← All works

Avi Ezer

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Avi Ezer > Torah · 686 sections

1. Deuteronomy.11.12.1

   מרשית בלא אל"ף וכו'. כללו של דבר כי ארץ ישראל היא מוכן לתפלה ובקשה והקב"ה ממלא רצונם במטר ובשאר דברים הצריכים להם ואף בכל מקום אשר נזכיר את שמו הוא יעננו ומאי רבותא במקרא אבל בא הכתוב ללמד על הפוכו אם עיני ה' אלהיך בה הלא במהרה יקצוף עלינו חלילה אם תקצר מעט מעבודתו כטעם כי ילך מלאכי לפניך פן אכלך בדרך. ודי לחכימין. והרב קיצר במקום שראוי להאריך:

2. Deuteronomy.11.22.1

   ולדבקה בו בסוף והוא סוד גדול עכ"ל. נכונים דברי הרב כי סוד ה' ליראיו הדבוקים במדותיו כמאמר חכמינו ז"ל הדבק במדותיו ובדביקות עצמו יש סוד עצום שלא להחליף עבודת איש באחיו ולאחוז ברחמנות במקום שצריך לכעס כגון על תלמיד או על עבריין או שלא להחזיק בענוה במקום שצריך להלביש גאות או נקמה כמעשה פנחס. ומועטים המה בני עלייה אשר יאחזו במדות על דרך אמת ואין כושל בם הלא המה הגדולים אשר בארץ. וידעתי כי הרב דרך אחרת לו בדברים האלה כאשר כתב כמה פעמים במי מריבה כתב כאשר ידבק הכל בכל וכו' וכן כתב בכמה מקומות ולא אוכל להאריך כי לי ולבני גילי אשר כתבתי החיבור הזה אין בשורה מוצאת. ולקמן בפרשת ראה בפסוק ובו תדבק אבאר לך יותר בס"ד:

3. Deuteronomy.11.26.1

   ראה לכל אחד ידבר. והמדקדקים אמרו שהוא תחלת הדבור כמו ראה ריח בני. ראה אלהים עד ראו הביא לנו איש עברי:

4. Deuteronomy.11.29.1

   ונתתה את הברכה כתרגומו ית מברכיא. רש"י. ועיין באר רחובות שכתב דרש"י מדייק בשביל דלא שייך נתינה על הברכה ולא אמר כלום ועיין מה שכתבתי בפסוק ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים וכבר דבר בו הרב מזרחי מה שיש בו די:

5. Deuteronomy.12.23.1

   כי הדם הוא הנפש פרשתיו. עיין פרשת אחרי שם תמצאנה ולא נעלם ממך מאמר חכמינו ז"ל בבא בתרא נ"ח בריש כל מותא אנא דם בריש כל מרעין אנא דם:

6. Deuteronomy.12.25.1

   למען ייטב לך שלא יאכל נפש בהמה שתשבש נפשו וכו' גם הנפש והצורה בדמות האב על כן לבניך אחריך עכ"ל. והנה התורה הזהירה לנו שלא לתעב את נפשותינו בדברים המטמטמים מחשבותינו הזכים לחשוב דרך סלולה ושלא להלוך בדרך בהמיי להביט אל עמל והתורה חסה על ישראל להסיר מהם כל מכשול המעיק אותם מעבודת ה' וצדקו המפרשים כנפש האב וכטבעו לפי המזון ולפי הרגלו במדות כן נפש הבן וכן מבואר ומוכח בכמה מקומות בגמרא. וזה טופס דברי הרב:

7. Deuteronomy.13.2.1

   כי יקום בקרבך נביא וגו'. עיין בדברי הרב כי הביא דעות מחולקות בענין אות או מופת הצד השוה שבהן אם יבא יהיה מי שיהיה ויעשה באותות ומופתים מה שהוא נגד דת תורתינו לא נאבה ולא נשמע אליו כי זה מעיקרי אמונתינו לא יחליף ולא ימיר דתו כיון שהתורה גוזרת עלינו שלא נחליפנו בכל צד ואף אם נראה אותות ומופתים כי המה הבל ותוהו. וגם אותם שדבר ה' כן אליהם המה ראו מעשי ה' הגדול ביציאת מצרים והר סיני. והמה נוצחים שלא כדרך הטבע. ומימות עולם ועד עתה לא נעשה אותות ומופתים רבים על ידי איש אחד כאשר נעשה על ידי נביאו נאמן ביתו. והנה דברה התורה בלשון יחיד אות או מופת והאמת אפילו יעשה איש מופתים רבים למען הפר דת תורתנו לא נשמע אליו אבל גלוי לפניו שלא יעמוד איש בעולם לעשות מופתים רבים שנין דא מן דא אשר אין להם ערך כלל עם הטבע וגם לא יוכלו המכשפים לעשות כדמותן לכן דברה התורה סתם אות או מופת. ואם מצאנו שעשה כמה מופתים היה הכל בערך ובענין אחת ולא שתים. שים על לבך:

8. Deuteronomy.13.5.1

   אחרי ה' אלהיכם תלכו וגומר. לשון הליכה מורה לחקור ולחפור דרכיו כטעם הוה ערום ביראת ה' לחשוב בלבבך מה לעשות כדת המלך. ולהחכים במצות ובגמילות חסד כפי יכלתך. וזה שכתב הרב ותרדפו אחרי נתיבותיו כטעם רודף שלום לא שהרודף ימתין עד שיבא אל ידו דבר שלום או מצוה רק יחקור וירדוף אחריה: שם

9. Deuteronomy.13.5.2

   ואותו תיראו מלשאול למה זה עכ"ל. ולדעתי דרך הפשוט לפרש אף שאתה דבוק בדרכיו ובמצותיו אל תהיה כאיש בית להסיר היראה חלילה לך כי וסביביו נשערה מאד. וכאשר דבקת בדרכיו אז תחל רוח יראה לפעמך. ומה שכתב הרב ומצותיו תשמורו הם העיקר ובקולו תשמעו מה שהם זכר לעיקר ופירשו המפרשים דהיינו מצות אנכי ולא יהיה לך לא תרצח כבד את אביך וזכר לעיקר המה מצות שבת וציצית ותפילין עיין שם. ולדעתי הציקתהו לרב מלת שמירה על עיקר ושמיעה על זכר ברם מצינו גם כן על זכר המצות שמירה כמו שנאמר ושמרתם את השבת ושמרתם את המצות וכדומה אבל באמת הזהיר הכתוב אהבת ה' במלות שונות בכל לישנא דמשתמע שמירה ועשיה ושמיעה והליכה ודביקות ואין צורך לפרש כל אחת בדרכים שונים: שם

