← Library

Avodat Yisrael

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 739 sections

1. Title.1

   ספר

2. Title.2

   עבודת ישראל

3. Title.3

   מאת האדם הגדול בענקים. בהיר הוא בשחקים. כבוד אדונינו מורינו ורבינו' תפארת ראשינו. הרב הגאון אמיתי. זקן ויושב בישיבה. איש אלקים מופת הדור. עומד בפרץ וגודר גדר. חסידא סבא קדישא. אספקלריא המאירה לו נפתחו שערי אורה. לפניו נגלו כל תעלומה. בנגלה ונסתר ידיו רב לו. המפורסם בכל קצוי ארץ. כבוד קדושת שמו מוהר״ר ישראל זצלה״ה בהמנוח מוהר״ר שבתי ז"ל מ״מ דק״ק קאזניץ ומהות הספר הקדוש הזה. וכל אשר נמצא תוכו רצוף אהבה. יבואר בהקדמה:

4. Approbations.1

   הקדמת והסכמת כבוד אדומו״ר הרב המאה״ג הגדול איש אלקים קדוש הוא תפארת ישראל מופת הדור. החסיד המפורסם צדיק יסוד עולם האב״ד דק״ק קאזניץ ומאגלניצא נכד הרה״מ המחבר הקדוש זצלל״הה: אודה ה' בפי ובתוך רבים אהללנו. יתהלל הבורא וישתבח היוצר. אשר חסדו יקדמנו. להופיע אור זרוע על ראשינו. פרי צדיק עץ חיים נטע בתוכנו. פריו למאכל ועליהו לתרופה. שקוי לעצמות ולנפש מרפא. לכל הוגי בם מפיקים חכמה תחי' כל נשמה. נאום הגבר לאיתיאל. וגדול בישראל. ה״ה עטרת ראשינו. גאון עוזינו. כבוד אא״ז הרב המאור הגדול הגאון אמיתי זקן ויושב בישיבה. בשבת תחכמוכי של מעלה ומטה לערך חמשים שנה. עם תלמידים חריפים ושנונים. ראש הדור בפלפול וסברא עמי' שרי נהורא. מושל במכמני סגולת התורה . איש אלקים. מופת הדור עומד בפרץ וגודר גדר. המפורס' קדושת שמו מוהר״ר ישראל זצלל״ה בהמנוח מוהר״ר שבתי ז״ל מ״מ דק״ק קאזניץ. ומי יעצור רב צדקותיו להביע. לא' מאלף לא יגיע. ומלבו הוציא מילין בטעם קוד שיחתו כאשר מצאה חכמתו והשיגה ידו בטהרתו וקדושתו. מנדעי לבי' רחב ידים. בכנפי חכמתו יעוף השמים מזמות קדשו במעלות בית אל ירוצו. מעייני סוד לאנשים יפיצו. כבוד אלקים דברי סתר. הוא פותח ופותר ישדד בעמקים. עמקי החכמה כראי מוצקים. צרפות ובחינות שבעתים מזוקקים. אותותינו ראינו. בנגלה ונסתר ברוחו פי שנים. נחמד להשכיל ותאוה לעינים. ונשאר אחריו ברכה. אשרי שלו ככה. כמה חיבורים. כספירים מאירים. וישא משאת מאת פניו חכמת חכמים ובינת נבוכים הגדל התורה והאדירה: בא בחדרה וגילה סתריה. ומצפוניה הוציא לאורה בחבורו על התורה גילה אור לתת להם מהלכים בין העומדים. ובים התלמוד יפו פעמיו בנעלים. שם דרך לעבור גאולים. על שיטות הש״ס שם לו חקה ועל שרשי הפוסקים יתחקה בטעמה ונימוקה. ויחלק לכל העם דעת ותבונה כאשר גזרה חכמתו העליונ׳ כאשר יעידון עיני העדה וחכמיה. אשר ראו המראה הגדול לפניהם. ותאורנה עיניהם המה ראו כן תמהו ויאמרו ראה זה חדש. אחריו יענו מקודש מקודש. על כן הסכמתי לקרא שם ראשי' וחבור קדשו על התורה בשם עבודת ישראל לזכר שם קדשו כי הוא הגבר אשר הקים על התורה והעבודה. צרר התעודה. חתם בלימודה. למד דעת את העם במראה ולא בחידות. להלל לה' ולהודות. וזאת לדעת כי לא ניתוסף על דברי כבוד אא״ז הרה״מ הקדש זצלל״ה. גם אות אחת שיהי' נוגע למכוון הפי' כ״א אח אשר הי' בהכרח טעות סופר. או מחמת טישטוש הכתבים מזמן רב כזה. ולגודל הוצאת הדפוס לא הדפסנו כעת מחידושי תורתו מל הש"ס רק על שנים ושלשה הלכות. זה השער צדיקים יבואו בו. ויחזו יפיו וטובו כי חכמת אלקים בקרבו. ובשבטי ישראל אודיע נאמנה כי מאז לוקח מעל ראשינו מחמד עינינו. הדרת היראי'. אא״ז זצלל״ה. קותה נפשינו להוציא לאור דבריו בחבוריו הקדשים. גם כבוד דוד בן אא״ז. הרב הצדיק קדוש ישראל כ״ש המנוח מוהר״ר משה זצלל״ה מ״מ דק״ק קאזניץ. השתדל בכל עוז בזה. ואנכי מצאתי עצמי מחויב בדבר כי חבה יתירה נודעת כי מכבוד אא״ז נ״ע זצלל״ה. ונטה עלי עוז ידידת אהבתו. כאומן את היונק נשאני באברתו. גדלני על ברכיו. והייתי יום יום שעשועיו. והשקה אותי מים חיים. הי׳ ברוחו אלי פי שנים. ינקתי דבש חכמתו. וגילה עיני במאור תורתו. בנגלה ונסתר האציל עלי רוח מבינתו ע״כ קותה נפשי כי תמצאנה ידי תושי׳ להפיץ אור כתבי קדשו. להגיה על ערי תבל שביב אשו. ואמרתי מי יעלה בגורלי. לעזור ולעזוב עליו עמלי. עד כי אנכי אלהים ונתנני לחן ולחסד בעיני אהובי ומיודעי נפתולי אלהים נפתלתי. עם אנשי בריתי הסרים למשמעתי המה היו בעזרתי להוציא כלי למעשהו כאשר זמותי יתר שאת ויתר עז לחתני הרב המופלג השנון ותיק וחסיד ירא ה׳ מוה׳ אברהם אלחנן נ״י בן הרב המאה״ג הצדק מוה׳ מרדכי דוד נ״י ויגיעת חתני נ״י עמדה לי להעמידני על גורלי ונודע לכל גודל העמל והיגיעה אשר היה לחתני נ״י כי בכל עוז נתאזר ובכל כחו עבד לא נח ולא שקט ופיזר על זה הונו ורכושו עד למרבה והוציא סך עצום וטרח ויגע בגופו ונפשו ומאודו ולי׳ נמטי' אפריון כי יגיעתו עמדה לו ליסד הבית הזה להיות עליון ע״כ ידי תכון עמו וזרועי תאמצנו להזהיר אחינו בני ישראל שלא יכנס שום אדם בגבולו ולא יהרסו לעלות בגורלו וחלילה לשום אדם להדפיס זה הספר הקדוש במתכונתו ואף שלא במתכונתו בלתי רצונו של חתני נ״י ורשותו עד כלות משך ששה שנים מיום כלות הדפוס שלו וכל איש יירא לנפשו דלא ליקום בלטותא דאיסו׳ השג׳ גבול ח״ו והשומעי׳ לדברינו יסיגו ברכות שלום וחיים ויזכה לראות בבנין ציון וירושלים וזכות אא״ז הרב המחבר הקדוש זצלל״ה יעמוד לנו ולזרענו ולא ימוש התורה מפינו ונזכה לראות בנין בית תפארתינו ויוליכנו קוממיות למקום מקדשינו וה׳ בראשנו כ״ד הקטן חיים מאיר יחיאל בן הרב המנוח הצדיק אבי עזרי זעליג זצלה״ה אב״ד דק״ק קאזניץ ומאגלניצא:

5. Approbations.2

   הסכמת כבוד אדומו"ר הרב המאור הגדול החסיד אמיתי: מופת הדור הצדיק המפורסם וכו' האב״ד דק״ק ראדשיץ ופרשעדבורז: מודעת זאת לכל אוהבי וריעי: אשר לא מלאני לבי להרים את ידי נגד עם קדשי ישראל וביותר לחכמים יודעי דעת ומביני מדע. אמנם אשר עיני ראו. גודל צדקתו ועבודתו של כבוד אדונינו מורינו ורבינו הרב המגיד הקדוש מקאזניץ נבג״מ זצלה״ה זי״ע לנצח. אשר לא ימוש מלהגות בתורת ד' יומם ולילה הן בנגלה והן בפנימיות התורה ומי יוכל להאריך בשבחו אשר לו דומיה תהלה. וגודל חריפתו ובקיאתו. נודע בקצווי ארץ בשער בת רבים. אולם גודל תמימותו אשר לא נח ולא שקט ממעשיו הקדשים הנסתרים אי אפשר להעלות על הכתב. ובזאת ידעתי כי כל החפצים בתורת אמת ימצאו בכתבי קודש אשר נשאלו. מרפא לנפשם. ועד הנה לא זכינו להוציא לאור תקוותינו. להאיר פני תבל בחיבורים הקדושים ההם. וכעת העיר ה' את כבוד ידידינו הרב האברך החסיד מוה' אברהם אלחנן נ״י בהרב הגאון המפורסם מוה' מרדכי דוד נ״י וחתן ידיד נפשינו הרב הגאון הצדיק המפורסם מוה' חיים מאיר יחיאל נ״י אב״י דק״ק קאזניץ ומאגלניצא. נכד הרה״מ המחבר הקדוש זצללה״ה. והתנדב בגופו ובכל מאודו. להביא לבית הדפוס החיבור הקדש הזה ישלם ה' פעלו. וטוב גמולו וגם ידי תכון עמו. וזרועי תאמצנו. וחלילה להסיג גבולו עכ״פ משך ששה שנים מיום כלות הדפוס אי״ה יום ב' תולדות כ״ד מרחשון תר״ב לפ״ק ראדשיץ: הכ״ד המדבר לכבוד התורה הקדושה ולכבוד הרב הגאון תפארת ישראל אדומו״ר הרב המגיד הק' דק״ק קאזניץ זצלל״ה: ה' נאום הקטן ישכר בער בהר״י ז״ל מראדשיץ אב״ד דק״ק פרשעדבורז:

6. Approbations.3

   הסכמת כבוד הרב המאור הגדול הגאון המובהק המפורסם לשם ולתהלה וכו׳ האב״ד דק״ק ווארשא: מה רב טוב אשר היה צפון טמיר וגניז הלא המה חידושי תורה מהרב הגאון הגדול המקובל חסידא קדישא נודע ומפורסם בכל קצוי ארץ כקש״ת מוהר״ר ישראל זצק״ל האב״ד ומ״מ דק״ק קאזניץ אשר השאי׳ ברכת כתבי קודש אשר בשם עבודת ישראל יכונה. על התורה ועל פרקי אבות. וליקוטים שרשי הספר הנ״ל אמונה וענפיה תבונה. וכמעט שנאבדו ברבות הימים. וכעת העיר ה׳ את רוח איש היקר הרב המופלג החסיד כ״ש מוהר״ר אברהם אלחנן נ״י בן הרב הצדיק הגאון מוה׳ מרדכי דוד נ״י חתנו של הרב הקדוש הגאון חיים מאיר יחיאל נ״י האב״ד דק״ק קאזניץ ומאגלניצא נכד הרב הגדול המחבר הקדוש זצללה״ה. טרח ויגע גם כסף לא נחשב לו למאומה. למען ישיג הכתבים הנ״ל ולמען יוציאם לאור על ידי הדפוס לכל מבקש דבר ה׳. ומה לי להלל ולספר שבח הכתבים הללו הלא המה מגדול מפורסם אשר נודע שמו למשגב בכל תפוצות ישראל לכן כל אנשי לבב יתנו יקר להרב מוה' אברהם אלחנן נ״י הנ״ל לסעדו ולתמכו בכל מה דאפשר למען תצא מחשבתו הטובה לאורה. וגם ידי תכון עמו אף זרועי תאמצנו לבל יסיג איש במדיצנו את גבולו ולא ידפיס שום אדם הספר הלז בלתי רשותו משך ששה שנים מיום כלות הדפוס. וכל השומע לדברינו תבא עליו ברכות טוב. ובימינו יקים ד' דברו אשר דבר טוב על ישראל. ומלאה הארץ דעה את ד׳ כמים לים מכסים. הכ״ד המדבר לכבוד התורה רותם פהק״ק ווארשא ביום ג' י״א מרחשון תר״ב לפ״ק הק' חיים דוד זאהן חופ״ק הנ״ל:

7. Approbations.4

   הסכמת כבוד הרב המאוה״ג החסיד מפו׳ הצדיק מופת הדור וכו׳ האבד״ק ווארקא: הנה מהראוי להחזיק טובת גדולה לכבוד ידידינו הרג האברך החיין בכן של קדושים מוה׳ אברהם אלחנן נ״י בהרב תצדיק הגאון תמפורקיס מהור״ר מרדכי דוד נ״י וחתן ידידנו כבוד הרב הגאון הקדוש צדיק וחסיד מפורסם מוה׳ חיים מאיר יחיאל נ״י אבדק״ק קאזניץ ומאגלניצא. נכד אדומו״ר הרה״מ מקאזניץ זצלל״ה אשר השתדל בכל עוז להוציא לאור ולהדפיס ס׳ הקדוש עבודת ישראל מכבוד אדומו״ר המ״מ הק׳ נ״י פ״ה ע״ה בעל המחבר זצללה״ה. וחלילה חלילה להסיג גבולו ח״ו עכ״פ ששה שנים מיום כלות הדפוס: ויתעורר עלינו זכות כבוד הרב בעל המחבר הק׳ זצלל״ה. וכל המסייע ויקנה הס׳ הק׳ הזה יתברך בכל טוב. יום ג׳ כ״ב טבת תר״ב לפ״ק נאדערזין: נאום הק' יצחק במוהר״ש ז״ל מק״ק ווארקא

8. Approbations.5

   הסכמת כבוד הרב המאה״ג הגאון הצדיק וחסיד ומפורסים לתפארת ותהלה וכו' האב״ד דק״ק פראגא ושידלאווצא: מה נכבד היום בהגלות מול עיני אותיות מאירות כתבי קודש מאדומו״ר הרב הגאון מופת הדור איש אלקים תפארת ישראל מפורסם בכל קצוי תבל מוה׳ ישראל זצללה״ה מ״מ דק״ק קאזניץ אשר בעוד רגלו עמדו במישור זכיתי להתענג מזיו אור תורתו פיו הקדו׳ הפיק מרגליות על אדני אמת וצדק והשביע נפש רעבה בצחצחות אמונת אלקי עולם ולהלהיב נפשותם בעבוד׳ הקודש עתה בא לפני שריג נחמד כבוד הרב המפורס' המופלג החסיד מוה' אברהם אלחנן נ״י בהרב הגאון הצדיק המפורסי' מוה׳ מרדכי דוד נ״י וחתן ידידנו כבוד הרב הגאון הגדול איש אלקים צדיק ומפורס׳ מוה׳ חיים מאיר יחיאל נ״י אבד״ק קאזיניץ ומאגלניצא נכד אדמו״ר המחבר הק׳ הנ״ל והביא אחד מחיבורו הנפלאים ספר עבודת ישראל על התורה ופ״א וליקוטי׳ להדפיס חידושי תורה הנ״ל ששתי כעל כל הון אשר זה היום שקויתי שיפוצו על פני תבל חידושי אדומו״ר הנ״ל זצללה״ה ומצאתי ראיתי ובין שורותים יצהירו אור פני קדוש מי האיש החפץ להתענג מחידושי אדומו״ר הנ״ל זצללה״ה ויהי׳ תומך ועוזר להרב מהרא״א נ״י לבצע פרי מעשהו יתברך ממעיין הברכות ובטוח אני בשארית ישראל לא יעשו עולה ולא יסיגו גבול הרב מהרא״א הנ״ל להדפיס חבור קודש הנ״ל בלי רשותו עכ״פ ששה שנים מיום כלות הדפוס אי״ה יום ג׳ י״א מרחשוון זרעו לכם לצדקה לפ״ק פראגא: הקטן ישעי' מוה׳ יעקב משה נ"י חתן הרב החסיד מוה׳ יצחק ז״ל מק״ק ראדוויל חופ״ק פראגא ושידלאווצא:

9. Approbations.6

   הסכמת כבוד הרב הגאון החסיד המפורסי׳ וכו׳ כ״ש מהרי״ם מווארשא: מה נכבד היום בהגלות נגלות דברי קודש של מרן הרב הגאון מאור הגולה איש אלהים קדוש וטהור מוהרר ישראל זצללה״ה מ״מ דק״ק קאזניץ. וראוי לנו להחזיק טובה להרב המופלג החסיד מוה׳ אברהם אלחנן נ״י בהרב הגאון מוה׳ מרדכי דוד ני׳ חתן הרב הגאון הקדוש מוה׳ חיים מאיר יחיאל שיחי׳ אב״ד דק״ק קאזניץ ומאגלניצא. נכד קדוש ישראל זצללה״ה. אשר טרח ויגע בגופו וממונו להביא לבית הדפוס הספר הק׳ עבודת ישראל. על התורה ופ״א ולקוטי. וראוי לסעד ולתמוך בכל עוז למזכה רבים. לזאת גם ידי תיכון עם הרבכים המסכימים אשר חלילה וחלילה להסיג גבולו ולהדפיס ספר הנ״ל משך ששה שנים מיום כלות הדפוס. והשומע לדברינו תבוא עליו ברכות טוב: פה ווארשא יום ג׳ י״א מרחשוון: זכות יגן על ישראל לפ״ק: הק׳ יצחק מאיר בהרב מור״י ז״ל מווארשא:

10. Introduction.1

    הקדמת המביא לבית הדפוס

11. Introduction.2

    יתברך היוצר וישתבח הבורא: אוליף דעת נתיב ישרה. ברוך הוא וברוך שמו הגדול והנורא. על הטוב אשר גמלנו. אין טוב אלא תורה היא עץ חיים לנו. ובשבילה ברא ארץ ושמים וכל צבאם בששת ימים. ובחר בנו לעם סגולתו וקרבנו לפני הר סיני ונתן לנו שעשוע חמדתו. ע״י רעיא מהימנא משה נביאו נאמן ביתו. כמאמרם ז״ל משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כו׳ עד דרי בתראי. ומאהבת השי״ת לזרע יעקב חבל נחלתו. תמיד משגיח עלינו בעין חמלתו. ומעמיד בכל דור ודור רועי צאן מרעיתו. גאוני הזמן ומורי דרכי תורתו כאשר עינינו רואות בקדושת ספריהם אשר השאירו ברכה אחריהם. וכן לנצח חסדי הש״י. חופף עלינו. וישנם צדיקים קדושים נשיאי אלקים בתוכינו אשר מפיהם אנו חיים והורים ומורים תורה ועבודה ויראת שמים. והמפורסם אין צריך ראיה. עיר וקדיש נחית מן שמיא. נודע ונגלה בכל קצוי ארץ כולה. מאור תורתו וגודל קדושתו וטהרת חסידותו ורוב צדקתו ותוקף ענותנותו. מכבוד אדונינו מורינו ורבינו גאון עוזינו. הרב הגאון אמיתי בוצינא דנהורא. סבא קדישא ויקירא: ידיו רב לו בנסתר ונגלה שמן תורק שמו לתפארת ותהלה רבן של כל בני הגולה איש אלקים קדוש מאוד נעלה. לו דמי' תהלה מרנא ורבנא קדוש ונורא שמו מוהר״ר ישראל זצללה״ה בהמנוח מוהרי שבתי ז״ל מ״מ דק״ק קאזניץ. אשרי לו ואשרי יולדתו. ואשרי עין ראה אותו. וזכה לשמוע מפיו קדושת תורתו. ומי ימלל ויפאר מעלותיו הקדושים והנעימים בפרט כי צעיר אנכי לימים. בזה נוכל מעט להבין אשר שמעתי מאדומו״ר. חותני הה״ק שיחי' לאי״ט שאמר בשם מורו ורבו הק׳ הרב הצדיק ממעזיבוז זצלה״ה זי״ע: וגם מפי כמה מגידי אמת שמעתי בשם הצדיק הקדוש הזה שהתפאר זה היום שיושיע בו נורא ואיום. שיצאו לאורה זו תורה מחבורי הרב המגיד זצללה״ה אשר עינים מאירה והפליג בשבחו אשר עצמה מלספרה. לבד מהנשמע רבים מספרים עזוז נוראותיו. ורבות מופתיו ונפלאותיו. וכפי הנשמע מהזוכרים חכמתו ובינתו. וחריפותו ובקיאתו. וזכו לשמוע קדושת חדושי אור תורתו. נודע שאחת מני אלף לא נרשם לזכרון.שיהיה למשמרת לדור אחרון. ואשר הפליא הש״י חסדו עמנו. ונשארו אמרות טהורות גם לנו. והמה בכתובים מפי באר מים חיים המה נשאבים. מאז נפלה עטרת ראשינו. ונלקח ארון אלקים מאתנו רעבים גם צמאים ישבעו נפשם בם ומיחלים ומצפים ותאבים מתי נזכה לאורה להוציאם כי הכתבים נתטשטשו ונבלאו וחלילה תשתכח התורה הקדושה הזאת מהדורות הבאים וכבר רצו כמה פעמים לבית הדפוס להביאם ולא הגיע העת רצון עד הנה מאת אלהי שוכן מעונה להגלות אלו דברי אלהים חיים תחת כל השמי' ולהאיר עיני המחכים לראות' בדפוס מחוקקים וגם רצון הרב המגיד המחבר הקדוש ז״ל אשר אמרותיו כטל תזל היה ג״כ שיפוצו על פני תבל חיבוריו היקרים. כאשר שמעתי מכבוד אדומו״ר חותני הה״ק שלי״ט ששמע ממנו כמה פעמים אלו הדיבורים מי יתן ויכתבון מלי הנאמרי' וכאשר ראיתי בהקדמת ספר ליקוטי אמרים מהרב בו״ק הגאון הצדיק רשכב״ה מה' דו״ב זצללה״ה זי״ע. אשר שאל להרב ר״ש מלאצק ותשובותיו משם תראנו יקרת אמרותיו לי אמר לבי להתאמץ גם בחידושי קדוש ישראל להוציאם מכח אל הפועל ועד הנה נמשכה כל כך תוחלת עם אל והנה כעת במה אכף ואקדם לאלהי קדם. אשר זיכני באות הזה להיות מהזוכה ומזכה כל חוזה בזאת בטחתי בזכות אבותי שיחיו לאורך ימים. בטוב ונעימי׳ המה הנחוכי. ועד הלום הביאוני ולהם אמטי אפריון. ולכבודם אחזיק טיבותא במיטב הגיון. לכבוד אדוני אבי מו״ר ע״ר הרב הגאון המפורסם שלי״ט. אשר מאז זכה מאת ד' מן השמים לשדך בניו הנעימים כארזים עלי מים צדיק התהלך בתומו להשיא בנות גדולי עולם ויחוסי הדור למו והש״י רצון יראיו יעשה והיה אתו בכל אשר עשה כן יזכהו לראות מכל צאצאיו המסולאים בנים ובני בנים מגודלים כנטעים. שלשים ורבעים ואותי במעגלי צדק הנחני ולבית נאוה קודש נתנני הלא הוא כבוד אדו״מור חותני הרב הגאון צדיק יסוד עולם אור החיים אור המאיר ד׳ יברכהו ויחי' אל. עטרת תפארת ישראל שלי״ט. זה לי ארבע עשרה שנה ת״ל בגבולו כן יזכני השי״ת להיות לעד באהלו עד כי יבא שילה ומעת רוח הדעת הופיע בקרבי. ושמתי עיני ולבי לשמוע דברות קדשו כזוהר מזהירים שמעתי מפה קדוש יאמר כמה פעמים מאמרים בשם כבוד אביו זקנו הצדיק הרה״מ זצללה״ה זי״ע לדור דורים: ומאז בצלו ישבתי ואת קולו שמעתי חמדתי ותאבתי. להעתיק לי הכתבי קודש בפרי ענוי ולהגות בם מידי שבת בשבתו יורו דרך ה׳ ועבודתו ואל ההרים עיני נשאתי ולצור ישענו קוה קויתי מתי נזכה לעת רצון מהרה להוציאם לאורה להתענג בם כל נפש יקרה כעל נפש עייפה מים קרה בפרט אחרי הודעי כמובא למעלה תשתוקק נפשי ביותר ומיחלה עד שזה יותר מקץ שנתים ימים התעוררנו לרוות צמאונים והרביתי גודל עמל ויגיעה עד אם אמרתי אספרה כמו תקצר היריעה גם לשליש ולרביע כאשר הרואים ראו ואנשי שלומי שמעו ובואו ונחזיק מלא חפנינו טיבותא. לכבוד מרן אדומ״וח ה״הק שלי״ט שלולא שהי' בעזרתי כבר אמרתי נואש לתוחלתי ובדברי רוח קדשו חזקני ואמצני אשריך שזכית לזה בני שכרך הרבה מאוד בעזר הבורא ולפום צערא אגרא ובראותי גודל תשוקתו ואשר הרבה עוצם קדושת טרחתו לעורר טרחות אנשים יקרים לעזרתי באיזה דברים אשר מעודי לא נסיתי בכאלה. והמה הי' לי לפה בעת ההתחלה ישלם ה' פעלם וטוב גמולם ובכל זאת לתכלית לא הועילם אז קמתי ונתעוררתי לא נחתי ולא שקטתי עד שבחמלת השי״ת עלי ותפילתו הרצוי' עמדה לי והאל תמך גורלי והיו לרצון לפניו יתברך מעללי וזה ראשית פרי קודש הילולים לבית הדפוס כעת עולים החיבור הקדוש הזה על התורה ופ״א וליקוטים ואיזה הלכות שתולים נגלה ונסתר יחדיו יהיו תמים בו כלולים ואנכי העתקתים רובם מכת״י הרב החריף החסיד המפורסים המנוח מוה׳ גבריאל מווארשא ז״ל יהי׳ לו לזכרון לטובה סלה שהיה תלמיד נאמן בית בבית הרה״מ זצללה״ה ומהם מכת״י הרה״מ המחבר הקדוש זצללה״ה בעצמו ואשר הי׳ נכתב בהם מהצד עשיתי זכר למו. וצרפתים יחד בפנים והצבתי ציונים מרובעים זל״ז פונים (כזה) גם מה שמצאתי מהעתקת אחרים ומהצורך הי׳ להביאם בתוך המאמרים מפיו הקדוש המה נאמרים רשמתים בקוי' ישרים. ומה שהי' נכתב בהם חסר או שהי׳ מההכרח טעות סופר או מטישטוש הספר להוסיף או לשנות הצבתי עגולים שני דפנות (כזה) גם ההלכות נעתקים מכת״י הרה״מ המחבר הק׳ ז״ל בעצמו והוגהו עפ״י גאוני זמנינו שיחיו ואשר הוסיפו הגהות עפ״י שכלם נרשמים כולם למען יהי׳ הכל לנכון על אופניו:

12. Introduction.3

    וידע הרואה כל הכתוב לפניו וגם אנכי בעזהי״ת יגעתי והגהתי הכתבים בכל יכולתי ואשר לא השיגה ידי ובינתי אית לי רבא במתא ומפיו הק׳ דרשתי ועפ״י עצת קדשו הכל עשיתי בפרט לסדר הספר מאוד עבדתי ועמלתי ותידד מעיני שנתי ומשנתי גם בבית הדפוס בכל כחי השגחתי. ועוד במשך הזמן אשר לישב שמה לא יכולתי אנשי אמת שמה הושבתי ובאם אחר כל זאת עוד שגיתי ה׳ הטוב יכפר על שגגתי כי שגיאות מי יבין כשם שא״א לבר בלא תבן ואחר כ״ז צויתי לדפוס לוח הטעות ויותר מכל זה לכ״ז תדינני אותי כי לזכות רבים כוונתי לא לעשות סחורה בזה התחלתי וגם בעת העתקת הכתבים הובאו לי איזה מאמרים בפ' מקץ נכתבים:

13. Introduction.4

    ואחרי כותבם נודעתי שהם מבן הרה״מ ז״ל ותורת משה המה ודרשתי פי צדיק אם למונעם מלהדפיסם שמה והשיב לי לאשר כי מאת ה' נוסבה ונכתבים יחד. יהי׳ נדפסי' ג״כ כאחד ישמחו האבו׳ ויגילו הבנים גם יחדו בוודאי גם כבוד הרה״מ ז״ל ירצה בחידושי בנו וישמח משה במתנת חלקו צרופה אמרתו בחידושי אביו הדרת גאונו ובשבטי ישראל אודיע נאמנה סיבת אשר הספר הקדוש הזה בשם זה מכונה הנה בעת הואלתי להשתדל בהדפסתו דרשתי פי׳ צדיק אמו״ח שלי״ט מה שמו מה אומר אליהם בהתחלתו. והצעתי לפניו שבדעתי שיקרא בשם עבודת ישראל כי כשמו כן הוא מורה דרך לעבודת האל. ואמר לי שרצון רוח קדשו שיהי׳ נרמז בשם הספר שהי׳ מגיד בקאזניץ. וספר אשר כן הי׳ דרכו והנהגתו בעת שרצה לפעול טוב בתפילתו או לבטל הרע מהבאים בצל קורתו הי׳ מצוה לאמר כך צוה המגיד מקאזניץ וכן הי׳ בעזה״ית וחשבתי ומצאתי והסכים לדעתי להקרא שמו כמחשבתי:

14. Introduction.5

    כי עבודת בגי׳ מגי״ד מקאזני״ץ זצ״ל חישבנא דדין כחושבנא דדין ונוטריקון עבודת בוראינו ויושר דרך תלמדון ואותיות ישראל על שם הרב המחבר הק׳ יגידון כנודע מכל המחברים מרמזים שמות׳ בהקדמת הספרים בגימטריא או בחשבונות הנמצאות:

15. Introduction.6

    ואנכי עשיתי לכבוד הרב המחבר ה״ק ז״ל מפורש לעיני כל ישראל וגם כי ספר עבודת ישראל: שלשה המה בגי׳ להודיע בארוכה: מחב״ר הר״ב המגי״ד מקאז״ניץ זכרו״נו לברכ״ה: בכל אלה ראיתי מאת ה׳ היתה זאת לכונן לנכון דעתי: וכעת מצאתי עוד בשם הנכבד הזה שיהי׳ לי לזכרון לפני כל חוזה וענתה בי צדקתי וכושר פעולתי כי לטובה נתכוונתי לאשר כי שמינו בקרבם שמי ושם אבותי שעמדה לי זכות׳ וטובם וכן לעד אתי יהיו: ספר עבודת ישראל בגי׳ אברהם אלחנן בן הגאון אמ״ו מרדכי דוד וחתן הגאון אמ״ו חיים מאיר יחיאל יחיו זכרה לי אלהי לטובה סלה. זכות המחבר הרה״מ הק׳ יעמוד לי. להרים חפצי מעלה מעלה. ואזכה להיות מהתמימי דרך ההולכים בתורת ה׳ ועבודתו בדרך סלולה. ויקוים בי מקרא שכתוב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם וכגון דא ניצרכא להודיע. אשר זה החיבור כטיפה מן הים מגיע לערך הכתבים שישנם ת״י קדושים ונוראים על גפ״ת ועל הזוהר הק׳ ותיקונים וספרים מופלאים. יזכני השי״ת כולם לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל אזכה להדפיסם בעזר האל כי בפעם אחת הוצאת הדפוס רבה ופרעמנערנטין לא עלה במחשבה כי הזמן יכלה וכדי מסת הצורך לא יעלה ע״כ בזה המעט אשר חנני אלקים ואשר תשיג יד בהלוואה לפרקים אתנהלה לאטי והשי״ת יהי׳ אתי להדפיסם אחת לאחת עד אשר יאספו כל הנמצא באמתחת. וקניתי כל הכתבים מיורשי הרה״מ ז״ל במחיר מלא כאשר נכתב בהשטר מכירה לעד סלה. ובכן אחי ורעי שלומי אמוני ישראל. הבינו וראו את עבודתי יום ולילה. ואין זה מהצורך לבקש גם להזהיר אחרי כל עמלי לבל יסיגו גבולי להדפיס ספר הקדוש הזה כפעלי. בלי שום ערמה ומרמה כתבניתו או לשנות מה כי שארית ישראל לא יעשו עולה. אחר כל יגיעתי ואנכי תכנתי עמודי׳ סלה. לתאר הבנין ולשכללה. ואני זכיתי בה תחילה וגם כבר קדמו הרבנים גאוני קדושי זמנינו. וגדרו גדר בעדי לבל ירעו לי. וגם על הפועלים העוסקים כעת בהדפסתו חל הנדר לבל ימצא גם דף אחד בלתי ידיעתי אתו. ולאשר כי מאוצר מתנת חנם חוננתי לזו הגדולה והשי״ת עזרני שהספר הק׳ הזה על ידי לדפוס הועלה ימלא פי שיר ותהלה. אני תפלה לפני נורא עלילה. יהיו לרצון לפניו ית׳ פעולתי לנצח סלה אברך ה׳ אשר יעצני בדבר המצות הזו בתחלה אותי לזכני רחמיו המרובים כן לנצח יסוככני. החיבורים הקדושים כולם להדפיסם יושיעני מתוכם יעזרני ללמוד הדרך האמת להדריכני ארשת שפתי יערב לפניך לעשות בלב שלם רצוניך חנני דעה בינה והשכל לעבודתיך: נא עשה למען שמך: נהלנו מהרה לירושלים עיר קדשיך: נשלמה המלאכה הקדושה: בשנת אליך אתפלל לפ״ק:

16. Introduction.7

    הק' אברהם אלחנן בהרב הגאון המפורסם מו״ה מרדכי דוד נ"י וחתן הרב הגאון הקדיש הצדק המפורסים מוה' חיים מאיר יחיאל נ״י אב״ד״ק קאזניץ ומאגלניצא נכד הרה״מ המחבר הקדוש זצלה״ה:

17. Introduction.8

    סדר שטר מכירה

18. Introduction.9

    להיות לראי׳ ביד המוכ״ז הרב החסיד המופלג כ״ש מוהר״ר אברהם אלחנן נ״י ממאגלניצא בן הרב הגאון המפורסם מוה׳ מרדכי דוד נ״י איך שאנחנו האחים הח״מ מכרנו לו במכירה גמורה וחלוטה: כל החידושי תורה הנשאר מכבוד אבינו זקנינו הגאון הצדיק רשכב״ה מוה׳ ישראל זצללה״ה בהמנוח מוה׳ שבתי ז״ל מ״מ דק׳ קאזניץ אשר המה עומדים להדפיסם ומעתה כל החידושי תורה הנשאר ממנו רשום בכתב מכורים המה להרב מהרא״א נ״י הנ״ל מוכ״ז. ואסור לנו באיסור גמור למסור לשום בן אדם לא דבר ולא חצי דבר מכתבי הקודש הנ״ל מלבד להרב מהרא״א נ״י הנ״ל או לב״כ. והרי כל הכתבים בכחו וברשותו להדפיסם ולעשות בהם כרצונו וכאוות נפשו. ואין לנו ולב״כ שום טו״ת נגד הרב מהרא״א נ״י הנ״ל בעסק הזה: היום יום ב׳ י״א אדר שני ת״ר לפ״ק:

19. Introduction.10

    נאו׳ ישכר בהרב המנוח מוה׳ משה א״ב זצלה״ה: ונאו׳ הק׳ אלעזר בהרב המנוח מוה׳ משה אליקים:

20. Introduction.11

    ונאו׳ הק׳ מרדכי יצחק בהמנוח מוה' יעקב יוסף זצ״ל: בריעה: זצללה״״ה מ״מ דק״ק קאזניץ:

21. Introduction.12

    נאו' הק׳ שלמה בהמנוח מוה׳ יעקב יוסף זצ״ל: ונאו׳ הקטן נחמן בהמנוח מו״ה יעקב יוסף:

22. Introduction.13

    בפנינו עדים ח״מ נעשה גוף הענין ובפנינו קיבלו היורשים הנ״ל בקגא״ס על כל הנ״ל ובפנינו באו עה״ח דהיינו הרב מוה׳ ישכר נ״י בזמן הנ״ל בפני מוה' שלמה ליב נ״י ובפני מוה' יצחק הכהן נ״י והרב מוה׳ אלעזר נ״י הנ״ל ונ״ד מוה׳ מרדכי יצחק נ״י ואחיו מו״ה שלמה נ״י ביום הנ״ל בפני מו״ה אברהם חיים הלוי נ״י ובפני מוה' בצלאל יהודא הכהן נ״י ומהו' נחמן נ״י: בפני ר' שלמה ליב הנ״ל: ובפני ר' אברהם חיים הנ״ל ביום א׳ ד"ו שבט תר״ב לאשר ולקיים כל הנ״ל ודא הוא חתימת ידם ממש ואשרינוהו וקיימינוהו כדחזי יום הנ״ל:

23. Introduction.14

    נאו' הק' שלמה יהודה ליב בהמנוח מוהר״י זצללה״ה מקאזניץ: ונאו' הק' אברהם חיים בהמנוח מוהרי״ל הלוי ז״ל מקאזניץ:

24. Introduction.15

    נאו׳ הק' יצחק ב״מ ירוחם פישל הכהן זצ״ל ונאו' הק׳ בצלאל יהודא במו״ה צבי הכהן נ״י ממאגלניצ':

25. Sefer Bereshit.Bereshit.1

    בראשית ברא אלהים במדרש תנחומא זש"ה ה' בחכמה יסד ארץ וכשברא הקב"ה את העולם נתייעץ בתורה וברא את העולם שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה וכו'. הענין נודע כי החכמה נקראת ראשית כי בחכמה הביט וצפה אל אחרית דבר היא המלוכה אשר ימליכוהו ב"י ובחכמה הגביל הקב"ה את מדתו בחי' א"ס ויצא לכח בגבול ומדה ושיעור. והנה המלוכה נקראת ארץ כנודע ולכן כתיב ה' בחכמה יסד ארץ פי' מה שעשה יסוד לבחי' חכמה בבחי' גבול הוא מפני ארץ שהביט אל המלוכה. ואעפ"כ לית מחשבה תפיסא בי' כלל להבין מהות הענין איך נעשה מבחי' בלי גבול בחי' גבול ותכלית הגם שהמקובלים הראשונים האריכו בדבריהם לתת משל ומליצה דברי חכמים וחידותם להלביש הענין קצת לאוזן השומע. אמנם עכ"ז נעלמה מעיני כל חי להבין הדבר על בוריו. והחקירה האמיתית בזה הענין הוא כמ"ש הרמב"ם שאין כח כלל בהשגתינו להשיג מחשבתו של היוצר כמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכ' ע"ש בה' תשובה. ולפי"ז נלאה כל שכל מחקור ראשית הבריאה אבל אנחנו בניו ועבדיו מאמינים כי זאת היתה אבן פנתו ועיקר הכוונה בבריאה כי נעבוד לפניו ביראה ופחד ונמליכהו ולשרת בשמו. וזה הי' בחי' גלם הראשון לבריאת עולם והוא הנקרא אבן השתיה וגל"ם גימ' חכמ"ה וז"ש בחכמה יסד ארץ ונתייעץ בתורה וברא את העולם דהיינו שאח"כ הוציא המחשבה לבחי' בריאה ע"י עולם הבינה המצייר ציורין שנא' לי עצה ותושי' כי ל"י רומז על מספר ד' יודי"ן שבע"ב היא החכמה כנודע. אח"כ בא לבחי' אני בינה לי גבורה שהיא נכללת בחכמה וגבורה של עולם עליון כנודע. והנה נחלקו ב"ש וב"ה במסכת חגיגה דף י"ב. ב"ש אומרים השמים נבראו תחלה וב"ה אומרים הארץ נבראת תחלה ע"ש. ופי' החייט כי כל רקיע מז' רקיעים נקרא בחי' ארץ ושמים דהיינו מקצתו הנוטה על ראשינו נקרא שמים בערכינו ומקצתו של מעלה נקרא ארץ נגד וערך הרקיע שלמעלה הימנו ולכן מא"ח ומא"ח ולא פליגי ע"ש. פי' לפירושו כי כל עולם נקרא בבחי' שמים למה שלמטה הימנו כי הוא המשפיע בו ונקרא ארץ לשלמעלה הימנו כי הוא בחי' מקבל כנגדו כמ"ש האר"י ז"ל. ואפשר עוד לבאר ע"פ דרכנו. דהנה דעת ב"ה כי הארץ נבראת תחילה פי' תחלה היינו עיקר יסוד הבריאה היה בעבור הארץ היא המלוכה כמו שאמרנו ולכן נקרא הארץ נבראת תחלה כיון שע"י ציור הארץ במחשבת היוצר בתחלה נברא כל העולם. וב"ש אומרים השמים נבראו תחלה כי שמים נקרא בחי' ההשפעה כנודע. והנה מדרך הטוב להיטיב. והגם שחפץ בעבודתנו עיקר הבריאה היתה להיטיב לנו כל הימים.והנה הט למשל אזנך השמש משפיע אורו בירח ומאיר בה ואפשר בזמן אשר הירח לא יגיה אורו כראוי כמו בסוף חודש אז יש ג"כ איזה בחי' פגם באור השמש הרוצה להאיר דרך הירח וממילא כשמצמצם אורו מלהשפיע נקרא בבחי' פגם שאינו מאיר כדרכו. וכן הענין כביכול כשבניו עושים רצונו אז יכוללהשפיע ולהיטיב להם משא"כ ח"ו להיפך אזי נקרא בחי' פגם במשפיע כי יותר מה שעגל רוצה לינק כו'. ולכן נקרא השמים נבראו תחילה פי' שיטיבו בנ"י את מעשיהם ויוכל להשפיע להם כל טובה. וז"ש במדרש בפ' ויכולו השמים והארץ משל לאמבטיא מלא מים והיו בה ב' איסקרסים נאים [פי' צורות] כשעירו המים מתוכה נראו הצורות וכן הי' השמים והארץ ע"ש. פי' כי השמים והארץ נקרא חו"ב אצל המקובלים וכמ"ש לעיל כי היו במחשבתו לבריאה וכן המקובלים קראו לבחי' תוהו ובוהו בשם חו"ב כי החכמה נקרא תוהו ר"ל שמם כמדבר ותוהו שאין תפיסה בו. ובוהו היא הבינה המצייר ציורין וניכר קצת בו וזה בו הוא. ואז היה נכלל השמים והארץ ולא היה ניכרין להדיא עד שעירו המים הוא המשל לבחי' א"ס הנקרא מים שאין להם סוף ובא לבחי' גבול ואז נראו השמים והארץ:

26. Sefer Bereshit.Bereshit.2

    ויאמר ה' לא טוב היות האדם לבדו וגו'. איתא בילקוט זה אחד מעשרה מאמרות שנברא בהם העולם. ואית דאמרי ורוח אלקים מרחפת וגומר. כבר נודע שהעולם נברא בעשרה מאמרות וכתבו המקובלים שהם נגד עשר ספירות ונתעטף הקב"ה בהתלבשות עשר מדות הקדושות וכתבניתם יתנהג האדם דלמטה ויהיה כסא כבוד לקדושת רצונו יתברך וכמ"ש בספרי' הקדושים בפרט בספר תומר דבורה יעו"ש והנה אות ברית קודש אשר אל חי חתם בבשרנו הוא נגד מדת צי"ע ומכונה המדה הזאת בס"ק בשם טוב ע"ש ופשוטו של ענין כי הוא היסוד לכל טוב והוא המשפיע והמוליד דוגמת המדה העליונה המשפעת כל טובה ושפע הקדושה ולכן נקרא צדיק יסוד עולם. ועפי"ז הסברא נותנת כיון שקדושת אות הברית כ"כ גדול. ולהיפך ח"ו הפגם גדול מאוד שגורם להוריק השפע לחיצונים. א"כ יותר טוב היה שיברא האדם נעדר מתאות המשגל לגמרי אפילו מהאשה הראוי' לו. להיותו לבדו בארץ למען לא יכשל בחטא גדול כזה ח"ו. ואפ"ה אנחנו רואים כי לא כמחשבותינו מחשבת יוצר כל ולא תוהו בראה לשבת יצרה ואיתא בזוה"ק לא לשבת בינייהו אלא מינייהו למעבד ישובא מנהון פי' משברא את האדם בתאוה הזאת ולא לשבת בינייהו בין עולם התוהו רק לשבר מתלעות עול ולהסיר כח זנונים מקרבו ויטהר ויתקדש במותר לו ביחודו עם אשתו לגרום יחוד עליון עם מדות עליונות ותתיחד השפעת הקדושה אל כנ"י. וע"י שבירת התאוה והמשכתה אל הקדושה נולד תענוג עליון ועי"ז נעשה האדם מרכבה לבחי' צדיק יסוד עולם המכונה בשם טו"ב וזש"ה ויאמר ה' לא טוב היות האדם לבדו פי' שלא יהיה האדם מרכבה לבחי' טו"ב כשיהיה לבדו ויהיה נעדר מתאוה הזאת כי זולת עבודת האדם בשבירת התאוה הגשמית כבר נבראו מלאכים וצבא השמים מקבלים עול מלכות שמים אכן עיקר התענוג משוכני בתי חומר מה שנבראו בעלי תאות היצה"ר והם נלחמים וטהרו וקדשו את נפשותם לכן אמר אעשה לו עזר כנגדו פי' שתהיה עזרתו ע"י כנגדו הוא כח המתאוה לאשה והוא המסיתו ולא יכול לו לכן דרשו רז"ל שהוא אחד מעשרה מאמרות כנ"ל שהמה נגד עשר ספירות ומאמר הזה הוא להיותו מרכבה למדה הט' הנקרא בשם צ"יע. וז"ש ואית דאמרי ורוח אלקים מרח"פ"ת הוא צירוף רפ"ח מ"ת סוד מלכין דמיתו אשר אנחנו מנטלים ומנשאים ע"י עבודתנו ושבירת כח הרע וזה המאמר כולל לכל כוונת הבריאה:

27. Sefer Bereshit.Bereshit.3

    וישם ה' לקין אות. במד"ר אות שבת נעל בפניו. ד"א קרן עשה לו במצחו. ד"א כלב מסר לו לשמרו וכו' ע"ש. ביאור הענין דהנה הקב"ה אמר לקין נע ונד תהיה בארץ. וצריך להבין ענין הקללה הלא הבחירה ביד האדם לבחור לו מקום לשבת ולא ינוד ממקומו. אע"כ צ"ל שמסך בקרבו רוח טועים ואיזה פחד ושגעון אשר עי"ז לא נבחר לו מקום לשבת רק להיות נע ונד בארץ. והנה בוודאי אם קין היה יכול להתדבק במחשבתו בבורא ית' כראוי אז בוודאי סרו מעליו כל הפחדים ונמתקו כל הדינים כמ"ש בכל דרכיך דעהו וגו' אלא שזה גוף הקלל' שנתבלבל' מחשבתו מדביקתו והיה נע ונד במחשבתו עד שגרמה לו הפחדים ונידוד בארץ ולכן אמרו במ"ר אות שבת נעל בפניו פירוש שעכ"פ ביום ש"ק היה נדבק בבורא ית' והיתה לו מנוחה כי בי' כל דינים אתכפיין וכל חייבא דגיהנם נייחין ד"א קרן עשה לו. פי' קרן הוא לשון בהירות כי לדעה הב' נשאר עליו מהוד שבת על יומא דחולא שיגין עליו קצת מהפחדים ומחיות רעות. ד"א כלב מסר לו לשמרו פי' לדעה הג' לא שמרוהו מצד הקדושה רק מסר לו ענין שמירה מס"א שלפעמים נעשה נסים ג"כ על ידיהם כמו שמצינו בגמ' ובמד' פ' תולדות שע"י ארגיניטן נעשו ניסי' לרבינו הקדוש וחביריו והרבה שלוחים למקום:

28. Sefer Bereshit.Bereshit.4

    ונח מצא חן בעיני ה'. במד"ר אמר ר' סימון שלש מציאות מצא הקב"ה אברהם דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. דוד דכתיב מצאתי (את) דוד עבדי. ישראל דכתיב כענבים במדבר מצאתי ישראל. אתיבון חברייא לר' סימון והא כתיב ונח מצא חן בעיני ה'. א"ל הוא מצא אבל הקב"ה לא מצא עכ"ל. ביאור המד"ר הנה ר' סימון רמז בשמו לשון סימנא בעלמא דרש ברמז וסימנים וציונים שברא הקב"ה בהם את העולם דהיינו שעשוע יוצר בראשית ונמלך בשמותם. וז"ש שלש מציאות מצא הקב"ה פי' שע"י מציאות שלשה צדיקים הנ"ל הביט ורצה בם לברוא העולם דהיינו אברהם שהיה מרכבה לבחינ' חסד שנקרא אברהם אוהבי ועשה חסד בעולם. ודהמע"ה היה מרכבה לבחינת מלכות ששרשה מבחינת גבורה הדן את העולם. וישראל הם מקו האמצעי תפארת. כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר. וז"ש כענבים במדבר מצאתי ישראל מלת במדבר רומז על הזמן הנעלם שקודם הבריאה שאין בו אפילו תפיסת המחשבה ורעיון ואז הביט לנשמותיהם של ישראל ובשבילם נברא העולם. אתיבון חברייא והא כתיב ונח מצא חן בעיני ה'. פי' שגם בפסוק הזה רומז ענין הבריאה. כי עי"ן הוא מספר ריבוע מ"ה ושם מ"ה הוא מספר אד"ם שעלה במחשבה לברוא בו את העולם והנה אותיות השורש משם זה עולה חס"ד והמילוי מריבוע עולה ח"ן. ולדעתם נרמז שמצא ח"ן בעיני ה' פי' שמצא ח"ן וחס"ד בעי"ן הרומז לשם מ"ה שעולה חס"ד שבשבילו נברא העולם. והשיבם ר' סימון הוא מצא אבל הקב"ה לא מצא כי אע"פ שהיה צדיק היה צריך סעד לתמכו וז"ש (חסר) העולם (ובהעתק אחר מצאתי. אעפ"י שהיה צדיק גדול ועשה בעבודתו שביל ונתיב למעלה עד שמצא חן בעיני ה. אבל היה צריך סעד לתמכו דכתיב בו את האלקים התהלך נח. דהיינו אחר סעד מאת ה' וברא עולמו התהלך נח) אבל לא שבשבילו יברא העולם משא"כ באברהם שעליו נאמר התהלך לפני והיה תמים והיה הולך בצדקו ומאיר לפני הבריאה. וכן ישראל שכתוב בהם לכתך אחרי במדבר דהיינו מה שהיו הולכים באמונתם במדבר בארץ לא זרועה האיר לפני היוצר במחשבתו הקדומה לברא בם את העולם וז"ש לשון לכתך אחרי הרומז על גודל צדקתם מבלי הצטרכות סעד למשל כמו שהתינוק הבריא וחזק ללכת ברגליו הולך אחרי אמו כי בטח בו לבה שלא יפול ולא יכשל וכן הבוב"ה היה מובטח בהם שילכו אחריו הגם שלא יסייעם ולא יהיה להם לסעד לכן בשבילם נברא העולם:

29. Sefer Bereshit.Bereshit.5

    בהפטרה

30. Sefer Bereshit.Bereshit.6

    כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאי'. ירצה כמד"א בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. וכמו שפי' האו"הח שבבריאה ראשונה ומאמר ראשון נברא כל העולם ומלואו. וזה נכלל במלת א"ת וגם כולל כל המאורעות וכל מעשה אשר יהא נעשה תחה השמש אם טוב ואם רע ח"ו ובכולם צפה והביט הבורא ית' בצפי' הראשונה את מעשה כולם מדור אנוש ודור המבול ודור הפלגה וכדומה באלו עד סוף כל הדורות ועכ"ז צפה אשר אח"כ והארץ היתה תוהו ובוהו והיינו מימות עולם עד עת שהכיר אברהם אבינו את בוראו ית' ונתגלה אור התורה ע"י אברהם במה שקיים כל התורה כולה ועד אותו שעה היה תוהו וזה התוהו צפה השי"ת אך ורוח אלקים מרחפת על פני המים רומז על התורה שנמשלה למים. ולזה נזכר חמשה פעמים מים בפסוק נגד חמשה חומשי תורה גם ה"פ אור. גם רקיע. ורומז אור על סתרי תורה. ומים רומז על התורה שבכתב. ורקיע רומז על תורה שבע"פ שזה מבדיל בין מים למים ר"ל בין טהור לטמא. וע"י שעשוע התורה ברא עולמו. ואע"פ שצפה בתורתו ומה כתיב (חסר מה) אור. וזה שאמר הש"י לישעיה הנביא כאשר צוה אותו להוכיח את ישראל ושלא להתמיה בעיניו היאך אפשר להחזיר את הרשעים למוטב לזה אמר כה אמר האל כו' רוקע הארץ וצאצאי' ר"ל כשבראתי את העולם ראיתי את כל מעשיה' ובראתים על דעת כן שיוכלו לשוב. נותן נשמה לעם עליה ר"ל לאלו שהם למעלה מן הארץ ועלי' שאינם עוסקים בעניני העולם כל ימיהם כ"א ביראת ה' כל היום והם במדרגה גדולה להם היא במדרגה נשמה. ורוח להולכי' בה לאלו שהולכים בעוה"ז ואינם הולכים בעבודת ה' בתמידות כי אם לפעמים הולך ובא לזה אין כ"א מדרגת רוח וזה ענין קין והבל שהבל היה בבחי' נשמה. וקין בבחי' רוח. ולזה כתיב ויהי הבל רועה צאן מלשון צאנה וראנה ר"ל שהיה שומר הדברים היוצאים מהבורא ית'. וקין עובד אדמה. קי"ן אותיות ק"ן יו"ד ורומז על אותם האנשי' שחושבין בעצמם שהם קן ומושב להש"י בעבודתם ותפלתם כאלו מטיבים עם הבורא יתברך ונתגדל בעיניהם העבוד' בחשבם שמידם היתה זאת. ולזה כאשר לא שעה השם אל מנחתו חרה לו מאוד והיה כמתרעם על הבורא ית' על שלא קיבל מנחתו והיינו כמד"א והתקצף באלקיו. אבל הבל מדה אחרת היתה בו שהיה הבל וריק בעיניו וגם עבודתו איננה נחשבת בעיניו לכלום בחושבו שמיד הבורא יתברך ומכחו היה לו זאת והוא הנותן לו כח לעשות חיל ולזה כתיב והבל הביא גם הוא. וז"ש שה"מ ע"ה בשגם זה הבל. גם הוא לשון ריבוי ודבר הנטפל. ור"ל שהבאתו ועבודתו היה מדת גם. היינו שלא היה חושב עצמו לכלום רק כטפל. רק מה' היתה זאת והביא מבכורות צאנו היינו שהוא חושב שהוא התחיל אפס דבר מועט כענין שניתן לאדם הבחירה והרצון ומן השמים עזרוהו. ולזה כתיב גם הו"א לשון נסתר. ר"ל שגם זה השפלות והג"ם היה בהסתר אצלו שלא הי' נראה אצלו כלום והכל ממנו יתברך וישע אל מנחתו. ואל קי"ן לא שעה ויפלו פניו ר"ל שנפל ממדרגתו הראשונה. ויאמר ה' אל קין כולי ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. ר"ל שהתשוקה של יצה"ר אל האדם היא נתנה ביד האדם שע"י התשוקה שאדם משתוקק להעברה ממשיך עליו תשוקת היצר. אבל ואתה תמשול בו ר"ל שביד כל אדם למשול על יצרו ולהתגבר עליו ושיעבוד באלו התשוקות והחמדות את בוראו יתברך. ויסיר תשוקת היצר מעליו וכל אלו המעשות והמדרגות היו הכנה וסדר להעולם אשר בשני אלו המדרגות יתנהג כל העולם. וכמו כן התלמידי חכמים בבחינת הבל. ועמי הארץ בבחינת קין. ולזה כתיב ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו. רומז על עמי הארץ שאינם מספיקין ומסעדין ידי לומדי תורה שמוטל עליהם באמרם השומר אחי אנכי וכי עלי מוטל פרנסתו. ובאמת אינו כן כי צריך להחזיק ידי לומדי תורה כל צרכם בכדי שיוכלו לעבוד את השם יתברך ולא יתבטלו מעבודתם:

31. Sefer Bereshit.Bereshit.7

    אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים. הכבוד הוא (חסר מה) הבורא ית' כאשר הוא בכבודו ובעצמו וכל אלו צריכין להתקן ולהעלות קודם (חסר מה) מדריגת הבל וקין. וזהו הב"ו לה' בנ"י אלים רומז על קין. וגם ר"ת הוא הב"ל וכתיב הבו לה' כבוד ועוז. ונחזור לענין ואמר אני ה' וגו' וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים. רומז על כבוד הש"י כאשר הוא בעצמותו. ותהלה רומז על התהלות שההמון נותנים לו. וזה חוזר לענין ראשון שאמר השם יתברך לישעי' וכי יעלה על דעתך שאתן כבודי לאחר ותהלתי לפסילי' אם לא שמידי היתה זאת וחפץ אני בתשובתן ותהלתי לפסילים רומז על תפלות פסולות על ידי מחשבות זרות וכיוצא שהן בבל יעלה רק זורקין אותן לסט"א. ויש שאין נפסלים כל כך ומניחין אותם בהיכל אחד עד שיתעלו על ידי תפלות איזה צדיק שהוא משורש נשמת זה האדם או ע"י תשובת זה האדם בעצמו: ישימו לה' כבוד. היינו להמליך את הבורא ית' על כל איברים דיליה ובכל עסקיו ובשינ' ובקיצה דיליה ובהילוכא דיליה: ותהלתו באיים יגידו אף אותם שהם בשממה ובמחשכי זה העולם אף עליהם יזרח אור ויגידו תהלתו: ה' כגבור יצא. בכף הדמיון ור"ל כי בוודאי עצם הש"י אמיתת הוויתו אינו כ"א טוב לבד והוא מתנהג במדת הגבורה להתגבר על שונאיו וזה על אויביו יתגבר. וגם צורך העולם הוטלת יראתו על פניהם ויסורו מדרכם הרעה מיראתו ית' אבל באמת הוא טובות וישועות מאתו ית' וזהו אתאפק כיולדה. כמו היולדה שיש לה כאבים קודם הלידה והכל יודעים שהוא הכנה ללידה ולטובתה כמו כן כל הצרות והשיעבודים שעוברים עלינו תמיד אך שהם נסתרים דרכי ה' וזה כתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו'. ור"ל שלעתיד יגלה ויפקחו ענינו ונראה שהכל היה לטובתינו ומחסדו הגדול יתברך ויתעלה:

32. Sefer Bereshit.Noach.1

    אלה תולדות נח וגו'. איתא בש"ע א"ח סי' פ"ט קודם התפלה אסור ליתן שלום לחבירו ששמו של הקב"ה שלום ע"ש. נ"ל לבאר הטעם מה שנקר' הקב"ה שלום הוא ככתוב עושה שלום במרומיו כי קבלנו מרבותינו נ"ע כי אין לך דבר נברא שאיננו מורכב מד' יסודות ארמ"ע והם יסודות מתנגדים כי מים מכבים האש והרוח מנפחו וכן כולם אחד לעומת חבירו ומצד השכל אין מבין איך הם בתפיסה אחת להיות מיוחדים ומשולבים אלא שכח המחברם וכוללם יחד הוא אדון כל וכתיב כלם בחכמה עשית כי חכמה הוא צירוף כ"ח מ"ה דהיינו שכל המעשים וארבע היסודות נברא בהם כח ההסתכלות להביט כל דבר כי מה הוא והוא אפס ואופס לפני מחוללו ומוכרח לשמור פקודת יוצרו אשר שם בקרבו הגם שעי"ז יתבטל ממציאותו. ולפי"ז כאשר המים נעשה אין ואפס ובהתפשטות גשמות כח שבקרבו וכמו כן האש וכן כלם עד שעי"ז מתייחדים ומשולבים איש עם רעהו בפקודת היוצר וכן מלאכי מרכבה דהיינו מיכאל מימין מהלל וגבריאל משמאל ממלל הגם שהם כחות מתנגדים זה עושה חסד והשני מתגבר בגבורה עכ"ז שלום במחיצתם ואין שנאה ואין קנאה ביניה' והוא ג"כ מטעם הנ"ל כי כל מלאך מסתכל בכח עושהו דהיינו שחסד שהוא עושה או הגבורה איננו עושה בכח עצמותו רק רצון קונו שרוצה בעבודתו וזה שמו של מיכאל צירוף מ"י כא"ל פי' מי עושה חסד בלעדיך וגבריאל מעיד כי גבורתו מאל יתברך ומבלעדיו אין אלקים.לכן הם וכל אשר להם בטלים במציאותם נגד רצון הבורא יתברך שבקרבם ועי"ז נותנים באהבה רשות זה לזה וביניהם שלום וריעות כי אין המחלוקת וקטטה רק בנפרדים למטה שכ"א מתנשא לומר אני אשתרר מחמת חכמה שבקרבי או איזה עילוי. אחרי אשר הם תועים מדרך אמת ושוכחים כי היוצר הוא הנותן להם כח לעשות חיל אבל למעלה בין המשכילים שמבינים מדעתם כי רוח ה' בקרבם והוא מחיה את כלם ומתנהגים כרצונו ע"כ שלום ואהבה במחנותם ולכן הקב"ה שמו שלום כי מפני שמו יראים ומתפחדים עד שנעשה שלום ביניהם כנ"ל. והנה הבוב"ה ימינו טפחה שמים וכל צבאם ותלאם בהנהגת האדם דלמטה כמבואר בס"י וס"ק. ואם אמת מארץ תצמח אז צדק משמים נשקף ומתעורר למעלה על כל צבאות השמים חסד ורחמים והשפעות טובות. וחילופיהן ע"י גולם ואיש בער ח"ו שע"י מעשיו הרעים פוגם להם למעלה ונפגמו מקדושתם וז"ש חז"ל אסור לאדם להקדים שלום לחבירו קודם שיתפלל כי ח"ו כשמקדימו להאדם לכבדו טרם שימליך את הבורא אז גורם פגם למעלה ג"כ שמראה שיש כח ומכובד זולת היוצר וזה סתירה למה ששמו של הקב"ה שלום כמ"ש לעיל והנה עפ"י דברינו נפרש עוד סדר הבריאה כי כל הנהגות צבא השמים ממעל וסדר הנבראים בארץ הם מתנהגים אחרי מעשה בני האדם למטה. ומסתמא כמה עולמות וכמה נבראים אשר תלוים בזה האדם וכמה מהם באדם אחר ולכן מצינו בדור המבול דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו פי' אפילו חיות ובהמות ועופו' נזדווגו שלא במינם אשר הענין יפלא מהבין אחרי שאין בהם יצה"ר לעבור עברה למה זנו כמו האדם אבל לפי זה ניחא שהברואים ששורש נשמתם היתה מצד רשעים ההמה שהשחיתו דרכם על כן גם המה השחיתו כמו הם דרכם והמעט מהם אשר באו אל נח אל התיבה מן הטהורים שבעה שבעה ושנים מן הטמאים מסתמא היתה שרשם משורש אדם שלא חטא וכמוהו גם הם לא פגמו במעשיהם והתיבה לא קלטה יותר מהם וכן מצינו למעל' שפגמו דור המבול אפילו בשמים ממעל עד שארובות השמים נפתחו והשמש והירח לא שמשו כמאמרם ז"ל וכמו שנבאר בסמוך אבל מצד נח היה אך טוב ואפילו מדת הדין נהפך לו לרחמים וכמ"ש רש"י ז"ל ע"ש:

33. Sefer Bereshit.Noach.2

    ויולד נח שלשה בנים את שם ואת חם ואת יפת. ולכאורה שמות בנים מיותרים בפרשה זאת מאחר שמוזכרים תכף למעלה בסוף ספר בראשית. ונ"ל לומר עפ"י הקדמה אחרי שאנו רואים מעשה בני אדם אומן העושה כלי אם גומר לעצמו במחשבתו לעשותו כך או כך בציורים נאים וכיוצא בהם ואח"כ כשנגמרה מלאכתו ואם שגה בה ולא נעשה כרצונו אז יתנהו שנית בכור להאבידה מאותה צורה ולעשותו שנית עד שתכון מחשבתו ותיעשה כרצונו וזה משפט בני אדם שוכני בתי חומר אבל היוצר כל בחכמתו המביט לסוף דבר בקדמותו. אין לומר עליו שיחפוץ להשחית את העולם עבור רשעי דור המבול ולהאבידו מכל וכל אחרי שאנו רואים שעל' ברצונו הפשוט לבראו והביט לנשמותיהן של הצדיקים האבותו וגם הבנים וכאשר ח"ו השחיתו מכל וכל אז הצטרך לבראו שנית עבור הצדיקים שיבואו אח"כ וא"כ היה חסרון בחוקו כאשר ח"ו נעלמה מעיניו טרם הבריאה מה שיהי' אח"כ כיון שיברא ויחריב ויברא שנית וא"כ עפ"ז הסברא נותנת שלא היה מדרכו להשחית את העולם במי המבול אם לא שנשאר נח ובניו הצדיקים ויהיו שארית בארץ לבריאת עולמו עד שאיבד את הרשעים ואח"כ נשאר הבריאה בסידורו הראשון בלי השתנות כי רק איבוד הרשעי' היה מסודר לפניו בלוח הבריאה וכאשר נבאר מזה במ"א לכן פתח הפרשה הזאת בנח ובניו כי הם היו היסוד לעונש הרשעים שמבלעדם לא היתה באפשרי להחריב עולמו כנ"ל וז"ש ישעיה הנביא ז"ל כי מי נח זאת לי ונקראו המים על שם נח כדרשת רז"ל וכדאיתא בזוהר מחמת שלא התפלל על בני דורו ולכאורה קשה להאמין על צדיק כמו נח שיחדל מהעתיר לה' בעד כל יושבי תבל כל ק"ך שנה שעסק בבנין התיבה והתרה בהם תמיד אבל נוכל לומר ע"פ דרכנו שלכן נקראו על שמו כיון שע"י צדקתו הוא נשאר שארי' בארץ ועי"כ שפך הקב"ה כאש חמתו על ראש רשעים כנ"ל ולכן נקרא מי נח זאת לי ועפ"י זה ניחא מה שאמרו חז"ל בפסוק ויסגור ה' בעדו שהיו אומרים בני דורו אלו אנו רואים אותו נכנס אל התיבה אנו שוברים את התיבה והורגי' את נח ובניו ולכאורה הדבר תמוה מה בצע להם כי יאבידו גם את נח ובניו ולא תשאר פרסה והגם שהיו רשעים אבל לא היו טפשים ואדרבה כמ"ש בזוהר שהבינו בשכלם כל דבר בשורשו למעלה למעלה ולכן קשה שאין לך טפשות גדול מזה להאביד נח ובניו אבל לפי מה שכתבנו ניחא שרצו בהריגתם כדי שעי"ז לא תהיה שארית בארץ וממילא מוכרח שישוב ה' מחרון אפו ולא להחריב עולמו אחרי שהביטו אל סוף מעשה באצטגנינות שלהם שיברא את אברהם ויצחק ויעקב והבאים אחריהם וזה בלתי אפשרי שיהיה השחתה ובריאה שנית כנ"ל ולכן רצו להרוג נח ובניו כדי שלא יאבדו הם על ידם כנ"ל ולכן אמר הקב"ה נראה דבר מי יקום:

34. Sefer Bereshit.Noach.3

    איתא בז"ה בראש הפרשה הזאת וז"ל ת"ח נח איתחזי מיומא דאתברי עלמא למיהוי בתיב' בחיבורא חדא ולמיעל בה ועד לא איתחברו כחדא לא הוי עלמא כדקא יאות וכו' ותא חזי משיעורא דתיבותא אוף הכי נמי הוא עכ"ל. ולהבין הענין שמענו מאדמו"ר ?מצדיק מוהד"ב זל"הה כי שיעור התיבה הוא שלש מאות אמה אורך הוא מספר אות ש חמשים אמה רחבה היא בגימט' אות נ ושלשים אמה קומתה היא גימ' אות ל הצירוף מהן הוא לשן וידוע כי ברית הלשון רומז על הצדיק הבא אל התיבה היא המלכות ומתחבר עמה וזה כוונת הזוה"ק משיעורא דתיבותא אוף נמי הכי הוא עכ"ל. ויש עוד מלין לאלוה דהנה היחוד הצדיק עם המלכות הוא בסוד יחוד הוי"ה עם אדנ"י א"כ יש לומר י' פעמים א' ה' פעמים ד' עולה שלשים (אמה) קומת התיבה ו' פעמים נ' עולה שלש מאות אמה אורך התיבה ה' פעמי' י' עולה חמשים אמות רחבה ואתי שפיר טפי כוונת הזוהר הק' הנ"ל וכמדומה שכבר נכתב בספר מקובל אחד כדברי:

35. Sefer Bereshit.Noach.4

    קנים תעשה את התיבה. במד"ר אמר ר' יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע אף תיבתך מטהרתך עכ"ל ונראה לבאר ההיקש דהנה אמרו חז"ל רשעים מלאים חרטות פי' אפילו בשעת חטאם עובר עליהם ההרהור והחרטה כי הוא נשמת ישראל עמו אכן אין בכח ההרהור הזה להחדילו מהמעשה אשר יעשה אפס כי נעלם מקומה במחשבה דקה מן הדקה. וצורך הענין מה שברא היוצר הרהור תשובה זה כדי שיעשה רושם קצת שעכ"פ יוכל לשוב אח"כ הגם שעשה רשע ופשע. וזה היה הענין ז' מלכין דמיתו שעלה אורם למעלה דהיינו שעי"ז נרשם ונפעל שיבא אח"כ עולם התיקון שיתחדש כנודע. וכן ענין הרהור חרטו' הרשעי' כנ"ל והבן וכן דור המבול כאשר פגמו וימחו מן הארץ ולא נשאר מי שיעשה ויגרום היחוד לקיום העולם וישאר אך נח הוא הצדיק ועלה בתיבה מורה על הסתלקות הצדיק בעולם המחשבה כנודע. והיה הכנה לעולם התיקון אחרי המבול. והנה עולם המחשבה נרמז בשם י"ה כידוע וכשכ"א כלול מעשר עולה ק"ן והוא דרך א' כמו קן המטהר את המצורע והוא בסוד קנה חכמה קנה בינה:

36. Sefer Bereshit.Noach.5

    ויאמר ה' לנח בא אתה וגו' כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. פרש"י לא נאמר תמים כי מקצת שבחו אומרים בפניו וכולו שלא בפניו ע"ש ואפשר לומר עוד טעם אחר על השינוי שחסר כאן מלת תמים. מה שנכתב לעיל בראש הפרשה. דהנה רש"י פי' לעיל בפסוק את האלהים התהלך נח שהיה צריך סעד לתמכו אבל אברהם כתיב בו התהלך לפני והיה תמים לפי"ז נוכל לומר מסברא שגם נח לא היה צריך סעד לבחי' צדיק כי הי' מתחזק מעצמו והלך בצדקתו אמנם להיות צדיק תמים שהוא מעלה היותר גבוה כמבואר לזה הי' צריך סעד מאת ה' לתומכו. ולכן למעל' שסיפר הכתוב הבדל מעלתו מבחי' אברהם אע"ה כתיב נח צדיק תמי' את האלקים פי' שלזאת הי' צריך סעד משא"כ באברהם דכתיב בו התהלך לפני והי' תמים הרי שלא הי' צריך סעד אפילו לבחינת תמים אבל בפסוק זה משמיענו כי לבחינת צדיק גם נח לא הי' צריך סעד לתומכו לכן כתיב כי אותך ראיתי צדיק לפני הרי לפני דייקא שלא הי' צריך סעד ממילא משבחו רק בבחי' צדיק לבד ולא תמים:

37. Sefer Bereshit.Noach.6

    ויבא נח וגו' מפני מי המבול. פרש"י אף נח מקטני אמנה הי' מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס עד שדחקוהו המים ע"ש. והענין תמוה נח הצדיק שחליל' הי' חסר אמונ' בבוראו יתברך ואף גם מהידוע כי ק"ך שנ' קודם המבול טרח בבנין התיב' וגם הוכיח והתר' בבני דורו כמבואר והוא בעצמו יהיה מקטני אמנה. אכן יש ליישב דברי רז"ל כי מדרך הצדיקי' להמתיק הדינים ולבקש רחמי רצון הש"י על ברואיו. והגם שנרא' לו שהקב"ה גוזר גזיר' מרב' בתפל' ובמחשבותיו הקדושים עד שממשיך רחמים לעולם ואיתא באידרא רבא סוד ה' ליראיו ועד לא אסכימו לא נחתין דינין לעלמא ע"ש א"כ נח הצדיק אחרי שחפץ להגביר החסדים ולבטל גזירת המבול לא נתן אל לבו התפשטות המחשבה כי יצא דבר המלך ואין לשנות אבל היה מתגבר במחשבתו לאמר ישוב ה' וניחם ויגולו רחמיו על מדותיו. לכן קראוהו חז"ל בצחות לשונם מקטני אמנה שהיה מאמין ואינו מאמין פי' לא חפץ להאמין שלא להסכים עם הדינים ורק מפני שהיה יחידי בעולם לא יכול להציל את כל בני דורו אבל הוא עשה את שלו ולא נכנס עד שדחקוהו המים:

38. Sefer Bereshit.Noach.7

    וידבר אלהים אל נח צא מן התיבה וגו'. איתא במד"ר לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמי' זמן היה לנח ליכנס לתיבה כו' וזמן היה לו שיצא ממנה משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו כיון שבא אמר לו צא ממקומך משל לסופר שיצא למקום אחר והושיב אחר תחתיו כיון שבא א"ל צא ממקומך עכ"ל. תחלת דברי המד"ר להורות לנו דרך הישרה שקבלנו מרבותינו נ"ע ובארתים באורך בהגהות לס' גבורות ה' ומשם תראנו וקיצור הענין שיש שני הנהגות לסדר העולם ומקריו האחד מה שקבע יוצרנו בלוח משי"ב וסידר העת וזמן מה שיהיה כל ימי הבריאה כמו שנתבאר בפ' והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך ע"פ תהום שצפה הקב"ה על ד' גליות שיהיו אח"כ ורוח אלהים הוא רוחו של משיח וכן כל הענינים למגדול ועד קטן ואעפ"כ עשה אופן בתוך אופן הוא הנהגה התוריית כמ"ש הרמב"ן בפסוק והי' אם שמוע תשמעו ונתתי מטר וההיפך יגרום ההיפך ואל תאמר כיון שהבחירה תלוי בבחירה איך היתה מודעת לפני היוצר לסדר בלוח העתים ובזאת נבוכו רבים מהחכמים: והעיקר בזה כמ"ש הרמב"ם שאין לעמוד בסודו כמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם והדבר אמת כמו שאמרנו באורך במ"א ועיין בהגהות שנדפס בשמי בספר באר הגולה בזה הענין וגם כאן ביאר לנו המד"ר כי היה הכל גלוי וידוע לפניו פגם דור המבול וביאת נח אל התיבה ועת שיצא מן התיבה ונרמז קצת בפסוק הנ"ל וידבר אלהים פירש"י הצדיקים מהפכין מדה"ד למד"הר פי' כי אלהים גימ' הטב"ע והיינו שלא יצא מן התיבה עד שהראה לו כי אפי' הדין מסכים עמו והכל היה בלוח המסודר בטבע משי"ב וצפה והביט אל צדקתו ומ"ש משל לסופר ופרנס וכו' רמזו בדבריהם לסוד הנעלם כמ"ש כי תפארת ויסוד עלו למעלה כל ימי משך המבול במו' חו"ב כי לא היה מן הצורך לשום יחוד ולא היה איתערותא דלתתא. וכדוגמתם נכנס נח אל התיבה ונתכסה שם וע"כ נאסרו בתשמיש כנודע רק שנעשה ע"י ביאתו אל התיבה איזה יחוד דקה מן הדקה להיות קיום העולם ע"י ואח"כ כששב וינחם ה' והספירות הנ"ל באו אל מקומם הראשונה אז אמרו לנח היושב במקומם ועושה היחוד צא כי מעתה אין העולם צריך לזה והבן:

39. Sefer Bereshit.Noach.8

    את קשתי נתתי בענן וגו' הנה אמרו חז"ל ששאל רשב"י ע"ה לר"י ב"ל נראתה הקש' בימיך א"ל הן א"ל אם כן לאו אתה בר ליואי ע"ש. והמאמר צריך הבנה כיון שראינו הפעם שלא היה נח הצדיק יכול להגין על בני דורו א"כ מה כ"כ התימה בדורות אחרונים כמו בימי ריב"ל גם אם נראתה הקשת בימיו מ"מ אפשר שהיה צדיק גדול רק שאין דורו זכאי לכך לכן צריכים לקשת וא"כ מה חרי האף הגדול הזה שאמר לו א"כ לאו אתה בר ליואי ואפשר לתרץ דהנה האלשיך הקדוש פי' על מאמר חז"ל כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו הטעם לזה כי בוודאי מן הנמנע לצדיק יחידי בלי זכות דורו כלל להביא מלך המשיח ולבנות בית המקדש ועכ"ז חייב כל אדם מישראל לתקן מעשיו וימיו ושנותיו ולעשות עכ"פ הכנה לגאולה שלא יהיה העיכוב מצדו ח"ו וז"ש כל מי שלא נבנה בהמ"ק בימיו דייקא פי' שלא השגיח על ימיו ושנותיו שיהיו מתוקנים וראוים לבנין בהמ"ק כאילו נחרב בימיו עכ"ל ודפח"ח ומעתה נחזי אנן ונימא כזאת בענין הקשת הגם שמן הנמנע לצדיק יחידי להגן על כל בני דורו וכמו שמצינו בדור המבול. עכ"ז אין אדם מישראל יוצא ידי חובתו כ"א לעבוד הש"י בעוז ותעצומות עד שהוא מצד עצמו עכ"פ לא יצטרך לקשת. וזה ששאל רשב"י לריב"ל נראתה הקשת בימיך פי' תקנת ימיך עד שלא הוצרכת מצד עצמך לקשת והשיב לו בענוותנותו הן וע"ז אמר לו א"כ לאו אתה בר ליואי וא"ש ומעתה נבאר פגם דור המבול וענין הקשת מה שהוא שייך לזה מן הידוע כי בוראנו ית"ש עלת על כל העילות דלית מחשבה תפיסא בו כלל שעלה ברצונו הפשוט לברא העולם לא היה רק לבעבור חפצו ורצונו בעושי רצונו ויקרא בהם אלהותו ית' והחקירה הגדולה שנתחבטו בה שאיך יתכן חפץ ורצון לבוראנו המופשט מכל מדה וציור תשובתנו ע"ז שאנחנו מאמינים בני מאמינים אמונתנו לעד קיימת שבוודאי נתלבש בבחינת רצון לרצונו בעבודת ישראל ובתורה ואין להבין הדבר על בוריו וכבר הניח הרמב"ם ז"ל יסוד אמיתי בזה עפ"י הכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם והחוקר לדעת ולהבין מחשבת יוצרנו סכל הוא כי לית מחשבה תפיסא בי' והנה הרבה טועים ע"י זאת החקירה כרעו ונפלו ומעדו מאמונת יוצרנו ובמשה ובישראל עמו והחקירה הזאת התעום עד שפגמו ברעוא דרעוין ואמרו כי נברא העולם מבלי כוונת מכוון עד שלפי דעתם אין צורך לבורא ית"ש בעבודת עמו וכמו שהארכתי מזה הרבה בהגהות לספר גבורות ה' יע"ש וזה הוא עמק עכור לכל מעדי רגל הכדים ונעים מעל משכן ה' ותורתו ומצותיו וכן היה פגם דור המבול ולכן השחיתו את דרכם ופגמו בזרע לבטלה להורות על שפעת המשפיע ללא צורך וזווגו מין בשאינו מינו להורות על עירוב הנבראים שלא היתה בכוונה וסדר רק הכל במקרה. וכ"כ גדול כח הפגם עד שנקם ה' באויביו מדה במדה והוריק עליהם מי המבול בלי מדה ושיעור וצימצום כרצונם בהשפע' בלי צימצום לאבד כל זכר למו ואחרי כן כאשר שב ה' וינחם על הרעה ויכלא הגשם מן השמים והביט אל נח ויאמר לא אוסיף עוד לקלל וגו' את קשתי נתתי בענן פי' ברמז במלת ענן על החסד הגדול וכמ"ש בזוה"ק בפסוק ויבא משה בתוך הענן שהוא מלאך מיכאל כהנא רבא ע"ש והענן מכונה ג"כ בשם ע"ב שמספרו עולה חס"ד ומלת קשת מורה על בחינת גבורה כמ"ש אשה קשת רוח אנכי ולכן אמר ה' את קשתי נתתי בענן נתתי דייקא לשון עבר פי' כאשר בראתי עולמי שלא כדעת החוטאים רק נתתי בחינת הגבורה בתוך החסדים שלא יתפשטו החסדים עד בלי די ויהיה מן הנמנע להנבראים להכיל אותם ולכן עשיתי שיעור וגבול א"כ הגבורה עצמה הוא ענין חסד ולכן והיה בענני ענן על הארץ פי' בכל זמן שירבו ההשפעות הנרמזים בחסדים ונראתה הקשת יהיה כמו כן בחי' גבורה להגבילם שלא יזולו בלי די כמו בדור המבול רק בבחינת גבורת קשת שיש לו שלשה גוונים הרמוזים על האבות ועל פיהם יתקיים העולם כראוי והבן וזה וראיתיה לזכור ברית עולם ואיתא בזוהר שהה"א רמוזה אל המלכות פירוש הענין שהבטיח הקב"ה שההשפעה תהיה נובעת ע"פ המלכות שימליכו אותו בני ישראל וע"פ סדר עבודתם ואז יהי' נאה להם ונאה לעולם:

40. Sefer Bereshit.Noach.9

    בהפטרה

41. Sefer Bereshit.Noach.10

    ושמתי כדכוד שמשותיך וכל גבולך לאבני חפץ. איתא בילקוט מהו כדכוד פליגי בה תרין מלאכי ברקיעא מיכאל וגבריאל ותרין אמוראי בארעא. יהודא וחזקיה בני רבי חייא חד אמר שוהם וחד אמר ישפה וקוב"ה אמר ליהוי כדין וכדין וכל גבולך לאבני חפץ אמר הקב"ה בעוה"ז ישראל מתחמין ע"י עפר וצרורות אבל לעתיד יהיו מתחמין ע"י אבני כסף וזהב ומרגליות עכ"ל הנה ענין פלוגתא המלאכים והאמוראים היא לדעת ע"י מי תהיה הגאולה כי יש צדיקים שעיקר עבודתם ע"י עסקם כל היום בתורה הנקרא שה"ם אותיות מש"ה כי כל התורה נקראת על שמו ככתוב זכרו תורת משה עבדי ויש צדיקים שעיקר עבודתם ע"י התפלה ויחודים הנקראים ישפ"ה שהצירוף מורה י"ש פ"ה וקוב"ה אמר ליהוי כדין וכדין דהיינו שכלו מחמדים וממתקים הן התורה הן התפל' רק בעוה"ז כל ימי משך החורבן העבודה ללקוט שושנים הניצוצי קדושה מתוך עפר וצרורות דהיינו ע"י צרות רעות ושיעבודים רח"ל אשר הצדיקים עומדי' בנסיונם ועובדים הש"י אבל לעתיד שיעביר רוח טומאה מן הארץ ונגלה כבוד ה' ואז תהיה העבודה באהבה ורשפי אש הנגלות מבלי לבוש וזה נקרא אבני כסף וזהב:

42. Sefer Bereshit.Noach.11

    בצדקה תכונני. להסביר הענין. וגם מה דאיתא שהקב"ה חותר חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל בעלי תשובה. כי בוודאי היא חוצפה גדולה לעמוד לפני ממ"ה הקב"ה לבקש מחילה לחטאיו וכי באיזה אנפין יקום קמי מלכא קדישא. וכל העולמות אינם מניחין לעלות תפלות זה האדם. רק עד"ז שיבקש האדם מאת הש"י בדרך צדקה שיעשה עצמו כעני בפתח. ולזה צריך האדם ג"כ לעשות צדקה עם העניים ואביונים כי במדה שאדם מודד מודדין לו. וא"כ ע"י זו הצדקה שעושה עושה לו רגלים לכנוס לפני ולפנים לבקש מחילה על חטאיו ממנו יתברך ומצדק נעשה צדקה: וזה חותר חתירה מתחת כסא הכבוד. כי בוודאי מחמת גדולת ורוממות הבורא יתברך אי אפשר לקרב אליו יתברך אך מגודל רחמנות הבורא יתברך כביכול משפיל עצמו מכסא כבודו הוא גודל מלכותו ורוממותו כדי לקבל שבים וזהו מתחת כסא כבודו. והנה כשהש"י מביא עליו איזה יסורין ומחליש כח היצר וישוב לבו אל הבורא ית' נמצא אז בוודאי מתחרט על מעשיו ולא יהרהר אחר מדותיו ולא יבעט ביסורין. אבל מי שמתחרט על מעשי הצדקה והמצוה שעשה מחמת שלא הגיע אליו תועלת הפעולה הצריך לה ודאי איהו רע וכדאיתא בש"ס בר"ה גבי מעשה דכורש. החילוק שבין ב"י לעכומ"ז: וכמו שהקשו לחכם אחד מנין בא זה שאדם חולה ופיזר מעותיו לעניים לומר תהלים בעדו כנהוג ואעפ"כ לא הגיע אליו רפואה על ידי זה. והשיב שזה אינו מן הנמנע כי כשהאדם אינו עושה רק חליפין עם העניים שנותן להם מעות והם אומרים לו תהלים מאין יבא הרפואה. רק צריך האדם לכוון כפשוטו. שבוודאי. לא בא אליו כזאת כ"א למען הזכירו לשלם הצדקה הנקצבת לו כי לכל אדם נקצב לו מר"ה כמה צדקה יתן בזו השנה. נמצא כוונתו אינו רק למעשה הצדקה בעבודת הש"י וא"כ בוודאי הש"י ירפאהו בעבור שהשלים חובתו:

43. Sefer Bereshit.Lech Lecha.1

    ומלכי צדק מלך שלם וגו' ויאמר ברוך אברם לאל עליון וגו' איתא בזוה"ק ברוך אברם כמה דאמרינן ברוך אתה רזא דמלה תיקונא דברכאן אינון עכ"ל. ונראה לפע"ד ביאור קצת לדבריו הקדושים ע"פ הקדמה מרבותינו נ"ע שפירשו פסוק בתהלים קפיטל ק"י אתה כהן לעולם פי' דהנה אנחנו קרוצי חומר מלאי חטא ועון ואעפ"כ אנו זוכים לדבר ולהתחנן לפני מלך הכבוד הוא היוצר כל דלית מחשבה תפיסא ביה וגם אנו קוראין אותו בלשון אתה כאשר ידבר איש אל הנצב לעומתו זהו בוודאי חסד גדול ופלא מרחמי הש"י המרחם על בריותיו. וידוע כי ענין החסד מכונה תמיד בשם כהן איש חסד. וז"פ את"ה מה שאנו זוכים לדבר לך בלשון את"ה הוא כה"ן לעולם היינו מפני כי לעולם חסדו עכ"ל. ע"כ נראה לפרש כן דברי הזוהר ברוך אברם כמד"א ברוך אתה דהיינו מה שאנו זוכין לומר ברוך אתה הוא בחינת החסד מה שנרמז במלת אברם שהוא ג"כ איש החסד כנודע. ולפי זה מסיים שם שפיר רזא דמלה תקונא דברכאין אינון פי' שרמז כאן סוד סדר התפלה. וכן יש לפרש הפסוק אתה כהן לעולם כנ"ל על דברתי מלכי צדק פי' כמו שרמז מלכי צדק כפי' הזוהר הנ"ל. וגם כי ענין הקפיטל הנ"ל כולו סובב על אודות אברהם כפירש"י שם. ונוכל עוד לומר איזה רמז בפסוק זה לפי שאמרו חז"ל סדר התפלה אומר קודם אדני שפתי תפתח ?" ופי' דבריהם כדי להמליך הבורא ב"ה מקודם שמבלעדי חסדו ורצונו אין לנו אפילו בחינת שפתים לצפצף לפניו ואנו מתפללים אדני שפתי תפתח. וזה פי' הפסוק אתה כהן לעולם כנ"ל זה חסדך על דברתי מלכי צדק פי' מה שאנו זוכים לדבר אליך וקוראים לך. מלכי צדק שהוא האדנות ובזה נפתחים שערי צדק מלכותא קדישא כנודע בפי' הפסוק אדני שפתי תפתח מהאר"י ז"ל ולכן אתי שפיר הלשון על דברתי שכתב רש"י שם היוד יתירה והיל"ל דברת ע"ש. והשתא א"ש שאמר דוד על עצמו שזה מחסדך שאני מדבר אליך בלשון מלכי צדק. וז"ש חז"ל בענין סמיכת גאולה לתפלה דהפסוק הזה לא הוי הפסק דכיון דתקינו רבנן כתפלה אריכתא דמיא עכ"ל ואל"ף מתחלף בעי"ן והוי כמו עריכתא פי' דבזה הפסוק אנו עורכין כל סדר התפלה שבזה אנו ממליכין לבוראנו שמבלעדו מי שם פה לאדם וזה השער לה' הוא המלכות והבן:

44. Sefer Bereshit.Lech Lecha.2

    ויתן לו מעשר מכל. אדמו"ר האלקי מהד"ב זצ"ל אמר רמז כי מלכי צדק מלך שלם משך בקדושתו אות ה' לאברם מה שאח"כ קרא לו ה' שם חדש אברהם וזה שנרמז ויתן לו מעשר מכ"ל כי כ"ל עולה חמשים והמעשר ממנו חמשה הוא אות ה' וזה שנתן לאברהם:

45. Sefer Bereshit.Lech Lecha.3

    והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. י"ל שאברהם בעצמו חשב זה להקב"ה לצדקה שעשה עמו שנתן לו שכל להאמין בה' אחד. וקרוב לזה פי' הפסוק לך ה' הממלכה ולא כתיב המלוכה רק הממלכה. דהיינו ג"כ שדהמע"ה אמר לך ה' שהכל שלך הוא אפילו מה שממליכין אותך הוא מכח שלך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. והעושר והכבוד מלפניך פי' שכל העושר והכבוד הוא רק מלפניך שיכול לעמוד מלפניך לעבוד אותך:

46. Sefer Bereshit.Lech Lecha.4

    אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים וגו' והיה שמך אברהם. מן הידוע כי בשביל אברהם נוסדה הארץ וכל צבאיה כמו שנרמז בפסוק אלה ת"ולדות ה"שמים ו"הארץ בה"בראם ר"ת תה"ו שהיה עולם תוהו ובוהו עד שזרח אור אברה"ם אותיות בהבראם ובשבילו נתקן השמים והארץ וכמ"ש בזוה"ק ע"ש. ונוכל לומר כי הקב"ה גילה לו הסוד הזה באלה הדברים. אני הנה בריתי אתך דהברית נקרא על קיום העולם כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי וגילה לו הקב"ה כי כל עיקר הברית הוא אתך פי' בשבילך. ואל תתמה על אברהם שלא השיג זה בעצמו הגם שהשיג כל התורה עם הצירופים כנודע. י"ל האחד כי מדרך הצדיק האמיתי להיות דכא ושפל רוח ולא יגבה לבו חלילה בשום ענין להאמין בעצמו כי בשבילו נברא העולם הגם שאמרו חז"ל חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם לא ח"ו כיוונו לנשא ולנטל את רוח האדם על ידי זה ואדרבה שיכנע וישפל ביראה ופחד שאפשר שבשבילו נברא העולם א"כ הוא צריך לעבוד לה' בכל מיני עבדות מה שיש בכחו וכל מה שהוא עובד הוא מקצר עדיין כנגד מה שהוא חייב לעבוד. ואפשר עוד לומר כיון שהיה שמו קודם אברם בלא ה' א"כ לא היה עדיין הצירוף בהברא"ם רמז על שמו לכן לא נגלה אליו הסוד הזה עד שאמר לו הקב"ה הנה בריתי אתך והיה שמך אברה"ם וניחא הצירוף כראוי. והנה רש"י פי' שמקודם היה שמו אברם אב לארם ועתה הוא אב להמון ורי"ש של אברם לא זזה ממקומה שאף יו"ד של שרה נתרעמה עד שהוסיפו ליהושע על שמו עכ"ל. וקשה א"כ יגרע ג"כ הרי"ש ויוסיפו אח"כ בשם צדיק אחר כמו היו"ד של שרה והדבר נפלא מלהבין דמאי שנא. וי"ל עפ"י דברי האר"י ז"ל שכתב בפסוק ואת לוט ואת רכוש"ו ב"ן אח"י אברם ר"ת רבא שהיה נשמת רבא בלוט ונשבה אצל המלכים עד שהשיבו אברהם ע"ש. א"נ י"ל שכיון שהשיבו אברהם ופדה יקר מזולל לכן נכלל נשמת רבא באברהם בג' אותיות ראשונות משמו א"ב"ר"הם ולכן הרי"ש לא זזה ממקומה:

47. Sefer Bereshit.Lech Lecha.5

    והקימותי את בריתי ביני וביניך. מהידוע כי ימין נקרא המדה המשפעת והיא נקראת מדת החסד כמ"ש עולם חסד יבנה שבמדת החסד נברא העולם. והשמאל נקרא מדת הגבורה המצמצם ומגביל ההשפעה ועפ"י שניהם נברא העולם כידוע דברי רז"ל כי היתה התפשטות הבריאה לבלי סוף עד שגער הקב"ה ואמר די והוא כח המגביל. והנה בין מדות ימנית ושמאלית יש מדה ממוצעת הוא המכריע ונקרא צדיק יסוד עולם המקבל מהם ומנהיג ההשפעה כסדר באורח מישור. וזה נקרא הקמת ברית כנודע. והנה לכל משפיע צ"ל בחינת מקבל כנגדו כי בלא"ה אינו משפיע ובוודאי מהראוי שיהיה המקבל בצורות המשפיע דהיינו ימין ושמאל ומדה ממוצעת וז"ש והקימותי את בריתי ביני וביניך וז"ס כי אות הוא ביני ובין בני ישראל והמשכיל יבין: ואגב אבאר מ"ש האר"י ז"ל בכוונת שמ"ע בס"ת הטוב שמך ול"ך נא"ה להודו"ת שם כה"ת ע"ש. נראה הטעם מפני כי בשלש אחרונות נעשה היחוד וצ"ל שמירה שלא תאבד ההשפעה רק שתקלוט לכן כתב לכוין בשם זה שהוא טוב להריון כי שם זה הוא כח מגביל והוא היוצא מס"ת הנ"ך הר"ה ויולד"ת עיין מזה במ"א. והנה האר"י ז"ל כתב לכוין בברכת שים שלום שם הוי"ה עם אלהי"ם משולבים דהיינו אי"לה"הו"יה"ם ע"ש. והוא בסוד היחוד שנכלל המשפיע במקבל וכן שם הוי"ה בשם אלהים. וסדר הצירוף ראש השם עם סופו הוי אותיות א"ם שהמקבל מצייר ההשפעה בציור ולד ונקרא א"ם ונשאר אותיות יל"ה שגימ' מ"ה שע"י נעשה היחוד. ושאר אותיותיהם הוי"ה עם יל"ה עולים מספר ע"א כנגד סנהדרין שהיו כחצי גורן עגולה והמ"י:

48. Sefer Bereshit.Lech Lecha.6

    איתא בילקוט שימני כחותם על לבך. זה אברהם שהיה דבק בהקב"ה כחותם. כחותם על זרועך זה יצחק שהיה דבק בקב"ה כחותם תפילין בזרוע. כי עזה כמות אהבה זה יעקב שנאמר ואוהב את יעקב. רשפיה רשפי אש. שיהיה זיוון של צדיקים כרשפי אש. צדיק כתמר יפרח כמו תמר שיצאה לשריפת אש ואז נתביישו שונאיה כן כל הצדיקים יבושו כל שונאיהם ע"ש. ביאור הדברים כי אאע"ה היה דבק בחותם כי החותם מצייר צורתו במה שכנגדו כמו בשעוה וכיוצא בו דהיינו אם החותם צורתו בולטת שכנגדו שוקע. ואם הוא שוקע שכנגדו בולט. וכן הנמשל באאע"ה שהיה כ"כ דבוק בקב"ה עד שנחקק בו כ"כ רצון הבורא עם כל תורתו ומצותיו עד שהשיג הכל וקיים אפילו עירובי תבשילין ומחמת דביקותו ברצונו ית"ש נחקק באיבריו כל הרשימו מה שיעשה בהם עד שקיים כל התורה: ושמעתי אומרים מה שלא קיים אאע"ה מצות מילה קודם שנצטוה כי בודאי השיג את המצוה בדעתו רק שהיה רוצה לקיים את המצוה לאחר הציווי כדי שיהיה מצווה ועוש' וגדול ממי שאינו מצווה וכשיקיים מצות מילה בטרם הציווי א"א לקיימה עוד משא"כ שאר המצות הגם שיצווהו הבו"בה אח"כ אפשר לו לקיימם עוד. ונוכל לומר על קדושת אבינו אברהם הגם שלא קיים מצות מיל' קוד' הציוי מ"מ לבו התלהב בקרבו בהשתוקקתו וכלו' נפשו לומר מתי יבא לידי ואקיימנ' וזה ענין התשוקה הוא בהתלהבות יותר מאח"כ שבא לבחי' מעשה כמו הגחלות הנראות עוממות ואש סתרים תבער בם והם רותחים מאוד בלא יוכלו יגעו בם ונקרא יחוד נסתר בהצנע: וז"ש האר"י ז"ל בכוונת תפלת מנחה לכווין היחוד מהחז' ולמעלה ע"ש רומז כי שם הכוונה אל אהבה מסותרת ולא בגלוי כמו בשחרית דו"ק והבן כחותם על זרועך שהיה דבוק כתפילין המרמז בשמאל לבחי' גבור' באיתגלי' כי הגבורות מגולים יותר מהחסדים וז"ס והם בזרוע באי עדיך ואע"ג דכתיב והיה לך לאות ודרשינן ולא לאחרים לאות שיהיה באיתכסיא עכ"ז אפשר שיתגלה לעתיד כבוד ה' ואעפ"כ יתקיים והיה לך לאות ולא לאחרים דהיינו שיתגלה כי אות האהבה מה' לבני ישראל לבדם ולא יתערב זר בשמחתם ואח"כ הקו המכריע הוא יעקב שמאהב' שאהבו נתגלו י"ב שבטי ישורין וכל הצדיקי' שיהיו אח"כ ויהיה זיוון כרשפי אש שיתגלה התלהבותם לה' ועי"כ יתבער וישרפו ויעבירו רוח הטומאה מן הארץ ואז יהיה התלהבותם ברשפי אש לה' אשר מסרו נפשם תמיד לה' כאש של תמר שיצאה לשריפה ומזה האש עצמו היה הבירור ונתביישו שונאי' כן יבושו כל שונאי יראי ה' במלוך ה' לבדו על כל הארץ במהר' בימינו:

49. Sefer Bereshit.Lech Lecha.7

    בהפטרה

50. Sefer Bereshit.Lech Lecha.8

    למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור זה הוא הוויכוח שנתווכח ישעיה הנביא עם אנשי דורו על אשר לא הביטו אל פעולת ה' ומעשהו והסירו השגחת הבורא ית' מעליהם באמר' שאין זה כבודו ית' שישים תמיד השגחתו על ברואי מטה השפלים ונבזים רק היו עובדים לכחו' אחרי' לצבא השמים. אבל זה הוא אדרבה מדרך הכפירה רח"ל כי הממ"ה הקב"ה שהוא א"ס ב"ה וכולם נסקרין לפניו בסקירה אחת ואין חקר לתבונתו. יכול להשגיח על כל העולם כאחד ולא יקל כבודו בזה וז"א למה תאמ' יעקב. רמז לעמי הארץ שאינם מבינים כ"כ פעולת ה' ואמיתת הבורא יתברך ואמר להם למה תאמר ואמירה הוא לשון רכה שעונם אין גדול כ"כ מחמת חסרון ידיעתם. אבל ותדבר ישראל. רומז על לומדי תורה ה' ואמר להם לשון דיבור שהוא קשה שגדול עונם מנשוא שאינם חסרי' רק האמונה. נסתרה דרכי מה'. הוא מעשי האדם ותחבולותיו אך שאמר כחי ועוצם ידי וכו' ומאלהי משפטי יעבור. הוא הנהגת העולם וכל השתנותו יעבור מלפניו באמרם שהכל מוטבע בעולם להתנהג כן. הלא ידעת ה' וכו' בורא קצות הארץ. ר"ל ע"ד דאיתא בגמרא שאמ' לעולמו די כי הבורא יתברך הוא א"ס וכחותיו הם א"ס וכשאמר שיברא העולם היה העולם מתפשט עד א"ס והוצרך לבראות לו קיצין והוא הכח המגביל שלא יתפשט יותר וזהו בורא קצות הארץ נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה הוא דיבור כפול ומפרש המתרגם דיבור נותן ליעף כח קאי על הש"י שנותן הש"י לאד' שכל לעבדו ולעסוק בתורתו. ולאין אונים עצמה ירבה. זה בא לו משכלו מחמת שעובד הש"י ובודאי השכל נקרא כח כי כל כחות האדם הם ע"י השכל המתפשט בכל איבריו ואם יהיה איזה חסרון באבר אחד הוא מחמת שאין השכל מתפשט בו. ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו. ר"ל אותם שהם סוברים שכחותם ושכלם הוא משלהם וביד' הבחיר' והרצון לעשות כרצונם וחפצם ומסירים השגחת פרטיות הבורא מעליהם המה יעפו ויגעו וכשל יכשלו. אבל וקוי ה' יחליפו כח מחמת שהם מחזירין תמיד כחותיה' ושכלם אל הבורא יתב' באמרם אליו יתברך הכל שלך הוא ומידך נתנו לך ומחזירים תמיד בכל רגע ורגע כחותיה' למקורם. ואז הבורא ית' מחליף כחותיהם ומחדש להם שכלם כמו שנפש האדם בדם הוא ומקור הדם הוא בלב וכשהדם חוזר תמיד למקורו אל הלב ומתחלק שמה אזי נתחדש תמיד ויעמוד על עמדו ובריאתו. ובאם שיסתום איזה צינור דם שלא ישוב למקורו אזי יחלש האדם. וכן המים כתיב כל הנחלים הולכים אל הים וכו' אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. ובאם לא יחזרו המים למקורם אזי יסרחו המים כי כל חיות העולם הוא ברצוא ושוב. ולז"א וקוי ה' יחליפו כח. אבל הנערים והבחורים שאינם מחזירים הכח אל הבורא יתברך וא"כ הוא נפסק ממקורו ממילא נפסד והולך לו וזה כשל יכשלו. יעלו אבר כנשרים. שלזה נקרא נש"ר על שמנשר ומשליך תמיד הנוצות שלו ואח"כ גדלי' לו נוצות אחרים כמו כן קוי ה' יעלו אבר כנשרים שמחזירים כחותיהם למקורם ומתחדש להם כחות אחרים. החרישו כו' אז ידברו כו'. כמו שפירש"י גבי משה שקיהל לכל ישראל ואמר להם התוכחות שלא יאמר אחד אלו הייתי שם כך וכך הייתי משיבו כן ישעיה אמר החרישו וכו' אז ידברו יחדיו למשפט נקרבה משפט הוא לשון בירור דברי' ונרא' דבר מי יקום אם תוכלו להשיבני ואמר להם מי העיר ממזרח (צדק) זה אברהם צדק יקראהו לרגליו שהרגיל שמו של צדיקו של עולם בפי בריותיו. יתן לפניו גוים כו' אורח ברגליו לא יבא. שכל מה שעשה ורדף המלכים בוודאי ברגליו לא יבא ולא בכחו עשה כל זאת רק מי פעל ועשה קורא הדורות מראש כי העולם נברא בזכות אברהם כמד"א בהב"ראם באבר"הם קודם שנברא העולם עלה לפניו יתברך אהבת אברהם רחימו וברא עולמו. נמצא עליו כל העולם עומד ובכח זה רדף אחר המלכי' ונצחם והכניע כל העולם לשמו וזש"ה הבט נא השמימה וספור הככבים. ספור הוא לשון בהירות והארה. וזה שדרז"ל שהעלהו למעלה מקופת הרקיע ר"ל שהראהו שהוא למעלה מכל העולמות והוא המאיר בכל הכוכבים ומזלות ובגינו כולם עומדים וקיימים. ולכך השוו כול' להמליך את אברהם עליהם. לפי שראו שבצילו הם חיים והוא עיקר כל העולמות. וא"ל כה יהיה זרעך. ר"ל אף בדורות האחרונים יהיו כל העכומ"ז נכנעים לפני ישראל שאע"פ שאינהו לא חזי מזלייהו חזי והם שרי מעלה שהם מבינים גדולת ישראל ומעלתם איך שעל פיהם הם חיים וקיימים והם נכנעי' לפניהם אכי"ר:

51. Sefer Bereshit.Vayera.1

    וירא אליו ה' באלוני ממר"א. גימ' רפ"א אותיות פא"ר דהיינו במדת ת"נ עמודא דכליל כולא. והוא יושב פתח האוהל כחם היום שאאע"ה זכה לשבת בדביקות פתח אוהל דא תרעא דמהמנותא מלכות' קדישא. כחם היום בחיבור צי"ע הנקרא חם היום וממילא שמתלבשי' בהם עולמות העליונים עתיק ואריך כנודע וזה רמוז במלח והו"א יושב כי עולם הנסתר נקרא הוא וכמ"ש במ"א ואי"ן נסתר מחמתו שבחינת אי"ן נסתר ומתלבש במדת חמתו שהוא ז"א נקרא שמש כנודע:

52. Sefer Bereshit.Vayera.2

    והוא יושב פתח האהל כחם היום. איתא במד"ר פתח טוב פתחת לעוברים ושבים וכו' שאילולי אתה לא בראתי שמים וארץ שנאמר וימתחם כאהל לשבת עכ"ל. הנה אאע"ה ע"פ מצות הכנסת האורחי' באכיל' ושתיה הקריא בפיהם שמו של הקב"ה למען דעת כל עמי הארץ כי הוא הבורא הוא המכלכל וזן ומפרנס את בריותיו כמ"ש במד"ר ועי"ז רבים השיב מעון והחזירם בתשו' כדאיתא במד"ר לחד מ"ד בן מ"ח שנה הכיר את בוראו והיה יושב ומצטער על ימיו שעברו ולא ראו טובה עד שנחמהו הקב"ה ואמר לו טל ילדותך ע"ש. ביאור דבריהם כי אחר שנתקרב לבוראו בתשובה מאהבה אז זדונות נעשו לו כזכיות כנודע והטעם מחמת שע"י הזדונו' בא למעלת בעל תשובה ומסתמא המתקרבים אל אברה' למדו אורחותיו ג"כ לעשות תשובה בשמעם ממנו תנחומי הקב"ה טל ילדותך כי שני הילדות שלא ידע את בוראו הם כטל לשנים הטובות הבאות והם היו הגורם להיות בעל תשובה כל ימיו ועי"ז נתחזקו כל בעלי עבירות לשוב אל ה' מאחר שראו שהבורא ימינו פתוחה לקבל שבים וזה שרמז פתח טוב פתחת לעוברים ושבים שע"י הפתח שהכניס האורחים נפתח שער לדופקי בתשובה ונקראים עוברים ושבים שמתחילה עברו רצונו ושבים אחר כך להיות עושי רצונו וזה היה תכלית מעשה שמים וארץ לשוב כל אחד אל יוצרו:

53. Sefer Bereshit.Vayera.3

    והוא יושב פתח האהל כחם היום במד"ר ר"ב בשם ר"ל אמר ישב כתיב בקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואתה סימן לבניך מה אתה יושב ושכינה עומדת כך בניך יושבים ושכינה עומדת על גבן כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבהמ"ד וקורין ק"ש והן יושבין לכבודי ואני עומד על גבן שנאמר אלהים נצב בעדת אל עכ"ל והנה הענין ממלת ישב חסר שפירושו כמו ישב וביאור הענין כי ע"י מצות מילה זכה אברהם אע"ה לעלות לבחינת מלכות שהוא עלמא דנוקבא שבו הישיבה כנודע מהאר"י ז"ל ולכן ביקש לעמוד אחרי שהבין במדרגתו שיכול לעלות גבוה מעל גבוה לעלמא דדכורא ושם הוא בחי' עמידה כמו בשעת שמונה עשרה כנודע. ואמר לו הקדוש ברוך הוא שב ואתה סימן לבניך פי' הגם שאתה במדרגה גבוה לעלות למעלה אל תזוז מבחי' הישיבה והוא סימן לבניך כי האבות סימן לבנים שלא יוכלו לעלות מבחי' מלכות והלאה וזה השער לבעי בחצרות ה' כמ"ש בזוהר בפסוק בזאת יבא אהרן אל הקודש ומאן דלא שת לבו גם לזאת עלי' אתמר וכסיל לא יבין את זאת ע"ש פי' כי זאת הרשת אשר בה נוקשו ונלכדו כמה טועים שעזבו בחי' המלכות ירצו לעלות לגבוה מעל גבוה כמו אנשי סדום דכתיב נסבו על הבית פי' שנסבו על בחינת מלכות הנקרא בית וכפרו בזה ורצו לעלות לעלמא דדכור' עד שע"פ טעות' נפלו ברשת רשעת חטא משכב זכור לעומת עלמא דדכורא ולא רצו בשתי בנות לוט שאמרו הוציא האנשים ונדעה אותם והכל כפי הנהגתם בטעות שרצו להמשיך ולכן הזהיר הקב"ה לאברהם אע"פ שאת' יכולת לעלות דרך המלכות לגבוה מעליהם מ"מ אתה סימן לבניך כשיהיו נכנסין לבתי כנסיו' ויושבין וקורין ק"ש כי בק"ש הוא עלמא דנוקבא ואני עומד עליהם אבל הנהגת עלמא דדכורא לית כל מוחא סביל דא:

54. Sefer Bereshit.Vayera.4

    וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו איתא בזוה"ק אברהם יצחק יעקב. ואיתא ג"כ מיכאל גבריאל רפאל. וכוונתם אחת שנתגלה עליו מדת הכוללת המרכבה אהבה ויראה והתפארות ומסתמא בהן כוללים ומתלבשים תלת רישין. ואמר יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ. דהיינו כי המלאכים הקדושים ברדתם לעולם השפל מוכרחים להתלב' כמין חומר שיוכלו לסבול העולם כנודע ומסתמא ע"י ירידתם ממדרגת' ובואם לעוה"ז נפחת קצת מעלתם בהשגת הקדושה כמקדם ואפשר כי המלאכים אלו שבאו אל אברהם אבינו ע"ה ע"י התלבשות כנודע וע"י שהבינו בעצמם כי אין מעלתם בהשגה כמו אם הם מלמעלה ברקיע אמרו בלבם אם אנחנו לשעה ירדנו מקדושתינו בני אדם שהם תמיד למטה עאכו"כ שאינ' משיגים הקדושה לכן אמר להם אברהם אחרי הבנתו את כל אלה יוקח נא מעט מים דהיינו שהשפיע עליה' מקדושתו ורחצו רגליכם דהיינו להרחיץ הרגלין שלהם ומדרגה תחתונה המסביבם. והשענו תחת העץ תחות אילנא דחיי כמ"ש בזה"ק. והיינו שהראת להם כי לא כן כדבריהם ואדרבה שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם ע"י עבודתם והשתדלות' מתגברים ונאחזי' בקדוש' כ"כ עד שהם המשפיעי' הקדושה אפי' למלאכים כי בשבילם נברא הכל:

55. Sefer Bereshit.Vayera.5

    יוקח נא מעט מים פירש"י ע"י שליח והקב"ה שילם לבניו ע"י שליח שנא' וירם משה את המטה ויך את הסלע ע"ש וצריך הבנה באמת מפני מה אברה' אבינו איש החסד מדוע נכשל לתת מים ע"י השליח ולא כיבד אורחים בעצמו כי מצוה בו יותר מבשלוחו. וגם אח"כ אמר ואקחה פה לחם דהיינו שבעצמו יטריח עבורם ולא מקודם וי"ל דהנה מדרך הצדיק לקרב כל בני עולם לעבודת הש"י ומכ"ש אברהם אבינו ע"ה שהקריא שמו ית' בפי כל הברואים. רק שמתחילה נדמה לו שהם ערביים לא רצה לרדת מקדושתו ולהתערב עמהם פן יתלכלך מהם וממחשבותיהם. ולכן בענין הרחיצה שצריך להרחיץ אותם מגילולם אמר יוקח נא מעט מים ע"י שליח ורחצו רגליכם מרגיליות שלכם כי הכלל מונח שטרם אדם יכנס אל הקדושה מחויב לרחוץ את עצמו ולטהר ולנקות מחלאתו ומטומאת מעלליו ואח"כ והשענו תחת העץ הוא העץ החיים להכניסם אל הקדושה. ולכן אח"כ אמר ואקחה פת לחם כי פ"ת גימטרי' תלמו"ד דהיינו לאחר שנטהרו ובאו בסוד הקדוש' הטריח בעצמו להשפיע להם הקדושה. ואמר להם הטעם כי על כן עברתם על עבדכם. וקרא עצמו בלשון עבד כי הצדיק נקרא בחי' עבד לכל באי עולם שצריך לעבוד עבורם כל מיני עבדות הן להשפיע להם טהרה וקדושה וחכמה ובינה וגם כל השפעות גופניות מה דאפשר. ואעפ"כ נענש שלא שילם הקב"ה לבניו המים כ"א ע"י שליח כי לפי גודל רחמנותו של הקב"ה על הברואי' הי' מהראוי שיטה אברהם את עצמו להם אפי' בבחי' הרחיצ' ולהרחיצם בעצמו ולבטוח על בוראו שישמרנו מכל רע:

56. Sefer Bereshit.Vayera.6

    המכסה אני מאברהם. במד"ד הה"ד סוד ה' ליראיו בתחלה היה סודו ליראיו ואח"כ לישרים כמ"ש ואת ישרים סודו ואח"כ לנביאים כמ"ש כי לא יעשה ה' אלהים דבר בלתי גילה סודו אל עבדיו הנביאים וכו'. המד"ר הזה מרמז להשפעת הנבוא' והשתלשלותה מלמעלה למטה כי בתחלה הוא בסוד חו"ב עולמות המכוסי' ונסתרים ושם המורה הגדול והפחד. והדבקים שם נקראים יראיו ואח"כ לישרים הם בחי' חג"ת וסוד אותיות מנצפ"ך כי הם בכפילם גימ' ישרים ואח"כ לנביאים סוד נה"י שמשם ינקו הנביאים כידוע וכתבתי זה באורך להגהות תקוני זוהר הקדוש:

57. Sefer Bereshit.Vayera.7

    שם במד"ר ר"א בשם ר"ש בר נחמן בשם ר"נ אמר אפי' הלכות עירובי חצרות היה אברהם אבינו ע"ה יודע. ר"פ בשם ר"ש אמר אפילו שם חדש שהקב"ה עתיד לקרוא לירושלים שנאמר בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ה' אברהם היה יודע. ר' ברכיה ורבי חייא ורבנן דתמן בשם ר' יהודה אין יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בב"ד של מעלה שנאמר שמעו שמוע ברוגז קולו והגה מפיו יצא ואין הגה אלא תורה שנאמר והגית בו אפילו אותן הלכות היה אברהם יודע כו'. ביאור הענין הדיעה הראשונה במד' מרמזת כי אברהם בקדושתו ייחד וקשר העולמות בסוד ה' תתאה בה' עילאה וז"ס עירובי חצרות. והוסיף ר"פ שאברהם היה יודע שם החדש ביאור דבריו ע"פ מה שכבר נכתב ונדפס בשמי בהגהה לספר באר הגולה במאמר חז"ל ועל הזועות כו' ושם מבואר כי יש לוח וסדר להנהגות העולם מסודר ובא משי"ב עד אחריתו וכל המקרות ופגעים גדול וקטן היה חרות על הלוחות בשעת הבריאה כי הכל צפוי אמנם יש אופן בתוך אופן שהיוצר ברא הנהגה התוריית שהעולם יתנהג לפי מעשינו דהיינו אם שמוע תשמעו ונתתי מטר וכן להיפך ומהות ענין הזה איך יכונו יחד שני הדרגות אלו יחדיו והיו תואמים מלמעלה קצרה דעתינו מלהשיג וכמ"ש הרמב"ם בהל' תשוב' שנעלם מאתנו לעמוד על מחקר מחשבת היוצר כמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכ' והארכנו מזה שם בהגהה אבל תפשתי מועט הצריך לענינינו כי הכל צפוי מראשית ועד אחרית כמו שאמרו בפ' והארץ היתה תוהו ובוהו שרומז על ד' גליות ורוח אלהים זה רוחו של משיח והיינו שהקב"ה הי' צופה ומביט כל זה בנין בתי המקדשים וחורבנם וגאולתם של ישראל שיהיה לעתיד לבא ובוודאי היה גלוי וידוע לפניו שם חדש שעתיד לקרוא לירושלים. ואיתא בפי' הראב"ד לספר יצירה כי מי שיודע ומבין בחכמת ספר יציר' ע"פ צירופי אותיות ברל"א שערים יוכל לדעת ולהשיג הלוח המסודר ובא משי"ב עד אחריתו. ומכ"ש אברהם אבינו ע"ה שהוא היה בעל מחבר של ס' היציר' כדאיתא. ק"ו שידע והשיג כל הנ"ל. והוסיף עליו ר"ח כי אברהם אבינו ע"ה היה יודע ההלכ' שהקב"ה מחדש בכל יום כי ההלכות שמתחדשות בכל יום הם עפ"י הבירורים שנבררי' ני"ק ע"י מעשה התחתונים ועבודתם בתורה ובתפלה ועי"ז ניתקן עץ החיים מתתא לעילא ומתחדשת המלכות היא ההלכ' לכן לפי ענין הבירור שבכל יום בירור מחדש ממילא שההלכ' מתחדשת. ואברהם לפי קדושתו ולפי השגתו לדעת ר"פ הלוח המסודר ובא משי"ב הוסיפו עליו רבנן תמן אמרו שהשיג ג"כ הנהג' התוריית אופן בתוך אופן כי לעוצם קודשתו נתבררו הניצוצין ע"י ונתחדשו ההלכות והביא המד"ר הפסוק שמעו שמוע ברוג"ז קולו כי רג"ז רומז ראש גוף זנב הרומז התיקון שנעשה מתתא עד לעילא לעילא ואחר כך והג' מפיו יצא כי לפי הבירורין מתחדשין ההלכות:

58. Sefer Bereshit.Vayera.8

    ותאמר לאברהם גרש האמ' הזאת ואת בנה וגו' וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך וגו' כי ביצחק יקרא לך זרע וגם את בן האמה לגוי אשימנו וגו'. וצריך ביאור שינוי לשון ששרה קראה אותו בן האמה והכתוב אומר בעיני אברהם על אודות בנו. ובמאמר אלהים אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך שהרי לא מצינו שחר' לו על דבר האמ' זולת ע"ד בנו. ויש ליישב ע"פ הקדמה כי אמרו חז"ל בנך הבא מישראלית קרוי בנך ולא הבא משפחה ועכומ"ז ולכן אמרה שרה גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא בנך הוא כנ"ל אכן בעיני אברהם נדמה כי הוא בנו מאחר שרא' שנתנ' שרה שפחתה בחיקו וא"כ מסתמא שיחרר' וטבל' אות' לשם אישות שבודאי לא הביאה את הגר אל אברהם בלי טבילה לכן אמר בלבו ששרה עשת' אות' משוחררת ובטביל' לשם יהודית וא"כ נקרא ישמעאל בנו וז"ש וירע בעיני אברהם על אודות בנו. אמנם הקב"ה היודע האמת ומחשבת שרה הוא כתובה בס"ק ששרה הבינ' שעדיין באברהם קצת זוהמא ויצחק בנו צ"ל מטפ' קדוש' ע"כ נתנ' לו את הגר להמשיך ממנו הזוהמא בהריון ישמעאל ע"ש באורך ולזה נקראת הגר לשון כמים המוגרים שע"י נגר הזוהמא וא"כ לא הית' כוונת שרה לשחרר את הגר אדרב' תשאר שפחה כדי להמשיך הזוהמא והקב"ה יודע המחשבות והבין כל זאת אמר לו אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך פי' כי היא עדיין אמה והוא נער לכן הזכיר את האמ' בדבריו ואמר הטעם כי ביצחק יקרא לך זרע דהיינו שכל כוונת שרה היתה להוליד בנך הכשר יצחק מטפ' קדוש' והגר נשאר' שפח' וסיים העניין וקראו בן האמ' לגוי אשימנו:

59. Sefer Bereshit.Vayera.9

    ויבקע עצי העולה. בילקוט בשכר שני בקיעות שבקע אברהם אבינו ע"ה עצי העול' זכה שיבקע הים לפני בניו נאמר כאן ויבקע ונאמר להלן ויבקעו המים אמר ר' לוי דייך עד כה אברהם לפי כוחו והקב"ה לפי כוחו עכ"ל. ביאור דבריהם יוכל להיות עפ"י מ"ש האר"י ז"ל לכוון לכל היחודים שני שמות אלהי"ם משולבים כזה אא"לל"הה"יי"םם מספרם עק"ב עם עשר' אותיותיהם עולה יעק"ב ועם מספר נקודותיהם שעולים ג"כ קפ"ב כמבואר שם הרי שני פעמים מספר יעק"ב גימט' השט"ן בסוד ותשליך במצולות ים כל חטאתם לדחותו ולסתום פה החיצונים שלא יתאחזו ולא יתגרו ביחוד הקדוש ע"ש והנ' מן הידוע הגם שאנו צריכים לפעול פעולת קדושות נוראות בעולמות עליונים וצירופי שמות הקדושים עכ"ז צריכים אנחנו לשמור ולעשות המצות בגשמיות כמו מעש' תפילין וציצית וסוכה ולולב מחמת שאנו קרוצי חומר לכן לא די לנו עבודה במחשב' לבד זולת במעשה ולצרור במעש' הכוונ' הנורא' והנפלא' לפעול למעלה ברוחניו' לכן אפשר שכיון אאע"ה בשני בקיעות הנ"ל כי בק"ע אותיות עק"ב הנ"ל והכין ותיקן כוונת השמות קודם מעש' העקיד' היחוד הנפלא וכיוון ג"כ לדורות שע"י שהוא פעל ועשה הכוונ' ע"י מעש' שבקע שני פעמים עי"ז נוכל אנחנו בניו ליחד השמות הנ"ל במחשב' לבד בלא מעש'. כי כמה פעמים מצינו כן שאנו עושים הכנה ע"פ תקיעת שופר דר"ה הכנ' לכל הנסיר' שיהי' כל השנ' דבר יום ביומו וכן בשער מצות זמניות הגם שרוחניות הענין נעשה בכל יום במחשב' צ"ל פעם אחת בשנ' במעש' וכן נמי הית' כוונת אברהם אבינו ע"ה ע"י שני בקיעות הנ"ל הכנה לדורות כנ"ל וז"ש הילקוט כי ע"י שני בקיעות זכה לבניו לבקיעת ים סוף כי בשעת קריעת י"ס היה הקטרוג. הללו וכו'. וצריכי' ישראל לדחות השטן כנ"ל: וז"ס ויבקעו המי'. דהיינו ע"י שמות הנ"ל וההכנ' נעשה ע"י שני בקיעות של אברהם אבינו ע"ה. וז"ש אברהם לפי כחו שמסר נפשו בשחיטת בנו לעשות המצו' ויבקע עצי העול' לסוד הנ"ל ואיתערותא דלתתא איתערותא דלעילא הקב"ה לפי כחו לדחות השטן מפני בניו בקריעת ים:

60. Sefer Bereshit.Vayera.10

    ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה וגו'. ותרגו' ירושלמי פי' אתה הוא דחמי ולא מתחמי ע"ש. דבריו צריכין ביאור. ונ"ל דהנ' בשעת הנסיון כשמנס' הקב"ה את האדם בדבר מסתמא בזו הרגע כביכול מסתיר קדושתו וממעט השגת האדם אשר היה לו מקדם כי לולי האדם יהיה ברור וצלול בשעת הנסיון כמקדם לא היה הנסיון נחשב לכלום ובוודאי אין תימ' מי שיודע שעומד לפני מלך גדול ונורא שלא ימרוד בו והוא. רואהו אמנם ענין הנסיון שמסתלק בהירות האדם והרי הוא בא לידי נסיון וכובש יצרו באמנותו ומתחזק לשוב לבוראו אז הוא נקרא עומד בנסיון. ולפי"ז מסתמא כאשר האלהים נסה את אברהם בדבר העקיד' אחר שאמר לו קח נא את בנך מסתמא נסתלק ממנו בהירתו ודביקותו לנסות אותו אם יעמוד בצדקתו כנ"ל. ואפשר שזה כוונת הפסוק וירא את המקו' מרחוק כי הקב"ה נקרא מקום שהוא מקומו של עולם. נרא' לו כאילו הוא מרחוק ולא יכול אברהם אבינו ע"ה להשיג דרך דביקותו כמו בשאר פעמים. ולכן אמר אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ודרשו רז"ל עם הדומ' לחמור ואני והנער נלכ' דהיינו שאברהם אבינו ע"ה היה מתמי' בעצמו מדוע סר מעליו הקב"ה ונדמ' לו שאפשר שבשביל שני נעריו עם הדומ' לחמור נסתלק' ממנו שכינ' כמו בזמן שהיה לוט עמו כפי' רש"י ומדרש ולכן אמר להם שבו לכם פה. וילכו שניהם יחדיו בתמימות לעשות רצון קונם. באהב' ובחיב' באמונתם עד שנשלם הנסיון שאמר לו אל תשלח ידך כי עתה ידעתי וגו' והרא' לו תמורתו איל להעלות לעולה אז שב אברהם אבינו ע"ה אל מדרגתו הראשונ' הבהירות והדביקות והיה מבין עי"ז כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו ואם יסתר איש במסתרים אין נסתר מנגד עיניו אמנם אל האדם נדמ' כאלו חליל' אין הקב"ה רואהו כי צ"ל כן בשעת הנסיון כנ"ל. וזה שקרא המקום ה' ירא' ופי' התרגום דאת חמי ולא מיתחמי דהיינו שנודע לו עתה שהקב"ה רואי את האדם תמיד גם כשהאדם אינו מרגיש הבהירות כנזכר לעיל:

61. Sefer Bereshit.Vayera.11

    בהפטרה

62. Sefer Bereshit.Vayera.12

    ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר. אחת רומז על מלכותו יתב' מלכות שמים כמד"א ובאחת יבערו ויכסלו ר"ל שעכומ"ז מתבערים מן המלוכה וישראל עם קדושו הם קבלו עול מלכותו יתברך עליהם וגם זה מהחסד הבורא יתברך עלינו אשר בחר באבותינו מכל עם לבלתי לכת אחרי אלילים ולבל יטעו אחריהם כ"א לעבוד אותו יתב' שהוא אלהי האמת וללכת בדרכיו וזה שאנו משבחין אלו פינו מלא שיר' כו'. אין אנו מספיקין להודות לך על אחת ר"ל שאין בנו סיפוק להודות לו ע"ז שבחר בנו ונתן לנו שכל ובינה לעבדו ית' ולבחור בנחלתו. ולזה צריך כל מי שנגע יראת ה' בלבו להתעורר ע"ז ולבקש רחמים תמיד על מלכותו ית' שיתראה עלינו ושיטו כולם שכם אחד לעבדו ויקבלו כולם את עול מלכותו כמו שנתעורר זה תמיד בחצות לילה וכדאיתא בעיט בעיטין ברקיע ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כד"א המזכירים את ה' אל דמי לכם וגו'. וזה הענין מתעורר תמיד בכל חצות ליל'. לכן החרד על דבר ה' ראוי שיקום בחצות ועכ"פ בשלשה משמורות להתעורר ג"כ ע"ז. ועכ"פ פעם אחד בשבוע או בחודש ובפרט שמחויב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם וכמרומז זה הענין במגילת רות. ויהי בחצי הליל' ויחרד האיש רומז על הבורא ית' שנקרא איש מלחמה: על מה. משיב והנ' אשה רומז על המלוכ' שנקראת לשון נקב' כי אין מלך בלא עם א"כ מקבל המלכות מן העם. והיא שוכבת מרגלותיו. ר"ל שעתה בגול' היא מושפל' ושואל עלי'. ותאמר אנכי רות אמתך שרויתי בצרות וגזירות המתגברים בכל יום על כ"י ועל שכינת עוזו: או יאמר אנכי רות אמתך שרויתי להקב"ה בשירו' ותשבחות. ופרשת כנפיך על אמתך. בבקש' ממך שתפרוס כנפיך עלינו ויכירו הכל כח מלכותך. ויאמר חי ה' שכבי עד הבוקר הוא לשון ביקור ר"ל שהשי"ת נשבע לה שלא יעזבנ' ח"ו לעולם ולא תדחוק את השע' כ"א תמתין עד שיחפוץ הש"י לבקר ולדרוש. זאת ויגאלנו כאמור אם יגאלך טוב ר"ל בזכות התור' ומעשי' טובים יגאל: ואם לא ח"ו. אגאלך אני בעת יגיע הקץ האמיתי: ויאמר היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת כו'. ר"ל שעת' הכנ"י עושי' חסד יות' במה שעובדי' אותו ית' ואין הולכין בדרכי עכומ"ז המחרפין ומגדפין אותו באמרם איה אלהיכם אבדה תקותם: ואעפ"כ זה ה' קוינו לו: משא"כ חסד הראשון דכתיב זכרתי לך חסד נעוריך איננו גדול כ"כ כי ודאי אין חידוש כ"כ שראו כל הנסים שעשה להם במצרים ובים וענני הכבוד מקיפים אותם ומן ובאר ושליו בודאי היה להם להכיר אלוהותו משא"כ אנו שאין אנו רואין שום ענין מאלהותו ית' אדרבה בין כל דרי תבל ב"י שפלים ונבזים זה זמן רב ואין קול ואין קשב ואעפ"כ קוינו לו ויושיענו במהר' בימינו אמן: נחזור (חסר תשלום המאמר):

63. Sefer Bereshit.Chayei Sara.1

    ויהיו חיי שרה וגו' פירשו בזוה"ק ויהי"ו גימט' ל"ז שהיו עיקר ימי חייה מימות שנולד יצחק עד שמתה ל"ז שנים כי היא מתה בשעת העקדה כשהיה בן ל"ז שנה כנודע. ואיתא בלקוטי תורה ויהיו גימטריא ל"ז מילוי ס"ג. מאה שנה בסוד הכתר. ועשרים הם חו"ב כל אחד כלול מעשר. ושבע רומוז לשבע מדות ע"ש באורך. וע"פ קט השגתינו נרמוז בו דרך לעבודת הש"י. ויהי"ו גמטריא ז"ל כשהאדם נעשה זל בעיניו על שמתמרמר בלב נשבר על עונותיו ובפרט בלילות הארוכים אחר חצות כשהאדם קם בביתו והוא לבדו לפני בוראו ומזכיר א"ע על חיי הבל אשר הוא חי ושנותיו עברו עם אניות אבה ולא עשה נחת רוח ליוצרו ואדרב' קלקל ופגם במעשיו מראשו ועד רגליו והיום קצר והפירוד מן העולם ממשמש ובא ליתן דין וחשבון על כל רגעיו אשר חי ועי"ז הוא מתנחם ומתחרט על מעשיו ובוכה בלב נשבר לפני אביו שבשמים ועי"ז הוא נעש' ז"ל ומזולזל בעיניו כי הוא מילוי ס"ג כנ"ל דהיינו באמרו בלבו שהוא מלא סגים אמנם עיקר תכלית הווידוי הוא עזיבת החטא וקבלת עול מלכות שמים עכ"פ מיום ההוא והלא' שלא יהיה בכלל הרשעים שבחייהם קרוים מתים רק עם הצדיקים שבמיתתן קרוים חיים דהיינו שכל ימי חיותם עושים הכנה לרגע הפירוד שיפרדו מעוה"ז בקדוש' ובטהר' וכמ"ש בזוה"ק הני צדיקי חשבו בליבייהו כאילו ההוא יומא מסתלקים מעלמא ומכינים את עצמ' בשמח' ובטוב לבב לעת עלות נפשם לשרשם. וכמ"ש מרבינו הצדיק מ"א זכר צדיק לברכ' שכל תשוקתו הית' להפרד מעולם הזה החומרי ולעמוד במקור הקדוש'. מבלי לבוש החומר העב: אכן אלו בני אדם אשר העבירו בהבל ימיהם ושנותם באנחה תקנתם עכ"פ להתעורר ולשוב עד אשר לא תחשך השמש ועיקר סימן התשוב' והחרט' כשהאדם מתזלזל בעיניו כי זוכר את רוב עונותיו ועי"ז בא לחיות חדש על ימים הבאים שלא יחטא עוד. וזה ויהי"ו גימט' ז"ל כנ"ל חיי שרה אז נקרא איש חי. מאה שנה בסוד הכתר דהיינו אחר התשוב' מתחדש לו רצון חדש לעבוד ה' והרצון נקרא כתר. ואחר כך עשרים שנה כשנחקק במוחין שלו לעבוד ה' בסוד חכמה ובינה שערים נקרא לפום שיעורין דליבא כי זה עשה לו גדרים בדרך זה וזה בדרך אחר לתקן אשר שיחת. ואח"כ בא למדת שבע שנים הם שבע מדות להמליך הבורא ית"ש ע"י אהב' וירא' והתפארות וניצוח והודי' והתדבקות לא כן הרשעים ע"י שטח מראות עיניהם ובכל יום הולך וחסר ונכרת נפשו מבוראו ית"ש ומרב' לפשוע עד שעפ"י גודל עונותיו נעש' כעור ממשש באפילה להוסיף חטא על פשע להיות צדיק בעיניו. לדמות ברוחו שהוא עובד בוראו ושוכח העבירות שעוש' וזוכר מצות קלות שעושה בלי כוונ' ואדרב' בפניות ומחשבות זרות ומבקש עליהם שכר כפנחס וזה מצינו ונשמע מרשע שמתפאר בזה"ל ב"ה הנחתי טלית ותפילין והתפללתי גם אמרתי תהלים ומעמדות ולמדתי פרק משניות ונתתי פרוט' לצדק' ומי כמוני צדיק וישר וז"ש בהפטר' ואדני' בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך דהיינו שאנ"י מלכות הבורא ואני ממליכו ויזבח צאן ובקר ומריא וגו' שעי"ז מילא לבו בשמח' מאחר שהוא עובד ה' רשאי לשמח בעוה"ז באכיל' ושתי' ורוחו לא נשבר' בקרבו אדרב' הולך אחר תאותו אשר אצל עין רגל מלשון רגל על לשונו דהיינו ע"י רוחו הגבוה ומילוי כרסו וגרונו לשונו יחליק לדבר לה"ר ומטיל דופי ומום בקדשים לדבר על יראי ה' והן הם ליצני הדור אמנם ההיפך מזה וההתקרבו' לעשות רצון ה' כנ"ל הוא ע"י שמשבר רוחו בקרבו ומכיר מקומו הרחוק מאת ה' ית' וע"י שהוא רחוק מתקרב עצמו ומתדבק בבוראו ית"ש:

64. Sefer Bereshit.Chayei Sara.2

    ותמת שרה בקרית ארבע. איתא שבישר השטן את שרה שנעקד יצחק בנה וכמעט שנשחט ופרח' נשמת'. וצריך הענין ביאור הלא הצדיקים כל רצונם וחיותם לעשות רצון קונם ומוסרים נפשם ומאודם ויוצאי חלציהם בעבור כבודו ית"ש ואיך יתכן לומר על שרה אמנו הצדקת אשר היה אברהם אבינו טפל לה בנביאות שכשמע' מעקידת יצחק פרחה נשמת' מחרד' ובהל' כדרך פשוטי בנ"א אשר כל חיותם לגדל זרע ולהרבות הון ובפירוד הבני' או הממון כמעט ימותו. אמנם לא כן שרה אמנו חלילה לה רק נוכל לומר כי בשמע' מעש' העקיד' שעוקד אברהם את יצחק בנה לעול' לה' והבינ' בקדושת' שנעש' עי"ז יחוד גדול וקדוש והמקום ההוא היה רחוק ממנ' ללכת שמה להתדבק עם אב ובנו בקדושת היחוד לכן עכ"פ מרחוק מסרה נפשה באהב' ובטהר' להפרד מעו"הז בעת רצון ושעה קדושה כזאת והקב"ה הסכים על ידה ויצא' נפש' בקדוש' בשעה זאת וזה נרמז ותמ' שרה בקרית ארבע רומז מקום הקרי' שמת' הי' ע"פ ארבע שהם ד' אותיות אדנ"י שבהם כוונ' מסירת נפשות וקבלת עול מ"ש:

65. Sefer Bereshit.Chayei Sara.3

    בשם הריב"ש נבג"מ בפסוק ואבא היום אל העין ופירש"י היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצ' לו הארץ. אמר ר"א יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים וכו' ע"ש. הנה מפסוק זה גופא יוצא שם לקפיצת הארץ וז"פ היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצ' פי' מכאן גופא מדברים אלה שבזה המאמר והבן. וז"פ יפה שיחתן של עבדי אבות כי בשיחתן רומזים סודו' נפלאות עם יחודים לקפיצת הארץ מה שאין ביד בנים אפי' ע"פ תורתן:

66. Sefer Bereshit.Chayei Sara.4

    ויצחק בא מבוא באר לחי רואי וגו'. בתרגום יונתן איתא שלאחר העקידה הוליכו המלאכים את יצחק לבהמ"ד של שם. ואיתא שבעת הזאת שפגעה רבקה את יצחק היתה ביאתו מדרכו שהלך להביא את קטור' לאביו לאשה: ונוכל לרמוז בפסוק זה ויצחק בא מב"א כי אות ו' הוא רק לנקודת חולם שעליו כנודע. נשאר אותיות מב"א ב"א גימט' ג' עול' במ"ג ש' ועם מ' שבמלת מב"א אותיות שם שבא מבהמ"ד של שם: וגם הרמז שהלך להביא את קטור' נרמז כי בוודאי כוון יצחק ליחוד גבוה ונשא וזה באר לחי רואי כי בא"ר נקראת המלכות שהיא תורה שבע"פ ביאור התורה שבכתב לח"י הוא חי העולמים תורה שבכתב. וגם נרמז במל' ויצחק בא מבו"א מלא גימ' מ"ט שערי בינ' דמינ' דינין מתערין כי שם עולמות הנסתרים ושם נקרא הבורא בשם הו"א שהוא נסתר מהשגה עכ"ז הוא יושב בארץ הנגב כי דרום הוא החסד דרועא ימינא כי גם ההסתר שמסתיר א"ע כביכול הוא מפני כי גבר חסדו על ברואיו שיכלו לסובלו לכן מצמצם אורו ומציץ מבין החרכים:

67. Sefer Bereshit.Chayei Sara.5

    בהפטרה

68. Sefer Bereshit.Chayei Sara.6

    והמלך דוד זקן בא בימים וגו'. הנה הצדיק קדוש ה' מוה' ברוך נכד הריב"ש אמר בפי' הכתוב ואברהם זקן בא בימים ע"פ דאיתא בזו"הק איך שכתב אברהם אברהם משה משה היינו לעילא ולתתא פי' שכל צדיק למטה יש לו שורש ומחצב נשמתו בגנ"מ ושם הוא דבוק באמת ובדרך עראי הוא בעו"הז ובכל מעשיו הקדושים ודרכיו הישרים ממשיך קדושתו משורש נשמתו אשר הוא למעלה לעו"הז וזה ואברהם זקן שהוא מעולם הנסתר הנקרא בשם זקנה בא בימי' למשוך לעו"הז שהוא בימים ובזמן עכ"ל. וכן הפי' בוודאי בדוד המלך שהמשיך קדושתו למטה וקידש הימים והזמן. והנה הימים חיי האדם הם כמין לבושין לנשמתא שע"י ימיו הטובים שמתנהג בהם בצדקתו עושה לבוש לנשמתו דלעיל' להמשיכ' בזה למט' ומסתמא לפני מותו של אדם מתאספין יחד הלבושים ומעש' מצות שהתנהג בהם כל ימי חייו וזה הוא הענין ויקרבו ימי דוד למות דהיינו שבסוף ימיו נתחברו ונתקרבו כל ימיו לאחדים להיות אחד ומסתמא הית' קדושתו גדולה ונפלא' עד מאוד. ויכסוהו בבגדי' ולא יחם לו. ודרשו רז"ל מאימת המלאך נצטנן ע"ש. והנה דוד לגודל קדושתו שאמר לבי חלל בקרבי מלמד שהרג ליצה"ר בתענית כמאמר חז"ל. ובוודאי כל מה שהזקין ניתוספה חכמתו וקדושתו ובפרט אחרי צערו וחרדתו מאימת המלאך נמוג רוח יצה"ר מאתו ולא יכול עוד להסיתו לשום ענין וזה ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו דהיינו שלא היה יכול עוד להתלב' בלבושים ולעבוד ה' כי סר מאתו היצה"ר לגמרי ונדמה כמלאך אלהים וא"כ לא היה לו ממילא חיות העוה"ז כי מה ענין למלאך ה' בעו"הז. ויאמרו עבדיו יבקשו למלך נער' בתול' ותהי לו סוכנת. והיא הית' אבישג השונמית נוספת על י"ח נשים ואינו רשאי לבא אליה והם נתנו' בחיקו וע"י פרישתו מאת' לבלתי בוא אליה עבד ה' כראוי ונמצא שנעש' לו ימים ולבושים ממעשה עבודתו את ה' ע"י כבישת יצרו. ואמר' אליו אבישג חסרי' לגנבא נפשי' לשלמ' נקיט כלו' שהוסר ממך כח יצה"ר וחוש המשוש הגשמי לגמרי וא"כ אין אתה עובד ה' בזה הפרישות עד שהזמין לבת שבע החדרה ואמר ר"י א"ר מלמד שקנחה בי"ג מפות והראה בזה שיש לו עדיין כח הגשמי אכן הוא קדוש וטהור ופרוש רק לעשות יחודים לכוון לי"ג הנפלאות והגבוהים והבן:

69. Sefer Bereshit.Toldot.1

    ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר וגו' ואברככה לפני ה' ופירש"י ברשותו שיסכים על ידי ע"ש: והענין נפלא כי לא מצינו לעיל בדברי יצחק שאמר לפני ה' רק ואברככה לפני מותי. ונראה רמז הדברים שאמר יצחק לעשו וצא השדה וצודה לי צידה וחשבו במסור' ה' שבמלת ציד' ליתר צי"ד קרי לכן נרא' כי יצחק הצדיק רמז בדבריו לשם הוי"ה הגנוז כי במלת וצודה ו"ה יתירים כי היל"ל וצד ובמלת צידה י"ה יתירים כי די באותיו' צד לשם דבר הניצוד אלא שרמז לארבע אותיות הקדושים שהוא יסכים על ידו. ורבקה הצדיקת לגודל חכמתה הבינה הרמז ואמרה בעליל שמעתי אביך מדבר ואברככה לפני ה'. ועיין בזו"הק בד"ה ויתן לך מ"ש בזה הפסוק ונראה כוונת דברינו הנ"ל:

70. Sefer Bereshit.Toldot.2

    ויאמר מה זה מהרת למצא בני. איתא במד"ר מהר' למצא את הברכה בני. אביך נתברך בן שבעים וחמש' שנים: ואתה בן ס"ג שנים. ויאמר כי הקר' ה' אלהיך לפני ר"י ור"ל חד מינהון אמר אם לקורבנך המציא לך הקב"ה שנאמר וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל למאכלך עאכ"וכ ואוחרנא אמר אם לזיווגך המציא לך דכתיב הקרה וכו'. הנה אע"פ שיצחק לא ידע על בוריו שזה הוא יעקב בנו. עכ"ז יצאו הדברים מפיו ברוח הקודש כאילו יודע כדברי המד' הנ"ל מה זה מהרת למצא הברכות רמזו בדבריהם אביך נתברך בן ע"ה שנים ע"ה גימ' כה"ן והוא מסטרא דחסד ומשם באו אליו הברכות אבל עדיין אינו יודע אם הסכימו הגבורות ואת' בן ס"ג שנים רמז לשם ס"ג שהוא באימא ונרא' שהגבורות מסכימים לברכתךו זה שתמ' עליו מהיכן זכה לכך. והשיב לו יעקב בדרך ענוה כדרכי ישרים המקטינים א"ע ותולין בזכות אחרים ואמר כי הקרה ה' אלהיך כלו' בזכותך שאתה הוא העובד ה' ומנחיל טוב' לבנים: ורמז עוד אם לקורבניך המציא למאכלך עאכו"כ כי ידע יעקב קדושת אביו שאוכל בקדוש' ובטהרה ועוש' יחודים נפלאים ע"י אכילתו ורמז כאשר כבר אמרנו מה שאמרו בגמרא שלחנו של אדם במקום מזבח ואנחנו מוסיפים ומגדילים גדולת השולחן בק"ו מה מזבח שלא היה אלא אדמ' ועצים המקריב עליו קרבן יחשב אשה ריח ניחוח לה' עאכו"כ האוכל בקדוש' ובטהר' וע"י אכילתו מתחזק לעסוק בתור' ובעבוד' אינו דין שיכפר עליו השלחן וכן דעת אוחרנא שאמר אם לזיווגך והבן:

71. Sefer Bereshit.Toldot.3

    ויתן לך האלהים. במד"ר יתן לך ברכות ויתן לך כבישהון יתן לך של אביך ושל אחיך ר"א אמר יתן לך ויתן לך אלהותו עכ"ל. הנה רש"י פי' ויתן לך האלהים בדין אם ראוי לך יתן לך וא"ל לא יתן לך אבל לעשו אמר משמני הארץ יהי' מושבך בין צדיק ובין רשע יתן לך ע"ש. וביאור הענין כי עשו הרשע צריך למתנ' חנם וחסד דלעילא כי לולי יברכהו בהשפע' מדה במד' לא יחי' אפילו שעה אחת כי מעשה זר מעשהו ולכן כדי שיהי' לו קיום בעולם צריך להמשיך עליו השפעת חסד חנם בין צדיק בין רשע משא"כ יעקב אע"ה שהוא נגד עמודא דאמצעיתא ועולם הקוין לכן ההשפעה עוברת עליו ע"י עבודתו כמ"ש והיה אם שמוע תשמעו ונתתי מטר וכן להיפך. נמצא כשמשפיע הקב"ה טובה על ישראל הוא בהסכמת מדת הדין כי הם במשפט מקבלים שכרם וכן נאמר והם בזרוע באי עדיך כי הצדיקים נקראים בעלי זרוע להמשיך החסד ע"י מעשיהם והנ' בכל ההשפעה הגם שבא' דרך קוין עכ"ז גנוז בו הטל העליון. וזה שרמזו במדה בפסוק הזה הה"ד וטל ילין בקצירו כי הטלא דבדולחא נמשך במד' הנק' קציר ובס"ק נק' ז"א שהוא בעל ש"ק. וזה שברכו יתן לך כבישהון דהיינו שע"י מעשיך יכבשו החסדים את הגבורות כי החסדים בסוד דכורא ומדרך האיש לכבוש. וזה יתן לך של אביך דהיינו יצחק שהוא הגבור' יסכים עמך להשפע' וגם של אחיך הם עולמות החיצונים יסכימו לטוב' ולברכ' והוסיף ר"א יתן לך ויתן לך אלהותו פי' שברכו שיהי' מושל בארץ כמו אלהים בשמים כמ"ש מי מושל בי צדיק שאני גוזר והוא מבטלה וכ"כ ויקרא ליעקב אל ומדרש חז"ל ידוע:

72. Sefer Bereshit.Vayetzei.1

    ויצא יעקב מבאר שבע. נראה הרמז כי הצדיקים העובדים ה'. באמת הם מלאים חרטה ושפלות רוח ואדרב' נדמ' להם תמיד כאלו מתרחקים תמיד מקדוש' ולכן מתחזקים לעבוד ה': משא"כ הרשעים ואנשי שקר לא די שסרים מאחרי ה': אף גם כל אחד דרכו ישר בעיניו ומתהלל בלבו כי הוא ישר ונאמן ועובד ה' כמ"ש במ"א: וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע מי שהוא כיעקב צדיק וחסיד ובבחי' עקב נדמה לו כאלו הוא יוצא ומתרחק מבאר שבע הוא הקדוש' העליונ' אבל וילך כלומר מי שהוא מלא גיאות כי הולך הוא חרנ' הוא מביא חליל' חרון אף וז"ש הכתוב לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ופי' שם האר"י ז"ל בשנותו את טעמו וריחו לפני אבינו שבשמים ע"ש פי' כשהאדם נעשה בע"ת ומשנ' טעמו וריחו לפני אבינו שבשמים אז ויגרשהו וילך פי' הסימן הראשון מעובד ה' שהוא מגרש בחי' וילך כי הולך הוא ואדרבה הוא נכנע בעיניו ונדמ' בנפשו כי רחוק הוא עד ירחמהו השם ית' ויקרבהו:

73. Sefer Bereshit.Vayetzei.2

    ויצא יעקב מבאר שבע. נראה לבאר בדרך רמז כי מדרך הצדיק בזמן שרוא' א"ע בצר' או בגלות אינו מצטער על עינוי נפשו כ"א מחמת שנשמתין דישראל הן הן איברין דשכינתא ומסתמא כמו כן הפגם בשכינ' עוזו לכן צריך להתמרמר עלי' וכן יעקב כשהוצרך לברוח מפני עשו אחיו מבאר שבע וילך חרנ' פי' שהרגי' הילוך חרן שהוא מדת הדין חליל' וכבר רמזו חז"ל כי בחלום הזה נרמז לו כל ד' גליות והחמור שבהם הוא החורבן הזה האחרון אשר אין לנו גילוי קץ ידוע. והנה ידוע כי בהמ"ק הראשון כנגד אברהם ובית שני כנגד יצחק והבית שיבנה ב"ב נגד יעקב שלימו דאבהן ומטתו שלימה ולא יהיה לו הריס'. ואיתא לא כאברהם שקראו הר ויצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית. וזה רמז בפסוק זה ויקץ יעקב משנתו ויירא דהיינו כשהביט לאורך החורבן האחרון נפל עליו היראה ופחד לאמר מתי יהיה הקץ. ויאמר אין זה כ"א בית אלהים כלומר שהתנחם שמסתמ' החורבן הזה הכנ' על בהמ"ק שנקרא בית דיר' קבוע לעולמים ולפי ערך אור הגאול' כן ערך החורבן לכן נמשך החורבן הזה זמן רב ואין קץ. להורות כי הגאול' העתיד' תהי' בבהירות אין סוף ואין קץ וזה שאמר הכתוב והנ' מלאכי אלהים עולים ויורדים בו והדקדוק מבואר עלייה שקודם ירידה ומבואר בפרש"י וי"ל עוד דהנ' כאש' בני ישראל שרוין על אדמתן ועושין רצון קונם. על ידם מתנהג המרכב' עליונ' וכל העולמות מקבלים השפעתם כ"א כסדר וכשור' ע"י צינור הנעשה מבנ"י מה שאין כן כשישראל בשפלות אז חלילה להיפך המה מקבלים עיקר ההשפעה ואנחנו מהמותרו' ולזה אמרו בגמ' ישראל שבח"ל עובדי עכומ"ז בטהר' הם פי' כי כשהם צריכים לקבל השפע' ע"י השרים נחשב כעין ע"ז כי מהראוי שיתפרנסו הבנים על שלחן אביהם. והנ' לפי הדמיון נדמ' להם שיש להם עלייה שמקבלים בעצמ' אבל באמת זה סדר הראוי להתנהג עפ"י עושי רצונו. וכמ"ש במדרש תנחומא פ' במדבר אמר ריב"ל אלו היו יודעין וכו' ע"ש באורך וזש"ה עולים ויורדים בו כנ"ל ויפגע במקום פי' שהראו לו עוד תנחומין על לבו דאיתא במדרש ר"ה בשם ר"א אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום. שהוא מקומו של עול' ואין עולמו מקומו מן מה דכתיב הנה מקום אתי וכו' ע"ש והנה לא האריכו חז"ל בדרוש להודיע כי אין עולם מקומו כי הלא מקרא כתוב השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. אלא ביאור הענין להורות כי הכל סיבוב הבורא אפילו שנרא' לעינים אדם עומד וממליך הבורא ב"ה ואומר לו ברוך אתה וממילא שממשיך אלהותו כביכול לבחינת מקום הנרמז במלת אתה. אבל באמת הכל כח הבוב"ה שנותן באדם דעה והשכל וכח הדיבור והוא מקומו של עולם רק שעש' איזה בחינ' הנקרא רצון לעצמו להיות נרצה בעבודת ישראל למט' ומקבל תענוגו מהם ובשבילם ברא העולם. וזה שאמרו דמות יעקב חקוקה בכסא ובז' נתהו' הרצון. והגם שאי אפשר לעמוד על מחקר הענין איך שייך זה להבורא א"ס ב"ה. מ"מ אנו מאמינים בני מאמינים שעבודת זרע יעקב היתה יסוד ופנה לרצונו ל בריאת עולמו וזה הנה מקום אתי. ואמר שם ר' יצחק כתיב מעונ' אלהי קדם אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו מן מה דכתיב ה' מעון אתה. הוי הקב"ה מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו הנה האר"י ז"ל רמז במלת קד"ם מספר נקודות הוי"ה בשב"א קמ"ץ נקוד כל אות עולה קד"ם. ונוכל עוד לומר כי קד"ם עול' קמ"ג עם הכולל שהוא אהי"ה במילוי אלפין מורה על התפשטות אלהותו אלינו. ויש עוד מספר רבוע שם ב"ן עולה קד"ם והשם הזה מורה על כנסת ישראל שמקבלת עול עבודתו ולכן אמר כיון שבשבילם נברא עולם. ה"א שהם מעונו חליל' וממה דכתיב ה' מעון אתה היית לנו. אנו יודעים שהקב"ה מעונו של עולם פי' שהכל כלול באלהותו כי מעון אותיות נוע"ם ואותיות מונ"ע פי' שנועם שלו ע"י ישראל למטה שהם בעולם השפל ויצה"ר ביניהם המונע אותם ומסיתם מעבידת ה' והם מתחזקים לעבוד ה' וזה נועמו ואעפ"כ הוא מעונו של עולם וחקירת הענין מכוס' ומופלא מלהשיג כמ"ש הרמב"ם בהל' תשוב'. וצירופים הללו נמצאים בפסוק שאמר יעקב לרחל התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן דהיינו כיון שראתה רחל כמ"ש וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה א"כ ע"י אהבת יעקב אות' הית' עקר' לכן אמר' לו הבה לי בנים פי' אתה החייב לי בזה. והשיב לה אשר מנע ממך פרי בטן פי' כי לאה שרש' מעולם עליון הנקרא נוע"ם ונהפך הצירוף לך לאותיות מנע. אבל אינני חייב בדבר: ואמר שם במדרש עוד א"ר אבא בר יודן לגבור שהיה רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס הה"ד כי תרכב על סוסיך וגו' הוסיף בזה לבאר ענין הנ"ל להורות כי הקב"ה מקומו ומעונו של עולם והוא כח של עבדיו ומשרתיו ולא חליל' שהם עבדים כעבדי בשר ודם והגם שכל עולם נתיסד על עבודת משרתיו מ"מ הוא מושל בכל ומנהיג הכל והכל כסוס שהוא טפל לרוכב וכליו מושפעים מורים על המדות המתפשטים באהבה ויראה ודוגמתם והכל ברצונו הפשוט וחפצו הנכון הה"ד כי תרכב על סוסיך רומז בפסוק זה מלת תרכ"ב אותיות בכת"ר שהכל הוא רצונו הפשוט:

74. Sefer Bereshit.Vayetzei.3

    ויצא יעקב. במד"ר ר"פ בשם ר"א מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים שאין זיווגו של איש אלא מן הקב"ה וכו' יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק זיווגו בא אצלו דכתיב וירא והנה גמלים באים יעקב הלך אצל זיווגו דכתיב ויצא יעקב עכ"ל: הנה כל זיווג למטה לפי היחוד שנתעורר למעלה וז"ש אין זיווגו של איש אלא מן הקב"ה ורמז שמצינו בתורה ונביאים וכתובים כי הזיווג לפי היחוד שנעש' בתל' גוונין כמו תנ"ך שזה למעלה מזה והנה נשמת יצחק שור' הדין פירוש מעלמא דנוקבא כידוע לכן לא היה צריך לחזור אחר זיווגו ואדרב' בא אצלו. משא"כ יעקב דרך בעל אביד' לחזור אחר אבידתו והלך אצל זיווגו:

75. Sefer Bereshit.Vayetzei.4

    והנה ה' נצב עליו ויאמר וגו' הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'. פי' כי האבות הן הן המרכב' וכל עסקיהם ומחשבותם לא היתה בלעדי להכין כסא למלך ה' צבאות ולדעת בארץ מלכותו ובחינת מלכות נקרא ארץ ע"ש והארץ הדום רגלי וזה שהבטיחו הבורא ב"ה ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה פי' מדת המלכו' אשר כל מגמתך עליה לך אתננ' ולזרעך שתזכ' עם יוצאי חלציך להמליכני כל הימים. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וגו' כי אומ' זו משול' לעפר ומשול' לכוכבי'ולכן הבטיחו הגם שתהי' כעפר הארץ מ"מ ופרצת לארבע רוחות העולם. ונברכו בך פי' הרשב"ם מלשון בריכ' דהיינו שהם יהיו שרשי עולמות ויסוד אבן פנתם ומהם תהיה הבריכ' העליונ':

76. Sefer Bereshit.Vayetzei.5

    וידר יעקב נדר לאמר וגו' והיה ה' לי לאלהים במד"ר אמר הקב"ה חייך כל הטובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותנם אלא בלשון הזה שנאמר והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו. והיה ביום ההוא יטפו ההרי' עסיס. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול עכ"ל ההבטח' היתה שכל השפעות שישפיע הקב"ה ישפיע מרוב שמחתו בהם כי בכל מקום שנאמר והי' מור' על שמח' כמבואר במד"ר. וטעם לזה קבלנו מהרב הגאון החסיד מהו' לוי יצחק ז"ל כי צירוף והי"ה שם ו"ה על י"ה דהיינו שמתרומם יחוד כנסת ישראל עם דוד' לכתר ועטרה והבן. והמד"ר רמז בארבע' פסוקים הנ"ל כי ההשפע' ואיתערותא דלעילא הוא לפי איתערותא דלתתא לכן סידר כזה יצאו מים חיים מירושלים התעוררת המ"ן ואהב' מבחינ' מלכות ומתעל' לצדיק יסוד עולם הרומז יוסף ה' כי יוסף הוא צי"ע ואח"כ מתרומם לבחינ' חג"ת הם האבות המכונים בשם הרים. ואח"כ יתקע בשופר גדול הוא עלמא דחירו ונועם העליון וע"י איתערותא מלתתא לעילא משפיע היוצר שפע ברכ' וישועות ונחמות עלינו ועל כל ישראל אמן:

77. Sefer Bereshit.Vayetzei.6

    ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא. פירש"י אחיו אני ברמאות ע"ש ולכן סיים בדבריו וכי בן רבק' הוא ר"ל רוב בנים הולכי' אחר אחי אם לכן הגם שאני איש תם יש בקרבי חלק רמאות מאחי אם. ואפשר שרמז לה כמו שרוב בנים אחרי אחי אם א"כ מהראוי בנות אחרי אחות אב אם כן ראוי שתחזיק רחל בצדקת להיות כמו רבקה:

78. Sefer Bereshit.Vayetzei.7

    ועיני לאה רכות. ר"ת רל"ו מספר ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עם הד' כוללים שהית' מרכב' לכל שיעור קומה ורחל ה"יתה י"פת ת"ואר ו"יפת מ"ראה ר"ת יתומ"ה רומז כי היתה יתומ' מאמ' כמבואר במד"ר בפ' ותרץ ותגדל אביה:

79. Sefer Bereshit.Vayetzei.8

    ורחל היתה יפ"ת ויפ"מ. איתא במד"ר עיקר סימני' של רחל לא הי' אלא היופי ע"ש. איתא בגמ' כיצד מרקדין לפני הכל' ב"ש אומרים כלה נאה וחסוד' פי' לדברי ב"ש שצריך להלל יפי' צ"ל וחסיד' דאל"כ לא תתהלל ביופי בו"ד רק אם היא חסיד' אז היופי לה לתהל' הגם שהי' יפ"ת ומסתמא השטן מרקד בין קרני' והיא מתאמצת על היצה"ר ושומרת ברית אלהי' אז תתהלל כי היופי הוא ענין מעבודתה את ה' וזש"ה שקר החן והבל היופי אבל אשה יראת ה' היא תתהלל פי' היא תתהלל ביפי' כנ"ל. ולפי"ז כשנמצא בתור' תהלת רחל ביופי' ממילא מודעת שהית' צדקניות כי חלילה לא דבר' תורה במתים לשבח שקר החן והבל היופי. וז"ש המדרש עיקר סימני' של רחל לא הי' אלא היופי ומתהלת הכתוב את יפי' מודעת צדקת':

80. Sefer Bereshit.Vayetzei.9

    ויהי בבוקר והנ' היא לאה. איתא במד' אמר לה רמייתא בת רמאה לא בלילי' הוה קרינא רחל ואת ענית אמר' לי' אית ספר דלית לי' תלמידים לא כן צוח לך אביך עשו ואת ענית לי' עכ"ל. ונרא' לבאר תשובת' ע"פ שכל דהנ' יעקב אמר לאביו אנכי עשו בכורך ופרש"י אנכי הוא אנכי אבל עשו בכורך ע"ש ואפשר כפשוטו כיון שקנ' הבכור' נכלל חלק עשו בקרבו ואמר האמת כאשר הוא אנכי עשו בכורך ממש. והנה ידוע כי כל יראתה של לאה הית' כיון דאמרו אינשי הגדול' לגדול והקטנ' לקטן. אבל מכיון שאמר יעקב אנכי עשו בכורך באמת כי נכלל עשו עם הבכורה בקרבו א"כ לאה חלקו מן השמים. וזה שהית' תשובת' נצחת לא כן צוח לך אביך עשו ואת ענית. ע"כ אני חלקך וראוי לך להיות אשתך:

81. Sefer Bereshit.Vayetzei.10

    ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר וצ"ל שינוי הלשון שאמר' בן אחר ולא אמרה עוד בנים. או בן אחד. אכן הנה מהידוע כי אין אשה כורתת ברית אלא למי שעוש' אותה כלי דהיינו נבעל' ע"י הביא' הראשונ' מרוחא דשדי בגווה המכונה בשם ב"ן הוא שם הוי"ה במילוי ההי"ן כמ"ש באורך בליקוטי תור' מהאר"י ז"ל פ' וירא יעו"ש. ומזה כח הולד' לאש' וכאשר נפסק ממנ' כח הזה ונשאר רק בחי' נפש בקרבה רק להחיות'. אז תעמוד מלדת. וזה ענין רחל כי בנימין קבל כל כח שם הזה שהי' ברחל. ונכלל בו גם החלק החיונית שלה. לכן מהסתלקו' אפי' חלק הנפש שלה. אז מתה ממש. וזש"ה ויהי ב"צאת נ"פשה כי מתה ר"ת ב"ן דהיינו שנסתלק כל השם ב"ן שלה בשלימו' והוא נפשה כי מתה כמ"ש האר"י ז"ל שם. כי בנימין אשלים דוכתהא כמ"ש בזו"הק. א"כ י"ל כי רחל אמנו הצדקת לגודל רוה"ק שהיה בה השיגה כ"ז והבינה כי בלידת בנימין יסתלק כל כח שם ב"ן הנ"ל. ולכן התפלל' בשעת לידת יוסף יוסיף ה' לי ב"ן אחר דהיינו שהכל בידי שמים להוסיף לה איזה כח ושם ב"ן מחדש מלבד חלק חיונית ונפשי אשר בקרבי. ואז אוכל להוליד בן אחר ולא אמות כי אחי'. וז"ש ויהי בהקשותה בלדתה פי' כאשר ראת' קושי הלידה והתגברות הדינים רח"ל נתבהל' מדברי' הראשוני' שהתפלל' בלשון בן אחר כיון שראתה שלא הועילה יראה לנפשה כי אולי חליל' גרמ' בדבריה להוליד בן אחר מסט"א לא מסטרא דקדושה כראוי. והוא כדרך הצדיקים שמלאים חרטה תמיד ומתפחדים ושבים בתשוב' מפחד ה' על מעשיה' ודיבורם ומחשבותם. ובזה הצער הרגיש' המילדת כי מסתמ' גם היא הית' צדקניות ונכתבו דברי' בתורה. ואמרה לה אל תיראי כי גם זה לך בן. ורמז' כי אינו בן אחר רק שזה הבן הוא שם ב"ן של עצמך כי הב"ן שלך מסתלק מכל וכל. ולכן הקושי בלידה וזה פי' לך בן. ויהי בצאת נפשה כנ"ל קראה לו בן אוני פי' אוני מלשון כח כמו ראשית אוני. פי' שאת' הוא הב"ן של כל כחי וחיותי כי לא נתקבלה תפלתי שיוסף לי בן אחר ולכן אתה הוא בן אוני כלומר כל כחי מסתלק ע"י לידתך. ואביו קרא לו בנימין. כי בנימין הוא מעלמא דנוקבא וכמ"ש האר"י ז"ל סוד נשמת שלש' הצדיקים יצחק בנימין חבקוק הם משורש הדינין והם צריכים להמתק' ולתגבור' החסדים כידוע שם מהאר"י ז"ל. ולכן רצה יעקב להמתיקו בחסד וקרא לו בנימין וקשר אותו בחסד דהיינו צירוף שמו בן ימין כי ימין הוא החסד ונמתקו הגבורות:

82. Sefer Bereshit.Vayishlach.1

    ויותר יעקב לבדו איתא במד"ר אין כאל ישורון ר"ב בשם ר"י בר סימון אמר אין כאל ומי כאל ישורון הנאים והמשובחים שבכם אתה מוצא כל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעתיד לבא הקדים ועשה ע"י הצדיקים בעוה"ז הקב"ה מחי' את המתים אליהו ואלישע החיו מתים. הקב"ה מברך את המיעוט אליהו בירך את המיעוט הקב"ה פוקד את עקרות ואלישע פקד עקרות הקב"ה ממתיק את המר ואלישע המתיק את המר. הקב"ה המתיק את המר במר ואלישע המתיק מר במר ר' ברכיה אמר אין כאל ישורון ומי כאל ישורון ישראל סבא. מה הקב"ה כתיב ביה ונשגב ה' לבדו אף יעקב ויותר יעקב לבדו עכ"ל. המדרש הזה מלמדנו ענין שכתוב צדיק מושל ביראת אלהים לדעת מעשה הצדיקים וחידותם. והנה ראשית הדרש אין כאל ומי כאל ישורון הנאי' והמשובחים שבכם. לכאור' נרא' שהוסיף המד' בפסוק מה שלא כתב בו מי כאל אמנם אמת נודע מספר הערוך שורש אין כי מלת אין יש בו במשמע הן ולאו כי בל' מקר' מצינו שימושו לאו ובלשון חז"ל אמרו בהודא' על איז' דבר אמר ליה אין. ומצינו במס' קידושין שדרשו חז"ל מדלא כתיב אן כסף ש"מ אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומזה תראה כי יש במלת אין שני משמעות הן ולאו דהיינו אן בלי יוד באמצע מורה על לאו והיוד מורה על יש שבקרבו. ונדרש לכאן ולכאן עיין בערוך ומשם תראנו. ועל פנה זאת הולך וסובב מדרש חז"ל שלפנינו דכתיב אין כאל ישורון משמעותו שיש ג"כ כאל והם הנאים ומשובחים שבכם ומה שכתוב ונכלל הכל במלת אי"ן לדרשא הוא דאתא להורו' לנו דרך האמת וגדולת מעשה הצדיקים באיזה ענין הם מתגדלים ושוים לבוראם כדברי המד' היא ניהו במדרגת אי"ן שמתדבקים בו דהיינו שהם בעיניהם נחשבים לאין ואפס מגודל השגתם קדושת הבורא ומידיעתם קיצורם בעבודה נגד מה שהם חייבים להבורא ב"ה ומתוך כך הם ענוים ושפלים בעיני עצמם ואינם חוששים לטובות עצמן אדרבה מפקירים א"ע וכל אשר להם בעבור כבוד הבורא ב"ה ותורתו ומצותיו ועי"ז שהם זוכים לבחי' אין מתדבקים בגופא דמלכא ומחדשים בעולם גזירות טובות ישועות ונחמות כפי רצונם וכמ"ש לענין אפרוח הנולד מן הביצה בין מסרח לגיבול הוי עפרא והיינו כשדבר רוצה להשתנות מענין לענין צריך לבא כרגע לבחי' אין ואח"כ יוכל להתחדש ולהיות ענין שלא היה בתחלה וכן ענין איזה גזירה שצריך להשתנות מדת הדין לרחמים צ"ל ע"י הצדיק שהוא בבחי' אין כנ"ל. וע"י בטל הצורה הראשונה ומתהוה צורה חדשה וצירוף אחר וכיוצא בזה. ועי"ז החיה אליהו ואלישע את המת וברכו את המועט וכמ"ש בגמ' שאמר רחב"ד מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק והדביק הכל לשורש מי שאמר והיה העולם ונתעלה הדבר בבחי' אין עד שהשיג כח הדלקה מה שלא היה בו מקודם. הקב"ה פוקד את עקרות ואלישע פוקד עקרות כי הקב"ה פוקד דהיינו כביכול בשם פק"ד והוא אחורים דע"ב כנודע והשם הזה ע"ה עולה שם א"ל במילואו וב' פעמים שם זה עולה ש"ע ונרמז בשם אלישע שבקדושתו נדבק לשורש ש"ע נהורין ופקד את העקרות. אח"כ שם במדרש הוסיף ר' ברכיה לדרוש ישראל סבא מדכתיב ויותר יעקב לבדו. דהיינו שיעקב אבינו ע"ה כשהלך לקראת עשו בוודאי הוצרך בלילה הזאת לפנים לעשות יחודים נפלאים להמתיק הדינים שלא ישלטו וכמו שאמר במדרש שהקב"ה ממתיק את המר אף אלישע המתיק את המר והוסיף לומר את המר במר דהיינו שהמתיק דינים בשורשן וכן יעקב אבינו הנ"ל כשהוצרך להמתיק הדינים מסתמא היה צריך לבא ולדבק בבחי' אי"ן כנ"ל וז"ש ויותר יעקב לבדו שיצא מכל בחי' גשמיות ונשאר לבדו במקום דכתיב ונשגב ה' לבדו כדי שעי"ז יוכל להמתיק הגבורות בחסדים כנ"ל:

83. Sefer Bereshit.Vayishlach.2

    ויאמר שלחני כי עלה השחר. במד' כתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך. אמר רשב"א על שאתה מחדשנו בכל בוקר ובוקר אנו יודעים שרבה אמונתך להחיות את המתים. אמר ר' אלכסנדרי ממה שאתה מחדשנו לבוקרן של מלכיות. אנו יודעים שאמונתך רבה לגאלנו. ר' חלבו בשם רשב"ן אמר לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה. אלא בכל יום הקב"ה בורא כת מלאכים חדשים והן אומרין שירה חדשה לפניו והולכין להם. אמר ר' ברכיה השבתי את ר' חלבו והכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר והגיע זמני לומר שירה וכו' ע"ש. נראה לבאר דעת רשב"א לפי דעת החולקים והקובלים על ענין תחיית המתים דהיינו לא שהמת מת לגמרי ואח"כ יברא בריה חדשה רק הגם שהאדם מת עכ"פ נשאר בקרבו איזה משהו וענין עושם חיות שיחול עליו ברכת תחיית המתים לעתיד לבא וכדאיתא במדרש שמעצם לוז שבאדם שאינו נרקב ממנו יבנה האד' וישוב כמו שהיה ונוכל עוד להביא ראיה לזה מדברי חז"ל שאמרו שינה אחד מששים שבמיתה. ואם נפשך לומר שע"י מיתתו של אדם מסתלק כל רוח חיונית ולא נשאר בו מאומה. איך המשילו חז"ל שינה למיתה והעריכו בערך חלק אחד מששים כיון שעכ"פ בשעת תרדמת האדם נשאר בו איזה קיסטא דחיותא משא"כ כשהוא מת מת לגמרי ואין לשינה ומיתה שום ערך בהדי הדדי ואין המשל דומה לנמשל לומר שזה החי עדיין מת אחד מששים ממת לגמרי. אלא ודאי כדאמרן שגם כשהאדם מת נשאר איזה הבל דגרמי שיקום עי"ז לעתיד לבא כשירצה היוצר להעמידו. אמנם החיות הלז הוא חלק קטן מאוד לכן שיערו חז"ל שחלק חיונית הקטן הזה הוא אחד מששים שיש חיות באדם הישן וכנגדו השינה הוא אחד מששים שבמיתה. ואז שייך השיווי ודמיון ביניהם כלומר שהישן חי ששים חלקים וחלק אחד מת ולהיפך במיתה מתים ששים חלקים וחלק א' חי. ודברי חז"ל כדרבונות וסודות צפונות. לכן דעת רשב"א הנ"ל ממה שאתה מחדשנו בכל בוקר דהיינו שאנו מתעוררים מהשינה עי"ז אנו יודעים שרבה אמונתך להחיות המתים כי כמו כן נשאר רושם חיונית במת כמו עצם לוז וכנ"ל. ור"א אמר משל כזה לענין הגאולה האמיתית שאנו מחכים לה שאי אפשר להבין אותה על בוריה איך יעשה ה' נס הגדול בארץ לרומם קרן ישראל מכל צרותיהם. אכן ממה שאתה מחדשנו לבוקרן וכו'. אנו רואים שנשאר בקרבנו קיסטא דחיותא ורחמי השי"ת בצרותינו להושיע אותנו מיד הקמים עלינו ומזה אנו יודעים שרבה אמונתך לגאלנו ובוודאי יש בקרבנו אור זרוע מאת ה' שיתעוררו רחמיו לגאולה שלימה והוא כעין הדמיון הנ"ל שאמר רשב"א והבן כי הגאולה השלימה נקרא ג"כ תחיית המתים חיי הנפשות. ואמר ר' חלבו במערכת המלאכים לעולם אין כת מקלסת ושונה אלא הקב"ה בורא כת חדשה ואומרת שירה חדשה והולכת לה. והמקובלים אמרו שהמלאכים מתלהבים באש היוצא מן הבזק ורצונם לדבק באור א"ס כטבע התלהבות אש למעלה להמשיך לשורשו ושם מתבטלים במציאות באור א"ס ולי נראה להוסיף ביאור להבין ענין הסילוק. למשל כי כל מלאך נברא לצורך עבודתו או בבחינ' אהבה או יראה וכיוצא בו. וביאור ענין שתכלית בריאתם לעורר בחינת אהבה להבורא ב"ה בעולם או בחינת יראה ודוגמתם כדי שעי"כ יתעורר למטה בלב איש ישראלי המדות הקדושות הללו לעבוד בהם ליוצר הכל שאל"כ מאי נפקא מהם שנברא בבחינת אהבה ועובד מאהבה או במדה אחרת הואיל ואין הדבר ברשותם כ"א לפי ענין שנברא אלא ודאי שתכלית בריאתם כדי שיתעוררו על ידם הבחינות והמדות למטה ויאחז איזה צדיק דרכו כשמרגיש שבא לו איזה אהב' או ירא' לדבק בבוראו ית"ש א"כ לפי"ז נוכל לומר כשהמלאך הנברא לאיז' מדה פועל בעבודתו שמעורר המדה ועל ידו מתעורר למטה איזה איש מעושי רצונו ית' לעבוד לה' בבחי' זאת אז ממילא מסתלק המלאך ונכלל בשורשו כיון שאין צורך לעולם הימנו. וזה שהקב"ה מחדש בכל יום כת חדשה לפי ענין היום ובירור הניצוצין והם אומרים שירה ומעוררים איז' קדוש' חדשה עד שנעשית למט' ע"י ישראל והולכים להם כנ"ל והבן ושמעתי אומרים בשם חכם אחד פי' המד"ר שאמר המלאך ליעקב הגיע זמני לומר שירה. וצריך ביאור שמיו' שנברא שרו של עשו לא הגיע זמנו לומר שירה עד היו' שנלחם ביעקב. אמנם הנה כל מלאך אינו אומר שיר' וזמר' להבורא ית"ש רק על החסד שבראו לעשות רצונו ית' ולמשל מלאך מיכאל כשפועל רצונו ית"ש ומלמד זכות על ישראל ומגביר החסדים אשר לזה התכלית נברא אז אומר שירה וכן כל המלאכים. והנה שרו של עשו הוא הס"ם הוא היצה"ר הוא השטן שנברא להסית האד' ולהסירו מדעת יוצרו כי לכך נברא. אמנם אע"ג שלכך נברא אין חפץ המלאך הזה באמת שישמע האדם לקולו לעשות הרע רק הוא מחויב לעשות פעולתו ולהדיחו והאדם יתחזק וילחום כנגדו ויכבוש אותו וזה תכלית בריאתו כי לא בראו היוצר ב"ה באופן אחר כי מאתו לא תצא הרע' רק כמשל הזונה עה בה"מ הנזכר בזוה"ק וכתוב שם כי אם ישמע בן המלך לזונה המסיתו במצות המלך וידבק בה אין מזה נחת רוח להזונה רק כשמתגבר בן המלך וגוער בה ודוחה אותה במהמורות לא תקום אז מתעורר נח"ר לאביו המלך ומשלם שכר לבנו וגם להזונה מיטיב בעבורו שעשתה רצונו להסיתו ולא יכלה לו ונעשה נחת רוח להמלך. וכן הנמשל להיצה"ר הגם שמפתה את האדם מ"מ אין חפצו ברשעים המקשיבים לקולו. ולכן אמרו יורד ומסית עולה ומקטרג. אכן אז נעשה פעולתו באמ' כשמפת' לאדם ולא יכול לו ונתעורר נח"ר ליוצרנו ואז גם היצה"ר לוקח שכרו משלם בעבור שהוא גרם הנח"ר כמ"ש על פסוק ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני ממני דייקא כלומר שכל הנח"ר בא ע"י הפיתוי ממני וא"כ יש לו לשלם לי כל יקר וגדולה עיין במ"א. ונחזור לענינינו שהמלאך הנ"ל עדיין לא אמר שירה מיום שנברא שלא היה אדם שכבשו לגמרי כמו יעקב אבינו שלימו דאבהן שהיה בן פ"ד שנים וגבור בגבורתו שהיה מעביר האבן מעל פי הבאר כמי שמעבי' הפקק מעל הצלוחית ואף על פי כן לא נתעורר בכוחו חלילה לשום תאוה רעה. כמ"ש ראובן כחי וראשית אוני שנולד מטיפה ראשונה. וכתיב וישק יעקב לרחל ואמרו ז' נשיקות ובודאי היו הנשיקות בקדושה גדולה ואיזה יחוד נפלא וכמ"ש על ענין ויבך שרא' ברוה"ק שאינה נכנסת עמו לקבורה ומסתמא כשהיה בשעה זאת ראוי לרוה"ק מסתמא לא הי' הנשיקות חלילה במחשבה גשמיות רק בדביקות בעולמות עליונים ומי כמוהו קדוש ישראל והנה כשנלחם עמו שרו של עשו לא הית' האביקה בדרך פשוט כדרך שנלחמים בעלי מלחמות רק בוודאי היתה המלחמה ברוחניות לבלבל מחשבתו של יעקב אבינו מי יודע באיזה חקירות עצומות ורשתו אשר טמן וז"ש וירא כי לא יכול לי שאבינו יעקב התגבר בקדושתו נגדו עד שנגע בכף יריכו עיין בזו"הק ותראה קצת מזה. לכן אחרי שרא' הבריאה הנבחרת יעקב איש תם כי לא יכול לו אמר שלחני כי עלה השחר והגיע זמני לומר שירה שלכך נבראתי וברוך ה' שפעלתי פעולתי לכן אני חפץ לומר שירה:

84. Sefer Bereshit.Vayishlach.3

    ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין וגו'. הנה אצל השפחות כתיב ותשתחוין. לשון נקבות רבות כי הם שנים ונכללו הילדים הזכרים בניהם עמהם אמנם לאה שהיא אחת ובניה רבים כתיב וישתחוו לשון רבים נסתרים והיא נכללת עמהם אבל רחל ויוסף כתיב וישתחוו וצ"ל טעם לזה. אמנם ע"פ הדרך נכון ניח' דאית' בזוה"ק והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה ח"ו דיעקב סגיד לגבי' דההוא רשע אלא והו"א רמוז על קב"ה וסגיד לגבי שכינתא ע"ש באורך ויתכן לומר מה שאמר אשר חנן אלהים את עבדך לא שכיון לנגד עשו לקרוא עצמו בשם עבד אמנ' כוונתו לשמים כדרך הצדיקים המדברי' לישנא דמשתמע לתרי אפי'. והנה השפחות שהי' ראשונ' תיכף אחרי יעקב כשמעם דבריו הבינו ברוה"ק ובחכמת' שמסתמא השכינה עוברת לפניו ולצד עילאה ממלל לכן גם הם בערה בם אש ה' ותגשן ותשתחוין אבל לאה שהית' רחוקה מאחוריו לא הבינה כזאת לכן אפשר שהית' משתחו' בהתקשרות על כוונת בני' הצדיקים ונעשית מרכב' לכס' כבוד. ראובן חסד שמעון גבורה לוי ת"ת יהודה מלכות שמקורו מבינה יששכר תורה שמקורו מחכמה זבולין מכתר וכמ"ש האר"י ז"ל וע"י המרכבה הזאת התקשר' להשתחות מול כסא כבוד לכן כתיב וישתחוו להורות כי ע"י בני' היתה משתחווה והיינו שנתכללת בלשון זכר ויוסף ורחל אחרונים שהיה יוסף מגין על רחל ומכסה אותה מפני עינו של אותו רשע ע"כ בשעה שהיה משתחוה היתה היא ג"כ משתחוה כדי שלא יראה אותה לכן נכללה ג"כ בלשון זכר וכתיב וישתחוו:

85. Sefer Bereshit.Vayishlach.4

    ותדבק נפשו בדינה בת יעקב וגו'. מהידוע כי הנ"ק שהי' בשכם שהי' צריך להתברר הקרה ה' מעשה כזאת וז"ש ותדבק נפשו הנפש הנ"ק שהיה בו בדינ' בת יעקב. ר"ל לפי שהיתה בת יעקב מסט' דקדושה וכל מין הולך אצל מינו ואפשר שזה כוונת חמור אבי שכם באמרו שכם בני חשקה נפשו בבתכם וגו' דהיינו שהי' מליץ עבור בנו כלומר שלא עשה המעשה בדרך זמה וניאוף אמנם לתשוקתו לדבק בקדושתכם וכדרך הרשעים מכסים על מומ' ומתכסים בשלמת צדיקים. ואמר ראי' לזה תנו נא אותה לו לאשה כי מדרך המנאפים אחר שגמר תאותו נמאסת עליו ושכם בני עדיין עומד בחשקו ודביקותו וע"ש ברעי' מהימנא בפסוק ולו תהיה לאשה ולזה היתה תשובת בני יעקב א"כ שבנך לבו חפץ בקדושתינו ימול א"ע והיה כמונו ונהיה לעם אחד כי א"א לדבק בקדושה עם הערלה, וחמור ושכם עם יוצאי שער עירו המזויפים שמעו לקולם ומלו את עצמ' במחשב' שקר לא לש"ש רק להראות כי הם ישרי' ומבקשי' דביקת הקדושה לכן מקרא כתוב ויהי ביום השלישי בהיות' כואבי' כי כשאדם עושה מצוה לש"ש הוא ירפאהו ממחץ אבל כשאדם מסגף א"ע לשם זיוף ושקר ממילא שמשיג כל מדוי הרעים לכן בדין לקחו נקמתם שמעון ולוי להעביר המזויפים וכת שקרנים מן הארץ:

86. Sefer Bereshit.Vayishlach.5

    וירא אלהים עוד אל יעקב ויברך אותו ונרא' לבאר מלת עוד שלכאורה הוא מיותר אמנם ידוע מהאר"י ז"ל שני שמות אלהים המושלבים עולה עק"ב ועם עשר אותיות עולה יעקב ועם נקודותיהם כמספר הזה עולה השטן שבשמות אלו דחה יעקב לעשו וזה השם סוד דחיית שעיר לעזאזל ע"ש וכבר אמרתי רמז בדברי עשו לפני יצחק ויעקבני זה פעמים כלומר שדח' אותי בשני פעמים יעקב הם השמות הנ"ל וזה שאמר הכתוב וירא אלהים עוד כלומר שהסכים הקב"ה על ידו בצירוף אלהים עוד כלומר ב' פעמי' אלהים כו' והבן:

87. Sefer Bereshit.Vayishlach.6

    ויאמר לו אלהים שמך יעקב וגו'. בגמ' אמרינן כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה אלא מעתה הקורא לישראל יעקב ה"נ שאני התם דאהדרי' קרא. וקש' למה באמת אהדרי' קרא. וי"ל דבשלמא לאברהם שניתוסף רק ה' בשמו רצה הקב"ה שלא ישתנה שמו רק אברהם וכן הקורא לשרה שרי שנשאר לה השם דמקודם רק שנשתנה אות י' וגם אות י' ניתוסף ביהושיע וכפירש"י לעיל משא"כ ישראל אם לא אהדרי' קרא היה נשכח שם יעקב ממנו מכל וכל לכן אמר הכתוב שמך יעקב כלומר זה שמך לעולם ואעפ"כ ישראל יהיה שמך וביאור השמות נראה בדרך רמז כי יעקב רומז על אופן העבודה שצ"ל האדם תמיד עקב ושפל בפני אות י הכתוב בראש שהוא מורה על בורא עולם שאין לדמותו בשום ציור קוין. אמנם יש לך בני אדם שהם ענווים ושפלים בעיניהם אמנם מחמת שהם בטלים ופורקי' עול מתורה ועבודה ועלולים לעבירות בכל שעה ומטעם זה הם מכירים שפלותם ולא זו הדרך לעובדי ה' רק לעבוד ה' ה' במצות עשה ול"ת ודקדוקי סופרים ואעפ"כ תהיה בו רוח נשברה ונמוכה לפני גדול אדונינו ורב כח לדעת שעדיין לא יצא י"ח. וזש"ה שמך יעקב כלומר שתתנהג בעקב וענוה ולא יקרא שמך יעקב באמת כלומר שתהי' כטפשים הנ"ל רק ישראל יהיה שמך המורה גדלות עבודת ה' ושמך יעקב ענוה לא תזוז ממך:

88. Sefer Bereshit.Vayishlach.7

    א"י שמרמז על הצדיק העובד ה' שצ"ל בחי' עקב וענוה ולדעת כי הוא אין ואפס אמנם לפעמי' צריך הצדיק להתחזק ולעמוד על עמדו לעורר רחמי המלכים והשרים יר"ה לבטל גזירות רעות מעל אחב"י. ולסתום פי המקטריגים וכמ"ש רשב"י בס' הזוהר בר יוחאי בעלמא וכמו ששמענו בדרך זה ממורנו החסיד הצדיק מ"א זצ"ל ולא שהתנשאו רוחם בזה באמת רק היה מרוממים ומנשאים א"ע להמתיק הדינים ולעמוד כתריס נגדם וזש"ה הגם ששמך יעקב כנ"ל מ"מ לא יקרא שמך יעקב כלומר לא לעולם כ"א לפעמים ישראל יהיה שמך ותתנשא בדרך כי שרית עם אלהי' ואנשים ותוכל:

89. Sefer Bereshit.Vayishlach.8

    ויעל מעליו אלהים וגו'. ופי' רש"י איני יודע מה מלמדנו ומסתמא סוד גדול נרמז בפסוק הזה אמנם נבאר לפי דרכינו איזה רמז קצת. שנוכל לדרוש בו. הנה כל צדיק וצדיק לפי עבודתו את ה' באיזה בחינה ממשיך בו קדושת הבורא יתב' ואיתערותא דלתתא איתערותא דלעילא להשראת השכינ' בבחינ' הזאת למשל אברהם אבינו ע"ה היה עובד השי"ת מאהבה ויצחק בפחד ויראה ויעקב בת"ת והמשיכו השראת שכינה על עצמן במדות הקדושות הנ"ל נמצא שנקרא המדות הנ"ל מקום שהי' המקום וגבול להשראת שכינתו על הצדיקים והנה כל צדיק מדי היותו בעוה"ז השפל יהיה מי שיהיה א"א לו להתקיים תמיד בקדושתו בבחינ' אחת תמידיות כאשר אנו רואים למשל שא"א להמשיך הדביקות וגילוי האלהו' כל היום כמו בשעת ק"ש ותפלה או בימות החול כימי שבת ויו"ט וזה בכל אדם לפי בחינתו מרגיש קדושה יותר בעת רצון ק"ש ותפלה וימי קודש ואח"כ יורד ממדרגתו עד שיתחזק ויתאמץ לעלות כמקדם וזה היה רצון מלכנו להנהיג כן שוכני בתי חומר בעולם הגשמי לבלתי היות להם תענוג תמידי כי אז לא ירגישו כנודע וזש"ה ויעל מעליו אלהים דהיינו שנסתלק קדושת השרא' אלהי' במקום אשר דבר אתו כי ב' של במקום משמשת כמו עם מקום דהיינו שהכתוב מורה לנו איך שייך לומר הסתלקות השכינה לזה אמר כי נסתלק עם המקום דהיינו המדה שהוא עובד בה לה' והבהירות ממילא נסתלק וזש"ה ויצב יעקב מצבה להורות לנו דרך חכמה אשר דרך בה יעקב אבינו ע"ה כי כל צדיק מחויב בשעת הבהירות להכין עצמו ולהתאמץ שלא יפול לגמרי אפילו כשיעבור זמן הבהירות וכבר כתבנו די מזה במ"א ורמז בדברי שלמה ע"ה ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה ע"ש. לכן צריך לתקו' יתד במקו' נאמן ולהתקשר היטב בשעת הבהירות וז"ש ויצב יעקב מצבה דהיינו שיהי' מצבה לבהירתו ויסך עליה נסך ויצוק עליה שמן דהיינו שהמשיך מוחין עילאין הנקרא יין ושמן להתקשר בם שלא יפול חלילה לגמרי ממדרגתו ויהי' לו מעמד ומצב:

90. Sefer Bereshit.Vayishlach.9

    ואלה המלכים אשר מלכו וגו'. ידוע מס' רבינו רד"ב זצ"ל כי כל אדם אשר מתנשא רוחו בקרבו לאמר אני למדן ואני עובד ה' הוא ממלכין דמיתו ומאנין תבירין ר"ל והתיקון היא ע"י שם מ"ה לדעת כי מה הוא זולת שפע הבורא ב"ה ע"ש באורך. וזש"ה ואלה המלכים שהם ז' מלכין דמיתו לפני מלך מלך לבני ישראל כי מלך לבנ"י הוא היוצר כל וכשח"ו האדם מתנשא נגדו ברוח גבוה כלומר שהוא יש בפ"ע זולת המלך הנ"ל אז הוא עצמו מאלה המלכים וז"ש חז"ל כל הנטפל לשם מלפניו הוא נמחק פי' הגם שאד' עובד ה' ונטפל להשם אבל מלפניו כלומר שנדמה לו כי הולך לפני השי"ת ואינו צריך לעזר הבורא כי הוא עובד ה' ולומד תורה בכח עצמותו אז הרי זה נמחק מסטר' דקדוש' ואין בו ממש כי הוא ממאנין תבירין אבל הנטפל לשם מאחריו ופירשו בו חז"ל כגון כינוי אלהינו אלהיכם רמוז מי שעובד הש"י ונדמ' לו שאין עושה כלום רק השי"ת ההולך לפניו הוא מנהיגו ונותן בו דעה והשכל ללכת מישרים והוא רק הולך אחריו הרי זה אינו נמחק שכבר קדשו השם כי הקב"ה מקדשו בכל פעם יותר ויותר ע"י הכנעה וענוה כנ"ל:

91. Sefer Bereshit.Vayishlach.10

    בהפטרה

92. Sefer Bereshit.Vayishlach.11

    הנה קטן נתתיך בגוים וגו' פי' כי בוודאי השר העומד בהיכל הפנימי של המלך ורוא' גדולתו אז מפחדו ויראתו מקטין א"ע בעיניו ובא לידי הכנעה ושפלות רוח משא"כ העבד השפל והבזוי שהוא עומד מבחוץ ואין עליו כ"כ אימת המלכות ממילא שמתנשא רוחו בקרבו. ומעתה נבאר סמיכות הפסוקים שאמר עובדי' לאדום לדעת זאת כי קטן נתתיך בזוי אתה מאוד לפיכך זדון לבך השיאך ומתעורר בך הגאות לשמי' שיאו אמנם אם תגבי' כנשר ואם בין כוכבים שים קנך רמוז כי עיקר התנשאם הוא שרוצי' לשים קנם בין הכוכבים אלו ישראל שנמשלים לכוכבי שמים הרב' פעמי' במקרא והם רוצים למשול בם אבל משם אורידך נאום ה' משם דייקא שע"י ישראל הקוראים לי בצרתם אשוע ואומר הנני להושיע להם מכל המצירים. איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו. רומז בדבריו לשר של עשו כמ"ש לעיל הגם שנדמ' לנו כי הוא השר הגרוע והוא היצה"ר הוא השטן מ"מ כ"ז הוא רק חיצונותו אבל פנימותו הוא טוב בודאי ואין רוצה להחטיא לבר ישראל אמנ' לפתותו מדרך טובה ובן חכם יתחזק עליו ויאמר לו נואש ולא יאבה לו ולא ישמע לקולו כמשל הזונה עם בה"מ המבוא' בזו"הק וכמ"ש לעיל. והנה השר הזה נברא בתכלית זה בהסתר אבל לגילוי עין הראות נדמה כי הוא היצה"ר הגרוע. והנה בימי יעקב כאשר נאבק עמו השר וירא כי לא יכול לו ויאמר שלחני הגיע זמני לומר שירה וכמ"ש לעיל באורך. אז נתגלה כל תכלית כוונת בריאתו אשר נברא כי חפץ בטוב האדם ושמח באמת בזה וכמו שברך את יעקב ורצה לומר שירה וז"ש איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו כלומר נתגלה הפנימית שלך ע"י הצדיק יעקב אע"ה. ובדרך רמז נאמר כי עשו במילואו ע"ין ש"ין ו"ו. והנה המילוי בלבדו הוא הנעלם והמכוסה שבאותיותיו עולה קכ"ו שם אדנ"י בריבוע שהוא בכתר שבמלכות רומז שהפנימית שבעשו הוא רק טוב ומסכים גם כן לכתר מלכות הבורא ית"ש:

93. Sefer Bereshit.Vayeshev.1

    וישב יעקב במד"ר כתיב בזעקך יצילוך קבוציך תני כנוסו וכנוס בניו הצילו מיד עשו. ואת כלם ישא רוח יקח הבל זה עשו ואלופיו ע"ש. ונרא' סמיכות הענין לפסוק וישב יעקב כי יש"ב נוטרקין י"ב שבטים ואמר המד"ר כי רמז הכתוב כי כנוס יעקב עם י"ב שבטים הצילוהו מיד עשו ואלופיו הנזכר למעל' בפ' וישלח. לכן ניחא מש"ה אלה תולדות יעקב יוסף והקשו המפרשים כי לא יוסף לבד תולדות יעקב ותירצו שם ולפי' הנ"ל ניחא דהלא במלת יעקב נקוד טעם רביע מלעיל והוא טעם מפסיק כנודע מהמדקדקים דהיינו שהזכיר הכתוב למעלה ברמז במלת ויש"ב יב"ש כנ"ל ואמר עליהם אלה תולדות יעקב וחוזר ואומר ענין בפ"ע יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה וגו':

94. Sefer Bereshit.Vayeshev.2

    ויראו אותו מרחוק וגו' ויתנכלו אותו להמיתו עיין פרש"י ונמצא בס' ישן נושן העתק מ"ש באמתחת מקובל גדול המכונה ר' נחמן בן שמואל ביאור על רש"י הלז אכן ביאורו צריך ביאור כי דבריו סתומי' וקצת מהם אבאר כיד ה' הטובה עלי. מ"ש כי כל הענין נכלל בפסוק והנ' נער בוכה וכתב כל הענין תבין כאשר תבין חנוך בן ירד ע"ש. ונקדים לזה דהנה י"ב שבטי ישורין צדיקי יסודי עולם חליל' להם למכור יוסף אחיהם בזדון עם הכירו בו שהוא צדיק יסוד עולם. אכן מאת ה' היתה זאת הסיבה לגלגל אבותינו למצרי' לכן טעו ונדמה ברוחם כי יוסף אחיהם אינו צדיק הגם שהוא מזרע אביהם מ"מ איזה בחי' פסולת שיצא ממנו כמו עשו מיצחק וישמעאל מאברהם וכמ"ש האר"י ז"ל להדיא זה הענין. ומן הידוע כי כל חוטא בשוגג ובפרט אשר האלהים אנה לידו הלא מיד אחר עשות החטא מתמל' חרטה ובושה ונפקחו עיניו לראות עד היכן הגיע הפגם במעשיו. לכן נבין אשר כתיב וישלחו כתונ' הפסים וגו' כי ענין שליחת כתונת הפסים לרמז על דבר גדול ושברון רוח אשר להם דהנה בהקדמת ת"ז דף ב' ע"ב איתא ובג"ד איקרי מלאך שר הפנים דע"י שליחא דא מתיחדין בשיתא יומין דחול אבל ביומא דשבתא לא סלקין תרין שמהן אילין וכו' ולא מתייחדין אלא בצדיק חי עלמין. ביאור הענין כי בששת הימים כנסת ישראל אינה במדרגה גדולה וצריכה למליץ ולפטרון והוא מט"ט הכותב זכיות ישראל ונעשה היחוד על ידו ונקרא שר הפנים ע"ש שהוא פונה פני ה' אל עמו ישראל ופני ישראל אל אביהם שבשמים כדרך היחוד וכמ"ש מלאכי רחמים חלו נא פני עליון אבל בשבת כשישראל עולין במעלה ונקראו בנים למקום אינם צריכים למליץ ונק' דמתייחדין בצדיק חי עלמין והבן. והנה בוודאי כשהם השבטים יחד בבית אביהם אז נעשה היחוד ביתר שאת ע"י יוסף הצדיק מרכבה לצדיק חי עלמין כנודע. אכן אחרי נמכר היה צ"ל היחוד ע"י מט"ט שר הפנים. וכבר אמרנו כי החוטא בשגגה אחרי עבור את החטא מרגיש בעצמו הפגם. ומסתמא השבטים הקדושים אחרי מכיר' יוסף בשגגה בסיבת ה' עליהם ויאורו עיניהם להביט האמת כי יוסף אחיהם הוא צי"ע ובהפרדו צ"ל היחוד ע"י המלאכי' הקדושים הנקרא פ' סקי"ן סגרי"ן י' הוא"ל מט"ט שכלם שמותיו כנודע ונרמזו בנוטריקון של פסי"ם וז"ש וישלחו כתונת הפסים כלומר לגלות המרירות אשר נולד על ידי הפרדם מאת אחיהם כי הם צריכים עתה לפסי"ם כנ"ל: וזה שאמר המקובל הנ"ל בפ' והנה נער בוכה כי מט"ט נקרא בסוד נע"ר כידוע וסיים כאשר תבין חנוך בן ירד כי חנוך הוא מט"ט כנודע וכאשר יתבאר עוד לקמן מענינים אלו: לכן סמך הכתוב למכירת יוסף ויהי בעת ההוא וירד יהודה שהורידוהו אחיו מגדולתו כי אחרי הפרד יוסף הצדיק אז' נתגלה הפגם במלכות בית דוד הבא משבט יהודה כנודע. ונסמך מעשה תמר להורות כי לולי שנמכר יוסף כי אז נעשה היחוד ע"י ביתר שאת ולא היה פגם במלכות בית דוד אז היה יהודה נושא אשה הראוי' לו ומוליד את פרץ וזרע המלוכ' אבל אחרי מכירת יוסף ונעשה פגם במלכות בית דוד ממילא שהיה צריך להיות לידת זרע המלוכה בהסתר ובהצנע ע"י תמורות וחילופים וע"י אשה ששמה תמר. ויראה יהוד' ויחשב' לזונ' ולא הבין מהו' הענין אחרי שהרגי' גודל תאותו ויצרו בוער בו לבא עלי'. וירא כי לא יכול לו והי' יודע בעצמו שהוא צדיק גמור וחליל' ליהוד' להיות פרוץ בעריות ע"כ הבין קצת כי לא לחנם יצאה אש מאת ה' להבעיר בו כח המתאוה אם לא שיולד מזה דבר גדול. ויאמר אליה הבה נא אבוא אליך פי' הזמנה כי זירז אותה להזמין א"ע בקדושה כי אין הדבר פשוט ולא יאונה לצדיק וגו'. ותאמר מה תתן לי כי תמר הבינה הדבר על בוריו כנשמע מס"ק וכפרש"י שראת' ברוה"ק שתתעבר ממנו מלכי' ונביאי'. ולכן הטעימה אותו בדבריה למען ירגיש הענין ואמרה מ"ה תתן לי פי' שצריך להשפיע לה קדושת שם מ"ה לצורך היחוד כנודע ויאמר אנכי אשלח גדי עזים עיין בס"ק הביאור ותאמר חותמך ופתילך ומטך ואמרו במד"ר שרמזה חותמך זה מלכות ופתילך סנהדרין ומטך זה מלך המשיח שנאמר מטה עוזך ישלח ה' וכו'. דהיינו שרמזה לו שירגיש הענין כי מזה הענין תבנה ותכונן מלכות בית דוד והסנהדרין היושבים בחלק יהודה והמלך המשיח הנרמז בשם מטה שעתיד להטות כל עולמות כלם לקבל עליהם עול מלכות שמים וכן מט"ט שמו נקרא ע"ז הפעולה כנזכר בס"ק וזה המטה שהיה ביד משה ואהרן שהיה ע"י ההתחלה לפעולה הזאת להטות הכל תחת ממשלת יוצר הכל ולהבין כל יציר כי הוא יוצרו ועתיד להיות ביד המלך המשיח עיין במד"ר:

95. Sefer Bereshit.Vayeshev.3

    ולא שמע אליה לשכב אצלה. ופירש"י וכן במד"ר לשכב אצלה אפי' בלא תשמיש להיות עמה לעוה"ב ע"ש. ולכאורה קשה מה חידשו בזה חלילה ליוסף הצדיק לשכב במטה ארמית וכן לא יעשה. ונוכל לומר דהנה יוסף הצדיק ע"י מעשה הנסיון הזה נתגדל עד שנעשה מרכבה קדושה לבחי' צי"ע כנודע. והנה המרשעת הזאת צפתה באיצטרלוגין שלה שעתידה להוליד ממנה בן ונבאה ואינה יודעת מה נבאה כמבואר ואפשר שע"י איצטרלוגין שלה השכילה שע"י הנסיון הזה וכבישת יצרו יוסף הולך וגדול עד כי גדל מאוד להיות מרכבה קדושה כנ"ל ומדרך היצה"ר לעשות את שלו לכן הסיתה אותו שכבה עמי כלומר יהיה בלא תשמיש וכבוש את יצרך ותהיה מפליא לעשות אפילו במטה אחת עד שתשיג מדרגה היותר גדולה. אמנם תומות ישרים תנחם וחלילה לאדם להביא א"ע לידי נסיון פן יפול במהמורות בל יקום ואין סומכין על הנס. וכן עשה יוסף הצדיק לא שמע אליה לשכב אצלה אפילו בלא תשמיש פי' להגדיל הנסיון אשר ע"י כן יזכה לעוה"ב יותר וזהו להיות עמה לעוה"ב דהיינו שיזכה על ידה לעוה"ב וכמ"ש לדבורה לא מעוקציך ולא מדובשך: ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואמרו במד"ר יום שבת היה שנאמר כי בו שבת מכל מלאכתו ע"ש כי יוסף היה הולך בקדושתו כדרך הצדיקים במחשבת יחודים נפלאים וזה היה מלאכתו כמו שמסיים המד"ר שקרא ושנה מה שלמד מאביו כי סוד המקרא הוא תורה שבכתב ושונה המשניות תורה שבע"פ ומהם היחוד הגדול והקדוש. והמדרש הוציא הדרש מפסוק ואין איש וגו' כי היה יום השבת זמן שלש סעודות סעודתא דחקל תפוחין וסעודת עתיק' וסעודת ז"א ונרמזו בפסוק ויבא הביתה לעשות מלאכתו הוא מלכות כי האלף נחה. ואותיות הנשאר הם ואותיות מלכות סעודה א'. ואי"ן הוא סעודתא דעתיקא. אי"ש הוא סוד ז"א הנקרא איש וז"ש מה שלמד מאביו כי יעקב הוא סוד ז"א ודיוקנא של אביו נזדמנה לו לעשות היחוד לעילא והיה המשכתו ע"פ שלשה שמות אל הוי"ה אל שד"י אל אדנ"י ונרמזו בפ' ב' ויהי ה' את יוסף כי ויה"י גימט' א"ל עם הוי"ה הכתובה שם ויה"י איש מצליח רמז א"ל שד"י כי איש עם אותיותיו עולה שד"י. ויה"י בבית אדוניו רומז לשם א"ל אדנ"י אשר ע"י נעשה היחוד כנודע. ואמרו רז"ל שנעץ צפרניו בקרקע כי מדרך הצדיקים בפרט יוסף לתקוע אהלו למעלה ומחשבותיו שוטטים ברקי' לכל אשר תמצאנו ואחרי כבישת יצרו ונעשה מרכבה עליונה נעץ עשר צפרניו הם עשר מדותיו בקרקע רומז לשכינה הוא קרקע עולם. וינס ויצא החוצה מעולמות התחתונים. והיה שכרו. שהמרשעת הנ"ל בגדים שלבשה שחרית לא לבשה ערבית ועפ"כ נשאר בצדקתו ונדבק למעלה להתיחד עם הקדושה והשיג כעין זה לבושין דלבש בצפרא לא לבש בפניא לבושיו דלבש יומא וכו' היינו שיהיה לו תמיד בהירות חדש להתדבק עם יוצרו והבן:

96. Sefer Bereshit.Teachings on Chanukah.1

    בתהלים קפיטל ע"ז. אתה האל עושה פלא וגו'. איתא במס' שבת פרק ב' מאי חנוכה תנו רבנן בכ"ה בכסליו תמניא יומי דחנוכה אינון כו' כשנכנסו עכומ"ז להיכל וכו' לשנה אחרת קבעום בהלל והודאה. ולכאורה תמוה הלא זריזים מקדימין למצוה ומדוע המתינו לשנה האחרת ולא חנוכה ההוא בעצמו. גם יש להבין מה שאנו אומרים על הניסים בברכת הודאה וכתב האר"י ז"ל הטעם משום דאז בימי מתתיהו ניתקן ההוד דאיהו בנצח ואיהו בהוד ובנצח שם מ"ה ובהוד שם אדנ"י ושניהם מספרם נ"ס וכן בברכות תקע בשופר שהוא כנגד הוד והו"יה החתימ' בניקוד קיבוץ שם הנוסח ושא נס לקבץ גליותינו. ולכאורה תמוה כיון דמלת נ"ס מורה על יחוד שמות שניהם ואנן קי"ל נצח והוד תרי פלג' גופה. א"כ למה בחרו חז"ל לקבו' ברכ' הנסים בהוד וכמ"ש על נסיך ועל נפלאותיך שבכל יום עמנו בברכת מודים. ולא תקנו זה בברכה שהוא בנצח כיון ששניהם כחדא חשיבא ונקדים לבאר מ"ש בפע"ח שער השבת בשם החברים כי היכ"ל מספרו נ"ר ע"פ מספר הקדמי דהיינו בא"ב מאות א' עד אות ה' שהוא אות ראשונה במילת היכ"ל עולה ט"ו. אח"כ מא' עד אות י' נ"ה וכנ"ל עד אות כ'. ע"ה וכנ"ל עד אות ל' ק"ה סך הכל עולה נ"ר ע"ש וכבר בארנו טעמו ונמוקו מ"ש האר"י ובמ"א כי נ"ר גימ' רמ"ח איברין ותרין דרועין שעולה בהם. והלא בספירת מלכות עסקינן ונחשבת רנ"ב איברין דנוק' וכמ"ש האר"י גופי' בר"ת ר"אה נ"א ב"ענינו ע"ש. אמנם י"ל ע"פ הקדמה מבשרי אחזה אלוה דהנה רמ"ח איבר"י הנקבה כמו הזכר וניתוסף בחשבונה ד' איברין שהם ב' צירים וב' דלתות שבהן פתיחת הרחם לעת הלידה אשר תלד ואמרו חז"ל אשה בשעה שכורעת לילד נשבעת שלא תזקק לבעלה וע"ז יולדת חייבת בקרבן שבועה הואיל ואח"כ עוברת על שבועתה לכן מסתמא הסברא נותנת שאח"כ כשטובלת ומשמשת עם בעלה נשכח ממנה צער הלידה שאל"כ לא היתה מתיחדת עמו אלא שהיא משכחת צער הנ"ל: ועתה מבשרי אחזה המשל כביכול בספירות עליונות מרכבה הקדושה. כי בברכת ר"אה נ"א ב"ענינו מורה על החורבן ואנו מבקשים רחמים שיפתחו שערי רחמים אז נחשבים רנ"ב איברים כמבואר בר"ת מה שאינו כן בכוונות הדלקת נר שמורה על היחוד שאז משכחת ד' איברי' ב' צירים וב' דלתות אשר יש בהן צורך אל הלידה כנ"ל וממילא נחשבי' רק רמ"ח איברי' ונחזור לעניננו לפרש סוד דאיהו בנצח היינו שהבורא ב"ה הוא המהוה ובורא כל דבר נקרא נצח שהוא נצחי וקיים לעד ואין הפסק לגדולתו והגם שלמטה מורדים ופושעים בו כתיב שיחת לו לא. ואין הפגם מגיע בעצמותו והכל היה גלוי וידוע לפניו טרם הבריאה והשתשע במעשה צדיקים וראה מעשה הרשעים והמחריבים וכן כתב הרמב"ם בה' תשובה על פסוק כי לא מחשבותי מחשבותיכם כי אין השגה בשכל שום נברא לדעת מחשבת בוראו איך יתכן הבחירה והידיעה והיו תואמים. ואמונת ישרים הוא המשנה הכל צפוי והרשות נתונה שלא היה דבר נעלם מבורא עולם. לכן אין פגם בעצמותו אפי' ע"י מעשה הרשעים כי צפה והביט את כל מראשית עד אחרית ובודאי ראה שיכנסו עכומ"ז להיכל ובית חשמונאי ינצחום ואין כל חדש. לכן ניחא שלא תקנו הודאת הנסים בברכה שהיא בנצח המורה על הבורא ב"ה כי ההודאה שייך על דבר שהיה בו הכחשה ואח"כ בא ההודאה וכמ"ש רבותינו ע"ה מודים מכלל דפליגי. אבל בעצמות הבורא שלא היה מגיע פגם בעצמותו וככה לא ניתוסף בו ענין יותר ע"י הנס כי הכל גלוי וידוע ומסודר בחוקו ולכן נקרא איהו אמת ואיהי אמונה דיליה כי הבורא ב"ה אמת הוא דהיינו שלא ישנה ולא ישתנה והוא אמיתי אבל כנסת ישראל דאיהי בהוד בשם אדנ"י ואיהי אמונה דיליה דהיינו שבנ"י ממליכין אותו ואומרים אתה אדונינו ואדון על כל המעשים ולפעמים כשמתעלה בחי' המלכות ואין נראה בעליל כמו כשנכנסו עכומ"ז להיכל אעפ"כ איהי אמונה דיליה ומאמינים בני מאמינים ועומדים באמונתם ומתחזקים עד שהם מתדבקים בבוראם דאיהו בנצח ומנצחים את הכל. לכן לפי ראות עיני בשר היתה זאת מעשה נסים שכשנכנסו עכומ"ז להיכל נסתלק בחי' בהירות המלכות וטמאו כל השמנים שהם המחשבות הקדושות המכונים בשם שמן כמ"ש במקום שהשמן מצוי חכמה מצויה. ואח"כ גברה בית חשמונאי ונצחום וניכר הנס לכנסת ישראל דאיהי בהוד להודות ולהלל ולומר על הנסים וז"ש שנכנסו להיכ"ל כי היכ"ל עולה אד"ני ושם בקשו לעשות הפגם ולא יכולו אבל בעצמותו לא שייך שום פגם כנ"ל. ואפשר שבשנה הראשונה כשנצחו מגודל הנס והבהירות נתדבקו היטב ביוצרם ונעשו כגוף אחד כביכול עד שלא הצריכו לקבוע בהלל והודאה כגוונא דיליה. אמנם לשנה האחרת היו צריכים לקבוע כמו קובע במסמרים לא ימוט בהלל והודאה שיהי' דבוקים בה' ע"י ההודאה. והנה י"ל מ"ש החברים בנ"ר מספר הקדמי לשון שמורה על קדמות השכל ועולמות הנפלאים והגבוהי' שמהם צריך להמשיך האור כי גם כשתחסר מספר היכ"ל ממספ' נ"ר נשאר מספר קפ"ה סוד אור הפ"נים א"ל במילואו אל"ף למ"ד ומספרו הק"ף שהו' ה"פ א"ל (צ"ע וק"ל) כפשוטו דדיקנא. לזה נרמז בפסוק הנ"ל אתה הא"ל אותיות הא"ל רומזים ה"פ א"ל עושה פלא מהם בא מעשה פלא כמ"ש האר"י כי פלא בא"ת ב"ש אותיו' תכ"ו והוא בסוד והם תכ"ו לרגליך כלומר הצירוף של תכ"ו כאשר ת' עלמין מאירים באותיות כ"ו הוא שם הוי"ה אז כל העולמות תכו לרגליך. וזהו סיפא דקרא הודעת בעמים עוזך שאז מודיע לכל כי העוז שלו הוא. והגם שסידר האר"י בכוונות שם א"ל ללילה א' של חנוכה אמנם ההמשכה משם זה מאיר לכל ח' לילות בסוד שם א"ל המאיר לתמניא תיקוני דיקנא. וז"ש חז"ל בכ"ה בכסליו תמניא יומין אינון דהיינו שבכ"ה בכסליו שכוונתו בשם א"ל בו נכלל כל תמניא יומין וממנו יוצאת האורה וזה שהיה הנס לשמונה ימים דייקא. ואמרו חז"ל שנשאר פך אחד מונח בחותמו של כה"ג ופרש"י שהיה מוצנע ולא טמאוהו ע"ש. ונראה שזה היה כנגד תיקון ורב חסד סוד כהנא רבא ולא היה בו פגם וממנו נעשה נס להאיר לשבעה. ואמרו בגמ' ת"ר נר חנוכה איש וביתו דהיינו כי נ"ר עולה רמ"ח איברין דנוק' היא כנסת ישראל מתיחדת עם דודה בין תרין דרועין דמלכא הם החסד והגבורה המורים על אהבה ויראה. והיחוד נרמז במלת איש וביתו. ורמזו חז"ל עוד כי אין די שיביא האדם הבהירות לעצמו רק להשפיע לכל ביתו שיעבדו ג"כ את ה' באהבתו ויראתו. להשפיע להם קדושה ע"י הדלקת נר חנוכה. והמהדרין נר לכא"וא דהיינו אם ב"ב הם אנשי לבב ויכולים למשוך להם בעצמם קדושת השם אז נר לכא"וא. ואמרו ג"כ מניחו על פתח ביתו מבחוץ כי עיקר הארת חנוכה לכל מי שיש בכוחו להמשיך הקדושה מבחוץ ר"ל לאותן העומדים עדיין מבחוץ ואינם משיגים הקדושה ולהאיר לכל העולמות שיכירו וידעו כי ה' לבדו הוא המושל בכל אפסי ארץ ולכן אפשר מטעם זה לא נזכר פלפולי חנוכה במשניות הגם שיש בהם פלוגתת ב"ש וב"ה כי המשנה סוד פנימית העולמות ושם אין צורך כ"כ רק נזכר הפילפול בברייתא שהוא לשון חיצונית כמ"ש פוק תני לברא דהיינו לרמז כי עיקר הבהירו' לשלשל הקדושה להאיר מבחוץ. וז"ש במג"א נוהגין הנערים לסבב בחנוכה ומנהגן של ישראל תורה הוא. ורמז כי צריך להשפיע בחנוכה למי שהוא במדרגת נער וע"י הצדקה שנותנים לנערים מתעורר למעלה צדקה וחסד להשפיע לאדם הגם שהוא בבחינת נער. וגם בלא"ה ההכנה בחנוכה על הימים הבאים אחריהם טבת ושבט שהם ימי שובבי"ם כי תמיד צריך האדם להכין קדושה מימים טובים על ימים הנמוכים וכמ"ש בפסוק ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה וכמו שקבלנו מרבינו מ"א זצ"ל בספרו הקדוש אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים שמימי מוחין דגדלות צ"ל הכנה על יומין דמוחין דקטנות. והחדשים הנ"ל הם סוד עיינין דרחל כנודע לכן נעשה ההכנה עפ"י הסתכלות בנר חטכה לראותם בלבד לתקן כל אחד מה שפגם מעודו בראיית עין. ואמרו שם ואם היה דר בעלי' פירו' כמאמרם ז"ל ראיתי בני עליה והם מועטים כי הצדיקים הגדולים נקראים בני עלי' צירוף ע"ל י"ה פי' שהם מתקדשים ומטהרים א"ע עד שמשיגים בחי' אי"ן ועולים בקוצו של י' משם הוי"ה והוא ע"ל י"ה לכן הם מועטים שלא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. והבחינה הזאת היתה בימי שלמה המלך ע"ה דקיימא סיהרא בשלימותא וכן כנסת ישראל מתיחדת עם דודה בשלימות וז"ש אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה כי כסף הוא בחינ' אהבה וכשנתעלו בימי שלמה והיו עובדים בבחינת אי"ן והתפשטות הגשמיות והיו מבוטלים מלעבוד בבחינת מדות אפי' מאהב' וכמ"ש רבינו ע"ה משה בנה משכן בלא רברבנוהי דהיינו שמגודל הכרתו והשגתו הבורא ב"ה היה בטל בעצמו מלעבוד במדות אהבה ויראה ודוגמתם. וזה נקרא בלא רברבנוהי עכ"ל. וכן בימי שלמה מגודל גדולת מלך מלכו של עולם הגיעו לבחינת אי"ן ויתבוששו אפילו לאהוב את הבורא רק היתה עבודתם באיזה בחינת יראת הרוממות שלא יתבטלו ממציאת כי כן עבודת המלאכים מקבלים עול מלכות שמים רק שנותנים באהבה רשות זה לזה כי ההשפעה זה לזה הם כשיורדים ממדרגתם הגדולה אבל בבחינת עבודה כל המדות בטלים ונמשך בימי שלמה עד אחר החטא ונתקטן הבהירות ואמר הכתוב ויתן את הכסף כאבנים וכמ"ש חז"ל במס' סנהדרין דרמי קראי אהדדי ומשני. ונחזור לעניננו אם יש צדיק גדול כזה שהוא מבני עליה ונקרא דר בעליה ואי אפשר לצדיק כזה לרדת למט' לגמרי להאיר מבחוץ כנ"ל אז אמרו מניחו בחלון הסמוך לרה"ר דהיינו שצריך לשלשל אורו דרך הז"א שנק' חלון הסמוך לרה"ר סוד המל' ועולם המקבל כנודע ופליגי שם ב"ש וב"ה ב"ש אומרי' פוחת והולך כנגד פרי החג דהיינו שדעת ב"ש שע"פ נר חנוכה והמשכ' הקדושה נדחים החיצונים לכן אמרו פוחת והולך כמו פרי החג כנודע כוונתם. וב"ה אומרים מוסיף והולך כי הכוונה להמשיך הקדושה ולהאיר לכל וזה מעלין בקודש שזה עילוי לקדושה ואי"ן מורידין דהיינו בחינ' אי"ן מורידין ג"כ להאיר למטה. ואמרו שם ובשעת הסכנה פרש"י שגזרו על המצות מניחו על שלחנו ודיו. ביאור הענין כי בשעת הסכנה מאחר שגזרו על המצות והדינים שלטין חלילה אין בקדושה בהירות כ"כ להמשיך האור מבחוץ פן יתאחזו החיצונים לכן אמרו מניחו על שלחנו הוא עולם הבינה הנקרא שלחן בצפון ודי"ו צירוף אות יו"ד שהוא החכמה וצ"ל היחוד לעילא לעילא עכ"פ בחו"ב בסוד חכם בבינה: וע"ז אמר רבא וצריך נר אחר להשתמש לאורה וקשה הלא בלאו הכי ההלכה פסוקה דאסור להשתמש לאורה וממילא בשמניחו על שלחנו צריך נר אחר ומאי קמ"ל ואפשר דטעמא רב' אשמעינן וסוד רמוז בדבריו כי האר"י ז"ל גילה לנו הטעם שאסור להשתמש לאורה כדי שלא יתאחזו החיצונים בקדושת האור ע"י תשמיש החול הזה ולכן סד"א כיון דבשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו ועושה היחוד לעילא ואין התפשטות לאור למטה. א"כ אפשר דאז מותר להשתמש כיון דשם לא שייך אחיזת חיצונים קמ"ל רבא דאפ"ה צריך נר אחר והטעם כפשוטו משוה ביזוי מצוה כדי לזכור כי הוא נר חנוכה של הקדושה: והנה נעשה הנס ע"י חשמנאי שרומז על גזירות שנגזרו בימיהם לעבור ח"ודש ש"בת מ"ילה ר"ת חש"מ משם חשמנאי ויש בו צירוף ש"מ"ן ח' להורות כי הנס נעשה בשמן על ח' ימים. ואותיות י"א משמו רומז על מספר ו"ה משם הקדוש שנתעלה על ידו ונעשה היחוד. והטעם שגזרו על מצות אלו כי רצו חלילה להשכיח מבני ישראל המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ונרמז במצות חודש ושבת שרמזם על חידוש עולם. ומצוה מילה שהוא סוד גילוי אלהות כמ"ש בסוד פריע"ה צירוף פר"ע י"ה כי בי"ה ה' צור עולמים והם רצו להסתיר שלא יתגלה האלהות עד שע"י המלחמה נתגלה כי יש אלהים שופטים בארץ ונעשה נס כנ"ל שמרמז על יחוד מ"ה אדנ"י. ואמר הגאון החסיד מורינו מוה' לוי יצחק ז"ל ביאור הענין כי כשנעשה נס תמיהי אינשי ושואלין זה לזה מ"ה זאת והתשובה היא אדנ"י כלומר שיש אדון על כל המעשים מנהיג העולם ומפליא לעשות. ואיתא במדרש תנחומא פ' נשא ביום השמיני נשיא לבני מנשה. ילמדנו רבינו נר חנוכה כו'. לא יאמר האדם איני מקיים מצות זקנים. אמר הקב"ה גם אני מקיים. שהרי אפרים הקדימו יעקב לפני מנשה דכתיב וישם את אפרים לפני מנשה אימתי קיים הקב"ה בקרבנות הנשיאים דכתיב ביום השביעי נשיא לבני אפרים ביום השמיני נשיא לבני מנשה עכ"ל. הנה האר"י ז"ל גילה סוד שמונת ימי חנוכה לתקן הספירות מחסד עד מלכות והם רק שבע' ע"כ צ"ל יום השביעי הוא סוד העטרה שהבורא ב"ה מעטר את עצמו בקדושה כנ"י כנודע לכן בימי חנוכת הבי' יום השביעי נשיא לבני אפרים כי אפרים נוטריקון א"ני פ"ורע ר"אש י"וסף ואות ם רומז ג"כ לצי"ע גימט' גוא"ל כמבואר בכתבים: וענין חנוכה הוא ע"ש הכתוב חנוך לנער ע"פ דרכו דהיינו שבחנוכה מחמת גדול הארה יוכל גם האדם שבמדרגת נער לחנך אותו לעבודת ה' ולהכין נתיבות יושר להלוך בהם ולה' הישועה. כמו שאמרנו לעיל כי עיקר כוונת הדלק' הוא להמשיך האור למטה ולעומדי' בחוץ ורמזו בדבריה' שאמרו עד שתכלה רגל מן השוק ועד כמה אמר רבה בב"ח אמר ר"י עד דכליא ריגלא דתרמודאי ע"ש פרש"י. והאר"י ז"ל כתב כוונת ושמות על ענין זה עד שתכלה רגל מן השוק דעתו שהשיעור הוא עד שתכלה הבהירות הנקרא רגל מן השוק הם העולמות ע"ש ונראה דהנה במס' שבת דף ל"א איתא שאלת אותו בן אדם להלל מפני מה עיניה' של תרמודאין טרוטות והשיב לו מפני שדרין בין החולות פרש"י שעיניהם כהות מראות מפני החול שמנשב לעיניה' ע"ש. ומסתמא כאשר אנו רואים שעיניהם כהות מראות פנימית הענין מרמז שהם מעולמות נמוכים אשר טח עיניהם מראות להביט בקדוש' והטעם שדרין בין החולות מחמת שהם בעולם הנקרא רה"ר וטורי דפרודא ומכונה בל' חו"ל כי החול אין לו דיבוק וקיבוץ יחד ומתפרד תמיד כל קורט מרעהו. לכן בחנוכה אחרי אשר עיקר הכוונה להמשיך האור למטה דהיינו להאיר לההולכים בחושך ולהעולמות הנמוכים לפקוח עינים עורות המה יביטו ויראו כי ה' יוצרם וזה שאמר עד שתכלה ריגלא דתרמודאי להאיר אפי' לתרמודים ע"פ שם רג"ל הגם שעיניהם טרוטות. אמנם בכל זה צריך ליזהר שלא יתאחזו החיצוני' באור העליון וכמ"ש האר"י ז"ל הטעם שאסור להשתמש לאורה וכנ"ל. לפיכך כתב מנהג לומר יושב בסתר עליון וגו' והוא שיר של פגעים כנודע והמון הארץ מבינים הטעם כי ע"י אמירת המזמור יסך ה' עליה' מכל פגע. אמנם העיקר לשמור האור העליון מאחיזת החיצונים. ורמז דוד המלך ע"ה בתהלים קפיטל ס"א אגורה באהלך עולמים דהיינו שגם אנכי אגורה באהלך עולמים אהלך מלשון יהלו אורם פי' שיהיה לי חלק כשאתה מאיר לעולמים היינו לעולמות וסיים שם אחסה בסתר כנפיך סלה דהיינו שיהיה לי מחסה בסתר כנפיך הוא הסתר הנ"ל המכסה על הקדושה שלא יתאחזו וגם אני אחסה בזה: [עוד דרוש לחנוכה בספר שכתבתי ביאור ספר ליקוטים מר"ה גאון תראנו משם]:

97. Sefer Bereshit.Miketz.1

    ותאכלנה הפרות הרעות וגו'. ויקץ פרעה והנה כשסיפר פרעה את החלום ליוסף הפליג לו כי לא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע וגו' מה שלא נזכר לעיל בכתוב בשעת חלומו. ונראה לי ע"פ הרמז שמרמזת התורה הקדושה עם כל סיפורי מעשים אשר בתוכ' להדריכנו בדרך ישרה לדעת את ה' ולעבדו. והנה חלום פרעה נראה הרמז על דרך אדם החוטא ומתעולל עלילות ברשע עד שגורם חלילה בחטאיו ששבע מדות הרעות דסט"א בולעים שבע מדות דסטרא דקדושה ותבאנה אל קרבנה ח"ו כי יש שבע דרכים שהאדם חייב לעבוד לבורא בדרך כלל לאהבו וליראה מפניו ולהתפאר בו ולנצח מלחמו' היצה"ר למען שמו ולהודות לה' ולדבק במלכא קדישא ולהמליך אותו וזלע"ז עשה אלהים ונברא יצה"ר וסט"א להסית את האדם לעניני עולם הבל ורעות רוח ולהדריכו בדרך לא טובה לאהוב ענינים זרים ולירא מבלעדי ה' ולהתפא' בדברי' אחרים וכן כלם כיוצא בהם. והכסיל אשר בחושך הולך מתפתה אחר יצרו וגורם חלילה לכלות ולבלות שבע מדות הקדושות בז' מדות דסט"א. והנה החוטא בשעת חטאו ובכל יום כאשר חלילה מוסיף והולך באולתו וכל כמה שלא חזר בתשובה איננו מרגיש כלל שהוא רשע ומחליש כח הקדושה כנ"ל כי טח עיניו מראות ולבו מהשכיל ואדרבה נדמה לו כי הוא איש צדיק וישר והולך מישרים. ולכן ניחא בפסוק זה בשעת החלום הרומז על החוטא שבשעת חטאו כישן דמי כי בחי' הטוב שבנפשו ישן הוא ומבל' זמן כמו בחלום. אינו שייך לומר ולא נודע כי באו אל קרבנה כי אז האדם משוקע כ"כ עד שהוא אינו יודע שאינו יודע. אמנם אח"כ כשהחוטא מתעורר לעשות תשובה והוא דוגמת הקיצה משינה כמו כן הוא מתעורר משינת אולתו ומתחרט ושב אל ה' ויפג לבו על מעשיו הראשונים כי גדול עונו מנשו' ותפקחנ' עיניו לראות גודל הפגם אשר גרם במעשיו כי מן השמים מסייעין לו לראות איך הלך אחרי שיקוץ משומ' וגרם שז' מדו' דסט"א בלעו שבע מדות דקדושה וגם הפשע הגדול אשר לא נודע כי באו אל קרבנ' ומראיהן רע פי' שכ"כ עשה רעה עד שלא ידע בנפשו כי חוטא הוא ונדמה לו כי הולך מישרים וזה שרומז הכתוב בסיפור החלו' ואיקץ פי' שבעל תשובה בשובו מדבר על לבו גודל העורון אשר היה לו מקודם כאשר יתואנן אדם על חטאיו כי כ"כ הגדיל לעשות עד שלא נודע לו כי באו בעונותיו מדות הקדושות אל קרבנה עד ואיקץ פי' ההרגשה היא שהקיצותי ונתעוררתי משינ' האולת אז הרגשתי בעצמי את כל זאת ומתמרמר רוחו בקרבו לשוב אל ה' עד שיקבל עליו מהיום והלא' שלא יחטא עוד ולהיות הולך מישרים באמת: וכמו כן שמעתי מפי מורנו מהד"ב זצ"ל בתחלת הפרש' רומז לתוכח' מגולה כי שנות האדם נחלקים לשלשה חלקים ימי עלי' עד עשרים שהאדם מתעלה ומתחזק בכוחו בכל יום וימי עמידה עד ארבעים שאז האדם עומד על מעמדו ואחר ארבעים שנה נקראים ימי ירידה שהאדם יורד ומתעלף מכחו אבדו עשתנותיו ואמר הכתוב ויהי מקץ שנתים ימים כלו' בעבור שני חלקי שנים דהיינו ימי עליה וימי עמידה כי בהם בודאי היצה"ר מתגבר מחמת שהאד' הוא בכחו וגבורתו. משא"כ מקץ שנתים ימים היה לו לאדם להתחרט ולשוב מדרכו ולשים על לבו כי במהר' עתיד ליתן דין וחשבון. אמנם אחרי שהרגיל בדרך לא טובה ופרעה חולם רומז על יצה"ר המקשה ערפו ונדמ' לו כחולם חלום והנה עומד על היאור פי' שאדרבה מתגאה בלבו ב"ה שאני למדן ועומד על היאור צירוף ה' או"ר שהם חמשה חומשי תורה ואשרי לי ולנשמתי. וכ"ז מפני שהורגל במעלליו הרעים אבל מי שזוכה שנפקחו עיניו אדרבה מביט כפעם בפעם גודל חסרונו בעבוד' ה' ועי"ז נשבר ונדכה ושב אל ה' וירחמהו:

98. Sefer Bereshit.Miketz.2

    ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאוד וגו' דאיתא בכתבים כי כל עיקר עבודתנו מאז ומקדם להגביה שפלים המה הני"ק ולהוציא יקר מזולל ללקט רפ"ח ניצוצין שנפלו במצולות בסוד מרחפ"ת צירוף רפ"ח מ"ת סוד מלכין דמיתו. וזה עיקר העבודה לקבצם ולהשיבם למקורם. ונודע כי ממצרים הוציאו רק ר"ב ניצוצין ונשאר לנו לתקן עוד פ"ו ע"י מעשנו ועבודתנו דבר יום ביומו ומסתמא אם היינו יכולים להעלות ולתקן גם אותן פ"ו בגלות מצרים בודאי לא הוצרכנו לטלטל פעם שנית ושאר ענינים ואפשר שזה היתה כוונ' יוסף שאמר למצרים שימולו א"ע ואז יתן להם בר כנודע ממדרשים. כי היה רצונו ע"י מיל"ה גימ' פ"ה והמיל' הוא בסוד גילוי אלהות דהיינו שיתוקן עוד אלו פ"ה ניצוצין בזה שיכניע קליפת מצרים במצות מילה. ויהיה נשאר רק ניצוץ אחד לבדו ולא נצטרך לשעבוד עוד ונוכל לתקן אותו במהרה. ולכן חרטומי מצרי' והמכשפי' בחקירתם עמדו על זה ומאנו לשמוע לקולו ובפרט אחרי ששמעו קצת גילוי הדבר מיוסף שאמר לאחיו לראות את ערות הארץ באתם וכינה ארץ מצרים בשם ערוה ואמר שהם באו לראות וללקט ולעשותה כמצולה שאין בה דגן כאשר לבסוף נעשה באמת כזאת. ולכן המצריים ע"פ הבנתם כ"ז בחכמ' חיצוני' שלהם ואמרו בלבם אם נמול ג"כ אז יתבררו כל הני"ק וממילא יסתלק החיות של מצרי' ושל כל כחות הטומא'. ולכן הכתוב אומר ויצבר יוסף ב"ר הם ר"ב ניצוצין הרבה מא"ד אותיו' אד"ם שם מ"ה שע"י זה השם הוא התיקון למלכין דמיתו להעלות הני"ק. עד כי חדל לספור כי אין מספר ר"ל שאח"כ העלה אותם לבחינת אי"ן הם העולמות הרמים והנשאים שרשי הני"ק והרימם ונשאם ונטלם לעולמות הגבוהים למעלה ממספר וחשבון. וזה וילקט יוסף את כל הכסף. כי חלילה לזרע יעקב אע"ה ולצדיק יסוד עולם שיהיה מגמתו לאסוף ולצבור כסף וזהב כדרך המוני עם. רק היתה כונתו לש"ש ללקט הני"ק ואהבתם וחמדתם הנקרא בלשון כסף כי נכסוף נכספתה. ויבא אותם ביתה פרעה תחת ידו וממילא אח"כ יקל לבנ"י להוציא הני"ק המכונסין ואסופים ולעשות מצרים [כמשב"ד] ככתוב וינצלו את מצרים:

99. Sefer Bereshit.Miketz.3

    ושברו לנו משם וגו' כי רפ"ח ני"ק נפלו ובני יעקב ירדו לשבר ב"ר בסוד וגם ערב ר"ב עלו אתם אכן אנחנו צריכים עוד לברר פ"ו ניצוצין ע"י שאר גליותנו לכן רמז להם יעקב ושברו לנ"ו עולה פ"ו משם ואז. נחיה ולא נמות פ"א בגלות:

100. Sefer Bereshit.Miketz.4

     ויכר יוסף וגו'. כתיב ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. לכן כשבאו אחי יוסף והם מעלמ' דנוק' אז בא יוסף לשיעור קומה הרומז במספר ויכ"ר לאות מ מלכות וזהו ויכרם. אבל אחיו עדין לא ידעו מזה וידבר אתם קשות בסוד בקש שלום ורדפהו ואז המשיך לעצמו החלומות הוא ניקוד חולם שהוא כתר שמתעטר בו. ויאמר להם מרגלים אתם היינו שהם צריכים לדבק בנה"י סוד הרגלין. ואמר להם בזאת תבחנו דהיינו שבחינתם היא זאת כינוי למלכות. אבל באמת לא היה אפשר לעשות היחוד בלא בנימין שהוא צדיק דלתתא. ולכן אמר והביאו אחיכם הקטן אלי ויאמנו דבריכם. ויאמנ"ו צירוף שיומשך אות י אל ו ויעשו עמהם אמ"ן שהוא היחוד שהיה צריך לעשות הכנ' להגלות כמו שהיה נעשה ביהודה שהיו מיחדין החתן להכלה כדאיתא בפ"ק דכתובות מפני גזירת טפסר והיו מקדימין יחוד לקדושה לבטל הגזרה והבן: ויאסור אותו לעיניהם. וכיון שאסר את שמעון לעיניהם בודאי באו לעצבות גדול. לכן ציוה יוסף להשיב כספיהם רומז אל החמדה ואהבה שיוכל לשרות השכינה ביניהם. ויפתח האחד את שקו ופירש"י הוא לוי כי כשיוסף נסתלק מאחיו נשאר בנימין במקומו בסוד צדיק דלתתא ונקרא הרימותי בחור מעם כמ"ש במ"א בס' תהלים תראנו משם ועכשיו שבנימין לא היה אתם היה לוי במקומו שהוא לשון לווי' וחיבור להיות בסוד צדיק כי האחד גימט' ח"י. וירא את כספו בשקו היינו שבא לידי חמדה ותאוה לעבודת השם ויאמר אל אחיו הושב כספי כי היה דבר נפלא בעיניו וכנזכר בכתבי ריב"ש ע"ה שכשבא אל האדם פתע פתאום כזאת מורה על בחינת דין ואיזה דבר לא טוב ולכן כתיב ויחרדו איש אל אחיו מאימת הדין והם לא ידעו כי כ"ז עשה להם יוסף ואמרו מה זאת עשה וגו' רומז מה זאת על ענין יחוד כלומר מאיזה צד נעשה היחוד ואח"כ כשבאו לביתם ששם בנימין. נעשה בהכנת יוסף היחוד כדלעיל בגדלות יותר לכן הם בעלמא דנוק' שהם במרכבה תחתונה של ארגמ"ן וכל מחנה הם תצ"ו כמנין מלכו"ת כנזכר סוף פרקי היכלות וז"ש צרו"ר כספו עולה תצ"ו ומחמת צרת שמעון לא היו מוכנים ליחוד לכן כתיב וייראו:

Next → — showing 1–100 of 739

Avodat Yisrael; Konigsberg, c. 1860.. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001945066 Licence: Public Domain. Source.