← All works
Arukh HaShulchan HeAtid Sefaria · Halakhah · 1,602 sections
Single column Two columns
Laws of Zeraim.78.5 ואין לתמוה איך בכחו של הרמב " ם לחלוק על הירושלמי דבאמת הש " ס שלנו ביבמות [ ס " ו :] פסקה כמשנה זו שאומר שם על המשנה דאלמנה לכה " ג שהכניסה לו צאן ברזל יאכלו בתרומה ופריך וכי אחריות משוה כשלו והרי כהן ששכר פרה מישראל אסור להאכילה כרשיני תרומה ומתרץ שאינו מחוייב רק באחריות דגניבה ואבידה אבל בצאן ברזל חייב גם בפחת ובכחש ולכן הוי כשלו ומסיים הא לא דמי אלא לסיפא וכו' כהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה משום דאחריות משוה כשלו לגמרי וכיון דהש " ס שלנו פסק כמשנה זו לא חש להירושלמי וגם כוונת הרמב " ם על האחריות וזהו שכתב הואיל וגופה לכהן שהרי שמה על עצמה כלומר ונתחייב באחריותה ולזה מקרי שכל הגוף הוא של הכהן [ ול " ק להירושלמי מנכסי צ " ב דהירושלמי יסבור לאו משום אחריות אלא משום דאין לה חלק בהן כלל והמשנה שאמרה הואיל והוא חייב באחריותן יאכלו ה " פ הואיל שחייב באחריותן מסרתן לו לחלוטין ואחריות הוי הסיבה דלכן הן שלו אבל לא מטעם אחריות והש " ס שלנו אינו סובר כן ודו " ק ]:
Laws of Zeraim.78.6 ודע דזה שכתבנו בסעי' ב' דישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה אע " פ שמזונותיה עליו כן כתב הרע " ב וכ " כ התוס' ביבמות [ ס " ו : ד " ה ישראל ע " ש ] אבל התוס' בפ' לפני אידיהן [ ט " ו . ד " ה ישראל ] כתבו דדוקא כשמזונותיה על הכהן אבל כשמזונותיה על הישראל אסור ליתן לה כרשיני תרומה ע " ש ונראה בטעמם דכיון דהישראל אסור ליהנות בתרומה בהנאה של כילוי כמ " ש בסי' נ " ט א " כ הרי הישראל נהנה בהנאה של כילוי בתרומה אבל התוס' ביבמות שם אסברו לה וז " ל שהישראל אינו נהנה אלא הדמים והוי כמוכר תרומה לכהן והדמים שלו עכ " ל ולפי' הרע " ב שהבאנו בסעי' ב' הוה הישראל כשלוחו של כהן ע " ש [ ומה שהקשו למה לא תנן אע " פ שמזונותיה על הישראל כדקתני בסיפא י " ל דבזה אין רבותא כלל מפני הטעמים שהבאנו אבל בכהן ששכר מישראל יש רבותא אע " פ שמזונותיה על הכהן ומ " מ לא יאכילנה אך לפלא שבשני המקומות כתבו בשם ר " י ע " ש ואולי ביבמות חזר בו ועמל " מ שנתעורר בסתירה זו וגם רש " י שם כתב כדבריהם ביבמות וכהרע " ב ע " ש ]:
Laws of Zeraim.78.7 כתב הרמב " ם בספ " ט פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילו כרשיני תרומה שהבכור לכהנים ואוצר אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו ואינו חושש שמא יבואו היונים שלו ויאכלו אותן עכ " ל וזהו מתוספתא בפ " י הלכה ז' ומלשון הרמב " ם מבואר דדוקא כשנותנם לשם אוצר שאין כוונתו על היונים שלו ולכן אף אם יאכלו הלא אינו מתכוין לזה אבל ליתן לפניהם ודאי אסור כשהוא אינו כהן ולשון התוספתא כך הוא נותן אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו ע " ש וצ " ל ג " כ שנותן להצניע ולזה התחכם הרמב " ם לשנותו ללשון אוצר :
Laws of Zeraim.78.8 והנה לענין בכור הכי תניא בתוספתא פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילה כרשינין של תרומה רשב " ג אומר ולא עוד אלא שזכו לה כרשינין ע " ש ונ " ל דה " פ דת " ק סבר מאכילה כרשיני תרומה אבל הוא יקנה הכרשינין ואם הכרשינין מתרומתו ישלם להכהן ורשב " ג אומר שא " צ לשלם דהכהנים זיכו לו להישראל הכרשינין של תרומה כיון שהבכור שלהם ואע " ג דהישראל חייב לטפל בו עד ל' יום כדתנן בר " פ עד כמה והרמב " ם לא הביא דברי רשב " ג דס " ל דהלכה כת " ק ואע " ג דקיי " ל הלכה כרשב " ג במשנתינו זהו במשנה ולא בברייתא כדמוכח בכ " מ [ וצ " ע מסעי' ב' שהישראל מאכילה וא " צ לשלם לכהן ע " ש ]:
Laws of Zeraim.78.9 עוד כתב יראה לי שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אע " פ שעדיין לא משך הלוקח ה " ז אסור להאכילו תרומה דמדין תורה מעות קונות ואם מכר ישראל לכהן אע " פ שנתן הדמים לא תאכל בתרומה עד שימשוך עכ " ל . והנה הדין השני הוא פשוט אבל הדין הראשון לכאורה כיון דרבנן עקרו קנין כסף א " כ ממילא דאינו כלום וצ " ל דס " ל להרמב " ם דלחומרא לענין איסור לא עקרוהו לגמרי וכמ " ש התוס' בב " מ [ מ " ג . ד " ה מאי ] לענין היתר תשמיש בהמעות ע " ש ומזה ראיה למי שסובר דאם קידש המוכר בהכסף אשה קודם שמשך הלוקח חוששין לקדושין כיון דמן התורה המעות שלו [ סמ " ע ר " ס קצ " ח ] ואנחנו שם סעי' ז' כתבנו שיש חולקים בזה ולא בארנו שמה מי הוא החולק אך באהע " ז סי' כ " ח סעי' ס " ג בארנו דזהו למאן שסובר דהמקדש במסירת חוב במעמד שלשתן דהוי קדושין גמורים ולא חיישינן אם יקדש אח " כ אחר דהיא כא " א גמורה דלא תפסי בה קדושין אע " ג דמעמד שלשתן הוי תקנתא דרבנן ע " ש ומדברי רמב " ם אלו ראיה לדיעה ראשונה ויש לחלק דודאי כשנגמר הדבר ע " י קנין דרבנן גם מן התורה נגמר אבל להיפך כל זמן שלא נגמר מדרבנן צריך לחוש לקנין של תורה לענין איסורין להחמיר כמו בתרומה וקדושין וכן יש להורות :
Laws of Zeraim.79.1 דיני זר שאכל תרומה בשוגג או במזיד ובו ל " ה סעיפים זר שאכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש לכהן דכתיב בפ' אמור ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקדש ואתרומה קאי דכל הפרשה מיירי בתרומה ועוד דכיון דכתיב ונתן לכהן את הקדש ואי בקדשים הרי אין התשלומין לכהן וזהו שאמרו בת " כ מה קדש האמור להלן תרומה אף קדש האמור כאן תרומה והחומש הוא מלבר שעם החומש יהיה חמשה והוא חלק רביעי מלגאו דחמישי זו הוא שיהא הוא וחומשו חמשה ובכל תשלומי חומש של תורה כן הוא [ ב " מ נ " ד .]:
Laws of Zeraim.79.2 איזהו שוגג לא מיבעיא אם לא ידע כלל שזהו תרומה או שידע שזהו תרומה ולא ידע שאסור לזר אלא אפילו ידע שזהו תרומה וידע שיש איסור לאו באכילתו אלא שלא ידע שיש מיתה באכילתו ג " כ מקרי שוגג דקיי " ל כר' יוחנן בשבת [ ס " ט :] דבדבר שיש חיוב כרת כיון ששגג בכרת אע " פ שהזיד בלאו מקרי שגגה ומיתה במקום כרת עומדת לרבא שם ע " ש :
Laws of Zeraim.79.3 ויש לי בזה שאלה דהא קיי " ל דאינו לוקה ומשלם אלא דבמלקות כשלא התרו בו ואינו לוקה חייב בתשלומין [ כר " י בכתובות ל " ה .] ואם התרו בו למיתה הוי הוא מזיד אמנם אם התרו בו למלקות ולא למיתה והיה שוגג בהמיתה אם חייב בתשלומין או כיון דחייב מלקות אינו לוקה ומשלם והתראה למלקות בלבד מהני אפילו בעבירה שיש בה מיתה כדאיתא בחולין [ פ " א .] ופסקה הרמב " ם בפט " ז מסנהדרין דין ה' ע " ש ויראה לי דבכה " ג אינו משלם אך כשיש שני חיובים ממון ומלקות נחלקו עולא ור' יוחנן בכתובות [ ל " ב ] דלעולא משלם ואינו לוקה ולר " י לוקה ואינו משלם ופשיטא דהלכה כר " י [ וכ " כ הרמב " ם בפ " ו דתרומות הל' ו' ע " ש . ועתו " ס יבמות צ' סד " ה אכל ]:
Laws of Zeraim.79.4 דבר פשוט הוא דאם היה שוגג רק בהחומש שלא ידע שחייב בחומש לא נחשב לשגגה דחומש הוא במקום קרבן וקיי " ל בשבת שם דשגגת קרבן לאו שמיה שגגה וכן מפורש בירושלמי רפ " ו דתרומות ועוד מבואר שם דלא מיחשב שוגג עד שיהא שוגג בכוליה בלאו ומיתה ע " ש וזהו נגד הש " ס שלנו ולא קיי " ל כן . עוד מבואר בירושלמי שם דאם היה שוגג על הודאי ומזיד על הספק כלומר שאם היה יודע בודאי שזהו תרומה היה פורש מזה ומספק לא היה פורש מקרי שוגג דזה מקרי שב מידיעתו ע " ש ובאמת הש " ס שלנו ס " ל דא " צ בתרומה שב מידיעתו שהרי כיון דידע מאיסור לאו הרי אינו שב מידיעתו ונ " ל דס " ל דרק לענין קרבן צריך שב מידיעתו וכן אמרו בשבת שם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו ושאין שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו אבל לא לענין תשלומין וכן משמע שם מהסוגיא ע " ש :
Laws of Zeraim.79.5 תניא בת " כ ונתן לכהן את הקדש מתנתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש דברי ר " מ ר " א בר' שמעון אומר אף הפרשתו מקדשתו וכו' ואין הכוונה דקודם הנתינה לכהן אין חיוב קרן וחומש אלא הכוונה על מה שהתשלומין נעשין קדש כמו שיתבאר בזה נחלקו אם גם קודם נתינה לכהן נעשו התשלומין קדש אם לאו וכן פי' הראב " ד בפירושו לת " כ ובירושלמי שם הובאה ברייתא זו ויש שם טעותי הדפוס והלכה כראב " ש דלא מצינו בש " ס וברמב " ם חילוק זה :
Laws of Zeraim.79.6 אחד האוכל דבר שדרכו לאכול ואחד השותה דבר שדרכו לשתות כמו יין ואחד הסך דבר שדרכו לסוך כמו שמן חייב בקרן וחומש דשתיה בכלל אכילה וסיכה הוה ג " כ כשתיה דכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ועוד דרשינן בנדה [ ל " ב .] מקרא דולא יחללו את קדשי בני ישראל לרבות הסך ואסמכתא בעלמא הם [ תוס' ] אך לענין ממון יש כח ביד חכמים לחייבו חומש [ תוי " ט רפ " ו ] אבל אכל דבר שאין דרכו לאכול ושתה דבר שאין דרכו לשתות וסך דבר שאין דרכו לסוך אינו אלא כמזיק בעלמא ופטור מחומש :
Laws of Zeraim.79.7 אינו חייב בחומש עד שיאכל כזית שנאמר כי יאכל קדש בשגגה ואין אכילה פחותה מכזית וכתב הרמב " ם בריש פ " י דכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתיית תרומה בכזית עכ " ל כן הוא בתוספתא תרומות פ " ז [ הל' ג' ] דכל האיסורים שנכללה בתורה שתיה בכלל אכילה שיעור השתיה בכזית כמו באכילה ולכן גם בדם הוי השיעור בכזית לבד באיסורי נזיר דכתיב וכל משרת ענבים לא ישתה הוי השיעור ברביעית וכבר בארנו בזה ביו " ד ריש סי' ס " ו ע " ש :
