← All works

Avi Ezer

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Avi Ezer > Torah · 686 sections

1. Numbers.16.4.1

   ויפול על פניו ברצונו וכו'. כי הוראת נפילה מצינו במקרא הוראתו לכמה ענינים. א' הוראת הכנעה והשתחויה כמו ויפול ארצה וישתחו ולקמן בפרשה זו כתב הרב ויפלו על פניהם להתפלל. ב' הוראת צער וחרדה כמו ויפול על פניו ארצה וכן וירנו ויפלו על פניהם. ג' הוראתו בדרך נבואה בהתפשטות הגשמות וגם הוראתו הכנעה ובקשה ועיין תענית פרק א' לא הכל בנפילה ולא הכל בכריעה ועיין בבא מציעא נ"ט דביתהו דר"א אחתיה דרבן גמליאל מההיא מעשה ואילך לא שבקת ליה לר"א למיפל על אפיה וכו' והמעיין בדעת המחברים הראשונים יראה שאצל נבואת משה לא היה התפשטות הגשמות כי גם החומר היה מנוקה מכל סיג כטעם לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו אולם היה מדרך כבוד בבוא הנבואה אליו וגם אם שעה צריכה לבקש רחמים ועיין מדרש רבה סוף פרשת נשא ג' מדות היו ביד משה וכו' משה היה מדבר מעומד ובלעם לא היה מדבר אלא נופל עיין שם:

2. Numbers.16.15.1

   ויחר וגו' כי העולה והמנחה מארכת אף וכו'. הרואה יתמה על תפלת משה להפיל שונאיו ולא כן עשה בעשות העגל ושאר חטאים מזה נשמע דגדול כח מחלוקת שעוקרת רעים וטובים ברבות הפשע לכן בקש אל הקב"ה שאל יאריך רחמיו. וישלם להם כפעלם מיד ולאלתר פן ירבה הנגע בכל המחנה. ושלמה אמר בחכמתו עת לנטוע ועת לעקור נטוע זרוע חכם ידע מתי יבקש רחמים ומתי יבקש דין ואף ראה משה כי החל המחלוקת בתחבולות גדולות ובאנשים גדולים ומצינו בעכן שמתו אנשים בעבור חטאו והוא איש אחד לא גוע בעונו וצריך בקשת רחמים להפיל שונאי ה' על דרך השכם והערב עליהם לבית המדרש וזה כונת הרב בקיצור נמרץ והבן כי הדברים עמוקים ולפי השגתך תרבה דעת:

3. Numbers.17.11.1

   ושים קטרת ולא אמר הקטרת והמשכיל יבין. עיין בנשא בפסוק מי המרים אז תשכיל:

4. Numbers.19.9.1

   למי נדה. פירושו רחוק כמו מנדיכם הטמא נקרא רחוק ומי נדה באים לקרב הרחוק לכן נקראים מי נדה וזה כוונת הרב באמרו פירושו רחוק:

5. Numbers.19.13.1

   לא זורק עליו על המים. עיין פרשת בלק פסוק יזל מים מדליו:

6. Numbers.19.15.1

   צמיד פתיל. עיין פרשת חיי שרה בדיבור המתחיל ושני צמידים וגו':

7. Numbers.20.1.1

   וטעם ויבאו בני ישראל כל העדה. הרב מתרץ כפל הלשון שנאמר בני ישראל כל העדה וכן לקמן בפרשה זו נאמר כפל הלשון ומתרץ הרב להורות שישראל נשארו שלמים ולא נפקד מהם איש וכאן הוראתו להיפך ובכל זאת אינו סובל הבנת הפסוק לפי דברי הרב והנכון שדעתו כמו דעת רש"י עדה שלימה דהיינו אותן שנשארו וכבר מתו אותן אשר נגזרו למיתה ועיין מזרחי:

8. Numbers.20.5.1

   העליתנו מלה זרה. פשוט בפי כל המדקדקים דהוה למכתב העליתם אותנו לנוכחים והומרה המ"ם בוי"ו הרבים:

9. Numbers.20.8.1

   ודע כי כאשר ידע החלק את הכל וגו'. אם לא יוכל אנוש כמונו לצייר זעף מלך בשר ודם על רב ביתו היושב לימינו לכן לית אינש ביבשתא אשר יבין מדעתו קצף הבונה בשמים על נאמן ביתו ואשר לא בשמים היא הותרה הרצועה לחקור בענין הזה כאשר דברו בזה המפרשים הרבה ודעתי יבואר לך קצת בפסוק וימותו לפני ה' כי סביביו נשערה ובקל יפרדו מעט מדביקות הגדולה מנקום נקמת ה' בכעס כטעם הנה נגע זה על שפתיך בישעיה וכדומה ועיין בעקידה פרשת פנחס האריך לפרש בפסוק לא באש ה' רק בקול דממה דקה במתון וכו'. והבן כאשר אמר אל תפן אל מנחתם לא סר דביקתו הגדולה כי הצדיקים אינם מקפידים על כבודן אבל הקפיד על תלונתם על ה' באין מים להם אז גבר חמתו והדברים עמוקים ורחבים ידיע להוי לך אתה הקורא כי תמצא כמה פעמים בדברי הרב כאשר ידבק הכל בכל יחדש בכל אותות ומופתים קח בלבך ובאזניך שמע בענינו מלך בשר ודם כאשר יצוה לעמו לעשות כך וכך ובא משנה למלך אשר תחתיו כמה וכמה שרים ומשרתים ומצוה לעם לשנות קצת מדרכם אשר שמעו מפי המלך הלא ישמעו אל המשנה כי יודעים כל הפרטים שדבר המשנה רצוים מאד בעיני המלך וכי כל מעשיו לכונת המלך ואין לעם שום עונש אם משנים דת מלכם אולם אם אינם שומעים לדברי המשנה אז יענשו כי כולם יודעים כי המלך הפקיד את המשנה על כל רב ביתו. כן נבראו כל הטבעים ומעמדם על התורה ותעודה כנאמר אם לא בריתי וגו' ומקיימי התורה המה כליל יפיה להעמיד הארץ וכל הטבעים על תילה וכאשר ידבק האדם בשפע הרוחני ברוב דבקותו נחשב לכללי כמו משנה המלך וכל שרים ועבדים כפופים תחתיו ואף אם הקב"ה צוה ותהי השמש והירח לסבות בלכתם צוה יהושע להם לשנות את הפקידם למען יקדישו את קדש ישראל וגם הטבעים סרו למשמעתו כי יראו לנפשם לשנות את מפקד משנה המלך. פן יבולע הדבר למלך לא כן הדבר אם האדם ירחק חוק לרחק מקדושה ויראה שוב פרטי ואינם שומעים אליו משרתי המלך לשנות מדת המלך. עד הנה עוררתיך בדברי גשמי ואם בעל נפש אתה תוכל לצייר בשכלך לאט לאט להבין דברי הרב ועתה תבין דברי הרב בפרשת וארא בדיבור המתחיל ועתה אגלה לך סוד אל שדי:

10. Numbers.21.8.1

    עשה לך שרף. כבר עוררו. המפרשים על פסוק והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע כי לא נרפא הנגע מבלי משים המנוגע על לבו השגחת הבורא עליו ואין ביד אדם לרפאות אותו מבלי השגחתו והארכתי בפסוק ורפא ירפא ידעתי כי רבים מכחשים ופערו פיהם לאמר ראינו כי גם רשעי ופשעי הולכים עקלקלות גם המה ירפאו מחלים ואת ה' לא דרשו אולם קצר מהשתרע להשיב ולהראות בחקירות שונות שכמה וכמה מיני חולי באים ונפרדים הנה והנה בסבות שונות לנסות ולהרבות עונש כרפאם ומהם להרבות שכר ומהם להגדיל מפלאות תמים דעים כבר רמז איוב והעיר אותנו בכמה ענינים גדולים ואין כוונתי פה להשיב להם כי חבורי כתבתי לבני גילי האומנים עלי אומנת אומן במקרא משנה וגמרא ומדרשי חכמינו ז"ל. לכן שם הנביא דבלת תאנה על השחין ואין מדרך הטבע לרפאותו בדבילה וכן אמר הנביא לרחוץ שבע פעמים בם ויטהר מצרעתו וכל זאת סבה להאמין כי אין ביד הטבע לרפאותו ואף כי הטבע עצמו ביד אלהים אבל כיון שהטבע הרגל אין אדם מרגיש בה וידוע מספרי המחקרים מי שנשכו נחש והביט אחר כך אל צורת נחושת היא סכנה עצומה עד למות לכן שם הנביא צורת נחושת היפך הטבע להאמין שיש ביד ה' להפוך הטבע וזאת כאשר שם אדם יראתו נוכח פניו וכבר גליתי לך בפסוק כאשר ראיתם את מצרים כי ענין רוחני גדול בראות עין כטעם נתן עיניו בו וכדומה וכן היו באנשים האלה האנשים אשר הבינו תחלה ושבו בתשובה זרחה להם שמש צדקה ומרפא ויכולים להביט בגבורת הבורא ובכחם זאת חיו ורפאו כטעם אל תביט אחריך וכטעם אם תראה אותי לוקח מאתך. כי ראיית עינים הולכת אחר כונת הלב וזכותו לא כן רשעי הדור אשר לא שמו על לבם לשוב בתשובה שלימה טח עיניהם מראות לא יוכלון להביט בנחש הנחושת וזה מדוקדק מאד בגזרת הביט הבנויה על השכלה זכה ואפשר שזה רמז בפסוק כי לא נחש ביעקב כי המתאוננים היו מערב רב או מבניהם כמה שנאמר וידבר העם ולכן נאמר כי לא נחש ביעקב בערב רב:

11. Numbers.21.30.1

    ונשים מפעלי הכפל. ויש אומרים שהוא מנחי פ"א יו"ד ושרשו ישם עיין פרשת ויגש בפסוק והאדמה לא תשם שם פירש הרב גזרתו ישם מנחי פ"א יו"ד:

12. Numbers.22.3.1

    ויקץ כמו הפך. עיין פרשת תולדות בפסוק קצתי בחיי:

13. Numbers.22.4.1

    ילחכו כלחוך שני בנינים. כי ילחכו מבנין פועל כלחוך מקור הקל ונפל טעות בדפוס בדברי מטוט:

14. Numbers.22.5.1

    ארץ בני עמו והם ארמים. שארי ליה מארי שהוא נגד מדרשי רבותינו ז"ל וכבר גער בו הרב מזרחי ז"ל:

15. Numbers.22.6.1

    ארה לי. לשון ציווי וכן וקבה לי בחסרון ה"א על משקל שכב ידוע להוי לך כי לציווי פי שנים לו משקל פעול ומשקל פעל בפת"ח עי"ן ודקדק הרב מנקודת קבה שאם נכתבת בלא ה"א אינו על משקל פעל כמו סוב ודמה לך סוב מאחרי כי לא מצינו כן בציווי רק במקור גם קוב לא תקבנו אבל הציווי מהם על משקל שכב בפת"ח ובתוספת ה"א שכבה ובמקף נהפך גם החירק בקמץ או בזקף כאשר נהפכו בכל הציווים במקף ובזקף והדברים ברורים:

16. Numbers.22.7.1

    זקני מואב וחכמים. דעת הרב שזקנים היו גם כן חכמים לשאול בקסם כדכתיב וקסמים בידם וכן מנהג הכתוב לקרוא לחכמים זקנים כי נבחרו על הרוב חכמים זקנים שהם יותר משובחים מחכמים צעירים לימים וכן כתוב אל זקני העיר השערה:

17. Numbers.22.13.1

    שרי בלק אמר ר' משה הכהן הספרדי ז"ל וכו'. ועיין בפרשת כי תצא בפסוק לא אבה יבמי ודברי ר' יונה יצאו מגדר הדקדוק עבור הנקודות:

18. Numbers.22.14.1

    וטעם הלוך עמנו ממקומו. ועיין בפרשת בא אל פרעה מה שכתבתי שם:

19. Numbers.22.18.1

    מלא ביתו ביתו מלא וכן מלא כל הארץ כבודו וגו'. כי חשבו שנפסק מלא מן כל הארץ ולא כן רק מלא כל הארץ יחדיו ידיו ידובקו וכבודו נפסק וכן וכל הארץ האירה מכבודו והנגינה לעד ועיין במפרשים והנכון לדעתי כתבתי ועיין פרשת ויחי וזרעו יהיה מלא הגוים ובפרשת בא ומלאו בתיך ותבין דברי הרב באר היטב:

20. Numbers.22.28.1

    והסוד כי החלק לא ישנה את החלק וכו'. כבר ראית מה שכתב הרב בפרשת חוקת במי מריבה כאשר ידע החלק את הכל ידבק בכל ויחדש בכל אותות ומופתים ועתה עשה אזנך כאפרכסת להבין ההפרש איזה חלק אשר נדבק בכל איזה חלק אשר נדבק בחלק לכן היו יכולים אבותינו ונביאים הקדושים לחדש אותות ומופתים והדברים רחבים קצהו הראיתיך: שם

21. Numbers.22.28.2

    והישר כי האתון דברה ואם תבין סוד מלאכי אברהם וכו'. הן אמת אנחנו המדברים ממוצעים בין הרוחני ובין החי בלתי מדברת ואם שמענו בתורתנו שהמלאכים דברו עם יעקב ועם אברהם וכדומה בהתלבשות חומר גשמי לנפש ממללא אל תתמה אל החפץ בראותך החי מדבר:

22. Numbers.22.32.1

    כי ירט הטעם עות מן רטה וכו'. ושלש מחלוקות בדבר הרד"ק גזר מגזרת נחי פ"א יו"ד והרב מן לה"א ור"ע ספורנו כתב שהוא מן הכפולים מגזרת רטט:

23. Numbers.22.33.1

    ותראני בקמץ גדול תחת קטן וכו'. וכן מצאנו אין רואני בפתח ישעיה מ"ז וכן הבדל יבדלני וכן יאהבני אישי:

24. Numbers.22.37.1

    למה לא הלכת אלי. ועיין פרשת בא מדקדוק הליכה ובעל עקידה כתב טעם מספיק מדוע שינה קרא ביאה בלשון הליכה:

25. Numbers.23.1.1

    שבעה מזבחות יש סודות עמוקים וכו'. פקח עיניך וראה בזוהר וישב וזה לשונו ואשביעך בה' אלהי השמים מאי ואשביעך לאתלבשא ברזא דז' נהורין עילאין דאינון רזא דשליטא עילאה ועיין בזוהר חדש תרין דרגין אינון וכל חד איקרי שבעה חד איהו עלמא דאתי דאיהו שבע דכתיב ויבנהו שבע שנים ר"ל בינה אימא עילאה נקרא עלמא דאתי וחד איהו צדיק דאקרי שבעה דכתיב כי שבע יפול צדיק וכו' וזה מרומז בפסוק ויסרתי אתכם שבע על חטאתיכם וגדולים דברי חכמינו ז"ל במסכת ביצה כ"ג אמר ר' אליעזר אמר הקב"ה אפילו כתורמוס זה ששולקין אותו שבע פעמים ואוכלין בקנוח סעודה לא עשאוני בני עתה ראית אפס קצה אחת מדברי הרב וכאשר תפקח עיניך בדברי חן תמצא כהנה וכהנה עד היכן כונת בלעם ומחשבתו לעקור נטוע: שם

26. Numbers.23.1.2

    ובתת שלם לשלם. היינו אם בא יבא כי אחרית לאיש שלם אל ויהי בשלם סוכו אז תתחדש רוח בינה ואז המשכילים יבינו ומלאה הארץ דעה לשמרה נזכה ועיין מטוט והטוב בעינך תבחר:

27. Numbers.23.13.1

    וקבנו מלה זרה. שרשו קבה ונו"ן וי"ו כינוי פעול כמו ישמרנו משפטו .(וקבנו). בדגש רק שהוקלה ובאה בחול"ם כמו עונותיו ילכדנו ישנו עם. ודע כי העתיד והצווי שוים ואין ביניהם רק הסי' דהיינו אותיות אית"ן ולפי שלא מצאנו נו"ן עם חול"ם יחדיו על כן אמר הרב המלה זו מורכבת מנו"ן וחול"ם יחדיו על משקל ירדפו ירדפנו ולדעת ר' יהודה חיוג באה הצווי ליחיד גם כן בוי"ו לבדו כמו פקדו אבל הרד"ק משיג על הרב וכתב כיון שמצאנו כן במקרא למה לא נאמר גם כן עם הצווי ויוכל להיות כי נו"ן וי"ו וקבנו כינוי נסתר אע"פ שבאה הנו"ן רפה ובחול"ם שלא כמנהג עכ"ל:

28. Numbers.23.19.1

    בפסוק ההוא אמר ולא יעשה. בפרשת עקב תראה כוונתו בס"ד:

29. Numbers.24.8.1

    אל מוציאם ואל יטעון טוען בעבור מ"ם וכו'. הנה מוציאם לשון רבים ולשון יחיד וכן דוגמתו תוכו רבים ישא יחיד ובלאו הכי נקראים ישראל רבים ויחיד כמו ויאמר ישראל ונשתרבב דברי הרב בדפוס כי דבריו אלה מקום תחנותם לעיל פסוק כ"ב וכאן נאמר מוציאו ותימה על המפרשים שלא הרגישו בזה ועיין פרשת תצוה בפסוק את הכבש האחד:

30. Numbers.25.12.1

    את בריתי שלום. כי לא יבא כינוי או ה"א הדעת במלה הסמוכה לאחריה ועיין לקמן בפרשת מסעי אל הארץ כנען:

31. Numbers.26.3.1

    אותם כמו דברו לשלום. כמו אליהם או עמהם כמו דברו הוראתו לדבר עמו והכתוב דבר דרך קצרה כי המלות מחלפים עבודותיהם איש באחיו:

32. Numbers.26.12.1

    הימיני אל תבקש דקדוק בשמות וכו'. זה לשון הרב בצחות כאשר תסתכל בשמות העצם שהם מתייחסים לא תמצא שהם כולם על דרך סברא כמו לשפופם השופמי והנה ימנה על משקל ישוה ואמרו הישוי ולא אמרו הימיני גם תמצא נח ואיננו מגזרת ינחמנו כו' ועיין פרשת בראשית בדיבור המתחיל זה ינחמני ממעשינו וכו' ומה שכתב הרב ואחר ראובן שמעון וגד החונים עליו כי מנה אותן לפי סדר הדגלים כמו שנאמר בפרשת במדבר ומה שכתב הרב ובמדבר סיני הפוך כי שם נחשב אפרים קודם מנשה ושם כתב הרב אפרים קודם מנשה כדברי יעקב ע"ש:

33. Numbers.26.42.1

    אלה משפחת דן. עיין בפרשת ויגש מה שכתב הרב על פסוק ובני דן חושים ונעלם מן הרב גמרא ערוכה בבא בתרא קמ"ג ובני דן חושים תנא דבי חזקיה מלמד שהיו בניו מרובים כחושים של קנה:

34. Numbers.26.64.1

    ובאלה לא היה איש. זה הפסוק שב אל פקודי ישראל כי הפסוק שלפניה ושלאחריה מורים דלא קאי על פקודי הלוים:

35. Numbers.26.65.1

    כלב בן יפונה. ועיין דברים בפסוק ולו אתן את הארץ בדברי הרב:

36. Numbers.27.18.1

    אשר רוח בו וכל איש חי יש בו רוח וכו'. רק פירוש רוח חכמה ודעת לכן נאמר עקב היתה רוח אחרת עמו והפסוק קיצר בלשון במקום שהענין יובן מאליו וכן הרגלנו בדבר איש אל רעהו לומר אשלם לך על פ"פ או לאחר פ"פ או קודם פ"פ ואודה שכולם יבינו משפט יריד יומא דשוקא אשר הוא בפ"פ בחודש ידוע לכן קצרו בלשונם וכן משפט כל הלשונות:

37. Numbers.27.21.1

    וכל בני ישראל בדבר שהיה כלל לכל וכו'. כיון שכפל הלשון וכל בני ישראל וכל העדה לכן מפרש הרב דכל העדה מיירי באותם שהיו נועדים באהל מועד דהיינו בדבר שהיה פרט לעדה לשום את תפקידו עליהם. וכל בני ישראל קאי בדבר שהיה כלל לכל ישראל ואף שמצינו במקרא ויבואר בני ישראל כל העדה בפרשת שלח לך וגם שם פירשו המפרשים טעם הגון וכאן לא שייך האי טעמא:

38. Numbers.28.4.1

    הכבש האחד. דבריו פשוטים כי כל שיש לו ידיעה בתחלה יש לו ידיעה בסוף ועיין בדברי הרב בפרשת תצוה בפסוק את הכבש האחד כי שם נדפס דבריו בטעות ומקומם כאן ועיין בשיח יצחק חילוק נכון בין ההר הטוב ובין הארון הברית כי נכון ההר הטוב ידיעה אחת לעצם ואחת לתואר ולא כן הארון הברית היין החמה עיין שם:

39. Numbers.28.10.1

    בשבתו שב על יום השבת. כי שבת נאמר בלשון נקבה אבל שבתו שב על היום וכן מחללו נאמר על יום השבת ועיין במכלול (ישעי' נ"ו.:

40. Numbers.28.11.1

    ובראשי חדשיכם. עיין פרשת בא בפסוק ראש חדשים ותבין דברי הרב הכא והתם ומה שכתב הרב אע"פ שיש לטעון על יו"ד ובראשי וכו' כי ובראשי לשון רבים הוי ליה למימר ובראש החדשים כיון שדעת ר' משה שעל חודש ניסן לבד קאי ברם כיון שמצינו חודש מחר ולא אמר ראש חודש מחר שמע מינה דלשון חודש שפיר משתמע על ראש חודש דהיינו חידוש לבנה והוי"ו ובראשי נוסף וכמוהו הרבה במקרא ועיין במפרשים ואחר כך תבחר:

41. Numbers.28.14.1

    בחדשו כי אין בפסוק זכר לירח. דעת הרב כיון שלא מצינו בפסוק זכר לירח גם המלה הוא מבנין כבד כמו רוח נכון חדש בקרבי וכאן הדל"ת רפה מסתברא שהוא שם:

42. Numbers.31.14.1

    על פקודי החיל. לשון פקיד וממונה כאלו נאמר פקידי וכן קרואי כאלו נאמר קריאי המה הנגידים ופתרון הענין מכריח הראב"ע לזה ועיין פרשת במדבר בפסוק קרואי העדה:

43. Numbers.31.15.1

    החייתם כל נקבה. וכן אין כל כמו ולרש אין כל כי אם כבשה אחת הרי לפנינו דכל לאו דוקא:

44. Numbers.31.20.1

    וכל מעשה עזים. ולדעתי שבנין התפעל יוצא ועומד לפי הענין כי בנין התפעל היא המעט מכל הבינים הנמצאים על כן אל תחשוב מעטים יוצאים הנמצאים לזרה כי גם העומדים מעטים וכללא דמלתא טוב לנו לפרש בנין יוצא נאה לענין מלפרשו נאה בבנין ואין נאה לענין ומה גם כבר הסכימו מדקדקים הראשונים שיוצאת וגם ראיתי המדקדקים פסחו על שתי הסעיפים פעם כה ופעם כה:

45. Numbers.32.5.1

    ויאמרו יותן. לא נעלם ממך כי יותן מבנין הכבד הנוסף וכן וכי יותן מים על זרע והנה יותן זכר והארץ נקבה על כן חשבו שאת הוא פעול יותן דהיינו עצם הדבר כמו את השמים ואת הארץ על כן השיב הרב מצאנו דוגמתו נעתם יחלק נשא וכבר קרא הרב בחיל כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו:

46. Numbers.32.12.1

    כלב בן יפונה. כבר בארתי פירושו בפרשת במדבר ויהושע בן נון:

47. Numbers.32.12.2

    שם ומלת מלאו כמו בקשו נפשי. שאל תטעה לומר שהוא צווי מבנין הקל כמו מלאו ידכם לפי שהוקל הלמ"ד אבל הענין מורה שהוא מהכבד כמו בקשו נפשי שלחו באש כי גם המה הוקלו ועיין רד"ק:

48. Numbers.32.22.1

    לפני ה' כי לעולם הוא לשבח. והמעיין במקרא יראה שנמצא לפעמים במקרא גם כן מלת לפני לגנאי והכל לפי פתרון הענין:

49. Numbers.32.32.1

    נחנו הוא העיקר. ועיין פרשת מקץ כי גם שם פירש הרב כן:

50. Numbers.33.54.1

    והתנחלתם. הטבתי את אשר דברתי לעיל פרשת מטות דבנין התפעל עומד ויוצא:

51. Numbers.34.10.1

    ואל"ף והתאויתם תחת וי"ו והתוית וכו'. המעיין בספר מכלול לרד"ק יראה שיש טעות בדפוס בדברי הרב וצריך לומר א' תתאו תחת וי"ו והתוים כי דעת הרב דשרשו תוה וכן נראה דעת אהל יוסף:

52. Numbers.34.28.1

    פדה אל אם נעלם הה"א הם שתי מלות וכו'. לפי שאין ה"א נחה באמצע תיבה מוכח דשני תיבות הם כמו שמצינו פדה צור עשה אל חזה אל ועיין שורש יהודה שער הנקודות פ"ג וכן עגלה יפה פיה כתב הרד"ק במכלול אע"פ שנכתבו שתי מלות ענינה מלה אחת וכו' וכתבו המדקדקים הטעם לפי שלא תנוח ה"א באמצע תיבה לכן נכתבה שתי מלות ועיין בפרק ערבי פסחים פלוגתא דרבא ורבה בכמה תיבות בתורה ובתהלים:

53. Numbers.35.11.1

    ברש"י והקריתם אין הקרייה אלא לשון הזמנה. בעל המחבר באר רחובות לא הלך בפעם לקראת הדקדוק ושם אל הדרוש פניו ברם קושטא קאי לאפוקי מלשון קריה ומלשון קיר ודברי דרוש פה אך למותר:

54. Numbers.35.15.1

    לבני ישראל איננו דבוק עם הפסוק הראשון וכו'. ואם איננה כן תהיה תהיינה שנית למותר:

55. Numbers.35.22.1

    ולא אויב לו. פירש שהוא לשון קל עומד על משקל ויהי שאול עוין את דוד. ולא נאוה על דקדוק הלשון לומר שהוא שם דהיה למכתב אין אויב לו כמו אין דמים לו:

56. Deuteronomy.1.1.1

    שניר יש לו ג' שמות. דהיינו חרמון שריון שניר ונעלם ממנו עד הר שיאון הוא חרמון נמצא יש לו ד' שמות וכן מבואר ברש"י בפסוק צידונים יקראו לחרמון שריון. אבל פירושו כי מלבד שניר יש לו עוד ג' שמות ועיין:

57. Deuteronomy.1.5.1

    הואיל משה שנים פעלים עוברים דבקים בלא וי"ו. ומצאנו ג"כ הואיל הלך אחרי צו שני עוברים נצמדים בלא וי"ו. עיין בספר מאיר נתיב כי הוראתו לשון רצון וחפץ לכן אפשר נצמדים יחד בלא וי"ו כיון שהרצון והמעשה דבר אחד. ונחשב תיבת הואיל כמו מקור אל פעל שאחריה שהוא גם כן כוונת המחשבה הקודמת למעשה יחוברו יחד בלא וי"ו החיבור והדברים עמוקים בדרכי הדקדוק:

58. Deuteronomy.1.9.1

    לא אוכל לבדי כטעם לא תוכל עשוהו לבדך. כיון שמצאנו לשרש וכל שני הוראות פעמים משמש הוראתו בדרך שמירה ואזהרה כמו לא תוכל לתת עליך איש נכרי לא יוכל לבכר לא תוכל להתעלם. ופעמים הוראתו מבלי יכולת לעשות לא נוכל עד אשר יאספו ולא יכלו לשתות מים ממרה. על כן פירש הרב כאן גם כן הוראתו בדרך יכולת כטעם לא תוכל עשוהו לבדך וכן פתרונו יפה לפי ענינו וזה שדרש ר' יהושע בן קרחה על פסוק לא תוכל לאכול בשעריך יכול אתה אבל אינך רשאי עיין רש"י פרשת ראה:

59. Deuteronomy.1.13.1

    הבו מלה זרה. וכן משפט השורש הלז בכל המקרא ומשפטו על משקל רצו בנו וכיון שה"א לא ינוע לבדו לכן היה משפטה בשו"א ופת"ח ועיין פרשת ויגש הבו מקניכם ועיין בראשית הבה נרדה:

60. Deuteronomy.1.16.1

    שמוע שם הפועל כמו זכור וכו'. כי לפעמים בא שם הפועל קודם הפעולה כמו הלוך וקראת ולפעמים אחר הפעולה ויברך ברוך (יהושע כ"ד).:

61. Deuteronomy.1.17.1

    תכירו להכריח הדין למי שיכיר. דברי הרב קשים להולמם גם דברי מטוט קשים ואשר נראה לי כדבריו שהכתוב הזהיר לדיין לבל יטה הדין לזכות אל אוהבו ומכירו כטעם מאת מכרו (מלכים ב). וכטעם יהי מכירך ברוך והנה נקט הכתוב בלשון תכיר כיון שסובל הדבר והפוכו כי הוראתו אהבה ושנאה כטעם ויהי בבאה והיא מתנכרה למה זה את מתנכרה ומשתמע הפסוק לתרי אפי שלא לאהוב את חבירו ולזכותו בדין גם לא ישנא את חבירו לחייבו בדין והדברים כנים ולא נעלם ממך דברי חכמינו ז"ל בפרק כל כתבי פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא דחביב עלי כגופאי גם ידעת מעשה דרב ענן בכתובות דף ק"ה דאמר אל האי גברא דאייתי ליה כנתא דגלדני פסילנא לך לדינא:

62. Deuteronomy.1.25.1

    ויורידו אלינו. והאמת בעבור היותם בנגב כי נאמר בפרשת שלח לך עלו זה בנגב וההולך מעמו נקרא יורד:

63. Deuteronomy.1.27.1

    ותרגנו מבנין נפעל. ועיין במכלול לרד"ק באר היטב מדוע שב פעול והמה פועלים:

64. Deuteronomy.1.33.1

    לראותכם נפתח הלמ"ד ללמד על ה"א הדעת. הנה מעטים אשר נמצאו במקרא בכינוי פועל עם פעול כמו המעלך הפודך אינם בלמ"ד השימוש ועיין לרד"ק בשימוש הה"א לכן לא מסתפינא להגיה ה"א הפעול תחת ה"א הדעת כמו לנחותם לצבות בטן:

65. Deuteronomy.1.36.1

    הזכיר כלב בתחלה כאשר פרשתי. עיין פרשת פנחס:

66. Deuteronomy.1.38.1

    העומד לפניך הוא משרתו. כיון שמלת הוא נראה למותר לכן פירש הוראתו כמו ה"א הדעת ומן דעה כפולה ובמקרא כמוהו ועבד הלוי הוא:

67. Deuteronomy.2.15.1

    להמם מפעלי הכפל מבנין הקל. כחביריו והמותי אכלני הממני ודגש משלים הכפל וענינו מראה באצבע שאי אפשר להיות מנחי למ"ד ה"א כמו אשיחה ואהמה:

68. Deuteronomy.2.16.1

    ויהי כאשר תמו דבק. עיין בפרשת וארא בפסוק ויהי ביום דבר ה':

69. Deuteronomy.2.28.1

    אוכל בכסף תשברני. דע כי גזרת שבר משמש לשון מכר ולשון קנין כמו שפירש רש"י פרשת מקץ בפסוק וישבור למצרים ועיין מה שכתבתי על פסוק ושברו לנו וכאן ענינו מורה הוראתו על המוכר פירושו תשבור לי תמכור לי לכן נאמר בפסוק ואכלתי להורות שהוראתו על מכר ואי לא נאמר ואכלתי הוה אמינא שהוראתו מלשון קנין:

70. Deuteronomy.2.37.1

    לא קרבת כל יד מקום כמו יד הירדן. וכן רועה על ידיהם ובלשון משנה הוראתו כמו בשביל וכמו ומרק אחר שחיטה על ידו עיין ר"ע מברטנורא:

71. Deuteronomy.3.23.1

    ואתחנן הטעם וכבר התחננתי. דברי הרב קרובים אל הפשט שתיבת ואתחנן הוא עתיד הנהפך לעבר ודלא כדברי המכלול כי יעמד נגדו בעת ההיא ופרושו וטעמו שהתחנן אל ה' קודם שאמר ואת יהושע צויתי וטעם שבקש משה לעבור אל ארץ הטובה לא לאכול מפריה ולשבוע מטובה רק אודות אמונת אומן אשר תתרבה בכל יום ויום בראותו מעשה ה' עד הגדיל ומה גם שרבו מצות ארץ ישראל לאין מספר וזה שכתב הרב בצחות לשונו בעבור לגדלות השם אין חקר וכו' כי לכאורה יפלא מאד על נאמן בית שישפוך עתירתו לבא אל ארץ טובה וכבר מבואר בדברי חכמינו ז"ל זה שמסיים הרב לקמן וטעם זו הפרשה לחבב את ארץ ישראל וכו':

