא העמ"ש היה מסתכל תמיד ואדניר"ם ואדנ"י ר"ם על המ"ס ואין זה משלי רק מכח הש"י. ועד"ז פרשנו ג"כ הפסוק ויעש לבית חלוני שקופים אטומים. עיין לעיל בדיבור ונועדתי. ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל. ר"ל שהיו יכולין לדרוש ע' פנים לתורה והיו סובלים עליהם העול הבורא ב"ה וב"ש. ושמוני' אלף חוצב בהר. ר"ל הם אנשים בינונים שהיו צריכים להלחם ולחצוב היצה"ר שנמשל להר. ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות ליסד הבית. י"ל דהנה האותיות נקראים אבנים. בספר יצירה שע"י האותיות נבנה התיבה. וכמו שנוטלי' בתחל' אבנים גדולות לעשות היסוד הבית. כמ"כ צריך לצייר בתחלה האותיות במחשבתו קודם שמוציא האותיות מפיו ואז נקראים אבנים גדולות לפי שבמחשבתו אותיות של התיבה הם בצירוף אחד וכשמוציאן מפיו הם יוצאין זא"ז ואז נקראים אבנים קטנות: וכן נקראים חיות קטנות עם גדולות. וזהו ויצו ויסיעו אבנים גדולות. ר"ל שיקחו בתחלה אבנים גדולות ויקרות לצייר האותיות במחשבתן ליסד הבית אבני גזית כדי שיהיה ליסוד לאבני גזית הם האותיות קטנות שנגזזים בדיבור זא"ז. ויכינו העצי' לבנות הבית. העצים הוא לשון עצה שקודם שילך אדם להתפלל ולבנות הבית צריך שיתן עצות בנפשו לעשות הכנ' ולהתבודד במחשבתו לפני מי עומד להתפלל כמו שהחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין. והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה. ע"ד הפשוט שהבית נבנה מאליו. שהאבנים היו מסיעין את עצמן. וזהו מסע נבנה. וכאמור אצל ר' חנינא בן דוסא שהיו מלאכי שרת נושאין עמו אבן לירושלים. והרמז שאם זוכה האדם לעבוד את הבורא ב"ה וב"ש. אזי אבן שלמה מסע נבנה. ר"ל שהאותיות יוצאים מעצמם מפיו בקדושה כראוי כאמרם ז"ל אם תפלתי שגורה כו'. ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו ר"ל ע"ד שאמר הריב"ש ז"ל על הגמרא האומר שמע שמע משתקין אותו ופריך דלמא מעיקרא לא איכוון. ומשני מחינן ליה במרזפתא דפרזלא כי היכי דאיכוון. ולכאורה התירוץ אינו מובן. וכי מה יעשה שלא כיון. ופירש הוא ז"ל דהנה אם אדם מתפלל בלא מחשבה צלולה אזי הש"י שולח לו מחשבות זרות כדי שעי"ז יהרהר בתשובה ויתחזק עצמו להתפלל במחשבה טהורה. וזהו שמשני הגמרא שזה לא אפשר שלא איכוון מעיקרא שהרי מחינן לי' במרזפתא דפרזלא הם המחשבות זרות עד שיכוון. וזהו ג"כ פי' מקבות והגרזן כו' לא נשמע בבית בהבנותו ר"ל שבימי שלמה המלך ע"ה היו כולן צדיקים וקדושים ולא היו צריכין למרזפתא דפרזלא הם המחשבות זרות: ויהי דבר ה' כו' הבית כו' והקימותי את דברי אתך וגו'. ר"ל שהדיבורים שלך יהיו כמו דברי כאילו אני דברתי אותם כביכול. וזהו את דברי אתך:
Sefer Shemot.Tetzaveh.1
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו'. רמז במלת תצוה שצריך הצדיק להמשיך לישראל מדת מלכות בשם א"ל אדנ"י גימ' צ"ו כידוע. והנה מדלא כתיב צו את בנ"י ש"מ שהקב"ה רמז למרע"ה שהתועלת הוא ג"כ למעלתו כמו לישראל כי כשהצדיק מלמד תורה לבנ"י ניתוסף אצלו ג"כ בהירות וקדושה יותר מקודם לזה אמר ואתה תצוה כאילו כתיב תצוה ויקחו אליך שמן זית שיתוסף בך מדת חכמה עי"ז ונקרא שמן משחת קודש חכמה עילאה. כתית למאור נודע מהזוה"ק דצדיק כתיש כתישין עיין בתיקונים כי מדרך הצדיק ללמד תורה לרבים ואומר לכל איש ואיש כפי ערכו ונמצא דבור אחד לזה ודבור שני לזה והחיות רצוא ושוב אצלו מענין לענין וזה כדרך הכותש במכתשת מכניס ומוציא בוכנא באסיתא כן הצדיק מדבר דברי תורה וחוזר ומתדבק בשורשו וחוזר ואומר תורה עד שמתקן ומעלה את בנ"י לתורה ולעבודה והבן הענין להעלות נר תמיד דהיינו שהשומעים ישמעו וילמדו ויהיה להם ג"כ עלייה כי המקבל הוא מקבל בלי רצוא ושוב והבן:
Sefer Shemot.Tetzaveh.2
ואתה תצוה. איתא במדרש הה"ד תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף אין תכסוף אלא ל' תאוה וכו'. אנו באורך נראה אור ואתה מצוה להדליק נרות וכו'. איוב אמר הפסוק הזה ורמז בזה בלשון תמוה תקרא ואנכי אענך פי' כי כל התורה שאנו לומדים וכל התפלות שאנו מתפללין וכל מעשים טובים שאנו עושים הכל משלך רבון העולמים כי אתה נתת לנו ה' מוצאות הפה וחמשה חושים ורמ"ח איברים ואתה מחיה את כולם ומשפיע בהם בכל רגע וזולחך אנו אפס ואין וא"כ כל הקריאה והקדושה שאנו עושים הוי כאלו אתה קראת ועשית כיון שכל השכל והכח שלך הם א"כ הוי כאילו תקרא ואנכי אענך שכל מעשינו הם רק כענין עונה לקריאה ואנו מטין את עצמינו לכף זכות לרצונך הטהור והרי זאת רק כמו עונה ואפ"ה למעשה ידיך תכסוף לשון תאוה כיון שהכל שלך א"כ אין לעמוד בסודך למה אתה מתאוה לזה לשמוע תורה ותפלה מפינו. וכן ענין הנרות באורך נראה אור ואתה מצוה אותנו להדליק נרות ולית מחשבה תפיסא בך כלל ואין לעמוד על סוד הענין רק הנגלות לנו ולבנינו לעשות אמן:
Sefer Shemot.Tetzaveh.3
איתא במדרש תנחומא כבוד חכמים ינחלו זה דוד ושלמה בנו שבנו ביהמ"ק ונטלו כבוד. וכסילים מרים קלון כו' ראה מה כתיב ה' בעיר וכו' ע"ש: דהנה כבוד חכמים ינחלו שע"י מעשיהם הטובים ממשיכין אור החכמה ונגלה אור הפני"ם שהוא אל במילואו אל"ף למ"ד וזה ינחלו דוד ושלמה שבנו בהמ"ק ועשו היחוד הגדול והקדוש וכן בכ"י כשאנחנו עונים אמן אחר הברכות יש בו צירוף הוי"ה ואדנ"י ובזמן היחוד נגלה אור הפנים ונקרא כבוד דלעילא והכסילים המחללים ומפרידים זה מזאת פוגמין באור הפני"ם והשם עושה בהם דין והפנים של זעם כי הפנים ע"ה גימ' קלו"ן וזה מקום וכו' ע"י הפגם שעשה מעשה בו הצירוף לענשו ולהיפך לצדיקים יזרח אור נוגה הולך ואור עד נכון היום:
Sefer Shemot.Shabbat Zachor.1
במדרש תנחומא פ' תצא. מלחמה לה' בעמלק מדור דור רבי אליעזר ורבי יהושיע ור' יוסי. רא"א מדורו של משה עד דורו של שמואל ר"י אומר מדורו של שמואל עד דורו של מרדכי ואסתר ר' יוסי אומר מדורו של מרדכי ואסתר עד דורו של משיח שהוא ג' דורות כו'. דור דורים תלת. ר' ברכיה בשם ר"א בר כהנא. כל זמן שזרעו של עמלק קיים כאילו כנף מכסה הפנים. אבד זרעו מן העולם ולא יכנף עוד מוריך. ר"ל בשם ר' אחא. אבד זרעו של עמלק השם שלם והכסא שלם כו'. עוד שם במדרש בריתי היתה אתו כו' שקיבל עליו ד"ת באימה וביראה ברתת מה ת"ל מפני שמי נחת הוא. אמרו בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן נרתע ונפל לאחוריו כו'. הנה מה טוב ומה נעים כו' כשמן הטוב כטל חרמון מה הטל אין בו מעילה כו'. וכי שני זקנים היו לו לאהרן אלא כיון שראה משה יורד על זקן אהרן כאלו על זקנו יורד כו' ע"ש. ידוע מהזו"הק תלת רישין דא לעילא מן דא. ודא לגו מן דא. פי' אמיתת מציאותו נעלם מכל מין נברא כמ"ש בש"י אם רץ לבך שוב לאחורך. והוא הנק' רישא דלא אתיידע. ופי' רישא הוא שכל. היינו שיוכלו הברואים לעבדו ולהמליכו ויבינו בשכל זה שא"א להשיגו. כידוע שבחי' מלכות מעולם עליון הם בחי' רישין לעולם התחתון. דהיינו כתר ח"וב ובחי' זו נק' דור דורים. דור חד הוא כתר ודורים תרין הם חו"ב. ואלו התנאים כל אחד בבחי' נשמתו גילוי הארת התלת רישין ר' אליעזר הוא מבחי' אעשה לו עזר כנגדו גילה הארה שנמשך מדורו של משה היינו מיחוד ח"וב. עד דורו של שמואל. ור' יהושיע שורש נשמתו מבחי' ת"ת כהוראת שמו יהו' שע' גילה ההארה מדורו של שמואל עד דורו של מרדכי ואסתר. בחי' שמואל בקוראי שמו. ג"כ בחי' תפארת עד דורו של מרדכי ואסתר. ור' יוסי שורש נשמתו מבחי' מלכות כהוראת שם יוס"י שעולה בגימ' הכ"סא וגימ' אהי"ה אדנ"י הוא בחי' נ"ר. גילה ההארה עד דורו של מלך המשיח. שאליו אנו מצפים שיקוים הפסוק ונגלה כבוד ה'. הם הג' רישין הנ"ל שיתגלה הארתם. ומר א"ח ומא"ח ולא פליגי. שכך הוא האמת: אלא שכ"א גילה עד בחי' שורש נשמתו והארתו ונק' שם בי"ט והם חילוף אותיות שמ"ן כי חילוף השי"ן הוא בי"ת. כי השי"ן הם ג' קווין בחינת מלכות ע"כ החילוף הוא בי"ת הנקרא לשון בי"ת וחילוף היו"ד הוא מ כי החכמה אין לה גילוי כ"א ע"י בינה. והיא המ"ם מלמרבה המשרה. וחילוף הנו"ן שע"ב הוא הטי"ת הנק' בזו"הק ט' היכלין לאו אינון היכלין לאו אינון בוצינין כו'. והנה הגם שאין יד האדם מגעת שם בעולמות הנ"ל ואין שם עבודת האדם. עכ"ז כשישראל ממליכין אותו ית' בתורתו ועבודתו ובקישוט מדותיו [אורח חיים פן תפלס לא תדע היינו לא אתיידע] ריח ניחוח עבודתיהם עולה לשם. ובאמת בחי' זו נקראת בטעמים זרק"א סגו"ל. ניגון זרקא הוא כמו שיר כנוקבא המשוררת לבעלה. דידעין לזרקא ההוא אבנא קדישא לאחר דאותנטילת מתמן כמו. שהיה במחשבתו ית' בבחי' סגולתא. והיינו דור חד דורים תרין: ועי"ז ניתוסף הוא ית' כביכול בתענוג ושעשוע ונקרא פז"ר גדו"ל ויש מפזר ונוסף עוד. ומתלבש בקר"ני פר"ה. בהם עמים וכו'. ודו'ר הוא לשון חירות וזהו כוונת המדרש בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן היינו שנמשך עליו ההארה מאותיות שמן הנ"ל. נרתע ונפל לאחוריו. אחור"יו הוא מלשון חוו'ר היינו שהאיר אליו מת' עלמין דכסיפין. והוא הנקרא שמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן דהיינו עולמו' עליונים שאין שם השגה כ"א בבחי' וקמץ הכהן נתגלה ע"י זקן כי פת"ח הוא תמונת ו ע"ש ו"ק והנה הנס בימי מרדכי ואסתר היה ע"י הארת בחי' ג' רישין הנ"ל כי מגל'ה גימ' מזל"א עולה ג' שמות הוי"ה כר"ת (ב"פ) ז' כר ל' מעשה ב' ראשית אכן מחמת שהיה בזמן החורבן לא היה יכול להתגלות בפרהסיא ע"כ היה כל הנס בדרך הסתר ולכן לא נזכר במגלת אסתר השם במפורש כ"א בר"ת וס"ת ולא היה הנס כ"א ע"י שמות אהי"ה כי פי' אהיה היה ויהי' כי מחמת ההתגלות שהיה בזמן שהיה להם בהמ"ק והתגלו' שיהיה אח"כ לעתיד ע"י כן היו יכולים להמשיך הנס ע"י שמות אהיה והוא גימ' כנ"ף ע"ה כשנתמלא בההי"ן והוא נקרא אה"ה. כי כן היתה כוונת המן הרשע ומרדכי ואסתר בבחינתם שהוא ור'ב חס'ד נ"ח"ל להמתיק האלפי"ן בצדקת' פעלו שיתמלא באלפ"ין והוא לשון ה"א היינו לשון זה הדבר והיינו שישראל ראוין לעשות להם הנס ולכך עולה פו"ר ב"פ קמ"ג. ולכן באותו פעם היה הנס ע"י כנפים בדרך הסתר עד ביאת משיח צדקינו שיקוים ונגלה כבוד ה' ואז יתגלה אלהותו עלינו עין בעין אמן כי"ר:
Sefer Shemot.Shabbat Zachor.2
זכור את אשר עשה לך עמלק וגו'. דהנה שותא דעלמא לקרא ולכנות אדם רשע בשם עמלק ואין לך דבר למטה שאין לו שורש וטעם. והנה הענין הזה מפני שעמלק בטומאתו וברשעתו הכניס במלחמה אז איזה ניצוץ וענין רע בלב כל איש אשר לא לחם כנגדו כראוי כי עיקר ענין עמלק הוא היצה"ר צורר כל אדם וזה מלחמה לה' בעמלק מדור דר דהיינו שבכל דור ובכל שעה היא המלחמה הגדולה אשר אנחנו נלחמי' תמיד כל ימי היותנו על הארץ כי עמלק נוטריקון ע"מל ק"סם ו"מרי וזה זכור את אשר עשה לך עמלק לך ממש שעשה בקרבך ענין עמלק עמל קסם ומרי. אשר קרך בדרך קרך הוא מלשון קרירות שהקר אותך מהתלהבות שראוי להיות כל אדם בלבו כמוקד אש לפני ה' תמיד והיצה"ר מקרר את האדם ומעצלו ובא אליו בכמה מיני פיתוים ומתנכר בלבושים וענינים עד שמפחה את האדם ואומר לאדם מה לך תיגע לריק ותלד לבהלה הלא אתה עשית כמה עבירות עד אין מספר וכבד ממך הדבר לעשות תשובה כראוי ולסגף מה שאתה חייב לכן למה לך ללמוד תורה ולהתפלל בכוונה ועליך נאמר זבח רשעים תועבה ואין בידך לא משלות העוה"ז וגם נכזבה תוחלתך לעוה"ב ותירש תרתי גיהנם. שמע נא עכ"פ ושמח בחור בילדותך בעוה"ז ואכול ושתה וייטב לבך היום ואל תדאג דאגת מחר לעוה"ב. וגם מה שאתה רואה כמה אנשים מכונים בשם צדיקים וחסידים ואנשי מעשה אשר הם מיגעים את עצמם בתורה ובעבודה אל תביט אל מראיהם כי כלו סג יחדיו ומי יודע מה מעשיהם בסתר. ועוד כהנה מדבר היצה"ר בלב האדם עד שמפילו בעצלות בעבודת השי"ת ומחזק לבו למרות עיני כבודו עד שמוליכו כשור לטבח לזה הזהי' הקב"ה זכור את אשר עשה לך עמלק אשר קרך בדרך שהקר אותך כשאתה הולך בדרך ה' ומלת דר"ך ידוע מהאר"י ז"ל רמז על שמות יחודי' נפלאים ובוודאי זה לעומ' זה עשה האלהים שיש להיצה"ר ג"כ דרך בטומאתו השם ישמרנו. וזה אשר קרך בדרך בדרך רשעים אבל האמת והעיקר שיש להתגבר עליו בכח שמות דר"ך הקדושה ולהכניעו וזה רמז מלת דרך בפ' זו וכן בנביאים במפטיר פקדתי שנזכר כמה פעמים מלת דרך ע"ש. והיה בהני"ח ה' אלהיך כי מלת בהניח צירוף נ"ח בי"ה דהיינו כאשר תשכיל ותבין בשם י"ה הם חכמה ובינה ותנוח בם אז מחה תמח' זכר עמלק לא תשכ"ח צירוף ת"ש כ"ח פי' שלא תהיה תש כח ולא תפול בעצלות ח"ו ואף אתה הקהה את שיני היצה"ר ואמור לו הנני מתחרט ושב ומתנחם על העבר ומכאן והלאה חושבנא לקבל עלי עבודת ה' באמת שלא אחטא עוד ואתחבר לצדיקים וחסידים והם יורוני דרך התשובה והאמת כמ"ש חז"ל והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים ואזכה לתקן את אשר שחתתי ואתגבר כנגדך תמיד: והנה המן צור"ר היהודים רמז שהוא בקליפה לעומת מלכות דקדושה כי צור"ר עולה מלכו"ת תצ"ו מחנות הקדושה שיש במרכבת ארג"מן כנזכר בספר היכלות ע"ש ושם הם בחשבון תצ"ו. אבל המן שהיה מעולם הפירוד נפרד החשבון ונעשה מאות ת' ב' רישין במלת צורר וליכא דידע לישנא בישא כהמן פי' כמו שאמר למלך ישנו עם אחד כן כיון בדבריו לקטרג למעלה שהם ישנים מן המצות ואת דתי המלך אינם עושים כמו שיש בקדושה צדיק שמדבר עם בני אדם דברי חול. ותוכם רצוף אהבת יחודים ודביקות לה' יתברך. כן זה לעומת זה עשה האלהים את המן הרשע שרצה לעורר קטרוג ושטנה על בנ"י וע"ש בגמרא ומדרש כל מה שרמז בדבריו. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי ידע כי מרדכי הוא צדיק גדול וירא כי לא יכול לו לבדו רק בקש לעקור את הכל ויהי' העולם נידון אחרי רובו ובדור ההוא נתחייבו שונאיהם של ישראל כליי' כדאיתא בגמרא. ואז יוכל ג"כ להרוג את מרדכי ואיתא בגמרא שאנו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו דור כליי' אמר להם אמרו אתם אמרו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אמר להם א"כ אותן שבשושן יהרגו ולא של כל העול' אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר פירש"י מפני מה זכו לנס אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים ע"ש. וצריך להבין מה שייכות הקושיא וכי משוא פנים יש בדבר על טעם של רשב"י ומשמע לדברי תלמידיו ניחא והלא ב"כ וב"כ קשה וכי משוא פנים כו' גם פירש"י מפני מה זכו לנס קשה להולמו מנ"ל לפרש כן דלמא הקושיא כפשטא מפני מה זכו וניצולו מכליון כי הנס שייך על ענין ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים וכו' ותליית המן בתוך ג' ימים לגדולתו. ונ"ל דלפי דברי התלמידים אין קושיא וכי משוא פנים יש בדבר כידוע שכל עיקר הגזירה אשר יצאה ברצון כבודו ית' לא היתה רק להחזיר לישראל בתשובה כמ"ש תשב אנוש עד דכא ובכל דור ודור כל הפחדים וגז"ר רח"ל אין חפץ כבודו ית' רק לעורר ישראל לתשובה שלימה וא"כ בנידון דידן מה שנתחייבו ישראל מפני שנהנו מסעודתו שייך רק על אנשי שושן וכמו שהוקש' להם א"כ כל העולם לא יהרגו כנ"ל וצריך לומר דלפי סברתם הוה אמינא כי כל ישראל שבאותו הדור היו מחצה זכאי ואותן שבשושן הכריעו לכף השני לכך יצאה הגזיר' על הכלל כלו אבל כאשר מרדכי הצדיק ידע את כל אשר נעשה וקבץ היהודים אשר בשושן בצום ובכי ומספד ובתשובה שלימה וכמ"ש ויעבור מרדכי מיד ביו"ט של פתח ממילא הכריעו אנשי שושן לכף זכות וניצולו כולם ונעשה להם נס בזמן מועט בג' ימים הראשונים הואיל ונגמר הדבר רצונו ית' שעשו תשובה כראוי. אבל לדברי רשב"י שלא רצה בזה רק מפני שהשתחוו לצלם וא"כ קשה מפני מה נעשה תיכף בתוך ג' ימים הואיל ועדיין לא ידעו שאר היהודים אשר במדינות המלך ולא התחרטו ולא שבו עדיין והי' צריך להיות הנס אחרי הודעם וסופקם על ירך בתשובה. וזה שהקשו וכי משוא פנים יש בדבר ומפני מה זכו לנס כי עיקר מלת נס שייך על זמן מועט שנהפך הדין לרחמים. וע"ז השיב הם לא עשו אלא לפנים לפיכך הקב"ה לא עשה אלא לפנים אבל עיקר הענין הי' להחריד אותם שיעשו תשוב' בגלוי (ודי להם בחרדה לשמע אוזן ולשוב בתשוב' ואח"כ תיכף לשמוע בשורות טובות וד"ל) וז"ש המלך בסוף דבריו מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן דהדבר תמוה הלא ידע מכל זה אלא הענין כך הוא דשם כתיב ויאמר המלך אחשורש ויאמר לאסתר המלכה והנ' ויאמר השני הוא מיותר אלא דקאי על מלכו של עולם שהוא אמר מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן כ"ן פירושו באמת כלומר מי הוא אשר עלתה על לבו לגזור גזירה רעה ח"ו באמת כי כל עיקר הענין רק לפנים ולהחזירם בתשובה באמת אבל כיון ששבו ונסלח להם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם: ואגב נבאר מהות מחשבת המן הרשע ומפלתו כי נודע כי תכלית הבריאה היתה למען נעבוד לאלהי ישראל וזה כוונת ורצון הבריאה ואין לעמוד ולחקור על מהות רצונו כביכול על מה ולמה רצה בזה כמ"ש החקר אלוה תמצא וכמ"ש הרמב"ם בס' הי"ד וזה עיקר אמונתינו אבל המן הרשע וכן כמה רשעים שהיו בעולם כמו פרעה וכיוצא בו לפי סכלותם אמרו שזה גרעון בכבוד א"ס שירצה בעבודת תחתונים מחמת שאין חקירתם ע"פ שכל האנושי מסכים לזה ולכן בקשו לכפור בבחי' אלהי ישראל דהיינו שמתנהג ע"פ עבודתינו בתורה ובמצות רק דקרו ליה אלהא דאלהיא ואינו משגיח בעולם השפל ונתן הממשלה לכוכבים ומזלות והם המנהיגים. לפיכך צריך לעבוד להם ולא לעילת על כל העילות ונפלו ברשת הטעות עד שפגמו ברעוא דרעוין ואמרו כי הבריאה לא היתה ברצון מחמת שאין להבין שייכות הרצון לא"ס עד שאמרו שהיה כח מוכרח לבריאת עולם וגולם קדמון וכמו שהארכתי בהגהות לס' גבורות ה' וע"י הנסים והנפלאות שענשם הקב"ה מדה במדה ולפי רצון משה רבינו וכל הצדיקים נתברר הענין שרוצה בעבודתינו ומתנהג ברחמים לפי דרכינו ונקרא אלהי ישראל ונקרא זה אלי ואנוהו שכל אחד היה מראה באצבעו דהיינו הגם שאינו מושג ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. עכ"פ יש איזה השגה ברצונו ית' ע"י התורה והמצות. אבל המן הרשע שכפר בכל זאת אמר וכל זה איננו שוה לי שבחי' הנקרא ז'ה המושג ע"פ התורה והמצות איננו שוה לי רק כטעותו וסכלותו שתהיה ההנהגה ע"פ הכוכבי' ומזלות ולכן אח"כ כשנעשה הנס ונתגלה אלהי ישראל ע"י מרדכי הצדיק נתגלה שם קמ"ג שהוא אהי"ה במילוי אלפין שיש בו אות ה"א שמורה כמו הא לכם זרע דהיינו שהקב"ה מושג ע"פ התורה וזה נקרא פורים על שם הפור כי פו"ר בגימ' ב"פ קמ"ג בסוד אהיה אשר אהיה ונקרא פורים כי ב"פ פור גימ' בע'תק כי נפתח להם אור עתיק חסד דעלמין קדמאין ונתגלה שהרצון הוא רק בבנ"י ולפי עבודתם והבן: ואיתא במשנה מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג וכו' כי י"א גימ' ו"ה שהוא מורה על בחי' אלהי ישראל כנ"ל וגם וה' הוא לשון שמחה כי זאת ההנהגה ע"פ התורה היתה עיקר הבריאה (ולא) היתה שמחה כיום שנבראו בו שמים וארץ מורה ג"כ ע"ז וכמ"ש בפי' לקוטים מרב האי גאון ע"ש באורך שנים עשר רומז על י"ב אותיות שיש בג' שמות הויה שמספרם מגל"ה וכמ"ש האריז"ל. י"ג זמן קהל' לכל הוא והיינו שמתגלה אור הגדול י"ג מכילן דרחמי כי י"ג פעמים חס"ד גימ' תעני"ת עם אותיות והכולל. וכשחל בשבת שאין מתענין בו נפתח האור ע"י י"ב לחמי' אשר על השלחן כי י"ב פעמים לח"ם גימ' ג"כ תתק"לו כנ"ל וזה ג"כ מספר מרד"כי אס"תר עם הכולל שהם המשיכו החסדים ונרמזו בשמותם והוא ג"כ מספר שב"ת זכור עם הכולל. כי בשבת שלפני הפורים נפתח תמיד האור הזה להופיע עד י"ד וט"ו שהם ימי משתה ושמחה ובהם קורין את המגלה. ועי"ל בפי' המשנה כי משנכנס אדר מרבין בשמחה ומתחיל להופיע אור מרדכי