← All works

Avi Ezer

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Avi Ezer > Torah · 686 sections

1. Exodus.29.20.1

   בהן ורבים בהונות. הנה יתכן מן בהן שלא יסור חול"ם פ"א הפעל אף ברבוי. כמו מן אהל אהלים. גם משקל בהן הוא זר. כי נכון שיתרחב הסגול לפתח. כמו תואר. שהם. מהר. וכן הדין בכל משקל פועל שעי"ן הפעל אות אחה"ע. לכן היתה לזרה בכפלים. ודברי הרב נכונים שיש לה שני משקלים. הנפרד מן בהונות בהן בקמ"ץ הבי"ת וחולם הה"א כמו גדול רחוק קרוב. נאמר ממנו גדולים רחוקים קרובים והרבוי מן בהן כמו מן עולל ישאירו עוללות:

2. Exodus.29.31.1

   ובשלת בצווי. הרב מפרש אף שהוא מבנין פועל אפילו הכי יוצא לשלישי ואין צורך לבשל בעצמו. כמו והכית בצור שהוא מבנין הפעיל ומשנה את תפקידו ואינו יוצא לשלישי. דבנינים שואלים זה מזה את משמרתם. ולראיה ויבן שלמה מבנין הקל ויוצא לשלישי ודוק:

3. Exodus.29.39.1

   את הכבש. תימא על הרב שקרא תחת האחד אחד. וכבר הרגיש הבחור בקושיא זו בפירושו על הרד"ק. אולם דבריו בצדק נאמרים בפרשת פינחס ושם מקום תחנותם:

4. Exodus.30.20.1

   בבואם ירחצו. פירוש שחסר תיבת רחיצת כי ידיהם ורגליהם רוחצו ולא המים ונכתב בקוצר כאלו נכתב במים:

5. Exodus.30.23.1

   וטעם החצאים. דבריו קשים להולמם אף שאין שוקלין בהכרעה למכור. אבל זאת היתה נדבה ושקל משה שני הכרעות בטוב עין כמו ששנויה בכריתות. וערש"י:

6. Exodus.30.32.1

   לא ייסך. אמר ר' מרינס הן גזרתו סוך מנחי עי"ן ובנינו מבנין שלא נזכר שם פועלו וזמנו עתיד והומרה הוי"ו ביו"ד ושורק בחירק. ויש עוד למדקדקים רוח אחרת בזה:

7. Exodus.31.2.1

   ועל דרך הפשט וכו'. אומר אני על דברי הרב ועל דברי מקור חיים לא ניחא למריהו למימר הכי. כי גמרא ערוכה היא בפרק בן סורר כי כלב בן יפונה הוא כלב בן חצרון ויש לו שני שמות. וגם נקרא בשם מרד כמבואר בפרק כהן גדול (סנהדרין י"ט.) ולא נעלם מחכמינו פסוקים בדברי הימים אשר כונת הרב בנויה עליהן. כי המה נדרשים יפה במדרשים. ואנחנו בני אל חי אשר שמנו לגמרא ומדרשים פנינו לא נאמין בדרכי החקירה כלל המכחיש דבריהם. ואם גם עתה לא ראינו מוליד בן שמונה שנה. אבל בימים הראשונים הולידו וגם עשו פרי בשנים האלה וכל דבריהם כגחלי אש:

8. Exodus.31.12.1

   כל לאמר עם וידבר. וכן פירש הרב לעיל בפרשת וארא. וכבר כתבתי דעתי שם:

9. Exodus.31.15.1

   ובא מלת יעשה. כי הנכון תעשה לנקבה. לכן כתב שחסר מלת כל או חסר הענין:

10. Exodus.31.17.1

    ואמר וינפש כי השם וכו'. שאין כח הבנתינו להבין רק בלשון בני אדם. לכן נאמר וינפש כי גם אם נאמר בשביעי לא עשה הוא נגד הבנתינו. כי כמו שנעשים ברצונו כן עומדים תמיד ברצונו עד היום. לכן נקרא עושה שמים בלשון בינוני. כיון שעומדים תמיד ברצונו לפנינו ולאחרינו. על כן אל תתמה על מלת וינפש שדברה תורה בלשון בני אדם. ולדעתי נאמרה הרבה פעמים בתורה תיבת גשמית בכונה. כי בתיבות דקות יוכל הטועה לטעות בהן יותר:

11. Exodus.32.11.1

    אסור לומר חליתיך. דעת הרב שאסור לומר כן אם אינו מקושר עם פנים. כיון שלא מצינו שרש חלה בלשון תפלה שאינו מקושר עם פנים. ומדברי הרב למדו המדקדקים לדבר טועה על מסדרי תפלותינו שנכתב בסדר סליחות באי לחלותך בנפש מרה. ואחשוב אני כי הכלל הזה לא נתן מסיני. כי מצינו אחלי יכונו דרכי ולא נקשר עם פנים. ועוד דלמא איפכא אין תיבת פני נקשר רק עם ויחל. שלא מצינו ויעתר פני ה'. ויתפלל פני ה'. ויגש פני ה'. ויפגע פני ה'. ויחנן פני ה'. אבל תיבת חלה לבדו נוכל לדבר אף בלא מלח פני. וצדקו דברי רבותינו מסדרי תפלותינו. כי הם ידעו דקדוק הלשון. ואם בעבור הסמיכות על אות השימוש יהיה לזרה תפלת באי לחלותך ירבו הזרות בתנ"ך לאלף ולרבבה:

12. Exodus.32.22.1

    אל יחר אף אדוני. לעיל כתב הרב. מדלא נכתב כי רע הוא כונת אהרן רק על הערב רב דהיינו שמעורבין ברע והמה דמו לכונת שוא אשר לא היה כן מחשבת בני עמינו. וזה שכתב הרב שככה ויאמרו לי ויאמר להם הכל קאי על אותן החוטאים ולא על רוב ישראל. ועיין לעיל בדברי הרב ותמצא מפורש באריכות:

13. Exodus.32.29.1

    מלאו דקדוקו זר. כי מנינו ומלאו את המים בימים עיין פרשת בא:

14. Exodus.32.34.1

    וביום תחלת כל שנה. הן המפרשים חפרו בעמק בענין רע וטוב היורד ובחקירתם עד לשמים יגיעו. ואנחנו נעבוד את ה' עד בואנו שמה. וכי יפגשנו המחקר לא נדרשנו ובמסלות המלך נעבר:

15. Exodus.33.23.1

    ופני לא יראו. כי יראה הוא מבנין נפעל. וקאי הנפעל על תיבת פני. אבל ולא יראו פני. הנפעל על הזכרים. ואף שאינו נפעל ממש אולם משמש הוראתו במקום תואר:

16. Exodus.34.6.1

    נושא עון וגו'. הרב האריך קצת להביא ראיה שנושא עון הוא לשון מחילה. ואף שמצאנו לגנאי כמו ונשא עונה. כי מצינו גם כן באה לשון שכיבה ומשגל ולשון בו איש אל רעהו. וכן תיבת לאיש בכולם מביא ראיה שהלשון מדוקדק לפי הטעם ולא לפי המלה:

17. Exodus.35.1.1

    ופירש אלה הדברים. כי דברים סובל עניינים וגם דבורים וזה דמפרש הרב שאל תחשוב המשך הפסוק אלה הדברים אשר צוה. דהיינו ששת ימים. דאם כן לא שייך תיבת אותה. אבל פירוש הדברים על עניני המשכן וכליו. וטעמו אלה ענינים אשר צוה ה' שתעשו במקדש לא התרתי לך אלה ששת ימים ולא ביום השבת:

18. Exodus.35.5.1

    קחו הפך תנו. לאו דוקא הוראתו תנו. אלא דמשמש שתי הוראות יחדו ליקח מאחד וליתנו לאחר והוא בלשון קצרה וכן מוכח בדברי הרב בפסוק ויקחו לי תרומה:

19. Exodus.35.8.1

    ולא הוזכר זית. כבר כתבתי בדברי הרב פרשת תרומה ושמן למאור עם פתח הדעת. כיון שהיא דבר ידוע להאיר בלילה. וכן כאן כתב הרב כאן דידוע היא ע"כ למאור כמנהג:

20. Exodus.35.14.1

    והזכיר שמן המאור. דעתו כיון דהצווי היא לעשות לכל מלאכת המשכן דבר אומנות לא נאמר פה לחם הפנים ושמן למאור רק מפני הכלים הנעשים בעבור לחם הפנים להניח על השלחן וכן השמן להאיר בתוך המנורה. וכן הבינו גם המפרשים בדברי הרב. אולם לדעתי הדברים כפשוטן. כי גם לחם הפנים ושמן היו צריכין אומן לתקנם. וכן נאמר את שמן המשחה ואת קטורת הסמים. כי גם הם צריכים תיקון ואומנות:

21. Exodus.35.22.1

    כל נדיב לב. והפסוק הזכיר האנשים כי הם העיקר וגם נדבת הנשים נקרא על שם האנשים. וכל מה שאשה עושה לבעלה: שם

22. Exodus.35.22.2

    וכומז בזרוע. לא כן דעת רבותינו ז"ל:

23. Exodus.36.2.1

    ה"א לקרבה נוסף. כי כן משפט המקור להוסיף לפעמים ה"א האמנתי"ו. וחכם גדול טעה בה"א לעמדה כי אפשר לפניו הגירסא בלא מפיק ועיין יחזקאל י"ז:

24. Exodus.36.5.1

    ומ"ם מדי נותר. פירוש יותר מדאי. וכן מכל מלמדי:

25. Exodus.36.7.1

    וטעם והותר הותירה. פירוש כיון שהמלאכה נאמר בלשון נקבה שייך לומר הותירה. ודברי מטוט רחוקים מפשט:

26. Exodus.36.8.1

    מספר אחד בחשבון משונה. כבר דברו בו המדקדקים מה שיש בו די. אולם מקור חיים לא דרך בעקבות המדקדקים:

27. Exodus.36.33.1

    לברוח מבנין הקל. והוא פעל הנגזר משם בריח. ודעת הרב שהוראתו כמו בנין הכבד הנוסף. וכן מצאתי כמה פעמים בדברי הרב שאמר סתם מבנין הכבד ודעתו על הנוסף. כי סמך עצמו על המבין. ועיין פרשת נשא בדיבור המתחיל הזירו:

28. Exodus.38.21.1

    טעם פקודי הכלים. כי לא תאמר משכן העדות קאי על הארון אשר בו לוחות העדות רק הוראתו סובל על כל המשכן. ולזה נקרא משכן עדות. משום שעומדים בו לוחות העדות כתובים באצבע אלהים. ועיקר תכלית המשכן היה לכך. וזה כוונה ראשונה. וכל העבודות סובבים על קוטב האמצעי לשמור ככל הכתובה בלוחות העדות. לכך נקרא משכן העדות. רק היא דרך קצרה. והוי למכתב משכן לוחות העדות וזה שכתב הרב והנה אחז דרך קצרה ותירץ הרב וזה האמת בעבור מכתב אלהים כי הפסוק אוחז האמת בתכלית מה שהכלים והלוחות הכל בשבילו:

29. Exodus.39.33.1

    ויביאו את המשכן. כבר הביא הרב ראיות בפסוק את עמודיו עומד מצינו זכר ונקבה בדבר אחד. כמו רוח גדולה וחזק:

30. Leviticus.1.2.1

    מכם מאוחר. וכן לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל. משפטו לי יזעקו ישראל אלהי ידענוך. וכן את חוקך אשמור אל תעזבני עד מאוד את חוקיך אשמור עד מאוד אל תעזבני:

31. Leviticus.1.4.1

    ונרצה לו. נראין דברי הרב דלא כדברי הגה"ה בפרקי אבות ונוח לרצות מבנין הקל. כי נכון יותר לרצות מבנין נפעל:

32. Leviticus.1.11.1

    ירחץ במים. דאם לא כן הוה למכתב וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר את הכל המזבח וגו':

33. Leviticus.2.1.1

    רשב"ם מנחה לשון דורון. הנה אף שהפסוק נחה את העם אין לו הוראה כלל על מנחה ומנחה קשה גם כן מצד הדקדוק שבחן הרד"ק תיבת מנחה שהמ"ם הוא מן היסוד. כיון שנשתנה תנועתה שאנו רגילים לומר כל המנחות בשו"א מ"ם. ולא כן כל המצות שהמ"ם נוספת מדברי רשב"ם המ"ם נוספת. ודבריו קשים להבין:

34. Leviticus.2.2.1

    מסלתה. מעט ממנה. וכן כתב רש"י מאחת מהנה ממקצת אחת מהן דדייק הרב מדלא כתיב מן סלתה. וכן כתב הרב בפרשת בראשית על פסוק לא תאכל ממנו אפילו מעט ממנו. וכבר הוזכר בספרי המדקדקים הפרש גדול בין מלת מן ובין מ"ם המשמשת:

35. Leviticus.2.5.1

    מחבת. מגזירת והוא נחבא אל הכלים. כי התי"ו תחת ה"א. כמו ושבת לנשיא:

36. Leviticus.2.7.1

    מרחשת מעשה מטוגן. אתיא כדברי רש"י שכתב כל דבר רך על ידי משקה נראה כרוחש ומנענע. ואם איננה ככה לא ידעתי השמעת קול האיך שייך להכא:

37. Leviticus.4.23.1

    מטעם זרזיר מתנים. הנה כל המפרשים לא ראו דברי הגאון. לכך הלכו לפרש בחקירות רחוקות. ואני אפרש כפשוטו. דר' יונה פירש כמו תיש. ואפשר דגאון פרשו זרזיר מתנים והוא תיש דהיינו זכר תמים שלא סרסו. וכן בלשון עמים יש שם מיוחד בכל מיני זכרים שלא נסרסו. וזה שמדייק הרב שעיר עזים זכר תמים שהוא כפל רק לדייק שיהיה זכר תמים דהיינו שלא סרסו. וכן דרשו רבותינו בלא מום וגם שעירת עזים תמימה נקבה בלא מום ושלא נטלה האם שלה וזו נקראת נקבה תמימה. ודברי הרב נדרשים כפשוטו:

38. Leviticus.5.7.1

    תגיע ידו. וכן יש לאל ידי. רמה ידך. כביר מצאו ידו. ונוכל לפרש על זה הדרך שים נא ידך תחת ירכי:

39. Leviticus.5.19.1

    אשם הוא. בתחלה נאמר שם הקרבן נקרא אשם. ואחר כך מפרש הכתוב למה נקרא אשם שאשם לה' בחטאו וכן כתב הר' כמה פעמים במקרא:

40. Leviticus.5.21.1

    ועמיתו רעהו. דעת הרב ששם עמית נגזר מן מלת עומת כמו לעומת העצה. ונקרא כן שהוא ממינו. והקרוב אלי לפרש כן אעשה לו עזר כנגדו כמו עמיתו לפי דברי הרב:

41. Leviticus.5.22.1

    ונשבע על שקר. היינו שנשבע על דבר שאמר שקר. דהיינו ממון או חפץ. ושפיר מביא ראיה מכל אשר ישבע עליו לשקר:

42. Leviticus.6.7.1

    הקרב אותה שם הפועל. הרב גלה דעתו בשני דברים. חדא דתיבת הקרב הוא מקור. וגם בני אהרן פירוש אחד מבני אהרן. דלא נוכל לפרש תיבת הקרב בצווי. והפסוק מדבר כן עם בני אהרן. אתם בני אהרן הקרב אותה לפני ה'. כאשר מפרש הרב כמה פעמים במקרא. כיון שכתב אחר כך בלשון נסתר והרים ממנו. לכן מפרש דתיבת הקרב מקור ובני אהרן פירושו אחד מבני אהרן. ושייך שפיר אחר כך והרים ממנו בלשון יחיד. ובחנם דחק הרב לפרש הקרב יקריבו בלשון רבים. כי לפי דבריו נוכל לפרש שפיר הקרב יקריב בלשון יחיד נסתר:

43. Leviticus.6.13.1

    המשח אותו וגו'. ורבים אמרו כי בי"ת תחת מ"ם. וכן עם נושע בה'. ועיין ערוגת הבושם בשימושי הבי"ת:

44. Leviticus.6.14.1

    מורבכת אין לו אח. והנכון לדעתי שהוא לשון מעורבת. כמו שהורגל בפי המדקדקים לומר תיבה זו מורכבת משני שרשים או שני בנינים. וכן כאן מורבכת בהיפוך אותיות. כמו מתלעות עול ומלתעות כפירים עולה עלוה. ומה שכתב הרב ועל דעתי כי כן הוא תי"ו תופיני וכו'. כי רבים אומרים שתיבת תופיני הוא שם על מעשה אופה ודעת ר' יונה שהוא על משקל דוכיפת וצדקו דבריו. אולם דברי הרב עולים על כולם. כי נכון מאד בהמשך הפסוק. ודרש רבותינו ז"ל בפרק התכלת ידוע. ולקמן כתב הרב על מורבכת. הנבחר בפרושים בעיני שהיא מובחרת עכ"ל. והבוחר יבחר יותר בהפוך אתיות. כדאמרו מהפוכם ומהשתנות אותיותם. ומה שכתב הרב לקמן חלות המורבכת אינם כן. הן הן דברי רש"י בפרשת תצוה גם כן בדיבור המתחיל ולחם מצות. וכן שנויה במנחות בהדיא:

45. Leviticus.6.18.1

    קדש קדשים. דיוקא דרש מדלא כתיב קדש הקדשים. ועיין פרשת נח בפסוק עבד עבדים יהיה לאחיו:

46. Leviticus.6.19.1

    הכהן המחטא וגו'. וכן מצינו שתיבה אחת משמשת דבר והפוכו כמו ודשנו את המזבח ערו עד היסוד. מתערה כאזרח רענן תשרש שרשיה וכמוהו הרבה במקרא:

47. Leviticus.6.20.1

    יזה אמר ר' משה. המעיין יראה כי נפל טעות בדפוס בדברי הרב מה שכתב נטה מראה על הקיר ותימא על המפרשים שלא דברו מאומה. ועיקר דברי הרב ששרשו נזה כמו נטה ודומה בכל צד בנקודתם בקל ובכבד אבל נשתנו בחיר"ק נאמר ויז בלא ה"א ובשורש נטה רק ויט בציר"י או בפת"ח: שם

48. Leviticus.6.20.2

    אשר יזה עליה. דדחק הרב לאוקמי תיבת עליה על הבגד ולשנות את טעמו בלשון נקבה לכן מפרש שתיבת עליה קאי על הבשר ואו או קתני. ואחר כך מפרש דאפשר לאוקמי שפיר גם עליה על הבגד ומצינו במקרא לשון נקבה וזכר כמו אשר תשיג ידו אולם רש"י ז"ל הלך בדרך אחר בתיבת יזה:

49. Leviticus.6.21.1

    ובא ומורק בחול"ם. כי מצינו ז' פעמים שהרי"ש נדגשת על פי המסורה גם הודיע לנו הרב שהמ"ם הוא מן היסוד דלא תטעי לומר שהוא בינוני פעול מבנין פועל שנוסף בהם המ"ם רק הוא מבנין פועל הדגש והמ"ם עיקר וכנ"ל:

50. Leviticus.7.8.1

    עולת איש מלעיל. כי משפט הנגינה בעי"ן הפעל אולם נשתנה בעלילות נסוג אחור:

51. Leviticus.7.9.1

    נעשה שם התואר. ועיין פרשת בראשית בפסוק נעשה אדם מה שכתבתי שם:

52. Leviticus.7.18.1

    פגול כדברי המתרגם וכו'. כי אינו דומה ממש לשומרת יום לכן קאמר דהוה אמינא דתיבת לא יחשב לא קאי על הקרבן אלא על מחשבתו שהיה לו שקרבן יהיה קודש ובאמת הוא פגול וכו' וקים ליה או שנעלם מרב דברי חכמינו במנחות או שמפרש לפי סלקא דעתיה ואין נפתל בדבריו:

53. Leviticus.9.6.1

    ויאמר משה כאשר הראיתיך. דהיינו שמשה כבר אמר זאת לישראל ודוגמתו לקמן בפרשת וירד מעשות החטאת מיהו דברי הרב אינם מוכרחים כי פסוק ויאמר משה וגו' אינו קאי על הלקיחה שכבר לקחו אבל הזהירם שיקריבו כראוי בכל פרטי המצוה למען יראה להם כבוד ה':

54. Leviticus.9.7.1

    וכפר בעדך. כיון שנאמר וכפר בעדך ובעד העם למה נאמר שנית ועשה את קרבן העם הלא כבר כפר בחטאת ועולה המוזכר בקרא. לכן מפרש הרב שתיבת וכפר אינו בלשון ציווי רק הכתוב מודיע לו הדרך הנכון שתכפר עליך ועל כל הקהל גם נכון לכפר על עצמו קודם שיכפר על העם. לכן תעשה תחילה חטאתך ועולתך לכפר בעדך ואחר כך תעשה את קרבן העם ועיין פרשת אחרי:

55. Leviticus.10.2.1

    וימותו לפני ה'. הנה רבים יתמהו אם כוונתם לשמים למה נענשו. אבל תדע כי עונש אדם לפי מדרגתו כטעם וסביביו נשערה מאד כי כאשר יגביר השכל על אדם כאשר ירבה השפע כן ירבה ענשו. לכן ירא יעקב על נפשו באמרו קטונתי מכל החסדים כי חשב היותו בקדושה עליונה ובמהרה ישגה בדבר קל מה שהוא חשב להיות רצוי לפני הבורא ואין. וכן ראינו באנשים אשר סביב מלך בשר ודם כמו שנענש שר האופים על דבר קל. לכן אל תתמה על החפץ אם מצינו פעם אחת במקרא עונש וחטא בעבור שאמר לא אשאל ולא אנסה את ה' ופעם אחרת מצינו עונש עבור שאמר תן לי אות ומופת. כי אדם אשר יחזיק מעוזו בשכל צריך לבחון בשכל בטרם שיעשה הדבר אם יהא הדבר רצוי או לאו. ואם שגה בו עונו ישא. ופעמים רוצה הקב"ה ליתן אות ופעמים רצונו להפוך. ואם השכל וקדושה יחדיו ידבקו לא ישגו לעשות דבר הפך רצון הבורא ואם ישגו ונעלם מהם אז פסלו אותם במחשבת חוץ מבלי הזריח על האיש ההוא ידיעה שלימה. הלא אין רחוק בעיניך אם תראה כלי מורה שעות ורגעים אשר עשה אומן חכם באופנים שונים ורתוקות משולבים יחדיו ויתדותם איש אל אחיו נדבקו למען יהיו יחדיו הולכים וסובבים להראות זמני היום אף בלילה לא ינוחו הלא תאמין מבלי אפשר שהאופנים יעמדו כל ימי אשר הכל מתוקן על נכון אולם אם ינתק ציר קטן בפנים אז יעמודו ולא יסבו בלכתן. כן דרכי איש אם נכונים בשכל וביראה ובקדושה יודעים לרצות הבורא ולא יעבטון אורחותם. אולם כי משקלות ומורה שעות ברוב ימים פנים קלקל ונתקו יסדותיה. באשר מבשר ודם הוצב דלתיה. לא כן השכל והשפעה לעולם לא ימושו כי ה' עשם ויכוננם בלתי אם האדם מעקל דרכו ולא ישמרם כראוי או אז יעלו חלודה ויבוש מקורם. כן הקרבים אל ה' נענשו אשר קלקלו שכלם הזך בדבר מה ועל כן לא הזריחו עליהם כדת וזה היה עונש בני אהרן וכן תמצא עונשים רבים בתורה על אופן זה לא אוכל לפורטם. וזה מדוקדק מאד בפסוק שאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש מפני שנענשו על דבר קטן ושגגה תוכח שהמה גדולים מאד בעיני המקום כטעם סביביו נשערה. גם הפסוק גלה צדקתם באמרו לפני ה' כדברי הרב שכונתם היה לשמים. אתה הקורא הבט לדברים האלה כי בהמה תשמן חלקך. להבין כמה ענינים במקרא:

56. Leviticus.10.6.1

    אל תפרעו. על דרך ויגז את ראשו באיוב:

57. Leviticus.10.11.1

    מלת תשקצו וגו'. ולדעתי נראה פשוט דהוראת שרץ הוא מיאוס ותועבה וזה אל תשקצו את נפשותיכם אל תגעל נפשיכם. וכן אלה תשקצו תגעלו ותמאסו אלה העופות הנזכרים נמצאו אין עניכם רחוקה:

58. Leviticus.10.19.1

    שמצאו יו"ד הייטב דגש. ולפי דברי צ"ה ניחא שפיר שבא אחריה דגש כי תנועת הפת"ח תנועה קלה היא במקום חט"ף וכאשר בה מתג לשוב למדרגת תנועה קלה גמורה יבא אחריה דגש:

59. Leviticus.12.3.1

    ימול מבנין נפעל. כבר כתב הרב דקדוקו בפסוק וערל זכר אשר לא ימול ובפסוק ימול לכם כי יש לה שני שרשים מול ונמל. וכן כאן דעת הרב שהיא בינוני נפעל מגזרת מול או בנינה קל מגזרת נמל:

60. Leviticus.12.8.1

    תמצא ידו.. .(עיין מה שכתב הרב פרשת ויקרא בפסוק לא תגיע ידו):

61. Leviticus.13.4.1

    הפך לבן . בא הרב להגיד לנו כי תיבת הפך מפעלים העומדים. וזה שכתב טעמו נהפך מעצמו ללבן ולא כן הפך לבם הפך את מראיהם לדם הפך משורש הרים:

62. Leviticus.13.5.1

    עמד בעיניו. הטעם במראהו כי המראה הוא בעין. ומכאן יש כדמות ראיה מה שכתבתי לעיל בענין דעות מחולקים אם המראה נופל בעין או שגלגלי עינים סובבים אל המראה:

63. Leviticus.13.6.1

    כהה הנגע כי דעת רבים כהה כמו חושך. וכהות לבנות פירושו לפי דברי החכמים מעורב בשחרות ולבנות כמו לבנה אדמדמת מעורבת מלבן ואודם. אבל הרב מפרש כהה לשון מעות שהנגע נתקטנה וגם לא עברה חק לפרוץ גדר במקום אחר וזו והנה כהה ולא פשה. ודברי הרב נכונים למבין:

64. Leviticus.13.9.1

    והובא האדם כחבריו. דעת הרב כחביריו העומדים בבנינו שמקבלין פעולתם על ידי שלישי כן כאן והובא וכמו שפירש הרב לעיל בפסוק והובא אל אהרן הכהן. ועיין לקמן בפרשת מצורע והובא אל הכהן:

65. Leviticus.13.49.1

    ירקרק מגזרת ירק. כיון שהעי"ן והלמ"ד כפולים וזה כי העין כמוהו בקיצר לשונו ומראה על דיהה ואינו אדום ממש ויש אומרים שכפול להגיד על אדום ביותר ודברי מקור מים חיים בפירוש דברי הרב כי העין כמוהו גדולים למראה:

66. Leviticus.13.51.1

    ממארת כמו סלון ממאיר. קשה לומר שהוראתו על מארת שהוא לשון מגרעת כמו שכתב הרב בכמה מקומות שהברכה תוספת טובה והמארה מגרעת שקשה מדקדוק שיהיה שני ממי"ן נוספים על השורש. ואף שנקודתו מעיד עליו שאינו מלשון מארה לכן כתבו כל המפרשים שהוא מלשון מכאוב ואמרה תורה בלשון הזה כדי שתדרש בו גם כן תן בו מארה. אבל לפי פשוטו הוראתו מכאיב:

67. Leviticus.14.2.1

    והובא כמו חביריו. עיין פרשת תזריע והובא אל הכהן שפירש הרב שם ברצונו וכן פירש בפסוק והובא אל הכהן לכן כתב הרב בחביריו:

68. Leviticus.14.3.1

    ויצא הכהן וגו'. עיין לעיל פרשת תזריע כתב הרב או אל אחד מבניו הכהנים הדיוטים שימצא חוץ למקדש כבני ענתות ובזה מחזק פירושו:

69. Leviticus.14.15.1

    על כף הכהן. הרב מתרץ כיון דנאמר ב' פעמים כהן בפסוק והוא מצחות המליצה והפסוק הבא אחריו יורה דמיירי בכהן אחד:

70. Leviticus.14.21.1

    ואם דל הוא. וכן שמש הכ' בלשון מלא באמרו מי מלא כסף מלא:

71. Leviticus.14.43.1

    ומלת ולקחו והביאו. כמו שכתב הרב לעיל בפסוק ופנו את הבית בדבר שהציווי לעשות מהר צוה הכתוב בלשון רבים למהר המלאכה על ידי עוזרים:

72. Leviticus.14.49.1

    ולקח בחבירו. היינו שכמו ונתץ היינו כמו ונתץ את הבית והוציא הכל בצווי כן ולקח בצווי:

73. Leviticus.15.8.1

    ירק מפעלי הכפל. עיין בפרשת בראשית בפסוק כירק עשב נתתי וגו' הנה אף כי הוראת רוק מפעלי כפל כמו בלעי רוקי באיוב אבל ואביה ירק מנחי פ"א יו"ד וכן מנוים בשרשים לרד"ק בתוך נחים. ועתה ראה תראה שלשה תיבות דומים בנקודתם וכל אחת פונה להוראה אחרת. ואחר כל ירוק ידרוש שם דברי ואביה ירוק מקור מקל מנחים וכי ירוק הזב מכפולים באותיות אית"ן:

74. Leviticus.15.16.1

    כי תצא ממנו שלא ברצונו. דיוקא דהרב מדלא נכתב ואיש כי יוציא ושפיר דברי הרב דהפסוק לא מיירי ברשיעי:

75. Leviticus.15.31.1

    והזרתם וגו'. ידוע לנו כי לא נמצא בכל המקרא גזרה מעי"ן הפעל ה"א שיהיה נעלם ברבוי או בסמיכות או בכינוי ולא נעלם רק אם למ"ד הפעל ה"א לכן הורה הרב דלא כיש אומרים ומאן יש אומרים מאיר נתיב דקחשיב והזרתם בתוך השלמים ושגגה היא לפניו. ומה שכתב הרב כמו והפלתם וכו' כבר מחק המגיה בספר מרגליות טובה תיבת והפלתם וכתב תחתיה בהפלכם כי לא נמצה במקרא והפלתם. אבל הדברים נאמרים באמת כמו הפלתם למשואות והגשתם אל החומה:

76. Leviticus.16.6.1

    והקריב אהרן וגו'. כאלו נאמר ושחט את פר החטאת וכפר בעדו ובעד ביתו וכן צריך לפרש לקרא בפסוק י"א. ויש אומרים כי בהעמדה יכופר עון. ונפקא מינה בין שני דעות האלה מבואר פרשת צו ופרשת שמיני:

77. Leviticus.16.8.1

    אמר הגאון כי עזאזל וכו'. המפרשים דברו הרבה בענין הסוד שכתב הרב בהיותך בן שלשים ושלש תדענו ולדעתי נראה הרמז קאי על בלעם שחי ל"ג שנים כמבואר בחלק כי מצאו כן בפנקס של בלעם וסמכוה אקרא הרשעים לא יחצו ימיהם וזה שמרמז הסוד בתיבה שאחריה המדברה כי גם בלעם שת אל המדבר פניו. ועיין ביומא פרק ו' תנא דבי רבי ישמעאל עזאזל שמכפר על עון עזא ועזאל. ומצאתי במדרש אבכיר הובא בילקוט בראשית שאלו תלמידיו את יוסף מה עזאזל וכו' ומסיים שם ולכך היו ישראל מקריבים קרבנות ביום הכפורים אחד לה' ואחד לעזאזל שיכפר על עונותיהם של ישראל ביום הכפורים והוא עזאזל שבתורה עכ"ל המדרש. וידוע שבלעם למד קסם מן עזאל ושפיר רמז הרב בצחות לשונו כדאמרן. גם אפשר לומר בדרך אחר לפי המבואר דברי הרב פרשת ויגש נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש והם היו רק שנים ושלשים נפש ויעקב משלים לשלשים ושלש וזה שמרמז הרב על יעקב ששלח דורן לעשו וגם אנחנו שולחים מנחה לזכרון ולעורר שלא יקטרג שרו של עשו על בני יעקב ומרומז בתיבת שעיר על שר עשו היושב בשעיר גם מעורר לזכור כניעתו של יעקב בהוליכו מנחה לאחיו. גם מרמז על הברכה שקבל יעקב מאביו במטעמים גם מעורר רשעת עשו בשביל מנחה קטנה נזיד עדשים בזה הבכורה וזה רמז ושעיר על רעהו יקרא וזה מרומז בתיבה שלפני עזאזל הוא שעיר שיש לו חברים במקרא הוראת כבשים וגדיים קטנים והוראת שדים והוראת הר שעיר והראת איש שעיר וכלהו שייכי הכא ואתה הקורא אם תראה דברי המפרשים אז תבחר כי דברי נוטים לפשט ואפשר לפרש כוונת הרב שתדע סודו לכשיבנה ירושלים ועיין בפסוק והצלעות צלע על צלע שלש ושלשים פעמים ועיין מימרא דר' לוי א"ר פפי בבא בתרא ע"ה ועוד תראה ספרי חן ונפקחו עיניך:

78. Leviticus.16.10.1

    לכפר עליו. לא סלקא דעתך לפרש באופן אחר תיבת עליו כי הפסוק מיירי בשעיר לכן מפרש הרב שהכפור יהיה על השעיר הזה כטעם ונשא השעיר. התיבה לכפר מקור מבנין הכבד עם בכל"ם:

79. Leviticus.16.17.1

    וכפר בעדו. עיין לעיל פרשת שמיני ב':

80. Leviticus.16.29.1

    והיתה לכם לחוקת. הרב בא לפרש מדלא נכתב לענות הגוף כטעם והדם הוא הנפש כמו שכתב הרב לקמן בפסוק דמו בנפשו את הגוף כי הגוף הוא מעונה ולא הנפש אבל הכתוב דבר בחיותו והגוף בעצמו כחציר יבש אם אין דם ונפש לכן אחז הכתוב דרך קצרה וארוכה:

81. Leviticus.17.5.1

    למען אשר יביאו. הרב מפרש עיקר טעם המצוה כדי שלא יזבחו לשעירים אשר היו רגילים במצרים לכן קרבנו אל בית המקדש וכבר ביארתי שיש לעולות ולשלמים טעמים רבים נסתרים וגלוים וכל יודע בין יכול לומר טעם נכון משובח ובלבד שיכוין לבו לשמים:

82. Leviticus.17.11.1

    בנפש יכפר. הרב דוחה דעת יש אומרים שתיבת בנפש קאי על נפש אדם כטעם ונכפר להם הדם תחת נפשם אבל הוא כפל לשון לפי שנאמר לכפר על נפשותיכם. ודעת הרב כי הדם הוא בנפש הבהמה אשר יכפר עליכם וכן מצינו לקמן בפסוק כי נפש כל בשר בדמו ומרוב דביקתו השאילם הכתוב איש אל אחיו והנפש אשר תאכל כל דם בנפשנו נביא לחמנו:

83. Leviticus.17.16.1

    ונשא עונו תמיד. אי לא מסתפינא הייתי מוחק תיבת יסלח תחת ישא ובאופן אחר אי אפשר לפרשו ועיין פרשת כי תשא בפסוק ועתה שא נא חטאתי ובפרשת שמיני בדיבור המתחיל במקום הקודש ותראה כי הרב גלה לנו מסלות גדולות בהוראות נשיאת חטא ועון לשבח ולגנאי:

84. Leviticus.18.3.1

    ובחוקותיהם לא תלכו. דקשה להרב תיבת תלכו נאמר להולך בדרך או בעצת רעהו ולא מצינו ששמש במעשה אשר יעשו לכן דחק הרב לומר שלא ירגיל אדם וכו' ודברי רבותינו ידועים ופשוטים במקרא:

85. Leviticus.18.17.1

    שארה הנה. הם שני שמות כמו צדק צדקה מוקד מוקדה לפי דעת הרב ושניהם הוראתם קרבת איש:

86. Leviticus.18.18.1

    לצרור וגו' וזו איננה ראיה. עיין לקמן בפסוק את משפטי תעשו כתב הרב ואם יש לך לב תוכל להבין וכו' לכן כתב הרב פה וזו אינה ראיה גמורה כי את כל התועבות קאי על התושבים מבני הארץ ועיין הרמב"ן בפרשת תולדות ובמזרחי פרשת קדושים בדיבור המתחיל אם תאמר קין נשא אחותו וכו':

87. Leviticus.18.21.1

    להעביר כמו לשרוף. פלוגתא דאביי ורבא בפרק ארבע מיתות ומה שכתב הרב בניאוף על שמונה מעלות עיין פרשת יתרו תמצה מבוארים היטב כי נוציא לנו מוסר גדול משמירתן:

88. Leviticus.18.23.1

    תבל הוא. והמדקדק הבחור נתן סימן ארבעה הם קטני ארץ שש הנה שנא ה' ברש"י פרשת קדושים בדיבור המתחיל תבל עשו משמע שיש דעות אם שרשו תבל או בלל. ועיין מזרחי שם. אבל לפי דברי הרב בפרשת אמור בדיבור המתחיל תבלל בעינו אין הכרע לדברי המזרחי כלל וגם רש"י סובר לשני הפירושים דשרשו בלל:

89. Leviticus.18.26.1

    ואת משפטי תעשו וגו'. כי משפט סובל הוראות מצות וחוקים וגם סובל הוראת דין ועונש על העוברים וכמו ונסכיהם כמשפטם חוק. בצדק תשפוט דין. ומצינו אצל עונש או שכר לעשות משפט עמו לעשות בהם משפט עושה משפט לעשוקים אבל במקום שהוראתו דין וחוק ומצוה נאמרה לפרקים בלשון שמירה והרב רדף אחר רוב המקרא שהוראתו דין ומשפט אף ששינה הכתוב בלשון שמירה ונעלם מן הרב גמרא יומא בפרק שני שעירים תנו רבנן את משפטי תעשון וכו':

