← All works
Alshekh on Torah Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections
Deuteronomy.10.20.2 או יאמר ענין מאמר ז " ל שאמרו חנניה וחביריו לנבוכדנאצר לענין מסים וארנוניות אתה מלך אבל לענין האלהות אין אתה כ " א נבוכדנאצר כאחד העם ובטענה זו עמדו לפניו . וזה אפשר יאמר פה את ה' בענין האלהות שיהיה אלהיך תירא אותו לבדו ולא את זולתו כמלך המנגד על היותו אלהיך כנבוכדנאצר ודומה לו ועל ידי כן אותו תעבוד . ולא את אלהי המנגד לך . ואם בו תדבק בכל לב בלי פניה ובשמו תשבע שלא להטות אחר המנגד לך ולא תבוש שיהרגך כי הוא יתברך תהלתך שתתהלל בו בהצלה כחנניה וחביריו . והוא אלהיך שיכנה אז שמו עליך ובטח על קונך כי הוא יעשה כאשר עשה אתך את כל הגדולות כו' כי ברצות ה' את דרכיך לא יוכלו לך . כי ראה כי בשבעים נפש ירדו אבותיך כו' והיו חושבים עליהם תמיד להורגם ולהפילם ליאור ולשום עליהם שרי מסים ולא שוה למו . כי הנה ועתה שמך ה' כו' כי כאשר יענו כן ירבה כו' . וזה ביראה שתבא לידי מלך ושרים . אך ואהבת כו' ושמרת כו' כל הימים ואין מעכב כי לא תגלה מהארץ :
Deuteronomy.10.20.3 או יאמר את ה' תירא מעבור מצות לא תעשה . אותו תעבוד במ " ע . ולא לשום פניה רק ובו תדבק לידבק בו בלבד ואז בשמו תשבע לבל עבור אחד ממצות לא תעשה או מצות עשה הנזכר . וע " י כשרונך זה תהיה בטוח כשתשבע על יצרך ולא יגבר עליך להעבירך גם על השבועה . כי לא תבוש רק הוא תהלתך כאשר קרה ליוסף ובועז שנשבעו ליצרם וקיימו ויהי להם לתהלה . אך אם לא תהיה מקיים כל הנזכר תחלה ותהיה קל הכשרון כשתשבע אפשר ישיאך יצרך לעבור גם על השבועה ולא יקרא ה' אלהיך כאמור למעלה כי הנשבע לשקר מסלק מעליו הקרא שם אלהותו ית' עליו . אך אתה בכשרותך זה ימשך שוהוא אלהיך כי תקיים שבועתך כי זכותך תעמוד לך . ק " ו הדברים אשר עשה אתך שבזכותך עשיתי עד הנה עם היות שהיו בך כל המתים במדבר עשיתי אתך בזכותך ומה גם עתה שאתם הכשרים לבדכם בישראל כי נסתלקו כל החוטאים כעת כנודע . ובשכר זאת תזכה שואהבת ושמרת כו' כל הימים בלי עכוב :
Deuteronomy.11.2.1 וידעתם היום כו' . ראוי לשום לב . ( א ) כי לא יצדק לומר שידעו היום כי לא ידבר את בניהם כי מה יום מימים לזה וגם לשון הודעה לא יצדק רק לומר לא את בניכם כו' אני דובר כ " א את בניכם ואתכם . ( ב ) אם הענין שלא הכירו בניהם הוא כח מעשיו למה הזכיר המוסר באומר את מוסר ה' . ( ג ) למה הזכיר כל סוגי הפרטים שאומר גדלו וידו החזקה א' הי' מספיק . ( ד ) אומר אשר עשה בתוך מצרים כו' הלא גם כל הנזכר היה בתוך מצרים וגם אומרו לפרעה ולכל ארצו ולא אמר ולכל עמו . ( ה ) אומר ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו כו' למה מזכיר סוס ורכב כי העיקר הוא החיל . ( ו ) מה יתן ומה יוסיף היות המים על פניהם ושהיה ברדפם אחריהם ושאבדם עד היום הזה והיה די יאמר שהציף הים עליהם וגם למה אינו מזכיר מציאות קריעת הים . ( ז ) למה כלל בסתם אשר עשה להם במדבר עד בואם עד המקום ההוא וכשבא לפרט לא פרט אלא ענין דתן ואבירם והלא כמה לקו זולת' במדבר . ( ח ) אומרו ושמרתם כו' למען תחזקו כו' איך מתקשר עם הקודם . ( ט ) שיראה שיעשו כדי שיחזקו והוא על מנת לקבל פרס . ( י ) כי בפסוק זה יש לשון רבים ולשון יחיד ולשון רבים . ( יא ) באומרו ולמען תאריכו כו' למה מזכיר שבועת האבות ושהארץ זבת חלב ודבש . ( יב ) איך מתקשר לזה אומר כי הארץ אשר אתה בא שמה כו' ולא עוד אלא שמלת כי תורה לתת טעם ואין נראה טעם מתייחס אל האמור כלל ( יג ) מה ענין אומרו שאינה נזרעת כגן הירק כמצרים והלא טוב טוב היה שלא היינו מצטערים כל כך על המטר . ( יד ) כי יש ייתורי לשון כאומר לרשתה ואומר יצאתם משם ואומר ברגלך וגם הפרש שבמצרים אמר לשון השקאה ובארץ אמר תשתה . ( טו ) אומר למטר והל " ל ממטר השמים וגם מלת מים מיותרת . ( טז ) אומר אשר ה' אלהיך דורש אותה והלא כל העולם דורש . ( יז ) מה ענין אומרו תמיד כי מי לא ידע שאין להשגחת הפסק . ( יח ) אומרו מרשית חסר אל " ף ואומר השנה בשני ההי " ן ואומר אחר כך שנה בלי ה " א בראשית תיבה . ( יט ) שבאומר תמיד עיני ה' אלהיך בה כו' מי לא ידע שהוא מראשית שנה ועד אחרית . ( כ ) כי היל " ל אחריתה ולא יזכור שנה פעם שנית וגם למה חסרה אות אל " ף ממלת מרשית :
Deuteronomy.11.2.2 אמנם הנה אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל כו' כי עתה כדי ליירש ארץ שאל דברים אלה שימולו ערלת לבבם וקשי ערפם שהם מותרות והפצר שהן הן הדברים שחטאו בהן במדבר כנודע והנה ידוע כי אין אדם חוטא רק ברוח שטות והעדר דעת . אמר וידעתם היום כלומר שמה שעד עתה לקיתם מבלי הדעת . דעו היום . ולא תאמרו כי שאור שבעיסה מעכב ושימו לבבכם אל השגחתו ית' לייסר את עוברי רצונו כי הלא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' היא השגחת מוסרו ליירא ממנו שע " כ לא יוכלו נגד יצרם ככם שראיתם הכל עין בעין שתעמדו נגדו באמור הלא השגחת ייסוריו ית' ראינו בעינינו ולמה לא נירא ולא נחת והוא מוסר ה' במצרים . ולבל יפקפקו ויאמרו אולי מקרה או גזרת מזל היה ולא השגחה אלהית . לזה הביא להם ראיות מהחוש שראו בעינים להם . ראשונה באומרו ה' אלהיכם לו' שהמוסר היה כלול יחד מדין ורחמים כמשז " ל במכת הדם שהיה המצרי שותה דם וישראל מים ושניהם בכלי אחד הרי רחמים ודין יחד וזהו מוסר ה' אלהיכם שהוא רחמים ודין ואין זה רק השגחה אלהית . שנית את גדלו את ידו החזקה ולא אמר ואת אך הוא כאומרו את גדלו עם ידו החזקה והוא כי הנה ידענו מרז " ל כי יד חזקה זה הדבר כמו שנאמר הנה יד ה' הויה במקנך כו' וגם ידענו מרז " ל כי גדולה נאמר על מדת חסד ויד חזקה על מדת רוגז הקשה . ואמר הלא הנה ראיתם שני הקצוות יחד חסדו ית' הוא גדלו עם ידו החזקה כי הלא בהיות היד החזקה ברוגז במקנה היה הוא ית' עושה חסד להציל אפי' פרסת רגל מקנה ישראל כמו שאמרו שבהמת שותפין שבין ישראל למצרי שהיה לישראל בה אפי' פרסת רגל אחת היתה נצולת . הרי זו השגחה רבה מאד . ועוד השגחה נראית והיא ובזרוע הנטויה זו החרב והוא הנזכר בהלל הגדול באומרו למכה מצרים בבכוריהם שקמו הבכורות שהתעתדו למות בחצי הלילה איש חרבו על ירכו ויהרגו תחלה את אבותיהם הממאנים לשלח את ישראל והוא דבר בלתי טבעי להרוג אבותיהם ושרי המדינה . אך היה מאתו ית' . ואל יקשה בעיניכם לאמר היתכן כי אלהי האלהים ישגיח בארץ הלזו העכורה לז " א ואת אותותיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים . והוא ענין אני יוצא בתוך מצרים והוא מה שכתבנו שם כי אין בעולם מקום עכור מלא גילולים ומשולל קדושה כמצרים כי ע " כ באומרם ז " ל כי יש לארץ איברים אמרו כי מצרים היא ערות הארץ והמקום היותה נמנעת מהשגיח בו הוא ית' הוא מצרים והורה הוא ית' גודל השגחתו בהכנסו שמה . כמשל רבותינו ז " ל לכהן שתרומתו בבית הקברות כו' . וזה כתבנו באומרו יוצא בתוך לומר ליציאה תתייחס ולא לביאה הכנסי בתוך מצרים על כי בא ית' ממקום כבודו המתייחס אליו אל הטומאה הוא החיצוניות . ומאי מוכח כי בא הוא ית' בעצמו הוא אותותיו ית' אחד מאמר הכתוב ולבנ " י לא יחרץ כלב לשונו שהוא הוראה שהמכים את המצריים שבקרב ישראל כמו שאמרו ז " ל כי נחבאו שם לא היו משחיתים כחות חצונים רק הוא ית' שאם היה מה " מ ודומה לו היו כלבים צועקים אך זה אות כי עבר ה' לנגוף . והוא אות שעליו אמר הוא ית' למען תדעון אשר יפלה ה' כו' . ועוד אות שני שאין צריך לומר שלוחי טומאה כ " א גם מלאכים שהרי בהתערב בכורי מצרים יחד במטות ישראל היה הוא ית' מכה את המצרי בלבד מה שלא היה עושה אם היה על יד שליח כי כשנתן רשות למשחית אינו מבחין . ומה גם שהיה גוי מקרב גוי . הנה אלה אותות כי מעשה ה' היה הענין בהשגחה . וזהו אומרו ואת אותותיו ואת מעשיו לומר כי האותות הוראה היותם מעשיו אשר עשה בתוך מצרים ממש שהוא במקום היותר מגועל שבכל העולם . ולא נעדרה משם שכינה . ועוד ראיה שהיתה מכת בכורות כוללות לפרעה על כל ארצו ת' פרסה על ת' פרסה וברגע קטן היה הלקות מבכור פרעה עד בכור בהמה ובכור השבי והשפחה וזהו אומר לפרעה כו' שהוא על אומרו היושב על כסאו עד כו' ולכלול כל זה אמר ולכל ארצו . ועדיין היה אפשר כי לבכור בהמה היה על יד שליח וגם שהכתוב אומרו לא נראה לעין . לז " א ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו שסוס עצמו רמה הוא ית' בים . וש " ת היה אגב הרוכב לז " א אשר הציף הוא ברדפם והוא כי עודנו ית' מציף המים על פניהם היו רודפים . והוא מה שאמרו ז " ל ע " פ לסוסתי ברכבי פרעה כו' שדימה הוא ית' את גלי הים הבאים נגד פני המצריים בעיני סוסי מצריים הזכרים לסוסים נקבות והיו סוסי מצרים מדלגות על הגל והיה רוכבו תופס בו להשיבו אחור ולא היה יכול והיה הרוכב אומר לסוסו אתמול הייתי מושכך לנילוס ולא היית רוצה ועכשו אתה משקעני . וזה יאמר לסוסיו כו' אשר הציף כו' והיו בעוד שהיו רודפים עדיין ולא היו שבים אחור הנה כי גם היו מעשיו ית' גם בבהמה שמורה שלא יעצרנו הגשם מהבהמה מלפלש בה השגחתו ית' ומה גם בני האדם :
Deuteronomy.11.2.3 או יאמר אל יעלה על רוחכם כאשר עלה על רוח פרעה כי רוח הקדים יבש קרקע הים שע " כ נכנס בה . כי הלא אם היו המים שבים עליהם מפאת שפת הים אשר באו משם היה מקום לבעל דין לחלוק ולומר כי החילו המים להפשיר ולבא עליהם מאחרי המצריים ועד שלא הגיעו אל פני המחנה שהם סמוכים אל אחורי מחנה ישראל כבר יצאו ישראל מהים . אך לא כן כי אם המים באו על פניהם ברדפם אחריכם שהיו גביכם לפני פניהם ושם הציפו המים בזעף אליהם נמצאו המים באים ממקום שישראל שם אל פני המצריים וישראל בינתים ולא נגעו בהם מים ואין השגחה מוחשת מזו . עוד השגחה גדולה כי הלא אחר שיצאתם מהים ונטלתם ביזת הים מהם כי הקיאם הים חוצה נאבדו מכם ולא ראיתם אותם עוד וזהו ויאבדם ה' כד " א ויאבדו מתוך הקהל והוא כי בלעתם הארץ כד " א נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין זה רק השגחה מאתו ית' . וש " ת כי שם היה על כי פרעה כפר בו יתברך ויבז בעיניו חלילה באומרו מי ה' אך בעון הבלתי גדול כזה לא יעשה כן הוא יתב' לישראל עמו . לז " א ואשר עשה לכם במדבר הזה בכל מקום שהקצפתם אותו . ועדיין היה לכם מקום לומר אולי ההשגחה לבד אמיתית אך לא בפרטים כי כל הלוקים עד כה רבים היו לזה אמר ואשר עשה לדתן ולאבירם כו' בקרב כל ישראל כי אפי' נפה וכברה שהיתה שאולה מהם לא' מקצה המחנה היתה מתגלגלת עד פי הארץ ונבלעה ואין ההשגחה פרטית נגלית מזו . וז " א ואת כל היקום שהוא הנכסים ואמר אשר ברגליהם כי אפי' נכסים שהיו קלי הערך שאדם דש ברגליו כנפה וכברה וכיוצא בהם היה הוא ית' מראה השגחתו בהם בקרב כל ישראל . והנה עיניכם הרואות כו' לכן וידעתם היום לשמר מן החטא פן תלקו :
Deuteronomy.11.8.1 ושמרתם כו' . אם תאמרו ישראל הלא העמסת העמיס עול כבד עלינו ליירש את הארץ באמור מה ה' אלהיך שואל מעמך כו' לשמור כו' ומלתם כו' והלא זאת הארץ נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ומה צורך אל כל הכנותינו אלה . ועוד כי הלא לשון יחיד אמרת מה ה' אלהיך שואל כו' . אם כן לא יחוייב יהיה אל כל הכלל כי אם יבצרו מזה קצת לא יהי' קצף לז " א ושמרתם כלכם את כל המצוה אשר אנכי מצוך בלשון יחיד . ועל הראשונה שהרי מושבע ועומד הוא יתברך לזה הנני נותן שתי טענות . א' . והיא כי מה שתעשו אתם בזכותכם הוא למען על ידי כן שתחזקו בזכותכם שלא תצטרכו להלח' . רק ובאתם וירישתם מה שאם לא היה הזהירות שאמרתי עתה הייתם עוברים שמה ויושבים בה זמן מה כדי לרשתה . אך עתה מהביא' תרשו . ועוד טעם שני . והיא ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע כו' כי אשר נשבע לא היה רק לתת להם כו' אך לא שתהיו באים ויורשים . וגם לא אריכות ימים עליה רק לתת ושתהיה זבת חלב ודבש :
Deuteronomy.11.10.1 כי הארץ אשר כו' . אחרי אומרו שצריך זהירות רב במצות ליירש את הארץ אמר ושמרתם את כל המצוה כמדובר . בא ויאמר כי הארץ כו' והוא פן יאמרו נא בית ישראל מה זה הפחדתנו מן החטא ומן הייסורן בארץ ביותר מבהיותנו חוצה לה . לז " א דעו איפה כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה כלו' ולא אני כי על עון קל הקפיד עלי . הקב " ה כי ביאת הארץ צריכה דקדוק במעשים וזכות רב . ואין כל טובכם שם קרוב אל הטבע כאשר בארץ מצרים שתזרע זרעך והשקית ברגלך כגן הירק הטבעי . והטעם הוא כי אז היתה ארץ אשר יצאתם משם . ופה הוא אשר אתם עוברים שמה לרשתה . והוא כי שם שהייתם שם עראי בכונה לצאת לא היה הוא ית' מתנהג כ " כ בדקדוק . אך עתה שאתם באים לקבל ירושה צריך שתהיו כדאי' לקבלה . כי היא ארץ הרים ובקעות אשר לא תוכל לזורעה כגן הירק כי מי יעלה הרים בראש הרים אך עושה כן הוא ית' למען תהי' יראת ה' תמיד על פניכם . והוא מה שאמרו ז " ל בב " ר למה אין העולם שותה אלא מלמעלה אל האלהים עשה שייראו מלפניו כדי שיהיו עיני הכל תמיד תלויו' לשמים ולא יחטאו . וזה יאמר ראו כמה הוא יתברך חפץ תהי' יראתו על פניכם תמיד כי הלא למטר השמים כי הלא בשביל היות מטר השמים הוא שותה מים כי אילו לא היה המטר מן השמים כ " א מן הארץ היו העם בטוחים באומרם מן הנחל נשקה ואז לא היתה שותה שעל העדר יראת שמים הוא יתברך היה מונע מים . אך בשביל היות המטר מן השמים שע " כ עיני כל בשר תמיד תלויות ונזהרים מלחטא ע " כ שותה מים ולא תשקנ' אתה וז " א למטר בל " מד שהוא כאומר בשביל היות מטר השמים תשתה מים . הנה כי דעתו יתב' כי הדר בארץ ישראל יהיו עיניו תמיד על דרכיו :
Deuteronomy.11.10.2 או יאמר תדע מה בין הארץ לח " ל . שע " כ היא ע " י ייסורין ופקיד' עון וצריך להיות האדם תמיד ירא וחרד . כי הלא לא כארץ מצרים שהוא תחת רגליך כי השקית ברגליך כי אדמה טמאה היא וע " כ יצאתם משם . אך הארץ אשר אתם בא שמה כו' תרא' חשיבות' כי הלא אין הקב " ה ממטיר על הארץ מח " ל עד תשתה היא תחלה כמשז " ל ע " פ הנותן מטר על פני ארץ ואח " כ ושולח כו' . וזה יאמר ראה איכותה כי קדושה היא . כי הנה למטר השמים שהוא שכדי שיבא בעולם מטר השמים תשתה היא מים כי שתייתה היא הכנה למטר השמים בעולם וז " א למטר בלמ " ד . ועוד הפרש שני והוא כי לא יצדק בה השקאת כ " א שתי' כאלו בעלת חיות ורוחניות היא לשתות מפאת הקדושה כאדם השותה . ומי מכריח זה הלא הוא כי ארץ הרים ובקעות היא ואיך תבלע המים וברדתן לא יתעכבו כי ירדו למטה ואיך יזרע ויצמיח בראש הרים ובקעות אך הוא כי היא שותה כדבר בחיריי שואבת צרכה ברדת המטר . או יאמר בהזכיר מז " ל ע " פ תהום אל תהום קורא כו' בב " ר שאמרו כי אין מים עליונים יורדים טפח שאין מים תחתונים עולים טפחיים . שאל " כ מה יעשה סדן של שקמה וכמה אילנות ששרשן עמוק הרבה והגשמים נכנסים ג' טפחים בלבד . אך אמרו שז " א תהום אל תהום כו' כי מי תהום העליונים באים ברעם ובזעף אומרים למים התחתונים לגיון של מלך אנו קבלונו מיד תהום התחתון עולה ומשקה הארץ עד שברדת מי גשמים מגיעים עליהם . והוא ענין מאמר פרקי ר " א כי מים עליונים זכרים ותחתונים נקבות ועל יד שניהם מולידה הארץ כזרע איש ואשה כד " א כי כאשר ירד הגשם כו' והולידה כו' . וזה יאמר ארץ הרים ובקעות שצריך עינים תלויות . וש " ת ע " כ איך מגיע המטר תוך הרים משופעים לז " א למטר השמים כו' והוא מאמר שהזכרנו שכדי שיבאו ממי מטר השמים מקדימים מי תהום תחלה לעלות וזה יאמר למטר השמים שהוא הכנה למטר השמים שיבא לכך תשתה תחלה מים שהוא מהתחתונים העולים . ובזה אין אומר מים מיותר כי אינו מהמטר הנזכר רק ששותה מים לבא עליהם מטר השמים :
Deuteronomy.11.12.1 ארץ אשר כו' . אמר הנה יש עוד טעם שני אל כל האמור לומר מה שאמרתי מיתרון הארץ ואשר תצטרך להיות תמיד חרד על דבר ה' . הלא . הוא כי אינה תחת שר ככל אחד מארצות הגוים . כי אם ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה ולא על יד זולתו . ושמא תאמר הלא זה יהיה לפחות משנה לשנה כי הכל קצוב מראש השנה ואשר יזכה או יחטא איש בתוך השנה ולא ישנה גזרת ראש השנה רק יפקד בשנה הבאה דע כי לא כן הוא רק תמיד עיני ה' אלהיך בה שתי עינים אל שתי הבטות המתייחסות אחד מבחינת רחמים לרחם ואחד מבחינת דין . והוא מה שכתבנו על מאמרם ז " ל במדרש חזית כתוב אחד אומר עיני ה' אל יראיו וכתוב אחד אומר עיני ה' אל צדיקים אלא כאן כשעושין רצונו של מקום כו' . ופרשנו כי כשהעם עושין רצונו של מקום בשתי הבחינות מביט בצדיקים להיטיב בעין רחמי' ובעין הדין . אך כשאין עושין . רק באחד בשל הבטת רחמים . ועל שניהם יאמר פה תמיד עיני ה' אלהיך בה המתייחסת אל ה' והמתייחסת אל אלהיך שהוא של דין . ולא שמראש השנה נגזר ולא ישתנה על יד מעשה עד ראש השנה הבאה . רק מראשית כלומר כי גם אם בראש השנה שהוא ראשית השנה יהי' חסר טובה כנרמז בחסרון האל " ף תעשה השנה מלאה בשני ההי " ן על יד זכות שאחר הראשית . ואחר שנתמלא בזכות אפשר ישתנה על יד עון ויהי' האחרית שנה בלי ה " א ראשונה . כי בארץ ישראל נדונים בכל יום . ולפ " ז מחלוקת הגמרא אם האדם נדון כל יום או בראש השנה בלבד הוא בחוצה לארץ :
Deuteronomy.11.13.1 והיה אם שמוע תשמעו כו' . ראוי לשית לב . ( א ) אל אומרו שמיעה כפולה אם שמוע תשמעו . ( ב ) כי באומרו אל כל מצותי כו' יורה כי על כל המצות בא לצוות וכן קראו ז " ל את פרשה זו קבלת עול מצות ואחר כך אינו אומר רק מצות אהבת ה' ולעבדו מלב ומנפש . ( ג ) למה נאמר כל זה בלשון רבים ולא אמר לשון יחיד כאשר בפרשת שמע שאומר בה שמע לשון יחיד וכן אמר ואהבת כו' בכל לבבך ובכל נפשך ופה אמר תשמעו כו' לאהבה בכל לבבכם ובכל נפשכם . ( ד ) שאחר כך הוא אומר לשון יחיד ואספת דגנך לשון יחיד . ( ה ) שהיה ראוי יאמר דגן תירוש ויצהר כי לה' המה ולא דגנך כו' כאלו מהאדם המה . ( ו ) אומר ונתתי עשב כו' כי תחלה הל " ל ואכלת ושבעת שהוא מהדגן כו' ואחר כך ונתתי עשב כו' . ( ז ) למה יחשיב תתו יתברך עשב לבהמה בכלל שכר מצוה :
Deuteronomy.11.13.2 אמנם אחרי אומר כי מטר א " י פריה וטובה לא בטבע המה רק בהשגחה לפי מעשיהם שהוא תלוי בשמירת כל המצוה . כאומרו ושמרתם את כל המצות כו' כי הארץ אשר אתם בא כו' לא כארץ מצרים כו' שהיו עניינים קרובים אל הטבע . אך ארץ ישראל היא בהשגחה על יד שמירת כל המצות . אמר עתה הנה לא יבצר מהתחמץ לבבך באמת באמור מי זה האיש יוכל לשמור את כל המצות שלא ישמטו ממני קצתם . שנית כי אם יחד נעבוד את ה' רבים עתה עם הארץ בשווי אחד ותנתן לנו מטר ארצנו דרך כלל לכולם כאחד . ונראה לאיש אחד זרע רב תוציא שדהו עד בלי די ולרעהו אנוש כערכו לא יתן שדהו רק מעט מזעיר לא כביר . על כן הנני בא להעמידך על האמת ולהכין לפניך הדרך ישכון אור . והיחל על ראשון ראשון . על האחד אמר והיה אם שמוע כו' לומר הנה כלל גדול בידך שיחשב לך כשמוע את כל המצות והוא כי והיה אם שמוע אל מה שאני אומר אליך בזה תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם כאלו את כולם תשמע כך יחשב לך . ולא עוד אלא כאלו לא תשמעו רק למה שהן מצותי לשמן . ומה הוא הדבר שבשמוע אותו הוא כשמעכם את כלם הלא הוא לאהבה את ה' כו' והוא שתשימו נגד עיניכם בענין המצות לקבלן שלא על מנת לקבל פרס רק לאהבתו יתברך וזה במחשבה ובדבור ובמעשה במחשבה היותר נבחרת והוא לאהבה את ה' אלהיכם שהוא במחשבה . ובדבור והוא ונעבדו בכל לבבכם ואמרו רבינו ז " ל אי זו היא עבודה שהיא בלב זו תפלה הרי דבור . ועל המעשה אמרו ובכל נפשכם שהוא למסור נפשו על מצותיו שאין מעשה גדול מזה . והן זה כלל גדול כי האיש אשר שלש אלה בקרבו על כללות עבוד את ה' הרי הוא לפניו יתברך כשומע ומקבל את מצותיו . כי באלה שמן חלקו בכל המצות . ואין ספק שלא תבא מצוה לידו שלא יעשנה ואז גם הוא יתברך יעשה את שלו שלא יתן לו את מטר ארצו דרך פרס רק מתנה וזהו ונתתי מטר ארצכם כו' שלא ינכה ה' שכר שום מצוה בדבר כאשר הוא לא עשה על מנת לקבל פרס :
Deuteronomy.11.13.3 ועל הדבר השני הוא מה שכיון מאומרו תחלה לשון רבים כאומרו תשמעו כו' ואחר כך אמר ואספת דגנך לשון יחיד והוא כי בשמיעת המצות וקיומן אחפוץ ברוב עם יחד כאומרו תשמעו לשון רבים ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם לשון רבים . אך בקבלת השכר או המתנה לא יעלה על רוחכם תקבלו בשוה חלק כחלק כי אם גם שונתתי מטר ארצכם על שדות כלכם כאחד עם כל זה אין הצלחת המטר בשדות ראובן כאשר בשדות שמעון רק לאיש כמעשהו . כי פלס מאזני משפט לה' לשקול בחינות כל פניית מעשה כל איש ואיש . זה עבד את ה' בשמחה ובטוב לבב מחברו . וזה הי' פנוי וזה הי' לו עסק ובטלו . וההיקש ביתר בחינות כמפורש אצלינו על פסוק ועבדתם את ה' כו' . באופן שאלך יעשו יחד מצוה אחת ואין קבלת שכר זה כשל זה . וזה אמר ואספת דגנך לשון יחיד כי לא תאסוף רק מה שהוא חלקך שלך מן השמים אם מעט ואם הרבה וזה אמר דגנך לומר מה שהוא דגנך שלך מן השמים לפי מעשיך . כי גם שהעבודה עשיתם בקיבוץ והמטר היה כללי על כל זה האסיפה פרטות איש לפי זכות באופן שלא נשאר בזה מקום להרהר על ההשגחה אם למרובים העושים את המצוה כא' ירבה לזה וימעט לזה . ואח " כ היחל בלשון רבים על למוד זה עם שלא יבצר מהיות צורך אחדות בשמיעה ובעבודה . והנה זה הדרך שתאכל פירות זכותך טוב לך כי עתה ונתתי עשב בשדך לבהמתך שהוא תאכל בזכותך שאתן העשב למה שהיא בהמתך . ולא שיתהפך שתאכל אתה בזכות בהמה כענין אדם ובהמה תושיע האדם בזכות בהמה . וזה תכיר כי כן הוא שואכלת היא בזכותך בב' דברים . א' . שאספת דגנך כו' אצמיח במקומה עשב בשדך לבהמתך להורות שאתה עיקר . ב' . כי ואכלת ושבעת שלא תצטרך לאכול הרבה כדי לשבוע כ " א תהיה אוכל ושבע שתהיה ברכה משתלחת במעיך שזה יורה כי בזכותך אתה אוכל ולא בזכות בהמה . וזה אחשוב כיון הכתוב באומר ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו' כי במה שלא תצטרכו לאכול הרבה כדי לשבוע כ " א אכול ושבוע על ידי כן והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא . ולא עשה עם בהמות ושתאכלו אתם בזכותם כי חרפה ובושה היא לעם ה' אוכלם בזכות בהמה . וזהו ולא יבושו עמי לעולם . וזה אפשר רמז גם כן באומר דגנך ולא דגן בהמתך אם היית אוכל בזכותן :
Deuteronomy.11.16.1 השמרו לכם פן יפתה כו' . ( א ) הנה אומר לכם הוא מיותר . ( ב ) אומרו יפתה כי מהראוי יאמר יפותה לבבכם . ( ג ) אומר וסרתם שהיא מלה יתירה ובלתי מפורש ממה יסורו . ( ד ) אומר והשתחויתם להם שהרי בכלל אומרו ועבדתם כו' . ( ה ) אומר ועצר כו' והיה די יאמר וחרה אף ה' בכם ולא יהיה מטר . ( ו ) כי גם אומרו ולא יהיה מטר בלתי צודק וטוב טוב היה יאמר ולא ימטירו . ( ז ) אומרו והאדמה לא תתן את יבולה למה ייחס הדבר אל האדמה שלא תתן הלא לא ממנה הוא כי אם על העדר המטר :
Deuteronomy.11.16.2 אך יאמר הלא אמרתי אליכם מה רב טובכם אם שמוע תשמעו כו' כי ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ואכלת ושבעת . והנה מרוב טובה אפשר תבעטו וזהו השמרו לכם כלומר לא בשבילי אני אומר כ " א תעזבוני אתם המפסידים . כ " א חטאת' מה תפעלו בי . אך השמרו על הנוגע לכם פן יפתה לבבכם שהוא פן השבע שאמרתי יפתה לבבכם ותחטאו במחשבה נגד ה' שהוא בענין ע " ג כי המחשבה בה מצטרפת למעשה מה שאין כן בכל שאר מצות כאשר הנביא דבר באומר למען תפוש את בני ישראל בלבבם . ושמא תאמרו מה נשתנה עון זה מכל השאר שהמחשבה פוסלת בו כל כך . לז " א וסרתם כו' כי בהרהר איש דרך משל שלא להניח תפילין או לעבור עבירה א' הוא פורש עצמו מאחת מכל תרי " ג מצות . ועדיין יש לו אחיזה בקונו בשאר דברים . אך במחשבת ע " ג אינו פורש מהמצות כ " א מעצמותו יתב' שמחליפו באחר חלילה ואחר שהוא נוגע בעיקר נעקר מהכל הא למה זה דומה לאילן שסרעפותיו מרובין שהקוצץ א' מהבדים לא יחשב לעוקר את הכל אבל הקוצץ העיקר שעוקר את הכל . ע " כ בע " ג מחשבה פוסלת כעושה כי אחר שהוא מחשב על העיקר לא נשאר לו אחיזה ביתר המצות לומר כי שאר האחיזות יכריחוהו לבלתי ידח לבל יעשה אשר זמם . אך באחת מכל יתר מצות אחיזתו בכל השאר יהי' לו עזר כנגדו לבלתי יעשה אשר חשב לעשות . ועל כן לא תצטרף למעשה . ומה מתוק הוא הטעם שעל מלת וסרתם להמתיק הענין והוא לומר אל יקשה בעיניך אשר החמרתי בפתוי לבב בע " ג כי בזה וסרתם כי בזה אתם סרתם לגמרי ממנו יתברך . משא " כ בכל אחת מכל מצות ה' כמדובר . וזה רמז טעם רבי " ע שעל מלת וסרתם לרמוז שהם סרים ממי שהוא ברומו של עולם וההסרה תחשב עבודה כאמור וזהו ועבדתם אלהים אחרים בכח על ידי המחשבה . ומזה ימשך שוהשתחויתם להם בפועל . או יאמר כי תחלה בהיותכם לפני אלהי העמים אלילים לא הכוונו לעבוד את האלילים כ " א את אלהי אחרים אשר בשמים ממעל ואלה שלפניכם הם דוגמתן . אך עוד מעט תכפל רעתכם כי גם והשתחויתם להם הוא לפסילים אשר לפניכם ולא לאחרים :
Deuteronomy.11.16.3 או יאמר ענין מז " ל בספרים אשמת ישראל בע " ג אשר עבדו טרם חורבן הבית . והוא כי תחלה את ה' היו עובדים אכן שהיו מצרפים גם את אלהי העמים אלילים . אך אחרי כן נמשך שעזבו את ה' לגמרי עד גדר עשותם אלילים כמנין ימות החמה לעבוד א' ליום ולא הניחו אפילו יום א' להקב " ה שהוא עד שהי' אומר הוא יתברך לא החשיבוני אפילו כגרמיזי הבא באחרונה . וזה יאמר פה כי תחלה ועבדת' אלהים אחרים אך לא שתעזבוני לגמרי . אך מזה תבואו עד שוהשתחויתם להם כלומר להם לבדם ולא לי חלילה . ועכ " ז ראו נא רחמנותן כי הנה וחרה אף ה' בכם והוא כי האף שהוא הגדול במשחיתים יחרה בכם שהוא בעצמכם לכלות אתכם . אך מה יעשה השם הנזכר ולא יניח את עצמכם ביד האף כי יכלה את הכל רק יעשה באופן שתתגרשו מן הארץ והגלות מכפר על עון ולא תמותו . והוא כי ועצר את השמים אך לא לגמרי כי אם שלא יהיה מטר בעצם כי אם זלוף מה והוא מאמר ז " ל על פסוק והיו שמיך אשר על ראשך נחשת שהוא שלא ימטיר לגמרי אך יהיה כנחשת הזה שהוא מזיע שהיא מדה בצד מה של רחמים . ועדיין תצא דשא מארץ באופן שהיה יוקר ולא רעב עצמי . ואם לא תשובי עוד יוסיף כי והאדמה לא תתן את יבולה שהוא מה שמובילין וזורעין בה . ואם זה לא יספיק והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה כו' שתהיו נאבדים מהארץ הטובה מגורשים ממנה לגמרי . אך לא אבודים מן העולם כאשר היה רצון האף לעשות באומר וחרה אך ה' בכם . כי על כל אשמותינו מתנהל ברעותנו לאטנו . ואל תאמרו א " כ לא ימנע . או היא נחלה לנו מאבותינו . או מתנה מאתו יתברך לנו . אם היא נחלה למה יעבירנה ממנו כי הנוחל את אביו לא יעבירוהו מנחלתו אם ירשע . ואם היא מתנה נמצא יתברך חוזר ממתנתו והנותן מתנה לא יחזור גם כי יקלקל מעשיו המקבל . לז " א אשר ה' נותן לכם לומר לא נחלה שאין לה הפסק הוא רק מתנה כי לא נשבע רק לתת לזרעם ולא אמר להנחיל . ושמא תאמרו כי גם שתהיה מתנה אינה חוזרת . לזה אמר נתן בחו " לם הנו " ן לומר שלא ניתנה בהחלט רק עודנו יתברך תמיד נותן כי לא גמר מתחלה . באופן שאיננה להם רק עודם צדיקים בלבד ויתן ויחזור ויתן . יתן בהיותם צדיקים . ויעביר בהעוותם . ויחזור ויתן לדור טהור שאחרי כן : או שעור הכתובים השמרו כו' . לומר הלא אמרתי אליכם ולעבדו בכל לבבכם שהוא בשני היצרים וגם בכל נפשכם שתמסרו נפשכם על מצותיו יתברך ליהרג ואל יעבור . אמר עתה הלא תאמרו כי אחר שנתקבל למות על קדוש שמך מה צורך עבודה בכל לבב הלא בכלל ר' מנה . הלא הוא כי צורך שעבד את הב' לבבות יפנה אל עבודת ה' כי מהלבב צריך להשמר פן תבטלו אשר אמרתי ועל נפשכם . וז " א השמרו לכם פן יפתה לבבכם אתכם וסרתם כו' שמחשבותיו הרעות יביא אתכם לבלתי מסור נפשכם ועבדתם כו' . על כן צריך לעבוד את ה' בכל לבב למען יהיה עצור וקשור בעבודת ה' פן יאבד אתכם והשאר כדלעיל :
Deuteronomy.11.18.1 ושמתם את דברי אלה כו' . ראוי להעיר כי הלא דבריו אלה הם לעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ומה מוסיף עתה באומר ושמתם כו' על לבבכם ועל נפשכם . ועוד לפי הפשט למה הקשיר' על הקבורת אמר על ידכם ועל מה שהוא במוח אמר בין העינים . ועוד למה לזה קרא אות ולזה טוטפות . ועוד שכל זה מדבר בלשון רבים ואח " כ אומר בשבתך כו' לשון יחיד . ועוד שאומר וכתבתם היה ראוי לסמוך אל אומר ולטוטפות בין עיניכם כאשר בפרשת שמע . ועוד למה אמר שילמדו לבניהם וייחס הדבר אל דבר בם ולא אל עבדם את ה' . ועוד למה מייחד דברים אלו בשבת בבית ולכת בדרך ושכיבה וקימה ולא אמר לדבר בם סתם ויובן על כל מקום שיהיו בו . וגם מה ענין הכתיבה על מזוזות הבית והשערים . אמנם יאמר הלא אמרתי אליכם השמרו לכם פן יפתה לבבכם כי מהלבב שכולל בו היצר הרע אני ירא פן יפתה אתכם לבלתי מסור נפשכם בעבודתו ית' . לכן זאת עשו וחיו כי תשימו דברי אלה על לבבכם תחלה ואח " כ ועל נפשכם . שהוא לעבדו במצות עשה בבני היצרים זהו בכל לבבכם . ולעמוד בנסיון על מצות ל " ת אפילו יטלו את נפשכם וזהו בכל נפשכם . ולמען תשכילו זאת אמר אני אומר לכם וקשרתם אותם לאות כו' והוא כי הנה עינ' ולבא ב' סרסורי דעבירה העין רואה והלב חומד ואיברים גומרים . והן אמת כ " א כאשר העין רואה היה הלב קשור ודבוק בעבוד' שמים אין פחד שימשך אחר מראה עיניו לחטא כי לא יחמוד דבר רע . וזה מאמר שלמה בחכמתו תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה . כי אחרי תתך לבך לי משועבד ודבק בה' אין פחד שימשך אחר העינים . כי אדרבה העינים ימשכו אחריו וזהו ועיניך דרכי תצרנה . וז " א במקום אחר מכל משמר נצור לבך . וע " כ הקדימה תורה את הלב קודם לעינים באומר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם . וזה יאמר פה וקשרתם אותם לאות שהוא שתהיה לך לאות אשר אמרתי ולעבדו בכל לבבכם במה שוקשרתם אותם לאות על ידכם כלומר שתהיה הקשיר' באופן תהי' אות על היות העבודה בלב . ואין זה רק על הקבורת כי שם הוא על הלב . ונקרא זה על הידים לרמוז שתהי' עבודת המצות עשה המתייחסת אל הידים קשורות בלבב שהוא בשני היצרים . וזה יהיה לכם לאות לזכור דבר זה בל ימוט ממך לעשות כן למען שעבד לבבך ומחשבותיך לעבוד ה' . ואחרי כן מה שאמרתי ועל נפשכם שתקבלו למסור נפשכם על מצות ל " ת ע " כ יהיו גם דברי אלה בין עיניך באופן יהיה זכרון אל היותך מוסר נפשך על קדושת שמו יתברך במקום שהוא מושב הנחש שהוא במוח . וכונת הענין לומר כי הלא הבלתי חפץ למות על קדוש שמו יתברך ועובר חלילה לבל יהרג הלא הוא כי למראה עיניו ישפוט . ולא אל מה שאחרי מותו אשר בעיניו איננו רואה אך הוא למי שעיני בשר לו ולא עיני השכל והדעת . כי אשר בעיני שכלו ישתמש יביט אל האלהים אשר בראו ונתן נפשו בגופו והוא עתיד ליטלה ממנו ולהעלותו מן הארץ הלזו ולדבקה בו . ומה לו עת דודים עם קונו כעת מותו על קדושת שמו כי עלה יעלה בשמחה גדולה ובשפה ברורה אמר לפניו הלא חשקתיך ונתתי נפשי עליך כי חלקי ה' אמרה נפשי . ועין לא ראתה אלהים זולתך אשר יעשה הוא יתברך לאיש הקדוש הזה . על כן אמר אלהים שים נא בני תפילין שבין עיניך במוחך לרמוז לך כי כאשר עיני בשרך יביט אל העולם הלזה ולא אל האלהים שתף עמהם עיניך מוחך ושכלך להשליך מראה עיניך אחרי גוך בערך מראה שכלך . כי מוחך יראה את העולם העליון והגמול אשר ישולם לך . וזאת עשה הלא היא כי תחלה וקשרתם אותם לאות על ידכם לקשר ולשעבד הלב תחת עבודת השמים כמדובר . ואחר כך כשעיני בשרך ירצו לראות ברע לא ימצא לו חבר את הלבב להיות עין רואה והלב חומד כי אם אדרבה ילך אחר עיני שכלו . כי על כן ינתנו התפילין שבין העינים על המוח כאמור . ועל כן קראם טוטפת לשון עדי לומר כי אחר שהלב כבר משועבד אל עבודת ה' לא למשא יהיה תת אדם נפשו על קדוש השם כי אם לטטפת ועדי עדיים להתנאות בו לפניו יתברך במותו על קדושת שמו יתברך . וסמך ואמר ולמדתם כו' הוא ענין מפורסם אצלנו בביאור משלי כי כל לימוד או תוכח' יעשה רושם בלמוד או השומע לפי בחינת המוכיח . והוא כי כל דבר ידבק במה שמתייחס אל מקום שיצא משם . ועל כן אם דברי המוכיח או המלמד הם שקועים תוך לבו ונפשו גם בשומען ידבק בלבו ובנפשו דבקות עצמיי . אך אם המשמיע אין דבריו רק מן השפה ולחוץ גם בשומע ישררו חוצה ולא ידבקו לא בלב ולא בנפש כלל ועיקר . על כן אמר על ידי מה שאמרתי ושמתם כו' על לבבכם ועל נפשכם שיועיל להיות אות וטוטפת לעבוד את ה' . גם אודיעך שהקדמה זו תועיל גם ללימוד בניכם כי אם תלמדום מבלי שום דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם לא ידבק בם למודכם . אמנם אחר מה שאמרתי ושמתם את כו' על לבבכם כי' אז ולמדתם אותם את בניכם שכל כך יכנס הלמוד בלבם ונפשם עד גדר שגם ימשכו מאליהם לדבר הם בם בשבתך בביתך מבלי תתחיל אתה :
Deuteronomy.11.18.2 או יאמר לדבר בם לומר כי עוד לדבר ג' יועיל לכם מה שתשימו דברי בלבבכם ונפשכם . הלא הוא לדבר בם שהוא לבלתי התבטל מהגות בתורה ומצות כי היא תכלית להשגת הקדושה בד' זמנים . בשבתך בביתך . ובלכתך בדרך . ובשכבך ובקומך כי זה כל הזמן :
Deuteronomy.11.18.3 או יאמר כי רצה הקב " ה לקדשינו ע " י האורח הקדוש אשר שם בבשרנו הוא הנפש קדוש' חצובה מתחת כסא הכבוד ולדבקנו על ידה בה' אלהינו בחוט חסד קדושה אשר בינה לבינו יתב' גם עודנו בגויתנו בהעדר ממנו עונות מבדילים . ע " כ אחר צוותו יתברך נשמע מצותיו ולעבדו מאהבה ולישמר פן יפתה לבבינו לחטא . באופן שלא יהיו עונות מבדילין כי אם אדרבה מ " ע מקשרים ומתדבקים בו ית' . בא לצוות באומר ולדבר בם בשבתך כו' והוא כי בהיסח הדעת יכנס היצה " ר בין הדבקים ויפריד אלוף חלילה ואין פחד אלהים שנתפתה בעודנו בבית המדרש או בבית הכנסת כי שם ביתו ית' ואם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש . כי אם בהיותך חוץ לבית המדרש שהוא בשבתך בביתך ליטפל בעסקי הבית ובלכתך בדרך מקום התפשטות עינים לראות שוא שאפשר להסיח דעתך מהביט אל האלהים לבלתי תחטא ומשם תפרד מקונך . ע " כ גם שם יאחוז צדיק דרך ה' לדבר בם באופן שכל המקומות יהיו לך כבית המדרש . וגם ובשכבך ששלח תשלח את הנפש כי היא העולה מאתך אל האלהים אשר ניתנה אל תפרד ממנה כי אם מתוך ד " ת שמתוך כך זוכרתך לטובה ולמעלה ובלתי מתפרד' ממך לגמרי כי חוט חסד קדוש' ייחוד ה' ודברי תורה אשר תאמר ללותה הוא יתווך בינך לבינה והיא ע " י כן מתדבק' בקונה נמצאת גם אתה עודך קשור בה' אלהיך . וכאשר תקום משנתך תקבלינה בתורה ומצות למען יערה עליך רוח ממרום אשר שאפה מלמעלה . ולחזק הקשר אמיץ להתחנך לכל היום מאז הבקר לידבק בקונך תמיד כל ימי חייך למען תזכור לדבר בם בביתך ובדרך כתבם על מזוזות ביתך כו' שתזכור בבואך לדבר בם בשבתך בביתך וגם בצאתך מביט אל מזוזות שעריך לזכור בלכתך בדרך :
Deuteronomy.11.18.4 או יהיה כי לזכור כי כעבד נרצע אתה לו יתב' לקיים כל הנזכר על כן וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך מעין העבד שנאמר בו ונתת באזנו ובדלת :
Deuteronomy.11.18.5 וגם רמז אל ד' הזמנים אשר הנפש שהיא עיקר האדם כל עניינה היא התורה . ( א ) טרם בואה פה בבית' העליון כי שם ביתה העיקרי ושם ילמדה כל התורה . מלבד כי כל דבקותה שם בשרשי תורה' ומצות ואורותה כנודע . ואח " כ ( ב ) בבואה אל העה " ז שהוא דרך לעוה " ב כנודע כי כל ענייני העוה " ז הכנה ודרך לשוב אל הבית העליון . ( ג ) בשכבה בקבר שיהיו שפתותיו דובבות מענין התורה ועצות שעסק בעוה " ז . ( ד ) בקומה בתחיי' כד " א והקיצות היא תשיחך וכנגד הא' בשבתך בביתך והב' בלכתך בדרך והג' ובשכבך והדר ובקומך שהוא לבל הפסיק חוט התורה מבואה פה עד שובה אל האלהים אשר נתנה :
Deuteronomy.11.21.1 למען ירבו ימיכם כו' . יתכן יאמר כי בגלל הדבר הזה יזכו לבני חיי ומזוני . על הבנים אמר ולמדתם אותם את בניכם כי בזכות מה שושמתם את דברי אלה כו' תזכו ללמד לבניכם כי אתנם לכם תגדלום בתורה ושיהיו כשרים זרע אמת . ועל חיי אמר למען ירבו ימיכם . ועל מזוני אמר על האדמה אשר נשבע כו' שהוא זבת חלב דבש ואומר כימי השמים כו' אמרו רבותינו ז " ל בירוש' שהוא שני חיי האבות אלא בהן עודפ' שתים כי חיו תק " ב שנה ולתקן מאמרם זה אמרו כי שני שנים שלא הכיר אברהם את בוראו עד השלישי אינם נמנים . והלא כמו זר נחשב מה היא כונת הכתוב על דרך זה אם הוא לומר כי הארץ אשר נשבע כו' יש ממנה לשמים כחיי האבות מה יתן ומה יוסיף לנו הדבר הזה שישמיענו אותו . ועוד שאם כן חוזר אומר כימי אל מלת אבותינו לומר אותם אבות שחיו כימי השמים כו' וגם חסר מן הספר תיבה א' או שחיו או שימיהם כימי כו' . ואם נדר אל אומר ירבו ימיכם וכמה ירבו כימי השמים שחיו ת " ק שנה אם כן אין צורך אל שנות האבות בזה . ומה גם שנצטרך לדחוק על השתי שנים . ויתכן על פי דרכם ז " ל במה שידענו מספר הזוהר כי כל הימים אשר הצדיק חי על האדמה ימיו חיים וקיימים ונגשים אל ה' בעת פטירת כל צדיק וצדיק כענין ויקרבו ימי דוד ויקרבו ימי ישראל . וגם ימי הקטנות מאחר שלא חטא בהם נמנים וקרובים עם השאר ככתוב אצלנו פרשת חיי שרה ופרשת ויחי . ונבא אל הענין אמר כי ע " י תורה ומצות תמיד כמדובר ירבו ימיכם כו' ויהיו ימיכם וימי בניכם כימי השמים כו' שהם ת " ק שנה של האבות כנזכר שהעודפים שתים . והכוונה שיהיו ימיכם באיכות ת " ק שנה של האבות שהם חיים וקיימים ולא כשתי שנים שעדיין לא היה יהודי . כי בשלישי שהכיר את בוראו היה כמנגד וכמתגייר וכקטן שנולד דמי :
Deuteronomy.11.21.2 והנה דרך זה יתכן בכתוב מבלי הכניס ענין האבות בנתים . והוא בשום לב אל מלת על האדמה שהיל " ל באדמה כי לא נטעה שהא מתחת לארץ . אך הוא כי אמר למען ירבו כו' ואותם הימים יהיו על האדמה חיים וקיימים וכמה יהיו גבוהים על האדמה למעלה ממנה . כימי השמים על הארץ שהוא ת " ק שנה כלומר שיהיו קיימים כשמים שהם על האדמה השיעור ההוא ולא אמר בפי' כשמים כי אין דרך התורה לגלות בפי' עניינים אלו כי אם בדרך סתום כזה . או יאמר כמ " ש ז " ל על פסוק ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר מלמד שהרכין הקב " ה שמים ושמי השמים על ההר כו' . והוא כי בזה גם שעלה משה לרקיע היה ה' בהר כי גם הרקיע על ההר היה . והנה אין שפע בעולם גדול מזה . והנה יתכן זה אמרו למען ירבו ימיכם כו' ועל יד עשותכם עיקר תמיד מתורה ומצות כמדובר לדבר בם כו' ובכל הכתוב למעלה . זולת ריבוי הימים . תהיו על האדמה כו' כימים שהיו השמים על הארץ שהוא בששה ימים שמר " ח סיון ליום הששי שהרכין הקב " ה השמים על הארץ כן תרבה הקדושה והשראת שכינה בגללכם באותם הימים כל ימיכם . עוד יתכן יאמר במה שידענו מאמר רז " ל שאלמלא תורה לא היו שמים על הארץ שנאמר אם לא בריתי כו' חקות שמים וארץ לא שמתי . ובזה יאמר דעו לכם כי ע " י דבר תמיד ועסוק בתורה ומצות ירבו ימיכם . שאפילו מי שימי קצבתו מועטים ירבו לו כענין אביי ע " י תורה וג " ח . ורבה ע " י תורה . ובנימין הצדיק ע " י צדקה . וש " ת איך ע " י תורה ומצות יתקיים האדם יותר . אל תתמה כי הוא כימי השמים על הארץ כי כאשר ימי השמים על הארץ אינן אלא על ידי התורה כן ימי האדם אינם כי אם על ידי התורה ומצותיה :
Deuteronomy.11.22.1 כי אם שמור כו' . הנה להיותכם מוכנים לבא לרשת את הארץ לא אמר להם יעשו עתה רק שמיעה כאומר והיה אם שמוע כו' כדי לקיים בארץ אחר שיזכו להאריך ימים עליה כאמור . אך לא יבצר מהיות טורח בצד מה בכיבוש . אמר עתה הנה השכר האמור הוא בהיות לכם עתה שמיעה בלבד . כ " א שמר תשמרון בפועל מעתה וז " א לעשותה וגם יהיה לאהבה ללכת כו' . והוא כי למעלה אמר ועתה ישראל כו' ליראה כו' ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו כו' שהוא ככתוב למעלה כי צריך אהבה ויראה כי באהבה לבדה יבטח איש באהבה לישמט מקצת מצות על כן צריך יראה עמה ואם יהיה יראה לבדה לא יהיה בכל נפשו . אמר עתה אם גם בזה תעדיף שיהיה מאהבה וגם מצדה בלי בחינת יראה יהיה ללכת בכל דרכיו שלא תבטח לישמט משום מצוה וגם לא תעשה לשום פניית הנאה שתבא לך מחמת אהבתו ואפילו הנאת שכר עוה " ז רק לדבקה בו . אז זולת כל הטוב הנזכר תזכה שהוא ית' טרם תגשו אל אויביכם יגרשם מלפניכם וזהו והוריש כו' ולא יאמר מפניכם רק מלפניכם . שהוא עודכם רחוקים מהם טרם קרבכם אל המלחמה . וגם שירחיב את גבולכם מעתה מנהר פרת כו' :
Deuteronomy.11.22.2 או על דרך זה כי אמר למעלה ושמרתם את כל המצוה למען תחזקו ובאתם וירישתם . אמר עתה ע " י שמירה יחידית מעתה אמרתי שתחזקו שמיד בבואכם אל המלחמה וירישתם בלי איחור . כ " א שמור תשמרון שתעשו משמרת למשמרתי שהוא שמירה כפולה אחר זה תעשו כדי לעשותם שאם תשגו ולא תעשו יהיה הסייג בלבד וגם שיהיה מאהבה כו' כדלעיל . אפי' לא תצטרכו לבא לרשת כי והוריש כו' מלפניכם טרם תבואו כדלעיל :
Deuteronomy.11.26.1 ראה אנכי נותן לפניכם כו' . ראוי לשום לב . ( א ) אל אומר ראה לשון יחיד ולפניכם ל' רבים . ( ב ) אומר היום כי מי לא ידע כי ביום ההוא מדבר . ( ג ) אומר נותן כי אין ל' מתנה צודקת בזה . ( ד ) מה הנה ברכה וקללה אם אמרנו שהן האמורות בהר גריזים ובהר עיבל ברוך האיש כו' ארור האיש כו' א " כ מיד היה לו לפרשם ולא יאמר אנכי נותן במה שעתיד לומר פרשת כי תבא . ועוד כי גם שם לא נזכרה הברכה כ " א הקללה לבדה . ועוד שהרי פה מפרש את הברכה אשר תשמעון והקללה אם לא תשמעון הנה כי את השמיעה קורא ברכה ואת העדר השמיעה קללה . ואם אמרנו כי אומרו ברכה וקללה הוא כי השמיעה בעצמה תחשב ברכה ואשר לא תשמעון יחשב קללה הנה מלבד מה שצריך לדעת למה קראם כך ולא אמר טוב ורע כמאמרו לפנים ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע שהוא יותר צודק . הלא כמו זר יחשב יאמר כה ברכה וקללה ואחר ג' פסוקים יחזור לומר ברכה וקללה באומר ונתת את הברכה כו' ואת הקללה ולא ראי זה כראי זה כי פה הוא על השכר ועונש ושם על אומר ברוך האיש כו' ארור האיש כו' . ( ה ) למה לא אמר משה בעצמו פה עם כל ישראל הברכה והקללה ההוא ולא יאמר שהמה יתנו את הברכה כו' ולא הוא עתה . ( ו ) אומר את הברכה ובקללה לא אמר מלת את כ " א והקללה כו' . ( ז ) אומר אשר תשמעון ומהראוי יאמר אם תשמעון מעין אומר והקללה אם לא תשמעון . ( ח ) כי כאשר בקללה פי' מה שימשך מאשר לא ישמעון שהוא אומר וסרתם מן הדרך כו' . כך בברכה היה ראוי יפרש מאשר ישמעון מה שימשך . ( ט ) אומר אשר לא ידעתם אם יעבדו ע " ג מה לי אם הם אשר ידעום או אשר לא ידעום . ( י ) אומר והיה כי יביאך כו' למה יהיו הברכה והקללה בהרים ההם מבזולתם . ( יא ) אומר הלא המה בעבר הירדן כו' למה נותן בהם ה' סימנים . ( יב ) אומר כי אתם עוברים את הירדן כי הלא מלת כי תורה שהוא נתינת טעם אל האמור ואיננו צודק כלל . ( יג ) כי אומר לבא לרשת את הארץ הוא מיותר וטוב היה לקצר ולומר כי אתם עוברים את הירדן וירשתם את הארץ וישבתם בה . ( יד ) אומר ושמרתם לעשות כי היל " ל ושמרתם ועשיתם :
Deuteronomy.11.26.2 אמנם רצה מרע " ה לבנות ולנטוע בקרב לב עם בני ישראל יסודות ועניינים ועיקרים להשרישם בשרשי עבוד' אלהי עולם ה' הלא המה . ה' דברים . ( א ) בל יעלה על לב איש מבני ישראל לדבר ולומר כי כאשר מלך המולך על עם רב לא ישית לבו אם אחד מבני עמו לא יטפל במלאכת המלך אחר שמלאכתו נעשית ע " י רבים אשר אתו . כן גם ה' אשר נתן תורה לס' רבוא מבני ישראל ומצות לעבוד עבודת יתברך אם יכרת איש מכללות כלם מעבוד עבודתו לא ישית לבו אל איש אחד אשר יפרוש עצמו מעבוד עבודתו יתברך כי הלא מלאכתו תורתו ומצותיו נעשים ע " י כל שאר ישראל . ע " כ בא להסר תועה מלב שוגה ומפתי בל יאמרו כדבר הרע הזה אשר אין לו שחר כ " א שכל התורה כולה היא ניתנה לכל אחד ואחד מישראל אין נקי . ( ב ) בל יעלה על רוח האדם באדם כי כאשר עבד מלך העובד אותו בכל לבו ומקבל פרס על עבודתו ועל משאו אין לו אלא שכרו אשר ינתן לו על עשותו רצון המלך . אך מלאכת עבודתו לא העדיפ' לו הנאה או שלמות ולא הטיבה לו כלום מצד עצמה . וכן אשר חטא וימרוד במלך ותלו אותו על עץ אין רעתו רק אשר שלם אותו בראשו על עברו רצונו . אך לא נפסד ולא נפחת איכותו על יד חטאתו אשר חטא לו . אך בני ישראל עבדי ה' לא כן המה בעבודתם את אלהי עולם ה' . כ " א שכל מצוה ומצוה ממצות ה' אשר האדם עוש' היא עצמו מקנ' בו קדושה . כמאמרנו בכל ברכות המצות אשר קדשנו כמצותיו כי המצוה עצמן הן המקדשו' אותנו . ואינו דומה האדם טרם עשותו המצוה באיכותו לאחר עשותו אותה . כי יהיה כזהב העולה במעלות שווי ע " י צרוף הכור כי יהיה מזוקק וטהור . כן המצוה תזככנו ותקדשנו . ולא בלבד את נפשו' כ " א גם עם רותו גויתו . והוא כי הלא כל מצוה ומצוה שורש' למעלה עם ה' וכאשר יעשנה פה האדם יתעורר האיר ההוא ויתרב' ויתפשט עד חומרם ז " ל שיברא מלאך המאיר לו ומעטרו בעולם העליון והוא המאיר לו ותעדנו בג " ע ככתוב אצלנו על מז " ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהם אורות שרפי קדש אשר נעשו במצותיהם . באופן שהמצות עצמן הן הן שכרן זולת אשר יוסיף הוא יתברך משלו על עשותם רצונו . וההיקש בעבירות כי נבראים מלאכי חבלה משחיתים שהן הן המרעים וממקום אותו על עשיתו אותן וכן המלאכי חבלה הדנים אותו בגיהנם . ( ג ) להודיע לישראל ישימו כל מעיינם ולבם לעבוד את ה' כי זה חסדו יתברך כי מדה טוב' מרובה ממדת פורענית . ( ד ) כי עם היות הדבר כן אל יקוץ בתוכחתו יתב' בעוה " ז ויבחר בדרך ה' אפילו ייצר לו פה . כי יבחר בחיי העוה " ב כי שם הוא העיקר . ( ה ) שלא יקוץ בעול המצות אם רב היא בעיניו כי הלא הבא ליטהר מסייעין אותו ואינו צריך לטרוח כ " א עד ההתחל' . כי אחרי כן כל אשר הוא עושה הוא יתברך העושה . הפך הבא ליטמא כי גם את הכל האדם הוא העושה את הכל קו לקו עד יירש גיהנם :
Deuteronomy.11.26.3 והן כל ה' הדברים האלו הנאמרים באמת מפי משה במקראי קדש האלו אחד לאחד . ובראשון היחל ואחר ראה אנכי נותן כו' והוא אשר פעל ועשה היא ית' במעמד הר סיני אשר טיהר וזיקק את בני ישראל כלם איש לא נעדר שלא פסקה זוהמתו ממנו ויוכן לנבואת פנים בפנים ויאספם ויקבצם יחד כלם . אך בדברו אתם לא דבר רק עם כל אחד וא' ואמר אנכי ה' אלהיך ולא אמר אנכי ה' אלהיכם . וכן אמז " ל שהדבור עצמו הי' מדבר עם כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כו' . הנה כי גם שרצה הקב " ה יעמדו יחד כלם כי אינו דומה המצוה נעשית ברוב עם לאשר הנעשים במעטים עכ " ז הודיעם כי אל כל אחד ואחד הוא ית' נותן לו את כל תורתו . וזה מאמר משה פה באומר ראה אנכי כו' לומר ראה נא והבט כל איש פרטי מכם מה שאני נותן לפני כולכם כי גם שאתם כולכם מקובצים לשמוע השמיע' ברוב עם זכות' מרובה . עכ " ז עם כל יחיד אני מדבר וזהו ראה אנכי נותן לפניכם . וע " פ דרכו רמז באו' נותן כי מתנה טובה היא מוסרו הטוב הלזה ולא יחשבוהו לעול על צואר . ועל הב' אמר ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעון כו' לו' אל יעלה על רוחכם ששכר המצוה הוא דבר נפרד מן המצות עצמן וכן עונש העבירות כי לא כן הוא כ " א אשר תשמעון היא עצמה הברכה כי המצוה עצמה היא המאשרת ומענגת ומעטרת את האדם כי אור שורש המצו' למעלה מתברך ומתרבה וע " כ ברכה תחשב וזהו שלא אמר טובה ורעה רק ברכ' כי יתב' אור המצוה עצמה ויתרבה . וההפך בעובר עבירה על כן קללה תראה וזהו הברכה אשר תשמעון והקלל' אם לא תשמעון כו' . ועל הג' אמר את הברכ' כו' והקלל' כו' לומר הנה הברכ' לא בלבד תקבל שכר' כ " ח שזולת הקרן קיימ' לעוה " ב גם יהיו לכם פירות בעה " ז . משא " כ העבירות כי אין להם פירות כמז " ל ע " פ אמרו צדיק כי טוב כי פרי כו' אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעש' לו . וזהו את הברכה כי מלת את באה לרבו' את פירות ברכת השכר . אך בקללה לא אמר ואת הקלל' כ " א והקלל' כו' . אין בה רק הקללה עצמה אך לא פירות . ועל הד' אמר אשר תשמעון את מצות ה' אלהיכם . ולבא אל הענין נזכירה מז " ל במדרש רבה על פסוק ראה נתתי לפניך היום את החיים כו' ובחרת בחיים שאמרו לא די שנותן לפנינו שני הדרכים כ " א שמייעץ אותנו שנבחר בחיים כו' . והלא כמו זר נחשב מאמר' זה כי אדרבה הוא מן התימ' למה זה צריך לייעץ כי אחר הודיעו הטוב והרע מה צ " ל שיבחר בטוב ומי יתן ומי ימיר טוב ברע . אך הנה הוא כי גם שירא' האדם שבעבוד את ה' ייסורין יבואו עליו אל יקוץ כ " א יחזיק לעבוד' ה' ויבחר בחיים האמתיים של העוה " ב שהם ע " י יסורין וזה יאמר פה את הברכה אשר תשמעון ולא אמ' אם תשמעון ע " ד או' והקלל' אם לא תשמעון . אך הוא לרמוז לנו ע " פ דרכו עצת ה' אותנו לו' שנבחר בחיים וזהו הברכה אשר תשמעון כלו' הברכ' היא אשר תשמעון בודאי אל מצות ה' . וזה שאר צורך לייעץ הלא בין יתנהג עמכם במד " ר בין יתנהג במדת הדין וז " א מצות ה' אלהיכם לומר בין בהיותו מתייחס עמכם בתואר ה' שהוא רחמים בין בהתנהג בתואר אלהיכם שהוא דין אל תמוש משמוע אל מצותיו . וז " א אשר תשמעון ולא אמר אם תשמעון שהוא מורה ספק רק לשון מורה על עצה טובה כי זה הוא אשר יעשו הפך הקללה שאמר בה אם לא תשמעון . ועל הה' כיון במה שעל הברכה לא אמר רק השמיע' ועל הקללה אמר אשר יעשה ע " י מה שלא ישמעו שהוא אומר וסרתם כו' . והוא כי למה שהבא ליטהר מסייעין אותו ע " כ לא יתייחס אל האדם בעצם רק התחל' אשר בא ליטהר כי כל אשר יעשה אחרי כן הוא ית' העוש' בסייעתו אותו . משא " כ בבא ליטמא כי גם כל מעשהו אל האדם יתייחס כי הוא המתחיל והוא הגומר כי אין מסייעין אותו אלא שפותחין לו והוא העושה בעצם כל הנמשך מהתחלתו עד תומו . וז " א בדברו על מעשה הטוב אשר תשמעו אל מצות ה' לומר הברכה אשר לפניכם שתעשו בבחירתכם הוא אשר תשמעו כו' כי השמיעה שהוא היותכם באים ליטהר בשמעכם לעשות כי בזה אתם השומעים ומתייחס אליכם . אך המעשה שאחר הביאה לטהר שהוא הנמשך אחר השמיע' לא אליכם יתייחס בעצם כ " א לה' לבדו המסייע אתכם . ע " כ הברכה היא השמיע' אני או' אשר תשמעו אך לא הנמשך ממנה . אך אמנם לא כן הרשעים כי הקללה שהוא אם לא תשמעו לא בלבד ההתחל' כ " א גם הכל אתם העושים כי וסרתם אתם מן הדרך כי כל המעשה אשר ימשך אליכם יתייחס כי הבא לטמא אין מס " א רק פותחין לו והוא העוש' :
Deuteronomy.11.26.4 או יאמר ראו נא מה בין קיום מצות להפכן כי במצוה מחשבה טובה מצרפה למעשה משא " כ בעבירה . וזהו הברכה אשר תשמעון שהוא השמיעה אל מצות ה' אלהיכם כי תשמעו לשמן למה שהם מצות ה' אלהיכם שהיא מחשבה טובה זה יספיק ליחשב ברכה וזכות כי הוא ית' מצרפה למעשה . ע " כ אני אומר שע " י השמיעה ימשך שתעשו כי המחשב' בלבד כבר הוא מעשה . אך בקללה אין העדר השמיעה שאוטם משמוע אזנו מחמת מחשבה לבלתי עשות מצטרפת למעשה עד בא מעשה הרעה אל הפועל שהוא וסרתם מן הדרך שהוא דרך ה' בכל מצותיו . אך זה הוא ביתר מצות . אך כאשר מהן המשכו עד עבוד אלהים אחרים לזה אין צריך מעשה כי המחשבה תספיק כנודע מפסוק למען תפוס את בית ישראל בלבם . וז " א ללכת אחרי אלהים אחרים כי המחשבה ללכת עון וקללה תחשב . ואמר אשר לא ידעתם הוא כי מתחלה לא יתפתו אחרי אלהי מצרים או אלהי סיחון ועוג אשר ידעום כי הרי ראו שלא הצילו את עובדיהם מידו ית' אך ילכו אחרי אשר לא ידעום שלא הכירו עדיין חסרונן . עוד כיון לומר אל יעלה על רוחכם לומר כי כאשר הברכה היא אם תשמעון אל מצות ה' כך הקללה תהיה אם תשמעו אל דברי עונות כי לא כן הוא . כ " א גם העדר שמיעה אל מצות ה' יספיק כי הלא מזה ימשך שוסרתם מן הדרך שהיא דרך לעשות מצותיו ומזה ימשך גם ללכת כו' :
Deuteronomy.11.29.1 והיה כי יביאך כו' . לבא אל הכתובים נשים לב אל מלת אנכי וגם אל ענין היות זה מפיו ית' ובהר גריזים ובהר עיבל מפי ישראל עצמם כי הם האומרים ברוך אשר יקים ארור אשר לא יקים שהוא מפי הכהנים . אך הדבר דומה למלך או שר האומר לאנשיו הנה עד כה לא הטבתי אתכם והנני מצוה אתכם תעבדוני אך כעת לא אכביד עליכם בעונשי ייסורין על אשר לא יעבדני כ " א דרך עצה איעץ אתכם תעשו רצוני וייטב לכם . אך לא אכביד עליכם בעונשים גדולים אם תעברו רצוני . עד אטיבה אתכם ואז אצ " ל שראוי לעונש גדול אשר לא יעבדנו כי אם אתם מעצמכם תכירו ותדעו כי עונש גדול ראוי לכם ומאליכם תקבלו עונש אם לא תקבלו אל דברי . וזהו ענין הכתובים שאמר משה ראה אנכי האומר אליכם ונותן לפניכם ברכה וקללה לא באלה ולא בארור . וזה למה שהוא היום כלומר שעדיין לא עברתם את הירדן ולא ירשתם את הארץ העיקרית על כן איני מכביד רק נותן ומשים הדבר בפניכם . וזהו שפי' ואמר הברכה אשר תשמעון כו' לומר הברכה אשר אמרתי אינה כמשמעה לומר ברוך אשר יקים והקללה ג " כ אינה כמשמעה ארור אשר לא יקים רק הברכה פירושה אשר תשמעון והקללה אם לא תשמעון שקללה תחשב לכם רוע הדבר . ושמא תאמר למה יהיה זה הדבר בבחירי ולא תאמר לנו מהיום בקללה וברכה כפשוטה שנקבל באלה ובשבועה . לז " א והיה כי יביאך ה' אל הארץ כו' אז אין צ " ל אני אלא אתה בעצמך אחר קבלת הארץ הטובה ונתת את הברכה כו' ואת הקללה כי תקבל באלה ובשבועה כי תראה כי הטבתי עמך ואל ארץ זבת חלב כו' הביאותיך ואז ונתת את הברכה ואת הקללה כלומר הטבעית כפשוטה . וזהו ענין ה " א הידיעה מה שלא אמר כן בפסוק הראשון רק ברכה וקללה עד בואו לפרש . ושעור הכתובים ראה אנכי נותן לפניכם היום שהם ב' דברים . א' שאנכי הנותן ולא אתם . ב' שהוא שימה לפניכם בלבד כדבר בחירי . זה הוא למה שהוא היום שעדיין לא אל ארץ זבת חלב ודבש הבאתי אתכם ועכ " ז יש מציאות ברכה וקללה אך לא כפשוטן הברכה ברוך אשר יקים ארור אשר לא יקים רק הברכה היא אשר תשמעון והקללה אם לא תשמעון כו' . אך אחר שיביאך ה' כו' אז בראותך שהטיב ה' עמך אז לא תיחל עד שזולתכם יאמר לכם ארור אשר לא יקים כו' כי אם אתה בעצמך תתן את הברכה כו' והקללה כו' כי מעצמך תכנס בעול תורה ומצות בברכה וקללה לאמר ארור האיש ולא יהיה ברכה והקללה שלא כפשוטן רק את הברכה כו' ואת הקללה כו' סתם שהוא כמשמען ברוך כו' ארור כו' . או ירמוז היותם שם כמשמעו כאומר את הברכה ואת הקללה כי ריבוי האת בכל א' הוא לרבות כי על מה שקיום המצוה היא ברכה עוד יוסיפו ברכה אחרת והיא לומר ברוך אשר יקים וכן בקללה מלבד העון שבעצמו הוא קללה עוד תוסיף לומר ארור האיש רשר לא יקים כו' :
Deuteronomy.11.30.1 הלא המה בעבר הירדן כו' . הלא תאמר למה זה בחר ה' תהיה קבלת התורה באלה ושבועה בהרים ההם מבשאר מקומות א " י ומבארץ סיחון ועוג שגם היא נתחלקה לשבטים . אל תתמה על החפץ כי הלא כמה בעבר הירדן שהוא בגבול קדוש מאד מה שאין כן בארץ סיחון ועוג ולא במקום אחר ממקומות עבר הירדן יען כי אלה הם אחרי כלומר נכנסות תוך גבול הארץ מופלג מירדן שבשפת הגבול והוא דרך מבוא השמש שהוא לעומת המזרח שיכנסו בו מורה היותם נכנס הרבה בתחום א " י והם בארץ הכנעני היושב בערבה ולא בארץ הכנעני היושב בהר כי אותם הם בתחלת הכניסה אך שבערבה הם באמצע . וגם הם מול הגלגל כלומר שיש בחינה אחרת על היותם מול המקום ששרתה שכינה י " ד שנה של כיבוש וחילוק שהיה משכן בגלגל . והברכה והקללה היה ראויים ליאמר סמוך לי " ד שנה מיד . וש " ת א " כ יהיה בגלגל עצמו לז " א אצל אלוני מורה והוא כי שם נשבע ה' פעם ראשונה לאברהם לתת לישראל הארץ שנאמר ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה כו' ויאמר ה' אל אברם לזרעך נתתי כו' . ושמא תאמר ומה בכך ואיזה יחס יש לקבלת התורה באלה ושבועה אצל נתינת הארץ שעל כן יהיה ראוי יהי' אצל אלוני מורה ושיהיה בעיקר א " י . לז " א כי אתם עוברים את הירדן כו' ושמרתם כו' כלומר אל יעלה על רוחכם בנתינה הארץ לישראל וירישתם אותה היא לאכול מפריה ולשבוע מטובה רק לקיים התורה ומצות כי שם עיקר' מקום מקודש כנגד ארץ העליונה מתייחסת אל תורה ומצותיה והאושר אשר לעומתה . ומתקדשים ומתקשרים העולמות על ידם לנוכח . ולא דרך עקלתון כמקיים תורה בח " ל . א " כ אחר שזה תלוי בזה ראוי שעיקר קבלת התורה שהיא באלה ושבועה תהיה בה במקום ששם נדר אותם הקב " ה לישראל . וזהו כי אתם עוברים כו' איני רק כדי שושמרתם את כו' ולא לדבר אחר וע " כ תלוי זה בזה ומתייחס זה לזה כמפורש . או יאמר מעין זה תדעו למה בחרתי בהרים ההם הלא הוא כי הלא המה בעבר הירדן כו' כדלעיל . ואם תאמרו כי אחר שהיות מול הגלגל היא מעלה למה לא היה בגלגל עצמו לזה אמר אצל אלוני מורה כי בחר באלה שהם אצל אלוני מורה אשר שם נדר ה' הארץ לאברהם כי רצה הקדוש ברוך הוא תהיה שבועה זו כי ארור בו שבועה במקום שהארץ אשר נשבע ה' לתתה לאברהם ולזרעו ניתנה במקום למען יזכרו לקיים גם שבועתם שמקבלים במקום ההוא כאשר קיים הוא יתב' שבועתו בארץ אשר היא ניתנה במקום ההוא . ושמא תאמרו הלא אמרתי כי כאשר יביאני ה' אל הארץ על ראותי את כל אשר היטיב ה' לי אז גם אעשה את שלי ומקבל מפי עצמי את התורה באלה ושבועה על הר גריזים והר עיבל אשר המה אצל אלוני מורה ומה זו המתנה אשר נתן לי ה' במתנת הארץ הלא את אבותי אני יורש ירושת כולם ככל איש היורש את אביו אל תאמר כך כי הלא אתם עוברים כו' . ולבא אל הענין נקדים אשר למדונו רז " ל בחלקם בין ירושה למתנה כי ירושה אין לה הפסק ומתנה יש לה הפסק כנודע בגמרא כי על הנותן לבלתי יורש בלשון מתנה יכול לומר ואחריך לפלוני משא " כ ליורש כי ירושה אין לה הפסק . ונבא אל הענין אמר אל יעלה על רוחכם כי ירושת אבותיכם אתם יורשים ירושת עולם . כי הן אמת ידעתי כי אתם עוברים את הירדן דעתכם היא לבא לרשת בתורת ירושה שאין לה הפסק והוא כי במה שאתם עוברים את הירדן שתהיה העבר' על ידי נס שהוא שבנהר יעברו ברגל שהירדן יסוב לאחור על ידי כן יראה לכם כי ה' עמכם ובתורת ירושה אתה בא לרשת בלי הפסק באופן לא תעזוב מכם שתהיה ירושת עולם . אך לא כן הוא ית' עמכם כדעתכם זו כי אם אשר ה' אלהיכם נותן לכם בתורת מתנה שיש לה הפסק שאם לא תעשו רצונו תהיה אחריך לזולתך . אך תוכלו לעשותה ירושה אם תזכו וזהו וירשתם אותה וישבתם בה שתעשוה ירושה שאין לה הפסק ע " י מה שושמרתם לעשו' כו' שע " י זכיות אלו מה שה' אלהיכם נותן בתורת מתנה תעשוה ירושה כמדובר :
Deuteronomy.11.30.2 והנה באחד מהדרכים כתבנו על פסוק את הברכה אשר תשמעו כו' שכוון על מחשבה טובה שהקב " ה מצרפ' למעשה יתכן יאמר עתה . אל תאמרו כי במחשבה לבדה אני חפץ כי הלא טוב טוב הוא עד אין קץ לגמור את כל המעשה . אך אמרתי כן על כי אתם עוברים כבר את הירדן לבא לרשת בקרוב מאוד וירישתם כו' ואין פנאי כעת בזמן הקרוב לעשות המצות קודם בא אל הארץ כדי לזכות לזה . על כן ושמרתם לעשות שתשמרו בלבבכם לעשות אותם גם שלא תעשו אותם טרם בואכם אל הארץ המחשבה מצורף למעש' כדי לזכות ע " י כן לבא לרשת . ועוד ב' כי הנה אלה החוקים אשר כו' אבד כו' כי הראשונים מהם הם אבד תאבדון כו' שהם דברים שא " א לעשותם קודם עבור את הירדן ע " כ איך תזכו במצות ההם אם לא במחשב' שתשמרו אותם מעתה בלבבכם לעשותם והוא יתברך יצרפם למעשה מעתה :
Deuteronomy.12.1.1 אלה החוקים והמשפטים כו' . ראוי לשום לב . ( א ) אחר אומר ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים כו' היה לו להזכירם מיד ולומר אבד תאבדון כו' מבלי יחזור לומר אלה החוקים והמשפטים כו' . ( ב ) שהיחל בלשון רבים ואח " כ אמר לך לרשתה בלשון יחיד ואח " כ אמר אשר אתם כו' לשון רבים . ( ג ) כפל אומרו אבד תאבדון . ( ד ) אומרו את כל המקומות כי הלא איך אפשר לאבד את המקומות האם יאמרו ערו ערו עד היסוד בהרים ובגבעות ומה גם במאמר ז " ל אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ולא עוד אלא שבסמוך סותר זה ואומר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא שיורה שהאיבוד הוא את שמם מן המקום אך לא את המקום ואיך אמר בתחלה את כל המקומות . ( ה ) אומר אשר אתם יורשים אותם שהוא מיותר . ( ו ) למה מסיים מקומם באומר על ההרים כו' הם ילכו ויאבדו אותם מכל מקום שימצאון . ( ז ) אומרו ונתצתם כו' אחר אומר שיאבדום מה צורך לאומרם וללמדם איך יאבדום . ( ח ) אומר ואבדתם את שמם מה הוא אשר יעשו על האמור שיתקיים בו איבוד את שמם מן המקום ההוא :
Deuteronomy.12.1.2 אמנם הנה כתבנו למעלה שאומר לעשות הוא כי מעתה טרם יעברו את הירדן ישמרו בלבם לעשות בפועל החוקים והמשפטים כו' כי מחשבה טובה הקב " ה מצרפ' למעשה . והנה כלל את הכל כי אמר את כל החוקים ואת המשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום כי זה כל התורה . והלא כמו זר נחשב לומר שעתה טרם עברם את הירדן יתרפו מעשות מצות רק במחשבה בלבד והלא כמה מצות אפשר לקיימן מעתה ולמה לא יעשו אותן . לז " א אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון בלבבכם לעשות' אחרי כן ולא תעשון מעתה בפועל הלא הם אשר אי אפשר לכם לעשותם כעת והוא אבד תאבדון כו' ונתצתם כו' כי הלא א " א לכם לעשות' מעתה כלומר אך כל אשר תמצא ידיכם לעשות מעתה תעשו . אלא שמה שכלל תחלה את כולן הוא לומר כי כולן מחשבת עשייתן מצטרפת למעשה אך לא שלא ישתדלו לעשות' . ואמר אשר נתן ה' כו' לומר מה שכתבנו למעלה מה בין לשון ירושה ללשון מתנה כי ירושה אין לה הפסק ומתנה יש לה הפסק ואמר אלה החקים אשר תשמרון לעשות . ושמא תאמרו מה צורך לעשות לקיים לנו את הארץ והלא היא ניתנה לנו מאתו ית' אשר נתן לאבותינו ולנו . ולז " א אשר תשמרון לעשות הוא למען תתהפך לכם אשר נתן ה' לכם בתורת מתנה שיש לה הפסק לירושה שאין הפסק . וזהו אשר נתן ה' אלהי אבותיך לך לרשתה כי תהיה לך לירושה בלי הפסק ע " י מעשים האלו אשר תשמור לעשות . והוא כי הוא ית' לא אמר רק לך ולזרעך נתתי את הארץ שהיה בלשון מתנה . ועוד טעם שני והוא כי המתנה לא היתה כי אם בהיותכם בעלי אחדות וזה אמר אשר נתן ה' אלהי אבותיך לך שהוא לשון יחיד כאומר לזרעך נתתי כי זרעך הוא לשון יחיד אך על יד מצות אלו יהיה לרשתה ירושת עולם גם שלא יהיה לכם אחדות ליזכר בלשון יחיד . כ " א גם אם תפסידו האחדות תתקיימו בה כל עוד שאתם צדיקים בשאר דברים כאשר היה בימי שאול וז " א כל הימים אשר אתם חיים על האדמה שעם היות פירוד ביניכם אתם צדיקים נקראים חיים בהיותכם על האדמה . ולא רשעים הנקראים מתים עודם על האדמה . כנודע מרז " ל על פסוק ובניהו בן יהוידע בן איש חי וכי כ " ע בני מתים נינהו אלא שהצדיקים במיתתם קרויים חיים והרשעים בחייהם נקראים מתים . עוד כוון באומר בארץ אשר נתן ה' כו' . לומר כי הנה היה מקום שיאמר נא ישראל אם חביבה היא כ " כ מצות נתוץ והאביד והרוס את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים א " כ איפה למה תאמר שנשמור לעשות הדבר בארץ ישראל ולא תצוה להתפשט בכל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר נוכל עליהם לנתוש ולנתוץ את כל מזבחותיהם ופסילי אלהיהם גם שיהיה בח " ל . לז " א בארץ אשר ה' אלהי אבותיך נותן לך לומר אין קפידתו יתברך להעביר גילולים רק ממקום הקדושה וז " א בארץ אשר ה' כו' נותן לך כי ארצו היא קדושה . וזה רמז בטעם שעל מלת בארץ כמרים קול ואומר בארץ העליונ' הקשורה למעל בארצות החיים והראיה כי היא אשר נתן ה' ואין הוא נותן דבר בלתי חשוב עד מאד . ומה גם שצירף לתתה לך זכות אבות וז " א אלהי אבותיך כי אין זה רק להיותם קדושה ושם צוה ה' להעביר הטומאה ממנה :
Deuteronomy.12.2.1 אבד תאבדון כו' . הנה קרה לו יתברך כמלך החפץ יבנו לו פלטרין לדור בו והנה המקום בלתי טהור מטנופת ודברים מאוסים ומצוה כי ראשונה יפנו המקום מכל חלאה ואחרי כן יבנו בה ארמון על משפטו לשכון לפי כבודו שם . כך הוא יתברך רצה לזכות את ישראל לדור ביניהם בבית אשר יבנה לה שלמה בחכמתו . וירא והנה אינו לפי כבודו להשרות שכינתו בתוך טומאת טנופת ע " ג אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם ע " כ הקדים ויצו עלינו לטהר את הארץ ככל הכתוב בב' הפסוקים האלו . ואחר אבד את שמות הבעלים והאלילים כליל יחלופו מן הארץ הלזו הקדושה . אז צוה על מקום אשר יבחר לשכון יה אלהים וזהו כי אחר צווי זה מצונו יתברך לבנות לו בית לשכן שמו שם כאמור ואבדתם כו' והיה המקום אשר יבחר ה' כו' . ונבא אל התכת הכתובים אמר אבד תאבדון לומר אל תירא ואל תחת מלאבד את אלהיהם כי הבל המה והראי' שלא הצילו את עובדיהם מידם וז " א אבד תאבדון כו' לומר אחר האבידכם את הגוים תאבדון גם את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים . ופי' ואמר מה שאמרתי אבד תאבדון הוא אשר אתם יורשים אותם לו' שאחר שאתם יורשים אותם ולא הצילום אלהיהם מידכם לא תירא מהם ותאבדון . ואשר אמרתי את כל המקומות אינו קרקע הארץ שעבדו שם כי אם את אלהיהם על ההרים כו' ולא ההרים אלהיהם . ועוד שהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת עץ רענן ואם היית מאבד המקומות היית משחית עיקר הארץ ואילנותיהם הרעננים . וש " ת א " כ איפה איך אמרתי את כל המקומות הלא הוא כי ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם כו' שהיא שהמזבחות ומצבות ואשריהם הם המקומות שעבדו וקיטרו בהם לאלהיהם אותם תאבדו ואחר כך ופסילי כו' . והוא לומר אם ירך לבבך משלוח יד באלהיהם כי תירא מהם הלא אמרתי לך אשר אתם יורשים אותם ולא הצילום אלהיהם . וזאת שנית תעשה תתחיל תחלה בקל ותהיה קונה לב ואבירות גם על החמור . והוא כי תחל' ונתצתם את מזבחותם שאינו כי אם הפריד אבנים אלו מאלו . ואחר כך ושברתם את מצבותם שהוא לשבור את אבניו ממש ועדיין נשארו חתיכות אבנים . ואחר כך ואשריהם תשרפון באש שלא ישאר דבר . ואחרי כן את הפסילים בעצמם תגדעון שהוא את הפסילים של אלהיהם והוא כי הפסילים המה לא אלהים כי אם שהיו עושים אותם הגוים דוגמת מלאכים או הוברי שמים וזהו פסילי אלהיהם שהוא פסילים של אלהיהם תגדעון את הפסילים . ועל ידי כן ואבדתם את שמם של אלהיהם הנזכר אשר היו דוגמתם מן המקום ההוא כי עד כה על ידי הפסילים היו נזכרים שם ועתה אבד שמם משם . או יאמר אבד שהוא את הע " ג ומזבחותיהם למטה ועל ידי כן תאבדון את כחות טומאותם השורה בהם . ופי' ואמר מה שאמרתי אבד הוא את כל המקומות כו' . ושמא תאמר הלא נבטל אותם טרם נזכה בהם כענין כל ע " ג של עו " ג שהוא מבטל והישראל נהנה ממנה וממזבחותיה . לז " א אינכם יכולים לעשות כן רק לאבדם כי הלא אתם יורשים אותם את המקומות ההם עם אלהיהם ואחר שהמקומות שלכם כל אשר בם נעש' ע " ג של ישראל ואין לה ביטול . ואשר תאבדון הוא בין אשר על ההרים הרמים כו' והוא כי הנה א' מהטעיות הגוים ההם הוא שחושבים שיש אלוה שכחו בהרים ויש שכחו בבקעה כאשר חשב מלך ארם על מלכו של עולם יתברך באומר אלהי הרים אלהיהם ולא אלהי עמקים הוא . ע " כ אמר ה' לאבד בין אלהיהם שעל ההרים הרמים בין אשר על הגבעות שהוא במיצוע בין אשר שתחת כל עץ רענן שהוא בעמקים ומישור כנודע מטבעם . והלא צויתו התחיל מאלהיהם ואם ירך לבבכם התחילו מן הקל תחלה כי ונתצתם כו' כדלעיל . ועד כה פירש אשר אמר למעלה באומר אבד . ועתה פירש ואמר ומה שאמרתי שע " י כן תאבדון הוא כי על יד כן ואבדתם את שמם מן המקום ההם הוא שם שורש טומאת הע " ג ההיא כמדובר . עוד יתכן כוון יעשו להם מעין ד' מיתות ב " ד כנגד סקילה אמר ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם . וכנגד שרפה אמר ואשריהם תשרפון באש . וכנגד הרג אמר ופסילי אלהיהם תגדעון . וכנגד חנק שהוא לדחוק את האדם עד תצא רוחו ממנו אמר ואבדתם את שמם שע " י מה שיעשו שפטים בפסיליהם וישנו המקום מדברים טמאים לדברים של קדושה ידחקו את כח הטומא' ששרתה שם עד יתגרש משם ויצא הרוח טמא ההוא ויאבד שמו מן המקום ההוא וזהו ואבדתם כו' :
Deuteronomy.12.4.1 לא תעשון כן כו' . ראוי לשום לב . ( א ) הלא כמו זר תחשב אזהרה זו כי מי זה יערב אל לבו לעשות לה' כדבר הרע הזה שיצטרך להזהירו שלא יעשה כן . והנה ארז " ל שהוא אזהרה למוחק את השם והן אמת שאם זה בלבד היא הכונה בלתי נמשכת יפה גזרת אומר כי אם אל המקום כו' עם הקודם . ( ב ) אומר מכל שבטיכם שהוא מיותר . ( ג ) אומר לשכנו תדרשו שגם זה אין צורך בו כי הי' די יאמר כי אל המקום אשר יבחר ה' תבא . ( ד ) שלא יאמר מה שלשכנו ידרשו וגם לא מלת שמה . ( ה ) אומר תדרשו לשון רבים ובאת שמה לשון יחיד :
Deuteronomy.12.4.2 אך יתכן כי הנה ממוצא דבר אשר אמר את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן . הלא יצא עתק מפי איש לדבר ולומר הלא גם שכל אלהי העמים אלילים ובאבדם . הלא נינקוט מינייהו מדה א' הנראית כי טובה ההיא הלא היא כי ייחדו מקומו' רבים לעבודתם בהרים הרמים ובגבעות כו' ונעשה כן גם אנו לאלהי אמת לעשות בתי מקדש רבים ונכבדים ליחידו של עולם לפחו' בכל פלך ופלך בנחלת כל א' השבטים יבנו בית המקדש אחד לבל בני השבט באופן לא ירחק דרך בית המקדש משום א' מהשבטים ולא יקנאו על השבט אשר בנה הבית בחלקו . לז " א לא תעשון כן להרבות בתי עבודה לה' כדרך הגוים . ואל נא תאמרו הלא זה יהיה אם היינו עובדים באיזה מהם לזולתך חלילה כדרך הגוים שעובדים לאלהים רבים כמ " ש אלהיהם על ההרים כו' ואפילו בעם אחד ימצאו אישיהם מתחלפים איש פלוני יעבוד ע " ג פלוני' ופלוני פלוני' כאשר יכחשו כי כאשר אחשוב כי הוא ענין הכתוב כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו לומר שרבוי עמים יתחלפו אישיהם ללכת כל איש ואיש בשם אלוה אשר ייחד לו . אך אנחנו כלנו נלך בשם ה' המיוחד לעולם ועד . וזהו שלא נאמר כי כל העמים ילכו בשם אלהיהם . וזה יהי' ענין הכתוב פה פן יאמר נא ישראל הלא אם נעבוד כל שבטינו בייחוד אליו יתברך גם כי כל שבט יהיה לו ענין בפני עצמו ובה " מ בפני עצמו מה בכך . לזה אמר לא תעשון כן להרבות מקומות גם שיהיו כלם לה' אלהיכם ואין זה כי אם אל המקום אשר יבחר ה' לבדו . וטעם קנאת השבטים איננה כי מקום הר הבי' נקנה בדמי כל כללות ישראל כנודע ויש בו חלק לכולם וז " א מכל שבטיכם . ושמא תאמר כי עתה שירחק המקום בקצוי ארץ ישראל ויצטרכו לדרוש בדרכים ממקום למקום איזה המקום בחר לו יתב' והוא טורח ואולי ימנעו אנשים מלכת שמה . שני' כי אולי יפגע באיש בלתי הגון ויסירנו מלבו וימנענו מלכת מה שאין כן במקום קרוב שלא יצטרכו לשאול איה מקום כבודו יתב' כי אולי יאמ' הנשאל האם הוא במקום זולת מקום ושכיוצא בזה . על שתי אלה אמר על הראשונה לשכנו תדרשו כלומר אל נא יחשב לטורח לדרוש איה בית ה' . כי הלא לשכנו יתב' תדרשו ואין להם אושר גדול מזה יהיה טרחכם ומשאכם ומחתכם על שכונת הש " י כי זכות גדול הוא על דרך מה שנחשב לאברהם שהיה שואל איה המקום באמור אליו הוא יתברך אל הארץ אשר אראך . ועל דרך זה הוא מה שאמר הקדוש ברוך הוא לירמיה אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד שאמר לו אל יראה לך שאתה הולך לבטל' ואינך מועיל עם ישראל כי אם תשוב ואשיבך הרבה תרויח שלפני תעמוד . ואל תתיירא שתתהפך אחריהם כי ישובו המה אליך ואתה לא אליהם . על דרך זה נאמר פה אם תצטרך להיות דורש ושואל לא יהי' עליך לטורח כי לשכנו ית' תדרשו ורב לכם שכר הרבה על הדב' . ועל השניה אמר ובאת שמה כלומר הנני מבטיחך שתבא שמה ולא יעצרך איש כי גדול שמו יתב' בגוים . ולא יקרה כמ " ש ז " ל במדרשו' שקרה לעובדי גלולים שהיה הולך אל עבוד' גלולים והי' דורש מקומ' איה וא " ל איש אחד כמה ימי שני חייך אמר שמוני' שנה אמר לו והלא אם היתה הע " ג ההיא יכולה ללכת היא היתה ראוי' לבקרך יותר כי אתה גדול ממנה שאתה בן שמונים שנה והיא בת שנים כי נתחדש' מקרוב . אך הוא יתברך גדול שמו בגוים באופן שלא ימנעך איש מלבא כי אם ובאת שמה . ולא עוד אלא שכ " כ ייטיבו אשר ידברו לכם הנדרשים בדרשכ' איה בית ה' שיספיקו להקנו' בכם שלמות וחסידו' ויושר לבב עד גדר שגם אם בלכתכם במה הייתם מחוסרי אחדו' והולכים בפירוד לבבות תקנו אחדות עצום לעשות המצוה ההיא וזהו לשכנו תדרשו בלשון רבים ובאת שמה בלשון יחיד כי גם שבעת הדרישה יהיה בפירוד אח " כ ימשך ממנה כי ובאת שמה באחדות . גם יתכן שמפורש בלשון מה הוא הדב' שהיה פחד שעליו יתלחשו הנדרשים ויסירו מלבם . והוא באומר לשכנו תדרשו כי הלא תשאלו איה שוכן ה' כי בזה ימצא הנשאל פתחון פה לומר האמנם ישב או ישכון יה אלהים על הארץ ומה גם תוך בית ואיזה בית אשר תבנו לו והוא מקומו של עולם וכל הארץ מלא כבודו . באופן תשוב מדרכך . ולא עוד אלא שגם אתם השואלים תדרשו בפירוד הלבבות כי קצתכם יהיה לבם נוקפם ע " ז וקצתכם ייטיב לכם באופן יצדק לומר בכם תדרשו לשון רבים על פירוד שבלבבו' . ועכ " ז אין צ " ל שלא תמנעו מלבא שמה כ " א גם תלכו כלכם בלב א' וזהו ובאת שמה בלשון יחיד אלא אדרב' בדרישותיכ' בכל ערי שבט ישראל לא יעדרו ממתיקים הדבר ומודיעים איזה הדרך ישכון אורו יתב' במקום אשר בחר . עוד כוון באומ' ובאת שמה ולא אמר והלכת שמה . לומ' שני פעמים על אשר בחר ה' במקום ההוא בייחוד לכל ישראל ולא במקום זולתו . הא' . באומר המקום אשר יבחר ה' לשום את שמו שם כי כל כן ראוי שאחרי ה' ילכו אל המקום אשר שמו שם . ב' כי שם שורשי נשמו' עם בני ישראל . כי הוא מכוון אל שער השמים אשר שם חופפה השכינה שתחת כנפיה שורשי כל נפשות ישראל . נמצאו ישראל בלכתם שמה כבאים ולא כהולכים כי הלא המה מתקרבים אל עצמם ואל שורשם ובאת שמה . עוד יתכן כיון ענין אחר ובו ימשכו כל הכתובים הבאים כאשר יבא ביאורם בס " ד . והוא כי הנה ידענו מרז " ל כי ב " ה של מטה מכוון כנגד ביה " מ של מעלה שנאמר מכון לשבתך הוא ב " ה של מעלה שבזבול . ועל כן בהבנות ב " ה למטה בהר המוריה המכוון כנגד של מעלה מתייחסים לבונים :
Deuteronomy.12.4.3 והוא מאמר שלמה בחכמתו באומרו בנה בניתי בית זבול לך לומר שבנה בנין כמו של מטה ושל זבול אשר לו ית' . וכן אמרו ז " ל כי כשהיה הכהן משרת למטה היה מעלה עליו הקב " ה כאלו היה משמש בב " ה העליון בעולם העליון . וכן הנכנס בשל מטה כאלו נכנס בשל מעלה כמאמרנו על פסוק נבואה למשכנותיו לומר נבואה כאחד לשני משכנותיו שבבואנו לשל מטה יחשב לנו כבאים בשל מעלה . וגם הוא מאמרנו על פסוק ירושלים הבנויה כעיר כו' לומר כי הנה יש בהמ " ק של מעלה ובהמ " ק של מטה וכן ירושלים של מטה וירושלים של מעלה . וכאשר הבא אל בהמ " ק של מטה יחשב כבא אל של מעלה כן הבא אל ירושלים של מטה הוא כבא אל ירושלים של מעלה . וזה מאמר הכתוב ירושלים הבנויה כו' לומר הנה יש שתי ירושלים אחד בנויה ואחד רוחניות מחוברת ומכוונת כמחוברה לה הם כאלו הם יחד וכאלו של מעלה גם הי' של מטה ממש באופן ששם עלו שבטים שלא בלבד עלו שבטים בירושלים של מטה כ " א גם שם בעיר שחוברה לה שהיא ירושלים של מעלה הנזכר עלו שבטים נמצאו היו בשני עולמות כאחד בשל מעלה ובשל מטה ואינו מן התימה כי הלא הם שבטי יה מתייחסים אל שם יה הכולל שני עולמות כי ביה ה' צור עולמים אל תקרי צור אלא צר :
Deuteronomy.12.4.4 ובזה נבא אל הענין אמר כ " א אל המקום אשר יבחר ה' לשום את שמו שם כי גם שבב " ה של מטה אין שכנו שם בעצם כי אם בשל מעלה כמ " ש ז " ל מכון לשבתך כי רק שבתו לא יתייחס אלא בשל מעלה . אך בשל מטה אינו רק ששם שמו ית' שם . עכ " ז אל תחשבו שבשבתיכם בב " ה של מטה אין לכם חלק בשל מעלה . כי הלא לשכנו שהוא של מעלה תדרשו איה מקום שבתו ית' אשר הוא שוכן כי שם הוא עיקר שכנו . וגם זה הוא אמת כי ובאת שמה כי בשכנו ממש אתה בא . והוא כמו שכתבנו כי איכות של מעל' מתלבש בשל מטה באופן שהבא אל התחתון הרי הוא כאלו בא אל העליון כי ע " כ היו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא אמ' אדם לחבירו צר לי המקום כו' :
Deuteronomy.12.4.5 או שעור הכתוב מעין האומו' והוא ע " ד מאמרנו ע " פ שמחתי באומרים לי בית ה' נלך . והוא כי לא היו אומרים ב " ה נלך רק בית ה' כאלו בב " ה של מעלה היו חפצים ללכת . ושמחתי כי הי' עולה על רוחם כי בשלמטה הוא גם כן בית ה' העליון כי בצד מה אחת הוא כי אין צ " ל בב " ה כי אם בירושלים עצמה העומד בה כעומד בירושלים של מעלה . כי הנה עומדו' היו רגלינו בשעריך ירושלים שהוא בשני שעריך בשל מטה ושל מעלה כא' כי איכו' העליונה נשפעת בתחתונ' . וע " ד זה הוא בב " ה מקל וחומר . וע " ד זה יאמ' הנה בשאלכם על ב " ה לשכנו תדרשו כי לא תאמרו איה ב " ה רק איה שכנו אשר לפי האמת אין זה רק העליון . אך עם כל זה בצד מה הנה כי כן יהיה כי הלא ובאת שמה כי כ " כ שפע העליון ישרה למטה כי הלא לבא שמה בשכני העליון תתייחס . ולא זה בלבד כי אם גם והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם כו' כי שמה בשכנו הנזכר תביאו עולותיכם . כי יחשב לכם כאלו בהביאכם את כל אלה פה הוא כאלו שמה בב " ה של מעלה תביאו אותם וכן ואכלתם שם כי מה שתאכלו ומה גם משלמיכם ומעשרותיכם מתכא דרחמנא תאכלו ויחשב לכם כאוכלים שם בשכנו הנזכר שהוא מתייחס לפני ה' אלהיכם בעצם שהיא בב " ה העליון . וזה תכירו כי כן הוא שיחשב לכם כאכלכם למעלה לפני ה' כי הלא ושמחתם בכל משלח ידכם כו' והוא כי הנה ידוע כי ברכת מזון האדם נשפע לו ע " י שולחנו כי בהיות מאכל שולחנו כרצונו ית' באופן שיחשב כאילו אכלו משולחנו של מקום שם יצוה ה' את הברכה כנודע מהשפע הנשפע על שולחנו . וא " כ לפי מדרג' מקום מערכת שולחנו כן יבורך . ואם כן בהיו' כי אכילתך תחשב כאלו היא בבי' המקדש של מעלה יופלג השפע הנשפע בנחת שולחנך עד גדר שושמחתם בכל משלח ידכם כי תכירו אשר ברכך ה' אלהיך בכבודו ובעצמו שלא ע " י מלאך או שליח כי מרוב השפע תכירו כי ידו עשתה המלאה והרחבה . ואמ' לשון יחיד כי לא האוכלים שם מתברכים בשוה על כן אמר ברכך לשון יחיד כי השגחתו יתברך פרטי' ומשלם לאיש כמעשהו . גם יהיה שעור הכתוב ע " ד זה שאומר ענין כתוב אצלנו למעלה שהוא יתברך בעבודה אשר יעבדוהו יחפץ בהתחברו' רב כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים העושים את המצוה . אך בשלמו את השכר א' וא' כי אינו דומה שכר ראובן לשכר שמעון או אפילו ששים רבוא העושים מצוה כא' אין גם א' נוטל בשוה אחד עם חבירו והוא כי פלס ומאזני משפט לה' לשקול כל מעשי איש ואיש לפי זהירו' או כונה או פנאי או שמחה אשר העדיף זה על זה . וז " א והבאתם כו' ואכלתם כו' ל' רבים . אך קבלת השכר בפרטו' לכל א' וזהו אשר ברכך כו' לכל א' וא' כמעשהו כמדובר : עוד יתכן שבא להזהיר את ישראל באוכל שם במקום אשר יבחר ה' שיאכלו שם בהשקפת היותם לפני ה' וזהו ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם . וע " י כן שיהיו במורא ומתוך ד " ת על השולחן ימשך שושמחתם . הפך מכל מקום שיש אכילה ושתיה שעושה רושם כי השטן מערבב השמחה . וזהו אומרו ושמחתם כי הלא תשרה שם שכינה ואין מקום לחצונים לערבב . אך בזאת שתהיה האכילה והשמח' בכל משלח ידכם ממעשה ידיכם כלומר שתזהרו בל יהיו עושק או גזל שאם הבאתם גזול אשר שנא ה' לא לרצון יהיה ולא תתייחס אכילתכם אל היותה לפני ה' . וגם לא תמשך שמחה כי השטן יערבב ח " ו . לכן עשו זאת איפה שיהי' כל האמור מן ההיתר כי הלא אשר ברכך הוא ה' אלהיך בהיו' מן משלח ידכם ולא מן הגזל . וא " כ ודאי שושמחתם כי היא יתב' אשר בירך אותך ישמחך בה כי טובתו יתברך שלמה :
Deuteronomy.12.5.1 לא תעשון ככל כו' . אחר צווי הבאת כל קרבנות ומעשרו' אל בית הבחירה בא לאסור הבמות ואמר לא תעשון ככל כו' שהוא כי כל אדם היה עושה במה לעצמו אך זה אינו היתר כעת רק על כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה ואל הנחלה זו בית עולמים . או למ " ד מנוחה זו בית עולמים נחלה זו שילה . אך בהמשך מקראות אלו ראוי לדרוש ולתור . ( א ) אומרו אחרי זאת ועברתם את הירדן כו' והיה המקום כו' כי הלא אשר אמר למעלה כי אם אל המקום אשר יבחר ה' כו' והבאתם שמה כו' האם קודם עבור את הירדן היה שאומר אחר הכל ועברתם את הירדן כו' הלא הראוי היה להקדים פסוק זה אל כל הקודם . ( ב ) אומרו והיה המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם שמה תביאו כו' כי הלא זה כבר נאמר למעלה כי אם אל המקום אשר יבחר ה' כו' והבאתם שמה כו' ולמה נאמר פעם שנית . ( ג ) כי למעלה אמר לשום את שמו שם ופה אמר לשכן שמו . ( ד ) אומרו למעלה ונדריכם ופה אמר ומבחר נדריכם וכן למעלה אמר ושמחתם אתם ובתיכם בלבד ופה אמר ושמחתם אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי אשר בשעריכם . ( ה ) אומרו השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה שהוא איסור במות והרי נאמר זה למעלה לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים כו' שהוא להקריב בבמות . ולמה חזר לאומר פה . ( ו ) שחוזר ואמר כי אם במקום אשר יבחר ה' כו' אחר שנאמר פעם ושתים . ( ז ) אומרו באחד שבטיך מה שלא נאמר לשון זה למעלה כאשר הזכיר המקום אשר יבחר ה' ( ח ) למה חזר ואמר שם תעלה עולותיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך שהכל מיותר כי נאמר פה ולמעלה . ( ט ) אומרו רק בכל אות נפשך תזבח כו' כברכת כו' כי הלא אם היה מצוה על צדקה וכיוצא בה היה צודק אומר כברכת ה' כו' אך על בשר תאוה הלא כמו זר נחשב . ( י ) אומרו הטמא והטהור כו' כצבי וכאיל כי אחר שהם חולין לא היה צריך לאומר . ( יא ) אומרו לא תוכל לאכול בשעריך מעשר כו' כ " א לפני ה' כו' במקום אשר יבחר כי הלא דבר זה נאמר שלש רגלים . ( יב ) אומרו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ולמעלה זה אמר לשון רבים אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם . ( יג ) אומרו ושמחתם לפני ה' אלהיך בכל משלח ידך כי הלא נאמר זה למעלה שני פעמים וגם בלשון רבוי . ( יד ) אומרו השמר לך פן תעזוב את הלוי . כי זה נאמר למעלה . ( ט ) למה אומר בלשון זה בלשון שלילה השמר פן תעזוב כו' ולא אמר בלשון חיוב שיתן ללוי וגם אומר על אדמתך יראה ייתור ומשולל טעם כי הלא כלם יושבים על אדמתם :
Deuteronomy.12.5.2 אמנם אומר כי הנה משה בגודל נבואתו כי כל מאמריו ממנו יתברך המה . הגיד מראשית אחרית . והוא כי הנה מנוחה . הנה נחלה . התעתדו לישראל שהם בית עולמים ושילה . כי גם שיריעות המשכן הן הנה היו על המשכן שילה לא היה רק לאהל וגג . אך קירות היו לבית סביב וקדושה גדולה היתה לו כי הה' דברים שחסרי בבית שני לא חסרו ממנו . ועל כן גם שילה נבחר לאיסור במות כבית עולמים כאשר יבא בס " ד . נמצאו כי ג' המה הבתים אשר התעתדו לשכון יה אלהים קודם אל בית האחרון שיבנה במהרה בימינו . והם בית עולמים ראשון אשר בנה שלמה . והשני שע " י עזרא הסופר . ושילה . והנה אם באנו לתת להם הדרגה הלא תגדל מעלת בית ראשון על שלשתן . כי היה שלם בכל הדברים וגם היה נגד שער השמים מכון לשבתו יתברך . שני לו שילה כי גדול כבודו כי שם היה ארון אלהים ויתר הה' דברים . ואחריו בית שני שחסרו בו ה' דברים גדולים וכל טובו לא היה רק היותו מכוון כנגד שער השמים . וע " כ אחשבה שהזכירם מרע " ה כסדרן והדרגתן ובגדול היחל הוא בית ראשון ואמר כי אם אל המקום אשר יבחר ה' לשום את שמו שם והוא מכוון לב " ה של מעלה והבא בו כבא אל העליון יחשב . וע " כ עליו אמר כמפורש למעלה לשכנו תדרשו שהיא לשכנו העליון ובאת שמה בבואך בתחתון . ובאו' לשום רמז על היות בית שבנה שלמה כי שלמה עם התיבה עולה במספר לשום וגם אותיות לשום כאותיות שלום כי על היות שלום בימיו אמר אלהים שהוא יבנהו . כמפו' בב' רק אתה לא תבנה הבית כו' . ועל הבית הגדול והקדוש ההוא אמר והבאתם שמה כי יעלה על ישראל כאלו שמה בשכנו העליון הנזכר הם מביאים עולותיהם כו' . וכן אומרו ואכלתם שם כו' הוא כמפורש למעלה כי למה שהוא מכוון לשכנו העליון מעלה עלינו הכ' כאלו שם נעלה את הכל . ואסר הבמות בלאו ואמר לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים כו' כי מה שאנחנו מזבחים ומקטרים בבמות הוא על כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה שהם שילה ובית עולמים ואחר הזכירו בית עולמים הראשון בקדושתו כי שם יביאו עולותיהם כו' ושם יאכלו מעשרותיהם ושלמיהם ושם יזבחו וישמחו ושנאסרו הבמות מאז יבנה הבית ההוא . והיה הדעת נוטה כי אין כל הדברים האלו אמורים רק בבית עולמים שהוא מכוון לשבתו יתברך אך לא בשילה ומה גם כי גם הוא מעין משכן . ע " כ בא ואמר ועברתם את הירדן כו' לומר הנה עוד יש מקום קדוש סמוך לעברכם את הירדן אחר שישבתם בארץ והניח לכם מכל אויביכם כו' שהוא אחר י " ד שנה של כיבוש וחילוק כי אז נבנה משכן שילה ועליו הוא אומר והיה המקום אשר יבחר ה' כו' לשכן שמו שם . וזה אינו מגדר הראשון שבבית עולמים כי שם נאמר לשום את שמו שהיא שימה עצמות כי גם בחרבנו לא זזה שכינה מכותל מערבי . אך פה לא אמר רק לשכן שמו שהוא כמשכן הזה הבלתי קבוע שם עד עולם כי אחרי כן ויטוש משכן שילה לגמרי . וגם רמז באומר לשכן שמו אל המשכן ההוא כי משכן שילה עם כללות הב' תיבות עולה כמספר לשכן שמו . ואמר גם שבבית הראשון שהזכרתי אמרתי לשכנו תדרשו שהוא ב " ה של מעלה ובאת שמה כי תחשב כבא בשכנו הנזכר וכן והבאתם שמה כו' ואכלתם שם כמפורש למעלה שמעלה עליהם הוא יתב' כאלו בב " ה של מעלה הם מביאים ואוכלים שם לפני ה' שהוא במקום העליון המתייחס לכיני ה' . והנה במשכן שילה לא כן הוא כי אינו מכוון לשבתו ית' עד ב " ה של מעלה עכ " ז והיה המקום כו' לשכן שמו שם שמה תביאו כלומר שמה במקום ששמי שוכן שם עם שלא יהיה לשכנו העליון כבבית הנזכר למעלה עכ " ז תביאו כל אשר אנכי מצוה אתכם עולותיכם כו' . ולמען לא יזלזלו בו על היותו בלתי מכוון כנגד ב " ה של מעלה ע " כ הפליג בו ואמר וכל מבחר נדריכם וכן הפליג בו בקבוץ ושמחה ואמר ושמחתם כו' אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי כו' מה שלמעלה קיצר בזה ואמר אתם ובתיכם בלבד . ולהיות כי אין הדרגת משכן שילה כבית עולמים חזר להזהיר בו ואמר השמר לך פן תעלה עולותיך בכ " מ אשר תראה כ " א במקום אשר יבחר ה' גם שאינו מכל שבטיכם כאשר הנזכר למעלה שהוא בית עולמים שהמקום היה קנוי מדמי כל השבטים וזה של שילה אינו כ " א מאחד שבטיך שהוא מיוסף לבדו עכ " ז שם תעלה עולותיך ושם תעשה כו' . וז " א פה מאחד שבטיך ולמעלה אמר מכל שבטיכם :
Deuteronomy.12.15.1 רק בכל אות נפשך כו' . אמר בין בזמן בית עולמים בין בזמן שילה בכל אות נפשך איש בביתו תזבח ואכלת בשר . אך איעצך יהיה בשר חולין זה בשני תנאים . אחד . שלא יהיה באות גופך לצבות בטן רק בכל אות נפשך לשם שמים . שנית . שיהיה לפי ערך ברכת ה' אלהיך כו' . וזה למה שאין בזה קדושה כי הלא הטמא והטהור יאכלנו בקערה אחת כצבי וכאיל . וגם עוד אני מזהירך שלא תאמר כי כאשר הבשר אוכל מבלי תקטיר אמוריו למזבח כן יותר לי הדם בגם הוא היה למזבח אם היית מקריבו שלמים . כי לא כן הוא כ " א רק הדם לא תאכל וגם לא תכיסנו כצבי וכאיל כ " א על הארץ תשפכנו כמים . ואחר הזהירו יתברך במקומות אשר בחר לבלתי הקריב והעלות עולותיכם רק בב " ה או במשכן שילה ולבלתי אכול כ " א שם והיה מקום לחשוב כי לא היה זה רק בזמן שילה או בית ראשון שלא חסר מהם דבר אך לא בבית שני שחסרו בו ה' דברים שהם עיקרי הקדושה כי בזמן בית שני לא יקפיד הוא יתברך לכל הדברים הנאמרים למעלה וגם הבמות יותרו . לז " א לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך כו' כ " א לפני ה' תאכלנו כו' כי גם כי לא שלם הוא בה' הדברים הלא לפני ה' הוא אחד שהוא מכוון לשבתו יתברך . ולהיות כי בזמן הבית שני לא רבים היו הבאים כי רובם נשארו בבבל לזה לא אמר כמאמרו למעלה בניכם ועבדיכם ואמהותיכם כי אז מיעטו כ " א אמר בנך ובתך ועבדך ואמתך כו' . וכן יש רמז בכתוב שעל בית שני ידבר כי ראשי תיבות של במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו עולה כמספר ראשי תיבות של הוא אל הבית אשר בנה עזרא הסופר . ומפני שבבית שני נמנעו הלוים מלבא באדמת ישראל וע " כ גזר עליהם עזרא שלא ינתן המעשר כ " א לכהנים ע " כ חסה תורה עליהם ואמרה השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך כי תחוס לפחות לבאים על אדמתך ולא תתאכזר גם על הבאים כל ימיך על אדמתך :
Deuteronomy.12.20.1 כי ירחיב ה' כו' . הנה היתר בשר תאוה נאמר למעלה ולמה חזר לאומרו עוד פעם שנית . ועוד אומר ואמרת אוכלה בשר מה בצע להזכיר אשר יאמר אוכלה בשר יאמר לנו אם יותר לנו לאכול בשר חולין ודיו . ועוד כי אחר אומר כי תאוה נפשך למה חזר ואמר בכל אות נפשך כו' ודאי כי כן הוא . ועוד אומר כי ירחק ממך המקום כו' וזבחת כו' ככל אות נפשך כי הלא זה הדבר האמור בפסוק הקודם מראש ועד סוף . ועוד אומרו מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך שכל זה הוא מיותר והיה די יאמר וזבחת ואכלת . ועוד אומר ואכלת בשעריך מי לא ידע כי בשעריהם יאכלו . ועוד אומר אך כאשר יאכל את הצבי כו' הרי נאמר למעלה . ועוד אומר רק חזק לבלתי אכול כי גם זה נאמר למעלה וכן אומר על הארץ תשפכנו כמים הוא אמור למעלה :
Deuteronomy.12.20.2 אמנם יאמר גדולתו יתברך . כי ראה כי זה דרך האיש ללכת שובב בדרך לבו ע " כ דרכיו ראה ויתר טרם יעשנו באיסור . והוא כי הנה זה דרכו של היצה " ר שקו לקו מעט מעט כלה גרש יגרש את האדם מדרך ה' . והוא כי ראשונה בראות כי הרחיב ה' לו ואך רחוק יהיה בין המקום אשר יבחר ה' למקום אשר שם ביתו יאמר אליו לבו מי יתן והיית קרוב אל המקום אשר בחר ה' אל בית ה' תלך וזבחת שלמים ואכלת שם בשר אך מה תעשה ורב ממך הדרך . אך לעומת זה הלא יתחמץ לבבך לומר הייטב בעיני ה' אוכל בשר ואל פתח אהל מועד לא אביאנו . על כן סעיפי יצרך ישיבוך אל נא תאכל להנאת בשרך ולמלא כריסך כי אם למלא נפשך מתאוה לעשות רצון קונה . והוא כי תאמר הלא צדקה תחשב לנשמה לך כי תאכל מן הבקר ומן הצאן ותעלה במעלות כי תעשה מבהמה חלק אדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הבעלי חיים ההוא . ואתה עתה ברוך ה' כי תאכלנו יגדל זכותך כי תעלנו במעלה כנודע ליודעים חן באופן כי לזאת תקרא תאות נפש ולא תאות גוף כי הוא לשם שמים . והנה אם לא היה זה רק במקום הרחוקים מן המקום אשר בחר ה' החרשתי . אך עוד מעט ויהי' גם במקומות אשר אינך רחוק מן המקום כי אם מרוע לב כי אדרבא המקום קדושתו רחוק ממך וזהו כי ירחק ממך המקום . אך לא אתה ממנו . וגם שם אני מתיר לך עם היות שלא גרם לך זה כי אם רוב טובה שהשפעתי לך . וזה שיעור הכתובים כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך והנה הגמול אשר תשלם לו הוא כי ואמרת אוכלה בשר חולין בביתי ובכלל מאמרך הוא לאמר כי תאוה נפשך לאכול בשר כלומר כי לא להנאת גופך אתה עושה רק כי תאות נפשך שהיא תאות נפשך לעשות זכות לתת שלמות לבעלי חיים להעלותו אל מדרגת אדם בעל נפש קדושה . והנני מזהיר לך ואומר בכל אות נפשך לגמרי תאכל בשר ולא להנאת גופך . אך הנה עוד מעט תמשך שעם שלא תהיה במקום הרחבת הגבול כי אם שלהעדר כשרונך אדרבה ירחק ממך המקום כי המקום הקדוש יהיה רחוק ממך . וזה אמר כי ירחק ממך המקום כי אינך ברחוק מקום כ " א שהמקום הקדוש אשר בחר ה' לשום שמו שם רחוק ממך . ועכ " ז לא תשית לבך לומר אלכה אל המקום אשר בחר ה' ואעשה שלמים לה' כ " א וזבחת מבקרך ומצאנך . כלומר לא תזבח מעט כי אם הרבה שיורה כי למלא כרסך אתה עושה . וגם זה יהיה מרוב טובה שהשפעתי לך וזהו אשר נתן לך ה' אלהיך וגמול אתה משלם לבלתי הביאו אל פתח אוהל מועד . ע " כ מה אעשה לך מוטב שאתיר לך ולא תעשה בזדון וע " כ אני מתיר ואומר לך ואכלת בשעריך כלומר בכל עיר אפילו בירושלים עצמה וכ " ש בסמוך אליה . אך עשה זאת שיהיה בכל אות נפשך שתכוון לשם שמים לאות נפשך ולא לאות גופך . אך הביטה וראה כי אשר חשבת למשפט לתת שלמות לבעל חי טעית בחשבונך כי הן אמת כי טוב לה אשר תאכלנה מאלו היתה מתה מעצמה אך ראה נא אשר חסרת ממנה באכילך אותו חולין ואל פתח אוהל מעד לא הבאתה כי הנה אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל הבלתי ראויים להקריב כן תאכלנו הטמא והטהור כו' . משא " כ אם היית מקריבה ע " ג המזבח שהיתה קונה שלמות רב ועצום מאוד כי היתה עולה במעלה והנאכל ממנה לאנשים היה בטהרה ולא כאשר עתה הטמא והטהור יחדיו יאכלנו . ושמא תאמר מה לה עוד שלמות מאשר אוכל אותה ואעלנה למדרגת אדם לא כן הוא כי הלא אינך אוכל רק הבשר אך והדם הוא הנפש אדרבה אני מצוה לך רק חזק לבלתי אכול הדם שתתחזק להית זריז שלא לאכול עד תצא נפשה וכיוצא למה שהדם הוא הנפש . משא " כ אם היתה קריבה על מזבח ה' שגם הנפש הוא הדם היתה עולה במעלה גדולה שהוא עיקר הקרבן . אך אתה אינך נותן שלמות רק לבשר אך הדם אצ " ל שלא תאכלנו כ " א גם על הארץ תשפכנו כמים . וא " כ איפה ראה עד כמה אתה מחסיר משלימותה בערך אם היית מקריבה שלמים . ועם כל זה התרתי לך כי דרכיך ראיתי כמדובר :
Deuteronomy.12.25.1 לא תאכלנו כו' . אמר הנה אפשר תמנע מלאכול הדם על כי נפשך תקוץ בו אמר לא תעשה כן כ " א לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך . ולא שתכוין לכך שתמנע מלאוכלו כדי שייטב לך כ " א כי תעשה הישר בעיני ה' כי תמנע מלאוכלו למה שהוא ישר בעיני ה' לא לשום כונה זולתה ועל ידי עשותך בכונה זו ייטב לך :
Deuteronomy.12.25.2 או יאמר . הלא אמרתי רק חזק לבלתי אכול הדם ושמא תאמר למה צוית עלי שלא לאוכלו מה שאני מעצמי הייתי נמנע ממנו כי מי זה האיש לא תקוץ נפשו באוכל דם . לז " א לא תאכלנו למען ייטב כו' לו' אני מצוך לא תאכלנו ולא הנחתי הדבר אליך שמעצמך תמנע והטעם שכוונתי לזכותך למען ייטב לך ולבניך אחריך כי עתה הישר תעשה בעיני ה' כי תכוין לעשות מצותי למה שהוא ישר בעיני ה' ולא להיות קץ ובזה ייטב לך . מה שאין כן אם לא הייתי מצוך כי לא יהיה לך זכות בדבר וכונתי לזכות את ישראל :
Deuteronomy.12.27.1 רק קדשיך אשר יהיו כו' . ראוי לשום לב . ( א ) הנה זה נאמר למעלה זה שלש רגלים כי כל הקדשים יעלום אל המקום אשר יבחר ה' . ( ב ) אומרו אשר יהיו לך שהוא מיותר . ( ג ) אומרו ובאת ומהראוי היה יאמר והבאת . ( ד ) אומרו ועשית עולותיך כו' מה ענין אומר עבודה זו ולא כל שאר פרטי עבודת הקרבנות . ( ה ) אומרו שמר ושמעת כי מהראוי היה להפך ולומר שמע ושמרת . ( ו ) אומרו למען ייטב לך כו' שמירה כי טוב לשמש על מנת לקבל פרס . ( ז ) אומרו כי תעשה הטוב והישר כו' כי הלא הטוב והישר הוא לפנים משורת הדין וכל הענין האמור הוא שורת הדין :
Deuteronomy.12.27.2 אמנם יאמר הלא התאוית לאכול בשר ולא חשת אל כבודו ית' להביא בקרך וצאנך אל מזבח ה' אלהיך . וגם שהראית כי לא להנאת כריסך היית עושה רק כי תאוה נפשך לתת שלמות אל הבעל חי ההיא לעשותו חלק אדם בעל נפש קדושה . ולא שמת לבך להשלים חלק נפש הבהמה לזרוק דמה על המזבח ולהשלים את בשרה באכלך אותו כי אם לשוחטה חולין ולשפוך דמה שהוא הנפש על הארץ כמים . ושלא להקנות שלמות רק לבשרה שהוא חומרה בלבד . והנה התואנה שבקשת לעשות כן הוא כי ירחק ממך המקום על כן דע לך כי אשר לא עשית מעצמך תעשנו על כרחך . והוא כי עד כה שהיית כחס על הבהמה להעלותה במעלת אדם שמת תואנות ריחוק ולא חסת על דמה הוא הנפש . דע איפה כי תבא לידי חטא שתצטרך עולה על הרהור הלב או על מצות עשה למ " ד או חטאת או אשם באופן שאז להיות הדבר נוגע אליך לתקונך להנאת עצמך תצטרך לטרוח וללכת אל המקום שרחק ממך . כי אשר לא עשית על הבעל חי להעלותו גם את דמו דע כי רק קדשיך אשר יהיו לך כלומר שיהיו לך להנאתך לתקונך או נדריך אשר תדור בעת צרה אז תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה' על כרחך גם כי ירחק ממך . ואז מה שלא חסת על הבהמה להשלימה גם את דמה הוא נפשה רק לאכול את בשרה ולשפוך דמה כמים אז תבא שועשית עולותיך הב " ו גם שניהם על מזבח ה' אלהיך שיושלמו כל חלקיה ולא תאכל ממנו . ואשר לא יהיה לו עולה כי אם חטאת או אשם או נדרים לפחות לא יבצר מהבהמה שתחת אשר היית שופך דמה כמים עתה דם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך . וגם אתה תעלה תחת אשר חשבת כי היית מקנה שלמות בבהמה באוכלך את בשרה עתה שיתהפך כי אתה תעלה במעלה על ידה כי הנה והבשר תאכל כי הוא בשר קדש ומהקדשים תאכל זבחי אלהים משולחן גבוה וז " א והבשר תאכל בה " א הידיעה ולא אמר ובשרה תאכל :
Deuteronomy.12.28.1 שמר ושמעת כו' . הנה בדבריו אלה אשר דבר למדנו מוסר השכל הלא הוא כי אם נאכל בשר לא לתאות החומר רק לתאות הנפש שהוא להשלים את הבע " ח להעלותו ממדרגת בהמה אל מדרגת האדם אשר נשמה באפו . ושאך גם זאת לא מדה טובה בעיני ה' בעצם היא כי הלא אינך משלים רק את בשרה היא חומר' אך לא את נפשה הוא דמה כי הדם הוא הנפש ועל הארץ תשפכנו כמים . וע " כ טוב טוב כי קרבן לה' תעלנה ותהי' מעלה ומשלים גוף ונפש אם עולה קרבנך יהי' הבשר והדם הוא הנפש על מזבח ה' אלהיך . ואם זבח זולתו דם זבחיך ישפך על המזבח ותקנה נפשה שלמות . והבשר הוא חומר' תאכל וישתלם גם הוא . והנה ממוצא דבר יבין איש כמה מעלות טובות למקום עלינו . כי הלא מאשר צונו לעשות בב " ח ממנו נקח כי גם כל מצותיו אשר צונו לשמור ולעשות על הדרך הזה הוא כי יצוה עלינו נלך בדרכיו . מה הוא מקדשנו במצותיו להעלות במעלות את נפשותינו וגויתנו עד יקרבנו אל היות חלקו ית' . כן חפץ נעשה אנחנו עם הב " ח שלמטה מערכנו להעלותם עודנו כי מאשר צונו נעשה אנחנו בב " ח נשכיל את אשר נעשה אנחנו . כי מבשרנו נחזה אלוה כי דרכו ית' להעלות כל סוג מהדרגה אל הדרגה . כי כאשר הבעל חי בלתי מדבר יצוה לנו נעלהו בכל פרטיו לעשות במדרגת חי מדבר ובעל נפש קדושה . כך יורה מק " ו כי כן דרכו ית' עמנו להעלותנו ממדרג' בן אדם אל היותו מתדמה אליו כמאמרם ז " ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש . וכן אמרו עתידים צדיקים ליקרא בשמו של הקב " ה כו' . באופן כי מזה נקח להתנהג בחסידות וקדושה עד אין קץ כי נשא ק " ו ונאמר ומה אם את הבעל חי חפץ הוא ית' העלה אותם במעלה עם היותם בעלי חיים בלתי מדברים . ומה גם עתה האיש בעל נפש קדושה חלק אלוה ממעל שיאות לו בל יכוין אל הנאה חומרית כי ימצא יורד אל מדרגת הב " ח . כי אם יהיו כל כונותיו לעלות ממדרגתו עד הדביק אל ה' אלהיו כי יהיו כל מעייניו לש " ש להדבק אל קונו למען תגדל עלייתנו מעלה מעלה עם ה' אלהינו וזה מאמר הכתוב שמר ושמעת כו' לומר אתה ישראל שמור דבר זה אשר צויתיך לעשות בב " ח להעלותם כמדובר . ומזה ושמעת כי תבין כד " א שמעני אדוני . ומה הוא אשר תבין הלא הוא כי את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך בכל משנה התורה אשר אנכי מצוה שגם כלם אין כונתו ית' רק על הדרך הזה שהוא למען ייטב לך כו' . כי אעלה אתכם במעלת איכות קדושה קיים לעד וז " א עד עולם . כי בהשכילך דבר זה תעשה הטוב והישר בעיני ה' שתתנהג בחסידות ולא תביט אל מה שהוא ישר בעיני ה' ובעיני אדם הרואים לעינים כ " א בעיני ה' הרואה ללבב . ועל יד כן יהיה אושרך לעולם שהוא אושר רוחני להדמות ולידבק עם קונך הקיים לעד וזהו למען ייטב כו' עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' .