72. Deuteronomy.4.5.1

    וטעם למדתי ועוד כי יש לכם תפארת במצותיו. הנה הרואה יתמה על דברי הפסוק ושמרתם ועשיתם וגו' ואמרו רק עם חכם וגו' האמור יאמר למוד היטב למען תחכם באחריתך ויהי לך התפארת על חבירך ואנשי גילך ויקבלוך בכבוד לרב ולמורה. הלא זה היעוד לא נאה לבן דעת שיהיה הלמוד בשביל התפארת וגאון ואף גם לאומה שלימה. והנכון בזה שרמז בתורה ענינים גדולים בפסוקים הללו. כי ידוע בשנים קדמוניות אשר היו בני ישראל לבז ולמשיסה בערי הגוים חשבו למצוא חן לילך בחקותיהם ובעדי זהב וכסף וכבר השיב להם פטרון אחד בעת צר להם מגירושים ומטלטול על ידי קנאת הגוים עבור הלוכם ברום בבגדי משי ורקמה משוחים בששר אמר להם הפטרון קרעו בגדיכם ואל לבבכם ואחר כך חשבו כמה מבני אחינו למצוא חן בעיני העמים ללמוד לשונותיהם וחוקותיהם למצוא חן בעיניהם וחוקותינו ותורתנו מקרא ותלמוד ופוסקים מונחים בקרן זוית ואין מאסף וגם זאת לא עלתה בידם כי העמים שחקו עליהם. אבל נשימה לב על ימים קדמונים אשר ה' עננו בכל קראנו וכל אחד מאתנו יודע בשמות המלאכים וממנו נביאים וממנו חכמים וצדיקים ואף בימי תנאים שמשו בבת קול וכל דבריהם כגחלי אש ברוח פיהם המיתו רשע ובראות עיניהם הפילו חללים זאת תפארתנו והכל יודעים כי לא נעלם מהם טבעות והנדסה ולשונות עמים ומכתבם. אבל עיקר תפארתם לא היה רק בחכמה אלהות. כי בזאת נראה בהם השגחה והשפעה גדולה מכל העם כי המה כונו בעשיית המצות על צד המעולה וכל מגמתם לחקור בגדולת הבורא עד אשר קבלו השגה ושפע ולא עשו המצות כדרך אנשים מלומדה. והנה גלה לנו התורה כמזכיר לומר אם רוח התפארת יעלה עליך למצוא חן בעיני העמים ולהתיפות בעיניהם לאמר עליך כי חכם ונבון אתה ותחשוב להשיג כבוד בכתיבה ודבור ותשלך מצות ה' אחר גיוך לשוא תתיפי. וזה שאמר הכתוב ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וגו' רק ושמרתם את המצות ועשיתם באופן נאה לבל יתגאלו בפת בג הזמן הלא אז ישחקו עמים על מצותיך ומשפטיך. כאשר יראו בשפלת קומתך. אשר דמתה לתמר מימיך. אבל תעשה באופן היאות כמו שכתבתי ואז יהיה חכמתכם ובינתכם גדול מאד בעיני העמים בראותם גודל השכלת הדת וגם יראו גודל הצלחת אומה אשר קרוב ה' אליהם בכל קראם כי חכמת אדם תאיר פניו ומי אשר ראה אומתנו בשלותם מי לא ידע כי חוקותינו טובים וה' דודינו ורוענו. וזה שאמר הכתוב רק השמר לך ושמור נפשך פן תשכח וגו' ויהיה אצלך כדיוטגמא ישנה מצות אנשים מלומדה לבוא אצלו כמבוא עם ולבבם רחוק עמנו הלא אז לא תמצא חן בעיני האומות. וגם זאת לא יועיל לכם באמרם כי ה' שכחנו על אשר הלכנו קדורנית. זה תוכן דברי הפסוקים ההמה כאשר תשים אל לבך תשוב ותראה דברי מוסר היוצאים מפסוקים האלה ועתה דע לך ומה מאד עמקו דברי המקונן ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' לומר שעל רוב הטובות והשלום שנתתי לי בנשמתי וזה ותזנח גרמת להשכיח נפשי ונשמתי מרוב שלום שהשפעת לי נשיתי טובה היינו טובת עולם עומד ואומר אבד נצחי כי פשענו להאמין בנצחיות ותוחלתי מה' לעתיד כי אמרנו נגזרנו ולית דין ודיין ומקרה אחד לצדיק ולרשע ואתה ה' תזכיר עניי ומרודי לכפר על כל אשר העוינו והמקונן מדבר כאלו ה' לנגדו ובמר מיילל לאמר בלשון נכח ונסתר על מדרגה עליונה כטעם כל הברכות טוב ה' לקויו ולצדיקים ואל תתמה על החפץ ראותינו צדיקים שמגיע להם כמעשה הרשעים כי אתה ה' לנפש תדרשנו שעיקר כונתך לדרוש ולהיטיב לנפש הצדיק והגוף הוא טפל ולא דברה תורה במתים והארכתי לדבר בדברי חכמינו ז"ל בפרק במה מדליקין על פסוק ותזנח משלום נפשי ופה אין מקום אתי להאריך:

73. Deuteronomy.4.23.1

    תמונת כל. כל דבר. כמו מלובשים בגדים. בגדים חמודות. ימותו אנשים. אנשים בחורים:

74. Deuteronomy.4.26.1

    ושמא יטעון טוען כי שמים כעשן נמלחו הטוען ער ולבו ישן. לדעתי דברי הרב כפשוטו כיון שרמז ברישא כי השמים והארץ עדים בדבר ואם הם נמלחו ויבלו הלא אז גם אדם אין בארץ על מי יעידון אז ודברי מטוט לא נראין לי: שם

75. Deuteronomy.4.26.2

    תאבדון כמו תלמדון. בינוני קל עומד כמו תאבד מכהן תאמר תאכל. ומפני שאינו סמוך נאמר בצר"י תאבדון כמו ויהבלו ותימא על הרב שהביא ראיה מגזרה אחרת:

76. Deuteronomy.4.28.1

    יראון וישמעון הזכיר ארבעה הרגשות ואין צורך להזכיר החמישית. כלפי לייא אמאי לא חשיב לגריעותא דאפילו חוש המשוש שיש לתולע עלי ארץ אין להם ומה וגם כי מצינו שדוד המלך חשבם באומרו ידיהם ולא ימישון לא יהגו בגרונם. ובמורה לא קחשיב דבור והליכה ומשוש. והנכון לדעתי דהקרא לא קחשיב רק דברים השייכים בקרבן דמצינו בקרבן אכילה ריח וראיה כטעם וישע ה' אל הבל ואל מנחתו גם מצינו לשון שמיעה בתפלה ועתירה אבל משוש והליכה אין צורך לחשוב:

77. Deuteronomy.4.35.1

    וטעם אן עוד. המעיין בדברי הרב בקהלת גם שמה סתומים וחתומים כתב שם ולא אוכל לפרש כי דעתי להצפין הדברים וגם אנכי קטנתי מעש לדבר בדברים האלה. ולדעתי שינה הכתוב בלשון עוד ולא נאמר יותר או אחר אבל מלת עוד יש לו כמה הוראות כמו יתרון ועדיין וקודם והוא לשון צחות: שם

78. Deuteronomy.4.35.2

    כי המדבר הוא אלהים כו'. ולדעתי נאמר על דרך ופניתי אני ולבי ועיין פרשת משפטים בדיבור המתחיל וכבר פרשתי כי השם הנכבד הוא שם העצם וכו' ואז תבין דברי הרב:

79. Deuteronomy.5.5.1

    ולא עליתם וכו' כי המלות הם כגופות. דברי הרב תמצא מבואר יותר בראיות בפרשת יתרו בדיבור המתחיל אמר אברהם המחבר וגו': שם

80. Deuteronomy.5.5.2

    על כן שוא ושקר כי הם אחים. ונקראים בפי המדקדקים שמות נרדפים אבל באמת יש לכל אחד הוראה מיוחדת נגלה או נסתר. וכבר עמלו המדקדקים ליתן טעם והוראה על כל שמות הנרדפים כי לא במקרה יצאו וזה לשון הזהר אמר רבי יוסי מאי ולא תתאוה כיון דכתיב ולא תחמוד דהא בהא סגיא אמר ליה זכאין אינון מארי קשוט חמידא חד דרגא תאוה דרגא אחרא. חמידא דאי יכול אזיל למיתב דליה בגין האי חמידא דנקיט ואזיל למעבד עובדא תאוה לאו הכי דהא אפילו דלא ינקוט אורחי למיהך אבתריה:

81. Deuteronomy.5.16.1

    ומלת חמד מתפרשת בלשון קודש לשני טעמים כי אם אינו כן תהיה הארץ רעה וכו'. ואנכי לא ידעתי מדוע לא פירש הרב כאשר מפרש בפרשת יתרו בפסוק לא תחמוד כי המה יהיו בתכלית השפלות בעיניהם לנגדנו שלא יתנו על לבם לחמוד ארצנו כי רחוק מאד בעיניהם כי שמעו את גבורתנו ויודעים את אלהינו:

82. Deuteronomy.5.19.1

    את הדברים האלה. הטעם עשרת הדברים ולא הדבורים. כי דבר סובל או את הענין כמו וזה הדבר אשר מל יהושע וסובל דבורים כמו דברי בלק. תזכה בדברך. לכן פירש הרב דכאן הוראתו ענין ולא דבור כמה דתימר שמע ישראל לשון האזנה על הענין ואין הוראתן על שמיעת אוזן גם כאן עיקר הוראתו על ענינים הנכבדים. והדברים עמוקים ועיין פרשת ויקהל אות א':

83. Deuteronomy.5.23.1

    אלהים חיים לשון רבים וטעם חיים להפריש בין אלהים ובין הצבא כי לא יתנועע מעצמו. כבר ידעת כי חיים לשון רבים ולא יתפרדו ועיין ריש פרשת חיי שרה. וכבר ידעת כי שם אלהים נאמר גם על המלאכים ושופטים ואצל הבורא לא יעמוד לבדו רק עם סמיכות כמו אלהים צבאות וכן כאן אלהים חיים. ואף שמצינו ברא אלהים ויברא אלהים עיקר כוונת הענין לספר מעשה הבריאה אבל במקום שנאמר גדולת הבורא לא יעמוד לבדו ודברי מטוט רחוקים מפשט. ועיין תהלים בפסוק ישר יחזו פנימו. ועיין בדברי הרב פרשת משפטים אם אדוניו יתן לו אשה והדברים רחבים ביודעי הדקדוק ועמוקים ביודעי חן. אם תחפשנה תמצאנה:

84. Deuteronomy.5.29.1

    ושמרתם לעשות להוסיף ולא תסורו ימין ושמאל. כיון שכבר נאמר לשמור את מצות וגו' ועשו בארץ אלא בא להוסיף ולא תסורו וכן כתב הרב לעיל בדיבור המתחיל בבעל פעור וכו' יע"ש:

85. Deuteronomy.5.30.1

    בכל הדרך פירוש ימין ושמאל וכו' והנה עיקר כל המצות אמונת הלב. גם פה קשה לרב איך שייך היעוד הגשמי הזאת בעת אשר ראו ישראל מה שראו בהר סיני ואיך נופל יעוד אריכות ימים וחיים על זאת ומתרץ הרב דעיקר המצות אמונת הלב בבורא הכל ואמונת אומן דבשביל המצות אנו חיין כנאמר אם לא בריתי וגו'. ותיבת למען אינו מן היעוד ותשלום גמול רק קאי למעלה ושמרתם לעשות ותאמינו כי בשבילה אתם חיים ומאריכים ימים בארץ אשר תירשון ואם כן תאמינו לא תחטאו לעולם ולא יחרב בית המקדש ולא תגלו בראש הגולים. ובעונינו כאשר גדלה המינות ורבו המתפרצים אשר דמו שעולם כמנהגו נוהג ומות וחיים מקרה אחת המה לחכם ולכסילים לכן גלינו מארצנו ועד הנה לא יכולנו להרים קרננו וכבר הארכתי לעיל:

86. Deuteronomy.7.16.1

    ואכלת מצוה הוא לכלותם. ואל תאמר שהוא רשות לפניהם ולא מצוה והעד לא תחוס עיניך כי אם תאמר שפרושו לשון ברכה הוא כדרך שמברכין אומה או מלכות שתמשול על שאר אומות הוה ליה למכתב ולא תחוס בוי"ו ואז היה סובל הוראתו הכל בלשון ברכה ואכלת את כל העמים שתמשול עליהם ולא תצטרך ליתן להם חנינה מפחד העוזרים אשר יעזרו לשונאיך כי שלום מכל עבריך. והשתא דכתיב בלא וי"ו פרושו תיכף כשתעשה הטוב בעיני ה' ואכלת את העמים לא תחוס עינך עליהם ליתן חנינה כמעשה שאול בחמלת אגג. זה תופס דברי הרב. אף שאין עדותו חזקה כי נוכל לומר שהוי"ו ראשון מושכת אחרת אבל האמת עד לעצמו שהוא מצוה כפי קבלת חכמינו ז"ל ואפקי קרא הריגת אדם בלשון אכילה כטעם אוכלת אדם את כי הוא מורה על השחתה וכליון נמרץ כתאב לאכל פן ישאפו לנקום נקמת הגוים:

87. Deuteronomy.7.21.1

    אמר הגאון כי פן תרבה עליך סימן לזמן שינצחום ואין צורך. דקשה לגאון מלת פן שהוראתו על ספק והוה למימר כי אז ירבו עליך ואין דומה למה שנאמר פן יפתה לבבכם כי זה תלוי בבחירת אדם לכן מפרש שעיקר כונת הכתוב על ההיפוך וסימן לזמן שינצחום. כן מפרש הגאון בכמה מקומות במקרא. אכן דעת הרב כפשוטו דתורה דברה כלשון בני אדם. כאשר מזהיר איש לרעהו אל תלך בדרך פלוני פן תכשל בדרך. ומה גם אין הקב"ה מזכיר שמו על הרעה רק בלשון ספק כמו פן אכלך בדרך וטעמו ידוע ליודעי חן:

88. Deuteronomy.7.24.1

    השמידך שם הפועל. כי הוראת כינוי המקור מתכונת הפעול כטעם אותי אותך כמו ויקם אדם לרדפך. וגם הוראתו כטעם שלו שלך כטעם כינוי השמות כמו ביום אכלך. אבל כאן הכינוי מתכונת הפועל ואותם המה העובדי כוכבים ומזלות פעולים ומה שכתב הרב כסף וזהב וגו' הוא דבור בפני עצמו ומקומו בפסוק כ"ה והמדפיס שכח להפסיקו:

89. Deuteronomy.7.25.1

    תוקש הוי"ו תחת יו"ד יקושתי. וכן אשר אועד לכם שמה:

90. Deuteronomy.8.1.1

    כל המצוה הטעם אם רציתם לשמור המצות וכו'. עיין סוף פרשת נצבים ואז תבין דברי הרב:

91. Deuteronomy.8.3.1

    וירעיבך וגומר וזה לא יתכן ויתכן מתאוות אחרות עכ"ל. דהיינו תאות תענוגי חמדת טיול בגנות ובנינים נאים אשר לא היה להם במדבר ואין דעת הרב על תאות מאכלים שונים כי במן הוי כל מיני מטעמים אשר בחרו בנפשם כידוע מדברי חז"ל: שם

92. Deuteronomy.8.3.2

    ידעון בנו"ן וכן צקון לחש. דעת הרב נראה דגם צקון מנחי פ"א יו"ד ודעת שאר מדקדקים היות מנחי עי"ן ומצינו כן בשלמים אשר ישכבון ועורקי לא ישכבון. וכן בנחי למ"ד ה"א ויחנון שופטים י"א: שם

93. Deuteronomy.8.3.3

    מוצא פי ה' וגו'. בקוצר לשונו הודיע לן כמה ענינים גדולים. חדא כי בלחם אשר אנו אוכלים אל נחשוב שהוא מקרה אחד לאדם ולבהמה כמו המטר המצמיח חציר וכמו חי בהמה שצומח וגדל מן המספא לא כן אדם כי השם נתן כח במאכלו לבד משאר בעלי חיים שעל ידי כן יהנה גם כן נפש רוחני ויצמיח הגשמי ורוחני יחד כאשר נהג באכילתו כראוי כידוע לבעלי תורה וחכמה. וזהו שאמר הרב רק הכח דהיינו הכח שנטמן בלחם והוא כח החיוני כידוע למחקרים או עם הכח החיוני הבא מעליונים אם נוהג באכילתו כראוי ולמען הקימו על בתורה ובמצות כל ימי חיבור הנפש בגוף כי עיקר אכילה מעורב בכוסף רוחני לתגבורת הנפש. וזהו שנאמר על כל מוצא פי ה' ומה שהביא הרב ראיה שלא אכלתם לחם וחייתם היא ראיה עצומה שלא אכלתם צומח רק ממטר השמים ואף על פי כן כולכם חיים חיי גשמי וגם הוא נגד הטבע על כן אל תתמה גם כן אם אתם חיים מן צומח האדמה חיים רוחני. והדברים עמוקים לא אוכל לבארם היטב בידיעות נכבדות הצריכות לענינים האלה:

94. Deuteronomy.8.5.1

    וידעת עם לבבך שידע באמונת לבו. הן הנה הראה לנו הרב נפלאות כי לא לחנם חשב משה רבינו את כל היסורין והרעב אשר היה לנו. רק להורות שאף אם הקב"ה מיסר אותנו ממנו נקח מוסר כטעם נאמנים פצעי אוהב כמו שמיסר אב לבנו שחטא אליו. אף שהוא מיסרו מדחהו בשמאל ומקרבהו בימין כי לבו הומה עליו והבן כאשר שם אל לבו גודל צער אביו וחמלתו עליו נותן על לבו לחזור בתשובה לאהוב את האב וזה ויענך וירעיבך ביסורים גדולים ועל כל זאת החיה אותך מחוץ לטבע וזה למען הודיעך כי לא על הלחם וגומר כי על כל מוצא פי ה' ותמיד אביך עמך להחיותך והוא אביך קנך אף בעת שמיסרך נותן לבך להחיותך על כן תשוב אל ה' בכל לבבך ותאהוב אותו. וזה וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' ועונשך ורעתך לא כדרך מלך בשר ודם אשר מייסר בני אדם על עונשם למען אשר יוסרו אחרים הרואים לא כן מלכנו רק כונתו רצויה להשלמתנו ולמען הרבות שכרנו ולהביאנו אל ארץ טובה הן כל אלה כונת הרב בקוצר לשונו. ובפרשת ראה בפסוק בנים אתם מבוארים דברי הרב היטב.

95. Deuteronomy.8.13.1

    ירביון היו"ד תחת ה"א ואין זה דעת רבי משה הכהן הספרדי עכ"ל. כבר בטלה דעת מדקדקים ראשונים כי אין היו"ד מיסוד בסוף התיבה. ועיין בדברי הרב פרשת שמות אם בת היא וגו' טעם נכון למה לא בא וי"ו או יו"ד בסוף התיבה:

96. Deuteronomy.8.18.1

    וזכרת הטעם אם עלה על לבבך לאמר כחי ועוצם ידי. זכור הנותן לך כח וכן רגל על לשונו כאשר שמעתי ממכחישי דת לאמר זאת היא הטבע שאלתי להם מי ברא הטבע ומי שת יסודותיה:

97. Deuteronomy.10.16.1

    ומלתם את ערלת לבבכם וגו'. הרב מפרש שני פרושים אפשר דקרא סבר להסיר תאוות הגשמי מלבו כמו תאוה הגנוזה בכח הכבד כאמרם בכל לבבך בשני לבבות או אפשר דקאי על הזדככות הנפש מכל סיג לחשוב מחשבות כוזבת רק להאמין אמונת אומן כפיו כן לבו ומה נעמו דברי שלמה המלך ע"ה מכל משמר נצור לבך כי שמירת החפצים אינם דומים. כלי כסף שמירתן מגניבה בדלתים ובריח וכלי זכוכית שמירתן במקום אשר לא שלטה יד כל אדם לשברן דרך הלוכן. כן כל אברי אדם אינו דומה דרך שמירתן אבל הלב צריך שמירה מכל דבור הפוך בה אתה הקורא ותשיב נפשך:

98. Deuteronomy.10.17.1

    ואדוני האדונים וגומר. אף שמשה מוציא וכלב מכניס כאשר מסרו לנו בעלי המסורת אבל זו אחת משבעה שיוצאים מן הכלל וכאשר רמז לנו הרב על דברים נעלמים בספירות כמו שמבאר בקהלת על פסוק וגבוהים עליהם ופרשת ואתחנן על פסוק הוא אלהים אין עוד אפשר שלזה נתכוין המקרא להפיק האלף ועתה די לך:

99. Deuteronomy.11.8.1

    וירשתם שבר הרי"ש בעבור שבר הוי"ו עכ"ל. כבר כתב הרב לעיל על תיבה הזאת בפרשת ואתחנן ושם פירשתי כי הוא לזווג הנקודות כמו יכסיומו וכדומה: שם

100. Deuteronomy.11.8.2

     הנה טעם אחר שאתם חייבים לשמור מצותיו וכו'. שני טעמים בדבר. חדא שאתם צריכים שם השגחה גדולה כיון שהארץ הרים ובקעות וצריכה למטר תמיד אף שאצל הקב"ה הכל כמישור אף על פי כן במקום סכנה שאני על כן השמרו לכם ועוד שעיני ה' אלהיך בה תמיד ואינו דומה למי שעובד את המלך ממרחק למי שעובד אותו במטרפולין ואף שהכל חד כלפי שמיא אף על פי כן מצינו כמה זהירות וקדושה במקום קדוש ובמהרה ינתק חבל הטהרה חלילה והיו לבער כטעם ויחזו את האלהים וכטעם ויקריבו אש:

← Previous · Next → — showing 501–600 of 686

Avi Ezer. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: NO SOURCE SPECIFIED Licence: Public Domain. Source.