← All works

Alshekh on Torah

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections

1. Genesis.42.24.2

   והנה בב"ר אמרו. וז"ל (שם) שלח יוסף אצל פרעה ואמר לו שלח לי ע' גבורים מאצלך שמצאתי לסטים. ואני מבקש ליתן עליהם כבלים כיון שקרבו אצלו צווח בהם כיוון ששמעו קולו נפלו על פניהם ונשתברו שניהם. שנא' שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו. והיה מנשה יושב לפני אביו אמר לו קום אתה מיד עמד מנשה והכהו מכה א' והכניסו בבית האסורין כו' והנה ראוי לשים לב מי הכריחם לרז"ל את כל הדברים האלה בין מהע' גבורים בין ממנשה:

2. Genesis.42.24.3

   אמנם מענין הגבורים הכריח דברי אליפז (איוב ד') באו' שאגת אריה וקול שחל כו' כי הלא משאגת אריה וקול שחל אינו דרך כפירים לינתק שיניה' וגם פסוק שאחריו ליש אובד כו' אין לו ענין אל הקודם. וגם מניה וביה מה יתן ומה יוסיף אם בני לביא יתפרדו. וגם שני הכתובים עם הקודמים אין להם ענין כלל:

3. Genesis.42.24.4

   אמנם ימשכו אחר פסוק זכור נא כו' לומר ראה והביטה השגחתו ית' להטיב לטובים וההפך לרשעים הפך מחשבתך כי הלא זכור נא מי הוא נקי אבד. כיעקב שבקש ארמי לאבדו. או יוסף שנגנב ונמכר למצרים לא אבד ואיפה ישרים הם ישראל נכחדו כאשר ראיתי נכחדו חורשי און. באומרם הבה נתחכמה לו למושיען של ישראל. שנשבע שלא להביא מבול. וזרעו עמל בפועל להשליכם אל המים. יקצרוהו מדה כנגד מדה. כי מנשמת אלוה כמד"א נשפת ברוחך כו' יעבדו. ומרוח אפו כמד"א וברוח אפיך כו' יכלו בים סוף ולא בלבד מציל צדיק ומאבד רשעים. כ"א גם מחזיק את הצדיקים ומוסיף בהם אומץ על שונאיה' גם טרם עת פקודתם. כי הלא שאגת אריה יהודה. וקול שחל. ושיני כפירים נתעו משאגתם וקולם. והנה הקורא יהודה אריה. הוא מפורסם. משא"כ בשמעון שיקרא שחל. וע"כ הוצרך לפרש מתי היה קול שחל הנז' ואמר ליש אובד מבלי טרף כו' והוא כשאמר להם יוסף אחיכם א' יאסר כו' ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם. כי אז לבלתי הניח את אביהם אובד ברעב. לא חשו אל הפרדם משמעון וזהו ליש' אובד כו'. לומר מתי היה זה בזמן שעל שהיה ליש. הוא יעקב אובד מבלי טרף ביתו ע"כ ובני לביא יתפרדו מאחיהם. כי אז מקול שחל הוא שמעון הנפרד מאחיו. שיני כפירים נתעו הם גבורי פרעה שהיו ע'. כמספר ר"ת של כפירי' נתעו ואומר' כי אח"כ ע"י מנשה נאסר יהיה הוקשה למו אומ' וישב אליהם וידבר אליהם. שהוא מיותר שמה ראוי יאמר וישב וידבר אליהם.

4. Genesis.42.24.5

   אך הנה בפסוק הוזכרו בסמוך יוסף ומנשה באומרו לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינות'. והנה המליץ הוא מנשה כמ"ש ז"ל (שם) בבראשית רבה. וע"כ אומרו ויסוב מעליהם ויבך. וישב אליהם חוזר אל יוסף הנזכר תחלה. ואומרו וידבר אליהם שהוא מוחלק מוישב אליהם. יחזור אל המליץ הנזכר הוא מנשה שבא וידבר דברי קושי ויקח ויאסור את שמעון:

5. Genesis.42.25.1

   ויצו וכו' ראוי לשות לב כי לא היה ראוי להודיענו רק כי צוה להשיב כסף איש בפי אמתחתו. אך צוותו ימלאו את כליהם בר ולתת להם צידה. אין לסיפור צורך מזה. וגם החילו בלשון רבים וימלאו את כליהם בר ויצא בלשון יחיד ואמר ויעש להם כן. ועוד שסוף פסוק מיותר שהיל"ל וימלאו את כליהם בר וישיבו את כספיהם איש אל שקו ויתנו להם צידה לדרך ויחזור הכל אל אומרו ויצו. וכמו שבמילוי השקים הזכיר קיים מצותו ולא דבריו. כן בהשבת הכסף ותת הצידה. יזכור הקיום ולא דברי מצותו ולשתוק מויעש כו' וכן אומרו וישא את שברם כו' הוא מיותר ועוד מה הי' שהא' מצא כספו במלון ואחיו לא מצאו צרורות כספיהם עד היותם מריקים שקיהם בבית היתכן שלא נתן מספוא לחמורו במלון רק הא' בלבד:

6. Genesis.42.25.2

   אך כוונת יוסף לצער את שמעון ולוי מלכל השאר לכפרתם כי הם היו עיקר בצרתו ובגדול היחל ויקח מאתם את שמעון ובהשבת הכסף שם כסף לוי באופן יאונה לידו מיד למען יצטער מיד ולאחיו באופן לא ירגישו עד קרב ביתם והוא בלשון הכתוב באומרו ויפתח האחד את שקו וכו' והנה הוא בפי אמתחתו וכו'. יראה כי היה השק מלא בר ולחם לאנשים. וקרוב אל פי השק היתה אמתחת מלאה מספוא לחמור ופי השק תפור עליה. וצוה להשיב כסף כל אחד מהם בתוך הבר בשק בפנים. וזהו להשיב כספיהם איש אל שקו ואת כסף לוי שם בפי אמתחת אשר בפי השק. למען ימצאנו מיד בפותחו במלון. ועל כן אחיו עד היותם מריקים שקיהם לא הרגישו. ובזה יובן מאמר הכתוב באומרו וימלאו שהיל"ל למלא. על דרך אומר ולהשיב וכן באומרו ולהשיב כספיהם איש אל שקו כי מהראוי יאמר ולהשיב כסף איש אל שקו. ולא אחר אומרו כספיהם לומר איש וכו' כאלו האיש הושם אל שקו. וגם אומר אל שקו ולא אמר בשקו ועוד אומרו ויעש ולא אמרו ויעשו על דרך אומרו וימלאו. אך על שלשה דברים צוה לבא כוונתו אל הפועל. (א) ימלאו בני ביתו את כליהם בר ולא בעליהם כמנהג. לבל ירגישו בהשבת הכסף וגם בלי מדה. (ב) ולהשיב כספיהם בבר הנזכר. שהוא תוך הבר שבשק אך ישנו להנקרא איש כי איש מהם הוא לוי. כמד"א איש אל אחיו שהם שמעון ולוי לא יושב כספו בבר הנזכר וגם לא בשקו בעצם שהוא תוך השק פנימה. רק אל שקו כדבר קרוב אל החוץ. כמופקד אל השק שהוא באמתחת שבשק למעלה. לא בשק עצמו. והוא מטעם הנזכר וזה כיוון באומרו וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו כי מלת הוא מיותרת. אך יאמר כי כספו שלו הוא היה בפי אמתחתו בלבד. (ג) ולתת להם צידה לדרך. והוא כי חש פן לאכול בדרך יקחו מבר ולחם שבתוך השקים. וימצאו צרורות כספם. על כן נתן להם חוץ משקיהם צידה לדרך. לבל יצטרכו להריק שקיהם או לקחת מהם בדרך. והנה מכל הצוויים הללו לא עשו בני ביתו כי אם אחד. וזהו וימלאו את כליהם בר. אך להשיב כספיהם כו' ולתת להם צידה. היה קשה בעיניהם שהיה ויתור גדולה שבת כסף וגם צידה אחרת זולת מילוי כליהם. על כן התרפו עד יצוה השנית כי המזון היה יקר בימים ההם. וגם יתכן כי לא ידעו איזה כסף מיוחד לכל איש לתתו בשקו המיוחד לו. ומה גם באופן הנזכר לשום של לוי בפי האמתחת שהוא אל השק ולא בשק בעצם. ומי מגרי ביתו ידע לכוין. על כן אחרי צוותו להם בלשון רבים וראה שלא היו עושים וקם ויפש כן בעצמו. וזהו ויצו וימלאו כו' כי זה עשו מיד. אך מה שצוה להשיב כו' ולתת כו' ויעש להם כן כלומר הוא בעצמו. וזה אמר כן כי להעשות כן כמצותו עשה בעצמו. אך בשובם שינוי ואמרו לאשר על בית יוסף והנה כסף איש בפי אמתחתו מה שלא היה כן רק ללוי. כי יראו פן יאמרו שהם הטמינוהו תוך הבר למצוא תואנה אם ימצא. לאמר כי ממלאי השקים נתנוהו שם בהחפזם על כן אמרו כסף איש בפי אמתחתו. לומר כי אם הם העושים לא היו שמים אותו בפי האמתחת. שיתפסו מיד כגנבים. וסיפר הכתוב כי כל כך היו נחפזים לצאת מתוך מצרים פן תתרגש למו צרה כקודמת וגם מדאגת רעבון בית אביהם כי לא המתינו עד קשר המשואות עד צאתם מהעיר. רק וישאו את שברם על חמוריהם ויצאו משם כי לא האמינו לצאת. אך אחרי צאתם יקשרו משואותם:

7. Genesis.42.26.1

   ויפתח האחד וכו'. הלא כמו זר נחשב. כי האחד שנמצא הכסף בפי אמתחתו לא חרד והמה יצא לבם ויחרדו כו'. וגם אומרו והנה הוא מיותר. וכן אומרו וגם הנה וכן אומרו ויצא לבם. מה ענין הוציאת הלב ההיא וכן אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת:

8. Genesis.42.26.2

   אמנם יתכן כי לוי היה כמוצא שלל וכמבשר בעיניו כי ראה כי הושב כספו אשר הביא אתו באומרו שאם להעליל עליו היתה שימה. לא היה שמים אותו הכסף עצמו כי יוכל לומר לא יעלה על לב נותן לו בר ולחם בשנת רעב בלא כסף. אך ודאי קבלו ממנו ואין זה רק השבה להטיב לי. וגם אם כוונו לומר שלקחתי לא יצדק בכסף שלי שאוכל לומר משגה היה שלא לקחוה. ועוד ראיה כי היה ניתן במקום מוכן ומזומן לימצא בפי אמתחתי שאם לתופסי כגנב כוונו המשימים לא היו שמים אותו במקום מצאנו ויחביאנו כי אין אדם גוזל ושם הגזלה במקום ימצאנו מיד:

9. Genesis.42.26.3

   וזה מאמר הכתוב וירא כספו והנה הוא כלומר מוכן לימצא. וזה מאמרו להם הושב כספי שנתתי אני כי ידעתי שנתתיו ודאי והושב וגם הוא שלי שאם להתעולל כוונו לא בכסף של עצמי היו עושים. והראיה כי הנה גם הוא באמתחתי לימצא ומזומן כמשמעות לשון הנה כלומר ואם כן אין זה רק בשורה כי מתנה ניתנה לי ועל כן לא נצטער וכשמוע אחיו כל כך התפעלו כי ויצא לבם ודעתם ויחרדו וכו' לומר הלא חשבת כי טובה היתה לך נהפוך הוא כי אינו רק רע ולא לך לבדך כי אם לכלנו. וזהו לאמר כלומר מה שראוי לאמר הוא מה זאת עשה אלהים הוא מדת הדין לנו הפך מאמרך שהיה רחמים ומתנה טובה:

10. Genesis.42.26.4

    או יאמר אל תחשבו כי אולי עכבתי כספי כי אינו רק שהושב אחר שנתתיו ואין לומר אולי שבתי ולקחתיו דרך גניבה כי וגם הנה באמתחתי ולא היתי שם אותו במקום אתפס מיד לגנב אך אין זה רק מציאה על דרך האמור בקודם והשיבו לאמר כבקודם:

11. Genesis.42.26.5

    עוד יתכן על דרך זה במה שידענו מדין התורה כי המוציאה מציאה אע"פ שיודע כי תמשך לו רעה ממנה חייב לברך כעת שהחיינו אם הוא לעצמו לבד או הטוב והמטיב אם הוא לו ולאחרים עמו על כן אמר הושב כספי כלומר ועלי להודות שהחיינו עם שאפשר תמשך רעה מזה. וגם אין ההודאה הטוב והמטיב רק אלי לבדי ולא לאחרים עמי כי גם הנה באמתחתי וזכיתי בה ומה גם למדרש רבינו ז"ל (בראשית רבה פרשה צ"א) האומרים כי יוסף לא אסר את לוי כי אם את שמעון כי אמר הנה לוי חכם וכהן גדול אם אקחנו יקומו כלם עלי והכינו כי על ידי כן ידע יותר מדין התורה:

12. Genesis.42.26.6

    או שיעור הענין הושב כספי ועלי להודות גם שהיה נמשך רעה אחרי כן כ"ש שלא תמשך רעות גניבה. כי וגם הנה באמתחתי שלא יוכלו לומר שגנבתיו כי לא היה לי לשום אותו באמתחתי נוסף על היותו כספו אז השיבו אחיו ואמרו הנה חשבת לאמר הודאה על כי רעתך היא טובה כעת ולא כן הוא כי אם מה שראוי לאמר הוא ברוך דיין האמת. וזהו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו הוא דיין האמת לנו כי לא תאמר כי עדיין לא עשה וכעת היא טובה כי אם שכבר עשה כי הלא אחר כי זאת היא תחבולה להתעולל עלינו אם כן גם מעתה רעה היא וזה אמר עשה אלהים לומר כי כבר עשה ואינו עתיד ליעשות. והנה לפי האמת טענת לוי היתה טענה. כי אם להתעולל היתה הכוונה לא היו שמים כסף עצמו וגם בפי אמתחתו כמדובר ואדרבה היה ראוי להודות. לזה אמר ויצא לבם כי מרוב התפעלות יצא לבם ודעתם ולא כן דברו:

13. Genesis.42.26.7

    וכן אחשוב דעת רז"ל (תענית דף ק') האומרים כי זה מאמר שלמה אולת אדם תסלף דרכו כו' כי אולתם סילפם דרכם ועל ה' היו מתלוננים ואמרו מה זאת עשה אלהים לנו. ואיך יתכן עשו שלמים דבר כזה אם לא שלדעתם אומרו ויצא לבם הוא שיצא דעתם מהם ולא בדעת דברו:

14. Genesis.42.26.8

    ואם נדקדק אומרו מה זאת. וגם בטעם תבי"ר במלת זאת נאמר כי לוי בהיותו עם שמעון מחזיק בצרות יוסף וראה כי שמעון נאסר ועתה הוא בפרטות לקה חש פן עליו לבדו היתה הרעה וזה אומרו הושב כספי וגם הנה באמתחתי בפרטות כלומר אלי נוגעת הרעה אז השיבו ואמרו לאמר מה זאת כלומר הביטה וראה מה זאת כמודים בהמשך הכנעה משוכה ברמז תבי"ר כלומר שהיא צרת גניבה ועל ידי כסף שהוא מעין אשר גנבנו את אחינו ונמכרהו בכסף וא"כ מה שראוי לאמר הוא מה זאת עשה אל"ים לנו כי כלנו אשמנו בדבר ושיעור הכתוב מה שראוי לאמר בהכרח מה זאת בירידה ושפלות כרמוז התבי"ר הוא עשה אל"ים לנו ולא לך לבדך:

15. Genesis.42.26.9

    ובמדרש (רבה פ' צ"א) ר' לוי כד דמך ר' סימון אמר שבטים מציאה מצאו כתיב ויצא לבם ואנו שאבדנו את ר' סימון על אחת כמה וכמה ע"כ. וראוי לשית לב כי זה הק"ו יש לו פירכא כי שם היו יראים פן יהרגו כגנבים. ועל כן ויצא לבם מה שאין כן באבידת הצדיק אך יהיה על דרך תשובת השבטים אל לוי והוא כמאמר ר' יהודה בן בבא על סילוק ר' ישמעאל ורשב"ג אם הקב"ה היה חפץ להטיב לנו באיזה זמן היה ראוי אלא בימי פלוני ופלוני אלא ודאי שצרה עתידה לבא הנה כי סילוק הצדיקים הוא הוראת ביאת צרה אחרי כן דומה למציאת הכסף של השבטים וזהו הק"ו ומה אם השבטים שאם שכעת היא טובה וראוי לברך הטוב והמטיב באשר הוא שם עכ"ז ויצא לבם על הרעה האפשרית לימשך אנו שאבדנו כו' כי הכל צרה בין מה שהוא עתה באשר הוא שם בין לעתיד על אחת כמה וכמה:

16. Genesis.42.29.1

    ויבאו אל יעקב כו'. אומרו לאמר הוא בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת וגם למה תייחס התורה הדבר אל מקרה באומרו הקורות אותם. ועוד אומרו כמרגלים את הארץ בכ"ף הדמיון והוא לא אמר רק מרגלים אתם בלי דמיון וגם מלת ויתן בלתי צודקת וכן לראות את ערות הארץ שנ' להם לא הזכירוהו וגם לא אשר אסרם במשמר שלשת ימים ואשר אסר את שמעון ולא את הכסף המושב באמתחת האחד ועל דרך זה שינויים רבים ממעשה שהיה. ועוד אומרו שאמר האיש בזאת אדע כי כנים אתם ולא אמרו כי לא מרגלים אתם ואח"כ מזכירים שני דברים כאומרו והביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם ויקשה כי הלא בכלל היותם כנים הוא כי לא מרגלים הם:

17. Genesis.42.29.2

    אמנם לזה נשית לב אל מלת הקרת אותם שהיא חסירת ווי"ן ואומר כי היו נכווים בשתי אשות אומרים בלבם אוי לנו אם נאמ' את כל הרעה אשר מצאתנו כי ימאן אבינו לתת את בנימין לבל הכניסו בקרב צרה ואוי לנו אם לא נאמר כי באיזה טענה נשאל מאתו את בנימין ע"כ ספרו דרך נקלה וגלו טפח והסתירו טפחיים ושלא החזיקם למרגלים ממשי רק כמרגלים וגם לא שאסרם במשמר ואת שמעון. וז"א את כל הקרת ולמה עשו כן להגיד בחסרון לזה אמר לאמר כלומר מה שעשו כן הוא כדי לאמר לו מה שעתידים לאמר שיתן את בנימין שאם יסתירו הכל או אם היה שמוע כל צרתם לא היה משלחו:

18. Genesis.42.29.3

    או תהיה כוונת אומרו לאמר לומר שהגידו באופן שלא תראה לו צרת השגחה בעצם לבל ירך לבבו רק שיראה בעיניו כי מקרים הם. וזהו ויגידו לו באופן שאת כל הקורות אותם הוא מה שיאות לאמר ולא שמצאום עונות ורעות בל יפול פחד על יעקב וימאן לשלח את בנימין והוא כי החילו ואמרו דבר האיש וכו'. לומר ראה נא כי איננה צרה בעצם רק כמקרה בעלמא בקול דברים ובלי אסון בדבר כי הלא לא מתחלה חשבנו למרגלים כי אם שמתוך דברו דברי קושי מתוך הכעס הפליג לדבר ולומר ענין מרגלים ולא שהיה כן דעתו בעצם רק שהיינו נראים כמרגלים ולא עוד אלא שנכנס בקושי גדול ע"כ כי בצאתו במאמר היינו כמרגלים נחשבנו כמקבלי מתנה בערך הקודם כי לבני תמותה היינו בעינינו תחלה. וזהו אומרו דבר קשות כל כך עד שחשבנו למתנה צאתו אחר כך באומרו שהיינו כמרגלים כי זה נקל יותר. וזהו ויתן אותנו והוא במה שהיה בכ"ף הדמיון. וזה הוראה כי קול דברים הכל היה. והראיה כי בלי יסורין כדרך הנעשה לנחשדי' למרגלים. האמין לנו באמור אליו כנים אנחנו כו'. עם שלא היתה טענה מספקת לבטל חשדת מרגלים אם היתה החשדה בעצם. והוא כי אמרנו לו כנים אנחנו אנשי אמת וא"כ אמור מעתה כי לא היינו מרגלים כי אין דרך אנשי אמת לשום עצמם בזה. אם לא לאנשי רשע חייבי מות למלכם באמור להם בזאת תנצלו אם תרגלו לי את עיר פלוני ושם יסתכנו כי בלעדי זה הם מטים להרג אם יחשוכו אך אנשי אמת לא יאשמו עצמם בכך. והראיה כי אנשי אמת אנחנו הוא כי שנים עשר אחים בני אבינו כו'. ועל פי הסמנים האלו ידרש עלינו בארץ כנען מהקרובים אלינו והם יגידו אם כני' או אנשי רשע אנחנו. כי ארץ כנען ממלכות מצרים. ארז"ל שהיתה בימים ההם כי אמרו בב"ר (פ' ע"ה) שהיה חפץ עשו ליקח מכס ארץ כנען ממלך מצרים להאחז עם יעקב או בזה אפשר כוונו דרך אחרת באומרו בארץ כנען. לומר איך יתכן בני ארץ כנען שאתם מושלים בם ירגלו את ארץ מצרים לקחתה. והיה בזה התנצלות אל מה שגלו היותם שנים עשר ושעוד להם אח כי כל שאר יושבי ארץ כנען אין להם חיבור אתם ובעד מי ירגלוה:

19. Genesis.42.29.4

    ונחזור אל הענין כי אמרו ראה נא כי אין ידו כבדה עלינו כי הלא השיב ואמר אלינו בזאת אדע כי כנים אתם ובזה אדע כי לא מרגלים אתם והוא אם במה שאמרתם אלי לא שקרתם אדע כי כנים אתם והוא כי אמרתם שהקטון את אביכם במה שאדע שלא שקרתם. בזה אחשיבכם לכנים ובמה יודע איפה כי אמת הוא שאח קטן לכם שם אם לא בהביאכם אותו אלי ואראנו וזהו אומרו בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד וכו'. והוא כי אמר אין אדם קונה חזקת איש אמת וכשרון אם לא בשני דברים כי בתרתי הויא חזקה על האחת אמר בזאת אדע כי כנים אתם במה שתרחמו על אביכם ואנשי בתיכ' שלא תחושו על עזיבת אחד מכם אתי כדי להחיותם ברעב. וזהו אחיכם האחד הניחו אתי ואת רעבון בתיכם קחו ולכו כי זה הוא פעולת אנשי אמת לרחם. אך בזאת בלבד לא יספיק להיות חזקה שכנים אתם ללמוד מזה כי לא מרגלים אתם. אמנם הביאו אחיכם הקטן אלי שהוא הדבר הב' שבו יודע כי אנשי אמת אתם. ובזה ואדעה כי לא מרגלים אתם במה שאראה כי כנים אתם בשני הדברים הנאמרים באמת. וזהו ואדעה כי לא כו' כי כנים וכו' ראה נא כי אין כוונתו להרע אותנו כי לא בלבד יסיר מלבו על ידי כך היותנו מרגלים כי אם גם ייטיב לנו שאת הארץ נסחרו. וזה אמר ואת הארץ תסחרו. ששינו מפני השלום:

20. Genesis.42.35.1

    ויהי הם מריקים כו'. ראוי להבין. (א) מה היה שבהמצא כסף לוי בפי אמתחתו יצא לבם ויחרדו חרדה גדולה ועתה שמצאו צרורות כספיה' של כלם נאמר כ"א וייראו. (ב) במאמר יעקב אותי שכלתם יוסף ושמעון איננו כו' כי הלא מאז באו ראה כי יוסף ושמעון אינם ושאת בנימין יקחו ולא אמר דבר. (ג) אומרו עלי היו כלנה שאם הוא שיתעתד מעתה לצרות אחרות ראוי יאמר יהי ולא יהיו לשון עבר. (ד) מה עלה על לב ראובן לומר את שני בני תמית. וכי הורג נפשות נקיים היה אביו ולא עוד כי אם שגם בניו של יעקב הם כמשז"ל (בראשית רבה פרשה צ"א) שעל כן קראו בכור שוטה. (ה) שאחר אומר אם לא אביאנו אליך למה חזר ואמר תנה אותו וכו' שהיל"ל תנה אותו לי או כמאמר יהודה אחרי כן שלחה הנער אתי ולא תנה אותו ע"י וזולת הייתור באו' ואני אשיבנו אליך אחרי אומ' אם לא אביאנו. (ו) גם ראוי לשים לב אל השינו מהבא' להשב'. (ז) באו' לאמר כי לא לשיאמ' אביו לזולת אמר לו ראובן את ב' בני כו'. (ח) או' לא ירד וכו' אם הכונה שירא מהאסון מה ענין או' עמכם. וגם מה יעשה משמעון הממושכן בעדו ומה יעשה הוא וכל ביתו בלא לחם אם לא יתן את בנימין. (ט) אומרו והוא לבדו נשאר שיראה מיותר:

21. Genesis.42.35.2

    אמנם הנה ידוע משל רז"ל האומרים כי מלפא תכלא לא בהתא כי הרע מועט מבעית והמרובה משקיט כן יתכן כי בהמצא הכסף באמתחת הא' בלבד נחרדו חרדה גדולה ויצא לבם ועתה שראו איש צרור כספו בשקו יראו ושקטו מהפלגה. וז"א וייראו בלבד:

22. Genesis.42.35.3

    עוד יתכן כי מתחלה בראותם הכסף באמתחת לוי אשר היה עיקר בצרת יוסף אמרו בלבם אין זה כ"א חרב עון יוסף שנמכר בגנבתנו ודמו הנה נדרש כי עתה על דבר הכסף המושב נהרג כגנבים תחת כ' הכסף שלקחנו במכירתו וילקו האשמים ולא ראובן אשר לא חטא. אך בראותם איש צרור כספו גם ראובן אשר לא חטא בו. אז אמרו בלבם אין זה על דבר יוסף וא"כ איפה לא תהיה רק צרה קלה כי זולת עון יוסף אין בנו זולתו בעצם על כן היקל מוראם. והנה עד כה האמין להם לכל אשר סיפרו לו מענין שמעון ובנימין אך בראותו את צרורת כספיהם נהפך לבו בקרבו ויתמרמר כי אמר היעלה על לב כי בהיות הרעב גדול מאד יותן למו משא עשרה חמורים אוכל כאשר יוכלון שאת בלא כסף ובלא מחיר כי הושב כספיהם אחור. אך אין זה כי אם שהחליפו את שמעון בשבר אשר שוברים וחלוף שמעון הוא כל נשואותם עמוסות ועל כן התמרמר ויאמר אותי שכלתם ומזה אדון גם על יוסף כי לא טורף כי אם שאיננו כי גם אותו מכרתם ויחדיו היו שוים כי יוסף איננו ושמעון איננו. ומזה אשפוט כי גם את בנימין תקחו מעצמכם למכרו גם הוא כאחיו ולא מאדוני הארץ יצא הדבר. וזה אומרו ואת בנימין תקחו ושמא תאמרו וכי כל אחד מאלה האם לא אחינו בשרינו הוא ולמה תחשדנו על אכזריות כזה הלא הוא כי עלי היו כלנה והוא כי אין צרת האח דומה לצרת האב. וזהו עלי היו כלומר ולא עליכם. כי על פן לא תרגישו צרת אחיכם כאשר ארגיש אני צרת בני. וזהו אומרו גם כן בפתח דבריו אותי שכלתם לומר השיכול הוא אותי ולא לכם על כן אינכם שמים אל לב כמוני. ועל כן היטיב אשר דבר אליו ראובן בצד מה באומרו את בני תמית אם לא אביאנו אליך כלומר הלא אמרת כי על כי השיכול לא לנו כי אם לבדך לא חששנו על כן הנני ממשכן את שני בני כי עתה על ידי כן גם אני אדע שיכול וכמוני כמוך נהי' ובכלל הדבר כיון לומר כי כמאמרך שאין אנו מרגישים צרת אחינו גם עתה לא תרגיש בצרת בן בנך ועם כל זה צדק אביו בתשובתו אליו כמאמרם זכרונם לברכה (שם) שאמר אליו בכור שוטה וכי בניך לא הם בני כלומר הנה טענתך זאת היתה צודקת אם הייתי בלתי קרוב אליך שבניך לא היו בני ממש היתה תשובה להיות שיכול כנגד שיכול אך בהיותך בן לי ובני בנים הרי הם כבנים לא אמרת כלום כי גם זה שיכול לנפשי. וגם ראובן לא נעלם ממנו תשוב' זו עם היות שהלך לשיטת אביו כמדובר אך אף על זה פקח עינו כי גם כיוון לראות מה ישיב לענות בו ע"פ דרכו כי אם יאמר אליו וכי ברך לא הם בני. יענה בתריה ויאמר הלא אנחנו יוצאי חלציך לזרים תחשבנו ומה גם עתה את בנינו כי הנה עלינו אינך שם על לב אם נלך ונשוב פן יקראנו אסון כי אם על בנימין וזהו אומרו ויאמר ראובן אל אביו לאמר כלומר שאמר דבר אל אביו כדי לומר אביו אליו שעם שמאמר ראובן הוא בלתי נכון אמר כן לראות מה ישיב לו אביו לענות גם הוא על פי דרכו כאמור:

23. Genesis.42.35.4

    והוא על דרך מאמרם זכרונם לברכה (דברים פרשה ב') על פסוק ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר שפירשו אומרו לאמר כדי שיאמר לו ה' תשובה שאמר איני זז מכאן עד שתשיב לי. ויעקב הבין דרכו ואמר לא ירד בני עמכם. כי אף שאניח אתכם ללכת לא ילך גם הוא ולא שאתם אינכם בני כמוהו רק כי אחיו מת והתחילה מדת הדין לפגוע בבני אמו והוא קרוב לאסון יותר על דרך מה שכתבו זכרונם לברכה (בבא קמא דף צ"א) מת אחד מן המשפחה תדאג כל המשפחה שהוא כנופל אבן מקיר כי הקרובה אליה קרובה ליפול גם היא. ושמא תאמרו כי גם לפי דברי קרה אסון את שמעון שאמרתי ושמעון איננו ולמה לא אחוש גם עליכם אינו דומה כי זה הוא לבדו נשאר ואינו דומה בנין של שני אבנים לבד שנפילת האחד מקרבת נפילה השניה שאין לה במה לסמוך. לגדר אבנים רבות כי אף שרועה התרועעה בנפול אחת מהנה לא יתעתדו לגלים הנותרים כי רבות הנה ונסמכות זו על זו באופן שאני מתיירא יקראנו אסון כי גם בדרך אשר תלכו בה עמו בטוחים מצרה גם כן שם אפחד בל יקראנו אסון:

24. Genesis.42.35.5

    ובאומר אם לא אביאנו וחזר ואמר תנה כו' אם לא אשיבנו יהיה כי השיב על כל דברי אביו כי הנה חשדם על שמעון שהרגוהו לדעת רבינו ז"ל (ב"ר פרשה צ"א) או שהחליפוהו באוכל לפי דרכנו וגם על בנימין באומרו ואת בנימין תקחו כאשר כתבנו בסמוך לכן על האחד שהוא על שמעון אמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך. על בנימין אמר תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך ועל כן בבנימין שנוטלו בתורת פקדון אמר לשון השבה. ואם חזר הכל על בנימין יאמר אם תשלח אותו עמנו כמונו כמוהו שלא בתורת פקדון את שני בני תמית אם לא אביאנו ואם בתורת פקדון אל תמסרנו ביד איש אחד פן יסתלקו האחרים מאחריותו וגם לא את כלם כאחד פן יהיה כקדרה דבי שותפי. וגם לבל יהיו לך נתבעים רבים יחד על כן תנה אותו לכל אחיו אני ערב עליהם שהוא ערב קבלן תן לו ואני ערב כן אמר תנה אותו להם ואני אביאנו שהוא רצה מזה גובה רצה מזה גובה ועל היות החלוקה השניה דרך פקדון אמר בלשון השבה:

25. Genesis.42.35.6

    ועל דרך רבותינו זכרונם לברכה (שם) שאמר לו אביו שוטה בניך לא הם בני יתכן לפי דרכנו כי כהתימו לומר את שני בני תמית אם לא אביאנו אמר לו כן ואז פנה אל דרך אחר והוא תנה אותו כו' ערבות כמדובר והשיב יעקב ואמר הנה כל זה איננו שוה. רק אם יראתי היתה מכם או מהאיש אדוני הארץ אך לא כן הוא רק על אסון הדרך וזהו לא ירד בני כו' כמפורש למעלה:

26. Genesis.43.2.1

    ויהי כאשר כלו כו'. ראוי לשים לב (א) אם הרעב כבד והמה רבים שבעים נפש איך יצוה על מעט אוכל ומה גם אחר שכלו לאכול את השבר. (ב) תשובת יהודה העד העיד כו' למה לא הזכיר מאמרו למעלה שלדעת אם לא מרגלים הם היה רוצה את בנימין ומהראוי יאמר העיד בנו האיש שאם לא נביא את אחינו כי מרגלים אנחנו. (ג) אומרו לאמר זה פעמים ולא אחד בהם שיהיה לאמר לזולת. (ד) למה חוזר ואמר אם ישך משלח כו' ואם אינך משלח כו' כי האיש אמר כו' כי הלא כל זה נאמר כבר. (ה) אומרו למה הרעותם לי להגיד וכו' הלא היתה צודקת תלונתו זאת באומרם אליו מתחלה שאמרו לאיש אדוני הארץ שנים עשר אחים אנחנו כו'. (ו) או' שאול שאל האיש כו' מה זו שאלה כפולה וכן באומרו הידוע נדע מה זו ידיעה כפולה. (ז) אומרו לאמר העוד כו' מה ענין אומרו לאמר. (ח) אומרו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה כי אומרו ונקומה הוא מיותר. (ט) אומרו ונחיה ולא נמות שאם יחיו ודאי שלא ימותו ומה ריבה באומרו גם אנחנו גם אתה גם טפינו ולמה הקדים את עצמם לאביהם. (י) אומרו אנכי אערבנו מה הוסיף על אומרו תחלה שלחה הנער אתי כי ודאי לא אמר ישלחנו אותו אם לא להתחייב באחריותו וגם למה כפל ואמר מידי תבקשנו והיא הערבות עצמו. (יא) מה היא הנפקותא שאמר א"כ איפה ואיך נמשך צוויו קחו מזמרת הארץ בכליכם ממאמרו זה של יהודה ולא מקודם לכן ומה ענין המנחה ואם הוא לשחדו על העלילה ועל הכסף המושב למה היה מעט צרי ומעט דבש לאדוני הארץ והלואי יתפייס במרובה. (יב) אומרו קחו בידכם השיבו בידכם ולא אמר השיבו אתכם. וגם הטעם שאומר אלו משגה הוא מלבד שלא יתכן יהיה משגה בעשרה שקים הוא טעם לפגם כי אם הוא משגה נעלם מאדוני הארץ למה יעורר אותו כי ימשך שיתבעם מחמת גניבה. (יג) למה ביקש רחמים באל שדי מבשם זולתו (יד) אומרו כאשר שכלתי שכלתי כי ישלח להם ה' את אחיהם אחר ואת בנימין ומה גם אם אומרו אחר הוא יוסף אם כן איך יאמר כאשר שכלתי שכלתי:

27. Genesis.43.2.2

    אמנם הנה השבטים נועצו לבלתי הוסיף לדבר דבר עד תכלה פרוסה מן הסל כי אז לא ימאן אביו לתת למו כמאמר ז"ל (ב"ב דף קע"ג) שאמרו הניחו לו לזקן כו'. וגם הוא חשב מחשבות לאמר אם מה שאומרים מהאיש אדוני הארץ תואנה היא ואינו אלא שהם חפצים לקחתו מטעם קנאה כי הוא שלו בביתו והמה נודדים ללחם ובצרו'. וע"כ רצו יהיה עמהם בצרה גם הוא כהם או מטעם זלות כמאמרו ואת בנימין תקחו לכן זאת אעשה אמתין עד יכל' פרוסה כי אז לא ירעיבו עצמ' ונשיהם וטפם ברעב מחמת קנאה ואם הוא מעלילת אדוני הארץ ויש סכנה בדבר על כן עוד זאת אעשה והוא כי בשולחי אותם אומר להם שלא יקנו ממצרים שיעור רב כי אם מעט אולי יתרצו לבלתי הוליך את בנימין באומרם שינסו בלכתם לפני אדוני הארץ אולי יפותה ויוכלו לו באומרם אליו מצער הזקן ואם אין יאמרו אליו כי הן מעט הוא אשר יקחו אוכל כי לא יהיה רק כדי סיפוק צורכם עודם בהליכה ובחזרה ואז בלכתם לשוב לשבור אוכל יביאוהו עמהם אם יראו כי כלתה הרעה ואין תקנה אם לא יביאוהו ע"כ הצד השוה שבהם שלא דבר הוא והם דבר עד אשר כלו לאכול את השבר כמדובר ואז היה דברו שובו שברו לנו מעט אוכל מן הטעם הנזכר.

28. Genesis.43.2.3

    ועל פי דרכו רמז להם שני דברים אחד באומרו שובו כלומר כי הם מורגלים בדרך ההוא כי חזרה הוא להם משא"כ בבנימין כי לא נסה ללכת. שני באומרו שברו לומר כי לפי האמת אינו חושד אותם שהחליפו את שמעון בבר כי אם שקונים בדמים ושובו שברו כי גם שרמז להם שהחליפוהו באומרו אותי שכלתם פתאומיות הצרה תקפתו בעת ההיא לאמר כך וגם באומרו לנו רמז היותו חס גם על עצמם וטפם כאשר על עצמו כי כלם בחוסר לחם. ועל כן השיב יהודה ואמר אל יעלה על רוחך שנוכל ללכת להביא מעט אוכל לנסות בין כך ובין כך אם יתפייס האיש מבלי בנימין כי הלא אלו דבריו לא תראו פני כו'. וא"כ א"א לנסות בלכת לקנות מעט וזהו אם ישך משלח נרדה ונשברה לך אוכל כלומר אפילו לשבור מציאות אוכל בין רב למעט צריך שתשלחנו וע"כ החליט ואמר אם אינך משלח לא נרד כלל גם אם נמות ברעב ואומרו לאמר אפשר יאמר תדע מה טעם ויאמר אליו יהודה ולא כל אחיו הלא הוא לאמר כלומר מה שעתיד הוא לאמר אנכי אערבנו כו'. ועל כן מעתה התחיל הוא לדבר

29. Genesis.43.2.4

    עוד יתכן כי הנה יהודה היה נכוה בשתי אשות אומר בלבו אוי לי אם אומר שאנו בסכנת מרגלים אם לא ילך שאם כן לא יקבל ערבותי כי יאמר כי אם אני בסכנת מות איך אבטיח את בנימין וערביך ערבא צריך ואם על הראשונים הוא מצטער איך יבא להוסיף את בנימין להכניסו גם הוא בסכנה ואוי לי אם לא אומר אלא שרוצה לראות את אחינו בשצף קצף עלינו כי אם כה אומר מאן ימאן אבינו לתתו לנו על כן מה עשה הסתיר דבר הסכנה והיקל הסבה ואמר כי לא היה רק כי אמר לא תראו פני בלתי אחיכם כאלו אין דבר רק עשות חפצו הפליג בהתראות למען יהי' בטוח הסכנה בנער משולח ושיש אימות מות אם מאן הוא לשלח כי על כן הפליג להתרותו. וז"א העד העיד כלו' התראות כפולות התרה כי זה יורה עוצם התפעלות בעבור רצונו ונסתכן ורוב בטחון אם ילך הנער כי לא אמר מרגלים אתם ואתכם בחרב אהרוג אם לא יבא כי אם לא תראו פני כי לא שם עונשם כי אם הסתר פנים מהם ובכללו העדר מכירת אוכל:

30. Genesis.43.2.5

    וזהו ענין אומרו לאמר זה פעמים באומרו ויאמר אליו יהודה לאמר העד העיד וכו' לאמר והוא לומר מה שויאמר אליו וכו' ולא אמר טעם עלילת המרגלים הוא לאמר למה שעתיד לאמר אנכי אערבנו על כן אמר העיד וכו' ולא מסכנת מרגלים פן לא יבטח בערבות כי גם הוא בסכנה ואיך יהיה ערב על זולתו וכן מה שאמר העד העיד שהזכיר התראה כפולה הוא לאמר לא תראו וכו' כלומר למה שהוא עתיד לאמר טעם קל ומשולל סכנה רק העדר ראות פנים בלבד והיה מקום לאביו למאן באומרו כי אין פחד על כן הפליג בהתראות ויכפלם למען הראות כאשר החזיק בדבר כי אם לא ירד אחיכם אתם תעלה חמת המלך ויעשה רעה. ויהי בשמוע יעקב את דברו כי לא חזקה עליהם אימת מות על דבר המרגלים כי אם שאמר שלא יראו פניו בלתי אחיכם אז אמר הנה עד כה שאמרתם כי להשקיט עלילת התרים את הארץ הוצרכתם להגיד דבר החרשתי כי אמרתי שבזה נצלתם ממות אך עתה שתאמרו כי אין רע כי אם שתאב לראות את אחיכם ושגם שמעון אינו בסכנה אם לא תקחו את בנימין אם כן איפה למה הרעותם לי לאמר העוד לכם אח על כן השיבו ואמרו כן הדבר כי לא היינו מטים להרג אם נמשך מהביא את בנימין כי דבר המרגלים הבל הוא כי כשגגה יצאה מלפני השליט. אך הוא כי שאול שאל האיש לנו ולמולדתינו ונגד לו וכו' לומר ראה נא את אשר התנכל למען נבא להגיד כי יש לנו אח כי הלא שאול שאל האיש שתי שאלות. (א) לנו כלומר אם אחים אנחנו ומי הגדול מחבירו וסדר גדולתינו. (ב) למולדתינו צאצאינו אשר הולדנו וכל זה כדי לאמר אח"כ העוד אביכם חי ומזה לשאול עוד ולומר היש לכם אח ונגד לו מהאח על פי שלשת השאלות הראשונות כי התחיל בשאלות רחוקות לימשך קו לקו אל שאלת האח לגנוב דעתינו שנחשוב כי כאשר בשאלות ראשונות אין דבר כי אם רצון מלך לספורי דברים כן גם השאלה הרביעית וזהו ונגד לו זאת הרביעית על פי הדברים האלה בהמשך הדברים. וזה הידוע נדע כי יאמר וכו' לומר הידוע משאלות ראשונות נדע באחרונה כי יאמר הורידו את אחיכם הנה מכלל הדברים יצא כי כל ישעו וכל חפץ אינו על סכנת מות. רק שחפץ לראות נער קטן ממנו כיוצא בנו באופן כי אין פחד. אז אמר יהודה שלחה הנער אתי כלומר מאסון הדרך אל תירא. כי שלחה הנער ובמצותיך ילך כי תשלחנו כי הולכים בדרך מצוה אינם נזוקים ומה גם מצות כיבוד אב כי רבה היא. ואם תירא שנכשל אנו אותך שלחנו אתי כי לא יעשו דבר בלעדי ולא תתעכב עוד בדברים ומועצות. כי אין צריך בשש כי אם ונקומה ונלכה כי הלא חיי ס"ו נפש תלויים מנגד. ואמר ונחיה ולא נמות. לומר ונחיה מתביעת מרגלים כי גם שעד כה הסתיר אימת מות גלה בעת דוחק הצרה. וגם לא נמות ברעב כי כלתה פרוסה ומה שאמרתי ונחיה הוא גם אנחנו שמרבה הגם את שמעון. ומה שאמרתי ולא נמות הוא גם אתה שמרבה הגם את בנימין. כי גם אם ישאר פה הוא בכלל הסכנה גם טפינו מרבה הגם את טף בנימין. וטוב ליכנס בספק נפש אחת מלבא בדם שבעים נפש בודאי והוא בכללם:

31. Genesis.43.2.6

    ובאומרם נקומה ונלכה ולא אמרו נקום ונלך. יתכן רמזו כי בהיות בנימין אתם יהיו עשרה ושכינה עמהם ויצליחו בהליכתם ועל כן הטילו שתי ההי"ן יתירות. והנה יעקב ראה כי הלא יטיל קנאה שמורה שאינו משלחו עם יתר אחיו כי אם עם יהודה. ועוד כי הלא גלה היות להם סכנת מות מעלילת מרגלים. כי על כן אמר ונחיה כמדובר ובכן בראות יהודה כי אביו שתק ולא שת לבו. אז אמר אנכי אערבנו וכו'. לומר אם רע בעיניך על אומרי שלחה הנער אתי שמורה כי לא תבטח באחי לשלחו אתם באחריותם. הנני שב ואומר כי איני רק ערב עליהם והם המופקדים מאתך וגם עליהם אחריות כי אנכי אערבנו. והוא מאמר יעקב אח"כ ואת בנימין קחו. ועל השנית מצרת אדוני הארץ מידי תבקשני שאלתם עמי בכוחי הגדול בידי כ"ש שלא אצטרך להלחם. כי אם והביאותיו אליך ושתהיה ההבאה באופן יעמוד חי לפניך. והוא אומרו והצגתיו לפניך והוא כי ידע שבהוליך אותו ינוח ישקוט האיש מכל תביעותיו. כאומרו ויאמנו דבריכם שנזכר לעיל. וכשמוע אביהם את דבריו כי הכין יהודה את עצמו למלחמה כאמור. זכר את אשר קרה לו עם עשו. שהכין עצמו למלחמה ולתפלה ולדורון וע"י כן הצליח. על כן אמר אם כן איפה עתה שהכנת עצמך למלחמה. הכינו עצמכם גם עתה לדורון. קחו מזמרת כו' והורידו כו' אך התפלה אני אעשנה. והיא ואל שדי יתן לכם כו' אשר בשמותיו ית' אלו הבטחני ית' הבטחות יתן לכם רחמים לפני האיש.

32. Genesis.43.2.7

    או יאמר כי שם שדי המורה שידוד ודין יתן לכם רחמים כי יתהפך לכם לרחמים לפני האיש. עם היותו בעל בחירה:

33. Genesis.43.2.8

    והנה במדרש (בראשית רבה פרשה כ"א) אמר רבי לוי בשם רבי תנחום בר חנילאי תאמר אותה החרדה שהחרדתי את אבא ויאמר מי איפה הוא שנזדעזעה עלי כאן. ולפי דעתם אפשר אמר הנה עד כה חשבתי היתה אימת מות עליכם מעלילת מרגלים. או מהכסף המושב. ואמרתם אותי שכלתם. כי מידם היתה מה שיוסף איננו ושמעון איננו. ודמם נדרש. וגם את בנימין תקחו ועל שלשתם תסתכנו כולכם ועלי היו כלנה. אך בראותי גודל בטחון יהודה באומרו הביאותיו והצגתיו אמר א"כ אין סכנת מות עליכם רק חרדה אלי לפנים. כנגד מה שהחרדתי את אבא שיאמר מי איפה. ולכן כאשר עשיתי מצות אבא. והבאתי מטעמים ונתברכתי. גם אתם הוליכו מטעמים כמצות אביכם וזהו זאת עשו קחו במצותי קחו וכו'. וע"י כן ואל שדי יתן וכו' כאשר כשהחרדתיו ברכני בשני שמות אלו וישלחני באומרו ואל שדי יברך אותך וכו':

34. Genesis.43.2.9

    עוד יתכן באומר א"כ איפה והוא כמאמרם ז"ל (שם כ"ח) בפסוק חיה רעה אכלתהו. כי לא חשד רק את יהודה שהוא אריה שהרגו ולהיותו בעל בחירה יכול לו ועל כן היה ירא יקרם אסון. כי קול דמי אחיהם צועקים עליהם מן האדמה על ההורג ועל הבלתי מוחים. אך עתה שראה כי מלבד ששם נפשו על בנימין גם כן אמר וחטאתי לאבי וכו' אמר בלבו אלו היה דם יוסף עליו כבר חטא לאביו. ואיך יפלא בעיניו היותו חוטא לאביו. והוא לא היה חושד את זולתו. על כן אמר אם כן כדבריך איפה הוא כלומר אשר חשבתי שלא היה איפה כי מת. עתה יראה כי איפה הוא בעולם הזה. כי אם בעל בחירה לא פגע בו ודאי שבעלי חיים לא יכלו לו כי צדיק היה ולכן שאין עליכם דם נפש. אל תיראו והורידו לאיש מנחה. ובזה יספיק כי אל שדי יתן לכם רחמים וכו'. אך לא תורידו הרבה רק מעט מכל דבר מעט צרי. ומעט דבש. בל יראה כי אשמים אתם בעיניכם. ובזה אמר ושלח לכם את אחיכם אחר. אחיכם הוא שמעון. אחר הוא יוסף כמאמרם ז"ל (שם ל"א) ואת בנימין כי בטח לבו. כי יוסף חי. ומזה ימשך כי גם על דבר הכסף אין פחד התפס כגנבים. על כן וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב עצמו תשיבו בידכם ואל תיראו שיהיה הכסף עצמו עליכם למזכיר עון ליתפס כי אין עליכם דם נפש שיאונה לכם עליו משפט מות כי אם איזה עון שוגג הוא שחטאתם ממקום אחר תחת ההנאה החומרית ההיא כבר באה עליכם החרדה הזאת והלכה לה. וזהו אולי משגה הוא אשר בכם ולא עון מזיד ועל כן נבטח בה' מן השמים תרוחמו:

35. Genesis.43.2.10

    או יאמר וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף וכו' תשיבו בידכם וכו'. כי הנה דרך ההולכים לקנות תבואה בעתות היוקר ברבות הקונים שכל א' מוליך צרור כספו בשקו. והמשביר הבר נותן בכל שק כשיעור המעות שמוצא בתוכו. ומתוך כך יקרה לפעמים לפי רוב הקונים. ישכחו מהביט אל תוכו. ועודנו הצרור בשק ימלאוהו בר ולחם. על כן אמר יעקב הזהרו שכסף משנה תקחו בידכם ממש. מזומן לתתו. ולא לתוך השק. וכן הכסף המושב תשיבו בידכם גם הוא. ולא בתוך השק. אולי משגה שנעשה הוא זה. כי שמתם כספיכם בשקים עודם ריקים ויתנו האוכל אל תוכם. וע"י כן נמצא הכסף תוך האוכל. ולא היה מושב בידים. ואת אחיכם קחו כלומר כולכם בערבות יהודה כמאמרו השני ולא כבראשון באומרו שלחה הנער אתי כמדובר למעלה. ואל שדי יתן לכם רחמים וכו' לומר הנה אני לא אדע אם פרידת בנימין יקרב מיתתי. טרם יבא ואראנו. על כן מה שאבקש הוא שאל שדי יתן לכם רחמים ושלח לכם את אחיכם גם שלא ישלחו אלי. כי ואני כאשר שכלתי עד כה מיוסף ושמעון. שכלתי מבנימין מעתה עד יום מותי. אם אמותה טרם יביאוהו לפני. והוא מאמר יהודה באומרו אל יוסף לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת. אביו מצרתו כפירש"י וע"ד רז"ל (שם) שאומרו אחר הוא יוסף באופן שהוא שיהיו בחיים שניהם יאמר. ובכלל התפלה הוא. כי ואני יהי רצון שכאשר שכלתי מהמשולחים לכם שהם בחיים. כן יהיה מה שאני חושב לשכול מבנימין בשלחי אותו כי יעמוד חי:

36. Genesis.43.15.1

    ויקחו וכו'. אמר כי עשו מצות אביהם. כי ויקחו את המנחה ומשנה הכסף כדי שבזכות זה תתקיים התפלה שהיא שאל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. על כן הלכו ויעמדו לפני יוסף שהוא האיש. ולא לפני אשר על ביתו תחלה כמנהג. כדי שתחול התפלה שיתן להם רחמים לפני האיש:

37. Genesis.43.16.1

    וירא וכו'. חש פן ימנעו מלאכול להיותם מלומדים בשחיטה ומליחה. כי הכל היו מקוימים כנודע. ע"כ צוה יוסף שלא יטבחו ויכינו הבישול. עד בואם הביתה ויראו כי הכל בכשרות. וזהו הבא את האנשים. ואז וטבח טבח שיהי' טבח היא שחיטה. וגם והכן שהוא מליחה ובשול. שיראו כי הכל בכשרות. וזהו ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף. משא"כ בית פרעה וכיוצא כי לא היה נעשה בכשרות רק ביתה יוסף:

38. Genesis.43.17.1

    ויראו האנשים וכו'. ראוי להבין מה זו היראה. (א) האם היום היחלו להיות בית יוסף. (ב) האם יחפוץ להתגולל עליהם מי יעכב בידו. גם שלא יבאו בית יוסף. (ג) מה הוא הכפל להתגולל ולהתנפל. (ד) שאחר בכייתם על עצמם. בוכים על חמוריהם. (ה) אומרו בתחלה כאלו הלכו שתי פעמים. ויערער על הראשונה:

39. Genesis.43.17.2

    אמנם הנה בראותם כי לא דבר בם במקום קביעותו ששם משביר לכל עם הארץ ולא בית פרעה כ"א בית יוסף. אמרו אין זה כי אם לעשות משפט מעוקל. במקום שאין אנשים כאשר במקום הוועד. כי שם גדולים וטובים שיבוש מהם. והוא כ"א היה שם היו אומרים היתכן שהיו גוזלים ומשימים באמתחותם שיחפשו ויתפשו. ועוד האם בפעם הראשונה שבאו לשבור אוכל חמדו לגזול. שעוד לא ימכרו להם וימותו ברעב. אך בביתו אין מכלים. על הטענה הראשונה אמר על דבר הכסף השב באמתחותינו. ועל השנית אמר אנו מובאים במקום שאין דובר אליו דבר וגם כיון בהבאתו אותנו פה. והיא להתגולל עלינו לגלגל מזו אל הראשונה. לומר כי כאשר עשינו זאת. כן צדק בתביעת מרגלים. כי העושה זה עשה האחרת. מה שלא היה יכול לעשות בבית הועד. כי שם יעידון יגידון. כי נדרש אם יביאו את הקטן יאמנו דבריהם ולא יחקור עוד. וזהו להתגולל עלינו. וש"ת איך יביא ראיה מזו אל הראשונה. כיון שזו הוא עשה. כי שם כספנו באמתחותינו. לז"א ולהתנפל עלינו. כי עתה אשר עשה בכסף. יפיל עצמו עלינו בבית בכח גדול לומר כי אנו עשינו. ועוד סיבה אחרת שעליה התחכם להביאנו תוך ביתו הלא הוא ולקחת אותנו וכו'. והוא כי אם בבית מועדו במקום גדולי המלכות אשר לפניו. גם שנתחייבו לא יספיק לקחת גם חמורינו מפני האמת לאות. אך בביתו יעשה כרצונו לקחת גם חמורינו. ולא נוכל לשלחם באוכל להשיב נפש אבינו וכל ביתו. וימיתו ברעב יחד כלם. בזה נוחם יסתר: יח ויגשו וכו' ויאמרו וכו'. (א) ראוי לשום לב למה דברו פתח הבית. (ב) או' ל' בי. כי אינו ל' בקשה. וגם לא בקשו דבר רק מתנצלים לפניו. (ג) מהו כפל ירד ירדנו. כי הנה זה אפשר כיוונו רז"ל (שם פ' צ"ב) באומרם ירידה היא לנו שהוצרכנו לשבור אוכל. נמצאו כי הירידה ראשונה היא מעלה והשנית ירדה מצרימה. (ד) אומרו בתחלה שהוא מיותר וגם ידוע שהוא לשבור אוכל ולא היל"ל אלא ויהי כי שבנו בדרך במלון וכו'. (ה) כי טוב היה להם לשתוק כי אין תובע דבר. (ו) כי מיד באומרו והנה כסף איש בפי אמתחתו היל"ל לא ידענו מי שם כספנו באמתחותינו. (ז) מאן מוכח שכן הוא כי לא ידענו מי שם כספם וכו'. (ח) באומרו שלום לכם למה חזר ואמר אל תיראו. (ט) אומרו נתן לכם מטמון וכו' איך ישית לב לומר מה שהוא פליאה ויראה כפטומי מילי שישימוהו תוך האמתחות:

40. Genesis.43.17.3

    אמנם הנה המה הובאו בית יוסף ויגשו בלבד אל פתח הבית לראות אם יקבל התנצלות כי הם חשדו כי זה עשה בערמה. ואם לא יקבל טוב לדבר בפתח שהוא קרוב לצאת וידונו בית הועד שהאנשים שם. ויאמרו כאיש א' בלשון יחיד בי אדוני לא דרך חניפות רק בי ובלבי אתה אדוני של כלנו אחד. עם היותך עבד לשר והתחילו ויאמרו ירוד ירדנו וכו'. לומר הלא מי שיגנוב מהשר לא יהיה בפעם הא' רק אחר פעמים שלש שהתנהג בחסידות כי לא יורגש. אך לא בתחלה:

41. Genesis.43.17.4

    עוד טענה ב' כי לא יעשה כן מי שהולך לשבור בר בימי רעבון. כי עוד לא יתנו לו אוכל וימות ברעב. וב' טענות אלו ירוד ירדנו לומר דרך תימה האם ירוד ירדנו ב' פעמים לא כן היה רק בתחלה בפעם הא' והיתכן שבתחלה גנבנו. ועוד כי היה לשבור אוכל. שעוד לא יותן לנו אוכל להשיב נפש ולא החזרנו מיד. כי לא ראינו עד בדרך במלון. ואין לומר אולי היה כסף איש בשולי אמתחתו. ושכחתם ושמתם הבר עליו. כי הלא מצאנו בפי האמתחת ואין לומר שגנבנו והחזרנו. כי הלא ונשב אותו בידנו וגם אין לומר שלנסות אם תרגישו השבנו. שא"כ היה לנו להטמין עד ראות דבריכם אך זה וזה מוכן בידינו לתת. אך הושם בידים ואין הספק אלא שאנו לא ידענו מי שם כספנו אלא אתה:

42. Genesis.43.22.1

    ויאמר שלום וכו'. אמר הנה אתם יראים על עצמיכם ולא על חמוריכם וחפצים לתת כסף ראשונה. והנה על עצמכם שלום לכם ועל חמוריכם אל תיראו והכסף המושב לא נקבל כי הנה אלהיכם ואלהי אביכם וכו' לומר אל תתמהו על פלא כפול תת הוא ית' מטמון ושומו ג"כ תוך האמתחות כי הלא גם לכם זכות כפול כי הוא ית' אלהיכם וגם אלהי אביכם מהיותו אלהיכם נתן לכם מטמון. ומהיותו אלהי אביכם נתנו באמתחותוכם ואם תפחדו פן אדוני יתבענו מכם אין פחד כי הנני מודה כי כספיכם בא אלי ומידי יבקשנו:

43. Genesis.43.22.2

    או יאמר הלא מצאתם איש צרור כספו בשקו. וא"א שגנבתם כל איש כסף עצמו בצרור שלו אם לא שהנחתי כסף כל איש בצרור שלו שאלו הייתי מתיר הכסף ונותנו בכלל יתר המעות. איך יתכן בירר כל אחד מכם כספו בין מעותי וצררו בצרור שלו. והנני מעיד כי כספיכם בלתי צרור בא אלי באופן בלתי החשדה.

44. Genesis.43.22.3

    או יאמר לא ימנע או נתתם לי כספיכם או לא נתתם ונשאר בידכם אם נתתם אלהיכם וכו' נתן לכה מטמון ואם לא נתתם כספיכם בא אלי מעצמי מן השמים. וז"א בא ולא אמר נתתם לי באופן שלא יבצר מהיות נס או אצלי או אצליכם:

45. Genesis.43.22.4

    או יאמר ראו עתה כי ה' נתן לכם מטמון כי הנה כבר כספיכם בא אלי ובכן מטמון משלו נתן לכם ה' ושמא תאמרו אולי לב אדוני לא כן היא עמכם ואני הוא המדבר על לבבכם מעצמי על כן ויוצא עליהם את שמעון שיספר להם טוב לב אדוניו כמשז"ל (ב"ר צ"א) ויאסור אותו לעיניהם לעיניהם בלבד רק הוציאו מיד וכן או' כי בהיות יוסף בבור. היה שמעון זורק עליו אבנים ויוסף היה עתה זורק לו פטומות. וגם היות שמעון בלתי אסור בבית הסוהר הורה באומרו ויוצא אותו עליהם שלא היתה ההוצאה מהסוהר שתהיה יציאתו אל כל העולם רק אליהם כי מהם בלבד היה נסתר:

46. Genesis.43.23.1

    ויבא האיש וכו'. כנגד מה שיראו פן יקחם לעבדים. ויתן האיש בעצמו מים וירחצו רגליהם. שאדרבה יעבדום לרחוץ רגליהם וכנגד אומרם ואת חמורינו אמר ויתן מספא לחמוריהם מתנת חנם. וזהו אומרו ויתן מספא לחמוריהם ע"י עצמו. ואמר ויכינו את המנחה ולא הוליכוהו אליו מיד במקומו עד בואו הביתה הוא כי שמעו וכו'. והוא כ"א היו נותנים אותה תחלה היו עושים עצמם אשמים ונותנים שוחד. כי הלא שאר הבאים לשבור אוכל אין מביאים מנחה על כן הכינו במקום ששמעו כי שם יאכלו אתו לחם כמחזיקים טובה על מה שמאכילם:

47. Genesis.43.27.1

    וישאל להם כו'. אחר אומרו השלום אביכם. בכלל הוא שעודנו חי וכן בתשובתם שלום לעבדך לאבינו. ומה צורך לומר עודנו חי. אך באומרו ותחי רוח יעקב ארז"ל (שם צ"ד) כי חיותו האמתי הוא רוח קדשו שהיה בו תמיד. וע"י עצבותו על יוסף נסתלקה ממנו. וע"י כן לא ידע מענין יוסף ועל זה יהיה מה ששאל יוסף ואמר השלום אביכם. ובמה אדע השלום לו ביודעי העודנו חי האם היותו בו הוא רוח קדשו. ובלבו היה שמצרתו והעדר שלומו נמנעה רוח קדשו ממנו. והמה הסתירו ויאמרו שלום וכו' עודנו חי. שאם לא יאמרו שעוד רוח קדשו בו אולי יאמר שעל שהוצרו את אחיהם שאמרו עליו והאחד איננו נהיה הדבר:

48. Genesis.43.28.1

    וישא עיניו וכו'. אומר בן אחיו בן אמו מיותר. ולכן אומרו הזה אחיכם. ודאי כי זה הוא וגם למה נתייחדה לו ברכת אלהים יחנך וידוע מאמרם ז"ל (ב"ר פ' צ"ב):

49. Genesis.43.28.2

    אמנם זכר מאמר המלאך אליו נסעו מזה כי נסעו ממנין ז"ה ולא חשבו אחוה עם בני רחל. והנה ראה יוסף כי היו מרחמים על בנימין בגדר אחים כאשר סיפר יהודה. ממה שהתעצמו בשבילו ואמר אליו לא יוכל הנער לעזוב את אביו. וכן מאשר קראוהו קטן עם היותו בן ארבעים שנה שהיא הוראת רוב חיבה. והיה יוסף כמתמיה איך חשבוהו לאח אחר היותו מרחל והראותם בחינת חיבה עמו. וז"א וירא את בנימין אחיו כלומר שהיה אחיו לו לבדו להיותו בן אמו רחל ולא אחיהם. כי נסעו ממנין ז"ה והוציאו את בני רחל. ואמר הזה אחיכם הקטון לומר הזה חשבתם למנין ז"ה שנסעתם ממנו חשבו אחיכם עם שהוא בן אשה אחרת התחשבוהו לאח לכם וגם זה הוא גדול בן ארבעים שנה ואמרתם שהוא קטן. שתורו בזה חיבה יתרה אז אמר אלהים יחנך. שיתן חנך בעיניהם תמיד כי עד כה מן התימה הוא:

50. Genesis.43.28.3

    או אם עד כה שם הרחמים נתן חנך בעיניהם יהי רצון שגם אלהים הוא מדת הדין יחנך כדי שלא יהיה הפסק בהסכם מדת הדין:

51. Genesis.43.30.1

    ויאמר וכו'. אומר ויבקש לבכות כמו זר נחשב כי הלא הבכי מאליו בא בלי יבוקש. אך בראותו את אחיו נכמרו רחמיו על כל השנים שנצטער על צרתו. והיה בקרבו כאש בוער' עצורה לו ובקש לכבות האש ויבא החדרה ובכה ורחץ פניו להעבירו. ולא נכבה אשו משום חציו והוצרך להתאפק וז"א וירחץ כו' ויתאפק כו':

52. Genesis.43.31.1

    וישימו לו וכו'. עורכי השלחן לא השוו את אדוניהם עם זולתו וישימו לו לבדו ולהם לבדם. אך הוא לא רצה רק וישבו לפניו והושיבום הבכור כבכורתו וכו' הוא כי היו ארבעה בכורות ולא השוה הבכורות יחד רק כל בכור כבכורתו כי לא יושוה דן וגד לראובן רק כל בכור לפי גדרו וכן הצעיר כצעירתו כל פרטי לפי ערך צעירתו ועל השגיחו בכל הפרטים האלה ויתמהו וכו':

53. Genesis.43.33.1

    וישא וכו'. יש אומרו שחמש של בנימין היו כי כל אחד מבניו ואשת יוסף נתנו מנה אחת והשלים הוא ואפשר לומר כי ראה יוסף את אחיו בפניו והכיר כי לא טעם טעם חטא כנודע (שבת דף נ"ה) כי הוא מד' שמתו בעטיו של נחש והראה מהם יתרונו בפניהם כי המה חטאו ועל כן היה יתר עליהם חמש ידות כי מלבד מנה אחת שניתנה לו על גופו ככל א' מהם עוד לו חמש ידות כנגד ה' שמות שיש לנפשו על חמש בחינותיה יחי"דה חי"ה נפ"ש רו"ח נשמ"ה שלא פגם באחת מהנה: או יהיה כי יתרון בנימין על השבטים הוא ששכינה שורה בחלקו שהוא אכסניא לה וידוע שהיא נקראת ה"א על כן היה יתרונו עליהם ה' ידות:

54. Genesis.44.1.1

    ויצו וכו'. והנה רצה יוסף לנסות את אחיו אם שבו מדרכם ובצרת בנימין להם צר בענין הגביע שנמצא באמתחתו. ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא וכו' לאמר לא' ממשרתי הבית למלא את אמתחות וכו' וז"א לאמר. אך שימת הגביע לא היה רק על ידו למען יהיה בסוד וזהו וישם כסף וכו' ואת גביעי וכו' תשים וכו' ויעש כדבר יוסף וחזר ואמר אשר דבר יהיה על מה שבפסוק שאחריו והוא הבקר אור כו'. והוא בשום לב אל אומרו וחמוריהם. היתכן שיניחום שם. ועוד יש תימא עליהם כי עדיין לא הטהרו מצער והכסף אשר מצאו בפי אמתחותיהם ולמה לא בדקו האמתחות טרם יצאו משם. אר הנה התחכם. כי אחר ששתו וישכרו עמו באהבה שם לא עלה על רוחם עליה' יערימו סוד. ונוסף גם השכרות שדעתם בלתי מיושב. להסתכל בעת המילוי. אז ויצו לאשר על ביתו וכו' מלא וכו' ואת גביעי וכו'. והמה וחמוריהם ואמתחותיהם היו אתם בית יוסף. והיתה העצה שלא מסרו נשואותיה' שיטענו הם על חמוריהם. פן אגב הטענה יכניסו יד בפי אמתחותיהם וימצאו הגביע. כי אם טענו את בעירם. ואחר היות נשואותיהם עמוסות. באור הבקר שלחום. באופן שהיו כאחד הולכים המה וחמוריהם מבלי הצטרך הם להוציא את חמוריהם לטעון אותם. רק מוכנים יחד שלחום באופן שלא ניתן למו פנאי ודרך לחפש. ואם נפרש אומר שלחו כמו (בראשית י״ח:ט״ז) הולך עמם לשלחם שתרגמו לאלויותהון. וכמו שפירשו ז"ל בתנחומא ויהי בשלח פרעה לשון לויה. יצדק יותר כי שלח עמהם מלוים אותם. וז"א שלחו שהלכו בני לויה אתם כי עודם מלוים אותם. בושו לחפש בפניהם. שירפה שחושדים אותם שכרו שוחה ללכדם. אמנם לא יבצר. שאפשר שבהתרחק מהעיר במקום שאין אנשים. על הארץ יריקו אמתחותיהם. ויחפשו עולות: ע"כ מדאגה מזה. צוה יוסף שבצאתם מהעיר טרם ירחקו לעשות כן ירדוף מהר אחריהם:

55. Genesis.44.3.1

    הם יצאו וכו'. אמר למה שלמתם רעה לגנוב הגביע. תחת טובה הסעודה והמנות. ואין זה ככסף המושב שלא הורגש. כי אך זה אשר ישתה אדוני בו. ומיד ירגיש חסרונו. ואם עשיתם למען תנחשו בו. הלא יסכון לכם. כי דוקא הוא נחש ינחש בו אך לא אתם. והנה במעשה זה הרעותם אשר עשיתם. והוא הלא היה נראה חסידות אשר עשית' בהחזרת כסף ועתה נתגלה כי נהפוך הוא כי רעה היתה בלבבכם. למען נבטח בכם. ולא נפקח עין להביט אם תגנבו דבר חשוב יותר. והשבותם מועט לגנוב הגביע. וזהו הרעותם וכו'. כי בזה הוראתם היות רע אשר עשיתם בחזרת הכסף:

56. Genesis.44.7.1

    ויאמרו למה ידבר וכו'. חלילה לעבדך אשר בביתך לעשות כדבר הזה עם היותם עבדים שחזקתן לגנוב. וגם להם אנו אומרים שחלילה להם לגנוב מהמטיבים להם. וכ"ש אנחנו. כי מה שרצית ללמוד מזה אל החזרת הכסף המושב נהפוך הוא מק"ו. (א) הן כסף אשר מצאנו שהיתה מציאה לפי דבריך. כי ה' נתן לנו מטמון באמתחותינו. ועוד. (ב) שהיתה בפי אמתחותינו שלא היתה סברא שגנוב היה אתנו. כי מי פתי יגנוב וישים בפי אמתחתו שירדפו אחריו וימצא כגנב במחתרת. (ג) כי מבלי תתבע דבר השיבונו אליך. (ד) היות מארץ כנען. כי אחר היותנו שמה לא היה פחד יבאו לחפש וימצא. ואיך נגנוב בידים. וגם מבית אדוני שהיטיב עמנו. וגם ששוב לא ישברנו אוכל. וא"כ כי עשינו מפני סגולת הניחוש שהיה בו הלא אצלנו אינו רק כחתיכת כסף או זהב. כי ידוע שלא ננחש בו באופן כי מה שרצית ללמוד מזה אל השבח הכסף. אדרבה משם ראיה לזה מק"ו. ולבל יאמר להם מי יאמר שגם אותו הכסף לא היה גנוב אתכם והחזרתם מתוך הפחד. על כן הקדימו ואמרו למה ידבר אדוני כדברים האלה. לומר הנה על זולתך לא נתמה יחשדנו בזה. אך עתה שאמרת כספיכם בא אלי לא תוכל לדבר כדברים האלה. כי ידעת כי לא גנבוהו ומה גם שהיה עם לבבם שהוא השיב הכסף ועכ"ז אשר ימצא אתו וכו': ויאמר גם עתה. במה שאגזור אני אם שאקל בדבר כדבריכם כן הוא. כי אתן הפרש ביו הנמצא אתו לנלוים אליו. או יאמר כי הנה דרך נמוסי מלכים רבים שאין דנים משפט מות על גזלה ראשונה כ"א עונש אחר עד ישנה או ישלש בגניבה. וע"ד זה יתכן היה בלב בעלי הויכוח הלז. כי על פעם א' יהיה עבד ועל הב' ומה גם מבית מלך יומת עליה:

57. Genesis.44.7.2

    ובזה נבא אל הענין. והוא כי אחר אומרם הק"ו. הפך מאמר האיש שרוצה ללמד ממעשה זה אל הכסף המושב. שגם אז עשו רעה גנבו והתנכלו להשיב כדי לגנוב מה שגדול הימנו. על כן אמרו מי שימצא בידו ומת. כי ב' רעות עשה כבר. ואנחנו שלפחות זאת ודאי לא עשינו. והא' בספק נהיה לאדוני לעבדים ודעתם כי על ספק גניבה א' ראו עבדות. ועל אשר נמצא בו פעם ב' ימות כי יוכיח סופו על. תחלתו. והיא כי לא עלה רוחם ימצא באמתחת בנימין שלא היה בענין הכסף כי אם הלכו אחר הרוב ולא זאת היא הא'. והנה האיש הזה ידע באמת כי באמתחת בנימין היתה כי בידו שם אותה באמתחת הקטן. ע"כ אמר הלא אמרתם כי מהכסף ראיה לזו שלא פשעתם מק"ו. ואם ימצא שפשעתם מי שימצא בידו ומת כי יוכיח סופו על מעשה הכסף. וב' רעות עשה ועליהן ימות והשאר מעשה א' בלבד. גזרתם שלא ימותו כ"א יחיו. והנה גם עתה במה שאימר כדבריכם כן הוא. כפי מדת דינכם שבאחד יהיה עבד ולא ימות עד הב' וגם דבריכם כי מק"ו אמת שמי שלא חטא בכסף גם לא חטא בזה כלומר כי יודע אני מי שעשה זאת א' היה לו כי בכסף לא נמצא בנימין. והוא כי ידע בנימין היה שימצא אתו כי הוא שם הגביע באמתחתו על כן יהיה לי עבד ואתם שלא עשיתם אפי' א' כעדותי באומרי כספיכם בא אלי תהיו נקיים והוא כדבריהם ממש. והורה בפי' כי את בנימין השותק היה חושד באומרו ואתם תהיו נקיים.

58. Genesis.44.12.1

    ויחפש בגדול כו' התנכל האיש ההוא בדבר א' והוא כי הלא ככל אחד מהאמתחות היה כסף שברו של כל איש מהם והלא קשה איך סכרו פיהם ולא אמרו היתכן שלא נזהרתם בכסף שברנו גם בפעם הזאת. וא"כ מי ששם גם עתה כספינו באמחותינו שם הגביע גם הוא ואם ה' נתן לנו מטמון עתה האמתחת ג"כ הציל ה' מאדונך הגביע שלו ונתנו לנו ובזה היתה התחבולה מתגלית ומה היה למו שלא עשו כן. אך זאת היתה חכמת האיש שלא הניחם רק להוריד ולפתוח איש אמתחתו. לא לחפש פן ימצאו הכסף כי אם ויחפש הוא בידו והמה לא ידעו והוא גלה הגביע בלבד ומיד נבעתו ולא שתו לב לחפשו רק ויעמוס איש וכו' ויבאו העירה:

59. Genesis.44.15.1

    ויאמר להם וכו' עד סוף הפרשה. יתבאר בריש פרשה הבאה בעזר' האל:

60. Genesis.44.18.1

    ויגש אליו וכו'. ראוי לשום לב. (א) מה הגשה זו לפי הפשט. (ב) אומר בי אדוני. שאם לשון בקשה הוא. היל"ל נא אדוני. והנה ארז"ל (ב"ר פ' צ"ג) אם למלחמה אני טוב ממנו ואם למפצע אעין או לשרת בבית אנה טב מניה. הנה כוונו לפרש בו כפשוטו לומר מה שדרך האדון לחשוק בעבד גבור וזריז. הוא לאחת משלשה דברים או למלחמה או לשים עליו טורח עבודת משא ולחטוב עצים או לשרת על השלחן ואם באלה חפצת לא צדקת כי בי אדוני בי תחול אדנותך באלו ולא בזה בכל הבחינות כי אני הגון לכל אחד מאלה יותר ממנו. (ג) אומרו ידבר נא כו' היתכן רצה ללחש באזנו. (ד) אומרו ואל יחר אפך כי הלא במה יחר אפו והוא מכבדו ומשוהו למלך ולמה שכתבו ז"ל (שם) מלמ' שדבר אתו קשות אין נזכר בכתו'. וגם באומרו כמוך כפרעה במה הוא כמוהו. (ה) בכללות הענין מה זאת ליהודה כי מתחלה אמר הננו עבדים כו' ברצון נפשו וכשהקל מעליהם ואמר אשר נמצא הגביע בידו יהיה לי עבד אז כעס ויגש אליו וכו' ומה גם למשז"ל שם הגשה למלחמה והנה לזה נדקדק אומרו הננו עבדים וכו' שהיל"ל בנימין וגם אנחנו כי הוא החייב בעצם וגם מה ענין ב' הגם מה בא לרבות. (ו) למה כל טענותיו אלה אדוני שאל וכו' לא אמרם מאז אמר מה נאמר לאדוני טרם יודה להיות כלם עבדים:

61. Genesis.44.18.2

    וע"פ דרכנו נשית לב אל כפל מאמרם. מה נאמר מה נדבר מה נצטדק. אך הנה יוסף אמר אליהם מה המעשה הזה אשר עשיתם לומר הנה ידעתי כי לא על שווי כסף הגביע לגנוב היתה הכוונה כי הלא השבתם כסף הנמצא באמתחותיכם אך אין ספק כי על סגולת הניחוש שבו חמדתם אותו. ומה המעשה הזה בלי דעת כי הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני בחכמה אך לא אתם ולריק יגעתם. או יאמר הנה מאימתכם פן אנחש מהכסף שלקחתם על ידי הגביע השיבותם אותו. ועתה חשבתם כי בקחתם הגביע לא אנחש מי גנבו ולא כל שאר מעשיכם. אך לא מחכמה עשיתם כי הלא ידעתם כי נחש ינחש גם מבלי גביע איש אשר כמוני. והשיב יהודה מה נאמר וכו' לומר אלו חטאנו לך היינו באים באחד משלשה דרכים או דרך פיוס או בכעס עלילותיך המפורסמות פעם מרגלים אתם פעם בשום כסף איש בפי אמתחתו כי כל השומעים ידינוך לחובה או דרך סדור טענות להצדיק עצמינו אך עתה מה נאמר לאדוני בלשון אמירה של חיבה ופיוס וז"א אדוני בחלוקת הפיוס כעבד לפני אדוניו. או בדרך השני בלשון קושי מה נדבר כד"א דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. או בדרך הג' מה נצטדק כי הלא כל זה לא יסכין לנו כי הלא לא חטאנו לך ואין צרותינו רק כי האלהים מצא את עון עבדיך ממקום אחר ואין התיקון רק נשוב עד המכה ולא אל שליח ההשגחה כמוך והיה בלבו על מכרם בכסף צדיק. וע"כ הצדיק את הדין ואמר הננו עבדים לא בלבד אנחנו שמכרנהו. אלא גם אנחנו לרבוי את ראובן שלא מכרו גם אשר נמצא הגביע בידו שהוא פטור יותר מראובן שלא אמ' השליכו אותו אל הבור כראובן עם שלטוב' כוון. אך כאשר רא' תשובת יוסף אשר נמצא הגביע בידו יהיה לי עבד. אז אמר א"כ איפה לא על עון ההוא נהיה הדבר. כי אם שלהיות השלטון הזה בחיריי אין מידו מציל אז נחרץ נגדו ויגש אליו יהודה כו'. והוא כי עד כה היו מדברים על ידי מליץ בין יוסף ליהודה כי הוא ידבר באזני המליץ. והמליץ משמיע בלשון מצרי ליוסף. אמר כי עתה נגש אל יוסף קרוב אליו במקום שהיה המליץ עומד ויאמר אל תקפיד כי שמתי פני עתה. ומתחלה הייתי מודה להיות כלנו עבדים. כי הלא בי אדוני מה שאמרתי למעלה שהייתי מצדיק את הדין ואומר האלהים מצא את עון בי הוא אדוני אותו העון והוא כי הוא מכרו. כלומר ואיך אהיה אני פטור והוא עבד. וזה גלה בסוף באומרו ישב נא עבדך כו' עבד וכו': או יאמר אל תתמה אם אני לבדי אכנס בדבר, כי הלא בי הדבר תלוי והוא מה שפירש בסוף באומרו כי עבדך ערב וכו'. או יאמר בי אדוני מה שכתבנו באומר ויגש כי נגש במקום המליץ. והוא כי בעל דברים ולשון למודים. להוציא לאור משפט וכמתלהלה לירות זיקים נגדו במתק לשונו. לא יחפוץ יהיה מליץ בינותם רק פה אל פה ידבר בו להמתיק דבריו משא"כ ע"י אחר שיקרא ישנה את טעמו. וזאת ליהודה באומרו בי אדוני תדבר ולא במליץ. והנה ב' סבות יש מונעות דברי בך בלי אמצעי. (א) מפני הכבוד בל יראה שאני משוה עצמי אליך לדבר בלי אמצעי. (ב) שמא אינך יודע לשון הקדש והנה ב' אלה אינם. כי הנה בקשתי ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני. ולא באזני המליץ ואל תקצוף כי אשוה עצמי אליך. כי הנה אל יחר אפך בעבדך. כי עבדך אני ולא אחשיב עצמי להשתחות אליך. ועל הב' אולי יבצר ממך ידיעות לשון הקדש זה אי אפשר כי הלא כמוך כפרעה והוא במה שידענו מרז"ל כי חק מלכות מצרים היה. לבלתי מלוך מלך. אם לא שידע שבעים לשון וכן יוסף לא היה נעשה שליט על הארץ: אם לא שלמדוהו המלאך גבריאל ע' לשון בלילה שמחרתו יצא מהסהר. וכן כי בדבר יוסף עם פרעה. ראה כי היה חסר מפרעה לשון הקדש והשביע את יוסף שלא יגלה הדבר פן יעבירהו ממלכותו. הנה כי כאשר יחוייב ידע פרעה לשון הקדש למלוך. כן יחוייב לדעת יוסף להיות שליט על הארץ. וזה מאמר יהודה אין צורך מליץ על העדר ממך ל' הקדש כי הלא כמוך כפרעה. כי כאשר פרעה למלוך חייב ליודעו. כן אתה לשולטונתך ובודאי אתה יודע:

62. Genesis.44.20.1

    אדוני שאל וכו'. אומרו לאמר בלתי צודק יפה. ועוד כי אין למעלה רמז אל שאלה זו ולמה לא הזכיר לו מאשר העליל לאמר מרגלים אתם ואשר שם אותם במשמר ושומו כסף איש באמתחתו לצערם ואת גביע הכסף ולא סיפורים אלו. וכן מה טיבו של סיפור הזה. אמנם כל כוונת יהודה לומר כי כל אשר פעלו עשה עמהם כל ישעו וכל חפץ לא היה כי אם שראה אותם שהיו בעלי תואר ומראה כמשז"ל (ב"ר פרשה צ"ג) על כן התאוה תאות נער קטן כתוארם לשרת על שלחנו ושם למו עלילות דברים לסבב את פני הדבר יגידו אם יש להם אח קטן כדמותן יורידוהו אליו ויתנכל לעכבו במנין הגביע. והוא כי התחיל ואמר מרגלים אתם כו'. ובשטף כעסו אמר כמתמיה היש לכם אב או אח כלומ' האם מבלי אב ילמדכם להועיל. או את יצאתם לתרבות היות מרגלים והוא עשה לדעת את שלום אביו ואחיו כי פתח להם פתח להגיד דברו הנה יהודה רצה לאמר לו כי כל אשר עשה היו עלילות כדי לבא אל כונתו. ואמר אוי לי אם אומר כי האמור למלך בליעל על כן דבר דברי' יובן מתוכן כי עלילות היו דבריו. והוא באומר אדוני שאל כו' לומר כל ישעך וכל חפץ היה מה שהיית אומר כלאחר יד ולא מה שעשי' עיקר. והוא כי אמרך היש לכם אב שהיית מראה שלא היית כשאול לדעת רק כמתמיה לא כן היה האמת כי אם כונתך היתה שאלה לאמר היש לכם אח כדי שנאמר הן או לאו ולא תמיה בלבד והראיה כי הלא היה ראוי תהיה השאלה בהפך האם אין לכם אב או אח כלומר ליסרכם אך היה בל' חיוב היש לכם וכו'. הרי כי לא היחה ה"א התימה בתנועתך רק ה"א השאלה לאמר שהוא לשנאמר לך. או יכוין לאמר כי לבל יורגש שאחינו היית מבקש הוספת והקדמת את האב לבל יורגש כי כוונתך אל האח בלבד. וז"א לאמר היש לכם אב והראיה כי פתחת בשנים ואחר כך לא הזכרת רק את הבן ותאמר הורידוהו וכו' אך אין זה כי אם ששאלת האח לפניך מכורעת. ולהסתיר דבר פתחת באב. ונבין הדבר ונשים לפניך שש טענות לבל יבא. (א) יש לנו אב זקן לזקנותו אין להוציא מלפניו מלשמשו. (ב) וילד זקונים ויצר לאב הרבה הסירו מלפניו. (ג) כי הוא קטן (ד) כי ואחיו מת וקרוב הדבר יקרה לזה אסון בדרך אחר שהתחילה מדת הדין באחיו. (ה) ויותר הוא לבדו לאמו שאסונו מרובה יותר. (ו) שאביו אהבו ואיך נפרידהו ממנו. ואלו שאלתך היש לכם אב או אח היתה כי היית חס על שניהם אם כן כאשר אמרנו שאין להפרידם למה עזבת את האב ותפשת את הבן ולא חסת על פרידתם ולא אמרת הורידו את שניהם ואשימה עיני עליהם או לכלכלם במקומם כ"א הורידו את הבן אלי ולמה לא הזכרת עוד את האב אך אין זה כי אם שמתחלה על הבן נתת עיניך. ולהסתיר הדבר הזכרת אה האב ועוד כי גם על הבן לא חסת כי אמרנו שאחיו מת ויותר וכו' ואנו יראים פן ימות בדרך ובאומר הורידוהו אלי ואשימה עיני עליו איך מתוקן מיתתו בדרך במה שתשים עינך עליו אחרי בואו אך לא על הנער חסת כי אם לעשות רצונך תפצת ומה לך אם ימות בדרך. ואחר שלא שמת לבך אל אסון הנער שבנו ונאמר לא יוכל הנער לעזוב את אביו וכו'. ואם היה לבך טוב על שניהם כשאלתך היש לכם אב או אח למה לא אמרת לא אחפוץ במות האב ולא יעזב מבנו כי אם יחד יבואו שניהם ואשימה עיני עליהם אך אמרת אם לא ירד אחיכם הקטן וכו'. הנה כל כוונתך אינה רק לקחת את הנער ובלתי חס לא על מיתתו ולא על מיתת אביו כי כשאמרנו שימות הבן כי אחיו מת אמרת הורידוהו אלי ולא חסת עליו פן ימות בדרך וכאשר אמרנו שימות האב אם יעזבנו בנו אמרת אם לא ירד וכו' הנה כי אינך שם על לב מיתתם רק עשות רצונך. ושמא תאמר הלא בזה תדעו כי להיותי מחזיק אתכם למרגלים לא אחוס על מי שזה גידל ולא על נפש אחיכם ואיני בחפץ בבואו רק לדעת אם כנים או מרגלים אתם זה אי אפשר שאם כן היה לך לומר אם לא ירד אחיכם אהרוג אתכם. אך אמרת לא תוסיפין לראות פני ואין זה עונש למרגלים. אך אין זה רק שכל ישעך וכל חפץ לקחת את הנער:

63. Genesis.44.24.1

    ויהי כי וכו'. שמא תאמר כי אני מרפא השבר על נקלה ומשמיט ענין מרגלים וגניבת הכסף והגביע ונאחז בסבכי הדברים ואומר כי לא היה הדבר רק ששאלת היש לכם אב וכו'. ואמרת' שלא יוכל לבא. והנה עזבתם העיקר שאתם בסכנת מות ומשיאין הענין לדבר אחר. על כן שמע נא כי כל השומע יצחק לעלילה ההיא כי הבל ותואנה הוא כי הלא ראה מי יחוש על צרתנו יותר מאבינו והצרה קטנה תגדל בעיניו. ועם כל זה היה כמצחק כי הנה ויהי כי עלינו וכו' ונגד לו את דברי אדוני כי אין הגדה אלא באורך. וגם האת מרבה. שהוא כי כל דבריך שנתתנו כמרגלים הכל ספרנו לפניו. ולא חש אפילו להשיב על הדבר ולומר איך חשבתם למרגלים אלא כאלו לא אמרנו לו דבר ולא היה שום חשש אמר שבו שברו לנו מעט אוכל כי עלילות דברי הבל המה. ואז גם אנו הודינו לו ואמרנו הן אמת כי אין סכנה רק שאמר לנו לא תוסיפון לראות פני לא שאם לא יבא נסתכן בענין טענת מרגלים חלילה כי אם כי לא נוכל לראות וכו':

64. Genesis.44.27.1

    ויאמר עבדך וכו'. ראה איך לא היה עלה בדעתו היות ממש באשר אמרת כי בזאת תדע כי כנים אנחנו אם יבא אחינו הקטן כאשר סיפרנו לו כי הנה לא עליך היה מטיל אשמת דבר כ"א עלינו שהודינו להוליכו בלי הכרח כי שחוק והיתול היו מאמריך אך עלינו באומ' אתם ידעתם וכו' ולקחתם גם את זה וכו' והורדתם וכו'. וכונת הכתוב שנשא ק"ו ואמר אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי המיוחדת ועיקרית לי כי יגדל כאב צרת זרעה בעיני וראו כמה מעותדים בניה לשיקראנם אסון כי הא' לא לוקח מאתי בחזקה רק ויצא בבחירתו. ועוד תהיה הא' שעדיין לא פגעה מדת הדין בבני אמו וזהו הראשון כלומר כי עדיין היה לו שני. ועוד כי לא הרחיק נדוד. רק יצא מאתי מהיותו סמוך לי לראות את שלום אחיו. ועכ"ז אמר אך טרוף טורף ומה תעשו עתה ששלשתם בהפך כי הנה אין זה יוצא מעצמו כראשון רק ולקחתם בידים. וגם הוא על אסון הא' וזהו גם את זה כי כבר פגעה מה"ד בא'. וגם אינו למקום קרוב כאחיו שהיה מאתי רק מעם פני שהוא רחוק שאינו מלפני רק מעם פני שהוא נפרד מכל סביבות הסמוכים אל פני שמלת עם הוא כאומר סמוך כד"א עם חשיכה שהוא קודם לספק חשיכה כך מכל מה שהוא סמוך כ"א רחוק ולא תורידו שיבתי אבל שאולה כאשר בראשון כי האחרון יכביד ויהיה ברעה שאולה. והנה לדקדק כל רבוי הכתוב באו' גם את זה נזכירה מסורה אחד והיא ולקחתם ו' במקרא. (א) ולקחתם גם את זה. (ב) ולקחתם אגודת אזוב. (ג) ולקחתם לכם ביום הראשון. (ד) והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. (ה) ולקחתם את ארון ברית ה'. (ו) ולקחתם מן החרם. ויהיה הענין לתת טעם אל רבוי הגם ורבוי האת יאמר כי אומר זה ואומר את. ואומר גם על ג' ידבר וזהו ולקחתם אזוב. כי אין אגודה פחות מג' בדים כנודע ומפרש ואזיל האחד שהוא מה שריבה הגם הוא ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר. הוא יוסף שנקרא בן פורת יוסף והוא פרי צדיק עץ חיים והוא מהודר בכור שורו הדר לו והאת הוא את שמעון והוא והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והוא מה שכתבנו למעלה שאמר יעקב בראות צרורות כספיהם אותי שכלתם וכו' כי אמר היתכן שבימי רעבון כזה נתנו לכם עשר חמורים טעונים בר ולחם ומזון בלא כסף ובלא מחיר ושכחו מקחת המעות אך אין זה כי אם שהחלפתם את שמעון באוכל. כי על כן כספכם אתכם ושמעון איננו ואמתחותיכם מלאים בר וזהו והתחזקתם וכו' שהתחזקתם עליו למוכרו בע"כ הוא שמעון לקחת בדמיו מפרי הארץ. ועל אומרו זה שהוא על בנימין אמר ולקחת' את ארון ברית ה' הוא בנימין שבתחומו ארון ברית ה'. ושעור הענין הנה ולקחתם את יוסף ואת שמעון ותבקשו את ארון ברית ה' זה בנימין הוא אשר אמרתי לא תקחוהו. כי אם בקבלת חרם שקבל יהודה. וזהו ולקחתם את ארון ברית ה' ולקחתם מן החרם:

65. Genesis.44.30.1

    ועתה

66. Genesis.44.30.2

    כבואי וכו'. הנה ידוע כי נפש צדיק עם נפש חוטא בלתי מתקשרים זו עם זו כנודע אמר אם היה כדברך שבנימין גנב הוא נפשו בלתי קשורה עם נפש אביו הקדוש לא הייתי מצטער פן ימות אביו בראותו כי אין הנער כי הפרש היחס שבין נפש האב לנפש הבן יעמוד לבלתי צאת נפש אביו להתדבק עם נפש בנו. אמנם דאגתי היא כי לא יתפרדו נפש האב מנפש הבן על חטא הבן כי אם נפשו קשורה בנפשו. כלומר כי ענין הגביע שקר היה כי בידים הושם באמתחתו ועל כן לרוב התקשרותם בראותו כי אין הנער ומת והוא כי הלא היה אפשר ליוסף לאמר הלא יראת אביכם לא היתה רק פן יקראנו אסון בדרך. והנה עתה עלו ואמרו אליו כי בא שלם בגופו והוא אהוב לאדוני הארץ ואז ינוח לו על כן אמר אם לא ימות טרם נדבר עמו טוב הדבר אך הלא נפשו קשורה בנפשו ולא יעצר כח לעכבה עד נדבר לו כי חי בנו אך והיה בראותו אותנו באים מרחוק לפניו ויראה כי אין הנער אתנו מיד ומת אביו ואיך נדבר לו אחר מותו שלא יחוש על הנער ושמא תאמר גם שימות מיד לא יהיה ברעה שאולה כמאמרו כיון שחי בנו הלא גם שלא נוריד שיבתו ברעה שאולה לא יבצר מהיות ביגון בחשבו כי מת בנו וזהו והורידו כו' ביגון שאולה:

67. Genesis.44.32.1

    כי עבדך וכו'. הנה מלת כי היא נתינת טעם ועל כן ארז"ל (ב"ר פ' צ"ג) שאמר יוסף רואה אני אותך פטיט למה תדבר אתה ולא אחיך והשיב לו כי עבדך ערב וכו' ואפשר יקושר על אומרו והורידו עבדיך וכו'. ואמר עתה א"ת לי אם אייחס הרעה אל כלנו כי אמרו והורידו עבדיך כו' איך אני נכנס בעובי הקורה לבדי הלא הוא כי עבדך ערב וכו'. או יהיה כי למעלה אמר הקדמה לדבריו. באומרו בי אדוני שהוא אל תאשימני שאני נגש לבדי לדבר ולא אחי הדוברים יחד עד כה כי הלא בי אדוני הדבר תלוי ולא באחי. ואחר דבר כל דבריו שהוא סיפור שוה לכלם שב לפרש הקדמתו ואמר מה שאמרתי פתח דברי שבי תלוי הדבר מבאחי הוא כי עבדך ערב וכו' ולא הם. ולענין הכתובים ראוי לשים לב אומרו לאמר כי אינו לאמר לאחרים. ועוד שנכנס בטרם היותו ערב ויצא באומר פן אראה ברע שימצא את אבי. וכן אומרו עם אחיו יראה מיותר. אך יאמר ראו עתה צרתי על צרת אבי. כי הנה בבלתי שוב בנימין יש שני רעות. (א) שאעבור על החרם. (ב) הרעה אשר תמצא את אבי. והנה ראה גם ראה כמה קשה עלי צער אבי. כי הנה דרך ערבותי לא היה אם לא ישוב בנימין רק לאמר אם לא אביאנו בעצמי כי גם אם יושב ולא ע"י חל החרם ועם כל זה אני אומר שאסבול עלי העונש שקבלתי ואשב פה תחת הנער. והוא יעל עם אחיו ולא עמי כי אסבול עונש החרם שקבלתי אם לא אביאנו בעצמי כי על זה בחרתי ממצא הרע אל אבי. וזה וכי עבדך ערב וכו' וחטאתי כו' שהוא החרם שהיה אם לא אביאנו בעצמי ועם כל זה אני אומר כי ועתה ישב נא עבדך פה ולא אביאנו בעצמי והנער יעל כי זה אסבול יותר מראות בצרת אבי כי גם בעלותי בלעדו יותר ארגיש צער אבי מרעתי כי איך אעלה אל אבי וכו' פן אראה ברע וכו' כי זה קשה עלי מעברי החרם כאמור ובאו' ישב נא וכו' ולא אמר יהי נא עבדך עבד וכו'. יכוין לו יונח שלא תרצה אהיה עבד עולם במקומו לפחות אשב לעבד עד יעל עם אחיו:

68. Genesis.45.1.1

    ולא יכול וכו'. הנה הי' מבקש לבכות ולא יכול לעצור עצמו והנה היו ב' סוגים אצלו. (א) הנצבים עליו מגדולי הארץ הנמצאים אתו ומה גם בתגר זה. כי רבים ונכבדים היו שמה לראות מה יהיה משפט הנער ומה גם לרבינו ז"ל (שם) שהיו אפילו מלאכי השרת באים לראות איך אריה ושור מדיינים זה עם זה. (ב) היו גרי ביתו בניו ומשרתיו:

69. Genesis.45.1.2

    והנה מה שהיה בוש מלבכות ולהתודע בפני אנשים לא היה רק בפני הנצבים עליו. אך לא מגרי ביתו וזהו ולא יכול יוסף להתאפק מלבכות בשביל הנצבים עליו כי מהם היה בוש ואמר בלבו אם אומר לנצבים עלי לבדם שיצאו הוא כדאי בזיון להם על כן ויקרא הוציאו כל איש מעלי שכלל גם כל הקרובים אליו למען אגב בני ביתו יצאו הנצבים. ומזה נמשך שלא עמד איש אתו בהתודע וכו' שאם לא כן רצונו היה שימצאו שם בני הבית כי אז טוב לו פן יקפצו עליו אחיו ויזיקוהו כמו שכתבו ז"ל (שם) כי בקשו להרגו ודחפם המלאך וחזרם אח"כ ואמר גשו נא אלי וכמאמרם ז"ל הלז. וכמ"ש שמלאכי השרת היו שם לשמוע איך מדיינים אריה ושור. אפשר כי זה כיון באמור הוציאו כל איש כלומר אך לא המלאכים מפחד אחיו. והוא שבאומר לעבדיו הוציאו כל איש. אמר לשון יבינו המלאכים שחפץ יהיו שם ובזה לא עמד איש כ"א המלאכים והם דחפו את אחיו למען הציל אותו מידם והוצרך לרמוז להם זה כי המה לא באו לראות רק איך היו מדיינים לכן עתה בעת שלום היה אפשר שילכו להם.

70. Genesis.45.2.1

    ויתן את קולו וכו'. אין קול הבכי נשמע למרחוק אך הוא נתאמץ בהרים קול בקריאה טרם בא הבכי ולא עצר כח לעכב ונצטרף הרמת קולו עם הבכי ויתן את קולו בבכי ועי"כ וישמעו מצרים היוצאים שהיו נצבים עליו וגם נשמע עד בית פרעה:

71. Genesis.45.4.1

    ויאמר יוסף וכו'. לבא אל ביאור הכתובים נשית לב אל קצת הערות הראיות להעיר ונבא בהן אל כוונת מקראי קדש אלה. (א) מה זה היה ליוסף ומה הגיע אליו אשר לאשת לבו על דבר כבוד ישראל אביו והניחו סר וזעף מר ממות מתאבל על בנו שתים ועשרים שנה ולא אמר ביום מן הימים ההם. אשלחה ואגידה לאבי כי עודנו חי ויבוז כסף ויבוז זהב כי ירבה לשלוח רץ לקראת רץ ומגיד לקראת מגיד בכתב ועל פה עד דאגה בלב יסירנה ממנו מאז הגיעו מצרימה. ויהי איש מצליח בבית אדוניו המצרי לבשרו מטוב מצבו. ובהיותו בבית הסוהר אולי יפדנו אביו. או בהיותו שליט על הארץ שבע שני שבע ושנתים הרעב כי הלא יפלא הפלא ופלא מה זו שתיקה. והן אמת שיוכל איש לדבר ולומר כי כמקרה יצחק אביו קרה ליוסף כי אמר לו חפץ ה' יודע הדבר ליעקב יודיענו לו הוא ית' בעצמו ועל כן שתק גם הוא:

72. Genesis.45.4.2

    אך אחשבה כי עוד טעם נכון היה כמוס עם יוסף נאה ומתקבל על פי המקראות המגידים דברי יוסף אל אחיו. בהעיר יתר הערות אשר ייעדנו להעיר. והראשונה הנה באה. (ב) אומרו אני יוסף העוד אבי חי כי הנה יראה כבא להגזים רעתו כמתמיה איך לא מת אביו מצרתו. והלא כמו זר נחשב כי אתא לנחמינהו ולהקל אשמתם בעיניהם וצעורי קא מצער להו. (ג) אומרו ולא יכלו אחיו וכו' כ"א הוא כי בושו ממנו על אשר הרעו לו לא יצדק בראובן וגם לא בעצם בבנים הלחנו'. ועוד כי אדרבה אמרו רז"ל (שם) שבקשו להורגו על מה שעשה למו ודחפם המלאך עד שהוצרך לאמר להם גשו נא אלי. ואיך בושו על היותם אשמים גם נדקדק אומרו מפניו ולא נאמר ממנו. (ד) אומרו גשו נא אלי כי לפי הפשט יקשה מה זו הגשה והמה לפניו. (ה) אומרו ויאמר אני יוסף אחיכם וכו' כי הרי אמר זה בפסוק הקודם. (ו) אומרו אשר מכרתם אותו מצרימה כי הלא נודע הוא ובהזכירו יורה כי בא להכביד אשמתם. והוא הפך הכוונה בשאר הכתובים. (ז) אומרו ועתה אל תעצבו כו'. כי מלת ועתה מיותרת וגם הוא יורה כי יש זמן זולת ההיא שיעצבו בו. (ח) אומרו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי וכו'. הלא זה הדבר שעליו אמר אל תעצבו ובפלל הוא שלא יחר להם ולא עוד אלא שטבע הלשון כמוסיף ענין אחר והכל אחד. (ט) אומרו כי למחיה כו'. כי האם יחסר מה' להביא המחיה בדרך אחרת. (י) אומרו שלחני אל"ים לפניכם ונהפוך הוא כי שלחם ה' למחיה לפניו. (יא) אומרו שנית וישלחנו אל"ים לפניכם והוא הקודם. (יב) אומרו לשום לכם שארית בארץ שהלא יראה כממעט בזכות אביו ואחיו ומגדיל את עצמו שהוא הנותן להם שארית ובלעדו היו כלם מתים. (יג) אומרו ולהחיות לכם לפלטה גדולה שהוא יתור ובחינה הפכית כי ראשונה אמר שארית מורה כי בלעדו לא היה להם שארית ואחרי כן אומר ולהחיות כו' כאלו לא הועיל רק לשתהיה הפלטה גדולה ולא קטנה. (יד) אומרו ועתה לא אתם שלחתם וכו' כי מלת ועתה מיותרת וגם לא עתה היה השילוח: (טו) כי הרי נאמר זה פעמים כי ה' שלחו. (טז) מה המה אלה ג' בחינות שררה. אב אדון מושל והחילו מפרעה. ועוד כי בכלל היותו אב למלך הוא היות משתרר על השאר. (יז) מה ענין הנחיצות הלז מהרו ועלו אל אבי. (יח) למה שינה כי משלשה חלקי שררה שהזכיר לא אמר שיאמרו לאביו רק לאדון לכל מצרים. (יט) אומרו רדה אלי כי באומרו אלי יראה כמחשיב עצמו שירד אביו אלי. (כ) אומרו וישבת בארץ גושן מה זה היה שבחר להם ארץ גושן מכל גבול מצרים ולא יבצר מקום יהיה גם בו קרוב אליו כאשר בארץ גושן. (כא) אומרו וכלכלתי אותך שם כי הלא כמו זר נחשב כי יראה כמתגאה שמכלכל את אביו. (כב) אומר והנה עיניכם רואות ועיני אחי. למה חילקם אחר שחוש הראות אחד הוא בנימין ובהם וגם אומרו פי המדבר ולא אמר אני המדבר. (כג) אומרו והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים למה שינה מאומרו למעלה כה אמר בנך יוסף שמני כו' ואמר עתה והגדתם לאבי את כל כבודי כו'. (כד) אומרו ואת כל אשר ראיתם כי הלא מה שראו הוא כבודי במצרים. (כה) אומרו ויפול על צוארי בנימין כו' מה יתן ומה יוסיף בהודיע היות הנפילה על הצוארים עד בהוצרכו רז"ל לפרש על שני בתי מקדש שנבנו בחלק בנימין שעל כן אמר שני צוארים. ויצטרך לדחוק לפי זה בצוארי יוסף על משכן שילה כי אחד היה. (כו) אומרו וינשק לכל אחיו ויבך עליהם. למה נשק להם ולא לבנימין ובהם לא נזכרו צוארי' כ"א ויבך עליהם נשתנו ממנו ולמה הם לא בכו עליו כאשר בכה בנימין עליו כי אם הוא עליהם. זה הוא הנראה להעיר כעת בכתובים אלו ועל יתר הכתובים נעיר הראוי להעיר בם על פי ביאורנו קו לקו:

73. Genesis.45.4.3

    אמנם לבא אל הביאור נשימה לב מה זה היה ליוסף ומה הגיע אליו כאשר פתר לפרעה את חלומו לאמר לו. ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כו'. כי היועץ למלך נתנוהו ומה לו כי אם ישמע חלום לפתור אותו. ועוד מה ראה על ככה לכרות ערלות המצריים שלא במקום מצוה כי לא נתגיירו. והנה אמרו רז"ל (ב"ר פ' צ"א) שמיאן לתת בר ולחם לערלים עד ימולו והלכו לפרעה לאמר אשר הקשה לשאול. ויאמר להם פרעה למה לא אצרתם תבואה כמוהו אמרו אצרנו ונרקבה אמר מי שגזר על התבואה ונרקבה לא יגזור עליכם שתמותו ע"כ מוטב שתודו לו אתם בזה לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. וכן קשה מה בצע בהעביר אותם לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו ואין די באר קושי זה במאמרם ז"ל (חולין דף ס') שעשה כן על כבוד אחיו שלא יחרפום בגרות:

74. Genesis.45.4.4

    אך הנה רז"ל אמרו בספר הזוהר (דף קצ"ד ע"ב) כי שולח יוסף למצרים להיות מרכבה אל השכינה היורדת היא עם יעקב וזרעו בגלות מצרים ויתכן בזה השאיר שם יוסף עד צאת ישראל ממצרים. משא"כ יעקב שהוליכוהו חברונה כי נשאר יוסף שם מרכבה אל השכינה:

75. Genesis.45.4.5

    והנה עדיין לא הטהרנו בזה משאלת הקדימה מדוע לא בא יוסף עם יעקב וישאר יוסף תחת אביו במותו מרכבה אל השכינה:

76. Genesis.45.4.6

    אמנם הנה בספר הזוהר אמרו כי הפליא לעשות הוא ית' למהר לשלחני ממצרים כי אם עוד מעט היו מתעכבים שם בגלות היו משתקעים תחת ממשלת חלואות טומאת שרו של מצרים עד אפס מקום ודרך לצאת עוד מתוך טומאותם ויהיה הטעם למה כי בחינות טומאת שר מצרים היא. היותה עכורה ומזוהמת מכל יתר טומאות אשר על ראשי כל יתר עמים. כי על כן נקראת מצרים ערות הארץ כי היא בחינה היותר מזוהמת שבגוף כאשר אחשוב כי הוא מאמרם ז"ל בנועם מליצתם באומרם. האדם יש לו ראש כן הארץ יש לה ראש כדכתיב וראש עפרות תבל. האדם יש לו ידים וכו' כמה דאת אמר על טבור הארץ האדם יש לו ערוה והארץ כו' כד"א לראות את ענות הארץ באתם ואין ספק כיוונו לומר כי כאשר עם היות שהתכוננת חבור רמ"ח איברים אדם אחד יקרא עם כל זה לא יבצר היות הפרש איכות בין אבר לאבר כי לא ידמה איכות הראש אל הרגל וההיקש בשאר. כן גם שחוג הארץ א' דסדנא דארעא חד הוא לא תדמה בחינת חלק הנמשל לראש אל בחינת חלק הנמשל לאבר זולתו והכל ע"פ בחינת כח הרוחני אשר לעומתו בשמים ממעל משבעים שרים אשר להם ניתנה הארץ כנודע. ועל כן למה שארץ מצרים היא מבחינת עכירות כח הטומאה הנמשל אל הערוה. לכן היא היתה כור הברזל לצרף בה את ישראל כהגו' סיגים מכסף בהיתוך אותו תוך הכור. כך עשה האלהים בהגלות את ישראל מצרימה למען יצרפו ויתלבנו בה בעוני מצרים שעל ידי כן סיגי זוהמת נחש יתדבקו אל זוהמת טומאת מצרים ויותם בה אשר הן הם המכים בשלשת ימי החשך והכסף מזוקק אחד מחמשים או א' מחמש מאות המוכנים ליגמר לבונם בעוד חמשים יום לקבל התורה המה היוצאים על כנפי נשרים כמאמרם ז"ל (ש"ר פ' כ"א) כי ישראל שעמדו על הר סיני פסק הזוהמתן כאשר יתרחב הביאור בס"ד פרשה שמות:

77. Genesis.45.4.7

    והנה על פי הדברים האלה אין ספק כי לפי תוקף טומאת הצרים יגדל הכאב מאד פן תחזק ידה על עם בני ישראל להמשיכם אחריה כאשר היחלה לעשות לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט במהר את הקץ על כן אלהינו מרחם לבלתי נאבד חשב מחשות לעשות באופן שלא נסתופף תחת צל מצרים ולא תבא פרנסתינו אלינו מתחת ידו לפחות בבאינו שמה כי אם מתחת יד שכינתו ית'. ועל כן כ"ב שנים טרם עת גלות מצרים עלתה שכינה שמה. כי באה בכח קדושת כ"ב אותיות התורה שעתידים לקבל אחרי כן לבל תהיה תפארת שר מצרים לאמר כי באו בצל קורתו כי הלא השכינה בעצמה היא היתה המשתררת שמה זה כ"ב שנה באמצעות יוסף. וגם הלחם אשר יאכלו יעקב ובניו בבואם שמה הוא כלחם אשר נתן ה' באמצעות יוסף ולא באמצעות שר מצרים. כי על כן צוה ה' את הברכה בשבע שני השבע לפרנס שבע שני רעב מה שאין כח בזה לשר משרי מעלה. וזהו אשר האלהים עושה הראה את פרעה ועל כן באו בימי רעב שלא הצמיח האדמה כלל. למען לא ישלחו הצדיקים בצמח האדמה הבא מכח השר ידיהם כי אם במה שהצמיח ה' בשבע השנים אשר מאתו ית':

78. Genesis.45.4.8

    ובזה יובן מאמר הכתוב באומרו ותרענה באחו שאין לפתרון צורך בזה וגם מה היה שבשבע הפרות הרעות לא נאמר ותרענו באחו ומה ענין עלותם מהיאור אלו ואלו. וגם בחלום השבלים למה הטובות עלו בקנה אחד ולא הרעות:

79. Genesis.45.4.9

    אמנם הורה כי שבע שני השבע מה' היה האוכל ולא בטבע כי לא היו שני השבע היאור משקה הארץ והשבע שני רעב היאור חסר מים להשקות כי אם שבאלו ואלו השקה היאור את האדמה וזהו עולות מן היאר האמור בכולן. אלא שהפרות הטובות תרעינה באחו שמקבלות השפע מכר נרחב היא השכינה ולא מהצינור הצר הוא משר מצרים וכן בשבלים הטובות נאמר עולות בקנה אחד מלאות וטובות שהוא מאחדות היא השכינה ולא מהשר שהוא מעולם הפירוד ועל כן התבואה באצר יוסף נתקיימה ושל זולתו נרקבה כי אשר היתה תחת ידו שהשכינה עמו היא שעמדה אך של שאר מצרים אשר תחת יד שר מצרים המה הרקיבו:

80. Genesis.45.4.10

    וזה אפשר ג"כ היתה הכונה באומרו בקנה אחד כי עליו' והצלחה השבע היתה ע"י קנה אחד הוא יוסף מרכבה אל השכינה שבאמציעותו הברכה משתלחת. ועל כן אמרו עתה ירא פרעה איש נבון וחכם כי למה שזה כח אלהים קדושים צריך איש מוכן להיות אמצעי שאם לא כן ימנע השפע. ועל כן צריך נבון וחכם כד"א (דניאל ב׳:כ״א) יהב חכמת' לחכימין וכו'. כמאמר דניאל על שפע רוח הנבואיי אשר שרתה עליו בלילה ההוא. ויוסף על עצמו כיוון מן הטעם האמור שלא יבאו אביו ואחיו להתפרנס ולהסתופף תחת שר מצרים והוא מאמרו באומרו וכלכלתי אותך שם כאשר יבא בס"ד לפנים ופרשת מקץ בס"ד:

81. Genesis.45.4.11

    עוד שנית היתה הכוונה בקדימת ביאת יוסף עם השכינה מצרימה למען הכניע כח טומאה שר מצרים ולהחליש כחה פן תחזק ותגבר ידה על ישראל יאבדו חלילה. כי הלא גם בהיות שכינה עמהם היו קרוב ליאבד ביציאה ואלו שהו עוד מעט היו נאחזים מטומאת מצרים משתקעים בחמשים שערי טומאה והוא מאמרנו על פסוק (שמ"ת י"ב) ולא יכלו להתמהמה והוא מאמר התנא שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם מיד. ומה גם אם לא היתה שכינה מקדמת להיות אתם בהכנות הנזכרות לכך צוה יוסף לכרות בשר ערלת' למען התיש כח טומאת מצרים הנקראת ערות הארץ כמדובר וסייע לזה אשר הובא בנסיון ערוה שע"י וכו' עמדו בנסיון עצם כחו לעשות הדבר ההוא. וגם למען התיש כח המצרים מלשעבד את ישראל. ולהכניע' תחת טומא' שר צלם העביר אותם לערים להריקם מכלי אל כלי ולהחליש כח צנורות המיוחדים ליושבי עיר ועיר:

82. Genesis.45.4.12

    ועל כן על כל דברי ההקדמה הזאת אשר היתה עם יוסף כי חכם לבו מאז הורד מצרימה הם שלא להזכיר ולהודיע לאביו כי עודנו חי פן יוכרח לבא ארצה כנען לכבוד אביו כי אחר שרצון שכינתו ית' היתה לבא מצרימה ושיהיה הוא מרכבה אליה איך ילך משם אפילו שעה אחת ויבטל השראת שכינה מבלי היות שם מי שתשכון שכינתו עליו:

83. Genesis.45.4.13

    והוא אצלנו מאמר הכתוב ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח וכו' לומר כי ראה כי ה' עמו במה שהיה איש מצליח על כן ויהי בבית אדוניו המצרי ולא השתדל לשוב לבית אביו כי ירבה לשלוח הון עתיק לפדותו כאשר יודיענו לו כי אמר אין זה כי אם ששכינה במצרים ואני מרכבה אליה ולא אמיש עד טוב אחרית דבר. וגם לשלוח אחריו עדן לא היה עת בואו עד השאר מנין רד"ו מהארבע מאות שנה. ומטעם זה כתבנו פרשת וישב שג' מלאכים שנזדווגו ליוסף בלכתו שכמה לא החזירוהו מהדרך כי אדרבה נתנו לו מקום ללכת למען ילך מצרימה:

84. Genesis.45.4.14

    ועל פי הקדמתינו זאת ועוד שנית והיא כי בשלומי אמוני ישראל קדושים אשר בארץ אשר היו לפנינו בימים ראשונים אשר מטוהר נפשם וחלאת חולשת זוהמתן יכירו וידעו בהביט אל פני אדם גם פני איש הצדיק הוא הרשע. ויעידון יגידון פרטי מעללי איש בהכרת פניו ולא יחטיאו עד אשר יאמר מי שנאמר עליו כי הוא זה ככל מראה עיני הצדיק אשר הכיר בפניו כנמצא בספר הזוהר במקומות רבים ואף גם על אחד מילדי העברים סיפרו פרשת בלק וז"ל (דף קפ"ו ע"א) ר' יצחק ור' יהודה הוו אזלי באורחי מטו לההוא אתר דכפר ספנין אתארחו באתתא חדא דהוה לה ברא חדא זעירא וכל יומא היה בבי ספרא ההוא יומא סליק מבי ספרא ואתא לביתא חמא לון לאלין חכימין אמרה ליה אמיה קריב לגבי אלין גוברא עילאי' ותרווח מינייהו ברכאן קריב לגבייהו עד לא קריב אהדר לאחורא א"ל לאמיה לא בעינא לקרבא לגבייהו דהא יומא דא לא קרי ק"ש והכי אולפו לי כל מאן דלא קרי ק"ש בעונתיה בנדוי הוא כל ההוא יומא שמעו אינון ארימו ידיהו ובריכו ליה אמרו ודאי הוא ויומא דא אשתדלנא בהדי חתן וכלה דלא הוה לן צריכייהו והוה מתאחרו לאזדווגא ולא הוה בר נש לאשתדלא עלייהו ואנן אשתדלנא בהו ולא קרינן ק"ש ומאן דאתעסק במצוה פטור מן המצוה:

85. Genesis.45.4.15

    והוא מאמר יתרו אל משה באמור אליו ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וכו' לומר גם כי לא רבים יחכמו להכיר בפני'. הנה אתה תחזה בהכרת פניהם. מי ומי אנשי חיל וכו'. וגם הוא מאמרנו על מאמר יעקב באמור רואה אנכי את פני אביכן כלו' גם כי זולתי לא יבין את זאת רואה אני את פניו כי הכרת פניו ענתה בי רואה אנני כלומר אני הוא הרואה ומכיר ולא זולתי:

86. Genesis.45.4.16

    והנה על פי שתי הקדמות אלו. נקרב ונבואה אל ביאור מקראי קדש אלה. הוא כי והנה בהתודע יוסף אל אחיו נכמרו רחמיו ולא יכול להתאפק לעצור הבכי ויתן את קולו בבכי ויאמר אליהם אני יוסף ולבל יאמרו בלבבם כל רעתם זכר אשר עשינו לו. ומאשר גדול הכאב מאוד געה בבכיה עד נשמע בית פרעה ויתעצבו מאוד באמרם כי כלתה אליהם הרעה מאתו על כן מיד היחל בבכי לאמר אני יוסף ואמר העוד אבי חי כלומר מה שגעיתי בבכיה ואני מדבר ובוכה לא על צרתי כי אם על צרת אבי כי אם תמיה אני העוד אבי חי. והיה אפשר לומר כי מה שלא יכלו לענות אותו היה על התפעלותו כי לא קבלו התנצלותו על כן אמרה תורה כי לא כן הוא כי מה שלא יכלו וכו'. לא היה רק על מה שנבהלו מפניו כי בושו ממנו:

87. Genesis.45.4.17

    או יאמר ע"פ הקדמותינו שכתבנו אני יוסף כלומר אני אני הוא ולא שניתי מהכשרון באופן כי בשורה תחשב לאבי אמור לו כי אני חי ואתמה אם העוד אבי חי כהיותו אז שהי' חי רוח יעקב אביו איך השכינה הסתירה ממנו ולא הגידה לו. והוא כי לא ידע כי המה כללו אותה עמהם למנין עשרה לגזור על בלתי הגיד. כי ע"כ נסתלקה ממנו כ"ב שנה עד שנתבשר מיוסף כי אז נאמר ותחי רוח יעקב אביהם. אך היה חושש שמרוב העצבון נסתלקה רוח הקדש ממנו. ואז כשמעם כי הוא לא נשתנה שמו לבם להביט אל פניו אם הצלם אלהים עודנו בו מאיר ומזהיר כאשר בתחלה בהבטה ראשונה עם שלא הסתכלו בעצם נבהלו מפניו כי ראו הארה מה מצלם אלהים אשר בפניו ועל כן לא יכלו לענות וזהו ולא יכלו וכו' כי נבהלו מפני וכי לפי גודל קדושתו תגדל בושת' אשר פשע ובו מפניו. אמנם יוסף בראותו כי עמדו ולא ענו והוא לא ידע כי מזוהר פניו היה אמר בלבו אין זה רק שמצטערים תחת ד' סיבות. (א) על הנוגע אל נפשו. אולי הוטמאה במצרים אשר שם מקום זמה כי מדאגה מדבר זה ארז"ל (ב"ר פ' צ"א) שבקשו אותו בשוק של זונות ומכשלה זו היתה מתחת ידם. (ב) על הנוגע אל צרת הגוף והיא אל מציאות המכירה אשר מכרוהו והיה צער מתחולל. (ג) גם הוא אל גופו והוא על היות המכירה להוריד מצרימה שהית' בכונת' היות עבד עולם כנודע כי חק שרו של מצרים ומזלו הוא שעבד אשר יהיה שם לא יעלה במעלה לעולם. וגם שלא כן היה הנה לא יבצר כמדובר למעלה מהיות זו כוונתם כעובדא דההוא דגמרא דאמר אנא מיהא לאיסורא איכוני. (ד) על הנוגע על יעקב אביהם כי עד כה הסתירו ממנו. ועתה תגלה רעתם אליו ואיך יעלו אל אביהם ואיך ישאו פניו בהודיע אליו כי חיה רעה לא אכלתהו כי אם המה מרו ועצבו את רוח יעקב אביהם. על כן להעלות ארוכת ארבעה אלה ענה ואמר על הראשונה גשו נא אלי. כלומר אם העולה על רוחכם הוא כי קלקלתי מעשי במקום הרע הזה וחטאתי לאלהים גשו נא אלי בעצם והביטו בפני בצלם אלהים אשר לי ותכירו ותדעו כי עומד בצדקי אני כמדובר למעלה מהכרה אשר היה לשלמים בימים ההם ואז ויגשו להסתכל בו. ויכורו צדקתו אז ענה ואמר אני יוסף אחיכם כלומר מאשר ראיתם אני מגיד כי הוסרה דאגה תחת אשר אפשר חשבתם עלי והוא כי הנה אני יוסף אחיכם: והענין כי אלו היה חלילה מחלל בריתו ומטמאו בזימה. בשבטים לא יתחשב על דרך מאמר רז"ל (שבת דף נ"ה) על ראובן שנאמר בו וישכב את בלהה פלגש אביו וכו' ויהיו בני יעקב שנים עשר שהוא ללמדנו שאין הדברים כפשוטן שאם כן לא היה נמנה עם אחיו אלא שבלבל יצועי אביו בלבד וכן אמרו רז"ל (ב"ר פ' פ"ד) כי בחלום יוסף שאחד עשר כוכבים משתחוים לו. היה כמבשר בעיני ראובן שהחשיבו בכללם. הנה למדנו כי המטמא ברית ומהם בשבטים לא ימנה. ובזה יאמר אני יוסף אחיכם כלומר נמנה עמכם ונקרא אחיכם עם שמכרתם אותי מצרימה אשר כאן מקום זמה מוכן לחלל הברית: ועל פי דרכו רמז למו גם שדחה דחיתני מהאחוה בעת המכיר' כמאמר המלאך אל יוסף באומרו נסעו מזה אני לא כן כי אם אני אחיכם עם שמכרתם אותי מצרימה בהפרדכם מאחוותי וכהתימו לבטל הענין הראשון אמר ועתה אל תעצבו וכו' והוא כי הנה זה כלל גדול בכל מיני משחית ובכל פורעניות אשר יציק לאיש אויבו כי הצרה אשר היא אל הגוף אינה צרה בעצם כי היא צרה עוברת כגוף העובר וניתנה למחילה ותחשב לו לזכות אך הצרה אשר תקרא צרה גמורה היא המגעת אל הנפש. ועל כן רבה רעת המחטיא חברו כי אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ומה מתקו דברי רז"ל (במדבר רבה פ' כ"א) באומרם גדול המחטיא את חבירו מהורגו כי אדום ומצרים בקשו להרוג את ישראל בחרב. אדום כד"א (במדבר כ') פן בחרב אצא לקראתך ומצרים אמר אויב ארדוף אשיג וכו' אריק חרבי וכו' ועל שניהם הוא אומר (דברים כ"ג) לא תתעב אדומי ומצרי ובו' אבל מדינים שהחטיאום נאמר צרור את המדינים והכיתם אותם. וזה מאמר יוסף אל אחיו באומרו ועתה אל תעצבו וכו' לו' הנה מד' הדאגות אשר חשבתי עליכם שהא' נוגעת אל הנפש והשאר אל הגוף הנה ראיתם כי צרת הנפש איננה כי לא הסיבותם להחטיאנו. ולכן עתה אל תעצבו לו הונח שהייתם מצירים לגופי ומה גם עתה כי גם השנית והשלישית הנוגעים אל עצמי ובשרי גם הם אינם בעצם וזהו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי שהיא השנית. וגם על היות המכירה הנה בעיר הזאת מקום שאין עבד יוצא לחירות שהוא השלישית. וזהו מכרתם אותי הנה. שכלל בזה שניה ושלישית. והטעם על השניה. הוא כי למחיה וכו' ומר ראו עתה כי לא אליכם תתיחס בעצם כי אם שמה' יצא הדבר על בחינת טובה כי הלא בדרך טובה היה ראוי לי לימנע מלכת לפניכם מחברון שכמה כי הלא הייתי מחייב בנפשי כי ידעתי כי נבאשתי בעיניכם וכלתה אלי הרעה מאתכם:

88. Genesis.45.4.18

    והוא מאמרם ז"ל (ב"ר פ" פ"ד) היה זוכר יעקב ומעיו מתחתכין ידעתי בני שאחיך שנאיך כשאמרתי לכה ואשלחך אליהם איך אמרת הנני. אך אין ספק כי אם שמאתו יתברך היה הדבר:

89. Genesis.45.4.19

    והנה לב' סבות היה ראוי לא יעשה כן הוא יתברך. (א) על הנוגע אלי. כי הנה רגלי חסידיו ישמור מהלכד במצודה רעה להציל ממות נפשם. (ב) על הנוגע אליכם בל תצא תקלה מתחת ידי צדיקים כי אפי' בהמתן של צדיקם אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה עד ידם וכו'. ומה גם לבא בדם נפש. אך אין זה כי אם שה' חשבה לטובה שהוא למחיה כי לולא הביאני ה' מצרימה היה העולה אבד ברעב כמ"ש בתנחומא גדולה עבירות צדיקים מצדקת רשעים כי שבטים מכרו את אחיהם. ועל ידי כן נתקיים כל העולם מלמות ברעב:

90. Genesis.45.4.20

    וזה יאמר הכתוב למחיה וכו' לומר למה שהיה למחיה על כן שלחני אלהים לפניכם מחברון לשכם שאם לא כן לא הי' משלחני על הנוגע אלי וגם להיות לפניכם שהוא על הנוגע אליכם וזהו שלחני אלהים לפניכם כי לא על דרך טבע הי' הדבר מאתי ומה היא המחי' הלא היא כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ואם כן איפה לא תאשמו על המכירה בעצם וגם על השלישי והוא להיותם הנה במקום הזה כי גם זו מה' היא כי דעו איפה כי מעותדים הייתם כולכם לבא מצרימה אלא שאני קדמתי לבא לפניכם פה. וזהו וישלחני אלהים לפניכם וטעם אל קדימה זו הלא הוא לשום לכם וכו' והוא ענין הקדמתנו למעלה כי למה שייעד הוא יתברך לצרפם כצרוף את הכסף בתוך כור מצרים כמדובר למעלה על מדאגה מדבר פן יתדבקו בחלאת טומאת מצרים לגמרי באופן שאפילו אחד מחמשים או מחמש מאות שיצאו ממצרים לא היו יוצאים כי היה נאבד שריד מהם על כן בא האלהים ית' מצרימה מקודם. להתיש כח שר צלם של מצרים כאמור טרם יבאו ישראל שמה כי בו ית' יחסו עניי עמו ולא בצל מצרים וזה היה בלתי אפשר אם לא בבא יוסף שמה למען יהיה מרכבה ומושב אל שכינתו יתברך. וזה מאמרו אל אחיו וישלחני אלהים לפניכם שהוא קודם לכם לפני ביאתכם כד"א יעבר נא אדוני לפני עבדו כדי לשום לכם האלהים הנזכר השורה עלי שארית בארץ שאם לא הייתי מקדים ובא עם השכינה הוא האלהים הנזכר לא היה לכם שארית בארץ והוא כי היו מתדבקים אל כח טומאת מצרים ולא ישאר להם שארית כמדובר ולו יונח שבלעדי קדימתי היה לכם שארית כי אין מעצור להושיע מבלעדי לפחות היה תוספת ריוח בביאתי כדי להחיות לכם לפליטה גדולה שאם מבלעדי היה מציאות שארית פחות מאחד מחמשה או מחמשים עתה על ידי זאת תהיה הפליטה גדולה. או יאמר ולהחיות וכו' כמאמרם ז"ל בב"ר (פ' פ"ד) על פסוק ועשה לו כתונת פסים וכו' ז"ל וישנאו אותו כדי שיקרע להם את הים אל תקרי פסים אלא פס ים והלא יקשה היתכן שבשביל כך שנאוהו והוא הפך מסברא והמקרא. אך הנה ביארנו במקומו שליישב מלת פסים שאינו שם משי או דומה לו הקשו קושיא אחרת והיא למה וישנאו אותו ולא הגין הוא יתברך כאשר היה מגין בר"ע ודומה לו שאמרו בגמרא שאמר להם השטן אלמלא דמכריז עלך ברקיע הזהרו ברבי פלוני ותורתו הייתי מחטיאך ואם כן איפה למה וישנאו אותו ולא היתה יד ה' אתם להטות לבבם אליו לבלתי יחטאו בשלמים כהם אלא כדי שיקרע לפניהם את הים כי סילק עזרתו יתברך מבחירתם כדי שילך מצרימה ויארע לו ענין אדונתו וינס ויצא החוצה כדי שבזכות זה תקרע להם הים והוא מאמרם ז"ל במדרש (שם פ"ז) הים ראה וינוס ראה ארונו של יוסף בזכות וינס ויצא החוצה הים ראה וינס מפניו והוא כי גם שהוא ית' היה עציל אותם. אך לא היתה הפלטה שלמה כי הנה אמרו רז"ל (ש"ר פרשה ח"א) על פסוק ויסע מלא' האלהים וכו' שקיטרגו על ישראל והית' מדת הדין מתוחה על ישראל והקב"ה הפכה על המצריים. אם כן אם לא היה נקרע הים והטביעם והיו המצריים לוחמים עם ישראל על שפת הים לא יבצר מלמות תחת ידם קצת מישראל כי ילכדו בעונם וגם כי ישארו שארית בארץ לחסד אל לא תהיה הפלטה גדולה כאשר בהקרע הים וימותו. וזה היה להם על ידי ארונו של יוסף וזה מאמר ואל אחיו וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ וכו' בצאת ישראל ממצרים בל תספו בתוך מצרים ועוד שנית והיא ולהחיות לכם לפלטה גדולה שהוא על הים. שעל ידי תהיה הפלטה גדולה על ידי קריעת ים סוף מה שאין כן אם לא קדמתי לבא מצרימה ואינו כמו זר נחשב שנודע זה ליוסף. כאשר ידע שעתיד בהמ"ק שבחלק בנימין ליחרב פעמים שע"כ בכה על צוארי בנימין כמאמרם ז"ל בב"ר. ושמא תאמרו כי אין מביאין ראיה מן העתיד אל ההווה כי אולי לא יהיה כו' ע"כ אמר ועתה לא אתם וכו' לומר הנה גם ממה שהוא עתה תכירו ותדעו כי לא אתם שלחתם אותי וכו' כי מעשה אלהים הוא בואי הנה מצרימה ולא תתיחס אל דבר נעשה בטבע. שהרי עבד אינו עולה לגדולה במצרים ואני גדלתי מאוד וגם מציאות הגדולה הפך הטבע כי הנה שמני ה' תחלה לאב לפרעה ואחר כך לאדון לכל ביתו ואחרי כן ומבול בכל ארץ מצרים משא"כ בדרך טבע רק למשול תחלה על עם הארץ ואחר כך אל בני בית המלך. ואח"כ לעלות יותר שהמלך ישמע אליו:

91. Genesis.45.4.21

    ועוד שנית כי דרך השרים להיות עיקר גדולתם על העם אך לא על הקרובים אל המלך וכל שכן על המלך עצמו שלא יהיה המלך סר אל משמעתו אך פה היה בהפך כי למלך היה אב שהוא נשמע אל יוסף כבן לאב ולאדון לכל ביתו שהוא למטה ממדרגה זו ולכל ארץ מצרים היה מושל שהיא שררה פחותה מהנזכרת כי זה יורה כי מה' היה הדבר ולא בטבע ועל כי דרכו כיון באומרו לאב לפרעה כי אף שמעלת האב גדולה על הבן יותר משאר שררות אך היא קרובה אל דרך ארץ ולא בחזקה כגדולת האדון המושל על עבדו כן היתה גדולת יוסף על פרעה מפני הכבוד ולא מפני היראה. ועל הרביעית והיא על דבר אביהם כי עתה תגלה רעתם אליו כי מכרו את בן יקיר לו ויקצוף עליהם אמר מהרו ועלו אל אבי וכו' כי במה שיראה אתכם רדופים וממהרים בבשורה כמוצאי שלל רב על יוסף יתפייס. וגם בהחפזו לבא באמרכם אליו אל תעמוד להיות עת חפזון לא לבו ואל ירע בעיניכם על בואכם מצרימה על דבר מנין רד"ו פן יהיה הפורקן קשה למה שמזל מצרים מחייב שאין עבד עולה לגדולה. ואולי יחסר זכות לשדד המערכת כי הלא שמני ה' לאדון לכל מצרים תחת היותי עבד. ואם כן אני מבית האסורים יצאתי למלוך סימן לבני' ועל כן רדה אלי אלי תעמוד:

92. Genesis.45.4.22

    והנה הדרך סלולה במאמרו זה היא הקדמה שכתבנו למעלה כי מסורת היתה ביד יעקב כי מנין רד"ו היו עתידם להיות בגלות מצרים ככתוב אצלינו על. אומרו רדו שמה וכו' ומסרה ליוסף כאשר מסר לו ענין פקידה כפולה. וגם כל חכמתו כנודע מרבינו ז"ל גם ארז"ל (ב"ר פרשה פ"ו) כי עתיד היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל וכו'. ונבא אל הענין אמר כה אמר בנך יוסף כלומר בדברים אלה הנודעים ביני לבינך ממנין רד"ו תכיר כי אני בנך יוסף והנה שמני אלהים וכו' לומר הנה ידוע כי בא עת הגלות של מנין רד"ו. ידוע כי בכל צרתך לו צר כביכו"ל ובכל גלות ישראל שכינה בגלות והנה שמני אלהים שהוא השכינה לאדון לכל מצרים ואיך יתכן כי תחת היותי בנך ואני ואתה העתידים לגלות וכל זרעך והשכינה עמנו. ואדרבה נהפוך הוא כי שמני אלהים לאדון לכל מצרים ואין זה רק כי חס רחמנא עלך ותחת היותך עתיד לירד אל פרעה בשלשלאות של ברזל עתה ע"י היותי אדון לכל מצרים תהיה רדתך אלי בבחיר' וכבוד וזהו אומרו רדה אלי ולא אל פרעה בשבי מצרימה וז"א רדה אלי כי אמר שעת הגלות הגיע גם לשכינה כביכול איך שמני אלהים הוא השכינה לאדון אם לא לכבודך שתהיה ירידתך אלי כמדובר ולכן אל תעמוד כי אם מהרה חושה כי לית דין צריך בשש כי אחר שהיא מת הגלות אין מעלתי זאת בטוחה ההתמדה כי מעלת שעה היא לכבודך ורמז לו מנין רד"ו והבטיחו ע"פ דרכו כי לא יהיה כל מנין רד"ו הגלות כי אם רד"ה כי שנת המכות מהחל הדם. ליהודים היתה שמחה תחת שעבוד. ועל כן לא אמר לו ה' מרדת מצרימה רק מרדה מצרימה לרמז על מנין רד"ה. עוד כיון שלשה דברים גדולים להטיב לבו. למען יאמין כי הוא יוסף כי זולתו לא ידע מכל אלה והוא כי הלא אין כבוד יעקב חלילה לבא אל פרעה ולא אל שר צלו. וגם לא להסתופף באדמה טמאה תחת צל טומאת שר מצרים. וגם לא שיהיה לחמו ניתן על ידי שר מצרים כי קדוש הוא לאלהיו כי על זה פקח עיניו יעקב באומרו ונתן לי לחם לאכול כו' כמבואר אצלנו במקומו שחש פן יבא מזונו מתחת יד שר חוצה לארץ על כן אמר ונתן לי לחם וכו' כלומר שיתן הוא יתברך לו לחם ולא ע"י שר ע"כ על שלש אלה אמר על הא' הלא אם אומר לאבי ירד אלי ולא אל פרעה ושרו הלא יאמר מי שמך אדון אם לא פרעה. ובבואו אליך אל פרעה אני בא לזה הקדים ואמר לא שמני פרעה כי אם אלהים שמני לאדון וכו' כי תחת האלהים אני מרכבה אליו באופן שאינך בא לא אל פרעה ולא אלי אבי כי אם לאשר שמני ועל כן רדה אלי כי רדתך אלי היא כרדת אל השכינה ועל הב' אמר וישבת בארץ גושן לומר אינך מסתופף תחת טומאת השר. כי הנה וישבת בארץ גושן כי אין טומאה מרחפת שמה כיתר גבול מצרים:

93. Genesis.45.4.23

    והוא כי הלא קבלו רז"ל כמפורש בפרקי רבי אליעזר (פרק כ"ו) כי ארץ גושן ניתנה במתנה גמורה לשרה אמנו מאז ירדה מצרימה. ומצדה שרתה קדושה במקום ההוא וזהו וישבת בארץ גושן ולבל יראה כי היה מרחיקו מעליו אמר והיית קרוב אלי כלומר שם אושיבך בקצה הגבול שלעבר מקומי במצרים באופן תהיה קרוב אלי להועילני בזכותך. ועל הג' אמר וכלכלתי אותך שם לומר אל תחוש מבא השפע לך להתפרנס מתחת ידי השר כי הלא וכלכלתי אותך כלומר שתבא כלכלתך ע"י שהוא מאת השכינה שעמי כמדובר למעלה ויסייע איכות המקום. וז"א שם ואל תחוש לומר שלא תחפוץ ליהנות בלא כסף ובלא מחיר כדרך כל הצדיקים כי הלא אין כל הזמנים שוים כי עוד חמש שנים וכו' פן תורש וכו' ואל יעלה על רוחכם כי מתגאה אני עליכם ושעל כן אני משלח אחר כל בית אבי יבואו לרגלי כי הלא הנה עיניכם רואות וכו' כי פי המדבר שלא ע"י מתורגמן הוא אליכם בלבד מה שאין כן לזולת כי איני מתנהג אתכם בטכסיסי מלכות כי אם בשפלות והשואה והגדתם זה לאבי את כל כבודי שהוא דוקא במצרים אך לא עמו וזרעו ואת כל אשר ראיתם מאשר הרבתי חסדי אתכם בהשואה לאכול יחד ולדבר בלי מתורגמן וכיוצא מה שאין כן לשרים רבים ונכבדים זולתכם. וע"י כן והורדתם וכו' כי לא ימאן. עוד יתכן מפסוק והנה עיניכם רואות כו' והלאה כי הנה עד כה דבר על לבם שאל יעצבו כי למחיה וכו'. ועל הנוגע אל אביו שיביאוהו אליו ושיאמרו לו כה אמר בנך יוסף כו' וכלכלתי כו' וכהתימו לדבר ראה כי לא היו עונים אותו דבר אמר בלבו מה זה שאחרי דברי בם לא יענוני שאם הוא כי נבהלו מפני הרי דברתי אל לבם. על כן חשב מחשבות אולי חושבים כי לא כן לבו עמהם ולא עליהם שימה בלבו וקצת פתחון פה לזה כי לא כלל אותם עם אביו באומר וכלכלתי אותך וכו' עם שגם היו בכח אתו או על סיבה שנית והוא אולי הם תמהים על אומרו מהרו ועלו אל אבי וכו' ואמרו אליו שמני אלהים לאדון וכו' רדה וכו' באומרם כי לא יאמין להם כי גדל מאוד כל הנוראות אשר שלח אליו לאמר ע"כ על האחד אמר והנה עיניכם וכו' לומר אל תחשבו שלבי בל עמכם כי הנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי עם היותו אחי בעצם בנימין ולא אתם עם כל זה הוא ואתם רואים כי איני מייחד דבורי אליו כי אם פי המדבר הוא אליכם ולא לו כי זה יורה כי לבי שלם אתכם ואם הוא על הסבה השנית הנני מוסיף ואומר כי לא בלבד תאמרו לאדון לכל מצרים כאשר אמרתי לאמר לו כי אם והגדתם לאבי וכו' והוא במה שידענו מרז"ל (ש"ר פ' כ"א) בפסוק והנה מצרים נוסע אחריהם ופסוק וירא ישראל את מצרים מת כו' כי שרו של מצרים מצרים שמו:

94. Genesis.45.4.24

    ובזה נבא אל הענין אמר יוסף לא בלבד תגידו לאבי כי שמני אלהים לאדון לכל מצרים כי אם והגדתי כי כל כבודי אינו בעצם על בני אדם כי אם במצרים הוא על השר ששמו מצרים. והוא כמדובר למעלה על כי היה ה' את יוסף כי שרתה שכינה עליו ואל תחושו פן לא יאמין הקודם מק"ו כי הלא גם תגידו את כל אשר ראיתם והוא אשר ראוי בהסתכלם בפניו כי צדיק וישר הוא והוא אשר כתבנו באומרו גשו נא אלי ויגשו שהיה להסתכל בפניו שהי' אנפי שכינתא וכוונתו לו' אם יפלא בעיניו האמין שכבודי הוא על השר יאמינוהו ע"י שהגידו אשר ראיתם בפני באמת באמור כי אשר צלם אלהים בפניו יצדק בו השתרר גם השתרר על שרי מעלה באשר ה' אתו וכל כך יאמין ע"י כך כי מיד והורדתם את אבי הנה כי בא יבא ולא יאחר.

95. Genesis.45.4.25

    ויהי כראותו כי כל זה איננו שוה לשידברו אתו. בקש לעשות הוראה שיכירו בה כי לבו שלם אתם שעל בנימין בכה על צוואריו הוא על צרת זרעו כאשר נבאר ולא על מה שהצר לעצמו. גם לא נשק לו ואל כל יתר אחיו נשק ובכה על צרת עצמם וכאשר נבאר בס"ד ועל ידי כן דברו. והנה הקשו רז"ל (ב"ר פ' צ"ג) וכי שני צוארים הי' לבנימין. אלא ראה ברוח הקודש שבה"מ שיבנה בחלק בנימין יחרב פעמים והוא כי צואר הוא בה"מ כמו שכתבנו ז"ל על צוארך כמגדל הלבנון:

96. Genesis.45.4.26

    ועל דרך הפשט יתכן שבכ' על צוארי חללי שבט בנימין כי כמה צוארי חלל נפלו בפלגש בגבעה עד שכמעט תם השבט ובנימין בכה על צואריו העתידים ליפול שלשים שנה קודם ליציאת מצרים שהקדימו הקץ ונפלו ביד פלשתים מאתים אלף מאפרים ומ"ב אלף אפרתים בימי יפתח. וזהו צוארי ל' רבים ומיד וינשק לכל אחיו מה שלא עשה כן לבנימין להורות כי נפשו קשורה בנפשם עם שהיצרו אותו כי הנשיקה פה אל פה היא הוראת חבור נפש בנפש כמבואר אצלינו בספר שושנת העמקים. וגם להסתכל בעצם בפניהם כי לא היו כל העשרה נגד פניו בקרוב על כן נשק לכל אחיו אחד אחד למען יתקרבו לו אחד אחד ואז הכיר כי רעה מעותדת לבא אליהם בעצמם בהתגלגלם בהרוגי מלכות. וזהו ויבך עליהם כלומר עליהם עצמם משא"כ בבנימין שלא בכה רק על זולתו מזרעו והוא מה שרמז להם מתחלה באומרו ועתה אל תעצבו כלומר אך לאחר זמן תעצבו אלא שלא הרגישו הרמז עד כה שגלה להם שהיה בוכה עליהם. וע"כ בראותם כי נכמרו רחמיו אליהם מלבו שהדמעות יוצאות מהלב אז דברו אחיו עמו. וזהו ואחרי כן דברו אחיו אתו:

97. Genesis.45.16.1

    והקול נשמע כו'. הנה אומרו לאמר הוא משולל הבנה כי הלא הקול עצמו הוא כי באו אחי יוסף אך אין ספק שישאלו בית פרעה מה קול הבכיה הזאת והיה אפשר יאמרו לבית פרעה באו אחי יוסף לבד או שיאמרו באו אחיו ויזכור להם כי מכרוהו ויבכו. והנה הדבר הזה השני עם שהוא אמת לא לאנשי אמת יהיו לפני פרעה אך מן ה' היה כי הקול שנשמע בית פרעה לא היה רק לאמר באו אחי יוסף. וזהו לאמר באו כו' ועל כן ויטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו משא"כ לו שמעו מהמכירה כי לא ייטב בעיניהם:

98. Genesis.45.17.1

    ויאמר פרעה כו'. אמר להורות כי בעין יפה הוא נותן זאת עשו כלומר מבלי אתן לכם רק כלוקחים משלכם טענו את בעירכם כלומר אשר לכם לרכיבה ולא לטעינה טענו את כולם ולכו באו וכו' ולא יחסר לכם במה לרכוב כי כי הלא ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם עגלות כו' ובזה תוכלו לרכוב בהליכה:

99. Genesis.45.17.2

    ועל פי דרכו אמר שגם העגלות ע"י פרעה לא יהיו רק שהם יקחו להם מארץ מצרים כלוקחים משלהם. אך יוסף ראה כי אינו דרך ארץ רק ויתן להם עגלות ע"פ פרעה ולא שיקחו מאליהם. וגם על אומרו טענו את בעירכם גם זה לא רצה. כי ויתן להם צידה לדרך בצמצום כפי המצטרך בלבד לדרך:

100. Genesis.45.17.3

     עוד כיוון בשום לב אל אומרו ואתה צויתה כו' ולא צוה שני הדברים יחד כמצוה זו אחר זו. אך הנה היה נכוה בשתי אשות אם אמרתי טענו את בעירכם יאמר יוסף אין כוונת המלך רק שישארו בארצם שאם הוא שיבואו למה יצוה לטעון בעיריהם ודי להם צידה לדרך ומה שמצוה שיבאו הוא לפנים להפיס דעת יוסף. אך לא כן לבו פן יאכלו כל טוב מצרים בהיותם בתוכם ואם אומר שיתנו להם די צידה לדרך לבד יאמרו כי לא בעין יפה אני נותן על כן התחכם לומר תחלה יקחו עגלות להביאם להורות כי טוב לבו בביאתם. ומזה עשה עיקר פתח דבריו ואחרי כן אמר אמור אל אחיך זאת עשוטענו את בעירכם כו' ואל יעלה על רוחך כי לא נתתי בעין יפה אני מצוה וטענו את בעיריהם כי אם לרמוז להם שישארו בארצם בטעונות אוכלם כי הלא כונתי היא וקחו את אביכם ואינו כחוזר בו מאשר אמרתי טענו את בעירכם שהיא מורה שישארו שמה. אך עתה מפני הכבוד אני חוזר ואומר וקחו את אביכם כי אינו כן כי הלא על כן קדמתי כי אתה צויתה מתחלה זאת עשו קחו לכם עגלות לטפכם כו'. ועל ההקדמה ההיא הוא מה שהוספתי ואמרתי טענו את בעירכם. ואם כן אין זה רק לתתי בעין יפה.

← Previous · Next → — showing 1001–1100 of 4,038

Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source.