10. Deuteronomy.13.5.3

    ובו תדבקון בלב בראש ובסוף. הנה בדביקות הבורא תמצא בהרבה מקומות נפוצים בזוהר וענינים מופלאים עיין בפרשת ויקרא ופרשת אחרי גם המחקרים האלהים דברו בו הרבה ואין זו תוכן כוונת חבורי לדבר בענינים האלה. גם הרב מרמז בה לעיל סוף פרשת עקב ולדבקה בו בסוף והוא סוד גדול עכ"ל. ולדרך הפשט נראה לפרש דברי הרב שהדביקות יהיה בכל ענינים כי לפעמים הדביקות בסוף מתוך שלא לשמה באה לשמה ולפעמים דביקות גדולה מתחלה ואחר כך נהפך לאהבת בני אדם ולתפארת. הזהיר הרב בצחות לשונו שצריך לאחוז כל ענין בתרי ראשין להחכים מאד בתחלה בעשות המצוה שלא יבא לבסוף פירוד בין הדבקים חלילה ועיין ירושלמי ברכות פרק ו' אמר ר' יונה הדא דתימה בתחלה אבל בסוף מצוה ושלש מחלוקת בדבר ודבריהם עמקו מאד:

11. Deuteronomy.13.7.1

    כי יסיתך אחיך וגו' וטעם בן אמך שהייתם בבטן אחת וכו'. כי מצינו במקרא ברוב כשהזכיר אחים מזכיר מאם כמו מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי. בני אמי נחרו בי. אחי בני אמי הם. וידברו אחי אמי. וילך שכמה אל אחי אמו. לכן מפרש הרב טעם לזה כי על פי רוב אדם רוצה לשמע לעצת אחי אמו כי המה מגוף אחד אבל עם אחיו מן אב שהיא בצורה אחת אין טבעו קשורה בנפשו להיות האחוה ביניהם מכח הנפשות והמדות אשר יזדוגו כי נפש הבהמה וכח המתאוה הנקשר בכבד אין להם יחוס יחדיו רק עם בני האם שהמה מגוף אחד וזו טופס דברי הרב והמפרשים הלכו ברחבה לפרש דברי הרב ואין צורך

12. Deuteronomy.14.4.1

    שור שה כשבים חסר וי"ו וכו'. על דרך שמש ירח:

13. Deuteronomy.14.22.1

    אמר רבי יהודה הלוי וכו'. דעת ר' יהודה ליתן מעשר מהזרע הזרוע בארץ ודעת הרב על התבואה שהוציא השדה ומביא ראיה שתיבת יוצא יוצא לשני כי נאמר תשאיר מאה מבנין הפעיל מוכח דרישא דקרא יוצא גם כן לשני: שם

14. Deuteronomy.14.22.2

    וזה סוד הבכור והמעשר עכ"ל. לרמז על עשר ספירות ועל אחד מיוחד:

15. Deuteronomy.15.10.1

    בגלל סבה לבעבור סבב הדבר וכו' בחלקי הכל שהוא הגוף עכ"ל. הרב מפרש ולא ירע לבבך כי לפעמים איש נותן צדקה ולבו בל עמו והוא כמשוכת חדק. אבל יהיה אצלך כמו שתתן עונג גשמי לאבר אחד מאברי גופך הלא אז תתענג בכל גופך כן יחשב בעיניך כל סוגי חיים ההולכים בדרכי ה' כאלו כל אחד חלק אחד מאברי גופך וכשתתן צדקה לעני אחד תמצא עונג בגופך ותחיה עונג גשמי וחשקת המצוה אשר יחדיו ידבקו יברכך ה' בכל מעשך ובכל משלח ידך. ודברי הכתוב נמשכים היטב במקרא שאחריו שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ובשכר זאת לא תהיה אתה מאביונים רק מהמשפיעים ונותנים ואפשר לפרש המקרא ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא דהיינו כשאתה לא תרצה ליתן לו בעת אשר אתה יושב בטח אז ישלח ה' עליך יסורים ומכאובות חלילה ותשתדל אל עניים ותפצר בהם להתפלל בעדך אל ה' וזה וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא כטעם אני ובני שלמה חטאים לכן נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו בהשקט ובבטחה:

16. Deuteronomy.15.22.1

    הטמא והטהור והטעם כמו קריאה. תימה על הרב דבספר מאזנים כתב שאין בלשון הקודש סימן קריאה רק הענין יורה עליו כמו אברהם אברהם וכן הקהל חוקה אחת ה"א הידיעה עכ"ל ובאהל יוסף דחק עצמו ומביא ראיה מן ספר מאזנים. ותקיל תקילתא במאזנים באבני תהו:

17. Deuteronomy.16.8.1

    בדיבור המתחיל ששת ימים וגו' ויתכן להיות ביום השביעי דבק עם ששת ימים והבדילו מפאה אל פאה אחרת. כי גם ביום השביעי חיוב לאכול מצות כמו שנאמר שבעת ימים תאכל עליו מצות. וזה שכתב הרב והבדילו מפאה וכו' כלומר כי גם השביעי בכלל היה ויצא מן הכלל להזהיר על המלאכה ואם איננו כן לא ידעתי פירושו והמפרשים העלימו דבריהם ודברי רש"י ידועים: שם

18. Deuteronomy.16.8.2

    לא תעשה מלאכה והטעם מלאכת עבודה וכו'. הרב מפרש משום שנאמר סתם מלאכה ופירושו רק מלאכת עבודה אבל הצורך לכל נפש מותר ומביא ראיה במקום שנאמר כל מלאכה נאמר אחריו אך הצורך לכל נפש הוא לבדו יעשה וכיון שנאמר כאן סתם מלאכה אין צורך לכתוב אחריו אך הצורך וכו':

