← All works
Arukh HaShulchan HeAtid Sefaria · Halakhah · 1,602 sections
Single column Two columns
Laws of Zeraim.87.8 והנראה דהרמב " ם לא פירש הירושלמי כמ " ש דבאמת איזה לשון הוא ידיעתה מקדשתה או הרמתה מקדשתה וה " ל לומר ידיעתה מתירתה הרמתה מתירתה ולכן מפרש הרמב " ם דהתוספתא בע " כ לחכמים הוא ור " ש ס " ל דגם בלא נודע מותר ור " א בנו אומר דגם חכמים לא חלקו עליו אלא בלא נודע אבל בנודע לא חלקו עליו והירושלמי מפרש הטעמים דר " ש סבר ידיעתה מקדשתה כלומר איך אפשר לומר דהידיעה גורמת היתר אדרבא כיון דידע וצריך להרים הרי כמי שמונח שם תרומה ודאית והידיעה אדרבא גורמת איסור ולדבריכם ידיעתה מקדשתה וחמירא טפי אלא ודאי דאין חילוק ובכל ענין מותר וחכמים סברי הרמתה מקדשתה אותה הסאה ולא הידיעה וכל זמן שלא הרימה היא כחולין שכבר נתבטלה ולכן שפיר יש חילוק בין נודע דאז כבר נתבטלה משא " כ כשלא נודע וכשנודע נודע משתים ואין כאן ביטול ופסק כחכמים וכ " כ בפי' המשניות דאין הלכה כר " ש [ וכעין זה כתב הכ " מ ע " ש ] וביו " ד סי' צ " ט שפסקנו דאין חילוק ע " ש זהו שלא במינו ונותן טעם ע " ש :
Laws of Zeraim.87.9 כתב הרמב " ם שם אין פסולת של תרומה מצטרפת עמה לאסור החולין אבל פסולת של חולין מצטרפות עם החולין להעלות התרומה כיצד סאה חטים יפות של תרומה שנפלה למאה סאה חטים רעות של חולין וטחן הכל אע " פ שהמורסן של תרומה מועט ושל חולין מרובה והרי קמח של תרומה בפחות ממאה מקמח של חולין ה " ז עולה ומשערין בקמח עם המורסן שהוא מאה ואחד אבל אם נפלה סאה חטים רעות של תרומה לפחות ממאה סאה חטים יפות של חולין וטחן הכל והרי הקמח של תרומה אחד ממאה מקמח החולין ה " ז עולה במאה ואחד שהרי הותירו החולין ופחתה התרומה עכ " ל :
Laws of Zeraim.87.10 והשיגו הראב " ד על מה שכתב דאין פסולת התרומה מצטרפת לאסור יותר מזה ה " ל לומר דגם הפסולת של התרומה מצטרפת להעלות דהכי איתא בירושלמי עכ " ל וזהו בירושלמי ספ " ה ויש מי שאומר דפלוגתא היא בירושלמי [ כ " מ ] ולענ " ד אין שם פלוגתא דהכי איתא שם תני אין טינופת של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור וכו' ר' ביבי בעי טינופת של תרומה מהו להצטרף עם החולין להעלות את התרומה מן מה דאמר רב הונא קילפי איסור מעלין את ההיתר הדא אמרה טנופת של תרומה מצטרפת וכו' עכ " ל כלומר דרב ביבי בעי אם הברייתא דוקא קאמרה שאין הטינופת מצטרפת לאסור אבל גם אינה מצטרפת להיתר או דילמא לאו דוקא ומצטרפת גם להיתר ופשיט ליה דכן הוא ואין כאן פלוגתא כלל :
Laws of Zeraim.87.11 ולענ " ד דברי הרמב " ם ברורין בטעמן דמה ענין טינופת וקליפין שאינן בני אכילה כלל למורסן דכשהם ביחד עם הקמח כמה עניים אוכלין כן ולכן בחלה מצטרפין לשיעור חלה כדתנן בפ " ב דחלה חמשת רבעים קמח חייב בחלה הן וסובן ומורסנן ומפרש בשבת [ ע " ו :] שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה ע " ש והרי זהו ודאי דאם בא לשער המאה סאה בעודם חטים צריך מאה נגד הכל ורק בטחנן הקילו חכמים מפני שהאיסור מדרבנן שלא לחשוב המורסן בהאיסור אבל שיהא נחשב גם לבטל האיסור פשיטא דלא וגם פשטא דמשנה שם משמע כן ע " ש אך טינופת וקליפין ודאי דמצטרפין לביטול האיסור ומה ענין זל " ז :
Laws of Zeraim.87.12 וביו " ד ריש סי' צ " ט נתבאר דעצמות האיסור מעלין את ההיתר ובאמת בארנו שם שיש חילוק בין עצמות לעצמות דעצמות רבות שראויין ללועסן ויש בהן טעם מצטרפין לאיסור ועצמות קשים מצטרפין להיתר וראיה מזרוע בשלה דנזיר בחולין [ צ " ח :] דמצרפינן העצמות להאיסור [ עכ " מ ולדברינו א " ש ] וכל מבין יבין דמורסן אינו דומה לא לרכין הראוין לאכילה בעצמן ולא לקשין שאינן ראוין לאכילה אף כשהם עם הבשר ביחד ולכן פסק הרמב " ם בהם דין ממוצע שאין מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר [ וצריך לדקדק בירושלמי ערלה פ " א ה " ג ונזיר פ " ו ה " ט ועם כי מפרשי הירושלמי וכן הרא " ש פגה " נ פירשו טינופת על סובן ומורסן הרמב " ם לא יפרש כן אלא על שאר דברים הנמצאים בתבואות מיני פסולת ואני תמה על הרא " ש והמפרשים שהרי שנינו בב " ב צ " ג : המוכר פירות מקבל רובע טנופת לסאה ומפורש שם בגמ' דהיינו עפרורית וכן פי' בערוך והרמב " ם בפי' המשנה ]:
Laws of Zeraim.87.13 ודע*תימה דהא מפורש זה בירוש' סוף פ " ה תני אף טוחן כו' וע' בפ " מ דהרמב " ם לא פסק כן וצ " ע ואולי לזה כונתו . שיש להסתפק בדין דנפלה סאה חטים רעות של תרומה לפחות ממאה ורק ע " י הטחינה נתהוה מאה כמ " ש אם הכוונה דוקא כשטחן בלא כוונת ביטול או אפילו טחן בכוונת ביטול וכן נראה לי דכיון דדרך חטין להטחן ובהכרח לטוחנם ולרוקדן כדרך התבואות לא מקרי זה מבטל איסור לכתחלה ומה גם באיסור דרבנן :
Laws of Zeraim.87.14 כתב הרמב " ם בפי " ג דין ח' לוג יין של תרומה צלול שנפל למאה לוגין עכורין אין מוציאין שמרים שבהם ומעלין את הלוג וכן אם נפל לוג עכור למאה לוגין צלולין אין מוציאין שמרים שבו עכ " ל וזהו תוספתא פ " ו [ הל' ט' ] והדין השני אינו מובן מאי נ " מ אם יוציאו השמרים אם לאו הא יש מאה נגד כל הלוג מהיין עם השמרים וצ " ל דה " פ אין מוציאין השמרים מהלוג ולכן דוקא כשיש מאה גם נגד השמרים מותר אבל אם אין מאה רק נגד היין בלבד אסור ולא דמי למורסן של תרומה שא " צ מאה כנגדן כמו שנתבאר ונראה משום דהמורסן אינו תועלת להקמח משא " כ השמרים שומר את היין כדכתיב ושוקט על שמריו ולכן כחדא חשיבא ובתוספתא יש גירסא בזה לוג עכור לפחות ממאה וכו' וא " ש כפשוטו :
Laws of Zeraim.87.15 ודע דבתוספתא שם תניא סאה תרומה שנפלה למאה אין מוציאין זונין שבהן פחות מכן מוציאין זונין שבהן לוג יין צלול שנפלה לתוך מאה לוגין עכורין אין מוציאין שמרים שבהם פחות מכן מוציאין שמרים שבהם עכ " ל ונראה דה " פ דבמאה דרך להיות שמרים ולא בפחות ולפיכך בפחות ממאה אין מחשבין השמרים בביטול התרומה וכן זונין בחטים והם חטים רעות ואינם למאכל אדם כדתנן ריש כלאים והרמב " ם לא הביא זה ואולי גירסא מוטעת היא [ וקצת ראיה יש להגירסא מהמפקיד [ מ' .] לוג ומחצה שמרים למאה ע " ש אך אינה ראיה גמורה דזהו החשבון וה " ה לפחות מכן יחשוב פחות מלוג ומחצה והך דזונין לא הזכיר כלל וצ " ע ]:
Laws of Zeraim.87.16 עוד כתב לוג מים שנפל לתשעים ותשעה לוגין יין ואח " כ נפל לתוך הכל לוג יין של תרומה נדמע הכל שאין המים מעלין את היין עכ " ל ובתוספתא שם יש פלוגתא בזה והכי איתא שם לוג מים שנפל לתוך צ " ט יין ואח " כ נפל לוג יין של תרומה [ כצ " ל ] מעלין זה את זה דברי ר' נחמיה וחכמים אומרים אין מעלין זה את זה עכ " ל וטעם ר " נ פשוט שהרי כיון שהמים כבר נתבטל בהיין הוי ככולו יין וחכמים סברי דכיון שיין ומים שני דברים הם אין המים מסייע לביטול היין של תרומה וגם אין ביטולן שוה שיין במים אינו מינו וביטולו בס' ויין ביין במאה לפיכך אין מצטרפין ביחד לביטול וזה שכתב הרמב " ם שאין המים מעלה את היין כוונתו ביחד עם היין [ ומתורץ השגת הראב " ד ע " ש ] וכן הדין בלוג יין של תרומה שנפל לחמשים לוגין יין וחמשים מים אם אין בהמים בעצמן כדי לבטל הלוג של תרומה אין מצטרפין היין והמים לביטול [ כן כתב הראב " ד שם ]:
Laws of Zeraim.87.17 ומ " מ עיקר דין התוספתא והרמב " ם אינו מובן דבשלמא אם הלוג מים היה נופל ביחד עם הלוג יין של תרומה שפיר אבל כשנפל הלוג מים מקודם הא כבר נתבטל בהיין והוי ככולו יין ולמה לא יבטלו את הלוג של תרומה וצ " ל דס " ל דהיתר בהיתר לא בטל וכבר הארכנו בזה ביו " ד סי' צ " ט סעי' מ " ב ע " ש ומ " מ קשה לפמ " ש שם בסעי' מ " ו דכל דבר דנתבטל הטעם לא שייך לומר דלא בטיל ולכן קיי " ל שם דכזית חלב שנתבטל במים בששים ואח " כ נפל מן המים לקדירה של בשר מותר לפי שכבר נתבטל א " כ ה " נ כן הוא ואפשר דבזה פליגי ר " נ וחכמים וכיון דהלכה כחכמים א " כ גם בשם אסור ואולי כיון דבבשר בחלב לא אסרה תורה אלא דרך בישול אין זה בגדר איסור אפילו מדרבנן :
Laws of Zeraim.87.18 תנן בספ " ה סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח " כ נפלו שם חולין אם בשוגג מותר כלומר כשיש מאה ואחד בין כולם אם במזיד אסור דקנסוהו רבנן לפי שאין מבטלין איסור לכתחלה וכתב הרמב " ם שם בדין זה שאין מבטלין איסורי תורה לכתחלה עכ " ל והולך לשיטתו בפט " ו ממאכ " א דין י " ט דבאיסורי דרבנן מבטלין אפילו לכתחלה אבל כבר בארנו ביו " ד סי' צ " ט סעי' ל " ז דרבים חולקין עליו ע " ש . ואין לשאול לשיטתו הא איהו ס " ל בפ " א דתרומה בזמה " ז דרבנן וא " כ מותר לבטל דאינו כן דכבר כתבנו כמה פעמים דבהרבה דברים עשו תרומה בזמה " ז כשל תורה מיהו במעשר ירק דרבנן לשיטתו מותר לבטל אבל לרוב הפוסקים אינו כמ " ש שם ביו " ד :
Laws of Zeraim.87.19 בתרומת ח " ל הקילו חכמים הרבה קולות בביטולו וז " ל הרמב " ם שם תרומת ח " ל מותר לבטלה ברוב ואוכלה בימי טומאתו ולא עוד אלא אם היה לו יין של תרומת ח " ל נוטל ממנו לוג אחד ונותן עליו שני לוגין חולין ונמצא בין הכל ג' ואח " כ נוטל מיין של תרומה לוג ונותן לתוך הג' ומגביה מארבעתן לוג ושותה וחוזר ומשליך לתוכן לוג אחר וחוזר ונוטל לוג ושותה וכן נותן לוג תרומה ונוטל לוג מן התערובות עד שיכלה כל היין של תרומה ונמצא שנטל כמה לוגין בשני לוגין של חולין עכ " ל וזהו ברפ " ד דבכורות ולדבריו נתבטל במחצה על מחצה שהרי תחלה נתן לוג תרומה בשני לוגין חולין ואח " כ נתן לוג תרומה לתוך הג' והוה שני לוגין חולין ושני לוגין תרומה ומזה נוטל ושותה וכן לעולם והשיגו הראב " ד וז " ל טועה בזה שאינו כן בבכורות וענין זה אסור הוא שהרי הוא מחצה למחצה עכ " ל :
Laws of Zeraim.87.20 וברור הוא דגם הרמב " ם לא ס " ל דהביטול הוא מחצה למחצה דאל " כ למה ליה ליתן שני הלוגין של תרומה בזה אחר זה יערב שני לוגין תרומה עם שני לוגין חולין אלא ודאי דבכה " ג אסור אלא מקודם מבטלו ברוב והוה ככולו חולין ואח " כ כשנותן עוד לוג תרומה אין זה מחצה למחצה שהראשון כבר נתבטל . ואין לשאול למה לא יטול לוג מהג' די " ל דודאי לוג ראשונה מותר ליטול אבל אח " כ כשיתן עוד לוג תרומה להשנים הנשארים בזה לא הקילו כל כך דאולי הלוג הניטל הוא כולו חולין ואח " כ כשיתן לוג תרומה יהיה שני לוגין תרומה ואחת חולין לפיכך אמרו שיטול לוג מהארבעה לוגין דבכה " ג הרי חשבנו ג' לוגין חולין מפני שכבר נתבטל כמ " ש ולכן כל מה שיטול אח " כ נחשב הכל כמו מרוב חולין על סמך הלוג הראשון שכבר נתבטל ובודאי כך היתה גירסתו בבכורות שם :
Laws of Zeraim.87.21 אבל גירסת הראב " ד ז " ל כגירסת רש " י רב הונא כי הוה מתרמי ליה חמרא דתרומה הוה רמי תרי נטלי דחולין וחדא נטלא דתרומה ושקיל חד מכאן ואילך רמי חדא ושקיל חדא ע " ש אבל לא שיתן להג' עוד לוג של תרומה ולפי מה שבארנו בכוונת הרמב " ם החמיר בזה שלא ליטול מכאן ואילך ע " י רמי חד ושקיל חד מטעם שבארנו ולכן מה שתפס הראב " ד דהרמב " ם הקיל בדין זה ולדברינו החמיר בפרט זה [ כנלע " ד ] ופשוט הוא דכל זה הוא במינו אבל שלא במינו צריך ס' כמו בחלת ח " ל ביו " ד סי' שכ " ג .
Laws of Zeraim.87.22 האמנם בחלת ח " ל פסק הרמב " ם בספ " ה מבכורים דאפילו נתערבה שוה בשוה בטילה ע " ש וצ " ל דודאי לערב בידים צריך רוב אבל בנתערבה מאליה גם במחצה למחצה בטל [ כ " מ שם ] ובירושלמי פ " ד דחלה [ ה " ד ] יש פלוגתא בזה והכי איתא שם הורי ר' אבוה שצריכה רוב וכו' א " ר זעירא מתניתן אמרה אפילו אחד באחד ע " ש ופסק כר' זעירא אבל יש פוסקים כר' אבוה וכמ " ש הטור ביו " ד סי' שכ " ג ע " ש [ ואולי הקילו בחלה מפני שהלחם עיקר חיותו של אדם לפיכך הקיל ר " ז אבל תרומה שישנו גם ביין ושמן לא הקילו גם כתבואה ואין לו דבר ברור בענין זה ]:
Laws of Zeraim.87.23 תנן בפ " ט [ מ " ה ] מאה לגינה של תרומה ואחת של חולין כולן מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו מאה של חולין ואחד של תרומה כולן אסורין וה " פ בזרעו כלה קל הוא שהקילו בגידולי תרומה שאפילו ערוגה אחת של חולין מצלת מאה ערוגות של תרומה דכיון דזרעו כלה אינו אלא חומרא בעלמא והקילו הרבה אבל דבר שאין זרעו כלה אינה בטילה ערוגה אחת אפילו במאה לפי שאין הקרקע עולה באחת ומאה דלא שייך ביטול בקרקע שאינה מתערבת כמ " ש הרמב " ם לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין עכ " ל וזהו כמ " ש . ובתוספתא רפ " ח מסיים בזה תלש עלה ובלבד שלא יתכוין ויתלוש ר " ש אומר אף יתכוין ויתלוש ויעלה באחד ומאה ופשוט הוא שהלכה כחכמים [ ובתוספתא נרשם שהרמב " ם פסק כר " ש וטעות הוא וז " ל הרמב " ם ואם נתלש הכל מעלה בק " א ולא יתלוש לכתחלה עכ " ל ]:
Laws of Zeraim.87.24 תנן ספ " ז שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפלה הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה דכלל גדול הוא באיסורים דרבנן כשיש לתלות באחת שהדבר לא יקלקלנה תולין כמ " ש ביו " ד סי' קי " א ולכן אם היו שניהן חולין ה " ז אסורות שתיהן דמאי חזית לתלות בזו יותר מבאחרת אבל כשאחת תרומה ואינה מקלקלה תולין ודוקא בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא אין תולין אא " כ יש מהחולין רוב כנגד התרומה דמדאורייתא בלא " ה מותר דבכה " ג תלינן ג " כ בהתרומה דהוי ג " כ דרבנן [ ע' יבמות פ " ב .]:
Laws of Zeraim.87.25 שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ואינו ידוע איזו של תרומה ואיזו של חולין ונפלה תרומה לתוך אחת מהן תולין שלהתרומה נפלה ואם יכירו אח " כ השל חולין תהיה מותרת אף שאין בה מאה כנגד התרומה וכן שתי קופות של חולין ונפלה תרומה לתוך אחת מהן ונדמעה שאין בה כדי ביטול וכן בשניה אין בה כדי ביטול אם היתה התרומה נופלת לתוכה ואח " כ נפלה עוד הפעם תרומה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזו נפלה תלינן שגם היא נפלה למקום שנפלה הראשונה וכן אם נפל מאחת מהקופות לתוך של חולין אינה מדמעתן ותולין שמההיתר נפלה לשם וכן בשתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ואינו ידוע איזו של תרומה ואיזו של חולין וזרע את אחת מהן אינה כגידולי תרומה ותולין שהחולין נזרעה ולכן נוהג בהשניה כתרומה ודאית שהרי אחת מהן ודאי תרומה ומוטב יותר לתלות בה מהנזרע שצריך להפוך הקרקע וההפסד מרובה :
Laws of Zeraim.87.26 ולא עוד אלא אפילו אם אחר נפילת הראשונה שתלינוה שמהחולין נפלה נפלה מהשניה למקום אחר ולא נשאלו כאחד אנו תולין בשניהן לקולא וכן אם ראובן זרע את האחת ושמעון את השניה תולין שניהם לקולא אמנם אם משתי הקופות נפלה למקום אחד אפילו זה אחר זה מדמעות כקטנה שבשתיהן וכן אם אחד זרע את שתיהם בדבר שזרעו כלה כמו חטין ושעורין הגידולין מותרין ואע " ג שבע " כ נזרע גם מן המדומע הא באמת גידולי מדומע בדבר שזרעו כלה מותר כדתנן בפ " ט [ מ " ד ] אבל בדבר שאין זרעו כלה כמו שום ובצלים הגידולין דינן כמדומע ואסורין לזרים :
Laws of Zeraim.87.27 ואפילו באין זרען כלה אמרו בירושלמי [ פ " ז ה " ד ] דאימתי אמרינן דכשאחד זרע את שתיהן נעשין מדומע כשזרע את השניה עד שלא קצר את הראשונה אבל אם זרע השניה אחר שקצר את הראשונה אין תלוש ומחובר נעשה הוכיח כלומר דאין דינן כזורען כאחת דהראשונה כבר כאלו אינה בעולם ובהשניה תלינן ומפני שכל זה הוא מדרבנן מקילינן וכ " כ הרמב " ם שם סוף דין י " ג ע " ש :
Laws of Zeraim.87.28 וכן שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה ואע " פ שלא רבו חולין על התרומה בד " א בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא עד שירבו חולין על התרומה וכמו שנתבאר :
Laws of Zeraim.87.29 לפעמים יש שנעשה מדומע בשעת הפרשת התרומה מהכרי ואע " פ שלכאורה א " א להיות כן דהא המפריש תרומה בתוך הכרי צריך לציין המקום בהכרי בצפונו או בדרומו ואם יאמר תרומת הכרי הזה בתוכו סתם לא קרא שם והיא עדיין טבל כדתנן בפ " ג וכמ " ש בסי' וא " כ היכי משכחת לה מדומע בשעת הפרשה שהרי המקום מסויים בצפונו או בדרומו וכיוצא בזה ויטול התרומה משם . אמנם בירושלמי פ " ג [ ה " ג ] איתא דמשכחת לה והיינו דקיי " ל אם אמר תרומת הכרי הזה בצפונו של הכרי ונעשה תרומה והיה לו עוד כרי ואמר גם תרומת הכרי הזה בתוך הכרי הראשון נעשה גם הוא חולין ותרומתו הוא בהכרי הראשון אע " פ שלא סיים המקום דמסתמא כוונתו שתרומת השני תהיה אצל תרומת הראשון וכך אמרו בירושלמי שם מקום שנסתיימה תרומתו של ראשון שם נסתיימה תרומתו של שני :
Laws of Zeraim.87.30 ולפ " ז שפיר משכחת לה מדומע בשעת ההפרשה כגון סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי ועשאה מדומע שאינו ידוע לאיזה מקום נפלה בהכרי אך כנגדה היה מאה סאין בהכרי והיתה מתבטלת אך הבעה " ב אמר תרומת הכרי הזה בתוכה ואלמלי היתה הסאה שנפלה הרי אין בדבריו כלום מפני שלא סיים המקום כמ " ש אבל כיון שיש שם הסאה תרומה שנפלה ונתבאר דמקום שנסתיימה תרומה ראשונה שם נסתיימה האחרונה וא " כ ממילא גם בכאן הוי כנסתיים והוי תרומה אצל התרומה של הסאה הנופלת ולא ידענו המקום וממילא דהוי מדומע הן מצד הסאה שנפלה והן מצד התרומה וכנגד שתיהם ליכא מאה כמובן [ וזהו גם ביאור דברי הרמב " ם פי " ג הל' ט " ו שקיצר מאד ע " ש ]:
Laws of Zeraim.87.31 וכן משכחת לה מדומע בשעת ההפרשה והדימוע הוא חלק מהכרי כגון שאמר תרומת הכרי הזה בצפונו וקיי " ל בירושלמי שם כחכמים דחולקין הכרי לשנים לצפונו ולדרומו ואח " כ חולקין גם החציו של צפוני לצפונו ולדרומו והתרומה היא בתוך הצפון צפוני ונמצא דרבע הכרי הוה מדומע :
Laws of Zeraim.87.32 וכן משכחת לה מדומע בשעת הפרשה באופן אחר והיינו שהיה לו שני כריים ואמר תרומת שני הכריים הללו באחת מהן בצפונן ולא ידענו באיזה מהם הרי שני הכריים מדומעים חלק צפון צפוני שלהם כמ " ש או שהיו לפניו שתי סאין וכרי אחד ואמר הרי אחד מן הסאין האלו עשויה תרומה על הכרי הזה הרי אחת מהן תרומה ואין ידוע איזו היא ונעשו שניהן מדומע וכן אם היו לפניו שני כריים וסאה אחת ואמר סאה זו תהיה תרומה על אחת מהכריים האלו והרי הוא תרומה ונתקן אחת מן הכריים ואינו ידוע איזו נתקן והוי מדומע ויראה לי דבכל אלו אם אמר אח " כ על זה כיוונתי נאמן :
Laws of Zeraim.88.1 דיני ביטול התרומה באופנים אחרים ובו כ " ו סעיפים כתב הרמב " ם ריש פי " ד חמשים תאנים שחורות וחמשים לבנות שנפלה לתוכן תאנה אחת של תרומה היתה לבנה השחורות מותרות והלבנות מדומעות היתה שחורה השחורות מדומעות והלבנות מותרות ואם אין ידוע אם שחורה היתה אם לבנה עולה באחד ומאה מן הכל ידע מה היתה אחר שנפלה ושכח הרי כולן מדומעות עכ " ל ולכאורה אין שום רבותא בדינים אלו ומאי קמ " ל :
Laws of Zeraim.88.2 האמנם משום דבמשנה פ " ד [ מ " ח ] פליגי תנאי ויש מי שסובר דאפילו נפלה לבנה השחורה מעלה אותה וכן להיפך והטעם דהקילו במדומע לזה משמיענו הרמב " ם דאין הלכה כן ורק אם אין ידוע מה נפלה וכולן בספק מעלין זה את זה ואע " ג דממ " נ ליכא מאה מהמין שנפל מ " מ כיון שכולן בספק מצטרפין לביטול וזהו בלא ידע מעיקרא מה נפל אבל בידע ואח " כ שכח כיון שבעת שידע נאסרו אחד מהם לא חזרו להיתר אפילו אחר ששכח ולא מיבעיא למאן דס " ל בסי' הקודם סעי' ו' דידיעתה מקדשתה אלא אפילו למאן דלא ס " ל כן זהו מפני שעדיין לא הורמה ולא ידענו איזה יטול אבל הכא דע " פ ידיעתו ודאי נאסר מין אחד מהן ודאי דידיעתו אוסרתן וכ " ש לפי' הרמב " ם שם שפסק דהידיעה גורם ההיתר כ " ש שגורם האיסור :
