← All works

Avkat Rokhel

Sefaria · Responsa > Acharonim · 1,688 sections

1. 55.6

   ומ"ש עוד כ"ת דכיון דדרך שוליהם יש בקעים בכונס משקה אפילו שיהיו כלים בטל מהם תורת כלים ולא פסלי כדאיתא בתוספתא קסטלון המקלח מים כו' ותנן נמי השוקת שבסלע כו' וכתב עליה הרא"ש ולמדנו מזה שמותר לעשות גיגית גדולה של עץ כו' ויטבול בתוכה וכל הפוסקים מסכימים עכ"ל כ"ת:

2. 55.7

   ואני אומר שאין כל הפוסקים מסכימי' כן שהרי הרמב"ם שהוא מאריה דאתרא אינו מסכים שבנקב כל שהוא ליסגי דוק ותשכח ואפילו הרא"ש לא התיר בכך לענין מעשה שהרי כתב הטור וז"ל כלי שניקב בשוליו אפילו כל שהיא אינו חשוב עוד כלי לפסול את המקוה וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה מכל מקום אין להקל לעשות מקוה לכתחילה ולהביא מים בכלי מנוקב בזה עכ"ל ותו לא מידי:

3. 55.8

   ומ"ש עוד כ"ת גם ע"י קילוח המים תמיד מהגלגל דרך סיבוב לנהר תחשב כאלו האמה ההיא מושכת מים מן הנהר בעצמו דהא ניצוק משוי לה חבור עם הנהר כו' אע"ג דניצוק כזה לא חשב חבור לענין טבילה כו' מ"מ ניצוק לא הוה חבור לטבילה דהכי תנן בטהרו' פ"ט ובמקוואו' פ"ד כו' דברים אלו הם כנגד כ"ת שרצה להתיר והוי מעשה לסתור:

4. 55.9

   ומ"ש כ"ת וז"ל עוד הגלגל סובב תמיד כנגד מים שבו לא יחשבו שאובים דהכי תנן פ"ו דמקוואות גבי מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות דטביל בו את הסגיס ונעלהו ומקצתו נוגע במים וכפי זה נ"ד יהיה כשר אליבא דכולי עלמא עכ"ל כ"ת אין הנדון דומה לראיה ולא דמי אפילו כי אוכלא לדנא:

5. 55.10

   והנה בספר ב"י הובאו דברי מי שרצה להתיר לטבול במקוה העשוי ע"י הגלגל ומגלגל במי הנהר ובגלגל כלים נקובים בכונס משקה ונתבאר שם שגדולי המפרשים והפוסקים חולקים ואוסרים יע"ש והנה בקוסטאנטינ' יש מרחץ ובו מקוה הנעשה ע"י גלגל כזה ואין טובלין בו עם היותם בני תורה ק"ו במקום שאינם בני תורה ומי הוא אשר ימשכן עצמו להעמיד מה שעשו מי שאינם בני תורה ומה גם בדבר דסוגיין דעלמא שלא להקל:

6. 55.11

   והנה על מגילה הכתובה בלשון לעז שהיו נוהגי' לקרות בה בהרבה מקומות והריב"ש חלק עליהם וכתב לפסול מפני שלא היו בקיאים בלעז החשתרנים בני הרמכים ואפילו אם היו בקיאים בו לא היה ראוי לקרותה לנשים בלעז משום ההיא דהרמב"ן כתב לו הר"ן כלשון הזה רואה אני דבריך טובים ונכוחים שאפילו בענייני העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח ומשומ' מבלי נזק ומכשול ואפי' באפשר רחוק על אחת כמה וכמה שיש לנו לעשות כן בדברי תורה שהם כבשונו של עולם ואיך נניח את הדרך אשר דרכו בה רבותינו הקדושים ונכניס עצמנו במקום צר ובמשעול הכרמים עכ"ל וזה דבר שאין עליו תשובה ועם היות כל דברי' אלו פשוטים הוצרכתי לכותבם והלואי יועילו נאם הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה:

7. 56.1

   דין הכשר מקוה שבעיר קראסר שיש מי שרצה לפוסלו

8. 56.2

   ו לשמע אוזן במענוהו וכעין שכלנו ראינוהו ושרתנוהו ועל לוח לבנו חקקנוהו וכעת ביום ובלילה איוינוהו כן בקדש חזינוהו נכספה וגם כלתה נפשנו אל הר עדותיו ולשכון במעונותיו ולעלות וללקוט שושנים בגלי מעלותיו ולהשתעשע בנועם צורתו ולשבוע מזיו טוהר תמונתו כי כן חק כל שומע שמועתו וסופרים בלבם חקו תכונתו ושוחרים לבקש מיטב אמריו ומתאוים לטעום דבר מה מנופת צופיו ולהתאבק בעפר רגליו ולאהבה אותו ולדבקה בו נכבדות מדובר בו מה יופיו ומה טובו וכל זה למען ייטב להם כל הימים כמו כן אנחנו צעיר הצאן הדרים פה קראסר:

9. 56.3

   תחלת דברינו וראשית בכורינו נשאל עזר מאשר נתן במעכ"ת כח לעשות חייל בהתחלתינו לשאול בשלום מע"כת שועינו ויקרנו ציץ נזרנו הודנו והדרינו אורנו וצור ישענו מתקנו וצוף זכרנו עבדיו המשחרים פניו בכתבינו וספרינו כדי להתאבק ולהתדבק בקשור חזק בחוט אהבתו ולהמש' בעבותות הדרת חבתו ולבקר תמיד בהיכלו כי כמה ריעים דודים חבר העט והספר להיותם אחדים והנה עתה לא נשאר לעבדיך כי אם להשתעבד עצמינו בחבור העיות כי נפשותינו נשוקות ולייות וזה חסדו אשר יעשה עם עבדיו שעל מכתבינו יעננו כי על זה אנחנו תואבים וחומדים ואליו נשענו עינינו ולתשובתו כלתה נפשנו וכאפרכסת נפתחה אזנינו ולמען קדוש ישראל אשר אדונינו עומד לפניו ישלח ידו אל העט והדיו ויאכילנו מראשית תבואת פיו ופריו יען כי תשוח עלינו נפשנו העשוקה ואש תבערה תבער בנו ולבנו זחול בקרבנו ובמסתרים מר יבכיון וכנהמת ים יהמיון על מעשה שהיה פה קאסר:

10. 56.4

    במקוה שהיו באים לו המים דרך צנורות תחת הקרקע ומהצנורות לשוקת ומהשוקת למקוה והוחז' המקוה הזה בכשרות זה כמה ימים ושנים יען נעשה ע"י חכמים אנשי מעשה ועתה אירע העניין שנבדק ונמצא שהמים הבאים מהצנורו' לשוק' היו באים לשוקת דרך נקב שהיה בשוק' מצדו והיו יוצאים ג"כ דרך נקב אחד מן הצד למקוה ומהנקב עד קרקעי' השוק' היה בו כדי להחזיק כמה רביעיו' מים וחכמינו ה"ר יוסף מזרחי קם בריהטא בנפש מרה ובדעת חסרה בתוך קהל ועדה לתורה ולתעודה חתום תורה דעו לכם כי לא עלתה לנשיכם טהרה וכשומענו דבריו אחזתנו רעד ורעדה וניגש אליו ונאמר לו למה תעשה כה לעבדיך ותשים חמדת קהל כבני כושים ועיבל וכילדי עיפה ואפר צבי עופר אנא תמצא לנפשך כופר היה לך לדרוש ולחקור השיב לנו כי מה צורך לחקור ולדרוש כי ידוע הוא כי מקוה כזה פסול סוף דבר כי חקרנו ודרשנו וראינו שאין בדבריו ממש ורובינו לא שמענו לו באומרנו העמיד המקוה על חזקתו ועם היות שראוי לתקנו למהיום והלאה מ"מ למה שעבר נעמידהו על חזקתו שמא היום הושמה השוקת הזאת ועוד שאפילו אם תמצא לומר שהיא הוא השוקת מ"מ לא נבדקה כראוי שהבודק אותה שם ידו בתוך השוקת בעוד המים והטיט בה ובדוחק הכניס ידו עד הנקב שבצד לבד ואולי יש נקב אחר בקרקעיתא ועל הכל היות מים שאובים מחלוקת אם הם דאורייתא או דרבנן ולפיכך לא חששנו לדבריו ועכ"ז קצת מהמון העם פירשו על פיו מנשותיהם עד יטבלו טבילה אחרת כפי סברתם במקוה כשר ועכ"ז לא סמכנו על דעתינו ושלחנו מבינותינו איש נבון וחכם לקושטאנטינא רבתי יען היותה קרובה לנו לראות מה יורונו משם רבני עולם אשר שם וכשומעם דברי שלוחנו ענו כולם פה אחד ואמרו דבר זה פשוט הוא שמקוה זה כשר אליבא דכולי עלמא וזה היא מחלוקת ישנה בין הרב כמוהר"ר יוסף קארו נר"ו ובין הרב כמוהר"ר יוסף טאייטאצאק זלה"ה ובענין כזה אין להוציא המקוה הזה מחזקת טהרה כאשר נכתב באורך בספר בית יוסף ולדעתו דעתינו נוטה כי לשון הרשב"א מורה כפירושו בה ואף לדעת כמוה"ר יוסף טאייטאצאק זלה"ה אינו חולק בנדון זה מכמה טעמי כאשר תראה באורך וא"כ הדבר פשוט והוא מושם בדפוס למה נטריח עצמנו להעתיקו הלא לפניך הוא וכשומעו דבריהם הנבון כה"ר אברהם שלוחנו לקח לו ב"י והעתיק הלשון אות באות תיבה בתיבה כמו שהוא ועם היות שלא היה לו צורך להעתיקו מאחר שהרבנים הורו שבנדון כזה מקוה זה כשר וכשר בעבור הראות לכל המונינו ומה יופיו ומה טובו כי לא זכינו להיות אצלנו ספר אחד מהם וכדי שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק טרח להעתיקו ולא עוד אלא שבביאתו לבירוסא שאל ג"כ לחכמים אשר שם וגם הם ענו כאשר ענו רבני קוסטאנטינא ובעבור שלא יהא לב איש עליו נוקפו חלה שלוחנו להחכם כמוהר"ר גבריאל יצ"ו שישיב מה שיראה בעיניו בזה כאשר נעתיק ונשים לפני הדרת יפעת שפעת חכמתו בע"ה:

11. 56.5

    שאלה ילמדנו רבינו מקוה שהיו באים לו המים צנורות תחת הקרקע ומהצנורו' לשוקת ומהשוקת למקוה והוחזק המקוה הזה בכשרות זה כמה ימים ושנים יען נעשה ע"י חכמים אנשי מעשה ועתה לידע הענין שנבדק ונמצא שהמים הבאים מן הצנורות לשוקת היו באים לשוקת דרך נקב שהיה בשוקת מצדו והיו יוצאים מן השוקת למקוה דרך נקב אחד מן הצד ומן נקב עד קרקעית השוקת היה בו כדי להחזיק כמה רביעיות מים והמרביץ תורה קם בקהל ואמר שכל הנשים שטבלו במקוה הזה לא עלתה להם טבילה וקצת יחידים פירשו על פיו מנשותיהם עד יטבלו טבילה אחרת במקוה כשר אבל רוב הצבור הן למניינא הן למעשה לא הטו את אזנם לדבריו באומרם העמד המקוה על חזקתו ועם היות שראוי לתקנו למהיום והלאה מ"מ למה שעבר העמידהו על חזקתו שמא היום הושמה השוקת הזאת ועוד שאפילו אם תמ"ל שהיא היא השוקת שהיתה מאז מ"מ לא נבדקו כראוי שהבוד' אותה שם ידו בשוקת בעוד המים והטיט בה ובדוחק הכניס ידו עד הנקב שבצד ואולי יש נקב אחר בקרקעיתה ועל הכל היות מים שאובים מחלוקת אם הם מדאורייתא או מדרבנן ע"כ:

12. 56.6

    תשובה עם היותי טרוד ולא יכול להתאפק לכל הנצבים עלי מתלאות הזמן וקורותיו לאהבת האמת וכבוד הצבור ראיתי להשיב בקצרה אם יקובל דעתי וזה כי ענין זה מחלוקת ישנה בין הר' מוהר"ר יוסף נר"ו בהבנת תשובת הרשב"א ז"ל כאשר נכתב באורך בספר ב"י ולדעת ב"י דעתי נוטה כי לשון הרשב"א מודה בפי' בה ואפילו כמוה"ר יוסף טאיטצאק זלה"ה נ"ל שבנדון שלפנינו אין להוציא המקוה מחזקת טהרה ולא הנשים מחזקת טהרה מכמה טעמי:

13. 56.7

    חדא שהואיל ולא נבדק השוקת כראוי עד קרקעיתו אין להוציאו מחזקתו שמא היה נקוב בקרקעיתו ואפשר שכשעשו הישמעאלים השוקת לעצמן נקבוהו מן הצד כמו שהוא עתה ואח"ך כשרצו היהודים לעשות המקוה תקנו השוקת כרצונם ונקבוהו בקרקעיתו כראוי דודאי לא נעלם מעיני החכמים שתקנוהו דבר הזה ואפילו אם תמצא לומר שאינו נקוב בקרקעיתו באנו למחלוקותם של הרבנים הנזכרים והדעת נוטה לדברי הר' כמוהר"ר יוסף קארו נר"ו:

14. 56.8

    ובר מן דין אני אומר שאפי' לדע' כמוהר"רי טאיטצאק זלה"ה י"ל שבנדון זה המקוה כשר לכתחילה שהואיל והנקבים שבשוקת הם זה כנגד זה עדיף טפי מכשהמים יורדים מהצנור על שפת השוקת ואי לא עדי' מינה כיוצא בו מיהת הוי וע"כ לא פסל כמוהר"רי טאיטצאק ז"ל אלא כשהמים נכנסים לשוקת שלא בדרך נקב אבל אם נכנסים בשוקת דרך נקב וכ"ש כשיוצאי' ג"כ דרך נקב שכנגדו הכשיר הרב לדעת כ"ע:

15. 56.9

    והילכך לשון כמוהרר"י טאיטצאק ז"ל כאשר הוא כתוב בספר ב"י טור י"ד סימן ר"ח דרל"ד נראה לע"ד שדעת הרשב"א ז"ל שמעיין שהעבירו על גבי השוקת מתכשר אפילו לטבילת אדם בחד מתרי גווני או שהעבירו על גבי שפה וכמ"ש הרמב"ם והרא"ש ז"ל או שנכנסו המים לשוקת דרך נקב כשפופרת הנוד והולכים למקוה אם יש במים שבשוקת עם מי המעיין מ' סאה איכא משום עירו' מקוואות דעירוב מקוואות כשפופרת הנוד וה"ה והוא הטעם אם יוצאים מתוך השוקת ג"כ דרך הנקב כשפופר' הנו' והולכים למקוה ובלבד שלא יפסקו אלא יהיו תמיד מחוברים במי המעיין ע"כ ובודאי שאין להסתפק ולו' אולי נסתפקו דהואיל ולא חזינן להא רעותא אין ראוי לבדות אותו מלבנו לפסול הכשר והמוחזק לכשרות ולומר שכל הטבילות שנעשו בו עד היום אינם טבילות זה טעות גמור לדעת כ"ע אם מצד שהמקוה כשר משום עירוב מקוואות כאשר כתבנו ואם מצד שלא נבדק כראוי אין לפוסלו אפילו יהיה בו חשש פיסול וע' כי הוחזק לכשרות זה כמה שנים כאשר כתבתם ואפשר שהיום נפסל וכגון שהסירו השוק' הכשרה שהיתה מקודם ושמו את זאת ולכן להוציא לעז על ק"ק כולו ולומר שכל בניהן בני נידות חס ליה למאן דגמיר וסביר דלימא כי הא אף כי תהיה כוונתו לשם שמים ולולי קוצר הזמן ורוב הטרדות הייתי מאריך ומרחיב עוד בביאור כזה אבל לעת כזאת די בזה לאיש חכם ומבין כי ישמע חכם ויוסף לקח ודעת אלהים תמצא ושכל טוב בעיני אלהים ואדם שם הטהור והעלוב מקוה רחמי יה גבריאל בר אליה עד הנה השאלה ששאלנו להחכם הנזכר ותשובתו אות באות

16. 57.1

    זאת היא תשו' הרב מרן המחבר ז"ל

17. 57.2

    וכעת אין לעבדיו אלא להשטטח לפני אל יאריך ימיו ובימיו תושע יהוד' וישר' ונפשנו יקר ליהודים תהיה אורה ושמחה וששון ויקר אחלינו יכונו נגד כסא מעלת כ"ת גשם נדבות יניף בימינו על עבדיו ויפדה מיד שוסיו וקמיו ויפרוק עול אוייבנו מעל צוארינו הלא הוא איש בליעל מנעוריו חרפת אדם ובזוי עם המרים לשון על משיח ה' ואין כחו אלא בפיו באומרו ללשוני אגביה שפתי אתי מי אדון לי ויקבץ אליו כל איש שוגה ופתי ויפתם בחלק אמריו עד אשר טעו אחריו ויקראו לפניו אברך ולו תכרע כל ברך ואחרי עצתו נמשכו ואחרי לא יועילו הלכו כי תמיד יקרא להם בגילה גניו ונחלוק על הטבילה באופן שנעשה לנו שם ונעלה לגדולה כי עשינו טבילת ק"ק פסולה הלא כה דבריו ונאמו דבר יום ביומו ועינינו ראו ולא זר כי כונתו להכעיס יען אירע לנו עמו פה ראסאר מפני רוב זדונו ונאמר לו שיפרוק עולו מעל צוארינו כי אין כוונתינו שישתכר והשתעבד עוד בנו וכשומעו דברינו ותמלא חמה וקם בקהל והוציא לעז על בנינו ככתוב למעלה ראש והלך לו אל ארץ צועק ונוהם וירא כי לא מצא לכף רגלו מנוחה לישב בה שקט ובבטחה וישמע באזניו איך נערים שוחקים ומרננים אחריו עד בלתי השאיר לו שריד במגוריו ויאמר אלך ואשוב למקומי הראשון כי טוב לי אז מעתה ויהי היום והננו איש תחת גפנו ותחת תאנתו בהשקט ובשלוה ונשא עינינו והנה מבשר לאמר הנה חזר החכם לאיתנו וגבולו ונאמר איש אל אחיו אל נא תהי מריבה בינינו ובינו אולי חזר בו ואחרי נמכר גאולה תהיה לו וישב לדרוש כפעם בפעם אל מושב הקיר ואין מוחה בידו וכהרף עין חזר לקלקלו ונאמר איש אל רעהו לא לחנם אמר ו' סירא טב לביש לא תעביד ובישא לא מטי לך וניגש אליו בבקשות ובתחנונים ונפרש לפניו לשון אשר העתיק הנבון כה"ר אברהם הלוי שלוחנו מספר מורינו ורבינו גם תשובת החכם כה"ר גבריאל אלופנו אולי ישוב וינחם ועודינו מחזיק ברשעתו ומענה עזות ואומר אחת דבר אל"ים וכשתים ולא ישיבנה ולעניות דעתו מי ידמה אליו להבין ולהורות כי עלה לשמים שיאו וממעל לכוכבי אל שם כסאו וטוען שיחיד ורבים כו' ולא עוד אלא שהרמב"ם והרא"ש וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים חולקים עליו ובפרט כמוהר"י טאייטאצאק זלה"ה ואין הלכה כמו שפסק מורינו ונאמר לו וכי כל הרבנים כאין נגדך עד שאתה חולק לדבריהם וכי דין זה מהם נעלם וממך לא נעלם וישב אלינו ענין נחש הנחשת ומקום הניחו לו אבותיו להתגדל בו ס"ס כי מטיח דברים כלפי ה' ומשיחו שלא נתנו להכתב ובאמת ארז"ל אין הגאוה כו' ומרוב גאותו נבהלים ומתקנאי' עוברים ושבים ותבער בם אש הקנאה ויענוהו עזות על עזותו פניו נגד גאוני עולם ונגד משיח ה' ויאמר אלינו למה תתראו אם כנים אתם שלחו מכם אחד ויקח שאלתכם בידו ואתם עמדו ויבחנו דבריכם ואם זאת תעשו תחיו כו' לכן כתבנו לאדוננו כי אין לנו גואל וקרוב ממנו ולמעכ"ת משפט הגאולה לגאלנו מקול רעשו יחול וירגז ומפני שאננו ישח וישפל כי בים דרכו וכמים עזים לו נתיבות אף כי בגלגל הערבות ועל פיו זורמו מים עבות בימינו לכל רעב די מחסורו ומידו לכל שואל כי מזונו ממקומו ובשפתיו לכל נקשר מזור למזורו ועתה אדוננו וגבירנו מורינו ורבינו ועטרת ראשנו משיח ה' תיקר נא נפשנו בעיניו ואל נהיה אשם בפניו ויכפר ברוב רחמיו בעד עבדיו כי איש כמוהו יכפרנה ועל לבב עוד לא יזכרנה ואם חטאנו ולא ידענו לשון יגלה עת רצון האלהים יזכהו לגן הטוב ויעלה תמיד זכרו כשמן הטוב. וישיש ויפרח כגן רטוב ויעלה את שלומו ויביאהו לשלוח אל מקומו וישאר אחריו ממלאים מקומו זרע יקראו בם תחת אבותך יהיו בניך אנס"ו ושלום מורינו ורבינו לעד יגדל. ולעולם לא ימק ולא ידל ועל הכל יתגדל מאת גדלו על הכל גדל כחפץ מעכ"ת אדוננו וכחפץ הנאחזים בסברי יתדותיו והנלכדים ברשת תשוקתו ההומים והצמאים לפקודתו עבדיו נושקים ידיו ורגליו הכותבים בנחוצה בקנה הרצוצה יום א' פרשת וירשתה והטבך והרבך האבותך י"ו אלול משנת ה' יקי"ר הצעיר אברהם לוי בהיות זה עבר לפני ולא יכולתי לדבר כי צעיר אני לימים וחסר מכל טוב אמנם הכריחוני ראשי הקהל י"ה לכן חתמתי שמי הצעיר

18. 57.3

    דניאל בכה"ר שמואל הדין ס"ט

19. 58.1

    איש אלהים קדוש הגבר הוקם על החכם השלם הרב הכולל הגאון כמוהר"ר נר"ו אחרי עתרת השלום כדת מה לעשות באנו בשור"תיים אלה כתב מהלך תחת הצורה להראות למול פני כסא תפארת האדון ובני ישיבתו כשורה ולחלות את פני האדון מאד מאד על דבר אמת וענות צדק להיות האדון וכל בני ישיבתו טהורה וקדושה בעזרתינו על פי התורה באגרתא דארעא דישראל על דבר מצוה רבה היא מאד בה קדושת בנות ישראל וזרעם נכון לפניהם ומגלגלין זכות ע"י זכאי והמזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וזה כי פה הטבילות לכל הנשים הן בבתי מרחצאות ביד הגויים ועד עתה היו טובלות קודם הערב שמש מקצתן כאשר העבירו המועד ומקצתן לא כן ללא דבר וסבה דהא לאו כולי עלמא דינה גמירי גם כי הטבילות טד עתה היו באין פותחות ומנעולים ביד הגוים עשויות וכל הבא במרחץ גוי או יהודי כדי להקר המים חמים אשר שם במה שיוכל לסבול גופם הם מצווים להביא להם מים קרים כדי לערבם עם החמים והם היו מביאים להם ממקוה הטבילה ולפעמים רבות היה חסר המקוה ההוא מארבעים סאה והיו מביאים מים קרים בכלי ולפעמים לסבת היות הכלי ההוא מלא וכבד עליהם היו מריקים מימיו תוך המקוה ההוא אם שלשה לוגין בבת אחת ואם בשלש פעמים זה אחר זה ובזה ודאי המקוה ההוא נפסל במים שאובין שלא ע"י המשכה אליבא דכולי עלמא ואח"כ ממשיכין למלאתו ואיברא דאין תיקון זה מועיל לבטל המים שאובין אשר פסלו את המקוה ההוא מתחלה ולכן בעת חסרון עמדנו ותקננו פירצה זאת ועשינו פותחת ומנעול אחר שנקינו ומלאנו המקוואות ההם ע"פי התורה והסכמנו על הנשים שאננות לטבול אחר הערב שמש במקוואות ההם ולא כזולתם והעמדנו נשים ממונות על כך בידם המפתח ושאר הנשים לסבת היותם בלתי נהוגות בכך מימי עולם שברו המנעולים ההם והיו טובלות כמנהגן מאז ולהיותם נשים לא ידענו מי הן לייסרן:

20. 58.2

    גם כי הן טוענות ונעזרות כנגד התורה הואיל וקדושים אשר בארץ הראשונים חלקם בחיים לא מיחו בידם אין כח באחרונים למחות בידם ע"כ ודברי תהו הן שאם הראשונים שתקו על כך הוא לפי שאולי לא ידעו שהיו לוקחים מן הטבילה אז בכלי ושופכין לתוכה או אולי אז לא היו נוהגים בכך גם כי חשבו כי כל הטובלות ביום היו אז מעבירות מועד טבילתם ולכן הדבר שב לקלקולו ועליכם אלופנו מסובלים בעול התורה והמצוות עליכם המצוה הזאת להכין אותה ולסעדה כמשפט התורה לגזור בכח נח"ש לקיים הסכמתינו על כך לקדושת התורה וזרע קדש ברוכי ה' והמצוה הזאת תקרא על שם גומרה ולכתוב בכתבכם כי שמעתם דבר זה מפי עוברי דרך למען הנצל מריב לשונות אחר הסכמתינו על כך וראיתם לגדור פרצות הנהרסות ע"י נשים שאננות עוברי חק התורה והמצוה לא בצדק ולא באמונה וקדושת בנות ישראל וזרע קדש ברוכי ה' תגמר על ידכם והיה זה שלום נאם הדוברים עד הלום

21. 58.3

    יוסף בן משה ברוך צייאת

22. 59.1

    נסתפקנו על מקוה יש בו יותר משני שיעורין והוא בבית המרחץ והוא מימי מעין הבאי' לתוכו דרך צנור קבוע בקרקע ודרך הבאים לרחוץ ליקח מהמים ההם אשר במקוה בכלי עץ ומוליכים אותו הכלי מלא ממימי המקוה כדי לערב עם המים חמים כדי לצננם ולרחוץ בהם ולפעמים נפסקים המים הבאים דרך הצנור בתוך המקוה באופן שלפעמים בלקיחתם תמיד מים מהמקוה ההוא כדרכם יום יום נחסרים המים מהמקוה עד שלא נשאר במקוה שיעור מי מקוה ואז פותחים הפ"קה ובאים המים במקוה עד שיתמלא המקוה והמים שטים ונשפכי' דרך מעלה על שפת המקוה יותר מכמה שיעורי' מקוה ונסתפק לנו אם המקוה ההוא אחר שלא הורקו המים הראשונים אשר ע"י שאיבת הכלים אשר לקחו ממנו ונחסרו נשארו פחות משיעור מי מקוה ונהפכו כל המים ההם מים שאובים שבלקיחת המים עם הכלי ההוא נשפכים מהמים אשר בתוך הכלי בתוך המקוה וכשהמקוה חסר משיעורו נהפכו כל המים אשר בתוך המקוה מים שאובים ואח"כ אף אם הרבה בו מים כשרים אין מועיל דבר והרי המקוה אף יש בו שיעו' מקוה ויותר אח"כ כשפותחים הפקה הרי הוי כל המים שאובים ופסולים לטבילה אחר שלא הוריקו המים מהמקוה מכל וכל או אם נאמר שאחר שהמים נשפכים דרך מעלה מרבוי המים הזוחלים לתוכו והרי כשנתחשב יוצאים מהמים דרך מעלה יותר מהמים אשר היו מקודם במקוה כשנפסל והוי כההיא דאמרינן פ"ג דמקוואות כיצד הבור שבחצר ונפלו לו שלשה לוגין לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מילואו ועוד ופירש מפרש המשנה כגון מקוה שיש בו עשרים סאה ונפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובים ונתמלא אח"כ מי גשמים לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו עשרים סאה שהיו שם תחלה ועוד מעט יותר למעט שלשה לוגין ומדקאמ' עד שיצא משמע שרבו הגשמים שנכנסו במקוה עד שיצא דרך פיו מלואו ועוד וא"כ בנדון שלנו הרי יצאו והוי המקוה כשר או דילמא שאין המקוה כשר עד שיוציאו בידים כל מי המקוה עד שלא ישאר כלל ואז כשיתמלא המקוה מהמים הבאים לתוכו דרך הצנור יהיה כשר ויהיה פי' עד שיצא עד שיוציא כו':

23. 59.2

    ועל זה שנסתפקנו הסכמנו לתקן פתח במקוה ויהיה לעולם ועד נעול עד שיבואו הנשים לטבול ואחר שטבלו שיחזרו וינעלו אותו עד היום האחר ועם זה שהוא נעול לא יקחו מימימי המקוה לעולם הבאים לרחוץ וכן עשינו ונמשכה הסכמתינו זאת חדש ימים או שתי חדשים ואחר כך בעטו העם בהסכמה ושברו את הפתח ונשאר כבראשונ' ועתה אחר שראיתי שאי אפשר להעמיד הסכמתנו חזרתי וחפשתי ספר וספרים לראות היש מקום לספקנו זה או לאו ואחר שנתיישב דעתי ראיתי שהאמת כמקומותינו אלה שהמקוואות כלם הם מימימי מעיין ובאי' לתוך המקוה מהמקוה החיצון אשר בבית החיצון מקום שפושטים שם והמקוה ההוא הוא גדול עד מאד וכשהמקוה ההוא מלא עד שפתו אז משם באים הבאים דרך שפת המקוה דרך צנור מבניין למקוה הפנימי אשר הנשים טובלות בו ומאחר שכן מכמה טעמים אין חשש בדבר ראשונה מאחר שהמקוה מחזיק יותר משני שיעורי מקוה א"כ כשנתחסר המקוה משיעורו והמים הנשארים נהפכו כולם למים שאובים כמו שאמרנו אין דבר אחר שיש משפת המקוה עד המים יותר משיעור מקוה וכשבאים מי מעיין במקוה ונתמלא יש במה שנתמלא יותר משיעור מקוה בטלו אלו המים כשרים את הראשונים אשר היו פסולים אחר שיש במים הכשרים יותר משיעור מקוה וכל המשניות כולם לא דיברו כי אם במקוה שלם בארבעים סאה מעלה ומטה זאת ועוד שאחר שנתמלא אח"כ והמים נשפכים דרך שפת המקוה בריבוי עד שיצאו יותר ממילואם פעמים שלש אין ספק שהמקוה כשר שעד שיצא גרסינן במשנה לא עד שיוציא ובביאור הביאה המשנה כך וז"ל בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא בפיסולו עד שיחשב שלא נשתייר מהראשונים ג' לוגין ופי' המפרש אמת המים כגון מי גשמים הבאים מן המרון ונכנסים לו ויוצאה ממנו הרי מכאן משמע מדקאמר עד שיתחשב דלא בעינן שיצאו המים שאובים קודם שיכנסו בתוכו מים אלא בהיותו מלא ממים שאובים עם המים הנכנסין בתוכו ויוצאין מצד האחר הם כ"כ כשיתחשב המים הנכנסים הם כ"כ שצריך הראשונים כולם עד שיכנסו תמורתם אם לא יצאו בפועל כי המים נכנסים דרך שפת הבור ויוצאים מצד אחר דרך שפת הבור אם הם כ"כ שכשנתחשב אלו הנכנסים בתוך הבור דרך האמה כ"כ שצריך שיצאו המים כולם אשר בתוך הבור עד שיכנסו כל אלו המים שנכנסו דרך האמה אף אם לא יצאו בפועל כחשוב כאלו אלו הנכנסין הוציאו השאובים ונכנסו הם והרי בנדון שלנו שנכנסין דרך הצנור ויוצאים דרך שפת המקוה מריבוי המים והם כ"כ הנכנסים והיוצאים יותר מהמים שנפסלו פעמים שלש ודאי הוי המקוה כשר זאת ועוד כי בנדון שלנו ממקוה החיצון אשר לעולם הוא מלא ויש בו כמה שיעורי מקוה מכשיר הפנימי אף אם יהיה כולו שאוב ע"י הצנור שמצרפן כמו שהביא המשנה בפ"ג ממקוואו' וז"ל בור שבחצר ונפלו לו שלשה לוגין לעולם הוא בפיסולו עד שיצא מנו מילואו ועוד או עד שיעמיד בחצר ארבעי' סאה ויטהרו עליונים מהתחתונים ופירש המפרש מקוה כשר למטה מן הפסול פותקן לכשר כדי שיתחברו ויטהר העליון הפסול מן התחתון הכשר כדאמרינן גוד אסיק וכל שכן אם הכשר למעלה דאמרן גוד אחית ובנדון שלנו דכשר למעלה שמשם באים המים לתוך הפנימי כו':

24. 59.3

    הרי בנדון שלנו כל זמן שקודם שיבואו הנשים לטבול כמו שני שעות מעלה ומטה יפתחו הצנור ויבואו המים במקוה עד שיתמלא המקו' ויהיו מימיו נשפכין משפת המקוה שיעור המקוה וגם כשהאשה טובלת מהצניר לא נפסקו מימיו עלתה טבילת מהמקוה ההוא לכ"ע ולא נשאר שום ספק ממה שנסתפקנו ועם זה התיקון נראה לי שהמקוה כשר וכל זה שכתבתי יובן אם נודה שהופסל המקוה ע"י לקיחת מימיו על ידי כלי כמו שאמרנו אבל אם נקח סברת בעלי התוס' אשר כתבו בפ"א די"ג על המשנה אין המים פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ופירשה רבה לפי חשבון כלים ויוסף בן חנני היא דאומר ג' לוגין שנפלו במקוה בשנים או בשלשה כלים פוסלין בארבעה בחמשה אין פוסלין וכתבו בעלי התו' ופסק הראב"ד דהלכה כיוסף בן חנני ולפיכך נראה כששואבין את המקוה לנקותו שנוטלים אותם מים שבתוכו ע"י כלי ונותנים מים אחרים תחתיהם אי' לחוש אפילו נשתייר קצת מן הראשונים במקוה שנופל מן הדלי לתוכו והוו ליהו שם יותר משלשה לוגין מים אפי"ה אין לחוש דמסתמא לא נפלו שלשה לוגין בשלשה כלים כו' הרי בנדון שלנו כפי זאת הסברא לא נפסל המקו' מעולם אף אם נשארו המים שבתוך המקוה פחות משיעור על לקיחת המים ע"י כלי שבבירור כתב שאין לחוש לזה דעל הסתם אין נופלין שלשה לוגין אלא מיותר משלשה כלים ואף אם יש מחמיר בדבר שהצריך לנקוב את הכלי בכונס משקה משום חשש זה בנדון שלנו אפשר לומר שאף לדברי המחמיר יקל בזה דדוקא שם שבא לנקות המקוה ובזה אחר זה כלי אחר כלי בתכיפות לוקחים מים מהמקוה ואפשר דבשלשה כלים נפלו שלשה לוגין בלתי פסיקת המים זה מזה ולזה הצריך לנקוב הכלי אבל בנדון שלנו שאינם באים לנקות המקוה עד שנאמר שנפלו שלשה לוגין משלשה כלים בלתי פסיקת המים מהכלים כי אם הצריך להם ליקח כלי מים ואחר שעה בא אחר הצריך לאלו המים ולוקחים כלי אחר ואליבא דכולי עלמא אינו נופל מכלי אחד ג' לוגין אף אם יפול מהאחר הבא ליקח לתשלום ג' לוגין אין דבר כי אין פוסל את המקוה כשנפלו משניים או משלשה כלים אלא שקוד' שנפסק מהראשון נפל מהשני וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' מקוואות מקוה שנפלו עליו ג' לוגין מים שאובים מכלי אחד או משנים ושלשה כלים מצטרפין והוא שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון מארבעה אין מצטרפין הרי לך בבירור שמשני כלי' אין מצטרפין עד שיתחיל קודם שפסק הראשון וכשם כשבאים לנקות המקוה מסתמא מנקים אותו כלי אחר כלי כדי לנקותו במהירות ולזה למחמיר יש מקום להחמיר אולי ב"ג כלים נפלו ג' לוגין וקודם שפסק הראשון התחיל השני ולזה הצריך המחמיר נקובת הכלי אבל בנדון שלנו שאינם לוקחים בשלשה או בשנים כי אם בכלי אחד ואחר שעה לוקחים כלי אחר להצריך לו הרי אף לדברי המחמיר יודה כי מכלי אחד אינו נופל ג' לוגין בבת אחת א"כ בנדון שלנו אף לדברי המחמיר לא נפסל המקוה מעולם ועם זה לא חששו הראשונים והנראה לע"ד כתבתי אם יסכימו רבני צפת תוב"ב הצעיר משה ברוך

25. 60.1

    נדרשתי לאשר בקשו ממני לכתוב מה שנראה לי בפסק הס' והנני משיב ואומר כי מ"ש ונסתפק לנו אם המקוה ההוא אחר שלא הורקו המים הראשונים כו' ואח"כ אף הרבה בו מים כשרים אין מועיל דבר והרי המקוה כו' ופסולים הם אחר שלא הורקו מי המקוה מכל וכל או אם נאמר שהמים נשפכים דרך מעלה כו' והרי בההיא דאחרינן פ"ג דמקוואות כיצד הבור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין כו' או דילמא שאין המקוה כשר עד שיוצי' בידים כל מי המקוה כו' דברים תמוהים הם מה מקום יש לספק הזה דכיון דמקני' קתני עד שיצא ולא קתני עד שיוצי' משמע בהדייא דלא בעינן שיוציא בידים וכן פי' הראב"ד בספר בעלי הנפש כדאיתא בספר בית יוסף וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה וכך מבואר מדבריו בחיבור פ"ה מה' מקוואות וכן משמע עוד בהדייא ממתני' דבור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשתייר מהראשון ג' לוגין:

26. 60.2

    ימ"ש עוד ומאחר שכן מכמה טעמים אין חשש בדבר ראשונה שמאחר שהמקוה מחזיק יותר משני שיעו' מקוה כו' וכל המשניות כולם לא דיברו אלא במקוה שיש בו ארבעים סאה מעלה מטה עכ"ל גם אלה דברי תימה דא"כ לא לשתמיט תנא או אמורא או מפרש או פוסק להשמיענו כן ואדרבא מדקתני בור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין לעולם הוא בפיסולו עד שיצא ממנו מילואו ועוד משמע ודאי שאפילו ירדו בו כמה שיעורי מקוואות לא אפשר אם לא יצא ממנו מילואו ועוד ולפי דבריו יש לשאול כמה שיעור המים הכשרים שירדו לתוכו יותר משיעור מקוה לשיתבטלו המים השאובים אם יאמר שיעור שני מקוואות אני אומר לא כי אלא שיעור שלשה או ארבעה או יותר אלא ודאי דברים הללו מוקצים מן הדעת:

27. 60.3

    ומ"ש זאת ועוד שאחר שנתמלא אח"כ כו' כל אורך דברי' אלו ללא צורך והנם מבוארים בלשון המשנה עצמה ומה גם בדברי הראב"ד שהובאו בספר ב"י ומ"ש זאת ועוד כי בנדון שלנו המקוה החיצון אשר לעולם הוא מלא כו' עד דאמרינן גוד אסיק וכ"ש אם הכשר למעלה דאמרינן גוד אחית איכא למימ' אי מהא לא אירייא שהרי על מה שמסיים במשנה החכרת רבי אלעזר בן עזרייא פוסל אלא אם כן פסק פרש"י פוסל דלית ליה גוד אסיק ואפשר שאפילו גוד אחית לית ליה דרבנן דאמרי כתוספתא אין מטבילין לא בתחתונה ולא בעליונה עכ"ל והרמב"ם נראה מדבריו שהוא פוסק כרבנן דלית ליהו גוד אפילו גוד אחית לענין מקוואות:

28. 60.4

    ומ"ש וכל זה שכתבתי יובן אם נודה שנפסל המקוה כו' אבל נקח סברת בעל התוס' אני אומר שלומר דהלכה כיוסף בן חנני לא היה צריך כל האריכות הזה שהרי בהדייא פסק הרא"ש כמותו בפרק תינוקת והרמב"ם והטור והשתא בנ"ד דלוקח בכלי ממי המקוה לא שכיח שישפכו ג' לוגין שהוא חצי רוטול מג' כלים ועוד אני אומר שאפי' אם היו נשפכין ג' לוגין מג' כלים היה מקום להכשיר אם לא ידעו שנפל מכל א' לוג שלם שאם נפל מאחד מהכלים פחות מלוג אינו מצטרף וכמו שכתב רש"י והראב"ד כדאיתא בס' ב"י ועוד שאפילו אם היו נשפכים מג' כלים מכל אחד לוג שלם לא היה נפסל המקוה אלא אם כן התחיל לישפך מהכלי השני עד שלא פסק הראשון וכדתנן בהדייא בפ"ג דמקוואות והא נמי לא שכיח:

29. 60.5

    הנה עד כה כתבתי לפי דרכו של החכם הכותב הספק הנז' שעלה בדעתו שנ"ד יצדקו בו כל המשניות הנז' לעיל אבל לפי האמת הם רחוקים זה מזה כרחו' מזרח ממערב שהרי נ"ד מעיין הוא וכל המשניות דלעיל הם במקוה מכונס ממי גשמים אבל מעיין אפילו כל שהוא אפי' נפלו לתוכו כמה סאין מים שאובים אע"פי שהם רבים על המים שהיו בתוכו תחלה לא נפסל כדתנן בפ"ק דמקוואות מעיין שמימיו מועטים שרבו עליו מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכל שהוא ובפ"ה דמקוואות תנן מעיין שהוא משוך כגדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה היה עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקו' לטה' באשבורן ולמעיין להטביל בו בכל שהוא וכן פסקו הרמב"ם והראב"ד והרשב"א והטור והריב"ש והר"ן והמרדכי בשם כמה חכמים וכל הפוסקים ראשונים ואחרוני' דאין מים שאובי' פוסלין במעיין והרא"ש בתשובה קרא תגר על המצריכין לנקות מקוה שמימיו נובעים ע"י דלים המנוקבים וכתב שטעות הוא בידם וכתב שהודה מהר"ם לדבריו והביא ראיות ברורות לדבריו ומוהרי"ק כתב וז"ל לא מצינו מי שיחוש במי מעיין לג' לוגין אלא אותו דעת שדקדק עליו המרדכי דמדקאמ' פוקקין את נקבי הנביעה דאף במעיין קאמר וכן הר"מ חסדאי אלו השנים לבדם הם שמצינו שיקפידו בג' לוגין למי מעיין עכ"ל:

30. 60.6

    ואני אומר דאפשר דלאו תרי נינהו אלא חד דאותו דעת שדקדק עליו המרדכי מדקאמר פוקקין את נקבי הנביעה דאף במעיין קאמר הוא הר"מ חסדאי שכת' המרדכי כן בשמו ומאחר שלא מצינו שום פוסק שיסבור כן תולין אותו דעת שדקדק ממנו המרדכי כן בהר"מ חסדאי ובין שיהיה כן בין שיהיה חכם אחר פשיטא דלית דחש להו במקום שכל הפוסקים חלוקים ועוד שהמרדכי עצמו כתב על הר"ם חסדאי שלא נודע לו ראייה:

31. 60.7

    מכל אילין טעמי נתבאר דבנ"ד אין לחוש למים שאובים כלל אפילו נפלו בו אלף סאין מים שאובי' אינו נפסל כלל אלא בכשרותו הוא עומד ויישר כחן של הראשוני' שלא פקפקו בדבר ומי יתן והיה לבכם של האחרונים שעלה בדעתם לפקפק בנדון זה שהיו מפקפים במקוה של חמת שלדעת גדולי המפרשים והפוסקים הוא פסול כמו שמבואר בספר ב"י והיו מוחין ביד המחזיק בידם להקל ולהכשירו להם שלא כדין ומקלו יגיד לו וה' יאיר עינינו במאור תורתו אמן נאם הצעיר

32. 60.8

    יוסף קארו

33. 61.1

    מה ידעתי ולא תדע אלוף כלכל אלוף דנדעי על דבר המקוה אשר במרחץ אשר קראת עליו תגר והפרזת על מדותך למנוע קהל קדושים מלטבול בו וצוית להעלות עליהם את מי הנהר הנני בא בקצרה כנראה לע"ד שהמקוה הזה אשר במרחץ כשר בלי ספק וכ"ש במקום שאין מקום לטבול בו כי אם בנהר דפשיטא מביעתא בכותחא דטפי עדיף המקוה הנ"ל מהנהר בזמן הזה מכמה אנפי כאשר אבאר בס"ד וזה שהמקוה הזה אפשר לפוסלו מטעם שמכבסים בו הבלנים את הבגדים ומים הנוטפים מהבגדים חשיבי שאובין כדתנן בפ"ג דמסכת מקוואות הסוחט את כסותו ומטיל מים ממקומות הרבה כו' ר' עקיבא מכשיר וחכמים פוסלים ופשיטא דהלכה כחכמים דהלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו וכן פסקו כל הפוסקי' כחכמים דפסלי וגם כי מהכדים שממלמי' מהצנור המקלח מתפזרים מים לתוך המקוה ועל זה אני אומר שאינו נפסל ע"י כך חדא דאיפשר שאין במים הנוטפים מבגד שמעטפים בו במרחץ ובמים הנשפכין מהכד ג' לוגין וכל פחות מג' לוגין מים שאובים אינו פוסל כמבואר בכמה מקומות ממסכת מקוואות וכדברי כל הפוסקים וזה כי ג' לוגין הם חצי רוטול וחזקה שבגד שמתעטפים בו במרחץ וגם במים הנשפכין מהכד אין במים הנוטפים ממנו כשיעור הזה וגם אין לחוש שמא סחטו ג' בגדים או נשפכו מג' כדים ביחד וכל מג' כלים מצטרפין בהצטרף להתחיל לנטף עד שלא יפסיק חבירו וכדתנן בפ"ב מהלכות מקוואות האי לא חיישינן וכיוצא בזה כתבו התוס' בפ"ק דתמורה גבי הא דתנן יוסף בן חוני בשנים ושלשה כלים פוסלים את המקוה ואפי' אם תמצא לומר דשמא יש שיעור ג' לוגין אכתי הוי ספק וכיון דספק הוא כשר וכדתנן במסכת מקוואות בפ"ב ספק מים שאובים שטהרו חכמים ספק נפלו ספק לא נפלו ועוד דאפי' אם תמצא לומר דודאי יש במים הנוטפים ג' לוגין כיון דאיכא לספוקי שמא היה ארבעים סאה כשנפלו לתוכה הג' לוגין המקוה כשר וכדתנן במסכת מקוואות פ"ב ספק מים שאובים שטהרו חכמי' ספק נפלו ס' לא נפלו ואפי' נפלו ספ' יש בהם מ' סאה ס' אין בהם:

34. 61.2

    הרי מבואר מתוך משנה זו דבחד ספקא כשר וכ"ש בנ"ד דאיכא תרי ספקי ספק נפלו שלש לוגין ס' פחות מג' לוגין ואפי' אם היו ג' לוגין ספק אם היה במקוה אז מ' סאה דפשיטא דכל כי האי גוונא אפילו אם היה פיסול ג' לוגין דאורייתא ואפילו לא היו מכשירין חכמים ספיקן מ"מ בספק ספקא הוה מכשירינן כדקימא לן בכל דוכתא דספק ספקא לקולה וכ"ש בפיסול שלש לוגין שנפלו לתוך המקוה דלא מיפסיל אלא מדרבנן לדברי כל הפוסקים איש לא נעדר וכמו שהוכיח הגאון מהרר"י קולון ז"ל בשרש נ"ו דהא ודאי דכשר הוו לכ"ע:

35. 61.3

    וגם אין לומר דחיישינן שמא יחסר המקוה מארבעים סאה וימלא הגוי בכתפו וימלאנו וכמו שחשש הרא"ש לכך בתשובה שכתב הטור דלא דמי נ"ד לההיא דהתם לא היה נעשה דבר אחר במקוה כי אם טבילת הנשים ולהכי חיישינן דכל צדי דיכיל גוי למעבד כי היכי דלא ליפסיד אגריה עביד אבל הכא שהמקוה זה אינו מיוחד לטבילה דעיקרו לתשמיש ושכר הטבילה הוא דבר מועט כנגד הטורח שהיה צריך לטרוח למלאת בכתף שהטורח מרובה על השכר:

36. 61.4

    ועוד דאפילו אם תמצא לומר שכשפסקו מי המעיין המקלח מילאוהו השתא שחזר להיות מקלח חזקה שפינוהו מהמים השאובים שהיו מטונפים מכביסת הבגדים כדי שיתמלא ממי מעיין זכים ונקיים ותו לא חיישינן שיביא מים שאובים אח"כ דכיון שהמעיין מקלח היה טורח לבטלה ולא חיישינן שיטרח הגוי כדי להכשיל לישראל כשאינו מרויח בדבר וזה דבר פשוט וכל זה הוא כדי להכשיר אפילו אם באנו לחוש לדברי האומרים ששלשה לוגין מים פוסלין במעיין כמו במי גשמים דאילו לדברי האומרים שאין מים שאובין פוסלין במעיין בלאו כל הני טעמי ליכא לספוקי ביה דכשר הוא ודאי והנה הלכה רווחת דהלכה כדברי המכשירים מים שאובין במעין משום דלא אשכחן מאן דפסל אלא דעת א' שכתב המרדכי והר"ם חסדאי והמרדכי עצמו כתב שלא נודע לו ראיה וכל שאר הפוסקים ראשונים ואחרונים כולם הסכימו להכשיר וכמו שכתב הגאון מוהרר"י קולון בשרש נ"ו והעלה בסוף תשובתו שאם יש בדבר שום דוחק עד שיבא הדבר לידי דיחוי שתתעכב מלטבול אין ראוי כלל שתתעכב מלטבול משום חזקה רחוקה שיש בה כמה ספקות וכל המרבה חומרות בזה דמבטלי' בנות ישראל מפריה ורביה אינו אלא מן המתמיהין:

37. 61.5

    ולא ידעתי היכן מצא ידיו ורגליו בבית המדרש וגם הרא"ש בתשובה קרא תגר על המצריכים לנקות מקוה שמימיו נובעים ע"י דלים המנוקבים וכתב שטעות הוא בידם ושהודה מהר"ם לדבריו והביא ראיות ברורות לדבריו וכיון שכן אפילו אם ודאי נפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובים כשהיה המקוה חסר לא נפסל בכך כיון דמעיין הוא ואפי' אם נפלו הג' לוגין לתוכו בעוד שמלאי' מים מן הצנו' המקלח דאז אין למקוה דין מעיין וכדתנן פ"ה דמסכת מקוואות מעיין שהעבירו על גבי השוקת כו' העבירו ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה ופירשו רבינו שמשון והרא"ש ז"ל דהפסיקו היינו שאין מי הבריכה מחוברים למעיין דמ"מ כיון שחזר צנור המעיין לקלח במקוה חזר המקוה לדינו הראשון וכדקתני בסיפא דההיא מתני' חזר והמשיכו פסול לזבים כו' ומשמע הא לטבילת שאר טמאים דינו כמעיין וכ"כ בהדייא הרא"ש בהלכות מקוואות וכ"כ הטור ועוד אני אומר דאפילו היה המקוה ריקן ומילאוהו מים שאובים אם אח"כ המשיך לתוכו מי מעיין כשר וכדתנן בפ"ק דמקוואות למעלה מעיין שמימיו מועטים שרבו עליו מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין לטהר בכל שהוא ואין לומר דשאני התם שקדמו מי מעיין ומשום הכי אין מים שאובין פוסלין אותו דקמא קמא בטיל אבל היכא שקדמו המים השאובים אדרבא איכא למימר במי מעיין הנוטפים בהם קמא קמא בטל הא ליתא דתנייא בתוספתא וכתבה הר"ש והרא"ש בפ"ג דמקוואות מעיין היוצא לתלמי ומתלמי לבריכה ראשונים פסולים מפני שהם נשאבים כיצד הוא עושה נוקבו מעין זקנו כל שהוא ונמצאו מים מעטים מטהרים את המרובים ופירשו דתלמי הוא שם כלי ונוקבו מעין זקנו כל שהוא לבטלו מתורת כלי ונמצאו מים מועטים שמן המעיין לבריכה מטהרין את מי הבריכה המרובים הנשארים עכ"ל הרי כאן שהבריכה מלאה מים שאובים והם מטהרים ע"י מי מעיין המועטים הנופלים בהם:

38. 61.6

    ועוד ראיה מדתנן בפ"ה דמקוואות מעיין שהעבירו על גבי השוקת פסול העבירו על גבי שפה כל שהוא כשר חוצה לה שהמעיין מטהר בכל שהוא ופי' הרא"ש בהלכות מקוואות שמי המעיין נופלים לשוקת ומשם נמשכים ויוצאים לחוץ והשוקת הוא כלי ואין מטבילין לא בשוקת ולא במים הנמשכים מתוכו לחוץ דהעבירו על גבי שפה כל שהוא כשר חוצה לה כגון שהיו מי המעיין נופלים מקצתן על גבי שפת השוקת ומקצתן לתוך השוקת כשרים המים היוצאים מן השוקת אע"פי שאסור להטביל בתוכו לפי שהמעיין שנופל על שפת השוקת מטהר כל המים בכל שהוא אע"פי שמי השוקת מרובין מהם מ"מ כל המים מחוברים למעיין ע"י המים המועטים הנופלים על השוקת ונטהרין אע"פי שכבר נפסלו בשאיבה כשעברו דרך השוקת עכ"ל הרי בהדייא דמים שאובים מטהרין על חבורן לפי מעיין כל שהן:

39. 61.7

    ואל תשיבני מהא דתנן בפ"ב דמקוואות בור שמלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשאר מן הראשונים ג' לוגין כההיא באמה של חרדלית של גשמים וכמו שפי' הר"ש והרא"ש וגם אין בה ארבעים סאה וכמ"ש הר"ש בפ"ה משנה שנית דאילו היה בה ארבעים סאה הייתה מכשרת את השאובים כמו שנתבאר לעיל וה"ה למעיין כל שהוא המקלח לתוך מים שאובים שהוכשרו המים השאובים ע"י חבורן למעיין דמעיין מטהר בכל שהוא וגם הרשב"א כתב בתורת הבית וז"ל ולא עוד אלא מקוה מים שאובים שהמשיכו עליו מי מעיין אפילו מי המעיין מועטים המועטים של המעיין מטהרים את השאובים המרובין אין מחלקין בין קדמו מי מעיין לנוטפים בין קדמו נוטפין למעיין עכ"ל הרי נתבאר דמקוה מלא מים שאובים אם המשיך לתוכו מי מעיין כל שהוא כשר לטבול בו לדעת כל הפוסקים זולתי לאותו דעת יחיד וכתוב במרדכי ואפילו לאותו דעת בנ"ד דלא הוי כודאי שנפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין כשהמקוה חסר מודה דכשר אפילו אי הוי פיסול ג' לוגין דאורייתא כיון דספק ספיקא הוא כ"ש שאין פיסולו אלא מדרבנן לכ"ע וא"כ אפילו ליכא אלא חד ספיקא כשר וא"כ לית דין ולית דיין לההוא לערער על מקוה מכלל ועיקר ואיך יתכן להעלות על הדעת למנוע מלטבול במקוה כזה ולטבול בנהר אשר רבו האוסרים לטבול בו הלא גם הרי"ף בפרק במה אשה יוצאה שפסקה לההיא דאבוה דשמואל דעביד לכותי' מקוואות ביומי ניסן:

40. 61.8

    וכתב הר"ן שם שכן דעת ר"ח וכתב שהרמב"ן נתן טעם לדבריהם אלמא הכי ס"ל וכן דעת הרמב"ם בפ"ט מהלכות מקוואות לפסוק כאבוה דשמואל וכן דעת רבינו מאיר וכמ"ש המרדכי בפרק במה אשה יוצאה והרא"ש בה' מקוואות וכך היא מסקנת הרא"ש וכמו שכתב הטור וכן דעת הרשב"א בתורת הבית ואע"ג דסמ"ג וסמ"ק כתבו להתיר לטבול בנהרות כדברי ר"ת היאך נניח כל הני אשלי רברבי שהם רוב בנין ורוב מנין וגם כי הר"מ והרא"ש והרשב"א מכללם דבתראי נינהו וגם כי בכל תפוצות הגולה נוהגי' על פי הרמב"ם והרא"ש ונזיל בתר סמ"ג וסמ"ק להקל בשל התורה וכמ"ש הגאון כמוהר"י קולון בשרש קט"ו ולכן אפילו אם היה קצת גמגום בטבילת המקוה הזה כאשר עלה על דעתיה דמר היה יותר טוב לטבול בו מלטבול בנהר ולא עוד אלא שפיסול השאיבה אינה מד"ת ופסול זחילת הנוטפים היא מדאורייתא כמו שכתב מוהר"י קולון בשרש קט"ו והיאך נמנע מלטבול בכשר מדאורייתא לכ"ע ונטביל בפסול דאורייתא לכ"ע זולת שני פוסקין אין זה אלא מן המתמיהין כ"ש כאשר לדעת כל הפוסקים אין שום פקפוק במקוה הזה שיש למנוע מלטבול בנהר כיון דלכל הפוסקים ראשונים ואחרונים אסור לטבול בו זולתי לסמ"ג וסמ"ק:

41. 61.9

    ועוד אני אומר דאפילו לסמ"ג וסמ"ק שפסקו כר"ת אסור לטבול בנהר הזה מטעם שהוא נמל וגרסינן בפרק תינוקת אמר שמואל בר רב יצחק אשה לא יטבול בנמל ופי' התוספות דלר"ת נראה כפי' ר"ח לא תטבול בנמל כי בני אדם מצויים שם ובעיתא וממהרת מפני בני אדם המצויים שם וגם לפרש"י שכתב דטעמא מפני שהספינות רגילות להיות שם כל שעה מצוי שם טיט והכא דנמל ושכיחי שם ספינות וגם בני אדם פשיטא דאסור לטבול שם מהני טעמי:

42. 61.10

    ועוד אפילו לא היה נמל במקום הזה לדעת קצת היה אסור לטבול בנהר כשהוא גדל ואפי' ר"ת מודה כל היכא דטבלה בשפת הנהר במקום שנתמלא מחמת רוב הגשמים דע"כ לא הכשיר ר"ת אלא כשטובלת במקום שהיה מרוצת מי הנהר קודם שירדו הגשמים אבל במקום שנתפשט מחמת הגשמים מודה דפסול וכ"כ רבינו ירוחם שזה דעת ר"ת וכ"כ הגאון מוהר"י קולון בשרש קט"ו והוכיח כן מדברי התוספתא ושכן פסק הראב"ד ואעפ"י שאיני מודה להם בזה ככתוב בחיבורי:

43. 61.11

    ולפי זה שטובלת במקום שאנו רואים שנתפשט מחמת הגשמים לא עלתה לה טבילה לכ"ע נמצאו דין כללי הנהר דבמקום מרוצת המים לכ"ע לא עלתה לה טבילה דחיישינן שמא ירבו הנוטפים וחששא דאיסורא דאורייתא היא זולת לדעת סמ"ג וסמ"ק שהתיר שם לטבול בהם ובמקום שאנו רואים שנתפשט מחמת הגשמי' לא תטבול בו ואם טבלה לא עלתה לה טבילה ואפי' לר"ת לדע' הראב"ד ורבינו ירוחם ומוהר"י קולון ואפילו במקום מרוצת המים אם הוא נמל לכתחילה לא תטבול בו:

44. 61.12

    ומעתה היכא שאנו רואים שנתפשט הנהר ע"י ירידת גשמים כמו שהוא נראה לעיניים ואין הנשים יכולות לילך עד אמצע הנהר לטבול והן טובלות על שפתו דלא עלתה להם טבילה אפילו לדעת ר"ת אליבא דרבינו ירוחם ומוהריק"ו והראב"ד ואפילו בזמן שאינו מתפש' מחמת הגשמים על כי האי גוונא דנ"ד שהוא נמל אפילו לר"ת לא תטבול בו וראוי למחו' בידם מלטבול בו ולכופן שילכו לטבול במקוה שבמרחץ שהוא כשר לדברי הכל בלי שום פקפוק כלל ועיקר וידעתי כי אדוני חכם כמלאך האלהים לחלוק כבוד אל האמת ולא לתקוע עצמו לדבר הלכה רק עיניו אל קדוש ישראל תשעינה ולהעמיד משפטי התורה על ציונם וצביונם כי זה הוא אשר עוררני לדון בדברים אלו לפני כסא כבודך מתוך אהבה מסותרת ומקוה ישראל ה' יאיר עיננו במאור תורתו נאם הצעיר הטהור והעלוב

45. 61.13

    יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה

46. 62.1

    דיני יין נסך ועבודה זרה

47. 62.2

    שאלה כלי מלא יין שהוא מונח על הדף ותחת כלי זה יש כלי אחר מלא יין וגוי אחד היה מהלך בבית ובלכתו דרך בראש הדף הא' ונתנדנד הכלי העליון מכח נדנוד הדף ונשפך ונפל לתוך הכלי התחתון מה יהיה משפט היין הזה מי אסרינן ליה בשתיה מהא משום דהוה ליה מגעו ע"י דבר אחר שלא בכוונה כי ההוא דהוה סליק לדיקלא ונגע ברישא דלולבא או לא:

48. 62.3

    תשובה חמרא שרי משום דכיון שבכלי העליון אין כאן מגע גוי כלל דכשאמרו מגע גוי שלא בכוונה היינו כשהגוי נוגע ביין ע"י דבר אחר אבל בנדון זה שלא נגע כלל אפי' ע"י דבר אחר אלא שנתנדנד היין מכח כחו ואע"ג דכח כחו ככחו דמי וכמ"ש התוס' פ' רבי ישמעאל גבי מעצרתא זיירא הכא כי הוה מתנדנד מכחו ממש נמי הוה שרי וכדשרינן בבובא כשהיא חסרה ואפי' מה שנשפך מותר כמו שכתבו המפרשים ויין שכלי התחתון פשוט הוא שלא נאסר מחמת שזרק הגוי לתוכו הכלי העליון ע"י נדנודו שאפילו אם היה זורק בידו אבן או צרור לתוך היין לא היה נאסר אפילו בשתייה וכדמוכח בגמ' גבי כל שבזב טהור כו' וכתבו סמ"ג בשם הירושלמי והביאו מהריק"ו בשרש ס' ושכן דעת הרשב"א ודלא כהרמב"ן והרי"ף דאסרי כמ"ש הר"ן נאם

49. 62.4

    הצעיר יוסף בכמוהרר"א קארו זלה"ה

50. 63.1

    אם מותר לשים על ההיכל אבן מצויירת כצורת אריה וכיוצא בה תשובה ראינו את אשר כתב החכם כה"ר אליהו קפסאלי י"ה על דבר מי שרצה לשים על ההיכל אבן שיש מצוייר בה צורת אריה והפליא החכם הנ' להחמיר ולאסור בטענות וראיות ודרש מאתנו אם כנים דבריו נחזיק בידו ונדרשנו נמצינו לבקשתו כי ראוי לכל אשר נגע ה' בלבו למחות בדבר זה עם היות שלדעת הרמב"ם שאר צורות חוץ מצורת אדם מותרים אפילו בולטים כבר הכריע הר"ן בפרק כל הצלמים דשאר בולטות אסורות משום חשדא וזה על דרך רבינו מאיר אשר הוא ג"כ דרך התוספות ורבי אליקים אסר לצור צורות בעלי חיים כדאי' במרדכי ובהגהות אשירי ואע"פי שרבי אפרים מתיר דברי רבי אליקים עיקר שעשה מעשה וצוה להסיר צורות אריות ונחשים שציירו בבית הכנסת בקאלונייא כדאיתא במרדכי וכן יש להוכיח מדברי הגהות אשירי שהביאו דברי רבינו אליקים ולא חשו להביא דברי רבינו אפרים ועוד נראה לומר דבכי האי גוונא דבנ"ד לא יתיר רבינו אפרים דהא אפשר דלא איירי בבולט וכמו שכתב החכם הנז' ועוד יש לחלק דשאני התם שכבר ציירו אותם כמבואר בלשון המרדכי אבל אם היו שואלים ממנו לצור צורות בבית הכנס' לא היה מתיר אי משום חשדא ואי משום דמתוך שמסתכלים באותם צורות אין מכוונין לבם לאביהם שבשמים כמו שכתבו התוס' ביומא וכתבו המרדכי בפרק כל הצלמים בשם רבינו מאיר ועוד יש לחלק דהתם היו אותם הצורות לצדדי בית הכנסת אבל אם היו מציירים בכותל שהקהל היו מתפללים כנגדו היה מצוה להסירם משום חשדא דאע"פי שאין הגוים עובדים לאותם הצורות כיון שרואים תמיד הקהל משתחוים כנגדם הוה חייש לחשדא ועוד יש לומר דע"כ לא התיר רבינו אפרים אלא בצורות עופות וסוסים מפני שאין הגוים עובדים אותם אבל צורת אריה כיון שהגוים מציירים אותו לאחד מארבעה חיות שבמרכבה כמ"ש החכם הנז' אפשר דמודה רבינו אפרים דאסור ואפילו להרמב"ם נראה לאסור דע"כ לא שרי אלא בצורות שבבתים אבל בבית הכנסת אפשר דמודה דאסו' משום חשדא ואע"ג דרבים נינהו נראה דלא חש לההוא תירוצ' מדלא חילק בין רבי' ליחיד וגם הרי"ף והרא"ש לא חלקו בכך בפסקי הלכותיהם ואפילו מי שרצה לומר דרבים שאני מודו דמכוער הדבר כמ"ש רבינו ירוחם ז"ל:

51. 63.2

    וכבר נמצא להרא"ש ז"ל שנשאל על מחצלת שדרך הישמעאלים להתפלל עליה אם מותר לתלותה בב"ה אע"פי שחלילה וחס לשום אחד מישראל להתפלל עליה בשום כוונה לשום דבר איסור והשיב אסור לתלותה בבית הכנסת כלל ואין ראוי לשום אדם הישראל לערער ע"ז וכל העובר על זה הוא נוטה מדרך ישרה לרעה וראוי לייסרו עכ"ל ומטעם אחר נמי אסור לדעת הרמב"ם שכתב בתשובה הבגדים המצויירים אף על פי שאינן בולטות אין נכון להתפלל כנגדה כדי שלא יהיה מביט בציורים ההם ולא יכוין בתפלתו:

52. 63.3

    ומעתה מי הוא זה אשר מלאו לבו לצור צורה כזו בהיכל ולא שמע לקול מורה להחמיר כי אם לקיים בעצמו מקלו יגיד לו אין זה כי אם גובה לב לעשו' מעשה להקל בדבר ומה גם בהיות כי לא היה לו תועלת בדבר כי אם מילוי חפצו ורצונו העולה על רוחו ותיתי להו להחכם והנכבדים אשר מנעוהו ע"י הערכאות וכל כהני מילי מעלייתא לימרו משמייהו נאם

