Alshekh on Torah

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections

Genesis.24.52.2
או יאמר כי על היותי עבד אברהם. השתחוה לה' ולא להם:
Genesis.24.55.1
ויאמר כו'. הלא כמו זר נחשב אחרי או' קח ולך יחזרו בהם ויאמרו תשב הנערה כו'. אך הנה לבן נתן עיניו בממון. כי ראה שעל מעט מים נתן נזם וצמידים. ומה גם אחרי הסעידו אותו ואת אנשיו וגמליו. אז יתן מנה יפה לקרובי הכלה כדרך המתחתנים וע"כ הפליגו להוראת טוב לבם באומרו הנה רבקה לפניך קח ולך. למען יותר להם אך הוא הוביש עצתם ויוציא כלי כסף וזהב ויתן לרבקה כי ישארו עמה בית אשה. אך ומגדנות בלבד הוא מה שנתן לאחיה ולאמה אך בראותם כי לשקר שמרו ונהפך לאבל מחולם אז נהפכו לו והטילו כעסם באומר תשב הנערה כו' להכעיסו. ולמען יתקן את אשר עותו בממון וגם לא אמרו אחר תוליכה כ"א אחר תלך כלו' ולא עמך אז השיב הוא אל יעלה על רוחכם כי אותי אתם מפחידים כי אם לה' אתם מכעיסים כי הוא העושה מה שאני עושה ומצליחני ואותו אתם מנגדים וז"א אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי. וגם עשו בגין אדוני וזהו שלחוני ואלכה לאדוני. אז להסיר האשם מעל עצמם אמרו נקרא לנערה כו' וכדי לשום בלבה שתמאן. דברו לה בל' תמיהה התלכי כלומר האם תלכי ואמרו עם האיש הזה כלומר שהוא איש ואינו כבוד. וגם הזה שהוא עבד והוא העדר כבוד וחשד ועם כל זה ותאמר אלך:
Genesis.24.60.1
ויברכו כו'. או' ויאמרו לה הוא מיותר וכן אומרו אחותינו ואומרו את וכן אומר וירש זרעך כו'. כי מה חידשו לה בברכה זו הלא בברכה זו כבר נתברך בה יצחק אחר העקידה כי נאמר לאברהם ויירש זרעך את שער שונאיו. אך הנה המה ידעו כי בזה נתברך יצחק בין ברבוי כענין כה יהיה זרעך בין מה שיירש זרע אברהם את שער אויביו. אלא שחששו פן יקרה ליצחק כאשר קרה לאברהם שנשא שתי נשים ובזרע האחת נתקיימו הברכות ולא בזרעה השנית כן חששו אולי יצחק ישא אחרת ויתקיימו בזרעה ממנו כל ברכות יצחק ע"כ ברכו את רבקה שיתקיימו ברכות יצחק בזרעה ממנו וזהו ויברכו את רבקה כלו' ולא את יצחק כי ברוך הוא ויאמרו לה כלו' לה ולא לו והוא אחותנו את היי ולא אחרת לאלפי רבבה שהוא על הרבוי. וכן הברכה השנייה והוא יירש זרעך את שער שונאיו ולא זרע אחרת:
Genesis.24.60.2
ובמסרה רבבה ארבעה במקרא. את היי כו' ושנים יניסו רבבה ומאה מכם רבבה ירדופו רבבה כצמח השדה כו' יאמר משז"ל (ב"ר פ' מ') שכדי שלא יאמרו אחיה ואמה תפלתינו עשתה פירות. על כן לא ילדה רבקה עד שהתפלל יצחק וזה יאמר את היי לאלפי רבבה. ולא היה מתקיים כי שנים שהן לבן ואמו. יניסו ברכת רבבה זו לבל תלד רבקה להוציא הרבבה. פן יאמרו שתפלתן עשתה פירות אך לעומת אמה של כלה ואחיה שיניסו רבבה מאה מכם הוא מי שנולד לק' שנה הוא יצחק עם מי שהוא מכם היא רבקה ברכת רבבה בתפלתן שהיו מתפללים זה בזוויות זה וזו בזוויות זה. ירדופו. זהו רבבה כצמח השדה נתתיך. כאשר צמח השדה באה ע"י תפלת ישראל להמטיר על הארץ הגשמים. כך זרע יצחק אינם באים כי אם על ידי תפלת יצחק ואשתו ולא על ידי לבן ואמו:
Genesis.24.61.1
ותקם כו'. אמר כי אפילו להרכיבה על הגמל לא היה על ידי האיש כי אם היא ונערותיה ותרכבנה. והוא הולך לפניהן והן אחריו וזהו ותלכנה אחרי האיש וכאשר החזיקו בדרך ותשובנה המלוות ויקח העבד את רבקה לא לן שום לינה עמה כי אם הלך מציאות הליכה ומיד ויצחק בא כו' ופגעו בו והוא מאמרם ז"ל (שם) כי קפצה לו הארץ גם בשובו כדי שלא יתייחד עמה ואמר והוא יושב בארץ הנגב להורות כי לעבד קפצה הארץ כי היה מוטפל בנישואי יצחק להוציא ממנו ומרבקה את יעקב זרע אמת. אך ליצחק שהיה בא להביא את קטורה להוציא זרע ההוא לא קפצה הארץ. כי אם והוא יושב בארץ הנגב ולא בביתי כי אם חוץ מהיישוב המתואר לארץ הנגב ובזה יתיישב או' מלת מבוא. שהיא יתירה ולא אמר בא מבאר לחי רואי אך כיון בא מבוא. כלו' בא מביאה כהלכתה ולא מקפיצה כאליעזר. ושיעור הכ' ויצחק בא מבוא. אך אליעזר לא בא מבוא. כ"א מקפיצה:
Genesis.24.63.1
ויצא יצחק לשוח כו' . אמר כי כאשר נשא עיניו לא נתן אל לבו על אליעזר. שמא הוא הבא בגמליו. כי אם והנה גמלים באים והוא כי ראה גמלים באים והוא מהטעם האמור כי הנה יצא אליעזר מעם אברהם. ואיך היום חזר עם האשה. שלא ידע כי קפצה לו הארץ בהליכה ובהחזרה ולא לן בבית לבן כי אם לילה א' ולא עלה על לב יצחק שלעבד יהיו ב' קפיצות והוא בא מבוא כמדובר. ועוד טעם ב' כי הנה יצא לשוח בשדה וירא והנה גמלים באים בשדה ולא תפסו דרך כבושה לחברון אשר שם בית אברהם וע"כ לא שת לבו אל ההולכים על הגמלים. מי הם כ"א על הגמלים עצמן:
Genesis.24.63.2
או ספר מענותנותו שלא הביט אל רבקה שעל הגמל. כי לא ידע כי אשתו היא רק אל הגמלים וזהו וירא והנה גמלים.
Genesis.24.64.1
ותשא רבקה כו'. מה שהפילה עצמה מעל הגמל. אפשר שנבעתה מזיו צלם אלהים שעל פניו. וחששה אולי הוא יצחק. כי מי חוץ ממנו או אביו יהיו לו כן ועל הזיו הלז ריבה האת באומרו את יצחק. ואם נשית לב על ריבוי האת באו' את עיניה יהיה כי האבות הן הם המרכבה ושכינה היתה עמו. וזהו האת כענין ותראהו את הילד שארז"ל שראתה עמו שכינה וכ"ש רבקה שראתה זיו השכינה ונבעתה ותפול מעל הגמל כי בושה מחתנה וזיו שכינה שעמו וזה מאמרה אליו באומר' מי האיש הלזה כו' והוא לאמר לו אל תתמה שהפלתי עצמי מעל הגמל כאלו נתתי אל לבי כי הוא אישי כי הלא ב' דברים ראיתי כן תמהתי. הא' זיו פרצופו שמורה חשיבות נמרץ. וז"א מי האיש הלזה. כי איש הוא לשון חשיבות וכן אומר הלזה כמ"ש חז"ל (ב"ר פ' מ') שראתהו הדור כיוסף שנא' בו הלזה. שכיונו כיוסף שהיה ה' עמו כד"א ויהי ה' את יוסף. ועוד טעם ב' והוא בשום לב אל או' ההולך בשדה לקראתנו. שהל"ל בא בשדה לקראתנו וגם אומרו בשדה הוא מיותר אך הוא כי להיות זוגו של יצחק בא אצלו כמו שז"ל גם בזה כי יצא לשוח בשדה. ומה' יצא יניחו הגמלי' הדרך כבושה ויכנסו בשדה לעומת יצחק כי היה זווגו בא אצלו. וז"א וירא והנה גמלים באים ולא אמר עוברים כ"א באים שהיו באים לעומתו והן זאת תמיהת רבקה. באומרה ההולך בשדה שאינו הולך בדרך כבושה רק בשדה בתוך השדה משולל דרך ואיך הוא לקראתנו כי מי הכניסנו בתוך השדה. ואנה עזבנו הדרך ואיך נזדמן היות לקראתנו אך זה יורה היות לו אצלינו שייכות מן השמים. ומזלי ומזלו חזו ושלא בכוונה נעשה הדבר כלו' וע"כ הפלתי עצמי באמור אולי הוא זה אז השיב ואמר הוא אדוני. וכדברך הוא שזווגו בא אצלו ושלא בכוונה א' בא' יגשו אז בראותה כי לא היתה השערה ואומד בעלמא כי אם באמת אז ותקח הצעיף ותתכס. ובמדרש שנים נתכסו בצעיף וילדו תאומים רבקה ותמר ותהיה הכוונה להורות כי לפי רוב צניעות האשה כן תפקד בבנים כענין (תהלים קכ"ב) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך וזה יורה בזה כי ב' נתכסו בצעיף שהוא כסוי ועפוף יתר ונפקדו ללדת שנים שנים ואחר שהיה בשתים לא מקרה הוא כ"א בעצם מן השמים על צניעותן ביותר. ויתכן שעיקר הכונה ללמד לתמר מרבקה כי עם שענין תמר יראה בלתי הגון. היקש הכסות בצעיף ולדת' תאומים כרבקה יורה שווי כי גם שם היה דרך צניעות להכסות מזולת יהודה כמפורש במקומו:
Genesis.24.66.1
ויספר העבד וכו'. לבל יהי לבו נוקפו אל בא אשה יפה עד מאד. ביד עבד איש בדרכי'. ע"כ ספר לו את כל הדברים אשר עשה איך ענהו ה' בנסיונו. וה' ענהו במענה פיו ופרטי הצלחת הדרך. כלו' שאם לא מרוב צדקו לא עביד קב"ה ניסא לשקרי:
Genesis.24.67.1
ויביאה כו'. הנה או' האהלה ה"א שבראש תיבה מיותרת כי ה"א שבסוף תיבה היא במקום למ"ד בראשה ועוד למה יגיד לנו שהביאה האהלה ולא היל"ל אלא ויקח את רבקה. ועוד אומרו ויאהב' היעל' על לב שלא יאהבנה. ועוד אומרו וינחם יצחק כו' מה ענינו פה והנה במדרש ב"ר וז"ל (שם) ויביאה יצחק כו' כל הימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה וכיון שמתה שרה פסקה וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן. כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה. וכיון שמתה שרה פסקה אותה רוחה. וכיון שבאת רבקה חזרת אותה הרווחה. כל ימים שהית' שרה קיימת היתה ברכה משתלחת בעיסה. וכיון שמתה פסקה אותה ברכה כיון שבאת רבקה חזרה. כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דלוק מליל שבת עד ליל שבת. וכיון שמתה פסק אותו הנר וכו':
Genesis.24.67.2
וראוי לשים לב מה ענין ארבעה דברים הללו שנתייחדו לשרה ולרבקה. אך הנה כתבנו במקומו כי מה שקלקלו אדם וחוה תקנו אברהם ושרה. ואחריהם יצחק ורבקה ומה גם לס' הזוהר כי האבות (ע"ש פ' ויחי) כלן יש להן שייכות ע"פ הגלגול עמו כמפורש שם. וע"כ אחשוב כי נתייחדו שם בקבורה אדם והאבות. והנה על מה שקלקל חוה ניתן לאשה לתיקון שלש מצות נדה חלה הדלקת הנר. והוא כמאמרם ז"ל (שבת דף ל"ב) היא כבתה נרו של עולם תדליק את הנר היא שפכה דמו של עולם תשפך דמה ותקיים מצות נדה. היא קלקלה חלתו של עולם תפריש חלה והוא כי הן האדם מורכב מארבעה דברים. נשמה ורוח ונפש וחומר וחוה קלקלה השלשה כי את הנשמה לא קלקלה. כי הלא היא דעת חכמי האמת כי הנשמה העליונה אינה נפגמת בעון כי טרם יחטא אשר היא בו תסתלק מעליו אך יופגמו בחטא השלשה הנותרים ואת שלשתן קלקלה חוה בהחטיאה את האדם. ואחשוב כי חומרו של אדם היתה חלתו של עולם. והוא כמו שאמרו חכמינו ז"ל (ב"ר פ' י"ד) על פסוק ואד יעלה מן הארץ כו' וייצר כו'. ארז"ל כאשה שמקשקשת עיסתה במים ומפרשת חלתה. כן ואד יעלה מן הארץ כו' והשקה כו' ומהעפר השרוי במים נטל וייצר את האדם הנה כי עפר שממנו נברא אדם נתייחס להפרשת חלה. והוא הוראת היות מין האדם בערך כל הארץ וצאצאיה כחלה בערך כל שאר העיס' כי היא קדש ושאר העיס' חול ושאין הנאה מכל הארץ עד יברא אדם. כאשר אין נהנית מהעיסה עד הפריש חלתה וע"כ ממקום כפרתו נברא הוא מקום המזבח כנגד שער השמים כי שם קדושת השכינה. והוא טוב הארץ ומשם נוטל חלתו של עולם קדש לה'. והנה חוה היסבה עכירות החומר ומיתתו והפסדו על כן תתקן במצות חלה. ועל הנפש שקלקלה אותה תתקן במצות נדה כי הדם הוא הנפש. וכנגד הרוח המאירה יותר והיא כבתה אורו תתקן בנר שבת. אך הנשמה אינה נפגמת בעון כדעת חכמי האמת. כי בבא אדם לחטא היא מסתלקת ועולה ולא יבדק בידה פגם ע"כ לא הוצרך תתקן רק הג'. ובתיקונן היא שבה על האדם. ובזה נבא אל הענין. כי במה ששרה היא מתקנת קלקולי חוה במה יודע. אם לא בהוראת שפע טובה וברכה. במה שכנגד הדברים שהם תיקון מה שקלקלה חוה והוא כי כנגד החלה היתה עיסתה מתברכת. וכנגד הנר היה דולק מליל שבת לליל שבת להורות שתקנה ב' הדברים. וכנגד ענין הנדה היו דלתות פתוחות לרוחה להורות כי טומאת זוהמת דם נידות לא היה לה. או שהיתה זהירה בה. והיו דלתות פתוחות כנגד פתחי נדה שאל"כ לא היתה ברכה שורה שם תוך אהלה בטומאה ההיא ואלו היתה בימי טהרתה לא תמצא בימי נדותה, אך כל הימים שהיתה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה. כי אין זה רק להיות קדוש' שרויה שמה וז"א כל ימים שהיתה כו'. ועל הנשמה שלמעלה מהכל השורה בתיקון השלשה שנפגמו ע"כ היה ענן קשור פתח אהלה. רמז אל הנשמה שעל הכל:
Genesis.24.67.3
והוא כי ענן השכינה היה שם קשור עם הנשמה. כדרך שכינה השורה על כל שלם ששורה על הנשמה ומתפשטת עד הנפש ועד הבשר. וגם שמה שהוצרך לתקן לא היו כ"א הג'. כשבא בעל המאמר לספר שבחה בכל ד' חלקוה. הזכיר את ארבעתן ובגדולה היא הנשמה העליונה. היחל ואמר שהיה לה ענן קשור כו'. ומה שלא הובאו במאמר על הסדר הוא כי השנים המורים על השראת קדושה. א' על האהל. והב' תוך האהל סמך אותן יחד. וברכת עיסה ונר. שהיתה ברכה בב' דברים פרטיים ועיקרן ערב שבת ונכרים ברכותם לעין. סמכם יחד גם הם. ולהורות שעל זכותם היה. אמר שפסקה במותה ולבלתי נוגע בכבוד אברהם אמר פסק אותו וכן אמר פסקה אותם רווחה. וכן אמר אותה ברכה אותו הנר. לו' כי גם שלא יבצר בזכות אברהם אך לא היה כ"כ כאשר בימי שרה. ומה שפסק הוא אותו המציאות שהיה בחייה וכשחזרה היא אותו ענן אותה רוחה כו' כאשר בימי שרה:
Genesis.24.67.4
והנה על פי הדברים האלה נבא אל ענין הכתוב כי רצה יצחק לנסות את רבקה אם תמלא מקום אמו היא ראויה אליו ומה גם שהיתה בת ואחות כומרים והוא עולה תמימה ע"כ ויביאה יצחק האהל' לנסות אם יהיו לה מדות אמו אם יראו בה הסימנים שהיו לאמו ע"כ הכניס באהל אמו וירא והנה שרה אמו כי היה כאלו היא שרה אמו. וזה אפשר יכוין בה"א יתירה. כי הל"ל אהלה. שהוא כאומרו לאהל כי ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראש' נמצאת ה"א ראשונה יתירה לרמז כי בהיותה היא תוך האהל היו באהל חמשה דברים היא וארבעה דברים הנאמרים במאמר ובראותו כי כן אז ויקח אותה שהוא הנישואין. ועדיין לא ניחם בעצם אחרי אמו כי אמר כי גודל זכות אמו גרם שבמיעוט צדקות רבקה. יספיק להחזיר מה שכבר היה כענין מדה הקרובה להמלאו' שבתוספות מעט ימלא על כל גדות' ומה גם שכל איכות קדושה המסתלק לא יעקר לגמרי. כ"א נשאר מציאותו שם. ע"כ אחר שלקח אותה ונשאה הסתכל בצניעות' ומעשי' וירא כי היא לו לאשה נאותה אליו שאם היותו עולה תמימה היא נערכת אליו להיות לו לאשה. אז ויאהבה וינחם וגו' מה שאין כן מתחלה:
Genesis.25.7.1
ואלה ימי שני כו'. טעם אומרו אשר חי. מה שלא נאמר בשום צדיק זולתו אפשר במ"ש ז"ל (ב"ר פ' ס"ג) כי על שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה מת חמש שנים קודם זמנו. וז"א אשר חי כלומר שלא היו כל חייו כ"א אשר חי מהם. או אפשר על כי אברהם היה גר למ"ד בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו ולמ"ד בן מ"ח שנה והנה היה אפשר שלא יחשבו לו ימי צדקות מאז הולדו רק מאז הכיר את בוראו. ע"כ אמר כי לא כן הוא. והוא כי חי נקרא הצדיק כמשז"ל (ברכות דף י"ח) מפ' ובניהו בן יהוידע בן איש חי וכי כולי עלמא בני מתים נינהו אלא שהיה צדיק שהצדיק נקרא חי ועד"ז יאמר אלה ימי שני חיי אברהם שיקרא בכל שנים אלו חי ק' וכו' שכולל מיום הולדו:
Genesis.25.8.1
ויגוע כו'. הנה אומרו ושבע הוא דבר בלתי מובן ואם הוא ז' ימים מה יתן ומה יוסיף הודעה זו שהלך ז' ימים. והנה ארז"ל בב"ר וז"ל (פ' ס"ב) כתי' עוז והדר לבושה כו' כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לע"ל ומראה להם הקב"ה עד שהם בעוה"ז. מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לע"ל ונפשם שבעה והם ישנים א"ר אליעזר משל לסעודה שעשה אותה המלך וזימן את האורחים והראה להן מה שהן אוכלין ושותין ושבעה נפשן וישנו להן. כך הקב"ה מראה להם לצדיקים עד שהם בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא ונפשם שבעה והם ישנים שנא' כי עתה שכבתי ואשקוט. הוי בשעת סילוקן של צדיקים הקב"ה מראה להם מתן שכרן. כד דמך ר' אבהו חזו ליה תלת עשר נהרי דאפרסמונה דכיא אמר להון אלין דמאן אמרו דידך אמר אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה'. והנה אין ספק כוונו לבאר פסוק זקן ושבע שהוא ששבעה נפשו מרוב טוב. אשר הראו לו מתן שכרו:
Genesis.25.8.2
ולבא אל ביאור המאמ' דרך כלל גם שלא נבא אל התכת כל דבור ודבור ממנו נשית לב. (א) אל הקדמתו זו באו' כל מתן שכרן כו' מתוקן להם לע"ל ומראה להם כו' והיה די יאמר הקב"ה מראה להם מתן שכרן כו' וידוע שהוא מתוקן: וראוי ג"כ לשית לב אל מלת מתוקן מה היא התיקון ומהראוי יאמר צפון להם. (ב) איך ע"י שמראה להם נפשם שבעה ואדרבה תשתוקק יותר. (ג) למה נשתנית שעת מיתה מעת זולתה. (ד) מאמר ר"א משל לסעודה כו' מה צורך אל המשל כי הלא מובן מבלי משל. (ה) או' לסעודה כו' מה הוא האריכות הלזו. והוי ליה לקצר ולו' למלך שזמן אורחים והראה להם מה שהם כו'. (ו) למה מביא פ' כי עתה שכבתי כו' הלא הביא מפ' ותשחק ליום אחרון ואם אין משם ראיה יביא פסוק זה בלבד. (ז) כי אין בפסוק הזה שביעת הנפש. (ח) בענין ר' אבהו כי הלא יפלא האם איש כמוהו יאמר ואני אמרתי לריק יגעתי כו' האם היה מסכל שכר טוב לצדיקים חלילה:
Genesis.25.8.3
אמנם הנה בזולת מקום זה הזכרנו ענין המאמר ואבואה אליו כעת דרך קצרה והוא שהוקשה לו בכתוב שהיל"ל ותשחק בשו"א הוי"ו וגם היל"ל ביום אחרון ולא ליום בלמ"ד. ע"כ אמר כל מתן כו' והוא כי הנה אין ספק כי בצאת נפש צדיק ממנו בעת למות לא יבצר מהצר לנפש מצד עצמו ולחומר מצד עצמו. נפשו תאבל באומרת אויה לי כי אפסיד מלסגל מצות ומע"ט להתענג בדשן עד בלי די כענין הצדיק אבד כו' כי לא נאמר נאבד. אך הוא שמצטער בלכתו בעון הדור שאבד מלסגל מצות לבלתי הועיל למו כי אין איש שם על לב כו'. וגם בשרו עליו יכאב. באמור אוי לי כי אני עניתי מאוד ביסורין ועבוד את ה' ועתה הנפש תעלה לאכול מפריו ואני לקברות אובל למקום עפר רמה ותולעה. ע"כ למען העלות ארוכת שניהם מה עושה הוא ית' מראה להן מתן שכרן כו'. טרם צאת הנפש מהגוף, באופן שבאמצעות הנפש אשר בו עדיין ומה גם בעת למות שנתוסף בה שפע קדושה רבה כמ"ש בס' הזוהר על פ' תוסף רוחם יגועון. אז גם הגוף קונה שפע מאותה הארה של מתן שכר כי שבעה בעריבת האור התענוגיי. באופן שבאותו עריבות שיערב למות באותה ראיה הנפש תשבע. ובלתי מצירה על מה שלא תסגל עוד מצות וגם החומר לא ירקב בקבר רק ישאר כישן שינת עריבות מאשרהראו לו ולא ידאג על אשר יתבלה כי לא ירקב כי אם יישן. כענין ר"א בר' שמעון ור' אחאי בר יאשיה ודומיהם שהם ישיני עפר עד שעה א' קודם תחיית המתים כמאמר רב אחאי בגמרא. ולהמתיק הדבר לתת טוב טעם אל הענין. הקדים ואמר כל מתן כו' והוא כי דעתו כי גם שמעלות הנפש למעלה תתענג בדשן עיקר מתן השכר הוא לע"ל אחר התחייה בגוף ונפש. וז"א מתוקן שהוא ית' כמו שמתקן סעודה מדברים בלתי נאכלים כמות שהן חיים כן מתן שכר שהיא רוחני מאד בלתי נאכל לחומר מתקנו ית' באופן נאות ליהנות ממנו הגוף עם הנפש אחר התחייה וז"א מתוקן להם לעתיד לבא כי גם שהחומר זך יהיה אז. אם כל זה רחוק ממנו יהיה אל איכות הנפש בצד מה וע"כ בהיות מציאות ממוזג ומתייחס אל הרוח עם הגוף ההוא. ע"כ בהראותו ית' האושר ההוא לגוף ונפש עודם יחד. ידבק עריבותם בבחינת. התחברות' מעין העתיד לשניהם יחד באותו לא יתפרדו לגמרי. כי אם היה כישן שלא תעקר נפשו מגופו לגמרי באופן לא יפסד החומר וגם הנפש באותו עריבות תשבע. וזהו נפשם שבעה והם ישינים כמדובר. באופן כי בעת התחיה שניהם יהנו הנפש בשבעה וראותה אורות שפעלה ותעש' למעל'. והגוף בהיותו ישן שינת עריבות. עד התחיה שיקבלו שכרן יחד. והנה עדיין יש מקום לו' כי אדרבה בראותם הטובה ההיא. יערבו לה אז יותר וישתוקקו אליה ולא ישבעו ולא ישנו. לזה בא ר' אלעזר ואמר משל לסעודה כו'. והוא לומר כי הלא יש כמה בחינות שעליהם ישבעו וילינו והוא כי הנה סעודה שיש בה כמה בחינות. (א) שהמלך בעצמו עשאה. (ב) שהוא בעצמו זימן את האורחים. (ג) שהם אורחים ולא בני בית. (ד) כי אינו חייב להם כלום כי אינו רק גמילות חסד לאורחים. (ה) שהמלך בעצמו הרא' להם מה שהם כו'. (ו) שאין פחד להם יותן לזולתן הסעודה ההיא. כי אם מה שהם אוכלים ושותים ודאי ולא זולתם:
Genesis.25.8.4
הנה ודאי אורחים אלו בראותם כל יתרונו' אלו כל כך עריבות יערב למו ששבעה נפם וגם הגוף נהנה כי וישנו להם וזה דקדק באומר להם לומר כי אין שינה בלי הנאה כי אם להנאתם. כי מעריבותם נרא' להם כאוכלים ושבעים וערבה שנתם. וכל זה היא בנמשל כי הוא ית' עשה הסעודה כד"א (תהלים ל"א) מה רב טובך כ' פעלת לחוסים בך. והוא ית' מזמן את הצדיקים בעצמו מתראה לצדיק בסילוק. והם אורחים ולא בני בית מצד החומר. וגם מצד הנפש אינו חייב כלום כי מי הקדימו וישלם. וגם הוא ית' מרא' לו השכר בסילוק וגם הוא מה שהם אוכלים ושותין בטוחים כי להם יהיה. אז כל אותו עריבות נכנס יחד בגוף ונפש. באופן לא יתפרדו בעצם ונפשם שבעה והם ישנים בנדיבות האושר. ששפתותיו כדובבות בקבר והוא הכתוב אצלינו על פסוק ושכבת וערבה שנתיך:
Genesis.25.8.5
עוד יתכן לומר כי ר"א חולק במקצת עם הקודם והוא כי הקודם אמר שכל עיקר השכר הוא לאחר התחיה. ואין לנפש בנתים רק העריבות השבע בראות אורות זכיותיו. אך לא כן דעת ר"א כי אם שהנפש היא תתענג בנתים עד אין קצה למתן שכרה. אלא שמה שמראין להם בסילוק היא דבר מיוחד לשניהם. כסעודה שעושה המלך זולת מה שנותן שכר לבעלי מלאכתו. שהוא מה שמטיב לגוף ונפש יחד אחר התחיה:
Genesis.25.8.6
והנה בזה נתיישב אומרו ותשחק ליום אחרון. שהוקשה לו אומר ותשחק בפת"ח הוי"ו. וגם אומרו ליום ולא אמר ביום. והוא כי הנה כל האלפא ביתא פירשו אותה רז"ל על נפש צדיק. ועליה יאמר עוז והדר לבושה שיש לה באותה העולם כנודע. ולא בלבד אחר צאתם מהעולם כי אם גם מאז היתה פה בסילוקה. כבר ותשחק ותשמח בשביל יום אחרון בל תחייה כי מאז ראתה אשר יהיה לה אז. והנה לא נמצא בפסוק זה רק מהנפש שנפשו שמחה ושבעה. אך לא מהגוף שיהיה כישן. לזה הביא הפסוק כי עתה שכבתי כו' שאומר על זמן המיתה שנקראת שכיבה שכבתי. ואשקוט על הנפש. ישנתי על הגוף. במה שאז ינוח לי לעתיד כי מאז מראים אותו לו. והביא ג"כ ראיה מר' אבהו דאחזו ליה י"ג נהרין כו'. ואמר ואני אמרתי כו'. אפשר כי למה שהי' עשיר וענוג מאד כאשר הפליגו בגמרא. ואשר היה גדול בבי קיסר היה דואג בלבו אולי ניכה בהנאת גופו כל זכיותיו. וזהו אמרתי לריק יגעתי:
Genesis.25.8.7
או יאמר כי הנה בראותו נהרין דאפרסמון שהוא הוראת אור מלובש הכיר בזה. וגם בהיות שהראו לו קודם הסילוק ולא לאחרי כן לנפש. כי אין זה כ"א שגם החומר יקנה אושר להיות כישן כמדובר. ע"כ אמר כל אלין דאבהו. כלומר מן אבהו כמו שהוא לגוף ונפש שכלם יהנו. ואני אמרתי כי היגע שהוא הגוף. מאומה אין לו שכר רק לנפש כי הגוף יכלה בקבר והייתי מצטער עליו. ואומר לריק יגעתי להיות תהו והבל בקבר כחי כליתי. כי כל האושר לנפש תהיה אכן משפטי את ה' בעל הרחמים. שאינו מקפח שכר שום בריה:
Genesis.25.8.8
והנה הביא ראיה מהפסוק. אך עדיין היה אפשר לפרש הכתוב בדרך אחרת. והנה הביא אחרי כן ראיה מהחוש מר' אבהו. ועדיין היה אפשר כי לא לכל הצדיקים יהיה כן. לכן הביא זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בן פרטא כו' כי שלשתן הורו כי ראו בסילוקן מתן שכרן. והנה בתלתא הויא חזקה וזה אומרו בסוף המאמר הוי בשעת סילוקן של צדיקים מהעולם. הקב"ה מראה להם כו':
Genesis.25.8.9
וזה כיון כי הנה עדיין מכל הראיות שהביא. אין ראיה ברורה רק שמראין להם מתן שכרן. אך לא שהקב"ה בעצמו הוא המראה להם המתן שכר. לכן הביא ענין שלשת השלמים האלה שאמרו אותן הפסוקים שמורה מהם כי הוא יתברך הוא שהראה להם. והוא כי בפסוקים הקודמים שהה פסוק ותשחק כו'. וכן פסוק כי עתה שכבתי כו'. או פסוק ואני אמרתי כו' שאמר רבי אבהו. אין ראיה רק שרואים בעת סילוק מתן שכרן אך לא שהוא ע"י הקב"ה. אך בשלשה הגדולים האלה שכל הפסוקים שאמרו בסילוק. הם כמדברים עמו יתברך לנוכח על זאת יתפלל כל חסיד אליך וישמחו כל חוסי בך כי טוב יום בחצריך מה רב טובך כו' וביאור המאמר כתוב אצלינו בשערים:
Genesis.25.8.10
ואומרו ויאסף אל עמיו יהיה כי כל צדיק הולך אל מחיצת הצדיקים כיוצא בו. והם המתעוררים להקביל פניו. והנה יש צדיקים שיש להן קצת עון אשר חטא ולא יכניסוהו במחיצתו עד ינכו לו כל אשר חטא על הנפש. ואח"כ יאסף אל עמיו במחיצות צדיקים כיוצא בו שהיא מחיצתו. אמר כי אברהם מיד כשמת נאסף על עמיו. כי לא היה לו דבר לנכות וליטהר תחילה. כי טהור היה לגמרי:
Genesis.25.11.1
ויהי אחרי מות כו'. אמרו רז"ל שברכו ברכת אבלים. ויש אמרו שמסר הוא ית' הברכות ביד אברהם ולא ברכו פן יצטרך לברך גם את ישמעאל לכן כשמת אברהם ברכו הוא ית'. וזהו ויהי אחרי מות אברהם ויברך כו'. ועד"ז יאמר בשום לב אל מלת בנו שהיא מיותרת אך יאמר כי הנה דרך הקובר את אביו להצטער על כי סר צלו מעליו. אך כשהוא צדיק אין פחד כי הלא בן הוא לה' כי הוא ית' יהיה לו לאב והות לו ית' לבן וכמאמרו ית' על שלמה. ומה יהיה מאמר הכ' על צער יצחק על סילוק אביו כי לא יבצר מזה כי ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו של האלהים הנזכר באו' לו אם אברהם מת הלא בן לי אתה ואני אביך קיים לעד ולכן ברכו לחזק את לבו ובראותו יצחק כן דבק בו ית' ביותר ויבחר למושב לו באר לחי רואי אשר שם נגלה לו האלהים והוא מקום מוכן לשכינה:
Genesis.25.19.1
ואלה תולדות יצחק בן אברהם כו'. הנה ראוי לשים לב אל אומרו בן אברהם כי מה בא ללמדנו. והנה ארז"ל במדרש רבה (פ' ס"ג) וז"ל עטרת זקנים בני בנים. ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברם נקרא אברהם יצחק נקרא אברהם דכתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם. יעקב נקרא שמו ישראל. דכתיב לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כו' יצחק נקרא שמו ישראל. דכתיב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב. אברהם נקרא ישראל ר' נתן אומ' מילתא עמיקתא היא. ומושב בנ"י אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ גושן שלשים שנה וארבע מאות שנה ע"כ. וראוי לשים לב למה אמר שאברם נקרא אברהם שאינו מן הדרוש. וכן אומרו יעקב נקרא ישראל ולמה אברהם לא נקרא יצחק כמו שנקרא ישראל וכן יעקב לא נקרא אברהם כמו שיצחק נקרא אברהם ולמה יצחק נקרא אברהם וישראל:
Genesis.25.19.2
אך הנה תחלה הוקשו לו אומרו בן אברהם שהוא מיותר. ועל זה לתרץ הענין הביא פסוק עטרת זקנים בני בנים. כי הלא קשה בו למה לא אמר בנים כי אם בני בנים ועוד למה לא אמר ותפארת בני בנים אבותם מעין ראש הכתוב ועוד שנכנס בעטרת ויצא בתפארת. לכן אמר הנה אברהם קנה שלמות שהיה תחלה אברם כמשז"ל ראש לבני מדינתו ונקרא אברהם ראש לכל המון גוים אמר שיצחק גם כן קנה מעלה זו שהיה אב לכל המון גוים וזהו בן אברהם אברהם כי גם יצחק בן אברהם נקרא אברהם ואם לא היה או' בן אב הם לא היה נדרש שנקרא אברהם והוא כי אברהם הנזכר פעם שנית עולה לכאן ולכאן לומר שבן אברהם נקרא אברהם. ולו' שאברהם הוליד כו' על דרך מאמר רבינא בגמרא (ב"מ דף ס"א) על פסוק את כספך לא תתן לו וכו' שאומר בנשך ובמרבית משמע שמשמש למעלה אל הכסף ולמטה אל האוכל:
Genesis.25.19.3
אמנם יעקב קנה שלימות גדול מזה כי נקרא ישראל שלא בלבד הוא גדול על המון גוים כי אם גם על מלאכים. וזהו לא יאמר כו' כי שרית עם אלהים כו' לכן אין יעקב צריך ליקרא אברהם כאשר הוצרך יצחק. כי אדרבא הוא עולה על כלם והם צריכים להתעטר בכתרו. שיצחק נקרא ישראל ואברהם נקרא ישראל. וזהו עטרת זקנים בני בנים כי אברהם ויצחק עטרה שלהם ישראל. שהוא עטרה שמשוה הוא ית' אותם אליו במה שהוא משתרר על מלאכים אך יעקב ויצחק אינם מתעטרים באברהם כי אדרבה אברהם ויצחק מתעטרים ביעקב שנקרא ישראל. והוא כי אין נקרא עטרה אלא הקרא ישראל שמשתרר על מלאכים כי הקרא יצחק אברהם שהוא אב להמון בני אדם תפארת בלבד יקרא וזהו ותפארת בנים אבותם. והביא ראיה מאומרו ומושב בר ישראל על בני אברהם כי מלידת יצחק מתחילין השנים הנזכרים. ועוד קשה על פשט הכ' אומרו אברהם הוליד את יצחק שהוא מיותר וגם שקצת תירצו במאמר הנזכר אין מספיק להעלות ארוכות ייתורו והנה ארז"ל (ב"ר פ' נ"ג) שהיו לצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והיו הכל אומרים אברהם הוליד את יצחק עד כאן. והלא כמו זר נחשב להסיר הוא ית' תועה זו מלב הדור ההוא אחר היות יצחק בן ששים שנה ואם היה מעת שנולד יצחק למה הודענו ית' זה פה ולא בזמן שנולד:
Genesis.25.19.4
אמנם יהיה בעת הלידה לא יאמינו המון העם לקול לצני הדור וישימו לאל מלתם כי גדול אברהם ושרה בעיני הכל אך עתה בראות כי נולד עשו מרבקה ולא משפחה כישמעאל מהגר רק מאשתו הצדקת לכן יחליפו כח לצני הדור לשוב אל קיאם כי מאבימלך נתעברה שרה ונולד יצחק ועל כן יצא ממנו עשו. ועל כן בבא התורה לספר תולדות יצחק סיפרה הוראת היות שאברהם הוליד את יצחק. זה הוא לדרך רבינו ז"ל:
Genesis.25.19.5
ועדין צריך להשיב לפי פשוטו של מקרא ועוד אומרו ויהי יצחק כו' כי הנה כל זה היה ראוי לאומרו בעת הנישואין ולא בעת הלידה אחר עשרים שנה וגם מה בצע לדעת בן כמה שנים היה בקחתו את רבקה. וגם הודיעו שהיתה בת בתואל הארמי ומפדן ארם אין צורך לאומרו ומה גם כי הכל נאמר למעלה. ועוד אומר לו לאשה כי מלת לו מיותרת ועוד אומרו ויעתר כו' מהו לנכח אשתו. כי רז"ל (יבמות דף ס"ד) דחקו שהיו זה בזוית זו וזו וכו'. ועוד אומרו ותהר רבקה אשתו מי לא ידע כי רבקה היתה אשתו. ועוד אומרו ותאמר למה זה אנכי כי טבע אומרו א"כ הוא להוציא נפקותא. אך אומרו למה וכו' היא תלונה ולא נפקותא:
Genesis.25.19.6
אמנם הנה לבל יתחמץ לבב אנוש באמור מה זה היה ליצחק הוליד עשו הוא אדום. ועוד שנית כי הוצרכו תפלות הרבה כעתר כמשז"ל (ב"ר פ' ס"ג) ומה חטא יצחק להמנע הולדתו עד הרבות תפלה ע"כ כיונה תורתנו הקדושה להזכיר עתה ייחוסה. אשר היא בת בתואל הארמי אחות לבן הארמי כי להיותה בת בתואל לא היתה זוכה להתעבר. ולהבנות מיצחק עד הרבו להתפלל ולהיות אחות לבן יצא עשו דומה לאחי האם:
Genesis.25.19.7
והנה טרם גלות תורתינו הקדושה ענין זה. הקדימה להסיר פתחון פה מאיש שוגה ומפתי בל יאמר הלא גם יצחק קרוב לשני אלה לו. כי גם כי אביו צדיק הלא תרח אבי אביו עובד צלמים היה ובני בנים הרי הם כבנים וכאב ליצחק יחשב גם הוא. וגם אחיו הוא ישמעאל באופן שאם היא בת בתואל ואחות לבן גם הוא כבן תרח ואחי ישמעאל ע"כ קודם כל דבר אמר אלה תולדות יצחק בן אברהם לומר אל נא תייחס מחמת התולדות את יצחק לבן תרח ואחי ישמעאל. כי הנה אינו רק בן אברהם כי מאברהם מתתיל העולם כנודע ותרח כלא היה כי עד אברהם הוא כמו שכובר החול בכברה עד ימצא המרגליות וגם לא לאחי ישמעאל כי הלא אברהם לא יחשב רק כמוליד את יצחק ולא את ישמעאל כמאמר הכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע. וזהו אברהם הוליד את יצחק כלומר ולא את ישמעאל וא"כ אופה אין ענין התולדות כ"א ממשפחת האם ולבל נאמר א"כ איפה למה לקח יצחק בת רשעים שתגרום לו פגם. והנה הנושא אשה בלתי הגונה לו הלא יקרא מאחד מב' סבות או להיות בחור מעם נער ורך כי בנערות לא שת לבו אל משפחתה כי כן יעשו הבחורים לתת עיניהם ביופי ולא באביה ואחיה. או לסבה אחרת והיא כי במקומו ועירו לא מצא טובה הימנה ויהיו עליו לטורח ולבקש ממרחקי ארץ. ע"כ אמר כי הנה שתי אלה לא היו בזה. הא' כי הנה ויהי יצחק בן מ' שנה בקחתו כו' בת בתואל כי גדול בן ארבעים לבינה היה ולא נער ורך בקחתו בת בת בתואל הארמי. גם הסבה הב' אינה כי לא לבלתי הטריח עצמו לבקש ממרחק נשא המזדמנת לו כי אדרבה הניח בנות ענר אשכול וממרא וכל בנות עירו. וישלח עד פדן ארם במרחקי ארץ לקחת בת בתואל אחות לבן וז"א מפדן ארם. וא"כ איפה למה לקחה. לז"א לו לאשה כאומר כי זאת היתה לו לאשה מתחלת ברייתה בת זוגו צדקת כמוה כי היתה כשושנה בין החוחים ואחר הקדמתו זאת פירש הרעות המתגרשות מהיותה בת בתואל ויעתר יצחק כו' כי על כן הוצרך להעתיר שהוא רבוי תפלה והיתה התפלה לנוכח אשתו לומר שישקיף ה' וירא בחינות נוכחיות היותה אשתו כי היא מקבל' אליו באיכות נפשה כי בת זוגו היא ולא אל אביה כי אם היא עקרה הוא מצדה על מולדתה וז"א כי עקרה היא ויעתר לו ה' כי הביט אליו ותהר רבקה על היותה אשתו עם היות לה עכוב מפאת בתואל להיותה בתו. ועל היות' אחות לבן אמר ויתרוצצו הבנים כו' ותאמר כו'. והוא כי הנה במסכ' יומא ארז"ל (דף פ"ב) ההיא איתתא דהריחה ביום הכפורים ולחשו לה באזנה דיום הכפורים הוא ונחת דעתה ונפק מיניה ר' יוחנן וקרו עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ואתתא אחריתא לא אתיישבא דעתה ונפק מינה שבתי אוצר פרי וקרו עליה והרשעים כים נגרש הנה כי הרעשת עובר בבטן הוראת רשעת העובר. והנה אם היה יעקב לבדו לא היה רוצץ כי אם בהיות עשו עמו ועל שהיה יעקב רואה הנגדיי אליו היה מוכרח לנגדו גם הוא וזה נמשך לה מהיות אחות לבן. וע"כ בראותה הרצוץ אמרה הנה אין זה רק שאולי העובר בלתי כשר ואין זה רק על היותי אחות לבן. וא"כ למה זה אנכי כי מה הועלתי אנכי מצד עצמי שאני צדקת אם איני מספקת לתקן גרמת נזק אחי. הנה זהו הדרך הא' האפשרי בכתובים:
Genesis.25.19.8
עוד יתכן דרך ישרה שיבור לו האדם כי בה יתיישבו גם הערות מלבד אלה מענין רב והן ראשונה שום לב אל וי"ו שבואלה תולדות. כי הנה כלל בידינו כי ואלה מוסיף על הראשונים ואיך יוסיף על תולדות ישמעאל האמור למעלה וגם על הסדר כי תחלה מזכיר תולדות יצחק ואח"כ תולדות אברהם שהוליד את יצחק ואחר כך נישואי יצחק עם רבקה. ועוד כי הולדת אברהם את ישמעאל לא יפלא כי היה מהגר המצרית. אך לא משרה וא"כ מה פשעה רבקה שיצאת ממנה ומיצחק עשו הרשע ולמה אם עתיד להוליד צדיק ורשע למה לא השיאו הוא ית' אשה זולת רבקה שיצא ממנה עשו כאשר באברהם שנשא הגר להוליד את ישמעאל. ועוד מה זה היה שלא הוציא הוא ית' את יעקב ועשו כל אחד בפני עצמו בשני עבורים והיה נתקן צער רבקה ומה גם לאומר כי ע"י כן הפסידה עשרה בנים שהיתה עתידה להוציא שנים עשרה שבטים ואמרה למה זה אנכי מנין ז"ה ואלו היו אחד אחד לא נצטערה ולא הפסידה עשרה בנים. וגם לא היה מצטער יעקב בבטן בשכונת עשו ט' חדשים וגם היה נתקן קנות הבכורה כי היה נולד יעקב ראשונה בכור מן הבטן. וגם ישקיט ריב הברכות כי בהיות יעקב בכור היה מברכו אביו מבלי יגנוב יעקב ברכותיו. כי הנה מאומרו ויקרא את עשו בנו הגדול כו' יורה כי את הגדול היה חפץ לברך וכן יקשה אפי' אחר היותם תאומים כי טוב היה יצא יעקב ראשונה ולא היה ריב בכורה וברכה:
Genesis.25.19.9
והנה לבא אל הביאור נזכירה מאמרם ז"ל בפסיקתא ויצא הראשון אדמוני למה שכשהיה בבטן אמו שתה כל דם נדות אמו ע"כ:
Genesis.25.19.10
והוא כמו זר נחשב כי הנה אין דם נדות למעוברת. וגם העובר אינו בחיריי. כי כח אין בו לשתות אשר יבחר כי אם מאשר תאכל ותשתה אמו וזה חלק כחלק כיעקב כעשו. ואיך ישתה הא' מה שלא ישתה חבירו והמה בבטן א'. ועוד ב' נזכירה מאמרם ז"ל (ב"ר פ"ח) דבר צוה לאלף דור זו התורה אלא שראה הקב"ה שיהיו הדורות מכעיסין כו' נטל תתקע"ד דור ושתלן בכל דור ודור. והנה ראוי לדעת למה היה ראוי להנתן דת לאלף דור ולמה החסיר מהם תתקע"ד דורות ולא פחות או יותר:
Genesis.25.19.11
אמנם הנה כתבנו במקומה שלמה שרצה הקב"ה שידעו ישראל כי לכל א' וא' מכלם היה נותן כל התורה הוצרך לדבר עם כל א' וא' לאמר לו בל' יחיד אנכי ה' אלהיך שהיא השגת נבואה בהקיץ פנים בפנים שישמעו מפיו ויתנבאו כל איש ישראל ולא יבצר גם א' אשר היה בלתי אפשר אם לא בהפסק מכלם זוהמת נחש כי ע"כ כשישראל עמדו על הר סיני פסקה זוהמתן זכו לקבל התורה והוכנו לשמוע מפיו ית' תורה שהיא נבואה ובהקיץ ופנים בפנים ואיש לא נעדר מהשגה זו שהיא אצלי על שפסקה זוהמתן כמבואר במקומו באר היטב. והנה כשברא ה' אלהים אדם על הארץ זך בלי שמרי זוהמא בראו ויניחהו בג"ע וכאשר הוטמאה חוה ויטמאהו גם הוא ראה הוא יתב' והנה להתם חלאת הזוהמא ההיא לאט לה. היה צריך אלף דור וזהו דבר צוה לאלף דור זו התורה אך בראות כי באלף דור בלי תורה המכשירתן לא תותך הזוהמא כי רעה בחירתם ויאבד העולם הבלתי מתקיים בלי תורה לכן סילק תתקע"ד דור וישאר כ"ו כמספר אותיות שמו ית' למען בעבור שמו הגדול יתקיים העולם גם שלא תהיה תורה בעולם המקיימתו. אך ראה והנה היה כדבר נמנע להתיך בכ"ו דורות מה שהיה צריך אלף דור להתיכה לכן מה עשה הקב"ה חשב מחשבות למרק בכ"ו דורות שיעור מופלג עד הטהר כל חלאת זוהמא מהם והוא מאברהם עד מתן תורה והוא שצרפו בכבשן האש והביאו לארץ ישראל עד תשלום י' נסיונות באופן מירוק חלק רב מאד ואחרי כן להביא את יצחק. למען יצא כמעט טהור מזוהמא סיבב ישא את הגר כי למה שהיא מצרית תשאב מזרעו בחינ' הזוהמא. וזאת שנית עשה הוא ית' שלא צוה לו שימול עד נולד ישמעאל שע"י שני דברים אלו א' היות הגר המצרית כלי לשאוב הזוהמא והיות אברהם עדיין ערל כי הערלה גם היא תמשוך הבחינה ההיא למען תשאיר בחינת הקדושה לצאת משם יצחק אחר שנימול אביו. והוא מאמרם ז"ל בב"ר (פ' מ"ו) למה לא נמול קודם שנולד ישמעאל כדי שיצא יצחק מטפה קדושה שהוא מה שכתבנו. ועוד הוסיף הוא ית' והוא במאמר הנזכר שלא נולד יצחק עד יהיה אברהם בן ק' שנה כשבוטל יצרו כשבוטלה תאותו משנקשר דמו משנצרר דמו שהוא כמשז"ל קנמון אני מעמיד בעולם כו' שהוא כמעט שלא ע"י יצר הרע היתה הולדתו. ועוד הוסיף הוא ית' שלא ילדתו אמו בנערותיה שמתיילד ע"י דם נדות על דבר שדם נדות הוא מחלאת זוהמת נחש כנודע ומהדם היא עיקר יצירת הולד כי אם בזקנתה ואז השיבה לנערותה בהשגחת נסייתה באופן שאפילו שאז פרסה נדה אחרי זקנתה אינו דם טבעי הבא מזוהמא נמצאת הזוהמא מתמעטת שיעור מופלג מאברהם ליצחק עדיין לא יבצר מהשאר ביצחק עדיין קצת זוהמא ולכן היא ית' מירק אותו ע"י עקידה וכשבא להוליד להוציא את יעקב שתהיה מטתו שלמה. הנה היה צריך עשות כאשר עשה אברהם שהטיל הזוהמא בהגר. אך היה בלתי אפשר לישא זולת בת זוגו הקדושה כי נקדש בעקידה והוא עולה תמימה. וע"כ אמר הוא יתברך אם תלד רבקה שני בנים בשני עבורים לא יבצר מהיות כל בן מהם מעורב בזוהמא ומה גם כי אמו עודנה בבחרותה. וע"י דם נדות' מתהוה ולדה והוא מחלאת הזוהמא. וגם שימתין הוא ית' עד יהיו שניהם זקנים לא יבצר מקצת זוהמא לכן הוא ית' גזר בחכמתו יצאו תאומים למען ב' הבחינות הנמצאות מעורבות בעיבור יתפרדו ע"י שלוח הוא ית' בבטנה שני מיני נפשות נפש קדושה מאתו ית' ונפש חצונית מהקליפה שכל אחת תשאב בחינתה זו הקדושה ויצא ממנו יעקב וזו הזוהמא ויצא ממנו עשו כנודע ממחלוקת ר' ואנטונינוס שעלתה הסכמתם כי בעת יצירת הולד הנפש באה שמה וזה יהיה ענין מאמרם ז"ל שהזכרנו מפסיקתא כי בהיות עשו בבטן אמו שתה כל דם נדות אמו. וע"כ יצא אדמוני שהוא כי שאב כל הזוהמא המתייחסת אל דם נדות כמו שכתבנו. וע"כ יצא תחלה עשו למען יצא עם הדם והעיפוש היוצא תחלה שהוא בחינתו כמדובר. והוא מאמר רבה (פ' פ"ג) יצא עשו יצא סריותו עמו. וכן אמרו שהיה כמי שרוחץ המרחץ תחלה שיצא יעקב בנקיות כי אין ספק רמזו כל מאמרנו זה:
Genesis.25.19.12
ונבא אל ביאור הכתובים והוא כי הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור מה זה היה צאת עשו מיצחק ורבקה ואם על נגעי קרוביה למה נשאה וגם למה היו תאומים שנתרגשו כל הדברים הקשים הנאמרים למעלה. וע"כ אמרה תורה ואלה תולדות יצחק לומר הנה מוסיף על הראשונים הנזכר תולדות ישמעאל הנזכר שהוא בחינת זוהמא שהטיל אברהם כן בתולדות יצחק יש עדיין בחינת זוהמא שהוא בא' אך לא לגמרי כ"א בן אברהם כלומר דומה לאביו כי כאשר אביו הוליד צדיק ורשע לבלתי צאת טיפת יצחק מעורבת בעכירת זוהמא כן יצחק הוליד תם ורשע. למען יצא יעקב משולל עכירת זוהמא. וגם שבכלל תולדתו הוא. עכ"ז אל יעלה על רוחך יקרא ליצחק בעשו זרע על היות בן הגבירה ולא בן האמה כישמעאל כי הלא אברהם הוליד את יצחק לומר כי בכלל מה שאני מדמה אותו לאברהם הוא כי כאשר אברהם לא יחשב למוליד את שני בניו רק את יצחק ולא את ישמעאל כד"א כי ביצחק יקרא לך זרע כן הדבר ביצחק כי לא יחשוב רק למוליד א' שהוא את יעקב כי ע"כ מסדרי תפלתינו ביום הזכרון אמרו ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור ולא אמרו לזרע יעקב וכמ"ש על אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק בס"ד ואם יאמר איש א"כ איפוא למה לא לקח יצחק שפחה כהגר להטיל בה הזוהמא. לז"א ויהי יצחק בן ארבעים שנה שהוא אחר שנתקדש בעקידה בקחתו את רבקה וע"כ לא יאות לו לזולתה. וש"ת א"כ הדרא קושיא לדוכתא איך יצא זה ממנה. לז"א דע כי שתי בחינות היו בה א' שהיותה בת בתואל שאביה רשע ומפדן ארם שאנשי מקומה רשעים ואחות לבן הרשע כי יצאת מתוך הזוהמא. וע"כ לא יבצר ממנה בחינה לקבל את זה ברחמ' אך מפאת עצמה היתה צדקת גמורה בת זוגו של יצחק. וז"א לו לאשה כי היא המזומנת ומיוחדת לו לאשה נמצאו בהב' בחינות מצד מולדתה ראויה לקבל את עשו ומפאת עצמה ובעלה לקבל את יעקב. ועוד טעם שני אל בלתי קחת יצחק אשה אחרת להטיל בה זוהמא והוא כי ויעתר יצחק כו' שהוא כמשז"ל (יבמות דף פ"ד) מאי לנכח אשתו הוא מתפלל בזוויות זה לא תתן לי בנים אלא מן הצדקת הזאת והיא אומרת לא תתן לי אלא מן הצדיק הזה. וע"כ ויעתר לו ה' קבל תפלתו שלא יוליד אלא מזו וא"כ איך היה מטיל הזוהמא באחרת ועל כן מה עשה הוא ית' נתן שתי בחינות בה כאחת כמדובר. וזהו ותהר רבקה אשתו על בחינת עשו שהוא מהמתייחס אליה מצד מולדתה אמר רבקה ומצד צדקת יצחק ובחינת היות' בת זוגו בצדקת' אמר אשתו ולהיות הנרמזו שתי הבחינות פה שהוא שני הבנים ונגדיים. ע"כ אמר ויתרוצצו הבנים בה"א הידיעה כאלו כבר הוזכרו:
Genesis.25.19.13
עוד יתכן באומר ויעתר יצחק כו' והוא במשז"ל (שם) כי שניהם היו עקרים. ובזה יתכן כיון משז"ל על פסוק וישב ה' את כל אשר לאיוב למשנה בהתפללו בעד רעהו שלמדו מכאן שכל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה וזה יאמר ויעתר יצחק לה' לא על עצמו רק לנוכח אשתו כי עקרה היא כי התפלל עליה עם היותו צריך לאותו דבר ועל כן הוא נענה תחלה כי ויעתר לו ה' על הנוגע לו ותהר רבקה למה שהיא אשתו כי ממנו עשה הוא ית' עיקר על התפללו בעד זולתו. וע"כ הוצרך לומר אשתו לפי דרך זה:
Genesis.25.22.1
ויתרוצצו הבנים כו'. ארז"ל (ב"ר פ' ס"ג) כי בעברה בפתח בה"מ היה יעקב רץ לצאת. ובעברה בפתח ע"ג היה עשו רץ. וכן אמרו זה מבקש להרוג את זה כו'. וב' הדברים אמת בלשון כאחת מאומרו ל' ריצה גזרו הא' ומאו' ל' התפעל למדו הב'. והענין כמ"ש כי מאז נפרדו זה אל הקדושה וזה אל הטומאה ותאמר אם כן למה זה כו'. כמפורש בקודם:
Genesis.25.23.1
ויאמר ה' לה כו'. הנה יראה כפל ענין במלות שונות והוא קושי כפול. וגם מה צורך אל תיקון צערה לאמר לה ולאם מלאם יאמץ כו'. אך יאמר מה שתרגישי. א' רץ בפתח בית המדרש. וכן בעוברך בפתח ע"ג הלא הוא כי שני גוים בבטנך הם שתי אמונות. וזה בבטנך כי בו הכנה אל שתי הבחינות כמדובר. ומה שתרגישו קרב ומלחמה שמתחבטים זה עם זה. שזה מבקש להרוג את זה וזה מבקש להרוג את זה. הוא כי ושני לאומים הם שני מלכיות. כי אין לאם אלא מלכות ודרך המלכים להלחם זה עם זה. ואל תתמהו היות המלחמה טרם צאתם לאויר העולם כי הלא ממעיך יפרדו. כי הפירוד והנגדיות מן המעים בא להם. כי זה השני שאב דם נדות אמו. כי שאב כל בחינות הזוהמא שבמעיה הפך חבירו. כי נפשותם מבחינות נגדיות שם הן. וע"כ מאז יש להם פירוד ואיבת עולם ומפני כי לפעמים יש שני מלכים בלתי מתקוטטים לאחד משתי סבות או שכל אחד ירא פן ינוצח ויקל כבודו וטובו. שנית שהקטן משניהם מכיר ערכו ובוש מלהתקומם על הגדול ונכבד ממנו. על כן אמר הנה שני המלכים האלה לא ישקוטו מלערוך מלחמה נגד חבירו. לא מפני היראה ולא מפני הכבוד כי הלא ולאם מלאם יאמץ. כי המלכות הא' ממה שמכניע את הב' הוא. התאמצותו כי כשזה נופל זה קם. וא"כ לא ישקוט שום אחד עד יפול את חבירו ולא ישיב לב אל קלות כבודו ומלכותו ע"י מלחמה. יען כי אין לו אדר מלכות אם לא בהלחם עם חבירו. כמאמרם ז"ל (מגילה דף ו') על אמלאה החרבה לא נתמלא צור אלא מחורבנה של א"י. וזהו ולאם מלאם יאמץ כי הלאם האחד מהלאם השני הוא מה שיאמץ. ועל הדבר הב' אמר ורב יעבוד צעיר. לומר אין במלכים האלה השקט מחמת חילוק כבוד כי הראוי הוא כי רב הוא עשו יעבוד את הצעיר שהוא הקדוש. וזה לא יודה בדבר מפני גודלו. וגם הצעיר לא יחלוק כבוד לרב מפני קדושתו באופן שאין ביניהם שלום מפאת חלוק כבוד:
Genesis.25.24.1
וימלאו כו'. הנה ארז"ל (ברכות דף ה') כאן הוא אומר וימלאו ימיה. ובתמר הוא אומר ויהי בעת לדתה. אלא שבתמר לא מלאו ימיה כי לששה חדשים ושלשה ימים ילדה. וראוי לשים לב מה זה מיהר הוא ית' בתמר ויותר היה ראוי ברבקה שהיתה מצטערת עד מות. שע"כ געלה בעשרה בנים אחרים. ועוד כי הנה גזרת הכתוב בלתי צודק. כי איך מאומרו וימלאו ימיה כו'. יצא כי והנה תומים בבטנה והלא גם טרם ימלאו ימיה היו תאומים בבטנה. ואם הוא שבלידה הוכר שהיו שנים מה בא להשמיענו. ועוד שבאו' ללדת נראה שעל קודם הלידה ידבר. והנה רז"ל במדרש רבה (פ' ס"ג) אמרו למה בתמר נאמר תאומים ובזו תומים. אלא שם היו שניהם צדיקים ובכאן אחד צדיק ואחד רשע. ואפשר כי למה שהצדיקים יתאחדו בנפשותם. יש בהם חלק שהיה אחד. משא"כ הצדיק ורשע כי הפירוד רב ביניהם. ובזה יאמר וימלאו כו'. והוא כי תומים מל' השלמה. כד"א כאשר תמו. ויתמו ימי כו'. והענין מה שכתבנו למעלה כי כל זמן שהיו בבטן היתה נפש עשו קולטת ושואב כל הזוהמ' ונפש יעקב כל בחינ' הטהרה:
Genesis.25.24.2
ונבא אל הענין כי אמר תדע למה וימלאו ימיה ללדת. ולא עשה ית' כאשר בתמר שילדה לששה חדשים וג' ימים. והיה ממעט בצער רבקה הלא הוא כדי שע"י כן נמצא כי במלאת הימים והנה תומים שנמצאו שלמים כל א' בבחינתו זה בקליטת הזוהמא וזה בהפכה וע"כ יצא כו'. כי הוא היוצא ראשונה בפתיחת הקבר בדם שותת כי חלקו הוא. וע"כ היה קופץ לצאת ולהגלות עם חלאתו כהגלות קליפה הנראית ראשונה לפרי. ויעקב שהוא הקדוש היה שוקט עד צאת עשו עם חלאתו. וזהו יצא הראשון כי הוא הראשון מן הטעם האמור. ודרך בני אדם שיש מקומות ידועים בגופם לגדל שער אמר כי זה היה כלו שער ולא כדרך אנשים. כי אם כאדרת שער שכלו שוה ע"כ כל רואיו קראו שמו עשו. לו' כי כל שבעים כחות של שוא הם כל שבעים כחות שלגבורת הטומאה נתלבשו בו והראו כל גבורת הדין ומעין זה דרשו רז"ל (שם) עשו. הא שוא. ועל פי דרכנו הע"ין מדוקדקת:
Genesis.25.26.1
ואחרי כן כו'. הנה כמו זר נחשב שעל אוחז בעקב עשו יקרא שמו יעקב. שהוא דבר בלתי עקריי וגם כל התורה יפלא למה תספר לנו ענין זה. ואיך יתקשר לזה אומרו ויצחק בן ס' שנה כו'. וגם מה בא להודיענו. אך הנה ארז"ל (שם) שאל הגמון אחד את ר"ג מי תופס המלכות אחרינו כתב לו וידו אוחזת בעקב עשו. ובזה נבא אל הענין והוא בשום לב אל אומר יעקב ולא עקב לשון עבר אך הוא כי בא הכתוב לתת טוב טעם אל הולד עשו ראשון ולא יעקב. והוא מעין הכתוב למעלה והענין כי למה שהעה"ז הוא הכנה אל העה"ב ע"כ הוא הקודם. כאשר כתבנו על ויהי ערב ויהי בקר כי ערב קודם להיותו רמז אל העה"ז. ואחר כך בקר שהוא אור העוה"ב. ועד"ז הנה עשו חלקו בעולם הזה ויעקב לעולם הבא וכמו שאמרו רז"ל (שם) שחלקום מן הבטן עשו נטל העולם הזה ועל כן היה רץ לפתח ע"ג כי מאיכותה היה ויעקב העה"ב וע"כ זאת נחמת בני יעקב בעניים. כי עשו נוטל חלקו ראשונה ואח"כ יטול יעקב וזה מאמר הכתוב ואחרי כן יצא אחיו. ולא היה ראשון כי הוא הקדוש ויהיה בכור. הלא הוא נרמז במה שידו אוחזת בעקב עשו כי חלקו וטובו הוא בעקב וסוף טובו של עשו הנוטל ראשונה שהוא בעה"ז. וע"כ ויקרא שמו יעקב לומר שזה שנוטל עקב עשו הוא על העתיד. שיעקב כי יאחר טובו באחרונה בעקבות עשו. ושמא תאמר מי הגיד ליצחק מעתה כל זה וגם כאשר קרא שם ליעקב למה לא קרא שם לזה אמר ויצחק בן ששים שנה כו'. שהוא במיטב השכלתו ובאו ימי הזקנה שדעתו מתוספת עליו. באופן שלא יבצר ממנו רוח הקדש להבחין בין צדיק לרשע. על כן מעתה הכיר האמת וקרא שם לצדיק ולא לרשע. וידע כי זה חלקו העה"ז וזה העה"ב. וזה כאשר נרחיב הביאור לפנים בס"ד בברכות כי לא נעלם האמת מיצחק:
Genesis.25.26.2
או שעור הענין כי עודם בבטן לא נודע שהיו א' צדיק וא' רשע בלתי לה' לבדו והודיע לרבקה על ידי שם בן נח. כאומרו ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך כו' כמדובר ואח"כ בלידה כל רואיהם הכירו' ע"פ מראיתם זה כלו אדמוני כאדרת שער וע"כ ויקראו שמו עשו כמו שכתבנו שהיה משבעים כחות הטומאה כי זה לעומת זה עשה האלהים מה שאין כן ביעקב שיצא חלק ויקרא שמו יעקב כו'. והנה מזה יפלא מה זה היה כי המון העם הכירו ההפרש וקראו את הא' עשו על מעשיו ולא יצחק ולא נאמר שדעה חסר חלילה כי הלא ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם במיטב השכלתו להבחין ולא עוד כ"א גם שנ' שלא שת לבו אל מה שנא' לה שני גוים בבטנך כו' וגם לא אל הוראת דם אדמימותו ובעל שער כאדרת כולו. אף במקומות שאין דרך אנשים לגדל פרע שער שמור' ארסיות הקליפה. לפחות למראה עיניו ישפוט כי הלא ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש כו' צד נשי אנשים ומלסטם את הבריות ולא כאלה חלק יעקב. כ"א איש תם ולא מהעדר חריפות רק להיותו יושב אהלים היה מתנהג בתמימות על פי התורה וא"כ איפה למה ויאהב יצחק את עשו בהיותו לעין כל יעקב יושב אהלים ועשו איש שדה ע"כ להסיר מלב החושבים על יצחק שבכל לבו היה אוהבו אמר תדע למה היה הלא הוא כי ציד בפיו שהיא אהבת המועיל בעלמא לא אהבת הטוב כי רע היה תדע שכן היא כי הלא ורבקה אוהבת את יעקב. ואיך יתכן לא הגיע יד מרום שכלו של יצחק עד מקום שהגיע יד שכל רבקה. אך הוי אומר אין זה כ"א שגם יצחק אהב את יעקב הטוב במה שהוא טוב אך אהבתו את עשו לא היה רק לאהבת המועיל בעלמא שהוא דבר קל. והוא הדרך הנכון כמו שיתבאר לפנים בס"ד:
Genesis.25.29.1
ויזד כו'. מהראוי היה יאמר ויזד יעקב עדשים. ולא יסתום ואח"כ יפרש ויעקב נתן כו' ונזיד עדשים. וגם אומרו האדום האדום שני פעמים. אך יהיה כי שני תבשילין היו אחד של עדשים ואחד של דבר אחר. ועל שניהם אמר ב' פעמים נזיד באו' ויזד יעקב נזיד. ולהיות עשו עיף רצה בדבר היותר אדום משניהם שמוסיף אומץ כי יותר נעשה דם. וז"א הלעיטני נא מן האדום האדום. שהוא האדום יותר שהוא הזה והראה על של עדשים כי עיף אנכי. ושמא תאמר למה קראו אדום ולא אמר מן העדשים לז"א ע"כ קרא כו' לו' ע"כ שהיה עיף ונבהל להוט לאכול קרא שמו של נזיד אדום ולא קראו בשמו:
Genesis.25.31.1
ויאמר יעקב כו' . הנה הבכורה היתה אז לשמש בכהונה לעבודה. ובזה יאמר הנה היום הרגת את הנפש ונפסלת מעבודה כנודע מכהן שהרג את הנפש עד יתקן בתשובה למ"ד. ואמר גמור בדעתך למכור כהיום הזה שאין הבכורה מועלת לך ולא בבחינת אם תתקן בימים הבאים ועל דרך הזה באומרו השבעה לי כיום:
Genesis.25.31.2
או יאמר הנה לאחת משתי טענות אפשר שתחזור בך או מטעם אונאה. או מטעם שהוא דבר שאין בו ממש ואינה נקנית בחליפין. על הא' אמר מכרה כיום. לומר כהיום הזה שמחמ' עייפותך גמרת ומכרת בלי פניו' אל שום אונאה. כי אם מחמת רעבתנותך והיית עוף היה בעיניך הנזיד יקר כמשיב נפש. ועל השנית שהוא דבר שאין בו ממש על כן השבע לי נוסף על הקנין שיש בו לבדו פקפוק:
Genesis.25.32.1
ויאמר עשו כו'. הנה יפלא כי עדין בן ט"ו שנה היה ואיך היה הולך למות:
Genesis.25.32.2
אמנם הנה ידענו כי מיום יולד איש הולך למות כמאמר התנא (אבות פ"ג) ולאן אתה הולך וכמאמר הכתוב (קהלת י״ב:ה׳) כי הולך האדם אל בית עולמו שהוא לשו' הויה כי מראשיתו הוא הולך למות:
Genesis.25.32.3
עוד ידענו מרז"ל (ב"ר פ' ס"ג) כי יעקב ועשו חלקו עולמות עשו העה"ז ויעקב העה"ב ובזה לא היה לעשו חלק בעה"ב נמצא כי בצאתו מהע"ז הוא מת באמ' באמ' כי לא היה לו שם חלק ובכל המשך ימיו הוא הולך כדי למות באותו עולם. ובזה יאמר איני כמוך שאתה הולך בחייך כדי לחיות בעצם בעה"ב. אבל אני בעה"ז שהוא ההולך אני הולך למות שם. וא"כ למה זה לי בכורה שאושרה לעה"ב בהיות כהן לה':
Genesis.25.34.1
ויעקב נתן כו'. הנה עשו אמר הלעיטני כדרך שמלעיטין את הגמל שישפוך את התבשיל דרך פיו בלא לחם. אך ראה יעקב שהוא דרך בלענים רעבתנים ע"כ נתן לי לחם ונזיד עדשים לרמוז לו כי שאל שלא כהוגן כהוראת רעבתן. אך יאכל לאט בלחם כדרך אנשים:
Genesis.25.34.2
עוד כיון ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים אך לא יין כי די לו אדמימות אכזריותו. אך הוא ויאכל ואח"כ וישת משל עצמו אשר לא נתן לו יעקב. הנה עדיין היה מקום לבעל דין לחלוק כי עשו לא ידע שווי הבכור' וערכ' כדי שתועיל מחילה ולפחות עד שילך למדרש שם ועבר וכיוצא בה לשאול עוד ידו נטוי' לחזור בו לז"א ראו נא כי בטלה ממנו טענה זו. כי הנא אחרי אכלו בשולו ואחרי שתה קם והלך לו ובזה את הבכור' גם אחרי כן. וזהו ויקם כו' ויבז עשו הבכור' כו' כי גם אחרי לכתו והי' אפשר לו לשאול לא שת לבו רק ויבז כו' כי גמר והקנ' לגמרי:
Genesis.26.1.1
ויהי רעב כו'. (א) אומרו מלבד כו' הוא מיותר. (ב) אומרו שכון בארץ אשר אומר אליך הוא מיותר ובלתי צודק. רק להולך אל מקום אחר ולא ידע לאיזה מקום אומר לו הוא ית' שכון במקום אשר אומר אליך כי אחר שרצונו ית' היה על המקום ההוא. כאומרו גור בארץ הזאת אם כן מתחל' הל"ל שכון בארץ הזאת. (ג) אחרי אומרו שכון למה חזר ואמר גור בארץ כו'. (ד) למה שינה הלשון משכון לגור. (ה) אומרו ואברכך כו' מורה שמצוהו על מנת לקבל פרס. (ו) אומרו כי לך כו' והקימותי את השבועה כי מה יתן ומה יוסיף לו כי יקיים שבועתו לאברהם והלא מאז נתחייב בה ואם הוא שלא יתנם לישמעאל הרי נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע. (ז) למה ייחס הברכות האלה והרביתי כו' לאברהם ולא ליצחק:
Genesis.26.1.2
אמנם הנה כתבנו כי אברהם הורשה ללכת מצרימה מפני הרעב וכאשר נרא' מרז"ל. והנה היה מקום לומר כי אולי מה שמנע הוא ית' את יצחק מרדה מצרימה היה על כי לא היה הרעב גדול כאותו שבימי אברהם. לז"א ויהי רעב כו' מלבד הרעב הראשון כו' כלומר כי השני לו מתייחס אליו גדול כמוהו ועם שאברהם הורש' לא הורשה יצחק כי עולה תמימה היה. והנה הלך אל אבימלך מלך פלשתי' על היותו בעל ברית אביו להסתופף בצלו ויקר מקרהו שהי' אבימלך בגרר וע"כ הלך גם היא לגרר שהיא א"י לא שעש' עיקר מהיות גם שם א"י כי הי' לו כהיתר לצאת כאשר יצא אביו וזהו וילך יצחק אל אבימלך כי מזה עשה עיקר והיא גררה. והנה עדיין צריך לתת טעם למה לא יחוש יצחק מעצמו לבלתי צאת מהארץ אל היותו עולה לה' עד שהוצרך הוא ית' לצוותו על הדבר. אך הנה היה עם לב יצחק כי טוב טוב היה לכת מצרימה. למען יחשבו ממנו מעתה ד' מאות שנה שבפ' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם משא"כ בא"י כי להם היתה כי הלא ניתנה לאברהם ולזרעו למורשה. ע"כ וירא אליו ה' ויאמר כו' והוא מה שכתבנו פ" לך לך כי עודנו אברהם בח"ל לא נראה אליו ה' כי אם ויאמר ה' אל אברהם מבלי הראות אליו והוא כי בא הדבר ע"י השתלשלות מסך משא"כ בארץ וזה מאמרו ית' אליו לך מארצך אל הארץ אשר אראך שאראך בה מראה משא"כ בח"ל וזה אומרו ית' אל יצחק שכון בארץ אשר לא תצטרך השתלשלות מסך כי אם שאומר אליך כי ממנו ואליך תהיה לך בה אמרתי משא"כ בח"ל:
Genesis.26.1.3
או מעין זה אל תרד מצרימה כי הוא מקום שבמקום אשר ישכנו בו בני אדם אין אני מדבר אתך כאשר מצינו במרע"ה שאמר כצאתי את העיר אפרוש כפי כו'. ואמרו רז"ל (ש"ר פי"ב) שלא היה הוא ית' מדבר עמו תוך יישוב גילולי העיר אשר היא מלאה גילולים רק חוצה. זולתו במכת בכורות שהי' הכרח שלא לראות עוד פני פרעה והתנבא בפלטין שלו וזה יאמר שכון בארץ אשר או' כו' במקום שתשכון שם אומר אליך ואדבר בך ולא במצרים שתצטרך לצאת מהיישוב לשאומר דבר אליך. וש"ת שא"כ איפה איך יתקיים בך כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם וארץ ישראל לכם היא אל תחוש ע"ז כי הנני מודיעך שאותו הגירות אחשבהו לך בארץ הזאת. וזהו אומרו גור בארץ הזאת כי אותו הגרות תעשנו פה ותרויח בזה כי ואהי' עמך והוא כי גם אם היית הולך ח"ל היתה שכינה הולכת אתך כמ"ש הוא ית' ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה עם כל זה המדרגה אשר תשיג פה לא יהיה בלכתי אתך שם כי שם היא מדרגת בחינת אהי' שבשכינ' וז"א כי אהיה עמך ולא אמר כי אנכי עמך:
Genesis.26.1.4
ועוד תרויח שנית כי לא תתברך בהשתלשלות מלאך כי אם ואברכך בעצמי וע"פ דרכו רמז לו שלא יסמוך על אבימלך שהלך אליו גררה לאמר כי בשלומו יהיה לו שלום שיושפע ע"י שרו. כ"א אדרבה אני אהיה עמך ואברכך משא"כ הוא רק ע"י שרו. וש"ת הלא ארצנו היא כי לאברהם אמרת לך ולזרעך כו' הנה כי לאברהם עצמו ניתנה מאז הארץ ואתה אמרת גר יהיה זרעך בארץ לא להם ואיך יתקיים הגרות בארץ שהיא לנו אל תחוש כי עדיין לא נתתיה כי אם לך ולזרעך אין כו' שהוא אתן לעתיד ולא מעתה. וש"ת כי זו היא המתנ' שאחר התחיה אשר בזמן הזה כבר ניתנה. לז"א אח"כ והקימותי את השבועה וכו' כי עדין לא נתקיימ' כאשר נתבאר בסמוך בס"ד והוא כי מה שנאמר למעל' נתתי הוא לומר שהוא ודאי כאלו נתנה כבר אך הברכה לעתיד היא ולא שתחשב מעתה ושמא תאמר במה אבטח יהי כן לזרעי כי אולי לא יהיו כדאים ולא תתקיים בם ברכתי כי בשלמא ברכת אברהם שהוא מצד החסד תהיה על פי מדתו. אך ברכתי הלא תהי' ע"פ מדתי והוא מדת הדין אולי לא יזכו בדין לז"א אל תירא כי לא אשבע לך בפני עצמך שתהי' ע"פ מדתך כי אם שאקים לך את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך שאני כורת עמך להקים לך שבועה שנשבעתי לאברהם שהיא על צד החסד והוא אצלי מאמר הכתוב אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק שהיא שבועתו של אברהם ליצחק ולא לו בפני עצמו לבל תהיה על פי מדת הדין וזה אחשוב ודאי שהוא טעם אל השבעו ית' לאברהם וליעקב ולא ליצחק:
Genesis.26.1.5
או יאמר והקמותי כו' פן תאמר הלא מה שנשבעתי לאברהם הוא לך ולזרעך שמתקיים בו לאחר התחי' א"כ מה שנדרתי לזרע יהי' בך כי לך ולזרעך אמרתי. לז"א והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך שמלת אביך מיותרת אך כיון לומר ואקיים מה שנשבעתי לו אחר שהי' כבר אביך שהוא מה שאחר העקידה שלא נאמר שם לך ולזרעך שלא נזכר רק הזרע בלבד באופן כשיתקיים אומר לך כי אם מעתה. וגם אינו מעתה בימיך יצחק. רק אחר היות זרעך ככוכבי השמים והיה בסוף ימי משה שנאמ' ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב והוא כי שם נאמ' והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים כו' ויירש זרעך כו' והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי. וזה מאמר הכתוב פה והקמותי את השבועה כו' איזו שבועה היא אותה שאמרתי והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי. וגם אמרתי והתברכו כו' וגם עקב כו' שהוא העתק אותה הברכה כמדובר. ועדין היה אפשר יהרהר יצחק ויאמר איך יתקיים הגלות בי ויהיה הוא ית' עמי ויברכני ואולי ינוכה זכיותי. לז"א הנה לא זו בלבד כ"א גם והרבתי כו' והתברכו כו' אין צריך זכות עצמך כ"א זכות אביך עקב כו' ואל תתמה כי הלא רבו זכיותיו כי שמע בקולי וישמר משמרתי מצותי חקתי ותורתי. אך בדברו ית' עם אברהם עצמו לא האריך כל כך כי אומרים מקצת שבחו בפניו כו' ועל זה הביא ענין והתברכו בזרעך כל גוי הארץ לומר אם כל גויי הארץ מתברכם בזרעך עקב שמע אברהם כו' כ"ש אתה בנו יחידו שתתברך בזכותו ומבלי נכות זכותך. וע"פ דרכו רמז לו בל יבטח באבימלך בעל ברית אביו כי נהפוך הוא כי כל גויי הארץ מתברכים בזרע אברהם כ"ש שלא ית' יצחק בנו על יד א' מגויי הארץ הוא אבימלך ע"כ מעתה וישב יצחק בגרר ולא כאשר בתחלה שהלך בעצם אל אבימלך כנשען עליו ומאליו נמשך היות גררה כי שם בית אבימלך אחרי הודיע אותו את כל זאת מאז וישב יצחק בגרר על בחירת חן המקום. אך לא על היות שם אבימלך. כי נקטה נפשו מהשען עליו:
Genesis.26.7.1
וישאלו אנשי המקום כו'. ששאלו לאשתו ולא לו כי הוא יאמר אחותי מאימת מות פן יהרג לנושאה כי בעולת בעל יש להם. ע"כ שאלו לאשתו כי היא תאמר אישי פן יקחוה כי זה מוראה ולא תחוש פן יהרג בעלה כי ברית כרותה לאבימלך עם אביו. אך הוא בשומעו לא הניחה להשיב פן תאמר אישי הוא ויהרג. ע"כ קפץ והשיב הוא ויאמר אחותי היא ולא מיראת אבימלך כי הלא היה לבו בטוח בו על אשר כרת עם אברהם ברית. וגם יזכור מה שאירע לו עם שרה אמו. אך מה שירא לאמר אשתי הוא על אנשי המקום. וזהו פן יהרגוני אנשי המקום כו' וכאשר ארכו לו שם הימים נתן לב לאבימלך להסתכל בדבר. באומר כי לא יתכן היה יצחק שרוי בלא אשה ימים רבים. וישקיף וירא אותו מצחק שהוא ענין נשוק וחבוק אז ויקרא כו' הנה לפנינו כי אשתך היא ואומר אך הוא למעט כי לא ראה התשמיש ממש כ"א קרוב אליו שהוא הצחוק כמדובר ואיך אמרת אחותי היא. ולא אמר למה אמרת כלומר הנה כדי לשקר אתם מקרבים הדבר כמ"ש אברהם אחותי בת אבי כו' אך אתה איך אמרת אחותי היא. איך הוא התואנה שבקשת כי הלא אין זאת בת אביך. וזה יתכן כיון במלת אך לומר אברהם היתה שרה אשתו ואחותו בת אביו. אך זו הנה אשתך בלבד ולא אחותך בת אביך. ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות ומותר לשקר מאימת מות ע"ד נשבעים להרגים ולחרמים כו':
Genesis.26.10.1
ויאמר אבימלך כו'. אמר הנה חשבת שהתנכלת עלינו ונהפוך הוא כי מה זאת עשית לנו כלומר כי חשבת עשות לנו. ומה זאת עשית לנו כלומר כי לך עשית היזק וחרפה ולא לנו. כי הלא כמעט שכב אחד העם את אשתך לא היינו אשמים בעדותך זו שאחותך היא. וזולת חרפתך היה העון תלוי על צוארך והיית צריך להביא עלינו קרבן אשם שהחטאת אותנו וזהו הבאת עלינו אשם. וע"פ דרכו רמז לו שאינה ראויה אלא לאחד העם הוא המיוחד שבעם הוא המלך ולא לזולתו. וא"כ אנשי המקום לא ישיתו לבם לכך וגם המלך לא יעשה נבלה זאת. וש"ת מי יוכיח שלא היו הורגים אותך אם ידעו שאשתך היא. או לבלתי שפוך דם על חשק זמה. או ליודעם כי אינה ראויה רק למלך. לכן מה עשה ויצו המלך את כל העם לאמר הנוגע באיש הזה ובאשתו כו' למען יודע לכל כי א"א היא. ויראה כי אין נוגע בו ואלו היו להוטים אחרי זמה. מי היה מעכב שלא יהרגוהו במסתרים. שאם על עונש המיתה גם מבלי מצות המלך הוא בן מות השופך דם האדם. ומוראו הראשון במקומו עומד:
Genesis.26.10.2
או יאמר בשום לב אל מלת לאמר כי העם למי יאמרו ואם הוא שצוה ע"י שליח לאמר לעם כל הנוגע כו' היל"ל אל בלמ"ד ולא את. שמורה כי העם הם האומרים. אך יהיה כי לא היה פחד תלקח רבקה רק למלך כי לא היתה ראויה לזולתו. ומי יערב אל לבו לקחתה והנה אם המלך היה שולח יד ביצחק לקחתה לו. מי יאמר למלך דבר בליעל. ע"כ ויצו אבימלך את כל העם לאמר כל הנוגע באיש כו' ואם כל העם אומרים. על מי תהיה האזהרה. הלא כל העם מזהירים. אך אין זה אלא לרמוז כי אל המלך נוגע הדבר שגם אליו יצוה לאמר לו להודיע שהוא מעתה מעניש על עצמו מיתה:
Genesis.26.12.1
ויזרע כו'. נצטרפו ב' זכיות. (א) היות יצחק. (ב) היות הארץ ההיא זבת חלב ודבש. וע"י כן וימצא בשנה ההיא שנת מארת רעב. מאה פעמים על מה ששיערו הכרי. כי אחר העמדת כרי לא היה סמוי מן העין. נתרבה מאה פעמים כשנמדד על א' ששיערוהו. והנה הל"ל ויברכהו ה' וימצא בשנה ולא אח"כ אך יאמר שמדד ומצא מאה שערים. וגם אחר שהיה ג"כ מדוד באופן שהיה בלתי סמוי מן העין וגם מדוד שאין הברכה שורה בהם. עם כל זה שב ויברכהו ה' ונתרבה עוד אחר כל זאת. ואחרי זאת היה הולך וגדל קו לקו עד כי גדל מאד בהדרגה. ולא בבת אחת מפני העין. והנה עד כה שלא היה שובו כ"כ גלוי. כי הי' תבואות וכיוצא הניתנים באוצרות לא קנאו בו פלשתים. אך כאשר ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה שהוא דבר המתפשט בשדות בכל הארץ. אז לבשו קנאה ויקנאו אותו פלשתים:
Genesis.26.15.1
וכל הבארות כו' בוש אבימלך מלאמר לו שילך מאתם ע"י עצמו והניח את עמו לסתום הבארות אולי ילך מאתם. והוא כל עוד המלך לא עשה לו רעה שתק גם לא רצה להלשין עבדים אל אדונם. ובראות אבימלך שלא נכוה בפושרים. דבר לו בעצמו. וזהו ויאמר אבימלך כאשר יבא ביארו בס"ד. ולהיות שסתמו בארות אביו. לא היה כי אם כדי שילך משם על כן אחר שהלך לו שב לחפור אותם. ולא חזרו לסתום אותם:
Genesis.26.16.1
ויאמר אבימלך כו'. בראות אבימלך את כל שפע טוב ברכת יצחק מה שלא היה כן לו ולעמו. עלה על רוחו כי השר המשפיע עליו ועל עמו ממנו היה גדל יצחק. אלא שלהיות יצחק יותר מוכן לקבל השפע. על כן היה העיקר בא אליו ומשיוריו בא אל אבימלך ואל עמו. מה שאין כן אם לא יהיה הוא שם שיהיה הכל בא עליהם בשפע נמצא הוא אוכל את שלהם וז"א כי עצמת ממנו מאד כלומר מה שעצמת ממנו הוא כלומר משלנו ע"כ לך מעמנו. אך אחר זמן לנסיעתו וראו כי לא נתוסף להם שפע על לכתו מעירם והוא כהצלחתו אז הצלחתו עתה אז חזרו ובא לו מגרר אבימלך ואחוזת מרעהו ויאמר להם יצחק כו' ויאמרו ראו ראינו כו'. לומר ראו מה שגדלת עלינו בהיותך עמנו. ואחר כך ראינו שלא נוסף לנו שפע בלכתך והכרנו בזה כי לא מהשר שלנו היית מושפע בהיותך עמנו רק כי היה ה' עמך ועל כן ונאמר עתה תהיא נא אלה בינותנו כו' על הרחקת נזק אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וגם על הבאת תועלת גם שלא עשינו הטבת רבות עמך בזה אנו מתפייסים כאשר עשינו עמך רק טוב שהוא דבר מועט. והוא מה שקבלנוך בארצנו וגם ששלחנוך מאתנו הנה גם בזה נתרצה שתכרות ברית שאם תשלח אותנו מארצך יהיה בשלוה וזה ונשלחך בשלום הנה הערנו מה שבקשנו בבואינו. ומה שאמרנו ראינו כי היה ה' עמך שהוא הראיה השנית במה ראינו זה. הלא הוא כי אתה עתה ברוך ה' כי הלא אחר לכתך מעמנו אתה לבדך ברוך ה'. ככל השפע שהיה לך עמנו מה שאין כן אנחנו רק כאשר היינו בתחלה בעודך עמנו:
Genesis.26.16.2
עוד יתכן בכונת אבימלך כענין מאמרם ז"ל על פסוק באת אלי להזכיר את עוני כו' כי אמרה הנה בתחלה היה הוא ית' מעריך מעשי עם מעשה בני עירי והיו טובים והיה ה' מצליחני אך עתה שבאת אצלי ונערכים מעשי וזכיותי אצל מעשיך ושלי כעורים ודלים ונזכר עוני. ועל דרך זה יאמר לך מעמנו כי עצמת ממנו נמשך לך עוצם רב טוב, בהעריך הוא ית' מעשיך במעשנו מעביר כל הטוב הראוי לבא עלינו אליך נמצא כי עצמת ממנו מצדנו על כן לך מעמנו. ולבל יאמר יצחק הלא השיורין שיתפשטו לכם יגדל ממה שיהיה לכם אם תהיו לבדכם לז"א מאד. שאם כן לא היה העוצם עד מאד אך הוא על עריכת המעשיה. אך אח"כ חזרו אליו ואמרו ראו ראינו. כי אז ראינו ראייה א' ועתה ראייה אחרת והא' כי היה ה' עמך לבדך בהיותך עמנו במקום אנשים בערוך המעשים יחד ע"כ ונאמר כו'. ומה שראינו הראייה השנית הוא כי הלא אתה לבדך עתה בנחל גרר במקום שאין אנשים. ואתה עתה לבדך ברוך ה' ולא אנחנו גם שנפרדת ממנו ובטלה עריכה. ולא עוד אלא שמתחלה פה לא היה כי אם שהיה אלהים עמך. ואפשר שהברכה היתה מושכעת לך על ידי שר או מזל מה שאין כן לנו. אך אתה עתה במקום שאין אנשים. ברוך ה' שמברכך ע"י עצמו ולא אנחנו וטוב יהיה לנו בואך פה שירבה לנו שיורך:
Genesis.26.30.1
ויעש להם כו'. הורה להם כי רב חסדו מהם כי הם בשלחם אותו מאתם. ולא בבאו אליהם. לא עשו לו משתה עם היות אבימלך בעל ברית אביו. ועתה הוא עושה להם משתה:
Genesis.26.30.2
ועוד כי אבימלך לא ליוה את יצחק כשאמר לו לך מעמנו רק וילך יצחק מעצמו ופה וישלחם יצחק שהוא לויה כנודע מרז"ל (ב"ר פ' ס"ד) מה שהם לא עשו לו כן:
Genesis.26.35.1
ותהיין כו' טרם הביא ענין הברכות. הקדים זה להורות כי לא סיכל יצחק רעות בית עשו כנראה משפט הענין אך הוא כאשר נבאר בענין בס"ד: (א) ויהי כי זקן כו'. הן אמת כי א' מדרכי חסידתו ית' וגדול היא מאוד הלא היא לקרב את הצדיק לידי זכות ולהרחיק מן החטא וכמאמר רז"ל (חולין דף ז') אפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לכ"ש כעובדא דרבי פנחס בן יאיר וכעובדא דחמריה דרבי חנינא בן דוסא שהיו מכין אותו ולא היה מהלך עד הסירם מעליו מנעלים של זולת בעליו וכמאמרם ז"ל (ב"ק דף צ"ג) על פסוק צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו אין לך יום שאין יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו שנאמר צופה כו' ה' לא יעזבנו בידו ולפי דרכם יהיה אומר ולא ירשיענו כו' לומר שע"כ היה הדין נותן לחייב את הצדיק בדין. כי תקטרג מדה"ד לאמר הלא ע"פ בחירתו היה חוטא. לולא ה' עזרו ולא יהיה צדיק בדינו. אמנם זה חסדו ית' שלא ירשיענו בהשפטו וכמאמר השטן לר"ע ולר"מ אלמלא דמכרזי עלך ברקיעא הזהרו בפלוני ובתורתו הייתי מחטיא' וזה מאמר הכתוב (שמואל א' א') רגלי חסידיו ישמור והוא לתת טוב טעם כי אדרבה את הרשע היה ראוי להרחיק מן החטא בל יאבד לגמרי והוא כי אחר או' כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל כי הוא ית' שם צדיקים ליסודות עולם. אמר כי ע"כ לקיים עולם בל ימוט רגלי חסידיו ישמור מהכשל בחטא. אך לא את הרשעים למה כי בחשך ידמו כי חשך טומאת מעשיהם אשר להם מונעתם מלקבל עזר משדי כי עביר' גוררת עבירה וצורך עזר משדי הוא אל הצדיקים כי לא בכח אשר לאיש יגבר בו מבלעדי ה' העוזר כענין צופה רשע כו' כמדובר:
Genesis.26.35.2
והנה מכלל מאמרנו זה יצא עתה מפי כל איש שומע גבר כיצחק אבינו תהיה מכשלת. אהוב את הרשע מאת הצדיק תחת ידו. וחפץ בברכת עשו מאת יעקב ולולא עשתה רבקה בערמה נטל עשו הברכות. ועוד נוסיף להפליא. כי הלא לא בסתר היתה רשעת עשו וצדקת יעקב. כי לעין כל מאז גדלו היה עשו יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים. ומה גם כי יעקב נולד מהול מן הבטן ועשו ערל ולא נמול בקטנותו לאדמימותו. ובגדלו מיאן למ"ד. ואיך יאהב אותו יצחק והוא ראשון למילת שמנה ולא עוד כי אם שאמרו רז"ל ריש שמות רבה (פ"א) כי אברהם ויצחק קבעו בית תלמוד עם יעקב עד למדוהו כל חכמתם ואז שלחוהו למדרשו של שם ועבר. אך עשו וישמעאל מאסו בתורה ומוסר ומי גבר כיצחק יגעל בטוב ויבחר ברע חלילה ואם עיני בשרו כהו בזקנתו עיני שכלו בעמדן עמודו והלא כמו זר נחשב נפתה לבי על קול דברו. באומרו היאך מעשרין את התבן. ויעצים עיניו מראות ברוע מעשיו המפורסמים לעיני הכל. ומה גם לרז"ל (ב"ר פ' ס"ה) האומרים יודע ציד צד נשי אנשים ובועלן. וגם נשיו הקטר יקטירון יום יום לע"ג לעיני יצחק ורבקה. עד שקצו בחייהם כמאמרם ז"ל (שם) על ותהיין מורת רוח ועשו לא כיהה בהן. והן אמת כי מדברי רז"ל בב"ר יורה באצבע. כי יודע ידע יצחק באמת ובתמים צדקת הצדיק ורשעת הרשע. כי הלא אמרו כי כשמוע יצחק כי הקרה ה' אלהיך לפני. אמר יצחק יודע אני כי עשו אין שם שמים שגור בפיו. וע"כ רצה לנסות במישוש וכן אמרו רז"ל (שם) שא נא כליך. שחוז מאני זיינך בל תאכילני נבלות סני מאני זיינך בל תאכילני גזלות וחמסים. ועוד ארז"ל (שם פ' ס"ז) שנכנס גיהנם עם עשו ויחרד יצחק ואמר מי איפה כו'. שהיתה חרדתו מי נאפה כאן אני או בניו אמר לו הקב"ה לא אתה ולא בנך. כי אם הוא הצד ציד הוא עשו ואז נתקררה דעתו. הנה שבצרת יעקב לו צר ואת עשו שנא וגם לא ייחסו אזי לבן לקוראי בני. ועוד אמרו רז"ל (שם פ"ה) על הקול קול יעקב שנצטער על קול צעקת בני יעקב בחרבן ביתר ממה שעתיד להרוג בהן אנדריאנוס קיסר. וכן אמרו כי צוה את עשו שבזמן יעקב מתרפה מהתורה. שימשול בו ויגזור עליו שמדות. הנה כי יעקב הוא העובד את ה' ועשו הוא השוט לרדותו מדי עברו. ואם כן איפה את מי יאות לאהוב את שומר התורה. או את השוט המכה בו. הנה מכל זה נחה שקטה קושי סמיות עיני שכלו של יצחק מהכיר את הצדיק ואת הרשע:
Genesis.26.35.3
אמנם פי שנים תכפל אשמתו למה זה חפץ לברך את אשר שנא ה' ולא למד מאברהם שהוא ית' מסר הברכות בידו לברך את אשר ירצה ומיאן לבלתי הגיע חלק לישמעאל כמשל הפרדס שנטוע בו אילן חיים כו' אמר אם אני משקה את עץ החיים נמצאת עץ המות שותה עמו ומה גם עתה לברך את עץ המות לבדו ולא את עץ החיים. ואגב קושי הלז עוד נשימה לב אל הערות הכתובים ואניפה יד ליישבם יחד כולם בעזרתו ית' (א) באומרו ותכהין עיניו מראות כי מי לא ידע כי מראות הוא כהות העינים. (ב) אומר בנו הגדול לבלי צורך. ואומר אליו בני שהוא מיותר ויאמר לו מיד הנה נא זקנתי כו' וגם לשון נא לא יצדק כי אין הזקנה באה כרגע. (ג) אומרו לו צודה לי ומה בצע בהראות לו במה יצודם. שאמר אליו שא נא כליך כו' ושיצא השדה. (ד) אומרו שא נא. (ה) למה זה לא בחר בבהמה בייתיות ולא יצוה לצוד. ולא עוד אלא שהוצרך לצוותו מלנבל הצידה כמאמר רז"ל. והלא גם מטעמי הבייתיות ערבו לו ע"י יעקב. (ו) לו חפץ לברכו למה זה יצוהו על המטעמים. ושיאכלו אחרי כן יברכהו. ולא ברכו בלא כסף ובלא מחיר כאשר בירך יעקב את בניו. (ז) מה ענין אומר לו זה שלש פעמים צודה לי עשה לי הביאה לי כו' וגם אומרו ציד הוא מיותר. (ח) או' בעבור תברכך נפשי ולא אמר בעבור אברכך. וגם מלת בעבור יתירה. ויאמר לו ואוכלה ואברכך. (ט) באומרו ורבקה שומעת מהראוי יאמר ותשמע רבקה וכן אומרו ורבקה אמרה היל"ל ותאמר רבקה: (י) אומרו לאמר זה פעמים בפ' אחד אל יעקב בנה לאמר מדבר אל עשו אחיך לאמר ולא א' בהם יצדק בו לאמר לזולת. (יא) אומרה לפני ה' מה שלא אמר יצחק וכן אומרה לפני מותי. ויצחק לא אמר רק בטרם אמות. (יב) כי מהראוי תתחיל ותאמר מיד לך נא אל הצאן ולמה הקדימה ועתה שמע בקולי שכל הפסוק יראה מיותר. (יג) אומרה וקח לי משם מה ענין לי וגם למה חזרה לומר בעבור אשר יברכך לפני מותו. (יד) אומר הן עשו אחי איש שעיר כו' אולי ימושני אבי כו'. למה לא חשש על הקול. וחשש על המישוש אשר היא חששה רחוקה ממנה או יחוש אל אחרת קרובה מאד. והוא פן יבא עשו מן השדה וימצאנו שם ויתפוש כגנב במחתרת בעוד שיצחק אוכל לאטו טרם יקבל הברכות. (טו) באומרו והייתי בעיניו כמתעתע. כי הלא לא יהיה בעיניו אלא כפושע עובר רצון אביו. ומהתל ומרמה אותו וגוזל את אחיו הגדול. (טז) מה באה למעט באומרה אליו אך שמע בקולי. (יז) כי מהראוי להשיב על תוכחתו הוא עלי קללתך כי אלביש עורות גדיי עזים על ידך כו'. שהוא תיקון המישוש והן דברים של טעם. ולא מן השמים ירחמו ומפסיק בספור המאורע וילך ויקח כו' ותקח רבקה כו'. ואחר כך כלאחר יד מגיד איך תקנת המישוש באומרו ואת עורות כו' באומרו וילך ויקח ויבא לאמו היה די יאמר ויבא לה וידוע כי היא אמו. (יח) בבואו לפני אביו מה ענין אומרו תחלה אבי. ולא יאמר מיד קום נא שבה ואוכלה מצידי. (יט) או' אנכי עשו בכורך. איך פה קדוש יהיה כמהתל. (כ) מה זו תמיהה מה זה מיהרת למצא בני. האם הוא מן הפלא להזדמן צידה. (כא) אומרו ויאמר יצחק אל יעקב ולמעלה אמר אל בנו ולא הזכיר שמו. (כב) מה ענין כפל אומרו הקול קול יעקב והידים ידי כו'. (כג) למה חזר ואמר אתה זה בני עשו. (כד) אומרו גשה נא ושקה לי. מה בצע בנשיקה ההיא. (כה) מה ענין וי"ו של ויתן וענין הברכה:
Genesis.26.35.4
והנה טרם נבא אל הביאור נשים לב אל הערת המפרשים. והיא איך עשה יצחק עיקר מטיבות העה"ז הגשמיים מטל השמים ומשמני הארץ כו'. ואו' כי הן אמת שהן לא קצרה יד מרום שכל טוב וקדושת יצחק מהבחין בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו עוד ב' ידע כי הלא בין שניהם חלקו העולמות כלם יעקב נטל לחלקו העולם הבא ועשו העולם הזה כי על כן היו דבריו אל עשו לאמר והיה כאשר תריד כו' כי כאשר יעקב יפרוק עול מצות ישלוט בו. הנה ידע כי יעקב בחר לו יה לקיים תורה ומצות אשר המה טוב העה"ב ועשו אין לו בו חלק רק למשול בעה"ז להצר ליעקב מדי עברו ומה גם לר' יוסי בר חלפתא בב"ר (שם פ' ס"ז) שאמר יצחק אל עשו אם ראית אחיך פורק עולה של תורה מעליו גזור עליו שמדות ואתה שולט בו. אך אמנם למה שיצחק אוהב משפט וכל ישעו וכל חפץ. יקוב הדין את ההר ולא ישיג איש גבול רעהו. וכאשר אין לעשו חלק בעה"ב כן גם יעקב ישולל מטובות העה"ז ומותריו. כי לא חלקו הוא למען הנחילו עולם שכלו טוב בשלמות בכל מכל כל. כי טוב להם יאושרו אז מעתה. ולכן בראות את עצמו לפי דעתו קרוב לאסיפתו נתן את לבו לברך את בניו איש אשר כברכתו. לעשו להגבירו בטובות העה"ז כי הוא חלקו וליעקב אחרי כן בטובות העה"ב כאשר יאתה לו. והנה מצאנו און לנו באמרם ז"ל בב"ר וז"ל (שם ס"ה) והבאתי עלי קללה ולא ברכה. אפילו ברכה אחד שהוא עתיד ליתנה לי בסוף אינה נותנה לי ע"כ. הנה כי ליעקב היתה ברכה ערוכה ושמורה לתת לו בסוף ואין זה רק כי לעשו היה חפץ להנחילו בעה"ז מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן להיות גביר בעולם הזה כי הוא חלקו ואח"כ ליעקב בחלקו הצפון לו ולא היחל בעשו רק להיחל בגדול ואחרי כן בקטן יכלה. ועל פי דרך זה יתבארו הכתובים באר היטב. והוא בשום שכל והבין מאמר אחד שאמרו בב"ר (שם) וז"ל שא נא כליך זו בבל ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו. תליך זו מדי ויתלו את המן על העץ. קשתך זו יון כי דרכת לי יהודה קשת. וצא השדה זו אדום ארצה שעיר שדה אדום. ע"כ:
Genesis.26.35.5
וראוי לשים לב מה ענין מטעמיו אל בבל ומדי ויון ואדום. וע"פ דרכנו נשקיף ונראה מה ראתה רבקה להפר כונת אישה. ולסכן את יעקב אולי ימישהו אביו. או יקרה שבעודו יצחק אוכל טרם יברכנו. יבא עשו מן השדה ויתפס כגנב במחתרת ויפול בחרב אחיו ויחרה אף אביו עליו להביא עליו קללה ובכלל הדבר נשית לב אל מאמר יצחק אל עשו והיה כאשר תריד שאז"ל והוא מאמר המתרגם כד יעברון בני יעקב על פתגמי אורייתא כו'. כי א"כ מהראוי יאמר והיה כאשר יחטא תרדה בו:
Genesis.26.35.6
אמנם הנה יצחק ורבקה חלקו בכונותיהם. והוא כי הנה יצחק היה עם לבבו כי כאשר יעקב לבדו הוא הנוחל עולם הבא. כן עשו ינחל העולם הזה בהחלט. והוא כי הנה שליטת העה"ז נחלקה לד' מלכיות בבל ומדי ויון ואדום והם ד' מלכיות הרמוזים בצלם נבוכדנאצר. שבתריהון יקום אלהא שמיא מלכודי לעלמין לא תתחבל ואמר יצחק בלבו אחרי שאין לעשו חלק רק פה. יהי לו אשר לו לגמרי ותתקיים שליטת הד' מלכיות כולם בעשו היא אדום ישתעבדו תחתיו ישראל ד"פ מה שהתעתדו לגלות לד' מלכיות והן זאת כונת מאמרם ז"ל (שם) שא נא כליך זו בבל כו' כי ע"י עשותו מצוה זו. ע"י ד' דברים אלה. על יד לקיחת הכלים. תבורך בשליטת המעותדת לבבל. וע"י תליך תבורך בשליטת מדי. וע"י כן לא יפול המן להיות נתלה. כי שם לא נפל שדוד. רק על כי הממשלה לא לאדום היתה רק למדי. וע"י עשותך המצוה בקשת תבורך בשליטה העומדת ליון. כד"א כי דרכתי לי יהודה קשת כו' על בניך יון כו'. וע"י צאת השדה תזכה למלכות שלך. כי ע"י שהוא שלו לא הוצרך לזכור אליו דבר הניקח. רק יציאתו השדה. כי בין כך ובין כך המלכיות שלו היא. וכנגד מלכות בבל העתידה לצוד את יעקב בבלה. את צודה לי למען תצודם אתה. וכנגד מטעמי המן ביין. ע"י שבשביל משתה שהאכיל את ישראל בימי אחשורוש עברו ונענשו. ושע"י מטעמי המלך והמן שישבו לשתות בשלוח הספרים ותנתן דת בשושן. עשה לי מטעמים למען תהיה הממשלה לך. ולא שיהיה המן תחת המלך מדי. וכנגד יון המביא חיילותיו ובאו אל המקדש וההיכל. ופרץ פרצות והביאה לי. וכנגד המלכות הד' שחרבך תאכל בשר חללי ישראל. ואוכלה למען החזירך אז בממשלתך. וזה יהיה ענין יעבדוך עמים לעומת בבל שנא' עליו נתתי לו לעבדו ולעומת כורעים ומשתחוים להמן. וישתחוו לך לאומים ולא עבדי המלך כי המלכות שלך היא. ולעומת יון שלא החריבו המקדש ולא הגלו את ישראל. רק שגברה ידם לפרוץ פרצות הוה גביר ולעומת ממשלתך העצמיי וישתחוו לך בני אמך. הן זאת היתה כוונת יצחק ע"ה. אך רבקה רוח אחרת עמה. הלא הוא כי אמרה בלבה אם עצת יצחק היא תקים. מי יקום יעקב אחרי נפלו בגלות הראשון ואוי מי יחיה. והיא בשום לב אל מאמרו ית' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור. כי מה לו להאריך ית' לו. ומה הוא הכלב המת עמלק לפניו ית'. שיהיה לו יתברך מלחמה עמו לדורי דורות ולא יכלנו כרגע ולא עוד אלא שיצוה את יהושע ואת ישראל יזכרו ולא ישכחו את אשר עשה עמלק כד"א ושים באזני יהושע. וכן זכור את אשר עשה לך עמלק כו' לא תשכח. והאם קצר חלילה כח ה' לבלע ולהשחית את עמלק כמו רגע. והוא שונא לו תכלית שנאה. ועוד ראוי להשית לב מה נשתנה גלות הזה האחרון מן הראשון. כי בזה לא נגאל עוד. עד נשוב עד ה' כל איש ישראל אז מאלינו טרם עת הקץ. או בעתה ע"י חבלי משיחנו. מה שאין כן בגאולת הגלות הראשון. כי שב ה' את שבותינו. בעוד נמצא אתנו כמה וכמה שנשאו נשים נכריות והולידו בנים ובנות. ונשכחו כמה מצות מהמון העם כי לא ידעו מה הוא וההיקש בזה. אמנם אין זה כי אם למה שהעיקר אצלינו שאין אומה נופלת עד תפול שרה תחלה. כד"א יפקוד ה' על צבא המרום כו'. ועוד ידענו כי סמאל שרו של עשו. הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות. ע"כ בהעותינו אנו מוסיפים בו כח ובחיילותיו. וא"כ איפה מי יורידהו ארץ. ובידנו רצפת עונות וחטאים המקיימים אותו. ועל כן בעמדו תעמוד אומתו גם הוא לא תפול. ובדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל האריכו ית' עם עמלק. לבלתי הפילו כל עוד שלא הטהרנו ממעשנו ומעצבון רוע מעללינו. ולכן תוחלת מפלתו ממושכה מדור דור עד אחרית הימים. אשר הבטיחנו יוצרנו ית'. נשוב מעונינו אל ה' אלהינו תשובה שלמה. כנודע ממאמר רז"ל כי לא יבצר מלשוב אז על כל פנים. ואז יכול נוכל לעמלק ולכל אומתו. ולהיות כי יצר לב האדם רע. ואי אפשר לשוב יחד כולם מאליהם. ע"כ הוכן בחסד אל חבלי משיחנו. כי אז בכל צרתם אל אל יקראוהו. וישובו אל ה' הנשאר בציון והנותר בירושלים. וממוצא דבר נשקיף ונבין כי לו היתה יד עשו ושולטתו בחרבן בית ראשון ובגלות מדי. איככה נוכל וראינו ברעה אשר ימצא את עמו ואת שרו ובאבדן מולדתו. להשיב ה' את שיבת ציון ומשארות אשמותינו צרורות על שכמנו מחזיקים ומאשרים זד יהיר סמאל שמו שרו של עשו. ע"כ רבקה אמנו ייעצוה כליותיה על משמרתה תעמוד להפר עצת יצחק אישה. לבלתי השליט את עשו בלתי אם בממשלה המיוחדת לו. וזה מאמר אביו אליו כאשר לא נעשתה עצתו והיה כאשר תריד כו' לומר אל תחוש כי לא אבדת בהעדר הברכות זולתי מה שלא היה שלך אך והיה כאשר תריד בהגיע עת רדוי אשר לך הוד מלכות אז ופרקת כו'. עוד היה עם לבב רבקה. כי הנה אך טוב לישראל ייטב להם בעה"ז בשופע נמרץ כאשר ייטיבו מעלליהם בברכות אלו לבלתי ידחו מאחרי ה' בהעותם באומרם כי גם בהטיבם מעלליהם יצר להם. משא"כ בראותם כי כאשר בחוקותיו ית' ילכו יושפע להם רב טוב ונהפוך בהעוותם. כי אז יתרצו לשוב עד ה' כמאמרו ית' והיה כי יבאו אליך הברכה והקללה ושבת כו'. עוד ג' חששה בשומעה מאמר יצחק באומרו בטרם תמות. פן ידע את עתו כי נביא הוא ואולי יאסף טרם ברך את יעקב גם הוא את ברכתו. וטוב מעט לצדיק מהשאר קרח מזה ומזה אם תדחה השעה. לכן על כל אלה שתה לבה לעשות הדבר. ונבא אל ביאור הכתובים:
Genesis.27.1.1
ויהי כי זקן יצחק כו'. היחל להסיר מלב החושב כי לא מחכמה עשה הדבר. והוא כי להיות כי אין דרך הזקן שיכהו עיניו רק על ידי הכביד עליו זקנה ושיבה שהחילו ליאסף כחותיו ולחלש חושיו. ואיש אשר אלה לו אין דעתו צלולה וקרוב הדבר לצאת דבר בלתי מתוקן מתחת ידו ע"כ לבל יאמר איש כי ע"כ היה זר מעשהו לברך את אשר שנא ה'. לכן הקדים ואמר שמה שכהו עיניו איננה הוראת אפיסת כחות וחושי' לפגום בצד מה בצלילת דעתו. רק מראות כלומר הנוגע אל הראות בלבד כי בכל השאר תמים ושלם היה כמאז. אך מה שהקדים ויקרא את עשו לא לשלול את יעקב מברכה רק להיותו בנו הגדול. וכן דרך אנשים להחל בגדול וזהו אומרו ויקרא אל עשו בנו הגדול. ומיודעו כי רשע הוא ולא יצלח לברכה גם לאשר הוא חלקו להתברך בברכה. הקדים ואמר בני כלומר המתייחס אלי כבן אל האב שיהיה כושר מה לזכותו לברכה לא תרחק ממך ואמר לו הנני. כלומר הנני כדברך ומתדמה אליך. ויאמר הנה נא זקנתי כלומר עתה כרגע בא אלי הזקנה כי חשב שאפיסות הכחות גרמה כהיית עיניו והוא ראה שלא היחלה אליו החולשה מעט מעט. רק כרגע שלא בדרך טבע לכן גזר ואמר כי מעתה הזקין כרגע ואפסו בלי הדרגה כחותיו כי אין זה רק סימן שסיליקו קרוב. וכאשר קפצה אליו הזקנה פתאום כן יקרנו במות לכן היה חפץ לברך את בניו מעתה שמא לא יפנה. וזה אומרו הנה נא זקנתי כלומר נא ברגע זקנתי. ולא קו לקו לכן לא ידעתי יום מותי כאמור לכן שא נא כליך והכן לך דרך שאני אברכך והוא כי בעון בצעו ורשעו לא תחול עליו ברכת טוב ע"כ אמר יצחק בלבו אין לו דרך להתברך כ"א בעשותו מצוה גדולה מעין הברכה והוא כי להיות ברכתו הנאה גשמית. יעשה נא כבוד אב. והטעים אותו הנאה גשמית במטעמים אשר אהב. וע"י כן יזכה לברכה ועל כן צוהו יעשה לו מטעמים. והנה לעומת זה ראה כי הלא ינגדוהו רעותיו אשר יצר את הזולת שהוא איש שדה מלסטם את הבריות בכל כלי זיין ומונע הנאותיהם. ואלה יעמדו על הברכה למנוע הנאותיו ממנו. ע"כ התחכם ויאמר לו עשה זאת איפה. והפך נא כל מעשה רשעתך לטובה כי הכלים אשר תעשה בם לסטאותך בהם תעשה מצותי זאת. וזהו שא נא כליך תליך וקשתך ובמקום אשר תעשה הרעות הוא השדה הידוע לך כד"א ויבא עשו מן השדה כי היה יודע ציד איש שדה שם עשה המצוה הזאת, וזהו וצא השדה ומעשה הרעה הוא הצידה אשר תצוד נפשות עתה צודה לי ציד כלומר מה שהיא ציד ולא מה שאינו ציד. באופן שתהפך כל הכנות רשעתך לטובה ולמען תזכה להנאות וטובות העה"ז עשה לי מטעמים שאהנם בם הנאת העה"ז ותבא לך מדה כנגד מדה וע"פ דרכנו להכינו יותר. צוהו יצוד בעצמו ולא ע"י שליח וזהו צודה לי מהטעם הכ' למעלה וכן ועשה לי מטעמים ע"י עצמך והביאה לי אתה ולא שליח. ואמר לי ג' פעמים לומר שכל פעולה משלשתן תהיה לו לשמו. ועל כל אלה לא תזכה להתברך עד שאהנה ואוכל וזהו ואוכלה. וש"ת הלא אם אחפוץ לברכך למה זה אשאל כל ההכנות האלה. לז"א בעבור תברכך נפשי והוא כי אין שפע ברבת הצדיק חל על המתברך זולתי ע"י שכינה השורה על נפש הצדיק ואז באשר ה' אתו ישתלשל ע"י נפש המברך אל המתברך:
Genesis.27.1.2
והנה ידע כי בעיני עשו היה רע הדבר לכן אמר אל תתמה על החפץ אם ארבה לצוותך בכל אלה כי הלא איזה דרך ילך שפע נפשי הקדושה אל נפשך הטמאה ותחפוץ נפשי לברכך כי מי יתן מטהור לטמא לכן ע"י הכנות אלה תברכך נפשי ותסכים עמי לברכך:
Genesis.27.1.3
או יאמר מה שלא אברכך עד שאוכל ולא מהיות המטעמים לפני הוא בעבור תברכך נפשי כי היא רחוקה ממך כמדובר לכן אחרי אכלי ותגמול חסד עמה כמאמר הלל בלכתו לסעוד שהוא לגמול חסד עם נפשו וע"י מצוה שתעשה גם עמה תתקרב בצד מה להיות מבא להשתלשל ממנה אליך ברכת טוב:
Genesis.27.5.1
ורבקה שומעת כו'. הנה מה שהיה קרוב בדבר לחוש הוא אולי בהיותו לפני אביו יבא עשו וימצאהו שמה. לז"א ורבקה שומעת כו' ורבקה אמרה כו' והוא כי אם לא היתה שומעת מיצחק. רק יודעת ע"פ מגיד מה ששמע מיצחק היה אפשר עבר זמן בין מאמר יצחק לידיעת רבקה ובתוך כך היה עשו צד ומכין ומביא וימצא את יעקב שם ויתפשהו בגניבתו. לז"א ורבקה שומעת כו' כלומר ולא על ידי שליח. וגם שוילך עשו לצוד ציד להביא ולא מן המוכן שודאי יתאחר ובתוך כך יבא יעקב מן המזומן. וגם לא איחרה אחרי שומעה מלהגיד ליעקב. רק מיד ורבקה אמרה וזהו שלא נאמר ותאמר רבקה רק ורבקה אמרה כלומר ורבקה שומעת והיא מאז אמרה:
Genesis.27.5.2
והנה תחת חמש יתחמץ לבב יעקב לבלתי עשות הדבר. (א) אולי ירגיש יצחק בהברת הקול כי הקול קול יעקב היה. (ב) פן ינקש באמרי פיו פן יראה אביו שינוי בדברי יעקב מאשר עבר בין יצחק אל עשו כאשר אז נדברו יחדיו. (ג) כי יאמר יעקב ידעתי את אבי בל יברך את עשו. כ"א ברכות גשמיות של העה"ז כי הוא חלקו ואין לי חפץ בהן כי בוחר אני בחלק נחלתי הוא העה"ב ולא אפסיד המרובה במועט כי לא כל אדם זוכה לב' שולחנות. (ד) כי יאמר הלא אחי הולך לעשות מצות אביו ולכן לא ימנע ה' חסדו ממנו מלהצליחו. אך אני בא להכעיס את אבי ולהפר רצונו לרמות אותו וחטאתי לאלהים. וגם ה' יעבור הצלחתו ממני בגלל הדבר הזה. (ה) פן יבא עשו מן השדה עודנו לפני אביו ויהיה נתפש כגנב במחתרת ויהיה כעס לאביו ולאחיו ומשולל ברכה ע"כ להסיר מלב יעקב בל ישחית את נחלתו בעבור החמשה הקדים הכ' בהגדת רבקה אליו איך שהיה ארוכת חמשתן והוא כי לענין הקול גם כי בלתי אפשר הוא לשנותה תעל' ארוכתה במה שהיה דברי הקול היוצאים מפיו מורים באצבע כאלו פי עשו המדבר אליו כי יתקנו דברי הקול מה שתעוות הברתה כי יהיה קול ושוברו עמו בשמעו כי דברי קול יעקב ואשר דבר פי יצחק אל עשו צדקו יחדו. וזהו ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר שאמרה לו דברי יצחק אל עשו כדי לאמר יעקב אל אביו תכונת הדברים שיכיר בהן יצחק כי הן הם הדברים אשר היו בינו לעשו ולא יחטיא ויחזיקנו לעשו כאשר נבאר בדברי יעקב אל אביו בס"ד. וזהו משמעות לאמר שהוא לאמר לאחרים והנה עדיין היה מקום לחוש אולי לא שתה לבה היטב אל כל דברי יצחק אל עשו ואולי עברו ביניהם דברים שנשמטו מרבקה וישנה בהם יעקב ויתבדה ויאחז והוא העיכוב השני מהחמשה הנזכרים וימנע תיקון הא'. לז"א שאמר לו הנה שמעתי את אביך כלומר בעצמי ולא ע"י זולתי את אביך מדבר אל עשו אחיך והיתה שמיעתי בכווני כדי לאמר לך את הדברים באופן כי אין ספק שמתי לבי אל כל הדברים בעצם ולא אחטיא וז"א לאמר:
Genesis.27.5.3
ואפשר גם זה כיוון למעלה באומרו ורבקה שומעת ולא אמר שמעה כלומר עומדת ושומעת בל תפל דבר לספר את יעקב ולרמוז לו שלא שכחה דבר מאשר שמעה אמרה הנה כו' כלומר הנה כעת שמעתי כי מלת הנה תורה על הווה ומזומן כעת באופן לא אירא משכחה ומה הן דברי אביך המסויימות הביאה לי כו' לומר שים פניך אל שלש דברות אשר דקדק בצוותו. (א) שיהיה הוא המביא והעושה המטעמים בעצמו. (ב) שיהיה ציד ולא מן המוכן. (ג) שיאכל תחלה ואח"כ יברכנו ולא טרם אוכלו והן הן דברי יעקב אל אביו עשיתי כאשר דברת אלי הרי העשיה בעצמן ואוכלה מצידי הרי הציד בעבור תברכני הרי הברכה אחר האכילה ויעש בחכמה שלא לאומרם בלשון אמו ממש. בל יראה כמלומד ומערים. לכן אמר בשינוי מה פן יורגש. הרי הותקנו השנים מהחמש ועל השלישית אמר לפני ה' והוא כי בזה ראתה לשנות. כי יראה פן ימאן יעקב כי יבעט בברכות העה"ז. ע"כ היחלה בו ואמרה כי דברי יצחק אל עשו היו ואברכך לפני ה' להעלות על רוחו כי לא ברכות גשמיות היו על לבבו לברכו רק המתייחסות אל לפני ה':
Genesis.27.5.4
ויתכן כי זה רמז הכתוב למעלה באומרו ורבקה אמרה ולא אמר ותאמר רבקה זולת האמור בזה למעלה לומר שעם היות שרבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו. ולא על פי מגיד באופן ידעה כל דבריו בפרטות. אעפ"כ ורבקה אמרה כלומר יש בדבריה מה שרבקה אמרה ולא הוא. והוא אומרה לפני ה' וגם אומרה לפני מותי כי הוא אמר בטרם אמות. והיא כי אחרי שאמרה לפני ה'. חששה פן יאמר יעקב הנה אבי יודע כי אין לעשו חלק ונחלה בעה"ב. ואיך יברכנו בטובותיו והן לו יהי כדברך שכך אמר לו תהיה כוונה לחזק בטחון הברכה. שיסכים הוא ית' בה ולא שתהיה רוחניות לכן שינתה עוד ואמרה לפני מותי. כלומר גם כי גשמיות תהיינה לא תגעל נפשך בם בבוטחך כי הנה ימים באים ויברכך גם אתה בברכת הע"ה כי הנה אמר לפני מותי שיורה שהוא סמוך למיתתו ושמא לא יפנה לברכך לכן מהרה חושה אל תעמוד וטוב מעט לצדיק מלישאר ריק. לכן לא אמרה בטרם אמות רק לפני מותי להורות תכיפות. כד"א אשר בירך משה כו' לפני מותו. שהוא סמוך למיתתו כפרש"י ז"ל שם וכמאמרם רז"ל (ב"ר פ' ס"ה) שהיה ביום שנחה נפשו בו. ועל הרביעית כי עשו הולך לעשות מצוה ולא אתה. לכך אמרה ועתה בני שמע בקולי. כלומר ואתה ג"כ לא תעשה הדבר לכוונת קנות ברכות או לרמות אחיך זולתי כדי לשמוע בקולי שנמצאת עושה מצות כיבוד אם. וזהו בני שמע בקולי כלומר במה שאתה בני וחייבת בכבודי שמע בקולי באופן שגם אתה תעשה מצוה. ואל תשקף בכוונת המצוה. כוונת קניית ברכות כעשו. למען תעדיף אתה מצליח עליו אתה ולא הוא. כי גם כל מגמתך לא תהיה רק לאשר אני מצוה אותך. כלומר למה שאני מצוה לא לבחינת זולתה מה שעשו לא כן ידמה רק משתף קניית ברכות. ועל החמישית אמרה לך נא אל הצאן כו' כלומר הנה כל אשר אצוך הוא מזומן אתי בבית ועשו הלך לצוד ציד להביא שודאי יתאחר ואף גם שאני אעשה המטעמים שאמהר יותר מעשו שנצטוה לעשותם ע"י עצמו. כי אין ספק היתה היא רגילה ומזורזת בדבר יותר ממנו באופן תעשה וגם תוכל. טרם יבא עשו במטעמיו לפני אביו. וזהו אפשר ג"כ רמזה למעלה באמור אליו הנה שמעתי. כלומר הנה עתה שמעתי בעצמי ולא ע"י הזולת. שאחוש שיאחר משומעו עד שהגיד לי רק אני הנה שמעתי כו'. כלומר הנה עתה שאין לשון הנה צודק. רק במה שהוא מזומן והווה. וגם דברי אביך הוא הביאה לי ציד כו' באופן יתעכב. לכן התחכם ותקדמנו לברכות טוב כי יכול תוכל לו. ובאומרה לך נא כו' כוונה ג"כ בל יאמר הנה עשו עושה כל המצוה ע"י עצמו ציד ועשיה והבאה ואני לא כן. לז"א גם אתה קח לי כלומר לי לשמי לשם כבוד אם. ומה שאעשה המטעמי' ולא אתה לא מפאת התרשלותך. רק שאני יודעת מאד לעשותה כאשר אהב. ובזה תעשה בצד מה רצון אביך מעשו. כי הוא לא ידע לעשותם בעצם כאשר אהב כמוני. ואח"כ והבאת לאביך. הרי לך גם מצות הבאה והבאת לאביך ואכל. הנה הזכירה שעל ידי אכילה תבורך. הרגישה פן יאמר לה כי הברכה הנמשכת ע"י אכילה גשמית. לא תבצר גם היא מהיותה ברכה גשמי מעין האכילה. לכן חזרה ואמרה בעבור אשר יברכך לפני מותו לומר אם תמאן ותשית לב אל אומרי ואכל וכו'. ראה לעומת זה כי לפני מותו הוא סמוך למיתתו. וגם מזה אל תנח ידך טרם יסתלק ותאבד גם זאת. ובראות יעקב כי נסתלקו ה' עכוביו אז אמר הלא אמי לא שמת לבך אל עוד אחרת וגם כי רחוקה היא הרואה את הנולד על הכל יזהר. והוא אולי ימושני אבי כי גם שאינו בודאי. אולי יעשה. ושמא תאמרי למה זה תשית לבך אל חששה רחוקה כזאת. לז"א והבאתי עלי כו'. לומר להיותי אני מביא על עצמי הסתכנות גדול. יאות לחוש אל כל מיני פקפוק. וגם ולא ברכה והוא כמרז"ל (ב"ר פ' ס"ה) שאותה הברכה שהוא עתיד לברך אותי בסוף לא יברכני. ואהיה מאבד טובה הרבה ושגם קוב יקבני. וזהו והבאתי כו' שאהיה אני המביא קללה עלי ח"ו:
Genesis.27.5.5
או שיעור הכ' והבאתי כו'. וגם כי קוב לא יקבני לפחות גם ברך לא יברכני. וזהו ולא ברכה לכן מהרה חושה אל תעמוד. וטוב מעט לצדיק מלישאר ריק ברכת טוב העה"ב המעותדת לו כמדובר:
Genesis.27.5.6
והנה על פי הדברים האלה והדרך ישרה אשר דברנו בה יתבארו דברי מאמר רז"ל בב"ר (שם) וז"ל ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שעיר גבר שיידן כד"א ושעירים ירקדו שם. ואנכי איש חלק כד"א כי חלק ה' עמו יעקב כו'. ריש לקיש אמר משל לקווץ וקרח שהיו עומדים על שפת הגורן ועלה המוץ בקווץ ונסתבח בשערו עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעביר וכך עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר. אבל יעקב נתלכלך בעונות כל ימות השנה ובא יוה"כ ויש לו במה יכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר ר' יצחק אמר לא שאול הוא לה ולא שאילה היא ליה (פ' אינו כשאר משלים שהם רק בשאלה לזכר בעלמא ולא לעיקר) אלא ונשא השעיר עליו זה עשו שנא' הן עשו אחי איש שעיר את כל עונותם עינות תם שנאמר ויעקב איש תם אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע כמת וכתועה וכעובד ע"ג ע"כ:
Genesis.27.5.7
ונשימה לב אל ביאורו טרם כלות ביאור המשך יתר הכתובים להיותנו בגבולו ואח"כ נסעה ונלכה אל יתר שאת הכתובים בדרך הזה עוד בס"ד. ומהראוי לשית לב על דבריו. א' או' איש שעיר גבר שיידן מי הכריחו להניח פשט הכ' ועוד שיראה נדרש ללא שאלה אמו. ואם דעתו לומ' שלא יחפוץ לריב עם גבר שיידן אדרבה להיות הוא חלק ה' מי יעמוד לפניו. ועוד איך ימשך לזה אומרו אולי ימושני אבי. ועוד לר"ל שאמר משל לקרח וקווץ כו' מה ענין זה אצל עצת אמו. ואיך זה הוא טעם לדחות הברכות. וגם איך ימשך לזה אומר אולי ימושני אבי כו'. ועוד יום הכפורים מאן דכר שמיה בכתובים. ועוד מה ענין רבי יצחק לא שאיל הוא לה ולא שאילה היא ליה מה זו שאילה כי גם לכל הפירושים לא היא שואלת ולא הוא שואל רק מתנצל להניח ברכה אל עשו. ועוד אומרו ונשא השעיר זה עשו. היתכן שכל יוה"כ ישא עשו כל עונות ישראל. ועוד מי הכריחו לשנות פשט הכתוב ששעיר הוא כמשמעו. וקשה הימנו אומרו עונותם עונות תם. למה יעזוב פשט הכ' ויפרש בהפריש התיבה לשנים ובהוספת אות אחרת ולומר עונות יעקב איש תם כי ידענו כי אין לאיש תם עונות. ועוד שלפי זה מה יפרש בכ' שאנו בו אם הוא לומר הן עשו אחי איש שעיר. שישא עליו כל עונותיו מהו תשובה על דברי אמו. וגם אומרו אולי ימושני אבי כו' גם זה בלתי מקושר אל הקודם ועוד אומרו כמתעתע כמת וכתועה וכעובד ע"ג אין מזה כלל בתיבה. והנה יעזוב משמעותה וילך לדרוש מה שאין בה. ולא עוד שדורש ג' דברים יחד. ועוד שיחשבהו למת והוא יעמוד חי לפניו ואיך הוא תועה. ואדרבה יחשדנו למזיד ורמאי. וגם מי נתן בזה ע"ג שיאמר וכעובד ע"ג ועוד שאין אמו משיבה על כל זה כלום:
Genesis.27.5.8
אמנם הנה הוקשה להם בכתוב אומרו איש שעיר. ומהראוי יאמר בעל שער. ועוד אומרו ואנכי איש חלק הוא מיותר. ויאמר הן עשו אחי איש שעיר אולי ימושני כו' ועוד שאומרו חלק יראה בלי שום מציאות שער. ולא כן היה רק ככל אדם בלי ספק אלא שאינו משונה כעשו שהיה כאדרת שער. ואיך יאמר חלק ע"כ גמרו או' כי אומרו הן עשו אחי כו' היא טענה א'. ואומרו אולי ימושני כו' היא טענה ב'. ועל פי דרך זה דרכו השלמים האלה ואמרו איש שעיר גבר שיידן כו' והוא כי ג' השלמים האלה יחד כולם ידרכו בדרך אשר דרכנו בו. כי דבר מוסכם היה ליצחק ולרבקה וליעקב ועשו. כי ליעקב ניתן העה"ב ולעשו ניתן העה"ז כמאמ' ז"ל שחלקו העולמות עשו שהיא מכח חיצוני ולא היה לו חלק ונחלה בעה"ב יירש העה"ז ויעקב כי קדוש הוא וכל נפש יוצאי ירכו חלק אלוה ממעל להם תנתן העה"ב. וזה מאמר הא' שאמר לאמו למה זה תכניעני בדבר הזה. הלא עשו אחי גבר שיידן מכח הטומאה והשדים ואליו יאו' טוב העה"ז. ואנכי איש חלק כי חלק ה' עמו יעקב ולהיות ה' חלקי מה בצע לחמוד טוב העה"ז. אשר הוא מה שאבי חפץ לתת לו כמדובר למעלה וטוב לי חלקי ה' אמרה נפשי ואדבק בעה"ב מטוב העה"ז וטוב טוב יעמוד כל א' בשלו. ור' לוי ראה כי אין נקודות מלת חלק באות כפשוטן. ועוד כי אין כל האומר צודק אלא ביעקב וכיוצא מהצדיקים העתידים לצאת בכל דור ממנו. אך המסתבכים בעבירות אשר עונותם ימנעום מעה"ב. למה יגרע מהם גם העה"ז ויהיו גרועים מעשו לכן אמר כי טענה זו היא אשר שאל יעקב מאמו לאמר הן ידעת אמי כי חלקי ה'. וחלק אחי הטומאה טוב לכל אחד לעמוד כראוי לו כאשר חלקנו העולמות. אך אפשר דעתך הוא על יוצאי חלצי. כי אולי יהיה בהם בלתי זוכים לעה"ב על עונותיהם. וטוב לי אטול גם חלק העה"ז. ויהיה להם מבא ליהנות עוה"ז לפחות ולא ישכלו גם שניהם העוה"ז והעוה"ב. לז"א לה אל תראי כי הן עשו אחי כו'. כי הוא ורעיו המתייחסים אחריו ידמו לקווץ כו'. כי להיותו מכח הטומאה יתדבקו העונות בו שיעשה כמוץ בשערות. כי מוציא מין את מינו ונדבק בו:
Genesis.27.5.9
אך ישראל הם מכח הקדושה. ואין חלאת טומאת העונות שיעשו נדבק בהם בעצם כ"א כמוץ בחלק כמבואר אצלינו על פ' אל תראוני שאני שחרחורת כו'. ואמר ונתן ידו על ראשו שבהעברת יד יוסרו והוא משל היד. אל היות טהרת העונות בידו של אדם ובבחירתו לשוב בתשובה אל אלהיו הנקרא עליו ושורה על ראשו. ואז יום הכפורים מכפר כנודע מארבעה חלוקי כפרה. וכלם ע"י תשובה וא"כ גם זרעו אם יחטאו. גם שהם מעותדים לכך כעומד בשפת הגורן. כן לפתח חטאת רובץ אלא קדושים הם מפאת עצמם. ובקלות יטהרו ויזכו לעה"ב. וא"כ מה בצע להם גם הם בעוה"ז. ובזה אומרו חלק יתכן ע"פ נקודותיו. וגם אומר איש שעיר ענינו לו' שהיה בעל שער אלא דאפקיה בל' ששעיר. לומר ולרמוז אל יום הכפורים שנאמר בו שעיר לכפר. והביא מפסוק כי ביום הזה כו' משני טעמים. (א) לכלול גם אחר הבית שאין לנו רק עיצומו של יום. (ב) על אומר ונתן ידו על ראשו פי' שהוא שבידו של אדם תקנתו בתשובה עם יום הכפורים שע"י תשובה ויוה"כ מעביר עונותיו שעל ראשו המבדילין בינו לבין אלהיו. וזה ענין הכתוב ככתוב אצלנו בס"ד שאומר הוא ית' כי ביום הזה יכפר כו' ע"מ שלפני ה' תטהרו בתשובה ראויה המטהרת באמת. ובא ר' יצחק ואמר לא הוא שאיל לה ולא שאילה היא ליה. לו' כי בדברי ר' לוי נמצא שאומר שעיר הוא שעשו הוא בעל שער. ושנה בל' שעיר לדרוש על יום הכפורים שמועיל ליעקב. והוא דרך גזרה שוה כי ביום הכפורים נאמר שעיר כדרך רוב דרשות רז"ל. ועל זה הקשה ר' יצחק כי נמצא כי עשו שאיל אל המלה. כי אין שמו שעיר אלא שבדרך השאלה נקרא שעיר להיותו בעל שער וגם התיבה מושאלת שם כי היא בעשו ומושאלת על ענין יום הכפורים של יעקב ונדרשת בו. ועל זה אמר לא הוא שאיל לה ולא איהי שאילה ליה. כי הוא דוחק אלא שהוא נקרא שעיר כי שד וכח הטומאה היה באמת והכריחו הכ' שהביא ונשא השעיר כו'. שהוקשה לו שהי"ל ונשא עליו. כי ידוע שעל השעיר הנזכר ידבר. ועוד כי למעלה נאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם שכלל שלשה מיני עבירות. ואיך יצוה בא' והיל"ל ונשא כו' את כל עונותם ופשעיהם וחטאתם. לכן אמר כי אין המקרא אומר אלא דורשני ונשא השעיר כלומר הידוע היא איש שעיר הנאמר עשו אחי איש שעיר את כל עונותם עונות תם כי ע"כ לא נזכרו הפשעים וחטאות. והוא כי עיקר כח סמאל ועזאזל היה איכות נפש עצמו. ובכן נקרא שעיר הוא שד ממש והוא הנושא עליו כל כחות הטומאה של עונות ישראל על השעיר. ע"י הסמיכה עליו את כל עונות תם וישר ישראל הנקראים תם על שם אביהם לרמוז כי מאז חלקו העולמות והכחות יעקב ועשו עשו לקח לו העה"ז. כי היה עיקר הטומאה ולא חלק לו בעה"ב הקדוש ויעקב לקח לו העה"ב כי קדוש הוא ולכן חלק עשו אשר ישמח בו הן הם כחות הטומאה שע"י עונות תם כי לחמם הם ויערבו לו:
Genesis.27.5.10
ובזה יהיו דברי יעקב אל אמו הן עשו אחי הוא איש שעיר בעצם כי שד הוא וגזע משרש סמאל והוא הנושא עונות ישראל כי אנכי איש חלק שע"י הקדושה אין טומאת העונות נדבק בי ובזרעי. ולא יתכן לפי זה יהיה לי מבא לעשות עיקר רק מעה"ב. ויהי לו אשר לו בעה"ז כי הוא חלקו וגם באומ' עונות תם. יתכן קראו תם על החלקות של יעקב וזרעו לבלתי ידבק בעצם הטומאה מצד קדושתם כמאמרם ז"ל (במדבר רבה פ' כ') על ויצמד ישראל לבעל פעור שהיה כצמיד הבלתי נדבק בעצם בזרוע. אך בקדושה ואתם הדבקים בה' דבקות עצמיי וע"י כן פירושו והייתי בעיניו כמתעתע כמת כו' והוא שהוקשה להם שאם הכונה שמתעה את אביו. איך יאמר בכ"ף הדמיון והלא מתעה היה לו בעצם. ועוד שהיל"ל כמתעה ואם הכונה שהוא עצמו תועה. היל"ל כתועה מאי כמתעתע. ע"כ גזר ואמר תיבה זו מורכבת לרמוז אל כל ההבנות האפשריו' להבין בה. ואמר כמת שהוא השלש אותיות ראשונות ולהיות מתעתע מלה בודדת בעצמה אמר כתועה ועל שנא' בל' זה של אותיות כפולות. אמר כעובד ע"ג כד"א הבל המה מעשה תעתועים הנאמר בע"ג. והענין כי אמר הלא אולי ימושני אבי ויכיר כי יעקב אני. ואהיה בעינו כמת הוא כרשע אשר בחייו קרוי מת בראותו כי שמתי פני לגזול את אחי. ולהכעיס את לבו לעשות הפך רצונו. ואיה כבודו ומוראו ולעשות מרמה ולהמציא בפי ל' תרמית ובני ישראל לא יעשו עולה ולא כו'. באופן יחשבני למת שהוא הרשע ח"ו ואמר בל' זה למה שעיקר החטא הוא עבור רצון אביו והכעיסו הפך הכבוד. שנא' בו למען יאריכון ימיך. וזה הפכו ותתחייב המות. שנית יחשבנו לתועה בעשותי עיקר מטובות העה"ז שחמדתים מעשו. שלישית כי הלא לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות נמצאתי בבחרי בעה"ז כמואס בבעה"ב או כופר בו חלילה. וזה דומה לעובד ע"ג כנודע. וע"כ מכעס דברים אלו והבאתי עלי קללה כו' הנה מאמרם ז"ל (ב"ר פ' ס"ה) מורה באצבע דרכנו אשר דרכנו בו בהמשך הכתובים ולא יחטיא ונשוב אל המשך הכתובים. והנה הכתוב אשר היינו בו הוא אומרו:
Genesis.27.13.1
ותאמר לו אמו עלי כו'. הנה התשובה המקובלת אל אומ' אולי ימושני אבי כו' היתה לאמר אליו את עורות גדיי העזים אלביש כו'. אך לא ראתה לעשות עיקר מתחבולות אנושיו' לחוש על חששתו. בהלביש עורות גדיי העזים כי אין זה מספיק להביא עצמו בסכנת הביא עליו קללה ח"ו. ומי יודע אם יבחין אביו בין שערי העזים לשערות אדם. או אולי ישמט העור מעל ידיו או מחלקת צואריו או ימשמש בחוזק קצת וינדנד העור וירגיש. או ימששנו במצחו ופניו. ע"כ השיבתו בחכמה ואמרה עלי כו' לומר אם יתן בלבו למששך או לאו אל תירא כי לא יקרך האסון הלז. אך בזאת שלא יעלה על רוחך במעשה הזה להנאת ברכות. או לנצח את אחיך רק לעשות מצות אמך כי אז ה' יהיה בכסלך כי כלל גדול הוא בידנו הולכי בדרך מצות אינן נזוקן. וז"א אך שמע בקולי לומר אך בזאת שלכך תכוין. ומעתה גם הקיחה תהיה לשמי לעשות מצותי כי אמך אני ולך קח לי. והורה הכתוב שהוסיף על הצווי כי היא לא אמרה רק שתהיה הקיחה לשמה והוא עשה ג' הפעולות לשמה ההליכה והקיחה וההבאה וילך ויקח ויבא שלש אלה עשה לאמו כלומר למה שהיתה אמו לעשות מצותה ועתה סיפר. הכתוב גודל הזדרז' בכל מיני זירוז. והוא כי אף שחוש הראות יחסר מיצחק עדין היה מקום להכיר מי הוא זה הבא לפניו אם יעקב או עשו בד' חושיו הנותרים. והוא בחוש השמע להבחין אם הקול קול יעקב או עשו ובחוש הטעם אם יביא לו מטעמים המיוחדים אשר אהב כי כן צוה לעשו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי. ואם היה משנה ועושה תבשיל משאר מינים בלא אופן החביב יותר. יכיר כי לא עשו הוא אשר נצטוה כאשר אהב גם בחוש הריח בהריחו את ריח בגדיו החמודות אשר ישמש עשו בהן ובהעדרן יכיר כי יעקב הוא. וכן בחוש המישוש שימושנו אביו אם ידיו שעירות. והנה בחוש השמע הלא כתבנו אשר התחכמ' בל ישמע קול יעקב לפני אביו זולתי יתן בקול קול דברים מוכיחים ומורים כאלו עשו המדבר באופן יצא קול ושוברו עמו. ובאה עתה להסיר ממנו גם הבחנתו בשלשה הנותרים. על חוש הטעם אמר ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו שהוא כאשר צוה לעשו. על חוש הריח ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול שעל ידי כן החזיקו לעשו. כאומר הכתוב וירח את ריח בגדיו כו'. ולתקן חששה חוש זה הכניסה עצמה לקחתם. ולא חששה אל הקפדת עשו בראותו כי נלקחו בגדיו לזולתו. ועל חוש המישוש אמר ואת עורות גדיי כו':
Genesis.27.13.2
ועל כל אלה עדין היה יעקב נכנס במורך לבב והיחל תחלה לנסות את אביו. בפרט על הברת הקול אשר בו היה עיקר הפחד כי לא תשתנה מהותם על כן טרם השמיע לאביו כי בא להביא לו מטעמים השמיע קולו לפניו לומר אבי לראות אם יבחין כי אז עדין לא היה נתפס כגנב. כי יתנצל לאמר כי בא לבקרו לכן הקדים ואמר אבי ובחמלת ה' עליו נתן בלב אביו יענה ויאמר מי אתה בני כמסתפק ולא כמחזיק אותו ליעקב בודאי אז אמר יעקב בלבו הלא ה' הוא בעזרי וק"ו הדברים. ומה אם טרם שומעו שהייתי עשו בכורו או שהבאתי מטעמים אשר צוה את עשו אשר הם דברים המטולים ספק אם אני יעקב או עשו נסתפק בי בקולי מי אנכי ולא הכיר קולי וא"כ באומרי אליו שאני עשו וגם שאזכיר הדברים המיוחדים אשר דבר לעשו. ואביא המטעמים אשר צוהו הלא יטה אל צד היותי עשו. לכן עצר כח לאמר אנכי עשו ולבל יראה כמהתל בהחלט אף שלא יספיק במלת אנכי. יתכן כיוון בלבו כי נתהפך איכותו אל עשו בבחינת הבכורה כי לקחה ממנו ונכנס במקומו בדבר זה וזהו אומרו אנכי עשו בכורך כלומר בבחינ' היותי בכורך והנה כתבנו איך רמז לו בשלשה סימנים שרמזה לו אמו:
Genesis.27.13.3
ועדיין ראוי לשית לב אל סוף דבריו כי אמר תברכני נפשך מה שלא הזכירה לו אמו נפש כלל רק ואברכך לפני ה'. ואף שדבר יצחק אל עשו אמר תברכך נפשי מי מגיד דבריו ליעקב והוא לא ידע רק על פי אמו. וגם מה ראתה שלא להזכיר את נפש בעלה אך הנה כתבנו כי לא בצדקת עשו נאמר לו תברכך נפשי רק ברשעתו שאמר לו אביו. מה שהצרכתיך עשות מטעמים לשתתברך הוא כדי שע"י מצוה זו תתקרב אל נפשי ותחפוץ היא לברכך כי היא רחוקה ממך. לכן להיות כוונת רבקה הסתר דבר זה מיעקב בל תגעל נפשו בברכה המיוחדת לעשו. כי רע הוא בעיני אביו ולא יברכנו ברכות טוב נאותות ליעקב. ולא עוד כי אם גם בקשה לרמוז לו כי ברכת רוחניות היה חפץ יצחק לברכו. כאשר כתבנו באומרו לפני ה'. על כן הסתירה מאמר יצחק אל עשו אשר אמר בעבור תברכך נפשי המורה הפכה, אך יעקב כי נפשו יודעת מאד הגדר אשר היה עשו לפני אביו דן בחכמתו כי כן אמר לו אביו נוסף על זה להחזיק בידי יצחק האמין היותו עשו אמר כן למען ירא יצחק וישפוט כי עשו הוא בלי ספק כי הוא יודע מרת נפשו ושצריך הכנה לשתברכנו נפש אביו וז"א בעבור. פי' במקום זה ולמעלה להורות כי בלעדי מצוה זו יחדל מעשו ברכה ותרחק ממנו והנה עד כה לא גזר בדעתו אם היה עשו או יעקב כי ראה פנים לכאן ולכאן. כי הברת הקול תורה היותו יעקב ודבריו יורו כאלו פי עשו המדבר כי הן הן הדברים אשר דבר אליו יצחק. ובהיותו נדון בקרבו בקש לחקור ולדרוש לעמוד על אמתו של דבר ואמר מה זה מיהרת כו'. כאשר יתבאר בס"ד. ובהיות הדבר שקול בעיניו. אמר הכת' אל בני ולא אמר אל יעקב כאשר בפ' שאחר זה רק אל בנו לשון היולי כי לא ידע רק שהיה בנו. אך לא ידע איזה מהם ולחקור הדבר אמר מה זה מיהרת למצא. כלומ' הלא ידעתיך בלתי ראוי להתברך כאשר כתבנו למעלה כי על כן הרבה לו הכנות. ואיך מיהרת למצא אם אתה עשו כאלו הברכה רודפת אחריך. ולא יאות זה רק ליעקב ואמר מיהרת עם היות שאין המציאו' ביד מוצאה למהר למוצאה שיאמר מהרת. אך יאמר גם כי אפשר שחזרת בתשובה וזכית למצא מיד מה זה מהרת לעשות הכנה וזכות כדי למצא ויעקב הבין בדברים והשיב כי הקרה כו'. לו' גם כי אנכי עשו ובלתי ראוי והגון להתברך. לא בזכותי המציא ה' לפני רק בזכותך כי הקרה כו', למה שהוא אלהיך לפני לקרב הנאתך כי לצורכך היה. ולא תדין היותי יעקב אל שמיהרתי למצא כי זכותך עשה הדבר ולא למעני והוא נס מתוך הפחד ונלכד בפח. כי עד כה היה יצחק מסתפק אם היה יעקב או עשו. אך עתה בראותו אותו מזכיר שמו ית' כאומרו הקרה ה' אז אמר בלבו אין זה כי אם יעקב כי יודע אני כי עשו אין שם שמים שגור בפיו. כמאמרם ז"ל (ב"ר פ' ס"ה) וזה יהיה אומרו ויאמר יצחק אל יעקב ולא אמר אל בנו כאשר אמר בפסוק הקודם כי עתה החזיקו ליעקב. כי עתה זולת איכות הברת קול גם באמריו הוראת היותי יעקב ולכן רצה לנסותו עתה במשוש לאמת הדבר בעצם ואמר גשה נא ואמושך מה שלא אמר כן מקודם. והנה מהראוי יאמר גשה נא ואמושך האתה עשו אם לא. אך או' בני זה פעמים ואומר זה הוא מיותר. אך יאמר במה שכתבנו למעלה על אומרו ויאמר אליו בני שאמר לו התחייחס לבן לי כלומר מתדמה אלי בכשרות מה לזכות לברכה. לכן למה שהיה מתאמת לו עתה כי יעקב הוא. הלא היה על הוראת כשרון בהזכרת שם שמים אמר גשה נא ואמושך. כי אני רואה היותך בני כלומר מתדמה לי כי על כן אני מתמיה ואומר האתה זה בני עשו כלומר האתה זה מתייחס לבני בהיותך עשו. ושיעור הכתוב כמתמי' האתה זה האומר הקרה ה' בני עשו או היה יעקב. וזהו אם לא והנה ארז"ל שנרת' יעקב לאחוריו ונשפכו מים על ברכיו והיה נופל מלא קומתו מרוב הפחד. לולא שלח ה' שני מלאכים משני צדיו וגם ה' אמר אליו אל תרתע כי אני אלהיך ואפשר בשום שכל אל יתור אומרו יצחק אביו והיה די יאמר ויגש יעקב וימושהו כי ראה יעקב בטחון זה לגשת ולא יקרנו אסון להביא עליו קללה כי אמר הלא אותי מחזיק לבן לו מתדמה אליו על אומרי כי הקרה ה' וא"כ איפה לא יקללני. וזהו ויגש יעקב אל יצחק אביו במה שהוא אביו מתדמה לו וה' עזרו במה שוימושהו והוא בשום לב לדעת על מה זה אחזתו רעד. כמז"ל (שם) והלא עורות גדיי עזים היו על ידיו. אמנם היה מיראתו פן יבחין משערות עזים לשערות בן אדם אופן ימשש בדוחק מה. ויתנדנד עור העזים מחלקת בשרו וירגיש ע"כ פחד ורגז. אך ה' היה עמו שלא משש בעצם רק בנגיעת ידיו בקלות וז"א וימושהו ולא אמר וימששהו מגזרת ממשש בצהרים:
Genesis.27.22.1
ויאמר הקול קול כו'. יכוין בכפל הקולות והידים לומר כי בשתי בחינות הקול יראה היותו יעקב. ובב' בחינות הידים יראה היותו עשו ובחינות הקול הם. (א) הברת הקול. (ב) דבר הקול באומרו כי הקרה ה' אלהיך שהזכיר שם שמים. ועל שניהם אמר קול זה פעמים ואפשר שע"כ הראשון חסר והשני מלא. כי הראשון הוא על ההברה והב' הוא על האמירה התוליות ועיקרית על ההברה. וגם הוי"ו היא אות מהשם שראה שגור בפיו. והידים ידי עשו. (א) בממשות שעירות. (ב) בפועל ידיו שעשה מטעמים כאשר אהב בשאלתו אל עשו שיורה היותן מעשי ידי עשו. והנה היו ב' סימנים להורות כל צד משניהם וא"כ היה הדבר שקול וא"כ מה ראה להטות אל צד היותו עשו מאל הצד האחר. או לפחות יהיו בעיניו ספק ברכות להקל ויהיה בשב ואל תעשה לז"א ולא הכירו וכו' לומר מה שנטה אל צד התנכרות הוא כי יותר ראוי להטות אל ממשות חוש המישוש. מאל ממשות הברת הקול וע"כ לא הכירו ועשה פועל וזהו ויברכהו ולא היה בשב ואל תעשה. ולהיות שעתה נטתה דעתו אל היותו עשו מאשר בתחלה גם שהיה עדיין תמיה על הוראות הכשרות ע"כ מתחלה נאמר האתה זה בני עשו כלו' היתכן אתה זה שתתייחס לבן עם היותך עשו אך עתה שראה ממשות הגוף. היקל בתימה ואמר אתה זה בני עשו. ולא אמר האתה בה"א כי לא גדלה תמיהתו כמאז עם שהיה מתחמץ לבבו בצד מה על הוראות הכשרון ושב ויאמר אני. יתכן רצה לחזור לשאול אתה זה כדי להתחזק יותר בהברת הקול. ע"כ מה עשה יעקב קיצר ביותר ולא אמר אנכי עשו רק אני כדי שבמלה אחת אין הברת הקול נכרת יפה. וגם לא אמר אנכי שבה ג' נקודות כי אם אני שלא יורגש כמעט בב' נקודות הברת הקול להבחין. וגם אחרי כן עד שיצא לא דבר מאומה. והנה להיות כי מארבעת החושים זולת הראות כי איננו נסה יצחק בשניהם. בשמע ובמישוש ועדיין היה הדבר שקול עם היותו נוטה בצד מה אל המישוש רצה לנסות אעפ"כ בשנים האחרים. והיחל בחוש הטעם לראות אם הם המטעמים אשר אהב כאשר צוה אל עשו באומרו כאשר אהבתי ואמר הגישה לי ואוכלה מציד בני. כלומר אם היה מאשר אהב וגם שיהיה טעם צבי או טעם בהמה בלתי נצודת. ויאכל ולא הרגיש כי קרוב טעם גדי לצבי ואעפ"כ ויבא לו יין למען שבעריבות היין לא יכוין בדקדוק הפרש הטעם שבין צבי לגדי ובראות שבזה לא הבחין. רצה לנסות בחוש הריח ולבל יראה כמכביד אם יאמר גשה ואריח ריח בגדיך. אמר גשה נא ושקה לי בני כדי שבהגשה יריח וכן היה באומרו ויגש וישק לו וירח כו':
Genesis.27.22.2
וטעם אל הנשיקה יהיה לתת התערבות והתקשרות נפשו עם נפשו כי כן הוא ענין הנשיקה כאשר נבאר בס"ד פ' ויחי. ואז ע"י זה גמר בדעתו כי עשו היה ואמר ראה ריח בני כו'. הנה ראוי לשים לב אל וי"ו של ויתן שהוצרכו רז"ל לומר יתן ויחזור ויתן גם אל אומרו ראה ריח כו'. אל מי ידבר יצחק שיאמר לו ראה ואחשבה שהיה מדבר עמו ית'. והוא מיראתו פן ימאן הוא ית' לברך את עשו כי רע הוא איש שדה החיצוני הוא שדה הטומאה. והוא חשב כי עשו היה ע"כ אמר להקב"ה ראה כו'. והוא כמאמרם ז"ל (ב"ר פ' ס"ה) שנכנס ג"ע עמו ואמר לו ית' ראה נא ריח בני שאינו כריח שדה החצוני אשר לא ברכו ה'. רק כריח אותו שדה אשר ברכו ה' הוא שדה תפוחים הקדוש. וא"כ נאותה הברכה אליו ולכן ויתן לך כו' כמו שנתן ובירך את השדה הנזכר ג"כ ויתן כו'. ואם אומרו אשר ברכו יחזור אל בני שאמר ג"כ יהיה הוי"ו לומר נוסף על אשר ברכו ועוד יתן לך וכו':
Genesis.27.22.3
או יאמר כמדבר אליו ית' ראה כו' לו' הנה יקרה יבורך גבר ע"י מדת הרחמים אך מדת הדין לא תסכים עמו אך בהיות שגם הדין מתהפך לו לרחמים אין למעלה מזה ע"כ אמר אליו ית'. הנה נאותה הברכה אליו מפאת הדין כי מצד הרחמים כבר הוא מבורך וזה אומרו ראה ריח בני כריח שדה הוא כריח ג"ע כי זה יורה אשר כבר ברכו ה' הוא לפחות מדת הרחמים. וא"כ מה אוסיף עתה לברכו כ"א שגם מדת הדין יברכהו. וזהו ויתן לך האלהים כלומר כמו שבירך אותך ה' בכלל הברכות היה. שגם בשנת העדר מטר מאשר יבורך מטל השמים בלבד ומשמני הארץ יהיו לו רוב דגן ותרוש כענין אף שמיו יערפו טל. יעבדוך מפור' למעלה:
Genesis.27.30.1
ויהי כאשר כלה. הורה יראת יעקב בל יראה לפני עשו עודנו לפני אביו שעם היות המתברך להתעכב מעט לפני המברכו. אך הוא לא כן עשה כ"א נחפז עד כי הוויית כלות הברכה והויית צאת יעקב מהבית אשר שם יצחק ומחצר שחוצה לו הוקשו הוייות להדדי כי יחד היו רגע א' וזה ויהי כאשר כלה כו'. ויהי אך יצא יצא שהן ב' יציאות מהחדר שבו יצחק ומהמקום שחוצה לו:
Genesis.27.30.2
והנה אמרו רז"ל (עיין בתנחומא) שהמקום שהיה בו יצחק מפולש היה זה נכנס מכאן זה יוצא מכאן ואפשר שכפל מלת יצא יצא. וגם מיעוט מלת אך כי לא גמר ב' פסיעות. וז"א אך שהוא מיעוט על ב' יציאות הן ב' פסיעות:
Genesis.27.30.3
או אפשר הפך זה שהכ' מגיד השגחתו ית'. ומה גם לרז"ל (ב"ר פ' ס"ז) שאמרו שהמלאך היה מתיר כל צבי שהיה עשו קושר למען יתאחר ובזה יאמר אחר ספרו מה שמיהר יעקב לצאת טרם יבא עשו כי כאשר כלה כו' ויהי אך יצא יצא שכמעט יצא ב' יציאות גמורות כמדובר אע"פ שבאשר ה' את יעקב לא היה צריך כל החפזון ההוא כי אחר יציאות אלו עדיין עשו בא מצידו בלבד ולא עשה המטעמים עד אחרי כן. וזהו ויעש גם הוא כו':
Genesis.27.32.1
ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני כו'. והיות מלת אבי בטעם תבי"ר שאמר כמתמיה על אומרו מי אתה כלומר האם עתה תתנכר אלי יותר מאז הולדי. ע"כ האריך במלת אבי בתבי"ר והנמכת קול כמתמי' ומצטער ואו' האם אני צריך להודיעך מי אני ואם הוא לדעת אם אני בכור שתסתפק אם מכרתי הבכור' ותשאל אם אני בכור כלומר שהברכה תלויה בזה אודיעתך שבכור אני והיתל לבל הפסיד הברכות אז ויחרד כו' והנה ארז"ל (שם פ' ס"ה) שנכנס גיהנם עמו ועל זה היתה החרדה לומר מי איפה מי נאפה בגיהנם ואמרו לו הוא הצד ציד כו'. וע"פ דרכנו נשית לב אל ב' החרדות האלו הנזכרות ובב' נאמר גדולה עד מאד ולא בראשונה. אמנם הנה כתבנו כי יצחק ידע את כל אשר נעשה כי חלק עשו היה העולם הזה וחלק יעקב הוא העולם הבא וע"כ היה חפץ להגביר את כל אחד ולהחזיקו בראוי לו לעשו טובות העה"ז וליעקב העה"ב כמדובר למעלה. ומה גם למה שכתבנו כי כל הד' מלכיות העתידות למשול בעולם ולשעבדנו יתקיימו המלכות בעשו ולכן היה דעתו לאמר לו יעבדוך עמים וישתחו לך לאומים הם מלכיות כולם לא ירים ראש מלכות זולתו לשעבד את ישראל וזהו הוה גביר לאחיך כו' ועתה בראותו שלא נעשתה מחשבתו חרד שתי חרדות אחד על עשו שהפסיד חלקו. והשנית על יעקב שהפסיד גם הוא חלקו שבעולם הבא כי המירה בטובות הבלי העולם הזה כי אמר הלא לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות שעל כן אברהם בירר לישראל את המלכיות כדי שנזכה ונחיה לחיי העולם הבא על כן ראה כי אבדת יעקב גדלה מאד מאבדת עשו ועל כן ויחרד יצחק על דבר עשו שאבד ברכתו בעה"ז. ועוד ב' חרדה גדולה עד מאד ומה היא זאת השני' פירש במרירות ואמר לבו מי איפה כלו' מי נוטל איפה בעה"ז כלו' האם הומר ליעקב טוב העה"ב במה שהוא איפה בעה"ז כי עתה לא יזכה לשלחן גבוה לעה"ב ויאבד ברכות רוחניות העתידות להתברך בהן אך חזר ואמר הוא הצד ציד כו' גם ברוך יהיה לומר הנה נראה כי לא יפסיד יעקב כי הלא מה' יצא הדבר שיתברך כי אהב את יעקב וא"כ לא להפסידו האחרות כיון והוא כי הנה הוא הצד ציד כלומר הוא הבלתי מלומד ומתאחר לצוד היה הצד ציד. וגם ויבא לי וגם אוכל מכל כי לכל זה היה צריך שהות הרבה. ואף עפ"כ כל זה נעשה בטרם תבא הנה זה יורה כי מה' הוא כי הלא אתה המלומד לצוד ולעשות מטעמים והוא הוא צד תחלה. וגם ויבא לי. וגם ואוכל מכל הכל ואתה לא באת. הנה זה יורה שלא זכית ולא אסתייעא לך מילתא לכן אגזור אומר כי גם שאוברכהו לא יפסיד האחרות כי גם ברוך יהיה הברכות הרוחניות גם הם שיבורך הברכות הרוחניות. וזהו יהיה כלו' לעתיד ולהיות כי אין דרכה של תורה לפרש טובות העולם הבא רק ברמז לא פירש רק גם ברוך יהי' והן זאת הברכה אשר היה עתיד יצחק לברך את יעקב כמאמרם ז"ל (שם פ' ס"ה) על והבאתי עלי קללה ולא ברכה כמפורש למעלה:
Genesis.27.32.2
ואפשר רמז לו במלת יהיה מה שכתבנו אצל כה יהיה זרעך. שחוזר אל הככבים שאמר לו וספור הככבים ואמר לו אחר כך כה יהיה זרעך כהם. והוא כי החמה והלבנה יש להם בושה לעתיד לבא. וחפרה הלבנה ובושה החמה. אך הככבים לא יבושו לעולם. כאומרם ז"ל באלה הדברים רבה (פ"א) על ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד. וזה הוא העה"ב שלא יבושו כי אם שם יתענגו עד עת קץ וזה אפשר רמז לו פה באומרו יהיה. שגם זרעו יזכו לברכה שהוא מספר צדיקים שבכל דור מזרע יעקב כמו שאז"ל (נדרים דף ל"ב) אין לך דור שאין בו שלשים צדיקים כמנין יהי"ה זרעך שיהיו זוכים לעה"ב. ועל דבר איך יזכו ישראל לב' שולחנות כאשר חרד יצחק. יהיה שיתקיים בהיות ישראל צדיקים כאשר כתבנו שהיה דעת רבקה. או מה שאז"ל שנשארו לימות משיחנו. וכשמוע עשו את דברי אביו ויצעק כו' עד מאד. אפשר הבין ענין אביו כלו מתוך דבריו. ואשר כפל ברכת יעקב כי החרדה הקטנה היה על דבר עשו. והגדולה עד מאד על דבר יעקב. לכן אמר אוי לי כי על הנוגע אלי לא חרדת מאד כאשר על יעקב. כי לכן לא תקנת קלקלתי כאשר תקנת קלקלתו. לכן צעק צעקה גדולה ומרה מגעת עד מאד שחרד יצחק מאד. לאמר על מה זה לא נצטערת עד מאד על דברי שימשך מזה שתברכני כאשר ברכת אותו וזהו ברכני גם אני אבי. כי גם אתה אביו כיון בל תאמר איך אסי' ברכתו ממנו ואתננה לך כי לא אשאל ממך רק שתברכני גם אני ונהיה שנינו מבורכים אחר כי מה' באה הברכה הזאת לך והשיב לו אביו מה אעשה לך כי הלא בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. כלו' המיוחדת לך שהוא מטובת העה"ז ולכן טובות העה"ב אשר לא יאותו לך לא יצדקו אליך. ושמא תאמר הלא מתנה בטעות חוזרות. על כן דקדק בלשונו שלא אמר בא אחיך ויקח במרמה ברכתך. רק בא אחיך במרמה. כלו' לא היתה מרמה רק בביאה אך לא קבלת הברכה רק ויקח ברכתך קיחה עצמית. והוא כי הלא נכנס עמו ריח שדה גן עדן כי בא ה' עמו. ומאתו כלוקח משלו לקחה. גם אפשר יחזור במרמה אל אומרו אחיך. לו' אשר הוא בחינת המרמה אחיך. כי בזה הוא אחיך ויקח כו' אז אמר הכי קרא שמו כו' לו' הוא הרמאי בעצם בשם ובפועל כי הכי קרא שמו יעקב ויעקבני. או יאמר ומה גם לספר הזוהר פרשת וישב. כי לא יצחק קראו יעקב רק הוא יתברך. וזהו שלא נאמר פה הכי קראת כי אם קרא יאמר הנה קרא הקב"ה שמו יעקב. ועתה הבנתי לדברים כי לא היה על היות ידו אוחזת בעקב עשו. שאם כן יקראנו עקב כד"א עקב את אחיו. אך יעקב הוא שהיה עתיד לעקבני. כי ידע ה' את אשר יעשה. ושמא תאמר אם כן שמה' הוא ומה לך עוד תלונה. לז"א ויעקבני זה פעמים. כלומר הלא די בפעם אחת שרמזו בשם. אך היות זה פעמים על כן נוחם יסתר. ושמא תאמר הלא מלת יעקב הלוניות. ותכלול גם פעמים רבות. לז"א את בכורתי לקח כו' לומר הנה את בכורתי אשר יש בה ענין העולם הבא לקח והחרשתי. אך הנה עתה לקח ברכתי המיוחדת לי הוא של העה"ז. על כן כשל כח הסבל: או יאמר במה שכתבנו למעלה על וידו אוחזת בעקב עשו. שהוא על כי ידינו תמשול בעקב ממשלת עשו לעתיד לבא. לז"א את בכורתי שהוא להקריב קרבנות לזכות לעה"ב שאחר העקב. הנה לקח והחרשתי. אך הנה עתה שהוא על מה שהוא עתה טרם העקב. לקח ברכתי. או יאמר בשום שכל מלת זה. ולא אמר ויעקבני פעמים. אך הוא לומר במה שעקבני אתה בזה הוא פעמים. כי הלא העולמות שנים הם. והנה את בכורתי לקח הוא לטובת העה"ב והחרשתי. כי הלא אירש העה"ז אך עתה הפסידני גם העה"ז. נמצא כאלו עתה הפסידני הכל. וזהו זה פעמים כי פועל זה הוא פעמים כי עתה נמצא הפסידני שני העולמות כאחד. או שעור הענין מה שעשה לי בבכורה לא חשבתי לעקבה רק למקח וממכר. אך ויעקבני זה פעמים לומר בזה איגלאי מילתא למפרע שהיה עקבה זה וזה כי הלא את בכרתי לקח שהיה מעין העה"ב. ואני באומרי כי אין לי חלק שם החרשתי אך הנה עתה לקח ברכתי של העה"ז נמצאתי עתה קרח מכאן ומכאן כאלו עתה אשכל גם שניהם יום אחד.
Genesis.27.32.3
או ימשך אל סוף הכתוב. לומר לא אפלא מעקבת יעקב כי שמא גרים. כי הכי קרא שמו יעקב וע"כ ויעקבני. האמנם כי אתפעל על היות זה פעמים אך ממך אפלא יותר. שמורה כמעט שידך עמו. כי הלא אצלת לי ברכה. כי היתכן לא נסתפקת בקולו או לא היית נדון בקרבך ועל הספק היה לך להאציל ברכה. אולי היה מרמה ותתננה לי. עכשיו נמצא ידך כמעט בעקבה. ולבל יראה בעצם שקורא אל אביו רמאי ע"י היקש זה. לכן הפסיק מעט לומר הלא אצלת. וזהו ויאמר האמור בנתים עם שכוונתו אל ההיקש כאמור. ויען יצחק ויאמר ראה נא שלא אצלתי. כי הן גביר שמתיו לך וא"כ מה שקנה עבד קנה רבו. ומה אתן לך שלא יהיה שלו ואמר סמכתיו. וגם אומרו ולך איפה שהל"ל ולך מה אעשה יאמר צר לי עליך עשו בעל טוב העה"ז. כי הן גביר שמתיו לך כו' ודגן ותירוש כו' וכל זה לא שעיקר האושר שלו הוא זה. כי הלא בעה"ב הוא חלקו. רק הוא שסמכתיו בעה"ז שלא היה בו דבר על מה שיסמוך נמצא שיש לו בעה"ב ובעה"ז ולך איפה. כלומר ולך שאין לך רק איפה בעה"ז. מה אעשה בני שבחלקך תשאר ריקן:
Genesis.27.32.4
או אפשר יאמר מה שאצלתי מספק. הוא כי הן גביר בלבד שמתיו לך ולא שתהיה לו עבד בעצם. כאשר ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים. אמנם עדיין צר לי עליך כי דגן ותירוש סמכתיו במקום שאינו חלקו רק סמך מה ולך איפה שכל חלקך הוא איפה מה אעשה בני. גם באומרו לך נתוספה ה"א ונאמר לכה. אפשר ירמוז לו גם זה לומר ולך בעולם הנברא בה"א. שהוא איפה מה אעשה בני. ויאמר עשו כו' אומרו הוא יראה ייתור. ודי יאמר הברכה אחת לך כו'. אך יאמר הברכה אחת. ושתהיה היא לומר אותה שברכת את יעקב ושלא יהיה לך זולתה. זה אי אפשר לכן ברכני גם אני אבי ברכה זולתה:
Genesis.27.39.1
ויען יצחק כו' הנה משמני ארץ כו'. מלת הנה תראה מיותרת. ודי יאמר ויען כו' ויאמר אליו משמני כו'. אך לזה נשית לב מה היה ליצחק שעד פה לא ברכו לקול זעקתו ותלונתו זה שלש רגלים. עד שבכה לפניו. אמנם לזה נעיר גם על דברי רז"ל האומרים כי כל טוב אדום היה על ג' דמעות שתים ירדו וא' נשארת בעינו ולא ירדה. וראוי לשים לב למה תלו בדמעות ולא ברכת אביו. וגם אומרום שהאחת נשארה תלויה:
Genesis.27.39.2
אמנם אין ספק שברכות האבות לא היתה מהם אל המתברך רק מה' היה הדבר יוצא ובא שפע על ידיהם וחל על המתברך כמאמרם ז"ל (בתנחומ') על מנשה ואפרים שהיה בא יעקב לברכם ונסתלקה ממנו שכינה. אמר מי אלה שאינם זוכים לברכה כי הלא מבלתי היות הכנה במקבלה. תמנע השפעה מהמברך כן בזה לעדר הכנה בעשו להתברך לא היה מברכו. שעם שהיה רצון יצחק לברכו לא היה הקב"ה מסכים על ידו. ולכן כל צעקותיו לא עמדו לו. והוא בחשבו כי מאביו בא הדבר צעק והתרעם. ובראות שלא שוה לו אמר אפשר העיכוב הוא כי אין לך רק ברכה אחת. וזו היא שברכת את יעקב או הוא שאינן מסורות לך כי אם לה' אם היא מהטענה הא' הברכה אחת. וגם היות היא שהיא של יעקב כלומר והוא תימה. וגם אשאל לך אבי לומר אם לך מסורה ולא לה' לבדו ברכני כו' כי הלא אבי אתה. וז"א אבי זה פעמים ועדיין לא שוה לו כי לא מאביו היה העדר ולכן החריש יצחק. ואז בראותו כי כן הוא. אז בכה לפניו יתברך כי בידו הדבר תלוי וזהו וישא עשו קולו ויבך ולהיות כי שערי דמעות לא ננעלו אז נתרצה שכינה להשפיע לו ברכה. וזה ויען יצחק כו' הנה משמני כו' כלומר הנה מאשר נתהוה כעת משמני כו' כי כל לשון הנה הוא לשון הכנה והזמנה. והוא ע"י הדמעה וארז"ל שהדמעה השלישית לא ירדה לגמרי. הוא כי הל"ל בדמעות שלש מאי שליש הוא שלא נשתלשו לגמרי באופן כי השתים היו גמורות ולא השלישי. והיתה ברכתו יהיה מושבו משמני הארץ. והוא כי הלא אם היה מברכו ברוב דגן ותירוש כו' מה שקנה עבד קנה רבו. ע"כ לא ברכו רק במושב שיהיה במקום משמני הארץ ומטל השמים כו':

Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source.