19. Deuteronomy.16.15.1

    וטעם אך כי לא תהיה כי אם כן עכ"ל. פירוש שכל שמחתך ועריבך אשר יהיה לך בעסקך ובחיי הבלך יהיה כאפס לא שרירן ולא קיימין נגד שמחת החג או שאר עסק מצוה וזה והיית אך שמח להפר האחוה עם שאר שמחות אשר גילה ורעדה חוברו להם יחדיו לא כן שמחת המצוה ודי לך ואפשר שכיון הרב למאמר הגמרא בפרק לולב וערבה מרבה אני יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב ראשון שאין שמחה לפניו:

20. Deuteronomy.16.16.1

    את פני ה' פרשתיו עכ"ל. עיין פרשת משפטים בפסוק ולא יראו פני ריקם. כי נקודת יראה מורה על נפעל ומלת את מורה שתיבת יראה הוא פועל והוכיח הרב שהכלל הראשון גובר ומלת את פני מורה על תיבת לפני:

21. Deuteronomy.16.20.1

    כי כן משפט עבודה זרה אחר אחת בתוך. סוף ישעיה כי רבים מפרשים שזה קאי על אשרות הנטועים בתוך הגן:

22. Deuteronomy.17.1.1

    כל דבר רע פירוש מום עכ"ל. הפסוק מפרש כאלו מום הוא השם והוראתו כל דבר רע:

23. Deuteronomy.17.2.1

    לעבור בריתו הפך להעמידו עכ"ל. עיין מה שכתב הרב לעברך בברית. הנה מלת עבר בחסרון בי"ת להפך וזה כונת הרב כאן:

24. Deuteronomy.17.2.2

    שם דקדוק וישתחו בספר היסוד. גם הובא לדברי הרב פרשת יתרו:

25. Deuteronomy.17.4.1

    ודרשת היטב וכו' והוא מעט רחוק מגזרת טוב עכ"ל. ויותר נראה שהוא מגזרת יטב כמו מיטב שדהו:

26. Deuteronomy.18.11.1

    וכאשר ישען על חכמתו לבקש האמת ומה שיהיה חוץ מהשם הנה לבו חסר או הוא משובש וכו' עכ"ל. ראה אתה הקורא איך הפליג הרב בחכמתו הגדולה וצוה שלא לשען על החכמה בלתי אל ה' לבדו ידרושו דורשיו תמיד כי פשה הנגע זה בינינו מיום ברוא אלהים אדם על הארץ ופעם עשו כשפים והעמיקו בהם ופעם עשו מסכה בחכמה או בכשפים ופעם הלכו בסולם החקירה העיונית ומה שבשרו להם חכמתם האמינו וכל אשר לא חייבם חכמתם לא האמינו ועל ידי כך לא בטחו בישועת אלהים והלכו קדורנית גם נטמאו בטומאת מת באובות ובידעונים המהפך שכל זך וטהור לטמאה בהם ובדרכיהם ואחת אל אחת למצוא חשבון בשאול להוריד נפש המשכלת באר שחת. וזה שדבר הרב בצחות לשונו ואומר הנה לבו חסר כי אין להשען על שכלו להיות דיין ושופט בין טוב לרע. כי לפעמים יחלש השכל או ממקור חצבו חלש בטבע או נחלש ממעונתו ודירתו בגוף לא טהור כרוך אחר חומרו וזה לבו חסר כי הלב כינוי לשכל. גם דרך אחר שכתבתי שהשכל נטמא בעסקו בדברים טמאים באוב וידעוני ואז השכל מכריח להקים דברים אשר לא כן להחזיק בטומאתו כמו דיין אוהב נאמן לבעל דין ודבק מאח הלא יצדד לזכות אותו בדין כטעם פסילנא ליה לדינא כי חביב עלי כגופאי כן משפט השכל אם ידבק בטומאה ותועבה יבחר מצדד בשכלו לאהוב פשע ומצה. וזה שכתב הרב או הוא משובש והדברים עתיקים:

27. Deuteronomy.19.3.1

    ושלשת תחלק הארץ לשלש. ולדעת השני של ראב"ע הוא פועל ממספר החלקי ועיין שמואל א' כ' ושלשת תרד מאב פירושו תמתין שם אחר שלשה ימים ומשקלו וקדשת. סוף דבר הכל נשמע משם המספר כי יתחלק לכמה גוונין ולכמה הוראות ולא כן טבע גזרת הפועלים והבנינים למיניהם:

28. Deuteronomy.19.5.1

    ונדחה מבנין נפעל והקל נדחי ישראל יכנס עכ"ל. רצה לומר שהוקל נדחי ישראל כי נכון להיות דגש בדלי"ת לחסרון נו"ן פ"א הפעל רק שהוקל. וסבר הרב דנדחי ישראל הוא מחסרי נו"ן וגם ונדחה ידו מזו הגזרה כאשר מורה דגש הדלי"ת. ודע להוראה הזאת שני גזרות חסרי נו"ן ונחי למ"ד ה"א לכן רבים סוברים דנדחי ישראל משורש דחה ובנינו נפעל. ויותר מסתבר להיות כדאמרן:

29. Deuteronomy.19.15.1

    על פי שני עדים. דרך קצרה וכמוהו ואם שלש אלה בפרשת משפטים:

30. Deuteronomy.19.18.1

    ענה כמו העיד גם כן במכות ובעונשים עד כאן. בין שרצו העדים לחייב אותו מכות או עונשים יעשה להם כן ואפשר שהוא שם משותף ליסורים וענוים ועדות שוא להכות את רעהו בממון או ביסורים או להעיד בעצמו לחייב את עצמו כמו פיך ענה בך לא תענה ברעך עד שוא כיון שמחשבת העדים לענות את חבירו על ידי עדותם או לענות את עצמו בדבר פיהם בסופו לכן הושאל שם ענה ולא כן בעדות אחת הנקרא עדות ולא בקול ענות:

31. Deuteronomy.20.7.1

    ארש אשה ולא לקחה זה הכתוב לאות כי יש מי שימות בבא יומו עכ"ל. דברי הרב ארוכים וקצרים הוכיח בשכלו דאי אמרת ימיו קצובים למות בכל מקום ובכל זמן כטעם מלאך המות מה לי הכא ומה לי התם. אם כן למה לא יצא בצבא. לכן מוכיח דזמן קצוב לו כשיושב בביתו בהשקט ולא כן הליכות מלחמה. ומיהו כל זאת להשיב נדחים ולדחות להם בקנה. אבל לדידן מאמינים בדברי חכמינו ז"ל כי הליכות אדם תחת כותל רעוע מזכיר עון ושטן מקטרג בשעת הסכנה הדברים פשוטים. ואין צריכים הוכחות כלל וכבר ידעת מאמר חז"ל על פסוק כי תצא מחנה ונשמרת מכל דבר רע. ועיין פרשת משפטים כתב הרב ז"ל העמיק מאד לדבר ביראה ובחכמה בענין הזה. ועתה הלא תחיינה עצמות היבשות אשר יבשו פריהם כי התחקו שרשם על ראש ולענה וישלחו פארתיהם הרעים אל חבורי הרב להיות גדר למו ותחת צאל צללם. ועתה הסר משוכחתם והיו לבער בראותם גודל יראתו ואמונתו אשר הגביר לרבים בפרשה זו או אז יחיו מערמת עפר:

32. Deuteronomy.20.8.1

    את לבבו הנה את יראה נוסף וכו'. ודעת מדקדקים שבנינו קל:

33. Deuteronomy.21.9.1

    והנכון בעיני כי לא ישפך דם נקי אם תעשה הישר בעיני ה' וכו' כסוד שכר מצוה מצוה וכו'. אמר המחבר אל תתמה על דברי הרב כיון שהבחירה חפשית וכי ישאל הרוצח החומד ממון חבירו ויהרוג אותו בערמה אם בני ישראל זכים וטובים או לאו. אבל באמת אם ישראל המה בתכלית השלימות באחוה וריעות המה כולם כאיש אחד והמה בכלל לא יאונה לצדיק כל און כי כאשר השתתף גופם לעזור איש את אחיו ואיש את רעהו כן ישתתף שכלם ורוחם יחד להציל נפש הנרצח ולהציל מחשבות הרוצח לבל יעברו גבולם להכות נפש. והארכתי במכתבי מדת דבורים בענין מאמר הנביא הכני נא דברים נחמדים להשכיל:

34. Deuteronomy.21.13.1

    ועשתה תיקון ותקונה לכרות העודף וכו' והתקון עיקר כל מעשה במקרא וכו'. כמו כי עשתה נבלה בישראל וכללא דמלתא אם נגמר מחשבה רעה או טובה נקרא עשיה תיקון כי היא תכלית המחשבה ולפעמים מצינו בתחלת המעשה כמו עשה שיראו מלפניו כי עיקר תכלית המחשבה לירא מפניו ועיין בפרק החולץ ר' אליעזר אומר תקוץ ר' עקיבא אומר תגדל: .שם

35. Deuteronomy.21.13.2

    את אביה ואם אמה אם קרוב. ידוע להוי לך בפרשת קדושים נאמר איש אמו ואביו תיראו. ופירש"י לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים וגמרא ערוכה היא בקדושין דף למ"ד וזה שכתב הרב לכן נאמר בבכיה אב קודם לאם מפני שהבכיה היא כעין כבוד ליולדיה ואם קרוב אליה מנעוריה ומשדלתה לכן הקדים אב לאם והמפרשים מוחקים גרסא זו וגורסין אם הרוג דהיינו אם אבותיה הרוגים ואין צורך:

36. Deuteronomy.21.14.1

    ושלחתה לנפשה. תעשה רצונה עכ"ל. כי הנפש כינוי לרצון כמו באות נפשו אין נפשי אל העם הזה.

37. Deuteronomy.21.16.1

    וטעם לא יוכל כחביריו עכ"ל. עיין מה שכתבנו לעיל פרשת דברים כי תיבת יוכל משמש לשני הוראות הוראות שמירה ואזהרה כאלו נאמר ושמרת מעשות זאת כי הוראות משאילים זה לזה דהיינו שיהא הדבר אליך באזהרה גדולה כאלו לא תוכל ואין יכולת בידך לעשות. והוראות השנית לאיש אין יכולת בידו לעשות כמו לא נוכל עד אשר יאספו וגו' וזה כונת הרב וטעם לא יוכל כחביריו ולא לחנם נכתבו הוראות אלה במקרא ולהראות באו במקום שהמצוה הוא בפלס הבנת בן אדם כמו לא תוכל לתת עליך איש נכרי לא תוכל להתעלם כל אלה הדברים מחייב שכל בן אדם על כן שינתה התורה ולא כתבה לא תתעלם. לא תתן עליך איש נכרי להגיד לך שאתם תהיו בישרת לבב במדות ישרות בדביקות איש אל אחיו שיהפכו הצווים האלה אליך לטבע מורגל כאלו לא תוכל לעשות את זאת. כי לא יאות לבן חכם שיזהיר האב אותו שלא יחתוך בידו או ברגלו אבל באכילה שהורגלו רוב בני אדם שפיר אמרו בגמרא אל יאמר אדם אי אפשר בבשר חזיר וכו' ולא כן במדות טובות המה שירגיל אדם בהן מנעוריו ויהיה אצלו יתד תקוע והרגל ועליה יעלה מעלה כעולה במדרגת הסולם:

38. Deuteronomy.21.17.1

    הנודע עם הישר ידבר וכו'. כי יעקב אבינו התפאר על עצמו לאמר כחי וראשית אוני ולא כל אדם זוכה והפסוק מדבר עם ישרי דרך ולישרים בלבותם:

39. Deuteronomy.21.18.1

    ונסמכה זו הפרשה וכו' והעד ושם אמו וכו'. כי ברוב המקרא מצינו שיחס הכתוב לטוב או לרע על שם אמם שנאמר ושם אמו שלומית בת דברי וכן נמצא הרבה במקרא אבל אמת כי רוב תולדות בנים אחר מעשה אמם כמו שכתב הרב לעיל כי האם כגוף והאב כצורה והצורה לא יבינוה רוב בני אדם על כן נהפך בן יפת תואר לסורר ומורה וכבר נאמרו דבריו אלה בדברי חז"ל:

40. Deuteronomy.21.23.1

    ועל דרך הפשט כי אלקים פועל וכו'. כאלו נאמר שאלהים מקלל מקום האדמה והאויר אשר שם התלוי והקרוב לבוא נזק בנפשות ההולכים סביביו. ועתה יבושו ויחפרו המכחישים בכמה ענינים בדברי חז"ל בראותם שהרב בגודל עיונו וחקירתו ולא נעלם ממנו פלוסופי והנדסי וטבעי ובכל אלה מאמין מאד בדברי חז"ל אחזם ולא רפם. ואתה עשה אזנך כאפרכסת והבן:

41. Deuteronomy.22.4.1

    נופלים כמו רובץ ומלת נופלים כלל עכ"ל. כיון שנאמר בפרשת משפטים רובץ תחת משאו וכאן שינה הכתוב לומר בלשון נופלים ולכן כתב הרב שנופלים כלל לכל דבר או תחת משאו או מחמת חלישת כח ומרבה לכל דבר שצריך לעזוב את חבירו ולהטעינו:

42. Deuteronomy.22.6.1

    וכן שור או שה עכ"ל. נאמר אותו ואת בנו לא תשחטו מטעם הנ"ל:

43. Deuteronomy.22.8.1

    מעקה ידוע ואין ריע לו והמדקדק מוציאו מגזרת עקת רשע והביא עצמו בעקה עכ"ל. כי נתחלף לו מועקה עם מעקה מגזרת נחי למ"ד ה"א על משקל מעשה כמו שכתב הרשב"ם וכן בספר מאיר נתיב וזאת מגזרת עיק מנחי עיין:

44. Deuteronomy.24.16.1

    כי לא יומתו אבות על בנים מצוה על ישראל וכו'. בפרשת יתרו הקשה מן יחזקאל שנאמר שם הבן לא ישא בעון האב ותירץ כאן שאוחז מעשה אבותיו בידו פוקד עון אבות על בנים וכאן שאינו אוחז מעשה אבותיו אבל פה תירץ הרב בפשיטות דיש חילוק בין מיתות ב"ד למיתה בידי שמים ולא מחשבותינו מחשבותיו:

45. Deuteronomy.25.7.1

    יבמי האמת כי היו"ד סימן הפעול. כי תמיד סימן הפעול בנו"ן כמו הלהרגני לא יכין לדבר הלהרגי ועיין פרשת בלק לתתי להלוך עמכם:

46. Deuteronomy.25.9.1

    וחלצה כמו וחלצו שד והטעם תסיר עכ"ל. נראה לי טעות הדפוס שנכתב חי"ת במקום תי"ו ונכון לגרוס תסיר כמו שנכתב במכלול תחליץ ותסיר ותימה על המפרשים שלא פירשו בו כלל:

47. Deuteronomy.26.3.1

    הגדתי היום וכו' או הוא כדמות הודיה וכו'. וכן תרגם יונתן ואודינן וירושלמי מוסיף ואודינן ושבחינן:

48. Deuteronomy.26.16.1

    היום הזה. אלה דברי משה עכ"ל. דלא תטעה לומר שגם פסוק היום הזה אומר המביא ביכורים:

49. Deuteronomy.26.17.1

    ואמר ר' יהודה הלוי הספרדי נשמתו עדן. והוא על דרך שמצינו במקרא והיה ה' לך לאלהים וכן והיה ה' לי לאלהים עיין פרשת ויצא מה שכתבתי שם:

50. Deuteronomy.27.1.1

    וזקני ישראל אמר כן להקל ורבים כן. דעתו כדי להקל מעליו. צוה משה לזקני ישראל שהם יעבירו בכל המחנה. וכן וידבר משה והכהנים הלוים ועיין פרשת וילך בדיבור המתחיל ואל כל זקני ישראל:

51. Deuteronomy.27.10.1

    ארור האיש על הברכה בני הגבירות וכו'. הרב מפרש כאלו נמסר לו מסיני כן וכללא דמילתא אין אתנו יודע מאיזה טעם יעמוד בכור האמהות בהר עיבל ומסברא איפכא כמו שתראה בריש פרשת במדבר גבי הדגלים שראובן בראש וממנו נעלמים הדברים עד הוא מורה צדק ועיין בסוטה דף ל"ו ונפקחו עיניך:

52. Deuteronomy.28.2.1

    טעם ובאו שיבואו מעצמם והשיגוך ואם לא תבקשם והטעם שלא תיגע עכ"ל. ואפשר לפרש והשיגוך שלא יגזלו החומסים בדרך כמו שהוא בעון הדור חומסים אומות העולם התמצית ואנחנו יונקים משיורי המאכל כידוע וזה ובאו עליך והשיגוך בשלימות שלא יקרה מקרה בדרך. אמר המחבר גם כל הקללות משתמעין לתרי אפי אם אנחנו עושים רצונו יתברך כמאמר חז"ל במועד קטן פרק א' יהא רעוא דתזרע ולא תחצד וכו' ועיין בזוהר הקדוש וזה ויהפוך ה' את הקללה עצמה לברכה כי הכל הולך אחר כונת הלב וכבר ידעת מאמרם מתוך הברכות שברך בלעם אנו יודעים מה היתה כונתו של אותו הרשע לקללם אם לא היה מתג ורסן על פניו וכן אנו רואים מתוך הקללות שקלל משה רבינו ע"ה את כונתו הטובה אשר כוון לבו להפוך את הקללה עצמו לברכה וכטעם לך בכחך זה והושעת את ישראל כן בכח כונת משה בקללתו כדאמרן יוחן צדק והשפעה על ישראל ועיין בבא בתרא ד' פ"ה א"ר לוי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם וכו':

53. Deuteronomy.28.5.1

    טנאך מקום הלחם והוא מוקדם ומאוחר עם משארותיך. אמר המחבר חפשתי ולא מצאתי שיהא משארתך נכתב קודם טנאך על כן אמרתי שהוא טעות הדפוס:

54. Deuteronomy.28.7.1

    ובשבעה לשון רבים וכו'. פירוש לכן נאמר המשל על רוב מכות ורוב שמחות במספר שבע כי הוא חשבון שלם לשבוע ולשמטה וליובל ורב כח המספר שבעה בתורה חצבה עמודיה שבעה ובכנור של מקדש שבע נימין וכן קולות המוזאקה שבעה והשמיני חוזר לאחד. גם בזוהר הקדוש פרשת וישב הפליג מאד באמרו ואשביעך בה' אלהי השמים מאי ואשביעך לאתלבשא ברזא דשבע נהורין עילאין דאינון רזא דשלימא עילאה וזה שכתב הרב כי הוא תלוי בעליונים ועתה די לך. ועיין פרשת בחקותי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם:

