← All works
Arukh HaShulchan HeAtid Sefaria · Halakhah · 1,602 sections
Single column Two columns
Laws of Zeraim.82.18 עוד שנינו בתוספתא שם בת כהן שהיתה בידה נר מלא שמן שריפה בע " ש עם חשיכה הרי זו נותנת לתוכו חולין כל שהוא ומדליקו עכ " ל כלומר דאין מדליקין בשמן שריפה בשבת כדתנן בבמה מדליקין ואם נותן לתוכו מעט שמן של חולין מותרת להדליקו ודומה דין זה לקרבי דגים שנמוחו דמותר בתערובת שמן כל שהוא כמבואר שם וברמב " ם לא נמצא דין זה ואולי סובר דזהו לרבה דס " ל שם [ כ " ג :] דבשבת דעלמא עסקינן ומטעם שמא יטה לפיכך הקילו בנתינת שמן כל דהוא כמו בדגים שנמוחו אבל לא לרב חסדא דמוקי לה שם בי " ט שחל להיות ע " ש ומשום דאין שורפין קדשים ביו " ט דלזה מאי מהני נתינת שמן אחר והרמב " ם פסק כר " ח בפ " ג מיו " ט אבל בשבת לא הזכיר זה כלל ואמנם כיון דהתוספתא מסייע לרבה ה " ל לפסוק כן וצ " ע [ ובעל עין משפט שציין שם מיי' פ " א מתרומות הל' א' שגה בזה מאד ודו " ק ]:
Laws of Zeraim.82.19 תנן בשלהי תרומות מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים ברשות כהן ומפרש בירושלמי דברשות כהן רק אחולים קאי אבל בבהכ " נ ובהמ " ד ובמבואות האפלים אפילו שלא ברשות כהן דהתירו משום צרכי רבים ולכאורה זהו ראיה ברורה דאינו אלא מדרבנן ונ " ל לדעת התוס' דה " פ דבחולין צריך לדעת בבירור שיש שם כהן אבל באלו א " צ דבודאי יש עם כהן או יעבור הכהן דרך שם כיון דרבים בוקעים בו ומדברי הרמב " ם שם משמע דאפילו ליכא כהן בבירור מותר ע " ש והולך לשיטתו דהוה דרבנן כמ " ש בסעי' י " ז :
Laws of Zeraim.82.20 עוד כתב הרמב " ם שם דמי שאין לו שמן חולין להדליק נר חנוכה מדליק שמן שריפה שלא ברשות הכהן עכ " ל ומטעם דמצות לאו ליהנות ניתנו . ואין לשאול דא " כ למה לא הותר לחולה אף שלא ברשות כהן דהא ודאי מצוה היא די " ל דודאי התירו כשאין שמן חולין כמו בחנוכה וזה שאמרנו ברשות כהן היינו כשיש שמן אחר :
Laws of Zeraim.82.21 מותר לכהן להדליק שמן שריפה אפילו בבית האבל או בבית המשתה ולא חיישינן כיון שיש שם אנשים רבים שמתעסקין עמהם בהאבלות או בהמשתה יטלטלו לצרכם שלא במקום הכהן ולמה לא חיישינן משום דבבית האבל לבן נשבר ויושבין בעצבות ולא יטלטלו הנר ובבית המשתה מתוך שלבושין בבגדים יפים יחושו לטלטל הנר שמא יטנפו בגדיהם ושנינו במשנה שם בת ישראל שנשאת לכהן והיא למודה אצל אביה אביה מדליק ברשותה ואין בזה שום רבותא נגד הדינים הקודמין ונ " ל דה " פ דכשהאב יודע שמיד תבא מותר לו להדליק קודם ביאתה כרגע ולא חיישינן שמא לא תבא :
Laws of Zeraim.83.1 שאסור לזרוע תרומה ואם זרע מה דינו ובו כ " ב סעיפים אמרינן בשבת [ י " ז :] דבגזירת י " ח דבר גזרו על גידולי תרומה שתהא תרומה ומפרש הטעם למה גזרו גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן דילמא משהי לה גביה ואתי לידי תקלה שיאכלנה ולכן כשגזרו שתשאר תרומה לא יהיה לו כדאי להשהותה משום דתרומה הוא בזול ע " ש ומזה מבואר דמדין תורה מותר לזרוע תרומה ורק מדרבנן גזרו ולא אבין דהא להפסיד תרומה מדאורייתא אסור ואפילו לשנותה מברייתה כמ " ש בסי' פ " א וכשזרעה הרי אין לך הפסד גדול מזה שנרקבת בקרקע ונהי דטמאה כיון דאסורה באכילה אפשר דמותר מן התורה לזרעה אבל טהורה לא ניתנה אלא לאכילה ושתיה וסיכה כמ " ש שם וצ " ל דכיון דעיקר תבואה הוא ע " י הזריעה הוי כאכילה ממש כדכתיב בסוף ויגש וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם וגו' הוקשו זה לזה :
Laws of Zeraim.83.2 והנה רש " י ז " ל סי' דכשגזרו שתהא תרומה היינו שתהא טמאה והקשו התוס' מהא דתנן בספ " ט שתילי תרומה שנטמאו טהורים מלטמא ואסורין מלאכול וביארו בפסחים [ ל " ד .] דאסורין לזרים אבל מטומאתן נפקי אבל באמת ל " ק כלל לרש " י שהרי מסקינן התם דנהי דנטהרו מטומאתן לכל דבר מ " מ לענין אכילת כהנים נשארו כבטומאתן דעשו מעלה בתרומה כבקדשים דלא ליהנו להו זריעה מטומאתן לענין אכילה וכ " כ הרמב " ם בפי " א דין כ " א ודין כ " ג כמו שיתבאר וזהו שכתב רש " י שתהא טמאה כלומר שהכהן אסור לאכלה :
Laws of Zeraim.83.3 וז " ל הרמב " ם גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר אלא שאסורין לזרים גזרו חכמים עליהן שיהיו אסורים לזרים כתרומה משום תרומה טמאה שביד הכהן שלא ישהנה אצלו כדי שיזרענה ותצא לחולין ונמצא בא בה לידי תקלה לפיכך מותר לאכול הגידולין בידים טמאות ומותר לטבול יום כחולין עכ " ל . ובדין כ " ג כתב הזורע תרומה טמאה אע " פ שהגידולין טהורין הרי הן אסורין באכילה הואיל והתרומה שנזרעה אסורה באכילה היתה כבר נדחו עכ " ל כלומר דעשו מעלה דלא ליהני זריעה לאכילה להוציאן מטומאתן ורק לטומאת מגע ידים ולטבול יום נטהרו :
Laws of Zeraim.83.4 וכתב עוד דאם חתך את העלין שצמחו ויצאו עלין שניין וחתכן הרי האוכל שיצא אח " כ מותר באכילה עכ " ל ובמשנה ספ " ט הכי תנן שתילי תרומה שנטמאו שתלן טהרו מלטמא ואסורין מלאכול עד שיגום את האוכל ר' יהודה אומר עד שיגום וישנה וכתב הכסף משנה שפסק כר " י מפני שאמרו בירושלמי עד שיגום בעלים וישנה וזהו כר " י ע " ש ותימא דבפי' המשניות כתב דאין הלכה כר " י וכן פסק הרע " ב ולענ " ד נראה דגם כאן פסק כת " ק והירושלמי הוא אליבא דת " ק וה " פ דהת " ק אומר עד שיגום את האוכל כלומר משנעשה אוכל לזה אומר הירושלמי דכשגומם את העלים קודם שנעשה אוכל וגוממן שני פעמים הוי כגומם את האוכל ומותר ור " י ס " ל ליגום את האוכל שני פעמים דוקא וכתב הראב " ד דזהו לכהנים אבל לזרים או לכהן טבול יום גם בכה " ג אסורין באכילה ע " ש ופשוט הוא [ כ " מ ] דרק למגע טבול יום הותרו גידולין כמ " ש ולא לאכילה דטבול יום טמא גמור הוא לתרומה :
Laws of Zeraim.83.5 ונמצא דגידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר לבד שאסורין באכילה לזרים ובטמאה גם לכהנים אסורה באכילה משום מעלה אבל לכל הדברים הם כחולין גמורין וזהו ששנינו שם במשנה דשדה של גידולי תרומה חייבת בלקט ובשכחה ובפאה ובתרומה ובמעשרות ובמעשר עני ועניי ישראל ועניי כהנים נוטלין ממנה מתנות אלו עניי כהנים אוכלים את שלהם ועניי ישראל מוכרין את שלהם לכהנים בדמי תרומה והדמים שלהם והלוי מוכר את המעשר שלו לכהנים :
Laws of Zeraim.83.6 אמנם כיצד יעשו בהדישה והרי כתיב לא תחסום שור בדישו ולהניחה לאכול הרי היא כתרומה ואסור ליתן לבהמה ואלמלי היה תרומה דאורייתא לא היינו חוששים לזה כיון שמן התורה אסור להאכיל לבהמה אבל כיון דזהו דרבנן ואיך נעבור על לאו דאורייתא וכך אמרו חכמים החובט במקלות ה " ז משובח אחרי שאינו דש בבהמה והבא לדוש בבהמה כיצד יעשה תולה כפיפות בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין ונמצא שאינו זומם את הבהמה ולא מאכילה את התרומה אבל ממין אחר אינו מועיל כמ " ש בח " מ סי' של " ח סעי' ז' לענין כשהמאכל רע לה ע " ש :
Laws of Zeraim.83.7 ודע שיש לי בזה שאלה גדולה מה נעשה לגידולי תרומה טמאה שגם הכהן אסור בה כמו שנתבאר וכשנפריש מהם התרומות והמעשרות ושארי הדברים מי יאכלם ולעשות בהם צרכים אחדים הרי כיון דמן התורה הוא תרומה גמורה אסורים לשארי דברים ונהי דהמעשר והלקט והשכחה והפאה מותרים בהסקה אבל תרומה דאורייתא אסור ולכן נלע " ד כיון דמה שנאסרה לכהן הוי מעלה בעלמא לא העמידו דבריהם לענין הפסד תרומה דאורייתא ויכול הכהן לאכלה ונ " ל שיאכלנה נקודים או קליות או תלוש במי פירות או תתחלק לעיסות שלא יהא במקום אחד כביצה כדתנן בפ " ה בסאה תרומה טמאה שנפלה למאה טהורין ע " ש :
Laws of Zeraim.83.8 הגאונים הקשו מהא דתניא בתוספתא בפ " ק דטהרות דגידולי תרומה חולין ותרצו דזהו לענין שחייבת בלקט שכחה ופאה ותרומה ועוד דלענין טומאה מתניא שם וזהו אמת דאינן טמאים אף שנטמאו קודם שתילתן כמ " ש וזהו ג " כ מה ששנינו ברפ " ב דביכורים דחשיב במעלות דמעשר וביכורים שגידוליהן אסורין משא " כ בתרומה וזהו ג " כ כמ " ש [ ער " ש ותוס' פסחים שם ]:
Laws of Zeraim.83.9 והא דגידולי תרומה תרומה אפילו דבר שזרעו כלה כמו רוב התבואות שהזרע נרקב ואחרים צומחין תחתיה וגידולי גידולין תנן התם דהוי חולין גמורים ומותרים לזרים והיינו כשזרע הגידולי תרומה ונתגדלו עוד פעם אך על זה אמרינן בירושלמי דדוקא בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה כמו בצלים ושומים אפילו גידולי גידולין אסורין :
Laws of Zeraim.83.10 ועד כמה אסורים גידולי גידולין כלומר אם יזרע הגידולי גידולין לא נתבאר ברמב " ם ומשמע דלעולם אסור אמנם בירושלמי פ " ט [ ה " ב ] לענין גידולי טבל דטבל גידוליו מותרים בדבר שזרעו כלה ובאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין אומר הירושלמי עד כמה ואומר ר' יוחנן עד שלש גרנות והרביעית מותר וכ " כ הרמב " ם פ " ו ממעשר ושואל הירושלמי בתרומה עד כמה והשיבו דגם רביעית אסור ע " ש ודקדק הר " ש בפ " ט [ מ " ו ] דחמישית מותר ע " ש אבל מדברי הרמב " ם שלא הזכיר זה בתרומה נ " ל דס " ל דעד עולם אסור והא דקאמר רביעי משום דבטבל מותר רביעי אומר דבתרומה גם רביעי אסור וה " ה לעולם דאל " כ ה " ל לבאר :
Laws of Zeraim.83.11 ודע דבנדרים ספ " ז אומר ר' ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו והוא גידולי גידולין אע " ג דבצל הוה דבר שאין זרעו כלה מ " מ כיון דרבו הגידולין על העיקר נתבטל העיקר בגידולי גידולין אף בדבר שאין זרעו כלה וכן פירשו שם הרא " ש והר " ן ז " ל וכמה הוא הריבוי פי' הרא " ש שם [ נ " ז :] שיתרבה עד אחד ומאה שהוא שיעור לביטול תרומה כידוע וכן מתבאר מדברי הר " ן :
Laws of Zeraim.83.12 אבל מדברי הרמב " ם שם נראה דא " צ מאה ואחד אלא רוב בעלמא שכתב בפי " א דין כ " ב גידולי גידולין חולין לכל דבר ואפילו דבר שאין זרעו כלה אם רבו הגידולין על העיקר בגידולי הגידולין הרי הגידולין השניים מעלין את העיקר אע " פ שאין זרעו כלה ויהיה הכל מותר לזרים עכ " ל ומדלא הזכיר רבייה מאה ואחד ש " מ דרבייה בעלמא קאמר וכן נ " ל מדברי המפרש בנדרים והתוס' שם והטעם פשוט דכיון דמן התורה גם גידולין הראשונים חולין די להחמיר בגידולין שניים עד רוב ועוד דהא משמע להדיא דרבייה לא מהני רק בגידולי גידולין ולא בגידולין ואי עד מאה ואחד למה לא תתבטל אך להרא " ש והר " ן ל " ק די " ל דרבנן קנסוהו בכל גווני וגם הא דלא מהני בטבל היתר דגידולין שרבו על העיקר שהרי לא הזכיר זה בהלכות מעשר נ " ל הטעם פשוט דטבל אין לה ביטול שהיא דבר שיש לו מתירין והראב " ד השיג על הרמב " ם מטבל ע " ש שזה כוונתו ולפמ " ש א " ש [ ודברי הכ " מ אינם מובנים והפ " מ בירושלמי שם במה " פ האריך לבאר דבריו דק " ל מטבל והאריך לחלק ולפמ " ש הטעם ברור ופשוט ודו " ק ]:
Laws of Zeraim.83.13 ודע דהא דאמרינן בבצל של תרומה בגידולי גידולין כשרבו גידולין על העיקר מותר הכוונה דלא הוי תרומה דאתו גידולין ומבטלי ליה לעיקר מיהו טבל הוי דהא בטלו גידוליו את העיקר ודקאמרינן מותר לומר דפקע שם תרומה מיניה ושרי באכילת עראי [ ר " ן שם נ " ז : ד " ה בצל ] ופשוט הוא :
Laws of Zeraim.83.14 וכתב הרמב " ם שם תרומת ח " ל והמדומע ותוספת תרומה וזרעוני גינה שאינן נאכלים כגון זרע לפת וצנון אע " פ שאותו לפת וצנון תרומה גידוליהן מותרין והרי הן חולין לכל דבר וכן הזורע פשתן של תרומה גידוליהן מותר לזרים עכ " ל ובירושלמי שם נותן טעם לפי שאינן מצויין ועוד מוסיף בירושלמי ספיחי שביעית שהן מותרים בגידולים [ ראב " ד ] ואלו השנים שהן זרעוני גינה שאינן נאכלין וזרע פשתן לא נמצא שם [ שם ] ותימא דזרעוני גינה שאינן נאכלין נשנה במשנה דשלהי מעשרות ובירושלמי השוה זרע פשתן לזרעוני גינה לענין שביעית וה " ה לגידולים [ כ " מ ] ובאלו השנים אין הטעם מפני שאינם מצויים אלא שלא ראו להחמיר בזרעוני גינה כיון שאין נאכלים ובפשתן משום דעיקר הזריעה הוי לשם הקיסמין דמטעם זה שנינן ברפ " ט דבפשתן מזיד יופך כמ " ש הר " ש שם ויתבאר בסעי' י " ח :
Laws of Zeraim.83.15 ודע דהך דתוספת תרומה אין לזה שום ביאור מהו תוספת תרומה ונראה שכצ " ל תשלומי תרומה דהיינו מי שאכל תרומה בשוגג דהתשלומין נעשו תרומה לכל דבר לזה אומר דלענין גידולין אין נעשין תרומה [ מל " מ ]. והכי איתא בירושלמי רפ " ו ר " ז בשם ר' חנינא תשלומי תרומה הרי הן כתרומה לכל דבר אלא שגידוליהן חולין ודייק לה מהמשנה דתנן גידולי תרומה תרומה הא גידולי תשלומי תרומה גידוליהן חולין ע " ש והנה ודאי כן הדין בתשלומי תרומה ומ " מ נ " ל דהגירסא ברמב " ם תוספת תרומה דכן שנינו בתוספתא רפ " ח הזורע תוספת של תרומה וסאה עולה מתוך מאה גידוליהן חולין עכ " ל ושני דברים הם תוספת תרומה והשנית הסאה שעולה מתוך מאה כלומר מדומע שנתערבה במאה של חולין ועלתה וצ " ל תוספת תרומה ה " פ דתרומה אין לה שיעור ותרם פחות מששים ואח " כ הוסיף דהוה ג " כ תרומה ולענין גידולין אין דינה כתרומה כיון דמן התורה נפטר בהקודם :
Laws of Zeraim.83.16 ודע דנ " ל דבכל דיני גידולי תרומה אין חילוק בין דברים שחייבים בתרומה מן התורה לדברים שחיובן מדרבנן כמו ירק להרמב " ם ופירות לרש " י ותוס' דמדתנן דתרומת ח " ל אין גידוליהן חולין כמ " ש ממילא משמע דתרומת א " י אפילו תרומה דרבנן גידוליהן חולין ובהרבה דברים בארנו דשוין הן וראיה לזה דאל " כ לדעת הרמב " ם דבזמה " ז עיקר תרומה מדרבנן גם בא " י וא " כ למה שנינו גידולי תרומה תרומה אלא ודאי דבא " י אין חילוק :
Laws of Zeraim.83.17 כתב הרמב " ם שם דין כ " ה שחלים חולין שנטמאו וזרען ועשאן תרומה הרי אלו מותרים שהרי טהרו בזריעה ולא נטמאו כשהן תרומה כדי שיהיו אסורין עכ " ל והנה הדין בודאי כן הוא אבל למה נקיט שחלים הלא בכל הדברים פשיטא שכן הוא ולא ידעתי מקורו וזה שכל הזרעים הטמאים כשנזרעו בטלו מטומאתן הוא ברמב " ם פ " ב מטומאת אוכלין דין י " ט ואפילו בדבר שאין זרעו כלה כמבואר שם וצ " ע ואולי דטעות הדפוס הוא וכצ " ל שתילים שנטמאו וזהו ממשנה דספ " ט דתנן שתילי תרומה שנטמאו טהרו מלטמא ואסורין בלאכול וכו' מבואר דדוקא שתילי תרומה שנטמאו ולא שתילי חולין [ כנלע " ד ]:
Laws of Zeraim.83.18 ודע דכל מה שנתבאר בגידולי תרומה זהו אם עבר וזרע ונתגדלו אבל לכתחלה אסור לזורען ותנן ריש פ " ט הזורע תרומה שוגג יופך ומזיד יקיים אם הביאה שליש בין שוגג בין מזיד יקיים ובפשתן במזיד יופך ופריך בירושלמי לא מסתברא דלא חליפין כלומר דאיפכא ה " ל לומר בשוגג יקיים במזיד יופך דבמזיד יש לקנוס יותר ומתרץ קנסו בו שתבטל שדהו על גב תרומה כלומר דכיון שאמרו גידולי תרומה תרומה הוה יקיים יותר קנס דכשמצווים לו להפוך ולבטל הזרע הרי יזרע זרע אחר של חולין ויהנה בשדהו משא " כ כשאומרים יקיים לא יזרע אחר תחתיו וזה של תרומה הוא בזול וכ " ש שאינו ראוי לאכילה גם לכהן כמו שבארנו ולהיפך כל חיובי חולין יש עליו כמ " ש :
Laws of Zeraim.83.19 והר " ש והרע " ב פירשו בטעמא דמזיד יקיים דכיון שנקרא שם תרומה עליו אין לאבדו ע " ש ולא ידעתי למה לא כתבו כהירושלמי אמנם ראיתי שהר " ש מפרש הירושלמי באופן אחר ואשוגג יופך קאי וה " פ לא מסתברא דלא חליפין קנסו בו שתבטל שדהו על גב תרומה כלומר דיופך הוי קנס גדול מיקיים מפני דלא חליפין כלומר שגם זרע אחר לא יוכל לזרוע מפני שכבר עבר זמן הזריעה ומה שלא קנסוהו במזיד משום דנקרא שם תרומה על זה כמ " ש ופי' הראשון מרווח יותר כמובן :
Laws of Zeraim.83.20 והא דאם הביא שליש יקיים ודאי הטעם כיון דניכר התרומה אין לאבדה ובטעם דבפשתן יופך מפרש הירושלמי כדי שלא יהנה בקיסמין כלומר דעיקר זריעת הפשתן הוי לשם הקיסמין [ ר " ש ורע " ב ] ולכן כשנאמר יקיים הלא יהנה בהקיסמין ולכן אפילו הביא שליש יופך ושנאסור עליו את הקיסמין ג " כ לא יציית כיון דעץ בעלמא הוא ולכן הוי יופך יותר קנס מיקיים ולא חשו לאיבוד הזרע של תרומה שהרי מן התורה חולין הן ועוד דבפשתן הוי חולין כמ " ש בסעי' י " ד :
Laws of Zeraim.83.21 כתב הרמב " ם שם דין כ " ו שבולת שהיתה בתוך הכרי ומרח הכרי כולו הרי אותה השבולת טבל הואיל ונמרחה בתוך הכרי שתלה ואח " כ קרא עליה שם ועשאה תרומה ה " ז ספק תרומה הואיל וזרעה שמא פרח הטבל ממנה ונעשה כפירות שעדיין לא נגמרו אבל אם עשאה תרומה קודם שיזרענה ה " ז תרומה לפיכך אם תלש ממנה ואכל במזיד חייב מיתה בשוגג משלם את החומש ואם גחן ואכל בפיו מן הארץ בטלה דעתו אצל כל אדם שאין דרך בני אדם בכך לפיכך פטור מן המיתה ומן החומש אם היה שוגג עכ " ל :
Laws of Zeraim.83.22 ביאור הדברים דהנה חיוב תרומה במחובר לא משכחת לה שהחיוב הוא בשעת מירוח ומ " מ לפרקים יכול להיות כגון שמרח הכרי ואצל הכרי היתה שבולת מחוברת לקרקע ובעת מירוח הכרי נתערבה בהכרי ונתמרחה והיא מחוברת חל עלה חיוב תרומה הואיל שנתמרחה ואסור לאכול ממנה עראי עד שיתלשה ויפריש ממנה תרומה ואם אירע שאחר שנתמרחה בתוך הכרי תלשה ואח " כ שתלה וקרא עליה שם תרומה איבעיא להו במנחות [ ע' .] אם חל עליה שם תרומה דאולי כיון דשתלה אח " כ נתבטל שם הטבל הקודם שהיה עליה ואין התרומה חל או דילמא דכיון דמקודם נתמרחה עדיין שם טבל עליה והתרומה חלה וזהו כשקרא שם תרומה עליה אחר ששתלה אבל אם קרא עליה שם תרומה קודם ששתלה והיינו בעת חיבורה הקודם בארץ כשנתמרחה אין כאן ספק וחל עליה תרומה אפילו במחובר כיון שנתמרחה ואחר קריאת שם תרומה עליה אם תלשה זר ואכלה חייב מיתה ובשוגג קרן וחומש אך אם אכלה במחובר לקרקע כגון שגחן א " ע ואכלה להשבולת מן המחובר פטור מן המיתה מטעם אחר מטעם שלא אכל כדרך אכילתה וכן בשוגג אינו חייב חומש מהך טעמא :
