← Library

Avi Ezer

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Avi Ezer > Torah · 686 sections

1. Exodus.1.6.1

   דע כי כל הפעלים. דהיינו שם המקרה הוא חסר ולפעמים נכתב אחריו. כמו הסך נסך לא יקרחו קרחה. כי ידור נדר. וכולם נדרשים יפה בגמרא:

2. Exodus.1.8.1

   ויקם מלך חדש וגו'. הרב נקט שתיבת חדש הוראתו שלא בא מזרע מלוכה. וזה שאמר הכתוב פרושו כמשמעו בלא תוספת. דהיינו שאין הוראת חדש שהוסיף גזרות חדשות ולא נעלם ממך פלוגתא דרב ושמואל:

3. Exodus.1.9.1

   הנה עם בני ישראל וגו'. עיין פרשת שופטים פירש הרב מום כל דבר רע. פירש מום. וכן כאן בני ישראל הוא פירוש של עם: שם

4. Exodus.1.9.2

   כל ממנו בספרי אנשי מזרח. הנה הרב מצדיק אנשי מערב ששניהם דגושים בין ממנו ליחיד נסתר ובין ממנו לרבים נמצאים. גם ממנו ליחיד נמצא. והקשה לעצמו הלא כל כינוי ני רפה. כמו נחני ה'. והיה ממני הפך המנהג להדגיש. ותירץ דחסר נו"ן ני במכתב. דהוי למכתב ממנני. אחת למלת מן. ואחת לכינוי. לכן קאמר הרב. כי הנו"ן הראשון תבוא עם אות המ"ם כאל והוא מן וכו'. והדר קאמר הטעם ממנו לרבים נמצאים. גם שם חסר נו"ן נו. והדר קאמר טעם ממנו ליחיד נסתר להתבלע הה"א בחסרון כי לרוב נאמר ישמרנהו. כמו מאויבים מנהו. ותקח אזני שמץ מנהו ודע שמצינו כינוי מן ליחיד נמצא במ"ם אחת כמו שעו מני אמרר. אבל סורו מני דרך. הטו מנו אורח בצירי הנוני"ן. אין היו"ד מורה על הכינוי. רק היא מתוספת האמנתי"ו. עיין רד"ק. ומה שכתב הרב רק ישמרהו דרך קצר. הוא מלתא בפני עצמו. ושקיל וטרי בענין כינוי פעלים אשר המה בה"א או בנו"ן או בשני נוני"ן או בנו"ן עם ה"א. שמענה ועתה דע לך. ועיין קהלת אשריך ארץ:

5. Exodus.1.13.1

   ולומר פרוכים אינו נכון. אומר אני שנכון כיון בעל הפייט. כמו מן מלח מלוחים. וכן נראה שנאמר מן סרח העודף. וסרוחים על ערשותם:

6. Exodus.1.14.1

   וגזרת עבד בלא בי"ת. קמשמע לן דגזרת עבד פעמים קאי על הנעבד. ופעמים קאי על העובד. כמו נשה פעמים קאי אלוה ופעמים אמלוה. כי גם שם תליה מלתא אם נכתב אחריה בי"ת:

7. Exodus.1.16.1

   ומלת וחיה קשה. דברי הרב פשוטים וחיים הם למוצאיהם דייק דאי אפשר להיות חיים מכפולים. כי פעל עתיד ממנה אינו דומה לכפולים כלל. ונוטה יותר לבעלי ה"א באחרונה. גם לא מצאנו יו"ד שורש בסוף התיבה. כמו שלא מצינו וי"ו בסוף התיבה. וזה תוכן דבריו. וכן יתכן לפי דבריו יחי ויחי היו"ד בשוא. כמו תיבת יהי ויהי. וכבר ביאר אותו הרב לעיל בדיבור המתחיל ויהי כל נפש:

8. Exodus.1.21.1

   ודע כי זו המלה. על כן יראו מאת ה' הוא הנכון. דעת הרב דכאן הוראת את. פירוש מלפני ה'. כי את בכל מקום מורה על הפעול. וכאן לא שייך. כיון שאינו יוצא ואינו עומד כדאמרן. ומסיים הרב על כן מלת נורא איננו בבנין נפעל. כמו נולד נשבר ונדכה. כי נולד נעשה הפעולה מן המוליד אותו. וכן נשבר ודוגמתו. אבל הדבר אשר האדם ירא ממנו לא נעשה בו פעולתו כלל. ודעת הרב נכונים מאד בדעת השכל:

9. Exodus.2.3.1

   ולא נדגש צדי"ק הצפינו. אבל במכלול כתב שהצדי"ק נדגש לתפארת. כמו מקדש ה'. וכן הובא באור תורה בשם המסורה. על כן לא מסתפינא למחוק תיבת ולא. וצריך להיות ונדגש צדי"ק הצפינו. וכן אם יקרך עון נדגש הקו"ף לתפארת כמו מקדש ה'. ואף שמלת יקרך מבנין הקל ומה שכתב הרב בעבור היות הצדי"ק בשוא נע נרפה הפ"א. שהיה ראוי להדגיש. והוא שם הפועל מבנין הכבד הנוסף וכו' פירש כיון שהצדי"ק נדגש. אם כן שוא כפולה השנית הוא שוא נע כדרך שני שואין רצופין ולא שייך אחריה דגש קל. אבל אם לא היה דגש בצדי"ק היה הצדי"ק שוא נח וראוי לבא אחריה דגש קל. כמו השלך הפקד:

10. Exodus.2.4.1

    ותתצב מלה זרה. והיא בנויה על בנין השתמר. ויסתכל החגב. ויהי לזרה: שם

11. Exodus.2.4.2

    כי תי"ו לרדת וכו'. כי למקור חסרי נון ונחי פ"א יו"ד דין אחד להם להוסיף תי"ו בסופה תחת הנו"ן או יו"ד בתחלתה:

12. Exodus.2.17.1

    ויבואו הרועים ויגרשום. צדקו דברי בעל מבין חידות. שצריך למחוק תיבת לעתיד. והטעם דלא תתערב עם המלה ובו תדבקון. וכה תעשון. שהנונין מאותיות האמנתיו הנוספים לדרשה. ולא ידענו את מי גרשו הרועים. לכן נאמר במ"ם. וכתב כי כן מצא גירסא הובא בהרד"ק עכ"ל. אבל בין כך וכך דברי הרב דחוקים:

13. Exodus.2.22.1

    וגם ספר אלדד הדני. זה לשון האגור בשם רבינו ברוך. ראיתי בהלכות שחיטה שהביא ר' אלדד הדני הבא מעשרת השבטים אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה. כי הזובח לה' ואינו יודע הלכות שחיטה וכו' ע"ש. על כן אמרתי דברי הרב נדחים מדברי רבינו ברוך:

14. Exodus.2.24.1

    וישמע. טעם ויזכור. דבריו עולים לפי דעת חכמינו ז"ל כי קושי השעבוד השלים לגאולה. ולכן היה הפקידה קודם הזמן. וזה שכתב הרב טעם על ויזכור קודם זמנו. לפי ששמע נאקתם וחמל עליהם:

15. Exodus.3.2.1

    הסנה בה"א הדעת. וכן כתב הרב על פסוק הר אלהים חורבה המה דברי משה ופירש מקור חיים כי לא נקרא הר אלהים עד אחר המעמד שירד ה' עליו ולקמן וירא ה' כי סר לראות כתב גם כן אלה דברי משה אמר המחבר יען וביען אשר אהבתי דברי הרב. לכן אפריד עליהם באפי אדברה ולא איראנו ברוב מקומות שהוזכר בדברי הרב אלה דברי משה הוא נגד דעת חז"ל. עיין שבת פרק ט' מימרא דר' יהושע בן לוי. אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו וכו' ועיין נדרים פרק ד'. שבע דברים נבראו קודם שנברא העולם גם מתנגדים דברי הרב נגד כמה מקומות בזוהר הקדוש. ועיין בפרק חלק כי דבר ה' בזה וכו'. ואני תלמיד טועה כתבם בשמי לחיי. ואם כתבה הרב שגגה הוא לפניו וה' יסלח לו: שם

16. Exodus.3.2.2

    אוכל. שם התואר. ועיין צחות דף למ"ד וז"ל ומה נכבד דקדוק ר' משה כהן וכו'. כי מצא ארבע פועלים בכל המקרא. ואין להם חמישי שבאו על משקל פועלים והם פעולים ואלו הם אם תראה אותו לוקח. והסנה איננו אוכל וכו'. בספר מאזנים האריך הרב יותר:

17. Exodus.3.6.1

    ואין לוי כולל. טעות סופר הוא צריך לומר ובן לוי כולל ותימא על המפרשים שלא הגיהו:

18. Exodus.3.11.1

    ויאמר מי אנכי. הנה דברי הרב נכתבים בקיצור נמרץ. ובעל מקור חיים הרבה לפרש בו ולשנות הגירסא ואענה אף אני חלקי טופס דבר הרב דאין חילוק בין אני לאנכי לכינוי מדבר בעדו בלי זכר הפועל או הפעול כי המקום יכיר המדבר אם אני פועל או פעול ואם אתם פועלים או פעולים גם דעת הרב שאתה ואתם מגזרת אנת או אנא כדעת כמה מדקדקים כמה שכתב ואתם בהתבלע הנו"ן מגזרת אן הלכתם. ואחר חזר הרב לפרש אפשר דאנכי שלש אותיות שרשיות המה אנך ובאר בשתי כנוים כינוי המלה וכינוי היו"ד כמו שמצינו בכינוים לא הקפיד הכתוב לכתוב כינוי עם ריעה אחריו. כמו אין משקל לנחושתם כל הכלים (ירמיה נ"ב). כן לא הקפיד כינוי אנך עם כינוי יו"ד אצלה נמצא דברי הרב מפורשים היטב רק המדפיס טעה לכתוב נחושתיך תחת נחושתם. ואני ראיתי כי פירושו סובל דברי הרב יותר מכל אשר קדמוני המפורשים לפני אולם אחרי רואי דבר הרב אברבנאל בפרשת יתרו בפסוק הלא אני ה' ואנכי אהיה עם פיך ראיתי כי דברי הרב פשוטים וזה לשון אברבנאל. כי תמיד שם אנכי הנזכר מורה הוראה מיוחדת על מציאותו המחויב. ואין כן מלת אני. כי מלת אנכי מורה על עצמות הדבר. כמו אנכי מגן לך. אנכי אלהי אברהם אביך אנכי ה' אלהיך. ויהיה זה גם כן מענין משקולת הגדול להנדאי שהוא עיקר המעמיד והבנין כטעם ובידו אנך. כן אנכי הוא עצמות המדבר והמעמיד. ואף בו יתברך שהוא ראש וראשון הבונה שמים מעליותו. כמו שכתוב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה עכ"ל אברבנאל נמצא דברי הרב פשוטים אנכי מגזרת אנך על דרך נחושתיך. כמו שפירשו המפרשים שעצמות הדבר נקרא נחושתים כמו וחרה נחושתיך. וזה שכתב הרב בעבור שאמר והוציא השיב מי אנכי המורה על עצמות המעמיד והמחזיק והקטין עצמו. ודברי הרב נכונים לפי הדקדוק ולפי הענין:

19. Exodus.3.13.1

    ולא ימצא עוד בכל התורה. אף כי נמצא(דברים ג') . ה' אלהים אתה החלות. ושם (ט') . ה' אלהים אל תשחת עמך. אבל שם נאמר באל"ף דלי"ת. ועיין פרשת וארא:

20. Exodus.3.22.1

    ונצלתם כמו ודברתם. כן יתכן להיותה הבנין מנפעל. כמו ונגפתם וכו' כי מן דגש הצדי"ק אין הכרע אם הוראתה על נו"ן נפעל או על הבנין. אבל פתרונה וענינה וגם תיבת את מורים כי אחות אביה היא ממשפחת פועל:

21. Exodus.4.24.1

    ויבקש המיתו ור' שמואל בן חפני וכו'. פלוגתא היא בנדרים פרק ג'. דעת הרב אתיא כר' יהושע בן קרחה ודעת ר' שמואל כר' שמעון בן גמליאל ובעיני יפלא שנעלם מהם גמרא ערוכה מרב ושמואל:

22. Exodus.6.10.1

    וידבר לאמר למשה.. המעיין בקרא יראה שהוראת לאמר מתחלק לכמה גוונין. עיין ברש"י דברים. ואומר אליכם בעת ההיא לאמר. ועיין במזרחי שם. ועיין ברש"י תחלת ויקרא מאהל מועד לאמר. ועיין רשב"ם בפרשת שמות ויצו פרעה לכל עמו לאמר. ולדעתי יותר נראה שכל לאמר שבתורה הוא התחלת הדבור. כמו שנאמר בלשון העמים קודם התחלת הענין (פאלגענד). כי הוא מקור ואין לו שייכות כלל עם עתיד הנהפך לעבר. ועיין סוטה כ"ז ע"ב. ועיין ברכות כ"ג אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר וכו'. ועיין יומא פרק א' מאמר ר' מנסיא וכבר נפל פיתקא בין המדקדקים בדגשות הלמ"ד לאמר הרד"ק סובר אחר משה דגושה ולא כן אחר אהרן. ואור תורה חלק עליו במקצת. ובעל יסוד הניקוד סובר דלעולם אינו דגושה. וכבר הארכתי לדבר בו בחבורי אם מטעמים:

23. Exodus.6.28.1

    יש לתמוה על המסדר. צריך להיות למה לא דבק וכן ויהי ביום כלות משה לכתוב. עיין בפרשת דברים. אבל בתרגום יונתן משמע שפיר דקאי פסוק ויהי ביום דבר לפרשה שלפניה עיין שם ועיין מה שכתב הרב פרשת במדבר בד"ה והזר הקרב:

24. Exodus.7.5.1

    יש חילוק בין וידעו. תוכן דברי הרב בכל מקום שנאמר וידעו בציר"י היו"ד הוא יו"ד העתיד ויו"ד השורש נבלע בצירי. והוי"ו הוא וי"ו המוסיף:

25. Exodus.7.19.1

    והנה שכח מי הירדן. פירש יכרתון הוא לשון רבים. ואפילו הכי נאמר מי נמצא אין ראיה כלל:

26. Exodus.7.22.1

    ויעשו כן וגו' כי הה"א איננה מאותיות המשך עכ"ל. דאי אפשר להיות מן בלהטיהם ששרשו להט. דאין הה"א נמשך מן התנועה כמו שאר אותיות או"י. כמו שכתב הרב לעיל פרשת שמות על תיבת היליכי לכן כתב דשרשו לוט. את פני הלוט:

27. Exodus.7.24.1

    ולפי דעתי כי מכת הדם. ואנו אין לנו אלא דברי רבותינו ז"ל כי ממכת דם נתעשרו ישראל. ואפילו נכרי וישראל שותין בספל אחת היה חציו דם וחציו מים. ולפי דעתי תלמיד טועה ועני בדעת כתב הדברים האלה. וכבר גליתי לך בריש בראשית שתלמידים טועים פקו פליליה:

28. Exodus.8.5.1

    אעשה לך תפארת. הנכון שהוא מקור מבנין התפעל. כאלו נאמר אני אקבל על עצמי להסיר הצפרדעים בתפלתי. וכן דרך האנשים המקבלים דבר על עצמם אומרים בלשון התפארות. וכיון שמשה רבינו אמר זאת רק בדרך שבני אדם מדברים והוא לא כן יחשוב להתפארות. לכן נאמר בלשון התפעל. על דרך יש מתעשר:

29. Exodus.8.13.1

    ויפת אמר וכו'. עיין יהושע ז' והנם טמונים בארץ בתוך האהלי. גם שם נאמר ה"א הדעת עם הכינוי. ואלה שניהם זרים המה:

30. Exodus.8.17.1

    משליח מלה זרה. ולדעתי יש לו אחים ורעים. עיין ביחזקאל הנני משליח. ועיין בפרשת בחקותי והשלחתי בכם כתב הרב כמו הנני משליח בך:

31. Exodus.8.27.1

    מלת ויסר זרה. דברי הרב פשוטים. כי דעתו לכאורה שהיא בנין הכבד. ונכון להיותו ויסר בסגו"ל הסמ"ך לכך קאמר הנה בא ויסר בפת"ח תחת ויסר בסגו"ל. כמו ויסר את אופן כי גם היא זרה. והדר קאמר הרב דנכון להיותו מבנין הקל. ואם כן שפיר ויסר בפת"ח. אבל לקמן בפרשת בשלח ויסר זרה:

32. Exodus.10.1.1

    בפסוק בא אל פרעה. דע דמניח הלשון בחר במלת הליכה על הריחוק כמו והלכת אליו. ומלת בא על הקרוב כמו בא אלי העבד. בוא אלי. ולא נכון לומר לך אלי או בוא אליו. אולם אצל השם ב"ה לא שייך ריחוק כלל כי מלא כל הארץ. על כן על נכון נאמר בוא אל פרעה. כי ריחוק וקירוב אצלו שוים ונוכל להשתמש באיזה מלה שנרצה ומה שכתב הרב בדקדוק שיתו בינו שומו. כבר פירש בעל המסלול בסוף מסלת הפעלים מה שיש בו די. גם הרז"ה בקורי עכביש שנה ופירש דבריו והמה נכוחים:

33. Exodus.10.6.1

    ומלאו זו המלה. דעת הרב כי ענינה מנפעל כמו שתרגום מפרש ויתמלון בתיך ובתי כל עבדיך ובנינה מקל: וכן דרך כל אחיו ורעיו. והנכון שחסר את. כמו וכבוד ה' מלא את המשכן. גם משונה בדקדוק מלאו ארבע כדים מים. שבנינו דגוש ונקודתו מקל כמו מלאו ידכם היום לה'. כי מצינו מלאו את המים בימים:

34. Exodus.10.14.1

    על פי נבואה וכו'. לא ידעתי מאי רבותא משמיע הרב בזה. כי גם לפניו לא היה כן נכתב על פי נבואה. וכל אות ונקודה שבתורה נכתב על פי נבואה באספקלריא המאירה כמו שהעידה התורה ואחריו לא קם. ולדעתי גם בדברים האלה שגה תלמיד הטועה כתב רבינו חננאל ז"ל מעת עתרת משה רבינו עליו השלום ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים ואם יפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום. וזה דבר ידוע לכל. עיין מכלול לרד"ק:

35. Exodus.10.21.1

    וימש חושך כמו וימיש. דהיינו שהוא מנחי עי"ן והוראתה לשון הסרה. כמו שפירש התרגום. ודע מה שנכתב לפנינו בדברי הרב וידע ויבא וכו' הוא טעות בעל המדפיס או הכותב. ומה שכתב הרב ויש אומרים שחסר אל"ף וכו'. ואין טעם לפירושם עד כאן לשונו. פירוש אף שהמלה סובל הוראתו. אבל אין לו פתרון לפי הענין. וכתב הרב ואין טענה בעבור שהוא מפעלי הכפל וכו'. לכאורה קושיות הרב כיון שלא נכתב שני שיני"ן. ואף שרוב כפולים מצינו באות אחת כמו ויסב ויגל. אבל טענת הרב כיון דשורש ממש לרוב נכתב בשני שיני"ן כמו וימשש לבן. כמו מששת ממשש בצהרים. כאשר ימשש. ובלילה ימששו. וכל אחיו ובית אביו באו כן. לכן כתב הרב דאין זו טעות. כיון שמצינו פעם בשי"ן אחת לא איכפת לן. ואף לדעת האומרים שהוראתו ממש אף על פי כן גזרתו מוש מנחי עי"ן ע"ש. ואין זה רחוק:

36. Exodus.10.28.1

    תמות. אתה תהיה חייב מיתה. כי ידוע שיש שני מיני עתיד. המצוה ועתיד המורשה. כמו שהוזכרו בספר אהל משה. וכאן לא שייך עתיד המצוה. לפי שהוא פועל לא עומד ויוצא. על כן פירש הרב אתה תהיה חייב מיתה. לפי שמרדת במלכות. ולאחר העיון ראיתי כי הדברים האלה נפרכים מכל צד. ודברי הרב כפשוטו שמפרש מלת תמות כי הוא נתינת טעם כמה דתימר אם תוסיף עוד ראות פני אצוה להמיתך:

37. Exodus.11.4.1

    כחצות הלילה וגו'. הנה הרב הלך בעקבי חכמינו זכרונם לברכה שדרשו כמו סמוך לו לפניו או לאחריו. כדי שלא יאמרו אצטגניני פרעה משה בדאי הוא. אף שמשה אמר בשליחות השם ואין ספיקא קמי קודשא בריך הוא אף על פי כן טוב לכת בלשון אינו יודע כמו שכתב המזרחי בדברי רש"י ז"ל. לכן לא ישר בעיניו לפרש שחצות שם הפועל. באמצע הלילה ממש. כי אין יכולת ביד אדם לברר על נכון אמצע הלילה. ולא נכון שהשם ישלח שליחות לבני אדם בזמן מה אשר לא יוכלו לעמוד על הזמן ההיא לכן דעת הרב שחצות הוא שם דבר כאשר יעבור חצי לילה ראשונה. ואז מתחלת חצי הלילה שנית. וזה ויהי בחצי הלילה. וכן חצות לילה אקום. הוא חצות לילה שנית ולא דקדק הכתוב כלל לשער דוקא בזמן חצות לילה. ועיין רש"י. ודברי הרב נכונים מאד בחק השכל: שם

38. Exodus.11.4.2

    וטעם אני יוצא. הלא שאול הוא מלת יוצא לה' עבור גזרתו. וכן כתב הרב לקמן בפסוק ועברתי בארץ מצרים. וזה לשונו כי כח השם וגבורתו הם העוברים כאלו השם עובר. ועיין מה שכתבתי בתיבת וירד ה' ונפקחו עיניך. ועתה אין צורך לדברי אהל יוסף. שכתב דהרב חולק על בעל אגדה. וכן פירש הרב בפרשת בשלח וה' הולך לפניהם וגו':

39. Exodus.11.5.1

    אינם שומרים המלות. עיין לקמן בפסוק ויהי בחצי הלילה. אמר יפת. ותבין דברי הרב הנאמרים פה:

40. Exodus.11.6.1

    לומר כמוהו לא נהיתה. הנה בעל אהל יוסף מפרש. כיון דכמהו לשון זכר ונהיתה לשון נקבה עיין שם. אבל באמת הקושיא במקומה עומדת. כי הדקדוק הזה אינו מתורץ בדברי הרב. ואפשר דקשה לרב. חדא דלא מצינו במקרא מלת כמוך עם וי"ו העטוף. ועוד דמלת כמוני כמוך כעם ככהן. שני כפי"ן המה להדמות זה לזה. וכן אי אפשר להדמות זה לזה בדבר שלא היה כלל ולא נברא. לכן מפרש דוי"ו משמש תחת על. ומצינו כן שימוש הוי"ו בכמה מקומות. גם כמוהו הראשון אין לו שייכות כלל עם כמוהו השני כמבואר בדבריו:

41. Exodus.11.7.1

    לא יחרץ כלב. דעתו שאף שיהיה מהומה גדולה במצרים לא ישלחו יד להנקם בבני ישראל. כי יפול וימס לבב מצרים. ודברי המפרשים אינם עולים יפה. וזה היה פלא גדול שני הפכים בנושא אחד. השם חזק לב פרעה ואמץ את לבבו ולא פג לבו בראותו כל המכות. ואף על פי כן ירא על עצמו לשלוח יד בישראל אשר על ידם נעשתה לו כל המכות האלה. וזה פלא גדול:

42. Exodus.12.2.1

    ראש חדשים וגו'.. כי תיבת אחד מורה על יום הראשון בחודש ומלת ראש למותר. ואחרים טענו עליו מן באחד לחודש. גם טענו עליו מן ובראשי חדשיכם ולפי דבריו הוה לומר ובחדשיכם. והוא על חודש ניסן ידבר. כי הוא ראש לחדשים. ולפי דבריו אין תוקעין בשאר חדשים על כן השיג הרב שהוא נגד סברת רבותינו ז"ל ומכריע שבין חדש או ראש חדש חדא ענינא להם. ועיין בפרשת פינחס בדיבור המתחיל ובראשי חדשיכם:

43. Exodus.12.6.1

    כי משקל ערבים. ומזה נאמנה מאד נוסחא הישנה לומר המעריב ערבים. אף כי יש שגורסים ערבים ברבי זוגות. כי משקל ערבים בקמץ הבי"ת הוצב דלתיה על זוגות. ואין כן כונת תפלתנו רק על כל ערבים של כל ימות העולם. לכן נכון לומר ערבים בקמ"ץ הרי"ש. ואין לחוש שתהיה הוראתו על ערבים ובלי מים. כי פתרונו לפי ענינו. ויותר נכון להגדיל הבורא בלשון דמשתמע על ערבים הרבה כל ימי הארץ:

44. Exodus.12.7.1

    ומלת בתים זרה. ורד"ק כתב הטעם שנקדו בדגש. שלא תתערב המלה עם ואשיתהו בתה שהוא ענין שממה. ומה שכתב הרב ומלת על הבתים יורנו כי הוא מלעיל וכו'. כי בכל המקרא מלת בתים מלרע כמו שכתב הבחור. ובזה מביא הרב ראיה לחזק דבריו כיון שבתיבת הבתים מלעיל. כי תמיד מוסב הנגיעה בעי"ן הפעל. ומידה בזה כי בתים עי"ן הפעל יו"ד. ומיהו אין צורך לחזק הדברים. כי ידוע מעצמו ששרשה בי"ת. וגם הנגינה נכונה בכל מקום מלרע במלת בתים. כיון שנח נראה ונסתר באים כאחת ובמלת על הבתים נכון מאד שעומד השר מלרע ומשרת אצלה כידוע לבעל מטעמים:

45. Exodus.12.30.1

    ויקם. הוא בעצמו. דבריו פשוטים שדרש מלת הוא. שכבר נאמר ויקם פרעה. ובא מלת הוא לדרשא. שהוא בעצמו התעורר לקום. ולא הקימו עבדיו כדרך המלכים. וכן ועבד הלוי נאמר הוא להראות כי הוא בעצמו עבד העבודה:

46. Exodus.12.36.1

    גזרת הצלה. דעתו כי מצינו בינוני פעול מהפעיל. כמו אוד מצל מאש. אבל בדגש לא מצינו בינוני כלל. ודברי מעוט אין להם שחר. כי עבר מרום הדקדוק אל רוח דרוש:

47. Exodus.13.2.1

    רחם זרה. כי משקלה בשש נקודות. כמו כבש ארץ אבן. ואם עי"ן הפעל אחה"ע נאמרה בפת"ח. כמו להב שחל שער לכן מלת רחם זרה:

48. Exodus.13.18.1

    ויסב מפעלי הכפל. כי משקלו סובל ששרשו נסב. כמו ויסב את אחיו. ויגש. אולם אחיו ובית אביו מעידים עליו כי הוא מכפולים:

49. Exodus.14.20.1

    ויאר את הלילה. דברי הרב כנים שמלת ויאר הוא הפוך חשך. אבל מה שכתב שלא מצינו לשמש דבר והפכו. כלפי לייא. מצינו ערו ערו עד היסוד ומתערה כאזרח רענן. ודשנו את המזבח. ולדברי הארקוולטי וישכב את בלהה פילגש אביו. אבל הדין דין אמת. כי ויחשך את הלילה אין ענין לכאן כלל. ודברי ר' מרינס בטלין:

50. Exodus.14.25.1

    ויסר מהבנין הכבד. וכבר הזכיר הרב דקדוקו בפרשת וארא בדיבור המתחיל ויעש וכו':

51. Exodus.14.30.1

    והים לא השליכם. נעלם מן הרב מדרש ילקוט שכל אחד העמיד כלבו על צוארי מצרי מת ואומר לו אכול מן היד ששיעבד בי אכול מן הזרוע לקיים מה שנאמר לשון כלביך מאויבים מנהו. גם נעלם ממנו מימרא דרב הונא ורבה בר מרי בפרק ערב פסחים על פסוק וימרו על ים סוף:

52. Exodus.15.6.1

    נאדרי. היו"ד נוסף. וכן יו"ד ערירי. ותיבת נאדרי תואר מבנין נפעל. ומה שכתב הרב והנה נאדרי בכח הוא שם הנכבד. כיון דמלת יד מכונה ברוב בלשון נקבה. לכן מפרש הרב דמלת נאדרי שהוא בלשון זכר. קאי אכח או אמלת ימין. והאמת כי גם ימין ושמאל לכח כביכול. כמו שכתב הרב לקמן:

53. Exodus.15.9.1

    ומלת תמלאמו קשה. וכן פן תשבענו והקאותו. פן תשבע ממנו. לפי פירושו הוא דבק שפיר עם אחלק שלל ולפי פירוש השני של הרב הוא דבק עם תורישמו ידי:

54. Exodus.15.10.1

    מגזרת מצולת. ואי לא מסתפינא הייתי מוחק הוי"ו לגרוס מצלות. כמו על מצלות הסוס קודש. שהוא לשון קול פעמון: וכן לקול צללו:

55. Exodus.15.14.1

    יושבי ארץ. דלא תוכל לומר פלשת קאי על אומה פלשתים. מדקאמר קרא בסמיכות יושבי. שמע מניה שחסר ארץ. וכן יושבי כנען. יושבי ארץ כנען:

56. Exodus.15.16.1

    תפול עליהם. כי כנען לחם עמם. רק קאי על אדום ועל מואב. וכן בעמוד ענן קאי על משה ואהרן ולא על שמואל וכן וישם דמי מלחמה קאי על אבנר ולא על עמשא. ע' מטוט. וכל האימה היתה בעבור שעברו עליהם קודם ונפל פחדם עליהם. כמו שכתב הרב בצחות לשונו:

57. Exodus.15.17.1

    תבאמו ותטעמו. נראין דברי הרב דלא כדעת הבחור שכתב דוי"ו נוספת כמו תביאם ותטעם. ברם מצינו כינוי נסתרים במ"ם וי"ו כמו כסמו ים וכן וגרשתמו. וכמוהו רבים:

58. Exodus.15.17.2

    מקדש כמו מקדש. צריך לומר בדברי הרב ומלת מקדש כמו מטהרו (תהלים פח). כי דגש הטי"ת לתפארת ואין לו שום הוראה. כן דגש הקי"ף במלת מקדש והיא לתפארת בעלמא. מה שכתב בעבור שהיה בקו"ף שו"א נע נרפה הדל"ת וכו'. היינו שאין בדלי"ת דגש קל כדין אחר שוא נח אבל כיון שנדגש הקו"ף ודינה כשני אותיות והשני נע לא יתכן אחריה דגש קל. וכן אם יקרך עון. וכן הצפינו נדגש הצדי"ק לתפארת. והרב קא משמע לן דהוה אמינא כיון שהדגש אין לו הוראה כלל והוא כאלו אינו אפילו הכי דוחה הדגש קל כאלו היה לו הוראה. הן אמת אפילו אין לו הוראת לכפול אות רק הוראת הבנין גם כן לא יבא דגש אחריו אולם הרב דבר בהוה. כי בפ"א הפעל לא שייך הוראת הבנין כלל:

59. Exodus.15.18.1

    ה' ימלוך וגו'. דעת הרב כיון שחסר תיבת העולם הוא על דרך קצרה ואף שמלת עד תמיד היא לפניה או לאחריה. כמו לעולמי עד. עד עולם. ואתה הקורא לא נעלם ממך מימרא דרבי אליעזר בן יעקב (עירובין ס"ה). כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים וכו' דכתיב ה' ימלוך לעולם ועד עיין שם. ושפיר מדוקדק תיבת עד. ומה שכתב הרב ומשפט לשון הקודש וכו' מדבר מן הסגו"ל על עי"ן ועד. שנקרא בפי המדקדקים פתח קטן לפי שהוי"ו שלפניה בקמץ כמו חלב ודשן. שור וכשב. וכן בפעלים הקשבתי ואשמע. ומה שכתב הרב הנה אמר ואוכל וכו'. בא לתרץ אמאי הזכיר הכתוב בדרך קצרה ועד. ולא נאמר ועד עולם. על כן מביא ראיה באמצע הפסוק נאמר ואוכל מכל. ובסוף הפסוק נאמר רק השיאני ואוכל. ולא נאמר ואוכל ממנה. רק בדרך קצרה. כי כן דרך המקראות לקצר בסוף פסוק דסמך על המבין:

60. Exodus.15.26.1

    בפסוק כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו'. הלא ידעת אף שהסמים טובים מאד לא יועילו אל החולה כלל אם אין לבבו שלם להאמין שרופא יודע ומבין ברפואות ורצונו הטוב לרפאות אותו בכל כחו עיין בספרי מוסר ודבריהם אינם רחוקים מגדר השכל כמו שראות העין מדמה צורות שונות מבהילות לאיש הרך והמבהיל ההולך בדרך יחידי בלילה מרוב הפחד ידמה מרחוק אילן גדול לאיש ענק נורא מאד ומרוב פחדו יוכל לפול ברע וכן לבב איש בהתגברו עליו מרה שחורה ידמה לו דברים מבהילים קרובים להפסד גופו כן לבב כל חולה וכל מוכה בעת חליו ידאג מאד. ומרוב הדאגה ומאימת מות מחמת חסרון אמונת אומן שהרופא יודע ומכיר ברפואתו. הוא משים על לבו. ולא יועילו לו כל הרפואות. לא כן אם ישמח ויאמן באיש אומן וישמח במעשיו במהרה יפעלו הסמים והולכים בדרכיהם אשר המה שלוחים. וזה שאמר הקב"ה אם שמוע תשמע וגו'. אם תעסוק ברפואות שתעשה מצות ה' והישר בעיניו. ושמרת את כל החוקים. אז תהיה תמיד ברי אולם ולא יבוא אליך כל מחלה וכל נגע. אכן אם יבואו אליך וירפאך ה'. כמאמר חז"ל בפרק חלק אך לא יועילו לך הרפואות במעשים טובים ותורה. רק אשר תדע ותסמוך לבך על הרופא. כי כל הכללים והפרטים הוא יודע והוא רוצה ברפואתך. לא כן אם יכנס בלבך מחשבות און חלילה לפקפק במעשה ה' כל הסמים לא יצילו לך. לכן נאמר פסוק הזה בלשון יחיד להורות על ענין הנכבד הזה השגחת הבורא על כל פרט ופרט. והמשכילים יבינו את הכרוז אשר ר' ינאי קרא בחיל מאן בעי למזבן סם חיי וכו':

61. Exodus.16.12.1

    זרע דגשות הנו"ן. כי ידוע דנח עם הדגש לא יבואו יחדו. והראוי בפלס תבונת תשובת. וכן זרים דוגמתה ויהיו שניהם ערומים. ובגדי ערומים תפשיט. לנער היולד. ועל כולם סודות נעלמים מבעלי הדקדוק

62. Exodus.16.23.1

    ומלת שבת בדקדוק. מדכתיב מדי שבת בשבתו בדגש התי"ו. וכן חדשה ושבתה. שמע מיניה דדגש בא לחסרון תי"ו למ"ד הפעל. ואם היה ממשקל גנב היה הכינוי ברפה שבתו שבתה התי"ו רפה. אלא ודאי שהיא ממשקל שבתת. ולרוב השתמשו בה חסר תי"ו אחת. ולא כן עשו במשקל רעותיה כמו פחתת דלקת שבאו מעטים במקרא וכן תיבת אחת היא בתשלומה אחדת אבל דעת הבחור שהוא מן הדגושים על משקל גנב ועיין רד"ק:

63. Exodus.18.4.1

    ושם האחד. כי ברוב נאמר ואת שם השני. לכן מביא ראיה שגם מצינו על השני בלשון אחד. כמו שם האחד בוצץ ושם האחד סנה: שם

64. Exodus.18.4.2

    ותחסר מלת אמר. כי אמר הראשון אצל גרשום מושך אליעזר עמו:

65. Exodus.18.7.1

    ודקדוק וישתחו. כבר דברו בה המדקדקים מה שיש בו די. ולא נמצא כן אלא עם וי"ו המהפכת ליחיד כי לא מצינו אשתחו ישתחו. רק לרבים מצינו אף בלא וי"ו כמו ישתחוו לך בני אביך. ולא תשתחוו להם:

66. Exodus.18.8.1

    ויספר. זה הפסוק וכו'. לעיל בפסוק למשה ולישראל פירש הרב הלמ"ד הוא בעבור משה וישראל. והטעם על המכות וטביעת פרעה. ועתה מעורר הרב שפירושו אמת מן ספור משה לחתנו אשר עשה אלהים לפרעה ולמצרים אודות ישראל. ומצינו הרבה למדי"ן במקרא שישתמשו לשון בעבור:

67. Exodus.18.9.1

    ויחד מגזרת חדוה. המדקדקים הרבו לדבר בענין שני שואין בסוף התיבה. כי מצינו כן כמה תיבות מגזרת נחי למ"ד ה"א כמו וישב ישמעאל ויפת בסתר. וכתב רבינו יונה שבאו כן להריץ המלה לאחר זה. והתימא שלא באו כן שאר גזרת נחי למ"ד ה"א. כמו ויתן ויקן. לכן כתב הרד"ק טעם אחר לזה. ואנן לא נפקא לן מידי:

68. Exodus.18.18.1

    עשהו מלה זרה. ארבע גזרות הן שנראה בהם הה"א וסמנך כגנת כמה גבה נגה חמה. אבל במלת עשה לא נראית ועל כן הה"א בתיבה עשהו הוא לשימוש ואינה מן היסוד כמו ישמרהו יצרנהו. אמר המחבר מה שכתב הרב לקמן וז"ל שרי אלפים יש לתמוה וכו' יהיה מספרם יותר משבעים אלף וזה רחוק וכו' ע"ש וכבר מילתא אמירה בדברי חז"ל סנהדרין י"ח ומנה לא תזוע וכל החקירות והחכמות בטלות נגד דבריהם הקדושים ותימא:

69. Exodus.18.23.1

    עמוד שם הפועל. גם פשוטה ועורה וחגורה על חלצים לדעת הרב המה מקורים בתוספת. אבל דעת רד"ק שהמה בלשון ציווי בתוספת ה"א:

70. Exodus.18.26.1

    ישפוטו הם. הנה הרב בא לפרש. מדוע נאמר פעם ראשונה בשוא. ובפעם השני ישפוטו בחול"ם. ועיקר דברי הרב שאין כח אתנחתא ככח סוף פסוק. כי באתנחתא לא ישתנו התנועה כמה פעמים. כמו עמים תחתיך יפלו. ה' על ימינך. טוב עשית עם עבדיך. שהמה באתנחתא לא משנים את תפקידם אבל ככה לא ימצא בסוף פסוק. לכן פעם הראשון נאמר ישפטו בשוא כיון שהוא באתנחתא לא חש מניח הלשון לינקד בחולם או במלאפום. גם מתרץ הרב דלא תקשי הלא גם בפעם השנית תיבת ישפטו אינה בסוף פסוק. לזה מתרץ דמלת הם נחשב כאלו הוא תיבה חדא עם ישפטו כמו מלת בו בפסוק התלו בו. הנה אלה טופס דברי הרב. ולדעתי דברי רש"י ז"ל נכונים יותר. כי לדברי הרב מלת ישפטו אח הוא לזרים:

71. Exodus.19.13.1

    במשוך היובל. דעת הרב דשופר שהיה בהר לא היה מקרן כבש. ונעלם ממנו מה היה. כי על צד הפלא היה. ופסוק במשוך היובל קאי על שופר אחר הנעשה מקרן כבש לאסוף את העם כמו חצוצרות. אולם המפרשים לא אבו בדרכיו הלוך. ועיין בפרשת בהר בפסוק יובל היא:

72. Exodus.19.23.1

    לא יוכל העם. אמר המחבר לא יתכן לדמות מוסר מלכים כלפי שמיא. כי לא מצינו שהשיב הנביא לאמר עשיתי שליחותך. ואם מצינו כמה פעמים בתורה הוא לדרשא. כמו ויעש אהרן ובניו להגיד שבחן. ובפרשת אחרי ויעש כאשר צוה ה' אמרו להגיד שבחו של אהרן. וילכו ויעשו להגיד שבחן של ישראל. ובפרק יום הכפורים אמר ר' יוחנן וכו' אי עבדת כד פקדוך לא אבעי לך לאהדורי עיין שם. משם תראה דלא כהרב:

73. Exodus.20.1.1

    והנה בני הדור. אמר המחבר הרב מדמה דברים ככתבן בידינו אל דברי אלקים חיים. וחלילה לנו ולבנינו להאמין שכן נפלו במקרה מלאים וחסרים והכל בכתב מיד ה' השכיל הוא יבין דרכה. על כן אחשוב כי גם הדברים האלה תלמיד טועה כתבם. ודברי מקור חיים גם המה יעלו בטועה: שם

74. Exodus.20.1.2

    אמר השם זכור. הנה לאחר כל הקושיות שעורר הרב. אומר אני קושטא קאי. שהדברים כפשוטן כאשר קבלנו מנעורינו. ואם כל מעמד הר סיני היה בנסים ונפלאות מדוע נחקורה ונחתרה אל הנס הזה בדרך חקירה טבעית. ועיין ברש"י בהעלותך צאו שלשתכם וגו':

75. Exodus.20.14.1

    לא תחמוד וגו'. ולדעתי נראה בציווי לא תחמוד וכן לא תתאוה שהמה באים בסוף הדברות. כמו מוכיח חכם על אוזן שומעת. מזהיר תחלה הפרטים ואחר כן כולל בסוף ענין אחד הכולל כל הפרטים וכשנשמר מהכלל אשר מזהיר בסוף נשמר מכל הפרטים. כי ידוע דעיקר ורוב עבירות באים מחמוד ממון או חמוד זנות וטרם עובר עבירה חומד בלבו תכלית ממון המגיע ממנה. כמו עדות שוא ושקר ושבועת שקר ועשות מלאכה בשבת ורצוח. וכן מחמת חמדת ממון פוגע בכבוד יולדיו. ולפעמים עובד עבודה זרה למצוא חן בעיני העובדים לפרנס אותו. וזה כולל כל השמעיות כולו אשר נכללים בו פרטי הדברות לא תחמוד אשת רעך. ואף שהוא פועל עומד בעצמו ולא שייך בו אזהרה. אולם הכתוב הזהיר להכין עצמו בהכנות ידועות ובסמים ידועים ביראה ובמוסר למען בל יבוא חמדה ותאוה בלבו כלל:

76. Exodus.21.2.1

    שבאו שנים משרתים. כי לא יבואו כינוי עם ה"א הדעת יחדו על כן סובר הרב שבאו בה שני ידיעות. וגם כאן באו יו"ד חפשי ולמד ליחס והמלה שם התואר לבן חורין. ואף כי לא מצינו כלל הלמ"ד ליחס והשוה הרב מלה זרה לזרה אחותה והדברים דחוקים:

77. Exodus.21.4.1

    אם אדוניו יתן. וככה מלת אלוה. כי נאמר בכינוי יחיד בלשון רבים דרך כבוד אלהים. ומה שנאמר זו כחו לאלוהו הוא דרך בזיון הנה גם היום דרך לשון העמים לדבר אל אדון בפניו בלשון רבים:

78. Exodus.21.10.1

    ועונתה. מגזרת עת. כמו אמת מגזרת אמן. לכן נדגש תי"ו אמתו ותי"ו עתה להוראת על נו"ן החסרה. והיא מגזרת ענת. ועונתה נכתב בשלמות כאשר יקרה לחסרי נו"ן. שפעמים באו בשלמות והוראתה על זמנה ועתה הידוע:

79. Exodus.21.11.1

    אחז דרך קצרה. לא יתכן דבקות בשם המספר. כי תמיד נסמך המספר לנספר או הנספר למספר בין שבאו במשקל הדבקות או במשקל הנפרד. אמנם לפעמים בא בסמיכות על דרך קצרה:

80. Exodus.21.14.1

    טעם להרגו. דמקור בא במקום המחשבה וכן כי תחל לזנות. תקחנו למות. והדר מפרש הרב אגב אורחא טעם על תחל הנכתב בשני ציריי"ן וק"ל:

81. Exodus.21.19.1

    ורפא ירפא. כונתו על מה שכתב לקמן. כי חולאים הפנימים באים מרבוי מאכל או משינוי אויר. והדבק בשם יחזק החום והליחה בכח הנשמה ואז יחיה האדם יותר מזמן קצב. נמצא חולי הפנימי ביד האדם לרפא את עצמו ולהדבק בנשמתו והיא תצעדנו אל חיים ובריאת גופו. לכן בחולאים הבאים מחוץ למות קודם זמנו הקצוב כמו מיתת מלחמה או רעהו מכהו בסתר ועיין בירושלמי פרק במה מדליקין מימרא דר' חייא על פסוק כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת. ואם דבק בשם יצילנו מכל אלה. ותחת אשר האיש המוכה לא עבד את ה' בתמימות ונותן הבחירה חפשית ביד רעהו או אדונו להכות אותו פצעים וחבורות צריך ליקח רופא לרפאותו. לכן קאמר בלשון כבד ורפא ירפא על ידי אחר תחת אשר לא רפא את עצמו:

82. Exodus.21.21.1

    הנה יוקם שהוא מבנין. לכאורה דברי הרב מתנגדים נגד המדקדקים השמים מרחק רב בין בנין פועל הדגש לנפעל. אך הרב בא במתק שפתיו להורות שהוא מחסרי נו"ן. ולא תאמר שהוא על דרך הוקם המשכן מנחי ע"ן. לכך קאמר שהיא מחסרי נו"ן אשר נחסר מקומו מהבנין הזה אבל הוראתו כאלו נכתב יונקם. כמו יותן מים על זרע. ואי לא מסתפינא מחקתי שלש תיבות שהוא מבנין נפעל וקרי ביה כמו יונקם:

83. Exodus.21.35.1

    אמר בן זוטא. כי יש שני מיני סמיכות. אחת חסר של. והשני השם עם התואר. כמו נהר פרת. וחשב בן זוטא כי שור רעהו הוא ממין השני. והשיב לו הרב שהוא דומה לסמיכות ראשון. כמו שור איש המורה שור של איש כן שור של איש רעהו והוא הדין גדי וטלה במשמע וק"ל. ולא נעלם ממך חלוק נכון בין זרע מרמים לזרע ברוכי ה':

84. Exodus.22.7.1

    במלאכת רעהו היינו ממון. או כל דבר מה שיוכל אדם לעשות בכחו וברשותו. וכן פירש הרב שם:

85. Exodus.23.4.1

    שור אויבך. הרב מחלק בין אויבך בחירק לבין אויבך בסגול. וכן בין חמור שונאך בפתח לבין שונאך בסגול. כי מפרש תיבת אויבך הוא בינוני פועל מקל וראיה שיש לו פועל כי הוא יוצא לשני כי מצינו ואיבתי את אויביך שהוא יוצא וכן מפרש בתיבת שונאך בפת"ח. זו טופס דברי הרב. אבל אינם מתישבים היטב על אופן דבריו. והיודע יפרש בענין אחר:

86. Exodus.23.8.1

    דברי צדיקים. כבר ידעת הפרש בין עצם הסמוך בסמיכות אל תואר שאחריו. כמו דבר גדול בשוא פירשו דבר של גדול. אף שהדבר בעצמו קטן. אבל עם העצם מתואר בתואר שאחריו. כמו דבר גדול בקמץ. פרושו דבר שהוא בעצמו גדול. לכן לא אבה הרב דעת הגאון. כי לפי דברי הגאון פרושו דברים מצודקים. אבל הוא נגד חק הדקדוק כיון שהוא סמוך פירושו דברים של אנשים צדיקים וק"ל:

87. Exodus.23.15.1

    רבים חשבו כי לא יראו. עיין לקמן פרשת ראה שם תמצא מבואר דברי הרב היטב:

88. Exodus.23.19.1

    גדי מגזרת מגד. ולא נוכל לומר דמ"ם מאותיות האמנתי"ו. אם כן אמאי נשתנה התנועה ברבוי ראה תראה מצוה המ"ם נוספת נאמר ברבים מצות ובסמיכות מצות ולא נשתנה תנועת המ"ם כמו שבחן הרד"ק בתיבת מנחה לכן שפיר דייק הרב נגד דעתם דגדי אינה מגזרת מגד:

89. Exodus.23.21.1

    ומלת אל תמר בו. שיותר נקל בעיני המדקדקים שני שמות שונות מורים על ענין אחד ונקראים נרדפים משני פעלים או שמות שוים בקצת אותיות ונפרדים בקצתם:

90. Exodus.23.25.1

    והשם הנכבד נתן התורה. עיין פרשת חוקת בענין נחש הנחושת ותבין קצת מדברי הרב כי גליתי לך טפח:

91. Exodus.23.26.1

    לכל איש זמן קצוב. עיין פרשת שופטים מה שאכתוב בס"ד בענין זה:

92. Exodus.24.2.1

    ונגש אל תתמה וכו' ולא אמר ונגשת וכו'. גמרא ערוכה היא שהשיב כן ר' ישמעאל בר' יוסף להאי מינא סנהדרין ל"ח:

93. Exodus.25.2.1

    מלת ויקחו מגזרת סורה. כי גזרת סור הוראת על התרחקות כמו סורה ממני. אבל לפעמים מורה על התקרבות בלשון קצרה. כמו סורה אלי פירושו שיסור ממקומו ויבא אלי. וכן גזרת ויקחו הוראתו כמו ויתנו אך הוא משמשת בלשון קצרה. הוראה אחת שהיא שתים. היינו ויקחו מהאנשים הנותנים ויתנו לי. והנכון אצלי שתיבת ויקחו לי על דרך לך לך פסל לך. וקחו לכם צאן וכדומה. ועיין בדברי הרב בפרשת בהעלותך בפסוק תקח לחטאת:

94. Exodus.25.6.1

    לצורך המאור כמשפט. הנה הרב מפרש בקיצור נמרץ על פתחות הלמ"ד המורה במקום ה"א הדעת. כיון שידוע שהיה דולק תמיד להאיר בלילה. כמו שנאמר לבערם כמשפט. ושייך שפיר פתחות הלמ"ד כמשפט הדקדוק. ואחר כך משיג הרב על הסוברים הסמים בעבור קטורת כי סוברים שלא היה בשמים בקטורת. וסמים ובשמים לא היה אלא לשמן המשחה בלבד. ואנחנו מצינו בפרשת ויקהל את הבשם ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים. אלמא דגם בשמים היה לקטורת הסמים כדמסיים הרב בלישנא. ועיין בדברי הרב פרשת תצוה בדיבור המתחיל כתית למאור:

95. Exodus.25.15.1

    לא כתב משה ספר. כי לא נכתבה עד סוף הארבעים קודם מותו. עיין מזרחי. ומה שכתב הרב וספר התורה שמוהו מצד בחוץ. פלוגתא בגמרא. דבבא בתרא. וערש"י האזינו:

96. Exodus.25.18.1

    כי צורת כרובים. הנה הרב ר"א מזרחי כתב על דברי הרב לא דבר נכונה עיין שם:

97. Exodus.25.21.1

    ואל הארון כמשפט הלשון. כי פתח הה"א נחלף לקמץ להשלים דגש הבא אחר ה"א הדעת. וזה שכתב הרב כמשפט הלשון:

98. Exodus.25.22.1

    לא אבין איך יכחיש. הנה מתרץ דברי רש"י שכתב ששני כתובים והשלישי מכריע ביניהם. כתב הרב שאין צריך להכרעה. כי אהל מועד כולל משכן ואת כל אשר בו. ומה שכתב הרב וי"ו ואת כל אשר אצוה וכו'. וכן נמצא ברש"י ותימא שלא נמצא כן לפנינו בכל ספרי הגולה ואף בעל אור תורה ושאר מגיהים לא הביאו כלל גירסא זו:

99. Exodus.25.40.1

    מלת מראה זרה ואיננו כדרך מושלך. עכ"ל דלא תוכל לומר שהוא בינוני פעול מהפעיל והשורק נהפך לקמץ חטף על דרך ויקם אברהם ותמת שרה שגזרת ראה הוא מהפעלים עומדים ואין לו פעול כלל כי אם נראה לבד פירוש הוא הרואה והוא הנראה כי הרואה אינו פועל רק מקבל דמות. כי הרב סובר כדעת אריסטו שצורה מוחש בא על העין ונתרשמו המוחשים בחלק שבו כח הראות מן העין ואין כן דעת גאלינס ושאר מחקרים:

100. Exodus.29.9.1

     ומלאת דעת המתרגם. דברי הרב קשים מאד. הלא מצינו גזרה אחת משותף לכמה הוראות. וכן גזרת מלאו יוכל להורות על הקרבה ועל הריגה. כמו (יחזקאל מ״ג:כ״ו). שבעת ימים יכפרו וגו' ומלאו את ידיו הוראתו הקרבה. ובפרשת כי תשא ומלאו ידכם היום. הוראתו הריגה לפי דעת המפרשים. וכמדומה לי שכונת הרב נעלם ממנו:

← Previous · Next → — showing 201–300 of 686

Avi Ezer. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: NO SOURCE SPECIFIED Licence: Public Domain. Source.