Alshekh on Torah

כי תצא מחנה וגו'. ירמוז לנו דרכי התשובה מה יעשה השב שתתמיד תשובתו ולא ישובו לסורו כי אז יהי' קשה לחזור ולתקן אחרי כן ומה גם אם יקרנו עון עריות שקשה לפרוש וזה אמר כי תצא מחנה על אויביך שתשוב בתשובה להלחם עם אויביך היא היצה"ר וסיעתו עם היות עמך מחנה שרפי קדש שבראת ע"י תורה ומעשים טובים בעזרך ואתה יוצא מחנה עליהם על יצר הרע וכחותיו והמשחיתים שראת בעונותיך שכלם עמו אל תבטח לבלתי היות על משמרתך בזמן תשובתך פן יקרך עון באמור לא אירא כי כבר אני התאזרתי נגד היצה"ר ולא תזדמן לי עון כי דע לך כי לא כן הדבר כי הנה כי תצא מחנה על אויביך הזהר ונשמרת מכל דבר רע אפילו מהרהור. כי דע לך כ"א יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור ולא בעון שעושה בפועל כי אם מקרה לילה שרואה קרי בלילות שהוא בהיותו ישן ובלתי עושה מעשה עכ"ז למה שזה בא לו מחמת שלא נזהר מדבר רע שהוא מלהרהר ביום אל ימעט בעיניך העון ההוא כי דע לך שהיא מספיק להוציאך מחוץ למחנה הקדושה ולהשיבך לכסלה כבתחלה ותהיה קשה לפרוש ולחזור אל התשובה שהיחלת בה כ"א אדרבא לא יבא אל תוך המחנה כי ישאר בחוץ כי כאשר אתה יוצא מחנה עליו גם היצה"ר מתאזר נגדך בכל מאמצי כח וכאשר ימצא בך דבר רע אז יחזיק בו למושכו בחבלי השוא ולא ירפך עד תרבה לפשוע ותשוב לסורך ותבטל תשובתך ע"כ הזהרתיך כי מעת נתעוררת לשוב תצטרך שימור רב כי אז תחרץ גם יצר סמוך להתאזר נגדך. וש"ת א"כ איפה אם לא נשמרתי ותקפני יצרי והשיבני אחור ולא אוכל לשוב עד עת זקנה שאז אין טומאת מקרה לילה ויתר עונות מצויים אז גם כי אשוב לא אועיל לי כי אין התשובה מועלת רק בזמן הבחרות כמאמר שלמה עד אשר לא יבואו ימי הרעה וכן דוד הוא אומר אשרי איש ירא את ה' שהוא בעודו איש בזמן שדמו רותח והוא בתוקפו לחטא אך לא בזמן שנתקררה דמו וכשל כחו באופן שעי"כ תתייאש מהתשובה עד תצא מהעולם בלי תשובה כלל חלילה לך כי הנה הן אמת כי הדרך הטובה והתשובה מעולה היא כי תצא מחנה על אויביך שאויביך באים להחטיאך כי בחור אתה ואתה מתגבר ויצא מחנה עליו אך עכ"ז אם לא שבת עד עת זקנה שאין אויביך קמים עליך כי כשל כחך לא יבצר ממך תיקון עם שלא תהיה תשובה מעולה כתשובת הבחרות וזהו והיה לפנות ערב ירחץ במים כי אם לפנות ערב יומיך שהוא לעת הזקנה ירחץ אשמותיו במים מימי התשובה כמה דאת אמר רחצו הזכו וגו' או אפילו סמוך למיתה שהוא וכבא השמש שהוא סמוך לסילוק גם זה יועילו ולא יבצר ממנו שעי"כ יבא אל המחנה שכינה במותו ולא יעמוד בחוץ כי תקובל תשובתו והוא מאמר שלמה בחכמתו וזכור את בוראך בימי בחורותיך כן היא התשובה המעולה עד אשר לא יבואו ימי הרעה ואם לא שבת בבחרות אל תתייאש מן התשובה אפילו סמוך לסילוק והוא עד אשר לא תחשך השמש וגו' והוא מאמרנו באומרנו וכבא השמש וגו':

ויד תהיה לך וכו'. אמר עוד אני מצוך תזהר בשובך בתשובה שלא תאמר די לי שאשמר מכל דבר רע שלא אשוב עוד למעשי הרעים אך על אשר כבר עשיתי החרטה עליה תספיק לי דע לך צריך אתה לתקן בצום ושק ואפר וכיוצא באלה כי הלא אם תהיה לך מחוץ למחנה בחיצוניות יד שהוא מקום בגיהנם למרק שם עונותיך אשר עשית כי כל אדם יש לו חלק בג"ע וחלק מחוץ לקדושה בגיהנם ואם אינך מוחה פשעיך לגמרי ישאר עדיין המקום ההוא לחשבונות וכל תשובה שתעשה מכאן והלאה לא יצילוך בצאתך מן העולם מלכת שמה למרק כל אשר חטאת על הנפש וזהו ויד תהיה לך מחוץ למחנה ועל כרחך ויצאת שמה במקום חוץ שהוא שמה במקום שישלך בגיהנם חוץ מהקדושה כי לא תטעם כל מאומה מכל מצות אשר עשית במקום הקדוש עד תמרק אשמותיך בגיהנם תחלה והיא רעה חולה יסתכל כל חסיד אליה כי אם תהיינה לו רבבות זכיות ועשרה עונות כל זכיותיו אשר עשה לא יהנה מאחת מהנה בצאתו מן העולם עד ימרק בגיהנם עונותיו אשר עשה: או יאמר מעין זה השמר פן ואל תשאיר לך עון בצאתך מן העולם שלא תתקן אותו כי אם יהיה שיד ורשות תהיה לך מחוץ בשובך בתשובה שישאר לך יד בחצוניות שלא תשוב ממנו דע כי תגרור אותך לצאת חוץ מהקדושה אל הטומאה כי אחרית היד ההיא תמשך עד עשותך כמעשיך הראשונים שהיית בם חוץ מהקדושה כי עבירה גוררת עבירה וזהו ויד תהיה לך מחוץ למחנה הקדושה דע כי על ידה ויצאת שמה חוץ לגמרי:

ויתד תהיה לך כו'. ושמא תאמר ומה אעשה להכניע את יצרי שאוכל לו לבל השאיר שום עון אשר חטא שלא אשוב ממנה שמע בקולי איעצך והוא שלא תאטם אזניך משמוע אל מוריך ומלמדיך תמיד תורה ומוסר שהוא המביא לאדם לשוב בתשובה שלמה. כמז"ל על פסוק שמעו ותחי נפשכם אדם שיש לו מכות בכל איבריו הולך אל הרופא. ואומר לו ישים רטיה א' על כל מכה ומכה. אבל ברטיה אחת בכל איבריו לא יוכל לרפא את כלם. אך הקב"ה אדם חטא בכל איבריו ואומר לו הקב"ה ישים רטיה בא' מאיבריו הוא האוזן לשמוע תורה ומוסר. ועל ידיי כן מתרפא כל גופו. שבכל פעם שהוא שומע נכנס כדלף טורד על לבו עד יתרפא מהכל. וזהו שמעו ותחי נפשכם וזה יאמר ויתד תהיה לך על אזנך לומר כי חרש חכם וצדיק תבקש לך להטות אזנך לקול מוסריו וכבושיו. שיהיו כיתד תקועה באזניך. שלא תאטם על יד היתד ההיא. וחפרת בה יהיה כל יום כדש ותופר בך עד קרוע סנור לבך באופן שושבת בודאי שתשוב לגמרי עד בלתי השאיר חטא ועון שלא יושלך במצולות ים. וזהו וכסית את צאתך שכל טומאת יציאתך מן הקדושה אל תצוניות הטומאה ובמה שחטאת יהי' הכל מכוסה. שיכבוש עונותיך הוא יתברך וישליך במצולות ים כל חטאתיך שהוא כסוי חטאה לגמרי. והלא על זה תוכל לומר איככה אוכל ליצרי אם קודם שאחטא יכול לי ואחטיאני מה גם עתה אחר שהחזיק בי. ב' למה הכבדת עלי שלא אשאי' אך אחד מחטאי שלא אשוב ממנו ואתקנהו ולא יתבטל ברוב. כי הנה על הא' דע לך כי הנה ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך הוא מחנה זכיותיך אשר לעמת מחנה חטאתיך כדי להצילך מן היצר הרע ולתת את אויביך הוא יצר הרע וסיעתו לפניך כי על ידי צירוף רחמיו יתב' עם זכיותיך תנצל מהיצר הרע ותוכל לו ועל השנית אמר אל ימעט בעיניך עון אחד כי הלא השמר שלא יראה בך ערות דבר אפילו יהיה דבר אחד כי יהיה מבדיל בינו לבינך ובזה ושב מאחריך ועל ידי הסתלקו ממך הוא יתב' על יד עון א' תפול ברעות רבות על ידי יצרך כי פירש מגן עזרך:

לא תסגיר עבד כו'. לקשר הענין יאמר הלא אמרתי כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך שעזב שמי השמים העליונים ובא היטיב לך אל מחנך שהוא בארץ אל תעשה באיפן שתבריחנו מאתך שלא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ולמען תדע רוע דרך ארץ אשר יחשב לך אם את הדבר הרע הזה תעשה כי ראה אשר אני מצוך לאמר לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך כו' כי אינו דרך ארץ שבא לשתטיב לו ולא תעשה ומזה תשא ק"ו ומה אם מקנת כסף עבד איש שחייב להשתעבד לרבו ובורח אליך שתטיב לו אינו דרך ארץ להסגירו לאדוניו אחרי בא להסתופף בצלך ק"ו בן בנו של ק"ו הקב"ה אדון הכל שאני חייב להשתעבד לו ולהיות תחת רגליו ועזב מקומו ובא אצלי להיטיב לי להצילני ולתת אויבי לפני שאין רוע מוסר גדול מזה שאעשה דבר להבריחו מעלי על כן סמך אל ענין של מעלה מצות לא תסגיר:

ולדעת האומר בגמרא שאומר לא תסגיר עבד כו'. על עבד של ישראל שברח מרבו מח"ל לארץ הכתוב מדבר שיצא לחירות וכופין את רבו שיכתוב לו גט שחרור. יהיה לומר הלא אמרתי כי ה' מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש. שאל תעשה באופן שיראה ערות דבר בך ושב מאחריך. והלא יעלה על רוחך שאין בזה רק עשותך מה שאינו כבודו יתברך אך לך אינו קשה. דע לך כי נהפוך הוא כי אין על הנוגע אליו יתברך אלא רוע מוסר שבך אך מה תפעל בו יתברך כי אם יעלה השמימה הן הוא משוש דרכו אך הצרה בעצם לך היא כי היית במחנה קדוש שהיה ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך והיית עמו. ועתה כי יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. נמצאת יושב במחנה בלתי קדוש ותחשב כמו שהיה בא"י ויצא לח"ל. וראה גם ראה מה בין היושב בארץ ליושב בח"ל כי הלא שעבד של ישראל שחייב להשתעבד לרבו ואסור לרבו לשחררו. אם ברח מרבו שבח"ל לארץ יצא לחירות. על בואו לארץ ונעשה חפשי מאדוניו. למה שבא"י שם מושב אלהים. ומזה תדע ותשכיל ההפרש שבין היותך במחנך קדוש שה' אלהיך מתהלך בקרבו. אל היותך במחנה בלתי טהור. אחרי שמצא בך ערות דבר ושב מאחריך. כי בהיותך עם ה' היית בן חורין כעבד שברח מח"ל לארץ כן תהיה בן חורין מכל כחות שירצו להשתרר עניך. ועתה אתה במקום טומאה ותהיה משועבד לכח טמא של ערות דבר וכיוצא בו והיה כל מוצאך יצר לך:

לא תהיה קדשה כו'. לדעת המתרגם הקשר מפירש שעם שיצא העבד לחירות עד שיכתוב לו רבו גט שחרור לא תשיאנו בת ישראל אך לאומרים שהוא אזהרה על הפנויה המופקרת לכל או למ"ד מיוחדת בלי קדושין יהיה משולל קשר עם הקודם וכל הכתובים הבאים אחריו יראו משוללי קשר אחד אל אחד. ויתכן יאמר הלא הודעתיך מה בין אשר הוא בא"י כי שם הקדושה לעומת בח"ל כי שם מקום טומאה. כדבר הזה הוא הפרש שבין הבא על אשה בקדושין וחופה. כי שם תשרה קדושה. לבא על קדשה דרך זנות בעלמא. כי שם תשרה טומאה ונדבק בך והביטה כי רעתה רבה. ואל יקל בעיניך באמור כי פנויה היא. כי הלא כ"כ שורה כח בפועל ההוא. עד שהאתנן הנותן על הדבר תועבה היא לפניו ית'. וזהו לא תביא אתנן זונה כו' כי תועבת כו'. והשוהו למחיר כלב. יהיה כי הנה בהיות ישראל עושי רצונו של מקום היה נראה על המזבח דמות אריה. וכשהוא בהפך היו רואים דמות כלב. שכח בלתי טהור היה מעורב בו ונראה שנהנה בו. על כן הבא תמורת כלב מאז ידבק בו הכח אשר שנא ה'. וכן הבא תמורת ביאה זונה כי ידבק בו כח טומאת הפועל הרע ההוא. עוד רמז בסמיכת הענין כי העבירה גוררת עבירה כי עבירת לא תהיה קדשה גוררת עבירה לא תביא אתנן זונה כי היא תקריבנו לנדרה. עוד ירמז כי תועבת ה' היא המצוה הבאה מצד עבירה כענין שונא גזל בעולה וזה לא תהיה קדשה כי מהיות הדבר רע כי הנדר ג"כ הנעשה להשם מאתננה תועבה הוא:

לא תשיך לאחיך כו'. אחרי אומרו לא תביא אתנן זונה כל נדר שהיא מצוה הבאה בעבירה אמר לא תשיך כו' לרמוז כי גם אמאס לכל נדר מאשר תדור מאשר בנשך תתן ותרבית תקח שגם היא מצוה הבאה בעבירה. וענין התכת הכתוב יאמר לא תשיך לאחיך כלו' כי אחיך הוא אשר אתה חייב לאוהבו כמוך. ודע לך כי בעון זה תחת הרבות ממונך תהיה הולך ומתרושש עם היותך עשיר. והיא כי בתחלה תתן נשך כסף שתלוה כספך בנשך ואח"כ יכלה ממונך. ולא ישאר לך רק שארית תבואתך. ותתן נשך אוכל סאתים בשלש. וזהו נשך אוכל וגם זה כרקב יבלה. ואחר כך תתן תפצי ומטלטלי ביתך שוה מאתים בהקפה על מאתים ועשרים. וזהו כל דבר אשר ישך. עד בלתי השאיר לך כל מאומה. ואמר לנכרי תשיך וגו'. הנה אחשוב כי בפסוק זה גלה טעם באיסור הרבית וע"פ דרכנו יצא טעם אל אשר התירו ית' לעע"ג והוא כי הנה הפליגי חז"ל לו' שהמלוה ברבית כופר בה' אלהי ישראל וביצ"מ וראוי לבקש טעם לדבר כי לפי גזרת שכל אדם לגוזמא תחשב אך אפשר יען כי כל הפנה אשר כל התורה תלויה בה הלא היא ההשגחה כי באמונת ההשגחה אשר נראתה לעיני הכל ביצ"מ ידעו ישראל וכל העולם כי ה' ברא כל העולמות כלם כמפורש במקומו בס"ד כי ע"כ באו נסים כוללים כל חלקי העולמות כלם והכל עשה על אודות ישראל כמפורש בהתראות המכות וגם נודע יציאת מצרים בהשגחה היא כי מאתו ית' היתה כי ע"כ שידד שר ומזל כנודע והנה הזורע ונוטע בוטח בה' יצו את ברכתו או נושא ונותן בבטחו בו ית' שממכון שבתו ישגיח וישלח ברכה במעשה ידיו ההוא יקרא יהודי מודה בה' אלהיו וביציאת מצרים כי הכל הוכר בהשגחה אך אשר יאמר הנה אני היותי מרווח בממוני א' מעשרה וע"כ אם אלוה לך תתן לי הסך ההוא הנה זה יורה כי ההצלחה והריוח טבעי הוא ולא בהשגחה או ע"פ המזל או שר שאינן בלתי בעלי תכלית ויראה לו שיש קצבה לברכתם כפי מה שנהוג להרויח ובחשבו כי מהם הוא גם הוא קוצב על השערתו כברכתו אך אשר כוא יהודי ונזר אלהיו על ראשו לא יאמן בשוא נתעה כ"א יהיה לבבו שלם עם אלהיו כי הוא יתברך המשגיח והמשפיע וכאשר הוא בלתי בעל תכלית כי ברכתו משולל קצבה כי אם לפעמים מפליג בברכת המעט ולפעמים ימנענה מהמרובה לפי מעשה האיש ההוא וכאשר הוא ית' לא יקשה לפניו עשוי יש מאין כן אפילו בהיות התבואה בכרי וישערוהו בכך כורים שם במקומו ירבה יותר על מה שהיה הכרי אשר הוציא השדה נמצא כל העודף הוא יש מאין ועל כן נצטוינו לבקש טרם מדוד הכרי ולו' יהי רצון וכו' שתשלח ברכה בכרי הזה ואחר שהתחיל למדוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה ואם מדד ואחר כך אמר הרי זו תפלת שוא ואלו אין הברכה שימצא יותר מאשר הוציא השדה כך הוא המבקש רחמים קודם מדידה כמו אחר מדידה ואם יהרהר איש על זה נמצא בלתי מאמין דברי חכמים ושכל אשר אמרו שיאמר קודם מדידה וכשהתחיל למדוד הם דברי בטלה חלילה וכן מה שאמרו שאם אמר אח"כ לא אמר כלום גם אלה לא כן הוא כי הכל אחד ובכלל הדבר הוא הכופר בהשגחה ובתורה שבע"פ ולא מישראל הוא כלל הדברים כי פנת יקרת תורתינו והאמנת יציאת מצרים ששם ניכר לעיני הכל מושלו יתברך בג' העולמות ושודד מערכות ושרי מעלה והיותו אלהי ישראל ביחוד הכל תלוי באמונת ההשגחה וא"כ איפה הקוצב ריוח מעותיו על חבירו הלא יגע באמונה הגדולה הזאת ויפיל את הכל חלילה. וזה אחשוב גלה הוא יתברך פה באמור לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך לו' לנכרי ההולך אחר הטבע או אחר המזל או שר גם אתה התנהג בו לשיטתו אך לאחיך שהוא בעל אמונת ההשגחה כמוך לא תשיך וביאר הטעם למען יברכך ה' אלהיך בכל משלח ידיך שהוא כי למה שה' אלהיך יברכך שלא בטבע יש מאין כי לא תהיה ברכה שתזרע שדך ולא תלקה התבואה כי בכל מה שתשים ידך ירבה הדבר ההיא בלי קצבה כ"א יש מאין כי אשר בטבע היה להרויח עשרה תמצא מאה כי כל העודף הוא יש מאין כי גם שאמרו שצריך במה שתחול הברכה עכ"ז הברכה עצמה היא יש מאין כאסוך שמן ע"י אלישע הנביא וככד הקמח שע"י אליהו ז"ל כי יש מאין היה והראיה כי לא על ידי מזל או שר תהיה ברכתך הלא הוא על הארץ אשר אתה בא שמה כלומר כי הלא אתה אין מזל שולט בך כי אין מזל לישראל גם הארץ אין עליה שר או מזל כי אם ה' הדורש אותה תמיד ואם כן אמור מעתה כי הכל בהשגחה מאתו יתברך וא"כ אשר בנשך נתן ותרבית לקח לא יחיה בקרב ישראל שחיו על יד יחזקאל כי הלא החיות המת לא בטבע הוא ולא מפאת שר או מזל רק בהשגחה אלהית ועל כן המכחישים לא יחיה בה. ובמה שכתבנו ע"פ וחי אחיך עמך האומר על ענין זה שהוא כי אחר שבנים אנחנו לה' אלהינו איך יתכן יעשיר את זה ויעני את זה עד ככר. לחם אך הוא כי כאשר בכותב איש כל נכסיו לא' מבניו לא עשהו אלא אפוטרופוס שאומדן דעת הוא שאינו מניח את כל יתר בניו למות ברעב אלא ודאי שחלק כל שאר בניו נתן לזה שיתפרנסו תחת ידו כאפוטרופוס ועד"ז אחר שעשיר ורש בניו יתברך המה למה יעשיר את זה ויעני את זה אך אין זה כ"א שכל חלקי העניים נתן לעשירים יהיו כאפוטרופוס על הדלים מנכסי עצמם וא"כ הנותן לדל ברבית אחר שמשלו הוא נותן לו למה יקח ממנו ריוח והלא הוא יתברך אב לכולם ולא העשיר את זה כ"א שיהיה כאפוטרופוס כי גם הדל לו בן ושלו נתן ביד העשיר וזהו וחי אחיך עמך שהחיים ומזון של אחיך הרש עמך הם מאתו יתברך ומי שעושה כן חושב שלא מן ה' הוא זה רק מהמזל ואינו יהודי ובמה שאינו מאמין כי ה' נתן לו חלק אחיו ככותב כל נכסיו לבן בין הבנים כופר באלהי ישראל אשר הוא כאב להם וזהו אם כבנים אם כעבדים שלא היה לו יתברך להעשיר עבד אחד ולהרעיב כל שאר עבדיו ועל בחינת בנים אמרו שהוא ככופר באלהי ישראל ועל בחינת עבדים אמרו שהוא ככופר ביציאת מצרים כד"א כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וע"כ לא חי כמתי יחזקאל כי הוא חי אחיו שהיו עמו החסי' מבעליו גם חייו לא יתננו לו:

כי תדור נדר כו'. יהיה ענין הסמיכות במה שארז"ל כי המלוה ברבית לא יקרא ה' אלהיו כו כופר באלהי ישראל יקרא כאשר למדו מפסוק את כספך לא תן לו בנשך כו' אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי כו' ובזה יאמר לא תשיך לאחיך כו' וכי תדור לא יהיה נדר כ"א למי שה' נקרא אלהיך אך לא מהנשך כי אז לא אלהיך אנכי כי לכופר בה' אלהיו יתייח.

א בדרך אחר והוא פן תאמר אם כ"כ מאס ה' בנוטל שכר על מי שמאחר לשלמו גם הוא יתברך לא יקפוד על מי שנודר נדרים ומאחר לשלם נדרו כי אין להקפיד באיחור ע"כ אמר אינו דומה לזה מב' טעמים א' כי הלא כי תדור אינך נודר לחבירך העני כ"א לה' שבמה שהוא ה' וגם הוא אלהיך כי אתה ושלך שלו כי ממנו יתברך הכל ולמה לא תתן לו מיד את שלו. ועוד ב' כי גם הוא יתברך ממתין ואינו אומר אלא לא תאחר לשלמו שהוא על האיחור הנודע שהיא ג' רגלים אך זה יהיה כאשר לא שכיחי עניים כי דרוש ידרשנו כו' כלומר כ"א יש דריש' דשכיחי עניים שואלים ודורשים לחם לאכול אז ידרשנו ה' אלהיך מעמך גם שלא תאחר שיעור האיחור כי מחייב עליה לאלתר ואין קפידה לו יתברך רק עליך כי יהיה בך חטא ולא על הדל שלא יחסר לו. או בדרך האחרת לומר הנה ב' דרכים יש להיטיב לעניים ולאביונים או דרך הלואה או מתנת חנם אמר אם תיטיב לו בהלואה לא תשיך לו באופן שתוציא הנאתך מתוך מעיו וגם ה' יוצא את אשר היטיב עמך והעשירך ממך כי תהיה הולך ומתרושש כמו שכתבנו כי תחלה תשיך נשך כסף ויתום כספך ועודך מחזיק ותשיך נשך אוכל כי התבואה והפירות שישארו בביתיך תלוה אות' סאתים בשלש וכאשר יתמו תשיך נשך כל דבר אשר ישך שהם שאר מטלטלי ביתך. ואם מה שתטיב לאביונים דרך מתנת חנם תן להם מה שתתן מיד לא שתתן באופן שתדור ותאחר שיהיה להם מכלות עינים ומדיבות נפש עד שיראו עיניהם מתנתך וזהו לא תאחר כו' וגם זה דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך אם תאחר שיקחנו מנכסיך נמצא שמה שנדרת חסר ממונך ולא נשאר לך כ"א החטא בלבד ולא הממון וזהו והיה בך חטא. וש"ת גם שלא אדור יאבד ממון הבלתי נותן לעניים ולאביונים לזה אומר וכי תחדל לנדור גם שידרוש ה' ויאבד הממון לפחות לא יהיה בך חטא כנודר ומאחר דתרוייהו איתנהו ביה:

או בדרך אחרת והוא מאמר שלמה בחכמתו באומר מרבה הונו בנשך ובמרבית לחונן דלים יקבצנו כי הוא יתברך יעביר הונו ממנו ויתננו למי שיחונן דלים בו כי לכך ניתן לראשון כמפורש למעלה וזה יאמר פה כי הוא יתברך מדבר תחלה עם המרבה הונו בנשך ואומר לו לא תשיך כו' ורומז לו שיאבד הונו באומר נשך כסף נשך אוכל כו' כמדובר למעלה ואח"כ מדבר עם החונן דלים שאליו ינתן הון המלוה ברבית אומר לו כי תדור כו' לדלי' לא תדור נדר ותאחר לשלמו כי כמקרה המשיך לאחיו גם אתה יקרך כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך ותתרושש והיה בך חטא כבקודם. או יהיה הסמיכות לומר הלא הזהרתיוי לא תשיך לאחיך כו' וש"ת אם אלוה חנם במה ארויח אל תחוש כי כאשר תדור לא תאחר לשלמו ובזכות הצדקה שתתן מיד תעשיר משא"כ אם תאחר כי דרוש ידרשנו ה' כו':

עוד יתכן בביאור הכתוב בכפל אומר תדור נדר ואומר דרוש ידרשנו והוא כי אומר הוא יתברך הנה אתה נדור ובא אתה מהר סיני לתת צדקה כי אחת ממצות ה' היא באופן כי טוב היה שלא תדור כ"א תתן מה שאתה נדור מאז וזהו כי תדור כבר הוא נדר לה' מסיני ע"כ לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך שתי דרישות א' על נדר שמהר סיני. שנית על הנדר הזה השני נמצא שמה שהרוחת עתה בנדרך לא היה רק חטא על האיחור מה שלא היה לך חטא זה על הנדר הקודם על דבר האיחור כיון שלא תעדר מהנתינה אחר ימים. וש"ת כי בסיני לא נדרת לתת צדקה לא כן הוא כי הלא בסיני דברת בפיך לקיים כל מצות התורה כמו שכתבו ז"ל שהדבור עצמו היה מדבר עם כל אחד מישראל ואומר לו מקבלנו את עליך כך וכך מצות יש בו כו' ואמר לו הן באופן שכל מצוה ומצוה אפילו דרבנן אמרו בפיהם שהיו מקבלים כמפורש שם וא"כ אין נדר גדול מזה כי הצדקה בכלל המצות וזה מאמר הכתוב בדרך ק"ו שאומר הנה מוצא שפתיך אפילו לא מלבבך כי אם מהשפה ולחוץ ראוי לך תשמור מן הדין כאשר נדרת לה' אלהיך כלומר כי אשר נדרת יאמר עליך אחר היית לה' אלהיך כי אמירה לגבוה כמסירה להדיוט באופן שנדר יקרא באמת אפילו לא היה רק מוצא שפתיך בלי נדבת לב כל שכן כי נדבה שהיא מהלב היא מה שדברת בפיך בסיני ולא מוצא שפתים בלבד וזהו נדבה אשר דברת בפיך והוא כי אין תואר נדבה כ"א מהלב כמאמר רש"י ז"ל שע"כ נקרא הנדיב נדיב לב לפי שהנדיבות מהלב הוא:

עוד יתכן יאמר כי תדור הזהר שיהיה הנדר לה' אלהיך ולא לשום פניה כהוראת נדיבות וכיוצא בה וגם לא תאחר בהיות כוונתך לשלמו כי הלא לא יבצר שתפקד מיד כי דרוש ידרשנו כלו' יש דורש את אלהים וקובל עליך מיד כי ירעב וע"כ להיות שיש דורש לכן ידרשנו ה' אלהיך מעמך ויפקיד את נדרך ותחת היות על מעשי הצדקה ברכות וראוי עתה במה שתאחר יהיה להפך שיהיה לך חסרון וז"א והיה בך חטא לשון חסרון כד"א ובני שלמה חטאים ולא אומר לך כ"א בך כלומר שלא בלבד יחסרו ממך אשר נדרת כי זה הרי נאמר ידרשנו ה' אלהיך מעמך שהיא מהממון שעמך כ"א בך בנפשך יהיה חסרון משא"כ כי תחדל לנדור שעם שתאחר מתת הראוי לך בעת הצורך לא יחסרו ממך רק מה שהיה ראוי לך לתת אך לא בך בנפש וזהו לא יהיה בך חטא שלא יהיה חסרון של בחינות מלת בך כמדובר:

עוד אפשר לומר כי תדר נדר שתדור לעני שני נדרים הם אחד לדל שנית לה' אלהיך אשר צוך ומזונו עליך ית' וזהו כי תדור נדר והוא ענין מלוה ה' חונן דל כי את ה' מלוה ואת הדל חונן בפעולה אחת ל"ת כי דרוש כו' לומר לא על חסרון שיחסר לדל אני מזהירך כי לא יחסר כי הלא דרוש ידרשנו ה' אלהיך כי יתן דרישה כפולה לדל מחמת כפל הנדרים באופן שיתן לו אוכל למכביר אך יהיה מעמך שמשלך יחסיר מה שיתן לדל נמצא שוהיה בך החסרון ולא לדל וזהו והיה בך חטא וחסרון אך לא לעני ועליך אני דואג אך כי תחדל לנדור לא יהיה בך החסרון. גם אפשר לפרש כל הנדרים וכפל שתי הדרישות על שני מיני נדרים של עניים ושל גבוה ושאר הכתוב מעין הנזכר כמדובר למעלה:

כי תבא בכרם כו'. אמר הנה צויתי את העשיר שאם ילוה לדל לא ישיך לו ואם יתן לו מתנת חנם לא יהיה דרך נדר ויאחר לשלמו עתה בא ומייעץ את העני ואומר לו הנה אם ילוה לך יבקש רבית ואם מתנת חנם יהיה בתורת נדר ויאחר לשלמו על כן היה אפשר תבחר ותקרב לחזור על הפתתים אך לא זו הדרך כי תתבייש אך כי תבא לא יהיה לפתחו כ"א בכרם רעך דרך שכירות או כי תבא יהיה בקמת רעך דרך שכירות שאין שם בושה וש"ת שכירות אינו משתלמת אלא לבסוף ובעוד שאעשה מלאכה מבקר עד ערב מה אוכל אל תחוש שאם הוא שתשכיר עצמך בכרם ואכלת ענבים ולא תרעב אך השמר לך באופן שלא יקוצו בך שתאכל כרעבתן לצבות בטן כאוכל שלל אויביו כ"א כנפשך שבעך שיהיה לשובע נפשך ולא לשובע גופך וזהו כנפשך שבעך כי לנפשך יהיה שבעך של גופך וכן לא תביא את אשתך שתאכל עמך או לשים בכליך להוליך לה אל ביתך כי אל כליך לא תתן וכן כי תעמוד בקמת רעך דרך שכירות וקטפת מלילות בידך לאכול אתה ולא לאשתך וגם חרמש לא תניך פן יקוץ בך הבעה"ב וש"ת א"כ אגרש את אשתי שלא תוכל לסבול לבלתי אכול עד הערב מדמי השכירות לז"א כי יקח איש אשה כו' והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר אז וכתב לה כו' אך על מה שמצירה אותך בתלוניתיה על איחור מזונותיה אל תגרשנה מפני כך וש"ת מה אעשה להשקיט תלונותיה לז"א כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא לשלול שלל להביא טרף לביתו ולא יעבר כו' כ"א נקי יהיה לביתו שנה אחת והוא כי יקח אשה רק בעצת שלמה בחכמתו עד יכין מחייתו כאומר הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך והוא שעל ידי כן לפחות לשנה אחד ושמח את אשתו אשר לקח בשנה ההוא באופן תקשר אהבה עמך ולא תקוץ בך אם לא תספיק לה מזונות בעתה וישבות דין וקלון. או שעור הכתובים אל תאמר אם כסף ילוו אותי נשך ומרבית יקחו ממנו אם ידורו נדרים יאחרו לשלמם ובין כך ובין כך יחסר לחמי בבית ולא תאבה האשה להמתין ויהיה לי דלף טורד מדייני אשתי ואם אשכיר עצמי בכרם או בשדה אוכל ענבים או מלילות והיא תרעב עד הערב ואיך אעשה לה אגרשנה או אלך לי לצבא בסכנה אולי אשלול שלל ואבוז בז להאכילה או אלך לי אל ארץ סחרת והיא תשאר ענייה סוערה בירכתי ביתה ואם יזדמן מי שילוה לי מעות הלא יחבול כלים עושה בהם אוכל נפש לא יתרצה אם לא שיהיה בטוח שאשלם לו שיקח כסותי או שמלתי לעורי במה אשכב וא"ת נא אלהי כי מי הכניסני ללות ולמה לא השכרתי עצמי לפועל ואוכל בכל יום שיעור דמי שכירות מי יתן והיו נותנים דמי שכירות מדי יום ביומו כ"א יאחרו עד תת דמי שכירות ג' או ד' ימים כאחת ובין כך ובין כך