Alshekh on Torah

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections

Genesis.38.16.1
ויט אליה כו'. אמר כי הטה אליה לדבר לה בלחש ותחלת חקירתו היתה אל הדרך לומר אם דרך נשים לה או טהורה היא וז"א הדרך בה"א הידועה. שהוא אל הדרך הידועה לאשה כד"א (בראשית ל״א:ל״ה) כי דרך נשים לי ועוד אמר הבא נא הכיני עצמך בטבילה אבא אליך וכן נא כמספר טבלי ותאמר אין עיכוב מכל זה. רק על מה שתתן לי כלומר כי מצדי מוכנת אנכי וכן רמזה תורה שאמרה לו כי מה תתן עולה עם הכולל תתצ"ו כמספר כבר נטהרתי. כ"א שגם שדעת שפתם ברור מללו התורה רומזות לנו בלשונה ובפשט אמריה תאמר מוכנת אנכי. אך מה תתן כו' כלומר אל תתני לבת בליעל רודפת זמה לכל עובר אך מה תועלת יהיה לי כי תבא אלי אתה לבדך ולא זולתך כי איני קדישה רק לידבק בקדושה נפשי חפצה. אז אמר א"כ איפה שלבך שלם. אנכי אשלים כי אשלח גדי כו' כאשר יתבאר:
Genesis.38.17.1
ויאמר אנכי כו'. בראות טוב כוונתה לידבק בקדושה אז זכר לה מה שבו נרמז הטבתו לה. והוא כי הילד בנרמז ונמשל בגדי יהיה משורש נפשות ישראל הנקראים צאן וזהו אנכי אשלח כו' והוא כי ארז"ל ותהר לו גבורים כיוצא בו:
Genesis.38.17.2
ולפי דרכנו יאמר לו על מלכות המיוחד לו וזה יאמר אעשה ע"י כוונתי שישולח גדי הוא משל אל הילד. שיהיה בעל ב' בחינות עוז מלכות ומגזע נפשות ישראל. ועל עוז המלכות אמר עזים ועל היותו מישראל אמר מן הצאן ותאמר אם תתן ערבון כו'. והוא כי עד ג' ימים לפחות אחר הביאה אין הנפש משתלח' לעובר. על כן אמרה איני חפצה שאחר הביאה תבקש מאתו ית' ישלח בי נפש טהורה לבן בטני כ"א מעתה תכווין בביאה לכך שיהיה ערבון עד שלחך כי ע"י הכוונה הרמוזה בערבון אהיה בטוח בדבר. כי אליה תכוין בקדושת כוונתך אז אמר מה הערבון כו' ואמרה חותמך כו' והוא כי שני דברים נתייחדו אל כל איש ישראל. (א) חותם אות ברית קדש. (ב) קיום כל המצות נוסף על אלה עוד שלישית בייחוד ליהודה הלא היא שבט מלכות. והנה חשקה ביהודה על כל שלשת הבחינות אלה כמדובר למעלה. על כן אמרה שכל ישעה וכל חפץ יכוין מעתה אל מעמד שלשתן שנא אל שום הנאה גופנית חלילה וזה יהיה בערבון לבטחון שייקיים הוא ית' כוונתו. וזהו וחותמך רמז אל חותם אות ברית ופתילך הוא הציצית רמז אל כל המצות. כמד"א (במדבר ט״ו:ל״ט) וראיתם אותו וזכרתם את כל כו' ומטך אשר בידך רמז אל שבט המלכות. והוא כי היא נסתפקה ברמז מלת עזים אם הוא על מציאות גבורה או על עוז מלכות. על כן הבחינה של מלכות פירשה בפירוש באומרה ומטך. ולהיות כי זאת הג' מיוחדות ליהודה על כן אמרה בו אשר בידך עם שגם אפשר שהפתיל והחותם גם הם בידו היו. וכוונתו שכיוין בביאתו להוליד בה בעל שלשת הבחינות. וזה יהיה ערבון שישלח לה גדי עזים מן הצאן שיהיה ילד בעל עוז משורש הצאן הם ישראל חלא שבערבון פירשה טוב כוונת'. כי בשלשתן נפשה חפצה והוא כי היא שכיוונה להביא את ער שממנו המלכות בדרך ייבום. שאלה דברים אלו של מלכות כמאמרנו על פתח עינים משא"כ הוא שלא ידע כי כלתו היתה עם כל זה את הכל כיון גם הוא. ובזה בטחה היא באומרה במרחץ אל תדחקו כרסי כי מלכי' הוא טעון ולא גלתה לו ענין הייבום. שעל כן יהיו הג' בחינות פן יכיר כי כלתו היא ויפרוש באופן שהיו שלש כוונות אלו. במשכון אל שלוח גדי עזים מן הצאן היא נפש מנפשות מלכות ישראל וכן הוא כיון אל מעמד שלשתן עם שלא ידע שהיה דרך ייבום וכן היו כולן כי ויתן לה ותהר לו שהוא לו כיוצא בו שהיו לו כל הג' בחימת. ומיד ותקם ותלך ותשתנית. פן טרם בואה אל ביתה ישיגנה שלוחו בגדי ותקח הערבון מידה. ולא יהיו בידה סימנים כשיוכר עוברה ויוציאוה לישרף על כן הסתירה דרכה. פן תמצא וילקח ערבונה. והנה עם שבינו לבינה היה הרמז. לא יבצר שבפועל נתן לה הערבון עד שלחו הגדי אלא שחיר' רעהו לא הבין רק הדברים כפשטן. אך היה נדון בקרבו אומר בלבו הנה מאשר יצאה על אם הדרך יורה כי קדשה היא לכל עובר. ומצד אחר ראה כי לא שתה לבה רק אל זרע אברהם הקדוש. כי על כן לא גלתה פניה רק ליהודה כמדובר וכמו שאמרו רז"ל (ב"ר שם) על אומרו בפתח עינים אל מי שכל עינים פונים בו על כן רצה לגלות הדבר ויולך הגדי לקחת הערבון ולא נאמר מיד הקדשה רק מיד האשה סתם. והוא מאמר יהודה וזהו וישלח יהודה כו' לקחת מיד האשה כי לא היה לו ספק כי לא קדשה היתה אך רעהו היה מסופק ורצה לעמוד על אמת' הדבר. אמר בלבו אם היה קדשה לא תוכל להתעלם. כי מפורסמת תהיה וגלוי' ותצא לחוץ תדבר והנה לא מצאה. כי זה יורה כי לא היתה קדשה. ועדיין לא נתקררה דעתו כי אמר אולי היא קדשה אך לא לכל. רק ליחידים אנשי סגולה חשובים. על כן וישאל את אנשי מקומה החשובים ככל אנשים שבמקר'. והיתה שאלתו כדי לאמר שהוא כדי שיאמרו מה עניינה. ופירש הספק אשר לו. ואמר איה הקדשה לא שאחזקנה בעצם לקדשה כי הלא לעומת זה ראיתי כי היא בעינים שלא הפקירה עצמה לכל. רק היא בעיני' אל מי שכל העיני' פונים בו. כמשז"ל על ותשב בפתח עינים. ולא נתגלית לזולת ואם תאמרו א"כ איפה למה קראתיה קדשה. הלא היא על היותה על הדרך שהיא נפקת ברא ולא בירכתי ביתה אז ענו ואמרו אם כדברך שהיא בעינים ולא הפקירה עצמה לזנות אל תקרא לה קדשה. כי לא היתה בדבר זו קדשה. כי אם צנועה מבקשת לידבק בקדושה:
Genesis.38.17.3
או יהיה אומרו לאמר. כי כדי לאמר הם לו מה טיבה. אמר איה הקדשה לא שעתה היה מחזיק אותה לקדשה כי הנה מסופק היה על שני הצדדין אחד שהיא בעינים ולעומת זה הוא על הדרך כמדובר. אז וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה שהוא סימן שאינה קדשה ומה שהית' על הדרך הנה אנשי המקום אמרה לא היתה היא בזה קדשה ויאמר יהודה הלא מבוכתך איך לא מצאתה בהיות' קדשה על הדרך כבר הוסרה מבוכתך כי אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה. ואם מה שתצטער באמרך לא מצאתיה הוא על מה שנפסיד חותם ופתילים ומטה תקח לה. עם ששוים הרבה יותר מן הגדי. פן נהיה לבוז וחרפה היא שיחזיקנה על ידי חקור אחריה עוד. אל היותנו שטופי זמה. ועדיין נשאר דבר המורה היותה קדשה והוא כי עשתה במחיר גדי עזים. אל תתמה על החפץ כי הנני מגלה לך סוד הענין ואעמידך על האמת ולא יקרה לך דבר הלא הוא כי הנה שלחתי הגדי הזה שנדרתי לה והוא אצלה. ואתה הוא שלא מצאתה. אך הגדי מצאתה. והוא כי הגדי הוא נפש קדושה מישראל וכבר הילד הוא בבטנה ואם אתה לא מצאתה. היא מצאתה כמדובר בדברי שניהם. ואפשר כי יהודה היה מסתפק אם הבינה הרמז. או אם היות דברים כפשטן שלקחה ערבון על הגדי בלי שום רמז. ועל כן שלח לגלות הדבר. והודיעו רעהו שלא מצאה. ושגם אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה אז אמר א"כ אין לי דאגה. לא על החפצים שלקחה כי תקח לה כי גדול הוא הבוז הנמשך משוויין ועוד כי שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב. כי עתה שנתגלה כי לא קדשה היתה. כי הלא נתעלמה יורה שכיוונה לידבק בקדושה. ובכן ודאי שהיתה בה הכנה לנפש קדושה וכבר דבקה בה. כי בזה ידעתי באמת כי הנה שלחתי הגדי הזה הוא הנפש קדושה. ואתה הוא בלבד שלא מצאתה כמדובר.
Genesis.38.24.1
ויהי כמשלש וגו'. אומרו לאמר יהיה כמ"ש ז"ל (שם) כי היתה אומרת במרחץ אל תדחקו כרסי כי מלכים הוא טעון ולפי זה מאז הרגישה סימן הריון היתה אומרת כך ולמה איחרו מלהגיד עד כמשלש חדשים שהוכר עוברה לזולת. לז"א מה שעד כמשלש חדשים ויוגד ליהודה ולא מקודם. הוא כדי לאמר זנתה וגם הנה הרה. משא"כ מתחלה שלא היו יכולים להגיד רק זנתה בלבד כדבריה:
Genesis.38.24.2
או יאמר במ"ש ז"ל (ב"ר פ' נ"א) כי אין אשה מתעברת מביאה ראשונה. ותמר הרתה מפני שיהודה מיעך באצבע. ובזה יאמר ויוגד ליהודה לאמר שהגיד לו הגדה אחת. כדי לאמר אחרת ג"כ הא' היא זנתה תמר ביאה ראשונה. והשנית כי גם הנה הרה שהוא מהשני. באופן שהיו שני זנונים. כי מביאה ראשונה בלבד לא היתה מתעברת. וז"א לזנונים שהם לא ידעו המיעוך:
Genesis.38.24.3
או יאמר למה שההגדה היתה ליהודה לאמר. על כן לא אמרו רק זנתה וגו' אך לא מה שאמרה שמלכים בכריסה. כי חשו פן אליו נוגע הדבר כי מלכים מחלציו יצאו. ולכן לא ערבו אל לבם לאמר לו. כי אם זנתה וגו' וזהו ליהודה לאמר. או שיעור הכתוב ויוגד ליהודה. ועל כן מה שראוי לאמר הוא זנתה וגו' ולא מאמריה:
Genesis.38.25.1
היא מוצאת וגו'. לבלתי ביישו פנים בפנים היא שלחה ע"י שליח. וגם שיאמרו אליו הכר נא למי החותמת וגו'. או ממך היא הרה בפירוש. כ"א לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. שלא יובן שעליו תדבר אם לא ליהודה עצמו המכירה ובראותה שלא שוה לה. ורצתה לאמר לו שיכירם שיורה שעליו תדבר אז לא רצתה שירגיש זולתו בדבר. כ"א בינו לבינה שלא יתבייש בפני רבים. על כן נתראית לו פנים ואמרה הכר נא כו'. והוא כי יראה אולי יחוש פן קרה לה גם כן עם זולתו כמעשהו ותהר לו:
Genesis.38.25.2
ואחשוב רמזה לו הנה לא יבצר שהכרת כליך ביד השליח ועשית כמתנכר. ואין זה כ"א שחששת אולי בלתי כשרה אני ואחר היותי עמך הייתי עם זולתך והריתי ממנו לכן מה שלא הכרת ע"י השליח הכר עתה. כי הנני לפניך הכר נא בצורת פני אם צדקה אני. כי בזמן ההוא היו מכירים צדקת הצדיק בפניו כנודע וכמפורש אצלנו במאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי כו'. ואמרה הכר נא בי כי למי החותמת כו' לו לבדי אנכי הרה. ועל פי דרכה רמזה לו כוונת הביאה. ע"פ רמז שלשת הדברים כמדובר למעלה הנה ספרה תורה שבחה. כי על היותה יצאת לישרף או למ"ש ז"ל (סוטה דף יו"ד) שכבר התחילה לישרף ועם כל זה לבלתי ביישו. לא אמרה לו דבר בפניו רק שלחה ע"י שליח תחלה. וגם לא לאמר ממך אנכי הרה רק שלא לנוכח לאיש אשר אלה לו כו'. וגם בדברו אתו לא אמר' הכר נא אם חותמך ופתילך ומטך אלה רק למי החותמת. אז ויכר בה וע"כ לא נא' ויכיר' ועוד שאם חוזר אל הסימני' מהפע' הא' שע"י השליח הכירם אך הוא ויכר בה יהודה משא"כ זולתו. ובזה נבא אל מאמר יהודה בהכיר ואמר צדקה ממני. והוא כי מה שנ' לו הכר נא היה כנגד מאמרו אל אביו הכר נא הכתונת בנך כו'. ובזה יאמר צדקה ממני כלו' צדקה היתה בזה יותר ממני. כי אני לא שלחתי לאבי ע"י שליח תחילה וגם לא ע"י אונס כזאת. שהית' כמעט נשרפה. וגם שהיא לא אמרה הכר נא אם חותמך ופתילך כו'. רק למי החותמת כו' ואני ע"י עצמי ובלי אונס אמרתי הכתונת בנך היא. ולא אמרתי למי הכתונת ואומרו ממני משמעו יותר ממני כמד"א איננו גדול בבית הזה ממני וש"ת א"כ איפה שניהם מחויבים בדין לז"א כי ע"כ לא נתתיה לומר הלא גדל שלה. ועל שיארע דבר זה. ע"כ היה מה שלא נתתיה לשלה כי מאתו ית' היה העיכוב כי הוא פעל כל זאת שהוא דרך ייבום להביא גם את ער שממנו יושתת המלכות מה שלא הי' אפשר לצאת ע"י שלה. והוכיח זה הוא ית' למבין. במה שויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה שהיו שנים שיכירו כי מה' יצא הדבר למען הביא את ער ואונן להקים זרע לשניהם. משא"כ בשלה כי בית א' הוא בונה ולא שני בתים. ומאומר אח"כ ויהי בלדתה יורה כי או' בעת לדת' הוא קודם הלידה. שהוכר היות ב' בבטנה לשני צדיה ונאמר הקדמה אל מה שיאמר קשרה המילדת על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה. ומי הגיד לה שהיה אחר זולת זה לכך הקדים כי בעת לדתה הוכר כי תומים בבטנה:
Genesis.38.28.1
ויהי בלדתה כו'. הנה כתבנו כי פרץ הוא ער וזרח הוא אונן כי הוקם זרע לשניהם גם כתבנו כי אונן הי' חפץ תצא ממנו המלכות. כי על כן שיחת ארצה כמדובר למעלה ויתכן כי גם עתה עודנו מחזיק בדבר. ויתן יד לומר כי יצא ראשון ויהיה תומך ידו בשבט המלכות. והמילדת חשבה כי הוא ער כי על כן יצא ראשון בחשבה כי יגמר לצאת כל גופו ראשון. כי רצתה לדעת מי הוא התופס המלכות שהוא ער בכור יהודה שיצא ממנו דוד. שהוא אדמוני גוון הב' ואז קפץ עליו אחיו בהיות זרח כמשיב ידו להוציא הראש. ויצא ער קודם כמשפטו אז נהפך הדבר כי היה בידו השני. להכיר כי לא היה הוא שיצא ראשונה ואמר מה פרצת. פירושו הוא כפשוטו על שקפץ ויצא. וקשה כי אין זו פירצה. ועוד כי מלת עליך לא תצדק. אך הוא כי הנה בספר הזוהר אמרו כי ירידה ופירצה היא לבן יבמה. שאשתו נעשית אמו ועל כן יתעתדו לו יסורין. ושהיצ' לדוד על בואו מיבמה כנודע. ע"כ אמרה לו מה פרצת עליך פרץ בהיותך רע בעיני ה' שהוצרכת תהיה אשתך אמך. כי ירדת ופרצת עליך פירצה ויקרא שמו פרץ ולא נצטער' כ"כ על זרח כי זה הבכור. והפסדו מרובה לפי גדולתו. או יאמר הלא היית ער ופרצת התיבה והיפכת האותיות ונעשית רע וזהו מה פרצת עתה עליך מוטל לעשות פרצה מרע לער להיות נעור בעבודת ה'. וזהו עליך פרץ על כן ויקרא שמו פרץ:
Genesis.39.1.1
ויוסף הורד כו'. הנה למעלה נאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר כו' והנה אמרו רז"ל בב"ר אחיו לישמעאלים וישמעאלים לסוחרים וסוחרים למדינים ומדינים אל מצרים וקשה כי הלא מקרא מלא הוא מיד הישמעאלים. ועוד כי הנה אמרו רז"ל כי כשבא הקב"ה לתת תורה לישמעאלי' אמרו מה כתיב בה לא תגנוב והלא אומנותינו היא זאת שגנבנו את יוסף כו' והלא מקרא מלא הוא וימכרו את יוסף לישמעאלים ואיך גנבוהו. אך לזה נשית לב כי מפסוק זה נראה באומרו אשר הורידוהו שמה. כי הם אשר קנו אותו מאחיו להורידו מצרימה וא"כ היכן הם מדינים סוחרים וגם נדקדק ייתור אומרו אשר הורידוהו שמה אך הוא כי יש ישמעאלים שקנאוהו ולא הורידוה שמה ויש שהורידוהו ולא קנאוהו. והוא כי אחיו מכרוהו לישמעאלים ההולכים להוריד מצרימה והם מכרוהו לסוחרים שעברו בדרך ללכת מצרימה. והם למדינים שעמהם. וטרם הגיעם שמה. גנבוהו ישמעאלים אחרי' מהמדנים והורידוהו מצרימה ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. ואח"כ ירדו שמה מדינים. וערערו על הגזל בפני שופטי מצרים והוצרך פוטיפר לחזור לקנות מהמדינים בעליו. וזהו והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר. ומה שלא נאמר מכרו אותו לפוטיפר. אלא אל מצרים לפוטיפר. הוא מה שכתבנו שערערו מדינים לפני שרי מצרים והוצרך לקנותו מהמדינים על כן נאמר מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר וכו' שפחד פן יקומו עוד מערערים על כן קנאוהו שרי המלכות בשביל פוטיפר. וזהו אל מצרים לפוטיפר:
Genesis.39.2.1
ויהי ה' וגו'. ראוי לשים לב (א) אל אומרו ויהי בפסוק זה שלש רגלים. והיל"ל ויצליח בבית כו'. (ב) כי הלא מלת ויהי היא צרה. ואיך יאמר וי על היות ה' עם יוסף. ועל היות איש מצליח. (ג) אומרו ויהי בבית אדוניו המצרי מי לא ידע כי שם היה. (ד) אומרו וירא אדוניו כו'. שהיל"ל כי אשר הוא עושה ה' מצליח בידו שהוא נתינת טעם במה ראה כי ה' אתו במה שכל אשר הוא עושה ה' מצליח. (ה) אומרו וימצא יוסף חן וגו'. אם הוא גזרה על פסוק הקודם אינו תלוי בחן כ"א באשר ה' אתו. (ו) אומרו וישרת אותו כי הלא גם מתחלה היה משרת אותו. וצוה גם מה היא נפקותא ממציאת החן כי הלא דבר הוא. (ז) שהוא שגי הפכים. וישרת אותו ויפקידהו על ביתו. כי הפקיד נגיד לא ישרת. (ח) או' ויהי מאז כו' כי היה די יאמר אחר או' וכל יש לו נתן בידו ויברך כו' ומאליו יובן כי מאז הוא. וגם אומרו בגלל יוסף הוא מיותר. (ט) אומרו ולא ידע אתו מאומה הוא משולל הבנה ומה גם במלת אתו שהוא מיותר. (י) אומרו ויהי יוסף יפה תואר כו' האם לא היה יפה כ"א אחר שעזב כל אשר לו בידו וגם הוא נאמר לבלתי צורך ובלי טעם ואם הוא על מה שעתיד לומר ותשא אשת אדוניו כו' שלהיותו יפה תואר נשאה עיניה אליו לא היה לו להפסיק בפרשה פתוחה בנתים:
Genesis.39.2.2
אמנם יצר על צרת יעקב וגם על צרת בניו ובני ביתו. שלישית על גלות שכינה אשר החילה לגלות מאז ירד יוסף. כמאמר ספר הזוהר שעל כן הוריד להיות מרכבה אליה וזה יאמר וי הי' שהיה ה' את יוסף בלבד ולא עם יעקב. כמ"ש ז"ל (תנחומא פ' ז') שסר ממנו לבלתי גלות מכירת יוסף כי שיתפו עמהם בגזור שלא לגלות הדבר. וגם וי שהיה איש אחד מצליח ולא אחיו ובית אביו רק בצרה גדולה יהודה מצד אחד ואחיו ובי' אביו מצד אחר וגם ויהי שהוא וי שהי' בהיות ה' עמו בבית אדוניו המצרי:
Genesis.39.2.3
עוד יתכן ויהי ה' את יוסף כו' לומר ראו עתה כי לא כמחשבותינו מחשבותיו ית'. כי הלא אחי יוסף מכרוהו מצרימה לבלתי ירים ראש כמשפט מזל מצרים ולא שוה למו. כי הלא ויוסף הורד מצרימה והומר הוי שלו להיות איש חשוב ומצליח ולא היה לו וי רק היות ביד איש מצרי. וזהו ויהי בבית אדוניו המצרי ושמא תאמר אולי מזל אדוניו היה גורם לזה אמר נהפוך הוא כי הנה וירא אדוניו כי ה' אתו כו' ויפקידהו כו' ויהי מאז הפקיד אותו כו' ויברך ה' כו'. הנה כי אדרבה בשבילו היה בית המצרי מתברך באשר ה' אתו. או יאמר בשום לב אל מה שסתם תחלה. באומרו הורד מצרימה ולא אמר על ידי מי ואחר כך מפרש ואומר מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. ועוד מה ענין היי"ו של ויוסף. אך הנה ידענו מספר הזוהר כי ירידת יוסף מצרימה. היתה התחלת גלות מצרים והוא כי בחמלת ה' על עמו רצה תהיה שכינה עמהם ולא היה כלי להשרות עליו שכינה בגלות ההוא כיוסף וברוב חסדיו ית' הקדים השכינה לישראל:
