← All works
Alshekh on Torah Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections
Deuteronomy.16.13.1 חג הסוכות תעשה לך כו' . הלא אמרתי לך כי בחג הפסח שלא נגמרה טהרת הנפש לא אמרתי ושמחת עם היות שלא תעדר מציאותה אך רמזתי כי אז לא הגדלת השמחה לפני ה' אלהיך כי עדיין לא הטהרת לגמרי אך אח " כ ששבעה שבועות תספור לך שהוא גמר הליבון וקבלת התורה אז ושמחת לפני ה' אלהיך כי מעצמך תכוין לשם ה' ולא לשמחה בעלמא . אך בחה " ס ידעתי כי מעצמך חה " ס תעשה לך כלו' לך שהלא על הנוגע אל הנאת גופך . ולא לה' כחג השבועות שהיה לה' אלהיך וז " א תעשה לך ומה שתעשנו לך ה " ה למה שהוא באספך מגרנך ומיקבך שע " כ תשמח על כל הטובה אשר תראה . אך לא זו הדרך כי אם הבט אל בחינה אחרת והיא כי ושמחת בחגך כלומר בחג הזה שהוא שלך והוא מה שכתבנו כי חג הסוכות הוא לנו כי בו יורה הוא ית' שנצחנו בדין של ר " ה ויוה " כ . כי הטהרנו ונתכפר מכל עון וחטא ועל בחינה זו תשמח וז " א ושמחת בחגך שהיא בחג המתייחס לך . ובדבר הזה לא יהיה כאשר היית אתה חוגג על שם טובותיך הגשמי שהוא על היות חג האסיף כאמרו חג הסוכות תעשה לך . כ " א תשתנה לטוב שהוא לחוג לשם ה' אלהיך וזהו שבעת ימים תחוג לה' אלהיך לשמו ית' על טוב הנפשיי ולא על ההנאה הגשמית . ועכ " ז לא תרבה השמחה פן תתפקר על רב אוסף תבואתך כי אם והיית אך שמח כי כל אכין ורקין מיעוטין הן . וזהו כי יברכך כו' בכל תבואתך כו' והיית אך שמח :
Deuteronomy.16.16.1 שלש פעמים כו' . הנה ג " פ נאמר פסוק זה בתורה . באחד נאמר את פני האדון ה' ובשני אמר פני האדון ה' אלהי ישראל ובג' בפרשה זו נאמר את פני ה' אלהיך . ואפשר כי הוא כנגד פסח שבועות סוכות . והאחד שכנגד פסח עדיין לא היה ה' אלהינו בעצם כי לא נגמרה הטהרה עד ו' בסיון ולא קבלנו התורה . רק נודע היותו ית' אדון על הכל כי השתרר על פרעה ומצרים ולא שוה להם השר שעליהם וגם עלינו שלט . ויראהו לעינינו מת על שפת הים . וז " א את פני האדון וגם הורה היותו ית' ה' מהוה הויות כי ברא העולם כאמור במקומו איך הורה חידוש העולם וז " א ה' . אך השני שהוא כנגד שבועות שקבלו עליהם אלהותו ית' ותורתו ע " כ עליו אמר האדון ה' אלהי ישראל . אך להיות כי מיד עשו את העגל ומה גם למשז " ל כי היו מקבלים התורה ורעה בלבבם לע " ז כד " א ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וזה לא בכולם היו רק בקצתם ע " כ לא היה האלהות בפרטות לכל אחד . אך בחג הסוכות שנתכפר להם העון ומה גם שעבר עליהם יוה " כ וקבלו למחרתו לוחות שניות אז כל אחד מישראל היה עליו קבלת אלהותו כלשונו יתברך באמרו אנכי ה' אלהיך ולא אמר אלהיכם על כן הפעם השלישי שהוא כנגד סוכות נאמר בו ה' אלהיך לשון יחיד . ולא אמר האדון למה שהיא תואר דין כנודע ובחג הסוכות שאחר יום הכפורים הכל רחמים . וע " כ יתכן רבה שמחת סוכות מהשנים האחרים כי בפסח הראשון נאמר ראה ראיתי שראה הוא ית' שתי ראיות העגל והענוי וגם המרו על ים בים סוף . ובשבועות כנ " ל . אך סוכות בו היו נקיים וגם שבפסוק זה נזכרו השלשה חגים חג המצות וחג השבועת וחג הסוכות עכ " ז עיקר הענין הוא על חג הסוכות דעלה קאי :
Deuteronomy.16.17.1 איש כמתנת ידו כו' . הנה מהראוי היה לומר מתנת איש כידו או כמסת ידו כי אומרו איש כמתנת ידו יראה משולל הבנה . וגם אומר כברכת כו' יראה שהוא ענין ראש הכתוב והוא כפול :
Deuteronomy.16.17.2 אך יאמר מאמר התנא באומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו . וזה יאמר איש כמתנת כו' לומר הלא אמרתי לך שלא תראה את פני ריקם אל יראה בעיניך כי שואל אני ממך כי אתה דע לך כי האיש הנותן הוא כמתנת ידו מה מתנת ידו הוא שלו יתברך כי לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות . כן האיש עצמו הוא שלו ית' ואל תאמר כי אתה הוא הנותן . כי הלא אמשול לך משל כי הלא הכסף והזהב שהרוחת על יד אמצעות בני אדם שנשאת ונתת עמהם האם תאמר כי אותם בני האדם הם נתנו לך הריוח לא כן הוא כ " א ברכת ה' היא העשירתך וא " כ לא היו רק סרסורים שעל ידם ברכך ה' . כן גם זה ה' הוא הנותן לדל אלא שהוא על ידך . וזהו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך עם שלא נתן לך מידו לידך כי אם על יד הזולת כן גם אתה מתנתך שלו ית' הוא אלא שהוא על ידך לכן אל ירע בעיניך לתת . א " י מעין זה . איש שהוא כל עצמות האיש בתתו צדקה ידמה למתנת ידו מה מתנת יד האדם בתתה לדל אין היד היא הנותנת כי אם כל האדם עצמו ובפרט הנפש שהיא העיקרי כי היא האדם . ואין האדם בידו רק חלק שהיא שליח של הכל . כך כל האיש עצמו אינו רק שליח כי נפשו שהיא האדם שהיא חלק אלוה ממעל הוא שליח הכל שהוא הקב " ה . נמצא כי הוא יתברך הנותן והיא כברכת ה' אלהיך כו' . והוא כי ית' אומר וצויתי את ברכתי לכם והנקראת ברכה היא העושה כאומר ועשת את התבואה לשלש השנים וכן הוא אומר ברכת ה' היא תעשיר ועם כל זה האם נאמר שהיא הנותנת ולא השי " ת . לא כן הוא כ " א נאמר שה' הוא הנותן אלא שהוא על ידה כי חלקו ית' היא והחלק שליח הכל . כן הוא ענין הצדקה כי נפשך הנותנת היא שליח יוצרה כי חלקה היא וז " ל כברכת ה' אלהיך שהוא העושה . ועכ " ז לא אמר אשר נתנה לך כ " א אשר נתן לך ואין זה רק כי מה שהיא עושה הוא ית' העושה ונותן כמדובר . וע " פ שני הדרכים האלה מה שהתחיל הפסיק שלא לנוכח ויצא לנוכח הוא . כי מתחלה אומר כלל אחד . שאיש כמתנת ידו שהוא כולל על כל איש כצדיק לבלתי צדיק . וכשבא לתת טעם באו' כברכת ה' אלהיך שהוא להביא ראיה מברכת ה' דבר לנוכח כי אין הקב " ה מצוה את ברכתו רק לצדיק . משא " כ לרשע שלפעמים טובתו היא לרעתו ולא דרך ברכת ה' בא לו עושרו כנודע . ואל הש " י מכוון להודיע טעמו של דבר :
Deuteronomy.16.17.3 או יאמר הנה איש יראה לו כאלו הוא נותן מתנת ידו הוא ולא מה' הוא וזהו איש כמתנת ידו ואיש כזה שלא לנוכח אדבר בו . אך דע לך הקרוב אלי כי אינו כן כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך כן הדבר הזה כי כאשר ברכת ה' אשר נתן לך הוא ית' הוא הנותן כן גם מה שאתה נותן ממנו ית' הוא לדל ההיא כי אינך רק אמצעי . כי כאשר ברכת ה' באהלך באמצעות זולתו ית' והוא הנותן באמת כן אשר תתן לדל הוא ית' הנותן על ידך . או יאמר איש כו' . לומר הנה איש הנותן צדקה דרכו הוא לתת כמו בנותני מתנת ידיו שהוא כמי שנותן לחבירו מתנה דק " ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו . כן בתתו לדל מודיע או נותן מיד ליד . אך לנותן לדל לא טוב הוא כי יתבייש . ולכן אל העושה כן אני מדבר שלא לנוכח . אך הקרב אלי ושמע בקולי איעצך והוא כי תתן כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך שלא בירך אותך רק בסמוי מן העין בדרך הסתר וגם אתה לא ראית אותו בברכך אותו ולא נתביישת כן גם אתה כברכת ה' תתן שהוא מתן בסתר :
Deuteronomy.16.18.1 שופטים ושוטרים תתן לך כו' . ראוי לשים לב . ( א ) אל אומרו לך שהוא מיותר וכן אומר אשר ה' אלהיך נותן לך שגם הוא מיותר . ( ב ) אומר ושפטו את העם מי לא ידע כי את העם ישפוט ואם הכונה הוא שישפטו משפט צדק עם כל זה אומר את העם מיותר . ( ג ) מי לא ידע שלדון משפט צדק יתמנו . ( ד ) כי הלא באומר שופטים ושוטרים תתן לך הוא מדבר עם הממונים ובאומר ושפטו כו' הוא צווי אל הדיינים . ( ה ) למה לא ידבר לנוכח עם הדיינים לומר שפטו צדק כפ' שאחריו שידבר לנוכח אתם . ( ו ) אומר לא תטה למה נאמר כי בכלל אומרו ושפטו את העם משפט צדק היה . ( ז ) אומר לא תטה משפט ואומרו לא תקח שוחד הם דברים חמורים מהכרת פנים ולמה שם או' לא תכיר פנים בין שניהם שאינם לא מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה . ( ח ) אומרו דברי צדיקים כי לפי המפרשים היה ראוי דברים מצודקים יאמר . ( ט ) אומר צדק צדק תרדוף למה כפל מלת צדק וגם איך יצדק בו ל' רדיפה . ( י ) כי אחר אומר וירשת את הארץ אומרו אשר ה' אלהיך נותן לך הוא מיותר כי נודע הוא :
Deuteronomy.16.18.2 אמנם הנה כללות הענין הוא כי שלשת הכתובים האלה . הא' ידבר עם ראשי ישראל הממונים את השופטים ואת השוטרים . והב' עם הדיינים . והג' עם הבעלי דינים . ונבא אל עניינם אחד לאחד . והוא כי הנה צווי מינוי הדיינים אינו רק לגדולי ישראל ונשיאיהם . ויקרה ימנם גדול הדור דיין לשפוט ושוטר לכפות את הבלתי שמוע בקול הדיין ויבא דין הגדול ההוא בפני השופט אשר מינה ויתחייבהו בדין ואם לא ישמוע יצוה את השוטר יכפנו . ואז העשיר ההוא יענה עזות ויאמר הלא אני מיניתיו וזו היא שימת עין הגמול הוא משלם כי ישתרר עלי וגם השוטר אשר מיניתיו היכפה את שר בישראל כמוני היום . ע " כ כמדבר אל הממונה אמר שופטים ושוטרים תתן לך ותמנה לך כלו' לעצמך שידונו לך הדיינים ויכופו אותך השוטרים וז " א לך . ויהיו שופטים ושוטרים בכל שעריך שהוא בכל עיר . ובאו' אשר אני נותן עם שבעת העמדתם כבר ניתנה . והוא כאומר עדיין מתנת שעריך הווה אם תעשה צווי זה ואם תחדל לא תתקיים לך המתנה כי ירושת הארץ תלויה במינוי הדיינים הכשרים . ודרך כלל אם תתן שופטים לשבטיך שהוא בכל שבט ושבט יצוה עליהם שגם שיהיו שופטים מיוחדים בכל עיר שבכל שבט אל ימשכו ידיהם מלשפוט את הזול' מבני השבט אשר נתמנו עליו רק ושפטו את העם דרך כלל בבוא לפניהם מא' משבטי ישראל במקום אשר הוא שם . ולז " א ושפטו את העם ויהיה משפט צדק שגם שיתמנו בכל העיר לאנשי העיר ובכל שבט על השבט עכ " ז כשישפטו את העם דרך כלל לא יהפכו בזכות בני העיר או השבט שעליו נתמנו יותר מעל שאר עם הארץ . וזהו או' לשבטיך אחר אומרו בכל שעריך ואז ושפטו את העם דרך כלל משפט צדק . וככתוב אצלנו ע " פ דן ידין עמו כו' שאמר כי שמשון שעליו הכ' ידבר ידין עמו הוא שבטו כאשר ישפוט לא' משבטי ישראל . כי גם שבטו כמו זר נחשב בעיניו לבלתי הפך בזכותו מכל שאר ישראל :
Deuteronomy.16.18.3 או יהי' כי בא ללמד ימנו שפטים ושטרים . ושפטו את העם ולא ששפטים ושטרים יצטרכו לשפוט אותם כי יהי' להם דבר כי האי דייני דנ " מ ממונא בדינא לאו דיינא הוא . וע " ז אחשוב שהיה מתפאר אבשלום בגונבו את לב בנ " י והוא בשום לב אל דברי הכתובים ההם באומרו והשכים אבשלום ועמד כו' . והיה כל איש אשר יהיה לו ריב לבא אל המלך למשפט ויקרא כו' ויאמר אי מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי ישראל עבדך ויאמר אליו אבשלום ראה דבריך טובים ונכוחים ושומע אין לך מאת המלך ויאמר אבשלום מי ישימני שופט בארץ ועלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו :
Deuteronomy.16.18.4 והנה ראוי לשים לב מה זו שאלה אי מזה עיר אתה מה איכפת לזה . וגם תשובת האיש יראה קרה כשלג באומרו מאחד שבטי ישראל עבדך כי לא היה מגלה עירו . ועוד שהיה משיב שלא כענין כי הוא שאל על העיר והוא השיב על השבט . ועוד אומרו ראה דבריך טובים ונכוחים כי הלא עד כה לא סיפר טענותיו שיאמר לו שדבריו טובים ונכוחים . ועוד אומרו מי ישימני כו' איך יתכן שכל הבא לפניו יצדיקהו האם אפשר לזכות שטרא לבי תרי הלא אם אחד יצדק שכנגדו יתחייב . אך יאמר כי לגנוב דעת את העם שאל אל הבא לידון לפני המלך טרם יכנס . אי מזה עיר אתה . כלומר אם אתה מערי יהודה ממשפחת המלך יצדיקך כלומר שיחנף את קרוביו . אז האיש יבין דבר ויאמר מה זו שאלה משוא פנים יש בדבר הלא עברי אנכי מאחד שבטי ישראל מאיזה שבט שאהיה משפט אחד לכל . אז היה משיב ואומר לו ראה דבריך טובים ונכוחים בדבר הזה כי אין לישא פנים לרחוק ולקרוב . אך ושומע אין לך . ומי יתן והיה זה מאת העומדים לפני המלך ולא מהמלך עצמו אך הוא מאת המלך כי המשוא פנים ממנו הוא . ולבל יראה שעל עצמו היה דורש לא היה סומך מיד ואומר מי ישימני שופט כו' . רק היה שותק כאלו גמר עניינו . ואח " כ חוזר וניעור אומר מי ישמני כו' וזהו אומרו ויאמר אבשלום פעם שנית בתוך דבריו לומר שהיה עושה כאלו היתה אמירה בפני עצמה . וגם לא היה אומר מי ישמני מלך בארץ בל יראה כי מחמת אדר מלכות היה עושה כי אם מי ישימני שופט בלבד והענין שאמר מי ישימני שופט בארץ כי א " צ לומר שלא הייתי נושא פנים את בני שבטי או קרובי כ " א אפילו את עצמי אם שאין דרך בני אדם לראות חובה לעצמו אני הייתי רואה חובה לעצמי בריבם עמדי . ולא היו צריכים להוציא ממני ממון בדין . וזהו אומרו ועלי יבא כל איש כו' לומר אפילו עלי יבא כו' שתביעתו היא עלי עם היותו כל איש חשוב או נבזה . שיהי' לו עלי ריב ומשפט שיהי' לו המשפט שיהי' הדין עמו אראה חובה לעצמי והצדקתיו בלי יצדיקוני דיינים זולתי ויוציאו ממנו ממון בדין . וזה יתכן כונ' תורה באומרה שופטים ושוטרים תתן לך בשבילך שישפטו אותך . אך לא תמנה מי שיצטרכו דיינים לדון אותם . כי האי דיינא דמפקי מיני' ממונא בדינא לאו דיינא הוא . וש " ת ומה נעשה אם לא ימצאון כאלה ואם היו כהם בא' הדורות לא יהיו בדורות אחרים . לזה אמר אל תירא מזה כי הלא איני שואל ממך תמנה דיינים כמשה ושמואל בכל דורות כי אם בערך דורו כי יפתח בדורו כשמואל בדורו ולפי ערך הדור לא יעדרו בכל דור ודור . כנודע מרז " ל שהראה לו הקב " ה למשה דור דור ודורשיו דור ודור ושופטיו כו' הנה כי מאז ראה יתברך ויחלק השופטים הראויים לכל דור ודור להביאם בעולם כפי ייחס כל דור ודור . וזה אמר אל תאמר אולי לא ימצאון כי דע לך כי השופטים והשוטרים שאמרתי הם אשר ה' אלהיך נותן לך בכל דור לשבטיך שהוא בערך שבטיך אשר יהיו בכל דור . כי מיוחדים ומיועדים הם מאתו ית' . ושעור הכתוב שופטים ושוטרים תתן אתה ראש ישראל הממנה אותם ותכוין לשם שמים שהוא לדון לך בעצמך שתקבל עול דיונותם גם על עצמך שע " י כן מגלגלים זכות ע " י זכאי שיזמין לך הוא ית' אותם אשר ה' אלהיך נותן לשבטיך הם ההגונים המיועדים לתיקון הדור שהם אשר ושפטו את העם ולא שיצטרכו גם הם להשפט :
Deuteronomy.16.18.5 או יאמר ושפטו כו' ע " ד זה לומר הלא אמרתי תתן לך שהוא לך ולא להם שלא תמנה מי שלהם יצטרכו לדון . ושמא תאמר מאי איכפת לך שיהיו הדיינים רואים חובה לעצמכם או שיוציאו הדיינים מהם ממון חיובם בדין כיון שבין כך ובין כך נעשה הדין . לז " א ושפטו את העם כו' לו' כי הנותן בלי דיינים ממונו ולא יצטרך ידינוהו הנה נבטח בו ישפוט את העם משפט צדק וזהו ושפטו את העם מ " צ . כלו' כי הבלתי עושה כן ויצטרכו להוציא ממנו בדין באופן שהי' בלבו לעשות שלא כדין איך יעשה הדין לאחרים . שקל וחומר הוא אם על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על של אחרים :
Deuteronomy.16.18.6 או יאמר . בשום שכל והבין ענין אומרו כי המשפט לאלהים הוא וכן מאמר יהושפט לדיינים באומרו לא לאדם תשפוטו כ " א לאלהים תשפוטו . והוא כי הדיין לפעמים חושב שדן את האדם . ודן את הקב " ה ע " כ אלהים נצב בעדת הדיינים על כי אליו ית' ישפוטו הם . והוא כי הנה הוא ית' דן את יושבי תבל ושוכני ארץ בראש השנה ויגזור על ראובן לתת לו בשנה זו מאה זהובים ולשמעון מאתים . ויקרה יהיה ריב בין שני אלה וכאשר עלה במשפט צדקו ית' הוא כי אין לראובן ביד שמעון כלום ונותן באותה שנה מאה זהב לראובן כאשר דן וקצב לו . ובא הדיין ודן משפט מעוקל ועל תביעת ראובן דן את שמעון שיתן לראובן י' זהב ולפי האמת הוא שלא כדין נמצאו מהפכים משפט אלהים בב' פנים . א' . שיצטרך הוא ית' עתה להחסיר לראובן הי' שלקח ממנו שלא כדין . ולהשלים למאתים אשר קצב על שמעון עשרה . שנית כי הוא יתב' ראה משפט תביעת ראובן על שמעון ודן שאין לו עליו כלום וע " כ נתן לראובן בלעדי זה ק' זהב אשר קצף לו ועתה הדיין הזה דן הפך דינו יתברך שהוא יתברך דן ופטר את שמעון וזה חייבו נמצא כי דן את הקב " ה ומהפך משפטו . ועל זה הזהירה תורה ואמר כי המשפט לאלהים הוא כי לאלהים ישפטו הם . והוא מאמר יהושפט לא לאדם תשפוטו כי לאלהים תשפוטו אם דן בדין אם אין . אך כאשר השופטים אשר בארץ המה ישפטו צדק יבא משפט מכוון אל משפטו יתברך נמצאו בלתי דנים את האלהים כ " א את האנשים . וע " כ הזהיר' תורה ואמר שופטים ושטרים תתן לך כלו' שישפטו לך ולא שישפטו את ה' . וזה בכל שעריך שהוא כי ישפטו באופן יהי חלק כל אחד אשר נתן לו האלהים קיים בלי שינוי . והראיה כי הכל קצוב מלמעלה והוא הדבר הניתן לכל אחד בהיות הדבר נעשה בצדק ואמת ושזה חפצו ית' יותן לאיש למטה מה שהוא שלו מלמעלה . כי הלא ראית בעיניך בעת חילוק הארץ כי שעריך הנזכר אשר אני נותן לך מהם הוא אשר היה לשבטים . והוא כי חלקו י " ב חלקים בלתי שוים זה עם זה . והיה אלעזר הכהן אומר אם שבט פלוני יבא בגורל חלק פלוני יעלה עמו כי הוא חלקו מאתו יתברך וכך היה עולה . הנה כי כאשר אין הטיה למטה אין יוצא לאדם רק חלק אחד אשר קצבו ויישרו לו מן השמים . וזהו אשר אני נותן לך לשבטיך כי החלק משעריך הנזכר אשר אני נותן לך הוא אשר היה לשבטיך בעת פועל הגורל אשר היה משולל הטיה . ולמה עשה ה' ככה ולא צוה תנו חלק פלוני לפלוני וחלק פלוני לפלוני אך אין זה כ " א להורות כי הנעשה למטה בצדק בלי הטיה מעין גורל המשולל הטיה יצא למטה לאיש מה שהיא לו למעלה כאשר היה יוצא בגורל מאמר אלעזר מפי ה' . וזהו אשר כו' לשבטיך כלומר שע " כ ראוי תמנה דיינים ישיתו לב אל דין האמת באופן ישפטו לך ולא שישפטו את ה' אם דן שלא כדין חלילה כי אם שישפטו את העם וזהו ושפטו את העם שהוא שיהי' משפט צדק שהוא משפט צודק אל משפטו ית' למעלה בבית דינו הצדק :
Deuteronomy.16.18.7 או שעור התיבות ושפטו את העם פה משפט צדק הוא אותו המשפט צדק שכבר נשפט שהוא בבית דין העליון :
Deuteronomy.16.19.1 לא תטה משפ' לא תכיר כו' . הנה זולת אשר הערנו למעלה ראוי לשית לב אל מה שלא אמר ולא תכיר פנים בוי " ו כאשר אמר ולא תקח שוחד :
Deuteronomy.16.19.2 אמנם הנה כתבנו כי פסוק ראשון דבר על ממני הדיינים . וזה השני אל הדיינים עצמם והוא כי ידבר אל כל אחד ואחד ואומר לו לא תטה משפט . והוא מה שכתבנו בסמוך כי כל משפט הבא לפני בית דין של מטה כבר נשפט בב " ד של מעלה והמכוין אל האמת צודק אל משפט אלהי' אשר שפט למעלה והבלתי עושה כן הוא מטה משפט העליון וז " א לא תטה משפט כלומר המשפט העליון לא תטנו והנה אם היית שם לבך כי האלהים נצב בעדת הדייני' אין פחד שתטה משפט . אך הוא כי אינך מכיר רק פנים אשר תראה אך לא אשר אין לו תמונה ואינך רואה והוא לפניך . וע " כ לבל תטה משפט אני אומר לך לא תכיר פנים שהם פני הבעל דין כלומר אך הכר אשר אין לו פנים כי אין לו תמונה אותו תכיר כי הוא נצב עמך . ואם ככה את עושה גם ולא תקח שוחד המביאך ודאי להטות . ואל תאמר אני אקח ולא אטה כי אם אדקדק וארד עד עומק הדין לעשות משפט צדק דע לך כי אי אפשר כי השוחד יעור עיני חכמים הם עיני שכלם לבלתי ראות חובה לנותן למו השוחד ובכל אשר יפנה יראה לו זכות . עוד כי ויסלף דברי צדיקים והוא כי יסלף ומסתם טענות הצדיקים בדינם . כי בראות הצדיק בדינו שהדיין מטה כלפי חבירו אשר השחיד מסתתמין טענותיו ומסתלפים כי יבהל מראות כי לב הדיין עם שכנגדו . באופן שאם יש לו טענה טובה תסתלף בלשונו ויאבד זכותו :
Deuteronomy.16.19.3 או מעין זה כי השחד יסלף ויעקש דברי הצדיקים בדינם בעיני הדיין שייראו בעיניו טענות עקשות וסלוף ורמאות . עם היות האמת אתם . ויחייבם נגד המשחידו :
Deuteronomy.16.19.4 או יאמר כמדבר אל כל א' מהדיינים בפני עצמו ואומר לו . הנה אפשר תורה היתר לומר לא אעות משפט רק אטה אותו מעט משורת הדין וגם אין הדין נחתך ע " פ כי רבים אשר אתי ומה אתן ומה אוסיף אנכי לבדי ודעת כל שאר הדיינים הוא שהדין כך אטה אני לומר כהם . ע " כ אמר גם אתה היחיד לא תטה משפט אפילו הטיה מה וזהו בדבור שאומר אתה זכאי או אתה חייב . אך כדי לימנע פן תבא להטות בדבור הזהר במחשבה וזהו לא תכיר פנים שאינו אומר לא תשא פנים כ " א לא תכיר שהוא אפילו הכרה בלב לא תכיר פנים בל תבא לידי דבור ומזה תבא לחטא גם במעשה וזהו לא תקח שוחד כו' . ושעור הכתוב לא תטה כו' אם תרצה שלא תטה משפט בדבור שמור המחשבה תחלה שלא תכיר פנים כי ממנה תבא להטות בדבור ומדבור תבא אל השוחד שהוא מעשה וע " כ אין באומר לא תכיר וי " ו :
Deuteronomy.16.19.5 או יאמר אם יחד עשיר ואביון יבאו לפניך והדל דרך משל תובע לעשיר עשרה זהב ואינו זוכה בדין . אל תאמר אוי לי אם אומר שהוא פטור ולרש אין כל ואוי לי אם אחייבנו והוא שלא כדין . אך אעשה זאת לא אעבור הדין לחייבו בכל כי לא אשחית בעבור העשרה אך אטה מעט מהדין שאזכה את העשיר בתשעה ואטה מעט לחיובו באחד בלבד שהוא קרוב לדין וישמח הדל בטוב מעט ולבל יקצוף העשיר אכיר פניו ואכבדהו באמור לו כי פניו אני נושא לבלתי חייבו יותר . אמרה תורה הנה אם ככה את עושה בשתי עבירות תתחתן כאחת . אחד לא תטה משפט . ואחד לא תכיר פנים . ושמא תאמר אם כן איפה אבחר דרכי שלא אטה משפט ולא אכיר פנים כי אם שאפטור את העשיר כי היא צדיק בדינו אחר שהזהוב שהייתי חפץ לתת לאביון תקחני לעצמי על פטורו ואז טוב לי שאיני מטה משפט ולא תכיר פנים כי אם פוטר את הפטור ונהנה על זה אני אומר ולא תקח שוחד שהוא אפי' לדון אמת כנודע מרבותינו ז " ל כי השוחד לא יניחך לראות לנותנו חובה כי יעור עיני כו' כמפורש למעלה . או יאמר סמוך אל סוף פ' הקודם שופטים כו' ושפטו את העם כו' והוא ענין מז " ל על סוף פ' ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו שהוא הבצוע שהוא משפט עם הצדקה שע " י הפשרה בלתי זכאי עושים עמו צדקה . וזה יאמר שופטים לשפוט ושוטרים לכפות את הסרבן תתן לך כו' . אך עצה טובה איעצך לבלתי יצטרפו לכפות על יד השוטרים והוא כי מעצמם ישפטו את העם משפט צדק שהיא פשרה שהוא משפט וצדקה האמור בדוד שע " י כן יקבלו שלום ביניהם . ושמא תאמר הלא יש סרבנים בלתי מתרצים בפשרה שלא לותר אפילו פרוטה ותתגדל מלחמה ביניהם ע " כ טוב הדבר כי גם בלי פשרה אעשה שלום ביניהם והוא שלא אעשה המשפט ע " פ הנקודה שיהיה אחד חייב לגמרי ואחד זכאי לגמרי כי תגדל הקטטה ביניהם אך אטה המשפט מעט ואעשה קרוב לדין לבל יצא החייב קרח לגמרי ואמור להם שכך הוא המשפט ושורת הדין ואינה פשרה באופן אעשה שלום ביניהם . ע " כ מצוך לא תטה משפט כשאתה דן בתורת משפט כי יש מהם בלתי חפץ בפשרה לא תטה אפילו הטיה מה מהמשפט עם היות כי מפני השלום אתה עושה . כי עתה תעשה מפני השלום ועוד מעט תעשה מפני הכבוד כי תכיר פנים ועוד מעט מפני הממון כי תקח שוחד וזהו לא תטה משפט ובזה גם לא תכיר וגם ימשך שלא תקח שוחד :
Deuteronomy.16.20.1 צדק צדק תרדוף כו' . עד כה דבר פסוק ראשון עם ממני הדיינים והשני עם הדיינים . ועתה בא הכתוב השלישי ודבר עם הבעלי דיני' ואמר צדק כו' ופשוטו של מקרא הוא כפירש רש " י הלך אחר בית דין יפה ויהיה הכפול לומר לא בלבד תשית לבך אל בית דין שהוא של צדק בערך אשר אינו בית דין יפה . כי אם גם צדק מצדק שהוא כי תבחר צדק מתוך אחרים של צדק שהוא היפה בין היפים . או יאמר קרוב לזה צדק כו' לומר ברודפך צדק שהוא הבית דין יפה . אל נא תכוין לומר כי תבחרהו למען על ידי חכמתו ידע לזכותך משא " כ זולתו אולי להעדרו יחייבך . כי אם צדק למה שהוא צדק תרדוף . ואל תשית לבך כי למען חייבם אותך יחסר לך מחייתך כי אדרבה עתה תחי' באמת . משא " כ אם היית נוטל ממון רעך שלא כדין שהוא לך העדר חיים כענין ואקבע את קובעיהם נפש . או אל תשית לבך למען תרויח מעות על ידי יודע חכמה לזכותך רק למען תחיה חיים אמתים על ידי משפט האמת וזה יתקיים בידך גם אם יחייבוך . ואל תחוש על חסרונך שגם עתה ירבה לך ממון כי וירשת את הארץ אשר ה' נותן לך שהיא זבת חלב ודבש ומלאה כל טוב וא " כ תחת אותו המעט תירש הרבה . או יאמר בהזכיר דין הידוע מהפרש שבין מתנה לירושה . והוא כי מתנה יש לה הפסק ויכול אדם לומר מתנה זו אני נותן לך לא בתורת ירושה כי אם בתורת מתנה ואחריך לפלוני אך ירושה אין לה הפסק . והנה על דרך זה אפשר מתנת הארץ אשר הוא יתב' נותן לבני ישראל נותנה בתורת מתנה שאם ייטיבו את דרכם היא להם ואם לאו אחריהם לגוים . או אפשר דרך ירושה שאין לה הפסק . ונבא אל הענין . והוא כי הנה שלשה הדרגות משפט . ( א ) שורת הדין שיקוב הדין את ההר וזה יקרא משפט . ( ב ) יקרא משפט צדק והיא פשרה ככתוב בסמוך מעין מאמרם ז " ל על פסוק ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו . ( ג ) הוא להיות הצדיק נמשך אחר הצדק יותר מאחר המשפט שהוא חסידות הרבה לפנים משורת הדין וזה יקרא צדק צדק . והוא כי משפט צדק שהמשפט עיקר אלא שהקרוב אל הצדק שהוא פשרה הקרובה לדין כי אינו רק צדק נמשך אחר המשפט . אך צדק צדק הוא צדק נמשך ונוטה אל הצדק ולא אל הדין שאינה קרובה לדין כי אם רחוקה הרבה ממנו : ואמר הנה הדיינים אין להם רשות להרחיק הפשרה מהדין כי אם משפט צדק כי מה שירבה לותר לזה הוא גוזל לכשנגדו . אך אתה הבעל דין שאני דובר בך בזה הפסוק טוב לך לוותר משלך דרך חסידות מפני השלום לעשות צדק של צדק נמשך אחר צדק ולא אל הדין . ומה שתרויח בזה יותר מהיות קרוב לדין שאמרתי למעלה אל הדיינים הוא כי הנה על עשות עיקר מהמשפט אמרתי אשר אני נותן לך שאפשר שהיא מתנה שיהיה לה הפסק . אך צדק צדק תרדוף אז היטיב אטיב עמך והוא כי מלבד אשר תחיה תחשב לך לצדקה הנותנת חיים לעושיה וזהו למען תחיה עוד אוסיף לך והוא כי לא בלבד תהיה לך הארץ בתורת מתנה כאמרי אשר אני נותן לך כ״א גם תעש' מהמתנה שיש לה הפסק ירושה שאין לה הפסק . וזהו אומרו וירשת את הארץ שתהיה לך בתורת ירושה הארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך בתורת מתנה כאומרי למעלה שעריך אשר ה׳ אלהיך נותן לך . ולפי מה שפירשו ז״ל על ויהי דוד עושה משפט וצדקה שהיה מחייב בדין את הדל ואם אין לו לשלם עושה עמו צדקה ופורע מכיסו . יאמר פה לדיינים ושפטו את העם משפט צדק כדוד . והנה אפשר שהבעלי דין יעשה קנוניא עשיר ורש להמציא תביעה שיתחייב הדל ויחלקו הצדקה ביניהם או להאכיל את הדל ברמאות ע״כ בפסוק זה שמדבר עם הבעל דין אומר צדק צדק תרדוף כלומר של צדק ולא של רמאות למען תחיה כו׳ . או יאמר צדק למה שהוא צדק תרדוף ולא לאהבת השכר . אך אם כל זה אני לא אמנע ממך שכר הרבה כי מה שאני מצוך זה לא להיותי צריך לזה כ״א צדקת מה תתן לי אך כוונתי היא למען תחיה כו׳ להרבות שכרך : או יאמר צדק כו׳ . והוא כי יש אנשים שלפי הטענות הדיין מזכה אותם בדין והם יודעים כי לפי האמת חייבים הם ושותקים ואומרים הקולר מל הדיין . אמר לא תעשה כן כי אם תרצה צדק כלומר שיעשו לך צדקה מן השמים גם אתה צדק תרדוף שאם תראה הצדק בורח ממך כענין שכתבנו שהדיין מצדיקו והוא חייב אתה תרדוף אותו עד תשיגנו ותעשה אותו . ומה הוא הצדק אשר יעשה לך ה׳ הוא שכר טוב וזהו למען תחיה כו׳ . או יאמר ענין רבה ב״ב תנא ששכר פועלי׳ להוליך לו חבית ממקום למקום ושברוה שקל גלימייהו אתו לקמיה דרב א״ל הב להו גלימייהו א״ל דינם הכי א״ל למען תלך בדרך טובים אהדר להו . אמרו עניי אנן וטרחינן כולי יומא ולית לן מידי למיכל א״ל הב להו אגרייהו א״ל דינא הכי אמר ליה וארחות צדיקים תשמור ע״כ . והנה הוקשה לנו בזה כי הלא יותר חסידות היה תת להם שכר מהחזרת טליתם ואיך על האחד קרא דרך טובים שהוא חסידות כי טוב והישר הוא לפנים משורת הדין . ועל הב׳ אמר וארחות צדיקים תשמור שהוא אורח לצדיק ולא לחסיד . והשבנו במקומו כי החסידות הוא משמרת לצדק׳ שהמתנהג בחסידות אפי׳ כשישגה לא יגע בצדקות וידוע כי העושה חסידות פעם אחת עדיין אינו משמרת לצדקות כי פעם אחת אינה חזקה עד לפחות בפעם שנייה כי בתרתי הויא חזקה . וע״כ על האחד אמר למען תלך בדרך טובים שהוא חסידות לפנים משורת הדין כד״א ועשית הטוב והישר ואמרו ז״ל זו לפנים משורת הדין אך עדיין בפעם ראשונה אין בה כדי להיות מדה זו משמרת אל מדת צדקות עד בא חסידות פעם שנית ומה גם בהיות גדולה מהראשונה כי כן דרך מדה זו להיות בכל פעם הולך ומוסיף באיכות בשנית אז יש בה כח להיות משמרת אל מדת הצדיק . וע״כ על השנית אמר וארחות צדיקי׳ תשמור שעל ידה ארחות צדיקים ישמור כי יהיה לו בחסידות חזקה להיות משמרת אל ארחות צדיקים הוא הצדקות . וזה יתכן במאמר הכתוב ועשית הטוב והישר שהא׳ תקרא טוב והב׳ ישר . וזה יאמר פה הלא צויתיו על המשפט אמנם אתה הבעל דין שמע בקולי ואל תשת לבך אל המשפט כי אם צדק שהוא לפנים משורת הדין פעם ושתים ולא כרבה בר בר חנה שלא הי׳ רודף רק המשפט והדיין הכריחו בצדק כי אם שאתה מעצמך תרדפהו . למען תחיה בעו״הז וירשת את הארץ לעו״הב כד״א לעולם ירשו ארץ שהוא עוה״ב :
Deuteronomy.16.21.1 לא תטע לך אשרה כו׳ . הנה ארז״ל כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה אצל המזבח . ותהיה דעתם כי למה שעיקר הדיינים הוא אצל המזבח כמאמרם ז״ל למה נסמכה פרשת משפטים לפרשת מזבח לומר לך שתשים דיינים אצל המזבח . וע״כ המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה אצל המזבח כי גם שיהיה מהדיינים שבחוץ הנה גם אשר בחוץ עולים מעט מעט עד היותם מאשר הם אצל המזבח כנודע . ואמר לשון נטיעת אשרה לומר כי כאשר הנוטע אשרה הולכת וצומחת וגדלה כן דעת הדיין בלתי הגון יהיה כן כי יתחיל במועט ותהיה רעתו הולכת וגדלה . והוא מה שכתבנו למעלה כי יתחיל מהכיר פנים ועוד מעט יטה משפט ומזה ימשך גם ליקח שוחד . ועל דרך פשט הכתובים יהיה הסמוכות במה שנמשך סדר הכתובי׳ מראש הפרשה . שאומרת התורה הנני מלמדך להועיל כלל גדול בכל ענייני התורה . והוא אשרי הגבר המתחיל להחזיק בכשרון מעט ויבטח בה׳ כי קו לקו יהיה עוזר לו הוא יתב׳ עד העלתו ממדרגה אל מדרגה מעלה מעלה עד בלי די . ואוי למתחיל להתפתות ביצרו אף גם בדבר מועט כי יצרו הלוך ילך ועוקר איש מעבודת שמים עדי אובד . ובראשון היחל ואמר כמדבר אל ראשי עם גדולי ישראל ראשי שבטיהם ואומר להם שופטים ושוטרים תתן לך שהוא שופטים לשפוט שורת הדין ושוטרים להכות את הסרבנים בדין . אך התחלה זו תוכל אתה ראש העם לסובלה כ״א יחייבוך בדין תעבור במסורת הברית יתקבל מה שיחייבוך בסבר פנים יפות . וז״א שופטים ושוטרים לכפות על שורת הדין תתן לך אתה הגדול הממנה שידינוך השופטים ויכפוף השוטרים כי עשיר אתה כי עיקר שעריך הם אשר אני נותן לך לשבטיך שאתם הראשים ומחלקים לשבטיכם . אך לא כל המון העם יכולים לסבול שיקוב הדין את ההר . ע״כ ממדת הדיינות לשורת הדין יהיה נמשך עוד דרך חסידות לעשות משפט צדק הוא פשרה ע״ד מז״ל על פסוק ויהי דוד עושה משפט וצדקה שאמרו ז״ל זה ביצוע . הנה כי התחלת הטובה מביאה אל טובה גדולה הימנה . וכן הרעה כי הנני אומר לך הדיין לא תטה משפט שהוא ככתוב למעלה שאם לא ירצו פשרה לא תאמר מפני השלום לא אעשה המשפט אך אטנו מעט קרוב לדין לעשו׳ ואומר להם שהדין כך מפני השלום לא תטה משפט . כי אין היצ״הר חפץ רק תתחיל לעשות אשר לא טוב כי מעט מעט יגרשך מעבודת ה׳ כי תתחיל להטות מפני השלום ואחר כך תטה מפני הכבוד כי תכיר פנים . ועוד מעט מפני המעות כי תקח שוחד . וזהו לא תטה כו׳ לא תכיר פנים ולא תקח שוחד לומר השמר מהתחלה ולא תעשה השנית ומבלתי עשותך השנית גם לא תעשה השלישי׳ . ואל הבעל דין אמר הנה אתה תוכל לעשות יותר מהב׳ הדרגות טובות שאמרתי אל הדייני׳ שהוא משפט ואח״כ משפט צדק . עוד תוסיף גם אתה והוא כי לא בלבד משפט צדק כ״א צדק צדק תרדוף שאינו צדק מעט עם המשפט אלא צדק כפול שהוא לפנים מן השורה הרבה באופן שאפילו דיינים לא תצטרך כי תניח מזכותך עד תשלום עם בעל דינך בייתור וחסידות כי תאמר גם כי אלך אל הדיין יעשה לי משפט צדק שהוא פשרה מפני השלום א״כ טוב לי אוותר גם מהפשרה הראויה ואעשה צדק צדק וע״י כן תחיה כי הוא יתברך מנהל אותך כשאתה בא ליטהר מעט מעט עד הטיב אותך כי אינו עוזר לך רק למען תחיה וירשת כו׳ . כלל הדברים כי בא ליטהר מסייעין אותו . בא ליטמא יצר סמוך מסירו מעל ה׳ עד האבידו כמדובר שתתחיל להטו׳ משפט מפני השלום . וממשיכו לעשות מפני הכבוד . ואח״כ מפני המעות . ולכן ראוי יהיה אדם רץ למצוה אפילו תהיה קלה . כי תגרור לו רבות וכן יברח מן העביר׳ אפילו קלה כי תגרור לו עד האבידו אותו . והנה בחמלת ה׳ עליו ובחמלת תורתו על עם בני ישראל הוסיפה להראות לנו דרכו של יצ״הר למען נברח ממנו בל יתחיל ללכדנו במצודה רעה אפילו בדבר בלתי חמור כי יגורנו בחרמו יאסיפנו במכמרתו קו לקו . ולו לא הי׳ רק עד קחת שוחד כמדובר למעלה . כי אם גם עד העבידו ע״ג מעט מעט כי כך הוא דרכו של יצר הרע מתחיל והולך עד שנעשה בעל הבית להביאך עד סוף קצה הרעה הוא עבוד אלהים אחרים . כי הלא יתחיל במעט לא כביר והוא כי לא יאמר לך עבוד אלהי נכר רק נטע לך אילן יפה ענף וחורש מצל לנוי אצל מזבח ה׳ לא לעולה ולא לזבוח בלתי לה׳ לבדו על מזבחו . כמאמר הרמב״ן ז״ל כי אומרו לא תטע לך אשרה הוא אילן לנוי ולכבוד לפני מזבח ה׳ ולא נאסר רק להיות כמעשה הגוים ההם לפני אליליהם . כי הלא יאמר לך יצרך כי אין זה רע ואדרבה כבוד ותפארת לה׳ אלהיך . ועוד מעט יטך גם לעשות שינוי במזבח עצמו כי יפתך לעשו׳ מצבה אשר שנא ה׳ אלהיך להקריב בה כי ממה שאצל המזבח יביאך עד תגע במקום ההקרבה שגם זו היה מעשה הגוים להקריב לטעותם וזהו לא תטע כו׳ ולא תקים לך מצבה כו׳ . ואחר החטיאך במקום ההקרבה יביאך לחטא גם בדבר הנקרב שתקריב לה׳ בעל מום כאשר יעשו הגוי׳ שלא ימנעו מהקריב בעל מום אם לא שיהיה מחוסר אבר וזהו שסמוך ואמר לא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום . ועוד מעט יעשה שגם המקריב הזבח יקריבנו לע״ג וזהו שסמך כי ימצא כו׳ איש או אשה כו׳ . וילך ויעבד אלהים אחרים כו׳ . הנה כי היצ״הר היחל מאשר אצל המזבח ואח״כ מהמזבח עצמו ואח״כ נגע בקרבן הנעשה בו ואח״כ במקריב עצמו ע״כ טוב מאד מאד צריך אדם לברוח מהתחלת אחיזת היצ״הר . כי מעט מעט יגרשנו מאלהי אמת ועד הבלי נכר יוליכהו להאבידו . והוא ענין כתוב אצלנו במשנת בן עזאי באומרו הוי רץ למצוה קלה כאשר נכתוב בס״ד פ׳ קדושים :
Deuteronomy.17.4.1 והוגד לך ושמעת כו׳ . הנה אומרו ושמעת הוא מיותר כי מי לא ידע שאם יוגד לו שישמע מהמגיד לו . אך ילמד דעת את העם כי גם שיוגד לאדם כי פלוני הוא רשע לא יקבל מיד כי אולי הוא לה״ר עד ישמע הדבר פעמים כי אז יחוש שלא הוכפלו על שקר . וזהו והוגד לך ואח״כ ושמעת מזולת המגיד הראשון ואז עדיין ודרשת כו׳ : או יאמר והוגד לך כו׳ . כי הנה עם הב״ד ידבר הכתוב וע״כ יאמר אם היה מגיד המגיד לזולתך היה ראוי בל ישמע ממנו אולי לשון הרע הוא ומוציא דבה הוא זה . אך בהיות שוהוגד לך אתה הב״ד ראוי הוא שתשמע ותדרוש וזהו ושמעת ודרשת כו׳ . כי המגיד לב״ד לא בכונת הוציא דבה עד האלהים יבא דברו על כן ראוי יחוש וישמע וידרוש :
Deuteronomy.17.7.1 יד העדים תהיה בו כו׳ . כי הנה היה אפשר יחושו אנשים לאמר הלא טוב טוב היה לבלתי המיתו עד נראה אולי ישוב מדרכו ולא יחפוץ ה׳ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה . לזה אמר ובערת הרע מקרבך לומר כי אדרבה מיתתו רחמנו׳ על כללות ישראל . כי יקרם כמי שחלה בידו חולי המתפשט עד הלב וממית כי תרופתו היא לחתוך היד טרם יחתכו כל עצמותיו . כי אכזריות אל האבר הוא רחמנות אל כל הגוף . כן בהיות איש כזה בקרב ישראל אפשר תפשה צרעת ממארת עון זה בישראל ויחסרו ויאבדו ע״כ טוב לבער את זה מלאבד את הכל וזה ובערת הרע מקרבך שהוא רע שבקרבך טרם יהפך יהיה הכל רע : או שעור התיבות . הרע נחשב כאלו הוא בקרבך ולא בקרבו בלבד : אז יאמר הרע על כח טמא אשר שלט בזה להחטיאו ואשר נעשה בהעוותו כי החוטא בורא כח טמא ומשחית ומה גם בעון כזה והכח ההוא היה אפשר יחטיא גם את אחרים . ע״כ אני מודיעך שלא בלבד אתה מבער את הרשע ההוא כ״א גם את הרע אשר הוא כח טומאה אשר היה בקרבך אתה מבער ע״י עשותך משפט מות באיש ההוא . כי זכות עשותך משפט מות באיש ההוא קדושת המצוה תעמוד נגד הרע ההוא עד יבערנו מקרב ישראל :
Deuteronomy.17.8.1 כי יפלא ממך דבר למשפט כו׳ . הנה יקשה ראוי לשית לב . ( א ) או׳ דבר למשפט יראה לשון בלתי מיושב ומהראוי היה יאמר דבר משפט כאומרו בסמוך והגידו לך את דבר המשפט . ( ב ) אומרו והגידו לך את דבר המשפט כי היה ראוי יקצר ויאמר והגידו לך המשפט . ( ג ) אומרו ועשית ע״פ הדבר אשר יגידו כו׳ כי אומרו ע״פ הוא משולל הבנה שיורה שאין עושה מה שיגידו לו כ״א דבר אחר ע״פ הדבר ההוא . ומהראוי יאמר ועשית הדבר אשר יגידו לך כו׳ . ( ד ) אומרו מן המקום ההוא שהוא מיותר שהרי נאמר וקמת ועלית אל המקום כו׳ . ( ה ) אומרו ושמרת לעשות ככל אשר יורוך שהרי נאמר ועשית כו׳ למה חוזר לאומרו . ולא עוד אלא שבתחלה אמר ועשית ועתה אומר שישמור כדי לעשות : ( ו ) שחוזר ואומר ע״פ התורה כו׳ תעשה כי הרי נאמר זה פעמים . אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז״ל האומרים כי ג׳ מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה והלכו אצל יהושע ולא ידע ובקשו לרגום אותו באבני׳ עד שבא כלב ואמר מי אשר יזכור אותן בפלפולו אתן לו את בתי לאשה וזה אומרו אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה ואז החזירם עתניאל אחיו בפלפולו וזהו וילכדה עתניאל כו׳ . והלא יתחמץ לבב אנוש כי הנה אלו קצרה יד עתניאל מלהחזיר ההלכות ההם כבר אבדו . ולמה יעשה כה הוא ית׳ ולא יעשה ע״י יהושע כי נביא הוא כאשר היה עושה עם משה כי יאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ והי׳ יתברך מודיעו דבר המשפט . ולמה לא יעשה כן יהושע ויודיענו ית׳ ההלכות ההם ולא יסקלוהו . וכן בכל זמן שהיתה נבואה בעולם ויפלא דבר משפט יודיענו ע״פ נביא . ומה שאינו כן כי אין כח לנביא לחדש שלא ע״פ התורה ומתוך המדות שהתורה נדרשת אפילו כמלא נימא אם לא הוראת שעה . אך אחשבה כי הלא ראה אלהים כי עתידים בהמשך הדורות לקום איש או אנשים לומר כי ה׳ דבר באיש ההוא ויתן לו תור׳ אחרת חדשה שבהפך דת משה וישראל היא . ע״כ הורה ית׳ כי אחרי משה אין ניתן לאיש אפילו לנביאי האמת והצדק להוסיף אפילו אות אחד בתוך התורה זולת אשר יבינו מתוך תורת ה׳ תמימה אשר נתן אלהים למשה ולישראל עמו אפילו המשתכח לא ישוב לחדש על יד נביא . למען דעת כל עמי הארץ כי פעם אחת נתנה התורה ולא ישנה . כי רק במשה אשר קיבלה דבר ה׳ כאומרו עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ ולא לזולתו . וזה יאמר משה כי יפלא ממך דבר למשפט לומר כי יתכסה וימנע ממך דבר מאתו ית׳ למשפט כי ממני בלבד הוא שלא יפלא לדעת המשפט כי לא היה דבר אשר לא קבלתי וגם לא שכחתי . אך ממך שהוא ממני והלאה יפלא דבר לעשות ולדון משפט והוא מהטעם האמור . כי אם ובאת אל הכהנים : או יאמר כי יפלא ויתכסה דין מדיני התורה כי לא תמצאנו מפורש . אל תאמר כי דין זה משולל מהתורה כי דע לך כי לא יחסר כל בה ע״פ מדות דרשותיה וענייניה . ואם לא תמצא ממך הוא שיפלא ולא ממנה . כי לא הכינות לבך ולא יגעתה וע״כ לא מצאת . או ממך לשלא ניתן לך בסיני חלק זה בחלקך כאשר אז קבלה כל נפש מה שעתידה לחדש לא הי׳ לך דבר למשפט הזה להוציא ולחדשו מאשר חננו אותך . וזהו אומרו כי יפלא ממך כו׳ לומר כי יפלא ממך הוא ולא ממנה . ואשר יפלא ממך הוא דבר למשפט שהוא דבר הנלמד בו וזהו דבר למשפט שהוא דבר המביאך למשפט שהוא כי תסכל באיזו מהמדות נדרש או מאיזה ייתור וכיוצא בו אותו דבר לעשות ממנו המשפט יפלא ממך . או שלא תדע לדמות מלתא למלתא . ותהיה נבוך בין דם לדם בין דין לדין כו׳ לאיזה תדמה אותו . או דברי ריבות בשעריך שיש חולקים ומריבים בבית דינכם אלו אוסרים ואלו מתירים אלו פוטרים ואלו מחייבים . אז וקמת ועלית והנה מלת וקמת מיותרת כי מי יעלה מבלי יקום ממקומו . אך יאמר אל תהיה לך למחיתה וירידה עלותך שמה לשאול ומה גם בהיות ב״ד גם אתה . כי הלא וקמת ועלית כי קימה תחשב לך עלותך שמה . ולא ירידה באומרך גם לי לבב כמוהם . כי הלא בין מפאת המקום כי קדוש הוא שהוא אל המקום אשר יבחר ה׳ כו׳ כי יערה עליהם שם רוח ממרום . בין מפאת העומדים שם כי הנה ובאת אל הכהנים כו׳ ואל השופט אשר יהיה בימים ההם כי הוא אשר נתעתד מאתו ית׳ להיות בימים ההם שודאי הושפע בו צורך דורו ויפתח בדורו כשמואל בדורו . ואז והגידו לך את דבר המשפט שהוא הדבר אשר המשפט ההוא יוצא ממנו כענין ג״ש אשר לא ידעת או היקש או ייתור וכיוצא משאר דרשות . ועוד שלישית העולה על כולם לבל תאמר הלא סברתי תערב לי יותר מסברתם . כי לא אליהם אתה הולך כי אם אל תורת ה׳ כי הלא ודרשת והגידו לך את דבר המשפט . ולא יעלה על לבך כי השופט הוא המדבר כ״א התורה בעצמה . כענין פסוק מכל מלמדי השכלתי כו׳ . לומר לא שמתי לבי לבלתי שמוע תורה כ״א מגדול הדור מפני הכבוד כי אם מכל מלמדי אפילו הקטון מי שיהיה השכלתי . כי לא שמתי לבי כי האיש הקטון הוא או גדול הוא היה מדבר עמי כי אם כי עדותיך אשר אשמע ממנו היו משיחים ומדברים בי . וזה יאמר פה והגידו לך את דבר המשפט כי מה שיגידו לך אינו דבר פיהם כי אם דבר של המשפט . וזהו את דבר המשפט באופן כי בעשותך משפטו ודינו אינך עושה גזרת דין פיו כ״א גזרות ומצות פי הדבר בעצמו כי כל התורה רוחניות ושמותיו של הקב״ה היא וכמשז״ל שבמתן תורה כל דבור ממצותיו ית׳ היה ממש מדבר עם כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך . וז״א ועשית ע״פ הדבר כו׳ לומר לא ע״פ השופט אתה עושה רק ע״פ הדבר בעצמו אשר יגידו לך כי רוחני הוא . כי תיבות של הג״ש ההיא או ההיקש או הייתור או הדבר בעצמו בפיו הוא הדובר גם שיוצא מפי ב״ו . וכמאמר מדרש חזית שאמרו לרבי עקיבא בן עזאי דורש והאש מלהטת סביבותיו ובא וא״ל שמא במעשה מרכבה היית דורש א״ל לאו אלא שהייתי חוזר מתורה לנביאים כו׳ . ואל תתמה על החפץ אם ימצאו שם הגונים להיות איכות דבורם כך כי גם זכות קדושת המקום גורם להיות שפע הדבור מהגדר הזה וז״א מן המקום ההוא אשר יבחר ה׳ וע״כ ושמרת לעשות כו׳ . והוא מאמר התנא והוי שותה בצמא את דבריהם שהוא שלא תקבל דבריהם כמי שאין לו צמא למים כי אם שיזדמנו לו מים מתוקים וישתה כי יערבו לו כי אם כשותה בצמא ותאב ואומר השקיני מים להחיות ולהשיב נפש כן תשתה דברי חכמים כי חיים הם למוצאיהם . וזה יאמר הלא אמרתי לך כי בשומעך דברי פי חכמים אל תחשיב כשומע מפיהם כ״א כאלו פי התורה ממש היא המדברת אתך כי הבל פיהם בדברם דברי התורה ומשפטיו ית׳ קדוש יאמר לו כאלו הם דברי אלהים חיים . לכן ושמרת לעשות ככל אשר יורוך כי תהיה שומר ומקוה ותאב כד״א ואביו שמר את הדבר לשמוע כדי לעשות ככל אשר יורוך שהוא היות שותה בצמא את דבריהם כן תתאב לשמוע להחיות נפשך כשותה בצמא לחיות נפש כי דברי אלהים חיים המה . או יאמר ושמרת לעשות כו׳ הלא אמרתי לך כי הדבר אשר יורוך דבר רוחני הוא הדבור עצמו כי עדותי שיחה לך . לכן גם אתה ושמרת למודו לעשות בקיימך הוראתו ככל אשר יורוך . כי כדבר ההוא שהוא רוחני כן יהיה אשר תעשה במעשה מצותו דבר רוחני כמוהו . כנודע שכל מצוה ומצוה שאדם עושה בורא מלאך קדוש וזהו אומר ושמרת לעשות ככל אשר יורוך שיהיו מעשיך כהוראתו : או יאמר אל תקבל הוראתו בכונה להבחין אם יישר בעיניך טעמו לעשותו ואם לאו תחדל כי בשומעך תשמור הדבר לעשותו גם שלא יישר בעיניו כי קבלתם אמת לעולם :
Deuteronomy.17.8.2 או יכוין ענין אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כב״ה . שהוא בל תאמר אם כב״ה הלכה א״כ דברי ב״ש שקר הם חלילה ונסמינהו מלהזכירם כלל וכן בכל החולקים נקח דברים אשר הם הלכ׳ ונעקר דברי אשר אינם הלכה באופן שכל דברים אשר הוא שמותי נעקור חלילה מן התורה . כי הלא זה הדבר למדנו רז״ל באומרם אלו ואלו דברי אלהים חיים כי גם בהם מתעוררים אורת עליונים ונעשים ייחודים עליונים בהם בדרך אחרת . ובהם היינו ג״כ משיגי׳ חיי העה״ב ואין ספק כי גם בפסק שהיו ב״ש פוסקים בתורה היה מתעלה הוא ית׳ וכולם באורות תורתם יאירו בעה״ב . אלא שאל דעות ה׳ בחר בדרך אשר הלכה כמותם להתנהג בם . אך אורות תורה שכנגדם לא רבו חלילה ורק במעשה בחר ה׳ בדרך אשר כהלכה . אך בפסק ובפלפול בזה ובזה יחיה האדם . וז״א דברי אלהים חיים שהוא הדבור אך לא המעשה וזה יאמר פה הלא אמרתי לך דברי ריבות בשעריך הללו אוסרים והללו מתירי׳ וקמת ועלית לדעת האמת . אל תאמר כי דברי אשר לא כהלכה בטלים לגמרי כי אם ועשית ע״פ הדבר כו׳ שהוא לענין המעשה . אך לא לבטלם לגמרי וזהו ושמרת לעשו׳ כו' לומר מה שתשמור לעשות הוא ככל אשר יורוך . אך מה שלא יהיה הלכה תשמור ללמוד עם מה שהוא הלכה אך לא תשמרם לעשות :
Deuteronomy.17.11.1 על פי התורה כו׳ . עד כה דבר על מה שיפלא דבר למשפט והולכים שמה לסנהדרי גדולה שבמקדש לשאול את הדין . ועתה נעתק לדבר דרך כלל על כל דברי חכמים בכ״ד שהם מדברי סופרים . ואומר ע״פי התורה כו׳ . וגם פה כוון על האמור למעלה לומר אל יעלה על רוחך כי הם המדברים ואולי באיזה דבר לא כוונו האמת כי דע לך כי התורה היא המדברת ועפ״י התורה אשר יורוך כו׳ הוא אשר תעשה ולא על פיהם כי שלוחי דרחמנא תורתו הם ע״כ לא תסור מן הדבר כו׳ ימין ושמאל . ומה אמרו רז״ל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל כו׳ . וראוי לדעת מי הכריחם לפרש כן והלא פשט המקרא יראה שלא יטה ימין ושמאל מן הדבר אשר יגידו לו . אך הוא כי המה ראו כי הראוי היה יאמר לא תסור ימין ושמאל מן הדבר אשר יגידו לך אך באמור ימין ושמאל אצל הגדתם יורה שעל אשר יגידו הוא ימין ושמאל שיגידו ימין והוא שמאל או איפכא . ואשר חילק לג׳ דברים . א׳ הדבר אשר יורוך . ב׳ המשפט אשר יאמרו . ואח״כ אשר יגידו לך . יהיה כי ג׳ חלוקות הם אחד מה שיורו ע״פ התורה כענין אומרם שהנחת תפילין במקום שמוחו של תינוק רופס ע״פ ג״ש נאמר כאן בין עיניך ולהלן לא תשימו קרחה בין עיניכם כו׳ . וההיקש בכל כהוראות ע״פ התורה שמודיעים לנו פירוש התורה וע״ז אמר ע״פ התורה אשר יורוך . ( ב ) מה שאינו תלוי בפירוש כ״א דינים שע״י מדות התורה יש הפרש במשפט היוצא בדרך א׳ או בזולתו וכן כל גזירות וסייגי׳ משמרת למשמרת התורה וע״ז אמר ועל המשפט אשר יאמרו לך שאינם פירוש הבנת התורה רק שיאמרו הם לך כך . ( ג ) והיא מה שהם הלכה למשה מסיני וע״ז אמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך שאינם רק הגדה שיגידו מה שהיה ולא שהם חידשו . ועל בבא זו הוא שהוצרכו לאמר אשר יאמרו לך תעשה אפילו יאמרו על ימין שהוא שמאל כי על ב׳ החלוקו׳ אין דבר שיראה לאדם שהוא כאומר על ימין שהוא שמאל כי הלא כלם דברי׳ מתקבלים ובהוכחות וראיות וטעמים נכוחים כי גם שיהיה דבר זר קצת לחיך א׳ האדם לא יגיע לגדר שיראה לו כאמור על ימין שמאל או על שמאל ימין . אך במה שאין לו טעם כלל שהוא הלכה למשה מסיני בלי טעם בזה אפשר יגדל הזרות לשכל אדם עד גדר זה או קרוב אליו וצוה ית׳ כי גם על גוזמא כזאת לא נסור ממנה . והוא מאמרם ז״ל שהראה לו הקב״ה למשה פלפולו של רבי עקיבא בבית מדרשו וחלש דעתו עד שהראה לו כי אחר שהיו מקשים ומתרצים וחוזרים ומקשים עד בוש וכשלא היו מוצאים תשובה היו אומרים הלכה למשה מסיני אז בשמעו נתיישבה דעתו באומרו שהיו צריכים אליו . הנה כי בדבר שלא היו יכולים למצא טעם הוא אשר מייחסים אותו להיות הלכה למשה מסיני וע״כ עליו הוצרך פה להגזים בצווי קיומו :
Deuteronomy.17.14.1 כי תבא אל הארץ כו׳ שום תשים כו׳ . ראוי לשום לב . ( א ) למה צורך לומר מה שיאמר ישראל אשימה עלי מלך כו׳ והראוי יאמר כי תבא כו׳ וישבת בה שום תשים עליך מלך כו׳ כי היה מצוה שנצטוו בה ישראל בכניסתן לארץ . ( ב ) למה אמר שיאמרו ככל הגוים אשר סביבותי . ( ג ) אומרו שני שימות שום תשים וידוע מאמרם ז״ל שריבה בכל מיני שימה ושררה . ( ד ) למה האשים שמואל את ישראל על ששאלו מלך ומקרא מלא דברה תורה ואמרה אשימה עלי מלך כו׳ והנה על הקושי הלז ראה ראיתי כי רבו הדעות . ( א ) ששאלו מלך . ( כ ) שלא חטאו במציאות השאלה רק ששאלו באופן רע ולא כולם כי הזקני׳ יפה שאלו אלא שאר העם באומרם והיינו גם אנחנו ככל הגוים . ( ג ) ששאלו בימי שמואל שמאסו בהנהגתו . ( ד ) אומרם מלך לשופטנו כי המשפט היה מסור לשופטים ולא למלכים כי אם המלחמות . והר״י אברבנאל דחה כל ארבעה אלה ואמר כי מינוי המלך בעת ההיא אינה מצוה רק שאם ימנו שיהיה מישראל והביא ראיה מל׳ הרמ״בם ז״ל שאומר מצות עשה הי׳ למנות מלך מישראל ולא אמר למנות מלך סתם . והן אמת כי זה לשון הרמב״ם פתח דבריו פרק ראשון שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך כו׳ הנה כי מלך סתם אמר וגם כשמונה המצות אמר מצוה אחד למנות מלך מישראל . ב׳ שלא ימנהו מקהל גרים ויש לדעת כי גם השנית בכלל הראשונה . וז״ל פירושו כי תביאו אל הארץ אשר ה׳ כו׳ וירשת וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי אין בזה מצוה כלל כי לא צוה הש״י שיאמרו זה וישאלו מלך אבל הוא הגדת העתיד יאמר . אחרי היותכם בארץ הנבחרת ואחרי הכיבוש והמלחמות כלם ואחרי החילוק וז״א וירשת׳ וישבת בה אני ידעתי שתהיו כפוי טובה כשתאמרו מעצמכם אשימה עלי מלך לא מפני ההכרת להלחם עם העממין ולכבוש את הארץ כי כבר היא נכבשת לפניכם כי אם להשתוות עם שבעה האומות שהן הממליכים עליהם מלכים . ובזה יש מהסכלות כי היה לכם לשאול מלך בהכנסתכם לארץ ללחום מלחמותיהם כי אז היה הזמן הנאות לצרכו . לא אחרי הכיבוש והחילוק והישיב׳ בטח בדד בארץ וז״א ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי ר״ל לא להכרח ולא לצורך כלל כי אם לעשותכם כמעשה הגוים ההם . וזכר שכאשר יקרה זה לא ימליכו המלך ההוא ברצונם רק אשר יבחר ה׳ אלהיך בו מקרב אחיהם וזהו עצם המצוה ואמתתה כו׳ עד ולפי זה יהיה ענין המלך מצות עשה תלויה בדבר הרשות כאומר כאשר תרצה לעשות כן עם היותו בלתי ראוי אל תעשה אותו כ״א בזה באופן ע״כ : ומי יתן ידעתי מה ראה על ככה ומה הגיע אליו לעשות אחד ממצות עשה רשות ולהכחיש מאמרם ז״ל מוסכם מהגמרא ומכל הפוסקים כי ג׳ מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ . א׳ לשים עליהם מלך . ב׳ למחות זכר עמלק . ג׳ לבנות בית המקדש כאשר הביאם הרמב״ם ז״ל בהלכות מלכים . וגם אומרו כי מינוי המלך קודם למלחמת עמלק ואיך נאמר כי אינו מצוה רק שאם ימנו אותו שיהיה מזרע ישראל . ועוד כי איך אומר שאומרו שום תשים אינה מצות עשה שהוא לשון מיותר מאמר מקרב אחיך כו׳ וכן מה שכתב שמה שהאלהים שהתריס כנגדם הוא ית׳ לאמר מעתה כי יהיו כפויי טובתו שעתידי׳ לומר אשימה עלי מלך ככל הגוים וכל רעתם זכר על שלא אמרו זה קודם מלחמות הכיבוש כי אז היה צודק שהיה ללחום מלחמותיהם . אך אחרי כן אינו אלא להשוות עצמם לגוים ההם . ואמר שזה כוון הכתוב באומרו וירשתה וישבתה בה ואמרת כו׳ שהתלונה היא למה אחר ירושה וישיבה שהוא אחר כיבוש וחילוק ישאלו מלך . והלא אדרבה דעת רז״ל שלא נצטוו על מינוי המלך רק אחר כיבוש וחילוק נלמד מפסוק זה . ואדרבה הנה חשבתי למשפט כי נהפוך הוא כוונת הכתוב לומר קודם כיבוש וחילוק איני חפץ במלך בל יעלה על רוחך כי הוא הלוחם מלחמותיך חלילה . כ״א ה׳ אלהיך הוא הנלחם לך . אך אחרי כן שים תשים עליך מלך כו׳ . ואם באנו לפרש ולשית לב על הטעמים הנאמרים על אשר קצף שמואל בשאלת המלך אם יש עליהם תשובה הנה המצא תמצא . כ״א אמרנו שהוא על אומרם ככל הגוים א״כ איפה באומר וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשופטינו היה לו לומר ככל הגוים ולמה השמיטו . ואם אמרנו שהוא על אומרם לשופטנו הלא אחרי כן מורה שלא קצף רק על מציאות שאלת מלך באומר ותאמרו לא כי מלך ימלוך עלינו וה׳ אלהיכם מלככם ואומר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה׳ לשאול לכם מלך . הנה כי על מציאות שאלת מלך היה הקצף . ובדבר הזה גם טעם האומר על ששאלו בימי שמואל נדחה . וגם טעם האומר שזקנים שאלו כהוגן באומרם תנה לנו מלך כו׳ ולא היה הקצף רק על המון עם שאמרו אחרי כן והיינו גם אנחנו ככל הגוים כו׳ הלא א״כ לא הי׳ ראוי לומר וירע הדבר כו׳ על דברי הזקנים כ״א אחר פסוקי ההמון האמור אחרי כן והיינו גם אנחנו ככל הגוים . ואם בפסוק שימה לנו מלך כו׳ יש בו מאמר הזקנים שהיא שימה לנו מלך לשפטם וסוף הפסוק שהוא ככל הגוים הם דברי ההמון וע״ז אמר וירע כו׳ גם זה דוחק . ומה גם כי אומר ככל הגוים אין רע כי הלא המה דברי התורה בעצמה . והטעם א׳ חז״ל שהיה כונתם לע״ג גם זה דוחק והם דברי קבל׳ אך אנו ליישב פשט הכתובים באנו :
Deuteronomy.17.14.2 והנה אני בעניי מנעתי עצמי מלבקש טעם אל מה שהוא ית׳ בעצמו אמר הטעם וגם שמואל פעמים שלש והוא כי ה׳ האומר לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם הנה על כי ה׳ מלכם ויבקשו מלך זולתו היה הקצף . וכן שמואל הוא אומר ותאמרו לא כי מלך ימלוך עלינו וה׳ אלהיכם מלככם . וכן אמר דעו וראו כי רעתכם רבה בשאול לכם מלך יראה כי מציאות שאלת מלך בהיות ה׳ מלכם היה הקצף . וא״כ איפה חל עלינו חובת ביאור מקרא קודש הזה כי יצוה ית׳ עלינו לשום מלך ולמה יקצוף עליהם . ועוד אומר ואמרת אשימה עלי מלך כו׳ כי מי שם פה להם לדבר כדברים ההם אם לא פסוק שיראה שהוא כדבריהם כן הוא . אך אמנה אין ספק כי מאז נאמר כי יד על כס יה מלחמה לה׳ רמז לנו ית׳ כי ימלוך עלינו מלך יושב על כסא וילחם מלחמות עמלק כמאמר רז״ל וזו היא מצותו ית׳ להמליך מלך באומר שום תשים עליך מלך אלא שהקדים פסוק הקודם וגם כפל ויאמר שום תשים לתת טוב טעם אל מצות המליכו מלך . והוא על קושי מדת העם לשאול כי צפה הקב״ה שעתידים לשאול מלך ע״כ מאז צוה לנו להמליך עלינו מלך וישימה בכלל מצות עשה . ושעור הכתוב כי תבא אל הארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה מבלי היות מלך עליך לצאת ולבא ללחום מלחמותיך וגם וירשת וישבת בה מבלי מלך כי זה הוראת כי ה׳ אלהיך מלכך בשמים ממעל ועל הארץ הוא ג״כ עמך יוצא . ובא לפניך ולוחם מלחמותיך . ואדרבה בזה גדלת מאד כי מה שמלך הארץ עושה לעמו עושה הוא יתב׳ לך . ולא עוד אלא שעל ידו אתה בטוח הנצחון כי וירשתה וישבת בה על יד ה׳ אלהיך הנזכר . אך מה אעשה כי ידעתי כי ואמרת אשימה עלי מלך כו׳ ולא תביט כי ה׳ אלהיך בשמים והוא מלכך בארץ על כן קדמתי מעתה לצוותך במצות עשה שתשים עליך מלך כי בין כך ובין כך תעשנו ע״כ טוב טוב הוא שתקיים מצותי בדבר ושלא שתעבור רצוני . וזה כפל אומר שום תשי׳ לומר ידעתי כי לא יבצר ממך שום שהוא השימה שתעשה אתה מעצמך לכן תשים עליך בצווי ותקיים מצוה . ואין לומר למה לא עשה הוא ית׳ פה כאשר עשה ביפת תואר שדברה תורה כנגד יצר הרע להתיר ביאת המלחמה אך לא עשאה מצות עשה . הלא הוא כי שם הוא אל היחיד ופה אל כללות ישראל והוא כי כאומר רע עלי המעשה אך אתיר לכם לבל תענשו ואין בזה רצון טוב כי אם עדיין יש שצף קצף והראיה כי העושה ההיתר ההוא מרעה אל רעה הולך כי סופו לשנאותה ואח״כ להוליד בן סורר ומורה וסופו ליסקל וע״כ אם ביחיד עושה הוא יתב׳ כן לא יעשה כן בכל עמו כאחד לתת מכשול לפניהם לומר אתיר לכם איסור זה שתמליכו מלך דרך רשות . שאם כן למה שעדיין לא לרצון הוא ונשאר מעט קצף ימשך שכמקרה הלוקח יפת תואר יקרנו שמרעה אל רעה ילכו כמוהו ויסתכנו יחד כל עם ה׳ . על כן בחמלת ה׳ על עמו לא עשה כאיסור שאין בו רצון רק צוה מצות עשה שאדרבה בזה עושים רצונו ומקיימי׳ מצותו וקונים להם פרקליט אחד בעשותם אחת מכל מצות ה׳ . באופן שמבלי יאמרו אשימה עלי היה מצוה עליהם לעשותו . אלא שהטעם שצוהו ה׳ שהיה על היותם בחיריים לומר אשימה עלי מלך יעשו הם בפועל . כי לא על שהוא ית׳ צוה הדבר על תלונות אומרם כך ימשך שלא תחשב התלונה לחטא . כי הלא עתה שצוה ית׳ לשים עליהם מלך מבלי ישאלו אשמתם רבה . כי לו חכמו הי׳ להם לומר הלא לא יבצר מהעשות הדבר במצות ה׳ ולא נשאל . ע״כ וירע הדבר בעיני שמואל כו׳ :