90. Leviticus.18.28.1

    כאשר קאה. דהרב סובר שהוא מגזרת נחי למ"ד ה"א והוראתה לשון זכר ומביא ראיה דמצינו במקרא בלשון זכר כאשר הורגל לומר כל דבר אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו אבל לפירוש השני סובר הרב ששרשה קוא לכן כתב שחסר מלת היא רמז בערב היא באה וכמו באה עם הצאן ולא קאמר הרב סתם ששרשה קוא על משקל בוא כי בעורר בצחותו מה שכתב כבר בכל לשון בינוני הנמצא במקרא שחסר היה כמו ופרעה חולם וכן רבקה שומעת וגם כאן מוכח שהוא בינוני מטעם הנגינה וגם הוראתו כי עודנו קאה ומתעב בגוים ההמה לכן כתב שחסר היא והדברים כנים:

91. Leviticus.18.30.1

    וטעם אני ה' אלהיכם. לא ידעתי מדוע שנה המחבר דרכו הרגיל לפרש על מאמר אני ה' סוף שמיני בפסוק והייתם קדושים ולעיל בפסוק ונשא עונו:

92. Leviticus.19.3.1

    איש פעם אחת בדרך קצרה. כי נאמר איש איש אל כל שאר בשרו איש איש כי תשטה אשתו וכן צחות המליצה לחזוק הדבר כטעם יהיה מי שיהיה הן גדול הן קטן וכאן קצר הכתוב ואפשר כיון שנכלל גם אשה לכן דבר הכתוב בקצרה לדרוש ממנה גם האשה:

93. Leviticus.19.8.1

    קודש ה' חלל. לאו דוקא מגזרת חול אלא מהוראת חול כטעם חולין הוא לך בלשון הגמרא אבל גזרתו מכפולים כידוע במקרא ואגב שיטפא נקט הרב מגזרת חול:

94. Leviticus.19.9.1

    בקוצרכם זר. וכבר ידעת כי שמות הפועלים משתנים כי כן כתבו המדקדקים וכן כתב הרב לקמן בפסוק לרבעה אותה:

95. Leviticus.19.13.1

    בפירוש רש"י לא תלין לשון נקבה. דלא מצינו אתך בקמ"ץ הכ"ף אלא במשרת או בלשון נקבה אבל בלשון זכר או במפסיק נאמר אתך בקמץ התי"ו וכן נאמר ולבנותיך אתך החיה אשר אתך בקמץ הכ"ף וכן י"ד מקומות בתורה ושפיר דברי רש"י דקאי על הפעולה לכן נאמר בקמץ הכ"ף והרב מזרחי כתב משום דלא מצינו גזרת לון יוצא במקרא רק פעם אחת ערום ילין מבלי לבוש לכן מפרש שהיא לשון נקבה נסתר ולא הבנתי דבריו הלא מצינו יוצא בחוץ לא ילין גר ולמה נכריח להוציא המקרא מפשוטו אם מצינו השורש הזה יוצא פעמים ושלש גם דברי באר הרחובת רחוקים מגדר הדקדוק והנכון כמו שכתבתי:

96. Leviticus.19.17.1

    בפסוק הוכח תוכיח וגו'. ומה נעמו דברי איוב באמרו האנוש מאלוה יצדק כדרך האומרים אם ה' יבא משמים להוכיח על פניך רק מצוה לאנשים להוכיחם זה לזה. ואם מעושהו יטהר גבר. על דרך זה הארכתי בדברים נכבדים בחקירות שונות בזה הענין ואין כאן מקומם: שם

97. Leviticus.19.17.2

    לא תשנא את אחיך. הנה שנה הכתוב באהבה רעך ובשנאה אחיך כי שניהם מורים על הוראה אחת בשינוי לשון כי ידוע שאחוה וריעות יחדיו נדבקו והזהיר בתורה בב' לשונות גמורים על הוראה אחת למען חוזק הענין. ועיין בפסוק וכשלו איש באחיו:

98. Leviticus.19.19.1

    השלם שלם מאד. אמר המחבר הלא זכרתי בפרשת שמיני בפסוק וימותו לפני ה' כי המתכוין לעשות רצון קונו בתמים לא ישיגנו טעות ושגגה עיין שם באריכות ועיין ביומא פ"ג אמר רב אברהם אבינו קיים את כל התורה כלה גם נכון דברתי בפסוק נח איש צדיק תמים עיין בספר משמיע ישועה דרוש יפה בפסוק ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וכו' כי הוא קרוב לענין זה:

99. Leviticus.19.20.1

    והפדה מבנין. משני בנינים כמו טרוף טורף יוסף ואתמה מאד על המדקדקים הראשונים אשר כל דבריהם בצחות נמרץ וכשרוצים להזכיר בנין הפעל מזכירים שבע תיבות מהבנין שלא נקרא שם פועלו מהכבד הנוסף והיה די להם בתבה אחת: שם

100. Leviticus.19.20.2

     בקורת תהיה. עיין פרשת שמות בפסוק לוי ויהודה ותמצא ידך לפרש דברי הרב היטב גם לא נעלם ממך כי שני שואי"ן לא יוכלון לבא יחד בראשית התיבה:

← Previous · Next → — showing 301–400 of 686

Avi Ezer. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: NO SOURCE SPECIFIED Licence: Public Domain. Source.