53. 63.4

    הצעיר יוסף בכמהרר"א קארו זלה"ה

54. 64.1

    כתב ששלח אותה ה"ר אליהו קאפסאלי נר"ו

55. 64.2

    אליכם אישים קדושים ראשים המקודשים אקרא וקולי אל בעלי תורה הלא הם אריות שבחבורה משיבי מלחמה שערה קולעים אל השערה הרבנים הנאמנים והחכמים השלמים מי הנהר העצומים של ק"ק צפת יע"א עיר ואם בישראל אשר נתעוררו וכתבו תשובות חשובות וטובות מחוטבות תבנית היכל כענין הארי וכאריות יתנשאו וקנאו קנאת ה' צבאות ותורתו ויצאו ערוכי מלחמה מלחמתה של תורה כמשפט וכמנהג יראי ה' ואוהביו תחזקנה ידיכם בתורה ובמצות תארכנה ימיכם וימי בניכם כרצון נאמנכם הדורש בשלומכם והמזומן בכל זמן לגזרתכם וכפיו פרושות השמים על שלומותכם שיפך שיחו והמון רוחו על שלום תורתכם ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניכם הנה כתבתי אלה השורות מעט מזער לא כביר למעכ"ת כדי שלא אהיה מכפוי טובה על אשר עניתם לי במה ששאלתי ממעלתכם בדין הנ"ל ובמנוחת אבותי הקדושים חשבתי לכתוב באורך לכל א' וא' ממעלתכם כת' מיוחד כפי הראוי לו והנכון אליו אלא שכעת לא אוכל עשוהו על ידי שבשביל שהמוביל על השביל כי הספינה פתע פתאום באה ופתע פתאום יצא ועסקי רבים תלויים בצוארי כמו שיעד עלי חמדת הזמן נטע נעמן ביראת ה' נאמן החכם שלמה ברכה יצ"ו מי יתן והיו מעברות מצויות מכאן לשם ומשם לכאן והייתי כותב למעלתכם בתמידות בעניינים ודינין המסבכים אותנו פה מידי יום ביומו כתנורו של עכנאי אלא שאין עובר ושב וליכא דניידי כההיא דמחוזאי ומ"מ אם אינני מתראה פנים לפני כסא כבוד תורתכם דעו נא וראו במי שעשה לגו את הנפש הזאת כי נפשי קשורה בנפשכם בשומעי חסידותכם ותורתכם היתרה ומאן יהיב לן נגרי דפרזלא אגב גררא כיון שבאתי עד הלום אמרתי אעתיק למעכ"ת תשובת הרב הגדול המעוז ומגדול מהר"ר מאיר י"ה אשכנזי ראש ישיבה בפדואה יע"א אין ספק שכבר שמעתם על חכמת הרב הנז' ועל חסידותו ועל תורתו הנפלאה כמותו ירבו בישראל אמן ולפי שידעתי שהלשון של מרדכי ארוך שהביא הרב הנ"ל אינו מצוי אצלכם וסבת היא למעלתכם ותשמחו בו כמוצא שלל רב ואנן סהדי בדבר צויתי לסופר לכתוב ולעדי' לחתום למען תראו למען תאמינו וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה כנפשכם הנאמנה וכנפש מזומן בכל זמן לעבודתכם קאפסאלי בן כמה"ר אלקום:

56. 65.1

    זהו העתק שכתב יד החכם השלם האלוף כמהר"ר מאיר אשכנזי ה מפדובה

57. 65.2

    מרחוק אקרא שלום לחבור' קדישא שבעי' קאנדייא יצ"ו שמועה שמעתי ותרגז בטני שאחד מתושבי עירכם דמות רוחיה הוא דנקטיה להעמיד ארי של אבן על ההיכל מקום אשר כל העם משתחוים כנגדו ומקלו יגיד לו כאשר לפי דיני הגמ' מינא להקל כי אין איסור כי אם בפרצוף אדם גם בבית הכנסת מינא לו סמך היתר מההיא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דהוה ביה אנדריעי כו' ובאמת הבניין הזה חשוב לדחות דברי רבינו אלייקים הנזכר במרדכי בפרק כל הצלמים שצוה להסיר צורו' נחשים ואריות שציירו בבית הכנסת באקלונייא וכמו שהביאו האלוף מוהר"ר אליהו קאפסאלי י"ה בפסקו ומי טוהר שפך שם וההוא גברא כתב שהמרדכי אינו מסכים לדבריו כאשר הביא אחריו דברי הרמב"ם שהעלה דיני הגמרא ואני אומר שהבל יפצה פיהו שהרמב"ם אינו מדבר בבית הכנסת אשר עליו בנויים דברי הר' אליהו שהעם משתחוים שם ונראה כמשתחוה לצורה וכן דברי מהר"מ במחזורים אין העם משתחוים כנגד המחזורים אשר בהם קוראים פיוטים לבד כסדר האשכנזים כי מהר"ם היה באשכנז וכדי להשיב אחור דברי המתירים לפניכם התשובה של רבינו אליקים הנזכר לעיל בארוכה כאשר היא לפני עם יתר דברים בספר אשר בו חדושי המרדכי שאינם בספר המרדכי המפורסם וז"ל בספר ההוא ועל פי הראיות האלה צוה להסיר צורו' אריות ונחשים שציירו בבית הכנסת בקאלונייא הנה נעתקתי הדברים כצורתן וכהוייתן ואם יש קצת טעיות בספר נקל למבין יתקנם הרי לפניכם שאסור אף שעל המעילים שאין בהם צורות בולטות וכן נר' מדברי הרמב"ם בפ"ג מה' ע"ז שהצורו' שרוקמים באריגה לא חשיבי בולטות ופי' גלופא ואטומא גלויה וסתומה היינו בולטת ושוקעת דגלופ' היא כתרגומו של פתוחי חותם בפרש' תצוה שתרגם כתב מפורש דנלף דעזקא ופרש"י שם ואף כי פירוש בחותמא שהם חרוצים לסתום מ"מ דגלף ר"ל בגילהיו של עזקא שהוא כתב מפורש אחר החתימה ועזקא ר"ל חותם חרוץ וקל להבין ואטומא הוא ההפך א"כ אסור בין בולטת בין שוקע' וכן מפורש במרדכי פרק חזקת הבתים וכן רמז בסוף באומרו דהתם יש לפעמים צורות שאינם בולטות ואל יטעה אתכם לשון הספר שאמר וז"ל מכאן מצינו למדים שאסור לעשותן כו' דנראה שאסו' דוקא לעשותן שהרי תכף אח"כ כתב וז"ל ויש לחוש לכך דתנייא ישב לו קוץ כו' שנראה כמשתחוה כו' א"כ אסור אף להניח במקום השתחוייה אף אם אחרים עשו מאחר שטעמו משום חשדא שנר' כמשתחוה והנה הרב הזה רמז רמז בראש דבריו שהוא אמת באומרו איך ישנו מה שלא נהגו ובה אמינא אף אנא על ההוא גברא איך ישנה מה שלא נהגו ואף לא להתגאות לפני בוראנו דהנהו מעילים רק לכבוד עינימו בהיותו סימן דגלו מה לו פה ומי לו פה כי יחצוב לו במקום קדוש דגלו ואפשר ליישב ולומר דההוא אנדריטא דבי כנישתא דשף מדוכתיה ויתיב בנהרדעא לא הייתה עומדת במקום שהעם משתחוים כנגדו רק אמרי בי כנישתא או באיזה זוית שהעם אינם משתחוים כנגדו ואפי"ה אם לא היה היכא דרבים שכיחי שם היה אסור משום חשדא כמו טבעת של חותם שם ואף כי נאמר בטא שלפי התלמוד שלנו הוא מותר הלא כתב הרב שמצא לו סמך אסור מן מכילתא ואין דבר חדש לנהוג כספרים חצונים כנגד התלמוד שלנו ובפרט לחומרא כי כן כתבו התוס' בסוף פרק כל שעה שבהרבה דברים אנו נוהגים ע"פי ספרים חצונים כנגד התלמוד לכן אני אומר כל המשנה ידו על התחתונה ובכן אני התרה באיש ההוא ובשיעתו שלא יעשו כדבר הרע הזה ואם לא ישמעו בקולי אחשוב הדבר לאפקרותא ואשמיע עליהם דברי' עם חברי אשר לא ייטיבו בעיניהם:

58. 65.3

    (הגהה על המעילים שנותנים על הבימה או על הקתררעות של המילה ויש בם צורות עופות דגים וסוסים וארי אם מותר או לאו דדרשינן בפרק כל הצלמים דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל כו' ומסקינן שאני רבן גמליאל דאחרי' עשו לו כו' התם בחות' בולט ומשום חשדא כדתנייא כו' ומי חיישינן לחשדא והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ואוקמי ביה אנדריטא והוו עיילי ביה אבוה דשמואל ולוי ומצלי ביה ולא חיישי לחשדא ומשני רבים שאני והשתא נמי בבתי כנסיות שלנו בכפרים שיחידים מתפללים שם יש לחוש בחשדא ואפילו בבית הכנסת של קאלוניא ומגאנצא פעמים שיחידים נשארים ומתפללים והוי איסור ואע"ג דאמרינן התם הני ג' דחשיבי ציירי ופלחי כגון חמה ולבנה וצורות דיירקון מיהו הא אמרינן התם למפלח לכל מה דאשכחי פלחי והואיל והן עובדים לכל הצורות היה לחוש לחשדא דהא אנדריט' בכרכים לא פלחי ליהו כדאמרי' בריש פרקין ונהרדעא כרך ואפי"ה אי לאו דרבים שכיחי חיישי' לחשדא והואיל ובכפרי' פלחי ליהו מאי וכתב רבינו אליקים איך ישנו מה שלא נהגו ואף על פי שכונתם להתנאות לפני בוראנו הרי הזהרנו לא תעש' לך פסל ותנייא לא יעשה לו גלופא יכול יעשה לו אטומא ת"ל וכל תמונה לא יעשה אטומא יכול יעשה מטע ת"ל לא תטע לך לא יטע לו מטע יכול יעשה לו של עץ ת"ל כל עץ מסקנא לא יעשו תמונ' יכול יעשה דמות בהמה חיה או עוף ת"ל תבנית כל בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור כו' מכאן מצינו למדין שאסור לעשו' כו' ויש לחוש לכך דתניא ישב לו קוץ בפני ע"ז לא ישחה ויטלנה מפני שנרא' כמשתחוה והתם יש גם לפעמים צורות שאינן בולטים עכ"ל:)

59. 65.4

    ועתה אספרה נא לכם את אשר קרה פה פדוואה בימי הזקן האור הגולה רבינו יודה מינץ זלה"ה ולדעתי שאז נמצא פה כמוהר"ר יהודה דאלמיכיע היושב בשבת תחכמוני בעירכם אך היה אז בחור יושב לפני רבו וראה אף הוא כל הדברים היה פה איש עשיר ותקיף שמו היר"ץ ווערטי"ם ושמו נודע בשערים והיה תמיד איש מלחמה לגאון הזקן מורינו ורבינו רבינו יודה מינץ זלה"ה ולבנו מורינו ורבינו חמי הגאון כמוהר"ר אברהם מינץ זלה"ה ועשה פרוכת נאה מאד מרוקם במרגליות ורקם עליו צורת צבי שהיתה הארמ"ה שלו והיתה הצורה בולטת מחמת המרגליו' ובקש להשימו בבית הכנסת במועדים והזקן מיחה בו והוא מרוב עשרו ותוקפו לא השגיח בו להיותו בעל מלחמתו ומצא לו בעושרו רבנים עוזרים לו אשר הגיעו לו ראיות להתיר מן התלמוד כנדון שלכם ובחוזק יד שם אותו בבית הכנסת ויצא הזקן מבית הכנסת בחרי אף ונתרבו הקטטות מאד בגלל אלה ואפ"ה עתה בזמני קמו הירשים של כמ"ר הרי"ץ הנ"ל להשימו בבית הכנסת ולא רצו לעשותו בלתי רשותי וצויתי להם לכסות בנייר הצורה ההיא ושמעו בקולי ברוכים הם וברוך טעמם והנדון שלכם הוא גרוע יותר ויותר שיהיה דבר קבוע שם על ההיכל תמיד וצורת אריה שהוא א' מצורת המרכבה אף כי אין איסור כי אם ארבעתם יחד מ"מ הדבר מכוער לכן אוהבי עמדו בפרץ ולא תניחו להביא תועבה לבית ה' ואשר התחיל בעבירה יחיש לעצמו ויסו' מן הדרך המעוקם הזה ולא יטריח בתי דינין להשמיע עליו קול אלה ח"ו וכבר ראיתי נפלאות מתורת הרב המובהק מוהר"ר אליה קאפסאלי י"ה אשר קנא לאלהיו ואסר ומחה בידו וכתב לאיסור ואמינא ליה יישר ואלהי ישראל יברך אתכם ותראו בנחמה אמן:

60. 65.5

    כה מעתיר הטרוד בילדי הזמן מאיר בכמהר"ר יצחק ז"ל קצענלגבגן מפדואה

61. 65.6

    עידי ההעתקה אברהם בן שושאן גם אני שלמה יינייטי

62. 66.1

    נשאלתי על בגד משי שאורגים בו מיני ציורים ובתוכם דמות עופות אם מותר לעשות ממנו פרוכת לפני ארון הקדש לפי שיש מגמגמי' בדבר לפי שכשעומדי' הצבור להתפלל משתחוים לצד ההיכל ונר' כאלו חס ושלום משתחוים נגד הצורות ההם:

63. 66.2

    תשובה נראה דודאי שרי ואין בו בית מיחוש ואפילו אם היה צורת אדם אפשר דשרי כדמוכח בפרק אם אינם מכירים ובפרק כל הצלמים דפריך ומי חיישינן לחשד' והא בי כנשתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקמו ביה אנדרטא והוו עיילי ביה אבוה דשמואל ולוי ומצלי בגויה ולא חייש לחשדא ומשני רבים שאני אלמא כל היכא דשכיחי רבים ליכא למיחש לחשדא כלל והביאו הרא"ש ואע"פ שלא כתבו הרב אלפס שאני התם דצורת אדם הוא וכן בדמות צורות לבנות כרבן גמליאל שהן צורות שאסרה תורה אבל שאר צורות בלאו טעמא דרבים נינהו שרי לכולי עלמא כיון דלית בהו חשדא ואם דעת המגמגמים הוא מדכתב במרדכי ובהגהות אשירי פרק כל הצלמים שרבינו אליקים צוה להסיר צורות אריות ונחשים שציירו בבית הכנסת בקאלונייא הוה להו למיסק אדעתיהו דאין לסמוך על שום פסק שנמצא כתוב עד שידרשו לדעת אי יחידאה הוא או אם רבים אשר אתו וגם להבין תוכן דבריו דהא ממקום שבאו נשיבם שכתב המרדכי בפ' הנז' שהשיב רבינו אפרים לרבינו יואל על צורות עופות וסוסים שציירו בבית הכנסת שמותר להתפלל שם שאין הגוים עובדין להם אפילו כשהן תבנית בפני עצמן כ"ש כשהן מצויירים על הבגדים ואפילו בפרצוף אדם מותר דרבנן במוצא והרב רבי' נסים כתב בפרק הנז' וז"ל ונראה לי שלא חששו לחשדא אלא בצורות שהיה מנהג הגוים לעבדן אבל מותר לצור צורות כל שלא נודע ולא נשמע שיהיו נעבדות כלל וכן המנהג לקיים צורות בולטות מאותן שלא אסרה תורה ולא שמענו מי שימחה בכך עכ"ל וזה כדברי רבינו אפרים:

64. 66.3

    ועוד שאפילו רבינו אליקים לא אסר אלא לעשותו בידים אבל במוצא מותר כמבואר יפה במרדכי ונ"ד מוצא עשוי הוא שהרי אינו עושה עכשיו צורות הללו ואפילו רבינו אליקים מודה בזה ואין לדחות לומר דלא שרי רבינו אפרים אלא שיהיו אותן צורות בבית הכנסת אבל לא שיהיו לפני הכותל שמשתחוים נגדו דמאחר דליכא חשדא בצורות הללו כך למשתחוה נגדם כמשתחוה נגד בגד או כותל שאין בו צורה ואע"פי שבהגהות אשירי כתוב כדברי רבי' אליקים וז"ל כיון דבעי' שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר והרוצ' שיעשיר יצפין יהא נראה כמשתחוה לאותן צורות יש לו' דכיון שעשאום בידים כדקאמר שציירו בבית הכנסת וגם ממה שכת' והשיב דאסור לעשות שום צורה איכא למיחש לחשדא לדידיה דסבר דאסור לעשות אבל במוצא גם לרבינו אליקים שרי לשים הצורות ההם בכותל שמשתחוים נגדו וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם שנשאל מה הוא הדבר הנקרא בינו ובין הקיר ולמה מנעוהו ואם בכלל החציצה הזאת כלי מילת שתולין אותם על כותלי הבית לנוי ובהן צורות שאינן בולטות אם זה בכלל האיסור או לא והשיב שהטעם שהצריכו להתקרב אל הקיר בשעת התפלה הוא כדי שלא יהא לפניו דבר שיבטל כוונתו והבגדים התלויים חינם אסורים אבל אינו נכון שיבדיל בינו ובין הקיר ארון ושקים וכיוצא בהם מכלי הבית כי הדברים האלו מבטלים כונת התפלה והבגדים המצויירים אע"פי שאינם בולטות אין נכון להתפלל כנגדם מהטעם שאמרנו כדי שלא יהא מביט בציורים ההם ולא יכוין בתפלתו ואנחנו רגילים להעלים עינינו בתפלה בזמן שיקר' לנו להתפלל כנגד בגד או כותל מצוייר עכ"ד ומדכתב והבגדי' המצויירים אע"פי שאינם בולטות משמע דבצורת אדם איירי דבצורת אדם דוקא מפליג הוא ז"ל בין בולט לשוקע כמבואר בדבריו בפ"ג מהלכות ע"ז ואם בצורת אדם מתיר להתפלל נגדה כ"ש למתפלל נגד שאר צורות חיות ועופות דשרי וליכא למימ' אדרבא משם ראיה שהרי כתב שאינו נכון שיפסיקו בינו ובין הקיר מאחר שפשט המנהג בכל תפוצות הגולה לשים פרוכת מצוייר ומרוקם ולא חששו לביטול כונת התפלה מפני כך אי משום דעדיף להו כבוד התורה והמתפלל נגדו יעלים עיניו כדי שלא יהא בציורם ואי משום דהשתא בלאו הכי אין בני אדם מכוונים בתפלה כראוי וכמו שפסקו הפוסקים גבי חתן שפטור מק"ש ואי משום דדמו לארון ותיבה שכתבו הפוסקים דאין חוצצין א"כ כך נר' לי לשים פרוכת זה כמו פרוכת אחר כיון שהוכחנו שאין בו חשש איסור מפני הצורו' הילכך שרי ושפיר דמי לאתנוחי קמי היכלא את הנראה לע"ד כתבתי ולהיות במקום שאירע מעשה זה יש רב מוסמך אם יסכים כת"ר לדברי הריני מורה להתיר כדלעיל אך אם לא יראו דברי בעיני כת"ר דברי הרב שומעין נאם הצעיר

65. 66.4

    יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה

66. 67.1

    פירוש מה שאמרו מאימתי נקרא יין להמשך כדי לעשות יין נסך תמצא אותו כתוב בקונטריס המפרשים קשה ההבנה בסימן ט'

67. 67.2

    שמוע שמעת' צוחא על היין בחוצות מצרים וברחובו' שם יתנו צדקות ה' בעלי תריסין הללו אוסרים והללו מתרים יתנו עדיהם ויצדקו יגש עצומותיהם עד האלי"ם יבואו דבריהם על דבר חביות יין באו מקאנדייא בספינה שכולה גויים ובפי החביות חותם בתוך חותם אכן יש בכל חבית נקב קטן כדי להוציא הרוח שלא תבקע ונשאלתי מאהובי ומיודעי להגיד דעתי בנדון זה והנני משיב כאשר עם לבבי אכן אבא בקצרה להקל על המעיין. ואומר ראיתי דברי החכם האוסר תוקע עצמו לומר דיין שנתערב בו דבש אם נגע בו הגוי אסור כאשר כתב בתחלת דבריו וגם באמצע תשובתו זר לתקוע עצמו בדבר זה:

68. 67.3

    על זה אשיבנו מלין הלא כבר ידוע ומפורסם כי כל יינות קאנדייא משימים בהם דבש בין הגיתות ועל כן אינם נזהרים ממגע גוי בהבאת מהגיתות לעיר ואם כן לפי דעתו יאסור לבני מצרים כל יין הבא מקאנדייא ומאחר שמנהג פשוט במצרים וסביבותי' לשתות יין מקאנדייא בפרהסייא ולא היה מעולם פוצה פה ומצפצף הדבר ברור שהם סומכים על הוראת גאוני המערב ואם כן דל מהכא חששת גוי דאפילו ראינוהו נוגע בו מותר להם ואין כאן אלא חששת איחלופי ומה שהאריך להביא ראיות דחיישי' לאיחלופי ע"י נקב בזה יפה השיבו החכם ה"ר יעקב תבון על כל דבר ודבר אחת לאחת למצא חשבון דבר דבור על אופניו גם על הבאת דברי שכתבתי בסי' אי"ק ק"ל נ"ח יפה כיוון החכם הר"י הנז':

69. 67.4

    גם דברי שלשת החכמים הגבורים אשר בקעו לשאוב מים בששון ממעייני הישועה מבור בית לחם אשר בשער שער המצויין בהלכה שלשה המה נפלאו דבריהם בטוב טעם ודעת להסכים ותמהני על החכם האוסר איך נעלמו ממנו דברי המרדכי שכתב בפ"ב דע"ז וסמ"ג וכיוונו להבנת דברי והביאותיו בחיבורי: שאלו את ר"י על גבינות הרבה שעשה ישראל בבית הגוי כו' ועוד היה נראה לרבינו טוביה דאפי' לשמואל דאמר מפני שמעמידים אותה בעור קיבת נבלה כו' מ"מ אין שם אלא נותן טעם ורש"י פסק דטעם הוי מדרבנן והוי ספיקא דרבנן לקולא ואף לר"ת דטעם כעיקר דאורייתא למה לא יותרו דאיכא ספיקא טובא כי שמא לא בא חותם הנאבד מעולם ביד גוי ואם תמצא לומר בא לידו שמא לא זייף ואם תמצא לומר דזייף בו שמא לא העמיד אלא בדבר המותר עכ"ל ובנ"ד נמי איכא ספיקי טובא שמא לא היה לגוי יין שלו להחליף ביין כשר אם תמצא לומר שהיה לו שמא לא היה רע כ"כ שיהיה לו ריוח בחילופו ואת"ל שהיה רע הרבה מכיון שאנו רואים שיין הכשר הוא טוב אזלא לה חששא זו ואם תמצא לומר שאע"פי שלא היה רע אלא מעט רוצ' להרויח אותו דבר מועט שמא לא החליפו מפני היראה וכיון שאם ערב בו יין שלו הוי מין במינו הוה ליה איסורא דרבנן כמו שכתבתי בחיבורי דנקטינן כר"ת דסבור דמין במינו בטל ברוב מדאורייתא שרוב הפוסקים פסקו כמותו א"כ הו"ל כמה ספיקי דרבנן ולקולא ואפילו לרש"י דסבר דמין במינו לא בטיל אפילו באלף ומשמע דבדאורייתא לא בטיל דבסתם יינם אינו אלא גזרה דרבנן כדאיתא בפ"ב דע"ז ואם כן אליבא דכולי עלמא הו"ל כמה ספיקי בדרבנן ומותר וכמה ראיות יש להביא להתיר אלא שאין צורך שהדבר ברור להתיר ובמקום שאמרו לקצר אין ראוי להאריך נאם הצעיר

70. 67.5

    יוסף קארו

71. 68.1

    שאלה ישמעאל א' בא לצאג"א והוא השוק שמוכרי' בו כסף וזהב מטבע וגרוטאות ומכר קצת פרחים ישנים יושפיס וליהודי אחר מכר עגול א' זהב משקלו כמו שבע' מתקאלים מפותח סביבו בפטורי ציצי' ובאמצעית' מצוייר בדפוס בולט דמות אשה יושבת על כסא וידיה נשואות למעלה כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה ובבטנה מצוייר עובר אחד ידו הימנית על לבו ובשמאל העובר ההוא צורת שתי וערב וסביב הצורה ההיא כתוב בכתיבה ייונית בולטת בצד אחד גירי ווליתי ובצד האחר כתו' תיפורישי ופירשו היודעים בלשון גריגו אדוני עזור הנושא אותי או הלובש אותי ואחר שפרע היהודי הדמים ומשך והלך לו הישמעאלי נוקפו לבו לדעת מה טיבו של עובר זה ואמר אולי צורה זו היא ע"ז יורינו מורינו אם העיגול הנז' מותר בהנאה לפי שקצת יהודים העידו שכן דרך הנוצרים לשים עגולים האלה בכובעיהם לנוי ונראה שיש להקל בדבר הזה מכמה טעמי חדא דאיכא הכא ספק ספיקא וספק ספיקא דע"ז מותר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות ע"ז והוא ספק אם באתה צורה זו ליד גוי עובד ע"ז מעולם שאפשר שישמעאלי זה עצמו שמכרה ליהודי הדפיס צורה זו בעיגול זהב זה לנוי ואמרינן כאן נמצאו וכאן היו הואיל ונמצאת ביד ישמעאלי שאינו עובד ע"ז ואם תמצא לומר שעיקרה מגוי עובד ע"ז ספק אם ביטלה קודם שמכרה לישמעאלי זה ותו שקרוב הדבר לומר בודאי שאין צורה זו נעבדת שדמות מניקה ובנה בחיקה אמרו כמ"ש הר"ן בפרק כל הצלמים ולא דמות מעוברת ובנה בבטנה ותו שאפילו אם תמצא לומר שזו היא צורת מרים אמו של יש"ו ידוע הוא שאין הנוצרים עובדים את מרים הנז' ולא נוהגים בה מנהג אלהות וזה שבבטנה אפי' אם תמצא לומר שהוא יש"ו עדיין לא יצא לאויר העולם ואפי' בצורת מניקה כתב הר"ן שם שאפשר שאין עובדין היום לצורות הללו כו' גם רבינו ירוחם כתב בשם ה"ר אברהם בן אסמעאל הגוים אלו שאינם אדוקים בע"ז כל מה שעושים בצורות הללו בכלים אינם עושים אלא לנוי כו' אע"ג דבלשון ואפשר דנקטי לה תרוייהו ז"ל וה"ר ירוחם נמי בסיפא דמילתא קאמ' וראוי להחמיר בספק איסור תורה בספק ספקא דנ"ד לא קאמרי ותו דהכא לאו איסור תורה איכא דאפי' משיך ויהיב דמי הכא מדינא שרי להחזיר דמקח טעות הוא ומשום דמחזי כמזבין ע"ז לגוי אמרו יוליך הנאה לים המלח וכמ"ש הר"ן שלהי פרק כל הצלמים יורנו מורנו בזה הלכה למעשה אם יש לחוש לאיסור העגול של זהב הנזכר בהנאה ואם לאו ואין מורין ליהודי הזה למכור אותה בהקפה וליטול אח"כ דמיה דאע"ג דהמרדכי בריש פרק השוכר לא קאמר אלא אם עבר ישראל ומכר ע"ז כו' הכא דאיכא כל הני טעמי ולקולא כדכתיבנא אפשר דאורויי נמי מורינן ליה למזבנא לגוי באשראי ולמישקל מיניה בתר הכי' וכדכתב הרב המרדכי ז"ל:

72. 68.2

    תשובה רואה אני כי הכותב הזה עושה עצמו כשואל והוא מורה ובא להתיר בטענות שאין בהם ממש כו' הטענה הראשונה שטוען אין לה שחר שאין דרך הישמעאלים לצור צורת אדם כי הוא אסור חמור כדתם ומעולם לא נמצא מי שעשה כך והיאך נתלה להקל בדבר שאינו מצוי דבר שלא עלה על דעת כלל גם מ"ש ואם תמצי לומר שעיקרה מגוי עובד עבודה זרה ספק אם ביטלה קודם שמכרה לישראל הזה אישתמיטתיה מתני' דכל הצלמים המוצא צורת חמה כו' יוליכם לים המלח ולא אמרי' שמא ביטלה הגוי קודם שמצאה זה:

73. 68.3

    ומ"ש ותו שקרוב הדבר לומר בודאי שאין זו צורה נעבדת כו' הנה שכח מה שכתוב בשאלה שהיה בשמאל העובר ההוא צורת שתי וערב וצורה זו נעבדת היא וכמו שכתב הר"ן בשם הרשב"א ומ"ש ואפי' הצורת מניקה כתב הר"ן שם שאין עובדים היום לצורות הללו כו' תימא גדול הוא שהר"ן לא מלאו לבו לחלוק ולא כתב כן אלא בדרך אפשר וצ"ע וזה השואל סומך על זה לעשות מעשה להקל וזה לא עלה על דעתו של הר"ן:

74. 68.4

    ומ"ש גם רבינו ירוחם כתב בשם ה"ר אברהם אסמעאל הגוים אלו שאינם אדוקים בע"ז כל מה שעושים בצורות הללו בכלים אינם אלא לנוי כו' מי ישמע לו הדבר הזה לתפוס ספקו של אברהם בר אסמעאל להקל ולהניח פשיטות של הרשב"א להחמיר בהיותו רב גדול ומפורסם ועוד שהיסוד שרצה לסמוך עליו לומר דהוי ספק ספקא כבר נתבטלו דבריו לעיל:

75. 68.5

    ומ"ש ותו דהכא לאו איסור תורה איכא וכמ"ש הר"ן שלהי פרק כל הצלמים עכ"ל מ"ש הר"ן שם לא מדעתו אמרה דגמרא ארוכה היא מימרא דרבא פ' השוכר והר"ן עצמו כתב והכי מפרשים לה בפרק השוכר ולמה תלה הדבר בהר"ן ומ"מ אין משם ראיה לנ"ד ולא דמו אלא אפילו כי אוכלא לדנא דהתם להחזירו לגוי עצמו שמכרה אמרינן דשרי מדינא אפילו משך ונתן מעות ואפי"ה אסרו משום דמחזי דמזבן ע"ז לגוי ומה ענין זה לנ"ד שהוא מוכר הע"ז לאחר ונהנה מדמיה שאין ספק שהוא אסור מן התורה וזו אפילו תינוק בן יומו לא יטעה בה:

76. 68.6

    ומ"ש בשם המרדכי שאם מכרם הגוי בהקפה כו' גם בזה הניח השורש שהרי דברי התוס' הם ואילו היה מעיין בתוס' או בספרי בית יוסף שהביא דבריהם היה רואה שרבינו אלחנן לא התיר אלא כשהגוי מכרה לאחר קודם שיתן לוה הישראל הדמים ואע"פי שכתבו שר"י הוסיף להתיר אפילו לא מכרה הגוי אלא שמשכה הגוי קודם שיתן הדמים כו' מ"מ הרי רבינו אלחנן נראה שהוא חלוק עליו ועוד שאפילו רבינו אלחנן ור"י לא התירו אלא בדיעבד דוקא אבל להורות כן לכתחלה לא ומה שרצה להקל בנ"ד משום דאיכא כל הני טעמי לקולא כבר נתבטלו כל אותם הטעמים הילכך אסורה בהנאה בלא שום התר זה מה שנראה לי הצעיר

77. 68.7

    יוסף קארו

78. 69.1

    דיני צואת שכיב מרע:

79. 69.2

    שאלת צוואה שזה נסחא אנו עדים חתומי מטה מעדים כו' וכך אמר לנו הוו עלי עדים וכתבו וחתמו איך אני ברצון נפשי ובשלמת דעתי ובתורת צוואה אני מצווה שאם ח"ו אמות מחולי זה שכל המטלטלים הנמצאים בבתי הן שמושי ערש הן מכסף וזהב כולם יהיו מתנה לאשתי בי"לא וגם מטלטלין אחרים שיש לי בשאלוניקי וברו"דיש ועוד מאה וחמשים פרחי' וניצייאנוש ממעו' ומנכסי ועוד ציוה מחמת מיתה שיתנו לקרובו אשר בצפת שמו רבי יאודה מי"מי חמשים פרחי' ויניצייאנוש במתנה גמור' מנכסיו ושארית ממה שיש לו הניח הכל לבתו רבקה ולולד שתלד אשתו שהיא הרה עכ"ל הצוואה ויש מי שאומר שצוואה זו בטלה מהא דאמרינן בפרק יש נוחלין ובפרק מי שמת שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ורבי יוחנן אמר תבדק מאי תבדק כי אתא רב דימי אמר רואין אם במיפה כחו כותבין ואם לא אין כותבין ה"ד מיפה כחו דאמר אף כתובו וחתומו והבו ליה ובצוואה זו כיון שלא כתב כמיפה כחו הרי היא בטלה מה משפט צוואה זו אם היא בטלה כדברי האומר כך או אם יש שום טענה לקיים שצוואה זו תהיה קיימת:

80. 69.3

    תשובה נראה שצוואה זו קיימת דומה לההיא שאמ' כתבו ותנו מנה לפלוני דהתם בשנתכוון להקנות באותו שטר אבל בשלא נתכוון אלא שיכתבו לזכרון דברים בעלמא להיות לראיה כמה הניח לכל אחד מתנתו קיימת ואין לאותה כתיבה דין שטר כלל ודבר זה כתבו רבינו ירוחם ז"ל בשם הגאונים וגם בטור חשן המשפט כתב כן ולישנא דייק דקאמ' שמא לא נתכוון להקנותו אלא בשט' משמ' דבשטר שהוא בלשון הקנאה הוא הא בשטר שאינו בלשון הקנאה לא ואע"פי שלא נתברר זה בדברי הרמב"ם דהוא העתיק לשון התלמוד כמנהגי בכמה מקומות וכשם שנפרש מאמר התלמוד כך נפרש מאמרו ז"ל וכיון שמאמר התלמוד אינו אלא בשנתכוון להקנות באותו שטר אבל בשלא נמכוון אלא שיכתבו לזכרון דברים בעלמא להיות לראייה כמה הניח לכל אחד מתנתו קיימת עלינו לומר שגם זו היא כונ' הרמב"ם ז"ל ולשון צואה זו מבואר שאינו לשון הקנאה אלא לזכרון דברים בעלמא הילכך נראה שהיא קיימת

81. 69.4

    נאם הצעיר יוסף קארו

82. 70.1

    כרכא דכולא ביה הנבון ונעלה יצ"ו אד"ש כתבך הגיע לידי הנחת מלשאוב מים חיים מבור בית לחם י"ה ה"ה הרבנים השלמים אשר אורם זורח בעת הזאת בגבולכם ואם הרבנים השלמים מרוב ענותנותם משכו ידיהם כמדת הצנועים איך אפרוץ גדרם ומחיצתם אכן שלא להשיב פני כ"ת היקרים ריקם וגם כי מבין ריסי כתבך ניכר שהרבנים השלמים לא משכו ידיהם לגמרי אך שרוצים לשמוע דברי תחלה וע"מ כן קבלתי עלי כי נכון הוא שדבר זה יפתח בקטן כמוני ויסתיים בגדולים ולפי שדברי אגרתך באו סתומים שכתבת שקמו אנשים ורוצים לבטל הצואה ולא פירשת אם באים מחמת טענה הם ומה היא טענתם ע"כ אני צריך לכתוב הטענות שאפשר להם לטעון ולכתוב סתירתם בדרך קצרה להיות דברי מובאים לפני משיבי מלחמת דת שערה בגילוי דעתא בעלמא סגי:

83. 70.2

    וזה נסח הצוואה מודעת זאת לכל רואה חתימתינו דלמטה איך אנחנו ח"מ נכנסנו אצל ה"ר משה בן ה"ר משה ן' פורת וראינו אותו חולה ומוטל על ערש דוי ודעתו מיושבת עליו ולשונו ומילוליו מובנים בפי' ודעתו לומר ולשמוע ולישא וליתן כשאר בני אדם המהלכין על רגליהם בשוק ופתח ואמר בפנינו ח"מ רבי משה הנז' הוו עלי עדים בדבר זה ואף כתבו וחתמו ותנו זה לאשתי מרת שולי להיות בידה וביד כל הבאים מכחה והנני מודה בפניכם עדים ח"מ כמודה בפני ב"ד חשוב וראוי בהודאה גמורה שרירא וקיימא דלא בהשטאה ודלא להשנאה ודלא למהדר בה מן יומא דנן ולעולם איך רציתי ברצון נפשי הטוב בלב שלם בלתי דבר אונס והכרח כלל בעולם כי אם בדיעה רצוייה ומיושבת לצוות כדין וכתורת כל דברי צוואת שכיב מרע ככל תקנת חכמים כי אם ח"ו שאמות מחולי זה שיתנו מנכסי עזבוני בתורת מתנה וירושה שני אלפי' לבני' מזומנים לבת אחי ה"ר אברהם ן' פורת אשר היא עכשיו בק"ק תוב"ב בארץ הקדושה ועוד ת"ק לבנים מזומנים לקרוב אחד שיש לי עכשיו בשאלוניקי בתורת שכיב מרע כתיקון חכמים ואח"כ כל נכסי דאית לי בין כסף בין ש"כ בין זהב בין כלי תשמיש וכל מקרקעי ומטלטלי וספרים ופירות שיש לי בבית ובשדה וכל עבדים ושפחות שיש לי כללא דמילתא כל נכסי בכלל ובפרט הן משוה זוז ולמעלה הן משוה זוז ולמטה מכל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב בעולם הכל נתתי לאשתי מרת שולי הנז' לעיל במתנה גמורה חתוכה וחלוטה שרירא וקיימא ככל הלכות צואה דברי שכיב מרע ככל תקנת חכמים ושלא יהיו לעולמי עד רק אלו שני אלפים לבנים הנ"ל לבת אחי הנ"ל ות"ק לבנים הנ"ל ואין לשום אדם בעולם לא שום טענה ושום דין ודברים וערעור וקטטה ופקפוק עם אשתי הנ"ל מחמת כל נכסי הנ"ל אלא הכל הם של אשתי הנ"ל בכלל ובפרט הכל נתתי לה ככל תורת צוואת שכיב מרע כתיקון חכמים אך בתנאי זה נתתי לאשתי שולי' הנ"ל את כל נכסי הנ"ל שאחר פטירת אשתי מ' שולי הנ"ל לא יהיה לה שום כח ורשות בעולם להוריש ולהנחיל מכל נכסי עזבוני שנתתי והנחלתי לה בתורת שכיב מרע כתיקון חכמים לשום אדם בעול' אפילו פרוטה אחת ולא יתן במתנה רק להנער רבי אברהם בנו של רבי נחום הכהן יהיה כל מה שנתתי והנחתי לה כל הנכסים שלי בתורת צוואת שכיב מרע בכלל ובפרט אותו הנער אברהם הנ"ל הוא יירשנה והוא ינחיל אותה כי ע"מ כן נתתי והנחתי לה לאשתי הנ"ל כל הנכסים שלי הנ"ל שאותו הנער יהיה היורש שלה ולא שום אדם אחר בעולם ככל דברי צוואת שכיב מרע ככל תיקון חכמים וכל הא דלעיל מתחלה ועד סוף נעשה והותנה בפנינו עדים ח"מ בביטול כל מיני מודעות שבעולם דתקינו רבנן ובשוקא ובברא ובפרסום לכל ככל צוואות ודברי שכיב מרע ככל תקנת חכמים והלכותיהן ככל שטרי צוות שכיב מרע אשר דעתן מיושבת עליהן בכל אופן כנ"ל זכיות והודאות דנהיגין בישראל הנעשין בהכשר כתיקון חכמים דלא כאסמכתא ודלא כתופסי דשטרי והנעשה היום יום א' בשבת ו' תמוז הרי"ט לפ"ק פה ק"ק פליבנא לזכות ולעדות ולראייה כתבנו וחתמנו:

84. 70.3

    והנה הטענה הראשונה שאפשר לטעון כל אדם היא מאחר שבת אחיו יורש' אותו בד"ת אין בידו להעבי' הנחלה ממנה ולתתה לאיש או אשה נכרים ועל טענה זו אומר לו חכמו ישכילו ידם ישימו לפיהם דהא תנן בפרק יש נוחלין המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לא' והשוה להם את הבכור דבריו קיימים ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משו' מתנה דבריו קיימים ואין לומר דהיינו דוקא במחלק ליורשיו אבל למי שאינו יורש לא דהא תנן תו התם הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי ופי' רשב"ם ז"ל מילת' דפשיטא היא ומשום סיפא נקט לה ואיתא נמי בגמרא עובדא דההוא גברא שכתב כל נכסיו ליונתן ן' עוזיאל והניח את בניו וזכה יונתן ן' עוזיאל במתנתו ואם כן הדברים שאין בטענה זו ממש:

85. 70.4

    אבל אם המעררים הללו יודעים ספר אפשר להם לטעון לכאורה דלא זכתה מרת שולי במתנה זו מדגרסינן בפרק יש נוחלין אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא ואין לדחות טענה זו ולומר דבנ"ד לא כתב כל נכסיו לאשתו שהרי צוה לתת אלפים לבנים לבת אחיו ות"ק לקרובו דאי מהא לא אירייא דהא אתמר התם אשתו ואחר לאחר במתנה ואשתו אפטרופ' ואין לדחות ולומר התם כשכתב כל נכסיו לאיש פלוני ולפלונית אשתי אבל היכא דכתב יטול פ' כך וכך ותטול אשתו פלונית כך וכך לא עשאה אפטרופא דהא ניחא אם כתב תחלה תטול אשתי כך וכך ויטול איש פלוני כך וכך דהשתא לא הוי כותב כל נכסיו לאשתו אבל בנ"ד שכתב תחלה שיטלו בת אחיו וקרובו אותו הסך וכל שאר נכסיו נתן לאשתו ודאי כותב כל נכסיו הוא:

86. 70.5

    ועוד אני אומר דבנ"ד שלא נתן למקבלי מתנה בשוה אלא לזה נתן יותר מזה אפילו אם היה מקדים מתנת אשתו למתנת בת אחותו וקרובו הוה אמרינן דלא עשאה אלא אפטרופא וכמבואר בפסקי הרא"ש ז"ל שם גבי הא דקאמר התם פשיטא בנו ואחר לאחר במתנה ובנו אפטרופא ומשמ' שדין כותב כל נכסיו לאשתי כדין כותב כל נכסיו לבנו ואע"פי שכתב שם הרא"ש שאם כתב כל נכסיו לאשתו ולבנו לאשתו במתנה ולבנו אפטרופא דמשמע דאע"ג דבכות' כל נכסיו לאשתו אמרינן לא עשאה אלא אפטרופא כי היכי דאמרינן בכותב כל נכסיו לבנו אינם שוים לגמרי דבכותב כל נכסיו לאשתו לא חשיש כולי האי דהוי אפטרופא כמו בכותב כל נכסיו לבנו דדבר ברור שלא אמר כן הרא"ש אלא בכותב לאשתו ולבנו ביחד וכדקא יהיב טעמא משום דאשתו לגבי בנו כאחר דמייא אבל כותב כל נכסיו לאשתו ואח' פשיט' שהוא שוה לגמרי עם כותב כל נכסיו לבנו ואחר וכיון דבכותב נכסיו לבנו ואחר כל שלא נתן להם בשוה אפי' הקדי' בנו לאחר חשיב כותב כל נכסיו לבנו דלא עשאו אלא אפטרו' ה"ד לכותב נכסיו לאשתו ואחר ולא נתן להם בשוה דאפילו הקדים אשתו לאחר הוי כותב כל נכסיו לאחר ולא עשאו אלא אפטרופא וכל שכן בנ"ד שהקדים האחרים לאשתו דהא פשיטא דהוי כותב כל נכסיו לאשתו ואיכא למ' דלא עשאה אלא אפטרופא:

87. 70.6

    ומ"מ כי דייקינן במילתא שפיר משכחת דאין טענה זו כלום דהא דאמרינן דכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא היינו מן הסתם אבל היכא דגלי דעתי' שאינו כותב לה לשם אפוטרופוסות אלא לשם מתנה גמורה זכתה לגמרי בכל מה שכתב לה וכ"כ נמקי יוסף בפרק יש נוחלין וג"כ כתב רבינו ירוחם ז"ל בשם רוב הפסקנים וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק יש נוחלין בשם רבינו האיי גאון ז"ל ובנ"ד האי עצמו מספר המקומות דאית בהו גילוי דעתא וגם מפורש בהם בהדייא דלשם מתנה גמורה יהב לו ולא לשם אפטרופא:

88. 70.7

    ואע"פי שכתב הרמב"ן שיש אומרים דגבי אשתו אפילו פריש בהדייא לא עשאה אלא אפטרופא כבר כתב הרמב"ן עלה דדברי הבאי הם ועוד אני אומר דאפילו הי"א מודו דבנ"ד זכתה מרת שולי במתנה לגמרי מכמה טעמי חדא משום דע"כ לא אמרינן דלא עשאה אלא אפטרופ' אלא היכא שיש שם יורשים שלא הוריש להם כלום אבל בנ"ד שהוריש תחלה לבת אחיו אלפים לבנים ואין לו יורש אחר זולתה אי אפשר לומר שכל נכסיו שכתב לאשתו שלא כתבם אלא לאפטרופא דלמאן תהוי אפטרופא אי על שאר יורשים הא ליתנהו בעולם ואי על בת אחיו אם איתא הרי כל הנכסי' בחזקת בת אחיה הן והיא יורשתן ואם כן מה בא לחדש ולומר שהוא מוריש אותה אלפים לבנים כו' הא כל נכסי נמי דידה הוו אלא ודאי משמע שאינו מורישה אלא אלפים לבני' בלבד ואין לומר שאלפי' לבני' רצה שיתנו לה ולא תהא אשתו אפטרו' עליהם ועל כל שאר נכסים תהא אפטרופא דכשם שהאמין את אשתו בכל שאר נכסים שהיו כמה פעמים יותר ויותר מהאלפים לבנים היה לו להאמינה ג"כ עליהם ואין לו' דהני אלפים לבנים רצה. לתת לה בתורת מתנה ושאר כל נכסיו בתורת ירושה ותידוק האי מדכתוב בשטר הצוואה שיתנו מנכסי עזבוני בתורת מתנה וירושה אלפים לבנים כו' ותימא דלשון ירושה בטל הוא לגבי לשון מתנה וכעין מה שאמרו בפרק יש נוחלין גבי כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים דאכתי איכא למימר אם איתא בכל נכסי דבת אחיו היו מה לו אם תזכה באלפים לבנים אלו בתורת ירושה או אם תזכה בהם בתורת מתנה הילכך ודאי לא כתב לה אלפים לבנים אלו אלא כדי לסלקה בהם מירושת כל נכסיו ומ"ש באלפים אלו לשון מתנה ולשון ירושה איכא למימר דספוקי מספקא ליה הי לישנא עדיף לסלקה משאר נכסיו ולהכי כתב תרוייהו ותחלת לשון שטר הצוואה מוכיח כן שצוה לכתוב ולחתום ולתת ביד אשתו להיות בידה לזכות ומתוך המשך הלשון משמע שכל הנכתב בשטר הוא זכות לה דלבת אחיו שהיא יורשתו כבן צוה לתת לה אלפים לבנים ולקרובו אע"פי שאינו יורש כבן מ"מ כדי לסלקו מלערער צוה לתת לו ת"ק לבנים וכל שאר נכסיו נתן לאשתו וכיון שכבר סילק את בת אחיו מירושתה אלפי' לבנים אי אפשר לומר שכשנתן לאשתו כל שאר הנכסים לא היה אלא להיות אפטרופא בת אחיו שכבר סלקה ואין בעולם יורשים אחרים לשתהיה אפטרופא עליהם וכיון דאי אפשר לומר דעשאה אפטרופא כלל ועיקר ע"כ לומר שמתנ' גמורה נתן לה לדברי הכל:

89. 70.8

    ועוד דאפילו הוי קמן כמה יורשים אחרים לא הוה אפשר למימר דעשאה אפטרופא עליהם מדכתב שלא יהיה לאשתו רשות להורישו וליתן לשום אדם אפילו פרוטה כי אם לנער אברהם כי על מנת כן נתתי והנחתי לה כל נכסי שאותו הנער יהיה יורש שלה כו' הוי ככותב כל נכסיו לנער אברהם ועשה לאשתו אפטרופא על הנער ועדיפא מאפטרופא שזו יש לה רשות ליהנות מהנכסים בחייה ובלבד שאחר מותה תתן הכל לנער ואם כן עיקר זכות צוואה זו לנער הוייא והוי הכותב כל נכסיו לאחר דהוייא מתנה דלא אמרו שלא עשאו אלא אפטרופא אלא בכותב לאשתו או לבנו אבל לאחר לשם מתנה גמורה הוא והאי נער אחר הוא הילכך לדברי הכל אי אפשר לומר שירשו יורשי הנפטר הנכסים שכתב לאשתו מטעם דהכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא ואין לומר דמה שכתב לנער לאו כלום הוא מדכתב שהנער יירשנה והדבר ידוע שאין הנער יורשה אלא בתו יורשתה וכיון דנקיט ביה לשון ירושה דלא שייך ביה לאו כלום הוא דאיכא למימר כיון דנער זה אפשר ליירש את זקנתו בהפקד אמו ח"ו שפיר שייך ביה לשון ירושה ועוד דכיון דכתב ולא ליתן במתנה רק לנער משמע דהנער בתורת מתנה יטול ועוד מדכתב רק לנער אברהם יהיה כל מה שנתתי כו' ולשון יהיה לשון מתנה משמע וכיון שנזכר בנער לשון מתנה כל לשון ירושה הנאמרי' בו נגררים הם אחר לשון מתנה וכההיא דתנן כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל פ"ד והטור הביאה סימן רפ"א על אחד שכתב שהוא עושה את אשתו יורשת גמורה ואפי"ה כתב שזכתה במתנה מפני שכתוב בשטר צואה ותחזיק בכל מה שיש לי בעולם ולשון ותחזיק לשון מתנה היא כדאמרינן בפ' מי שמת ובנ"ד נמי הא איכא לשון מתנה ולשון ירושה נגרר הוא אחריו כו' ואפילו אם לא היה שום לשון מתנה בנער אלא לשון ירושה כיון שבזקנתו כתוב לשון מתנה נגרר לשון ירושה דנער בתר לשון מתנה דידה וקנה דהוי כשני אנשים בשדה אחד ותוך כדי דבור דמתנה דידה הוי לישנא דירושה דנער שהרי כתוב בשטר הצואה כי ע"מ כן נתתי והנחתי לאשתי כל הנכסים שלי שאותו הנער יהיה יורש שלה וכל כי האי גוונא ודאי הוי לשון מתנה דידה מהני לומר כדמשמע בפרק יש נוחלין ופסקוהו הפוסקים להדייא ואפי"ה אם לא היה כתוב שום לשון מתנה כלל כיון דכתיב בשטר זה ככל דברי צוואות שכיב מרע ככל תיקון חז"ל וכיון דתיקון חז"ל הוא דצריך לכתוב לשון מתנה איכא למימר דהוי כאלו כתוב בה לשון מתנה וכעין זה כתבו הגהות מיימון בשם סמ"ג פ"ח מהלכו' זכייה ומתנה דכיון דכתוב וקנו ממני ככל לשון של זכות אין צריך יפוי כח אחר והוא מדברי התוס' בפ' אע"פי וכ"ש דבנ"ד כתוב לשון מתנה בהדייא כדפרישית:

90. 70.9

    הרי נתברר בטענה זו הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא אינו כלום לדברי שום אדם בעולם מכמה טעמים נכונים וברורים:

91. 70.10

    עוד אפשר למערערים אלו לטעון דאע"ג דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורי' דמו הני מילי כשלא יאמר כתבו ותנו לו אבל כשאמר כתבו ותנו גרע טפי וכדאיתא בפרק יש נוחלין ובפרק מי שמת שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפ' ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ובנ"ד כיון דאמר כתבו ותנו אין כותבין ונותנין ויש לדחות דבריהם שהרי פי' רשב"ם דאין כותבין ונותנין לאחר שמת קאמר משמע מדבריו דבחיו שפיר כותבין ונותנין וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות זכיה ומתנה ובנ"ד משמע שכתבו ונתנו מחיים שהרי נראה מלשון השטר שהצוואה נכתב ונחתם ביום א' והוא לא נפטר עד יום ב' וכיון שנכתב ונחתם קודם מותו אפילו אם לא ניתן ביד האשה אלא ליד אחר סגי שזוכה הוא לה שלא בפניה ואפילו שקנאו הסופר בידו נר' דחשיב כזוכה בשבילה דכיון דנוטל שכר הוא על כתיבתו הוי שלוח' לזכות לה בו ולא דמי למה שאמר הרב המגיד בפ"א מה' זכייה ומתנה דאם נכתב ולא נמסר אין נותנין לאחר מיתה דהתם כשאין הסופר נוטל שכרו ועוד נראה דאפילו אם הכא כותב בחנם שאני הכא שאמר שתהיה כתיקון חז"ל דאיכא למימר דבכלל זה הוי שיעשה הסופר שלוחה לזכות בשבילה אע"פי שאינו נוטל שכר:

92. 70.11

    ואפילו אם תמצא לומר דאיכא מאן דפליג על הרמב"ם ורשב"ם וכמ"ש הטור בסי' הנז' בשם הראב"ד לומר דבנ"ד דזכתה משום דכתב ואף כתבו וחתמו והא אסיק' בגמרא עלה דההיא דשכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפ' ומת אין כותבין ונותנין דהיינו היכא דלא כתב לו ייפוי כח אבל במיפה כחו כותבין ונותנין ומפרש התם דמיפה כחו היינו לאמר אף כתובו וחתומו והבו ליה:

93. 70.12

    אבל יש לפקפק בזה דאף כתבו וחתמו הכתוב בשטר צוואה זו לא הוי כההוא אף כתבו וחתמו דאמרי' התם דהוי ייפוי כח דהתם כשאומר יטול פלוני מנה ואף כתבו וחתמו ותנו לו או שאומר תנו לפלוני מנה ואף כתבו וחתמו ותנו לו כלומר שמקדים נטילת או נתינת המנה ועל זה אומר אף כתבו וחתמו ותנו לו וכך הם דברי הרי"ף ז"ל בפרק יש נוחלין ודברי הרמב"ם פ" מהלכות זכייה ומתנה ואילו בשטר צוואה זו כתוב הוו עלי עדים ואף כתבו וחתמו ותנו לה וכיון דלא קדמה המתנה ואף כתבו וחתמו ותנו לה אין זה ייפוי כח:

94. 70.13

    ומיהו בסמ"ג משמע ממה שכתב בשם ר"י דבכי האי גוונא הוי שפיר ייפוי כח וכתבוהו הגהות מיימו' פ"ח מהלכות זכיה ומתנה והוא מדברי התוס' בפרק אע"פי ואפשר דהרי"ף והרמב"ם ז"ל נמי לא נקטו בדדווקא שמקדים נטילת או נתינת המנה קודם אף כתבו וחתמו ותנו לה אלא מפני שהוא מתיישב יפה לשון אף אבל אין הכי נמי שאפי' איחר נטילת או נתינת המנה לאף כתבו וחתמו ותנו לו דהוי שפיר ייפוי כח דכל שאומר אף כתבו וחתמו מוכח מילתא דליפות כחו קא מכוין ושפיר דמי למימר הכי כי היכי דלא נשויה לסמ"ג פליג עלייהו אלא דמשמע ליה לסמ"ג דכי מקדי' אף כתבו וחתמו לנתינת המנה מייתב שפיר לשון אף על הוו עלי עדים דהכי קאמר הוו עלי עדים ולא עדים דבעל פה בלבד אלא אף בכתב ואינהו ז"ל לא משמע להו דלישנא דאף מייתב שפיר בכי האי גוונא אבל לענין דינא מודו דהוי ייפוי כח אפילו בההוא גוונא דסמ"ג ובהכי ניחא שלא העתי' הרא"ש בזה דברי הרי"ף כמנהגו דכיון דלא נפקא לן מידי לענין דינא לא חש:

95. 70.14

    ואפילו אם תמצא לומר דהרי"ף והרמב"ם פליג אסמ"ג וסברי דלא הוי ייפוי כח אלא אם כן הקדים נתינת הנכסים לאף כתבו וחתמו ותנו לו איכא למימר דבנ"ד נמי הוי דהקדי' נתינת הנכסים לאף כתבו וחתמו שהרי כתוב בשטר הצוואה הכל נתתי לאשתי במתנה גמורה ונתתי משמע קודם לה והוי כאומר הוו עלי עדים בדבר זה דהיינו שנתתי כבר לאשתי כל נכסי ואף כתבו וחתמו ותנו לה ובלאו הכי כיון שכתו' בשטר צוואה זו ככל דברי צוואות שכיב מרע ככל תיקון חז"ל ומאחר שחז"ל הצריכו בכי האי גוונא לכתוב ייפוי כח הוי כאילו כתיב בה ייפוי כח מפורש שיסכימו בו כל חכמי ישראל שהוא ייפוי כח וכעין מה שכתבתי בשם התוס' וסמ"ג לדעת הגאונים ועוד יש לומר דאפשר דאף באומרו כתבו ותנו לא אמרינן דאי לא אמר אף כתבו אין כותבין ונותנין אלא במתנת קרקע דבה הוא דשייך לומר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה דקרקע נקנית בשטר אבל במתנת מטלטלים כיון דאינם נקנים בשטר דלא שייך למימ' בה לא גמר להקנותו אלא בשטר והילכך אע"פי דאמר כתבו ותנו לו ולא אמרו אף כותבין ונותנין לו ואע"פי שהרמב"ם והרי"ף הזכירו מנה יש לומר בקרקע הוה ליה למינקט אלא שנמשכו אחר לשון הגמ' ולא דקו במילתא משום דמילתא דפשיטא היא דבקרקע דברים אמורים ולא במטלטל אי נמי מאי מנה דנקטי מנה מקרקע ולהאי טעמא נמי ניחא שלא העתיק הרא"ש דברי הרי"ף כמנהגו דכיון שאינם בדקדוק לא חש למכתבינהו כלל והשתא לענין מתנת המטלטלים אין צריך שום ייפוי כח:

96. 70.15

    ועוד אני אומר דאפילו לענין מתנת קרקע אין צריך שום ייפוי כח דעל כרחיך לא אמרו בגמ' דצריך ייפוי כח אלא באומר כתבו ותנו שטר הקנאה דהיינו שכתוב בה שדי נתונה לך דבהא שייך למימר לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ומשום הכי מצריך ביה בגמ' ייפוי כח אבל באומר כתבו שטר ראיה דלא שייך למימר ביה לא גמר להקנותו אלא בשטר דהא שטר זה אינו מעלה ואינו מוריד אינו צריך ייפוי כח ואע"פי שכתבו הרב המגיד והגהות פ"א מהלכות מכירה שנראה עיקר כדברי האומרים דשטרי דידן הוו שפיר דיני הקנאה וכן דעת הר"ן בפ"ק דקדושין ושלא כדברי הטור בסי' קצ"א מ"מ יש לנו לומר כיון דהשתא לא משמע להו לאינשי דשטר הוי אלא לראייה בעלמא לא שייך למימר ביה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דמטעם זה הכשיר הרא"ש בתשובת כלל י"ח שטר צוואת שכיב מרע העולה בעש"ג אפילו היכא דהוייא מתנה שכיב מרע במקצת ולא צוה מחמת מיתה וגם לא היה בה קנין דאז נקנה הכל במסירת השטר ושטרא חספא בעלמא הוא ואפי"ה הכשירו משום דבזמן הזה אין רגילין לקנות בשטר לא במכר ולא במתנה אלא מקיימין המכר או המתנה באחד מן הקניינים דשייכי בהו וכותבים השטר לראייה:

97. 70.16

    והשתא כיון דכ"ע לא משמע להו דשטר הוי לקנין ולא לראיה בעלמא שהרי רובא דרובא דשטרו' הנוהגי' בין בני אדם אינם אלא שטרי הודאות והלוואות שאינם אלא לראייה ובפרט בשטר זה שידיה מוכיחות ממנו שלא נכתב אלא לראייה שהרי מתחיל מודעת זאת לכל רואי חתימתנו דלמטה איך שאנחנו ח"מ כו' נכנסנו כו' פשיטא ופשיטא דליכא למימר ביה לא גמר להקנות אלא בשטר הילכך אפי' לא כתב שום ייפוי כח הוייא מתנה מעלייא בין בקרקע בין במטלטלין אליבא דכ"ע מבלי שום חולק ופוצה פה ומצפצף וכ"ש שכבר כתב ייפוי כח כמו שהוכחנו וכ"ש שכתבו ונתנו מחיים דכל כי האי גוונא אפילו אם היה צריך לכתוב ייפוי כח ולא כתבו הוייא מתנה מעלייא לדעת גדולי הפוסקים ז"ל כ"ש בהתחבר שלשת הטענו' האלה יחדיו שלא נשאר מקום לבעל דין לחלוק בשום צד מעולם דלדברי הכל זכתה אשה זו בכל מתנתה בלי שום פקפוק וערעור אלא עפ"י הדין והאמת נאם הצעיר יוסף קארו

98. 71.1

    תשובת ה"ר משה ורנק לאשר פסק הנ"ל על צוואת ש"מ

99. 71.2

    אחרי כי שאול שאלו את האלוף הגאון המאור הגדול כממש"ל כמוהר"ר יוסף קארו י"א על ענין צוואת האיש הנפטר כה"ר משה בן פורת נ"ע ועל כתב צוואתו מה הוא החזק הוא הרפה ואם יש בו כח לעמוד לפני יושבי על מדין או אם יש פה לבעל דין להשיב עליו והגאון הנז' נמצא להם בהדרשו מבלי היות מונח בר ואמר עם ספר אף ישיב אמרה להם אמרי יושר אמרות צרופות כעצם השמים לטוהר ובבא אמריו אלי והספר אשר כתב אמרתי כבד אכבדם אענדם עטרות לי ואני אבא אחריו ומלאתי את דבריו ואביעה אף אני חלקי כדי לעשות סניף לדברי הגאון הנז' לכן השבעתי אתכם אנשי לבב רואי כתבי זה אם תעירו ואם תעוררו לבבכם הנקי לאמר כי באתי להוסיף על דברי הגאון הנז' דשרגא בטיהרא מאי אהנייא ומי יאיר על אור השמש בגבעון מגבעות אשורנו יוצא כגבור לרוץ אורח חיים ומישור וידו אוחזת כל כלי מגן וצנה בלי השאיר עוללות ומקום לקטרג אזן ותקן משלים וראיות רחבו מני ים מיוסדות על אדני פו ואין פוטר אותם הלא משנתו קב ונקי ובלתי ספק הלכה כמותו בכל מקום ומי יתן והניח טפח חלק להתעתק בו גם אני כי בכל מקום אשר אשא את עיני והנה קטור הארץ כקטור הכבשן כי לחם עבור האיש אדוני הארץ הנז' לאסוף בחפניו כל הראיו' והסברות אשר אמרתי בצלם נחיה אך בראותי קצתם הלית לסבת כי קטנו וקלשו בעיניו לשלוח כתב יד להושיבם עם נקודות הכסף אשר לו את אלה רחמתים ללקטם אלי לחזק ידים רפות ואהי להם לאב ולפטרון להעלות על ספר זכרונם בתוך הבאים:

100. 71.3

     ואען ואמר ראשית דברי על אשר חלק ה' הגאון הנזכר בפסק אשר קראתי לו נועם אשר כתב אכן יש לבעל דין לחלוק ולומר דכל הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא הלא הטעם מזה כמו שפי' רשב"ם בפרק יש נוחלין הטעם משום דאמוד הדעת הוא דאין אדם מניח את בניו ונותן הכל לאשתו ולא נתכוון אלא לעשותה אפטרופא כדי שיחלקו לה בניו כבוד משמע דלאו בנ"ד קא מיירי דבנ"ד מוכח מילתא ה"ר משה הנפטר לא איכוון למעבד האי אתתא שו"ל אפטרופא לבת אחיו אשר בצפת כדי שתחלוק לה כבוד דהא אין דעתה לחזור ותו זיל בתר טעמא דרשב"ם כתב דמשום דאמוד הדעת דאין אדם מניח את בניו כו' הא משמע דוקא בניו דאית להו קרוב דעת לגבייהו טפי מגבי בת אחיו ותו דאמרינן בגמרא פרק יש נוחלין איבעייא להו בת אצל הבנים ואשה אצל האחין ואשה אצל בני הבעל מהו אמר רבינא משמיה דרבא בכולהו לא קני לבד מאשתו ארוסה ואשתו גרושה רב עוירא משמיה דרבא אמר בכולהו קני לבד מהאשה אצל האחין והאשה אצל בני הבעל ופי' רשב"ם שאין לו בנים ולא אב אלא אחים כיון שאחיו אינם חייבים בכבוד אשתו כלל אינו חושש שיכבדוה ומתנה הוא דיהיב לה או דילמא כיון דאשתו כגופו דמייא רוצה שיכבדוה ואפטרו' שוייא אשה אצל בני הבעל דלא הוו ליה בנים ממנה דנימא אפטרופא שוייא כדי שיכבדוה בניה שחייבים בכבודה אבל יש לו בנים מאשה אחרת ואינם חייבים בכבודה כל כך אלא מיתורה דקרא את אביך לרבות אשת אביך וכל מי שאינם חייבים בכבודו אין מקפיד אם אין מכבדין אותה וגם היא לא תקפיד אם לא יכבדוה אלו והלכך גם הבעל אינו חושש ולמתנה קא מכוין אמר רבינא משמיה דרבא כל הני חמש נשי לא קנו לבד מאשתו ארוסה ואשתו גרושה ורב עוירא משמיה דרבא אמר כולהו הנך חמש נשי קנו לבד מאשה אצל אחיו ואשה אצל בני הבעל ובסברות דעלמא פליגי ובת אצל הבנים לבדה איכא בינייהו לרבינא לא קנייא לרב עוירא קנייא משמע הא שאר קרובים שאינם קרובים כ"כ כ"ע מודו דאצל שאר קרובים מתנה הוא דיהיב לה ואע"ג דכתב הסמ"ג אפילו שאר יורשים וז"ל וכן כל הכותב כל נכסיו לאשתו בין בריא בין שכיב מרע אע"ג דקנו מידו לא עשה אותה אלא אפטרופא על היורשין בין שהיו היורשין ממנה בין מאחרת או אחיו או שאר יורשים וכן משמע מתוך דברי הר"ן ז"ל:

← Previous · Next → — showing 401–500 of 1,688

Leipzig, 1859. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020633920205171/NLI Licence: Public Domain. Source.