Laws of Zeraim.88.3 ויש להסתפק אם דוקא במין אחד אלא משונות במראיתן כמו תאנים שחורות ולבנות אמרינן בלא ידע מה נפל דמעלות זא " ז אבל בשני מינין כגון חמשים תאנים וחמשים ענבים של חולין שהיו בכלי אחת ונפלה שם פירי של תרומה ולא נודע אם תאנה נפלה או ענבה נפלה ג " כ מעלות זא " ז או דילמא דבשני מינים אפילו לא נודע אין מעלות זא " ז וכי תימא דממ " נ מותר דהא נתבטל באינו מינו ואמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו דאינו כן דודאי אם היה ששים כנגד האינו מינו בטל אבל אם לא היה ששים לא נתבטל ואין לומר דא " כ ממ " נ אסור דהאינו מינו אוסרתו ושנאמר סלק את שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו אפילו מי שסובר כן ביו " ד סי' צ " ח הא ממינו ליכא מאה שיבטלנו די " ל דזהו בידעינן מה נפל אבל כשלא ידענו כולם נכנסים בספק אחד ותתבטל במאה ואולי כיון דממ " נ יש כאן אינו מינו האוסרו ומינו ממ " נ אינו מצילו הכל אסור וכן נראה עיקר :
Laws of Zeraim.88.4 ואם היו בכלי אחת מאה תאנים של חולין וחמשים ענבים של חולין ונפל לתוכן תאנה של תרומה ונתבשלו כולם ביחד מי אמרינן סלק את שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו כמו דאמרינן סילק את מינו וכו' או דילמא כיון דסוף סוף אינו מינו נותן טעם עד ששים ובכאן ליכא ששים משאינו מינו אסור אמנם דבר זה מחלוקת ביו " ד שם ובארנו שם בסעי' ל " ז דזה תלוי אם נהפך האיסור להיות היתר אם לאו דלמאן דס " ל נהפך מותר ולמאן דלא ס " ל כן אסור ע " ש היטב :
Laws of Zeraim.88.5 התאנים כשדורסים אותם לעשותם דבילה יש שעושים עגולים ויש עושים מלבנים כלומר מרובעים ואם היה כאן חמשים עגולים וחמשים מלבנים של חולין ונפל עיגול של תרומה לתוכן העיגולים אסורים והלבנים מותרים נפלה מלבן המלבנים אסורים והעיגולים מותרים ואם אינו ידוע מה נפלה שניהם מצטרפים לביטול אחד ומאה והוה כדין כשחורות ולבנות ובזה יש קצת רבותא יותר דכיון דכולן מראה אחת הן הלא ביכולתו להפרידן אחת אחת ולהשיבן כבתחלה ואז לא יהא ניכר בין מלבן לעיגול ויצטרפו כולם לביטול אף בידוע מה נפלה ובזה לא שייך אין מבטלין איסור לכתחלה דזה אינו אלא במרבה על ההיתר ובכאן אינו מרבה אלא משיבן כבתחלה ומ " מ קמ " ל דאם ידוע מה נפלה אין השני מצטרף [ עתוסי " ט פ " ד מ " ח ד " ה ר " י ]:
Laws of Zeraim.88.6 עיגולי דבילה עושים אותם גדולים וקטנים היו שם חמשים גדולים וחמשים קטנים של חולין ונפל עיגול של תרומה לתוכן אם גדולה נפלה הגדולות אסורות והקטנות מותרות נפלה קטנה הקטנות אסורות והגדולות מותרות ובאינו ידוע מה נפלה שתיהן מצטרפות לביטול מאה ואחד כבדינים הקודמים ובזה יש רבותא אחרת דהביטול במאה הן במנין הן במשקל כלומר אם נפלה עיגול של תרומה ואינו ידוע אם גדולה אם קטנה ובכאן אינו אלא ארבעים עיגולים אך במשקלם יהיה מאה פעמים כנגד קטנה תולין שקטנה נפלה ובטילה ומרים אחת מן הקטנות ונותנה לכהן וכ " ש אם יש כאן מאה עיגולין אף שכנגד עיגול גדול לא יהיה מאה ואחד במשקל בטלה כיון שאינו ידוע מה נפלה תולין בקטן :
Laws of Zeraim.88.7 ויש להסתפק אם נפל עיגול גדול לתוך מאה עיגולים קטנים דבמנין יש מאה ואחד ובמשקל ליכא אם גם בכה " ג המנין מעלה או דוקא בדין הקודם באינו ידוע מה נפלה תולין להקל הן למנין הן למשקל אבל בידוע צריך מאה ואחד במשקל ונראה דגם בכה " ג מעלה וזהו כונת המשנה דקטנים מעלין את הגדולים כלומר אם יש מאה קטנים ונפל אחד גדול מעלים אותו וכן נראה מפי' המשנה להרמב " ם ע " ש ובחיבורו ריש פי " ד לא ביאר זה וכן הר " ש והרע " ב לא הזכירו זה כלל ע " ש וכן מבואר בירושלמי שם הגדולים מעלין את הקטנים במשקל והקטנים את הגדולים במנין ע " ש והכי קיי " ל [ עשנו " א שכתב הרבותות דגדולות וקטנות נגד שחורות ולבנות משום דהם א " א להתערב יותר משחורות ולבנות ויותר מזה עגולים ומלבנים א " א להתערב יותר מגדולות וקטנות ע " ש ודוחק ולפמ " ש א " ש בפשיטות ]:
Laws of Zeraim.88.8 כתב הרמב " ם בפי " ד דין ג' הקמח והסולת אינן מצטרפין להעלות את התרומה עכ " ל ומקורו מתוספתא פ " ו [ הל' ז' ] ונראה דה " פ כשהיו כאן חמשים ליטרות קמח וחמשים סולת של חולין ונפל ליטרא קמח של תרומה אין הסולת מעלה אותה והקמח אסור וכן אם נפל ליטרא סולת של תרומה אין הקמח מעלה אותה והסולת אסור ונראה דבאינו ידוע מה נפלה מעלה זו את זו כבדינים הקודמים או אפשר דבכאן גם באינו ידוע אין מעלות זא " ז שהרי אפשר להכיר תערובת קמח בסולת או סולת בקמח דזה עב וזה דק ולא שייך בזה אינו ידוע מה נפלה ולכן סתמה הרמב " ם ז " ל וכן נלע " ד לדינא אך אם אין ביכולת להכיר פשיטא דמעלות זא " ז :
Laws of Zeraim.88.9 ודע דלשון התוספתא אינו כלשון הרמב " ם והכי איתא שם הקמחין והסלתות מעלין זה את זה דברי ר' נחמיה וחכמים אומרים אין מעלין זה את זה והלכה כחכמים והרמב " ם מפרשה לענין צירוף כמ " ש אך לפ " ז אינו מובן טעמו של ר' נחמיה וצ " ל דס " ל כיון דזהו דרבנן הקילו בקמח וסולת שהן מין אחד לגמרי והמפרש בתוספתא פירשה בענין אחר והעיקר כפי' הרמב " ם ודבר פשוט הוא דקמח וסולת מין אחד הם ואם נפל קמח של תרומה לתוך סולת של חולין או להיפך וא " א לבררו צריך מאה ואחד כבמין במינו :
Laws of Zeraim.88.10 דבר ברור הוא דבכל הני קולות דתלינן באינו יודע מה נפלה דכולן מצטרפות לביטול זהו כשעכ " פ מידי איסור דאורייתא ודאי נפיק כגון בשחורות ולבנות דבאינו ידוע מה נפלה שתיהן מצטרפות לביטול מיהו מדאורייתא יש בכל אחת רובו נגד התרומה שנפלה ובירושלמי יש מי שמחמיר שיהא ג' פעמים כנגד הנפילה והכי איתא שם שמעון בר בא בשם ר " י והוא שנפלה שחורה אחת לתוך שתים שחורות כדי שתבטל ברוב ר' זעירא בעא קומי ר' מני לא מסתברא בתוך שלש שאם תאבד אחת מהן יהיו שם שתים וכו' ע " ש והרמב " ם לא הזכיר מזה דבר דכיון שהזכיר חמשים וחמשים הרי יש כאן הרבה [ ונראה דהלכה כר " י ]:
Laws of Zeraim.88.11 עוד איתא בירושלמי שם בר פדייה אמר טוחן ומתיר ואע " ג דבר פדייה אמר אין בלילה אלא ליין ושמן בלבד מודה הוא הכא שהן נבללות עכ " ל כלומר בנפל שחורה לנ' שחורות ונ' לבנות טוחן את כולן ומצטרפין לביטול וכן בעיגולים ומלבנים וגדולות וקטנות וס " ל דזה לא מקרי מבטל איסור מפני שאינו מוסיף היתר על הקודם וכמ " ש בסעי' ה' והרמב " ם לא הזכיר זה ונראה דס " ל דמאי דאיתא אח " כ בירושלמי מילתייהו דרבנן פליגא אהא קאי אף דאין הכרח לפרש כן ע " ש היטב והר " ש הביא זה ע " ש [ אך מפרש דזהו לר' יהושע ע " ש וקיי " ל כר " ע וא " כ אינו לדינא ואפשר שזהו גם דעת הרמב " ם ]:
Laws of Zeraim.88.12 זה שנתבאר דמין במינו במאה ואחד זהו כשנפלה התרומה בתוך החולין ואינו ידוע המקום שנפלה ולכן כל הכרי מצטרף לביטולו אבל אם נפלה למקום מסויים אין השאר מצטרף כלל . וז " ל הרמב " ם שם סאה של חטים שנפלה על פי מגורה של חטים אין משערין אותה באחד ומאה שאין משערין אלא אם נבללה תרומה עם החולין או אם אין ידוע באיזה מקום נפלה התרומה וכיצד יעשה רואים את התרומה כאלו היא חטים על גבי שעורים ומפריש התרומה עצמה שנפלה על גבי המגורה עם מעט מן החולין שנפלה עליהן כמי שמאסף חטים מעל גבי שעורין עכ " ל כלומר הנוטל חטין משעורין הלא יכיר מה המה החטים ונוטלן כולן וממילא לא ימלט שלא יטול גם קצת שעורין והכא נמי יטול התרומה בשלימות וע " פ זה ממילא מוכרח ליטול גם מהחולין כמובן :
Laws of Zeraim.88.13 וכן נראה כשהיה כרי גדול של שלשה אמות גובה והתרומה נפלה בגובה של אמה הראשונה אין נכנס לספק אלא התבואה שבגובה אמה הראשונה ואם יש בה מאה כנגד הנופל מותר ואם לאו התבואה של אמה הראשונה אסורה והשאר מותר וראיה ממה שיתבאר בנפלה על פי הכד או על פי העיגול דאין מה שלמטה מצטרף וכן כל כיוצא בזה דאין מצטרף למאה אלא אותם שבכלל הספק :
Laws of Zeraim.88.14 ולהיפך אותם שנכנסו לספק מצטרפין למאה אפילו אינם בכלי אחת כמ " ש הרמב " ם שם בדין ה' וז " ל שתי קופות או שתי מגורות שנפלה תרומה לתוך אחת מהן ונבללה ואין ידוע למי נפלה אם היו שתי המגורות בבית אחד הרי אלו מצטרפות ותעלה באחד ומאה מן הכל כאלו היו שתיהן מגורה אחת והקופות מצטרפות אפילו היתה קופה זו בבית זה וקופה זו בבית אחר לפי שקרוב הדבר להתקבץ שתיהן בבית אחד אבל אם היו שתי הקופות בשתי עיירות אינן מצטרפות עכ " ל :
Laws of Zeraim.88.15 וכל זה מבואר במשנה פ " ד [ מי " ב ] ובירושלמי שם ומפרש הטעם מה בין מגורות לקופות מגורות אין דרכן להתפנות קופות דרכן להתפנות כלומר דלכן קופות אף בשני בתים מצטרף מפני שדרכן לטלטלן ולפנותן לבית אחר וחשבינן כאלו כבר עירבן וזהו שכתב הרמב " ם שקרוב הדבר להתקבץ ולכן מעיר אחרת אינן מצטרפות מפני שאין דרכן להתקבץ יחד ומגורה גם מבית לבית אין דרכן להתקבץ :
