← All works

Avi Ezer

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Avi Ezer > Torah · 686 sections

1. Leviticus.19.34.1

   ואהבת לו גם האמות וגו'. הזהירה התורה שלא להונות את הגר הבא ממדינה אחרת אשר שם מדה קטנה ולא ידע משפט אמות המדינה הזאת או לפעמים נמכר במדינה אחת סחורה ידועה במדה גדולה ושאר במדה קטנה והודיעה התורה שאל יורה היתר להונות רעהו או גר כי על כל נעלם יבאהו אלהים במשפט ועיין בבא בתרא דף פ"ט בעניני המשקולות:

2. Leviticus.20.6.1

   והנפש אשר תפנה. לשון נקבה ואחר כך והכרתי אותו לשון זכר לכן מפרש הרב דשייך בו לשון זכר ונקבה:

3. Leviticus.21.9.1

   כי תחל. הנה במאיר נתיב מביא כי תחל בתוך הוראות תחלה וגם בהוראות חלל שמע מיניה גם לדידיה לא הוברר הדבר. אבל המורים על חלל בכל המקרא נאמרים בשני למדי"ן. והמורים על תחלה נאמרים חסר למ"ד אחת במקרא לכן נראה יותר שהוראתו מלשון תחלה ודברי הרב שכתב ויתכן שתהיה זרה לא אוכל לפרש היטב כי הצירי מורה יותר על לשון תחלה כמו שאר רעותיה המוזכרים. והנה החל הנגף. הוא החל להיות גבור:

4. Leviticus.21.11.1

   על נפשות מת והגוף חסר וכו'. ולדעתי לא חסר מאומה כי נפש הוא מושאל לגוף כמו והנפש אשר לא תעונה. כל נפש אשר תאכל וכאלו נאמר על כל גוף מת לא יבוא וכבר פירשתי יפה בפסוק בעשור לחודש תענו את נפשותיכם:

5. Leviticus.21.13.1

   בבתוליה וגו' יש שמות בלשון הקודש שלא יתפרדו וכו'. כי מצינו לעולם בלשון רבים אשת נעורים. בן זקונים. אבל זהב וכסף לא ימצא בלשון רבים. וכבר כתבו המדקדקים טעם נכון שקראו חכמינו כספים בלשון רבים:

6. Leviticus.22.2.1

   וינזרו כמו והזרתם. כי יש סוברים והזרתם מגזרת השלמים וכבר סתר הרב דעתם כי אין הה"א מאותיות הנעלמים באמצע תיבה ובאמת וינזרו והזרתם שניהם מגזרת חסרי נו"ן:

7. Leviticus.22.2.2

   שם ולא יחללו. ראיתי כי גם רש"י ז"ל כתב סרס המקרא וכו' ולא ידעתי למה יצאו מגדר הפשט שלא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים אותי בתפלתם ובקרבנתם ואם יגעו בקדשים בימי טומאתם יחללו שמי המקודש ולריק כל יגיעתם. ולכן גדלה תלונת ישעיה באומרו בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב ואת ה' צבאות ראו עיני וירא על נפשו:

8. Leviticus.23.29.1

   אשר לא תעונה זה מהבנין שלא נקרא שם פועלו וכו'. וכן כתב הרב לעיל והובא אל הכהן ברצונו ושלא לרצונו כי כן משפט זה הבנין:

9. Leviticus.23.39.1

   באספכם וגו' שם ויחסר יהיה לכם ואלו היה שם התואר היה ה"א תחת שם השני. והוה למכתב ראשון השבתון כמו חצר המשכן. ווי העמודים. ואינו דומה כלל לעוד היום גדול והמלאכה גדולה:

10. Leviticus.24.10.1

    ואיש הישראלי כמו לאיש העשיר וכו'. דברי הרב פשוטים שאינו מורה על סמיכות של. רק על סמיכות שהוא. ועיין בדברי הרב בבראשית פסוק ויהי בוקר יום הששי עיין מה שכתבתי שם. ויפה נדרשת במסכת שבת פ"ט מימרא דריש לקיש יום הששי ה"א יתרה למה לי וכו':

11. Leviticus.24.11.1

    ויקוב יש אומרים וכו'. ובכפולים וחסרים קא מפלגי:

12. Leviticus.24.19.1

    כן יעשה לו. כבר הזכיר דבריו בפרשת משפטים והמה נכוחים:

13. Leviticus.25.2.1

    וסוד ימי עולם. הלא כבר פקח המחבר עינינו בפרשת נח בפסוק עוד כל ימי הארץ ומה גם כי המפרשים שוטטו בעיונם לרמוז נכבדות בחקירות עצומות מה שיש בו די למבינים. ואנכי לא אוכל מלט משא החקירות:

14. Leviticus.25.4.1

    שבת שבתון פרשתיו. עיין פרשת אחרי שם פירש הרב דעתו:

15. Leviticus.25.5.1

    שנת שבתון. המדפיס טעה אשר העמיד שבת שבתון במקום שנת כי דברי הרב נאמרים על תיבת שנת .(ולפני כבר מתוקן הלשון). והנה קשה לרב כפל הלשון דנאמר ברישא שבת שבתון יהיה לארץ. לכן מפרש עתיד במקום הוה ויהיה כמו היא ומיהו אין צורך כלל לדברים האלו כי מצינו הרבה פעמים במקרא באריכות הענין יוכפל הדברים:

16. Leviticus.25.10.1

    יובל כמו שלוח. עיין בפרשת יתרו בפסוק במשוך היובל:

17. Leviticus.25.14.1

    קנה שם הפעל. ובתשלומו או קנה תקנו. ותיבת קניתם טעות המדפיס וצ"ל תקנו דומיא דרישא וכי תמכרו:

18. Leviticus.25.16.1

    תרבה מקנתו. ראיתי למפרשים שהלכו בדרכי החקירה בדברי הרב ולדעתי החקירה אך למותר כי כן רגיל הרב לדבר כמה פעמים כמו לא תשנא הפך ואהבת וכן והחזקת בו היפך ומטה ידו. ועיקר טעמו דרב לפרש כי כן צחות הפסוק לכתוב בלשון המורה על ההיפוך אף אם יוכל הכתוב לכתוב תיבה אחרת נאה ממנה לענין הזה אבל הדבר והיפוכו מצחות הלשון כמו זווג הנקודות והאותיות כן זווג הוראה והפוכה כי מהראוי לומר תחסר מקנתו לפי דרך הגיוני אולם דבר הכתוב בין רב למעט. ואתה הקורא שים לבך בכל המקומות אשר כתב הרב כן ותראה כי צדקו דברי. ועיין בפסוק כסף מלא:

19. Leviticus.25.17.1

    ומלת ועשת. זרה. הנכון ועשתה ונפלה למ"ד הפעל. והרב נקט דמיון בעלמא כמו שחסר שם תי"ו להקל על הלשון כן חסר כאן ה"א:

20. Leviticus.25.22.1

    ישן שב אל מן. לפי דקדוק הלשון נכון לכתוב מן תבואה הישנה כמו בגדי השרד לחם הפנים לכן סרס הרב המקרא כאלו נאמר ואכלתם ישן מן התבואה. גם מפרש שמלת מן מורה על עצם הדבר כי למלת מן הוראות רבות כמו מן יום ההוא והלאה מגורן מן השמים וכל אחת הוראה בפני עצמה שים לבך ובין בדברים האלה:

21. Leviticus.25.25.1

    כי ימוך מפעלים השנים. ולדברי שאר המדקדקים הוא מכפולים כי משפחתו ובית אביו מכפולים:

22. Leviticus.25.32.1

    גאולת עולם. לפי פירוש הראשון הוראת יגאל יקנה ובא כן לזווג התיבות. ולפי דעת יש אומרים הוראתו גאולה ועיין במכלול לרד"ק בפרשה זו:

23. Leviticus.25.35.1

    וחי עמך כמו יחיה. כי הנראה שהוא פעל עבר אבל תרגום אונקלוס מהפכו להבא וזה שכתב הרב כמו יחיה ועיין במכלול:

24. Leviticus.26.15.1

    להפרכם מלה זרה. כי נכון להפירכם על משקל הקימכם השיבכם:

25. Leviticus.26.16.1

    והפקדתי עליכם כאדם פקיד על אחר וכו'. בדברי הפסוק הזה מרומז כי אין רע יורד מלמעלה לכן נאמר הפקדתי מבנין הפעיל וכן אשור שבט אפי והוראת הפקדתי לשון מינוי:

26. Leviticus.26.21.1

    קרי והנה כתוב כחטאתיכם. הנה הרב מביא ראיה לדבריו שכתב לעיל ואין על חטאתיכם להוסיף שבעה וכו' וטעם על חטאתיכם בעבור חטאתיכם וכו' ונכון דבריו. ומה שאמר ישעיה כי לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה פרשתי באופן אחר ואף שאינו נוגע לכוונת זה החיבור אפרש לך בחפזון נמרץ אפס קצהו. הלא כבר ידעת כי כל עונשים אשר הקב"ה מייסר האדם על חטא העבר מייסרו בעונשים הדומים למין אשר חטא למען יוסר ולמען ידע באמת כי לא מקרה הוא אך יד ה' נגעה בו למען סור משאול נפשו וגם יתן אל לבו שלא לחטוא עוד כהנה. אולם אם אדם חטא פעמים רבות והכל עשוי לו כהיתר אז ננעלו לפניו דרכי החקירה בעונשו ומייסר לו ה' בעונשים זרים אשר לא יוכל לתת אל לבו כי מפני הרעה נענש רק דמה בנפשו שקר לאמר כי מקרה היא ולא ה' פעל כל זאת וזה שנאמר אם תלכו עמי קרי דהיינו שתחשב בלבך כי אין שכר לעושי טוב ואין רע והכל במקרה אף אני איסר אותך בעונשים שתחשוב שהמה מקרים וכל הצרות אשר יבואו עליך לא יצילוך לתת אל לבך לשוב בתשובה. כטעם ואני אחזק את לבו. וכבר הארכתי לפרש זה הפסוק באופן אחר ואם ראה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו כדי שירגש כי באים היסורין לחטא שקדם. אם איש בינות הוא מפשפש ומצא הרבה מכדי מדתו וחש בנפשו להתחרט על כל קוץ וקוץ שעשה בשוגג חשב בעיניו לעון גדול ואף שהקב"ה מחל לו כבר על כל נעלם כי מרוב יראתו חשב כל פסיעה ופסיעה בנטותו מעט מדרך הישר לחטא גדול ועצום ואף כי היסורין היו רק על חטא אחד וזה שאמר הנביא כי לקתה מיד ה' כפלים כי בית ישראל כבר הלכו בדרך סלולה וקבלו עונשם באהבה ולא חשבו אותם למקרה רק יודעים כי יד ה' נגעה בהם ולקחו את עונשם יתר מכדי מדתם כאשר הזכרנו מאיש בינות שהבאנו. וזה לקחה כפלים ובזאת נרצה עונם כי כל לבבות הוא דורש ומריח את ריח ניחוחם כמו שהזכרתי בפרשת ויקרא על פסוק ריח ניחוח:

27. Leviticus.26.36.1

    .הא לך מה שהשבתי על אשר נשאלתי בדקדוק הרשב"ם בחקותי. בפסוק והבאתי מרך שכתב מ"ם של מרך עיקר. דע שבין לרשב"ם ובין להרב"ע הוא תיבת מרך שם המקרה ולדברי רש"י בגמרא חולין מ"ט בפרשו על נתמרך שם משמע דמורך ורכך שני שרשים ולהם הוראה אחת כמו הלך לך אבל דעת רשב"ם אינו כן כידוע לך מלשונו אם תקרא ככתבו. אלא דעתו בתיבת מרך הוראת שבירה ותרגום יונתן ואונקלוס בעוזריו כי בפסוק הילדים רכים פירשו וינקיא רכיכין ועל מרך פירשו תברא עיין שם. וכן דעת רשב"ם לפרש בגמ' תיבת נתמרך ותיבת המרכה שם. ועתה אנופף ידי לבאר לך דיוקא דרשב"ם דמם מרך מן יסוד התיבה לפי שבחן הרד"ק כי מנחה המ"ם מן היסוד כיון שאנו רגילין לקרות כל המנחות בשיא המ"ם ותשתנה תנועת המ"ם ואלו היה נוספת לא נשתנה תנועתה כמו כל המצוה מצות וכדומה. כן בקראנו המרכה מוכח שמ"ם מרך הוא מן היסוד כאשר נאמר מן בוקר רותם כפר לבקרים שורש רתמים גם דייק שפיר לפי שנגינה מלעיל כפי כל המשקלים רעיו חדש קדש כלם מלעיל ואינם מושכים וי"ו ודקארי ליה אין מקום לנגינה למטה וכו' תקשי לך אמאי לא נשתנו הנקודות לומר מרך כמו יובל יוצר הלא טוב להיות הנגינה באות שרשית כי שם מקומה מלהיות באות נוספות וכן מצינו הרבה פעמים שנשתנה הנקודות בשביל הנגינה להכין לה מושבה. גם אודיעך שהמדקדקים ראשונים חתרו וחפרו לדחוק מעט בשורש מלהוסיף אותיות האמנתי"ו. תא חזי מה שכתב המקובל בספר אור נערב בתיבת אימתה תביאמו רזין עלאין וז"ל ואם תשאל לבטל דקדוק על תי"ו ואימתה ועל וי"ו תביאמו יענה שהמה מאותיות האמנתיו כל האומר שאותיות יתרים בתורה יותרו שיניו אם בזדון דבר ואם שגגה היא שארי ליה מריה על כן לדעתי דברי רשב"ם כנים וראיה שמביא אבן עזרא מן במועל ידיהם לא יוכל לנצח לא יקום עד אחד ופן גם שם המ"ם מן היסוד. ופן יפג לבך להאמין לי אביא עמי גדול המדקדקים מ' יהודה חיוג אשר גם הוא הולך בעקבות הרשב"ם עיין רד"ק פעלים בשורש רכך. גם אודיע לך אחי שאין אתנו יודע עד מה בחכמת הנגינה עד יבוא יורה צדק עיין בפרשת תצוה ברש"י הכהן תחתיו מבניו ועיין שיח יצחק שער השיחה פרק ה' ותראה שכל אחד פנה דרך לעצמו ואנחנו על שבכה הלכנו עד יערה רוח ממרום. מה שכתבת בדברי רשב"ם שם בפסוק ימקו בעונם שכתוב שהוא מחסרי נו"ן ובאמת הוא מן הכפולים משורש מקק צדקת בדבריך כי בכל פנות שאתה פונה לסיוע לדברי רשב"ם יתנגדו נגדיך שני דגושים אשר בתיבת ימקו ואין זאת אלא מכפולים ודגש המ"ם מורה על נו"ן פעל ודגש הקו"ף מורה על קו"ף החסירה. ואין זאת אלא טעות הדפוס או קוצר השגתנו. ואתה שלום ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובת הדברים האלה תקח בלבבך. עד כמה פעמים אני מפצירך לבל תאר אותי במחוגת החכמים ולפאר אותי בשבחים הלא סופר לך מחכם אחד אשר ישב תמיד במערה בדבוק חברים להשכיל בחכמות. ובא עליו מלך גדול עם חילו וסבב סביבו לכבד את החכם ולפייסו ואמר לו המלך העמק שאלה או הגבה וכל אשר תחפוץ אתן לך והשיב לו שאלה גדולה אני מבקש אל תמנע ממני אם טוב אני בעיניך חדל ממני אתה וחילך וכי עבור צל אנשיך לא אוכל לראות השמש בגבורתו ואם את כל הונך תתן לי לא ישוו בביטול רגע אחת מדברי חכמה כן אתה הכבדת עולי בעשר שורות תוארים ושבחים והמה אך למותר כי לא איש כמוני יתואר בשבחים כאלה. מדי דברי אעידך אתה ורעיך לאמר מלאו חפניכם בש"ס ופוסקים ומלאו בטניכם יהיו לאכלכם וכי ינטו צללי ערב טרם נראו הכוכבים על אפקינו עת צאת בני גילכם בקרית חוצות בגנות חברים אז תפנו אל הגיונות. אפס אכלו דייכם ואל תמלאו בה ידכם רק טבלו בהונות ידיכם כאשר יטבלו הרקחות והאופות במלח ותבלין והמלא תסיעי תמו דברי שלמה הכהן:

28. Leviticus.26.42.1

    וזכרתי את בריתי. דבריו פשוטים כי לא יבואו סמוך עם הכינוי יחדיו ובלאו זאת אין המשך לתיבות האלה ונכון גם כן לומר בתשלומו את בריתי אשר כרתי את יעקב כמה שנאמר וזכרתי ברית ראשונים:

29. Leviticus.27.2.1

    בערכך נפשות וגו' והה"א יקרא לו ה"א הקריאה וכו'. הנה כבר גלה הרב דעתו בכמה מקומות שאין מסכים כלל על ה"א הקריאה אבל מביא כן דעת יש אומרים והוא לא סבירא ליה וגם לא יאות בדקדוק הלשון. לבוא ה"א הקריאה בתיבת הכהן שהוא בסוף מאמר כי תמיד יבא ה"א הקריאה בתחלה כמו הדור אתם ראו ואשר כתב במכסת הערכך זרה וחבירו ותהי הכנם בפרשת וארא כי לא יבוא ה"א הידיעה עם כינוי יחדיו ודעת הרב שכתב ולפי דעתו וכו' קשה לדעת אם לא שהוראתו כאלו נחסר תיבה אחת כמו ויטמנם בתוך האהל אשר לו ועיין (שופטים ז). וכבר דברו בה המדקדקים הרבה גם יודעי חן היו למאורת בכינוי כ"ף ערכך עיין רבינו בחיי מה שכתב על פי נסתר:

30. Leviticus.27.8.1

    להפריש בינו ובין יערכנו. בפרשת אמור כי שם הוראתו עשיה הכנה וכאן הוראתו שומא והשואה לכן נשתנו לכתוב בחירק גדול: שם

31. Leviticus.27.8.2

    והעמידו הכהן. כיון שפירש הרב לעיל בפסוק בערכך נפשות שכ"ף ערכך לנכח הכהן אם כן כפל הלשון כי הפסוק מדבר עם הכהן ומצינו דוגמתו בפסוק ויצק על כף הכהן השמאלית ועיין בדברי הרב שם:

32. Leviticus.27.34.1

    בהר סיני ומי שיש לו לב להבין וכו'. אמר המחבר כל יודעי חן גלו לנו חשיבות מספר עשרה לכן קמה ונצבה בתחלת שם הגדול כי בעשרה לבושים התאזר וגם ברא מלאכין המשרשים ביו"ד מדרגות חיות כרובים שרפים אופנים אראלים חשמלים תרשישים מלאכים אלקים אשים וגם עולם הגלגלים נברא ביו"ד עיין בספרי המחקרים היטב ומה נחמד דברי חכמינו ז"ל באמרם העולם נברא ביו"ד מאמרות וכו' שהוא מספר שלם ולא במאמר אחד כדי להפרע מן הרשעים כי אם היה במאמר אחד יש מקום לטעות חס ושלום בענין שכר ועונש כידוע להמחקר וזה כוונת הרב בדברים הנאמרים פה: חסלת ספר ויקרא

33. Numbers.1.4.1

    איש ראש דרך קצרה. .כבר פרשתי בפרשת קדושים (ויקרא יט, ב). וטעם לדרך קצרה כיון דנאמר ברישא דקרא שני פעמים איש מושך עצמו ואחרעמו:

34. Numbers.1.10.1

    לבני יוסף, בעבור כבוד רחל וכו'. .כי לא מנה הכתוב דרך תולדתם כנאמר פרשת ויצא כזה ראובן שמעון לוי ויהודה דן ונפתלי גד ואשר יששכר זבולן יוסף ובנימין, מפני כבוד רחל להקדים בניה לבני השפחות, וכן נמנו בפרשת שמות (א, ב). מטעם זה. ומה שכתב שהקדים אפרים ומנשה לפני בנימין וכו', כי קשה לרב דהוה למחשב תחילה האבות ואחר כך הבנים הקרואים על שם האבות, ודברי הרב עולים יפה, גם בני השפחות אשר מנה הכתוב שלא כסדר תולדתם:

35. Numbers.1.16.1

    קרואי העדה, הטעם שהעדה לא יעשו דבר עד שיקראום. ולפי דברי הרב נכון לפרש קרי וכתיב על אופן היאות, היינו שהעדה סרים למשמעתם אם הנשיאים קוראים אותם לאסוף, גם העדה לא יעשו דבר מבלי הגיד אל הנשיאים ולקרא להם. ועיין לקמן פרשת קרח (טז, ב). קראי מועד, ועיין פרשת מטות (להלן לא, יד). פקודי החיל:

36. Numbers.1.19.1

    ויפקדם משה וכו'. .לפי שלוי לא היה בתוך הדגלים, ומשלים תחתיו בני יוסף לשנים עשר, וזה שכתב הרב והנה יש ללאה חמשה בנים ויחסר האחד, פירוש לפי שלוי לא היה בתוך הדגלים כדאמרן. ודברי הרב נאמרים יפה לפרש טעם הדגלים שחוברו יחד, לפי כבוד האמהות ולפי כבוד השפחות ולפי כבוד השנים. ועיין פרשת כי תבא (דברים כז, י).:

37. Numbers.1.19.2

    ואפרים מקום יוסף קודם מנשה. .עיין בפרשת פנחס (להלן כו, יב). שם נחשב מנשה קודם אפרים, ושם כתב הרב טעם אחר:

38. Numbers.1.19.3

    לגלגלותם בראובן גם בשמעון להורות על אחרים וכו'. .וכן לקמן בפרשת נשא (ז, יח). נאמר הקריב אצל נתנאל לבד, ואחז הכתוב דרך קצרה, גם כאן לא נאמר בשאר נשיאים לגלגלותם:

39. Numbers.1.47.1

    התפקדו משני בנינים. .כי הנקודה מורה על בנין הפעל, והתי"ו ודגש מורים על בנין התפעל, ונקרא בפי המדקדקים מורכב, וכל המורכבים הן מגזרות או מבנינים מורים על דבר נסתר ונעלם ממנו:

40. Numbers.1.49.1

    אך את מטה לוי, כי השם צוה לו כן. .הנה דחוק לרב מפני שנאמר תחילה והלוים למטה אבותם לא התפקדו ואח"כ נאמר אל משה אך את מטה לוי לא תפקוד, לכן מפרש שהפסוק (זו). [זה] מפרש טעמא דלעיל. וברם קושטא קאי, כי אין מוקדם ומאוחר בתורה (פסחים ו:)., ולא צריכנא לדברי הרב:

41. Numbers.1.51.1

    והזר מבני לוי, וטעם וחנו בני ישראל וכו'. .הנה דברי הרב נעתקו ממקומם בדפוס, ומקומם לקמן פסוק ב' איש על דגלו וגו' יחנו בני ישראל, שמלת יחנו נאמר פעמיים בפסוק, לכן מפרש כשיחנו יחנו סביב לאהל מועד:

42. Numbers.1.53.1

    על עדת בני ישראל, אחד מעדתם וכו'. .אולם לדעתי הדברים כפשוטו, כטעם והוא איש אחד לא גוע בעונו(יהושע כב, כ) .וכדומה במקרא:

43. Numbers.1.53.2

    ושמרו הלוים, מצוה עליהם לשמור המשכן. .מדלא כתיב ושמרו הלוים את המשכן העדות, לכן מפרש ושמרו קאי על עשית המצוה, על דרך ושמרתם [וגו'] ואת משפטי(ויקרא יח ה), ושייך שפיר ושמרו את משמרתי:

44. Numbers.2.5.1

    והחונים עליו, כמו עמו והם אחריו וקודם השלישי. .הרב מדייק מפני שהכתוב שינה מלכתוב בלשון עמו או אחריו, להורות גם כן שהוא קודם לשלישי המרומז במלת עליו. ובמקרא הרבה כמוהו, וכן תרגם אונקלוס:

45. Numbers.2.16.1

    ושנים יסעו. .עיין מה שכתב הרב בפרשת נח בפסוק תחתים ושנים(בראשית ו, טו).:

46. Numbers.3.9.1

    נתונים, לעולם או הם ובניהם העומדים תחתם. .כי בכל מקום שנכפלו המלות במקרא מורים להפלגת התמדה, כמו מדהרות דהרות אביריו(שופטים ה, כב)., או להפלגות הרבוי, כמו בארות בארות חמר (בראשית יד, י). .וזה כונת הרב בצחות הקיצור:

47. Numbers.3.10.1

    והזר הקרב, ופרשת ואני הנה לקחתי גם היא דבקה וכו'.. ועיין פרשת וארא פסוק ויהי ביום דבר(שמות ו, כח), מה שכתבתי שם:

48. Numbers.3.12.1

    לקחתי מעלה גדולה.. כאשר מצינו במקרא לשון לקיחה כמו ויקח קרח (להלן טז, א)., לקחתם בדברים. וכל לשון לקיחה אשר אינו סובל לפי הוראת הפשט, צריך לפרשו באופן הקרוב ונאה לעינינו, וכאן הוראתו מורה על מעלה גדולה, ועל אהבה יתירה וחיבה, כטעם אשר לקח לו לבת (אסתר ב, ט). .לכן אמרתי נכונים דברי הרב מה שכתב בפרשת בחוקותי כי הברכות מרובים על הקללות. כי הברכות נאמרים בדרך כלל. וכשתבדוק בכתוב ונתתי משכני בתוככם(ויקרא כו, יא) .תראה נכלל בו כל הטובות, ואין ברכה למעלה ממנה. ועיין בהעלותך בפסוק והיו לי הלוים (להלן ח, טו). .ותימא על מקור חיים שלא עלה פירושו לפי הפשט:

49. Numbers.3.13.1

    כי לי כל בכור, ביום הכותי טעמו זמן וכו'. .כי היה בחצות הלילה. לכן מפרש הרב שתיבת יום נופל הוראתו על זמן, וכן אתה עובר היום(דברים ט, א). .ועיין פרשת בהעלותך פסוק ביום הכותי וגו' (להלן ח יז).:

50. Numbers.3.13.2

    לי יהיו וגו'. .הרב מטעים מלת יהיו. ולפי פשוטו נוכל לפרש, מאז הכותי כל בכור הקדשתי בכורי ישראל שיהיו לי. אבל מפרש לפי האמת כדמפרש ואזיל:

51. Numbers.3.25.1

    מכסהו, ומכסה מכסהו בכלל. .כמו שהוזכר בפרשת תרומה ועשית מכסה לאהל עורות אילם מאדמים ומכסה עורות תחשים(עליו) .מלמעלה(שמות כו, יד), וזה שכתב הרב ומכסה מכסהו בכלל:

52. Numbers.3.32.1

    ונשיא נשיאי הלוי. .הא לך כלל גדול, כל מקום שנזכר שני שמות סמוכים משורש אחד הוראתם להפלגה גדולה, וכן שמי השמים (דברים י, יז).:

53. Numbers.3.45.1

    ונסמכה מלת פדויי. .דעת הרב לפי שמצינו ברוב מקומות שנאמר המספר תחילה ואחריו הנספר, כמו שלשה אנשים (בראשית יח, ב), שבעה שבועות(דברים טז, ט)., שלשים קרשים. ואם יבא הנספר קודם לא יבא בסמיכות, לכן תמה הרב שנסמך פדויי אל המספר, וגם בא לפניו. אבל כתב מצינו דוגמתו וכן שנת החמשים(ויקרא כה, יא)., ועוד בכמה מקומות במקרא, אם תחפשנה תמצאנה. ודברי מטוט רחוקים מפשוט:

54. Numbers.4.6.1

    ונתנו עליו. .כיוון שלא נכתב ונתנו "עליה" כמו וכסו בה, לכן פירש שקאי על המסך לשון זכר. אבל יש אומרים שקאי על הפרוכת. והכתוב לא חש לכתוב "עליה" כמו שלא הקפיד הכתוב גבי פנחס וכלב לכתוב ותצפנם (יהושע ב, ד).:

55. Numbers.4.6.2

    מלמעלה, י"א על כסוי עור תחש והנכון בעיני שכבר פרשו בגד כליל תכלת וכו'. .עיין בפירוש מקור חיים. ואומר אני אם לדין הדקדוק יש תשובה לדעת האומרים שכבר פרשו בגד כליל, כי בין העתידים לא מתוקם העבר:

56. Numbers.4.22.1

    נשא, שם הפעל וטעם נשא שא עכ"ל. .כמו כי תשא את ראש(שמות ל יא)., ושא את מספר שמותם (לעיל ג, מ). כי חסרי פ"א נו"ן מהם באו בשלימות כמו נצור בני מצות אביך (משלי ו, כ)., ומהם באו בצווי בחסרון נו"ן כמו גש פגע בו (ש"ב א, טו)., ובשורש נשא כל אחיו וריעיו באו בצווי בחסרון נו"ן. לכן כתב הרב וטעמו שא. ולפי מדעת רוב מדקדקים נבלע תיבה אחת, ובתשלומו נשא תשא, וכן זכור (שמות כ, ח). ותשלמו זכור תזכור את יום השבת. עיין במזרחי בפסוק אמור להם ותראה שהבין מדברי רש"י כי דרך אחרת לכל לכל מקור במקום צווי כמו צרור את המדינים (להלן כה, יז)., זכור את יום השבת (שמות שם). והוא דבר חדש אשר לא דרכו בו המדקדקים:

57. Numbers.4.25.1

    ומכסה התחש, אחז דרך קצרה.. ועיין לעיל פרשת במדבר (ג, כו). בדברי הרב בפסוק ומכסהו וגו':

58. Numbers.4.49.1

    איש איש, ע"כ ופקדיו. .דהרב קאי לשיטתו, דכתב איש איש קאי על גרשון ומררי על כן נאמר שפיר ופקדיו. אבל לעיל פרשת במדבר (ב, ד). כתב הרב פקודיהם ופקדיו שוה אין הפרש ביניהם. ושם דעתו דפקודיו קאי על ראש הצבא, ופקודיהם קאי על שאר הפקודים, וכן פירשו המפרשים שם. אבל כאן מוכח שפיר דאינו סובל למיכתב פקודיהם:

59. Numbers.5.18.1

    מי המרים אם כן סודו ידוע עכ"ל. עיין פרשת קרח כתב הרב ושים קטרת ולא אמר הקטרת והמשכיל יבין עד כאן דברו ופירושו לפי פשוטו כיון דלא נאמר בה"א הדעת מוכח דאין סודו ידוע רק למשכילים אשר יערכו בשמות הקדושים ובכונות שונות אבל כאן נאמר המרים סודו ידוע דהיינו שיודעין הכהנים והעם אותו המים ואין בהם שום דבר הממית רק היה על צד הפלא ועיין רשב"ם פרשת דברים על פסוק ואשר הלכנו דקדוק אנשי המלחמה:

60. Numbers.6.6.1

    הזירו שם הפעל מהכבד עכ"ל. ונוסף חסר:

61. Numbers.6.11.1

    אחד לחטאת והסוד שהוא שאמרו חז"ל ושכר עבירה עבירה עכ"ל. אפשר לפרש על דברי ר' יהודא המובא בגמרא ובילקוט ר' יהודה אומר חסידים הראשונים היו מתאוים להביא קרבן חטאת לפי שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם מה היו עושין עומדין ומתנדבים בנזירות כדי שיתחייבו חטאת למקום וזה דברי הרב דקשה ליה למה לא נאמר ועונש עבירה עבירה אלא כוונו בדבריהם אם צדיק וחסיד מבקש לטעום שכר עבירה שנהפכה לזכיות אחר כך בשעת הבאת קרבן וזה שכר עבירה אבל הקדוש ב"ה אינו מביא תקלה להם לכן נדרו בנזיר והביאו קרבן אבל באמת בא ר' שמעון וסתר דברי ר' יהודה ואמר חס ושלום שהצדיקים מתנדבים נזירות וכו' ועיין במרגליות טובה מה שפירשו המפרשים ועיין פרשת וירא א' י"ב מה שכתבתי בפירוש שכר מצוה מצוה ומה מאד עמקו דברי ר' אלעזר עבודה זרה י"ט וז"ל במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו כדתנן אל תהיו כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס וכו':

62. Numbers.6.16.1

    את חטאתו בעבור שהזכיר באחרונה ע"כ. כי כן דרך הלשון כאשר נזכרו שני שמות בפסוק מתחיל אחר כך מן הנזכר אחרון וכן כאן נאמר לעיל מיניה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת באחרונה ומינה פתח ועיין פרשת בהעלותך בפסוק למה הרעות מפרש הרב גם כן כאשר כתבתי:

63. Numbers.6.18.1

    שער על שני משקלים. וכן שגר אלפיך הבל הבלים כירק עשב:

64. Numbers.6.19.1

    בשלה והיא בשלה עד כאן דבריו. דאי אמרת בשלה נסמך על זרוע לא שייך ה"א הדעת דסמוך לכן קאמר הרב והיא בשלה ולא נסמכה כלל אל זרוע:

65. Numbers.6.24.1

    יברכך. כן כתב הרב בכמה מקומות שהברכה תוספת והקללה מגרעת:

66. Numbers.7.3.1

    כבר בארתי בספר מאזנים שמ"ם שנים עשר דבק ומוכרת שוה כו'. וזה לשון הרב בספר צחות ולפי דעתי שמלות שנים עשר ושתים עשר כאלו הם דבקות ומוכרתות כי טעם שלשה עשר שלשה ועשרה שחסרו הוא"ו בדרך קצרה וכן כתב הרב בספר מאזנים שהוא על דרך אדם שת אנוש בלא וי"ו העיטוף על כן כתוב במ"ם:

67. Numbers.7.72.1

    ביום עשתי וגו'. הנה עמקו מחשבותיו לפרש בלשון עשתנותיו וכו' וחכמי החשבון הבינו זה הסוד ובעל הרד"ק כתב עליו גם זה הפירוש אינו נכון:

68. Numbers.8.2.1

    מול פני המנורה. פירוש והאיר על עבר פניה עכ"ל עיין מזרחי בדיבור המתחיל שלש מזרחים פונים למול אמצעי ויאירו עיניך:

69. Numbers.8.8.1

    תקח לחטאת. עיין פרשת תצוה בדיבור המתחיל ובשלת בצווי מה שכתב הרב שם ומה שכתבתי:

70. Numbers.8.14.1

    והיו לי הלוים. זו מעלה גדולה עיין במדבר פסוק י"ב מה שכתבתי שם:

71. Numbers.8.16.1

    נתונים נתונים. עיין פרשת במדבר (פסוק ט') . שם

72. Numbers.8.16.2

    פטרת ופטר שתי לשונות וכו' . כתב אהל יוסף פטר לשון פתיחה ופטרת לשון שלוח ולא ידעתי למה הוציא דברי הרב מפשטא כמו צדקה וצדק ומוקד ומוקדה כמו מלחמה מלחמת האמור ואמר ששתי הוראות להם ומה שהפריד בעל אהל יוסף בין צדקה וצדק הלא הרואה יראה שהרב לא מחלק כלל בכל המקרא בין הוראת צדק לצדקה ומה אעשה שכתב כי כן פירש בעל המאור:

73. Numbers.9.13.1

    ובדרך לא היה או בדרך וכן ומכה אביו ואמו עכ"ל. עיין בדברי הרב בפרשת שמות בדיבור המתחיל יששכר כי שו"א הוי"ו לפני אותיות בומ"ף נהפך לשור"ק ואזי תבין דברי הרב:

74. Numbers.9.21.1

    או יומם ולילה וגו'. ובסוף פרשת פקודי מחזק הרב דבריו מדכתיב ואש תהיה לילה בו ולא אבה הרב לפרש שם בכל מסעיהם כדברי רש"י ז"ל ומה שכתב הרב שם והאומר זה יפרש וגו' צריך לגרוס והחולק על זה עיין שם. ולכאורה דבריו סותרין שכתב כאן יום ולילה כמשמעו הוא עיין פרשת בשלח בפסוק לא ימיש:

75. Numbers.10.2.1

    חצוצרת שם הפועל בחסרון הצדי"ק בקריאה ואם הוא כתוב. דעת הרב מצינו פרק בדברי הימים מחצצרים בחצוצרות ונקרא מחצרים ומה שכתב הרב שם הפועל דעתו בנינו פועל וכן בדניאל באדין עללין ועיין מסורת המסורה:

76. Numbers.10.31.1

    והיית לנו לעינים ורבים אומרים כי והיית לשון עבר. אמר המחבר כשתדע דברי ערוגת הבושם בענין הפך עתיד לעבר ועבר לעתיד אז תדע פירוש הנבחר משני הפירושים האלה:

77. Numbers.10.35.1

    משנאיך מהבנין הכבד הנוסף עד כאן. צריך למחוק הנוסף כי הוא מבנין פועל הדגש בינוני פועל:

78. Numbers.10.36.1

    שובה ה' אמר ר' יהודה המדקדק וכו'. ולפי דעת רבי יהודה יהיה וה' שב את שבות אויב וכן ושב ה' אלהיך את שבותך מענין השקט ובטח ורוב המדקדקים אינם מסכימים בזאת אבל דברי ר' יהודה קרובים לאמת כי מי שהשיב ה' את שבותו הוא בשובה ונחת והוראתם קרובים איש אל אחיו לכן צדקו דברי הרב בהוראתו שובה ה' ולא כן שובה ישראל:

79. Numbers.11.5.1

    הקשואים באל"ף תחת ה"א. כי שרשה קשה כמלונה במקשה וכן תלואים למשובתי שרשה תלה:

80. Numbers.11.6.1

    אין כל חסרנו כל דבר. הוצרך הרב לפרש כך כיון דלפי פשוטו משמע אין להם לרוב אבל מיעוט יש להם פירוש בכמה מקומות מלת כל לאו דוקא עיין פרשת מקץ לכן מפרש חסרנו מכל וכל לכן בכל מקום אשר הוזכר אין כל בא המיעוט אחריו בלתי אל המן עינינו להורות שאין להם כלום רק המן וכן ולרש אין כל כי אם כבשה אחת:

81. Numbers.11.7.1

    כזרע גד סמוך כמו נטע שעשועים. הרב בא להורות רק שאל תאמר המן מראיתו או גדלו כזרע גד כיון דכתב אחריו ועינו כעין הבדולח רק בא להורות שהיה יפה ונחמד כזרע יפה וכמו שהמשיל הכתוב בני אדם יפים לנטע שעשועים כן המשיל המן בתכונתו לזרע גד ועיין במכלול לרד"ק ותמצא מקום לדברי:

82. Numbers.11.8.1

    ברחיים של יד ולא יתכן להפריד זה השם כי משנים הוא עכ"ל. ידוע למדקדקים משקל שנים כמו ידים שמים כלאים המשקל הזה הוסד על דברים אשר ידוע לכל כי המה שנים לא יותר כמו אזנים. עינים. ידים. ברכים. גם הוסד על דברים שלא יוגמר שלימתן כי אם בשנים כמו כלאים. וכן רחים שיש בה אבנים שנים לכן לא נפרד זה השם לעולם וכן שמים כידוע לבעלי חן וכן מים על משקל שנים כי מצינו מים עליונים ותחתונים וכן תהום עלאה תהום תתאה עיין מסכת תענית פרק א' ופרק ג' וכן ירושלים עיין בבא בתרא פרק ה' אמר רבי יוחנן לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא: שם

83. Numbers.11.8.2

    לשד השמן יש אומרים כי הלמ"ד נוסף וכו' והיה ראוי להיות השמן מלרע וכו'. פה כוון לדברי רש"י כי אז היתה הוראתו לשון בהמה שמן חלקו והיה לו לנקד שמן בקמץ קטן והנגינה מלרע מפני שאין נח נראה אחר ת"ג בלא נגינה לכן פירש מלשון שמן זית ומשקל שש נקודות הנגינה מלעיל כדינה:

84. Numbers.11.11.1

    למה הרעות הכתוב דבר על הבא במהרה עכ"ל. כיון דמסיים בעיני משה רע ובמה דמסיים פתח וכן לעיל פרשת נשא בפסוק את חטאתו וכן רות אמרה ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה:

85. Numbers.11.15.1

    את לשון זכר ונקבה. ובעלי המסורת כתבו טעמים ידועים במקום שנאמר במקרא את לזכר:

86. Numbers.11.18.1

    התקדשו נמצא לשבח ולגנאי וכו'. וכן מלת נרצה נמצא לרע ולטוב כמו אז תרצה הארץ והם ירצו את עונם עיין בדברי הרב שם:

87. Numbers.12.11.1

    נואלנו מבנין נפעל ואין לו ריע כי אם נואלו שרי צוען וכו'. ואנכי מצאתי לו רעים ואוהבים ירמיה ה' נואלנו כי לא ידעו ושם נו"ן חרב אל הבדים ונואלו ולפי דבריו גזרתו מנחי פ"א יו"ד ולפי דעת י"א גזרתו אול ונהפך הוי"ו בראש התיבה על דרך כבש כשב וכן מספקא ליה לבעל מאיר נתיב לכן מביאו בגזרת אול ובגזרת ואל:

88. Numbers.13.2.1

    כל נשיא בהם. הרב מביא ראיה שמצינו מקראות שחסר בהם תיבה אחת ומענינו יובן חסרונו כמו שמואל ב' ד' היו בן שאול חסר שרי כן כאן חסר אחד. אף שנוכל לומר שחסר תיבה אחרת המורה על ענינה אבל הרב תפס תיבת אחד כיון שנמשך עמו ואין חסרונה מכל:

89. Numbers.13.22.1

    צען מצרים שם מדינה סמוכה אל מצרים וכו'. והנה הרב סתם כה דבריו ובאמת כלל גדול בפי המדקדקים שני שמות עצמים לא יתחברו ולא יסמכו כאשר כתב הרב בספר צחות ובמגלת רות כתב הרב מ"ם מבית לחם מושכת עצמו ואחר עמו וכו' דהיינו כאלו נאמר מבית לחם מיהודה וכן נוכל לומר כאן שתיבת לפני מושכת עצמו ואחר עמו כאלו נאמר לפני צוען לפני מצרים. אבל מדברי הרב במקומנו נראה דלא חש לסמיכות כלל ותימא גם קשה מענין הסמיכות בפסוק אכלה ער מואב וקשה להולמו לאמר כי כל אלה זרים המה: שם

90. Numbers.13.22.2

    וטעם להזכיר חברון להודיע שהיא קדמונית. במכלול מבוארים דברי הרב המעיין ימצאנה:

91. Numbers.13.30.1

    ויהס כלב אמר ר' יונה המדקדק טעמו שאמר הסו עכ"ד. אף שאחיו ורעיו המה עומדים אבל כאן ענינו מורה שיוצא וגם מלת את מורה על הפעול ונראה כדעת ר' יונה שמפרש שאמר הסו ולא אמר שהשתיק אותם ונפל בתוך דבריהם לומר בשבח ארץ ישראל כי באמת לא השתיקם כנאמר והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לכן פירש שאמר להם הסו גם אריכות הלשון בפרשה מורה כדברי ר' יונה ומצאתי במדרש רבה עמד כלב על הספסל ואמר הס הס:

92. Numbers.13.32.1

    ויוציאו דבת הארץ דבר שלא היה וכו'. עתה תראה כי הרב מחלק בין הוראת ויבא להוראת ויוציאו כי הוראת ויוציאו הוא דבר שקר ויבא הוא אמת ואני בעניי הבינותי היפך דברי הרב כי באמת המרגלים לא דברו שקר כי מתו בימי היותם בארץ כנען אנשים רבים כידוע ממדרשים ומדברי רש"י וגם היה שם אנשי קומה וגם פרים נחמדים למראה וגדולים אבל עיקר כונת משה רבינו ע"ה היה לשלוח אותם לתור הארץ לעשות רצון ישראל שאמרו נשלחה אנשים לפנינו וחשב זאת למעלה שמגדלת פירות נאים ובני אדם גדולים ובריאים וגם אוכלת יושביה פירשו המפרשים שהמה בני גבורה ואוכלים אכילה גסה ואף לדברי רז"ל שמתו אנשים רבים היה להם לטובה להפיל שונאיהם לפניהם והמרגלים ברשעתם סבבו לבם אחורנית להמוס את לבם לכן תמצא דברי כלב שלא השיב להם לא כן כאשר דברתם רק אמר סתם עלה נעלה וירשנו אותה כי אמר אמת כדבריהם כן הוא אבל בכל זאת אל תראו כי לחמנו הם גם יוסף דבר אמת על אחיו אולם כונתו לשם שמים ושגגה היא לפניו שלא צדד צדיקים כאלה לזכות כאשר היתה באמת והוא דן לפי ראות עינו ויבא את דבתם הרי לפניך דמרגלים אמרו אמת כפי ראותם וגם יוסף אמר כפי ראות עינו. לכן אחשוב אני כיון דכונת מרגלים היה לרע נופל לשון ויוציאו כמו שמוציא רע מטוב ואחר כוונת הלב הן הדברים כטעם כי הוציא שם רע אבל יוסף הצדיק פיו ולבו שוים אין בהם נפתל נאמר ויבא וכדברו רתת על כן נשא היא בישראל:

93. Numbers.14.2.1

    וילונו מבנין נפעל. כמו המול ימול לא יכון אדם ברשע וכאן הנפעל משמש במקום אביו או משמש עבודתו בדרך רחוקה וכלל אמסור לך שוי"ו ההפוך כמו שמהפכת העבר לעתיד כן מהפכת לפעמים עבודת איש באחיו כי סגולת הוי"ו רבו לאין מספר:

94. Numbers.14.14.1

    נראה פעל עבר וטעמו נראת אתה ה'. כיון שנראה הוא נסתר ואתה נוכח לכן מביא הרב ראיה דקאי על עצמות הכבוד וכן ונאשאר אני ביחזקאל ויש אומרים שהיא מלה מורכבת כמו אומלל אני כיון שהוא פתוח מוכח שהוא פועל עבר ופרושו אומלל עצמו:

95. Numbers.14.32.1

    ופגריכם שהם אתם. כמו ועבד הלוי הוא וכן ויביאו אותו לדעת מדקדקים:

96. Numbers.14.38.1

    ויהושע בן נון. דברי משה קודם כלב כי נאמר בפרשה למעלה כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון ומשה הקדים ברישא יהושע בן נון וכן מצינו לרוב במקרא דפתח הכתוב תחלה במה דסיים אחרונה ועיין פרשת פנחס כי אם כלב בן יפונה ועיין פרשת מטות בדיבור המתחיל כלב בן יפונה ועיין פרשת דברים בדיבור המתחיל ולו אתן את הארץ:

97. Numbers.14.41.1

    והוא לא תצלח. כי אין בפסוק זכר לנקבה לכן כתב הרב שקאי על העליה וכן כתב המכלול:

98. Numbers.14.45.1

    ויכתום אמר ר' משה הכהן הספרדי כו'. כי דעת ר' משה שפרשו נכת ובנינו הפעיל ודגש הפ"א מורה על חסרון נו"ן לכן משפטו ויכיתום וכן וידבקו גם המה משפטו וידביקו אבל דעת הרב ששרשו כתת ולזה יחשב בעבור דגש הפ"א וכן היתה לזרה תיבת הזילוה שהיא משורש זלל ותיבת ידמו כאבן ונוח ליה לרב להכניסה בשורש כתת משום דאחיה ובית אביה מעידין עליה וכתותי מפניו ומעוך וכתות:

99. Numbers.15.15.1

    הקהל יש אומרים כי זה הה"א היא לקריאה. דעת הרב שהוראתו לשמש על ידיעות שתים יחד כמו הארבעה האחד משה משה אל רוב המדקדקים קראו אחריו מלא לקרוא בשם ה"א הקריאה:

100. Numbers.15.25.1

     וחטאתם והעתיד הפך. ובמרגליות טובה גרס והעמיד ובין כך וכך קשה להבין דבריו. ואפשר לדחוק בדברי הרב לפי שכאן נאמר הכל בלשון עבר כמו והם הביאו את קרבנם וגו' וחטאתם פירוש שעיר קטן כמו שמובן בכוונת המקרא וכן סבבו כל המפרשים לפרש אבל לקמן בפסוק ואם נפש אחת תחטא נאמר הכל בלשון עתיד וקרבנו עז בת שנתה וזה היפך אם מעיני העדה השנויה לעיל בלשון עבר חטאת שעיר קטן ובנפש אחת חטאתה עז בת שנתה וזה שכתב הרב והעתיד היפוך:

← Previous · Next → — showing 401–500 of 686

Avi Ezer. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: NO SOURCE SPECIFIED Licence: Public Domain. Source.