Genesis.39.2.4
ונבא אל הענין. והוא כי זה דרכו יתברך כי טרם מכה. יציץ יצמיח ישועה וכמאמרם ז"ל במדרש (פ' כ"ה) השבטים עסוקים למכור את יוסף. ויעקב עסוק בשקו וגו' והקב"ה עסוק להביא להם מלך המשיח והוא במה שסיפר מענין הביאו ית' את פרץ לעולם כי הוא צמח מלכות בית דוד ומשיח צדקנו והנה בהתימו לספר לידת פרץ והיה מקום לומר איך ע"י מי שגלגל מכירת יוסף מצרימה הוציא ית' ממנו גזע ישי לזה אמר אם ירד יוסף מצרימה אל יאשם יהודה אשר בעצתו נמכר כי הלא ויוסף הורד מצרימה כלומר מו השמים ואדרבה יש להחזיק לו טובה כמאמר יעקב מטרף בני עלית וזה רמז הוי"ו כי לא לבדו הורד כי גם השכינה כבי"כול ירדה בגלות עמו וזה אומר ויוסף כמוסיף על זולתו שירד ויוסף גם כן ולמה כדי להתחיל הגלות כי מיד ויקנהו פוטיפר וגו' מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה שהיה על ידם עם היות שהוריד מן השמים כמדובר. ושמא תאמר למה התחיל הגלות מיוסף לז"א ויהי ה' את יוסף שהוא כי הוצרך למה שהי מרכב' אל השכינה וזהו ויהי ה' שהוא שהגלות של שכינה אין זולת יוסף להיות ה' עמו כמוהו. והנה בזה היה טוב ליוסף שויהי איש מצליח אך אינו לכבוד ה'. כי הלא ויהי ה' הנזכר בבית אדוניו המצרי ואינו כבודו ית' תהיה שכינתו בבית אדון מצרי. ע"כ מה עשה הוא ית'. פקח עיני אדוניו. יכיר כי ה' עם יוסף. למען יפקידוהו על ביתו כו'. בתואר פקיד. וזהו וירא אדוניו וכו' ומה שראה שה' אתו ארז"ל (ב"ר פ"ו) שראה ממש אור שכינה על ראשו:
Genesis.39.2.5
ויתכן ע"ד הפשט. כי למה שמזל מצרים מחייב שעבד לא ירים ראש שם על כן בראות גדול הצלחתו עודנו עבד לאדוניו המצרי אמר אין זה כי אם כח אלהי. ובזה יאמר ויהי איש מצליח כלו' נעשה איש מצליח ולא כתואר עבד כי אם כאיש חשוב עם היות בית אדוניו המצרי הפך מזל מצרים. ע"י כן וירא אדוניו כרואה בחוש כי ה' אתו. כי אין שודד מערכות זולתו ולא עוד כי אם שכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו ית' ממש. ולא ע"י מלאך או שרף או שליח כי הכיר בעניניו כי הצלחותיו מעשה אל"ים המה. או יאמר איך חשב כזאת על יוסף ואולי מזל אדוניו הוא מצליח ויד עבד כיד רבו לז"א הנה ראה כי וכל אשר הוא עושה וגו' שכל מה שאדון הנזכר עושה ה' מצליח בידו שליוסף. אך לא בהעשות ע"י אדוניו עצמו ואם מזלו היה העושה הלא נהפוך הוא הראוי אך אין זה כי אם שה' עם יוסף:
Genesis.39.4.1
וימצא יוסף חן כו'. הורה לנו הוא ית' חביבותו עם הצדיק כי כל מה שהיה מעלהו לגדולה היה מצליח אדוניו. והוא כי בתחלה היה איש מצליח כלומר שלא היתה הצלחתו יוצאת ממנו ולחוץ כי אם בעצמותו בידו בלבד אך לא בשאר נכסי אדוניו. והטעם כי הלא ויהי בבית אדוניו המצרי כלומר משרת הבית שהוא שפלות אך וירא אדוניו כי ה' אתו. וכל אשר הוא עושה ה' מצליח אך דוקא בידו שהוא במה שנוגע בידו אז אמר אולי למה שה' אתו ואינו כבודו ית' יהיה אהובו משרת הבית על כן אין בית אדוניו מתברכת. לכן וימצא יוסף חן בעיניו ויעלהו מלשרת הבית כי אם וישרת אותו שהוא את אדוניו לבדו כמזיגת הכוס לפניו וכיוצא שהוא שירות של חשיבות באמו' כי בשרת את אדוניו יבורך עצמו וממנו כל אשר לו ועדיין לא נתברך ביתו עד שהסירו מכל שירו' כי שמו אדון לביתו וזהו ויפקידהו על ביתו שהוא פקיד נגיד ועד שהעלהו מדרגה אחרת והוא וכל יש לו אפילו מה שאינו בביתו ובחומותיו נתן בידו אז שהשתרר על הכל בירך ה' את בית המצרי וזהו ויהי מאז הפקיד אותו בביתו וגם על כל אשר לו. מאז ויברך ה' את בית המצרי. ובראותו כך ויעזוב כל אשר כו' שסילק עצמו לגמרי מהכל ולא ידע שום דבר שיהיה אתו ולא ביד יוסף מאומה כ"א הלחם הוא אשתו כמ"ש ז"ל (ברכות דף מ"ב) שדברה תורה לשון נקיה אפי' אשתו שהוא הלחם שהזכיר היה עוזב ביד יוסף כי נאמן הוא ולא היה מקפיד תהיה אתו אלא מפני כי ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה לא בטח לבו בה מלישא עינים בו ולא שוה לו ויהי אחר הדברים האלה ותשא כו':
Genesis.39.4.2
או יהיה המשך הכתובים קרוב לזה בדרך אחרת. והוא כי הורה ית' מה בין שפע הנמשך מקדושה לנמשך מהפכה כי הלא בהמשך שפע ברכת ה' לבא דרך השתלשלות אם יפגע בנתים באמצעי אשר איננו טהור יפסק השפע ויעדר ממקום החפץ. והוא כי הנה הוא יתב' היה עם יוסף. ויוסף היה תחת אדוניו המצרי אשר הוא טמא בגילולי מצרים ועל כן במשך שפע ברכה מאתו ית' אל הבית אשר שם יוסף. יפסיק בנתים כי הלא היה השפע יוצא מה' אל יוסף ומיוסף אל אדוניו שהוא אדון הבית ומאדוניו אל ביתו. וע"כ הלא יפסיק כי איזה הדרך ישתלשל שפע מאתו ית' דרך פוטיפר והוא טמא ע"כ מתחלה לא נתברך בית המצרי כ"א יוסף עצמו היה איש מצליח אך לא הבית אשר הוא שם והטעם כי הלא ויהי בבית אדוניו המצרי וע"כ לא יקבל הבית ברכה כי הוא תחת רשות המצרי וז"א ויהי בבית אדוניו אשר הוא מצרי כלומר הבלתי טהור והנה וירא אדוניו כי ה' אתו אך וכל אשר הוא עושה ה' מצליח אך דוקא מה שהוא בידו אך לא בית המצרי ולא חשב שהשתלשלותו מונע השפע כ"א על שהיה משרת הבית ואינו לפי כבודו באשר ה' אתו על כן אמר שישרת אותו שהוא כבוד ובראות כי לא הספיק אז אמר אתן לו גדולה וה' אשר אתו יברך ביתי וע"כ ויפקידהו בביתו וכו':
Genesis.39.4.3
אמנם לא מחשבותיו מחשבתו ית' כ"א שעתה שיוסף אדון הבית אינו תחת רשות מצרי ועל כן דרך ישרה בלי הפסק תבא ברכת טוב אל הבית ואל כל אשר לו ביד יוסף וז"א ויהי מאז הפקיד כו' ויברך ה' את בית המצרי כלומר עם היות בית מצרי הטעם הוא בגלל יוסף למה שמתגלגלת הברכה בגלל יוסף ולא באמצעות פוטיפר ובהכירו אדוניו טעם הדבר אז ויעזוב לגמרי מתחת רשותו להחזיק השפע קדוש והשאר כבקודם:
Genesis.39.4.4
והנה ארז"ל (ב"ר פ' פ"ו) כי לקחו לתשמיש ונסתרס ולפי דרכם אפשר לומר שנרמז בכתוב שאחר אומרו סריס פרעה רמז איך נעשה סריס והוא כי תחלה היה איש מצרי כלומר איש ולא סריס כשהישמעאלים הורידוהו שמה אך אחרי כן יוסף לבדו היה איש וזהו ויהי איש מצליח אך לא אדוניו כי לא יקרא עוד איש מצרי כי אם ויהי בבית אדוניו המצרי אך לא אמר האיש המצרי ועם כל זה וימצא חן בעיניו וישרת אותו אמר אחר שה' מצליח בידו אולי בשרתו אותי. אהיה מתרפא שאבורך וארפא אך לא שוה לו כ"א לביתו אחר שויפקידהו וכו':
Genesis.39.4.5
עוד כוון כי הלא ג' דברים מחטיאים את האדם אחד העושר ורב טוב. כד"א וישמן ויבעט. (ב) היופי וכעובדא דשמעון הצדיק עם הנזיר. (ג) המסיתים מפתים אותו והנה שלש אלה היו ליוסף העושר כי הנה ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף שהיה הכל כשלו והב' כי ויהי יוסף יפה תואר כו'. והג' כי ויהי וגו' ותשא אשת כו' ותאמר כו' ועם כל זה וימאן כו' כי הנה אין זה רק במה שה' אתו כאמור:
Genesis.39.6.1
ויהי אחר כו'. ראוי לשית לב. (א) איזה יחס יש לדברים הקודמים אל ענין זה שיאמר ויהי אחר כו' ואם היא שלא נשאה עיניה אליו עד אחר עזבו כל אשר לו ביד יוסף איך עצרה כח להמתין כל כך. (ב) היתכן שאפילו עיניה לא נשאה עד הזמן ההיא. (ג) כי מלת וימאן מיותרת כי מאומרו ויאמר הן אדוני מאליו יובן שמיאן. (ד) ויאמר אל אשת אדוניו שהיל"ל ויאמר לה כי ידוע הוא שהיא אשת אדוניו. (ה) אומרו לא ידע אתי מה בבית שאם הוא שהכל מסר בידו הרי אומר בפירוש וכל יש לו נתן בידו ולא חשך ממני מאומה וכו'. ולמה יסתום בתחלה ואם הוא בענין תני והדר מפרש היל"ל כי כל אשר לו כו'. ולא וכל כו' כלומר דבר אחר נוסף על האומר מלבד אריכות לשון יותר מהצורך. (ו) כי נראה כעושה עיקר מהנוגע אל אדוניו יותר מהחטא בעצמו לה' שאומר כלאחר יד וחטאתי לאלהים בסוף מאמרו. (ז) אומרו ויהי כדברה אל יוסף כו'. שאם הכוונה לומר שהתמידה יום יום ולא שמע היה ראוי יאמר ותדבר אליו יום יום ולא שמע אך באומרו ויהי כדברה הוא משולל גזרה כי טבע לשון זה לא יצדק כ"א בצאת נפקותא כענין ויהי כאמרם אליו יום יום ויגידו להמן כו'. (ח) כפל אומרו לשכב אצלה להיות עמה. (ט) אומרו ויהי כהיום הזה מהראוי יאמר ויהי היום ויבא כו' כי אומרו הזה יראה כמורה באצבע ואיננו ומה גם עתה אומרו כהיום בכ"ף הדמיון והוא בלתי מובן וגם מה היא ה"א הידיעה שאמר כהיום. (י) אומרו מאנשי הבית שהוא מיותר. (יא) באומרו ותתפשהו בבגדו לאמר כי הוא בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת וגם היה לו לומר ותתפוש ולא ותתפשהו. (יב) אומרו ותאמר להם לאמר ראו כו'. כי אינו לאמר לאחרים וגם אומרו לצחק בנו כי אינו רק לצחק בה. (יג) באומרו ותדבר אליו כדברים האלה לאמר כי אינו לאמר לזולת. (יד) באומרו ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר. כי גם לאמר זה בלתי צודק וגם לא אמרה לו רק בא אלי לצחק בי ואיך אומר ששמע ממנה כדברים האלה עשה לי עבדך ומה גם למה שאמרו רז"ל שבשעה שהיתה משמשת עם בעלה שאמרה לו כדברים האלה עשה לי עבדך והלא לא אמרה רק בא אלי לצחק בי ויהי כהרימי קולי וגו' שמורה שלא אמרה שעשה לה דבר רק שבא לצחק בה והרימה קולה ונס החוצה:
Genesis.39.6.2
אמנם יאמר ויהי אחר הדברים האלה כו' שהם שמהיות יוסף עבד עלה במעלת קו לקו עד גדר שאדוניו לא ידע אתו מה בבית. כי אם הלחם אשר הוא אוכל והן אמת כי טרם יעלה לגדולה גם שתתאוה ליופיו לא תערב אל לבה לאמר לו שכבה עמי לשתי סבות. (א) שאינו כבודה להזדקק אל עבד כי חרפה היא לה. ועוד (ב) כ"א יתגלה לא תוכל לאמר בא אלי העבד כי לא יאמינו כי ערב אל לבו עבד מקנת כסף לתועבה. עד שגדל מאד שאיננו גדול בבית ממנו נוסף על שויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. אז אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף כלומר כי עודנו בשפלות תת עיניה בו להורדת עינים נחשב לה אך אחר גדולתו נשיאות עינים הוא לה. וז"א אחר ותשא כו' כי עם היותה אשת אדוניו נשיאת עינים תחשב תת עיניה אל יוסף ועל כן ערבה אל לבה לאמר שכבה עמי שאם לא כן במה שהיא אשת אדוניו לא היתה תובעתו בפה משתי הסבות שאמרנו ולמ"ש ז"ל (סנהדרין דף ק"ט) שראתה באצטגנינות שיוצא לה ממנו גדולה וטעתה שלא היה רק מבתה יאמר שאחר הדברים האלה שראתה שעלה לגדולה רבה בקרב ימים נתנה אל לבה להביט אל האצטגנינות. לראות מה טיבו ותרא כי גדולה עומדת לה ממנו וזהו אחר כו'. ותשא אשת אדוניו את עיניה השמימה להביט בכוכבי השמים לבא ע"י כן אל יוסף ומאשר ראתה אז נמשך שותאמר שכבה עמי. שאל"כ אין ספק כי לא נמנעה מלישא עיניה אליו עד סוף שנה שהיה אצלה. ובשום לב אל אומרו את עיניה כי מלת את מיותרת יאמר מאמרם ז"ל כי ליבא ועינא סרסורי דעבירה עין רואה והלב חומד והאברים גומרים. ואין ספק כי היו עיניה ולבה אל יוסף וזהו רבוי האת על הלב גם הוא עם עיניה. ורצתה יגמרו אברים ותאמר שכבה עמי. אך הוא לא היו בו לא זה ולא זה על כן ויאמן וילפת בשומעו כשלשלת שעל התיבה:
Genesis.39.6.3
והנה יוסף התנהג בחכמה והוא כי דרך אנשים בבא רשע או אשת כסילות לפתותו לדבר עבירה והוא לא כן ידמה כי יתן טענות נגד המפתה להשתיקו. אך לא זו הדרך להציל את נפשו מעשו' רע כי יקרה יהיה המפתה איש לשון שבשפת חלקות ישחית דברי הנפתה הנעימים וילכד ברשתו. אך אשר מוח לו בקדקדו לא יעשה כן כי אם מיד יחליט אומר למאן ולומר שלא יעשה בשום פנים גם כי ינוצח. ואחרי כן אם ירצה יסדר ג"כ טענות נגד המפתה וזה היה ענין יוסף. כי ראשונה החליט וימאן כמי שקושר עצמו בשלשלת ואח"כ אמר טענות הן אדוני כו'. והוא במה שידענו מרז"ל כי אותיות ה' ן' אין להן בת זוג כי כל אחת נפרדת:
Genesis.39.6.4
ונבא אל הענין הנה ארז"ל (ב"ר פ' פ"ו) כי פוטיפר קנה את יוסף לתשמיש ומיד נסתרס כמאמרם על פסוק וזרע רשעים נכרת. ובזה יאמר ראשונה טענה גדולה והיא הלא לבל אטמא סריס הקב"ה את אדוני. וז"א אל אשת אדוניו הן אדוני כו' לומר כאותיות הן שהן נפרדות כן אדוני עמך נפרד. מבת זוג ופירש ואמר לא ידע אתי מה בבית כלומר לא ידע להיותו אתי מה בבית כי אין בית אלא אשה ואינו יודע ומשמש עם ביתו היא אשתו כי להיותו אתי איבד תשמישו עמך לבל יטמאני. כלומר ואיך אטמא אני את עצמי שהוא ודאי עון לפניו ית' מאשר סירס את אדוני. ואם תאמרי שלא אשכב עמך כדברך רק אהיה אצלך בקירו' בשר בלי הטמא אהיה כפוי טובה לאדוני. כי הנה וכל יש לונתן בידי עד גדר כי איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך כו' ואין צ"ל לתשמיש כ"א אפילו לידבק בך קירוב בלבד מנע ממני וזהו ולא חשך ממני כי אם אותך באשר את אשתו שהוא קירוב בשר בלבד שאם זה לא היה מונע ממני היינו שוים בכל וזה הוא לבלתי היות אצלך. כ"ש למה שאמרת לשכב עמך וזהו ואיך אעשה הרעה הגדולה שהוא תשמיש ממש וחטאתי לאל"ים שהוא ית' מנעני ממנו:
Genesis.39.6.5
או יאמר ע"ד זה ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך ולא בלבד תשמיש שאין בו כי אם במה שאת אשתו שהוא קירוב בשר בעלמא. ואפילו זאת שהוא לשכב אצלך איך אעשה הרעה הגדולה הזאת להיות כפוי טובה. ומה שקראתיה גדולה הוא שמהיותי כפוי טובה לבשר ודם אבא להיות כפוי טובה לה'. כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' ה') הפה שאמר לא ידעתי את יוסף אמר לא ידעתי את ה' וזהו הן אדוני כו' ולא חשך כו'. ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת להיות כפוי טובה לבשר ודם שאם כה אעשה אהיה גם כפוי טובה לה'. וזהו וחטאתי לאל"ים כאשר נרמז באומרו וימאן בטעם שלשלת כאומר ברמז שהוא נותן שלשלת עון בצוארו:
Genesis.39.6.6
או שעור הענין הן אדוני להיותו אתי למעני נסתרס ולא ידע מה בבית שע"כ היה ראוי ישנא אותי ולא בלבד לא שנאני כ"א אדרבה וכל יש כו'. עד כי איננו גדול כו'. באופן שאהיה כפוי טובה והן זאת רעה קטנה לחטא לבשר ודם כ"ש כי ואיך אעשה הרעה הגדולה בערך מה שוחטאתי לאלהים שהוא העיקר:
Genesis.39.6.7
רות על פסוק חי ה' שכבי עד הבקר ארז"ל (סנהדרין דף ק"ט) א"ר ייסא ג' בא יצרן לתקפן ונזדרזו עליו כל אחד ואחד בשבועה ואלו הם יוסף ודוד ובועז יוסף דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. ר' חוניא בשם ר' אידי כלום קריא חסר וחטאתי לאל"ים וחטאתי לה' אין כתיב כאן אלא וחטאתי לאל"ים אם חטאתי אני עושה לאלי"ם ולא אלי"ם עושה הרעה הגדולה הזאת כו':
Genesis.39.6.8
והנה דברים אלו סתומים וחתומים ומשוללי הבנה. אמנם הנה תחלה רצה ללמוד שהיה שם שבועה מייתור הכתוב שהיה די יאמר הרעה הגדולה. מאי הזאת אלא הם שני דברים א' הרעה הגדולה הוא השבועה. שמכלה מה שאין אש ומים מכלים ונזדעזע העולם כשנ' לא תשא וגם הזאת היא הזמה. ור' חוניא אמר כלום חסר מהכתוב שתצרך ללמוד מהייתור והרי במפורש הוא כי וחטאתי לה' אין כתיב כאן כו'. והוא בהקדים כי שעובר על מצות ה' אשר לא נשבע לקיימה בזמן ההוא שקודם מתן תורה עושה רעה בלבד יקרא. אך אם גם נשבע לקיימה ועבר עליה יקרא עושה רעה גדולה הקדמה שנית והוא כי כשנצטוו בני נח על העריות היה בשם אל"ים למ"ש בגמרא (שם דף נ"ח) ויצו ה' אלהים על האדם לאמר. ויצו זו ע"ג כי הואיל הלך אחרי צו לאמר אלו עריות כד"א לאמר הן ישלח איש את אשתו כו'. ועוד כי שם אל"ים מורה על הדין והרוגז:
Genesis.39.6.9
ונבא אל הענין אמר אם כוונת הכתוב היתה שיחטא לה' למה לא תפס לשון התורה שאומר תמיד אשר חטא לה' יחטא לה' ומעולם לא נמצא חטא לאל"ים ומה גם לרז"ל שיוסף ידע כל התורה כאבותיו. וכשפירש ממנו היה בפרשת עגלה ערופה. אך אין זה רק על שנרמז על צווי עריות לבני נח שהיה בשם אל"ים. ונבא אל הענין והוא שהוקשה לו שמגדיל הענין באומרו הרעה הגדולה שמשמעו חטאה גדולה ואח"כ מקטינו באומרו וחטאתי לאל"ים חטא סתם. אך אמר הנה האל"ים בצוותו על הזמה לא השביענו לקיים ואני נשבעתי נמצאתי עושה את הרעה שתהיה גדולה. בעבור צווי ושבועה שבאין כאחד מה שהאלהים בצוותו לא עשאה גדולה. וזהו ולא אלהים עשה את הרעה הגדולה הזאת שהא כי לא השביענו כי עדיין לא ניתנה תורה:
Genesis.39.6.10
ושיעור הכתוב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת ע"י עברי השבועה כי נמצא שחטאתי לאל"ים שאם חטאתי אני עושה למדת אל"ים שאני עושה רבוי ברוגז במה שהגדלתי החטא ע"י מה שנשבעתי לקיום צוויו שעשיתי רבוי בחטא שבזה אני עושה לאל"ים שעשיתי הכנה להגדיל עון צוויו ואני עובר עליו. וזהו אני עושה לאלי"ם:
Genesis.39.10.1