Laws of Zeraim.88.16 ופשוט הוא דדוקא כששניהם של אדם אחד מצטרפין ולא כשהם של שני בני אדם [ הר " ש ] וראיה מתוספתא פ " ו [ הל' י " א ] דתניא בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר לתוך של מאה נפלה אחת מדומעת ואחת שאינה מדומעת הריני אומר לתוך מדומעת נפלה עכ " ל וקשה מה לו לתלות בהמאה ובהמדומעת הלא שניהן מצטרפות לביטול אלא דמיירי כשהם של שני בני אדם שאין מצטרפות ותלינן בשאני אומר כמ " ש בסי' הקודם [ שם ] ושאני אומר תולין אפילו בשני בני אדם כדי שלא לקלקל את האינו מקולקל וזה שתולין בו ממ " נ לא יקולקל או שגם עתה מותר כמו שתולין בבעל המאה או דגם בלא " ה אסור כמו שתולין בהמדומע ואי משום שהבעל מאה יצטרך להרים אין זה כלום :
Laws of Zeraim.88.17 אמנם כשמצטרפים שתי קופות או שתי מגורות לביטול המאה כיצד מרימין מהם האחת שצריך להרים כתב הרמב " ם שם וכיצד מעלה סאה שנפלה אם רצה להעלות מאחד משתיהן מעלה ואם רצה להעלות חציה מזו וחציה מזו מעלה עכ " ל וזהו בירושלמי פ " ד [ ה " ח ] ויש להבין דבשלמא במה שמצטרפין לביטול כיון דהוא דרבנן הקילו שכל שנכנס לספק תעלה בביטולו אבל הסאה שמרים דאמרינן היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה ונותנה לכהן ונעשית תרומה ואיך תיעשה תרומה בדבר שבודאי אינו כן שהרי כשנוטל מזו ומזו פשיטא שהאחת אינה שנפלה כמובן וצ " ל דהעיקר הוא מפני גזל השבט ובזה אין נ " מ מאיזה שמעלה וזה שאמרו שתהיה תרומה ממילא כן הוא להיכר בעלמא ולכן לא קפדינן בזה ומ " מ אינו מובן כל כך וצ " ע :
Laws of Zeraim.88.18 עוד כתב כדים מלאים תאנים של חולין שדרס ליטרא תאנים של תרומה בפי כד אחד מהם ואין ידוע איזו היא אם היו שם מאה כדין ה " ז תעלה ולוקח כך אחד מהן ומוכרה לכהן חוץ מדמי אותה ליטרא והשאר מותרין ואם היו פחות ממאה הפומין כולן מדומעות והשולים מותרים וכן אם דרסה על פי כוורת או על פי עיגול ואינו ידוע איזו היא עכ " ל דכבר נתבאר דכל שלא נכנס בספק אינו מסייע לביטול וכיון שהספק הוי רק על פי הכדים או על פי הכוורת ועל פי עיגול ולא בשולים אין השולים נכנסים בספק ואין מעלין ומצרפינן הכדים והכוורתות והעיגולים זל " ז לביטול כיון שאינו ידוע לאיזה נפל וכמ " ש וזה שכתב ומוכרה לכהן חוץ מדמי אותה ליטרא לאו דוקא אלא שיכול לעשות כן ואם ירצה נוטל ליטרא מכד אחד או מכמה כדין ונותן לכהן וכמ " ש ואפשר דדוקא כן כיון דבאחד ליכא ביטול וכן נראה עיקר :
Laws of Zeraim.88.19 עוד כתב דרסה על פי העיגול ואינו יודע אם בצפונו או בדרומו ולא איזה עיגול הוא רואין אותם כאלו הם פרודות ותעלה לפי המשקל אם יש בכל העיגולין מאה ליטרין תעלה והוא שיש בכל עיגול מהן יתר על שני ליטרין כדי שתבטל התרומה ברוב שספק התרומה הוא בטל ברוב החולין עכ " ל ודבריו אינם מובנים וכי מפני שאינו יודע אם בצפונו או בדרומו הרי כיון שהספק הוי רק על הפומין שהרי דרסה על פי העיגול א " כ איך רואין אותן כאלו הן פרודות והתחתונות מעלות את העליונות הא התחתונות לא נכנסו בספק כלל והנה מקורו מריש ביצה [ ד' .] אמר ר " פ הכי קאמר דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה מקום עיגול דרסה אי לצפונה אי לדרומה דברי הכל יעלו והתם אמאה פומין קאי ואפילו אם נפרש דלא קאי אמאה פומין אלא שכל העיגול מצטרף לביטול מ " מ הא לא קאמר ר " פ על פי העיגול אלא דרסה בעיגול והיינו בתוך העיגול וכל העיגול בספק וכן משמע מפירש " י ע " ש [ וגם הכ " מ טרח ונדחק בזה ע " ש ]:
Laws of Zeraim.88.20 ולכן נלע " ד דטעות נפל בדבריו והך על פי הוא טעות וכצ " ל דרסה בתוך העיגול או דרסה בעיגול כלשון ר " פ וקמ " ל דגם מצרפינן כל העיגולים לביטול וכן כל התחתונות שבעיגולים לפי שכולם בכלל הספק וחידוש זה לא נתבאר עד כה ודקדק זה מדברי ר " פ דקאמר דברי הכל יעלו ואדלעיל קאי אמאה פומין ותרתי קמ " ל דמצרפין התחתונות וגם כל העיגולים ועיקר החידוש הוא אע " ג שיודע שבמקום מיוחד בהעיגול דרסה אך אינו יודע אם המקום המיוחד היה בצד צפון או בצד דרום אע " ג דהאמצעיים כפי הנראה לא היו בכלל הספק שהרי באמצע אינו לא צפון ולא דרום מ " מ א " א לדקדק כל כך וכולם נכנסו בכלל הספק וזהו עיקר החידוש :
Laws of Zeraim.88.21 עוד כתב התרומה אוסר ודאה במאה וספיקה בנ' ואין לה היתר אלא ברוב ואם היתה ביותר מחמשים א " צ רוב כיצד תאנה אחת תרומה שנפלה לתשעים ותשעה והרי הק' קיימין הכל אסור לזרים כמו שבארנו נפלה אחת לחמשים ואבדה אחת מן הכל שמא אחת מן החולין היא שאבדה או האחת שנפלה היא שאבדה הרי אלו אסורות עד שירבה עליהן חולין ממקום אחר ויוסיף עליהם חמשים תאנים ואחד יותר על הכל ואם נפלה אחת של תרומה לתוך חמשים ואחד ואבדה אחת מן הכל הותר השאר לזרים עכ " ל וכל דבריו סתומים וצריכין ביאור :
Laws of Zeraim.88.22 והכי איתא בירושלמי פ " ד [ ה " ז ] ר " ז בשם ר' פדייה תרומה אוסרת בודייה במאה וספיקה בחמשים ופריך הא ששים לא שבעים לא בתמיה וה " ה יותר ולמה לא נחוש לספיקה כודאה [ פ " מ ופי' הכ " מ צ " ע ע " כ ] ומתרץ עד חמשים צריכה רוב מכאן ואילך א " צ רוב כלומר דודאי בסתם חמור ספיקה כודאה אלא הב " ע בנאבדה אחת מהן ויש ספק איזו היא שנאבדה אם התרומה שנפלה והותרו הכל או אחת מן החולין ולכן בודאה אם נפלה אחת של תרומה לצ " ט חולין אוסר בכל ענין אפילו נאבדה אחת מהן אינו מועיל כרבה בזבחים [ ע " ד :] דדוקא בחבית כשנאבדה אחת מהן הותרו כולן דתלינן האיסור בהאבודה ולא בתאנה דלא מינכרא נפילתה וכך פסק הרמב " ם לקמן ריש פט " ו אבל בספיקה הקילו בנאבדה והיינו דאם נפלה תאנה של תרומה לחמשים ואחת ונאבדה אחת מהן תלינן האבודה בהתרומה והותרו כולן אבל אם נפלה לחמשים ונאבדה אחת מהן צריכה רוב כלומר הן אמת דתלינן האבודה בהתרומה אבל מ " מ הצריכו שיביא עוד נ " א תאנים של חולין ויערב בהם עד שיהיו מאה ואחד ואז יותרו כולם משא " כ בנ " א א " צ רוב וטעמא שהקילו בספיקא בנ' ע " י רוב ובנ " א בלא רוב משום דכיון דודאה אוסר עד מאה ואחד דיו לספיקה במחצה מזה והיינו חמשים ואחד ולכן בחמשים דהוי ג " כ כמחצה הצריכו לזה רוב ובזה נתבארו דברי הרמב " ם בטוב טעם :
Laws of Zeraim.88.23 והנה קודם זה איתא בירושלמי שם היו לפניו עשרים תאנים של חולין ונפלה אחת של תרומה לתוכן ואבדה אחת מהן ר " ש בן לקיש אומר ספיקן בטל ברוב ר' יוחנן אמר כולן נעשו הוכיח מודי ר " י שאם תרם מהן על מקום אחר או שריבה ממקום אחר עליהן שספיקן בטל ברוב עכ " ל ונ " ל דה " פ דר " ל אומר ספיקן בטל ברוב כלומר דלאחר שנאבדה אחת מהן נשארו כולם בספק דשמא אותה שנאבדה היא התרומה או לא ולכן אם אח " כ נפלה אחת מהן לשתים חולין בטלה ברוב ור " י אוסר דכולן נעשו הוכיח כלומר דכולן מוכיחין על האיסור ומודה ר " י שאם תרם מהן על מקום אחר ואין זה לשון תרומה שהרי הן חולין ולא טבל אלא הוא לשון הרמה כגון שנתערבה במקום אחר אחת של תרומה במאה חולין ונתבטלה אלא שצריך להרים והרים מכאן דכיון שהרימה לשם תרומה ולכן אח " כ כשנתערבה אחת מאלו לשתים בטל ברוב וכן אם ריבה ממקום אחר עליהן שהביא כ " א חולין ועירב בהם דאז הוי כס " ס אם נתערבה אחת בשתים בטלה ולפ " ז אין זה ענין לדינו של הרמב " ם שנתבאר [ ופי' הפ " מ דחוק מאד ע " ש ]:
Laws of Zeraim.88.24 והראב " ד חולק עליו ומפרש הירושלמי הקודם דספיקה מקרי שאבדה אחת מן המדומע שהיא צ " ט חולין ואחת תרומה ונאבדה אחת מהן עד חמשים אסורין כלומר כשנאבדה וחזרה ונאבדה ועדיין נשארו חמשים אסורים ולא תלינן התרומה בהנאבד אלא כל אחת הפורשת מהחמשים צריכה רוב ואם נאבדו יותר מחמשים אז כל אחת הפורשת מהנשאר מותרת ואמרינן דאיסורא ברובא איתא ורובם הרי נאבדו כן הוא לפי המסקנא ולדינא יכול להיות דגם הרמב " ם מודה בזה [ ולהרמב " ם לא נתברר מהו ספיקה ]:
Laws of Zeraim.88.25 ואלולי דברי רבותינו הייתי מפרש הירושלמי דספיקה מקרי תערובת אחד של חולין באחד של תרומה דכל אחת הוי ספק חולין ספק תרומה ואוסרת עד חמשים כלומר דודאה היא במאה וספיקה בחמשים דספיקא הוה כמחצה חולין ומחצה תרומה וממילא דהוי מאה וזה שאמר בחמשים היינו עד חמשים לבד התרומה כמו במאה שהיא לבד התרומה ופריך הא ששים לא שבעים לא כלומר איזו כלל תתן עד נ' דזהו רק בשוה בשוה אבל אם היתה תרומה יותר בעשרה חלקים הוי עד ששים ואם בעשרים חלקים הוי עד שבעים ומתרץ דודאי כן הוא אלא דה " ק דעד חמשים צריכה רוב כלומר דשלא תאסור עד חמשים צריכה רוב בתערובות הקודם שמהחולין יהיה מעט יותר מהתרומה ויתחשב התרומה פחות ממחצה ויהיה לפי ערך מאה ואחד בתרומה ודאית אבל מחמשים ואילך א " צ רוב דאפילו נתערב שוה בשוה מותרים דביותר מחמשים הוי לפי ערך מאה ואחד בתרומה ודאית ומפני שסתם ספק הוא תערובת שוה בשוה לכן אומר לשון זה דספיקה אוסרת עד חמשים אא " כ היה רוב בהחולין אבל באמת הכל לפי החשבון [ כנלע " ד ]:
Laws of Zeraim.88.26 סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה מעשר ראשון שלא ניטלה ממנה תרומת מעשר או למעשר שני והקדש שלא נפדו ונדמע הכל אם למעשר ראשון נפלה יקרא שם לתרומת מעשר וימכור הכל לכהנים חוץ מדמי תרומה שנפלה וחוץ מדמי תרומת המעשר . ואין לשאול איך יש רשות לישראל לתרום תרומת מעשר די " ל דעושה ברשות הלוי או דס " ל דיש לישראל רשות כמ " ש בסי' או שאצל הלוי נפלה התרומה [ ערע " ב ותוי " ט רפ " ה ] ואם נפלה למאה מעשר הרי נתבטלה לגמרי ומרים אחת ונותן לכהן ואם למע " ש והקדש נפלה לפחות ממאה הרי אלו יפדו וימכרו לכהן חוץ מדמי התרומה ואם למאה נתבטלה לגמרי :
Laws of Zeraim.89.1 דין נתערב חולין בתרומה טהורה בטמאה או להיפך ובו כ' סעיפים כשם שתרומה עולה בחולין באחד ומאה כמו כן אם נפלה תרומה טמאה לתוך תרומה טהורה בטלה באחד ומאה וכן אם נפלה לחולין או למעשר או להקדש בטל באחד ומאה ובפחות אינו בטל וזהו ששנינו במשנה ריש פ " ה סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין או למעשר ראשון או למעשר שני או להקדש בין טמאים בין טהורין ירקבו דא " א לכהן לאכלה משום תרומה טמאה והא דלא תנן ידלקו משום דחיישינן דילמא אדמדליק להו אתו בהו לידי תקלה ואתו למיכל מינייהו ואע " ג דגבי שמן טמא אמרינן דמותר להדליקו ולא חיישינן לתקלה דמטילו בכלי מאוס שלא יהא ראוי לאכילה הכא בדבר יבש א " א דלא ממאיס בכלי מאוס ולעשותו לח להכשירו לטומאה אסור [ מדברי הרע " ב ותוי " ט ]:
Laws of Zeraim.89.2 אבל הרמב " ם בפי " ד דין י " א כתב סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין או ממעשר ראשון או מע " ש או הקדש בין טמאים בין טהורין הואיל ונדמע הכל כתרומה טמאה שאסורה באכילה לכל והרי הכל אסור לעולם ומניחין אותן עד שירקבו בד " א בדבר שאין דרכו להאכל חי אבל בדבר שדרכו להאכל חי לא יניחן שמא יתקל בהם ויאכל מהם אלא ידליק הכל כדרך שמדליקין תרומה טמאה עכ " ל וזהו ממש היפך מהקודם דדיעה הקודמת סוברת דבירקבו ליכא חשש תקלה ובשריפה איכא חשש תקלה והרמב " ם סובר להיפך דבירקבו איכא חשש תקלה ובידליקו ליכא חשש ואע " ג דבגמ' שם מבואר להדיא דבשמן שריפה יש חשש תקלה אך י " ל כמו שאומר שם דרמי לה בכלי מאוס וגם בהך דירקובו י " ל דלא פליגי דודאי אי מניחו כמו שהוא עד שירקובו יש חשש תקלה אבל הדיעה הקודמת תפרש שישליכנה לאשפה ובמקום זבלים עד שירקובו :
Laws of Zeraim.89.3 וכוונת הרמב " ם במ " ש ידליק הכל כדרך שמדליקין תרומה טמאה כוונתו למה שכתב מקודם פי " ב דין י " ב דפת משליבה לבין העצים ושמן נותנן בכלי מאוס וחטים שולקן בכלי מאוס ע " ש וה " נ כן הוא אע " ג דאינו אלא תערובת תרומה טמאה אמנם מה שחלק בין דבר שדרכו להאכל חי לדבר שאין דרכו להאכל חי יש לדקדק דהא חטים אין דרכן להאכל חי ועכ " ז הצריך לשולקן בכלי מאוס וגמ' מפורשת היא בספ " ק דפסחים ואפשר לומר דחטים בימיהם היה דרכן להאכל חי כמו כרמל וקלי או אפשר דבתערובות הקילו ולא בתרומה טמאה עצמה אך חילוק זה לא נמצא בשום מקום ובירושלמי על משנה זו אומר ובדבר שאין דרכו להבלל אבל דבר שדרכו להבלל שמא ימצא בהן תקלה ע " ש וניכר דלהרמב " ם היתה הגירסא דבר שאין דרכו לאכול [ וכן הוא בשנו " א ] דגירסא שלפנינו אין בה שום טעם והמפרש נדחק בזה ע " ש [ וכ " כ הכ " מ ]:
Laws of Zeraim.89.4 סאה תרומה טהורה שנפלה לפחות ממאה סאה חולין טמאים תנן התם שימכורו הכל לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה ואי קשיא כיון שפסקנו בתרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין טהורין שירקובו מפני שנעשית הכל כתרומה טמאה וא " כ גם החולין האלו נחשבם כתרומה טמאה כיון שהם כתרומה וירקובו י " ל דלא דמי דבשם הנך חולין נעשו כתרומה לאסור לזרים מכח תרומה טמאה הלכך לכהנים נמי אסירי כדין תרומה טמאה אבל חולין דהכא אין נעשין תרומה אלא מכח תרומה טהורה הלכך שריין לכהנים כתרומה טהורה [ רע " ב ] ועיקר הענין הוא דהחולין בין שהן טהורין בין שהן טמאין נעשין כתרומה שנתערבה בהן ואם התרומה טמאה גם הן נחשבים טמאים ואם התרומה טהורה גם הם נחשבין כטהורין :
Laws of Zeraim.89.5 והנה דבר פשוט הוא דמיירי שהתרומה לא הוכשרה לקבל טומאה שלא בא עליה מים דאל " כ הרי נטמאה מהחולין אמנם מה יעשו על להבא אם התרומה היא תבואה שבהכרח ללושה במים על זה שנו חכמים במשנה שם שיאכלו נקודים או קליות או ילושו במי פירות או יתחלקו לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה וכ " כ הרמב " ם ונקודים פירשו הר " ש והרע " ב יבשים כמו לחם נקודים ביהושע בהגבעונים דכתיב יבש היה נקודים אבל הרמב " ם פי' ככרות קטנות כחצי ביצה דבפחות מכביצה אינו מקבל טומאה וכן הוא בירושלמי שאומר והדין ניקודים כהדא חציי ביצים ע " ש ומי פירות אינם מכשירים או יתחלקו כל התערובות לעיסות הרבה באופן שלא יהא כביצה במקום אחד ולא יקבלו טומאה והעיקר למנוע מים ושארי משקין המכשירין לקבל טומאה :
Laws of Zeraim.89.6 ודע דבירושלמי איתא כמה יהא בעיסה ויכול לעשותה בטהרה חזקיה אמר שתות ד' קבין וד' קבין וכו' אמר ר' אבוה כל ימינו היינו טועין בה וכו' עד שלמדנו מן חשבון גמטריא קבא כמה עביד כ " ד ביעין כמה עיסה עבדה צ " ו ביעין [ כצ " ל ] שתות דידהו ט " ז אין יגבול שית יש כאן כביצה טמאה אין יגבול ד' אין כאן שיור כיצד הוא עושה מיגבל חמש ונוטל ארבע עכ " ל הירושלמי והמפרש טרח בזה ולא העלה דבר ברור :
Laws of Zeraim.89.7 ולענ " ד נראה ברור בס " ד דחזקיה קאי על משנה זו שאמרה שיתחלקו לעיסות בפחות מכביצה ודבר זה הוא תמוה דא " כ לכל התערובות נצריך כמה אלפים עיסות לזה אומר דאינו כן אלא שיטול שתות מד' קבין מהתערובת וד' קבין בכולל כלומר שתות מד' קבין מהתערובת וחמשה חלקים מד' קבין מעיסות טהורות חדשות ויהיה בכולל ד' קבין וכן בכל התערובות יערב חלק חמישית מהתערובת בחמשה חלקים חדשים ובזה לא תקבל טומאה וכיצד הוא החשבון על זה אמר ר' אבוה שכל ימינו היינו טועים ולא ידענו איזו חשבון הוא עד שלמדנו מן חשבון גמטריא כמו שנבאר בס " ד :
Laws of Zeraim.89.8 והיינו דהקב הוא כ " ד ביצים דכל לוג ששה ביצים וד' לוגין הוא הקב והוי כ " ד וא " כ ממילא דהעיסה שאמרנו מד' קבין הם צ " ו ביצים דד' פעמים כ " ד הוי צ " ו ושתות מצ " ו הוי ט " ז ויש בהעיסה פ' ביצים מהטהורה וט " ז מהתערובת ויגבול כל העיסה לחתיכות קטנות בני ה' ביצים ושיעור חלה מצ " ו ביצים ד' ביצים דשיעור חלה הוא אחד מכ " ד וא " כ כשבכל חתיכה חמשה ביצים יש בכל חתיכה פחות מביצה מהתערובת ונמצא דאין כאן כביצה טמאה ואינה מטמאה להטהורה ומפרש דא " א באופן אחר דאם יעשה כל חתיכה מן ו' ביצים הרי יהיה ביצה מהטמאה ותטמא להטהורה ואם יהיה ד' ביצים כל חתיכה אין כאן שיור כלומר דכיון דשיעור חלה מעיסה זו ב' ביצים כמ " ש א " כ לא יהיה שירים מהחלה בכל חתיכה ואין נכון לעשות כן ולפיכך אמרו בדיוק ה' ביצים כל חתיכה ונוטל ד' לחלה וביצה שירים וחלק ששית ממנה טהורה ונמצא שעושה מהד' קבין עשרים חתיכות ונוטל ד' ביצים לחלה וכולן מותרין וגם הלישה לא ילוש כל העיסה ביחד אלא ילוש חתיכות חתיכות של ה' ביצים ויסמכם זל " ז ושלא יגעו זה בזה [ ואף ששנינו בספ " ב דחלה דחכמים אוסרים לתרום מן הטהור על הטמא זהו מדרבנן כמ " ש הר " ש שם ובכה " ג לא גזרו וכן אף שהשיור יכול להיות משארי העיסות ויגבול ד' ד' אמנם אינו נכון כיון דנלושים בפ " ע צריך השיור מהעיסה שנוטל החלה ]:
Laws of Zeraim.89.9 עוד איתא שם בירושלמי מילתא דחזקיה אמרה ובלבד שלא תהא ביצה טמאה נוגעת בעיסה מילתא דר' יוחנן אמרה ובלבד שלא תהא כביצה טמאה נוגעת בגומא [ כצ " ל ] א " ל ר' יוסי לר' ירמיה לא מסתברא מה דאמר חזקיה לשעבר מה דאמר ר " י לבא א " ל אף אנא סבר כן ואיזו היא גומא על דעתיה דר' יוחנן א " ר יונה שגיבל אחת בשבע עשרה ואתיא בעיסת מאתים עכ " ל :
