← Library

Avi Ezer

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Avi Ezer > Torah · 686 sections

1. Genesis.27.37.1

   הן גביר שמתיו לך בברכתי וכו'. משום דמלת שמתי מצינו לרוב בפסוק על ברכה ועל רצון. כמו וישם את פניו. וישם לאל מלתי. לא ישימני עלינו לב. ועיין רש"י ויחי. וישם את אפרים. לשון שימה נופל בדברים כמו ואלה המשפטים וגו' אבל מלת נתן לא מצינו לרוב רק על דבר הניתן מיד ליד. לזה קאמר הרב מצינו גם לפעמים נתן בדבור. וכמוהו ולתת עליכם היום ברכה ועיין פרשת מקץ ואותי השיב על כני. וכן ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים. ועיין פרשת בא בפסוק קדש לי כל בכור: שם

2. Genesis.27.37.2

   כי איפא עם אל"ף בסוף מלה אחת וכו'. כבר גבלו ראשונים. דמלת איפא לו שם בשלשה. אנה. מי. עתה. איפה הם רועים. איכה האנשים אשר הרגתם. איפה מה אעשה בני. ותרגומו לך כען. הנה בעל מבין חידות כתב. מלת איפה בה"א משמשת במקום איה. ומורכב מן איה פה. וכשהיא באל"ף בסוף משמשת במקום אם כן עכ"ל. ונעלם ממנו א"כ איפא בפרשת מקץ. וגם לא ראה דברי רש"י שם שמפרש איה פה אף שהיא כתובה עם אלף. והנכון שמלת איפה יש לו כמה הוראות ופתרונו לפי ענינו:

3. Genesis.27.40.1

   והיה כאשר תריד. כמו תרדה וכו'. בנינה הפעיל וזמנה עתיד. ולה שני שרשים. מנחי למ"ד ה"א וגם מנחי עי"ן. כמו יהודה עוד רד עם אל: שם

4. Genesis.27.40.2

   מגזרת מפרק הרים. ומהם מפרקתו וכו'. דעת הרב דשם מפרקת נגזר מפועל. כיון שהוא עלול לשבור. וגם הוא בנוי מפרקים ובנינה אל יוצא:

5. Genesis.27.41.1

   ויאמר עשו בלבו. והראשון קרוב. אמר המחבר הראשון קרוב. והשני אמת. כי אמותינו נביאות היו. וכן תרגם יונתן:

6. Genesis.27.46.1

   קצתי בחיי. כמו הפוך וכו'. שני שרשים יש לו. צוק. כמו בצוק העתים. וגם קוץ כמו נעלה ביהודה ונקיצנה וזה כתב הרב כמו הפוך וכן פרשת בלק כתב הרב על הפסוק ויקץ מואב כמו הפוך. והנך תרתי חדא פתרון אית להו:

7. Genesis.28.14.1

   ופרצת כמו ורבית וכו'. כי התיבה הזאת משמשת הדבר והפוכה כמו למה פרצת גדריה. לכן פירש הרב פתרונה לפי ענינה ורבית. והמה פעלים נרדפים כמו כן יפרה וכן ירבה:

8. Genesis.28.21.1

   וטעם והי' ה' לי לאלהים וגו'. הנה במגילת איכה ג' כתב הרב. כרוב חסדיו. כמו ירחם. כמו והיה ה' לי לאלהים עיין שם. ולכאורה דבר יעקב אבינו חלילה. כבעלי משכונות. שהביא בעל חובת הלבבות. שהוא תנאי. שאינו יכול להתהפך. ודברי הרב שכתב כאן זה השם הנכבד וכו' עמוק מאוד. אמנם לפי הפשט הוא על דרך אמרתי לה' אדוני אתה טובתי בל עליך. כי אינך חייב לי בטובת האלה רק לפי שאתה אדון וידך על העליונה על כל הברואים גמלת חסדיך עמדי. עוד אפשר לפרשו באופן שאמר דוד המלך עליו השלום היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה. באמור אלי כל היום איה אלהיך. אם אתה עובד אותו באמת ובתמים. מדוע אינו מושיעך. וכמאמר עזרא. כי בושתי לשאול מן המלך חיל ופרשים לעזרנו מאויב בדרך. כי אמרנו למלך לאמור. יד אלהינו על כל מבקשיו לטובה וגו' לכן אמר יעקב אבינו. אם שוב ישיבנו ה' בשלום אל בית אבי. ידעו כולם כי ה' לי לאלהים ולא אבוש משונאי. כמו שאמר אליהו בהרוג את נביאי הבעל וידעו כי ה' הוא אלהים. וכן הבטיח הקב"ה לאברהם. והקמותי את בריתי אתך וגו'. להיות לך לאלהים. והדברים כנים. ועיין פרשת שמות. כתב הרב וז"ל ואם תחכם הנשמה תעמוד בסוד המלאכים. ותוכל לקבל כח גדול מכח עליון. שקבל על ידי אור המלאכים. אז יהיה דבק בשם הנכבד. וזה שנדר יעקב והיה ה' לי לאלהים. כי יתבודד כל ימי חייו לדבקה בשם עד כאן. ובדרך הפשט נראה לי. אם יעמוד אדם בצרה נודר נדר שיעשה צדקה. או מצוה אחת או שתים. ויעקב אבינו קבל על עצמו בדרך כלל לומר שכל מעשיו יהיו מרוצים לשמים ובכל כחו יעבוד את אלהיו בלבבו ובמאודו. בהסתר ובגלוי על צד היותר טוב. כטעם שויתי ה' לנגדי תמיד והיא מעלה גדולה אין גדולה ממנו. ועתה תבין מאמר חכמינו ז"ל. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו. שכל מעשיו היו לשם שמים. עיין ביצה פרק ב'. ועוד לאלוה מלים לפרש על פי מאמר רבה בר רב הונא מעלה יתירה יש בין ישראל וכו'. דאלו בישראל כתיב והיית להם לאלהים וגו'. עיין קדושין ע' אכן סר מר טרדות הדפוס. וגדולה היא אלי לכן קצרתי: [בפסוק ונאספו שמה] היה מניח הלשון השתמש בגזרת אסיפה בלשון נפעל כמו ונאספו עלי והכוני. נאספו עלי נכים. כי לא יאספו אנשים יחדיו. כי על ידי איש המאסף אותם. לכן נקראים לתולדותם. גם אפשר לפרש בדרך רחוקה על דרך ועמשא לא נשמר:

9. Genesis.29.2.1

   וירא מלה זרה וכו'. מה שכתב הרב לחסר וי"ו. פירוש שלא תוכל לומר ירא בלא וי"ו. ולא תוכל לומר כן עם משרתי יו"ד לומר ונרא ותרא וארא. שהם חברו אותן. וכתב הרד"ק שעשו כן. מפני רוב השתמשות יו"ד אית"ן שנו נקודתה בהתחבר עמה וי"ו. ונקדו בפתח וירא בלק. ודברי הרב עולים יפה. שלא להתערב עם גזרת ירה. שהעתידים ממנה איר ייר תיר ניר. כתוב מעוט מה שכתב הרב עם חבירי יו"ד. היינו אותיות כשתיל אב המון שהמה משרתים שלא תוכל לומר מן וירא. כמו אמרם אמרתם וכו'. וכתב שכן הוא בספר מאזנים. ולא אמר כלום. כי מצינו ואראהו בישועתי אשר אראך. ויראם את בית נכותה. אראנו נפלאות. ומחורתא כדפרישית. וכן מצאתי באהל יוסף גם נעלם מן מטוט מה שכתב הרב בצחות דף ל"ח בדקדוק וירא בלק. ולאחר העיון ראיתי גם בספר מאזנים דף ט"ז כאשר דברתי:

10. Genesis.29.4.1

    מאין שאלה על מקום ולאמרו בלא מ"ם לא יתכן וכו'. הנותן רוזנים לאין הוא בלא מ"ם ופירוש אפס ותוהו. וכן הם אתם מאין. וכן לדעת ר' יוחנן בסוטה פ"ג והחכמה מאין תמצא:

11. Genesis.29.6.1

    והנה רחל בתו באה. מלרע שהוא תואר השם וכו'. כיון שאין בלשון הקודש מלות מיוחדות להורות על הזמן בינוני ומה שאנחנו קוראים בינוני המה שמות הפועלים והפעולים כדמות תוארים ומשמשים במקום בינוני. כי אין מלות מיוחדות לבינונים. כיון שאין הזמן בינוני נמצא והוא מורכב מן עבר ועתיד. וזה שכתב הרב תואר השם. כמו פועל שהוא באמת תואר. אך הוא מושאל לפעלים. ותימה על הרב. שלא כתב כאן חסר ה'. כמו שכתב גבי ורבקה שומעת ופרעה חולם:

12. Genesis.29.17.1

    יפת תואר וכמו ותאר לכם הגבול. דעת הרב שמתכונת הפנים כמו האף והעינים ופה. כולם נכונו יחד. כמו צייר אומן שמצייר הכל לפי גדלם ולפי מרחקם. וזה יפת תואר כאילו מתואר בשרד. ויפת מראה קאי אכל הנך. שהמה גם יפים למראה בצבע הפנים לבנות ואדמימות. והנכון אצלי שהמה שמות נרדפים. ומצחות הלשון לכפול הדבר במלות שונות:

13. Genesis.30.6.1

    דנני דגשות הנו"ן לחסרון הנו"ן הנוסף. אמר המחבר אין כאן נוספת כלל כי שרשו דון או דין. וכן דעת המדקדקים. וכן יגידו עליו רעיו וכל בית אביו. ודגשות הנו"ן על פי המסורת. והרב סובר דשרשו דנן עליו להביא ראיה:

14. Genesis.30.8.1

    נפתולי. שם מבנין נפעל. היינו מקור מבנין נפעל שנקרא בפי המדקדקים שם הפועל. וכן נכסף נכספתי והוראתו ידוע להגדיל הענין כאשר מצינו כמה פעמים בתנ"ך. שסמכו הענין אל שמות הקדושים. כדי להגדיל הענין. כמו שלהבת יה. ארזי אל. לחרדת אלהים:

15. Genesis.30.11.1

    בגד. שתי מלות. והאלף חסר. כן נמסר במסורת ט"ו מלין בתנ"ך דכתיבין חד וקריאן תרתי וזה אחת מהן:

16. Genesis.30.37.1

    מקל. בפתח הקו"ף בעבור שהוא סמוך וכו'. ולפי דבריו יהיה מקל שקד לזרה. והמעיין במדקדקים יראה שיש להם שני משקלים. לא ראי זה כראי זה:

17. Genesis.31.5.1

    את פני אביכן ראיתי בפניו. דקשה לרב. כיון שאיננו לשון יחיד. לא שייך על פני שהוא לשון רבים אלא לומר רואה אני בפניו. שלבן איננו עמי כתמול שלשום. ועוד בא לומר גם פני לשון יחיד. כמו פני ה' חלקם. וקאי איננו על פני. כן הבנתי מדברי המפרשים אשר דברו בדברים קצרים. הרי לפניך דכל המפרשים סבבו על קוטב אחת דמלת איננו לשון יחיד ומתוך כך דחקו עצמם לומר. דגם פני לשון יחיד. אולם אראך תיבת איננו על רבים נסתרים. כמו על בני כי איננו. וכן על רבים מדברים. איננו שומעים אליך. גם מדברי התרגום תראה דמפרש מלת איננו לשון רבים. שכתב ארי ליתנון. וכן בפסוק הקודם כתב והא ליתנון. אבל בפרשת מקץ בפסוק יוסף איננו. כתב ויוסף ליתוהי. וכן בראשית ואיננו כי לקח וליתוהי. הרי לפניך שלא הקפיד הכתוב בתיבת איננו כלל. ולדעתי שמלת איננו משמש במלים כמו הוראות מקור בפעלים ליחיד ורבים שוה וכן משמע בפסוק איננו גדול בבית הזה. אי אפשר כיון דהשתמשו בה הרבה, מדברים בה בין ליחיד ובין לרבים כמו שכתב הרב בפסוק ויחמו הצאן כי ברבים לא חש הכתוב להפריש בין זכרים לנקבות. וכן מצינו כי יהיה נערה בתולה. כיון שהשתמשו הרבה במלת היה. לא חש להבדיל בין זכר לנקבה ובחנם דחקו המפרשים וגם הרב עמהם:

18. Genesis.31.7.1

    התל בי. מלה זרה. בעבור היות וכו'. כי נקודתה מראה באצבע שאינו מן הקל. גם אין לה חבירים בקל ובא בצירי הה"א תחת דגש מ"ד אחהע"ר. כמו ברך. ולכן היתה לזרה. וכן אל יוסף פרעה התל. מקור מבנין הדגש. והנח תמורתה. על דרך הזרות:

19. Genesis.31.28.1

    הסכלת עשו. שם הפועל והוא סמוך. כאלו נכתב הסכלת עשו זה או עשו כן. וכהנה רבות. כמו יפלו בלב אויבי המלך. כאלו נאמר יפלו חציך:

20. Genesis.31.51.1

    אשר יריתי הוא ואחיו וכו'. הנה הרב נכנס בדברים. לפי שמצינו בפסוק שאחיו לקטו אבנים ועשו גל ויעקב הרים אבן למצבה. ויעקב אמר עד המצבה אשר יריתי. ואם קאי על אבנים בשביל תיבת יריתי. הלא יעקב לא לקט אבנים. רק אחי לבן. ואם קאי על המצבה. הוה למימר אשר רמיתי לזה פירש הרב כיון שתכלית לקיטת האבנים היו למצבה ולגל. לא דקדק הכתוב כלל מי ירים או ירה. כן הוכרחתי לפרש בלשון הרב. גם בספר אוהל יוסף נראין כל דבריו. והנראה אלי כאשר אבאר אי"ה בפסוק והכני אם על בנים. כי מדרך הלשון שאיש מנהל מלחמה. אם נפלה מחנהו. נקרא בפי המון ובפיו שהשר נלקה מכה רבה. וככה משפט הלשון באיש אשר יצוה לבנות בית. או לעשות דבר. נקרא על שמו. כמו בנה בניתי בית זבול לך. ויבן שלמה את הבית. וזה שאמר יעקב אשר יריתי. אף שהוא צוה לאחיו ללקוט אבנים. וכן הכה שאול באלפיו. ואין צורך לדברי הרב הוא ואחיו שירו אבנים וכו'. גם ידוע לך מדרך הדקדוק. כשיסופרו שני ענינים יחד ליפול לפעמים הלשון על הקודם. וכן בשמות בני אדם כמו סוף מגילה. ותכתוב אסתר. גם כאן נאמר לשון יריתי על הקודם ועתה די לך:

21. Genesis.32.8.1

    ויצר לו. זה הדבר מבנין הכבד. כי לפי דקדוק הלשון נראה לפום ריהטא שהיא מן הקל מנחי פ"א יו"ד על משקל וישב. שאות איתן מהן בצירי. כמו אשב תשב ישב. אבל הוראתו מעיד עליו. כי אח לצרה יולד. מגזרת צור. כמו והצרותי להם. מהפעיל. ומשקלה צירים אחזוני. הנה ראיתי במדקדקים שרוצים לומר דיש לתיבה הזה שני שרשים. יצר וצור. כמו הלך. ילך. בעבור שלא מצאו דוגמתו על משקל עתיד בנחי עין. ולפי דעתי אפשר להיות מנחי למ"ד ה"א. כמו אל תפן. אולם כיון שבין כך ובין כך אין לו ריעים ואחים בבנינו ובגזרתו. הטיבו המדקדקים שאמרו שהוא מנח פ"א יו"ד. שהוא נאה לבנין בכל אופנים. ולפי דעת רשב"ם שרשו מכפילים ובנינה נפעל. כמו ותקל גבירתה (בראשית י"ז). ואקל בעיניה. גם זאת איננה רחוק כי מצינו צורר היהודים. הצורר אתכם: שם

22. Genesis.32.8.2

    ויחץ. נפתח היו"ד בעבור אות הגרון. ועיין פרשת לך לך בפסוק ויעל אברם ממצרים:

23. Genesis.32.11.1

    קטונתי. כמו יכולתי. וכן מה יכולתי עשות ככם. אשר יגרתי מפניהם. והוא מדבר בעדו לגזרת פעול:

24. Genesis.32.11.2

    וכבר פירשתי חסד ואמת. ועיין בפרשת חיי שרה. שם תראה דקדוק חסד ואמת.

25. Genesis.32.12.1

    והכני משרת עצמו ואחר עמו. ולדעתי תיבת והכני משרת לעצמו לבד. כי כן עמא דבר אם שר גדול הולך עם מחנהו לפני שונאיו. וקם עליו והכה מחנהו. אף אם השר נשאר חי אמרו עליו נלקה השר ההוא מכה רבה. כי הוא ומחנהו כגוף אחד. וזה שאמר יעקב והכני אם על בנים. גם בלשון העמים מדוקדק היטב:

26. Genesis.32.20.1

    במוצאכם נפתח הצדיק וכו'. והוא מקור מבנין הקל. ודינו במצאם על פלס בשמעכם או כתפשכם את העיר. אולם בעבור האל"ף נפתח:

27. Genesis.32.25.1

    עד עלות השחר וכו'. וכמוהו כעלות גדיש בעתו:

28. Genesis.33.5.1

    חנן כמו נתן וכו'. כיון דחנינה הוא פעל עומד לא שייך בה מלת את המורה על הפעול. לכן קאמר הרב דכאן הוראתו כמו נתינה. שנתן לי מתנת חנם ליתן לי בנים. ומצאנו במקרא יוצא כמו לא תחנם יחנן אותם:

29. Genesis.33.8.1

    מי לך.מי לעולם ימצא על אדם וכו'. ולא תוכל לומר דקאי על חשופי עזים ובהמות אשר פגש. כי אינו מדרך הלשון לומר מלת מי אלא על חי מדבר. או מי במחשבתך אשר תרצה לשלוח אותו. ושייך שפיר מלת לך:

30. Genesis.33.14.1

    אתנהלה. כמו אתנהלה עמם. לפי שתיבת אתנהל מבנין התפקד בודד במועדיו. לכן מפרש הרב עמם:

31. Genesis.33.20.1

    .עיין לקמן שכתב הרב שיעקב קרא אל המזבח אלהי ישראל וכו'. ונעלם מן הרב מאמר ר' אלעזר במגלה פרק ב' ויקרא לו יעקב מבעי ליה וכו':

32. Genesis.34.14.1

    וטעם וידברו אשר טמא וכו'. על שלש דברים מתמיה הרב ויענו וידברו ויאמרו והיא נפלאת בחוק הלשון. על כן מתרץ הרב וידברו קאי על שכם לבדו. שהגדילו מעשה שכם. להגדיל רעתו. כדי שיתרצו לעשות רצון בני יעקב. אולם מטעם הנגינה קשה לפרש כן. כיון שמלת וידברו מוטעם במפסיק גדול שבגדולים. ויותר נראה פירוש השני שכתב הרב שתיבת אשר טמא הוא למען לא ישלחו צדיקים כאלה בעולתה פיהם לדבר מרמה. אולם עם עקש תתפל. כי אשר טמא אחותם. נמצא עולה שפיר תיבת וידברו במפסיק גדול. כמו ויענו וידברו. כי על דבר קשה כזאת עונים בה דברים הרבה:

33. Genesis.35.17.1

    בהקשותה. מהבנין הכבד הנוסף וכו'. כאן הוברר לנו כלל גדול בדקדוק. בנין הפעול ופועל שאינם יוצאים. ולפי שגדולה היא חוזק הפעולה והמחשבה תחלה עושה אותה הבנין חזקה:

34. Genesis.35.20.1

    קבורתה. וקבורה שוים. הנה המפרשים האריכו למעניתם לפרש דברי הרב ונלאתי להביאם. ואני אגלה לך דעתי. דגירסא הנכונה קבורתה וקברה בחירק שוים. והוי"ו אך למותר. שגו בה המדפיסים. ומן קבר נאמר קברי אשר כריתי לי. וינח את נבלתו בקברו. וכן נאמר קברה. ומן וגם קבורה לא היתה לו. נאמר וקברתני בקבורתם. וכן קבורתה. כמו מן גבורה בגבורתם. ודע כי קבורתה וקברה הכל מורים על הוראה אחת ואין שינוי ביניהם. אבל הגירסא שלפנינו אין לה שחר. כי לא תוכל לומר מן קבר בוי"ו נקודת קבורה. ואף כי מצינו בשדה הקבורה (ד"ה ב' נ"ו). אולם שם הוא שם המקרה. שדה שמוכנת לקבורה. או שם תואר. הלא אנחנו הורגלנו לומר בית חיים. או בית עולם. האמר יאמר ויצב מצבה על עלמה או על חיה כן לא נאוה בחוק הלשון לומר קבורה. והנכון כמו שכתבתי. כי לא הפריד בעל הלשון בין פילגשו פילגשהו. אבותם אבותיהם משפחותם משפחותיהם. וכן בפעלים אפאם או אפאיהם. כן שוה הוראת קברה וקבורתה. הכל הולך אל מקום אחד. כי זה כל אדם:

35. Genesis.35.26.1

    אשר יולד לו וגו'. ואפשר דזה רמז הכתוב באומרו אשר יולד לו. ולא נאמר יולדו לרמוז על האחד אשר נולד בארץ כנען. ולכן חסר אות אחת. ודע כי לא לחנם ולא לזרות יחשב. כאשר מצינו בתורה לשון יחיד לרבים. כמו והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. או לשון זכרים לנקבות. כמו ויחמו הצאן. הכל הוראת דבר סתר להם. ואין אתנו יודע סודם. ואף כי כתב הרב בפרשת ויצא שלא הקפיד הכתוב להפריש בין זכרים לנקבות בלשון רבים. כן כתב מסברא דנפשיה:

36. Genesis.37.4.1

    דברו כמו דבר לו לשלום .דברי הרב ודברי רש"י עולים בקנה אחת דאף דלא שייך כינוי בפעל עומד. אולם במקור שהוא קרוב לשם. שייך כינוי אף בעומדים כמו בהתחברך עם אחזיהו. בהתפללו בעד רעהו. וזהו שכתב רש"י לדבר עמו. כאלו נכתב מקור עם בכל"ם ומלה אצלו. ולדעתי אפשר לפרש. לא יכלו אחיו לסבול דבריו של יוסף. אפילו כשדבר עמהם שלום. וקאי דברו אפעול. כמו לא יכילו גוים זעמו נלאיתי הכיל וכן סובל דברי מקור חיים. ודברי באר רחובות בדברי רש"י רחוקים מפשט. ועיין דברי הרב בפרשת וישלח בפסוק כי חרפה היא לנו:

37. Genesis.37.13.1

    ויאמר לו הנני. אעשה כדבריך. כיון שדבר עמו בפניו. ולא שייך הנני. אלא על קריאה מרחוק. אבל הוא מורה זרוז גדול. כמה דתימא הנני מוכן לעשות שליחתך במהרה. ולא כן שליח עצל. אשר ישאל פעמים מתי אלך. ואנה ואיזה דרך:

38. Genesis.37.25.1

    וצרי. מצאנו במקרא בשוא נח וכו'. וכן מצינו בקמץ חטף מעט צרי בפרשת מקץ. וכן חלי דברים כ"ח ואף שאין צדי"ק צרי מאותיות הגרון. נקרא כן להודיע שהוא קמץ קטן. אבל במקום דאין לטעות. כמו גזי נזרך. שנכתב דגש אחריו בזיי"ן. או במקום שבא אחריו שוא נח. כמו קרבן. אז אין לטעות בקמץ גדול. ואין צורך לנקד שוא אצלם. כן מבואר ברד"ק:

39. Genesis.37.33.1

    טרף. פועל שלא נזכר שם וכו'. וחול"ם משלים הדגש. והוא מבנין פוקד הדגש. הנה מצאנו פה מקור מקל עם פועל הדגש. יחדיו ידבקו. מצינו כמה פעמים כן בתנ"ך. וכן סקל יסקל ירה יירה:

40. Genesis.37.35.1

    ויבך אותו אביו. כבר פרשתי בפסוק לספוד לשרה דעת הארקוולטי בזה עיין שם:

41. Genesis.38.8.1

    ויבם אותה וגו'. בפרשת כי תצא מביא הרב ויכוח נגד מכחישי תורתנו. לומר מצות יבם אינו אלא בקרובים ולא באחים. ואמרו הכתוב אמר ויבמה וזה אות כי איננה יבמה אלא בשם. כמו שבה יבמתך. והשיגם הרב מזה הפסוק. שנאמר ויבם אותה והוא יבמה. והוא פעל נגזר משם. כמו ושברו מן שבר:

42. Genesis.38.9.1

    נתן זרע כמו השלם. היינו כמו השלמים. שנכתב לבלתי שמור מצותיו. והנכון נתון בחולם. ובשביל מקף בא קמץ חטף. אף שדרך החסרים לחסר אות מן המקור. כמו ביום תת ה'. בגשת אל הקודש:

43. Genesis.38.14.1

    ותכס. פועל יוצא וכו'. אל תאמר שהבנין מכריח הרב אומר שהוא יוצא. כי מצינו בנין כבד והפעיל גם המה אינם יוצאים בתמידות. כמו בהקשותה ותקש בלדתה. אבל הענין מכריח לזה:

44. Genesis.38.25.1

    היא מוצאת וגו'. כי תמיד נבחר מקום מושב הנח תחת תנועה גדולה. לכן בחר מניח הלשון בצירי. ומפני טעם זה חשבוהו לזר. כמוצאת שלום דינו כמוצאת. וכן צאינה. משפטו צאינה בסג"ל הצדיק:

45. Genesis.40.1.1

    בעבור שלא ישתנו סמך סריסיו וכו'. יסוד מסוד משקל שפ"א הפעל בקמץ בעצם. ואינו לתשלום הדגש. כמו נדיב צמיד פתיל. נשתנו בסמיכות וברבים. כמו נדיבי נדיבים צמידים. אבל הקמץ שהוא לתשלום הדגש. כמו פריץ סריס לא נשתנו לעולם בסמיכות וברבוים. ועתה תבין דברי הרב:

46. Genesis.40.4.1

    ויפקוד שר הטבחים וכו'. דעת המדקדק שתיבת ויפקוד יש לו הוראת זכירה. כי שר הטבחים אשר יושב ראשונה בכל דת ומשפט זכר על ידי מעשה שני סריסים את מעשה יוסף שמרד גם כן באדוניו. ויצא הדת לישב בביתו בבור והוא המשמר. ולהטעם כי יוסף הובא בבית אסור הסריסים ויפה השיג הרב עליו. מטעם שמשמע בקרא שיוסף היה עבד בבית שר הטבחים. וגם הסריסים יושבים שם מקדם. ומלת ויפקוד הוא מלשון מנוי ושררה לשרת לפני הסריסים האלה. כי חשובים המה בבית פרעה. או לשון צווי:

47. Genesis.40.11.1

    ואשחט אותם. כמו שוחטי הילדים. דעת הרב שתיבת שחיטה הוא שם המושאל לענבים. כמו שהושאל לילדים. כי ספיר גזרתה בנויה על בקר וצאן. וכיון שהושאל לענבים שם בישול. הושאל גם כן עליה שם שחיטה. או אפשר דדעת הרב במלת ואשחט מלשון סחיטה. וכן שוחטי הילדים לפי דעת חכמינו זכרונם לברכה. המפרשים חפרו בעמק לפרש דברי הרב בדרכים רחוקים. והנראה לעניות דעתי כתבתי:

48. Genesis.40.12.1

    יש שואלים מאין ידע יוסף וכו'. כמדומה לי אשר השומע קושיא זאת ושותק. לא יקבל שכר על שתיקותו. כי אלהים אשר הוא פלח ליה בתדירא. הוא גלה לו רזא דנא. הלא לאלהים פתרונים. ומנא ידע רב נחמן חולי מחזיק בפלך המבואר בסנהדרין מ"ח אב"א סוד ה' ליראיו וכו'. ואמת מרוב פשיטתו לא כתב תשובתו בחבורו. מה השיב לשואלים לו:

49. Genesis.40.13.1

    ישא פרעה את וגו'. דהיינו ימנה ויספור אותו בתוך שאר משרתיו החשובים. וכן משמש המקרא בסיפור בני אדם בלשון נשיאות בכל מקום. ולדעתי אפשר לפרש כן פסוק ויהי מתיו מספר. ודלא כפירש הרב שם:

50. Genesis.40.15.1

    ואחר כל חלום במקרא מלת והנה וכו'. ואף כי מלת הנה בכל מקום התחלות הענין. כמו שכתבו הרב בהרבה מקומות. אולם אם כן הוא הוי למכתב הנה בחלומי. וכיון שנכתב בחלומי והנה לכן מפרש הרב דמשמש כאלו. וכמו מלת כעין בלשון הגמרא. ובלשון המקרא כעין הבדולח. כמו שכתב אהל יוסף הרואה בחלום אינו רואה ממש. אלא דומה לו כאלו רואה. ומצאתי ראיה בספר מאזנים. שכתב טעם על שנאמר בשיר השירים אם תמצאו את דודי. ולא נאמר אם תמצאון. ואמר אולי עשה זה שלמה. בעבור שהוא משל. ואינם בנות ממש:

51. Genesis.40.20.1

    ולא זכר שר המשקים וגו'. דקשה לרב איך שייך מלת את בפועל עומד. לכן מפרש לא הזכיר בפה של פרעה והוא יוצא. כמו זכר את ושתי. בית הסוהר. הוראת השם לדעתי הוא לשון הקודש. כמו שדרך אגן הסהר. ונאמר כן על דבר המקיף ובחרו שם זה על השבי. שאי אפשר להמלט ממנה שמוקף מכל צד. ואשר כתב הרב בעבור שפירש אחריו וגו'. לא להודיע לנו הוראת שם בית הסוהר. רק להודיע לנו שנגע הדבר אל דתי המלך. ולא עשה כן מלבו להושיבו אצלו בשבי:

52. Genesis.41.1.1

    ופרעה חולם. היה חולם .תמצא פירושו בפסוק וירא בפרשת והנה איל אחר נאחז:

53. Genesis.41.2.1

    ותרענה באחו וגו'. כי גם אחים יפריא הכיל שני הפרושים:

54. Genesis.41.5.1

    שבלים. לשון רבות נקבות וכו'. כי לא מצאנו נפרד שבול. רק שבולה. או שבולת. כן דעת הרב. ולי נראה שהוא לשון רבים זכרים. והא דלא מצינו הנפרד. אין ראיה. כי כבר ידוע לנו שיש בצמחים ובאילנות זכרים ונקבות. כאשר הזכירו חכמי באטניק על כן אומר אני דשבלים לשון זכרים. ולא דמי לנשים פילגשים:

55. Genesis.41.7.1

    וטעם המלאות כמו הבריאות. דקשה לרב האיך נופל ה"א הדעת על דבר שלא הוזכר בתחלה. כי לא הוזכר לעיל רק בריאות וטובות. על כן מפרש בריאות ומלאות חד הוראה להם. אבל לפי דעתי שתי הוראות להם. כי בריאות מורה. שלא אכלם עש וחגב. ומלאות מורה שיש להם גרעינים הרבה. וכן עמא דבר. לכן לא מסתפינא להפוך הגירסא לגרוס וטעם הבריאות כמו המלאות. כי לא מצינו במקרא הוראת בריאות על צמח אדמה רק על בעלי חי. כמו בריא אולם. ובריאי בשר. הבריאה תזבחו. שם בריה. לכך מפרש הרב. דמלת בריא נופל בצמח כמו שלמים בלי מחסור. וקרוב ללשון מלאות כמו כסף מלא. הוראתו שלם בלי סיג ובלי מחסור. וכן משמע מדברי המכלול שכתב וזה לשונו בריאות כחביריו על דרך השאלה. כלומר מלאות וטובות עכ"ל:

56. Genesis.41.13.1

    ויש אומרים שהוא בדבור השיב וכו'. כן תרגם יונתן ויתי אותיב במלי על סדר שימושי. רק לרב קשה דלא מצינו הוראת השיב. רק במי שמשיב דבר או אבידה. או ששב אל העיר. אבל לא מצינו כן באיש אשר דיבר טוב על חבירו. במה שאין בידו לעשות. וביותר יש להפליא על תיבת ואותו תלה. לכן דחק הרב לפרש או בפתרון כי אם יכנס דברי הפותר בעיני בעל החלום דומה לו כאלו הוא השיב אותו על כנו. ועיין פרשת תולדות פסוק הן גביר שמתיו לך:

57. Genesis.41.16.1

    בלעדי. מלה מורכבת משתי מלות וכו'. ומסייעא ליה דברי ר' חייא בירושלמי פרק כיצד מברכין וזה לשונו. טובתי בל עליך. מה בל עליך אינו מביא לעולם טובה מבלעדיך כמה דכתיב ובלעדיך לא ירים איש את ידו:

58. Genesis.41.21.1

    ומראה כל אחת מהן רע. דהוה למכתב ומראיהן רעות. אולם הוא על דרך בנות צעדה עלי שור:

59. Genesis.41.40.1

    ויש אומרים מגזרת נשיקה. כטעם צדק ושלום נשקו מי שיש לו קרבת גדול ומרחם על עמו כאב על בנו. יכונה בלשון נשיקה. וכן קחשיב בספר מאיר נתיב ישק בהוראת נשיקה: שם

60. Genesis.41.40.2

    אגדל ממך וכו'. וכן מנהג כל הפעלים עומדים. כמו לא יגורך רע. לא יגור עמך. על דרך אחיו הקטן יגדל ממנו. כי לא מצאנוהו יוצא בקל:

61. Genesis.41.41.1

    ראה נתתי אותך. עיין פרשת תולדות בפסוק הן גביר שמתיו לך. וכבר מצינו תיבת נתינה נופל בין לגדולה בין לשפלות. ולתתך עליון וגם נתתי אתכם נבזים ושפלים. כמו שמבואר היטב ברש"י:

62. Genesis.41.45.1

    צפנת פענח. אם זו המלה מצרית וכו'. הרב אתי לומר דבין כך ובין כך לא ידענו לפרש היטב. אם פרעה קרא אל יוסף כן בלשון מצרית. לא ידענו סבתו. ואם היא מתורגמת כמו אפרים הפרני אלהים. ראובן ראה בעני אם כן לא ידענו איך פתרון זה נופל על שם יוסף. ולא נוכל לומר דפתרון זה הוא על שם שפתר חלומות. על זה כתב הרב לא ידענו שם יוסף. כי הוה ליה למכתב ויקרא פרעה אל יוסף ומדכתיב את שם יוסף. משמע דשם יוסף מתורגם כך. והנה מפרשי ראב"ע דחקו עצמם לפרש דבריו והבוחר יבחר:

63. Genesis.41.48.1

    אין פירוש כל כי היו מתים ברעב וכו'. וכמוהו כי חנני אלהים וכי יש לי כל. ואב לכולם ולרש אין כל. ונאמר אחריו כבשה אחת:

64. Genesis.41.51.1

    ויאמר ר' יהודה המדקדק וכו'. כי להוראת שכחה שני גזרות נשה ונשש. וכן הובאו בספר מאיר נתיב. ושמע מניה דעת ר' יהודה מכפולים. שקאמר על משקל חנני ודעת ר' משה נראה שהוא מנחי למ"ד ה"א על משקל כאשר צוני. נמצא דברי הרשב"ם נפרכים מכל צד:

65. Genesis.41.57.1

    לשבור אל יוסף. הפוך. וכן אדם כי יקריב הפוך. אדם מכם כי יקריב:

66. Genesis.42.2.1

    ושברו לנו. וקנו לנו שבר. דעת הרב שהוא פעל הנגזר משם שבר. ואינו משמש אלא לשמו. ולא כן דעת רש"י. והדין עם רש"י. כמו שמצינו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. ואחר העיון נראה לפרש דברי הרב. לפי שהוראת שבר משמש מכירה וקנין כמו וישבור למצרים לכן פירש הרב. דפה משמש לשון קנין:

67. Genesis.42.11.1

    נחנו בלא אל"ף. והוא האמת. נראה כי אל"ף אנחנו נוסף מאותיות האמנתי"ו. ועיקר מלה זו נחנו ואף שיש לה שתי הוראות. כמו נחנו נעבור חלוצים. ואפשר שגם זה הוראת אמת יש לה. ועיין פרשת מטות שם קאמר הרב בהדיא דאל"ף אנחנו נוסף:

68. Genesis.42.23.1

    והנה שכח כספיהם. וכבר עמדו נגדו מדקדקים אחרונים. ואמרו שריבוי כספיהם קאי על צרורות. ובמקומותם תמצאם:

69. Genesis.42.36.1

    לא היה יעקב מחריש. אם ראובן דבר נכונה. לא היה יעקב גוער בו לאמר לא ירד בני עמכם. ומחריש בינוני פועל מבנין הפעיל. כי מצינו שורש חדש יוצא. כמו בדיך מתים יחרישו לדעת רד"ק במכלול. ועיין בדברי הרב בתיבת ויפשיטו כתב הרב הערימו אותו. ומה גם כי לא מצינו יוצא מלת ערם. ואם איננה כן לא ידעתי פירושו. כי המפרשים אין אחד מהם גולה את אזני:

70. Genesis.43.8.1

    דרך לשון הקודש להוסיף גם. ולדעתי הוא על דרך כמוך כפרעה. כעמי כעמך. כי כן דרך הלשון לדמות שני דברים יחד. כאלו נאמר עמי כעמך ועמך כעמי. אתה כפרעה ופרעה כמוך. וכן משל בנו גם אתה וגו':

71. Genesis.43.14.1

    וטעם ואל שדי שיש לו וכו'. עיין בדברי הרב תחלת פרשת וארא ופרשת לך לך תמצא באר היטב משקלו. אבל רש"י בפסוק הנ"ל דרך אחרת לו בפירוש תיבת שדי ואלי שתי דעות תלוים באשלי רברבי ובעלי סודות יבינום:

72. Genesis.43.20.1

    וטעם עון במקום הזה. ודבריו פשוטים שחסר תיבת העון כמו באביגיל שמואל א' כ"ו. ושם קאי על החטא וכאן על העונש. כאשר כתב הרב כמה פעמים שגם העונש נקרא עון. ובמגלת איכה ד' פירש הרב שכר רע כמה דתימא מזל רע ואינו רחוק שגם באביגיל נאמר על העונש:

73. Genesis.43.27.1

    השלום אביכם הזקן וגו'. כי שלם בלא וי"ו מורה על שלימות הגוף ובריאות. כמו ויבא יעקב שלם. אבל שלום עם וי"ו מורה על שלום מאויביו ומפגע רע ועיין קדושין ס"ט בעל מום דעבודתו פסולה מניין וגו' אמר קרא את בריתי שלם והא שלום כתיב וי"ו דשלום קטיעה ואם נשאל על שלימות גופו שייך שפיר אם שלם אביו בבריאות. אבל על שלום מאויביו שהוא דבר שאינו תלוי בו רק בדעת אחרים צריך לשאול השלום יש אל אביכם הזקן לכך קאמר הרב תיבת השלום משמש כאן כמו שם תואר כאלו נכתב השלם בלא וי"ו והדר קאמר גם אם היה שם שייך שפיר רק שהיא דרך קצרה כמו אתה שלום. ולדעת הרי"ק הוא תואר בפלס רחוק קרוב:

74. Genesis.43.28.1

    ויקדו וישתחוו וגו'. נגזרת משם קדקד. וספיר גזרתה קדה והוכפל הפ"א. ודקדוק הרב דהוה כאלו נכתב וישתחו ויקדו. כי בטרם נעשה הקדקוד סמוך לארץ כבר השתחוו ורבים כמוהו במקרא וכבר נגלה לפניך מאמר חכמינו זכרונם לברכה בסוכה אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל וכו' וזו היא קידה וכו':

75. Genesis.43.29.1

    יחנך. אין לו משקל. דהוה למכתב יחנך בדגש הנו"ן לגזרת חנן והוקלה. ונפל תנועת החי"ת על היו"ד. ומדקדקים חשבו מלה זו בתוך שאר המורכבים ומה שכתב הרב שנשתנה בעבור אות הגרון לא ידעתי אות הגרון מה עבידתיה:

76. Genesis.43.30.1

    נכמרו. בערו ויקדו וכו'. נראה שנפל טעות בחומשים וצריך לומר בערו ויקדו כיקוד אש:

77. Genesis.44.16.1

    טי"ת נצטדק וכו'. התפעל מגזרת צדק נהפך התי"ו לטי"ת ודוחקת עצמה בין פ"א לעי"ן. וכן שינתה מקומה התי"ו של השתמר ותי"ו של ויסתבל החגב. כי כן מצאנוה:

78. Genesis.44.22.1

    ולמה לא הביא המזכיר החמשה שאין להם הכרע. הלא תדע גמרא ערוכה יומא נ"ב חמש מקראות שאין להם הכרע שאת משוקדים מחר ארור וקם. שאלני חד מן חבריא על דברי הרב לאמר בגאוה ובגודל לבב דברי הרב להקשות ולמה לא הביא וכו'. גם הקשה הלא גם וישלוף נעלו לא הביא איסי בן יהודה בגמרא שם ואני השבתי לו הלא ידעת מקרא מלא דברי חכמים בנחת נשמעים. קריא מקרא בניחותא ויאמנו דברי הרב. שהרב מתרץ מדוע לא חשיב איסי בן יהודה ועזב את אביו. ומתרץ מאותו טעם דלא קחשיב וישלוף נעלו. לא קחשיב גם כן ועזב וזה שכתב ולמה לא הביא וכו' וישלוף נעלו שאין לו הכרע אם הגואל שלף נעלו או בועז. רק טעמא דגמרא דלא חשיב רק אותן שיש לספק בהן אם נדרשים ומפורשים למעלה או למטה כמו וקם וכדומה אבל אותן שיש בהן ספק בפרושם לא קחשיב. לפי שמצינו כן למאות במקרא ולכן לא קחשיב גם כן ועזב. וזה שכתב הרב בקיצור נמרץ וזה עמהם. ואף דמתרץ הגמרא דלא קחשיב וישלוף נעלו משום דלא כתיבי באורייתא. אבל באמת אף אם היה נכתב באורייתא לא חשיב להו איסי בן יהודה משום טעמא דרב דאם כן יתרבו החשבון למאות. ומלבד זאת אין צורך לחשב ועזב כיון דלא נפקא לן מידי לפיסוק טעמים וקל להבין. וראיתי באהל יוסף שטרח עצמו בפלפול וסברא בדברי הרב. והדברים פשוטים כמו שכתבתי ולכן לא קחשיב גם כן כי ציד בפיו. ורב יעבוד צעיר:

79. Genesis.45.11.1

    פן תורש כמו תכרת וגו'. ושרשו ירש מגזרת יירש הצלצל אכנו בדבר ואורישנו. הוראתו כריתה. ובנין נפעל וזמנו עתיד. תימא על הרב וגם על הרשב"ם שלא הלכו בעקבות התרגום דפירש דלמא תתמסכן הלא מקרא מלא הוא משלי למ"ד פן אורש וגו':

80. Genesis.45.14.1

    צוארי ימצא לשון רבים וכו'. כי ימצא עד צואר יגיעו וגם נמצא באחת ענק מצורניך. ורש"י כתב במשלי הטעם דצואר נקרא לפעמים בלשון רבים משום שהגרגרת עשוי טבעות הרבה:

81. Genesis.45.23.1

    בר דגן ולחם כמשמעו וכו'. שאר מינים נקראו מזון. כי לרוב מבשלין או מטגנין אותם לאפוקי דגן ושעורים שנאכלין כשהן אפויין בתנור או דכו במדוכה וטחנו ברחיים אלו אין נקראים מזון. ועיין בפרשת חיי שרה כתב הרב על פסוק ומספוא לחמורים שהשעורים בכלל מספוא. וגם מטעם זה הוציא שעורים מכלל מזון. ואהל יוסף אוקמה לדברי הרב בדרך רחוקה. ואם אנחנו ידענו שרב אוהב לפרש בפשיטות. מדוע נפרש אנחנו דבריו חוץ מגדרו:

82. Genesis.47.6.1

    שרי מקנה כסוס כפרד. כי מקנה סובל דברים הנקחים בכסף כמו לאברהם למקנה. עושה מקנה וקנין. ספר המקנה. וגם הוראתו צאן ובקר וסוס ופרד. וקאמר הרב שאל תטעה לומר. דפירש שרי מקנה על קנין המלך לקנות תבואה באוצרותיו. כי כל תבואת מצרים היה ביד יוסף. וגם רחוק שיעשה שרים לקנות בגדים וכל צרכי חילותיו. ואשר נכתב בפסוק על אשר לי מוכח דלא קאי על מקנה צאן כי למלך אין צאן ומחוורתא דקאי על סוס ופרד הצריכים למלחמה ושייך שפיר ואם יש בם אנשי חיל. ואהל יוסף פירש באופן קרוב לזה אולי מחשבת הרב על שני הפירושים יחד כי שניהם כאחד טובים:

83. Genesis.47.13.1

    ותלה על משקל ותתע וכו'. וגזרתה תעה כמו אל תתע בנתיבותיה. וכן גזרתה כאן לאה או להה:

84. Genesis.47.16.1

    הבו וגו'. כי גזרתה יהב וגם הא לא ינוע לבד ועיין פרשת שמות הבה נתחכמה:

85. Genesis.47.19.1

    תשם מגזרת והבמות תישמנה וכו'. הנה הרב אסף גזרת תישמנה וגזרת ישימון יחד לדעתו נצמחו מגזרת ישם. וכן הסכימו חשובי מדקדקים אחרונים. אבל בספר מאיר נתיב חלקום לשני גזרות ישימון שם בגזרת ישם. ותשם בגזרת שמם. גם דעת כמה מדקדקים ותשם שרשה אשם. ועיין במכלול כי משפטם (תאשם). וכן כתב הרב בפרשת ויחי ובקהלם לא תחד מגזרת אחד. והנכון לדעתי להוראת שממה שני פעלים נרדפים ישם ושמם כי גם ישימון לו הוראת שממה:

86. Genesis.48.2.1

    ויגד המגיד ליעקב וכו'. כי בתחלה נכתב ויאמר ליוסף. צריך גם כן לפרש האומר. או היה שליח מיעקב. ששלח לו ליוסף לבוא אליו. ואותו השליח בא אחר כך אל יעקב. וזה שנכתב ויגד ליעקב על כללות התשובה לאמור באתי עד הלום עשיתי שליחותך. ואחר כך ויאמר הנה בנך יוסף בא. וזה נאוה בדקדוק הלשון:

87. Genesis.48.14.1

    שכל את ידיו וגו'. כיון שמלת את מורה על הפעול וגם בנין פועל רגיל לצאת. לכן מפרש הרב כאילו ידיו וכו':

88. Genesis.48.19.1

    מלא הגוים. עיין פרשת בא ומלאו בתיך. ועיין פרשת בלק מלא ביתו כסף וזהב. ואז יכונו דברי הרב בפיך: שם

89. Genesis.48.20.1

    וישם את אפרים. בדבור הברכה. כי גזרת שום נופל על התמנות כטעם שום תשים עליך מלך. ונופל על ברכה ורצון. כמו הן גביר שמתיו לך. אף כאן לא שם יעקב את אפרים בפקודתו. רק בברכתו שמהו לראש ועיין פרשת תולדות בפסוק הן גביר שמתיו לך:

90. Genesis.49.4.1

    פחז בעבור שפחזת וכו'. ומלת תותר מבנין הנוסף שלא נזכר שם פעלו והומרו השורק בחולם כמו ברצונם עקרו שור. ולפי פירוש אחרים אל תותר מבנין הפעול, ובא בפתח על דרך אם למ"ד פעל אות אחה"ע וטעמו תראה במכלול ומשיג הרב על אחרים. לפי שלא מצינו מלת אל רק במקום צווי. ודרך נתיבה הוא זר ויצא מן הכלל. ואחר כך חוזר הרב לענינו הראשון דלא כדעת אחרים רק אל תותר מבנין הפעל. וזה יהיה ענשו על שפחז כמים בהשתדלות יהיה זריז ונפסד ולא יהיה לו יתרון. ודעת הגאון שפחז לשון רק ופוחז. כן לדידן פירושו חפז. אבל באמת גם לדידן אין פוחזים הפוך. כי תיבה פחז הוא שם המשותף. ועיין בספר מאיר נתיב שכתב הוראת פוחזים נמהרי לב כמו פחז. ובעל אהל יוסף קצר במקום שאמרו להאריך:

91. Genesis.49.5.1

    מכרתיהם וגו'. כמו מחנותיהם. מלבד מתנותיכם. כי גם היא מחסרי נו"ן ולא נכר שוע לפני דל:

92. Genesis.49.6.1

    תחד. מלשון יחד וכו'. ועיין פרשת ויגש בפסוק והאדמה לא תשם. ומלת סוד לשון עצה ומחשבה. וגזרתה יסד. כמו אשר נוסדו יחד משקלה סוד ה':

93. Genesis.49.7.1

    ארור אפם כי עז. פירש הרב על פסוק ויברך אותם אלהים. הוא לשון תוספת. ולדבריו מה שנאמר פרשת וירא כי ברך אברכך. והרבה ארבה הוא כפול בטעם מלות שונות. כמו יתר שאת ויתר עז. אפם כי עז ועברתם כי קשתה. והיא צחות הלשון. וכמוהו ואברכך ואגדלה שמך:

94. Genesis.49.12.1

    ולבן שנים. שם התואר וכו'. לא נפלאת היא ממך. כי כל משקל אשר ישקל בפלס שנים. כמו ידים רחיים רגלים. פי שנים להם. כמו רחיים יש לה שכב ורכב. וכן כולם. וזה כונת הרב. על שם מערכות שנים יתרבו בלשון שנים. ולא יתקיים על דרך בן בנים או קן קנים. ואל תפנה אל המזלג שלוש השנים. כי שאול הוא מבעלי חיים. אמר המחבר רחוק הוא שיסולה ראשי שבטי ישראל. שלא יאכלו דבר טמא. משל למלך שמקלסין אותו בכלים של כסף וכו'. ויפה נדרשת בדברי חכמינו. לא בא בפי בשר פיגול. ויפה כתב הרב שהדרש משובש. ברם אם נמצא במדרשי חכמינו ז"ל הדרנא בי. כי כל דבריהם כגחלי אש:

95. Genesis.49.13.1

    וירכתו על צידון וגו'. נכתב על תחת עד על פי המסורה. ולי נראה לפרש תיבת וירכתו ממשלתו. כמו שפירשתי בפסוק שים נא ידך תחת ירכי וכמו שפירש אליעזר בן דורמסקאות על תיבת אברך. וזה הוא לחוף אניות וירכתו על צידון. כטעם אתה בנציבין ומצודתך פרוסה על ירושלים. ונכון מלת על גם כן בדקדוק:

96. Genesis.49.14.1

    חמור סמוך על כן רובץ. כי אם אין חמור סמוך סובל הוראתו נמשל לחמור בתקפו. גרם כטעם לא גרמו לבוקר (צפניה ג׳:ג׳). ועצמותיהם יגרם ואם כן הוה ליה למכתב רבץ. בלשון עבר נסתר. אבל אם חמור סמוך וגרם שם אז שייך שפיר רובץ בלשון בינוני. ואהל יוסף כתב פירוש בדברי הרב. כיון שחמור יש לו עצם כבד. על כן רובץ בין המשפתים ואין צורך להשיג דבריו. כי הם מושגים מעצמם:

97. Genesis.49.18.1

    וטעם לישועתך קויתי ה' וגו'. הנה הקורא אשר יניח דברי הרב אל פיהו יצחק בקרבו לאמר דבריו אין להם המשך כלל. וכי בכל הברכות אשר ברכם לא ירא עד שהגיע אל ויפול רוכבו אחור ולא כן ירא על נפשו באומרו ידך בעורף אויביך אולם לאחר העיון ראיתי דבריו במישור נאמרים. וזה שדבר בצחות לשונו. שלא ישוף ראשו. כדי להעמידך על הענין הפותח מחט סדקית. כיון שאמר הקב"ה לנחש הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. וידוע כי קללת נחש מרמזת על כמה ענינים גדולים. על עניני יצר הרע. ועל סבובי מלחמות כנאמר כהתימך שודד תושד ככלותך לבגוד וגומר ועתה ברך יעקב שישוך עקבי סוס לשונאו. אל תאמר שיהיה חלילה להיפך. ושונאיו ישופו ראשו. לכן אמר ויפול רכבו אחור. אף כי דברי הרב מעטים. אולם איכותם גדלה במאד. איך יעקב בתפלתו ובברכתו תקן כמה וכמה קללות וגדופים מן בני ישראל. ואנכי אמרתי בדרך דרוש על טעם גולת עלית וגולת תחתית. שאם יגביר על שונאו מלמטה. יפול השר למעלה. על דרך דרכת בים סוסיך כי תרכב על סוסיך (חבקוק ג'). וכן ועקבותיך לא נודעו. וזה שהבטיח הנביא. אל תירא בהלחמך עם שונאיך מן הגבורים אשר על ראשיהם. הנני מבטיחך שיפול רכבו אחור. וזה לישועתך קויתי ה'. גם סובל המקרא לפרש על מה דכתיב לעיל דן ידין וגומר. והזהירם אפילו בדברים קטנים שאדם דש בעקב ידין דינו. עלי דרך. יקוב הדין את ההר. ואף אם יגיע ממנו היזק גדול לו או לאוהביו. וזה הנושך עקבי סוס ולא יחוש אם יפול רכבו אחור. כי לישועתך קויתי ה' ובמשפטך דבקתי:

98. Genesis.49.21.1

    נפתלי אילה שלוחה. על דרך דורן. כטעם ויתן שלוחים לבתו. והוראתו נפתלי יהיה חביב בעיני רואיו. וכל רואיו יברכו אותו כאשר מברכים מי שנותן מתנה וכן דרך הפסוק כבכורה בתאנה בראשיתה:

99. Genesis.50.23.1

    בני שלשים. כי הרב סבור שהוא כדרך כל הסמוכים. שהמה תחת מלת של. כמו חצר המשכן פירוש חצר של המשכן. ונזיד עדשים. ויפה תפס עליו בעל אוהל יוסף. שמצינו בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל. ולא מלכו מבניו כי אם ארבעה עיין שם אבל הסמיכות הוא מענין אחר. לקצר על הלשון. כמו וחכך כיין הטוב. מלאכי רעים (תהלים ע'). וראיתי בספר בנין שלמה שמשיג על הרב. מדכתיב אחריו גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף עיין שם ולא ידעתי מה ענין אפרים למנשה. דלמא מזה ראה שלשים ומזה רבעים. או דלמא קא משמע לן שהמה יולדו וגדלו אצלו:

100. Exodus.1.1.1

     בפסוק ואלה שמות.. אמר המחבר דלא חשיב הפסוק לפי סדר תולדותם. אשר הוזכרו בפרשת ויצא. לחלוק כבוד לאמותינו לכן חשיב ברישא בני לאה. כי הם נולדו ראשונה. ואחר כך בני רחל. ואחר כך בני השפחות לפי סדר תולדותם. ועיין בדברי הרב פרשת במדבר בדיבור המתחיל לבני יוסף וגו':

← Previous · Next → — showing 101–200 of 686

Avi Ezer. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: NO SOURCE SPECIFIED Licence: Public Domain. Source.