← Library

Avi Ezer

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Avi Ezer > Torah · 686 sections

1. Genesis.1.1.1

   חכמינו אמרו שהבי"ת נוסף וכו'. כל המפרשים האריכו למעניתם לפרש דברי הרב באופנים שונים ולאחר העיון נראה שדבריו עולים עם דעת רש"י והיו לאחדים. הנה הרב בהקדמה על התורה סותר דעת המדרש שדרש התחלת התורה בבי"ת להניח ברכה בבריאת שמים וכו'. ובספר צחות מבואר איפכא שכתב צורת האותיות וטעמם וז"ל הקוף הפך האמת וקללה לעד וכו'. לכן האמנתי לדברי רבים וכן שלמים אשר גזרו אומר על כמה דברים הכתובים בספר אינם מפיו רק באו זרים וחללהו ותלמידים טועים כתבו בשמו למען חלל את דברי קדשו. ועיין מכלול נקוד גימל כתב מה שכתב הרב במשלי על גפי כמו על גבי תלמיד טועה כתבו ע"ש. רק מה שבעל אהל יוסף רוצה להצדיק התלמיד באמרו שאחד מתלמידיו לקט דברים מנוסחא ראשונה שכתב ראב"ע כי כל המחברים כותבים שני נוסחאות ויקח האחרונה ויניח את הראשונה עכ"ל ואני לא כן אחשוב. אבל בדברים שאינם נוגעים ומתנגדים לדברי חכמינו רק סתירה בדברי הרב עצמו אאמין לדברי בעל אהל יוסף אולם בדברים הסותרים לדברי חכמינו ז"ל וגם בשאר ענינים שונים אשר לא כדת אומר אני שתלמיד טועה וחשוד כתבם למען טמא את דברי קדשו שנאמר אהבת רע מטוב כי כל מגמת הלצים להראות סרה מאיש טוב למען יאמנו דבריהם אצל המון. כי דברי הרב מלאים ביראה ובחכמה ומוסר השכל: שם

2. Genesis.1.1.2

   וטעם אלהים. כן פרש"י בפסוק ביום עשות ה' אלהים וכן דעת המזרחי: שם

3. Genesis.1.1.3

   ויש שמי השמים. הלא ידעת תיבות אשר יתרבו על משקל שנים כמו ידים רגלים קרנים המה מיוסדים ככה מפני שבריאותם זוג גם רחיים לא יכול לטחון בלתי אם יש לה רחיים ורכב וגם השמים משקלה שנים לפי שיש שמים ושמי השמים וזהו סודו ועיין לקמן בד"ה ורוח אלהים וגו' והדברים עתיקים בחק המדקדקים:

4. Genesis.1.2.1

   והארץ המלה הזאת זרה. הנה לזר יחשבוה כי הארץ הקמץ משום אתנחתא וכאן עיקר נקודתה סגל כמו רעותיה בו' נקודות האלף. רוכבי הרכש. ובספר בנין שלמה כתב שבא כן לזווג המלות עם הארץ הנאמר לפניה עיין שם בית שקל הקודש ח"ר חלון כ"ד. אולם מה יענה בשאר מקומות כמו וזהב הארץ. שכון בארץ. והארץ תהיה לפניהם. וקושטא קאי כי השם הזה זר כמו רחם לחם ועיין צחות כ"ה ע"ב. ובאמת כי משקלי שש תנועות אינם שומרים תמונתם יש נכתבו תמיד בשש נקודות. ויש נשתנו לפרקים באתנחתא וסוף פסוק ויש אשר לא ישתנו כלל הכל לפי המסורה: שם

5. Genesis.1.2.2

   ואל תתמה על וי"ו והארץ. בספר אהל יוסף כתב כל מקום שנזכר בדברי רב פ"א רפה משמש בלשון הנה. כמו קול דודי הנה זה ע"ש. ולא הוא כי מצינו וי"ו במקום או כמו אביו ואמו ובמקום אשר אם לא ישבעו וילינו וי"ו השואה מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק וי"ו לתשובת התנאי אם בחוקותי תלכו ונתתי וי"ו במקום בית ה' שלחני ורוחו וי"ו כמו אבל ועבדיך באו לשבר אוכל וי"ו במקום עם כי היה ארון ה' ביום ההוא ובני ישראל. כללא נקט בידך כל מקום שכתב הרב כפ"א רפה כונתו על אחד מאלה: שם

6. Genesis.1.2.3

   כי הם זכרים ונקבות וגו'. ודעת מקור חיים שמצאנו אותו בכתוב בלשון זכר ונקבה אולם כוונת הרב אינה סובלת פירושו דמשמע שנותן טעם למה נזכרים בלשון שנים וקפיד אזוגות אבל באמת טעמו ונמוקו בשביל מים עליונים ותחתונים שעליון המשפיע נמשל לזכר וזה סודו:

7. Genesis.1.7.1

   ויעש יש הבדלה בבין עם למ"ד. ומצינו קירוב בשלשה לשונות כמו תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך:

8. Genesis.1.14.1

   ויאמר מלת יהי יהיה בעבור שידברו וכו'. וכן מצינו כמה ענינים כמו לאמר תנוח האל"ף כיון שהשתמשו הרבה במלת אמר עם למ"ד עיין רד"ק מ"ג ע"ב הנה ראיתי בשם ספר החייט במלת יהי אור וז"ל אופני תנועות הם חמשה. האחד שהוא תנועת החולם היא נפש אל הארבע והרמז בזה כי הא' מניע את הד' חיות שבכל המרכבות עליונות ותחתונות שהולכות על ארבע ולעומתם חמשה אורות ב"ע בראשית עכ"ל וכיון שנגלה לנו זה הסוד אף אני אגיד שהוזכר יו"ד פעמים בפרשת בראשית מאורות מאור אור כנגד יו"ד תנועות. ועוד להבדיל בין האור ובין החושך נגד שוא נע המבדלת בין תנועה גדולה לתנועה קטנה שלפניה ולכן המארת חסר נגד חולם שלפעמים נכתב מלא ולפעמים חסר גם רמז לפי שמיעטו אורם ומשמש בשני לשונות יחד אור ומארה וקרוב לזה הוזכר ברש"י:

9. Genesis.1.20.1

   ישרצו פועל יוצא. פי' וישרצו הוא לשון הוצאה לאפוקי מרמש האדמה וזה שכתב הרב תולדות עם הגבהה ואף שהוא מן הקל אפ"ה יוצא וכאשר תראה לעיל בפסוק ויאמר אלהים תדשא הארץ אבל פרו וישרצו פועל עומד כמו גזרת שב עומד ושב וקבצך. ויצא ושב ה' אלהיך את שבותך עיין פרשת שמות פרו וישרצו וגו':

10. Genesis.1.22.1

    ויברך טעם פרו ורבו. ולקמן השגתי על דברי הרב שדחק עצמו דפרו ורבו אינו ציווי רק ברכה ובאמת הוא אחת מתרי"ג מצות ולהכי אמרינן שהה ולא ילדה מצוה לגרשה:

11. Genesis.1.26.1

    י"א כי מלת נעשה. יש מכאן דמות ראיה שלא כוון יפה הגורס באבות ונעשה כמעין המתגבר בקמץ והוא נגד כל המדקדקים וכבר השיגו עליו ועיין בדברי הרב בפרשת צו וכל נעשה במרחשת וכו'. אמר המחבר וכבר ידוע מה שהשיבו חכמינו למין אחד ראיה מן שמש אחת שזרחה לכל אדם בפני עצמו. ועיין ילקוט פרשת יתרו מה שכתב בכל מלאך חקוקה עליו צורת הויה ועיין פרשת וארא מה שכתב הרב וז"ל ועל יאוריהם לשון רבים בעבור שביאור במקומות רבים. ועתה יכונו על שפתיך ענין נעשה אדם בצלמנו: שם