Laws of Zeraim.89.10 וה " פ מילתא דחזקיה שלא תהא כביצה טמאה נוגעת בעיסה כפי מה שבארנו אבל ר' יוחנן מחמיר יותר שלא תהא נוגעת אפילו בגומא והיינו שבכל העריבה שיש בה שיעור חלה דמסתמא אין לשין פחות משיעור חלה לא ימצא כביצה מהטמאה אף שלשין מעט מעט בגומות כל עיסה מחמשה ביצים בפ " ע בגומא בפ " ע כמ " ש מקודם מ " מ חושש שבכל העריבה מן שיעור חלה לא ימצא כביצה מהטמאה דהיינו התערובת ומפרש דלא פליגי חזקיה ור " י רק חזקיה מיירי לשעבר כלומר בדיעבד ור " י מיירי לבא כלומר לכתחלה ואח " כ מפרש איזו היא גומא על דעתיה דר' יוחנן כלומר היכי משכחת לה שלא יהא בכל העריבה מביצה טמאה ומפרש :
Laws of Zeraim.89.11 אמר ר' יונה תיפתר שגיבל אחת בי " ז ואתיא בעיסת מאתים כלומר שמערב כביצה מהטמאה בי " ז טהורות ומגבל ה' ביצים ה' ביצים כמ " ש והחשבון כך הוא דשיעור חלה הוא קב ומחצה כדתנן ריש עדיות והם ל " ו ביצים ולכן כשיש עיסות מן מאתים ביצים יש בהם חמשה שיעורי חלה שהם ק " פ ביצים והמותר עשרים אינו מגיע לשיעור חלה ומצרף לה לאחת מהחמשה כמובן והנה אחת טמאה בי " ז טהורות הוה י " ח ושני פעמים י " ח הוה ל " ו שיעור חלה וכיון שהעיסות מאתים בצמצום וי " א פעמים י " ח הוה קצ " ח ונחסר שתים למאתים ובהכרח לומר י " ב פעמים י " ח והוה רט " ז ונצרך לסלק הט " ז כדי שתהא מאתים בצמצום וכשנסלק נסלק מחצה מהטהורה ומחצה מהטמאה וכשחשבנו י " ב פעמים י " ח ממילא שהיו י " ב ביצים טמאים כפי החשבון אחת בי " ז כמ " ש וכשסלקנו מחצה מט " ז סלקנו שמנה מן הטמאים ונשאר ד' ביצים מהטמאים ובכאן יש חמשה עיסות כמ " ש ונמצא דאין בכביצה מהטמאה בכל עיסה [ כנלע " ד ]:
Laws of Zeraim.89.12 עוד שנינו שם במשנה סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה חולין טהורין וכן סאה תרומה טהורה שנפלה למאה סאין חולין טמאים והטהורה לא הוכשרה לקבל טומאה תעלה כלומר מרימין אחת לכהן וכל התערובת יאכלו נקודים או קליות או תלוש במי פירות או תתחלק לעיסות שלא יהא במקום אחד כביצה כמו שנתבאר ואע " ג דכבר הרמנו אחת ואמרינן זו היא שנפלה זו היא שעלתה כתב הרמב " ם שם דין י " ג וז " ל שאין הסאה שנפלה היא עצמה שעלתה עכ " ל כלומר דאטו באמת היא עלתה ורק לחומרא אמרינן כן ורש " י פי' בבכורות [ כ " ב :] משום גזירה ע " ש כלומר גזירה משום תרומה טהורה שנפלה לפחות ממאה חולין טמאים [ תוי " ט ועתו " ס שם ] ובירושלמי אמרו על זה איסור זרות בטל איסור טומאה לא בטל כלומר שבטומאה החמירו הרבה כמו שמצינו הרבה גדרים בעניני טומאה וטהרה כמו בגדי ע " ה מדרס לפרושים וכיוצא בזה ולכן החמירו לאכול גם בביטול מאה ואחד את העיסה בטהרה :
Laws of Zeraim.89.13 עוד שנינו שם סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה ב " ה מתירין דאבדה במיעוטה כלומר דאין כאן הרמה מפני גזל השבט שהרי כולם תרומה ושייך לכהנים ואיך יאכלום לא הזכירה המשנה ופשוט הוא שיאכלו בטהרה נקודים או קליות וכו' כבמשניות הקודמות וכן נראה מדברי הרמב " ם שכתב שם דין י " ד סאה תרומה טהורה שנפלה למאה סאה של תרומה טהורה בטלה במיעוטה ואוכלין הכל בטהרה ואם נפלה לפחות ממאה יניח הכל עד שירקב עכ " ל ושריפה לא שייך כאן שהרי אסור לשרוף תרומה טהורה ולא מפני הסאה הטמאה נקל בהשאר [ כ " מ ]:
Laws of Zeraim.89.14 כבר נתבאר דבכל מקום שהאיסור מדרבנן תלינן בשאני אומר לפיכך שתי קופות של חולין שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ונודע לאיזה מהן נפלה ואח " כ נפלה סאה שניה של תרומה ולא נודע לאיזה מהן נפלה תלינן שנפלה למקום שנפלה הראשונה דתולין את הקלקלה במקולקל ובתרומה דאורייתא צריך שגם בהשניה יהיה רוב כנגד התרומה כדי לצאת מאיסור תורה ואימתי תלינן המאוחר בהקודם ולא הקודם בהמאוחר כגון שנפלה סאה ראשונה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפלה ואח " כ נפלה שניה וידוע לאיזו מהן נפלה לא תלינן הראשונה בהשניה לתלות שהראשונה נפלה במקום שנפלה השניה שהרי כבר נאסרו שתי הקופות מפני הספק כיון שלא היתה עדיין אחת מהן מקולקלת ואיך תחזור עתה להתירא כיון שכבר נאסרה :
Laws of Zeraim.89.15 וכתב הרמב " ם שם דין ט " ז היו שתי קופות אחת טמאה ואחת טהורה ונפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע איזו היא אומרין לתוך הטמאה נפלה עכ " ל ובודאי כן הוא וזהו תוספתא בפ " ה ושם כתוב אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואולי גם כוונת הרמב " ם אתרומה ויש מי שאומר דאיהו סובר גם בחולין כן [ כ " מ ] והיינו לאוכלי חולין בטהרה ובתוספתא מסיים וטהורה לא תאכל בטהרה עד שתתחשב שאין בכל עיסה ועיסה כביצה ע " ש כלומר הן אמת דתלינן שהסאה תרומה הטמאה נפלה להטמאין מ " מ גם הטהורה לא יאכל רק בטהרה כפי הדינים שנתבארו והיינו נקודים או קליות וכו' דבטומאה החמירו הרבה כמ " ש והרמב " ם לא הזכיר זה משום דפשוט הוא כמ " ש מקודם :
Laws of Zeraim.89.16 והנה הרמב " ם בפי " ד מן דין י " ז ואילך כתב כמה דינים ויש בהם נוסחאות ומקורן מתוספתא פ " ה והעיקר מירושלמי ספ " ז ושם ג " כ יש נוסחאות שונות וא " א לעמוד על הבירור ולכן נכתוב כפי הנוסח שלפנינו בהרמב " ם ונעיר בזה ונבאר ונגיה כפי הנראה מדברי הכ " מ ולפי עניית דעתינו בס " ד :
Laws of Zeraim.89.17 וז " ל הרמב " ם שתי קופות אחת של תרומה טהורה ואחת של חולין טמאין נפלה סאה תרומה טהורה לתוך אחת מהן אומרין לתוך של תרומה נפלה והחולין יאכלו בטהרה כתרומה עכ " ל ואינו מובן בחולין טמאים מה שייך שיאכלום בטהרה ובירושלמי שם כתוב להיפוך אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורים וכן הוא בתוספתא שם וכן צריך להגיה בהרמב " ם וה " פ דמשום חומר תרומה ועוד דתולין במקולקל תולין הנפילה בהתרומה ומ " מ יזהר שלא לטמא החולין הטהורין ויאכלם בטהרה כמו שנתבאר [ וכן משמע מהכ " מ ולא ביאר דבריו ]:
Laws of Zeraim.89.18 עוד כתב בדין י " ח נפלה סאה תרומה טמאה לתוך אחת מהן אומרין לתוך של תרומה נפלה והחולין יאכלו קליות בטהרה כתרומה גדולה עכ " ל וגם זה בהכרח כפי הגירסא שכתבנו וא " ש בפשיטות כמובן ואח " כ כתוב שם בדין י " ט סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך אחת מהן אומרין לתוך של תרומה נפלה והחולין יאכלו קליות או ילושו במי פירות עכ " ל וזהו ממש דין הקודם ובטעות נדפס שני פעמים :
Laws of Zeraim.89.19 עוד כתב בדין כ' שתי קופות אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורה ונפלה סאה של תרומה טהורה לתוך אחת מהן אומרים לתוך של תרומה נפלה והחולין יאכלו קליות עכ " ל וזהו כפי נוסחת הירושלמי שהבאנו בסעי' י " ח ונכון הוא והכסף משנה הביא בשם נכדו של הרמב " ם ולפניו היה כתוב שתי קופות של חולין ושל תרומה ושניהם טהורים ותולין בתרומה מפני שהיא מינה ועכ " ז יזהרו לאכול החולין בטהרה ולא בטומאה דשמא נפלה התרומה לשם ואם לא יזהרו בטהרתם יטמאו את התרומה ע " ש וגם זה נכון :
Laws of Zeraim.89.20 עוד כתב בדין כ " א נפלה סאה תרומה טמאה לתוך אחת מהן שתיהן אסורות שספק תרומה טמאה אסור וספק מדומע מותר מפני שאיסור תרומה טמאה מן התורה ואיסור מדומע מדבריהם וכו' עכ " ל והנה לפי הנוסחא שלפנינו אינו נכון דלמה לא נתלה בהתרומה הטמאה ולגירסת נכדו ניחא דכיון דשניהם טהורות אין במה לתלות יותר וזה שכתב מפני שספק תרומה טמאה אסור וספק מדומע מותר זהו ליתן טעם למה בטהורה הקילו ובטמאה החמירו הא טהורה אסורה לזרים כטמאה לכהנים ולזה אומר דספק טומאה חמירא מספק מדומע לזרים [ והראב " ד השיג לפי הנוסחא שלפניו וא " א לעמוד על בירור הנוסחאות לא ברמב " ם ולא בירושלמי ]:
Laws of Zeraim.90.1 דין תערובת חבית של תרומה בחביות של חולין ובו י " ג סעיפים כבר נתבאר בריש סי' ק " י ביו " ד דדבר חשוב אפילו באלף לא בטל ותנן בפ " ג דערלה דחבית יין כשהיא פתוחה יש לה ביטול שאין לה חשיבות אבל סתומה אינה בטילה אפילו באלף לפיכך זה שנתבאר דתרומה בטילה במאה ואחד זהו בסתם אבל חבית של תרומה סתומה שנתערבה בחביות סתומות של חולין אפילו באלף לא בטיל ונעשה הכל מדומע נפתחו בטלות באחד ומאה ודוקא כשנפתחו שלא בכוונה אבל בכוונת ביטול אינה בטילה ופרטי דין זה נתבאר ביו " ד שם :
Laws of Zeraim.90.2 ויש להסתפק אם דוקא חבית יין סתומה מקרי דבר חשוב ולא בטיל אבל חבית סתומה של שארי פירות או של תבואה אין להם חשיבות ובטל או דילמא אין חילוק בין יין לשארי דברים ויראה לי דאם דרך למכרן חבית שלימות הוה דבר חשוב ולא בטיל אבל אם דרך לפתחן ולמכור מעט מעט בטל דיין דרך להשהותה חבית מליאה כדי שלא תחמיץ כדמוכח ס " פ המפקיד ולכן מוכרן לחנוני חבית שלימה ולכן בכל הש " ס מצינו שהיו מחזיקין יין בחבית ולא כן שארי פירות אין החנוני קונה חבית שלימה ולכן אם דרך פירות אלו למכרן חבית שלימה הוי דבר חשוב ולא בטיל ואם לאו בטל [ כנלע " ד ]:
Laws of Zeraim.90.3 גרסינן בזבחים [ ע " ד :] אמר ר " ל חבית של תרומה שנתערבה בק' חביות ונפלה אחת מהן לים המלח הותרו כולן דאמרינן הך דנפל דאיסורא נפל והטעם שהקילו בזה דכיון דמדאורייתא ברובא בטל וגם מדרבנן יש ביטול במאה ואחד ורק מפני שהיא דבר חשוב לא בטיל כמ " ש ולכן כשנאבדה אחת תלינן דזו שנפלה מקודם לתוכה היא שאבדה עתה ומפרש רבה שם דדוקא חבית דמינכר נפילתה אבל תאנה לא כלומר תאנה של תרומה שנפלה למאה חולין דצריך להרים אחת ונפלה אחת מהן לים המלח אין תולין בהתרומה וצריך להרים כן מבואר מדברי הרמב " ם שבסעי' הבא ומדברי רש " י מבואר דה " פ כשנפלה תאנה לפחות ממאה ונפלה אחת אין תולין לומר דהתרומה נפלה ושניהם אמת לדינא :
Laws of Zeraim.90.4 והרמב " ם פט " ו דין ב' פסק כר " ל דז " ל חבית סתומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן ואומרים של תרומה היא שנפלה משא " כ בתאנה שנפלה למאה ונפלה אחת מהן לים הגדול אלא צריך להפריש אחת לפי שהחבית נפילתה ניכרת ותאנה וכיוצא בה אין נפילתה ניכרת עכ " ל :
Laws of Zeraim.90.5 והשיג עליו הראב " ד דבירושלמי פ " ד פליגי בזה ר " י ור " ל ור " י לא ס " ל כן והלכה כר' יוחנן ע " ש ואין זו השגה דכיון דבש " ס דילן לא הובא רק דברי ר " ל ורבה מפרש דבריו הלכתא כוותיה ולא חיישינן להירושלמי אך גם לבד זה ניחא דכבר בארנו בסי' פ " ח סעי' כ " ב זה הירושלמי להרמב " ם והוא ענין אחר לגמרי וגם שם השיגו הראב " ד משום דמפרש הירושלמי כהך דזבחים אבל להרמב " ם אינו כן וכמ " ש שם :
Laws of Zeraim.90.6 אמנם עוד השיג עליו דמימרא דר " ל הוה רק אליבא דר " א דס " ל לגבי בעלי מומין שנתערבו בקדשים דאם קירב הראש של אחד מהן יקריבו כולן ותלינן הבעל מום במה שכבר נקרב ורבנן פליגי עליה וא " כ איך פסק כר " ל ע " ש שקיצר מאד וזהו ודאי קושיא אלימתא שהרי מקודם אומר רב דין זה על טבעת של עכו " ם שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהם לים הגדול דהותרו כולן ואומר הש " ס דזהו לר " א וכיון דאנן קיי " ל בקדשים כחכמים כמ " ש הרמב " ם עצמו בפ " ו מפהמ " ק איך פסק דין זה :
Laws of Zeraim.90.7 אבל אנחנו רואים דהרמב " ם גם בטבעת של עכו " ם פסק כן בפ " ז דעכו " ם דין י' וז " ל טבעת של עכו " ם שנתערבה בכמה טבעות ונפלו שתים מהם לים הגדול הותרו כולן שאני אומר אותה הטבעת היתה בכלל השתים עכ " ל ומה שהצריך שתים משום דכן מסיק הש " ס שם גם בדר " א ע " ש ומה שלא הצריך בתרומה שתים והמפרשים טרחו בזה נ " ל בפשיטות משום דתרומה בטילה במאה די באחת אבל עכו " ם אינה בטילה אף באלף וראיה לזה דבדרב מפרש הש " ס דכוונתו לשתים ובדר " ל אינו מפרש ע " ש אמנם בעיקר הדבר תמוה איך פסק כרב וכר " ל כיון דזהו רק לר " א ולא לרבנן :
Laws of Zeraim.90.8 והכ " מ בשם הר " י קורקס תירץ דהרמב " ם מחלק בין נפלה מעצמה להפילה הוא והמקשה בזבחים שם אינו מחלק והתרצן לשיטתו אומר דאתיא כר " א ע " ש ואינו מובן דא " כ למה לא תירץ לו כן נפלה שאני והכ " מ בעצמו שם בהלכות עכו " ם תירץ דהרמב " ם סובר דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר " א אלא בתערובת קדשים משום דס " ל דשחוטין נדחין אבל משום תערובות בלבד לא הוי פליגי ואע " ג דסתם מתניתן דכל הזבחים דתנן אחד בריבוא ימותו כולן פליגי גם בלא טעם דשחוטין נדחין ס " ל להרמב " ם דבזה הלכה כר " א ע " ש וזה דוחק יותר מהתירוץ הקודם :
Laws of Zeraim.90.9 ולענ " ד נראה דאדרבה הרמב " ם מהך סוגיא דזבחים עצמה דייק לה והכי איתא שם טבעת של עכו " ם שנתערבה במאה טבעות ונפל אחד מהם הותרו כולן איתביה רבא לר " נ אפילו אחת בריבוא ימותו כולן אמאי נימא דמית איסורא מית א " ל רב דאמר כר " א וכו' והא אמר ר " א לא התיר ר " א אלא שנים שנים א " ל אנא תרתי קאמינא ע " ש והרבה תימא דהא רב לא התיר רק בנפלה מעצמה כמ " ש התוס' ע " ש ומאי מקשי מימותו כולן שעושה המיתה בעצמו ועוד מאי האי דאמר רב דאמר כר " א והא רב דינא קאמר וכי רב יפסוק כר " א ולא כחכמים ועוד למה לא אמר רב סבר כר " א :
Laws of Zeraim.90.10 ולכן מפרשה הרמב " ם באופן אחר והכי פריך רבא נהי דודאי יש לחלק בין נפלה מעצמה להפילה מ " מ ודאי דמן התורה לא שייך חילוק זה דהא זהו רק משום קנסא כמ " ש התוס' ע " ש ומן התורה לא שייך קנס כמובן וא " כ לגבי הפסד קדשים להמית ריבוא קדשים לא ה " ל לחכמים לצוות להמית כולן בידים ודיין אם אמרו ירעו עד שיסתאבו אלא ודאי דגם בנפלה מעצמה אסור ומן התורה ולפיכך ימותו כולם ומתרץ רב דאמר כר " א כלומר דרב למד דינו מר " א דכיון דר " א אומר אם קרב אחד מהם יקרבו כולן אפילו אם עשה בידים אלמא דמן התורה מותר דבזה א " א לומר דפליגי מדין התורה דלא נראה כן אלא ודאי דמדרבנן פליגי ורבנן דר " א סברי דבעשה בידים הגם שהוא מדרבנן מ " מ מאבידין הקדשים בידים ולזה מקשה כיון דרב יליף דינו מר " א ומחלק בין נפלה מעצמה להפילה וזהו אפילו לחכמים א " כ עכ " פ ניבעי תרי כמו בדר " א וא " ל דהאמת כן הוא ולכן פסק הרמב " ם כן :
Laws of Zeraim.90.11 והא דאסר הרמב " ם בתאנה בתרומה משום דדבר קטן הוא ואינו ניכר נפילתה ובטבעת התיר ובגמ' שם משמע דשוין הן י " ל דבטבעת כיון שהצריך שנים שפיר ניכר נפילתם ולא כן בתאנה באחת [ כ " מ שם ] אך א " כ ה " ל לבאר דכשנפלו תאנות שתים מותר וגם בסוגיא לא משמע כן ולענ " ד נראה דמשום דבתרומה יש גזל השבט לפיכך החמירו בדבר שאין ניכר נפילתה דדררא דממונא שאני אבל בטבעת משום איסורא אין חילוק [ ולכן מצריך הצריכותא שם דאי איתמר דר " ל הו " א וכו' אבל טבעת דלא מינכרא וכו' כלומר והייתי מדמה לתרומה קמ " ל דתרומה שאני מהטעם שבארנו ]:
Laws of Zeraim.90.12 חבית סתומה שנתערבה במאה סתומות של חולין ונפתחה אחת מהן בלא מתכוין אזלי לה מחבית זו חשיבותה וחשבינן כאלו בה עצמה נעשה הדימוע אחד במאה ונוטל ממנה כדי הדימוע דהיינו אחד ממאה והשאר מותר וכן אם נפתחה השניה והשלישית וכן לעולם הדין כן דנוטל כדי דימוע והשאר מותר ואפילו נפתחו רובן המיעוט אסורות כשהן סתומין ולא אמרינן איסורא ברובא איתא דכיון דהטעם משום חשיבות כל אחת חשובה בפ " ע ולפיכך אם נפל חבית סתומה של תרומה לק " ן חביות סתומות של חולין ונפתחו מאה השאר אסורות ואפילו נפתחו קמ " ט האחרונה אסורה ולא דמי לנפילה לים הגדול דחשבינן דהדימוע נפלה כמ " ש דזהו מפני שנאבדה מן העולם אבל לא בנתפתחו שישנה בעולם :
Laws of Zeraim.90.13 ויש להסתפק כשבאו אנסין וחטפו חבית סתומה אחת ופתחוה ושתו אותה כולה אם זה דמי לנפל בים הגדול או דמי לנפתחה אחת מהן ואין לי הכרע בזה ולכאורה נראה דהכל אחד :
Laws of Zeraim.91.1 דיני בליעות חולין מתרומה ובו ח " י סעיפים כמו שבכל האיסורים אוסר נתינת טעם כמו כן תרומה בחולין כדתניא בחולין [ צ " ז .] קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם קדירה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם וממילא דהוי ככל האיסורים והכלים צריכים הגעלה וכלי חרס לא מהני הגעלה . ומה נפלאים דברי הרמב " ם בזה שכתב בפט " ו דין י " ט קדירה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם ואם שטף הקדירה במים או ביין ה " ז מותר לבשל בה ואם בשל במקצת הכלי א " צ לשטף את כולו אלא שוטף מקום הבישול בלבד עכ " ל ושטיפה הוא בצונן וכבר צווח על זה הראב " ד ככרוכיא והרי צריך הגעלה וחרס שבירה ע " ש :
Laws of Zeraim.91.2 וחכמי לוניל שאלו להרמב " ם על זה והשיבם בלשון זה שסמך בזה על המשנה השנויה בסוף תרומות המערה מכד לכד נוטף ג' טיפין ונותן לתוכה חולין הרכינה ומיצה הרי היא תרומה וכו' שמענו ממשנה זו שאין הקדירה שנתבשל בה תרומה צריך הגעלה אלא שטיפה בלבד וק " ו הדברים ומה אם היין או השמן הנשאר בדופני הכד אינו מדמע וכו' ק " ו לקדירה שנבלעה תרומה בחרסיה שאין בו ממש וכו' ולפיכך אנו אומרים שאין הקדירה צריכה אלא רחיצה בלבד ולא הוצרכתי רחיצה אלא מפני שהיא ע " י האור להחמיר וכו' עכ " ל ואין דבריו מספיקין דמאי שנא מכל האיסורים ואף דהתירא בלע הלא חמץ קודם הפסח ג " כ התירא בלע ובשר בחלב ג " כ התירא בלע וצריכין הגעלה ומה שמדמה לכד אינו דמיון דהתם בטלין בששים וביותר מששים :
Laws of Zeraim.91.3 והאמת נלע " ד דעיקר כוונתו בתשובה לענין אחר ע " פ מ " ש לעיל סי' פ " ב סעי' י " ד בטעמא דהך דינא דג' טיפין דהלא בכל האיסורים אסור לבטל איסור לכתחלה ובארנו ע " פ גמ' דכריתות [ ז' .] דתרומה אחרי שכבר השתמשו בה תשמיש הראוי לה כגון שהכהן סך על גופו שמן של תרומה ישראל מעגל בו וכן כלי שהיה בה שמן של תרומה ועירו ממנה כדרך העירוי שוב השירים הוה כנתחללו וילפינן זה מקרא ע " ש :