Laws of Zeraim.84.1 שאסור לטמא את התרומה ודין ספק טומאה ובו כ " ט סעיפים מן התורה אסור לטמאות את התרומה דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי שתשמרנה בטהרה ומ " מ טמא שנגע בתרומה טהורה וטימאה אינו לוקה שהרי אפילו קדשים דחמירי מתרומה פליגי ר " י ור " ל בזבחים [ ל " ג :] וס " ל לר " י דאינו לוקה והלכתא כר " י לגבי ר " ל וכן פסק הרמב " ם בפי " ח מפהמ " ק . ואע " ג דביבמות [ ע " ה .] אמרינן בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה זהו לאכילה כדתניא שם בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל ע " ש וכ " כ התוס' במכות [ י " ד : ד " ה ההוא ] וז " ל ולא קאמר דאיכא מלקות בנגיעת תרומה ע " ש והתוס' בזבחים שם [ סד " ה לענין ] כתבו דלוקה בנגיעת תרומה צע " ג וגם הרמב " ם לא הזכיר זה בשום מקום [ ועמל " מ רפי " ב ]:
Laws of Zeraim.84.2 ויש בזה שאלה דאיך אפשר לומר דמשמרת תרומותי אתי ליזהר בטהרתה והא בשבת [ כ " ה .] אמרינן בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ופשיטא דבטמאה לא שייך שימור אמנם אין זה שאלה חדא דר' יהושע דהלכתא כוותיה לגבי ר " א אומר בבכורות [ ל " ד .] דאפילו תלויה א " צ שימור דתרומתי כתיב לשון יחיד ורק אטהורה קאי ע " ש ועוד דבשבת לאו אמשמרת קאי אלא אלך קאי שיהא מותר לכהן להסיק תרומה טמאה תחת תבשילו כמ " ש התוס' שם [ ד " ה אחד ]:
Laws of Zeraim.84.3 ואפילו לגרום טומאה לתרומה אסור דעד כאן לא פליגי בעכו " ם [ נ " ה :] אלא אי מותר לגרום טומאה לחולין שבא " י אם לאו וקיי " ל דמותר כמ " ש הרמב " ם בספט " ז מטומאת אוכלין אבל לתרומה פשיטא שאסור להיות גורם לטומאה וכ " כ התוס' שם [ נ " ו . ד " ה שמותר ] ולא ידעתי אם איסור זה מדאורייתא או מדרבנן ונ " ל דהוי דרבנן שהרי לענין לעשות מום בבכור מצרכינן קרא לגרמא כמבואר בבכורות [ ל " ד .] והכא ליכא קרא ואולי דמשמרת משמע גם גרמא וראיה ממה שיתבאר בסעי' ה' :
Laws of Zeraim.84.4 וז " ל הרמב " ם ריש פי " ב אסור לטמא את התרומה של ארץ ישראל כשאר הקדשים ולא יביאנה לידי טומאה ולא יפסידנה אלא אוכל הטהורה ומדליק הטמאה ומותר לטמאות תרומות של חוץ לארץ בטומאות של תורה ואע " פ שאינה טמאה אלא בארץ העמים שהיא מדבריהם מפני שעיקר חיובה מדבריהם לפיכך נדה קוצה לה חלה בח " ל שאינה מוזהרת אלא לאכלה ולא ליגע בה עכ " ל ומבואר דבא " י אפילו תרומה דרבנן אסור לטמאה ולגרום לה טומאה כמ " ש כמה פעמים שדין אחד להם בהרבה דברים וזה שכתב ולא יביאנה לידי טומאה זהו גרמא שכתבנו :
Laws of Zeraim.84.5 תנן בפ " ח [ מ " ח ] חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה ר " א אומר אם היתה מונחת במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע ואם היתה מגולה יכסנה דס " ל דמשמרת תרומותי גם אתלויה קאי [ בכורות שם ] ור' יהושע אומר אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה ואם היתה מכוסה יגלנה כלומר דמותר לו לעשות כן דס " ל תרומתי כתיב כמ " ש [ שם ] ר " ג אומר אל יחדש בה דבר כלומר א " צ לשומרה ואסור לגרום לה טומאה והלכה כר " ג [ רע " ב ] ונראה דס " ל לר " ג ג " כ כר " י דתרומתי כתיב ומיהו לגרום לה טומאה אסור דשמא יבא אליהו ויטהרנה [ כ " מ בבכורות ל " ג : ע " ש ]:
Laws of Zeraim.84.6 וז " ל הרמב " ם שם חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה ה " ז לא יחדש בה דבר לא יזיזנה ממקומה ולא יגלנה אלא יניחנה עד שתטמא ודאי ותשרף ואין חוששין שמא תאכל עכ " ל . וקודם לזה כתב תרומה שנטמאת בספק לא אוכלין ולא שורפין אלא תהיה מונחת עד שתטמא טומאה ודאית ותשרף וכו' עכ " ל ולכאורה חדא מילתא היא ונ " ל דשני דברים הם דהנה תרומה טמאה התירה התורה ליהנות ממנה בשעת ביעורה וכל הדברים ראוים לשריפה וליהנות בשריפתה לבד יין שאינו ראוי לכלום ולזה מקודם קמ " ל שאין שורפין אותה כל זמן שאינה טמאה ודאי כלומר שלא יהנה בשריפתה עד שתטמא ודאי ואז יהנה משריפתה ואח " כ קמ " ל דאפילו יין שאינו ראוי לשריפה והייתי אומר כיון דבין כך ובין כך אינה ראויה לשריפה נתיר מעתה לשפכה או לעשות זילוף וקמ " ל דלא התירו ורש " י בבכורות [ ל " ג :] כתב שכשתטמא ודאי מותר בזילוף ע " ש ומהרמב " ם לא נראה כן [ כ " מ ] דקיי " ל חיישינן לתקלה בספ " ק דפסחים :
Laws of Zeraim.84.7 והך ספק טומאה לתרומה לא משכחת לה אלא כגון שתי חביות שהיו מונחות ברה " י ונגע שרץ באחת מהן ואינו ידוע באיזה מהן דבכה " ג לא אמרינן ספק טומאה ברה " י טמאה דכיון דגמרינן לה מסוטה אין למידין אלא דבר שאפשר להיות כסוטה אבל הכא בע " כ אחת טהורה ואחת טמאה ולכן הוי ספק טומאה [ הר " ש ] וכן ברשות הרבים בכה " ג ג " כ הוי ספק טמאה ולא אמרינן ספק טומאה ברה " ר טהורה מהך טעמא גופה [ כ " מ בתוס' סוטה כ " ח : ד " ה ברה " ר ]:
Laws of Zeraim.84.8 ודע שיש ספקות ששורפין עליהן את התרומה והיינו כשיש ודאי מגע טומאה אך הטומאה היא בספק ואם היא טמאה הוה טומאה דאורייתא דאז שורפין את התרומה וביארן הרמב " ם בספי " ג מאבות הטומאות משא " כ היכא דהוה ספק מגע בהטומאה אע " ג דהטומאה הוה דאורייתא מ " מ אין שורפין עליהן את התרומה ופרטי דברים אלו אין כאן מקומן :
Laws of Zeraim.84.9 ואע " פ שנתבאר דאפילו בספק טומאה אין לגרום לה טומאה לתרומה בידים וכ " ש בטהורה אף שהולכת לאיבוד מ " מ יש לפעמים שמותר לגרום לה טומאה והיינו אם נשברה חבית של תרומה טהורה בגת העליונה ובתחתונה יש יין של חולין טמאים דמותרים באכילה אך אם ישפך לשם היין של תרומה והחולין יטמאו אותו ויהיה כל היין אסור משום תערובת תרומה טמאה אמרו חכמים דזהו ודאי אם ביכולתו להציל אף רביעית אחת של תרומה בכלי טהור מחוייב להציל אף שכל היין של תרומה יתערב ויתטמא ויהיה אסור כולו אמנם אם דבר זה א " א וממילא שיתטמא כולו בנפלו לתוך החולין הטמאים בזה אסרו חכמים שמותר לו לטמא התרומה בידיו בלא נט " י בכדי להציל את החולין שלא יאסרו ויהיה הפסד גדול והתירו מפני שבין כך ובין כך התרומה הולכת לאיבוד ולטומאה ועל תרומה כזו לא הזהירה התורה ליזהר מלטמאה אם יש בזה הפסד גדול כמו בכאן שיפסידו החולין :
Laws of Zeraim.84.10 והתירו זה מפני ההפסד המרובה שיין טמא של תרומה אינו ראוי לכלום ולכן בשמן בכה " ג שהיתה חבית של שמן תרומה טהורה מלמעלה ולמטה שמן של חולין טמאים בזה לא התירו לטמאה בידים אף כשאינו יכול להציל ממנה רביעית בטהרה אלא שתרד לתוך החולין ותתטמא מפני שאף אם יאסרו לאכילה שמן ראוי להדלקה דתרומה טמאה חזיא להדלקה שהתירה התורה ליהנות בהדלקתה . ואין לשאול הא גם יין ראוי לזילוף באמת אמרו בספ " ק דפסחים דהא שהתרנו ביין לטמאות בידים זהו ביין חדש שאינו ראוי לזילוף ולהשהותו שיתיישן חיישינן לידי תקלה שיבא לשתותו דבשמן אין חשש שישימנו בכלי מאוס ולא יבא לאכלו וגם לסיכה אינו ראוי אבל יין לזילוף מוכרח להיות בכלי נקיה ולכן אם היין ישן וראוי עתה לזילוף לא התרנו לטמאו בידים כמו בשמן :
Laws of Zeraim.84.11 כל מה שבארנו זהו במשניות פ " ח משנה ט' ומשנה י' וי " א וכפי שביאר הש " ס ספ " ק דפסחים והרמב " ם כתבם בריש פי " ב והוסיף עוד לומר דגם ביין כשהתרנו לטמאו בידים זהו כשאין ביין החולין שתחתיו אחד ומאה כפי התרומה דאז יאסר כל היין אבל כשיש מאה ואחד לא התירו לו לטמא בידים דאף כשיורד יתבטל ולהיפך בשמן שלא התרנו יש לפעמים שגם בשמן התרנו כגון שנשברה חבית שמן של תרומה ונשפכת לאיבוד דאם לא נצילה בידים תתפזר השמן על הקרקע ותלך לאיבוד ויכול להציל בטומאה אם לא שיכול להציל רביעית בטהרה דאז אין משגיחין על ההפסד כמ " ש אמנם החילוק בין יין ישן ליין חדש לא הזכיר כלל ומשמע מדבריו דאפילו ביין ישן יכול לטמאות בידיו ובגמ' מפורש לא כן [ כ " מ ] ונ " ל דס " ל דאחרי שאומר דחיישינן לתקלה ממילא גם בזילוף דישן חיישינן לתקלה דהזילוף הוא מעט מעט ואע " ג דהמקשה רוצה לומר דרק בחדש להשהותו שייך תקלה מ " מ לפי האמת אינו כן והכי מוכח להדיא בפסחים [ ל " ג :] ע " ש :
