Alshekh on Torah

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections

Genesis.34.11.3
והן אמת כי לשון מתנה הוא בלא כסף ולשון קיחה היא בכסף כד"א כי יקח איש אשה שהוא בכסף. כנלמד קיחה קיחה משדה עפרון וכן לשון לוקח ומוכר. והנה שכם אמר אל אביו כדי לאמר לאביה דברים הקרובים לשיודו שהיא לקנותה בדמי מוהר ומתן קח לי שהוא לשון לקיחה בכסף. למען מזה ישכיל פיהו לאמר גם הוא להם לשון מקח בדמים יקרים ולא חנם. אך שאביו לא כן עשה. רק אמר תנו נא אותה שהוא חנם אין כסף. וכשמוע שכם כך חש פן ימאנו לתת חנם ע"כ קפץ בתוך דברי אביו ואמר אמצא חן בתתכם אותה לי. בכל מה שתאמרו אלי הרבה עלי כו' ולא חנם אני חפץ כי אם בדמים יקרים כאשר יבא ביאורו בס"ד:
Genesis.34.11.4
ונחזור אל הענין כי בצותו את אביו קח לי כו' אמר בלבו את מי אדבר את אביה או את אחיה ויתן אל לבו לדבר אל הזקן באומרו כי הוא קרוב להתפייס. כי הלא שמע כי בעיר היה והחריש. וז"א ויעקב שמע כי טמא כו' והחריש כו' על כן אמר חמור אולי חפץ שתהיה לבני לאשה אחר שידעה. על כן ויצא חמור כו' אל יעקב לדבר אתו וטרם ידבר ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויהיה כי לא היה להם לבא עדי ערב ובאו מבעוד יום אז כשמעם. ובאומרו האנשים שהוא מיותר אפשר כי לא כלם התפעלו כ"כ כי אם אשר באו לכלל אנשים שהם שלשה הגדולים שהיו בני י"ג שנה משא"כ השאר שהיו קטנים הגדול כבן עשר שנים:
Genesis.34.11.5
או יאמר האנשים על שמעון ולוי שנאמר בהם תואר אנשים כד"א ויאמרו איש אל אחיו. ומבחינה אחת ויתעצבו האנשים ומצד אחת ויחר להם מאד ופי' ואמר מה שויתעצבו האנשים הוא על כי נבלה עשה בישראל כי עתה הוסב שמו ישראל. וכפי גודל חשיבותו תגדל הנבלה כי הכל לפי המתבייש. וגם אם דעת הדרגה זו נעדרה משכם שנקרא ישראל. הלא לא יבצר מהיות לפחות בת יעקב וזהו לשכב את בת יעקב וזהו מה שויתעצבו שהיא לשכב כו' שהוא על מה שוישכב אותה שהוא כדרכה בין מפאת היותו ישראל בין מפאת היותה בת יעקב ומה שויחר להם מאד. הוא על מה שוכן לא יעשה שהוא שלא כדרכה שהוא מה שויענה ובראות כי באו מן השדה כשמעם ועם שדרך בחורים לבלתי כסות חרון אפם ואדרבה היו כמחרישים. אז וידבר אתם אומר בלבו כי החמדה השיאת' כי שתו לב כי הוא יורש עצר נשיא הארץ וטוב תתה אותה לו אז דבר אתם לאמר שכם בני חשקה כו' לומר הנה היה אפשר לחשוב כי אש חשק גופני בערה בו ותלהטהו לעשות זר מעשהו אך לא כן האמת כי לא חשק גופני היה רק חשק רוחני כי חשקה נפשו בבתכם כי אולי איזה ניצוץ קדושה יש בנפשו וחשקה בבתכם משורש הקדושה וז"א נאמר כלומר מה שראה לאמר הוא כי חשקה נפשו ולא גופו והראיה כי אם היה חשק גופני היה קץ בה אחר ששכב אותה ויענה כמעשה אמנון בתמר. אך זה אדרבה אומר אני תנו נא לשון בקשה אחרי ששבעה תאותו אותה לו לאשה. אך אין זאת רק תאות נפשיות:
Genesis.34.11.6
או יאמר אם תאמרו הלא טוב טוב היה טרם ישגלנה יתבענו ממנו דרך אישות ולא יעשה נבלה זו הלא הענין הוא כי אז אולי הייתם ממאנים לתתה לו אך עתה אחר שנאנסה הלא בנמוסיכ' הוא לתתה לאונס בע"כ. וז"א תנו נא אותה כלומר נא עתה משא"כ מקודם ולא עוד כי אם דרככם להכריח שלא יוכל שלחה ועתה אני אומר תנו אותה דרך בקשה:
Genesis.34.11.7
או יאמר. הנה יש זיווג ראשון מפאת הנפשות מטרם בואן לעולה הזה וזווג שני הוא אחרי בואן בגופים והצודק הוא כי יקח איש את אשר הוא בת זווג נפשו וזה מאמרו הנה שכם בני חשקה נפשו ולא חשק גופני יורה כי מהיותו נפשו משולל גוף היה לו יחס מאז בבתכם שאמרו בת פלוני לפלוני לפי הוראת החשק לכן תנו נא עתה בזווג שני אותה לו כי שלו היא ושמא תאמרו כי אנה תוליכו את חרפתכם על הנבלה. הנה על אחד שנטלו בעל כרחם תקחו אתם רבות בנות כי והתחתנו כו' בנותיכם לא נקח כאשר בזאת רק תתנו אך בנותינו תקחו לכם בלי רשותנו ולא תחשבו לגרים רק לתושבים וזהו ואתנו תשבו כי לכמה דברים בזמנים ההם היה הפרש בין גרים לתושבים כענין אחוזת קבר וכיוצא בה. ומאומרו והארץ תהיה לפניכם ל' עתיד ולא אמר הנה לפניכם אפשר יאמר הנה הארץ עתידה להיות לפניכם. כי ארץ כנען ניתנה לכם לזרעכם ומה הטוב אני עושה הלא היא כי שבו וסחרוה ומעתה האחזו בה ובראות שכם כי עודם מחרישים להשי' את אביו אמר אין זה כי אם שמדברי אבי באומרו תנו נא כו' ירא' שיתנוה לו כדרך הנותן בתו לאונס אותה שישתה בעציצו וגם שאמר לשון מתנה בלא כסף ובלא מחיר. לכן אמר לא כן דבר אבי רק אמצא חן בעיניכם ולא כמטילים אותה עלי. וגם אין המציאת חן בקחת חנם כ"א ואשר תאמרו אלי אתן:
Genesis.34.11.8
עוד כיוון כי דרך הנותן מתנה לאדם חשוב שיחשב האדם חשוב לנותן על שהשפיל עצמו לקבל מירוד ממנו. כענין אשה המתקדשת מאדם חשוב שמקודשת בנתנה היא ואמר הוא. וזה יאמר כ"כ חשובים אתם ממני בעיני שאמצא חן בעיניכם במה שתאמרו אלי אתן כאלו אני המקבל:
Genesis.34.11.9
ועוד זאת אוסיף לעשות כי זולת מה שאתן לכם מתנה גם לנערה הרבו עלי מאוד מהר היא כתובה ומשלי ומתן הוא התוספת. ולא יהיה ליפרע לעת מיתה או גירושין כמשפט הבנות רק ואתנה מעתה טרם אקחנה וזהו ואתנה וכו' ותנו לי כו' כי ואתנה תחלה מקודם ואח"כ ותנו לי כו':
Genesis.34.13.1
ויענו כו'. ראוי לשים לב למה לא ענה יעקב והם למה ענו במקומו. וגם למה הקדים הכתוב הבן לאב. וגם אומר וידברו הוא מיותר ועוד אומרו אשר טמא שהיל"ל על אשר טמא כו'. ואם הוא שאמרו להם אשר טמא כו' איך אומר אחר כך ויאמרו אליהם כי הלא גם עד כה דברו אליהם ועוד אומ' לא נוכל כו' למה נכנס בשכם ויצא בכל אנשי העיר. ועוד אומר אם תהיו כמונו הוא מיותר וכן וישבנו אתכם והיינו הוא מיותר. ועוד אומרו ולקחנו את בתנו והיל"ל את אחותינו:
Genesis.34.13.2
אך הנה התנכלו במילתם להורגם. ולא נעלם מהם כי לא כן לב יעקב אביהם כאומרו אחרי כן עכרתם אותי כו' ע"כ טרם יענה אביהם הקדימו ויענו הם. וזאת שנית עשו כי עשו עיקר תשובתם אל שכם ואליו שמו מגמת פניהם וז"א אל שכם ואגבו את חמור אביו יען כי שכם חם לבו בקרבו ולא יסרב בדבר ועל שני הדברים אמר על הא' ויענו בני יעקב שהוא שעם היותם בניו ענו הם בפניו. והב' אל שכם ואל חמור שהתחילו ועשו עיקר מן הבן ולמה עשו שתי אלה הלא הוא במרמה והוא מה שנתגלה לבסוף כלומר שאם לא ע"י שתי אלה לא היתה המרמה יוצאת אל הפועל ונתנו להם טעם אל שני הדברים טרם יסדרו ענינם. וז"א וידברו ומה דברו להתנצל על שני הדברים על עשותם עיקר משכם הוא כי הוא בעל דינם וז"א אשר טמא ועל השיבם במקום אביהם אמרו את דינה אחותם לו' כי גם הם בעלי דין כאביהם:
Genesis.34.13.3
או יאמר אם באנו לשים לב אל עלבון אביה. אין תקנה כי רב הוא כאומרם למעלה כי נבלה כו'. אך מה שאנו עונים הוא על כי נשגיח כעת רק על אשר טמא את דינה אחותם:
Genesis.34.13.4
או יאמר לפי גדולת אבינו אין זה מספיק לפגום בו רק דברו ואמרו כי אשר נייחס שטמא הוא את דינה אחותם כי בהם פגם ולכן הם לבדם יענו והנה בתת התנצלות אל ענייתם שהוצרכו להזכיר חטאו אמר וידברו לשון קושי אך בהחילם דברי תשובתם כמדברים בלב שלם דרך חבה. נאמר לשון אמירה כאומרו ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות כו'. אמרו אין לנו חפץ במוהר ומתן רק שאלה אחת. כי אינו דרך ארץ לשאול שתי שאלות והוא כי אם היה אפשר לנו לתת את אחותינו בדין לאיש אשר לו ערלה היתה השאלה הא' שימול שכם וישאנה ואז לא היינו מבקשים לשאול שימולו גם שאר עם הארץ כי היו שתי שאלות אך הנה בדין לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה נמצא שאם ימול שכם וישאנה. נמצאת בלתי עושים דבר בשבילנו לכן בזאת בלבד נאות לכם כי שאלה א' היא והוא אם תהיו וגו' להמול כל זכר ואפשר אמרו הלא אמרתם ב' דברים. (א) שנתן את הילדה לשכם (ב) שנסבול מה שלקחה כבר באונס על שלעומת זה נקח אנו רבות מכם. על הא' לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה עתה גם שימול כי חרפה היא שטימאה ואל הב' שלעומת מה שלקח נקח רבות. אך בזאת נאות לכם וגו' ואז יתקיים מה שאת בנותיכם נקח לנו תחת מה שלקח א'. שאל"כ מה בצע שנקח בחזקה בת טמאים ונטמא עצמנו לעומת מה שהוא טמא אחותנו ובכן את בנותינו נתן למולים ואת בנותיכם שהולידו אחר המילה נקח לנו. ושמא תאמרו הלהן נשבר עד אשר תולידון הנה ביני וביני יש טענה אחרת והיא וישבנו אתכם והיינו לעם אחד והיא כי הנה לא נוכל לשבת אתכם מפני החרפה כי נהיה נבזים בעיני הערלים בזכור את אשר ערל מהם אנס בתנו. אך בהמול כל העם וישבנו אתכם כי אז אין חרפה כי הלא והיינו לעם אחד כמשפחה אחת ואם הוא פגם גם להם יהיה כי כלנו לאחדים נחשבנו ומה גם בהיות שאחר החרפה ההיא חשבונו לנכבדים מהם כי שבו המה אלינו ואנחנו לא שבנו אליהם. וזהו וישבנו אתכם שבהיותנו י"ב אנשים. ואתם עם שלם באתם אלינו לשנהיה עם א' ולא נהיה בטלים ברוב בשבתנו אתכם ואם תאמרו א"כ אין תקנה לשכם שטימאה בערלה לזה אנו אומרים ואם לא תשמעו וגו' ולקחנו כלו' חסד זה נעשה בשמעכם שלא נקח אותה רק בשב ואל תעשה נניחנ' שם:
Genesis.34.13.5
עוד יתכן בשום לב אל אומרו איש אשר לו ערלה ולא אמר לאיש ערל. וגם אל אומרו והיינו לעם אחד אחר אומרו אם תהיו כמונו וגם אל עכוב מילת העם אל נשואי שכם שאומר ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו אך הנה ידוע כי מולי אומות העולם עובדי ע"ג ערלים יקראו כענין (נדרים דף ל"ח) הנודר מן המולים וכו' כי הערלה דבקה בם. ובזה אמר אל תאמרו ימול שכם ולא כל יתר העם הבלתי לוקחי בתכם כי הלא לא נוכל לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה שהערלה היא לו. שלו שדבקה בו גם שימול כי עדיין יקרא ערל כי הלא מעם של ערלים הוא אך בזאת נאות ונשוב לכם אם תהיו כמונו וגו' כלכם גרים גמורים והיינו לעם אחד שע"י כן כאשר אין הערלה דבקה בנו בהסיר אותה כן גם אתם באופן שבהמול מכם בכללם לא יקרא עדיין ערל שהרי אינו כמהול שמיתר אומות כ"א כמהול שמכלל ישראל נהיה לעם א' ממש ע"כ מילת העם היתה מעכבת בשכם:
Genesis.34.17.1
ואם לא וגו'. אל תאמרו נראה מה בפי אביכם. גם הוא אם דעתו שנמול כלנו כי הלא אם לא תשמעו אלינו בלבד לימול ולקחנו את בתנו ולא אמרו את אחותינו כי גם אשר דינה בתו נקח עמנו אותה כי יסכים עמנו כאלו היא בת גם לנו ולא ירך לבבנו מפחדכם. כי נקח והלכנו ומורא לא יעלה על ראשנו כי גבורים אנחנו. והנה יעקב הבין דרכם ועם שלא טוב הדבר בעיניו לא מיחה בל יהיה כמכה בנו גדול כי חם לבם בקרבם ולא ישובו מפני כל וז"א וייטבו דבריהם בעיני חמור וגו' לומר אך לא בעיני יעקב:
Genesis.34.19.1
ולא אחר וגו'. חש פן ימאנו בית אביו וכל יוצאי שער עירו לימול על כן ולא אחר עד ידבר אתם לעשות הדבר כי מיד עשה ומל עצמו והוא נכבד מכל בית אביו ויבושו למאן אחר שהיחל בעצמו כי חרפה היא רק ימהרו יעשו כמוהו שאחריו כל אדם ימשוך ואחר המולו מיד ויבא חמור ושכם בנו כו'. כי למען יבושו מהשיב פניהם לא שלח אחריהם רק הם בעצמם באו אל שער עירם וידברו אליהם הקדמת דברים כדי לאמר להם ענין המילה וזהו וידברו וגו' כדי לאמר ומה שדברו היא האנשים האלה וגו' כדי לאמר אך וכו' בהמול וגו' והוא פן יאמרו אנשי עירם מה לנו ולצרה האם למען תקח את בתם נמול אנחנו על כן אמרו לא כן הוא כי האנשים האלה שלמים הם אתנו אנחנו שנינו שכם וחמור. כי כבר נימול שכם כמו שכתבנו. אך הכוונה היא עתה להנאתכם כי הנה וישבו בארץ וגו' כי חשקו בה כי היא רחבת ידים לפניהם ותהיה תועלתכם כי את בנותם נקח בבחירתנו בלי רשיונם ואת בנותנו נתן להם בבחירתנו אם ייטב בעינינו כי מישיבתם אתנו נמשך כל זה. אך בזאת להיות לעם אחד ולא שנגעל בדתונו הפך דברי בני יעקב רק בהמול לנו כל זכר בלבד וזה אם היה אפשר להתהפך להיות הכל ערלים גם כן היינו גם בזה לעם אחד אך א"א ליעשות הם ערלים כאשר אנו ערלים רק נמול כאשר הם נמולים:
Genesis.34.19.2
או יאמר אל יעלה על רוחכם אולי מרמה הוא להרגנו כאשר נהיו כואבים זה לא יתכן מק"ו כי הלא האנשים האלה שהרענו למו שלמים הם אתנו שכם וחמור. ומה גם עתה אתם אנשי העיר כי לא הרעותם למו אך כל חפצ' אינו רק וישבו בארץ וגו' ותשא אותנו הארץ לשבת יחדיו כי והארץ רחבת ידים לפניהם ועל ידי כן את בנותם נקח לנו לנשים כאשר עשיתי אני אך בנותנו נתן להם בבחירתנו ולבל יאמרו האם קלה בעיניך קחת את בתם עודם הם בשדה והלא נחוש פן יעצו להרגנו אחרי כן שאם לא כן מה להם במילת כל העם האם להם בנות לכולנו ע"כ אמר אך בזאת וגו' לשבת אתנו כי על שבתם בלבד אתנו ישאלו התנאי הזה להיות לעם א' כי מאוסה להם ערלה לשבת בין ערלי בשר ואל תאמרו מה יתנו ומה יוסיפו לכם בשבתם אתכם כי הלא מקניהם כו' הלא לנו הם והוא הנה בבואם העירה. ארז"ל שעשה אטליז וחילק להם בשר ומתנות וחלקת השדה שנטה שם אהלו קנה במאה קשיטה באופן שעל דרך זה מקניהם כו' הלא לנו הם כי קרוב להפקר נכסיהם לאנשי מושבם. ובזה גם אומרו שלמים הם אתנו אפשר שחוזר אל כל אנשי העיר שכלנו קבלנו מתנות והטבות כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' ע"ו) על ויחן את פני העיר:
Genesis.34.25.1
ויהי ביום כו'. אמר כי שמעון ולוי שתו לבם אל שתי בחינות. (א) על כבוד אביכם אשר חילל שכם ולא מיחו אביו ועמו. (ב) על כבוד עצמם שטמאו אחותם. וז"א ויקחו שני בני יעקב שהיא הבחינה הא'. ועל הב' אמר אחי דינה ולא בבחינת היותה אחותם. רק שהם אחים לה שאותה חשבו לעיקר והם כמתייחסים אחריה אמרו אחי דינה והיחלו באשר לא מיחו תחלה ויבואו על העיר בטח כי אשמתם רבה משכם שיצרו הלבישו ומאביו הנוגע בדבר. ואח"כ ואת חמור ואת שכם כו' אך שאר בני יעקב עם היותם בניו באו על החללים ולא סייעו להרוג יען כי לא שתו לב אל כבוד אביהם רק אשר טמא אחותם ועל כן יאמרו די לשלול שללם. וגם לא אל בחינת היותם אחי דינה רק שהיא אחותם כי היא טפלה אליהם והוא כי ידעו כי אביהם לא היה חש על כבודו בזה ובלתי חפץ בחלליהם. וגם רמזו באומרם אשר טמאו אחותם כי מעלים על הבלתי מוחים כאלו כלם טמאוה:
Genesis.34.30.1
ויאמר יעקב כו'. הנה אמריו אלה יש בהן מותר והיה ראוי יקצר ויאמר הנה עתה הכנעני כו' יאספו אלי והכוני כו'. ועוד מה השיבו על תוכחתו באומר הכזונה יעשה וגו' ואיך בזה סרה מוראם. אך הנה אין ספק כי האומות ההם ישיתו לב אל דברי טעם והוא כי אמר יעקב לא יעלה על רוח ושב הארץ כי לא בעצת אביהם עשו הדבר הלא לא יתקוממו באומרם הרבה ילדות עושה כי ב' נערים בני י"א י"ב שנה חם לבם בקרבם ולא עצרו כח להתאפק עד עשות נקמה. ופי אביהם לא שאלו ולא יאשם יעקב. אך לא יחשבו כי אם שמאביהם יצא הדבר. וע"כ יאמרו אין זה האיש זך בלי שמרי חלאות אשמה. ובזה יערבו אל לבם להתקומם עלי וז"א עכרתם אותי כלומר עד כה הייתי בעיני כל יושב הארץ לזך בלי שמרים בלבי דובר שלום ופי ולבי שוים אך עתה עכרתם אותי עשיתוני כשמן ויין עכור פן יחשבו כי עכור הלב אני. וע"י כן אהיה נבאש בעיני אנשי המקום ויערבו אל לבם להתקומם עלי ונאספו יחד וע"י כן והכוני ולא אוכל להם כי ביני וביניכם יש פירוד בזה אך עמהם אחדות ואין לומר שניתנה לי הארץ וינתנו בידי כי הלא אני מתי מספר שלא הגיע זרע אברהם אל גדר שנאמר לו וספור הכוכבים אם תוכל לספור כו' שעל גדר זה שלא יהיו מתי מספר נאמר שם נחלת הארץ עד סוף ימי משה שנאמר ועתה שמך ה' אלהיך כככבי השמים לרוב ואז ננחל ארץ ע"י יהושע. ובזה יאמר ואני מתי מספר ונאספו עלי כא' והכוני אשר יש בהם אחדות ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות כי בחיריים הם. וזהו ונאספו עלי כי יאספו באחדות כנעני ופריזי כמאמרנו ע"פ (בראשית י״ג:ז׳) והכנעני והפריזי אז יושב בארץ שלא נאמר יושבים רק יושב להורות אחדות שבב' האומות וגם פה אמר ביושב שב' האומות אחדי'. וע"י כן והכוני כו' שלא יבצר מהם למה שנמצא פירוד ביני וביניכם כי נפרדת' ממני בהרוג את כל עיר שכם הפך רצוני. וזהו אני וביתי כי אני לבד וביתי לבד ואויבינו אחדים וזהו ונשמדתי אני וביתי אז ענו ואמרו מה שאמרת עכרתם אותי שמזה נמשך פחדך שהוא כי יאמרו כי אתה צויתנו לעשות זאת אין פחד כ"א החרפה לא היתה כ"א לך ולא לנו יאמרו כי ממך יצא הדבר. אך הנה גם לנו נגעה החרפה כי הכזונה יעבה את אחותינו וא"כ גם בעיני יושב הארץ יגדל חרפתינו לשער שעל הנוגע לנו עשינו מעצמנו ולא מלבך כ"א שחם לבנו על חרפתינו. נמצא שלא עכרנו אותך ולא יאשימוך כ"א שאנו חום הילדות בערה בנו ולא תאשם אתה:
Genesis.35.1.1