55. Deuteronomy.28.27.1

    ובחרס יש אומרים שיצטרך אל חרס כאיוב ואם הוא בסמ"ך עכ"ל. וכן מצינו ושמת שכין בלעך בשי"ן ובוקע עצים יסכן בם בסמ"ך. מהוראה זו לפי דעת בעל מאיר נתיב וכן רבים:

56. Deuteronomy.28.32.1

    וכלות כמו נכספה וגם כלתה וכו'. והוראתו תאוה וחימוד וכיון שתיבת ותכל לנקבה על כן פירשו המדקדקים שחסר תיבת נפש אבל קשה לרב להיותו מעומדים כיון שהוא עומד בלשון קל כמו כלתה נפשי והוי למכתב ותכל על משקל ותלך ותתע וכיון דאפקיה לקרא בלשון כבד שמע מינה שהוא יוצא לכן מפרש שקאי על אם אבשלום אשת דוד בקשה לדוד עד שהכניסה תאוה בלבו וילך אל אבשלום ומה שקאמר הרב חסר הדעת אפשר לפרש על פסוק ועץ הדעת שחסר תיבת דעת אבל כאן אין דקדוקו כן. ומיהו בעלילה בא הרב על המדקדקים כי מצינו גם מבנין כבד עומד להראות על חוזק הפעולה כידוע בהרבה מקומות ולא ידעתי על מה הרעיש הרב בשביל דקדוק קטן להפוך דעת המדקדקים אולי ידע מה שלא ידעתי. ועיין במפרשים שהרבו לדבר בענין הזה גם עשו טעות בדברי הרב ויהי מה דקדוק תיבה הזאת לא נפלאת היא מן המדקדקים:

57. Deuteronomy.28.36.1

    ועבדת שם. ולא יועיל לך עכ"ל. הטבתי אשר דברתי בחבורי עדת דבורים פירוש ענין הזה באריכות ושם נאמר כי נגלה לפניו שימירו כבודו בארצות הגוים למצוא חן בעיני העמים וקושטא דמלתא האומר לשמן וידליק יאמר לחומץ וכו' הנותן חן בארצות העמים הוא יאמר להסיר חן זר תפארה והיתה לשמה ולבזה לעד. וזה שכתב הרב ולא יועיל לך:

58. Deuteronomy.28.53.1

    יציק לך כל אחד מאויביך. או הוא כן בעבור היותו בסוף עכ"ל. כיון שתיבת יציק הוא לשון יחיד ואויבך רבים או תוכל לומר שאויבך לשון יחיד ונשתנה החיר"ק לסגו"ל בעבור סוף פסוק. ולדעת המדקדקים דאמרו דאין משיבין מן תיבה אשר נאמר כן על פי המסורה דיש טעם נסתר בדבר וכיון שתיבת אויבך נמסר עליו שהוא חסר יו"ד על כן לא קשה מידי:

59. Deuteronomy.28.63.1

    וטעם כאשר שש שלא תחשוב וכו'. נעלם ממנו דברי חכמינו ז"ל הוא אינו שש אבל אחרים משיש ותיבת ישיש פועל יוצא:

60. Deuteronomy.28.68.1

    והתמכרתם אינו כמו ונמכרתם. עיקר דברי רש"י וראב"ע להביא מופת נגד המדקדקים שאין נפעל להתפעל ואב ותולדה יחדו ירבצון:

61. Deuteronomy.29.3.1

    וטעם נתן כי מאתו העלילה ראשונה וכו'. כי עד הנה לא היו מוכשרים לקבל בנקל דעת וחכמה כי הכל לפי המקום והזמן כמו שכתב הרב על פסוק מה נורא המקום הזה ודרך הנותן מתנה להזכיר את המקבל איך ומה שהיה להמקבל בטרם בא אליו המתנה הזה ומי הוא הנותן ומה האחד מבקש כטעם אם צדקת מה תתן לו ותועלת המקבל ועל כן שומע המקבל לדברי הנותן בכל אשר יחפוץ ממנו והמפרשים דברו בה הרבה ואמת הדבר שיש לדבר בענינים ההמה דברים המשברים את הלב אולם לא איש דברים אנכי:

62. Deuteronomy.29.8.1

    למען תשכילו כלומר תצליחו. כן תרגם אונקלוס ויונתן ודלא כמו שתרגם ירושלמי מן בגלל דתתבוננון כי תיבת תעשון מורה שהוא יוצא ושפיר הוראתו נופל על הצלחה והוא פועל נאה ונחמד להשכיל. ויותר נפלאתי על הירושלמי דפירש תעשון דמתעבדין והוא נגד דקדוק הלשון:

63. Deuteronomy.29.9.1

    ראשיכם [כמו האהלה שרה אמו. כי לא יבוא כינוי על סמוך כמו שנאמר ואקח את ראשי שבטיכם. וגם בפסוק ונירם אבד חשבון בפרשת חוקת פירש הרב שחסר תיבת ניר לפי פירוש הראשון עיין שם:

64. Deuteronomy.30.19.1

    למען תחיה בגוף או בזכר ופירש כי החיים הם לאהבה עכ"ל. כן פירש הרב לעיל בפרשת עקב בפסוק למען תחיון ורביתם וגו' וזכרת את כל הדרך וגו' וכתב הרב שם הטעם אם רציתם לשמור המצות למען תחיו זכרו את הדרך כי קשה לרב להיות היעוד מן המצות חיים לבד בלתי תכלית הבא מחיים והוא וזכרת את כל הדרך וגו' וכן כאן פירש הרב כי החיים הם לאהבה כי זה כל האדם:

65. Deuteronomy.31.2.1

    לצאת ולבא במלחמה. והטעם כי אלו לא הייתי מת וכו'. כיון שהתנצל בשני דברים בחלישות כח לצאת למלחמה. גם כי ה' אמר לא תעבור את הירדן הזה וגומר והיה די בהתנצלות דבר אחד. אבל מורה בזה כי מלחמת ה' אינו כשאר מלחמות ללחום בחרב ובחנית ובתחבולות כי השם ישמיד הגוים וברוח שפתיו ימית רשע. וגם אם ה' הניח לי לעבור אתכם בארץ הזאת לא הייתי לוחם בחרב ובחנית כי אין בי כח לצאת ולבא וכיון שמלככם ה' והוא ילחם לכם על כן אל תדאגו ואל תיראו אם יהושע יעבור לפניכם זה טופס דברי הרב. אבל דברי רש"י נוטים יותר לפי טעם הפסוק לא כהתה עינו ולא נס לחה:

66. Deuteronomy.31.9.1

    אל כל זקני ישראל וגו'. עיין בפרשת כי תבא בפסוק וזקני ישראל:

67. Deuteronomy.31.16.1

    וקם העם הזה. לא יתכן היותו דבק וכו'. חלילה לרב להתנגד נגד דברי חז"ל באמרם מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר וקם העם וגו' אבל מתרץ על בעל הטעמים שלא הדביק אותו בטעם המלך וגדוליו ומדוע חלק אבותיך באתנחתא. ותירץ דאי אפשר בענין אחר והיודע בין בטעמים וסגולותיהן ומצביהן יודע כי דברי הרב כנים. ותימא על בעל מקור חיים שמפרש דברי הרב כפשטיה ולא חש לכבוד חז"ל:

68. Deuteronomy.31.19.1

    תהיה לעד בבני ישראל דבק בטעם עם כי אביאנו וגו'. דמספקא ליה לרב אי נאמר שנית וענתה השירה אודות כי ארכו הדברים כדרך ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה. או וענתה מלתא באנפי נפשיה ואין הכרע בדברים ולדידי נראה לפרש כי נאמר שני פעמים על שני הוראות כדרך שעושים מכתב עם הקונים או עם המשרתים והכתב מעיד מה שיעשו מכפי אשר הותנה בשעת המקח או בשעת קבלת אדנות גם הכתב מעורר למשרת לעיין תמיד במכתב לידע כדת מה לעשות ועונש העובר כפי התנאי כן נאמר בראשונה למען תהיה השירה הזאת לעד אם אנכי אסתיר פני מכם שלא לחנם אני עושה זאת רק הכל כפי הכתוב בתורה גם אתה תראו במכתב ותדעו אם תמצא אתכם רעות תראו במכתב התורה על מה ולמה באה אליכם הרעה הזאת כטעם פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה לכן לא ידע לחפוש כראוי ושפיר נאמר עדות השירה שני פעמים:

69. Deuteronomy.31.29.1

    וטעם וקראת כמו וחטאת עמך. עיין דברי הרב בפרשת שמות ונתחלף ה"א הנקבה בתי"ו על דרך ועשת את התבואה:

70. Deuteronomy.32.5.1

    הלה' תגמלו זאת וגו'. וכבר פירשתי טעם הה"א בספר מאזנים. וזה לשון הרב בספר מאזנים אמר ר' שמואל הנגיד נתברר אצלנו שה"א הלה' לבדה והיא זרה והנה זה הה"א יגלה סוד גדול והוא שהה"א לא יתכן להיות בשו"א ובפת"ח כי אין יכולת באדם לקרוא שו"א נע אם לא יהיה אחריו אות בתנועה על כן יהיה הה"א בפת"ח כדרך ההאי"ן התמהין וידוע כי הלמ"ד יהיה שו"א נע כמשפט כל למ"ד נוסף כמו ליעקב ואל תשים אל לבך הקריאה שאנו קוראין כי הוצרכנו להניח הלמ"ד שהיא שו"א נע בעבור היות שו"א נע תחת אל"ף אדון עכ"ל ועיין א"ת ושלש מחלוקות בדבר. לסיראי ה' לחוד. ולנהרדעי הל' לחוד. ולמדנחאי הלה' מלה אחת ובחבורי אם מטעמים אאריך אי"ה בזה ברצות ה' דרכי:

71. Deuteronomy.32.11.1

    גוזליו הם הקטנים וכו' ומלת גוזל שם כלל וכו'. הרב מפרש דגוזל הוא שם עצם כללי ושייך בו כינוי וכן צפור דין עצם כללי יש בו ונאמר צפרים גם הודיע לנו הרב דגוזל שם כלל מיני צפור כל צפור טהורה וגם הוא שם פרטי שתי צפרים וכדומה כן שם גוזל משמש לשני דברים לכל מיני אברה ונוצה ולמין יונים ולכן שייך שפיר לאמר על גוזליו אצל נשר ולכנהו כיון שהוא כללי:

72. Deuteronomy.32.13.1

    במותי בוי"ו לא ישתנה וכו' ואין כמוהו ואת עשיר במותיו עכ"ל. עיין ישעיה נ"ג כי שם הוראתו על מות כמבואר במכלול והבי"ת אינה מן היסוד וכאן הבי"ת מן היסוד גם נוסחא ישנה שפיר כי שם פירש עשיר רשע:

73. Deuteronomy.32.14.1

    חמר כמו יין ותי"ו תשתה לנוכח וכו' ויש אומרים כי ענב לשון נקבה וכו'. דעת הרב כי תשתה לנקבה נסתרת כי ענב לשון נקבה ופרושו הענבה תשקה את ישראל מדמה ומלת תשתה יוצא לשני לכן פריך הרב שצריך לינקד תשתה בפת"ח התי"ו כי תשתה בחיר"ק אינו יוצא כלל ויש אומרים כי תשתה לנסתר ואינו יוצא כלל וקאי על ישראל הנקראים לפעמים בשם נקבה וחסר בפסוק מי השותה כמו אשר ילדה אותה:

74. Deuteronomy.32.15.1

    כשית. יש אומרים שהוא כמו כסה וכו' ואחרים אמרו שהוא כמו תעיתי כשה אבד וזה לא ימצא באחד מהפעלים עכ"ל. כי אם תהיה כשית לשון שם יהיה לזרא אשר לא נמצא כמוהו כ"ף נוספת בפעלים. ולא ידעתי מדוע כתב הרב שהמלה הזו אין לה אח. גם אח ואחיות יש לה בשורש כסה:

75. Deuteronomy.32.18.1

    צור ילדך תשי. מה שכתב הרב הנח הנעלם תחת הדגש שהוא אל"ף וכו' הוא טעות בדפוס וצריך להיות והדגש שאחר התי"ו שהוא תחת הנח הבלוע שהוא נו"ן כמו כי תדור נדר כי גם כאן היה משפטו תשי בחיר"ק התי"ו אלא שאומרה בסגול: .שם

76. Deuteronomy.32.18.2

    מחולליך כמו ילדך וכו' כמו הרה תקריב ללדת תחיל. ואל תתמה שלשון חיל עצמו אינו מורה על הולדה רק על הצער והזעקה ורעדה ואף על פי כן הושאל אל הבורא וגם יוצא לשני ואין כן טבע גזרתה. לכן מביא ראיה כי גם השקד הושאל על אבר ואף שהושאל אליו שם נצה כדרך צומח וגם שם שרשו נו"ן. זו טופס דברי הרב לדעתו והיודע לפרש באופן נאות מזו משובח:

77. Deuteronomy.32.24.1

    ולחמי רשף. אכולי עוף וכו'. כן פרשו התרגומים וחולי הבוערת הנקרא בשמו אכולי משום שאוכל ושורף ומביא תבערה בגוף ועיין בפרק אין מעמידין תחלת אוכלא ולבסוף אוכלא ועיין בנדרים בפרק הנודר מן הירק:

78. Deuteronomy.32.26.1

    אפאיהם יש אומרים שהם שלש מלות וכו' וטעמו כמו אשחיתם וכו' ואלו היה כדעת המדקדקים כו' לא ידבק הטעם וכו'. כי אפיצם מורה על הגרות וטלטול ואשביתה מורה על אבדון חלילה לכן מביא הרב יש אומרים אחריבם באפי כטעם וחרה אפי בכם אבל ראוי להיות אפיהם כי אין דגש להשלים הנו"ן ודברי הרב שניהם כאחד טובים:

79. Deuteronomy.32.28.1

    כי גוי אבד עצות המה וגו' רק פי' עצות שב אל אובד וכו'. וכיון שאובד מהפעלים עומדים לא יתכן לפרש שגוי היו מאבדים העצות אלא עצות ואובד יחדו ידובקו והגוי מכונה בשם אובד עצות כמו שמכונה האילן בשם נובלת כיון שעליה נובלין וכן ותאבדו דרך נקראים הרשעים בשם אובדים וכן תנו יין לאובד וכן קרועי בגדים אף שהבגדים קרועים יקראו הם קרועים וכן מגולחי זקן:

80. Deuteronomy.32.31.1

    כי לא כצורנו צורם דברי משה וכו'. כיון שאיכה ירדוף אחד אלף קאי על צרי ישראל דהיה להם לומר כן בלבבם אם לא כי צורם מכרם ועתה מתחיל משה לומר לישראל כי לא כצורנו צורם וגו':

81. Deuteronomy.33.3.1

    תכו בלא אח ונכון שהוא כמו נמשכו והטעם שילכו אל המקום ששם הארון עכ"ל. ונראה לדעת הרב גזרתו נתק למו ירמיה ז' נתכת אל המקום הזה ויתכו כמים שאגתי איוב ג' כי גזרת נתך נופל הוראתו על דבר הנמס ועל דבר הנמשך ומתחבר לדבר אחר:

82. Deuteronomy.33.6.1

    יחי ראובן. הנה החל מהבכור וכו' ובעבור כבוד אהרן נתלה השבט ממנו וכו'. לכן ברך משה שבטו של לוי מפני כבוד אהרן אבל בשמעון לא היה גדול כמותו לכן לא ברכם. ומה שכתב הרב ואם יטעון טוען וכו' כי נאמר בדברי הימים ה' ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף ולא להתיחס לבכורה כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף עד כאן. ודברי הרב דכתב למה בירך לאו דוקא אלא למה התחיל ממנו תחלה ותירץ כי גם יעקב התחיל ממנו כי התחלה אינו תולה בבכורה כלל. ומה גם שמרמז בברכה שנלקחה הבכורה ממנו כדבר שנאמר אל תותר משאר אחיך ועוד החכים הרב למצוא טעם על סדר קדימתו: .שם

83. Deuteronomy.33.6.2

    יחי ראובן. תפלה ואל ימוח וכו'. עיין פרשת במדבר כתב הרב וחיו ולא ימותו בכרת ויוסיפו חיים עיין שם. ואם כן אפשר דעת הרב אף אם נקצבים שניו מתחלת לידה יוסיף חיים כמו שכתב הרב כמה פעמים לפעמים מת אדם קודם ימים הקצובים לו כגון במלחמה וכדומה ולפעמים מאריך על ימיו הקצובים לו בטבעו אם ידבק בה' וביראתו וזה טופס דברי הרב:A

84. Deuteronomy.33.8.1

    לאיש חסידך. שהוא חסידך עכ"ל. כי הוראת הסמיכות רבים שרידי חרב כמו שרידים מחרב. אשת רעהו של רעהו וגם כאן פתרונו לפי ענינו שלא תטעה לפרש איש של חסידך:

85. Deuteronomy.33.15.1

    ומראש הררי קדם הטעם וממגד ראש עכ"ל. וטעמו כמו בשמים ראש כמו מובחר מן המובחר:

86. Deuteronomy.34.7.1

    וטעם נס הפך מתח. וכבר ידעת שכל גזרה אשר הוראתה משותפת לכמה דברים לא יאות לדבר בה רק לפי השתמשו במקרא וגזרת נס עיקר הוראתה על איש הבורח מפני דבר אחר וינס החוצה וינס מפניו אבל לדברים הנגרים נבחר שם הזלה יזל מים. תזל כטל. לכן מתמה הרב שנאמר ולא נס ולא נאמר בלשון הזלה. לכן פירש הרב הוראתו הפך מתח כנאמר וימתחם כאהל לשבת ופירוש לשון משיכה והפרשה כדרך הזקנים אשר יצא מפיהם ומאפס ליחה הנמשכת ולא כן אדונינו משה ע"ה וכן דרך הרב לפרש על הוראה שלא מצינו במקרא על דבר מה. כמ"ש מלא היפך חסר שער וההיפך חלק ובפסוק בכסף מלא הארכתי לדבר:

← Previous — showing 601–686 of 686

Avi Ezer. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: NO SOURCE SPECIFIED Licence: Public Domain. Source.