אצטרך ללות ובבא דמי השכירות יעשו להם כנפים וישאר החוב עלי על כל הדברים האלה אמר מרע"ה הנה הוא ית' מתקן הכל על אשר תאמר שאם ילוו אליך יהיה ברבית ע"כ אני מצוה לעשיר ואומר לא תשיך לאחיך כו' כי יתום ממונו כמדובר למעלה שאם בתחלה יהיה לו כסף להשיך עוד מעט ולא יהיה לו רק אוכל שארית תבואתו ועד מעט שגם אוכל לא יהיה לו כי אם מטלטלי ביתו ואשר אמרת שאם יתן מתנת חנם ידור ויאחר ובין כך ובין כך תרעב ללחם גם זה מתקן הוא ית' כי הנה מצוה ואומר לו כי תדור נדר לה' אלהיך הוא כי אתה ושלך לאלהיך הוא ולכן לא תאחר לשלמו כ"א לא יעשה כן דרוש ידרשנו ה' ואם תשכיר עצמך בכרם רעך הלא אל הנוגע אליך ביום הנה ואכלת ענבים כנפשך ואם יהיה השכירות בקמת רעך אותה תאכל ביום כי וקטפת מלילות כו' וישארו דמי השכירות ללחם ביתך ואם לא יתנום עד סוף היום ולא יהיה לסעודת הבקר ויהי לך מדייני אשה ותסכים ותאמר טוב שבת על פנת גג מאשת מדנים ותבא לגרשה אל תעשה כדבר הזה כי הלא צוה הוא ית' כי יקח איש אשה כו' שאם מצא בה ערות דבר בלבד הוא שיכתוב לה ספר כריתות ויגרשנה אך על דבר כזה לא תגרשנה ואשר היה עולה על לבך שאם לא תגרשנה תצטרך ללכת לצבא או נדח בארצות לבקש לחם גם זה לא תעשה כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא כו' נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו ואם תאמרו מה נאכל בשנה ההיא וגם אחרי כן אם אקח בהלואה יחבלו דבר שאני עושה בו אוכל נפש ואקיץ בו ואסיח דברים חלילה או לדבר סרה נגד האיש ההוא על דלותי אל תירא מזה כי הלא צויתי את המלוה לא יחבול רחים ורכב שעושי' בהם אוכל נפש וה"ה לכל כיוצא באלה וגם אשר תתפקר לדבר סרה השמר בשביל נגע הצרעת לשמור כו' כי הנגע צרעת בא על לשון הרע וזהו השמר בנגע הצרעת ולמען תירא זכור את אשר עשה ה' למרים על שדברה נגד משה עם שהיה בשר ודם ואחיה ועם שכיוונה לשם שמים וכ"ש אתה עתה אם תדבר נגד קונך שהביאך אל העוני הלז. ושמא תאמר אם לא יקח רחים ורכב יקח שמלתך לעורך. וא"כ במה תשכב גם זה אינו כי הלא צוותי כי תשה ברעך משאת מאומה כלומר אל יעלה על רוחך כי יש לך עליו חוב ממון כי לא כן רק חוב של כלום כי לה' הכסף והזהב. ועל כן לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. נמצא כי אינו בבחירתו לקחת העבוט שירצה כי הלא בחוץ יעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך כו' מה דרכו להוציא פחות שבכלים ואם איש עני הוא שאפילו לא יבא הנושה בו אל הבית כ"א העני עצמו לא ימצא זולת שמלתו לעורו ואם כן במה ישכב. הנה גם זה תקנתי לך כי הלא צויתי ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש שהוא בכל לילה כי ע"כ כפל בהשבו השב תשיב ולמען הפיס דעת המלוה הנני אומר לך דבר אמת שהוא אל יעלה על רוחך שמבלי אין שמלות לאדון הכל לא יזמין שמלה לעני ההוא עם היות כי אל זה יביט אל עני כו' ולא שיהיה אדון הכל כמבקש ממך שאת ענייו תרחם. אך אין זה כי אם שרצה הקב"ה לזכותך על יד מצוה זו כאומרם ז"ל יותר ממה שהבעל הבית עושה עם העני העני עושה עמו וכן אמרו במדרש שוחר טוב שאמר דוד ישב עולם לפני אלהים ולא יהיו אלו עשירים ואלו עניים והשיבה רוח הקדש אם כן חסד ואמת מן ינצרהו וזה אומרו יתברך פה למען יברכך כו' לומר מה שאטריח בזה ולא אהיה כמבקש ממך ולא נתתי לו שמלה כאשר נתתי לך. הוא למען יברכך ולמען לך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך ותזכה אותך כאלו עשית צדקה: