Alshekh on Torah

או יאמר זאת ברכתי כי ידיו רב לו כו' כלומר בהלחמו עם צריו ידיו שישיב באמצע בהלחמו רב ודי לו כי אתה תעשה את הכל כי ועזר מצריו תהיה אתה ה' שתמגן צריו בידיו. או יאמר שמע ה' קול יהודה הוא דוד:

ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל על וירד העיט על הפגרים כו' בקש דוד לכלות את כל האומות אלא שאברם לא הניחו וזהו וישב אותם אברם ויהיה פירוש מאמרם זה כי דוד המלך ע"ה אמר ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם שבקש לכלות את כל האומות אך מנעו ה' מצד אברהם והוא כי אברהם הסגירנו לגליות במקום גיהנם ואם היה מכלה אותם דוד המלך ע"ה לא ישאר מקום להגלות את ישראל ועל כן העיט שהוא דוד לא שוה לו מה שהיה יורד על הפגרים שהם הגליות הרמוזים במה שביתר אברהם אך אשר לא נתקיים בחיי דוד אחשבה שברך משה אותו שיעשה משיח בן דוד שיתקיים לעתיד וזהו שמע ה' קול יהודה אך לא עתה רק ואל עמו תביאנו לעתיד כי דוד מלך ישראל חי וקיים והוא המוליך לעתיד עמו שאמר הכתוב ודוד עבדי נשיא להם לעולם וכן נראה מספר הזוהר כי הוא הוא וגם אמרו רז"ל שזה הוא ראשי תיבות של אדם אדם דוד משיח וזהו ואל עמו תביאנו שהוא לעתיד ואז ידיו רב לו כי מה שתאות דוד לרדוף אויביו ברגליו ולא ישוב עד כלות בידיו אז ידיו בלבד רב לו ולא יצטרך לרדוף ברגליו כאשר שאל במלכו תחלה כ"א ידיו בלבד רב ודי לו שיכלה בהם כי לעתיד כלם יבאו לפניו כד"א לפניו יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו ולא יצטרך אל הרגלי' לרדוף ולא עוד אלא שועזר מצריו תהיה כי גם צריו יהיו לו לעזר מלאכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו וישתחוו לו כו':

וללוי אמר תמיך ואוריך כו'. הנה היה על אהרן פתחון פה על מעשה העגל על כן אמר תמיך ואוריך שהם בלב אהרן לא ניתן לו רק להיות לאיש חסידך שאם היה רעה בלבבו חלילה לא ניתנו תמיך ואוריך בלבו והראיה אשר נסיתו במסה ויצא בנסיונו ועם כל זה תריבהו על מי מריבה שכללת אותו עמו לאמר יען לא האמנתם בי ועל אשר מריתם פי והנה הוא לא חטא כי אני לקחתי המטה ואכה הסלע ולא הרהר ולא אמר מה עשיתי כי זה יורה על חסידותיו וטהר לבו ועל יתר אישי השבט אמר על כהנים ולוים האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו כו' שלא נשאו פנים בעגל לאב ולאם לעשות משפט גם כי שמרו אמרתך שאמרת בפיך שהוא אנכי ולא יהיה לך כי במצרים לא עבדו ע"ג כשאר שבטים וגם בריתך ינצורו שקיימו שם ברית מילה וגם כיון באומר לשון נצירה שזולת מה שנימולו היו גם כן נוצרים אותו מלטמאו בביאה אסורה ולא בהוצאת זרע לבטלה כי נצירה גדולה משמירה כנודע על כן על שלש אלה תחת מה שלא נשאו פנים במשפט בעגל על כן יורו משפטיך ליעקב כי האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו הוא הראוי לדון שלא ישא פנים במשפט והברכה היא שיזכם ה' להורות משפט ומה שצריך לשפוט הוא את יעקב הם הבלתי צדיקים כי הנקראים ישראל אין צריך לדון אותם כי הם יעשו דין לעצמם רק ילמדום תורה וזהו ותורתך לישראל ועל מה ששמרו אמרתך יזכו שישימו קטורה באפך שאם יעלה אף על ישראל חלילה כנגף ודומה לו בעונותם יעשו קטורת לבטל האף כאשר עשה אהרן לעצור המגפה מעל ישראל וזהו ישימו קטורה באפך לסלק אפך מעליהם כי אשר שמרו אמרתך ידבקו בך וברחו מטומאת הע"ג הם ראויים לשום קטורה באפך לסלק כח חצוני מעל ישראל ומאשר בריתך נצרו יעלו כליל על מזבחיך לומר כי ישרתו בימים האלו ולעתיד שהקרבנות העתידים אז הם כליל כי הם הרוב כי לא על חטא יזבחו כמה דאת אמר אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל ואחר אמרו ישימו קטורה באפך על הזמן הזה שיש חטא ואף וכליל על מזבחך בזמן שהכל עולה וכליל ואין אף להביא על עון וזה לעומת מה שבריתך ינצורו והוא מאמר תנא דבי אליהו כי מי ששמר בריתו מלטמאו ומזרע לבטלה שהוא ערב עליו שישמש לעתיד ככהן על המזבח גם שיהיה ישראל ואם כן כל שכן אם משבט לוי הוא ובזה יתכן יאמר אחר כי בריתך ינצורו יאות להם שגם לעתיד שיעלו על מזבחך כליל:

ברך ה' חילו ופועל ידיו כו'. יאמר על ברכת כהנים והוא כי הוא יתב' אמר ושמו את שמי על בני ישראל ובזכות זה ואני אברכם את הכהנים כענין ואברכה מברכיך יאמר לא תהיה ברכתם אחר ברכם את ישראל כי אם תחלה ברך ה' חילו ואח"כ ופועל ידיו כשישאו ידיו אל העם לברכם ודאי תרצה כי יהיה לרצון כי תבא ברכת' מפי ברוך אך לא כל פועל ידיו גם של מכות חרב אויביו שלא ישובו להתלמד בכלי חמס מכירותיהם ועל כן אם יקומו עליהם לא תניח המלחמה אליהם כי אם מחץ אתה ה' מתנים קמיו אך למשנאיו הבלתי קמים רק שנאתם בלבד לא תמחץ מאז ישנאוהו רק מעת יקומון בפועל וזהו ומשנאיו מן יקומן כי משנאיו בלי קימה לא תמחץ כי אם מן יקומון ולא טרם יקומון ועד' רבותינו ז"ל האומרים כי אומרו חילו הוא על הנכסים יאמר הנה שבט זה אין לו מעשה ידים להתברך מעשה ידיו כי הם עוסקים בעבודת שמים על כן צריך מאליך ברך חילו ועל יד כן שיהיה להם ברכה משלהם ופועל ידיו שהוא בעבודתך תרצה כי לא יכוונו בעבודה על הנאת חלקם מאשי ה' כי רב להם רק יכוונו לגמרי לשם שמים ועל כן תהיה פועל ידיו לרצון בעצם וזהו ברך כו' ופועל ידיו תרצה עד גדר רצוי עבודתו שבזכות פועל ידיו תמחץ מתנים קמיו וכו' כענין יון ביד חשמונאים וכן משנאיו בהיותם מן יקומון שהם מאותם שהם הקמים הנזכר אך לא אשר מישראל הם:

לבנימין אמר כו'. בכולם נאמר בוי"ו וללוי וליוסף וכן בכולם מה שאין כן בבנימין. אך הוא כי נשתנה זה מכולם כי לבנימין אמר בלבד ידיד ה' וכו' מה שאין כן לשאר והוא כי בנימין לא טעם טעם חטא מעולם שהוא מארבעה שמתו בעטיו של נחש וע"כ ישכון לבטח משוכני ישכון לבטח בהיותו משוכני עפר יהיה לבטח שלא יצטרך להתגלגל כי לא חטא וכ"ש שלא תשלוט בו רמה כי יהיה לבטח ינוחו עד יעמוד לגורלו לקץ הימין ולא עוד כי אם השם הגדול הנזכר שהוא עליו למה שהוא ידידו יהי' חופף עליו כל היום שהוא עד עת קץ שהוא בגמר היום אך בין כתפיו שהוא המקדש לא יהיה בעצם חופף רק שכן כי לא יהיה שם זה חופף כל היום כאשר של בנימין עצמו כי בחרבן לא יהיה כן חופף תמיד כל היום רק שכן כי לא יבצר מלשכון שכינה בכותל מערבית:

וליוסף אמר כו'. הנה כבר מבורכת ה' ארצו ממגד שמים כו' על יד ברכת יעקב שאמר ברכת שמים מעל ברכת תהום רובצת תחת ומה שאני מוסיף עתה הוא וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים:

ומראש הררי קדם כו'. יאמר הלא ברכתי את הארץ התוספת על העיקר שהיה לו מברכת יעקב ועתה בא ואמר על הברכה הנוגעת אל עצמו ואמר ומראש הררי קדם כו' והוא בשום לב אל אומרו בהרים ראש ובגבעות מגד. ועוד שבכלל מגד ארץ ומלואה הם הררי קדם וגבעות עולם. ועוד אומר רצון שוכני סנה כי אחר ששוכני סנה הוא האלהים יאמר ורצון האלהים או ורצון ה'. וגם אומר שוכני ולא אמר שוכן. ועוד כי גם את הכל רצונו יתב' הוא. ועוד מה ענין הסנה בברכת יוסף. ועוד אומר תבאתה שהוא לשון משולל הבנה כי מתחלת התיבה יורה עתיד ומסופו יורה על עבר והם שנים הפכים בתיבה אחת. ועוד שהוא לשון נקבה ואין דבר מתואר אל נקבה נזכר בכתוב. ועוד אומר לשון כמדבר לנוכח באומר תבאתה ומהראוי יאמר יבאו ויחזור אל כל הדברים הנאמרים למעלה. ועוד אומר ולקדקד כו' שהיינו אומר לראש יוסף למה אחר אומר בפי' חזר לאמר ברמז ולמה קראו נזיר אחיו במקום זה. ועוד אומר בכור שורו שאם הוא יהושע שהוא מאפרים למה קראו בכור ועוד אומר וקרני ראם כו' מה הם שתי קרנות אלו וגם אומרו ינגח יחדו אפסי ארץ מי הוליך את יהושע לאפסי ארץ וגם אומרו והם רבבות כו' למה חילקם לשנים. אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמר רז"ל הלא הוא כי למה הקדים יוסף לרדת מצרים קודם ליעקב ולכל ביתו אלא מפני כבוד יעקב אבינו כי עתיד היה יעקב לרדת מצרים בשלשלאו' של ברזל אלא שהקדים הקב"ה להוריד ליוסף וירד אחריו יעקב משל לפרה שהיו מושכים אותה לבית השחיטה ולא היתה נמשכת מה עשו לקחו שם את בנה ונמשכה אחריו. כך כדי להמשיך את יעקב כו' עוד אמרו בספר הזוהר למה הקדים יוסף אלא מפני שהיו ישראל עתידים להיות גולים במצרים והיתה עתידה שכינה להיות שם עמהם על כן כדי שתקדים שם השכינה הוצרך להקדים יוסף שהיה שם מושב ומרכבה אל השכינה והן אמת כי שני הדברים אמת כי על כן נמשך יעקב אחר יוסף על שידע כי שכינה עמו והוא מאמר יוסף באומרו. שמני אלהים לאדון כו' כי אלהים הוא שכינה ועל כן רדה אלי כלומר אחר שאלהים אשר הוא פה למה שהוא עמי שמני לאדון ע"כ טוב לך רדה אלי ולא אל פרעה כי ברדתך אלי אל אלהים אתה בא וזהו ענין הה"א שבמלת רדה שהיא רמז אל השכינה וע"כ נמשך אחריו ועדיין צריך לשית לב למה זכה יוסף להיות משכן אל השכינה מכל אחיו אך הנה היו לו סבות א' להיות מתייחס אל האבות שהוא יעקב שהוא בחיר שבאבות וזה היה זיו איקונין שלו דומה לו והיה לו מעין קדושתו ועל כן כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף. שנית מצד רחל אמו שבמטתה היתה שורה שכינה כמאמר יעקב לראובן כשבלבל יצועי אביו כי עלית כו' אז חללת יצועי עלה כמפורש אצלנו כי ע"י שבלבל יצועיו אז חילל הקדש כי השכינה שהיתה שורה במטה של רחל עלתה ונסתלק' משם וע"כ היה ראוי יוסף גם מצד אמו להיות מרכבה אל השכינה. שלישית מצד עצמו שהוא אחר אביו היותר שלם שבכל העול' ע"כ עלה ברצונו יתב' בעלות בגזירת חכמתו להיות שכינה בגלות להיות שם יוסף לשרות ולחול עליו וזה מאמר הכתוב ומראש כו' והוא בהזכיר גם כן מז"ל באומרם למה נגלה הקב"ה בסנה לרמוז גלות שכינה:

ונבא אל הענין אמר משה כמדבר עם השכינה שהיתה על ראש יוסף הנה מראש הררי קדם שהוא מצד ראש ובחיר שבאבות שהוא יעקב שהאבות נקראו הררי כמו שאמרו ז"ל על פסוק אשא עיני אל ההרים ובפסוק אל ההרים לא אכל ורבים כאלה מצד זכות יעקב שירד אחרי יוסף שהוא זיו איקונין דומה לו וגם ממגד גבעות עולם הם ארבעה נשי בני יעקב שמהם הושת העולם מפאת זכות המגד ומיטב של ארבעתן שהיא רחל שבמטתה היתה שכינה שהיא הסבה השנית וכן וממגד ארץ ומלואה הוא יוסף שהיה מגד ומיטב של ארץ ומלואה שזה כל העולם והיא הסבה השלישית ובהצטרף רצון שוכני סנה היא השכינה שרצונה בשכן בסנה היה להיות עם ישראל בגלות על כן את השכינה שרצית בהוראת הסנה להיות עם ישראל בגלות מצרים ע"כ תבאתה לראש יוסף שהוא לחול בראש יוסף שיהיה לך מרכבה בגלות ההוא מכל הטעמים הנזכרים ולהיות כי השכינה היתה מאז על ראש יוסף וגם אחרי כן כי אפי' בארונו היתה שורה שכינה שהיו מוליכין אותו במדבר ועודנה אתו ע"כ נאמרה תיבה שתורה על העבר ועל העתיד ואמר הנה היה מספיק תשרה שכינה על יוסף בזמן הגלות אך גם הוסיף הוא יתב' וישימהו לו למרכבה גם מאז פרשו אחיו ממנו ומכרוהו והרחיקו אותו ממנו מעליהם וזה אומרו ולקדקד נזיר אחיו כי לא בלבד תבאתה אתה השכינה השוכנת סנה בראש יוסף כי אם גם הוספת לחול בקדקד נזיר אחיו שהוא גם מאז היה נזיר ומפורש מאחיו נוסף על זה גם ישראל הבא ממנו הוא יהושע אור והדר תורה שהיה ראש קבלת התורה של כל העולם אחר משה כי משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ע"כ יזכה שקרני ראם קרניו לנגח ולכבוש הארץ והוא כי שני בנים נתייחסו ליוסף שזוכים בזכות יוסף להוריש גוים מפני ישראל והם יהושע וגדעון והוא מאמרם ז"ל בבראשית רבה על פסוק המלאך הגואל אותי כו' יברך את הנערים מנשה ואפרים ועל פי דרכם ז"ל שיחשבו שני אלה לבני יוסף יתייחס יהושע לבכור שהוא הראשון ועליו אמור בכור שורו שהוא יהושע הנה הדר לו הוא הדר תורה נוסף על זכות יוסף ע"כ יבורך קרניו לנגח ולנצח את כל העולם וזהו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ שהם שלשים ואחד מלכי ארץ ישראל כי אלה כל העולם כמו שאמרו ז"ל אפשר שבתחום ארץ ישראל היו אחד ושלשים מלכים אלא שהם מלכים שבכל העולם אלא שלא היה מלך בעולם שלא היה לו חלק ונחלה בארץ ישראל נמצא כי בנצוח את מלכי הארץ הוא כמנגח יחדו כל אפסי ארץ כאחת והוא כי אחר שזכות יוסף הי' המוציאם ממצרים לנחול את הארץ ע"י היותו שם מרכבה אל השכינה שאלמלא היתה שם לא היו נגאלים וגם ליהושע זכות תורה המקיימת כל העולם ע"כ הוא יכבוש את הארץ וגם הוא ככובש כל אפסי ארץ הנבראים בזכות התורה ומה הם שני הקרנות האחד הם רבבות אפרים והשני הם אלפי מנשה:

או יהיה שעור הכתוב שאחר שיוסף היה מרכבה אל השכינה שע"י כן זכו לצאת ממצרים שיציאתם גרמה נחלת הארץ כמאמר השכינה עצמה באומרה וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ כו' שהוא כמפורש אצלנו שם שוארד כביכול בגלות כהוראת בגלותה בסנה הוא כדי שע"י כן ינצלו ממצרים ויעלו אל הארץ וא"כ אחר היות זה על יד יוסף ראוי שבכור שורו יהיה הדר לו שיהיה שמעו בכל הארץ שעל יד יציאת מצרים לקבל תורה נתקיים וגם כיבוש שקרני ראם קרניו כו':

ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך כו'. אינך כדרך התגרים שבצאתם ויפרשו בים להסתתר הם עצבים כי לא ידעו מה תהיה הצלחתם אם ירויחו או יפסידו או מה תהיה עליהם מסערת הים ומשודדים אך בשובם בהצלחה טובה אז ישמחו על הצלחתם הטובה אמר בזה תשתנה מכל הסוחרים שלא תייחל לשמוח עד בואך בהצלתה באניות סחורתך כי אם שמח בצאתך מעת צאתך להסתחר כי הלא ויששכר באהליך כי מדרשות יששכר שהם האהלים משל זבולון הם וזהו שמח זבולון מעת צאתך על זכות שיששכר הוא עוסק בתורה באהלים שלך שהם מנכסיך וכל כך תהיה הצלחתם בים לעיני כל העמים כי עמים הר יקראו הוא הר ה' באומרם כי שם יזבחו זבחי צדק כי על ידי כן שפע ימים ינקו כזבולון ושפוני הדברים טמונים בחול והכונה לומר כי על כן הצליח זבולון על זבחו זבחים בהר ה' ויעשו כן גם הם ויהיו יונקים שפע ימים כזבולן:

או יאמר שמח זבולון בצאתך כו' כמאמרם ז"ל על פסוק בצל החכמה כו' כי יש למהנים ת"ח מנכסיהם צל וחופות כעוסקים בתורה וזה יאמר שמת זבולון המאכיל את יששכר שיעסוק בתורה בצאתך מן העולם כי הלא ויששכר הוא שם באהליך הוא צל החכמה כי אהלך זבולון שפרנסת אותו יקרא כי בצל החכמה בצל הכסף ושם תסתופף עם שלא עסקת בתורה רק בפרקמטיא והנה אומרו עמים הר יקראו פירש המתרגם אומרו עמים על השבטים כמה דאת אמר והיית לקהל עמים וכן פירש רש"י ז"ל ואומרו הר יקראו פירש על הר בית המקדש וזה לשון המתרגם שבטיא דישראל לטור בית מקדשא יתכנשון ועל פי דרכם ננקוט שעמים הם השבטים ויאמר אל תתמה שכל כך הגדלתי מעלת זבולון על פרנסתו את יששכר ואמרתי שזבולון באהל יששכר הוא לע"ה כי הלא עמים שהם השבטים את יששכר הנזכר הר יקראו אותו הוא הר סיני שממנו תורה יוצאת לכל ישראל ולא עוד אלא כי שם ביששכר יזבחו זבחי צדק שיזבחו כל אחד את יצרו והוא כי מיששכר שפע ימים עליונים של תורה יינקו וע"כ היצר הרע נזבח ונשחט כענין אם פגע בך מנוול כו' וגם שם יינקו ספוני טמוני חול והוא כי כל השבטים אשר כל אחד קבלו נפשו בסיני חלק בתורה כל אחד חלקו טמון תוך נפשו ובלתי מתגלה אם לא על ידי שיגע בבית המדרש וימצא אמר על ידי יששכר בבתי מדרשם יינקו כל השבטים כל חלקי התורה הטמונים תוך נפשות ישראל הקרויים חול כמה דאת אמר ושמתי את זרעך כחול הים ושעור הכתוב כי שם ביששכר יזבחו זבחים של צדק שהוא כל אחד את יצרו במה ששפע ימים עליונים מאתו יתברך מהתורה יינקו וגם מה הם שפונים תוך הדברים הטמונים בחול הוא תוך הנשמות הטמונות בגופים שנקראים חול כי בתוכם ספונים סודות וחלקי התורה שקבלה כל נפש בסיני שע"י יששכר יתגלו והוא הכתוב אצלינו בביאור (משלי) כי כל מה שקבלה כל נפש בסיני על ידי יששכר יתגלו צריך יגיעת בה לזכות להגלות ולבא מן הכח אל הפועל:

ולגד אמר כו'. הנה דרך העולם כי אשר אשתו ובניו רחוקים ממנו ושלא במקום בטוח ונשמר כי יהיה לבו מיצר וחרד מדאגת צרת בני ביתו וע"כ כי יקרה לפניו בדרך איש צר ואויב והוא לבו בל עמו על צרת אשתו ובניו לא יעצור כח להתגבר על האויב ולנצח מצרת לבו כי הנצחון וההתקוממות לב להתגבר צריך רוחב לב ושמחה כי על כן במלחמות יקחו את התוף בידם וחליל ומצלתים לשכח הדאגה להתגבר ואם כן גד כאשר גדוד יגודנו בכיבוש ארץ ישראל הלא בדרך טבע יהיה לבו כלב אשה מצירה על הנשים והטף אשר עזבו מעבר לירדן במקום שאין אנשים פן יהיו לבז לגוים באופן יותש כחם לפני אויביהם ויפלו בנופלים אך לא כן היה כי אם היה לבם כלב הארי בכח אמיץ הנה ועל אויביו יתגברו כי הן המה היו היוצאים חלוצים לפני בני ישראל בראש העם מכים לאלפים ולרבבות כי רחב לבם על אויבם ואין זה כ"א מתת ה' וזה יאמר ברוך מרחיב גד כלו' מרחיב לבו עם היו' שכלביא שכן שהיה שכנו כלביא שבביתו לא ישכנו רגליו כי ירחק מילדיו לבקש טרף כן היה גד רחוק משכנו ועכ"ז היה לו רחב לב להתגבר ושמא תאמרו ובמה בטח לבו לעזוב נשיו וטפיו על פני הארץ לז"א וירא ראשית לו טרם יצא למלחמה ראה לו עזר סיוע כי שם חלקת מחוקק ולא שניכר כי שם הוא רק ספון וטמון ועל בטחון זה ויתא ראשי עם שיצא חלוץ בראש העם ואשר בטח בזכות המחוקק הוא מפני כי צדקת ה' עשה כו' וכל זה לא היה רק לזכות את ישראל וזהו עם ישראל לטובתם ובזה בטח גד שלא תאונה לו רעה:

או יאמר ולגד כו' ברוך מרחיב גד כו' כלומר לא יאשם על לכתו אחר שריקות עדרים ובחר בח"ל בעבור מרעה צאנו כאמור ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה כי הלא מה' יצא מלא רוחב ארצו ולכן ברוך מרחיב גד ראוי לומר כי הראיה כי ה' עמו כלביא שכן כי הלא יקרהו כלביא בשכנו כי גם כאשר הוא חוץ מביתו אין נגש שם ממוראו כן גד בשכנו היה בטוח מהאויבים עם היותו מעבר לירדן והלאה עם ישראל וטף ונשים. בלבד במקומותם והוא מקום רחב ידים ואין חומד ארצו וגם וטרף זרוע כו' במקום מלחמתו אשר הוא שרוי שם ושמא תאמר הלא הוא אמר ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה הרי כי על דבר המקנה היתה בחירתו במקום ההוא לא כן הוא כי הנה וירא ראשית לו כלומר טרם וראשית הביטו אל הנוגע אל מקנהו ראה והביט לו לעצמו ולהנאתו וזהו וירא ראשית לו ומה הוא אשר הביט לו שהוא דבר הנוגע לו שעל כן בחר במקום ההוא הלא כי שם חלקת מחוקק ספון ורצה להסתופף בצלו ולא אמר חלקת מחוקק ספונה וגם למה קראו מחוקק אך הוא לומר פן יאמרו מה יתן ומה יוסף לגד היות משה קבור שם שאין שם רק הגוף אך נפשו עולה מעלה מעלה ומה יסכון לגד מה שנפשו בעולמות העליונים ושלא לעומת נחלת בני גד רק לעומת ארץ ישראל לז"א כי שם חלקת כו' לומר אל ימעט בעיניך מקום אשר שם גופו של משה כי הלא שם שכינה שורה כי הלא באצבעו שבגופו חקק בלוחות חקק רוחני והוא כי בלוחות שניות שכתב משה גם בהן היה בחלל החקק רוחניות כנשמה אל הלוח ועל כן גם בשניות היו מ"ם וסמ"ך עומדים בנס הנה כי גם גופו כח רוחניות היה בו וזהו כי שם חלקת שדה של מי שהיה מחוקק דבר ספון ונסתר שהוא רוחניות ולא דבר גשמי נגלה עם היות חוקק בידו הגשמית ואם כן גם בגופו אשר הוא שם לא תעדר ממנו שכינה כי גם הוא קדוש לאלהיו ובמה ראה גד כי זכות משה הוא העומד לישראל ואדרבא יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר הלא אם על עצמו לא היה לו כח ליכנס לארץ ואיך יועיל לאחרים לז"א הנה בכלל מה שראה גד הוא כי הנה המחוקק האמור הנה זכותו הביא את ישראל ממצרים שאלמלא זכותו לא יצאו וזהו ויתא ראשי עם הם אשר היו ראשים שהיו א' מחמשים או א' מחמש מאות שהוא היותר כשרים הנקראים ראשים בערך כל שאר האובדים וזהו ויתא ראשי עם ועוד כי כל הצדקה אשר עשה ה' לישראל משה הוא העושה כי בזכותו נעשה כי המן היה בזכות משה גם באר אחר סלוק מרים וענני כבוד אחר סילוק אהרן ועוד כי כל הצדקה וכל סליחה היה על ידו בבקשתני וזהו צדקת ה' עשה כי כל צדקת ה' עשה המחוקק הנזכר אחר שהוא הסבה על זכותו ומשפטיו של משה שהוא מחקק שעשה לו הקב"ה שלא יראה מלחמת ל"א מלכים ושלא יביא את ישראל לארץ וגם שלא נכנס לארץ הלא לא למענו עשה רק לשיהיה המחקק עם ישראל פה ולא ישארו בלעדו פן יאבדו כי על יד היותו עמהם יש תקוה להם לעתיד לבא וכמאמרם ז"ל משל למי שנאבד לו איסר במקום אפל ולא היה מוצא נר לבקשו מה עשה השליך שם דינר זהב ושאל נר לבקשו מיד נתנו לו ואגב הזהב מצא האיסר וזהו ומשפטיו עם ישראל:

ולדן אמר כו'. אפשר יאמר כי ראשונה יהיה גור מושל על תחומו בלבד ואחר כך יהיה אריה שישאג ויזנק מארץ הבשן כי משם יכבוש ויחלק ויביא משם שלל שגם משם יכבוש:

ולנפתלי אמר כו'. הנה אמר ממדות הטובות היא היות האדם שמח בחלקו ומי שיש לו מדה זו שרצונו טוב במעט אשר לו יזכה שגם ה' ייטיב לו אומרו נפתלי הוא שבע מרצון שמח בחלקו על כן יבורך שיהיה מלא ברכת ה' בזכות שהוא שבע רצון ובמה היה מעט חלקו שעל כן זכות יחשב לו היותו שבע רצון הלא הוא כי הנה ים ודרום ירשה כי בכלל אדמת חלקו היו ים כנרת אשר מפסיד קרקע לזרוע כל שיעור הים ואין נותנים לו כנגד קרקע הים רק דרום שהוא לצד דרום היום שיעור אורך פרישת חבל הרשת שפירש בים ע"כ צריך יהיה מלא ברכות ה' שמה שהיה זורע אם היה הים יבשה יבורך בשאר בזכות מה שהיה שבע רצון כמדובר:

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר כו'. הנה בג' דברים יבורך גבר בבני ובחיי ובמזוני אך כל א' משלש אלה צריך תנאי א' עמו לשתהיה הברכה שלמה והוא רבוי הבנים צריך שיהיו צדיקים שאם רשעים יהיו העדרם יפה ממציאותם וכן הנכסים צריך יהיו שמורי' שאם יטילו עיניהם בה אנשי רשע כשודדי לילה או לסטים מזויינים וכיוצא אז בהיות מרבה נכסים יהיו מרבה דאגה ופחד לבב וכן החיים אם באורך הזקנה יהיה ראשו ואיבריו כבדים עליו וחיי צער יחיה באופן שיהיה קץ בחייו הנה איש כזה קללה תחשב לו אורך ימיו וימי הרעה המה לו בעצם על כן משה בברכו את אשר ברכו בשלשתן וכל אחד בתנאי הטוב וזה אמר הנה על ברכת הבנים ברוך מבנים אשר אני מברכך שלא יהיו רשעים באופן שלא יהיה רצוי אחיו שאדרבא יאמרו ארור שזה ילד ארור שזה גדל כי אם שיהיו כשרים באופן שבשביל הבנים יהיו רצוי אחיו שאחיו יחמדו בניו להתחתן בם כדרך אשר יש לו בת שמרצה את אבי בן כשר להתחתן בו ועל השנית והוא מזוני אמר וטובל בשמן רגלו מרוב תענוג מחמת עשרו אך שיהיו בתנאי שלא תרבה לו דאגה כי אם שיהיה ברזל ונחשת מנעליך שתהיה כמסובב ברזל ונחושת שלא תדאג על שמירת נכסיך כי תהיה בטוח מלאבדם ועל השלישית והוא חיי אשר אורך ימים בכבדות וחולאים וחולשה יתירה אינה ברכה על כן אמר וכימיך של הבחרות יהיו ימי זקנתך שאדם דואב בהן באופן יהיו שנות חיים בעצם כמאמר כלב באומרו ככחי אז כחי עתה למלחמה לצאת ולבא:

או יאמר בשום לב אל היות פסוק א' שלא לנוכח והשני לנוכח שהוא במה שכתבנו בברכות יעקב שאמר מאשר שמנה לחמו שהוא אוכל אך יסתפק בלחם לבדו אך מה שהוא יתן לצדקה הוא מעדני מלך ולא לחם לבדו ועל זה יאמר פה הנה ברך מבנים אשר שיש לשבט זה טפול בני' אך אין כל ישעו וכל חפץ להיות רצוי בניו להשביעם מטובו וממעדניו רק יהי רצוי אחיו ישתדל להיות רצוי אחיו אפילו לשאר שבטים לרצותם בכל טוב שמהנה אותם בשפע ועל כן גם ה' ירבה לו שיהיה טובל בשמן רגלו מרוב טוב והנה ידוע כי העושר יהולל חכם ויחטיא ועשה יעשה לו כנפים ע"כ להיות שגם עד כה שהוא מעותד לחטא כי יגבה לבו לא דבר רק שלא לנוכח וגם שעד כה דבר על מה שהיה לו כבר או עתה הפך פניו כמדבר אליו לנוכח ואמר אם תרצה לשמור נכסיך שלא תאבדם שמע בקולי איעצך והוא שתמיד כל ימיך תזכור ליצרך יום המיתה וכיוצא בה בדברי עונות וגיהנם לבלתי תרבה לשמוח ולא יגבה לבבך לחטוא וזהו ברזל ונחשת יהיה מנעליך הנועל בפני עשרך שלא ילך ממך במה שוכימיך יהיה דבאך כי יהיו כאבנים נגד פניך שהם של מות ושל עונות ושל גיהנם באופן שתעצב אל לבך ולא תחטא וזהו היות דבאיך ביו"ד הרבוי לרמוז על כאבים ועצבונות רבים אשר אין איש נקי מהם אם בעל שכל הוא: