← All works

Alshekh on Torah

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections

1. Genesis.30.19.2

   או יאמר בשום לב אל אומרו יזבלני שאם הוא נופל על לשון זבדני הל"ל יזבלני. אך הנה זבולון הוא אכסניא לתורה שנקראת טוב. כמ"ש ז"ל יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. ובזה יאמר זבדני אלהים אותי זבד של טוב הוא זבולן שהוא זבד של טוב הוא של תורה שהוא זן את יששכר יושב אהלים כמאמרנו על פסוק שמח זבולן בצאתך כי מעת צאתך לסחורה תשמח שודאי תצליח כי הלא יששכר הוא יושב באהליך שהכינות לו בממונך ולכן כשם שבבן זה יש אכסניא לתורה אשר באכסניא שלו יש שכינה כנודע כן יזבלני אישי כי כאשר הוא עשה אכסניא לשכינה. כי הנה אמרו רז"ל (ב"ר פ' י"ט) כי שבעה העלו שכינה עד רקיע שביעי ואברהם הורידה לששי ויצחק לחמישי ויעקב לרביעי הוא זבול. ובזה יאמר הפעם יזבלני אישי שילדתי לו שיעשה לי כאשר עשה לזבול שהשרה שם שכינה כן יעשה לי שהוא בעשותו עיקר דירתו עמי באופן תשרה בי על ידו שכינה כאשר השרה בזבול. וז"א יזבלני כי ילדתי לו ששה בנים אשר הם כנגד שש מעלות לכסא:

2. Genesis.30.21.1

   ואחר ילדה בת כו'. ארז"ל שהיה עיבורה זכר ואח"כ נהפך נקבה בתפלת לאה. לבל תגרע רחל מן השפחות שישארו לה שנים מהי"ב שבטים. ובזה אפשר שקראה דינה לומר אל תאמרו האם בשביל רחל יעשו לזו שלא כדין ע"כ קראתה כך לומר כי אל דעות ידע כי גם מצד עצמה דינה של ילדה זו להיות כך כי אחר ו' מדות השביעי נקבה ובחינת דין ומתייחסת לאות ה' וזהו דינה אחר ו' בנים ולא תתרעם שנהפכה בשביל רחל בלבד:

3. Genesis.30.22.1

   ויזכור כו'. הנה היה לו לומר וישמע אלהים את רחל ויפתח את רחמה כי מאומרו תחלה ויזכור ואח"כ וישמע וכו' נראה שמבלי שמוע אליה זכר אותה וא"כ מה צורך השמיעה. והנה אחד מהטעמים שאז"ל במדרש (ב"ר פ' נ"ג) למה היו האמהות עקרות הוא מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. ובזה יאמר אל יקשה בעיניך מה שלאה חסה על אחותה שלא תלד פחות משנים והוא ית' אוהב צדיקים שכחה עד כה. כי הנה דע כי ויזכור אלהים את רחל ולא שכחה. אלא שהמתין עד שוישמע אליה אלהים שהתפללה כי לא היתה עקרה כ"א ע"ז שהקב"ה מתאוה כו':

4. Genesis.30.22.2

   או יאמר ויזכור אלהים את רחל עד כה אלא שהמתין עד שוישמע כו' לבל יראה שהדודאים פתחו רחמה:

5. Genesis.30.23.1

   ותהר כו'. מרוב ענותנות' אמרה לא הייתי כדאי לזה. אלא שאסף וקבץ אלהים את חרפתי והוא כי היו בעיניה חרפה מאמר יעקב שאמר אשר מנע ממך פרי בטן. וכמשז"ל (שם פ' ע"א) ממני לא מנע כי אם ממך וגם היה לה חרפה כי נתנה לאה שפחתה לאישה וילדה לאה בזכות זה והיא נתנה שפחתה תחילה לאישה וילדה והיא לא נבנית ממנה. וגם דרך כלל היותה עד כה גרועה מהשפחות. וגם מאמר לאה אליה המעט קחתך את אישי כאלו היא העיקר ונהפוך היה. הנה כי היה לה חרפה מבחינות רבות ואמרה גם שאחד מחלקי חרפתי לא היה לה מספיק לתת לי ה' הריון. פנה אסף אלהים את הכל לתת לי בן ולפי זה היה ראוי יקרא אסף. אלא שותקרא שמו יוסף לאמר לפני קונה יוסף ה' לה בן אחר ולא יהיה הבן הנשאר מהי"ב לאשה אחרת כי אם לי:

6. Genesis.30.23.2

   או יתכן כוונה באומרה לאמר כו' אין הכוונה חלילה שימנע בן מאחותי כ"א לאמר שיוסף לי בן על זה שלא יבצר לי אחר שגם שאחותי תלד יותר אינה מקפדת כ"א שלא אגרע מהשפחות ולא על שלילה מאחותי ואמר ותקרא שמו יוסף מלא בוי"ו ואח"כ אמרה יסף ה' לי בן אחר חסר וי"ו לאמר כי יוסף יהיה לו מילוי שיחשב לשנים אפרים ומנשה כראובן ושמעון. ובזה היה אפשר כי יחשב זה לה לשנים על כן אמרה לאמר כלו' שמה שהוא כשנים לא כיונה רק לאמר יוסף ה' לי בן אחר שיהיה לי מבטני והוא בנימין ולמה נכתב חסר וי"ו לומר שעל בלתי בעל מילוי ליחשב לשנים ידבר. וז"א אחר כלו' ולא שיהיו שנים נכללים בזה. ובזה אין מלת אחר מיותרת ובמה שכתבנו שעל לידת בלהה שנים ידעה כי גם היא תלד שנים נכתב יסף כאלו כבר היה בטוחה שיסף לה מאז ועם כל זה מבקשת בל יהיה עיכוב מה:

7. Genesis.30.26.1

   תנה את נשי כו'. ראוי לשים לב. (א) כי הלא מבלי שויתן לו בשכר עבודתו היה ראוי יתנם לו ולמה נותן טעם אשר עבדתיך כו'. (ב) למה כופל ואומר ואתה ידעת כו'. (ג) כפל אומר אשר עבדתיך כו'. (ד) אומרו ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן כו' היכן היא גזרת מציאת החן היה. (ה) מה הניחוש הזה שאומר נחשתי כו'. (ו) אומר ויאמר נקבה שכרך כו' כי אומרו ויאמר מיותר כי עודנו לבן מדבר. (ז) אומר נקבה כו' שהוא בלתי מתיישב כי אלו אמר שהיה אומר ליעקב שחפץ לשרתו בשכר היה צודק ישיב לו פרש שכרך כו' אך השירות לא נזכר ובמה יפרש לו השכר. (ח) אומר אתה ידעת כו' ואומר כי מעט כו' נראה בכל זה כשמשבח עבודתו ומגדיל עצמו באומרו ויברך ה' אותך לרגלי והוא שלא כמדת גודל ענותנותו ואם היא הקדמה אל מה שבא לאמר לו ועתה מתי אעשה כו' אין צורך לזה אל כל הקדמה ההיא. (ט) אומרו גם אנכי מה בא לרבות:

8. Genesis.30.26.2

   אמנם הנה היה מקום יאמר לבן ירא אני פן תענה את לאה כי הלא כל אשר עבדת שבע שנים זה פעמים הלא ברחל עבדת ושלא ברצונך היתה לך לאה ולא יבצר היות טינא בלבך על הרמאות וגם עלי ואפשר כי שנוא' היא ולכן בהרחק נדוד ממני תענה אותה על כן הקדים ואמר תנה את נשי כו' כי כולן בהשואה אחת אצלי ואל יעלה על רוחך כי אשר עבדתי שבע שנים ראשונות בעד רחל גם השניות לא על לאה עבדתי רק על שתתן לי את רחל שאם לא הייתי עובדך אחרי כן לא היית נותנה לי באופן תחשוב כי שנואה לאה כי לא כן הוא כי הנה אשר עבדתי אותך בהן היה בשוה בעד שתיהן השבע ברחל והשבע בלאה ויאמר אליו לבן הנה עד כה לא הייתי לחן בעיניך כי רמיתיך בלאה והנך אומר אתה תנה את נשי כאלו שתיהן שוות לפניך. וכן באמרך אשר עבדתי אותך בהן כמדובר. הנה ששמח אתה עתה בדבר למפרע ומצאתי חן עתה בעיניך אך עד כה לא מצאתי חן אך אני נחשתי מאז כי תשמח לאחר זמן:

9. Genesis.30.26.3

   או שעור הכתוב אם עתה בלבד ולא מאז מצאתי חן הוא בעיניך אך בעיני ה' מאז מצאתי חן כי אשר היה לבך עלי שרמיתיך לא כן הוא רמאותי כי מה' יצא כי אני נחשתי בפעולתי כוונת הבורא והראיה כי הלא ויברכני ה' בגללך כי אהובו ית' אתה ואולי היותי בזה מצר לך לא היה מברכני ה' בגללך. אך אין זה כ"א שרמאותי היה רצונו ית' ונתן שכרי. הנה השבתי על היוצא מכלל דבריך. אך אשר היה עיקר שאלתך תנה את נשי אין ראוי תוליכם עד תקנה נכסים לפרנסם. לכן נקבה שכרך שכר עבודה ואז ואתנה את נשיך. וז"א ויאמר פעם שנית כי זה חזר על עיקר השאלה ואמר נקבה לא תחוש לרמאות פן אחליף משכורתך כאשר בעבוד ז' שנים ברחל ונתתי את לאה כי עתה נקבה פרש בעצם דבריך עלי שלא יהיה מקום לשנות ויאמר אליו אשר אמרת אפרש שכרי עליך למען יהיה לי במה לפרנסם מזה אל תחוש כי הלא לא יבצר או דעתך הוא שהצלחת האיש לפרנסת ביתו תלוי בהשתדלות או מהמערכת או מברכת ה' וזה בא' משני פנים או על ידי השתלשלות השר השורר בארץ ההיא או ממנו ית' אל האדם. והנה על אלה אל תירא יעדר ממני שפע לפרנס את בנותיך ואת ילדיהן. כ"א דעתך שהדבר תלוי בהשתדלות אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך שהיה בכל כחי וכ"ש שאשתדל לעצמי ואם הוא של המערכת הלא מזלי טוב משלך כי ואת אשר היה מקנך אתי כי אצלך לא היה מצליח כאשר בהיות אתי:

10. Genesis.30.26.4

    והנה שתי הבחינות האלה הן שקר כי הן מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ כו' אין זה תלוי בהשתדלות כי איננו מועיל לפרוץ המקנה לרוב ולא במזל לרבוי כל כך עצום שכל המקנה היה מעט ומה שויפרוץ שהן הוולדות הן לרוב כי אין זה רק השגחה אלהית ואין לומר שהוא ית' שלשל השפע על יד השר שא"כ יותר שייכות יש לך אצל השר ממני כי חצוני הוא אצלי וא"כ למה לא תהיה הצלחת מקנך כ"א לפני אך אין זה כי אם שויברך ה' אותך ושמא תאמר איזה שייכות היה לו ית' עמך לברכה שלא ע"י שר. לז"א לרגלי להיותך בחברתי כד"א (שמות י״א:ח׳) צא אתה וכל העם אשר ברגליך כי הברכה היתה לך מאתו ית' באמצעותי כי קרוב אלי הוא יתב'. וז"א לרגלי דאפקיה בהאי לישנא כלומר להיותך ברגלי כי אני כצנור לקבל שפע ולשלשלו בך מאתו ית' וא"כ איפה כ"ש שאהיה מוצלח לפרנסת ביתי וזהו מתי אעשה גם אנכי לביתי לומר עד כה הייתי כלי לשלשל שפע מאתו יתב' אליך כאלו אתה תחתי ומתי אעשה גם אנכי לביתי שיהיה הוא ית' משפיע במעשה ידי ולהריק בבית נשי וילדי ופן תאמר אינו דומה בהיות עליך חיוב עבודה כי ע"כ עבדתני באשה בהיותך בן חורין שלא תעמול ללחם ביתך. הנה איני אומר שמה שאעמול יהיה בגדר עבודה כי אם בחינת מעשה עשיה מה. אך עכ"ז אתברך מאתו ית' להיות לביתי שהיא בית צדיקים וזהו ומתי אעשה כי אין הקב"ה חפץ רק שלא אהיה יושב ובטל ואז הוא יתב' העושה בעצם וזהו אעשה גם אנכי שהוא ית' עיקר. וגם אנכי טפל אליו ית' שלא אהיה יושב ובטל כי יהיה לביתי שמוכנים לקבל מבלי גדר עבודה רק שאעשה עשיה מה כמדובר:

11. Genesis.30.26.5

    או יאמר אתה ידעת את עבודתי. היא המחוייבת הן שבע שנים הראשונים על רחל. כי השנים שבעד לאה עושק היו כי אפילו חנם לא הייתי חפץ אותה ועכ"ז לא נמנעתי וזהו אשר עבדתיך עם שלא היתה עבודתי מחוייב' לך כלו' ודי מה שהטבתי לך. ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן כו' אמרת שעבדת לי חנם ושאכיר זה ואניחך לא כן הוא כ"א נא כלו' אם נא תעבדני אומר שמצאתי חן בעיניך אך לא במה שעבדתני. כלו' כי מה שעבדת גם על לאה ראוי היה. כי הנה נחשתי בתת אותה לך כי זאת היתה כוונת הבורא שאל"כ למה ברכני ה' בגללך ובראותו ששתק יעקב על אומרו. שאם עתה יעבדהו ימצא חן בעיניו ואמר הנה לא חנם אני חפץ. וגם לא שתעבוד ואתן השכר אחרי כן וגם לא שאדבר אני אומר כך וכך אתן לך רק אתה תפרש מעצמך ומיד ואתנה טרם עשותך עבודה פן תירא מרמאות. והשיב יעקב אתה ידעת את אשר עבדתיך. ואיני אומר עבודתי אשר עבדתיך לחלק עבדות ברחל לבד ושל לאה לבד לומר כי של לאה בלתי מחוייבת. כ"א מודינא לך שאחת הנה והכל בחיוב כי נחשתי אך אשר אמרת ויברכני ה' בגללך שהוא בסיבתי. שהוראת בזה כי ממנו ית' ואליך בירך אותך כי אינו כן רק ויברך ה' אותך באמצעותי וזה לרגלי כמדובר בקודם:

12. Genesis.30.28.1

    ויאמר כו'. אמר יעקב אם תרבה במחיר. הנה תאמר אני העשרתי את יעקב ואין יודע מה שראוי אלי זולתו ית' כי הלא איני כשאר רועים שירעו את הצאן. אך לא יוכלו לשמור אם יחד יבאו זאבים ודומיהם שיצטרך רועים ומקלות ולפעמים לא יועילו אך אני לא כן כי במה שאשובה ארעה צאנך אשמור שבהיותי הרועה הם שמורים. כי לא ידבק בצאנך מאומה מכל פגע ולכן איני רוצה שכרי מאתך כ"א מאתו ית' היודע את הראוי לו שכפי הראוי בשכרי. יוציא בהשגחתו ית' מן הצאן מהגוונים שיהיה התנאי שיהיה שכרי. וזהו וענתה בי צדקתי כו' לומר כי צדקתי בעבודתי תמיד כאשר תבא לראות מה הוא שכרי. שאני נוטל מגווני התנאי שהוא שכרי מאתו ית'. אז תכיר שמושי כי לפי צדקתי ימציא ה' שכרי וזהו וענתה בי צדקתי ביום מחר ואומרו מחר אינו מדוייק. כ"א כי תבא על שכרי שתבא לראות. מה שכרי אשר המציא לי ה' כנודע מרז"ל כי יש מחר שהוא לאחר זמן כי יאמרו בניכם מחר לבנינו ומה שהעיד צדקתי הוא לפניך וז"א לפניך שחוזר אל וענתה הנזכר. ויאמר לבן הן ועל מה שאמרת שכפי עבודתך ישגיח הוא יתברך בלידתך מה שיהיה שכרך לו יהיה כדברך:

13. Genesis.30.37.1

    ויקח כו'. הלא יתחמץ לבב אנוש. מה זה היה לבחיר שבאבות יעשה מרמה כזאת. ועוד יותר מזה יפלא על ה' איך הסכים עמו כאשר אמר לו בחלומו אך לזה נשית לב אל שנותו לבן את טעמו כי יעקב אמר הסר משם כל שה כו' כי לא הזכיר תישים כ"א שה ובלבן הוא אומר ויסר ביום ההוא את התישים ולא אמר ויסר כל שה נקוד כו' ועוד כי למעלה אמר וכל שה חום כו' ובלבן הוא אומר וכל חום בכשבים ולא הזכיר שה. אך אחשוב כי תישים הם עזים הזכרים הגדולים. ושה הוא הבינוני בין בעזים בין בכשבים שהוא שם כולל. כד"א (דברים י״ד:ד׳) שה כבשים ושה עזים. וכבשים כולל בין גדולים בין קטנים אך באומרו שהכבשים יצדק יותר על הבנוניים ומה גם בזה כאשר יבא:

14. Genesis.30.37.2

    אל הענין והוא כי הנה התנה יעקב יהיה שכרו הילודים מהיום ההוא נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים. שימתין עד שיגדלו הטלאים וגדיים ואז יבא לבן על שכרו ויפריש המנומרים. שהם שכרו כאומרו כל אשר איננו נקוד וטלוא כו' גנוב הוא אתי. שמורה שלא היה מפרישן עד יגדלו כבני שנה שיהיה בלתי אפשר לטעות בו והנה ראה יעקב שאם יסורו התישים הגדולים והעזים הנקבות הגדולות אשר בהן נקוד וטלוא וגם כל קטנים וקטנות ובינוניים. לא ישאר מה שיבוטו הצאן להתעבר כזאת מעקודים וטלואים. וכן בכשבים אם יסירו גדולים וקטנים כל אשר חום בו לא ילדו חום בכשבים ע"כ אמר יעקב הסר משם הבינונים הנקראים שה. אך לא התישים והוא כי אמר שבין הנולדים בשנה העברה לשל שנה זו אפשר לטעות כשיגדלו של שנה זו. ע"כ אמר הסר משם כל שה נקוד כו' שהם הנקראים שה ולא תיישים. שאפשר לטעות בהם אך התישים הגדולי' והעזים הנקודות והטלואות הגדולות היולדות שהן האמהות אדרבה רצה שישארו בכלל הבלתי נקודים וטלואים כדי שהיו נקודים להביט בהן באופן שילדו מאלו ומאלו. וכן בכשבים אמר וכל שה חום בכשבים כי מלת שה מיותרת אך הוא לו' שלא יסיר רק הבינונים שהם מהנולדים מהשנה שעברה. מעין השה הנזכר בעזים שהוא למעט התישים אך לבן עקר את הכל ויסר ביום ההוא את התישים כו' ואת כל העזים היולדות עם הנקראים שה אשר היו ילודים מהשנה שעברה כל אשר לבן בו. וכן בכשבים לא הסיר כל שה חום כ"א כל חום. אז אמר הנה האבות והאמהות היה ראוי ישארו הנקודים וטלואים וחום בכשבים הגדולים בכלל הבלתי נקודים והבלתי חום בכשבים למען לא יבצר נקודים להביט בהן וילדו מאלו ומאלו כי אין ללבן פחד יתחלפו הגדולים הרבה בין הנולדים. ע"כ עשה ענין הבטתם בהקלות המנומרים. תמורת מה שהיה לצאן להביט באבות ואמהות המנומרים כאמור. גם כיון באומר כל לבן בו. בשום לב אל כפול אומר למעלה הסר משם כל שה נקוד וטלוא כו' וחזר ואמר וטלוא ונקוד וכו' אך הוא כי יש שרובו טלוא ומעוטו נקוד ויש בהפך. ועל האחד קרא נקוד וטלוא ועל השני טלוא ונקוד ועל שניהם אמר עתה כל אשר לבן בו ע"כ שהסיר לבן הגדולים הותר לו לעשות ההמצאות ההן במקלות במקום התישים הנקודות והטלאות והכשבים הגדולים שלבן בם:

15. Genesis.31.1.1

    וישמע את דברי כו'. ראוי לשים לב אל אומרו לאמר שאינו לומר לזולת. ועוד כי באומרו את כל יורה שלא השאיר ואיך יאמר ומאשר לאבינו שנראה מאשר ולא כל אשר. אך אומרו הראוי לאמר הוא שלקח הכל שהנשאר לפני לבן כאין בערך מה שליעקב שאם לא לקח אלא שכרו שהוא מקצת מאשר לאבינו היתכן כי מאשר ולא כל אשר לאבינו יעשה את כל הכבוד הזה:

16. Genesis.31.1.2

    או יאמר הנה ליעקב צאן רבות שהוא עושר. וגם כבוד שהוא עבדים ושפחות וגמלים וחמורים שמתהדר ומתכבד בם גם ביישוב ומהיכן קנה עבדים אם מכר מהצאן שהיה שכרו וקנה עבדים כו' הנקראים כבוד איך נשארו לו צאן רבות. אך מה שראוי לאמר הנה כי זולת שכרו מהצאן לקח את כל אשר לאבינו והוא כל קרן נכסיו כספו וזהבו כי לא נעלם ממנו דבר מכל אשר ללבן ומאשר לקח עשה את כל הנקרא כבוד עבדים כו' ולא שהוציא בזה כל מה שלקח. כי לא מן הסתם השאיר ממון בידו. כ"א מאשר ולא כל אשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. והנה היה אפשר כי מעצמן דברו ולא כן לב לבן. ע"כ וירא יעקב את פני לבן שהיה מכיר בפרצוף פניו ככל חסידים ראשונים והנה איננו עמו כתמול שלשום כי מפניו הכיר כי רע לבו כפניו:

17. Genesis.31.3.1

    ויאמר ה'. הוא שם הגדול שוב אל ארץ אבותיך שהוא זכות א"י. ולמולדתך שהוא אל כבוד אב ואם. ואהיה עמך שם הויה ולא אלהים בלבד אשר עמך בחוצה לארץ. או יאמר ואהיה עמך כי שם אהי"ה יהיה עמך:

18. Genesis.31.5.1

    ויאמר להן רואה אנכי את פני אביכם. בפרצופו מה שאין זולתי רואה כי איננו אלי כתמול שלשום. ומה שקודם זה תמול שלשום היה טוב עמי. הוא כי ואלהי אבי היה עמדי. ומה שאין לבו אלי עתה לא מפני שאין אלהים עמדי כ"א מרשעו מכעס שלא נתנו אלהים להרע לי כי הנה אתנה ידעתן כי בכל כחי כו' ואביכן התל בי בלאה ואח"כ והחליף את משכורתי כו' ולא נתנו אלהים להרע כו' כ"א כה יאמר כו' ואם כה יאמר כו' באופן שלא שוה לו להרע עמדי. וע"כ כועס עלי ואין הדין עמו. כי בהשגחה נתן לי ה' מה שיש לי כאלו הפריש ה' את מקנה אביכן לי ובלעדם ויתן לי מאתו. כי לא בטבע היה הדבר כאילו לא ממקנה שלו נולדו. ואל תחשבו שערמה עשיתי בהציג מקלות בעת ייחם הצאן לא כן הוא. כ"א מאתו ית' היה הדבר. כי הנה ויהי בעת יחם הצאן כו' ויאמר שא נא עיניך כו' והוא מה שכתבנו למעלה כי לא היה תנאם להסיר מצאן לבן העתודים המנומרים רק הקטנים של שנה שעברה. בל יתחלפו בנולדים בשנה זו ולבן הסיר את הגדולים בל יולדו עקודים נקודים כו' כמותן. ע"כ מה עשה הוא יתברך שלח מלאכיו והיו מביאים אותם מעדר בני לבן או דמותן. וזהו העתודים העולים עקודים נקודים וברודים ועל מה עשה ה' ככה. לזה אמר כי אמר ראיתי את כל אשר לבן עושה לך שהוא מה שאמרנו שלקח הוא הגדולים:

19. Genesis.31.13.1

    אנכי האל בית אל כו'. רש"י ז"ל דחק לומר שה"א של האל יתירה כמו אל הארץ כנען וזולת זה קשה כי מי לא ידע כי אשר הוא אל. היה ג"כ אל בית אל. וגם למה מזכיר לו משיחת האבן ושנדר לו שם נדר אך עד כה דבר המלאך. ועתה מתחיל לדבר הוא ית'. וע"כ אמר טרם ידבר אני האל ולא מלאך כקודם ומאמרי הוא בית אל כו' לומר הנה אמרת והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים שהוא כמפורש למעלה כי היות לו בנים צדיקים הוא משל האבן שנתאחדו ונעשו אבן אחת וזהו יהיה בית אלהים כי הם עצמם המקדש. וזהו אומרו הנה בית אל הוא מעתה שבניך טובים אותו אבן שמשחת שם מצבה וקראת אותה בית אלהים. אשר זה היה שנדרתי לי כו' עתה קום צא כו' לו' איני מחייבך עתה ללכת עד בית אל. כ"א מה שתעשה עתה אינו כ"א צאת מן המקום הזה ושוב אל ארץ מולדתך כלו' שאח"כ משם אחר זמן תלך בית אל כאשר היה ואגב אורחין למדנו חסידות יעקב. שאמר שאין לבן עמו כתמול שלשום ואשר דבר ה' אליו. ומה ששמע דברי בני לבן לאמר לקח יעקב כו' לא הגיד להן שהיה כרכילות:

20. Genesis.31.14.1

    ותען רחל ולאה כו'. אמרו הנה לאחד מג' סבות היה לנו לבלתי הפרד מאבינו או מבחינת הנפש או מבחינת הגוף להנאה גשמות. וזו תתחלק לשתים כאשר יבא בס"ד מבחינת הנפש אולי נשאר שייכות קדושה והוא כי מתוך חלאת קליפת משפחת לבן נתעתדו לצאת משם ארבעה פרידות טובות שרה ורבקה רחל ולאה. והנה בצאת שרה עדיין היה נשאר חלק קדושה בית אביה. הן הג' הנותרות אך עתה שכבר יצאו ארבעתן לא נשאר שום חלק מאיכותן נמצאו עתה נפרדות מבית אביהן באיכות נפשותן ככל המפרש שבין ישראל לע"ג וזה מאמרן אם מפאת שייכות הנפש העוד לנו חלק כאשר היה לשרה ורבקה שהיינו אנו מעותדות לצאת. הלא כבר נגמר כל בחינת קדושה ואם על הנאת גשמית אם על בחינת ירושה. אין אנו יורשות כי זכרים יש לו. וזה אומרת ונחלה כו' ואם לקבל ממנו מתנות והטבות בחיים או במות. הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ואיך יתן משלו כי היה כמוכר נכריות שלקח דמי המכר לעצמו. שאילו היה כמוכר בנות גדולות דרך מהר ומתן. היה נותן לנו דמי המכר של הי"ד שנה אך ויאכל הוא ז' שנים הראשונות. גם אכול השניות וא"ל כי לעומת זה לקחת מאבינו במרמות המקלות לא כן הוא כי כל העושר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא כי היה חייב מדמי מכירתינו מהי"ד שנה ונשארה עבודת השש שנים בלא כסף ובלא מחיר:

21. Genesis.31.17.1

    ויקם יעקב כו'. סמוך על ב' זכיות א' על לכתו לכבד אביו וזהו אל יצחק אביו. ועל זכות לכתו אל ארץ ישראל וזה ארצה כנען.

22. Genesis.31.20.1

    ויגנוב יעקב כו'. הנה קשה כי מה שלא הגיד לו אינו גניבת לב. ועוד שאילו היה מגיד לו לא היה לו לומר בורח אני כ"א הולך אני ואיך יאמר כי על בלי הגיד לו כי בורח הוא ועוד אומרו על בלי והיה לו לומר שלא הגיד. וגם ה"א של הגיד היה ראוי תנקד בפת"ח אך יאמר כי דרך לב לאדם לעורר מה שבלב חברו לעשות לו ולכן היה קרוב שיתן לב לבן לו כי יעקב בורח הוא ממנו. אך יעקב גנב לב לבן על עשותו שלא הגיד לו לבו כי בורח יעקב כי היה מראה יעקב ללבן כי טוב לו עמו. והיה מראה לו כי טוב לו שבת אתו ועי"כ לא הגיד לב לבן אותו כי בורח הוא כאשר אם היה מראה יעקב שהכיר כי אין פני לבן אתו כתמול שלשום. וזהו אומרו ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא:

23. Genesis.31.21.1

    ויברח כו'. הנה הבורח לבל יושג הולך בלי טף ומקנה ההולכים לאט אמר ויברח הוא וכל אשר לו. וע"כ מה עשה לבל יושג לא הלך דרך המלך רק אחרי עברו הנהר שם פניו הר הגלעד ללכת נכחו עד הגיע אליו באופן לא יוכל לטעות גם שלא ילך בדרך הכבושה רק נוכח אותו הר. בתוהו לא דרך באופן יהיה מקצר ועולה ולא ישיגו לבן ההולך בדרך הכבושה וכשמוע לבן לקח את אחיו משוללי טף ומקנה כ"א כולם אנשים קלי המרוץ ולהיות שלא הלך יעקב דרך המלך כאשר הלך לבן כאומרו דרך שבעת ימים על כן לא מצאו עד הר הגלעד והנה אמרו וידבק אותו אם הוא שהשיגו שם הרי אחר כן הוא אומר וישג לבן את יעקב. ועוד שהפסיק בנתים באומרו ויבא כו' וגם שינוי הלשון אך הנה דרך ישראל ומה גם הצדיקים כי בעת צרתם נוסף על היותם קרובים אל ה' מתדבקים יותר ע"י תפלה בכל לב וזה יאמר שממוראת לבן ישיגנו שם נדבק בכל לבו אל ה'. וז"א וידבק לשון הפעיל שלבן סיבב ידבק יעקב בקונו וע"י כן נשמעה תפלתו ויבא אלהים אל לבן הארמי כו' ויאמר לו ה שמר כו' כלומר לך להנאתך שלא תתחייב את ראשך ולא על הנוגע אל יעקב כי שומרו אנכי:

24. Genesis.31.24.1

    וישג לבן כו'. הנה יעקב מיראתו פן יבא לבן לעקור את הכל. תקע את אהלו טף ונשים בהר למעלה והוא שם את עצמו מנגד חוצה. אך לבן כבר שב מרעתו אשר חשב ותקע את אחיו אשר הכין לו לשפוך דם. תקע אותם והשאירם בהר הגלעד ובא הוא לבדו נגד יעקב לדבר אתו פנים בפנים לבל ימהרו לשפוך אחיו דם צדיקים ויאמר מאשר גנבת לבבי ותברח אתה מראה שאיזו רעה עשית לי ותירא. וזהו מה עשית כו' לו' מה עשית לי רעה שהוצרכת לגנוב את לבבי ותנהג כו' שאם לא עשית דבר למה יראת. ועוד אני תמיה עליך כי מה שהיית יכול לעשות בטובה ובשמחה. למה עשית בערמה ותחבולה כי הלא כאשר גנבת לבי לבל אחשוב שהיית חפץ לברוח. וברחת בהחבא מי יתן והיית גונב לבי בגלוי. במה שהיית בא ליטול ממני רשות והחשיב אותי כי הייתי משלחך בשמחה ובשירים כו' וזהו למה נחבאת לברוח כי גם שאתה למוד לגנוב ולברוח. כי גנבת ברכות אחיך וברחת שם גנבת מה שחוץ ממנו אך עתה ותגנוב אותי ממש כי גנבת לבי שהוא מגופי ולמה תגנוב לבי ולא הגדת לי. כי אם ותגנוב אותי והיית משלחך כו' ולפחות היה לך לחוש שאהיה ראוי לנשק לבני ולבנותי כו' ולא נטשתני כו'. ואילו היה דרכך להתנהג בסכלות החרשתי אך עתה בלבד הסכלת עשו ואתמה' עליך. או יאמר דרך אחרת מפסוק ויפגע יעקב כו' בשום ל באל ד' הערות האמורות על פסוק הנזכר. ועוד אומרו מה עשית. שהיה לו להתחיל מאמרו למה נחבאת לברוח כו'. ועוד כי אומרו מה עשית שהוא הבריחה ולמה חוזר ואומר למה נחבאת לברוח ועוד מה הנה שתי גנבות הללו ותגנוב את לבבי ואח"כ ותגנוב אותי באחד אמר לבבי ובשני אמר אותי. וגם הפריד הרבה בין זה לזה. ועוד אומרו ותנהג את בנותי שאם הכונה שבעל כרחן לקחם. לא יצדק לשון ותנהג ועוד במה היו כשבויות חרב ועוד אומרו למה נחבאת לברוח. שיורה שכדי לברוח אחר כך נחבאת בתחלה ולא כן היה. ועוד אומרו ולא הגדת לי היתכן כי היה בורח ממנו ויגד לו ועוד אומרו ואשלחך כו' כי הלא לא חשב יעקב שיעשה לו כן או יהיה הענין בהנחה שיעקב לא הודיע ללבן מאז בא. כי גנב ברכות עשו ובא בורח ממנו חרנה רק אחי אביה הוא שרוב הבנים דומים לאחי האם. וכי בן רבקה הוא הקדמה אל הזווג וזאת תהיה גניבת דעתו שאמר שבא מבית שם ועבר וזה ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו מאז כי בורח הוא מעשו. שע"כ היה לבו בטוח ביעקב תמיד אך על ידי מעשה זה שברח עתה ויוגד ללבן כי ברח יעקב מאז בא מעשו אחיו שהוא על שגנב ברכותיו. ומה שבא מאת מדרשו של שם ועבר היה שנחבא שם י"ד שנה ולא בא מיד דרך ישרה פן ירדוף אחריו עשו דרך חרן. ע"כ חרה אפו על ב' דברים. אחד אולי גם עתה גנב ממנו דבר וברח שנית פן יפגענו עשו בחרבו הקשה על הברכות ויסתכנו בנותיו אגבו. ועל הא' אמר מה עשית האם גנבת גם לו וברחת ואני לא נשמרתי כי ותגנוב את לבבי שלא הגדת כי ברחת מעשו ועל השנית אמר ותנהג את בנותי לתומן והן כשבויות חרב ליד עשו ואל תאמר כי אין כעס עשו כל כך כי הלא למה נחבאת בבית שם ועבר י"ד שנה לברוח אחר כך חרנה אם אין כעס אחיך גדול מאד. ומלבד פחד זה אמרתי מה עשית שהוא כי ותגנוב אותי איזה דבר וברחת כאשר עשית לאחיך שאל"כ למה לא הגדת לי קודם ידיעתי שברחת מעשו ואשלחך בשמחה ובשירים כו' שהוא שלא הוגד לו כי ברח יעקב מעשו אלא אחר בריחתו זאת. שראו מעשה ונזכרו בריחה ולפחות היה לך לחוש בהפרידך בנותי שאנשקם. והנה במה שנתחדש לי שאלהי אביכם שהזהירני עליך אני חוזר בי מחשבת רעה. כי אם שהסכלת עשו שלא דעת התנהגת:

25. Genesis.31.29.1

    יש לאל ידי כו'. אמר יש לאל ידי להיותי בעל בחירה לעשות כו'. ואלהי אביכם לא אמר שימנעני רק שאמר השמר כו' ואומרו לאמר הוא כי לנביאי הישמעאלים אין הקב"ה מדבר בעצמו אליהם רק ע"י צנורות הטומאה והשרים וזהו אמר אלי לאמר. כי אמר ה' כדי שאלי לאמר שאמר לשר שלי שיאמר אלי כו':

26. Genesis.31.30.1

    ועתה הלוך הלכת כו'. אמר עתה נתחדש שלא תתייחס לבורח כי אם להולך והוא כי עתה שראיתי שאלהי אביך מזהירני עליך. הכרתי כי שכינה עמך ובלכתך הולכת גם היא וזהו הלוך הלכת הליכה לשכינה והליכה ליעקב לומר מהלוך לשכינה ידעתי עתה כי להולך תתייחס גם אתה ולא לבורח כי הלא ה' עמך. וזהו הלוך הלכת כי נכסוף בחינת שכינה שעמך לבחינה שכינה שבבית אביך ונכספת גם אתה לבית אביך. ובזה אני תמה למה גנבת את אלהי אחר שאלהי אביך עמך. ויאמר יעקב מה שברחתי הוא כי יראתי כו'. ומענין אלהיך את אשר תמצא כו'. ואם תחשוב שלבל יגידו לך התרפים מה שגנבו ממך לקחנום. הכר נא כו' אחר החפוש. ואמר כי מששת את כל כלי כו' אותו דבר שמצאת שים כה נגד אחי ואחיך ואל תחוש על בושתי כי אין זרים אתנו כי אם אחי ואחיך. ואם לא מצאת יוכיחו בין שנינו:

27. Genesis.31.38.1

    זה כו'. ואולי כו'

28. Genesis.31.38.2

    יקשה היתפאר שלא אכל אילי צאנו אך יאמר מהשגחתו ית' שלא שכלו תדע שאילי צאנך לא אכלתי. דלא עביד קב"ה ניסא לגנבי והוא עדות על נאמנותו:

29. Genesis.31.39.1

    טרפה כו'. אם נטרפה לא הבאתי אליך הנשאר ממנה. שתראה שלא מכרתיה אינו שנטרפה ולא הודעתיך רק שאני אחטנה אני חסרתי טרפה. שבזכותי נמנעה שלא טרפה חיה שה מהעדר. כי הלא מידי היית מבקש אותה. וכן גנובתי יום כו' כי מה שהיה נגנב בהחבא בין ביום בין בלילה הייתי מחשיבו לגנובתי כאלו אני גנבתי ולא חשת אל עת השינה שהיה אונס ושומר שכר פטור כי אי אפשר בלי שינה וע"כ הוצרכתי לנדנד שינה מעיני ולכן הייתי ביום הוא השמש. כד"א כחום היום אכלני חורב ומצרבת החום לפני וכשהיה הקרח בלילה היה מכאיב לי במקום שאכלני חורב ומהכאב ותדד שנתי מעיני. ובזה יצדק אומרו הייתי שהוא מיותר אך הוא שהיה בשמש לשמור מאד ולא תחת הצללים כי אם במקום שאכלני חורב:

30. Genesis.31.41.1

    זה לי כו' זה הנאמנות שאמרתי הוא לי עשרים שנה בביתך בין מה שעבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך. עם היות שהייתי יכול להורות מורה היתר בשבע שנים השניים שהיו בגזל ובין בשש שנים בצאנך עם היות שותחלף את משכורתי כו':

31. Genesis.31.42.1

    לולא אלהי אבי כו'. אם על צד החסד בלבד הייתי זוכה. היה אפשר תנגדני מן הדין אך אלהי אברהם בחינת החסד ופחד יצחק הוא מדת הדין היה לי. כי גם בדין זכיתי שאם לא כן עתה ריקם שלחתני. והראיה כי גם הדין בעזרי. כי הלא הוכיח אמש שויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה שהוא זמן תגבורת הדין. ואמר השמר לך מדבר כו' ומה גם בל' אמש שהוא בתחלת הלילה וזהו אומרו את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים הוא מדת הדין ויוכח אמש ומזה הוא העד באומרו ואלהי אביכם אמש כו':

32. Genesis.31.43.1

    ויען לבן כו'. ודאי הוא שהבנות בנותיו ומה בא להודיע ובאומרו והצאן צאני הוא שקר ואומרו וכל אשר אתה רואה. גם לבן היה רואה וגם למה חולק לשנים והכל א' הצאן והשאר ולא כלל ואמר כל אשר לך לי הוא ומה ענין מה אעשה כו' ומלת לאלה מיותר' ומלת היום. אך יאמר הנה אמרת לי עתה שלחתני אילו עשית שלי אני נוטל כי כאשר הבנות עם שמכרתים ונשאו בנותי הן והבנים בני כי בני בנים הרי הן כבנים. וכהנה גם הצאן צאני כי על ידי המקלות היו יולדות מנומרות וגם כל מה שאתה רואה אין צ"ל עבדים ושפחות וגמלים כו' הנראים לכל כי אם גם הממון שאתה בלבד רואה גם הוא משלי מאשר היית מוכר מהצאן שלקחתה בערמה ולא אחוש כי ולבנותי כלומר ויהיה להן כי כמוני כהן אך מה שצר לי הוא מה אעשה לאלה היום שאתה מרחיקן מאצלי איך אשגיח עליהן או לבניהן כו'. לכן ועתה נכרתה ברית כו' לבל תצר להן:

33. Genesis.31.45.1

    ויקח יעקב כו'. יקשה (א) למה היו מצבה גלעד שיאכלו עליו. (ב) מה הודיענו הפר' השמות אחר שהכל אחד. (ג) למה חזר לבן וקראו גלעד ולמ' נקרא בתיבה אחת. (ד) איך יתכן יהי' הגלעד. (ה) אומרו ע"כ קרא שמה כו' כי הנה גם יעקב קראו כך. (ו) כי יעקב גם כן היה יכול לקרותו יגר שהדותא. (ז) אומרו והמצפה מאן דכר שמה גם לפרש"י שהיה מקום שנקרא מצפה גלעד הקושיא במקומה. (ח) מה בא להוסיף באומרו יצף ה'. (ט) כי פעמים אומר אלהים עד. ופעמים אומר ה' עד ביני וביניך כו' ופעמים שהגל הוא העד ועדה המצבה. (י) אם אני לא אעבור כו' מה ענינו. (יא) מה צורך הוא לומר אלהי אביהם. אחר אומרו אלהי אברהם ואלהי נחור. (יב) למה נשבע יעקב ולא לבן. ולמה בפחד אביו יצחק ולא באלהי אברהם עם שהכל אחד:

34. Genesis.31.45.2

    אמנם יעקב להיות אבן ישראל לקח אבן על עצמו וירימה מצבה לומר כי נצב באמונתו תמיד ועל בניו שיתאחדו גם הם לבא בברית. אמר להם לקטו אבנים שגם כ"א מתייחם לאבן בבגדי כהונה ולא אמר להם שיעשום גל לראות אם לב כלם באחדות אחד. והמה לרמוז שעם כל אחד אבן בפני עצמו יחשבו א' עשו גל. ולהורות היות האחדות בטוב לבב ויאכלו שם שייטב לבם. והנה לבן אמר בלשון ארמי שהוא לשון מיוחד לחיצונים שעל כן אין מלאכי הקדש מבינים אותו. וכן יגר שהדותא עולה המספר קטן כ"ט ובכללות התיבה עולה ל' במספר אלהים אחרי' אך יעקב קראו גלעד בל' קדש. ובל' יחיד לרמוז אל ה' אחד שהוא העד האמת ועולה במספר קטן י"ז במספר השם הגדול והקדוש ועל כן אמר גלעד בתיבה אחת להורות אחדות וקדושה. ומפני שהיה מקום לתפוס את יעקב שקרא את הגלעד עם היותו דומם. מה שאין כן לבן שאמר שהדותא ולא אמר סהדא. לזה אמר דע כי נהפך הוא כי על שויאמר לבן הגל הזה עד שקרא את הגל עצמו עד. על כן קרא יעקב שמו גלעד ועם כל זה אומרו בתיבה אחד שאינו מורה שהוא עד ממש. רק רמז בעלמא על שם המיוחד שהוא העד כמדובר:

35. Genesis.31.45.3

    ועוד ראי' אל היות יעקב חושש על זה. כי הלא והמצפה היא המצפ' שהרים יעקב שהיתה כמו שאמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (פ' ע"ד) שהיה כשן של טבריא. שהוא שן של הר גבוה כפי' רש"י שם. שהוא כמצפה להיות עליו צופה ומגלה למרחק מה שנעשה לא על עצמה שתהיה היא צופה ומבטת ביניהם. כי אם אשר אמר יצף ויגלה ה' כי נסתר כו' הנה כי ייחס יעקב הרמז אליו יתברך ואחר שתקן הקושי הנופל על יעקב חזר על סיום דברי לבן אם תענה את בנותי כו'. לומר גם אני מחזיק בזה שאין הגל מספיק לעד. כי אם ה'. אמנם הנה שני דברים הם. אחד ביני וביניך אם אעשה לך רעה או אם תעשה לי רעה. שנית אם עודך במקומך תענה את בנותי והנה במה שביני ובינך יפה דברת ברמז המצפה שיצף ה' הוא מדת רחמים אך בדבר השני שהוא אם תענה את בנותי. בזה איני חפץ רק על פי מדת הדין וזהו ראה כי אלהים הוא מדת הדין עד ביני וביניך. וחזר ואמר אמירה אחרת הנה הגל הזה כו' אין עדותן מועלת. רק אם אני אלך מארצי להרע לך בארצך כי בראותי בדרך את הגל והמצבה אזכיר ויהיו כעדים לפני על הברית וכן אתה אם תבא להרע לי מדי עברך תפגוש בהן ויהיו כעדים לפניך וזהו עד הגל כו' אך אם אני לא אעבור כו' ואם אתה לא תעבור אלא בדרך אחרת. ע"כ מעתה נברור עדים ודיינים. אלהי אברהם מצדך ואלהי נחור מצדי ולא כמו זר יחשב לך אלהי נחור. כי הלא הוא אלהי אביהם של אברהם ונחור כי אלהי תרח היה של נחור וכראות יעקב כך אמר אם אומר שלא אחפוץ באלהי נחור. תהי מריבה ביני ובינו. ואם אומר אני שאשבע באלהי אברהם והוא באלהי נחור ומצאתי עובר בלא ישמע על פיך על כן אמר לו איני חפץ בשבועתך אנכי בלבד אשבע ולא אתה וזהו וישבע יעקב כלומר ולא לבן. ואם היה אומר באלהי אברהם או אלהי יצחק. היה מתחמץ לב לבן. שיגעל באלהי נחור אביו. ע"כ אמר בפחד אביו יצחק לומר הנני נגרר אחר אבי במי שירא הוא ממנו:

36. Genesis.31.54.1

    ויזבח יעקב כו'. הנה ביתרו נאמר (שמות י״ח:י״ב) וישבו לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים ואמרו רז"ל (ברכות דף ז') מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאילו נהנה מזיו השכינה והנה שם נתגייר. אך בזה אפשר שלא רצה יעקב לאכול עמו כי אין ראוי יהיה מיסב הוא שם ותהיה שכינה ולבן אוכל שם הדבק באלהי נחור. ע"כ נתעסק הוא בזביחה אך לא היסב עמהם כי אם ויקרא לאחיו כו':

37. Genesis.32.1.1

    וישכם לבן כו'. אחר שוישב לבן שנפרד מיעקב ויעקב הלך לדרכו ויפגעו לו כו' כי הפרד הרשע מהצדיק משרה שכינה ופמליא שלו אצלו על דרך האמור באומרו אחרי הפרד לוט כו'. ושאר הכותבים יתבארו בסמוך בפרשת וישלח בסייעתא דשמיא:

38. Genesis.32.4.1

    וישלח יעקב כו'. ראוי לשית לב על הסברא היותר מתקבלת. על פי ההכרחיות הידועים שהיו מלאכים ממש. (א) למה בחר בהם מבאנשים. (ב) כי הלא הדבר קשה להשתמש לצרכו ממשרתי עליון. (ג) אומרו לפניו כי מי לא ידע שלא היו לאחוריו. והוא הודעה לבלי צורך ויש אומרו שהוא כי שלח מאשר היו לפניו הם המלאכים ואם כן מהראוי יאמר מלפניו. (ד) אומרו אל עשו אחיו מי לא ידע כי הוא אחיו. (ה) סיומו המקומות ארצה שער שדה אדום. (ו) אומרו ויצו אותם לאמר. כי אחרי אומרו באר היטב כה תאמרו כו' כה אמר כו'. למה מקדים מלת לאמר וגם היה די יאמר כה אמר עבדך כו'. ולשתוק מכה תאמרון כו'. (ז) מה ענין אומרו עם לבן גרתי כי לא נעלם ממנו. (ח) אומר ואחר עד עתה וכן אומרו ויהי לי שור כו'. (ט) איך היה זה למצוא חן בעיניו. ונהפוך הוא כי הלא יקנא ויאמר כי גנוב הוא אתו. (י) אומרו וישובו כו'. כי אומרו אל יעקב הוא מיותר. (יא) אומרו באנו כו' והיל"ל הלכנו. ובמקום אומרו וגם הולך היל"ל וגם בא. (יב) אומרו אל אחיך אל עשו מי לא ידע כי עשו הוא. וגם הל"ל אל אחיך עשו. ומלת גם מה בא לרבות. (יג) ראוי להעיר קושיא על יעקב. מה ראה על ככה כי חרד את כל החרדה הזאת ואנה עזב כל הבטחותיו יתברך שהבטיחו והנה אנכי עמך כו' כי לא מרו לו כו'. וגם קושיא אל המלאכים אשר שלחם ולא אעזאבך למה זה חשלח מלאכים ומנחה אל תירא יעקב כי האלהים עמך ולא לחנם שלחנו לשומרך. וגם קושיא לאלהינו שלא גלה את אזנו אפי' אחר התפללו הצילני נא כו'. והנה לבא אל הענין נשית לב אל אומרו בסוף פרשה הקודמת ויעקב הלך לדרכו. (א) מה ענין אומרו לדרכו. (ב) אומרו ויפגעו בו כי לא יצדק בם לשון פגיעה כי לא בדרך נכחו היו באים כי אם יורדים שם מן השמים. והיל"ל וירא מלאכי אלהים. או וישא עיניו וירא והנה מלאכי אלהים. (ג) מה חידש באומרו מחנה אלהים זה. (ד) שהיל"ל מחנה מלאכים. (ה) למה קרא למקום ההוא מחנים:

39. Genesis.32.4.2

    אמנם הן אמת כי ברכות אביו מה' היו לו ליעקב כמפורש בספר הזוהר באר הטיב. אך יעקב לא אץ מהיות נדון בקרבו אולי גניבות היו עמו והיה צריך לרצות את בעל דינו. אך לא כן הוא יתברך עמו. כי אם נתונים המה לו מאתו יתברך. כי מה' יצא הדבר והוצרך להיות דרך ערמה כמפורש בספר הזוהר (וישלח דף קמ"ו) מקביל אל ענין אדם וחוה עם הנחש והנה בבא יעקב אל הארץ כיבדו יתברך כבוד גדול ע"י מלאכיו. מה שלא נעשה לו בצאתו מהר המוריה ללכת חרנה. והוא כי שם מלאכי אלהים עולים ויורדים בו מלאכים שלוותו בארץ עלו ומלאכים אחרים יורדים ללותו בחוצה לארץ. אך עתה בשובו זולת מחנה מלאכי חוצה לארץ הבאים אתו יצאו להקביל פניו מלאכי ארץ ישראל טרם יסתלקו הבאים עמו. באופן שהיה כבוד כפול שמלאכי ארץ ישראל יצאו ח"ל לכבודו. שנית שטרם הסתלק מחנה חוצה לארץ באו מחנה ארץ ישראל והיה שם לשני מחנות יחד. ולשמא תאמר למה נתוסף לו עתה הכבוד הזה. האחד שטרם עלות אשר אתו באו של ארץ ישראל. ב' כי אשר מתחלה לא רצו לצאת ח"ל עתה יצאו למענו לז"א ויעקב הלך לדרכו. לומר כי בהיותו בהר המוריה לא היה הולך לדרכו המתייחס לו הוא לארץ ישראל רק לח"ל. הפך שרשו אך עתה הלך לדרכו אל הקדושה על כן ויפגעו בו מלאכי אלהים וזה אומרו לשון פגיעה שלא ירדו מהשמים ההוא כי מלאכי ארץ ישראל המה. ואין יורדים רק בהר המוריה הוא שער השמים ולא באויר חוץ לארץ. אך ודאי בארץ ישראל ירדו ומשם באו נגד יעקב ויפגעו בו כאיש הבא לקראת חבירו להקביל פניו והוא הכיר זה ויאמר כאשר ראה. אין זה מחנה מלאכים כאשר היו מחנה אשר אתי רק מחנה אלהים הם מחנה המרכבה המיוחדים לאלהים אשר הם הפנימים הם מלאכי ארץ ישראל בעצם והוא כמתמיה איך יצאו ח"ל טרם יעבור מעבר יבוק. עוד תמה תמיהה שנית איך לא עלו תחלה אשר לווהו חוצה לארץ. וירדו אח"כ של ארץ ישראל ע"כ ויקרא למקום ההוא מחנים. לומר כי המקום ההוא זכה לשני מחנות יחד מה שאין כן הר המוריה. כ"א מחנה אחד עולים ואח"כ יורדים אחרים. או יהיה כי אם היה בלבד על ביאתו לארץ. אחר בא השני היה להם להסתלק מיד. על כן אמר בלבו כי אין זה כי אם שה' חפץ. אפייס את עשו על הברכות שנטלתי ממנו. והניח מלאכי ח"ל שאשלחם אליו לשכח חמתו. על כן וישלח יעקב מלאכים. כלו' של חוצה לארץ הנקראים מלאכים סתם ולא מלאכי אלהים וטעם אל היותם מלאכים ולא אנשים כיוון באומרו לפניו כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד.

40. Genesis.32.4.3

    או יאמר ויאמר יעקב כאשר ראם מרחוק. הנה מלאכי אלהים הוא זה שלפני שהם מלאכי חוצה לארץ שעמי גם הוא. ולמה באו אלו האחרים. אך הוא כי זה המקום בו מחנים ואין זה כי אם שאשלח מהם כמדובר או יאמר ויאמר יעקב כו' בשום לב אל מאמר יעקב למעלה אם יהיה אלהים עמדי כי הוא נאמר לו הנה אנכי עמך ואיך אמר כמסתפק אם יהיה אלהים עמדי אך הנה השם המבטיחו אז היה שם הרחמים באומרי והנה ה' נצב עליו כו' אני ה' אלהי אברהם כו'. והוא אמר הנה אנכי עמך ושמרתיך כו'. שהוא על פי מדת הרחמים. והנה לפעמים מדת הדין מקטרג. ואשר מי שאף מדת הדין תטיב לו על כן אמר אם יהיה אלהים. הוא מדת הדין עמדי ושמרני כו'. ועתה בבואו גם שראה הכבוד הגדול הזה. שבאו מלאכי אלהים להקביל פניו אמר כאשר ראם עדיין איני בטוח מפחד עשו. פן אני חייב לו. כי הלא מלאכי אלהים הוא מדת הדין זה. ואולי על פי מדת הדין איני בטוח. כי אינן מלאכי רחמים כנודע מספר הזוהר. כי יש כיתות מיוחדים אל מדת ה'. והנה ראה לעומת זה כבוד גדול. כי המקום הזה הוא מחנים. כי לא נסעו מזה המחנה הא'. על כן הי' בספק אם הסכים הוא ית' עמו בברכות. אם לא על כן וישלח מלאכים. והנה כתבנו כי באומרו סתם מלאכים. ואינו אומר מלאכי אלהים. הם של חוצה לארץ:

41. Genesis.32.4.4

    ועתה חל עליו חובת ביאור למה שלח מלאכים ולא אנשים וגם היות של חוצה לארץ ונתן ד' או ה' טעמים. והוא כי בא להכין עצמו לפיוס ולמלחמה ולתפלה ודורון. וראה כי היתה עת רצון כי היו לפניו ב' מחנו' מלאכים וטוב לבקש רחמים ולהכין עצמו לכל בעת ההיא. וגם היה נחוץ לעבור מעבר יבק לארץ ישראל. לבל עכב שם מלאכי א"י הרבה. כי על כן ניחוץ לקום בלילה לעבור המעבר ההוא. ויעבר את כל אשר לו באישון לילה ואפילה. ולא המתין עד הבקר כאשר יבא ביאורו בס"ד. על כן אמר בלבו אין זה צריך בשש ואם אשלחה אנשים לפני. מהלך יומים ושלש יתאחר הדבר על כן צריך יהיו מלאכים. כי מלאך אחד שלישו של עולם דכתיב וגוייתו כתרשיש תרי שש באופי שבפסיעה אחת הנה אצל עשו. וזה אומרו תדע למה וישלח מלאכים למען עודם לפניו הם אל עשו בלי איחור:

42. Genesis.32.4.5

    עוד טעם שני והוא אל עשו אחיו כי ב' בחינות לו. א' היותו עשו כי רשע הוא ועברתו שמרה נצח. בחינה שניה כי הוא אחיו ומפאת האחוה אפשר שב אפו ממנו. כמאמר רבקה עד שוב אף אחיך ממך כו'. באופן צריך מלאכים יבחינו אשר בלבו אם טוב ואם רע. מה שאין כן לבשר ודם כי יוכל לחפות ולכסות שנאה ולא יבחינו:

43. Genesis.32.4.6

    ועוד טעם שלישי והיא ארצה שעיר כו' והוא כי בביתו לא ישכנו רגליו פעם בחוץ בשדה אדום פעם בשעיר. ולא יכוונו האנשים המקום אשר הוא שם ויצטרכו ללכת אנה ואנה על כן הוצרך מלאכים שלא יחטיאו עוד רביעית כיון באומרו השמות והוא כי הנה היו לפניו שמות עלי אדמות. מזכרת שטמותיו על יעקב בל ישכחו ממנו כי עירו שעיר. ובה יזכור משטמת הברכות אשר היו על יד היות ידיו כידי עשו אחיו שעירות. ומשטמת הבכורה שהיא ע"י האדום האדום שיזכור ע"י שדה אדום. באופן שאם היו אנשים מסתכנים. פן תעלה חמתו באפו כי מזכרת תמיד לפניו בל יתקרר דעתו ויהרגם. וע"פ דרכו רמז טעם אל היות מלאכי חוצה לארץ באומרו ארצה שעיר שדה אדום שהוא חוצה לארץ ואין לשלוח שם של א"י:

44. Genesis.32.4.7

    עוד טעם חמישי כיון באומרו ויצו אותם לאמר. והוא כי הנה יעקב היה חושש פן עליו חיוב הברכות ובקש לפייס בעליהן. אך הוא ית' הקפיד על יעקב על הכנעו לפני עשו. כאמרם ז"ל על פסוק ואת למדת אותם עליך אלופים לראש כאשר הפליגו בזה במדרש באומרם שהוא הקיץ את הישן:

45. Genesis.32.4.8

    והנה כתבנו כי גם יעקב הי' כמסתפק אומר בלבו לו חפץ ה' להניחני ביד עשו למה הראני את כל זאת ב' מתנות מלאכיו ית'. והנה המלאכים המה ידעו כי לא הי' פחד אך הוא למען יגלו הענין שלח אותם והרא' להם מורא ופחד באמו' להם כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב לראות אולי יענו ויאמרו אליו החנם שלחנו ה' עליך אם לא לשמרך מעשו ודומה לו ולמה תירא ממנו ובזה ייטב לבו. ואם נהפוך הוא ג"כ יגלו אזנו. וז"א ויצו אותם לאמר כלומר מה שויצו אותם ולא לאנשים. הלא היא לאמר כדי לאמר הם לו. כי יאמרו לו הענין ויגלו הדבר. משא"כ אם היה משלח אנשים. אך המה ראו כי הוא ית' הסתיר ממנו גם המה הסתירו. והוא ית' הסתיר על אשר לא בטח בעצם ונכנע לפניו עם שהוא מתנצל לפניו על הדבר כאשר יבא בס"ד. והמלאכים עם שידעו כונתו ית' הסתירו על הסתירו ית'. וזו אצלי אחד מכוונות הכתוב באומרו וישובו המלאכים כו' לאמר. כלומר כי מה ששבו אליו לאמר הדברים ההם כמייראים אותו. לא שלפי האמת היה פחד. רק אל יעקב כדי לאמר תשובה היו הדברים ההם לעשות שליחותו. אך לא כן האמת מאתו ית':

46. Genesis.32.5.1

    ויצו אותם כו'. זולת מה שכתבנו באומר לאמר. יאמר כי הנה היה דעת יעקב להורות כי דברי הכנעתו אלה להפיס דעת עשו בלבד היה. ולא כן לבו עמו והוא כי דרך ציר אמונים לרפאת שברי דברי משלחו. לשום שלום כמאמרנו על פסוק וציר אמונים מרפא. ע"כ חשש יעקב פן יאמר עשו מי יודע אם יעקב אמר למלאכים אדוני עשו ועבדך יעקב. ואולי תיקון השלוחים הוא ולא יצא מפיו כן וגם אם יאמר שיצא מפיו. הוא בסדרו דברי' לאמר אלי. אך כשהוא מדבר בביתו עם אנשיו לא כן ידבר. א"כ על הראשונה סידר הדברים לאמר. כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר כו'. ויהי לי כו' והיא כי דרך השליח לומר כה אמר כו' שעם לבן גר ויאחר עד עתה ויהי לו כו' ומשלח להגיד לאדוניו למצא חן בעיניו. אמנם אמר יעקב לא תעשון כן רק לנוכח כיוצא מפי כאלו אני המדבר עמו. וז"א כה אמר כו' לומר ככל היוצא מפי אליכם וכל זה עשה למען ישכיל עשו אם גם על זה פקחו עיניהם השולחים לבלתי שנות כדרך העולם יורה כי גם ודאי באומרו עבדך יעקב כי כך היה היוצא מפיו וזה כה אמר כו' ועדיין היה אפשר לומר אולי בדברים שאינן לדבר לעשו רק שמדבר יעקב בביתו אינו מורה הכנעה לזה הקדים ואמר ויצו אותם לאמר כה תאמרון כו'. לו' הנה אמרי אליכם כה תאמרון לאדוני לעשו אינן דברים הכרחיים לומר לעשו, כ"א מאומרי כה אמר כו'. אלא שרצה להורות שאפי' במה שהם דברים שבינו לשלוחים ולא ליאמר לעשו הוא הקורא אותו לאדוני כי אמר כה תאמרון לאדוני. ובזה ידע עשו שאמר כן ולא כה תאמרון לעשו כה אמר כו' לזה צוה ואמר שגם זה יאמרו לו ולא יתחילו מאומר כה אמר כו' וזהו ויצו אותם לאמר שצוה אותם לאמר לו שאמר כה תאמרון לאדוני כו' להורות כי גם בדברים שאינם מענין השליחות. רק שאומר להם שיאמרו לו אמר לאדוני לעשו למען יראה כי גם בקרב ביתו לאדון לו מחשיבו. גם כיון פן יחושו המלאכים על כבוד שלא יאמרו עבדך יעקב על כן הורה הכנעה גם בבלתי נאמ' לעשו להזהירם על הנאמר לו.

47. Genesis.32.5.2

    וכוונות הענין אל יעלה על רוחך כי ברכות אביך גברו ועשו לי את כל הכבוד הזה כי הלא ג' זוגות היו הברכות. הא' שפע טובה טל השמים כו' ורוב דגן ותירוש. (ב) יעבדוך עמים כו'. (ג) על האחים הוה גביר לאחיך כו' והיחל מהאחרון אל הראשון אל אומרו הוה גביר לאחיך אדרבה עשו הוא הגביר כי כה תאמרון לאדוני לעשו ועל וישתחוו לך בני אמך אדרבה כה אמר עבדך כי אני עבדך אשר לו מתייחס ההשתחויה לאדון וכנגד יעבדוך עמים שהוא זולת אחיו לא נתקיים כי הלא לבן לא אח הוא ובמקום שיעבדוני עמים עם לבן גרתי כעבד לו ועל משמני הארץ כו' הנה לא היתה הברכה שתבא אלי הטובה בעבודתי אשר אעבוד כעבד איש מקנת כסף שנים הרבה כי הלא על ידי שואחר עד עתה שכיר יום ולילה הוא שויהי לי שור וחמור ואין זה מברכה רק הבא מאליו ועם כל זה מה שואשלחה להגיד לאדוני אינו לקהות שניך כי אם אדרבה למצא חן בעיניך עם כל אלה כי אני עבדך וכל מה שקנה עבד קנה רבו ובו אמצא חן בעיניך. וכן קבלו רז"ל שהכל נתן לעשו על המערה כי אמר נכסי חוצה לארץ אין להם ברכה בארץ:

48. Genesis.32.5.3

    והנה רז"ל (ב"ר פ' ע"ה) אמרו שהקפיד הוא יתברך עליו על הכנעו תחת עשו כאשר הזכרנו ואפשר כוונו רז"ל לרמוז קצת סברא ליעקב בדבר בספרם מעשה שהיה שהכתיב ר' כתב לקיסר על יד ר' אפס וכתב מיהודה נשיא למרן מלכא אנטונינוס וקרע ר' את הכתב ואמר וכי אנא טב מסבי שאמר עבדך יעקב וצוה לכתוב מני עבדך יהודה יהודאה כו' ולא על חנם סיפרו לנו מעשה שהיה אלא כוונו שיעקב עשה ללמוד את זרעו בגלות החל הזה אשר אין להם הבטחות שהיו לו על כן הורונו רז"ל כי כן עשה רבי שלמד מיעקב ועוד לנו התנצלות אחר בדברו אליו יתברך כאשר יבא בס"ד:

49. Genesis.32.5.4

    והנה במדרש אמר שור זה יוסף שיצא ממנו יהושע שמכה בעמלק וחמור זה יששכר שיוצאים ממנו שיודעים מה הקב"ה עושה בעולמו שנא' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ה' ומה יעשה ישראל וצאן אלו ישראל שנאמר ואתן צאני כו' ועבד זה דוד שנא' אני עבדך בן אמתך ושפחה זו אביגיל שנאמר הנה אמתך לשפחה ע"כ והנה מאמר הזה אומר דרשוני כי כלו מקשה:

50. Genesis.32.5.5

    אמנם הנה הוקשה לו אומרו שור וחמור כו'. הכל לשון יחיד ורש"י ז"ל נדחק על שם המין. אך רז"ל (שם) דרשו על המכונים בתוארים אלו והיה כי עם כל הכנעתו רמז לו שאין חיתתו עליו כי הלא ויהי לי שור זה יוסף שטנו של עשו כי על כן כאשר ילדה רחל את יוסף אמר שלחני כו' כי אז הוסר מעליו פחד עשו שיוצא ממנו יהושע שמכה תחלה בעמלק שעליו נאמר בכור שור הדר לו. וז"א שור זה יוסף כו'. וש"ת אין זה רק בימי משה שכאשר ירים משה ידו וגבר ישראל אך אחרי משה מה יעשה ליום פקודת עון אשר חטא כי ימשול בם אדום כי הוא רצועות מלקות לישראל. על כן רמז לו וחמור זה יששכר כו'. והוא כי בני יששכר יודעים ברוח הקדש מה הקב"ה עוש' בעולמו עתות הרצון ועתו' הרוגז להודיע לישראל שיעשה תשובה לתקן את אשר עותו להשיב חמתו ית'. וזהו לדעת מה יעשה ה' ומה יעשה ישראל. ובזה אין פחד אדום עליהם כי אין להם שליטה על ישראל. אלא עד יעברון על פתגמי אורייתא. ושמא תאמר אחר אבוד חכמה מבנים ואין להם תועלת זה מיששכר אז יפלו בידי אדום. וז"א וצאן אלו ישראל והוא מאמר רז"ל בויקרא רבה (פ' כ"ז) על פסוק אדם ובהמה תושיע ה' כי ישראל נקראו צאן. מה צאן מכין אותו ואינו בועט. כך ישראל סובלין יסורין כו'. וזה יאמר הלא בייסורין שסובלין ינכו אשמותם ולא תניף עליהם חרבך. ושמא תאמר הלנצח באורך הגלות יעצרו כח לסבול ייסורין לז"א ועבד זה דוד. לומר כי כאשר בסוף הגלות יצאו מייסורין אז יבא דוד הנקרא עבד לה' ויתן נקמת ה' באדום ושמא תאמר הלא בחירתו חפשית והנה יתעתד ליכשל בדם נפשות רבות ותפסיק מלכותו כאשר קרה לשאול ואיך יפול כל שארית אדום בחרבו והנה חטא בה כי יבא בחפזון לבלתי השאיר לנבל עד אור הבקר משתין בקיר לז"א הנה אביגיל הסירה המכשול הזה מלפניו באמור אליו ולא תהיה זאת לך לפוקה. וזה מאמרם ז"ל נפלאת' אהבתך לי מאהבת נשים זו מיכל ואביגיל. מיכל בעולם הזה ואביגיל בעה"ב והוא כי מיכל הציל את גופו ממות בעולם הזה והבריח' אותו ותשם התרפים וכביר העזים במקומו. ואביגיל הצילתו מעון המונעו מטוב העולם הבא. שהיא מכשול עון הפיגם במלכותו ומה גם לעתיד:

51. Genesis.32.6.1

    וישובו המלאכים כו'. זולת מה שכתבנו באומרו לאמר עוד יכוין לומר כי אמרו לו המלאכים אתה אומר שעם שהוא עשו הוא אחיך. ובזה בטחת לשלחנו שאפשר שב אפו ממנו כמאמר הכתוב וישלח כו' אל עשו אחיו שהוא שעם שהוא עשו הוא אחיו. אך נהפוך הוא כי אדרבה אע"פ שהוא אחיך הוא עשו וז"א לומר כו' כלומר מה שראוי לאמר הוא אל אחיך אל עשו ולא לאמר אל עשו אחיך כאשר חשבת בשלחך אותנו. ובדרך הזה יצדק אומרו וגם הולך לקראתך כי הלא אין פעולת עשו תוספת על פעולתם לומר באנו וגם הולך עשו. אך בזה הבל הוא כי באנו אל אחיך ואינו כאח רק עשו רע הלבב ונוסף על רוע לבו כי וגם בפועל הולך לקראתך להצר לך והנה ארז"ל (ב"ר פ' ע"ה) שהיה רוצה ללכת למצרים לקחת המכס מאת המלך למצא אח"כ במה יאחז עם יעקב להרע לו והוא כי הוקשה למו מלת הולך שהיל"ל בא לקראתך שהן שתי תיבות דסתרן אהדדי על כן פירשו הולך מצרימה לבא ע"י כן לקראתך להאחז עמך ע"י מכס נכסיך. וע"ד הפשט יאמר הנה הליכתנו אליו היתה מתייחסת לביאה כי היתה בקירוב הלב. וביאתו לקראתך תתייחס הליכה כי אינו להקביל פניך בבחינת קירוב רק דרך פירוד הלב וזה באנו אל עשו וגם הולך לקראתך ולא היפך כטבע הענין לומר הלכנו אל אחיך כו' וגם בא לקראתך:

52. Genesis.32.6.2

    ועוד אפשר רמז ברבוי הגם שמרבה שרו של עשו שגם הוא בא לקראתו וכן היה כי תחלה שרו נתאבק עמו ואחר כך הגיעו עשו אליו ורבוי הגם יחזור אל השר וד' מאות איש באים עמו כלומר אך השר אינו כ"א שיקדים אליו:

53. Genesis.32.8.1

    ויירא כו'. ראוי לשית לב (א) אל הכפל ויירא כו' ויצר לו כו' ובתחלה אמר מאד ובשנית היקל. (ב) מה תיקן במה שחצה חילו לשני מחנות. (ג) אומרו ויאמר אם יבא כו' שהיל"ל אם יכה את המחנה האחד ולא אם יבא (ד) אם הכין עצמו למלחמה כמ"ש ז"ל (שם) למה יניחהו להכות את המחנה האחת ולא ילחם עמו מיד (ה) אומרו והיה המחנה הנשאר לפליטה במה ידע שימלט הנשאר והלא גם הנצל הוא עצמו היה בספק כי הלא התחנן הצילני נא מיד אחי כו' ואיך בטח לגמרי שיהיה המחנה הנשאר לפליטה. ואם שהוא שילחם בו אם בוטח שיוכלו לו ילחם בו מתחלה. (ו) אומרו אלהי אבי אברהם כו' למה לא עירבם לאמר אלהי אבותי אברהם ויצחק כו' (ז) אומר ה' האומר אלי ולא אמר אתה אמרת אלי כו' ע"ד אומרו ואתה אמרת היטיב אטיב כו' (ח) שאחרי אומרו ואלהי אבי יצחק היה לו לומר מיד האומר אלי כו' בלי הזכיר את השם. (ט) שהלא אדרבא בהזכירו כל הבטחות אלו נעשו כאשם על פחדו ומוראו (י) באומרו קטנתי כו' שגם כי ידע שיעשה עמו חסדים הבטיחו. (יא) אומרו מיד אחי מיד עשו כי היל"ל מיד עשו או מיד אחי עשו. מהו אומרו מיד מיד ב' פעמים (יב) אומרו כי ירא אנכי אותו מי לא ידע שעל היותו ירא אותו היה מתפלל (יג) שנכנס על עצמו ויצא באם על הבנים. ואח"כ בהבטחת הזרע (יד) בכללות הענין למה הקדים שליחות המלאכים רקנית אחר היותו עתיד לשלוח דורון ולהתפלל. וגם למה הכין עצמו למלחמה קודם אל התפלה. וגם למה אחר התפלה שלח דורון:

54. Genesis.32.8.2

    אמנם הנה יעקב היה מסתפק. ראשונה אם שב אף אחיו ממנו ושכח את אשר עשה לו אם אין. על כן להסתלק מן הספק הזה שלח מלאכים כי המה יגלו אליו את אשר בלבבו כאשר היה כי אפי' היות ארבע מאות איש בלב א' עמו הגידו לו כי הוא והם לבבם למרע כפירש"י וכאשר נתאמת אליו כי מבקש רעתו. אז נולד לו ספק אחר אם יחוס עשו אל בלתי המית אותו בחיי יצחק. עד יקרבו ימי אבל אביו. ויטיל כעסו על כל העושר אשר ליעקב. באומרו כי מברכתו עשה את כל הכבוד ההוא. או גם על יעקב עצמו ישפוך חמתו להמיתו כי להשמיד בלבו:

55. Genesis.32.8.3

    עוד שנית נסתפק אם בבא עשו להמיתו ימצאו זכיות לעשו להעזר. והפכן ביעקב כענין ישיבת הארץ וכבד הוריו מאז יצא יעקב חרנה. ועל הכל אם בדין היה חייב לעשו כי גנובת הן ברכות אצלו. או הסכים הוא ית' עמו. ולא יונח כי מה' היו ליעקב אם עם כל זה בלי עון לו. יוכל עשו ברשעו להמיתו ואין מידו מציל על הדבר כי בעל בחירה הוא כנודע. כי אין הקב"ה מונע בחירת אדם. כי על כן ראובן בחר בהשליך את יוסף בבור נחשים ועקרבים. מלהניח אותו ביד אחיו כמפורש במקומו. והנה על כל זה פקח יעקב עיניו ביראתו כאשר נבאר על סדר המקראות. והוא כי בהסתלק הספק הא'. ויודע כי רע ומר לב אחיו אז ויירא יעקב כו'. והנה בגמ' אמרו רז"ל (ברכות דף י') כי ר' פלוני שראה את תלמידו מתיירא. א"ל חטאה את כדכתיב פחדו בציון חטאים כו' והוצרך לפרש פסוק אשרי העם מפחד תמיד על דברי תורה. והנה יתכן כי בהיות יעקב במבוכה זו. ראה והנה היתה יראתו מאד בקרב לבו. אז וייצר לו על כך באומרו הנה לב יודע מרת נפשו ואם לא שיש בי עון. לא היה המורא הגדול כזה בקרב לבי. וזהו ויירא ויצר לו על המורא. והיה חושש שהיא על הברכות אולי גזל הן בידו וכיוצא בדבר. על כן ויצר לו מה שלפי האמת לא היתה אשמתו. רק מה שנכנע בשליחות ששלח לעשו כאומרם ז"ל (ב"ר פ' ט"ו) שאמר הוא ית' ואת למדת אותם אליך אלופים לראש. והוא לא כן ידמה על כל מה עשה ויחץ כו' והוא כי אם עשה מהעם אשר אתו מחנה א'. ואת הצאן כו' שהוא כן מקנה קניינו אשר רכש מחנה אחר. וזהו לשני מחנות והוא לשום את מחנה הנכסים ראשונה שיפגע בו עשו תחלה ואת מחנה העם ונשים ובנים במחנה אחרון כסדרן הנז' לפנים והוא יעקב עבר לפני שני מחנות. ויאמר הנה אפשר כל כעם עשו יטיל על הנכסים באומרו כי הם משלו. אך לא לשלוח ידו בי כי בחיי אבי לא יגע בי יד או אפשר שמרוב כעסו גם עלי יעביר כוס. על כן אמר בזאת יבחן אם יבא אל המחנה האחת. הוא הראשון של הנכסים ויניח אותי עם שפוגע בי ראשונה הנה בזה אדע כי לא להמיתני בלבבו. ולכן לא אומר לו דבר. רק והכהו אניחהו להכותו כי לא אחוש על הממון ואולי ינוכה בי אשמת דבר. אך והיה המחנה הנשאר לפלטה כי אם ישלח ידו בי אשי' פני נגדו. כי לא ישלטנו ה' גם בי אחרי הכותו את מחנה הנכסים שמעין ברכותיו וגם הוא לבלתי המיתני בחיי אבא ימנע ממני אחר הטלת כעסו בראשון. וזהו והיה כו' והנה זה הוא אם יבא אל המחנה האחת ויעזוב את יעקב. ואם לא יעשה כן רק ילך אל יעקב להמיתו על חלוקה זאת היחל ואמר אלהי אבי כו' לומר הנה יש זכיות שיראה כי שנינו שוין בהם. והוא היותנו בני אברהם ויצחק. ויש לעשו שתי זכיות אשר אינן ליעקב. והן דירת הארץ וכבוד הוריו זה כמה שנים ויש זולת זה עון הברכות. אם הוא שלא הסכים הוא ית' בלקיחתן ע"כ על הראשונה אמר אלהי אבי אברהם כו' לומר הנה אין לעשו זכות אבותי. כי אינם מתייחסים להיות אבות רק לי והוא מדרש רז"ל (שם פ' מ"ז) על כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק רק יעקב ולא עשו. וזה אחשוב כיון הוא ית' באמור ליעקב בצאתו מהארץ אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק כו' לומר מה שאני אומר לך הארץ כו' לך אתננה אל תהרהר ותאמר כי הלא לזרעך אתן את הארץ נאמר וגם עשו מזרעו כי הלא אנכי אלהי אברהם אביך ולא אבי עשו. ומאז אמרתי לאברהם לזרעך אתן עליך כוונתי והנה בכלל מאתים מנה. כי גם יצחק לא יקרא אב לעשו רק ליעקב כנאמר לאברהם וזה מאמר יעקב אלהי אבי אברהם כו' לומר מאשר אתה אלהי אבי אברהם כאשר אמרת אלי. אני אומר כי גם אלהי אבי יצחק ולא יקרא אבי עשו. ועל כן לא כללם יחד אלהי אבותי אברהם ויצחק. ועל זכות הארץ וכבוד הוריו ל"ד שנה משא"כ יעקב לא יתכן ששתי אלה נחשבו לי לעון כי הלא בשתיהן הבטחתני להטיב לי כי ה' האומר אלי שוב לארצך היא א"י ולמולדתך הם הורי ואטיבה עמך ואלו בשתי אלה חטאתי לך איך היית מבטיחני בהן הבטחות. עוד כיון במה שלא אמר ואתה אמרת שוב לארצך כו' כי אם ה' האומר אלי והוא כמתחיל על פי דרכו לתת התנצלות לומר הנה אני אומר שהבט חתני כ"כ והלא תאשימני שאם כן תחשיבני חלילה מקטני אמנה שעל כל הבטחות אני ירא מעשו ומכניע עצמו אליו אל תשת אלי חטאות כי הלא ה' בעל הרחמים הוא האומר אלי שוב לארצך כו' ועל כן את האלהים אני ירא הוא מדת הדין פן קיטרגה עלי בשעת הסכנה כזאת. כענין מאמרם ז"ל (שבת דף נ"ה) והתוית תי"ו על מצחות האנשים כו' שצוה ה' להתוות תי"ו תחיה במצחת הצדיקים וקיטרגה מדת הדין ואמרה היה להם למחות עד שנהפך עליהם גזר דין ונאמר וממקדשי תחלו וממקודשי כו' והוא מה שכתבנו למעלה כי על זה פקח עיניו יעקב מאז הבטיחו שם הרחמים באומרו והנה ה' נצב עליו כו' והשיב יעקב אם יהיה אלהים עמדי כו' לומר ידעתי ה' כי ברוב רחמיך הבטחתני. אך הנני מסתפק פן מדת הדין תנגדני על לקיחת הברכות מאחי או דומה לזה. ולז"א אם יהיה אלהים הוא הדין עמדי כו' ועל זה עצמו אמר עתה. הנה לאבותי גם מדת הדין עמדה להם. וזהו אלהי אבי אברהם ואלהי כו' שהוא מדת הדין. אך לי ה' הוא המדת רחמים הוא אומר אלי כו' וע"כ יגורתי ממדת הדין ולא תתחזק מדת רחמים לעזור לי כי הלא קטנתי מכל כו' ועוד אני מתיירא שלא תמחה ביד מדת הדין על דבר הברכות אולי גנובות הן אתי כי לא ראיתי הסכמתך בדבר ואם הונח שהסכמת ירא אני פן בלי עון יקום עלי להרגני ולהיותו בעל בחירה לא תעכב בידו ועל זה אמר גם שאהיה חייב לו בדין או מפאת היותו בעל בחירה שמהראוי לא תמנענו. עשה זה איפה והצילני נא הפוך הנהוג בין בחינת היות אחי כי על כן אני חייב לו שנטלתי חלקו. כד"א בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. וז"א אחי כלומר שאינו רשע בדינו כי אם מתייחס לאחי בין אם אינו זוכה בדין רק שהוא בבחי' היותו עשו שהורג נפשות כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' ס"ג) על כי עיף אנכי אל נא תמנע להיותו בעל בחירה. וש"ת נא אלהי למה אירא כלל ולא שמתי לבי שאם כן למה הבטחתיך כל הטובות האלה עם יודעי החסדים והברכות הלא מה שאני מיצר הוא על כי ירא אנכי אותו כי מאשר נפלה עלי חתיתו אני חושש פן חטאתי לו כאמור למעלה כי לא על חנם לבי ירא וחרד כההוא דהוה מירתת ואמרו לו חטאה את. ועל הבחינה הב' אם הוא רשע ולהיותו בעל בחירה לא תמנעהו ראה נא ה' פן יבא והכני אם על בנים ואהיה גרוע מקן צפור שאתה חסת מליקח האם על הבנים ועל דבר כזה לא תניחהו בחפשיות בחירתו דנפיק מיניה חורבה רבה וש"ת הלא לא הבטחתי רק על עצמך הלא ואתה אמרת הטיב אטיב כו' שאמרת כפל הטבה ואין זה רק עלי ועל בת זוגי שהיה כגופי. גם על הבנים אמרת ושמתי את כו'. ואיך תניחם ביד זה במקום שיש חילול השם שלא יקיימו הבטחותיך:

56. Genesis.32.14.1

    וילן שם כו'. הנה אומרו וילן שם יראה בלתי מתקשר לא למעלה ולא למטה וגם נאמר לבלי צורך וגם מה ענין אומרו מן הבא בידו. והנה אמרו רז"ל (חולין דף צ"ו) שהם אבנים טובות ומרגליות ולמה לא פירש. וכן דחקו בפירושים אחרים ויתכן כי למה שלא ענהו ה' בתחלה נרתע ונתיר' אז יותר ועל כן עמד ולן שם עד יבקש תיקון מה בל יהיה מתקרב יותר אל עשו עד יתקן. וזהו וילן שם בלילה ההוא ומיד מיהר לתקן בדורון לפייס את בעל דינו כי על הברכות היתה עיקר חששתו ולנחץ הדבר או למען יגן זכותו לא נתן מהמקנה אשר ביד עבדי' רועי עדריו רק מן הבא בידו הוא חלק מקנהו אשר היה רועה הוא בידו ונמצא אתו:

57. Genesis.32.14.2

    או יאמר כי לבל יתחמץ לבב עשו בל יזכור הברכות לא שלח מנחת תבואות או זמרת ארץ ומגדנות וכיוצא כי הם דברים באים מטל השמים ומשמני הארץ כו'. ויהי' מזכרת עון רק מן הבא לו מידו מיגיע כפיו וזהו מן הבא בידו. והנה כתבנו למעלה כי נהפוך הוא כי על שחש יעקב יכנע תחת עשו אחר הבטחותיו. וגם על הקדימו לשלוח מלאכים לתפלה שלח להקביל פניו מחנה אלהים על כן לא ענהו כעת ואחרי כן הראהו כי גם על שרו הגבירו כאשר יבא בס"ד. וכמשז"ל שהפר שנתן אליהו לנביאי הבעל לא היה נמשך אליהם ללכת לע"ג עד לקחו ודבר לו שגם בו מתקדש ה' כן יאמר פה ויקח מן הבא. ובמה לקחו בידו שילכו לעשו. וזהו מנחה לעשו. ושהוצרך לקחתה בידו. למה שהיה מנחה לעשו אחיו:

58. Genesis.32.15.1

    עזים כו'. הנה ארז"ל (ב"ר פ' ע"ז) כי מכאן סמכו אל הפרש חיוב העונות לכל אדם כפי כחו כי לכל תיש ואיל נתן י' נקיבות. שהם כטיילים שאין להם מלאכה. ולפרים שהם מעין פועלים ד' לכל פר. ולעיירים שהם הולכים חוץ לעיר למלאכתם לכל עיר שנים בלבד:

59. Genesis.32.15.2

    וראוי לשית לב האם ללמד את עשו איך יתנהג בתשמיש הבעלי חיים כיוון. אך למה שידע כי עתידים בניו ליפול ביד עמלק. על כן מעתה עשה מעין שעיר עזאזל. במנחה ההולכת לפניו ורמז העתיד כמשז"ל (שם) על וריוח תשימו בין עדר כו'. שרימז ינתן ריוח בין צרה לצרה לבניו הבאים ביד עמלק ועל דרך זה נאמר על דרך מאמרם ז"ל בשמות רבה (פ"ב). כי על שחמל משה על טלה מהעדר. בחר בו לרעות את עמו. ועל שחמל דוד על הצאן באופן מרעיתם. הקימו למלך ישראל. וכן ר' ע"י שריחם על העכברים נתרפא. ועל דרך זה יתכן שכיוון יעקב יכמרו רחמיו יתברך. לומר ומה אם על הב"ח חס יעקב אפילו על תשמישן לפרות ולרבות יהיה באופן יוכלו שאת ולא יותש כחן ומה גם עתה הוא יתב' יחוס על בניו ישראל. לא ישליט את עמלק עליהם להכביד עולם. רק לפי כחם כאשר יוכלון שאת לאט להם. וכן ארז"ל על פסוק השבעתי אתכם כו'. שהשביע לאומות בל יכבידו העול בגלות לישראל. והנה הודעת מספר כל פרטי הב"ח האלה לפי הפשט יראה לבלי צורך:

60. Genesis.32.15.3

    ואפשר לנו לומר רמז מספר אחר שעניני מספר ע"פ מה שלמדונו רז"ל (ב"ר שם) כי ה' עדרים אלו רמז לצרות. ושעליהן נאמר וריוח תשימו בין עדר ובין עדר שישים ה' ריווח בין צרה לצרה בל יהיו תכופות. ואפשר הוא ע"י שוחד זה לעשו שהיה כשעיר עזאזל והוא שרו למעט הקטרוג. והנה רז"ל לא ביארו מה המה הצרות הנמשלות לעדרים האלה. ואחשבה כי הנה ה' פעמים מצינו שליחות ידי עמלק על ישראל. (א) בבא עמלק ברפידים ויזנב כל הנחשלים חוץ לענני כבוד. (ב) בסילוק אהרן שנא' וישמע הכנעני כו' יושב הנגב כמשז"ל (במדבר רבה פרשה ט"ו) עמלק יושב בארץ הנגב שבאו בדמות כנעניים וישבו מישראל שבי. (ג) בימי אחשורוש שבקש המן שבא מעמלק להשמיד כו'. (ד) בחורבן בית שני. (ה) בכרך ביתר אדריינוס קיסר. ועל כל אלה היתה עין יעקב בוכיה. ולפי הכנת הדור. אשר בכל א' מהנה ניתן לו שליטה. כי לא יכול לעכב לגמרי. והוא כי על הפעם הראשונה. שהיו אז ישראל כהעדר העזים בצד עזות מה. כי רפו ידיהם מהתורה אמר עזים מאתים. והוא כי שליטת עמלק היתה אז ב' מינים. (א) אותם שהיה הענן פולטן. (ב) מהערב רב שהיו גם כן חוץ לענן. ועל הסוג האחד אמר עזים מאתים והוא כי במ"ק עולה עזים מאתים עם הכולל ל"ד. והוא כל הנחשלים אחריך האמור בפ' כל הנחשלים עולה במ"ק ל"ד. ועל בני הערב רב אמר ותישים עשרים. כי הערב רב עולה עשרים במ"ק. ועל מלך ערד ששבה שפחה. אמר רחלים מאתים שעולים ב' תיבות אלו ל"ב. וכך עולה ישב ממנו שבי עם הכולל. ועל גלות מדי שלא שלט המן בפועל רק שציערם. אמר גמלים מניקות. והוא כמשז"ל במדרש רבה (ויקרא רבה פרשה י"ג) על ואת הגמל כו' שהוא על גלות מדי. שנקרא כך על סימן אחד של טהרה שבו:

61. Genesis.32.15.4

    ונבא אל הענין והוא כי במדרש חזית עשו עיקר עון ישראל שבאותו הדור על סעודת אחשורש. הנה לפי האמת היו קרובים לאנוסים כי האכילום לחייבם. וזה ירמוז גמלים מניקות. כי המדיים המכונים לגמלים הניקום והאכילום. וגם ובניהם של ישראל היונקים היו שלשים הם זכות צומות שעולים במספר קטן כ"ט. ועם התיבה עולה ל'. או יקרא גמלים אל ישראל שהיו כגמל אוכל קוצים מכאיבים. כן אכלו הם מה שהיה להם קוץ מכאוב אז היה להם זכות שהיו מניקים תורה לתלמידים. כמ"ש ז"ל (מגילת אסתר רבה פ' קי"ז) על תלמידי מרדכי ויתר תלמידים קטנים. שעל בכייתם נצולו ישראל על פי מיכאל כבמדרש. וגם ובניהם של ישראל שלשים כקודם. ועל חורבן בית שני אמר פרות ארבעים. הם ציון וירושלים חסרת יו"ד במקרא עד תושע. שמלת ציון ומלת ירושלים עולים ארבעים. ופרים עשרה הם ישראל שעולה ישראל במספר קטן עשרה גם על שנאת חנם עולה הג' תיבות במספר קטן ארבעים. כי על כן נחרב. ועל פריצים שהיו אז. וזהו ופרים עשרה כי בפריצים יש פרים ונשאר צ' ויו"ד שעולים עשרה במספר קטן. ועל אנשי ביתר ששתי תיבות אלו עולים עם הכולל עשרים אמר אתונות עשרים. ועל ריבוי תינוקות של בית רבן שהיו שם כמ"ש ז"ל (שם) אמר ועירים עשרה שהם י"א עם התיבה כמספר ראשי תיבות של תינוקות של בית רבן. יהיו כל הרמוזים במספר קטן. כי על קוטן זכיות היו כולנה:

62. Genesis.32.18.1

    ויצו כו'. ראוי לשית לב למה לא יצוה לדבר לעשו עד ישאל הוא תחלה למי אתה כו'. וגם אומרו לאמר הוא מיותר. וגם מה הנה שלש שאלת אלו. וגם היל"ל לאדוניו לעשו:

63. Genesis.32.18.2

    ועוד מה צורך אומרו והנה גם הוא אחרינו. ועוד אומרו ויצו את השני כו'. למה לא כלל אותם כאחת. לומר ויצו את כל אחד מעבדיו כי יפגשך כו'. ועוד באמור אחרי העדרים לאמר. כי או' לאמר הוא מיותר ועוד אומרו ואמרתם כו' כי אחר או' ואמרתם כו' היה די יאמרו גם הנה עבדך כו' כי אמר אכפרה כו':

64. Genesis.32.18.3

    לכל אחד ולא לכלם באחרונה. וכן מלת גם הוא מיותר:

65. Genesis.32.18.4

    והנה דרך עבד איש המוליך מאדוניו מנחה לשר וגדול. שאם ישאלוהו האיש המקבל למי אתה ולמי אלה. לענות ולומר אני עבד לאדוני פלוני ומשלח דורון לאדוניו פלוני. אך אם לא ישאלוהו דבר. כי אם הוא יתחיל לדבר. יאמר עבדך פלוני משלח לך דורון זה. ולכן להיות חפץ יעקב להראות לעשו. כי גם בביתו היה בלתי מתנהג בשררה רק כעבד לעשו. צוה לראשון שלא לדבר פן יפגשהו וישאלהו עשו למי אתה. למען יראה שלא יענה עבד לאדוני יעקב כי אם לעבדך ליעקב שאפי' בנוגע אל עבד יעקב עם אדוניו. לא יקראהו אדוני בפני עשו כמשפט המדבר לפני המלך שלא יכנה בשם אדון אל זולת המלך על דרך מאמרם ז"ל (שבת דף נ"ו) שע"כ חייב אוריה החתי את ראשו למלך. שקרא אדוני את יואב בפני המלך. וזהו אומרו לאמר כי יפגשך כו'. שציוהו לאמר כאשר יפגשהו וישאלהו ולא מקודם. ואמר שישאל למי אתה כו'. והוא כי יחפוץ לדעת אם באומרו למי אתה. יענה לאדוני לעשו. וגם ירצה לדעת אם הוא מקדים לשלוח נכסיו לבית יצחק אביו ולא מנחה היא לו. וזהו ואנה תלך. ואם הוא דורון. ולמי אלה כלומר שאם הוא לי. הלא מה אלה לי אחר שהכל שלי. כי כל עושרו גנוב הוא אתו. וגם למה הדורון הוא לפניך ולא לפניו. כי דרך איש הבלתי מחזיק עצמו לשר וגדול ונותן דורון לגדול ממנו שהוא בידו מביאו ולא ביד עבדו. וא"כ למה אלה לפניך ולא לפניו. על כן אז תענה ואמרת. מה שאמרת למי אתה. לעבדך ליעקב. ואשר נסתפקת אם משלח לביתו או דורון הוא. הלא מנחה היא שלוחה. ולא תאמר אם הוא עבדי גם כל נשאר אצלו הוא שלי ואיך משלח מגמלא אונא. כי כל אשר לו לי הוא שלקח ברכתי. כי הנה כן הוא כי הלא גם אני. שאני עבדו שלך אני וזהו לאדוני לעשו. אלא שבוטח בך לא תקפי' כי מידך נתן לך ותמחול השאר. ועל אומרו לפניך כלו' שהיה ראויה יעקב עצמו מביא המנח' לפניו אל תחוש כי והנה גם הוא אחרינו. והוא בשום לב אל אחרינו ולא אמר אחרי. כי לא נזכר כעת זולת הא' אך אמר אם לא היה רק עדר זה היה בא אחר עדרו אך והנה גם הוא. שמרבה הגם. את מביאי מנחה כראשון המדבר והוא אחרינו של כל המביאים והנה עם כל א' מהבאים אחר כל עדר לא היה מדבר עד ישאלהו עשו. היה נראה מצות אנשים מלומדה להחניף אותו ולא כן לב יעקב. על כן ויצו גם את השני וגו' לאמר גם הם כראשון אך לא אחר שאלתו רק כדבר הזה תדברון אל עשו מיד במוצאכם אותו טרם ישאל וחזר ואמר ואמרתם גם כו'. והוא כי יאמר עשו בלבו הלא על מה שלא בא הוא במנחתו. הנה הא' אמר אלי שהוא בא אחר כל מביאי המנחה והיה נראה שהיה סמוך לאחרון אך הנה עברו כל ההולכים אחרי העדרים ועדיין יעקב איננו ואין זה רק דרך שררה שמשלח עם עבדיו. ובלתי בא ליכנע עם מנחתו ועודנו רחוק. כי נשאר שם הלילה להעביר כל אשר לו. על כן אמרתם בהגיע כלכם גם הנה וגו' לומר כאשר אנחנו בלתי בעלי שררה כי אם עבדים. גם הנה עבדך יעקב כלומר כמונו בלתי משתרר. ומה שהיא אחרינו עדיין ולא עם היותנו אחרונים הלא הית כי אמר אוליו גו'. ובזה יתישב אומרו גם. שאל"כ הוא מיותר ולא רצה שיבין עשו מתחלה שגם מהעדר האחרון היה רחוק. פן יחרה אפו מיד כי יבין הדבר לאט לו ואחר כל הפיוס יקבל באחרונה:

66. Genesis.32.22.1

    ותעבור המנחה וגו'. הנה יקשה. (א) ראש הפסוק בלתי מתקשר עם סופו. (ב) מה מודיעני כי לן במחנה. ואנה ילין אם לא במחנהו. (ג) מה הנחיצות הלז לקים בלילה ולהעביר את כל אשר לו בטרם הבקר. (ד) אומרו ויותר יעקב לבדו אם עבר הכל יודע שיותר לבדו. (ה) איך נאבק איש עמו. ואיה כל מחנה אלהים. ואיך לא שמרוהו ותקע כף ירך יעקב. (ו) באומרו וירא כי לא יכול לו אם לא יוכל איך הוקע כף יריכו. (ז) אומרו לא אשלחך וגו' איזו ברכה היה חפץ אם קיום הברכות הרי אמר לו לא יעקב יאמר עוד וגו' שארז"ל שלא היתה לקיחת הברכות בעקבה וכו'. ואם כן הרי ברכו ולמה לא שלחו עד שחזר ואמר מה שמך. (ח) אומר אח"כ ויברך אותו שם שאם הוא הברכה הראשונה. הנה כבר נאמר ואם היה אחרת למה לא נתפרשה וגם אומרו שם הוא מיותר. (ט) למה זה שאל יעקב לשמו. (י) שהשיב לו למה זה תשאל לשמי ולא נתן טעם אל מה שלא ישאל שמו:

67. Genesis.32.22.2

    אמנם הנה כתבנו למעלה כי טרם הלכו מלאכי ח"ל אשר אתו. פגעו בו מחנה אלהים וקרא למקום ההוא מחנים על שם שתי המחנות והנה אחר שליחות המלאכים נסעו משם מחנה ח"ל ונשארו מחנה אלהים הם מחנה א"י שקדמו להקבל פניו ליכנס עמו מעבר יבק לא"י: ונבא אל הענין והוא כי הנה דרך הצדיקים לבלתי עשות עיקר מהכנות טבעיות. רק מן הסיוע האלהים והנה היה ליעקב סיוע אלהים. הוא מחנה אלהים שעמו אמר שאע"פ שותעבור המחנה על פניו לא בטח בזה. כי אם והוא לן בלילה ההוא במחנה הידוע הוא מחנה אלהים הנזכר למעלה תוך המחנה שהיה לפניו מיראתו. ועודנו עומד שם נתן אל לבו הלא מחנה ארץ ישראל זה ואולי אם אתעכב פה בח"ל לא ימתינו עד הבקר שאעבור בנחל לארץ ישראל ואם לכבודי יתעכבו אין ראוי שלמעני יתעכבו בח"ל והם מלאכי א"י ומה גם בלילה זמן השראת טומאה בעולם, על כן ויקם בלילה הוא וגו' ויעבר את אשר לו. והנה כאשר עבר הוא מעבר יבק. וגם העביר את כל אשר לו עבר גם מחנה אלהים אתם כי לכך כיון. וכאשר חזר הוא על פכים קטנים. אז ויותר יעקב לבדו בלי מחנה אלהים גם הוא אז ויאבק איש עמו. והנה חלקו רז"ל (ב"ר פ' ע"ו) אם מיכאל או סמאל שרו של עשו:

68. Genesis.32.22.3

    והנכון על פי המשך הכתובים שהיה שרושל עשו. והענין כי אחר אשר נצטער יעקב על שלא בטח בו ית' מבלי יכנע לעשו. אז רצה הקב"ה להראות לו גדול הוא לפניו ית' ולא יעשה לו כאשר עם זולתו. שפוקד ה' למעלה את השר כד"א יפקוד ה' על צבא המרום במרום. ואח"כ מוסר את העם אשר תחתיו ביד הטוב בעיני ה'. כי אם גם את שרו אתן בידך שאתה תכניעהו בלי שום א' ממחנה אלהים ומכ"ש אחרי כן את עשו. וזהו ויאבק איש עמו מי נתמלא אבק האיש שעמו הוא שרו וז"ש לו כי שרית עם אלהים וגו' לומר הנה דרכו ית' שהוא עצמו פוקד את צבא המרום במרום. ואח"כ ואת מלכי האדמה וגו' אך תחת אלהים אתה כי שרית עם אלהים הוא השר באדמה ומכ"ש שעם אנשים שתחתיו. ותוכל לשון עבר כאלו כבר יכולת:

69. Genesis.32.22.4

    או שעור הענין בשום לב אל אומרו ויקם בלילה הוא. כי מלת הוא מיותרת אך אומר הנה הוא לן בלילה ההוא במחנה אלהים הוא תוך המחנה כמדובר. ובעוד לילה המחנה ההוא עזבו. ועבר מעבר יבק לא"י ובראות עצמו משולל מהם. קם בלילה ויקם וגו' וזהו ויקם בלילה הוא כלומר מה שקם בלילה להעבירם היה להיות הוא כלו' לבדו כי מחנה אלהים כבר עבר ועל כן ויקח וגו'. ויעבר את כל אשר לו ופי' הטעם שהוא על כי ויותר יעקב לבדו. והאלהים עשה להראותו כי גם את שרו של עשו יוכל ומה גם את עשו עצמו כמדובר. כי לא היה בא אצלו להלחם בו. אם לא היה יעקב לבדו בלי מחנה אלהים. והיה באישון לילה כי אז שליטתו וגם בח"ל. ואת כל אלה הכין הוא ית' למען יערב אל לבו שרו של עשו להלחם ביעקב וזהו ויותר כו'. ובזה ויאבק איש עמו ויראהו הוא ית' כי גם בו ישליטנו האלהים ככל הכתוב. וזהו ויאבק וגו' לרז"ל (שם) מי נתמלא אבק וכו'. או על דרך הפשט מי היה נאבק ונאחז ממי האיש כי ויאבק הוא לשון נפעל והיה עד עלות השחר כי עד אז יש שליטה לחיצונים:

70. Genesis.32.26.1

    וירא כי לא יכול לו וגו'. הנה שרו של עשו בא לפגוע בו לשלוט בכל עצמו. והוא כי יש עבירות הפוגמים בכל עצמות האדם ויש פרטיות אל א' מאבריו והנה חשב יוכל לו על דבר א"י אשר עזב וכבוד הוריו כמה שנים וכיוצא מדברים הכוללים האדם כלו. וירא כי לא יכול לו. הוא את כל עצמו אז בקש לו דבר פרטי. ופשפש ולא מצא רק בדבר שתי אחיות המתייחסות אל הירך כד"א יוצאי יריכו על פרי בטן ואז ויגע וגו' כי מצא מקום הפגם לנוח. והנה היה מקום לומר איך שרה עם אלהים והלא נקעה יריכו. לז"א בהאבקו עמו לומר כי גם שנקעה יריכו לא נהפך הנס אל הרודף. כי עדיין היה בהאבקו עמו. כי עודנו האיש מתמלא אבק מיעקב. או ע"פ דרכו בהיותו נאבק ונאחז עדיין האיש מידו ולא נתהפך הענין:

71. Genesis.32.27.1

    ויאמר שלחני וגו'. להיותו שרו של עשו אמר שלחני כי עלה השחר ועברה שליטת חיצונים וכעת לא תהי' תפארתך שתוכל לי. והנה יעקב היה מסתפק אם היה מלאך קדוש. והיה אומר כי עלה השחר שהגיע עת אומרו שירה. או שר עשו והיה על כי אז עברה שליחתו ובין כך ובין כך אמר לא אשלחך כי אם כו'. שהוא שיקיים לו ברכות אביו. אם הוא שר עשו שהוא בעל דינו שיודה לו. וז"א ברכתני ולא אמר תברכני כי על קיום מה שעבר היא. ואם מלאך קדוש הוא גם ברכתו תעזרנו. ולהיו' כי סמאל הי' לא רצה לברכו ולהודות לו רק בישרו שהוא ית' יברכנו וזהו לא יעקב יאמר עוד וגו' כי שרית עם אלהים כו' כמו שביארנו. יכולת עם השר כ"ש עם אנשיו שתחתיו. אז כשמוע יעקב את דבריו. אז פתחה אזנו כי מה שהיה ספק אצלו היה נוטה לצד היותו סמאל. באמור אליו כי שרית כו'. שמורה כי אחר שיכול על השר. יוכל לאנשים שתחתיו. לכן להתחזק בדבר אמר לו הגידה נא שמך לראות אם יאמר מיכאל או סמאל. והוא בשומעו רגז ופחפד מלהגי' שמו פן משנה שברון ישברנו. לכן מדאגה מדבר זה ענה ואמר למה זה תשאל לשמי. כלומר הלא כל חפציך הוא על הודאתי הברכות הנני מודה וזהו ויברך אותו שם. מה שעד כה לא עשה כן רק שבישרו מה שיברכו ה' בבית אל.

72. Genesis.32.31.1

    ויקרא כו'. ראוי לשים לב. (א) מהטיבו של שם זה. ולמה תודיענו התורה קריאתו. (ב) מי שראה ב' מחנות שרפי קדש ולא תמה. איך מראות אחד היה מן התמיהין ואמר כי ראיתי כו'. ותנצל נפשי. (ג) אומרו ויזרח לו השמש האם לו לבדו זרח. ועוד אומרו כאשר עבר את פנואל ולא אמר את פניאל כאשר קרא לו יעקב. (ד) אומרו ע"כ לא יאכלו כו' היה ראוי ליכתוב אחרי אומרו ויגע בכף יריכו ותקע כו' ע"כ לא יאכלו כו' ולא אחר סיפור שנסע אל מקום אחר. (ה) למה מזכיר כי נגע כו' ולא הפגם והיל"ל כי נקעה ירך יעקב גיד הנשה:

73. Genesis.32.31.2

    אמנם אחר הכירו כי שרו של עשו היה הוא תוקף הדין והרוגז. הפך המלאכים המלוים אותו אז שילם תודות לו ית'. ואמר אין זה כ"א המקום הזה שהיו בו מחנים של מלאכי אלהים עוזר לי וקרא אותו פניאל. והוא בהזכיר מאמר חכמי האמת על פסוק (תהילים ז׳:י״ב) ואל זועם בכל יום. כי מדת אל הוא החסד זועם את מדת אלהים בל תפעול רוגז. ועד"ז יתכן אמר יעקב הנה בזכות המקום נעשה כאלו פנים שלי היו אל. כי נזעם נגד פני אלהים. זהו כח רוגז שרו של עשו כי הנה ראיתי אלהים זה פנים אל פנים. כי לא היו עמי פנים חדשות שלשום מלאך ממחנה אלהים ולא פני אדם זולתנו. רק פני ופניו ותנצל נפשי:

74. Genesis.32.31.3

    גם יכוין עד"ז במה שידענו כי את כחות חצונים איש אחד רואה וניזוק שנים רואים ולא נזוקים כו'. וזה יאמר אילו היה איש אחד עמי לא יפלא שלא נזקתי. אך היינו אני והוא פנים אל פנים לבדנו. ועכ"ז ותנצל נפשי הוא פליאה. ולמ"ש ז"ל (ב"ר פ' מ"ה) על פסוק ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כו'. שאמר לו הקב"ה אני בכעס ואתה בכעס. יאמר פה מה שיפלא הפלא ופלא. הוא כי אלו ראיתיו שלא בכעס או שאני לא הייתי כועס עליו לא היה פלא כ"כ אך היינו פנים אל פנים. אני בכעס והוא בכעס ושמא תאמר מה תתהלל והלא נקעה ירכך. לז"א שני טעמים אחד באומרו ותנצל נפשי לו' דבר גדול הוא בערך מה שותנצל נפשי. ועוד כי מיד נרפא. כי הנה ויזרח לו השמש והוא מהשארז"ל (ב"ר פ' ע"ח) בפסוק וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא כו'. כי השמש שבוער את הרשעים כי הנה יום בא בוער בתנו' כו' ולוהט אותם כו' שהיא חמה מנרתק' ירפא את הצדיקים. וזהו שסמך ואמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כו' וזה יאמר פה ויזרח לו השמש. כי לו לבדו שהיה ירא ה' יזרח השמש הידוע שמש צדקה ומרפא ולמה הוצרך הלא הוא על כי והוא צולע על יריכו כדי לרפאותו. ועל שיחס יעקב בענותנותו אור פניו אל איכות המקום. ע"כ אמרה תורה כי לא כן הוא כי הלא ויזרח לו השמש לרפאתו כאשר עבר את פנואל ואלו אותו המקום היה הגורם גם רפואתו ראויה היא תהיה שם. אך אין זה כ"א שפני יעקב מצר עצמן שורה בהן אל אלהי ישראל. וע"כ להורות זה קראו עתה פנואל. לומר כי פניו של יעקב בלבד הם הגורמים שהיה בהם תואר יחס אל. לזעום את כח הרוגז כמדובר למעלה ולא שהמקום ימלא חסרונו חלילה. שמא תאמר א"כ שמיד שב ורפא לו למה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. לז"א ע"כ לא יאכלו כו' על כי נגע כו' ולא על מה שנמשך אח"כ כ"א נרפא הירך לא נרפא' שייכות שליטתו בגיד הנשה. עוד יכוין בל נאמר לא יאכלו את כל הירך לז"א כיון שיזרח כו' נרפא הירך. ע"כ מה שלא יאכלו הוא את גיד הנשה שהוא כי נגע כו' כי הושלט לנגוע באבר ההוא. יורה כי אחיזה מה מצא. ודי במה שנגע. או יאמר אם הפגם היה על נושאי שתי אחיות. לא יאכלוהו בני השנית ובני הלחנות כי הראשונה בהיתר היתה. לז"א ע"כ לא יאכלו בני ישראל כלם את גיד הנשה. על דבר כי נגע בכף ירך יעקב ובבחינת היות הפגם מה ביעקב כל יוצאי יריכו מקבלים רושם:

75. Genesis.33.1.1

    וישא כו'. ראוי לשים לב. למה שם כל ילדים אצל אמותם. ואחר כך וישם כו'. והיה לו מתחלה לשום את השפחות עם ילדיהן ראשונה. ואח"כ את לאה כו'. וגם היל"ל בלאה וילדיה שניי' ולא אחרונים רק ביוסף ורחל:

76. Genesis.33.1.2

    אך נתן אל לבו לעשות ב' דברים. (א) לשום כל בנים אצל אמם לאה וגם ילדים ורחל עם יוסף ושפחות עם ילדיהן למען יכמרו רחמיו ית'. כ"א יבא ויכם יהיה אם על בנים. הפך מאשר חס הוא ית' על קן צפור. (ב) לשים את השפחות וילדיהן ראשונה שיפגע בהם עשו ראשונה ואח"כ את לאה וילדיה ובאחרונה את רחל ויוסף. וירא והנה אם מתחלה ישים השפחות וילדיהן ראשונה ואח"כ את לאה וילדיה אחריה' ואח"כ את יוסף ורחל אחרונים הנה יקפידו השפחות ובניהם שנותנם אל מול פני המלחמה ולאה תקפי' שמרחק את יוסף ורחל מלפני עשו יותר מלאה וילדיה. ע"כ ראשונה מבלי השקפה אל מקום מושבם שם כל אם אצל ילדיה למען יראו השפחות כי גם בהן חס שיכמרו רחמיו ית' על אם על בני'. ובזה לא יהרהרו שגעל בהם ונותנם אל פני המלחמה. משא"כ אם מתחלה היה שם אותם עם ילדיהם ראשונה כי לא יחשבו כי ג"כ כיוון אל היותם אם אל בנים. וגם קרוב להן לחשוב כי להיותו עסוק בהן בשומו באחרונה ילדיהן. אותן היחל מהם וישם אותה ראשונה. ואח"כ את לאה וילדיה ולבל תקפיד לאה ותקנא באחותה. ע"כ מתחלה כאשר שם כל ילדים אצל אמם היחל מלאה כאומר על לאה ועל רחל. להורות כי חס עליה לרמוז אם על בנים בה קודם לרחל. וסיים בשפחות ועודנו עסוק בהן היחל בהן לשום אותן ראשונה ואת לאה וגו' אחרונים. כי לא שם מיד את רחל ויוסף אחרונים רק שהם מעט באופן שהיה נראים כעת אחרונים. ואח"כ אחר ההפס' כלאחר יד שם את רחל ויוסף אחרונים ועל כן נאמר אחרונים בב' הכתובים. ואח"כ תקן כל הקנאות ג"כ במה שהוא עבר לפניהם קנאת השפחות וילדיהן שהיו אחורי יעקב. והוא שומר לראש' ונמצאת רחל ויוסף רחוקים משמירתו מלאה. אם היה נשמט איש מאת עשו לגשת להכות במחנה מהעבר הלז.

77. Genesis.33.3.1

    והוא עבר וגו' ע"ד הפשט יאמר כי הנה ב' בחינו' היו לעשו. (א) מצד מהותו במה שהוא עשו (ב) במה שהוא אחיו שיהיה בו צד טוביות והנה בתחל' היה מסתפק אם היה מתנהג בבחינ' עשו או אחיו. כאומר אל עשו אחיו כמפורש למעלה. ובזה יאמר וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו למתק מרורות חמת בחינת היותו עשו. עד גדר הקר' אחיו ולא שוה לו כי הנה וירץ עשו לקראתו בבחינת היותו עשו. לקראתו להמיתו אלא שבהגיעו אליו הגין זכותו וישקהו ויבכו זה על שלא יכול לשלוט בו וזה שלא האמין הנצל ממנו:

78. Genesis.33.3.2

    ובזה יהיה מדוייק אומרו בתחלה אחיו ואח"כ עשו ובמדרש (ב"ר שם) אומרו כי לא לאחיו השתחוה כי אם אליו ית' ופירשו אומר והוא עבר לפניהם שהיא השכינה. כד"א והוא אסור בזיקים. והוא עומד בין ההדסים. ולפי זה יתכן אומרו עד גשתו כו' טרם יזכיר שבא עשו שהיל"ל וירא את עשו אחיו וישתחו ארצה כו' עד גשתו אליו אך לא יצדק עד גשתו אל מי שלא נאמר שהיה רחוק תחלה. וגם אומרו מלת עד ב' פעמים עד גשתו עד אחיו וגם לא יצדק אומרו וישתחו. בבלתי הזכיר למי אך הוא. כי והוא שהוא שכינה עבר לפניו וישתחו. ז"פ עד גשתו עד השכינה הנז' במלת והוא ואח"כ עד אחיו:

79. Genesis.33.5.1

    וישא כו'. הנה אומר יעקב הילדים יראה מיותר והיל"ל אשר חנן כו'. אך הנה עשו נתן עיניו בנשים. אולי אחת מהן בתו הגדולה וימהרנה לו לאשה לכן השיב ואומר הילדים הם אשר חנן כו'. כלומר את הנשים אשר אתה רואה. אינן מאשר חנן כי נשי הן ואינן בנותי. ואם נשים לב אל טעם שבמלת הילדים יהיה באמר לו בהרמת קול הילדים כלומר כי עליהם ודאי אתה שואל ולא על הנשים נשאת עיניך כי לא נחשדת בכך. הם אשר חנן ה' את עבדך והוא בתנוע' הרמת קול זה כאלו ברור לו שלא יחמדם ויבוש בראותו שמרחיק יעקב הדבר מלחשוב שהוא שאל על הנשים כי חלילה לו. וגם רמז לו כי אפי' יהיה ליעקב בת והוא שכל אשר לו הוא למצא חן בעיניו. כי כל מה שקנה עבד קנה רבו. כי הנכסים יחשבו כשל עשו לא כן הילדים כי הם אשר חנן ה' את עבדך. כלומר שעם היותי עבדך הם חנונים אלי מאת ה'. וגם זה אפשר כיון בטעם שעל מלת הילדים שהתורה רמזה מה שכיוון כמרים קול באומרו הילדים כלומר אינן מסוג הנכסים כי הם אשר חנן כו':

80. Genesis.33.6.1

    ותגשן כו'. היל"ל וישתחו ולא ותשתחוין יורה על השפחות בלבד. וגם מלת הנה מיותרת ובלאה היל"ל ויגשו לאה וילדיה. ואם הוא על היותם עפלים אגב אמם. למה ברחל עושה עיקר מיוסף באומרו יוסף ורחל. ועוד שהיל"ל רחל וילדיה. וגם אומרו ואחר ברחל ויוסף ולא בלאה וגם היל"ל נגשו יוסף ורחל. ולא נגש:

81. Genesis.33.6.2

    ואפשר כי כשמוע השפחות את יעקב אומר חנן ה' את עבדך. נשאו קל וחומר אם הוא נעשה עבד לעשו כ"ש אנו שפחות העבד. על כן הסכימו להשתחוות לו אך לא כן לב הבנים והנה ילדיהן היו לפני אמותן משוכים לפניו מאמותן. ותגשנה השפחות לבדהן ממקומן עד לפני ילדיהן וזו הנה וילדיהן. עד היות הנה ראשונה לפניו וילדיהן אחריהן במקומן ועל הקדימה הזאת מייחס ההשתחוי' אליהן באומר ותשחוין כי הן היו עיקר וילדיהן נגררות אחריהן. אמנם לאה מה שדמתה להן הוא כי ותגש גם לאה כהן ממקומן עד מקום ילדיה שהיו לפניה אך לא שתה עצמה לפניהם כמו השפחות ועל השואתן אמר וישתחוו. אך רחל ויוסף שהיו רחוקים מעשו פנימה הוצרכו להתקרב וזה ואחר נגש כו' והזכיר יוסף תחלה הוא מ"ש ז"ל (ברכות דף כ"א) על פסוק בן פורת עלי עין. ששם עצמו יוסף בפני אמו בל יסתכל עשו ביופי אמו. ועל כן יאמר יוסף ורחל כי הוא לבדו נגש עד לפני אמו ונסתרה בו בהיותו מעומד והשתחוו יחד שבשחיה אינה ניראת:

82. Genesis.33.8.1

    ויאמר מי לך כו'. הנה אומר לך מיותר. שנית מה זו שאלה הלא מוליכי המנחה הגידו לו. אך יאמר מי לך כלומר מי הם להיות לך. כלומר כי מברכתי הוא זה לך שאל"כ מה לך פה בעה"ז. והשיב לו למצא חן כו'. לומר אדוני אתה וכאשר דרך עבד שגם שכל אשר לו הוא לרבו. מפריש משלו מנחה לאדוניו למצא חן בעיניו וזהו למצא חן כו'. וכן אמרו רז"ל (ב"ר פרשה ק') שאחר כך את הכל נתן לו על חלקו שבמערת המכפלה שנאמר בקברי אשר כריתי לי שעשה כרי מממונו ונתן לו. וזה אחשוב בכונת המסרה ג' מי לך בקרא. (א) מי לך פה חתן. (ב) מי לך כל המחנה כו'. (ג) מי לך פה כי חצבת לך פה קבר. והוא מה שכתבנו כי ראשונה נתן עיניו בנשים ואמר מי אלה לך. כלומר אם היתה ליעקב בת לנושאה וזהו מי לך פה חתן כלומר שהשאלה הא' היתה מי לך פה במה שאהיה חתן לך וכשלא יכול כאשר השיב לו יעקב כמפורש. וגם הטמין את דינה אז נתן עיניו בממון והוסיף אמר מי לך כל המחנה כי לא יאתה אך מזה לא יצא ריקן כי לקחו על הקבר וזהו מי לך פה כי חצבת לך פה קבר שכוונת המסרה לומר שמה שאמר מי לך הוא כאומר הלא מאשר שאלתי מי אלה לך הוצאתני ריקם שלא רציתני לתתן מהנכסים לא תוציאני כי מי לך כי מאין הם לך כי אם לא תתן אני אעשה שלא יהיו לך והוא על הקבר:

83. Genesis.33.8.2

    והנה ארז"ל כי מחנה המלאכים פגשו בעשו בדמות בעלי זיין חרב וחנית כו' והיו מכים בו הכאות והיה אומר הניחוני כי אני בן אברהם ואז היו מוסיפין זה אל זה לומר הכוהו שב ויאמר בן ליצחק אני ויוסיפו להכותו מכה רבה אמר אח ליעקב אני אז הניחוהו ושעל זה שאל מי לך כל המחנה אשר פגשתי והשיב יעקב למצא חן והלא יקשה כי איך מוצא חן במכות ה גדולות ההם. אך יאמר לא היתה עיקר כוונתם להכותך. רק למען אמצא חן במה שיניחוך באומרך כי אחי אתה:

84. Genesis.33.9.1

    ויאמר עשו כו'. יש להקשות (א) הנה אומרו יש לי רב אינו טעם מספיק כי כל מלך רב ושליט עם שיש לולא ישיב אחור מנחה. (ב) אומרו יהי לך אשר לך אם כבר הוא לו מה אמר שיהים לו ואם הוא שנותן ומוחל לו ברכותיו. היל"ל יהי לך אשר לי. (ג) אומר אל נא אם נא הם תיבות משוללות הבנה. (ד) אומרו ולקחת שהיל"ל קח מנחתי אך לא קח שיראה שמוסיף על ד"א שאומר וגם תקח מנחתי מידי. (ה) אומר כי עלי כן כו' אינו נתינת טעם לשבח. וכן אומרו ותרצני בלתי מתיישב. (ו) מה מוסיף על הקודם באומרו קח נא כו' וגם שנותו את טעמו ממנחה לברכה וגם אומרו הובאת לך מה חידש לו (ז) אומרו כי חנני כו' יראה כנותן קוץ בעיניו. אך אמנם הנה עשו אמר אליו לא ימנע או מנחתך היא למלא חסרוני או לפייסני על הברכות. אם להעשירני הנה יש לי רב ואיני צריך מתנותיך ואם הוא לפייסני על הברכות יהי לך אשר לך. והוא כי הנה שני סוגי ברכות יש חלוקים זה מזה ראשיתה עושר הוא ויתן לך האלהים והנה לך עושר וכן יעבדוך עמים גם זה לך כי יש לך עבדים כאומרו ויתן ביד עבדיו וכן שלח אליו לאמר ויהי לי שור כו' עבד ושפחה. אמנם בסוף הברכות שהוא הוי גביר לאחיך כו' אין לך כי אדרבה אתה משתחוה לי ומחשבני לגביר ואדון לך. ע"כ אני אומר על הברכות יהי לך מהם אך לא הכל כי אם דווקא אשר לך שהוא שתי בבות הברכות. אך אשר איננו לך כעת שהוא הוי גביר זה לא יהיה לך כי לא ארצה שתמשול עלי ואיני מוחל לך חלוקה זו והשיב לו יעקב אל יתחמץ לבבך על זאת וגם לא יעלה על רוחך כי להפיס דעתך על שנתקיימו בי הברכות הבאתי המנחה כי הנה אל נא כלו' לא שאהי' גביר לך עם כל יתר הברכות לא עתה הוא כי אם לעתיד לבא:

85. Genesis.33.9.2

    והוא הנודע מרבותינו ז"ל (ב"ר פ' ס"ו) שאין אותן ברכות מתקיימות רק לעתיד לבא. וז"א אל נא כלומר ועל מה שאינו עתה לא תקפיד כי אין לך חלק רק בעוה"ז ולא לעתיד לבא כי זה היה נודע ביניהם כמפורש פרשת תולדות ועל אשר חשבת כי אולי למלא חסרונך שאלתי מנחה שעל כן אמרת יש לי רב. גם זה אינו אך המנחה הוא למען דעת אם רציתני כי בזאת יבחן אם נא מצאתי חן בעיניך במה שולקח' מנחתי מידי כי הלא על כן ראיתי כו' והוא כי האלהים האמור פה הוא שרו של עשו שעליו אמר כי ראיתי אלהים פנים כו' והוא כי הנה כאשר ראה יעקב את שרו ראהו בפנים של זעם נלחם. והנה כתבנו למעלה כי כאשר רץ עשו לקראתו בזעם אף הוא היה בא. לולא אלהי יעקב הגין בעדו ובהתקרבו תשש כח ודבר טובות. וז"א כי הלא ראיתי פניך כראות פני אלהים כי כן היית בפנים של זעם עלי ואח"כ ותרצני על כן לגלות לבך כי רציתני תקח לי מנחתי מידי וזה הוא משמעות אמתי של כי על כן. כד"א כי על כן באו בצל קורתי כאלו יאמר על כי באו כמוסכ' לכל המפרשי'. וכן רמזו ז"ל (שם פ' ע"ח) שאומרו פה אלהים על שרו אמר וע"ד זה יתכן גם אם נאמר שאלהים האמור כאן הוא קדש לומר ראויה הנחתי אליך כי על כן ראיתי פניך ונבהלתי ממך פן אמות בידך כמי שרואה פני אלהים כלומר כיום המות שאין אדם מתעד ראות פני אלהים ומאז אינו ניצול ממנו כד"א (שמות ל״ג:כ׳) כי לא יראני האדם וחי ועם כל זה נהפכת לי ותרצני:

86. Genesis.33.9.3

    או יאמר אינו מנמת פיוסין רק מנחת ידידות בלבותם שנותנים דורון זה לזה בהתראותם פנים. וז"א אם נא מצאתי חן בעיניך שאהבתני ראוי הוא שתקח מנחתי ומי אמר לי שאהבתני הלא הוא כי על כן שמחתי בך כמי שרואה פני אלהים. ומזה אני מכיר כי גם אתה ותרצני. כי הלבבות כמראות שאם לא רציתני לא היית בעיני כרואה פני אלהים כי כמים הפנים כו'. והוא כמאמרם ז"ל בפר"א (פרק ל"ח) מותר להחניף את הרשעים מפני השלום:

87. Genesis.33.11.1

    קח נא כו'. ארז"ל (חולין דף קל"ז) על פסוק מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו יביאו לא נאמר אלא ישיבו שאותה מנחה ששלח יעקב לעשו. עתידים להשיבה אלינו לעתיד לבא. וזה יתכן במ"ש ז"ל ויקח מן הבא בידו הם אבנים טובות ומרגליות שעל כן מחשב ההשבה:

88. Genesis.33.11.2

    ובזה יתכן יעקב אמר אל נא תמנע מקחת המנחה לשום סיבה. אם הוא לבלתי היות חייב להחזיק טובה אל תחוש כי הלא אין המתנה תמידית כי עתידה לחזור. וזהו קח נא כלומר עתה היא בלבד ולא לעולם. ואם הוא להיות כי הכל משלך ויהיה לפניך מזכרת עון לזכור את השאר. גם זה אינו כי הנה ברכה אשר ברכני ה' היא. לא משלך כי אינו לא מטל השמים ולא משמני הארץ וזהו את ברכתי ולא אמר את מנחתי כלומר מהברכה שלי. ועוד כי כבר הובאת לך וחרפה תחשב לי תחזירנה על פני אחרי אשר הובאת לך. ושמא תאמר שאחר שחלקנו וחלקי הע"ה הטוב שיש לי פה. הוא שחלק משכרי שם ניתן לי בה ואיך אתנהו לך מזה. אל תחוש כי הלא חנני אלהים טוב בעוה"ז מתנת חנם ולא נכיתי אפי' מקצת מזכותי של העה"ב. כי אם וכי יש לי כל הוא מהשכר בעולם הבא:

89. Genesis.33.11.3

    או יהיה ענין הכתובים בהזכיר מאמרם ז"ל (בב"ר פ' ע"ו). ויקח מן הבא בידו אבנים טובות ומרגליות. וראוי לדעת מה נעשה מהן כי לא נראה שהוליכו עבדיו רק העדרים. אך ויהי כי לקח אבנים טובות בידו מנחה לעשו. לראות אם יצטרכו גם זה להסר כעסו. אך עזים מאתים כו' זה הוא מה שויתן ביד עבדיו. והנה בהתראות פנים אמר לו על העדרים שביד עבדיו מי לך כל המחנה כו'. אמר למצא חן שהוא להפיר כעסך למצא חן אז השיב לו אם דעתך שלא מצאת עדין חן. לא תמצה גם בזה כי הלא יש לי רב ובעל הון רב לא יופר כעסו בזה. ואין לי חפץ בדורון וגם יהי לך אשר לך הם הברכות כי חימה אין לי ומצאת חן ע"כ בראות יעקב את דבריו ראה כי צריך עדין לפייסו לפי ערך ממונו. ע"כ אמר אם נא מצאתי חן כבר כמאמרך יהי לך כו' ולקחת גם מנחתי מידי הם האבנים טובות ומרגליו' אותם שנאמר בהן ויקח מן הבא בידו כי ראוי הוא לך כי על כן ראיתי כו' כמפורש וזה אומרו ולקחת ולא אמר קח כי אם ולקחת נוסף על מה שביד עבדיו ואח"כ אמר קח נא עם כל זה גם את ברכתי אשר הובאת לך ע"י העבדים ולא תחוש אם אתן זה וזה כי הנה חנני אלהים כו':

90. Genesis.33.12.1

    ויאמר נסעה כו'. הנה הסכימו רז"ל שאין פסוקים אלו כפשוטן. אלא שמאמר יעקב יעבור נא אדוני כו'. היה על שאמר לו עשו מבקש אני שאהא שותף עמך בעולמך ושהשיב לו יעקב יעבר נא אדוני כו'. וכן אמרו עד אשר אבא אל אדוני שעירה שהוא ועלו מושיעים כו' לשפוט את הר עשו ויהיה שהוקשה להם. (א) שאם נסעה ונלכה הוא ללכת יחד מאי ואלכה לנגדך שהוא בלתי מורה שותפות בהליכה שאם שיהיה לנגדו קרוב אליו פן לא ישא אותם הארץ לשבת יחדו למה יאמר שהוא ילך לנגד יעקב ולא שיעקב ילך לנגדו. (ב) מה זו תשובה כי הילדים רכים. ואדרבא על כן טוב טוב הוא יהיו יחד שאיש את אחיו יעזורו. (ג) אומרו ודפקום מי הם שידופקו אם עשו היל"ל ותדפקם יום אחד. וגם למה יחוש שידפקום. (ד) שאחר שגזרת הענין הוא ומתו כל הצאן למה מזכיר הבקר. (ה) כי אומרו עלי הוא מיותר כי אחר שמוראו הוא פן ימותו הצאן מה יתן ומה יוסיף היות עליו. וכן יש קצת דקדוקים במקרא שיתישבו על פי דרכנו בס"ד. והוא בשום לב אל הנודע לנו מרז"ל במקומות רבים כי האומות נמשלו לפרים כענין פרי החג וישראל לצאן ונבא אל הענין בהזכיר מאמרם ז"ל במדרש (ב"ר פ' ע"ז). וז"ל הילדים רכים אלו משה ואהרן והצאן והבקר אלו ישראל. כד"א ואתן צאני כו' ודפקום לולי חסדי ה' ומתו כל הצאן בימי אדרייאנוס קיסר ע"כ:

91. Genesis.33.12.2

    והנה אומרם והצאן והבקר אלו ישראל אינו מביא ראיה רק על הצאן. אך עדיין קשה מנין שגם הבקר הם ישראל. אך ודאי שאין כוונתו לומר אלו ישראל רק על הצאן ולא על הבקר. והענין כי הנה עשו אמר נסעה ונלכה כו' ודעתו במה שכתבנו בכוונות יצחק בעלות על לבו לברך את עשו שהיה להשליט את אדום על ישראל ד' פעמים בד' הגליות שיהיו ארבעתן ביד אדום ולא שוה לו רק בשליטתו בגלות הד' בלבד כי הוא חלקו מצד עצמו כאומרו והיה כאשר תריד כו' כמפורש שם בס"ד. אך על מה שקודם גלות אדום אין לאדום שליטה על ישראל. והנה אמר עשו הנה מעתה נסעה יחד בשותפות כמ"ש ז"ל (שם פ' ע"ח) על פסוק שאחר זה בקש היות לו שותפות עמו. אלא באמרו בעולמו של יעקב:

92. Genesis.33.12.3

    ולפי דרכנו במדרש הנזכר הוא נסעה יחד בשותפות בעה"ז ונלכה כי יהיה לנו התהלכות וקיום כי איש אל אחיו יאמר חזק אך בזאת כי לסוף ואלכה לנגדך בגלות הד' כי אז היא שליטתי כי אז אתקומם נגדך אז השיב יעקב ואמר אי אפשר כי הלא הילדים הם משה ואהרן רכים מהעמים עול הנהגת וקיום שתי אומות יחד כי אפי' על ישראל לבדן אמר לא אוכל לבדי כו' ואם תאמר אלי שאשתף זכותי ואשא אותן על שכמי. הנה זה יהיה כעת אך בבא זמן שליטתך בגלות הד' בימי אדריאנוס קיסר בביתר יסתכנו כל ישראל כי בהתחברם אלי בנחלה תחזק ידם כ"כ בבא עת שליטתם תגבר ידם כ"כ עד בלתי השאיר שריד חלילה וז"א והצאן שהם ישראל עם הבקר מלכי אדום שהם נקראים פרים ואם ב' האומות תהיינה עלות עלי שעלייתן עלי שאסמוך ידם בזכותי. הנה כל כך תחזק ידם עד שומתו כל הצאן וזהו ודפקום כלומר הבקר הנזכר ידפקום את הצאן הנזכר עד שומתו כל הצאן:

93. Genesis.33.12.4

    ושעור הכתוב על אומרו נסעה ונלכה. אמר הילדים רכים ועל אומרו ואלכה לנגדך אמר והצאן כו' אם מעתה יהיו צאן ובקר עלות עלי ומתו בזמן ההוא כל הצאן אך יעבור נא אדני לנהוג אדנו' ושררה תחלה בע"הז וזהו לפני עבדו כי אני אחרון שחלקי בעה"ב ושמא תאמר שלא אוכל לבדי לסבול צער העה"ז כיון שאין להם חלק בעה"ז כלל ואיך יתקיימו כלומר ולכן טוב טוב שאתחבר עמך בעה"ז כמאמרך נסעה ונלכה כי תהי' לנו מעיר לעזור בע"הז כי היא חלקך ומאשר לך ייטיב לי בעה"ז. הנה אין צריך כי ואני אתנהלה לאטי בעה"ז ומה שאוכל עמוד בגליות עם שאין לי חלק בזה העולם. הנה ע"י ב' זכיות אתנהלה שלא יעדרו מזרעי א' זכות שלא תבצר בכל דור וזהו לרגל המלאכה אשר לפני שהיא תורה כי יושב אהלים היה ואמר כי זרעי המתהלכים בתורה שהיא מלאכ' אשר לפני כי יושב אהלים היה. וגם זכות תנוקות של בית רבן הבל שאין בו חטא וזהו ולרגל הילדים ע"י ב' זכיות אלו אתנהלה עד זמן שאבא אל אדני שעירה שהוא זמן ועלו מושיעים כו' לשפוט את הר עשו. ויאמר עשו בין כך ובין כך שעדיין לא ניתנה תורה ואין זכותם כאשר אחר הנתינה כי גדול המצווה ועושה כו' באופן שהשתי זכיות הנזכר אינן כעת אציגה עמך מן העם אשר אתי יהיו לך לעזר בע"הז שאין לך חלק בו והשיב שני טעמים אחד למה זה אטריחך ועוד שאם אמצא חן הוא בעיני אדוני אך לא בעיניהם:

94. Genesis.33.18.1

    ויבא יעקב שלם כו'. ראוי לשים לב מה צורך הודיעו שבא שלם ואפי' למ"ש ז"ל (שם פ' ע"ט) שלם בגופו שלם בממונו. מה צורך הודעה זו אז. וגם אומרו אשר בארץ כנען הוא מיותר. וגם מה צורך הודיענו שויחן את פני העיר שקנה חלקת השדה במאה קשיטה. וגם מה ענין קרוא אותו הוא יתברך אלהי ישראל. והנה למעלה פירשנו על פסוק ושבתי בשלום אל בית אבי כו' שבקש יעקב כי בשובו בשלום אל בית אביו. יעשה לו הוא ית' יתרון על אבותיו. כי הנה אברהם כנה הוא ית' את שמו עליו אך היה אחר מותו. נוסף עליו יצחק שהיה בחייו אך היה על היותו סומא חשוב כמת. והוא באומרו אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק שהוא את אברהם אחר מותו ואת יצחק בחייו ובהיותו סומא. אך אלי זה החסד אשר תעשה עמדי יתירה גם על יצחק כי ושבתי בשלום בלי שום פגם. לא כאבי שהיה סומא רק בשלום ועכ"ז והיה ה' לי לאלהים שיכנה ה' שמו עלי ליקרא אלהי יעקב בחיי וכאשר שאל הוא כן עשה לו הוא ית' כי הנה ויבא יעקב שלם בגופו. בשובו אל בית אביו שהוא עיר שכם אשר בארץ כנען. אשר שם בית אביו וגם לא היה עני שהוא ג"כ חשוב כמת כי הנה היה בבואו מפדן ארם שעדיין לא נתן נכסיו לעשו. ומרוב עשרו ויחן את פני העיר שנתן להם מתנות רבות והיה מוותר עד קנות חלקת השדה כדי לנטות שם אהלו במאה קשיטה ועכ"ז שהיה שלם בגופו וממונו בחייו בלתי חשוב כמת כאשר הציב מזבח כנה שמו עליו ליקרא הוא ית' אלהי ישראל בחייו. ולבל יאמר איש למה עשה ית' ככה והלא הן בקדושיו לא יאמין כי אין אמונה בבשר ודם בחייהם לזה הקדים ואמר ויקרא לו אל לומר לית דין בר נש כיתר אנשים רק אל כי שרה אל אלהים והוא שרו של עשו שאין כח אדם יכול לו אם לא כח אל כמו שכתבנו למעלה. שעל כן קרא שם המקום פנואל שפניו היו כאל שזועם את אלהים היא מדת רוגז שרו של עשו ואם כן ראוי הוא אכנה שמי עליו ליקרא אלהי ישראל בחייו בלתי היות חשוב כמת כמדובר. וזהו ויקרא לו אל וע"י כן אלהי ישראל יכונה עליו:

95. Genesis.33.18.2

    או יאמר מקושר אל מה שלמטה ותצא דינה כו' והוא כי באה התורה ללמדנו דרך ארץ כי רע ומר דרך אשה יצאנית פן יקר מקרה בלתי טהור כי הלא דינה בת יעקב יצאת לראות בבנות הארץ ונאנסה והנה הסבות הקרובות לדבר ולומר כי הנה היו גרמת נזקה לא יצדקו בה הלא המה כי יאמר איש אינו מן התימה לתפוס את בת יעקב כי הלא כמקרים ההם יקרה להולכי דרכים במקומות אשר לא יכירום ולא ידעו חשיבותם. או טעם ב' אולי לא נכון לב אנשי המקום עם אביהם לסבה מן הסבות:

96. Genesis.33.18.3

    או טעם ג' כי אין ייסורין בלא עון ולא טוב בעיני ה' אבי הנערה ותקל כבודו בעיני יושבי הארץ כי אשום אשם לה'. על כן הקדימה תורה ותודיעני כי לא זה ולא זה גורם כ"א הטעם הא' איננו כי הלא ויבא יעקב שלם בלי שום פגם עיר שכם אשר בארץ כנען ארץ מולדתו ומחוז חפצו בבואו מפדן ארם ממרחקי ארץ ובכל הדרך ההוא לא נזדמן לו לא שטן ולא פגע רע עד הגיעו אל מחוז חפצו הנה כי לא זה גרם לו וגם לא מטעם הב' כי אדרבא ויחן את פני העיר שהנחה למדינה עשה כמ"ש ז"ל (שם פרשה ע"ט) כי טוב היה בעיני עם הארץ וגם בעיני המלך אבי שכם כי הנה אפילו המקום שנטה אהלו קנה ממנו במאה קשיטה וגם לא מהטעם הג' כי הלא טוב בעיני האלהים היה. כי הנה ויצב שם מזבח ויקרא לו הוא ית' אל. מי שהוא אלהי ישראל על הדרך הנזכר. או יהיה אומרו ויקרא לו כו' מאמרנו על מאמרו ית'. בבת קול היוצא בימי ר' חנינא בן דוסא כל העולם נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. שדעתנו הוא שאומר הוא יתב' כי לא יבצר מר' חנינא פירות תורתו לאכול לשבעה ולמכסה עתיק בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא אלא שבחבורתו נרפא לנו. שמצמצם עצמו להשפיע בזכותו על זולתו וז"א כל העולם כולו נזון בשביל חנינא בני ומה הוא זכותו כמיוחד לזה הוא כי די לו בקב חרובין שע"י מה שמצטמק יפה לו וטוב לעולם באופן שחיי כל העולם תלוי בו ויחשב בעיניו יתב' כזן את העולם כלו בזכותו וע"ד זה יתכן יאמר ויקרא לו ליעקב אל לומר כי כאשר בחסד אל עולם יבנה כן יעקב יתואר בתואר זה ואני ה' מתנהג עמו במדת אלהים. וז"א ויקרא לו אל אלהי ישראל. שקראו ליעקב אל בונה ומקיים עולם כתואר אל ע"י היותו יתב' מתנהג עמו בתואר אלהים ביסורין וטלטולים שהוא אלהי ישראל הנה כי טוב היה גם בעיני ה' בעצם ואם כן איפה מי גרם לו חרפת נבל לאנוס את בתו אין זה כי אם שותצא דינה כי יציאתה גרמה לה. והלא יפלא מזרע קדוש כמוה להיות יצאנית. מה שאין דרך נשים ומה גם נערות בתולות והנה ארז"ל (שם פרשה פ') שז"א בת לאה מה אמה יצאנית כדכתיב ותצא לאה לקראתו כו' אך עדיין אינו דומה כי אמה יצאת לקראת בעלה. עוד אמרו שעל דבר שמנעה מעשו נתפסה ועדיין אל מדת היותה יצאנית אינו מספיק. לכן אחשוב כי באה התורה לתת טוב טעם לדבר באומרו בת לאה כו' והוא בשום לב אל הודעה זו שהיא בת לאה ושילדה אותה ליעקב אך תתן שתים שלש טענות. אחד באומרו בת לאה כו' והוא כנודע מרז"ל (ברכות דף ס') על פסוק ואחר ילדה בת כי בן היתה אלא שאחר הורתה מזכר תמים בקשה לאה רחמים תתהפך לנקבה בל תגרע רחל מהשפחות שלא תלד רק אחד להשלים הי"ב שבטים הנה כי דינה בהורתה היתה זכר אלא שנתהפכה אח"כ. ולכן מי ששרשה זכר אינו מן התמה תהיה יצאנית כי כן יעשו הזכרים וכל דבר הולך אחר שורשו. וז"א ותצא דינה ואל תתמה על יציאתה כי הלא אם היא בתה היא של לאה ולא של יעקב כי הוא זכר עשאה כי כאשר ילדה ליעקב. לומר כי היות בת ליעקב הוא בליד' אך לא בהריון וז"א בת לאה אשר ילדה ליעקב. וא"כ אל תתמה על היותה יצאנית:

97. Genesis.33.18.4

    טעם שני כי הלא לא כיונ' לשוט בארץ ולהתהלך בה לראות בחורי עם רק לראות בבנות הארץ לערב דעתם עם הבנות וגם בזאת לא תאשם בעצם. כי לא שתה לבה פן תאחז. כי הלא לולא ראה אותה שכם בן חמור שהיה נשיא הארץ היא לא נתפסה מה שלא יערב אל לבו זולתו והידוע ידעה יפגשנה בן המלך. ולא עוד כי אם שגם אם בטבע חלוקה היה לה לחוש יפגוש בה. לא יעלה על לב רק יתבענה מאביה ואחיה אך לא שבשטף עובר יקח אותה וישכב אותה ויענה כי זה לא חשב אנוש. וזהו וירא כו' וישכב כו'. והודיעתנו התורה אלהית שעם שעשאה כלי לא כרתה ברית עמו כי ותדבק נפשו בדינה בת יעקב. אך היא לא דבקה נפשה בו לקדושתה וכן ויאהב הנערה אך היא לא אהבתו. כללות הענין כי למדתנו התורה מה גדלה רעת יציאת האשה כי עם היותה בת יעקב. והיא גם היא קדושה מצד עצמה ומסולקת מכל פנייה בלתי טובה. לא שוה לה לבלתי יקרה לה מקרה רע ומר טמא יטמאנה ומה גם כל אשה אשר לא תרחק כמוה כי המכשלה הזאת תחת ידה כפולה ומכפלת:

98. Genesis.33.18.5

    עוד יתכן למדתנו התורה ג' למודים (א) בעיקר גדול הלא הוא להבחין בין נפש טהור לטמא כי מי יתן טהור מטמא. וזה בג' בחינות (א) כי טבע כל דבר טמא לחבוק הידבק בקדושה ולטמאה (ב) כי לא תוכל הטומאה לידבק בדבר קדוש עד יטיל בו זוהמא ויטמאנו תחלה לנגדיות איכותם. (ג) כי גם אחרי אשר הוטמאה וידבק המטמא בטהור. לא ידבק הטהור במטמאו גם אחרי הטיל בו זוהמא. וזה ענין הכתובים וירא אותה שכם בעל נפש טמאה ומיד חשק לטמאה ולהטיל בה זוהמא לידבק בה וישכב אותה ויענה. ועל השנית אמר ותדבק נפשו כו' לומר כי עד אשר טמאה וישכב אותה ויענה שהטיל בה זוהמא כפולה לא דבקה נפשו בה שנמצא כמין במינו. והג' הורה ג"כ בזה כי הוא דבק נפשו בה אך היא לא דבקה נפשו בו. ולא עוד כי אם שויאהב את הנערה ולא קץ בה כאמנון בתמר והוצרך לדבר על לב הנערה דברי פיוסין עם שעשאה כלי ונהפוך הוא לפי הטבעה. והנה מן הבחינה הג' נתיירא יעקב פן לא תעצור כח קדושת נפש בתו מלקשר בו אהבה ותאהבהו. וזה מאמר הכת' ויעקב שמע כי טמא כו' והוא כי חש פן ע"י אשר הוטמאה נעשה כמין במינו בעצם ותדבק נפשה בו. ואם ישלח אחריה תמאן. ע"כ והחריש כו' ויתנו דבר ועצה הלום. גם כיון ראו מה בין טמאה לטהורה. כי גם שהטיל בה זוהמא לא דבקה נפשו בנפשה כי מה לתבן את הבר כי אם נפשו בגופה שהוטלה בו הזוהמא. וזהו ותדבק נפשו בדינה וגם זה להיותה בת יעקב אשר החביאתה מעשו וע"י השווי הלז נמשך שויאהב את הנערה שאל"כ לא היתה אהבה. כי לא תתהוה אלא בין השוים כנודע וע"י כן קבלה פיוס. וזהו וידבר על לב הנערה:

99. Genesis.34.11.1

    ויאמר שכם כו'. הנה יקשה (א) אומרו לאמר הוא בלתי צודק עם אומרו קח לי את הילדה כי הכל הוא דברים שבינו לבינו (ב) כי פ' ויעקב שמע כו' יראה נכנס בין הדבקים (ג) באומר ויתעצבו כו' נראה כי תחלה התעצבו מעט ואחר כך ויחר להם מאד ונהפוך הוא כי אדרבה תחלה יחרה אף האיש מאד ואחרי כן הולך ושוכך (ד) אומר כי נבלה כו' שכופל הענין ומשלשו ומשלה המלות ועוד היה לקצר כדרכה של תורה (ה) אומרו וכן לא יעשה (ו) שנותו את טעמו מישראל ליעקב. (ז) אומר וידבר חמור אתם לאמר. כי מלת לאמר מיותרת ואינה לאמר לזולת כי המה ואביהם שם יחד היו (ח) אומרו שכם בני חשקה נפשו כו' איזה התנצלות הוא נותן על מעשה הרעה רק כגוי אשר צדקה עשה בא לשאול אותה לאשה (ט) אומרו נא מיותר (י) מה מתקן באומרו והתחתנו אותנו כו' על הנבלה אשר עשה כן כל יתר הבטחות ונדבות אמנם הנה טרם דבר על לב הנערה חשש שכם פן יאמרו אביה ואחיה נקרא לנערה ונשאלה את פיה. ע"כ תחלה וידבר על לב הנערה ואח"כ ויאמר שכם אל אביו. לאמר לאביה ואחיה. כלומר שעתה ראה שעת הכושר לאמר. מש"כ טרם דבר על לבה שלא היה עת לאמר דבר. או יאמר שבדברו על לב הנערה דבר בפניה אל אביו. כדי לאמר שתאמר היא מה שבלבה. ומה שאמר לו הוא קח לי את הילדה כו' כי אז בשומעה כי חפץ בה לקחתה לאשה תגלה את לבה. ואמר כי גם שהיא מרוצת צריך לקחתה מאת אביה כי עודנה ילדה. וזהו קח לי את הילדה ולא אמר את הנערה ויעקב ששתק הוא לשני טעמים. א' כי שמע כי טמא כבר את דינה בתו וכבר נעשה. שאלו היה טרם יטמאנה היה ממהר להוציאה טרם יטמאנה. ועוד כי בניו לא יאחרו כי ובניו היו את מקנהו בשדה ולמה יחרידם. אך לא היו בלבו להחריש כי אם עד בואם:

100. Genesis.34.11.2

     או יאמר בשום לב אל מה שבין דברי שכם לדברי חמור והכנסו בתוך דברי אביו והוא כי שכם מאשר דבקה נפשו בה. זהב לא יחשיב חפץ לקחתה בדמים יקרים כמאמרו הרבו עלי מאד מהר כו':

← Previous · Next → — showing 701–800 of 4,038

Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source.