ויהי כדברה כו'. ראוי לשים לב אל אומרו כדברה בכ"ף הדמיון ולא אמר בדברה. ועוד יפלא איך ערב אל לבו לבא הביתה ביום שאין איש מאנשי הבית שם בבית ולא שת לבו. כי אז תחרץ ותחזק בו וגם לא היה לו להאמין עצמו כי הלא במסתרים במקום שאין אנשים יצרו של אדם מתגבר עליו ואוי מי יחיה וימלט נפשו ממנו בעתות כאל. ומה גם כי נדקדק באומרו הביתה בה"א הידיעה בסוף תיבה וה"א בראשה. שהוא להפליג בפנימיות כי היה בית לפנים מבית. ע"ד מאמרם ז"ל על פסוק ישובו רשעים לשאולה שהוא באמבטי התחתונה שבשאול. שהוא על היות ה"א בסוף תיבה ולמ"ד בראשה באופן כי ימצא יצרו און לו להתגבר. ואיך לא שת לבו גם לזאת וגם נשית לב אל אומרו כהיום הזה ולא אמר ויהי היום כי כ"ף הדמיון תורה שמדמה יום זה אל יום זולתו. ועוד אומרו הזה שלא יצדק רק על דבר שהונח לפני האדם ואיננו צודק ביום:
Genesis.39.10.2
אמנם הנה דרך היצה"ר. לבא תחלה כהלך ואורח ואם יפיק רצונו פעם או שתים יעשה בעל הבית. וישתרר גם השתרר להחטיאו בע"כ כי קנהו בחזקה כי כבר החזיק בו כי טימאו ומה גם כי ימצא עזר כנגדו את העבירה עצמה כי עבירה גוררת עבירה. אך אם מהפעם הראשונה שיבא היצה"ר לפתות ולא יאבה לו ולא ישמע אליו אז יכנע ויותש כחו מלהחזיק בו. ואם עוד פעם ושתים תבא לפניו מציאות העבירה אשר היחל לפתותו בה ויעמוד נגדו לגעול בה ולדחותה. עוד לא ירים ראש יצרו כנגדו כי שמו תחת רגליו:
Genesis.39.10.3
ונבא אל הענין והוא כי כדברים האלה קרה ליוסף כי על כן ערב אל לבו להסתר שם הביתה. מקום שאין אנשי הבית שם ולא שת לבו כי האורב עומד לו בחדר עם יצר סמוך. אך הנה ראה יוסף כי פעם א' התאכזר על יצרו ויכניעהו במאנו ואמר אליה הן אדוני כו'. ואשר התחכמה יום אחר יום כי לא שבה אל דבורה הראשון לומר לו שכבה עמי כי אם כדבור ההוא דומה לו בלבד יום יום והוא לא שמע אליה. ופירש איך היה בכ"ף הדמיון יום יום שהוא כי לא אמרה שכבה עמי כראשונה כי אם לשכב אצלה בלבד וזה היה יום אחד והיום האחר מיעטה ואמרה להיות עמה בבית ייחוד בלבד ולא שמע אליה גם לזה אז אמר בלבו הנה זאת הולכות ופוחתת בשאלתה יום יום משכבה עמי לשכב אצלה ומשכוב אצלה להיות עמה שהוא יחוד בלבד וראתה שגם לזה לא שמעתי אליה הנה כי יצרה הולך ורפא. א"כ עוד לא תשוב לדבר הראשון באופן שגם אם אעשה כהיום הזה האחרון שהוא להיות עמה בייחוד בעלמא. תתקרר דעתה ולא תשאל יותר על כן בזה בטח לבו ויהי כהיום הזה הנזכר שהוא יחוד להיות בזמן שאין מאנשי הבית שם אז ויבא הביתה כו' כאמור כי עד כה היתה הולכת ופוחתת שאלתה עד יחוד בלבד ולא שמע עתה ודאי כי בזה תתרצה ולא תשאל יותר והיא כיונה לצודו כי אז בהמצאה בייחוד עמה תהיה לה מקום לאחוז בו לומר שכבה עמי. וכן היה כי בראותה כי אין איש מאנשי הבית שם בבית אז בערה כאש יצרה ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי כו' ולא אמר ותתפוש בבגדו כי אם ותתפשהו כי כמעט תפשה אותו להודות לה והוא מאמרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ז) שגם נמתח קשתו ולא נצול לגמרי:
Genesis.39.10.4
וזה ג"כ אחשוב נרמז בשתי ההי"ן יתרות של ותתפשהו ולא אמר ותתפוש ושל שכבה ולא אמר שכב כי תפשה אותו בצד מה וזהו ותתפשהו ומה היה שלא שוה לו צדקו ומה שרגלי חסידיו ישמור לבל תבא תקלה מתחת ידה לז"א בבגדו והוא כי גם שלא היתה עבירה בידו לומר שעבירה גוררת עבירה הלא מה שהיה מסלסל בשערו ומתנאה בבגדיו אשר לצדיק כמוהו יתייחס לאשמת דבר לשימצא בו השטן אחיזה לגרום לו הטיה מה וגם שפשט המקרא אינו זז ממקומו שתפסה בבגדו. גם זה כיון במה שלא אמר ותתפש כי אם ותתפשהו שמורה כי את עצמו תפס אך לא לגמרי חלילה רק קרה לו כרב עמרם חסידא (במסכת תענית דף כ"ב) שפד' הרביה ויתנה בעלייתו ויצרו הביאו לעלות ליזקק לה וישם הסולם והתחיל לעלות. ועודנו עולה במעלות אחז אחורנית אותו יצרו הטוב ויעמוד מרעיד כי היצר הרע לא נתנו לרדת והיצ"ט מעכבו מלעלות וירא כי לא יכול ליצרו צעק צעקה גדולה נורא בי עמרם ויתקבצו אליו המון עם ויאמרו אליו איה האש אמר להם אש יצרי בערה בי. ובמקום שאין אנשים לא הייתי יכול לו ואקרא עד באו אנשים. אמרו לו כסיפתינן א"ל מוטב אתבייש בעה"ז ולא בעה"ב והוא מאמר ר' יוחנן ב"ז לתלמידיו (ברכות דף כ"ח) יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו כו' כמבאור אצלנו בביאור ספר משלי שהיא כענין רב עמרם כי בהיותו בסתר במקום שאין אנשים משתדל היצה"ר להיות איש בכל מאמצי כחו. וקשה מאד לפרוש ממוראו ית'. עד יבואו אנשים וירא ויבוש מהם כאשר עשה רב עמרם. והנה על דרך זה היה ענין יוסף כי ראה עצמו בצער מתחולל כי יצרו הטוב מתחזק בידו והיצה"ר מטהו קצת. וירא פן יתפתה ויעשה רעה על כן נועץ בלבו לימצא עם אנשים. וירא כי לקרא שם יבאו אנשים יהיה לבוז הוא וגבורתו על כן בחר לו ללכת הוא החוצה מקום אשר אנשים שם כי אמר אם אתעכב אולי ימושני יצרי ולא אוכל להמלט. על כן מיד ויעזוב כו' וינס כו' ועשה כרב עמרם חסידא לצאת למקום שיש אנשים:
Genesis.39.14.1
ותקרא כו'. אמרה אוי לי אם אומר בא אלי העבד העברי כו'. כי יאמרו היתכן שערב אל לבו עבד איש מקנת כסף. והוא נער בן י"ח שנה לתפוס בגבירתו וגם עזיבת הבגד מוכיח שהוא תפשה בו, והניחו הוא על כן מה עשתה אמרה לאנשי ביתה שיתרעמו גם הם מיוסף שהיה חפץ לצחק בם וז"א ותאמר להם לאמר כי אמרה להם לאמר גם הם מתרעמים על בעלה לפני העם ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו וזהו אומרו במלשון רבים והוא כדי שיאמר הוא כי לא עלילה היא כי גם אנשי הבית אומרים עליו כך אלא שלא ערבו לבם להלשינו כי גדול הוא ושתקו עד כה שנפל בשחת גביר'. וכוונה למען יאמין בעלה באמור דמאן דעביד הא עביד הא כי זה דרכו ועל עזיבת הבגד שמורה שתפסה בו והניחה אמרה אל תתמהו איך לא ברח בבגדו. כי הנה בא אלי לשכב כי הייתי שוכבת לתומי ובא אלי לשכב עמי כלומר מוכן ערום שלא היה חסר רק לשכב עמי. ובראותי הדבר נחוץ והיה צריך יבואו פתאום להציל ע"כ ואקרא בקול גדול. וע"כ בראותו כי הרמותי קולי וימהרו לבא אנשים לא עצר כח ללבוש לגמרי שויעזוב בגדו כו' או יאמר כי לבל יאשימוהו עזב בגדו להפך האשם אל שתפסתי בו. עוד כיון בשנותה את טעמה שאמרה ואקרא בקול גדול ואח"כ אמרה כי הרמותי קולי ואקרא והוא כי אחרי אומרה ואקרא בקול גדול חששה פן יאמר לה הלא כאשר קראת לנו כבר היה בחוץ ואם כדבריך בבואו לשכב לשירפה אותך היה לך לצעוק ובקול גדול ולא אחרי כן ובקול בלתי גדול רק קריאה בעלמא לאנשי הבית ע"כ חזרה לתקן ואמרה הנה מיד קראתי בשם לאנשי ביתי אלא שהיה בקול גדול ודרך תיבות הקריאה בקול גדול שאין חיתוך האותיות מובן לנקראים מגודל רעם הקול על כן לא הבינותם ולא באתם והוא לא פחד וזהו ואקרא בקול גדול עד שאחר הקול גדול שבתי ואקרא שלא בקול גדול. כי אם באופן מובן לשומעים אז פחד ונס וזהו ויהי בשמעו כי הרימותי קולי אח"כ ולא בקול גדול רק ואקרא שהיא קריאה בנונית נשמעת אז בהחילי ויעזוב וגו' ולא שלחה אחרי אדוניו פן תראה כמפחדת ומבקשת להנצל כי אם ותנח כו' עד בא כו' ותדבר אליו כו' רצתה לינקם ממנו על כן רמזה לו שאנסה בפועל אלא שבחרה לשון ערומים והוא כי אומרה אלי הוא מיותר אך אמרה כדברים האלה היא מה שראוי לאמר שהוא כי בא עלי ממש אלא שמפני הכבוד אני אומרת אשר הבאת לנו לצחק בי אך לא עשה וז"א לאמר ומזה הבין בעלה שבא עליה ומכסה קלון שבא לעשות ולא עשה. וז"א ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו שמשמען לאמר כדברים האלה עשה בפועל ויחר אפו וז"א לאמר כי רצתה לאמר שעשה אלא שהטמינה ברמז וזהו לאמר כדברים האלה עשה או יאמר במה שכתבנו למעלה שאמרה לאנשי ביתה לאמר על עצמם הביא לנו איש עברי לצחק בנו שעל ידי כן יאמין לדבריה על עצמה אמר עתה כי כן עשתה היא שדברה לו כדברים האלה הנזכר על אנשי ביתה נתרעמו על שבא לצחק בם ואמרה כן כדי לאמר אח"כ בא אלי העבד כו' לצחק בי. שע"י כן יאמין לה וזהו ותדבר כו' ויהי כן שע"י ההקדמה ההיא. הטה אזן לדברי' וחרה אפו וזהו ויהי כשמוע את דברי אשתו אשר דברה אליו שהיו הקדמה כדי לאמר אח"כ כדברים האלה שהם של אנשי הבית עשה לי כו'. נתן צד האמנה ויחר אפו. ואחשבה כי יותר יתכן לומר כי אדרבה כשמוע את דברי אשתו שעשתה המצאה שקריית. כדי לאמר כדברים האלה כו'. שיאמנו דבריה בזה הכיר כי באה לעשות רגלים לשקרה. ויחר אפו עליה ולהיות כוסה קלון נתנו בית הסוהר. כאשר יבא ביאורו בס"ד:
Genesis.39.20.1
ויקח כו'. ראוי לשית לב (א) מה היא הקיחה הזאת. והיל"ל ויתן אדוניו את יוסף אל בית הסוהר כו'. וגם למה בחר במקום אסירי המלך. (ב) אומר ויהי שם כו' שהוא מיותר. (ג) אומר ויט אליו חסד אחר היותו ית' עמו מה צורך אל הטיית חסד. (ד) אומר ויתן חנו והי"לל ויתן לו חן כו'. (ה) אומר ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה. כן היל"ל על פיו היו עושים כי אומרו הוא היה עושה יראה שהוא היה עושה מעשיהם והוא משולל הבנה. (ו) אומרו אין שר בית הסוהר רואה וכו'. שאם הוא שלא היה מביט במעשה אשר יעשה יוסף כי מסר שררתו בידו. היה ראוי יאמר לשון מורה על השליטה בכל. ולא בלשון שלילות ראיה וגם אומרו מאומה הוא בלתי צודק והראוי יאמר הכל בידו. ואם חוזר אל הראיה שלא היה רואה מאומה. אין מלת בידו מתקשרת לזה וגם אומר באשר ה' אתו הרי נאמר למעלה. אומר וכל אשר הוא עושה ה' מצליח והוא נאמר לבלי צורך:
Genesis.39.20.2
אמנם הנה אין ספק כי אם היה אדוני יוסף מאמין לדברי אשתו לא היה נותנו בבית הסוהר רק רודפו עד המיתו. אך מאשר ראה כי ה' אתו כמ"ש למעלה וירא אדוניו כי ה' אתו ומה גם לרז"ל (ב"ר פ' פ"ו) שאמרו שראה שכינה על ראשו על כן היה נכוה בשתי אשות אומר בלבו אוי לי אם אומר כי האמת עם אשתי וחטאתי לה' אשר עם יוסף ואוי לי אם לא אומר כי תהיה לי לחרפה שתצא שם רע על אשתי. ועל כן הפשיר הדבר ויתנהו בית הסוהר וגם זה ביראת אל"ים פן יענש לקחו בדברים טובים אל ייחר בעיני יוסף. ויענש אדוניו עליו. וזהו ויקח אדוני יוסף אותו. וגם כנותן מתנה אל האסורים. כי ייטב להם עמו וזהו ויתנהו אל בית הסוהר כי עמו היטיב. כי במקום אשר אסורי המלך היו אסורים שהוא בכבלים הוא לא היה אסור רק ויהי שם בבית הסוהר. הויה שם בלי מאסר ומה שנאמר (תהילים ק״ה:י״ח) ענו בכבל רגליו היה אחר כך שלא ע"י אדוניו מקנאת הצלחתו וזהו אומרו ענו לשון רבים כאשר יבא לפנים:
Genesis.39.20.3
או יאמר כי למה שהיה עם לבבו כי טוב יוסף וה' עמו והבית אשר הוא בו מתברך אמר גם שלכבוד אשתי לא אפטרנו מעונש ואתנהו בית הסהר. אך אעשה לבל יצא מגבולי ויהיה קרוב אלי. על כן מה עשה ויתנהו וגו' מקום אשר אסורי המלך אסורים שהוא בית שר הטבחים כי שם ביתו ויעשו השני דברים כאחד. וזהו ויהי שם בבית הסוהר. כי היו שם שהוא בביתו וגם הוא בבית הסוהר:
Genesis.39.21.1
ויהי ה' וגו'. הנה כתבנו למעלה כי ביאת יוסף מצרימה אמרו בספר הזוהר שהיה לשיהיה מרכבה אל השכינה בגלות מצרים שקדמה שם לישראל והנה בתחלה היתה במצרי' שהוא גלות בצד מה ועתה הוכפל הדבר שהית' בבית הסוהר עם יוסף ואינו כבוד כלפי שכינה. וזהו ויהי ה' את יוסף כלומ' והוא היות שכינה שם עם יוסף בבית הסהר. ואמר ראו נא חסידותו ית' כי יוסף היסב ע"י עשר טיפין שיצאו מאצבעותיו להיות עשר שנים בבי' הסהר כנודע מחכמי האמת נמצא כי הוא היסב היות שכינה בבית הסוהר שלא בכבודה וזהו ויהי שם בבית הסהר. ויהי ה' את יוסף בסוהר ההוא הרי כי עשה כבי"כול צער לה' ועכ"ז ה' הטה אליו חסד ויחן חנו וגו' שחנו של ה' שהיה לו עמו נתן בעיני שר בית הסהר:
Genesis.39.22.1
ויתן וגו'. הנה שר בית הסהר גדול מאוד. שאינו עושה מלאכת האסירה וההתרה בידיו רק משרתיו עושי רצונו והוא איש שר פקיד נגיד בית המלך. על פיו יצאו מבית הסהר. בהביא עניניהם אל המלך. ועל פיו יבאו וקרובה ישועתם לבא על ידו מאת המלך. כיד המלך הטובה עליו במתנתם מרובה כמנהג. אמר כי נתן כחו זו בידו עליהם. וזהו ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסורים וגו' והוא כי כל אשר עושים שם בין יוסף והאסורים. להוציא את כל אחד מהם משם ולתקן עיותם מאת המלך הוא שר בית הסהר היה עושה ומקיים כי לא ימרה את פי יוסף. ושמא תאמר במה היה מוצא חן להיות עושה ככל חפץ יוסף הלא הוא כי ראה כי לא במחיר היה מפקח על עניינם. כי הלא אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו של יוסף לאמר במעות אלו שבידו היה מפקח ומטיב להם. כי לא ראה מאומה בידו של יוסף. לא לעצמו ולא לשר בית הסהר ואיך היה עושה כל חפץ יוסף. לז"א באשר ה' אתו. שנית שאשר הוא עושה ה' מצליח שבכל מעשהו על האסירים. היה המלך מסכים:
Genesis.40.1.1
ויהי אחר וגו'. אמר לשון ויהי לומר אחר הזכירו הצלחת יוסף. אמר ויהיה לו אחר הדברים האלה כי חטאו וגו' וינתנו אצלו. כי על ידם האריך עוד שתי שנים בבית הסהר כמו שאמרו ז"ל על ויהי מקץ וגו'. שעל ידי אומרו ב' זכירות לשר המשקים היה עוד שנתים בבית הסוהר:
Genesis.40.4.1
ויפקד וגו'. ראוי לשום לב מה צורך בהודעה זו. אך בזה נאמר דרך שני על מלת ויהי הוא כי תחלה שם שר הטבחים על יוסף עיניו לטובה. וכמו שכתבנו למעלה כי במקום אשר אסורי המלך היו אסורים. הוא לא היה אסור. רק ויהי שם בבית הסוהר בלתי אסור אך עתה אחר ההצלח' הנזכר. קנאו בו וענו בכבל רגלו וזה יאמר וי היה אחר הדברים האלה הנזכר שהי' מצליח שענו בכבל רגלו כו'. על כן סיבב הוא יתב' שפרעה נתן במשמר את השרים האלה. שע"י כן פקד שר הטבחים את יוסף שדאג כי הם היו במשמר בעלמ'. במקום אשר היה יוסף אסור שם בכבל ובקש תואנה להתיר אותו כדי שישרת אותם וזהו ויפקד כו' וישרת אותם. ובאומר משקה והאופה. ולא אמר שר המשקים ושר האופים כמאמרו אחרי כן. וכן במלת לאדוניהם שהיא מיותרת. עניינו כי כל שר יש לו תחתיו משרתים עושי מלאכתו כן שר המשקים תחתיו עבדיו שומרי היין ומביאים אותו עד שולחן המלך והשר נותן את הכוס על כף פרעה וכן שר האופים איננו אופה הפת. כי אם עבדים לו לשים ואופים והוא מביאם אל שלחן המלך. ועל כן כאש' נמצא זבוב ביין. פשע המשקה שתחת יד השר שלא שמר כראוי. ובהמצא צרור בגלוסק' פשע האופהו ושלש אותה בצרור. וזהו חטאו משקה מלך מצרים והאופה וחטאם לשנים לאדוניהם הם שריהם וזהו לאדוניהם וגם למלך מצרי' אך ויקצף פרעה על שני סריסיו. שלא הזהירו את עבדיהם ולדעת מה יעשה להם. נתנם במשמ' עד יעיין בדינם וזהו ויפקוד שר הטבחים כו' ויעלהו ממקום מאסר הסוהר. אל מקום המיוחד למשמר בעלמא. כי טוב הוא כי עדיין לא נגזר עליהם דבר וישרת כו'. והנה ההפרש אשר כתבנו מאומרו המשקה והאופה אל אומרו שר המשקים ושר האופים מצאתי כן אחרי כתבי לבעל תולדות יצחק כי כוונתי לדעתו. והנה הוא לא שת לבו אל אומרו אחרי כן המשקה והאופה אשר למלך מצרים אשר אסורים כו' שיורה שהמשקה והאופה הם החולמים וא"כ הם השרים עצמם. ויתכן לפי זה כי הנה ויחלמו חלום שניהם איש כפתרון חלומו. כי כל אחד חלם מעין פתרונו. זה נותן את הכוס על כף פרעה. וזה העוף אוכל על ראשו. ויש טעם מספיק שעד כה על השרים ידבר. וטרם יאמר מה שתמה יוסף בראות את פניהם רעים שקשה מה זו תמיהא מדוע וכו' כיון שהיו אסורי' לז"א דע כי המשקה והאופה אשר למלך מצרים הם אשר היו אסורים בבית הסוהר. כלומר אך השרים לא היו רק במשמר בעלמא ולא אסורי'. ומזה יבטחו כי כל הכעס לא היה רק במשקה ובאופה. ועל כן תמה עליהם שהיו פניהם רעים וזהו וישאל את סריסי פרעה אשר במשמר שהוא משמר בלבד ולא מאסר מדוע פניכם כו':
Genesis.40.5.1
ויאמרו כו'. אמר הלא לאלהים לבדו פתרונים ולא לאדם. ועם כל זה ספרו נא לי אולי אוכל לפותרו. או יאמר חלום חלמנו. ואין עצבוננו על רעת החלום כי לא ידענו אם טוב הוא. רק על העדר פותר ונדעה אז אמר הלא לאל"ים פתרונים ולא לפותר. וא"כ גם שאדם יפתור לכם לא תדעו אמיתת הדבר ובמה תהיו בטוחים. ועם כל זה שתתאוו פותר ספרו נא לי:
Genesis.40.9.1
ויספר כו'. הנה אומרו בחלומו הוא מיותר ועוד כי הנה מכל חלום זה אין בפתרון דבר זולתי מנין השריגים ותת הכוס על כף פרעה אך מה שהיא כפורחת כו' אין דבר בפתרון. וכן בחלום שר האופים אין ענין הסל העליון בפתרון. אך הנה בזה יובן. מי הגיד לרז"ל כל הדרשות אשר פתרו בחלומו' אלו הכל על ענין ישראל. אמנם אין ספק כי לא היתה תור' מספרת כל החלום הבלתי נוגעים אל הפתרון אם היו דברים בטלים בתוך החלום. אך הוא כי אדרבא עיקר הפתרון הוא הנוגע אל ישראל בכל פרטיו. אלא שאגב יש קצת נוגע אליו. וז"א בחלומי והנה גפן לפני כו' לומר הנני רואה כי אין נוגע אלי כל החלום רק סופו. ואקח את הענבים כו' אך בחלומי הנוגע אלי היה ענין נוסף והוא כי הנה גפן לפני כו' והיא כפורחת כו' ואפשר מזה כי נצצה רוח הקודש ביוסף. ומתחלה אמר הלא לאל"ים פתרונים כלומר לו ולא לך. וספרו נא לי כלומר שאגיד מה שיהיה נוגע לכם:
Genesis.40.14.1
כי כו'. כמו זר נחשב ישים מבטחו בב"ו. והנה נשית לב אל מאמרם ז"ל. שאמרו שעל שתי זכירות שאמר זכרתני והזכרתני. האריך שם שתי שנים למה תלו הדבר על אומרו ב' זכירות. ולא על מציאות אשמתו כי שם בשר זרועו. אך הוא כי הנה פשט הכתוב הוא ישיבך על כנך כמשפט הראשון שכל כח תהיה לרצון. עד גדר כ"א זכרתני ועשית נא. אפי' עתה סמוך להטיבו עמך והזכרתני כו' ותמצא חן עד שהוצאתני כו' נמצא בלתי בוטח בו אלא שבאומרו כל כך זכירות. היה נראה כרומז לו זכור יזכרנו כבוטח קצת. ועל כן נאשם ובמה שכתבנו שלא פתר לו רק ג' שריגים שהם ג' ימים. ושיתן הכוס ליד פרעה. אך ענין הגפן לפניו ושהוא כפורחת עלתה נצה לא פתר. אפשר לתת התנצלות ליוסף לומר שיזכירהו שהבין שאומ' גפן לפני הוא שראה כגפן לפניו. הוא יוסף שהוא מישראל הנקראים גפן והיה לפניו והגפן ההיא כפורחת. ממקום שהוא שם עלתה במעלה. על כן אמר לו כפותר הדבר. כ"א זכרתני כו' והוצאתני כו'. עוד יתכן בשום לב אל ייתור אומרו אתך. וגם אומרו עמדי חסד וגם באומר אחרי כן ולא זכר שר כו' וישכחהו. שהוא כפל ענין לבלתי צורך. אך יאמר כי אשר יאהב את רעהו. וישים זכרון אהבתו בלבו ע"י כן בבא לפניו ענין להטיב לו. זכור יזכרנו עוד ויטיב לו. אך אם מתחלה לא ישים אותו בלבו לא ייטיב לו בבוא עת יוכל הועילו. עוד שנית לימדנו ית'. כי הטוב אשר יש לו להחזיק לאוהב. טוב הוא מה שזוכרו בינו לבינו ושם אותו בלבו כעת כי מה שאחרי כן ע"י מה שהוא זכור אצלו. מזכירו במקום שמטיבין לו. לה' הוא להחזיק הטובה ולא לחברו וזה יאמר הלמוד הא'. כי אם זכרתני אתך כלומר שמינך ובך אהיה זכור אתך ימשך כי והזכרתני אל פרעה. מה שאין כן אם מעתה לא תשימני בלבך וכן היה כי לא זכרו אותו. וגם לא לפרעה עד סוף שנתים. וגם אז עד שראה נפשו יוצאה כמ"ש (ב"ר פ" כ"ט) וז"א ולא זכר כו' בינו לבינו. ועל ידי כן וישכחהו מלהזכירו אל פרעה. והלימוד השני הוא מה שאמר מה שאני אומר אליך כ"א זכרתני אתך. ממך ובך עתה בזה הוא מה שתעשה עמי חסד וזהו ועשית נא עמדי חסד כי לא אהיה כפוי טובה אך מה שעל ידי שהזכרתני כו' יהיה כי והוצאתני כו' עדיין הדבר בספק אם ייטב לי ביציאה. ונשאר לה' כי צריך לי התנצלות כי גונב כו' ראויה אלי:
Genesis.40.15.1
כי גונב כו'. אמר אל תאמר בלבבך הלא טוב לך שלא אזכירך פן יפשפש במעשיך באומר כי לא על חנם הובאת לימכר מארץ העברים אולי נמכרת בגניבתך. וגם לא בצדקתך נתנוך בבור הזה ע"כ על האחד אמר כי גונב שהוא חששת אולי גנבתי ונמכרתי נהפוך הוא כי אני גונבתי מארץ העברים. ועל השני וגם פה לא עשיתי וכו' מיצרת גברתי. והראיה כי שמו אותי בבור כחייב ממון כי לו חטאתי על בעולת בעל אחת דתו להמית רק להפיס אותה. באופן כי לא יהי' אסון אם תזכירני ובטחונו שאם יזכירהו שודאי יצא הוא כי ראה ב' אשמות תחת ידו עון הדבה ועון העשר טיפין. כי עון דבת האבר מן החי כבר נתמרק במה שהוטבל' כתנתו בדם ועל אומרו שקוראים לאחיו עבדים לבני הלחנות נמכר לעבד ד"פ בעד ד' בניהן. ועל אומרו שהיו נושאים עיניהם בבנות הארץ. על כן ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף. ועל העשר טיפות זרע כבר היה עשר שנים בבית הסוהר. ובכן כיון ששלמו העשר אמר שודאי יצא וכן אפשר נרמז באומרו והוצאתני מן הבית הזה שעולים ארבע תיבות אלו כמספר התם כל חטא אצבעותי. ואז היה יוצא אם לא שנענש בשנתים אחרות בעד ב' זכירו' כמדובר ובאומרו נא יכוין אל תתני לבוטח בך כי דע איפה שאם היית תזכירני מקודם לא היית מוציאני. והוא כי לא מלאו הימים של העשר שנים אך להיות נא ששלם הזמן ידעתי כי הוצאתני וגו':
Genesis.41.1.1
ויהי מקץ. ראוי לשים לב אל אומרו מקץ ולא אמר ויהי אחר שנתי' ימים וגם או' במ"ם מקץ ולא אמר בקץ. וכן או' ימים הוא מיותר וכן אומר חולם לשון הוה ולא אמר ויחלום פרעה:
Genesis.41.1.2
אמנם הנה הודיענו רז"ל (ב"ר פ' פ"ט) כי השנתים נתוספו לו בבית הסוהר בעון בוטחו בשר המשקים ויאמר ב' זכירות זכרתני. וראוי לשים לב מי הגיד להם שבזמן ההוא שדבר אל שר המשקים. שלמו ימי מאסרו. שאלו השנתים הם נוספות עליהם:
Genesis.41.1.3
אך הנה המה ידעו העשר טיפין שיצאו מראשי אצבעותיו. וראו כי י' שנים היה בבית הכלא. כי בן י"ז שנה יצא מבית אביו ושנה בבית אדוניו ובן ל' שנה היה בבואו לפני פרעה. נמצא היה י"ב בבית הסוהר ושנתים קודם אמר ועשית נא עמדי והוצאתני כו' ואין נא האומר שם לשון בקשה כי לא שם מבטחו בו כל כך לדבר דרך בקשה. אך הוא לומר ועשית אתה עמדי כו'. כי להיות עת תום קצבת ימי כלא אמצא חן כאשר הזכרנו בסמוך. וא"כ איפה אין זה כי אם ששלמו שנות מספר העשר טיפין ואם כן אשמות דבר אחר היתה גורמת מאסר השנתים ימים:
Genesis.41.1.4
ועוד טעם שני והוא כי ראו אומרו שנתים וגם אומרו ימים שהוא מיותר. וגם אומרו חולם לשון הווה אך הוא אומר כי בהשגחה היה הדבר. והוא כי לפעמים נמנים כך וכך שנים ואין קפידה אם יחסרו או יותירו קצת ימים לימלאת. ובזה יאמר ראו עתה איך בהשגחה היו הב' שנים כי הלא על כן היו שנתים ימים כלומר מיום אל יום לא פחות ולא יותר וז"א ימים ובעת הקץ ההוא. היה חולם חלום גרמת ישועתו ולא מקודם. או אחרי כן כלל. ע"כ גזרו אומ' כי אין זה רק על דבר ב' הזכירו' כמדובר. ולמעלה כתבנו למה תלו רז"ל הדבר בזכירות.
Genesis.41.1.5
ובזה נבא אל כוונות כללות השתוב סמוך אל סוף פרשה הקודמת והוא ללמדנו דעת בל יאמר איש כי החריצות לאדם הוא המועיל. או היות לו אהובים להיות על ידם מצרה נחלץ. באומר לולא חריצות יוסף לבקש לפני שר המשקים יזכרנו אל פרעה וגם היות השר ההוא אהובו שהזכירו לפני פרעה והוציאו היה נשאר בבית הסוהר כל ימי חייו. ע"כ להסיר תועה מלב כל איש ישראל בל יעלה על רוחות שהחריצות הוא הטוב והאוהב הוא המטיב לו רק ה' לבדו לכל הבוטחים כו'. אמר כי על דבר האוהב. אדרבה ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו כמבואר למעלה כי הסירו מלבו. ואם על החריצות אדרבה על כופלו דברי חריציתו לומר שיזכרהו זה פעמים. ע"כ מקץ שנתים ימים ופרעה חולם. ולא מאז שלמו היה שנים ולהורות על צמצום הזמן אמר מקץ שנתים פרעה חולם כי חריצותו האריך לו כפי גדר החריצות שתי שנים כאמור. וסוף הפסוק עד פסוק ויהי בבקר כו' יתפרש לפנים בס"ד.
Genesis.41.9.1
וידבר שר כו'. אומרו לאמר יראה בלתי צודק שאינו לאמר לזולת וגם אומרו היום הוא מיותר:
Genesis.41.9.2
אך הנה אמרו רבותינו ז"ל (שם) שציער את המלך בהשהותו מלהגיד דבר יוסף עד שהיתה נפשו יוצאה ובזה יאמר כי בהרגיש את עצמו כאשם על צער המלך. דרך התנצלות אמר אל נא תאשימני שנתאחרתי כי הלא את חטאי אני מזכיר היום שאי אפשר להגיד ענין יוסף אם לא בהזכיר את חטאי לומר פרעה קצף על עבדיו. שהוא על חטאי כלומר וע"כ בושתי מלהזכיר עד אפס תיקון זולת זה עד עתה וזה אמר לאמר כי מה שאחרתי הוא כי כדי לאמר הענין את חטאי אני צריך להזכיר היום:
Genesis.41.9.3
והנה אמרו רבותינו ז"ל (שם) את חטאי מה שחטאתי ליוסף שלא הזכרתיו עד הנה ומה שחטאתי לך שלא מהרתי להגיד לך עד עתה. וראוי לדעת למה הניחו חטאו האמור למעלה חטאו משקה מלך מצרים כו' והלכו לבקש על יוסף ועל פרעה. ועוד שלפחות היה להם לכללו עם השנים ויהיו שלשה. אמנם המה ראו שר דברים אחד אומרו חטאי לשון רבים ואותו עון שעליו נאסר היה אחד ועוד כי לא היה הוא החוטא רק המשקה שתחת ידו כאשר כתבנו למעלה על אומרו חטאו משקה כו' ולא אמר חטאו שר המשקים ושר האופים ע"כ בקשו לו חטאים אחרים. וזה אמר קצף על עבדיו לומר הקצף היה על עבדיו אך לא החטא רק על עבדינו ולפי זה אומרו לאמר יהיה כי מה שוידבר שר המשקים לא לאהבת יוסף רק כדי שאל פרעה לאמר מבוקשו או לאידך גיסא כי חש למה שחשש יוסף באומ' כי גונב גנבתי לאמר אל תחוש שיבוקר פנקסי בהזכירך אותי אמור כי לא חנם שמני בבור כי הנה גונב גנבתי כו'. וגם מה כו' וזה יאמר פה מה שראוי לאמר הוא את חטאי אני מזכיר אך לא חטא זולתי שאדבר בו כי אם ושם אתנו כלומר כמונו במשמר ולא אסור שם אלא במה שהוא עבד לשר הטבחים. כי שם ביתו ולא על ידי מלך במשפט כי לא חטא על הנפש. ועל פי דרכו הכביד במה שחטא ליוסף באומרו היום כי לפי זה היה כעת חיה אל ענין צווי יוסף כי שנתים ימים היו מאז עד היום הזה כמדובר למעלה והוא מזכרת עון נרגש יותר:
Genesis.41.10.1
פרעה קצף כו'. ראוי לשים לב כי באומרו קצף על עבדיו היה לו לומר ויתן אותנו במשמר ולא יזכיר את עצמו לבדו תחלה וחוזר ואומר אותו פעם שנית ועוד אומרו ושם אתנו כו' למה יפרט כל כך סימנים וכן אומרו אתנו. אך הנה הוא היה נכוה בשתי אישות אומר בלבו אוי לי אם אומר שהוא בקי פותר חלומות שיש שתים רעות. (א) שתגדל אשמתי אם ימצא בקי על שאיחרתי עד כה ומה גם לרז"ל (ב"ר פ' פ"ט) שאמרו שלא הגיד עד שראה נפשו יצאה. (ב) אולי לא ימצא בקי לפתור ואמצא בדאי ואוי לי אם לא אומר שהוא בקי פן עם כל זה יובא לפני המלך וימצא בקי על כן אעשה עצמי כמסתפק ומראה פנים לכאן ולכאן והתחיל ואמר פרעה קצף וכו' לומר הנה יש פנים לומר שהוא פותר חלומות בקי כי הלא אין לומר כי דרך השערה אמר כי ידע שהמלך יותר כועס על שר האופים מעל שר המשקים ועל כן לזה פתר תליה ולזה הצלה כי נהפוך הוא כי הלא פרעה קצף על עבדיו כאחד ויותר הורה כעסו עלי מעל שר האופים כי הלא ויתן אותי לבדי במשמ' תחלה והמשמ' היה עלי יותר מעל שר האופים וזהו במשמ' אותי ואת שר האופים וכן על השערת זמן החלום אין לומר ששיער או שפט לפי הזמן כי הנה ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא באופן שיורה היות בו חכמה. וא"ת א"כ למה לא הזכרתי עד כה לז"א הנה יש בחינה אחרת שאפשר כי לא מחכמה צדק בפתרון כי הלא איש כפתרון חלומו חלמנו כי כמעט כל איש ממנו חלם פתרונו. כי זה ראה נותן את הכוס על כף פרעה וזה ראה העוף אוכל מעל ראשו: ואפשר שעל פי הדברים פתר בפשיטות ועוד סברא שלא מחכמה פתר כי אם מקרה הוא היה לו כי הלא להיות מפשר חלמין לא יבצר לאחד מד' בחינות. (א) להיותו חכם גדול. וברוב חכמתו כיון אל אמיתת כוונת החלום בהשערת חכמה או על ידי כישוף. (ג) על ידי נבואה אלהית. (ד) על ידי אצטגנינות שישקיף וירא מולד כל אחד וכל אשר נגזר עליו אמר הנה מכל אלה לא נייחס אליו אחת מהן כי על חכמה גדולה לא יתכן כי הלא ושם אתנו נער ואין חכמה גדולה נמצאת בנער לפחות עד ארבעי' שנה. וגם לא מפאת כישוף כי הלא הוא עברי שאין כישוף ביניהם כמצרים וגם לא נביא הוא כי הלא אין שם מקום התבודדות אל השגה זו כי הוא עבד לשר הטבחים מקום משולל מדרך התבודדות וגם לא באצטגנינות כי הלא אם כן היה חוקר ודורש תחלה. לדעת מולד כל אחד ממנו ולעיין על משפט כוכב מולדתו ויפתר אח"כ אך זה לא עשה כי אם ונספר לו ומיד ויפתר לנו:
Genesis.41.10.2
ועל פי דרכו הסתיר דבר ושקר ענה כי הלא יוסף אמר אליהם לאל"ים פתרונים ספרו נא לי. ולולא הוא בקי אומן לא שאל שיספרו ובזה יכול המלך לאמר לו איך ספרא לו חלומך אם לא שידעת כי פותר חלומות הוא. ושאל ממך תספר לו כי בקי היא וא"כ חטאת אל המלך לזה שינה ואמר ושם אתנו כו' כלומר מעצמנו מחמת התחברות מקרה היה כי ויפתר לנו כו'. ולבל נאמר המלך הנך שולל ד' מיני השגה לפתור חכמה וכישוף כו'. ואם כן איך פתר אין זה רק על השגה רבה לז"א איש כחלומו פתר כי אפשר כי מה שראה בעיניו הראה באצבעו כי כחלום כל א' פתר זה ראה נותן את הכוס על כף פרעה אמר שישיב על כנו. וזה שהעוף אוכל מעל ראשו אמר שיתלה ויאכל העוף בשרו מעל ראשו ולבל יאמר המלך א"כ איפה שכל כך אתה מהביל חכמתו למה תזכירנו ולמה יובא לפני לז"א הנה לעומת זה יש בחינה לייחס אליו ידיעה כי הלא ויהי כאשר פתר לנו כן היה אותי השיב כו'. והוא כי אחר שהקצף היה בשוה וגם שאותי נתן תחלה במשמר כאמור איך נתן אל לבו לדון ב' קצוות. לזה השיב על כנו ולזה תלה והלא במה שראה העוף אוכל על ראשו לא אמר רק שהיה אוכל בסל שבו מכל מאכל פרעה ולא יחויב לפתור עד סוף קצה אחרון מפתרון חברו אך יורה קצת כי חכם לבו. ולפי זה שהיה מסתפק בידיעת יוסף אפשר לפרש אומרו וידבר שר המשקים את פרעה לאמר שהוא כי אמר כמתנצל על מה שאיחר מלהגיד דבר הנה איני רואה ודאי בדברי אלא הזכרת חטאי:
Genesis.41.10.3
אךבתועלת המלך בידיעת יוסף אני מסתפק. שאולי אין בו תועלת ומה בצע בהזכיר עון על מה שאין ודאי תועלת למלך וזה יאמר וידבר שר המשקים את פרעה מה שהוא לאמר בלי ספק כי את חטאי אני מזכיר כי השאר הוא ספק ואם נדקדק אומרו פרעה קצף שלא לנוכח ולא אמר קצפת וכן אומר השיב על כני ואותו תלה שעל כן אמרו רז"ל (ברכות דף נ"ה) שחוזר אל יוסף שהחלומות הולכים אחר הפה היה אפשר לפרש אומרו לאמר כי דבר שר המשקים עם זולתי לדבר עם המלך לבל הזכיר חטאו בפני המלך בפיו לזה אמר וידבר שר המשקים אל מי שאל פרעה לאמר ומאמרו אל השליש הוא הנה את חטאי אני מזכיר ועל כן לא ידבר הוא בעצמו ומה שתאמר למלך הוא כי פרעה קצף כו'. עד סוף הענין או במה שכתבנו שהראם פנים לשפוט שהיה לו חכמה לפתור ופנים לדון שפתר במקרה והיה א"כ נשאר הדבר אל פרעה שיאמר מה שיראה לו אם יאמר שהוא חכם וישלח אחריו או מקרה היה ויניחנו וזהו יאמר וידבר שר המשקים דברים שנשאר אל פרעה לאמר הוא הגזירה כי שר המשקים היה כמסתפק והתחיל לדבר דבריו ואמר את חטאי כו':
Genesis.41.14.1
וישלח כו'. הורה לנו הוא ית' איך נתן את חן יוסף בעיני פרעה מטרם יראנו כי לא אמר שיקראו לו את הנער עבד. כדבר שר המשקים רק יוסף דרך כבוד:
Genesis.41.14.2
והנה ראוי לשית לב במה ידע יוסף כי טוב הוא בעיני המלך. שקישט עצמו ויגלח ויחלף שמלותיו ולא חש פן נודע למלך מעשה אדונתו ויעמידהו במשפט. ועוד שאין ראוי יתעכב אחר שלוח המלך אחריו בגלוח וחלוף שמלות. אך הנה ראה שני דברים. (א) שלא קראו רק אותו לבדו. ואם על דבר גבירתו יקרא את אדוניו גם הוא וזה ויקרא את יוסף. (ב) כי לא הריצוהו לבא אל פרעה רק לצאת מן הבור בלבד וזהו ויריצוהו מן הבור. שימהר לצאת ממסגר אך אחר כך לאטו ילך אל פרעה אז אמר הנה נחיצות המלך הוא להוציא ממסגר נפשי: כי צר לו עלי ואם כן על יו"ט אבא על כן ויגלח כו':
Genesis.41.15.1
ויאמר פרעה כו'. לא אמר ופותר אין אותו לי כאומר למעלה ואין פותר אותם לפרעה כמ"ש ז"ל (בראשית רבה פ' פ"ט) פותרים היו אבל לא לפרעה. על כן זחל וירא פן יאמר יוסף הלא פתרו לך חכמיך וכל החלומות הולכים אחר הפה. ומה יסכון מה שאחזור ואפתור כי מה שהיה כבר הוא על כן כיחש לו ואומר ופותר אין אותו כלל:
Genesis.41.15.2
וראוי לשים לב אל אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת. וכן בתשובת יוסף אומרו אל פרעה לאמר הוא בלתי צודק וגם אומרו בלעדי עם היותו עתיד לפותרו. וכן אומרו אל"ים יענה מה היא ענייה זו. אך חש פרעה פן יאמר יוסף אחר שכל חכמיך אין גם אחד פותר אותו. ומה גם עתה אני כי נער אנכי. על כן אמר ואני שמעתי עליך לאמר. כלומר לא נודע אלי איזה הדרך יהלך רוח חכמה אתך לדבר אותך ובמה כחך. אך סתם שמעתי שעליך ראוי לאמר תשמע חלום לפתור אותו. ולא כדרך חכמים אחרים ששומעים חלום לעיין בו על פי בחינות חכמותם ואחרי כן יפתרו. והשיב יוסף ואמר לאמר בלעדי כלומר אדרבה מה שראוי לאמר הוא שבלעדי הוא המדע הזה. ושמא תאמר א"כ איך אגיד דבר שלא ידעו חכמיך הלא הוא כי אל"ים יענה והמה לא אל"ים דבר בם כי לא יעבדוהו וגם לא אשבח עצמי יעשה למעני. כי אם למען שלום פרעה וכה דבר לחלוק כבוד למלכות
Genesis.41.17.1
וידבר פרעה כו'. ראוי לשית לב אל השנות החלום כמה שינויים מספר התורה אל סיפור פרעה כי למעלה נאמר עומד על היאור ופרעה אמר על שפת היאור למעלה נאמר יפות מראה ולמטה יפות תואר ולמעלה נאמר עולות אחריהן מן היאור ולמטה לא הוזכר היאור. למעלה לא אמר רק רעות מראה ודקות בשר. ולמטה מפליג ואומר דלות ורעות תואר מאד לא ראיתי כו' לרוע. ולמעלה מראה ולמטה תואר וכל פסוק ותבאנה אל קרבנה וגו' לא הוזכר למעלה כלל. ולמעלה אמר וישן ויחלום שנית ולמטה אמר וארא בחלומי כאילו הכל היה כאחת. ולמעלה נאמר בריאות ולמטה מלאות. למעלה אמר צנומות ולמטה לא נאמר למעלה אומר הבריאות והמלאות ולמטה הטובות:
Genesis.41.17.2
אמנם הנה פרעה סיפר את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה נוסח החלום ככל הכתוב למעלה. כאומרו ויספר פרעה להם שהוא את כל החלום הנזכר ככתבו. אלא שהיה דעת פרעה שחלום השבלים הוא ענין הקודם. אלא שלא ידע הפתרון. וזה אמר את חלומו ולא אמר את חלומותיו אלא שאמר את לרבות השני כי שנים סיפר וקראם חלום אחד להיות ענין אחד בעיניו. אך המה לא כן לבם. כי אם ששנים המה נפרדים בענינם וזהו ואין פותר אותם. והוא מה שכתבו זכרונם לברכה (שם) פותרים היו אבל לא לפרעה. כי היו אומרים שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר. שבע אפרכיות אתה כובש שבע אפרכיות אתה מאבד ולא ערב לו פתרונם. והנה מפחדו פן יפתור לו יוסף כחכמיו שינה בלשון החלום מאשר סיפר לחכמיו להרחיק פתרונם מלב יוסף: והוא כי אמר פרעה בלבו מי הכניס בלב חכמי מצרים. כי היו שבע בנות מאשר אמרתי על שפת היאור. ומן היאור עולות שבע פרות אמרו אין זה אלא שמתחת שטף זרעו הדומה ליאור יצאו שבע בנות וכן מאשר אמרתי להם יפות מראה. ואין יופי מראה צודק בפרות כאשר בבני אדם רק יופי תואר. על כן אמרו כי מאומרו יפות מראה. שנראה שראיתי בה מעין יופי בני אדם גזרו אומר כי הפתרון הוא בנות וכן מאשר הקדמתי היופי מראה לבריאות בשר אשר אין דרך המביט בפרות שמנות להביט תחלה אל התואר. ואח"כ אל השומן רק בבני אדם כי בהביטה ראשונה מביט אדם אל המראה. ואח"כ אל השומן וכן בחלום השבלים אמר פרעה הלא אמרתי להם בריאות וטובות ואין לשון בריאות צודק רק בבני אדם ולא בשבלים. אמר בלבו על כן חשבו שהיה מתדמה אלי בחלומי מעין בריאות ולכן פתרו בבנות. על כן מה עשה כרעה בבואו לספר החלום אל יוסף מדאגה מדבר פן יפתר לו גם הוא בבנות ע"כ כל הדברים שהיה חושש שנתלו בם חכמיו לפתור כך שינה אותם ובמקום אמרו על היאור אמר על שפת היאור בל יפתור על שטף יאור זרעו שמתחתיו יצמח וכן בפרות הרעות לא הזכיר מן היאור כלל. וכן בכל מקום שהזכיר יפות למעלה הזכיר ליוסף תואר. ולא מראה הבלתי צודק רק בבני אדם וכן הזכיר תחלה בריאות בשר ואחר כך יפות תואר וכן בחלום השבלים שונה ולא הזכיר בריאות רק מלאות וכאשר עשה על דבר פתרון השבע בנות עשה גם כן לשלול גם פתרון האיפרכיות. והוא כי אמר מי הכניס אומר החרטומים לומר ז' אפרכיות כו' אלא שראה פרות אוכלות פרות ושבלים אוכלים שבלים. אמרו אין זה כי אם לאום מלאום יאמץ ואיפרכיות את האחרות חיים יבלעו כדרך המלכיות אלו את אלו, ואומרו מן היאור הוא שיתפרנסו ממנו כנודע. כי כמה מדינות מתפרנסות דרך מהלך היאור ההוא מראשיתו עד סופו. ועל היות אנשיהם רבים ודשנים היה אומר יפות מראה ובריאות ומלאות בשר וכן יצדק אומרו ותעמודנה אצל הפרות נראה להם שהוא כי האפרכיות יהיו סמוכים אלו לאלו. שאם לא כן מה צורך במה שהראו לו היותן אצל הבריאות אך הוא כי גם שהאפרכיות הכובשו' היו חלושות. כבשו את המלאות וטובות להיותן סמוכות כי ידעו מוצאיהם ומובאיהם על כן לשלא יפתור לו יוסף ככה כי לא יערב לו. על כן מה עשה השמיט מ"ש למעלה ותעמודנה אצל הפרות. ועל עיקר מה שהביאם לדון ששבעה אפרכיות יכבשו את השבעה הטובו'. על כן להרחיק את יוסף מזה הפתרון מה עשה כשהגיע להזכיר החלישות. בין בפרות בין בשבלים הפליג בחולשתן בתכלית לבלתי יעבור בכשלו לידון שיהיה להם כח לכבוש הטובות. וזה אומרו דלות ורעות תואר מאד לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע באופן שלא יעלה על לב לפתור שיהיה בהן כח לכבוש את האחרות וכן בשבלים הוסיף צנומות. כי בפתרון יהיה דבר משולל כח לכבוש. ומפני שעדיין היה אפשר לומר כי אולי מן השמים נעזורו החלושות הרבה לכבוש הטובות על כן לשלול גם זה. הוסיף ואמור על האמור למעלה. ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כו' ומראיהן רע כאשר בתחלה לבלול גם זה. כי גם שנאמר כי מן השמים נסתייעו. אי אפשר שלא ימלאו מהטובות המלאות. ולא תשאר בם החולשה הקודמות. עד גדר שלא נודע כי באו אל קרבנה. שלא יעדיפו כלל מכל הבזה והשלל והשביה והרכוש והעבדים ומקניהם וקנינם וכל בהמתם. ויהיו חלושים אחריהם כאשר בתחלה באופן שלא יהיה מקום לפתור על האיפרכיות. ולבל יאמר יוסף קרא נא את חכמיך ונעמדה יחד ונראה מה בפיהם גם הם. ואשר תעלה ההסכמה הוא האמת ויירא פרעה פן יסכים עמהם בבנות או באיפרכיות. על כן החליט ואמר ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי כלומר אין בפיהם דבר להתווכח עמהם ואתה לבדך תדבר:
Genesis.41.25.1
ויאמר יוסף כו'. הנה יקשה. (א) באומרו חלום פרעה א' הוא מתחיל לפתור ומהראוי שקודם החילו לפתור או אחר הפתרון. יאמר מה שאלהים עושה הגיד לפרעה ולא בתוך הפתרון. (ב) למה חוזר שנית ואומר אשר האלהים עושה הראה. (ג) שנותו מהגדה להוראה. (ד) אומרו תחלה על כללות החלום. ואח"כ על הא' מהפרטים באומרו הוא הדבר. (ה) אומרו חלום א' פעם שנית בפסו' הב'. (ו) כי בשלש החלוקות לא פירש אם הם שבע או רעב. רק שבע שנים הנה וברביעית מפרש ואומר יהיו שבע שני רעב. (ז) למה לא ביאר הכל שבע פרות הטובות שבע שני השבע הנה וכן בכל השאר. ולא שאחר שביאר שבע שני רעב שב אל התחלה ואמר הנה שבע שנים באות שבע גדול כו'. (ח) כמו שבשבלים הרקות תזכיר כל סימניהם הרקות שדופות הקדים. למה בפרות הטובות לא אמר יפות המראה והבריאות רק הטובות בלבד. (ט) באמרו ועל השנות החלום וגו' פעמים למה כפל כי אומרו השנות ופעמים אחד הוא. (י) איך יראה שהוא נכון ושממהר האלהים לעשותו כי שני דברים הם:
Genesis.41.25.2
אמנם הנה היה מקום לדון כי חלום הפרות והשבלים אחד הוא כי יתדמו זה לזה. אך מהצטרך ב' חלומות וגם מאשר הקיץ בנתים וחלם שנית יש מקום לדון כי שני ענינים הם. וזה ההפרש היה בין פרעה לחכמיו כנרמז בדבריהם. ע"כ היחל בזה פתח דבריו ואמר חלום פרעה אחד הוא של פרות ושל שבלים. וש"ת א"כ איפה למה הראוני השני והיה די בראשון הלא הוא כי אשר האלהים עושה. ורמז בראשון הגיד בשני כי בראשונה ראית חלום ואמר כך הוגד לך הפתרון. הוא חלום השני שהוא שבע ורעב בפשיטות. כי מלוי השבלים שבע ורקותן רעב. וש"ת לא יתכן כי הלא בריקות השבלים אין להם כלל ובכחש הפרות יש בשר אלא שהוא מעט. ואם הוא סימן רעב זה יורה מזונות מועטים. וזה יורה חוסר כל לגמרי באופן שלא אחד המה לזה אמר שבע פרות וגו'. חלום אחד הוא. לומר אל יעלה על רוח שהפרות הטובות הם רמז אל השבע וכן השבלים באופן שהרעות יור' על מזון מועט כי לא כן הוא רק שבע הפרות הטובות אינן מציאת המזון רק שבע שנים הנה וכן השבלים ועל דרך זה הרעות שבע שנים הנה וא"כ השבע הוא היפות תואר והיותן בריאות. וכן הכחש הוא הרעב ומציאות הכפרות הכחושות הן השנים שהם ז'. ובזה חלום אחד הוא כי אין הפרש. וזה אמר שבע פרות הטובות עצמותן הם שבע שנים כלומר שיתרונן שהם שמנות ויפות תואר הוא השבע. וכן השבלים הטובות שבע שנים הנה כלומר והיותן מליאות והבריאות הוא השבע באופן שבזה חלום א' הוא ופירש ואמר בזה שאמרתי שהפרות הן השנים יתכן בזה כי גם שבע פרות הרקות שבע שנים הנה. ולא שיהיו הפרות הרקות עצמן סימן הרעב רק הכחש בלבד. ומי יכריח בזה שלא יהיו הפרות הכחושות סימן אל מזון מועט ולא רעב לגמרי. הלא הוא כי ושבע השבלים הרקות שדופות הקדים אין לומר שיהיו מועטי המזון. רק יהיו שבע שני רעב כי הריקות ושדופות אין נשאר בהם כלל וזהו הוראת פירש פרות הרעות. על כן לא הזכיר צנומות שהואמה שבדה פרעה מלבו שלא נזכר למעלה והיה שקר. כי צנומות הוא שיש גרגרים אלא שנתקשו קודם זמנם. והוא ידע כי היה רקות לגמרי שהיא הרעב בעצם. וש"ת אדרבה ילמד חלום השבלים מהפרות והשבלים הרקות יהיו שבע שני מזון מועט ולא רעב ממש. לזה אמר זה אי אפשר. כי הלא הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עושה הראה וגו' כי אשר האלהים עושה מאשר חלמת בפרות הראה בחלום השבלים. ואם כן אחר שהשבלים הם פתרון הפרות איך ילמד חלום השני מהראשון. אחר שהוא ית' בא השני להראות פירוש הראשון ואמר הראה ולא אמר הגיד למה שלמעלה דבר על כל חלוקת החלום השבע והרעב. כי שתי בחינות שהם שבע ורעב שבחלום הראשון הגיד בשני שהוא שובע בשבלים המלאות ורעב ברקות. והוא כי בחלוקת המלאות לא יחויב שבע גדול כי אפשר העדר רעב בלבד או שבע בינוני אך הרקות הוא הוראת רעב בעצם כמראה באצבע על כן למעלה אמר הגיד שלא יבצר מהשני הוראת מציאות שבע אך עתה שידבר על החלוקה השנית מהשבלים הרקות שהם שבע שני רעב. אמר הראה כי הוראה בעצם על רעב ואחר אומרו שילמד סתום מן המפורש מהשבלים הרקות. חזר אל מה שנשאר מלפרש מלמעלה כי לא פירש למעלה רק ששבע פרות הטובות שבע שנים הנה עתה בא לפרש מה הוא יפות מראה ובריאות. ואמר הנה שבע שנים באות שבע גדול כו'. ועל ענין ותאכלנה הפרות כו' את שבע כו' וכן ותבלענה כו' אמר ונשכח בו' ועל ולא נודע כי באו כו' אמר ולא יודע כו'. ועתה הרגיש כי הלא לפי הנחה זוכי חלום א' הוא קשה שא"כ למה נשתנה החלום פעם בפרות ופעם בשבלים כי גם לאמר למעלה כי השני פתרון והגדת ענין הראשון היה מספיק יהיה מתחלה חלום השבלים ולא פרות שיצטרך השני לבא לפרשו. ועוד היות בב' פעמים שהקיץ וחזר ליישן וחלם פעם ב'. על הא' אמר ועל השנות החלום שהיה שינוי פעם פרות ופעם שבלים. ועל הב' אמר פעמים הלא הוא כי מה שנשתנה ולא היה שבלים בלבד. הוא כי נכון הדבר והוא כי אם היו שבלים בלבד אולי יבקשו לפתור אותו על דבר דומה לו ולא שיהיה כפשוטו רק ככל חלום שיש לו פתרון היה הפתרון נשאר אל דעת הפותרים ותהיה נדון בקרבך איזהו הפתרון האמתי. אך עתה שקדם של פרות ואחר כך בא של שבלים אין זה רק שהשני הוא פתרון והגדה ופירוש של ראשון והוא כפשוטו שבע ורעב ולא שיהיה עליו פתרון. וזהו כי נכון הדבר שהוא כי זה שאמרתי משבע ורעב הוא נכון ואין פתרון אחר כי עתה הוא מאת האל"ים שהוא עצמו פתר לך בחלומך שהוא הנכון ואמת ולא מאת פותרי בני אדם. וזהו כי נכון הדבר ומה שהיה פעמים שהיה בשני פעמים. הוא כי ממהר האל"ים לעשותו. כדרך המלך ברצותו לנחץ הדבר אומרו פעם אחד וחוזר פעם שנית מיד לאומרו: או שעור הענין שנשתנה אח"כ בשבלים ולא היה חלום הפרות בלבד הוא למען תדע כי נכון הדבר שפתרתי מאת האל"ים ולא תהיה נבוך בפתרון. כי בשימי מאת האל"ים בא הפתרון. ומה שהיה פעמים ולא הב' לבדו. הוא כי וממהר האל"ים לעשותו כמלך שחוזר ואומר גזרתו לנחץ אותה: או יאמר מה שנשתנה הדבר תחלה פרות ואח"כ שבלים והיה מספיק הראשון הוא להורות כי נכון ואמת הוא מאת האל"ים ולא חלום כוזב מכחות התחתונים. והוא כי כל מה שמאת האל"ים הוא מכוסה והולך ומתגלה כן בא במכוסה בפרות ונתגלה אח"כ בשבלים הפך מדות שמכחות תחתונים שמתגלה ומתכס' אח"כ עד יבולע ועל היותו פעמים הוא על כי ממהר כו' כבקודם:
Genesis.41.33.1
ועתה ירא כו'. הנה קשה מאד. (א) היועץ למלך נתנוהו רק ישמע חלום לפתור אותו ומי הכניסו לומר ירא פרעה כו'. (ב) אומרו נבון וחכם כי היל"ל חכם ונבון. (ג) כי לצבור אוכל אין צורך רק איש משתדל ולא נבון וחכם. (ד) מה צורך יושת על ארץ מצרים ודי לו יושת על שמירת אוצר אוכל (ה) אומרו יעשה פרעה. אם חוזר אל אומרו ירא פרעה וישיתהו שאומר שיעשה כן למנות איש הרי נאמר פעם א' וישיתהו כו'. ואם הוא שיעשה להפקיד פקידים וי"ו של ויפקד יתירה. (ו) אומרו ויקבצו כו' ויצברו כו'. שיורה כי הפקידים יקבצו ויצברו בר ואחר כך הוא אומר ויקבוץ את כל אוכל כו' ויצבור יוסף בר כו'. ולמה לא צברו הפקידים כמאמרו. (ז) באומרו הנמצא כזה איש אשר רוח כו'. כי היל"ל איש נבון וחכם וגם למה לא הוזכרה תשובת עבדיו. (ח) אומרו אחרי הודיע אלהים כו'. מי הגיד לו שלא יהיה נבון וחכם כמוהו יודיע ה' לו גם הוא דומה לכל זאת:
Genesis.41.33.2
אמנם לבא אל הענין נשים לב למה זה סיפרה לנו תורה כל דברי חלומות פרעה וכל פתרונות ועצת יוסף אליו. ועתה ירא פרעה כו'. כי מה יתן ומה יוסיף לנו כל זה. והיה די יאמר כי חלם פרעה חלום ותפעם רוחו וישלח ויקרא את יוסף מן הבור ויפתור לו את חלומותיו. ויעמידהו על ארץ מצרים רק הכסא גדל ממנו ולא יאריך וירחיב כל דברי החלומות וכל פרטי פתרונם ואם הוא הכנה אל מה שעתיד לו' כי על רעב ללחם ירדו יעקב ובניו מצרימה. היד די יאמר והרעב כבד בארץ ובארץ מצרים היה לחם ועל זה יספר הליכתם שמה:
Genesis.41.33.3
אמנם אומרו כי בחלום פרעה הלז ובהיות יוסף היא השליט על הארץ. ויצבר את כל אוכל שבע שנים תלויה גאולת ישראל מגלות מצרים שהיה אז מתחיל ובזה נשכיל ונראה מה ענין מאמר יוסף אל אחיו לאמור לאביו. וכלכלתי אותך שם כאשר נבאר במקומו בס"ד. והוא כי הלא יראה זו מיעוט דרך ארץ לאמר שהוא יכלכלוהו וגם אומרו שם יראה לבלי צורך. כי מה יתן ומה יוסיף לו אם יכלכלוהו שם או במקום אחר. וגם נשית לב מה עלה על לב יוסף לכרות ערלת המצריים שאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה צ') שלא רצה לתת להם לחם עד כרות בשר ערלתם כי הלא לא לגיירם כיוון ויניחם ערלים. וכן למה זה את העם העביר לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו למה בלבל דירותיהם. כי הלא יראה בלתי מספיק טעם אומרים שהיה להעביר חרפת שם גולים מאחיו:
Genesis.41.33.4
אך הנה לזה נקדים מאמרם ז"ל בספר הזוהר (פרשת וישב דף קפ"ד) כי כאשר גזרה חכמתו ית' להגלות את ישראל מצרימה כו'. ולא עוד כי אם שקדמה להם מאז ירד יוסף שמה כי לא היה מוכן להיות מרכבה אל השכינה כמוהו ועל כן הוריד מצרימה. והנה ראוי לשים לב מה צורך אל הקדימה הזאת ולא ירדה עמהם ברדתם שמה. וגם עוד נשית לב אל החלום יוסף אשר חלם. והנה קמה אלומתי וגם נצבה מה ענין הקימות והתייצבות ההוא אשר אין ספק כי קימות והצלחת התבואה היתה על ידי יוסף וכן התייצבות וההעמדה. שלא הרקיבה בשבע שני שבע ושבע שני רעב שאחרי כן כמדובר למעלה. וכן יראה מרז"ל (ב"ר פ' צ') באומרם כי כאשר הלינו על יוסף לפני פרעה. לאמר שלא היה נותן להם לחם עד שימולו שהשיב להם למה לא שמרתם אתם תבואתכם ואמרו לו שמרנו והרקיבה ואמר להם אם כאשר גזר על תבואתכם שתרקב היה גוזר עליכם שתמותו לא הייתם מתים. לכן תמולו ולא תמנעו כי אם לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו. הנה כי כח הצלחת התבואה וקיומה תלויה ביוסף באשר ה' אתו:
Genesis.41.33.5
ונבא אל הענין והוא כי הנה אחרי פותרו החלום ככל הכ' נשאר עדין לפתור בכל אחד מהחלומות דבר אחר. גם בב' שמפרש הראשון והוא אשר חלם היותו עומד על היאר. ושמן היאר עולות הפרות וכן בחלום השבלים מה שראה שהשבע שבלים עולות בקנה אחד ולא בשבעה קנים כדרכן לעלות כל שבולת בקנה בפני עצמו ועל כן בא ויאמר ועתה ירא פרעה כו'. והענין כי הנה הגולים מצרימה למה ששם חלאת זוהמת טומאת מצרים רבה וגדולה על כן הוצרכו רחמי שמים מרובים ועצומים לצת ממנה בל ישקעו ויאבדו בתוך טומאתה כי ילכדו ברשתה כי על כן חושב הוא ית' את הקץ לגאלם טרם יטמאו פה ועל כן חרד ה' את כל החרדה ההוא למהר לשלחם טרם יחמץ בצקם שלא יכלו להתמהמה עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם מיד. והוא ענין חכמי האמת האומרים כי אם היו מתעכבים עוד מעט היו נכנסים בשער החמשים של שערי טומאה שלעומת הקדושה. וישקעו שם עד עולם ולא הית' להם עוד תקומה והנה כתבנו פרשת תולדות ופ' שמות כי הוצרך גלות מצרי' לישראל כצורך כור מצרפים להגו סיגים מכסף. כן היתה ארץ מצרים לישראל ככור הברזל לצרפם שמה מחלאת זוהמת נחש להכין אותם לקבלת התורה. כי אשר יהיו סיגים יתאחזו בטומאת מצרים וישארו שמה והם המתים בימי החשך ואשר הם הכסף צרוף הן הם היוצאים אחד מחמשה או מחמשים או מחמש מאות. או מחמשת אלפים למאן דאמר. אמנם היו בסכנה פן קושי חלאת זוהמת טומאת מצרים יגבר עליהם וישעבדם תחת סבלות טומאתם. על כן אלהינו מרחם מאז חשב מחשבות לבלתי ידחו ישראל שמה בשני דברים א' בשלוח שכינה עמהם למען כנשר יעיר קנו על גוזליו תרחף בל תעצר כח מצרים להכניעם תחתיהם ומה גם לרז"ל (שם) שאפילו קצת מדות טובות אשר היו אז לישראל מהשכינה היו להם. עוד שנית עשה הוא ית' הלא הוא לבלתי יסתופפו בבואם מצרימה תחת צל שרו של מצרים. והוא כי בבואם היו אוכלים מעבור הארץ הנשפע על ידי השר היה קינה בהם מאז שליטה וקו לקו היה הולך ומשתרר עליהם גם השתרד עד אפם מקום ודרך לצאת עוד מתחת שליטתו עד עולם ולא יגאלו עוד. על כן מה עשה הוא ית' נתן שבע שנים שבע גדול בכל ארץ מצרים. אשר לא היה שפע השבע ההוא על ידי השר. כי אם על ידי השכינה באמצעות יוסף נמצאו יעקב והבאים מצרימה בימי שבע שני הרעב מתפרנסים מתחת יד השר. וזה מאמר יוסף אל אביו לאמר רדה אלי כלומר אלי ולא אל כח מצרים. וכלכלתי אותך כלומר בהשתלשלותי מהשכינה אשר אתי ולא על ידי השר וגם יהיה שם בארץ גושן אשר אין בה שליטת טומאת השר למה כי היא ניתנה לשרה מאת פרעה מאז לקחה. כמ"ש ז"ל בפר"א (פרק כ"ו) ומאז היה שם שייכות קדושה והן זה היה חלום פרעה שהיה עומד על היאר והנה מן היאר עולות וכו' וגם אשר ראה שבע שבלים עולות בקנה אחד והוא כי הלא יוסף היה במצרים כיאור המושך מים ממוצאו להשקות את הגן כן יוסף היה ממשיך השפע מהשכינה אשר אתו להוציא לחם רב ולקיימו מה שלא היה כח רב כמהו ע"י השר השורר על הארץ ההיא וכן על דרך האמת מדת יוסף תקרא נהר. וזה ענין אשר חלם פרעה והנה עומד על היאור וכו'. כי פרעה היה עומד על יוסף כי הכסא יגדל ממנו. ומאותו היאור שתחת יד פרעה עולות שבע שני שבע נשפעות ממנו והטעם מפורש בחלום השבלים אשר הוא כפתרון אל חלום הפרות כמדובר. והוא באומרו שבע שבלים עולות בקנה אחד מלאות וטובות. לומר כי עליית והצלחת שבע שני שבע תהיה על ידי קנה אחד שהוא על יד כח אחדות הוא כח ה' אשר עם יוסף מה שלא היה כן על ידי שרים. אשר הם מתייחסים אל רבוי ופירוד. וכן קנה בגמטריא עם התיבה עולה יוסף. ואמר שעל ידי הקנה אחד. תשרה ברכת להיות מלאות וטובו'. וזה מאמ' יוסף באו' ועתה ירא פרעה וכו' לו' אשר ראה פרעה שהיה עומד על שפת היאר ומן היאר עולות כו' וגם עולות בקנה א' הלא הוא כי ועתה ירא פרעה כו' ויצבור כו'. כי אשר היה על היאור ומהיאור שתחתיו יוצאות התבואה היא השבע. הוא כי אשר לא ישתרר עליו זולתך שעתה בלבד עומד עליו ממנו יוצאות שבע שני השבע ואשר ראית היה קנה אחד ובו עולות שבע שבלים. הוא כי האש ההוא יהיה נבון וחכם. והוא כי זה פתרונו כמו שכתבו ז"ל (ברכות דף נ"א) הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה ובינה כד"א קנה חכמה קנה בינה. או כפשוטו בשום לב אל אומרו נבון וחכם. והוא הפך הסדר כי היה ראוי יאמר חכם ונבון אך הוא כי בינה היא אשר יבין איש בשכלו דבר מתוך דבר. וחכמה היא מה שילמדוהו פה אל פה והוא מה שכתבנו במאמר פרעה תשמע חלום לפתור אותו. שהוא אינך שומע חלום לעיין ולהבין מתוך דבריו הפתרון. רק כאלו מן השמים השמיעך הפתרון ולא תצטרך לשמוע להבין רק תשמע לפתור מיד. וזה יאמר איש נבון חכם לו' נבון להבין דבר מתוך דבר חכם כי הבינה ההוא באה לו דרך חכמה כי ילמדוהו הבינה מן השמי' דרך נבואה באופן שהוא נבון להבין דבר מתוך דבר. ומה שהיא בינה באה לו דרך חכמה שהיא מדרגה שאיננה זולתי לאשר רוח אלהין קדישין ביה. שהוא משורש האחדות מה שאין כן לכח שרי מעלה. והנה ענין זה הוא עיקר גדול בענין הפתרון והוא הכל שבלעדו אין הפלג' תבואה ולא קיומה לפרנסם בה את הכל גם בשבע שני רעב. ועיקר כוונתו ית' היתה לבלתי האכיל את יעקב ובניו מתחת יד שרו של מצרים מהטעם האמור:
Genesis.41.33.6
ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל בלתי תת יוסף מלחמו לרעלים עד ימולו. למה שהוא למען התיש כח השר ההוא. לבל יעצר כח למשול לשקע את ישראל בטומאתו על כן הכרית בשר ערלתם. כי הלא טומאת שר מצרים אל טומאת הערלה תתייחס. כי על כן מצרים ערות הארץ תקרא כמאמרינו על מאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה צ"ג). כי כאשר האדם יש לו אברים כן הארץ. כד"א ראש עפרות תבל רחבת ידים טבור הארץ ערות הארץ והוא כי כאשר עם היות כל אברי האדם גוף א' עם כל זה אין בחינות אברים שוים. כך עם היות הארץ גוף אחד דסדנא דארעא חד הוא עם כל זה אין חלקיה שוים כי יש מתייחסים אל הראש כו'. אך הבחינה היותר שפלה מחמת חלאת טומאתה היא הנקראת ערות הארץ היא בחינת שרו של מצרים. ועל כן להכניע כחו זו. צוה להכרית ערלות ערות עמו וגם להתיש כח שפע מזל מצרים העם המושפעים כל אחד לפי בחינת מקומו שינה דירתם והעביר אותם לערים מקצה גבול כו'. וכן כל אלה ידו עשתה להחליש כח השר והמזל מלהכניע את ישראל תחתם כמדובר ובגלל כל הדברים הנאמרים באמת הוצרכה שכינה להקדים אל מצרים ימים רבים כי בימים ההם נוסף על היות מספר שנות הקדימה כ"ב כמספר אותיות התורה שהיו עתידים ישראל לקבל. גם היה למען הכניע שר ומזל מצרים תחת הקדושה שתהיה התבואה שבש' השבע והנאכלת בש' הרעב ליעקב ובניו. מתבואה שע"י שפע שכינה. ולא מהבאה ע"י חצונים והוא מאמרם ששאל יעקב באו' ונתן לי לאכול כו'. שהוא על ידו ית' ולא ע"י שר של ארץ:
Genesis.41.33.7
כלל הדברים כי באמור אליו ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם לעצמו היה דורש כי גם הוא בכלל הפתרון כמדובר. וע"כ ידע כי לא יבוש כי ודאי יבחר בו. ומה גם כי ראה מעשה וזכר חלומו אשר חלם. והנה אנחנו מאלמים אלומים כו'. והבין כי תבואתו היא אשר תהיה טובה ומתקיימת. ויבואו כל הארץ אליו לשבור אוכל. ויתן אל לבו כי שעה זו עומדת לו והוא ככתוב כי הנה מה' יצא ילך יוסף מצרימה להיות מרכבה אל השכינה בהיותם בגלות ויתן אל לבו למה זה היה השבע והרעב אחרי כן אך אין זה כ"א שרצה הקב"ה לבל ישתעבדו ויכנעו יעקב ובניו תחת שר מצרים. פן יאבדו בגלותם על כן ראה הוא יתברך לבלתי הביאם בהתחיל מנין רד"ו לאכול לחם המושפע על ידי השר רק על ידי ה' בהשתלשלו יוסף אשר הוא מרכבה אליו ית' כי הוא יצבור אוכל בכח אלהים אשר עמו ויאכל אותם ממנו בימי הרעב. והנה לפרעה אמר שכוון למען ישמעו אליו לשמור על פיו אוכל בערים ושמרו אך אשר בלבו היה למען אוכל שני השבע יבא ע"י השתלשלת השכינה אשר עם יוסף המושל בכל הארץ. למען האכיל את כל בית אביו מהאוכל הבא על ידו יתב' מהטעם הנזכר. ולבל יעלה על לב פרעה כי לעצמו הוא דורש על כן אחרי אומר וירא פרעה איש כו'. אמר חלוקה אחרת והיא יעשה פרעה כו' לומר הלא אמרתי לבקש איש נבון וחכם והנני או' שאם ירצה יעשה פרעה הדבר בעצמו ולא ירצה לשית איש על ארץ מצרים. רק הוא בעצמו צריך ויפקד גם זולתו פקידים כמו והם יקבצו כו' ויצברו כו'. ולמען יתקיים האוכל: זאת יעשה יהיה לפקדון לארץ. שהוא לינתן האוכל בקרקע שלו לפקדון לארץ אוכל בערים. ולבל יבחר פרעה בדרך הזה השני אמר כי בהיות על ידם לא יהיה תיקונם. רק שולא תכרת הארץ ברעב. כלומר כי על ידי האיש נבון וחכם אין צריך לומר שלא יכרת כי אם גם יהיה שפע רב טוב במה שיתקיים מהשבע שני שבע. ועל כן פרעה לא בחר רק בעצה הראשונה לשים איש נבון וחכם. ועל כן לא נאמר אחרי כן שהפקיד פקידים. גם לא ויקבצו ויצברו רק ויקבוץ ויצבור יוסף שהוא כי בחר בעצה הראשונה כמדובר. והנה פרעה היה עם לבבו למנות את יוסף. ולבל יעכבו עבדיו. עשה כמתיעץ אתם ואמר אל עבדיו הנמצא כזה כו' אמר אם או' אליהם הנמצא כזה איש נבון וחכם. הלא יאמרו כי גם חכמי מצרים נבונים וחכמים המה. ע"כ אמר הנמצא כזה איש אשר רוח אל"ים בו. כי בזה לא יוכלו לומר כי כן בחכמי מצרים. כי הלא אם כן למה לא פתרו חלום פרעה. והנה הם עמדו לא ענו. כי ראו כי כן הוא שאין כמוהו. ובאש קנאתם לא עצרו כת להוציא מפיהם מלין. אז הפך פניו ליוסף ואמר אחרי הודיע אל"ים כו'. והוא כי הוא יתב' יהב חכמתא לחכימין כו'. ועל כן ודאי כי אחרי הודיע אל"ים כו'. ולא את חכמי מצרים יורה כי אין נבון וחכם כמוך. עוד אפשר אמר לו הונח שעד כה לא היית נבון וחכם אחרי הודיע ה' כו'. מזה אין ספק השפע בך בינה וחכמה. עד שאין כמוך. או יאמר אחרי הודיע כו' לומר הלא אמרת לי איש נבון וחכם. והנה שמעת שלא אמרתי לעבדי רק הנמצא כזה איש אשר רוח אל"ים כו'. ולא אמרתי כזה איש נבון וחכם. לא יעלה על רוחך שדעתי הוא. כי יש נבון וחכם כמוך בעמי. כי לא אמרתי כך אלא לראיה. שאחר רוח אל"ים בך. להודיעך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. וזה אומרו אליו אחרי הודיע אל"ים אותך את כל זאת. שהוא מהיות רוח אל"ים בך אין נבון וחכם כמוך. לומר כי לכך נתכוונתי באמרי הנמצא כזה איש אשר רוח אל"ים בו. שהוא שע"י רוח אל"ים הודיע אל"ים אותך את כל זאת. ומזה יודע כי אין נבון וחכם כמוך. או יאמר כענין שארז"ל (תענית דף כ"א) שקרה לר' יוחנן ואילפא שיצאו לישא וליתן וישבו בצד כותל א' ושמע ר' יוחנן מלאך אומר לחבירו נשליך הכותל על אלו שמניחים חיי עולם לעסוק בחיי שעה. והשיב האחר ואמר לו. דאית חד בינייהו דקיימא ליה שעתא. אמר ליה רבי יוחנן אילפא שמעת איזה דבר. אמר ליה לא. אמר א"כ אנכי דשמענא היא דקיימא לי שעתא והדר ביה. וע"ד זה אפשר שכה אמר פרעה. הלא אמרת שאשים ראש א' על הארץ נבון וחכם. שכתבנו שזה בכלל הפתרון דקיימא שעתה לאיש נבון וחכם. והנה אחרי הודיע אל"ים אותך את כל זאת. שהוא את כל פתרון שני החלומות וגם זאת שהוא על ענין זה. שאת איש נבון וחכם אשית על כל ארץ מצרים לאדון על כל מצרים. היינו דקיימא שעתא לאיש נבון וחכם ואחר שאותך הודיע ולא לאחר ודאי שאין נבון וחכם כמוך. ואתה הוא דקיימת לך שעתא:
Genesis.41.40.1
אתה תהיה וגו'. הנה נראה היפוך בסידרי הסררה. וגם אומרו ויאמר פרעה עודנו מדבר עמו. וגם אומרו ראה נתתי. איך תצדק ראי' בזה. וכן אומרו אל יוסף אני פרעה. הרי אמר למעלה רק הכסא וגו'. ועוד כי אל עמו היה לו לאמר ולא ליוסף. אך יאמר אתה אמרת ירא פרעה איש וגו' וישיתהו על ארץ מצרים שהוא להשתרר על הארץ. והנני עושה יותר כי תהיה על ביתי. והיא כי אולי על שיצא שמעך שעתה עבד כמאמר שר המשקים אולי לא יחשבוך על כן אני מתחיל ונותנך על ביתי ובראותם זה על פיך ישק כל עמי. שיהיה עד גדר שרק הכסא אגדל וגם זה יהיה לי ממך כאלו אתה מושיבני על כסאי. ויצדק דבר זה בעצם במאמרם ז"ל שהשבעו פרעה בל יגלה שלא ידע לשון הקודש פן יעבירוהו לפי חקם נמצא יוסף נותן לו הכסא וזהו ממך. ושמא תאמר אולי יאמרו העם כי כעבד נאמן בית נתתיך על ביתי. ולא יודו שררתך זה אני אומר ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים ובמה היה זה. הלא הוא כי ויסר את טבעתו וגו'. וילבש אותו בגדי חורין מה שאין עבד במצרים יכול ללבוש ולא לרכוב דרך מעלה. וז"א וירכב אותו וגו' ויקראו לפניו אברך. שהכל יברכו על ברכיהם לפניו כעבדים לו ובכלל הכרוז היה ונתון אותו וגו'. מה שאין עבד יכול לעלות שם לגדולה. ועכ"ז כלם מודים ועושים. הנה ראה בעיניו כי נתן אותו על כל ארץ מצרים. ואחר המעשה הזה אמר פרעה אל יוסף. הנה על ידי שעשיתי מעתה אני פרעה וגו'. כי איני מכני עצמי בתואר שררה ובתואר מלך. לומר אני פרעה מלך מצרים כי אם אני פרעה נקרא בשמי כאחד העם אך השררה לך תהיה. כי ובלעדיך וגו'. או יאמר אני פרעה. אם הייתי אומר סתם בלעדיך לא ירים איש כו'. היה נראה שגם אני בכלל לז"א אני פרעה כלומר עומד במקומי ושררתי. ועל זולתי אני אומר ובלעדיך לא ירים איש כו'. באופן שגם השרים יכנעו לך ולא המון העם בלבד:
Genesis.41.45.1
ויקרא פרעה וכו'. ג' הדברים הנאמרים בכתוב יראו בלתי מקושרים וגם מה בצע בהודעת תת לו אשה. וגם קריאת שם זה. היה ראוי בהגידו הפתרון מיד. ועוד שאם אומרו ויצא יוסף כו'. הוא כשהרכיבוהו במרכבת המשנה אשר לו כו' הרי נאמר. אך יאמר כי הלא לא בחכמה עשה פרעה את הדבר הזה להעבירו במרכבת המשנה ויקראו לפניו אברך ונתון כו'. כי יהיה אפשר יתקוממו המון קריה וגדוליה לאמר הלא עבד הוא ומזל במצרים מעכב מלהיות לו מעלה. וגם אינו חק המלכות וגם יאמרו אתמול נחשד על אדונותו והושם בבור והיא חרפת מצרים ישתרר עליהם. והלא פרעה היה ירא מהעם פן יעבירוהו ממלך. כי השבע השביע את יוסף בל יגלה על ל' הקדש. ע"כ אמר כי נשמר המלך מזה ולתקן הדבר עשה ב' דברים. טרם הוציאו אותו בכרוזא קרא בחיל. (א) כי ויקרא פרעה שם יוסף צפנת כו'. לאמר אין זה תחת המזל כי הלא צפונות אלוה ממעל הוא ידע. וגם ראיה שגם אדוניו לא לעבד חשבו. לא לעושה רעה עם אשתו. כי א"כ היה לא היה נותן לו את בתו. בין על היותו עבד. בין על מעשה אשתו. אך זה ראיה לעיני הכל כי לעבד לא נחשב. כי גונב מארץ העברים ושגם מאשתו לא עשה מאומה. ובזה אין פחד יתקוממו העם. וזהו או' ויקרא פרעה שם יוסף כו'. וגם ויתן לו את אסנת כו' ועל ידי ב' הכנות אלה היה מה שויצא יוסף האמור למעלה:
Genesis.41.46.1
ויוסף בן שלשים כו'. למעלה בבואו. היה צודק יאמר מספר שניו. וגם פה הוא לבלי צורך. וכן אומרו ויעבור בכל ארץ מצרים. הרי נאמר זה פעמים. ועוד כי איך היה אפשר עבור בכל ארץ מצרים בלי צאת מלפני פרעה. ולמה יאמר ויצא מלפני פרעה כו':
Genesis.41.46.2
אך יאמר אל יאמר איש כי החכמה והחריצות. או המזל יעלהו במעלה. ויביא ראיה מיוסף. כי התחכם בפתרון סריסי פרעה. וגם חריצותו לצוות על שר המשקים שיזכיר. וגם מזלו כנראה מחלומו שאמרו לו אחיו המלוך תמלוך כו'. כי הלא בן ל' שנה היה בעמדו לפני פרעה. ולא היה לו להיות בסוהר. רק עשר שנים על עשר טיפין. ובחכמתו וחריצותו לדבר אל שר המשקים יעשה עמו חסד. אמר שתי זכירות שעל ידם בבית האסורים נשתהה תחת צאתו מיד עד מקץ שנתים ימים עד היותו בן ל' שנה. ולא בן עשרים ושמנה כאשר היה גבולו. וגם אין לומר כי חכמתו בחלום פרעה. או מזלו הקימו. כי הלא אם כך היה ראוי יהיה בהדרגה. אך זה מבית הסורים יצא למלוך. כי מבית הסוהר עמד לפני פרעה. ומיד ויצא מלפני פרעה. שלא נשאר לו רק השם. כאומרו אני פרעה ויעבור על כל ארץ מצרים בכל הגדולה הנזכרת למעלה. כאלו הוא לבדו מלך על כל הארץ. בלי עבור זמן לעלות קו לקו. כי אם הכל היה ביום תשלום הל' שנה באופן כי אין זה כי אם שמה' היתה לו:
Genesis.41.47.1
ותעש הארץ כו'. אמר מה שכתבנו למעלה שרמז יוסף. כי אם היה הענין ע"י זולתו. לא ירבה האוכל לצבור לשני הרעב. וזה אמר ותעש הארץ בטבעה. בשבע שני השבע לקמצים בלבד. שאין הקמצים משביעים. אך כאשר ויקבוץ כו' על ידו צוה ה' את הברכה עד כי יחדל לספור כי אין מספר. וכמאמר הכתוב וימצא בשנה ההיא מאה שערים ואחר כך ויברכהו ה'. ואומר יצו ה' את הברכה באסמיך. שירבה באוצר:
Genesis.41.50.1
וליוסף יולד כו'. היה לו לומר ויולד ליוסף בן ויקרא שמו כו' ותהר עוד ותלד כו'. ולא יקדים ויאמר וליוסף יולד כו' וגם הודיענו בטרם תבא שנת הרעב. ורבותינו ז"ל (תענית דף י"א) אמרו שהוא שלא שימש בשני רעבון. ואם הוא אסור. מהיכן היה לנו לחשדו. שבא הכתוב לתת עליו התנצלות. וגם אומרו אשר ילדה לו אסנת כו'. כיון שלא הוגד שנשא אחרת מן הסתם שממנה היה. ועוד כי טוב טוב היה שמיד באומרו שלקח את אסנת כו'. היה לו לומר ותהר ותלד כו'. ולא יצטרך לומר עתה אשר ילדה לו כו'. והנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פ' פ"ד) פ' וישב. כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף. ושהיה עתיד להוליד י"ב בנים כמוהו. אלמלא י' טיפין שיצאו מאצבעותיו ולא הוליד רק ב'. וזה יאמר טרם הזכיר התחלת הרעב וליוסף. כלו' וליוסף הידוע שדומה לאביו. יולד ב' בנים לבד. ואל יאמר איש אולי היה על ששימש בש' רעבון. לז"א בטרם תבא שנת הרעב. וא"כ תחת מה היה לז"א אשר ילדה לו כו'. והוא כי אינו דרך כבוד לפרש ענין בלתי הגון על צדיק כמוהו כי אם להטמין ברמז ויהי הרמז לאמר אשר ילדה אסנת בת פוטיפרע כלו' זכור נא בת מי היא אשתו. כלו' שע"י מולדתה נתרגש הדבר. והוא מעשה אמה מהי' טיפין:
Genesis.41.51.1
ויקרא יוסף כו'. היה לו לומר כי אמר נשני כו' וכן אמר הפרני כו'. ועוד איך יחשיב לטוב מה שנשהו כל בית אביו. וגם באומרו בארץ עניי. האם בארץ ענייו ישולל מפריה ורביה:
Genesis.41.51.2
אך יתכן במה שכתבנו פרשת ויגש. כי הלא כמו זר נחשב. בלתי הודיעו יוסף לאביו בכתב או בעל פה כי היה חי במצרים מאז לא בהיותו בבית אדוניו המצרי ולא כאשר שמו אותו בבור. ויהיה שם בבית הסוהר שנים עשר שנה. ולא בשבע שני שבע ושנתים הרעב:
Genesis.41.51.3
אך הוא כי נתן אל לבו באשר ה' אתו כי לא אל חנם הורד שם. אם לא להקדים שכינה במצרים שיהיה הוא מרכבה אליה. על כן בראות כי ויהי ה' את יוסף. על כן ויהי בבית אדוניו המצרי ולא הודיע לאביו יפדנו מאדוניו וזהו ויהי ה' כו'. ועל הדרך הזה בכל שאר הזמנים היה כמחריש. והנה היה דעת נוטה שלפחות עודנו בית הסוהר דאגתו ישיחנה לאביו ע"י רץ ירוץ בכתב ידו. אך אשר עצר כח לבלתי גלות לית דין בר נש. ע"כ את בן הבכור קרא מנשה לומר טוב להודות לה'. כי נשני האל"ים את כל עמלי. כי האל"ים אשר הוא בגלות מצרים עמי הנשני עמלי ואת כל בית אבי שעל ידו ית' עצרתי כח לשכוח זה. באמור דיו לעבד להיות כרבו במצרים מבית אל"ים שאל"כ הייתי מגיד לבית אבי והאל"ים עשה לבל יגאלנו אביו מצרתו בכל הון ביתו. ויצו עליו ישוב לארצו והיתה מתקלקלת כל תקנת הגלות אשר ראה והתקין הוא ית' בהביא שכינתו מצרימה ואת יוסף למרכבה אליה. וזהו כי נשני אל"ים כו' ומה ששם השני קרא אפרים. אינו רק על כי הפרני כו'. לרמוז כי עם היותו בארץ עניו והוא מקום כח הטומאה ומחייב לו חוסר נתן תודה לה' כי מה שהפרה היה מאת האל"ים ולא מאת כח חצוני או בחינת עון. וזה כי הפרני אל"ים כו' ולהיות כי הטעמים של שמות אלו לא נודע כוונתו על שאמר כך. כ"א שאל דעות הרואה ללב ידע. כי זאת היתה הכוונה. ע"כ לא נא' כי אמר נשני כו' כי אמר הפרני כי אין הדבר על היוצא מפיו. כי אם על האמת במה שהוא אמת כי נשני כו' כי הפרני. גם שלא היה יוצא מפיו:
Genesis.41.53.1
ותכלנה שבע כו'. הנה יוסף בשבע גדול. אמר שיהיה בארץ מצרים. וכן אמר ברעב. אמר עתה ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים כי בכל הארצות לא היה שבע ותחלנה בתחלת הרעב שאשר אמר יוסף שהיה במצרים בלבד. אלא שאח"כ נתפשט. כי ויהי רעב בכל הארצות ועדיין גם שבמצרים היה רעב שלא היה צמח באדמה. עכ"ז היה עדיין לחם. מאשר שמרו משנות השבע עד שלא עשה בשאר ארצות כי לא ידעו דבר. ועוד מעט ותרעב גם כל ארץ מצרים. שכלתה פרוסת'. ויצעק העם אל פרעה ללחם כי עדיין היה לבהמות דשא מארץ. ויאמר פרעה לכל מצרים. איני משתרר בכל אוצרות בר שאצר יוסף. לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו אם ירצה לתת חנם או במחיר בזול או ביוקר. ואח"כ והרעב היה על כל פני הארץ גם חוץ למצרים לא לחם בלבד כי אם גם מה שעל פני הארץ הוא חציר לבהמה כי כל פני הארץ יבשו לגמרי אז ויפתח יוסף כו'. וישבור למצרים ולא לבני שאר ארצות. ואז ותחזק הרעב בארץ מצרים כי היתה מארה במזונם. בעון שלא היה משביר לשאר ארצות על כן וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף. כי נתן רשות לבא לקחת. ומאז כי היה חזק הרעב היה בכל הארץ ולא במצרים כחוזק הנז' בסבות השבירו את כל הארץ. ורז"ל (ב"ר פ' צ') אמרו שלא רצה לתת לחם למצרים עד שימולו. ואמר להם המלך לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו אפשר דרשו בג"ש כדרך המדרש והוא כי מלת לכם מיותרת אך נאמר כאן לכם ונאמר להלן המול לכם כל זכר או מלת כל שגם הוא שם:
Genesis.42.1.1
וירא יעקב כו'. יקשה (א) אם הכוונה שהיה מיצר יתראו כשבעים בעת רעבון. היל"ל וירא כי יש רעב בארץ ויאמר לבניו כו'. (ב) שא"כ נראה שהיה להם לחם. כי א"א להתראות שבעים אם המה רעבים כפי האמת. (ג) כי עודנו מדבר ולמה נאמר ויאמר פעם שנית. (ד) כי תחלה אמר וירא כי יש שבר ואח"כ אומר שמעתי. (ה) אומרו ולא נמות כי מי לא ידע שאם יחיו לא ימותו. (ו) אומרו וירדו אחי יוסף כו' כי אחר אומר שאת בנימין לא שלח ידוע כי י' הם ולמה נא' עשרה. (ז) אומר בתוך הבאים מה בא ללמד. (ח) או' כי היה הרעב בארץ כנען הוא מיותר:
Genesis.42.1.2
אמנם לבא אל הענין נקדים ב' דברים. (א) הנודע מספר הזוהר כי בעידן ריתחא אין לאדם להתראות בפני כתות חצונים הנמצאים שם בלי ספק. (ב) כי למדונו רז"ל (שם צ"א) כי ידע יעקב מענין גלות מצרים שזה רמז באומר רדו שמה שהוא מנין רד"ו. ונבא אל הענין אמר וירא כי הנה גם כי נסתלקה מיעקב נבואה כל הכ"ב שנה. לא יבצר ממנו קצת ראיה נבואיי כרואה ואינו רואה בעצם או בדרך חלום:
Genesis.42.1.3
ובזה וירא יעקב כי יש שבר במצרים וצריך לשלח לבניו לשבור ממצרים על כן אמר אם אומר להם רדו מצרימה וישאר בנימין הלא יקנאו בו כאשר ביוסף על כן מה עשה טרם יאמר דבר הקדים הקדמה כמצטער על צרתם. ואמר למה תתראו כלומר אוי לי למה באה צרה שתתראו. כי תצטרכו להתראות במקום מקטרגים פן יאחזו בכם. ואחר אומר מה שהורה כי קשה עליו צערם הקדמה אל מה שרוצה לומר עשה אח"כ מאמר שני. ויאמר כמפורש הענין הנה שמעתי כי יש שבר כו'. לומר הנה שמעתי שהשבר שיש הוא במצרים. מקום הגלות שכחות המקום מקוים מתי יאחזו בכם וצר לי עליכם כי תתראו שמה בפני כחות המקוים לשעבדכם. ואמר שמעתי ולא אמר ראיתי כי הנה היה חושד את בניו על דבר יוסף כמ"ש ז"ל שאמרו חיה רעה אכלתהו על אריה יהודה:
Genesis.42.1.4
ובזה אמר אם אומר שראיתי בנבואה. יצטערו פן גם אתנבא מעשיהם ביוסף על כן אמר הנה שמעתי ולא אמר ראיתי ואמר עם כל זה שיש צער כי תתראו מתנחם אני כי טוב טוב הוא כי הלא אין כח למצרים עליכם של מות וטוב הוא צער שם ממות בכאן וזהו או' רדו שמה גם היות מקום גלות ונחיה שם ולא נמות פה ברעב וש"ת א"כ איך לא חשו פן ישתעבדו שמה בגלות ולא יניחם לשוב והלכו. לזה אמר כי שמו מגמת פניהם ג' דברים (א) היותם אחי יוסף כי שבו מאשר נסעו מהאחוה כמו שאמרו רז"ל (שם פ' פ"ד) נסעו מזה ממנין זה וחזרו עתה לקשר האחוה ולמסור עליו נפשם. כנודע מרז"ל (שם פ' פ"א) וזה יאמר וירדו אחי יוסף שהוא לבקשו והולכים בדרך מצוה אינן ניזוקין. (ב) היותם עשרה כי שכינה עמהם. (ג) לשבור בר להחיות כל בית אביהם שהיא מצוה רבה. ובזה לא חשו גם שהוא ממצרים. וזהו וירדו כו' לשבור בר ממצרים ועל מה שחש יעקב מקנאת בנימן שאינו משלחו כהם אמר כי אחר הראותו כי היה מצטער עליהם די להם הוראת הצטערי עליהם. כי מה שאינו משלח את בנימין הנה הוא כי אמר פן יקראנו אסון כי הוא לבדו נשאר מאמו וכיון שהתחילה מדת הדין לפגוע בבניה. קל לפגוע בשאר כנודע וזהו ואת בנימן וכו' כי אמר פן יקראנו וכו'. והיא טענה שאין להם תשובה כי איכה יאמרו חי הוא הפך אומרם לאביהם שהומת. ולרמוז כי היה לבבם שלם בלתי הקפדה על מה שחס אביהם על בנימין יותר מעליהם. וגם במה שרמז שהם אחי יוסף ומכוונים לבקשו כאשר יתבאר אמר ויבאו בני ישראל ולא בני יעקב. לרמז על יושר לבם כאמור שאם לא כן הוא מיותר שידוע שבניו הם. ואמר שבאו בתוך הבאים כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פ' צ"א) נפרדים בין העם מפני העין. וש"ת היכן היו כל כך עם שיתפרדו עשרה בתוכם ולא יורגש חברתם. לזה אמר כי היה הרעב בארץ כנען. ועל כן היו באים גם כל יושבי ארץ כנען ובאו בתוכם. ואיך נמצאו יחד לפני יוסף וישתחוו לו. על כן אמר ויוסף הוא המשביר וכו' והוצרכו להתראות לפניו לשבור ממנו וע"כ ויבאו כו' וישתחוו לו כו':
Genesis.42.6.1
ויוסף הוא השליט על הארץ כו'. והנה טרם נבא אל ביאור הכתובים נשית לב דרך כלל אל אשר עשה יוסף לאחיו. כי הלא מעשים אשר לא יעשו על יד איש צדיק כמוהו עשה למו כי הלא תחלת מעשה דבר אתם קשות ועוד מעט ויאמר אליהם מרגלים אתם. והגיעם עד שערי מות כי הם לא ידעו כי קול דברים היה כי אם שבכל לבבו וכל דעתו היה אומר להשמידם. כמשפט למרגלים את הארץ כי אחת דתם להמית. ועדין לא הטהרו מפחד רעה וישליך אותם הבורה כי אסרם במשמר שלשת ימים ובהציאו אותם ויקח מאתם את שמעון. ובחשבם כי עזרם ה' ויפלטם השיב כסף איש בפי אמתחתו. ומאז יצאו את העיר לא הרחיקו ויצא לבם מיראתם פן יהרגו כגנבים ומה גם בהיותם מריקים שקיהם והנה צרורות כפפיהם. כי שם פחדו פחד המה ואביהם ואימות מות נפלו עליהם. ויהי כי חשבו שמחם ה' כי הביאו את בנימין והיו משיבים אתו ואת שמעון אל אביהם. ותהפך שמחתם לאבל וערבה כל שמחה וימצא הגביע באמתחת בנימין. כי גם על פי גזרתם היתה להמית את בנימין ואת כל אחיו לעבדים. כמאמרם אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לעבדים ומה ראה על ככה איש צדיק כמוהו. להשקותם יין תרעלה זה כמה פעמים. וחלילה לו מעבור על לאו לא תקום ולא תטור:
Genesis.42.6.2
אמנם הנה כאב רחמן ראה והנה קולר חמשה עונות תלוי על צוארי אחיו. אשר עליהם יתעתדו לגלי צרות גיהנם ה"ה (א) אשר שנאוהו והראו לו פנים זועפות ולא יעלו דברו לשלום כי אם דברי ריבות כאומרם המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול וגו'. (ב) בבואו. אליהם ויתנכלו אותו להמיתו שאמרו רז"ל (שם פ' פ"ד) שהשיסו עליו את הכלבים יאכלוהו. (ג) השליכם אותו הבורה. (ד) מכר' בכסף צדיק. (ה) השקותם כוס תרעלה אל ישראל אביהם. באומרם אליו הכר נא הכתונת בנך הוא ועל כן מאהבתו אותם דאג למו כי איככה יוכל וראה באבדן מולדתו ומה גם כי יחד כלם נתגלגלו על ידו ועונש לצדיק על ידו לא טוב. על כן ראה והנה טוב מאד להביאם לידי חמשת מיני צער. מקבילי' אל חמשת מיני דברי עונות הנאמרים. לנכות בהם עונש גיהנם כי טובה גדולה היא להם מכל מוהר ומתן אשר ינתן להם. כי יחליף וימיר למו צרות הנפש הגדולים בצרות החומר ואף גם זאת היה כמו זר נחשב לו להעשות על ידו לולא זכר את החלומות אשר חלם להם שהיו עתידים ליכנעו תחתיו. על כן מצא אל לבו לעשות אלה למו כי לא יאשם וזה מאמר הכתוב ויזכור את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם כי על מה שזכר את החלומות ערב אל לבו לאמר מרגלים אתם:
Genesis.42.6.3
והענין כי לעומת מה שדברו לו בקושי ורוגז דבר אתם קשות. ועל אשר התנכלו אותו להמיתו מחפשים דרך יהרגו אל יעבור תחת ידם. והיחלו לנסות על ידי כלבי צאנם כדרך המרגל החוקר ודורש איזה הדרך תלכד העיר אמר להם מרגלים אתם ועל השלישית והיא השליכם אותו הבורה אסרם בבית הסוהר הנקרא בור כמה דאת אמר כי שמו אותי בבור. ועל ששמעון היה אשר השליכו אל הבור הכביד עליו יותר ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם. ועל הרביעית אשר גנבו את יוסף וימכרוהו בכסף כמה דאת אמר כי גונב גונבתי מארץ העברים. הביאם בצער גניבה בחושב' יתפסו כגנבים על ידי הכסף המושב. שכנגד קבלם כסף בשבילו ציערם בזה ע"י כסף ולעומק גביע הקצף אשר השקו את אביהם באמור אליו הכתנת וגו' ציערם על ידי הגביע. הנה זה הוא דרך כלל אל כל הקורות אותם עם יוסף. ולבא אל ביאור הכתובים והתכתם נשים לב אל קצת הערות הראויות להעיר. (א) אומרו ויוסף הוא השליט מי לא ידע כי הוא השליט הלא נאמר למעלה ומהראוי יאמר כי היה הוא המשביר בלבד. (ב) אומרו הוא זה פעמים. (ג) אומרו ויבאו אחי יוסף וגו' אם דרך כל הבא לשבור בר להשתחוות מה יגיד שחדשו הם. (ד) למה שאל מאין באתם ולמה טרם ידבר קשות לא שאל מאין אתם. (ה) למה השיבו יותר מאשר שאל כי הוא שאל מאין באו והם השיבו לשבר אוכל. (ו) למה חזר ואמר ויכר יוסף וגו' אחר שנא' למעלה. (ז) אומרו ויזכור יוסף את החלומות איך נמשך מזה אומרו אליהם מרגלים אתם. (ח) מה הוא הכפל הזה מרגלים אתם לראות את ערות הארץ וגו'. (ט) אומרם אליו לא אדוני איך דוחים תביעתו באמרם ועבדיך באו לשבור אוכל והלא אפשר שמתאנים הם. (י) מי הכריחם להגיד כי כלם בני איש אחד ומה ישיבו על תוכחתו בזה כי אם נאמר כי אין אב מניח כל בניו באומנות כזה לא יתכן כי לא יחוייב שברשיון אביהם הם עושים. (יא) כי הוא אומר שני דברים אחד מרגלים אתם. שנית לראות את ערות הארץ באתם והם לא השיבו רק על אומרו מרגלים אתם והוא חזר והוכיחם ולא הזכיר רק לראות את ערות הארץ וגו'. (יב) מה הועילו אחרי כן באמרם שנים עשר עבדיך וגו'. כי זה היו מאמרם למעלה אלא שמאריכין יותר מעט ולא בזה ולא בקודם ישובו על תביעתו ומה בצע למו להזכיר מה נעשה מהאחד אם איננו או אם ישנו. (יג) באומרו הוא אשר דברתי אליכם וגו'. איך ממאמרם זה אליו תצא נפקותא כי הוא אשר דבר וגו' וגם אומרו מרגלים אתם ולא אמר כראשונה כי ערות וגו'. (יד) אומרו בזאת תבחנו וגו' איך הבאת הקטן מגיד ומחוה אם מרגלים הם אם אין. (טו) באומרו שלחו מכם אחד וגו' איך על בלתי היותם משלחם אחד יודע כי מרגלים הם וההפך בשולחם אחריו וגם שינוי הלשון כי מתחלה אמר תבחנו ואח"כ אומר ויבחנו דבריכם למה ייחס הבחינה הא' אל עצמם ואח"כ אל דבריהם. (טז) באומרו זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא כי הלא בזה יורה כי מה שעשה עד כה הוא מבלי יראת אלהים. כי על כן עתה משלח את כלם זולת הא' ובזה מאשים את עצמו. (יז) איך בהביאם את אחיהם יודע כי כנים הם. (יח) באומרו ויאמנו דבריכם ולא אמר כאשר בתחלה ויבחנו דבריכם או בזאת תבחנו. (יט) באומרו אבל אשמים אנחנו על אחינו כי מלת אבל תורה שלילת הזולת כלומר אבל אנחנו האשמים ולא זולתנו או כיוצא בשלילה כזו. (כ) אומרם אשר ראינו צרת נפשו וגו' למה תולים הדבר אל ראיות חנינתו והעדר שמיעתה ולא במעשה המכירה. (כא) למה עודם אסורים בבית הסוהר בסכנת מות על דבר תביעת מרגלים לא התודו שהיו אשמים כי אם אחרי פוטר' ונהפוך הוא בלי ספק. (כב) בתשובת ראובן הלא אמרתי כו' מה בא לחדש הלא גם הם התודו חטאתם. (כג) אומרו לאמר זה פעמים ולא אחד בהם לאמר לזולת. (כד) באומרם וגם דמו הנה נדרש במה היה נדרש הרי אמר זאת עשו וחיו ופטר את כלם בהבאת הקטן. ומה ראו על ככה לומר שעתה נדרש:
Genesis.42.6.4
אמנם הנה אין ספק כי אנשים חכמים כאחי יוסף הלא מן התימא הוא שלא הכירוהו כי הן אמת שצדקו רבינו ז"ל במאמרם ז"ל (יבמות דף פ"ח) כי הם הניחוהו בלי חתימת זקן. אך עדין יפלא איך בראותם שנזקקו לבא להשתחוות אל איש שליט על הארץ על עסקי תבואה לא נתנו לבם לאמר כי בא החלום אשר חלם יוסף. והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו' ותשתחוין לאלומתי שמורה שעל דבר תבואה נבא להשתחוות ואולי זה הוא בעל החלומות ומה גם בראותם כי שאול באל להם ולמולדתם והשלום אביהם הזקן כי מה לו לאיש מצרי משלום אביהם. ע"כ אומר כי בא הכתוב לתת טעם לדבר והוא כי המה אמרו בלבם. הנה לעבד מכרנו אותו למצרים מקום אשר עבד איש לא ירים ראש לעלות לגדולה כמשפט מזל מצרים כנודע מרבותינו זכרונם לברכה והוא מאמרנו על פסוק אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים והלא כמו זר נחשב ישדד הוא ית' שר ומערכות השמים בשביל יחיד וזה מאמר הכתוב ויוסף הוא השליט לומר כי אחיו שהשתחוו לו ב' דברים. (א) כי יוסף אשר לעבד נמכר הוא לא יעלה על לב שיהיה הוא השליט. וזה מאמר הכתוב לתת טעם אל סבלם הדבר. (א) כי יוסף אשר היה עבד הוא השליט הלא כמו זר בעיניהם יהיה יוסף. (ב) כי המה אמרו לא ימנע או חלום השבלים הוא כפתרונו משל השררה כאומרם המלוך תמלוך וגו'. או הוא כמשמעו שתיטב תבואתו מתבואתנו ונצטרך אליה ולא יתכן לא זה ולא זה שאם נאמר שהוא מדבר על הממשלה הנה הוא שליט על הארץ כלה והם לא הבינו מחלומו רק על אחיו לבד באומרם המלוך תמלוך עלינו ואם הוא כמשמעו על התבואה גם כן הוא עליו ועל אחיו כאומרו אנחנו מאלמים כו' אך הוא המשביר לכל עם הארץ דרך כלל וא"כ איך יהיה הכולל פתרון הפרטי, וע"י כן נמשך שויבואו אחי יוסף וישתחוו לו ולא חשו אולי יוסף הוא. ועוד יתכן רמז כי גם על החלום הב' שהיא ואחד עשר כוכבים משתחוים שאמר להם יעקב אביהם הבא נבא וכו' להשתחוות לך ארצה לא חשו אולי הדבר הזה הוא ליוסף הוא השליט הזה. כי הלא ויבואו אחי יוסף כלו' ולא אביהם ואמו להשתחוות שהוא השמש והירח ע"כ לא נתנו אל לבם. וזהו ויבואו אחי יוסף כלומר למה שהם האחים ולא השמש והירח ע"כ וישתחוו לו ולא חשו אולי יוסף הוא:
Genesis.42.8.1
ויכר יוסף כו'. הנה הוא הכורם מיד בראותו אותם אך חשש פן יכירוהו גם הם על כן ויתנכר אליהם לבל יתנו אל לבם כי יוסף הוא אך עדין לגמור ההכרה רצה לשאול מאין באו כי אם יאמרו מארץ כנען יתאמת לו בעצם כי הן המה. ואמר בלבו אם אשאל להם מיד מאין באתם כדי לגמור ההכרה. אולי על ידי כן יתנו לב שמא קרוב הוא אליהם על כן התחיל לדבר אתם קשות. ומתוך כך לאמר מאין באתם למען יראה כי למען דעת אם רעים וחטאים המה שאל מאין באתם כלומר אולי ממקום רעים המה ולא מחמת קורבה. ע"כ בחשבם כי על כן היתה השאלה לבדוק ברעתם אמרו מארץ כנען לשבור אוכל. לשלול כוונה רעה רק לשבור אוכל שאם לא כן היו נדרשים ללא שאלום באומרם לשבור אוכל ובראותו תשובתם שאמרו מארץ כנען אז נגמרה הכרתו בעצם. ע"כ אמר ויכר יוסף כו':
Genesis.42.9.1
ויזכור יוסף כו'. הנה היה אפשר יעלה על רוח יוסף כי כאשר נתקיים חלום האלומים שקמה אלומתו ונתקיימה תבואתו. ועל ידי כן וישתחוו לאלומתו כן יתקיים החלום הב' והוא השמש וירח כו' כאשר היה כי כמה פעמים אמרו לו עבדך אבינו והיה לו לחוש פן על ידי עלילות דברים יתגלגל שישפילו מעלת אביהם לפניו על כן אמר ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם כו' לומר כי לא זכר רק מה שחלם להם ולא מה שחלם לאביו ועל ידי שלא זכר לא נתן אל לבו כי אם בחינת אחיו על כן ויאמר אליהם מרגלים אתם שנתגלגל הכנעת אביהם גם הוא אליו שאם היה שם על לב ענין אביו לא היה עושה. ויתכן היה במאמר אביו באומרו הבא נבא שאמרו רבינו ז"ל (ברכות דף ל"ד) שאמר לו כשם שאי אפשר באמך שכבר מתה כן אי אפשר בשאר ועל דרך זה אפשר חשב יוסף שענין השמש והירח היו דברים בטלים שבחלום ואשר באחיו קיים:
Genesis.42.9.2
והנה בכוונת ויכוח יוסף ואחיו בעלילת דבריו ותשובותיהם לפי פשוטו של מקרא רבו הדעות ואחשבה כי הנה טוב מאד לחתור היבשה לבקש מנוח לכף רגל מדרשי אגדה על פשטי הכתובים והוא כי הנה רבינו ז"ל במדרש (ב"ר פרשה צ"א) כמספרים אשר לא כתיב בספר ממעשה שהיה הם אמרו כי בהכנס בני יעקב במצרים בתוך הבאים נכנסו בי' פתחי שערים בעיר כל אחד בפתח אחד מפני העין והובאו פתקין משוערי העיר מכל באי שערי העיר ובכל פתקא של כל שער ושער מצא שם אחד מאחיו בו. ויצו לסגור כל אוצרות התבואה רק א' ובו הוא עצמו משביר לכל עם הארץ למען לא יבצר מהם עת מצא לפניו ובעוד ג' ימים לא בא מהם גם א' אז שלח לבקשם וימצאום בשוק של זונות. הנקיש בגביע ואמר אני רואה שמרגלים אתם אומרו לו כך צונו אבינו אל תכנסו בשער א' אמר להם בשוק של זונות מה טיבכם אמרו לו אבידה אבדה לנו. אמר להם אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם ואח"כ מכרתם אחיכם לערבי אחד מיד נזדעזעו ואמרו שנים עשר כו' והשנים היכן הם אמרו לו האחד איננו והקטן את אבינו היום אמר להם הביאו אחיכם כו':
Genesis.42.9.3
והנה מכל ויכוח זה על ב' השאלות אין דבר כתוב בספר והן אמת כי לפי מה שאחשוב בכונת המסרה נמצאו דבריהם הלא היא כי נחנו ה' במקרא. (א) כלנו בני איש אחד נחנו. (ב) ונחנו מה כי תלינו עלינו (שמות י"ג). (ג) ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם כי על ה' (שם). (ד) נחנו נעבור חלוצים (במדבר ל״ב:ל״ב). (ה) נחנו פשענו ומרינו כו' (איכה ג׳:מ״ב) והוא כי בה נסדרו כל טענות ויכוחם כי אמרו בני איש אחד נחנו. וע"כ נחנו מה כי תלינו עלינו לומר שאנו מרגלים אין תלונות בואנו בעברה פתחים עלינו כי אם על אבינו שצוונו כך מפני העין. והשיב יוסף גם שנודה זה הנוגע אלינו שלא הייתם מרגלים למה חטאתם לה' ללכת בשוק של זונות. וזהו ונחנו מה שעשה עיקר מהיותכם עלינו מרגלים כי הלא לא עלינו על שתצרו אלינו היא תלונותיכם שיש לנו עליכם כ"א על ה' שחטאתם לה' ללכת בשוק של זונות אז השיבו ואמרו נחנו נעבור חלוצים לבקש את אחינו וכמ"ש ז"ל (ב"ר פ' צ"א) שאמרו לאתקטלא. והטעם כי נחנו פשענו בו כדברך שנמכר לערבי אחד ועל כן באנו לשוק זה כי היה יפה מראה. הנה מצאנו להם סעד מהמסרה אך אשר לא כתוב בספר הוא והן אמת כי מה שהכריחם לומר כי נכנסו בעשר שערי העיר אפשר שאל"כ מאין לאין מצא תואנה ופתחון פה לומר להם מרגלים אתם אך לומר שמצאום בשוק של זונות נראים כמתנבאים על כן אומר כי אף גם זאת נמצא כתוב בספר:
Genesis.42.9.4
וע"י שתי הקדמותם אלה נתוך כל תיבות המקראות על נכון ויותרו הל הספקות עם שנצא ממרכז מאמרם בהמשך הענין למען יישב המקרא נינקוט מיהא תרתי ואומרה על פי שתי הקדמות רז"ל האחד שנכנסו בעשרה שערים והב' שהלכו לשוק של זונות ג' ימים כי הם אלה דברי יוסף אליהם על האחד מרגלים אתם כי על כן לרגל את הארץ בפעם אחד נכנס כל אחד בשער אחד והראיה כי לא כשרים אתם כי הלא את ערות הארץ הוא שוק של זונות כי שם מקו' זמה וערוה באתם לראות ומאן דעביד הא עביד הא והם על מאי דסליק מיניה השיבו ואמרו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל לומר אין צריך לזה ראיות עמוקות כי אם לדחות ולומר לא אדוני כי הלא ועבדיך באו מזי רעב לשבור אוכל ואשר נודד הוא ללחם איה לא ישוטט לבו להתאות תאות המשגל ליטמא בזמה. וזהו לא אדוני כי לא בכונה לראות ערות הארץ באנו כי הלא ועבדיך באו בטרדת רעב לשבור אוכל להשיב נפש ולא יעלה על לבך פנינו אל חמדת טומאת זמה. ועל האח' כי מרגלים אנחנו הנה כלנו בני איש נחנו ומפני העין נתחלקנו בשערים לבא בתוך הבאים וחיסרו האל"ף ולא אמרו אנחנו לרמוז אל חסרון האחד ומעתה כנים אנחנו לא היינו מרגלים ויען ויאמר לא כי ערות כו' לו' אם לא שנמצאתם בשוק של זונות היינו מקבל התנצלותכם על שנכנסתם בשערים רבים מפני העין. אך אני רואה שבר יד טענתכם זו במה שערות הארץ באתם לראות כי אשר אמרתם להשיב על זה כי עבדיך באו לשבור אוכל אינה טענה מספקת לבטל הערעור ההוא כי מאשר ערות הארץ באתם לראות אקח ראיה על זה וזהו או' לא כי ערות הארץ כו' לו' לא כדבריכם שלא מרגלים אתם כי הלא ערות הארץ באתם לראות כי היתכן שמרתם עצמכם מעיני הזולת ועינכם לא שמרתם מהביט בזונות ומזה ראיה כי מרגלים אתם ע"כ על זאת השיבו ואמרו י"ב עבדיך אחים כו' והא' איננו כלו' ואותו אנו מבקשים בשוק של זונות כדרך לבקש את נער משולח:
Genesis.42.12.1
ויאמר אליהם כו'. כשומעו והא' איננו אמר הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם והוא בשום לב אל אומרו וידבר אתם קשות שהוא דבור של קושי ואח"כ בלשון אמירה שהוא חיבה ונחת אמר להם מרגלים אתם באומרו ויאמר וזה כוון בשמעו האחד איננו לומר עתה שאמרתם כי אבדתם א' ובאתם לבקשו עתה תבינו מה שקודם אומר לכם מרגלים אתם דברתי קשות נראה על לא דבר וא"כ בהזכיר הדבר הרע מרגלים אתם היה בנחת ובשצף קצף. אך הוא כי לא נעלמו ממני מעשיכם ועל מה שעשיתם קודם בואכם פה שהוא מה שאמרתם עתה כי אבדתם אח כי מידכם היתה זאת לו ומה גם לרז"ל (שם) שבפירוש אמר להם בגביע אני רואה כי מכרתם אותו לערבי אחד כי זה יותר רע ויותר אמתי מעין היותכם עתה מרגלים כי זה ספק וזה אומרו הוא אשר דברתי אליכם כו' לו' שאמרתם והא' איננו תבינו כי הוא אשר דברתי אליכם קשות שהוא לשון דבור כדי לאמר אח"כ בלשון אמירה ונחת מרגלים אתם כי נהפוך היא הראוי כי בהזכיר היותכם מרגלים היה ראוי ליאמר ברוגז משא"כ מקודם אך הוא כי תחלה רגזתי על מה שהיה בקרבי מאשר עשיתם תחלה לאחד שאיננו ואח"כ בענין היותכם עתה מרגלים לא דברתי ברוגז כל כך כי קל הוא החשד הזה מענין אחיכם שאמת היה הדבר:
Genesis.42.12.2
או יאמר עתה שאמרתם והאחד איננו שאבוד מעולם הוא הנני חוזר אל תביעותי כי הוא אשר דברתי מרגלים אתם כי הלא אם כשר היה לא הייתם מבקשים אותו בשוק של זונות בייחוד וממנו אקח ראיה ללמוד עליכם כי כמוהו כמוכם. והנה דרך המלכים להכות ביסורין רעים את הנחשדים למרגלים וכן ראוי לעשות אך אתם קשים מלהודות. אך בזאת תבחנו בבא אחיכם הקטון כי הוא בשצף קצף ייסורין קלים יגיד לי מה מעשיכם ומה עשיתם לאחד שאיננו באופן כי הבחנת כשרנתכם אם כנים או מרגלים אתם תלויה בבא אחיכם הקטון כי נער ורך הוא לסבול ייסורין ועל פי הגדתו ממעשיכם אשכילה אם כנים אתם והנה מהראוי היה חי פרעה אם תצאו מזה אפילו אחד מכם עד בא אחיכם הקטון הנה ע"י שליח מזולתכם פן תיעצהו בדרך עצות שקריות שלא יגלה רעתכם ובזאת תבחנו עצמכם בעצם כי הוא יגיד מעשיכם אך הנני מוותר לכם שלא אעכב את כלכם כי אם שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם וגם שאותו האחד יוכל ליעץ אותו לא יהיה כל כך בעצם כמו בהיות כולכם עמו כי איננו דומה עצת כלכם לעצת אחד כי לא תהיה כל כך חזקה שלא אבחין מתוך הדברים אם אמתים או מועצות שקר המה. וגם שלא תבחנו עצמכם בעצם כאשר אם לא היה הולך איש מכם הנה לפחות ויבחנו דבריכם האמת אתכם כלומר בפנימיותכם ע"י האומר והשערה וחקירה שכלית יבחנו הדברים אם אמתיים או שקריים הם וזהו של מעלה אמר בזאת תבחנו שייחס הבחנה אל עצמם ועתה אמר ויבחנו דבריכם שיחס ההבחנה אל הדברים ועל פי דרכו הורה להם רחמנות שלא אמר אאסור אתכם רק האסרו כלומר מדעתכם וגם לא נתנם במאסר אלא אספם אל מקום שמור כאומרו ויאסוף אותם אל משמר וגם לא אמר אשלח מכם א' רק שלחו מכם על פי בחירתם. והנה כשמעם המר להם עד מות כי אמרו בלבם אם יבא הקטון כי יחקור אותו כלנו מתים כי הלא בשאלו מאתו מה מעשיהם של אלו ומאותו הא' שאמרו והאחד איננו ובאו לבקשו בשוק של זונות מה טיבו של האחד ואיך נאבד ומה היה לו כי הלא יענה ויאמר לא ידעתי מה היה לו כ"א שאם צדיק תמים היה וישלחהו אביו לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן ולא שב כ"א שאחיו אלה באו אל אביהם ובידם כתנות אחיהם טבולה בדם ודקו רה במדקרות חרב ויאמרו אל אביהם הכר נא הכתונת בנך היא אם לא ויכירה ושם ישבנו גם בכינו ויתאבלנו עליו. והנה על פי הדברים האלה אז יחרץ האיש אדוני הארץ לאמר הנה כי אנשי דמים אתם כי את אחיכם הרגתם ונתחייבתם את ראשיכם ומה גם למאמרם ז"ל כי מלך מצרים היה אז מושל בארץ כנען כי ע"כ אמרו ז"ל (ב"ר פ' ע"ה) על פסוק באנו אל אחיך וגם הולך לקראתך שאמרו שהיה רוצה ללכת מצרימה ליקח עליו מכס ארץ כנען להאחז עם יעקב בדברים. וגם יתפשם בדברי שקר כ"א אמרו אל אביו כי מת איך עתה יאמרו איננו ומבקשים אותו ועוד יוסיף להחזיק במאמר וכי מרגלים הם וא' דתם להמית ע"כ מאנו לעשות הדבר כי רע עליהם המעשה אז ויאסוף אותם אל משמר כו' עד יום הג' ויאמר אליהם זאת עשו וחיו לו' רואה אני כי בני מות אתם כי ע"כ מאנתם יבא אחיכם הקטון פן אחקור אותו ע"כ למען תחיו אוותר אתכם ולא אחקור דבר כי הלא את האל"ים אני ירא כלומר ולא אתם כי אני חס עליכם ואתם לא חסתם והויתור כי אחיכם א' בלבד יאסר בבית משמרכם כו' ואת אחיכם הקטון תביאו אלי ויאמנו דבריכם כי לא אחקור ואדרוש אותו להבחין דבריכם כ"א ויאמנו דבריכם. כי מיד אאמין אתכם כי אומר שכשאשר היה צדק ואמת אשר אמרתם כי יש לכם אח הקטון עם אביכם כן גם כל יתר אמריכם אמת וההטבה הזאת לא שאחשוב שכך הוא האמת רק כדי שלא תמותו אם אחקור. כי תגל רעתכם ואני חפץ בחייכם וזהו ויאמנו דבריכם ולא תמותו. ואז שמח ועל העדר שאלה לקטן ויעשו כן:
Genesis.42.21.1
ויאמרו איש כו'. הנה טבע לשון אבל יורה שדוחה דבר אחד ומקיים דבר אחר זולתו מה שאין צודק בזה. ואם אמרנו שעל ראות' כי ריחם עליהם האיש אדוני ארץ שהוציאם מהסוהר ואמר ויאמנו דבריכם ולא תמותו שעל זה אמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו כלומר ולא האיש הזה כי הוא שאינו אחינו ריחם עלינו משא"כ אנחנו שלא ריחמנו על אחינו היה זר כי ראינו צרת נפשו בהתחננו והיא מבלי נתחנן לו היטיב לנו. ע"כ אבל אנחנו אשמים ולא הוא אך כל זה איננו שוה כלל כי הלא על כל פנים לא ינצל האיש אדוני הארץ מהיות אשם כי העליל עלילות על לא חמס ואסרם בבית הסוהר שלא כמשפט ואיך יאמרו כי הוא אינו אשם אבל אנחנו אשמים. אמנם יתכן כי מתחלה עודם אסורים בבית הסוהר על ערעור מרגלים שאחת דתה להמית והיו מטים להרג היה נראה בעיניהם כי לא אשמים היו כי אם היה על דבר אחיהם לא שפכו דם ואיך יסתכנו עליו ואם על דבר אשר ציערנו את אבינו באומרו אליו הכר נא והיה זה לנו כשפיכות דם הלא א"כ איפה איך מצטער גם הוא כי הנה לא יניחנו להוליך לו אוכל להשיב נפש. ע"כ היו תמהים באומרם אולי אבינו קבל דבת יוסף חלילה והוא באשם על כך וגם על עצמם יפלא בעיניהם בחשבם כי בלתי אשמים המה ככתוב בפרשת וישב. אך בראותם ב' דברים. (א) שהוציאם ממאסרם והבטיחו' שיאמנו דבריהם. (ב) כי אומרו להם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתוכם. אז אמרו אבל אשמים אנחנו כו'. לומר הנה עד כה היה נראה כי גם אבינו היה כאשם. כי על כן מנעו ממנו אוכל להשיב נפש אך עתה אשר צונו ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם. מודים אנחנו כי אבל אשמים אנחנו ולא הוא ומאשר יצאנו מהצרה לרוחה אנו גוזרים ואומרים. כי לא היתה הצרה על דבר אבינו כי אם על אחינו. ולא משפט מות רק כי ראינו צרת תחינתו ולא שמענו כי על כן בהיות הדבר נקל באה כבר ועברה ממנו הצרה הזאת ויוציאנו לרוחה. וזהו היות טעם של מלת באה בבי"ת מלעיל והוא כי באה כבר ולא מלרע שהיה המשמעות שהביאה הווה והוא כי על כן יצאה ממסגר נפשינו. כי אם היה על דבר אבינו והיינו כמחוייבי מיתה עדיין היינו בצרה. ועל כן לא הכירו הדבר עד צאתם לרוחה אז ויען ראובן אותם לאמר כלו' כדי לאמר הם הוידוי בדרך האמתי ולא כמאמרם. כי הן אמת שאמרו כי אשמים היו. אך אמרו כי כבר נוכה העון וחלף עבר אין לאמר כך כי אם באופן יכירו רעתם וישובו מעונם. וז"א לאמר והוא באו' להם הלא אמרתי לכם כו' כי גם שלא אמרתי בפי' ולא תחטאו הכונה היתה לאמר אל תחטאו בילד למבינים והוא כי לא אמר נשליך אותו אל הבור רק השליכו למען יבינו כי רע עליו המעשה ולחטא חשב אותו. ואשר יצאתם ממאס' אינו שכבר נוכה העון אך הוא כי עד כה לא לקיתם רק על מה שדברתם קשות ועל מה שהתנכלתם אותו להמיתו ועל שהשלכתם אותו הבורה. שע"כ היו הג' דברים מה שדבר אתם קשות ומ"ש להם מרגלים אתם ומה שאסרם בבית הסהר אך מה שעשיתם אח"כ שהיה שפיכות דם או דומה לו כי ראובן לא ידע איך היה הנה עתה נדרש כי מאשר שולח בעד בנימין לדרוש ממנו. איך היה ענין הא' שאיננו הנה כאלו כבר נדרש. כי הלא עזב ענין המרגלים ודורש דמים. וזה הובאה אל מה שנעשה בשמים והתעתדו לקבל העונש. וזהו וגם דמו כו' וכמשז"ל (ב"ר פ' ל"א) שמרבה הגם את דם הזקן. יאמר כי על ג' דברים טעו. (א) הלא אמרתם כי על אביכם לא הייתם לוקים. ועל אחיכם על לא דבר חמור רק אשר ראיתם בהתחננו כו'. וגם אמרתם כי הצרה כבר באה ועברה. לא כן הוא כ"א וגם דמו כי דם שניהם עליכם וגם הוא דבר חמור שהוא שפיכות דמים וגם לא באה כבר ועברה כ"א עדין לא התחלתם. כי הנה נדרש ליפקד כמדובר. ועוד יתכן כי עודם בבית הסוהר היו אומרים בלבם כי עון המכירה היה מחייבם מיתה כי עזה כמות מכירתו לפניו יתב'. ועד ממהר אצלינו ענין י' הרוגי מלכות, ע"כ היו שותקים ומקבלים עליהם את הדין וגם מפני החרם שלא לגלות המכירה לפני הבלתי יודעה כראובן שלא ידע מה נעשה והיה כעת עמהם. אך בצאתם מאפלה לאורה אמרו לא כמחשבתנו כי אשר דמינו כי עון מיתה היה עלינו. לא כן היה כי אבל אשמים אנחנו אשמה מה בלבד. ולא על גוף המעשה כי ראוי היה לכך לדעתם כמפורש בפר' הקודמ'. על הביאו שמע שוא שהיו קוראים לבני הלחנות עבדים. גם במה שתקנו לבל ילכדו במצודת גונב איש ומכרו כמפורש שם בפסוק. כי אחינו בשרינו הוא כו'. אך אשמתינו אינה כ"א שראינו צרת נפשו בהתחננו כו' והיינו קשים מעבור על פשע ומקבל תשובתו. לכן לקינו מדה כנגד מדה והוא כי חטאנו בראיה ושמיעה. כי ראינו צרת כו' ולא חסה עליו עינינו וגם לא שמענו שלא נכנסו תחנוניו באזנינו ע"כ באה אלינו הצרה הזאת בייחוד והוא על שלא שמענו תחנוניו שמענו קשות ודברי עלילות. ועל אשר ראינו כו' כנגד זה במחשכי' הושיבונו בבית הסוהר כי שם נסתמים עיניהם מלראות וזהו אחר הצרה הזאת מדה כנגד מדה. ועל עצמות המעשה אין עלינו כובד עון. ע"כ באה כבר. ועבר' ונחה שקטה תביעת המרגלים כי יאמינו דברינו. והנה ראובן תאב לדעת מה נעשה מיוסף. כי לא ידע כי לא נמצא אז אתם כי כאשר שב אל הבור היה להשיבו אל אביו וכששב אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו. אין גילה את אזנו מפני הנדוי והוא לא ידע. אך ראה שהיו אומרים כי לא היתה אשמתם רק על בלתי שמוע תחינתו. ע"כ ויען ראובן אותם לאמר כלומר כדי שיאמרו ויגלו הדבר כי זאת תאותו. וזה או' לאמר והיו דבריו הלא אמרתי לו' אם מה שעשיתם אינו ש"ד. כ"א דבר אחר ועודנו חי. מתייחס לחטא קל הלא גם מזה התרתי אתכם. כי הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד כלומר אפי' מציאות קל כי הלא לילד יחשב בלתי ראוי ללקות כי אין עליו אשמת דבר. כי גם שאמרתי אל תשפכו דם לא היתה הכוונה כי ד"א שלא יהיה שפיכת דם תעשו רק עשיתי הקדמה לאט לכם. לאמר אח"כ אל תחטאו כלל בילד וזה אליכם לאמר כו'. כי למה שהי' אליכם. שהייתם לוהטים להורגו. לא אמרתי מיד אל תחטאו כ"א מה שהיתה הקדמה לומר אחרי כן אל תחטאו. והנה כל זה הוא אם היה חטא קל. ולא שפכתם דמו. אך מה שאני רואה לא כן הוא. כ"א שדם שפכתם כי הלא גם דמו הנה נדרש והם עמדו לא ענו מפני החרם כי עודנו עומדת שלא לגלות. או יאמר אבל אשמים כו' והוא כי כלל לימדונו רז"ל (שם) כי כל מקום שנא' ויאמרו איש אל אחיו הם שמעון ולוי גם ידענו כי הם היו בצרת יוסף העיקר. כמד"א ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו כו' וכן ארז"ל (ב"ר פ' כ"א) כי שמעון הוא שהשליכו הבורה. ע"כ אפשר כי עתה אמרו כתמהים איש אל אחיו הם שמעון ולוי אבל אשמים אנחנו ולא שאר האחין על אחינו. כי אנחנו היינו העיקר ואיך לקינו כא' כלנו. אך אין זה כ"א כי ראינו כלנו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו דרך כלל. ע"כ באה אלינו כלנו הצרה הזאת. כי כמשפט העושים הוא משפט הבלתי מוחים: ויען ראובן לשמעון ולוי המדברים ויאמר אותם לאמר כלו' אותם שהוא את יתר אחינו. יצדק מאמרכם זה לאמ' שלקו על שלא מיחו בכם כי אני כבר מחיתי כי הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו כי גם שאמרתי השליכי אותו כו' הכוונה היתה לאמר אל תחטאו. שע"כ לא אמרתי לא נשליך אלא שלא שמעתם שלא הבנת'. כד"א שמענו אדוני ל' הבנה. כ"כ הייתם להוטים. או יאמר ויען ראובן אותם שמעון ולוי האומרים אבל אשמים אנחנו שמטילים האשם על כלם. אני או' כי אותם ראוי לאמר ענין האשם כי הם אשר אמרו לכו ונהרגהו כי הלא בלעדי שאני נוגע לי. פן יאמרו שעל אומרו י"א ככבי' אני מצילו. אך אתם הגדולים מהשאר הלא דברתי אליכם בפרט. היה ראוי לאמר לאחרים אל תחטאו בילד. אם היו הם רוצים להרע לו הגדולים מוכיחים הקטני' וכן הוא כי אל שניהם דבר באומרו ויאמר אליהם ראובן שהוא אל איש ואחיו הנזכר ולא שמעתם והנכם היום מקבלי' הדבר. ובלכתי לא ידעתי מה עשיתם אך רואה אני כי דם על כלכם כי גם דמו הנה נדרש מכלכם. והנה בזה היו מחייבים את ראשם. אם ישמע יוסף כי יאמר שופכי דמי' אתם. וגם יש ראיה כי מרגלים אתם ע"כ אמר הכ' והם לא ידעו כי שומע יוסף כו':
Genesis.42.24.1
ויסב מעליהם כו'. הנה יוסף ראה ג' דברים (א) מה שהזכירו צרת נפשו בהתחננו (ב) אשר היו תוהים ושבים מהרע אשר גמלוהו (ג) מאמר ראובן באומרו הנה נדרש ע"כ על הא' ויסב מעליהם ויבך מצרתו אשר הזכירוהו ולהשקיט התעוררות נהמת לבו מעליהם ע"י בכייתו. ועל הב' וישב אליהם על כי שבו וניחמו על הרעה וידבר אליהם. ועל הג' ויקח מאתם את שמעון למען יאמינו לקול ראובן כי הלא שמעון היה האו' לכו ונהרגהו. כמאמר ז"ל כי ויאמרו איש אל אחיו כו' הם שמעון ולוי:

Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source.