ויאמר אלהים כו'. ראוי לשים לב למה שלחו ית' ללכת לבית אל ולא יעשה שם המזבח ולמה יחויב יהיה במקם שנראה אליו האלהים בברחו מפני עשו. וגם אומרו שב שם שהוא מיותר ואם הוא שלא יעשה שם מזבח עד יקבע ישיבה שם הלא טוב טוב הוא ימהר יחיש לעשות המזבח לה'. וגם למה לא עשה מזבח כמצותו יתברך. רק גם מצבת אבן. וגם אומרו הסירו את אלהי הנכר כו' ונקומה כו' שנראה שאם לא להיותם חפצים לעלות בית אל לא היה מצוה אותם יסירו את אלהי הנכר וגם למה שינה בהם באומר לאל העונה כו' ולא אמר לאל הנראה אלי בברחי כמאמרו ית'. וגם אומרו ויסעו ויהי חתת כו' למה לא ייחס אל חתת אלהים מה שלא קמו עליו שם טרם יסעו. וגם אומר לו זה היא בית אל. מה צורך הזכרת ב' שחותי'. וגם אומרו ויקרא למקום כו'. מה ענין אומרו אל בית אל שהוא כמשולל הבנה. והיל"ל ויקרא למקום בית אל. וגם למה נקרא מקום זה שלשה פעמים בית אל. (ח) בפרשת ויצא. (ב) בפסוק זה. (ג) לפנים ויקרא למקום אשר דבר כו' בית אל. וגם למה מודיענו מיתת דבורה ושקרא למקום אלון בכות. וגם אומרו וירא כו' עוד כי מלת עוד מיותרת:
Genesis.35.1.2
אמנם הנה למעלה כתבנו על פסוק ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו כי אברהם להחזיק טובה אליו ית' על שנגלה אליו בנה המזבח כי למעלה נאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך כו' ולא נאמר וירא אליו ה' כי שמע דבור בלי גלוי שכינה להיותו בחוצה לארץ עד שויעבור אברם בארץ כו' אז וירא אליו ה' ולהחזיק טובה ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. שהוא על שנראה אליו:
Genesis.35.1.3
ונבא אל הענין והוא כי הנה יעקב היה באימה גדולה פן יאספו עליו ויכוהו וישמד הוא וביתו אמר לו הוא יתברך עשה לך ג' דברים ולא תירא. (א) קום עלה בית אל ושב שם כי בקבוע דירתך שם זכות המקום תסכון לך כי שם היה ה' נצב עליך ומאז נשארה שם קדושה יתירה כנודע. כי בכל מקום ששורה בו שכינה גם בהסתלקה נשאר ממציאותה שם. (ב) עשה לך שתי מדות שנמצאו באברהם. האחד הנזכר שהחזיק טובה על שבמראה אליו ה' התודע. ובנה מזבח לפניו הנראה אליו. (ג) שהיה קובע מקום לתפלתו לפניו ית'. כד"א וישכם אברהם כו' אל המקום אשר עמד שם כו'. וכמו שאמרו ז"ל (ברכות דף ו') כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו שנא' וישכם אברהם כו' ועל ידי כן אהיה בעזרך ועל הב' אלה אמר על הא' ועשה שם מזבח שהוא במקום שעשית מזבח בראשונה על כיוצא בזה והשני לבל תהיה כפוי טובה כ"א להחזיק טובה לאל הנראה אליך כו':
Genesis.35.1.4
והענין כי הוא ית' נראה לו פעם א' והיה בלוז שנא' והנה ה' נצב עליו והיה בגילוי שכינה במראות הלילה שעל כן אמר אכן יש ה' במקום הזה. ובח"ל לא נראה אליו ה' כ"א מלאך האלהים במראות הלילה. ועתה שנכנס לארץ רצה הקב"ה להגלות אליו. והנה זה דרכו ית' כי הבלתי מחזיק לו טובה על הטבה שהטיב לו. לא יחזור להטיב לו אותה הטבה. ועל כן על בלתי החזיקו טובה על מה שנראה אליו לא היה שב ומתראה לו. ע"כ צוהו לעשות שם מזבח על שנראה אליו. וזהו ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך. וע"י כן נראה אליו שם שנית. כאומר וירא ה' אליו עוד כו'. והנה יעקב במקום ההוא לא בנה מזבח רק הקים מצבת אבן אחד. והוא כמשז"ל (ב"ר פ' ס"ח) כי נתאחדו י"ב אבנים ונעשו א'. כשיצא להורות לו על אחדות וצדקות בניו. וכאשר ראה כי עתה צוה ית' לעשות מזבח במקום ההוא ולא תהיה מצבה כמאז. ע"כ נתן אל לבו לאמר אולי אין אחדות כשרון בבני. להיות דוגמא המצבה אליהם רק מזבח אברם רבות כי כן צויתי. אז אמר בלבו אין זה כי אם אלהי הנכר. כי משזרו בהם נעשו ע"ז של ישראל ואין לה ביטול ואסור ליהנות מהם ע"כ אמר הסירו כו'. ולמדנו דעת ה"ה כי תחלה ייסר איש את ביתו ואח"כ הקרובים לו וזהו אמר יעקב אל ביתו ואח"כ ואל כל אשר עמו הסירו כו' וה דיע' היותם אסורים בהנא' וע"כ נוס' על ההסרה צוה יטהרו עצמם ושמלותם ויטמון אותם תחת האלה ולא הטיל' לים המלח למה שהוא אשר עם שכם. ואין ים בכל סביבותיה כנודע וזהו אשר עם שכם. ועוד למדנו דעת והוא לבלתי התייהר כי על כן לא אמר לבניו ואעשה שם מזבח לאל הנראה אלי פן יראה כמתפא' שנראה אליו ה'. רק העונה אותי כו'. או יאמר קום עלה כו' לומר הנה עד כה לא נתראיתי לך מאז היית בבית אל כי אם בח"ל ע"י מלאך ובשם שקראתיך אל אך בלי מראה. והנני חפץ להתראות לך. אך אתה בטירדות במקום זה באימות מות נפלו עליך. על כן קום עלה בית אל ושב שם. כלו' תקנה שם יישוב. ותכונן דעת מטרדת טלטולך להיות מוכן לכך כי גדר נביאה ההוא בעיא צילותא ושם תשב וזה לשתי בחינות. (א) שאתה מרוחק ממקום שכם שאתה ירא משכניה וזהו ושב שם. (ב) כי המקום מוכן כי שם קדושה יתירה. כי כשנעתק הר המוריה ממקומו שם נתקע וראיה אל הכנת המקום שאפי' בהיותך בטירדא לא מנעתי ממך מהיותי נראה אליך וזהו ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך טירדה גדולה הימנה. ועם כל זה קדושת המקום היתה לך לעזר ולהועיל. וזהו ועשה שם וגו' בברחך וגו' כלומר כי ע"כ אראה אליך ולא יעצורך הטירדה. וכן היה והוא מאמר הכתוב וירא ה' אל יעקב עוד וגו'. שאומר עוד כלומר עוד נוסף אל הפעם הא'. שנראה לו שם באמצעות המקום:
Genesis.35.1.5
או יאמר קום וגו' והוא כי הנה אין ספק שנצטער יעקב בראותו הסתר פנים ממנו ית'. בין בענין עשו כי הגיע עד שערי מות והוצרך להכין עצמו זולת השלוח מלאכים. גם לדורון ולמלחמה ולתפלה ולא ענהו ה' על תפלתו. וגם אחרי כן שקרה לו מקרה בלתי טהור בדינה בתו וגם אחרי כן אחזתו רעד. פן יאספו עליו ויכוהו ועל כל אלה אין מענה אלהים להבטיחו. ודבר על לבו באופן שלא יבצר ממנו דאגה מדבר אולי לא לרצון לפניו ית' הוא. אמנם לפי האמת נהפוך הוא. וכי אדרבה על שלא בטח לבו על אשר הבטיחו בלוז כאו' הנה אנכי עמך וגו' והשיבותיך וגו'. קצף ה' עליו קצף כמאמרם ז"ל והביאו על זה פסוק ואת למדת אותם עליך אלופים לראש. ועל כן באה עליו הצרה ההיא גם זאת ועל כן בראותו ית' צרת נפשו באומרו ונאספו עלי והכוני וגו'. אז גלה לו ית' הענין באמור אליו קום עלה בית אל. וגם שלא יעקר הר המוריה ממקומו ויבא שם כמאז אל תחוש. כי ושב שם בבית אל הנזכר הוא לוז. גם שלא יהיה במקום הר המוריה. כי אין הכונה רק ועשה שם מזבח וגו' לאל הנראה אליך בברחך. לתת לו תודה על המראה ההיא. כלומר להחזיק לו טובה על הבטחתך מה שלא עשית עד כה כלומר כי על כן באו אליך הצרות האלה. והיה שם למען תזכור את יום המראה ההיא כי הוא שעמדה לך מה שלא בטחת עד כה. וזהו מאמרו לפניו באומרו ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי שהוא בלילה ההוא בברחו מפני אחיו. שע"י ההבטחה ההיא ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי. כלומר מה שלא הכרתי עד כה ויראתי ועל כן אעשה מזבח לרצותו:
Genesis.35.1.6
או יאמר הנה חפצי להראות אליך. וא"א כעת רק בלי מראה כ"א השמיעך את קולי כמו שכתבנו על ויאמר ה' אל אברם לך לך. ששמע קול אלהים בלי מראה והוא כי במקום זה אתה טרוד ואינך מוכן לגדר נבואה ההוא על כן קום עלה בית אל רחוק ממקום הפחד. ושב שם כלומר מיושב משולל טירדה. וגם ועשה שם מזבח הודאה לה' הנראה וגו' והוא מאמר יעקב באו' אם יהיה אלהים עמדי וגו' ושבתי בשלום וגו' והענין מה שהקשינו למעלה שלא אמר והשיבני כמאמרו ית' באומר והשיבותיך וגו'. כ"א ושבתי בשלום כשב מאליו אך הוא לומר מה שאני צריך תפלה הוא אם יהיה אלהים עמדי בדרך אשר אנכי הולך שהוא מהארץ לח"ל הטמא וע"כ אמרתי ושמרני וגו'. אך על החזרה איני אומר והשיבני כ"א ושבתי. כאלו מאלי אשוב בשלום. והטעם כי הלא שתי זכיות לפני. (א) בואי אל בית אבי לקיים כיבוד אב. (ב) כי אני בא לארץ ישראל מקום שיהיה ה' לי לאלהים משא"כ בח"ל שהדר בה דומה כו'. והנה זה בעצמו מאמרו ית'. ועשה שם מזבח להחזיק לי טובה. לא על החזרה ששבת לארץ כ"א לאל הנראה אליך בברחך שהיתה בהליכה. כלו' כי ע"כ עתה בארץ אינך אלא טועה מאשר פחדת מעשו ומיושב הארץ הכנעני והפריזי. באופן שאין לך כעת לירא. וזה מאמרו לבניו ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי שהוא בברחו מפני עשו ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי שהיה מארץ לח"ל. אך עתה אין לי פחד כי אין לי צרה. כלומר שע"כ לא ענני בהתפללי על דבר עשו בשובי שאמרתי הצילני נא מיד וגו' כי לא היתה עת צרתי. כי בשבתי לא היה פחד כמדובר:
Genesis.35.5.1
ויסעו ויהי וגו'. הנה ארז"ל (ב"ר פ' פ"ד) וישב יעקב כי הוא משל לאשר סבבוהו כלבים. שאם ישב ולא יהלך לא ירדפהו. כן עשה בראותו את כל אלופי עשו. אז וישב יעקב והוא כי בראות' שיושב ומורא' לא יחיתנו. יאמרו אין זה כ"א שאלהים עמו משא"כ בלכתו כי יתנו לב לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל. ועד"ז יאמר פה כי הנה בהיותו יושב ובוטח לא יפלא מה שלא נוספו עליהם והכו' או כאשר ויסעו. והיה מקום לומר כי מפחד ונס הוא. ותחלת נפילה נסה וירדפוהו לכן היה ה' עמו כו'. ויהי חתת אלהים וגו' ולא רדפו וגו':
Genesis.35.7.1
ויבן שם וגו'. קיים מצותו ית' להחזיק טובה על העבר. והנה כתבנו פ' ויצא באומר ויקרא יעקב וגו' בית אל. כי אומרו המקום ההוא ולא אמר ויקרא למקום בית אל. וגם באומרו ואולם לוז וגו' והוא לבלי צורך ומה גם אומרו לראשונה שהוא מיותר. וגם למ"ד במקום בי"ת. אך הוא כי הנה ארז"ל כי נעקר הר המיריה ובא לכאן וכל מה שראה והמצבה היה בהר המוריה שבא אל לוז ועל המקום ההוא אמר אין זה כ"א בית אלהים. ועליו נאמר ויקרא את שם המקום ההוא שהוא המיוחד. הוא הר המוריה בית אל. וז"א ההוא וזהו ואולם לוז שם העיר לראשונה. כלו' לא שם העיר של מקום זה שקרא בית אל. כ"א לראשונה שקדמה להר המוריה היא הנק' לה אך לשניה שבא' אחרי כן לא היתה שמה לוז. אך עתה באו' ית' קום עלה בית אל ועשה שם מזבח. אז אמר בלבו אם על הר המוריה ששב למקומו שקראתיו בית אל היה אומר. הרי שם המצבה ולמה אעשה שם מזבח. אך אין זה רק כי את לוז קורא בית אל. והוא כי גם שהר המוריה בא לכאן הלא על קרקע לוז היה. ולא יבצר מהישאר שם שייכות קדושה. וז"א ויבא יעקב לוזה כי לסברת יעקב לוז היה. אך לפי האמת היא גם היא בית אל לא בלבד המקום אשר עמד שם הר המוריה כ"א גם כל תחומה. שכולל גם מקום אשר בא הוא וכל העם אשר אתו ויבן שם מזבח. וש"ת הלא לא היה שם המקום הראשון שקראו יעקב בית אל כי הוא הר המוריה. לז"א ויקרא למקום אל בית אל לומר גם שיעקב לא קראו בית אל הנה האל ית' קראו בית אל והטעם כי שם נגלו אליו וגו' והוא כי גם שהר המוריה בא לכאן ושם שכב. הלא לא יבצר כי שם נגלו אליו האלהים כי מקום זה שבלוז סבל את הר המוריה. וכאלו שם נגלה אליו האלהים. וראוי יקרא גם הוא בית אל:
Genesis.35.7.2
או יאמר ויקרא למקום אל בית אל וש"ת כי הלא שם נגלו אליו האלהים והיה ראוי תקרא בית אלהים. אל תתמה כי מה ששם נגלו אליו האלהים ולא בחינת אל. הלא הוא על היות בברחו וגו'. ומחמת מירדתו לא עצר כח לקבל יותר מבחינת אלהים. אך לא יבצר כי המקום יאות שיקרא בית אל. כי רמה קדושתו. ולא בלבד חננו עתה ה' להגלות אליו. עודנו גם עתה טרוד. כי אם שגם בהיותו עצב כי ותמת דבורה וגם ויקרא שמו אלון בכות. על כי שם נתבשר על מיתת אמו גם היא. שעם שמראה הנבואה צריכה שמחה עכ"ז וירא אלהים פעם שנית. וז"א עוד כי זו תוספת על הקודמת והנה לבלתי התפעל בבת אחת. השמיעו הש"י תחלה מיתת דבורה. ואח"כ מיתת רבקה שיבא אצלו קו לקו ועכ"ז התפעל וקרא למקום אלון בכות. ואע"פ כן עצר כח לקבל המראה. ואחר אשר ברכו ה' ובשרו גוי וקהל גוים וגו' ואת הארץ וגו' אז ויצב יעקב מצבה להחזיק לו ית' טובה. והוא כמשז"ל על ויקח מאבני המקום. שהיו אבני מזבח שנעקד בו יצחק כמ"ש בפר"א (פרק ל"ד) ואמר שאם יתאחדו ידע כי מטתו תהיה שלמה ובעלי אחדות ואז נעשו אבן אחת. וירימה מצבה ויסך עליה שמן שהוא לרמוז אל גדולת וכשרון בניו. והנה בבאו בבית אל ועשה מזבח אבנים רבות. היה מסופק אם היה אחדות שלמה בהם. כי הלא הוצרך להסיר את אלהי הנכר אשר בידם. וחש פן בידם דבק מאוס. על ששלחו את ידם בפסילי אלהיהם. אך כאשר שמע את קול ה' אומר. ומלכים מחלציך יצאו ואת הארץ כו' ולזרעך אחריך אתן את הארץ שזולת הבטיחו ית' לתת לזרעו את הארץ מייחס אותם אחריו. אמר הנה אין ספק כי לאחדים וצדיקים נחשבו לפניו ית'. ע"כ ויצב שם מצבה לרמוז אל אשר רמז במצבת אבן בהר המוריה. וזהו שחזר ואמר מצבת אבן לרמוז אל כוונת מצבת אבן אחת שבמקום הקודם ועל כן ויצוק שמן על ראשה. לרמוז אל הכוונה הנזכר שם כמדובר:
Genesis.35.9.1
ויקרא כו'. לבא אל הכוונה נשית לב אל אומרו למעלה ויעל מעליו אלהים מה צורך הודעת עלותו יתברך. וגם שהיה במקום אשר דבר אתו. ולא עד אלא שמזכיר המקום אשר דבר אתו זה שלש רגלים. ויעל כו' במקום אשר דבר אתו. ויצב וכו' במקום אשר דבר אתו וכו'. קרא יעקב את שם המקום אשר דבר אתו כו'. אך הוא כי כאשר נראה אליו ה' ומה גם בהיותו עצב. היה אפשר יעלה על לב יעקב כי הכנת המקום עשה לו את הכבוד ההוא עם שלא היה במקום המזבח ההוא עצמו שבראשונה. על כן מה עשה הוא יתברך הורה לו כי להפוך הוא. כי אדרבה באמצעותו לדבר אתו שרתה שם שכינה. כי לא היה זה המקום הא' הוא הר המוריה. והראיה כי אחר דברו אתו נסתלקה שכינה מן המקום ההוא. וזה ויעל מעליו אלהים במקום כו' כי יורה שלא שרתה שכינה שם רק מה שהיה מדבר אתו. כי הוא המשרה שכינה במקום ולא שהמקום גרם לו השראת בו שכינה עד גדר הראה אליו ה'. ע"כ בראותו כך. אמר א"כ איפה אחר שזכה זה המקום שתשרה בו שכינה למעני. לא טוב הדבר תהיה לו טובה עוברת. כ"א תשרה שם לעולם על כן ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו. כדי שיצטרף מעשה המצבה בזכות מה ששם דבר אתו. לשתשרה שם שכינה לעד. ויהי כן כי ויקרא יעקב את שם המקום אשר אתו. אשר היא מקום שויעל ממנו שם אלהים קראו בית אל כלומר בית קבוע לאל יתב'. נמצא כי ג' מקומות נתייחדו לקביעות שכינה (א) הגדול שבכולם הוא הר המוריה שקרא לו יעקב בית אל. כשנעתק ההר ובא לכבודו לוזה. עם שעל שם זה גם כל העיר נקרא כך (ב) מקום המזבח אשר בנה בבואו ללוז. הוא המקום אשר סבל עליו את הר המוריה כשנעתק ובא שמה. וקראו האל בית אל. (ג) המקום אשר דבר אתו כשנראה אליו שם ונסתלקה שכינה משם ובנה מצבה וקראה יעקב בית אל להיותו שם שכינה תמיד. ונחזור אל פסוקים שבאמצע הענין:
Genesis.35.10.1
ויאמר לו אלהים שמך יעקב וכו'. הנה אומרו שמך יעקב הוא מיותר וכן אומרו יהיה שמך עד סוף פסוק. והנה ארז"ל (ברכות יב) לא שיעקב יעקר ממקומו וכו' וראוי לשים לב למה באברהם נתבטל שם אברם לגמרי ולא ביעקב. אך אחשוב במה שאמרו בתנחומא. כי הקרא אברהם היה. כי היו חמשה איברים שברמ"ח איבריו חסרים אשר נאמר בהם ערלה שתי אזנים ולב ושפתים וראש הגויה. ועל ידי תיקון ערלת הגוף נשתלם בכל רמ"ח איבריו ועל כן אם היה נשאר שם אברם. היה נראה שעדיין היו חסרים אותם החמשה איברים. ע"כ נקרא תמיד אברהם שעולה רמ"ח שמורה שבכולם נשתלם. משא"כ ביעקב כי נקרא יעקב על שם שידו אוחזת בעקב עשו. שיד זרעו מושלה לו בעקבות ממשלת עשו כמ"ש במדרש ב"ר (פרשה ס"ג) ועוד הוסיף אח"כ כי גם עם מלאכים נשתרר. כד"א כי שרית עם אלהים וע"כ כי באינו שרה את אלהים נקרא ישראל. והנה בבחינה זו שני השמות כאחד טובים על כן אמר שמך יעקב. ולא יעקר שם זה ועם כל זה לא יקרא שמך יעקב שיהיה עיקר כי אם ישראל. ושיעור הכתוב שמך יעקב כמקודם. מטעם שנקרא בעת הולדו שתופס המלכות אחרי אדום. ועכ"ז לא יקרא שמך יעקב כי ישראל יהיה עיקר:
Genesis.35.10.2
ועוד טעם שני אל בלתי עקור שם יעקב והוא ויקרא את שמו ישראל והוא בשום לב אל מלת את. שהיא מיותרת שהיל"ל ויקרא שמו ישראל. אך הוא כי קרא את שמו שהוא את שם יעקב שהוא שמו. כאומר שמך יעקב קרא את אותו השם ישראל. לומר כי ביושר היה כל מה שהיה נראה שהי' בעקבה וזהו רבוי האת באופן שהוצרך השנוי מב' טעמים. (א) על כי שרה את אלהים (ב) על כי כל אשר חשבו היות עקבה היה יושר כי מה' היו לו הברכותוהשאר שם יעקב גם כן משני טעמים על שידו אוחזת בעקב עשו ועל מה שגם העקבה היה יושר ולא שיאמרו שעד כה היה לו עקבה ומעתה נשתנה ליושר:
Genesis.35.10.3
ועוד אפשר בכוונת הכתוב לבל יעלה על לב איש לומר הלא המלאך קראו ישראל כאומרו לא יעקב יאמר עוד שמך כו' לזה אמר שמך יעקב כלומר עדיין שמך יעקב כי המלאך לא היה רק כמבשר העתיד כמפורש שם. וזהו לא יקרא כו' כ"א ישראל יהיה שמך כלומר מעתה יהיה ולא מאז. וזהו ויקרא שמו ישראל כלומר כי הוא יתברך קראו ולא המלאך ובכלל השררה הרמוזה בשם ישראל. אמר שירבה ומלכים מחלציו יצאו:
Genesis.35.12.1
ואת הארץ כו'. אמר אתן את הארץ יראה מיותר. אך יאמר את הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק שהוא ארץ כנען לגבולותיה שהיא נחלה במצרים לך אתננה ולא לעשו ולישמעאל. ועוד אוסיף כי לזרעך המיוחס אחריך אתן את הארץ סתם היא כל העולם נחלת יעקב בלא מצרים. וזהו רבוי האת:
Genesis.35.17.1