Deuteronomy.17.16.1 רק לא ירבה לו כו׳ . ראוי לשום לב . ( א ) הנה יותר היה צודק יאמר פן ישיב את העם כו׳ ולא יאמר ולא ישיב שמורה שהוא ענין נוסף היזק על ריבוי הסוסים . ( ב ) עד״ז באומרו ולא יסור לבבו שהל״ל פן יסור לבבו . ועוד שהראוי יאמר ולא יסורו . ואם על האשה אשר יוסיף על השיעור או על כל אחד ואחד הל״ל ולא תסור . ( ג ) מה היה שבאומרו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד לא אמר שום טעם . ( ד ) אומר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב כו׳ כי הלא גם צוויים ראשוני' כשבתו על כסא ממלכתו הם ולמה לא נאמר רק עתה . ( ה ) אומרו מלפני הכהנים הלויים מה ענין כהנים הלוים בזה . ( ו ) אומרו והיתה עמו בלשון נקבה ואומר וקרא בו לשון זכר . ( ז ) אומרו למען ילמד ליראה איך בהיות הספר עמו לומד ליראה וגם אומרו לעשותם היא מלה יתירה . ( ח ) אומרו לבלתי רום לבבו כי הנה אמר טעם אחד לממן ילמד ליראה וע״כ באומרו טעם שני הל״ל ולבלתי רום לבבי בוי״ו : אמנם הנה על משנת עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עביר׳ כתבנו כי שלשה דברים פורקין מעל האדם עול מלכות שמים ומאבדים אותו א התנהגו אחר תאוות גופו כמשגל ומותרי מאכלות . ב התנהג בגאוה . ג בלתי התנהגו׳ בתמימות כי אם במזמות וחקרי לב עד יהיה עדי אובד ועל שלשתן הזהיר . על הא׳ דע מאין באת מטפה סרוחה ואם כן לא טוב תהיה איכותך כאשר תמשך אחר החומר מן הדבר אשר נעשה החומר ממנו כי כל דבר חוזר אל שרשו . ועל השנית אמר ולאן אתה הולך למקום עפר כו' כלומר וא״כ איך תתגאה ולא תהיה מאד שפל רוח כי תקות אנוש רמה . ועל הג׳ אמר ולפני מי אתה עתיד ליתן דין כו׳ היודע מצפוני חקירות לבך . ובזה נבא פה אל הענין . והוא כי ג׳ הרעות האלה מפסידים את כל האדם מה גם עתה את המלך כי הפסדו לא לו לבדו יהיה כי אם גם את כל העם אשר תחת ממשלתו . וזה מאמר הכתובים רק לא ירבה לו סוסים שהם מקנים בו גאוה ולא בלבד תמשך לו רעה מזה כי אם גם ימשך עון אחר לעמו והוא כי ישיב את העם מצרימה למען הרבות להם סוס כי משם מוצא הסוסים וזהו ולא ישיב את העם מצרימה כו׳ . וגם לא ירבה לו נשים שהוא המשך אחר תאות החומר שהוא הדבר השני . ועל הדבר השלישי אמר ולא יסור לבבו והוא למוד רז״ל כי עבירה גוררת עבירה וכבר כתבנו במקומו כי הכח טמא הנעש׳ בעון אשר הוא רוח חיים הוא הגורר עון כיוצא בראשון כי מעשה העון אין בו ממש ואך יגרור עון . ונבא אל הענין אמר לא ירבה לו נשים שהוא לאו א׳ אמר כי זולת המשך אחר התאוות יש רעה ג׳ והיא כי עברו זה הלאו הנזכר . זה הלאו יסור לבבו גם מהיות אוהב את ה׳ בכל לבב עד היות סר ממנו והולך אחרי אלהים אחרים ככתוב על שלמה והוא כי הנמשך אחר תאוות החומר סר מהמשך אחר הנפש באהבת נשים . ואחר החילו לסור לבבו מאחרי ה׳ גורם לו גם לסור לבבו ממנו ית׳ ללכת אחרי אלהים אחרים שגם זה עי״כ נקרא זנות וזהו לא יסור כי עון ריבוי הנשים יביאך לסור מאחרי ה׳ וזהו לא ירבה לו כו׳ . ולא יסור הלאו הנזכר לבבו כו׳ כי יפתנו ללכת אחר שרירות לבו באמונות כאשר פתהו בתאוות וזהו הדבר השלישי . ומן הטעם הזה גם הוא גם כסף וזהב לא ירבה לו מאד והוא מאמר שלמה על העושר ופן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה׳ שהוא לכת אחרי מזמות לבו לפי שכלו . ואחר הזהירו בשלשת דברים שבא לידי עבירה בא לומר איך יתעטר בשלשה כתרים ע״י תורה ובה יקנה גם כתר שם טוב שלא בלבד יפרוש מהדבר המזיק כ״א גם יבחר ויקרב הדבר המאשרו ומרבה לו חיים וטובה בעוה״ז ובעוה״ב . והוא כי והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו כו׳ . וענין הב׳ בהזכיר מאמר רבי שמעון בן יוחאי בשמות רבה שאמרו כי שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות ולפיכך כתיב זר בארון ומזבח הקטורת ושולחן . עוד אמר ולמה בכולם כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו ללמדך שכל הזוכה לתורה זוכה לכולן כמבואר מאמר זה אצלנו פרשת תרומה בסיעתא דשמיא . הנה כי הזוכה לתורה זוכה לכולם כי בתורה מלכים ימלוכו מלכי רבנן וכמו שכתיב אצלנו בביאור משלי כי ת״ת מולך אף בעליונים כענין שמש בגבעון דום וכמה ניסים ונפלאות הנעשים ע״י חכמי ישראל עד אין מספר כי כחות עליונים משועבדים אליהם ואין מלכות גדול מזה . וגם כתר כהונה כי הלא כהן ה׳ הוא נחלתו . ותלמיד חכם הוא נחלתו של ה׳ . כמו שאמרו רז״ל על פסוק וממתנה נחליאל ומנחליאל במות כי התורה שניתנה במדבר בעסוק בה האדם נחלו אל . כי זה יותר מהכהונה כי אשר לי כתר כהונה ההוא נחלתו . ות״ח הוא נחלתו של האל . והיא המעלה העתידה לישראל כדבר שנאמר ונחל ה׳ את יהודה חלקו כו׳ . ונבא אל הענין אמר והיה כשבתו כו׳ לומר הנה ראוי לו שיקנה על כתר מלכות אשר לו גם כל שאר כתרים וכתר שם טוב העולה על גביהן והוא ע״י התורה . וזה אומר והיה כשבתו . על כסא ממלכתו שיש לו כתר מלכות כן יהיה לו שאר כתרי' שהוא ראשונה כתר תורה שהוא כי וכתב לי את משנה התורה הזאת שעל ידה גם כתר כהונה יש לו כמו שכתבנו מרשב״י שהזוכה לתורה הוא כאילו זכה לכולן והראיה כי אפילו ממזר ת״ח קודם לכהן גדול עם הארץ וז״א וכתב לו כו' על ספר מלפני הכהני׳ הלוים כלומר כי מעלת התורה הנזכר היא מעלה אשר היא מלפני הכהנים שהוא דבר מלפניהם קודמת וגדולה על הכהונה . והלא תאמר למה תגדל כתר התורה על הכהונה וגם תנתן גם למלך לכהן גם הוא . לז״א הלוים לומר שהוא על כי הכהונה לא השיגה הכהן ע״י בחירה כ״א באה להם מהיותם לויים משבט לוי וזהו הכהנים הלויים והזר הקרב יומת . הנה שקנה כל שאר כתרים והלא כלם אינם כלום אם אין כתר שם טוב שעולה על גביהן לז״א והיתה כו׳ לומר אשר אמרתי שיהי׳ לו הכתר תורה אינו שיקח בספר אצלו בלבד ויקרא בו לעתות הפנאי שאם כן לא תהיה לו כתר התורה . רק שילמד החכמה ותהי׳ בקרבו וזהו והיתה כלומר התורה הזאת עמו בקרבו שיהי׳ ת״ח ולא שתהי׳ בספר בלבד כ״א עמו ממש . וגם וקרא בו הספר הנזכר אחר שהתורה עמו . ומה שאמרתי והיתה עמו שהוא שימלא כרסו מן הגמרא הוא על שני טעמים . אחד שאם לא כן לא תהי׳ לו מורא שמים כי אין בור ירא חטא וזהו למען ילמד שהוא הגמרא שימשך מזה ליראה את ה' . שנית על כי תלמוד מביא לידי מעשה וזהו לשמור כו' לעשותם שע״י מה שילמד שהוא הלמוד יבא . לעשותם כי התלמוד גדול שמביא לידי מעשה נמצא שעי״כ בא לידי מעשה כל המצות הוא כתר שם טוב . וריבה באתין באומרו לשמור את כל כו׳ ובאומרו ואת החוקים כו׳ לומר גם שהוא משמרת למשמרתם באופן שאיש כזה קנה שם טוב נמצא שזכה עם כתר מלכות גם לכתר תורה ועל ידה ליתר כתרים וכתר טוב העולה על גביהן כמדובר :
Deuteronomy.17.20.1 לבלתי רום לבבו כו' . עתה בא ופירש . והוא כי הנה כתבנו כי באומרו לא ירבה לו סוסים אין עיקר הטעם שלא ישוב את עמו מצרימה כ " א שהוא דבר נמשך גם כן מרבוי הסוסים וכן באומרו ולא יסור לבבו אינו אלא שרבוי הנשים יש עמה רעה ידיעה ועוד הוספת רעה על הרעה הנהוגה מעצמה כמפורש למעלה וכן צוה ית' שלא בלבד יהיה צדיק כי אם גם ידבק בספר התורה ככל הכתוב למעלה . על כן בא ופירש טעם כל אחד מג' העיקרים הנאמרים . ועל הא' והיא על ריבוי הסוסים אמר לבלתי רום לבבו מאחיו כי יתגאה כמפורש למעלה . ועל השנית מענין הנשים אמר ולבלתי סור מן המצוה כו' שעל ידי המשכו אחר תאוות הגופנית ישליך המצות אחרי גוו . ועל השלישית אשר החמיר לידבק בספר התורה אמר למען יאריך ימים כו' כי עץ חיים היא למחזיקים בה . וש " ת באריכות ימיו יש הפסד לבניו " ד ר " י בן קרחא שבירך לאיש שיגיע לחצי ימיו ונתן טעם ואמר שאם יהיה כמוהו הבאים אחריו האם בהמות ירעו לזה אמר הוא ובניו כו' לומר כי בת " ח כשמאריכים אלו הרבה אולי יש גדולים בשנה כאלה ולא הגיע זמן הנהגתם ובהאריך אלו לא ישאר זמן לאחרים . אך המלך שבניו ודאי קטנים הרבה מהאב בשנים ואין אחרים יורשי עצר בקרב ישראל אין קפידא כי הלא אחר אביהם ימלכו הם על כל פנים וזהו הוא ובניו בקרב ישראל . ובדרך הזה אין קשה מה שלא אמר למען יאריכו ויחזור לאב ובנים :
Deuteronomy.18.1.1 לא יהיה לכהנים הלוים כו' . ראוי לשים לב . ( א ) אל הסמיכות עם הקודם . ( ב ) אומרו ונחלה לא יהיה לו כו' כי הרי נאמר לא יהיה כו' חלק ונחלה עם ישראל . ( ג ) למה זה תחלה אמר עם ישראל ואח " כ אמר בקרב אחיו . ( ד ) אומרו וזה יהיה משפט הכהנים כו' כי הלא גם מה שאמר למעלה ראשית דגן תירוש ויצהר וראשית הגז שאמר למטה גם הם משפט הכהנים וגם אומרו מאת העם הוא מיותר . ( ה ) כי עד כה דבר שלא לנוכח ואחר כך אמר ראשית דגנך כו' לנוכח . ( ו ) סמיכות אומרו יבא הלוי כו' :
Deuteronomy.18.1.2 אמנם הנה שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות והעולה על כלן היא כתר תורה שהכל בה וגם שבאה לאדם ע " פ בחירת עצמו . ונבא אל הענין אמר שלשה כתרים הם . א' תלויה בבחירת האדם היא התורה ולא תחוייב תמשך לבניו וזה אמר למעלה כי יפלא ממך דבר למשפט כו' וקמת ועלית כו' אל השופט אשר יהיה בימים ההם הוא ראש הקבלה חכם גדול שבישראל אשר בלשכת הגזית אשר אליו מתייחס כתר התורה אך הוא ע " י בחירה שיגע ומצא ולא חיוב תמשך לזרעו וזה אמר אשר יהיה בימים ההם שאינה תלויה רק בו בבחירתו אשר יהיה בימים ההם . אך יש כתר אחרת תלוי בבחירת העם שהוא כתר מלכות שיבחרו לשום עליהם מלך כי יאמרו אשימה עלי מלך ועכ " ז אומר הוא ית' אחר שתבחרו לשים עליכם איש כגילכם הניחו אותי שאבחר ביניכם הטוב והראוי שיבחר וז " א אשר יבחר ה' אלהיך בו אך אתה הוא המשים אותו עליך וזה אני אומר לכם כי הראוי הוא שאם בנו הגון ימלוך אחריו וזהו על ממלכתו הוא ובניו . אך יש כתר אחר הוא כתר כהונה שאינה תלויה לא בבחירת עצמו ולא בבחירת העם כ " א בבחירתו ית' שבחר מאז באהרן והוא כתר כהונה וזהו לא יהיו לכהנים הלוים כו' י בו בחר ה' כו' וע " כ בניו ראויים או בלתי ראויים לא תעדר מהם הכתר ההוא וז " א הוא ובניו כל הימים :
Deuteronomy.18.1.3 או יאמר בדרך אחרת . הנה כתר תורה עולה על כלם שמולך בגוף ובנפשות שאם יפלא דבר למשפט כו' שהוא נוגע אל הנפש וקמת בגופך ועלית אל המקום כו' ועל פיו אתה חי חיי נפשך ואין מלך גדול מזה . והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע כו' ומת האיש ההוא . אך כתר מלכות אינו מושל רק בגופים כי שום תשים עליך מלך שהוא על גויותיך . ויש כתר אחר הוא כתר כהונה שאין לו רק על נכסיך שתתן לו מתנות כהונה כי לא יהיה לכהנים הלויים כו' וזה יהיה משפט הכהנים כו' זה הוא שעור סמיכו' וכללו' המקראות :
Deuteronomy.18.1.4 ונבא אל התכתם בס " ד . והוא לדבר בלב עם בנ " י הנותנים מלחמם לשבט הלוי כל מתנות כהונה . ע " כ אמר אל יקשה בעיניך בתתך לו אשר לא עמל בו ולא גדלו . שנית כי למה יהיה להם יתרון עליך וכל העדה כלם קדושים כהם . לז " א על הא' לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה עם ישראל ולמה לא ניתן להם חלק בארץ אך דיו לעבד להיות כרבו . כי הלא הוא יתברך מהראוי למזבח משולחנו ית' יאכילם ומה גם אתה עתה שלא תקפיד ולא ירע לבבך בתתך לו וזהו אשי ה' :
Deuteronomy.18.1.5 עוד פעם שני והוא כי ונחלתו של שבט הלוי הנזכר יאכלון והוא כי חלק נחלתם שהיה ראוי להם בארץ לקחת אתה והעלה עליך כאלו חלקם היו נוטלים עמכם האם לא היה מגיע להם שעור מתנותיך נמצא כי נחלתו של שבט הנזכר הוא מה שיאכלון . וש " ת א " כ איפה טוב טוב היה שמתחלה היה נותן להם חלק ונחלה בארץ ובתוך אחיו נחלוק נחלה לז " א ונחלה תדע למה לא תהיה לו בקרב אחיו מפני שה' הוא נחלתו שעוסק בתורה שיורו משפטיו ליעקב ותורה לישראל מלבד העבודה . נמצא שהיה אתם תמיד בנחלה ואיך היו יכולים ליטפל בתבואות ומתי יעשו מעבודת ה' . ואמר כאשר דבר לו יאמר אשר אמרו ז " ל על מה שנדר יעקב לעשר גם הבנים שכשנולד לוי נטלו גבריאל המלאך למעלה ואמר לפניו ית' הנה מעשר שלך אז ברכו ה' ונתן לו כ " ד מתנות כהונה וזה יאמר פה כאשר דבר לו ללוי הנזכר באומרו שבט הלוי . וש " ת הלא טעם זה יספיק לשדות אך בזרוע כו' למה נתנם למו דע כי זה מגיע להם בדין ומשפט וזהו וזה יהיה משפט כו' והוא כי מה שנוטל הזרוע והלחיים והקיבה בדין הוא נוטל והוא כנודע מרז " ל כי כשהרג פנחס את זמרי זכו הכהנים במתנות ההם הזרוע על שלקח רומח בידו וידקור את שניהם כו' והקיבה על שהכה את איש ישראל אל הקב " ה ואת האשה אל קבתה והלחיים על שויעמוד פנחס ויפלל . ונבא אל הענין אמר הנה בזה אין להחזיק טובה לישראל כי הנה זה יהיה משפט הכהנים מאת העם כי במשפט ובדין מגיע אליהם מאת העם כי זה העם לא היה בעולם אם לא ע " י פנחס . וזהו וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם ורמזז ענין החיוב באומרו מאת זובחי הזבח שהוא לעומת מה שהגין פנחס שהיו ישראל באשמתם זובחים את עצמם על דבר פעור ואמר הנה כל זה הוא משפט ושורת הדין מאת העם . ואין להחזיק טובה כי אדרבה החיה אתכם כאו' ית' ולא כליתי את בנ " י בקנאתי . אך מה שיתייחס למתנה מאתכם שיש להחזיק לך טובה הוא ראשית דגנך כו' וראשית גז צאנך ועל אלה אני אומר לך תתן לו כי מתנה הם מאתך וע " כ דבר בזה לנוכח כמסביר לו פנים על מתנת ידו שאינה מחוייבת מעצמה בדין כמתנות שבפסוק הקודם . ועוד טענה אחר לבל ירע לבבך בתתך לו הלא הוא כי לא מעצמו קם לומר פרנסני ואהיה כהן לאל עליון כ " א כי בו בחר ה' כו' ומה' היה לו לעמוד תמיד לשרת והוא ית' צוה לתת לו מאשר נתן לך . או יאמר על הטענה השנית שהיה לך לומר הלא כל העדה קדושים שיעמוד לשרת שם לפני ה' אני אלך ואשרת במקום אשר יבחר ה' לז " א לא מבלי הקרא ה' אלהיך בחר בו . כי אלהיך הוא כדי לך זה . אך מה מעשה ולמה תקפיד במה שבו בחר ה' עם היותו אלהיך ולא בחר אלא בו לעמוד לשרת ולא ליקרא אלהיו ולא אלהיך וזהו כי בו בחר ה' אלהיך כו' . וש " ת כי עדיין הקושיא במקומו . למה בחר בו ממני לז " א מכל שבטיך ולא אמר משבטיך והוא כי מכללות כל השבטים שהיה חוזר חלילה בהם והוא אומרו על מעשר בני יעקב כי להוציא המעשר לא נתנו הבכורות כ " א שמעון לוי יהודה יששכר וזבולון ובנימין אשר נפתלי הרי שמנה חזרו אל שמעון הרי ט' יצא לוי עשירי וזהו מכל שבטיך . כלומר מה שבחר בו לא שגעל בכם כ " א שהיה היא נלקח מכללותם על חשבון המעשר . וזה יראה מוכרח שאל " כ משמעות מכל שבטיך לא יצדק כ " א שאקח מעט מכל אחד מהשבטים . וזהו שלא נא' מכל שבטיך שהיה נראה שלא בחר בשאר . אך בזה אינו אומר אלא ע " ד האמור . וש " ת א " כ איפה כל שאר כהנים הגרים אתכם בשעריכם הרחוקים מירושלים אינן מהעומדים לשרת לפני ה' כ " א יושבים בעריהם האם לא בחר בהם ה' . אל תאמר כן כי דע לך שגם הוא ראוי לשרת מפאת נפשו וכשיבא גם הוא ישרת מיד ויקריב קרבנותיו כעומדים בבית ה' תמיד . וזהו וכי יבא הלוי מאחד שעריך כו' ובא בכל אות נפשו כי להיותו מאשר יבחר בהם ה' תאוה נפשו לבא ושרת בשם ה' אליו ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה' כי לא גרע מהם וכן חלק כחלק יאכלו כו' :
Deuteronomy.18.1.6 עוד יתכן בסמיכות פרשה זו אל הקודמת הלא הוא ללמד שני מוסרים גדולי האיכות לשום אותם בקרב לבו לעבוד את ה' . האחד . כי טוב לגבר העוני מהעושר כי הוא לתועלת נפשו כי בעושר הוא מעותד שישמן ויבעט משא " כ בעוני שאדרבא יכנע לעבוד את קונו כי יהיה עני ונכה רוח וחרד על דבר ה' וישמח ויגיל כי בו שמן חלקו לע " ה והן הוא משוש דרכו . ואיזה אושר ועושר ויקר אדר מלכות יערוך אליו . שנית כי יותר ב " ח הוא אשר הוא עבד לה' יגע בעבודתו כל ימיו מאשר הוא על עם רב כי עבד מלך מלך ומה גם של מלכו של עולם הוא המלך באמת משר מושל בשרים . באופן כי בגלל הדבר הזה האיש אשר חנן לו ה' דעת מעובדי ה' יתן אל לבו כי גדול כבודו מכל מלכי הארץ ויעבדהו בשמחה ובטוב לבב . אומר בלבו מאין ולאין הגעתי למלכות עבוד את ה' ולא געל בשרותי כי מה אני חרש מחרשי אדמה אדם להבל דמה שה' לא ישחק לי בהחשיב עצמו ראוי לעבד לו כי אף גם מלאכי אלהים עולים במעלות וכי ישלחם וילכו . ומה גם אתה אנוש רמה ובן אדם תולעה כי הירצה ה' באלפי רבבה קש וגבבה . וכמה מעלות טובות למקום עלינו שבשפלנו זכר לנו וקרבנו לעבודתו . ותקטן זאת בעיניו שהעלנו מאדמות העפר להיות לו לעבדים כי היא מלכות שלמה . כ " א עוד הוסיף להפליא כי לא אמר מה לכם עוד שכר כי אם כי תעבדון את האלהים כ " א גם מה רב טוב אשר צפן ופעל לחוסים בו עושי רצונו . ע " כ מי יתנני קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי ויום ולילה לא אשבות מעבוד את ה' לא אנום ולא אישן ולא אפתח אזור חלצי מתאמץ בכל עוז לעבדו ולהללו . כי יצרני יוצרי מבטן לעבד לו . והן שתי אלה דברה תורה במקראי קדש האלה . על הא' סמך אל פרשת המלך ואמר לא יהיה לכהנים כו' . לומר הסכת ושמע בני מה בין עשיר בעשרו לאיש רש אשר אין לו משלו . כי הלא הגדתי מראש לך כי המלך ישראל אשר שום תשים עליך כי עשיר הוא איך הוא קרוב ליאבד כי ישמן ויבעט וכמה סמוכות הוצרכתי לשום לו בל יפול בשחת שאול כי הלא אמרתי לו לא ירבה לו סוסים לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וגם כסף וזהב לא ירבה לו מאד . וכל זה איננו שוה כ " א גם כן וכתב לו את משנה התורה והיא עמו וקרא בו כו' לבלתי רום לבבו כו' . ועכ " ז אינו מובטח בודאי שיהיה מנוחלי העוה " ב כ " א למען יאריך ימים על ממלכתו בעוה " ז . אך הכהנים הלויים כי דל חלקם כי לא יהיה לכהנים חלק ונחלה עם ישראל אז טוב להם כי אשי ה' מתכא דרחמנא בעה " ז שהוא קדש ונחלתו שינחילם ה' בעוה " ב יאכלון וש " ת הלא גם להם נחלה ערים לשבת בקרב אחיהם אינו נקרא נחלה כי אם כנותנים להם ישראל מחלקם בתורת צדקה ערים לשבת . וזהו ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו הנה כי אך דלים המה . והן הוא משוש דרכם כי בזה שמן חלקם כי ה' הוא נחלתם בעה " ב בטוחי הכשרון כי בדלותם לא יבעטו כי אדרבה אז יכנע לבבם ויהיו בטוחי אושר ע " ה . משא " כ עשיר בעשרו כמדובר . ועל הב' והיא כי יותר הוא מלך אשר הוא משרת ועבד לה' . כי הלא הנה כאשר מס המלך על העם כן מס הכהנים על ישראל ויותר . כי הנה זה משפט הכהנים מאת העם בשר לאכול הזרוע והלחיים והקבה ולחם לאכול ויין לשתות ושמן לאכול ולהאיר . כי ראשית דגנך תירושך ויצהרך וגם בגד ללבוש כי ראשית גז צאנך תתן לו . מה שאין כל הפרטים האלו במלך . וגם שאם יתנו למלך מעשר מכל לא יחוייב יהיה הראשית כאשר הניתן לכהן כאומר תתן לו ראשית דגנך כו' וראשית גז צאנך כו' . ובמה קנה המלוכה הזאת על יד היותו עבד משרת את ה' כי הנה בו בחר ה' מכל שבטיך לעמוד לשרת כו' כי עמידה ורוממות יחשבו לו השרות כי עבוד את ה' הוא מלכות באמת :
Deuteronomy.18.9.1 כי אתה בא כו' . ראוי לשים לב . ( א ) למה נסמכה פרשה זו אל הקודמת . ( ב ) אומרו אשר נתן לך ה' אלהיך לא תלמד לעשות כי הלא אם אראה שהיא ית' נתן לי את הארץ ולא הועילו ליושביה כל התועבות ההם לינצל מידו איך אלמד מהם לעשות כתועבותיהם בהיותי בא אל הארץ אשר נתן לי ה' . ( ג ) אומר לא ימצא בך כו' ולא אמר לא תעביר כו' . ( ד ) אומר תמים תהיה כו' שאם הכונה לומר שיהיה תמים מלכת אחר התועבות ההם הרי נאמר . ( ה ) אומר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם כו' כי מאומר הגוים האלה מי לא ידע כי אשר הוא יורש אותם המה כי עליהם ידברו הכתובים . ( ו ) אומר אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו כי הרי זה היה תחלת מאמרו לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם ומה חידש עתה באומר אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו . ( ז ) אומר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך כי הוא לשון בלתי צודק וכמשולל הבנה כי יראה שלא נתן לו ה' ישמע אל מעוננים ואל קוסמים כו' והוא דבר קשה שנראה שהדבר בעצמו אין רע כי אם שלא נתן לו ה' כן ומהראוי יאמר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך ( טעות דמוכח יש כאן וצ " ע ) גם לשון נתינה לא תצדק שאין בו ממש . ( ח ) אומר נביא מקרבך כמוני כו' אליו תשמעון מה בא לחדש להם בזה האם לנביא כמשה צ " ל אליו תשמעון ואם אולי כי הוא כי יקום איש ויאמר כי נביא הוא ומצוה שלא ישמעו רק לאשר הוא כמוהו ובמה יודע אם הוא כמוהו שאם הוא שיעשה ככל האותות שעשה משה הנה לא עשה כן שום נביא והיו שומעים אליהם ואדרבא קצף ה' על ישראל קצף על בלתי שומעים אל נביאיהם . ואם הוא כמוני על השגת הנבואה לא כן הוא כי לא קם נביא כמוהו . ( ט ) כי כמו שאומר אחר כך וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' שהוא אשר לא יבא דברו ולא יהיה למה לא אמר גם כן באומר נביא מקרבך כמוני כו' וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר כי נביא אמת הוא . ( י ) אומרו ככל אשר שאלת כו' כי מלת ככל תורה כי דברים רבים שאלו ואינו רק דבר אחד וגם מה הוא ענין דמיון הכ " ף . ( יא ) אומר לאמר לא אוסיף כו' כי אינו לאמר לזולת . ( יב ) אומר ויאמר ה' אלי הטיבו כו' כי הנה הנוגע אל הענין הוא תשובתו ית' באומר נביא אקים כו' כי אומרו הטיבו כו' הוא פה לבלתי צורך ומהראוי יאמר ויאמר ה' נביא אקים כו' :
Deuteronomy.18.9.2 אמנם הן אמת כי אחת היא שעמדה עלינו להגלותינו ולהחריב את ביתינו אשר בחר בו ה' הלא היא סברת גויי הארץ ומה גם בימים ההמה האומרים כי עבים סתר לו ואין לו ית' מבא בעולם הלזה החומרי כמאמר הכתוב רם על כל גוים ה' שאומרים כי על השמים כבודו אך לא בארץ הלזו העכורה . וכמאמר המשורר באומר איכה ידע אל שסלקו ידיעתו ית' והשגחתו מעולם הגשמי הלז ע " כ בחרו להם אלהים בלתי קדושים כהוברי השמים וכסיליהם ושמש וירח וכחות חצונים טמאים ויעשו להם מיני עבודות מתייחסות להם באומרם שעי " כ יריקו עליהם מאתם שפע כי יעלה על רוחם כי להם לבדם ניתנה הארץ . וע " כ העובדים לשרי האש יעבירו בניהם ובנותיהם באש ועד " ז הם כל מיני עניינים האמורים בפרשה זו באומר מעביר כו' קוסם כו' וחובר חבר כו' שהם מיני עבודה לכחות חיצונים ומהם לכוכבים ומזלות . והן אלה קצות דרכים אשר דבקו בם עם בני ישראל בהיותם על אדמתם עד שיתשם ה' מעל אדמתם וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה . ע " כ למען הדיחם מעל הסברא הרעה הזאת בא מרע " ה ויאמר כי אתה בא כו' הנה לפניך ראיה עצומה בחוש לעיניהם כי הוא יתברך משגיח בעולם השפל ולא יעצרנו הגשם אשר מארץ הלזו מהשגיח בה הלא הוא כי אתה בא אל הארץ כלומר לא תבא במלחמה כ " א כבא אל בית אביו כל כך יקל הכיבוש באופן כי מזה תכיר כי ה' אלהיך הוא נותן מאתו ובידו . וזהו כי אתה בא כו' אשר ה' אלהיך נותן לך . ואם כן לא תלמד לעשות כתועבות כו' כי הגוים טעם עשיתם כה היא על חושבם העדר השגחתו ית' בארץ על כן יחפשו עולות הבלי גוים ההם או לאמצעיים . אך בראותך מופת השגחתו ראוי לך אל תלמוד לעשות כתועבותם כי תועבת כו' . וש " ת אני לא אעשה כתועבות הגוים שיחליטו הכח והשגחה אל כחות תחתונים אך את האלהים אני ירא ואת מצותיו אשמור אך יהיה לי הוברי השמים לעזר מעט לקרב השפע המשתלשל מאתו ית' על ידם לזה אמר אל תעשה כדבר הזה כ " א תמים תהיה כלומר בשלמות תהיה עם ה' בכל מכל כל ולא תתן חלק לזולתו אפילו לשמץ שום סעד . או יאמר פן תאמר בלבבך אם אהיה צדיק וטוב לי אשקטה ואביטה במכון קדשו ית' . אך אם אראה כי צר לי בהיותי צדיק ואם אשאל מאתו ית' על מה זה אני צדיק ורע לי ולא יענני אז אל ישת עלי חטאת כי אבקש לי דרך כישוף וכיוצא מהדברים הרעים מהם אולי אוכל הועיל . לזה אמר תמים תהיה מתנהג בתמימות בין בהיותו ית' מתנהג עמך ברחמים בין בהתנהגו עמך בדין שלא תהרהר אחר מידותיו ית' חלילה וזהו תמים היה עתם ה' אלהיך שהם מדת רחמים ומדת הדין . וגם יתכן כוון לומר ענין מאמר ז " ל כי מי האיש אשר יקרא חסיד הלא הוא אשר לא יעשה במקום שהוא שם יחידי מה שלא יעשה במקום רואים והוא מאמר הכתוב אשכילה בדרך תמים מתי תבא אלי הדרך ההוא שהוא דרך חסידות ותמימות הלא הוא כאשר אתהלך בתם לבבי בהיותי בקרב ביתי שהיא מקום שאין אנשים שלא תשורני עין רואים . וזה יאמר תמים תהיה גם בהיותך עם ה' אלהיך מקום שאין שם זולתו ית' אפילו עם לא תהרהר . וש " ת הלא אמרתי לי בני דברים . א' כי מאשר ה' נתן לי את הארץ אראה כי אין ללכת בתועבות הגוים ההם כי הלא הוא ית' לבדו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כי אין גשמית מעכבת השגחתו יתב' חלילה ומי יעזוב מקור מים חיים לחצוב לו בורות בורות נשברים . שנית אמרת לי שגם אם יצר לי לא אבקש לי אופני תיקון מפה ומפה ומה גם בהיותי צדיק ורע לי ואם לאל אדברה לא ישיב לי . והנה על כל אחת מאלה היה מקום לבעל דין לדבר ולומר . על האחד . במה אדע כי ה' נתן לי את הארץ ולא היתה סבה מאת כחות חצונים או מזלות שעזרוני או ניגדו אותם . וכן על השנית הלא או' מה אעשה ואם יצר לי ואני צדיק ואקרא ולא יענני מי יביא לי הדברים אל האלהים . על כן על הא' ראה גם ראה כי ה' הוא אשר נתן לך את הארץ ולא סבה לזולתה כי כל כחות חצינים והוברי השמים הבל המה כי הלא הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן . ואם כן אם יש ממש בדברים ההם איך אתה יורש אותם ולא הועילו להם להציל אותם מידך . אך מזה תדע כי נתן לך ה' אלהיך את הארץ כאשר אמרתי כי אתה בא כו' אשר נתן לך כו' ולא סבה מהסבות ההם . שהלא הם השומעים אל מעוננים ואל קוסמים ולא אתה ואיך נפלו הם ואתה ירשתם שאין דבר מזה כ " א אלהותו ית' וא " כ הוי אומר כי הוא ית' אשר נתן לך ולא סבה זולתה וזה אמר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך . כי במה שאתה לא כן מזה תדע כי נתן לך ה' אלהיך . ועל השנית אמר אל תקיץ בצרה ואם אינך נענה מה' כי תחפוץ לדעת על מה המכות ההם בין ידיך הלא אין זה רק מהעדרך שאינך כדאי ומוכן שידבר בך הוא ית' . אך נביא מקרבך מאחיך יקום לך ה' והוא יגיד לך כי יהיה ראוי ועל פיו תדע דברים הנוגעים אליך כענין תלונת הנביא באומר המבלי אין אלהים בישראל הלך לדרוש לבעל זבוב כו' הנה כי חפץ ה' ידרשו בנביאיו . ואמר כמוני כלומר שלא יאמר לך דבר אשר ינגד נבואתי ותורה שנתן ה' על ידי רק שיהיה כמוני ולא נגדי :
Deuteronomy.18.9.3 עוד כיון באומר אליו תשמעון לומר מופת גדול בנבואתו כמוני שהייתי אני עושה . שהוא כי ל " ת אל הנביא ההוא דבר אל ה' דבר על אודותי ועל דברי כי בדבר הזה שתים רעות . א' שלא יתאמת לך השגחתי בעצם שנית כי תסתפק בנבואת הנביא ההוא . ע " כ עשה זאת איפה התפלל והתחנן לפני קינך בתשובה ומעשים טובים על היותו ית' מתנהג עמך בדין . ואומר לך לך אל הנביא שיתבודד וישמיעך מה דבר ה' על אשר שאלת מאתו . כי אז בראותך בפיו תשובת דבר אשר היה בינך לה' אלהיך ולא הגדת דבר לנביא אז תבין כי ה' השגיח ושמע דבריך . ושנביאת הנביא ההוא אמתית . וזה יאמר אליו תשמעון כלומר איני אומר אליו תדרוש או תגיד כ " א שלא ישמע לך דברך להשמיע במרום קולך רק שאליו תשמעון אשר יביא מה' אלהיך אך לא שיוליך דברך אליו ית' . כי יודע אלהי כל אשר בפיך ובלבבך ברוב השגחתו בעולם השפל . ואין עיקר מה שישמע לך הנביא רק לדעת מה דבר ה' שהוא דבר שאין בך כח לשמוע מפיו כי לא נביא אתה . ולא ישולל שלא יאמר איש דרש נא בעדי את ה' שלא יקרנו עון בדבר . כ " א שאומר פה כנותן לו מופת על נבואת הנביא ההוא . והנה ממך בעצמך אני מביא לך ראיה . והוא מה שאמרתי כמוני כי לא שאלת אביא דברך אל ה' כ " א שאשמיע אתכם דבר ה' שהוא כי אמרתם קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר כו' ואתה תדבר אלינו . וזהו ככל אשר שאלת כו' לומר מה שאמרתי כמוני הוא ככל אשר שאלת כו' נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך כו' את כל אשר אצונו כך הנביא ההוא אליו תשמעון שיהיה לכם למופת זה כמדובר . כי מה שלא ידבר בך היא ית' כשתבקש ממנו דבר אינו מהעדר השגחתו ית' למטה בארץ שעל כן אולי גם בנביא תגעל נפשך לומר כי איזה דרך הלך רוח העליון לדבר עם חרש מחרשי דמה . והוא כי זה ככל אשר שאלת מעם ה' כו' שאמרת כי לא היית יכול לסבול דבר בך הוא ית' ושעל כן ידבר ה' עם משה ומשה יגיד לך הרי תורה כי אין הקב " ה מונע טובו ושפע נבואתו מבני אדם . אלא שיש מוכן לקבל ויש בלת ימוכן . והנביא המוכן ישמיע דבר ה' אל הבלתי מוכן . ועדיין היה אפשר לומר כי אז היה מפני שהיתה נבואה בהקיץ והיתה שם כבוד ה' על ההר ע " כ לא עצרו כח לשמוע אך עתה למה לא ידבר בנו ה' . לז " א ככל אשר שאלת כו' כי לא דבר אחד כוונו שהוא לשלול על היום ההוא כ " א גם להבא והוא כי אחר אומרם לא תוסיף כו' אמרו לא תראה עוד ולא אמות שיורה שגם להבא לא ירצו עוד בזה כ " א ע " י הנביא המיוחד . וז " א ככל שיורה על היות ב' שאלות שהוא אחד על היום ההוא ב' על הימים הבאים . וז " א לאמר כי אומר לא אוסף לא על היום ההוא הנורא מאד כוונו כ " א גם לעתיד שהחילו בהווה לאמר אח " כ לא אראה עוד שהוא על העתיד :
Deuteronomy.18.9.4 עוד יתכן באומר לאמר והוא נמשך אל מה שכתבנו באומר אליו תשמעון . והענין בהזכיר מאמר הכתוב למעלה פ' ואתחנן והוא אומרו וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי . כי אומר בדברכם אלי אין צורך לאומרו . אך הוא כי הנה ישראל אומרו אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו . אז אמר משה הנה אתם חפצים אהיה אני אמצעי בין ה' ובניכם אל יעלה על רוחכם כי כאשר אתם צריכים אותי להביא דברי ה' אלהיכם ג " כ אצטרך לעלות ההרה אשר שם האלהים להביא את דבריכם אל האלהים . כי הלא הנה וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי כי אני לא זזתי מאתכם לעלות ההרה כי אם שבדברכם אלי שמע ה' ויאמר מיד לפניכם שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך שהוא מבלי תגיד לי רק בדברם אליך בלבד . חזק ואמץ הדבר לפניהם שאין להם צורך לנביא ואמצעי להשמיע במרום קולם רק להשמיע בארץ קולי . והנה שהטיבו כל אשר דברו בפה ולא בלבד הדבור גלוי לפני כי אם גם מצפוני לבם כי מי יתן והיה לבבם זה להם כו' . ונבא אל הענין והוא הלא אמרתי לכם נביא מקרבך כו' אל יעלה על רוחכם כי מה שהוא אמצעי הוא בין להבין את דבריכם אל האלהים כי קדוש הוא מכם ועכירתכם ימנע שומעו יתברך מכם כי עובי חומרכם סתר לו וגם הוא אמצעי להשמיעכם את דבר ה' . כי אינו כן כ " א כדי שאליו תשמעון . ותדעו שכך הוא כי הלא זה הדבר הוא ככל אשר שאלת כו' כי היתה שאלתך לאמר כלומר כדי שאומר אני לה' את דבריכם אשר אמרתם לא אוסף כו' אך לא הוצרך אמור לפניו יתברך דבר כי מיד ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו כלומר אשר דברו הם ולא אשר דברת אתה אלי . כי הם דברו בלבד ואתה לא דברת אלי דבר . ולכן נביא כו' לא שישמיעני מאמרך רק לתת דברי בפיו ושידבר אליהם כו' . הנה כי אז כששאלת אמצעי הורה כך הוא יתברך השגחתו הפרטית בעולם השפל וגם הורה כי לא מכל האדם מונע נבואתו רק מהבלתי מוכן כי העדרו מונעו ולא מהשם יתברך כי הלא אמר נביא אקים להם כו' ונתתי דברי בפיו . באופן כי אין ללכת חלילה אחרי אמצעיים כתועבות הגוים כי הלא גם כי רם ה' שפל יראה . ואם לא ידבר בך לא מהעדר ההשגחה רק מהעד' הכנתך . כי הלא אשר יוכן ויהי' נביא . בו אדבר אליו תשמע :
Deuteronomy.19.1.1 כי יכרית ה' אלהיך כו' . ראוי לשית לב . ( א ) למה נסמכה פרשה זו אל הקודמת כי אין לה עמה ייחס כלל . ( ב ) אומרו וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם אם הכונה היא שלא נתחייבו בערי מקלט עד אחרי כיבוש וחילוק היה די יאמר וירשת' וישבת בה כבשאר מקומות שהחיוב הוא בענין זה ולמה האריך ואמר וישבת בעריהם ובבתיהם . ( ג ) אומרו תכין לך הדרך כי מהראוי יאמר תכין לרוצח הדרך ולא יאמר לך . ( ד ) אומרו לנוס שמה כל רוצח כי מהראוי יאמר כל רוצח מכה נפש בשגגה כמו שנאמר פרשת מסעי כי מאומרו רוצח סתם יראה אפילו מזיד . ( ה ) אומרו וזה דבר הרוצח אשר ינוס אל אחת הערים האל וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת כי חצי הפסוק הוא מיותר כי אחר יאמרו אשר ינוס שמה כל רוצח היה לו לומר אשר יכה את רעהו בכלי דעת כו' וגם לשון אומרו וזה דבר בלתי צודק יפה והנה רבינו ז " ל אמרו שהוא שחייב הרוצח אם יכבדוהו ביותר לומר רוצח אני והן אמת שקבלתם אמת אך עדיין לא יבצר שיכוין דבר זולתו גם כן על פי לשון המקרא כי אין בכ' רוצח אני שיאמר עליו גם לפי פשוטו נדבר דבר בסוד . ( ו ) אומרו הוא ינוס כו' כי מלת הוא מיותרת . ( ז ) אומרו על כן אנכי מצוך לאמר שלש כו' כי אומר לאמר מיותר ובלתי מובן כי אינו לאמר לזולת . ( ח ) אומר ואם ירחיב ה' כו' ויספת כו' כי הנה פשוטו של מקרא הוא על ימות המשיח ואז כמו זר יחשב ירבו רצחנים שיצטרכו שלש ערים אחרות בתוך ארץ ישראל זולת אשר מעבר לירדן . ( ט ) אומר ואם ירחיב כו' שהוא לשון מסופק ולא אמרו כבי ירחי :
Deuteronomy.19.1.2 אמנם הנה בענין המזלות אם מושלים על הארץ ועל פיהם יהיה הטוב והפכו על הארץ אם אין הנה הארכנו בשערינו בשער המזלות ושם כתבנו טעמים הנמצאים למפרשים לומר כי לא ייטיבו מזלות ולא ירעו . והנה הרמב " ם ז " ל בשמנה פרקיו כתב כי סכלות גדולה היא לומר כי יש לאל יד המזלות לשפוט דבר כו' והרב בעל העיקרים כתב טעם שני כאשר כתבנו גם כן במקומות אחרים אך אין זה כי אם שהכל בידי שמים ואין גזרת המזל מחייבת דבר . והנה טעם הרמב " ם ז " ל הוא לישראל מאמיני דת האמת כי ממנה יכריח . אך טעם בעל העיקרים הוא כולל גם לאשר בחוץ יעמודו ממנה כי הם יאמרו על טעם הרמב " ם ערביך ערבא צריך . ועל כן אחשוב כי התורה בעצמה מכרחת משפט התורה ההוא מטעם בעל העיקרים זולת האמור טעם למעלה בכתובים . והוא כי הנה כל הפרשה הקודמת כתבנו כי כל עניינה להכריח בל נחשוב שיש ממש בהוברי השמים וכסיליהם או בכל כחות חצונים או טהורים להרע או להיטיב חלילה . כי אין מלבדו ית' כי השגחתו בכל משלה . ואמר הכרח א' באומרו כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה יורש אותם כי לא הועילו למו נגדך באשר ה' אתך בזה תדע כי ה' אלהיך אשר נתן לך את הארץ והכל מאתו ובידו . והוברי השמים וכל צבאם לא ירעו ולא ישחיתו וגם היטב אין אתם . והן אמת כי הלא על משפטו יתברך כאשר יעניש את כל הורג נפש הלא כמו זר נחשב לפני העולה על רוחו כי כוכבי השמים וכסיליהם ישפטו הם כל הארץ וכל הדרים עליה באומרם אם זה נולד במזל שופך דם וזה במזל שדמו ישפוך ויהי כן כי זה הנולד במאדים ישפוך דם זולתו הנולד במזל שדמו ישפך למה דמו של ההורג נפש ישפך כי הוכרח על פי מזלו . ויוכפל הקושיא בהורג בשגגה כי לא מלבו עשה כ " א שמזלו גרם לו ולמה יגלה . ע " כ אחרי אומרו טעם לבטל כח סברת הנותנים כח הנהגת העולם למזלות ולכחות חצונים באומר כי הגוים האלה כו' כמדובר . בא והקדים עוד ראיה שנית טרם אומר דין הרוצח שהיה נראה לפוטרו בדין . והראיה הוא של בעל העיקרים שכתבנו שהוא מהמתים ביום קרב ומלחמה כי היתכן שאין גם אחד מכל אלפי רבבות הנופלים בה שלא היה מזלו מורה לו חיים מהיום ההוא והלאה . וזה יאמר באופן יותר מוגזם וזה אמר כי יכרית ה' אלהיך את הגוים שהוא הכריתות שבעה גוים גדולים עד בלתי החיות נשמה היתכן כי לא אחד בהם שנולד במזל חיות מהזמן ההוא יותר . אך יורה כי ה' אלהיך הוא המכריחם ולא עוד אלא שנותן לך את ארצם וירשתם וישבת בעריה' ובבתיה' . כי זו גוזמא יתירה שנולדו כל רבבות הגוים ההם למות כל אחד בחרבו ושיהיו ישראל יורשים אותם עריהם ובבתיהם ולא אחד בהם שנעדר מזלו מלהיות גורם ליהרג ולינתן גם ביתו לזולתו . הנה מזה תראה כי הכל בידי שמים מאתו יתברך ואין דבר ביד המזל . ואחרי הודיעו אותך את כל זאת אני אומר לך שלש ערים תבדיל לך כו' והוא המדובר למעלה שהיה יכול איש לדבר ולומר למה הרעות למכה את רעהו בשגגה להגלותו והלא אשר הומת מזלו גרם לו וזה שהמיתו אין עליו אשמת דבר כי נולד במזל אשיד דמא ומה גם כי בבלי דעת היה ואין זה כי אם שמזלו הכריחו . וגם אומרך שלא נניחהו ביד גואל הדם כי יחם לבבו ויהרגנו ואם נניחנו יהיו עלינו דמים גם זה הלא כמו זר נחשב על הסברא ההיא כי אחר שהכל תלוי במזל גם זה מזלו גרם ולמה יהיה עלינו דמים . לזה אמר שלש ערים תבדיל לך כלומר לך להנאתך פן ישיגנו גואל הדם ורצחו נפש והיה עליך דמים על כן עתה ימלט נפשו באחד הערים וחי כי היא הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה ואם יהיה עליך דם נקי לא תזכה לשבת בה . לכן תכין לך הדרך באופן יקל לו לנוס שמה . כמשז " ל שהי' כתוב מקלט בדרך וגם ושלשת כו' באופן שלא יהיה מאחד מקצות הארץ רחוק מהקצה זולתו : או יכוין באומר תכין לך כלומר שכל אחד מכם אפשר ליפול בשחת זה שיגרום החטא שעל ידו ימות חבירו בלא צדיה . וזהו תכין לך לעצמך כי גם אתה מעותד לכך כי הלא והיה לנוס שמה כל רוצח כמוך כזולתך ואומר דמים הוא כי הדם האחד אם לא היה אשמת דבר בעיר הקרובה לא היה נארע כעובדא דגמרא . ועתה אם לא תכין לך דרך שימלט יהיו עליך שני דמים של המומת ושל הממית :
Deuteronomy.19.4.1 וזה דבר הרוצח כו' . אם תאמר נא ישראל כי הלא קשיא דידי אדידי כי במה שקראתיו רוצח סתם יורה כי קרוב למזיד אחשיבנו שאם לא כן לא יקרא רוצח רק גורם מיתה בעלמא . וגם יורה בתואר זה כי הרג נקי ושפך דמו . ובמה שאמרתי שינוס אל אחת הערים האלה וחי יורה כי לא לרוצח נחשב כי קל הוא העונש זה למתואר בשם רוצח . לזה אמר וזה דבר הרוצח כו' לומר אל תתמה אל שני הפכים אלו כי הנה וזה דבר הרוצח שיצא מפי דבר שם רוצח באמרי ינוס שמה הרוצח ולעומת זה הקלתי ענשו באמרי דערוקיה אל הערים ההם מסתייה . וזה אמר אשר ינוס שמה וחי שהם שני הפכים . כי הלא אני אשיבך מלין והוא אשר יכה את רעהו כלומר איני אומר אשר הכה את רעהו כי אם אשר יכה והוא כי מעותד הוא מן השמים שיכה אותו זה כי בן מות הוא המת ההוא על עונו . כי אל דעות ה' יודע כי הוא חייב מיתה על אשמת דבר שלא הומת בבית דין על פי הדיינים ודין ארבע מיתות לא בטלו . ומגלגל הוא יתב' חובה על ידי חייב כי גם זה חטא מה שגרם לו ימות זה תחת ידו כי עבירה גוררת עבירה וזה אמר רעהו כי חבירו הוא בזה מה המוכה מת בעונו גם המכה הכהו בחטאתו שנתגלגלה חובה על ידי חייב . ואם כן רוצח יקרא אחר שעתיד ומוכן מן השמים היה להרוג את האיש ההוא כאומרו אשר יכה כי מוכן היה שיכה ואשר אמר שעונשו קל שהוא גלות בלבד הלא הוא על כי היה בבלי דעת . ושמא תאמר האם בלעדי האיש הזה לא יש מי שחט' כמוהו שתתגלגל חובת מות המוכה הלז על ידו אלא זה שעל כן תקראנו רוצח כי על כן תגזור אומר כי אין זה רק שנולד במזל למהוי אשיד דמא . לז " א והוא לא שונא לו מתמול שלשום לומר גם כי יש ויש ראויים ליגרר על ידם רעה זו על ידי מה שתחת ידם הלא הנתייחדה לזה למה שאל היודע בגלגולי נפשותיהם שיש למכה על המוכה אשמת דבר כענין אשר היצר לו וכיוצא ועל פי דרכו נוטל את שלו ומת תחת ידו . וזה אומר והוא לא שונא לו מתמול שלשום כלומר אך משנים קדמוניות היה שונא לו והרע לו ועתה בפקוד ה' עון מלת אשר למוכה הזה ומגלגלו יתברך על ידי חייב ייחד יהי' על ידי זה מעל ידי זולתו לפרוע פרעות איזה הקנטה שחייב זה לו וזה גולה על אשמתו וזה גרמת שגגת זה לו :
Deuteronomy.19.5.1 ואשר יבא את רעהו כו' . הלא אמרתי לך כי כאשר יכה איש את רעהו יענש כי לא מהמזל נתחייב המוכה למות והמכה להמית כמדובר . והלא תאמר אם כן איפה כאשר יבא את רעהו ביער ונשל הברזל ויפגע בחבירו וימות הלא לא יצדק בזה אשר אמרת שהיו מעותדים לכך זה למות על שהרג מזיד וזה להמית על שהרג שוגג כי הלא זה הי' צודק בהיות ראובן משליך על שמעון כל כלי בלא צדיה או אבן אשר ימות בה בלא ראות כאמור פרשת מסעי שמחשבתו להשליך על רעהו סייעה לעורר הדבר . אך בהיותו ביער מכוין לחטוב עצים ונשל הברזל כו' הלא בזה לא יצדק רק . או מקרה או מזל . אך לומר שיהי' מן השמים זה למות בעוני וזה למות בחטאו הלא כמו זר יחשב לזה אמר ג " ז כראשון כי הלא ואשר יבא את רעהו ביער שעם שאינו מכוין רק לחטוב עצים ולא להכותו בלא ראות על כל זה לא למקרה תחשבנו או למזל כי הלא דע לך כי הנה ונדחה ידו כלומר זה החוטב עצים נדחה ידו מן השמים לבא תקלה זו מתחת ידו כי מגלגלין חובה ע " י חייב וגם המומת מן השמים בא לו . וזהו ונשל הברזל ומצא את רעהו לא אמר ופגע ברעהו כ " א ומצא את רעהו כדבר בחיריי שמבקש את רעהו אך הוא כי מלאך משחית אשר ברא המוכה שנתחייב בו למות הוא נתלבש בברזל ובקש ומצא את החייב וימיתהו באופן שהמכה והמוכה גם במציאות הלז הכל בידי שמים כמדובר . ובזה אינו מיותר אומר ונדחה ידו בגרזן וגם לא לזר יחשב לשון ומצא כי אומר ונדחה כיון שנדחה ידו של זה לגלגל ע " י חובה זו בחטאתו ואומר ומצא הוא לומר כי בן מות היה המוכה :
Deuteronomy.19.5.2 או יאמר ואשר יבא כו' והוא בהזכיר מז " ל על פסוק ואשר לא צדה כו' שאמרו באחד שהרג מזיד ולא נהרג ואחד הרג שוגג ולא גלה הכתוב מדבר שמזמין הקב " ה ימצאו בפונדק אחד ושהרג שוגג עולה בסולם ונתרועע ונפל על אותו שהרג מזיד ומת וזה גילה נמצא כי אשר הרג מזיד קבל עונשו כי מת עתה ואשר הי' גלות חייב ולא גלה עתה הוא גולה . וראוי לשית לב כי בשלמא אשר הרג מזיד לא מת בתחלה שלא התרו בו כיוצא מדרכי פטורי ב " ד . אך אשר הרג שוגג למה לא גלה בפעם הראשונה . אך יהי' כי הי' דרך שני אנשים ביער ואין זולתם ונשל הברזל והכה את רעהו וברח זה ולא נודע מי הכהו וע " כ לא גלה . ובזה נבא אל הענין אחר אומרו אשר יכה את רעהו כו' שינוס אל אחת הערים וחי שזה מקבל עונשו מות שהי' חייב וזה גלות על איזה חטא . ראה והנה הי' מקום לומר הנה החייב מיתה גרם חטאו למות ואשר חטאו קל ממנו גרם לו שימות לאחד וילקה בגלות כי הוא יתב' אינו מוותר ומביא ומגלגל לכל אחד שיקבל עונשו . ואם כן איפה יקשה כי הלא יהיה כי יקרה כה במקום רואים . אך אם יהיה במקום שאין אנשים ואין מגיד אף אין משמיע שמת תחת ידו של זה ואיך יקבל הממית ההוא את עונשו לזה אמר אל יקשה בעיניך הדבר הזה כי הלא ואשר יבא את רעהו שהוא רעהו בחטא זה למות וזה להיות גולה על ידו והי' ביער במקום שאין אנשים להגיד דבר אל תאמר איך יקבל זה עונש גלות . כי הלא הוא ינוס כו' . והוא בשום לב אל טעם הרביע שעל מלת הוא שהוא כמרים קול ואומר הוא כלומר הוא אשר אמרתי למעלה שינוס אל אחד הערים שהוא כי אותו האמור למעלה אשר יכה את רעהו שהוא במקום רואים היא זה כי יגלגל הוא יתברך יכה את רעהו אחר כך בבלי דעת במקום שיש אנשים ויגלה . ושעור הכתוב מה שאמרתי אשר יכה את רעהו ונס כו' הוא כי יש דרך אחרת שהוא אשר יבא את רעהו ביער כו' שלא במקום אנשים והוא אשר אמרתי שינוס אח " כ אשר יכה את רעהו וכו' ובפעם הא' לא הי' חטא הממית שהרג פעם אחרת שוגג כי אם עון אחר ונתגלגל' חוב' על ידו :
Deuteronomy.19.5.3 או שעור הכתוב אל תחוש איך יפטר כי אני מבטיחך שהוא ינוס כי אגלגל לו עוד שנית כזה ויראוהו אנשים ויגל' כענין פ' משפטים והכל הולך אל מקום אחד :
Deuteronomy.19.6.1 פן ירדוף כו' על כן כו' . אחרי אומרו למעלה שלש ערים תבדיל לך . והנה כתבנו למעלה שהראוי הוא יאמר שלש ערים תבדיל לרוצח או אם הפי' הוא לך להנאתך יותר יצדק להנאת גואל הדם פן יהרוג נקי לז " א פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח ואינו אשם כ " כ כי הלא יחם לבבו . לכן בין תבין אשר אנכי מצוך לאמר לך שלש ערים תבדיל לך כו' ולא אמרתי תבדיל להנאת גואל הדם כ " א לך להנאת ישראל ולא להנאת הרודף . כי אתה אשם יותר בתתך מקום לרדוף להשיג שיהיו עליך דמים מאשר הוא אשם ברדפו אחריו והמיתו כי הוא יחם לבבו . ולא יוכל נגד יצרו משא " כ אתה ישראל :
Deuteronomy.19.8.1 ואם ירחיב ה' אלהיך כו' . הנה ידענו מז " ל על פסוק בעתה אחישנ' זכו אחישנ' לא זכו בעתה . גם ידענו מה בין זה לזה כי אלו זכינו לעשות תשובה ראוים כל ישראל כאחד נזכה ונחי' ונהי' רבים אין מספר אך אם לא נזכה ויהי' בעתה לא ירבו מאד . כי על זה נאמר והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים כו' כי יהי' אחד מעיר ושנים ממשפחה . על כן אמר דרך ספק ואם ירחיב לומ' אם יהי' שתזכה לאחישנ' באופן שנהי' רבים ויצטרך הוא יתב' להרחיב גבולכם אז וגם יהי' כאשר נשבע לאבותיך שהם ארצות עשרה עממים שיתוספו הקני והקניזי והקדמוני כו' וזה יהי' כי תשמו' כו' שהוא זכו אחישנ' אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה . והוא כי אחר שירחיב ה' את גבולך ויהיו הקני והקניזי והקדמוני בכלל ארצך אז תוסיף שלש ערים והטעם להיות שאינן על שלש אלה ושלש שבעבר הירדן רק על שלש אלה של ארץ ישראל בלבד כי השלש שבארץ סיחון ועוג יתבטלו כי יכנסו במקום ארץ סיחון ועוג . קני וקניזי וקדמוני ולא ישבו ישראל מהירדן וחוצה בערי סיחון ועוג באופן שיהיו הג' שתוסיף על השלש האלה ולא השלש שבעבר הירדן מזרחה כי לא ישבו שם ישראל אחר הרחיבו יתברך את גבול ארצנו נמצאו בין הכל ו' בלבד כי אשר היו בעבר הירדן יהיו בנוספות הקני והקניזי כו' . ולהיות שמדבר על זמן אם זכו אחישנ' צריך ערי מקלט שאם היו על זמן בעתה שלא ישארו רק אשר קדוש יאמר לו אז לא הי' צריך ערי מקלט כלל כי כל הראוי למות בעונו ימות בחבלי משיח . אך בהיות בזמן אחישנ' בהיות רובא דרובא צדיקים יחישנ' ה' וישארו בני אדם רב בלתי ממורקים מאשמותיהם מהם במשפט מות ומהם בחטאות קלים לכן יפיל הוא יתברך אשר הם עם כבד עון ביד הקלים ויצטרכו ערי מקלט למרק בעלי אשמות קלות :
Deuteronomy.19.14.1 לא תסיג גבול כו' . אמר הלא אמרתי לך כי ירחיב כו' את גבולך כי הוא ית' מעתה חושב מחשבות להרחיב גבולך אל תהי' אתה מסיג גבול רעך כי איך ירחיב ה' גבול המשיגו כי אדרבה כאשר תעשה כן יעשה לך . ואשר אמרתי לא תסיג כו' היא בין בנחלתך אשר תנחל בימי יהושע בין בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה בבית שני . עוד יתכן רמז פה הגלות אשר אנו בו כי הארץ עתה בלועה בעצמ' כמשז " ל בהנזקין שעל כן ארץ ישראל נקראת ארץ צבי מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו כן הארץ נתכווצ' כי איה ארבע מאות פרס' על ארבע מאות פרסה אלא שהוא מכווצת מרוב דמינו שנשפכו בה וזה ירמוז אל תשפוך דם נקי האמור בסמוך פן תהיא סבה להסיג גבול רעך ורע אביך בארצו שהוא אשר גבלו ראשונים שהוא ארבע מאות פרס' על ארבע מאות פרס' ולא כאשר היא כעת לעינינו שמהלך ארבעים יום לארכה וארבעים לרחבה נעשה מהלך יום אחד לרחבה שהוא מן הירדן ועד ים עכו ושלשה או ארבע ימים לארכ' עד יערה עלינו רוח ממרום ויתקיים מקרא שכתוב הרחיבי מקום אהלך כו' במהרה בימינו אמן :
Deuteronomy.19.14.2 או והיא ענין הסמיכות בדרך אחרת כי אחר אומרו ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת לא תחוס עינך כו' . אמ' אל ישיאך לבך כי מבלי התנהגו ברחמים עמכם אני אומר שלא תחוס עינך . כי הלא על מעט קרקע אפילו מגבול רעך אני מקפיד בל יסיג איש גבול רעהו כל שכן על האיש עצמו שארחם . וכן איני מעניש בקלות על פי עד אחד כי לא יקום עד אחד באיש כו' כ " א על פי שנים או שלשה עדים ואם קל בעיני ה' הי' איש הישראלי להענישו בעד אחד הייתי נפרע ממנו . אך מזה תבין כי כל משפטי אינם רק לאהוב היושר והמשפט בל ייצר איש את זולתו . ושמה תאמר היכן הוא הרחמנו' אם יעידו שני עדים על ראובן שהרג את הנפש והוזמו שני העדים או השלשה עדים טרם יהרגו ב " ד את ראובן נהרגים השנים עדים והלא ידיעת דין זה תגע עדיך ותבהל כי תאמר איה רחמיו ית' על עמו כי הלא האנשים ההמה בקשו לשלוח יד בא' ולא עלה בידם ולא נהרג . אלו שהם ב' ימותו על אשר חשבו להמית אחד ולא המיתוהו . על כן בא ויאמר כי יקום עד וגו' ועשיתם לו כאשר זמם וגומר שמחשבתם לעשות תספיק להם . אל תתמה על החפץ לו' כי ירא' אכזריות חלילה . כי רע לך כי אין בעולם רחמנות גדולה מזו והוא כ " א לא יעשו כן לאלו יוסיפו בני עולה להעליל עלילות והעד עדים באומרם גם שיזומו לא יענשו כי זממו לעשות ולא עשו באופן תמלא הארץ חמס ושוד ירבה עד יהיו בני אדם כדגי הים איש רעהו חיים בלעו . אך בראות כל הנשארים כי על אשר זממו בלבד ולא עשו נהרגים אז תפול חתת ה' על כלם ולא יוסיפו לעשות כדבר ההוא ויהי' שלום בארץ . באופן כי מיתת אלו הם חיים לכל הנשארים ואין רחמים גדולים וטובים מאלה שעל יד הקזת דם שנים ירפאו ויחיו כל אלפי רבבות ישראל . וז " א והנשארים וגו' לומר אל יראה לך באמרי ועשיתם לו כאש' זמם שהוא אכזריות כי אל תפן אל ב' אלה כי הביטה וראה כי על ידי כן ימשך כי והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות כדבר הזה . משא " כ אם לא תשוב חרבם בלבם ועמלם בראשם דלא ישבקו חיי לכל בריה ויקרם כאשר מי שהיחל בידו חולי אשר בהתפשטו עד לבו יגועו וימותו כל אברים כי רחמי הרופאים אכזריות הם עליו . ומוטב לקוץ את ידו טרם יעלה הרמתה . כי טוב לפדות כל הגוף באב' הזה כמדובר :
Deuteronomy.20.1.1 כי תצא למלחמה וגו' . אמר הלא אמרתי לך שלא באכזריות הוא יתב' מתנהג עם ישראל שהרי חס על הורג נפש ומצו' שלא למוסרו ביד גואל הדם . וגם על העדים זוממים שעל אשר זממו בלבד יהרגו אם עדות מות הי' גם זה רחמים ונתן טעם לדבר כמדובר למעלה . אמר עתה ראה גם ראה כי רם ועמם גדר אהבתו יתברך עם ישראל כאב את בן ירצה כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס וגו' לא תירא מהם כי לא בלבד ישלח מלאך להושיעך כ " א הוא יתב' בעצמו . ואל תתמה כי הלא כן עשה לך בצאתך ממצרים וזהו המעלך כלומר בעצמו ובכבודו ממצרים . אך אין זה רק כי שופט כל הארץ יעשה משפט ויבער הרע מקרב ישראל כי חלאת טומאת עון דם נקי וכיוצא ביתר עונות הם המעפשים ומאבדים העולם ע " כ מצו' לבער עושי רעה לסלק עינו מקרב ישראל . והראי' כי ע " כ מצוה מי האיש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו שישוב לביתו כי ישחית את ישראל . ואמר עוד הביטה וראה מה גדלו רחמיו יתב' כי הלא לא בלבד חס עליך כ " א גם על כל עץ מאכל מהמקום אשר תכבוש כי הלא יצוה כי תצור על עיר להלחם עליה ובנית מצור לא תשחית את עצה . ומזה תשא ק " ו שכ " ש שירחם על בניו ועל פועל ידיו זהו דרך כלל אל ענין הסמיכות :
Deuteronomy.20.1.2 ולבא אל ענין הכתובים נעיר ראשונה על או' כי תצא ל' יחיד . ( ב ) או' וראית סוס ורכב האם מן הסוס ורכב יעלה על לב שמורא יעל' על ראשי שיזהירנו בל יירא מהם כי הלא מהראוי יאמר וראית עם רב וגו' . ( ג ) כי מן הראוי יאמר סוסים ומרכבות ולא סוס ורכב . ( ד ) כי היל " ל ועם רב ולא באופן מורה שהסוס ורכב היא העם וגם היל " ל לא תירא ממנו כי מלת עם רב לשון יחיד הוא . ( ה ) אומרו ה' אלהיך עמך המעלך וגו' מה הבטחון הזה ומי יודע אם בצאתם למלחמה יחסר למו בחינת זכות אשר היה לישראל בצאתם ממצרים . ( ו ) אומרו והיה כקרבכם למה שינ' והתחיל לדבר בלשון רבים ולא אמר כקרבך ותכפל הקושי בדברו אל העם שמתחיל לדבר ולכלותם בלשון יחיד באומר שמע ישראל ומסיים בלשון רבים ואו' אתם קרבים וגו' אל תראו וגו' . ( ז ) או' עם אויביכם להושיע אתכם הוא מיותר כי בכלל אומר ההולך עמכם להלחם לכם הוא . ( ח ) אומרו ודברו השוטרים וגו' לאמר כי הלא מלת לאמר לא תצדק במה שאינו לאמר לזולת :
Deuteronomy.20.1.3 אמנם הנה הדרוש אשר דברנו בו עד פה הוא כי כל כונת תורתנו הקדושה בזה הלא הוא כי כל תוקף נצחון המלחמה תלוי באחדות ישראל כי בהיות' לאחדים נפול תפול חתת ה' על כל אויביהם עד בלתי השאיר להם שריד . וז " א כי תצא כלומר באחדות אחד אשר יצדק בך לשון תצא ולא מלת תצאו אז דעלך כי אויביך כבהמות ידמו בערכך . ומה שאתה חושב שתראה עם רב אינו לפי האמת רק כסוס ורכב אשר אתה תראה כי כהם יחשבו ויפלו לפניך . וזהו וראית סוס וגו' לומר שוראית סוס ורכב הוא עצמות איכות עם רב ממך כי בהמה המה בערכך וכהם יוקשים ונלכדים לפניך על כן לא תירא מהם . כי אשר תירא מהם אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת יהיה לך לפוקה כי יהי' העדר אמנה חלילה . לכן אל תחת מפניהם פן אחיתך לפניהם וזהו אל תירא וגו' . כי הלא ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים בשכר האמנה והבטחון שעל כן יצאו ביד רמה כמשז " ל על פסוק ויאמן העם וגו' :
Deuteronomy.20.1.4 או יאמר ע " י אחדותך תזכה יהיה ה' בעצמו עמך ולא מאלך כ " א המעלך מארץ מצרים ע " י עצמו כד " א אשר הוצאתיך וגו' . ולא בלבד ידמו העם רב כסוסים ומרכבות כ " א כסוס אחד ורכב אחד כי תפילם כאלו הם אחד ולא אמר לא תירא ממנו כ " א לא תירא מהם לומר אל תאמר אחדותי מה יסכון כי אם גם הם אחדים כאומר עם רב לא תירא מהם כי אחדותם לפירוד יחשב בערך אחדותך . והוא מפאת שורש נפשות ישראל וז " א כי תצא באחדות ותראה עם רב שגם בהם אחדות אל תירא מהם כי גם באחדותם פירוד בערכך :
Deuteronomy.20.1.5 או יאמר כי הסוס והרכב והעם הם כא' נגדך ועל הסוס ורכב והעם אני כולל ואומר לא תירא מהם כלומר כי תנו ואנו שוים לפניך כי בהמה המה להם כי כלם שוים לפניך לבלתי ירא מהם כאשר אינך ירא מהסוס ורכב :
Deuteronomy.20.1.6 או יאמר ויתכן אומרו סוס ורכב ל' יחיד יותר על נכון והוא ע " ד מאמרנו ע " פ סוס ורוכבו רמה בים . והוא כי בצאת ישראל ממצרים נשאי ישראל את עיניהם וראו את השר בא עליהם כמאמרם ז " ל וישאו ישראל את עיניהם והנה כו' נוסעים לא נאמר שלא נוסע מלמד כו' . וראוהו ערוך מלחמה נגדם . והנה אין ספק כי השר בערך העם ידמה לרוכב בערך הסוס וזה תפארתו יתברך כי אז העם ואת שרם רמה בים כד " א וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וארז " ל מתים לא נאמר אלא מת מלמד וכו' וראהו מת על שפת הים נמצא כי את השר ואת העם רמה בים וזהו סוס ורוכבו וגו' . כ " א על חיל פרעה וסוסיו ידבר זולת דוחק אומר סוס ל' יחיד גם אינו שבח אצלו ית' . וע " ד זה יאמר סוס ורכב כי גם שבחכמתך וע " י נביאיך תכיר כי שרם לא נפל כי עדיין לא פקד ה' עליו כדרכו . לפקוד על צבא המרום . וסוס הוא העם ורכב הוא השר הרוכב על הסוס כי לא נפל מהסוס עדיין . וגם הוא עם רב ממך . עכ " ז לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים שהיה עמך מטרם הפילו את השר כי לא נפל השר עד יום הזה בקריעת ים סוף ועכ " ז ניתנו הכל בידך . כן יהיה לך גם עתה . והוא מאמרנו שם זאת היתה זעקת בני ישראל כאשר נשאו את עיניהם וראו את השר נוסע אחריהם בחמת כחו אז זעקו לאמר לו חפץ ה' להפיל את מצרים בידינו למה לא פקד על השר תחלה . ואז נענו ויפילהו ה' . וזש " ה ויושע ה' ביום הוא את ישראל מיד מצרים שהוא כי מיד השר הנקרא מצרים לא נצולו עד המקום ההוא והיום ההוא . כי עד אז היה בתקפו נגדם . וזהו המעלך וגו' לומר אני ה' לא שניתי ככחי אז כחי עתה להושיעכם . והנה בהיותכם לאחדים כאומר כי תצא ל' יחיד מבלי אזהרת כהן משוח מלחמה תנצחו . אך והיה כקרבכם בפירוד מה ל' רבים . אז ליחדם ונגש הכהן ידבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל ל' יחיד . ומה שאצטרך להזהירכם הוא על כי אתם קרבים כלומר בפירוד מה מתייחסים לרבים וזהו אתם קרבים ולא אמר אתה קרב ובדבר הזה שאני מלמד אתכם אל ירך לבבכם אל תיראו וגו' כי ה' אלהיכם וגו' לומר הלא אמרתי אליכם אתם קרבים ולא אמרתי אתם לוחמים הלא הוא כי אינכם עושים רק התקרבות למלחמה בלבד כי מציאות המלחמה ה' אלהיכם הוא ההולך עמכם להלחם לכם . ולא בלבד ילחם עם השר ואתם אח " כ עם עמו . כ " א גם עם אויביכם אשר מלמטה בארץ ילחם . והטעם הוא להושיע אתכם והענין מה שכתבנו פ' נח מה בין הפקידה הנעשית ע " י מלאך או משחית לנעשית על ידו ית' והוא כי הנעשית ע " י המלאך כשניתן לו רשות אינו מבחין בין צדיק לרשע ואת אלו ואלו תאכל החרב . אך הנעשית על ידו יתברך יעשה משפט . ונקי וצדיק אל יהרוג . וכמו שכתוב אצלנו ע " פ ועבר ה' לנגוף את מצרים וע " פ למה ה' יחרה אפך בעמך כמדובר בכל פ' איש על מקומו . וזה יאמר פה תדע למה הוא יתברך עושה ע " י מה שתתאחדו לא בלבד יפקוד על צבא המרום במרום וידכם בעורף אויביכם התחתונים כ " א גם הוא בעצמו ילחם עם אויביכם ויפילם חללים לפניכם ולא ישלח מלאך להלחם בם במקומו . הוא כדי להושיע אתכם לגמרי . כלומר משא " כ בהיות ע " י שליח כי הלא לא יושיע אתכם לגמרי כי כשניתן רשות למשחית ישחית גם מכם באופן שהיה נלחם לכם עם אויביכם אך לא יושיע אתכם בעצם . אך בהיות על ידו ית' יהיה גם להושיע אתכם :
Deuteronomy.20.5.1 ודברו השוטרים וגו' . הנה ארז " ל כי האיש הירא מעבירות שבידו היה חוזר בתוך אשר בנה בית חדש או נטע כרם או ארש אשה ולא יבוש מהרואים אותו חוזר מעורכי המלחמה כי לא יורגש כי מחמת עון היה שב . והוא מעין משחז " ל במסכת סנהדרין שעשה רבי חייא שהיה רבי יושב ודורש והריח שום ונצטער ואמר מאן קא מצער לי ליפוק ויצא רבי חייא ויצאו עמו בניו ותלמידיו ואמר לו בנו של רבי לרבי חייא את הוא דהוית מצער ליה לאבא א " ל לא תהא כזאת בישראל אלא כי היכי דלא ליכסוף מאן דאכל שום דליפוק אגבון . ולמד מימי עזרא משכניה בן יחיאל שאמר אנחנו מעלנו ונושב נשים נכריות וגו' והוא לא היה מכללם וחש למען בושת פני המועלים וכלל עצמו עמהם . ובכלל הדבר יש תשובה אל קושי שבפסוק כי מה בצע בהעביר כרוז מי האיש אשר בנה בית חדש ומי האיש אשר נטע כרם ומי האיש אשר ארש אשה וגו' . כי לא ימנע או יש עבירות בידם אם אין . אם יש עבירות בידם הלא בהעביר כרוז מי האיש הירא ישובו למו . ואם אין עבירות בידו למה ישובו כאשר בנה בית או נטע כרם או ארש אשה הלא לא ימותו במלחמה . אך כל זה הוא הקדמה אל מה שעתיד לומד מי האיש הירא מעבירות שבידו . ובזה נבא אל הענין אומר לאמר שהוא מה שודברו השוטרים כו' אינו על הבונ' בית או נטע כרם או מארש אשה מצד עצמם אלא על מה שעתיד לאמר אחרי כן שהוא מי האיש הירא כו' למען ישוב ביניהם ולא יבוש :
Deuteronomy.20.9.1 כי תצור אל עיר כו' . הנה באומר כי אדם עץ השדה אין דבר מכל מה שכתבו בפירושו דבר מתיישב לפ' לשון המקרא . וגם מפרשים מפניך כמו לפניך ואין זה משמעו כי אם כמו מלפניך אי כלומר מחמת פניך ע " ד מז " ל שאמר הים למשה מפניך איני נקרע . ויתכן יאמר במה שנזכר מז " ל וכתבו רש " י ז " ל פ' בחקותי . והוא כי בברכה נאמר ועץ השדה יתן פריו פי' אפילו אילני סרק ובקללה הוא או' ועץ הארץ לא יתן פריו שהוא על ענייני מאכל ואילני מאכל . הנה אילני סרק יקראו עצי השדה בתורה . ועץ הארץ על אילני מאכל בלשון תורה :
Deuteronomy.20.9.2 ונבא אל הענין אמר פי תצור אל עיר כו' לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי אחר שיש לך הנאה ממנו כי ממנו תאכל ע " כ ואותו לא תכרות כי בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא . וש " ת דון לאידך גיסא כי כל הקרב הקרב אל סוג האדם רחם ירחמנו אז יותר . וא " כ איפה למה ארחם על הצומח יותר מעל האדם שהיא חי מדבר כמוני . כי הלא אתה מתיר עליהם לי שאצור עליהם ואכבשם עד רדתם . לז " א הנני מצוה לך כי ואותו לא תכרות . ואם תקשה מהאדם אינה קושיא כי האדם עץ השדה האדם אשר אתם צר מצור עליו הוא עץ השדה כלומר בערכך כי איני כחי מדבר כ " א עץ נחשב לצומח ולא לעץ מאכל שש לך תועלת ממנו כי אם עץ השדה שהוא אילן סרק כמו שכתבנו מתואר זה . והלואי מי יתן ולא יהיה רק העדר תועלת כ " א גם היזק כי הלא האדם הנזכר אם תרפה ידך ממנו לא יבצר ממנו לבא מפניך מחמת פניך בשבילך במצור עליך בשעריך . ע " כ מעתה טרם יבא עליך להורגך השכם והורגו . ודרך רמז יבא ללמד לאדם דעת איכה יעשה לשוב מעונו לתקן את אשר עות בל יתייאש מלהרפא באומר האם עד אשר לא חטאתי הספיק כח יצרי עלי להחטיאני ויבא הלך וילך הלוך וגדול עד השתרר עלי גם השתרר ויתנני נכנע לפניו כעבד לו . ואיככה אוכל להתאפק נגדו לשוב מכל אשר בנה עלי ויקף מצודי' גדולים עונות גברו מני ואפפו עלי כחות טומאת כל אשמותי עד אשר לא אוכל לקום מפניו . ואיך אעצר כח להלחם בו וגרשתיו . והוא אדוני שוטר ומושל כי לא יתנני השב רוחי כי תמיד כל היום כדוב אורב הוא לי ארי במסתרים . יורה חצים להעבירני על דת משה וישראל ואין לאל ידי כי גבר אויב ואני כחשך טמון לפניו וכערפל תחת רגליו . ואוי לי מי יצילני מצר ואויב הרע ומה גם עתה כי הרביתי לפשוע וכל אחד מאשמותי עומדות עלי להחטיאני גם הם כי עבירה גוררת עבירה ונוספו גם הם עם יצר סמוך ונלחמו בי ויורידני אבל שאולה . והנה היו הדברים האלה כלי משחית לבלע ולהשחית את החוטא הנזכר כי בם ירפו ידיו וירך לבבו להלחם ביצרו . וישוב לכסלת אשמותיו ועוד יוסיף עאכ " ו רעה כפולה ויהיה עדי אובד חלילה . ע " כ באה תורתנו תורת אמנו ותחזיק את לבבנו ותאמר חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת מהזקן וכסיל הלזה ולבבך אל ירך מפני האודים העשני' עונות עברו וגברו מני כי אין גבורתם אם לא מחולשתך . אך עורה והקיצה והתאזר נגדם כי מה ה' אלהיך שואל מעמך כ " א שאתה תאזור מתניך ותבא ליטהר ולהלחם ביצרך וה' אלהיך ירצך ויהי עמך עד ישית אויביך הדום לרגלך . וז " א כי תצא למלחמה על אויביך הם יצרך וסיעתו כחות טומאת עונותיך שהוא כמדובר אל הנפש אל היצר הטוב ואומר לו כי תצא למלחמה על אויביך היצר הרע וסיעתו . וראית סוס ורכב מרכבות כחות הטומאה אשר פעלת באשמותיך גם עם רב ממך הם האיברים אברי היצר הרע והם ממך מתוכך כי אין אויב כביתיי . לא תירא מהם כי בבואך לטהר ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים שהיית עובד ע " ג שקוע בגלולי' . או עם רב ממך . ונפש ורוח ויצר הטוב וכחו' קדושה שבזכיותך כי תראה כי רבים החטאת על הזכיות לא תירא כו' . כי דע והיה כקרבכם תחלה שתבאו ליטהר מיד ונגש הכהן הוא ית' לסייעך ודבר אל העם כחות קדושה שבזכיותך ואמר אליהם שמע ישראל כו' אתם בעלי אחדות וגם ישראל תופסים היושר משא " כ כחות העבירות . ועוד שאינכם צריכים להלחם בכל יום רק למה שאתם קרבים באים ליטהר לא תהיה המלחמה רק היום כי אחרי כן יכנעו תחתיכם . לכן אל ירך לבבכם לומר אולי מאס ה' בכם ולא יקבל וגם לא תיראו כו' . ודברו השוטרים אחר התעוררו הכהן יתברך אז תעוררו אחרי כן כחות היצר הטוב שהם כשוטרים עליו ואמר אל העם האברים שלכל איש ואיש . כי הנה יש שאין אשמותיו רק עצלות מעשה טוב שחושב מחשבות עשות מצוה ואינו עושן . על זה אמר מי האיש אשר בנה בית חדש על יד מחשבתו בגן עדן ולא חנכו לפעול אותם ילך וישוב אל ה' מזה ויעשה אותם פן ימות במלחמה מיצרו המעכבו כי אין מיתה בלא חטא ואיש אחר יחנכנה והיה ביתו לאיש האחר כענין זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג " ע . ויש למעלה מזה אשר פעל ועשה גדולה מזו והוא כי נוסף על מעשיו הטובים נטע כרם ותלמידים וחנכם ולמדם לאכול פירות נטיעותיו הטובים כנוטע כרם אך לא חללם להגיע לידי הוראה ללמד ולהורות לעם בדבר הכפרה שיהנו ממנו הכל . איש כזה צריך סייעתא דשמיא ותשובה מכל עון אשמה בל ינגדנו עון להסתלק מן העולם פן ימות במלחמת יצרו כי אין מיתה בלא חטא ואיש אחר יחללנו ויקראו אחריו על שמו כל תלמידיו . ע " כ ישוב לביתו של הע " ה שנתרחק על יד איזה עון אשר חטא מביתו ושרש כי על כן נקראת תשובה כי שב על ידה אל שורש נפש שנתרחק משם כי שם ביתו האמיתי . וכן מי האיש הגדול הזה אשר היחל במעשים הטובים לשם שמים לקנות רוח על הנפש או נשמה על הרוח ולא גמר החסידות הראוי להשיגה דומה למי שארש אשה ולא לקחה ילך וישוב מכל דבר המעכבו פן ימות במלחמת יצרו טרם ישיג אותה ואותה הנשמה תתגלגל אח " כ לאיש אחר ולא לו תהיה . ועד כה לא דבר רק בכשרים שקראם ישראל . ויספו השוטרים לדבר גם אל העם הבלתי כשרים ואמרו מי האיש שאין רשעתו העדר טובה רק הירא מעבירות שבידו ילך וישוב כי לא לו לבדו מזיק כ " א ג " כ ימס את לבב אחיו כי יראו ממנו וילמדו ועון הלומדים עליו וגם שערבים זה לזה וימסו בעונו . אחרי שמוע האיש הזה עצתו ית' ועצת השוטרים שהוא המלכה לשוב עד ה' במחשבה ועצה מכחות היצר הטוב . מיד ופקדו בשמים שרי צבאות שרפי קדש אשר פעל בהמלכה וקבלת עצה לעשות וזה בראש העם היא נשמתו העליונה ראש לנפשו ולרוחו האברים שמתעטרת למעלה בהם . ושמא תאמר היצר הטוב איככה תוכל על עיר קטנה ואברים בה מושרשים לחטא אודיעך והוא כי תקרב אל עיר להלחם עליה לא תתחיל לומר הנני מסגפך בייסורין רעים וצום ושק ואפר כי בשמוע הרשע זה יבעוט . רק תתחיל לאט וקראת עליה לשלום איני חפץ רק יהיה שלום בינינו . אם תרצה אכול ושתה יהיה לענג שבתות וי " ט וגם בחול לקיים הנפש לעבודתו ית' . ואם תחפוץ לשמש יהיה לקיום מצות פריה ורביה . וההיקש בזה יהיה אם שלום תענך העיר שהוא משל אל הרוח המושל בך הוא היצר הרע ופתחה לך כי לא היה חזק בך עדיין כבעל הבית . אז והיה כל העם הם האברים לך למס ועבדוך לעבודתו יתב' :
Deuteronomy.20.9.3 אמנם אם לא תשלים עמך אל תרפנו . כי דע לך כי עוד מעט ועשתה עמך מלחמה . לכן לא בלבד תקרא לשלום רק וצרת עליה בסיגופים וצומות ושק ואפר עד תכניענה תחתך . וע " י כן ונתנה ה' אלהיך בידך . והנה כחות הטומאה הם העבירות עצמם המושלים באברים להחטיאם נקראים זכרים . והאיברים המקבלים הטומאה שיריקו בם יקראו נשים והאיברים הבלתי ראשיים לפעולות אדם יקראו טף . ועל האחד אמר והכית כל זכורה כי על החרט' גם תקבל שלא תשוב אליהם לעשות עוד כחרב חותכת וזהו לפי חרב . רק נשים והטף והבהמה הם איברים שלא חטאת בהם מעולם תבוז לך שתסירם מתחת שעבוד היצ " הר ותשנה לעשות בה מצות ה' ועוד אזהירך תעשה באופן שואכלת את שלל אויביך כו' שתהפך זדונות לזכיות שתשוב מאהבה ולא בלבד תשית לבך לשוב אתם כ " א גם להשיב את זולתך וזהו כן תעשה לכל הערים כו' זולתי מערי העמים לא תלמד להם לשוב כי אדרבה תשיב אתה אליהם וזהו למען כו' . ושמא תאמר הרי צרתי על עיר ימים רבים ולא יכולתי להלחם עליה לתפשה האם תייעץ אותי לעשות כמתיא בן חרש שסימא עיניו על היותם מביטים באשה האם האבר המורגל בחטא האם אשחיתנו . לזה אמר כי תצור אל עיר ימים רבים כו' לא תשחית את אילנותיה הם אחד מאבריה לנדוח עליו גרזן להשחיתם כי הלא ממנו תאכל במצות שתעשה באבר ההוא :
Deuteronomy.20.9.4 או יהיה הרמז על דרך אחרת באומרו כי תצור ותקרב אל עיר להלחם עליה על איש צדיק הבא להחזיר בתשובה את זולתו . איש הבליעל שהוא עיר קטנה ואנשים בה מעט הם רמ " ח איברים ושס " ה גידים . ואמר שלא יתחיל להשמיע ברעש ורוגז קולו פן יגעל בו ויתפקר בו ביותר . כ " א וקראת אליה לשלום באמור אליו דברי שלום ואמת לומר הלא איש אתה בן טובים וגם אתה כאחד מהם . אך אתה ידעת את רוע לשון עם הארץ הדוברים רע . אך עשה זאת איפה ותפוס קצה החסידות לעיני הכל למען יראו ויבושו כל אשר התפקרו לדבר סרה עליך . והוא ענין כתוב אצלנו בביאור משלי על פסוק אומר לרשע כו' שפתים ישק כו' באופן שע " י דברים טובים ימשכו את הרשע להביאו למוטב . וכן על דרך האמור למעלה שאם פתח דבריך תדבר ותאמר אין לך תקומה אם לא בסיגופים קשים ותחת בושם מה יהיה ותחת חגורה נקפה . ותחת פתיגיל מחגורת שק . ותחת חלוקי פשתן דקה מן הדקה פשוטה ועורה וחגורה על חלצים ושק ואפר תציע . ותחת אכול משמנים ושתה ממתקים ומחמדים לחמך ברעה תאכל ומים במשורה תשתה אך לא כל הימים כ " א בחגים ובחדשים ושבתות ה' אך בימי החול אל תאכל ואל תשתה שלשת ימים לילה ויום . כ " א לא תעשה כן במה יכופר עון אשמתך כי רע ומר עזבך את ה' . והנה אם בדברים האלה תדבר אליו הלא יקוץ בך ותעלה חמתו באפו ויאמר לך מה לי ולך הלהרגני אתה אומר אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש האם יש בי כח . הרף ממני וקום ברח לך אל תוסף ראות פני . לכן לא זו הדרך רק וקראת אליה לשלום דברים טובים דברי נחומים לדבר ולומר מה ה' שואל מעמך כי אם שעזוב תעזוב דרכיך הראשונים ותתחרט ושוב מאשר לא עשית טוב . והשמר פן ואל תשיב אל הדברים ההם או דומיהם . ואכול ושתה ולבוש ככל המון ישראל . ואז בראותו כי לא הכביד עליו לא יקשה עליו ויעשנו . ואחר החילו לתת עליו עול התחלת תשובה עוד ישוב שנית האיש המוכיח להוסיף ולומר גם כי אכול ושתה אומר לך אך לא כל הימים כחגים . כ " א שקראת לשבת עונג ושמחת בחגך בבקר ובצאן ביין ובשכר וימי הפורים וראש חדש ובכל סעודה של מצוה . ולא שיהא למלא בטנך רק לעשות רצון קונך אשר צוך . אכן ביתר ימים טוב מעט לצדיק כי הרבה יין עושה רושם ואך כי היין בוגד ומסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתוהו ויאבדו . ועוד מעט ישוב ינופף ידו ויאמר לו גם אכול בשר הרבות לא טוב כי מרבה בשר מרבה שמחה ושמחה מה זו עושה רק רע ומה גם אתה עתה כי בכל עצב יהיה מותר וזכות לנפשך לכפר בעד שובע שמחות ששמחת בעשותך את הרע כי רעה כי אז תעלוז . ושמח לאיד לא ינקה לאשר לא יתן עצב על שמחו אל גיל כעמים אשר יגילו בעשות רע . לכן התעצב על רוב פשעיך כי תהיה חטאתך נגדך תמיד ותדע מה למעלה ממך עין רואה ותבוש ממנו ית' . ועוד מעט יאמר אליו הלא נעצבת אל לבך ועוד מעט לעומת אשר שמחת בעונותיך . ומתי תעשה גם לעומת אשר התענגת בדשן מעשה הרעה ואשר נתגאית וירום לבך לכן כי יעצתי כי יפה תענית לענות עצמך ובשרך מענוג ומרוך שהתענגת בעונותיך ולדכא תחת רגלך יצר סמוך כי גאה גאה עליך לאבדו . ע " כ קרא צום ואם יקשה בעיניך לא כל הימים כ " א שנים שלשה כל חדש . וכאשר תראה עשה באופן שמעט מעט תגרשנו מכל תענוג בני האדם שדה ושדות ומיין מלכות רב ורוב בשר עמו ומכל מעשיו רעים . וקו לקו תביאהו ותטעהו בעדן גן אלהים לאט לו כי מענות נפשו יהיה הוליך ומוסיף עד שק ואפר יציע ושב ורפא לו . וזהו אומר וקראת אליה לשלום והיה אם שלום תענך העיר הנזכר הוא האדם ונפתחה לך את הלב ואזן לשמוע . אז כל העם הנמצא בה הם כל האיברים יהיו לך למס ועבדוך . כי תחת עד כה היו משועבדים לחטא בהם . עתה יהיו לך המוכיח שלוחו של מקום למס שכל אבר יתחייב לעשות המוטל עליו ועבדוך שהוא את ה' המשלחך להשיבו עדיו . ואם לא תשלם עמך כשתקרא אליה לשלום אם גם ברך לא יברכך וגם קוב לא יקבך הניחהו אולי אחר יום או יומים או יותר יכנע יותר וישמע לקולך . אך אם יעשה עמך מלחמה אז וצרת עליה במכות ורבה משטמ' ואז ה' יהיה בעזרך ונתנו ה' אלהיך בידך שישוב אליך ע " י יסורין . ואז כל זכורה שהם כל כונות אשר פעל ועשה כי כל א' נעשה כח טומאה משפיע באיברים שפע טומאה כזכר בנקבה לעשות רע שהוא ענין עבירה גוררת עבירה תהרוג ותכרות בחרב בל ישוב אליהם עוד ע " י ייסורך שתייסרהו ותמרק אותם ע " י עד שיהיו כהרוגי חרב . אך הנשים הם איבריו המקבלים שפע להרע או להטיב מעבירה גוררת עבירה או מצוה גוררת מצוה לא תכריתם שלא תבטל א' מאיבריו בייסרך אותו וכן הטף הם איברים דקים והבהמה הם סוג איברים שבו מחוסרי השכלה כבהמה את כל אלה תניחם שלמים לעבוד בם את ה' . וזהו תבוז לך כי תחת היותם עבדי היצ " הר עובדי עבודתו עתה תבוזו אותם לך שיהיו עבדיך שכל האיברים יעבדו את ה' . וכן כל שללה כי גם כל אשר עשה שלל שהוא חיל עונותם וכחות טומאותם תעשה באופן שיהיו לך כי תגיע עד תעשה לו שישוב מאהבה כי אז הזדונות נעשים כזכיות נמצא שלל העונות תתהפך לשלל הזכיות . והוא אשר כתבנו בס' חבצלת השרון כי מצות התשובה הוא זכות . ואם על מאה זדונות יקיים איש בכל א' מצות ושבת עד ה' נמצא עושה מספר זכיות כמספר העונות ובורא בכל א' מלאך קדוש וזהו כל שללה תבוז לך . ומה תרויח אתה המוכיח הלא הוא כי ואכלת את שלל אויביך כי כל זכות ושלל מעשים טובים אשר יעשו כל אלה שהיו אויביך אתה תאכל אותם שוה בשוה כהם . ולא בלבד תחזיר בתשובה את האיש הקרוב אליך כ " א ג " כ תעשה לכל הערים הרחוקות שהם האנשי' הנקראים עיירות כמדובר למעלה כי כל איש עיר קטנה ואנשיה בה מעט יקרא כנודע . רק מערי העמים אינך מחוייב להשיבם וז " א רק מערי העמים כו' והטעם כי הלא לא תחיה כל נשמה בהשיבך אותם כי איננה להם כאשר בהשיבך את איש הישראל כי נשמה אתה מחיה בהשיבך אותם באופן כי לא יקרא לזכות רק בישראל . ולא עוד אלא שהחרם תחרימם שהוא שתפרוש מהם למען אשר לא ילמדו כו' . וש " ת הלא צויתני שאם לא תשלים עמי שאצור עליה שע " י כן ישוב ומה אם אצור אל עיר ימים רבים ולא יועיל בו כלל האם אצילהו בא' מאיבריו שאשבור ידו וכיוצא למען יראה ברעה וישוב על כרחו . אמר אל תעשה כן כי אדרבה ממנו תאכל שאם לא ישוב עתה ישוב לאחר זמן וממנו תאכל מזכות מעשה שיעשה אחרי כן וזהו ממנו תאכל . כי הלא האדם שהוא הנמשל הוא עץ השדה שמצמיח פירות כעץ באופן כי לך יהיה שוה להניחו כי מפירות מעשיו תאכל אתה שתשיב אותו בתשובה . אך עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא שהוא כאפיקורסים וכיוצא שהם מאותם שמורידים אותם ולא מעלים כי זה לא עץ מאכל הוא שאין תקוה שישוב ותאכל פרי מעשיו אותו תכרות שתורידוהו ולא תעלהו . ואז ע " י מה שתכרות את זה נמצאת בונה מצור על כמה רשעים שלא שבו עדיין שמזה יראו ותפול חתתך עליהם וישובו עד ה' וזהו אותו תשחית וכרת ובזה ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה הוא הרשע שלא שב עדיין עד רדתה . כי ע " י שלץ תכרית פתי יערים וזהו עד רדתם שתכבשנו לשוב לעבוד את ה' :
Deuteronomy.21.1.1 כי ימצא חלל כו' . הנה ראוי לשית לב . ( א ) אומר אשר ה' אלהיך נותן כו' יראה ייתור כי היה לו לקצר ולומר כי ימצא חלל באדמתך וידוע כי היא אשר ה' אלהינו נותן לנו . ( ב ) אומר בשדה בפתח הבי " ת שהוא כאומר בהשדה והלא אין כאן שדה ידוע שיצדק בו ה " א הידיעה וא " כ מהראוי תנקד בשב " א . ( ג ) למה יצאו הזקנים והשופטים על המדידה ההיא ( ד ) אומר והיה העיר הקרובה כי הוא משולל גזרה כי אין הגזרה אומר ולקחו כו' שא " כ אין מקים לו' וא " ו באו' ולקחו שהוא כמוסיף על דבר והראוי הי' יאמר והיה העיר הקרובה אל החלל יקחו עגלות כו' . ( ה ) אומ' ונגשו כו' למה אמר כי בם בחר ה' לשרתו ולברך בשם ה' מי לא ידע בכל אלה ומה שייכות יש לזה עם הדברים האלה ומה גם עם כל ריב וכל נגע . ( ו ) אומר וכל זקני העיר כו' והוא כי הנה קבלו רבותינו ז " ל כי זקניך ושופטיך האמורים למעלה הם מראשי הסנהדרין שבירושלים ואין עושים רק המדידה וחוזרים למקומם ואח " כ באים זקני העיר ההיא ורוחצים כלם את ידיהם ואומרים ידינו לא שפכה כו' והכהנים בני לוי אומרים כפר לעמך ישראל כו' . וראוי לשים לב למה נתייחדו כל כת מהם אל דבר א' שלא עשה הכת האחרת . ( ז ) אומרו לא שפכה בה " א בסוף תיבה ומהראוי היה שתהיה וי " ו ( ח ) אומר אשר פדית ה' מה צורך להזכיר הפדיון פה . ( ט ) אומר ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל כי זה יורה שעל כללות ישראל יש אשמה דבר שצריך תפלה על כלם והלא מהכתובים הקודמים יראה שהכל תלוי בעיר הקרובה אל החלל . ( י ) אומר ונכפר להם הדם כ " א ידם לא שפכו את הדם ההוא למה צריכים כפרה וגם מלת הדם מיותרת . ( יא ) אומר ואתם תבער הדם הנקי כו' אחר שנתכפר להם הדם מה צורך לבער הדם הנקי :
Deuteronomy.21.1.2 אמנם הנה לבא אל הענין נזכרה מז " ל מההיא עובדא דריב " ל שנהרג איש קרוב אל עירו ונמנע אליהו מלהראות אליו אחר ימים שהתענה ונתראה לו אמר לו למה לא ראיתיך זה כמה ימים א " ל אילו זכית לא נהרג איש בקרוב אליך כו' הנה כי בהמצא חלל באדמה אשמת הדבר על אנשי המקום שלו היו ראויים היות מגן בי תהלה תקלה סביבות הם :
Deuteronomy.21.1.3 ונבא אל הענין והוא כי הנה דברי עונות הנושא הזה לד' יתחלקו . ( א ) עון החלל עצמו כי בחטאו מת . ( ב ) עון ההורג . ( ג ) עון בני העיר הקרובה כי עונותם היו גרמת נזקו שלא הגיעו לבל תארע תקלה מתחת ידם בשכונותם . ( ד ) גרמה רחוקה מזו וקרובה היא בצד מה ע " פ בחינת היותם עם בנ " י והוא כי כל אלפי רבבות בנ " י כאיש אחד חברים ונפש אחד יקראו לאחדות מקורם ולכן גם העדר כללות זכות ישראל היה גרמת נזק המצא חלל באדמת קדש באיזה מקום ממנה שיהיה . ונבא אל התכת הכתובים והוא כי הלא יאמר נא ישראל לא יבצר או החלל היה זכאי לפניו ית' או היה חייב כענין מז " ל דין ד' מיתות לא בטלו ויקרה כי הרג איש ולא הומת ע " פ ב " ד שלא נודע או לא התרו בו וה' אנה לידו שיהרג . והנה אם היה חייב בדין למה יחריד הוא ית' עליו את כל החרדה הזאת להוציא מסנהדרי גדולה למדוד את הערים וזקני העיר להעריך את העגלה בכל חוקותיה ושירחצו מים ושיבואו הכהנים הלוים ויתפללו לפניו יתב' כפר לעמך ישראל כו' והלא מה כפרה צריך אם מת חייב . ואם מת זכאי וע " כ צריך כל החוקים האלה והלא יקשה כי מאן מוכח כי מת זכאי לעשות את כל זה ומי יודע אם זכאי היה או חייב ואולי וקרוב לודאי כי בחטאו מת ולמה יחרדו עליו את כל החרדה הזאת . ע " כ אמר דע איפה כי כאשר ימצא חלל שהוא תואר אל הנהרג שלא ע " פ ב " ד אינו חלל רק באדמה כלו' אך לא בשמים ממעל כי שם לא לחלל יתייחס כי אם למת בגזרת עירין כי נתחייב מות . אלא בלא יבצר מהיות בו מות מבלי אשר הכהו נפש . וא " כ גם בהיותו חייב למעלה אני שם אשם הריגתו בעצם עליך ומחריד עליו את כל החרדה האמורה בפרשה ושלא תפלא כי הוא גרם לעצמו ומה כל החרדה הזאת לז " א הנה יש סבה קצתה רחוק לגרמת נזקו והוא כי הלא כל איש ישראל כאיש אחד ונפש א' . ואדמתם עם שנחלקה עדיין האחדות במקומו . ואם בהמצא חלל באיזה חלק מן האדמה כהמצא בחלק כל א' מהם יחשב ואלו זכו לא היה נמצא חלל באדמתם . נמצאו כל ישראל חברים בגרמא זו כעובדא דריב " ל וזהו או' באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כלומר לך לשון יחיד כי כאחד תחשבו אתם וחלקי אדמתכם באופן כי גם עין הכולל מגיע חלק לכל איש ישראל בכל מקום שיהיה . וא " כ גם גרמת הנזק ההוא לכל כללות ישראל יחשב . ועוד סבה יותר קרובה ועצמות בעצם והיא אל הקרובים אל החלל כי גם שגבר עונם מצא מקום העון ההיא לחול בגבולם והיא אומר נופל בשדה שהוא למה שהיתה נפילתו בשדה שהוא כאומרו בהשדה שע " כ הבי " ת פתוחה לומר כי היה מקים מסויים נגרמת נזקו שהיתה שדה העיר הקרובה כי עונותיה הסבו רעתו כי מגלגלים חובה ע " י חייבים . ואילו זכות היה להם לא היה נארע דבר ההוא סביבותיה וז " א נופל בשדה באופן שלא נודע מי הכהו כלומר כי מה שלא נודע הוא מי היה המכה אך מי היה הגורם לא נעלם כי הלא ויצאו זקניך ושופטיך מסנה " ג ומדדו כו' שהוא כמשפט כולל בין ערי ישראל לדעת על מי היתה אשמת דבר . וע " כ יתברר כי והיה העיר כו' לומר כי והיה הגורם העיר הקרובה אל החלל הגורמת הרעה :
Deuteronomy.21.1.4 או יאמר קרוב לזה . הנה עד כה לא נודע מי הכהו אך ויצאו זקניך כו' ומדדו כו' ואז ימצא כי והיה כו' אשר הכהו העיר הקרובה אל החלל כ " א לא הכו בידם הממשיית הכוהו ביד אשמתם שגרמו לעשות העון הגדול ההוא סביבותיה . כי ע " כ לא השליטו האלהים את ההורג ההוא לעשות את הרע ההוא עד פגעו בשדה העיר הקרובה ההיא סמוך אליה כי שם מצא העון לחול בו ובזה אין הגזרה חסרה מהכתוב . גם יתכן כיון באומר מלת נופל שהיא מיותרת . לומר כי נוסף על יתרון גרמת נזק העיר הקרובה על החלל על גרמת נזק כללות ישראל עוד יש דבר שני בעיר ההוא כי הלא עדיין דם החלל נופל וצועק לפניו ית' ותובע דין כענין זכריה וענין הבל כד " א קול דמי אחיך צועקים . ולמה שאין החלל נופל וצועק רק במקום שנהרג בו על כן קרובה פקודת העיר ההיא לבא על יושביה באופן שכפולה צרת העיר ההיא משאר ישראל בשתי הבחינות . וז " א נופל לשון הווה כי תמיד הוא נופל לפניו יתברך ותובע דין וכהתימו לומר גזרה זו הוסיף ואמר ענין שני והוא ולקחו זקני העיר כו' והוא לומר הנה הצד השוה שבכללות ישראל כי גם שאמרנו כי גרמת נזק בדרך קרובה בעצם תלויה בעיר הקרובה אל החלל ובדרך רחוקה בצד מה היא גם על כללות ישראל כי הם גוי אחד בארץ וכל ישראל כאיש אחד חברים . ושעוד שנית אל העיר הקרובה והוא שהדם הוא הנפש של החלל נופל וצועק שם כמדובר . ע " כ צוה ית' ואמר ולקחו זקני העיר ההוא כו' והוא לומר הנה הצד השוה שבכללות ישראל עם העיר הקרובה הוא עון הדם ואין הפרש ביניהם אלא בפחות ויותר . אך נוסף על העיר ההיא על הכולל הוא כי שם חלקת דם נפש החלל צועקת . על כן יבאו תחלה זקני העיר ההיא ולקחו עגלת בקר וערפו כו' וגם ירחצו ידיהם במים על העגלה וענו ואמרו ידינו כו' והוא לסלק הדם ההוא מביניהם מלצעוק עליהם . והוא שעל צעקתה על בחינת הגוף הנה וערפו שם את העגלה . ואם על הדם הוא נפש שנשפך כמים על כן ירחצו מים לרמוז כי נקיים הם ורחיצות ידיהם מהדבר ההוא . ומיד יתודו וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה כלומר מתודים אנחנו כי מהב' ידים הנמצאות לשפוך דם . ( א ) יד הגשמית המכה והורגת . ( ב ) יד המסבבת סבת ההריגה . שהעון הוא יד החזקה לגרום מיתה ביד הגשמית מהב' ידות . הא' מהם הוא אשר לא שפכו את הדם שהיא יד הגשמית . אך יד גרמת עונינו שפכו . וז " א ידינו לשון רבים על ב' ידים . ואו' שפכה בה " א בסוף תיבה שהוא לשון יחיד על היד הא' . כי יש אם למסורת . אך המקרא הוא בלשון רבים כי לא היה דרך ממשיי . רק גרמא בלבד ואומרו את לרבות גם דם זרעיותיו ואז עי " כ הדם הזה שהזכירו שהיה הילך וסוער עליהם אז מסתלק מעליהם . ואחר הסיר על ידי זקני העיר ההוא סרח העודף בעיר ההיא על כללות ישראל שהוא כי שם היה נופל דם החלל וצועק ונסתלק כמדובר . אז נשאר הצד השוה של הכללות עם העיר הקרובה שהוא ענין גרמת העון שבאה התקלה ההיא עם שכל העיר גרעה כמדובר ע " כ ונגשו הכהנים כו' שהוא לומר כפר כו' והוא הכהנים הם העומדים לסלק היזק ולהביא שפע טוב על הכלל ועל הפרט . על הכלל כי בם בחר ה' לשרתו שהוא בעבודת הקרבנות שעל יד התמידין מסלקים רוחות רעות וטללים רעים וכחות רעים וע " י ברך את ישראל בשם המפורש הם מורידים שפע קדושה וברכה עליהם נמצא שעל הכלל כח הטומאה על יד הכהנים לסלקה ולהוריד ברכה . כן עתה בתפלתם יסלקו חלאת טומאת העון הנעשה על ידם ומקטרג עליהם וישפיעו תחתיו שפע ברכה מלמעלה . שהוא על בחינת אשמת כללות ישראל וגם על בחינת אשמת העיר הקרובה שהוא דבר פרטי גם כן יאתה להם כי הלא על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע בין איש ובין רעהו שהוא דבר פרטי . והוא שע " י המשפט נשפע שפע טובה וברכה בעולם כי הוא א' מעמודי העולם וכן על פיהם יהיה כל נגע שאם החכם יאמר שהנגע טמא או טהור אין ממש בדבריו ועל פי הכהן תפול הטומאה והטהרה ותחול כי אפילו כהן עם הארץ מוליך את החכם עמו מלמדו ואומר לו אמור טמא או אמור טהור ויקם לו ואין זה רק שזו כחו מאתו ית' . כי כח הטומאה השורה על המנוגע עודנו במראה טומאה שלא שב הנוגע מעונו אומר טמא לקיים בו טומאת כח עונו אשר הוציא את מראה הנגע . ובראותו לפי מראה הנגע שבו סימן טהרה כי נטהר ושב מעוט אז אומר הכהן ההוא טהור ומבריח כח טומאה אשר שרתה בו בעונו . והענין כי כאשר על ידי היות על פיו הנגע יסלק טומאת עונו ששרתה על המנוגע באומר טהור כן יסלקו הכהנים גם עתה מהעיר הקרובה הפרטית טומאת העון השורה עליה . וכאשר בכל ריב שישפטו הם יעשו שלום ושפע טובה על הארץ יריקו כן סלוק ההיזק גם יביאו תועלת . והקדים הריב אל הנגע להביא הדבר בהדרגה . כי לשרתו ולברך בשמו הוא לכללות ישראל . והריב הוא לשנים . והנגע הוא לאחד :
Deuteronomy.21.8.1 כפר לעמך ישראל כו' . עתה פירש למה נגשו הכהנים שהוא לומר כפר כו' כקבלת רז " ל . וענין הכתוב יהיה במה שיכתבנו כי באשמת דבר גרמת המצא חלל באדמה יש ב' בחינות . א' כוללות אל כל ישראל כאחד שכלם כאיש אחד . ועל העדר זכות הכולל לא נמנע תקלה זו מעל אדמתם . ב' היותר קרובה כי עון העדר הקרובה אל החלל כבדה יותר כי על כן שם נפל שדוד . ע " כ לכהנים שבמקום ההוא היתה עצת תורתינו לומר מה לנו לבקש על עירנו וטוב טוב לבקש על כללות כל ישראל שלך כמונו . ואז בראותו ית' כי אנו מתפללים על זולתינו ואנו צריכים לאותו דבר עצמו יכפר לנו תחלה וז " א כפר לעמך ישראל דרך כלל ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל שהיא בקשה ותפלה על הזולת . ואז ונכפר להם הדם לעיר הקרובה בהתפללם בעד רעיהם כל ישראל כמדובר כענין כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר כו' :
Deuteronomy.21.8.2 או יאמר ענין לעולם ישתף אדם עצמו עם הצבור כו' כי זכותו דרבים עדיף . והוא מאמר האשה גדולה אל אלישע בתוך עמי אנכי יושבת . לו' אל תזכרני יחידית אל המלך הקדוש או לפני שר הצבא של מעלה שיליץ בעדי כי טוב לי מה שבתוך עמי אנכי יושבת ומתקיימת בתוכה בהבלעה ואם תזכירני יחידית יבוקר פנקסי וכענין מאמר ס' הזוהר על פסוק פנה אל תפלת הערער כו' . וזה יאמר פה שיכוונו הכהנים בתפלתם שאפי' אל עיר אחר שלמה שלא יזכירוה לבדה כי אם בכללות כל ישראל ובתוכם יתכפרו גם בני העיר ההוא וזהו כפר לעמך ישראל ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל דרך כלל ובכללם ונכפר להם העיר ההיא הדם . וזה טוב להם מהזכיר אותם לבדם פן יבואר ויבוקר פנקסם :
Deuteronomy.21.9.1 ואתה תבער הדם הנקי כו' . בס' הזוהר אמרו שהוא כי הדם נקי שנשפך בה לא ימיש משם צועק על דמו ועל זה אמר ואתה תבער אותו ותסקלנו ותשבית צעקתו מעליך . וע " ד הפשט יתכן כי פה גלה כל הכתוב למעלה כי עון העיר גורם המצא דם נקי בקרבנו וז " א פה הנה כתבתי לך תיקון על מה אשר גרמו עונותיך . וטוב לך כי אתה מעצמך תבער הדם הנקי מהמצא בקרבך במה שתעשה הישר בעיני ה' כי טוב הוא לעשות שלא יבא החולי מלתת מקום לביאתו ולעשות תרופה לסלקו :
Deuteronomy.21.10.1 כי תצא למלחמה כו' . לבא אל הענין הפרשה נשים שכל והבין במקרא . ( א ) אומר כי תצא לשון יחיד וגם שלא אמר כי תלחם או כי תעשה מלחמה . ( ב ) או' ונתנו לשון יחיד אחר אומרו אויביך לשון רבים . ( ג ) או' ושבית שביו ולא אמר ושבית אותם וידוע מרז " ל שחוזר אל הכנעני הנמצא במלחמת הרשות אך הלא כמו זר נחשב שאומר וראית בשביה לא יחזור אל השבי הנזכר . ( ד ) אומרו וראית כו' כי מהראוי יקצר ויאמר וחשקת אשת יפת תואר ואם לא יבחר בקצור אשר כזה לפחות מלת בשביה מיותרת . ( ה ) מה ענין צוותו ית' יעשה את הדברים האלה יביאה אל תוך ביתו ולגלח ראשה ועשות צפרניה והסירה את שמלת שביה כי גם בפשט גם הוא לא דבר רק הוא . ( ו ) אומר וישבה בביתיך אחר אומרו והבאת אל תוך ביתך . ( ז ) אומר ובכתה כו' כי הלא הדברים הקודמים יש לאל ידו לעשות אך בכייתה את אביה ואת אמה אולי לא תאבה האשה לבכות ומה יוכל לעשות . ( ח ) אומר תבא אליה כו' יראה דבר אחד שנוי ומשולש כי בא אליה היינו ובעלת והיינו והיתה לך לאשה . ( ט ) אומר והיה כו' כי מלת והיה בלתי צודקת בעצם והל " ל ואם לא תחפוץ בה כו' ולמה נמנעה ממנו מכירתה . ( י ) אומר כי תהיין לאיש כו' כי הנה ב' ההי " ן האלה יתירות והראוי יאמר אחת אהובה ואחת שנואה ובמלת תהיין החסירו הה " א הראויה בסוף התיבה . ( יא ) אומרו לשנואה שהיל " ל לשנואה בוי " ו . ( יב ) למה למדנו דין בכורה בבן השנואה ולא סתם בבכור אשר יולד לו מהאשה אשר הוכיח ה' אליו :
Deuteronomy.21.10.2 אמנם נבא אל הענין בהציע א' . כי הנה ב' הנה סוגי קרב ומלחמה אחת מלחמת איש באיש ממלכה בממלכה כי ישא גוי אל גוי חרב ב' מלחמת מלך זקן וכסיל עם ילד מסכן וחכם . כאשר סיפר מאיש פרוש אשר הלך להקביל פני חיל אלכסנדרוס בבואם מלכוד עיר גדולה לאלהים שמחים טובי לב ופיו פתח בחכמה ויען להם שמחה מה זאת עושה הנה זה שבתם בשלום מהמלחמה קטנה הכינו עצמכם אל הגדולה . ויהי כמשחק בעיניהם באומרם אליו איה איפה מלחמה גדולה ומזו . ויען ויאמר הלא היא מלחמת ה' אשר בקרב איש לב עמוק בהלחמו עם יצר סמוך יועץ בליעל לעשות כל מצות ה' אשר לא תעשנה . כי מי יאמר זכיתי לבי נצבתי לריב עמו להלחם בו גם יכולתי . ויחד אסירים גם בני אדם גם בני איש תחת רגליו כתוא מכמר והן אמת כי מאמריו אלה גדולים וטובים כי נעמו . ועמוד והתבונן כי היטיב אשר דבר באומר כי מלחמת גוי אל גוי קטנה תקרא בערך מלחמת היצר הרע . והנה חשבתי למשפט כי שני טעמים בדבר . א' כי מלחמת אנשים לא לאדם הוא כי אין יד אדם עושות מלחמה ואל יתהלל הגבור לו' כחו ועוצם ידו עשה מלחמה ונצח . כי הלא כמה פעמים קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל . כי ה' איש מלחמה והוא הפוקד את צבא המרום במרום ואת מלכי האדמה על האדמה . וצא ולמד מאברהם ועבדו זקן ביתו אשר הפילו ד' מלכים גדולים ועצומים ושניהם לבדם בשדה מערכות המלחמה . ודוד לבדו את גלית . וכאלה אין מספר אך מלחמת היצה " ר לאדם היא ולא לה' היא בעצם כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כי הבחירה בת חורין היא ביד כל האדם אל כל אשר יחפוץ יטה . ( ב ) כי הלא הלוחם על יצרו הלא ידמה אל נער קטן יקרב אל עיר אשר לא ידע תמול שלשום ובה מלך עז פנים זקן מלומד המלחמה מנעוריו . בקי בכל מוצאי העיר ומובאיה כי כל ימיו גדל בתוכה ואנשים בה כשש מאות איש והותר . כלם כעבדים למלך זקן ההוא וסרים אל משמעתו גבורי כח עושי דברו והעיר סוגרת ומסוגרת והמה ומלכם בקרבה . והנה זה בא נער קטן ויערב אל לבו לעשות מלחמה עם המלך זקן ההוא ולהפילו ארצה וללכוד את העיר כלה ולשבות את כל אנשיה ולכבוש אותו ואת כל עמו להיות לו לעבדים ולהפך לבבם אליו לכהנו לו כמלך בגדוד . והן אמת כי כל השומע יצחק לו באו' אליו מי אתה הר הגדול שמת לבך לעשות כדבר הזה והלא תחת ארבע לא תוכל לשאת ונבול תובל ולא תוכל עשותו לבדך . א' כי אתה אחד והמה רבים ב' כי הם גם מלכם תושבים בקרבה יודעים מוצאי ומובאי העיר לצאת ולבא ואתה לא כן כ " א כי גר היית בארץ נכריה . ג' כי נער אתה והמלך ההוא זקן ובתחבולות יעשה לך מלחמה עד רדתו אותך . ד' כי הוא חפץ בטולך ולהשמידך בלבבו ובלב כל אשר אתו ואתה חפץ בקיומם למען יעבדוך להפכם שפה ברורה לקרא כולם בשמך ולעבדך שכם אחד באופן שאתה תרחמם בדין והמה יכוך מכת אויב מכת אכזרי . והן אמת כי על כל אלה לא ירך לבבו וירוץ כגבור לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס את העיר ואת מלכה ויתמרמר אליו בחמת כחו עד האבידו אותו ולשומו מרמס תחת רגליו ואת כל אחיו יקח לו לעבדים . הנה ילד מסכן הלז בזאת יתהלל על כל הנבראים אשר מעולם אנשי השם . והנה ככל החזיון הלז בדמותו בצלמו אשר יקרה לכל איש חכם לב הכובש את יצרו כי הלא אך יצוא יצא איש מבטן אמו והנה לפתח חטאת רובץ יצר סמוך יבא לעיר קטנה היא האדם ואנשיה בה רמ " ח אברים ושס " ה גידים . והנה יום יום הולך וגדל עד כי גדל מאוד . אומר ונעשה רצונו כי כל אנשי עירו עליזי גאות סרים אל משמעתו לעבדו בכל לבבם מולך בכל אות נפשו וישרש שרשיו עד תום ימי שנת הי " ג ובמלאת הימים האלה כילד יולד יבא בו היצר הטוב . מצוה ועושה מאדון הכל יצא למלחמה על אויביו היצה " ר ואיבריו וגידיו אנשי עצתו נהנים ממעשה רעתו . וילכוד את העיר בחכמתו וירם יד במלך זקן וישיתהו בתה עד הוא ואנשיו יהיו לו למס ועבדוהו ואם ככה היא עושה הוא תכלית הגבורה עד אין קץ כי כל ד' הבחינות האמורות במשל הנה הנם בנמשל והוא הדבר הכתוב אצלנו במשנת ב " ז איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים עובר על פשע שפושעים עליו היא גבורה יתירה מגבור המתנקם כמז " ל על סובלו יתברך בראות ע " ג מרקדים בהיכלו שאמרו הן הן גבורותיו אבל מושל ברוחו בכל פרטים הוא יותר גבור מלוכד עיר . שהוא המשל עצמו שכתבנו באיש יחידי שבא ללכוד עיר ומלואה מלכה ועמה ואינו מחריבה רק לוכדה למשול עליה ועל עמה ומלכה . כי בזה יוכללו כל הד' דברים הנאמרים באמת היותו אחד והם רבים והיותו גר והם התושבים והיותו בלתי מלומד מלחמה כמלך העיר אשר הומלך מימים ושנים והיותו חפץ בקיומם והן חפיצי רעתו ועכ " ז המושל ברוחו שהוא הנמשל שמושל בגופו שהוא עיר קטנה ואנשים בה איבריה וגידיה ובה מלך זקן הוא היצר הרע והוא ילד בא מחדש . גדול מלוכד עיר שהוא המשל והטעם כי לוכד עיר אויביו ממנו ולחוץ אך בנמשל אויביו בקרב לבו תוך עצמותו . כלל הדברים כי משני פעמים אלו מלחמה קטנה היא מלחמת האויבים אלה נוכח אלה וגדולה מלחמת היצר הטוב עם היצ " הר . ונבא אל הענין אמר כי רצה הקב " ה להורות את ישראל היותו מתנהג בחסידות לפנים משורת הדין למען נחיה ונזכה לפניו ולא נמוט והוא כי תנאי הם דברינו בינו יתברך ובין בני ישראל כמפורש אצלנו בשערים באר היטב כי מהשתי מלחמות הנמצאות בעולם א' אשר לאדם עם יצר סמוך ואשר לנו עם אנשים כמלחמות עם בעם ממלכה בממלכה כי אשר היא בינינו ובין גוי אחר בארץ הוא יתברך ילחם לנו ויפרקנו מצרינו אך במלחמתנו עם יצרנו הלא לנו היא כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וע " כ אנחנו נלחם על דבר כבוד שמו עם יצרנו הרע ומר . יבא ויאמר הוא יתברך אל בנו בכורו ישראל עמי ראה גם ראה מה גדלה אהבתי וחסדי אתך כי אני אעשה את שלי ואתה לא תעשה את שלך כי הלא תבאנה לך שתי אלה ביום אחד מלחמת אויביך המוטלת עלי ומלחמת יצרך כמוטלת עליך והביטה וראה מה בין נאמנותי לנאמנותיך כי הלא כי תצא למלחמה על אויביך ע " י אחדות לבבות שישלכם שתצאו באופן אייחס אתכם לאחדים לומר כי תצא לשון יחיד אני אעשה המוטל עלי וזהו ונתנו ה' אלהיך בידיך כי יעשה מדה כנגד מדה אתם . עם היותכם רבים נעשים כאיש אחד כן עם היותם אויביך שהם רבים יתנם בידך כאיש אחד . וז " א אויביך לשון רבים ונתנו לשון יחיד כי והמם מהומה גדולה בידך כאסורים באופן שעם הרוג תהרוג ועם שבוי תשבה . וזהו ושבית שביו כי מה שתשבה הוא שביו של ה' אלהיך הנזכר ויותר יצדק יחזור אומרו שביו אל ה' הנזכר מעל אויביך שבכתוב כי ה' הוא יותר סמוך אל מלת שביו ממלת אויביך ולא עוד כי אם שלא תצטרך להלחם ולהסתכן רק כי תצא בלבד כי היציאה לבדה תעשה והוא יתברך יתיש כחם וכאסורים בזיקים ושבויים יתנם בידך :
Deuteronomy.21.10.3 או יחזיר אומר ונתנו אל השר השורר על הגוי והממלכה ההיא ושעור הכתוב כי תצא למלחמה על אויביך שהם העם והשר ונתנו יתברך את אחד מהנכללים הוא השר כי יפקיד על צבא המרום במרום שיפול את השר תחלה ואח " כ ושבית שביו של השר הנזכר כאומר ונתנו כי העם שהיה שביו תחת ידו תשבנו עתה כי סר צלו מעליהם . הנה כי המלחמה המוטלת עלי ע " י עשיתיה כי אל הנאמן אני . אך אתה לא כן כי הלא בהתימו לעשות מלחמתך מיד תבא לך מלחמת היצה " ר המוטלת עליך ואדע כי לא תעשה עמו מלחמה למעני כי הלא וראית בשביה אשת יפת תואר כי אז מלחמה לה' בין היצר טוב ובין היצר הרע אם תעשה ואם תחדל וידעתי כי לא תעשה ולא תלחם בו כי אם מיד שהעין רואה שוראית בשביה אשת יפת כו' מיד הלב חומד יחמדנה וחשקת בה ומיד איברים גומרים וזהו ולקחת כו' היא ביאת המלחמה על כן לך איפא מה אעשה בני ותחטא מזיד ותאבד נפשך לכן הנני מתיר לך ביאת המלחמה ולקחת לך לאשה נמצאתי עושה מלחמתך מאויביך ומגן בעדך להציל את נפשך על בלתי עשותך מלחמתי המוטלת עליך . ולא עוד כ " א בדבר אשר נתתי לך תחטא לי כי הלא שבית שביו ואח " כ וראית בשביה אשר נתתי לך אשת יפת תואר כו' וזהו וראית בשביה . וע " פ דרכו רמז כי השמחה יתירה תהולל חכם ותחטיאנו כי בתחלה לא היית שם לב אל אנשי אויביך רק אחר הישועה אז וראית בשביה אשת כי גם רמז כי גדול התלהבות היצה " ר שלא די שיעוור עיני שכל אדם ויחטיאנו כי אם שגם עיני בשר לו כי לא ישקיף אם בתולה היא או בעולה אם יפת מראה היא אם אין כ " א וראית אשת דהיינו אשת איש וגם עם שלא תהי' יפת מראה כ " א יפת תואר בלבד עם כל זה אש היצה " ר בוערה תבער בך כי מיד וחשקת בה עם היות שעל אישות היתר דרך גבר לחפש אחר כל השלמיות לא כן האיסור כי ילהיבך עד הראות לך כי הכל טוב למראה עיניך . עוד רמז בענין נצחון המלחמה באומרו על אויביך ונתנו ה' כו' לומר כאשר יציאתך תהיה על אויביך ולא על כונת תמצא שם אשה יפה אז ונתנו ה' אלהיך בידך במה שהוא אלהיך כי עדיין לא חטאת אלא שאחרי כן וראית כו' :
Deuteronomy.21.12.1 והבאתה אל תוך ביתיך וגלחה את ראשה כו' . הנה הייתי למשען לך והתרתי לך ביאת המלחמה פן תאבד בבעילת ארמית ועתה הנני יוסיך להפליא חסדי לך לבלתי משוך העון בחבלי השוא פן יקנה היצה " ר בך דירת קבע והוא כי הלא אחרי אשר נטמאת וטעמת טעם איסור זנות פעם אחת אתה והוא לא יבצר משניכם בכל עת זווג להיות בכם כונת זמה מה כי אחרי אשר החלות ימצא היצר הרע מקום לנוח ושם ינוח ע " כ שמע בקולי איעצך והסר ממך וממנה כל חלאת טומאת כונת זמה הלא הוא בהסירך ארבעה חלוקי הכנות רעות אשר הביאוך לעשות מעשה הרעה הלא המה . ( א ) היותך דבר חדש אשר לא ראית מימיך ולא הורגלת בה כי טבע כל דבר חדש כי תחוה הוא לעינים כי שם יתנהג השטן באו' לך ראה זה חדש הוא ותטעם מה שלא טעמת מימיך אל תרף לעת מצוא זו אשה . ( ב ) עדיה וחלייתה וקישוריה וקישוטיה אשר ככלה תעדה כליה ולבושי' מכלול שני עם עדנים הם הרהיבוך ויבערו בך אש אהבתה עד התאוית תאוה לשכב אצלה להיות עמה . ( ג ) רוב שלוה ממנוחה כי בצאתך על אויביך הי' לך לב רגז מפחד אויב ירא וחרד מחרב ומגן וחצים וכל כלי מלחמה ועם עצום ורב וכהרף עין נתנם ה' אלהיך בידך ושבית אותם ותראה עצמך במנוחה ושלוה תחת היותך ממטים ליהרג הלא יגבה לבך לבלתי הכנע ליירא מן החטא וחטאת לאלהים . ( ד ) שמחת חלקך שלל ונצחון כי רוב שמחה היא המחטיאך בעצם כנודע . ע " כ עשה זאת איפה בני והפך ארבעתם לד' קצותם ותחת היותה לך אשה חדשה אשר לא הורגלת בה . עתה והבאתה אל תוך ביתך למטן תהיה רגיל בה בבואך ובצאתך ותחת היותה לפניך בעדי עדיים וקווצותיה תלתלים וכל גובה לבוש שנים . עתה וגלחה את ראשה ותגדל צפרניה והסירה את שמלת שביה לבושי מכלול מעליה . והלבש אותה מחלצות בלואי הסחבות . ותחת היותה ברוב שלוה . עתה וישבה בביתך כלו' בקרב ביתך עם אשתך היהודית . למען ירבו לך מדייני אשה הקשים ממלחמת גוג ומגוג בראותה צרתה בביתה בת אל נכר כי תאמר אל אישה מה זו עושה בקרב ביתי . המנחה היא אשר הבאת אלי לשמחני משלל אויביך . הבאה רעה תבואנו מן השמים ומי יתן ולא נצולת מהמלחמה לעשות כדבר הזה . האם בקדושין ושבע ברכות נטלת אותה . והמורם מאלה כיוצא באלה מדברים קשים כגידים עד יבחר מית מחיים . ומה גם בהיותה תמיד כיתד תקוע' עמה בבית כי יהיה לו דלף טורד מדייני אשה . קיץ וחורף יום ולילה לא תשבות . כ " א עד יקוץ בחייו כי מדייני אשה לא ליום ולא ליומים ומה גם כי תבא עליה צרה . כדבר שנאמר דלף טורד ביום סגריר ואשת מדיינים נשתוה . לומר הנה השויתי לך מדייני אשה אל דלף טורד כמקרא שכתוב דלף טורד מדייני אשה עתה אני אומר כי אין ההדמות רק באיכות אך בכמות טוב הוא דלף טורד ממדייניה . כי הלא טורד הדלף אינו מתמיד רק ביום סגריר אך ואשת מדינים נשתוה כי כל זמן לה שוה כי אין לה ימים מיוחדים למדייניה כאשר לדלף טורד . כי אין דבר יעמוד לפניה להשקיטה ביום מן הימים או זמן מן הזמנים . כן ע " י מה שיישבה בקבע בביתיך תהיה לך תגרת מדייני אשה בבית כמות . ותחת היותך בשמחת לבב בחלקך שלל עתה תהפך לאבל ובכי ואנחה . כי תראה מר ממות את האשה בוכה ומבכה ירח ימים וזהו ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים כי תתעצב אל לבך אחת אפי' על שמחת כל טוב הנצחון והעושר והכבוד אשר קנית . ויחוייב הבכיה אל אביה ואל אמה מפאת שתים הנה קוראותיה . א' גלחה את ראשה והסרת תכשיטיה ויקרע לבושי חמדתה מעליה . ב' תכעיסנה צרתה גם כעס בעבור הרעימה ומה גם כי תשב בקבע אחת בבית . כי על עטרת בעלה תראה כשחל לבלע ולהשחית על אשר הבאתה . ומה גם עתה על בת אל נכר צרתה כי תתמרמר עליה ותרמסנה רגל ותדושינה ותדקינה . כי על כל א' מהנה דרך נשים שתרדנ' עיניהן דמעה על הסיר ממנה תכשיטיה ואדום לבושה הטובים ואל תגרת צרתם אשר תמשול עמה בבית . ע " כ אחר כי תבאנה לה שתי אלה כי והסירה את שמלת כו' שהיא הראשונה וגם שישבה בביתו עם הראשונה אשתו היהודית להכניעה שהיא השנית . אז ובכתה בלי ספק את אביה אשר הלבישה שני עם עדנים הכך מה שעתה הפשיטוה ערומה מהם . ואת אמה המשדלתה בדברים טובים ומתנהגת עמה ברחמים הפך צרתה המגדפה ומחרפה ואולי תוכל תכה בה :
Deuteronomy.21.12.2 הנה שמתי לפניך מערכת שולחן ד' דברים המהפכים ללענה ד' דברים אשר שמחוך בעת נצחון המלחמה והביאוך לידי עבירה . ואתה עתה ברוך ה' נהפכת לאיש אחר כי אז יכנע לבבך ותיסר ממך ומן האשה ההיא כל חלאת רעיון זמה אשר עבר בשניכם . כי יעברו עליכם ד' שפטים הרעים האלה ועל ידי כן יגדל הריוח אשר תרויח . כי מה שואחר כן תבא אליה לא יהיה לשם זנות כי תוסר ההרהור הרע ע " י ד' דברים אלה משניכם . כי אם ובעלתה כי מה שתבא אליה יהיה להיות לא בעל ולא להיות נואף ומזנה והיא גם היא והיתה לך לאשה ולא לזונה כי תכוין לשם אישות גם הוא כמוך :
Deuteronomy.21.14.1 והיה אם לא חפצת בה כו' . הנה ידענו כי והיה הוא לשון שמחה כהסכמת רז " ל כי ויהי צרה והיה שמחה . ונבא אל הענין כי אלהינו מרחם המדריכנו לדרך נלך להביאנו לחיי העוה " ב אמר הנה דרכיך ראיתי ארפאך בהתיר לך ביאת המלחמה ואתן לך ארבעה מהלכים לבל תמשך עוד אחר טומאת הרהור זמה כמדובר רק תקנה אישות עמה והנה אני ידעתי את יצרך כי רב הוא ואולי כל זה לא יסכין לך ע " כ אודיעך כ " א ע " י הד' דברים האלה יתהפך לבבך ולא תחפוץ בה דע איפה כי שמחה תהי' לפני וזהו והיה אם לא חפצת בה . כי כל והיה הוא לשון שמחה וע " כ ושלחתה לנפשה כו' ולבל יעלה על רוחך שאין פגם העבירה רק לנפש בעה " ב אך לא לגוך בעה " ז אלא אדרבה הוא נהנה ע " כ הנני מלמדך כי גם פה לא תהנה כ " א אדרבה תפסיד כ " א לא באת עליה במלחמה היית יכול למוכרה או לשרתך ועתה ומכור לא תמכרנה בכסף וגם לא תתעמר בה תחת כו' משא " כ אם לא באת עליה כאמור . ועוד אני דואג כי הלא יקרך כמקרה החולי הבא על האדם כי הנה יבא בבת אחד ובצאתו יצא מעט מעט כן אהבת האשה הזרה תכנס בך כמו רגע וראית בשבי' ומיד וחשקת בה ולקחת אך בסילוק האהבה מעט מעט תגרשנה ממך . כי תחלה והיה אם לא חפצת בה כי לא תשנא אותה רק יעדר החפץ בלבד ואחר כך תשנאנה כי עוד מעט יאמר עליך כי תהיינה לאיש שתי נשים כו' והאחת שנואה והיא היפת תואר כנודע מרז " ל . אמנם שמע בקולי איעצך ולא תייחל עד בא השנאה כ " א מעתה שלא חפצת בה ושלחת לנפשה כו' :
Deuteronomy.21.15.1 כי תהיין לאיש שתי נשים כו' . דע איפה בני כי המתחיל לטעום טעם עבירה כל ימיו מכאובי' ואפילו הטוב אשר ייטיב לו ה' לא יהי' טובתו שלמה מרוע הכנת המקבל עד יום מותך תהי' סר וזעף ובלתי מתקיים רצונך . כי הלא אם ה' יתן לך בן בכור לא יהיה רק מהשנואה לבל תהיה שמחתך שלמה ועד יום הנחילך את בניך ויצר לך ותרצה לבכר את בן האהוב' ואין לאל ידך למען תדע כי רבה רעת העבירה ההווה ונמשכת תמיד . ואנא שא נא ק " ו ומה אם עון שהתיר לי הוא ית' כך עון אשר לא הותר לי עאכ " ו ועל זה החי יתן אל לבו ויתן כבוד לאלהי ישראל וישוב אל ה' וירחמהו עד אשר לא יבאו ימי הרעה וירד אבל שאולה . ולבאר הענין נקדים ענין נודע מרז " ל הלא הוא על דבר זווגי בני האדם איש ואשתו כי אמרו כי באיש יש יו " ד ובאשה ה " א הוא שם י " ה השורה בין שניהם בהיותם כשרים והזווג לשם שמים אך בהתהפך יטול הוא יתב' את שתי אותיותיו משניהם ויהיה אש בכל אחד מהם ותבער בם אש ה' . ובזה נבא אל הביאור והוא כי אומר הוא יתב' אל הנושא יפת תואר אוי לך בני בסורי ממך כי הלא עם שהתרתי לך ביאת המלחמה ונתתי לך דרך להתיש כח יצרך אם תעכבנה כמדובר בד' דברים אשר שמתי לפניך והבאת כו' וגלחה כו' עכ " ז הנה שם י " ה לא יהיה שלם אתך כי בינך ובין השנואה לא יהיה שם י " ה כי הה " א הקדושה לא יהיה מצד השנואה כי גם כי תהיה לך מפאת האהובה וז " א כי תהיין בלא ה " א בסוף תיבה ואח " כ אמר לאיש ומטיל יו " ד באיש ושמא תאמר איך תסיר הה " א מהנשים ותניח יו " ד באיש כי השם או יהיה בשניהם או מסתלק משניהם לז " א האחת אהובה ולא אמר אחת אלא האחת לרמוז אל הה " א שלה של שם י " ה לומר אם הטלתי יו " ד באיש הוא כי לעומתו ה " א של אהובה ומה שחסרתי ה " א מתהיין הוא על דבר ה " א של שנואה כי ה " א שלה שנואה היא ולא מצד הקדושה וזה והאחת שנואה ולא אמר ואחת שנואה ועל כן בתיבה שנכללו שתיהן נעדרה ה " א על האחת מהן אך באיש לא תוסר היו " ד אחר שיש לו עזר כנגדו בה " א של אהובה ולבל יעלה על רוחך כי אחר שנתתי הבן הבכור לשנוא' אין זה כי אם מאהבתי אותה כענין לאה וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה כן בראותי כי שנואה זו על כן נתתי לה הבן בכור אל תאמץ בשוא נתעה כי נהפוך הוא כי אדרבה היא שנואה של שם י " ה שע " כ אינו אומר לשנואה אלא לשניאה שיש באותיות שניאה שנא י " ה כלומר שהשם י " ה שינא אותה ומה שהוטלה האל " ף בין אותיות השם הוא להורות מה שכתבנו כי שם י " ה נפרד בינו ובינה כי הי " ד שבו מתחברת עם ה " א של האהובה ולא עם של השנואה כמדובר . קנצי למלין כי רב טוב לבית ישראל אשר גמלם הוא יתב' כרוב רחמיו בכל מכל כל ועל הכל יתגדל מה שהפליא לעשות מהיות לנו מעיר לעזור נגד יצרנו להתיר אח האסור במקום שאין אנשים לעמוד בפרץ לבלתי יחטאו ולהרחיקנו מן החטא ולמדנו דעת איך נתנהג ולפקוח עינינו למען נראה את הרעה הנמשכת לנו מן החטא למען נחדל ממנו ואין זה כי אם שלא נתן בנו את היצה " ר כ " א לטובותינו וכמשל שפחת המלך הכתוב בספר הזוהר ובמקראי קדש אשר הנביא דבר באומרו הן אנכי בראתי חרש כו' כמבואר אצלנו בשערים פתח שער פרשה זו :
Deuteronomy.21.15.2 ודרך רמז יאמר כי תצא למלחמה כו' כי הן אמת כי חכמים יגידו מה שיסכל האדם חשיבות איכות קדושת נפשו יחרידנו מלהשכיל להיטיב לחתור היבש' בכל כלי משוט להוציא את עצמו ממצולות ים עניינו העה " ז המשכחים ממנו הדין ויעכבנו משוב עד ה' לבקש על נפשו מיצרו אשר טמאה ויפנה מלאזור כגבר חלציו ללחום מלחמתה ולא ישקיט עד יפרקנה מצרינו והרב יכבסנה ירחצנה יזככנה עד התם חלאת טומאתה ממנה ויטהרנה כשלג ילביננה עד יצא כנוגה צדקתה וישועתה כי הן לו ידע האדם בכל לבבו כי נשמה שניתנה בו טהורה וקדושה ועד מאד חלק אלוה ממעל ומה רב טוב השומר אותה בטהרה וקדושה כי ידבק בה' גם בחיים חיותו ומה גם אחרי מותו כי אז תתענג על ה' אשר נתנה ואין קצה לתכונתה הנה ידיעתו זאת לא תניח לו לישון כי יום ולילה לא ישבות יבקשנה ככסף וכמטמונים יחפשנה יאחזנה ויוציאנה מתחת ידי השטן היא יצר הרע אשר כבש אותה וישיתם בתה כי באהבתם באש קנאתה יגבר כארי וירוץ כצבי ולא ישקוט עד תביאנה ותטענה בעדן גן אלהי אשר נטע תחת היותך בתוך הגולה גולה וסורה תחת עבד מלך הכושי הוא שטן הוא יצה " ר מאז יצא מרחם כי לפתח חטאת רובץ ע " כ יצא תורתינו חמדה גנוזה אשר לא יחסר כל בה ורמזה אל האדם במקראי קדש האלה להשמיע ולהודיע אל הבחור מעם . ישנם מתניו ואל יתעצל מלהצל לקיחה למות תחת עבד כי ימלוך אשר עצלה תפיל תרדמת סכלות ערך יופי נשמתו אשר לכדה יצרו מאז יצא מבטן אמו עד כי גדל . ועל כן כמדבר עם האיש הישראלי בבא אליו ילד מסכן הוא היצר הטוב כי בא יבא חדש ממש אור לארבעת עשרה שנה ויעמוד מרעיד כי יראה כי אזלת יד כי יצר סמוך המיצר לו נעשה ראש ויקשה בעיניו המלט ממנו גם כי הנשמה לו לא ידע ערכה להתאמץ להביאה אליו ע " כ נשא משלו כמדבר עמו ויאמר כי תצא למלחמה כו' והוא כי יקרה לאיש בעבודת שמים כמלך האומר לבנו קטן הנה לך עיר פלונית ובה אלך משרתים ועמהם עבד גדול המושל בכלם כעת ושם אתם נערה יפה עד מאד וגם היא כשבוים בידו ואותה הוכחתי לך לאשה ואם בה תדבק מה טוב חלקך ומה נעים גורלך ע " כ עשה זאת איפה חגור מתנך וצא הלחם בה ותכבשנה ואל יקשה בעיניך לאמר מי יעצר כח לעשות חיל נגד העבד ומשרתיו כי רבים המה ויחיד ועני אתה לעומתם . כי הלא בצאתך אני אעמוד מנגד ולא אבקש ממך רק תתאזר ותצא למלחמה עם העבד לבד . ואני אביט בו אחרידהו ואתנהו בידך כי עודך מלוכלך בחטאים יש אוטם בראית שכלך מונעך מהכיר ערך יפי נפשך אשר טמאת . אך בשובך יפקדו עיניך ואז כל משרתיו תשבה ממנו . ושם תראה בשביה האשה יפת תואר ואז תחשוק בה כי אז תכיר מעלתה ולא מעתה כי ע " כ איחרת . ולולי ידעת לא היית מתעכב כלל ואל תחשוב קשרה אהבה עם העבד ולא תאהבך כי נהפוך הוא כי לך תהי' נפשה קשורה בך ולא בו ולא ממינו היה כרחוק מזרח ממערב . כדבר הזה יקרה ליצר הטוב שישלחנו ה' אל עיר קטנה היא האדם ואנשים בה רמ " ח איברים ושס " ה גידים ובה עבד מלך עליהם הוא היצר הרע ושם אתם אשה יפת תואר היא הנפש והוא יתברך משלח את היצר הטוב בשנת הי " ג ואומר לו לך כבוש את העיר ואת כל אשר בה יהיו לך למס ועבדוך כל האיברים ואל יקשה בעיניך לכבשם ואל תירא באומר כי רבים הם כי לא יעלה על לבך רבויים כ " א אל אחד מהם ואותו תכבוש לא באפים לא במלחמה לא בחיל ולא בכח . ומה ה' אלהיך דורש מעמך רק שום פניך להלחם בלבד וזהו כי תצא למלחמה על אויביך הם העבד הנזכר והאיברים אינך צריך רק צאתך שתתחיל לצאת להתגר מלחמה ולא תצטרך להלחם אל הכלל כ " א אל היצה " ר בלבד כי את מלכם יתן ה' בידך וזהו כי ונתנו ה' אלהיך בידך ואז מיד ושבית שביו הם האיברים שהם שבויים תחתיו עד עתה ואז וראית בשביה אשת יפת תואר כי בשובך אל ה' ותכבוש יצרך כי אז תראה ותכיר ערך קדושת נפשך כי יפת תואר היא ואז וחשקת בה מה שלא הכרת מקודם . ואז היא תדבק בך והיתה לך לאשה כי הוא מסוגך מתייחסת אליך מה שלא היתה כך לעבד כי לא דבקה בו כי לא מסוגו היא כי מי יתן טהור מטמא . וזהו ולקחת לך לאשה ולא בלבד בדברים הנפשיים תעלה עמך בגורלך כ " א גם והבאת אל תוך ביתך הוא גופך וחומרך כמאמר הר " י והרמב " ם ז " ל על פסוק בכל דרכיך דעהו כי אפילו בדרכיך המתייחסים אליך כאכול ושתה ושינה ומשגל וכיוצא כי תאכל לשובע נפשך לקיימך בגופך ולא למלא בטנך וכי תנום וכי תישן לא למעדנים רק למען יניח לך להתחזק לעבוד את בוראך . וכי תשכב את אשה שכבת זרע לא למשכב דודים רק לקיים זרע קדוש ישראל אשר תזרע בקדושה ובטהרה למען יצא פרי צדיק עובד אלהים וכי תקנה מאת עמיתך או מכור לא להעשיר ולהתענג בדשן העה " ז לאכול לשבעה ולמכסה עתיק רק למען חייך להתפרנס בכבוד מיגיעת כפיך לעבוד את ה' עשה מהתורה קבע ומהמלאכה עראי וההיקש בכל יתר צרכי בני האדם עד הסך את רגלך ומימי רגלך גם אלה לקיים מקרא שכתוב אל תשקצו את נפשותיכם למען תהיה הנשמה שניתנה בך טהורה חלק אלוה ממעל במקום טהורה ולא בין המשפתים מקום הטנופות ותתפלל ותקרא ותשנה תורת ה' תמימה בכלי טהור מסולק כל טינוף וחלאה . נמצא כי גם הנפש הקדושה תהיה לה מבוא לעבוד את ה' בכל ענייני תוכיות ביתך הוא הגוף . או ירמוז והבאת אל תוך ביתך מז " ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש שהוא בית הישראלי האמתי בעה " ב כי האדם לעמל התורה יולד כי אז אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ :
Deuteronomy.21.15.3 או ירמוז לומר הנה ילד מסכן אתה היצ " הט הלא דברתי לך אל תאמר נער אנכי כ " א כגבור עריץ תריע אף תצריח על אויביך תתגבר ואל ירך לבבך כי הלא בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים יתנם ה' בידך אותו ואת כל חילו . עוד אוסיף להחזיק את לבך כי הלא אחרי אשר תכבשנו ושבית שביו עוד מעט וראית בשביה אשת יפת תואר היא נשמתך וחשקת בה מיד . דע לך כי רבים אשר אתך מאשר את היצ " הר כי הלא הנשמה לך והיא תעזרך כי והבאת אל תוך ביתך ורשותך תחת אשר היית ברשות המלך זקן וכסיל ומעתה שניכם תהיו נגדו ולבדו יהיה נשאר כי גם האברים שבית לך וישרתוך שנפול יפול לפניהם והוא אצלנו מאמר שלמה בחכמתו טובים השנים מן האחד כי אם יפלו כו' גם אם ישכבו כו' ואם יתקפו כו' טוב ילד כו' כי מבית כו' ראיתי כו' אין קץ כו' והוא כמבואר אצלנו במקומו כי בא שלמה לדבר על לב הירא ורך הלבב מהיצה " ר אשר בקרבו אומר בלבו אוי לי ילד מסכן אנכי ואיככה אוכל על עז מארי היצ " ה הזה והוא איש גבור מלחמה מלומד מנעוריו ואני נער ורך ע " כ אל תירא ואל תחת כי הלא רבים אשר אתך כי הלא טובים השנים הם היצ " הט והנפש מן האחד הוא היצ " הר כי הוא לבדו נשאר ולא תחוש לומר אולי לא ישיתו לב שניהם להתעורר להלחם בעצם נגד היצה " ר כאשר היצה " ר לא ינום ולא יישן בכל יום יגור מלחמות . כי הנה נהפוך הוא כי כפלים על היצה " ר יתעוררו להלחם בו כי הלא שני אלה זולת עשות רצון קונם יש לשניהם שכר טוב בעמלם אשר הם עמלים להלחם ביצה " ר כי גם היצה " ט כח רוחני הוא כנודע מספר הזוהר משא " כ היצה " ר כי לא יקבל שכר על אשר החטיאו אשר ינצח א " כ אמור מעתה כי שתי אלה יעמדו על הברכה בכל עוז מאשר יעמוד היצה " ר על הקללה ושמא תאמר הלא כמה פעמים יכרעו ויפולו שניהם לפני היצה " ר ויחטאו באחד מג' דרכים או שוגג אי כי יעבירם על דת בקל תחלה על מצות לא תעשה או עצלה יפול היצה " ר תרדמה על שניהם לבל יתעוררו לקום ולעשות מצות עשה או מלשוב מאשר חטא על הנפש ואחרי אלה אם ינצח יעשה בעל הבית ויאחז באדם בעל כרחו ויתקפנו להחטיאו מזיד . ואיך תאמר כי טובים השנים והנה שלש אלה יעשה למו לזה אמר על כל זה תקוה לשניהם להחזיק ממנו כי הלא אם יפלו שהיא החלוקה הראשונה שיפילם לחטא שוגג שהוא משמעות נפילה הלא יש תקוה כי הנה האחד יקים את חבירו ויהי בעזרו ולא יבצר משובם אל ה' אמנם אם זכית והפלת את היצה " ר מה רב טובך כי הוא למה שהוא לבדו נשאר אי לו האחד שיפול ואין שני להקימו ואם כן איפה התאזר להכניעו ולהפילי למען יכנע תמיד ואין מקימו . גם אם ישכבו שנים היא החלוקה השנית שירדימם ממצות עשה ומלשוב מאשמותיו גם יש להם תקוה בטוחה כיי הלא וחם להם כי יחם לבבם ואם ימים יהיו נרדמים הלא לא יתמידו כי עוד מעט ויתעוררו יעירו זה אל זה וקרא זה אל זה ואמר מה לך נרדם קומה ונקומה לעשות רצון קוננו כי חם לבם בקרבם כי בוערה בם אש ה' ואהבתו כדרך כל איש ישראל שלא יבצר ממנו מזמן לזמן כי יחם לבבו לשוב מדרכו אשר לא טובה אך ולאחד הוא היצה " ר איך יחם אם תזכה להרדימו אם תחזק להחרימו עד ישכב וירדם מעשות חפצו כי עוד לא ירום ראש נגדך כי לא יחם לבבו כי צוננתו ואז יכנע תמיד באופן כי טובים וחזקים ליתקן ממנגדם הם השנים מן האחד כמדובר וגם אם תהיה החלוקה השלישית שיתקפו האחד היא היצה " ר את האדם כי יחטיאנו מזיד בתקיפה וחוזק יד ויעשה היצה " ר בעל הבית גם אז אל תתייאש מן הרחמים כי ברית כרותה לצאצאי עמו ישראל כי לא יבצר מהם הרהורי תשובה קו לקו עד השנים יתאחדו ויעמדו נגדו כלומר כי גם לא יצטרכו להלחם רק יעמדו נגדו להלחם בו באים ליטהר וה' יעזרם ככתוב בדרך הזה על אומרו כי תצא כו' ונתנו כו' והנה כל זה הוא לו יצוייר כי אין עם היצ " ט בעזרו זולתי הנפש לבדה ומה גם עתה כי הלא עוד כח שלישי מצטרף עם בניהם וביאר מה הוא הכח הג' באומר טוב ילד מסכן וחכם והוא מאמרנו על פסוק אשת כסילות הומיה כו' כי בא שלמה בחכמתו להעביר תלונת רבים מעמי הארץ האומרים מה נשתנה היצה " ר מהיצ " ט כי הלא אם כאשר היצה " ר הומה ודוחק ומפציר עד בוש יום ולילה לא ישבות ויעשה חפצו יהיה היצה " ט עושה גם הוא כן ונטיב מעשינו היינו שומעים לו יותר מהיצה " ר . אך לא כן יעשה כ " א פעם אחת ולא ישנה לו . אך התשובה ידועה הלא היא כי היצה " ר לא בדעת ידבר כי מי ישמע אליו באומר יחטא לה' ויאבד נפשו וסופו יורש גהינם . אך אמרי היצה " ט הם מועצות ודעת כי ידבק בה' מהעולם ועד העולם ואשריו וטוב לו . ע " כ פי ויפתח בחכמה פעם אחת ומי האיש החפץ חיים ישמע ואם חדל יחדל . אך היצה " ר מוכר סם המות ומי ישמע לו לדבר ההוא כי מי פתי יסור אל משמעתו . ע " כ תופס ההתמדה והומה ומסרבת תמיד עד יפתה ויוכל . וז " א אם תראה אשת כסילות הומיה תמיד משא " כ היצה " ט אל תתמה על החפץ כי הלא דברי המיתה הוא פתיות כו' על כן בחרה בהפצר כמדובר הנה כי היצה " ט אמריו אמרי טוב טעם ודעת . אך היצה " ר הוא כסילות וע " כ קרא לילד מסכן חכם ולמלך זקן הוא היצה " ר מלך כסיל . ושעור הכתובים והחוט המשולש הם הנפש והיצ " ט עם הדעת לא במהרה ינתק ובירר מאמרו באומר טוב ילד כו' ומשיב על פי דרכו ב' קושיות אחרות הלא המה אולי תאמר כי הלא היצה " ט הוא ילד בא בשנת הי " ד והיצה " ר הוא זקן מיום הולדו . וגם הזקן הוא מלך מושל בכל האיברים כי כלם בעצת ויצר הטוב יחידי מסכן ואין עוזר לו בכל הגוף . ואיך נאמר שהוא חוט משולש ונהפוך הוא כי לעומתו מי בתרי " ג איברים וגידים עמו בעזרו . לז " א אל תשית לבך כי הנה טוב ילד מסכן עם שאינו זקן וגם מסכן עם שאינו עמו האיברים במה שהוא חכם שהוא הדבר השלישי כי בו נעשה החוט משולש כי כל דבריו האמת והצדק כי בדעת ידבר ושמעו אמריו כי נעמו ממלך המוליך באיברים עם שגם הוא זקן . אחר שהוא כסיל ודבריו לא בהשכל . כי ע " כ הטיבו אשר דברו אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות והראיה כי הלא לא ידע להזהר עוד לקום אחרי נפלו כי עוד לא יתכנו כל תחבולותיו כי אחרי בואו ליטהר מסייעין אותו מן השמים ומה גם כי דעה קנה ושוב לא ישמע לקולו פתיות אמריו וגם אשר קראתי אותו מלך זקן הנה אימתו אל תבעתך כי הלא כל מלכותו הבל הוא כי הנה מבית הסורים יצא למלוך הלא הוא מצאת הולד מבור הסירה מבטן אמו והלא קדמה לו הנפש מאז נוצר הולד במעי אמו כאשר הורה רבי לאנטנינוס . ועוד כי הלא האיברים אשר מצא בתחלת מלכותו לא ירעו ולא ישחיתו וגם ממש אין אותם . ומה מלכות תערכו לו על הזמן ההוא וזה כי גם במלכותו נולד רש באופן כי כל מלכות המלך זקן הבל . ואם כן איפה יש לאל יד היצר הטוב להפילו אחרי כן ארצה ואין מכלים . משיב שלמה כדרך מווכח ובא להקשות על האמור ואומר ראיתי את כל החיים כו' לומר לא אקח ראיה כי אם מן החוש כי הלא ראיתי את כל החיים אשר בארץ המה המהלכים בענייני העה " ז המתייחס אל תחת השמש עם היותם עם הילד השני הוא היצר טוב אשר יעמוד ויקום תחתיו של הראשון הנזכר . כן אחרי כבוש אותו ויעמוד הב' במקומו . עם כל זה ישובו ויעשו עיקר הליכם בעולם בעסקים שתחת השמש ולא בעסקים של מעלה מעולם הגלגלים ולא יספיק היצר הטוב להחזיק בהם וגם רעה לא תבא אליהם על בחירתם רעה . והם חיים וקיימים כאומר ראיתי את כל החיים כו' משיב שלמה על זה ואומר אם תראה רבים חיי' ומצליחים עם היותם עם הילד השני והמה שטופים בים הבלי העולם . אל תתמה על החפץ כי מה שאין קץ לכל העם שלא תראה הקץ בא עליהם הלא לא מזכותם רק בשביל מה שהיה לפניהם או בזכות הקודמים להם או בחינות כיוצ' באלה המתייחסו' אל הענין הגלגול מתקיימי' אלה וזהו לכל אשר היה לפניהם שלמ " ד לכל היא למ " ד בעבור ועוד כי אל תשית לבך אל מראה עיניך בהווה כי תבין אל אחריתם כי הלא גם אלה האחרונים המתקיים על הראשונים לא ישמחו בו ביצר הרע שדבקו בו כי לא היטב אחריתם ולי הונח ישמחו בו כל ימיהם פה אותה השמחה היא תוגה כי גם זה הבל כי כל טובות העולם הזה המה הבל ומקבלים שכרם פה וטובם לגוף הוא שברון ורעוע לנפש וזהו ורעיון רוח כי ומשלם לשונאיו אל פניו :
Deuteronomy.21.15.4 וגלחה את ראשה כו' . נשוב אל הענין כי עודנו יתברך מדבר עם איש ישראל ואומר הלא אמרתי לך ותתחזק לשוב מאשמותך ותפדה את נפשך מיד היצר הרע אשר כבש אותה ויטמאה עד שוהבאתה אל תוך ביתיך הנה אחר אשר געלת במעשה הרעה אשר הורגלת בו עדיין צריך אתה למרק ולשטף ולטהר טינוף מעשיך הרעים אשר דבקו בנפשך המבדילים בין המלך הקדוש ובינה . להסיר הבגדים הצואים אשר לבשה מטומאת העבירות כנודע מספר הזוהר והלבש אותה מחלצות היא חלוקה דרבנן . והוא מאמרם בספר הזוהר כי ממעשה מצות עשה נעשה מלבוש רוחני לרוח בגן עדן של מטה ומהכונה נעשה מלבוש דק ממנו מאד לנשמה בגן עדן של מטה ואיזה הדרך תבא להפשיט הבגדים הצואים אשר לבשה נפשך בהעוותה ולהלביש הקדושים על כן אמר עשה זאת איפה תחלה וגלחה ראש האשה היא הנשמה לך ועשתה את צפרניה ואחר כך והסירה את שמלת שביה כו' והוא כי שני דברים מטרפים ומבהלים את האדם מלעשות תשובה שלמה ולתקן כל אשר עותו אחד הוא הגאוה . ב' היא החמדה המלהטת ומטרדת את האדם מלבקש תיקון נפשו על כן אמר שמע בקולי איעצך ובער שתי אלה ממך היא הגאוה וזהו וגלחה את ראשה היא תעביר חלאת טומאת הגאוה הפרושה על ראשך כי גסות הרוח אל הראש יתייחס ושם חלה טומאת עון הגאוה אשר חטאת בה . ועתה צריך שתכריתנו מיסודותיה כמגלח הזה עד היסוד בה . ועל הב' ועשתה את צפרניה שהיא כריתת הטרף וחמדת איש מרעהו כי תהיה שונא בצע ויהיה ועשתה לשון תיקון וכריתה כדעת פ' החולץ סברת ר " א . ואחר הסירך שתי אלה מנפשך אז והסירה את שמלת שביה מעליה כי יקל ממך הסיר ממך כל הבגדים הצואים הכוללים כל עונות הנעשים בכל כללות גופך . והלבש אותם מחלצות היא חלוקא דרבנן . מן אז והלאה אם תרצה שלא תשוב עוד לכסלה קבענה תמיד בבית המדרש וזהו וישבה בביתך שהוא ישיבת קבע ולא כאשר עד עתה שהיתה הביאך אותך שמה לבד . כאומר והבאתה אל תוך ביתך ועתה וישבה בקבע לגמרי ואז ע " י היות התשובה שלמה ומתמדת תרגיש צער מה שנשתהית עד כה מלשוב לידבק באביה הוא ית' ובאמה היא שכינה אמה ומקורה כי עזבתם כי עונותיו היו מבדילים זה כמה שנים . כי עד כה התלהבו היצר הרע אשר היתה עצורה לו מנעתה מהכיר הפסדה בעזוב את אביה ואת אמה עד אורו עיניה אחרי שובה וטעמה כי טוב סחרה . וזה ירח ימים רמז שלפחות יבכה ירח ימים הוא חדש אלול שהם ימי רצון לה' טרם בא יום הדין ואחר כל דרכי תשובה אלה כסדרן והלכתן גם גופך החומרי קדוש יאמר לו מהקרב אל איכות הנפש והוא כי הנה יאמרו המושלים כי הנה הוא ית' ברא את האדם משני קצוות חומר וצורה אם זכה יתהפך החומר אל מכות הנפש ואם לאו תהיה להפך כי אדרבה הנפש תתעכר ותקרב אל חלאת הגוף ואמר כי ע " י הדברים האלה אשר שמתי לפניך תהיה בטוח . כי ואחר אתה החומר תבא עליה אל איכותה ולא היא אליך ולא עוד אלא שובעלתה שלא תשגה בזרה כי לא תחטא עוד לזנות אחר הטומאה להשפיע בה רק כבעל אשה אשר כל הזדווגו אינו רק עמה כן תהיה לנפש לבעל ולא תזנה אחר הטומאה בשום חטא ועון כי תרחק מן החטא לגמרי והיא תהיה לך לאשה עי " כ ולא גוף זולתך כי לא תצטרך להתגלגל עוד והיא בשורתו יתב' את דניאל איש חמודות באמור אליו ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד כו' :
Deuteronomy.21.15.5 והיה אם לא חפצת בה כו' . הנה הזהרתיך לעשות באופן תהיה לך הנשמה לאשה שלא תתגלגל ואין לך טובה גדולה מזו :
Deuteronomy.21.15.6 אמנם יהיה אם לא חפצת בה תהיה לך לאשה לייפותה בעדי עדיים ותקשרם ככלה בתורה ומצות . לפחות הסר מעליה נגעי טומאה עונותיך אשר טמאת ע " י תשובה באופן שושלחתה לנפשה היא שורשה הקדוש ולא לכחות הטומאה אם לא תטהרנה ומה שאני מתיירא היא שלא תמכרנה בכסף כן מחמדת ממון תחטא ותאשם עד תצטרך להתגלגל בזולתך וגם לא תמשך אחר תאות גופך באופן שתהי' הנשמה לך כשפח' המשרתת אותך להנאותך תחת אשר עניתה תחת היצה " ר . וזהו אם לא תהיה לך בה אלא העדר חפץ . אך אם גם תשנאה ותאב את החומר ותאוותיו בין תבין את אשר תעשה וזהו כי תהיין לאיש שתי נשים הנשמה ואדמת החומר האחת אהובה לי היא תאות החומר והאחת שנואה לו הוא תאוות הנפש וילדו לו בנים האהובה והשנואה . השנואה תוליד עבוד את ה' והאהובה שטף ממון וכיוצא מטובות העולם הזה והנה בשטף עובר לא השית לב לבא חשבון ותלין במשוגתך עד יערה עליך רוח ממרום לומר בלבך טוב טוב אתן חלק לזה וחלק לזה ולא כלו לה' או כלו לכשנגדו . ואמר והיה ביום הנחילו את בניו אשר יהיה לו לתת חלק לזה ולזה . לא יוכל לעשות עיקר מענייני העוה " ז לתת חלק רב ליצה " ר כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו שלפחות שני שלישי זמנו יוציא בענייני הנפש ושליש ללחם ביתו לענייני החומר וכן שליש דבורו ושליש שמיעתו ומראה עיניו והלוכו ומעשה ידיו כי הוא ראשית אונו טרם יהיה חומר בעולם . לו משפט הבכורה ואם לא יעשה כן רק עשות עיקר מענייני החומר ימשך יהיה לאיש בן סורר ומורה שישריש בעצמו את היצה " ר כל כך עד שלא ישמע כלל לקול אביו שבשמים ולקול אמו הנשמה שהיא עיקר ואם לכל כללות הגוף . ולא יניח לתת חלק ליצר הטוב כי נעשה בעה " ב אז ויסרו אותו בייסורין ועל ידן ישוב אל קונו ית' יעזרהו נגדו . כי יאבד אם יפול בידו עד ישמענו ית' ואז ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו הם חכמי עירו שיתן בלבם לדרוש לו ע " פ ה' כי השמיעה היא מרפא את כל הגוף כד " א שמעו ותחי נפשכם וגם אל שער מקומו הוא בהמ " ד כד " א הוי כל צמא כו' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ " ד אם אבן הוא שרשעתו הוא שנעשה יצרו ככובד שמכביד ומפיל עליו עצלה מלעשות מ " ע הוא נמוח ע " י התורה המזרזתו בהם . ואם ברזל הוא שרשעתו מהדק ומרשל בקום עשה ומשחית נפשו בעבירות כי חזק הוא גם שלא ימח מתפוצץ . ואמרו אל זקני עירו שישים הוא ית' בלבם וכחם להשיב את איש זה למוטב בננו זה עם היותו רשע בננו הוא רק שהוא סורר ומורה איננו שומע בקולנו כי נדבר ברמז ולא בפירוש ככ' ובא לו מהיותו זולל וסובא כי המשתאות הם סבת כל רע ואז וליגמוהו כל אנשי עירו באבני מוסרם עד יותש כחו ומת ובערת הרע אך לא יבטל לגמרי רק ישמש אל היצה " ט לצרכו כנודע לאכול בשבתות וימים טובים אך לש " ש וההיקש בזווג וכיוצא נמצא כלל הדברים כי הכל תלוי בשמיעה כי ממנה יבאו לעשות וזהו וכל ישראל ישמעו ועי " כ ויראו :
Deuteronomy.21.15.7 או עד " ז כן כי יהיה לאיש זה הקב " ה בו סורר ומורה הוא האדם שהורגל בענייני העוה " ז עד גדר שויסרו אותו בייסורין מן השמים ולא ישמע אליהם אז ותפשו בי אביו זה הקב " ה ואמו היא שכינה אחר מות האיש והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו והוא הנודע מס' הזוהר שמקבצים שם כל הנשמות מהקרובים אל הנדון ומכריזים עליו בפני הכל ומפרטים חטאו וזהו בננו זה סורר ומורה כו' ואז ורגמוהו כל אנשי עירו ולא אמר זקני עירו כלמעלה רק אנשי עירו הם כחות הטומאה אשר פעל והם דבקים בו תמיד כבני עירו והם הדנין אותו בגיהנם עד יבוער כל הרע כי לא ידונו אותו רק עד ימרק כל הטומאה ממנו ולכן כל ישראל טוב להם ישמעו וייראו מעתה ולא ייחלו עד אחרי מות כי קטנה יסורי העולם ההוא עבים ממתניו של העולם הזה :
Deuteronomy.21.18.1 כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וגו' . הנה בסמיכות הפרשה אמרו רז " ל שאמר חושי הארכי לדוד אינך דורש סמיכות שהלוקח יפת תואר סופו לשנאהו ואם יוליד ממנה שיהיה בן סורר ומורה א " כ אל תתמ' מאבשלום שרודף אחריך כי בן יפ " ת הוא וכן אמרו רז " ל כי בן סורר ומורה נסקל ע " ש סופו שסופו ללסטם את הבריות ולעבור עבירות שיחייב מיתה בב " ד וע " כ סמך ואמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת וגו' ולענין הכתובים נשית לב מה זה שתחלה אינו מתייחסו רק אחר אביו כאומר כי יהיה לאיש ואח " כ אומר אביו ואמו כאומרו איננו שומע בקול אביו ובקול אמו וכן באומר ולא ישמע אליהם באומר ותפשו בו אביו ואמו . ( ב ) מה ענין כפל או' סורר ומורה . ( ג ) כי למעלה הוא אומר בקול אביו ובקול אמו שמזכיר כ " א בפ " ע ואח " כ הוא אומר איננו שומע בקולנו והול " ל כמתחלה איננו שומע בקול אביו ואמו . ( ד ) אומר ויסרו אותו לפי הפשט וגם לשית לב אל או' זולל וסובא בדברם אל הזקני' ולמעלה לא נזכר רק העדר שמעו בקולם :
Deuteronomy.21.18.2 והנה במרז " ל שאמרו כי ע " י בחירתו הרעה שלקח אשה יפ " ת יצא העגל ההוא בן סורר ומורה מצאנו טוב טעם אל אמר כי יהיה לאיש בן וגו' לומר כי לא תייחס רעתו אל היותו בן גיורת כ " א אל רוע בחירת אביו וזהו כי יהיה לאיש כי לא יהיה הזרע ההוא רק על נשואיו הרעים שהלך אחר יצרו מתחלה ויערב טעם רבי " ע שעל מלת לאיש כמרים ומגביה קול ואומר כי יהיה לאיש הנ " ל בן סורר ומורה כי הגבהת הטעם רומז ומורה על מה שלמעלה ממנו הוא האיש הנ " ל באו' כי תהין לאיש שתי נשים שהוא האיש שלקח היפ " ת שיש לו אשה אחת בנשואיה שנואה :
Deuteronomy.21.18.3 ולפי הפשט יהי' ענין הכתובים ללמד דעת את העם שטרם יגדל הנער בשבט יכנו כ " א לא יעצבנו בקטנותו ימרוד בו בגדלו . ולבא אל הענין נקדים כי בן זהו כמז " ל אחר היות לו שתי שערות והוא גדול וכן יראה מאומר בן יצא מכלל ילדות . שנית ידענו מרז " ל כי תואר איש יורה על הבחרות והשחרות כאומרם ז " ל אשרי איש ירא את ה' בהיותו איש שהוא בבחרות . שלישית מז " ל כי בן סורר ומורה נהרג על שם סופו כי מעתה יש בו רוע מוסר המביאו לידי מיתת ב " ד בסופו . ונבא אל הענין אמר ראו נא כמה חושך שבטו בילדות שונא בניו וגורם רעה לעצמו כי הלא כי יהיה לאיש שעודנו בבחרותו ותוקפו שכח בו להכות את ילדיו בשבט והגיע בנו ליקרא בן כי יצא מכלל ילדות והוא סורר ומורה שהוא סורר במדותיו ומורה מה שיעשה אחרי כן כי יש לו התפקרות רב עד גדר שמורה העתיד שיהי' הולך וגדל ברע שהוא היותו זולל וסובא כי אין זה רק שלא עצבו אביו בילדות שע " כ בהגיעו לגדר יקרא בן גדל התפקרותו כי הנה מעתה לא יסכון לו תוכחת לשון ולא ייסורי שוט ושבט כי הלא מעתה ימשך שעל הוכחת דברים שדרך הבן לשמוע אל אביו מחמת יראה ואל האם מחמת כבוד כמרז " ל שע " כ בכבוד הקדים הכתוב האב ובמורא הקדים האם הנה זה אחר שלא ייסרו אותו בילדות עתה אם יוכיחנו אביו איננו שומע בקול אביו מפני היראה ולא בקול אמו מפני הכבוד ואם ייסרוהו בשוטים אז אין צ " ל שלא ישמע אל כל אחד מהם כי יוכיחנו בפני עצמו כי אם אז יתפקר יותר כי ולא ישמע אליהם אפילו אם יתאברו יחד שניהם . וז " א ויסרו אותו ולא ישמע אליהם ואז ותפשו בו אביו ואמו וגו' ואמרו את חטאינו אנו מזכירין כי בננו זה כלומר למה שהוא בנינו שאנו בלתי ראויים יצא סורר ומורה ולא בלבד איננו שומע בקול כל אחד מהם בפני עצמו כי אם גם איננו שומע בקולנו שהוא של שנינו כאחת והוא אומרו למעלה ולא ישמע אליהם שהוא אל שניהם יחד ככתוב למעלה . והנה כתבנו למעלה שבכלל אומר ומורה הוא היותו זולל וסובא שבו הוא מורה מה שיהי' בסופו שעל ידי היותו בסובאי יין בזוללי בשר יוורש עד ילסטם את הבריות ויחייב את ראשו ולמה חזר לאומרו זולל וסובא אך הוא לומר הלא אמרנו כי בננו זה הוא סורר ומורה . שעניינו שהוא סורר ומורה מעתה מה שיהיה בסופו . שהיא במה שהוא זולל וסובא . ושמא תאמרו אולי מה שאינו שומע בקולכם הוא ששתה יין ושכר והיין בוגד העבירו ויקח לבו וגרם שלא ישמע אליכם לז " א איננו שומע בקולנו זולל וסובא לומר איננו זולל וסובא ואח " כ אינו שומע בקול מחמת שכרות כ " א תחלה איננו שומע בקולנו ואח " כ הוא זולל וסובא :
Deuteronomy.21.21.1 ורגמוהו כל אנשי עירו וגו' . נכנס בלשון רבים ויצא בלשון יחיד שלא אמר וביערו הרע הוא כי תחלה דבר על אנשי עיר ואח " כ עם אבי הבן שבו היחל הענין ואמר שיתפוש בו ויביאהו לב " ד ואמר מה שאצוה עליך אביו הוא האיש הנזכר באמרי כי יהיה לאיש וגומר הוא כי רע שעשית שהוא עין היפת תואר שהיה בקרבך גרם לך צאת העגל הזה לכן מעתה ובערת הרע מקרבך פן יקרך עוד כדבר הרע הזה וזהו ובערת הרע מקרבך מהרע הדבק בך ממעשה הרע שעשית נמשך לך זה . או יאמר אתה אביו אל יקשה בעיניך המות על ידך את בנך עודנו זכאי שעוד עתיד הבן ההוא להמשך ברע ההוא ויעשה הרע עד יהי' בו חטא משפט מות והומ' ואתה תקבל חלקך שגדלתו ולא מחית בו כאשר יענש כל אבי רשע כנודע . ובזה אשר תהי' כמתודה חטאתך אשר עשית בתופסך בו ולומר בננו זה וגו' וגם הוא ימות זכאי נמצאת מעתה תבער הרעה אשר הוא בקרבך ומהנה את עצמך ואת כל ישראל שישמעו וייראו ויקדש שם שמים ואם לא תעשה כן דע כי בין כך ובין כך יסקל חייב ואתה תשא חלק רעתו :
Deuteronomy.21.22.1 כי יהי' באיש וגו' . יאמר כי יהי' באיש חטא שוגג וממנו ימשך קו לקו עד עשותו שיתחייב משפט מות אז בל תחשוב שהנסקל בעונו הוא כנהרג על יד מלך על עברו רצונו ומצותו שהוא להנקם מעובר רצונו אך לא העלה חלודה וכתם באיכות נפש העובר אך בעובר רצונו יתברך לא כן הוא כי אם הלא החטא נכתם בנפשו ובאיכות עצמותו וזהו כי יהי' באיש חטא שהחטא הוא באיש עצמו וגם לא שיפעל במצות יתברך חלילה כי שחת לו לא ואשר ימות הוא למה שמשפטו בו ליתקן להסיר החטא אשר בו ממנו היא הטומא' שנדבקה בנפשו על יד עונו וזהו באיש משפט מות ואחר שמשפטו נגמר ונמחל בסקילה ונקה האיש מעון והצלם אלהים שהי' על פניו וקלקלו והשחיתו בעונו שב ונתקן אז ותלית אותו על עץ לרמוז כי שב אל עץ החיים אחר ענשו כי שב צלם אלהים על פניו ועל כן לא תלין נבלתו על העץ והוא מז " ל משל לשני אחים תאומים וכו' שהוא ללמדנו כי נתקן פגם צלם אלהים אשר שיחת זאת לקונו יתייחס כי כבר בצלם אלהים שלם הוא :
Deuteronomy.22.1.1 לא תראה את וגו' . ראוי לשים לב . א' אל הסמיכות . ב' למה לא אמר מתחלה לא תרא' את שור אחיך או את שיו או את חמורו נדחים ולא שיבא השלישי בפסוק אחר לומר וכן תעשה לחמורו וגו' וגם לפי הפשט אומר תחלה והתעלמת מהם ואחר כך אומר לא תוכל להתעלם עם שהדרשה תדרש שהוא פעמים שאתה מתעלה שהוא בזקן ואינו לפי כבודו . גם ענין לא תראה את חמור אחיך . אינו מתקשר יפה אל הקודם ופסוק שאחריו לא יהי' כלי גבר על אשה וגו' אין לו ייחס כלל עם הקודם :
Deuteronomy.22.1.2 והנה לבא אל הענין נשים לב אל אומרו בלשון שלילה לא תראה את שור וגו' לא תראה את חמור וגו' אך הנה כתבנו כי מתחלת הפרשה עד כה הוא ענין נמשך מחשקת היפת תואר כי על ידה תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה העבריה והאחת שנואה בנשואיה היא היפת תואר וזה פריה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה . ויהיה כי לאיש משפט מותו הומת כי כל זה נמשך מתת איש ביפת תואר עינו כמדובר . והנה היה מקום יאמר איש הלא לטובה יחשב לי כי הלא גויי הארץ גם הם לה' המה כי הוא בראם וכל הכנענים אשר חוץ מתורת ה' הנה לאבידות מאדוניהם יתברך יחשבו . ואם כן למה לא יחשבני הוא יתברך לקונה נפש אבודה שהסרותי נפש אחד מהבלי כנעני והבאתיה תחת כנפי השכינה . והלא למשיב אבידה אחשב כי הבאתי אבידתו לאדוניה הוא יתברך כי אדון הכל הוא . ולמה יאמר כי אשר לא טוב עשיתי ויפקוד עלי עון האשה הזאת וייסרנו מלכת בדרך הזה עוד . ואם חשקתי בה להנאתי תצא הפסד זה בשכר אשר קניתי נפש לה' לזה סמך ואמר לא תרא' את שור אחיך וגו' והעלמת וגו' לומר לא ימשך ממך מזה ללמוד שאם תראה את שור אחיך וגו' שתתעלם כי תאמר שאין חפצו יתברך בהשיב אבידה לבעלים וז " א לא תראה וגו' מלשון שלילה לומר לא תראה והתעלמת על מה שאמרתי למעלה . וטעם הענין רמז בדבריו יתברך לומר איני מצוה לך להשיב אביד' אלא במה שהי' לאחיך ואבד ממנו אך לא מה שלא הי' לאחיך כלומר והיפת תואר ההיא לא לה' היתה שנאבד' אח " כ ממנ' שתשיבנ' וזה מב' בחינות א' שלקח לעצמו את ישראל שנית כמז " ל שבצאת הערב רב עם ישראל ממצרים חשב משה כי טוב הדבר להביא נפשות רבות תחת כנפי השכינה וא " ל הקב " ה אין לי חפץ בהם ואתה שאמרת כי טוב הדבר תראה כי לא טובה נבא מהם כאשר הי' . כלל הדברים שאין זו השבת אבידה לבעלים מהבחינ' שכתבנו כי לא לה' המה ונאבדו וזה רמז באומר לא תראה את שור אחיך וגומר והתעלמת לומר לא אמרתי אלא במה שהי' לאחיך ונדח ממנו אך לא במה שלא הי' לאחיך כענין היפת תואר כמדובר :
Deuteronomy.22.1.3 ולענין הכתובים אומר כי רצה הקב " ה לזכות את ישראל במצות ואהבת לרעך כמוך ולהשרישו בה קו לקו עם היות שקש' הדבר בעיני בני אדם לייגע בעד זולתם כי מי יראה אבידת אחיו שורו או חמורו ויהיה מחמר אחריו עד גשתו עד אחיו ויניח כל עסקיו על כן אמרה תורה לא תראה את שורו או את שיו נדחים והתעלמת מהם בטבעך כי כן דרך בני אדם כי אם השב תשיבם כלומר השב פעם אחת ואח " כ תשיב פעם אחרת אם יצטרך כי בראשונה על הכרח צווי התורה ואח " כ אתה תשיבם מעצמך כ " כ תחפוץ עשות רצונו כי עשית המצוה פעם אחת תגרור להיטיב לבך לעשות' פעם שנית וגם אם לא קרוב אחיך תשמרנו בביתך עד דרוש אחיך אותו והנה עד כה עשיתי המצוה בבהמה טהורה שלא ירע בעיניך באומר כי נוסף על השבת אביד' גם יכמרו רחמיו על בהמ' טהורה ליטפל בהן בל ישארו נדחים אך עתה אחר שהחלות לעשות מצוה זו בטהורים מובטחני בך שוכן תעש' לחמורו עם שהיא בהמה טמאה . ועדיין אפשר שיהי' רצון טוב במצוה למה שהוא בעל חי משום צער בעלי חיים אך מזה ימשך לך שוכן תעשה לשמלתו ואחרי ששלשת במצוה מאז דע לך שכ " כ תהי' מושרש ומלומד במצוה שמעצמך לא תוכל להתעלם שאפילו יהיו לך עסקים רבים או תהי' זקן ואינו לפי כבודך לא תאמר פטור אני כל כך תהי' המצו' חביב' בעיניך שלא תוכל להתעלם מעצמך ותעשנ' והנה עד כה הית' מצו' שתטרח בעד אחיך כי תאמר אם לא אשיב לו יאבד שורו או חמורו לגמרי אך אם בעליו עמו אלא שנופל בדרך ולאט לו הוא יקימנו ואם יהי' הפסק מה לא יהי' לגמרי לא אטריח את עצמי על כן אמר אחר שהחילות במצוה ההיא ידעתי כי לא תראה את חמור אחיך כו' והתעלמת כי אם שהקם תקים עמו כמצותי שמצוה גוררת מצוה ושמא תאמר ירא אני שלפעמים יקרה שמצו' תגרור עבירה כי אולי הבא עם חמורו או את שורו בדרך היא אשה והיא לובשת בגדי גבר מפני הרואים שלא יאחזו בה בדרך עם ידעו שהיא אשה וכאשר תצוני שאקים עם מי שחמורו נופל בדרך ויקרה שהאשה ההיא שכלי גבר עלי' יפול חמור' ואלך להקים עמה בחשבי כי איש הוא . ובהקימי עמה אכיר כי אשה היא אולי ימושני יצרי ואחטא בה או בדרך שני שילבש גבר שמלת אשה ירא' אשה בדרך ויעשה כאלו חמורו נופל ואל האשה יאמר בואי הקימי עמי כדרך נשים לעזור אשה את אחות' ונפל למשכב עמה . נמצא כי ע " י מצוה זו נגררת עבירה בין בהיות איש הולך לעשות המצוה בין תהיה אשה לז " א אל תירא שיקרך כדבר הזה . כי הלא הנני מצוה שלא יהי' כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה ובזה נסתלקו הב' עבירות . הנה כי שעור הכתובים כי מצוה גוררת מצוה גדולה מהראשונה כי השיב אביד' מבעלי חיים טהורים תבא להשיב גם בעלי חיים טמאים ומהטמא תבא גם אל הדומם ומאשר הפסד מרוב' לחבירך שהוא אבוד ממנו תבוא אל מה שאינו אבוד כ " א שהפסדו מועט שהוא . להקים עמו אלא שלסלק מכשול שהי' אפשר לימשך מהיותו מקים עמו סומך ואמר לא יהי' כו' ועתה חזר אל הסדר הראשון ואמר גם עוד מצוה גדולה מהמקודמות תבא לעשות בגרמת אשר היחלת לעשות כי עד כה היטבת לאחיך בשלו מהדרגה אל הדרגה והנה עוד תעשה שאפילו כי יקרא קן צפור שהוא הפקר גמור . גם ממנו תמנע הנאתך לעשות רצונו ולא תקח האם על הבנים . ושמא תאמר הנה חייבתי להניח עסקי להשיב אבידת אחיך שור או שה או חמור וכל אביד' ולהקים עמו בדבר שאין לו תועלת ואם במקרה יבא לי הנא' מן ההפקר שלא אהנה הלא יחרף לבבי יצר סמוך יעקבנו איככ' אוכל וראיתי אבדן עסקי על השבת אבידת זולתי והקים את חמורו עמו ושאם יבא לידי הנאה מן הפקר שלא אקחנ' אל ירע בעיניך כי הלא אינך יודע שכרן של מצות כי הלא לא בלבד כשלא תקח האם ולא הבנים כ " א אפילו אם לקחת האם מעליהם ותשלח את האם ותקח את הבנים ותאכלנ' שכרך הרבה מאד כי ייטב לך והארכת ימים . ועתה שא נא ק " ו ומה אם במה שאני נהנה בבנים על ששלחתי האם בלבד יש לי כ " כ אושר ומה גם עתה כשאר עושה מצות וטורח ומניח עסקי בשביל זולתי ואם עסק המצוה אינו לעוף כנף כ " א עם אנוש כערכי כ " ש שאין קץ לשכרי וע " ד זה ארז " ל שגלה הקב " ה אריכות ימים בע " ה במצוה חמור' ומצו' קלה כבד את אביך ושלוח הקן ללמדך שאין לך מצוה שלא ייטב לאדם בה ויאריך ימים :
Deuteronomy.22.8.1 כי תבנה בית חדש כו' . אמר הלא צויתיך להטיב לגבר אמיתך ואף לגרוע הימנו הנני מוסיף ואומר כי לא בלבד תעש' תועלת לבלתי חטאים כי אם תסלק היזק גם כן מהחטאים בנפשותם כי תעשה מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו הנופל הוא העתיד ליפול בחטאו לא יהיה על ידך כי דמים אתה שם בביתך ושמא תאמר אם הוא חייב בדין ליפול ולמות מה לי ולצרה כי לא תעדר ממנו מיתה על כל פנים לזה סמך ואמר לא תזרע כרמך כלאים לומר הנה הכרם בעצמו טוב וכשר וכן התבואה בעצמה טובה ובהתחברם יודע אלהים כי זה מזיק את זה וזה את זה כי תקדש המלאה הזרע ע " י הכרם וכן התבואה תזיקו את תבואת הכרם כי אל דעות ה' ויודע איך הוא כן הדבר הזה כי אפשר שאין עון האיש מספיק למות בו אם היה על גג איש זכאי כי לא יפול ממנו אך בהיות על בית איש חייב תתחבר טומאת החוטא ההוא עם טומאת האיש החייב הבעל הבית ותתמלא סאת הנופל ההוא עד עונו ליפול וימות משא " כ ע " י זכאי . נמצאת אתה משים דמים בביתך שהן מעט שהיה חסר למלא מדתו ליפול ולהיות דמיה הושלם בהיותו ברשותך נמצאת כי כמקרה כלאי הכרם יקרך שחבורם יזיק את שניהם כך אתה בפני עצמך לא תצר את הנופל והוא בפני עצמו לא היה שלם בעצם עונו למות בו ועתה בהתחברו עמך כי אתה חייב כי אין מגלגלין חובה רק ע " י חייב חובתך תסייע בנזקו ונוסף גם זה על אשמותיך ומעין זה הוא לא תחרוש כו' לא תלבש כו' :
Deuteronomy.22.12.1 גדילים תעשה לך כו' . אמר הלא אמרתי לך כי יש שפירודם יפה מחבורם דע כי אשר חבורם בלתי יפה אם הוא לעשות מצוה הוא חבורם שוה כי הלא אסרתי לך חבור צמר ופשתים יחדו ואם הוא לקיים מצות ציצית הוא מצוה כי גדילים תעשה לך שהוא תכלת שהוא צמר עם בגד פשתים ולפעמים יש חבור נגדיים לא לעשות מצוה כ " א למרק עון והוא כי הנה ידענו מרז " ל כי כל איש יש לו בת זוג אך אם בבא שניהם לעולם והוא חטא ואשם משא " כ בת זוגו יעבירוה ממנו וכן אם אשה היא אשר חטאה ולא בן זוגה תאבד בן זוגה ואז למרק עון החוטא שבחטאו אבד בת זוגו יזדווגו יתברך עם אשה זרה לו ולפעמים עם אשר בחטאה אבדה בן זוגה באופן יהיו שנים נפרדים יחד שהקב " ה מזוגם בעל כרחם שלא בטובתם כמז " ל על פסוק מוציא אסורים בכושרות . בכי ושירות . לא זכו בוכים כו' והוא מה שכתבנו ובמה יבחן כי נגדיים במה שיבא אליה ושנאה שאלו בת זוגו היתה אדרבא בבא אליה היה קושר אהבה עזה עמה ומהשנאה שם לה עלילות כו' ואז להיות כונתו יתברך למרק עונו לא ירשנו לגרשה כ " א שלא יוכל לשלחה כל ימיו שיהיה עונו מתמרק כל ימיו עמה . נמצא כי כאשר שנים נפרדים לעשות מצות ציצית הקב " ה מחברם כך שנים נפרדיים וזווגם הוא יתברך יחד למרק עון וזהו סמיכות דין זה אל הקודם כמדובר :
Deuteronomy.22.22.1 כי ימצא איש כו' . הנה אמר וסקלוה כי נבלה עשה בישראל לזנות בית אביה והלא תאמר ואילו זינתה בית בעלה האם לא עשתה נבלה לזה סמך ואמר כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל ומתו גם שניהם כלומר גם אחר נישואין הוא רע ומר אלא שהפרש הוא בין סקילה למיתה קלה הימנה . ושעור הכתובים וסקלוה כי נבלה עשתה בישראל לזנות בית אביה ע " כ היא בסקילה משא " כ אם זינתה אחר היותה בעולת בעל כי לא תסקל רק ומתו גם שניהם שהוא בחנק בלבד אך כל זה איננו שוה אל הכנס דין שוכב עם אשה בעולת בעל בין דין זנות ארוסה שלמעלה ושלמטה אך יהיה ע " ד מה " כ מכה איש ומת כו' ואשר לא צדה כו' שהוא לא הומת המכה במזיד מזמין הוא ית' יעלה בסולם מי שהרג שוגג אשר גלה ויפול על מי שהרג מזיד וימות על זדונו ויגלה האחד שלא גלה בראשונה על דבר זה יתכן כ " א אמת היה לא נמצאו בתולים לנערה וסקלוה כו' וש " ת ואיך ינקה אשר שכב עמה בהיותה מאורשה כי לא נודע מי היה לז " א כי ימצא איש שוכב עם אשה כו' שעבירה שעשה תגרום לו ימצא שוכב עם אשה שנתחייבה כבר גם היא ואז ומתו גם שניהם וישלמו גם הקודם ובזה אינו מיותר אומר האיש השוכב עם האשה והאשה שהוא לרמוז על האשה ראשונה והאשה הידועה שחטאה גם היא כמדובר :
Deuteronomy.23.1.1 לא יקח איש כו' . מכל העריות לא הזכיר אלא זו ואפשר הוא סמוך על הקודם כי אמר שהמאנס את הבתולה לו תהיה לאשה ונתן טעם תחת אשר ענה ועוד רמז טעם שני ע " י הסמיכות לו' ע " י שלו תהיה לאשה ימשך שלא יקח איש את אשת אביו משא " כ אם לא יקחנה לאשה שאפשר תנשא לבנו של אונס כי נושא אדם אנוסת אביו ובזה יבא לטעות גם לקחת את אשתו ועד " ז לא יבא פצוע דכא כו' שע " י שאינו ראוי להוליד תזנה אשתו וירבו ממזרים וזהו לא יבא פצוע כו' וסמיך ליה לא יבא ממזר כו' :
Deuteronomy.23.4.1 לא יבא עמוני כו' . הנה ארז " ל כי הקב " ה קובל על הבא על הערוה ואומר שכביכול הטריחוהו להשתתף עמהם לצייר צורת הולד שהם עושי' בעבירה והנה אם זה הטעם היה עיקר איסורו מה היה יכול לעשות הנושא אשה שהעידו על בעלה שמת ואחר שהוליד זה ממנה בא בעלה כי נעשה בן ממזר והם לא הרשיעו אך אין עיקר טעם האיסור רק שיודע אל דעות ית' שפוגם בקהל ישראל כשהפגום הזה או זרעו מתערב בהם וזה יאמר אל יעלה על רוחך כי לכבוד יתברך החמור על שהוצריכוהו לצייר צורה בממזר כי הלא ראו כי הלא גם אשר דור עשירי בעמוני ומואבי לעולם ולמה עשה כן הוא ית' אם לא על כבוד ישראל שהוא על דבר אשר לא קדמו אתכם כו' ואשר שכר עליך וגם שלא שוה לו הנה זה היה מאתו ית' כי לא אבה ה' לשמוע אל בלעם ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות לולא ה' שהיה לכם הנה כי כל כוונתו ית' אינו אלא עליכם שלא יבא נזק לישראל כלו' כי גם בממזר לא כיון הוא יתב' רק על הנוגע אתכם כי הפסול יפגום בכם ואיך תהיו קדושים לאלהיכם וזהו שסמך דין זה אל הקודם וע " פ דרכו לימדנו איך עבירה גוררת עבירה כי מעבירה אשר לא קדמו אתכם בלחם כו' שהוא בשב ואל תעשה נמשכו לחטא גם בקום עשה שהוא ואשר שכר עליך כו' וטעם זה וזה הוא על כי היו כפויי טובה לאברהם שהטיב עם לוט כנראה מרז " ל :
Deuteronomy.23.4.2 והנה מז " ל במדרש חזית כי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית למד שמואל מפסוק ואשר שכר עליך כי אנשים דרכם לשכור ולא הנשים יהיה הסמיכה בדרך אחרת הנה בממזר אמרתי גם דור עשירי ויש אחרים שגם בהם הוא כן אל יעלה על רוחך כי כאשר זה בזכרים ונקבות גם בעמון ומואב יהי כן כי אינו דומה כי הממזר הוא על כי נתהוה באיסור אך באלו אינו כ " א על מדות רעות שבהם והם אשר לא קדמו ואשר שכר כו' וא " כ זיל בתר טעמא ואחר שאין דרך נשים לשכור לא יהיו בכלל האיסור כמדובר . והנה מתוך הדברים הנאמרים היה אפשר למצוא פ " פ לנטור איבה חלילה כי על כן אסר ה' עמוני ומואבי לעולם לז " א לא תדרוש שלומם וגו' לומר באלו בלבד תנטור איבה כי לא מבני ישראל המה אך לא לישראל וז " א שלומם וטובתם על שהיצרו לך כלו' אך לא שלום של אחרים עם שהיצרו לך והוא מאמר הכתוב לא תקום ולא תטור את בני עמך וגו' :
Deuteronomy.23.9.1 לא תתעב וגו' . אמר ראה נא מה גדל רוע מדות כפיות טובה גם שלא עשה הרעה בפועל מאשר בחרב יצא לקראת רעהו להמיתו . כי הלא עמון ומואב היו לך כפויי טובה שלא קדמו אתכם בלחם עם היות שלא חסר לכם לחם ומים מאתו ית' . וכן אשר שכר עליך וגו' עם היות שלא שוה לו ולא אבה ה' אלהיך לשמוע וגו' ועכ " ז על רוע מדות כפיות טובה אסרתים לעולם לא יבאו בקהל לך ואדום ומצרים שיצאו לקראתך בחרב כאומר פן בחרב אצא לקראתך ומצרים אמרו אריק חרבי תורישמו ידי לולא ה' שהיה לנו ועכ " ז לא תתעב וגו' דור שלישי יבא בקהל ה' . וראיתי מי ששאל למה לא קצף ה' על אדום שלא קדמו בלחם ובמים . ואפשר בזה לומר כי זה כיון הוא ית' בטעם אומרו לא תתעב אדומי כי אחיך הוא כלומר לא הותר לנטור איבה לקרובים וזה אחיך הוא והוא קרוב למאמר הכתוב לא תטור את בני אמך אך במה שכתבנו למעלה כי מרז " ל הוא במדרש רבה כי מה שהאשימם ה' לא היה רק על היותם כפוי טובה על מה שהיטיב אברהם את לוט אין כאן שאלה שלא נתחייבו אדום שיענשו על כפיות טובה ואין ענין מה שהיה ראוי לתעב את שני אלה כ " א על מה שחרב פתחו נגד ישראל אלא ששומר לזה בחינת הקורבה ולזה לשלא נהיה לו כפויי טובה על האכסנייא טובה כי גרים היינו בארצו כאשר ירד יעקב מצרימה :
Deuteronomy.23.10.1 כי תצא מחנה וגו' . אמר הלא דברתי דופי על מדת כפויי טובה שע " כ הרחקתי את עמון ומואב וגם קרבתי דור שלישי של מצרים על שלא תהיה כפויי טובה על האכסניא שעשו לך עם היות שמרה היתה באחרונה והנה אמרו רז " ל כי מהיות איש כפויי טובה לאדם ימשך להיות כפוי טובה להקב " ה כי הפה שאמר שלא ידע את יוסף אמר לא ידעתי את ה' . ובזה יאמר עשה זאת איפה בני והשמר פן ואל תהיה גם לי כפוי טובה הלא הוא כי תצא מחנה על אויביך כי אז ה' אלהיך מתהלך כקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך ע " כ לא תהיה לו ית' כפוי טובה לטמא מחנך כ " א שתעשה לו ית' אכסניא לפחות שלא תטמא המקום שהוא ית' בא בו להטיבך וזהו כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע שהוא משום הרהור כי יטמאך ע " י קרי אל תטמא מחנך כי הלא כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא וגו' לא יבא אל תוך המחנה ולא בלבד טומאת קרי שהוא כח טמא השורה במקום שהב " ק יושב בו כי הוא לעומת קדושתו ית' חלילה כ " א גם מה שאין בו כח טומאה רק טנופת שאינו כ " א העדר כבוד שאין המקום נקי גם מזה תשמר כי הלא ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך ע " כ יהיה מחניך קדוש וגו' והיטל יו " ד במלת מחניך שהוא יו " ד הרבוי והמחנה הוא א' אך רמז כי מחנה ישראל נכלל בתוכו מחנה שכינה ע " כ הטיל יו " ד לומר שהוא גם שהנראה שהוא אחד שתים הנה לפי האמת וזה יתכן כיון מתחלה באומרו כי תצא מחנה על אויביך כי מלת מחנה מיותרת אך רמז לומר כי תצא מחנה על אויביך הוא מחנה אלהים שתצא על אויביך וע " כ ונשמרת מכל דבר רע בל תהיה שם שום טומאה כמדובר כי הלא ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך שהוא בתוכיותו של מחניך והוא כי מחניך ומחנהו ית' יתאחדו ויהיו א' כי מחנהו יתברך יוכלל במחניך ויהיו א' וזהו היו " ד שבמחניך שיהיה א' ויקראו שניהם יחד קדוש כי יהיו לאחדים אך בזאת שלא יראה בך ערות דבר כי אז ושב מאחריך ולהבין הדבר ראוי לשים לב מה ענין אומר מאחריך שהראוי יאמר ושב ממך שלא יצדק לומר שישוב מצד אחוריהם אך לזה נזכיר מרז " ל על פסוק ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם שארז " ל מלמד שהיו ישראל ח " ו ראויים ליאבד כמסורים לפני מלאך הדין אלא שריחם עליהם ה' וילך מלאך ה' של הדין מלפניהם ויעמוד מאחריהם ויהיה הענין כי אז היו האויבים מאחרי ישראל ומלאך האלהים כדי למוסרם ביד אויביהם היו לפני מחנה ישראל שתהיה המלחמה עליהם פנים ואחור האויבי' מאחוריהם ומלאך ה' דין מלפני ה' להטביע מהם הנס דרך ים או להשליט נחשים של המדבר על אשר ינוס שמה אך ברוב חסדיו ית' הסיעו לאחוריהם של ישראל להפסיק ולהגין בין ישראל למצרים כמפורש אצלנו שם שע " י המלאך ההוא לא קרב מחנה מצרים אל ישראל כל הלילה ועד " ז אומרת תורתו ית' הנה הוא ית' נותן אויביך לפניך ואתה בא אחריהם והנה ה' אלהיך ההולך בקרב מחניך גם הוא לפניך לתת אויביך לפניך ולהצילך מהם אך אם יראה בך ערות דבר ישוב מאחריך כי יהפך ח " ו לאויב ואין צ " ל שלא יהיה בינך לבין אויביך ולהצילך מהם כי אם אדרבא ישוב מאחריך כענין ילך מאחריהם שהוא לסגרך ביד אויביך על פניך והוא ית' שמנגדך יהיה אחריך ואת שדוד במלחמה פנים ואחור :
Deuteronomy.23.10.2 ודרך רמז נניף יד בכל מקראי קדש אשר דברנו בם כסדרן והלכתן מפסוק לא תראה את שור אחיך וגו' והוא כי אשר כולנו חייבין לשוב מעונינו ומחטאתינו ולערוך קרב מלחמה על יצרנו המאבדנו מהרסנו ומחריבנו ככל הרמז הרומז בכתוב היושבים ראשונה ככל הכ' למעלה בא ויאמר כי אשר חובה עלינו לשוב מאשמותינו כן חובה עלינו להשיב גם את אחינו עד ה' אלהינו כי בכל צרתם לנו צר כי כמונו כהם הלא אב א' לכלנו הלא אל אחד בראנו גוי אחד בארץ כל איש ישראל חוטר מגזע אחדות הקדושה העליונה מתחת כנפי השכינה וכל הנפשות לו ית' הנה חשובות כאחת כי על כן את כל יוצאי ירך יעקב נפש א' קראם הכתוב . כי גם שכל איש ואיש נפרד מרעהו אין הפירוד בלתי אם גויתינו ואדמתינו אך לא בנפשותינו . ונמשלנו אל כל עץ עושה פרי כי גם כן יראו ראשי הבדים נפרד איש מאחיו מחוברים הם בשרשם בגזע האילן חיבור עצמיי כי ממנו המה כן כל נפשות עם בני ישראל עם היותם בגופים נפרדים דבקות הם בשרשם כי חלק השי " ת עמו וגם כל ימי חיינו בעה " ז לא יגרע מצדיק חוט קדושה משוך מנפשו עד שורשה הוא ה' אלהינו . כי על כן בהיות כל ישראל צדיקים אחר אשר כלו מתי מדבר נאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם ולא יתפרדו מקונם רק בהעוות' כאשר הנביא דבר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם שכח טומאת העון נכנס בין המלך הקדוש ובין העם נפסק חיבורם עד שובם בתשובה כי אז ישוב הדבקות אל מקומו והוא מאמר הכתוב שובה ישראל עד ה' אלהיך שובו עדי נאום ה' והוא מאמר ז " ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וע " כ ארז " ל שהרשעים בחייהם קרוים מתים שהוא כי עונותם הפסיקו נפשותם מאלהים חיים ומתים יקראו באמת עד ישובו ויחיו על יד תשובה ומאשר כתבנו כי כל הנפשות אחת הנה . יקרה לצדיקים אשר לא יחזירו בתשובה את הרשעים כאיש שקצת מאיבריו מקוצצים שכל האיברים השלמים יצר להם בצרות השבורי' כי גוף א' המה אלו ואלו ועל כן לא ישקוטו השלמים עד עת מציא תרופה למחלתם כן הדבר בהיות קצת בלתי כשרים ברור שידאגו כל הכשרים כי כל איש ישראל נפשו חלק מחלקי כל השאר היא כאלו כל הנפשות הכלל הם חברי' מגוף אחד ועל כן כל ישראל ערבים זה לזה כי א' המה . ובגלל הדבר היכול למחות או להשיב את העוברים בתשובה ולא מחה נענש . כי את עצמו הוא משחית ע " כ צוה לנו יתב' במקומות רבים להשיב את החוטאים עדיו ויחשיבנו כמחזירים נשמות לפגרים מתים כמאמרו יתב' אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה . כי בהשיבך הזולל בתשוב' כפי אשר נפח נשמת רוח חיים באפי אדם הראשון שהיה מוטל גולם תשוב כמת והחייתי כן אעלה עליך בהשיבך את הרשע כאלו נפחת בו נשמת חיים כי הרשע בחייו קרוי מת . וזה והיה רמז הרומז במקראי קדש אלו לא תראה את שור אחיך וגו' והוא כי הנה ידענו כי הוא יתברך כאח לנו מייחס עצמו כדבר שנאמר למען אחי ורעי כו' וכמז " ל על פסוק לא תלין נבלתו על העץ משל לב' אתים תאומים כו' ונבא אל הענין אומר מרע " ה את האיש הכשר בישראל הנה היוצאים מדרך טובה אל הפכה יש ב' סוגים יש אובד על מדת רגזונותו לא יוחן בעיניו רעהו או מחמת הנאתו או מחמת כונה להזיק כי יהיה רע לבריות כשור הזה שיגח לזה ויגוף לזה ויבעוט להזיק ויאכל להנאתו ככל אבות נזיקין התלויי' בו ויש אובד לתמותו כי ימשך בפתיות לבו אחר ראות עיניו לימשך אחר תאות חומרו כשה תמים אשר אין לו התעוררות כיתר בעל חי לשום דבר ובתמות הולך ונופל באחת הפחתים ונשבר אומת ועל שתי הבחינות אמר לא יקרך שתראה את שור אחיך הוא איש רע לבריות כשור והוא של אחיך הוא הקב " ה כי אחיך הוא או את שיו הוא איש אובד לתומו אחרי גוו ומשליך ענייני הנפש אחר גוו ונופל בפחתים רבים כשה הזה והם נדחים מלמעלה כי עונותיה' הבדילו בינם לקונם והם נדחים ע " כ לא יהיה באופן שתתעלם מלהשיבם עד אחיך ית' ולא תקוץ אם בפעם א' תשיבם וישובו לכסלה כ " א השב תשיבם פעם אחר פעם ושמא תאמר הן אמת כי ראובן ושמעון בלתי כשרים וטוב הדבר להשיבם מעון אך מה אעשה כי אם שאני טוב מהם יודע אני כי גם אני איני קרוב לה' כי לא יעדרו ממני דברי עונות ואיך אשיב את זולתי ואני צריך מי שיחזיר אותי ומה גם למאמר א' מגדולי התנאים שאמר תמהני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח על כן אמר ואם לא קרוב אחיך יתברך אליך כי גם עתה אינך צדיק לפניו יתברך ולא ידעתו כי אתה לא ידעת גודל רוממותו לעבדו לפי גדולתו אל תאסוף ידך ותמנע לגמרי אך עשה זאת איפה תקן את עצמך תחלה ואספתו את אחיך יתב' הנזכר אל תוך ביתיך שתשוב ותתנהג בחסידות שאפילו במקום שאין אנשים בקרב ביתך יהיה תמיד נגד עיניך כי שם הוא יתברך עמך תוך ביתך שתעשה תשובה מסותרת עד גדר שוהיה עמך הוא יתברך כי ידבק בך ותתמיד בזה עד דרוש אחיך אותו שהוא עד גדר שלא ידרוש הוא יתברך אותך כי כבר שבת אך לא ידרוש רק את האביד' הנזכר היא שורו או שיו שידרשנו ממך שתחזירנו ואז תטפל להשיבו וזהו והשבותו לו יתברך בתשובה אחר שתקנת את עצמך תתקן את הזולת ולא בלבד תחזיר בתשובה את עושה רשעה כי אם וכן תעשה לחמורו הוא איש תם וישר כי עם שאין לו ידיעה בתורה שהוא עם הארץ תשתדל שילמוד . ולא בלבד זה כ " א אפילו אם זה האיש הוא צדיק ויש לו חלוקה דרבנן הוא מלבוש הנפש . ואתה רואה בו דרכים שקרוב הדבר לאבד המלבוש ההוא . וזהו וכן תעשה לשמלתו של א' מהג' שלא הגיע להרשיע כי אם שאתה רואה שקרוב לאבדה . וזהו אשר תאבד ממנו שהוא שתאבד לעתיד עם היות שאם תאבד ממנו תמצאנה אתה כענין זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג " ע . עכ " ז לא תוכל להתעלם מחבירך שלא יבא לידי חטא ותשאר שמלתו . וא " ת נא ישראל אם אטרח עד אפתח לפני החוטאים דרך תשובה ואחר היותם בדרך התשובה חוזרים לחטא מה לי עוד להטפל בם לז " א לא תראה את חמור אחיך הוא אשר לא למד ואין בור ירא חטא . וכן או שורו הוא בעל מדת רוגז כשור כי זה לחסרון תורתו . וזה לרגזנותו ישובו לכסלה ויהיו נופלים בדרך שהוא אחר היותם בדרך תשובה שהיחלו בה ונקראת התשובה דרך כד " א יורה חטאים בדרך ועל כן והתעלמת מהם . כי תאמר מה בצע לטרוח עם אלו ששבי' לסורם אל נא תעשה כן כי אם הקם ואל יקשה בעיניך שאתה עיף ויגע פעם אחר פעם כי הלא תקים עמו יתברך כי בהחילך להקימו מיד מסייעין אותו מן השמים ונמצאת תקים עמו יתברך ומה לך עוד תפארת וגדולה מזה :
Deuteronomy.23.10.3 או יאמר אל תחוס אולי לא יועיל . כי עמו יתברך תקים שהוא יעזרך . וביותר בני הזהר בל תרפה ידך מלהחזיק בו פן ישרש בעון שיהיה קשה לפרוש שהוא עריות שלא יהיה עון היות כלי גבר על אשה או הפכו שהוא שלא ילבש גבר שמלת אשה שלא יתלבש תכונת דרך אשה שהוא לשמש כאשר שהוא זכור כי זה וזה קשה לפרוש לכן הזהר בל תנח ידך מלהקימו טרם ישתקע בדבר ומה זה גם בדבר הלזה שקשה לפרוש כמדובר ואם את הדבר הזה תעשה כי יקרא קן צפור לפניך שהוא בית המקדש שהוא בדרך לעבור על התפלות כי שם שער השמים וזה על העץ הוא בית ראשון שהקן צפור שתקנן שם השכינה הוא על העץ הוא על ארון עץ . כי שם היה מושב לשכינה או בבית שני שהוא על הארץ שאין הקן על ארון עץ כי נגנז רק על הארץ והאם היא השכינה רובצת על האפרוחים הם שלומי אמוני ישראל שבבית ראשון . או בצים בלתי גדולים כהם בבית שני אם תעשה השתדלות התשובה כמדובר למעלה ומה גם על העדר עריות אני מבטיחך שלא תקח האם על הבנים ללכת בגלות . בזה שצויתיך תבטח שלא תקח האם על הבנים בין ראשון בין שני ואם לקחת וגלית אתה ושכינה עמך שוב אל ה' ועשה באופן ששלח בראשון ותשלח בשני את האם מהגלות והוא כי למדנו בל נתפלל בגלות על הנוגע אלינו כי אם על גלות שכינה . וע " י כן ואת הבנים תקח לך מן הגלות כי כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה וזה שאני מצוך לא מפני שהשכינה צריכה אליך כ " א למען ייטב לך והארכת ימים :
Deuteronomy.23.10.4 כי תבנה בית חדש כו' . אחרי אומר שאם לא תתקן מעשיך ומעשה זולתך שיחרב בית ב' פעמים אמר עתה הנני מצוך בייחוד על בית ראשון שתזהר בו פן יחרב . והוא ענין מז " ל כי כל גדולי כהני ה' עלו בגג ב " ה ואמרו לפני הקב " ה עד כה היו מפתחו' ביתך בידנו . ועתה הנה נשרף קח מפתחותיך ולקחום מן השמים . והם הפילו עצמם מהגג על האש ונשרפו . והיה זה בעון אשר היו משתחוים על הגגות לצבא השמים . וגם לא תשים דמים בביתך שהיה נשפך דם תוך ב " ה דם זכריה כהן ונביא . ונבא אל הענין אמר כי תבנה בית חדש הוא בית ראשון ועשית מעקה לגגך שהוא כי תעשה משמרת לגגך שלא ישתחוו על הגגות וגם ולא תשים דמים בביתך שהוא דם זכריה . כי הלא יפול הנופל ממנו מהגג . כי יפילו עצמן מגג הבית חדש הנזכר . על כן עשה לך מעקה ושמרת מתחלה כמדובר . והנה הגדתי לך ב' גופי עבירות שהיו שם . א' ע " ג ב' שפיכות דמים תוך העזרה . והנה עוד שלישית היתה שם והיא זמה כמז " ל על פסוק וסרוחים על ערסותם שהיה מחליפים נשותיהם כו' וכן ארז " ל ששאל אברהם להקב " ה על מה הגלה את בניו ואמר לו עשותה המזמתה שהוא על הזמה וזהו שסמוך ואמר לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הוא בטן המלאה כי עובר של הנואף יפסל שהוא הזרע אשר תזרע כלאים ואין צ " ל זה שיפסל כי אם גם ותבואת הכרם יקדש ויפסל מחמת הזרע הבא מהחוץ . שהוא שגם כל אשר תלד מבעלה אחרי אשר הוטמאה ברצון . כל תבואת הכרם מבעלה יפסל גם הוא . ומזה תבא אחרי כן ליקח נשים נכריות כאשר היה אחר החרבן . ע " כ סמך מיד ואמר לא תחרוש בשור ובחמור כו' שהוא השמר מתערובת אחר . והוא כי העושה מצות בכל אבריו עושה מלבוש לכל חלקי בחינות נפשו . והעושה בהם עבירות מתלבש מלבוש טומאה והם בגדים צואים כמפורש ענין זה בספר הזוהר במקומות רבים ואשר עושה מצות ועבירות באבריו . עושה במצות לבוש של קדושה . ובעבירות לבוש טומאה . נמצא בו תערובות בכסותו כשעטנז של צמר מעין מנחת הבל של קדושה ופשתים מעין מנחת קין שהוא טמא . אך משניהם הראוי הוא להכסות כלך בקדושה בציצית . וזהו גדילים תעשה לך שיהיו כל ד' כנפות כסותך ממולא' בתרי " ג מצות . ותהיה מחובר מהן כי תשוב מאהבה . שעל ידי כן הזדונות נעשי' זכיות בלי תערובת טומאה שהוא שעטנז :
Deuteronomy.23.10.5 כי יקח איש אשה כו' . אמר משה רע " ה הנה עוד תערובת אחד שונא הוא יתברך והוא המערב חכמה חצונית עם תורת המהדרין כונתו כי יאמרו הן אמת כי אין כתורתנו תורת אמת . אך הנה באתי אליה ובענייניה ולא מצאתי לה חידודין דקים וחריפים מתוקים . כאשר כי יבעל בחור בתולה שיטעם טעם צרות ועריבות . לכן באתי אל הפלוסופיא שיש בה חידודין צרים דקים וערבים . ולא זכר כי לנו היא דרך אישות וחיבור נפשיי . והחיצונית כבועל ארמית . ב' כי אוי לו כי לו נכנס במעמקי תורתנו אין ערוך לחידותיה לדקותם ורבויים ותריפותם פלפול אמתי בשכל עצום ורב . אך המתיקות יחסר מאשר לא לשם שמים יבא עליה . כי גם היא לא תתן את דודיה לו . אך השם לבו ונפשו לשם שמים יערב לו ולנפשו מנופת צופים ומדבש . ועל כן נקרא דהמע " ה עדינו העצני שהיה מתעדן על דברי תורה . ומרגיש בה עונג נפשיי . שיתענג בדשן העולם הבא . אשר עין לא ראתה אלהים זולתו יתברך . וכמאמר ספר הזוהר כי אותם השלשה שרי קדש קדישי עליונין חברי רשב " י נסתלקו בעסק האידר' . ואמר אליהו ז " ל כי מרוב עריבותם דבקה נפשם בקדושת הדברים שהתעסקו בהם ונעלה עד שורשם ודבקו במלכם יתברך ואיזה מתיקות ועריבות יערב לזה . והן אלה דברי תורתנו ברמז אשר תרמוז בכתובים האלה וזה יהיה כי יקח איש אשה כלומר מתייחסת לאישות היא התורה כי היא כבת זוגנו מצד שורש נפשיתנו ובא אליה אל תוכיות פלפולה ושנאה כי שנא אותה אך לא את צרתה ומה טעם נתן לדבר הלא הוא כי שם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע ואמר את האשה הזאת היא התורה לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים הוא צרות חידודים ועריבות אז ולקח אבי הנערה הוא יתברך והשכינה עליונה והוציאו את בתולי הנערה חידודיה וחריפותיה וטוב עריבו' טעמיה אל זקני העיר העליונה חכמי ישיבות של מעלה הם זקני העיר היא ירושלים העליונה השערה בב " ד של מעלה ואמר אבי הנערה אל הזקנים את בתי נתתי לאיש החומרי הזה לאשה וישנאה והנה הוא שם לה וגו' ואלה בתולי בתי לפניכם שאתם טועמים תידודה ומתק' ואז ופרשו השמלה הם פירושים ברורים כשמלה ע " פ חידודיה :
Deuteronomy.23.10.6 או יאמר כי השמלה שנתלבשה נפש האיש ההוא על יד מה שעסק בתורה תחלה היא חלוקא דרבנן יפשיטוה ממנו ופרשו אותה שפורשים ומסירים אותה מעל נפשו כי שנא התורה יעבירו כל טובה ממנו ואח " כ ולקחו זקני העיר ההוא הם ב " ד של מעלה וידונו אותו ביסורין זה וייסרו אותו וגם יענשו אותו מכיסופין שהיו ראויים לנפש על תורתו של הקב " ה שיעבירום ממנו ואז על ייסוריו ישוב אל ה' ולו תהיה לאשה כי בה ידבק לבדה ויגעל בזרה זה פרי הייסורין שלא יוכל לשלחה כל ימיה שילמד מתוך ייסורין שיוסר וידבק בה לגמרי ועתה אומר מרע " ה הנה את תורת האמת קראתי אשה שהיא לישראל דרך אישות משא " כ החצונה כ " א דרך זנות באופן כי נערה תקרא אך לא אשה הפך התורה כי היא שמה העצמי היא אשה וגם תקרא נערה . ועל כן בא עתה ואמר הנה אמרתי כי לנקראת בעצם אשה שם לה עלילות דברים אך אם אמת אפשר היה הדבר הזה שאמר האיש ההוא הלא הוא שלא נמצאו בתולים לא יהיה כאשר יאמר כך על הנקראת אשה כ " א לנערה נעורה מטוב היא הנקראת נערה ולא אשה שהוא הזרה כי אם עליה יאמר כך הוא הצודק וע " כ הראוי הוא כי והוציאו ישראל את הנערה מבית מדרשם ולא תהיה רק אל פתח בית אביה הוא בבית שרשה וסקלוה כל אנשי עירה באבנים שיעשו ישראל גדרים כגדרי אבנים וסייגים לבל יקרבו ומתה כי תמחה שמה מקרב ישראל כמתה על כי עשתה נבלה בישראל כח טומאתה לזנות בית אביה שהניח' בית אביה לידבק בבני סוגה ותבא כמזנה לזנות זרים אצלה שמכח הקדושה הם ישראל עם ה' . ועל ידי כן ובערת הרע מקרבך הוא העון אשר נעשה על יד עוסקים בה אותו כח טמא כי רע היה שורה בקרבך ובהרחק הגדול אשר תעשה יתבער מקרבך :
Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source .