Laws of Zeraim.79.8 עוד כתב אכל וחזר ואכל שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס ומתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית הרי אלו מצטרפין לכזית עכ " ל וזהו שיטת הרמב " ם בכל האיסורים דהצירוף בשתיה כדי שתיית רביעית כמ " ש בפי " ד ממאכ " א וכן הוא בתוספתא תרומות פ " ז וכבר בארנו ביו " ד סי' פ " ה סעי' ל " ד שכל הראשונים חלקו עליו וס " ל דגם בשתיה הצירוף הוא בכדי אכילת פרס דכן מפורש בכריתות במשנה וגמ' [ י " ב :] וגם בכאן השיג עליו הראב " ד ע " ש [ ועכ " מ שנדחק ליישב דבריו ] וכתב שבתוספתא פסחים ג " כ מבואר כן אבל לפנינו בתוספתא שם ספ " ק מבואר כדי שתיית רביעית [ וניכר שם וכן בתוספתא תרומות שם שיד המגיהים היתה שם וע " ש בהגהות הגר " א ]:
Laws of Zeraim.79.9 התרומה ותרומת מעשר וחלה וביכורים כולן מצטרפין לכזית אם של ודאי הן לחייב עליהן מיתה וחומש ואם של דמאי להצטרף לחומש מפני שכולן נקראו תרומה ושם אחד הן ובחלה כתיב חלה תרימו תרומה ובביכורים כתיב ותרומת ידיך ואמר מר אלו בכורים [ פסחים ל " ו :]:
Laws of Zeraim.79.10 ודע דהך דתרומת מעשר של דמאי שחייבין עליה חומש היא משנה בהזהב [ נ " ה :] ופריך בגמ' וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה ומתרץ הא מני ר " מ היא דאמר עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה בגט דאם השליח לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם הולד ממזר ע " ש וכיון דאנן לא קיי " ל כר " מ בגט כמ " ש הרמב " ם בפ " ז מגירושין ובאהע " ז סי' קמ " ב ממילא דגם בכאן אין הלכה כר " מ ולפ " ז קשה מה שפסק הרמב " ם כאן בפ " י דין ד' שחייבין חומש עד תרומת מעשר של דמאי [ והכ " מ כתב מקורו מהזהב ודבריו תמוהים כמ " ש ]:
Laws of Zeraim.79.11 האמנם לשון הרמב " ם משונה בדין זה וז " ל ומן הדין היה שאין חייבין חומש על תרומת מעשר של דמאי כמו שאין חייבין על מעשר שני שלו אבל אמרו חכמים אם לא יחייבו עליה חומש יזלזלו בה עכ " ל ובגמ' ליתא זה כלל אמנם באמת דברי הרמב " ם הם בירושלמי דדמאי פ " א [ ה " ב ] וז " ל הירושלמי על המשנה דדמאי מעשר שני שלו אין לו חומש ובהזהב תנינן תרומת מעשר של דמאי חייבין חומש ומתרץ תמן ר " מ ברם הכא רבנן וזהו כבש " ס דילן בהזהב ואח " כ אומר ר " ז בשם רבנן בדין היה תרומת מעשר של דמאי שלא יפריש עליה חומש ולמה אמרו שיפריש מפני גזירה שאם אתה אומר לו שלא יפריש אף הוא אינו נוהג בה בקדושה ובדין היה מע " ש וכו' עכ " ל וזהו מקורו של הרמב " ם ולשונו ומ " מ לא אבין כיון דבירושלמי גופה יש פלוגתא בזה ובש " ס שלנו הדבר פסוק ה " ל לפסוק כש " ס דילן :
Laws of Zeraim.79.12 ויראה לי לתרץ דבריו דהנה בהזהב הכי איתא אמר רבא קשיא ליה לר " א תרומת מעשר של דמאי וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם וכו' והקשו התוס' הרי בכ " מ עשו חיזוק אפילו יותר משל תורה ונדחקו לתרץ ע " ש ולפענ " ד דמקשה כהירושלמי כלומר הרי במע " ש של דמאי לא עשו חיזוק להוסיף חומש ומתרץ שמואל הא מני ר " מ היא כלומר ומשנה דדמאי כרבנן כתירוץ הראשון של הירושלמי ואח " כ מקשה רב ששת דמצינו לר " מ במע " ש של דמאי שלא עשו חיזוק לענין פדיה ומתרץ ואח " כ אומר אביי ר " א שפיר קשיא ליה ושמואל לא שפיר קא משני ליה ורבא אמר דשפיר קא משני ליה ע " ש ועוד אומר אביי דרב ששת לא שפיר קא מותיב דאינהו איירי במיתה והוא מקשה ממע " ש שאינו אלא בלאו ועל זה לא השיב רבא כלום וא " כ לפי מסקנא דאביי גם קושית ר " א על המשנה ל " ק כלל דכיון דכל קושיתו היתה ממע " ש וממע " ש ל " ק דקילא טובא מתרומת מעשר שהוא במיתה ונמצא דלמסקנא הוה דברי אביי כתירוץ שני של הירושלמי רק מטעם אחר ולפ " ז לדינא שפיר קם דין המשנה שחייב חומש בתרומת מעשר :
Laws of Zeraim.79.13 האוכל תרומה במזיד אם התרו בו לוקה ואינו משלם שכל שיש שני חיובים על האדם ביחד ממון ומלקות קיי " ל דמילקי לקי ממונא לא משלם כמ " ש בסעי' ג' ואם לא התרו בו דפטור ממלקות משלם אבל אינו משלם רק את הקרן ולא את החומש דלא חייבה תורה חומש רק כשאכל בשוגג כדכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו ולא במזיד והטעם דחומש במקום קרבן קאי [ שבת פ " ט :] וכשם שאין קרבן במזיד כך אין חומש במזיד :
Laws of Zeraim.79.14 וזהו בתרומה טהורה שראוי לאכילה אבל כשאכל תרומה טמאה שאינו ראוי אלא להסקה משלם דמי עצים בלבד ולכן אם היו דברים שאינם ראויים להסקה כמו תרומת תותים ורמונים וכיוצא בהן שנטמאו פטור מן התשלומין ואם היה שמן טמא משלם כפי מה שראוי להדליק בו את הנר אבל יין תרומה שנטמא פטור מתשלומין ואע " ג דראוי לזילוף בית גזרו שלא ישהנו כדי שלא יבא לידי תקלה שישכח וישתה אותו ואי קשיא למה לא חששו לשמן דבאמת מצרכינן ליה שיתן השמן בכלי מאוס שלא יהא ראוי לאכילה אבל ביין א " א דלזילוף אינו ראוי כשהוא מאוס [ ספ " ק דפסחים ] וכן אפילו תרומה טהורה אם היתה נשיכת נחש או שנאסרה מפני גילוי ואכלה במזיד פטור מן התשלומין אבל בשוגג יש דינים אחרים כמו שיתבאר בס " ד :
Laws of Zeraim.79.15 תנן בפסחים [ ל " א :] האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג ששגג בתרומה משלם קרן וחומש במזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים כלומר מתשלומין אם טהורה התרומה ומדמי עצים אם טמאה היא משום דחמץ בפסח לאו בר דמים הוא שאסורה בהנאה והא דחייב בשוגג משום דתשלומי שוגג לא אזלינן בתר שיווי הדמים אלא לפי המדה משלם אף שאינו שוה דמים כן פי' הרע " ב וכ " כ הראב " ד בפ " י דין ו' ופלוגתא דתנאי היא שם אם משלם לפי דמים או לפי מדה וסוברת המשנה לפי מדה דאי לפי דמים הרי אינו שוה כלום :
Laws of Zeraim.79.16 אבל הרמב " ם שם דחה המשנה מהלכה וז " ל האוכל תרומת חמץ בפסח בין בזדון בין בשגגה בין טמאה בין טהורה פטור מן התשלומין אפילו הפרישה מצה והחמיצה פטור ואפילו דמי עצים אינו משלם שהרי אינה ראויה להסקה דמפני שהיא אסורה בהנאה אין לה דמים עכ " ל וטעמו דבגמ' שם איבעיא להו אם משלם לפי דמים או לפי מדה ופשיט ממתניתין דלפי מדה משלם ודחי לה דלעולם משלם לפי דמים אך המשנה אתיא כריה " ג דחמץ בפסח מותר בהנאה ע " ש וכיון דאנן קיי " ל דאסור בהנאה ממילא דליתא למשנתינו אמנם זה אינו מספיק דזהו דרך הש " ס כשיש איזה דחייה אבל מי מכריחינו לזה ונאמר דאדרבה דממשנה מוכח דלפי מדה משלם אך משום דר " ע סובר שם בברייתא דלפי דמים משלם והלכה כר " ע מחבירו לכן פסק כן [ כ " מ ] וזהו שכתב בספ " י שלעולם אינו משלם אלא לפי דמים ע " ש :
Laws of Zeraim.79.17 זה שאמרנו שמשלם לפי דמים זהו רק בדבר שאסור בהנאה כמו חמץ בפסח שאינו בר דמים כלל אבל דבר המותר בהנאה אף שבאכילה אסור מ " מ משלם בשלימות כפי השיווי לאכילה כמבואר בתוספתא פ " ז וכן ברמב " ם שם כמו שנבאר בס " ד והטעם נ " ל כיון שעכ " פ ישנו בתשלומין צריך לקיים ונתן לכהן את הקדש כפי הקדש שאכל ובע " כ דמשלם כפי מה שאכל ויהיה ראוי לאכילה דאל " כ אין זה קדש :
Laws of Zeraim.79.18 וז " ל הרמב " ם שם דין ז' אבל השוגג שאכל תרומה ביוה " כ או שאכל תרומה נקורה [ מנחש ] והשותה יין תרומה שנתגלה והסך יין ושמן כאחד או ששתה שמן וחומץ כאחד או שכסס את החטים או גמע את החומץ ה " ז משלם קרן וחומש עכ " ל ואח " כ כתב וכן הכוסס את השעורים מפני שהזיק עצמו פטור מן החומש ואח " כ כתב בדין י " א דנזיר ששגג ושתה יין של תרומה והשותה שמן והסך את היין כל אלו משלמין את הקרן ולא את החומש עכ " ל . ונבאר הדברים :
Laws of Zeraim.79.19 דכל דבר שראוי לאכילה ולשתיה אלא דאיסורא דרביע עליה או חשש סכנה משלם קרן וחומש כמ " ש אמנם הסך בדבר שאין דרכו לסוך כמו סך ביין או בחומץ ושותה דבר שאין דרכו לשתות כמו שותה שמן דאזוקי מזיק ליה דינו כמזיק בעלמא ולא שייך חומש אך אם מערב שני דברים הראוי ושאינו ראוי כמו סך יין ושמן או שתה שמן וחומץ מדחייב אראוי חייב גם על השני וחטה ראויה לכוס ומקרי דרך אכילתה ובירושלמי בפ' בתרא דיומא פליגי בזה רבי ורבנן ורבנן ס " ל דגם בחטה פטור כוסס ותמה הראב " ד על מה שפסק כרבי אמנם הרמב " ם הוכיח זה מש " ס דילן ביומא [ פ' .] דאר " י זר שכסס שעורים של תרומה אינו משלם את החומש משמע דדוקא שעורים כרבי וכן הוא בירושלמי [ כ " מ ] וגמיעת חומץ אע " ג דאין דרך בני אדם לשתותם הרבה מ " מ כיון שהוא משיב את הנפש דרך שתיה בכך כן אמרינן בירושלמי [ שם ]:
Laws of Zeraim.79.20 אמנם מה שכתב לענין נזיר הוא דבר תמוה מ " ש נזיר מיוה " כ והראב " ד באמת השיג עליו וכתב שכן הוא בתוספתא שם אבל לפני הרמב " ם היתה הגירסא כבתוספתות שלנו שאינו משלם חומש אבל הטעם אינו מובן ויש מי שכתב הטעם דכיון שהוא אסור לאו שתיה היא [ כ " מ ] ותמוה מאד הא גם ביוה " כ יש איסור ומ " מ חייב קרן וחומש ואפשר לומר דנזיר מקרי גוף האיסור ויוה " כ הוי רק זמן איסור אך גם זה דוחק דהא גם נזיר אינו גוף איסור דאחר ימי נזירותו הרי יעבור האיסור וצ " ע :
Laws of Zeraim.79.21 היה שבע וקץ במזונו והוסיף על שבעו באכילת תרומה אינו משלם את החומש שנאמר כי יאכל פרט למזיק את עצמו וכן האוכל ושותה פחות מכזית אינו משלם חומש וכן המאכיל את בניו הקטנים ואת עבדיו בין גדולים בין קטנים והאוכל תרומת ח " ל משלם את הקרן ולא את החומש אבל תרומת א " י אפילו תרומה דרבנן כמו ירק חייב בחומש דלא גרע מסיכה שחייבוהו בחומש כמ " ש בסעי' ו' [ כנלע " ד ] וכן משמע במשנה ג' פ " ז דחשיב תרומת ח " ל ולמה לא תני תרומה דרבנן דגם ח " ל בכלל אלא ודאי דדוקא ח " ל שאין בהן גדר דאורייתא :
Laws of Zeraim.79.22 אמרינן ביומא [ פ " א .] זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן ובא אחר ואכלן גם הוא בשגגה הראשון משלם קרן וחומש והשני משלם דמי עצים לראשון וכ " כ הרמב " ם בפ " י דין ט' ופירש " י שבלע בלא כסיסה ע " ש וה " פ דבשאר דבר מאכל שכוססו בשינים ונתפרר הוי כמי שאינו ולכן אם אחר הקאתו אכלו אחר אינו חייב כלום ורק שזפין והיא פירא קטנה עגולה ובלעה בלא כסיסה ויצאה בשלימות לכן חייב השני בדמי עצים [ כנלע " ד ]:
Laws of Zeraim.79.23 כתב הרמב " ם שם דין י' המאכיל את פועליו ואת אורחיו תרומה הם משלמים קרן וחומש מפני שהם כשוגגים והוא משלם להם דמי סעודתן שדמי החולין יתירין מדמי תרומה שאכלו שדבר האסור נפשו של אדם חותה ממנו עכ " ל וסברא זו היא בירושלמי פ " ו שבדבר איסור אדם קץ ואינו נהנה אך לפ " ז ה " ל לשלם דמי כל הסעודה וכן פי' באמת הרע " ב במשנה שם וכן משמע מהר " ש אמנם בירושלמי שם יש מי שסובר כן דכן אומר התם ר' חנינא דמשלם שבח סעודה ע " ש והרמב " ם פוסק כוותיה . ואין לשאול דכיון שקצה בה ואינו נהנה למה ישלם חומש די " ל דלאו דוקא שאינו נהנה כלל וראיה שהרי התורה חייבה חומש על אוכל תרומה בשוגג ולפ " ז א " ש גם מה שא " צ לשלם רק העודף דהכוונה דאינו נהנה כבחולין ולכן אותו עודף משלם ולדבריו צ " ל דנזיר ביין אינו נהנה לגמרי ולפיכך אינו מוסיף חומש כמ " ש בסעי' כ' אך דקשה מיוה " כ שחייב חומש כמ " ש שם :
Laws of Zeraim.79.24 בת כהן שנשאת לישראל ואכלה תרומה משלמת את הקרן כדין כל גזלן אבל אינה משלמת את החומש שהרי אינה זרה וכתיב וכל זר לא יאכל קדש וגם אפשר לה שתשוב לבית אביה כשתתאלמן ותתגרש ולא עוד אלא אפילו א " א לה לשוב לבית אביה כגון שנבעלה לפסול לה דנעשית חללה לעולם מ " מ אינה צריכה לשלם את החומש מפני שאינה זרה מעיקרה וכל מה שחלוקה בת כהן מבת ישראל נקראת בת כהן אלא שאסורה לאכול בתרומה מפני שחיללה קדושתה כדתנן בפ " ז משנה ב' :
Laws of Zeraim.79.25 האשה הנשואה לכהן ואוכלת בתרומה ובאמצע אכילתה אומרים לה מת בעלך או גירשך וכגון שזרק לה גט לחצירה או באופן אחר שמתגרשת והיא לא ידעה וכן עבד כהן שאוכל בתרומה ואמרו לו באמצע אכילתו מת רבך וירשו זר או מכרך לישראל או הוציאך לחרות וכן כהן שהיה אוכל תרומה ואמרו לו שהוא בן גרושה ובן חלוצה ואתה חלל ודינך כזר כל אלו מה שישנם עדיין בתוך פיהם יפלוטו ועל מה שאכלו משלמים את הקרן ואינם משלמין את החומש . ודע שזהו משנה ריש פ " ח וביבמות מוקי לה בתרומה בע " פ שהיא של חמץ וזמנו בהול כדי שלא תלך לשריפה ולכן פטור מחומש אבל בלא זה חייב בחומש כשנודע לו שהוא בן גרושה או בן חלוצה אמנם בפסחים [ ע " ב :] אומר דבכל ענין פטור מפני שאכילת תרומה הוי עבודה ומקרי שעסק במצוה ע " ש וזה הוצרכנו לנודע שהוא בן גרושה ולא לאשת כהן ולעבד כהן שהגידו להם שגירשה ומכרו מפני שאלו בהיתר גמור אכלו מתחלתן משא " כ כשאמרו לו שהוא בן גרושה הרי מעולם לא היה לו היתר והוא כזר שאכל תרומה ולמה פטור מחומש לזה הוצרכנו לטעמים אלו :
Laws of Zeraim.79.26 ובעיקר דין כשנודע לו שהוא בן גרושה נראה דאפילו שלא בע " פ פטור מן חומש כאוקימתא דפסחים וכן מבואר מדברי התוס' ביבמות שם שכתבו שהיה יכול לתרץ כמו בפסחים ע " ש אבל הר " ש והרע " ב כתבו דמיירי בע " פ ע " ש ונראה שתפסו תירוץ זה לעיקר וטעמם נ " ל משום דבפסחים הביא שני התירוצים וכיון דביבמות הביא רק תירוץ זה ש " מ שכן עיקר :
Laws of Zeraim.79.27 ולהרמב " ם ז " ל דעת אחרת בזה שכתב בפ " י דין י " ב וכן כהן שהיה אוכל ונודע לו שהוא בן גרושה או בן חלוצה משלם הקרן בלבד ואם היתה תרומת חמץ והיה ע " פ פטור מלשלם מפני שזמנו בהול נחפזו לאכול ולא בדקו עכ " ל וס " ל דהני לישני לא פליגי דמחומש פטורין בכל ענין ובע " פ גם מהקרן פטורין דכאנוסים חשיבי וגם האשה והעבד כן הוא דחד טעמא הוא וכן מבואר מלשונו ע " ש . ואף שיש לדקדק לדבריו בסוגית הגמ' מ " מ כן דעתו [ עכ " מ ] וס " ל דזהו אונס גמור אבל התוס' והר " ש והרע " ב לא ס " ל כן דזה לא שייך למקרי אונס לפוטרו גם מהקרן :
Laws of Zeraim.79.28 וכן כהן גמור האוכל תרומה ואמרו לו נטמאת ברגע זו או נטמאה התרומה ברגע זו או שאומרים לו שמכבר אתה טמא ושכחת או התרומה טמאה מכבר או שנודע שזהו טבל או מעשר ראשון שלא ניטלה ממנו תרומת מעשר דהוי ג " כ כטבל או שזהו מעשר שני או הקדש שלא נפדו או שטעם טעם שרץ בפיו כמו פשפש שניכרת ע " י הריח בכל אלו מה שאכל א " א להחזיר ולא שייך בזה תשלומין רק מה שעדיין בתוך פיו צריך לפולטם דבכל דבר איסור כן הוא שכשנזכר באמצע אכילתו מה שישנו בפיו חייב לפולטם :
Laws of Zeraim.79.29 שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ונפלה תרומה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזו קופה נפלה אמרינן דבשל תרומה נפלה דזהו כלל גדול באיסורי דרבנן כשעומד לפנינו איסור והיתר ונפל איסור ואינו ידוע אם לאיסור נפל או להיתר מקלינן ותלינן באיסור כדי שלא לקלקל ההיתר כמ " ש ביו " ד סי' קי " א וזהו משנה בפ " ז ולכן תניא עלה בתוספתא דאם השניה לא היתה תרומה אלא טבל או מעשר אין תולין כיון דגם אם נתלה בהטבל והמעשר הרי הם מקולקלות שהתרומה אוסרת אותן וכבר נתבאר זה ביו " ד שם ומתבאר מיבמות [ פ " ב .] דה " ה באיסורי דאורייתא ויש בכל אחת מהקופות רוב כנגד האיסור במין במינו ג " כ תלינן דזהו ג " כ באיסור דרבנן כיון דמדאורייתא ברובא בטל :
Laws of Zeraim.79.30 ובדברי הרמב " ם יש להתבונן דדין זה כתב בפ " י דין י " ד וז " ל שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ונפלה תרומה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפלה הריני אומר לתוך של תרומה נפלה עכ " ל ולא חילק בין תרומה דאורייתא לדרבנן ובין שיש רוב כנגד התרומה או אין רוב ולקמן ספי " ג כתב שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה ואע " פ שלא רבו חולין על התרומה בד " א בתרומה בזמן הזה שהוא מדבריהם אבל בתרומה של תורה עד שירבו חולין על התרומה עכ " ל ומדמחלק בשם ולא בכאן ש " מ דדוקא כשצריך שתי תליות כגון ששתים נפלו לתוך זו ולתוך זו דאז צריך שיהא בדרבנן אבל בכאן בתלייה אחת אפילו בדאורייתא תלינן :
Laws of Zeraim.79.31 ונראה שדקדק כן מהסוגיות דיבמות ופסחים דמקשה שם מברייתא דשני תליות ולא מקשה ממשנה זו ש " מ דבתלייה אחת תלינן אפילו בשל תורה וכבר הקשו זה התוס' ביבמות שם ומקודם כתבו דהדין אחד רק דמשום איזו רבותא מקשה מברייתא ואח " כ כתבו וז " ל ואפשר דבסאה אחת אפילו ר " ל שרי בלא רבייה דסמכינן אחזקת חולין שבקופה ומוקמי להו אחזקייהו עכ " ל והרמב " ם ס " ל כסברא זו אמנם הר " ש במשנה זו דחי לה שהרי הירושלמי במשנה זו הביא ג " כ פלוגתא דר " י ור " ל אם צריך רבייה אם לאו כמו ביבמות בשם ויראה לי דאדרבא מהירושלמי יש ראיה להרמב " ם דהנה הפלוגתות שוות בירושלמי ובבבלי דר " י אמר א " צ רבייה ור " ל אמר דצריך רבייה והלכתא כר " י אך הש " ס שלנו אומר דזהו רק בתרומה דרבנן והירושלמי לא הזכיר זה ולכן דייק הרמב " ם דגם בדאורייתא א " צ רבייה וזה שביבמות מצריך שתהא בדרבנן זהו בשתי תליות וכמ " ש אמנם דיעות הפוסקים ביו " ד שם אינן כן אלא בכל ענין לא תלינן רק בדרבנן :
Laws of Zeraim.79.32 שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ואינו ידוע איזו של חולין ואיזו של תרומה ונפלה תרומה לתוך אחת מהן וביטול ותליה לא שייך כאן כיון שאינו ידוע מי היא החולין וממילא דשניהן אסורות ואם אכל זר מאחת מהן ה " ז פטור מתשלומין שיכול לומר משל חולין אכלתי שהמוציא מחבירו עליו הראיה וכן אם עוד אחד אכל מהשניה גם הוא פטור דכל אחד יכול לומר אני של חולין אכלתי ואם אחד אכל משתיהן ממילא שהוא מחוייב לשלם שהרי ודאי אכל תרומה אמנם אם בקופה אחת חתיכות גדולות ובאחת קטנות משלם כהקטנה שיכול לומר דהקטנה היא התרומה ואם אכל במזיד משלם קרן כהקטנה ובשוגג קרן וחומש כהקטנה :
Laws of Zeraim.79.33 הקרן והחומש שמשלם נעשים תרומה כמו שיתבאר ולכן האוכל הקרן או החומש בשוגג משלם קרן וחומש שהחומש הוא כהקרן לכל דבר וכן אם אכל הקרן או החומש השני משלם ג " כ קרן וחומש וכן לעולם עד שיתמעט חומשו מכזית דעל פחות מכזית אין תשלומי חומש כמ " ש בסעי' ז' . ומנין למדנו שהאוכל את החומש מוסיף חומש והרי כתיב ויסף חמישיתו עליו דמשמע חמישית אחת אך דוי " ו דויסף הוא מיותר שקלינן לוי " ו ושדינן ליה על חמישיתו ונעשה חמישיתיו כמו באשם גזילות דכתיב וחמישיתיו [ ב " מ נ " ד :]:
Laws of Zeraim.79.34 ושנינו במשנה [ פ " ז מ " ד ] זה הכלל כל המשלם קרן וחומש התשלומין נעשין תרומה ואם רצה הכהן למחול אינו מוחל וכל המשלם את הקרן ואינו משלם את החומש התשלומין חולין ואם רצה הכהן למחול מוחל ומנין למדנו שהתשלומין נעשין תרומה מדכתיב ונתן לכהן את הקדש וקשה הרי את הקדש כבר אכל אלא הכוונה שהתשלומין נעשין קדש ולכן הזהיר שישלם בדבר הראוי להיות קדש כמו שיתבאר בסי' הבא וכיון דהתורה גזרה איך שיהיה אופן התשלומין ואינו יכול לפטור עצמו במעות כדרך כל הבעלי חובות ממילא שאין הדבר תלוי בהבעלים ולכן אינו יכול למחול ובמזיד שמשלם רק קרן וכן בשוגג בדינים שנתבארו שמשלם רק קרן ויכול לשלם במה שירצה ואין התשלומין נעשים תרומה לכן יכולים הבעלים למחול ג " כ :
Laws of Zeraim.79.35 בת ישראל שאכלה תרומה בשגגה וצריכה לשלם קרן וחומש לכהן ובין כך נשאת לכהן והרי היא עתה כהנת ואוכלת בתרומה אם התרומה שאכלה עדיין לא זכה בה כהן משלמת הכל לעצמה הקרן והחומש שהרי גם אחר היה יכול לשלם לה עתה ואם תרומה שזכה בה כהן משלמת לו הקרן והחומש נוטלת לעצמה וכל המשלם קרן וחומש משלם הקרן לבעלים והחומש לכל כהן שירצה דהחומש הוא במקום קרבן כמ " ש בסעי' י " ג ויכול ליתן הקרבן למי שירצה מהכהנים ואם לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה מהכהן היא כבת ישראל לגמרי וכמו שלא נשאת לכהן מעולם ובכל ענין אינה משלמת לעצמה ולא אמרינן שהיא כתפוסה בעת שהיתה תחת הכהן דכיון דלא שמאה ולא ייחדה אז הקרן והחומש אינו כלום ובירושלמי פ " ו סוף הלכה א' אומר הטעם שלא זכתה בו אז מפני שאינה מסויימת והכוונה כמ " ש :
Laws of Zeraim.80.1 אופני התשלומין של הקרן והחומש ובו כ " א סעיפים כיון שנתבאר דתשלומי שוגג נעשית תרומה ממילא מובן שצריך לשלם דבר הראוי להיות תרומה ולא מיבעיא שאינו יכול לשלם במעות ומטלטלין ובעלי חיים אלא אפילו כשמשלם בתבואה צריך לשלם בתבואה שיהא ביכולת לחול עליה שם תרומה כמו שיתבאר ועוד שצריך לשלם מאותו המין שאכל וכ " ש שלא ישלם מדבר שאין תרומתו מן התורה אם אכל דבר שתרומתו מן התורה ואע " ג דבהזהב [ נ " ד .] אמרינן ונתן לכהן את הקדש דבר שראוי להיות קדש דמשמע אפילו שלא ממין שאכל מ " מ הא בספ " ו דתרומות תנן שיש פלוגתא בזה ור " א הוא שדורש כן אבל ר " ע הא סובר שם שאין משלמין ממין על שאינו מינו ודרש ונתן לכהן את הקדש קדש שאכל ור " א ור " ע הלכה כר " ע והש " ס בהזהב לא הוצרך לענינו פרט זה ע " ש ודי לו בדרשת ר " א אבל ודאי דהלכה כר " ע וכן מתבאר מדברי הרמב " ם בפ " י ע " ש :
Laws of Zeraim.80.2 ודע דדבר ברור הוא שאין דין זה אלא בשוגג אבל במזיד יכול לשלם במה שירצה וכן מוכח להדיא במשנה ריש פ " ז ומאד תמוהים דברי הרמב " ם בפ " י דין י " ח שכתב כל האוכל תרומה בין בשוגג בין במזיד אינו משלם אלא מן החולין המתוקנים וכו' עכ " ל ותימא רבה מה ענין מזיד לדין זה והרי אפילו במעות יכול לשלם [ מל " מ ] ונראה לענ " ד דאין כוונת הרמב " ם לדמות מזיד לשוגג בכלל ענין התשלומין אלא בפרט זה והיינו שאם רצונו לשלם בתבואה אזי גם במזיד לא ישלם אלא בתבואה המתוקנת שלא יהא בזה עירוב תרומה מפני שאין התרומה שלו אלא של כהן ואיך יסלק בזה חובו וראיה לזה מדבריו בפי' המשניות ריש פ " ו לענין שוגג שכתב וז " ל ואמרו אינו משלם תרומה כי התרומה לכהן והדבר שאכל חוב עליו ואין ראוי לפרוע חובו מממון אחר עכ " ל ולכאורה אינו מובן דמאי צריך על שוגג טעם זה והא התשלומין צריכין להיות תרומה ואיך תהיה מתרומה תרומה אלא דנ " מ בטעם זה לענין מזיד וכמ " ש :
Laws of Zeraim.80.3 וכבר נתבאר שהתשלומין נעשה תרומה ודינה כתרומה לכל דבר וחייבין עליה מיתה זר האוכלה במזיד דכיון דהתורה גזרה שהתשלומין תרומה הרי עשאתה תורה תרומה גמורה ולבד ממה שגזרו חז " ל על גידולי תרומה שתהא גם הגידולין תרומה בתשלומין אלו לא גזרו זה והגידולין חולין והכי איתא בירושלמי ריש פ " ו וז " ל ר " ז בשם ר' חנינא תשלומי תרומה הרי הן כתרומה לכל דבר אלא שגידוליהן חולין ע " ש ויש להסתפק אם בכל מילי דרבנן אינן כתרומה גמורה כמו בגזירת די " ח דבר שגזרו על התרומה אם גם בזה אינו כתרומה או דילמא מדלא קאמר דבמילתא דרבנן אינו כתרומה ש " מ דרק לגידולין אמרו כן וכן נראה עיקר והטעם י " ל דטעמא דגזרו בגידולי תרומה הוא משום תרומה ביד כהן שלא ישהנה כשנטמאת כדי לזרוע אותה ואתי לידי תקלה כדאמרינן בשבת [ י " ז :] לא גזרו במילתא דלא שכיח כתשלומי תרומה אבל לכל מילי שוין הן לתרומה גמורה דאידי ואידי דאורייתא כמ " ש :
Laws of Zeraim.80.4 וכן יראה לי דבכל דיני תשלומי תרומה גם בתרומה דרבנן כן הוא וראיה דהא גם בדמאי חייבוהו בחומש כמ " ש בסי' הקודם סעי' ט' וכיון דחייבוהו בחומש מסתמא חייבוהו בכל הדברים שבתשלומין דמאי שנא ודמאי הוא דרבנן וא " כ בכל תרומות דרבנן כמו ירק להרמב " ם ופירי אילנות לרש " י ותוס' ג " כ חייבים בכל דיניהם אמנם מפורש לא מצאתי דין זה :
Laws of Zeraim.80.5 ולכן כשמשלם אינו משלם אלא חולין מתוקנין שניטלו מהם תרומות ומעשרות והם נעשים תרומה ותנן בפ " ו [ מ " ה ] אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הסאה ומן ההפקר ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו שאין הקדש פודה הקדש דברי ר " מ וחכמים מתירין באלו והלכה כחכמים וטעמא דר " מ בלקט שכחה פאה והפקר משום דלא הוי עליהם זיקת תרומות ומעשרות מעולם ואינו בכלל דבר הראוי להיות קדש ולא דמי לחולין מתוקנים שהיו ראוים להיות קדש קודם שנתקנו אבל אלו לא היו ראוים להיות קדש [ רע " ב ] ובמע " ש והקדש ביאר טעמו מפני שהיו הקדש ואין הקדש פודה הקדש אע " פ שעכשיו אינם הקדש וחכמים לא חיישי לה כיון שעכשיו הם חולין והלכה כחכמים :
Laws of Zeraim.80.6 אמנם בפירוש דברי חכמים יש דיעות דהרע " ב וכן הרמב " ם בפירושו פירשו דלא נחלקו על ר " מ רק במע " ש והקדש אבל בלקט שכחה פאה והפקר מודים לר " מ אך הרמב " ם בחיבורו חזר בו כמו שנבאר והאמת הוא כן דבירושלמי פליגי בזה ר " י ור " ל דר " י אומר דאכולהו פליגי ור " ל אומר דרק אמע " ש והקדש חולקים על ר " מ וידוע דהלכה כר " י והטעם דגם אלו מקרי הראוי להיות קדש והיינו כיון שהם חולין גמורים נעשים עתה קדש ועוד דדרשת ר " ע הוא ונתן לכהן את הקדש קדש שאכל כמ " ש בסעי' א' :
Laws of Zeraim.80.7 וז " ל הרמב " ם בפ " י דין י " ח ומשלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר וממעשר ראשון שניטלה תרומתו אע " פ שעדיין לא ניטלה תרומה גדולה שיש בו אם הקדים המעשר לתרומה ומשלמין ממע " ש והקדש שנפדו ואע " פ שנפדו שלא כהלכה ומן החדש על הישן אבל לא ממין על שאינו מינו שנאמר ונתן לכהן את הקדש כקדש שאכל עכ " ל ודקדק לפרש שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה כלומר כגון שהקדימו בכרי דפטור מתרומה גדולה ובמע " ש והקדש שלא נפדו כהלכתן כמו דמוקי הש " ס כמה משניות בכה " ג בברכות [ מ " ז .] ועוד בכ " מ דאל " כ לא היה אוסר ר " מ כיון שעתה חולין גמורין הם :
Laws of Zeraim.80.8 ודע שיש גורסים במשנה בדר " מ ולא ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא ממע " ש והקדש שלא נפדו ולפ " ז לחכמים גם באלו פודין וכן הוא בת " כ ודחה הר " ש גירסא זו משום דבכה " ג ודאי דלא הוה פליגי רבנן ע " ש ונלע " ד דלהרמב " ם א " ש ונפרש לפי גירסא זו שלא ניטלה תרומתו היינו כגון שהקדימו בכרי דפטור מתרומה גדולה כמ " ש ומע " ש והקדש שלא נפדו היינו שלא נפדו כהלכתן ולכן מתירין חכמים ושני הגירסאות שוין לדינא [ עתוי " ט שנשאר בשאלה מ " ש דהכא מהני לחכמים ובשום דוכתא לא מני כלל בברכות שבת ועירובין עכ " ל ותמיהני עליו דבכאן אין הפי' באופן דבשם לא מהני אלא אדרבה מה דבשם מהני והיינו מעשר ראשון שהקדימו בכרי ולא בשבלים ומע " ש והקדש שלא נפדו כהלכתן והיינו שלא נתן את החומש וגם שם מהני בכה " ג ע " ש בהסוגיות ותבין ודו " ק ]:
Laws of Zeraim.80.9 תניא בתוספתא פ " ז [ הל' י' ] האוכל את הטבל משלם מן הלקט מן השכחה מן הפאה ומן התבואה שלא הביאה שליש דברי ר " א ור " ע אומר אין משלמין עכ " ל ונראה דטעמא דר " ע הוא מפני גזל השבט דמן הטבל היה צריך להפריש תו " מ וכשישלם מאלו הרי פטורים מתרומה ומעשר ואין זה שייך לפלוגתא דמשנה ונראה דהלכה כר " ע דהלכתא כוותיה לגבי ר " א והרמב " ם לא הביא זה [ ובמשנה דלא חשיב תבואה שלא הביאה שליש נראה משום דבזה לא פליג ר " מ דאינה דומה ללקט וכו' כמובן ודו " ק ]:
Laws of Zeraim.80.10 כיון שנתבאר שאין משלמין אלא מהמין שאכל ולא ממין אחר לכן אמרו חכמים במשנה שם דהאוכל קישואין של תרומה בערב שביעית והקישואים של אותה שנה כבר נתקשו ואינם ראוים לאכילה ומקישואין של שביעית אסור לשלם דאין פורעין חוב מדמי שביעית דזהו כסחורה שאסור בפירות שביעית כמ " ש לעיל סי' כ " ו סעי' ו' ובהכרח להמתין על מוצאי שביעית וישלם בהקישואים של מוצאי שביעית דמן החדש על הישן מותר כמו שנתבאר :
Laws of Zeraim.80.11 כתב הרמב " ם בפ " י דין כ' אכל תרומה טמאה משלם חולין בין טמאין בין טהורין אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורין ואם שילם חולין טמאין בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין ויחזור וישלם מן הטהורין עכ " ל . ביאור הדברים דזה שחייבה התורה קרן וחומש על האוכל תרומה בשגגה זהו גם על אוכל תרומה טמאה דגם טמאה חזיא לכהן להסקה ולהדלקת הנר ופשיטא דבזה יכול לשלם לכתחלה חולין טמאים והם נעשים תרומה טמאה והכהן משתמש בה להסקה ולהדלקת הנר אבל אכל טהורה צריך לשלם חולין טהורין כדי שאם תיעשה תרומה יהיה ביכולת הכהן לאכלה ומ " מ אם שילם חולין טמאין מדאורייתא הוי תשלומין דזהו מין אחד ואין טמאה וטהורה כשני מינים ויראה לי דטמאה צריך לשלם הרבה יותר כיון דיתהוה תרומה ולא תהא ראויה לאכילה וא " כ אין שוויה כפי תרומה שאכל אך מדרבנן קנסוהו על ששילם בטמאה לכן יחזור וישלם בטהורה ג " כ וגם קנסו שוגג אטו מזיד [ עתו " ס יבמות צ' . ד " ה חסורי שכתבו כסברתינו דטמאה משלם הרבה ע " ש ]:
Laws of Zeraim.80.12 ויש להסתפק בהא דאמרי רבנן שחוזר ומשלם חולין טהורין אם גם הם נעשים תרומה דרבנן והאוכלן חייב חומש כמ " ש בסעי' ד' או דילמא כיון דקנס בעלמא הוא נשארו חולין כשהיו כמו בתורם מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו שאמרו חכמים תרומה ויחזור ויתרום ורק הראשונה מדמעת וחייבין עליה חומש ולא השניה וכמ " ש בסי' ס " ו סעי' י' ע " ש וה " נ כן הוא אך מסתימת לשון הש " ס והרמב " ם לא משמע כן ואפשר משום דהוי מילתא דפשיטא לא הוצרכו לפרש וצ " ע :
Laws of Zeraim.80.13 עוד יש להסתפק דכיון דגם על אכילת תרומה טמאה חייב קרן וחומש מן החולין והתשלומין נעשו תרומה איך הדין כשהכהן עצמו אכל תרומה טמאה מי אמרינן כיון דלטמאה אסור כזר חייב גם הוא בקרן וחומש ומפרישם מן החולין לעצמו ונעשים תרומה או דילמא דדין זה אינו אלא בזר ומדברי רבותינו בעלי התוס' ביבמות [ שם ] נ " ל דקרן משלם לעצמו ונעשה תרומה אבל לא חומש שכתבו [ שם בד " ה אכל ] שאפילו אם רצה הכהן למחול אינו מוחל ואפילו אכל תרומה משל עצמו מפריש קרן הראוי להיות קדש לעצמו עכ " ל ואטמאה קאי וכשאכל בשוגג ע " ש ומדהזכירו קרן ולא חומש ש " מ דחומש אינו מפריש ובודאי כן הוא דחומש אינו אלא בזר כשמשלם להכהן כדכתיב ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן וגו' אבל הקרן מפריש ונעשה תרומה ומ " מ לא ידעתי הא זה דנעשה תרומה ג " כ מהך קרא למדנו ונתן לכהן את הקדש כמ " ש וא " כ מנלן דגם בכהן עצמו כן הוא וצ " ע :
Laws of Zeraim.80.14 תניא בתוספתא פ " ז [ הל' ד' ] כשם שאין נותנין תרומה לכהן ע " ה אלא לכהן חבר כך אין משלמין קרן וחומש אלא לכהן חבר האוכל תרומת ע " ה משלם קרן וחומש לכהן חבר ומהחבר [ כצ " ל ] נוטל דמים ומפייס את ע " ה עכ " ל וכ " כ הרמב " ם שם דין כ " א ורק כפי הקרן משלם לו דהחומש יכול ליתן לאיזה כהן שירצה ויראה לי דבאכל תרומה טמאה של ע " ה יכול לשלם לו לעצמו שהרי התשלומין נעשין טמאה וא " כ אין חשש בדבר דהא עיקר הטעם הוא משום שאין מוסרין טהרות לע " ה כמ " ש הרמב " ם וזה אינו טהרות ושנחשוד שהע " ה יאכלנה אין סברא דאטו רשע הוא אך הוא אינו נאמן על טהרות דאינו יודע לשומרה אבל כשיודע שהיא טמאה ודאי לא יאכלנה :
Laws of Zeraim.80.15 כתב הרמב " ם שם דין כ " ב גזל תרומה מאבי אמו כהן ואכלה ואח " כ מת אבי אמו [ והוא יורשו ] אינו משלם לעצמו אלא ליורש אחר משאר השבט וכן אם נפלה לו תרומה מאבי אמו ואכלה וכן בעל חוב שגבה תרומה בחובו והאשה בכתובתה ואכלוה משלמין קרן וחומש לכהן חבר והחבר נותן להם דמים שהיו מוכרין בה אותה התרומה כמו שאכלו עכ " ל וזהו בירושלמי רפ " ו פלוגתא דר " י ור " ל ור " י הוא שאומר כן והלכה כמותו והטעם פשוט כיון דתשלומי שוגג אינו תלוי במחילת הכהן א " כ אינו בעלים עליו ומזה למד שם הירושלמי דאם אפילו מחל הכהן לזר על תרומתו שיאכל אח " כ אינו מועיל ומשלם לכהן אחר קרן וחומש ופשוט הוא דכל זה באכל בשוגג דאלו במזיד כבר נתבאר שיכול הכהן למחול :
Laws of Zeraim.80.16 דבר ידוע שהתורה לא חייבה חומש רק כשאכלה אבל לא אכלה אלא גנבה משלם כפל מן התרומה כבכל הגניבות ואם גזלה משלם קרן בלבד מן התרומה כבכל הגזילות ואם גנבה ואח " כ אכלה משלם כפל וחומש קרן וחומש מן החולין ונעשים תרומה מפני אכילתו וקרן השני מן התרומה מפני גניבתו ויש לפעמים שמשלם שני חומשין וקרן אחד כגון שהכהן הקדיש התרומה לבדק הבית ובא זר וגנבה ואכלה אינו משלם כפל דאין תשלומי כפל בהקדש כמ " ש בח " מ סי' ש " ן אבל כנגד זה יש שני חומשין חומש בעד התרומה וחומש בעד ההקדש דגם בהקדש חייבים חומש ויותר חמור מתרומה דבהקדש אפילו לא אכלה חייב חומש ולכן הגונב תרומת הקדש ולא אכלה משלם קרן וחומש מפני ההקדש והתשלומין להקדש לא לכהן אך זהו כשיש בזה שוה פרוטה דבפחות אין תשלומין להקדש ולכן אם לא היתה ש " פ ויש בזה כזית דזהו שיעור לתרומה כמ " ש משלם קרן וחומש לכהן [ כן פסק הרמב " ם שם והוא מירושלמי פ " ו הל' ב' אך בירושלמי נשתבשו הדברים בהדפוס ע " ש ובכ " מ והעיקר כמ " ש ]:
Laws of Zeraim.80.17 אל יפלא בעיניך איך אפשר להקדיש תרומה הא אין איסור חל על איסור דאינו כן דבאיסור מוסיף איסור חל על איסור והקדש על תרומה הוי איסור מוסיף דמקודם מותר לכהנים וכשהקדישה מוסיף איסור גם על הכהנים ועוד דמקודם היתה מותרת בהנאה וכשהקדישה נתוסף בה גם איסור הנאה והרמב " ם שם בדין כ " ה לא הזכיר מוסיף דהנאה י " ל דס " ל כמ " ש התוס' בחולין [ ק " א . ד " ה איסור ] דהנאה לא מקרי איסור מוסיף אלא חומרא בעלמא ומה גם לפי סברתו בס' המצות לאוין [ קפ " ז ] דאכילה והנאה הם דבר אחד [ ועמל " מ ספי " ד ממאכלות אסורות ]:
Laws of Zeraim.80.18 כתב הרמב " ם שם דין כ " ו הגוזל תרומה ואכלה משלם קרן וחומש אחד שהחומש שחייב בו משום תרומה יצא בו ידי גזילו שנאמר ונתן לכהן את הקדש אינו חייב אלא בחומש של קדש בלבד גזלה והאכילה לאחר האוכל משלם קרן וחומש עכ " ל ואינו מובן כלל איזה חומש שני יש בזה ולכן תפסו בדבריו דאדלעיל קאי שהתרומה היתה גם הקדש והרבה הראב " ד להקשות עליו והכ " מ טרח לתרץ בדברים דחוקים וכתב דלאו דוקא גזל דה " ה גנב ומקורו מירושלמי פ " ו [ ה " א ] שאומר שם ר' יסא בשם ר' יוחנן התורה אמרה יצא ידי גזילו ופירשו גם הירושלמי דאדלעיל קאי שהקדיש התרומה ופירשו דבאמת זהו כר " ל שאומר שם דבתרומת הקדש אינו משלם אלא חומש אחד [ וגם המפרש פ " מ השיג על הכ " מ ופירושו יותר תמוה ע " ש היטב ]:
Laws of Zeraim.80.19 ולענ " ד גם הירושלמי גם הרמב " ם כוונה אחרת בזה דלדבריהם מאי האי יצא ידי גזילו דקאמרי וה " ל למימר יצא ידי הקדישו אלא דענין אחר הוא כשגזל התרומה וכפר ונשבע והודה דחייב קרן וחומש ואשם כמבואר בשלהי הגוזל קמא לזה אומר הירושלמי דכיון דשני החומשין הם לכהן נפטר בחומש של תרומה גם על חומש של גזילו שנאמר ונתן לכהן את הקדש אינו חייב אלא בחומש של קדש בלבד כלומר כשיש עוד חומש להכהן אינו חייב אלא בחומש של קדש בלבד כלומר של תרומה שקוראו הכתוב קדש ובזה נפטר גם משל גזילו ולא דמי לתרומה של הקדש שהחומש השני הוא להקדש ולא לכהן וזהו גם כוונת הרמב " ם ולזה מסיים דאם אחר אכלו משלם האחר הקרן והחומש והוא פטור לגמרי שכן גזרה תורה שהכהן לא יקבל רק חומש אחד ועל הקרן פשיטא שהאחר משלם כיון שהוא אכלו וזה הוא החידוש שהגזלן פטור לגמרי בין מקרן בין מחומש [ כנ " ל ברור בס " ד ]:
Laws of Zeraim.80.20 עוד כתב שם כל מקום שאמרנו משלם קרן וחומש אם אכל שוה ד' משלם שוה חמשה ממין שאכל וכל מקום שאמרנו משלם קרן ושני חומשין אכל שוה ד' משלם ששה וכל מקום שאמרנו משלם שני קרנים וחומש אחד אכל שוה ד' משלם דמי תשעה ולעולם אינו משלם אלא לפי דמים שהיתה בשעת אכילה בין שהוזלה בשעת תשלומין בין שהוקרה עכ " ל והשיג הראב " ד ז " ל דאם הוזלה בשעת אכילה למה לא יתן כשעת גזילה ובמה גרע מגזלן וגם אינו משלם לפי דמים אלא לפי מדה עכ " ל :
Laws of Zeraim.80.21 והנה בזה שכתב דלפי מדה משלם כבר כתבנו בסי' הקודם סעי' ט " ז בטעמו של הרמב " ם שפסק דלפי דמים משלם ע " ש אך במה שהקשה דאם הוזלה בשעת אכילה למה לא יתן כשעת גזילה תמיהני איפא ראה שהרמב " ם אינו אומר כן הרי הרמב " ם אינו אומר רק שאין הולכין אחר שעת תשלומין אבל ודאי אחר שעת גזילה להחמיר הולכין ונראה דמפני שכתב הרמב " ם דאינו משלם אלא לפי דמים שהיתה בשעת אכילה משמע ליה דס " ל דאין הולכין אחר שעת הגזילה אבל באמת אין כוונתו כן ועוד דשעת אכילה היינו שעת הגזילה וכ " ש בשוגג שלא היתה כוונתו לגזילה כלל ואפילו במזיד אם גזל ותיכף אכל היינו ג " כ שעת הגזילה ואם באמת גזל ובמשך זמן אכל הולכין גם אחר שעת הגזילה [ עכ " מ ]:
Laws of Zeraim.81.1 דיני תרומה לאיזה דברים הותרה ובו כ " ב סעיפים דע דבסי' זה יתבאר דתרומה אין משנין אותה מברייתה כמו לעשות מתמרים דבש ומתפוחים יין וכיוצא בהם וזהו מן התורה שהרי אין חייבין עליהן חומש כמו שיתבאר אבל מאין למדנו זה מן התורה לא מצאתי בש " ס ולא בירושלמי ולא בתוספתא ובת " כ . ונלע " ד מדכתיב בפ' אמור וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש ואח " כ כתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ולמה לא כתיב הוא יאכל קדש ויליד ביתו הם יאכלו קדש כברישא אלא להורות הם יאכלו בו כמו שהוא שלא ישתנה הם יאכלו בלחמו כמו שהוא שלא ישתנה והזר והתושב אסורין גם כשנשתנה שהרי עדיין הם כקדש ולכן כשנשתנה אינו חייב חומש דלא חייבה תורה חומש אלא על עיקרו של אכילה כמו שנצטוו הכהנים לאוכלם [ ובפי " א דתרומות מ " ב פליגי ר " א ור " י ור " א מחייב חומש ור " י פוטר ונ " ל דטעמו דר " א מדכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו א " כ על כל גדיש חייב חומש ור " י ס " ל מדכתיב עליו ש " מ עליו כמו שהוא והלכה כר " י ואולי הטעם בתרומה מהך דחולין ק " כ : ע " ש ]:
Laws of Zeraim.81.2 תרומה ניתנה לאכילה ולשתיה ולסכה דאכילה כתיבא כמה פעמים בתרומה הוא יאכל בו הם יאכלו בלחמו מלחם אביה תאכל וכן בפ' קרח כתיב כל טהור בביתך יאכלנו ושתיה הוי בכלל אכילה וסיכה הוי כשתיה דכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ולכן אוכלין כל דבר שדרכו לאכול ושותין דבר שדרכו לשתות וסכין דבר שדרכו לסוך ולכן לא יסוך ביין וחומץ שאין דרכן בסיכה אבל סך הוא את השמן הטהור וכ " ש שנותנין שמן במאכלים ובמשקים אבל הדלקה אסור בשמן הטהור כדתנן בפ " ח דשביעית ונראה הטעם משום דזה אינו כלל בכלל אכילה וע' בסעי' הבא :
Laws of Zeraim.81.3 אבל בתרומה טמאה מדליקין וזה ילפינן מהא דכתיב במעשר שני ולא בערתי ממנו בטמא והך ממנו מיותר הוא אלא ללמדנו ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בשמן של תרומה שנטמא [ שבת כ " ה .] וממילא למדנו דדוקא בטמא אבל לא בטהור והוי כלאו הבא מכלל עשה ויין של תרומה שנטמא שאינו ראוי להדלקה מן התורה מותר בזילוף אך חכמים אסרו שמא יבא לידי תקלה וישתנו ולמה לא חששנו בשמן באמת אמרו חז " ל בספ " ק דפסחים שנותנו בכלי מאוס שלא תהיה ראוי רק להדלקה אבל יין לזילוף א " א ליתן בכלי מאוס דאז לא תהיה ראוי לזילוף [ שם ] והדלקה בשמן טמא נקרא שמן שריפה בכל מקום :
Laws of Zeraim.81.4 ובזה שאמרנו לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבר שדרכו לשתות הכוונה שאין כופין אותו לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולא לשתות דבר שאין דרכו לשתות כמו ששנינו בתוספתא פ " ט [ הל' י " א ] אין מחייבין אותו לאכול קנובות של ירק ולא פת שעיפשה ולא תבשיל שעברה צורתו כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו להיות גומע אנגרון ואכסגרין וזהו מיא דסילקי ומיא דכולהו שלקי ולשתות יין בשמריו עכ " ל . והנה הרמב " ם ז " ל בתרומות פי " א לא הביא זה אך בהלכות שמטה ריש פ " ה כתב וז " ל ואינו מטפל לאכול תבשיל שנפסד והפת שעיפשה כדרך שאינו אוכל בתרומה ומעשר עכ " ל וצ " ע למה לא הביא זה בתרומות שבספרו קדמה לשביעית ובפ " ג דמע " ש דין י " א הביא זה ע " ש :
Laws of Zeraim.81.5 אמרינן בברכות [ ל " ח .] תמרים של תרומה מותר לעשות מהן טרימא ואסור לעשות מהן שכר מפני שאסור לשנות פירות תרומה מברייתן כמ " ש וטרימא אינו שינוי ומהו טרימא פירש " י שכתוש קצת ואינו מרוסק ע " ש ומבואר דאלו היה מרוסק לגמרי הוה שינוי ואסור אבל הרמב " ם בפי " א דין ב' כתב תמרים של תרומה מותר לחבצן ולקבצן כעיגול הדבילה ואסור לעשות מהן שכר וכו' עכ " ל ומשמע דאפילו מרוסק לגמרי לא מקרי שינוי דשינוי לא הוה אלא כשעושה מהתמרים משקה וכן דעתו לענין ברכת בפה " ע כמ " ש בפ " ח מברכות ע " ש ומהגמ' משמע שם דתרומה תלוי בברכה דכל שברכתו עליו בפה " ע לא מקרי שינוי וכל שנשתנה הברכה לשהכל הוי שינוי ואסור בתרומה ופשוט הוא שאסור לעשות משעורים של תרומה שכר וכן בכל הדברים כי האי גוונא :
Laws of Zeraim.81.6 וכן עושין מתמרים דבש ולא מתפוחים יין ולא מפירות הסתיו שהם קשין וחמוצין חומץ ובלשון הגמ' נקראו סתווניות וכן שאר כל הפירות אין משנין אותן מברייתן בתרומה חוץ מזיתים וענבים שעיקר הפירות שלהן נעשו ליין ושמן והתורה קראתם זית שמן וגפן היין גבי נזיר משום דעיקרן לכך וכן בביכורים הדין כן שמכל משקה אין מביאין ביכורים לבד משמן ויין וכן בהקרבה על המזבח וכן באיסור ערלה כדתנן בתרומות פי " א [ מ " ג ]:
Laws of Zeraim.81.7 ומ " מ אם עבר ועשה מפירות משקה לא נאסרו לכהנים ולא הותרו לזרים ובאיסורן קיימי ורק לענין חומש נשתנה שאם שתאום אין חייבין בחומש ואין עליהן מלקות רק מכין אותן מכת מרדות כששתה במזיד ולשון הרמב " ם שם כן הוא וזר שאכל דבש תמרים ויין תפוחים וכיוצא בהן בשגגה אינו חייב לשלם וכו' עכ " ל ומשמע דפטור אפילו מהקרן והוא תימא והראב " ד כתב ואם באו לידי כהן משלם לו הקרן לא יהא אלא גזל עכ " ל ומשמע דמודה להרמב " ם דכשעדיין לא בא ליד כהן פטור לגמרי וגם זה אינו מובן דהא איכא גזל השבט וישלם לאחד מן הכהנים :
Laws of Zeraim.81.8 וכפי' הראב " ד כן פי' הרע " ב במשנה פי " א [ מ " ב ] דתנן דבש תמרים וכו' ר " א מחייב קרן וחומש ור " י פוטר דרק מחומש פוטר ר " י ולא מקרן וכן מבואר מדברי הרמב " ם עצמו בפי' המשנה אבל מחיבורו מבואר דפטור לגמרי ולזה השיג עליו הראב " ד ויש מי שרוצה לפרש כוונתו דעדיין לא בא ליד כהן וכדברי הראב " ד [ כ " מ ] ולהדיא לא נראה כן [ גם הפ " מ בירושלמי שם השיג עליו במה " פ ע " ש ]:
Laws of Zeraim.81.9 ובירושלמי שם אומר הוויין בען מימר מה פליגין בחומש אבל בקרן אף ר " י מודה ומקשה על זה ומתרץ כאן שזבו [ כצ " ל ] משנטבלו כאן שובו עד שלא נטבלו כלומר דקודם שהוטבלו למעשר כשזב מהם משקה לאו כלום הוא ואין שם תרומה עליהן ופטור גם מהקרן וכשזבו משנטבלו חייב בקרן ואם נאמר דלכן פסק הרמב " ם כן ה " ל לחלק בין זבו משנטבלו לזבו עד שלא נטבלו ועוד דהא הרמב " ם אתרומה קאי ועדיפא טובא מזבו משנטבלו ועכ " ז פוטר מקרן ויש מי שאומר שמקור הרמב " ם הוא מש " ס דילן בחולין [ ק " ך :] דמשקין היוצאין משארי פירות לבד תירוש ויצהר נתבטל שם הפירי ממנו והוה כמיחוי בעלמא ובחמץ כה " ג פטור מכרת ולכן גם בטל שם תרומה מינה ואינו חייב כלום [ מה " פ שם ] ודברים תמוהים הם דמה ענין איסורים לגזל דאטו כשסחט פירותיו נעשו הפקר ולא ניתן להאמר כלל ופשיטא שחייב בתשלומין וע' בסעי' י " א :
Laws of Zeraim.81.10 ולכן ג " כ ברור דה " ק דמדין תרומה אין בו חיוב תשלומין אבל מדין גזל פשיטא שחייב בהקרן כפי שויו ולא הוצרך להשמיענו וכי תימא דא " כ מאי נ " מ וה " ל לומר דחייב בקרן דבאמת נ " מ גדולה יש בזה דאי משום תרומה לא מהני מחילת הכהן כמו שנתבאר ואי משום גזל מהני מחילה ולכן לא סיים הרמב " ם דחייב בקרן דהוה משמע מדין תרומה ואינו כן וגם הירושלמי מדין תרומה מיירי ולא מדין גזל [ כנלע " ד ]:
Laws of Zeraim.81.11 ודע דנ " ל דהירושלמי שמחלק בין זבו עד שלא נטבלו לבין זבו משנטבלו הוא ענין אחר דהנה בחולין שם תניא דבטבל משקין היוצאין מהן כמותן בכל הפירות ע " ש וכן פסק הרמב " ם בספ " י ממאכ " א אבל תרומה אין המשקין כמותן לבד ביין ושמן כמבואר בחולין ולכן אם זבו משנטבלו הוי טבל גמור וחייבת בתרומה ומעשר ולא מצאתי דין זה לא במשנה דתרומות ולא בתוספתא וירושלמי ולא בהרמב " ם ואולי זה עצמו כלול בירושלמי דאומר דזבו כשנטבלו הוה כפירי עצמה אבל ברמב " ם לא מצאתי דין זה ואפשר דממה שכתב בספ " י ממאכ " א ממילא כלול דין זה מיהו לדינא פשיטא שכן הוא דהא דבתרומה אין המשקין כמותם זהו כשנסחטו בתרומתן או נסחטו קודם שהגיעו לעונת המעשרות אבל כשסחטן משנעשו טבל חייבין בתרומה ומעשר :
Laws of Zeraim.81.12 כיון שאסור לשנות את התרומה ק " ו שאסור לאבדה לפיכך שנו חכמים במשנה ריש פי " א אין נותנין דבילה וגרוגרות של תרומה לתוך המורייס והוא שומן של דגים מפני שהוא מאבדן שכן דרך דבילה וגרוגרות הניתנים לתוך המורייס לסחטן ולהוציא את מימיהן ואח " כ משליכן [ רע " ב ] אבל נותנין את היין למורייס שנותנין בו כדי למתקן וליתן בהם טעם [ שם ] ואם כוונתו רק להעביר את הזוהמא אסור דזהו כמאבד אבל לנתינת טעם אינו כמאבד שהרי טעם יין הוא טועם ואין מפטמין את השמן של תרומה בעיקרי בשמים שבולעין את השמן והולך לאיבוד [ שם ] אי נמי דלא חזי השמן לאכילה כשהוא מפוטם [ שם ] והרמב " ם בפי " א דין ג' כתב מפני שהוא מוציאו מכלל מאכלות ועושהו שמן משחה עכ " ל וזהו כטעם השני אבל עושין את היין אנומלים שנותנין לתוך היין דבש ופלפלין [ שם ] שזהו לשתיה וז " ל הרמב " ם שם אבל מערבין יין ודבש ופלפלין וכיוצא באלו לאכלן עכ " ל ולאו דוקא לאכלן דזהו לשתיה דשתיה בכלל אכילה כמ " ש כללו של דבר כל שנותן ביין לשתיה ולשמן לאכילה ולסיכה מותר דגם סיכה הותרה כמ " ש אבל לענין אחר כמו לזילוף או לריח אסור :
Laws of Zeraim.81.13 ודע דבתוספתא פ " ט ובירושלמי שם שנינו נותן דבילה וגרוגרות לתוך המורייס כדרך שנותנין תבלין ובלבד שלא יסחטם להוציא מימיהם ובתבלין מותר שכך הוא מלאכתן כלומר תבלין של תרומה מותר ליתן אע " פ שמשליכן אח " כ מפני שעומדין לכך רק לריח והתוספתא לא פליגא אמשנה דבמשנה מיירי שכוונתו לסחוט את הדבילה והגרוגרות ולהשליכן וכ " כ הר " ש אבל הרמב " ם ז " ל לא הביא זה דס " ל דפליגא אמתניתן ואין הלכה כן [ מה " פ ] ותמיהני למה לא כתב דין תבלין :
Laws of Zeraim.81.14 עוד שנינו בתוספתא שם צורר את התבלין ונותן לתוך התבשיל אם בטל טעמן מותרין ואם לאו אסורין דכשנתבטל טעמן הו " ל כעפרא בעלמא ובטל מהם איסור תרומה אבל בירושלמי שם אומר צרור תבלין שנתנן לתוך קדירה זו וחזר ונתנן לתוך קדירה אחרת אם ביטל טעמו מותר ואם לאו אסור ונ " ל דלא פליג עם התוספתא דהתוספתא אומרת שאחר שנתבטל טעמן מותרין הן עצמן לזרים והירושלמי מפרש לה דהיינו דהקדירה השניה מותרת לזרים וה " ה הן עצמן רק שאין דרך לאכול התבלין עצמן ולכן מצייר לה בנתינת טעם בקדירה השניה והרמב " ם לא הזכיר מזה דבר ואע " ג דבשבת תנן בפ " ג דעוקצים דמשנתנה טעם בקדירה מותרת והרמב " ם הביא זה בפט " ו ולא מצרכינן שיתבטל הטעם לגמרי כמו בתבלין בירושלמי שם פריך לה ומתרץ דשבת לא הוי אוכל כלל ע " ש וע' בנדה [ נ " ג :]:
Laws of Zeraim.81.15 עוד תניא בתוספתא שם יין של תרומה אין עושין אותו אלונתית ועושין [ כצ " ל ] אותו אנומלין ולא יתן משירי הכוס בידיו והאשה לא תדיח בו את בנה ובשבת [ ק " מ .] נתפרש מהו אנומלין ואלונתית אנומלין יין ודבש ופלפלין וזה מותר כמ " ש בסעי' י " ב ואלונתית הוא יין ישן ומים צלולין ואפרסמון דעבדי לבי מסותא למיקר ע " ש ולא ידעתי למה אסור הא זהו לשתיה וכי בשביל שגם מבריא את הגוף אסור ואולי גם בזה צריך לגרוס עושין והרמב " ם לא הביא זה כלל :
Laws of Zeraim.81.16 אין מבשלין יין של תרומה דכשמרתיחו מתמעט ואף שמשביחו שמתקיים יותר מ " מ זה שנאבד הרי הפסיד תרומה ואין כובשין בצלים אפילו של תרומה בחומץ של תרומה מפני שמפסיד החומץ ואין מערבין תבואה בקטניות מפני שעל אחד מהם לא ישגיחו ותלך לאיבוד ורק אם הדרך לכבור בכברה מין מחבירו מותר ותניא בתוספתא שלהי תרומות כגון שומשמים באפילים בעדשים וכל דבר שדרכו ליכבר מותר לערב שהרי אינו הולך לאיבוד ומסיים שם בתוספתא משחרבה יהודה התחילו לערב תבואה בתבואה וקטניות בקטניות אבל לא תבואה בקטניות וקטניות בתבואה עכ " ל וכ " כ הרמב " ם שם והכוונה תבואה בתבואה משני מינים :
Laws of Zeraim.81.17 וכיון שאסור לאבד את התרומה איך נעשה בתבואה בריקוד הקמח האם נכריחו לאכול עם הסובין והמורסן כך שנו חכמים במשנה שלהי תרומות המורסן מותר סובין של חדשות אסורות ושל ישנות מותרות ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין המסלת קב או קבין לסאה לא יאבד את השאר אלא יניחנו במקום המוצנע וה " פ המורסן שהם הסובין הגסים אינם בכלל אוכל בכל מיני תבואה ומותרים לזרים אבל הסובין הדק אם בתבואה חדשה אסורים ולא מפני הסובין עצמם אלא מפני שהם לחות ונדבק להם הרבה קמח ובישנות שהן יבשות מותרות מפני שאין הקמח נדבק בהן ולכן נוהג בתרומה כבחולין שמוציא הסובין והמורסן ומותרות לזרים ואם נטל מעט סולת מהתבואה קב או קביים אין השאר מותרות לזרים אלא מצניען עד שיוציא מהם מותר הקמח :
Laws of Zeraim.81.18 והרמב " ם בפי " א דין ה' שכתב כדרך שמרקדין את הקמח בחולין כך נוהג הכהן בתרומה מרקד לאכול ומשליך את המורסן הרי שרצה לעשות סולת מנופה וכו' עכ " ל ולא כתב דבחדשות משליך גם הסובין אך באמת כתב דין זה בדין י " ב וז " ל הסובין של חטים חדשות אסורות מפני שהוא ראוי למאכל אדם ושל ישנות מותר ועד מתי נקראו חדשות כל זמן שבני אדם רגילין לחבוט בין הגרנות עכ " ל והר " ש והרע " ב פסקו עד שלשים יום ופלוגתא היא בתוספתא פ " ט ובירושלמי שם [ והרמב " ם פסק כת " ק והרע " ב כר' אחא ואולי ס " ל דר " א מפרש לדברי ת " ק וגם משמע דזהו רק בחטים וצ " ע אטו בשעורים ליכא סובין ואולי דמורסן איכא גם בשעורים ולכן לא כתב מקודם חטין ודו " ק ]:
Laws of Zeraim.81.19 שמן של תרומה אין חוסמין בו תנור וכיריים והיינו שדרך לסוכן בשמן כשהן חדשים כדי לחזקן ואסור בשמן של תרומה שלא ניתנה אלא לסיכת הגוף דסיכה כשתיה אבל לא לסיכת כלים וכן אין סכין בו מנעל וסנדל ולא עוד אלא אפילו לסוך את רגלו דמותר מ " מ כשרגלו בתוך המנעל או הסנדל אסור לסוך הרגל משום דהרבה נוטף על המנעל אלא סך את רגלו ואח " כ מכניסה להמנעל והסנדל ואע " ג דמתדבק מהשמן שברגלו אל המנעל לית לן בה דאין זה ממש וכן לא יסוך שמן של תרומה על גבי קטבלייא והיינו עור קשה לרככה אבל סך כל גופו ומתעגל על גבי קטבלייא חדשה ואינו חושש אע " פ שהן נסוכין מהגוף לפי שאין בזה ממש וגם כיון שכבר סך על גופו לא חיישינן לה עוד אבל ליתן שמן על הקטבלא ושאח " כ יתעגל עליה להבליע בו השמן אסור אפילו ליתן על טבלא של שיש שאינה בולעת כלום אסור שהרי מ " מ ישאר קצת שמן על הטבלא שנתן השמן עליה להדיא :
Laws of Zeraim.81.20 כללו של דבר דליתן שמן של תרומה על שום דבר לבד מעל גוף הכהן אסור אמנם כשבא השמן על גוף הכהן כבר יצא לחולין ולא חיישינן אם אח " כ בא השמן שעל גופו לאיזה דבר אחר ולכן אמרו חז " ל בכריתות [ ז' .] דהכהן סך עצמו בשמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגילו על גופו וכן כשכהן סך עצמו בשמן של תרומה ונכנס למרחץ מותר לישראל לשמשו ולהתעגל עליו אע " פ שנהנה הזר מהשמן מהטעם שנתבאר וע' בריש סי' הבא :
Laws of Zeraim.81.21 ומ " מ שנינו בתוספתא שלהי תרומות דכהנת שחפפה ראשה בתלתן של תרומה אין הישראלית מותרת לחוף אחריה אבל מעגלת שערה בשערה ולא אמרינן דכיון שכבר חפפה הכהנת ראשה יצאו התלתן לחולין דזה אינו אלא כשנשאר על הגוף ממש כמו סיכת שמן אבל התלתן נשארים בפני עצמן כשהיו ולכן אסורה הישראלית לחוף בהן ורק מעגלת שערה בשערה ומפני מה התירו לחפוף הראש בתלתן והלא אוכלי תרומה ודאי דאסור בחפיפה מפני שהתלתן אינו ראוי כל כך למאכל אדם ואין נאכלין אלא ע " י הדחק כמו כרשינין ולפיכך התירום לחפיפת הראש וכן לבהמת כהן מותר :
Laws of Zeraim.81.22 וכל האוכל תרומה צריך נטילת ידים בברכה אפילו על הפירות ובחולין לא הצריכו נט " י רק לפת בלבד אבל תרומה מפני קדושתה הצריכו נט " י גם לפירות והא דבחולין הצריכו נט " י לפת הוה ג " כ משום סרך תרומה ובתרומת ח " ל לא הצריכו נט " י לפירות רק לפת כבחולין אבל בתרומת א " י אפילו בתרומה דרבנן נ " ל דצריך נט " י וכן אין תרומת א " י נאכלת עם הזר על שולחן אחד בלא הפסק מפה ביניהם דחיישינן שמא יבא הזר לאכול מהתרומה ותרומת ח " ל נאכלת עם הזר על שלחן אחד אבל תרומת א " י אפילו דרבנן אסור ולכן אין סכין שמן של תרומה בידים מסואבות כלומר בסתם ידים שפוסלות את התרומה אלא נוטל ידיו וסך ואפילו סך לאחרים וכ " ש כשסך לעצמו ומ " מ אם השמן נפל על בשרו משפשפו בידים מסואבות לפי שנתבטל מקדושתו כשנפל על בשרו ולקמן יתבאר דערל אסור בתרומה ומ " מ מותר לסוך את התנוק בשמן של תרומה כל שבעה ימים שקודם המילה דימים שקודם זמן המילה לא מקרי ערל שהתורה גזרה כן :
Laws of Zeraim.82.1 עוד דינים בתרומה ובו כ " א סעיפים בסי' הקודם סעי' כ' נתבאר דאחר שבא השמן על גוף הכהן יצא מאיסורו ורשאי הישראל ליהנות בו ובכריתות [ ז' .] יליף לה מקרא ומתו בו כי יחללוהו כיון דחלליה הא איתחיל ע " ש ונראה דה " פ דאם הזר כשחללו יצא מקדושתו כ " ש כשהכהן השתמש בו ולפ " ז היה נראה דה " ה אם הזר חיללו שסך על גופו שמן של תרומה מותר לישראל אחר להתעגל בו משום דכבר יצא לחולין אבל לא כן פירש " י בכריתות שם שכתב דכיון דבטלה בהתירא בטלה ע " ש ומבואר דדוקא בהתירא ולא באיסורא וכן מבואר מדברי הרמב " ם בפי " ג ממעשר דין י " ז שכתב לענין דמאי דאם נתן הכותי שמן של דמאי על גבי טבלא והתעגל עליה מותר אח " כ לישראל להתעגל עליה ע " ש ומבואר דרק בדמאי התירו זה ולא בטבל ודאי והטעם משום דהוה באיסור ולא נתחלל ע " י איסור וה " נ בתרומה ע " י זר [ עמל " מ פי " א סיף הל' ח' שחקר בזה ותמיהני שלא הביא הך רש " י דכריתות ]:
Laws of Zeraim.82.2 אבל יש להבין והא הך קרא דומתו בו כי יחללוהו באיסור כתיב ונ " ל דהענין כן הוא דהך קרא מיירי באיסור שע " י כהן כגון שאכלו או סך בו בטומאה דבו מיירי קראי ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ וגו' ועל זה נאמר ומתו בו כי יחללוהו והכי דרשינן בת " כ כי יחללוהו פרט לטהור שאכל את הטמא ע " ש ובסנהדרין [ פ " ג .] דרשינן מזה דטמא שאכל תרומה אינו במיתה ע " ש ולכן ע " י כהן ודאי נתחלל אף באיסור ולא ע " י ישראל וזה שפירש " י דכיון דבטלה בהתירא משום דא " א בענין אחר דע " י זר לא נתחללה וע " י כהן בטומאה נהי דנתחללה מ " מ טומאה שבה להיכן הלכה ואסור מצד הטומאה ולכן לא משכחת לה רק בסיכת כהן בהיתר דהיינו בטהרה [ כנלע " ד ]:
Laws of Zeraim.82.3 ודע דלהרמב " ם בפי' המשניות פ " ב דמע " ש [ מ " ב ] מותר לישראל ליטול על ידו שמן של תרומה ולסוך בו גופו של כהן ואע " פ שגם ידו נסוך בהשמן מ " מ כיון שעושה לצורך הכהן מותר ע " ש ובחבורו בה' תרומה בפי " א לא הזכיר זה אבל לפי' הר " ש והרע " ב שם אין ראיה לדין זה ע " ש והירושלמי שם מבאר במה שאמרה המשנה שהקילו בתרומה בסיכה זהו מה שנתבאר דכשהכהן סך על גופו מותר לישראל להתעגל עליו וצ " ל להרמב " ם דמדמה זל " ז דכשם שהקילו לאחר הסיכה כמו כן הקילו קודם הסיכה אבל צ " ע דאיזה דמיון הוא דלאחר הסיכה כבר נתחללה התרומה משא " כ קודם הסיכה [ מל " מ שם ] ויראה לי דהענין כן הוא דהישראל שנוטל השמן על ידו לסוך בו את הכהן קודם שיסכנו לא מקרי סיכה אצל הישראל וזהו נתינה על היד ולא סיכה ונתינה וסיכה שני דברים הם כדמוכח בכריתות [ ו' :] וסיכה אצל הזר מקרי בעת שסך גופו של כהן דאז ממילא גם ידו נסוך כמובן ואז כבר נתחללה ע " י גופו של כהן והוה ממש כהך דינא דישראל מתעגל על גבי גופו של כהן לאחר סיכתו ולכן מדמי הירושלמי זה לזה [ ולכן לא הביא הרמב " ם זה דהיינו הך ]:
Laws of Zeraim.82.4 והנה יש בפירות דברים הטפילים לפירי כמו עוקצי הפירות והיינו במה שהיא תלוי בהאילן וגרעיני הפירות וקליפי הפירות ומה דינם לענין תרומה תנן בפי " א [ מ " ד ] עוקצי תאנים וגרוגרות הכליסין והחרובין של תרומה אסורין לזרים ואיתא בירושלמי במובלעין באוכל ונראה דה " פ דבכל הפירות ודאי דהעוקצין כעץ בעלמא הן כמו שרואין בחוש ולבד באלו המינים העוקצים ראוים לאכילה קצת ועל זה אומר בירושלמי דגם הם דוקא כשמובלעים בהאוכל והיינו שנשקע לתוך האוכל ובתאנים אנו רואים כן והרמב " ם בפי " א דין י' כתב עוקצי תאנים וגרוגרות והכליסין והחרובין ומיני אבטיח וכו' אסורים לזרים והשמיט הירושלמי כשמובלעין באוכל משום דאינו מפרש הירושלמי דקאי על העוקצים אלא על משקה המובלע בפירא ע " ש היטב [ והר " ש הביא זה ע " ש ]:
Laws of Zeraim.82.5 וזה שכתב ומיני אבטיח אינו מובן כלל דאם כוונתו להעוקצים שבמינם מנ " ל לומר כן ונראה שזהו טעות הדפוס וכצ " ל ומעי אבטיח והם הזרע והרוטב שבתוכו וזהו משנה בפ " ג דעדיות דמעי אבטיח של תרומה ר' דוסא מתיר לזרים וחכמים אוסרין והלכה כחכמים [ וצ " ע על הכ " מ שהביא זה וגריס מיני ע " ש וצ " ל דגם בכ " מ נפל טעות ]:
Laws of Zeraim.82.6 ובגרעינין תנן התם גרעיני תרומה בזמן שהוא מכנסן אסורות ואם השליכן מותרות ופי' הרע " ב דזה דכשהוא מכניסן אסורות כגון שהן רכין וראוין לאכילה כגרעיני התפוחים והחבושים והאגסים או שנשאר בהם לחלוחית שבני אדם מוצצין אותן כגון גרעיני התמרים וכיוצא בהן אבל אם אינם ראוים כלל אפילו הכהן מכניסן מותרין עכ " ל וזהו שאמרו בירושלמי בגרעיני אגסין וקרוסטומילין היא מתניתן כלומר ולא בכל הגרעינין ואח " כ אומר דאפילו תימא בגרעיני הרוטב במחוסרין למצמץ כלומר דגם בשארי גרעינין אם נשאר בהם לחלוחית שדרך למוצצן וכנסן הכהן אסורים לזרים וזהו כמ " ש :
Laws of Zeraim.82.7 ודע דהרמב " ם שם לא כתב כן וז " ל גרעיני אתרוג מותרים גרעיני זיתים ותמרים וחרובים אע " פ שלא כנסן הכהן הרי אלו אסורין לזרים ושאר הגרעינין בזמן שכנסן ויש בהן לחלוחית למצוץ אותן אסורין לזר ואם השליכן מותרות עכ " ל והכי תניא בתוספתא ריש פ " י גרעיני זיתים תמרים וחרובין אע " פ שאין מכונסין אסורין ושאר וכו' גרעיני אתרוג מותרין עכ " ל ומפרש למתניתן דלא קאי אזיתים תמרים וחרובין וכן הירושלמי שאמר בגרעיני אגסין וכו' ג " כ כוונתו כן דיש גרעינין דתמיד אסורים [ ולהרע " ב צ " ל דטה " ד בתוספתא ולהיפך צ " ל דגרעיני זיתים וכו' אפילו מכניסן מותרות וצ " ע דבא " ח סי' ר " ב פסקו בטוש " ע בכל מיני גרעינין אם הם מתוקים מברכין בפה " ע ולא חלקו בין פירא לפירא א " כ גם לענין תרומה כן כדמוכח בברכות ל " ו : דתרומה תליא בברכה ע " ש ולכל הדיעות אינו משתוה דין זה וצ " ע ובסעי' י' יתבאר עוד בזה ]:
Laws of Zeraim.82.8 ולענין קליפי הפירות לא נזכר במשנה כלל ובתוספתא שם שנינו קליפי פולין ושומשמין יש בהן אוכל אסורין אין בהן אוכל מותרים קליפי מלפפון אע " פ שאין בהן אוכל אסורין קליפי אתרוג אסורין קליפי אבטיח חכמים אוסרין וכ " כ הרמב " ם שם וז " ל קליפי אבטיח ואתרוג ומלפפון אע " פ שאין בהן אוכל אסורין קליפי פולין ושומשמין אם יש בהן אוכל וכו' עכ " ל :
Laws of Zeraim.82.9 ודע דטובא ק " ל מהא דתנן בפ " ק דערלה [ מ " ח ] קליפי רמון קליפי אגוזים והגרעינין חייבין בערלה ע " ש אלמא דגם קליפי רמון ואגוזים אוכל הוא ובתוספתא וברמב " ם לא חשיב להו ויראה לי הטעם דהנה זהו ודאי באגוזים אין הכוונה על הקליפה הקשה דעץ בעלמא הוא אלא על הקליפה הרכה שעל הקשה ולכן בתרומה לא שייך זה דכשנתבשלה לגמרי ומכניסין אותן לגורן אנו רואין בחוש שנופלת ולכן לא שייך זה בתרומה ואולי גם ברמון כן הוא ואנחנו לא ידענו זה כי אין רמונים גדילים במדינתינו :
Laws of Zeraim.82.10 וגם קשה מגרעינין דכל מיני גרעינים חייבין בערלה דמזה באמת דייקו רבותינו בעלי התוס' והרא " ש דמברכין עלייהו בפה " ע בברכות [ ל " ו :] וכדפסקינן בא " ח סי' ר " ב ולמה המשנה והתוספתא והרמב " ם חילקו בין גרעין לגרעין כמ " ש בסעי' ו' וצ " ל דיפרשו דלאו אכל מיני גרעינין קאי ולפ " ז גם לענין ברכה לדבריהם אין מברכין בפה " ע אלא על אלו שנתבארו שאסורים בתרומה [ ובזה ששנינו בפ " ב דעוקצין דכל הקליפות מצטרפות לטומאה אינו שייך לתרומה דהתם מטעם שומר מטמאים ]:
Laws of Zeraim.82.11 קניבת ירק שמשליכין בעלי בתים הרי אלו אסורים לזרים וקניבת ירק שמקנבין הגננין מותרים לזרים והטעם דהגננים אינם תולשים אלא העלים המעופשים ביותר שאינם ראוים לאכילה כלל אבל בעלי בתים תולשין אפילו המעופשות קצת [ כ " מ ]. ואין לשאול מ " ש זה מגרעיני תרומה דבזמן שאינו מכניסן מותרות כמ " ש בסעי' ו' וכ " ש כשהבעה " ב תלשן די " ל דדמו לגרעיני זיתים ותמרים דבכל ענין אסורים כמ " ש בסעי' ז' ודיני סובין ומורסן נתבאר בסי' הקודם סעי' י " ז ע " ש :
Laws of Zeraim.82.12 הנצוליות של תרומה והם הגרועים והדקים של תבואה או פירות וכן הרקבניות של תרומה העומד לרקוב אסורות דעדיין ראוין לאכלן ע " י הדחק אבל אם העלו אבק זהו סימן שנתבטלו לגמרי מאוכל ומותרים לזרים וכתב הרמב " ם בפי " א דין י " ג שמרים של תרומה שנתן עליהם מים הראשון והשני אסור לזרים והשלישי מותר ואם לא נתן עליהם מים אלא מסנן היין מעל השמרים בלבד אף השלישי אסור לזרים עכ " ל והא דראשון ושני אסור חומרא בעלמא הוא מדרבנן [ רשב " ם בב " ב צ " ז . ד " ה אסור ]:
Laws of Zeraim.82.13 שנו חכמים בשלהי תרומות מגורה שפינה ממנה חטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין וכן חבית של שמן שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח כלומר לקנח את השמן באצבעו מעל הכתלים אלא נוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין המערה מכד לכד ונוטף שלש טיפין כלומר לאחר שנפסק הקילוח נתאספו הטיפין ונוטף שלש טיפין נותן לתוכה חולין הרכינה ומיצה הרי זו תרומה כלומר אם לא נתן בה עדיין חולין והטה אותה על הצד ונתמצה ונתכנס בו שיריים ה " ז תרומה ולא אמרינן כיון שעירה כולה וגם נטפו הג' טיפין כל מה שנמצא בו אח " כ חולין לפי שהסיח דעתו ממנה לא אמרינן כן וכן פסק הרמב " ם בפי " א דין י " ד ודין ט " ו ע " ש :
Laws of Zeraim.82.14 ויש להבין למה הקילו חכמים בזה והרי תרומה לזר במיתה ונהי שאח " כ נתבטל בחולין מ " מ הא אין מבטלין איסור לכתחלה ויש מי שכתב לפי שאין כוונתו לבטל ואינו נחשב כלל [ תוי " ט ] ולא נהירא לי דא " כ גם בכל האיסורים נאמר כן והרי לא מצינו זה רק בתרומה . ונ " ל דבאמת כן הוא דבכל האיסורים צריך לנקות ולטפח האיסור מכל וכל אף שלא נבלע בקדירה כגון שנתן בצונן ולא שהא מעל " ע ורק בתרומה התירו זה משום דבתרומה מצינו שאחר שסך הכהן את גופו בשמן של תרומה רשאי הישראל ליהנות מזה כמ " ש בסי' הקודם סעי' כ' והטעם אמרו בכריתות [ ז' .] דכיון שכבר נתחלל הלכה לה הקדושה כמ " ש שם הלכך גם בהני מילי כיון שליקט כל התבואה כפי הרגילות וקבל השמן כפי הרגילות שוב נסתלקה קדושתה והוי השירים כנתחללה התרומה ולכן אם הטה על הצד ונתאסף חזרה הקדושה למקומה ואין דין זה רק בתרומה :
Laws of Zeraim.82.15 כבר נתבאר דאסור לישראל ליהנות בתרומה בהנאה של כילוי כמו להדליק בשמן של תרומה וכיוצא בזה ואין האיסור אלא כשמשתמש לו לעצמו אבל אם עושה בשביל הכהן יכול גם הוא ליהנות מזה דאין תרומה מאיסורי הנאה אלא שהישראל אסור לכלותה כמו שאסור לאכלה ולכן כשגם הכהן משתמש בזה ואפילו הלך הכהן ונשאר הישראל לבדו אינו מחוייב לכבות את הנר אלא דולקת עד שתכבה דהקילו בזה כיון שנדלק בשביל הכהן :
Laws of Zeraim.82.16 והכי תניא בתוספתא פ " י [ הל' ט' ] בקרו של כהן שהיה עומד אצל בקרו של ישראל וכן כליו של כהן שהיה נארג אצל כליו של ישראל ה " ז מדליק עליהן שמן שריפה ישראל שהיה יושב בחנותו של כהן ה " ז ממלא לו את הנר שמן שריפה עולה לעליה ויורד לדירה לעשות צרכיו של כהן ולא לעשות צרכיו של ישראל ואם היה שותף עמו מותר עכ " ל וזהו רבותא יותר דאפילו אין הכהן בכאן מ " מ כיון דעסקו של כהן הוא מקרי הנאתו של כהן ויכול גם הישראל ליהנות מזה וכ " כ הרמב " ם שם :
Laws of Zeraim.82.17 עוד שנינו שם וכן כהן שהיה מיסב בתוך ביתו של ישראל הרי זה מדליק לו את הנר שמן שריפה אע " פ שעמד כהן והלך לו אין מחייבין אותו לכבותו עד שיכבה מאליו עכ " ל וברמב " ם הגירסא ישראל שהיה אורח אצל כהן והדליק לו שמן שריפה ועמד הכהן והלך לו אינו חייב לכבותו עד שיכבה מאליו עכ " ל ולשון התוספתא מרווח יותר ועוד שנינו שם וכן בת ישראל שנכנסת אצל בת כהן ומבקשת לילך טובלת לה פתילה בשמן שריפה וכן ישראל שנכנס אצל כהן וכו' וכ " כ הרמב " ם שטובל הישראל פתילה בנר הכהן ומדליק בה עכ " ל וקולא גדולה היא שהרי אין כאן צורך כהן כלל ובאמת אמרו על זה בירושלמי סוף תרומות משלחת זאבים היתה ולא עמד ב " ד וביטל כלומר שהיתה שעת הסכנה לילך בלא נר בלילה מפני הזאבים ולכן התירו זה ואח " כ לא ביטלו ב " ד את ההיתר וזה ראיה דעיקר איסור הנאה של כילוי אינו אלא מדרבנן דאם היתה מן התורה איך הקילו כל כך [ ר " ש שלהי תרומות ] וכן נראה דעת הרמב " ם ז " ל אבל התוס' בשבת [ כ " ו .] ס " ל דהוה דאורייתא ע " ש וקשה דא " כ איך הקילו לטבול הפתילה כשעברה הסכנה [ מל " מ ] ונ " ל דבתוספתא הלשון כן ישראל שנכנס לתוך ביתו של כהן להדליק לו את הנר ומבקש לילך טובל לו פתילה בשמן שריפה עכ " ל וה " פ שבא בפתילה טבולה בשמן אלא שעיכבו הכהן עד שנתייבש הפתילה ולכן מקרי כצורך הכהן והתירו לו בכה " ג ולא בענין אחר :
Arukh HaShulchan HeAtid, Zeraim, Tel Aviv 1938. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001832511/NLI Licence: Public Domain. Source .