Laws of Zeraim.84.12 ודע דבירושלמי מבואר דאף במקום שלא התירו לו לטמא בידים מ " מ מותר להציל בכלי שאחוריו טמאין ותוכו טהור כגון כלי שנטמא אחוריו במשקין דתוכו טהור ואחוריו טמא כדתנן בכלים פכ " ה ולא חיישינן שמא יגעו המשקין באחורי כלי ויטמאו ע " ש וכן משמע בש " ס דילן בברכות [ נ " ב :] שאומר דלבית הלל מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאין ותוכו טהור ולא חיישינן שמא יפלו נצוצות מאחוריו ויתטמאו ואח " כ יטמא הידים ע " ש :
Laws of Zeraim.84.13 וכל כך הזהירו חכמים להתרחק מלטמאות תרומה אף במקום שיש חשש תקלה כהא דתנן בתרומות ספ " ח היה עובר ממקום למקום וככרות של תרומה בידו ובא אנס כנגדו וא " ל תן לי אחת מהן ואטמאנה ואם לאו אני מטמא את כולם ר " א אומר יטמא את כולם ולא יתן לו אחת מהם בידו לטמאו ור' יהושע אומר יניח לפניו אחד מהן על הסלע והלכה כר " י מיהו גם הוא לא התיר ליתן לו בידו אלא להניח לפניו על הסלע והרי יכול להיות שהאנס יתרגז ויטמא כולם ומ " מ לא התיר ליתן בידו ממש :
Laws of Zeraim.84.14 ודע דבירושלמי אמרינן על משנה זו דאינו כן אם היה ככר אחד טמא כלומר דבכה " ג מוסרין לו הטמא בידים [ רשב " א הביאו הכ " מ בפ " ה מיסה " ת ] ואינו מובן איזו רבותא יש בזה ויראה לי דה " פ דאפילו הככר טמא רק טומאה קלה כטומאה דרבנן והאנס יטמאנו בטומאה חמורה מ " מ מותר למסור לו כדי שלא יטמא את כולם :
Laws of Zeraim.84.15 התלתן והוא מין ירק והכרשינין והוא מין זרע אינן מאכל אדם בריוח ועיקרן לבהמות אך על צד הדחק כמו בשעת רעבון גם האדם אוכל אותן ואיתא בירושלמי פ " ד דחלה [ סוף הל' ד' ] אימתי גזרו על הכרשינין בימי רעבון בימי דוד וכיון דאינן מאכל גמור לאדם לפיכך הקילו חכמים בשמירת טהרתן . וז " ל הרמב " ם בפי " ב דין ז' התלתן והכרשינין של תרומה הואיל ואינן מאכל אדם ה " ז מותר לעשות כל מעשיהם בטומאה ואינו נזהר אלא בעת שרייתן במים שאם שרה אותן בטומאה הרי טימא אותן בידים אבל אחר השרייה אינו נזהר לא בעת ששף הכרשינין ולא בעת שמאכילן לבהמה וכו' עכ " ל וזהו משנה בפ " ב דמע " ש :
Laws of Zeraim.84.16 ומדקדוק לשון הרמב " ם שסיים ולא בעת שמאכילן לבהמה משמע דדוקא כשמאכילן לבהמה וכ " כ הרע " ב אבל אם רוצה לאכלן בשעת רעבון צריך שמירה כבכל אוכלי תרומה אבל כל כי האי ה " ל לפרש ונלע " ד דאורחא דמילתא קתני שרובן לבהמה ומ " מ גם כשאוכלן בעצמו ליכא קפידא והטעם דכיון שעד ימי דוד היו נחשבין כאוכלי בהמה לגמרי ורק בימי דוד גזרו עליהן להפריש מהן תרומה כמ " ש בסעי' הקודם לכן לא חשיבא תרומתן כל כך לענין שמירת טהרתן כבאוכלין גמורין [ כנלענ " ד ]:
Laws of Zeraim.84.17 עוד כתב הרמב " ם שם דלפיכך נותנין תרומת תלתן וכרשינין לכהן עם הארץ עכ " ל וזהו משנה בפ " ד דחלה [ מ " ט ] וז " ל המשנה ואלו ניתנין לכל כהן שירצה וכו' כרשיני תרומה ר " ע מתיר וחכמים אוסרין ופסקו הר " ש והרע " ב כחכמים ותמה הכ " מ על הרמב " ם דאיך פסק כר " ע ויותר מזה קשה דבירושלמי שם אמר ר' יונה ר " ע כדעתיה דר " ע אמר כל מעשיהן בטומאה כלומר אפילו שרייתן וכיון דבהא פסק הרמב " ם דלא כר " ע איך פסק בזה כר " ע אך זה י " ל משום דאח " כ אומר ר' יוסי אפילו תימא מחלפי שיטתו אין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו ופליג אר' יונה [ שם ] ונ " ל דמטעם זה עצמו פסק כר " ע דמדדחיק ר' יוסי לאוקמי דר " ע בדין זה אינו תלוי בדין הקודם ולכאורה אדרבא מסתברא כר' יונה דהולך לשיטתו אלא ודאי משום דבזה גמירא לן דהלכה כר " ע ובע " כ דאין זה תלוי בדין הקודם :
Laws of Zeraim.84.18 וגם במ " ש הרמב " ם דנותנין לכהן עם הארץ הר " ש ז " ל לא כתב כן אלא לכהן שאינו אוכל חולין בטהרה אבל לא לע " ה ע " ש ותמיהני דבירושלמי בחלה שם אומר מפורש בין לכהן חבר בין לכהן ע " ה וגם התוס' בחולין [ ק " ל : ד " ה מנין ] כתבו כהרמב " ם ע " ש אך גם על הר " ש ל " ק דס " ל כהרע " ב שהביא פי' הרמב " ם וכתב דמגמ' דילן לא משמע כן ע " ש וס " ל דבזה מחולק הבבלי עם הירושלמי ופסקו כש " ס דילן [ ועתוי " ט שם שתירץ הגמ' להרמב " ם ]:
Laws of Zeraim.84.19 כתב הרמב " ם שם אין מפקידין תרומה אצל כהן ע " ה מפני שלבו גס בה לאכלה אבל מפקידין אותה אצל ישראל ע " ה בכלי חרס המוקף צמיד פתיל ובלבד שלא יהיו פירות מוכשרין גזירה שמא תסיטם אשתו נדה עכ " ל והשיג הראב " ד דאם אינם מוכשרים לקבל טומאה למה לן צמיד פתיל בכלי חרס הרי אין מקבלין טומאה ובאמת בגיטין [ ס " א :] שתי אוקימתות הם דמקודם מוקי בכלי חרס המוקף צ " פ ופריך וליחוש שמא תסיטם אשתו נדה וחוזר מהקודם ומוקי לה בפירות שלא הוכשרו ע " ש והרמב " ם נראה דס " ל דאקודם קאי כלומר גם בכ " ח מוקף צ " פ וגם לא הוכשרו וצ " ל דס " ל דאלא הוכשרו בלבד לא סמכינן דחיישינן שמא אצל הע " ה יבואו עליהם מים ויוכשרו אבל מרש " י שם נראה כהראב " ד ע " ש [ הכ " מ כתב דטעמו של הרמב " ם דגזרינן לא הוכשרו אטו הוכשרו ע " ש ולא מצינו גזירה זו ומחוורתא כמ " ש ]:
Laws of Zeraim.84.20 אמרינן בגיטין [ ס " ב .] אין עושין תרומת זיתים של ע " ה בטהרה אבל עושים זיתי חוליו בטהרה ונוטל הימנה כדי תרומה ומניחה בכליו של חבר וכשבא ע " ה ליטול נוטל את שתיהן ואינו חושש וה " פ דדרך עמי הארצים לשכור בדד חבר לעשות זיתיהן בטהרה כדי שהתרומה תהיה טהורה ולכן אם הע " ה כבר הפך את זיתיו לתתן לבית הבד אין הבדד החבר מזדקק לזה שהרי כבר הוכשרו במעטן ונטמאו אלא נוטל ת " י הזיתים מתחלתן ונותנן במעטן ואח " כ לבית הבד ונוטל כדי תרומה ומניחן בכליו והע " ה נוטל את שתיהן החולין והתרומה ולא חיישינן שיגע בהתרומה כי בודאי יזהר מזה אחרי ששכר חבר לטהרתן וחכמים הקילו בזה משום כדי חייו דבדד :
Laws of Zeraim.84.21 וז " ל הרמב " ם שם דין ט' אין עושין לע " ה תרומת זיתיו בטהרה אבל עושין לו זיתי חוליו בטהרה משום כדי חייו של בדד וכיצד עושה נוטל כדי התרומה ומניחה בכלי שאינו מקבל טומאה כגון כלי אבנים וכשיבא ע " ה ליטול החולין והתרומה אומרים לו הזהר שמא תגע בתרומה ותחזור לטבלה עכ " ל ומזה יתיירא יותר מאם יאמרו לו חשש טומאה וזה שכתב שיניח בכלי אבנים לפנינו בגמ' אינו מבואר כן אלא בכליו של חבר וגם מה שכתב שאומרים לו הזהר שמא תגע אף שבגמ' אינו מבואר כן כתב זה מסברא דנפשיה :
Laws of Zeraim.84.22 ישראל עובר עבירה שעושה פירותיו בטומאה אין דורכין עמו בגת דבגת הוי עיקר טומאתן שנעשו בשם משקה ואין בוצרין עמו הפירות לפי שמהבצירה נותנן לגת ואסור לסייע ידי עוברי עבירה אבל מוליכין עמו חביות ריקנית לתוך הגת ומביאין עמו חביות מליאות מן הגת דאחרי שכבר נטמאו בגת מותר לתת אותן בחביות טמאות [ רש " י פ' ר' ישמעאל נ " ה :] אבל עם העכו " ם בוצרין שהעכו " ם לא נצטוה במצות ומותר לגרום טומאה לחולין שבא " י אבל אין דורכין עמו משום חשש יי " נ [ שם ] וכן שנינו שם דנחתום ישראל שעושה עיסתו בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו אבל מוליכין עמו פת לפלטר :
Laws of Zeraim.84.23 אמרינן בפסחים [ ל " ג :] ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה ויינן כשר לנסכים והטעם דמשקין מפקד פקידי כלומר דהמשקין שבתוך הענבים חשבינן להו כמונחים בפ " ע ולא נטמאו כשנטמאו הענבים אמנם אם ידרכם הלא יגעו המשקין בהאוכל ויקבלו טומאה ולזה אומר שידרוך פחות פחות מכביצה וכשתתחיל המשקה לצאת יחסר האוכל מכביצה ופחות מכביצה אינו מטמא וה " ה דגם בכביצה מותר שהרי כשיסחט מעט יהיה פחות מכביצה וכדתנן במס' טהרות פ " ב טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת טהור אלא דלכתחלה אמרינן ליה לסחוט בפחות מעט מכביצה דאי אמרינן ליה כביצה אתי למיעבד יותר מכביצה [ גמ' שם ]:
Laws of Zeraim.84.24 וזהו בענבים של חולין אבל ענבים של תרומה אמרינן שם [ ל " ד :] ענבים שנטמאו דרכן ואח " כ הקדישן טהורין הקדישן ואח " כ דרכן טמאין משום דעביד בהו רבנן מעלה שיטמא המשקה עם האוכל ולא אמרינן מפקד פקידי ומוקי לה בענבים של תרומה והאי הקדישן הוי לתרומה דגם בתרומה עביד רבנן מעלה כן עולה מתוך הסוגיא כפירש " י ותוס' :
Laws of Zeraim.84.25 ומה מאד נפלאים דברי הרמב " ם בענין זה שכתב שם דין י " א זיתים וענבים שנטמאו סוחטן ועושה אותן תרומה ואם נטמאו אחר שנעשו תרומה וסוחטן פחות פחות מכביצה הרי המשקה היוצא מהן מותר בשתיה לכהנים ואפילו לנסכים היה ראוי שהמשקה כאלו הוא מופקד בתוך האוכל ולא אמרו פחות פחות מכביצה אלא גזירה שמא יעשה יותר מכביצה ונמצא המשקה מתטמא בכביצה ואם היו פירות אלו שלישי לטומאה דורכן בגת ובבית הבד והמשקה תרומה טהורה שאין שלישי עושה רביעי בתרומה עכ " ל ותימא שהתיר כשהם של חולין לסוחטן הרבה לבד שזהו נגד הגמ' איך אפשר לומר כן והלא המשקין יתטמאו בהענבים אפילו כשהענבים הם שני לטומאה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה וגם מה שכתב דאחר שנעשו תרומה סוחטן פחות פחות מכביצה הוא נגד הש " ס כמ " ש [ וכבר תמהו בזה הכ " מ והר " י קורקוס ותירוצו דחוק ותמוה במ " ש בסוף דאין שני עושה שלישי בחולין הא כל הפוסל את התרומה מטמא משקין וכו' ואולי כוונתו שהענבים נגעו בשני וכבגמ' שם ]:
Laws of Zeraim.84.26 ולענ " ד הרמב " ם ז " ל היה לו שיטה אחרת בזה דזה שאמרו ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה ויינן כשר לנסכים זהו דוקא לנסכים עשו מעלה שלא ידרוך הרבה ודין זה ביאר בפ " ו מאיסורי מזבח דין ז' שכתב שם זיתים וענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה והמשקין היוצאין מהן כשרין לנסכים וכו' ועוד מעלה וכו' עכ " ל אבל כשאינן לנסכים מותר לדרוך אפילו הרבה בבת אחת וישמור שהמשקה לא יגעו בהענבים הנסחטים והוא הרי הוא טהור ודוקא בטמא שסחט זיתים וענבים בעינן שידרוך פחות מכביצה כדתנן בטהרות שם ולא בטהור ורשאי אפילו לעשות מהן תרומה דבתרומה לא עבוד רבנן מעלה בכה " ג כשבעת שדרכן היו חולין אמנם אם הענבים היו תרומה בזה אמרינן שם דעבוד מעלה שלא יסחטם אלא בפחות מכביצה ובהקדישן לא מהני כלל ואפילו בפחות מכביצה דבקדשים עבוד מעלה יתירה וזה ביאר שם באיסורי מזבח דאין זריעה מועלת וכ " ש בכה " ג ובזה א " ש כל הסוגיות דפסחים [ והא דפריך שם ד' ל " ד : דרכן ואפילו טובא והאמר ר " י דורכן פחות מכביצה הכי פריך דכיון דלגבי נסכים עביד מעלה גם כשלא הקדישן עדיין אלא שרוצה לעשות מהן נסכים כ " ש בתרומה כשהן עתה תרומה לפי מה שאמר שם דקדושת פה דתרומה כקדושת כלי דמיא ע " ש היטב וגם מ " ש ואם היו שלישי לטומאה וכו' מקורו מואיבעית אימא דשם ע " ש ודו " ק ]:
Laws of Zeraim.84.27 פת תרומה שנטמאת משליכנה לבין העצים עד שישרפנה אבל לא ישהנה כך בביתו דילמא אתי למיכל וכן שמן שנטמא נותנו בכלי מאוס עד שידליקנו כדי שלא יהיה תקלה לו או לאחרים שיאכלוהו וכן חטין שנטמאו שולקן ומניחן בכלי מאוס כדי שלא יהיו ראוים לאכילה ואח " כ יסיק בהן תנור וכירים ומשקין שאין ראוין להדלקה כגון יין וחומץ שנטמאו קוברין אותן ולהשהותו לזילוף אסור . ואע " ג דבספ " ק דפסחים אמרינן תעשה זילוף זהו אי לא חיישינן לתקלה אבל אנן קיי " ל דחיישינן לתקלה [ כ " מ ] ולהניחה בכלי מאוס א " א דלא יהא ראוי לזילוף [ גמ' שם ]:
Laws of Zeraim.84.28 ואין לשאול אהא דאמרינן קוברין אותן הא תרומה טמאה הוי מהנשרפין כדתנן שלהי תמורה אמנם באמת שנינו שם הראוי לשריפה שריפה לקבורה קבורה ואע " ג דרש " י והרע " ב פירשו שם דאערלה ואכלאי הכרם קאי זהו מדינא דאורייתא שהם אסורים בהנאה ותרומה טמאה מותרת בהנאה וא " כ למה לו לקוברה יעשה זילוף אמנם כיון דמדרבנן חיישינן לתקלה בע " כ יש לקוברה כיון שאינה ראויה לשריפה והוה כערלה וכלאי הכרם . ודע דמשמע ברש " י במשנה דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו " ט ובהרע " ב בפ " ג דביצה משנה ה' דתרומה טמאה מותר להאכיל לבהמתו ע " ש ודבר תמוה הוא שלא מצינו רק לשורפה ולקוברה ולא להאכילה ועתו " ס ביצה רפ " ג [ וכבר תמה על זה בתוי " ט שם ]:
Laws of Zeraim.84.29 יין של תרומה שנתגלה הואיל ואסור בשתיה ישפך ולא חיישינן שמאבד את התרומה דבלא " ה אסור מפני הנחש ששתה ואף לזילוף לא חזי [ הר " ש פ " ח מ " ד ] וא " צ קבורה דאין זה טומאה ובשמן ליכא גילוי דאין גילוי אלא ביין ומים וחלב [ משנה שם ] וכן תאנים וענבים וקישואין ודלועין ואבטיחין ומלפפונות של תרומה שנמצאו מנוקרות מנשיכת נחש הרי הם אסורין מפני הסכנה וישליכם לים או יקברם וכתב הרמב " ם שם דין י " ד עיסה שנילושה במים מגולים אע " פ שהיא תרומה תשרף עכ " ל וזהו מתוספתא פ " ז [ הל' ט " ו ]. ויראה לי דאין הכוונה דוקא שריפה שהרי אינה טמאה אלא משום דר' נחמיה פליג שם ואומר דמותר לאפותה דהאור מוציא את הארס ע " ש קמ " ל דאינו כן דצריך לשורפה לחלוטין ובירושלמי פ " ח דתרומות הלכה ג' מבואר כמה פרטים בגילוי לענין חמין וצונן ע " ש :
Laws of Zeraim.85.1 באיזה דרך נוטל הכהן תרומה מהבעלים ובו י " ז סעיפים כתב הרמב " ם בפי " ב דין ט " ו אסור לכהן ליטול תרומה או שאר מתנות שלו עד שיפרישו אותם הבעלים שנאמר ראשיתם אשר יתנו לד' לך נתתים ונאמר אשר ירימו בני ישראל לד' נתתי לך עד שירימו הם ואח " כ יזכה בהם עכ " ל וזהו מספרי זוטא פ' קרח דקודם ההרמה אין להכהן שום זכות בזה ואפילו איבד הישראל את הטבל או אכלו וחייב מיתה מ " מ אין להכהן שום תביעת ממון עליו כדתניא בחולין [ ק " ל :] מניין לבעה " ב שאכל פירותיו טבלים וכן לוי שאכל מעשרותיו טבלים מניין שפטור מן התשלומין ת " ל לא יחללו את קדשי בנ " י אשר ירימו אין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך ע " ש וכן קיי " ל המזיק מתנות כהונה פטור כמ " ש ביו " ד סי' ס " א :
Laws of Zeraim.85.2 ומבואר שם בחולין דאם באו ליד כהן התבואה בעודה טבל זכה בהן הכהן בהתרומה ותרומת מעשר למאן דס " ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין והרמב " ם בפ " ה מאישות פסק כן ע " ש אבל בלא זה אין להכהן שום זכות אפילו במכירי כהונה שבודאי יתן לו המתנות ומצינו בספ " ג דגיטין שיכול הכהן ללוות על זה מ " מ זהו הכל ברצון הבעלים אבל שלא ברצונו אין לו שום זכות וכן הלוי במעשר :
Laws of Zeraim.85.3 עוד כתב דגם אחר שהורמו לא יטלם אלא מדעת בעלים שהרי הם של בעלים ליתנן לכל כהן שירצה שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו ואם לקח שלא מדעת בעלים זכה בהן שאין לבעלים מהן אלא טובת הנאה וטובת הנאה אינה ממון עכ " ל וכן פסק בפ " ב מגניבה לענין כפל ובש " ך ח " מ סי' ש " ן מבואר דרבים חולקים בזה וגדולי אחרונים הסכימו להרמב " ם ואנחנו בארנו שם סעי' י " ג דהוי ספיקא דדינא וא " כ ממילא דאין מוציאין מידו :
Laws of Zeraim.85.4 תניא בספרי ואיש את קדשיו לו יהיו למה נאמר לפי שהוא אומר כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל לד' לך נתתים שומע אני יטלום בזרוע ת " ל ואיש את קדשיו לו יהיו הרי שמדד להם בארץ ונתוספו אחרים עליהן יכול קורא אני עליו ואיש את קדשיו לו יהיו ת " ל אשר יתן לכהן לו יהיה או אפילו מדד לו בקופה ונתוספו אחרים עליהן קורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה ת " ל ואיש את קדשיו לו יהיו עכ " ל הספרי פרשת נשא וצריך ביאור :
Laws of Zeraim.85.5 ויראה לי דהגירסא משובשת ולהיפך צ " ל כשמדד התרומה להכהנים שבאו לפניו והמדידה היתה בארץ שלא בקופות הכהנים ועד שלא גמר המדידה נתוספו עוד כהנים יכול שאני קורא איש אשר יתן וגו' כלומר שכבר זכו בה הכהנים הקודמים ת " ל ואיש וגו' כלומר שעדיין שייך לבעלים ויכול ליתן מזה גם להכהנים שנתוספו או אפילו מדד לו בקופה של כהן ונתוספו כהנים אחרים יכול שאקרא על זה ואיש וגו' כלומר שיהא ביכולת הבעה " ב ליתן גם להנוספים ת " ל איש אשר יתן לכהן לו יהיה כלומר דזהו כבר כנתון להראשונים ואין הנתוספים זוכים בזה והרמב " ם לא הביא זה ולדינא בודאי כן הוא דקופתו של כהן זוכה ואפילו אי כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח וכן כליו של לוקח ברשות מוכר לפי דעת הרמב " ם בפ " ד ממכירה ולדעת הרא " ש הוי ספיקא דדינא כמו שבארנו בח " מ סי' ר' סעי' י " ג זהו בלוקח ומוכר אבל בתרומה שהתורה זיכתה לכהן ודאי כליו קנו דהוה כברשותו מפני שהתורה זיכתה לו להעמיד שם כליו :
Laws of Zeraim.85.6 עוד כתב הרמב " ם כהן שנתנו לו תרומה ומצא בה דברים אחרים הרי אלו אסורים משום גזל שמא אחרים הניחום שם עד שיטלום עכ " ל וזהו תוספתא סוף תרומות ומסיים בה שמשלימין לבית הדמע כלומר שאלו הדברים אחרים מצטרפים לבטל תרומה שנפלה בחולין במאה ואחד ונראה דדין זה לא משכחת לה כשנתן הישראל להכהן את התרומה מיד ליד אלא כגון שא " ל הישראל במקום פלוני הנחתי לך תרומה מחטין כך וכך מדות והלך ומצא יותר או שמצא לבד החטין שעורין או קטניות לא אמרינן דגם זה הוא מתרומה של הישראל אלא תלינן דאדם אחר הניח שם ויבא ויטלם ולכן לא יטלם וזהו שכתב הרמב " ם שאסור משום גזל והתוספתא שאמרה שמשלימין לבית הדמע זהו אם נטלן באיסור והרבותא הוא שכל כך מחזקינן להו בודאי חולין עד שמצטרפין לביטול תרומה :
Laws of Zeraim.85.7 אין הישראל חייב לטפל בהתרומה להביאה מן הגורן לעיר ומן המדבר לישוב אלא הכהנים יוצאים להגרנות ונותנין להם חלקם שם ואע " פ שהקפידה התורה שיטלו הכהנים תרומתם בדרך כבוד כמו שיתבאר וא " כ היה לנו לחייב את הישראל שיביאנו להכהן לביתו מ " מ לא רצתה התורה להעמיס טירחא רבה כזו על הנותן את התרומה ועוד נ " ל דא " א בענין אחר דאם היה החיוב על הישראל להוליכו לכהן לביתו היו בוררים הישראלים אחדים מהכהנים היותר מובחרים ומשלחין להם כל תרומתן ורצון הקב " ה שכולם החברים יהנו מתרומה ולכן יותר טוב שיבואו הכהנים להגרנות וממילא שיהיה הישראל כמוכרח ליתן לזה ולזה :
Laws of Zeraim.85.8 ואם לא באו הכהנים אל הגורן מפריש ומניחה בגורן עד שיבואו ולהפריש מוכרח דאל " כ הוי טבל ואסור לו לאכול ואם המקום בגורן אינו משתמר כגון שבהמות וחיות מצויות שם התקינו חכמים שהישראל יטפל בה ויביאנה לעיר ויטול שכר הבאתה מהכהן כשיבא ליטלה והטעם שהתקינו מפני שזהו חילול שם שמים כשהבהמות והחיות יאכלו התרומה ויראה לי דגם אם משתמרת מבהמות וחיות ולא מגנבים ג " כ חייב לעשות כן משום דגנבים לא ישמרוה בטהרה ולא ידעו שהיא תרומה ויאכלוה זרים וכ " ש אם גנבים עכו " ם אין לך בזיון גדול מזה :
Laws of Zeraim.85.9 אסור לכהנים ולוים לסייע בבית הגרנות כדי ליטול מתנותיהן וכל המסייע חילל קודש השם ועליהם נאמר שחתם ברית הלוי וגם על הישראל יש איסור ליתן להם המתנות בשכר סיוען שנאמר ואת קדשי בנ " י לא תחללו ואיתא בר " פ עד כמה שבקשו חכמים לקונסן להיות מפריש תרומה אחרת ומפני מה לא קנסום דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב דשמא יהיה לו עוד טבל גמור ויפריש מזה על הטבל הגמור והיא כבר הופרשה . ויראה לי מלשון הגמ' והרמב " ם דדוקא כשמסייעים על כוונה זו בכדי שיתן להם את התרומה אבל אם אין כוונתם לזה אלא שמתוך התקרבותם עושין כן לית לן בה ויש להסתפק במכירי כהונה ולויה שבלא " ה נותן להם המתנות אם מותרים לסייע לכוונה זו ונראה דאסור אלא נותן להם חלקם בכבוד ולא מפני הסיוע ובתרומת ח " ל ליכא משום כהן המסייע בבית הגרנות [ בכורות כ " ז .] והרמב " ם כתבה בספ " ה מבכורים ע " ש :
Laws of Zeraim.85.10 נתן תרומה לכהן ע " מ להחזיר יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות ועוד גרוע מזה שמחזיר לו כולו ומפני מח יצא ידי נתינה משום דקיי " ל מתנה ע " מ להחזיר שמה מתנה דלשעתה הוי שלו לגמרי וכמו שהכהן לאחר קבלת התרומה יכול למוכרה וליתנה במתנה כמו כן עושה תנאי זה בעת הנתינה ומה לי אם נותנו להבעלים או לאחר אמנם אסרו זה דהוה ככהן המסייע כמ " ש :
Laws of Zeraim.85.11 אסור לכהן לחטוף מתנותיו ותרומותיו וכן ללוי מעשרותיו ואף שכוונתו משום חיבוב מצוה אסור [ כ " מ בחולין קל " ג .] ויחבב שארי מצות שאין בהן חשד לאכילה ולשתיה ואפילו רוצה להראות עי " ז שכהן הוא אסור [ כ " מ שם בגמ' ] ואפילו לישאל חלקן בפיהן אסור שזה קורא הכתוב ויטו אחרי הבצע לדעת ר " מ בשבת [ נ " ו .] אלא נוטלין בכבוד שעל שלחן המקום אוכלים ושותים והמתנות הם לד' והוא יתברך נתנם להם כדכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי [ רמב " ם ]:
Laws of Zeraim.85.12 כשהישראל נותן מתנות לכהן יזהר שלא ליתן לאלו הכהנים שעי " ז יקמץ מליתן להם המגיע להם בעד טרחתם כגון ישראל שעשה גת יין ויש לו שומר כהן על הגת וכשיתן לו התרומה לא יתן לו עוד בעד שמירתו או בכור לשומר עדרו או מתנות זרוע לחיים והקיבה לרועה בהמתו ואם נתן חלל קדשי שמים ואם ירצה ליתן להם ישלם להם מקודם מה שמגיע להם משכירותם ואח " כ יתן להם אם ירצה ויראה לי דאם זה ידוע לכל שלא ינכה המתנות בעד שמירתן יכול ליתן אפילו מקודם הסילוק :
Laws of Zeraim.85.13 אמרינן בבכורות [ רפ " ד ] דיש במתנות כהונה טובת הנאה לבעלים כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחר וא " ל הא לך סלע זו ותנהו לבן בתי כהן מותר וכהן אסור ליתן סלע לישראל אף כדי שיתן לכהן אחר כיון דחזי לעצמו נראה ככהן המסייע [ רש " י ]. ולכאורה מזה משמע דטובת הנאה הוי ממון אמנם חזינן להש " ס בספ " ב דקדושין ובנדרים [ פ " ד :] שנחלקו בטובת הנאה אי הוה ממון אם לאו ולא הביאו מכאן ש " מ דאין ענין זל " ז דאפילו אי טובת הנאה לא מקרי ממון מ " מ לא מפני זה נאסור עליו שיקח ממון בהיתר בעד זה ולכן גם הפוסקים שחקרו בזה לא הזכירו זה [ עיש " ש ב " ק פ " ט סי' ס " א וש " ך ח " מ ס " ס ש " ן וברא " ש ור " ן ספ " ב דקדושין ]:
Laws of Zeraim.85.14 אמנם הירושלמי בנדרים פי " א [ ה " ג ] תלה זה בזה ואי טובת הנאה אינה ממון אסור ליקח שכר בעד זה ומקשה מדין זה למאן דס " ל טובת הנאה אינה ממון ומתרץ דמיירי דגם בלא זה היו הבעלים רוצים לאחד משני כהנים ואחד מהם היה בן בתו של זה הישראל ואומר לו הא לך סלע ותנהו לבן בתי דבכה " ג אינו נוטל משום טובת הנאה כיון דגם בלא זה היה בדעתו ליתנו לזה או לאחר וכיון דנותן לו הסלע רק נגד האחר לא חשיב טובת הנאה וכן הוא בירושלמי דמאי פ " ו [ ה " ב ] ע " ש :
Laws of Zeraim.85.15 וזהו דרך הרמב " ם בפי " ב דין כ " א וז " ל ורשאי ישראל לומר לישראל אחר הא לך סלע זו ותן תרומה או בכור או שאר מתנות לפלוני הכהן בן בתי או בן אחותי וכל כיוצא בזה בד " א כשהיו הבעלים רוצים ליתן לאחד משני כהנים אלו או משני לוים אלו בחנם וא " ל חבירו הא לך ותן לזה אבל הבעלים שאמרו לכהן או ללוי הא לך חלק זה בטובת הנאה [ שמקבל מעות בעד זה מהכהן או מאחר ] ה " ז אסור וכן אסור לעשות סחורה בתרומות אע " פ שהוא לוקח מהכהן ומוכר לכהן עכ " ל אלא כהן מכהן לוקח לאכול ולא למסחר ופסק הרמב " ם כהירושלמי אע " פ שמהש " ס שלנו לא משמע כן ועמ " ש בח " מ ס " ס ש " ן :
Laws of Zeraim.85.16 ודע דדברי הרמב " ם תמוהים בזה שכתב דגם בשאר מתנות רשאי ישראל לומר וכו' והא להדיא מבואר בבכורות שם דלא התירו זה רק בתרומה מפני שיש בהן קדושת הגוף ולא אתו לזלזולי בהו אבל לא בשארי מתנות כהונה ע " ש אם לא שנאמר שגירסא אחרת היתה לו וכן משמע מרש " י שם שכתב הכי גרסינן ע " ש ובערכין [ כ " ח :] יש ראיה להרמב " ם ע " ש [ ומצאתי להרי " ט אלגאזי שם בבכורות שהאריך בזה ולא העלה דבר ברור וכ " מ בירושלמי דמאי פ " ו הל' ב' שאומר זה על בכור ע " ש ]:
Laws of Zeraim.85.17 גרסינן ביבמות [ צ " ט :] תנו רבנן עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ואלו הן חרש שוטה וקטן טומטם ואנדרוגינוס והעבד והאשה והערל והטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו חרש שוטה וקטן דלאו בני דיעה נינהו טומטם ואנדרוגינוס נמי בריה בפ " ע היא והוי זילותא דקדשים [ רש " י ] עבד דילמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין ערל וטמא משום דמאיסי ונושא אשה שאינה הוגנת לו משום קנסא ואשה או משום יחוד או משום גרושה שמא יגרשנה הכהן והיא זרה ולא ידעי ופלגי לה [ שם ] וכולן משגרין להן לבתיהן חוץ מטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו והרמב " ם ספי " ב הוסיף גם ערל שאין שולחין לו ע " ש ומסתמא כך היתה גירסתו וכבר תמהנו בסי' נ' לשיטת הרמב " ם בפ " א דגם לבת כהן יוצאין בנתינת תרומה איך תניא סתמא דאין נותנין לאשה הא לבת כהן פנויה ודאי נותנין למאן דס " ל דהחשש משום גרושה אם לא שנאמר גזירה שמא תנשא לישראל ולא ידעי ויתנו לה ע " ש [ ואפילו להסוברים דטומטם ואנדרוגינוס ספק הם לא גריעי מערל ]:
Laws of Zeraim.86.1 דין ביטול תרומה בחולין בכמה ובו כ " א סעיפים הלכה פסוקה בכל הש " ס דתרומה עולה באחד ומאה והיינו סאה תרומה שנפלה למאה סאה חולין בטילה ולא בפחות כר " א בפ " ד דתרומות [ מ " ז ] ואע " ג שיש שם תנא שאומר דלא בעינן ק' סאה חולין ודיו בצ " ט סאה ושתות סאה והירושלמי אומר דהלכה כדבריו לא משגחינן בזה משום דבכל הש " ס אומר אחד ומאה והטעם מפרש בירושלמי דכתיב בתרומת מעשר את מקדשו ממנו והך ממנו הוא מיותר ולכן דרשינן דבר שאתה תורם ממנו מקדשו כלומר אוסרו ותרומת מעשר הוי אחד ממאה ולכן אחד ממאה אוסר עד שיהא מאה ואחד ואסמכתא בעלמא הוא [ תוי " ט ] דמן התורה מין במינו ברובא בטל וזהו דרבנן ואסמכוה אקרא . ואין לשאול הא תרומה הוה דבר שיש לו מתירין שיכול לישאל על התרומה ואפילו באלף לא בטיל והתינח כשכבר מסרו ליד כהן דאז אינו בשאלה [ נדרים פ " ט .] אבל הא ביטול במאה ואחד הוה גם כשעדיין לא מסרו ליד כהן אך בגמ' [ שם ] תרצו דכיון דליכא מצוה לישאל עליה ודאי לא ישאל ולכן הוה כאין לו מתירין :
Laws of Zeraim.86.2 דבר פשוט הוא דהא דאמרינן דתרומה עולה בק " א זהו במין במינו אבל בשאינו מינו דיו בס' כשארי איסורים וכמ " ש ביו " ד סי' שכ " ג לענין חלה וכן אם נתערב במינו ובשאינו מינו ובהמינו ליכא ק " א ובשאינו מינו יש ס' אמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו כמ " ש שם וע' בסעי' כ " א .
Laws of Zeraim.86.3 ואע " ג דלענין האיסור בטילה בק " א מ " מ הא איכא כאן סאה של תרומה שהיא לכהנים ויש כאן גזל השבט ולכן אמרו חכמים שצריך להרים מהתערובות סאה אחת וליתנה לכהן והשאר מותר לזרים וכתב הרמב " ם ריש פי " ג דכל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה כגון תרומת הכליסין והחרובין והשעורים של אדום א " צ להרים סאה אחת דכיון שנפלה במאה בטילה במיעוטה והכל מותר לזרים עכ " ל כלומר אע " ג דודאי אסור לגזול מהן גם אלו הדברים מ " מ הא לא גזלה שנפלה להחולין ונתבטלה ומדינא אין כאן גזל וכיון שאינם חשובים להכהנים לא חייבו אותו להרים וזהו מירושלמי בפ " ב דערלה [ הל' א' ]:
Laws of Zeraim.86.4 נפלה סאה תרומה לפחות ממאה חולין נעשה הכל מדומע ואסור לזרים וימכור הכל לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותו סאה שנותן להם בלא דמים שהרי היא שלהם וכבר נתבאר דזהו במין במינו וז " ל הרמב " ם שם בד " א בשנתערב מין במינו אבל מין בשאינו מינו בנותן טעם אם יש בכולו טעם תרומה נעשה הכל מדומע וימכר לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי תרומה שבו ואם טעם הכל טעם חולין הכל מותר לזרים עכ " ל וכבר נתבאר ביו " ד סי' צ " ח דכל נותן טעם הוא בששים והא דתנן בפ " ב דערלה [ מ " ז ] במין בשאינו מינו כגון גריסין של תרומה שנתבשלו עם עדשים של חולין ויש בהם בנותן טעם בין שיש בהם לעלות באחד ומאה ובין שאין בהם לעלות באחד ומאה אסור ע " ש דמשמע שיש נותן טעם גם ביותר מששים זהו ודאי דכן הוא דאם טעמו כהן ואומר שיש בזה נתינת טעם ודאי אסור גם ביותר מששים והרי יש דברים דעבידי לטעמא או דברים המעמידים דאף באלף לא בטיל מיהו בסתמא כל נותן טעם הוא בששים .
Laws of Zeraim.86.5 ודע דמשמע לי מלשון הרמב " ם והמשנה דבאינו מינו כשאינו נותן טעם א " צ להרים הסאה שנפלה שהרי לא הזכירו זה רק במין במינו ובשאינו מינו כתבו דנתבטל כשאינו נותן טעם ולא הזכירו הך דצריך להרים וי " ל הטעם דכיון דמעיקר הדין ליכא גזילה כמ " ש ולכן באינו מינו כשבאכילתו אינו טועם טעם התרומה כלל לא הצריכו אותו להרים ועוד דבשלמא במינו שייך הרמה ואומרים זו היא סאה שנפלה וזו היא שעלתה אבל כשיעלה מאינו מינו איך אפשר לומר זו היא שנפלה הלא היא לא נפלה :
Laws of Zeraim.86.6 ודע שיש לי בענין זה דביטול תרומה במין במינו בק " א שאלה גדולה והרי רש " י ז " ל פוסק בכל האיסורין במין במינו במשהו כר' יהודה במנחות [ כ " ב :] דגמר מדם הפר ומדם השעיר דמין במינו לא בטל כלל כמ " ש ביו " ד סי' צ " ח א " כ צ " ל הא דאמרינן בכולי הש " ס דתרומה עולה באחד ומאה הוי דלא כהלכתא . והנה רבותינו בעלי התוס' בזבחים [ ע " ג :] ובמנחות שם נתקשו לר' יהודה עצמו והרי בכ " מ מצינו לר' יהודה עצמו דעולה באחד ומאה בשבת ר " פ נוטל דאומר ר' יהודה אף מעלין את המדומע באחד ומאה וכן בריש ביצה בליטרא קציעות דר " י אומר אם יש שם מאה פומין יעלו ע " ש ומתחלה רצה ר " ת לחלק בין לח ליבש וחזר בו ומחלק בין אם נפלו לחולין מתוקנים דא " א למבטל להיות כבטל ובין נפלו לאינן מתוקנים והאריכו רבותינו בזה ע " ש ואין בזה דבר ברור :
Laws of Zeraim.86.7 ולענ " ד נראה דתרומה דין אחר יש לה מכל האיסורים דבתרומה גילתה התורה שכשירדה מחשיבותה נעשית כחולין ע " פ מאי דתניא בכריתות [ ז' .] כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש ומפרש משום דבתרומה כתיב ומתו בו כי יחללוהו כיון דחלליה איתחיל ופירש " י דכיון דבטלה בהתירא בטלה ע " ש ולעיל ריש סי' פ " ב בארנו הדברים ועפ " ז בארנו שם סעי' י " ד דלכן לא הצריכו חכמים לנקות כל המגורה של חטי תרומה ושל חבית שמן של תרומה משום דכיון דירדו מחשיבותם הויין כחולין ע " ש וא " כ הדבר מוכרח כשנתערבו ברוב חולין נתבטלו מחשיבותן ורק מדרבנן הצריכו ק " א ואסמכוה אקרא כמ " ש ריש סי' זה וגם מהך קרא גופה דאת מקדשו ממנו דמיניה דרשינן לביטול ק " א ונהי דאסמכתא בעלמא הוא מ " מ יותר משיעור זה א " א לאסור דאין כאן מקדשו ממנו ולכן הלכה פסוקה בכל הש " ס דתרומה בטילה באחד ומאה גם לר' יהודה [ אך בגיטין נ " ד . גבי ורמי דר " י אדר " י ושם הוא בערלה וכלה " כ צ " ע ואולי משום דבלא " ה משני שפיר ]:
Laws of Zeraim.86.8 כתב הר " ש בפ " ב דערלה [ מ " ח ] דכי בעינן ק " א היכא דאיסורא בעיניה הוא כגון חטין בחטין או כל דבר שלא נתבשל אבל היכי דליתא בעיניה לא בעינן ק " א עכ " ל ונראה דכוונתו כגון אם בישל התערובות עד שנימוחו כולם [ צ " ע אם זה נקיא ליתא בעיני' ] לא בעינן ק " א אלא בששים כשארי איסורים מפני דאזלא לה חשיבותייהו וראיה מהא דתניא בחולין [ צ " ז .] קדירה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנ " ט ומדלא קתני ואם בשל במינו צריך ק " א ש " מ דגם במינו די בששים דהיינו נותן טעם וכך נ " ל לפרש דברי רש " י בחולין [ צ " ט . ד " ה אין ועתו " ס שם ]:
Laws of Zeraim.86.9 אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון כיצד סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונדמעו ונאסרו ונפל מהמדומע למקום אחר א " צ מאה כנגד המדומע שנפל אלא לפי חשבון התרומה שיש בהמדומע כגון שנפלו עשר סאין של תרומה לתשעים סאה של חולין ונדמעו ואח " כ נפל ממדומע זו עשר סאין לפחות ממאה חולין שפיר נדמעו שהרי אפילו לפי החשבון יש כאן סאה של תרומה אבל אם נפל פחות מעשר לא נדמעו שהרי כנגד התרומה שיש בהדימוע יש מהחולין מאה וכן כל כיוצא בזה :
Laws of Zeraim.86.10 ובלפי חשבון החמירו אפילו כשנתבטלה התרומה בחולין כגון שנפלה סאה תרומה למאה של חולין ונתבטלה אלא שאמרו חכמים דצריך להרים סאה אחת וליתנה לכהן אם הרים הסאה ונפלה לחולין חשבינן אחד ממאה ממה שיש בה תרומה ואם יש חולין מאה כנגד האחד ממאה תבטל החולין את התרומה שיש בה ואם לאו אסורה [ משנה פ " ה מ " ה ]:
Laws of Zeraim.86.11 יראה לי דאע " ג דאמרינן דאינו מדמע אלא לפי חשבון מ " מ לא מצרפינן לביטול את המדומע שנפל כל חלקי החולין שיש בה להחולין האחרים שלתוכם נפלה המדומע דאל " כ בהדין השני שבארנו בסאה שנתבטלה במאה ונפל ממנה סאה לחולין אחרים הרי אם תפול לחלק אחד מסאה והיינו לאחד ממאה מסאה תתבטל שהרי יש צ " ט של חולין מהסאה שנפלה אלא ודאי דסאה שנפלה אינה בחשבון הביטול וכן מתבאר מדברי הרמב " ם ע " ש :
Laws of Zeraim.86.12 מיהו נ " ל דאימתי אינו מדמע אלא לפי חשבון כשנפלה התרומה ברוב חולין אבל כשנפלה למעט חולין שהתרומה הוא הרוב נעשית הכל כתרומה ודאית דאזלינן בתר רובא וצריך מאה נגד כל הנפילה של התרומה והרי מן התורה בטל האיסור ברוב היתר כ " ש שיתבטל ההיתר ברוב איסור והכי איתא בירושלמי פ " ה [ ה " ד ] שאומר שם והוא שרבו חולין על התרומה [ כצ " ל ] כלומר דאם רבו תרומה על החולין או מחצה למחצה אין כאן חשבון דהכל תרומה ע " ש :
Laws of Zeraim.86.13 ודע דבירושלמי שם אומר ר' יוחנן סאה תרומה שנפלה למאה חולין כל שהן מבטלין אותן כלומר אם נפלה סאה משם למקום אחר אינה מדמעתן כלל לפי שכבר נתבטלה במאה של חולין ולכן אפילו נפלה לכל שהוא חולין אינה אוסרת ואף שהצריכו להרים זהו מפני גזל השבט אבל דינה כחולין ופריך מתניתא פליגא על ר " י דתנן דלפי חשבון מדמעת ומתרץ דר " י באמת תני בהמשנה דאינה מדמעת כל עיקר דלא כגירסת המשנה שלנו ע " ש ולכאורה כיון שר' יוחנן אומר כן ואין מי שחולק עליו ה " ל לפסוק כן והרמב " ם ז " ל העתיק המשנה כצורתה דמדמעת לפי חשבון ולא ידעתי למה :
Laws of Zeraim.86.14 וכתב הרמב " ם בפי " ג דין ד' לענין שמדמע לפי חשבון בד " א בדבר שאין דרכו להבלל כגון חטים לחטים קמח לקמח אבל דבר שדרכו להבלל כגון שמן תרומה לשמן חולין או יין תרומה ליין חולין הולכין אחר הרוב אם רוב תרומה ה " ז מדמע כתרומה ואם רוב חולין הרי הוא כחולין ואינו מדמע אע " פ שהיא אסורה לזרים עכ " ל והיינו כשנפלה לפחות ממאה דכולה אסורה לזרים וזהו בירושלמי פ " ה [ סוף הל' ג' ] כמו שיתבאר בס " ד :
Laws of Zeraim.86.15 וז " ל הירושלמי תני סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה הרי אלו מדומעין ואין משלמין לה קרן וחומש על מקום אחר ולא ממקום אחר עליהן אלא לפי חשבון ובדבר שאין דרכו להבלל אבל בדבר שדרכו להבלל הולכין אחר הרוב אם רוב תרומה תרומה ואם רוב חולין חולין עכ " ל וה " פ דכשצריך לשלם קרן וחומש מן החולין על תרומה שאכל בשוגג ומשלם מזה המדומע לא יחשוב כולו חולין אלא לפי חשבון החולין שיש כאן וכן כשאכל מכאן ומשלם מחולין אחרים קרן וחומש לא יחשוב מה שאכל מכאן כולו תרומה אלא לפי חשבון התרומה שיש בו ועל זה אמר ובדבר שאין דרכו להבלל וכו' ומפרש לה הרמב " ם דלאו דוקא לענין תשלומין מחלק בין דרכו להבלל לאין דרכו להבלל אלא גם אעיקרא דמדומע קאמר דדבר שדרכו להבלל אין כאן חשבון אלא הולכין אחר הרוב והוי או כולו תרומה או כולו חולין :
Laws of Zeraim.86.16 והטעם נראה דבשלמא דבר שאינו נבלל וכל גרגיר עומד לעצמו אמרינן שנתערב וכל סאה מהם יש בהם חלק מהתרומה לפי הערך מהדימוע ויתר החלקים מהחולין אבל הדבר הנבלל כמו משקין הלא נעשה כולו כגוש אחד ואין שייך לחלקו לחלקים ולכן בהכרח לומר אף שאוסר עד מאה מ " מ בנפל מהמדומע למקום אחר בהכרח לומר מין אחד או חולין או תרומה והיינו לילך אחר הרוב כמ " ש :
Laws of Zeraim.86.17 ויש בזה שאלה ואיך אפשר לומר דדבר הנבלל א " א לחלקו לחלקים לחשוב לפי ערך והרי אין לך נבלל יותר ממים במים ותנן בפ " ג דמקואות [ מ " ג ] בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים ג' לוגין כלומר דהמים הצפים ויוצאין ממנה לא נחשבין כולן מהראשונים אלא לפי חשבון המים שהיו בבור וחשבון מים של האמה אלמא דמחשבינן לפי ערך והתשובה בזה דודאי במקוה דאורייתא בהכרח לחשוב לפי חשבון דאל " כ מאי חזית לומר שכל השאובים יצאו ולהכשירה נימא שמי האמה יצאו והשאובין נשארו במקומן ונפסלנה ואי קשיא באמת נאמר כן אך זה א " א דא " כ לעולם לא נוכל לטהר המקואות שהיו בהם שאובים אבל בדימוע דרבנן ודאי אין לחשוב לפי חשבון וראיה שהרי גם במקואות במילי דרבנן אין חושבין לפי חשבון שם במשנה הקודמת הבור שבחצר ונפלו בו ג' לוגין לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד והיינו המים שהיו בו תחלה וחשבינן לכל היוצאים מן המים הראשונים וכבר פי' כן הראב " ד [ הובא בב " י טוי " ד סי' ר " א ובתוי " ט שם ] דזהו טעם ההפרש בין שני המשניות דשם ע " ש :
Laws of Zeraim.86.18 ולכאורה תלוי דין זה בפלוגתא דיש בילה ואין בילה בזבחים [ פ' .] בדין צלוחית של אפר פרה שנפלה לתוכה מים כל שהוא וס " ל להירושלמי יש בילה דאי אין בילה הלא כל אחד עומד בפ " ע ולפ " ז לא ה " ל להרמב " ם לפסוק דהא רב אשי דהוא בתרא ס " ל שם אין בילה אמנם אין ראיה דרב אשי אומר שם אליבא דר " א אבל חכמים סברי יש בילה ע " ש ושמואל אומר להדיא בר " ה [ י " ג :] לכל אין בילה חוץ מיין ושמן אלמא דבמשקה יש בילה ולבד זה נראה דאין ענין זל " ז שהרי בר " ה שם יש מי שסובר דגם בזרעים יש בילה ובזה ודאי דחשבינן לפי ערך כמו שנתבאר :
Laws of Zeraim.86.19 ביו " ד סי' צ " ב נתבאר שיש פלוגתא דרבוותא בענין חתיכה נעשה נבילה די " א דזהו רק בבשר בחלב בלבד וי " א גם בשארי איסורין וממילא דגם בתרומה כן . והנה במין במינו לא שייך זה דכיון דמן התורה אזלינן בתר רובא א " כ ממ " נ או כולו היתר או כולו איסור ורק באינו מינו דצריך ששים מן התורה מפני טעם כעיקר אם נפלה תרומה לחולין לאינו מינו בפחות מששים וחזר ונפלה כל התערובות לחולין אחרים אם לא אמרינן חנ " נ א " צ רק להשלים ששים להתרומה ואם אמרינן חנ " נ צריך ששים נגד כל התערובות :
Laws of Zeraim.86.20 ובירושלמי דערלה פ " ב [ ה " ג ] יש פלוגתא דתנאי בזה והכי איתא שם גריסין של תרומה שנפלו עם עדשים של חולין ויש בהם נותן טעם ריבה עליהם עדשין של חולין מותר עד כמה ירבה תפלוגתא דרבי ור' ישמעאל בר' יוסי על דעתיה דרבי דו אמר עד שירבה על כולהון על דעתיה דר " י בר " י דו אמר עד שירבה על הנופלים עכ " ל הרי דלרבי אמרינן חנ " נ ולר " י בר " י לא אמרינן ונראה דהלכה כרבי מחבירו הוה כלל גמור ואמרינן חנ " נ וכבר בארנו ביו " ד שם דבשארי איסורים הוה דרבנן ושבדרבנן לא אמרינן חנ " נ ולפ " ז לדעת הרמב " ם דתרומה בזמה " ז דרבנן נראה דלא אמרינן חנ " נ בתרומה אפילו להסוברים דיש חנ " נ בשארי איסורים וכל פרטי דיני חנ " נ נתבאר ביו " ד שם :
Laws of Zeraim.86.21 עוד איתא שם בירושלמי גריסין שנתבשלו עם עדשין של חולין ואין בהם בנותן טעם ריבה עליהן גריסין של חולין מין מעורר את מינו לאסור לא תהא גדולה מיי " נ כמה דתימר ביי " נ את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנ " ט אסור ואם לאו מותר והכא את רואה את ההיתר כמי שאינו והאיסור וכו' הדא אמרה ריבה עליהן גריסין של חולין [ כצ " ל ] מותר עכ " ל וזהו מה דקיי " ל ביו " ד שם סילק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו והכי איתא בחולין [ ק' :] לר' יהודה דמין במינו לא בטיל אם נתערב במינו ושאינו מינו ויש בהאינו מינו ששים רואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו . ודע דלכאורה משמע מירושלמי דדוקא כשמקודם נתבטל בהאינו מינו אבל באמת לאו בדוקא דאפילו נתערבו ביחד אמרינן רואין כמבואר בחולין שם וביו " ד שם נתבארו כמה פרטים בזה ע " ש :
Laws of Zeraim.87.1 איך הדין בשני נפילות ועוד פרטים ותרומת ח " ל ובו ל " ב סעיפים תנן בפ " ה [ מ " ז ] סאה תרומה שנפלה למאה הגביהה ונפלה אחרת הגביהה ונפלה אחרת הרי זו מותרת עד שתרבה תרומה על החולין ופרשו הר " ש והרע " ב דהיינו עד שיפלו שם נ " א של תרומה כלומר דתלינן כל ההגבהות שהם של חולין וצ " ל אע " ג דמדמע כשנפלה לחולין לפי חשבון אלמא דחשבינן ההגבהות לשניהם לחולין ולתרומה זהו לחומרא וה " נ ג " כ לחומרא דחשבינן שהתרומה נשארה במקומה :
Laws of Zeraim.87.2 אבל הרמב " ם ז " ל באמת מפרש שיפלו יותר ממאה סאה תרומה וז " ל בפי " ג דין ה' סאה תרומה שנפלה למאה הגביהה ונפלה אחרת הגביהה ונפלה אחרת הרי החולין מותרין עד שתרבה תרומה עליהן שאם נפלו לתוך המאה חולין מאה סאין ועוד של תרומה סאה אחר סאה נעשה הכל מדומע עכ " ל והראב " ד השיג עליו ופי' דהריבוי הוא נ " א כפי' הקודם ואין זה השגה ואדרבא מהא דמדמעת לפי חשבון נראה יותר כהרמב " ם כמ " ש :
Laws of Zeraim.87.3 אמנם מצינו כיוצא בזה דלא כהרמב " ם בפ " ז דמקואות גבי מי פירות שנפל למקוה תנן היו בו ארבעים סאה נתן סאה מי פירות ונטל כנגדה סאה מהמקוה כשר ומפרשינן ביבמות [ פ " ב :] דעד כמה כשר עד רובו כלומר עד כ' סאין דבעינן שיהא הרוב מי גשמים אלמא דחשבינן הניטלין רק מהמים בלבד ולא מהמי פירות אך בלא " ה לא דמיין להדדי דבמקוה יכול ליתן הסאה של מי פירות בידים ולכן הסאה שנוטל חשבינן ממה שאינו נותן והיינו מהמים משא " כ כאן בתרומה אם יתן בידיו במזיד ודאי אסור לגמרי אלא בנפלה מעצמה מיירינן ולכן מה שמרים חשבינן מהכולל :
Laws of Zeraim.87.4 ומ " מ בירושלמי משמע דלא כפירוש הרמב " ם שאומר תני רבת התרומה נעשה כמרבה מזיד כלומר כשרבתה התרומה אפילו מעצמה נעשה כמו שריבה במזיד ופריך והא תנינן נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו ואת אמר הכין כלומר דלמה באמת במי פירות מותר אף במזיד ומתרץ תמן היה בו רוב ואת מרבה עליו והוא כשר ברם הכא וכו' ונ " ל דהכי מתרץ דבמקוה מצינו שהכשירה תורה מים שאובין ע " י ריבוי והמשכה ולפיכך הקילו גם במי פירות במתכוין אבל בתרומה לא הקילו ומדמדמי הריבויים להדדי ש " מ דבחד גווני הוא וזהו כפי' הר " ש והראב " ד ומ " מ אין זה ראיה גמורה כמובן :
Laws of Zeraim.87.5 והנה המשנה אומרת עד שתרבה תרומה על החולין אבל מחצה למחצה מותר דכיון דהאיסור הוא דרבנן דמן התורה ברובו בטל ונהפך האיסור להיות היתר אלא דמדרבנן הוא דאסור לכן דוקא ברוב איסור אסור ולא במחצה למחצה והכי ס " ל לר' יוחנן ביבמות [ פ " ב .] דבדרבנן לא בעינן רוב היתר ע " ש ויש לתמוה למה לא פריך הש " ס שם על ר " ל דס " ל דגם בדרבנן צריך רוב ממשנה זו וצ " ע [ והר " ש הקשה זה ותירץ לפי שיטתו אבל להרמב " ם צ " ע ]:
Laws of Zeraim.87.6 עוד תנן התם סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ור " ש מתיר ובתוספתא פ " ו מפרש לדברי ר " ש דאימתי מתיר כשנתוודע מהראשונה קודם שנפלה השניה אבל לא נודע עד שנפלה השניה מודה לת " ק דאסור ובירושלמי אומר על זה דר " ש סבר ידיעתה מקדשתה כלומר כיון דנודע לו שנפלה וצריך להרימה ה " ל כמורם דר " ש ס " ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי וה " נ כל העומד להרים כמורם דמי [ הר " ש ] וחכמים סברי הרמתה מקדשתה דכשמרימים אותה אז נעשית תרומה אבל כשהיא בתוכה חשבינן לה בתערובות וכשנפלה השנית חשבינן להו כחדא וצריך מאה ואחד כנגד השנים :
Laws of Zeraim.87.7 ובודאי הלכה כחכמים חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דלא קיי " ל בעלמא בהך דכל העומד לזרוק כזרוק דמי וכן פסק הרע " ב וכן פסק הראב " ד ותמה מאד על הרמב " ם שפסק כר " ש וז " ל הרמב " ם שם סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה סאה אחרת אם ידע בראשונה קודם שנפלה השניה לא נדמעו אלא מפריש סאתים והשאר מותר הואיל והיה לה לעלות הרי הוא כאלו עלתה ואם לא ידע בסאה ראשונה עד אחר שנפלה השניה ה " ז מדומע וכאלו נפלו שתיהן כאחת עכ " ל וכתב עליו הראב " ד רב גובריה דפסק כר " ש ויש מי שאומר דהרמב " ם מפרש דהתוספתא שמחלקת בין ידע ללא ידע זהו אליבא דחכמים [ כ " מ ] וא " א לומר כן חדא דבתוספתא מחלק זה ר " א בר' שמעון אליבא דאביו ע " ש ועוד דבירושלמי הא מפורש להיפך כמ " ש :
Arukh HaShulchan HeAtid, Zeraim, Tel Aviv 1938. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001832511/NLI Licence: Public Domain. Source .