Laws of Zeraim.91.4 וזהו כוונת הרמב " ם בתשובתו שהרי התירו שמן הדבוק לכותלים ומבטלין איסור לכתחלה מה שאסור לעשות כן בשאר איסורים אלא משום דזה לא נחשב תרומה וכתרומה מחוללת היא ק " ו הבלוע בכותלי הכלי דאין בה קדושת התרומה ולכן די בשטיפה בלבד אבל דעת רש " י ותוס' בזבחים [ צ " ו :] דבתרומה צריך הגעלה כבכל האיסורים וכפי הגירסא שם מוכח להדיא דצריך הגעלה בחמין ע " ש והרמב " ם יפרש דלפי המסקנא דאמר שהתורה מיעטה תרומה ממריקה ושטיפה היינו משניהם ממריקה בחמין ושטיפה בצונן אלא די באחת בשטיפה בצונן ולמ " ד תרווייהו בצונן מיעטה משטיפה יתירתא אלא די בשטיפה אחת :
Laws of Zeraim.91.5 כתב הרמב " ם שם דין ד' כבר בארנו בהלכות איסורי מאכלות שהמחמץ והמתבל אוסר בכל שהוא לפיכך אם ריסק תפוח של תרומה ונתנו לתוך העיסה והחמיצה כל העיסה מדומעת ואסורה לזרים ביצה שנתבלה בתבלין של תרומה אפילו חלמון שלה אסור מפני שהוא בולע עכ " ל וזהו משנה ספ " י ולפנינו הגירסא שנתבשלה ולגירסא זו אפילו כשנתבשלה בקליפתה דהבישול נותן טעם אף דרך הקליפה אבל לגירסת הרמב " ם נראה דוקא קלופה נותנים התבלין טעם ואף גם בחלמון ולא בקליפתה אבל מירושלמי לא משמע כן דאמרינן שם תני בר קפרא חלמון אסור וכ " ש חלבון ובשם הגירסא כהרמב " ם ע " ש ואם נאמר דבקלופה מיירי מאי קמ " ל והרי מתבל החלבון אלא ודאי דבאינה קלופה מיירי וקמ " ל דלא תימא דהטעם יורד מהקליפה להחלמון דנוח ליבלע ולא להחלבון קמ " ל דאדרבה דכ " ש להחלבון דקליפת הביצה יש בה חללים דקים :
Laws of Zeraim.91.6 עוד כתב שאור של תרומה שנפל לתוך עיסה והגביהו ואח " כ נתחמצה הרי זו מותרת עכ " ל וזהו תוספתא פ " ח [ הל' ט' ] כלשונו של הרמב " ם ונראה דה " פ דאח " כ נתחמצה ע " י השאור ומ " מ כיון שבעת שהיתה בתוך העיסה לא נתחמצה ולא נאסרה העיסה אז ולכן אחר נטילת השאור אף שנתחמצה מכחה הקודם אינה אוסרת :
Laws of Zeraim.91.7 והנה לבד שזה קשה הציור ק " ל מהא דתנן פ " ב דערלה [ מי " א ] שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו וכו' וחכמים אומרים וכו' דאינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ ומוקי לה אביי בפסחים [ כ " ז .] שקדם וסילק את האיסור עד שלא החמיץ ע " ש והשתא לדברי הרמב " ם בסילק הא אפילו יש בו כדי לחמץ מותר כיון שסילקו קודם שהחמיץ וצ " ע [ ובאמת הגר " א הגיה בתוספתא כמו לשון המשנה ע " ש ודין המשנה לא נמצא ברמב " ם לא כאן ולא בפט " ז ממאכ " א אך מכ " ש שמעינן דפסק שם דשאור של תרומה ושל כלאי הכרם אינו מצטרף לאסור לכהנים וכ " ש של חולין ושל תרומה לישראל אבל דברי הרמב " ם כאן צ " ע ושנאמר דכוונתו דאח " כ נתחמצה ע " י שאור של חולין א " כ אפילו לא הגביהו נמי מותר אם לא היה בה כדי לחמץ ואולי כוונתו למשנה דערלה שם שאור של חולין שנפל בעיסה ויש בו כדי לחמץ ואח " כ נפל שאור של תרומה ויש בו כדי לחמץ אסור וא " כ כ " ש בנפל תרומה מתחלה ולכן דוקא הגביהו מותר ולא ה " ל לסתום כולי האי וגם דין זה לא מצאתי ברמב " ם ]:
Laws of Zeraim.91.8 עוד כתב כבר בארנו שאם נתערב תרומה מין בשאינו מינו בנותן טעם לפיכך בצל מחותך שנתבשל עם התבשיל אם הבצל תרומה והתבשיל חולין ויש בו טעם הבצל הרי התבשיל אסור לזרים ואם הבצל חולין והתבשיל תרומה ונמצא טעם התבשיל בבצל הרי הבצל אסור :
Laws of Zeraim.91.9 עדשים שנתבשלו ואח " כ השליך לתוכן בצל יבש אם היה שלם ה " ז מותר ואם היה מחותך בנותן טעם ואם בשל הבצל עם העדשים בין שלם בין מחותך משערין אותו בנותן טעם ושאר כל התבשיל בין שהשליך הבצל אחר שנתבשל בין שבשלו עם התבשיל בין שלם בין מחותך בנותן טעם ומפני מה בצל שלם לתוך עדשים שנתבשלו אין משערין אותו מפני שאינו שואב מהם שהרי הוא שלם ולא פולט לתוכן שכבר נתבשלו ואם היו בצלים רכים הרי הן כמחותך וכן אם ניטל פטמתו וקליפתו החיצונה או שהיה לח הרי הוא כמחותך והקפלוט בין לח בין יבש בין שלם בין מחותך בנותן טעם עכ " ל וזהו הכל בפ " י ובירושלמי שם :
Laws of Zeraim.91.10 והנה הרמב " ם סתם וכתב סתם עדשים ובצל ולא הזכיר איזהו של תרומה ואיזהו של חולין ומשמע דאין חילוק אבל בירושלמי שם ריש פ " י אומר מתניתן בבצל של חולין שנתנו לתוך עדשים של תרומה אבל בבצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים של חולין לא בדא ע " ש וס " ל דהבצל אינו בולע מהעדשים אבל נותן טעם בהם [ ועכ " מ שכתב משום דפליג אר " ח ואין שם שום משמעות ועמה " פ שם ] וכן מה שכתב אם ניטל פטמתו וקליפתו החיצונה נראה כוונתו דאו קליפתו קאמר אך בירושלמי שם לא הזכיר רק פטמתו ועל קליפה חיצונה אומר דאם יש בקליפתו החיצונה כדי ליתן טעם אסור כלומר אפילו שלם ונראה שלהרמב " ם היתה נוסחא אחרת בירושלמי :
Laws of Zeraim.91.11 עוד כתב הכובש ירק של חולין עם ירק של תרומה ה " ז מותר לזרים חוץ ממיני בצלים וחציר ושומים שאם כבש ירק של חולין עם בצלים של תרומה או בצלים חולין עם בצלים תרומה הרי אלו אסורין כבש ירק של תרומה עם בצל של חולין הרי הבצל מותר לזרים עכ " ל וזהו משנה בפ " י [ מ " י ] ומזה מבואר דאין זה כלל גמור דכבוש הרי הוא כמבושל ובירושלמי א " ר יוחנן לית כאן נכבשים אלא נשלקים ע " ש וברמב " ם כתב המשנה כצורתה ובדין כבוש כמבושל בשארי איסורים לא הזכיר כלל וכבר טרחו בזה גדולי עולם ואנחנו ישבנו דבריו בס " ד ביו " ד ריש סי' ק " ה והארכנו בזה ע " ש :
Laws of Zeraim.91.12 עוד כתב זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה אם היו פצועין אלו ואלו או שהיו חולין פצועין ושל תרומה שלימין או שכבשן במי תרומה הרי אלו אסורין אבל אם היו שניהן שלימין או שהיו זיתי תרומה פצועין וזיתי חולין שלימין הרי אלו מותרין לפי שהפצועין שואבין מן השלימין עכ " ל כלומר ולא להיפך וגם זה בארנו ביו " ד שם בס " ד ע " ש :
Laws of Zeraim.91.13 ותנן התם בספ " י מי כבשים ומי שלקות של תרומה שנכבשו או נשלקו בהם תרומה הרי אלו אסורים לזרים וכ " ש בבישול גמור דשלוק פחות ממבושל ותנן בפ " ג דעוקצין השבת והוא מין ירק והיא של תרומה עד שלא נתנה טעם בקדירה הרי היא אסורה לזרים משנתנה טעם בקדירה הרי היא מותר לזרים דמשנתנה טעם נתבטלה מתורת מאכל ואינה דומה לכל הירקות :
Laws of Zeraim.91.14 וכתב הרמב " ם שם דין י " ג הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית יין של תרומה אם היתה פת חטים ה " ז מותרת ואם היתה פת שעורים ה " ז אסורה מפני שהשעורים שואבות עכ " ל והיא משנה שם אמנם בפסחים [ ע " ב .] איתא דבפת חמה וחבית פתוחה הכל מודים שאסור אפילו בחטים לא נחלקו אלא בפת חמה וחבית סתומה וכו' ע " ש והרמב " ם השמיט זה מפני שסובר דזהו למאן דס " ל ריחא מילתא היא אבל אנן קיי " ל דלאו מילתא היא [ כ " כ בשם הרי " ק ] אבל שעורים שואבות והוי כממש והטור והש " ע ביו " ד סי' ק " ח כתבו כדברי הגמ' וכבר תמהו שם הגדולים בזה ואנחנו ישבנו הדברים בס " ד שם סעי' כ " ג ע " ש :
Laws of Zeraim.91.15 תנור שהסיקו בכמון של תרומה וזהו מה שאנו קורין קיממע " ל ואפה בו את הפת הפת מותרת שאין זה טעם כמון אלא ריח כמון ואינו כלום ושעורין של תרומה שנפלו לבור של מים אע " פ שהבאישו מימיו וקלטו הטעם מותרים המים שזהו נותן טעם לפגם ונראה דדוקא שעורים אבל חטים אינו לפגם ואסור ותלתן של תרומה הוא ועצו שנפל לתוך בור של יין אם יש בזרע התלתן כדי ליתן לבדו טעם ביין הרי היין אסור לזרים אבל טעם שנותן העץ אינו אוסר ואע " פ שטעם עצו ופריו שוה ומטעם זה בשביעית וכלאי הכרם והקדש אוסר גם הטעם מהעץ מ " מ לענין תרומה אינו אוסר דאין העץ קדוש בתרומה וזהו משנה שם בפ " י [ מ " ה וכמ " ש שם הרע " ב ]:
Laws of Zeraim.91.16 כתב הרמב " ם שם דין י " ז שתי כוסות של יין אחד תרומה ואחד חולין מזג כל אחד במים ואח " כ עירבן רואין את יין החולין כאלו אינו וכאלו יין התרומה שנתערב במים שהרי אינו מינו אם ראוי אותו מים לבטל טעם יין התרומה הרי הכל מותר לזרים ואם לאו אסור וכו' עכ " ל ולמה לא מצרפינן היין של חולין לביטול מפני שביטולו במאה ואחד והמים ביטולן בששים [ תוס' ע " ז ע " ג : ד " ה שני ]:
Arukh HaShulchan HeAtid, Zeraim, Tel Aviv 1938. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001832511/NLI Licence: Public Domain. Source .