Deuteronomy.12.28.2 או יאמר שמר ושמעת כו' והוא ללמד את ישראל איזה דרך זריזות עבוד את הש " י מאהבה שהוא הנלמד ממלאכי השרת . והוא מאמרם ז " ל על פסוק נעשה ונשמע שאמרו שהוא דרך מלאכי ה' שבעשותם מצותו יתב' תאבים לשמוע צווי אחר לעשות אותו כד " א לשמוע בקול דברו שעושים דברו ומטים אזנם לשמוע בקול דברו שיצוה למו לעשות עוד . וזה למדו ישראל באומרם נעשה ונשמע שהוא נעשה מצותיך ונשמע שתצינו יותר לשמור ולעשות . וזה יאמר פה כי היחל ואמר עד כה כמה מצות ועודנו מדבר עוד מצות אחרות אמר שמר אשר צויתיך עד כה ושמעת גם את כל הדברים אשר אנכי מצוך שהוא עד סוף הספר שתהיה שומר את הנאמרים ושומע את אשר אומר . ואיו כל הזהירות הלז על כי הוא יתב' צריך אליך כ " א צדקת מה תתן לו כ " א למען ייטב כו' עד עולם . שכל חפצו ית' הוא להיטיב לך ויהיה עד עולם כאשר על יד מדה זו תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך כי תעשה לפנים משורת הדין . וגם למה שהוא אלהיך ולא לאהבת השכר על שייטיב לך :
Deuteronomy.12.29.1 כי יכרית כו' . ראוי לשים לב . ( א ) כי אדרבה בראותם כי הוא יתב' הורישם מפניהם יכירו כי הבל המה ואין בם מועיל וסחי ומאוס יהיו אלהיהם בעיני כל ישראל ואיך יאמר פן תנקש אחרי השמדם כו' כי אדרבה מאשר השמידם ה' יגעלו באלהיהם שלא הועיל למו . ( ב ) כי כבר הזהרו על זה כמה פעמים למעלה . ( ג ) אומרו ופן תדרוש כו' שאם אומרו ופן תדרוש כו' הוא פירוש אל אשר אמר פן תנקש אחריהם וי " ו שבמלת ופן יתירה שתורה שהוא תוספת על האמור . ( ד ) אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת . ( ה ) אומרו איכה יעבדו כו' אם הוא ואעשה כן גם אני לאלהיהם הלא יקשה כי מה ראו על ככה לעשות כמעשיהם . ואם הוא ואעשה כן גם אני לה' אותה מיני עבודה גם זה לא יתכן כי מה טובו עבודתם שיחמדום ויעזבו דרכי ה' אשר צוה לנו ויורנו דרכי עבודתו . ( ו ) אומרו כי גם את בניהם כו' כי אין עבודה אחת ראיה על זולתם . ( ז ) אומר את כל הדבר כו' לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו כי הלא זה הדבר הזהירנו למעלה פ' ואתחנן ולמה נשנה פה ואין לו ייחס עם הקודם . ( ח ) כי הלא כל ענין פרשה זו בלתי מתייחס אל הקודם :
Deuteronomy.12.29.2 אמנם הנה למעלה אמר שני דברים . א' אלה החוקים אשר תשמרון לעשות כו' אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם כו' ונתצתם את מזבחותם כו' ופסילי אלהיהם תשרפון באש כו' . ואח " כ אמר לא תעשון כן לה' אלהיכם והוא לעבוד את ה' במקומו' רבים כאשר היו עובדים הם לאלהיהם כ " א אל המקום אשר יבחר ה' ונמשך בביאור הדבר הזה השני עד כה . ואחר שסיים מלדבר על מאי דסליק מני' שהוא על ענין לא תעשון כן כו' בא לדבר אל מאי דפתח ביה שהוא אבד תאבדון כו' ופסילי אלהיהם תשרפון באש . ואמר הלא תאמר האם בער אנכי מאיש שאם לא אאבד את אלהיהם אטעה אחריהם ואדרבה מאשר אחשיבם יראה כאלו יש ממש בהם שאתקוטט בהם והלא הבל המה . ע " כ אני אשפילך על מה אני חש כי לא עליכם כי תוהו המה רק עליך פן תטעה והוא כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר כו' וירשת אותם וישבת בארצם כלומר לא תטפל רק ליורש וישבתם בארצם אך לא תעבוד את אלהיהם הנה סמוך להשמד אשר יכריתם ה' לפניך לא תכשל בם כי בעיניך תביט כי לא הועילו לעובדיהם . אך השמר לך אם לא תעשה רק לרשת את הגוים וישבת בארצם ולא תאבד את אלהיהם פן תנקש אחריהם של הגוים לעשות כמעשיהם . והן אמת ידעתי כי סמוך אל השמדך אותם לא תנקש אחריהם אך ירא אני על אחר המשך הזמן וישכח או יתיישן הדבר וזהו אחרי השמדם והיא כי כל אחרי מופלג כלומר בהתאחר ויופלג זמן השמדם מפניך . ועוד יש דרך אחרת שיהיה אפשר לכם לחטא בלי הפלגת זמן והוא ופן תדרוש לאלהיהם כו' והוא בשום לב אל אומר הגוים האלה כי ידוע שעל אלה ידבר . אך היא במה שידענו כי הנה בזמנים ההם עובדי עבודת גלולים חכמים היו להרע שהיו יודעים כוחות עליונים ומדברים אתם ועושים אתם דוגמתם בחכמתם ולהטיהם שהיתה העבודת גלולים ההיא באופן שמדברים ושואלים ודורשים ממנה איכה יעבדום . ועל זה אחשוב הוצרך להזהיר ואמר ופן תדרוש לאלהיהם שתדרוש מאלהיהם לאמר הם לך איכה יעבדו הגוים ההם אשר נשמדו את אלהיהם והוא שלא אמר איכה עבדו כ " א איכה יעבדו . והוא כי תאמר בלבבך כי אולי לו חכמו לדעת לדבר עם יראתם ולדרוש מהם איכה יעבדו אולי לא נשמדו שהיו טומאות' עומדות להם אמנם אני בחכמתי כי בבינותי אדרוש מהם איכה היה ראוי יעבדו את אלהיהם ושאעשה כן גם אני כאשר היה ראוי יעשו הם . אך דע לך כי אין צ " ל לעשות כן אתה לאלהיהם כי רע ומר המעשה חלילה כי אם גם לעשות כן אותם העבידות לה' אלהיך אל תלמד מהם לעשות . ועל זאת השנית אמר כי תועבות ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי עבודתם מאיסור ומתועבות לעשות לפני ה' . ועל מאי דפתח ביה שאמר איכה יעבדו כו' לומר שעל שלא עבדום בעצם לא עמדו להם להצילם אמר כי לא כן כי אדרבה הלא הפליגו לעשות כי גם את בניהם ואת בנותיהם היו שורפים לאלהיהם ומה לעשות עוד אך אין זה כ " א כי הבל המה ואין בם מועיל :
Deuteronomy.13.1.1 את כל הדבר כו' . אם תאמרו אם אין פחדך על הזמן הזה רק על מה שאחרי מופלג כמו שכתבנו על אומרו אחרי השמדם כו' . א " כ למה תכבידו עלינו עתה בעוד שלבבינו שלם עם ה' . ע " כ דעו לכם כי הכל תלוי על העת הזאת כי אם עתה את כל הדבר הזה אתם מקבלים על העצם שתשמרון בלבכם לעשותם ולקיימם אחרי כן . כ " כ תשקע הדבר בלבבכם שלא תמוט ממך ולא תחטא . ולא בלבד שלא יחטאו רבים כי אפילו יחיד וזהו לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו וז " א זה לשון יחיד . וגם הורה שע " י מה שאת כל הדבר כו' תשמרון לעשות מעתה אצ " ל בדברים רבים כי אם אפי' בדבר אחד לא תוסיף עליו ולא תגרע כי יושקע עשות רצון קונך בלבך שלא ינתק ומה גם עתה שלא תלך אחרי אלהים אחרים חלילה :
Deuteronomy.13.2.1 כי יקום בקרבך כו' . ראוי לשית לב . ( א ) אל אומרו כי מנסה ה' כו' והיתכן כי לנסות את ישראל יעשה ה' ינבא שקר האיש ההוא או יחלו' שוא כדי לנסות את ישראל ואח " כ יצוה להמית את האיש ההוא והוא לא חטא רק שהיה מאתו יתברך למען נסות את ישראל וחלילה לאל יתברך לעשות כדבר הזה . ( ב ) כי הלא אין דבר נעלם מלפניו יתברך גם קרב איש ולב עמוק ואיך יאמר כי ינסה ה' לדעת כו' . ( ג ) אומרו אחרי ה' אלהיכם תלכו כו' אם הענין הוא שלא נשמע אל הנביא ההוא כי אם אל ה' אשר צוה לנו לעבוד אותו יתברך הנה זה כבר אמור לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כו' . ( ד ) אומרו ואותו תיראו כי הלא בכלל אומרו אחרי ה' אלהיכם תלכו הוא שאותו ייראו . ( ה ) אומרו ואת מצותיו תשמורו כי גם זה בכלל אומר ואחרי ה' כו' . ( ו ) אומרו ובקולו תשמעו כי הלא היה ראוי ליאמר קודם לכל האמור בכתוב . ( ז ) אומרו ואותו תעבודו כי הלא זה בכלל אומרו ואת מצותיו תשמורו וגם אומרו ובו תדבקון מה הוא הדבקות הלז . ( ח ) אומרו כי דבר סרה על ה' כי מהראוי יאמר כי דבר שקר מה הוא לשון דבר סרה . ( ט ) אומרו המוציא אתכם האם לא היה ה' מוציא אותנו ממצרים האם ראוי לינבא שקר בשמו . ( י ) אומרו והפודך מבית עבדים כי הלא בכלל המוציאך כו' הוא זה . ( יא ) אומרו להדיחך מן הדרך כו' מה ענין אומרו דרך והיה ראוי יאמר להדיחך מאלהיך . ( יב ) אומרו ללכת בה שהוא מיותר :
Deuteronomy.13.2.2 אמנם יאמר כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ויתן אות או מופת לומר למען תאמינו כי הנבאתי או חלמתי זה ולא בדיתי מלבי הנה לכם אות כי יום פלוני דבר פלוני יהי' ותהי ראייתכם כי נתקיים דברי בדבר ההוא לאות כי גם דברי נבואתי או חלומי אמת המה . או מופת כיוצא באות אלא שהוא יגיד דבר משונה מהטבע ובא האות והמופת ההוא כדברו אשר דבר . ופירש מה היתה נבואתו או חלומו לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם לומר כי אשר ידעתם כבר ראית פחיתותם כי בכל אלהי מצרים עשה ה' שפטים וכל אלהי נכר הארץ לא הועילו לעובדיהם וגם אתה ישראל נתצת מזבחותם כו' אך יש אשר לא ידעתם שיש בם מועיל חלילה ונבואתו היא שאומר כי ה' דבר בו ומצוה יעבדו את האלהים ההם כלומר כי קרובים המה אליו חלילה ועל ידם נתקרב אל ה' . ואמר נאמר כלומר כי טרם יספר נבואתו יתן האות והמופת כדי לאמר אח " כ נלכה כו' שהוא דבר החלום או הנבואה . וזה שלא אמר מה היה החלום שהוא נלכה כו' קודם אומרו ונתן אליך כו' כי גם הוא לא גלה הדבר עד בא המופת להחזיק שקרו . ואמר לא תשמע כו' כי מנסה כו' והוא כי אם תראה שבא האות והמופת אל יתאמת לך עניינו על דברי חלומו או נבואתו כי הלא מנסה כו' ה' אתכם בהביאת האות ההוא על הפועל למען נסותך לדעת והוא כי הוא יתברך מנסה אותך למען תדע אתה בעצמך אם אתה אוהב את ה' אם אין . והוא כי הלא תאמרו כי אתם אוהבים את השם יתברך ואם תבואו לידי נסיון תעמדו קיימים באהבתו יתב' בכל לבבכם ובכל נפשכם . על כן מביאכם ה' בנסיון כזה למען יהיו השתי הלבבות שלכם היצר הטוב והיצר הרע במלחמה ואז תכירו כי עדיין לבבכם שהם הב' יצרים לא היו שניהם אוהבי ה' כי הנה היצר הרע עומד לנגדיכם באופן שתראו שלא בכל לבבכם שכולל השנים יחד הייתם אוהבים ולא נתקיים עדיין בכם לעבדו מאהבה בכל לבבכם . ולמה שהבחיר' חפשית אפשר שבבואכם לידי נסיון זה ימצאו השתי לבבות נאמנים לפניו ית' כלכם או מקצתכם שאפילו לא יתעורר היצר הרע לנגדיכם לנגד את היצר הטוב כאשר היא באברהם אבינו שאמרו רז " ל על פסוק ומצאת את לבבו נאמן לפניך שאפי' היצר הרע שלו היה נאמן לפניו יתברך שהוא מאומר לבבו ולא אמר לבו . וזה ענין הכתוב מנסה השם יתברך כדי לדעת שתדעון אתם הישכם אוהבים את ה' בכל לבבכם ובכל נפשכם אפילו בשני היצרים . כי עתה יראה בעיניכם כי אוהבים אותו יתברך אתם בכל לבבכם ועתה בנסיון תדעו אם כן הוא למען מהיום ההוא והלאה לא תאמינו בעצמכם ותהיו זהירין בהיותכם בעבודתו יתברך . וזה כולל ב' משלי רז " ל בענין הנסיון פ' העקידה משל לבעל הקדירות ומשל הפשתני שהוא הא' להודיע לבלתי יודע כשרון המנוסה . והב' למען יתחזק יותר ע " י זה בכשרון כמפו' אצלנו שם בס " ד . והנני שם לפניכם אשר תשובו ליצרכם הרע אשר יבא להכשילכם והוא בשיתי שומי ו' המערכת מול מערכת היצה " ר להפילו ארצה . והם אחרי ה' תלכו כו' והוא כי אשר הנביא דבר הוא נלכה אחרי אלהים אחרים והוא כי הנה הנביא הרע ההיא אין כונתו שיעזוב את ה' כ " א ככל עע " ג שבימים ראשונים שלא היו מחייבים סבה ראשונה ית' כ " א שהיו אומרים כי רם ה' ומי ישיגנו ועולה על רוחם להשיגו ע " י כוחות אחרים שלמטה ממנו לעלות על ידם ולידבק דרך השתלשלות עד ה' . וז " א נלכה אחרי כלומר נלכה מהלכנו אך אחרי אלהים אחרים שיהיו כאמצעיים בינינו לסבה הראשונה ית' ולמען יתרצו ונאותה להם לכן ונעבדה . ע " כ אמר הוא יתב' הנה תחלת דברי פי הנביא ההוא סכלות כי הלא אחרי ה' שהוא אלהיכם מצד שייכות נפשותיכם כי חלקו המה תלכו . ומה לכם אמצעי יפריד ביניכם ותלכו אחרי אלהים אחרים שביניכם לבינו ית' ותעזבו שרשיכם ותפרידו אלוף . ושמא תאמרו כי אולי האלהים אחרים הם שר או מזל ואם לא תלכו אחריו יצר לכם גם זה הבל . כי הלא ואותו תיראו כי ק " ו הדברים אם מהכח ההוא אתה ירא אם תעזבנו שיצר לך וכ " ש שיש לך לירא ממנו ית' אדון הכל שאם תעזבנו ייצר לך . באופן שראוי תגעל באלהים האחרים לגמרי ממוראו יתב' . עוד ג' כי ואת מצותיו תשמרו כי בזה יש ודאי ובזה יש ספק ומי בער יניח הודאי בעד הספק . והוא כי וודאי הוא כי מצות ה' יתברך עלינו לתעב את האלהים אחרים וזה שאומר הנביא הזה ספק הוא בשם ה' ואיכה אעזוב את מצותויו בעד מה שהוא ספק מצותיו זהו ואת מצותיו תשמורו ועוד ד' והוא כי ההרחק יתעב אלהים אחרים פה אל פה שמענו בקולו ית' כי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבור' שמעום וא " כ בקולו ראוי תשמעו מבקול איש הנביא הזה . ועוד ה' והיא כי אמר אליך נלכה אחרי אלהים כו' ונעבדם כי אחר שהאלהים אחרים אינם סיבה ראשונה כי אם לעלות על ידם כמדובר למעלה אם כן למה אעבוד את מי שהוא הכנה אל העיקר ולא את העיקר וזהו ואותו תעבודו . עוד ששית והיא ובו תדבקון לומר הנה כאשר אעבוד את ה' על יד עבודתי אני אדבק בו וקדוש אהיה כי קדוש הוא יתברך המקדשנו במצותיו ואם כן אפילו יאמר לך שתדברי באלהים אם תעבדם מי בער יניח מהדבק באדון הכל אלהים קדושים וילך לידבק באלהים אחרים אפילו תהיה העבודה לא' משרתיו שבשמים ממעל . וזהו ובו תדבקון שהוא העיקר ולא בזולתו חלילה . ואם האלהים אחרים הם כחות חצונים שהוא היותר נמצא שיאמר לשלול זה לומר ובו תדבקון . לומר הלא אתם עם קדוש לכן בו תדבקון ע " י עבדכם אותו ולא לרדת עד תהום רבה להדבק קדושת נפשותיכם בטומאה כי מי יתן טהור מטמא וזהו ובו תדבקון :
Deuteronomy.13.2.3 או יאמר אחרי ה' כו' לומר אשרי האיש אשר לא הלך אחרי אלהים אחרים כי כל מה שמתקרב אליהם הוא מתרחק מאלהי עולם ה' וקדושתו הבלתי בעלת תכלית . ואשריו ואשרי חלקו אשר ילך אחרי ה' כי כל עוד שהוא מתקרב ומשתקע בעבודתו הוא הולך ומתדבק בו ית' . וע " כ אחר הזהירו לבלתי שמוע אל הנביא שקר ההוא בא ויאמר ראה נא מה רב טובך בהתקרבך אל ה' . כי הנה אחרי ה' תלכו אומר והוא כי כל אחרי מופלג והענין אם אינך דבק בו ית' כי אם אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כמשמעות אחרי . שהוא כי יש קצת עבירות בידכם או שאתם צריכים סעד לתומכ' . הפך ענין התהלך לפני האמור באבות . כ " א הולכים אחרי הי כענין התהלך נח שמתייחס להולך אחרי ה' שצריך סעד לתומכו שימשכהו ה' לעשות רצונו . אז ואותו תיראו כי ראוי מוראו תפול עליכם . אך אחר שתתקרבו אליו ית' יותר שהוא ואת מצותיו תשמרו שהוא שמירה הנאמרת על מצות לא תעשה שאין צ " ל שלא יהיו בידכם עבירות . כי אם גם תשמרו גם מהדברים שהם סייג לפרישות וזהו רבוי האת באומרו ואת מצותיו תשמורו שהוא חסידות לפרוש מכל דבר הדומה לכיעור ולקדש עצמכם במותר לכם . אז לא תהיו רחוקים מה' כ " א קרובים שתשמעו בקולי . והוא מאמר רבי פנחס בן יאיר במדרש חזית כי חסידות מביא לידי רו " הק וזהו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעון שאין צ " ל שתמשך לכם מורא כי אם תתקרבו אליו יתברך עד השגת רוח הקדש שבקולו תשמעו הוא קול רוח קדשו יתב' . וכל זה הוא ע " י קדש עצמך בדברים שאתה נמנע מעשות דבר המביא לכיעור שכל זה הוא בשב ואל תעשה . אך אם תעלו ותתקרבו עוד מדרגה אחרת והוא במצות עשה לעבוד ולעשות המצות בלי שום פניה שהוא ואותו תעבודו שהוא אותו . ולא על הפרס ולא על הכבוד שהיית אז כעובד את עצמך . ובו תדבקון דבקות עצמיי הפך העובד אלהים אחרים שכל עוד שהוא מתקרב אליו הוא מתרחק מהקדושה כמדובר . ועל פי דרכו רמז היות השירות אליו ית' הפך השירות את מלאך או מלך כי מלך הארץ היותר עובד אותו הוא הרחוק ממנו ביותר כי כל עסקי צרכי עבודתו רחוקים מהיכלו המה . אך הקרובים אליו הם רואי פני המלך הם יהיו אנשי מנוחה . נמצא כי אשר עליהם עבודת המלך ירחקו ממנו . והנוחים מעבודה הם הקרובים אליו . אך לא כן העובד את ה' כי היותר עובד אותו הוא הדבק בו עד אין קץ וזהו ואותו תעבודו ובו תדבקון :
Deuteronomy.13.6.1 והנביא ההוא כו' יומת כי דבר סרה על ה' . שהוא כי דבר עליו יתב' שהוא מצוה לסור ממנו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא שת לבו הרשע ההוא אל היותו יתברך המוציא אתכם מארץ מצרים שהוא כי הוא יתברך אדרבה מכניע שרי מעלה בעבור ישראל ואיך יצוה ילכו ישראל אחר ע " ג לעבוד את החצונים . כי הלא שרו של מצרים הנקרא מצרים כנודע מרז " ל ע " פ והנה מצרים נוסע כו' כי היה מחזיק בישראל לבל יצאו מארצו וה' הכניעו והוציאנו משם וזהו המוציא אתכם כו' שהוא כי הוציאנו מארץ של השר הנקרא מצרים וזהו המוציא אתכם מארץ מצרים . ואם האלהים אחרים הם הוברי השמים גם היה לו להשקיף כי גם את המזל שידד ה' כי מזל מצרים היה מחייב בל יצא עבד משם לעולם ויצאו ישראל ע " י הכניע את המזל . וזהו והפודך מבית עבדים שהוא כי פדאנו יתברך ממקום שהיה בית קבוע לעבדים בל יצאו משם לעולם ומשם הוציאנו ה' כי שידד המזל וז " א מבית עבדים ולא אמר מהיות עבדים . ובקש האיש הרע ההוא להדיחך מן הדרך אשר צוה ה' להפגיע עדיו וישם לפניו דרך רעה שהוא ע " י אלהים אחרים לשים אותם בדרך ללכת בה להשיג את ה' כאמור למעלה . ואמר עתה לשון יחיד שדעתו היה להדיח לפחות את א' וגם על א' חייב מיתה כי ובערת הרע מקרבך . וש " ת למה נמיתנו וטוב טוב להניחו ולהעמידו על האמת מעט מעט עד ישוב . לז " א ובערת הרע מקרבך והוא לו' הנה יקרך כאיש שיאחזנו חולי בידו אשר דרך החולי ההיא שהולך ומתפשט עד הלב וימית וע " כ תרופתו הוא לקצץ מיד את ידו טרם יבא אל הזרוע . ואם נתפשט בזרוע לקצצו גם הוא טרם יגיע אל הלב . כן אומר אלהים ובערת הרע מקרבך פן יתפשט בקרב ישראל . ואם לא נתפתה ממנו ראובן יתפתה מחר שמעון וע " ד זה תפשה צרעת ממארת פתוייו עד רבים חללים יפילה חלילה :
Deuteronomy.13.7.1 כי יסיתך אחיך כו' . סמך ענין זה לומר כי אם לא תמית את הבא לחטיאך ע " י אות ומופת תבא לחטא גם אל הבא בלי אות ומופת בהוא כי יסיתך אחיך ומשומעך את אחיך תבא לשמוע גם את בן אמך ועוד מעט גם את בנך . שם שנהפוך הוא כי אדרבה אתה היה לך להביא את בנך אחרי ה' כמוך שישוב הוא אליך ואתה תשוב אליו . כי דרך האב להמשיך אחריו את בנו לא יתהפך . ומזה תשמע גם את בתך . ומזה גם את אשת חיקך אשר לא מחמת קורבה תשמע אליה . ומזה גם את רעך . ותחלה יסתיר בסתר ויתחיל לאמר . ולא עוד אלא שהנביא הנ " ל לא ערב אל לבו לומר מיד נלכה נעבדה כו' רק ונלכה אחרי אלהים אחרים שהוא לראות עניינם או כמפורש למעלה נלכה עד ה' דרך אלהים אחרים . ובסוף דבריו אמר ונעבדם . אך אלה בבוטחם בקורבה או באהבה יבטחו בך שגם לזה תטה אזנך וישימו פתח דבריהם לאמר נלכה נעבדה כו' . ועל אשר תוכל לאמר אליו הלא ראה ראיתי כי כל אלהי העמים אלילים כי באלהי מצרים עשה ה' שפטים ואלהי נכר הארץ לא הצילו את עובדיהם מיד ישראל . ע " כ יאמר אליך אשר לא ידעת אתה ואבותיך לומר אינם אשר ידעת אתה מאלהי נכר הארץ ולא אשר ידעו אבותיך במצרים . כי אם יש אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם שהוא אותם הגוים הנבארים מסביבותיכם . כי ימצאו טענה לאמר כי אותם אשר לא הורישם ישראל ונשארו סביבותיכם כי אליליהם הצילום מיד ישראל ויהי' מקום להטעותכם . או הרחוקים ממך כו' אשר לא תדע להכזיבה כי אין בם מועיל כי לא ידעתם . ע " כ לא תאבה לו כלומר לא תעמוד בטענות עמו לווכח אם טוב אם רע וע " י כן לא תשמע עליו כ " א תאבה לו ותבא בטענות עמו אולי תפותה ותשמע אליו לעשות מצותו . והוא כי אולי הוא בעל טענות וינצחך בשקר ומה גם כי אז יתעורר יצרך הרע להיות לו מעיר לעזור ותהיה עליך מלחמה מבית ומחוץ ויוכלו לך חלילה . ע " כ מיד זרוק בו מרה ורחק ממנו ולא תאבה לו פן תשמע אליו . ולא תחוס עינך עליו להביט בו בעין טובה פן מהעין רואה תבא לחמוד בלב כי ב' אלה סרסורי דעבירה וזהו לא תחוס עיניך . ובזה לא תחמול וע " י כן לא תכסה עליו שלא יהיו אבריך גומרים לכסות עליו בלשונך להיות מחסה עליו ולשים לב לשזבותיה כי הרוג תהרגנו כי הבא להורגך השכם להורגו . וזהו כי הרוג תהרגנו לומר כי אחר שבא להרוג את נפשך תהרגנו אתה וקדש את ה' שלא תחיש על הקורבה . כי אדרבה ידך תהיה בו בראשונה כאשר בך התחיל במצודה רעה להפילך . ולא תהיה שליחות ידך בו מכה קלה כמורה כי לצאת י " ח בלבד אתה עושה כי אם מכת מות וזהו ידך כו' להמיתו . ואחריך ויד כל העם כו' וסקלתו כו' . וש " ת אם יהיה מדיחני חלילה מות יומת אך אם לא שוה לו כי בקש להדיח ולא הדיח למה יומת . לז " א גם שלא בא רשעו אל הפועל כי אם בקש להדיחך אך לא הדיח על כל זה יש ב' טענות . א' . שהרעה היתה גדולה להיותך כפוי טובה לאלהי עולה שהוציא בכבודו ולא ע " י מלאך או שליח עם היות מארץ מצרים שהיא מלאה גילולים ועל כל זה עבר בה הוא יתברך ולא חש על כבודו להוציא את תרומתו משם וזהו אשר הוציאך כו' מארץ מצרים . וגם שידד המזלות וזהו מבית עבדים כמפורש למעלה . עוד טעם ב' . והיא כי מיתתו היא הצלת כל ישראל כי עתה כל ישראל ישמעו ויראון כו' :
Deuteronomy.13.13.1 כי תשמע באחת עריך כו' . ראוי לשים לב . ( א ) אל אומר לשבת שם לאמר שהוא משולל הבנה כי אינו לאמר לזולת וכן הלאמר השני אינו מתיישב יפה . ( ב ) מה חטאו הטף והשלל . ( ג ) אומר ונתן לך רחמים איך מתקשר אל הקודם . ( ד ) אומר ורחמך שבכלל אומר ונתן לך רחמים הוא . וגם ל' אומר ונתן לך רחמים היא בלתי צודק ומהראוי יאמר וירחמך . ( ה ) אומר והרבך כי בכלל הרחמים הוא . ( ו ) מה צורך להזכיר שבועת האבות פה . ( ז ) אומר כי תשמע כו' לשמור כו' לעשות כו' שכל זה עתיד והל " ל ותשמור ותעשה . ( ח ) אומרו בנים אתם כו' שאין לו קשר אל הקודם כלל . ( ט ) אומרו לא תתגודדו שהוא טעם הפכיי כי אדרבה להיותנו בנים לה' אנו חשובים כל כך שע " כ ראוי על מיתתם לעשות רושם עצום מאד . ( י ) אומרו כי עם קדוש כו' שיראה נתינת טעם אל הקודם והלא יותר הוא האמור באומרו בנים אתם כו' כי הלא מלאכי השרת הם קדושים ואין נקראים בנים . ומה הוא ענין אומר ולעם סגולה . אם הסגולה היא היותם עם קדוש הרי כבר אמור . ועוד אומרו להיות יראה שעדיין אינו סגולה מכל העמים והלא כמו זר נחשב כי אשר הוא עם קדוש כבר הוא סגולה מכל העמים אשר אינם קדושים :
Deuteronomy.13.13.2 אמנם הנה ידבר עם הב " ד הגדול ואומר לו כי תשמע כו' לאמר כלומר תשמע דבר הראוי לאמר ולא דבר הראוי לחוש בלבד . כי יש דברים יגיד המגיד ואין בעדותו דבר מספיק רק להיות חושש אך לא לאומרו בפי' . ויש דבר שיגיד המגיד כ " כ בחזק' דבר ברור שאומר לא למען תחושו בלבד אני אומר כ " א כדי לאמר לכל משמי ולא אבוש פן אמצא בדאי . וזהו כי תשמע כו' לאמר . ועכ " ז ודרשת כו' בכל החקירות ודרישות הנלמדות מפ' זה הכה תכה כו' . והנה על כפל זה ארז " ל שריבה שאם לא תוכל את הכל להכות בחרב תכה בכל שאר מיתות אשר תוכל . וע " ד הפשט יאמר הנה אין ספק שעל כל עם ה' יהיה קצף ע " ז אך על ההכאה אשר לא יבצר ממנו יתב' לעשות בכל כללותיך הכה תכה כו' אתה את יושבי כו' . ותנכה בזה את כל אשר היה לי ית' להכות בכלל בראות שיש מקנאים על כבודו וזהו הכה תכה כו' . ואפילו בהמתה שללה עד גדר שלא ידבק בידך מאומה מן החרם שהוא שלא ישאר דבר שתהנה ממנו כלל עם היות ששלל ובהמה וטף לא חטאו עכ " ז אל תמנע מכל זה . כי הלא כל זה צריך למען ישוב ה' מחרון אפו על כללות ישראל וזהו למען ישוב ה' מחרון אפו כו' שהוא ע " י מה שתקנא על כבודו קנאה גדולה כזאת . עוד יכוין באומרו ישוב ה' מחרון אפו ולא אמר למען ישוב חרון אף ה' . לומר עשה זאת איפה כל ההגזמה הזאת וההשמד הרב והכולל למען עי " כ יתהפך הוא ית' מרוגז הדין לרחמים וזהו ישוב ה' שהוא רחמים מחרון אפו . ואל תתמה ותאמר איך לא חש הוא ית' פן אלמד אני ממדה זו ולא ארחם אפילו על אשר לא חטא כאשר ראיתי בדין זה על טף ונכסים ובהמה כי יצרי הרע לא יבחין בין דין לדין . ועוד כי גם בישראל יעשה פגם חסרון הטף ונשים ונכסים . לז " א אל תחוש על הדבר . כי על הא' ונתן לך רחמים כי לא תשאר במדת אכזריות הזאת כי הוא ית' יתן לך מדת רחמים לרחם על ישראל . ועל הב' הממון שנחסר מישראל אמר ורחמך . ועל הטף אשר לא חטאו ונתמעטו . במקומם ארבה בך ריבוי עצום כאשר נשבע לאבותיך שהוא ריבוי עצום ככוכבים וכחול וכעפר . עוד ירמוז לומר תחת אלה רשעים וטפם ירבה לך צדיקים שהוא כאשר נשבע לאבותיך שהיא על צדיקים . כי כה אמר ה' לזרעך אחריך שהוא המיוחסים אחריך צדיקים כמותך וכאומר כה יהיה זרעך כאשר כתבנו במקומו שהוא שיהיו ככוכבים כד " א ומצדיקי הרבים ככוכבים כו' . כמ " ש ז " ל על הפ' ההוא שלא יהיו כחמה ולבנה שיש להם בושה כד " א וחפרה הלבנה ובושה החמה כ " א ככוכבים שאין להם בושה . וכן בברכת העפר ארז " ל לא' מן הפירושים שיהיו שפלים כעפר וגם ליעקב נא' ופרצת כו' ונברכו בזרעך כו' ואיך יתברכו הגוים בזכות' אם לא בהיות זרעו צדיקים . ואל יקשה בעיניכם לומר כי זה יהיה אחר הגיענו אל כשרון חסידות רב ועצום ומי יעלה לנו אליו ושאור שבעיסם יעכבנו ומה גם כי יתן בלבנו מדת רוגז ע " י אשר נראה במשפט הזה . אל תחוש על זה כי הלא לא יעזבך הוא ית' ביד יצר סמוך כ " א יהיה בעזרך אך בזאת שתבא ליטהר שעי " כ הוא יתברך יעזרך כי בא ליטהר מסייעין אותו . וזהו כי תשמע בקול ה' כו' לומר כי מאז תטה אזנך ותשמע כדי לשמור את כל מצותיו שתכוין בשמיעתך לעשות מצותיו למה שהן מצותיו יתב' עם היות שעדיין לא עשיתם כי אין זה רק שתבא ליטהר מסייעין אותך עד גדר תבא עד מדת עשותך לפנים משורת הדין . וז " א לעשות הישר בעיני ה' אלהיך שהוא להתנהג בחסידות כמ " ש ז " ל על ועשית הישר והטוב זו לפנים משורת הדין . וגם כיון שלא תעשה הישר בעיני בני אדם אשר יראו לעינים כ " א בעיני ה' הרואה ללבב :
Deuteronomy.14.1.1 בנים אתם כו' . ושמא תאמרו כי מאשר תראו שהיקל הוא יתברך בהרוג טף ונשים אשר לא חטאו וגם אולי בקרב עם הארץ ההיא היו קצת כשרים ומתו בכלל כל המון העם כי לא נעשתה החקירה על כל איש ואיש בפני עצמו . ואולי תאמרו אין זה כי אם שאין חשובים לפניו יתב' . והן אמת כי אם לא היה רק כדבר הזה הלא זאת נשיב אל לבנו כי חומר העון גרם . אך יהיה עזר ליצרנו להרהר כי הלא נראה צדיקים ימותו טרם הכביד זקנה ושיבה כי הלא יראה כי קלים היינו בעיני יתברך ואיה איפה רחמיו יתב' באומרו ורחמך והרבך . לז " א בנים אתם כו' לומר דעו איפה כי נהפוך הוא כי הלא יקרה אתכם כאשר יקרה לאשה ובנה הדרים בעיר אחד ואישה אבי הבן ההוא במדינה אחרת שאם יאמרו לאשה הלא בנך חלך ועבר וילך אל ארץ שאביו שם כי הלא בכה לא תבכה כי תאמר הלא טוב לו עתה מאז היה עמדי כי אז יתענג בדשן בכל טוב אביו ונחת שולחנו . וגם שבצד מה תדאג על פרידתו ממנה הלא תשמח על אודות בנה מצד עצמו כי אז טוב לו עם אביו . כן הדבר הזה אומר הוא יתברך בנים אתם לה' אלהיכם ואם כן אשר ימות לו מת לא ידאג על מתו מצד עצמו כי הלא הלך שם עם אביו שבשמים כי בן הוא לה' היושב בשמים ואז טוב לו . והן הוא משוש דרכו כי אז יתענג על ה' כי הוא המלך אביו וזהו בנים אתם לה' אלהיכם ועל כן לא תתגודדו כו' על מת כי בית ה' ילך כי אביו הוא וישמח בו . וגם רמז באו' על מת לו' כי על המת מצד עצמו לא יתגודדו אך על תורת חכם גדול מאד המסתלק מבני הדור האובדים אותו לא יאסר כמז " ל בגמרא על אשר מירט זקנו ר' עקיבא והכה את פניו כו' על סילוק ר' אליעזר הגדול . ואמר באיזה הדרך בנים אתם לה' הלא הוא כי עם קדוש אתה שהוא מפאת הנפש שהיא לה' אלהיך חצובה מתחת כסא הכבוד . ושמא תאמר א " כ איפה איך בחר בנו הוא יתברך מכל העמים אשר חילק לשבעים שרים כי מה היה צריך לבחור הלא בטבע לו ית' אנחנו כי חלקי ה' אמרה נפשנו כי עם קדוש אנחנו לז " א ובך בחר כו' לומר תדע למה הוצרך לבחור בך הלא הוא על בחינת הגוף כי רצה הקב " ה לעשות ממך סגולה מכל העמים כי כהפרש שבין סגולת מלכים ליתר נכסיהם הרחוקים מאוצרם הטוב כן יהיה ביניכם לבין העמים . ולא על בחינת הנפשות אשר עניינם למעלה מפני האדמה כ " א בבחינת מה שעל פני האדמה ממש שהוא על הגופים שגם הם יתלבנו ויתקדשו ע " י התורה ומצות כנודע וזהו ובך בחר כו' :
Deuteronomy.14.1.2 או יאמר בנים אתם לה' . שהוא שכל אחד מישראל הוא בן א' לה' . ולא שכל הכללות יחדיו יקראו בן א' כענין בני בכורי ישראל אך לא שיחשב כ " א בפ " ע לבן . כי דעו נא כי לא כן הוא כ " א שבנים אתם לה' כי כ " א לבן יחשב . וע " כ לא תתגודדו כו' על מה שעם שאחד הוא בלבד בן לאביו יתב' יחשב לפניו . שע " כ בעלותו אל אביו רחם ירחמנו והטיב ייטב עמו בשמים ממעל . ושמא תאמר הלא כל נפשות כללות עם בני ישראל אחת הנה ואת כלן יקרא בן א' וכמאמר הכתוב בני בכורי ישראל . דע איפה כי כן הוא כי כל כללות ישראל כאחד עם קדוש אתה דרך כלל לה' אלהיך . ואשר אמרתי בנים אתם שהוראתי כי כל א' הוא בן בפני עצמו ה " ה כי בך בחר ה' כדי להיות לו לעם סגולה . כי כאשר סגולת מלכים אין הענין על קבוץ פרטים רבים שכל פרט קל האיכות ואין חשיבותם רק על היותם פרטים רבים . כי לא כן הוא כ " א שגם כל פרט חשוב בפני עצמו וזהו להיות לו לעם סגולה מכל העמים . והוא כי בכל יוצאי ירך אדם הראשון שולטה זהמת נחש אלא שישראל הולכים ומטהרים ממנה ע " י המיתות הגלגולים משא " כ העכו " ם . וזה הוא בכל הפרטים כאשר בהר סיני פסקה זוהמת כל איש ישראל ולא נשאר עד אחד . וע " י בחינה זו בנים יקראו כל א' וא' מישראל . וע " כ אמרתי בנים אתם על בחינה זו כל ישראל הולכים ומטהרים וע " כ כל אחד מעותד ליקרא בן לו יתברך וראוי לבלתי התגודד עליו . וזהו ובך בחר ה' כי בישראל בלבד בחר להיות לו לעם סגולה מזוקק מזוהמא מכל העכו " ם :
Deuteronomy.14.3.1 לא תאכל כו' . אמר ראה נא איך אתה עם קדוש לה' אלהיך כי ע " כ אני מצוך לא תאכל כל תועבה . והוא כי הלא ידענו כי בשר בהמה או חיה אשר יאכל איש יעלה במעלות העשות חלק מהאדם . ע " כ ראה אלהים כי למה בישראל קדושים הם אם יאכלו בהמה טמאה אשר שורש חיותה נמשך מהחצוניות וטומאה הלא תחת הקנות שלמות בבהמה בהדבק לאדם הלא יתהפך כי אדרבה טמא יטמאנו כי תדביק טומאה בקדושת נפשו . משא " כ באכלו מבשר בהמה או חיה טהורה כי חיות שרשה ממקום הטהור נמשך כמדובר . וז " א לא תאכל כל תועבה לומר כי מזה תבין כי עם קדוש אתה כי ע " כ אני מצוך לא יבא אל פיך דבר טמא :
Deuteronomy.14.21.1 לא תאכלו כל נבלה כו' . ראוי לשום לב . ( א ) למה מייעץ אותנו לתת לגר או למוכרה לנכרי והיהודי יצונו על העדר האכילה בלבד . ( ב ) אומר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך כי הרי נאמר למעלה וסמך לא תאכל כל תועבה שגולל כל מה שתיעב לנו הוא ית' שכולל כל מה שאסר עד סוף פסוק זה ולמה חזר לאומרו פעם ב' . ( ג ) איך מתקשר לזה אומר לא תבשל גדי בחלב אמו . ( ד ) אומר עשר תעשר כו' איך מתקשר אל הקודם :
Deuteronomy.14.21.2 אמנם יאמר הלא אמרתי לך לא תאכל כל תועבה שהוא כל בעל חי שמינו טמא . הלא תאמר הלא מה שהבדל יבדילני ה' מן העמים שלא אוכל בשר חזיר החולד והעכבר הלא אין זה על כי קדוש אני מצד עצמי כי הלא כמוני ככל יתר עמים הלא ברחם א' של חוה או אשת נח נוצרנו ומאדם האחד נוצרנו . ומה יתרוני עליהם אם לא שאני עובד את ה' ויתר עמים את אלהים אחרים . על כן אמר דע איפה כי לא כן הדבר כי אם על איכות נפשותיכם גם כן . כי הלא אם כן איפה הנבלה שמינה טהור אלא שקרה לה מקרה שנתנבלה שהוא מעין העכו " ם שלדעתך מינו טהור שגם הוא בן נח אלא שקרה מקרה שנדבק בע " ז ונעשה כמת ואכל נבילה אך הגר תושב שכפר בעובד גלולים ופירש ממנה לא יאכל נבלה שגם היא מינה טהור ואשר נפגמה בהתנבלה לא אירע כיוצא בו בגר תושב כי לא נפגם בעובדי גלולים . ואדרבה אני מצוה ואומר שתתננה לו בחנם ואכלה ואין הפרש בינו לעובד עבודת גלולים שהוא הנכרי רק שלא תתן לו מתנת חנם . אם כן הוי אומר כי אין עיקר הדבר על הע " ג כי אם על כי קדוש אתה לה' אלהיך . כי משורש נפשך אתה קדוש לה' כי חלקי ה' אמרה נפשך . ועל כן גם מבלי עבוד ע " ג אפי' מגר תושב אתה מובדל באיכות . ושמא תאמר והלא הקושיא במקומה כי אחר שאב אחד לכולנו הוא נח ויכוננו ברחם אחד איך היה ההפרש הזה ומי יאמר כי על טעם זה היה ציווי יתברך . ע " כ אמר מרע " ה ראה כי כן הוא וממצותו יתברך תלמד . כי הלא אחד ממצותיו יתברך הי' לא תבשל גדי בחלב אמו והלא הגדי והחלב מבהמה אחת יצאו ושם נתהוו ולמה יפרידם יתברך זה מזה כן בדבר הזה אל תתמה על החפץ כי אל דעות ה' והוא היודע כי גם היוצאים מבטן אחד יתפרדו ולא יתחברו . באופן כי גם שעם ה' ויתר עמים מאיש ואשה אחת יצאו לא יתחברו יחד באיכות כי לא ראי זה כראי זה וזהו שסמך ואמר לא תבשל כו' . ואם כן אמור מעתה כי עיקר הדבר הוא מפאת הנפש כמדו' . וממוצא דבר בין תבין ג " כ דבר אשר יקשה ממך הלא הוא כי לא יבצר מאיש שוגה ומפתי להרהר ולומר הלא אם ה' הבדילנו מן העמים ה " ה על כי אין לנו שתוף רק מפאת החומר . אך הלא בקרב ישראל שכלם קדושים וחלקם ה' אמרה נפשם למה נפרדו לוים וכהנים מישראל בתרומות ומעשרות והכהנים יאכלו משולחן גבוה ולא כן הישראלים . לזה אמר מאשר רמזתי לך במצוה זאת לא תבשל גדי בחלב אמו עם ששניהם משורש אחד וממקום אחד . לא יקשה עליך יתרון הלוי ועשר תעשר את כל תבואת זרעך לתת להם חלק בראש ולא תשית לבך להרהר על יתרונו כי בכל דבר יש יתרונות ובחינות והדרגות . ואל יעלה על רוחך כי אתה גרוע מאד ממדרגתם . כי הלא גם אתה יש דברים שתדמה להם כי ואכלת לפני ה' אלהיך כו' כאוכל משולחן גבוה שהוא מעשר שני כי לה' הוא כנודע על כן המקדש אשה במעשר שני אינה מקודשת ולא עוד אלא שהלא ממעשר שני שלך יאכל הלוי מתחת ידך וזה אמר בסוף הענין והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו כו' . וע " כ אל תקפיד כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' . אך לא יעדרו הדרגות בקדושה זו למעלה מזו כאמור . ונבא אל התכת המקראות בס " ד :
Deuteronomy.14.22.1 עשר תעשר כו' . על דבר הכפל אמרו רז " ל עשר בשביל שתתעשר . ואפשר ע " ד הפשט יאמר משז " ל במעשה שהיה במי שהיה ממעט במעשרותיו וגם ה' אסף את ברכתו עד שלא הוציא השדה כי אם מה שהיה מתחלה מעשר תבואתו . וזה אפשר הוא פירוש הכתוב שמצוה ואומר עשר פן מה שתעשר מתחלה את תבואת זרעך יהיה כל היוצא השדה וזה שנה בנה כלומר שיהיה הולך ונתמעט שנה שנה עד בא עד גדר זה כמעשה שהיה : או יאמר כי כאשר הממעיט ימעטו לו מן השמים כך המוסיך מוסיפין לו . ואם יתן מעשרותיו בעין יפה יהיו הולכין ומוסיפין לו מן השמים עד שיבא שיעור מעשר תבואתו בסך כל תבואות השדה שיהיה דרכו לעשות . וזהו עשר וע " י כן תעשר שתוציא בתורת מעשר את כל תבואת זרעך ואת כל שעור תבואת זרעך היוצא השדה וזהו שנה שנה כי בכל שנה יהיה הוא יתב' הולך ומוסיף לך לפי מה שתהי' הולך ומוסיף בעין יפה עד היות מעשר תבואתך כשעור כל מה שהי' מוציא השדה . כשיעור כל מה שנהוג להוציא יהיה המעשר מאשר יצא כברכת ה' אשר נתן לך :
Deuteronomy.14.23.1 ואכלת לפני ה' כו' . הנה אמר למען תלמד לירא' כו' יקשה כי אין מהאכילה ושתיה ושמחה יתירה ללמד ליראה . ואילו אמר לעבוד היינו אומרים שע " י התעכבם בירושלים רוב השנה לאכול מעשר שני יהיו פנויים ממלאכת בתיהם ויעסקו בתורה אך אומרו ליראה הוא בלתי מתיישב . ואפשר כי האלהים עשה שיראו מלפניו כי לבל יבעטו ברוב טובה ויראו בעיניהם כי כחם ועוצם ידם עשה להם את החיל ההוא וימנעו מליראה את ה' ע " כ מה עשה הקב " ה צוה אותם יוליכו עמהם מעשר מכל אשר להם לפני ה' כאלו נותנים מנת המלך . וכן המעשר ההוא קודש לה' ומשלחן גבוה הם אוכלים כנודע שאינו נחשב להם כממון עצמן כמעשר ראשון ללוי שהרי בן לוי שקידש אשה במעשר ראשון ( מקודשת ) וישראל במעשר שני שלו אינה מקודשת כי לה' הוא ומשולחן גבוה הוא אוכל . ולא הורשה כי אם לאכול ולשתות לבד נמצא בזה החי יתן אל לבו כי עבד מלכו של עולם הוא ומשלו הוא אוכל ובזה לא ימוש מליראה את ה' תמיד וזהו ולמען תלמד ליראה . וע " פ הדרך זה יתכן רמז באומר לפני ה' לומר שתאכל בתת לבך שאתה לפני ה' שתהיה במורא גדול וזהו למען תלמד ליראה כו' . שאם תהיה בקלות ראש גם שתתן לבך שהכל שלו ית' ומשולחן שלו אתה אוכל לא תלמד ליראה כו' . עוד כיון באומר ואכלת כו' כי הנה אין דרך המלך בפלטון אשר הוא גר שם שיערבו את לבם לבא שם עבדיו לרמוס חצריו לא יום אחד ולא יומים כ " א חדש או שנים לזבוח צאן ובקר ולאכול ולשתות ככל אשר יעשה איש בביתו ובחומותיו . אומר כי אין הקב " ה מקפיד בבא כל ישראל לאכול לפני ה' במקום אשר בחר בו ולהביא מעשר דגן תירוש ויצהר וצאן ובקר כמעט רוב השנה לא יחוש . במה שיבא תועלת שע " י ילמדו ליראה אותו וזהו ואכלת כו' גם שיראה שאינו לפי כבודו ית' אינו חושש למען תלמד כו' כי בתועלת זה לא נחוש על האכילה שם :
Deuteronomy.14.24.1 וכי ירבה ממך כו' . ראוי לשית לב . ( א ) אל או' כי ירחק ממך המקום כי בכלל אומר כי ירבה ממך הדרך ההוא . ( ב ) כי הלא בהיות איש רחוק מעיר אחת לא נאמר כי ירחיק המקום ממנו כ " א שירחק הוא מהמקום כי הלא המקום לא יקרב ולא ירחק כי קבוע הוא אך האדם המתנועע עליו יצדק לומר שירחק מהמקום או יקרב וא " כ איפה מהראוי היה לומר כי תרחק מהמקום ולא כי ירחק ממך המקום . ( ג ) למה זה האריך ואמר אשר יבחר ה' אלהיך לשום את שמו שם כי באומר המקום יובן כי בפסוק הסמוך דסליק מניה אמר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם ולמה חזר פה לאומרו . ( ד ) אומרו כי יברכך ה' מי לא ידע כי ברכת ה' היא מעשירתו :
Deuteronomy.14.24.2 אמנם יתן דופי במדת בן האדם לבלתי החזיק טובה לקונו . ויספר בשבחו של מקום שמעביר על מדותיו ית' ומנהל את האדם לאטו לפי שיטתו מרוב ענותנותו עם עוצם גדולתו . והוא כי כמקרה בני האדם בכל דורותינו תספר תורתינו שהיה נקרה לקצת עשירי עם בימים ההם והוא כ " א יאמרו לאיש בעל י' אלפים דינרי זהב ונושא ונותן בהם למה לא תקבע עתים לתורה כראובן שכל נכסיו לא יגיעו עד מאה דינרין ושונה הלכות בכל יום כי אז יחרץ העשיר ויענה עזות לעומת שבא לדבר אתו . ויאמר אליו חבל על הלחם אשר אתה אוכל ואתה שור ולא אדם חמור ולא איש כי לא בדעת תדבר כי הלא ראובן אשר הזכרת אלי הן מעט אשר לפניו בשעה אחת ביום יספיק לו ליטפל בעסקו אך אנכי כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי הלואי כל היום וכל הלילה יספיק לי לשאת ולתת בממוני כי לפעמים לאכול אין לי פנאי ומה גם עתה לעסוק בתורה . הנה כי יאמר כי אשר הטיב הש " י מעט אליו יאתה לעסוק בתורה אך הוא אשר הרבה ה' להטיב לו אין ראוי לו לעסוק כתורת ה' אשר עשה לו את החיל ההוא ואוי לאזנים שכך שומעות מפי האיש ההוא כי אין הללות וסכלות וכפיות טובה גדולה מזו . והלא כדבר הזה אחשבה דברה תורה על איש אשר נתן לו ה' הון ועושר וירבה לו מאד מעושר דגן תירוש ויצהר ומעשר בהמה אשר חנן לו ה' . והנה אם חשק בית ה' היה שקוע בלבו הראוי לו יאמר הנה אם מעט היה אשר חנני ה' הייתי מהלך שמה ולמה אגרע לבלתי לכת להחזיק לו ית' טובה על כל הטובה אשר הרבה להיטיב לי מק " ו מאיש רש אשר בית ה' ילך לבלתי היות לו ית' כפוי טובה על המעט אשר נתן . ואדרבה אמור יאמר למי יאתה ללכת אל עיר ה' אם לא למי שיוכל שאתו כי מעט הוא אך אני ירבו עלי משואותי ויהיו עלי לטורח . נמצא כי לפי רוב הטיבו ית' את האדם ימעט מהחזיק לו ית' טובה . ואין זה כי אם שהונו אשר נתן לו ה' היה סבה שיוסר מלבו חשק בית ה' וקדושת המקום אשר בחר ה' לשכן שמו בו והולך ונשמט מיראתו ית' . וזה מאמר הכתוב וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו ויראה לך כי איש אשר כל השיעור הרב לו כמוך לא יתחייב ללכת כי יהיה עליו לטורח וילאה נשוא . אתה דע לך כי אין זה כי אם שהמקום הקדוש ההיא ירחק וזהו כי ירחק ממך המקום כי אם אתה תמעט בחשקו הלא הוא וקדשתו ירחק ממך אז יותר וזהו כי ירחק ממך המקום . וש " ת ואיך יצדק לומר שהמקום רחק ממנו והוא בית שאין לו בחירה . לזה אמר אשר יבחר ה' לשכן שמו שם וא " כ באמרי המקום הוא שם ה' השוכן שם כי הוא המתרחק ממך על שלא שמת לבך לאמר האם יאבד הוני אם אשכיר כמה סוסים וחמורים ונשאו אתי . ומה גרם לך לומר כי רב ממך הדרך כי לא תוכל שאתו הלא הוא רוב טובה אשר ברכך ה' אלהיך נמצא כי זה הוא הגמול אשר תשלם לו ית' כ " א לא היה מרבה להיטיב לך היית זהיר ללכת אל בית מנוחתו ית' ועתה שהרבה לך רוב טובה תבקש לישמט וזהו אומר כי יברכך ה' אלהיך ועכ " ז לא אבעט בך ואנהלך לפי שיטתך כי אתקן לך באופן שבלי לאות ועמל תבא שמה והוא כי ונתת בכסף כו' :
Deuteronomy.14.25.1 ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום כו' . הנה יקשה . ( א ) אומרו נתינה בכסף הוא בלתי צודק כי מה יתן בכסף והראוי יאמר ותפדה בכסף כו' . ( ב ) אומרו וצרת הכסף בידך כי אין ספק שאין הכונה שיהיה צרור כספו בידו ולא באמתחתו . והנה ידוע קבלת רז " ל שהוא לומר שיהיה כסף טבוע שיש בו צורה ועם שקבלתם אמת ויציב ולא יבצר עוד דרך פשט המקרא שתמשך מלת בידך אחר אומרו וצרת ולא שתדרש כל תיבה בפני עצמה . ( ג ) או' אשר יבחר ה' אלהיך בו ולא אמר לשכן שמו שם כמאמרו למעלה . ( ד ) אומרו ונתת הכסף כו' ידוע דרשת רז " ל בכלל ובפרט ועדיין נשית לב למה היו הפרטים אלו מזולתם וגם אל שינוי הלשון מאומרו תאוה נפשך לאמר תשאלך נפשך . ( ה ) אומרו ואכלת שם לפני ה' אלהיך מי לא ידע כי לפני ה' הוא אוכל ומה זו שמחה שאומר ושמחת אתה וביתך ואם הוא לאכול ולשמוח גם לוי וגר ויתום ראוי ישמחו עמו . ( ו ) אומר והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו למה יאמר בל' שלילת עזיבה ולא אמר ונתת ללוי וכיוצא בלשון זה :
Deuteronomy.14.25.2 אמנם יאמר הלא היה יצר סמוך מפתך לאמר כי רב ממך הדרך כי רב מאד מעשר דגנך כו' ולא תוכל שאתו . והנה דע כי אם כה היית עושה ונמנע מלכת אל המקום אשר בחר ה' גם ה' היה מעביר כספך והולך ממך כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים . אך עשה זאת איפה ויהי לך אשר לך והוא כי הנה מבואר אצלנו בספר שמות בס " ד כי כאשר האדם הגדול באיכות תורתו ומצותיו ית' מקנים בו קדושה עד יחשב כבריה חדשה כמאמרנו בברכת המצות אשר קדשנו במצותיו כי על ידי מצותיו נקנה קדושה . והוא טעם אל אשר הפליא לעשות הוא ית' לקבל שבים גם אשר מרדו בו משא " כ מלך ב " ו על כי השב מאשר חטא לה' אינו דומה אל אשר שב מאשר חטא למלך כי החוטא למלך הארץ הוא בהוייתו בשובו מחטאתו כאשר היה בהעוותו . כי לא נשתנה באופן שעונשו לא סר ממנו . אך אשר חטא לה' ע " י מצות תשובה אשר עשה סרה ממנו חלאת טומאתו ואשר נטמא בהעוותו ויטהר . והנה מאיכות קדושה נעשה בריה חדשה עד אשר נאמר כי איננו זה החוטא כי להפך לאיש אחר ולמה יומת טהור על טמא . וזה היה ענין ננוה כי על כן לא נתקיימה גזרת נבואת יונה בשובם כי כדברו כן היה באומרו ננוה נהפכת כי נהפכת האיכות טומאה על ידי תשובה . והנה לא בלבד יקרה כה לאדם כ " א גם על כל יתר בריות כ " א יקדיש את שורו וצאנו לה' אין איכותם שוה כאשר בתחלה כי חלה בהם קדושה . ואך גם זה אפילו בדומם כ " א יהיה לאיש כסף חול ויקדישנו לה' אין איכות הכסף ההוא כאשר בתחלה כי קנה קדושה כמאמרנו על פסוק לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ולא אמר מזהב ומכסף כי על ידי הקדיש אותם ועשות מהם כלי הקדש מקנים קדושה ואיכות במתכת עצמו . ועל כן הנהנה ממעות הקדש מועל כנודע . ולא עוד אלא שאיכות הקדושה אשר חלה בכסף הלז הוא העומד לשמור לו כל יתר כספו כי מלת ממון חסר . וזה יאמר ונתת בכסף כו' לומר כי על ידי התפיס קדושת מעשר בכסף אתה נותן מתנה ויתרון באיכות הכסף ונתת בכסף שאתה נותן בכסף עצמו . ולא עוד אלא שע " י כך יתקיים לך כל כספך כי וצרת הכסף בידך שתהיה כצורר וקושר הכסף אשר לך בידך שהוא ברשותך שיהיה כל הכסף אשר בידך כצורר וקשור בידך ורשותך בל ימוט ממך . כי זכות זה ישמרנו לך ואז והלכת אל המקום אשר יבחר כו' שהוא בירושלים ושם ונתת הכסף כו' בבקר ובצאן כו' . ולהיות שעל ירושלים ידבר כי שם יקנה הבקר והצאן כו' ע " כ לא אמר לשכן שמו שם כי אין זה רק בב " ה אך על ירושלים לא יאמר כ " א אשר יבחר בו . ואז ונתת הכסף כו' והוא כי הנה תאוה נפש הישראל היא לעבוד את ה' ולעשות ריח ניחוח לפניו ית' כאשר צוהו שהוא חובה עליו וזו היא תאות הנפש בעצם . אך להקריב לפניו ולעשית רצונו אך באשר איננו חובה רק נדבה גם שלא תתייחסו לתאות נפש לא יבצר מהיות שתשאל ממנו ותראה לו כי זו חפצה במה שתשים בלבו צד רצון לעשות אותה . וזה אמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך שהוא בבקר ובצאן כדי לעשותם שלמים ריח ניחוח לה' שהוא תיבה וע " כ מזה תתחיל כי היא תאות הנפש הקדושה בהקטיר את החלב קרבן לה' וכן ביין ובשכר לנסך ממנו על גבי המזבח ששלמים טעונים נסכים . וגם אשר תשאלך נפשך שאינו חובה רק ששאלת אותך נפשך לעשותם שגם בהם תעבוד את ה' כענין קמח סולת שגם ממנה תוכל לעשות לחמי תודה דרך נדבה וכן בכל שאר מיני מזון כי גם בהם תתברך הברכות הראויות לכל דבר שגם הנפש תשאל לעבוד בם את ה' עם שלא תאוה כ " כ כאשר במה שתעשה ממנו קרבן חובה לה' . ועל הסוג הזה הב' אמר ובכל אשר תשאלך נפשך . ומה שאמרתי לך שתפליג לקחת ויקר יצאן כו' אל תאמר אחר שרבו כמו רבו לי בקר וצאן ויין ושכר וכל אשר שאלתני נפשי לרוב כי רב חילי אשר פדיתי בכסף ויש לי רב ע " כ ארבה רעים אהובים רבים בשובע שמחות לאכול בשר שגיא ולשתות במזרקי יין באופן שתתהפך המצוה לעבירה על יד זוללות בשר וסבאות יין . לכן הנני מצוך תשמור לך מעשות זו רק ואכלת שם לפני ה' כלומר שתתן את לבך לפני מי אתה אוכל . וגם רמז לא תרבה רעים רק ואכלת לבדך . ואם תרצה לשמוח בחברה יהיה אתה וביתך ולא לזרים אתך . והלוי כו' לא אומר לך שתושיבנו בחברתך עם אשתך רק שלא תעזבנו כלומר ריקם אך לא על שולחנך עם האשה :
Deuteronomy.14.25.3 או יאמר עם ששלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו דברי תורה הם כאלו אכלו משולחנו של מקום משא " כ אחד לבדו אשר אינו כן . לזה אמר ואכלתם שם לומר כי גם שתהיה יחיד יהיה לפני ה' אלהיך כאלו תאכל משולחנו של מקום כענין לאכול לחם לפני האלהים . ואם תרצה לשמוח במרעים יהיה אתה וביתך :
Deuteronomy.14.28.1 מקצה שלש שנים כו' . אמר הלא צויתני כי שנה אחר שנה אלכה לי אל המקום אשר בחר ה' ושם אוכל כל ברכת מעשר שני אשר ברכתני והלא אוציא כל השתי שנים תוך ירושלים אוכל ושותה כל מעשר דגן תירוש ויצהר לרוב אשר נתת לי ה' ומתי אעשה לביתי . כי הלא זה שנתים לא אוכל ללכת לעירי . ואם אלכה לי לפתח ולשדד את אדמתי ולזרוע ולקצור ולזרות הלא לא יהיה רק מעט מזער כמתגנב ושב לירושלים ושם איככה אוכל וראיתי באבדן ביתי . אל תחוש כי הלא הנני מבשרך כי מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך אשר הם מעשרות השנתים ימים אשר היית שם ותבואת השלישית שהיא מאשר תזרע בשנית . ודע לך כי ובא הלוי כו' והגר והיתום והאלמנה לקחת זה מעשר ראשון . ואלו מעשר שני . וכל כך יהיה להם כי ואכלו בשעריך ושבעו ומזה תוציא מה יהיה ריבוי נשאר לך וכל זה שאמרתי שתתן לכל אלה לא מבלי אין לי חלילה לתת להם כאשר נתתי לך כי אם שחפצתי יהיה על ידך למען יברכך ה' אלהיך בזכות מה שתתן על ידך להם . והוא מאמרם ז " ל על פסוק ישב עולם לפני אלהים כאשר נזכירהו לפנים בס " ד . כי הוא ית' חפץ לזכותנו בתת לעני למען נתברך על ידו וש " ת הלא מה נעשה והשנתים ימים מה נעשה כי מעט הוא אשר נהיה בשערינו לעבוד עבודת שדותינו וכרמינו וזיתינו . אל תחוש כי הנה בכלל הברכה הוא כי במשלח יד אחד שהוא במעט עסק חבירך בהפלגה וז " א בכל משלח ידך ולא אמר ידיך לומר כי אפילו במשלוח יד אחד שהוא רמז אל מיעוט העסק תבורך ברכה רבה :
Deuteronomy.15.1.1 מקץ שבע שנים תעשה שמיטה כו' . יקשה ( א ) אחר אומר שמוט כל בעל משה ידו מה צריך לומר לא יגיש כו' ומה גם כי בכלל מאתים מנה שאם שומט ודאי שלא יגוש . ( ב ) אומרו כי קרא שמטה שמהראוי יאמר כי היא שמטה לה' . ועוד שכבר נאמר וזה דבר השמטה מה צורך לומר כי קרא שמטה לה' . ( ג ) אומר ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך כבר נאמר זה למעלה ולמה חזר לאומרו . ועוד שהכניס את הנכרי בין הדבקים . ( ד ) אומר אפס כי לא יהיה בך אביון כו' כי אומר אפס הוא משולל הבנה שאם הוא כמו אפס כי עז העם שהוא כאומר אלא . לא יצדק פה כי מה בא לשלול האמור . ואם הוא כאומר בלבד גם הוא לא יהיה שאם כן יאמר שהדין האמור הוא בלבד בזמן שלא יהיה אביון והלא מכ " ש שראוי יהיה הדין הוא כשיהיה אביון . ואם הוא לשון ודאי שאמר שודאי שלא יהיה אביון הלא בסמוך הוא אומר כי יהיה בך אביון . ( ה ) מה הוא כפל אומר כי ברך יברכך וגם אומר נותן לך נחלה לרשתה מהו כל האריכות הלז . ( י ) אומר רק כו' מה בא למעט הרק הזה . ( ז ) מה בא לרבות כפל אומר שמוע תשמע . ( ח ) אומר כי ה' אלהיך ברכך כו' טבע הלשון הוא כנותן טעם אל האמור ולא יצדק כלל ( ט ) אומר כאשר דבר לך היכן דבר וגם מה צורך לאומרו . ( י ) אומר והעבטת כו' בלתי מקושר אל הקודם :
Deuteronomy.15.1.2 אמנם אמר חלקתי לך ששה שנות השבוע לעשות צדקה ללוי לגר ליתום ולאלמנה . כי בשנה הראשונה תתן תרומות ומעשרות ומתנות עניים . וכן בשנה השנית . נוסף עליהם בשלישית מעשר עני וגם לבער המעשרות של שלש שנים להשביע ללוי לגר כו' . ועד " ז בג' השנים הבאות אחריהן . אך בשביעית הנה הבעל הבית יאכל מהנמצא אתו מהשנים הקודמות . אך הלוי והגר והיתום והאלמנה יחסר להן כי אין תרומות ומעשרות ומתנות עניים כי הספיחים מעט המה לכלכל את כלם . וגם הבעל הבית בעצמו מה זכות תערכו לו כי לא יתן מאומה . לזה אמר הנה גם בשנה השביעית תעשה צדקה שהוא כי מקץ שבע שנים תעשה שמטה . וש " ת הלא אין זה רק בשב ואל תעשה ואיך אמרת תעשה שמטה שמורה שיש מעשה בדבר וגם להיותו במקום צדקה צריך מעשה . לזה אמר וזה דבר השמטה כלומר מה שאמרתי מעשה שייחסתי הדבר אל עשייתך הוא כי זה דבר השמטה שמוט כל בעל כו' שהוא בגם בתת לך האיש החוב אשר אתה נושה בו אתה תשמטנו ותאמר לו משמט אני . וזה ידמה לקום ועשה . כי את שאשר תטיב עמו לא לבד יהיה לבלתי נוגשו אם לא יתן . כי בזה ודאי אין להחזיק לך טובה . כי במה שקרא שמטה לבד ראוי שלא לנוגשו כי לא יגרע מהקרקע ששובת בשנה ההיא וזהו לא יגוש כו' כי קרא שמטה לה' כלו' ראוי שלא יגוש במה שקרא . וא " כ במה נחזיק לך טובה לשיתייחס מעשה הטובה בשמטה אם לא באשר תשמט ידך מהנותן לך את חובו . ועוד טענה אחרת והיא כי הנה את הנכרי תגוש כו' והוא כי הנה רבותינו ז " ל קבלו שאין פסוק זה מדבר בפרטות בשנת השמטה כ " א בכל שנה וכדברי הרמב " ם ז " ל בהלכות מלוה . וי " א מכאן שהנוגש את בעל חובו עובר בעשה כי לאו הבא מכלל עשה עשה מכלל של ישראל לא יגוש . והיה הענין לפי דרכנו בל תאמר הלא רב עתה הרף ידי מלנגוש אך אם מבלי נגוש אותו יתננו לי למה אומר משמט אני ולא אקח מידו . לז " א הלא מלבד השנה הזאת את הנכרי הוא שתגוש ולא את אחיך אך בשנה שאינה שמטה . וא " כ במה יודע איפה שתטיב את אחיך בשנת השמטה על שאר שנים אם לא באשר תשמט ידך וזה אמר ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך . וש " ת הלא אמרת לי כי בשנה הזה אעשה בחי' צדקה שאת אשר יהיה לי את אחי תשמט ידי והנה תאמר נא ישראל כי עדיין כל זה איננו שוה בנזק העניים והאביונים . כי לא כל עני ואביון יהיו עליו חובות שישמיטום להם . וגם אם יהיו עליהם חובות לא יאכלו עתה מהם בהשמטת כספים אלו כי כבר אכלום מאז לוו אותם ועתה נפשם יבשה אין כל לא מתנות עניים ולא מעשר עני . אל תחוש לזה כי הלא זכות מה שתשמט ידך הוא מלבד אשר שימשך לך ממצוה זו והוא כי בזכותך לא יהיה אביון בישראל . וא " כ אל תצטער על העניים והאביונים כי אינם כי לכל איש ישראל יהיה די מחסרו . וזה אמר אפס כי לא יהיה כו' שהוא מלבד כי לא יהיה בך כלו' בך בשבילך אביון כו' כי זכותך תמנע דלות מישראל וכן המתרגם אפשר מפרש מלת אפס כמו מלבד . שתרגם לחוד . והוא כי הלא ברך יברכך ה' לומר ברך את השנה הזאת ויברך אותה . וגם לא על ידי מלאך או שליח כ " א ה' בעצמו המשגיח בפרטים באופן שעי " כ תהיה ההשגחה פרטית עד שלא ימצא אך גם א' שיהיה אביון וזה אמר יברך ה' . משא " כ הברכה הנשפע ע " י שר או מלאך אל גוי מגויי הארץ כי לא ישגיח בפרטים כי לא יחדל אביון בתוכם גם כי הכללות ישבעון טוב . וזה שאמרתי שיהיה על ידו יתברך בעצמו ולא על ידי שר הוא בארץ אשר אין עליה שר כי אם אשר ה' דורש אותה . והראיה כי הלא מעתה בתת אותה לך הוא בידו יתב' ממש וזהו אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה כאשר כתבנו למעלה שהם יכירו כי הוא ית' בעצמו הכובש בפניהם את הארץ . וגם תראו איך לא אל הכלל נותן הארץ כ " א בפרטות אל כל אחד וא' מישראל וז " א נותן לך נחלה לרשתה לשון יחיד . והוא כי אינו כמלך הארץ שילך עם י' אלפים איש ללכוד עיר ואחרי כן לא יותן חלק בה לכל א' וא' מהסך ההוא כ " א אשר שיאחז או יקנה מן המלך או מהמחזיק באופן שרבים יקחו חלק ורבים לא יקחו . אך לא כן הוא בכיבוש הארץ כ " א לכל א' וא' מישראל נתן לו נחלה בארץ לרשתה איש לא נעדר . כי מאז יורה כי השגחתו וטובו היא פרטות גם מאומר אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה כיון להביא ראיה גם אל ריבוי הברכה שאמר ברך יברכך והוא לומר ברך יברכך ברכה כפולה וגם עד גדר שלא יהיה אביון שהיא השגחה פרטית . על ענין הרבוי יש ג' טעמים . ( א ) שהיא בארץ כי שם מקום השפע אשר שם שער השמים . ( ב ) כי ה' אלהיך נותן שהוא יתב' הנותן אשר לו הכל ואין עניות במקום עשירות . ( ג ) שהיא מתנה וכל הנותן בעין יפה נותן . וכל הפרטים הלא הוא כי הלא נותן לך לשון יחיד שהוא לכל א' וא' נחלה לרשתה ולא יכרת איש שלא יירש בה בפרטות . ושמא תאמר א " כ נאמר מעתה כי אולי מה שלא יהיה בנו אביון לא ע " י מצוה זו אשר אמרת נמשך כ " א מאיכות הארץ ומהיותו יתברך הנותן ברבוי ובפרטות ולא ממצוה זו . אל תאמר כן כי רק אם שמוע כו' לומר אם תהיה לכם ברכה זו אינו רק אם שמוע כל מקום כי הלא כל המצות שמעו ישראל בסיני אלא שנשכת מהם וכתבם משה בספרים הקודמים וחזר ושנה להם במשנה התורה בערבות מואב . ואמר להם משה אל תחשבו בלבבכם כי אשר נאמר בסיני היה קול ה' ועתה אתם שומעים בקול איש כי פי המדבר אליכם . כי לא כן הוא גם כי אנכי הדובר באזניכם בשמעכם אותי . את ה' אתם שומעים . כי גם זה מאתו ובידו ית' הוא . וזהו רק אם שמוע תשמע כו' לומר רק אם יהיה כל הטוב הנזכר לך הוא אם שמוע אותו . תשמע בקול ה' אלהיך לשמור את כל המצוה אשר אנכי מצוך כו' . כי גם שאני מצוך תשמעו בקול ה' ית' לשמור לעשות כי כך יהיה בלבבכם וע " י כן תתברך על ידו יתב' . והראיה כי אין הארץ מברכת זולתי לעושי המצות ולא מטוב איכותיה או על זכות אבותיך שירשם הארץ זבת חלב ודבש שנדר להם לתת לזרעם . כי הלא כי ה' אלהיך ברכך הוא כאשר דבר לך בב' הדברות ששמעת מפיו שדבר לך פה אל פה שהוא אומר ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי הנה כי אין משלם חסד אשר נדר לאבות לדור עוברי רצונו . ועוד תזכה ע " י זכות השמטת כספים לשני דברים אחרים . אחד שבזכות ההלואה והעבטת גוים רבים שיצטרכו לך ואתה לא תעבוט . ועל אשר לא תרדה בו ותמשול לנוגשו ולהחשיבו אצלך כעבד לוה כו' ע " כ ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו זולתם :
Deuteronomy.15.1.3 או שעור הכתוב ע " ד זה והעבטת כו' . לומר אל נא תמנע מלהלוות לחייבך להשמיט החוב . כי הלא שתי מעלות טובות תקנה ע " י הלואתך את אחיך וע " י השמט את ידך . א' . על מציאות אשר תלונו תזכה כי והעבטת גוים רבים כו' . ועל מה שלא תמשול בו לנוגשו ע " כ ומשלת בגוים רבים כו' וע " כ אל תמנע מלהלוות לישראל עמך ולהשמיט להם ידך :
Deuteronomy.15.1.4 עוד יתכן שעור ענין הכתובים מפסוק אפס כו' . והוא בהזכיר מז " ל בהקשותם שקשו קראי אהדדי שכתוב אחד אומר כי לא יהיה בך אביון וכתוב אחד אומר כי לא יחדל אביון ומתרצים כאן בזמן שעושים רצונו של מקום כאן בזמן כו' . ואפשר על פי דרכנו שמפורשת תשובתם זו בכתוב . והוא שאומר הלא צויתך שאת אחיך תשמט ידיך והלא כך היא דרכן של בני אדם שאפילו אשר לו מלא ביתו כסף וזהב לא יוכל לסבול שילוה איש ממנו ולא ישלם באופן שיתחמץ לבבו על שמוט כל בעל משה ידו . על כן בא הכתוב ואמר מה שאמרתי לאחיך תשמט ידך אל תדאג על הדבר כי לא לעולם תצטרך לכך כי אין זה רק בהיות אביונים שיוצרכו ללות . אפס כאשר לא יהיה בך אביון כי אז לא תצטרך להשמט ידך כי לא יצטרכו ללות ממך כי ברך את אשר אינם עתה עשירי עם ויברכך גם אתה על אשר נתן לך ה' בעצמו בארץ המיוחדת לו יתב' כי שם תהיה ההשגחה על יד עצמו ועל כן תהיה פרטות עד שלא ימצא אך גם אחד אביון שיצטרך לזולתו . כאשר גם מעתה ההשגחה על ידו יתב' וזהו אשר ה' אלהיך נותן כלומר בעצמו ועל כן גם הנחלה היא פרטית בפרטות שלכל אחד נותן נחלה לרשתה שלא נשאר איש קטון או גדול שלא ניתן לו חלק בארץ וזהו לך נחלה לשון יחיד . על דרך זה ישגיח בעצמו השגחה המיוחדת לו שהוא פרטית עד שלא יהיה אך גם אחד אביון . אמנם זה לא יהיה רק אם שמוע תשמע כו' שהוא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כלומר שאם לא כן לא יחדל אביון כמאמרו אחרי כן . וביאור הכתוב ואם שמוע תשמע כו' לומר השפע הזה יהיה לך אם תהיה לך כל התורה חביבה עליך וגם בשומעך עתה מפי כאשר בשומעך אז מפי הקב " ה וזהו רק יהיה לך כן אם שמוע אתה עתה מפי תשמע בקול ה' כלומר שתחשוב בעצמך כאלו תשמע בקול ה' את כל המצוה הזאת שבספר הזה אשר אנכי מצוך . שעם היותו אני המצוה לך תחשוב כשמוע מפיו יתב' . כי כאשר אז ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך שהוא ברכה גדולה עד מאד ובלשון יחיד שהוא פרשת עקב שאמר והיה עקב תשמעון כו' ואהבך וברכך כו' שהם ברכות עצומות ובפרטיות לכל יחיד אז הוא מה שאמרתי אפס כי לא יהיה בך אביון כי אז לא תצטרך להשמט ידך כי הלא והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבוט אפילו יחיד כמשמעות אתה . ואם לא תעבוט איש מישראל לא תצטרך להשמט ידך . ואשר אמרתי והעבטת גוים רבים לא יהי' שיכריחו אותך להלוותם שא " כ קללה תחשב ולא ברכה כי ידם תקיפ' עליך אך הענין יהיה להפך כי ומשלת בגוים רבים ותלוה להם על העבוט שויהיו לאכול ומצאום צרות תחתיך אך לא שיכריחוך לא הם ולא זולתם להלוותם כי בך לא ימשולו :
Deuteronomy.15.7.1 כי יהיה בך אביון כו' . ( א ) הנה אומר מאחיך הוא מיותר כי אין לומר שממעט את הגר כי אדרבה בו הזהיר הוא ית' יותר וכן אומר באחד שעריך הוא לבלי צורך כי הלא חובת גברא אין בה הפרש בין ערי ישראל ליתר ערים ובן אומר בארצך הוא מיותר ומה גם בכל שעריך הוא כי בכלל מאתים מנה וכן אומרו אשר ה' אלהיך נותן לך מה יבא להשמיענו . ( ב ) אומר לא תאמץ ולא תקפוץ את ידך הוא כפל ענין לבלי צורך . ( ג ) כי גם לא זה וזה היה ראוי לומר והראוי בל יאמר רק פתוח תפתח את ידך ומאליו נשמע שלא יאמץ את לבבו ושלא יקפוץ את ידו . ( ד ) אומר שתי פתיחות פתוח תפתח כו' . ( ה ) אומר והעבט תעביטנו כי האם בחנם נצטוינו לפתוח ידינו לו כ " ש שנלוה לו וגם למה כפל ואמר והעבט תעביטנו וגם אומר אשר יחסר לו שהוא מיותר וידוע מרז " ל שהוא כפי מה שיהיה מנהגו ולא יחסר ממנו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו :
Deuteronomy.15.7.2 אמנם הנה אמרו רז " ל שאמר טורנוסרופוס לר' עקיבא אם הקב " ה אוהב עניים למה אינו מפרנסן משל למלך שגזר על עבדיו שלא יתנו להם לאכול המאכילם אינו מורד במלך א " ל ר' עקיבא משל למלך שכעס על בנו כו' המפרנס אותו אין המלך מחזיק לו טובה כו' . הנה כי יש דרך ישר לפני איש לאסור על נפשו לתת מלחמו לדל באומר כי אחר שהקב " ה כעס עליו ולחמו מנע ממנו הלא לעובר רצון מלך יחשב הנותן לו לחם לאכול והוא דעת טורנוסרופוס . ולהבין דרכו נשכיל על דבר אומר שגזר המלך שלא יאכילם . את מי גזר . אך הוא כי הנה לאיש אשר יחסר לחמו יש סבות טבעיות אשר יפול לב אדם עליהם בתחלה שותו שומו את לבו על סבת מחסורו אשר יחסר לו ויראה את זולתו בלתי זריז וחכם כמוהו והוא עשיר . כי יאמר הנה אפשר כי זה אביו היה רש ונקלה ולא הוריש את בנו וכי זה אביו היה בעל הון רב והנחיל את בנו הון ועושר ועל כן בטבע היה הדבר . אך אם יראה כי שניהם בני איש אחד המה אם דל ואם עשיר וזה רש וזה עשיר אז ישות לבו אל דרך אחרת לומר אולי זה נתגדל בעיר רבת המשא ומתן אשר בא ריוח הרבה ויעשיר וזה בעיר אשר אין בהמשא ומתן וכל יושביה דלים ואביונים אך אם זה היה בעיר אחד נתגדלו וזה עני וזה עשיר . אז יעתק אל דעת ג' והוא כי יאמר אין זה כי אם שהכל תלוי במזל ואולי זה נולד במזל עושר וזה במזל עוני אך אם ישקיף וירא באצטגנינות שלו כי שניהם נולדו במזל אחד . אז יורה ויאמר כי אין זה רק כי מה' יצא הדבר ולזה כי טוב הוא בעיניו נתן עושר וכבוד ולזה כי רע בעיניו הוא גם על המזל צוה לבלתי הטיב לו . ואם כן איפה היוצא מזה הוא כי הנותן לרש חרף עושהו כי הוא יתב' מונע בר ממנו והיא מאכילו ומטיב לשונאו יתב' . וזה היה דעת טורנוסרופוס באומר שהקב " ה צוה להרעיבו שהוא כי מנע מכחות עליונים בל ישפיעו עליו טובה . אך דעת רבי עקיבא כי לא משנאה הדפו ה' ולחמו מנע ממנו כי בנו הוא אך עשה לשתי סבות יחד . אחד . כי חטא לו ומייסרו למען ישוב מחטאתו בבלתי תת לו לחם על ידי עצמו . ב' . למען הטיב את יתר בניו המאכילים אותו ביודעים כי גם שחטא לו לא זז מחבבו כי בנו הוא כן הוא ית' לב' סבות אלה יביאו את איש בחוסר כל . א' . למען ענותו לכפר על אשר אשם לו הוא יתברך . ב' . על דבר זכות את ישראל המחזיקים בידו ומפרנסים אותו כי מלוה ה' חונן דל . וזהו משלו של ר' עקיבא למלך שכעס על בנו שמחזיק לו טובה אביו אל המפרנס אותו והן הם הב' סבות הנאמרות באמת מפורשות בדבריו . והסבה הזאת הב' הוא משאז " ל במדרש שוחר טוב על פ' ישב עולם לפני אלהים שאמר דיד למה זה יהיה דל וזה עשיר ישב העולם בדין להתחלק ההון בין הכל והשיבה רוח הקודש ואמרה אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו עם מי יעשו צדקה . והן זאת אחשבה הוא ענין מקרא קדש הזה באומר כי יהיה בך אביון כו' . והוא שאומר הוא יתברך הנה שתים הן סבות ההשגחה . אחד . כי האלהים עשה למען יזכו ישראל בפרנס על ידם עניי עמו יתברך והוא משל דר " ע ומדרש שוחר טוב . שנית . דעת שכנגדו שהוא משנאתו את העניים . והוא הדעת הראשון הנה הוא אשר בחר בו ה' וז " א כי יהיה בך אביון כלומר בך בשבילך שתזכה על ידו כי על כן חלק מפרנסתו יתברך אותו העדיף בנכסי העשיר שאם לא כן אם העני חטא לה' הרבה דרכים היו למקום למרק חטאתו . וזה שאמרתי שהוא בהשגחה הוא שאם הוא לסבות טבעיות א " א כי הלא הטעם האחד מהטבעים שהוא על שלא הורישו אביו תראה לפעמים כי לא כן הוא כי הנה יהיה מאחיך בן אביך שאתה והוא ירשתם בשוה ועכ " ז הוא רש אין כל ואתה עשיר . ואם מהטעם השני שאתה נתגדלת בעיר אם המדינות בריוח ומשא ומתן וזה בעיר אחרת קצת הריוח הלא תראה דל שהוא מאחד שעריך אשר אתה שוכן בקרבה ולא השיגה ידו ואתה רב חילך . וגם השלישית לומר שאתה נולדת במזל עושר והוא במזל דלות גם זה תראה שלא כן הוא כי הלא הוא בארצך היא ארץ אשר אין מזל מושל בה כי ה' היא דורש אותה תמיד ועד ממהר א " א שלבל ינגדהו המזל צוהו יתב' ללכת אל הארץ . וזה אמר בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך ע " י עצמו למה ששם הכל מאתו ובידו יתב' כי אין שר ומזל שולט שם . הרי בכל זה תכיר כי אין הדבר בטבע רק בהשגחה לכן הטבתי אשר דברתי לך באמרי כי יהיה בך אביון כי בך בשבילך הוא מה שיש אביון למען זכותך בהתפרנס על ידך . אך השמר לך פן מכח שלש טעמים אלה תאמץ את לבבך שהם השתי לבבות שכוללות את היצה " ר אל תאמצהו באמור כי רע העני בעיני ה' והוא שונא לו באופן שתאמץ את לבבך היצר הרע למנוע מהאביון לחם באמור שאתה מורד בו ית' אם תתן לו . ולא תקפוץ את ידך מלתת לו מאומה כי מאמצך את לבבך תבא לקפוץ ידך גם אחר שפתחת אותו לתת לו תבא לקפוץ אותה באמור כי לא על חנם החסיר לחמו ממנו הוא יתב' והיא סברת טורנוסרופוס . ואמר את לבבך ואת ידך כוון בשני האתין לרבות על מה שלמעלה ממך כי באמצך את לבבך מלחשוב להיטיב לאביון אתה מאמץ את לב קונך מלחשוב טובה עליך . וכן אם תקפוץ את ידך גם אתה קופץ יד ה' מלהיטיב לך וזהו את לבבך את ידך . אך אם תרצה שיפתחו לך מן השמים תפתח אתה ידך תחלה למטה לתת לאביון ואז יפתחו לך מן השמים וז " א כי פתוח תפתח כלו' אם תרצה לפתוח לך מן השמים תפתח אתה למטה לאביון . וע " כ נא' גם כן פה את לומר כי בפותחך את ידך לעני ב' ידות אתה פותח . ומלת את תרבה את העליונה וזה אמר את ידך . ולא תמתין עד יפשוט הדל את ידו לקבל כי אם אתה תפתח את ידך לו תחלה כי אז בראות רצונך הטוב לא יבוש ויקבל בלי בושת פנים . והנה יש דרך אנשים עשירים שאם יבא הדל לחלות את פניו כסף ילוה לו יענה ויאמר חדל לך מהלואת מנה וטוב לך עשרה דינרים מתנת חנם אולי יכבד עליך לשוב לי מנה כי רב הוא נמצא נותן לו מעט במתנה בדרך שיבוש העני כדי למנוע ממנו הרבה בהלואה שהיה דרך כבוד . ע " כ אחרי אומר כי פתוח תפתח כו' אמר אך בזאת שלא תהי' פתיחת ידך כדי למנוע ההלואה ממנו כ " א גם והעבט תעביטנו פעם ופעמים עד די מחסורו . והוא כי אל יעלה על רוחך כי הש " י עזבו כי הלא גם זה הוא בן לאביו שבשמים כמוך כ " א שלזכותך חלק מזונו הראוי לו מן השמים הוסיפו יתברך בבית העשיר למען זכותו שיתפרנס על ידו נמצא כי משלו תתן לו . וז " א די מחסורו אשר יחסר הוא לו אך לא יחסר מחסורו מזולתו כי ביד העשיר נתן ה' די מחסור העני כמדובר :
Deuteronomy.15.7.3 או יאמר התנהג עם האביון ע " פ מדתו . והוא כי יש שם פניו לקבל . ויש לא יקח דרך מתנה כי יבוש ויכלום רק בהלואה . ע " כ גם אתה תעשה עמו ע " פ דרכו . והוא כ " א פתוח . לומר אם דרכו הוא לפתוח שפותח את ידו לקבל ולא יבוש תפתח את ידך לו ותוסיף להסיר מסוה בושתו במה שלא תייחל עד פשוט ידו כ " א פתוח לו תחלה את ידך לו ולא יפתח הוא את ידו לך שתתן לו . ואם דרכו הוא להעבט ולא לקחת חנם גם אתה לא תייחל עד ישאל ההלואה כ " א תעביטנו מאליך . ועוד תוסיף כ " א יצטרך להשלים מחסורו מנה ויבוש מלשאול מנה כי הוא מתבייש וישאל חמשים אתה תעביטנו כאחד די מחסורו אשר ידעת שיחסר לו :
Deuteronomy.15.7.4 או יאמר ענין מאמר התנא ארבע מדות בנותני צדקה כו' והטוב מכלם הוא שיתן ויתנו אחרים . ולא אמר יתנו אחרים ויתן הוא . כי המדה הטובה היא שיתחיל הוא ויתן תחלה ואח " כ האחרים כענין ונדיב נדיבות יעץ שהוא לאחרים אך הוא אל נדיבות יקום כי הוא יתחיל . וזה יאמר כי פתוח לומר כ " א צורך העני הזה הוא פתוח שצריך לקחת בתור' צדקה אל יהי' באופן שיתנו אחרים ולא אתה או שיפתחו אחרים תחלה . כ " א תפתח את ידך לו . ואם צורכך הוא ללות שהוא העבט כי עדיין לא הגיע למדת קבלת צדקה כ " א בתורת הלואה תעביטנו אתה ולא שיעשו אחרים ולא אתה . והוא עד די מחסורו ובזה אשר יחסר הוא לו . משא " כ אם תרצה שיתנו אחרים ולא אתה כי אז עינך רעה בשלך כי מעתה יחסר גם לך כי מלת ממון חסר . או יאמר בשום לב אל אומר תעביטנו ולא אמר תעביט לו . אך יאמר אם פתוח שהוא צריך מתנת חנם כנודע מלשון כי שהוא כמו אם . לא תתן מידך לידו כי יבוש כ " א לו כלומר שתגיע המתנה לו . ואם הוא העבט אז תעביטנו את עצמו בידו כי אין בדבר בושה כי ההלואה הוא דרך כבוד וזה אם הוא מועט . אך אם הוא הרבה שעור כל די מחסורו אשר יחסר אז תעביט לו שיבא לידו . ולא תעביטנו לידו ממש כי בהיות הרבה . לבבו יבין כי תואנה הוא לבל יבוש ובתורת צדקה נותן לו ויבוש :
Deuteronomy.15.9.1 השמר לך פן יהיה כו' . ראוי לשים לב . ( א ) הנה מלת לך מיותרת . ( ב ) שהי' לו לקצר ולומר השמר לך פן תאמר קרבה שנת השבע כו' . ( ג ) אומרו עם לבבך ולא אמר בלבבך . ( ד ) מה ענין אומרו שנת השבע שנת השמיטה אצל הצדקה . ( ה ) כפל אומרו שנת השבע כו' כי שנה השבע היא שנת השמיטה . ( ו ) אומר ורעה עינך כו' ולא תתן לו כי בכלל אומרו ולא תתן לו הוא אומר ורעה עינך ולמה נאמר . ( ז ) כפל אומר נתון תתן . ( ח ) אומר ולא ירע לבבך כו' כי האם היה עולה על לב ירע לבבו בתתו לו שהוצרך להזהיר על הדבר ( ט ) אומרו כי בגלל כו' כי יורה שמצוה את האדם יתן למען יברכהו ה' והוא שלא לשמה מעין העושה על מנת לקבל פרס . ויותר קשה דבר זה על מז " ל שאומרים כי גלגל הוא שחוזר בעולם כי הלא הם יורו שיעבוד האד' את ה' מיראת העונש וטוב טוב היה ללמדנו נעשה המצוה לשמה .
Deuteronomy.15.9.2 אמנם הנה ידענו כי באומר לבבך בשני ביתי " ן הוא על שני היצרים הטוב והרע . ונבא אל הענין . והוא כי דרך היצר הרע להחטיא את האדם מעט מעט עד יגרשנו מעבוד את ה' או לא בבת אחת כ " א קו לקו יתחיל במחשבה וממנה אל הדבור וממנה אל המעשה גם כן או אל דבר קשה כמעשה . ומה גם בהצטרף דבר עם היצר הרע שהוא דבר שמביא את האדם לחטא בה כענין טענה קרובה להחטיאו . ועל זה הזהירה תורה ואמרה השמר לך . וטרם יגלה הדבר אמר בפתח דבריו השמר לך לומר אל יעלה על רוחך כי על נזק הדל אני מזהירך פן יחסר לו אשר לא תתן לו כי לא כן הוא כי אם אדרבה על הנוגע לך כי יקרך עון וזהו השמר לך שהוא על הנוגע לך . והדבר שבאתי להזהירך הוא פן יהיה דבר משותף עם לבבך בליעל שהוא עם אותו חלק של ב' הלבבות שהוא בליעל הוא היצר הרע כי תחלה יהיה אותו הדבר כמוס עמו במחשבה ואחר כך ימשך לאמר שהוא למטה בדבור ולאומרו בפירוש . כלומר על כן השמר מתחלה לבלתי העלו' הדבר ההוא בלבך כלל . ומה הוא הדבר הלא הוא קרבה שנת השבע כו' והוא כי היא טענה קרובה ליפול לב אדם עליה לאמר הנה קרבה שנת השבע של שמטת קרקעו' שלא נזרע ולא נאסוף תבואה וגם בכרמים וזיתים כמונו כעניים שוים בהם . והנה זאת קרבה מיד מראשית השנה . ועל זה נוסף גם אחרי כן בסופה שנת השמטה של שמטת כספים שגם את ממונינו שהלוינו לאביונים נשמט ידינו . ואם כן איך פתוח נפתח את ידינו לתת להם עוד מממוננו צדקה כי נמצאו אוכלים אותנו בשלש פיות . באופן כי מהשני' שהוא הדבור ימשך גם שורעה עיניך באחיך האביון שהוא קשה ממעשה כי הוא כעובד ע " ג במעשה כמשז " ל כל המעלים עיניו מן הצדקה הוא כעובד ע " ג נאמר כאן עם לבבך בליעל ונאמר להלן יצאו אנשים בני בליעל כו' וכעובדא דרב פפא דאיפחית דרגא מתותיה . עוד יתכן במה שאמרו בזה הלשון ורעה עינך באחיך שהוא כי דרך היצר הרע שלא בלבד מנעך מלתת כ " א גם להטיל בעצמו ובררו עין רעה כמתאנח על מה שיתן לו כי הלא תאמר הלא אביון זה בריא ושלם בגופי ואם לכח אמיץ ממני ולמה לא יעשה מלאכה או ישכיר עצמו כפועל ובזעת אפו יאכל לחם וז " א ורעה עינך באחיך האביון שהוא בו בעצמו . ומי יתן והיית מטיל בו עין הרע והיית נותן לו צדקה אך יהיה יותר רע כי גם ולא תתן לו שהם שתים רעו' כאחת וזהו ורעה עינך כו' ולא תתן לו . וכהתימו להזהיר על הדבר בא וסיים מאמרו אשר היחל בו באומרו השמר לך כמפרש למעלה שאמר השמר על הנוגע לך פן תמצאך עון כי אתה תהי' המפסיד ולא העני בא עתה וסיים הדבר ואמר וקרא עליך אל ה' כו' לו' איני דואג על האביון כי אם עליך כי הלא הוא וקרא עליך אל ה' ולא יצטרך לצעוק כיתום והאלמנה שנאמר בהם כי אם צעוק יצעק אלי . אך זה קריאה בלבד . כי הנה הוא יתברך עמו כי יעמוד לימין אביון ויהי' עליך כי מנעת לחמך ממנו . והשם אשר יקרא הוא שם הרחמים שודאי ירחמנו ויתן לו משלו . אך אתה הוא המפסיד כי והיה בך חטא לומר אשר היה ראוי לך לתת לזה לא נתת לא ישאר לך כי הוא יתברך יעבירנו ממך . באופן שמה שיהי' בך לא יהיה רק החטא אך לא הממון שמנעת מלתת לו . וגם רמז כי החטא עצמו אשר עשה הוא המשחית שנעשה בו הוא ידבק בך וזהו והיה בך חטא . או יאמר קרא וכו' לומר כי הנה מעש' הצדקה הוא שלום כי הנותן לדל נותן שלום בינו לבין אלהיו . ועתה על אשר לא תתן לו יקרא עליך אל ה' שיהיה קורא עליך כי יאמר למה גרעתי מאיש פלוני כי לו נתת אלפים ולי אני עבדך מנתך מנעת מפי . נמצא חס ושלום כי אתה שמת תגר בינו לקוני ועל כן והיה בך חטא קוראו אל ה' שהוא הטיחו דברים . ולא בו . כי אתה הסבות התגר ההוא :
Deuteronomy.15.9.3 או קרוב לזה והוא כי הלא ידענו כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה ועל כן אולי יעלה על רוחך כי כאשר וקרא עליך אל ה' שיענש תחלה . דע לך כי והיה בך חטא אך לא בו כי הלא מטה לחם שברת לו ולא יכול לסבול ואין אדם נתפס על צער כזה :
Deuteronomy.15.10.1 נתון תתן לו ולא ירע לבבך כו' . אחרי אומרו השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך כו' שהוא על היצה " ר פן יפתך ורמוז באומר לבבך בשני ביתי " ן שהוא על ב' היצרים אשר שיתוף היצה " ר הוא המפסיק ומפסיד . ראה והנה יכול איש לדבר ולומר מה אעשה נגד יצרי כי רע ומר הוא ומי יוכל לו לז " א שמע בקולי איעצך ושים נגד פניך . כ " א תרצה יתנו לך מן השמים תעש' צדקה וזהו נתון תתן לו כלומר אם תאבה נתון לך מן השמים תתן אתה לו . וע " י כן גם יצרך הרע ישמח בדבר כי חפץ הוא בממון ירבה לך . וזהו ולא ירע לבבך שכולל היצר הרע בתתך לו כי הלא בגלל הדבר הזה יברכך ה' בכל מעשיך כו' וזה גם כן תאות יצר סמוך . או יכלול ב' דברים להשקיט היצה " ר מלעכב מלתת . א' נתון תתן שתרגיל עצמך לתת פעם אחר פעם באופן שגם אם ינגד לא יעצר כח לעכב כי כבר הורגלת והרגל על כל דבר שלטון וזהו נתון תתן לו . וכל שכן שלא ירע לבבך שכולל היצר הרע בתתך לו ולא ינגד כי תשי' לבך כי בגלל הדבר הזה יברכך כו' וגם היצה " ר חפץ בדבר כמדובר :
Deuteronomy.15.10.2 והנה כתבנו כי דעת רבינו ז " ל באומרם כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם והוא מאמר רבי חייא עליו השלום לאשתו תן כדי שיתנו לבני וכי גלגל הוא כו' ואין מי שלא יבא ליד מדה זו הוא או בנו או בן בנו כו' . והלא העדנו כי הלא טוב תת לשמה מתתו על שיתנו לבניו שהוא מעין העובד לקבל פרס . והוא מאמרנו בביאור ספר משלי על פסוק הלא יתעו חורשי רע כו' שאומר על מדות נותני צדקה שעליהם ידברו הכתובים . ואמר הלא יתעו הנותנים מחמ' היו' חורשי רע לומר שמא הוא או זרעו יבא לידי עוני שיתנו לו כי זה אינו חסד של אמת . אך חסד ואמת הוא חורשי טוב שחושבים שלא יבא להם או לזרעם עוני רק טוב ועכ " ז נותנים צדקה . אמנם במה שכתבנו כי מקרא זה ידבר על ניגוד היצה " ר ומבקש לו תרופה כאשר דקדקנו מאומרו לבבך בב' ביתי " ן . ע " כ נאמר על פי דרכם . כי לא דברה תורה פה רק כנגד היצר הרע . ושעור הכתוב לדעתם יהי' . כי אמר נתון תתן לו כלומר אפשר תצטרך נתון לך או לזרעך ועל כן תתן לו ובזה ולא ירע לבבך שהוא היצר הרע בתתך לו ית' הדבר ואמר כי בגלל כו' גלגל הוא שחוזר כו' ועל כן תן כדי שיתנו לך או לזרעך כי בזה גם היצר רע לא ירע לו וגם על כי על ידי כן יברך ה' כו' כי גם שדורשים בגלל כאומר גלגל הוא רמז מה אפקיה בלשון זה ולעולם אין מקרא יוצא מידי פשוטו . כלל הדברים כי עיקר הצדקה היא לשמה אך להמתיק וכנגד היצר הרע טוב לתת אדם אל לבו שגלגל הוא כו' . וכן רבי חייא לא אמר דבר זה רק לאשתו משום דאשה עינה צרה באורחים כאמור בשרה אמנו . או יאמר נתון כו' לומר הלא הורתיך והזהרתיך לתת לדל ואמרתי שלא על הנוגע לדל הייתי מזהיר רק על הנוגע אליך כי ע " י כן ייטב לך . וההפך אם תתעלם . והוא גם כן מה שכתבנו ממדרש שוחר טוב שאומר הוא יתברך שברא עניים כדי לזכות בהם את העשירים . וזה יתכן בא ופירש מה שנא' ברמז בכתובים הקודמים כמדובר . ואמר נתון תתן כו' לומר אם תרצה נתון לך מן השמים תתן לו כי דע לך כי הלא לא מבלתי יכולת ה' חלילה לא העשיר את הדלים . ולא יצטרכו לך אך הוא על כי בגלל הדבר הזה יברכך כי מה שלא נתן להם הוא למען זכותך להיטיב לך כי בגלל הדבר הזה יברכך כו' . והוא כי קרה לו יתברך עם בני אדם כרופא המרפא את ב' חולים ועל זה יצוה להאכילו הרבה ולזה להרעיבו ואת שנים יאהב ויקבל שכר . אך הוא רופא אומן . והבין דרכו של זה שתרופת חליו הוא האכיל אותו . ותרופת חבירו הוא להרעיבו . כן יודע אלהים כי יאה עניותא לישראל זה . כי בו יתרפא מחלאי נפשו . ושתרופת השני הוא העושר כי בו יתוקן . וע " כ יתן לעשיר מדת רחמים לרחם כדי לזכות אל העושר אשר בו יתוקן . או יאמר כי הנה הוא ית' אוהב עניים ולמה מצריכם לעניות . אך הוא כי רצה לזכות את העשירים וחלק העני נתן לעשיר נוסף על חלקו . נמצא כי משל העני נותן לו . וזה יאמר נתון כו' לומר הנתון שהוא עלי לעלות מזונו תן לו . ולא ירע לבבך בתתך לו כי הלא משלו אתה נותן לו כי בגלל הדבר הוא שיברכך כדי שתתן לו מאשר נתברכת כי לכך נותן לך . או יאמר מז " ל כי אפילו עני המתפרנס מן הצדקה אם יתן צדקה ירחיב לו הוא ית' . וזה יאמר נתון תתן לו לו' אפילו אין לך ותצטרך נתון לך עכ " ז תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו באומר כי גם אתה עני כי הלא בגלל הדבר הזה יברכך כו' והוא ענין וענותיך לא אענך עוד :
Deuteronomy.15.11.1 כי לא יחדל אביון כו' . ראוי לשית לב . ( א ) אל אומר על כן כו' שיורה שאם יחדל אביון באחד הזמנים לא היה מצונו ית' לפתוח ידינו לאביון בזמן שימצא אביון בו . ( ב ) אומרו בקרב הארץ שהוא מיותר . ( ג ) אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת . ( ד ) אומר פתוח תפתח שהם שתי פתיחות . ( ה ) אומרו לאחיך לענייך כו' זה נאמר כבר בפסוק הראשון מאחד אחיך באחד שעריך ולמה שב לאומרו פה :
Deuteronomy.15.11.2 אך הנה כתבנו בפסוק הקודם בדרך השלישי כי הוא ית' למען הטיב ולזכות את העשירים מעני את אלו ורצה יתוקנו מאשמתם ע " י העשירים הללו והם מתוקנים גם הם ע " י צדקה זו כמשל הרופא שכתבנו . וגם כתבנו כי למה שתקון אלי על ידי אלו . כי העשיר נתקן ע " י תת לדלים והעניים נתקנים ע " י הצטרכם לעשירים והוא ענין שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז כמשז " ל שיותר ממה שבעה " ב עושה עם העני העני עושה עמו שהיא שע " י העני נתקן . ונבא אל הענין . אמר כי לא יחדל אביון כו' לו' הלא נתתי לך טעם אל מצות הצדקה אך דבר אחד נשאר מלתת טעם והוא כי הלא צויתיך לאמר שתתן לקרוב קרוב קודם באמרי מאחד אחיך ואחר כך מאחד שעריך שהיא כמשז " ל עניי עירך קודמין ואח " כ מארצך שהם עניי עיר אחרת . והלא תאמר למה הפקדתי בקורבה לתת לאח קרוב ואח " כ לעניי עירך ואח " כ לעניי עיר אחרת . ולא עוד כ " א בצויתיך הקפדה זו קודם לאמרי לך פתוח תפתח את ידך בהוא מציאות תת הצדקה כי זה נאמר בפסוק הא' שבפרשה וזה בב' . והדעת היה נותן להפך כי יותר יהיה מהן בסתר תת לרחוק מלקרוב ע " כ אמר דע לך כי מה שלא יחדל אביון הוא מקרב הארץ מסבת יושביה שהוא לתקן הדלים והעשירים מאשמותם אנו ע " י תת . ואלו ע " י קבל מהם כמדובר . וע " כ אנכי מצוך לאמר פתוח כו' לומר ע " כ כדי לאמר לך פתוח תפתח את ידך לו בפ' ב' צויתיך תחלה בפסוק ראשון שהקרוב קרוב קודם שיהיה תחלה לאחיך ואח " כ לענייך הם עניי עירך ואח " כ לאביונך שבארצך שהוא של עיר אחרת . והוא אומרו למעלה תחלה לאחיך ואח " כ לענייך הם עניי עירך ואח " כ לאביונך שבארצך שהוא של עיר אחרת . והוא אומר תחלה מאחד אחיך באחד שעריך בארצך ואח " כ אמר כי פתוח תפתח שהוא מציאות הצדקה להורות כי קדימת הקרוב הוא עיקר גדול שע " כ מקדימו אל מציאות המצוה . ושיעור הכתוב כי לא יחדל אביון הטעם הוא מקרב הארץ לתקון יושביה ההם ובהם ועל כן תבין מה שאני מצוך קודם אמור פתוח תפתח שהוא מציאות המצוה שיהיה לאחיך כו' צויתיך תחלה שיהיה הקרוב קודם שהוא אומרו למעלה תחלה מאחד אחיך כו' כמדובר . והענין הוא כי הוא ית' המתקן העולם בבאו לתקן העשיר ע " י העני והעני ע " י העשיר ומוסיף על ממון העשיר חלק הרש שמשלו יתן לו אינו מרחיק התיקון רק בקרבו . כי לא יתכן נתן תיקון הרש שבעיר אחרת ביד העשיר שבארץ הזאת ונתן חלק הרש נוסף על נכסי עשיר שבעיר זאת כי תרחק תרופתם . כי אם אדרבה מקרב התיקון . כי הוא ית' ידע בחינת כל נפש ונפש וייחס הראויה ליתקן על יד המתייחסת אליה . ועל כן חושב מחשבות שיזדמן הנתקן אל מתקנו באחוה אם אפשר או למקום הקרוב יותר . ועל כן גם אתה תלך אחר מדה זו לבקש תקונך ותחלה תתן לקרוב קרוב יותר כמדובר . עוד יתכן שבפ' זה הוא למוד אחר לזכות את ישראל ביותר על מצות הצדקה ואמר הנה לא יחדל אביון מקרב הארץ דרך כלל בכל עיר ובכ " מ באופן שהיא מצוה רבה כוללת ומתמדת בכל זמן . ע " כ בעבור זה אני מצוך שלא בלבד תפתח ידך כ " א לאמר כל איש אל זולתו אשר ישמע אליו פתוח תפתח את ידך כו' ולא תחוש אם קרוב ואם רחוק בין מאחיך בין מענייך שבעירך בין מארצך כי מצוה רבה היא וז " א לאמר . וע " פ דרכו צוה יכפול פתיחת היד לומר אם תרצה פתוח הוא ית' לך תפתח כו' מעין האמור למעלה . ואגב אורחיה רומז לו כי גם שאת הכל טוב לתת . טוב הוא להקדים הקרוב קרוב כנראה מהסדר :
Deuteronomy.15.12.1 כי ימכר לך כו' . ראוי לשים לב . ( א ) אל אומר מעמך בין בפ' ראשון בין בשני כי שניהם מיותרי' . ( ב ) כי אחרי שחדוש הוא מה שאינו עובד מהראוי היה יאמר לא יעבוד כ " א שש שנים ולא יאמר ועבדך כו' כי מה שעובד אינו חידוש כי עבד הוא מקנת כסף . ( ג ) כי תחלה אמר לא תשלחנו ריקם שמורה כי מעט יפסיק ואח " כ הוא אומר הענק תעניק לו שיורה על הרבוי . ( ד ) כפל או' הענק תעניק . ( ה ) אומר אשר ברכך כו' כי מי לא ידע כי אשר ברכו ה' הוא מה שיתן לו וגם אומר תתן לו הוא מיותר . ( ו ) אומרו וזכרת כי עבד היית כו' מה ענין זה אצל הענקה ואלו היה אומר כי עבד היית ויוציאך ה' ברכוש גדול היה צודק שכיון כי נעניק לו כאשר העניק לנו ה' אך אומר ויפדך ה' כו' אין הפדיון מה שהצילנו ברכוש רק מה שפדאו מיד מצרים . ( ז ) אומר ע " כ אנכי מצוך שהנפקותא הזאת נשמעת מעליה באומר וזכרת כי עבד היית כו' . ( ח ) כל הכבוד שמוה יתברך לעשו' לו בשלחו אותו למה לא יצוה כן בהיותו עמו שיכבדהו יותר מדאי כי לא נצטוינו רק לבלתי עבוד בו עבודת עבד שהיא שלא להכביד עליו במלאכה מאוסה ושלא להאכילו פחות מרבו אך לא להעדיף עליו . ( ט ) אומרו היום שהוא מיותר ובלתי מתייחס היות הדבר היום מימים . ( י ) ראוי לבקש איזה רמז אל הענין המרצע באזנו שאינו מספיק מה ששמע כי לי בני ישראל עבדים כי הלא כל עובר מצוה מן המצות ששמעה אזנו בסיני ירצע . ( יא ) כי אחר שאף לאמתך אינו חיוב אל הרציעה למה לא נאמר למעלה אחר הענקה . ( יב ) אומרו כי משנה שכר שכיר עבדך איך היה משנה השכר שכיר כי אדרבה לא היה כי אם כשכיר עצמו שנאמר כשכיר כתושב יהיה עמך :
Deuteronomy.15.12.2 אמנם יאמר הלא צויתיך על דבר הצדקה ועל ההלואה שהעבט תעביטנו להחזיק בידו בל יפול לגמרי . ועתה הנני בא להשכילך אשר גרמת בבלתי עשותך כן . שנית . אודיעך גדר איש מה הוא אפילו הבזוי ונמכר לעבד למען בין תבין איך המקיים נפש אחת כאלו קיים עולם מלא . והוא על הא' . הנה מאשר לא החזקת מיד הדל הוצרך למכר לך וזהו סמיכות כי ימכר לך אחיך כו' כי זה ידבר כמשז " ל על הנמכר מחמת עוני . ועל השנית אמר הנה דע לך כמה אני מחשב את העני הלז כי הנני מצוך ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו כי מה ענין המנין הזה אם לא שהוא רמז אל מה שבראתי העולם כו' ימים ואשבות בשביעי ממלאכת העולם ומלואו . ומה לי לרמוז בריאת עולם ומלואו בזה אם לא להעיר אזנך כי איש זה באשר הוא יהודי הוא א' מהכדאים להיות כל העולם נברא בשבילו כי צדיק אחד יסוד עולם . ובחיר' כל א' מוכן בבחירתו להתקיים דבר זה בו . שהוא אחד מטעמי רז " ל למה לא ברא השי " ת כ " א אדם אחד כהתימו לברא העולם ולא ב' או ג' אנשים שהוא למען הודיע כי איש אחד בטוב בחירתו יכול לקייים העולם ומלואו כאלו כל העולם לא נברא רק לו . והוא מאמר ר' מאיר על כל העוסק בתורה לשמה כי כל העולם כדאי הוא לו . וע " כ המקיים נפש אחת כאלו מקיים עולם מלא כי העולם ומלואו כדאי הוא לו לפי הכנת בחירתו . והנה ע " פ הדברי' האלה אפשר כי עבדך יהיה טוב ממך ע " פ בכירתו ואיככה תוכל וראית כי רב יעבוד צעיר באיכות . ע " כ איני אומר לך לא יעבוד כ " א שש שנים . כ " א ועבדך שש שנים לומר כי מה שעובד הוא החידוש . ושמא תאמר הרי קניתיו קנין כספי הנה מצד אחר ג " כ הנני מעיר אזנך שאין קנינך כלום והוא כי בשביעית תשלחנו חפשי מעמך לומר מעמך הוא חפשי אך לא מאדוניו האמתי הוא הקב " ה כי לי בני ישראל עבדים כי תמיד הוא תחת אדוניו יתברך . כי מי יקנה עבד איש אם לא מאדוניו אך אתה קנית עבד מלכו של עולם מהעבד עצמו . וזה רמז בפתח דבריו באומר כי ימכר לך אחיך העברי כי הוא ימכר לך ולא אדוניו מכרו . ועל כן כי תשלחנו חפשי מעמך למה שהוא מעמך ולא מאדוניו כי לא הופקע שעבודו יתברך ממנו במה שנמכר לך . נמצא שנשתעבדת בו שלא כדין . על כן לא תשלחנו ריקם כי לא תשיב לו יתברך את עבדו בידיים רקניות . וזה הוא אם מעט הוא אשר אתך . אך אם העניק שהעניקך הש " י בהיות העבד הזה עמך אז תעניק לו גם אתה וזהו הענק תעניק לו כו' . ואל תרע עיניך בהענקך לו כי הלא אשר ברכך ה' אלהיך לא היה רק כדי שתתן לו . וזהו אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו . לא היה רק כדי שתתן לו . כי על כן מאז היה בביתך העניקך ה' ברכה . כי לא היה רק למען תדע כי גם עודנו זה לך הוא יתברך אדוניו ועליו מזונו . ואשר היה ראוי לו העדיפו הוא יתברך בנכסיך לרמוז לך כי מלחמו הוא אוכל וממנו תעניק לו כי הוא חלקו . והנה אמרתי לך שני טעמים למעט קניניך . אחד . על חשיבתו . ב' . על כי עבד מלך העולם הוא יתברך שמו ואין בו כח למכור עצמו . עוד יש טעם שלישי והוא כי וזכרת כי אתה הקונה אותו עבד היית במצרים ויפדך ה' ונשארת עבד קנוי לה' . וא " כ איפה כאשר תקנה עבד לא נקנה לך כלל כי יד עבד כיד רבו וכל מה שקנה עבד קנה רבו . וא " כ במה שאתה עבד לה' גם כל אשר תקנה לה' הוא ולא לך . ע " כ שהודעתיך שאין זה קנוי לך בדין לכן אני מצוך את הדבר הזה היום שהוא יום שעדיין לא קנית דבר . בל תהיה קורא תגר אחרי קנותך העבד באמור לך שתשלחנו חפשי כי הלא טרם תקנה אותו ידעת הדבר בטעמו וזהו ע " כ אנכי מצוך כו' . או יאמר לך שהוא כלומר בסבתך שלא מלאת חסרונו אשר חסר לו . ע " כ אחר שועבדך שש שנים אל תעשה באופן יצטרך לחזור לימכר שהוא אם תשלחנו ריקם כי הלא לא יהיה לו לחם ושמלה וכי כל יגיעו בהיותו עמך היה לך . נמצאת מוציאו בלתי חפשי אחר שיצטרך לחזור למכור עצמו אח " כ . כי כל העומד ליגזוז כגזוז דמי . וזהו ובשביעית תשלחנו חפשי מעמך לומר שלחנו באופן יהיה חפשי מעמך ולא יצטרך להיות עבד . ובמה יהיה זה הלא הוא כי וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם שאם ריקם יהיה לא יקרא חפשי כי ישתעבד מיד . ואם תרצה שיעניקו לך מן השמים לא בלבד לא תשלחנו ריקם כי אם גם הענק תעניק לו וז " א הענק תעניק לו כו' . ולא ירע לבבך בתתך לו כי לא משלך אתה נותן כי אשר ברכך ה' אלהיך הוא שתתן לו וזהו אשר כו' תתן לו . ושמא תאמר כי מה היה לי לעשות שתאשימני על שהנחתיו לבא לידי גדר שימכר שלא מלאתי חסרונו והלא אין בא לימכר רק אשר הרבה עליו חובות וכיוצא שלא בלבד צריך מזון כי אם גם לשלם את נושיו . לזה אני אומר לך כי וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך ה' וא " כ גם אתה הי' ראוי לך לעשות כמעשי לפדות את זה גם אתה . כי ע " כ אנכי מצוך הדבר הזה היום שהיא ההענקה לתקן מה שלא שלמת גמול לקונך כאשר עשה לך . ואומר לך זה היום טרם תקנה העבד למען תתקן בבא הדבר לידך לפדות את הדל כאשר עשה לך הוא יתברך ולא יצטרך לימכר . או יאמר וזכרת כו' לומר אם כ " כ חביב זה העני לפניך למה לא אסרת עלי שלא אקנה איתו כ " א שאתקן כל ענייניו לבל יצטרך לימכר . דע לך כי לא מנעתי זה ממך למה שגם על יד מצוה זו שתעשה כתקנה ימשך כי וזכרת כו' ויפדך כו' ותבא להכיר מה שאתה חייב לו ית' ברמז משפטי העבד הזה . ע " כ אנכי מצוך הדבר הזה היום מענין אשר תיטיב לו אחרי המכרו ולא צויתיך שלא תקנה אותו מהיום שעדיין לא קנית אותו עם שלא יבצר כי טוב טוב היה לעשות שלא יבא לידי כך :
Deuteronomy.15.16.1 והיה כי יאמר אליך כו' . אמר הנה עוד הועלתי במה שצויתיך להעניק לו כי הלא עתה הוא בספק אם יאמר שטוב לו עמך . אך אם לא היית נותן לו מאומה ודאי הוא שיאמר כי טוב לו עמך כי אוכל אכול ושבוע ובצאתו ימות ברעב . וז " א והיה כי יאמר כו' לומר על ידי מה שצויתיך להעניק לו בצאתו אני אומר והיה כי יאמר אליך לא אצא שהוא בספק יאמר כי טוב לו היותו עמך מאשר תעניק לו שיאכל בביתו . ואז ולקחת כו' אולי יהיה לו לחרפה ויצא . והנה ארז " ל כי ירמוז לו רשעו ששמע באזנו כי לי בני ישראל עבדים ונעשה עבד לזולתו תרצע אזנו והנה אמרו רז " ל שאפשר רמז לו בזה הוא יתברך איך הוא חפץ בעבדות אשר הוא יתברך הצילו ממנו בהיותו במצרים וחרפה היא לו . והוא כי מרצע באזנו ובדלת עולה כמספר אל בו עבדות מצרים להורות כי נסוג אחור . והנה מאשר אמרתי שהמעניק אותו בצאתו הוא טוב שלא יהיה ודאי שיבא לומר לא אצא חפשי . והנה מזה היה מקום לומר כי באמה שאינה יכולה לומר לא אצא כי על כרחה יוצאה בסימנים לא אתחייב להעניקה . ע " כ אנכי מצוך שאך לאמתך תעשה כן ואז ע " י כן יבוש ויכלם וישוב אל ה' וירחמהו כי חרפה היא לו יאמרו עליו כי שב אחור אל חרפת גלות מצרים . ועל כל זה לא יהי' לך רק עבד עולם שהוא עולמו של יובל :
Deuteronomy.15.18.1 לא יקשה בעיניך כו' . אמר אל יקשה לך על שלחך כו' כי הלא לא ימנע או בעל אשה הוא או פנוי . אם בעל אשה הוא משנה שכר שכיר עבדך כי היה לו עבדות כפול מהשכיר עובד במלאכה בלבד וזה גם לעשות לך עבדים משפחה כנענית . ואם פנוי הוא ג " כ לא יקשה בעיניך כי הלא וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה שהוא טוב לך מכל שעבודו :
Deuteronomy.15.19.1 כל הבכור אשר כו' . סמך דין זה פה לומר כי' כאשר צויתיך לבלתי היות כפוי טובה לה' שפדאך מבית עבדים שעל כן גם אתה תפדה את עבדך העברי מיד עצמך . כן אנכי מצוך בל תהיה כפוי טובה על אשר חס הוא יתב' בזמן ההוא על ממונך שגם את מקנך הציל מלמות בכוריהם בהכותו יתב' כל בכורי בהמות מצרים וזהו כל הבכור כו' תקדיש כו' :
Deuteronomy.16.1.1 שמור את חדש האביב כו' . ראוי לשית לב . ( א ) מה זו שמירה . שאם הוא לעשות המצות שבימי הפסח אינו שומר את החדש כי אם את החג . ( ב ) למה לא סידר מיד כל מצות הפסח כי אם את הקרבן בלבד כאומרו ועשית פסח לה' . ( ג ) כי באומר שמור את חדש האביב ועשית פסח מי לא ידע כי על כי בו יצאנו ממצרים הוא ולמה יודיע ויאמר כי בחדש האביב הוציאך כו' . ( ד ) אומר לילה שהוא מיותר . ( ה ) אומר וזבחת פסח כי הרי נאמר ועשית פסח . ( ו ) איך אומר כי בחפזון יצאת כו' הוא טעם אל האמור . ( ז ) אומר למען תזכור כו' כל ימי חייך כי אומר כל ימי חייך הוא מיותר כי ודאי שמה שמחייבנו הוא ית' לזכור שכל ימי חיינו יהיה . ( ח ) כי אחר אומרו אזהרת החמץ היה לו לסמוך אזהרת השאור . ( ט ) איך סמך ולא ילין מן הבשר אצל לא יראה לך שאור . ( י ) כי פסוק לא תוכל לזבוח כו' ופסוק שאחריו היה ראוי ליכתב אחר פסוק וזבחת פסח כו' . ( יא ) אומר ופנית בבקר למה הוציא ענין הלינה בלשון הליכה לאהלו . ( יב ) אומר ששת ימים תאכל מצות והלא שבעה אמר למעלה . ( יג ) אומר וביום השביעי עצרת למה נקרא עצרת יום השביעי של פסח כי טעם רז " ל על יום שמיני של חג לא יצדק כאן . ( יד ) אומר לא תעשה כל מלאכה כי הלא יום ראשון אסור במלאכה ולמה לא הזכירו פה .
Deuteronomy.16.1.2 אמנם עודנו עומד ומצוה אותנו נחזיק במדת החזיק טובה לאבינו שבשמים על כל אשר היטב היטיב עמנו . והנה למה שהעשותנו זכרון לאשר עשה לנו הוא ית' בימים ההם הוא הוראת היותנו מחזיקים לו יתב' טובה על כל הטובה . וע " כ העולה על לב איש הלא היה כי טוב טוב היה לבלתי שנות מהזמן אשר נעשה לנו הטובה . והיוצא מזה הלא היה כי כאשר בזמן מועד צאתנו ממצרים בי " ד לחדש האביב עשינו פסח איש בביתו ובחומותיו ויאכלוהו באותו הלילה כן נעשה שנה ושנה . וכן כאשר אז לא אכלו מצה רק ביום הראשון ג " כ אנחנו . וע " ד זה ביתר דברים . על כן בא ואמר לא כן הוא כ " א מה שתשמור לבלתי שנות הוא את חדש האביב כי לא נעשה הזכרון רק לחדש ההוא למועד צאתנו ממצרים . אך לענין הקרבן לא כן כ " א ועשית פסח לה' אלהיך כלומר קרבן לה' . ולכן לא יהיה רק במזבחו יתב' . ופירש הטעם אל שני דברים . ואמר אשר אמרתי שמור את חדש האביב שהוא לבלתי שנותו הלא הוא כי בחדש האביב הוציאך ה' לומר כי היות בחדש ההוא הוא עיקר זכרון גדולתו ית' ושהוא ית' היה העושה ואין זולתו . והוא כי החדש ההוא מזלו טלה אשר היו עובדים אותו והחדש ההוא אשר נהפך להם הוא היה עזר כנגדם והוא ית' הכניעו בזמן ממשלתו ותוקף עלייתו . וז " א כי בחדש האביב הוציאך לומר להיוא בחדש האביב ניכר כי הוציאך ה' אלהיך כי זולתו לא היה ספק בידו לשדדו . וגם בזמן שטומאת שר מצרים היה לה כח שהוא בלילה שהוא זמן שליטת החצונים וז " א ממצרים לילה כי בלילה הוא זמן שליטתה ואז שידדו ה' . והוא כנודע מרז " ל כי שרו של מצרים מצרים שמו כמו שנאמר וירא ישראל את מצרים מת מתים לא נאמר כו' . וזה יאמר כי בחדש האביב כו' לומר מה שראוי לשמור חדש האביב לעשות הרמז בזמן המסויים אשר היה שם הוא למה שיזכר כי שידד הוא ית' את המזל ואת השר . את המזל במה שבחדש האביב הוציאך ה' שהוא זמן ממשלתו ואת השר למה שהי' ממצרים לילה שהוא בזמן כח החצונים וזה אמר במצרים לילה שהוא מהשר ששמו מצרים הוציאך לילה . וע " כ ראוי לשמור את חדש האביב בכל בחינותיו בין להיות בחדש בין לאכול הפסח והמצה בלילה שהיתה אז היציאה בו . ועל אשר אמרתי ועשית פסח לה' אלהיך שהוא בביתו ית' ולא כפסח מצרים שהיה חוצה הלא הוא כי עתה הוא זבח ולא דרך שמירה בלבד כאשר בצאתך ממצרים . וא " כ אחר שהוא זבח לה' אלהיך וגם טעם שני והוא כי גם תזבח אז בקר וצאן לה' . שהוא מוכרח יהיה במזבח ה' ג " כ על ב' כחות אלו ששידד ראוי יהיה גם זה במקום אשר יבחר ה' ולא שישחוט אותו כל איש בביתו כפסח מצרים . וז " א וזבחת כו' בקר וצאן כו' . וע " כ שינה את טעמו ולא אמר ועשית כאשר אמר למעלה כ " א וזבחת שהוא לתת טעם ולומר כי הוא זבח לה' אלהיך ולכן יאות יהיה במקום אשר בחר ה' :
Deuteronomy.16.1.3 וכן על דבר החמץ ומצה אינו בזמן ההוא כי אז היה יום א' ועתה לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ולא יום אחד בלבד . והטעם הוא כי בחפזון יצאת ממצרים והוא מז " ל באומרם מצה זו שאנו אוכלים שלא הספיק בצק' כו' כי גורשו ממצרי' ולא יכלו להתמהמה וזהו כי בחפזון יצאת . כלומר שע " כ לא הספיק בצקם להחמיץ זה הוא טעם אל מציאות המצוה . ואשר אמרתי שבעת ימים ולא יום אחד כמאז הלא הוא למען תזכור את יום צאתך כו' כל ימי חייך והוא כי היות שבעה ימים הוא רמז אל ימי שנותך שבעים שנה כי זה כל ימי חייך . כי בזה תשים לבך כי על כן היה זכר יום צאתך ממצרים שבעת ימים למען יהיה הזכרון כל השבעים שנה שהם ימי שני חייך . ואחר החילו לרמוז אשר ישית איש על לבו השבעה ימי' כנגד ימי שנותיו שבעי' שנה רמז עוד באומרו ולא יראה לך שאור כו' ענין רמז הדבר שהוא לרמוז אל שאור שבעסה הוא היצה " ר . שכל שבעים שנה הרמוזים בשבעת הימים יבערהו האדם מעליו . ורמז שני דברים הם תכלית עשות רצון קוננו ית' בדבר הזה הלא המה . א' . שלא בלבד יבער האדם היצה " ר מעצמו כי אם גם מכל גבולו שיחזיר את כל האדם בתשיבה ויקרבם אל ה' וזהו אשר רמז באומרו ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים שיבער את היצר הרע מכל בני גבולו כל שבעים שנותיו . והדבר השני הוא שיעבוד את ה' מאהבה עד עשותו מהעון זכות והוא מז " ל על שני מאמרי רש " בל הסותרים זה את זה הוא שאומר גדולה תשובה שזדונות נעשים לו כזכיות ואחד . אומר כשגגות ומשני לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה . והוא הנרמז בקרבן פסח כמשז " ל על פסוק משכו וקחו לכם צאן כו' משכו מע " ג וקחו לכם כו' והוא כי יעשו מהעון זכות כי מהטלה שהוא היה עונם כי אותו היו עובדים הפכוהו לזכות לעשות קרבן לה' כי בזבוח אותו היו מכוונים להתיש כחו ולהכניעו עד דכא . וזה רמז פה באומר ולא ילין מן הבשר אשר תזבח כו' כי מאשר תזבח להכניעו שהוא את הטלה אשר היה עון שלך תהפך עתה לבשר קדש ליפסל בלינה . וע " כ לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך כו' כי אם אל המקום כו' שם תזבח כו' כי תהפך לך לזכות . ומאימתי תהיה זובח ומכניע את היצה " ר ומהפך העון לזכות הלא הוא בערב פסח שהוא בי " ד לחדש שהוא אור לי " ד כי בא היצ " ט . ולרמוז זה נאמר אור לי " ד כמפורש רמז זה בספר שמות . וזה ירמוז פה באומרו כבא השמש הוא על ביאת אור היצ " ט . וכן דרשו ז " ל רמז מעין זה על פסוק כי בא השמש על ביאת יעקב אל המקום ההוא . ואמר מועד צאתך ממצרים כי בשנת י " ד הוא מועד צאת האדם ממצרי היצה " ר . ואל תחוש אם זכיותך לא ייטיבו לך בעוה " ז כי הלא ובשלת כי אינך רק כמבשל בעוה " ז ומכין . אך ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו . ועל רמז זה הוציא הצליה בלשון בישול ועוד בני תזהר שהוא ופנית בבקר כו' והוא דבר כי אפילו גוי גם צדיק תהרוג דאגת הדבר הזה . והוא כי כמה צדיקים אשר הרבו לעשות הטוב והישר בעיני ה' עד אין מספר לגדודי מעשים טובים אשר פעלו ועשו אך לא נטהרו לגמרי מכל עון וכל חטאת אך הם המעט בערך הזכיות כי רבו מאד . הנה עודנו פה לא ירגש צערו כי יאמר הלא מזער הם עונותי בערך זכיותי וינחם . אך בצאתו מן העולם להתעדן בדשן זכיותיו . נפשו נהפך לאבל מחולו כי יראה כי כל אורות זכיותיו רחקו מנו וחשך אשמותיו יגשו אליו ויגזרו עליו לאמר לו לך אבל שאולה עד תברר ולבן חלאת אשר חטאת על הנפש כשנה או חציה או כמשלש חדשים . ואז משלך יתנו לך כל אורות מצותיך השומרים אליך . כי הלא ישוער עוצם יגונו לקול תצלנה אזניו כי כל צדקותיו אשר עשה לא יהנה מהם עד זמן ועידן . ויתעצב אל לבו מאד ולפי רוב אשמותיו כן תרבינה דאגותיו מי גרם לו זה אם לא כי עודנו פה עד אשר לא תחשך השמש לא שת לבו לתקן אשר עותו עד ירחץ יטהר עד בלתי השאיר לו כל מכל חלאת עון ופשע וחטאה . כי אז ישמח ויגיל בצאתו ולא יעצרנו פוק או מכשול כ " א הלוך ילך עם אור השכינה הבאה להקביל עד המדור וצל חופת חלקו אשר לו בגן עדן להתענג בדשן כל צדקותיו אשר עשה מיום היותו . ואשריו אשר יזכה לכך ועליו ירמוז ויאמר ופנית בבקר והלכת לאוהלך לומר עשה באופן שכאשר ופנית בבקר שהוא בצאתך מחשך העה " ז ותפנה אור בקר השכינה הבאה להקבילך והלכת לאוהלך הוא אוהל חופתך שבמדור שלך בג " ע בלי שום עיכוב בביתם . והוא מאמרנו על פסוק ויאסף אל עמיו שהוא כי הנה בפרשת ויחי אמרו בספר הזוהר כי בעת סילוק הצדיק מכריזים בשמים שילכו בני מדינתו ומחיצתו להקביל פניו והולכין ומוליכין אותו אל מקומו אשר בתוכם . והנה אם האיש ההוא מעוכב מהגיע אל מקומו עד ימרק איזה עון אשמה איך ילך עמהם עד מקומו . ע " כ אשוב אחשבה כי על אשר לו אין שום עיכוב נאמר ויאסף אל עמיו כי הוא נאסף בתוך עמו שבאו להקביל פניו שלא עיכבו שום עון מלהתקבל והאסף בתוכם . וזהו ופנית כו' ועל כן נאמר ענין הכתוב בלשון זה על דבר הרמז הרומז בו :
Deuteronomy.16.8.1 ששת ימים כו' . הנה בשמות רבה ארז " ל כי שבעת ימי הפסח הם כנגד שבעת ימי בראשית ויום השביעי כנגד יום השבת ויהיה עניינם כי רצה הקב " ה על יד נסים שעשה לישראל במצרים להשרישם בעיקר אמונת חידוש העולם . והנה עיקר הבריאה היו שני ימים . הראשון והשביעי והיא אשר כתבנו על פסוק שבת וינפש ועל פסוק ויכל אלהים ביום השביעי כי עיקר הבריאה היתה תלויה ביום השבת והוא כי כל העולם היה גשמי משולל רוחניות לקיימו כגוף בלי נשמה והיה בלתי אפשני להתקיים עד שבא שבת והושפע רוחניות בעולם כנפש בגוף ונתקיים וזהו שבת וינפש שהוקנה נפש בעולם . והוא מאמר הכתוב ויכל אלהים ביום השביעי וארז " ל היה העולם חסר מנוחה בא שבת באת מנוחה שהיא הנפש הנותנת נייחא לגוף מליפסד . ונבא אל הענין והוא בהזכיר מז " ל כי ביום הראשון של בריאה היה כל מה שנברא בששת הימים בכח בשמים ובארץ אלא שבכל יום ויום היה יוצא הנמצא בו לפי חכמתו יתב' אל הפועל נמצא כי כל גוף העולם נברא בראשון וכל הנפש המקיימו נברא בשביעי . ע " כ יתכן כי בשבעת ימי החג הפסח שהם רמז אל בריאת העולם נצטוינו לעשות עיקר מהראשון ומהשביעי כי הראשון שהיה יום יציאת מצרים שהוא תחלה וראש לגאולה ידמה ליום ראשון של בריאה . ויום השביעי של קריעת ים סוף שבו הושפע קדושת האמנה שלמה בכל העולם כמשז " ל ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים שלמד שכל מימות שבעולם כו' . שהיה להקנות האמונה בעולם שיקנו נפש וזכיות כאשר קנה יתרו ורחב הוא מעין יום שביעי של בריאה שבו הושפע שפע נפשיי אל העולם . וזה יאמר ששת ימים מצות תאכלו לומר כי הששת ימים נגררים הם אחר יום הראשון של יציאת מצרים . שהיום ההוא היה ענין המצוה בזמן ההוא ועתה יהיו כלם נגררים אחריו אך וביום השביעי גם שמצות יאכלו בו אינו זה בלבד עניינו כי עוד לו כי עצרת לה' אלהיך כלומר רמז אל יום שהיה עצרת לה' שהוא ביום שביעי של בריאה שבו נעצר מלברא דבר גשמי . כי ע " כ הג' דברים שהיה ראוי ליברא בהם נבראו בששי כמשז " ל . ע " כ לא יהיו כימים הסמוכים אליו שמותרים במלאכ' מן התורה החמשה מהם הסמוכי' אליו . כי אם לא תעשה מלאכה למה שהוא רמז אל מה שלא נעשה מלאכה שהוא יום שנח בו יתברך מכל מלאכתו . אך ליום הראשון לא הוצרך לתת טעם אל בלתי העשות מלאכה כי הוא עיקר החג . אך לשביעי שהקודמים אליו לא נאסרו במלאכה הוצרך לתת טעם :
Deuteronomy.16.8.2 ולהמשיכו גם פסוק זה אחר רמז שכתבנו בקודמים יאמר כי הששת ימים שהם רמז אל ששים שנותיך שלא תקפיד על אכילתך כי אם גם שלא תספוק להחמיצה ולתקנה כי היה לך העוה " ז עראי . אך בעשור השביעי עד מלאכת שבעים שנה עצרת לה' תהיה עצור בעצמך ותתקדש לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה של העה " ז רק תפרוש לעבוד את ה' ולברר וללבן עצמך להכין את אשר תביא לפני אביך שבשמים :
Deuteronomy.16.9.1 שבעה שבועות כו' . ראוי לשום לב . ( א ) מה זה הי' כי בפסח לא הזכיר שמח' רק בשבועות ובסוכות . ובשני אלה שינה בשבועות הוא אומר ושמחת לפני ה' אלהיך ובסוכות הוא אומר ושמחת בחגך . ( ב ) כי בשבועות הוא אומר מסת נדבת ידך אשר תתן ולא אמר כן בשנים האחרים . ( ג ) אומרו וזכרת כי עבד היית כו' כי זה היה צודק בחג הפסח ולא נאמר בו כי אם בשבועות . ( ד ) אומרו ושמרת ועשית את החקים האלה כי הלא בחג השבועות לא הזכיר חקים כי אומר ושמחת כו' אינו חקים . גם לא יזכר עבדות לאמר וזכרת כו' ואם הוא על ספירת השבעה שבועות הוא חק אחד ואיך יאמר חקים לשון רבים :
Deuteronomy.16.9.2 אמנם הנה בא ללמד לאדם דעת בל יעשה עיקר מטובות העולם הזה . ולא מהעדר שעבוד וצרות הגוף ולא מטובות קנייניה . כ " א מטוהר הנפש מחלאת טומאת אשמותיה וטוב קנייני שלמיותיה . ולבא אל הענין נזכירה מאמר ספר הזוהר הלא הוא כי כאשר אשה דוה בהפסק טומאתה ממנה תספור לה שבעה נקיים ואחר תטהר לקבל שפע הולדה בקדושה . כך ישראל בפסוק מהם דם נדות טומאת ע " ז במצרים צוה ית' יספרו שבעה שבועות מעין ז' נקיים להתם ולנקות כל שיורי פורענות המעכבים את הברכה ואחר טבלו ליום מתן תורה וליום חתונתו הוא יום חג השבועות לקבל שפע תורה ומצות להוליד בהן שרפי קדש ואורות קדושים כי כל העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד . ונבא אל הענין אומרת תורת ה' . הנה בחג הפסח יצאת מעבדות לחירות שהוא סילוק היזק . ובחג הסוכות קנית טובות קניינים כי תראה ברכה באסמיך ואוצרותיך תמלא כל טוב כי הוא חג האסיף . וגם יש בצד מה שמחת הנפש כי אז מתגלה מה שנצחו ישראל בדין ר " ה ויום הכפורים לפניו ית' . כמאמרם ז " ל משל למלך שעמדו לפניו לדין כו' ולא נודע מי נצח אלא מי שרואים בידו שרביטו של מלך יודעים שהוא נצח . כך כולם הם בדין לפני הקב " ה בר " ה ויוה " כ ואין ידוע מי נצח אלא מי שנוטל לולב כו' נודע שהם נצחו . ונמצאו בחג ההוא שתי בחינות אחד האסיף שהוא טובת הגוף . ב' בשורת כפרת נפשם בר " ה וביוה " כ . אך בחג השבועות אין בו רק בשורת תיקון הנפש על יד השבעה שבועות שנגמר מלספור לעומר שבעה נקיים שהוא לכוין ליבון טהרת הנפש בגמר תשובה וקבלת אושר התורה . נמצא כי כלו טובות הנפש אחר שלילת חלאת זוהמא וטוב קניני שהוא קבלת התורה . וזה נועם מוסרו ית' כאב את בן ירצה לומר בני אל תשית לבך אל סילוק היזק הגוף או קנין תועלתו לעשות ממנו עיקר חלילה רק שום תשים עליך כי אין טוב רק סילוק חלאת טומאה מהנפש והקנות לה אושר קניני . והוא כי הנה בחג הפסח אשר סילוק היזק הגוף היה בו בעצם כי יצאתם מעבדות לחירות . אך סילוק חלאת טומאת הנפש לא נגמר בו כי עדיין הוצרך לספור ז' שבועות לגמור הטהרה והנקיון לגמרי שהם ימי ליבון ע " כ לא אמרתי לך ושמחת בחג הפסח כי גם שלא יבצר מלשמוח אינה בעצם בבחינת הנפש אך אחרי כן שבעה שבועות תספר לך שהוא לך להנאתך לגמור טהרת הנפש ע " י תשובה בהם . ואז בסילוק טומאת הנפש והזדככה מכל חלאה לקבל הטוב הקנייני העצמי אז ועשית חג שבועות לה' אלהיך שאותן החג כלו לה' שהוא על טהרת הנפש וקבלת תורתו ית' אז ושמחת כו' . וגם אז לא תרבה שמחות רק מסת נדבת ידך בנדרי שלמיך כפי אשר יברכך ה' תהיה שמחתך וגם השמחה תהיה לשם שמים על שמחת הנפש והתדבקת בה ע " י טוהר הנפש והתורה שניתנה לך בה . וזה אומר ושמחת לפני ה' אלהיך לומר כי תכיר לפני מי אתה עומד . באופן שלא תהיה שמחת קלות ראש חלילה . וגם תצרף עמה צדקה לגוי ולגר כו' ותהיה השמחה במקום אשר יבחר ה' כי שמחתו ית' היא . וש " ת הלא אמר לי לעשות חוקים רבים בפסח ושבועות המורים על ענין מה . שבפסח יצאתי לחירות הגוף וע " כ אעשה חג המצות וגם על שאז געלתי הע " ז שמשכתי ידי מהע " ז שהיה הטלה . ועשיתיו קרבן לה' . ושאעשה גם עתה דוגמתו כי אז היה התחלת תיקון הנפש . וגם שבעה שבועות אספור לי רמז אל מה שהיו אז ימי ליבוני . וש " ת הלא כל זה היה לבני הדור ההוא אך כל יתר דורות שאחריהם מה לנו מזה . ע " כ אני אומר לך וזכרת כי עבד היית במצרים כלומר גם אתה שבכל דור ודור עבד היית כי לא את אבותיך בלבד גאל כ " א גם אותך כי אלו לא הוציא ה' כו' עדיין אנו ובנינו כו' . ועי " כ ושמרת לעשות את כל החוקים האלה פי עליך הוא החיוב כאלו אתה יצאת ממצרים :
Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source .