ויהי בהקשותה כו'. אומר אל תראי כו' יקשה כי בהיותו בן איך תוסר מוראה מלמו'. וגם מה בא לרבות אומר גם זה וכן אומרו לך הוא מיותר. אך הנה הוא ית' אמר ליעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך ופשוטו של מקרא הוא שיוליד עוד שני בנים. הא' הוא גוי וב' הוא אחד שיחץ לשנים והוא קהל גוים או פי' ב' כי גוי הוא בנימין וקהל גוים הוא שיחץ יוסף לשני שבטים וטרם מות רחל היה נראה כפירוש הראשון וזה מאמר המילדת אל תראי מלמות כי זה ואחר הוא ממך שהם גוי וקהל גוים וזה אומרה כי גם זה כי הגם מרבה את השלישי לומר שעדיין תחיה ללדת אחר והוא לך בן כי לא יתכן תלד כאחת הלחינות שנים. אך במיתה הוכרח הפירוש השני והוא מאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי כו' ונתתיך לקהל עמים ואותם העמים הוא שתחצה לב' שבטים. וזהו ועתה שני בניך כו' כראובן ושמעון כו' כי הפי' הראשון שאוליד מחדש קהל גוים א"א כי הלא בבואי מפדן מתה עלי רחל כמפורש במקומו:
Genesis.35.18.1
ויהי בצאת כו'. אומרו כי מתה הוא מיותר. וגם איך דברה אחר שמתה וגם הוא סותר מאמרו כי בצאת נפשה הוא עת מיתה ואומרה כי עתה הוא אחר מיתה. וגם איך אומר אחר כך ותמת רחל. וכן ראוי לשים לב אל אומר ואביו קרא לו. היל"ל קרא שמו או קרא אותו כי מלת לו בלתי צודקת:
Genesis.35.18.2
אך הנה ידוע מז"ל (פ' פ"ב) כי נולד בן במשפחה סימן טוב לכל המשפחה מת אחד מהמשפחה תדאג כל המשפחה. והנה באו יחד מיתת אחד ולידת בן אמרה בשביל כי מתה. ומיתת אחד מהמשפחה לאו סימן יפה הוא על כן ותקרא שמו בן אוני כלומר יתייחס הבן אלה אנינות כאלו נולד אחר מותי בזמן האנינות באופן שלידתו תתקן סימן מיתתה ולא תתייחס לנולד קודם מותה באופן שיהיה להיפך. אך אביו קראו בנימין לומר שאפילו תתייחס מיתתה תחלה הוא בן ימין שנולד בא"י וכלו חסד ויגבר על שמאל של סי' מיתתה:
Genesis.35.18.3
או יהיה שקרה לה כרבה בר נחמני שיצאה נשמתו באומרו טהור כך ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא נפשה הנזכר שמו בן אוני שיצאה נפשה אומרת בן אוני לומר שעל אנינות שעתיד' להתאונן על ישראל מבכה על בניה זכתה לבן זה שעל ידה ישובו מארץ אויב אך אביו קרא לו בנימין שהוא על זכות בית המקדש שני ושלישי שנבנים על ידה על שבכתה על חורבן ראשון ע"כ קרא לו בנימין שבתיבת זו בה אותיות בנין עודפות י' מ' שהיא נ' כמספר בית המקדש שני ושלישי במספר קטן נמצא כאו' בנין בית המקדש שני ושלישי במלת בנימין. או תרמוז הנו"ן אל היות בנו"ן אכסניא לשכינה כי במ"ק שהוא אכסניא לשכינה עולה נ' ועל שהיא קראתו על מר שנוגע לה אביו קרא לו כלומר על הנוגע לו כמדובר:
Genesis.35.19.1
ותמת רחל כו'. הנה מאומרו ותקבר ולא אמר ויקברה מורה מאמרם ז"ל (שם) שעל פי הדבור קבר אותה שם ולא בבחירתו. למען תבקש רחמים על ישראל בעברם בגלות שישובו מארץ אויב. גם נרמז כי ותקבר בדרך אפרתה כמספר אשר על פני אלהי ישראל במ"ק:
Genesis.35.21.1
ויסע ישראל כו'. ראוי לשים לב מה בא ללמדנו שנסע ויט אהלה מהלאה למגדל עדר ומה יתן ומה יוסיף שבת במקומו או נטות אהלה במקום ההוא. וגם שאינו מסיים מקום אלא שהיה להלאה ממקום פלוני וגם נשית לב על דרך שדקדקו רז"ל (שם פ' ל"ו) בנח שנ' שם ויתגל בתוך אהלה אהלה כתיב כו'. כן גם פה היה ראוי לכתוב אהלו ולא אהלה וכן מה ענין אומר ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא שהוא מיותר כי איזה שייכות יש במה ששכן בארץ ההיא אל מעשה ראובן. ועוד שאינו מסיים מקום אלא בארץ ההוא שכולל כל א"י ועוד אומרו וישמע ישראל כי אין השמיעה מעלה ומורדת כי אם מציאות הענין אם היה קל או חמור והיה ראוי יסמוך מיד ויהיו בני יעקב שנים עשר להורות כי אין דבר כפשוטו. כ"א עדין במספר אחיו יבא ולא יפסיק באומרו וישמע ישראל. והנה לבא אל הענין. נשית לב אל מאמרם ז"ל. (שבת דף נ"ה) שאמרו לא שכב חלילה כי אם שבלבל יצועי אביו שנתן לבלהה מקום רחל לעשות יעקב עיקר מושבו שם כאשר היה עם רחל. ויקנא ראובן באומרו לא די בחיי רחל כי אם גם במותה יעשה כן לאמו והיפך המשכבות. והלא יקשה מאד היתכן שלא יהיה מזה אפילו רמז מה בכתובים:
Genesis.35.21.2
ואחשוב כי גם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו נרמז באומרו ויסע כו' לו' כי נסע ממקומו העיקרי שהיה באהל רחל ויט אהלה של רחל הנזכר כי אהלה כתיב ולא במקום לאה שהיא מגדל עדר צאן ישראל כי היא רבת בנים כי ילדה ששה ורוב עדר ישראל ממנה וכהונה לויה מלכות ותורה כי אם ויט אהלה מהלאה למגדל עדר להלאה ממנה ולא בה שהוא עם בלהה. וכן הלא"ה עם התיבה עולה מ"ב כמנין בלהה. או יהיה הרמז במה שלא נאמר להלאה כי אם מהלאה שהוא לרמוז שנסע ישראל ונטה אהלה של רחל מהנקרא לאה הידוע וזה עשה למגדל עדר שהוא בשביל מגדל עדר היא רחל שהי' מגדל עוז לעדר ה' בקבורתה הנזכר בזמן החורבן על כן חלק כבוד לבלהה שנבנה ממנה והיתה שלה וע"י כן ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא שעשה מקום שכנו בארץ ההוא היא בלהה הנרמזת כי האשה לקרקע תמשל כי אין דברים כאלו נאמרים בתורה רק ברמז על כן וילך ראובן בקנאתו וישכב וכו'. שהוא שחילל קדושת המקום שהיתה שכינה שוכנת שם ותעל משם כאלו היה שוכב עמה שחילל כבודה. והוא מאמרו אליו כי עלית משכבי וגו' אז חללת יצועי עלה וכן וישכב הוא שבלבל עם התיבה במספר קטן ועוד ביאר בפירוש שלא עשה רעה כפשט הכתוב רק שבלבל כו' כי הלא וישמע ישראל כי שמע אביו אליו ויעש רצונו ואין זה כי אם שקנא על אמו כאמור וישמע ישראל ויעש כן לשום את אמו במקום רחל ולא את בלהה. וע"כ שלא היה הדבר רק מה ששמע אליו אביו. ע"כ ויהיו בני יעקב שנים עשר כי במספר אחיו יבא כי לא שכב כפשוטו:
Genesis.35.29.1
ויגוע יצחק וכו'. ראוי לשים לב למה כופל ויגוע וימת וגם מפסיק בשמו בין שניהם וגם מה ענין אסיפה אל עמיו ועוד אומרו שבע ימים כי כמה חיו יותר ממנו ולא נאמר בו שבע ימים. וגם אומרו ויקברו אותו עשו ויעקב למה מזכיר את עשו וכוללו עם יעקב בתואר בן. אמנם תואר גויעה הוכרח כי הוא מיתת צדיקים. ולבא אל הענין נזכיר מאמר ספר הזוהר פרשת ויחי (דף רי"ח) כי כשהצדיק נפטר יוצא כרוז שיצאו לקראתו כל בני מחיצתו והאסף אתם במחיצתם אחשוב תקרא אסיפה אל עמיו ואין ספק כי לא כל אדם זוכה ללכת מיד אל מחיצתו עם בני גילו כי יש יעכבוהו חוץ ממחיצתו קצת זמן על איזה חטא שבידו. וע"ז לא יאמר (אצל שאר צדיקי') וימת ויאסף אל עמיו כי לא מיד נאסף אל עמו בני מחיצתו. רק בהולך מיד אל מחיצתו כיצחק שאין צריך למרק תחלה שום דבר. וזהו ויגוע ויאסף אל עמיו. וזה אחשוב בכונת מז"ל כשהצדיק נפטר ג' כתות של מלאה"ש יוצאין לקראתו. אחת אומרת יבא שלום. וא' או' הולך נכוחו. וא' אומרת ינוחו וכו'. כי הנה מלבד שית לב מה ענין מספר הכתות ולא אמרה הכל כת אחת וחלוקי מאמרם ומי הכריח דרשה זו בכתוב. גם ראוי לשים לב אל הפכם ז"ל סדר הכתוב. כי שם נאמר הולך נכוחו באחרונה. אך הוקשה לו בכתוב כי באומרו יבא שלום הראוי יאמר ינוח על משכבו. ואחר אומר לשון רבים. אומר הולך נכוחו לשון יחיד וגם שנותו את טעמו מלשון ביאה לל' הליכה. על כן אמר שלש כיתות כו' והוא כי הנה יש שלשה דברים. (א) כבוד ה' ההולך להקביל את הצדיק. ועל חילוק הבחינות היו שלש כתות. כד"א כבוד ה' יאספך. (ב) המתייחסים למחיצתו הבאים להקביל פניו. (ג) הצדיק שנפטר עצמו. והענין כי רז"ל דברו על הצדיק שמיד הולך ביושר אל שורשו. ואמר כי כת א' מבשרת לצדיק ואומרה בל תצר שעדיין לא באה שכינה להקבילך כי הנה יבא שלום הוא הקדוש ברוך הוא, והשנית או' ומבשרת הנה הצדיק הולך מידו נוכחת שורשו הוא בנקוד' מחיצתו ואין צריך להתעכב תחלה על שום מירוק. משיבה כת השלישית ואומרת אם כן הנשמות שקמו ממשכבותם בני מחיצתו להקבילו הוא והם ינוחו על משכבותם ולנוסח אחר שהשלישית אומרת יבא שלום ינוחו על משכבותם הוא הדבר בעצמו שאומרת. כיון שכבר הוא הולך נכוחו מיד יבא בשלום ובכן ינוחו המקבילים והוא על משכבותם אך הכתוב היפך הסדר. להיות כי רוב הצדיקים אין הולכים מיד נוכח שורשם. ועל כן אחר שהצדיקים יוצאים להקבילו לא יחויבו להמתן חוץ ממחיצתם עד יטהר מאיזה חטא. כי אם שאחר הקבלתה יניחו הם לבדו כעת. ואח"כ הוא הולך נכוחו שאם יתמהמה אינו יורד שאול מטה רק מאחר בעלייתו ולנוכח הולך ועל כן נאמר ינוחו על משכבותם קודם הולך. נכוחו להורות שאינו בכלל הנוחים בעת על משכבותם. אך רז"ל דברו בפרטי ההולך מיד נכחו. ומביאים מהפסוק על מציאות הג' כתות. ונבא אל ענין הכתוב. והוא כי עמיו של נפטר הם הצדיקים בני מחיצתו. וזה יאמר ביצחק כי מיד כאשר וימת נאסף אל עמיו המקבילים אותו כי הולך נכחו מיד. ומה שלא נאמר בשיבה טובה כמו באברהם. מפני שויקברו אותו עשו כו' שהוא רשע. משא"כ באברהם שעשה ישמעאל תשובה. ורמז שלא עשה עשו תשובה כישמעאל במה שמזכיר את עשו ויעקב ולא אמר יעקב ועשו כמו בישמעאל שאומר ויקברו אותו יצחק וישמעאל. כי שם כיון שעשה ישמעאל תשובה שעל כן היה חולק כבוד ליצחק. משא"כ בעשו שלא חלק כבוד ליעקב שעל כן נאמר עשו ויעקב. והוא מאמרם ז"ל בגמרא (ב"ב דף י"ד) שמזה נלמד ואומרו שבע ימים מפורש ענינו סוף פ' חיי שרה בסייעתא דשמיא:
Genesis.37.1.1
וישב יעקב בארץ מגורי אביו כו'. הנה פסוק זה יראה בלתי מקושר לא למעלה ולא למטה. והנה אמרו רז"ל (ב"ר פרשה פ"ד) בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעה"ב אלא וכו' הנה שקשרו הכתוב אל מה שאחריו אך עדיין קשה במאמרם כי הלא ענוש לצדיק על בקשו שלוה בעוה"ז הלא כמו זר נחשב. כי למה לא יאכל פירות תורה ומצות בעה"ז והקרן לעה"ב והנה שמעתי אומרים כי זה תירץ באומרו לשון בקשה באומרו בקש ולא אמר רצה. כי גם את הטוב יקבל איש מאת אלהים אך לא שיבקשנו ויחזור אחריו. והן אמת שהבקי במדרשים יראה פעמים אין מספר אומרו בקש במקום רצה. אך אחשבה תירץ הענין בהתימו לומר לא דיין וכו' כי זולת הייתור ראוי לשים לב אל אומרו מה שמתוקן להם ולא אמר מה שמזומן להם וכיוצא בלשונות אלו. ולא לשון תקון שמורה שמתוקן להם מה שהיה חסר תקון והנה כמה צדיקים מצינו שלא יאכילה פירות תורה ומצות. המיוחדות לאכול פירותיהן בעה"ז כר' חנינא בן דוסא ורבי אלעזר בן פדת ודומיהם ומה נעשה מפרי תורתם ומעשיהם. והנה על מאמרם ז"ל אמרה תורה לפני הקב"ה כתיב בשמאלה עושר וכבוד למה בני עניים. והשיב להנחיל אוהבי יש כו' ומה ומה זו תשובה ינחילם הקרן בעוה"ב והפירות בעוה"ז. אך הוא שאומר הוא ית' אם אאכילם פירות בעה"ז. ילכו פירותיהם במה שהוא הבל שהוא טובות העה"ז ולא במה שהוא יש על כן יעשה מהפירות קרן קיימת לעה"ב. וזה יאמר פה בקש יעקב וכו'. ושמא תאמר האם יחסר ליעקב יושב אוהלים מה שיאכל פירות בעה"ז. לז"א לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם מפרי מעשיהם שהוא טובות העה"ז שהמה הבל מתוקן להם ונעשה טוב רוחני שאין תיקון גדול מזה אלא שמבקשים גם טוב בעה"ז:
Genesis.37.1.2
ועל דרך הפשט מקושר גם כן אל מה שלמטה יאמר בשום לב אל אומרו בארץ מגורי אביו שהוא מיותר והיל"ל וישב יעקב בארץ כנען. אך לזה נזכירה מאמרינו על פסוק ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' שראוי לשית לב אל הכניסו בלשון יחיד וצאתו בלשון רבים. וכן נכנם בגרות ויצא בעבדות ועינוי. אך הורה כי מיצחק מתחיל הארבע מאות שנה. והוא כי יש גרות בעלמא ויש שעבוד עצמיי. אמר ידוע תדע שתי ידיעות. אחד כי גר שהוא גרות וטלטול בעלמא יהיה זרעך שהוא מעת בא לך זרע שהוא מיצחק שנקרא לך זרע טרם הגיעם לכלל רבוי. אך בהגיעם לכלל רבוי אז ועבדום כשיהיו רבים וענו אותם שהוא במצרים ובין הגרות והעבדות הם ארבע מאות שנה:
Genesis.37.1.3
ובזה יובן מאמרו יתברך אל יצחק באומרו שכון בארץ כו' גור בארץ וגו' וגם שינוי הלשון. אך הוא כי אחרי צוותו יתברך ישכון בארץ כנען. הנה יוכל יצחק לומר איך אשכון בארץ הזאת. והלא אתה אמרת גר יהיה זרעך בארץ לא להם אך ארץ כנען הלא לנו היא. ואיך ינוכה בה הגרות. לז"א גור תחשב גר בארץ הזאת כי לא לכם היא כי לזרעך אתן לעתיד ולא מעתה. וזה גם כן כיון באומרו בארץ לא להם כי עדיין אינה להם ועדיין ביעקב היה נמשך הגירות. ואלו היה בשלוה היה נפסק חוט הגירות ולא ימנו מאז הארבע מאות שנה והיא הפסד עצום ורב. על כן אמרה תורה הנה וישב יעקב ביישוב ובשלוה. בארץ שהיו גר בה אביו לקיים הגרות וזהו בארץ מגורי אביו. כי ארץ לא להם תחשב אף היא כי הוא בארץ כנען ולא לישראל עדיין באופן כי ביישובו היה נפסק חוט הגירות. ויתחיל הארבע מאות שנה מזרע יעקב לכן אלה תולדות יעקב וגו' שע"י היות יוסף עיקר התולדות נמשך אחריו אל השעבוד האמיתי. ותמנע שלותו מעתה ולא יפסיק חבל מספר שנות הגרות:
Genesis.37.1.4
עוד אפשר ויקושר הכתוב גם עם הקודם והוא להורות מה בין בחירת עשו לבחירת יעקב. והוא כי למעלה נאמ' בעשו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. ופירשו ז"ל כי אמר עשו הלא לנו נחלה היא ארץ כנען וחוב הוא גלות מצרים. מי שנוחל את אביו כורע חובו על כן וילך מכל תחום הארץ לבל יגלה מצרימה. אך יעקב היפך כי בחר בגירות שהיחל בו יצחק. וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו ולאיזה טעם עשה כן כי בחר שבזרעו יתקיים גר יהיה זרעך בשביל ארץ כנען. כי הפורע חוב אביו יורש נחלתו וז"א בארץ כנען שהבי"ת בי"ת בעבור. ובזה אינה מיותרת אחר שנאמר בארץ פעם אחרת:
Genesis.37.1.5
עוד יתכן ויהיה הקשר אמיץ בסמוך לנו למעלה ולמטה. והוא כי באה תורה ללמדנו דעת כמה וכמה צריך יזהר אדם על שלום ביתו כי רע עליו שביב אש קנאה בתוך ביתו המביאה לידי שנאה מכל מחנות שונאין אנשי מלחמה שמדלתי ביתו וחוצה. כי הביטה וראה מה גדלו ועצמו מאד בני עשו ואלופיו ושריו יחדו שונאי נפש יעקב הנזכרים. ועם כל אלה וישב יעקב ביישוב ושלוה ואין מחריד מכלם. עם היות בארץ מגורי אביו שהיו גר ומטולטל שם אביו מרגשת תושבי הארץ. באופן היו ליעקב שגי סוגים שכנים רעים וחטאים שונאי נפשו. אלופי עשו ותושבי הארץ נוסף על היות בארץ כנען שהיא ע"י ייסורין ועם כל זה בהיוח שלוה בארמנותיו בלי קנאה היה ביישוב. אך אלה תולדות יעקב כו' שע"י שנתגלגלה קנאה ושנאה בביתו ובחומותיו מאז לא שלו ולא שקטו לא נח כהמשך הסיפור:
Genesis.37.1.6
או מעין הדבר הזה הורה ג"כ כי כל אויבי איש לא ישלטו להצר לו. כל עוד שאין בו ובביתו עון. כי אין ערוד ממית כו' וזהו וישב כו' לומר ראה כי עם כל האלופים הנזכר וישב יעקב ביישוב ושלוה. עם היות בארץ מגורי אביו כו' עד שואלה כו' שגתגלגלה ביניהם אשמה מה מהדבה והקנאה ויתעתדו מאז לגלי צרות:
Genesis.37.2.1
אלה תולדות כו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומרו אלה תולדות יעקב ואינו מזכיר רק את יוסף. (ב) למה מודיענו שהיה בן שבע עשרה שנה ושהיה רועה את אחיו בצאן. (ג) אומרו בצאן והיל"ל והצאן. (ד) למה יודיענו שהיה נער את בני בלהה כו'. וכן. אומרו ואת בני זלפה מיותר שהיה די יאמר את בני בלהה וזלפה. (ה) אומרו נשי אביו מי לא ידע כי נשיו המה. (ו) איך יקושר אומרו ויבא יוסף כו' אל הקודם (ז) וישראל אהב למה קראו ישראל ולא יעקב. כאשר בפסוקים הקודמים. (ח) אומרו ויראו אחיו כו' כי אם אביו אהבו. מה פשע יוסף על זה שישנאו אותו:
Genesis.37.2.2
אך הנה להסיר תועה מלב הרואה מעשה השבטים שבטי יה והקדוש אביהם איש האלהים כי הלא מי יראה כאלה. ולא יפלא קדוש אלהים כיוסף ישא שמע שוא ויביא את דבתם רעה אל אביהם. ומי כאביהם קדוש ה' יקבלנה ומי כשבטים קדישי עליונים ישנאו את אחיהם. ויקנאו בו ויביאוהו עד שערי מות. ואותו דמו להרוג וישליכו אותו אל בור נחשים ועקרבים ובעלותם אותו מכרוהו לישמעאלים האם אנשי אמת יעשו כמעשיהם. על כן היה מקום לאיש שוגה ופתי לחשוב מחשבות אשר לא טובות על זרע יעקב לאמר אולי חלילה וחס לא נכון לבם עם אל ואולי ידמו וישוו לזרע אחי אביהם עשו הוא אדום ראו איזה דמות נערוך למו כי ע"כ זה מוציא דבה. ואלה נוטרי איבה וגם אם על יעקב לא ישלחו רסן לשונם על קבלת דבת יוסף. באומרם כי ברית כרותה ללבון הרע שמקובל שמץ מנהו. הלא גם לבל יושר לבב יחשביהו שלא כראוי לאיש כמוהו ע"כ על כל הדברים האלו באה תורת ה' תמימה ותאמר מה יחשבון על זרע אלהים דמיון אל בני בליעל חלילה. כי הלא אלה שהם יוסף וכל אחיו האמורים בפסוק אלה תולדות יעקב. ולא בוי"ו ואלה תולדות יאמר עליהם להוסיף על של עשו האמורים בפרשה הקודמת. כי כלו זרע אמת. ושמא תאמר הלא מעשיהם בלתי טובים אל תכביד אשמותם כי הנני מודיעך גדר אשמת כל חלק מהם על ראשון ראשון ותחיל ביוסף ואומר יוסף בן שבע עשרה שנה ובו שני גריש"ין כמגביה קול ואומר יוסף אשר לא טוב עשה לכל מראה עיניך. אל לכבד עון תחשבנו כי הלא בן שבע עשרה שנה נער ורך היה. ומנהיג את אחיו ומדריכם בהיותם בצאן מרוב חכמה וכשרון אשר בו וזה היה בצאן ולא בבית אביו כי אביו היה הרועה אותם בביתו ובחומותיו. ואם כן איך יחשד איש כזה. לחטוא חטאה גדולה להביא שמע שוא. ושמא תאמר כי מה שהיה רועה את אחיו היה מגאוה וגודל לבב לא מרוב חכמה וכשרון. לא כן הוא כי הלא והוא נער את בני בלהה מתנהג עמם כנער ומשרת. והטעם להורות כי לא לבני שפחות היה מחשיבם רק לנשי אביו וז"א נשי אביו. ולא בלבד לבני בלהה שפחת אמו. כ"א גם לבני זלפה ולא בלבד בהיותם ארבעים יחד שאגב בני בלהה יכבד גם את בני זלפה. כי אם את כל כת וכת בפני עצמו וזה אומרו את בני בלהה ואת בני זלפה ולא אמר בני בלהה וזלפה. ושמא תאמר אם כן עתה תגדל אשמתו למה הביא הדבה רעה. אל יקשה כל כך הדבר בעיניך. כי הלא מה שויבא את דבתם רעה. לא היה כי אם אל אביהם. למען יחפש בדרכיהם וידריכם בדרך ישרה כאב לבנים ולא לזרים ככל מוצאי דבה שכוונתם לבייש את מי שנאמר עליו ולהבאיש ריחו בעיני העם הנה ניתן התנצלות מה על יוסף:
Genesis.37.2.3
ושמא תאמר א"כ יהיה יעקב באשם שקבל הדבה. שע"כ אהבו יותר על כל בניו כי אותו בלבד החזיק לכשר מכולם לז"א וישראל אהב וכו'. והוא בשום לב אל טעם רבי"ע שעל ישראל לומר הלא הקלנו אשמת יוסף ואם תאמר נא מה אשיב על אביהם ע"כ אמר כמגביה קול ואומר. וישראל. שהיית בא להאשים אל תעשה כן כי ע"כ לא יעקב קראתיו כאן כ"א ישראל. כלו' ביושר לב היה מה שאהב את יוסף. לא על קבלו הדבה חלילה. רק על כי בן זקונים הוא לו בן שני זקונים. אחד כמשמעו שנית שקנה חכמה ואשר העדוף על אחיו. הנה לא היה רק כתונת פסים והוא כי כתונת הוא המלבוש התחתון שבכל המלבושים. לבלתי נגלה כמעט כאשר אמרו רז"ל (בראשית רבה פרשה פ"ד) על פסוק על כתונת הפסים אשר עליו. שאמרו כתונת הפסים הוא התחתון אשר עליו הוא המלבוש העליון. והלא תאמר הנה הקלת באשמת יוסף ואביו ומה תשיב על אחיו. שעתה תכבד יותר אשמתם ואתה אמרת אלה תולדות יעקב שפסל את הראשונים. כי זרע יעקב כולם צדיקים ואיך לבשו קנאה ושנאה ואשר לא טוב עשו על מלא פסת יד משי כמ"ש ז"ל (שם) לז"א ויראו אחיו בטעם רבי"ע במלת אחיו. כמרים קול ואומר. מה שתכבד אשמת אחיו על מה שבראיית כתונת הפסים עשו רעה. לא כן הוא כי לא על בחינת המלבוש עשו שאם כן היה להם לקנא ולא לשנוא. אך הוא כי ראו כי אותו אהב אביהם וכו' חששו פן קבל דבתם רעה. והוא לבדו היה צדיק בעיניו. על כן וישנאו אותו. באומרם כי הוא עשה על ידי הביאו הדבה. ושמא תאמר למה לא שמו לבם לדון את אביהם לכף זכות שעל כי בן זקונים הוא עשה הדבר ולא על קבלת הדבה לז"א מכל אחיו. לומר שאם על היותו בן זקונים הוא. הלא יותר בן זקונים הוא בנימין. ואותו היה ראוי יעשה כתונת הפסים. אך אין זה כי אם חרב קבלת הדבה. וז"א מכל אחיו שהוא את כלם לגמרי לרמוז גם על בנימין וע"כ לא אמר מכלם כי אם מכל אחיו לרמוז גם את אשר לו בו עיקר האחוה מכל השאר. עוד יתכן כי מלמעלה היחל ההתנצלות אחיו. כי אמר ראו נא כי לא על התנשא יוסף עליהם שנאוהו וגם לא הביאו הדבה אם לא היה עולה על לבם שאביהם קבל ממנו. כי הלא בן י"ז שנה רועה את אחיו בצאן מתנשא עליהם רועה אותם ומנהיגם. ולא שתו לב עם ראותם שעם בני הלחנות היה כנער ולא לבשו קנאה. וגם ויבא יוסף את דבתם רעה ולא שנאוהו אך כאשר ויראו כי אותו אהב וכו'. וחששו פן קבל האב וגעל בהם אז וישנאו אותו. הנה כי סבלו הרבה וגם עתה לא היה רק כי מר להם. היותם חוטאים בעיני ישראל אביהם ועם כל זה לא הגיע לדבר לו סרה. רק אל העדר דברו לשלום. ואחר מצוא השנאה מקום לחול היתה הולכת ונוספת ומתרבה על יד החלום הראשון שנוא אותו ומשלילת דברו לשלום באו לדברו למלחמה המלוך תמלוך וכו'. ואחר הדבור עוד בהוספת שנאה וקנאה באו לידי מעשה הרעה וגם הוא בהוראת היתר בעיניהם כאשר יבא בס"ד. כלל הדברים כי כל האנשים ההם שלמים הם ולא עם כבד עון היו חלילה. כ"א שהוא יתב' מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. וכן אחשיב כוונו רבותינו ז"ל (שם) לתת התנצלות בעד השבטים. במאמרם במדרש באומרם כתונת פסים. אל תקרי פסים אלא פס ים וז"ל לכו חזו מפעלות אלקים למה וישנאו אותו כדי שיקרע לפניהם את הים ע"כ. והלא יקשה מה זו שאלה למה וישנאו אותו. הלא מקרא מלא הוא ויראו אחיו כו' וישנאו כו' ועוד כיון שדורש מלת פסים. היל"ל למה עשה לו כתונת פסים כדי שיקרע לפניו את הים ולא יתלה באחי'. ועוד היתכן שכוונו זה. אך הנה הוקשה למו כי פסים אינו שם שום מין משי. או דבר שעושים ממנו לבושי מכלול. ע"כ אומרו שהוא פס ים. והענין כמאמרם ז"ל על פסוק הים ראה וינס. מה ראה ארונו של יוסף והוא כי מדה כנגד מדה בזכות וינס ויצא החוצה. נס הים מלפניו והוא נלמד מגזרה שוה וינס. כרוב מדרשי רז"ל ואמרו לכו חזו כו' לומר הנה מדרשה זו למדנו תירץ אל קושיא אחת. הוא למה וישנאו אותו. והענין כי אשר בידו עונות. לא יפלא בא חטא על ידו כי עבירה גוררת עבירה. אך אשר הוא נקי הלא כמו זר נחשב. כי אפי' בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם. צדיקים עצמם לא כל שכן כעובדא דחמריה דר' פנחס בן יאיר וחמריה דר' חנינא בן דוסא שלא היה מהלך עם שהיו מכים בו עד אומרו ר"ח אולי יש עליו דבר משל אחרים ומצאו עליו מנעלים של איש אחד ונטלום והלך. וכן אמרו רז"ל על פסוק צופה רשע לצדיק אין לך יום שאין יצרו של אדם מתגבר עליו. ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו. וכן אומרו על רגלי חסידיו ישמור. וכן מאמר התנא (אבות פ"ו) כל העוסק בתורה לשמה כו' ומרחקתו מן החטא. וא"כ יקשה למה וישנאו אותו ולא הצילם והרחיקם מן החטא הוא יתב' כ"א הניחם בזה הדבר אל בחירתם. וזה היה למען יתגלגל ע"י כן שימכר יוסף. באופן יקרנו עם אדונתו שינוס ויצא החוצה. כדי שע"י כן הים ינוס גם הוא מפניו. ושיעור הכתוב ועשה לו כתונת שנמשכה ממנו קריעת הים. ובזה כאשר ויראו אחיו כו' נמשך שוישנאו אותו. שאם לא כן לא שנאוהו שלא היה הקב"ה מביא תקלה על ידם והניח הדבר אל בחירתם. ואין לומר יעקב למה עשה הכתונת. ולא עזרו ה' לבל תבא להם תקלה כדי שיקרע להם הים כי אין בעשיה חטא. כי עשה על מה שבן זקונים הוא לו. אלא שנמשך גרמ' אל הקנאה. וממנה אל השנאה. ולא אמרו אין הקב"ה מביא תקלה אלא להרחיקו מעון. עוד אפשר בהמשך הכתובים על דרך פרש"י. שמלת תולדות הוא מאורעות. כד"א מה יולד יום והוא כי הלא יפלא כל רואה מאורעות הרעות אשר ליעקב. מה פשעו ומה חטאתו ששתה כוס תרעלה צרת יוסף ומה פשע יוסף שגרם לו כל הרעה הבא עליו. על כן היחל ואמר אלה תולדות יעקב שארעו לו סבתם הלא היא כי הנה יוסף בן שבע עשרה שנה נער ורך. היה משתרר רועה את אחיו ומנהיגם כשר עליהם בהיותם בצאן. מה שלא היה עושה כן עם בני בלהה כו' רק כנער לפניהם באופן שהיה מקום לקנא בו כי גרעו בעיניו מבני השפחות וכדי בזיון להם. ועוד הוסיף כי ויבא יוסף את דבתם רעה שהם ג' דברים כמ"ש ז"ל שנחשדו באבר מן החי. ושהיו קוראים עבדים לבני הלחנות ושהיו תולים עיניהם בבנות הארץ. ויהיו כי מלת את מרבה הא' דבתם היא הב'. רעה היא הג'. והענין כי מה שתראה ששלטו על יוסף הוא על מה שהיה משתרר ורועה אותם. ומה שהובא כתנתו. הוא כנגד מה שויבא יוסף כו'. ומה שהיה אל אביהם על כן הובאה כתונת בנו אליו על שלא גער בו. ובכלל הדבר על ג' מאורעות שהן כנגד הג' דבות כנודע מרז"ל (ב"ר פרשה פ"ד) ולבל יאמר איש כי גם יעקב נכנס בגדר מקבל לשון הרע חלילה לאיש כמוהו כי ע"כ אהב את יוסף מכל בניו לז"א וישראל אהב את יוסף כו' ביושר לבב. כי על כן קראו פה בשם זה שהוא על כי בן זקונים הוא לו כמדובר בקודם. ועשה לו כתונת פסים אמרו רז"ל שנמכר ארבעה פעמים ראשי תיבות. פוטיפר סוחרים ישמעאלים מדינים. והוא כי ע"י הכתונת נתגלגלו מכירותיו ויהיה מדת כנגד מדה. כי למה שעל אומרו שהיו אחיו קורים עבדים לבני הלחנות לעבד נמכר יוסף על כן נמכר ארבעה פעמים כנגד אומרו שלארבע בני הלחנות היו קורין עבדים כנגד כל אחד פעם אחד:
Genesis.37.5.1
ויחלום כו'. ראוי לשים לב. (א) אל אומרו ויוסיפו עוד שנא אותו כי הלא אין ספק שהוא על חלומותיו. (ב) למה לא נאמר רק שנא אותו סתם מה שאין כן אחרי הספור. (ג) אומרו ויאמר אליהם שמעו נא כו' כי כל פסוק זה מיותר והיה לו לומר ויאמר הנה אנחנו מאלמים אלומים כו'. (ד) בדברי החלום קמה וגם נצבה נראה כפל לבלי צורך ומהו תוספ' הגם. (ה) והנה תסובינה שהוא מיותר והיל"ל ותשתחוין אלומותיכם לאלומתי. (ו) אומרו המלוך תמלוך למה יזכיר שני מיני שררה ואם הם לשון שאלה או לשון תמיהה. (ז) אומרו על חלומותיו ועל דבריו כי דבריו הן הם חלומותיו. (ח) מה פשעו על חלומותיו כי אשר יראה יגיד. (ט) שהיל"ל על חלומו כי חלום אחד הוא. (י) אומרו עוד חלום אחר שהיל"ל ויחלום עוד ויספר כו' או ויחלום חלום אחר כו' מאי עוד אחר. ובספרו החלום אמר להם עוד ולא אחר. (יא) כי ראשונה אמר ויספר לאחיו ואח"כ אומר אל אביו ואל אחיו (יב) מהו אומרו אח"כ ויקנאו בו אחיו ולא אמר כבראשונה ויוסיפו עוד שנא אותו ומה ענין ואביו שמר וגו':
Genesis.37.5.2
אמנם הנה ג' בחינות הן. (א) מציאות ספר להם חלום. ביודעו כי לא יוכלו דברו לשלום ומה גם כי אין דרך לספר חלום כי אם לאוהב ובספרו להם היה מורה כי שנאתם הבל לפניו וכמכריח אותם ידברו לו על כרחם לחמץ לבבם אז יותר. (ב) היות ענין החלום מורה השתררו עליהם ומרבה שנאה וקנאה. (ג) אופן הספור על הבחינה הא' שהוא כי בראותו שלא יכלו דברו לשלום לא היה לו לרדוף אמרים אתם ולהגיד להם חלום שהוא כבא להקהות שיניהם על בחינה זו אמר ויחלום יוסף חלום ויגד וגו' כי בלי שום בחינה נוגעת אליהם רק על מציאות חלום במה שבא ויגד לאחיו שהיא הבחינה הא' גרם שויוסיפו עוד שנא אותו. ועל הבחינה השנית והשלישית אמר ויאמר אליהם שמעו נא וגו' ושמלבד היות הוראות החלום שררה עליהם. גם היה אופן סיפורו כמתפאר על שררתו לפניהם ומקהה שיניהם באומרו שמעו נא החלום הזה וגו'. כלומר התיצבי נא וראו את גדולתי בחלום הזה אשר חלמתי. ועל שתי בחינות אלו חזר ואמר ויוסיפו עוד שנא אותי על חלומותיו כלומר שלו מתי חסים אליו שרעיוניו על משכבו סליקו להשתרר. ועוד על דבריו הוא אופן סיפורו בדברים מורים כמתעלה ושש על הוראות חלומו כמקהה שיניהם וזהו ועל דבריו והנה הם חשבו היה פתרון החלום שיהיה בתחלה מושל עליהם כקצין שוטר ומושל. ואח"כ עוד יעלה אל מלכות וזהו קמה אלמתי שהוא קימה מה. ואח"כ וגם נצבה שיצלח למלוכה. כד"א אין מלך באדום נצב מלך. ע"כ אמרו אם מה' היה יוצא הדבר לא היה מקום לשנא רק לקנא על גדולתו עליהם אך אין זה רק שרעיונך מחלמים אותך אשר תתאוה. והכל הבל כי הלא המלוך כו' לומר הנה שני דברים מורה חלומך. א' היותך מישל שנית שגם תמלוך אחר כך והנה כאשר השני שקר גם הראשון כי המלוך שהיתכן תמלוך עלינו שתהיה מולך על עשרה אנשים אין זו מלוכה ואתה עלינו בלבד חלמת ומה גם שלא היה עולה בדעתם יהיה מלך הגוים וא"כ כאשר חלוקה זו נמנעת גם הראשונה שהיא שתהיה מושל גם היא הבל וזהו אם משול תמשול בתמיהה כי גם זה שקר כמלכות וע"כ אין לנו לקנא בגדולתך כי לא מן השמים הוא רק שאתה גורם לחלום אותך ברעיונך. ועל כן ראוי לשנאתך על חלומותך מרעיון לבך ביום להשתרר עלינו המה וזה ויוסיפו וגו' על חלומותיו. ואמרו לשון רבים על כל מציאות חלימותיו כי זה וכיוצא בו חולם במה שמהרהר ביום כי ילמד סתום מן המפורש אלא שהיחל לגלות זה וגם על דבריו כמפורש. והנה המה לא צדקו בפתרון החלום לא הא' ולא השני כעת כי מאשר יתגלה אחר כן זה פתרונם לפי האמת כי היה עתיד יוסף לצבור בר בשבע שני השבע וג"כ כל בני ארץ מצרים וארץ כנען ובכללם אחיו. וזה מאלמים אלומים בתוך השדה כד"א אוכל שדה העיר אשר סביביתיה נתן בתוכה והנה קמה אלומת יוסף התקוממות דשן ושמן. וגם נצבה מתקיים זמן רב ירקב מה שאין כן של אחיו וזולתם באופן תסובינה אלומתם ותשתחייו לאלומת תבואתו שיבואו אפים ארץ מצרימה בעד אלומות יוסף לשבר אוכל אשר שמר וקרוב לשמוע על פי דרך זה שאומרו תסובינה הוא מלשון סובין שתרקב תבואתם ושתהיה כולה סובין וע"י כן ישתחוו לאלומתו אשר צבר ונתקיים ואחרי בואם אחרי תבואתו נמשך ענין החלום השני שיכניעו תחתיו ויאמרו לו עבדיך באו לשבור אוכל וגם אמרו עבדך אבינו וגם בלהה שפחת רחל השתחוית בבואה בתוך הבאים את יעקב כמ"ש ז"ל (בראשית רבה פ' פ"ד) על מ"ש יעקב הבא נבא אני ואמך והלא כבר מתה והיה הדבר מגיע אל בלהה שפחתה וזהו השמש והירח הוא יעקב ובלהה שבמקום רחל. וגם אחד עשר כוכבים הם השבטים משתחוים לי. ובזה יצדק מאמר התורה באומרו ויחלום עוד חלום אחר. כי בבחינה אחת הוא חלום עוד שהוא נמשך מהקודם וזהו אומרו עוד תוספות על הקודם. ובבחינה אחרת הוא אחר זה על בואם לחנות תבואתו. וזה על הכנעם תחתיו. אמנם עדיין לא נודע להם פתרון זה והיה עם לבבם שהוא כי ישתרר וימליך עליהם כמו שכתבנו שאמרו רעיונך אל משכבך סליקו ונדמה לך חלום כוזב כי לא יצדק תואר מלוכה על הי' אחים על כן השיב יוסף אחר חלומו הב' ואמר הנה חלמתי חלום עוד ולא אמר אחר כלו' ע"ד מוסיף ומפרש הקודם. ומכזיב מאמריכם כי אשר חשבתם שמה שהיה בלבי ביום תאב למשול בכם. נדמה אלי בלילה והוא חלום כוזב לא כן הוא כי הנה חלמתי חלום עוד כלומר מוסיף. ומפרש הקודם והנה השמש והירח כו' משתחוים והיתכן היה עולה בלבי היום שאבי ואמי ישתחוו לי אך זה יוכיח גם על הראשון כי הכל מן השמים ובספרו החלום השני לאחיו התעצבו כשומעם הוכחה כי לא תאות לבו היתה מתדמית לו בחלומו כי לא על אביו ואמו היה מהרהר ודאי באופן כי מן השמים היו וא"כ אין ראוי לשונאו אך לקנא על שיגדילוהו עליהם מן השמים ועל כן עמדו ולא ענו לו מדאגת לבם. אז ראה ויספר אל אביו ואל אחיו יחד. לראות מה ידבר בו אביו ואז לההביל הדבר לבל יקנאו בו אמר הבא נבא וגו' לומר האם בא אחיך יצדק נבא גם אני ואמך היתכן והיא מתה אך זה הוראה כי הכל הבל ועם כל זה לא הספיק להסיר הדבר מלבם כי יצלח למליכה מן השמים ועל כן לא היסיפו שנאה כי לא יאשם כי אין הרהורו הגורם כי לא על אביו הרהר אך לבשו קנאה וזהו ויקנאו בו אחיו ולא חשו אל ענין אומרו ואמך כי אין חלום בלא דברים בטלים או הוא על בלהה כמ"ש ז"ל (ברכות דף נ"ד) וש"ת האם נעלם ענין בלהה מיעקב שמזה מהביל כל החלום לז"א ואביו שמר את הדבר בלבו ולא גלהו שעל בלהה הוא להסיר קנאה מלבם:
Genesis.37.12.1
ויאמר ישראל וגו'. לבא אל ענין הכתובים נעיר ראשונה הספקות אשר יפול לב האדם עליהם. א' דרך כלל בכללות הענין והוא כי הלא נוראות יפלא על ה' ועל משיחיו ית' על ה' כימי יתן ידענו דרך ה' בדבר יוסף כי לו חפץ ה' ילך אחר אחיו למה צוה את מלאכי אלהים יצאו לקראתו ויאמרו לו נסעו מזה כי ארז"ל כי אנשים שבמקרא ההוא מלאכים ממש גלו אזנו כי נסעו מזה להפר את האחוה של שנים עשר אחים ואם אמרנו כי ה' לא רצה ילך אחריהם אל מלאכיו יצוה לו להציל אותו מידם להשיבו אל אביו טרם יקרב אליהם ונם על מלאכיו יתב' יפלא כי הלא המה ידעו דרך ה' ואם מה' הוא הלזה ילך לא יחמיצו את לבבו ואם אין ויאמרו לו אל תלך בדרך אתם כי לא זו הדרך ישכן אור שוב בית אביך וישוב מדרכו כי הן בקדושיו יאמין וגם על יעקב נפלא מה ראה על ככה ומה הגיעו אליו לשלוח את מורשי לבבו ביד מבקשי נפשו כי הלא ארז"ל (ב"ר פ' פ"ד) כי כשהיה יעקב זוכר הודאת יוסף בשליחות היו מעיו מתחתכין. איך לא חש אל שנאתם אותו. ולמה לא יתמה על עצמו כי מי יחוש חוץ ממנו גם אם היה הדבר אצלו בספק הלא ספק נפשות להחמיר:
Genesis.37.12.2
והן אמת כי על יעקב אפשר להשיב אמרנו לו לאמר כי לא חשב כזאת על מטתו שלמה כולם צדיקים יעשה רעה אך על יוסף יפלא הפלא ופלא. איך אבד חכמתו ובינתו ידע עברתם כי קשתה ואש קנאת' וחמתם בערה בם מאד אשר לא יכלו דברו לשלום ולא יחמלו ביום נקם ולמה יתן המכשלה זאת לפניהם אולי ימהרו לשפוך דם וגם שם נפשו בכפו ואם נעלם מעיני בשר לו למה יאטם אזנו משמוע מאמר קדישי עליונין באומרם אליו נסעו מזה וימנע רגלו מנתיבתם וילך וישוב לביתו. ועל הכל יתגדל אשמת דבר על שלומי אמוני ישראל שבטי יה מי יאמין לשמועתם יעשו כמעשה הרע ההוא כי מתחלה החילו ברעה ויתנכלו אותו להמיתו ויאמרו לכו ונהרגהו והשליכו אותו בבור אין מים בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ומכרם בכסף צדיק בעבור נעלים והאנשים ההם שלמים הם אנה יוליכו חרפת רעה חולי כזו ולא עוד כ"א שהוא חטא משפנו מות. ומקרא מלא דברה תורה וגונב איש ומכרו וגו' מות יומת ואין די באר קישיא זו מה שלא ניתנה תורה בימים ההם ובעת ההיא כי גם את הכל קיימי וקבלו מאז:
Genesis.37.12.3
ולבא אל הענין נשית לב אל דקדוקי המקראות קו לקו ונקרב ונבואה אל הנרצה בהם בס"ד. (א) באו' ויאמר ישראל אל יוסף וגו'. למה נקרא בשם ישראל פה מביתר מקומות. (ב) באו' לכה ואשלחך כי מהראוי יתהפך לאמר אשלחך ולכה אליהם.(ג) מה יום מיומים שהוצרך לדרוש שלומם וטבתם במרעית'. (ד) אומרו וישלחהו מעמק חברון מה בצע בהודיעו מקום נסיעתו (ה) אומרו וימצאהו איש והנה תועה בשדה כ"א כמשמעו שהי' תועה בדרך באחד משדות העיר מהראוי הנקד הבי"ת בשב"א ולא בפת"ח שהוא כאומרו בהשדה בה"א הידיעה אשר לא יצדק רק בדברו על שדה נודע או בזכור ואיננו. (ו) כי היה ראוי יודיענו הכתוב איך יישר דרכו כאשר הודיע היות תועה. (ז) במאמרם ז"ל (בתנחומא) כי הנה קיימו וקבלו כי שלשה מלאכים נזדווגו לו והכריח' לזה שאם הוא כמשמעו למה נאמר איש זה שלש רגלים וימצאהו איש וישאלהו האיש ויאמר האיש ועוד שאם הים איש א' ודבר לו ג' פעמים מה צורך אל כל הספור והיה די יאמר שימצאם בדותן משא"כ בהיות מלאכים ממש כאשר יבא ביאורו בס"ד. והוא כי הנה גם לדבריהם ז"ל שג' מלאכים היו צריך טוב טעם מה צורך אליהם וא' יספיק לכל אשר דברו. (ח) קשה עד מאד למה לא החזירוהו אל אביו. (ט) שאם מלאך היה איך ישאל מה תבקש האם ממנו יפלא. (י) הג' למה יודיענו מקום אחיו מבקשי נפשו. (יא) גם לפי הפשט כי הלא השלישי מורה מקום היה לו אך השני מה יועיל לו ואדרבה יוסף הודיע לו את מי היה מבקש כי הוא לא ידע וכ"ש לרז"ל כי היתכן ישלח מלאכו יתב' לגלות אזן איש צדיק. ונהפוך היא כי המלאך יסכל דבר והצדיק יודיענו ואף גם הראשון לא נזכרה היישרתו כמדובר (יב) באומרו דותינה מה ענין היו"ד יתירה. (יג) באומרו ויתנכלו אותו להמיתו כי הנה אמרו ז"ל שהשיסו עליו הכלבים מה ראו על ככה לעשות כן. (יד) מה ענין אומרו הנה בעל החלומות וגו'. שיראו דברי משטמה משוללי טוב טעם ליאמר בתורה. (טו) אומר ועתה כי היא מלה מיותרת. (טז) אומר וישמע ראובן כי הלא יחד כלם שמעו ולמה ייחס השמיע' אליו ומהראוי לא יאמר רק ויצילהו ראובן מידם. (יז) אמרו ויד אל תשלחו בו המעט מהם שלוח ידם להשליכו הבורה מלא נחשים ועקרבים ובכוונתם הניחו שם עד עולם. (יח) מה זו היתה עצת יהודה לכו ונמכרנו וערבה להם גם הם איך חמת אחיו שככה האומרים לכו ונהרגהו ועתה נאמר וישמעו אחיו. (יט) אומרו וכסינו את דמו איזה כסוי הדם בא לשלול ולמעט. (כ) אם לא נמכר רק לישמעאלים למה נזכר שעברו אנשים מדינים סוחרים. (כא) אומרו וידנו אל תהי בו מי לא ידע שאם ימכרוהו ידם לא תהיה בו. (כב) אומרו ואני אנה אני בא. והיה ראוי יאמר ואני מה מה אעשה וכיוצא כי מה ענין אומרו אנה אני בא:
Genesis.37.12.4
אמנם הן אמת חכמים יגידו כי כל חפץ ה' בימים ההם היה להוריד את יוסף מצרימה לסבות חלוקות לחכמי המדרש על כבוד יעקב כמאמרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ו) עתיד היה יעקב לירד מצרימה בשלשלאות של ברזל אלא שהקדים הקב"ה והוריד את יוסף תחלה. משל לפרה שהיו ממשיכין אותה לבית המטבחים ולא היתה נמשכת. משכו את בנה ונמשכה אמו אחריו. ולדעת חכמי זוהר (פ' זו דף קפ"ד) למען יהיה מרכבה לשכינה שקדמה לרדת מצרימה לרחף על עם בני ישראל בגלות ההוא:
Genesis.37.12.5
עוד ענין שלישי היה ראוי להעשות בימים ההם עם שהטעמים הראשונים הם עיקר. הלא הוא לקבל יוסף עונש הביאו דבת אחיו רעה על אביהם לימכר לעבד תחת אומרו שהיו אחיו קורים עבדים לבני הלחנות ולפגוש דוב שכול בו היא אשת אדוניו יען אמר כי אחיו היו תולין עיניהם בבנות הארץ וכו' ולהורות כי אחיו בכל שוחטים אפילו שלא לאכול כי לא נחשדו על אבר מן החי כדבתו רעה עליהם:
Genesis.37.12.6
עוד רביעית היה ראוי להעשות בזמן ההוא הלא היא לשתות יעקב סף רעל הבאת כתונת בנו אליו תחת אשר שמע אותו נושא שמע שוא על אחיו ולא גער בו. גם שלא קבלו על כן תחת ד' אלה אלהי עולם ה' העושה פעולת רבות כאחת ופעל ועשה יחד כלם הלא הוא בהעיר את רוח יעקב. שלח ישלח את בן יקיר לו אשר אהב עד מקום שכם המוכן לפורענות ולא שת לבו פן יקראנו אסון ויוסף גם הוא הקל כנשר לעשות רצון אביו ולא פחדתו אליהם לאמר איך אלך והרגוני על חלומותי ועל דברי כי תכלית שנאה שנאוני ע"י כן נשתלשל ירד מצרימה ועל פי דרכו יקבל ענשו הכל הכתוב בספר. אך לעומת זה ראה הוא יתברך ב' רעות המתרגשות קשות אשר כח בהם לאבד עולם. הלא הוא כי ראה שבטים שבטי יה ברעה גדולה יוסף לקוח למות ואחיו מטים להרוג כי באש קנאתם ימהרו לשפוך דם ואוי מי יחיה אחרי כי קדושים אשר בארץ עמודי שמים יהי עון דם צדיק יסוד עולם תלוי על צואר'. וגם עצת ה' אשר יעץ נמהר לשלח את יוסף לפני אחיו מצרימה לטובתם היתה מתבטל' ויחפרו ויאבדו בגלות ההוא. ע"כ מה עשה ראה והתקין שלוח שרי קדש ג' מלאכים ידברו אל יוסף לנחותו הדרך למען ישכיל את אשר יעשה. לעת מצוא עם אחיו למען יעבור מצרימה ואל יהרג תחת ידם כאשר יבא בס"ד. כי לולא היתה אמרי שרפי קדש אליו טרם יקרב אליהם היה מומת בידם כי חפשיות בחירתם ושנאתם גם קנאתם יוציאו דבר בלתי מתוקן מתחת ידם:
Genesis.37.12.7
והנה הן זה כללות הענין. ובו נבא אל ביאור הכתובים בסדרן כהלכתן והוא כי הנה יעקב היה מסתפק בשנאת אחיו את יוסף אם קטנה או גדולה כי יבושו מהראותם לפניו. משא"כ יוסף עצמו כי הוא היודע ועד ממראה עיניו ומשמע אזניו רבה משטמה. ע"כ יעקב היה נכוה בשתי אשות מצטער מצער בניו על היותם בשכם מקום מוכן לפורענות. ואף גם מדאג' מדבר גואלי דם בעלי שכם פן יחם לבבם לנקום נקמת עיר שכם מאת בני יעקב המחריבים אותה. ב' כי לא עמד איש אתו מוכן לשלח לראות את שלום בניו בלעדי יוסף ויצר לו פן עליו יהיה משלוח ידם לבלע ולהשחית. על כן רצה לנסות את יוסף לדעת את אשר בלבבו כי לפניו גלוי כמדובר:
Genesis.37.12.8
וזה מאמר הכתוב ויאמר ישראל ביושר ותמימות לבב. כי על כן לא נאמר יעקב כי אם ישראל הלא אחיך רועים בשכם כלומר כי נורא המקום ההוא מרוע הכנתו וכי רבה משטמתו ואדאג עליהם. אך לא אחליט מאמרי לשלחך אליהם לדרוש שלומם וטובתם עד מלבך תוציא מלין. וזהו אומרו לכה ואשלחך כלו' איני אומר אשלחך ולכה כי ירא אני פן לבלתי עברך על צוויי לא תחוש אם תסתכן רק לכה כעצמך על פי בחירתך ועצת לבך ואחר לכתך מעצמך בלי היות לבך נוקפך ואז ואשלחך אליהם למען תלך בדרך מצוה לעשות מצות אביך ועל כן עד אומרו הנני מוכן כי אין פחד שלחני לא אמר לך נא ראה וגו'. והוא כי אמר יעקב בלבו אוי לי אם אומר ליוסף ירא אני את אחיך פן יהרגוך כי אולי אהיה חושד בכשרים וגם לא לאמר ליוסף אם חושדם פן יחטיאהו לכן היה מטמין ברמז אולי יחוש ובשב ואל תעשה ישמור רגלו מלוכד:
Genesis.37.12.9
ויובן בזה מאמרם ז"ל (שם פ' פ"ד) על וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו שרמז לו יוסף שיזכור יום הפרדו ממנו שהיו עסוקים בהלכות עגלה ערופה כי אחשבה כי לא במקרה היה התעסקו אז בעת ההוא בהלכות ההם. אך עשה כההוא תלמיד במסכת עוקצין כי להיותו מסתפק רמז לו ליוסף אשר נפשו יודעת מאד אשר בלבבם יחוש פן יתקיים בו כי ימצא חלל באדמה אולי יתן אל לבו ויאמר לו כמאמר שמואל הנביא איך אלך ושמע שאול והרגני כי היכא דשכיח היזקא חוששין כן יאמר יוסף לא כן אבי כי השטימוני אחי אך בראותו כי אדרבה אז נחרץ ויאמר הנני. אז בטח לבו וישלחהו ויאמר לו לך נא ראה כו'. לומר עשה זאת איפה והנצל מחששתי ולא תתעכב שם כרגע. רק לך נא וגו' ומיד שוב והשיבני דבר והוא כי הולכי בדרך מצוה אינן ניזוקין. וע"כ לא תתיצב שם רק עודך רואה שלום אחיך ושלום הצאן ושוב מיד כי נמצאת תמיד עוסק במצוה. בלכתך ובראותך שלומם ובשובך אלי ובזה לא תחוש כי לא תזיק כי הולכי בדרך מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן. משא"כ אם יום או יומים תעמוד אתם שם כי בהאריכו שם לא יחשב לו למצוה עד שבתו. ועוד הוסיף לשלחו מעמק חברון מקום אשר עמד שם אברהם אשר התפלל על המאורעות רעות העתידות להיות בשכם למען יגן זכותו. וזהו וישלחהו מעמק חברון הוא מקום אברהם למה שהוא הולך לשכם כי על זה התפלל אברהם כאשר בא עד מקום שכם כמאמרם ז"ל אמנם יוסף גם כי ידע כי רעה בלבבם רוח אחרת עמו אומר בלבו מי יורדני ארץ וה' העלני גם עלה על אחי כי כה הראני ה' והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה וישתחוו אלומותם לאלומתי ואין זה כי אם אלכה לי אצא השדה אל צאנם. ושם יקדו וישתחוו לי וא"כ איפה למה אירא וה' אתי האם יוכלו הם לבטל שעה שעומדת לי מאתו ית' ע"כ תחלת דבר המלאך הדובר בו היה להסיר תועה מלבו בל יבטח בחלומו כי גם אם יהיה זה פתרונו לא תמנע בחירתם מהם ואל יבטח במשענת קנה הרצוץ ההוא בחלומו כ"א אש קנאתם תבער בם מה יהיו חלומותיו האם יקומו ויעזרוהו יהיה עליו סתרה ומה גם כי אין זה פתרון חלומו ההוא כמדובר. וזהו וימצאהו איש והנה תועה בשדה כמו שנתבאר בס"ד והוא כי למה שכל חפץ ה' היה הלוך ילך לרדת מצרימה ככל הכתוב ע"כ לא רצה ישוב מדרכו אך מדאג' מדבר פן יסתכן. ראה והתכין ע"י ג' שרפי קדש:
Genesis.37.12.10
והענין כי הנה יוסף היה מתנהג בשררה עמהם כאשר כתבנו על רועה את אחיו בצאן ומתגאה עליהם. ואולי פיו ימצא תוכחות והנהגת שררה כאשר בתחלה בבוטחו בחלומו הלא לא ימלט נפשו כי ימיתוהו באש קנאתם. ע"כ בא האלהים ביד מלאכיו לנחותו הדרך אשר ילך בו אתם. והנה אם היה המלאך בפתח דבריו מגיד דבר אכזריותם עליו הלא יסוג אחור ויעלה אל אבוי ולא היתה נעשית עצתו ית' להוריד את יוסף מצרימה ע"כ מה עשה לאט לאט הודיעו באופן יאחז צדיק דרכו ולא ישוב אחור כי אם אז יכנע ויחנן קולו כעיני עבדים אל יד אדוניהם לקרר דעתם בל ימיתוהו תחת ידם וישמט מידם ללכת מצרימה. והוא כי לולא באו המלאכים הנה היה מחזק מצחו לעומת מצחם כדרכו. וגם מה בבטחו בחלומו והיה מת תחת ידם. ע"כ בא הראשון והסיר מגן חלומו אשר בטח בו מנגד עיניו והודיעו כי תועה הוא. ולא יעוז במעוז החלום נגד בחירתם וז"א תועה בשדה כלומר תועה אתה בחלום אשר חלמת והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה שעולה על רוחך כי בהיותך אתה בשדה עתה יגדלוך. תועה אתה בזה כי אין זה פתרונו וגם לא יגן חלומך בעדך. וזה נקודת הבי"ת בפת"ח ולא בשו"א שהוא כאו' בהשדה הידוע הנ"ל הוא שדה החלום ולא הכביד עליו פן ישוב אחור. רק הניח הדבר ברפיון. ועדיין היה נדון בקרבו אם לפניו ילך ואם יחדל ע"כ בא הב' ואמר לו מה תבקש. כלומר התבקש שלומ' או מלחמה וע"כ לא אמר את מי תבקש לומר האם תבקש אחוה ושלום אל תירא. וע"ז השיב ואמר את אחי אנכי מבקש לומר גם שהם לא יבקשו אחוה. אנכי מבקש אחוותם ובזה אינו מיותר אומר אנכי מבקש אחר אומר את אחי אך הגידה נא לי איפה הם רועים כלומר כי אם הם בשכם ירא אני כי הוא מוכן לפורענות. ועדיין לא נגלה אליו פירודם העצמי מאחות בני רחל כי לא ערבו אל לב שני המלאכים לומר פן יחזור מדרכו אך אחרי אומרו את אחי אנכי מבקש. שהוא יבקש אחוה עמהם עם שהם לא כן לבם אז בא המלאך הג' ומצא את לבו לאמר לו בפירוש נסעו מזה היא האחוה כמאמרם ז"ל (תנחומא פ' זו) ממנין זה:
Genesis.37.12.11
ועל פי דרכם אחשוב כי זה כוון באומרו דותינה ולא דותנה. לומר כי עשו אחוה מהעשרה לבדם ולא כללו בתוכם את שני בני רחל. והנה אחרי אשר נאמר זה אליו לאט לאט ובשובה ונחת ולא מתחלה נסעו מזה לא גדל התפעלות להתחבר לברוח רק על משמרת שליחתו נצב ומה גם כי ראה המלאך הג' כי מראה מקום הוא לו כי הם בדותן. אז אמר בלבו לו היה פחד למה יראני און ועמל יביט. אך אין זה רק שהא' היקל והסיר טעות בטחוני ממני פן בזדון אתן מצה. והב' זרזני יותר שאבקש אחוה ושלום. והג' הודיעני עוצם פרוד למען לא בלבד אבקש שלום כי אם גם אפיל תחנתי בלב נשבר כי רעה בלבבם וכן היה שהיה מתאבק ובוכה ברגלי כל א' ות' מהם כמשז"ל (ב"ר פ' פ"א) באומר אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו. וע"י כן מצא חנינה ונותרה בו נשמה וירד מצרימה אל המנוחה ואל המעלה המעותדת לו מן השמים ולקבל עונש' ביני וביני ויצדק במאמרנו זה מאמר פרקי ר"א (פרק ל"ח) הלא הוא וימצאהו איש והנה תועה בשדה שהיה גבריאל. ולפי זה השני היה מיכאל והג' רפאל ולמה היו שלא כסדרן ולא היחל מיכאל אך באשר כתבנו כי הראשון בא להסיר מלבו בל יבטח בחלומו הוצרך יהיה ע"י גבריאל כי כל החלומות נמשכים ממנו כי על כן אמר בספר הזוהר שנקרא החלום אחד מס' בנבואה שהיא המדרגה ששים מהדרגת הנבואה כנודע ליודעי חן כי ממקום המתייחס אל הנביאה למעלה עד מדרגת גבריאל יש ס' מדרגות. וע"כ בפי' נקרא גבריאל בעל החלום במס' ברכות (דף נ"ז) ומיכאל בעל החסד הורהו יהיה מושך חסד ומבקש שלום גם שלבם לא כן והשלישי המחבר מדות חסד וגבורה ברחמים הודיעו כי לא יבטח בו יוכל לחברה כי נסעו בבחירתם מחבור אחוותם. או למ"ד נסעו ממדות הקב"ה והוא חיבור והפשרת המדות לתוך השלום. כלל הדברים כי מה' יצא הדבר להכין אותו ולסעדו. הלוך ילך ונסוע מצרימה להשתרר גם השתרר במלכות שלמה למען טרם ישתעבדו ישראל למצרים תהיה השכינה אשר את יוסף מושלת על הארץ לבלתי יכנעו זרע ישראל תחת טומאת מצרים בעצם ויאבדו חלילה ומה גם גם אשר התעתדו לעבוד ע"ג כאשר כתב אצלנו כל זה באר היטב:
Genesis.37.12.12
ויתכן על פי דרכנו הענין הלזה בכוונת המסרה שאמרו כי תועה שלש במקרה תועה בשדה חמורו תועה אדם תועה מדרך השכל כו' והיא כאשר ידענו כי אין החומר הוא האדם רק הנפש כד"א על בשר אדם לא ייסך הרי כי אין הבשר הוא האדם. ובזה יאמר מה שתראה את יוסף תועה בשדה כאיש נבוך להעדר הנהגת חמורו הוא החומר אשר לו הוא התועה והנבוך. אך שתאמר אדם שהו' נפשו הרמתה היודעת מאד את מעשה ה' התחשבהו תועה מדרך השכל. וזהו אדם שהו' הנפש תועה מדרך השכל בתמיהה לא כן הוא כי הלא בקהל רפאים הוא בית שר הטבחים כי רפאים שם הוא בית פרעה ועמו כי רפאים יחשבו אף הם כמתים שם ינוח לו שם יגדל ויצלח למלוכה כי מה' היתה לו כמדובר:
Genesis.37.18.1
ויראו אותו מרחוק וגו'. הנה דרך השלם כי גם שישטום את שונאו בהיותו רחוק כאשר יקרב אליו והוא נגד פניו ישוב מחרון אפו ולא יכבד כל כך כאשר טרם יקרב אליו אמרה תורה כי כדבר הזה קרה למו כי בטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו בהסכמת כלם. אך כאשר קרב אליהם עוד מעט אל המיתו לא נשאו נפש רובם רק שנים מהם. וזהו ויאמרו איש אל אחיו וגו' לכו ונהרגהו. אך כאשר בא יוסף אל אחיו בעצם אז ויפשיטו וגו' אך לא אחד בהם חפץ המיתו:
Genesis.37.18.2
והנה אר"זל (ב"ר פ' פ"ה) ויתנכלו אותו להמיתו שהשיסו בו את הכלבים שימיתוהו ואחשבה ע"פ דרכם כי הלא השלמים ההם את ה' היו יראים ולא ערבו אל לבם לשלוח יד בצדיק יסוד עולם אך התחכמו לו לגרות עליו את הכלבים באומר בזאת יבחן אם צדיק וישר הוא ולא חטא על הנפש בהביאו דבה רעה כי עשה למען יוכיחנו אבינו או אם נאץ האיש הזה את ה'. כ"א שן בהמות תשולח בו אז יודע כי לא צדיק הוא ובעונו ימות וידנו אל תהי בו ואם לא נדעה. ולהפך יותר בזכותם אחשבה כי לא נעלם מהם מאמרם ז"ל (ש"ר פ' ל"א) על פסוק לא תשא שמע שוא מכאן שהמוציא שם רע ראוי להשליכו לכלבים שנא' לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא ויעשו לו כן ויתכן כי הם אמרו שלשה דברים. (א) הנה דרך כלל הוציא שמע שוא וראוי להשליכו לכלבים ולא נחטא כי גמול ידיו יעשה לו וידינו אל תהי בו. (ב) כי הלא הא' שבדבות הלא הוא על שנחשדנו על ידו אבר מן החי. והנה מדה כנגד מדה יאכלוהו חי. (ג) נשא פנינו אל יעקב אבינו באמור אליו ידינו לא שפכה את הדם הזה כי אם הכלבים עזי נפש לזר חשבוהו והיה בא לישא שה מהעדר ואכלוהו ויכלוהו והו' יבין לאשורו כי אין זה כ"א חרב הביאו את דבתם רעה אך לא נעשתה עצתם כי ויהי ה' את יוסף ומוראו וחתיתו נפל עליהם כי צדיק וישר הוא ולא חרץ כלב עליו את לשונו. אכן שמעון ולוי כי לבם כלב הארי לא נתקררה דעתם. ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות וגו' ועתה וגו'. והו' כי אמרו לא בצדקתו מלט נפשו כי אם להיותו בעל החלומות שעתידין להתקיים כי קיימ' ליה שעת' ועל כן לא המיתוהו. אך לא יבצר כי בן מות הוא כענין ר' יוחנן (תענית דף כ"א) דעל דהוה קיימ' לה שעתא לא שדא מלאכ' ביה גוד'. וזהו הנה בעל החלומות הלזה בא. שאם לא כן לא היה בא לפנינו מתחת ידי כלבי צאננו לכן ועתה וגו'. ונראה מה יסכונו לו חלומותיו כי בחיריים אנחנו ולא יבצר ממנו כל אשר נחפוץ לעשות. ובמה שכתבנו מרז"ל במס' ברכות (דף נ"ז) כי גבריאל המלאך נקרא בעל החלום אפשר כי שמעון ולוי שלמים היו ראו את גבריאל. וגם יוסף כי לא משו הג' מלאכים מלהיות עמו כבני לויה. ואמרו אל נתמה אם נצול מהכלבים כי הנה בעל החלומות הוא גבריאל הלזה בא עמו ומתלוה אליו כמאמרם ז"ל כי הוא האיש אשר מצאו תועה בשדה. שיראה מרז"ל כי לא הניחוהו המלאכים. כי זה לשון רז"ל (ב"ר פ' פ"ד) ג' מלאכים נזדווגו לו שהו' כי נתחברו והיו עמו לשומרו והנה לא יוכל להציל רק ממשוללי בחירה. אך לא מידינו. כנודע כי בעלי בחירה אין מוחה בידם כמבואר אצלנו בספר חבצלת השרון ויוצדק בזה אומרו בעל החלומות כי הוא בעליו ממש. כי נמשכים החלומות הצודקים והאמתיים ממנו. לכן ועתה לכו ונהרגהו כי אנו בעלי בחירה ונראה מה יהיו חלומותיו: או יאמר בעל החלומות על יוסף. ויקר' כה ע"ד מאמרם ז"ל על פסוק נוקם ה' ובעל חמה. כי הוקשה למו איך יכנה את ה' בדופי כזה שהו' בעל חמה חלילה. ואמרו בב"ר שהו' להפך לו' שאינו כב"ו שהחימה מושלת עליו לעשות יותר מטבעו כי תבער בו. ולא יאמר די עוד חמתו באפו אך הוא ית' אינו כך אך הוא בעל החימ' ואדון עליה לקצר ולהארי' ולמונעה כרצונו. ועד"ז יהיה אומר פה הנה בעל החלומות שהו' בעל ושליט בם ולא חלם אותו מעצמו אלמל' היו רעיוניו למשול בנו. וע"כ על משכבי' סליקו ואמר הלזה בא לו' האם ע"ז בטח לבו כי לא נוכלו לו. כי שעה עומדת לו למשול בנו ואמרו ועתה לכו ונהרגהו לו' אין ספק. שאם נניחהו ויחי' יעלה לגדול' ומשול ימשול בנו. ולא יבצר שהשב ישיב לנו את אשר גמלנו אותו. ויהרגנו על אשר התנכלו אותו להמיתו. א"כ אחר שהו' בעל החלומות מעותד למשול בנו ולשלם גמולנו בראשנו. לכן טוב טוב הוא כי ועתה שהו' בידנו שנשכים להורגו טרם ימיתנו הוא וז"א ועתה וגו'. ע"ד הבא להורגך השכם והורגו. ולשלא ירגיש אבינו נאמר לפניו דבר. יאמין לשמועתנו והו' חיה רעה אכלתהו. כי בזה יאמנו דברינו כי יאמר כי הוא מדה כנגד מדה הוא הוציא דבה כי אחיו היו אוכלים אבר מן החי. על כן נאכל כמות שהו' חי ויתן אל לבו כי מה' יצא הדבר. ולא אמרו חיה רעה הרגתהו רק אכלתהו שהוא אכיל' בעודנו חי כנגד דבת אכילתם מן החי. ואומרם רעה כנגד דבתם רעה ונראה מה יהיו חלומותיו נגד בחירתנו:
Genesis.37.21.1
וישמע ראובן וגו'. הנה כאשר היו כקוצים בעיני אחיו חלומותיו ודבריו. כן היו לראובן כדבש למתוק כי היה כמבשר בעיניו כי בשומעו ואחד עשר ככבים שמח בלבו. כי אמר ברוך ה' ואעשיר והנני בכלל השבטים ולא גרעתי על דבר בלהה כי בלעדי לא היו רק י'. ועל כן היה אפשר כי לכן שת לבו להצילו מיד אחיו. לז"א וישמע ראובן אומרם ונראה מה יהיו חלומותיו והיה הדעת נוטה שעל כן היה עושה. לזה אמרה תורה אל יעלה על לב איש כי עשה כן למען בשירתו אשר נתבשר על ידו. כי לא היה רק למען הציל אותו מידם. ולא לשום בחינה זולתה כאשר יבא ביאור המאמר בס"ד באומרו אילו ידע ראובן וכו'. ומה עשה לשישמעו דבריו עשה עצמו כאלו הוא מכלל מבקשי רעתו. כי אם שאין ראוי להכביד עליו יותר מדאי וז"א לא נכנו נפש. כלומר גם אנכי בכלל המכים אלא שאין ראוי נכביד עליו עד נפש ואומרו לא מלבו כי אם לבל יחשבו שלאהבת יוסף היה עושה. אך אחר החילם להתפייס אז גלה דעתו ואמר אל תשפכו דם כלומר לא עלה על רוחי מעולם לשפוך דם רק אתם בלבד. ואליכם אני אומר אל תעשו העולה על רוחכם. ועל כן לא אמר אל נשפוך דם. וגם עצתי להשליכו הבורה לא שאטפל עמכם חלילה לי רק שתעשו אתם לבדכם. וז"א השליכו אותו אל הבור וגו' ועל כן חזר בפסוק זה לומר ויאמר ראובן. גם כי הוא המדבר עד כה וגם ייתור אומרו אליהם למה שהדברים הראשונים לא היו כן לבו. אך דברי ראובן האמתיים בכל לבו לא היה רק אל תשפכו דם וזה היה אליהם לא שיוכלל גם הוא עמהם רק אליהם לבדם. ואומר ויד אל תשלחו בו יובן במאמרם ז"ל (ב"ר פ' צ"א) על פסוק ויאסור אותו לעיניהם. יוסף כשאסר את שמעון היה משליך לו פטומות. ושמעון כשהשליך את יוסף בבור היה זורק בו אבנים. ובזה יתכן חשש ראובן פן יעשה כן ויוכל כי הוא בעל בחירה. על כן הקדים ואמר ויד אל תשלחו בו כלומר אחרי כן. כי טוב להניחו בבחירת נחשים ב"ח מבחירת בני אדם כאשר יבא בס"ד:
Genesis.37.21.2
והנה כונת ראובן אליהם היתה לאמר. הנה נסית' להשליכו לכלבים על נושאו שמע שוא. ובייחוד על דבר אבר מן החי ולא שוה לכם. עשו זאת איפה ולכו לקראת נחשים אשר בבור הזה לשתי בחינות האחת כי הנחש הוא הראשון שסיפר לשון הרע והו' הנותן נקמות על מספרי לשון הרע כמאמר חכמינו ז"ל על אם ישוך הנחש בלי לחש אומרים לנחש אריה טורף ואוכל זאב דורס ואוכל את מה הנאה יש לך. משיב ואומר מה יתרון לבעל הלשון המדבר לשון הרע מה הנאה יש לו. עוד שני' על דבר הבחינה השנית של הדבה רעה. והיא שהיו תולים עיניהם בבנות הארץ מתייחס אל לה"ר של נחש שהיה על ידי תלותו עיניו בחוה כמז"ל (שם פ' י"ט) שהיו עסוקים במשגל ונתאוה לה כו'. וז"א השליכו אותו אל הבור הזה המיוחד שמים אין בו אבל נחשים יש בו. וכל חפצו היה למען הציל אותו מידם כלומר מידם שהה בעל בחירה ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. משא"כ בהיות ב"ח כי מוראו וחתיתו תפול עליהם כי צדיק וישר הוא וצלם אלהים שלם בפניו ולא ירעו ולא ישחיתו אותו. אך חש פן אחר השליכם אותו פן מגבוה ירגמוהו באבן על כן אמר ויד אל תשלחו בו כי בעלי בחירה הם כמדובר. ויעשו כן. והנה שבתם לאכול לחם אחר השליך אותו הבורה. הלא כמו זר נחשב אנשים צדיקים כהם ישבו לאכול לחם ולהטיב לבם אחר עשותם רעה אך אחשבה זאת עשו למען שכך אש חמסם אולי יוכלו הועיל הואיל יערוץ חרון אפם מהם וירחמוהו. וכן היה כי ע"י כן שב אשם מהם ויקלו ממנו. וישמעו לקול יהודה לבלתי המיתו כעולה על רוחם. והנה אמרו רז"ל (ב"ר פ' צ"ב) על פסוק וישתו וישכרו עמו כי עמו שתו יין אך לא מאז נפרד מהם יוסף:
Genesis.37.21.3
ואחשבה לפי דרכם. כי מעתה החילו לבלתי שתות יין מדאגתם על אחיו ויצדק באומרנו כי היה עם לבבם לבקש האהב' ורפיון שנאה להקל מעליו ועל כן הזירו עצמם מן היין כי יתאדם ויתאבזרו שותיו. והוא הפך כונתם כאמור וזהו אומרו וישבו לאכול לחם. כלומר אך לא לשתות יין ובראות יהודה כי הלך לקראת נחשים ולא עשו לו מאומה והוא גר אתם ואין מכלים אז נחרץ יהודה ויאמר מה בצע כו' לומר כי הנה עד כה היינו מסתפקים בכשרותו ובאנו לנסותו היש ה' אתו להציל מן הכלבים ובבור מן הנחשים ועקרבים ועתה היה ראה ראינו כי היה ה' עמו זה פעמים אין זה כי אם על כי צדיק וישר הוא ואת אלינו יתייחס בצדקתו ואם כן איפה מה בצע כי נהרוג את אחינו. והוא לומר הנה עד כה שתים רעות היו מועצותיהם ראשונה מהאומרים לכו ונהרגהו. שנית העולה מהסכמתם לבלתי העלותו מהבור עד יגוע כי יערב ללחם ומים. אם יום או יומים יעמוד לא יוקח משם ואם לא ישכנו נחש יומת מאליו. אך אני אומר לא כדברי זה. כי מה בצע כי נהרוג את אחינו. כעצת שמעון ולוי ולא כדברי אלו להניחו בבור עד יומת. כי הלא קרובים דברי אנו להיות כדברי אלו כי אין בין הריגתכם אותו להשאיר אותו בבור כי אם הכסות דמו בל יראה כאשר בהרוג אותו כי במותו בבור יבלעבו דמו ויאסף אל עמיו ועל כן על העצה השנית אמר וכסינו את דמו כי גם הוא בלתי ראוי אך שמעו לא דברי לכו ונמכרנו לישמעאלים וגו' והוא לומר הנה נסיתם להשליכו לכלבים אל הוציאו שמע שוא ועל דבר אבר מן החי ולא שוה לכם וכן על השנית על דבר תליית עינינו בבנות הארץ ותראו כי אין מה נשאר עתה מהדבות. אם לא דבת קראנו עבדים אל בני הלחנות וגם קנאת החלומות פן יעלה לגדולה ומשל ימשול בנו. ועל כן אני אתקן על הראשונה לכו ונמכרנו לעבד תחת דבת העבדות. ועל השנית יהיה לישמעאלים למה שהולכים להוליד מצרימה כי שם אין פחד גדולת' אליכם כי הלא יחייב מזל מצרים כי אין עבד עולה שם לגדולה ולא ישדד הוא יתברך הוברי השמים בשביל יחיד. ושמא תאמר הלא נחייב את ראשינו למלכו של עולם כי מקרא מלא דבר' תורה וגונב איש ומכרו וגו' מות יומת הנה זאת תקנתנו כי וידנו אל תהי בו כי אחינו וגו'. והוא אצלי נתינת ב' טעמים. הא' שמעתי טעם בעל פה בשם הרמ"ע ז"ל ואני אבא אחריו ומתורת ה' אלמדנו. ועוד אוסיף טעם ב' וגם מוציא אני אותו בכתוב. והוא כי הנה ארז"ל (סנהדרי דף פ"ו) וגונב איש ומכרו ונמצא בידו פרט למצוי אצלו כבן ואח וכיוצא. והן זאת חשבתי כיוונו הכתוב באומרו כי אחינו בשרנו הוא. כלומר ואין מצוי אצלינו יותר מזה. עוד טעם ב' כי שם נאמר בבריית' ההיא. כי אין החיוב רק במי שגונב ומחזיק ותוקף בו לזכות תחלה ואח"כ מוכרו. שנאמר והתעמר בו ומכרו. ובזה יאמר וידינו אל תהי בו כלומר לתקוף בו תחלה. באופן כי נזכרנו ב' טעמי פיטור. (א) באומרו וידינו אל תהי בו. (ב) באומרו כי אחינו כו' וע"י כל זה וישמעו אחיו. ובגלל הדבר הזה גם שעברו מדינים וסוחרים לא רצו למכרו רק לישמעאלים למה שהם הולכים להוריד מצרימ' ושם ימכרוהו ויהיו בטוחים בל יעלה עוד לגדולה ויובטחו מדאגתם. פן ישתרר עלימו. ובזה יבא על נכון מקרא שכתוב ויעברו אנשים מדינים סוחרים וגו'. כי מה בצע בהזכיר מדינים וסוחרים בכתוב. אחר שאינן לא לוקחים ולא קונים כעת אך יאמר הביטו וראו כי כל ישעם וכל חפץ לבלתי יעלה לגדולה כי הלא עברו אנשים מדינים סוחרים ולא מכרוהו לא' מאלה הוי אומר כי אין זה כ"א שחששו פן יובילוהו אל מקום אחר ולא יורידוהו מצרימה. כישמעאלים שהולכים להוריד מצרימה ומזה נמשך שויביאו את יוסף מצרימה כי המה המיוחדים להוריד מצרימ' מהשאר ובשוב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו כי אמר אין זה כי אם שלקחוהו למות וקרע על מיתתו. אך כאשר וישב אל אחיו לא ערב אל לבו לאמר להם שהמיתוהו בל יהיה כמוציא דבה. אולי לא כן הוא והם לא הגידו לו מפני הנדוי שגזרו אך אמר הנה הילד איננו אם מת ואם חי ואהה עלי מק"ו והוא כי בספר יוסף חלומו היה כמבשר בעיני ראובן. באומר מה לי עוד בשור' כ"א אומרו ואחד עשר כוכבים. שיורה שזולת יוסף יש י"א שבטים. ואילו על דבר בלהה הייתי בלתי בא בכלל שבטים. אינם כ"א עשרה. ועתה אמר אליהם אם הילד שעיקר בשורת החלומות בעצם היה עליו. ועם כל זה איננו. וא"כ איפה אני שבשורתי שהייתי בא בכלל אחי. הי' כלאחר יד ע"פ דרכו. אנה אני בא האם אזכה לבא בכלל אחי. אוי אמר הילד על עון שנוגע בכבוד אחיו. שהבי' את דבתם רעה נענש ואיננו. וא"כ איפה אני שבלבלתי יצועי אבי אנה אני בא היכן יהיה חלקי. או קרוב לזה אם לעושי רצונו כך כי הילד הצדיק איננו ואני שיש בי עון אנה אני בא היכן יהי' חלקי. ואמר זה אל אחיו למען יכוו בצרבת מאמרו. כי ק"ו הם אנה יהי' חלקם על דבר הילד. והוא מאמר ר' יוסי בן צרידה לקרובו. ועל פי דרכנו למדנו לימוד נאה עד מאד כמה הקפידה תורתנו הקדושה בדבר סרה על איש אשר יעשה את הרע. כי הכתוב הס שלא להזכיר את עושה הרעה בשם בהזכיר רעתו. כי הלא מאמר איש אל אחיו סיפר באמרם לכו ונהרגהו. ולא הזכיר אותם בשמם שהם שמעון ולוי עם היות על דבר אמת. ומה גם הדוברים על אשר לא חטא. וכמה חביבה מדת המספר בשבח חבירו. כי הלא את ראובן שלא הציל את יוסף. כ"א אדרבה צוה להשליכו הבורה מלא נחשים ועקרבים כי לו היה נשאר שם. היה מצטמק ורע לו. ועם כל זה ככרוזא קרי בחיל מקר' שכתוב וישמע ראובן ויצילהו מידם כי לא בלבד הזכיר שמו רק הפליג בשבחו כאלו הצילו. על דבר טוב הכוונה אשר לא בא אל הפועל. והוא ענין מאמרם ז"ל. במדרש (תנחומ') וישמע ראובן. לימדתך תורה דרך ארץ שכשהאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח. שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו וישמע ראובן ויצילהו מידם. בכתפו היה טוענו ומוליכו אצל אביו אילו היה יודע אהרן שהקב"ה כותב עליו (שמות ד׳:י״ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח מלבו. בתופים ומחולות היה יוצא לקראתו. אילו היה בועז יודע שכותב עליו (רות ב׳:י״ד) ויצבט לה קלי. עגלות ופטומות היה מביא ומאכל לה. לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבים אותה ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותה אליהו ומשיח. והקב"ה חותם על ידם דכתיב אז נדברו יראי ה' כו':
Genesis.37.21.4
ולבא אל ביאור המאמר נשית לב אל הערות הראיות להעיר בו (א) כי אין ראשו סופו כי היה לו לומר כשאדם עושה מצוה יעשנה בשלמות. שאילו היה יודע ראובן כו' בכתפו היה טוענו כו' שהיה משלימה בעצם או יאמר יעשה אותה בלב שמח. שעל שעשאה ראובן בלב שמח. כתב אחריו הקב"ה ויצילהו מידם. (ב) מאין לנו שעשאה בלב שמח ואדרבה מאשר לא עשאה בשלמות מורה היות לבו בלתי שמח. ואם הכוונה יעשה אותם בלב שמח לא כראובן שאם היה יודע שהקב"ה כותב עליו כו' היה טוענו כו' אך לבלתי יודעו כן לא שמח לבו ולא עשאה בשלמות זה לא יתכן. שא"כ בא המדרש לספר בגנות ראובן במקום שהתורה משבחו וכן לא יעשה וגם הוא הפך ענין אהרן שמעיד עליו הכתוב ששמח בלבו ועוד שא"כ לא היה הכתוב מעלה עליו כאילו הצילו באומר ויצילהו מידם. (ג) כי מאומרו אילו היה יודע ראובן כו' יורה כי יוהרא הוא מבקש כי לבלתי יודעו לא גמר המצוה כראוי. ואין לך דופי גדול מזה וההיקש בקושי זה באהרן ובועז וחלילה לגדולי עולם ללכת בגדולות ובנפלאות כאלה. (ד) למה זה הודיעני ית' דרך ארץ זה ג' רגלים בראובן ובאהרן ובבעז. (ה) מי הגיד לו כיוונה תורה דרך ארץ ולא לספר בשבח ראובן בלבד. (ו) אומרו לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבים אותה ועכשיו שאין כו' מה צורך אל הקדמה מה שהיה לשעבר לשאול על מה שהוא עתה. (ז) כ"א על כתיבה עליונה ידבר מי אמר לו שאין נכתבין לפניו יתברך ומשנה שלמה (אבות פ"ג) התנא דבר וכל מעשיך בספר נכתבים. ואם על כתיבה בעה"ז. האם כל מצות אשר נעשו על הארץ כתבום נביאים. (ח) אומרו ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותה מה זו שאלה היבצר לפניו יתברך מי יכתבנה. (ט) למה נתייחדו אליהו ומשיח מזולתם. ולמה הוצרכו שנים ואיך נלמד מפסוק אז נדברו כו':
Genesis.37.21.5
אמנם הנה הקשו לרז"ל בכתוב. אומרו וישמע ראובן ויצילהו מידם שמורה שהציל לגמרי והוא לא עשה כן רק שמנע הריגתו בידים. אך עודנו מעותד למות בידם בתוך הבור ביד הנחשים ועקרבים. או בהמנעם מהעלותו כי ישאירוהו שמה עד ימות ברעב ובצמא כאשר היה על לבבם. לולי מאמר יהודה באומרו וכסינו את דמו כמפורש למעלה על כאלו גזר ואומר כי אין זאת רק על עשותו המצוה בלב שמח הכתיב עליו הכתוב שהצילו כי מעלה עליו שכר כאלו הצילו לגמרי ואילו לא נאמר זה פעמים היה אפשר לומר שאין כוונת תורת ה' רק ספר בשבח כוונת ראובן. אך לא ללמד דרך ארץ לזולתו רק ישאר הדבר אל השכלת הבא ללמוד מראובן לעשות כמעשהו אך מאשר חזר הכתוב הזה בעצמו. שבו ידבר ואמר למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו אחר אומרו ויצילהו מידם. הוא ללמד לאדם דעת יעשה בלב שמח כי על שעשה כן ראובן העלה עליו הכתוב כאלו הצילו והביאו אל אביו. ושמא תאמר אדרבה מאשר לא השתדל לגמור הדבר. ולשים נפשו מנגד לטוענו ולהשיבו אל אביו כי אם ברפיון הניחו שם כמתרפה במלאכתו יורה כי לא שמח בלבו בעצם. בעשותו הדבר מלבו מנפש לז"א שאילו היה יודע ראובן כו' לומר מה שלא גמר הדבר לעשותו ולטענו על כתפו לא היה רק מדאגה מדבר שלא ידע שיכתוב בתורה ויצילהו שאילו ידע ודאי היה עושה כן. והטעם כי הנה אמר בלבו לא יחשבוני לעושה לשם שמים ואדרבה אם אחזיק בדבר בכל תוקף הלא יאמרו היתכן כי הוא הבכור ולא יקנא על יוסף המשתרר עלינו יותר ממנו אך אין זה כי אם להורות אמיתת חלומותיו כי אז טוב לו כי אמר שראה בחלומו אחד עשר כוכבים משתחוים לו וזו בשורה גדולה לראובן שנכלל בכלל השבטים ולא נדחה על דבר בלהה. ועל כן הוא מתחזק להצילו הן מאהבת בשורתו הן למען בהחיותו יחזיקו לקיימים חלומותיו להחשיב את ראובן מכלל שבטי יה אמנם אילו היה יודע שהתורה תפרסם כי כונתו לא היתה רק להצילו ולא לבחינה אחרת לא היה חושש לחשדתם כי עדות ה' נאמנה להכחישם. ואם כן ראוי הוא תחשב לו לצדקה כי אלו הצילו הצלה גמורה כאשר היה עם לבבו וא"כ איפה טוב לגבר ללמוד דרך ארץ יעשה המצוה בלב שמח מק"ו ואם מי שלא גמר המצוה על שמחת לבו העלה עליו הכתוב כאלו עשאה מה עתה גם העושה אותה ובשמחת הלב שאין ערך אל זכותו לפניו יתברך:
Genesis.37.21.6
ואפשר כיוונו גם כן לתת טוב טעם אל אומרו למען הציל אותו שיורה שאין מייחס אליו רק שעשה הכנה למען הציל ומתחילה אמר ויצילהו כאלו הצילו כבר ממש וגם הוא אומרו להשיבו אל אביו אך הוא נתינת טעם למה העלה עליו כאלו הצילו מידם. על טוב הכונה שהיה טוענו על כתפו ומוליכו אצל אביו וזה רמוז באומרו למען הציל כו' להשיבו אל אביו וכן באהרן בבא משה ליטול שררתו להיות סרסור ונביא בין המלך ה' ובין העם והיה משה חושש פן יקפיד. ואמר לפניו יתברך שלח נא ביד תשלח כמ"ש ז"ל (ש"ר פ"ג) שאמר שישלח ביד אהרן שהיה שלוחו תמידי ובישרו הוא יתב' ואמר אל תחוש שיקפיד כ"א אדרבה וראך ושמח בלבו. ולא מצינו שעשה הוראת שמחת לבב אמר מה שלא יצא בתופים ובמחולות לא היה רק כי לא ידע שיהיה הקב"ה כותב עליו וראך ושמח בלבו והוא כי היה ירא ליחשד בפני הרואים למחניף באומרם היתכן לא יקנא על אחיו אך אין זה רק חנופה חלילה ולא מלבו אך אילו ידע שהיה נכתב בתורה כך לא היה חושש באומרו כי הלא יראו אחרי כן עדות התורה ויחפרו ויבושו אך על בלתי יודעו לא רצה לתת פתחון פה לחושד ושישאר בחשדת לבו לעולם וכן בעז האם זאת גמילות חסדו לתת לה כדי תפיסת ב' אצבעות קלי לצדק' קרובתו אשר באה לבית מלונו וגם הכתוב יראה כממעט בזכותו בספרו המיעוט הוא אך אמנם אין זה כ"א שהכתוב לא הביט רק אל שמחת הלבב וטוב הכונה וש"ת אילו היתה שמחה בלבו למה לא הרבה בשבילה. ע"כ אמר אילו היה יודע בועז שכותב עליו ויצבט לה קלי פטומות היה מביא ומאכיל לה והוא כי אם היה חרד אליה חרדה גדולה להאכילה משמנים ופטומות לא יבצר מהרואים לאמר הלא עיניו נתן בה. כי הוא פנוי והיא פנויה. ומתנת אהבים הוא לה על כן לזות שפתים הרחיק ממנו אך אילו ידע שנכתב ויצבט לה קלי שהכתוב היה מספר בשבחו להאכילה. שהיה מורה שהכתוב מעיד עליו כי לשם שמים עשה ולא לפנויה זולת לא היה חושש לחשדתם כי הכתוב יסיר תועה מלבם כי יאמרו אילו היתה כונתו שלא לשם שמים חלילה לא היה הכתוב כותבו להורות טוב הכונה בשמחת לבב זה הוא פשוטו של דברים איש על מקומו:
Genesis.37.21.7
ולבא אל כללות קצובן של מעמד שלשתן. ולא אמר די בא' אוב' מהם. אפשר למה שהמצות יתחלקו לשלשה מחשבה דבור ומעשה וכל אחד מהם צריך שמחת לבב ולא אשר היא מחשבה לבדה אשר אין בה פעולת דבור או מעשה. וע"כ הביא מאהרן על מחשבה שכל הענין אינו רק להיותו שמח בגדולת אחיו ועל הדבור הביא מראובן שנכתב עליו שהצילו במה שדבר לא נכנו נפש וגו' ומעשה הביא מבעז שויצבט לה קלי אלא שמתחיל בראובן להביאן כסדר מציאותן כל הקודם בזמן הזכירו תחלה:
Genesis.37.21.8
עוד יתכן בהביאו משלשתן כי לא' משלש סיבות ימנע איש מעשות איזו מצוה שתהיה. ואם יעשנה לא תהיה בשמחה שלמה או פן יאמרו הרואים שאינה לש"ש כ"א יש בה פניית הנאה מה גם שלא יתערב בה חשדת נדנוד איסור שנית גדולה הימנה אם ירא פן יאמרו שמכוין לחנופה שיש איסור בדבר להחניף את זולתו לגנוב דעתו שלישית גדולה הימנה שחושדין אותו שהיא לכוונת עבירה אמר כי לא ימיש מעשותה בלב שמח ולא יחוש אחר שיודע בעצמו כי נכון לבו ועל הא' הביא מראובן שלא חש אל חשדת אחיו. שיאמרו שעל הנאת בשורת יוסף היה עושה. ועל השנית הביא מאהרן שהחששה היתה פן יחושו ויחשדוהו למחניף וגונב דעת אחיו ולא עשה רק יצא לקראתו בלב שמח והכתוב מעידו ועל השלישית הביא מבעז שעשה בשמחה ולא חש פן יחשדוהו למתנת אהבים ומה גם לאיש כמוהו שהיה חילול ה' בדבר באופן שמכל אלה ילמוד איש לעשות כל מצוה בשמחת לבב שהן מעט אשר עשה כל א' מאלה על טוב הכוונה נחשב למרובה למה שנמנעו להגדיל מפני הרואים ועל כן כל איש ירבה ולא יסור ומפני כל אלה לא יחוש. ושמא תאמר הלא אמרת אילו ידע ראובן וכו' אלו ידע אהרן כו'. והלא תאמר הנה לשעבר היתה המצוה נכתבת על יד נביאים בעולם הזה והיה לאדם ספק אם תכתב כי לא כל מצוה ומצוה היתה נכתבת ועל הספק ההוא היה נמנע מעשותה בשלמות פן יחשד כי שמא לא תכתב ולא יודע טוב לבוא אם כן איפה בזמן הזה שודאי אין כותב רק למעלה במה יבטח איש שתתפרסם טוכ כוונתו לשלא יחוש אל אחת מהחשדות האפשריות. וזה לשעבר היה אדם עושה מצוה כו' ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותם לזה אמר אליהו ומשיח והקב"ה חותם על ידם והוא ענין שכתבנו על (משלי ל״א:ל״א) ויהללוה בשערים מעשיה. כי המעשים עצמן שהאדם עושה הן הם המפרסמים מעשיו ומהללים אותו. כי איכות קדושת מעשיו הנעשים כחות קדושה ושרפי קודש הן הם המפרסמים מעשיו ומשימים בלב בני האדם חן טוב העושה מצוה הלא נראה כמה חסידים משרתי ה' ועוסקים בתורה ומצות בסתר. ושמעם הולך בכל עבר ופנה אך אין זה רק כי מעשיהם עצמם הם יפרסמוהו ואם עושה לשמה מתפרסמת טוב כוונתם בשלשת העולמות על ידם. ודרך התפרסמן הוא באומרו שעל ידי אליהו ומשיח נכתב. ולבא אל ענין זה נבין מה ענין הכתיבה העליונה שכל מעשנו בספר נכתבין. אמנם הלא הוא במה שידענו מחכמי האמת כי כל מצוה ומצוה יש לה שורש עליון בכל אחד מהעולמות העליונים. בכל א' מהם לפי איכות דקותו שהם אבי"ע כנודע ליודעי חן. כי גם שעיקר שרשיהם הוא מעלה מעלה דבקים בו יתברך. עם כל זה לא יבצר מהיות התפשטות כבודו יתברך בכל עולם ועולם. ואגבו כל שרשי המצות כי לא יתפרדו כנודע. ועל כן בעשות איש כל מצוה ומצוה בעולם המעשה איכות קדושתה עולה ונרשמת מעולם אל עולם. עד למעלה מעולם הנשמות. והרושם העושה בעולמות. והאורות המזהירים היא הכתיבה העומדת לעד. ומה שהוא יתברך מלמעלה משפיע משפע השרשים העליונים להחזיק הרשמים הנעשים בכל העולמות. היא הנקראת חתימה כשטר המתקיי' ומוחזק בחותמיו והאורות הנרשמים על ידי חותמיהם הם מלאכים הנעשים במצות שאמרו ז"ל. והם הפרקליטין כי האור הנרשם עם הנשפע מלמעלה הוא מלאך בחיניותו:
Genesis.37.21.9
ובזה יובן הענין. כי עליית מעשה המצוה אשר יעשה האדם תהיה ע"י אליהו ומשיח. כי אליהו יש לו שייכות בג' העולמות שנשאר מגוו באמצע להתלבש בבאו מעלה אותן עד סוף שלשתן כי מלאך יקרא כנודע. ומשיח כי נשמה הוא בעולם הנשמות והקב"ה חותם מעולם העליון כמדובר. ועל כן למה שהכתיבה והרושם נעשה על ידי אלו. שיש לשניהם שייכות בארבע העולמות על ידן מתפשט ומתפרסם הדבר בכל המקומות שיש להם שייכות. ובזה אין פחד לאיש העושה מצוה בלב שמח. במקום שאפשר לחשוב שהוא שלא לשם שמים שלא יתפרסם טוב הכונה באופן שאין לו להתרשל מפני כך והוא כאשר קרה לאברהם בעקידה שעם שלא היה בהר ההוא זולתם נתפרסם בעולם כי מה' יצא לימנע מלשחטו כי המעשה עצמו מפרסמו. והביא ראיה מפסיק אז נדברו וגו' והוא כי אליהו נקרא איש כד"א איש עולה לקראתינו איש בעל שער ונאמר כאן איש וידוע כי א' מהדרכים שהאגדה נדרשת בהן היא ג"ש. ורעהו של אליהו הוא משיח. הרי שניהם באומר איש אל רעהו כי אליהו הנקרא איש דובר ומעלה המצוה אל רעהו הוא משיח. אל עולם הנשמות וממנו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר ע"י אליהו ומשיח. ואח"כ לפניו יתברך לחתום. ומה היא הנכתב ונחתם ועל מי ידברו הלא הוא ליראי ה' ולחושבי שמו הם עושי המצות כי מצותיהן הן הנכתבות והספר שלהן יקרא. וזהו ליראי ה' ולחושבי שמו. שנכתבת טוב המחשבה:
Genesis.37.31.1
ויקחו וגו'. ראוי לשים לב. (א) מי הכניסם בזה וטוב טוב היה להסתיר הדבר ולומר לא ראינו ולא הגיע אלינו ולא ידענו מה היה לו. או יאמרו שמצאוהו הרוג או ששמעו עליו שמת או נהרג ולא לצבוע הכתונת ולשלחה ולהביא אל אביהם ולומר הכר נא להשקותו כוס רעל (ב) בדברי יעקב מה ראה שהכיר כי חיה רעה אכלתהו (ג) אומר טרוף טורף מה הוא הכפל הזה (ד) שהיל"ל טרוף טורף ואח"כ חיה רעה אכלתהו כסדר הענין וגם מה ענין מאמרו כי ארד וגו':
Genesis.37.31.2
אך הנה המה אמרו בלבם מה נאמר. אם אמרנו לא נראה אלינו ולא ידענו מה היה לו. אולי ילך או ישלח לחקור בדרכים ובמקומות וישאל בעל השיירות אשר עברו דרך שכם ואנה הלכו ויתגלה אליו אורחות ישמעאלים אשר הלכו להוריד מצרימה ויפשפש וימצא. ואם אמרנו מצאנוהו מת הלא יאמר למה לא קברתם אותו ואם קברתם אותו הראוני את קברו. ועוד אולי אחר זמן יעלה ויבא. או יודע כי חי הוא וימצאו בדאים. ואם אמרנו שמענו בו שמת נדבר שקר. לכן טוב טוב הוא לומר הכר נא והוא מעצמו יאמר שהומת נמצא הוא אומר ולא אנו כענין אתון קאמריתו אנא לא קאמינא. ואם אמרנו להביא את הכתונת כאשר היא ידין כי הפשיטוהו ועודנו חי ולא יתייאש מלבקשו ומשלח לחפש עד ימצא אך בראות הכתונת צבועה בדם אז יתייאש ולא יחפש וישלחו את הכתונת ולא הניחוה שלמה. למה שאין דרך הנשחט שתצבע כתנתו בדם. אך עתה יאמר כי מדקרות חרב הוכה ומת. והוטבלת כולה בדם ויהיה להם סמך מה. כי על דבתם רעה היה הדבר. כי יש בוטה כמדקרות חרב. וגם לא הראוה בדם במקצתה בל יחשוב שנדבק בה הדם ממקום אחר ויאמרו זאת מצאנו ולא דברו שקר. כי בכלל מוצאם את יוסף אצלם הוא אשר עמו ובהכירה אמר כתונת בני היא ודאי. ומאשר לא נמצא בו עון אשר חטא זולתי הביאו דבה אני גוזר ואומר כי חיה רעה אכלתהו כמאמרם ז"ל (ש"ר פ' ל"א) המוציא שמע שוא ראוי להשליכו לכלבים שנא' לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא. אך חזר ואמר הנה לא יתכן אכלוהו חי כי הלא צלם אלהים היה לו שלם על פניו אחר הביאו הדבה. ע"כ לא עצבו אביו על הדבר ועל כן לא יתכן יכלו לו הבעלי חיים. ולא נפלה חתיתו עליהם. כד"א (בראשית ט') ומוראכם כו' שהוא כמפורש למעלה על אשר לא השחית צלם אלהים מפניו'. על כן אגזור אומר כי ב' טריפות היו לו. אחד בידי אדם בעל בחירה שצדקת הצדיק לא תצילנו ממנו כנודע ואח"כ אפשר טרפו ואכלתו חיה וזהו טרוף טורף יוסף ומה גם למשז"ל שחשב פגע בו א' מבניו. ואז ויקרע על בנו וישם שק במתניו לכפרת עון. והוא כי חשב שאם נענש יוסף על הביאו הדבה. עם היות אל אביהם שכתבנו למעלה שלא לבייש או לדבר סרה כיוון רק כדי שאביהם יישר אורחותם. א"כ גם אני באשמה ששמעתי ולא גערתי בו עם שלא קבלתיה. ע"כ וישם שק במתניו. ולא ערבו אל לבם בניו ובנותיו לנחמו מיד כי ראו כי גדל הכאב מאד עד שויתאבל על בנו ימים רבים שהוא לפחות ימים שנים רבים שלשה אז ויקומו כלם לנחמו וימאן ויאמר כי ארד כו'. והוא כי הנה היה יחס גדול לנפש יעקב בנפש יוסף באופן שהמת משניהם אחרון הולך אצל הראשון. והנה בחשוב יעקב כי בעון הדבה הומת יוסף. היה חושש גם על עצמו שלא עצבו בשמעו. ע"כ אמר איך אקבל תנחומין אחר שבמקום עלותי במותי. אדרבה ארד שנית שתהיה הירידה אל בני שנהיה שנינו ירודים ומי יתן וברדתי שאולה אעלהו עמי כדרך הצדיקי' הגדולים שבמותם יעבירום דרך שאול מכה להעלות אתם קצת מהנדונים שם כי היורד בדרך זה שמתה היא לו. אך אחר שעון זה היה כל כך חמור עד שהספיק שטרוף טורף יוסף אם כן ירא אני שארד אבל שאולה שיהיה לידון ולא שמח שאולה להעלות את אחר עמי והיה צערו על חנם. ולכן הטיבו אשר דברו רז"ל (ב"ר פ' פ"ד) באומרם ויבך אותו אביו הוא יצחק. והוא כי יעקב היה בוכה על יוסף. אך יצחק שידע האמת לא היה בוכה כ"א אותו. הוא את יעקב שעליו מדבר על צערו זה:
Genesis.37.36.1
והמדנים מכרו כו'. הנה פסוק זה היה מקומו לפנים קודם לפסוק ויוסף הורד מצרימה והיה מקצר חצי הפסוק בכך. אך יאמר הנה יעקב בקצת מאמרו ניבא ולא ידע מה ניבא כי אמר ארד אל בני וכן היה. כי הנה מכרו אותו אל מצרים באופן שע"י כן ירד יעקב אל בנו שמה:
Genesis.38.1.1
ויהי בעת וגו'. מהראוי יאמר וירד יהודה מאי ויהי בעת ההיא אך הנה ארז"ל (שם פ' פ"ה) כי על יהודה נאמר בגדה יהודה ותועבה עשה כי חילל יהודה וגו' ובעל בת אל נכר היא בת שוע אשר לקח והלא כמו זר נחשב יכשול לבלתי קחת אשה הגונה אליו:
Genesis.38.1.2
ועל פי דרכנו נשית לב מה זה מיהר הוא יתברך לפגוע בער ואונן בני ז' שנים בלתי בני עונשים לא לשמים ולא לארץ. וגם למה לא הוזכר שם בת שוע אשת יהודה רק שם אביה משא"כ בתמר שנהפך הענין:
Genesis.38.1.3
אך הנה ארז"ל (שם) שבטי' היו עסוקים למכור את יוסף כו' והקב"ה עסוק להוציא את מלך המשיח והלא יקשה כי כמה שנים עברו עד בא פרץ עד כי גדלו ער ואונן ולקחו את תמר ומתו ובא אליה יהודה ותלד את פרץ. ואיך יאמר כי בהיותם עסוקים למכור כו' היה הקב"ה עסק להוציא את המשיח:
Genesis.38.1.4
אך הנה מאז היה חפצו ית' יקח אשה הגונה את תמר או דומה לה ולהוציא ממנה את פרץ מיד ולא ע"י יבום שאז היה כחו גדול כנודע מחכמי האמת כי על בא דוד מכח הייבום הורע כחו ואפי' בהולדו לא היה ראוי יהיה רק נפל לולא ניתנו לו מאז ע' שנים משנות האדם ומי גרם לו אלא שנכשל בבת איש כנענית בת אל נכר בלתי ראוי מצד עצמה כי ע"כ לא הוזכר שמה. וע"כ יצאו בניו בלתי הגונים להוציא מהם מלכות בית דוד עד חזר הוא ית' והוציאם פעם שנית מבטן תמר דרך ייבום שהיה כלי טהור ויצליחו למלוכה אחר אשר הורקו מכלי אל כלי. ואיך נתגלגל וטעה יהודה בבת שוע מתחלה. ע"כ הקדימה תורה ואמר' ויהי וגו' והוא דרך ארץ גדול מאד הלא הוא כי כמה וכמה טובות המתחבר לצדיקים מהמרדף ריקים. כ"א היה יהודה עם אחיו ובית אביו לא היה נכשל בבת שוע כאשר בקנות לו חבר את איש עדולמי כי עת רעה היתה. וז"א ויהי בעת ההיא לאמר הנה ווי ואבוי היה בעת ההיא כי ירד יהודה מאת אחיו הצדיקים ויט עד איש עדולמי כי ע"י כן למראה עיניו הביט וירא שם יהודה בת איש כנעני ולא שת לבו אל ייחוסה ואל כשרותה ועם היות כי ויקחה דרך ליקוחין ואישות ואח"כ ויבא אליה לא שוה לו כי לא טוב לבם עם אל כי ע"כ בת אל נכר קראה ה'. וע"כ ויהי ער רע ואונן שיחת ארצה כי לא הוכנו להטיב ובחמלת ה' עליו למהר בייבום יהודה כי פרץ הוא ער וזרח הוא אונן כנודע באופן שמיתתם מיד היתה ע"צ הרחמים למהר טובם. וזהו וימיתם ה' למהר הוצאות המשיח. או יאמר ויהי וגו'. בראות יהודה את סיגופי אביו בשק במתניו וממאן להנחם ואומר כי ארד אל בני וגו' ושעל ידו ירד יוסף מצרימה לעבד נמכר יוסף ואז קבל גלות על עצמו ווי צרה. וזהו ויהי בעת ההיא וירד גם הוא מאת אחיו ועד עדולם בא כבוד ישראל וגם ה' הסכים בתשובתו ויסור יסרהו גם הוא שקבר אשתו ובניו על שלא גמר המצוה כמ"ש ז"ל. או יאמר בהזכיר מאמרם ז"ל שהורידוהו אחיו מגדולתו כי כאשר אמר לכו ונמכרנו אם היה אומר נשיבהו אל אביו היו שומעין לו ועל כן בעטו בו ולעומת זה מצאנו ראינו כי אביו משבחו ואומר מטרף בני עלית כי על דבר יוסף עלה במעלה. ואיך הורד גאונו על כן יתכן כי גם זה מאמרו ית' פה. ויהי בעת ההיא וי וצרה היתה בעת ההיא כי מכרוהו. אך לא ע"כ יאשם יהודה להיות ירוד לפניו ית' כי הלא לא יבצר כי יהודה גבר באחיו והציל ממות נפש יוסף כי אלמלא יהודה היה מת בבור מרעב ללחם ומצמא למים ולמחיה היה לו אז יהודה ליוסף וע"כ מאז נגזרה עליתו במעלות. וזהו וירד יהודה. כלומר מה שוירד הוא מאחיו בלבד. אך לא מהקב"ה ואשר קבר את בניו לא היה רק על נשואים בלתי הגונים אשר עשה כי וירא שם יהודה בת איש כנעני כו' ועל כן יצאו בנים בלתי הגונים וימיתם ה'. אך אחר כך הוליד את פרץ שממנו הושתת ממלכת ישראל ועם כל זה על שלא גמר המצוה להצילו גם מעבדות כאשר הציל ממות נפשו על כן נצטער בהיות נדחה מאת אחיו. ומה גם במה שכתבנו על פסוק גור אריה יהודה מטרף בני עלית שמתחיל שלא לנוכח ומסיים לנוכח שהוא כי שלא לנוכח ידבר על מלכות בית דוד כי מתחלה היה גור קטן מולך על יהודה בחברון שבע שנים ואח"כ אריה מלך גמור על ישראל כולו כאריה בחיות והטעם הוא על כי אתה בני יהודה מטרף בני יוסף עלית במעלה. וע"כ כמקרך יקרה גם לדוד כי כאשר בתחלה לא משלת כי אם על עצמך ולא על אחיך באומרם לכו ונהרגהו ובהשליכם אותו הבורה כי לא משלת בם למונעם. רק על עצמך מלעשות כמעשיהם כן דוד תחלה היה מושל על שבטו הוא יהודה לבדו וכאשר אחרי כן מטרף בני משלת על כלם ואמרת מה בצע כי נהרוג כו' והצלתו. כן גם דוד יהיה כאריה מושל בכל השבטים וכן אשר בתחלת מלכות בית דוד כרע בימי ירבעם ורבץ בימי החורבן. גם זה על מה שאירע לך בטרף בני והוא כי כאשר ירד יהודה מאת אחיו שהורידוהו מגדולתו זולת בנימין שלא היה נכנס בזה כן רחבעם דחו אותו השבטים. זולתי יהודה שהוא שבטו ושבט בנימין והרביצה מעין חרבן ביתו במות תשתו ובניו. וזה יתכן בכונת המסרה והיא ויהי בעת ההיא ג' במסורה. (א) ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכול כו' אל אברהם כו'. (ב) ויהי בעת ההיא וירד יהודה כו'. (ג) ויהי בעת ההיא וירבעם יצא כו' והענין כי הנה ארז"ל שעל ידי מה שבעת ההיא כרת ברית אברהם עם אבימלך מלכו כמה מלכים באומות לפני מלך מלך בישראל:
Genesis.38.1.5
ונבא אל הענין כי כאשר היה וי בעת ההיא שאבימלך דבר אל אברהם שמלכו זרים ונתמעטה שרר' ישראל. כן וי היה בעת ההיא שוירד יהודה מאת אחיו:
Genesis.38.1.6
ומה היתה הרעה הלא היא ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים וימצא אותו אחיה השלוני כו' שבישרו על מלכות י' השבטים שיוסרו מבית דוד. כי זה היה מאז ירד יהודה מאת אחיו כמדובר:
Genesis.38.3.1
ותהר כו'. הנה אפשר כי על יודעו כי לא היה הגון. על העדר כשרון אמר קראו ער כמבקש תפלה יהפך מרע לער וזרוז בכשרות כי אותיות דדין כאותיות דדין ולא שוה לו כי אדרבה נהפך מער לרע כאו' ויהי ער בכור יהודה רע ואמר בכור יהודה לומר כי לזה הועיל' וכו' יהודה שלא היה רע רק בעיני ה' ולא גם בעיני הבריות. כי כל רשעו היה במה שבין אדם למקום ולא גם על מה שבין אדם לחבירו. וגם ירמוז שזכות אביו הגינה שלא היו מהחוטאים במה שבינו למקום בפרהסיא בעיני הבריות רק בסתר. במה שהוא בעיני ה' הרואה מה בחשוכא ועל כן וימיתהו ה'. בכח מאתו ית' ככל צדיק גמור הנאסף בחטאו ולא ע"י מלאך רע. ומה גם למשז"ל (ב"ר פ' פ"ה) שכל רשעו היה שהיה כו'. כי הנה אין עון זה באשתו מחייבי מיתה או כרת. וגם לא היה בר עונשין כי אם בן שבע שנים כמ"ש בסדר עולם. ולא על חנם בקרב שנים ותגלגל בפרץ אבי כל טוב ישראל כדעת חכמי האמת. וגם ירמוז כמדובר למעלה וימיתהו ה'. שהיתה מיתתו ע"פ מדת רחמים לקרב תיקונו בפרץ כמדובר:
Genesis.38.4.1
ותהר עוד כו'. ותוסף עוד כו'. יראה שאחד היה קורא לו האב שם ואת השני אמו. וזהו ותקרא את שמו אונן. ואפשר כי על ראותה היות יהודה חושש לזרע האם כי על כן קרא לבכור ער. להפכו מרע לער ולא יבצר מהיותה עציבת רוח ואנינו'. על כן קראתו אונן לשון אנינות. ועל דרך זה היה שם השלישי נוגע לאב שיקרא את שמו. ואיך יאמר ותקרא את שמו שלה לז"א והיה בכזיב בלדתה אותו ולא בעיר שהיתה היא שמה ועל כן קראה לו היא שם. ואפשר כי על כן קראתו שלה לומר כי אשר היה שלו נעשה שלה או יהי' ל' שלוה כי גם שלא שלם לבו עמה. על בלתי היותה ראויה אליו ע"כ קראתו שלה כי עתה יהיה זה שלום לה. כי ילדה לו שלשה בנים:
Genesis.38.6.1
ויקח יהודה כו'. הנה כתבנו למעלה כי את שם אשת יהודה לא הזכיר כי אם בת שוע. על כי מצד עצמה בלתי ראויה. על כן הס שלא להזכיר שעה. ובזה אפשר כי לא הניח בנו יפן עיניו באשה ואולי תהיה בלתי הגונה. על כן ויקח הוא בעצמו אשה לו הראויה להזכיר שמה. וזהו ושמה תמר כי צדקת גמורה היתה כנודע מרז"ל (שם) ועל כן לא הזכיר שם אביה עם היותו מלכי צדק לבל יראה שעל היותה בת לצדיק ההוא לקחה ולא על בחינת עצמה. על כן לא הזכיר רק את שמה כי אל עצמה הביט. ומה גם אם נרמז צדקות' בשם תמר. כד"א צדיק כתמר יפרח.
Genesis.38.8.1
ויאמר יהודה כו'. הנה למה שכיון ער לשם הנאה. נכשל שעירה לאשפה פן תתעבר ותתעכר. על כן צוה לאונן בל יקראנו כראשון. וזהו אומרו בא אל אשת אחיך לא להנות בל תהיה אשת אח שלא במקום מצוה. כי יהיה כמעט כפוגע בערוה. וז"א אל אשת אחיך כי אם כדי ליבם אותה לשם מצות יבום ולא יהא כמעש' ער רק באופן תהי' הקמת זרע בדבר שהוא כדרכה וזהו והקם זרע לאחיך. וע"פ דרכו רמז לו יזהר פן יקרנו כאחיו שמת והוצרך מי שיקים לו זרע:
Genesis.38.9.1
וידע כו'. הנה פשט הכתוב הוא כי ידע כי לא לו יהיה הזרע כי אם לאחיו כמאמר אביו והקם זרע לאחיך. והלא יקשה כי לא יצדק לשון ידיעה בנגלה והנה לא בסתר דבר לו אביו והקם זרע לאחיך והיל"ל וישמע או וירא אונן כי לא לו יהיה הזרע. אך באומרו וידע יורה על ידיעה בלתי גלויה בדברי אביו. ועוד כי מה פשע אחיו וחטאתו שלא רצה לתת זרע לאחיו:
Genesis.38.9.2
אך הנה אמרו רז"ל (שם פ' נ"א) על מאמר בת לוט ונחיה מאבינו זרע שאמרה אותו הזרע שבא מייקום אחר הוא משיח. נביא ע"י אבינו וכן היה כי בא מרות המואביה ונעמה העמונית. ויתכן כי לא נעלם מבן יהודה כי הוא העיקר מה שלא נעלם מבת לוט. וידוע כי מער היה עתיד לצאת המלכות שהוא פרץ. ועל כן יאמר אם אקים זרע לאחי. יצא ממנו הזרע המיוחד. כאשר היה אחר כך שיצא פרץ שממנו הושתת מלכות בית דוד. שהוא ער בכור יהודה ע"כ אמר אמנע מלהקים לער זרע. ובהמנע הקמת זרעו אולי יתקיים הזרע העתיד לצאת ממני מאשה זולתה. וז"א וידע אונן כי נתגלה אליו כי אם יקום זרע לאחיו. לא לו יהיה הזרע הידוע לעתיד כ"א לזרע שיקים לאחיו על כן ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו. ואולי יתקיים הזרע העתיד בעצמו ואם היה נמנע מליבם חש פן ייבם שלה. ויקיים זרע לאחיו ולו יהיה הזרע על כן לקחה למונעה משלה. ושגם הוא לא יקיים זרע אולי לא יבא אותו הזרע לעולם יתקיים הזרע בו ממקום אחר:
Genesis.38.11.1
ויאמר כו'. הנה ארז"ל בסדר עולם כי בן שבע שנים נשאה ער. וכן אונן כשהגיע לשבע נשא גם הוא. והנה שהיה כוונת יהודה כי חש אולי על היותם קטנים. דעה חסרו מלהתנהג על פי התורה ומתו. על כן אמר שבי אלמנה עד יגדל שלה שהוא יותר מאשר גדל אונן על ער. וזהו פן ימות גם הוא כאחיו שהוא להיותו נושא אשה בן שבע שנים. על כן כאשר רבו הימים שהוא שנה אחת כמ"ש ז"ל. נתעוררה על כי גדל שלה בהגיע לזמן שנשאה אונן היא שנת ההפרש שמלידת אונן ללידת שלה. והוא לא כן ידמה עד יגדל יותר כמבואר:
Genesis.38.13.1
ויוגד לאמר כו'. ראוי לשים לב. (א) אומרו ויוגד לתמר לאמר ואינו אומר לזולת. (ב) אומרו הנה חמיך עולה כו'. האם עד יום ההוא לא הלך יהודה לשום מקום. שתוכל להתראות והזדמן לפניו אם לא בעלותו תמנתה. (ג) אומרו עולה ובמקום אחר הוא אומר וירד תמנתה. והנה הוצרכו רז"ל (ב"ר פ' פ"ה) לומר שהיא באמצע ההר שעולים לה מלמטה ויורדים מלמעלה. (ד) או' בפתח עינים שאז"ל שלא מצינו מקום ששמו פתח עינים אלא שהוא זרע אברהם שהכל פותחין בו עיניהם. ועדיין קשה שלא על אברהם ידבר פה. (ה) אומרו והיא לא ניתנה כו'. כי מלת והיא מיותרת. (ו) אומרו ויחשבה לזונה שאם חשבה לזונה איך בא עליה. ומה גם למה שידענו מרז"ל כי אין זונה אלא אשת איש ובני נח בעילת בעל יש להם. (ז) שאחרי כן משנה שמה וקורא אותה קדשה. באומרו איה הקדשה כו'. (ח) אומרו כי כסתה פניה כי נהפוך הוא כי על שכסתה פניה מורה כי כשרה היא. (ט) אומרו ויט אליה אל הדרך כי הלא בדרך היה הולך כי על כן הוצרכו ז"ל לומר כי יצא מהדרך. ומלאך הטהו אל הדרך להזדקק לה. (י) אומרו הבה נא כי אדרבה הוא נותן את נדנה. ואיך יאמר לה הבה נא. (יא) אומרו אנכי אשלח גדי עזים כו'. כי אומרו מן הצאן הוא מיותר. (יב) למה סיימה שלשת מיני ערבון ההם מזולתם. (יג) אומרו ותהר לו כי מלת לו מיותר. (יד) כי פעם קורא אותה אשה ופעם קדשה. ומיד אומר הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה שחוזר ואומר מה ששלחו. אמר לבלי צורך כלל כי מי לא ידע ששלח ושרעהו לא מצאה. (טו) אומרו ויוגד ליהודה לאמר שהוא מיותר ואינו לאמר לזולת. (טז) אומרו וגם הנה הרה לזנונים כי אומרו לזנונים הוא מיותר. (יז) אומרו והיא שלחה אל חמיה כו' נראה שהוא ע"י שליח. ואח"כ אומר הכר נא לנוכח ועוד אומרו ויכר יהודה מה צורך אומרו ויכר האם היה עולה על לב שלא יכירם (יח) אומרו צדקה ממני כי הלא פשט הכתוב הוא שאמר צדקה ודברה אמת כי הלא ממני היא הרה ולפ"ז היה ראוי יהיה טעם מפסיק במלת צדקה. ומה גם לרבותינו ז"ל (שם) כי הוא לא אמר רק צדקה ומן השמים אמרו ממני. (יט) אומרו ויתן יד ותקח המילדת ותקשור כו'. למה תספ' התורה מה שאין זו מעלה ולא מוריד כלל. (כ) אומרו מה פרצת עליך פרץ שהיל"ל עליו פרץ כי על אחיו פרץ וקפץ ולא על עצמו. (כא) אומרו ואחר יצא אחיו אשר כו' שהכל לבלי צורך. (כב) והיא העולה על כולן הלא היא כי הלא קיימו וקבלו רז"ל (שם) כי ענין יהודה ותמר דרך ייבום היה והלא כמו זר נחשב מה נשתנה ייבום זה מכל היבומים שע"י האח ולמה לא היה משלה ככל יבומי התורה ואין לומר כי מה' היה. כ"א שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו כי הלא אדרבה אמרו רז"ל שהיה יהודה פורש והולך. ואמר הקב"ה יהודה אנה תלך מהיכן יצאו מלכים ואז צוה אל מלאך הממונה על התאוה יטהו על הדרך. הנה כי מה' יצא הדבר:
Genesis.38.13.2
אמנם תכונת הענין הלז תסוב על ב' הקדמות א' כי לכל אדם יש עתות משתמת בשמים עת לרדת ועת לעלות כאשר ידע מסבב הסבות וכענין מאמר' בגמ' על אבוה דשמואל שהלך אל ארץ אחרת ושם ראתהו מטרונה אחת ושלחה בעדו לשכב אצלה ותפצר בו וימאן. אז אמרה לו אל תחשבני לזונה שא"כ המלבעדי אנשים זולתך דבקתי בך. אך דע איפה כי ראיתי באצטגנינות כי אשר תשכב עמך הלילה תתעבר אדם גדול בעולם. ויהי בשומעו ויזכור את השם וברגע הגיע אל מקום אשתו וישכב עמה ותהר לו ובטרם בקר חזר להזכיר את השם ושב למקומו וכאשר הרתה האשה נגדוה כי לא ידעו כי בא ושכב עמה בלילה הוא וקרוב לזה אמרו רז"ל (סנהדרין דף ק"ט) באשת אדוני יוסף כי כל ישעה וכל חפץ. כי ידעה כי מיוסף עתיד לצאת מלכים ולא ידעה כי היה הדבר נוגע אל בתה. והנה כל ידיעה לא תבצר מתמר כלתו. ומה גם ע"י אביה כי בת שם בן נח היתה המגיד לרבקה שני גוים בבטנך כו'. כמו שאמרו ז"ל ויאמר ה' לה ע"י שם:
Genesis.38.13.3
ובזה נבא אל מאמרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ה) האומר על פסוק הרה לזנונים כי אחר ביאת יהודה כשבאתה במרחץ היתה אומרת ליושבות אצלה אל תדחקו כרסי כי טעון מלכים הוא ומי הגיד לה זה אם לא שידעה על ידי אביה או דומה לו. הקדמה שנית והיא כל מלכות בית דוד העתיד לא היה עתיד לצאת רק מער בכור יהודה כאשר ידע אל דעות ה' בחינת רוח כל בשר איש ועל כן במות ער ואונן והוצרכו לחזור ע"י יבום לא יבנה מלכות בית דוד אם לא מהקמת זרע של ער ולא משל אונן. וכמ"ש ז"ל ששאל שאול אם היה דוד מפרץ ויצלח למלוכה או מזרח ולא ימלוך וידוע כי פרץ הוא ער וזרח הוא אונן וע"כ אם היה אונן מקיים זרע לאחיו היה הכל מתוקן:
Genesis.38.13.4
אך כאשר שיחת ארצה ומת גם הוא. אם היה מייבם שלה לא היה מקיים זרע ער כ"א לאונן כנודע. כי בית א' הוא בונה ולא שני בתים באופן שלא היה חוזר ער לעולם על כן יעץ הוא ית' ישתנה יבום זה ויחזור אל האב שהוא הגזע שמהם יצאו ער ואונן כי בהיות היבום על ידו יוכל להחזיר את שניהם לעולם. וכן היה כי הקים זרע לשניהם פרץ הוא ער וזרח הוא אונן ואין זה רק על היות היבום על ידי האב צור שממנו חוצבו שניהם:
Genesis.38.13.5
ונבא אל הענין. והוא כי הנה אחר בא עת הורד יהודה מאת אחיו שהורידוהו מגדולתו על מה שלא שלט בהם להשיב את יוסף אל אביו כאשר שלט לבל ייהרגוהו ותהי ירידתו י"א שנה שהוא כמ"ש ז"ל בסדר עולם כי כאשר גדל שלה והיא לא נתנה לו היה בן ח' שנה והוא כמ"ש ז"ל בסדר עולם כי כאשר גדל שלה והיא לא נתנה לו היה בן ח' שנה והוא היה שלישי לבת שוע ומנשואי עד לידתו ג' שנים הרי י"א כמספר שנים שהורד אתי יוסף מהם. ע"כ אחר עבור הי"א שנה שלירידה וגם מתה בת אל נכר האשה הכושית אשר לקח עלה גם עלה במעלה לצאת ממנו מלכים. כענין מטרף בני עלית ובא זמן שהמזדווגת לו. ומה גם בתמר המוכנת לכך יצאו לה ממנו מלכים ויקרה לתמר כאשר קרה למטרונ' עם אבוה דשמואל הנ"ל וז"א ויגד לתמר. כי תחת מה שהיה נאמר וירד יהודה שהיה עד כה במדרגה ירידה. עתה מה שראוי לאמר הוא הנה חמיך עולה כי. הגיע עת עלייתו לצאת ממנו מלכי עולם. וז"א לאמר והיכן הוא הולך תמנתה כו' ולא נצטרך בזה לומר שהיו ב' תמנתא' למעלה שעלה לה יהודה וא' למטה שירד לה שמשון. או שהיתה באמצע ההר:
Genesis.38.13.6
או ע"ד זה ויוגד כדי של תמר לאמר. הנה חמיך עולה במעלה שהוגד לאביה ברוח הקדש או לדומה לו כדי לתמר לאמר הנה חמיך עולה. וזו עת הזדקק לו להוליד ממנו מלכים. וע"כ הטיבו אשר דברו רז"ל (ב"ר פ' פ"ה) כי מיד היתה אומר לנשים אל תדחקו כרסי כי מלכים הוא טעון. או ותסר בגדי כו' ותשב בפתח עינים והוא כי הלא יקשה כי מהראוי היה תשלח אל חמיה לאמר תנתן לשלה כי הלא גדל שלה:
Genesis.38.13.7
אמנם הוא ידעה כ"א היה מיבם שלה לא היה מקיים זרע רק לאונן כי בית א' הוא בונה ולא שתי בתים. ומהיכן מלכים יוצאים אם לא יתגלגל שישוב ער בכור יהודה. על כן התיקון הוא לחזור אל הפתח והגזע שממנו יצאו שניהם. וז"א ותשב בפתח השתי עינים הוא יהודה ולא אל שלה. שלא היה רק פתח עין א' כי יהודה יקיים זרע שניהם כמדובר ויצאו ממנו מלכים. כי כל ישעה וכל חפץ שיצא ממנה מלכות בית דוד בנין עדי עד. ובזה יובן מאמרם ז"ל (שם) שאמר הקב"ה בלכתו בדרך יהודה יהודה אנה אתה הולך מהיכן יצאו מלכי' וצוה מלאך הממונ' על התאוה כו' ויט אליה כו'. שהלא יקשה אומרו מהיכן יצאו מלכים כי הלא יצאו משלה שהוליד יהודה בן אחר. אך אין ספק כי להביא את ער שממנו המלכות יוצא היה מוכרח יהיה מיהודה כמדובר נמצא כי באמור ותשב בפתח עינים הורה כוונתם זו כי נפשה יודעת מאד ולשם שמים כיוונו:
Genesis.38.13.8
וזה אחשוב בכוונת המסרה כי ויחשבה ג' במקרא ויחשבה לו צדקה ויחשבה לזונה ויחשבה עלי לשכורה. ויש פירשו שהכונה על שתיות כוסות יין כי כוס אחד לאשה תחשב לצדקה השני לשכורת השלישי לזונה:
Genesis.38.13.9
אך מאן דכר שמיה דכוס וגם הסדר מהופך מסדר המקר' אך האמת הוא כי הלא מעשה תמר יראה רע ומר על כן אומר דעי איפה כי ויחשבה הוא ית'. לשמו צדקה מי שנא' עליה ויחשבה לזונה כמו מי שנא' עליה ויחשבה עלי לשכורה כי כך היה לפניו ית' בקשת תמר את יהודה כבקשת חנה ליבנות מבעלה כי הכל הולך אחר הכוונה והראי' כי ישבה על פתח עינים לבנות שני בתים כאמור ולא לתאוה גופנית כי הלא אם דרך תאוה לה יותר היה ראוי להזדקק עם שלה כי הוא נער מלכת אחר איש גדול בשנים וזהו כי ראתה כי גדל שלה וראוי לנשאה. אלא שהיא מצד עצמה לא נתנה לו כי לא רצתה תנתן לו לאשה כי לא הלכה אחרי הבחורים:
Genesis.38.13.10
או יאמר כי ראתה והכירה כי גדל שלה ולא מצד עצמו נמנעה ממנו. כי אם והיא מצד איכותה הטוב למה שהיתה ראויה לצאת מלכות ממנה לא נתנה לו מן השמים כי מה' היה הדבר שתזדקק ליהודה כאמור:
Genesis.38.15.1
ויראה יהודה כו'. הנה יהודה להיות גדול וחשוב היה הונך ראשון ואמריו רעהו העדולמי ושזה אם היתה קדשה מזומנת לכל היתה מראה עצמה ליהודה ולרעהו אך להיות שכל ישעה וכל חפץ לידבק בקדושה לשמו ית' ליזדקק ליהודה על כן לא גלתה פניה רק לו לבדו וזהו ויראה יהודה כלומר ולא רעהו אך יהודה חשב כי כאשר הראה פניה לו כן תעשה לפני רעהו ע"כ ויחשבה לזונה. אך כי כסתה פניה שלא יראה פניה גם רעהו. אז אמר כשרה היא ויט אליה כו':

Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source.