לכן אמרו מגילה נקראת באחד עשר פי' שהאור נגלה כל אחד עשר יום מר"ח עד יום אחד עשר שיוצא בבהירות ורשאי לקרות בו המגלה לבני כפרים והנה השל"ה הקדוש כתב רמז במשנה זאת כי י'א י'ב י'ג י'ד ט'ו עולה ס"ה מספר שם אדנ"י כי נתגלה שיש אדון בעולם וזה מגילה נקר' ע"י המספר הזה מגלה האדון לכל היצורים ע"ש וי"ל ג"כ איזה רמז. באחד עשר היינו א' פעם עשר. שנים עשר הוא ב' פעמים עשר. שלשה עשר הוא ג' פעמים עשר. ארבעה עשר הוא ד' פעמים עשר חמשה עשר הוא ה' פעמים עשר ס"ה ט"ו פעמים עשר עולה ק"נ כי שם אדנ"י נקרא ג"כ ק"ן לשם הויה הנעל' בו זהו כדברי השל"ה הנ"ל. ועתה נבאר מהות אור מרדכי הנקרא מירא דכיא ע"ש בכתבי האריז"ל. כי איתא בש"ע א"ח פי' הברכה אשר יצר את האדם בחכמה שהכין מזונותיו ואח"כ בראו ע"ש. וענין הזה שנקרא חכמה למשל שאנו רואים בעולם שיש אדם חכם רופא וכיוצא בו אין חכמתו מועלת רק אחר שנולד איזה חולי או מקרה בגופו של אדם אז הרופא יעשה רפואתו עפ"י חכמה. אבל אין לך חכם שיתן רפואה על החולי העתיד לבא כי מי יודע אם יהיה חולי ומה שיהיה ענין החולי ומהות החולי וזה למטה בעולם השפל. אבל בורא כל שהכין מזונותיו של אדם ואח"כ ברוא ממילא מוכרח הדבר שהשקיף הכל עד סוף כל הדורות בחכמתו מהותם וחסרונם ותועלתם. וז"פ אשר יצר את האד' בחכמ"ה כנ"ל. והנה אור החכמה השגחת הבורא עלינו זורח תמיד בבהירות בשבת קודש עלינו בנ"י לכן בכל ע"ש קוד' שנקבל הבהירות הזה יסדו לנו הקדמונים שישוב כל אדם בתשובה בערב שבת כמ"ש ספרי יראים. ולרחוץ ולטבול וללבוש לבנים לכבוד שבת כי בו יתגלה אור החכמה ואנחנו עולים למעלה לקדושה עד בחי' הנק' קודש ישראל לה'. והנה בימי מרדכי ע"י תשובתם וקימו וקבלו את התורה ברצון טוב נתגלה עליהם האור הזה הגם שלא היה בשבת רק בימי החול. (וזה דכתיב כאשר נחו בהם היהודים ר"ל כיום המנוח הוא השבת). והחילוק היה שבשבת עולים לשם למעלה משא"כ ע"י מרדכי הצדיק נמשך הארה למטה ונתגל' החסדי' וז"ש ללבוש בגדי שבת בפורים מורה. על הנ"ל: והנה האר"י ז"ל כתב שבגדי יו"ט חשובים משל שבת כי ביו"ט בא האור עליון מלובש בלבוש והשמחה מושגת יותר ע"ש. אבל בפורים אין מן הצורך ללבוש בגדי יו"ט כי האור הזה שזורח למטה אינו כ"כ גדול ואינו צריך ללבוש רק מחמת שהוא מאור החכמה לכן צריך ללבוש בגדי שבת. והנה מרדכי האור הזה יש לו התגלות בפורים ולכן הגם שאמרו חז"ל רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. אל תאמר ח"ו שנגרע מערכו רק שהיה לו בהירו' עליון מאור החכמה ולא יכלו להתחבר עמו כי אין הגילוי אלא בפורים כמ"ש האר"י ז"ל. ואסתר הצדקת היתה מרכבה לשכינה כידוע מהאר"י ז"ל. ולכן אמרו במדר' פ' בא על פסוק יפה כלבנה זו אסתר שנא' ואני לא נקרא כי לבא אל המלך זה שלשים יום. והענין הוא כי הבורא ב"ה ברא את הלבנה המקבלת אורה מהשמש ומתחדשת אחת לשלשים יום. ואורה זורח בסוד המלכות נקנית בשלשים מעלות. והנה אסתר בראותה כי לא נקראת אל המלך זה שלשים יום ירא' ופחדה לנפשה מאוד בסוד וירח לא יגיה אורו ח"ו. ולכן צותה על הצום שלשת ימים לילה ויום כדי שע"י התשובה וצום ובכי יתעוררו רחמים ויחוד עליון ואז תשא חן למטה: אבל זה אמת ברור שח"ו לא נגע אחשורוש בגוף אסתר הטהור כי השביעה שידה במקומה כדאיתא בזוה"ק ומקובלים ובזה מתורץ קושי' ר"ת שהקשה מדמקשה בגמרא והרי אסתר פרהסיא הוה ולא מקשה והא אסתר גילוי עריות הוה ש"מ דבעיל' עכומ"ז אינה אוסרת ע"ש בריש מסכ' כתובת דף ג' ע"ב אבל אפשר ליישב דלהכי לא מקשה והא גילוי עריות הוה כדאיתא בזה"ק שלא שמשה כלל רק השביע' שידה במקומה. אבל פריך שפיר והא אסתר פרהסיא הוה דלמראה עיני הבריות שלא ידעו מזה ההשבעה איכא איסורא והיה לה למסור נפש. אבל י"ל דבעיל' עכומ"ז באמת אוסרת ומשני קרקע עולם היא ואפילו חילול השם ליכא כדאיתא בתוס' שם: וי"ל ג"כ בתוס' שהקשו שם על הא דאמרינן בגמרא מלמד שהיתה טובלת מחיקו של אחשורוש ויושבת בחיקו של מרדכי דהלא צריך הבחנה אפי' אלמנה וגרושה. והתוס' תירצו דהיתה משמשת במוך עכ"ל ואפשר דגם דגם התוס' הסכימו כדעת המקובלים דהיתה משבעת לשידה במקומה רק דשם הקליפה הוא מוך עיין בס' קינת סתרים מהגילאנטי ומרמז התוס' בלשונם בכוונה כנ"ל:
Sefer Shemot.Ki Tisa.1
ויתן אל משה ככלותו. במדרש הה"ד מתן אדם ירחיב לו כו'. שם ד"א מתן אדם ירחיב לו אלו ישראל בשעה שאמר להם משה להביא נדבה למשכן מה כתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר כו' אר"י שני בקרים הביאו מה זכו שהרחיב הקב"ה את גבולם שנאמר כי ירחיב וגו'. גבול של כ"א ואחד כו' ר' יונתן אומר ג' דברים ניתנו במתנה גשמים ומאורות ותורה כו' ע"כ. הנה ידוע מאמר רז"ל ככלתו כתיב ככלה שהיא מקושטת בכ"ד קשוטין הן כ"ד ספרים. וידוע שכל קישוטי החתן שנותן לכלה כדי שתעלה חן בעיניו. וממילא אחר שתמצא חן בעיניו הוא בוודאי מוסיף לשלוח תכשיטין וכמ"כ תמיד וחזרת חלילה כמו שאמר הרב הצדיק המנוח מהור"ר זושא זצ"ל על פסוק מה אשיב לה' כל תגמלוהי עלי. פי' יותר מה שכנ"י עובדים לו יתברך הוא מוסיף להם בהירות לעבדו בחשק ושכל גדול יותר [וכן כשנצטוו על מלאכת המשכן שישכין הוא יתברך שכינתו בישראל ויברכם ע"י מדת כ"ה תברכו כו' שנקרא כלת משה היו נצרכים כ"ה מינים עם י"ב אבנים שהיה בחושן נגד י"ב שבטים] וזה פי' המדרש מתן אדם ירחיב לו. יותר מה שהוא ית' משפיע ע"פ עבודת האדם לכנ"י הוא מעלת יותר חן והרחבת הדעת לפניו ית'. והנה מרוב אהבת וחשק ישראל להביא נדבתם לבית שכינתו ית' בכל לבבם ונפשם אשר כמעט אם היה באפשרם למסור נפשם למשכן. האיר להם הוא ית' ממדת אי"ן הנקר' ג"כ בוק"ר. והיינו לשני בקרים הביאו כי מדת אהבה נקרא בוקר. ומחמת גודל הרחבת לבם להביא נדבתם זכו להרחיב הוא ית' גבול של כאו"א: פי' כי כתיב באיוב אם חרוצים ימים וגו' אם הוא לשון אם. כי הנה בשורש נפשות ישראל הנקרא א"ם בעת בואם. לעוה"ז באותו עת וזמן נגזר על כל או"א כל המאורעות שיעברו על זה האדם. והיינו בבחי' א'ם חרוצים ימיו וע"י הרחבת לבם זכו להרחיב הגבול הזה. של כל או"א היינו בשורשי נשמתם שיצאו מהגבול מהגבול ומצר של של או"א. וזהו פי' כי ירחיב וגו' ואמרת אוכלה בשר בשר רומז למדת הדין כנודע ואכילת בשר. רומז להמתק' הדינין כידו בכל אות נפשך כו' ר"ל ע"י הרחבת לבם ותשוקתם לעבודתו בשמחה וטוב לב עי"ז ימתקו הדינין בשרשם מדה במדה וזהו פי' ר' יונתן ג' דברים ניתנו במתנה גשמים שנ' ונתתי גשמיכם בעתם. כי ידוע שאין לצייר אותו ית' בשום מדה אפס לאהבת עם קרובו ולפי עבודתם ואהבתם ויראת' אותו ית' ככה מלביש א"ע כביכול במדת חסד וגבורה. וכן בשארי המדות בכל הו"ק. וזה נקרא כביכול לשון גשם. וכפי העת והזמן שעובדין בנ"י אותו ית' ככה משפיע להם רוב חסדו במדתם. וזהו ונתתי גשמיכם בעתם שאשפיע לכם החסדים הגדולים כפי העת ומדת עבודתכם: וזהו מתנה גדולה שהוא ית' באין סוף ותכלית ישפיע לבני אדם רב טוב לפי מעשיהם והתורה. שנאמר ויתן אל משה ככלותו ככלתו כתיב כי האמת הגם שהחתן נותן מתנות להכלה כהבטחתו עכ"ז כשהיא נושאת חן בעיניו הוא מוסיף לה בתוס' מרובה כמ"ש בתוס' כתובה וכד אשכחית רחמין בעיני כו' וזהו מוספי שבת ויו"ט. ולז"א במד' התורה ניתנה במתנה כו' ככלתו שמוסיף להם בכל פעם יותר בהירות בתורתו:
Sefer Shemot.Ki Tisa.2
ויתן אל משה ככלותו. איתא במדרש הה"ד כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גדולה החכמה וגדולה ממנה הדעת והתבונה הוי כי ה' יתן חכמה אבל למי שהוא אוהב מפיו דעת ותבונה ר"י ור"ל חד מנהון אמר למה"ד למלך שהי' לו בן בא מבית הספר מצא תמחוי לפני אביו נטל אביו חתיכה אחת ונתנה לו מה עשה בנו אמר לו איני מבקש אלא ממה שבתוך פיך מה עשה נתנו לו למה לפי שהי' מחבבו. וחד אמר משל כו' והיה לאביו מנות א"ל בנו איני מבקש אלא מן הפיצטלין שבתוך פיך ונתן לו הוי מפיו דעת ותבונה כו' ע"ש הנה המדרש מלמדינו העריבות והנעימות שהי' בין ישראל לאביהם שבשמים בשעת מתן תורה שנאמר ויתן אל משה ככלתו ודרשו רז"ל שנתנה לו במתנ' ככלה הה"ד נופת תטופנה עיין במד' תנחומא וכיוצא בו והגדיל המתיקות עד שהי' כמו זווג נשיקין שנתערבו ההבלים שבפה. כנודע וכדאיתא בזו"הק על פסוק ישקני מנשיקות פיהו דלא כתיב פיו לשון זכר ולא פיה לשון נקבה רק פיהו מורכב מלשון זכר ונקבה כי מגודל המתיקות נעשה פיו ופיה כמו פה אחד ודיבורם אחד מה שאין הפה יכול לדבר וכו' אשר ע"ז גוזמא נקטו במדרש לומר המשל אל בן המלך שלא רצה לאכול אלא ממה שבתוך פיו של אביו והוא ענין שינוי מטבעי ודרכן של בנ"א שאדם רוצה לאכול יותר מתמחוי ממה שיאכל בלעו של חבירו רק בעת גדלות האהבה בין הריעים והם נעשים אחד אז אין הפרש ביניהם לאכול אחד מפה של חבירו וכמו דאמרי אינשי על גודל האהבה כידוע. וזה הענין מפיו דעת ותבונה כי דעת פירשו רש"י בחומש רוח הקודש ע"ש כי דעת הוא לשון התחברות כמו והאדם ידע וגו' והדעת גנוז בפומא דמלכא ונחלקו שם ר"י ור"ל במדרש ח"א מן התמחוי וח"א מנות ע"ש כי יש שתי השגות האחד המלכות אשר היא מכונה קערת כסף אחת כלי קבול והוא התמחוי. והשגה השנית המדות שמשפיעים לתוכה והם המנות כנודע: ואיתא במד' פרשה מ"ה כשאמר הקב"ה למשה שוב אל המחנה באותה שעה מצא משה ידו לדבר לפני הקב"ה אמר לו ראה שאין אתה יכול להזיז אהבתך מהם אפי' שעה אחת שנאמר ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי אתה מוצא וידבר ה' אל משה ויאמר ה' אל משה וכן אתה מוצא ויאמר משה אל ה' וידבר משה אל ה' משל למערה שהיא נתונה על שפת הים עלה הים ומלאה ולא היה הים זז משם אלא מכאן ואילך הים נותן למערה והמערה נותן לים כן וידבר ה' אל משה ויאמר משה אל ה' וכו' ע"ש דהיינו שבעת שהצדיק נתדבק בו כביכול בפרט משה רבינו ע"ה היה ממש פיו ופי כביכול נעשים כאחד וכמו שאמרו שכינה מדברת מתוך גרונו והיו דיבורם אחד ומיוחד עד שאלו היה באפשרי לכתוב בבת אחת הדבור שדבר ה' עם משה והדבור שדבר משה עם ה' היה נכתב בבת אחת ג"כ וזה הוא המשל אל המערה עם הים והבן:
Sefer Shemot.Ki Tisa.3
עוד במד"ר. הה"ד כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: גדולה חכמה. וגדולה ממנה דעת ותבונה כו'. אבל למי שאוהב יותר מפיו דעת ותבונה כו'. משל למלך שהיה לו בן כו'. א"ל איני מבקש אלא מזה שבתוך פיך הוי כי ה' יתן חכמה. ולמי שמחבב יותר מפיו דעת ותבונה ע"כ. הנה בוודאי חכמה גדולה יותר מתבונה ודעת כמו שהם מסודרים כמה פעמים בתורה קודם להם. אמנם כשהאב רוצה ללמד איזה חכמה לבנו ודאי א"א לאב ללמד להבן ולהבינו עוצם חכמתו כ"א ע"י ציור ולבושים בשכליות קטנים בכדי שעי"ז אפשר לו להשיג חכמה ושכל האב והוא הנק' דעת. וזהו שפר"שי על דעת שהוא רו"הק וזהו הנק' דעת קטן כידוע. ויש עוד בחי' ב' יותר גדול מבחינת דעת. היינו כשהאב משכיל בדעתו ואומד דעת הבן ושכלו כפי השגתו וזהו נקרא דעת עליון כי הוא דעת האב. ולזה יו"ד במילוי הו' קודם לד'. הגם שהד' הוא בחי' ה' עילאה הו' קודמת שהיא בחי' דעת וע"ז נאמר כי אל דעו"ת ה' רומז לשני מיני דעת הנ"ל והנה כתיב ישקני מנשיקות פיהו. וארז"ל שהוא לשון מזון כמו על פיך ישק. והוא מכוון למאמר המדר' איני רוצה אלא מזה שבתוך פיך. היינו ממקום שאתה מקבל כך. כביכול בעליית ישראל לכנ"י וכמ"ש האר"י ז"ל בכוונת שבת. א'דירים מ'שברי י'ם א'דיר ב'מרום ה' ר"ת אמ"י אב"י. וכמו שהוא בכוונת יהו"כ וכן גם שבת נקרא שבת שבתון כמו יוה"כ. וז"ש רז"ל אי"ן בין שבת ליו"הכ פי' שבשבת ויו"הכ עולים עד האי"ן וזהו איני מבקש אלא ממה שבתוך פיך היינו משור' החכמה תחיה בעליה. ולכן כל פרקמטיא של משה ושירו היה באז כי שי"ר הוא ש"ר י' כמו שמפרש בתיקונים. ע"ש המחשבה וחכמה. וכתב האר"י ז"ל כי החכמה כלול מד' מוחין. וכל מוח כלול מח'. וח' מדות מחכמה עד יסוד הם ל"ב. וכן הוא השם היוצא מפסוק אז ישיר כו'. א"ז ב"ו ג"ה עם ח' עולה ל"ב נתיבות החכמה כי בשיר שכנ"י משבחין לפניו ית' עולין עד למחשבה וזה הרמז עשה לי שירים נזמים ואק"דש אני לך. וכ"ש איני מבקש אלא מה שבתוך פיך היינו משורש ההמשכה כי"ר:
Sefer Shemot.Ki Tisa.4
שני לוחות העדות. במדרש למה שנים נגד שמים וארץ נגד חתן וכלה נגד שני שושבינים. הנה גילו לנו רבותינו הסוד שכתב הרעיא מהימנא פ' תצא דשבירת הלוחות היו כחתן דתבר בתולים דיליה ע"ש באורך. כי ידוע ע"פ מ"ש בכמה מקומות שנשמות ישראל לא חטאו. ומפורש אמרו בגמ' לא היו ישראל ראוין לאותה מעשה אלא כדי להורות תשובה. ומצינו בגמ' שהיו מיחדים חתן וכלה בעדים. והגם שעכשיו אין היחוד בעדים עכ"ז עיקר היחוד הראשון והזיווג הוא ע"י שושבינים וברוב עם. והוא פרהסיא ומשם ואילך הוא בהסתר וגם עת טבילה מחויבת להסתיר כדאיתא בש"ע והענין הוא ידוע ארז"ל שאין אשה מתעבר' מביאה ראשונה ולזה לא איכפת לן הפרהסיא משא"כ אחרי כן שהיחוד הוא שיבא לידי לידה אז צריך להיות בהצנע ע"כ לוחות הראשונות היו בפרהסיא וכדאיתא גם בגמרא ומטעם שכתבנו לעיל בשם הר"מ משא"כ בלוחו' שניות אמרו במדר' אמר הקב"ה אין לך יפה מן הצניעות וגם יפ"ה ר"ת יו"ד פעמים ה' גימ' נ' שערי בינה ע"כ צריך להיות בצניעות. וזהו שאמר המד"ר נגד חתן וכלה ונגד שושבינים והבן:
Sefer Shemot.Ki Tisa.5
וחנותי את אשר אחון. במד"ר באותו שעה הראה לו הקב"ה כל אוצרות כו' ואמר אוצר זה של מי ואמר לו של עושי מצות כו'. אח"כ ראה אוצר גדול כו' א"ל למי שיש לו אני נותן לו משכרו ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה וזה וחנותי את אשר אחון למי שאני מבקש לחון כו' ע"כ. הנה כתיב אעביר כל טובי וגו' וארז"ל אין טוב אדם אלא בביתו בית רומז למקבל. והיינו שנותן לכל אחד כפי הכנתו בעבודת השם וז"ש אוצר זה של מי של עושי מצות. ומי שאין לו אני עושה לו חנם. היינו שהבורא ית' נותן לו מדת חנינה ורחמנות שיתנהג האדם עצמו במדת רחמים וחסד להתחסד עם קונו ועי"ז נותן לו מאוצר מתנות חנם שהוא אוצר גדול. וכמ"ש על פסוק ונתן לך רחמים ועי"ז ורחמך:
Sefer Shemot.Ki Tisa.6
ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. במד"ר מהיכן זכה משה לקרני הוד. רבנן אמרי מן המערה. ר' ברכיה הכהן בשם ר"ש הלוחות היו אורכן ששה ורחבן ששה והיה משה אוחז טפחיים ושכינ' טפחיים וטפחיים באמצע משם נטל משה קרני הוד ע"כ. הענין הוא כי מערה הוא לשון חיבור והוא ע"י הדביקות והחבור שהיה תמיד בבורא ית'. וז"ש רז"ל מער' שעמדו בו משה ואליהו כי אלי"הו גימ' ב"ן והיינו שם הוי"ה במילוי דכוותיה שעולין ב"ן ומורה על דביקות. ור"ב אמר הלוחות היו אורכן ששה כו'. כבר כתבנו מזה שזה שאנו אומרים המשלשים לך קדושה. כי השפע יורדת בבחי' שלש רגלים כנודע. כמו כן המקבל'. וכשנכללין זה מזה המשפיע והמקבל יש לכל א' ששה. וזה אורכן רומז להמשפיע. ורוחבן רומז למקבל. וידוע שהתורה ניתנה למשה בפרד"ס אשר ילמד לעם ישראל. אמנם שורש התורה מה שלא ניתן לגלות היא נשארה לפניו במרום וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. וזה נקרא טפחיים בידו של הקב"ה וטפחיים בידו של משה. ומה שתלמיד ותיק וצדיקי הדור מחדשין בכל עת חידושי תורה. היינו שממשיכין ע"י נשמת משה המאיר בכל צדיק וצדיק כנודע. וזה נקרא טפחיים באמצע. ומשם נטל משה קרני הוד כי על ידו כל השפעות וחידושי תורה מתגלים לצדיקים בכל דור ודור:
Sefer Shemot.Shabbat Parah.1
וידבר ה' אל משה לך רד וגו'. ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה וגו'. ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם וגו'. ויש לדקדק הלא אמירה הוא לשון רכות וכאן אמירה הוא לשון קשות. ול"ל כלל הפסוק ויאמר כיון דעדיין לא נשלם הדבור הראשון שמתחיל וידבר ה' אל משה. והאמת שהרגישו רז"ל בדבר ואמרו בפסוק ועתה הניחה לי פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו שאם יתפלל עליהם לא יכלם וכמ"ש רש"י. ויש לנו עוד להמתיק האמירה שלכן נכתב פעם שנית ויאמר בלשון רכה דכאן כיון הקב"ה בדבריו בלישנא דמשתמעי לתרי אפי': הנגלה הוא ידוע ויש בזה כוונה עמוקה להורותם דרך תשובה ועתה הניחה לי פי' שתעשו לי נייחא ונחת רוח שישובו מחטאם וידוע דעיקר התשובה הוא החרטה והמרירות בלב וצריך כ"כ להתמרמר ער שיעלה חרון אפו בלבו על עצמו ויכעוס וירגז על יצרו לאמר מה עשית לי וגמלת לנפשי רעה והאבדת אותה מקרב עמה ואין לי מצח להרי' ראש ע"י עצתך הרעה עד שיבכה ויתנחם וישוב באמ' ויקבל על עצמו שלא יחטא עוד וצריך כ"כ להרבות עד שיתגל' מצפוני לבו לפני יודע תעלומות וצופה עתידות ב"ה והוא יעיד עליו שלא ישוב לזה החטא לעולם וכמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה ע"ש. וזה שאנו אומרי' בתפלה והחזירנו בתשובה שלימה לפניך דהיינו שיהיה גלוי לפניך צופה ומביט שאני בעל תשובה באמת. וזה שרמז לו הקב"ה הניחה לי ויעשו תשובה והורד עדיך ויתמרמרו עד ויחר אפי בהם דהיינו חרון אפי שיש לי עליהם יחר בהם בלבבם על עצמם ויתחרטו על שעבר. ואכלם לשון תאוה כמ"ש כלתה נפשי אל ה' דהיינו לאחר התמרמרות כזה ונקיון כפים מחטאים באמת אח"ז בא התשוקה וכלות הנפש אל ה'. וז"ש שפתח לו פתח להראות חסדו הגדול שמקבל התשובה מהשבים ואז תהיה תפלתו רצויה עליהם:
Sefer Shemot.Shabbat Parah.2
והנה בשבת פרשת פרה הקדימו לקרות פ' פרה לפ' החודש שיש בה טהרתן של ישראל כמ"ש בגמרא ופ' הענין דבזמן שאין בהמ"ק קיים דבר שפתינו לרצון לפני אדון כל כאלו קיימנו והקרבנו הקרבנות וגם הפרה בהזאת שלישי ושביעי. וע"י קריאתה עכ"פ נטהר טהרה רוחניות לכבוד הרגל הבא' עלינו וזה הרמז איתא בפסוק וידבר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דהיינו שיהיה זמן שדי באמירה לבד כאשר אין בהמ"ק קיים וזה אשר צוה ה' לאמר. ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וגו' והנה במלת לטמא הלמ"ד בפתח מורה על דבר הידוע. י"ל ג"כ רומז לדברינו דהיינו כי הפרה רומז לתשוב' המטהר' הטמאים והיינו דוקא הטמא הידוע בעצמו בלבו שמתחרט ויודע ושב ונחם ולא כאלה העורים השוגים כל ימיהם בהבל וריק ואומרים לא חטאנו כי לאלה אין טהרה וכפרה אשר העיקר להתחרט ולשוב ואח"כ להתלהב ולהשתוקק לבוראו ולעשות רצונו עכ"פ כמו שהתאוה לרצון יצרו בחטאיו. וזה נקרא עפר שריפת החטאת ששורף החטאים ומתלהב באש לבוראו ואח"כ ונתן עליו מים חיים: ואיתא בילקוט משלי בפסוק שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים. הרבה לקיחות צויתי אתכ' בשביל לזכות אתכם אמרתי לכם ויקחו אליך פרה אדומ' שמא בשבילי. לא בשביל לטהר אתכם. אמרתי לכם ויקחו לי תרומה. לא בשביל שאדור ביניכם: אינו אומר ויקחו אלא ויקחו לי אותי אתם לוקחים. ויקחו אליך שמן זית זך כדי לשמור נפשותיכם הנמשלה לנר שנאמ' נר אלהים נשמת אדם וכן ולקחתם לכם ביום הראשון והלא ט"ו הוא אלא אמר הקב"ה ויתרתי לכם את עונות הראשונים ומעתה ראש מחשבון הוא עכ"ל. והנה המסורה שמסר לנו הילקוט ד' לקיחות הללו שאין ענינם אחד רומז ג"כ לדברינו כי א"א להיות כסא ומעון לשכינתו ית' כי אם אחרי אשר יטהר האדם מחלאתו וטומאתו ויתחרט ויתנחם על העבר ויקבל עליו בתשוב' לטהר א"ע מכל טומאה ועבירה. וזה ענין לקיחה א' של פרה אדומה כנ"ל. ואח"כ זוכה להיות משכן לה' שידור עמו כמ"ש ויקחו לי שאדור בניכם ואח"כ ממילא זוכה לזיכוך המחשבות הנרמז בלקיחה ג' שמן זית זך כי שמן רומז לחכמה ומחשבה וכמ"ש כל מקום שהשמן מצרי החכמה מצוי' וכנודע מס"ק ואח"כ עולה האדם למעלה לבחי' אהבה עילאה הנגלה ביום הראשון של חג הסכות בו אנו ממשיכין שנות חיים ע"י הלולב כנודע. וכן אמר הכתוב שמע בני וקח אמר"י כי אמ"ר רומז לג"ר א' חכמה הוא פלא ובצירוף א' עם מ' נעשה אם לבינה תקרא ואות ר' נוטריקון ראשית והוא הדעת כנודע הצירוף מזוה"ק. ופי' הענין כאשר תשמע אל מצותי ותדבק במחשבה ג"ר כי העיקר הוא לעשות המצו' בכוונ' ובמחשבה נכונה אז וירבו לך שנות חיים שתזכה להמשיך שנו"ת חיים הנרמזים במצות תפילין בכוונת האר"י ז"ל והם שמות המוחין ותזכה לגדלות המוחין ולהמשיך כמו ע"י הלולב כי בכל יום ראוי להמשיך חיים ע"י התפילין וע"י פסוק ראשון בק"ש ואז תמשיך חיי ובני ומזוני לכל בנ"י במושבותם אמן:
Sefer Shemot.Shabbat Parah.3
וידבר ה' כו' זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר נראה לפרש מלת לאמר מורה כדעת האומרי' שפרשת פרה מדאורייתא. ולזה בא הרמז בתורה אשר צוה ה' לאמר שאפילו בזמן הזה שאין לנו בית לעשות פרה כתיקונה צריך לקרות הפרשה ונשלמה פרים שפתינו ותהיה אמירת הפרשיות במקום עשיית הפרה וזהו לאמר ויקחו אליך. ופירש"י כל הפרות נקראות על שם משה נראה הרמז כי מצות צריכות כוונה ואמרו לך אני מגלה טעמה של פרה. ולהם חוקה לזה צריכין לעשות הפרה על דעת וכוונת משרע"ה ולכך כל הפרות נקראות על שמו: פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. נראה שהתורה רמזה בכאן ב' מדרגות כנגד השם הוי"ה ואדנ"י והמדרגה התחתונה היא שלא עלה עליה עול מלכות שמים. כי עיקר מלכות שמים שיפרוש עצמו מעבירה או שיעשה מצוה מחמת שהבורא ית' שהוא אדון כל צוה כך וזהו עיקר עול מ"ש וכדרך שאמרו חז"ל ישב ולא עשה עבירה מעלה כאלו עשה מצוה. ר"ל שאם היצה"ר מפילו לאיזה חמדה או כעס רח"ל והוא מתגבר עליו ויושב ולא עבר עבירה מחמת שהבורא ב"ה צוה שלא לעשות בודאי הוה כאלו עשה מצוה. וזהו אשר לא עלה עליה עול כי כפרה סוררה היתה בית ישראל שאפילו עול מ"ש אין לה:
Sefer Shemot.Shabbat Parah.4
א"י אשר אין בה מום שמי שמחזיק עצמו לצדיק שתיקן הכל ואין בו מום בודאי איש כזה הוא שלא עלה עליו עול מ"ש כנ"ל. וזהו ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה ר"ל שצריך העובד את ה' שיראה לו שהוא עדיין בחוץ ולא התחיל בעבודת ה' כלל
Sefer Shemot.Shabbat Parah.5
ושחט אותה לפניו ופרש"י זר שוחט ואלעזר רואה נראה לפרש ע"ד שאמרו בשעת יציאת הנשמה מן הגוף רואה פני השכינה. וזהו דווקא אם סיגל מעשיו בחייו אזי זוכה לראות פני השכינה בשעת מיתה ונשמתו מתדבקת בה ולזה הזהיר הכתוב ושחט אותה לפניו. שיהיה זר שוחט ואלעזר רואה. ר"ל שכ"א יראה לעשות מעשים טובים בחייו כדי שיוכל לראות פני השכינה ולהתדבק בה בשעת יציאת נשמה מן הגוף וזהו זר שוחט שבשעה שזר שוחט הוא המלאך המות. יהא אלעזר הוא הקב"ה שהוא א"ל עז"ר שהוא עוזר לכל רואה ולקח הכהן מדמה והזה. נראה כי בשעה שהחכ' יושב ודורש ומוכיח לעם בודאי מהרהרים בתשובה ודמם נשפכין כמים. וזהו ולקח הכהן הוא הצדיק העובד ה' מדמה. הרהורי תשובה. והזה אל נוכח פני אוהל מועד. היינו שיקרב הרהורי תשובה שלהן להבורא ב"ה וב"ש:
Sefer Shemot.Shabbat Parah.6
א"י שהצדיק יראה שכל אדמימות היצה"ר הוא צורך גבוה ונח"ר לפני ה' שמשפיל את היצה"ר ובוחר בה' אחד כמשל בה"מ כמבואר בזוה"ק. וזה פי' הכתוב במגילת אסתר למי יחפוץ המלך לעשות יקר וגדולה יותר ממני ר"ל שהמן הוא שורש היצה"ר ולזה אמר שכל מעשי המצות הוא בא ממני שאני מסית לעבירה והוא מתגבר ואינו עושה ומחמת זה הוא גודל השכר. וזה פי' הפסוק ולקח אלעזר הכהן מדמה שהצדיק ירא' להם שכל אדמימות היצה"ר שמייפה כל החמדות ותאות הוא כדי שיתגבר עליו ויהיה לו שכר וזהו והזה לנוכח פני אוהל מועד שיראה להם שהכל צורך גבוה כנ"ל: ושרף את הפרה לעיניו. ר"ל כי כפרה סוררה היתה בית ישראל וישרוף זה בתשובה. לעיניו. ר"ל שיתחרט ויאמר איך עברתי עבירה בחדרי חדרים ואמרתי מי רואני ומי יודיעני הלא הקב"ה מלא כל הארץ כבודו ועיני ה' משוטטות בכל הארץ כמו שהתנצל דהמע"ה והרע בעיני"ך עשיתי וכמו שאמר החכם אל תמרה את אדוניך והוא רואה אותך. את עורה כו' על פרשה ישרוף. פירשה אותיות פר"ש י"ה ר"ל מה שפירש מהקב"ה. ישרוף בתשובה וחרטה כ"א כפי מדרגתו או בתעניות או במקואות או בבכיה: ונוכל לומר שזהו הפירוש ושרף הפרה לעיניו שיבכה בעיניו על עונותיו: ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת. עץ ארז רמז להקב"ה כמו שהארז גבוה מכל האילנות כך הקב"ה גבוה על הכל. ואזוב רומז על הצדיק הנאצל מהקב"ה כאילן הקטן שנתפשט מאילן גדול. ושני תולעת רמז שיקשור א"ע להצדיקי' ועל ידם יוכל לקשור א"ע להבורא ב"ה וב"ש וכבס בגדיו הכהן. ר"ל כשהצדיק מוכיח את העם ומקרב א"ע להם ממש לא ימלט שבאפס מה נדבק בו מהלכלוך וסרחון עונות שלהם כמו שהמשיל אדמו"ר זצ"ל למי שמוציא זבל לשוק אפי' יעשה כל תחבולות שבעולם לא יועיל שלא ידבק בו מעט מן הזבל. ולכך צריך הצדיק כיבוס. וזהו פירוש לטהר טמאים לטמא טהורי' באומר קדוש. ר"ל כשהצדיק אומר דברים קדושים אזי מטהר טמאים שהעם עושים תשוב' ומטהרין א"ע מעונות ופשעים. ומטמא טהורים דהיינו הצדיק את עצמו. הנוגע במת. היינו שהשורש מת הוא המלאך המות הוא היצה"ר והוא אבי אבות הטומאה והרשעים ההולכים בעצת היצה"ר הם אב הטומאה. ולז"א הנוגע במת היינו שהולך בעצת היצה"ר: או לכל נפש אדם ר"ל שמחבר עצמו אל אנשים רשעים ובודאי לומד ממעשיהם בודאי האנשים ההם טמאו את שבע המדות שמרומזין בפסוק לך ה' הגדולה וכו'. וזו וטמא ז' ימים כנ"ל. וזהו הוא יתחטא כו' ר"ל שיעשה תשובה בחרטה גמורה ויטהר שבע מדות כנ"ל: כל הנוגע במת בנפש אדם כו' את משכן ה' טמא. ופירש"י ונכנס למקדש או למשכן בטומאה ובודאי התורה היא תמידיות ובכל עת וזמן ובזמן הזה שאין לנו ביהמ"ק איך יוכל להיות שיטמא ובודאי התורה מרמז כי האדם הוא משכן לה' אחד ובאם יטהר מחשבותיו ומעשיו ויעש' הכל לש"ש בודאי הוא כלי מוכן לשרות בו השכינ' והוא עצמו המשכן כמש"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכ"ם בתוך אדם ממש ונמאמר הכתוב היכל ה' המה זהו כל הנוגע במת כנ"ל שטמא במחשבותיו ומעשיו וזהו את משכן ה' טמא שטמא א"ע שהוא משכן ה' ולא יכול לשרות בו השכינה. וזהו ונכרתה הנפש ההוא מישראל שאין לו חלק לעוה"ב בה' אחד שהוא אלהי ישראל. עוד טומאתו בו. ר"ל שעביר' גוררת עבירה ולא די שהוא עושה פ"א רק שהוא כופל עבירות כעבות עגלה חטאה: זאת התורה אדם כי ימות באוהל נראה לפרש ע"ד דאיתא בגמ' אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ר"ל שממית כח עצמותו ואומר שהכל הוא מאת הקב"ה כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל והוא הנותן שכל ובינה לעבדו. וזהו אדם כי ימות באוהל. דהיינו שאינו עושה מכח אדם רק יודע שהכל בא מאת הקב"ה. הוא באוהל ה': וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים. ר"ל כי האדם שמחזיק עצמו לצדיק ועובד ה' כאילו הוא אך לה'. וזהו אשר באוהל. יטמא שבעת ימים ר"ל שבעת המדות וצריך לתקנם: וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא ר"ל מי שהוא מדבר כל מה שחושק ואין לו מחסום לפיו ובודאי לא ימלט שאינו מדבר לשה"ר ורכילות וניבול פה. וזה וכל כלי פתוח שפיו פתוח לדבר דברים בטלים. אשר אין לו צמיד פתיל עליו: ר"ל שאין לו מחסום לפיו טמא הוא בודאי אדם כזה טמא הוא שמדבר לה"ר ורכילות וניבול פה כנ"ל: וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב. נראה לפרש בצירוף הפ' איש חרבו על יריכו. שצריך לחגור חרבו של מלאך המות אם מסיתו לדבר עבירה וזה איש חרבו שצריך לחגור חרב של מלה"מ. על ירכו ר"ל אם מסית לו היצר לחמדה רעה לפגום בריתו ח"ו וכמאמר חז"ל ואם לאו יזכיר לו יום המיתה. וזהו בחלל חרב. ר"ל שעושה חלל ואינו זוכר בחרב של מה"מ על יריכו אלא פוגם בבריתו ח"ו: או בעצם אדם. ר"ל שהיצה"ר מראה לאדם שהוא עובד ה' ומביאו לידי גאוה: או בקבר. ר"ל שלפעמים היצה"ר מפילו לידי עצבות ומרה שחורה הרי אתה מלא פשעם וא"א שתהיה עובד ה' כל ימיך. וזה אינו רק תחבולות היצה"ר להדיחו מה' שלא יוכל לעבוד מחמת גאוה או עצבות ובודאי אדם כזה ההולך בעצת היצה"ר יטמא שבעת ימים כנ"ל רק באמת צריך האדם להתבונן אם היצה"ר מפילו לעצבות שבוודאי אמת הוא שאני מלא פשעים אך אני רוצה לעבוד את ה' מעתה ולשוב בתשובה ובודאי ידו פשוטה לקבל שבים וימחול לו על הכל אמן:
Sefer Shemot.Shabbat Parah.7
במדרש תנחומא. מי כהחכם יודע פשר דבר כהחכם זה הקב"ה יודע פשר דבר שפי' התורה למשה שנאמר חכמת אדם תאיר פניו. אמר ר"י גדול כוחן של נביאים שמדמים דמות גבורה של מעלה לצורת אדם שנא' ואשמע קול אדם. ור"י ב"ר סימון אמר מהכא ועל דמות הכסא כמראה אדם. ועוז פניו ישונה שהוא משתנה ממה"ד למדה"ר לב"י. אר"י דסכנין בשם ר"ל כו' כיון שהגיע לפסוק אמור אל הכהנים אמר משה לפניו רבש"ע אם נטמא הכהן במה תהא טהרתו: לא השיבו באותה שעה נתכרכמו פניו של משה. כיון שהגיע לפ' פרה אדומה כו'. ולא השיבותיך. זהו כפרתו ולקחו לטמא כו'. ובמשנה מס' יומא אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנ' וזרקתי עליכם מים טהורים. מה מקוה מטהר' הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל. הנה ידוע גודל התעלמות הבורא ית' שאין באפשרי לשום נברא להשיגו ולא לציירו בשום מדה ושום אות. אפס מרצונו הטוב והפשוט לבראות עולמו בגין דישתמודעין ליה כמ"ש בראשית כו' כביכול הגביל עצמו בבחינת חכמה. והגם שגם חכמתו ית' ומחשבתו א"א להשיג: עכ"ז ע"י הנש"ב באפס מה יוכל להיות איז' השגה כמ"ש על משה רבינו ע"ה ותחסרהו מעט מאלהים. מ"ט שערי בינה נמסרו למשה וע"כ נקרא מ"י דקיימ' לשאלה. וע"י השערי בינה יוכלו להשיג בני עלי' כמשה רבינו ע"ה ור"ע וחביריו ודומיהם נביעו דחכמתא. וזהו הפי' אר"ע אשריכם ישראל לפני מ"י אתם מטהרים ומ"י מטהר אתכם אביכם שבשמים דהיינו גם כלל ישראל שאינם יכולי' לעלות כ"כ למעלה עליונה הנ"ל. עכ"ז נמשך הארת החכמה דהיינו אביכ"ם ע"י השמים. שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים. וזהו כונת המקוה. כי מקוה גימ' אהיה במילוי ההי"ן וכל ה' ג' קוין וכל קו הוא ראש תוך סוף. ד' ההי"ן לד' רוחות המקוה הם ל"ו והיו"ד כופלת עם הד' דמילוי. ובתוך היו"ד האדם הכלול מו"ק והם ארבעים סאה נגד מ' יודי"ן הנ"ל. וזהו וזרקתי שמאירין הת"י נימין. וכשאדם נכנס ונתעלם במקוה כעובר בבטן אמו נולד בריה חדשה. זהו כוונ' המקוה [עוד מצאתי העתק בכ"י אדמו"ר ההמ"ח בתיקוני' תיקון י"ט וז"ל ואנו מיחדים נשמתינו במלכות ועולין עם הוא"ו למקוה ומקבלין טהרה ממ' סאה. ת' נגד מילוי יודי"ן מימי החסדים ומקבלין שפע מהאל"ף דקנ"א הרומז לפלא עליון ומשם מקבלין בחילוף מי"ש דיודי"ן דרך האי"ן דאל"ף להפוך הכל לטובה ויתר הכוונה א"א אלא מפה לאוזן. ולכן זה השם נק' מקוה גימ' כנ"ף שהוא מכנף לכל השמות שביודי"ן שכולל ע"ב נכללין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ובאל"ף הכולל אהי"ה נכללין כל מילוי אהיה ועיין בשם נחל דשבת] והיינו מים טהורים הוא המשכת החכמה מתגלה ע" הבינה. וזהו פי' מי כהחכם ע"י מ"י יכולין להשיג קצת מהחכמה. ואמר יודע פשר דבר שפירש התורה למשה כי כל פשר הוא דבר ממוצע וזהו בחי' משה דע"ת המכריע שהמתיק תמיד הגבורות בחסדים ע"י הרחמים. ולז"א ר"י גדול כוחן של נביאים שמדמים דמות גבורה שלמעלה לצורת אדם. כוחן של נביאים נק' משרע"ה שהיה רבן של כל נביאים כי משה רבינו ע"ה המשיך הי"ג מכילין דרחמי על ישראל כי הגם שמיכה ג"כ גילה הי"ג מכילין דרחמי ברחמים יותר גדולי' עכ"ז מיכה גילה אותם במקורם. אבל משה רבינו ע"ה בגודל כחו המשיך הי"ג מדות בז"א כמו שאנו אומרים כהודעת לעניו מקדם וכן כתוב בתורתך שהתורה הוא דיוקן אדם ברמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת: וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם. היינו שנתיצב כביכול עם הי"ג מכילין דרחמי שם. כדיוקן אד"ם ואמת כמו שהזהיר רשב"י ע"ה באדרא קדישא רבא. שכל מי שעושה איזה פירוד חלילה בין עתיקא לז"א. כי הכל יחוד גמור. אפס לפי מדות העבודה מעמו ב"י ממשיכין אותו ית' בהתגלות כביכול להשפיע להעולמ'. ויש עוד לומר גדול כוחן של נביאים. כי כשמאירין הי"ג מכילין קדמאין במדות האד"ם שהם ט' מדות. וממנו לכנ"י שנק' ו' מדות כמבואר בכוונת ברכת כהנים עולה כ"ח והיינו שאמרו שמדמים דמות גבורה שלמעלה לצור"ת אד"ם כי נק' בחי' זו דמות אדם והיינו אומרם ז"ל צורת אדם שנא' ואשמע קול אדם כי מדת מלכות נק' שמיעה כמלך שסרי' למשמעתו ומדת ז"א נק' עשיה. ובזה תבין גודל כח ישראל שהקדימו נעשה לנשמע וד"ל: ור"י בר"ש אמר מהכא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. וזהו הראיה יותר מבוארת כמ"ש כי השכינה נקרא בשם מראה. ל' אספקלריא דכל חזיונין אתחזיין בגוה. וזהו כמראה אדם עליו מלמעל' דהיינו שמאיר עליו באורות שהם למעלה ממדות האד"ם. ועוז פניו ישונה שמשתנה ממ"הד למד"הר לכנ"ין. שמ"הד חלילה לו להרע לשום בריה אפס לשלם לכ"א כגמולו. ומשה רבינו ע"ה בגודל כחו ורוב צדקתו. ואחריו ר"ע במסירת נפשו כמ"ש כל ימי הייתי מצטער וכו'. יצאו מבחי' אדם שהוא בעל ו"ק לבחי' עליו מלמעלה כנ"ל וכן כל הצדיקי' אחריהם ועושי צדקות ועובדים אותו יתברך בדרך צדקה מגלים האורות עליונים על המדות. וזה השתנות ממה"ד למדה"ר. ויש לרמוז שמהראוי לכ"א וא' להכין א"ע לפי כחו בשלשים יום אלו קודם הפסח בכל התאמצות לעבודתו ית' ולצאת כל א' וא' ממצרים. ואפשר זה כוונת חז"ל שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום. כי הלמ"ד נקרא מגדל הפורח באויר. כי היא גבוהה מכל האותיות גם ל הוא תמונת כו וכ' רומז לי' מדות מעילא לתתא. וי' מדות מתתא לעילא. והו' היא עליו מלמעלה ונקראת עטרה שעטרה לו אמו. וע"י הכנה זו ליציאת מצרים. נוכל לזכות לטהר המדות במ"ט ימי הספירה הבע"ל. ואמר ר"י דסכנין כו'. אמר משה אם נטמא הכהן במה תהא טהרתו. כי בוודאי כל או"א לפי רוב קדושתו. חלילה פגמו יותר גדול. ולא השיבו הקב"ה באותו שעה כי בוודאי לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. וכל מצות התורה נתגלה כל דבר בזמנו. ולא היה מקום התגלות לפ' פרה אדומה עד שנתכרכמו פניו של משה וע"י צערו וכרכום פניו זכה שיתגלה הטהרה. ואמר לו הקב"ה ולקחו לטמא הידוע ואפשר לרמוז ע"פי מה שפסק המג"א בהל' ר"ה שלא יאמרו לחיים בפתח שמשמע לא. וזה הרמז לטמא לשון ל"א טמ"א. ר"ל מה שאמרתי לך לא יטמא אם נטמא ולקחו מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי. כי כל"י הוא ר"ת כ"הן ל"וי יש"ראל וימשיכו עליהם מים חיים עליונים שרשי כל"י. ובזה יומתקו הדינים. כמ"ש ועוז פניו ישונה הוא משנה בהתחלפות היו"ד במ"ם וימשיכו האורות עליונים בצי"ע הנקרא משנה למלך ואותיות שנ"ה היא נקרא' מלכות המקבלת כל השפעות קדושות וכל הטובות להשפיע לבית ישראל:
Sefer Shemot.Shabbat Parah.8
עוד במדרש ר"ה אמר תרתי אין כל הגליות מתכנסות אלא בזכות משניות שנא' גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם כו'. ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי. וכי יש מנחה כו' אלא זו משנה. שמואל אמר ואם נשלמו כל צורות הבית וכי יש עד עכשיו צורות הבית אלא הואיל ועוסקים בו כאלו בונים אותו ע"כ. קרא לימוד המשניות בלשון יתנו לשון תנאי כי הגם שנפלו ניצוצי קדושה בטומאה חלילה אינו כ"א בדרך תנאי וע"י הלימוד ועסק התורה מבררים ני"ק מתוך הטומאה. וזה עתה אקבצם כי הבירורים נק' קיבוץ גליות. ואמר עוד מוקטר מוגש לשמי היינו שיקשרו אותם בשמי ע"י לימוד התורה. ושמואל אמר וכי יש צורות הבית כו' כאלו אתם בונים כי כל עבודתינו בלימוד התורה ועשיית המצות ובפרט בעבודת הלבהיא תפלה להאיר צורות הבית ולקשטה בכל המדות. וזהו באמת בניינה שבנ"י בונין אותה עד שנזכה ליחדה אי"ה יחוד עולם. וגם עכשיו מריקים מים חיים עליהם והם נקראי' שיורי טלא כי טל הם אותיות טי"ת למ"ד ושיורי טל הם מילוי ט"ל הם גימ' תמי"ד כי זולת עושי רצונו א"א קיום העולם. והם (ע"ה) גימ' תנ"ה ג' מילוי אהי"ה להמתיק ההו"ד. ולעתיד יהיה הטל בשלימות (והגימ') הוא ר"ת צ"דקתך ת"מיד ג"מלם. והוא שם הנצ"ח כי יומתק ההו"ד וישתווה עם הנצ"ח והוא הנקרא טל של תחיה כי אז יתבררו כל הני"ק במהרה בימינו:
Sefer Shemot.Pekudei.1
ויביאו את המשכן במדרש הה"ד צאנה וראנה בנות ציון בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו בנים המצויינים לי ע"י א"ה. בעטרה כו' מה העטרהמצויירת כו'. אר"י חזרתי על כל המקרא כו'. רשב"י שאל את ר"א בר"י מהו בעטרה כו' א"ל הן משל למלך שהי' לו בת יחידה והי' מחבבה ביותר עד שקראה בתי אחותי אמי כו'. עמד רשב"י ונשקו על ראשו. ביום חתונתו על הים וביום שמחת לבו באוה"מ. ד"א ביום חתונתו במשכן וביום שמחת לבו בבנין בה"מק כו' ע"ש: במ"ד שיר השירים דודי לי ואני לו כו' הוא לי לאלהים ואני לו לאומה הוא לי לאלהים אנכי ה' אלהיך ואני לו לאומה שנא' ולאומי אלי האזינה הוא לי לאב שנאמר כי אתה אבינו. כי הייתי לישראל לאב. ואני לו לבן בני בכורי ישראל. בנים אתם. הוא לי לרועה שנא' רועה ישראל האזינה. ואני לו לצאן שנא' ואתנה צאני כו' הוא לי לשומר שנא' הנה לא ינום כו' ואני לו לכרם שנא' כי כרם ה' צבאות בית ישראל: הנה כתיב ביום החודש הראשון תקים את המשכן כו': כי ידוע שאמתת מציאתו א"א להשיג לשום נברא. ודבר זה ידוע לכל הנבראים גם השכליים שאין באפשרם להשיג שום ענין מעצמותו ית' ולית לי' ציור בשום אות. והוא בלי תחלה וסוף. והעולמות כולם הם בגבול וסוף ושיעור אכן כשעלה במחשבתו ית' לחדש עולמו כדי שיהי' ברואים שיכירו מלכותו. והגם שבאמת העליונים עובדין אותו ית' בתכלית השלימות כפי רוב שכלם. מ"מ עיקר חידוש עולם לא הי' כ"א בשביל עושי רצונו זרע קודש מצבתם בעולם השפל מלא מכל מיני הבל ורעות רוח. ולזה אמר שהמע"ה ה' אמר לשכון בערפל רומז לעוה"ז המלא מכל מיני חמדות ותאוות מגונות ובחשכה ממש יתהלכון. ושם מבררים בנ"י ידידיו אהבתו ויראתו ושאר מדות טובות לעבודתו ית' והם משכנו ובית שכינתו ית'. לז"א ה' בחכמה יסד ארץ במחשבתו הקדומה בשביל בנ"י וזה הי' התייסדות המשכן וכל כליו כידוע מזוה"ק ומשאר ס"ק. וזהו פי' ביום החודש הראשון כמו שהי' התחדשות הראשון במחשבה הקדומה תקים את המשכן שיהי' בית שכינת וועד אליו ית' כאשר הי' במחשבתו. ונכון כסאו מאז. וכן האמת כמ"ש מעשה ידי להתפאר כי כפי שישראל מכשירין מעשיהם ככה מגבילים אותו ית' כידוע וזהו פי' בנים מצוייני' לי כחותם שוקע שנכנס בו חותם בולט ככה כפי הציון שהם עושים כן מציינים אותו להשפיע להם כל מיני טובות. מחמת שהם בין או"ה וזהו פי' הוא לאלהים שנא' אנכי ה' אלהיך היינו שהוא ית' מתנהג בעולמו לפי הכשרת מעשיהם והיינו אלהיך ממש לפי בחינתך. ואני לו לאומה שנא' ולאומי אלי האזינה. כי כשישראל מטים אזנם לתורתו ולמצותיו כביכול עי"ז נעשה בחי' אודנין קדישין למעלה וכביכול נעשה חידוש מוחין להשפיע להם רב טובו יותר ויותר וכל רצונו ית' להשפיע להם כל מיני טובות ע"פ עבודתם האד"ם והיינו הוא לי לא"ב הוא לשון רצון ואני לו לבן בני בכורי ישראל. והיינו מדרגה עליונה. אכן כשהם אינם כ"כ במדרגה גדולה אז הם בבחי' אהי"ה בגימ' ואתנ"ה והם בבחי' צאן. נוהג כצאן יוסף והם במדרגת יעקב כמ"ש צאי לך בעקב"י הצאן הוא אותיות יעקב שאין יכולים לקבל במדרגת בן. ועכ"ז הוא להם לרועה. כאמא המרעה ומניקה את בנה כשהוא בימי יניקה. והנה אמרו בזוה"ק דדים אינון שופרא דאתתא. והאמת שהגם שכפי הנראה אי אפשר שתגלה הדדים. אמנם כשהאם צריכה לפרנס ולהניק את בנה ומוכרחת לגלות דדיה עי"ז זה נושאת חן בעיני בעלה שמגדלת לו בנים לעשות נח"ר לפניו ית'. ובפרט עפ"י מה שאמרו בזוה"ק ע"פ והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים שכשנתמלא פה התינוק ומחזיר החלב לפומא דאמא ויש לה תענוג גדול מזה. וכ"ז הוא כשהתינוק הוא בריא וחזק ועולה בתוקפא דאמא כאשר ישא האומן את היונק משא"כ כשהתינוק הוא ח"ו חולה וא"א להשיאו על ידיה וצריכה להרכין עצמה עליו בעת הנקתו. ואז א"א שיהיה התענוג הנ"ל כי לא יגיע בדרך זה החלב החזור מפיו לפי' על צד הטבע. וזהו נקרא בחי' אמא רביעא על בנין. ולכן עתה. עכ"פ מהראוי להכשיר מעשים להיות עכ"פ במדרגה הא' בבחי' יניקה שלא יצטרכו לבחינת אם רביעא על בנין. אמנם יש מדרגה יותר גדולה מכל זה כשישראל הם בבחינת השלימות ועושים נח"ר לפניו כמ"ש ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים. ואז הם בבחינ' כר"ם רומז לתענוג וז"ש הוא לי לשומר ואני לו לכרם. ובחי' זו נקראה א"ם כביכול כמו שהאם מפרנס בנה. וזהו בעטרה שעטרה לו אמו. וזהו אמרם לא זז מחבבה עד שקרא' בתי היינו שאינו קורא אותה בשמה. וזהו נק' ב"תי היינו ב"ת יו"ד. כמ"ש אתי מלבנון כלה. לבנו"ן הוא ל"ב נ"ון שאז הי' כביכול כנ"י בבחי' השתוות עמו ית'. וכן א"תי הוא א"ת יו"ד. כי במחשבתו ית' בחי' יו"ד המילוי הוא ו"ד. ואח"כ לא זז מחבבה עד שקראה אחותי היינו התגלות. ולא זז מחבבה עד שקראה אמי. שכביכול נתעטר בם. והנה הצדיקים הגדולים כשאומרי' תורה דיבורם עושה רושם. נמצא כשיגלה ר"א בר"י הדבר הזה נעשה באותם הדיבורים מרכבה למדה זו של עטרה שעטרה לו אמו. לכך עמד רש"בי ונשקו על ראשו שידבק א"ע במדה זו והבן. ביום שמחת לבו באוהל מועד כי הנה אמרו בזוה"ק שבהיכל הרצון שם נשיקין דרחימיתא. והנה סדר הנשיקין בשירת הים הוא תחלת חיתון ונשיקין לכנ"י עושה פלא. וקודם סמיכת גאולה לתפלה על שפת הים לשון שפה. הם מכנ"י אליו ית' והם נשיקין קודם היחוד ובשעת תפל' שמ"ע הם נשיקין בשעת היחוד ובז'ה הנערה בא"ה כו' כל אשר תאמר ינתן לה באחרונות בשים שלום וזהו שמחת לבו להשפיע כל טוב:
Sefer Shemot.Pekudei.2
נשלם ספר שמות בעזר הבורא האמת
Sefer Vayikra.Vayikra.1
ויקרא אליו. במד"ר בסנה הפסיק אליו בין קריאה לדבור באוהל מועד אין כאן הפסקה. בסנה משל למלך ב"ו שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אלא מבחוץ אבל באוהל מועד כשהוא שמח בבניו וב"ב שמחים. כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אלא מבפנים כמו שהוא מושיבו בין ברכיו וכיד אדם על בנו. לכן נאמר ויקרא אל משה כו'. הנה הבורא ית' וית' מדרכו להיטב לרעים ולטובים נמצא כשהוצרך לצוות למשה ללקות את פרעה על שעבר רצונו ית' עכ"ז הוא נק' צווי מבחוץ כי הוא דבר חיצוני כביכול אליו ית'. וע"כ נגלה אליו בסנה. ולכן הפסיק אלי"ו הוא ביו"ד וא"ו כי הוא מורה על גילוי מדה במדה. משא"כ כשהוא שמח עם בניו וב"ב כביכול מפשיט א"ע כמלך שמפשיט עצמו מכל מלבושיו בפני בניו וב"ב ולא נשאר עליו כ"א לבוש דק. ע"כ לא כתיב אליו כי אם א"ל המורה על חסד הפשוט והבן:
Sefer Vayikra.Shabbat HaChodesh.1
החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם. במד"ר הקב"ה נק' ראשון שנא' אני אחרון ציון נקרא ראשון כו' עשו נק' ראשון שנא' ויצא הראשון אדמוני יבא הקב"ה כו' ד"א אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון עולם אימתי אתה עושה את המועדות שכן כתיב בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא אמר להם אני ואתם מסכים וכו'. ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר השנה הריני משלים עמכם. לכן כתיב החודש הזה לכם. עוד במד"ר ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל: אר"ע נמשלו ישראל לעוף מה העוף אינו פורח בלא כנפים כך ישראל אינ' יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם. אמר ר"י בן חלפת' גדולה זקנה אם זקנים הם חביבין הם אם נערים הם נטפלה להם ילדות. דתני רשב"י כו' אף לעתיד לבא הקב"ה חולק כבוד לזקנים הה"ד וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב ונגד זקניו כבוד כו' עתיד הקב"ה למנות לו ישיבה של זקנים משלו כו' ונגד זקניו כבוד ע"ש. מה מאד נמרצו אמרי יושר חז"ל בדקדוק לשונם הקדוש שאמרו כביכול שהקב"ה נקרא ראשון כי אלמלא מקרא כתוב אני ראשון א"א לכונתו ית' בשם ראשון. כי עצמותו הפשוט בלי סוף ובלי גבול. ואין לו שום התייחסות עם הברואים אכן מהיות רצונו ית' לברוא עולמות בשביל עושי רצונו שנק' ראשית בגין דישתמודעין ליה עלה במחשבה לפניו ית' להצמצם כביכול במדות ולהקרא בשם ראשון. וזהו אומרם ז"ל כביכול הקב"ה ר"ל הקדוש שהפריש עצמו כביכול ממהותו בלי סוף ובלי תכלית להקרא בצירופי שמות הקדושים לפי עבוד' עושי רצונו ולשכון בתוכם כביכול מצד שהם בעוה"ז בגודל היצה"ר ועכ"ז הם עובדים אותו ית'. וזהו פי' ועשו נקרא ראשון שנאמר ויצא הראשון אדמוני האדום הוא כח מוגבל בלי התפשטות. כ"ז הי' במחשבתו ית' כמ"ש יתרון לחכמה מן הסכלות. ולזה היה עליית הרצון לפניו ית' לחדש העולמות. וזהו השבח מוכתר בכתר עליון כי כתר הוא מלשון כתר לי זעיר לשון המתנה כביכול ממהותו והוייתו ית' למחשבת בריאת עולמות והרצון דבוק באין סוף. וזהו מוכתר בכתר עליון. כדי שלא יעלה על הדעת חלילה שהעולמו' מצד שהם בגבול הם אינם דבקים בו ית'. לזה גילו לנו חז"ל שהאין סוף דבוק בהרצון ולזה עיקר הדביקות וחיות כל העולמות בו ית'. ואין שום דבר יוצא בכל העולמות מרשותו ית'. וזהו ואני אחרון כביכול אפילו עשו וכוחותיו אינם כ"א תחת רשותו יתב'. וכן עלתה במחשבתו לפניו יתברך כדי שיהא יתרון האור מתוך החושך. ע"י טהרת עושי רצונו מדותיהם. ככה ממשיכים אותו ית' במדות וצירופים קדושים וז"ש. בי"ת מועד לכל חי כי הם בית וועד אליו ית' הנקרא כל חי. וזהו ובמאמר קדישין שאלתא. מלשון שאלה שהדבר מושאל לישראל. ולא עוד אלא שאם בקשתם לעבר השנה להשוות ימות החמה עם ימות הלבנה. להאיר הלבנה לפניו יתברך כמו שהיתה קודם מיעוטה הריני משלים עמכם ולזה כל העולמות דבקים בו יתברך ע"י עליית הרצון לפניו ית' והריח ניחוח שמקבל מבנ"י. ולזה נקרא בחי' הרצון מחצית השקל שם מחצית הוא הממוצע שהוא הממצע בין עצמותו י"ת לבין המדות שבנ"י ממשיכין אותו ית' בהן בעבודתם אותו ית'. עשרים גרה השקל גר"ה (ע"ה) גימ' אר"ח מלשון חוור הם ממשיכין החוורין עילאין בהעולמות (ועשרים הוא יו"ד בחי' מתתא לעילא ויו"ד מעילא לתתא) ע"י או"א וזהו אר"ע נמשלו ישראל לעו"ף כי עו"ף גימ' יוסף והשפעת הצדיק ע"י כנפים הם נ"וה כך ישראל אינם יכולין לעשות דבר חוץ מזקנים היינו הגם שהם עולים עד א"ס כביכול. א"א להם לקבל כ"א ע"י הזקנים הם או"א: והנה יש בין בנ"י בחי' זקנים דהיינו שהם מרכבה לא"וא הנק' זקנים. ויש עוד בחי' זקנים זק"ן זה קנה חכמה שהם מרכבה לו"ה היינו ואם נערים הם ר"ל שהם זקנים בבחי' נערים יש בבחינת זקנים שנקראי' דיקנא נטפלה להם ילדות. דתניא רשב"י כו' חולק הקב"ה כבוד לזקנים שנאמר וחפרה הלבנה ובוש' החמה כו' ונגד זקניו כבוד. בוודאי אין הכתוב כפשוטו שיתביישו מעשי ידיו של הקביה בפרט שידוע שחמה ולבנה הם מרמזים לעולמות עליונים כנ"ל. אכן הפי' הוא שיזדככו העולמות הקדושים הנק' בשם חמה ולבנה בחי' ו"ה כזקנים הנקראים או"א וכן הוא הפי' בכתבי האר"י ז"ל שלעתיד יתבטלו מ"ה וב"ן ולא יאירו כ"א שמות ע"ב ס"ג: וחלילה לומר שיתבטלו לעתיד כפשטן של דברים ואיך זה אפשר לסבור כן אשר זאת הוא פנת ומוסדות כל התורה הק' ומצותיה. אלא הפי' הוא כמ"ש ששמות מ"ה וב"ן יאירו בבחי' ע"ב וס"ג. וזהו הפי' ביום ההוא יהיה ה' אחד:
Sefer Vayikra.Shabbat HaChodesh.2
ד"א החודש הזה לכם. הה"ד אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ. א"ר לוי מלמד שהיה הקב"ה מבקש באיזה דבר לגאול את ישראל ולא מצא אלא זכות משה ואהרן והיא עמדה להם: משה ואהרן הם מרכבה לבחי' זקנים כמ"ש בגמ'. והם נק' בני יצהר לשון שמן ע"ש המחשבה. והם עומדין על אדון כל הארץ הינו שהם מתקנין המלכות. וזהו פי' החודש הזה לכם שהם מתקנין אותה ובודאי בכל דור ודור נמצא בחי' משה ואהרן כמ"ש בגמ' משה שפיר קאמרת:
Sefer Vayikra.Shabbat HaChodesh.3
ויאמר ה' אל משה וגו' החדש הזה לכם. י"ל דהנה ידוע עיקר תכלית בריאת העולם היה בשביל בנ"י שיעשו רצון הבורא ב"ה ומקבל מהם נח"ר. לא כמו הפילוסופים שאמרו שאין זה כבוד הבורא שהוא א"ס ויקבל תענוג מגושי עפר ולכך צריך לעבוד לכוכבים ומזלות. ובאמת בנ"י עם קרובו מאמינים שהם מעלים ריח ניחוח לפני הבורא ב"ה ע"י עבודתם וזהו החדש הזה לכם שעיקר התחדשות המלוכה לא היה רק לכם בשבילכ' כדי שתעשו רצון הבור' ויקבל מכם נח"ר וכמאמ' בני בכורי ישראל ר"ל שראשי' המחשב' לא היה רק בשביל ב"י שהמחשבה נק' בכור שקודם שיעשה המעשה יחשוב במחשבתו:
Sefer Vayikra.Shabbat HaChodesh.4
ראשון הוא לכם לחדשי השנה. י"ל בצירוף הפסוק ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. דהנה בניסן הקב"ה מחליף הממונים והשרים עליונים להראותם שכולם ברשותו ית"ש. ויש קדושי עליון שיכולין לברוא ממונים למעלה ופרקליטין טובים ע"י. כמאמר מי מושל בי צדיק. וזהו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שאתם תמליכו השרים עליונים. וזהו ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ראשון הוא הקב"ה כמש"ה אני ראשון ואני אחרון. הוא לכם שאתם תוכלו להנהיג את כל העולמות לחדשי השנה להתחדשות של כל השנה הם יכולים להפוך לכל הטובות וישועות אמן.
Sefer Vayikra.Shabbat HaChodesh.5
א"י החודש הזה לכם דבניסן ר"ה למלכים למלכי ישראל. דבודאי הבריאה בר"ה לא היה רק כמו הריון כמו שאנו אומרים היום הרת עולם. לפי שבריאת העולם לא הי' אלא שיתגלה מלכותו. והתגלות המלוכה לא היה רק בניסן ביציאת מצרים וזהו החודש הזה לכם למ"י כמבואר ברמב"ן. ובודאי כמו שהתחלת הבריאה היתה בכ"ה באלול כמו כן התגלות מלכותו היתה מכ"ה באדר. וזהו פירוש בכ"ה באדר שולחנות יושבין במקדש וממשכנין על השקלים. השולחנות הוא שלחן מלכים התגלות מלכותו הוא בכ"ה. ויש ממשכנין אותן. כמו שהיה על השקלים כדי שיהיה להם חלק בקרבנות ציבור כמ"כ ממשכנין ומניחין הקדושה על ישראל בע"כ מחמשה ועשרים בו:
Sefer Vayikra.Shabbat HaChodesh.6
שה תמים ר"ל שישים א"ע לפני המקום כשה תמים. ר"ל באמת ובתמים. והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש בין הערבים. נראה ליתן טעם למה דוקא ציוה הקב"ה להקריב את הפסח בי"ד בו ולשחוט בין הערבים דווקא. מפני שידוע שמזל של מצרים הוא טלה ובניסן הוא שולט המזל טלה ובחצי חודש הוא בתקפו וגבורתו ובין הערבים הוא שליטת החיצונים לכן ציוה הקב"ה לשחוט את הפסח בין הערבים ובארבעה עשר להראות שהכל כאין נגדו והוא מושל על הכל:
Sefer Vayikra.Shabbat HaChodesh.7
ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף. נראה לומר שמחמת שהמצרים עשו בכשופים שלהם שאפילו עבד אינו יכול לברוח ממצרים ומכ"ש ס"ר ישראל ע"כ ציוה הש"י ב"ה ליתן על שתי המזוזות לרמז כנגד אברהם ויצחק אבינו שהם גילו אלהותו של הקב"ה. אברהם גילה המלכות של הקב"ה לכל באי עולם ואמר שבודאי ראוי לעבוד אותו מחמת אהבה שהוא הנותן חיים ומזונות. ויצחק פירסם אלהותו של הקב"ה לעבדו מיראה כי הוא יכול ליקח החיות מהאדם ובודאי ראוי לעבדו ביראה גדולה. וזהו ונתנו על שתי המזוזות כדי שיתגלה המלכות של הבורא ב"ה. ועל המשקוף רומז ליעקב אע"ה שהיה שוקף על שתיהן. והיו יכולים לצאת ממצרים: זה היה בפסח מצרים. אבל בבהמ"ק היה הפסח נשחט בשלש כתות והיה זה נגד האבות שהם שלשה. ולא היה צריך ליתן מן הדם אלא מתנה אחת רמז למדת מלכות שמכל העכומ"ז בחר בבנ"י שהם אחת:
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.1
בש"ע א"ח. נוהגין ליקח חטים ולחלקם לעניים נראה הרמז של מנהג זה. כי חט"ה בגי' כ"ב הוא כ"ב אותיות שבתורה ובאותם החטים עושין הכנה שיוכלו לקדש כ"ב אותיות התורה בתורה ותפלה שלזה נקרא החג הקדוש הזה פסח פ"ה ס"ח שיקדש זכורו בשירות ותשבחות. וס"ח בגימטריא חיים כי החיים והמות ביד הלשון לכך צריך לבחור בחיים הם דיבורים קדושים וגם התיבות צריכים להיות בחיים היינו בכוונה שלימה כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה לכך צריך שיראה שיהא קפלתו בחיים דהיינו בכוונה: ולחלקם לעניים ר"ל העניים הם אשר לא יוכלו לקדש בעצמן הכ"ב אותיות צריך לחלק להם מחלקם ולהשפיע להם מחלקם ולהשפיע להם קדושה כדי שיוכלו ג"כ לקדש. כי אם אינו מקדש את דיבוריו אזי אם עומד להתפלל אח"כ אינם נכנסין דיבוריו אל הקדושה. וזהו פי' ולא אמרו העוברים ברכת ה' אליכם. ר"ל אותם העוברים רצונו לא יכלו לומר ברכת ה' מפני שאינ' נכנסין בקדושה: עוד שם: והאידנא למ"ד יום וה"ה העני הדר פה למ"ד יום מחוייבין ליתן לו. הרמז הוא שצריך ללמוד התורה וללמד ולעשות הכנה על חג הקדוש הזה. רק שצריכי' גם הם להיות נלוים להצדיק ולהתגבר עצמם אל הקדושה אז בוודאי יוכל הצדיק לסייע אות' כי לולא זה בודאי אין יכול הצדיק להשפיע להם כ"כ מחמת שהוא עצמו מדחה הימנו. ומי שאין דר פה למ"ד יום עכ"פ מחויבים ליתן לו מצה. הרמז הוא כי בוודאי יש קדושי עליון שבהגיע חג הפסח הם מטוהרים ועומדים וכל תפלתם בכוונה שלימה בלי שום מחשבת פסול. ולזה מי שאינו במדרגה כ"כ שיוכל לטהר עצמו ולפנות מכל וכל אזי צריך ליתן לו מדרגת מצ"ה מל' מצה ומריבה כמבואר בזוה"ק ור"ל שצריך הצדיק להשפיע לו עכ"פ שאם יבא היצר להפילו למחשבות רעות בחג הקדוש הזה. שילחם במצות ומריבות נגדו ולהתגבר עליו:
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.2
באחד בניסן ר"ה למלכים. ר"ל שתמליכו את הקב"ה על כל העולם. נראה הרמז בזה שמאחד בניסן עד עשרה בו צריך לקבל עליו קדושה מאדנות מאות י' של השם אדנ"י. ומעשרה עד ערב פסח ד' ימים צריך לקבל עליו קדושה מאות ד' של השם הקדוש אדנ"י. ומפסח עד שבועות חמשים יום נגד אות נ של שם הקדוש אדנ"י. ובשבועות נתגלה הפלא עליון והוא נגד א אל שם הקדוש אדנ"י. ובזה ממליך עליו את הקב"ה שהוא אדון כל העולם מאחד בניסן עד שבועות עוד אחת בשנה צריך לקבל עליו עול מ"ש כנ"ל: (מבואר לקמן בס"ד):
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.3
בגמרא אור לארבעה עשר בודקין את החמץ כבר פירשתי שהחמץ הוא היצה"ר כמו שפירש הרמב"ם שחמץ הוא מלשון גזילה מלשון אשרו חמוץ ולכך חמץ מרמז על היצה"ר שמי שהולך בעצת היצה"ר הוא נגזל משרשו. ולכך צריך לבער החמץ בע"פ ולעשות הכנ' שיוכל להשרות עליו הקדושה הגדולה שמתגלה בליל פסח שפסח הוא מלשון פסוח ודלוג כי בכל מועד הקדושה אינה באה לאדם בפעם אחת רק צריך להמשיך עליו הקדושה בתפלות ערבית ושחרית ומנחה. אבל בפסח בא הקדושה לאדם בפעם אחת כלשון פסח כנ"ל ולכן צריך הכנה כי אע"פ שבא אור הבהיר אעפ"כ צריך כל אדם לטהר עצמו כדי שיוכל לקבל אור הבהיר למשל שהחמה אע"פ שהיא זורחת ביותר אעפ"כ צריכין החלונות להיות פתוחים שאם יהיו סתומים לא תוכל החמה לזרוח להבית. ובכל מועד צריך להמשיך עליו הקדושה בתפלות כמאמר הכתוב אשר תקראו אותם במועדם מקראי קודש שצריך לקרות הקדושה. אבל בפסח היה צריך אור הבהיר לבא בפ"א כי בחפזון יצאת ממצרים חפזן אותיות ח"פ ז"ן כלומר כי בכל מועד בא הקדושה מהקב"ה כדרך זכר ונקיבה הוא חתן וכלה כל מה שהכלה מקשטת עצמה הם הכנ"י כך החתן זה הקב"ה מקרב א"ע יותר אליה אבל בפסח מחמת ישראל היו צריכים לצאת ממצרים כי אלו היו שם עוד רגע אחת לא היו יכולים לצאת משם ולזה היה צריך להיות הגאולה בחפזון ר"ל ח"פ ז"ן שמחפה מידי זכר לנקבה רק האור הבהיר באה פסוח ודלוג אבל בוודאי אעפ"כ צריך כל אדם לעשות לו הכנה כמשל זריחת השמש אל החלונות כנ"ל:
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.4
א"י אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר מבואר הוא שעיקר החמץ הוא היצה"ר כמ"ש לעיל וכמ"ש בגמרא מי מעכב שאור שבעיסה. והנה עיקר החמץ הוא היצה"ר הוא בא מחמת שבני' של האדם הוא מתאוו' וחמדות תשמיש כמ"ש דהמע"ה הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי ע"כ צריך אדם לקדש עצמו בשעת תשמיש שיותר שיקדש עצמו מושך להולד נשמה קדושה כי מקדושת התשמיש בא להולד יצר טוב. ומהתאוות וחמדות בא היצה"ר ע"כ ימעט תאותו כדי שיהי' להוולד מעט מזעיר יצה"ר ויוכל בקל להתגבר היצ"ט על היצה"ר ולז"א אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר. ר"ל לאור נשמתו כי נר ה' נשמת אדם כי נר הוא ר"ת נ'שמה ר'וח ו'נפש ר'וח כי הוא יפה לבדיק' ויבער את היצה"ר מכל וכל:
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.5
בגמרא דרש רבא אין לשון אלא במים שלנו. למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו לגביה. ולכאורה קשה למה ליה לרבא לדרוש בלשון שאפשר לטעות. ונראה לי שרבא רמז בדברי קדשו שהעול' יהיו מיחדים שם הוי"ה ב"ה בעשיית המצות. שמצה הוא אותיות יה"ה בא"ת ב"ש. והוא"ו של השם הוי"ה אין בו. לזה למד רבא להעולם בדברי קדשו שיוכלו למשוך את הוא"ו להמצה ויהי' השם שלם ולכך דרש בזה הלשון אין לשין אלא במים שלנ"ו התיבה של"נו בגימ' עם הכולל שם נג"ד יכ"ש שפירוש של השם הוא נגדי כבוד שמים והשם זה נגד הוא"ו של שם הוי"ה שהשם הא' אב"ג ית"צ הוא כנגד היו"ד והשני נגד הה' וזה השם השלישי כנגד הוא"ו שהוא"ו היא המשכה שהיא מכוון נגד זה השם שצריך להמשיך עליו עד שיהא כנגדו כבוד שמים ולזה דרש רבא בזה הלשון של"נו לרמוז שצריך להמשיך הוא"ו למצ"ה ויהיה השם שלם ולזה בערב פסח צריך לעשות המצות לשם מצוה דהיינו ג"כ על זה הכוונה כדי להמשיך הוא"ו למצה ויעשה מצוה ויהיה השם שלם כנ"ל. ולמחר אייתו כולי עלמא חצבייהו לגביה ר"ל הכלים הריקים היינו אותן שלא היו יכולין להמשיך בקדושה הוא"ו למצ"ה אתו לגבי רבא כדי שישפיע להם מרוב קדושתו כדי שיוכלו ג"כ להמשיך הוא"ו למצ"ה ויהיה השם שלם אמן:
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.6
בש"ע
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.7
אין בודקין את החמץ אלא לאור הנר. נ"ר הוא אותיות נ'שמה ר'וח. ובנר של שעוה. שע"וה הוא אותיות ש"ע ו"ה. ש"ע מלשון ואל קין ואל מנחתו לא שע"ה דהיינו שצריך ליחד ולשעות שם י"ה בו"ה בכל מצוה שאדם עושה כמו שאומדים קודם כל מצוה ליקב"הו ליחד שם י"ה בו"ה ולא אמירה היא עיקר כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים ובלבד שיכוון לבו לשמים ולזה צריך של שעוה דווקא לרמז על כל הנ"ל:
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.8
נוהגין להניח פתותי חמץ במקום שימצאו שם הבודקים וכו' מיהו אם לא נתן לא עכב. שדעתו של אדם לבער אם ימצא. ונראה שנהגו המנהג הקדוש הזה מפני שעיקר הביעור חמץ הוא היצ"הר כמ"ש לעיל ולזה הנהיגו להניח חמץ להראות שבודאי יש בו עדיין עון וחמץ הוא היצה"ר. כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כי האדם שמחזיק עצמו שתיקן הכל בודאי לא התחיל לעבוד את ה' כמו שכתבתי במקום אחר פי' הכתוב אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול שמי שסובר שאין בו מום בודאי לא עלה עליו עדיין עול מ"ש. וכמאמר החכם בחו"ה שאם אמרתי בלבבי לא הייתי חוטא בודאי הוא חטא ביותר כי הגאוה הוא חטא ביותר ולזה נוהגים להניח פתותי חמץ להראות כנ"ל כי בודאי לא תיקן הכל:
Sefer Vayikra.Shabbat HaGadol.9
ואם בעל הבית רוצה יעמוד מבני ביתו אצלו בשעה שמברך ויתפזרו כל אחד על סמך ברכה שבירך בעה"ב לדבוק איש איש במקומו. נראה הרמז שבו שבעה"ב צריך להשפיע לכל אנשי ביתו קדושה וטהרה ומי שהוא צדיק יותר צריך להשפיע קדושה וטהרה על כל בני עירו ומי שהוא צדיק יותר צריך להשפיע על כל העולם כולו כדי שיוכלו לשוב בתשובה שלימה:

Avodat Yisrael; Konigsberg, c. 1860.. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001945066 Licence: Public Domain. Source.