← All works

Alshekh on Torah

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections

1. Genesis.27.40.1

   ועל חרבך כו'. ראוי לשים לב מה ענין חיותו בחרב. אם הוא שישתרר בעולם מאימת חרבו לא הל"ל לשון חיות רק ל' מעלה. וגם מה זו ברכה היא אליו אומר ואת אחיך תעבוד כו'. ועוד אומרו והיה כאשר תריד כי הלא משמעו הוא לשון רדוי וממשלה וידוע כי כאשר ירדה לא יהיה עליו עול ישראל. והנה מדרשו ידוע שהיה כשיעברו ישראל התורה שימשול בם ושיגזור עליהם שמדות. אך אין זה משמעו אך הנה רז"ל אמרו במ"ר כי סייף וספר תורה ירדו כרוכים מן השמים. שהמקיים הספר התורה ינצל מהחרב וההיפך בבלתי דבק בספר תורה. והנה חרב ה' במבטלי התורה ומה גם בגלות הארוך המר הלא הוא חרב עשו. ועם עשותם שמדות רבות חיים עצמו ואין זה רק שעונותינו יחיו אותם. למען יכונו למצא שעל חרבם הם חיים למען תהיה חרבם כשוט לסוס עלינו. אך אמר לו עצה טובה. והוא ואת אחיך כו' והוא כי הנה כתבנו למעלה על מרז"ל (ב"ר פ' ס"ה) שא נא כליך זו בבל תליך זו מדי כו' שבקש יצחק בברכותיו את עשו שיתקיימו בו ד' מלכיות העתידות עורר לויתן על ישראל בגליות בברכו אותו יעבדוך עמים כו' כמפורש למעלה ובראותו כי לא נעשתה עצתו. אז אמר לו זאת עצתי שאת אחיך תעבוד ולא תצר להם עד בא שלטנותך הוא המלכות הד' כי שלך היא. וזהו והיה כאשר תריד שהוא בבא עת הרדוי שלך אז ופרקת כו'. אך לא מתחלה פן תאבד לנצח והוא לא כן עשה רק מאז גלינו ע"י בבל. עמד על הפרק להכרית את פליטינו וישמח לאידנו ככל אשר הוכיחו עובדיה הנביא. ואמר (עובדיה א׳:י״ד) אל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו. ואל תירא ביום אחיך כו' כי לא עצר כח עד בא עת רדויו ושלטנותו בגלות הד' כעצת יצחק.

2. Genesis.27.41.1

   וישטם כו'. הנה ב' דברים אמר שעשה לו יעקב. את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי אמר כי עיקר מה שהשטים אותו היה על הברכה שהם עושר כבוד העה"ז. אך לא על הבכורה שהוא לעבוד את ה' אך הטעם שפי' הוא לא היה מטעם זה. רק זה היה אשר ברכו אביו אך לא על הבכורה כי הוא בבחירתו מכרה לו:

3. Genesis.27.41.2

   ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי כו'. אפשר היא סמוך אל הפסוק הקודם והיה כאשר תריד. שהוא כמשז"ל (שם פ' ס"ז) שבהבטל יעקב מן התורה ימשול בו בברכות חרבו. לכן אמר יקרבו ימי אבל אבי שאז אסור לעסוק בתורה שלא יהיה הקול קול יעקב ואהרגה בחרב ברכתי את יעקב אחי. ואם נשית לב אל מלת אחי שהיא מיותרת ותורה אהבה. וגם אל מאמר רבקה באומרה מתנחם לך אם רוצה להורגו מה צורך אל תנחומין. ומה גם לרז"ל שאמרה שתה עליך כוס תנחומין. וגם נשית לב אל אומרו ועתה קום כו'. אך אין ספק כי סוף סוף אחיו הוא ויצר לו על מיתתו על כן אמר יקרבו ימי אבל אבי ואז ואהרגה את יעקב כי הלא אחי הוא ואז במר נפשי על אבי אתנחם על אחי כי האבל גדול נחמה על הקטן והוא הכוס תנחומין וזה מאמר אמו מתנחם לך באופן שאין משטימתו החלטית לבל תשכח לעולם כי הלא חושב המצאה להנחם לכן ועתה בלבד הוא שתצטרך לברוח ואח"כ ושלחתי ולקחתיך כו'. וז"א עשו אחיך כלומר עודנו זוכר אחוה והוא אומר ויעקב אחי וגם בקש תנחומין יורה כי יש תקוה כמדובר. וגם כיון באומרה ועתה לומר עתה טרם יקרבו ימי אבל אביך שלא יהרגך קום ברח כי לא ירדפך בחיי אביך:

4. Genesis.27.43.1

   ועתה וכו'. אומר וקום ברח נראה הוי"ו כבאה להוסיף. והל"ל קום ברח בלא וי"ו. אך הוא כי אמרה הנה אוי לי אם או' תברח מיד כי עתה חם לבו ואולי ירדפך וטוב היה תחבא כמעט רגע עד יעבור זעם ואוי לי אם לא אומר כי אולי יקרבו ימי אבל אביך מהרה ולא תספיק לברוח בחייו שלא חפץ המיתך עוד אביו חי לכן עשה זאת איפה ומעתה עוד אביך חי ברח ועל חמימות כעסו כעת אל תחוש אך בזאת כי לא תהיה כוונתך לברוח רק עשה עיקר מעשות מצותי לכבד אמך. וזהו ועתה בני שמע בקולי באופן שתלך בדרך מצוה והולכי בדרך מצוה אינן נזקין ואחר עשותך עיקר מזה וקום ברח כאלו הוא דבר שני טפל אל עשות מצותי וזהו ענין הוי"ו:

5. Genesis.27.44.1

   וישבת כו'. הנה באומרה ימים אחדים עד אשר תשוב כו' נראה כבוטחת בעשו שבימים אחדים תשיב חמתו אך באו' ושלחתי כו' נראה כמזהרת שלא יבטח בו עד תשלח אחריו. ועוד אחר אומרה תשוב חמת כו' למה חזרה ואמרה עד שוב אף כו'. ועוד אומרו בפסו' א' חימה ובשני אף ובא' לא אמר ושכח את אשר עשית לו כאשר בשני:

6. Genesis.27.44.2

   אך הנה כתבנו בביאור משלי כי אף גדול מחימה כיתרון גבורת זכר מהנקבה ועל כן בעגל משה עצר כח החימה והוא ית' את האף. ונבא אל הענין אמרה רבקה אם גדר כעס אחיך היא חימה וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך ואם נצטרך להמתין עד שוב אף אחיך כי גדר אף הוא אשר לו עתה הנה אז לא יספיקו ימים אחדים רק עד אשר ישכח את אשר עשית לו לכן לא תזוז משם עד אודיעך שאם לא כן מי יגיד לך את אשר בלבבו שאם תבא טרם אשלח לקחתך טרם שוב אפו למה אשכל גם שניכם יום אחד וריבה הגם על מיתת אביו כי ביום מותו הסכים להרוג אחיו:

7. Genesis.27.46.1

   ותאמר כו'. הנה רבקה היתה נכוית בשתי אשות אם אומר ליצחק שעשו בקש להרוג את יעקב ידאג ודי לו צער היותו סומא חשוב כמת ואוי לי אם לא או' כי ישאל על יעקב ואיך או' כי בורח ממות הוא. עוד אמרה בלבה הלא יתבטל יעקב מכבוד אב ואיך יצליח דרכו. וגם שעושה מצות אמו הלא הוא בלי רשות אביו שלא כרצונו. לכן התחכמה ותעש עצמה כמצטערה על נישואי יעקב פן יקח מבנות הארץ. למען ישלחנו יצחק לקחת מבנות לבן נמצא הכל מתוקן כי הוא בורח במצות אמו. והולך לישא אשה במצות אביו וז"א אח"כ וישמע יעקב אל אביו כו' אל אביו לישא אשה ואל אמו לברוח ויצחק אין צריך לומר שנתן לו רשות אלא שמצוהו ללכת ומברכו. ובכל זה אין יצחק יודע מדנים שבין אחים. ומשטמת עשו ובריחת יעקב. ודרך יעקב תצליח כי ג' מצות בידו. מצות אם לברוח ומצות אב לישא אשה. ומצות לכתו לישא אשה. ובמתק לשונה באומרה אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כו' אמרה מבנות הארץ. לבל יאמר יצחק לבקש לו טובות מאלה של עשו או ילך אל משפחות לוט או ישמעאל. לכן אמרה מבנות הארץ כלו' כ"א שילך לארץ אחרת למען תבא כוונתה אל הפועל לברוח אל לבן אחיה חרנה: (א) ויקרא יצחק. ראוי לשום לב. כאומרו ויברך אותו. איזו ברכה היא. אם היא אומרו אח"כ ואל שדי כו'. למה הזכר קודם לאומרו ויצוהו כו' ואם היא אחרת למה לא פירש אותה. ועוד אומרו לא תקח כו' כי הלא בכלל אומרו קום לך כו' הוא מניעת בנות כנען. וגם אומרו וקח לך כי אומר לך הוא מיותר.

8. Genesis.27.46.2

   ועוד אומרו ואל שדי כו' איך נתייחסו לו ברכות אלו פה. ועוד אומרו אשר נתן אלהים לאברהם שהוא מיותר:

9. Genesis.27.46.3

   אך הנה כתבנו למעלה כי שני מיני ברכות הן. יש ברכות טובות העוה"ז ויש רוחניות של עוה"ב והנה כתבנו כי של עוה"ז ראויות לעשו. ושל עוה"ב ליעקב גם כתבנו ששל עוה"ז מפורשת בתורה. ושל עוה"ב ברמז בלבד כמדובר על אומרו גם ברוך יהיה וכתבנו ג"כ מרז"ל שכשבירך יצחק את יעקב הברכה בחושבו שהיה עשו היה עתיד לברך את יעקב עוד ברכה אחרת. וכתבנו כי אין ספק שהיא של טובות העה"ב וזה יתכן שהיא אשר בירך אותו פה בהפרידו אותו ממנו. וזהו ויברך אותו ולא פירש כי הרוחניות של עה"ב לא תתפרש בתורה בפירוש כנודע ולכן אמרה כממתיק סוד בינו לבינו וזהו ויקרא יצחק אל יעקב שקראו יהיה לבדו אתו ואז ויצוהו כו'. לומר אחר שקדוש אתה שהברכה של עה"ב לך היא אל תטמא שלא תקח אשה מבנות כנען. וכאשר תרחק מהטומאה הדבק בטהרה וקום לך פדנה ארם כו' וש"ת אם קדוש אני למה אגרע ממך שלא יצאת לח"ל. והביאו זוגתך פה ואותי תצוה ללכת לח"ל לז"א וקח לך משם אשה לומר קח בעצמך משם למה שהוא לך. כי לא נתקדשת עולה לה' כמוני ויתכן רמז לו מאמרם ז"ל יש הולך אצל זווגו. ויש שזווגו בא אצלו שהוא כפי סוד הנשמות. ואמרו כך על יצחק שזווגו בא אצלו הפך יעקב וזה יאמר וקח לך. כי לך יאתה ללכת אל זווגך מה שלא היה לי כן:

10. Genesis.27.46.4

    ועוד טעם ב' והוא כי אני היתה לי אשה מסויימת כמז"ל (ב"ר פ' נ"ז) שנתבשר אברהם הנה נולדה בת זוגו של יצחק כי הנה ילדה מלכה כו'. ובתואל ילד את רבקה. אך אתה אין בת זוגך מסויימת. כי אם קח לך מבנות לבן שהוא אחת מהן ולא נודע איזו מהן היא לומר שנשלח אחריה:

11. Genesis.28.3.1

    ואל שדי כו'. הדרך ממעטת ג' דברים ממעטת את הממון ופריה ורביה והשם. עוד ד' היה אפשר יירא יעקב מאד והיא כי הלא עשו נשאר בא"י והוא עוזב אותה. פן תהיה לעשו למורשה כי בן יצחק הוא ג"כ לכן להעלות ארוכתם אמר על הראשונה יברך אותך ועל הב' ויפרך וירבך ועל השלישית והיית לקהל עמים כי אין לך שם גדול מזה. ועל הד' אמר ויתן לך את ברכת אברהם כו'. והראי' כי לא על עשו נאמר. כי הלא לרשתך את ארץ מגורך הוא אשר נתן אלהים לאברהם כי אשר סובל המגורים והגלות הוא היורש מה שאין כן עשו כי אין לו רק יישוב ומנוחה והוא כי הנה לאברהם נאמר נחלת הארץ סמוך לאומרו כי גר יהיה זרעך כו':

12. Genesis.28.3.2

    או יאמר שברכו בחיי ובני ומזוני וזהו ואל שדי יברך אותך בעצמך דהיינו חיי. ויפרך וירבך היינו בני ולהיות שעיקר הברכה היא היות הבנים צדיקים אמר והיית לקהל עמים שהוא שעם שיהיו ממנו עמים כלם יהיו קהל א' משא"כ עשו וישמעאל ששום אחד מהם לא נתייחד עם אחיו להיות ושניהם קהל א'. כ"א יעקב שמטתו שלמה ויתן לך את ברכת אברהם ארץ זבת חלב ודבש היינו מזוני. וריבה האת שיוסיף לך גם את כל העולם ופרצת ימה כו' יותר על ברכת אברהם בעלותו ממצרים שנא' לארכה ולרחבה שיש לה אורך ורוחב שאם לא יהיה לך רק במצרים כבר נשבע זה אלהים לאברהם ולא יחשוב לך לברכה רק העודף. ושיעור הכ' שאם לא יהיה לך רק לרשתך את ארץ מגורך בלבד הלא זו היא אשר כבר נשבע אלהים לאברהם:

13. Genesis.28.5.1

    וישלח כו'. הנה אומרו אם יעקב ועשו יקשה כי מי לא ידע בכל אלה:

14. Genesis.28.5.2

    אמנם אשר למדתנו תורה שרוב הבנים דומים לאחי האם בפסוק אחות נחשון. יתכן כי גם מעת דהודיע לנו אלהים את זאת והוא כי הלא הרואה מבטן מי יצא עשו. מרבקה הצדקת הלא יפלא על יצחק ששלח את יעקב. וגם על יעקב יפלא איך הלך ולא שתו לב כי עם היות רבקה צדקת ילדה בן רשע על היותה בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם שגם אנשי מקומה רמאים ועל זה יתמהו על יצחק ועל יעקב שלא שתו לב על היות בנות לבן בן בתואל ומפדן ארם פן יצא דבר בלתי מתוקן דומה לעשו. ע"כ יאמר וישלח יצחק את יעקב וגם וילך הוא ולא חשו המשלח וההולך אל היות פדנה ארם מקום רמאים. והיות אל לבן בן בתואל פן מנגעי קרוביה ומקומם יצא מבנות לבן דבר בלתי מתוקן. הטעם הוא כי אין לחוש על אבי האם רק על אחיה. כי הלא למה שהיה לבן אחי רבקה היתה אם יעקב ועשו ולא על היותה בת בתואל ועכ"ז על דבר צדקתה לא פגם לבן רק לחצאין וא"כ איפה בנות לבן שאין להם אחים והן צדקניות יהיו ילדיהן צדיקים והוא מאמרם ז"ל (ברכות מ"ב) כי לא היו ללבן בנים כי אם בנות עד שבירך אותו אלהים לרגליו של יעקב אחרי כן:

15. Genesis.28.8.1

    וירא עשו וכו'. עד סוף הפרשה יתבאר בתחלת הפרשה שאחר זאת:

16. Genesis.28.10.1

    ויצא יעקב כו'. ראוי לשום שכל והבין במקראות בהעיר קצת מההערות הראויות להעיר הלא המה. (א) קשר אומרו ויצא יעקב כו' אל לכת עשו אל ישמעאל והפסיק בין ענין יעקב בענין עשו כי זולת מה שכתב רש"י ז"ל ראוי לחפש אחר טעם שיהיה ענין אל הנוגע ליעקב. (ב) כי הליכת יעקב פדנה ארם נאמר זה שלש רגלים: א' וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם כו'. ב' וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם. ג' ויצא יעקב מבאר שבע. (ג) באומר למעלה וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב וכו' ואחרי כן הוא אומר וירא עשו כי רעות בנות כנען כו'. והפסיק בין שני הכתובים בפסוק וישמע יעקב אל אביו ואל אמו כי הלא יקשה למה לא גמר כל מה שראה פעם א'. וריחק ראיותיו וישם בין הדבקים מה ששמע יעקב ולא יתכן לומר שבכלל מה שראה עשו הוא ששמע יעקב אל אביו כו' שא"כ למה אמר וירא פעם שנית. ועוד כי איך ראה שוילך פדנה ואח"כ כי רעות בנות כנען ונהפוך הוא כי זה ראה מיד כשדבר לו אביו טרם לכת יעקב ועוד שמה שדבר לו אמו שעשו מבקש להורגו לא יתכן ששמע עשו שאין ספק כי בסתר דברה. (ד) מה צורך הודיע לנו שראה כי בירך יצחק את יעקב ושלח אותו וכו'. כי אל מה שנמשך לעשו מזה שהלך אל ישמעאל אינו מעלה ומוריד מה שראה כי בירך כו'. רק מה שרעות בנות כנען וכו' וכן אמרו בברכו אותו הוא מיותר וגם אומרו ויצו עליו לאמר מלבד הייתור אין מלת לאמר צודקת כלל כי אינו לאמר לזולת ועוד שהוא הפך הסדר ושלח אותו ואח"כ ויצו עליו לאמר. והראוי היה יהפך ויאמר ויצו עליו כו' ואח"כ ושלח אותו כו'. (ה) אומרו ויצא יעקב אחר אומרו למעלה וילך פדנה ארם והלא היציאה קודמת אל הגעת מקום החפץ. (ו) כפול הפסוק ויצא כו' וילך כו' שאם הלך מי לא ידע שיצא. (ז) אומרו וילך חרנה אם כבר הלך לחרן איך אח"כ פגע במקום עד שהוצרכו (רז"ל חולין דף צ"א) לומר שאחרי היותו שם אמר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי וחזר לחרן ואז ויפגע כו'. (ח) אומר ויפגע במקום שאם להורות שקפצה לו הארץ יוכל ללמדנו בבלתי אומרו לשון פגיעה כי הלא רבים קפצה להם הארץ כאשר מנאם רז"ל (ב"ר פ' נ"ט) בפ' הרעשת ארץ פצמת' ולא אחד בהם נאמר בו לשון פגיעה ולא דבר רק הוא וידוע מאמר רש"י ז"ל על זה שהוא להרכיב שני דברים תפלה וקפיצת הארץ ולרש"י ז"ל שנעתק הר המוריה ובא לכאן יותר היה ראוי יעתק לוז וילך להר המוריה. ולא שרב יעבוד צעיר. (ט) מה ענין הודיע אלהים אותנו כי בא השמש ושלקח מאבני המקום וששכב במקום ההוא ע"ד הפשט. (י) למאמרם ז"ל (חולין שם) כי באה שמש שלא בעונתו למה עשה ה' ככה ואין מעצור לה' להלינו שם באופן אחר מבלי העריב שמש שלא בעונתו. (יא) מה ענין החלום הזה אשר חלם הבא נבא אל דרך ישר בלתי תסתבך בסבכי אמרי' אשר לא בשורש גזע פשט הכתובים המה. (יב) מה ענין מלאכי אלהים עולים ויורדים אם עולים תחלה או יחד שתי הכתות כמאמרם ז"ל:

17. Genesis.28.10.2

    והנה לבא אל הביאור נשאלה טוב טעם אל יציאת יעקב מארץ כנען וילך חרנה בידיעת עשו כי הולך הוא כי הלא ידע עשו ושמע מפי יצחק אביו בברכו אותו ושלח אותו פדנה ארם ולא פחד ורגז לאמר כי עשו אחי יחם לבבו ופן בחרב יצא לקראתו ולא נאמר כי בטח בצדקו או כי ידע כי בחיי אביו לא יהרגנו כי הלא ארז"ל (ב"ר פרשה סח) שגדל אימתו מעשו ואמר אשא עיני אל ההרים אל ההורים הם האבות ואמר מאין יבא עזרי. וגם שאחרי כן זאת השיב אל לבו ואמר עזרי מעם ה' כו' עכ"ז לא יותר לאיש צדיק לסמוך על הנס ולהביא עצמו לידי סכנה שהלא חבי כמעט רגע כתיב ולכאורה היה אפשר לומר כי הן זאת כוונת אומרו ויצא וגם וילך. שהיל"ל ללכת כי הלא אח"כ הוא אומר ויפגע כו':

18. Genesis.28.10.3

    אך יאמר במה שנזכירה מאמרם ז"ל (מגילה דף י"ז) כי בן ס"ג שנה נתברך יעקב וי"ד שנה נטמן בבית מדרשו של שם ועבר הרי ע"ז ושבע שנים עבד את לבן ברחל הרי כי בן פ"ד שנה נשא אשה הנה יראה מדבריהם כי בצאתו מבאר שבע לא החזיק צדיק דרכו לחרן. רק הלך אל מקום מדרשו של שם ועבר ואחר י"ד שנה הלך חרנה ואין זה רק כי ידע כי מיד בצאתו את העיר לא הרחיק לא ימיתנו רק אחר התרחקו מבית אביו. לכן מה עשה לגנוב דעתו עיקם עליו את הדרך והלך לו בארץ ישראל עצמה אל מדרש עבר להתחבא שם י"ד שנה. וזהו שארז"ל (שם) נטמן בבית מדרשו וכו' כי טמון מעשהו היה שם ואחרי כן משם נסע חרנה אשר לא ידע עשו את עתו אשר ילך בו:

19. Genesis.28.10.4

    וזה יתכן הוא מאמר הכ' כי שתי נסיעות עשה אחד ויצא יעקב מבאר שבע שלא היה רק יציאה מן המקום אשר עשו בי לא ללכת חרנה והוא אשר נטמן בבית שם ועבר ואחרי כן וילך חרנה שהיתה אז הליכה לארץ בלי יציאה מבאר שבע ואין כוונת הכתוב ללמוד הגעתו לחרן שיקשה עלינו אומרו ויפגע אחר שוילך חרנה רק עשותו ב' מסעות. (א) ויצא. (ב) וילך כו':

20. Genesis.28.10.5

    אך הדרך ישכון אור ליישב כל אשר הערנו הלא הוא כי תורתנו הקדושה תעיר לנו אזן להשמיענו כי הוא ית' למען הציל את הצדיק מרעתו מעור פקחים ופוקח עורים והן זאת חשבתי למשפט בכונת סמיכות הפרשה אל שלפניה ואל ענין פגיעת יעקב במקום ובאה שמש שלא בעונתו והיות המלאכים עולים ויורדים בו וה' נצב עליו והוא יען כי גדול כבוד הצדיק לפניו ית' כי הוא מקיים את העולמות כלם ואת כל מעמד שלשתן קנה בצדקתו ונתונים נתונים המה לו אל עבודתו ועל משאו:

21. Genesis.28.10.6

    והוא בשום שכל והבין מסרה אחת הלא היא כי ג' ועיני הם במקרא. ועיני לאה רכות ועיני ישראל כבדו ועיני רשעים תכלינה. והענין כי הנה הורנו ית' גודל השגחתו ושום כל מעייניו ליישר דרך הצדיק ולהרים המכשלות ולשים המעקשים למישור למען ילך לבטח דרכו ורגלו לא יגוף והוא כי הלא ידענו כי הן זאת היתה עם עשו לכבד את הוריו ולשמוע בקולם כמאמרם ז"ל במסכת קדושין (דף ל"א) אל המשבח עצמו שכיבד את הוריו אמרו לו עדיין לא הגעת למה שהיה מכבד עשו. והנה מהדבר הלז היתה יוצאת תקלה גדולה אל יעקב וללאה והיא כי הלא עשו שמעה אזנו ותבן לה כי רעות בנות כנען וטובות בנות לבן בעיני יצחק אביו כי כה אמר לא תקח אשה מבנות כנען קום לך פדנה ארם כו' וקח לך כו' מבנות לבן אחי אמך והנה אם כאשר שם על לבו כי רעות בנות כנען ישים גם כן כי טובות בנות לבן בעיני אביו היה הולך אל לבן כאשר הלך אל ישמעאל ולפחות יקח הוא את הגדולה לאה ויניח את הקטנה ליעקב ואם כה היה עושה היה נופל כריסא בבירא כי יאבד מנות מיעקב או לפחות ילוה אליו בדרך והוא בורת ממנו ויפגענו בחרבו הקשה כי לא ישאלו פנים כאליפז בנו וגם ללאה יימר לה מאד כי הלא אשר היה עיני לאה רכות הלא היה מלבכות בל תפול בגורל עשו פן מהר ימהרנה הגדולה לגדול והקטנה לקטן לכן מה עשה הוא ית' ראה והתקין גם שניהם באשר שם שומה בלבו בל ישית לב אל כל דברי אביו רק על מחצית' והוא בל יפנה אל אומרו כי טובות בנות לבן רק כי רעות בנות כנען. וע"י כן הלך עשו אל ישמעאל וכו'. ועי"כ ויצא יעקב מבאר שבע. והוא כי בראות יעקב שהלך עשו אל ישמעאל ולא היה נמצא אתו בעיר. אז ויצא וגם ע"י כן וילך חרנה שאלמלא כן לא היה עשו הניחו להגיע שם כאשר הניחו אליפז אשר נשאר פה בצואת אביו. והנה היה מקום לבלתי הגדיל הנס ולו' אולי לא שמע עשו מאביו חלוקת היות טובות בנות לבן רק כי רעות בנות כנען או גם כי לאמר ששמא עלה אל רוחו הקשה. כי לא מבחור בבנות לבן מבנות ישמעאל צוהו עליהן רק חדא מנייהו נקט או שכל עיקר מאמר יצחק לא היה רק לא תקח אשה מבנות כנען. כי אם ע"פ דרכו שהראה לו מקום שירצו להתחתן בו מחמת הקורבה. לכן הקדים ואמר וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם. לומר לא מבלתי שמוע ששלח אותו פדנה ארם לא שת לבו גם לזאת. כי הלא וירא עשו כי בירך יצחק והוא לקחת לו משם אשה. וא"כ אין לומר ששמע תחלת מאמרו לא תקח אשה מבנות כנען ואשר ברך אותו בסוף מאמרו ואשר היה בנתים שהוא מבנות לבן לא ראה וגם הטענה הב' לו' שלא מהיות אושר בהדבק בבנות לבן צוה עליהן איננה כי הנה בכנל מה שראה עשו. הוא שלח אותו פדנה ארם בברכו אותו כי דבק היה צווי קחת מבנות לבן אל הברכה וזהו ושלח וכו' בברכו אותו. וכן היה קח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך ויתן לך את ברכת אברהם. וגם השלישית לו' אולי עיקר הדבר היה צווי לא תקח מבנות כנען אלא שגמר בעצה אחת ואם כן תהיה הברכה חוזרות אל העיקר לא כן הוא כי אם בכלל מה שראה עשו. הוא ויצו עליו לאמר לא תקח אשה כו' כי מה שצוה עליו לא תקח אשה לא היה העיקר על עצמות הדבר. רק הכנה אל מה שעתיד לגמור ולו' קום לך פדנה ארם כו' כי הוא העיקר וזהו ויצו עליו לאמר לא תקח כו' כי צווי זה היה כדי לאמר ולא למען הדבר עצמו. ואם כן מה היה שלא שת לבו רק אל כי רעות בנות כנען. לז"א וישמע יעקב אל אביו כו'. לו' כי על ידי מה שבענין הלז זולת צדקת יעקב עשה ג"כ מצות כיבוד אב ואם וישמע אל אביו ואל אמו שצוהו ללכת פדנה ארם ע"י כן נמשך שהפליא עשות הוא ית' שוירא עשו כי רעות כו' ולא כי טובות בנות לבן ומזה נמשך שוילך עשו אל ישמעאל. ושיצא יעקב מבאר שבע ולא יצא גם עשו ושהלך חרנה שאם לא כן לא היה מגיע חרנה:

22. Genesis.28.10.7

    ועוד הורה לנו הוא ית' באומרו וישמע יעקב כו' כי מאז שמע אל אביו ואל אמו העלה עליו הקב"ה כאלו כבר וילך חרנה כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה שהיא לעשות מצות אביו ואמו צרופה למעשה כי וירא עשו כו' כמדובר. נמצא כי הוא ית' עוור את עיני עשו מראות כל דברי אביו רק מחציתם כאמור בשעור הכתובים שאע"פ שראה הכל כי וירא עשו כו' עם כל זה בזכות שוישמע יעקב כו' שפתח אזנו לשמוע אל אביו ואל אמו, סגר ה' ביד עיני עשו ולא ראה רק כי רעות בנות כנען ולא כי טובות בנות לבן וזהו וירא עשו כי רעות וכו' כאמור. והיה זה שלום ליעקב וללאה. כי שמע ה' קול בכיה לבל תפול בגורל הרשע. וזהו ענין המסרה שלשה ועיני הם וכו' והוא כי הלא שתים זו עשה הוא ית' עם לאה. (א) שלא תפול בגורל עשו. (ב) שתנשא ליעקב. והנה אם כאשר בערב החליף לבן את רחל בלאה היה מקיים יעקב מאמרם ז"ל חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו יפה יפה שעל ידי כן היה רואה כי הנה היא לאה טרם יבא אליה היה משלחה מביתו באומרו הלא ברחל עבדתי ולא היה נושא אותה וכן אם היו עיני עשו פקוחות לראות כי טובות בנות לבן בעיני יצחק אביו. היה לוקח אותה. והנה שערי דמעתה לא ננעלו מלפניו יתברך לכן מה עשה הוא ית' הכביד עיני יעקב מהסתכל בה פן יגעל בה טרם יבא אליה. ואת עיני עשו סימא מראות כי טובות בנות לבן לבל יחמדנה עשו ולבל יגעל בה יעקב. וזה שיעור המסרה על ידי מה שעיני לאה רכות פן תפול בחלק עשו כי אם שתנשא ליעקב. לכן מה עשה אלהים שעיני ישראל כבדו מלבדוק אותה. ושעיני רשעים כעשו תכלינה ולא יביט אל כי טובות בנות לבן רק אל כי רעות בנות כנען כמדובר:

23. Genesis.28.10.8

    הנה כי הוא ית' משנה החושים ומחליף את הטבעים לעבודת הצדיק ונקל הוא בעיני ה' לעשות כן כי הלא גם העולמות שברא נתן לו לעובדו ולכבודו בראו יצרו אף עשאו. וזה אחשבה הורה לו הוא ית' ליעקב לא יירא מפחד עשו ופן בצאתו מתוך הפחד של עשו. יפול אל הפחת של לבן. ומה גם בראות את עצמו יצא ממקום הקדושה מתחת כנפי השכינה אל אדמה טמאה. כי לכן נתן אל לבו ללכת אל עיר מושב אלהים אפשר שם שכינה שורה. הוא הר המוריה להפיל תחנתו שם. והראה לו הוא ית' כי אם קטון הוא בעיניו. הלא כל העולמות שברא למענו המה. והנה הראה בעיניו כי כלם סרים אל משמעתו והוא כי עולם השפל אין צ"ל כללות העולם או ארץ ישראל העולה על כלם כי אם גם ראש עפרות תבל הוא הר המוריה. כי בו בחר ה' לשכן שמו שם גם הוא יעתק ממנו ויבא לקראתו להקביל פניו. וזהו שלא יהפך הוא ית' שיעתק לוז וילך להר המוריה והוא כפרש"י ז"ל שלא נתקרב מקום אל מקום. רק שנעתק הר המוריה ובא לכאן. וזה יראה כוונת רבינו ז"ל באומרם כי ד' פעמים קפצה הארץ. וזה לשונו (ב"ר פ' נ"ט) הרעשת ארץ בימי אברהם. פצמת בימי אליעזר עבד אברהם רפה שבריה בימי יעקב כי מטה בימי ישבי בנוב כי הנה ראוי לדעת הד' שינויי תוארים בד' המקומות ההם. אמנם הנה ד"פ קפצה הארץ וכל אחד משונה מחבירו. הלא הוא כי ברדוף אברהם את הד' מלכים ארז"ל (שם פ' מ"ג) בכל פסיעה ופסיעה של אברהם אבינו היתה ג' מילין נמצא שהיתה קפיצה ככל פסיעה אך קטנה של שלש שלש מילין. והנה יתייחסו קבוץ הקפיצות כלם שבכל כללות הפסיעות הקרובות זו לזו אל הרעשת הארץ. אך אליעזר שביום שיצא מבית אדוניו הגיע לארם נהרים היתה פצימה כי נפתחה הארץ ונתחברו שפתיה זו לזו הסמוכה אל בית אברהם אל הסמוכה לארם נהרים אך אשר ביעקב שנעתק הר המוריה ובא ונתקע בלוז ואחר כן חזר למקומו נעשו ב' דברים א' מקום שנעתק משם. וא' במקום שנכנס. וזהו או' רפה שבריה בימי יעקב. אך אשר בישבי בנוב בהוא כמאמרם ז"ל בגמרא שכשנמשך דוד אחר השטן שנדמה לו לצבי והלך עד מקום ישבי בנוב. ושאל אבישי לחכמים אם ירכב על סוסו של מלך לבקשו ונתנה לו רשות וקפצה לו הארץ ומצא את דוד שזרקו ישבי בנוב השמימה לקבלו בלהב חניתו. והזכיר אבישי את השם והעמידו באויר. אמרו שם בגמ' בקפיצת הארץ אשר קפצה לאבישי הלשון הזה אפי' היה בסוף העולם הסיטו הקב"ה לשעה קלה ע"כ:

24. Genesis.28.10.9

    והנה ייחסו הדבר אל הסטה והחלקה. כאלו הסיט ונדנד הקב"ה את הארץ ומעדו קרסוליו מירושלים עד המקום ההוא כרגע ויתכן אמר כן למה שירושלים גבוה מכל הארצות לכן משם הטה הארץ ונשמט כרגע וז"א כי מטה בימי ישבי בנוב הנה כי דעת רז"ל (חולין דף צ"א) כפירש"י שנעתק הר המוריה ממקומו ובא לכאן כי בזה יצדק מאמרם באומרם רפה שבריה ויצדק טוב טעם הדבר במאמרינו שהוא להורות את יעקב שלא יירא כי הלא כל שלשת העולמות טפלים אליו ומשועבדים לו וכמרז"ל ע"פ בוראך יעקב ויוצרך ישראל אמר הקב"ה עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך יעקב יצרך בשום לב אל כפל או' עולמי עולמי. וכן באומרו בראך יצרך אך הוא כי ג' העולמות יתפרדו באיכות השפל והגלגלים הם בעלי גשם ושל מלאכים רוחניות ועל שני הסוגים אמר עולמי עולמי שני פעמים. והשיב על סוג הגשמי יעקב בראך ועל סוג הרוחני בעל צורה יעקב יצרך ובכן יחויב כי אחר שבזכותו נבראו ישתעבדו לו ולכן יתכן הורה לו הוא ית' פה כי כל שלשת העולמות משועבדים אליו ובשפל היחל והורה לו כי לא בלב' אדמת ח"ל או כללי ערי א"י כ"א גם הר המוריה שכנגד שער השמים מקום המזבח שלוקח משם עפר שעשה ממנו ית' את אדם יציר כפיו שהוא חלתו של עולם גם הוא אשר הוא כל טוב העולם השפל מוכן לעבודתו כי הר צבי קדש נעקר ממקומו ובא לקראתו וגם עולם הגלגלים משועב' אליו כי הלא בא השמש שלא בעונתו למען ילין שם וגם עולם המלאכים והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו לכהנו לו אשר לווהו בארץ ואשר ילווהו. או לרז"ל (בראשית רבה פ' נ') כי המלאכים אשר באו להפך את סדום על אומרם כי משחיתים אנחנו. לא הניחום לעלות אל מחיצתן קל"ח שנה. עד בא האורח הקדש אל בית מלונו יתברך ולאהבתו קבץ הוא ית' את נדחיו שיעלו השמים וזהו והנה מלאכי אלהים עולים. ואחר כך יורדים לכבודו כי המלאכים צריכים אליו והם ישרתוהו וילווהו ואין על יעקב נצב עליו למעלה הימנו מכל יצורי העולמות כלם בלתי אם ה' לבדו אפילו רכב אלהים שה' בם כי אך בו בחר למרכבה לו וזהו והנה ה' נצב עליו:

25. Genesis.28.10.10

    ועל כי דרכינו שרצה ה' הראות לו כי הג' עולמות כלם נבראו לשמשו וסרים אל משמעתו. והנה באים לכבודו ולשרתו נאמר כי רצה הוא ית' ילין שם:

26. Genesis.28.11.1

    וישכב במקום ההוא ויתן מראשותיו מאבני מזבח עקידת יצחק. כמאמרם ז"ל בפר"א (פ' ל"ה) למען יכיר כי המקום משועבד תחתיו כי הוא התקיימו. ובזה מצאנו טוב טעם אלהיותו שם בבלי דעת שלא היה כי אם בלוז. והוא שאלו ידע לא שכב שם על קדושת המקום וזה מאמר הכתוב ויפגע במקום שע"י היותו כך שהיה בלוז ונעקר הר המוריה ובא שם לא ידע כי המקום אשר הוא שוכב עליה אדמת קדש היה רק לוז על כן וילן שם. ושמא תאמר אם חשב שהיה בלוז למה לא החזיק צדיק דרכו עד הר המוריה להתפלל שם כתאותו. על כן אמר כי בא השמש שלא בעונתו וע"י כן בחשבו כי בלוז היה. נמשך כי ויקח מאבני המקום של המזבח וישם מראשותיו שנשתמש מהן. וגם כי וישכב במקום ההוא כרצונו ית' מהטעם הנזכר. משא"כ אילו ידע קדושת המקום. כמאמר רש"י ז"ל על אומרו ואנכי לא ידעתי. שאלו ידעתי לא ישנתי כאן:

27. Genesis.28.11.2

    והנה אין ספק כי הלא גם בעיני יעקב יפלא. על מה זה המשילו ית' במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו על כן הורהו מראה הסולם ויחלום וכו' למען הודיעו כי גם כי כל צדיק מקיים כל העולמות הוא עולה על גביהן. כי הלא למה שהעולם השפל חומרי הוא הוה ונפסד. ואיזה הדרך יהא מבא לבא בו שפע מסבת הסבות אל חומר עכור. ואיזה חבל ישלשלהו מן העולם העליון עד השפל ומי יקשרם להיות מקבלים דין מן דין מלמעלה למטה ומי יתן בהם רוח להחיותם גם את השפל גם את עולם הגלגלים כי גם הוא גשמי כאחיו אם לא ע"י שפע רוחני היורד מאתו ית' מהעולם העליון לכן הוא יתברך מאז בחכמה יסד ארץ. על מכונות גשמות קדושות אשר ברא. אשר כח בהן לתקן עולם ולקיימו קיום עצמיי בל ימוט ויחלק מאז הנשמות הראויות בכל דור ודור מפני תקון העולם להקימו ולקיימו בצדיקים שבכל דור ודור אשר הם באמת יסוד עולם גם ראה והתקין את האדם עולם קטן הכולל כל הד' עולמות מן השפל אל העליון והוא כי הלא החומר יכולל הד' יסודות כנודע הכוללים. כל העולם השפל עד עולם הגלגולים והחלק הב' הוא הנפש החיונית הנותנת חיות ותנועה בחומר הלא היא מאיכות עולם הגלגלים וחיותם להתמיד תנועתם והחלק הג' הוא הרוח מעין עולם המלאכים כד"א (תלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות. והחלק הד' היא הנשמה אשר מלמעלה מעולם העליון וד' חלקים האלה אשר באדם. הנה לכל אחד יש שורש מוצאו מתייחס אליו במקומו. וע"י כן בקיימו תורה ומצות אשר יעשה בד' חלקיו אלה הלא יעורר ויקדש שרשיו כלם ע"י קדושת המצות. ויתאחדו ע"י קיימו התורה והמצוה באחדות ד' חלקיו יקשר העולמות וע"י כן ישלשל מלמעלה השפע עד למטה לארץ נמצא ע"י כן מקיים העולם כמדובר:

28. Genesis.28.11.3

    והן זאת כונת הכתובים אשר הראה הוא ית' את יעקב ואף גם הורהו אשר גדלה מעלתו. על כל איש צדיק תמים אשר למטה מגדרו בשלמות ד' חלקיו והוא לומר לו הנה כל האדם יכלו לכל הד' עולמות כסדרן אשר סדרנום. ואתה עלית על כלם כי אתה סולם מוצב ארצה מפאת החומר. וראשך הוא הנפש הדבק אל החומר בצד מה גם בקבר כנודע אינו כשאר בני אדם שמגיע עד הגלגלים רק השמימה הם השמים העליונים בעולם המלאכים כי יורה אומרו השמימה בה"א בסוף תיבה ובראשה לעומת מה שארז"ל בלשאולה באמבטי התחתונה של שאולה. על היות ה"א בסוף תיבה ולמ"ד בראשה. ועל החלק הג' הוא הרוח אשר דרכו להיות מעולם המלאכים. זה הוא למעלה מהם שהם עולים ממחיצתם ויורדים בו עד מחיצתו כי מלמעלה מהם הוא ועל החלק הד' אמר והנה ה' נצב עליו כי אין שורש נשמתו מתחת כנפי השכינה. רק מאיכות עליון המתייחס אל השם הגדול. כי אותו השם הוא לבדו אשר עליו וזה והנה ה' נצב עליו וכל זה למען הודיע כי לא על חנם המשילו במעשה ידיו. ואת כל חלקי העולמות קרבה לעבודתו כמדובר כי הלא הוא מקיימם וזכותו בראם. כמאמר רז"ל שאמר הקב"ה עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך יעקב יצרך כאשר ביארנו בסמוך כי למה שאין דרך רז"ל לחלק עולם השפל ועולם הגלגלים לשנים. כמפורסם לבקיאים בנועם מליהם כחכמי דורות האחרונים למה כי הכל גשמיות לכן המה כוללי העולמות לשנים הגשמים אחד והרוחני הוא השני ועל שניהם אמר זה פעמים עולמי עולמי מי בראך ועל הא' אמר יעקב בראך ועל העליון אמר יעקב יצרך:

29. Genesis.28.11.4

    או על דרך זה יותר בפשיטות על העה"ז הכולל שלשתם כאשר נכללו בחדוש העולם כא' ועל העה"ב על הדרך הנזכר. כלל הדברים כי זכותו ברא העולמות והוא מקיימם וידו בכל משלה והמה יהיו שומרי משמרתו ועובדי עבדתו:

30. Genesis.28.11.5

    עוד יתכן כי משל הסולם אינו על עצמו. רק על המקום של בית המקדש אשר הוא שוכב עליו והוא כי למה שהיוצא מא"י לח"ל נכנס תחת כחות חיצונים ומושפעים על יד השר השורר על הגוי והממלכה אשר הוא גר שם ועל כן בחר הסתופף בבית ה' בהר המוריה. כי שם בית אלהים לבקש על נפשו איכה תרעה ע"י שר. ע"כ הורה לו הוא ית' כי אדרבה חשוב הוא בעיניו ית' יותר מן המקום כי הלא המקום הוא ההולך לקראתו להקביל פניו ואדרבה קדושתו גדולה ממנו למען ידע כי כאשר אין שכינה זזה מהר המוריה מק"ו ידון שלא תזוז ממנו גם כי יצא לח"ל כי בכל מקום אשר ימצא שם יהי אלהיו עמו כמאמרו ית' אליו בפירוש באומרו הנה אנכי עמך כו'. ועל המקדש העתיד לבנות שם הוא שראה והנה סולם מוצב ארצה והוא כי כאשר הסולם מחבר המקום הגבוה עם הנמוך. כן המקדש הוא כסולם שעם היותו מוצב ארצה. הנה ראשו ואיכותו מגיע השמימה ומחבר העולמות ולא עוד אלא שמלאכי אלהים עולים ויורדים בו. כי בהיות הקב"ה למטה השכינה שוכנת בארץ. ועי"כ מלאכי אלהים דירתם פה באופן שכשיצטרכו לעלות למעלה לאיזה שליחות עולים תחלה ואח"כ יורדים למטה כי שם ביתם כי מלאכי אלהים המה והראהו כי עם הגדולה הזאת אשר למקדש גדולה מעלתו של יעקב כי והנה ה' נצב עליו. והוא כי המקדש אין מתייחס בו רק השכינה הוא שם אלהים הנזכר אך ביעקב והנה ה' כי השם הגדול והנורא ההוא הוא נצב עליו. ולא לעתיד כאשר במקום ההוא רק והנה כלומר בעת הנזכר יתב' נצב על יעקב. וכל זה להורות לו אשר הקדמנו כי גדולה מעלת הצדיק ומה גם כמוהו לפניו. ולכן לא יפלא בעיניו יעשה עמו יותר מעל כל עולמו. כי הוא המקיימו ומייסדו. וכל העולם לא נברא רק לתשמישו:

31. Genesis.28.13.1

    והנה ה' נצב כו'. הנה לבא אל הענין הכתובים הבאים נשים לב. אל אומרו אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק כי אומרו אביך היה ראוי ביצחק ולא באברם ולמה נהפך הדבר. ועוד איך נמשך מזה אומרו הארץ אשר אתה שוכב כו'. ועוד כי הארץ אשר הוא שוכב בה הוא ארבע אמות. ועוד אומרו והיה זרעך כעפר הארץ למה הניח ברכות החול או הככבים ואמר בעפר וגם מהיחס ברכה זו פה וכן ברכת ונברכו כו'. ועוד אומרו והנה אנכי עמך אם היה ה' נצב עליו ודאי שהוא ית' עמו. ועוד כי בכלל אומרו לא אעזבך כו'. הוא הכל ולשתוק מתחלת הפסוק:

32. Genesis.28.13.2

    אמנם הנה אחרי הודיע אלהים אותו כי רב גדרו. כי כל השלשה עולמות תחת ממשלתו והוא למעלה מכלם. כי מלאכי השרת עלו בזכותו. כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' נ') שמלאכי' שנדחו ממחיצתן עלו בזכותו כמפורש למעלה וא"כ היה מקום יאמר יעקב למה גרעתי מאבותי כי הלא את אברהם הוצאת בעצמך מאור כשדים לתת לו הארץ הזאת והיה בח"ל וצוית עליו לבא אל הארץ ואמרת לו לך לך מארצך כו'. ולאבי יצחק לא הנחתו לצאת ואמרת לו גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך. ולמה אני בורח ויוצא כנדח ממנה ועוד כי אמרת ליצחק גור בארץ הזאת ואהיה עמך נראה כי לא יהיה לו כן בח"ל כי אם יהיה תחת שר השורר במקום שהיה שם. וא"כ איפה מדוע אהיה משולל מהיותך עמי. ועוד כי גם לו אמרת גור בארץ כו' ואברכך שהוא כי השפע והברכה תהיה לו על ידך ולא ע"י שר כדר בח"ל וא"כ איפה למה אני אוכל ע"י שר ולא על ידך כאשר בארץ הלזו לכן אמר לו הוא ית' אני ה' אלהי אברהם שהוצאתיו מאור כשדים ואמרתי לו לך לך מארצך כו'. ולא גרעת ממנו כי אדרבה מה שאני אלהיו שהוצאתיו מאור כשדים להביאו לארץ שהוא ליקרא אלהיו משא"כ לדר בכשדי' שהוא כמי שאין לו אלוה. ולא מת באור כשדים היה זה לו להיותו אביך כמ"ש ז"ל (נדרים ד' ל"א) כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק והוא מאמרם ז"ל לא ניצול אברהם מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב משל למי שיצא דינו לפני השלטון ליהרג וצפה המלך שעתיד להוליד בת שנשאת למלך כו'. הנה להיותו אביו של יעקב ניצול וגם ואלהי יצחק שאמרתי לו גור בארץ הזאת להיותו אלהיו. הפך הדר בכשדים שהוא כמו שאין לו אלוה. ואני שעשיתי עמהם כל זה הוא מניחך ללכת ולא שנותי חלילה. והטעם הוא כי הארץ שאתה שוכב עליה לך אתננה והוא כי לך כל הארץ וחוצה לארץ כולה. כי הכל שלך בסוף ויקדש כל העולם על ידך שהוא כי כל העולם כלול בד' אמות הארץ אשר אתה שוכב עליה:

33. Genesis.28.13.3

    והוא בשום לב אל שני מאמרי רז"ל הנראים כסותרים זה את זה א' אומר' אדם ממקום כפרתו נברא כו' ולעומת זה אמרו צבר הקב"ה מכל העולם עפר וברא בו את האדם. שאם נולד אדם במקום אחד ומת במקום אחר שתקלוט אותו הארץ. וקשה שא"כ איך הוא ממקום כפרתו אך הנה הכל דבר א' והוא כמשז"ל במדרש כי שלמה זרע פלפלין בא"י וכל הדברים הבלתי נמצאים. רק אחד הנה ואחד הנה במקומות ידועים לכל א' מהם בקצות הארץ וארז"ל שהיה בקי במקומו' המיוחדים בארץ לכל דבר ודבר. והוא כי גם שהארץ גדולה וכדוריית הנה הנקודה שכנגד שער השמים הוא מקום המזבח. שם נכללו כל הבחינות כל טבעי הארץ ומנקודה האמצעית ההוא יתפרדו רצועות כל בחינ' מכלן עד קצות כל הארץ סביב אלא שלפי התרחקות הארץ מנקודה של סוף סביבותי'. כן יהיו הרצועות הולכות ומתרחבות. באופן כי הרצועה שטבעה להוציא פלפלין והיא בקצה הארץ רוחב מהלך ז' ימים יהיה בתחום סביבות א"י מהלך שתים או שלש שעות. ועד"ז הולכה וצרה עד הנקודה האמצעית. וההקש בזה בכל יתר טבעי חלקי הארץ וזאת היתה חכמת שלמה שהיה מכיר בא"י כל רצועה ורצועה מכל מין עם היותן דקות. וזורע הראוי לכל א' מהנה:

34. Genesis.28.13.4

    כלל הדברים כי המקום המזבח הוא מקום כולל כל העולם כי שם ראשי כל בחינות חלקי העולם. כי שם העיקר ומשם יפרדו ובזה מאמרם ז"ל כי אדם ממקום כפרתו נברא. ומאמרם שהיה עפרו מכל העולם צדקו יחדו כי שם הכל וזה ג"כ מאמר הכתוב פה הארץ אשר אתה שוכב עליה. שהוא מקום המזבח כמשז"ל בפר"א (פרק ל"ה) לך אתננה כי זה כל העולם והוא נתינת טעם אל צאתו ח"ל כי הכל שלו. וכך הוא אצלו ח"ל כארץ באופן כי גם שם אהיה עמך. ועוד כי הנה והיה זרעך כעפר הארץ. והוא כי הנה ארז"ל על פסוק עד לא עשה ארץ וחוצות. כי תחלה לא ברא הוא ית' כי אם א"י בלבד ואח"כ נתפשטה עוד כל אפסי ארץ. וזהו עשה ארץ וחוצות כן יהיה זרעך פעם היותם קדושים מתדמים אל קדושת הארץ. יתפשטו עד כל העולם כי ופרצת ימה וקדמה כו' כי זה כל העולם נחלה בלא מצרים. לכן רצה הקב"ה ילך ח"ל שיהיו בניו הנולדים שם להחזיק מעתה בכל:

35. Genesis.28.13.5

    ועוד טעם ג' והוא ונברכו בך כו'. לכן להשפיע בהם ברכה וקיום טוב לך לצאת ח"ל. ומאשר אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת ואהיה עמך שמורה שבח"ל לא אהיה עמו. אל תירא כי והנה אנכי עמך כו'. וגם מה שתירא שאמרתי לו ואברכך. שמורה כי בהיותו בארץ יברכהו ע"י עצמו. ובח"ל ע"י שר גם מזה אל תירא כי לא אעזבך כו' או יאמר אנכי אלהי אברהם כו'. והוא כי הלא יתחמץ לבב יעקב (א) באומרו הלא אם יש לי זכות אבות אברהם ויצחק שג"כ לעשו אחי. (ב) ועוד לו עודף שהוא דר בארץ ואני בח"ל ואולי יירשנה. (ג) כי הוא מוליד בארץ ואני אוליד בח"ל ואינו דומה הנולד תוך הקדושה לנולד במקום הטומא'. (ד) ישראל הדר בח"ל כו' ואיך אילך ממקום ישולל שם אלהות ית' מעלי. (ה) כי הלא כל זה הוא בהנחת הנצלי מעשו אך גדולה על כלן פן ירדוף עשו אחריו ויכנו נפש והוא בעל בחירה ולא יבצר ממנו כל אשר יזום לעשות ומה יהיה חלומו אשר ראה מכל הטוב. על כן בא הוא ית' ויאמר על הא' אשר חשבת כי גם לעשו זכות אבות כמוך אל יעלה כן על רוחך. כי הלא אנכי אלהי אברהם אביך כלומר לא לעשו יקרא אברהם כי אם לך והוא מאמר ז"ל (נדרים דף ל"א) כי ביצחק יקרא לך כו' ולא כל יצחק כ"א ביעקב ועל הב' אמר הארץ אשר אתה שוכב וכו' והוא מה שכתבנו למעלה כי הארץ ההיא הוא מקום המזבח כולל כל העולם כמדובר בקדם. ועל הג' אמר והיה זרעך כעפר הארץ. שהוא כי גם שנולדים בח"ל גם גופם יהיה קדוש ולא ידמו לעפר ח"ל רק כעפר הארץ היא א"י והוא שהל"ל כעפר בנקודת הכ"ף בשב"א ולא בפת"ח. שהוא כעפר הארץ הקדוש הידוע ההוא של א"י. ושמא תאמר הלא טוב טוב היה בנים יולדו בא"י לז"א ופרצת כו' ונברכו כו' כמפורש בקודם. ועל הד' אמר והנה אנכי עמך ואמר לשון והנה כו' עמך לומר ראה איך דבקותי בך כי הלא אנכי שהורדתי מלאכי' עולי' ויורדי'. למה לא הנחתיך בשמירת' בפקוד אליהם עליך כ"א אני בעצמי נצב עליך לשומרך. כאומרו והנה ה' נצב עליו אך בזה הוראתי כי אפי' אלה שהם שרפי קודש מלאכי המרכבה ולא כשרים החצונים שרי ח"ל. איני חפץ ישמרוך כי אם אני בעצמי וגם בכל אשר תלך שהוא בכשדים לא תהיה כמי שאין לו אלוה כי הלא לא תהיה משולל ממני. כי לא אניחך תחת השר שבמקומות ההם:

36. Genesis.28.13.6

    או שיעור הכתוב הלא אתה ירא פן בצאתך מא"י לא אהיה עמך כי הדר בח"ל הוא תחת צל השרים דע לך כי נהפוך הוא. כי הלא יותר אתה מוכן להיותי שורה עליך מהארץ עצמה שתחשוב לזכות על ידה. והוא כי מקום המקדש או א"י אין הקב"ה עמה בארץ ממש. כי האמנם ישב אלהים על הארץ אך הוא התפשטות שפע קדושת שכינה שהמרכבה העליונה שורה עליה. והשכינ' על המרכבה כענין (תהלי' מ"ה) רכב אלהים רבותים כו' ה' בם. שהוא בם ולא בהר סיני עצמו ועם כל זה לא נאמר הקדש בסיני שאינו כבודו ית' רק סיני בקדש כענין הנה מקום אתי. אך האבות הן הם המרכבה ששורה עליהם השכינה כי היכל ה' המה. וזה מאמרו ית' אליו איך תחפוץ תבא בך אלהותי על יד א"י הלא אתה גדול ממנה כי אני איני עמה. רק על המרכבה של המלאכים שעליה. אך אתה הנה אנכי ממש מרכבה אל השכינה. ואם כן בכל מקום אשר תהיה לא אסלק ממך. ועל הה' אמר ושמרתיך כו' ולא תאמר הלא עשו בעל בחירה ואין מידו מציל, אל תחוש כי הלא לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך שאתן לזרעך נחלה בלא מצרים ואם ישלוט בך כעת נמצא הכל מתבטל. והנה כל תכלית בריאת העולם הוא על זה. ואיך אניח שיאבד הכל בבחירת עשו וידוע כי אין בחירת רשע מועלת רק נגד יחיד אך לא נגד רבים וכ"ש נגד כל כללות ישראל וכל העולם. וזהו כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר וכו':

37. Genesis.28.15.1

    ויקץ יעקב משנתו כו'. ראוי לשים לב מה זו תמיהה ואנכי לא ידעתי ועוד היתכן נעלם ממנו כי יש ה' בהר המוריה וגם אומרו ויירא ממה היתה יראתו ולמה לא נאמר ויירא טרם אומר אכן כו' ועוד מה הנה שלש חלוקות מה נורא כו' אין זה כו' וזה כו', אך הנה הוא היה בלוז ונעתק הר המוריה ממקומו ובא אצלו שם כמו שכתבנו מרז"ל (חולין דף צ"ח) למעלה. לכן בהקיצו והוא חשב היה בלוז תמה אכן יש ה' במקום הזה בלוז ואנכי לא ידעתי זה רק בהר המוריה על כן למעל ישכיל כי בהר המוריה הוא שנעתק ממקומו ובא לכאן. הטיל עליו הוא יתב' מורא. ע"י גודל הופעת קדושה המטלת מורא יתירה כנודע. אז אמר מה נורא המקום הזה שהספיק להטיל מורא על איש כמוני אין זה כי אם בית אלקים כי בא לכאן הר המוריה כי אין במקום זולתו כזה כי על כן בחשבו תחלה שהיה לוז. לא אמר ה' במקום הזה רק יש ה' כלומר שייכות מה. ועל שלשה דברים שראה (א) מקום רגלי הסולם שהיה מוצב ארצה (ב) הסולם (ג) ראשו מגיע השמימה על א' אמר מה נורא וכו' ועל הסולם אמר אין זה כו' כמו שכתבנו כי הסולם שהראה לו הוא בית המקדש ועל ראשו אמר וזה שער השמים. עוד אפשר כי ידע שבהר המוריה היה. אך הוא חשב כי הר המוריה נעתק ההר ממקומו אך לא חלק השמים שכנגד המזבח שהוא שער השמים. ועל כן תמה ואמר אכן יש ה' במקום הזה. והוא משולל ממה שיורה הפלגת קדושה שכנגדו בשמים. אך כאשר ויירא שהוטלה עליו מורא אז אמר שני יתרונות יש פה. אחד שאיננו בלוז כי אין זה כי אם בית אלהים. ולא בלבד מה שלמטה נעתק ויבא. כי אם גם זה שבראש הסולם נוכח מקום שאני שוכב הוא שער השמים כי גם נעתק ממה שנכחו של בית המקדש בא לכאן ובזה לא נצטרך למה שדחקו רז"ל (ב"ר פ' ס"ח) ואמרו שהיה הסולם משופע ראשו נגד בהמ"ק ומשופע עד היות רגליו בלוז:

38. Genesis.28.18.1

    וישכם יעקב כו'. כנגד הסולם שהוא משל אל בהמ"ק ויקח את האבן וישם אותה מצבה להקריב בה כבית המקדש לרמוז כי האבנים שנעשו אבן שהוא סימן לבניו הם יהיו ב"ה. כי היכל ה' המה ועל ראשו משער השמימה שיורד השפע מלמעלה. ויצוק שמן על ראשה שבזכות זה השפע תורק בו מלמעלה בשופע ואל מקום רגלי הסולם הוא הר המוריה ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. שיצטרף שם החסד בו ונכנס בלשון מקום ויצא בלשון עיר. וגם אומרו ואולם לוז כו' מה צורך הודיע אלהים אותנו את זאת ועוד אומרו לראשונה והל"ל בראשונה אך הוא כי מה שקרא שם בית אל. לא כיון על לוז. רק אל המקום לבדו שנעתק ובא לשם. אך לוז הוא שם העיר לא לוז שיעקב בה עתה. כי כבר הוא בירושלים כי שב הר המוריה בו למקומו אך הוא לראשונה שבא בה יעקב הוא לוז אלא שנשאר לה שם זה על שם מה שהיה בראשונה בא יעקב בהיות הר המוריה שם:

39. Genesis.28.18.2

    עוד יתכן דרך אחרת בענין ונשוב להזכיר קצת מה הערות האמורות למעלן אגב זולתן שמתיישבות בזה והם. (א) אומרו כי אחר לכתו לארץ איך פגע במקום (ב) אומר וילן כו' שהל"ל ויבא השמש וילן שם. (ג) למה הודיענו שלקח מאבני המקום (ד) שאחר אומרו וילן כו' לא היה צריך לומר וישכב (ה) מה ענין מראות סולם. וגם אומרו השמימה בה"א בסוף תיבה ובראשה (ו) אומר ארצה שהוא כאומר לארץ ולא יצדק לשון זה רק בדבר שמשליכין מלמעלה אל הארץ והיל"ל מוצב בארץ (ז) אומר עולים ויורדים בו והל"ל יורדים ועולים (ח) מה זה אומר ג' פעמים והנה היה די יאמר והנה סולם כו' ומלאכי אלהים כו' וה' נצב עליו כו' (ט) אומרו אלהי אברהם אביך כי יותר היה צודק או' אביך ביצחק מבאברהם (י) אומר הארץ אשר אתה שוכב עליה כו' האם ארבע אמות נתן לו. ורז"ל דחקו לומר שקיפל תחתיו כל א"י (יא) אומרו והיה זרעך כעפר כו' למה לא כחול או ככוכבים (יב) אומרונברכו בך כו' הנה נאמר על זרע יצחק ולמה הוצרך לאומרו עתה ליעקב (יג) אומרו והנה אנכי עמך כו' כי בכלל היותו ית' עמו. הוא שישמרנו בכל אשר ילך ובכלל אשר ילך הוא שישיבנו אל האדמה הזאת. ומה בא ג"כ להוסיף באומרו כי לא אעזבך וכו'. (יד) אומרו אשר אם משולל הבנה כי מלת אם בלתי צודקת:

40. Genesis.28.18.3

    והנה. ג' פסוקים ראשונים מפורשים למעלה. ועוד אפשר דרך אחרת בשום לב אל מאמר רז"ל במדרש (ב"ר פ' ס"ה) וז"ל הריעו לאלהי יעקב מלה"ד למלך שהיו לו שלשה אוהבים ובקש לבנות לו פלטין. הביא הא' ואמר לו ראה המקום שאני מבקש לבנות. אמר לו זכור אני שהיה הר בתחלה. קרא לשני א"ל ראה המקום שאני רוצה לבנות לי פלטין. אמר לו זוכר אני שהיה שדה מתחלה הניחם והביא לשלישי א"ל זוכר אני שהי' פלטין מתחלה א"ל חייך שאני בונה אותו וקורא אני אותו על שמך. כך אברהם יצחק יעקב היו אוהבים של הקב"ה. אברהם קראו לו לבה"מ הר בהר ה' יראה יצחק קראו שדה ראה ריח בני כריח שדה וכו' ויעקב קרא אותו פלטין שנ' אין זה כי אם בית אלהים כו' א"ל הקב"ה חייך קראת אותו בית אלהים עד שלא נבנה דע שאני בונה אותו וקורא אותו על שמך. שנאמר לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב. וכן ירמיה הנני שב את שבות אלהי יעקב. וכן אסף קשט לדבריו ולא הזכיר אלא יעקב ע"כ:

41. Genesis.28.18.4

    לשים לב בין במשל בין בנמשל למה קצף המלך על שני אוהביו הלא אשר ראו הגידו. ולמה ישבח את מי שזכר היותו פלטין הלא הוא ראהו פלטין וכן אמר כי אשר יראה יגיד. ובנמשל גם כן אם אברהם הזכירו הר ויצחק שדה. למה יקצוף אלהים על קולם כי כן ראוהו. ואדרבה על יעקב יפלא למה קראו פלטין ובימיו שדה היה. ועוד מה צורך להראות לאוהבים מה שרוצה לבנות ולמה במשל אמר כל א' מה שהיה זוכר וגם כי אין המשל דומה לנמשל. כי במשל אמר כל א' מה שהיה זוכר משא"כ בנמשל וכן הערות זולת אלו ויתישבו אגב הנזכרות:

42. Genesis.28.18.5

    אמנם הנה כשהראה הוא ית' את המקום לאברהם היה הר. וכשהראהו ליצחק היה כבר שדה ניר. וכשהראהו ליעקב עם היותו שדה על ידי חלומו קראו בית והענין כי שלשה פעמים נבנה בית המקדש השנים בידי אדם. והשלישי יהיה בידי שמים והנה הראשון הוא בזכות אברהם. ועל שיצא ממנו ישמעאל לא התמיד ועל כן נפלו בידי ישמעאל בחר בנו שמונים אלף פרחי כהונה. והשני בזכות יצחק ועל שיצא ממנו עשו לא נתקיים ונפל בידי עשו הוא אדום:

43. Genesis.28.18.6

    ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל האריכו ית' אפו בבית ראשון מלהחריבו עד עבדו שבעה בתי דינין ע"ג. מה שאין כן בשני שעל שנאת חנם בלבד לא האריך להם כל כך. וגם אל חמשה יתרונות שהיו בראשון ולא היו בשני. אך הוא כי הראשון היה בבחינת חסד לאברהם והב' בבחינת דין ופחד יצחק אך השלישי בזכות יעקב ועל שמטתו שלמה יהיה קיים לעד. ועל כן הראשון שבזכות אברהם חזר להיות הר כבתחלה אך השני כי המנגד הוא עשו. היה יותר קשה מישמעאל וציון שדה יחרש כי חרש טורנוסרופוס את בית שני. ועל כן כשראה אותו אברהם בתחלה ראהו הר ע"ש מה שמעותד להיות מקדשו וכשראהו יצחק ראהו שדה. כי ככה יעשו את מקדשו ממנו. אך יעקב לא הראו לו הקרקע רמז המקדש. שזה ראה הר וזה שדה רק הראו לו הרמז בסולם רוחני מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. והמלאכים עולים ויורדים בו שיורה שבית המקדש יהיה רוחני. ומלאכים עולים ויורדים בו שאין לך פלטין ומושב אלהים גדול מזה ושה' נצב עליו:

44. Genesis.28.18.7

    הנה כי מתחלה הראהו מה שעתיד להיות בית. הנבנה על מטתו שלמה כאשר יבא ביאורו בס"ד ע"כ קראו בית שהוא קיום. והנה ארז"ל במדרש (רבה פ' ס"ח) ה' יראה כו' מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרוב ובנוי ה' יראה הרי בנוי. אשר יאמר היום בהר הרי חרוב כד"א (איכה ד') על הר ציון ששמם ה' יראה הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא. כד"א (תהילים ק״ב:י״ז) כי בנה ה' ציון נראה בכבודו עכ"ל. הרי שאמר לו הקב"ה שבונה אותו לעתיד לבא. וראוי לשית לב למה מגיד הכתוב שהראה לו החרבן. ועוד שהרי אין משמעות הכתוב אלא שהם דברי אברהם כאו' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה כו'. ועוד כי הלא בנוי וחרב היו שתי פעמים ולמה לא הראה לו כי אם פעם אחת אך הוא כי רצה הקב"ה להראות לו שעתיד לבנות לו שם בית קיים שהוא אחר שיחרב שלו ולא הראו לו של יצחק להיותו גרועה משלו וששדה יחרש. רק באחרון שישמח ויתנחם בו וכאשר ראה אמר ה' יראה שיבנה שלי. אך עם כל זה דואג וזוכר אני אשר יאמר היום בהר שיעשה הר. ומתנחם כי ה' יראה שיבנה לעתיד על ידו ית' קיים לעד לא אמנע מלהזכיר. ואצטער על כי שלי נעשה הר והוא מאמרינו שאנו בו. שהמשיל את אברהם לאוהב המלך שאמר לו ראה המקום שאני בונה אותו. ואמר לו זוכר אני שהי' הר כי כן היה באברהם שהראהו ית' המקום שהוא ית' בעצמו בונה אותו לעתיד וקראו הר. שאמר זוכר אני שהיה הר כי גם אחר הבנותו לעתיד לא אמיש מלזכור כי נעשה הר על סיבתי כשנבנה בזכותי. וזהו בנוי וחרב שהוא הא'. ובנוי ומשוכלל שהוא הג' וכן יצחק אמר ראה ריח בני כריח שדה. הוא בית המקדש אשר הראה לו הקב"ה בית קיים שעתיד לבנות שם בזכות יעקב. אמר ששלו יעשה שדה ונצטער וזהו ראה ריח כו' כי בהכנס יעקב כאשר נכנס ג"ע עמו. נכנס שפע ב"ה העתיד לבנות בזכותו שבו ריח ניחח. וזהו ראה ריח בני כריח שלי שנעשה שדה. כי גם שנתבשר בהבנותו זוכר ודואג מה ששדה תחרש אשר נבנה שם בזכותי. אך מי אשר תמיד קראו בית על כי אין בזרעו פסול הוא יעקב כי מתחלה נתעתד בזכותו ליבנות השלישי קיים לעד. וע"כ מתחל' קראו בית אלהים שאין חרבן בא מצדו. ועל כן מטרם יבנה כיון שמאז נתעתד ליבנות בזכותו על ידו ית' על כן מעתה ראוי יקראנו בבית. ועל כן אמר לו הוא ית' אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה. כלומר שלא היה בזרעך פיסול למונאך מלקוראו בית מעתה. על כן גם שאני בונה אותו בעצמי רוחני אני קורא אותו על שמך והוא מעין המשל הקרא המלך לראשון. ואמר ראה מקום כו' לומר שאתה רואה אותו עתה כי אני בונה אותו. והשיב מה בצע במקום שאחר שתבנה הפלטין אזכור ואדאג שהיה הר מתחלה. ולא היה פלטין מאז ראהו מתחלה וכן השני אשר ראהו שדה ואמר שיזכור אחר כן שהי' שדה. וידאג שלא היה פלטין מאז ראהו. אך השלישי אמר זוכר אני שלא הראיתני המקום עודנו הר או שדה אלא פלטין. כך אברהם הי' דואג שלא היה פלטין מאז מתמיד לעולם וכן יצחק משא"כ יעקב כאמור. ואמר לו הקב"ה אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה. כי מאז זכית על ידי היות מטתך שלמה להיות הנבנה בזכותך בית קיים. חייך שעם שאני בונה אותו שהוא רוחני אקראנו על שמך שאקרא אותו ביתך. והנה בלי משל היה אפשר לומר ענין זה אלא שלבל הזכיר שעל מה שיצא מאברהם נחרב בית א'. ועל היוצא מיצחק נחרב בית שני לא היה יכול לומר כי אם אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה. ולא יובן הענין על כן נשא המשל אל שלשה אוהבים. שהאחד היה זוכר שהיה הר ושני זוכר שהיה שדה. לו' שגם פה הוא כן כי אברהם זוכר ודואג על מה שהיה בתחל' הר שאליו הוא הזכיר וכן יצחק זוכר ודואג. ויעקב אין לו מה לזכור שידאג. ובזה בקלות יובן הענין כי היותר אפשרי להסתיר דבר על כבוד אברהם ויצחק הוא הראוי. וכן אמר שעשה אסף שקשט את דבריו כי במאמר הנביאים גלוי כמעט הדבר. באומרו אל הר ה' אל בית אלהי יעקב שקוראו הר ואח"כ מייחס הבית אל יעקב. שזה כמפרש הדברים שעל הראשונים נקראו הר ועל יעקב בית. אך ירמיה לא גלה כך כישעיה ומיכה. שלא אמר אלא שב את שבות אהלי יעקב. ולא הזכיר הקרא תחלה הר ואח"כ בית על שמו רק שמזכירו לבדו שהוא רמז בלבד באומרו אהלי יעקב כי אם רמז שבות הראשונים בשל יעקב וקראם אהלי על שהיו בלתי קבועים כבית של יעקב. ואמר וכן אסף קשט דבריו כאשר קשט ירמיה בערך מיכה כן קשט הוא מירמיה והוא שלא הזכיר אלא יעקב שהוא קישוט שלא אמרו אלא ברמז שלא אמר שהיה בית של יעקב בל יובן כי של אבותיו לא נקראו בית:

45. Genesis.28.18.8

    עוד יתכן במה שיעקב קראו בית מתחלה כי לא ראה בית. והוא במה שמפרש רשב"י בב"ר על וזה שער השמים שהוא ב"ה שלמעלה. והוא כי הנה ארז"ל (ב"ר פ' י"ט) כי שבעה מאדם ואילך סילקו השכינה עד ערבות ואברהם הורידה למכון יצחק למעון יעקב לזבול כו'. והנה זבול שם ב"ה שלמעלה והיא מכוון כנגד ב"ה שלמטה. כמשז"ל על בנה בניתי בית זבול לך ובהיות השפע בב"ה שלמעלה על ידו נשתלשל עד שלמטה. גם בהבנות למטה כי על כן נקרא בית זבול. ובכן בהיות יעקב שם הממשיכו על כן מאז קראו בית כדוגמת העליון הנשפע שם. ולז"א אין זה כאשר בתחלה שהיה הר או שדה שלא הוריד ונשתלשל אור שפע השכינה להר המוריה ממקום שהוא בית אלהים כאשר הוא עתה שהוא בזבול. ושעור הכ' אין זה כי אם בית אלהים שבא בית העליון ונשתלשל בסולם ולמה זה היה עתה ולא בזמן אבותי הלא הוא כי וזה שהוא ראש הסולם שמשם משתלשל הוא שער השמים הוא ב"ה של מעלה ושם היא שכינה עתה ונשפע דוגמתן מעין השלישי משם. וענין הראותו יתברך ליעקב ב"ה האחרון ואומרו כי מעתה אין זה כי אם בית אלהים האמור במאמר יהיה דרכינו בכוונת המקראות והוא כי הנה לא נעלם מיעקב מה שהראו לו לאברהם ב"ה בנוי וחרב ובנוי. וכן ליצחק כמדובר. אך עדין היה ירא אולי לא תהיה מטתו שלמה ויהיה גם בשלישי פגם חלילה. כמשז"ל (בראשית רבה פ' כח) שלקח אבני המקום ואמר שאם יתאחדו ידע שלא יהיה פסול בזרעו ונעשו אחד כאומר והאבן הזאת כו'. וכן אמרו כי בשעת סילוקו אמר לבניו שמא ח"ו יש פיסול כו' ואמרו לו שמע ישראל כו' ועל כן כאשר ויצא יעקב מבאר שבע מקום קדוש בעצמו לחרן אדמה טמאה בחברת לבן ואנשי מקומו אמר בלבו אולי על העדר קדושה במקום שאני הולך לדור ולהוליד שמה ימשוך פיסול בזרעי חלילה וכמקרה אבותי בב"ה הנבנה בזכותם גם אני יקרני. ומה גם עתה במה שכתבנו פרשת ויחי במאמר יעקב באמרו כרע רבץ כאריה שהוא כי חרבן בית ראשון היה כריעה בלבד. אך חרבן שהוא ארוך כרביצה מי יקימני שעל כן על ראותו כי קשה לתקן חרבן שני מהא' היה מצטער פן יהיה ח"ו פיסול בזרעו ולא יהיה תיקון חלילה. ובזה יתכן מאמרם ז"ל (ברכות דף כ"ו) באומרם אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב יעקב תקן תפלת ערבית דכתיב ויפגע במקום וילן שם כי כו'. כי הנה ראוי לשית לב למה שינוי הסדר שהיום הולך אחר הלילה בק"ש. וכמאמר הפ' ויהי ערב ויהי בקר והי' ראוי אברהם יתקן תפלת ערבית ויצחק שחרית ויעקב מנחה ולא שילך הלילה אחר היום ויתחיל אברהם מהבקר:

46. Genesis.28.18.9

    אך הוא כי אברהם התפלל על הבית הראשון שבזכותו שהיה בבקר של האלף הרביעי ולא העיל לגמרי כי באה שמשו בצהרים יצחק התפלל במקום ההוא לעת ערב על הבית שבזכותו שיחרב בערב של אלף ההוא באותו מקום ואחרי כן חשך כיום ויהי ערב חשך אפלה. וע"כ תיקן יעקב תפלת ערבית שיאיר לו כבקר אור כי נפשו לה' משומרים לבקר ויהיה לפי דרכנו זה ויפגע במקום לשון תפלה שהתפלל בעד המקום שהיה בו הוא ב"ה. וילן שם הלילה לראות מה ידבר בו הוא ית' בחלום הלילה. ומה גם לספר הזוהר (פ' ויצא דף קי"ט) שלהיותו עדיין שרוי בלא אשה לא היה מתנבא רק בחלום ועל מה התפלל על כי בא השמש שהוא על חשך חרבן בית שני כי אז בא השמש הוא ערב של סוף אלף הרביעי. שהוא ענין תפלת ערבית כמו שכתבנו. ולהיות שהדבר תלוי בהיות מטתו שלמה כי בזה יש תקוה כמו שכתבנו למעלה. על כן ויקח מאבני המקום כשכז"ל (שם פ' ס"ח) לראות אם יתאחדו להתגבר מאחדות הכשר זרעו ובהתאחדם והיתה א' וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא של אבני המקום הוא מקום המזבח. כמשז"ל בפר"א (פרשה ל"ה) שהיו אבני מזבח של עקידת יצחק. כי שם היא נקודת הקדושה שכנגד שער השמים. ושם יושפע בחלומו רוח בואה לראות מה ידבר בו ומה ישוב על תפלתו ואז ויחלום והנה סולם וכו'. והוא במה שהערנו אל או' והנה זה שלש רגלים. אך הוא שהראהו בית ראשון שהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אש מן השמים ונבואה וארון ומנורה ואורים ותומים שהיה כסולם מתווך בין עולם השפל והעליון. ועל הה' דברים שהיו בו יתירים על השני ייתר ה"א יתירה במלת השמימה. שיש ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה וה"א אחרת בראשה וזהו והנה סלם וכו' ועל הבית שני שאחריו הראה לו שלא היה ראשו מגיע השמימה, שלא היה לסולם הוא ב"ה שני כ"כ גדולה כבראשונה כ"א והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. שלא היה מגיע השמימה כקודם כי חסרו ממנו ה' דברים עליונים. ולא נבאר בו רק שהיתה השכינה למטה בארץ באופן שמלאכי אלהים היו עולים תחלה ואח"כ יורדים עם האלהים על הארץ כי מושב אלהים היה בב"ה למטה. וע"כ מלאכי המרכבה עולים מלמטה תחלה כי שם ביתם. ואח"כ יורדים עם האלהים על הארץ:

47. Genesis.28.18.10

    או והנה מלאכי הדין עולים ויורדים בו ועל כן גרע מהראשון ואחרי כן הראה הבית השלישי שבזכותו נאמר והנה ה' נצב עליו. הוא שם הרחמים הגדול כי לא בלבד שהיה בו השראת שכינה כי אם גם השם הגדול נצב עליו באופן שלא ימוט לעולם. ולפי דרך הזה כי הם ג' מקדשים אמר יעקב על הבית הא' מה נורא המקום הזה. כי היה בו נבואה ואש מן השמים כו' הם ה' דברים שהיו בו שרמזם בה' יתירה שבהשמימה. ועל הב' שחסרו בו הה' דברים ועליו אמר למעלה והנה מלאכי אלהים כו' אמר אין זה כי אם בית אלהים לומר אין יתרונו רק היותו בית אלהים אך לא כיתרון שבראשון. או אין זה כי אם בית המתייחסת אל מדת הדין מפאת יצחק ועל כן חסר יתרון שבראשון שמצד החסד. וגם ע"כ לא האריך להם הוא ית' כ"כ. כאשר בבית הראשון שהאריך עד עבוד שבעה בתי דינין ע"ג. וכל עוד בלא ביטלו התורה ויתר להם משא"כ בשני. ואין זה רק על היותו ע"פ מדת הדין היא מדת יצחק שבזכותו נבנה ועל הג' שהראו לו למעלה והנה ה' נצב עליו אמר וזה בער השמים כמפורש למעלה. ובבקר השכם כנגד הבית הא' אשר רבו בו עובדי ע"ג. קרוב אל הבנותו מתחלת מלכות ירבעם מטרם מלאת ל' שנה לבניינו. על כן ויקח את האבן היא אבן השתיה כמו שאמרו ז"ל (פרק ל"ה) וישם אותה מצבה. שבזכות זה יהיה לו התייצבות והתמדה כאשר היה עד עבוד שבעה בתי דינין ע"ג. ועל הב' שבו עתיד גלות יון לפרוץ בו פרצות ולהצר לישראל מאד. על כן מאז ויצוק שמן על ראשו היא תשועתן על ידי כהנים משוחים שמן על ראשם וגם נסב שמן למנורה. ועלהג' אמר ויקרא את שם המקום ההוא אשר קראו בית אלהים בית אל. שיטה אליו חסד אל הוא ית' להגדיל כבודו וקיומו. ושמא תאמר הלא מה שקרא שם הוא ללוז שהיה בו ואיך יתקיים בהר המוריה, לז"א ואולם לוז שם העיר לא לזו שקרא שם עתה. כי אם לראשונה שלן בה טרם יפגע במקום. אך לא לאחרונה שנעתקה ממקומה ובאה פה. כי את הבא אח"כ הוא שקרא שם זה כמדובר בקודם:

48. Genesis.28.18.11

    או יהיה כי כל ענין החלום היה על הבית הג'. שהיה תאב לדעת ענינו כי הוא חלקו. והראהו א' שאין איכותו כאיכות הראשונות מדברים גשמים כי אם רוחני שישלשלהו הוא ית' מן השמים לארץ. וז"א מוצב ארצה שהוא ה"א בסוף תיבה כאומר לארץ שמשמעו שהוצב לארץ מלמעלה. שעל כן לא נאמר בארץ והתפשטות איכותו הוא עד הרקיע העליון מכלם הם ז' רקיעים. וזהו וראשו מגיע השמימה שהוא ה"א בסוף תיבה וה"א בראשה שהוא להפליג העליה עד ערבות. ע"ד אומרם ז"ל (ב"ר פ' ס"ח) על לשאולה שיש ה"א בסוף תיבה ולמ"ד בראשה לרמוז על אמבטי התחתונה שבשאול. ע"ד זה הוא פה בבחינת העליה בהפלגה. שתהיה התפשטותו עד גדר שוה. המלאכי אלהים שבעולם המלאכים עולים מעולמם דרך התפשטות אור המקדש למעלה. וחוזרים עד גבולם ועלייתם וירידתם בו במקדש. כי למעלה מעולם המלאכים הוא ראשו אשר יעלה התפשטותו. עוד גדולה אחרת לו על הראשונים והוא כי והנה ה' הגדול נצב עליו ולא שכינה בלבד כמדובר בקודם. ואחר הראותו ית' אליו את כל זאת בא להסיר מלב יעקב. בל יעלה על רוחו כי מה שיחרבו שני מקדשיהם ולא הג' שבזכותו הוא. על כי היה לאברהם יחס עם ישמעאל וליצחק עם עשו. ע"כ ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך כלומר לאביך יתיחס ולא לאב לישמעאל. כאומרו כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק שהוא ביעקב ומכל שכן שיצחק לא יקרא אב לעשו. כיון שאברהם עם היותו יצחק זרעו אין נכנס בכלל עשו ולכן לא חזר ואמר אביך ביצחק. אך רמז לו כי לא קל גדרו של יצחק לפניו ית' כי הלא מכנה שמו עליו בחייו ועכ"ז שחשובים הם לפני הנה נתתי לך שכם א' אליהם כי הארץ אשר אתה שוכב עליה הוא ב"ה מקום המזבח לך אתננה מתנה מוחלטת מה שאין כן להם כי הוא כדבר השאול שיעזב מהם שתי פעמים אך לא כאלה חלקך יעקב כי לא ימוט מקדשיך ממך ומזרעך לעולם. ושמא תאמר הלא ירא אני פן בהולידי ח"ל יצא דבר בלתי מתוקן ולא יזכו לכל הטוב הנזכר. לז"א והיה זרעך כעפר כו' והוא בשום לב אל הנקוד הכ"ף בפתח שהוא כאומר כהעפר הידוע והיל"ל כעפר בשבא הכ"ף אך יאמר כהעפר הידוע הוא עפר מן האדמה שממנו נברא אדם שהיה קדוש ממקום המזבח שהוכן לקבל נשמת אדם שנפח בו הוא ית' בפיו כי לולא נתעכר אחרי כן בזוהמת נחש לא יצאו רשעים לעולם ואמר אל תחוש פן תוליד בלתי טהורים בח"ל כי הלא יהיו כעיקר קדושת הארץ. ושמא תאמר למה אוליד' חוצה הלא הוא כי ופרצת כו' שהוא כל העולם נחלה בלי מצרים ע"כ תוליד שם כי הכל שלך. ועוד טעם שני כי ונברכו בך כל משפחות האדמה ע"כ יהיו שם במושבותכם כדלעיל. ושמא תאמר מי יודע מעתה עד זמן הבית השלישי שבזכותי שיהיה קיים לעד ותהיה לי נחלה בלא מצרים אולי יתגרשו דברים המבטלים הטובה ההיא כי הבחירה חפשית ועיקר פחדו היה על שתי הגליות שיגלו ישראל לח"ל בין האומות נמצאת כל הטובה האחרונה מסופקת על כן אמר אל תירא מזה כי הלא אתה סימן לבניך. כי והנה אנכי עמך עודך פה ואפילו בצאתך גולה ח"ל ושמרתיך בכל אשר וכו'. וגם משם אשיבך וזהו והשיבותיך אל האדמה הזאת מזה תדע העתיד כי גם לא אעזבך עד אשר אם כו' שאשיב גם את בניך פה אל כל הטובה שדברתי לך לו' הנה ייעודים שדברתי לך מסופקים מסורים אל הבחירה. והנה מלת אם מסופקת ומלת אשר ודאי אמר לא אעזבך עד אעשה שמה שהוא אם שהיא ספק אעשה אשר שהוא ודאי וזהו אשר אם עשיתי. ומה הוא המסופקת שאעשנו ודאי הוא מה שדברתי לך מהבית השלישי והוא מאמרם ז"ל (דברים רבה פ"ב) כי גם שהטוב העתיד תלוי בתשובה. הוא ית' הבטיחנו שודאי נשיב ויביא עלינו את כל הטובה. כמו שאמר הכתוב בצר לך כו' באחרית הימים ושבת כו'. וכן הוא אומר והיה כי יבואו עליך כו'. ושבת עד ה' וכו' ושב ה' אלהיך את שבותך וכו'. ושעור הכתוב אל תהרהר יתקלקלו בניך בגלות בהיותם תוך ארץ שביים כי והנה אנכי עמך ושמרתיך והשיבותיך כן אעשה לבניך כי אהיה אנכי עמהם בארץ אויביהם ושמרתיך בגלות והשיבותים שמזרה ישראל יקבצם אל האדמה הזאת כי לא אעזבך כו' כמדובר. וכאשר הקיץ משנתו אמר אכן יש ה' כו'. והוא כי הוא לכאורה עלה על רוחו. כי למה שהר המוריה עפר ארץ גשמית לא תסבול השראת השם הגדול כי הלואי יהיה הבית שעל הארץ גשם זך כעצם הגלגלים. ולכן תמה ואמר אכן יש ה' שורה על המקום הארציי הזה ואנכי לא ידעתי לכן מה עשה ית' הטיל בו מורא כי השפיע מעין אור הבית הג' המטיל מורא לעוצם הקדושה. ויירא. אז אמר אין ספק כי מקום ההר הזה לא יהיה איכותו כאשר הוא עתה. כ"א זך כראשיתו כאשר מאז נבראת הארץ והיה בה איכות שאמר עליה ה' תוצא הארץ נפש חיה. ושבידו ית' לקח מעפרה ועשה את האדם מעשה ידיו שאין זה רק שלא היתה עכורה כהיום. ותהי כן עד אחר חטא אדם ונתקללה ותתעכר. ולעתיד תזדכך ירושלים יותר הרבה מאשר היתה בהבראה. כי ע"כ האלהים אשר אמנם לא ישב על הארץ. יהיה לה חומת אש ולכבוד יהיה בתוכה. וזה מאמר יעקב על המקום שבארץ אין לתמוה על היות בו ה' לעתיד ע"י ב"ה כי מה נורא המקום הזה באיכות שיראה לעתיד ולא על חנם ירושלים תקרא ה'. כמשז"ל שם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה. ועל הסולם אמר אין זה כאשר חשבתי שיהיה מגשם זך כעצם השמים כי אם בית אלהים מעשה אלהים רוחני הוא. ועל ראש הסולם שמגיע השמימה הוא שער השמים. כי גדול יהיה כבוד הבית האחרון מאיכות השמים כי עיקר מכון שבתו ית' יהיה למטה. וכמשז"ל שלעתיד יבאו מלאכי השרת לשאול לישראל למטה מה הקב"ה עושה. על דרך מאמרם ז"ל (שמות רבה פ' מ"ה) על והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד. כי המלאכי השרת היו יורדים מלמעלה לבקש ה' בבית מדרשו של משה. וכן ראוי כי הלא הבית האחרון יהיה רוחני מעשה אלהים. וזה מאמר יעקב הנה ראיתי מלאכי אלהים עולים ואח"כ יורדים בו וע"כ אגזור או' כי מקום ראש הסולם הוא שער השמים ליכנס אל הבית. כי לא יקראו השמים בית אלהים כ"א ב"ה שלמטה והשמים כחצר שבו שער ליכנס אל הבית. וע"כ היו מלאכי אלהים עולים תחלה כיוצאים מהבית אל החצר ואח"כ יורדים אל מושבם העקרי אל ב"ה כי שם ביתם מרכבה אל השכינה:

49. Genesis.28.20.1

    וידר כו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומר לאמר כי אינו לאמר לזולת. (ב) אומר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני כו' כי למה יאמר כמסתפק מה שהוא ית' אמר לו בודאי הנה אנכי עמך ושמרתיך כו'. (ג) או' אשר אנכי הולך שהוא מיותר. (ד) או' ונתן לי לחם כו'. היתכן ישמרהו בדרך ויניחהו ערום ורעב. (ה) או' ושבתי בשלום ולא אמר והשיבני כמאמרו ית' והשיבותיך כו'. (ו) והיה ה' לי לאלהים כי הלא כמו זר נחשב מאמרו זה הרבה כי האם לא יעשה לו הוא ית' כל הדברים האלה לא יהיה לו לאלהים. (ז) באומרו והאבן הזאת כו' היל"ל תהיה בית אלהים ולא יהיה ל' זכר. (ח) כי אחר שהוא ית' בנה ב"ה מה לו אם יהיה האבן ההיא או זולתה:

50. Genesis.28.20.2

    אמנם הנה ארז"ל (ב"ר פ' ע) שרצה ללמד לזרעו לנדור בעת צרה. ע"כ אפשר אמר לאמר כלומר וידר יעקב נדר לאמר וללמד לדורות וזהו נדר לאמר כדי שנדר יאמרו גם זרעו. ואמר אם יהיה אלהים כו' הנה נאמר והנה ה' נצב עליו הוא שם הרחמים ע"כ אמר הנה את האלהים אני ירא. הוא מדת הדין פן תנגדני ומה גם בדרך מקום סכנה כי לפעמי' מד"ה מקטרגת כענין וממקדשי תחלו כנודע מרז"ל (שבת דף נ"ה) ע"כ אמר אם יהיה אלהים עמדי הוא מדת הדין ושמרני וכו' שתתהפך לי לרחמים. ועוד כי באומרו ית' הנה אנכי עמך אפשר הוא עתה בארץ ישראל אנכי עמך אך בלכתך ח"ל ושמרתיך אך לא אהיה עמך שורה עליך ע"כ אמר אם יהיה אלהים ממש עמדי. שהוא לעתיד בצאתי מא"י כמשמעות יהיה שהוא הויה עצמות וגם ושמרני בדרך הזה ולא לבד בזה שהוא ללמוד תורה בבית מדרשו שם ועבר. כי אם אחרי כן ג"כ בלכתי משם אחר י"ד שנה לחרן. שהוא אשר אני הולך שהיא הליכתי המיוחדת לי כי ההליכה לבית מדרשו של שם ועבר לא היה רק להיות נטמן שם תחלה. פן יצא עשו אחריו בדרך חרן שידע כי ילך שמה. וזה יורה ל' רז"ל באומרו נטמן י"ד שנה בבית מדרשו של שם וגם ונתן כו' לומר ידעתי שיפרנסי אך ירא אני פן בח"ל. ישלשל פרנסתי ע"י השר המושל שם ואין לי חפץ בזה כ"א ונתן לי על ידי עצמו ית' ולא בלבד יהיה ע"י לחם שהוא קיום נפשי בו כ"א גם הבגד שהוא דבר חצוני וטפל גם זה יתן לי בידו ית', הנה אם כל אלה תעשה לי מה שאמרת והשיבותיך אל האדמה כל שכן הוא ואין צריך ייעוד וזהו ושבתי בשלום כלומר כמעצמי ולא אמר והשיבני והטעם הוא כי עתה ירא אני על עזבי מצות כבוד אב ואם וא"י והולך ח"ל מקום שישראל הדר בו דומה כו' ע"כ אני מבקש רחמים שמיד תשמרני כו' אך בשובי ושבתי מאלי. והטעם הוא כי ב' מצות גדולות עמי והמה ינחוני בלי צורך שמירה כ"א ושבתי כמעצמי והן. (א) שאני בא אל בית אבי מקום אכבד בו אבי ואמי משא"כ בצאתי עתה. (ב) כי בשובי הוא אל א"י הוא מקום שיהיה לי לאלהים משא"כ בח"ל שהדר בו אין ה' לו לאלהים בעצם כ"א ידמה למי שאין לו אלוה:

51. Genesis.28.20.3

    או יאמר בשום לב אל אומרו בשלום כי היתכן שבהיותו ית' שומרו בלכתו ח"ל וישבהו לא"י שלא יהיה בשלום אך יאמר הנה שאלה א' גדולה אני שואל מאתו ית' יתוסף עלי בשובי אל בית אבי בא"י הלא הוא כי אתה ה' אינך מכנה שמך ליקרא אלהי פלוני על הצדיק בחייו והנני רואה כי אמרת לי אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. הנה לאברהם לא עשית כן לכנות שמך עליו בחיו. הוספת מדריגה על יצחק שאמרת בחייו ואלהי יצחק אך היא על היותו סומא חשוב כמת ולא יבצר מהיות לו מדריגה יתירה על אברהם כי אינו דומה המת לחשוב כמת. אך מדריגה אחרת על זו אני שואל ממך. כי אברהם היה לו זכות עצמו בלבד. ויצחק זכות שניהם ואני זכות שלשתנו והוא כי לא כיצחק שעל היותו סומא נקראת אלהיו כי אם בריא שלם בגופי בלתי חשוב כמת תכנה שם אלהותך עלי. וז"א ושבתי בשלום בלי שום פגע ליחשב כמת ועכ"ז והיה ה' לי לאלהים שיקרא אלהי יעקב וכן היה לו וזה שאמר הכתוב ויבא יעקב שלם כו' וארז"ל (שבת דף ל') שלם בגופו כו' שהוא בלתי חשוב כמת ושלם בממונו שאינו עני חשוב כמת. ועכ"ז גומר הענין ואומר שנקרא הוא ית' אלהי ישראל. כי ויקרא לו אלהי ישראל והקדים לומר ויקרא לו אל מפני שעדיין ראוי לשית לב כי מאחר שמה שאין הקב"ה מכנה שמו על הצדיקים הוא על כי הן בקדושיו לא יאמין. וא"כ למה עשה כן לבעל בחירה. לכן הקדים. ואמר ויקרא לו אל שהוא את יעקב כמשז"ל בגמרא (מגילה דף י"ח) מנין שהקב"ה קרא ליעקב אל שנאמר ויקרא לו אל אי ס"ד שיעקב קרא את המזבח אל הל"ל ויקרא לו יעקב אל אלא ויקרא לו אל מי קראו אל את יעקב אלהי ישראל ע"כ. וראוי לדעת למה הודיענו שקראו אל. ועוד שהל"ל ויקרא לו ה' אל ולא יאמר אלהי ישראל. אך כוונת הכתוב להודיע איך הקים הוא ית' דבר עבדו ששאל כי עודני חי ובלתי חשוב כמת יכנה שמו עליו וכן עשה כי הנה ויבא יעקב שלם בגופו. וגם שלם בממונו לא כיצחק שלא היה שלם בגופו שהיה סומא חשוב כמת וגם שלם בממונו ולא עני חשוב כמת. עכ"ז כינה שמו ית' עליו ליקרא הוא ית' אלהיו בחייו ולשמא יאמר איש ולמה יעשה כן והן בקדושיו לא יאמין לכן הקדים ויקרא לו אל שהקב"ה קרא את יעקב אל לומר לית דין בר נש לבלתי האמין בו לכן עליו יאמר אלהי ישראל שאכנה שמי עליו בחייו כי צדקתו לא תמוט לעולם:

52. Genesis.28.22.1

    והאבן הזאת כו'. הנה הערנו שהל"ל תהיה. אך הוא כי האבן ארז"ל (ב"ר פ' ס"ח) שי"ב אבנים נעשו א' סימן לי"ב בניו שיהיו צדיקים ולא יהיה פיסול בזרעו נמצא כי האבן הזאת משל אל אחדות בניו. לכן לרמוז כי אומר יהיה בית אלהים. אל אחדות בניו מכיון אומר יהיה לשון זכר. והענין כי עיקר הבית המקדש להשראת שכינה אינו הבית כי אם הצדיקים שבדור כי היכל ה' המה כנודע:

53. Genesis.28.22.2

    לכן אמר אשאלה עוד מאתך ה' כי והאבן כו' שהוא רמז אל בני יהיה בית אלהים שתהיה עמהם לעוזרם שיהיו צדיקים שהם יהיו בית אלהים מרכבה אל השכינה. והנדר הוא וכל אשר תתן לי כו' ואפשר אמר עם היותי בכור וכהן לא אעכב המעשר אלי כי אם אעשרנו לך ולענין הכפל דרשו רז"ל על החומש ודרשו שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש. והנה דעת רז"ל (שם פ' ע') כי גם הבנים בכלל המעשר כי הבכורות לא ימנו נמצא לוי עשירי. שמעון לוי יהודה יששכר זבולון בנימין נפתלי אשר הרי שמונה חוזרים אל הראשון שמעון לוי נמצא לוי עשירי שלהיות שעד"ז בבנים אפשר הם ב' מעשרות והוא אומרו עשר אעשרנו. והוא כי אמר למען הכין את בני שיהיו הם בית אלהים המרכבה אל השכינה אעשרם קדש לה' כי לוי יהיה מעשר ואעשרנו עוד מעשר מן המעשר והוא אהרן יהיה מעשר מן המעשר שהיא תרומה להיות כ"ג והוא לבני ושמעי עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל מחלי ומושי אהרן משה שהוא עשירי והוא היה ראוי להיות כהן גדול. אלא שעל שסירב בשליחות מצרים הושם במקומו אהרן. כמשז"ל (ש"ר פ"ג) על פסוק והנה אהרן אחיך הלוי כו' ועל כן הלוים נוטלים המעשר ונותנים לכהן תרומת מעשר:

54. Genesis.29.1.1

    וישא יעקב וכו'. מי לא ידע שעל ידי נשיאת רגליו ילך. ואז"ל (ב"ר פ' ע') שעל הבשורה טובה הקילו רגליו ויתכן שנצטרף לכתו ללמוד תורה לבית מדרשו של שם ועבר ועל כן נשא לבו את רגליו ומשם וילך כדרך כל אדם ארצת בני קדם ויתכן בשום לב כי המהלך אינו נושא שתי רגליו כאחד כי אם שנתקיים בו על כפים ישאונך כו' כי נישאו ב' רגלו מדריך על הארץ כי מלאכיו ית' נשאוהו או כי היתה נפשו בו כארון שנושא את נושאיו כן יעקב אחר מראה זו היתה נפשו נושאת את נושאיה הן רגליו או אפשר כי קפצה לו הארץ ובב' פסיעות שנשא שתי רגליו זו אחר זו הלך מבית מדרשו של שם ארצה בני קדם:

55. Genesis.29.5.1

    ויאמר כו'. הנה בראותו אותם רובצים על הבאר והוא לא חשב לעיכוב גלילת האבן מעל פי הבאר. חשבום למתרפים במלאכתם וכן לא יעשה ומה גם אם היו שכירים והיה חפץ לומר להם הן עוד היום כמשז"ל (ב"ר פ' ע') שהיה מוכיחן שהיו פושעים במלאכה ועל כן לו היחל בהגיעו להוכיחם. יקשה בעיניהם מאד באמרם כי טרם בואו לגור ישפוט שפוט ע"כ התחיל בדברים אחרים ואמר מאין באתם עם יודעו הדבר כי קרוב לעיר היה והוסיף לדבר ולומר הידעתם כו'. ואח"כ התחיל בתוכחת מגולה הן עוד היום כו' ולהיות שיקרה אל הרואה אנשים בלתי הגונים לשאל להם מאין באתם כלומר אולי בעיר בלתי כשרים נתגדלתם על כן בפתח דבריו קראם אחי כולם אנשים כערכי ואח"כ שאל מאין אתם לבל יחושו שעל רעתם היה שואלם

56. Genesis.29.6.1

    ויאמרו שלום כו'. הנה בשבע בנות יתרו ארז"ל (ש"ר פ"א) שבקשו רועים לאונסן לולי משה שהושיען והיה שם הטעם על העדר שלום ליתרו שנדוהו אנשי עירו על כפרו בע"ג. ובזה ירצה כי אמרו אלה לו שלום והראיה כי והנה רחל בתו באה עם הצאן. כי אם לא היה שלום לו לא היתה בוטחת בתו. ומה גם יחידית לצאת על משכנות הרועים. ואפשר שקצת חשדם שהיו מתעכבים לראות בבנות הארץ היוצאת לשאוב מים ולהשקות הצאן ואמר הן עוד היום גדול כו' והנה רז"ל דרשו פסוקים אלו ע"ד רמז. ואפשר גם לנו לומר רמז על שלשלת הדורות בגלות שגלינו מארצנו ומבית מקדשנו. נרמז לנו זה עתה בהיותו יעקב גולה ממקום ב"ה. והוא וירא והנה באר בשדה הוא בהמ"ק. כד"א לשיח בשדה כי הבית הקדוש ההוא היה באר נובע שפע. והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים הם הכהנים לוים וישראלים בבית ראשון שכלם נכללו בתואר צאן. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים הנזכרים מהשפע הנז'. ומה גם בשמחת בית השואבה שהיו שואבים רוח הקודש כמשז"ל (שם) אך גרמו העונות והאבן הוא היצה"ר הנקרא אבן הושמה גדולה על פי הבאר מונעם השפע מלשאוב והוא חרבן בית ראשון. ובראות הרעה הגדולה של האבן הנז' כי גדולה היתה הוא יצה"ר של ע"ג. ועל כן ונאספו שמה כל העדרים שנית בימי עזרא גללו את האבן מעל פי הבאר אז אנשי כנסת הגדולה שהסירו יצה"ר של ע"ג שהיתה אבן גדולה מן העולם. מעל פי הבאר שהיתה סותמת אותו. ואז והשקו הצאן כי חזרו להשקות להם עוד שפע מהבאר ההוא. כי נבנה בית שני והיו מושפעים בו כמאז. אך אחרי כן גרמו העונות והשיבו את האבן הוא היצה"ר למקומו. על פי הבאר למנוע השפע והטוב. גם שלא היתה גדולה כבראשונה כי אם של שנאת חנם הספיקה לכך ונחרב בית שני. ויאמר להם יעקב המיצר על כל צרותינו יותר משאר האבות. כמ"ש ז"ל על פסוק ותבער ביעקב כו' ועל כן נעשה כאומר לישראל אשר בגלות החרבן השני. מאין באתם מאיזה עון גליתם והם אומרים לו מחרן מחרון איש על רעהו. הוא שנאת חנם אנחנו גולים וואמר להם הידעתם אח לבן. הוא מי שעתיד ללבן את עונותיכם על יד ניחור וחרון חבלי משיח. ומה לכם תדכאו עצמכם ולא תשבו מיד ויאמרו ידענו. ויאמר להם השלום לו עמכם שאינכם שמים על לב ויאמרו שלום ואם אין ביניכם שלום. איך שלום ביניכם לבינו והלא למי נושא עון למי שעובר על פשע ואינכם עוברים על פשע. לזה אמר מה שאנו בוטחים בו הוא כי והנה רחל בתו באה עם הצאן. כי ע"י זכות רחל מבכה על בניה ישובו בנים לגבולם. ושב ואומר להם אם על זה אתם בוטחים ואין אתם שבים מאליכם הן עוד היום גדול הוא עת גאולתכם כי תאריך ותתרחק גאולתכם כי תהיה בעתה. ולא תזכו לאם זכו אחישנה לכן קבלו עצה והשקו צאן מעתה משפע הבאר. כי תחזירו את ההמון בתשובה ולכו רעו ע"י כן מפסת בר בארץ בלי עמל כרועה עדרו ירעה בלי יגיעת חרישה וזריעה כו'. אז משיבים כתשובת המון עם הארץ כי יאמרו אליהם ישובו אל ה' ויקראו לבבם שיענה. הנה לבבנו קשה להולמו עד יוסר לב האבן הוא היצה"ר מבשרנו לעתיד. וזהו יאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים הם הגליות. וגללו את האבן שיסיר הוא ית' בזכות כל העדרים את לב האבן הוא היצה"ר ויתן לנו לב בשר. אז והשקינו הצאן מבאר מים החיים שבשער השמים:

57. Genesis.29.9.1

    עודנו וכו'. אמר פה אשר לאביה כי רועה היא ולא אמר כן למעלה הוא כי בא יתב' להורות מה רב טובה מתחבר לצדיק. כמשז"ל (שם פ' ע"ג) כי עד אשר לא בא יעקב בבית לבן. לא היו ללבן לא נכסים ולא בנים זכרים. מה יאמר עתה בבא יעקב ורחל באה עם הצאן כו' לומר כי לא היו לאביה יותר מאלו. שנערה קטנה תרעה את כולן כי מעט היו וגם בנים לא היו לו כי הלא רועה היא. ואם היו זכרים לא היתה היא רועה:

58. Genesis.29.10.1

    ויהי כו'. אמר כי לא לסיבת חיבת חתון. שם לבו לגלול את האבן להשקות צאנה. רק למה שהיתה בת אחי אמו וגם הצאן של לבן אחי אמו. והנה ארז"ל שנטל את האבן כנוטל צרור מעל פי צלוחית. ואחשוב הוא כי למעלה נאמר וגללו שהיו צריכים לגלגלם. ופה נאמר ל' גילוי ויגל שהגביהה בלי גלגל אותה:

59. Genesis.29.11.1

    וישק כו'. אפשר היה מעין עובדא דר' עקיבא באשת טורנוסרופוס. שרק ובכה ושחק. רק על כי מטפה סרוחה היא. ובכה על ההוא שופרא דבלי בארעא. ושחק על שהיתה עתידה לינשא לו. והנה טעם הרקיקה אין ספק לבלתי הרהר ובא לידי קרי. על כן הכניע יצרו בהכיר לו כי מטפה סרוחה היא. ולא יחמוד יפיה בלבבו. אך זה אין צורך ליעקב שהי' יצרו כבוש תחתיו עד מאד. כמשז"ל (ב"ר פ' צ"א) שעד פ"ד שנה לא ראה קרי וטפתו ראשונה היה ראובן. אך על הב' האחרות כנגד מה ששחק ר' עקיבא היה מה שוישק לה מרוב שמחתו כי בת זוגו היתה ותנשא לו והוא חיבור הנפשות בנשיקה כנודע. ועל אשר בכה ר' עקיבא בכה יעקב כי רחל היתה יפת תואר ויפת מראה:

60. Genesis.29.12.1

    ויגד יעקב כו'. הנה לא אחי אביה היה. ועוד שהיה לו לקצר ולומר כי אחי אביה בן רבקה הוא. ולא אחי אביה הוא וכי בן רבקה. וגם למה הגידה לאביה ולא לאמה כדרך נשים ורז"ל (שם פ' ע') דחקו שמתה אמם. ועוד אומרו ויהי כשמוע לבן את שמע כו' לא היל"ל רק את דברי אחותו. וגם ויחבק לו וינשק לו הל"ל ויחבקהו וינשקהו. ועוד אומרו ויספר ללבן את כל הדברים האלה. כי באומרו האלה לא יצדק רק על דברים שלפניו ואם הוא שהודיע לו כי ברח על שברכו אביו ושנטלו ממונו ממנו לא יצדק אומר האלה בזה:

61. Genesis.29.12.2

    אך אין ספק כי בראות כי בא ריק מכל טוב כאיש נדח ומה גם שיוכר בהיותו בורח יחשבהו כאנשי און. הבורחים מהמייסרים אותם באופן כי הלא יחשבוהו לאיש צר ופוחז. ומה גם במ"ש ז"ל (שם) שעיני לאה רכות בל תפול בגורל עשו. נראה כי ביניהם היה נודע כי היו לרבקה בן צדיק ובן רשע. ובראותם את זה הולך כמשולח לא יבצר מהם להרהר אולי זה הוא הבלתי צדיק. על כן בפתח דברו חל עליו חובת תת התנצלות על ענייניו ואמר כי אחי אביה הוא כו' והוא בשום לב אל משמעות הגדה באו' ויגד. שהוא סיפור באורך והמשך הדברים יפה עם שהכתוב מקצר המכוון והוא לומר שאל תתמה בראותו אותו נס ברגליו ריק מכל טוב כמשולח. כי הלא אחי אביה הוא לומר כי בהיותו אח לעשו הוא בהיותו אח ללבן. שהיה כמשז"ל מלובן ברשע כלומר כי על כן אני בורח מעשו שהוא דומה ללבן כי רוב הבנים דומה לאחי האם. ושמא תאמר אולי גם אני אדמה לו. כי אח אמי גם הוא על כן אמר וכי בן רבקה הוא לומר אין התייחסות קורבתי מאמי והלאה. להדמות לאחיה כי אם אל עצמה לבד וזהו וכי בן רבקה הוא באופן שהכשר משנינו תני הוא ולא אחר אשר תתן דאגה בל תפול בגורלו.

62. Genesis.29.12.3

    או יאמר כי הנה אין ספק הוצרך להגיד. כי אינו גורע מעבד אברהם שבא בעושר וכבוד והוא עיקר הבית בא כאחד הריקים אך הוא כי בורח הוא. על שרימה את אחיו ויקח ברכתו והנה לרמאי יחשבוהו כאשר לא טוב עשה. וגוזל את אחיו ועובר על רצון אביו על כן אמר אם עשיתי רמאות לאחי בברכות. הלא אחי אביה הרמאי אני אך הפרש יש ביני ובינו כי הלא בן רבקה אני כי הרמאות לטובה. וזהו וכי בן רבקה הוא הצדקת מתדמה אליה. ולשם שמים היה רמאותי בברכות:

63. Genesis.29.12.4

    גם יתכן לפי זה יאמר אם תאשימני שנסתי. על שנטלתי הברכה ברמאות. להיותי בן רבקה עשיתי שאמרה לי ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך כו' ותאלצני שלמה שאני בנה אעשה הרמאות בברכות. אז ותרץ ותגד לאביה ובאה להקביל פניו ולא לאמה כרבקה כי אם לאביה והוא כי רבקה בנזם על אפה והצמידים על ידיה לא ערבה אל לבה אל אביה פן יקצוף מיד עליה טרם יחקר בדבר באמור מאין ולאין באו אליך נזם האף וצמידי הידים. וע"כ פן יחשדנה הלכה אל בית אמה. מליץ בעדה אל אביה כי תמתיק אמריה לו כי תשמע ממנה לאט. אך רחל לא היה דבר בידה כי אם קול דברים על כן הלכה אל אביה כי הוא הקרוב ולא אשתו. והוא איש לבא להקביל פני יעקב. והנה אין ספק כי ע"פ הדרך הראשון שכתבנו כי אחי אביה הוא אמר על היותו אח לעשו הדומה ללבן שזה לא אמרה רחל לאביה. כ"א אומרו כי בן רבקה הוא וז"א ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו. כלו' שלא שמע ממנה רק היותו בן אחותו שהוא כי בן רבקה הוא. אך לא היות אחי אביה הוא ע"כ אז רץ לקראתו שאם היה שומע כי אחי אביה הוא לא היה רץ לפניו:

64. Genesis.29.12.5

    או יאמר על פי הדרך השני והיא כי הלא לא ימיש מתוך לבו שיש לו רב ק"ו מאליעזר. ולכן יאות לי לרוץ לקראתו אך כשמוע לבן את דברי רחל כי אין נכסים עמו כאליעזר שבא בעשרה גמלים טעונים. וגם לא ראה בידם לא נזם ולא צמיד. ועל כן נשאו לבו לומר גנבים באו לו. ולא השאירו את כל מאומה בידו. ורפו ידיו מלרוץ להקביל פניו אך בשומעו מהמון קריה את שמע יעקב שגלה האבן גדולה שהיו צריכים כל רועי העיר לגלגלם כמגל' פי צלוחית נטלה. ומה גם לאומר שגם עלו המים והשקה הצאן אז אמר בלבו אין ספק שעיקר לא יצא ריקן ק"ו מהעבד. ואין לומר ששלו אותו לסטים בדרך. שהרי מי שיש לאל ידו לגלול אבן כזאת. מי יעמיד לפניו ואשר המים עולים לקראתו גם מן השמים יעזרוהו לכן אין ספק כי אם יש זהב בחיקו או אבני נזר מתנוססות בתוך חכו. על כן אמר ארדוף אשיג אחפש חיקו ואם אין אראה מה בפיו גם הוא. אולי בפיו הוא מביא על כן וירץ ויחבק לו לראות מה בחיקו. וינשק לו לראות מה בפיו כמאמרם ז"ל (שם). וזהו ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו מענין האבן שעל פי הבאר אז וירץ כו'. והכריחם לרז"ל שתבקו לראות מה בחיקו. וינשק לו על אבנים יקרות ממה שלא אמר ויחבקהו וינשקהו אך אומרו לו הוא בשבילו שהוא בשביל עצמו וינשק לו בשבילו של לבן להנאתו:

65. Genesis.29.12.6

    והנה דרך המביא לביתו אורח חביב הוא כי גם בדרך שמלוה אותו עד ביתו. משתעשע אתו עמו ומדבר בו ושואלו מעניניו ושלו' מולדתו ומי הביאו הלום אמר כי זה על כי לא ראה את כל מאומה בידו לא דבר לו כי אם ויביאהו אל ביתו וגם אח"כ לא דבר על קורותיו ועל דבריו כדרך אנשים כי אם יעקב מעצמו סיפר לו את כל אשר קרהו פן יחשב לרע מעללים באו' איכה באת בדד. בלא כסף כרש ונקלה ואתה בן איש עשיר מאוד אין זה אם אשר לא טוב עשית ותברח ע"כ קידם ויספר ללבן את כל הדברים האלה אשר אמר לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא שהוא ענין רמאות הברכות ושהיה לטובה. ובעצת רבקה אשר אמרה בקוצר ורמז עתה ויספר ללבן כלומר סיפור שלם את כל הדברים האלה הנאמרים בסמוך וז"א האלה:

66. Genesis.29.14.1

    ויאמר לו לבן כו'. אין בך לא הנאת ממון ולא הנאת סיפור אך עצם ובשר שלי אני רואה בך:

67. Genesis.29.14.2

    או יאמר על מ"ש בדרך הראשון בפסוק כי אחי אביה הוא ואפשר כי בתו העתיקה כל דבריו לאביה ובזה יאמר הנה אמרת שרמית את אחיך וע"כ דמית אלי ליקרא אחי. כמאמרך כי אחי אביה הוא והנה כ"כ היה הרמאות ההיא שלא תאמר שאתה אחי ברמאות. כ"א עצמי ובשרי ממש כאלו אתה אני עצם מעצמי ובשר מבשרי ולא דומה אלי בלבד כלומר ועל פי מדותיך אתה ריקן וישב עמו עובד אותו חדש ימים בלי שאלת שכר. אז ויאמר לבן ליעקב הכי כו'. והוא בשום לב אל אומר הכי שהוא משולל הבנה והל"ל האם על שאחי אתה ועבדתני חנם. אך הכי הוא כד"א הכי אמרתי הבו לי שהוא כאומרו כן והוא לשון ארמי כמו אי הכי שבתלמיד ולשון לבן היה ארמי. כי מה שקרא יעקב גלעד קרא לבן יגר שהדותא שהוא תרגומו של גלעד אך הוא כי ראה לבן שעבד אותו חנם חדש ימים. ולא היה תובע שכר. אמר לבן היתכן שתעבדני חנם ולמה אתה שותק. אך אין זה כי אם רמאות לגנוב את לבבי על איזה דבר גדול מכסף או מזהב נתת עיניך ועל כן תעבוד חנם כלומר שאין שרותך משתלם בכסף או בזהב. וז"א הכי אחי אתה הלא אמרת לרחל כי אחי אביה אתה שהוא ברמאות וצדקת. כי הכי אחי אתה כלומר כן אחי אתה ברמאות. והוא כי האם ועבדתני חנם. וע"כ הגידה לי מה משכורתך כי לא כסף וזהב היא רצונך. וזהו שלא אמר כמה כ"א מה כלו' מה הוא מציאות הדבר. אז גלה לו כן הוא שאין חפצו רק בבתו:

68. Genesis.29.14.3

    או שעור הענין כן אחי אתה כי שנינו רמאים ומבינים זה את זה. ועל מה שחששת אני הבנתי כי אינך חפץ בבצע כסף ועל כן אתה עובד ומחריש. וע"כ הגד לי מה משכורתך כי אין חסר ממנו זולת ההגה בפה אז גלה כמדובר:

69. Genesis.29.16.1

    וללבן שתי בנות כו'. הנה או' ועיני לאה כו' נראה מיותר פה. וכן אומר ורחל היתה כו' בלתי מקושר. אך הנה ארז"ל (ב"ר פ' ע') כי רכו עיניה מלבכות פן תפול בגורל עשו. כי אמרו לרבקה שני בנים וללבן שתי בנות. ימהרו הגדול לגדול וקטנה לקטן. וזה אחשוב כוונו הכתובים באומרם וללבן שתי בנות. כלומר מקביל אל רבקה שיש לה שני בנים. ולהיות כי הגדולה לאה והקטנה רחל. על כן עיני לאה רכות ולא עיני רחל כי לאה יראה פן יאמרו הגדולה לגדול והיא הגדולה:

70. Genesis.29.16.2

    והנה הודיענו תורתנו הקדושה כמה מעלות טובות לנפש. תדרוש את ה' אלהינו ותתחנן אליו ית'. כי הלא כל כחות גדולים טבעיים והשתדלות נמרץ. אשר היו לשכנגדו לא יועילו לנצחו כי הביטו וראו כי הנה רחל היתה בדרך טבע העולה ליעקב ולא לאה. ועל שעיני לאה רכות שהתחננה לה' ובכה תבכה על כן גם שרחל היו לה כחות ד' לנצחה. (א) הטבע שנרמז כבר כי היתה קטנה הראויה ליעקב. (ב) כי ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה. (ג) כי ויאהב יעקב את רחל לא את לאה. (ד) השתדלות אשר עשה יעקב לבלתי יקח את לאה כי אם את רחל והוא כי התנה ואמר אעבדך שבע שנים ברחל. ולשלא יעשה לבן מרמה לתת לו אחרת ששמה רחל מן השוק על כן אמר בתך. ולשלא ישנה שמותן ויקרא את הגדולה רחל. על כן אמר הקטנה וכל ארבע' אלה נוסף על היות רחל בת זוגו ולא לאה. אין צריך לומר שלקחה גם היא כי אם שהיא קדמה לה. הוי אומר כי אין כאלהינו לכל אשר יקראוהו באמת. וטוב טוב אשר יעזרנו הוא ית'. מכל משכימי קום בכל כחות שבעולם כי הלא לאה קדמה כסיפור הכתובים ממשיכין הענין:

71. Genesis.29.19.1

    ויאמר לבן כו'. נתבייש לומר כי נכריה נחשבה לו כי מכרה. וגם לשעבד בן אחותו מה שאין ראוי עשות כן. על כן אמר טוב תתי אותה לך. כלו' מתנה אני נותנה וטוב תתי אותה לך. כלו' חנם שהוא משמעות תתי לשון מתנה. מתתי אותה זולתך לאיש אחר כי גם לו הייתי נותנם ועם כל זה שאני נותנה חנם. אתה מוצא שפתיך תשמור שבה עמדי. ולהעלים הדבר היותו חפץ יעבדהו. אמר בל' נקייה שבה עמדי ולא אמר עבדני כמאמר יעקב אעבדך כו':

72. Genesis.29.19.2

    או אפשר עשה כדרך התגרים הרמאים כי כשנותנים להם יותר מכדי שווי סחורתם עושים עצמם שלא על מה שנותן שווי נותנים לו כי אם על היותו אהובו. כן עשה לבן אמר אל תחשוב שעל בלתי מוצאי יעבדני כשיעור הזה עלי' אני נותנת לך כי אמצא. רק על כי טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר. אך בזאת שלא תשאנה ואח"כ תעבוד רק שבה עמדי מעתה טרם תקחנה:

73. Genesis.29.20.1

    ויעבוד יעקב ברחל כו'. היל"ל תחלה ויהיו בעיניו כימים אחדים. כשהודה ואח"כ ויעבד כו' ועוד מה צורך להודיענו שהיו בעיניו כימים אחדים. אך הנה היה נראה כעובד מצות אמו. שציותה לו וישבת עמו ימים אחדים שיראה ימים מועטים ואיך התנה על ימים רבים. על כן אמר הן אמת שבערך אהבתו אותה כל יום ויום היה נראה לו אלף שנים. עד מלאת שבע שנים ויקחנה. אך אחר שיעבוד יעקב שבע שנים היה נראה לו שלא עבד רק ימים אחדים באהבתו אותה כי שכח כל העבודה ומשפה שנדר לעבוד שבע שנים. שיער זה בדעתו בבחינה מה שאחר העבודה שיהיו כאחדים ובזה אינו עובר מצות אמו:

74. Genesis.29.21.1

    ויאמר יעקב כו'. הנה כתבנו למעלה שנתיירא פן יחליפנה באחרת או באחותה. שעל כן אמר ברחל בתך ולא אחרת. הקטנה ולא הגדולה פן יחליף שמותן. ובזה נבא אל ענין הכתוב שהיל"ל הבא את רחל כו' וגם אומרו מלאו ימי. והיל"ל שנותי וגם או' ואבואה אליה שיראה חלילה כדברי אחד הריקי'. אך עד כה היית יכול לשנותה באמרך שעדיין לא נגמרה מכירת רחל. אך עתה הבא את אשתי ולא תחליפנה כי הנה מלאו ימי כי בשבע השנים לא היה כדרך שכירי שנה. שיום או יומים או עשרה ימים יתבטלו בתוך השנה ולא יקפידו. אך לא כן אנכי עמך כי הנה מלאו ימי כי היו ז' שנים בלי פחות יום כלל באופן שהיא קנויה לי ואין להחליפה. ועוד אני מודיעך שאם תתן לי את אשתי היא רחל אבוא' אלי' לו' שאם תחליפנ' לת אבא אלי' ותהי' לבוז ועכ"ז לא שוה לו כי החליפ' בלא' ובא אלי' כי לא הכיר' עד בוקר אור:

75. Genesis.29.22.1

    ויאסף לבן כו'. דרך החתן להזמין קרואים למשתה. אז אמר כי עשה לבן בערמה ויאסף לבן את כל וכו' ויעש משתה. ולמה לא עשאו יעקב הלא הוא על כי ויהי ערב והנה היא לאה ויבא אליה ואין גולה אז אזנו. ואין זה רק על כי בושו מלבן שהזמינם ויעש להם משתה וע"כ אסף את כל אנשי העיר בל יבצר א' ויגלה סוד. וגם על מה שהשיב לבן ליעקב ואמר לא יעשה כן במקומנו כו' שיודו לו אנשי המקום באמור שכך הוא המנהג:

76. Genesis.29.25.1

    ויהי כו'. אומרו הלא ברחל כו' מיותר. ולא היל"ל רק למה רמיתני וגם מה היא תשובת לבן לא יעשה כן כו' הלא תנאי היו דבריו ברחל בתך הקטנה. אמנם יאמר הנה חשבת להרע לי ולא עשית רק לך חרפה ובוז וז"א מה עשית לי לדעתך כלומר הלא לך עשית. כי הלא ברחל עבדתי עמך ומחויב אתה לתת לי. על כן איני אומר למה תמנענ' ממנו. רק למה רמיתני מה בצע ברמאות כי הלא תחזור לאה לך. והשיב לו ואמר אנוס הייתי מאנשי מקומי כי לא עשה כן במקומנו. וע"כ אין לך לגרשה כי לא במרד היה ולמה תביישני. ומה שאמרת כי קנוייה היא לך רחל הדין עמך כי לא אמנענ' ממך. כי אם מלא שבוע זאת ואחר שבעת ימי חופה זו ונתנה כו' לומר אם לא תבטח בי הנה אני וכל אנשי המקום מתחייבים. וז"א ונתנה לך גם את זאת בל' רבים. כי לכולנו תתייחס הנתינה וחלף הרמאות. הטבה זאת אעשה לך שלא אעכבנה עד תעבוד עוד שבע שנים. כ"א ונתנה לך גם את זאת מעתה בעבודה אשר תעבוד אחרי כן:

77. Genesis.29.30.1

    ויבא גם כו'. הלא כמו זר נחשב שנראה שלא אהב את רחל רק אחר שבא אלי' ועוד שבאומרו גם את רחל נראה שיותר היה אוהב את לאה. ומאו' מלאה מורה שיותר אהב את רחל. ועוד כי מכל זה נראה שאוהב היה את לאה. ואיך אמר מיד וירא ה' כי שנואה לאה. ועוד מה פשע רחל שהיתה עקרה והלא הטיבה עם לאה:

78. Genesis.29.30.2

    אמנם הנה למעלה נאמר ויאהב יעקב את רחל. והנה היה הדעת נוטה שיקל באהבתו על שהיא היתה ידה ברמאות וכמשז"ל (ב"ר פ' ע') שהיה יעקב מדבר והיא תשוב אמריה לו. וגם מסרה לה סימנים ואם יהיה שלא תעבור אהבתו ממנה מיד לפחות אחרי בואו אליה תקל אהבתו כי יזכור אשר עשתה לו. קרוב למעשה אמנון שאחר מלא תאותו שנאה על כן אמר כי לא כאלה חלק יעקב. כי אם ויבא אליה ואח"כ ויאהב את רחל עדיין ומה שאהבה עדיין הוא נמשך מלאה. שאדרבה מאשר עשתה חסד עם לאה. שהוה חסידות גדול עמה. ע"כ אהב אותה על כשרונה כי הכיר כי לא מבלי אהבה אותו. שתה אחותה תחתיה. כי אם לשתהיה בגורל צדיק ועדיין היה אוהב את לאה. ששתה עצמה בסכנת בושה לאהבתו על צדקתו. אלא שאחר הכנם רחל היה הולך וממעט באהבת לאה. עד בא אל גדר שנאה וכמשז"ל (שם פ' ע"א) שהיה לבו לגרשה. וע"כ ויפתח את רחמה ולא שעשה את רחל עקרה. כי אם שמאליה ורחל עקרה והוא כי כל האמהות היו עקרות מאתו ית'. מן הטעמים האמורים במדרש אלא ששינה הוא יתברך בלאה. שפתח את רחמה מעקרותה הראוי כאחרות. ורחל נותרה עקרה:

79. Genesis.29.32.1

    ותהר לאה כו'. הנה ארז"ל (ברכות דף ז') שאמרה ראו מה בין בני לבן חמי. שהוא מכר את הבכורה וערער עליה וזה לא מכרה ליוסף ולא די שלא ערער אלא שבקש להצילו מן הבור. וראוי לשים לב מי הכניס את לאה בזה. ועוד אנה יעזבו טעם הכתוב כי אמרה כי ראה כו' ובקשו טעמים מן החוץ. ועוד איך באומר ראובן נרמז שאינו כבן חמיה ועוד איך יאמר ראו מה כו' במה שאינו נראה:

80. Genesis.29.32.2

    והנה לבא אל הענין נקדים מאמרנו למעלה פ' תולדות כי רצה הקב"ה להתיך זוהמת נחש בקרב ימים לקרב זמן תורה בהעדר זוהמא. ולכן אברהם לקח את הגר והטיל בה זוהמת נחש. מהנשאר עדיין בו עודנו ערל כמשז"ל (ב"ר פ' מ"ו). שע"כ לא נימול קודם שהוליד את ישמעאל כדי שיצא יצחק מטפה קדושה. שהוא כמפורש אצלנו כי הערלה המשיך בחינת הזוהמא בכלי מוכן היא הגר. כדי שבמילה וע"י שרה הצדקת תמשך טיפה מבחינת הקדושה וגם בהיות אברהם בן מאה שנה ושרה בת צ' יצא יצחק קדוש. ועדיין היה צריך ג"כ מירוק מאשר עוד צד זוהמא בו ולא היה יכול לישא אחרת זולת רבקה בת זוגו להטיל בה זוהמא לכן ילדה תאומים. והלכה הזוהמא לצד אחד ויצא עשו והקדושה לצד אחר ויצא יעקב כמפורש למעלה. ולכן לא נקרא לאברהם בישמעאל זרע ולא ליצחק בעשו כי לא היתה רק הפרשת הזוהמא. כמשז"ל (נדרים דף ל"א) כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק. שהוא יעקב הנה כי סילקו את ישמעאל ועשו ואם עשו היה נקרא בן ליצחק למה מיעטו מאברהם. וכמ"ש בכוונת או' אברהם הוליד את יצחק. כלל הדברים כי כל אחד הפסול שבזרעו לא נקרא בן לו:

81. Genesis.29.32.3

    ונבא אל הענין והוא כי היה אפשר לחשוב כי כאשר קרא לאברהם ויצחק. שהראשון בבניהם היה פסול ולבלתי נקרא בן. כן היה ג"כ ביעקב כאשר חשב יעקב עצמו בעת שאמר לבניו שמאיש בכם כו'. כאברהם שהוליד את ישמעאל ויצחק את עשו וכן דעת בעל העקידה שחשבו השבטים בהתקוממם על יוסף. וזה אחשוב כוונו רז"ל (ברכות כה) שבאה לשלול לאה. והוא כי הוקשה להם שאם על כי ראה ה' בעציה קראתו ראובן. הל"ל לשון עבר ולא לשון עתיד ותקראנו ראיה ולא ראובן. ועוד אומרו כי אמרה. והל"ל כי ראה ה' בעניי ותקרא שמו ראובן. על כן אמרו כי שני טעמים בדבר. אחד הנזכר בכתוב והוא אשר אמרה בפירוש לעיני הכל. והוא כי ראה ה' כו' וזהו אומר כי אמרה כו' לומר כי אשר אמרה בפרסום הוא זה. וזהו על לשון ראיה והשני רמז באומרו הראיה בל' עתיד ובאומרו בן והוא ראו מה בין בני לבן חמי כו':

82. Genesis.29.32.4

    והענין אל יעלה על לב איש לומר כי כאשר היוצא ראשון מיצחק אינו נקרא בן כן זה שיצא ראשונה מיעקב הוא קלט זוהמא ולא יקרא בן כי אם מהשני והלאה או היוצאים מרחל רק ראו כי בן הוא ואינו כבן חמי הבלתי נקרא בן. וז"א ראובן. והראיה אל ההפרש הוא כי עשו אחר שמכר הבכורה לאחיו היה מבקש להורגו. וזה עם שלקחה יוסף בחנם בקש להצילו והוא כי אלו היה זה פסולת כעשו נגדיי בטבע אל הקדושה היה מבקש המיתו תמיד ומה גם אחר שבכרתו לקח וא"כ אין זה רק אנוש כערכו של יוסף ולא פסולת. ולא נשמרה כי אם לבל ישוי אותו לעשו. אך לא פן ישויהו לישמעאל על כי בזה היה מקום לטעות כי היה בן גבירה כמוה וזה ראובן לומר ראו והביטו בו בבחינ' היותו בן כאמור או ראו את אשר יקרנו לעתיד ויבחין שהוא בן ואפשר ליישב מלת ראו שאמרה במה תראה מעתה שנבואתי אמת. כי הלא ראה ה' את עניי כי הנה עתה יאהבני אישי. ואם היה זרע פסול איך יאהבני אישי הלא נהפוך הוא אך כאשר יאהבני תראו כי בן הוא. וזה לא אמר' בפרסום מה בין בני כו' מפני כבוד חמיה רק לאישה ולקרוביה מאד. אך אומרה כי ה' כו' פרסמה. וז"א בו כי אמרה כו' כמדובר כו':

83. Genesis.29.33.1

    ותהר עוד כו'. הנה הבן הראשון היה ראוי תקראנו שמעון. כי שמע כי שנואה היא. ועוד למה בראשון אמרה ראה ובשני שמע ועוד מאי שמע. אך הנה יש שנאה ויש העדר אהבה בלבד. והנה מה שהיה מראה לה לא היה רק שלילת אהבה אך לא שנאה. על כן בראשון אמרה כי ראה ה' כו' כי עתה יאהבני. אך בראות בן שני אז אמרה אם לא היה הענין רק העדר אהבה. היה מספיק בן א' להקנות אהבה. אך בהיות שנים אמר' אין זה כ"א שבוחן לבות ה' הוא הבין מה שלא נהיה גלוי והוא כי שנואה אנכי. וע"כ ויתן לי גם את זה ויהיה שמע כד"א שמעני אדוני לשון הבנה על כן קראתו שמעון:

84. Genesis.29.34.1

    ותהר עוד כו'. הנה היה ראויה לא תנקד יו"ד של ילוה בחיר"ק אלא בשב"א לומר ילוה אישי אותי וכן למה בכולן כתיב קראה. ובזה נאמר קרא ועוד שיותר יצדק לקוראו לויה. ועוד באומר ביהודה הפעם אודה את ה' והלא טוב להודות לה' גם בג' הראשונים. ויתכן כי היא ראתה ג' בנים כנגד ג' אותיות של שם. אמרה הפעם ילוה וכו'. והוא כי במלת ילוה הן יו"ד וי"ו ה"א. ואין ספק שהילד הזה ילוה ויתחבר עם מי שישלים השם בה"א אחרונה וע"כ יהיה אישי אלי. עד כי בי יהיה הלווי אל ה"א שבשמי. וזהו כי ילדתי לו ג' בנים. וצריך אלי להשלים השם וע"כ יו"ד של ילוה בחירק שחוזר אל הנולד שהוא וי"ו שילוה מהה"א על כל פנים. והיה דעתה לקרותו לויה ולהיות שאין הדבר כן לפי האמת. כ"א שיצטרף עם יהודה שאחר זה שהם ארבע סמכין דכורסיא שהם כנגד הד' אותיות. ע"כ לא שבקה לסיומי למלתיה ואחר שאמרה הפעם ילוה טרם תקרא השם קפץ הוא וקרא שמו ולא הניחתו לקרא לו שם שלפי דעתה היתה קוראתו לויה. להשלים השם בה רק קראו לוי בלי שום ה"א בל יראה שבה יושלם השם. כ"א לרמוז שיש מציאות לווי והתחברות אך לא כמחשבתה וכאשר ילדה את יהודה אז הבינה בדברים ואמרה הפעם אודה את ה' שלם בד' אותיות. כי יהודה השלים הה"א אחרונה ע"כ קראה אותו יהודה שבו דלי"ת ושם הוי"ה. לרמוז כי בד' בנים יש השם או יאמר כמ"ש ז"ל כי באה לרחל היתה שם שכינה כי היתה בת זוגו. וע"כ נאשם ראובן על שבלבל יצועיה נמצא כי בהיות יעקב באהל רחל היה מלוה מהשכינה יותר מבהיות באהל לאה. ע"כ אמרה הפעם ילוה אישי שיהיה מלווה בהיותו אלי ג"כ כי ילדתי לו שלשה בנים. שהם תלת סמכין דכורסיא דשכינתא שהן ד' עם לאה עצמה. ויוכן להשראת שכינה כאהל רחל. להיות יעקב מלווה שם עמה וילדיה כמדובר. ע"כ קרא אותו לוי כלומר לווי שני. עוד אפשר רמזה הפעם ילדתי כי ילוה אישי אלי בזוגות הקבר. ולא עם רחל כי ילדתי לו שלשה בנים אשר זה להיות' שלישי הוא מעשר קדש לה'. כאשר נזכיר בסמוך בסדר מספרם למעשר. וע"כ קרא אותו לוי לווי שלי שהוא בסיבת הבן הזה:

85. Genesis.29.34.2

    עוד יתכן בשום לב אל אומרו עתה הפעם כי מלת עתה מיותרות. אך הנה ארז"ל (ב"ר פ' ע"א) ותקרא את שמו שמעון זה עתיד להעמיד שונא ומי מרפא מכתו גם את זה פנחס שהוא עתיד לעמוד מלוי ע"כ. וע"ד זה יאמר בראותה את לוי אמרה הנה זה הוא המעשר קדש לה' במה שהוא שלישי כנודע מרז"ל (שם פ' ע') כי בסלק ד' בכורות שהם קדש ראובן יוסף דן וגד. השלישי הוא עשירי שמעון לוי יהודה יששכר זבולון בנימין נפתלי אשר שמעון לוי. ע"כ אמרה הנה בראובן ושמעון יש פקפוק בכשרותם. בזה מיצועי אביו ובזה ממעשה השטים שהיו מחייבים כליה כל שונאי ישראל. באופן שלא היה על ידן התחברות ליעקב בעצם ע"כ אמרה עתה הפעם כלומר עתה הפעם בלבד. הוא שילוה אישי משא"כ ע"י ראובן ושמעון הגורמי' פירוד. כי הוא יהיה מלווה מבניו וממנו ית' וע"י זה בעגל ובשיטים וזה בחירק שביו"ד של ילוה וע"י כן יהיה אלי. כי ילדתי לו שלשה בנים שלהיות השלישי ממנו הוא הקדוש כי הוא המחבר על כן קרא יעקב את שמו לוי שהוא לווי בודד לכלול ב' הלווים. אך עדיין נשאר יד על כס יה ואין השם שלם כביכול, כי אם על יד יהודה ע"י משיח בן דוד הנותן נקמות באדום ועמלק. כי על כן אמר דוד שהוא משיח (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. וז"א הפעם אודה את ה' ע"י זה שהוא השם בד' אותיות. על כן קראה אותו יהודה שבו השם ואות דל"ת לרמוז אל הד' אותיות של השם ישתבח ויתעלה שמו לעד אמן:

86. Genesis.30.1.1

    ותרא רחל כו'. אומרו ליעקב הוא מיותר. ועוד אומר' הבא לי בנים האם לא השכילה כי לא אלהים הוא לתת לה בנים וגם אומרה מתה אנכי מה ענין מיתה. ועוד תשובתו אשר מנע ממך כי פירשו ז"ל (שם פ' ע"א) מנע ממך ממני לא מנע בי הלא כמו זר נחשב יחמץ לבבה במענה פיו:

87. Genesis.30.1.2

    ואפשרנ כי אמרה בלבה אולי מה שציערתי את יעקב שידי היתה בהחליף את לאה ומסרתי לה סימנים שילם לי אלהים שע"כ לא ילדתי ממנו על אשר חטאתי לו. וז"א ותרא כי לא ילדה ליעקב על כן ותקנא באחותה. באומרם אני שלא הייתי כלי האומנות מהרמאות רק שעזרתיך אני לוקה והיא בעלת הדבר רבת בנים. אז ותאמר לו אחר כי בשלך הצער הזה עלי מושיע אין בלתך כי בהתפללך עלי יראה ה' כי עברת על פשעי ויהיה לי בנים. ואם אין מתה אנכי כי אחזיק בקנאה על אחותי ותמשך שנאה ותחרות ואתחשב למתה בחיי בעון זה. אז השיב לה ואמר התחת אלהים אנכי שאמרת הבה לי בנים. ועל אשר אמרתי מתה אנכי אל תחושי שלא על עון זה לא ילדת שתקנאי. כי הלא אינך מצווה על פריה ורביה ובזכותיך אם ילדת זכותיך עתה באופן כי אשר מנע ממך פרי בטן הוא בלבד כלו' בחינת פרי לא בחינת חיוב כי אינך חייבת ולא חסרת זכות:

88. Genesis.30.6.1

    דנני אלהים כו'. הנה אומרו בבלהה ויבא אליה יעקב הוא מיותר אך יהיה כי מיד שבא אליה יעקב מיד ותהר. אז אמרה הנה יראה כי ה' מצליח על ידי ואיך לעומת זה היה לי הסתר פנים מלדת. אך הוא כי מה שעד כה לא הריתי הוא כי דנני אלהים הוא מדת הדין בשמים. על שמנעתי עצמי מבעלי שבוע אחד ומאשר ה' מצליחני בבלהה. אני מכרת שני דברים. אחד שכבר דנני וקבלתי עונשי וגם המדת הדין הנזכר נהפך לי לרחמים כי וגם שמע בקולי באומרי אבנה ממנה וכבר ידעתי כי ויתן לי בן כי כבר גזר למעלה לתת לי בן. בזכות שנתתי לאישי כי מאשר מיד ילדה בלהה בן ידעתי שאבנה אני ממנה בן א'. ובראותה כי ינתן לבלהה בן שני אז אמרה אין הדבר כאשר חשבתי כי לעון נחשב לי מה שעשיתי בערמת חליפי לאה ודנני אלהים. ואח"כ דרך מתנה ויתן לי בן שאם כן היה די בבן אחד. אך זה יורה כי אדרבה לזכות נחשב לי כי אשר נתעקשתי ברמאות ההוא. מאת האלהים היה לי הדבר שראה את דמעתה כי מאת האלהים מה שנפתלתי שנתעקשתי לרמות שלא כטבעי עם אחותי. גם יכולתי לסבול קנאה כזאת הפך טבע ב"ו. וע"כ על זכות זה שנים ילדה לי שפחתי שהוא סימן לי שאבנה משנים והנה ארז"ל (ב"ר פ' ע') כי בעת החרבן לא נתפייס הוא ית' להשיב בנים לגבולם בכל תחנוני האבות ומרע"ה עד שדברה רחל ותאמר אנכי אשה וסבלתי הכנס אחותי במקומי ואתה לא תסבול מה שעשו בניך ותמאסם. אז אמר הוא ית' מנעי קולך מבכי כו' כי יש שכר לפעולתך כו' ושבו מארץ אויב. והנה אין ספק כי אלהינו מרחם החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ומתקן מראשית אחרית נסה את רחל ותעמוד בנסיון. למען זכות את ישרה במענה פיה בעת החרבן. כי תזכיר סבלנות' לרחם על ישראל. וזה יתכן אמרה רחל כי הכירה כי אשר עשתה ונפתלה היה ברמאות ההוא מאת האלהים יצא לנסות' וזה נפתולי אלהים נפתלתי. וגם מאתו ית' היה שגם יכולתי לסבול שעזרני שאוכל עמוד בנסיון. ועם שאפשר שלא ידעה מעתה ענין החרבן לפחות הבינה כי מאת האלהים שהיה עתיד לעשות דין ורוגז. יצא הדבר הזה למען יהיה זה לה לזכות להשיב חימה. וזה אומרה מאשר נתן לי גם את זה שמורה כי שנים יתן לי ה'. כי על כן שנים ילדה לי שפחתי שנתתי לאישי להורות שככה אבנה ממנה דנתי כי נפתולי אלהים נפתלתי:

89. Genesis.30.6.2

    ואם אומרו נפתולי כו' הוא לשון חיבור. יאמר הלא חששתי שחטאתי בדבר אך אדרבה בתת ה' לי גם את זה אני אומר' כי אדרבה חבורי אלהים ודבקות עמו היה מה שנתחברתי עם אחותי. על ידי שים אותה במקומי שאם לא כן לא היה נושאה ולא היה לי חיבור עמה וראיה כי מה' היה במה שגם יכולתי לסבול:

90. Genesis.30.6.3

    או יאמר הנה כמו המתחבר אל ה' נתחברתי עם אחותי כי כאשר המתחבר אל ה' ישליך את נפשו מנגד כבוד ה' כי בזה מתחבר אליו כן נתחברתי עם אחותי שהשלכתי את עצמי מנגד. בסכנה שיגעל בי יעקב כי אין התחברות זה נמצא בבשר ודם רק בין איש לאלהים. גם יכולתי שלא התעוררתי ללבוש קנאה טרם כלות הדבר כי אם גם יכולתי עד כלות הדבר. ע"כ ותקרא כו'. ועל דרך האמת שידוע היות התחברות לשכינה הנקראת אלהים עם מדה המייחסת לאחות לשם זה. שהוא שם הויה בנקודת אלהים רמזה לזה מה שנתחברתי עם אחותי ולא יחשב לי עון להיות ב' אחיות. גם שלא נתנה התורה כי בזה שאני רואה כי ה' עמי ויש לי סימן כי אבנה משפחתי בב'. אני אומר כי אני עם אחותי דוגמת חבור עליון היתה מאת ה' כי חבורי אלהים שמתחבר שם זה בדוגמתו. שהיה מה שנפתלתי ונחברתי עם אחותי כי אני והיא דוגמת השתי בחינות אלהים שעי"כ נתחברו. וע"י החיבור היה זכות ועזר שגם יכולתי לסבול שהוא שלא בדרך טבע באופן כי טובה אני בעיניו ית' גם בזה על כן ותקרא כו':

91. Genesis.30.11.1

    ותאמר לאה כו'. הנה ראתה כי ילדה ארבעה. והתחילה גם אמתה ללדת ורחל עודה עקרה. אז אמרה אין זה כ"א דלאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ע"כ אמרה בא גד שאם לא כן אין ספק כי רחל גדול זכותה משל שפחתה. שעל כן קראתו גד שהוא מזל ואמרה בא כלומר הלך מאז עמדה מלדת ובא עתה. ומה שכתוב בתיבה אחת אפשר שהיתה מסופקת אם משעמדה מלדת נסתלק מזלה ובא או תמיד היתה במזלה הטוב. ואינו מן התימה קצת שהות בנתיים. ויש מרז"ל (שם ע"א) אומר שנולד מהול כד"א גודו אלניא. ועל פי דרכם שהוא לשון כריתה. אפשר לנו לומר שכוונה מ"ש ז"ל על והחלוץ הולך לפניהם. שהוא שבט גד שהוא היה הכורת את גויי ארץ כנען בכיבוש הארץ. כי הוא גבור שבשבטים כמ"ש ז"ל על וטרף זרוע אף קדקד וזה אפשר אמרה בא גד לומר בא הכורת ועל פי דרכה רמזה כי ע"כ היה ראוי יבחר בארץ ולא ישאר בח"ל וזה רמזה בחיבור השתי תיבות ואמרה בגד. לומר כי בגד בזה שכבש והצליח בארץ וגעל בה על שריקות עדרים וכן מצינו בספר הזוהר שנרמזה תלונה זו לגד על פ' והמן כזרע גד הוא שהמן לא נכנס עמהם בארץ כשבט גד:

92. Genesis.30.13.1

    ותאמר. הנה ארז"ל (ב"ר פרשה צ"ט) על פסוק וטובל בשמן רגלו שבנות שבט אשר היו נשואות לכה"ג ולמלכים המשוחים בשמן. ויתכן כי זה מאמר לאה באשרי כלומר באושר שיש לי נולדת. שהוא כי אשרוני בנות האומרות עלי כי מאושרת אנכי. שחשבתי ליפול בגורל עשו ונפלתי בגורל גדול עולם כיעקב באושר זה נולדת אתה שבנותיך ינשאו לגדולים. וכמ"ש ז"ל כי יעקב היה כהן לאל עליון על ידי קניית הבכורה יבא יותר מדוייק שיאמר באושר שלי שאשרוני בנות נשאתי לכ"ג נולדת אתה שינשאו בנותיך לכהנים גדולים:

93. Genesis.30.14.1

    וילך ראובן כו'. ראוי לשים לב. (א) באומרו המעט קחתך את אישי. כי הלא אדרבה היא לקחה את איש רחל וגם איך הודה לה ותאמר לכן ישכב כו'. (ב) האם בשכירות היה מזדווג עם לאה ואם הוא בהיה הזמן מתחלק בין ארבעת נשיו והיה אז זמן רחל ועל כן שכרה לאה ממנה הלילה. למה לא המתינה עד בא זמנה. (ג) שאם ליל עונת רחל היתה. איך אמרה המעט קחתך את אישי. הלא לא לקחתה כי זמן רחל היה. (ד) כי הלא כמו זר נחשב צאת לאה לקראתו לאמר אלי תבא כי שכור שכרתיך. (ה) כי מלת שכר מיותרת והל"ל כי שכרתיך וכו'. (ו) או' וישמע אלהים אל לאה היכן התפללה שישמע אליה. (ז) אומרו בן חמישי. מה שלא אמר כן ביהודה רביעי ולא בלוי שלישי ולא בשמעון שני ולא בראובן ראשון. (ח) אומרה נתן אלהים שכרי כו' ותקרא שמו יששכר. למה לא רמזה על ששכרה את אישה. (ט) ראוי לשים לב מה זה היה. שזכה הנולד בלילה ההיא לתורה. ומה גם לאומרו שהיתה שכינה שם. שעל כן נאמר בלילה הוא ולא נאמר בלילה ההוא. שהוא כד"א אני והוא ומה נשתנית הולדה זו מכל הבאר. וגם לפי הפשט נשים לב חסרון הה"א. שלא נאמר ההוא. (י) למה הודיענו התורה שהליכת ראובן היה בימי קציר חטים:

94. Genesis.30.14.2

    ולבא אל הענין נקדים כי הנה דרך תורתנו הקדושה ללמדנו שורש גדול באמונה הלא הוא כי טוב לגבר לברוח מהשען על דברים טבעיים כ"א על ה' לבדו כי מושיע אין בלתו ית' לעד כי הבוטח בה' ארוכתו מהרה תצמח והבוטח בהשתדלותו או בדברים טבעיים אין ישועתו לו באלהים עד יכיר וירא כי טעה באצטגגינות שלו ועד ממהר יוסף הצדיק כי על שתי זכירות אשר אמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני האריך ב' שנים בבית הסהר:

95. Genesis.30.14.3

    ועוד נזכירה מאמר ז"ל במדרש חזית על מעשה בצידון באשה שהיתה נשואה כמה שנים ולא ילדה והלכו לפני רשב"י מוסכמים ליפרד בגט כריתות באומרם שלא היה תועלת בזווגם ואמר להם כשם שהזדווגתם בשמחה ובמשתה כן בגרושין. ועשו משתה. ובלילה אמר לאשתו טול הטוב בעיניך בכתובתיך ולכי בית אביך. ויהי בראותה כי כבדה עליו שינה מהיין צוותה את עבדיה וישאוהו ישן על מטתו אל בית אביה. ויהי בבקר וייקץ ויאמר לאשה מי הביאני הלום ותען ותאמר כמצותך שאמרת שאטול הטוב בעיני ואלך אל בית אבי עשיתי כי לא ראיתי טוב ממך בעיני ולקחתיך והבאתיך בית אבי אז הלכו לפני רשב"י ז"ל וכשמעו אמר רבון העולמים כיון שחשקה בבעלה תן לה בנים ומאז הולידו בנים ובנות:

96. Genesis.30.14.4

    ונבא אל הענין והוא כי כפי הנראה בראות יעקב כי ללאה ארבעה בנים ולכל אחת מהאמהות שנים שנים ורחל עקרה היה מתמיד יותר באהל רחל מאצל לאה והלחנות אולי תפקד בזכות מתייחסת לאיזו לילה מהיתרים אצלה. וע"כ אפשר היה קנאת ראובן כשבלבל יצועי אביו שהיתה במקום רחל. ואמר לא די בחיי רחל כ"א גם אחרי מותה כו'. כי היה עושה עיקר דירתו באהל בלהה כאשר באמנה אתו רחל ובאהל המיוחד לרחל:

97. Genesis.30.14.5

    ובזה יצדקו הכתובים והוא כי כאשר מצא ראובן דודאים בשדה אשר בטבע מכינים את האשה להתעבר וראה כי אמו עמדה מלדת על כן ויבא לאמו להכין אותה ולסעדה להתעבר וכראות רחל כך מרוב תשוקתיה מנהמת לבה ללדת אמרה תני נא לי מדודאי בנך לומר כי היא צריכה יותר אז אמרה לה המעט קחתך את אישי שהוא אצלך יותר ולא בקצבה על כן השיבה רחל לכן ישכב עמך הלילה כו'. אז אמרה לאה בלבה. הנה לפני ג' דברים לזכות בהם אחד כי הנה נתתי שפחתי לאישי ועוד שנית כי מה לי טוב מבלתי השען על הכנות טבעיות לאכול מדודאים כי היא שאלה מדודאי בנך שהוא מקצתם ואני אתנם לה כלם כאומרה תחת דודאי בנך וכן אמרה היא בדודאי בני שהוא כלם להורות כי שתה כל בטחונה בה' כי היא זכות שתעמוד לה כי ע"כ אפשר ששהתה רחל מלפקד עד אחר שילדה לאה שתי בנים ובת אחר ענין הדודאים ואח"כ ויזכור אלהים את רחל כלו' אלהים ולא מהדודאים כי אדרבה על הדודאים שהתה בל תחשוב שהם שעמדו לה אך בהיות אחר זמן יזכר כי זכר אותה אלהים וע"כ שהתה על שהראה כי שמה בטחון מה בדודאים:

98. Genesis.30.14.6

    עוד שלישית כי עשתה בחכמה כמעשה דרשב"י שעל שיתה שומה האשה ההיא דבקות וחשק אישה בלבה פקד אותה ה' כן עשתה לאה בהראותה החשק הנמרץ הזה בצאתה למען תעזר מזה ג"כ ליבנות יותר מהצדיק ההוא ועל אשר הערנו מענין התורה שיצאו מההריון ההיא והיות שם שכינה כמ"ש ז"ל ועל השתדלותה שישכב עמה בלילה הוא ולא עצרה כח עד בא ליל עונתה להמתין עם חסרון ה"א ממלת ההוא יהיה בשום לב אל הודעת התורה שהיה לכת ראובן בימי קציר חטים לא על חנם הודיעה לנו התורה דבר בלתי צריך כזה כי מה לדודאים אצל החטים או אל היות בימי קציר החטים אך אין ספק כי בתחלת הענין רמזה תורתינו התנצלות אל לאה בל תראה כרודפת לשכב את אישה גם טעם אל צאת הריון קדוש ובייחוד היותו נושא דגל התורה ואחשוב גם שלא מצאתי גילוי זולתי הנזכר כי אפשר שהיה הלילה ההוא ליל שבועות הוא מתן תורה וה' יצילנו מלומר בתורתו דבר אשר לא הוא חלילה והוא כי כאשר נתייחס חג הפסח אל קציר השעורים כן ח' השבועות אל קציר החטים כי ע"כ בפסח היה קרב עומר השעורים ובחג השבועות שתי לחם מהחטים ובפירוש יחסה תורתינו חג השבועות אל קציר החטים. באומרה על חג השבועות פרשת כי תשא בכורי קציר חטים וזכר לדבר אומרו (בב"ר פ' ע"ב) וילך ראובן בימי קציר חטים ביכור כל מיני כו' ופרשת משפטים וחג הקציר כו':

99. Genesis.30.14.7

    ובזה יתכן כי זה מאמר הכתוב וילך ראובן בימי קציר חטים הוא ערב שבועות שאנו מצווים לקצור חטים באופן שהלילה הוא ליל שבועות הוא ליל מתן תורה כי אין ספק שלא תדבר התורה ותאמר סימן זה על קציר חטים משולל מצוה רק על ימי קציר חטים המצווים מאתו ית' וכן קציר חטים עולה במ"ק כמספר ליל שבועות ולפי זה הלילה שאמרה רחל היא ליל שבועות. וזה מצאנו ראינו טוב טעם אל מאמר רחל באמר' לכן ישכב עמך מה ההטבה הגדולה הזאת האם יחסר ללאה לילה אחרת אך דבר גדול דברה לה לכן ישכב עמך הלילה כי בכל מקום אומר הלילה הזה כד"א הוא הלילה הזה לה' וכאן אין אומר הזה לרמוז ישכב עמך הלילה עצמו הוא זכות הלילה שהוא ליל רצון של מתן תורה ועל כן יצא יששכר שכל תורת ישראל היה בשבטו. וז"א בן חמישי לרמוז אל חמשה חומשי תורה ועל כן לא תאשם חלילה בצאתו לקראתו כאחת הריקות לומר אלי תבא וששכר' אותו שנראה ח"ו כדאי בזיון נמצאו כי ארבעה דברים כוונה לאה לעשות במעשה הזה השלשה שהזכרנו והרביעי הזה. והנה השלשה סיפרה לבעלה א' באומרה אלי תבא והוא כעובדא דרשב"י שהזכרנו. והשני שהוא על שכר שנתנה שפחתה לאישה באומרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי כו' אמרה כי שכר שכרתיך כי מלת שכר מיותרת אך היא על שכר תתה שפחתה לאשה. וגם שכרתיך כו' שהוא הג' שמורה שגעלה בהכנה טבעית. וזה שכרתיך בדודאי כו' כי טוב לי זכורתך בהשגחה מהדודאים. והרביעית אמרה תורה באומר וישכב עמה בלילה הוא כי אותו הלילה עת רצון הוא ליל מתן תורה וכן שני תיבות אלו בלילה הוא עולים במ"ק כ"ו כמספר בליל שבועות עם כללות השתי תיבות וחג שבועות הוא חסר בפרשת כי תשא ולא נזכר מלא כי אם במשנה תורה. והנה כל הרואה ענין לאה. הנה לא ייטב בעיניו שתצא אשה לקראת אישה בבואו מן השדה לאמר לו כי שכרה אותו שנראה חלילה כמנהג אשר לא טובות על כן הוא אומר וישמע אלהים אל לאה שהבין דרכה כי לשם שמים כיוונה בכל הכתוב כד"א שמענו אדוני ע"כ נתן לה הריון בן צדיק בעל תורת ה' וזהו בן חמישי כמו שרמזנו מחמשה חומשי תורה ותאמר לאה נתן אלהים שכרי על טוב כוונתי כי אין להרהר עלי אולי לחיבת ביאה כוונתי לשכרו הלילה ההיא כי הנה נתתי שפחתי לאישי ואלו הייתי רדופה אחרי זאת למה נתתי שפחתי לאישי למעט עונתי אך אין זה רק לכוונת השיג כתר תורה ותקרא שמו יששכר בשתי שיני"ן שהוא על כוונתה על תורה וזהו יש שכר שהוא על אוהבי התורה הוא שבט יששכר שהוא כי התורה אומרת על לומדיה ואוהביה להנחיל אוהבי יש הם י"ש עולמות ולהיות עיקר אוהביה מיששכר קראה שמו יששכר כי יש הוא השכר שלו וענין זה סתום אצלנו על פסוק דודי צפנתי לך:

100. Genesis.30.19.1

     ותהר עוד כו'. אמר בו בן ששי לרמוז על ששי של מתן תורה שהוא כבן לתורה שביום ההוא כי בצל החכמה בצל הכסף ואמרה זבדני כו'. והנה אחר שעתיד לומר אותי לא הל"ל זבדני כי אם זבד אלהים אותי אמנם אמרה הנה שלשה כתרים הם כתר תורה כתר כהונה כתר מלכות. והנה ממנו היו לה מעמד שלשתן כהונה מלוי מלכות מיהודה תורה מיששכר עולים במ"ק עם כללות אחדותן ששים תורה כהונה מלכות על כן ייתר יו"ד נו"ן באומר זבדני כי רוב השמות רמזים ועם המחזיק התורה בידו הוא זבולון שהוא גם זבד טוב שהוא כתר שם טוב העולה על גביהן על זה אמרה הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים והוא כי הוא איש והיא אשה הרי יו"ד ה"א ועתה ילדתי לו ששה בנים הרי ו'. לכן יעשה עיקר דירתו והתחברותו עמי להשלים בי אות רביעי של שם כי בשמה ה"א אחרונה נמצאו בו שתי אותיות ובה ב' והוא כי הששה בנים אליו יתייחסו ולא לאשה. וז"א ילדתי לו ונתקיים זה בעצם במערה כי לא נקברה עמו רחל כי אם לאה:

← Previous · Next → — showing 601–700 of 4,038

Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source.