12. Genesis.1.26.2

    ונכה בו שם הפעל. הנה המפרשים פירשו דלא נוכל לומר שהוא עתיד מהקל כיון דלא מצינו במקרא רק מן הכבד כמו לא נכו. ודבריהם אינם מוכרחים הרי מצינו מנפעל ונכה ומת ואף שכתב שורש יהודה אין לך רשות לבנות הנפעל מן הקל או הקל מן הנפעל כי יש להם הוראות שונות לפעמים ע"ש אולם כל המדקדקים לא אבו בדרכיו הלוך כי אין אב בלא תולדה ואין תולדה בלא אב. לכן יסדו חכמינו בתפלתנו וזדים טבעת כיון שמצאו התולדה טובעו בים סוף. הגע בעצמך האם דבר הכרחי לעמוד כל בנין במקרא ב' פעמים להביא ראיה מאחד אל אחד אם מצינו התולדה במקרא או האב די לנו להביא ראיה אם הענין סובל הוראתו: שם

13. Genesis.1.26.3

    ומלת פ"ו באדם ברכה היא. דעת הרב כאן שזה נקרא פועל לא עומד ולא יוצא כמו מיתה זקנה. ולא שייך בו לשון ציווי. ואני אומר שהוא צווי ממש כמו ומות בהר שהוא צווי לתקן עצמו כמ"ש הרב שם וכן כאן הוא מצוה לתקן כמו שמצוה בעל הכרם להשקות את הגן לכן אם שהה י' שנים מצוה לגרשה כי עודנה לא יצא ידי מצוה עד שקיים פרו ורבו. ואם אז מנע הקב"ה ממנו פרי בטן יצא ידי חובת מצותו. גם מרומז במצוה זו להזהיר על רשעי הדור שהיו בימי נח המשקים לה כוס של עקרין שלא תכחיש יפיה. ולזה צוה הקב"ה פרו ורבו. וכן גבי עמלק נאמר לא תשכח דהיינו שימה ציונים וסמנים שלא תשכח ולכן יפה פרש"י בפרשת נח פרו ורבו מצוה היא:

14. Genesis.1.31.1

    יום הששי. מצינו סמיכת חסר של. כמו ספר זכרון. שבו נכתב הזכרון. ויש סמיכה שמורה על הדבר בעצמו. כמו גדול העצה היינו איש שהוא גדול בעצה. וכן איש מרמה וכן כאן יום שהוא ששי ודלא כיש אומרים שמפרשים יום שסובב בו גלגל הששי ועיין שורש יה ד' ט"ו ע"ב ודקדוק יום הששי הוא בחסרון דעת המתואר. כמו כהן המשנה. גם ה"א הששי זרה. ועיין פרשת אמור פסוק ואיש הישראלי:

15. Genesis.2.3.1

    ויברך אלהים וגו'. עיין בדברי הרב פרשת ויחי ארור אפם:

16. Genesis.2.6.1

    ואד יעלה. וכן פרושו וכל שיח השדה וכל עשב טרם יצמח ולא היה מטר ולא אד להשקות פני אדמה וכו'. אולם אין פתרונו עולה יפה לפי סדר הבריאה:

17. Genesis.2.8.1

    ויטע הבי"ת משרת עצמו וגו'. הנה חקי הדקדוק אינם מכריחים הרב לפרש כך. כי אפשר שנטע גן במקום עדן ועונג ולפעמים נסמך עדן אל גן ולפעמים גן אל עדן. כמו (יחזקאל כ״ח:י״ג). בעדן גן אלהים וכן דוגמתו. מצור החלמיש מחלמיש צור. וגם ידעת מגדר הל' שיש ב' נוספים. כמו טרף בפיה. והוא באחד. וכמוה רבים. וכן בעדן. והוא כאלו כתוב גן עדן: שם

18. Genesis.2.8.2

    וה"א האדם יש לו סוד. המדקדקים מגלים סוד לומר שהוא גם כן שם עצם כללי. לפי ששם אדם נופל על כל חי מדבר גם האשה בכלל אדם. כדכתיב ויקרא את שמם אדם אבל לדעתי אין זה כוונתו כי במקום שכתב יש לו סוד הוא על ג' פנים. לפעמים הוא דבר חכמה אשר אין בקיאין בה. כונתו מפני שאין אנו בקיאין בחכמה זו. ולפעמים הוא דבר אשר נעלם גם כן ממנו כי לא ידע לפרש וקאמר שיש לו סוד. על דרך שאנו אומרים על אגדת רבה בר בר חנה או בשאר אגדות שאין אנו יכולין להעמידן על דרך פשט אם לא שיש לו סוד אשר נעלם ממנו ונגלה ליודעי חן גם לפעמים יודע הרב כוונת סודו וגם יכול להסביר לן כוונתו ולא רצה לגלות לפי שהוא חוץ להענין אשר מדבר כוונת החיבור. ולכל הנך טעמא דאמרן לא שייך דעת המדקדקים שפירשו בדברי הרב. ועיין פרשת שמות כתב הרב והאדם הוא שם תואר ויש לו סוד. תסתיע דאין כונתו על סוד המדקדקים אכן אם תראה בפרקי ר' אלי' בחור במין החמישי בענין שם המתגבר ובדברי הרב בספר מאזנים אז תבין סודו:

19. Genesis.2.16.1

    ויצו צווי עם על מצות לא תעשה וכו'. ומצינו לפעמים צווי בלא על והוראתו על לא תעשה. עיין פרשת ואתחנן כאשר צוך ה' אלהיך לפי דעת הרב:

20. Genesis.3.6.1

    ורבים ישאלו. להבין הענין אראך כי נחלקו חכמינו בדבר לומר שכל אבר מוליד אבר ובכח הזריעה צלמו ודמותו. אולם הקשו לנפשם מדוע סומא מולד פקח וחגר מולד ישר רגלים. אפס זאת מוחלטת שאם גשם האב זך וחף מאד כן מוליד תולדתו כמוהו וכן גבור וחלש בלתי אם סבובים אחרים מונעים את תולדתו להיות כמוהו. וידוע שאין גשם בעולם אשר אין בו חי הרוחני מעט. ועיין בספר חוקר ומקובל. ובטרם חטא האדם היה גופו זך מאד מאד יושב בהיכלי מלך וכח לעמוד בהם. אולם בעת שחטא נלקח ממנו מין הרוחני אשר היה בבשרו ונתעב גופו ומוכן למות ככל דברים גשמים. ואז מוליד כדמותו וכצלמו ומה ששואלים מה חטאו זרעו. יקשו על פסוק לא יבוא ממזר בקהל ה' בניו מה חטאו רק כן גזרה חכמתו ולא מחשבותינו מחשבותיו. ועיין דברי הרב בפתיחה לספר קהלת:

21. Genesis.3.11.1

    וכן לבלתי שמור מצותיו. תיבת וכן מקומה למעלה לאחר תיבת רק אך. ומביא ראיה כי לבלתי עם למד פרושו כטעם שלא:

22. Genesis.3.12.1

    ואוכל האלף סי' המדבר וכו'.. פה ביאר הרב בקצרה. שמא תאמר אוכל הוא שם הפועל כמו את כל אוכל השנים מ"ד ע"ב. גם לא מצינו שם אכל בצירי כלל אף בסוף פסוק כמו ונשברה לך אוכל. לשבר אוכל:

23. Genesis.3.22.1

    ופירש ממנו לשון רבים. כבר נתפשט בספרי הרב. גם הובא בפרשת שמות בפסוק הנה עם בני ישראל מחלוקת מדינחאי ומערבאי בענין דגושה על תיבת ממנו. לאנשי מזרח נו"ן רפויה לרבים מדברים. כמו בכנוי יעזבנו ואל יטשנו וליחיד נסתר הנו"ן דגושה אבל לאנשי מערב כל ממנו שבתורה הנו"ן דגושה ולא תוכל להכירם אלא לפי הענין וכבר כתב הבחור בספר מסורת המסורת שאנחנו סומכין על קריאת מערבאי וכן מוכח לכאורה בתוס' ערכין דף ט"ו ובד"ה אל תקרי ממנו אלא ממנו. ואתה תראה מדברי הרב שגם הוא הלך בעקבות מערבאי וכן עמא דבר:

24. Genesis.4.1.1

    קניתי איש את ה' וגו'. עיין בדברי הרב בפרשת שמות בד"ה ועתה אזכיר הטעם אמר המחבר הנה נשמע מדברי חכמינו ז"ל דתיבת קנה הוא שם המושאל לאיש הגובר נגד יצרו הרע במלחמתו. וכמו איש אשר ילחם בשונאיו בהלחמו בגבורה ובתחבולה לנצח את שונאו יעשנו המלך לשר גדול ויקנה אותו השם לדורותיו אותו כאלו קנה בכסף. כי אין הפרש אם יקנה אדם חפץ בדמים או אם יקנה אותו במעשים טובים נקראו בשם קונה. ולכן כתבו חכמינו ז"ל קנה שם טוב קנה לעצמו וזה אמת קנה על יד מעשיך ואל תמכור ע"י מעשים הרעים חלילה. הטעם הלא הוא אביך קנך. כי קרבו אותך בכל מילי מיטב כאלו קנה אותך בדמים. ולכן נקרא קונה שמים וארץ. וזה לב נבון יקנה דעת. וכן תוכל לפרש בכל מקומות הנפוצות בתנ"ך תיבת קנה אשר לא נוכל לפרשו באפס דמי ובדרך זה נוכל להבין בנקל מה שאמרה חוה קניתי איש את ה' ועתה די לך:

25. Genesis.4.26.1

    אז הוחל ודקדק הוחל מפעלי הכפל וכו'. מה שכתב הרב היה השם סמוך אל המלה וכו' דעתו שתיבת בשם היה נסמך אל מלת לקרוא בנגינה דהיינו לקרוא במרכא בשם בטפחא וכשתבין למה נאמר בפרשת לך לך ויקרא בשם ה' ובפרשת כי תשא נאמר ויקרא בשם. תבין שדברי כנים. ודברי אהל יוסף רחוקים מפשט ושאלתי כמה קושיות בדברי הרב וזאת תשובתי. אחת שאלת בדברי ראב"ע פרשת בראשית בדקדוק אז הוחל וכו'. ע"כ אשיבך מלין ואת רעיך עמך. ובטרם אשיבך אעירך שנית בדברי ראב"ע. חדא איך יוכל לבא דגש אחר ת"ג שאין בה נגינה. שנית איך יפול הדגש בבנין הפעיל וגם אם יורה על אות הכפל. איך יבוא בפ"א הפעל. גם קשה הלא כבר חשבו המדקדקים ארבע תיבות לזרים אשר המה בנח עם הדגש ואיך רצה הרב להוסיף עוד זרים. ועתה אענך דע דבנין הפעול בקמץ או בשורק הנקרא קובץ ובנחי עין המה במלאפום. להורות על אות נחה. כמו הושב כספי. הוקם על ובנחי פ"א יו"ד. כמו הורד מצרימה. להורות על יו"ד פ"א הפעל. ובכפולים כמו הוסב. ואתה אחי עיין הושע ח' כל מבצריך יושד. ישעיה ל"ג כהתימך שודד תושד וכן ישעיה כ"ד ושאיה יוכת שער לפי דעת רוב מדקדקים כולם בדגש עם הנח ודגש בפ"א הפעל להורות על אות החסרה ופשוט הוא שאות הראשון מכפל חסר תמיד. וע"כ מורה דגש פ"א הפעל על אות שאחריו החסרה ופשוט שדוקא דגש המורה על הבנין מקומה בעין הפעל אבל דגש שמורה על שאר דברים לא מקומה מכבדה. ועתה אשכילך שהנח בתיבת יושד תושד המה אחת ה"א הפעול. וכמבואר במדקדקים. ודגש הפ"א הוא להורות על אות הכפל. ובתיבת הוחל יש לטעות שהוא מגזרת יחל. כמו אשר יחלתני. או מגזרת חיל ורעדה. והרב ראה מקומה והוראתו מעיד שהוא מן הכפולים. ע"כ מפרש הוראתו וקאמר שאם לא היה חי"ת פא הפעל ודאי מתקני הנקוד שמו דגש בפא הפעל שלא לטעות בהן שהמה מנחי עין או נחי פ"א יו"ד גם מטעם זה הוסד הדגש ביושד תושד שלא לטעות בו שהוא מגזרת שוד. כדבר שנאמר גם תנין חלצו שד וכדומה. נמצא דברי ראב"ע כנים על חכמת הדקדוק ולית נגר המעתיק אותו ממקומו. ועתה אשיב אחד אל אחד אשר הקשית איך יוכל לבוא דגש אחר ת"ג שאין בו נגינה. אשיבך שת"ג היא תחת תנועה קטנה שנקודה העצמו' היא קובץ ונשתנית לת"ג ביושד יוחל להורות על פ"א הפעל. ע"כ נאבדה גבורתה ותקפה ודגש במקומה עומדת כידוע בספרי המדקדקים כי לא מלבי ואף שת"ג בתיבת הוחל הוא למותר. אולם כיון דהוכרח לבוא בעתיד יוחל תוחל נוחל ע"כ לא זזה ממקומה ולכן שפיר לא חשבוהו המדקדקים התיבות האלה לזרים כי נח ודגש יחדיו ירבצון כי התם חדא טעמא להם לפי שאין לנח שום הוראה. כמו לנער היולד וכדומה שאין לנח שום הוראה. אבל הכא ביושד תושד יוכת הנח מורה על ה"א הפעיל והדגש על אות החסרה לכן לא חשבוהו לזרים. עתה דברי הרב נכונים ואין בהם פקפוק וזרות:

26. Genesis.5.29.1

    כי העברים ישמרו הטעמים ולא המלות וכו'. עיין דבריו בצחות וז"ל תמצא נח ואיננו מגזרת ינחמנו. כי המ"ם הוא שורש. ולא יסור שורש רק מאותיות נח שהם אהוי או מאותיות הכפל. רק טעם המלה שמרו. כי הנחמה הוא להסיר עצב האבילות והוא נוח לנפש ע"ש. ועיין פרשת פנחס לימין משפחת הימיני מה שכתב הרב שם:

27. Genesis.6.6.1

    וינחם ה' וכו'. עיין בדברי הרב בפרשת כי תשא על פסוק וינחם ה' על הרעה:

28. Genesis.6.9.1

    ותמים תואר השם. כתב אהל יוסף דסבר הרב תמים בלבו דלא שייך לומר צדיק תמים דאם כן איך יעמדו שני תוארים יחדיו ע"ש ואני אראנו דוגמתו ככם אלף כמו גבור ציד חכמי יועצי פרעה חכם חרשים עיין צ"ה שמות ל"ה וכן אנשי בני בליעל וכן גבורי חיל מלאכת עבודת בית אלהים ואף דמפרשים דחקו עצמם לפרש תוארים הסמוכים להיות כל אחד תואר בפני עצמו. כמו חכמי יועצי יאמרו חכמים יועצים ברם מצינו תוארים סמוכים ותואר על תואר לאלפים בתנ"ך אשר לא סבלו הדחוקים האלה ולדעתי אין זרות כלל בתואר על תואר. והנראה לי בדעת הרב כי לא שייך מלת תמים רק באיש הולך לתומו כמו גבר תמים איש תמים איש זה. ולא מצינו חסיד תמים או קדוש תמים. כי צדיק וחסיד סובל כל מילי מיטב ותמימות. וכל אחד דלא מקרי תמים לא מקרי צדיק לכן קאמר הרב צדיק במעשיו לעיני כל תמים בלבו בסתר וכפיו כן לבו וזה מעיד הקב"ה עליו שהוא יודע לבבות וזה שכתב פרשת קדושים וז"ל דע כי השלם שלם מאד ע"ש בדברי הרב כי שם כתבתי באריכות וצדקו דברי רש"י בפרשת חוקת שמפרש אדומה תמימה באדמימות:

29. Genesis.6.16.1

    תחתיים תואר השם. דע לך. כי שנים מנפרד שני ולמ"ד הפעל חסרה ומשפטו שניי בפלס שלישי. לכן באו בתואר הרבים שנים. ושלישים דעת מדקדקים שהוא מנפרד שלישי. ויש כתבו מנפרד שליש. ודעת הרב מורה שהנפרד שליש. וניחא שפיר ושלישים תעשיה בלא חירק היו"ד בפלס קול נגידים אדבר. ומה שהביא הרב סלח קשת גנב היא דוגמא בעלמא להראות איך שמשקלי שמות שונין דא מן דא:

30. Genesis.6.17.1

    החולם והשורק מתחלפים. כמו ישפוטו הם. לא תעבורי מזה ארון העדות. ועדותי אלמדם: שם

31. Genesis.6.17.2

    וטעם המבול. וכן עץ הדעת טוב ורע. כי לא תבוא ה"א הדעת על הידוע בסופו ועל סמוך:

32. Genesis.6.18.1

    והקימותי את בריתי לאות שהשם נשבע וכו'. היינו בתחלת דברים נאמר ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו. אף שלא מצינו במקרא שאמרו נשלחה אנשים סופו מוכיח שאמרו כן מצינו ישעי' נ"ד אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ. שמע מניה שזאת היא הקמת ברית ושבועה:

33. Genesis.7.4.1

    ומלת היקום לא. נעלם מן הרב ואת כל היקום אשר ברגליהם פרשת עקב:

34. Genesis.7.23.1

    תשובה גמורה על חסרי. הנה רבים הביטו אחרי הרב ותקילתו במאזניא השתכחו חסר ברם קושטא קאי. כי לא נעלם ממנו מאן דאמר שלא היו מבול בארץ ישראל. כאשר כתב הרב מאחינו וכו'. וחלילה לרב מרשע לדבר סרה על חכמינו. רק בצחות לשונו נפלה תחת הנוצה חסרי הדעת. וכונתו על שלילת דעה זאת. כמה דתימר דלא סברי דעה זאת כמה ששמשו חכמים בלשון שלילה. ושלילה וחסר שמות נרדפים. ולכן דקדק בלשונו חסרי הדעת. ולא כתב חסרי דעת. ודעת הרב כריש לקיש דפליג בזבחים על ר' יוחנן. ולפי דברינו דברי הרב כאוד מוצל משטף אף ולא גושמו ביום זעם. ראה מה שכתב בפרשת וישלח בענין בלע בן בעור וכו'. כי לא יפול מדברי רבותינו ז"ל ארצה. ובכמה מקומות כתב כן:

35. Genesis.8.2.1

    ויסכרו כמו ויסגרו. אמנה בספר משלי כתב הרב על גפי כמו על גבי. ובפרשת מקץ נצטדק הטי"ת בעבור תי"ו התפעל. מכלל דהדר ביה רב מההוא וסבר כדעת מדקדקים דאותיות הבאות ממוצא אחת מתחלפות גם כן. ודוחק לומר בכל הני שהם שתי מלות. ועיין ריש קדושים בפסוק לא תלך רכיל. או בחר לך דברי המכלול שהבאתי בראשית א':

36. Genesis.8.10.1

    ויחל עוד. על דעתי מתחלה דעת מדקדקים מחולקים בבנינה בגזרתה. יש סוברים שהוא מן נחי עיין מבנין הפעיל. ויש סוברים מבנין נפעל. כמו ונבל כעלה כלנו. ויש סוברים מנחי פא יו"ד מפועל הדגש על דרך ויבשהו. וכאן נשתנו להשלים חי"ת הדגושה. אף כי ברוב לא נשלם חי"ת הדגושה. ולפי דעת הרב שיהיה מכופלים אין פתרונו עולה יפה ויפה כתב הרב ויתכן להיותה מלה זרה בדקדוק. והראיה. שכתב הרב דחשבה לזרה לפי שאין פתרונן עולה יפה דלקמן ויחל נח איש אדמה כתב שם מתחלה מפעלי הכפל וכו'. ושם לא כתב שהיא זרה מפני דשם עולה יפה:

37. Genesis.8.11.1

    טרף בפיה יש אומרים וכו'. דעת הרב שהוא שם דבר. כמו אדמת עפר. שהמה שני שמות מורים על הוראה אחת והמה נרדפים. וכן כאן עלה וטרף. ואם היה פעל היה לו לנקד חציו קמץ וחציו פתח כמו שפירש רש"י בהרבה מקומות. ואח"כ קאמר הרב שהוא לעולם פעל. ומצינו פועלי דוגמתו בשני קמצין כמו ארי שאג. כי הוא טרף. והוראתו שעלה הזית טרף ושבר פיה מן האילן ולא מצאה כן על פני המים. אך הבית נראה כנוסף. כי נראה שמלת טרף קאי על היונה והוי למימר טרפה. כי יונה נאמרה בכל מקום בלשון נקבה אמר הרב דבי"ת נוסף וכאלו נאמר טרף פיה ופה נאמר לשון נקבה ולשון זכר. והדר קאמר הרב אפשר שהוא תואר השם והוראתו שבורה כמו שפירש התרגום:

38. Genesis.8.12.1

    וייחל מבנין נפעל וכו'. הנה אין כאן הכרעה בין דברי הרב לדברי רש"י שמפרש שהוא מבנין התפעלות כי לכולם אית ליה פירכא. אם מבנין נפעל הוה למכתב

39. Genesis.8.12.2

    וַיָיחֶל. .ואם מבנין התפעל ויתיחל כמו ויתיעצו ויתילדו:

40. Genesis.8.17.1

    היצא כמו השלם וכו'. כמו השלמים על הדרך הפקד ציווי מבנין הפעול. וכן כתב הרב פרשת וישב לבלתי נתן זרע כמו השלם. ודברי הגה באהל יוסף באריכות וזה נכון כמו שכתבתי:

41. Genesis.9.3.1

    כירק עשב על שני משקלים. כי ירק יש לו שלשה משקלים. בשש נקודות ירק לא היה ישעיה ט"ו. ומשקל פעול ואחר כל ירוק ידרוש איוב ל"ט. ובשני קמצים כגן הירק. וכן עשן לו שני משקלים. בשני קמצים ובשש נקודות. וכן הבל יש לו שני משקלים. עיין קהלת י' ב' תמה אני על בעל הגה במרגליות טובה שכתב בדברי הרב דברים אשר לא עלו על לבו. ועיין צחות כה ע"ב:

42. Genesis.9.9.1

    ואת זרעכם. הרב פירש הוראת את פירש עם. וקשה ליה דאתכם השלישי נראה למותר. כיון דכתיב נפש החיה אשר אתכם מה למימר שנית ובכל חית הארץ אתכם וזה שכתב הרב ואתכם השלישי פירוש אותו ברית שהיה אתכם ולא קאי על החיות אשר אתכם בתיבה רק על הבריות שהיא אתכם. ועיין במרגליות טובה באריכות והנכון כמו שכתבתי. ועיין פרשת תולדת בדברי רש"י תהי נא אלה בינותינו ובדברי הרב שם ומה שכתב הרב או נכפל לתוס' ביאור נכון הוא. וכן מצינו בצפניה בעת ההיא אביא אתכם וגו'. וכן נחמיה ד' ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין אנחנו פושטים בגדינו:

43. Genesis.9.12.1

    אות זכר ונקבה וכו'. כמו וזה לך האות. והרבוי אותות. וטעות בפי המון לומר אותיות כי מן רבוי אותיות הנפרד אתה מרבבות קודש. ולא כן דעת הרב בעל לוח ארש:

44. Genesis.9.25.1

    עבד עבדים. וכן תרגום אונקלוס ויהונתן. בפרשת צו כתב הרב קדש קדשים קודש כאחד הקדשים. אבל קודש הקדשים על קדושה גדולה:

45. Genesis.10.13.1

    ובעבור שהבן מאון האב וכו'. ועיין ברש"י בראשית בד"ה ועירד ילד ותמצא טעם למה נאמר פעמים בזכר הוליד ופעמים ילד. וקרובים לדברי הרב:

46. Genesis.11.1.1

    שפה אחת בפתח קטן. וכן נקי יהיה לביתו שנה אחת (דברים כ״ד:ה׳). ובתשלומו אחדת. אך שכבד על הלשון לדבר שני אותיות רפות ממוצא אחת. וזה מה שכתב הרב ובספר הדקדוק בארתי למה חסר ד' אחת. הנה דעת הרב נראה בעליל. אף שלא יתכן סמיכת ענין בשם מספר המחובר אל המתואר. אבל במלת אחד כיון שהוא התחלת המספר שוה בסמיכות לשאר שמות. ועיין יסוד הניקוד (שמות ס"ו).:

47. Genesis.11.6.1

    ויאמר ה' זה הדבר אמר למלאכים. דעת הרב כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. וכאלו נאמר קודם הבה נרדה ואחר כך וירד ה'. וזה שכתב הרב וזה טרם וירד וכיון שנאמר למלאכים הבה נרדה לשון הזמנה והכנה וכדרך שישמעו אדם נאמר ג"כ וירד. וזה שכתב הרב וטעמו ירד בעבור שאחר כן וכבר המתיק הרב מלת וירד בפסוק שלפני זה מה שיש בו די למבינים:

48. Genesis.11.7.1

    הבה נרדה. עיין דבור הרב באריכות. ומה שכתב ונבלע על משקל ונסבה טעות המדפיס. וצ"ל

49. Genesis.11.7.2

    וְנָבֵלָה .על משקל

50. Genesis.11.7.3

    וְנָסֵבָה (ד"ה א' י"ג). גם יש בדברי הרב ארבע תיבות נוספות ואלו הן (ובחסרון הכפל ונבלע שם). אולי תלמיד אחד כתב כן בצדו פירוש על דבריו הראשונים בד"ה ובבלוע הכפל ונבלע והציגום המדפיסים ביחד ובללם. ומה יפו דברי הרב ר' משה העכיס שכתב לכן הוקלה ונבלה לפי שמשפטם ונבל. כדרך הכפולים בבנין זה בעתיד. וכיון שמשפטה כן אף שבא ה"א נוספת. נשארה התיבה על משפטה הראשון וניטל הדגש.

51. Genesis.12.6.1

    יתכן שארץ כנען כו'. הנה גם רש"י כתב כדברי הרב. אבל בפרשת שלח לך כתב רש"י בד"ה וחברון שבע שנים נבנתה וגו'. שחם בנה כנען לבנו. ודברי רש"י סותרין אהדדי. וכבר תרצם המזרחי בפרשת בראשית שרש"י מצא שני אגדות. באחת מבואר שבחלקו של שם נפלה הארץ וכנען תקפה מבניו. ובאחת מבואר בחלקו של חם נפלה. ודעת הרב גם כן נוטה בחלקו של שם נפלה. וסוד מבואר במפרשים. ובסודם אל תבא נפשי ובפרשת וירא תמצא דעתי:

52. Genesis.12.13.1

    ובאה אחותי את מלעיל. ובאה כן בעלילת נסוג אחור. ולא כן אחותי בת אבי פרשת וירא:

53. Genesis.12.15.1

    ויהללו קל הלמ"ד הראשון וכו'. כי קשה על הלשון לדבר שלשה למדי"ן רצופין בבת אחת. לכן חסר דגש הבנין:

54. Genesis.12.19.1

    וקמצות וי"ו ולך וכו'. דעת הרב כיון שהיא בהפסוק ואין אחריה מלה בוי"ו החיבור. וכן יצא ושוב מנחה ונסך. ועוד כלל אחר אמרו המדקדקים דוקא שתהיה נגינה באות שאחר הוי"ו. אולם אם הנגינה רחוקה אז נקוד בשוא. כמו שמש וירח קדרו (יואל א'). והטעם כי כן משפט הלשון שנשתנה התנועה לשוא כשהנגינה רחוקה ממנה כדי להקל על הלשון. עיין יסוד הנקוד שו"א כ"ו:

55. Genesis.13.1.1

    ודקדוק ויעל פרשתיו בספר היסוד. כי נחי למ"ד ה"א שלשה משקלים להם. כמו ויבן ויקש. ואם פא פעל או עין הפעל גרונית נפתח פ"א הפעל מקום הסגול והאות הנוספת בצירי או בחירק. כמו תחת גערה. אל יחר וישע. אבל העי"ן לא בא לעולם בחירק או בצירי רק בפתח. ויעל ויען ויעש. ועיין פרשת וישלח ויחץ את העם:

56. Genesis.13.5.1

    ואהלים בחולם בין האלף לשון יחיד כמו גורל. זאת ידוע למדקדקים כי הנפרד מן אהלים בחולם אהל בקמץ הה"א. כמו גורל גוזל בקמץ. והרבוי מן אהל בסגל אהלים בחטף כמו קודש קדשים וטעם על זאת תמצא בספרי המדקדקים ועיקר הטעם. כיון שמצינו כן במקרא פרידתם ורבוים. וראיתי בספר מדקדק שכתב אהלים בקמץ א' נקרא ריבוי פורט. ואוהלים בחולם נקרא רבוי כולל. ואין דעתי נוחה הימנו:

57. Genesis.13.6.1

    יחדו לשון שנים. פירוש אין פרושו כמו משלי כ"ז ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו. כי שם שרשה חדה מלשון חידוד. וכאן מנחי פ"א יוד. ובעל אהל יוסף פירש דברי הרב באופן אחר. והמעין יראה. שדבריו סובלין כמו שפרשתי: שם

58. Genesis.13.6.2

    וטעם הכנעני והפריזי כרעיו. כי קשה לרב שנאמר אז יושב הוי לומר יושבים. ועיין פרשת בא שכתב הרב וז"ל ולפי דעתי כי אמר ויושב את משה ואת אהרן. ולא אמר ויושבו בעבור כי משה הוא העיקר. וככה ותדבר מרים ואהרן. גם בפרשת כי יביאך כתב הרב להזכיר הכנעני לבדו. כי הוא אב לכולם עכ"ל. לכן שפיר נאמר כאן יושב על הכנעני כי הוא עיקר. והפרזי הוא כרוע וצותא בעלמא:

59. Genesis.14.10.1

    הרה נסו אל ההר נסו. ידוע לנו מאמר ר' נחמיה ביבמות י"ג כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה"א בסופה. וכן כאן. והוא מכפולים. והנפרד משקלה הרר בוי"ו נקודות. ומשמע דרב לא סבר כרש"י. וה"א בסופה משמש שני שמושים. דהיינו אל ההר ידוע:

60. Genesis.15.2.1

    ויו"ד ערירי כיו"ד אכזרי וכו'. ע' משלי כ"ז אכזריות חמה. וזה שכתב הרב וסר ממלת ערירים יהיו והתימה שבנפרד לא יסור לעולם היו"ד שלא תוכל לומר עריר כמו אכזר. וברבים נחסר. ועיין בספר מאזנים בנקודת החירק:

61. Genesis.15.10.1

    ויבתר אותם. כי בהמה ואדם שנים המה. ותרגום יונתן מסייעי' ליה שכתב וסידר פסגא. ועיין ריש עוקצין פסיגא של אשכול וכו'. ואשר נכתב ביריעות אחותה. וכאן לא נאמר אחיו. לכן כתב הרב כי הבהמה ואדם שנים היינו זכר ונקבה ושייך לומר רעהו. ולא שייך כן ביריעות כי איש באחיהו ידובקו. ומה שכתב הרב פרשת משפטים שאין לשור ריע כי אם בן זוטא כתב כן בצחות לשונו כאשר כתב פרשת ויצא ובן אפרים חסר אלף. ועיקר תפיסתו על בן זוטא. מפני ששור סמוך לאיש וקאי רעהו על איש. הנה מקור חיים ואהל יוסף פירשו באריכות ומוחקים גירסת ראב"ע שלפנינו. ולפי דברינו ניחא שפיר:

62. Genesis.16.2.1

    ובן חסר ה"א כו'. כי שרשו בנה וחסר הה"א כמו שחסר מן שורש חיה. ונכתב וארפכשד חי פעל עבר. וכן חי הוא יודך תואר לאיש חי:

63. Genesis.17.10.1

    וכן לא ידון רוחי עם נדנה. כי שני שרשים להם. גם כאן שרשה נמל וגם מול. כי המול ימול כתב הרב אחר כך שהוא מבנין נפעל. ואם איתא ששרשה נמל הוי למכתב ינמל כמו נקם ינקם כי אין דגוש אחר משלים שני נוני"ן. אבל ונמלתם שרשה נמל והוא פועל מדכתיב את. המורה על הפעול. לכן וערל זכר אשר לא ימול:

64. Genesis.18.18.1

    ונברכו בו. ומלת והתברכו איננה כן רק הם מתברכים. לפי שבנין התפעל אינו יוצא לשני ופרושו שכל הגוים יתלו ברכתם בזרעך לומר האל יברכנו כמו שברך זרע אברהם. וכן מבואר במכלול: ונברכו מקבל הפעולה מאביה. ולא כן דעת אונקלוס. כי לפי תרגומו גם והתברכו הוראת נפעל לו. ועיין דברי הרב בפרשת מסעי ובדיבור המתחיל והתנחלתם אותם. מבואר בדבריו שיש להתפעל גם כן פעול. וקשים להולמו:

65. Genesis.18.21.1

    ואם לא אדעה וגו'. כבר צוחו קמאי על דברי הרב שנתן מקום לטעות בדבריו. גם אנשים אשר מבעטים ארחותם למדו מתוכה לשקר. וכאן עלה להשחית דבריו. ותולין דבריהם הנשחתים באילן גדול על כן אמרתי עת לדבר ולפרש. שפטו נא וראו כי אין רמיה. ודעת כוזבת במחשבותיו. הביטו בספר (קהלת א'). וז"ל היוצר לבם יודע הכלל ופרט. (עיין בדבריו) (תהלים). כי יודע ה' צדיקים.) עתה אשכילך בינה ואמשול לך משל. כי גביע כסף מחובר מחלקים דקים לאין מספר. וגביע שלם הוא כלל כל החלקים כולם. ואם נחלק לחלקים נקראו כל אחד מהם חלק. ואם הגביע שלם. אז יודעים כולם שהוא גביע מחובר מחלקים. ואם נשבר לשנים. אף שאבד שם הכלל. ושם שני חלקים יוכר קצת במראה ובתבניתו שהיה מקדם בהתחברו יחדיו גביע שלם. ואם נשבר לארבע חלקים. הרואה חלק רביע מהן. אם הוא אומן או יודע בין. מבין גם כן את הכלל שהיה גביע. אולם אם נשבר לחלקים דקים אין איש בארץ אשר רואה חלק מהן כחוט השערה. או גדל מעט מנהם. ויבן את הכלל. שאלו חלקים היו מחוברים בדרך כלל והיה גביע בראשונה. ברם לא ידע. אם היה גביע או קערה או סכין או שאר דבר. הרי לפניך דלית אינש ביבשתא. אשר רואה חלק ויודע כללות הדבר. ועתה אשכילך בינה. אם אנו רואים איש אחד נוהג במדה טובה לעינינו או עשה מצוה אחת. אין אנו יודעים כללות האיש הלזה. אם תמים הוא במצוה זו בלבד או גם בשאר מצות. לא כן אנשי ביתו הסובבים סביביו תמיד. המה רואים חלקים יותר בסתר ובגלוי. אך המה ידעו לשפוט יותר כללות האיש ההוא. כי בראות חלקים הרבה. ישפוט השכל להכיר את הכלל. לא כן הקב"ה בוחן לבות. יודע כל חלק בדרך כלל. כי הוא בוחן לבות. ולא על דרך חלק. ועתה נחקרה נא. שאמר אברהם האף תספה וגו'. כאלו מוחלט אצלו. שיש שם צדיקים בבירור. ואמאי לא אמר אולי יש בם צדיקים יצילו המה את עצמם. אולם אברהם אבינו עליו השלום בצדקתו ובתמימות לבו ראה או שמע כמה אנשים אוחזים מדה אחת טובה לעיני השמש. וחשב זאת לודאי שהמה צדיקים לפי ראות אדם כאשר הקדמנו. כי האדם ידע כל חלק בדרך פרט. ולא ידע כללות הדבר. אבל הקב"ה הוא ידע בדרך כלל. כי כל מעשיהם תוהו. והכל בנוי על שוא ותוהו. לכן כתב הרב והעד שזה הפי' הוא אמת. שאמר אברהם האף תספה בלשון תימא כמו שהקדמנו. ועיין בספר חוקר ומקובל דף י"ד ע"ב ונפקחו עיניך בדברי הרב. אולם לא נתקררה דעתי בדברי החוקר. כי המה לכאורה מתנגדים נגד חכמינו ז"ל. ומרגלא בפי לומר על רב אהני ליה. צלותא. הן על לבי שואף זורח לפרש דברי הרב בכמה אופנים. הלא המה בכתובים אצלי. ואין זה תוכן כונת חבורי לכן קצרתי. ומה שכתב הרב ונפתח ה"א האף. כי ה"א התימא נקודתה בשו"א. וכאן בפתח בשביל האל"ף. שהוא מן הגרון וכו':

66. Genesis.19.16.1

    והנה שכח כי שני ההי"ן מפיקין. שרשו מה"א ופ"א כפול וכתב המכלול העין שלו נראות ה"א וכפלה והמה במפיק כמו גבה תמה אבל אם המה משורש מה לא שייך מפיק כלל עיין שם. ומחוורתא שהיא מרובע וגזרתה מהמה. ואין לנו לחקור על זאת כמו שאין לנו לשאול מדוע קורא בעל הלשון כרסה וכדומה גם שרשה לא נמצא בתנ"ך רק על גזרת מרובעים. ואין לנו לחקור על הנפלאות ממנו: שם

67. Genesis.19.16.2

    ומלת כהוציאם שם הפועל. עיין פרשת עקב בפסוק השמידך אותם ואינה דומה ממש למלת להוציאם שמות י"ב כי שם הכינוי מורה על הפעול וכאן הכינוי מתכונת הפועל ומלת אותם לעד:

68. Genesis.19.31.1

    ותאמר הבכירה. מדרך הסברא שנתן לוט בנותיו הגדולות לחתניו. אם כן לא שייך בכירה. רק בכירה לאמה. וכן פירשו כל המפרשים:

69. Genesis.20.13.1

    התעו אותי אלהים. לשון הקודש. אל תאמר שאלהי חול. כיון שכתב התעו לשון רבים. לכן כתב שהוא קודש. וכן מצינו בלשון רבים אלהים חיים. אלהים קדושים. עיין בספר דעת קדושים דף ק"ה תמצא טעם על מה שנאמר אלהים בלשון רבים. גם לקמן תמצאם בדברי הרב. ועיין בירושלמי ברכות פרק הרואה מאמר ר' שמלאי. והדר מפרש על מלת התעו. שאין פרושו הטיה בלבו. חלילה לאל להטות לבות בני אדם. רק ליראה. ובזה לא שייך לשון תועה. וטעמו והוראתו על טלטול הדרך אנה ואנה. כי ההולך בארץ נכרי הוא כאיש נדהם ומתעתע.

70. Genesis.20.16.1

    וטעם ונוכחת דברי משה. שאם היה דבר אבימלך לשרה. היה התי"ו דגושה לנוכחה. אבל המה דברי משה. כמו ונשכחת צור. עיין במכלול:

71. Genesis.21.23.1

    אם תשקור לי. מבנין קל ואין לו אח. אבל יש לו אח בבנין פועל ולא תשקרו:

72. Genesis.22.13.1

    אחר שנאחז וכו'. פירוש אחר שנאחז האיל קרניו בסבך. נשא אברהם עיניו וראה אותו. אבל אם חי"ת נאחז קמ"ץ. אם כן בנינו נפעל. כמו נכתב בקמץ. ואינו סובל עליה הוראת אחר שמשמע שהתחיל לאחז קודם שראה אותו. ואם כן יצאה מכלל בינוני ונכנס בגדר עבר בלתי נשלם. וזהו שכתב הרב חסר מלת הי'. ידוע ממדקדקים כשתרצה לעשות עבר בלתי נשלם מאיזה פעל שיהיה. תחבר אל הבינוני מלת היה. כמו הי' אומר וכן כאן כמו היה נאחז וק"ל ומה שכתב הרב ויש מפרשים כי אחר דבק. היינו כמו שנכתב. ויהי אחר כן שאמר המלאך אליו אל תשלח ידך. נשא עיניו וכו'. אולם קשה לכתוב אחרי כן אחר זאת וכו':

73. Genesis.22.13.2

    נשמט מן פרשת לך לך אות א' .ולדידי נראה דרב מוכיח מן הגמרא כדעת אגדה דבחלקו של שם נפלה ועיין בחלק צ"א מה שהשיב גביהה בן פסיסא אל בני אפריקא עבד שקנה נכסים וכו' ארור כנען עבד עבדים ועיין מה שכתבתי בפרשת בראשית אות י"ט בענין הסוד ועתה תבין דברי הרב סודו:

74. Genesis.23.1.1

    חיי לשון רבים ולא יתפרדו. וכן זקונים נעורים בתולים עלומים:

75. Genesis.23.2.1

    ולבכותה. לבכות עליה. דקשה לרב. כיון דשורש בכה הוא פועל עומד. לא שייך בה פעול לכן פירש לבכות עליה. ומה נעמו דברי ארקוולטי שכתב שבא כן לרמוז דביקות הבוכה עם מי שהבכי על אודותיו ונעשו כגוף אחד וכן ויבך אותו אביו עיין שם. ואפשר על זה הדרך שמח שמחהו:

76. Genesis.23.7.1

    ודקדוק וישתחו בספר היסוד.. הרב בספר צחות ושאר מדקדקים האריכו למעניתם בתיבת וישתחו הצד השוה שבהן שרשו שחה ובנינו התפעל:

77. Genesis.23.9.1

    בכסף מלא. וההיפך חסר. עיין פרשת תולדות כתב הרב איש שער. וההיפך חלק. וכן בפרשת עקב ההיפך חלק. וזה לשון ערוגת הבושם. ומנהג הכתובים להניח דיבור עצמי. וישתמש בדבור מושאל. להשכילנו למוד מה אגב אורחייהו. כמו כי קלו המים. הדבור העצמי היה כי מעטו המים וכו' עיין שם. ועיין פרשת מצורע מה שכתב הרב על ואם דל הוא. ודע כי חסר יש לה שני מיני הפכיים. שלם ומלא. והיפך מלא הוסד' על דברים לחים. כמו מלא על גדותיו. ותיבת שלם בנוי על דברים הנמנים היבשים. וכיון דהיפך מתרוייהו חסר לא דקדק הכתוב להשתמש בהוראה אחת תחת חבירו. כמו שמצינו בדברי חכמינו ז"ל היפך כשר טריפה. או פסול. והשתמשו במראות הריאה לומר מראות פסולות. היינו כדאמרן. משום שהיפוכן אחת הן וזו כונת הרב:

78. Genesis.23.17.1

    ויקם השדה. ואף שנאמר ברבוי שדות וכרמים נאמר שפיר ויקם. כמו שנאמר כמה פעמים בדברי הרב כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו:

79. Genesis.24.1.1

    ודרש שבתו היתה בכל וגו'. ומצינו כמה פעמים שנחסר בי"ת המשרת. כמו הנמצא בית ה':

80. Genesis.24.3.1

    כי בת פלוני לפלוני. עיין רש"י (בראשית ט׳:ו׳). בדיבור המתחיל לא טוב היות האדם לבדו ותבין סודו:

81. Genesis.24.5.1

    נפתח ה"א ההשיב בפתח קטן וכו'. וכן

82. Genesis.24.5.2

    הֶחָכָם .עיניו בראשו. העלה נדף תערוץ. כולם היה משפטם בפתח לולא חי"ת הקמוצה:

83. Genesis.24.8.1

    וטעם לא תשב בעבור אברהם שהוא העיקר. פירושו שתיבת השבה לא שייך אלא באיש שהיה כבר באותו מקום. לכן פירש הרב דקאי על אברהם. ודברי הרב מקומם לעיל:

84. Genesis.24.22.1

    וצמידים מגזרת צמיד פתיל. דקשה להרב לכתוב וצמידים על ידיה אבל הפסוק מודיע דצמיד נעשה כפול משתי שרשרות. כי יש צמיד אשר נעשה מפתיל אחד ויש כפול שנים. וזה מודיע הפסוק. דרבקה היה לה צמיד כפול על כל יד. וזה מדוקדק מאד בצחות הלשון ושני צמידים:

85. Genesis.24.23.1

    ללין מן הבנין הכבד הנוסף וכו'. והוא מקור מבנין הפעיל. כמו להלין כמו לשיר לדין. וקמץ ה"א החסרה הוצג על הלמ"ד משרתה. אבל ללון הזה מקור מהקל כמו אקום יקום. ועל השנות דברי אליעזר מדברי רבקה בשני בנינים. כי כן דרך המבקש טובה מחבירו. שואל צרכיו בלשון כבידות. לומר טובה גדולה אני מבקש ממך. וידוע דאם מבוקש אחד עומד בשני בנינים. אז השני או השלישי מורה על חוזק הפעולה. וכן בקש אליעזר מדרך כבוד. לומר שקשה עליו לתבוע זאת בדרך הכרחי. לפי שהוא אצלו דבר גדול. למצוא בית לינה אצל אנשים טובים. וזה שאמר ללין בלשון כבד הנוסף. אכן רבקה בטוב לבה באורחים השיבה ברוח נדיבה הלא קטן הוא בעינינו. וזה שאמרה גם מקום ללון בלשון קל ובלשון גם וטפל. כן נראה לי:

86. Genesis.24.49.1

    והמלה מגזרת אמונה. וראיה שהיא נקבה. כנאמר ותהי האמת נעדרה. כן הסכימו המדקדקים. וכן הובא בספר מאיר נתיב כי אמת גזרתה אמן. לכן נהפכה תי"ו הנקבה לתי"ו הדגושה במלת חסדו ואמתו. והוראתו על נו"ן החסירה. כי כן דרך הנו"ן לחסר בהרבה מקומות כי גם מפני נגש גבירתה היא בורחת. ולא חשבוהו המדקדקים תיבת אמת לשם וי"ו נקודות כמו ארץ גפן. חדא שאין הכינוי מורה עליה. כי מן שש נקודות לא נאמר חסדו ואמתו. גם לא רצו להרבות בשמות. כמו שלא רצו להרבות בשרשים. כי אשר סופר להם ראו שרשים שלישים קרוב לטי"ת אלפים ושניים תס"ב. וכן בשמות נהגו מנהגים למעט משקלם לכן הוצג השם הזה בתוך שמות אמן. ונקודתו ורבוי מורה על זה. ועיין קהלת ט' בפסוק עת ופגע יקרה את כולם:

87. Genesis.24.53.1

    ומגדנות פירוש מלבושים נכבדים. עיין פרק כל כתבי. לביש גונדאי פירש בגדים. ויוכל להיות שהיא מזו הגזרה על דרך כבש כשב:

88. Genesis.24.63.1

    לשוח ללכת בין השיחים. בנינה קל. ומשקלה ללון. וכל שיח השדה גזרתה:

89. Genesis.24.67.1

    האהלה שרה אמו דרך קצרה וכו'. ודוגמתו הדעת טוב ורע. כי מגדר הדקדוק שלא יבא ה"א הדעת על סמוך. והוי כאלו נכתב הדעת דעת טוב וכן כסאך כסא אלקים. כי גם לא יבא כיניי בסמוך:

90. Genesis.25.3.1

    אשורים כו'. והנכון בעיני כי הם שמות. המעין יראה שבתורה נחשבו בני קטורה ששה עשר. ובדברי הימים לא קחשיב רק שלשה עשר. ולפי תרגום אונקלוס ניחא. דפירש למשרין וכו'. ויוכל להיות שבני דדן שהיו למשריין היו מבנות דדן. כמו בני יעקב בני ישראל. או שיש טעם אחר מה דלא חשיב בתורה שמות בני דדן. לכן לא קחשיב גם כן בדברי הימים. אבל רש"י ז"ל לא הלך בעקבותיו. לכן פירש בשיר השירים. ששים המה מלכות וגו'. דקחשיב לבני קטורה ט"ז. וגם הרב לא הלך בדרך התרגום. ולפי דבריהם יקשה מאד דסתרי חשבון התורה נגד בדברי הימים:

91. Genesis.25.16.1

    לאמותם. בשורק מצאנו ואומים וכו'. במרגליות טובה גורם מצאני אומת ואומים וכו'. ומה שכתב הרב הלמ"ד נוסף. היינו שמושית. והם שני שרשים לאום אומה:

92. Genesis.25.19.1

    ויש אומרים שטעם. כי בני הפילגשים שלח ממנו ואת יצחק בנו גדל עמו. וזה:

93. Genesis.25.21.1

    העתירו אל ה' מהכבד. צ"ל מהכבד הנוסף:

94. Genesis.25.23.1

    ורב הוא הפועל. הנה חסר את המורה על הפעול ולא ידענו אם הרב יהיה עבד לצעיר או צעיר לרב. אבל פתרונו לפי ענינו וכן בן יכבד אב. ומה נעמו דברי המדרש בפרשה זו וז"ל זכה יעבוד לא זכה יעבד עיין שם. כיון שחסר את דרשינן ברבות הפשע חלילה הפעל צעיר:

95. Genesis.25.25.1

    ואין מלת כאדרת סמוכה וכו'. שאין הכרע אם סמוכה כבהמת או מוכרת כבהרת ודעת הרב שהיא נפרדת:

96. Genesis.25.25.2

    ויתכן שפרושו מעשה וכו'. פירש שם עשו נגזר מפעל עשה. וממנה מעשה. ועיין באריכות המשך דברי הרב:

97. Genesis.27.5.1

    ורבקה שומעת. היתה שומעת וגו'. הנה זה עבר בלתי נשלם כמו שכתבתי לעיל סוף פרשת וירא בפסוק נאחז בסבך. ועל משקל אנכי בורחת וכלל אמסור לך. דלא שייך לשון בינוני רק כשגם עתה בשעת הסיפור שנה המעשה הזאת. כמו פוקד עון אבות. צדיק אוכל לשובע נפשו אבל לספר בדרך שמועה מעשה שכבר עברה. לא שייך לספר רק בלשון עבר בלתי נשלם: לכן כתב הרב היתה שומעת. דהיינו באותו פעם שהיה מדבר יצחק עם עשו אז היתה בינוני וזה עבר בלתי נשלם. וכן ופרעה חולם כתב הרב היה חולם עיין שם. וכולהו חדא טעמא אית להו. ובפרשת מקץ האריך במרגליות טובה בדברים דחוקים ועיין רד"ק דף מ"ב שכתב וז"ל ומה שאמר ר' יונה ופרעה חולם הוא בינוני במקום עבר ואינו אלא בינוני בעצמו. ופירושו היה חולם שהוא עומד על היאור עכ"ל ולפי שכתבתי ניחא דברי ר' יונה כי גם הוא יודע שהוא תחת עבר בלתי נשלם אלא שחסר היה כמו שהזכרתי. ועיין בפרשת ויצא בד"ה והנה רחל בתו באה. ועיין פרשת שמות כתב הרב בד"ה ויפגעו וכו' תחסר מלת והם היו נצבים. וכמוהו ופרעה חולם היה חולם. והנה היה עומד על היאור עכ"ל:

98. Genesis.27.21.1

    ואמושך קל השי"ן כו'. כי שרשו משש מכפולים. אבל מוש מנחי עין הוא לשון הסרה כמו לא ימושו מפיך וגו':

99. Genesis.27.25.1

    דגשות נו"ן תברכני לחסרון נו"ן וכו'. ויותר היה נראה לומר שהדגש לתפארת מלומר שבא דגש תחת אותיות זרים. כי כן כתב הרד"ק הכנויים עם שני נוני"ן או נו"ן עם כינוי. כמו יעברנהו. נחשבים לזרים ויוצאים מן כללי הדקדוק עכ"ל. אולם כיון דכבר נפלה מחלוקת בין המדקדקים יש אומרים שדגש מורה תמיד על בנין או גזרה וכדומה. ויש אומרים כיון דלפעמים היא בהכרח תנועה קטנה לפניה. ומוכרח לבוא אחריה דגש. אף שאינו מורה על שום דבר ונראה דעת הרב כסברא ראשונה. לכן דחק עצמו לפרש כל הדגושים. ואף שמצינו ברכני וכדומה בלא דגש. ואחר כתבי מצאתי בפירוש ברד"ק. שכתב בתיבת תברכנו וגם דנני הדגש הוא לתפארת הקריאה. ויפה דקדק. כי מצאנו כמוהם הרבה דגושים. כמו בישראל חדלו. הרים נזולו: שם

100. Genesis.27.25.2

     נשיקה עם למ"ד ביד או בכתף וכו'. דבריו האלה אינם מצד דקדוק הלשון. ולא מצד השכל. אולי קבל כן מאבותיו. ועיין רש"י פרשת ויצא בדיבור המתחיל וינשק לו אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו. וכל דברי רש"י לקוחים מן המדרשים. ודברי הרב בטלין נגדה:

Next → — showing 1–100 of 686

Avi Ezer. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: NO SOURCE SPECIFIED Licence: Public Domain. Source.