← All works
Alshekh on Torah Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections
Deuteronomy.29.9.1 אתם נצבים היום כלכם כו' . ראוי לשים לב . ( א ) למה לא התחילה הפרשה באמירה או דבור לומר ויאמר משה אל בני ישראל אתם נצבים כו' . ( ב ) האם עד כה לא היו לפני ה' והלא מלא כבוד ה' את כל הארץ . ( ג ) אומר כלכם ואומר שבטיכם ואומר כל איש ישראל הוא דבר א' שנוי ומשולש . ( ד ) כי אחר אומר כלכם כל שאר הפסוק עד סופו מיותר . ( ה ) כי אומר ראשיכם יורה שעם כללות העם ידבר ובאומר שבטיכם יורה שעם הראשים ידבר ובאומר זקניכם ושוטריכם יורה שחוזר לדבר עם הכלל ובאומר כל איש יורה שלא לנוכח ידבר מה שאין כן עד כה ומהראוי יאמר כלכם . ( ו ) אומרו איש ולא אמר אנשי ישראל . ועוד אומר וגרך לא יאמר וגרכם ואומר אשר בקרב מחנך הוא מיותר . ועוד באומר לעברך בברית כו' מה צורך זה הברית אחר ברית שכרתו בחורב . ועוד אומר בפסוק זה ושאחריו לשון יחיד משא " כ לא למעלה ולא למטה . ועוד או' למען הקים אותך היום לו לעם כי הלא ממצרים קראם הוא יתב' עמו ואם לא היה אז בברית הלא היה מהר סיני . ועוד אומר והוא יהיה לך כו' בכלל האמור הוא . ועוד שאומר כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך ואם כן מה יתן ומה יוסיף עתה אם הוא מושבע ועומד מאז . ועוד אומרו ולא אתכם כו' בלשון רבים . ועוד כי למעלה אמר כי ה' כורת הברית ופה ייחס על עצמו ואומר אנכי כורת כו' . ועוד אומרו כי את אשר ישנו פה הוא מיותר והל " ל את אשר איננו פה עמנו גם הוא שהוא מה שמחדש . והנה על אשר הערנו מהשלישית והלאה הנה במז " ל על פסוק ואת אשר איננו פה מלמד שכל הנשמות שמבראשית היו שם . שהנה מאשר לא אמרו שכל הנשמות העתידות לבא שם היו אלא אמרו שמבראשית יורה כי גם נשמות שקדמו וכבר מתו הביאו אתו הוא יתב' וא " כ איפה אין זה כי אם ראשי עם כאבות העולם ושבטי ישורון . ושזה אפשר יאמר כי במעשה רב כזה לכרות ברית התורה באלה ובשבועה את אשר ישנו ואת אשר איננו שהוא דבר שהעולמות מתקיימים בו קרוב הדבר לאמר כי שם נמצאו ושם היו האבות ושבטי ישורון י " ב שבטי יה עם כל הנשמות העתידות הבאות גם המה ויבאו כל תיבות הכתוב על נכון בלי יתור ראשיכם הם ג' האבות שבטיכם הם י " ב בני יעקב אבות לישראל . ואחריהם זקניכם ושוטריכם וכל ישראל יחד . וע " ד הפשט יאמר כי למה שהקבוץ ההוא לכרות ברית עמו יתברך נעשה אין ספק כי ה' היה שם לקיים וכרות עמו הברית ובזה יאמר אתם כו' והענין כי בסוף פרשה הקודמ' נאמר ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' כו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה ועוד היטיב כי ואולך כו' לכן היום הזה קראתי את כלכם כדי שושמרתם את דברי הברית כו' כי מה שאתם נצבים כו' הוא לעברך בברית כו' ועל כן לא נאמר ויאמר כי מפרשה הקודם הוא והתכת הכתוב יתכן הוא כי הנה רש " י ז " ל פרשת מטות כתב כי בכל דבור או אמירה שהיה משה אומר לישראל היה חולק כבוד לנשיאים לדבר בם ראשונה ואחריהם אל כל איש ישראל . ובזה נבא אל הענין אמר משה הנה אתם נצבים היום כלכם מה שבימים אחרים לא היה כן רק הנשיאים תחלה לבדם והטעם כי בבואכם אלי הייתי חולק כבוד לנשיאים לדבר בם ראשונה הם הראשים אך עתה הוא לפני ה' אלהיכם שהוא לכרות עמו ברית ומי הוא היודע לפניו ית' מי הוא הגדול כי לפניו ית' לפעמים תחתונים למעלה ועליונים למטה על כן אל אדם לא אכנה לאיש ואיש בתואר מעלתו כי אם אומר כלכם לפני ה' סתם כי הוא ידע מתי שוא וירא מי הוא הגדול והוא מאמרנו על פסוק קטון וגדול שם הוא והוא כי אחור וקדם הפסוק הוא נודע מעצמו אך יאמר מי שהוא גדול ואשר הוא קטון לא יודע לפני איש הרואה לעינים כ " א שם הוא ועבד גם הוא ימצא שם חפשי יותר מאדוניו ומ " ם שמאדוניו כד " א הטובה ממנה שהוא יותר ממנה וכאלה אין מספר וזה מאמר משה באומרו כלכם והוא בשום לב אל אומרו ראשיכם שבטיכם כו' ולא אמר ראשים שבטים זקנים ושוטרים כי באומר ראשים שלכם יורה שאינו מדבר עם הראשים ובאומר שבטים שלכם יראה שאינו מדבר אתם וא " כ עם מי ידבר כי זה כל האדם אך הוא לומר הנה למה שאתם נצבים היום לפני ה' אלהיכם אין יום זה כיתר ימים שהייתי מסדרם לבא לפי מעלתם למטה כ " א כללם סתם למה שהוא לפני ה' ולפניו יתברך לפעמים עליונים למטה ותחתונים למעלה וזה מאמרו ראשיכם שבטיכם כו' לומר אם הן ראשים הוא לכם וכן אשר הם שבטים נחשבים מהמון עם הוא לכם וז " א ראשיכם שבטיכם אך אולי נהפוך הוא לפניו יתברך הרואה ללבב שאחר הם ראשים אפשר ראוי יהיו שבטים או בהפך וכן זקניכם ושוטריכם שררתם היא לכם אך הצד השוה שבכל הכתות הוא כי כל אחד חשוב לשבטי ישראל יכנה וזהו כל איש ישראל וכיון להשרשם בשפלות כי כל א' יחוש שחבירו גדול הימנו עם היותו שפל פה כאשר סופר מאיש שהיה מכבד את כל זולתו כקטון כגדול ותמהו עליו והשיב אם גדול בשנים ממני הנה עשה יותר מצות ממני ואם רך בשנים לא רבו אשמותיו כמוני ואם חכם ממני ראוי לכבד תורתו ואם חכמתי אני יותר הוא לא ידע חומר אשמותיו כמוני ואשמותי כמוהו וההיקש בזה ועל כן ארז " ל המגביה עצמו הקב " ה משפילו כו' וזה אצלו מאמר הנביא ישעיה וישח אדם וישפל איש כו' לומר וישח שתראה שמכניע עצמו ההוא יקרא אדם שהיא תואר חשיבות וישפל שהוא יותר מוישח ההוא יקרא איש גובר וכובש את יצרו ואשר תראה במדה זו אל תשא להם לאשר תראם שחים ושפלים משא זו לאמר להם שיקראו אדם ואיש פן יתגאו ויאבדו מדתם :
Deuteronomy.29.9.2 או יאמר אמור אליהם מעלות השפלות כי השח יקרא אדם כו' כמדובר ובזה אל תשא להם משא דבר ה' הלזה שהוא בא בצור כו' לומר אם תתגאה טוב לך ייתי משיחא ולא תחמיניה כ " א שתמות תחלה וזהו בא בצור והטמן בעפר בקבר מפני פחד ה' בימים ההם שבא לערוץ ולהשפיל גאים אשר בארץ המה כי אז עולם הפוך תראה עליונים למטה ותחתונים למעלה כי אשר לו עיני גבהות אדם גבה עינים יהיה שפל ואשר הוא שח יהיה רום אנשים ואל תאמר א " כ מעט ישארו אז כי מי ומי השח ושפל כי הלא אין הוא יתב' כמלך שצריך עם רב כי הלא ונשגב ה' לבדו גם שיהיה לבדו ביום ההוא והוא כי המתגאה אינו מסוג אדם או איש כי אם בגדר אנוש הגרוע מכל תארי בן אדם כנודע והוא מאמר התנא ר' לויטס אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה כי ראוי לשים לב אל כפל מלת מאד וגם אל אומר תקות שהל " ל שסוף אנוש רמה וכיוצא בזה הלשון אך לשון תקוה יורה על מה שאדם מקוה ותאב לו ומי יקוה היות רמה ועוד אומרו אנוש ולא אדם ולא איש . אך הנה מוסר חכמים הוא לבחור במצוע אמר במדת השפלות מאד מאד הוי שפל רוח כי הבט אל סופך שתקות אנוש רמה ותראה שבכל שתי מאד אלה לא תגיע אל המיצוע והוא כי הגאה אנוש יקרא ולא איש או אדם ולא יבצר ממנו רמה ותולעה וידוע כי אין המת מוצא מנוח עד יתעכל בשרו ואנוש אשר הוא עתיד להיות רמה מתאוה ומקוה מתי יעשה רמה כדי למהר עכולו ואין לך פחיתת גדול מזה שזולת העשות רמה יתאוה לה וזהו שתקות כו' :
Deuteronomy.29.9.3 או יאמר אתם נצבים כו' במה שידענו כי כל איש שבעולם הזה מעלתו או שפלותו מוכר למעלה גם עודנו בחיים חיותו אלא שרוב אדם הפוך עניינם כמו שאמרו בגמרא דחלש דעתיה והראו לו בעלופו עולם העליון ואמר לו אביו מה ראית אמר עולם הפוך ראיתי תחתונים למעלה ועליונים למטה . אמר לו ולנו איך ראיתנו אמר כן גם שם למעלה הנה כי בהיות בישראל קצתם צדיקים וקצתם בלתי כשרים הנה יהיו שם קצתם למעלה וקצתם למטה אך בהיות כלם צדיקים כלם יהיו למעלה ונבא אל הענין ויתבאר בזה מה שלא התחילה הפרשה בויאמר או וידבר והוא כי הנה הנותרים אז בישראל ביום סלוק משה רע " ה היו כלם צדיקים כי כלו מתי מדבר ואשר חטאו בשטים גם הם ונשארו היוצאים קטנים ממצרים נוחלי הארץ כלם קדושים ואליהם אמר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' כלומר כלכם בהתייצבות ומעלה לפניו ית' שהוא בעולם העליון המתייחס לפניו כי כלכם צדיקים והנה אין ספק שעם שהצד השוה שבהם שכלם עליונים לא יבצר מהיות אלו למעלה מאלו זולת שלפעמים אשר היו פה במעלה גם שם מעלתם למעלה ממעלת השאר ולפעמים בשוה אמר הנה בראשיכם הם נשיאי המטות בעלי שררה אשר השררה מונעת יתרון צדקות כי אם שכאשר הם ראשים פה כן הם ראשים למעלה כי כל אחד כמעלתם פה מדרגתם למעלה לפני ה' וזהו אתם נצבים בהתיצבות מעלה לפני ה' בעולם העליון כאשר אתם בעולם הזה ראשיכם כו' כל מדרגה כאשר היא אצליכם ועד " ז כל איש ישראל כמעלתם כל איש פה הוא שם . או שעור הכתוב אתם נצבים היום בהתיצבות ומעלה למעלה בעולם העליון המייחס לפני ה' אך עם היותכם כלכם עליונים אתם מדרגה למעלה ממדרגה כי הלא אל כללות השבטים אני אומר ראשיכם כלומר ראוים הם להיות ראשיכם ואח " כ מדבר עם הראשים ואומר להם שבטיכם לומר כי ראויים הם להיות שבטיכם כענין צדק לבשתי כו' לדוד מזמור מזמור לדוד שארז " ל המזמור היה ראוי לדוד ודוד היה ראוי למזמור ואח " כ מדבר עם ראשי המטות וכללות השבטים ואומר להם זקניכם ושוטריכם כי הם ראויים להיות דיניכם ושוטריכם באופן שדרך כלל כלם במעלה אלא שכל כת במדרגתה פה כן הם גם שם בערך השאר ופירש דמיונם ואמר כל איש ישראל כלומר כל הכתוב הם איש ישראל כלומר כי כל ישראל גוי אחד הוא כי כל הנשמות הם משורש ואיכות אחד וכאשר איש אחד כלול מאיברים רבים וכללות כלם הם איש א' עם היות שלא תשוה מדרגת הראש אל הרגל וההיקש בכל יתר האברים אך צד השוה שבהם הוא כי אין גם אחד שאינו מאיכות מין האנושי כן כל אישי ישראל הצד השוה שבהם כי יחד כלם קדושים הם אך לא ישתוו במדרגה בפחות ויתר זה במדרגת מוח וזה במדרגת יד וזה במדרגת רגל אך לאחד יחשבו כלם כאיש אחד מפאת שורשם זהו כל איש ישראל כלומר כל שהוא הכללות הם איש ישראל והוא מאמר הכתוב כל ישראל כאיש אחד חברים וז " א כל בחול " ם ובמרכ " א שאינו נמשך אחר תיבה שאחריה כמו בהיות בהקמ " ץ ובמק " ף והוא כאלו אמר הכל איש אחד הם שהם כאיש אחד כי משורש אחד המה .
Deuteronomy.29.9.4 עוד יתכן על פי דרך זה באומר כל איש ישראל פירש ענין היות כלם צדיקים והוא כי ישראל נקרא גוי אחד ונפש אחד כמה דאת אמר שבעים נפש שהוא להיותם משורש הקדושה שהיא אחדות שלימה ועל כן ישראל ערבים זה לזה יחשבו כל איש ואיש מישראל כאשר אחד מגוף שלם וכל הכללות כגוף מקובץ מאברים רבים ונפשותם כנפש א' המחיה את כלם יחד והנה בהיות קצת ישראל צדיקים ונמצאו בעמנו רשעים בטל האחדות כי הלא אם עיקר אילן שיש לו ענפים רבים עם שראש העליון מהענפים נפרד זה מזה הלא יחשבו כל הענפים אחד מפאת חבור שרשי כל הענפים בעיקר האילן ואולם אם איזה ענף מהם יקוצץ ממקום חבורו לא ילן הלא יבטל אחדות הבדים זה בזה כי כלם מחוברים וזה נקצץ כן הדבר הזה כסא הכבוד הוא עיקר האילן שממנו יתפשטו נשמות עד למטה לארץ בגויותיהן אלא ששרשי כל נפש אדם בחיים חייתו דבק בשורשו מה שאין העין יכולה לראות והוא מז " ל למה צדיק דומה בעולם הזה לאילן שהוא נטוע בבקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה והוא עין נצר מטעי אך כאשר יחטא איש אז משם תפרד נפשו כי טומאת העין תפריד כמה דאת אמר עונותיכם היו מבדילים כו' וא " כ בהבדל נפש הרשע ממקום דביקות נפשות הצדיקים נתפרדה חבילתה ולא יקראו עם אחד כאשר בהיות כלם צדיקים כי הם כלם כאברים בנפש אחד וזה יאמר פה הנה לכם יחד כלם התייצבות ומעלה כי אתם נצבים כולכם ועם שאתם כולכם בהתייצבות מעלה הוא לכם מצד היותכם מתוארים לאיש אחד שהוא אחדות עצום כי עתה כולכם תקראו איש ישראל כאלו כולכם איש אחד אתם כאברים בנפש אחד כוללת כולכם שהוא מצד הכשרון והוא מעלה אין למעלה ממנה כי על כן אמרו שבואהבת לרעך כמוך כלולה כל התורה והוא דבר בחר ה' במאד מאד כמז " ל על פסוק חבור עצבים אפרים כו' ועל כן הקפידו רז " ל על תפלת הימים הנוראים שתהיה באהבת שלום בין איש ובין רעהו לשתקובל תפגתם שאז השטן אומר מי כעמך ישראל שהם כמלאכי השרת שאין בהם קנאה ושנאה כו' והוא סוד גדול כי בהתאחדות הנפשות פה כך יתאחדו שורשיהן למעלה והנה בנפשות בני ישראל יש אשר היא מבחינת חסד ויש שהיא מבחינת דין ויש מבחינת רחמים מעין בחינות העליונות וע " י התאחדות למטה יתאחדו שורשיהן ויהיה ייחוד בכל בחינות עליונים שהוא תכלית כל עסק תורה ומצוה וזה אחשוב שהנביא דבר באומר ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו כו' לומר כי הנה בינו יתברך ובין בני ישראל הפרש דבר והוא כי יתברך חפץ נתחיל לשוב והוא יעזרנו כי בא ליטהר מסייעין אותו ואנחנו מפצירים ומהפכים ואומרים השיבנו ה' אליך שתתחיל אתה ואח " כ ונשובה כמפורש במקומו וכן באומר השיבני ואשובה כי אתה ה' אלקי ונמצינו תלואים בזה תמיד אמר הוא יתברך הנה בזה עמי תלואים בשביל משובתי הנזכר והנני מודיע' שאם אל על יקראוהו בתפלה יחד שהוא באחדות אחד לא ירומ' העל הנזכר מעליהם כי על גוזליו ירחף שיהיה עמם לעשות רצונם כי הנה בהיותי נדון ומחשב כמצטער ואומר איך אתנך ואעזבך אפרים כד " א ולא נתן סיחון וכן אמגנך ישראל ביד האומות איך אתנך כאדמה להפכה ולא חלו בה ידי אויב אשימך כצבויים ואם אז אתם באים יחד אלי לבקש רחמים באחדות אזי מיד נכמרו נחומי וארחמ' ואבטל כל הגזרה שהייתי חושב לעשות כי אומר לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת כו' כי איני כאדם שלא יקבל תשובה כי אל אנכי ולא איש ועוד שע " י האחדות בלב ונפש בקרבך קדוש כי הוא יתב' שורה על נפש בעל אחדות בקרבו וזה אני חפץ שיהיו היכל ה' המה שהאנשי' עצמם יהיו המקדש וההיכל ולא העיר והבית וזה אומר ולא אבא בעיר כי אין השראת שכינתו בעיר כי אם באנשים צדיקים בקרבם בהיותם זכי הלב והכשרון . או יאמר אתם נצבים כו' לעברך כו' לומר גם שאין שלטון ביום המות והצבתי היום את כלכם לפני והיה ראוי אלכה לי אליכם כענין וילך משה וידבר שהיה מטעם זה אל תקפידו כי מה שאתם נצבים בהיות שהוא יום סילוקי לא לפני אתם כי אם לפני ה' כו' כי הדבר הוא על מה שבינו יתברך וביניכם שהוא לעברך בברית כו' מה שאין כן בפרשה שאחר זו שנאמר שם וילך משה וידבר כו' כי שם כיון זה בפירוש באומר את הדברים האלה לומר מה שעתה וילך משה שהלך אליהם ולא קבצן כאשר בפרשת נצבים עם היות זה וזה ביום א' הוא כי שם היה לעברך בברית כו' ופה מה שוילך משה בעצמו הוא בהיות הענין לדבר את הדברים האלה שהם דברים שבינו לבינם שהוא אומר בן ק " פ שנה אנכי היום כו' כאשר יבא ביאורו שם בס " ד .
Deuteronomy.29.9.5 או יאמר דרך אחרת וימשכו בה המקראות כלם והוא בשום לב טעם הברית הזאת אחר היותם מושבעים בחורב ואין שבועה חל על שבועה והנה דחקו רז " ל שהוא על שביטלוהו במדבר ויתכן שזה כל כוונת הכתובים שאמר הלא אמרתי בפסוק הקודם ושמרת' את דברי הברית הזאת כו' שהוא זה שבא לעוברם בברית ה' אמר אל תחשבו שהייתם פטורים עד כה כי אם הן אמת כי אתם נצבים היום לפני ה' שכבר הוא אלהיכם ואתם נצבים לפניו לו לעם ואל תאמרו שא " כ מה צורך אל שבועה זו והלא אין שבועה חלה על שבועה הלא היא כי ברית שבחורב היה אל הכללות לשון רבים כד " א ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה ואומר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם וז " א אתם נצבים לעם כלכם דרך כלל לפני ה' אלהיכם ראשיכם כו' לשון רבים כל איש ישראל דרך כלל טפכם כו' אך עתה הוא לעברך לשון יחיד את כל אחד ואחד בברית ועוד תוספת אחר והוא ובאלתו מה שאין כן בחורב שלא היה שם אלה רק שבועה בלבד ואומר וגרך כו' יהיה כי יש ב' מיני גרים א' גרי הצדק ב' האספסוף ע " ד וחוטבי עצים כו' שבאו בערמה גם בימי משה כמ " ש ז " ל והנה הגרי צדק היה הענן קולטם כיתרו ודומה לו וזה אומר גרך אשר בקרב מחנך שהם תוך המחנה בקרב הענן מה שאין כן מחטב כו' והערב רב שהיו חוצה לו ועל כן לא אמר גרכם לומר הגרים המתייחסים אל כללות ואחדות ישראל גוי אחד שהם בעלי נפש מהשכינה מה שאין האחרים חוטבי עצים שהן מהחוץ כנודע ועל כן נאמר גרך לשון יחיד שהוא על גרי הצדק ונחזור אל הענין אמר לעברך את כל יחיד וגם ובאלתו אשר זו מחדש כורת ה' עמך היום מה שלא הי' לכם בטרם יום זה ואל תתמה לומר כי במה נחשב יחיד להחשיבו כ " כ כי הלא רצונו ית' למען הקים אותך עם היותך יחיד לו לעם כאלו עם שלם הוא כל יחיד מכם ולא עוד כי אם שאינו כמלך שאין כבודו מלוך על מתי מעט ומכ " ש על איש אחד אך הוא ית' מכנה אלהותו על איש אחד וז " א והוא יהי' לך לאלקים ואל תתמה כי הלא הוא כאשר דבר לך והוא במה שדבר לך פנים בפנים ושמעת קולו שהוא אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה הלא לא אמר אנכי ה' אלהיכם כי אם אלהיך לשון יחיד והוא מז " ל שהי' הפייס שפייס משה על עון העגל כלום אנכי ה' אלהיכם אמרת אלהיך אמרת והרי אני שמרתי מצותיך וכן אל תתמה שזהו כאשר נשבע לאבותיך כי סגנון השובעה הי' להיות לך לאלהים ולזרעך הרי שהית' השבועה על יחיד כאומר לך וגם באומרו זרעך אפי' אחד נקרא זרע .
Deuteronomy.29.9.6 א " י שאומר הוא יתב' אם תאמר נא ישראל למה אשביעך זה כמה פעמים להיותך לי לעם ואני איני נשבע לך להיות לך לאלהים כי דע לך כי אין צריך כי אם למען הקים אותך היום לו לעם אפילו יחיד כאומר אך לענין אלהותו עליך והוא יהיה לך לאלהים מבלי ישבע עתה והטעם כאשר דבר לך ודבורו מספיק כ " ש כי גם הוא נשבע לאבותיך ויהו להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך גם רמז הטעם באומרו והוא יהיה לך כו' לומר מה שהוצרכתי להשביע אתכם שנית הוא על היחיד שלא הי' כך מתחלה אך אני תמיד יחיד אני וכבר נשבעתי וזהו והוא יהיה לך כלומר הוא כי יחיד הוא והוא כאשר דבר לך שהוא כאשר נשבע כד " א אני ה' לא שניתי :
Deuteronomy.29.13.1 ולא אתכם לבדכם כו' . שמא תאמרו לא ימנע או אתה משה כורת הברית או הוא ית' אם אתה הוא הכור' אינך יכול רק אל אשר הם בגוף ונפש אך לא אל נפשות כל דורות הבאים כי רוחניות ובשמים המה ואם הקב " ה הוא הכורת הברית הלא לא יהיה רק לנפשות הבאות ולא עמנו אנחנו שהרי עתה לא ידבר אלהים עמנו כאשר במתן חורה להשביענו ואם נאמר כי אתה תשביע אותנו והקב " ה את הנפשות למה נגרע מהדורות הבאים לז " א ולא אתכם כו' והוא בשום לב אל אומרו לפני ה' אלהינו על אשר ישנו פה ולא על אשר איננו פה אך יאמר על יעלה אל רוחכם שהאלהים בשמים ואני על הארץ ואתם עמי אך נפשות העתידות עם ה' למעלה כי הלא אשר ישנו פה עמנו בגוף ונפש הם לפני ה' אלהינו כי פה הוא ית' ואת אשר איננו פה הם הנפשות אינם בשמים כ " א עמנו היום עמי נמצא כי הנשמות עמי ועמכם פה וא " כ גם את הנפשות אני כורת ברית בשליחותו ית' עמנו הוא עם כל הנפשות העתידות ועם הגופים ושעור הכתוב ולא אתכם לבדכם אנכי כורת כלומר להיות אנכי הכורת שאין בי כח לכרות עם הנפשות אשר בשמים עם ה' כי האלהים פה עם אשר ישנו בגוף ואני ואתם עם הנשמות עמנו ועמכם הם ובהורמנותא דידיה אני כורת עתה הברית .
Deuteronomy.29.13.2 או יאמר בהקדים ענין רמזנו למעלה והוא כי כל איש ישראל אשר בארץ המה גם כי נפשם בגויותם לא נאמר שאין נשאר לנפש ורוח שארית למעלה כי לא כן הוא כי אין רוחני נוסע ממקום למקום שלא ישאר מאיכות מציאותו במקום שנסע משם כנודע ליודעי חן ומה גם לנפש שהוא חלק אלוה ממעל ועל כן כל נפש ונפש יהיה שורשה למעלה בקשר אמיץ עם שורשו לאשר לא הפסיק והבדיל ע " י אשמותיו כאומר עונותיכם היו מבדילים כו' . ונבא אל הענין והוא כי הלא יקשה על אומרו טפכם כו' כי הלא הטף הם קטנים ואיך ישביעום ויקבלו אל הנמצא כריתות הברית רק עם הגדולים וגם הנפשות הבאות לדורות הבאים עדיין לא היו לז " א ולא אתכם לבדכם אשר אני דובר אתכם שהם הגדולים אנכי כורת כו' ולא את הטף מן הטעם הנזכר ולא את הדורות הבאים כי הנה את אשר ישנו פה עמנו כקטון כגדול אשר הם בחיים לא נפסקה נפשם מלמעלה כ " א עודנו עומד לפני ה' אלהינו וה' אלהינו פה היא כאומרו אתם נצבים כו' לפני ה' כי שורשם עמו יתב' כהקדמה שהקדמנו אלא שאין נראים לנו וא " כ השבועה תחול בנפשותם כאשר ביתר נפשות הדורות הבאים וגם הנפשות הבאות כי ואת אשר איננו פה גם הוא עמנו היום לבא גם המה בברית ואלה הזאת וזה מוכרח שאם לא כן גם בברית הר סיני איך נתחייבו הטף בגדלן :
Deuteronomy.29.15.1 כי אתם ידעתם כו' . הנה לזר יחשב ימשכו ישראל אחרי אלהי מצרים והמה ראו כי באלהיהם עשה ה' שפטים וגם בגוים אשר עברו בהם ההצילו אלהיהם את סיחון ועוג מהם אך לזה נשית לב אל כפל הלשון שאחרי אומר עברנו חוזר ואומר עברתם אך יהיה כי דרך היצר הרע בבואו להטעות את האדם להעלות פני הראות ההרחקה מהחטא ומשים כל מעייניו אל פני הראו' קרוא אל הרע טוב והן דברי הכתוב הזה והוא כי לו חכמו ישראל יביטו לאחרית אלהי המצריים בצאת ישראל ממצרים אין גם אחד יטה אחריהם כי עיניהם ראו כי בכולם עשה ה' שפטים אך יצרם הזונה לא ישים פניו רק אל זמן ישיבתם במצרים מאז החילו לשעבד את ישראל באמור להם איך עצרו כח המצריים לשעבדכם בחומר ובלבנים ובכל עבודה אם לא כי ידי תועבותם עמדה להם ותואנה יבקש יצרם אל אבודם באחריתם וכן כאשר ישיתו לב אל הגוים אשר עברו בהם יצרם הרע לא יתנם להביט אל גלולי העמים אשר האבידו ישראל כסיחון ועוג ומדי ויתר האמורי והכנעני מלך ערד כי אם אל שקוצי הגוים אשר עברו בם דרך העברה לבד באמור להם כי אלהיהם הגינו עליהם מלשלוח ישראל יד בהם ז " א אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים כלו' כי תשימו לב אל זמן הישיבה ולא אל זמן היציאה משם וגם את אשר עברנו בקרב הגוים ולא כבשתם אותו רק אשר עברתם כי יאמר כי זו כחם לאלהיהם שהגינו עליהם וז " א אשר עברתם כלומר אותם שלא עשיתם זולת העברה בלבד ושמא תאמרו עדיין מי פתי יטה לבו אחר עץ ואבן אשר לא ייטיבו ולא ירעו לז " א הן אמת כי ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם שתראו כי שקוץ וטומאה המה עץ ואבן אך יטעו אתכם כסף וזהב אשר עמהם עם הגוים הנזכר ושמא יתעה אתכם יצריכ' הרע כי שקוציהם הקנם להם כי הלא זה היה עון הנשים בימי ירמיהו באומרם ומן אז חדלנו לקטר למלאכת השמים חסרנו כל ובזה יצדק אומר עמהם שאין הענין שהגלולים הם מכסף וזהב :
Deuteronomy.29.17.1 פן יש בכם איש כו' עתה גלה כונת ההקדמה שהקדים באומר כי אתם ידעתם כו' והענין לתת טוב טעם אל צורך קבלת אלה ושבועה בלשון יחיד והוא כי טרם היות הקבלה הזאת לכל א' כפרטות רק בלשון כולל היה מקו' ליחיד או יחיד' לפרוש עצמו ולהתחב' עם א' מעמי הארץ עובדי פסל באמור כי יחיד הוא ואיננו לוקה בברית כרותה דרך כללי על כן לא יוכל עתה להשמיד וז " א פן יש בכם איש או אשה יחיד או יחידה כו' כי והיה בשמעו את דברי האלה הזאת שבלשון יחיד כי עתה אם יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי היחיד בשרירות לבי אלך ודי להיות הנשארים בברית והוא באומר שרוצה להיות נוסף עם אומה מהאומות ולהיות מהן וזהו למען ספות והעדיף תוספת על הרוה הם אומה רוה ושכורה עם הצמאה היא חלק מאומה זו צמאה משכרות יין והוללות האומות על כן הודיענו כי נהפך הוא כי לא יאבה ה' שם מדת הרחמים סלוח לו עתה כי על כן הוא בלשון יחיד למען ילקה הוא לבדו כי אז כו' ואם ישמע מאלות שבספר משנה תורה זה שהוא בלשון יחיד וזהו ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה שהוא בלשון יחיד זה הוא על היחיד איש או משפחה ואם היחיד הוא שבט שלם כאומרו למעלה או שבט והבדילו ה' לרעה כו' .
Deuteronomy.29.17.2 או שעור הענין אל יעלה על רוחכם שגם מהברית הראשון לא היה לוקה היחיד הפורש את עצמו כי דעו נא כי גם מתחלה היה כך אלא שעתה יוסר מלבו מה שהיה אפשר לטעות כי יאמר איש או אשה או משפחה כו' אשר לבבו פונה מהיום טרם שמוע האלה ושבועה הזאת מעם ה' או לפחות שיש לו מעתה שורש סברא רעה פורה ראש ולענה שהם תולדות רעות כעבו' ע " ג וכיוצא והיה בשמעו את דברי האלה הזאת בלשון יחיד יתברך בלבבו במקו' קבלת אלה לאמר שלום יהיה לי שלא קבלתי אלה זאת שבלשון יחיד ומבלי קבלה בלב לא חל האלה והשבועה והחיוב כי בשרירות לבי שהיה לי טרם שמעי אלך וא " כ לא נכנסתי בכלל זאת וכונתו למען ספות הרוה שלא בלבד ליפטר מהשוגג הוא עושה כ " א גם להוסיף הרוה ביין שכרות המזיד עם הצמאה היא נפש צמאה ממחשבת רעה שהוא השוגג והוא כי הברית האח' דרך כללי היה ולא יפק' לרעה בין השאר על כן בא הפרטו' עתה להודיע כי לא כן הוא כי הנה לא יאבה ה' סלוח לו בכלל השאר גם שלא קבל זאת האלה שבלשון יחיד כי גם הברית הראשונה עם היותם בלשון רבים הכונה לחייב גם את כל יחיד מתוך הכלל כ " א אז יעשן כו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה בפרשת כי תבא שהיה קודם לברית הזאת והאלה הזאת להורות כי גם הראשון היה כך . ועל השבט שאין הקדוש ברוך היא רוצה את שבט שלם למחות מתחת השמים לפחות והבדילו ה' לרעה כו' :
Deuteronomy.29.21.1 ואמר הדור האחרון כו' . ראוי לשים לב איך יקושר עם הקודם כי עד כה דבר על הפרט ועתה על הכלל בזמן החרבן . ועוד מה הוא אשר יאמר הדור האחרון והנכרי כי טרם יאמר גזירה מתחיל ואומר ואמרו כל הגוים כו' ואם מה שיאמרו כל הגוים היא גזירה על הכל למה חילקן לשנים ולא אמר מתחלה הדור האחרון והנכרי כו' וכל הגוים . ועוד שמתחלה לא אמר רק אשר הוא מארץ רחוקה ואח " כ אמר ככל הגוים :
Deuteronomy.29.21.2 אמנם הנה לבא אל הביאור נשית לב אל ענין ההבדל לרעה שבלקו' השבט אשר לבבו פונה כו' שנאמ' בו והבדילו ה' כו' כי לא פורש לאיזו רעה יבדל כ " א היא לרעה הכתובה בספר הזה אין שם הבדל לזה מזה וא " כ אין ספק רעה זולת רעה המפורשת בכתוב . אך הוא כי הנה ידוע מרז " ל כי זה חסדו ית' אשר עשה לנו בעת החרבן כי הכעס אשר היה ראוי להביא על האנשים אמר ויביאהו על העיר ועל המקדש כד " א כלה ה' את חמתו כו' ויצת אש בציון כו' וכמ " ש על פ' מזמור לאסף אלהים באו גוים כו' ועוד מצאנו במאמרי רז " ל כי יותר לקתה הארץ בחורבן שני מבחורבן ראשון כי גם שבראשון לקתה הארץ עם כל זה היות גפרית ומלת שרפה כו' ולא תצמיח לא נאמר אלא על השני כמשז " ל במדרש שחכמי המדרש ראו כאש וגפרית בהדא בקעתא דארבל לקיים מה שנאמר גפרית ומלח שרפה כו' עכ " ל וכן כל ענין שאר הכתוב ומה שראו הם לא היה אלא אחר חרבן שני :
Deuteronomy.29.21.3 ונבא אל הענין אמר הנה רחמיו ית' הוא שמכלה חמתו בעצים ובאבנים לבל יכלה האנשים אך אין זה אלא על הכלל אך לא על איש או משפחה או שבט רק ורבצה בו מעצמו כל האלה ולא בעיר ומקדש וזהו והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל כו' כי אל הפרט יהיה ככל אלות הברית הכתובה בספר הזה שהוא אל האדם כי אין באלות ספר הזה זכר אלה אל הארץ כ " א אל האנשים אך על הכלל לא כן הוא כ " א ואמר הדור האחרון אשר יקומו מאחריהם בזמן החרבן והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה שהוא מבבל כד " א מארץ רחוקה באו אלי מבבל שהוא בחרבן ראשון שעל ידי מלך בבל יהיה וראו את מכות הארץ כו' כי מה שיאמרו בראותם מכות בארץ עצמה ויתמהו והוא אשר חלה ה' בה כי אשר היה קצף על האנשים והחולי ראו לבא על האנשים חלה על הארץ וזה הוא בזמן חרבן ראשון שאינו גפרית ומלח כו' רק פורענות קל אבל כאשר יהיה גפרית ומלח שרפה כו' כמהפכת כו' שהוא בחרבן שני אז ואמרו פה אחד כל הגוים כנודע כי מכל גויי הארץ באו לעזרת טיטוס כמפור' בספר בן גוריון ויאמרו על מה עשה ה' ככה כו' לארץ ההיא שהוא פורענות עצום על האדמה שלא חטאה מה חרי האף הגדול הזה אז יסכימו ויאמרו על אשר עזבו את ברית כו' כי הפירו ברית שנית שהיו כפויי טובה לאלהי אבותם . שלישית אשר כרת עמם ממש פנים בפנים וגם שהיה בהוציאו יתברך מארץ מצרים עם היות מקום אשר אין עבד יוצא לחירות והיו כפויי טובה על מה שהיטיב להם עצמם וילכו ויעבדו אלהים אחרים אשר האלהים ההם אפילו לא ידעו את ישראל כי דעה אין בהם ושמא תאמרו כי יעבדו את הבלתי יודעים עץ ואבן לא על עצמו רק אל מה שהם דוגמא אליהם הם שרים ומזלות עליונים לז " א ולא חלק להם כי חלק ה' עמו ולא חלק להם שרים ומזלות ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה על הארץ הקללה הכתובה בספר הזה שכל קללות ספר זה כלם על עצמם ולא על הארץ והחליף הצרה על האדמה ולמה עשה כך מפני שעל ידי כן לא הרגם רק ויתשם ה' בעל הרחמים בלבד מעל אדמתם ולא כלה אותם עם היות באף ובחימה ובקצף גדול לא הספיק כל הרוגז ההוא רק לנותשם מעל אדמתם וישליכם כו' ולא כלה אותם ואין זה כ " א על שכלה חמתו שפך חרון אפו בארץ :
Deuteronomy.29.25.1 הנסתרות לה' אלהינו כו' . ש " ת למה יעשה עיקר הוא ית' מצרות העולם הזה לומר שאם יעזבו את ה' ייסרם בעה " ז ואת אדמתם ולא אמר שידונו בגיהנם שהוא עיקר הרעה וכן על הטיבם לעשות אומר להם טובות העה " ז כדלעיל ולמה יניח העיקר הוא שכר העה " ב לז " א הנסתרות לה' אלהינו ולא לנו כי מי ראה מה שיהיה אחריו על כן נזכיר הנגלות שהם לנו ולבנינו כדי שע " י זה יזכנו לעשות את כל דברי התורה זאת לשמה . שאין כן במה שאין רואים בעיניהם :
Deuteronomy.29.31.1 והיה כי יבאו עליך כו' . לבא אל הענין נזכיר קצת הערות הראויות להעיר הלא המה . ( א ) אומר והיה כי הלא הסמכת רז " ל היא כי כל מקום שנאמר והיה היא שמחה הפך אומר ויהי ובזה שמחה מה זו עושה כי יבואו הברכה והקללה . ( ב ) אומרו הברכה כי הלא מה שישובו אל ה' לא מפאת הברכה הוא כ " א מהקללה וא " כ איפה למה נזכרה הברכה פה . ( ג ) אומר אשר נתתי לפניך שהוא מיותר . ( ד ) אומר והשבות אל לבבך כי הוא משולל גזירה שאינו אומר מה ישיב אל לבו כ " א המקום אשר יהיה בו . ( ה ) או' ושב וקבצך כו' כי אומר ושב הוא מיותר ומשולל הבנה כי לא נזכר שקבצם פעם אחד שיאמר ושב וקבצך וגם אומרו ומשם יקחך הוא מיותר . ( י ) אומרו אם יהיה נדיחך כו' כי הלא בכלל אומר וקבצך מכל העמים הוא גם אשר בקצה השמים כי אין הריחוק מעצור לה' . ( ז ) או' ומל ה' אלהיך כו' יראה כי עד כה לבם ערל ואיך ייטיב להם את כל הטובה לשוב שביתם ולקבץ גלותם ולהביאם אל הארץ אשר ירשו אבותם ולהטיבם והרבותם מאבותם אם עדיין ערלי לבב המה ומה ענין אומר למען חייך . ( ח ) מה היה שעם הייעודים אשר אמר למעלה לא אמר ונתן ה' אלהיך את כל האלות על אויביך כו' כ " א אחר אומר ומל ה' כו' . ( ט ) אומר ואתה תשוב כו' שיורה כי עד כה לא שב והלא הכתוב אמר למעלה אחר התשובה באומר ושבת עד ה' כו' ועוד הוסיף ואמר ומל ה' אלהיך כו' שהוא תוספת על התשובה הנזכרת ואיך יאמר אחרי כן ואתה תשוב . ( י ) אומר ואתה כי היתכן יהיה אחר שישוב במקומו שיאמר ואתה תשוב . ( יא ) אומר והותירך כו' כי מאחר שאחר הגלות מדבר שעל ידי התשובה ישוב יקבצנו מהו והותירך מה השארות יצדק שישאירנו בפרי אדמתינו כו' ויותר היה צודק יאמר וקבצך בפרי בטנך כו' וגם פרי אדמתך לא יזכיר כי לא בא " י המה . ( יב ) אומר כי ישוב ה' לשוש כו' על מה זה יודיע שידמה אותנו לאבותינו . ( יג ) אומר כי תשמע בקול ה' מי לא ידע כי זו היא התשובה לשמוע בקולו יתברך . ( יד ) אומר אח " כ כי תשוב אל ה' כי הלא כל האומר עד כה על מה שישובו היה ומה מחדש ואומר כי תשוב כך :
Deuteronomy.29.31.2 אמנם לבא אל הביאור נקדים ב' הקדמות . א' כי אשר תחת ד' גליות נתנונו עונותינו לו חכמו ישכילו דורות ראשונים אשר הגלו בראש גולים בבלה לשוב עד ה' תשובה שלמה מאהבה מסותרת לא היה עוד הוא ית' נותנם בגלות שני וההיקש מהב' לג' ומהג' לד' והוא מפורסם ברז " ל לא נתחייבו ישראל שבדור מרדכי ואסתר אלא מפני שהשתחוו לצלם נבוכדנצר ולמ " ד על שנהנו מסעודת אחשורוש והוא גלות מדי שהוא השני וכן ארז " ל במדרש חזית כי הקטרוג שהיה השטן מקטרג לפניו ית' בימים ההם היה מהלך באומר שאינם שבים בתשובה שלמה לפניך כו' הנה כי לו שבו תשובה שלימה בגלות בבל לא היו עוד משתעבדים באומה אחרת ולמלכות אחרת וההיקש בזולת הגליות . עוד הקדמה ב' והיא כי בגאולה העתידה מהגליות ד' במהרה בימינו לא נירא מפחד רעה אחריה חלילה והטעם כמז " ל כי גדולה תשוב' והבטחה אשר הבטיחנו הוא ית' כי לא יבצר ממנו מלשוב עד ה' והביאו הרמב " ם בהלכות תשובה ואם נעשה מאלינו הרי טוב ואם לאו ע " י חבלי משיח ואז תהיה תשובה שלימה מאהבה כי נמסור עצמנו על קדוש שמו יתברך מאהבה מסותרת כי לצורך השעה כי הוא אחרית הימים ימול הוא ית' לאהבה אותו ית' בכל לבב באופן כי הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו ובב' הקדמות האלה אמר הנביא הושע מפי השי " ת ישתבח שמו לעד באומר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כו' יחרדו כצפור כו' והוא כי אמר הנביא להוכיח את דורו המעותדים הם או בניהם להגלות בבלה ואמר הנה לעתיד אחרי ה' ילכו בתשובה ונהימת לב כאריה ישאג לבקש טרפו והוא אהבה תכליתית עד מאד אך לא יעשו מאליהם רק כי הוא ישאג תחלה בחבלי משיח ואז יחרדו בנים מים להתקבץ מן המקומות אשר נדחו שם והיא ההקדמה הב' וע " ז הוכיחם יחרדו כו' לומר דעו הרעה חולה כי מה לכם תדכאו עצמכם בגליות ולא תעשו מעתה התשובה שלימה העתידה ולא תגלו עוד כי הלא דעו כי אלו יחרדו כצפור ממצרים כי מאז יצאו ממצרים אלו היה כצפור שמחרידים אותה ובורחת מקנה שלא תתן אל לבה לשוב שמה ימים רבים ואדרבא בכל כחה תרבה לפרוח אלו כן חרדו מאז לבלתי היות בלבם שוב מצרימה מה שלא כן היה כי ע " כ היה כי לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים ועכ " ז אמרו נתנה ראש וכן אלו היו כיונה מארץ אשור אשר לא היו ממירים בת זוגם בשום צד ולא השתחוו לצלם וגם היו עם קונם בן זוגם באהבה לכל דבר כיונה שבכל עת מתנה אהבים עם בן זוגה שהיא תשובה שלימה מאהבה מסותרת הנה אלו כך היו עושים לא היו גולים עוד כי גם אני עושה את שלי והושבתים על בתיהם ולא יגלו עוד מהם והיא ההקדמה הראשונה אך למה שלא היתה רק מיראה ובלתי שלימה לא היתה הגאולה גמור' והושלכנו מארצנו אל ארץ אחרת כיום הזה ונבא אל כוונת הכתובים :
Deuteronomy.29.31.3 והוא כי למה שאלהי עולם ה' הוא אבינו הוא מלכנו על כן כאב את בן ירצה יוכיחנו ושם לפנינו את פרשת הקצף אשר יקצוף עלינו על רוב פשעינו ככל הכתוב מפרשת כי תבא עד הנה ועתה בא ויאמר מה אעשה לך בני כי הלא ידעתי כי לא תמנע מחטא לי לבלתי בא עליך כל הרעה הכתובה הזאת רק שאח " כ אלי תשוב וזהו והיה כי יבאו כו' ושבת כו' וגם אז לא בשלימות וגם אנכי אטיב לך וגם לא בשלמות כי תשוב תלקה עוד רבות כי יציק לך אויבך ויגרשך ממצבך וממעמדך יהרסך וצר לי עליך על תחלואיך גם שממכותיך ארפאך כי הלא טוב טוב היה טרם תקרב ותגלה תשוב מאליך עודך שליו בביתך ורענן בהיכלך בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך שלם בגופך שלם בממונך וכל קנינך שגר אלפיך ועשתרות צאנך ופרי אדמתך ולא שיעלה הכורת עליך להשמידך ואחר תשוב אחרי היותך בזוז ושסוי נגוע מוכה מכת חרב ואבדן כי הן זאת תעשה לך בלתי ראותך את הנולד לתקן מעשיך בטרם יחשיך והוא כמקרה הכסיל אשר יחטא ולא יתעורר לשוב בחלקי שנותיו עד ימות ולא בחכמה והנה זה הוא המכוון בכללות הכתובים ונבא אל התכתן והוא כי אומר הוא ית' והיה כי יבאו כו' לומר הנה ידעתי את יצרך כי יחזיק בך ולא יתנך לשוב עדי עד חצי אכלה בך כי יתן בלבך שתים רעות א' באמור לך אם רעה החולה לבא בך מקרה הוא היה לך ולא ה' פועל על חטאתיך כי הלא תראה כמה צדיקים קרה למו כמוך ומה גם כי רם ה' ועבים סתר לו והכל תלוי במזל ואם גנבים באו לך וכיוצא בהם זה דרכם מימי עולם ואם חלית היית כאחד האדם כי כל ראש לחלי שנית כי יאמר לך לו הונח כי ממכון שבתו יתב' ישגיח הלא אחר העותך געלה נפשו בך והשמידך והשליכך מעל פניו ויעזבך ה' בקרב הגוים אך אין זה רק טרם יבאו עליך כל הדברים האלה כו' אמנם והיה כלומר לשמחה יחשב כמשמעות מלת והיה כי יבאו עליך כו' שעי " כ תדע מה שתשיב לאפיקורוס הוא יצרך המפקירך והוא כי תראה ג' דברים . א' כי יבאו עליך כל הדברים האלה שהם כל הקללות האמורות ותראה כי באו כלם ועודך קיים וז " א עליך ומה גם כי באה תחלה הברכה והיית בה רך וענוג מאד אתה וזרעך ויכולת לסבול אחרי כן הקללה כולה וזהו הברכה והקללה כי חצי כלו ואתה לא כלית . ב' תראה כי הברכה אשר ברכתיך באה לך טרם תקלקל מעשיך והקללה בעצמך שאמרתי לך אותם הפרטים ביחוד באו לך . ג' כי בהיותך כשר היתה לך הברכה וכאשר חטאת היתה הקללה בשתי אלה תכיר ההשגחה בעצם וראשונה גם הרחמנות כי גם בארץ אויביך מרחמך כי גם שם הוא עמך והוא אלהיך ובזה והשבות אל לבבך תשובה נצחת אל לבבך שהוא יצריך כנודע כי כ " מ שנא' לבב בב' ביתי " ן כולל היצה " ר ומה תשיב לו הלא הוא כי תאמר אשר הדיחך כו' לומר כי לא השליכך ה' מעל פניו כ " א בכל הגוים אשר הדיחך לא נתרחק ממך כ " א ה' אלהיך שמה כי גלו לבבל שכינה עמהם כו' ויתכן רמז באומר הדיחך לאמר לא השליכך ונתרחק ממך כזורק חפץ מידו ומפרידו מעצמותו כ " א כמדיח ודוחף דבר בידו לאט לאט אשר יש ב' דברים שיד המדוח דבקה תמיד בנדח וגם הוא בשצף קצף לאט ולא כזורק בחמת כחו ומרחיקו כמו רגע ואז ע " י אשר תמצא ידך מענה ללבבך ושבת עד ה' כו' וזה יהיה בגלות בבל וזולת אשר התשובה ההוא תהיה מחמת הקללה אשר באה עליך כי הוא טרף וירפאך גם הוא לקבל לעשות המצות ולא שיתחילו מיד בגלות כי הלא אפילו מצות סוכה נתחדש למו אחר היותם בירושלים וז " א ושמעת בקולו ככל כו' שלא היה רק שמוע לקבל לעשותו בכל לבב ואז ושב ה' אלהיך את שבותך כו' והוא מז " ל כי בא ליטהר מסייעין אותו נמצא כי אין האדם עושה רק ההתחלה והשאר הוא ית' העושה ככתוב אצלנו על פסוק וצדקתם מאתי וזה יאמר הנה תחלה ושבת כי אתה הוא השב מעצמך והוא ההתחלה ואח " כ ושב ה' אלהיך את שבותך כי שבותך שתשוב מאז והלאה ה' היא השב בעצם ולא אתה ועכ " ז יחשיב ויעלה עליך כאלו אתה עשית וע " כ ורחמך ויהיה הרחמנות מה שיהיה בשוב ה' את שיבת ציון במצות כורש לבנות בהמ " ק כי אז החילו הרבה מישראל להתקבץ שם ואחר שנתבטל על ידי אחשורוש שבו רובם להתפזר איש למקומו והיה אז גלות מדי ע " י המן ואחרי כן בסוף ימי אחשורוש שהיו אז עם מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכות שב וקבצם ע " י עזרא ונחמיה ועל זה יאמר ושב וקבצך מכל העמים כו' ועל בלתי היות התשובה שלימה בעצם פעם אחת ולא אשנה לך כ " א עוד אוסיף לקבצך מהפיזור אשר בחורבן השני וזהו אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך כו' ואחר כך ומשם יקחך והביאך כו' והוא מה שכתבנו פרשת בחקותי על פסוק והבאתי אותם בארץ אויביהם כי לא נאמר מארץ אויביהם רק בארץ שהוא כי יקבצם מכל העמים אל מקום אחד שגם הוא מארץ אויביהם ואחרי כן משם יקחם ויביאם אל הארץ הטובה וזה יאמר פה משם יקבצך אל מקום אחד ואחרי כן ומשם יקחך והביאך אל הארץ אשר ירשו אבותיך כו' שהוא הטוב המקוה בקבוץ גליות בגאולה האחרונה כי אז יתקיים וירישתה שהיא ירושה שאין לה הפסק והטיבך והרבך מאבותיך ואין זה רק בבית העתיד כי בשני לא הטיב להם מאבותיהם וכל זה הוא על כי עדיין אין התשובה בכל אחד מן הגליות רק מיראה ועל כן הוצרכו ללכת מדחי אל דחי אלא שבסוף בגאולה האחרונה ומל ה' אלהיך את לבבך כו' שתהיה מאהבה ומה שלא עשה כן בפעמים הראשונים הלא היא למען חייך והוא כי אז יעשה לפנים משורת הדין והוא כענין מאמר בר " ה באומר' ג' כתות ליום הדין רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה לגיהנם צדיקים גמורים לאלתר לחיי עולם בינונים רב חסד מטה כלפי חסד ולמה נשתנו אז מעתה כי בכל ראש השנה הבינונים תלוים עד יום הכפורים ואינו מטה כלפי חסד אך הוא כי עת יש זמן לתלות אך אז לא יאריך באשר הוא סוף הזמן וה' חפץ חייהם על כן מטה כלפי חסד ועל דרך זמן זה יאמר פה כי הוא יתברך ימול את לבבם להכני' יזכו אל כל הטיבה ההיא למען חייך כי בעת ההיא אין תלויה רק או חיי עולם או גיהנם על כן יעשה למען חיינו כי הוא מלך חפץ בחיים או כפשט הכתוב כי לא אחפוץ כו' כי אם בשובו מדרכיו וחיה וזהו למען חייך ואז ונתן כו' והוא כי בימים ההם הוא מה שנראה נקמת כל אויבינו ושונאינו אשר רדפונו והוא מאמר ספר הזוהר על פסוק אשר צבאו על ירושלים אשר יצבאו או הצובאי' לא נאמר אלא שכל אשר הצירו את ישראל וירדפו מאז נפרדו והלכו בגלות כלם יגלגלם ויתקיים מקרא שכתוב למען תמחץ רגלך בדם כו' ובדבר הזה אחשבה יתכנו דברי דניאל ופתרונו על חלום נבוכדנצר באו באדין דקו כחדא דהבא כספא נחשא פרזלא אעא ואבנא שהוא כי מלכות ישראל שהיא אבן די לא בידין ידוש ויפוצץ את כל המלכיות והלא יקשה איך יתכן ובימים ההם הגוים הראשונים ספו תמו ומה גם הכשדים שלא נשאר מהם עד אחד ביום מפלתם ככל הדברי' הרעים שבירמי' עליהם ואם כן איפה איכה תבא כל רעתם כחדא בנפילתם אך בזה יתכן כי כלם ישובו ויבאו בימים ההם ובעת ההיא וזה יאמר פה ונתן כו' על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך שהוא את כל כללות בכל הגליות אשר רדפוך כמדובר :
Deuteronomy.30.8.1 ואתה תשיב כו' . אמר הוא יתברך הלא הגדתי לך את כל אשר יקרך מהיום עד אחרית הימים כי לא תתמיד בכשרון כי שתעשה את הרע וגם שלא תשוב בתשובה עד יבאו עליך כל הדברים הרעים שבקללה ואחרי כן תשוב על פתגם מעשה הרעה הבאה עליך מיראה ולא מאהבה ועם כל זה אשיב את שבותך וארחמך ואשיב אקבצך גם מהגלות הב' גם מהגלות הד' אם יהיה נדחך בקצה השמים משם אקבצך גם אז לולא שאמול את לבבך לא תגאל הגאולה השלימה ועתה בני הביטה וראה רעת הבלתי רואה את הנולד כי מי זה סכל ואין לב שידע לקיים בריאותו שלא יחלה ולא ישמר ויחלה על בטחון התרופה וההיקש בזה כי מי אשר יאמרו לו איזה תבחר ותקרב על עונך או תלך שבי וישכלך חרב אויביך וכל אשר לך יאכל עם אשר לא ידעת ומרעה אל רעה תלך עד תשוב מעוניך ואז יושיבוך על כנך ובנים אחרים תוליד ובתים אחרים תקנה ונכסים תקנה או שטרם תבא אליך הרעה תשוב ותתקן מעשיך ותשאר שלו בביתך ורענן בהיכל בבניך ובנותיך אשר הולדת וארמנותיך ובתיך הטובים ומקנך וכל מקנה קנינך ופרי אדמתך ולא תורק מכלי על כלי ובגולה לא תלך הנה מי בער לא ידע כי טוב טוב הדרך האחרון מן הראשון כי הלא לא היה אלא כרועה עדר זולתו בשכר שחייב להצילן עד כדי דמיהן מדמי בעליהן והקשו בגמרא כי מה ירויחו בעלים ותרצו משום כושרא דחיותא שיותר חפצים בעלים בצאן שהורגל בהן מצאן אחרים שיקנה בדמיהן ומה גם עתה שישמח האיש במעשיו ובניו ובנותיו וכל קניינו אשר רכש מלאבד אלו וקנות כיוצא בהן ועל הדרך הזה יאמר למה תחטא ושבת ותהי' גולה ותאבד כל אשר לך ובניך ובנותיך כמה פעמים בבטחון כי באחרית הימים אחדש אתכם בכל טוב והלא טוב טוב לך כי מעתה טרם תגלה אתה בעצמך תשוב בתשובה וזהו ואתה תשוב כלומר מעצמך ולא על כי באה עליך הקללה ושמעת כי' ותרויח כי והותירך ה' אלהיך אותך בארצך בכל מעשה ידך בפרי בטנך כו' כי טוב אשר לך משתאבדם ותקנה זולתם וא " ת נא ישראל הלא בכל הייעודים האלה דברת אלינו בלשון יחיד ואתה תשוב כו' והותירך כו' שיורה כי על כל אחד ואחד ידבר והלא כמו זר יחשב היתכן שבשביל יחיד תפליא לעשות ככל הטובה הזאת אל תתמה על החפץ כי הלא ישוב ה' לשוש עליך כאשר שש על אבותיך כו' לומר כי כאשר באבות אחד היה אברהם ולא נמנע הוא יתב' מלהטיב לו וכן יצחק אחרי מות אברהם ויעקב אחרי מות יצחק היה יחיד גם הוא . כן ישיש ה' עליך על הדרך ההוא עם כל יחיד ויחיד :
Deuteronomy.30.8.2 או יאמר כי ישוב ה' כו' לומר אל ישיאך לבך היתכן ישא פניו הוא יתברך אלי אחרי שובו והלא אנוש כערכי אם אחטא לו פעם ושתים ומה גם אם אכעיסנו גם כעס בעבור הרעימו כי גם כי אבקש מחילה ממנו לא ישא פני אם לא מדי דברי בו זכור יזכור את אשר העותי פני נגדו ומעיו ירותחו ולא ידמו ומה גם מלך מ " ה הקב " ה כי אנוש רמה ירבה לפשוע לפניו היעלה על לב לעולם יעלה על רצון קונו לעולמי עד והלא אין לפניו שכחה וכאשר יבא לרחם עליו יהיו נגדו יתברך כל רוע מעלליו אשר פעל ועשה ויהיה ה' כאויב לו על כן אמר אל תחוש כי הלא ישוב ה' לשוב לשוש עליך לטוב עם שחטאת ושבת כאשר שש על אבותיך עם שלא חטאו מעולם ולא עוד אלא שיעלה הקב " ה עליך כאלו קיימת מצותיו ועשית זכיות אחר שתשוב מאהבה כל לב ונפש כמרז " ל במ' ריש לקיש אמר גדולה תשובה שזדונות נעשים לו כזכיות ומסקינן שהוא כששב מאהבה וז " א כי תשמע כו' לשמור מצותיו וחקותיו אימתי תחשב כעושה כל מצות אלו וזכיות אלו כי תשוב אל ה' כו' וזה בהיות בכל לבבך ובכל נפשך שהיא מאהבה ומה גם באומר אל ה' ולא אמר עד ה' שהוא יותר בלי ספק :
Deuteronomy.30.11.1 כי המצוה הזאת כו' . ראוי לשית לב איזו מצוה היא שאם היא מצוה פרטית מה נשתנית מכל השאר שהיתה בה חששה שבשמים או מעבר לים הוא ורז " ל פירשו שהיא השגת חכמת התורה אך הלשון יורה יותר על מצוה פרטית . ועוד איך היה עולה על לב שהיתה שום מצוה נפלאת ורחוקה או בשמים או מעבר לים והוא אצלם מקובלת בפניהם . ועוד אומר בפיך ובלבבך שהל " ל בלבבך ובפיך לעשותו והיו כסדר מחשבה דבור ומעשה . ועוד כי עד כה דבר בלשון נקבה ואח " כ בלשון זכר באומר הדבר ובאומר לעשותו . ועוד אומר ראה נתתי לפניך כו' איך יקושר אל הקודם ולמה מחלק לשנים החיים והטוב וכן המות והרע . ועוד כי גם הצדיקים לא יבצר מהם כי גם המותה לחסידיו . ועוד אומר אשר אנכי מצוך כו' שהוא אמור למעלה כמה פעמים וכן ענין ואם יפנה לבבך כו' . ועוד אומר העדותי כו' החיים והמות נתתי לפניך הלא נאמר למעלה . ועוד אומר ובחרת בחיים למה לא נאמר למעלה סמוך אל אומר ראה נתתי לפניך כו' . ועוד אומר הברכה והקללה שגם החיים והמות ברכה וקללה המה . ועוד כאשר אמר ובחרת בחיים הל " ל ובחרת בברכה . ועוד אומר למען תחיה אתה וזרעך איך תחיייב טובת זרעו מהיותו בוחר בחיים . ועוד אומר לאהבה כו' שכבר נאמר פעמים אין מספר . ועוד אומר כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת כו' שנראה שתכלית חיותו ית' חיינו הוא לשבת על האדמה ואינו כן כי אם שבת על האדמה אחד מהייעודים אשר החיים ואורך ימים גדולים ממנו ועוד כי החיים ואורך ימים הם בעולם הבא אחרי תום שבת על האדמה :
Deuteronomy.30.11.2 אמנם הנה ארז " ל כי אומר כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת כו' על התורה ידבר והלא כמו זר נחשב על פשט המקרא כי הלא טבע הלשון יורה כי על מצוה פרטית דסליק מנה ידבר ולא על כללות התורה אך אחשבה לפי דעתם כי מקרא שכתוב קודם לפסוק זה על התורה ידבר והוא שאומר כי תשמע בקול ה' אלהיך לשמור כו' הכתובה בספר התורה כו' והענין כי אחרי אמר למעלה ואתה תשוב כו' שמבטיח לומר שלא יבצר מישראל מלשוב עד ה' וע " י כן והותירך כו' אמר אח " כ אל תתמה על מציאות התשובה שאמרתי שתעשו כי הנה מייעצך תכין לך דרך שתדע בודאי שיכנע יצרך ותשוב עד ה' בלי ספק והוא כי תשמע בקול ה' בלי ספק כי תשוב כו' לומר כי תלך לבית המדרש שאז תשמע בקול ה' אלהיך כי השומע תורה בבית המדרש מרבו כשומע מפי השכינה כנודע וגם שיהי' הלימוד בכונה כדי לשמור כו' הכתובה בספר הזה אז ע " י כך אמרתי כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך והוא כנודע מרז " ל כי אם פגע בך מנוול זה משכהו לב " המ אם אבן הוא נמוח כו' וע " פ דרך זה יהי' מז " ל שאומרים כי המצוה הזאת על התורה הנזכר ידבר אך לבל יתפרש אומר המצוה רק על מצות פרטית יתכן כי על התשובה הנזכר למעלה ידבר אלא שמדבריהם נקח כי פסוק כי תשמע כו' על התורה ידבר שעל ידה תמשך התשובה כמדובר ונאמר כי כהתימו לומר שע " י לימוד התורה בב " המ יכנע היצ " הר ותבא התשובה אמר כי המצוה הזאת כו' כאשר אמרתי לך שעל יד הלימוד יכנע יצרך ותשוב אל יפלא עתה בעיניך נצוח את היצ " הר באמור ומה אם טרם אחטא גבר עלי והחטיאני ומה יעשה אחר שהחזיק בי והוא בעל הבית כי ישתרר עלי גם השתרר ולא אוכל לו ומה גם כי כח רוחני הוא ואני חומר עכור לעמוד נגדו על כן אפשר יעלה על לב איש צריך כח אלהי רוחני מן השמים להתאזר נגדו ואם הכח ההוא נתנו יתב' למטה לארץ לא לנו הוא ומי יתן ידענו ונשלח אחר חכם חרשי' אשר לו הכח ההוא מסוף העולם ויודיענו . על כן אמר המצוה הזאת היא התשובה לא נפלאת הוא ולא רחוקה היא וע " י מה שאמרתי לא נפלאת היא כי לא בשמים היא לאמר כו' ומה שאמרתי ולא רחוקה היא הוא כי לא מעבר לים היא לבקש היודע הנצוח ונעשנה כי קרוב אליך הדבר מאד שהוא הלימוד בב " המ שאמרתי לך לעמוד נגד יצרך . שהוא אם פגע בך מנוול זה משכהו לב " המ וז " א בפיך שהוא הלימוד וע " י כן יטהר לבבך ממחשבות רע ויטפל בטוב לעשותו בפועל ואמר קרוב לשון זכר וכן אומר לעשותו ולא אמר לעשותה על שאינו חוזר אל המצוה האמורה למעלה כי אם אל הלימוד כמדובר העוזר להכניע היצר הרע ועי " כ תעשה התשובה היא המצוה האמורה למעלה והיא כי ע " י עסק התורה נעשה בזכות התורה סניגור הוא קדוש המכניע את היצר הרע ומאליה תבא המצוה שלמעלה היא התשובה :
Deuteronomy.30.15.1 ראה נתתי לפניך כו' . הנה ללמד דעת את העם בא אלהים והוא כלל מאמר התנא באומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס כו' ולסלק טעות צדוק וביתוס אשר עלה על לבם הזונה כי הי' דעת התנא לשלול שכר ועונש חלילה ולו חכמו ישכילי כי יש יש שכר טוב לע " הב ופירות בעולם הזה אלא שטוב לגבר יעבוד את קונו מאהבתו אותו ולא מאהבת שכר ויבטח שבעל מלאכתו כי נאמן הוא לשלם שכרו . וזה ענין המקראות אמר ראה נתתי לפניך היום את החיים של עולם הזה על יד קיום התורה כאומר למען תחיון ובאתם וירשתם כו' וריבה האת גם טוב העולם הבא הוא זולת החיים יש טוב ושפע תענוג כי מציאות החיים הם טפלים לאושר התענוג והוא יקרא טוב באמת . ואת המות שבעולם הזה וריבה האת גם אל כריתת הנפש משורש חייה ואת הרע שהוא ייסורי העולם וריבה האת את הרע שאחר המות הוא ייסורי גיהנם ואמר ראה נתתי לפניך היום את החיים הם חיי העוה " ז ואמר ואת לרבות חיי העוה " ב הנאמרים בתורה ברמז ואת הטוב שבעולם הזה ובמלת ואת רמז של העולם הבא ואת המות של העולם הזה ובאת של העולם הבא ואת הרע ויסורים כל העולם הזה ובאת רמז של העולם הבא אך כל זה הוא שנתתי לפניך לבד . אך אשר אנכי מצוך היום הוא של תעבוד מיראת המות והרע או לאהבת השכר רק לאהבה כו' שתעבדנו מפאת אהבה לבד ללכת בדרכיו כו' למה שהם דרכיו יתב' ולמה שהם מצותיו וחקותיו ולא שתטעה חלילה לומר שאין עונש או אין פרט . או שאם תעבוד שלא על מנת לקבל פרס שלא יתנוהו לך . כי אם שאתה תעשה את שלך ואז הוא ית' יעשה את שלו ויוסיף לך אז יותר כי הלא בעשותך מאהבה מאליו ימשך לך שוחיית ורבית כו' גם שלא תעשה למען זה וירמוז בני חיי ומזוני שהמה כללות אושר העולם הזה ועל חיי אמר וחיית ועל בני אמר ורבית ועל מזוני אמר וברכך כו' וגם שלא תעשה ליראת העונש לא שיבצר ממך אם תעשה את הרע כי אם יפנה לבבך כו' הגדתי כו' כלומר איני מגיד ומקלל כי אם מגיד אשר יהיה מעצמו נמשך מאשר לא טוב תעשה וענין הכתוב דע כי אם יפנה לבבך מלהרהר במצותי ימשך שלא תשמע שלא תאבה לשמוע ומן העדר השמיעה ימשך לך שונדחת שתהיה נדחה ונבוך באמונת ה' ותמשך להיות משתחוה וזהו והשתחוית ומזה תבא לעבד' בקרבנו' :
Deuteronomy.30.19.1 העדתי בכם כו' . אחרי אומר לאהבה כו' וחיית ורבית כו' הפך אשר יפנה לבו שיאבד אמר ומה נאמר אם יגיע לצדיק כמעשה הרשע כי לא ייטיבו לו מן השמים לז " א הנה העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ שהוא אמת כי אם תטיבו דרככם החיים האמתיים והמות של עולם הבא נתתי לפניך שהם שכר ועונש של עולם העליון וכן הברכה שבפרשת כי תבא וכן הקללה שהם טובות ורעות של עולם הזה אך שמע בקולי ואל תשית לבך אל הברכה והקללה של עולם הזה כי אם אל החיים והמות של העולם הבא ואם תהיה צדיק הרבה ולא תתברך בעולם הזה כי אם יהיו לך יסורין אל תקוץ באמור הלא ייעד לנו הוא יתב' ברכות בעולם הזה זולת הטוב והחיים של עולם הבא ולמה אינם אתי . כי הנה זאת עצתי כי ובחרת בחיים הם החיים מהעולם הבא הנקראים חיים סתם . ולא בברכה של עוה " ז אומר וזה תעשה למען תחיה אתה וזרעך והוא כענין מז " ל אם קבלו האבות פירות מעשיהם בעולם הזה מה הי' נשאר לבניהם אחריהם באמור משה זכור לאברהם כו' וכמה דורות שאכל זכות אבות וזה יאמר פה מה שלא תאכל פירות בעוה " ז יסכון לך למען תחיה אתה וזרעך כי פירותיך יועילו לזרעך ומה שאמרתי שתבחר בחיים לא שתעבוד לאהבת החיים רק לאהבה את ה' אלהיך מהדרג' אל הדרגה עד גדר שמע בקולו היא השגת רוח הקדש כמאמר ר' פנחס בן יאיר זהירות מביאה לידי זריזות כו' עד אומר מביאה לידי רוח הקדש . וע " י כן ולדבקה בו כי הוא חייך . וזה בג' זמנים א' כי הוא חייך בעולם הזה ואורך ימיך בעולם הבא עולם שכלו ארוך לשבת על האדמה אחר התחיה פה . וזהו אשר נשבע ה' לאבותיך כו' לתת להם שהוא כמז " ל שהוא אחר התחיה כי בעולם הזה לא ניתנה הארץ להם רק לזרעם וזה ארז " ל בחומר לך ולזרעך אתן וזה יכוין פה שיזכו בניהם עמם בארץ . ושעור הכתוב מה שאמרתי ובחרת בחיים לא שתעבוד בשביל החיים כי אם לאהבה כו' אך החיים על ידי דבקה בו בעבדך אותו מאליו ימשכו לך כדבר טבעי כי הוא יתב' אשר דבקת בו הוא חייך עודך בעוה " ז כי הצדיק להיותו דבק בו יתב' יקרא חי בעוה " ז הפך הרשע וכמז " ל על פסוק ובניהו בן יהוידע בן איש חי ואורך ימיך בעוה " ב אחר המות וגם לשבת על האדמה אחר התחיה בגוף ונפש עם אבותיך כמדובר :
Deuteronomy.30.31.1 וילך משה וידבר כו' . הנה אומר וידבר היה מספיק ולא יאמר ויאמר פעם ב' טרם ידבר דבר בנתים וגם שינוי הלשון דבור ואמירה . ועוד מה זו הודעת היותו בן ק " כ שנה ושלא יוכל עוד לצאת ולבא . ועוד כי אשר לא כהתה עינו ולא נס ליחה גם אחר מותו איך ולא יוכל עוד לצאת ולבא וגם אומר וה' אמר כו' מה צורך לאומר פה ומה גם ידוע היה להם . ועוד שאחר אומר ה' הוא עובר לפניך איך יאמר בסוף הפסוק יהושע הוא עובר לפניך כו' וגם אומר כאשר דבר ה' הוא מיותר . ועוד שאחר אומר הוא ישמיד את הגוים כו' למה חזר ואמר ועשה ה' להם כו' אשר השמיד כו' ולמה ישלש ואמר ונתנם ה' לפניכם . ועוד אומרו חזקו כו' אם הוא ית' ישמיד הגוים מה צורך אל חזוקם וגם סוף הפסוק בלשון יחיד :
Deuteronomy.30.31.2 אך יאמר כו' הנה למעלה כינסם אליו ואמר אתם נצבים היום כו' ופה הלך הוא אליהם לז " א מה שוילך משה ולא הקהילם אליו הוא על כי וידבר את הדברים האלה שהוא מה שנוגע ממנו ואליהם שהוא בן מאה ועשרים שנה כו' וענין דברו על לב יהושע ועל כן יאות וילך הוא אליהם כי אין שלטון ביום המות משא " כ למעלה שהיה כדי להעבירם בברית ה' וז " א למעלה אתם נצבים לפני ה' שהוא על הנוגע אליו ית' וע " כ אתם נצבים לפניו כי הלא לעברך בברית ה' כו' אך עתה מה שילך משה אליהם הוא להיות הדברים אליהם שהוא בן ק' כו' באופן שאומר וידבר אין הענין להגיד מה שידבר רק לאמר ומההליכה היתה למה שדבר הדברים האלה אך אח " כ מתחיל ואמר ויאמר כו' והוא כי בא בלשון חבה לדבר ולומר על לבם לאמר אל יצר לכם על פרידתי לא מצד עצמי ולא על עצמכם על הרגע אל עצמי אל תחשבו כי חסרו מימי על מי מריבה כי אינו כן כי הלא בן ק " כ שנה אנכי היום כי היום הושלמו הימים ק " כ שלימות כי כן ימלאו ימי הצדיקים שנים שלמים מיום ליום וידוע היה לדור דעה כי זה קצבת ימים כד " א בשגם הוא בשר והיו ימיו ק " כ שנה וארז " ל בשגם הוא משה בגימטריא ומדת ימיו ק " כ שנה ומה שענש אותי הוא ית' אינו לקצר ימי רק שלא אוכל עוד על פי גזרתו להיות המוציא והמביא את ישראל וז " א לצאת ולבא וזהו אומרו לכן לא תביאו כו' ובכלל דבריו באו' עוד כיוון כי הגיע יום ממשלת יהושע ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא ואם תצטערו עליכם שאינו נכנס לפחות לעבור את הירדן כי ביום הזה האחרון לא יבצר ממנו עבור את הירדן אשר לפנינו ותהיה הארץ נוחה ליכבש בזכותי זה א " א כי וה' הוא ובית דינו אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה וש " ת היתה שכינה עמי ובעברי היה ה' עובר ולא על יד מלאך ככל היד החזקה אשר עשה משה לדחות המלאך בבואו לפני ישראל אך לא כן עתה ע " י יהושע לז " א ה' אלהיך בעצמו הוא עובר לפניך הוא ישמיד כו' ואשר תראו כי יהושע הוא עובר לפניך לא יבצר על ידי כן מעבור הוא יתברך כי הלא הוא כאשר דבר ה' באומר ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים או כאשר דבר ה' ע " י שאמרתי ליהושע עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' אלהיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה לא תראום כי ה' כו' הוא הנלחם לכם או מה שהוא עובר הוא כאשר דבר ה' כי הוא יעבור והוא ינחיל שהוא לחלק הנחלה אך הכבוש לה' הוא ולרז " ל שאומר ינחיל הוא על הכבוש יאמר מה שהוא עובר הוא כאשר דבר ה' שאמר והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה כי אומרו אשר תראה הוא מיותר אך הוא כי זכות ראייתך אותה יעשנה נוחה ליכבש נמצא שעדיין זכותי עומדת לכם כאלו אני עובר ממש ובזה מדבר על לבם בל ידאגו על הפרדו מהם והנה היותו יתברך עושה המלחמה ואפשר שנותן חרב איש באחיו וכל העם נצבים אך לפשוט החללים או שהוא יתב' מכניע מזלם וישראל הורגים עם הרוג על כן אחר אומרו ה' הוא עובר כו' אמר על יעלה על לבבכם שהוא יתברך יהרגם או יתן חרב איש באחיו ואיש ברעהו כ " א ועשה ה' להם כאשר עשה לסיחון ולעוג שהוא הכניע מזלם וישראל הכום כמאמר הכתוב בסיחון ויכהו ישראל לפי חרב ובעוג ויכו אותו כו' כי אם שישראל הכום אליו יתברך יתייחס הדבר וזהו אשר השמיד אותם כי הכניע מזלם וניתן להם כח להכותם וש " ת למה לא יעשה בדרך האחרת לז " א ונתנם ה' לפניכם ולא יהרגם הוא שלא בפניכם כאשר עשה בימי חזקיה או כדרך אסא הלא הוא למה שועשיתם אותם ככל המצות שתעשו המצוה בידיכם של לא תחיה כל נשמה ויהיה לכם הזכות הלזה :
Deuteronomy.31.6.1 חזקו ואמצו כו' . אמר מה שתצטרכו להתחזק ולהתאמץ בל תיראו ואל תערצו מהבטת פניהם הוא בהיותכם בלתי בעלי אחדות ומתייחסים לרבים כי על כן אמרתי בלשון רבים חזקו כו' אך אם תתאחדו אינכם צריכים דבר כי ה' אלהיך עמך כו' ומורא לא תעבור עליכם כי הלא ה' אלהיך עמך לא ירפך מלהיות לך רפיון וכ " ש מורא ותשות כח ולא יעזבך מהיות עמך להמיתם על ידיך :
Deuteronomy.31.7.1 ויקרא משה ליהושע כו' . אחרי אומר לישראל כי ה' הוא עובר לפניהם ומה שעובר יהושע לא שהוא הכובש והמביא רק כאשר דבר ה' כמפורש למעלה שהוא להנחיל בלבד לכל שבט חלקו על כן קרא ליהושע ויאמר אליו חזק ואמץ כי אתה תביא את העם הזה לומר אינך הכובש רק בא אתם כי הלא היא אשר נשבע לאבותם לתת להם שהוא לתתה בעצמו יתב' אך אתה לא תעשה רק שתנחילנה את ישראל והנה זה היה לעיני כל ישראל ע " כ אמר תבא את העם ולא אמר תביא את בנ " י אל הארץ כאשר אמר לו אח " כ באומר ויצו את יהושע ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ כו' אמנם אם היה אומר לו לפני ישראל אתה תביא היה נראה להם שהוא המביא והכובש ויחשבו שלא יהיה נעשה על ידו ית' כי לא יעלה על רוחם כי כאשר היה עם משה יהיה עמו על כן לעיני כל ישראל אמר תבא את העם כי אתה בלבד תבא ושעור הכתוב ויאמר אליו למה שהיה לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבא כו' כלומר משא " כ כאשר דבר עמו לבדו כי אז גלה לו ואמר תביא כו' :
Deuteronomy.31.8.1 וה' הוא כו' . הנה למה שעדיין לא גלה שיהושע היה המביא יקשה איך אמר חזק ואמץ כי אתה תבא כו' מה חוזק ואומץ צריך הוא עודף על האמור דרך כלל חזקו ואמצו כו' הלא הוא ככל המון ישראל כי אלו היה אומר תביא תצדק הוספת אומרו לו חזק ואמץ על כן אמר וה' כו' לומר מה שאמרתי חזק ואמץ הוא כי וה' ובית דינו ההולך עמך כי וסביביו נשערה מאד ומה גם כי יהיה עמך ותצטרך לישמר ולכן לא תירא ולא תחת כי תורה קוטן אמנה ובטחון ותאשם חלילה :....
Deuteronomy.31.8.2 או יאמר אל תאמרו א " כ איפה שה' הוא המשמיד אותם והוא העושה הכל א " כ מה משמש יהושע והלא הוא כא' העם ומה יתרונו במה שיבא עם ישראל לז " א הלא תדע מה אתה תשמש הלא הוא כי וה' הוא ובית דינו שהוא שכינתו הוא ההולך לפניך ואיזה מקום מנוחתו מכם שיהיה אל השכינה זה הדבר אשר תשמש כי הוא יהיה עמך ובמה יבחן כי הוא עמך הלא הוא כי מעצמך לא תירא ולא תחת כאשר ה' אתך :
Deuteronomy.31.9.1 ויכתב משה כו' . אפשר רמז החמשה חומשים . א' ויכתב משה ב' את ג' התורה ד' הזאת ה' ויתנה כו' ופירש ואמר הנושאים כו' שהוא למה שהם נושאים אותו מצד הארון כמ " ש לפנים :
Deuteronomy.31.10.1 ויצו משה כו' . אומר לאמר יהיה מה שאמרו ז " ל כי היה הספר ניתן לו ע " י הכהנים סגן נותן להכהן הגדול וכהן הגדול למלך והוא קורא בבימה גדולה וז " א ויצו אותם הם הכהנים הנזכרים לאמר הם סגן וכהן גדול מקץ כו' אל המלך תקרא את התורה כו' והוא כי רצה הוא ית' להורות כי ג' כתרים הם כתר כהונה וכתר מלכות ושניהם בסיס אל התורה כי כתר תורה גדולה מכלם גם הורה בהזכיר כתר התורה כי כתר תורה כוללת אל כל המשפחות וזהו נגד כל ישראל להורות כי כל הרוצה לזכות בה הוא זוכה ולהורות שכתר שם טוב עולה על גביהן ע " כ בעלי כתר כהונה ישרתו אל בעל כתר מלכות לתת בידו הספר תורה ובעל כתר מלכות ישתעבד אל התורה להשמיעה להקרות בקהל אל כל הקללות כולו כתר שם טוב וזהו הקהל כו' למען ישמעו ולמען ילמדו ויראה את ה' שהוא טוב המעשה וגם מה שהיו קורא היו דברי כבושין מאלה הדברים והלאה :
Deuteronomy.31.10.2 והנה מהראוי היה יאמר מתחלה תקהיל את העם האנשים כו' ואח " כ יאמר ותקרא את התורה הזאת באזניהם אך אומר תחלה תקרא כו' נגד כל ישראל באזניהם הוא בלתי מסודר . אך הנה היה אפשר לומר הנה השלמים הנקראים ישראל המה ידעו כל מה שכתוב שם ולמה צריך שישמעו והעם הבלתי יודעים ונשים גם בשומעם מה יועיל למו לז " א בבא כל ישראל כו' והוא מז " ל על פסוק מסיר אזנו משמוע תורה שאומר הוא ית' המסיר אזנו משמוע תורה שאומר שכבר למדו ושמעו פעמים רבות גם תפלתו שמתפלל לה' ג' פעמים ביום תועבה שהרי גם ה' שמע בשחרית וחוזר לשמוע במנחה ובערבית עד " ז יאמר במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל שעם שגם בשנה ההיא נתראה זה פעמים בפסח ועצרת וחוזר לראותם שם גם פעם ג' ואינו קץ בהם זולת מה שרואה אותם בכל מקום כן גם בשמוע תורה היודעים ונכנסים הדברים באזניהם כי מבינים הם תקרא באזניהם ולא יקוצו גם שלמדו ושמעו פעמים רבות וגם הבלתי נכנס באזניהם שהם העם המוני חסרי ידיעה והנשים והטף כו' גם שמעצמם לא ידעו ספר יבינו על פה וזהו למען ישמעו ולמען ילמדו וגם ויראו כו' בשומעם שהם דברי תוכחת והכת ג' שהם בניהם אשר לא ידעו הבנת הדברים גם בשומעם ישמעו ולמדו שיחשקו ללמוד :
Deuteronomy.31.10.3 עוד יתכן כיון לאמר בבא כל ישראל לראות והוא כי הנה ג' דברים מצוה הוא יתברך . ( א ) מציאות קה " ת . ( ב ) היות במקום אשר יבחר ה' במקום שבאים להראות שהוא בעזרת בה " מ . ( ג ) שיקהילו גם אנשים ונשים וטף שכולל יודעים ובלתי יודעים אפי' טף שאין מבינים על כן אחר אומרו הראשונה שהיא מציאות הקריאה באומרו תקרא את התורה הזאת אמר מה שאמרתי שיהי' במקום אשר יבחר ה' שהוא בעזר' ולא בחוץ הטעם הוא לשיהיה נגד כל ישראל באזניהם והוא כי אלו חוץ לעזרת ב " ה היו צריכים מקום רחב כמחנה ישראל שבמדבר שהיתה כמה מילין ולא יהיו בפני המלך הקורא רק קצתם ולא ישמעו קולו כי אם הקרובים אליו כי אך רחוק יהיה בין המלך ובין העם אשר בכל גבול מחניהם על כן צוה יתב' יהיה בעזרה כי שם צוה ה' את הברכה שמועט החזיק את המרובה באופן שכל ישראל ימצאו בפני המלך ולא קצתם וכלם ישמעו קולו ויכנסו דבריו באזניהם וזה אומרו תדע למה אמרתי במקום אשר יבחר הלא הוא כדי שיהי' נגד כל ישראל שיקרא הקורא נגד כל ישראל שיהיו כל ישראל נגדך לפיכך ויכנסו כל דברי התורה אשר תקרא באזניהם כי כלם ישמעו כי סמוכים וקרובים המה אליך ועוד ג' תעשה והוא הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך כו' מה שיהיו כל אלה במקום הנזכר הוא היודעים ומבינים למען ישמעו מה שאין כן במקום אחר שלא ישמעו הכל כמדובר וענין התורה שישמיעם הוא ללמוד ליראה על ידי דבר הספר משנה התורה שכלו תוכחות וזהו ולמען ישמעו ולמדו כו' ואשר לא יבינו שהוא הטף למה יבאו והנה בגמר' אמרו לתת שכר למביאיהם לאבותם המביאים אותם ומה הוא שכר אבותם הלא הוא שישמעו ולמדו ליראה כו' כל הימים כו' לומר שבזכות זה יזכך אבותם שבניהם ישמעו ולמדו תורת ה' ליראה כו' כי אין שכר לאב גדול מזה שיזכה בנו ללמוד וליראה את ה' ואפשר שילם שכרו שהוא בבני ובחיי ובמזוני בבני שיחיו בניהם ויזכו לתורה וזהו ובניהם כו' ישמעו ולמדו כו' ועל חיי אמר כל הימים אשר אתם חיים ועל מזוני אמר על האדמה כו' שהוא זבת חלב ודבש :
Deuteronomy.31.14.1 ויאמר ה' אל משה כו' . ראוי לשית לב . ( א ) כי בתחלת פ' ואתחנן נאמר וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וכן עשה אחר כיבוש סיחון ועוג כמפורש סוף פרשת דברים שנאמר שם ואת יהושע צויתי בעת ההיא ואם כן למה חזר פה לצותו באומר קרא את יהושע ואצונו . ( ב ) כי למעלה צוה את משה שיצוהו ויחזקהו ופה אומר הוא יתברך ואצונו שיצוהו הוא ית' בעצמו וכן עשה כאומרו לפנים ויצו את יהושע כו' . ( ג ) לא ימנע או כונתו יתב' באמירה היתה לקרא את יהושע לצותו כאומרו ואצונו אם כן למה אחר בואו עם משה לא צוהו מיד כי אם הפסיק בנתים בז' פסוקים מענין אחר בלתי מתייחס אל הדבר שהוא על ענין כתיבת השירה ולמודה את בני ישראל שתהיה לישראל לעד עד אחרית הגלות ואח " כ נאמר ויצו את יהושע כו' ואם עיקר הכונה היתה על ענין מה שרצה לומר הוא ית' למשה הנך שוכב עם אבותיך כו' שהוא שעל כן צוה לכתוב את השירה הזאת אם כן מה צורך ענין צווי יהושע בנתים ומיד הל " ל הן קרבו ימיך למות וקם העם הזה וזנה כו' וככלות הענין קודם לפסוק ויצו את יהושע יאמר קרא את יהושע ואצונו ואחר כן יאמר וילך משה ויהושע ויתייצבו באהל מועד ויצו את יהושע כו' . ( ד ) מה כדי לצוות הוא יתברך את יהושע הוצרך שיקראנו משה ולמה לא ידבר הוא יתב' עם יהושע בינו לבינו כי נביא הי' יהושע והוא ית' דבר אתו באמור אליו כי אתה תביא את בני ישראל כו' ואנכי אהי' עמך . ( ה ) מה צורך הקדמת אומר הן קרבו ימיך למות לוקרא את יהושע כי הלא גם מאז כבש את סיחון ועוג מבלי התקרב ימיו למות נאמר וצו את יהושע כו' . ( ו ) מה צורך התיצבם באהל מועד שאומר והתיצבו באהל מועד ואומר וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד . ( ז ) אומר וירא ה' באהל בעמוד ענן ויעמוד עמוד הענן על פתח האהל שנראה כי בתחלה בא הענן על כללות האהל ואח " כ עמד פתח האהל ולמה היה כל זה ומהראוי יקצר ויאמר וירא ה' בעמוד ענן ויעמוד על פתח האהל אם לא היו ב' מסעות . ( ח ) אומר הנך שוכב עם אבותיך כי אחר ששכיבה עם האבות היא מציאות המיתה כפירש " י פרשת ויחי איך יאמר הנך שוכב לשון הויה ועדיין לא היה מסתלק . ( ט ) אומר וקם שאם עניינו שיקום משה אחר זמן אינו מהענין פה ואם הוא חוזר אל העם אין זו קימה כי אין ירידה גדולה הימנה . ( י ) כי הלא יראה כי מיד אחרי מות משה יקים העם וזנה והלא לא היה כן רק אחרי מות יהושע וכל הזקנים שהאריכו ימיו אחריו . ( יא ) כי יראה ענין כפול אומר וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבוני כי בכלל אומרו וזנו כו' היא העזיבה והותר כי נוסף על העזיבה את ה' לוקח לו קלון אלהי נכר הארץ וכן אומר והפר את בריתי יראה בכלל הקודם . ( יב ) אומרו וחרה אפי בו ביום ההוא כי הלא העון הנזכר אינו יום א' בלבד שיאמר וחרה אפי בו ביום ההוא וא " כ איפה איזה יום הוא שיהיה מסויים לומר עליו ביום ההוא . ( יג ) שאחר אומר ועזבתם שהוא יותר מהסתר פנים איך מוסיף עליה הסתר פנים שאומר ועזבתים והסתרתי פני מהם . ( יד ) אומרו והיה לאכול ומצאוהו כו' כי הלא גם היותו לאכול הוא מכלל צרות רבות ולמה יצא מן הכלל וחשבה בפני עצמה . ( טו ) אומרו הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה כי מה זו לשון שלילה שלא יאמרו על שעבדתי אלהי נכר מצאוני הרעות . ( טז ) כי הלא יראה כי שבו בתשובה באומר הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה וא " כ איך יאמר על זה ואנכי הסתר אסתיר כו' האם זו תשובה וזו שכרה . ( יז ) אומרו כי פנה אל אלהים אחרים שנראה שלא היתה עבודה ממש רק פניה מה והלא נאמר וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבוני והפר את בריתי . ( יח ) אומרו ועתה כתבו כו' כי אחר שכל הענין הוא למשה למה אמר לשון רבים ולא אמר כתוב כו' כאומר אחר כך ולמדה לשון יחיד . ( יט ) אומרו תהיה לי השירה הזאת לעד שנראה כי לו ית' היא השירה לעד ואחר כך הוא אומר וענתה השירה הזאת לפניו לעד נראה שמייחס עדות השיר' להם ולא לו יתברך . ( כ ) אומרו כי אביאנו אל הארץ כי אחר אומרו מה שיהיה אחרי שבת על אדמתם אשר יחטאו ואשר יענשו למה יחזור אל ההבאה . ( כא ) אומרו ואכל ושבע ודשן ופנה כו' כי כל זה היה מקומו למעלה באומרו וקם העם הזה וזנה כו' . ( כב ) אומרו והיה כי תמצאן אותו רעות רבות כו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי הלא אחר כל הרעות מה בצע בעדות השירה כי הלא העדות הוא שאם ירשיע יצר להם ורעה תבא עליהם שאם הוא שעל ידי כן ישובו הוא חסר מהכתוב ואדרבא הוא אומר כי ידעתי את יצרו שיורה כי ידעתי את יצרו רע ואיך יאמר שישובו . ( כג ) אומרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו כו' שיורה כי אז היה יצרם רע ומר ואשר לא טוב היו ישראל עושים אז והלא כל הדור ההוא היו צדיקים וישרים הנשארים אחר ענין השטים ועליהם אמר הכתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם כו' :
Deuteronomy.31.14.2 אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז " ל שהוא אומרם כי למה כשגלו למצרים שכינה עמהם אמר הקב " ה כל זמן שאני עם בני אין קונים שם רע כו' כונת עניינם כו' לבל יטמאו בגוים ותועבותם עדי אובד על כן שכינה עמהם להגן בעדם בל ישתקעו לחטא ולעזור את המוכן להיטיב לו למען יגן על בני דורו ותהיה להם תקומה כמפורש בקצת מקומות מרז " ל באר היטיב אין צורך להזכירם עוד ידענו מרז " ל כי בכל מקום אשר חפצו יתב' להשכין שם שכינה צדיק גמור יבקש לו יהיה מכון לשבתו להשרות עליו שכינתו והוא מאמר ספר הזוהר כי זו היתה קדימת לכת יוסף למצרים טרם הגלות כי היה חפצו יתב' להקדים שלוח שכינתו מצרים להגין על בניו ע " כ שלח את יוסף יהיה מרכבה אל השכינה לשכון עליו יה אלהים . ונבא אל הענין והוא כי בקרוב למשה עת סילוקו אשר היה משכן השכינה בעצם אשר היתה מגן לישראל לבל יתפרקו כמדובר כי בהיות שכינה בישראל מצילם מהפליג בחטא למען יהיה להם תקנה לתקן וליגאל על כן מה עשה הוא יתברך אמר למשה הן קרבו ימיך כו' כלומר הנני מודיעך על פי דרכי בלשון הזה בל יעלה על רוחך כי לא מלאו ימיך ואני מסלקך קודם זמנך כי לא כן הוא כ " א הן קרבו ימיך למות כי מספר ימיך מלאתי ומה גם למש " זל כי מת בז' באדר ביום הולדו אך הנני חפץ לתת בחינתך ביהושע למען כאשר הייתי עמך אהיה עמו שיהיה הוא משכן לשכינה באופן מופלג כאשר היית אתה ויהיה כמוך מגן על ישראל בל יזנו אחרי אלהי נכר מיד בסלוקך כי הוא יגן כל ימיו והנה להגיע יהושע אל מדרגה זו אמר אלהים קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד אתה והוא יחד באופן כי התחברותך עמו במקום הקדוש ההוא והראותי שם עמכם יזככנו עד גדר שאדבר עמו בהקיץ וזהו והתיצבו ואצונו כלומר בהתיצבו על עומדו שהיא בהקיץ אצונו שזה הוראת קנותו בעצמו זכוך מספיק להשראת שכינה עליו כאשר הייתי עמך וזה דבר נוסף על אשר קנה מאז כאשר צוהו משה אך גם עתה בכל ההכנה הזאת עם שהספיק לדבר עמו בהקיץ לא הספיק לדבר עמו באספקלריא המאירה כמ " ש . וז " א וירא ה' באהל הוא באספקלריא המאירה בעמוד ענן הוא שאינה מאירה ואז ויעמוד עמוד הענן על פתח האהל ואז ויאמר ה' הוא אספקלריא המאירה למשה הנך שוכב כו' אך הבחינה אשר פתח האהל היא אשר דברה עם יהושע כאשר ויצו משה את יהושע ועל כן נאמר באהל בעמוד ענן ובפתח האהל בעמודי ענן וענין הכתוב שאמר לו הוא יתב' למשה הלא צוית אתה את יהושע בעת ההיא שכבשת סיחון ועוג ומה שאני בעצמי שב עתה לצוות הוא יען כי הנך שוכב עם אבותיך ומסתלק מהם ולא תגן מאז זכותך לבל ימשכו אחרי אלהי נכר כי הנה מיד כאשר וקם העם הזה שתהיה להם קימה שישבעו ברוב טוב הארץ יבעטו מיד וז " א הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה כו' כלומר ועל כן אמרתי קרא את יהושע ואצונו למען אהיה עמו שתשרה עליו שכינה כאשר הייתי עמך למען לא יזנו כל ימיו אחרי אלהי נכר וז " א ויצו את יהושע כו' כי אתה תביא כו' אל הארץ אשר נשבעתי כו' שהוא זבת חלב ודבש שהיא הקימה המביאה אותם לזנות אחרי אלהי נכר ועל כן ואנכי שהוא השכינה אהיה עמך שהוא להגן בעדם כמדובר ואומרו הנך שוכב לשון הווה יהיה על כי תוך שלשים יום קודם הסילוק הנשמה עולה ופוקדת מקומה שעם האבות הצדיקים המתעוררים להקבילו והיא ענין התחלת שכיבה עם אבותיו שהיא התחברות הנפש עם האבות כמפורש באר היטב פרשת ויחי ונחזור אל הענין אמר הנך שוכב כו' וקם העם הזה וזנה והוא כי אין היצר הרע עוקר את האדם הכשר מעבוד את ה' לעבוד עובדי גלולים בבת אחת ולעזוב את ה' לגמרי כי אם מעט מעט יגרשנו וזה או' וזנה כו' והוא כי בראשונה לא יעזבו את ה' לגמרי כ " א יחלו מעט כי את ה' יעבדו ויזנו תחתיו ולא יעזבו ה' לגמרי אלא יהיו תחתיו כאשה שתחת אישה דרך זנות תחל לזנות אך עראי ומבעלה תעשה עיקר כן מה' אלהיהם יעשו עיקר כ " א שיזנו בזנות בעל אחר ע " ג ולא יביט אל אשר הוא בא שמה בקרבו ולא יכלו להציל את ארצם מידכם וקו לקו ימשכו עד עזוב לגמרי את ה' אלהי ישראל חלילה והוא מרז " ל באיכה רבתי כי עבדו ישראל ע " ג כמנין ימות החמה ושיהיה או' להם הקב " ה האם כגרמיזי הבאה באחרונה לא עשיתם אותי ולעבוד אותי יום א' בשנה וזהו וזנו כו' ועזבני תחלה וזנה בלבד כיושבת תחת בעלה ותזנה עליו שרוב בעילות אחר הבעל אך אח " כ ועזבני לגמרי שלא יעבדוהו אפי' יום א' ועוד יוסיפו לעשות הרע לגמור העזיבה את ה' והוא לבטל חותם אות ברית קודש אשר הוא הוראת היותנו עבדיו ית' והוא מאמרם ז " ל באיכה רבתי שאמר הוא יתברך לאברהם כשאמר לו היה לך להסתכל בברית מילה שבבשרם והשיב לו הקב " ה ביטלי אותו שנא' ובשר קדש יעברו מעליך וזה יאמר פה כי אחר העזיבה מלעבדו גם יכרו בריתו וז " א ועזבני והפר את בריתי כו' ועי " כ יחרה אפי בו ביום ההוא הוא יום שגמרו בו לעזוב את ה' כי מאז תהיה הפקידה ובדרך הזה יבא על נכון מה שאחר אמור ישראל הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה אומר הוא ית' ואנכי הסתר אסתיר אך הוא פי תחלה יסלק שכינתו מהם וזהו ועזבתים והוא כי מיד יחרה אפי בו ביום ההוא הוא א' ממלכים רעים לשלוט בהם אך כל עוד שאני עמהם לא ימשול בם לכן אז ועזבתים ולא עוד אלא שוהסתרתי פני מהם כלו' אך לא מהאף ועי " כ והיה לאכול מהאומות ומצאוהו רעות כו' ואז ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי לומר הנה כאשר זניתי מעל אלהי שהייתי עובד את ה' ומזנה גם אחר הע " ג לא מצאוני הרעות האלה כי לא היתה עלי פקידה רעה אך עתה כאשר עזבתי את ה' לגמרי היתה עלי יד ה' לרעה א " כ הדבר אעבוד גם את ה' עם האחרים כאשר בתחלה באופן כי את ה' אעבוד וגם אפנה גם אחר אלהי נכר וז " א הלא על כי אין אלהי בקרבי שהוא כי אינו כלל גם בשותפות על כן מצאוני הרעות האלה על כן מאז ואנכי הסתר אסתיר פני כו' שתחת הסתר בלתי כפול שהסתרתי עד פה באומר והסתרתי פני כו' מעתה אעשה הסתר כפול וזהו ואנכי הסתר אסתיר והטעם הוא על כי פנה אל אלהים אחרים שלא לקחת אותי לבדי כ " א עדיין פונה אל אלהים אחרים ואינו שב רק מאשר עד כה עזבני לגמרי אפילו דרך שיתוף :
Deuteronomy.31.14.3 עוד יתכן קרוב אל דרך זה שמעתי הגיד מראשית אחרית המשך הד' גליות והוא כי אמר כי בבת אחד יזנו אחרי אלהים אחרים וזהו וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אך לא יפקדו מיד כל עוד שעוסקים בתורה כמאמרם ז " ל ויתר הקב " ה על ע " ג ג " ע ש " ד ולא ויתר על ביטול תורה וככתוב אצלנו על מאמר דבר זה נשאל לחכמים כו' על מה אבדה הארץ וזה יאמר הנה תחלה וזנה כו' ולא יפקדו אך אחרי כן ועזבני שהוא ביטול תורה כנודע כי עזיבת תורתו ית' היה עזוב אותו יתברך חלילה וגם והיפר כו' אז וחרה אפי בו ביום ההוא הוא היום המסויים הוא יום שהוקבע בו בכיה לדורות הוא יום רע מאז ועזבתים הוא ענין השיב אחור ימינו כו' שהוא חרבן בית ראשון בגלות בבל אך העזיבה לא התמידה כנודע מרז " ל כי על ידי בכיית רחל שב ה' ואמר מנעי קולך מבכי כו' ואז שלח שכינתו לבבל ותהי לישראל תקוה ע " י כן והיא בשורת יחזקאל באומר בשורת המראה אשר ראה על נהר כבר שבזה נחו שקטו ישראל כי ידעו כי שכינה עמהם ותהי תקוה לאחריתם ואחרי כן והסתרתי פני מהם במדי ע " י המן שלא היה רק הסתר כמאמר רשב " י הם לא עשו אלא לפנים ואח " כ בגלות יון והיה לאכול כי לא היה רק טורף ואוכל פורץ פרצות בהיכל לאכול חמדת עושר שמור והעמסים שהעמיס והנאת ההגמון שהוא נקרא אכילה כד " א אכלה ומחתה פיה ואחר כך הגלות הד' הכולל רעות רבות וזהו ומצאוהו רעות רבות וגם בהמשך הגלות ואז ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי כו' שאלו היה ה' בקרבי בקרב לבי גם שלפנים אעבוד עבודתם לא מלבי והנה לא יבצר מלחלל חלילה בפרהסיא לכן ואנכי הסתר כו' בהמדות וגירושין ככל אשר שמענו באזנינו על כי פנה כו' כי גם שהלב לא היה בע " ג לא היה הפניה בגלוי חסרה לכן עתה כתבו לכם את השירה כו' ולמדה כו' הוא כאשר נכתוב בס " ד כי בה נרמזו כל פרטי הגליות כסדרן ושימה בפיהם ללמדה לבניהם כי אביאנו כו' ואכל ושבע ודשן הוא ענין וישמן ישורון כו' האמור בה ומה תהיה לי לעד ולא להם הוא בחרבן ראשון שנשתכחה תורה מהמון העם כי בא להם לחידוש ענין מצות סוכה בסוף ע' שנה וכאשר דרשו ז " ל כן באיכה רבתי על וטמא טמא יקרא אבל והיה כי תמצאן אותו רעות כו' שהוא בגלות ד' כמפורש אז וענתה השירה הזאת לפניו לעד גם לפני ישראל והטעם כי אז לא תשכח מפי זרעו כאשר בחרבן ראשון מההמון והוא כי בחרבן שני כלם יודעים את התורה בין רב למעט בכל משך הגלות ואחר אומרו ית' את אשר ירשיעו אמר לא שיחוייבו על ידיעתו כי תהיה מכרחת כי אם שאני מגיד כי ידעתי את יצרו המוכן להחטיא אך לא יבצר מהם הכניעו ואמר אשר הוא עושה היום כי היום יצרו הוא עושה והוא ג " כ יעשה להם ועכ " ז יש תקוה בטוחה לשוב ע " י התורה שלא תשכח כי התורה תחזירם למוטב :
Deuteronomy.31.14.4 והנה רז " ל במסכת חולין אמרו מנין לאסתר מן התורה שנאמר ואנכי הסתר אסתיר כו' יורו כי פסוק זה על גלות מדי ידבר וא " כ לא ידבר פה רק על כל הנמשך מחרבן ראשון שהוא גלות בבל וגלות מדי ולפי זה אחשוב יהיה שעור הכתובים ועניינם כמה שכתוב אצלנו בביאור המגלה כי שתים רעות היו גרמת נזקם בימים ההם אחד מה שהשתחוו לצלם ב' מה שנהנו מסעודת אחשורוש הגם שמדרש חזית עושה עיקר מעון הסעודה ורשב " י בגמרא מעון הצלם לא יבצר כי זה וזה גורם כי שם נמצאי ושם היו וכמו שכתבנו שם כי מרדכי אשר היו מכריז שלא יבאו לסעודה הפך מעשה המן זכותו תגין על עון הסעודה ואסתר שנצטערה על הכנסתה בבית הצלמים ותשם עצמה בסכנת מות הוא להגין על עון הצלם כי ע " כ נצטרכו שני גואלים כמפורש אצלנו שם ולפי זה שעור הכתובים וחרה אפי בו ביום ההוא בחרבן בית ראשון ואז ועזבתים והסתרתי פני מהם כאשר בדרך הראשון ואחרי כן והיה לאכול בסעודת אחשורוש שאכלו מהסעודה והיה של שושן ע " כ נא' והיה לשון יחיד ואז ומצאוהו רעות רבות וצרות גזרות להשמיד להרוג ולאבד ובראותם מגזרות כל כך רעות וכוללות לכל ישראל ולא לבני שושן בלבד אז ואמר ביום ההוא אין זה על הסעודה רק על כי אין אלהי בקרבי שהוא על העון הצלם כי לע " ג חשבו הוא ית' מצאוני הרעות האלה את כל כללות ישראל ולא את של שושן בלבד וגם הרעות האלה הגדולים שאינם על דבר הסעודה כי אינה כדאי לכל זה וע " כ יאחזמו רעד באו' שאם כן אין תקנה כי אין משוא פנים בדבר כקושיות תלמידי רשב " י אליו באומר כי על הצלם היה הדבר אך אין פחד כי מה שאנכי הסתר אסתיר פני לא יהיה רק ביום ההוא בלבד והוא כי גם הוא לא עשה אלא לפנים וזהו כי פנה כו' פנים בעלמא והוא מאמר תשובה רשב " י מה הם לא עשו אלא לפנים אך הקב " ה לא עשה אלא לפנים ושעור הכתוב ואנכי ג " כ הסתר אסתיר הסתר בעלמא וביום ההוא בלבד כאשר גם הוא לא עשה אלא לפנים כי פנה כו' :
Deuteronomy.31.19.1 ועתה כתבו לכם כו' . זולת מה שכתבנו למעלה יאמר ע " פ מה שכתבנו בתחלת הענין כי כונתו ית' באומרו קרא את יהושע כו' שהוא לאמר לו הנך שוכב עם אבותיך ומיד וקם העם הזה בקימת מעלה ועי " כ ישמן ויבעט וזנה כו' ע " כ אמרתי תקרא את יהושע והתיצבו אתה והוא באהל מועד ואצונו שע " י הכנות אלו תשרה בו שכינה בעצם ותגן על כל ימי שני חייו ואגב המשיך העתיד כולו ועל כן עתה ראה והנה יוכל איש לדבר מה הועיל הוא ית' בתקנתו הלא אחרי מות יהושע ישובו לכסלה וגם בקצת הדורות גם ה' יתן איש צדיק כיהושע מה עשו שאר הדורות וא " כ איפה בנדון הקב " ה את עולמו כי מי יודע אם יוכשרו דרי או איזה יכשר או מה יהיה אחרית אלה כי הלא הבחירה ביד כל אדם להרע או להיטיב ואם ח " ו ירעו מעלליהם נמצאת בריאתו ית' את העולם לבטלה כי לא תוהו בראו לשבת בו צדיקים יצרו ואם יעשו את הרע תשחת הארץ לפני האלהים ולא יחפוץ בהשחתת עולם בל תהיה פעולתו לריק או יפקפקו בני אדם בידיעה על כן אמר אלהים אל תחושו כי הנה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בנ " י ואמר כתבו כי משה ויהושע יכתבו להורות לדורותם ולמדה עד תהיה שימה בפיהם לדורות שאחריהם וזה למען תהיה לי השירה הזאת לעד כי שירת האזינו המעיד את אשר יקרה להם יהיה כאלו יש לי עד מעיד מעתה את אשר תבואנה כמתרה בהם בכל דור ודור ולא תאמרו כי אני ידעתי את אשר יעשו את הרע ואשר רמה תבא אליהם ולמה זה הטבתי להם והבאתי' אל הארץ דשנה ושמנה ולא שמתי אל לבי כי רוב טובה יחטיאם ויאבדו ממנה כי הלא אני דן באשר הוא שם ואשר תראו כי אביאנו אל הארץ הלא הוא כי אני אעשה את שלי לקיים שבועתי וזהו כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי כו' לומר מה שאביאנו אל האדמה הלא הוא על אשר נשבעתי כו' ואני אעשה את שלי ואקיים שבועתי לתת להם ארץ זבת חלב ודבש ואם אחרי כן תמשך להם מזה רעה כי ואכל ושבע ודשן ופנה כו' אז אדונם לפי העת ואצר להם ולא תאמרו כי אם כן איפה תהיה תכלית בריאת העולם לריק ולא יבא התכלית אל הפועל כי בחירתם חפשית כי הלא דעו איפה כי ידעתי כי והיה כי תמצאן אותו רעות כו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי יקחו אותה לעד לבל יתייאשו מן התשובה כי השירה הזאת תהיה כעונה ומעידה לפניהם ולא תאמרו אולי ישכחו התורה ואין שירה להעיד כי הלא לא תשכח מפי זרעו השירה ומה הוא העדות אשר תעיד השירה הזאת לפניו הלא הוא שתעיד כי ידעתי כו' כי גם שירשיעו לעשות לא אחוש לבלתי קבלם כי יצרם הטעם וידעתי שישובו והוא כמעשיהם עתה שעם שעשו את הרע הנה שבו עתה ואתן להם את הארץ כן אעשה להם וזהו אשר הוא עושה היום והוא מאמר השירה שאחר אומרו כל הרעות והגליות הוא אומר לו חכמה ישכילו זאת כלומר מי יתן חכמו ישכילו זאת מטרם רעה תבא אליהם אומר ידעתי כי יבינו לאחריתם כי אז ישובו ויכירו כי איכה ירדוף אחד אלף כו' אם לא כי צורם מכרם כו' וכי לא כצורנו צורם כו' ויפקחו עיניהם לשוב עד ה' ויגאלו נמצא כי לא תהיה בריאת עולם לריק כי לא תבצר מהם תשובה בסוף ותהיה להם השירה לעד שאקבלם כאשר כתבתי בשירה ההיא לבל אמאן לקבלם :
Deuteronomy.31.19.2 או יהיה שיעור הכתוב על פי דרך זה ידעתי את יצרו כי גם שתחלה מחטיאם אחרי כן בשובם הוא יהיה בעוזרם לשוב בשני היצרים שהוא בכל לבבם והוא אשר הוא עושה היום כי היום דור הבאים לארץ על יד יהושע הוא דור זכאי עובדים את ה' בכל לבבם כי גם יצרם עוזרם לעבוד אותי כן יעשו דור אחרון וזהו אשר הוא עושה כי יצרם הנזכר הוא עושה היום בטרם אביאנו שהוא בזמן שטרם ההבאה שהוא אחר שכלו מתי מדבר והוא הקודם כמדובר :
Deuteronomy.31.22.1 ויכתוב משה כו' למה שצער סילוק מרע " ה ועיקרו היה על ישראל כמו שכתבנו שע " כ גלה לו ית' שיתוקנו כי בגלות האחרון תרבה תורה בישראל כי לא תשכח כמדובר והיא תעמוד להם כאשר פירש משה עצמו בספר רעיא מהימנא על מאמר הכתוב שיבא המשיח עני ורוכב על חמור שהוא על סמך עסק התורה כד " א יששכר חמור גרם על כן טרם יצוה ית' את יהושע לרעות את ישראל אחרי משה הפיס דעתו שיוכל עד כתב את השירה וילמדה את בני ישראל למען תהיה לעדה כי בה נרמוז כל הארבעה גליות שע " י ראות כך ידבקו בתורה ויתוקנו בה כי יראו כי כאשר העיד בם יוצרם ית' כן היה וגם שם הקדים וכי התורה היא תקנתם באומרו יערוף כמטר לקחי כו' ואח " כ ויצו הוא ית' את יהושע כו' ואמר כי אתה בזכותך תביא כו' וגם שאמר למעלה ה' אלהיך הוא עובר לפניך הוא ישמיד שיורה שהוא ית' העושה ולא אתה הלא הוא כי השכינה היא העושה באמת אלא שצריך יהיה איש על עדה יהי' משכן לה לשרות עליו וזהו ואנכי אהיה עמך ומה שלמעלה נאמר תבא ופה אמר תביא כבר ביארנו למעלה בס " ד :
Deuteronomy.31.24.1 ויהי ככלות משה כו' . ראוי לשים לב . ( א ) למה הפסיק בין ענין השירה שדבר עד כה במה שכלה לכתוב משה את ספר התורה ושצוה לשום אותו מצד הארון והיו ראוי שיאמר מיד הקהילו אלי כו' וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה כו' . ( ב ) אומרו והיה ככלות כו' כי האם היה על לב שטרם כלות היה מצוה לשים אותו בארון . ( ג ) אומרו עד תומם כי בכלל אומרו ככלות הוא . ( ד ) אומרו ויצו כו' לאמר כי אומרו לאמר הוא משולל הבנה כי איננו לאמר לזולת . ( ה ) למה צוה לשים אותו מצד הארון מה צורך לזה . ( ו ) כי הלא יפלא כי למה ישימו ספר כתוב בידי אדם על הספר בדיו בצד הלוחות כתובים באצבע אלהים כי גם שהלוחות שניות נאמר על פי משה ואכתוב על הלוחות שמורה שמשה כתבם הלא לעומת זה נאמר פסל לך שני לוחות כו' וכתבתי על הלוחות כו' שיורה כי מכתב אלהים היה והוצרכו רז " ל לומר כי הוא ית' היה הכותב בעצם והיה בהתחברם ליד משה וכן יורה מאשר גם בשניות היה מ " ם וסמ " ך עומדים בנס ואם כן איפה הלא כמו זר יחשב להיותם מצד הלוחות ומה גם למ " ד שלא היה בדף אחד סמוך לארון כ " א ממש סמוך ללוחות תוך הארון . ( ז ) אומרו והיה שם בך לעד מה הוא עדותו ועל מה יעיד והלא השירה היא העד כמדובר למעלה אך לא כללות הספר וגם אומרו והיה שם כי מלת שם מיותרת אם לא נאמר כי היות שם הוא העדות ואין נראה שיש בזה שום עדיות . והנה היה אפשר להשיב על זאת כמשז " ל כי מספר המונח בארון היו מגיהים כל הספרים מאז והלאה ויהיה העדות על סגנון התורה שממנו יראו וכן יעשו כמוהו אך מלת בך יורה שעל ענין הנוגע לישראל ידבר :
Deuteronomy.31.24.2 אמנם לבא על הענין נשית לב על מאמרם ז " ל כי בנשאר מהיום ההוא שמת בו כתב מבראשית עד לעיני כל ישראל ולא נחלקו אלא אם היו שלש עשרי ספרי תורה שלמים או אחד והנה ראוי לשית לב כי אפילו אחד מה צורך היה יתחיל ויגמור ביום ההוא והיתכן שלא כתב ספר עד היום ההוא ואם היו חסרים מכאן עד סוף פרשת וזאת הברכה יכתוב זה השאר ולא הכל :
Deuteronomy.31.24.3 אך הנה טרם ידבר משה דברי השירה שם התראה לישראל על בטלם קיום כל התורה כלה ראה והנה היה מקום פתחון פה לישראל לאמר למה תתרה בנו על כל התורה והלא אין לנו רק מה שכתוב על שני לחות הברית כ " א על כתובים באצבע אלהים אך לא כל יתר התורה חלילה או לפחות יאמרו כי אין קיום שאר כל התורה שוה לאשר בלוחות לשכר או לעונש וליסורין וגליות הכתובים בשירה הזאת על כן מה עשה בנשאר מהיום ההוא שנסתלק בו כתב כל ספר התורה מראש ועד סוף למען יאמרו ישראל תחת מה היה מקום לומר כי אין יתר התורה דומה לעשרת הדברות על כי הדברות ההם גם שמשה כתבם היה העושה בעצם הוא ית' אלא שהיה על ידי משה אך לא שאר דברי התורה על כן מה עשה בקצת היום כתב כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל למען יראו כל ישראל ויאמרו הלא גם מכתב אלהים זה כמעשהו בלוחות כי מי גבר יכתוב כל התורה בקצת יום אחד אך אין ספק כי כאשר בלוחות היה נראה כאלו משה הכותב אך הוא ית' היה העושה בעצם כך בכתבו את ספר התורה היה נראה כאלו משה הכותב אך הקב " ה הוא היה העושה בעצם וא " כ איפה לא יגרעו כל דברי ספר התורה לקדושה ולשכר ועונש מעשרת הדברות ואשר נכתבו העשרה ההם ולא השאר הוא כי כל שאר דברי התורה נכללים בהם כנודע ע " כ אין עדות לישראל על קיום כל התורה כזה אך הדור ההוא ראו הדבר ולא הדורות שאחריהם ע " כ מה עשה משה צוה לשום אותו מצד הארון למען יהיה זכר לדבר כי על יד היותם סמוכים לא תפסק הקבלה מפה אל פה לומר שעל כן נסמכו להורות כי אלו ואלו דברי אלהים חיים ועונש המבטל ושכר המקיים שוה בזה ובזה וזהו ענין הכתוב ויהי ככלות משה כו' לכתוב עד תמם שהוא מבראשית עד לעיני כל ישראל שהוא הוראה אל שווי כל דברי התורה לעשרת הדיברות אז ויצו משה את הלוים כו' לאמר לקוח את ספר התורה ושמתם אותו מצד הארון לומר כדי לאמר ענין השירה ההיא להתראה על הבלתי מקיים את כל דברי ספר התורה צריך לקוח את הספר הזה שהוא בייחוד שנכתב ביום אחד לשים אותו מצד הלוחות להורות כי שוים הם כל דברי הספר אל מה שבלוחות כי גם אלה הם מכתב אלהים כעשרת הדברות וזהו יהיה שם בך לעד כי היות הספר שם סמוך אל הלוחות יהיה בך לעד על היותם מערך הדברות כי הדור שלא ראו כבני דור זה כי מכתב אלהים היו גם אלה כי כל התורה כלה שמותיו של הקב " ה ע " י היות הספר שם יהיה להם מזכרת על אשר היה כאשר הושם הספר שם ואח " כ פי' ואמר תדעו למה עשיתי כן הלא הוא כי הן אמת כי על מה שבלוחות לא היה כ " כ קל בעיניכם אך מה שהוצרכתי בזה הוא כי אנכי ידעתי את מריך כו' הקהילו כו' כי ידעתי אחרי מותי כו' כי וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם שהוא אשר לא כתוב בלוחות ומזה תביאו אל השאר ואחר הקדמה זו אז וידבר משה כו' את דברי השירה כו' :
Deuteronomy.31.24.4 או יאמר ויצו כו' לאמר לקוח כו' לומר כי מה שויצו משה את הלוים בייחוד הוא לאמר להם לקוח את ספר התורה הזאת ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' כו' כי להם יאתה ענין זה שאין ענייני הארון כ " א לשבט ההוא כלומר אך כל מה שאמר אחר כך כי אנכי ידעתי את מריך כו' אינו ללוים כי העיקר הוא לשאר שבטים :
Deuteronomy.31.24.5 או יהיה שעור הכתובים בדרך אחרת בשום לב . כי הלא הוא יתבר' לא אמר למשה רק שיעיד על ישראל את השמים ואת הארץ והוא אומר תחלה על הספר והיה שם בך לעד . ועוד למה מתריס כנגדם באומרו כי אנכי ידעתי את מריך כו' . ועוד אומרו ממרים הייתם עם ה' ומהראוי יאמר לה' . ועוד אומרו הקהילו אלי את כל זקני כו' ואעידה בם את השמים כו' שנראה כי על הראשים בלבד מעיד את השמים ואת הארץ ולא את שאר העם והנה אחר כך הוא אומר וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה כו' . ועוד אומרו כי ידעתי אחרי מותי כו' כי הראוי יאמר כי אחרי מותי השחת תשחיתון כו' ולא לומר מלת כי אחר מלת מותי . ועוד כי כבר אמר כי אנכי ידעתי את מריך כו' והוא ענין פסוק זה כי ידעתי כו' ולמה הוכפל . וגם נאמר בנתי' הקהילו אלי כו' כיון שפסוק כי אנכי ידעתי ופסוק כי ידעתי אחרי מותי כו' על המון ישראל ידברו ולא ידבר הפסוק השני על הזקנים בייחוד . ועוד כפל אומר השחת תשחיתון . ועוד אומרו וקראת אתכם הרעה כו' כי הל " ל ותקרא אתכם הרעה ולא לשון קריאה ואם הוא על כי לשון מקרה לא יצדק כי השגחה תהיה ולא מקרה הלא גם לשון קריאה לא יצדק ומהראוי יאמר ותבא עליכם הרעה :
Deuteronomy.31.24.6 אמנם הנה טרם יאמר להם את דברי השירה שמעיד בה עליהם את השמים ואת הארץ ראה והנה היה מקום יאמרו למה זה תעיד עלינו שמים וארץ ולא את ה' אלהינו החי וקיים תמיד עולם ועד האם בהסתלקך שהיית משכן לו יתברך תאמר שתסתלק השכינה מאתנו ותהיה העדר השגחה חלילה לא כן הוא ודאי ואם כן אחר שיש ה' בקרבנו הוא העד והוא הדיין ומה צורך עדים זולתו יתב' והלא ממוראת עדותו נעבדהו ועוד שנית כי הנה בדברי השירה הוא כי משה הוא המעיד עליהם שמים וארץ באומרו האזינו השמים כו' וכן בפרשת ואתחנן הוא אומר העדותי בכם היום את השמים כו' על כן ראה והנה יוכל להשיב לו אלו היה הוא יתברך האומר אלינו שמעיד בנו שמים וארץ החרשנו אך אתה בשר ודם עובר ואיך תעיד עלינו שמים וארץ האם יודע מה שיהיה שתתרה ותעיד בנו או כשנעשה את הרע האם תדע שעשינו אותו או יגידו או יגלו לך שמים עונינו או הארץ כי תשים אותם עדים עלינו . שלישית כי יאמרו מה צורך עדות או התראה ומה לנו סימן ועדות או התראה גדולה מאשר יראו בעיניהם כי בעשותם הרעה רעה תבואם ויראו ויבושו וישיבו מדרכם על כן על שלש אלה הקדים ואמר על הראשונה הנני מראה לפניכם כי ה' אלהיכם הוא העד על כל אשר תעשון כי אפילו בהסתלקי שהייתי משכן לא יבצר מכם כי הלא אין צ " ל בארון ה' כי שם הוא יתברך אך זולת זה הנה ראית' ככלותי ספר התורה ביום זה עד תומו כאמור בפסוק הקודם ויהי ככלות כו' עד תמם שהוא מבראשית עד לעיני כל ישראל ואין זה רק למה שכל התורה כלה שמותיו של הקב " ה ואני היודע כונת הצרופים ואיך היא שמותיו יתבר' ובמחשבה שאני כותב נכתב מאליו באופן כי מעשה אלהים הוא ובו שורה שכינתו יתבר' כי מעין מכתב אלהים שבלוחות היה בו ועל כן אני אומר לקוח את ספר כו' לומר כי הראוי לאמר הוא לקוח את ספר התורה ושמתם אותו מצד הארון כי דומה הוא ללוחות כי גם הוא מכתב אלהים וא " כ ודאי כי גם בסלוקי ה' בקרבכם שרוי בארץ אשר בו הספר הזה כי גם שבלעדי הספר ה' שורה בארץ הנה לא היה ניכר כי גם כל התורה יש לה קדושת העשרת דברות כאשר הוא עתה וגם שעין בעין ראיתם כי מכתב אלהים הוא מה שלא ראיתם בלוחות שנכתבו שלא בפניכם על כן תדעו ודאי כי בקרבכם הוא שורה במקום ההוא ולא סילק שכינתו בסלוקי השמימה . וז " א ושמת' אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם והנה שם בך לעד ה' אלהיכם הנזכר כי ה' אלהיכם הוא שם בך לעד וא " כ לפי האמת לא היה צריך עד זולתו יתברך כי הוא העד והוא הדיין ומה צורך העיד עליכם שמים וארץ אך הוא כי זה אינו שוה לכם כי הנה אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה כי הן בעודני חי עמכם שידעתם כי ה' אתי כמאמר הכתוב והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד הוא בית מדרשו של משה שקרא לו אהל מועד ואפילו מלאכי השרת ארז " ל שהיו הולכים שם לבקש את ה' ועכ " ז ממרים הייתם עם ה' שהיא עם היותכם עם ה' בודאי ולא שמתם לבכם כי ה' שעמכם הוא בך לעד ואדרבה היו אומרים היש ה' בקרבנו אם אין ומה גם עתה אחרי מותי שתסתפקו אם סילק השגחתו חלילה ועל כן גם שהוא יתברך הוא העד בודאי על הכל על כל זה אינו מועיל עמכם וש " ת הלא לנו אתה מיקל בכבודנו כך לאמר שידעת את מריינו וקושי ערפינו ושממרים היינו עם ה' אך אם היו לפניך ראשי עם זקנינו ושוטרינו ראשי ישראל לא היית אומר אליהם כדברים האלה אל תאמרו כך כי הלא הקהילו אלי את כל זקני שופטיכם הם סנהדרין ודיייני ישראל ושוטריכם שהם כל ראשי ישראל ואדברה באזניהם את הדברים האלה אשר אמרתי כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך כו' ולא אבוש מהם כי לא אחניף להם וגם לגדולים ההם לא אומר להם כי ה' הוא העד ואיני מעיד עליהם את השמים ואת הארץ כ " א לכם בלבד כ " א גם ואעידה בם גם הם את השמים ואת הארץ כי גם כי ה' הוא העד האמיתי וקיים לעד ואצ " ל כי ממכון שבתו ישגיח כ " א שגם על הארץ כבודו אך למה שעיני בשרכם לא תראינה בו לא תשיתו לב על כן אעיד עליכם את השמים ואת הארץ הנראים תמיד שאם תרשיעו יד העדים תהיה בכם ראשונה ועצר את השמים כו' והאדמה כו' ועל הב' כי תאמרו איך אני אומר ואעיד' בם את השמים ואת הארץ שאני המעיד ולא ה' ואיך אדע כי תחטאו וגם אחר מותי מי יגיד לי דעו איפה כי ידיעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון והוא שכולל ב' דברים א' שיודע מעתה ברוח קדשו כי אחר מותו ישחיתו מעלליהם וב' כי אחרי מותו והוא בעולם העליון יודע לו אשר יעשו את הרע והוא כי כאשר החוטא משחית נפשו שבקרבו כן משחית ופוגם שורש נפשו למעלה בעולם העליון ועל כן שם יראה משה אחרי מותו את הפגם אשר יפגמו בשורשם וז " א השחת תשחיתון שהוא השחת בנפשכם תשחיתון בשורשיכם של מעלה ולהיות הכונה על ב' דברים א' שידע כי יעשו את הרע אחר מותו ב' כי גם שם יגלה אליו משחתם בשורשם בהעוותם על כן אמר לשון היולי באומר כי ידעתי אחרי מותי ולא אמר כי אחרי מותי השחת תשחיתון שהיה הפי' הראשון נראה וגם לא אמר מלת ידעתי לרמוז השני כי ב' הפירושים אמת בכונתו ועל הג' אמר וסרתם מן הדרך כו' לומר אלו מיד בעשותכם הרע הייתם לוקים לא היה צריך דבר כי תראו ותשובו אך הענין הוא שדור א' יחטא וכמה דורות יאריך על שלשים ועל רבעים ומה גם בחרבן ראשון שז' דורות עבדו ע " ג והאריך להם כל עוד שעסקו בתורה וזה יאמר תדעו למה צריך העדאת עדים התראות אלו הלא הוא כי הנה תחלה דור אחד השחת תשחיתון או ב' דורות ואחרי כן בהמשך הדורות יבאו ימי השילום באופן שלא תכירו מיד רשעכם על הלקות כי אדרבא תשגו בראות שמאריכים לכם וזהו וקרא' אתכם הרעה באחרית הימים שהוא בהמשך ימים רבים ולא תלקו מיד כאשר תעשו את הרע קודם לאחרית הימים הרבה ועל כן לא תרגישו בדבר מעצמכם ומאומר וקראת רמז אל המשחית הנברא בעונותיכם כי הוא יקרא לפניכם כי תיסרכם רעתכם ועוד שנית כיון באו' לסלק קושי גדול הנופל בתוך דבריו והוא כ " א דור אחד יעשו את הרע ויאריכו לי שנים או שלשה דורות או ארבעה דורות ואז יפקדו הכל והלא כמו זר נחשב כי אבי אבות יאכלו בוסר ושני בני בניהם תקיהנה ע " כ בא משה ברוח קדשו ותקן ואמר וקראת אתכם הרעה לומר כי הרעה אשר עשו תקראם ממקומה ותביאם בגלגולים כרשב " י לפקוד עליהם כפי רשעתם וזהו וקראת אתכם הרעה באחרית הימים נמצא כי אשר אכלו בוסר תקהינ' שניהם וז " א וקראת לשון קריאה כמשמעה אך לא את כולם יחזיר בגלגולים כי אשר היה עונו קל די לו אשר יענש בגיהנם מבלי יתגלגל בדור מלוי הסא' כ " א לאשר הכעיסו בעצם וז " א וקראת אתכם הרעה ותדעו מי תקרא ומי ומי תהיו המתגלגלים הלא הוא אשר תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו כו' כי את קלי האשמה יורידם לבאר שחת ושם יתמרקו עד יהיו ראויים להגלגל כדי ליתקן כי הוא יתברך חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח :
Deuteronomy.31.30.1 וידבר משה כו' . יאמר כי להורות כי כל דברי השירה מאתו יתברר היה ולא מאתו בבחיר' עצמו ועל כן עם היות בעת סיליקו שדרך אנשים שיחלש כחם מלהרים קולו אמר כי משה עם היות שס' רבוא יחזיקו י " ב מיל עכ " ז נשמע קולו ונכנס באזניה' וזהו וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם ואין זה כ " א באשר ה' אתו וכל אשר הוא עושה הוא יתברך היה העושה למען יאמינו כי הוא יתב' המעיד בם את כל דברי השירה בעצם אלא שהוא ע " י משה כי על כן משה ידבר והאלהים יעננו בקול :
Deuteronomy.31.31.1 האזינו השמים ואדברה כו' . הנה על שנותו את טעמו ישעיהו ממשה באומרו שמיעה בשמים והאזנה בארץ הפך מאמר התורה ארז " ל כי משה שהיה קרוב אל השמים מעל הארץ אמר האזנה בשמים ושמיעה שמשמעה מרחוק בארץ אך ישעיה כי קרוב הוא אל הארץ יותר היפך הסדר והנה עדיין ראוי לשית לב כי הנה סמך שמים וארץ יחד ועל כלם כא' אמר כי ה' דבר אך משה אמר גזרה על כל אחד בפני עצמו על השמים לבדן אמר ואדברה ואחר כך על הארץ אמר ותשמע אמרי פי . ועוד למה שינה לומר דבור על השמים ואמירה על הארץ . ועוד כי בארץ הזכיר פיו כאומרו אמרי פי ובשמים לא אמר וידבר פי . ועוד כי בשמים אומר שיאזינו תחלה ואחר כך ידבר כאומרו האזינו השמים ואדברה ובארץ הוא אומר ותשמע הארץ אמרי פי שמשמעו שעוד הוא מדבר והיא שומעת . אמנם פתח דבריו בבואו להוכיח את ישראל יעבדו את ה' פן רעה תבא עליהם אם יעזבוהו ככל דברי השירה הזאת רצה להורות להם כמה מעלות טובות לצדיק כי הוא מושל ביראת אלהים וגם על השמים כבודו ואפי' משרתי עליון אשר בשמים כבודם סרים אל משמעתו כי על כן באו מחנה אלהים ללוות את יעקב ואפילו להגר שפחת שרי נזדווגו לה ג' מלאכים כי כל העולמות שת ה' תחת רגלו אך על בני אדם שוכני ארץ למה שבעל בחיריים הם לא ימשול הצדיק בו להכריעו ולמשול בו בשום דבר אם לא על פי בחירתו וזה אומר האזינו והשקיטו השמים אפילו יושביהן תחלה כדי שואדברה אני כי צדיק מושל על הבלתי בחיריים ואפילו כי אדבר עליהם קושי שהוא ענין דבור אך על בני אדם שוכני ארץ למה שבעלי בחירה הם הוא אומר ותשמע הארץ אך לא דרך צווי לומר שמעו הארץ כי בחיריים הם וגם לא אומר שיקדימו לשמוע טרם אדבר רק בעת צאת אחרי מפי עוד אני מדבר והם שומעים וגם לא ישיתו לב אל עצמי שישמעי להיותי המדבר כאשר אמרתי אל השמים שיאזינו כדי שאדברה אני כי הלא ישובי הארץ בחיריים כמוני ולא יעשו רק בעד המאמרים בעצמם היוצאים מפי כי מאתו יתב' המה ולא אל עצמי להיות אני הדובר וגם לא בדרך קושי כי אם בדרך חבה שאפילו אמרי מוסר והתראה בבחינת חבה המה כאב את בן ירצה ולא בבחינת קושי והנה כל זה היה במשה אך ישעיה הנביא לא ערב אל לבו לומר כמשה שלהיותו הוא המדבר ראוי יאזינו השמים ואפילו הארץ על כן מה עשה שיתף שניהם ואמר שמעו שמים והאזיני ארץ אך לא למעני רק כי ד' דבר ומלפניו תחתו כאחת שמים וארץ וגם בדרך צווי לומר שמעו והאזינו אך להיות הוא הקורא אותם שינה לומר שמיעה במי שהוא יותר רחוק ממנו כמאמרם ז " ל . עוד אמרו רז " ל כי אומרו האזינו השמים הוא שישתקו כל עולם הגלגלים מתנועת' מעין אשר היה במתן תורה כמשז " ל ויהיה הענין כי למה שאם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי על כן בקבלת התורה ראוי ישתקו מתנועת' וזה משני טעמים אחד לומר כי במתן תורה בזכות קבלה מבלי מהלך המזלות והכוכבים מתקיים העולם שנית לרמוז כי אם אין מקבלים אין עולם על כן הוא כאומר ראו עתה אם מקבלים אתם ואם לאו אין עולם כי הנה התנועות ומהלכי' שוים ונחים ואם אינכם מקבלים יתמיד ביטול התנועה ויתבטל העולם וזה הטעם בעצמו הורה משה בדברו את דברי השירה הזאת לומר האזינו השמים מתנועתכ' כי עתה ג " כ בהתראה זו אם מקבלים תלוי קיום העולם כאשר במתן תורה ושמא תאמרו אם שקול דבר זה למתן תורה למה שם לא הוצרך לומר לשמים שיאזינו ויבטלו תנועת' ופה צריך לצוות לומר האזינו השמים כי הלא פה הוא כדי שואדברה למה שאני הדובר אך שם יהיה פי ה' הדובר ועוד מטעם זה חילוק ב' והוא כי במתן תורה שתקו גם כל הבריות שבעולם כמ " שכ ז " ל בש " ר צפור לא צפצף שור לא געה אריה לא שאג סוס לא צנף הבריות לא דברו אלא היה העולם יושב ומחריש אך פה אינו שידמה הכל רק ותשמע הארץ אמרי פי הוא כי יושבי הארץ ישמעו מפיו הוא שישמעו ישראל מאמריו ועל כן לא דממו כל בריות הארץ מה שאין כן וידבר ה' על הר סיני שאז מאימתו היה העולם דומם . עוד ארז " ל כי ענין האזנת השמים ושמיעת הארץ היה להיותם עדים ועל כן מתרה על ידם שאם יעברו יד העדים תהיה בם בראשונה כי יעצור את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ובזה יאמר הנה מה שהוא עיקר ההתראה הוא בשמים כי הם לא יורידו טל ומטר הארץ מאליה לא תתן יבולה כי כל ישעה מן השמים הוא לז " א מה שאני עושה עיקר ואומר דרך צווי בעצם היא האזינו השמים שהם עיקר שהכל תלוי בם אלא שמאליה ותשמע הארץ אמרי פי לבלתי תת יבולה אם לא ייטיבו מעלליהם . או יאמר כי הנה הארץ יש בה דומם וצומח נוסף עליה השמים שהם בעלי תנועה וחיונית ונוסף עליהם האדם שהוא חי מדבר אמר האזינו השמים בשבילי כי גדול אני מכם כי הנה ואדברה שאני גדול מכם שיש בי דבור שאני חי מדבר ואז מכל שכן ותשמע מעצמה הארץ אמרי פי כי שתי יתרונות יש לי עליה תנועה ודבור :
Deuteronomy.32.2.1 יערף כמטר לקחי כו' . הנה אין צורך להעיר קושיות בפסוקים אלו כי כלם מקשה והנה רז " ל פירשו על לימוד התורה ועל פי דרכם אפשר לנו לומר כי כל דבר קודם לו צריך יזכור אדם בלימוד המביא לידי מעשה לעבוד את ה' כי אין בור ירא חטא ועל כן תחלה ילמד דעת את הנפש מתופשי התורה בל יאמר איש אעמול בתורה עד ארוה צמאוני ימים או עשור ואחרי כן אעשה לביתי ולא אשוב אל התורה רק מזמן לזמן למה שיצטרך לעתים אמר השמר פן ואל תעשה כדבר הזה כי הלא לקחי ידמה למטר כי דרכו יתברך לערוך והמטיר עד אם הרוה את הארץ בכל ימות הגשמים ואחרי כן לא ימיש מלתת בה בקיץ רסיסי לילה תמיד פן תובש הארץ מאז חדל המטר כן הדבר בלקחי כי אם יעסיק האדם בה ברבוי עד ישבע כרסו ממנה ואחר כך צריך שוב ישוב אליה בכל יום תמיד פן תאבד ממנו בהיסח הדעת וזהו כשעירים עלי דשא והוא כדעת האומר בי דשא יקרא בתחלת צאת מהארץ ועשב כאשר יגדל והוא כי תחלה מרוה את הארץ בגבורות גשמים בזעף והוא עלי דשא ברביעיות ראשונות ואחר כך ישלח רביבים מעל השמים בקיץ על העשב לעדנו ולבסמו יפה כן הדבר בתורה כי אחר ידיעת התורה כלליה ופרטיה הנמשל לעשב שכבר גדל צריך לשוב אליה לבסם ולהחזיק ידיעתו בה . או שיעור הענין על פי דרך זה כי בא הוא יתב' ללמדנו איכה נעבוד את ה' הלא הוא כי עיקר עשות רצונו הוא נעסיק בתורה בלימוד המביא לידי מעשה איך שיהיה יראת חטאינו קודמת לחכמתנו ושגם עד זקנה ושיב' לא נמיש מעסק התורה והנה זה דרכ' של תורה שבאה על ידי יסורין ויגיעה רבה והוא כי הנה תורה אל האדם היא כגשם על הארץ כי כאשר ירד הגשם על הארץ והולידה והצמיחה כן התורה לאדם תולידנו מצות ומעשים טובים כי הלימוד מביא לידי מעשה וכאשר בתחלה ירד הגשם בזעף כעריפה כן יהיה לקחי כי תטרח בזיעת אפיך בתורה בבחרותך וגם בזקנה ושיבה תזל כטל היורד אחר שגדל העשב בקיץ כן אחר שגדלת בתורה והרבית מצות ומעשים טובים תזל כטל כי אז לא תצטרך לעמול הרבה כי כבר יגעת ומצאת בבחרות עוד אני שואל ממך והוא שלא תדמה תורה עליך אל מטר שיורד טרם דשא מארץ רך כשעירים עלי דשא שכבר החיל להצמיח דבר מה והוא כי לא תהיה תורתך כמטר על ארץ יבשה שהוא משל אל טרם היות בך איזה כשרון והוא שלא תקדים תורתך ליראת חטאך כי אם על דבר מה וזה אומר עלי דשא וגם מה שתזל כטל אמרתי לא כטל היורד אחר הקציר שעשב אין שיהיה נמשל כי תעסוק בתורה לעת זקנה בלי מעשה המצות רק כרביבים עלי עשב שגדל כבר שהיא משל אל המצות שהפרחת והגדל' מאז היית בחור כי גדלת במצות ובשם טוב והמצות שהיו כדשא הקצר בבחרות יהיה כעשב הגדל בזקנה ואז תזל התורה על המצות כטל על העשב לעדנם ולבסמם כי היא המבסמת המצות למען יתקיים בך ענין אשרי מי שעמלו בתורה גדל בשם טוב למען תהי' הפטירה שהיא כמשל קצור העשב אחר גמר בשולו נפטר בשם טוב . או יהי' הענין כי טרם יזהירנו בעבודתו יתברך בא לסלק תואנת היצר הרע והנפתי' אחריו האומרי' כי אם ה' אוהב הצדיקים ותופשי התורה למה ידכאם בירורי' על כן היחל לדבר על לבם ואמר אם תראו יערוף כמטר לקחי שהוא כעריפת המטר בזעף כן לקחו בזעף יסורים אל תחושו לומר זו תורה וזו שכרה כי לעומת זה תזל כטל אמרתי באחרונה כי יהיה כטל לישראל ואם תראו זעף כעת הלא הוא כשעירים עלי דשא והוא כי כאשר הרוח סערה הבא בדשא אחרי המטר שפירוד עלי הדשא שדבקו בגבשושית הארץ על ידי המטר ואלמלא זעף סערת הרוח היו העלים שדבקו בארץ נפסדים ונרקבים בגוש העפר ביבושת ארץ מהמים הנה כי כאשר מה שנראה זעף וכעס בסערת הרוח עלי דשא והוא לטובתו להפרידו מהעפר ולהצמיחו כן היסורים הבאים בזעף על עוסקי תורה הוא לטובתם להפריד נשמות' מגבשושית איכות חומרם ותאוותיו ולהביא' אל אושר הקדושה האמיתית ואם תראה חסידי עליון אשר אין להם דבקות כלל עם איכות חומרם ומתייסרים אל תחוש כי הלא ג " כ יש בחינה אחרת והיא כרביבים עלי עשב שגדל כבר אשר לא ידבק אל הגבשושית והם רביבי מטר דק היורדים בלי זעף כלומר כי היסורים אשר תראה לאנשים כאלה אך קלים יהיו שאין בהם ביטול תורה או ביטול תפלה ע " כ מתייחסי' לרביבי' אשר הרביבי' ההם אינם רק לעדנו כן הם יסורי הצדיקים ההם כי הם של אהבה לעדנם בג " ע יותר על אשר להם במעשיהם וגם אינם קשים כראשונים כהפרש שבין מטר לרביבים כי המטר בא בזעף ויורה כחץ משא " כ הרביבים שהבאתם קלה הנרא' בחוש ברביבי גשם דק הנקרא בגמרא עורפיל' שהבאת הטפות בנחת ולא בזעף :
Deuteronomy.32.3.1 כי שם ה' אקרא כו' . לכאורה יאמר ענין כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך והוא כי מה אנו מה חיינו ששבח ירצה מאתנו על כן טוב הוא חסדך מתת לנו חיי במה שזכיתנו ששפתי ישבחונך וע " ד זה יאמר כי שם ה' אקרא לומר ראו עתה מה רב טוב העובד את ה' כי על כן מבלי תוכחתי ראוי תרדפו אחר עבודתו כי הלא אצ " ל עבודה כ " א אפילו קרוא בשמו בלבד אצ " ל אתם כ " א אפילו אני הגדול מכם שאזכה לקרא בשם ה' עם היותי גדול שבכם הבו גודל לאלהינו על הדבר וא " כ וכ " ש כי תשאו ק " ו בעצמכם שמכ " ש שטוב להודות לה' על זכותכם לקרא בשם ה' כל שכן לעבדו :
Deuteronomy.32.3.2 או יאמר דרך אחרת נמשך מהפסוק הא' האזינו כו' והוא בשום לב . ( א ) אל שינוי אשר הערנו מהחילו בל' דבור ויצא באמירה . ( ב ) סמיכות פסוק יערף אל הא' שיהי' קשר אמיץ מהאמור . ( ג ) לשום לב אל משל המטר והטל ושעירים ורביבים ודשא ועשב זולת האמור . ( ד ) אומרו כי שם ה' שיורה כבא לתת טעם אל האמור ואיננו . ( ה ) אומרו הצור תמים פעלו למה שינה תוארו יתברך ולא אמר ה' תמים פעלו כפסוק הקודם . ( ו ) אומרו כי כל דרכיו משפט שיורה כבא לתת טעם אל האמור ואיך יהי' המשפט טעם אל התמימות . ( ז ) החילו בפעולה ולשון יחיד וצאתו בדרכים ולשון רבים . ( ח ) אומרו אל אמונה ואין עול כי אחר היותו אל אמונה מי לא ידע שאין עול . ( ט ) אומרו צדיק וישר למה ייחד ב' תואריו יתברך אלה פה :
Deuteronomy.32.3.3 אמנם ראה והנה בשמוע איש את כל הדברים הרעים שבדברי השירה הזאת הלא יאחזהו רעד ותסמר שערת בשרו ויאמר . ( א ) איך רחמי אבינו שבשמים אל בנו בכורו ישראל כי מי יעמוד במוסר הגדול הזה . ( ב ) כי הלא מאשר הזכיר שם הרחמים במוסר באומרו וירא ה' וינאץ כו' הלא יראה כי גם מדת רחמים מתהפכת לדין וא " כ איפה ה' מי יעמוד . ( ג ) שאם הוא יתב' המכה בנו לפי כחו אוי מי יחיה כי כל גבור מכה בגבורתו . ( ד ) למה העבירות פורע בעולם הזה ככל דברי המוסר הזה והזכיות שלא יחסרו מישראל הן בהקפ' לעולם הבא . על כן כל ד' דברים אלו בא לתקן על ראשון ראשון ובראשון היחל ואמר האזינו השמים כו' לומר גם כי הנה דרך המלך ב " ו בקומו לערוץ הארץ להתרות על עוברי רצונו ברבת משטמה שאין עיקר כונתו רק לעשות משפט ולהנקם מעוברי רצונו אך לא כן דרך המלך הקדוש כ " א כל עיקר כוונתו בהתראותיו בהראותו את עונש פקודתו על עוברי רצונו כל כוונתו היא למען ע " י כן ישובו עדיו יתברך וייטיב להם ולהורות נותן בסוף תוכחתו דברי שלום ונחמו' רבות ככל אשר עשה בשירה הזאת כי אחר כל דברי קושי התוכחות דבר נחמות כאומרו כי ידין ה' עמו כו' ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה כו' הרנינו גוים כו' והנה זה יורה כי זה כל עיקר כוונתו יתב' כי חסד הוא וזה יאמר פתח דבריו האזינו השמים שבהם עיקר ההתרא' כמדובר בקודם ואשר תשמעו הוא מה שואדברה שהם דברי קושי תוכחתי ואין הדבור שהוא קושי התוכחות עיקר הכונה כ " א הכנה כדי שאחרי כן ותשמע הארץ הם שוכני ארץ אמרי פי הם דברי חבה המתייחסים לאמיר' ופיוס וז " א אמרי אחר אומרו לשון דבור בתחלה ואל תתמהו מהקושי הלז כ " א בתחלה אדברה דברי קושי הלא התכלית הוא רחמים שבסוף ותשמע הארץ אמרי פי הם אמרי חיבה ותראו למה זה דומה אל ענין הטל ומטר כי הנה כמטר הוא מה שיערוף לקחי היא התורה המדברת לך את דברי השירה הזאת כי כאשר עריפת וזעף המטר היא חיים לעולם כן הייסורין והתוכחות האלה חיים הם למוצאיהם למרק פה אשמותם להביאם לחיי עולם הבא והראיה כי לא משנאה חלילה כי הלא כהתם דברי התוכחות תזל כטל אמרתי הם דברים טובים דברי נחומי' כטבע לשון אמירה כאומרו מחצתי ואני ארפא כו' אשיב נקם כו' הרנינו גוים כו' ושמא תאמרו אוי מי יחיה משומו אל כל הדברים הרעים שבשירה הזאת אל תשיתו לב כי הוא כשעירים עלי דשא כו' לומר ראו נא על מי יאות סערת זעף מטר ורוח חזק אם לדשא הרך וקטן או לעשב שגדל כבר בעצם ונהפוך הוא אשר נראה בעינינו כי בהיות דשא יערוף ויסער רוח ומטר וכאשר הוא עשב יבואו רביבי טל בשובה ונחת אך אין זה כי אם שהוא יתברך בגבורות גשמים בא בכח גדול להפקיע מן הכח בדשא הרך לקבל רעם גבורותיו כן הדבר הזה להוציא הוא יתברך כח קדושת תורה ומצות ומעשים טובים מתוך חומר האדם צריך גבורת יסורין להכניע החומר ולמרק אשמותיו להוציא יקר מזולל ועם שהוא קטן ורך הכשרון נגש אל ערפל החומר והוא ית' כאשר יתן כח הדשא הרך לסבול שעירים שעליו כן יתן כח באדם לסבול ואחר היותנו שלמים אז יוריד עלינו רביבים טלי ברכת אמרתו יתב' הטובה עלינו כרביבים עלי עשב ויהי' כטל לישראל . ועל השנית אמר כי שם ה' אקרא כו' לומר מה שתראו בתוכחות מוסר השירה הזאת נזכר בה תמיד שם הגדול בעל הרחמים וירא ה' וינאץ וכיוצא בפסוק זה ואפשר לדין בא' משני פנים או לומר שהוא כי אך מדת רחמים יהיה להם לאויב הוא נלחם בם מרוב הכעס והרוגז או תהיה להפך שהוא כי למען הפשיר את הדין משתף מדת רחמים לז " א כי תראו בתוכחתי שאדרבה כי שם ה' אקרא אל תחשבו שהוא להגדיל הכעס כי אם אדרבא הבו גודל לאלהינו כי למה שהוא אלהינו אוהבנו בייחוד עושה על יד מדה שהוא למתק הרוגז ולא מהבחינה האחרת ועל השלישית והיא כי כל המכה מכה כפי כחו ועל כן כאשר נשער יסורין ית' כפי תקפו מי זה האיש יוכל לסבול לז " א הצור וכו' לומר כי עם היותו הצור וחזק הידוע בעל הדין ואין זולתו לא בחזק יבא לפעול יסוריו אצלינו אך תמים פעלו המיוחד אל תואר צור הוא הרוגז והדין בתמימות בלי אכזריות חמה והטעם כי כל דרכיו משפט שאינו כאדם שלפעמים כי יכעוס על עוברי רצונו יכוין להנק' ויגזור גזירות אשר לא על פי שורת הדין רק בבחינת רוגז אך הוא ית' לא כן הוא רק תמיד יכלכל דבריו במשפט והוא כי גדר משפט הוא מזוג מחסד ורוגז ואינו מדת דין פשוטה כנודע מספר הזוהר . ועל הרביעית והיא שמא תאמרו הלא יהיה ראוי כי כאשר את היסורין על עון נקבל בעולם הזה ממדת הצור גם את הטוב המקווה על המצות נקבל מעתה ממדת החסד על כן אמר אל אמונה והוא כי אל הוא מדת החסד כד " א חסד אל כל היום ואמר כי אל שהוא החסד הוא אמונה לעתיד ולא בעולם הזה ואין זה עול לשלם העונות בעולם הזה והזכיות לעולם הבא כי הנה צדיק וישר הוא יתב' והענין כי גדר צדיק הוא העושה על קו הדין וישר הוא לפנים משורת הדין כמ " ש ז " ל על ועשי' הישר וטוב זו לפנים משורת הדין ואם כן איך יתקיימו שתי תואריו יתב' אלו כי אם בזה שעל הדין מייסר בעולם הזה כי צדיק הוא וקו הדין הוא כי כאשר היה העון בעולם הזה כן משפטו ראוי גם הוא יהיה בעולם הזה אך לענין האושר הוא ישר עושה לפנים מן השורה להיות שכרו אתו עד העולם הבא כי שם יהיה בלתי בעל תכלית מעין העולם ההוא מה שאין כן אם היה נותן כשכר בעולם הזה ההווה ונפסד שגם השכר הניתן בו ידמה אליו ויהי' בעל תכלית :
Deuteronomy.32.3.4 או יאמר הצור כו' כי יקרא במשפטי כותים יהיה כל דין משפטו בפני עצמו טוב בעיני שומעו אך בהוסדם יחד תגלה ערות פחיתותם והוא כי ישמע השומע משפט מלך להמית הגונב מחביריו ממון יישר בעיניו כי יאמר בן מות הוא האיש ההוא כי נטל מחייתו וכן כאשר תשמענה אזניו משפט המלך ההוא כי כל הורג נפש יומת תחתיו גם הוא יישר בעיניו ויכשר כי הוא נפש תחת נפש אכן בהוסדם יחד כי יגידו ויאמרו כי כה משפטם לתלות הגונב מנה ואת הורג את עמיתו הלא יתחמץ לב כל שומע ואמור יאמר לא יתכנו דרכי המשפט הלז בי איך תדמו ותשוו המחסר ממון למחסר נפש ולא אחד המה באיכו' נמצא כי בהתאחד' . יצא משפט מעוקל משא " כ במשפטי התורה כי בהוסדם יחד שני המשפטים יצדקו ויתהללו כי באמור איש כי כה משפטה לשלם הגנב פי שנים ולהמי' את הרוצח יצדקו ויאמרו אמת נכון הדבר מדה כנגד מדה ההורג נפש לתת נפשו תחת נפשו והגונב מנה יתן מאתים הוא בקש להחסיר מחבירו מנה ולהעדיף על נכסי עצמו ותהי להפך כי בתתו פי שנים נמצא הוא חסר מנה והעדיפו על נכסי חבירו וזאת תהיה כונת פסוק משפטי ה' אמת צדקו יחדו שיורה היותם אמת מה שצדקו בהיותם יחדו וזה ענין הכתוב הלזה הצור תמים פעלו הצור שהוא כח הדין תמים ובלי מום הוא פעלו כלומר כל פועל שלו והראיה כי אין דופי בשום אחד מהם שהרי בהוסדם יחד דרכיו יהיו כלם משפט אחד וזהו אומר דרכיו לשון רבים ואמר משפט לשון יחיד והנה זה הוא לענין משפט והדין על עוברי רצונו וגם לענין החסד שהוא הטוב המקווה לצדיקים עם שהוא אמונה ואין יודע מתן שכרן של מצות אין להרהר יהיה עול בדבריו וזהו אל אמונה ואין עול והטעם כי צדיק שהוא עושה צדקה וישר שהוא עושה לפנים משורת הדין הוא גם בנראה לחוש כענין העונשים מזה נקח לשכר המצות :
Deuteronomy.32.5.1 שחת לו לא בניו מומם כו' ראוי לשית לב איך מתקשר אל הקודם וגם אומר בניו מומם שלא פירש מה הוא מומם של בניו וכן אומר דור עקש כו' כפול ובלתי מקושר אל ראש הכתוב . ועוד אומר עם נבל כי אין אומר ולא חכם מקביל אל נבל והל " ל נבל ולא צדיק או סכל ולא חכם . ועוד אומר אביך קנך הם תוארים בלתי מתאחדים . ועוד אומר זכור ימות עולם אין לו יחוס עם הקודם . ועוד שאם הכונה לאיים שיזכור מה שעשה לדורות ראשונים הול " ל זכור דורות ראשונים אך עולם מאן דכר שמיה וגם הוא כפול . ועוד באומר בהנחל כו' מה הנחילם ובאומר בהפרידו כו' אם הוא ענין דור הפלגה כפרש " י שיצב גבולות עמים שלא כלה אותם למה שיצאו משם בני ישראל קשה שהיה אפשר לכלותם וישאיר את אברהם שהיה בן מ " ח שנה כשנתפלגו ויצאו ממנו כל זרע ישראל . ועוד שהיה לו לומר ויצב כו' למען ישראל עמו אך המספר מאן דכר שמיה . ועוד איך יתקשר אחריו פסוק כי חלק כו' וגם חבל נחלתו הוא הקודם ולמה כפל וגם למה שינה הלשון וכן אומר ימצאהו הוא בלתי מקושר ומה הוא לשון מציאה וגם לשון עתיד וכן בפסוקים שאחר זה יש תיבות כפולות ודוחקים ניכרים :
Deuteronomy.32.5.2 אמנם הנה כתבנו כי תחת ארבע לא תוכל שאת האיש אשר יראה את כל פורענות הכתוב בשירה הזאת והנה בפסוקים הקודמים העלה ארוכת ארבעתן כמדובר אמר עתה כי הנה יש עוד חמשית אשר יפול לב אדם עליה והוא כי יאמר איש לא ימנע האנשים החוטאים בנפשותם בהעוותם משחיתים את עצמם או במלכם חלילה כמלך ב " ו שיפסיד המלך בשירות אשר יצוה על משרתיו אם ימנעוהו ממנו אם לעצמם הם משחיתים יניחם וימוגגם בעונם ואם לה' הלא כמו זר נחשב כ " א חטא איש מה יפעל בו הוא ית' ע " כ על החמשית הזאת אמר דע לך כי שחת לו ית' לא חלילה כ " א רבו פשעיו מה יעשה לו ית' וש " ת הן אמת שלא יפעל בו אך חושש על כבודו כי הלא בנים אתם לה' קראנו אלהינו ולכן אם נחטא ונאשם יחוש על כבודו שיקראו בניו אשר לא טובים המה לז " א גם זה אינו כי בניו מומם כלומר היותם נקראים בניו אין הדופי והמום לאביהם חלילה בהיותם בלתי כשרים רק מומם כי המום הוא להם שעם היותם בני אל חי יצאו מדרך הטובה ועוד כי אלו כאשר לקחתם לו לעם היו רעים היה פ " פ כלפי מעלה איך בחר בבלתי טובים אך במ " ת כלם קדושים היו אלא שנתעקשו אחרי כן בעון הראשון ונתפתל בשני ובשלישי :
Deuteronomy.32.5.3 או יאמר מומם הוא היותם דור עקש כו' לומר כי אין אשמותם מפאת אלהיהם רק מפאת עצמם שבבחירתם מעקשים עצמם כי לא עיקשם קונם ומהיותו עקש נעשה פתלתול כי עבירה גוררת עבירה וש " ת א " כ איפה יניחם ה' שיזיקו את עצמם ולמה יכביד עליהם כיון שאין נוגע אל עצמו ית' לז " א הלא גם שהוא ית' אינו צריך לכם ואין לו היזק מהעדר עבודתכם הלא יקפיד מכמה בחינות . א' על היותכם כפויי טובה כי הלה' תגמלו זאת הלא תחשבו לעם נבל כי אין נבלות ורשע גדול מזה לגעול באלהי עולם ה' ולהיות לו כפויי טובה ולא יבצר מהיות כעס גדול ורב על הדבר . ב' והוא ולא חכם כי ללא חכם יתייחס בעשותו הדבר הזה באומרו שאניחהו כיתר עמים כי לו היה חכם היה רואה את הנולד כי הוא פורש מן החיים ופירש ואמר מה שאמרתי שהוא עם נבל כפוי טובה הוא כי אב הוא ואיה כבודו ואדון הוא איה מוראו כי הלא הוא אביך מצד הנפש כנודע וקנך שקנאך בדמים כאשר יבא ואם אב הוא איה כבודו ואם אדונים הוא איה מוראו ולא עוד כ " א גם בלעדי הקניה גם מצד הגוף שלו אתה כי הוא עשך מאז נאמר נעשה אדם ומחומרו יצאת וגם אחר שברא איש ואשה ומהם אתם מתהוים האם אב ואם כוננו איבריך הלא הוא ית' כוננך וזהו ויכוננך כד " א ויכוננו ברחם א' עתה בא ופי' על ראשון ראשון מה שאמרתי שחת לו לא הנה לך ראיה כי אין החוטא מזיק רק לעצמו כי הלא זכור ימות עולם כמה הם מבריאת עולם ועד עתה שהיה אז כאלפים וק " ך שנים ומעט יותר ומשתזכור ימות העולם שית לבך להבין שנות דור ודור כי תמצא שמאדם ועד נח שהיו עשרה דורות היו שנות כל דור מהם הרבה מאד מאשר בדורות שמנח ועד דור המדבר כנודע כי בשנת אלף ותרנ " ו שנה היה המבול נשארו בחמש מאות שנה לשש עשרה דורות שמנח עד דור המדבר ואיך היו עשרה דורות כפלי כפלים משנות ט " ז דורות אם לא שעל שהשחית כל בשר את דרכו נתמעטו חייהם מאז והלאה הנה כי לא השחיתו הבריות בהעוותם רק לעצמם כי הבורא ית' מה הפסיד הלא בין כך ובין כך לא יתמו שנותיו וא " כ הנה בפי' כי שחת לו לא ועל הב' שאמר הלא הוא אביך א " צ פי' אך מ " ש קנך בא לפרש היכן קנאם ואמר בהנחל עליון גוים ויהיה כי בפדר " א ארז " ל על דבר דור הפלגה כי כאשר בקש הקדוש ב " ה לפלגם הוריד ע' מלאכים ויחלק העולם לע' לשון ויתן לכל אחד מהמלאכים עם אחד והניח לחלקו את ישראל והטיל גורלות ונפל לחלקו ישראל . וראוי לדעת על מה זה חילקם לע' לשון לא פחות ולא יותר :
Deuteronomy.32.5.4 אמנם עיקרי שרשי בנ " י הם שלשה ומהם מסתעפים לי " ב שבטים והם מתפשטים עד ע' נפש כפי סוד עניינם והן הם המעותדים לרדת מצרימה בתוך חצוניות טומאת מצרים והיו נכונים למועדי רגל כי ימשכו אחר תועבות מצרים כאשר היה הללו ע " ג והללו ע " ג וזולת זה לא יבצר מהמון ישראל שיתעתדו לחטא ועי " כ מתדבקים ואובדים בחצוניים עדי אובד כנודע ומה גם שר מצרים שיאחז בם וישקעם בטומאתו ע " כ מה עשה כשחילק הע " ג חילקם לע' אומות למען יהיה לכל שר אומה שלמה כמספר ע' נפש בני יעקב ועשה זה כקונה את ישראל לתת בעד כל נפש מישראל אומה שלימה לבל יחשקו להחזיק בישראל בעשותם אשר לא טוב וז " א בהנחל כו' לומר איך יתייחס הוא ית' לקונה אותך באומרו קנך הלא הוא כי בהנחל עליון בזמן הפרידו בני אדם שהוא בדור הפלגה שאז הנחילם לשרים אז יצב גבולות עמים למספר בנ " י שהם כמספר ע' נפש וא " כ הרי הוא כקונה אותך מהשרים כו' הרי מפורש אומר קנך שהוא פירוש מאומר עם נבל וש " ת הנה כל זה הוא טעם לחייב את האדם עובר רצונו ית' על כפיות טובה שבו והעדר דעתו אך עדיין צריך לתת טוב טעם אליו ית' אשר לא ימאס את עוברי רצונו כי מה לו ית' ולצרתם כי בכל צרתם כו' ולא יגעל בהם לז " א כי חלק ה' עמו כלו' חלק מה' הוא זה חסדו שעם היות שהם היה להם להיות רודפים אחריו ולא הוא ית' אחריהם ולהזניחם כי החלק חושק את הכל ולא יתהפך עכ " ז גדל חסדו כי לא יעזוב חלק מאיכותו עדי אובד וזהו כי חלק ה' עמו וש " ת אם כך הוא שישראל חלק אלוה ממעל הוא למה הוצרך להטיל גורל הוא יתברך לראות באיזה מקום יהיה גורלו אם לה' אם לשרים היתכן כי חלק אלוה ממעל יפול בגורל חצונים לז " א יעקב חבל נחלתו והוא כי לא יקראו יעקב רק הבלתי כשרים כנודע וז " א יעקב כו' לומר שהוא נקרא יעקב שהוא בזמן היותם בלתי כשרים שאז נקראים בשם יעקב אז הוא שהוצרך חבל בגורל נחלתו כי אז נבדלים ממנו יתברך כד " א עונותיכם היו מבדילים והיה מקום לתפוס בם השרים ע " כ הוצרך גורל ולהפיס דעתם כמדובר בתת על כל נפש מישראל כו' כמדובר למעלה :
Deuteronomy.32.10.1 ימצאהו בארץ מדבר כו' . על פסוק זכרתי לך חסד נעוריך כו' ארז " ל כי טובה אחת עשו ישראל והוא ית' תמיד זוכרה והיא כי באמור להם משה שיצאו ממצרים אל המדבר לא אמרו היכן הוא מאכל הראוי למעוברות ומניקות וחולים וזקנים וטף ואיך ימצא סיפוק צרכם במדבר אלא גדלה האמנתם ויצאו אחרי משה והוא ית' מחזיק להם טובה שנא' זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר כו' ואומר אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות :
Deuteronomy.32.10.2 ונבא אל הענין אמר שמא תאמר כי מה שהטיב הוא יתברך לישראל היה כי הם הקדימו מצות ומע " ט וע " כ אינם חייבים לי כ " כ לא כן הוא כי אדרבא אבודים היו במצרים כי שם טמאו נפשותם וירחקו מקונם כי עונותיהם היו מבדילים בינם לבינו והיה כאבודים ממנו ולמה שראה שימצאהו בארץ מדבר כי שם יאמינו בו וידבקו בו ויקבלו תורתו ע " כ מאז היו במצרים הקדים להיטיב להם כי שם הקיצם מתרדמת אולתם ועשה עמהם הטובות אין מספר וז " א ימצאהו כו' שעל היות עתיד שימצאהו בארץ מדבר כי שם ימצאהו כמציאה שהיתה אבודה ממנו ית' והוא כי שם היה נאמן לו בארץ מדבר כי לא אמרו איה צורך עוברות ומניקות רק יצאו בארץ לא זרועה בבצק טרם יחמץ משארותם על שכמם וגם במקום פחד ואימה כי שם ילל ישימון וגם בכלל המציאה הוא שנפסק זוהמתן באופן שיסובבנהו הוא ית' בסיני שהיה קול ה' מסבב ועוקף את כל מחנה ישראל כמאמר רשב " י במדרש חזית וזהו יסובבנהו וע " י קדושתם זו שהיה להם יבוננהו בינת התורה מפיו ית' באופן שע " י מה שהוכנו שהיא המציאה שמצאם ה' הוכנו עד שיצרנהו כאישון עינו המוקפות ומכוסה מבשר האיש משא " כ אבר זולתו כן כביכול הוא ית' הקיפם וכסה את ישראל בענני רוחניות כבוד קדושתו והוא כי למה שע " י ישראל הוא ית' חפץ להביט בעולם השפל שאל " כ מאין ולאין מחשיב הוא ית' ארץ מאפליה בארץ הלזו אך היא בשביל ישראל המקיימים את התורה ומשפיעים קדושה בעולם השפל נמצא שישראל על ידי קדושתם בשלילת זוהמתם וקבלת התורה היו לקונם כלי לראות והשגיח בעולם השפל כאשר אישון בת עין הוא כלי שע " י רואה ומביט בו האדם בעולם וע " כ יצרנהו כאישון הוא יתב' את ישראל בענני כבודו כי היו לו ישראל כאישון בת עין והנה כל זה בכלל מה שימצאהו הוא ית' את ישראל בארץ מדבר שהיה ישראל עתיד להיות מציאה לפניו יתברך בהאמנתם בו ופסיקת זוהמתן וקבל התורה והיותם כלי לקיים העולם והשגיח בו הוא ית' ע " י וע " כ גם שבמצרים לא מצאם ה' כי אדרבא בלתי טובים היו שם עכ " ז על מה שהיה עתיד שימצאהו בארץ מדבר ע " כ מאז היו במצרים שקועים בתרדמת משובה ומטומעים בשינת אולת העוה " ז כנשר יעיר קנו כו' שמעורר בכנפיו גוזליו טרם בואו עליהן כן הוא יתברך בהיותם ישנים במצרים בתרדמת משובה שטופים בע " ג העירם ע " י משה ועירה עליהם רוח ממרום להפך לבבם אליו לקדש ש " ש בלקיחת הפסח שעי " כ על גוזליו ירחף וגם יפרש כנפיו יקחהו שהוא מרז " ל על פסוק ומארצות קבצם במדרש שוחר טוב כי היו ישראל מפוזרים בכל גבול מצרים שהיה צריך זמן רב וקבצם בכנפי מלאכיו עם טפם ומקניהם אל רעמסס בשעה קלה ואחרי כן מרעמסס סכותה מהלך ששה ימים שנשאום בכנפיהם מה " ש כמז " ל על פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים וזהו ישאהו על אברתו ועוד כי ה' בדד בלי אמצעי יניחנו ולא שהיה משפיע אל שרי המדבר לנהלם למקומו באמצעות שר המקום ההוא כ " א ואין עמו אל נהר וכן יפליא לעשות בביאת הארץ כי אצ " ל יושבי המישור כ " א גם ירכיבהו על במתי ארץ הם הרים הגבוהים שבא " י והוא כי אין בראשי ההרים הגבוהים מאד יוצאים תנובת שדי כי שם הוא קשה מסלע וגם אין הצלחת המטר שם כמקום המשור אמר כי עם שא " י גבוה גם השרון מכל הארצות ומה גם בבמותי הארץ במקומות הרמים שבה שמהרריה יוחצב נחשת ועכ " ז משם יאכל תנובו' שדי אשר הם תנובו' שבשדו' אשר הם במישור ואין זה אלא שירכיבהו ויתן שליטתו על במתי הארץ להוציא השפע גם משם וגם יניקהו דבש מסלע קשה ושמן גם ממקום שהוא חלמיש צור :
Deuteronomy.32.10.3 או ויאמר ירכיבהו כרוכב על הסוס שמנהיגו ומשתרר עליו כן יהיה הוא על במתי ארץ שעל פיו תהי' הצמחתה וגשמיה ועניניה כאשר ויאכל תנובות שדי שהם תבואות ודשאים וירקות ופירות הטובים ועל אכילת תנובות שדי גם ויניקהו יתברך דבש מסלע הם תאנים ותמרים שהדבש נוטף מהם וכן שמן וחמאת בקר וחלב צאן הנה עד כה יחסתי הדבר אליו יתב' שמרכיבו ומאכילו תנובות שדי ומניקו דבש כו' וחמאת בקר כו' שאין אלו מותרת המהוללים ומחטיאים את האדם ומי יתן היית מסתפק באלו כי לא תבעט אך אם אלה תאכל עם חלב כרים ואלים בני בשן ועתודים שתהי' זולל וסובא זולל בשר מינים ממינים שונים וגם לא יסתפקו בכל מיני חטא רק חלב כליות חטה ויקרא חלב כליות חטה אל סולת מנופה פעמים רבות מאד שנמצא אוכל הפנימי יותר מהחטה הדומה לכליות שהוא הפנימי ושמן שבבהמה שהם גלוסקאות יפיפיות וגם תהי' בסובא יין כי ודם ענב תשתה חמר שלא תשתה רק היין אדום המשכר ומהולל יותר שעליו מזהיר שלמה בחכמתו אל תרא יין כי יתאדם וגם לא תשתה אותו מהול במים רק תשתה חמר הנה ע " י רבות מותרות אלה מה נמשך מזה הלא הוא וישמן ישורון ויבעט ולא שקשה עלי אכילתך ושתייתך שמה שתשמן הוא הרע בעיני מצד עצמו עם שהוא קלות ראש אין זה העיקר רק הנמשך ממנו קו לקו כי כאשר שמנת ימשך שמעבה הכסוי שעל ראשך הוא מכסה עונותך המבדילים ביניכם לבין אלהיכם וזהו עבית מה שכשית ועדיין אינך עוזב את ה' לגמרי ואני מדבר אתך לנוכח אך אחרי כן ויטוש אלוה עשהו ועוד מעט וינבל כו' כי יהי' חלילה בזוי בעיניו ויעשו שהוא יתברך יבא להיות מקנא בזרים אצלו אשר המה הבל לפניו שידבקו בהם כתועבות אשר תיעב ה' פסל כל תמונה בתועבות המאוסי' יכעיסוהו ויזבחו לשדים :
Deuteronomy.32.10.4 או יאמר כי תחלה יקניאוהו בזרי' הם שרים חצונים ומזה יבואו להכעיסו בתועבות כאלה וכיוצא המתועבים גם לבני אדם ואחר כך לשדים ואלהים לא ידעום שאותם לאלהים לא ידעו את עובדיהם ואיך יקבלו לאלוה את שאצ " ל שלא בראו ולא הטיב לו כ " א אפילו לא ידעו ועוד טעם ב' והוא חדשים מקרוב באו כי ראו נא פתיות עובדיהם כי אלהים אלה חדשים מקרוב כי יעבדו בני מ' או נ' שנה את ע " ג שנתחדשה זה עשר שנים שעובדיהם גדולים מהם ואיך בראם מי שמציאותו אחרי הבראם כמה שנים והנה האומות לא יאשמו כ " כ כי הלא יחזיקו מעשה אבותיהם בידיהם אך ישראל איכה יעבדו את אשר לא שערום אבותיהם :
Deuteronomy.32.18.1 צור ילדך תשי כו' . הנה ארז " ל באיכה רבתי כי בתחלה היו עובדים את השם יתברך אך היו משתתפי' עמו גם ע " ג אחרי כן עשו אלילים כמנין ימות השנה לעבוד את כל אחד יומו ולא הניחו אפילו יום א' לה' וזה יאמר צור ילדך תשי כו' ועל פי דרכנו נפרש מלת יקניאוהו בזרים והוא כי תחלה היו עושים כמי שיש לו שתי נשים שמקנא א' בחברתה כן יקניאוהו בזרים שהיו עובדים עמו ע " ג ואמור עתה איך נמשכו לעוזבו לגמרי והוא כי ע " י אשמתך זאת שעבדת ע " ג עם ה' צור ילדך היא השכינה תשי שלא נתת בהם כח להשפיע בך ויחסר לך שפע כי אדרבא משפעת לזרים ובראותך העדר שפע ממך והחצונים מושפעים בזה נמשך לך כי דבקת בחצונים לגמרי ולא עבדת אותו גם עם האחרים וזהו ותשכח אל מחולליך ולא שמת לבך אל זמן הבראך כי הוא בראך והיה לך לומר כי אשר בראך יכול להשפיע בך עתה לולא פגמת בשורשך :
Deuteronomy.32.19.1 וירא ה' וינאץ כו' . הנה ראוי לשים לב מה טיבו ייעודי הצרות שבפרשה זו מאשר בפרשת בחקותי ובפרשת כי תבא בנצבים וילך לעשות מאלו שירה ולשומה בפיהם בעבור תהיה לעדה זולת דקדוקים והערו' רבות אין מספר שבפסוקים אלו שיתיישבו בדרך אשר נדרוך בהם בס " ד והוא כי בדברי השירה הזאת מספר קו לקו את כל אשר יקרה אותם הגליות והצרות כסדרן והלכתן בקוצר למען ירוץ קורא בם ויראו ויבושו וישובו עד ה' יצדיקו עליהם את הדין :
Deuteronomy.32.19.2 ונבא אל הענין והוא כי הנה היחל ואמר וירא ה' כו' . לומר ראו עתה התנהגו ברחמיו וחס על כבוד הצדיקים מעל כבוד עצמו יתברך כדרכו כאשר בענין עדו הנביא במזבח ירבעם וכענין אליהו אם יהי' טל ומטר כו' ועל מאמר אחאב באבל תיאל בית האלי כמ " ש בגמרא וזה יאמר עם היות שישכח אל מחולליך וירא ה' מה שוינאץ לא היה רק על כעס בניו ובנותיו יתברך הם הכשרים וכשרות שהיו מצירים אותם רשעי ישראל במשפט מעוקל ככל הדברים הרעים שבירמי' וישעיה עמוס ומיכה מרעת איש את אחיו ואשר מלא מנשה את ירושלים דם נקי פה לפה כי נאץ על הנוגע אל צרת הכשרים המתייחסים אל צרת בניו ובנותיו מעל כבוד עצמו ואז ויאמר מה אעשה אם אסתירה פני מהם ואניחם למקרי הזמן הנה אראה מעתה מה אחריתם כי ילכו בקרי ויבעטו בהשגחה ואומרו ארא' לשון עתיד הוא בעת כתיבת השירה הוא עתיד מה שירא' כשהכעיסוהו :
Deuteronomy.32.19.3 או לרמוז כי עדיין הבחירה במקומ' על כן לא אמר חיובי לומר אני ראיתי או אני רואה כי אם ארא' כאלו אינו מוכרח כעת והענין לומר אם אמרתי אסתירה פני מהם אי אפשר כי אראה מה אחריתם והוא גם שבדור הראשון לא יאבדו בשני יתפקרו באמונה והוא כי דור הראשון דור תהפוכו' המה כי הדור ההוא בראותם העדר השגחה הדור ההוא לא יגעלו באמונה לגמרי רק יהיה לבם נדון מתהפכים מסברא אל סברא מחמת העדר השגחה אך הדור השני בני הדור ההוא לא יהיו בעלי תהפוכות רק יגעלו לגמרי באמונה וזהו בנים וכו' לומר בנים על הדור הנזכר לא אמון בם כלל ולכן למה אסתיר' פני מהם שאעשה דרך שיאבדו לגמרי חלילה :
Deuteronomy.32.19.4 ועוד ראיתי לבלתי האבידם או הכביד הרבה עליהם והוא כי אמרתי לא גדלה רעתם לפני בעצם א' כי הם קנאוני שגרמו שאקנא בלא אל במה שלא אל ואינה קנאה בעצם כי כלום מתקנא אלא גבור בגבור עשיר בעשיר כו' וגם מה שכעסוני היה בהבליהם הם פסולי עץ ואבן והבל המה מהחשיב אותם לכעוס בעצם ע " כ אמרתי לא אהרגם רק מדה כנגד מדה על שקנאוני בלא אל אני אקניאם בלא עם הם כשדים זה העם לא היה ולא כיבשום לגמרי מיד ויוליכם בגולה רק שאקניאם והוא בואם לירושלים והגלו את מנשה יוליכם בבלה ויתנו לו את מחמד זהבם ועדיין לא היתה רק קנאה באומה זו איך העם לא היה עם גדול ורב ורם נתונים תחת רגלם ועל מה שכעסוני בהבליהם בגוי נבל כפוי טובה הנקראים נבלים כד " א עם נבל כו' הלא הוא אביך קנך וכו' אכעיס' והם המצריים כפויי טובה שלא ידיעו את יוסף ולא שבא וכבש את העיר רק שפרעה נכה מדי עברו הכעיס' בהסיר את נזר ומגן המלך יאשיהו מעל ראשם אשר אמרו בצלו נחיה בגוים וגם הכעיסם בענוש את הארץ מאה ככר כסף וככר זהב והגלותו את יהואחז אמר הנה עד כה התנהלתי לאטי בשצף קצף אך כאשר אחרי זאת אש קדח' באפי הוא אש שרפת יהויקים את מגלת איכה באח שלפניו מבוערת וכמ " ש ז " ל שלא שרף אלא פסוק חמישי שהוא היו צריה לראש אמר מי גזר כן אמר כי ה' הוגה על רוב פשעיה עמד אז ושרף הפסוק ההוא שנאמר ויהי כקרוא יהודי חמש דלתות כו' אז על קנאת השם הגדול אותו אש קדחה באפי הוא האף אחד ממלאכי משחית ותיקד עד גדר שאול תחתי' לידון בם כל הדור אך מה עשיתי כרוב רחמי לא הנחתי את האף לפעול את האף בעם כי לא היה מניח משונאי ישראל שריד ופליט אך השלטתי האף בציון וב " ה והוא מז " ל על פסוק כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון כי למען כלות האף בארץ טרם יגיע בהם הצית אש בציון ובזה יצדק סוף הפסוק ותאכל יסודותיה שהוא למען יכלה האף לגמרי וזה מאמרו ית' כי בראותי כי אש קדחה באפי לבל יכלה האף בעם השלטתי אותו בעיר וזהו ותאכל ארץ ויבולה והראי' כי ותלהט מוסדי הרים הם הר ציון והר המוריה כד " א ותאכל יסודותיה כי אין זה רק למען כלות האף והנה זה הוא על גלות בבל הוא האחד מהד' גליות שישלוט נבוכדנצר בישראל ולא יפלו נ " נ ועמו ביד ישראל אך ב' גליות שאחרי כן שהם מדי ע " י המן וגליות יון לא כל ארץ ויבולה כי לא השליטם ה' רק להביא על העם רבות רעות וצרות אך נתן ה' את אויביהם בידי ישראל כי את המן וכל בניו וסיעתו הרגו וגם את יון ומלכם ושריו נפלו ביד החשמונים ועל שתי גליות אלה אמר אספה עלימו רעות הם ב' רעות של מדי ושל יון ולא שיכבשו הארץ ויחריבו כראשון רק עלימו על העם שירעו ויצרו אותם אך לא אשליטם לכלות הרעות כי אם אז אשוב ארחם וחצי הם המן ויון אכלה בם ישראל כי חצי כלים בידם משא " כ בראשון שלא כלו החצים ביד ישראל ואם לא ישובו אבי' עליהם גלות רביעי אשר תחלת נפילתם היה הרעב כי שרפו הפרוצים את האוצרות ועליו אמר מזי רעב כי מזה נמשך ליפול פגרים מתים והיו לחומי רשף וגם מאז ניתן רשות וכח לקטב מרירי כמ " ש באיכה רבתי על פסוק כל רודפיה השיגוה כו' שמי " ז בתמוז עד תשעה באב שבהם שולט והיה מחרבן שני והלאה עיקר שליטתו כמ " ש כי מעשה בחסיד א' שראה אותו ומת וי " א יהודה ברבי היה שמואל חמתיה ולא נפל כו' הנה כי אחר החרבן היתה עיקר שליטתו וכן אחר גלות זה ניתן כח ארסיו גם בשן בהמות להמית וכמ " ש במדרש מעשה היה שהרחלים נושכים וממיתים כו' ואפשר לפי זה שאומר עם תמת כו' הוא סוף הקודם שישלח שן בהמות עם כח חמת זוחלי עפר כי כמוהם יהיה ארס בשן בהמות וזה עם חמת שתשלוט שן בהמות לישוך הפך דרכם עם ארס זוחלי עפר שיהיה בשן הבהמות להמית ואחרי כן כמה שמדות והריגות כי מחוץ תשכל חרב כו' ואם נדקדק אומר מחוץ והל " ל בחוץ וכן הל " ל ובחדרים אימה יאמר דרך השמדות לומר לאדם המיר כבודך או תהרג נמצא נכוה בשתי אשות אם ימיר מאבד נפשו מחדריו ואם נמנע מאבד גופו ויחדו לא יהיו תמים כי טוב לגבר לבא לידי חרב שהוא על הגוף החצוני כמלבוש אל הנפש מלהמיר טוב ברע ולאבד נפשו העיקרית חלק אלוה ממעל וז " א מחוץ תשכל חרב הוא הגופים ומחדרים היא הנפש תשכל האימה שמטילים ושני מיני כוסות מהם ישתו זה ומהם זה גם בחור כו' לא ירחמו בהמשיך השמדות :
Deuteronomy.32.26.1 אמרתי אפאיהם אשביתה כו' . ראוי לשים לב החילו בלשון יחיד כעס אויב וכל השאר לשון רבים וגם שכופל ומשלש הדבר . וגם מה ענין המלות השונות ובלתי מסודרות . אך יאמר במה שכתבנו פרשת נח כי כשהרוגז נעשה על יד אף או אחד מן המשחיתים אינו מבחין אך כשנעשה על ידו יתב' מבחין אל השערה אמר הנה בכל הד' גליות הנזכר אמרתי אפאיהם אניח האף שקדחה בו האש להשחית ועל ידו אשביתה מאנוש זכרם כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע לולא כעס אויב הוא כ " כ אגור והוא כי גם שמתחלה לא הכביד ואדרבא לא היה רוצה לבא עד שמן השמים היתה בת קול בהיכלו אך כאשר כעס אחר ענין הצלם בעט ויאמר השמים אעלה ועיקרי על ישראל כמו שכתבנו על אומר ממעל לכוכבי אל הם ישראל ארים כסאי ואלוהיו כלים תחת ידו היה מוצא מקום לכעס רשעו ועל בעל גלות ב' הוא המן הנקרא איש צר וסיעתו שנקראו צרים או יכלול גם את המלך אחשורוש שהיה חפץ בדבר יותר מהמן כמ " ש ז " ל במשל בעל התל ובעל החריץ שעל כן הוא נתן חפץ לקונה ועל שניהם אמר פן ינכרו צרימו ויהיה ההתנכרות שיאמרו כי מה שייעד הוא יתברך למחות את זכר עמלק ינכרו ויאמרו כי נהפוך כי היא נתקי' בישראל ועל היוני' שבגלות יון האומרים כמ " ש ז " ל בב " ר כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל אם בזמניהם היו כלים ח " ו היו אומרים ידינו רמה על אלהיהם כי על שלא רצו לכתוב שאין להם חלק באלהיהם רק דבקו בו האבדנום הנה יאמרו כי ידם רמה ועל הגלות רביעי אמר ולא ה' פעל כל זאת והוא כי טיטוס אמר כי אלהי ישראל היה אלהי ימים ולא אלהי יבשה הנה היה מודה מקצת ואם היה בזמנו משבית מאנוש זכרם היו אומרים כי גם את הכל לא ה' פעל :
Deuteronomy.32.28.1 כי גוי אובד עצות כו' . אמר שמא תאמרו למה אביא עליהם מהרעה העתידה להשמר והלא טוב טוב הוא הדרך האמור בפרשיות הקודמו' אשר בהן שתי בחינות א' עצה טובה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות כו' ובחרת בחיים וגם דרך ב' מאשר עשה ה' במצרים ואשר עשה לכל אשר הלך אחרי בעל פעור שהשמידו ה' למען מזה יבינו את הנולד ולא להביא להם מהעתידי אשר לא ראו לז " א כי גוי אובד עצו' המה כו' לומר הנה מה שיעצת בפרשיות הקודמות יבחרו בחיים ובברכה אינו מן התימ' מה שלא קבלו כי גוי אובד עצות המה כי העצות אבודות אצלם ואשר מיעץ אותם טובה מאבד עצתי ואשר מה שהתרתי גם כן על אשר תבא עליהם והראתי להם דרך את הנולד להבין מאשר ראו בעיניהם אשר עשיתי למצרים ולהם בהעוותם והיה להם להבין את הנולד דבר מתוך דבר גם זה אינו תימה כי אין בהם תבונה אך לו חכמו לפחות ישכילו זאת אשר יראו ההשגחה לכשנגדם יבינו לאחריתם והוא כי הלא מראשית צרתם ישכילו איכה ירדוף א' מן השונאים את אלף מישראל ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם וה' הוא ודינו הסגיר' וישובו עד המכהו כי הלא לא יבצר מהם דעת כי לא כצורנו צורם לתת צורם כח למשול בנו לרדוף א' אלף כו' אם לא כי צורנו פעל ועשה כי הנה אין צ " ל בעלי דת האמת כי אם גם ואויבינו עצמם פלילי' כי הם עצמם ידונו ויאמרו כי אין כאלהינו כפרעה האומר ה' הצדיק כו' מי כמוכה באלים ה' כו' ונ " נ פעמים ושלש ובלשצר ודריוש וכהם אין מספר ואם כן בראות יש' שעכ " ז ירדוף א' מהם אלף מישראל ושנים יניסו רבבה כי ה' הסגירם ואל אל יקראוהו יחד בתשובה שלימה :
Deuteronomy.32.32.1 כי מגפן סדום גפנם כו' . ש " ת ואם צורם מכרם וה' הסגירם מה פשעו הארבע מלכיות על מה שהרעו לנו הלא הוא כי מגפן סדום גפנם כו' לו' כי לא שכרו מיין קנאת ה' על שחטאנו לו רק מגפן סדום הרעים וחטאים לה' יינקו וישכרו להנקם ממנו כי אדרבא נגד ה' קמו הכשדים ומגפן שדמות עמורה שחטאו יותר מסדום שע " כ לא נמלט איש משם כאשר מסדום ד' נפשות מגפן שדמות עמורה היו המן וסיעתו בגלות השני שהיה לעקור את הכל נגד ה' והנה שתי אלה היו רעתם נגד ה' בכח אך אנטיוכוס ענבימו מבושלים ענבי רוש כפירושם שכל גזרותם היו להעביר על דת שהוא הרוש ולענה אמיתית ועדיין הכל אשכול א' בפעם אחד במעט זמן אך בחרבן טיטוס היו אשכלות מרורות למו שמדות רבים עד אין מספר בזמנים מתחלפים והאשכולות ההם חמת תנינים הם מלכיהם כמד " א התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו שמלכיהם כחמת תנינים יינם ושרם ראש פתנים אכזר וגם שהאריך להם לא ויתרתי כי הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותיו לינקם מהם כי שם כלי זעמו אוצרות סערה ושלג וקיטור כו' ואל תתייאשו בהתארך קץ הגלות כי הלא מהראשונים תשכילו לאחרונים כי הלא לי נקם מיועד שבעים שנה של בבל ושלם שנראה מה ששלמתי להם וכן בשני הוא המן וסיעתו לעת אשר ייעדו אדרבא תמוט רגלם אז כי נהפוך היה ביום אשר שברו אויבי היהודים וכו' יורה טעם שבמלת לעת שאינו נמשך עם מלה שאחריה וכן אנטיוכוס כי קרוב יום אידם לפול ביד החשמונאים וא " כ מי שפרע מאלו יפרע ג " כ כו' ואם יתמהמה כי הנה חש עתידות למו כי יש קיצין הרבה כמ " ש בס' הזוהר אית קץ ואית קץ והוא כי גם קץ של בעתה א' הוא של אחישנה הם רבים וזהו וחש שהוא אם זכו אחישנה יש עתידות למו תחת אשכלות מרורות למו :
Deuteronomy.32.36.1 כי ידין ה' עמו כו' . שמא תאמרו הלא כאשר ידין את האומות גם ידין את ושראל לעתיד כי הדין ההוא כולל יהיה אז לעתיד הנה דעו כי הן אמת כי ידין ה' עמו אך על עבדיו שבהם יתנחם וירחמם כי יראה בצרתם כי יראה כי אזלת יד כי כלתה פרוטה מן הכיס כנודע כי אין בן דוד בא עד שתכלה כו' וגם אפס עצור כי מלך אין להם וגם אפס עזוב בעל שררה מלשון ויעזבו כו' ועל דלותם ושפלותם יחוס עלימו מה שאין כן האומות כי לא חסר שררה תמיד :
Deuteronomy.32.37.1 ואמר אי אלהימו כו' . חזר אל הענין מאשר יפיל הוא ית' בימים ההם את אדום כי תש עתידות למו אמר כי יאמר הוא ית' להם אי אלהימו ולא יאמר אי אלהיכם לנוכח כי הלא אחרים הם להם כנודע מרז " ל כי ע " כ נקראו אלהים אחרים שהם אחרים לעובדיהם ומה שאכנה בשם אלהים לא שיש בו ממש רק בערך שחסיו בו וזהו צור כו' :
Deuteronomy.32.37.2 או יאמר צור וכו' על השר השורר למעלה על כל אומה ואמר שאין צ " ל אל ההמון שאי אלהימו כי אם גם את הקרובים לאלהימו הם מקריבים אשר חלב זבחימו של אלהימו יאכלו ישתו גם יין נסיכים הקרובים אל כל תועבותם יותר יקומו עתה אלהיכם אלו ויעזרוכם והצור שחסיתם בו הוא השר יהי עליכם סתרה להצילכם מידי :
Deuteronomy.32.37.3 או יהיה ענין המשך הכתובים כי מגפן סדום כו' והוא כי הד' גליות כל א' היתה קללתו מרובה מהקודם אליו כי הראשון ידמה לגפן רע והשני לענבים והשלישי ליין והד' זה עמלק והוא כי נבוכדנצר לא כיוון רק שיסתופפו בצלו ומי רק שהיה בשלום הולך ונופל אל הכשדים היתה לו נפשו לשלל וכמאמר ירמיה אל המלך והעם אלא שהיה גפנו מגפן סדום כו' שהמסתופפים בצלו היה להם צל עב כמז " ל שכ " כ היתה מעובה כצל גפנים ואילנות שלא שזפה עין את קרקע הארץ אך היה להם החסות בצלה לבושת כי היו מרעיבין אותו עד שימות כן היה גפן של נ " נ שיבושו יושבי בצלו כי עוללים שאלו לחם פירש אין להם כי זה היה עון סדום וזהו כי מגפן סדום גפנם והנה בסדום נמצא א' בא לגור שם והיה מאכיל שהוא לוט אך שם היו כלם מבחינת שדמות עמורה שאפי' א' אין להם פורע לחם לזולת אך גלות מדי היה להפך שהאכילום ועשו סעודה גדולה לישראל בעצת המן והמלך שקבצו י " ח ות " ק אלף מישראל להנאותם מסעודת אחשורוש אך ענבימו שהאכילו היו ענבי רוש כי משם נמשכו אשכלות מרורות למו הם קבוצי צרות כגרגרים באשכול שהוא להשמיד להרוג ולאבד וזהו אשכלות מרורות למו אך למה שלא היו נוגעים בדת כי הדת הוא הנפש לא יתייחס לכוס תרעלת ארס ממית רק לאשכלות של מרורות שהוא להשמיד להרוג את הגופים שאין שם רק מר המות אך הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה לחיי עילם אך אנטיוכוס היה המשקה יין תרעלת חמת תנינים שלא נגעו רק להמית הנפשות כי כל עניינם היה על הדת כמז " ל בב " ר שהיו אומרים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל והן הם אשר הרגו את ז' בני חנה באמור להם יעבדו ע " ג והיו נוגעים גם בשבת השקולה ככל התורה כולה ולטמא בנות ישראל ולפרוץ פרצות בהיכל ה' עליהם אמר חמת תנינים יינם שהיה יינם כארס נחש שמתחלתו על ידו חטא אדם ואשתו והרג נפשות ובשר יחדו ועל טיטוס אמר וראש פתנים אכזר כי שרו של טיטוס הוא ראש לכל הפתנים אכזר בחרבן בית שני כי גדלה אכזריותו לגופים ולנפשות או יקראנו ראש פתנים על כי ראש ותחלה לכל המצרים לישראל היה טיטוס כי טיטוס הוא עמלק והיה אכזר מכלם והלא הוא כמוס עמדי כי לא גליתי והיא סגור וחתום באוצרותי ומה הוא הדבר הכמוס וחתום הלא ההוא מה שלי נקם ושלם כי לבא לפומא לא גלי וענין הכתוב שכפל אומר נקם ושלם וגם שאינם מסוג אחד נקם ושלם וגם אומר ושלם כאלו מדבר על זולתו שישלם אך יאמר הנה משכון גדול יש לישראל לבל יתייאשו מליגאל ולהשיב גמול אויביהם הנזכר בראשם והוא כי לי נקם כי על הנוגע לי יש לי נקם עליהם שהוא כי מלחמה לה' בעמלק ובכל המלכיות שמחריב ביתו וגלתה שכינה ביניהם ונגעו על כבוד שכינתו ואז השם עצמו המתנקם ויוציא מהגלות אז ושלם גם על הנוגע לישראל והוא הוא מז " ל כי ישועתו ישועתן של ישראל שנאמר ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו וזה יאמר לי נקם ושלם אך הוא לעת תמוט רגלם שהוא בעת הקץ שאז תמוט רגלם ויהיו כעור מן אדרי קיט כו' ושמא תאמרו כי עת הקץ רחוקה היא הנה אם העת רחוקה היום שהמת בו קרוב הוא וזהו כי קרוב יום אידם והוא אלף הששי שהוא יומו של הקב " ה אלף שנים וש " ת מאחר שהעת רחוק מה יסכון היות היום קרוב אם הוא בשלהי היום לז " א הנה חש עתידות למו כ " א עת בעתה רחוק עת של אחישנה הם קיצים רבים ומהם בתחלת היום הנזכר ואם יזכו אל חש שהוא זמן של אחישנה קרוב תהיה גם העת כי חש עתידות יש למו כמו שיש קץ קבוע ואולי יזכו כי הבחירה חפשית ומה שאמרתי ושלם הוא כי ידין ה' עמו והוא כי שם יה נפרד מחצי השם שהוא ו' ה' עד ינקם מעמלק ואז כשיהי' השם שלם בד' אותיותיו שהוא אחר הנקם אז ידין עמו וזהו כי ידין ה' עמו והוא מאמרו למעלה לי נקם ושלם שאומר הוא ית' לי נקה ואז ושלם ופירש ואמר מי ישלם הלא הוא כי ידין ה' עמו הוא כללות מה שיתייחד השם כמדובר ועל עבדיו הצדיקים שהרגו למשחית יתנחם כי יראה כו' כדלעיל :
Deuteronomy.32.37.4 או שעור כתוב זה הלא אמרתי כי לי נקם להוציא הש " י מהגלות ואז הוא ושלם גמול גלותכם לעת תמוט רגלם לעת קץ וש " ת האם מטרם עת הקץ האם לא תשיב גמול לזה אמר הן אמת כי בכל אומה שיגלו אניף ידי ואראה השגחתי לתקן ולהשיב גמול בצד מה והוא כי על בבל כי ידין ה' עמו שהוא כל הדברים רעים שבירמיה על כשדים לפי מלאת לבבל שבעים שנה שישיב גמולם בראשם ועל מדי הוא המן אין צריך לומר שאשיב גמול כי אם שאפילו לא יניח יצרו המן וסיעתו את ישראל כי ועל עבדיו שחזרו אז בתשובה ונעשו עבדיו יתנחם מאשר חייבם כלייה והושיעם ועל אנטיוכוס גם הוא כי יראה כי אזלת יד ישראל בגזרותם ואפס עצור ועזוב כי לא היה בישורון מלך עדיין ואמר ה' הנזכר על אנטיוכוס המחזיק בע " ג להחטיא את ישראל אז יאמר עתה אתקן היותם באפס עצור ויהיה מלך על ישראל כאומר הוא ית' לישראל איה אלהימו של אנטיוכוס או צור חסיו בו הוא השר שלהם וכן יאמר להם אותם אשר חלב זבחימו של אלהימו יאכלו כו' יקומו אלהיכם ויעזריכם או צור חסיתם בו יבאו ויהי עליכם סתרה הנה כל זה יעשה הוא ית' טרם זמן עת תמוט רגלם של כל הנזכרים שעל זמן זה אמר לי נקם ושלם אמנם אינו דומה אל עת שאמרתי עליו לי נקם ושלם שהוא לעת קץ תמוט רגלם כי הלא על עת זו אני אומר ראו עתה כו' אני אני הוא מה שלא ראיתם בג' פרקים הראשונים על כל א' מג' ראשונות כי עתה באחרונה תראו כי אני אני הוא כי עד הזמן ההוא גם שדן ה' את עמו והפיל את בבל ואת המן ואנטיוכוס לא הודע גדולת שכינתו בעולם כי לא יצאה שכינה לגמרי עד עת קץ מהגלות ולא הוכרה גדולתו וכמז " ל שאפילו אחר מפלת כשדים ומלכותם אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שעשה גדולות ונוראות במצרים כבר הוא זקן שהרי הוא ראה שהחריבו ביתו ושתק ועד " ז לא נתקן עד עת קץ ב " ב וז " א ראו עתה בעת תמוט רגלם שאמרתי כי אני שהייתי רואה שמחריבי' ביתי אני הוא העושה עתה גדולו' כי לא שניתי ולא שהוצרכה שכינה שהיתה בגלות שתתחבר עמה שם אלהים המתואר על גבורה עליונה לעשות נוראות לעתיד כי הנה ואין אלהים עמדי כ " א אני אמית כו' כלו' תואר אני הנזכר שהוא השכינה אמית את הבבלים אשר הצירו לישראל ואחי' את ישראל וגם זה שאני אמית ואחיה שהם שני הפכים תכירו אז בעת ההיא מה שלא הכרתם עד כה ובמה תראו כי אני אעשה השני הפכים המות והחיות והוא אפשר כי מדת הדין ממיתה ומדת רחמים תחיה לז " א הנה תראו כי אני שאני מחצתי ואני ארפא שאעשה שני הפכים בבת אחת לעינים שלכם והוא הנודע מרז " ל על פסוק הנה יום בא לה' בוער כתנור כו' מלמד שעתיד הקב " ה והוציא חמה מנרתק' לשרוף את כל הרשעים והיו כל זדים כו' ואותו השמש מרפא את הצדיקים הה " ד וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא כו' ואין השגחה גדולה מזו שיראו שני הפכים כאחת ובדבר אחד וז " א מחצתי ואני ארפא שבשמש שמחצתי ארפא ועוד תראו ותכירו אז מה שלא נודעה בהצל' ופקוד' ג' גליות ראשונות והוא כי אז תראו כי ואין מידי מציל אין גם אחד מה שלא נגלה זה בקודמות ובכל האמור השבנו אל שאלת השואלים איך אחר אומרו אמית ואחיה חזר ואמר קלה הימנה והיא מחצתי ואני ארפא שעל כן ארז " ל כי בתחיית המתים כל א' יקים במומו שלא יאמרו כי אחרים הם ואחר תחייתם ירפאם ה' וז " א תחלה ואחיה ואחר כך מחצתי ואני ארפא ועל פי דרכנו נתיישב ג " כ אומרו אמות לשון עתיד :
Deuteronomy.32.37.5 או יאמר כו' ראו כו' והוא בהעיר קושי אחד שבספר דניאל שאחר או' שהד' מלכים יקומו זה אחר זה רישא דדהב' ובתריה יקום מלכו אחרי עד הרביעי ואח " כ יקים אלה שמיא כו' והדקת דהבא וכספא נחשא פרזלא וכו' כי הלא יקשה כי בזמן ההוא ספו תמו דהבא וכספא ונחשא אך הנה אחשבה להשיב במאמר ספר הזוהר על פסוק אשר צבאו על ירושלים אשר יצבאו לא נא' אלא שאותם שצבאו בגליות בבל והצירו את עם ה' ולא לקו כי מתו מיתת עצמם לא ילכו ריקם כי יגלגלם ויחזירם ה' אז ויפילם ביד ישראל ביום בא גוג זה אפשר יאמר אז הוא ית' ראו עתה כי אני שסבלתי מה שריקדו בהיכלי והרגו בחירי והנחתי שמתו מיתת עצמם ולא לקו אני הוא שאשלם להם ולא מבלתי יכולת חלילה הרפיתי אז מהם כי הלא עתה אין אלהים עמדי עוזר לי ואני עושה משפטים בהם ואל תאמרו כי הלא אשר החריבו ועשו עיקר הרעה לא לקחו חלקם כי דעי איפה אני אמית את כל הבבלים הנזכר ותחזור ואחיה אותם והוא כמ " ש ז " ל שיאמר איש ישראל המוכה בראותו את מכהו הנה זה הכני בידו ויראהו יתברך נקמות באותו היד וההיקש בכל אבר וגם זה אחד מהטעמים שהקב " ה יחיה כל מתי ישראל במומן כי באות' מכה שיש בו יקום ויראה מה שמכת מכהו הכהו וינקם ואחר שישמח צדיק כי חזה נקם ירפאהו יתב' וזה יאמר אחר שואחיה את הכל מה שמחצתי ארפא ולא מקודם להורות כי אין מידי מציל כי אין מציל כי כל אשר הצירו לישראל בגלות ומתו מיתת עצמן אל יחשבו שנצולו כי הנה ואין מידי מציל :
Deuteronomy.32.40.1 כי אשא אל שמים ידי כו' . עוד אודיעם לבל יעלה על רוחכם שמכת הבבלים הארכתי אתכם להם כי הנה אשא אל שמים ידי ואשבע חי אנכי לעולם שאם הייתי בלבד משנן ברק חרבי ולא אכה בה ועושה במשפט רק ותאחז במשפט ידי לאחוז במשפט לעכבו מלפעול ולא אניח כ " א בריקת ושנון החרב בלבד הוא מספיק להשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם אלא שאיני חפץ לכלותם מהר כ " א להוסיף מכאוב בהתמדת רעתם כי אשכיר חצי מדם הם אף וחימה כו' מדם אשר שפכו שירוו רוגז ודין מהדם ההוא ולא אמית כרגע רק אניחם בחיים לימרק עד שחרבי היא שכינתי הנקראת חרב לה' אחר נקמת חצי בהם תאכל בשר כי לא תוציא הנפש עד תכלה הבשר ביסורים אשר הביא עליהם במכתם והדם שאמרתי שאשכיר חצי ממנו הוא מדם חלל ושביה :
Deuteronomy.32.40.2 או יאמר אשכיר חצי שהם אף וחימה וזעם כו' מדם אויבי שצרות ונקמות שיעשו חצי ימרקו' בהם עד בלתי השאיר בהם לחלוחית דם באופן שבבא אח " כ חרבי להירגם לא תמצא רק בשר בלבד וזהו וחרבי תאכל בשר ולא יספיק זה לנכות כל פרעות אויב שעשו כי רבות המה דם חלל ושביה וטמאם היכל ה' והחריבו ושלוח יד במחמדיה הם ספרי התורה כמ " ש ז " ל ורבות כהנה וכהנה כי הנה כל זה לא יהיה רק מראש פרעות אויב מחמת ראש פרעות אויב היא הראשונה שבהן כי טרם בא פרעון רשע שני לא ישאר מהם לא דם ולא בשר וכמשז " ל ידעתי כו' על כן אפקוד כו' ועל פסוק ויסרתיך למשפט כו' :
Deuteronomy.32.43.1 הרנינו גוים עמו כו' . הפך פניו כמדבר אל הבבלים ואמר אל תכבידו מעתה הגלות על עמו יתברך והוא ע " ד אומרם ז " ל שהקב " ה השביעם על זה בפ' השבעתי אתכם בנות ירושלים שהוא כל השרים וזהו הרנינו כו' לומר עשו להם לעמו יתברך שירונו וישמחו ואל יעצבו לגמרי כי לא התפקדתי לכם כי הלא דם עבדיו יקום מידכם ואם גם עמו שפכו דם גם המה הנה וכפר אדמתו עמו כי כלה ה' חמתו שפך כו' כי סבלה האדמה מה שהיה ראוי יסבלו הם ולא אמר וכפרה רק וכפר כי הוא יתברך יכפר כי אדמתו הסובלת צרה כמעט היא עמו כי יש ייחס לישראל עם אדמתו אשר כנגד ארץ העליונה היא כנודע :
Deuteronomy.32.44.1 ויבא משה וידבר כו' . ראוי נשים לב א' באומר כי לא דבר רק הוא מהם כ " א הכונה היא כי התורה אינה דבר רק אומר מכם הוא מיותר ומשולל הבנה . ועוד כי היתכן תהיה התורה דבר רק חלילה שיצטרך להודיע כי לא דבר רק היא . ועוד איך מוכיח שאינה דבר רק במה שהיא חיינו כי הנה הוא מוכיח דבר בנעלם ממנו כי המסתפק אם התורה היא דבר רק גם לא ידע כי הוא חיינו . ועוד כי הלא צריך להודיע תחלה כי חיינו אינה דבר רק ואחרי כן יודיע כי גם התורה איננה דבר רק על כי היא חיינו . ועוד אומרו ובדבר הזה תאריכו ימים כו' כי אחר שהיא חיינו מי לא ידע כי בה נאריך ימים . ועוד למה תלה הדבר באדמה אשר עוברים שמה לרשתה . והנה על פי דרכנו נשיב לב אל הפסוקים הקודמים באומר ויכל משה לדבר כו' כי כל פסוק זה הוא מיותר כי הרי נאמר וידבר את כל דברי השירה כו' . ועוד אומר שימו לבבכם כו' מה צורך שימת הלבב למען יצוו את בניהם והראוי יאמר צוואת בניכם ואם הכוונה שלא יתעצלו בצוות את בניהם הל " ל שימו לבבכם לצוות את בניכם ולא יאמר אשר תצוום וגם באומרו התורה הזאת מיותרת :
Deuteronomy.32.44.2 אמנם הנה מרע " ה רצה לזכות את ישראל ישימו בפי זרעם אחריהם הדרו' הלזה כי רב הוא מאד לזכות אותו האדם תמיד למען יהיה קל כנשר ורץ כצבי לעשות רצון אביו שבשמים כי נפש כל איש מישראל שורש' השם יתברך ותורתו הבלתי נפרדת מאיכותו ובהיותו דבק אל מקורו הוא חי באמת כי הוא יתברך ותורתו הן הם חיי העולם ואם יחטא ואשם משם יפרד ויהיה מת באמת בחיים חיותו כדגי הים היוצאים אל היבשה כו' הם פורשים מתולדותם וחיותם וזה מותר האדם כי אחרי נפלם ויחשבו כמתי עולם בהעוותם אם ישובו עד ה' תשוב רוחם אליהם ויהיו דבקים בה' חיים כלם למען לא ישקוט האיש עד יתקן מעשיו וידבק אל אלהיו יתב' והוא כי בראות מרע " ה את כל הדברים הקשים שבשירה הזאת אשר תבא כל רעתם ההוא בהעוותם חש פן יתחמץ לבבם בחושבם שהוא יתברך מתנהג עמהם כאדון המכביד על עמו עונש הבלתי משרת אותו מכעס עוברם רצונו באופן שבעלות כן על רוחם תהיה עבודתם מיראה ולא מאהבה על כן מיד בהתימו את כל דברי השירה מיד שם לפניהם הדברים הבאים האלה ובלשון חבה לשקע אהבת ה' בלבותם ולהודיעם כי אהבם את ה' הוא אהוב את עצמם כי הוא חייהם וזהו שחזר משה ואמר ויכל משה כו' לומר כי מיד ככלותו לדבר את דברי השירה שהוא קושי כמשמעות דבור אז ויאמר אליהם לשון אמירה וחבה ואמר שימו לבבכם כו' והנה במה שידענו ההפרש שבין לב ללבב כי לבב כולל שני יצרים והנה בשירה זו יש שתי בחינות במאמרם יש דבר מתייחס אל היצ " ט ולא יקבלנו היצה " ר כענין יערוף כמטר לקחי שהוא לומר שאם יהיו תופשי התורה אל יקוצו ביסורין כי הלא כמטר סוחף לקחי כי אשר בא בזעף הוא טוב לעולם להחיותם שהוא בחורף שהוא עד הוציא דשא מארץ מתוך גבשושית העפר אשר היה הזרע נטמן שם ואחר שהולידם והצמיח' ונעשה קמה אז ירד הטל לעדנו בנחת כן היא התורה לאדם כי תחלה יערוף כמטר לקחי יתב' כי יהיה ע " י יסורין בזעף עד הוציא את האדם מהמשך אחר עכירות החומר ותאותו ואת " כ תזל כטל אמרתי שיעדנך אחר הטהרך מהחומר ותתקדיש עצמך הנה טענה זו היא אל היצ " ט החפץ ביסורין ומקבלם מאהבה ויתר דברי השירה הם ברבה משטמה מן הצרות המעותדות לבא ברוב פשעיהם אשר הם דברים צודקי' אל היצה " ר כי מורא יעלה על ראשו למיעבד מיראה והנה תכלית השלימות הוא אשר גם יצרו הרע עובד את ה' כמז " ל על ומצאת את לבבו נאמן לפניך שגם היצה " ר של אברהם אבינו מצאו הוא יתב' נאמן שהוא מאשר לא אמר את לבו וזה אחשוב במאמר מרע " ה באומר שימו לבבכם הוא שני יצריכם אל כל הדברים אשר אנכי מעיד שלא ישרת היצר הטוב מאהב' וישמח ביסורין והיצ " הר על המורא הגדול מהעונש כ " א ב' היצרים לכלול גם היצה " ר יושם גם אל כל הדברי' שבשירה שהוא גם על העבודה מאהבה ושמחה ביסורין שהוא יערוף כו' באופן שלא תהיה שום בחינה מיראה וכל זה היא כי אשר תצוום את בניכם כו' יהי' בלי שום פני' רק לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת כלומר למה שהיא זאת המיוחדת בקדושה כי זה חיוב הוא טבעי עליכם להנאתכם כי הלא לא דבר רק הוא מכם והוא העיקר הגדול כי נפשות עם בני ישראל חלק אלוה ממעל המה והם כמטעי ה' נטועים בתורה הבלתי נפרדת מעצמותו ית' תחת כנפי השכינה כנודע ליודעי חן וזהו כי לא דבר רק הוא מכם כי מלא הוא מכם ולא רק כי נפשותיכם מתוך התורה באופן שהיא מלאה מהם כי משם נסעו וישתלשלו עד לארץ ועד שורשם במקומם וזהו כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם כי חיות כל דבר תלוי בשורשו אשר הוא חלק ממנו למען יבינו וישכלו כי עשות רצונו יתברך טובה וחייהם המה בכל עוד שהם דבקים שם והתורה דבקה מהם ומלאה מהם חיים ובהפרד' פגרים מתים ועל כן ישמרו לנפשותם פן תעקר נפשותם וחיותם ממקור כי אוי להם בסור' ממנו יתברך והפרדם מן עבודתו כי הן גופם אבדו כמקרה דגי הים הפורשים מים אל היבשה גם הוא יקר' ועל כן בהעוותם ויחשבו כמתי עולם אז ידלגו כאיל לשוב מהר להחיות נפשם כי מתה ולבל יאמרו ללבבם כי הלא החיים ההם הם אל חיי הנפש ולמה לא נעבוד על חיי הגוף גם הוא לז " א ובדבר הזה תאריכו ימים כו' לומר אם תעשו עיקר על חייכם בעולם הזה לא תהיה לכם חיי הנפש אך בעשותכם על חיי הנפש יהיה לכם גם חיי הגוף וזהו ובדבר הזה הוא חיי הנפש הנזכר תאריכו ימי' על האדמ' :
Deuteronomy.32.44.3 או יאמר ובדבר הזה כו' לומר אם כל כך נפרדו הגוים מכם כי אתם חלק אלוה ממעל כי דבר רק הוא מכם ולא הם ימשך מזה לבלתו האריך ימים ישראל על האדמה כגוים כי הלא לפי גודל קדושת הנפש עד היותם חלקו יתב' בהנשא מעלת' תהיה הנשאה מעל הארץ כי הלא יגדל החשק נמרץ לשוב אל מקור' יתברך כי היא חלקו עד בלי די ואם כן או מי יחיה בעולם הזה ויזכה לשנים רבות על כן אמר ובדבר הזה אדרבא תאריכו ימים על האדמה כו' והוא כי האדמה אשר אנו עוברים את הירדן היא א " י קדושה אשר שם כבודו יתב' יותר מבכל העולם כלומר ואם כן איפה אל יהי מקום לזעקת נפשך עד שוב עד כסא הכבוד מרום ה' רועה ישראל לא יחסר משם ואומרו אשר אתם עוברים שמה לרשתה לומר כי הלא ישראל אצל נפשם הרוחניות הם כמשל ארץ ישראל אצל הקב " ה וכאשר לא תמוש שכינתו מהארץ ההיא למה שהיא ראש עפרות תבל כן ישראל לא תמוש נפשות' הרמת' מהם כי אין חומר' כשל זולתם כי ע " כ נתייחדו ישראל לשכון בארץ ישראל מכל יתר אומות ולכן להם ניתנה הארץ למורש' וזהו כי אתם עוברים וכו' לרשתה :
Deuteronomy.32.45.1 וידבר וכו' עלה אל הר העברים כו' . אמר כי בעצם היום הזה אשר אמר ה' שיאריכו ימים על האדמה אשר עוברים את הירדן שמה לרשתה בזכות התורה כאומרו כי היא חייכם ובדבר הזה וכו' והנה היה מקום לבעל דין לחלוק ולומר מי לנו דבק בתורה כמשה ואפילו הכי אינו נכנס בארץ ואיך בזכות התורה יירשוה על כן אמר בעצם היום הזה שנאמר בו דבר זה אמר לו הוא יתב' למשה עלה אל הר העברים הזה כו' הוא מקום מעברות ישראל לארץ ולמה במקום המעברות שאם הוא על היות שייכות בו עם הארץ הלא הוא הר נבו אשר בארץ מואב אך הוא להיות על פני ירחו הוא מקום התחלת הכיבוש והוא הענין כדי שמשם וראה את הארץ שע " י ראייתך אותה והיותך בעברים תשפיע בה שפע ליכבש שאתננה לבני ישראל לאחוז' . הרי שאדרבא אתה הוא הכובש ומוריש להם את הארץ ואל יעלה על רוחך לומר שתפסיד במה שתמות בחוצה לארץ כי לא תעלה במעלות אשר יעלו המתים בארץ כי הנה מות בהר ודע אשר אתה עולה שמה כי אינך כזולתך שלא יעלו בחוץ לארץ כי אתה עולה במעלה שמה ולבאר הענין יפה נזכיר' מאמרם ז " ל היתה נפשו של משה מתקשה לצאת כו' כי שם נאמר כי אמר לנפשו שמא בקש מלאך המות לפגוע בך . כי הצלת נפשי ממות שמא ראית אותם בוכי' ובכית עמהם כו' שמא בקשו לדחות אותך לגיהנם כו' ואן את עתידה לילך א " ל אתהלך לפני ה' בארצות החיים ופי' בשערי' פרשת ויחי כי השאלה הראשונה היתה למה תתקש' האם מ " ה בקש לפגוע בך והב' שמא המתייחסים אליך המקבילים פניך כדרך נפש מת כנודע מס' הזוהר פרשת ויחי כי כל המתייחסים אל נפש הבא ליפטר מתעוררים להקביל פניו ומאספים אותו אליהם והוא אצלי ענין ויאסף אל עמיו וכמז " ל במדרש וז " ל והאסף אל עמיך אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך אצל קהת ועמרם אצל אהרן ומרים אחיך ע " כ . הנה כי האסיפה אל עמיו הוא אל המתייחסים אליו והנה ידוע כי דור דעה המה המתייחסים אל מרע " ה :
Deuteronomy.32.45.2 ונבא אל הענין והוא כי עליהם אמר . א' שמא ראית אותם בוכים ר " ל את נפשותם בוכים ובכית עמהם כי לדעתך שלחת מרגלים ועל ידך נתגלגל מה שויבכו העם בלילה ההוא . ב' אמר לה שמא בקשו לדחות אותך לגיהנם שהוא מדי עברך דרך גיהנם להוציא משם קצת ע " פ דרכך . ג' אמר לה היכן את עתידה לילך שהוא אולי את כיתר נשמות המסתלקות בחוץ לארץ שיפגעו באויר ארץ העמים ובכחות החיצונים אשר בה ואפי' הצדיקים תהיה לנפשותם לטורח עבור דרך ח " ל עד אויר שכנגד א " י לעלות אל ארץ העליונה כי גם למלאכים שליוו את יעקב בארץ הוקשה למו לצאת לאויר ח " ל ע " כ אמר לה להיכן את עתידה לילך האה תעלי שמים נגד ארץ מדבר שהוא מקום חצונים ומשם תלכי אל הפנימיות הקדוש והשיבה אתהלך לפני ה' בארצות החיים כי התהלכותי לא תהיה רק בארצות עליונים והתחתונים כי גם שפע הארץ וקדושתה שם כי ע " כ ראה את כלם משם :
Deuteronomy.32.45.3 ונבא אל ענין הכתובים והוא כי ארבעה הדברים הנאמרים באמת במאמרם נזכרו בכתובים הללו אלא שאינם כסדר שנזכרו במאמר והוא כי באחרון היחל שהוא היכן את עתידה לילך אמר ומות בהר אשר אתה עולה שמה לומר אינך כיתר אנשים שלא יעלו במותם בח " ל אל המעלה כ " א אדרבא ירדו אך אתה עולה שמה עם היות ארץ מואב כנזכר ועל ענין ראית אותם בוכים ובכית עמהם אדרבא והאסף אל עמיך כי יעשו לך בני גילך הקבלה ואסיפת טובה ועל ענין אם ישלוט מה " מ אמר כאשר מת אהרן אחיך שהוא בנשיקה כאשר עיני משה ראו ולא זר וחמד מיתתו ועל ענין אם יבקש לדחותו לגיהנם מדי עברו להצילם את אשר יאות להעלות משם אולי ימצאו אחיזה על דבר מה ולא יעלה מיד אל רום מעלת זכיותיו עד ישהה שם קצת ליטהר גם זה לא יהיה כ " א מיד תאסף אל עמיך בעדן גן אלהים עם הצדיקים כיוצא בו כמ " ש במדרש והאסף אברהם יצחק ויעקב עמרם כו' וזה יאמר אל תירא תצטרך ליטהר בגיהנם טרם תאסף אל עמיך בג " ע כי הלא לא יהיה לך כ " א כאהרן שאחר שמת מיד ויאסף אל עמיו . וז " א כאשר מת אהרן ויאסף אל עמיו :
Deuteronomy.32.51.1 על אשר כו' . היה אפשר לומר שאמר מה שאני מחשיב זה למעילה הוא להיותכם אתם כי וסביביו נשערה מאד מה שאינו רק שלא קדשתם בלבד אך אומרו על פעם ב' לא יצדק והיל " ל אשר לא קדשתם כו' יאמר כי הנה ב' דברים היו . א' בשב ואל תעשה שלא דברו אל הסלע . ב' הכאת המטה בסלע בקום עשה ועל הא' אמר אשר לא קדשתם ועל הב' אמר אשר מעלתם בקום עשה ושעור הכתוב על אשר מעלתם בהכאת הסלע נוסף על אשר לא קדשתם בתחלה בהעדר הדבור אל הסלע ועדיין צריך לשים לב אל אומרו בתוך בנ " י זה פעמים והנה הפעם הב' יוצדק בו יותר שהוא אמור אצל קדוש השם אך יאמר אשר מעלתם בי ולא שהוא מעל בעצם כי הלא היה בתוך בנ " י במי מריבת קדש וכו' והוא כי המה אשמו בדבר אשר רבו במריבת אומרם סרה כמז " ל שהיו אומרים כל אחד אם אמת הוא שיש בך להוציא מים הוצא לנו מסלע זה וזולתם אמרו מסלע אחר וכמו שכתבנו במקומו שע " כ נמנע מרע " ה מלדבר אל הסלע באומרו כי לא היו ראויים ליעשות להם נח כזה על הליצנות ההוא וז " א אשר מעלתם כו' וזה להיות אתם אך אינו בעצם כי הלא היה במי מריבת קדש כלומר אשר רבו באופן שאינו מעל רק לפיהם שמדקדק עם חסידיו :
Deuteronomy.32.52.1 כי מנגד כו' . ש " ת הלא השויתי אותך ואת אהרן באושר ובחטא ואמרתי כי תאסף אל עמיך כמוהו וא " כ מה הוא עונשיכם על החטא לז " א כי מנגד תראה את הארץ לומר הנה שתי ארצות הם א " י התחתונה וארץ העליונה ועל שתיהן אמר את הארץ כי האת ריבה העליונה וענין מה שאמרתי שעם היות סלוקכם בח " ל תעלה למעלה אל ארץ חיים המדובר הלא הוא כי מנגד תראה את הארץ שהוא שתי ארצות כי תדבק בם אך מה שיהא עונשך אינו רק כי שמה לא תבוא ממש אל הארץ אשר אני נותן לבנ " י שהיא התחתונה אך אל העליונה תבא בעצם כי אין מעכב ובדרך הזה נתיישב בכתובי' הערות רבות שיש מפסוק וידבר עד סוף הפרשה :
Deuteronomy.33.1.1 וזאת הברכה אשר ברך משה וכו' . ראו לשים לב אל וא " ו של וזאת אך הנה היה מקום לחשוב ולומר כי לא תערך קדושת מאמרי התורה שמבראשית ועד כאן שהם מאמרי פיו ית' אל ברכות אלו היוצאים מפי מרע " ה אל ישראל ויהיו הדברים האלה ככל הברכות שיברך איש צדיק מעצמו את בנו ודומה לו . ע " כ הטיל וא " ו ולא אמר זאת הברכה כלומר וזאת תוספות על הקודם ודומה לו . וזה משלשה טעמים . אחד שהם דברי משה בלתי דומה לילידי אשה זולתו וזהו אשר ברך משה . שנית להיותו איש האלהים וסתם דבריו מאתו ית' המה מרוח קדשו ומה גם להיות את בנ " י שגם הם בני אל חי ומשפיע ברכתם מאתו ית' . שלישית שהוא לפני מותו סמוך למיתתו כי אז שכינה שורה עם הצדיק ורוח יתירה כמ " ש בס' הזוהר על פסוק תוסף רוחם יגועון ומה גם משה שעל תוספת ערכו וגדולתו תהיה תוספתו וזהו לפני מותו וע " כ גדל יתרון ברכת כל צדיק בעת מותו מבקרב ימיו וע " כ משיגים אז יותר מבכל חייהם כאשר שמואל הקטן התנבא לפני מותו :
Deuteronomy.33.1.2 עוד אפשר על מה שאין בברכות אלו ברכה לשמעון והיה אפשר כי לא מאתו ית' יצא הדבר רק ממשה על שהקניטו זמרי ושבטו באומרם אליו בת יתרו מי התירה לך ע " כ הטיל וא " ו לדמות וא " ו זו אל הקודם כי גם זה מאת ה' צבאות יצא והראיה כי הלא הי' איש האלהים והכל מאתו ואשר הוא איש האלהים לא יטור איבה ומה גם לפני מותו :
Deuteronomy.33.1.3 או יאמר הפך זה לומר כי בברכות ראשונות של יעקב ושל הקב " ה נכללו כל ישראל כמפורש בברכות יעקב ובזו היה נראה שלא היו רק לי " א שבטים ולא לשמעון שלא נזכר וע " כ אמר וזאת נוסף על ברכות ראשונות הוא כהם ושעור הכתוב וזאת הברכה אשר ברך משה גם הוא אל בנ " י ככל הקודמות כי מה שלא גרע מהם בחייו באומרו יוסף ה' עליכם כו' לא גרע במותו וזהו לפני מותו והוא כמרז " ל שנכלל שמעון בברכת יהודה באומרו שמע ה' קול יהודה או בפסוק הכולל את כלם כאומרו אין כאל כו' ובפסוקים אלו שלפני יחי ראובן ולפי זה אפשר גם כן לומר שהוא " ו וזאת תרמוז כמוסיף וזאת הסמוך עד יחי ראובן היא הברכה ככל השאר :
Deuteronomy.33.2.1 ויאמר ה' מסיני בא כו' . ראוי לשים לב . ( א ) או' ויאמר כי מלת ויאמר תראה מיותרת . ( ב ) אומרו מסיני בא כו' מה ענין פסוקים אלו אצל הברכות ומיד אחר פסוק אחד היה לו להתחיל ולומר יחי ראובן כו' . ( ג ) אומרו מסיני ומהראוי יאמר לסיני וגם יותר היה צודק ויאמר לשון הליכה מלשון ביאה והראוי יאמר מסיני הלך . ( ד ) אומרו וזרח משעיר כו' שאם הוא ענין רז " ל שהלך לשעיר לאמר לאדום שיקבלו את התורה מה ענין לזריחה בזה ולא אמר לשון ביאה או הליכה . ( ה ) היה ראוי יאמר לשעיר ולא משעיר וכן באומרו הופיע מהר פארן היה ראוי יאמר הלך להר פארן . ( ו ) אומרו ואתה למה נאמר בלשון תרגום ולא אמר ובא . ועוד אומרו מרבבות ומהראוי יאמר ברבבות . ( ז ) אומרו מימינו אש דת למו מהו ייחס ייחוד הימין אל הדת . ( ח ) או' אש דת שאם הכונה הוא שהיתה דת של אש הל " ל דת אש ולא אש דת . ( ט ) כי מלת למו היא מיותרת . ( י ) אומרו אף חבב עמים אם פי' או' עמים הוא כמשמעו וכי כאן הענין לספר לישראל שה' חובב עמים . ואם פירשו על השבטים למה יקראם פה בל' עמים . ( יא ) או' מלת אף ולא אמר גם חובב עמים . ( יב ) אומרו קדושיו לשון יחיד אחר אומרו עמים ל' רבים . ( יג ) אומרו והם תכו והל " ל הכו . ( יד ) או' ישא מדברותיך והל " ל ישאו . ( טו ) אומרו תורה צוה לנו משה כו' איך מתקשר אל הקודם . ( טז ) או' ויהי בישורון מלך כו' אם הוא כי משה הנזכר היה בישורון מלך מה חידש לנו ומה יתן ומה יוסיף הגידו ית' פה אותנו שהיה בישורון מלך . ( יז ) או' בהתאסף ראשי עם האם התאספו להמליכו ראשי עם . ( יח ) אומרו יחד כו' שאחר שהתאספו מי לא ידע כי יחד היו שבטי ישראל וגם למה שינה תוארם העם לישראל :
Deuteronomy.33.2.2 אמנם הנה כיון שני דברים בהקדמת ארבעה פסוקים אלו אחד כי הלא בראותם שאין ברכותיהם שוות כ " א מרבה לא' וממעיט לאחד פן יעלה על רוחם כי אך רחוק יהיה בין מדרגת אשר הרבה בו ובין מדרגת אשר מיעט בברכתו שנית כי בראותם את משה מברך אותם שהוא ב " ו ולא ברכם ה' חש פן יאמרו ישראל כי קלי הערך היו הרבה בנ " י לפני הקב " ה בערך משה על כן רב להם לישראל יתברכו מפי משה כי גם בזה גדול מאד חשיבותם כי הן מעט ערכם לפניו ית' ע " כ על שני הדברים האלה הקדים ואמר ראו עתה מה גדול חשיבתכם לפניו יתברך כי הלא גדלתם מאד אין צ " ל על כל העו " ג כ " א גם אפילו על מלאכי עליון כי הנה ה' מסיני בא וכו' אף חובב עמים וכו' . ועל השנית אמר תורה צוה לנו כו' ויהי כו' לומר כי כמעט שוה ערכו לערכם ומה גם בהיותם כל ישראל יחד שיש רבוי ואחדות מכל ישראל קדושים באופן שגם ברכתו אליהם שאתו ית' תתייחס ולא ממשה כי כל אשר ברך אותם משה מה' הוא כאשר היחל לרמוז בפסוק א' וביאור הכתובים ויאמר ה' מסיני בא וכו' לומר הנה אמרה תורה וזאת הברכה כלומר אין הברכות מתייחסות לב " ו כי הלא הם ככל גופי תורה שהוא ענין הוא " ו כמפורש כי כל דברי ברכתו מאת ה' צבאות יצאו כי גדול משה כי איש האלהים הוא ומה גם בהיות לפני מותו כמדובר בפסוק ראשון ועתה אומרה התורה הנה אשר רמזתי באומרי וזאת בוא " ו אל יעלה על רוחכם כי לא כן לב משה רק שהוא גדול מאד בעת כל כללות ישראל יחד ושרב להם להתברך מאיש כמוהו כ " א אדרבא ויאמר משה אליהם טרם יברכם הקדמה להורות להם כי גדול ערכם לפני הקב " ה מאד ושגם את עצמו אינו מחשיב לגדול מהם באופן כי גם שמפיו ית' הם מתברכים ואין עיקר הברכה כ " א ממנו יתברך וזהו ויאמר ה' מסיני בא לומר ראו ענותנות משה כי גם הוא אמר ה' מסיני כו' שהוא הענין בעצמו להגיד איך ערכם לפניו ית' ושאינו מחשיב עצמו לגדול מכללותם והענין ה' מסיני בא כו' לומר ראו עתה חביבותו יתב' אליכם כי הנה אין צ " ל על הגוים ועל הממלכות כ " א גם על מלאכי מרכבתו גדלתם מאד והוא על האומות כי הלא ה' לישראל מסיני בא בכבודו ובעצמו להקביל פניכם מה שאין כן לעשו וישמעאל כי לא הלך אליהם בעצמו רק וזרח משעיר כי לא בא שמה עיקר שכינה כ " א למה שמלא כל הארץ כבודו מאתו התפשטות כבודו הנמצא שם זרח לדבר עם השר וזה אמר משעיר שהוא מהנמצא משעיר ועד " ז הופיע מהר פארן הנה לישראל יתרון על מה " ש כי הנה ואתא מרבבות קדש והוא שהל " ל ברבבות אך הוא כי בבקש להקביל פני ישראל עזב בסיני את מרכבת מלאכיו ובא להקביל את ישראל ועשה מרכבה מישראל עמו וזהו מרבבות ולא אמר ברבבות ומה מתוק מדבש מאמר התורה בזה באומר ואתא ולא אמר ובא והוא כי הנה ידענו מז " ל כי נתקן הקדיש בלשון תרגום לבל יקנאו מה " ש כי לא יבינוהו והלא יקשה כי הלא אין לך קנאה גדולה מזו שתגלה התורה שבא ונסתלק מהרבבו' מלאכיו ועזב מרכבתם ויעשה מרכבה מישראל ושיכתב בתורה ונקראו גלוי לכל העמים ע " כ מה עשה הוא ית' לא הכתיב ובא מרבבות כי אם ואתא בלשון תרגום כמעשה תיקון הקדיש לבל יקנאו ושמא תאמר איך יתכן יהיו בני אדם מלובשים בחומר מרכבה אל השכינה אל תתמה כי הלא מימינו יתב' היה אש דת למו בסיני שהוא מצד גדולות נפשותם כי חלק ה' אמרה נפשם ואיך מלובשים בגוף עצרו כח לקבל אש דת ולא נכוו וסבלו רוחניות אש דתו יתברך אלא הוי אומר כי זה חסדו יתברך הנותן בהם כח בהשתלשלות נשמותם להשיג בגוף ונפש מה שאין אומה זולתה יכולה לסבול וז " א מימינו ולא אמר בימינו לומר מצד חסד ימינו נמשך היות מה שהוא אש דת למו ולא עצרם הגשם :
Deuteronomy.33.2.3 או קרוב לזה יאמר איך יתכן יעשה מרכבה מחומריים והלא התורה שנתן להם אז היה הפשט ולא הרוחניות הוא סוד פנימיות התורה לז " א הנה מימינו אש דת למו כי גם הפשט שניתן למו למה שהיתה מימינו יתברך ולא על יד השתלשלות שליח גם אש היא מה שהיה דת למו כי גם הפשט תוכיות אש ורוחניות כמו שכתבנו בפירוש שיר השירים כמרז " ל באומרם על היות אש מלהטת סביבות בן עזאי והוא היה דורש פשט וא " ל ר " ע שמא במעשה מרכבה היית דורש והשיב לו לאו אלא שהייתי חוזרו מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחי' כנתינתו מסיני שהוא כי גם הפשט לאיש מלובש יחשב כי הלא קול דברי פשט היו ישראל שומעים בסיני אלא שלמה שהיה מפיו יתברך אשר הוא עצם הרוחניות ומתוך האש הגדולה ובכלל הדבר כי גם הסוד הרוחני ניתן לישראל לזוכה בו כנודע :
Deuteronomy.33.2.4 או יאמר פן תאמרו אין זה יתרון כי למה בחר ה' באדם מבמלאכי השרת אם שלא היתה נאותה להם כי הם רוחניים והיא גשמית ופרטיים כמ " ש ז " ל שהשיבו למלאכים תורה מה כתיב בה אדם כי ימות וכי מיתה יש בכם למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם לז " א ואתא מרבבות קדש שעזב את מלאכיו לתת תורה לישראל ולא נתנה לרבבות קדש עם היות שמימינו אש דת שהוא דרך הסוד הרוחני הוא מתייחס למו אל הרבבות הנזכר ועם כל זה אתא ובא מהם ולא נתן דרך אש דת המתייחס להם כ " א לישראל ניתן גם את הכל וזהו ואתא מרבבות כי בא מהם ועזבם עם היות שזולת הפשט היה מימינו אש דת למו למלאכים עם כל זה לא נתנה להם רק לישראל .
Deuteronomy.33.2.5 או שעור הכתוב מימינו כו' ר " ל מימינו וחסדו יתברך היה לישראל שבא להם מסיני אש דת שהוא מרוחניות שהוא אש שהיה צודק היות דת למו לרבבות קדש הנזכר ועם כל זה לא נתנה להם כ " א לישראל ועלינו לשבח לאדון הכל כי הפליא חסדו לנו .
Deuteronomy.33.2.6 או יאמר הנה אמרתי וזרח משעיר למו כו' כי הלך אל עשו וישמעאל אם יקבלו התורה וארז " ל שלעשו אמר שהיה כתוב בתורה לא תרצח ולישמעאל לא תגנוב וזה אמר זאת ברכתי וזה אמר זאת היא ברכתי ואומנותי ונסתלקו מהתורה וזה אפשר אמר הנה וזרח כו' וגם כיבדם שאתא מרבבות קדש ושמא תאמר ואיך הניחוה עשו וישמעאל ויגעלו בכבוד ההוא לז " א מימינו כו' לומר ממה שבימין הלוחות שהם חמשה דברות ראשונות לא ניתן אש דת למו כ " א למו לישראל אך לשעיר ופארן לא נתן כ " א מהשמאל לא תרצח לא תגנוב ולבל נאמר ולמה עשה כן לשיגעלו בה לז " א לא אמר מימינו דת למו כ " א אש דת לומר כי הנה לשעיר ופארן לא היה דת של אש רוחניות ראויה אז להם וזהו אש דת למו שהם ישראל ראויה להם ולא לפארן ושעיר ושיעור הכתוב מימינו שהוא מימין הלוחות וגם היות אש דת למו לישראל הנזכר בפסוק הקודם היה ולא לשעיר ופארן באופן כי לא היה הענין רק להסיר פתחון פה מעשו ומישמעאל ושמא תאמר כי גם לפעמים מחבב את העמים כענין נ " נ שקראו עבדי ומסר ארצו ועמו בידו וכן לכורש וכיוצא אינו דומה כי הנה לפי האמת אינו מחבב אותם ואף שתאמרו שהוא חובב עמים הנה גם אז בעת חביבותם אצ " ל שהם אינם מערכך כ " א גם אז כל קדושיו יתב' בידך כי מלאכיו יצוה למו כענין גבריאל שהציל לחנניה וחביריו וגם דניאל אמר אלהי שלח מלאכיה וסגר כו' והוא ענין כי מלאכיו יצוה לך והם קדושיו הנזכר במקום שאפשר שתוכו ותנגפו הם משמשים לרגלך והוא מאמר הכתוב על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך ושמא תאמר איך ישרתוני בדברים גרועים כזה והלא אנו צריכים להם שהיו אמצעיים להעלות דברי תפלותינו לפניו יתב' לזה אמר ישא מדברותיך כי אינך צריך ומה גם כללותיך אל מלאכיו ישאו דברותיך לפניו יתברך כי הנה הוא בעצמו ישא מדברותיך ויקבלם בלי אמצעי :
Deuteronomy.33.2.7 או יאמר מאמר הכתוב תאות לבו נתת לו כו' והוא כ " א ישאלו לפני מלך שני בני איש שאלתם והוא ידע שאלת כל א' ולאחד יאמר אל תדבר שאתך כי ידעתי אותה ואתנה ולשני ישמע כל דבריו ואחר כך יאמר ידעתי ואתן את איזה מהם מחבב יותר הוי אומר את זה שעם יודעו שאלתו ודעתו לעשותו ערבים עליו כל דבריו ואח " כ יאמר ידעתי ויקשב וישמע וזהו תאות לבו נתת לו ועם כל זה וארשת שפתיו בל מנעת סלה מלאומרו לפניך וזה יאמר הנה אחר שכל קדושיו בידך והם תכו לרגלך לעשות רצונך ולינצל מכל צרה ואף ע " פ כן ישא וישמע ויקבל מדברותיך :
Deuteronomy.33.4.1 תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב . אחרי אומרו הדבר הראשון שהוא להגיד מעלת וחשיבות ישראל לפניו יתברך התחיל הדבר השני שהוא שלא יעלה על רוחם שמגדיל משה את עצמו על כל כללות ישראל ושעל כן לא זכו להתברך ע " י הקב " ה כ " א ע " י בשר ודם והיה פתחון פה להם לומר כן מאשר לו ניתנה התורה בעצם ולא זכו ישראל לקבל כ " א על ידו ובכלל הדבר הוא כי גם על מאמרו למעלה כי ה' מסיני בא כו' שהחשיב את ישראל גם יותר מהמלאכים היה מקום לומר כי גם כל הכבוד ההוא לא היה העיקר רק לכבוד משה כי הלא משה לבדו קבל תורה מידו ית' והוא צוה לנו אך בעצמו יתברך לנו לא החשיבו כ " כ ואיך תגדיל חשיבותינו לפניו ית' לז " א אם תאמרו תורה צוה לנו משה דונו לאידך גיסא כי אלמלא זכות ישראל לא היתה תורה ניתנה גם לי כי הלא מורשה היא קהלת יעקב והוא כי עד שקנו כל ישראל אחדות שלם לא זכו שתנתן להם תורה כמו שכתבנו על פסוק ויחן שם ישראל נגד ההר וגם משה לא היה מקבל כלל כמו שאמרו ז " ל שאמר הקב " ה למשה במעשה העגל רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל . ושעו' הכתוב מה שתורה שתאמרו שצוה לנו משה ולא לעם הנה לא לו תתייחס קבלתה כ " א לכם כי מורשה היא אל קהלת יעקב על הקהלם והתאחדם כמו שכתבנו על ויחן שם ישראל כי בזכות קהלת' צוה לנו משה שאם לא כן לא ניתנה לו ולא היה מצוה לנו דבר ושמא תאמרו כי לא על חנם הייתי בישראל מלך אם לא שיתרוני גדול על כלכם כי הלא גם ויהי בישרון משה הנזכר בישרון מלך שיתרוני על ישראל כיתרון מלך על העם זה היה מתחלה אך אחרי כן בהתאסף ישראל שהוא כשבא יתרו ונאמר ותקרבון אלי כלכם שהיה קודם מתן תורה שהיא הסברא היותר נכונה אז בהתאסף נעשו ראשי שרים ראשי עם שהיו בישראל ראשים לעם כי אז נתמנו שרי אלפי' ושרי מאות כו' ואחרי כן במ " ת קנו אחדות כאומרו ויחן שם ישראל אז במעשה זה כמעט היו כל ישראל שוים כי כלם פסקה זוהמתן וכולם התנבאו בהקיץ ופנים בפנים כמה דאת אמר פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם מעין נבואת משה רבינו עליו השלום שנאמר בו ודבר ה' אל משה פנים אל פנים באופן כי אז על יד אחדות ההוא בצד מה היו כל ישראל שוים ליכלל בכלל שבטי ישראל כמוני ככם בלי העדפה ויתרון זה על זה וז " א יחד שבטי ישראל כי כאשר היו יחד באחדות אחד אז שבטי ישראל בשווי אחד יאמר להם בלי הפרש ראשים ועם :
Deuteronomy.33.6.1 יחי ראובן ואל ימות כו' . אומרו ואל ימות בכלל אומרו יחי ראובן היה ולמה נאמר ואם הוא לומר שלא יטעום לעולם טעם מיתה א " כ יאמר אל ימות ולא יאמר יחי . ועוד כי הלא מת אך בראובן היו שני דברים אחד עון בלהה ב' ענין יוסף כי גם שלמען הציל אותו מידם יעץ ישליכו אותו הבורה עם כל זה לא יבצר שהי' יכול לומר נשיבהו אל אביו וגם כי על ידו טעם כמעט טעם מיתה בהשליך אותו אל בור נחשים ועקרבים כמו שאמרו ז " ל וגם על שהלך ולא שב עד שכבר ימכר והיה נראה כאשם בזה מצד מה וכאשר על עון יוסף נתגלגלו השבטים ומתו בעשרה הרוגי מלכות שימות גם ראובן כהם על כן אמר יחי ראובן הוא חיי נפש בעולם הבא ואל ימות כאחיו בהרוגי מלכות ושמא תאמר כי לא טוב הוא זה לו אחרי מות קדושי' במיתה ההיא השבטים שמכרוהו כי הן המה היו בעצמם וע " י כן מתו שבטיהם קנו מעלה יתירה ועל כן בני ראובן לא יזכו לבא בכלל מספר בני ישראל בשלמות שקנו ע " י הרוגי מלכות כי יעדר ממנו שלמותם על שלא היתה נפש ראובן בצער ההוא כהם על כן אמר ויהי מתיו מספר כאשר היה הוא עצמו כאומרו ויהיו בני יעקב שנים עשר :
Deuteronomy.33.7.1 וזאת ליהודה ויאמר כו' . אומרו וזאת וגם אומרו ויאמר הוא מיותר . אך ידבר על יהודה בן יעקב וגם על מלכות דוד אשר ביהודה ככתוב אצלנו על גור אריה יהודה ואמר וזאת שאמרתי יחי ראובן וברכה זאת גם היא ליהודה ולא ילכד בחרם שקבל על דבר בנימין ואח " כ על דוד המכונה ביהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה בזמירותיו ואל עמו תביאנו בברחו מפני אבשלום בנו וידיו שדמים רבים שפכו יהיה רב לו שחישב לפניו יתברך כאלו בנה מקדש והקריב קרבנות כמו שאמרו ז " ל כי דמים רבים שפכת ומהו לפני שמא תאמר שקשה לפני הדבר הרי הן לפני כדם זבחים ועולות הקרבים לפני ולפי דעתם זה יהיה טעם הכתוב שהוא לא יבנה הבית כי דמים רבים שפך כזבחים ועולות ודי לו זכות זה ויניח זכות בנין בה " מ לבנו וזה יאמר פה ידיו רב לו עם היות כי לולא עזרת ה' לא היה עושה דבר כי הלא ועזר מצריו אתה ה' תהיה ולא הוא עם כל זה תעלה עליו כאלו עשה ושפך דם קרבנות :
Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source .