← All works
Alshekh on Torah Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections
Single column Two columns
Exodus.12.1.13 והנה ממוצא דבר אם החי יתן אל לבו ענין מקראי קדש אלה ימצא רמז יקר ונעים להעיר לו אזן לעמוד על נפשו להצילה מיד חרב היצר הרע אשר טרוף טורף אותה ויטמאה בל יתייאש מן הרחמים באמור כי מי יוכל לו כמאמר קין אליו יתברך באמור אליו מי הרג את הבל אמר לו אתה הרגתו שנתת בי יצר הרע אמר לו הקדוש ברוך הוא עתה עשיתו רע . כי הלא יקשה על מאמרם ז " ל ( ב " ר פ' כ " ב ) איך יאמר הוא ית' אתה עשיתו רע האם מעצמו אינו רע . אך הוא כי הנה ארז " ל בס' הזוהר כי לטובת האדם ניתן בו יצה " ר כאשר הביאו משל לאדם ובנו עם השפחה שאמר לה המלך פתי את בני בכל מאמצי כח ליטמא בך ואל הבן אמר אם תתחזק נגדה לבל תטמאך הרבה ארבה שכרך נמצא שהשפחה גרמת כל טובו כך היצה " ר סבת כל טוב הצדיק הנוצח אותו :
Exodus.12.1.14 כלל הדברים . כי לולא היה האיש משולל יצר הרע לא היה זוכה לאושר העולם הבא וגם על ידו משתמש לכמה מצות כנודע . ואלו האדם בהתחיל היצר הרע להשכים לפתחו כעני ודל השואל לא היה נותן לו יד . לעולם הי' תחתיו ואדרבה יהיה לו מעיר לעזר לעבוד את ה' בב' הלבבות הם ב' היצרים וכמ " ש ז " ל בירושלמי על ומצאת את לבבו נאמן לפניך שאפילו היצה " ר של אברהם היה נאמן אליו יתברך שהוא מאשר לא נאמר את לבו באופן כי גם אשר פתהו יצרו ויוכל לו אל יתייאש באומרו איככה אוכל להשיבו אל הקדוש' להיות לו לעבוד את ה' בכל לבבו כי הלא התור' תרמוז כאלו אמר' תאמר אל כל חכם לב כי ממה שירא' האדם בעשור לחדש ניסן שהשה שהיה ע " ג יוכלו להביאו לקדושה כן יעשה האדם אל יצרו הרע וכינה אותו בשם זה כי שה עולה כמו היצר . והנה תחלה היה שה לבית האבות בכל הכנותיו כי היו מושלים ביצרם וזה ירמוז ויקחו להם כל איש שה שהוא היצר . אשר היה לבית אבות . באברהם ומצאת את לבבו וההיקש ביצחק ויעקב ועל כן לך אחר שורשך ואל תביט אל היצה " ר כי אם הביאהו אל הבית וזהו שה לבית כי גם בו תעבוד את ה' :
Exodus.12.1.15 או ירמוז שה לבית לענין מאמרם ז " ל כי בזאת יבחן אשר הוא צדיק תמים אשר לא יעשה בתוך ביתו מה שלא יעשה במקום רואים . וזה ירמוז שה לבית שתקח השה לך לעבוד את ה' גם לבית במקום שאין אנשים :
Exodus.12.1.16 או יאמר שה לבית משכהו לבית המדרש ואם ימעט הבית מהיות כדאי נגדו לשעבדו ותבא לחטא התחבר לשכניך ולקח הוא ושכנו את היצה " ר והוא שיעשה דרכי תשובה בחברה עם אחרים שזכות רבים יעזרו להכניע את היצה " ר ואם כל זה לא יועיל לך נגדו וישיאך לחטא תעשה כרב עמרם חסידא ( תענית דף כ " א ) שהי' עולה בסולם לעליית שתי הבנות ולא היה יכול להעמיד עצמו ולחזור מאמצע הסולם עד שצעק נורא ביה עמרם ויקבצו אליו אנשים ויאמרו איה האש ויאמר כי אש היצר הרע היה בוער בו ועתה בבואכם הכנעתיו וכבשתיו . וזה יאמר תכסו על השה שהוא קבוץ עם על היצר הרע לדכאו :
Exodus.12.1.17 עוד רמז באומרו מכסת ובאומר תכסו כי על יד קבוץ האדם רבים לעשות תשובה כאחת וקבצם להכניע את היצר הרע כמדובר גורמים שעל ידו מכסת נפשות הם לבושי נפשותם היא חלוקה דרבנן יהיה סבה להמשיך בה מכסה לשה של טהרה שגם יצרו יתלבש קדושה . וזהו תכסו על השה כענין ומצאת את לבבו האמור באברהם ועל ידי כן אז יכנע ולא יבקש לך תחבולות כדרכו כי אם שה תמים מתנהג בתמימות גם זכר גבר על חטאיו עד גדר התייחס לבן שנה יהי' לכם והוא מה שדרשו ז " ל על בן שנה שאול במלכו מה בן שנה בלא חטא אף שאול בלא חטא כן יהיה זה לך ע " י אשר צויתיך ולא בלבד תשית לבך להכשיר עצמך כ " א להחזיר בתשובה שלמה את הזולת ולא בלבד לרשעים כ " א לטובים ולרעים לחזור כל אחד מאשר חטא בין רב למעט . וזהו מן הכשבים שהם בעלי ענוה וכשרון ואחריהם מן העזים הם הרשעים עזי פנים עזי נפש גם מהם תקחו ואל יעלה על רוחכם לומר הלא שבנו והשבנו גם את הזולת מעתה אין לנו צורך עוד לעמוד על משמרתנו לבל יפתנו יצרנו כי הלא כבר הוא חלל בקרבנו אל תבטח בו כי דע איפה כי הלא לא ייחל כי אם עד תסיח דעתך כי אז יחרץ להפילך כבראשונה ע " כ עמוד על משמרתך ושמרהו בל יעלה עליך . וזהו והיה לכם למשמרת כי אין לכם מנוחה ממנו עד לעתיד בזמן הגאולה שעתיד הקב " ה להביאו ולשחטו בפני צדיקים ורשעים כמ " ש ז " ל ( סוכה דף נ " ב ) וזהו והיה לכם למשמרת כי צריך שימור עד זמן י " ד לחדש הזה לעתיד לבא כי בניסן נגאלים ובניסן עתידים ליגאל ואז בטרם ליל ט " ו שתהיה בו עיקר השמחה עתיד הקב " ה לשחטו בפני צדיקים ורשעים . וזהו ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים שהוא בערב ימי הגלות והתחלת הגאולה ומעתה מעת תשוב בתשובה מן אז תחדל לחטא וגם שביטלתה היצה " ר ממך דע כי לא יבצר מהשאר לך ארסיותו כענין דבר בכעס המשך אחר הנאות הגוף וכיוצא על כן עשה זאת והשתמש מהבחינות ההם לטובה והוא כי המתייחס אל הדם הוא ארסיות חלאת רתיחת כעס וכיוצא תן כעסך להשפיל רמים וחטאים כי תרעיש הכפתור והסיפים ולמה שלא תעצר כח להתחיל מהמשקוף הוא הרם מכולם תתחיל בסיפים . וזהו על שתי המזוזות ואח " כ על המשקוף ועל דבר ההנאות ואכלו את הבשר בלילה הזה הוא העולם הזה הדומה ללילה תאכל באופן משולל דם הוא משל אל כוונת רתיחת תגבורת כח הגוף כ " א כצלי האש שמחמת האש נשאר הבשר משולל דם כי שאבתו האש . ולא עוד כ " א להרחיק ממך שאור שבעיסה הוא היצה " ר צריך שבכל עת מאכלך לא תשמח רק תזכור מרורות אשמותיך שיהיו נגדך תמיד או חרבן בית המקדש וזהו אומרו ומצות שהוא שעם שלילת שאור שבעיסה צריך שעל מרורים יאכלוהו משא " כ בשמחת משתאות ששם השטן מקטרג :
Exodus.12.1.18 או ירמוז אם תרצה ליהנות מהיצה " ר בלילה הזה שהוא בעולם הזה הדומה ללילה בענין מאכל ומשגל וכיוצא בהם יהיה בג' תנאים . ( א ) צלי אש שלא יהיה רק ע " פ התורה שנקראת אש שלא תרבה אכילה ושתיה רק בשבתות וי " ט ולא לפניות הנאת הגוף רק לקיים התורה וכן במשגל ע " פ התורה במקום מצוה ולכונת קיום זרע קדוש שע " י כן היצר הרע אינו שמח כ " א מצטמק ורע לו כצלי שעל האש כי אש דת היא נגדיית אליו . ( ב ) שלא תהנה כקובע ועושה עיקר רק כאוכל טרם יחמץ וזהו ומצות . ( ג ) על מרורים שבכל הנאותיך תזכור גלות השכינ' וחרבן הבית או בזמן הבית תזכור מרורי אשמותיך אך אל תאכלו ותהנו מעל יצה " ר נא שהוא משולל אש התורה רק לרצותו במות' לך ולא בלבד זה כ " א גם לא תאמר אאחזו מזה וגם מזה ולא אעשנו כבשר הנצלה באש שמתיך כל לחות הבשר שהוא שלא יהנה מהיצה " ר רק בצמצום על פי נקודת התורה שאז ניתך היצה " ר כבשר במו אש . אך אעשה כבשל מבושל במים שכל דם האיברים שלא פירש נשאר בו ומתבשל במים כי אערב מעט מדם היצה " ר עם מימי התורה כענין הרבות הנאה במותר לי וכיוצא אל תעשה כן כי הלא עוד מעט ויגבור ויקום עליך כי אם צלי אש שע " י כן יהיה תמיד נכנע אליך ראשו על כרעיו ועל קרבו :
Exodus.12.1.19 ובמכילתא והיה לכם למשמרת מפני מה הקדי' לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים היה ר' מתיא בן חרש אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים הגיע שבועתו שנשבע הקב " ה לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה ערום מכל מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא ב' מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בהן כדי שיגאלו שנא' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי כו' ואומר גם אתם בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו לכך הקדים לקוחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים שאין נוטלין שכר אל' על המעשה ע " כ :
Exodus.12.1.20 וראוי לשים לב אל אומרו היה ר' מתיא כו' שהיל " ל א " ר מתיא כו' . ( ב ) מה בא ללמד בענין הכתובים כי הלא יראה שהוא פשוטן של כתובים . ( ג ) כי אחר שהגיע זמן שבועתו יתב' לאברהם מה צורך היה שיעשו מצות . ( ד ) שמביא הכתובים שלא כסידרן במקומו' כי שם נאמר תחלה פ' ואראך מתבוססת בדמיך ואחריו פ' שדים נכונו כו' ואחריו פסוק והנה עתך עת דודים . ( ה ) למה היו שתי מצות והלא העושה מצוה אחת מטיבין לו ונוחל את הארץ כו' . וגם למה נתייחדו אלו מזולתן ( ו ) כי אומרו שיעסקו בהן כדי שיגאלו הוא ל' מיותר . ( ז ) מאי ואומר הלא ראיה מפורשת היא כי נזכרו השני דמים וגם הוא במקומו . ( ח ) אומ' לכך כו' כי אין לנפקותא זו שייכות אל האמור כלל לא אל הקדימה ולא אל היותה ד' ימים . ( ט ) אומרו שאין נוטלין שכר כו' שנראה שבא לתת טעם אל האמור ואין זה הטעם כלל וגם הוא דבר פשוט שאין צורך לאומרו :
Exodus.12.1.21 אמנם לבא אל הביאור נשית לב אל קושיא זו והוא כי הנה לפי סדרן של מקראות ולפי פשט לשון או' בדמיך חיי הלא ישפוט שכל אדם הפך דרשת ר' מתיא והוא כי שני דברים הם . ( א ) מציאות הגאולה . ( ב ) הציל ממות נפשם בכור כל מבני ישראל פן יספו גם הם ככל בכורי מצרים :
Exodus.12.1.22 ולפי הנרא' מדברי התורה יראה כי דם פסח היה לפסוח הוא ית' על פתחי בנ " י להציל ממות נפש בכורי ישראל ודם ברית הוצרך גם הוא להיות לרצון דם הפסח כי זאת חוקת הפסח כל ערל לא יאכל בו וא " כ איפה הגאולה לא על מצות אלו היתה רק ע " י שבועת האבות וזהו ענין סדר הכתובים במקומם ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי שהוא החיים שלא ימותו בכוריך והוא בדם פסח ובלי ברית מילה אין הקרבן לרצון ע " כ ואומר לך בדמיך חיי הוא דם ברית גם הוא שע " י שניהם ניתנו לך חיים . אך לענין הגאולה שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה מכל מצות לכן ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים שהגיע זמן שבועתו ית' לאברהם ועל דברת שבועת אלהים גאלתיך ולפ " ז הוא הפך דברי ר' מתיא אם כך היה לא היה לנו טעם אל קדימת הלקיחה כאשר בסברת ר' מתיא כאשר יבא בס " ד :
Exodus.12.1.23 ונבא אל הביאור והוא כי הנה סתם מכילתא הוקשה לו מפני מה הקדים לקיחתו כו' כלומר שאם על ביקור המומין די ביום א' . אמר כי הנה על ענין הכתובים שביחזקאל היה ר' מתיא בן חרש אומר ענין א' הפך מה שנראה פשט סדר הכתובים וע " י מאמרו אנו לומדים לשאלותנו כי לכך הקדים לקיחתו כו' והוא כי הוא היה אומר כי לענין הגאולה ידברו הכתובים כי ראה ית' כי הגיע זמן שבועתו ית' לאברהם כי הנה עתך עת דודים אך לא היו בידם מצות כו' :
Exodus.12.1.24 והענין כי יש הפרש בין היות הגאולה על דברת שבועת אלהים ובין היות על זכות ישראל משל למלך שמת אוהבו ונשאר ממנו בן בלתי הגון ואומר לו בשביל אביך אטיב עמך אך כשהבן כשר אומ' לו מלבד אהבת אביך אעשה בגינך כי טוב אתה ומה בין זה לזה כי בחלוקה הראשונ' לא יתמיד להיטיב לבן ובקל' שבסיבות יהפך לבו אם יחטא הבן בא' מכל חטאת אשר לא תעשינה מש " כ אם טוב הבן כי גם הוא יחזיק להוסיף להיטיב לו ע " ד מאמרנו על מקרא שכתוב ( דברים ו׳ : ב׳ ) ושמר ה' אלהיך לך את הברית כו' ואהבך כו' כי הלא עקב ישמעון כו' שיתן להם מה שנשבע לאבות אין זה שכר ועוד או' ואהבך כו' שיורה שעד כה לא אהבו אך הוא שא' הוא ית' הנה עלי ברית אבותיך להיטיב לך אך והיה עקב תשמעון שתזכו אתם בכשרונכ' זאת אעש' כי ושמר ה' אלהיך לך לצד א' את הברית כו' ויעשה בגינך כי הנה ואהבך מצד עצמך אהבת אבותיך ותרויח רבוי הטובות וברכך כו' ע " ד זה אמר הוא ית' ביציאת מצרים הנה עתך עת דודים לגאול אני אותך בזכותם אך אם אינכם זוכים מצד עצמכם בקלה שבסבות לא יחול טובכם ע " כ אני חפץ תהיו אתם גואלים עצמכם בזכותכם וז " א לא היו בידם מצות כדי שיגאלו כלו' שיגאלו מעצמם מבלי זכות אבותם כי את ערום ועריה ערום מכל מצות ע " כ נתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה והוא כי חוייבו להיות שתיהן בהכרח כי הלא היו עובדים את הטלה כנודע והעובד ע " ג שתים הוא צריך לתקן א' הסיר הטומאה ואח " כ הכנס תחת הקדושה שהוא מעין סור מרע ועשה טוב ומה גם בזה כי היו עובדי ע " ג והסיר עצמם מהטומאה הוא ע " י דם פסח שהוא שחיטת השה שהיו עובדים כמ " ש משכו וקחו כו' משכו ידיכם מע " ג וקחו כו' ואין זה מספיק אלא שאחר געול הטומאה צריך ליכנס תחת שעבוד אלהי אמת שהוא לחתום בחותמו הוא חותם ברית קדש להיות עבד לה' וזהו ואראך מתבוססת כו' הב' דמים :
Exodus.12.1.25 ולפ " ז שעור המקראות כך הוא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וע " י כן ואומר לך בדמיך חיי כו' ליגאל ולמה הוצרכו לדמיך אלו מפני כי רבבה כצמח השדה כו' . שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה ואת ערום מכל מצות ע " כ הוצרכו השני דמים הנזכרים וש " ת למה מיהרת לתת אלו המצות מיד כעת הלא הוא כי לא הי' פנאי כי הנה ואעבו' עליך ואראך והנה עתך עת דודים שהגיע זמן השבוע' וש " ת מי הגיד לר' מתי' שכך הוא הפירוש שבשביל הגאולה הוצרכו השני דמים ושלא נעשת' על שבועת אברהם והלא סדר הכתובים וגם מלת חיי יורה שהיו על חיות נפש כל בכורי ישראל לז " א ואו' גם את בריתך בדם שלחתי אסיריך מבור אין מים בו כי פסוק זה מגיד בפירוש כי בזכות הדמים הללו נגאלו כי לא בלבד בדם פסח כ " א גם בדם בריתך שולחו אסיריך ממצרים שהוא בור אין בו מים ומזה נלמוד אל ביאור המקראות ההם על הגאולה ולפי זה אומרו ל' חיי הוא כ " א לא היו נגאלים בזכותם היו מתים שם שהיו משתקעים בע " ג ומתים ככל אשר מתו בימי החשך כאומרם המבלי אין קברים שהמרו על ים בים סוף כי לא היה להם מה שיגן עליהם והנה עד כה הביא מה שהיה או' ר' מתי' בכתובים ההם ומזה למד בעל המאמר ואמר לכך הקדים כו' לומר מאשר למדנו מר' מתיא שליגאל הוצרך סור מהטומאה ע " י דם פסח והכנס תחת כנפי השכינה בדם מילה שמזה למדנו שצריך להקדים קרבן פסח להסיר הטומאה תחלה ואח " כ לקבל עול מלכות שמים בדם מילה :
Exodus.12.1.26 עוד שנית שאין לומר כמאן דאמר בשמות רבה ( פ' י " ט ) שמלו ישראל בלילה שהריחו ריח פסחו של משה שאחר שמציאות הגאולה תלויה בדבר למה ייעד הגאולה מאז והיתה המילה בספק אם ימולו עד עת היציאה ממצרים אלא הוי או' כי לכך הקדים לקיחתו לשחיטתו ד' ימים כדי שיהיה להם זמן לכל כי לצאת ממצרים צריך יהיה להם כח ולא יהיו חולים וידוע כי המל הוא חולה עד עבור ג' ימים ע " כ רצה ית' ימולו וימתינו הג' ימים שיבריאו לצאת ולימול תחלה ואחר כך לקחת את הפסח אי אפשר כי היה נמצא העשה טוב קודם לסור מרע על כן יקחוהו בעשור הרי התחלת הסור מרע וגעילת הע " ג כאו' משכו ידיכם מהע " ג וקחו כו' ואח " כ נמולים ועוברים ג' ימים ואחר כך שוחטין הפסח בין הערבים לשים הדם על הפתח והוא לגמור הדבר בזמן העת הידוע נמצא כי מאז צוה ית' קחת השה כיון לזרזם באופן יהיה להם פנאי לב' המצות כמדובר :
Exodus.12.1.27 והנה אחר מאמר זה חולק ר' אליעזר הקפר על ר' מתיא ואומר שלא היו חסרים ישראל מצות וז " ל וכי לא היה בידם של ישראל ד' מצות שאין כל העולם כדאי להן שלא נחשדו על העריות ולא על ל' הרע ולא שינו את שמם ולא שינו את לשונם כו' ע " כ אחר אומ' בעל מאמר זה כל עניינו שהוא תלוי במה שלא היו ביד ישראל מצות ליגאל עד שנתן להם הקב " ה דם פסח ודם מילה הוקשה לו מה שמקשה ר' אלעזר הקפר וכי לא היו בידם ד' מצות שלא נחשדו כו' ע " כ אמר שאין נוטלין שכר אלא ע " י מעשה כלומר כי אותם ארבע מצות היו בשב ואל תעשה אך רצה הקב " ה לתת להם מצות מעשיו' לתת להם שכר שיגאלו בזכות עצמו ע " כ נתן להם מצות אלו וז " א למעלה שיעסקו בהן כדי שיגאלו שהוא על ידי עסק ומעשה :
Exodus.12.11.1 וככה תאכלו אותו כו' . אמר ראו עתה כי הקרבן הלז הוא הנותן כח ליציאתכם כי הנה כדרך החוגר מתניו ולובש מנעליו ונוטל מקלו בידו לצאת לדרך ובחפזון נוטל פרוסה ואוכל כמתהלך מן הבא בידו ללכת בכח האכילה ההיא כן תעשו אתם כי ככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם להורות כי בכח אכילת הפסח תלכו לדרככם ותצליחו ואל יראה לכם כי באכול אותו בחפזון יורה על העדר קדושה כי הנה גם שואכלתם אותו בחפזון קדושתו אתו כי פסח הוא לה' ומפסח אלהיכם אתם אוכלים :
Exodus.12.11.2 או יאמר וככה כו' שהוא ענין הנודע מרז " ל ( ש " ר פ' ה' ) כי לא יצאו ישראל ממצרים אלא בזכות האמנה וזה אחשוב בכונת הכת' והוא כי אמר אלהים הנה כי עשו את הפסח צלי אש ככל מצותו ועל מצות ומרורים יאכלוהו ואולי לבם לא נכון בהאמנת היציאה ומה גם כי עדיין בעת אכלם שהוא טרם חצות לילה לא ראו מכת הבכורות ולא ידעו אם ישלחם פרעה או יחזק לבו כבראשונה ולא יעשו את הפסח רק לבלתי עבור מצות משה בשם ה' אך עדיין לא יאמינו צאת מני חשך ביום ההוא מה יועילו בקרבנם ומה גם שאין מהפסח נאכל במזבח דבר ואכילתם הוא במקום מזבח כנאכל לאישים וא " כ לא לרצון יהיה ואיך הנותר באש ישרף כנותר מקרבן אשה והלא טוב היה הנותר מהנאכל למחוסרי אמנה וא " כ אחר אומר ענין האכילה ושהנותר באש ישרף אמר וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים כו' שהוא בהכנות הוראת היותם יוצאים לדרך עכ " פ שע " י כן מורים גודל האמנתם שילכו משם כי טרם ראות מכת בכורות האמינו באלהים שודאי יוציאם והנה מוכנים במתנים חגורים ומנעליהם ברגליהם ומקליהם בידיהם ואוכלים בחפזון ואמר הוא ית' שע " י האמנה זו אכילתם קדש פסח לה' כנאכל לאישים מש " כ בחסרון אמנה שלא לרצון יהיה רק כמאכל חול וע " י המנחה הזו שתעשו לי פסח לה' ועברתי כו' לקבל ריח ניחוככם והוא שירצה ה' יעשו את שלהם בהאמנה ואח " כ הוא יעשה את שלו כענין מה שנכנסו בים באמונה ואח " כ קרע להם את הים :
Exodus.12.12.1 ועברתי בארץ מצרים כו' . ארז " ל ( במכילתא ) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח אני ה' אני הוא ולא אחר ע " כ והלא יקשה במאמרם זה כי אחר שהעבר' בארץ מצרים היא להכות איך עושה ב' חלוקות . ( א ) מההעברה ואמר עליה אני ולא מלאך . ( ב ) על ההכאה שעל אומרו והכתי אמר אני ולא שרף ועוד כי שרף ומלאך ושליח א' הם ולמה חלקם ושנה שמותם וגם אומ' אני ג' פעמים ולא אמר אני ולא מלאך ולא שרף ולא שליח ועוד או' אני ה' אני הוא ולא אחר מי לא ידע בכל אלה שהוא הוא ולא אחר :
Exodus.12.12.2 אמנם הנה כתבנו למעלה שכיוון הוא יתברך להבריח כל כחות הטומאה מעל בניו ושעל כן לא ישלטו בם על טומאת אשמותם מהע " ג שעבדו וזהו אשר יפלה ה' כו' והורא' לזה היה מה שלא חרץ לאיש כלב את לשונו כמדובר :
Exodus.12.12.3 ונבא אל הענין והוא כי הנה הוקשה להם בכתוב שהיה ראוי יאמר ועברתי בארץ מצרים והכתי כל בכור בלילה הזה מאדם כו' ולמה הפסיק באומ' בלילה הזה בין ההעברה וההכאה ואמר בכל אחד בארץ מצרים אך הוא שכל אחד ענין בפני עצמו וגם למה סמך לזה ענין שפטים שעשה באלהי מצרים ועוד למה חזר ואמר אני ה' על כן אמרו כי ג' עניינים הם . ( א ) מה שהפלה ה' בין מצרים כו' שמחבר ומתלוה הוא יתב' אל בניו לבל יאחזום כחות חצונים בעידן ריתחא וילקו גם הם וזהו ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה עוד חלוקה . ( ב ) היא הכאת האנשים . ( ג ) הכאת אלהי מצרים והנה ידוע כי כל מלאך סתם האמור בתורה הוא שר הפנים מטטרו " ן ששמו כשם רבו כמאמר ז " ל ( סנהדרין דף ל " ח ) על פסוק הנה אנכי שולח מלאך לפניך כו' ובאמור הנה מלאכי ילך כו' :
Exodus.12.12.4 והנה היה הדעת נוטה לפי כבודו יתברך כי על ענין הראשון היה די ישלח מלאכו הגדול הנזכר שהוא מלאכו סתם והוא יספיק לשלא יתדבקו כחות חצונים בישראל ולא שיכנס הוא יתברך בעצמו במקום מלא גילולים ועל הדבר השני ישלח שרף שהוא מסוג מלאכי הדין . והג' והוא לאלהי מצרים שהוא עביות טומאה יותר מהכל לא ישלח כח קדושה רק יפגיע בו כיוצא בו כח טומאה גדולה מהם כמ " ש בספר הזוהר ( פ' תזריע דף ז' ) על נגע הבית שכח טומאם נכנס ודוחה את הראשון וזה האחרון יקרא שליח שהוא א' ממשלחת מלאכי רעים ע " ד מלאך המות שקוראים אותו רז " ל שליח דברייתא ע " כ בא הכתוב לדעת רז " ל להודיע כי מרוב חבתו יתב' לא עשה כן רק ועברתי כו' אני ולא מלאך והכתי כו' אני ולא שרף ובכל כו' אני ולא שליח כ " א הכל בידו יתברך ואומרו אני ה' אני הוא ולא אחר הכוונה כי חש הוא יתברך בל יקרנו כמאמר הזקנים ( ע " ז דף נ " ד ) שאמר להם אותו האדון אם הקב " ה שונא הע " ג למה אינו מבטלה והשיב לו אלו לא היו עובדים אלא למה שאין העולם צריכים לו כן הוא אבל עובדים לשמש ולירח וכי יאבד עולמו מפני השוטים אמר לו יבטל השאר ויניח אלו אמר שלא יאמר כי אלו שהניח יש בהם ממש ובזה יאמר אני ה' אני הוא כו' והוא כי אחרי אומ' ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אמר אל יעלה על רוחכם בעשותי שפטים באלהי מצרים והניח השאר אולי יש ממש בשאר לא כן הוא כי אני הוא ולא אחר כי אין זולתי ועל דרך הפשט יאמר ראו עתה מה שאעשה בשבילכם כי הלא ועברתי בארץ מצרים הידוע שהיא מלאה גילולים והכתי כל בכור כו' אפי' את הבהמות שאינו לפי כבודי ובכל אלהי מצרים שהם כחות הטומאה אעשה שפטים על ידי ולא שתחזיקו לי טובה על הכנסי בשבילכם במקום טמא שהוא על שידבק בי חלילה מטומאותם כי לא כן הוא חלילה כ " א אני ה' בהווייתי אז בטרם עברי במצרים כי לא דבק בי מאומה כלומר כי מה שיש להחזיק לי טובה אינו אלא על הכבוד שאינו כבודו ית' לבא במקום טומאה חלילה לא שידבק בקדושתי דבר כי אני ה' לא שניתי :
Exodus.12.12.5 או יאמר אני ה' פן יאמר איש הלא אלהי מצרים לא ירעו ולא ישחיתו ולמה משחיתם את הארץ ע " כ אמר מה שאז בכל אלהי מצרים אעשה שפטים הטעם הוא למען תדעו כי אני ה' המכה ולא שליח כי הנה מבלעדי אין יכול לעשות בהם שפטים ובזה יוקח ראיה אל מכת הבכורות כי גם היא על ידי כי הכל נעשה כאחד :
Exodus.12.13.1 והיה הדם כו' . הנה אומרו על הבתים אשר אתם שם הוא מיותר כי הרי נאמר למעלה ונתנו על המשקוף כו' ואין ספק כי על הבתים אשר הם שם היה וגם אחר או' על שתי כו' היה ראוי יאמר על הבתים כו' כי שם מקומו יותר מבכאן ועוד או' וראיתי את הדם ופסחתי כו' היתכן יצטרך הוא יתברך לראות את הדם כדי לפסוח . ועוד או' ולא יהיה בכם נגף כו' כי בכלל אומ' ופסחתי הוא . ועוד כי אומ' למשחית הוא מיותר ומשולל הבנה . ועוד אומ' והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם כו' כי אומ' לכם הוא מיותר ומה גם כי הזכרון שע " י חג אינו רק לדורות החוגגים ולא להם ואיך יאמר לכם . ועוד אומ' חוקת עולם תחגוהו הוא בכלל הקודם . אך הנה אחרי או' ית' ועברתי כו' והכתי כו' אמר אלהים הלא תאמרו אלי שא " כ איפה למה צריך אות על המשקוף כו' הלא הכל גלוי לפניו ית' ואם הוא מפני המשחיתים הלא טוב טוב היה לא יהיה האות על הבתים כ " א על כל מצחות כל בכורי ישראל ואז גם כי תהיה מכת בכורות ע " י משחית אין פחד כי הלא ידעו כי ע " כ ניתן בהם סימן לבל יגעו בהם וכענין הכ' ( יחזקאל ז' ) והתוית תי " ו על מצחות האנשים כו' ואשר בו התי " ו אל תגעו לז " א אל יעלה על רוחכם כי האות הוא לו חלילה כי הלא והיה הדם לכם לאות שהוא שתראו את הדם ותבינו ותשכילו כי הוא להורות כי זה היה ראו ליעשות בכם לישפך דמכם על הטלה אשר עבדתם וה' ברחמיו נתנו תמורתכם והן זאת ( תשובה ) גמורה תוך לבם כענין בכל קרבן אשר יקריב איש על אשר חטא על הנפש כי יתן אל לבו כי כה משפטו ליעשות בו כאשר בבעל חי ההוא וז " א לכם לאות ובזה צריך יהיה על הבתים אשר אתם שם ולא במצחכ' כי מנגד תראו את הדם ותשיתו לב מה שאין כן אם יהיה על מצחכם שלא תראוהו וע " כ היה הדם מבפנים ולא בפתח מבחוץ כמשז " ל לכם לאות ולא לאחרים לאות ללמד שיהיה מבפנים ולא מבחוץ לזולתם וע " י כן שיהיה לכם לאות בלבבכם שהוא ענין תשובה אז איני או' וראיתי הדם כ " א את הדם שהוא אשר נתרבה ע " י הדם בהיות לכם לאות הוא המלאך וכח קדוש הנעשה ע " י התשובה וע " י כן ופסחתי עליכם והוא בכ' אצלנו על מאמרם ז " ל ( יומא דף פ " ו ) גדולה תשובה שזדונות נעשית לו כזכיות שהוא כי על כל עון ששב ממנו מקיים מצות עשה ובורא מלאך קדוש ושמא תאמרו נעשה זה וזה כי נשים הדם לאות על הבתים לעשות תשובה כמדובר וגם תצוה למשחיתים בל יגעו בנו ותעשה המכה ע " י המשחיתים ולא על ידך כי אינו כבודך לעבור במקום גילולים וגם להכות בטמאים ובבהמות ובאלהיהם הטמאים מהכל ע " כ אני או' לכם כי דעו איפה כי לא תוכלו מלט מיד המשחיתים אם תהיה המכה ע " י משחית והוא כי הלא ידענו מספר הזוהר כי בכל עידן ריתחא שברחו' להחבא כד " א חבי כמעט רגע הוא על כי המשחית מביט במצחות האנשים שמכירים בהם אשמותיהם החקוקים ורשומים שם ואז גם למי שלא נצטוה להכותו בפקידה ההיא כיון שמצא מקום להכותו לא ימיש מלעשותו כי לא ישית לב אל מחשבות ה' לבלתי פקוד עליו חטאתו כעת וע " ד זה הוא מאמרו ית' והוא כי הנה ישראל לא יבצר מהיות על מצחם רושם עון הע " ג ובלורית וכיוצא כמשז " ל ( ש " ר כ " ח ) עם מקרב גוי לא נאמר אלא גוי מקרב גוי כו' הללו עע " ג כו' וע " כ גם כי יחזרו בתשובה מרעתם ע " י האות הבתים לא ימישו לגמרי כל רושם מצחותיהם וע " כ לא יבצר מהמשחיתי' משלוח יד בהם וז " א ולא יהיה בכם נגף כו' לומר מה שלא יהיה בכם נגף למשחית מן המשחיתים הוא בהכותו בארץ מצרים ע " י עצמי אך בהיות רשות למשחית לא יבחין ויתן בכם נגף והוא כי גם שבמקצתם יטהרו רשומי מצחם לא יבצר ישארו בקצת' ויפגעו בם וזהו אומ' מה שלא יהיה בכם מציאות נגף הוא בהכותי כו' אך לא בהיות ע " י חרשי משחית :
Exodus.12.13.2 או יאמר והיה הדם כו' לומ' הנה יאמר נא ישראל אם היינו יחד ישראל ומצריים . יוכרח תהיה אתה ה' המכה פן ישלח המשחית ידו גם בישראל כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין אך הנה ישראל לבדם בבתיהם וע " כ למה תמנע מלשלח משחית אל בתי כל מצרים ויצוה עליהם שבבתי ישראל אשר בהם הדם אל יגעו לז " א והיה הדם כו' והוא כי הנה ארז " ל ( שם פ' י " ח ) כי היו בכורי מצרים באים לישכב בבתי ישראל באומרו כי שם לא יהיה בהם נגף והיה הוא יתברך בא ומכה המצריים ומניח את בכורי ישראל שעמהם במטה :
Exodus.12.13.3 ובזה יתכן יאמר אלו לא היו מצרים בבתיכם כן היה שיהיה הדם למשחיתים לאות שלא יבאו בבית איש יהודי אך הנה הדם לכם לאות ולא על עצמכם כ " א על הבתים אשר אתם שם לשמור הבתים גם מהכות שם משחית את זולתכם אשר יהיו בם ועל כן אם יבאו משחיתים לנגוף את המצריים אשר שם לא יבחינו וינגפו גם אתכם אך בהיות ע " י וראיתי את הדם ופסחתי עליכם בפרטות ושמא תאמרו יכו המשחיתים בארץ מצרים ובבתי ישראל ה' לז " א מה שלא יהיה בכם נגף למשחית הוא בהכותי בארץ מצרים כלה כלו' אך אם בארץ מצרים יהיה ע " י משחיתים יתפשטו גם בבתי ישראל ויהיה בהם נגף בשביל המשחית הנכנס בבתי' כי בתתי להם רשות בכל המצריים . יתפקרו להתפשט באו' הללו עובדי ע " ג והללו וכו' מש " כ בבלתי תת להם שום שליטה שלא יערבו אל לבם לשלוח יד כלל וזהו ולא יהיה בכם נגף בשביל המשחית בהכותי וכו' ושמא תאמרו א " כ איפה על דבר גדול כזה למען יהיה לזכרון ראוי היה לעשות היום עתה חג לנו וי " ט שישאר לזכרון לנו תמיד לז " א אינכם צריכים כעת חג לזכרון כי הלא והיה היום הזה לכם לזכרון כי דבר גדול כזה א " צ תחוגו בו לזכרון בשנה הזאת כי עצומו של יום מספיק להיו' לכם לזכרון כי אתם בעלי הנס שתראו בעיניכם וז " א לכם . אמנם וחגותם אותו כו' לדורותיכם למען יהיה גם להם זכרון וע " י החג יזכרו שהוא דבר רשום ושמא תאמרו הלא נהפוך הוא . כי אנו בני דור זה נחוג אותו . אך דורות שאחרינו שלא נעשה להם נס למה יחוגו בו לז " א חוקת עולם תחגוהו לו' כ " א לא היו ישראל אז נגאלים והיו נשארים שקועים תוך גילולי מצרים היה העולם מתבטל . כי לא נברא רק לשיקבלו ישראל את התורה נמצא כי חק זה הוא בשביל העולם . וא " כ נוגע אל כל דור ודור וזה חוקת עולם תחגוהו וכיון שכן הוא עשו רמז אל בריאת העולם במה שז' ימים מצות תאכלו כנגד ז' ימי בראשית אך ביום הא' שהוא יום י " ד תשביתו שאור כי בו הושבת שאור שבעיסתכם ע " י נסיון שחיטת השה כי הערתם למות נפשכם בזבוח את תועבות מצרים לעיניהם אך חיוב הכרת אינו רק מיום הא' עד יום הז' שהוא מאז ראית' את מעשה ה' כי נורא הוא כאלו אז נברא העולם . מה שהי' מתבטל אם לא הייתם יוצאים אז כנודע מס' הזוהר כי אם עוד מעט היו שוהי' מליגאל היו נשקעים בטומאתם ונאבדים חלילה והנה בסוף פרשה זו ארז " ל בשמות רבה ( פ' י " ט ) כי ז' ימי הפסח הם כנגד ז' ימי בראשית ובזה יאמר שביום הא' שהוא כנגד יום א' של מעשה בראשית שבו נברא כל כללות העולם אלא שהיו הפרטי' בו בכח ויצאו יום יום אח " כ יהיה מקרא קדש וביום הז' שהיו יום קריעת ים סוף שבו הוכללו כל הנסי' כנגד יום שבת של בר " ע שבו הוכלל קיום כל הבריא' כמפו' אצלנו על פ' ויכל אלהים ביום השביעי באר היטב ע " כ גם הוא מקרא קודש כל מלאכה לא יעשה כאשר ביום א' של בריאה שהיתה הבריאה בדקות כאשר ביארנו במקומו בדבר רוחני וכן ביום שבת לא היה רק רוח נפשי להשפיע כח נפשיי בעולם לקיימו כמפו' אצלנו על פסוק שבת וינפש שאלמלא כן היה העולם אבד ע " כ גם בשני אלה כל מלאכה לא יעשה בהם רק אשר יאכל לכל נפש כאשר היה אז ענין נפשיי כמפו' במקומו ושמא תאמרו למה צריך שני מיני זכירה אכילת מצות וחג לז " א מה שושמרתם את המצות הוא לזכור הנוגע אתכם כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם טרם יחמץ בצקם עם היות שצבאותיכם ס' רבוא לבד מטף זקנים ועוברות ומניקות שבכל ארץ מצרים שהיה צריך ג' או ד' ימים להכין ולקבץ ולנסוע יחד כאשר הפליגו רז " ל בנס זה על פסוק ומארצות קבצם כו' . וע " כ גם בדורות שאחריהם עושים מצות על זה כמאמר התנא ( פסחים דף קי " ו ) מצה זו שאנו אוכלים כו' על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וז " א ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים . שהיו בכל הגבול בהוציאם טרם יחמץ בצקם . ועוד ירמוז באו' מארץ מצרים כי גם מכל גבול מצרים מהלך ששה ימים מרעמסס סכותה כי שם הוא סוף גבולם כמאמר הר " ר סעדיה גאון ז " ל שאומרו מנהר מצרים הוא מסכות כי עד שם היה מגיע נהר מצרים והוא סוף גבולם וכל זה הלכו על כנפי נשרים כמו רגע בטרם יתחמץ כי אחר הגיעם לסכות אפו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ כאשר יתבאר בס " ד . וטעם אל המהירות כל כך למהר להוציאם יהיה על כי הגיע עת צאת פמליא של מעלה היוצאים אתם כי משמרת היו עמהם כמדובר למעלה וזה אפשר ירמוז באומר צבאותיכם שנראה שהם צבאות של ישראל כי הן המה היו הנושאים על כנפיהם את כל איש ישראל מרעמסס סכותה כד " א ואשא אתכם על כנפי נשרים . כלל הדברים כי שמירת המצות בכל דור הוא על הנוגע אל נס יציאת הדור היוצאים אך מה שושמרתם את היום הזה שהוא ממלאכה חג לה' לדורותיכם היא חוקת עולם על העולם שע " י צאת ישראל ממצריים נתקיים העולם כמפורש בסמוך על פסוק חוקת עולם תחגוהו וז " א לדורותיכם חוקת עולם כי על הנוגע אל הדורות הוא חוקה בשביל העולם ועכ " ז גם רמז המצות יהיה ז' ימים זכר לבריאת עולם בראשון כו' עד יום הכ " א שהוא כנגד ז' ימי בראשית והטעם הוא כי ז' ימים שאור לא ימצא בבתיכם לרמוז שע " י זכר המצות שהוא נס יציאת מצרים על ענין חדוש העולם . שהוא בז' ימים שאור יצה " ר להרהר ולפקפק בדבר לא ימצא בבתיכם :
Exodus.12.13.4 והנה הן אמת כי בלעדי דרך פשטי תורתנו וסודותיה העצומים והרבים עוד לה רמז לפקוח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר יצה " ר בל יחפרו ויאבדו . והן אמת אלה קצות רמיזה באומרו שבעת ימים מצות כו' . היצה " ר הוא שאור שבעיסה המחמיץ את האדם . ומצוה יתב' ששבעת ימים הם ז' עשיריות שנים לא יראה שאור שהם ימי שנותינו ולא תמתינו עד י " ג שנה . רק אך ביום הראשון בקצת העישור הראשון תשביתו היצה " ר בהגיע לחינוך מבן ט' שנים כי כל אוכל חמץ הוא כנכרת נפשו מן העולם וזה הוא כשהוא מיום הראשון עד יום השביעי שלא חזר בתשובה כל ימיו . והוא כי אין בין חמץ למצה אלא ה " א במקום חי " ת כי הצדיק נקרא חי כמספר מצה במספר קטן ובהעותו נסתם ונדבק רגל הה " א ונעשה חי " ת כי נסתם ממנו פתח התשובה שהוא מצד הה " א כמ " ש בגמ' ( שבת דף ק " ד ) למה תלוי ירך הה " א רמז לבעלי התשובה שנכנסים מן הצד ומקשי וליעול מלמטה ומשני לא אסתייעא מילתא כמפורש אצלנו במקומו שהוא שאי אפשר לשוב רק בצער וייסורין ולא בפתח מרווח והמשריש בעצמו שאור שבעיסה סוגר שער הצד מהה " א ונעשה חי " ת שמספר הח' כמספר מ " ת במספר קטן . ומ " ץ עולה אחד שהוא כאומר מת א' וזה רמז באו' ונכרתה כו' וביום הראשון מקרא קדש שע " י שאדם מקדיש א " ע בעישור הראשון מובטח שלא יבוא בו שאור היצה " ר . עד ביום השביעי כי עד סוף שבעים יהיה קדש :
Exodus.12.13.5 או יאמר שכאשר הא' קדש שלא יחשוב ה' לו עון כן יטהר עצמו בעשר שנים ההם להקצותם למלאכה אשר יעשה לכל נפש ולא יתן בהם חלק למלאכת החומר כלל אך לא שיתעצל איש מלבער שאור שבעיסתו עד זקנה ושיבה כי אוי מי יחיה מיום הראשון עד יום השביעי ומה גם עתה כי למי אוי ולמי אבוי למאחרים לעמוד על נפשם עד אשר יבאו ימי הרעה כי רעה תבא עליהם לא ידעו שחרית כי איככה יוכל איש להלחם ולהשפיל מלך זקן . וכסיל אחר אשר המליכו זה כמה שנים וישרש שרשיו וישלח פארותיו ויחזק במסמרים מנפש ועד בשר ומאין הרגלים כפות הידים לעקור דבר מגדוליו או גדולי גדוליו אשר הגדיל לעשות ומאין ולאין ידלה מים וכבס בהם הנגע כי נגע עד לבו במחשבות אינו מלבד כל נגעים גדולים אשר שם בבשרו מראשו ועד רגליו עד אפס מקום כי כל עצמותיו הנה ועוה בכל עון ובכל חטאת אשר פעל ועשה בהנה ואיזה בור מקוה מים כמים שעל השמים ובימים ובנחלים יחליפו כח יעלו אבר כנשרים מרמ " ח אבריו מטומאתו אשר טומאו יצרו זה כמה שנים יומם ולילה ולא ישבות על כן אשר עיניו בראשו ישקיף וירא אחריתו מראשיתו ועודנו בחור בילדותו בער יבער יצר סמוך מעמו כאשר יבער הגלל עד תמו הן זאת עצת ה' ברמז הרומז באו' אך ביום הא' תשביתו שאור כמדובר על ימי עישור הראשון מהגיעו לחינוך בטרם יבינו סירותיו אטד והן אמת כי מי ומי מילדי העברים בקרב שנים כאלה יאורו עיניו להביט אל האלקים וכהנדוף עשן ידפנו יצרו הרע להאבידו ולשומו מרמס עד אשר לא יבא ילד מסכן וחכם במלאת לו י " ג שנה כי באורו יראה אור כי יהיה לו מעיר לעזור והוא רמז רמז לנו התנא באמת באמור ( פסחים ד' א' ) אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר והוא כי כאשר השאור מחמיץ העיסה כן היצר הרע מחמיץ ומפסיד את האדם ומעפשו ועל כן חל עליו תובת ביעור היצר הרע מעליו ולא ייחל עד אשר יגדל או לעת זקנה חלילה כי אם אור לי " ד הלא הוא במלאת לו שנת י " ג ויום א' שמתחיל הי " ד כי אז ייחל היצה " ט לפעמו וזהו לאור הנר כי הנר היא הנשמה לו ואור הנמשך מהנר אחר הי " ג הוא היצר הטוב וזהו לאור הנר וזהו בחורין ובסדקין בכל מצפוני לבו ומחבואות פניותיו ורמז עוד התנא במאמרו בכל מקום שמכניסין בו חמץ אבל מקום שאין דרך להכניס בו חמץ אין צריך בדיקה והוא כי הנה עיפוש היצה " ר נכנס בכל איברי האדם כל א' וא' לפי עניינו בראשו ללכת בקומה זקופה במצחו בעזות מצח בעין לראות רע באזן לקבל לשון הרע בפיו ובשפתיו ובלשונו ברכילות ולשון הרע ודבר סרה ופה דובר נבלה ולאכול בו אשר אסרה תורה והלב לחשוב מחשבות און וידים שופכות דם נקי ורגלים ממהרות לרוץ לרעה וההיקש בכל יתר האברים והנה לא כל אדם חוטא בכל איבריו כי אם יש הורגל לחטא בקצתם ולא בשאריתם ויש יחטא באשר לא חטא רעהו על כן אמר כי בכל אבר אשר ידע שהיא דרכו להכניס בו חמץ אשר חטא בו צריך בדיקה . אך אשר ידע שלא הכניס בו חמץ ולא חטא בו אין צריך בדיקה ואחר הבדיקה אם פשפש ומצא צריך ביעור ואחר הביעור צריך ביטול שיכנע את יצרו עד יבטלנו ממש עד יהא בטל וחשיב כעפרא דארעא שהוא עד גדר לא יעצר כח עוד להחטיאו כי עשאו למרמם וסגפו וגם כי מן התורה בביטול בעלמא סגי שיהרהר תשובה בלבו צריך ג " כ לבערו בדבור ומעשה בוודוים ותחנות בדמעות שליש ולבער בקום עשה כל דבר רע ועיקר הבדיק' לחפש דרכיו ולחקור הוא בלילה שכל אדם מצוי בביתו ובחומותיו במקום שאין אנשים והוא בלתי טרוד בעסקיו . כי אז ישב בדד ויתבודד באישון לילה אחר הדלת והמזוזה על הארץ ישב וחשב עם קונהו ית' וית' על כל שטרי חובותיו אשר הוא חייב לו וזה לאור הנר היא נשמתו שאורה יפה לבדיקה כי יאמר אליה נפשי נפשי אחותי רעיתי עד מתי תשתכרי התעוררי עורי עורי התאבלי ספדי והלילו אבל יחיד עשי לך כי גדול כים שברך כי תחת היותך בהיכלי מלך מלכי המלאכים כל קדושים עמך באורך יראו אור ואת עלית כלן כבודה בת מלך משחקת לפניו בכל עת ומה לך פה עניה סוערה גולה וסורה טמאה כטומאת הנידה כי נטמאת וכי שטית טומאה תחת אישך ויתן בך היצה " ר את שכבתו וימשכך בתלם עבותו וכי תבאו לראות פני אלהים מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי כי אז תצאי וידך על ראשך לבושה שחורים ומתעטפת שחורים מהבגדים הצואים כל רואיך ידדו ממך בלי יוכלו יגעו בלבושך ואת שדוד מה תעשי הלא תבושי ותבהלו מפניו אנה תוליכי את חרפתך על זאת רעתך אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה וכי יפקוד עליך מה תעשי ליום פקודה ואיך תשא פנך באמור אליך אנה פנה זיוך פנה הדרך ואיך חשך משחור תארך אוי ליך כי נדמית ותחת היותך יפה כולך סורו טמא יקראו לך ותחת היותך צרורה בצרור החיים כצרור אבן במרגמה תקולע בתוך כף הקלע ואז ידבר אליך באפו ובחרונו יבהלך לקול תתו רעם גבורתו לדבר ולומר פקדו נא את הארורה הזאת הוציאוה ותשרף השמיטוה ורמסוה למעצוה השכיבוה ואז אל שאול תורד אל ירכתי בור וגם אני כמוך אוי לי כי נדמתי כי כמוני כמוך חטאנו עוינו פשענו ומרדנו וגם עלי יעבר כוס כי ארד אבל שאולה תחתי יצועי רמה ותכסני תולעה על כן נעמדה יחד לבקש תרופה לתחלואינו עד אשר לא תחשך השמש ונשקיף ונראה מה נעשה כי יפקוד אל וכי יקום מה נשיבנו והנה זאת ראתנו כי מר הלא הוא כי יצר סמוך מעט בעיניו כי ישחיתני כי אם שתים רעות יעשה לנו . ( א ) כי יסיר מלבנו עונינו וישכיחנו רוב אשמותינו עד אשר יעלה על רוח איש ממנו כי מעט ורעים הם מעשיו הבלתי טובים ולעומתם על כל אחד כמה וכמה מצות ומעשים טובים לו להגן בעדו . וזאת . ( ב ) יעשה כי בעלות על לבנו אחד מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ושמענו ועשינו ישום בלבנו הבל הבלים לההביל כובד עונינו ולהקל רעתנו בינינו ולהפוך בזכות עצמנו בהמצאות טענות ותואנות של הבל עד שכמעט שקרוב לזכות יחשב לאדם העון ואוי לו מיום הדין אוי לו מיום התוכחה כי יקרא ויבא לתת דין וחשבון ויתהפך לארבעת רבעיו ויראה עצמו מסובב מלאכי חבלה אשר פעל ועשה בעונותיו דבקים ואחוזים בנפשו בצדו אלף ורבבה מימינו ואז יבהל ויצעק על שברו במר לבו מי ילד לו את אלה והם יענו את ילידתנו בפשעיך חוללתנו בעונותיך כי הקמת עליך רעה מביתיך לרעתך לדכאך ולמוגגך בתחתית שאול כי הוא חלקך וכה יעשו כל הימים אשר הוא בגיהנם עד מלאת לו כדי רשעיותו כי הן הם המייסרים אותו ומי גרם לאיש ההוא כל הרעה הזאת אם לא רפיונו ושפלות ידיו ועצלותו מתת אל לבו לשיח עם נפשו במקום שאין רואים לאמר נפשי נפשי כמוני כמוך מה לנו עוד נשכב ונרדם הנה מהיום הזה ומעלה אור לי " ד כי ניתן בנו ילד מסכן וחכם הלא הוא יהיה לנו מעיר לעזור נעירה ונקיצה וניתן את דודינו לו ולאורו נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה בכל אשר חטאנו על הנפש ונרחץ ונטהר ונסיר רוע מעללינו מנגד עיני ה' ועל משמרתנו נעמדה יחד ותידד שנתינו מעינינו יום ולילה לא נשבות כאנשי מלחמה אך יצר סמוך בל נשוב לעונותינו כאשר בתחילה ויהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו . והן אלה קצות דרכי ביעור חמץ אשר נכלל ברמז הרומז בבדיקת הלילה לאור הנר עד די בער כל כח היצה " ר מקרב איש וכל אבריו וכמה יהיה הזמן אשר יהיה מבוער מהאיש הלא הוא שבעת ימים שאור לא ימצא הלא המה שבעה עשיריות הכוללים כל חיי האדם כי ימי שנותינו שבעים שנה ולא יאמר די בבערו כל שאור יצה " ר מעצמו כ " א גם מכל גבוליו גרי ביתו וחצריו ואנשי עירו כי כל ישראל ערבים זה לזה וזה רמז מצות שאור לא ימצא בבתיכם ואח " כ גם לא יהי' בכל גבולך כי אתה תבער חמצן ויצרן של עוברי עבירה עד תשיבם עד ה' אלהיך ואל יאמר איש הלא בערתי כל שאור וכל עון ממני ומגבולי כל אשר עלה בידי אך לא יבצר מהשאר מעט מהרבה אשר לא בערתי עד בלתי השאיר אף גם אחד מי יוכל :
Exodus.12.13.6 לכן רמזו לנו רז " ל כאשר צוו לנו כי בליל שודד כל שאור וכל חמץ הוא ליל י " ד כל חתיכות חמץ הנותרות נמנה אותן ולמשמרת יהיה בל נכשל בם עד יאכלו והנותר נשרף באש לרמוז לנו כי כל אשר נשאר מעוננו שלא בערנו נמנה אותם ויהיה לנו משמרת נגד עינינו תמיד להיות הולכים ומבערים עד כלותינו אותם אחד לאחד בל נשליכם אחר גוינו ולהשמר מכל עבירה אחת מהן בל תגרור לנו כיוצא בה ומכל משמר צריך ישמר איש צדיק מלקבל לשון הרע כי כמה פעמים יהיה איש צדיק נשמר מכל דבר רע והנה איש בא מראה סימני טהרה ועבותות אהבה וכמיצר על צרת אוהבו זה יביא ציד בפיו למושכו ברשת לה " ר באמור אליו צר לי עליך אחי ואהבתך הציקתני כי הלא ראיתי גבר עמיתך דבר סרה עליך כזה וכזה דבר והשמר פן ואל תלכד במצודתו . והנה כחץ שנון נתקע הרכילות בלבו ובשרירי בטנו ותהי לחרפות לו וטמא כל טהרתו אשר נטהר בתשובתו כי עון חמור הוא כע " ג וג " ע וש " ד ולא יבצר מאיש צדיק מלקבל כי ברית כרותה ללה " ר כו' ומי לנו גדול מדוד ולא נמלט מרכילות ציבא ע " כ על זאת יתפלל כל חסיד אל ה' יהי עמו על זאת ודומה לו . והן זאת רמזו ז " ל ( פסחים דף י' ) באומרם היה הבית בדוק ובא עכבר וככר בפיו ונכנס בבית צריך לבדוק את כל הבית שהוא רמז זה כי אחרי אשר בדק איש גופו ואיבריו עד היה הבית בדוק היא גופו . ראה והנה עכבר נכנס וככר בפיו הוא רשע טמא כעכבר ולשון הרע בפיו אז נטמא כלו וצריך בדיקה את כל הבית שהוא כי כל אבריו צריך לחזור ולבדוק כי עון זה שדי תכלא בכוליה ואחר כל זה אל יאמר איש הלא זכיתי לבי טהרתי מחטאתי גופי ונפשי והסירותי כל מחלת יצה " ר ממני ומה לי עוד להיות נצב על משמרתי לבלתי הטמא כי הלא מאין ולאין ישלוט בי יצה " ר והלא בערתיו ממני לא זו הדרך כי הלא יחזור ויחמיץ עיסתו בהיסח הדעת כי בהסיחו דעתו אז ידלג כאיל יצה " ר להאבידו והוא יושב לבטח לא ישית לב ויאבד והוא רמז צוו רז " ל באו' שאל יסיח דעתו האדם מהבצק כי גם שהשאור לא ניתן בו יחמץ בהיסח הדעת והוא רמז אל עיסק גוף האדם כמדובר :
Exodus.12.13.7 אך כל זמן שאדם עוסק בבצק אינו בא לידי חימוץ כן כל זמן שאדם עוסק בבצק בגופו לעשות בו מצוה בידיו ואבריו ואינו מסיח דעתו מעבודת שמים לא יבא לידי חטא וכמה שיעור העיסה שיזהר בה ויעסוק בה בל יחמץ הוא שיעור חלה וזה כל האדם כי האדם חלתו של עולם כנודע והוא כולל כל הגוף הוא הנכלל בשם חלה הוא כל האדם מכף רגלו ועד קדקדו כי כולו כאחד נקרא חלתו של עולם ואם ככה נעשה שלא נרפא מגופינו הנקרא בצק ונעשה באופן שלא יחמיץ ולא ידבק חלאת היצה " ר שנת גאולתנו תקרב ותבא קל מהרה לא תאחר וזהו כמאמרם ז " ל ( שם דף קי " ו ) שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וגאלם מיד כן יעשה הוא ית' בעשותינו שלא יחמיצו בצקותינו אחר הטהרם :
Exodus.12.21.1 ויקרא משה כו' . ראוי לשית לב . ( א ) מה ענין משיכה זו משכו כו' . וגם אומרו לכם שהוא מיותר . ( ב ) או' ושחטו הפסח כי הלא לא נקרא פסח אלא על העבודה הנעשית בו . אך לא בבואם לשוחטו והל " ל ושחטו לפסח או ושחטו השה . ( ג ) אומרו ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם כו' . כי אגודת אזוב לא נאמר לו למעלה . ( ד ) באו' אל המשקוף כו' . למה היפך הסדר כי הוא ית' אמר לו אל שתי המזוזות תחלה והוא התחיל במשקוף . ( ה ) כי למעלה נאמר ונתנו וגם הוא הל " ל ונתתם ולא והגעתם וגם כי יותר היה צודק ל' נגיעה מלשון הגעה . ( ו ) באומרו ואתם לא תצאו כו' . אם ה' שומר ישראל מה תעכב היציאה וגם מלת ואתם מיותרת . ( ז ) באו' ועבר ה' כו' אם הוא יתברך הנוגף למה צריך יראה את הדם שאומר וראיתי את הדם . ( ח ) באו' ופסח ה' על הפתח שהל " ל ופסח ה' עליכם . ( ט ) או' ולא יתן המשחית כו' כ " א אפי' לנגוף את מצרים הוא ית' עושה בעצמו כ " ש בישראל שלא יתן המשחית בהם ומה גם אחרי או' ופסח ה' על הפתח שודאי הוא שלא יתן המשחית לגוף אותם . ( י ) אומר לבא אל בתיכם לנגוף שמייחס הדבר אל הבית ולא אמר לנגוף אתכם . ( יא ) או' לנגוף שהוא מיותר כי לא לדבר אחר היה לו לבא :
Exodus.12.21.2 והנה באו' משכו כו' . לכאורה יתכן לו' כי חש משה פן יאחזימו רעד בשומעם זה וכאומרם אליו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו ע " כ צוה יעשו בהדרגה ימשכו איש שיו ואח " כ יקחו ושיעכבם בבית ד' ימים לשוחטו אחרי כן כי בכל פועל מאלו תקל מורך לבבם לאטם וילכו הלוך וחזק לבם כי בזכות ההתחלה יהיה הוא יתברך הולך ומוסיף אומץ בלבבם :
Exodus.12.21.3 או יתכן הפך זה כ " א היה מצטוים תכף למשיכה שחיטה בערבוב וחפזון לא יגדל שכרם כי יאמר אומר הממם וערבבם ויזבחו את תועבות מצרים לעיניהם . אך ע " י מיתון יום או יומים אולי לא היה עושים מפחד מצרים והוא ע " ד מאמר ז " ל ( ב " ר פ' נ " ה ) בעקידת יצחק שהאריך הקב " ה הענין עד הר המוריה פן יאמרו הממו ערבבו כו' ע " כ צוה למו ימשכו ויקחו כו' . וע " כ נאמר הצווי מר " ח ושימשכו ויקחו מבעשור ושישחטוהו בי " ד בין הערבים מלבד הטעמים שכתבנו למעלה . והנה היה אפשר שלא יחשב להם לזכות בעצם עד מעשה השחיטה בי " ד כי כל הקודם היתה הכנה ונסיון ע " כ אמר הנה בבואכם למשוך נקרא צאן . אך בעשותכם ההכנות מאז מעלה עליכם הקב " ה כאלו עשיתם כל העבודה ושמתם הדם על הפסח שע " י כך נקרא זה קרבן פסח . וז " א ושחטו הפסח ולא אמר השה או ושחטוהו לפסח רק כאלו בשחטם אותו כבר היה פסח . וז " א הפסח בה " א הידיעה כי מחשבה טובה הקב " ה מצרפה למעשה וכ " ש התחלת הכנה בפועל :
Exodus.12.21.4 והנה בכל שני הדברים האלו עדיין לא יצאנו ידי חובת אומרו וקחו ואומרו לכם שהם ב' תיבות מיותרות כי על ייתור אומרו וקחו . אחשוב ארז " ל ( ש " ר פ' י " ו ) שהם שני דברים משכו ידיכם מע " ג וקחו לכם צאן של מצוה ע " כ אומר שיאמר מאמרנו למעלה כי הנה השה היה מתחלה סניגור לישראל כי הלא נמשלו לשה . וגם ניתן לעולה תחת יצחק אלא שישראל עשאוהו קטיגור כי עבדוהו לאלוה כמצרים ועשאוהו תועבה . ואיך ירצו ישראל בעיני ה' ע " י קרבן שה ואדרבה יהיה להם למזכרת עון לפני מדת הדין . ע " כ אמר להם משה הנה הצאן הוא קטיגור כי על ידו חטאתם ועשיתם תועבה כי טמאתם אותו והוא רחוק מהנאתכם לכן משכו אותו מהטומאה והביאוהו להיות נלקח לכם סניגור לכם . וזהו וקחו לכם כי תחת הע " ג תהיה קרבן לה' ותהיה ההמשכה ע " י קבלתכם הציוי הלז לעשותו מעתה בראש החדש כמו שכתבנו למעלה שע " י קבלת המצוה עליהם במחשבה עשרה ימים מפשיטים מעל השה עשר בחינות טומאתו ואחר המשיכתם אותו מטומאה תקחהו לכם שיתייחס להיות לכם זהו משכו וקחו :
Exodus.12.21.5 ובזה יתכן מה שיראה כי שינה משה מאשר אמר ה' חלילה כי הוא יתברך אמר שיאמר להם מר " ח שיקחו השה ביום העשור ומשה אמר מיום ר " ח משכו וקחו :
Exodus.12.21.6 אך בזה יתכן שאמר משכו וקחו משכו ע " י קבלת הצווי מעתה וקחו ביום הלקיחה והתורה קיצרה כדרכה לבלתי הזכיר הזמנים שהרי פירש למעלה כאשר לא הזכירה תורה ג " כ זמן השחיטה שסמך על האמור למעלה שודאי כן עשה משה נמצאו ג' הדרגות בי' הימים משיכה מהטומאה ובד' ימים שהוא למשמרת ע " י הלקיחה להלביש בו קדושה . וז " א וקח לכם וע " י השחיטה יהפך גם להיות סניגור . וזהו ושחטו הפסח כמדובר שעל ידי שחיטה יהיה לכם לפסח ולרחמים תחת היותו קטיגור ומנגדיכם :
Exodus.12.22.1 ולקחתם אגודת אזוב כו' . הנה שמעתי אומרים כי שתי המזוזות הן כנגד זכות משה ואהרן והמשקוף כנגד הקב " ה אלא שבענותנותו ית' הקדים את משה ואת אהרן ואמר מזוזות תחלה . ומשה עשה את שלו והקדים המשקוף שהוא רמז להקב " ה והלא כמו זר נחשב לא יעשה הוא ית' זכר לאבות שנשבע להם כי אם למשה ואהרן לבדם ע " כ נכונו דברי רז " ל ( ש " ר פ' י " ז ) כי משקוף ושתי המזוזות הם כנגד אברהם יצחק ויעקב :
Exodus.12.22.2 ונבא אל הענין במה שהערנו שמשה צוה ענין אגודת אזוב מה שלא נזכר בדברו אליו ית' והוא כי אמר משה הנה להזכיר לישראל זכות אבותם צוה ית' לתת הדם על שתי המזוזות ועל המשקוף שהם ב' המזוזות כנגד יצחק ויעקב והמשקוף כנגד אברהם ולמה עשה ה' ככה להתחיל מהמזוזות ולא מהמשקוף . אך אין זה רק שעל מיעוט זכות ישראל צריכים להתחיל מלמטה למעלה ולא ישיגו למעל' תחל' אם לא בהדרגה ע " כ אמר משה הנה זאת אעשה להם למען יגיעו מאליהם אל מדרגה העליונה ומשם יורד להם שפע תחלה שהוא יתרון גדול והוא לעשות מתחלה ייחוד מעמד ג' האבות באגודה אחת יחד ע " י מצות הדם . וזהו ולקחתם אגודת אזוב שהוא ג' בדים כנגד ג' אבות וע " י היותם לאחדים בידם ע " י טבול בדם הפסח אז תהיה הכנה להגיע מיד אל המשקוף ולהתחיל ממנו מלמעלה למטה כי הלא גם באזוב היה העליון בכל האחדות עם התחתונים . וז " א ולקחתם אגודת אזוב כו' . וע " י כן והגעתם אל המשקוף מתחלה וע " כ היטיב אשר דבר באו' והגעתם ולא אמר ונגעתם שהוא שע " י כן תהיה לכם הגעה והשגה מתחלה אל המשקוף להגיע ולהשפיע מלמעלה ממדת אברהם למטה משא " כ בלי עשות הייחוד הזה תחלה שלא תהיה להם הגעה רק אל מה שלמטה תחלה ולהתחיל משם לעלות בהדרגה והסכים הקב " ה עמו ואמר עכ " ז ואתם כלומר למה שאתם חלושי הזכות לא תצאו איש מפתח ביתו והוא כי גם שהוא יתברך הנוגף אותם לא יבצר מהמצא בעיר כחות הטומאה והרוגז כנודע מספר הזוהר כמדובר למעלה כי זה דרכם בכל עידן ריתחא ועל כן בהסתכל אחד מהכחות ההם במצחות האנשים ויראה רושם עון כי עדיין לא הטהרו בעצם יפגע בהם על כן נצטוו בל יצאו מפסח ביתם כי ע " י זכות הדם לא יניח הוא ית' ליכנס שם משחית כלל . והנה היה מקום לומר אחר שרצונו ית' להציל את ישראל מי יוכל לנגוע בהם אפילו בהיותם חוץ מבתיהם ומה לו אם יפגעו כחות חצונים בישראל הלא אלהיהם אתם לז " א דעו לכם כי הנה ועבר ה' בכבודו לנגוף את מצרים ולא מדת אלהים המיוחדת יותר לזה הלא הוא כי וראה את הדם שהיא כי יסתכל בזכות הדם ופסח ה' כו' . אך אם היה מדת הדין אפילו שיראה הדם לא ירחם כי כל זה איננו שוה להגן בעד חטאתכם כי רב הוא . ומה גם כמ " ש ז " ל ( שם פ' כ " א ) הללו עובדי ע " ג והללו עובדי ע " ג כי עם מקרב גוי לא נאמר אלא גוי מקרב גוי כו' . אלא שתספיק הכרעת שם הרחמים על ידי הדם ע " כ הלואי ויסכון להם בתוך בתיהם אשר הדם שם :
Exodus.12.22.3 וש " ת א " כ למה יכה את מצרים בידו ית' ויכום כחות הרוגז והטומאה ויפסח ה' על הפתח לבל הניח את המשחית לבא אל בתי ישראל . לז " א ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף והוא שלא אמר לנגוף אתכם . אך הוא כי הנה ספרו חז " ל במדרש ( שם י " ח ) מתחבולות המצריים שהיו משלחים בכוריהם לישן אותו הלילה תוך בתי ישראל ומשכיבים אותם במשכבותם של בני ישראל אתם במטותם והיה הוא ית' נוגף את המצרי ומציל את ישראל . ובזה יאמר אין תקנה במה שלא אניח את המשחית לבא בבתיכם ואתם לא תצאו לומר שע " י כן לא אכה אני את מצרים רק המשחית כי הלא אם לא היו מצריים תוך בתי ישראל היה אפשר כן . אך הנה הנס גם שם וע " כ צריך לפסוח על הפתח לבלתי יכנס משחית לנגוף את המצריים אשר שם רק הוא ית' בעצמו . וזהו אומר ופסח ה' כו' . לומר הנה על כל פנים צריך להעשות הדבר על ידו ית' כי בזה שיעבור ה' לנגוף את המצרים כו' . ימשך שלא יתן המשחית לבא אל בתיכם . שאל " כ היה המשחית צריך ליכנס לנגוף את המצריים שבבתי ישראל ואז ע " פ דרכי כיון שניתן רשות למשחית לא יבחין בין ישראל לע " ג ומה גם בהיותם בלתי כדאים לינצל וז " א ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף שהוא לנגוף את הנזכר הם מצריים שעליהם אמר לנגוף את מצרים שהוא פן אגב המצריים ינגפו ישראל גם הם :
Exodus.12.24.1 ושמרתם כו' . והיה כי תבאו אל הארץ כו' . הנה ראוי לשים לב כי שני כתובים אלו באים כאחד והוא כפל ענין וגם אומר הדבר הזה פעמים וגם אומר כאשר דבר הוא מיותר . ועוד מה זו שאלה מה העבודה כו' . היתכן בל שמעו ובל ידעו הבנים האלו כי זבח פסח הוא אשר פסח ה' וזיל קרי בי רב הוא ואלו היתה זו שאלת תם או שאינו יודע החרשנו . אך לא ייחסו רז " ל זו השאלה רק לרשע . וגם כי נפרש שאלה סתמית גם לבלתי רשע הלא כמו זר יחשב תהיה שאלת עיר פרא . אשר לא קרא הפרשה . ועוד באו' וילכו ויעשו כו' . כי או' וילכו הוא מיותר וגם מה שבח הוא זה כי עשו כאשר צוה ה' . ועוד למה חזר ואמר כן עשו :
Exodus.12.24.2 אמנם אחר צוותו ית' את ישראל על כל העבודה הזאת . ואיך היתה חוקת עולם והנה אין משכן ובית המקדש תמיד קיים לעשות עבודה זו לעולם . לז " א מה שהוא כולל גם שלא בזמן בית המקדש היא שמירת הדבר מענין המצה ושביתת המלאכה וזכירת ענין הקרבן פסח . וז " א ושמרתם את הדבר הזה כו' עד עולם ולא אמר את העבודה . אך והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר אז ושמרתם את העבודה הזאת היא עבודת הקרבן במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם . ועל פי דרכו אמר יתן ה' לכם כאשר דבר לומר אינו ודאי שיתננה לכם הזקנים שאני מדבר אתכם או לדור שאחריכם מפני מעשיכם . אך מצדו ית' לא יהיה עיכוב כ " א יתן ה' לכם ממש כאשר דבר והוא או' בפרשת וארא ונתתי אותה לכם מורשה שמורה שהוא ממש אל אשר אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כו' ונתתי אותה כו' . שהוא אל עצמכם ממש וכן היה לולא על פי מעשיהם שלא ניתן להם רק לבניהם והנה אז בעשותכם המצוה הזאת והעבודה יתחמץ לבב בניכם לאמר לו היתה זכירה בלבד החרשנו . אך העבודה ממש הלא לאותם שהוצרכו לתת הדם לאות על המשקוף כו' יצדק הזבח . אך לא לנו רק לזכור על פה מה שהיטיב הוא ית' לאבותינו וא " כ למה זה נזבח את הפסח בכל דור ודור . וז " א מה העבודה הזאת לכם בני דור אחר . ואמרתם הן אמת כי זבח פסח הוא על אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים שהוא באותו הזמן אז בנגפו את מצרים . אך לא על כן נפטר אנחנו כי הלא גם ואת בתינו בני הדור הזה ג " כ הציל והוא כי אלו לא הוציא הקב " ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו כו' . וכמאמרם ז " ל במכילתא ובש " ר ( פ' י " ז ) כי לולא דם פסח ודם מילה לא היו נגאלין כלל . גם יכוין באומר בנגפו את מצרים מאמרנו למעלה כי היו נחבאים מבכורי מצרים תוך בתי ישראל והיה אם בא המשחית לנגוף את המצריים שבבתי ישראל הלא מדי עברו יקח את בכורי ישראל כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין כו' . כי על כן היה נכנס הוא יתברך בעצמו להבחין . וזה יאמר פה אשר הציל את בתי אבותינו במצרים בנגפו את מצרים אשר היו בבתים של מצרים הנז' ואת בתינו שלנו פה הציל כמפורש והעיד הכתוב שעם היות המצוה הזאת קשה למצוא ולמשוך כל איש צאן הוא תועבת מצרים לזבוח לעיניהם והיה אפשר יהיה קשה להם אמר כי אדרבה ויקוד העם וישתחוו להם על כל הטובה ועל כן מחשבה טובה היא ית' צירפה למעשה ומאז הלכו מאתו בכוונה ההוא מהיום ההוא שצוה למו משה שהיה ביום ר " ח . מאז העלה עליהם הכ' כאלו כן עשו מה שעתידים ליקח בעשור ולישחט בי " ד ככל עבודתו . וז " א וילכו ויעשו כאשר צוה ה' את משה כי מאז הלכו נחשב כאלו עשו . וזה בכ " ף הדמיון כאשר צוה ואחרי כן בעת הפעולה כן עשו ממש נמצא כאלו שתי עשיות בידם . ( א ) במחשבה שמעת ההליכה . ( ב ) אשר בעת המעשה :
Exodus.12.24.3 גם אפשר רמז כי הנה ציוויו ית' הי' למשה ולאהרן ואח " כ משה לבד דבר להם משכו וקחו כו' . והנה יש דברים אומרים בציווי של שניהם שאינה בדברי משה ויש בדבריו מה שאין בציווי לכן אמר ויעשו כאשר צוה ה' למשה ולאהרן ועל מה שאמר להם משה לבדו מענין אגודת אזוב שלא נזכר למעלה אמר כן עשו כי גם זה עשו כאשר צוה ה' את משה והוא להודיע שהסכים הקב " ה עמו . ובמדרש חזית מאמר רז " ל שמדבריהם יובן מעין אומרו כן עשו שהוא להורות שחשב היא יתברך עליהם בברית מילה זו כשני עשיות . ( א ) מהיצ " ט . ( ב ) מהיצה " ר שהסכים גם הוא לעשות מאהבה וזה לשון המאמר :
Exodus.12.24.4 לבבתני אחותי כלה לבבתני אמר הקב " ה לב א' היה לכם במצרים ונתתם לי שני לבבות לבבתני באחת מעיניך בדם פסח ובדם מילה באחד ענק מצורוניך זה משה מיוחד והגבור שבשבטיך . ע " כ . והערות שראויות להעיר בו ברורות . ( א ) כי הלא טוב הוא מי שאין לו אלא לב א' ואיך נזרו אחור . ( ב ) מי שיש לו א' איך יתן שנים . ( ג ) או' בדם פסח ובדם מילה כי הם ב' דברים ואיך יהיה פירוש לאומר בא' מעיניך :
Exodus.12.24.5 ולבא אל הביאור נאמר כי הוקשה להם כפל הביתי " ן המורים על ב' לבבות הם הב' יצרים כמאמר ז " ל ( ברכות דף נ " ד ) על או' על לבבך וגם כפל החזרה לומר לבבתני . אך הנה ד' הדרגות יש בישראל בעומדים תחת מלך ושרים ואונסים אותם לעבוד עץ ואבן כי יש יעבוד ע " ג . ושכח את ה' חלילה . והנה זה יאמר עליו כי אין לו שום לב כי גם היצ " ט בטל . אך אשר לבו תמיד עם ה' ואת ע " ג הוא עובד באונס . ואך את ה' הוא ירא בקירות לבו עם שלא יעשה פעולת עבודת ה' זה יאמר עליו שיש לו לב א' אך אין זה כ " א לו בלבד מניה וביה כי לא יפעל בו כי אם הוא בכח . אך אמנם אשר לו מדה ג' שפועל עבודת הוראות מאוסו בע " ז . זה יאמר עליו שנותן להקב " ה לב א' בפועל הוא היצ " ט . אך היצה " ר עודנו נוקף כי מחמת יראה לא ישתעבד בעצם גם הוא לה' . אך אם על אלה יוסיף להכניע חומרו ביותר תחת כנפי השכינה וישתעבד לה' בכל עוז לעיני הכל הנה זה יתייחס לנותן שתי הלבבות להקב " ה והנה במצרים היה לישראל הסוג הב' כי את הע " ג היו עובדים ולבם נכון עם ה' מאמינים ובוטחים בו כנודע . אך לא שהיו עושים פעולת ההוראה . אך בלבם ובקרבם היו שלמים עם ה' וע " כ קצף ה' על משה באו' והן לא יאמינו לי עם היותם עע " ג . וזהו לב א' היה לכם במצרים כלו' לכם מכם ובכם ולא ניתן לי בפועל . כי אם היה לכם והגדלתם לעשות כי דילגתם שתי הדרגות מהב' אל הד' כי נתתם לי שני הלבבות והיה הדבר בדם פסח ובדם מילה כי בדם פסח הורו מאוסם בע " ג ששחטו את הטלה אשר היו עובדים אותו ובדם מילה הוסיפו לעשות להכניע את כח הטומאה תחת כנפי השכינה בהסירם הערלה מעליהם ושומם חותמו ית' בבשרם נמצא כי בו גם את היצה " ר נתנו לה' ומה גם היצ " ט . והענין כי כאשר עשו את הפסח גם שמלאו אחר היצ " ט עכ " ז לא יבצר שיהיה היצה " ר נוקפם מאימת המצריים אלא שגבר היצה " ט . אך בעשותם הברית מילה מעיד רוח הקדש כי גם יצרם הרע ענה אמן והלך בעצת היצ " ט גם הוא :
Exodus.12.24.6 ושעור הכתוב לפי זה לבבתני שנתת לי שתי לבבות ואימתי היה זה לז " א לבבתני באחד מעיניך כלומר מה שאמרתי לבבתני שנתת לי ב' לבבות לא בכל א' מב' עיניך כ " א באחד מב' עיניך בלבד . ומה הן השני עינים שבא' מהן נתת לי שני לבבות דם פסח ודם מילה שהיו לך הם שתי עינים להתחיל להביט אל האלהות ובא' מהם נתתי לי השני לבבות . וזהו לבבתני באחד מעיניך דם פסח ודם מילה כלו' שאלה הם עיניך שלבבתני באחד מהם ושמא תאמר באיזה משניהם לזה אמר בא' ענק מצורוניך זה משה כו' . לו' באותו עין הנעשה ע " י משה . בעצמו היא המילה כמאמרם ז " ל ( ש " ר פ' י " ט ) שמשה היה המוהל מה שאין כן בדם פסח לבדו שלא היו עדיין נתונים לה' השני לבבות עד העין השני אשר נעשה על ידי משה . ולהיות כי ליעשות מילת כלם ע " י משה הוא להיותו מיוחד לקדושה כזאת כי אין כמוהו מיוחד ליכנס על ידו תחת כנפי השכינה . וגם להיותו גבור ולא יקרנו יגיעה ולאות . וזהו המיוחד והגבור שבשבטיך כי באו' באח " ד בפת " ח האל " ף יורה אל המיוחד כד " א ( בראשית כ " ו ) אחד העם ואמרו ענק כד " א ( במדבר י״ג : ל״ג ) בני ענק יורה על היות גבור וצורוניך הם השבטים שהם חיות העולם וגם מרימי עול התורה על צוארם . וזה אחשוב לפי דרכם ז " ל היה מאמר הכתוב בכפלו אשר כפל בקיום מצות הברית מילה באו' ויעשו בני ישראל כאשר כו' כן עשו . כי או' כן עשו הוא מיותר . אך הוא כי אל דעות ה' הרואה ללבב יעיד כי שתי עשיות היו בידיהם של יצר הטוב ושל יצר הרע שענה אחריו אמן :
Exodus.12.29.1 ויהי בחצי הלילה כו' . הנה כלל רז " ל הוא שבכל מקום שנאמר וה' . הוא ובית דינו . עוד יתכן ע " ד הפשט . שאחר שאו' ויעשו כו' . אמר הם עשו את שלהם וה' עשה את שלו . וה' הכה כל בכור :
Exodus.12.29.2 או רמז מאמר ז " ל שבאותו הלילה בנשף בערב יום קמו כל בכורי מצרים ויכו את מצרים מכת חרב והרג רב באו' אתם הסבותם מכת בכורות ואח " כ מתו גם הם הה " ד למכה מצרים בבכוריהם למכה בכורי מצרים לא נא' אלא בבכוריהם כו' . וזה יתכן ירמוז באו' וה' הכה כו' . כי זולת מכת זולתו ית' וה' הכה גם הוא כל בכור ובמה יודע כי יד ה' היתה בם . ולא אחד מהמשחיתים . הוא בשני דברים . ( א ) שברגע חצי הלילה הוכו כל אלה מבכור פרעה כו' עד בכור בהמה בכל גבול מצרים . ( ב ) כי בגדול היחל ובקטן כלה מבכור פרעה כו' עד בכור בהמה כי לגדולתו היחל בגדול . כי שרו המגן לו ביותר או מזלו כלם תהו לפניו יתברך :
Exodus.12.30.1 ויקם פרעה לילה כו' . הנה אחר או' וה' הכה כל בכור כו' . הל " ל ותהי צעקה כו' . ואח " כ ויקם פרעה לילה וגם מה ענין או' כדברכם שהוא מיותר . וכן מה שחזר ואמר כאשר דברתם כו' :
Exodus.12.30.2 אמנם הנה המצריים מרי נפש איש על מתו ודאגו פן עוד מעט גם על עצמם תעבור כוס אם עד אלה לא יוסרו מלמהר לשלח העם והיה חם לבם בקרבם להטיח דברים נגד פרעה עד כלה גרש יגרשם . אך לא ערבו אל לבם לצעוק אל המלך למהר לשלח את ישראל עד שהמלך במסבו עד יקום ויתהלך בחוץ לקרא לשבויים דרור כאשר היה אחרי כן . אך כעת לא ערבו אל לבם כי ידעו את ערפו הקשה כי לא ישוב מפני כל . אך בראותם כי קם בעוד לילה בשוקים וברחובות לבקש את משה לאמר קומו צאו . אז נועדו יחדיו להרים קול יללה כי אמרו זה עת לצעוק לפני המלך צעקה גדולה למען יאחוז דרכו בכל עוז למהר לשלחם וז " א ויקם פרעה לילה כו' . אז ותהי צעקה גדולה ויהיו דברי צעקתם אומרם כי אין בית אשר אין שם מת כלומר ואין זו מכת בכורות כ " א מכת מדינה כלה והמה לא ידעו דרך ה' כי במקום שלא היה בכור היה מת גדול שבבית ובכור מהאב ובכור מהאם ועכ " ז לא הרף ידו מהם להחליט יציאתם רק אמר כדברכם שהוא ללכת דרך שלשת ימים ואחר תשובו וז " א ג " כ כאשר דברתם כו' . ואף גם זאת לא מיראה . כ " א למה שוברכתם גם אותי . והנה כה אמר פרעה לבדו אך קול המון מצרים לא היה שילכו רצוא ושוב כ " א ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם בלי תנאי פרעה רק לשלחם מן הארץ לגמרי והוא כי אמרו אל פרעה כלנו מתים כמונו כמוך כי מה יהיה אחרית הזעם כי על הדרך הזה מעתה נחשבו כמתים כי אוי מי יחיה בסירוב שאחר זה . וז " א כי אמרו כלנו מתים ומה בצע בעבדים אחרי מות כולנו וכל כך הבהילום לצאת . כי וישא העם את בצקו כו' . והנה ממוצא דבר היה נראה שלא יערבו אל לבם בעת ההיא לאמר למצרים למי כסף וזהב התפרקו כי הלא אבל כבד היה זה למצרים כל איש ואשה אשר נדבה לבן אותנה להשאילן מתו מוטל לפניו והיא עת לבכות לא עת לשחוק ומה גם כמאמרנו כי לב המצריים היה לשלחם לצמיתות בל ישובו עוד ואיך יתנו מחמדיהם הטובים ולא יוסיפו לראותם עוד עד עולם וגם היה החפזון כל כך עצום ורב כי וישא העם את בצקו טרם יחמץ על כן אמר כי על כל אלה שמו לבם עם שהיה בלבם שלא יתנו למו לא כיוונו לעשות רק כדבר משה וז " א ובני ישראל עשו כדבר משה כו' . ועכ " ז וה' נתן את חן כו' . ואם נשים לב אל שינוי לשון שבפסוק ראשון בשם בני ישראל יכנס ובפסוק שאחריו בשם עם יאמר כי הכשרים אשר יקרא שמם בני ישראל האמינו בכל עוז במשה ולא שמו לב אל דוחק השעה כי עת רעה היא למצרים . וז " א ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו כו' . אך אשר בשם עם יכנה הם המון העם נתיאשו מהטעם הנזכר ולא שאלו ומה עשה הוא יתברך לקיים מאמרו לאברהם שיצאו ברכוש גדול נתן את חן העם וישאילום המצריים מבלי ישאלו הם וז " א וה' נתן את חן העם כו' וישאילום . ועוד יש לנו דרך אחרת זולת זה למעלה בזה הפ' שקדמה השאלה למכת בכורות :
Exodus.12.36.1 ויסעו בני ישראל מרעמסס כו' . ראוי לשום לב . ( א ) למה הוזכרה הנסיעה ולא החניה בסוכות כאו' בפ' מסעי ויחנו בסוכות . ( ב ) מהמנין בכ " ף הדמיון כשש מאות כו' . ( ג ) באו' וגם ערב רב עלה כו' היל " ל נסע אתם שהוא הל' האמור בישראל . ( ד ) באו' ויאפו את הבצק כו' . כי מה יתן ומה יוסיף הודיענו ית' אפיית הבצק וגם האמר פה . ( ה ) או' ומושב בני ישראל כו' כי הלא לא היו זולת רד " ו שנה . ( ו ) אומרו ויהי מקץ כו' אחר אומר ומושב מי לא ידע שהוא מקץ אותם השנים . ( ז ) אומר ויהי מקץ כו' ויהי מקץ פעם שנית . ( ח ) או' יצאו כל צבאות ה' . כי הרי נאמר למעלה ויסעו כו' . ( ט ) למה קראם פה צבאות ה' . ( י ) או' ליל שמורים היל " ל ליל שמור . ( יא ) כי אומר הוא הלילה הזה לה' הוא מיותר . ( יב ) למה חזר לו' שמורים כו' . ( יג ) למה אחר כמה פסוקים חוזר ואו' פעם אחרת . ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' כו' . ( יד ) או' על צבאותם כי הלא הן הם צבאות ה' ולמה יאמר צבאותם כאלו יש אחרים שהם צבאותם של ישראל וגם מלת על יתירה ומשוללת הבנה וגם ע " פ דרכנו נשים לב אל פסוק שקודם זה ויעשו כל בני ישראל כו' כן עשו כי הלא פסוק זה נאמר למעלה כלו אלא שמוסיף פה מלת כל ולמה נתוספה . ( טו ) כי כל ענין מצות קרבן פסח ומילה היה ראוי לאומרו למעלה כשיאריך בקרבן ולא יפסוק עתה בין הדבקים :
Exodus.12.36.2 אמנם הנה ידענו מרז " ל ( ש " ר פ' כ' ) על פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים כי מלאכי השרת על כפים נשאום מרעמסס סכותה לשעה קלה ק " ך מלין שהם מהלך שלשת ימים . ובזה נבא אל הענין אמר ויסעו כו' ולא הזכיר נסיעה וחניה כאלו הנסיעה היתה עד סכות בלתי נרגשת נסיעה לחוד וחניה לחוד כ " א שבנסיעה נמצאו בסוכות והלא כמו זר יחשב למוליכים טף עמהם המתנהלים לאטם בטבעם . לז " א כשש כו' לו' ויסעו כ " כ בקלות כאלו שש מאות אלף רגלי היו הגברים לבד מטף כלומר כאלו היו הגברים משוללי טף כן קלו ע " י נוסעיהם .
Exodus.12.36.3 או יאמר ויסעו בני ישראל ותהי נסיעתם קלה כמו שש מאות אלף רגלי שיצאו אתם . ומי הם הלא הם אותם שהם הגברים ואין להם נשים וגם הם לבד מטף שגם הם משוללי טף כלומר כמלאכי השרת שיצאו אתם עם השכינה שהיתה עמהם כי על כפים נשאום ושמא תאמר הלא זה יתכן אם הערב רב היו נשארים אחור על שלא נשאום מלאכים . אך לא נתפרדו מאתם ומאין ולאין קלו הערב רב כשיעור הלז שעל כפים ישאום מ " ה . לז " א אל תתמה על החפץ כי הלא וגם ערב רב עלה אתם כלומר עלו באיכות ומעלה כי בחול שפע אלהים על ישראל חל גם על בני לויה כמאז " ל בעובדא דר' פנחס בן יאיר ( חולין דף ז' ) וז " א עלה אתם כי עלה במעלה ללכת גם לשעה קלה למה שהיו אתם . ואל תתמה שהושוו לישראל כי לא הושוו כ " א למקנה ישראל כי גם המקנה עם היותו כבד מאד הפליא לעשות הוא ית' עמהם כמוהם היו הערב רב . וזהו וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד שלא נשאום מ " ה לכן אמור כי כמו שהקלו רגלי צאן ובקר ומקנה עם היותם כבד מאד הקלו שהלכו יחד עם ישראל מבלי ינשאו גם הם על כנפי מלאכי השרת . אך הוא כי אין מעצור לה' להמציא המצאות לבל ישארו אחור מקניהם וקניינם של ישראל בהנשאם על כנפי נשרים ועל הדרך שנעשו עם המקנה נעשה עם הערב רב . וז " א וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד כו' . ואם תאמרו ומאן מוכח כי לשעה קלה הלכו מרעמסס סכותה שהוא על כנפי נשרים ולא שהו אפי' יום אחד הנה עד ממהר הוא כי ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים בחנייתם בסוכות והיו עגות מצות כי לא חמץ ואלו היה בדרך שיעור אשר יש מלוש בצק עד חומצתו היה מחמיץ . ומה גם בהיותם בצקם צרורות בשמלותם שמתחממים וגם על שכמם שהשמש מכה בהם אך אין זאת רק שקלו נושאיהם כמדובר ולא שהו במהלך ג' ימים שיעור אשר יש מלוש בצק עד חומצתו ושמא תאמר ולמה לא אפו במצרים הלא הוא משני טעמים . ( א ) כי גורשו ממצרים . ( ב ) כי גם אם לא היו מגרשים אותם הם מצד עצמם לא יכלו להתמהמה והראיה שגם מצד עצמם לא יכלו להתמהמה כי הנה וגם צידה לא עשו להם ואם לא היה רק הטעם הראשון היו מניחים אותם המצריים עד יעשו צידה לדרך . ולמה לא יכלו להתמהמה הלא הוא כי הנה ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ד' מאות שנה וגם שלשים שנה שהוא ממראת בין הבתרים מעת נאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך כו' עד היות לאברהם זרע כי על כן למדו בב " ר מכאן שאברהם נקרא ישראל הנה כי שלמו הימים ולא מיעט פחות או יתר כ " א ויהי מקץ שלשים שנה כו' . שהוא בקץ בנקודת התשלום כלומר וע " כ אין לעכבם כמו רגע כנודע מספר הזוהר שאם היו מתעכבים מעט יותר היו נכנסים במדרגת החמשים שערי טומאת מצרים ולא יוסיפו קום . וזה אחשוב כיוון התנא באומרו ולא יכלו להתמהמה עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב " ה וגאלם מיד :
Exodus.12.36.4 ועוד טעם ב' והוא כי ויהי בעצם היום שהוא בעצמות הנקודה הנזכרת ביום ההוא יצאו כל צבאות ה' והם פמליא של מעלה שהיו עם השכינ' היוצאת מהגלות והיו יוצאי' בנקודה ההיא ואמר צבאות לכלל ד' מחנות שכינה עם ישראל שכלם צבאות ה' יקראו . ולא רצה הוא ית' להניח את בניו משוללי שמירה מהשכינה ומלאכים ולא היה ראוי לעכב השכינה כמו רגע מהגבול אשר הוגבל לגלות וע " כ לא יוכלו ישראל להתמהמה אחר פמליא של מעלה כמו רגע . ועל אשר הערנו שלא היו ישראל רק רד " ו שנה הלא הוא כי ע " כ לא אמר אשר ישבו בארץ מצרים רק במצרים שהוא מל' מצר ודוחק והוא ל' רבים . כי רבו צרותם שהתחיל מלידת יצחק שלא חסרו גלות וצרות רבות לו וליעקב וז " א במצרים :
Exodus.12.36.5 ונחזור אל הענין כי הוא ית' גאלם מיד צר ולא הניחם עד יאפו את הבצק במצרים או יעשו צידה לדרך לבל השאירם שם יותר מהגבול כנזכר פן יבלעו בחלאת טומאת מצרים והלא יקשה על זה כי הנה נקודת הגבול שאמרנו היה בעצם היום ולא בלילה כמשז " ל ( ש " ר פ' י " ח ) שאמר לפרעה באו' בלילה קומו צאו כו' . וכי לסטים אנחנו שנצא בלילה וע " כ יצאו ביום ברגע הגבול כמדובר שהוא ביום ט " ו כי בו נולד יצחק וש " ת כמו שבלילה שמרם ה' הגדול כד " א ועבר ה' כו' . ואומר אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל למה לא ישמרם גם הוא גם כי יעבור עת גבול רגע היציאה עד יאפו את הבצק ויעשו צידה לדרך ותצא השכינה מהגלות ברגע הגבול לז " א ליל שמורים כו' . לומר הניח ליל זה היה של ב' שמורים מיוחדים לה' בעצמו . וזהו ליל שמורים הוא לה' שהוא שמור . ( א ) לאברהם עם הד' מלכים . ( ב ) לשמור את ישראל ובכוריהם ביציאת מצרים כמאז " ל ( ב " ר פ' מ " ג ) על פסוק ויחלק עליהם לילה שהיה ליל ט " ו בניסן וחילק הוא ית' הלילה מאז בזכות אברהם שאמר לאברהם כל הלילה היה ראוי לך הניח חציה לבניך במכת בכורות באופן כי היו מאז בליל זה שני שמורים באברהם ובניו שהיה שמור שני מוכן מאז . וזהו להוציאם מארץ מצרים כי היו שני שמורים עם העתיד להוציאם . שכמו שהחצי הא' היה ע " י ה' כן גם זה וש " ת כיון שלא נועד ליציאת מצרים כי אם חצי הלילה . איך עתה שמר בעצמו מתחלת הלילה לז " א הוא הלילה הזה לה' שאחר שהחצי הראשון קנה קדושה זו מאז להיות לה' נמשך שכל הלילה הוא לה' החצי שהיחל בו עם החצי הזה . וזהו הוא הלילה הזה לה' וזה דקדק באומרו הזה שאינו צודק ל' זה אלא בדבר שהוא מונח לפנינו והנה בפסוק הקודם דבר על יום שאחר הלילה והיל " ל ההוא . אך בנלמד מספר הזוהר ( ויחי דף רי " ז ) על ויקרבו ימי כו' . כי היום או לילה שנעשה בו זכות או דבר של קדושה אותו היום קונה קדושה והוא קיים עומד לעד . ובזה יאמר הוא הלילה שנוכל לומר עליו זה כי הוא קיים לפנינו כי הוא לה' חציו מאז וחציו עתה . וזהו הוא הלילה הזה שעם היותו עבר שהיה נראה לומר הוא נאמר הזה כי לה' הוא כלו . ואל תתמה איך קדושת חצי הלילה מאברהם עמדה בו עד עתה במצרים כי דע איפה כי גם קדושת שימור לה' בכלו שהיה אז עומדת לעד בכל דור ודור . וזהו שמורים לכל בני ישראל לדורותם . ועוד כי גם מצות שנעשו אז בזה הלילה מחזקים קדושתה כי הנה ויאמר ה' אל משה זאת חקת הפסח כו' . ומלתה אותו שעל כן היו שתי מצות בידם דם פסח ודם מילה ובהם נתעסקו כל אותו הלילה . כאשר יבא במאמרם ז " ל ( ש " ר פ' י " ז ) שנעתיק לשונם ונבארם לפנים בס " ד :
Exodus.12.36.6 או יהיה סמוכות אומר פה ענין פסח ומילה ומפסיק בין אומרו פה ענין היציאה למה שחזר לדבר עליה אחרי כן באו' ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' כו' לו' כי הנה כלל הדברים כי יצאו ישראל ממצרים על כנפי מלאכי השרת כמפורש בכתובים :
Exodus.12.36.7 והנה למעלה כתבנו על פסוק והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל שאמר הוא ית' למשה אל תדאג אולי לא יזכו ישראל לצאת בעונם וישארו במצרים לכן אמר לו הוא ית' . הנה יש להם משכון כי הנה והוצאתי את צבאותי הם שכינה ופמליא של מעלה ואז אגבן את עמי בני ישראל והלא יקשה א " כ איפה איך נהפך הדבר שאין צ " ל שלא הוצרכו לצאת אגבן כ " א שעל כפים נשאום כאלו המלאכים הם צבאות ישראל עבדים להם לז " א ויאמר ה' אל משה זאת חוקת הפסח והוא כי על ידי המצות קונים ישראל איכות קדושה בעשות אותם עד גדר שישתעבדו מלאכי השרת אליהם ועל כפים ישאום והוא כי למעלה באו' ית' שיוציא את ישראל אגב המלאכים עדיין לא עשו מצות קרבן פסח :
Exodus.12.36.8 אמנם הנה ויאמר ה' אל משה זאת חוקת הפסח כו' וישראל קיימו מצוה זו בעצם וזהו או' ויעשו בנ " י כאשר צוה ה' כו' ולא קצתם או רובם בלבד כ " א כלם וגם מצות מילה שנאמרה פה וז " א כן עשו אז ע " י פסח ומילה שהוא צאת מרשות הע " ג בשחיטת השה שהיא הע " ג שהיו עובדים שכפרו בע " ג ונכנסו תחת כנפי השכינה ונחתמו בחותמו ית' הוא חותם אות ברית קודש ע " כ בשכר זאת אל חי חלקנו העלנו על מלאכי השרת וזהו ויהי בעצם היום הזה אשר עשו ב' מצות אלו קנו מעלה ישראל כי הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם שמלאכי השרת נשאום עליהם ממש כי תחת הקראתם עד כה צבאות ה' נקראו צבאותם של ישראל כאלו של ישראל הם לשרתם ולנשאם על כנפיהם וע " כ הביא פה ענין זאת חוקת הפסח ולא אמרו למעלה במצות הפסח לומר שע " י פסח ומילה נתקדשו ישראל לינשא על כנפי נשרים :
Exodus.12.36.9 ובמדרש שמות רבה ( שם פ' י " ט ) זאת חוקת הפסח א " ר שמעון בן חלפתא כיון שיצאו ישראל ממצרים אמר הקדוש ברוך הוא למשה הזהר לישראל על מצות הפסח כל בן נכר לא יאכל בו וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו כו' כיון שראו ישראל שפסל לערלים לאכול בפסח עמדו כל ישראל לשעה קלה ומלו כל עבדיהם ובניהם וכל מי שיצא עמהם שנאמר וילכו ויעשו בני ישראל משל למלך שעשה משתה לאוהביו אמר המלך אם אין סימנטרי שלי על כל המסובין אל יכנס אחד מהם לכאן כך האלהים עשה משתה להם צלי אש על מצות ומרורים מפני שגאלן מן הצרה אמר להם אם אין חותמו של אברהם בבשרכם לא תטעמו ממנו מיד כל הנולד במצרים נמולו לשעה קלה עליהם נאמר אספו לי חסידי כורתי כו' ורבותינו אמרו ( שם ) לא בקשו ישראל למול במצרים אלא כלם ביטלו המילה בעל כרחם חוץ משבטו של לוי שנאמר וללוי אמר כו' למה כי שמרו כו' ובריתך ינצורו במצרים והיה הקב " ה מבקש לגאלן ולא היה להם זכות מה עשה הקב " ה קרא למשה ואמר לו לך ומהיל אותם ויש אומרים שם היה יהושע שמל אותם שנאמר ושוב מול כו' והרבה מהן לא היו מקבלים עליהם למול אמר הקב " ה שיעשו הפסח וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקב " ה לד' רוחות העולם ונושות בג " ע . מן הרוחות שבג " ע הלכו ונדבקו באותו הפסח שנאמר עורי צפון ובואי תימן והיה ריחו הולך מהלך שלשים יום נתכנסו כל ישראל אצל משה א " ל בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שהיו עייפים מן הריח והיה אומר האלהים אם אין אתם נמולים אין תתם אוכלים שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חוקת הפסח כו' מיד נתנו עצמן ומלו ונתערב דם פסח בדם מילה והקב " ה עובר ונוטל כל א' ואחד ונושקו ומברכו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כו' חיי בדם פסח חיי בדם מילה עכל " ה :
Exodus.12.36.10 וראוי לשית לב באומרו כיון שיצאו ישראל ממצרים כו' מי לא ידע כי אז היה וזיל קרי בי רב הוא ועוד או' כיון שיצאו נראה שהוא אחר היציאה ולא היה רק בערב יום הקודם כי אז נעשה הפסח ומקודם היה צריך שימולו וימנו עליו ועוד או' מלו כל עבדיהם ובניהם ולא אמר את עצמם ועוד אומר שנאמר וילכו ויעשו האם ראיה היה צריך והוא מפורש בכתוב ועוד אומרו משל למלך כו' מה צריך משל והוא דבר מובן מאליו ועוד כי הוא ית' לא עשה משתה כ " א הם עצמן ועוד כי איך ייחס הדבר למשתה והוא על מצות ומרורים ועוד או' צלי אש הוא מיותר שהוא ידוע ומפורש בכתוב וגם או' שגאלן מן הצרה הוא מיותר ועוד או' אם אין חותמו של אברהם למה הזכיר אברהם והיל " ל אם אין אתם נמולים וגם או' לשעה קלה מה לנו אם היה לשעה קלה או ליום א' וגם מה צורך להביא פסוק אספו לי חסידי כו' ועוד אומר ורבותינו אמרו כו' כי או' לא בקשו למול הוא מיותר אחר שאומר אלא כלם ביטלו המילה ולא עוד אלא שהוא בהפך שאומרו לא בקשו הוא שלא השתדלו בה ואו' ביטלו הוא שביטלוה ממש בכונה ועוד או' מה עשה הקב " ה קרא למשה ואמר לו לך ומהול אותם כי הלא לא נמצא כתוב בספר כ " א איסור אכול ערל בפסח אך לא לומר לך ומהול אותם ועוד או' וי " א שם היה יהושע שמל אותם מי לא ידע כי שם היה ומהראוי היה שלא יאמר רק יהושע מל אותם ועוד אומר והרבה מהם לא היו מקבלים מי אמר להם זה שאין ראיה משום פסוק ועוד אומר אמר להם הקב " ה שיעשו את הפסח וכיון שעשה משה כו' כי לפי כונתו לא היל " ל שיעשו את הפסח רק אמר למשה שיעשה את הפסח כו' ועוד או' גזר הקב " ה לד' רוחות העולם מה צורך לגזור לרוחות העולם ולא גזר לרוחות ג " ע שיתדבקו בפסח משה מבלי רוחות העולם . ועוד שנהפוך הוא כי אם יחד ינשבו ד' רוחות לג " ע ישאר ריח ג " ע במקומו כי רוח מזרח יעכב ברות מערב מלהוציא ריח ג " ע וכן רוח מערב ברוח מזרח ועל דרך זה בצפון וימין ועוד מה צורך בארבע רוחות וא' היה מספיק ועוד או' ומן הרוחות שבג " ע הלכו ונדבקו כי מאומר הלכו יורה שהוא מאליהן והוא הפך מאומרו שד' רוחות . העולם היו נושבות שנראה שהן הביאו את הריח ועוד אומר ומן הרוחות כו' שהוא בלתי מובן והל " ל וריח גן עדן הלך ונדבק ועוד איזה הדרך נדבקו בפסח משה ואם שנס הוא זה מה צורך שיהיה מרוחות ג " ע ולא שיתן ה' תאוה בלבם מאותו הפסח ועוד הראיה שמביא מויאמר ה' אל משה זאת חוקת הפסח איך נראה שעל פסחו של משה ידבר ועוד או' מיד נמנו עצמן מה הוא הלשון הזה והל " ל מיד נמולו ועוד קשה איה איפה אמונתם ואשר ראו אותות ומופתים במצרים שמיאנו לימול במצותו ית' עד שעיפה נפשם ועוד היתכן כי במצות ה' לא בחרו ורצו לימול ואל תאות נפש מפסחו של משה נמולו ולא עוד אלא שהחזיק להם טובה כל כך לנושקם ולברכם והם לא עשו כמצותו יתברך ועוד אומרו והקב " ה עובר ונטלו ונושקו ומברכו כי אחר שהענין הוא נשוק וברכה מה ענין אומרו עובר ונוטל ומה גם כי איזו ענין נטילה תצדק בהם וגם או' לשון עובר ולא אמר ובא ונטל ועוד שאין נטילה ולא נשיקה בראיה שמביא מהפסוק :
Exodus.12.36.11 אמנם לבא אל הביאור נקדים הקדמה מודעת לכל כי אין ברית מילה כיתר מצות . שאם לא תזדמן א' תתקיים היהידות בשאר כי הנה אשר לא ימול איננו יהודי וענין שאמרם ז " ל בתנחומא הוא זה ששאלו את ר' פלו' אם חביבה היא המילה למה לא נכתבה בעשרת הדברות והשיב שכבר הוא כתובה שנא' אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי כו' והנה יראה כי הקושיא עדיין במקומה כ " א היא בהקדמת י' הדברות הלא אינה מהן אך תהיה כונתו כי איננה כיתר מצות שבדברות וזולתו כי הלא אם יחפוץ איש לקנות עבד לא יצוה לו צווי עבודתו עד יקננו ויחתמנו בחותמו לעבד לו כן הדבר הזה כי הברית מילה הוא חותם המורה כי עבדיו יתברך אנחנו והראוי שלא יהיה זה מכלל הצוויים רק קודמת אליהם שנהיה עבדי ה' ואחר כך יצונו מצות כמצוה את עבדו וז " א בהקדמת העשרת דברות אם תזכו לשמוע מפי אליכם מצותי שהוא ממש בקולי אי אפשר אם אינכם נמולים וזהו אם שמוע תשמעו בקולי באמור לכם בפי ובקולי דברותי הוא בתנאי שתהיו לי עבדים בחותמי וזהו ושמרתם את בריתי כי' היא תקדים למצות :
Exodus.12.36.12 ונבא אל הענין כי הנה בדבר הזה ראו רז " ל שתי קושיות בפסוק זה וידבר ה' כו' זאת חוקת הפסח כל ערל כו' . ( א ) כי אחר שכל קבלת היהודית ותורה ומצות תלויים בהיותנו נמולים א " כ למה כאשר צוה ה' על הפסח באו' החדש הזה לכם ראש חדשים כו' דברו אל כל עדת כו' ויקחו להם איש שה כו' וכן במאמר משה אליהם משכו וקחו כו' לא הזכיר להם שימולו שהוא העיקר ולא עוד אלא שמספר כל ענין מכת בכורות שאמר משה לישראל ואשר כך נעשה כי ויהי בחצי הלילה כו' ושנשא העם את בצקו כו' ושה' נתן את חן העם כו' וינצלו את מצרים ושנסעו מרעמסס סוכותה כו' ולא צוה על המילה והיתכן שכל הטובה הזאת היה הוא יתברך עושה להם והם ערלים כי לא צוה על המילה אלא כל היציאה וכל העניינים הנזכר אומר כלאחר יד ויאמר ה' כו' זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל כו' ולמה לא עשה עיקר מתחלה ממנה . ( ב ) עוד שנית שיורה בזה שאין עיכוב המילה רק על אכילת הפסח אך על יתר תורה ומצות אינו מעלה ומוריד ולא כן הוא כי בלי מילה אינן מישראל כי הלא במילה וטבילה היתה קבלת אלהותו ית' ותורתו על כן בא ר' שמעון בן חלפתא ואמר כיון שיצאו כו' והוא כי דעתו לו' שלא חסרה מילה מישראל כי כל הגדולים היו נמולים זולתי בניהם הדור שהיה מתחיל עתה וגם עבדיהם או גרים שהיו מבקשים לצאת עמהם ועל כן לא היה עיכוב לגדולים על ברית מילה כי מולים היו אלא שבשמוע ישראל שפסל הוא ית' לערלים בלבד לאכול בפסח כלומר שיהיו נמולים לאוכלו ולא למול לכל ישראל רק לערלים בלבד הלכו מעצמם ומלו עבדיהם ובניהם וכל מי שיצא עמהם להכשיר את הכל וע " כ לא עשה מהמילה עיקר מתחלה רק ביציאה הזכירה . כי כל ישראל הגדולים נמולים היו מתחלה והקושי הא' שאמרנו שהביאו לזה אמרו בפתח דבריו וז " א כיון שיצאו ישראל ממצרים שהוא אחר סיפור התורה יציאתם ממצרים שהוא ויסעו בני ישראל מרעמסס כו' אמר הקדוש ב " ה למשה הזהר לישראל על מצות הפסח כל בן נכר כו' כלומר הלא כמו זר נחשב לצוות זה אחר היציאה שכבר עבר ומה גם ענין ברית מילה שהוא עיקר קבלת האלהות אך אין זה רק שכיון שראו ישראל שפסל לערלים כו' עמדו כל ישראל ומלו עבדיהם ובניהם וכל אשר יצא עמהם אך לא את עצמם כי מולים היו כלומר כי ע " כ לא הוזכר מתחלה רק עתה כלאחר יד שימולו גם בניהם אם ירצו לאכול עם אביהם שאם לאו אחרי כן בקבלת התורה ימולו ויטבלו והביא ראיה מוילכו ויעשו והוא כי מלת וילכו היא מיותרת אך הכונה היא לומר כי מעצמם הלכו ויעשו בשמען שפסל את הערלים ואין זה כ " א שכולם היו נמולים אלא שרצו להכשיר גם את אשר לא מלו שויאכלו גם הם מה שאין כן אם כל ישראל היו ערלים ובאמרם לשעה קלה אפשר כוונו לתת טעם אל סוף הפסוק שחוזר ואומר כן עשו שהוא מיותר אך הוא כי איך הספיקו בעת אכילת הפסח למול את הכל אך אין זה כ " א מידו ית' וזהו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' כן עשו השם הנזכר עם ישראל הנזכר . והנה עדיין הקושיא הב' לא עלתה ארוכתה בעצם כי למה יורה שאין עיכוב המילה רק לאכול הפסח והלא גם לכל התורה היא עיכוב לז " א משל למלך שעשה משתה לאוהביו כו' והוא כי הנה בהעדר המילה יש בחינות . ומה גם קודם מתן תורה . ( א ) כי הערלה שדיא תיכלא בכוליה מנפש ועד בשר . ( ב ) בחינת אברהם כי כל עצמו תוכו וברו נפשו וגופו קדושים היו ולא היתה הערלה מטמאו רק שלא נקרא שלם עד שמל שעשה המצוה ההיא וקנה קדושה קניינית על קדושתו וכמאמרנו על מאמר ר' יודן בב " ר ( פ' מ " ו ) שאמר הקב " ה לאברהם התאנה הזאת אין בה פסולת אלא עוקצה העבר אותה ובטל המום . והוא כי יש פרי שתוכו נאכל וברו היא קליפתו נזרקת ויש שתוכו היא גרעינו נזרק וברו נאכל אך התאנה תוכה וברה נאכל ואין בה פסולת אלא עוקצה כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אין הערלה פוגמת לא בתוכך ולא בברך כי קדוש אתה ואין פסולת רק הבשר ההוא לבדו ובהסרתו תהיה תמים :
Exodus.12.36.13 ונבא אל הענין והוא כי גם אז ישראל במצרים היה צדיקים ומולים וגם בניהם שעדיין לא מלו לא היו פגומים בגופם ונפשם רק שהיו חסרים חותמו ית' בהם כענין אברהם וזהו ענין משל למלך שעשה משתה לאוהביו כו' כי כבר היו אוהביו ולא היו חסרים רק היות סימנטרו עליהם כך האלהים עשה משתה כו' ואמר אם אין חותמו של אברהם כלומר כמו שאברהם לא היה חסר רק חותם כן גם אתם כמדובר ואמר שעשה להם משתה הוא כי משולחן גבוה קא זכו כי קרבן היה כ " א הוראת שעה היתה שנעשה במצרים אך כקרבן חשבו ית' אמר שתהיה צלי אש כי הצלי הוא חשיבות של משתה בני חורין וגדולים כמ " ש ז " ל ( שם פ' ט " ז ) ומפני שהרגיש שאם היה ית' כעושה משתה לאוהביו איך היה על מצות ומרורים שהיא הוראה הפכיית ע " כ אמר צלי אש על מצות ומרורים מפני שגאלן מן הצרה כלומר מה שתראה שני הפכים היות צלי אש והיות על מרורים מה שהוא צלי אש הוא מפני שגאלן והיות מצות על מרורים להיות מן הצרה והוא להגדיל הוראת הגאולה כי היתה על היות להם מרירות עצום והפכו יתב' והביא ראיה לזה מפסוק אספו לי כו' לו' ראה נא כי כן הוא שלא ביטלו המילה במצרים כי הנה עליהם נאמר אספו לי חסידי כו' ואיך יקראו חסידים טרם כריתת הברית אם לא שמולים היו והוא כדעת האומר כי כל הבלתי כשרים מתו בימי החשך כמאמרנו בפ' שמות בס " ד ואמר כי הן זאת סברת ר " ש בר חלפתא אך רבותינו אומרים בהפך זה שהוא שלא בקשו ישראל למול במצרים אלא כלם ביטלו כו' והוא כי הוקשה להם איך יתכן שיוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא לא לימדו את בניהם למול כאשר הם נמולים שיקומו זרעם כלם כאחד לבטל המילה לז " א דע כי לא בבת אחת היה הדבר כי אם שרפו ידיהם ממנה שלא בקשו למול וע " י כן לא עזרם ה' כשבאו מצרי' לבטלם בעל כרחם וז " א לא בקשו למול ואחר כך נמשך שבטלו כלם את המילה בע " כ והראיה כי ללוי אמר כי שמרו כו' ובריתך ינצורו שמזה הוציא לישראל והוא שהוקשה לו כפל לשון הכתוב אך הוא כי שמרו אמרתך שבקשו למול ועל ידי כן זכו שובריתך ינצורו תמיד שלא ביטלוה מהם בעל כרחם ומזה הוציא שישראל שיכלו להם לבטלם הוא על שתחלה לא בקשו למול ובזה אין קושיא לומר שאם מישראל בטלו בעל כרחם למה לא עשו כן לשבט לוי כי הם בקשו משא " כ ישראל ושמא תאמר ומה יעשו מהקושיות שהכריחו את רשב " ח לו' כי מולים היו הכל כמדובר שהוא על כי לא הוזהרו על המילה רק אחר הכל כלאחר יד וגם כאלו אינו מעלה ומוריד רק לאכילת הפסח לז " א והיה הקב " ה מבקש לגואלן ולא היה להם כל כך זכות כלומר כי כבר היה גואלם על זכות אבותם אלא שלא היה להם זכות והקדוש ב " ה היה מבקש יהיה בזכותם כלומר לא נתחדש זה עתה כי מאז שביקש לגאלם היה על זה אלא שאח " כ מה עשה הקב " ה קרא למשה ואמר לו לך ומהול אותם כלומ' מה שתראה שבאחרונה מזכיר ענין הערלה ולא מתחלה אין זכירת הענין לצוות המצוה כי אין ספק שנאמר מתחלה כי הוא העיקר הגדול והקודם לכל מצות עד גדר שלא הוצרך ליכתב בתורה הצווי שקדם אלא שזה אינו רק קריאה למשה שיעשה בפועל וזהו קרא ואמר לך ומהול אותם והכריחו לזה ממה שלא נאמר ויאמר ה' אל משה כו' לומר כדרכו יתב' בכל מקום שמצוה לדבר לישראל אך הוא שאין כאן מקום הצווי רק מקום הפעולה שילך וימל אותם ואמר עוד בעל המאמר הנה תירוץ זה הוא לאומרים כי משה מלן אך הנה י " א כי שם היה יהושע שמל אותם שנאמר ושוב מול את בנ " י שנית שמורה שיהושע מל אותם כבר ומפני שהיה אפשר לומר שאו' שנית אינו אל יהושע שישנה מה שעשה פעם א' רק אל הנמולים שנמולו פעם אחת שימולו פעם שנית ולא יחוייב שפעם ראשונה היתה ע " י יהושע ע " כ הקדים ואמר שם היה יהושע שמל אותם לומר שאלו לא היה שם יהושע היינו דוחקים לו' שאו' שנית אינו חוזר רק אל הנמולים אך אחר ששם היה יהושע ודאי הוא שמל אותם כי יהיה או' שנית נכון חוזר אל הנמולים ואל המל :
Exodus.12.36.14 ועתה הוקשה לו כי בשלמא לאומר שמשה מלן היינו כי אומ' ויאמר ה' אל משה כו' הוא לעשות הפועל שהוא לך ומהול אותם אך לאומר שיהושע מל אותם א " כ או' ויאמר ה' אל משה היא האזהרה ראשונה לישראל ולמה נאמר כלאחר יד בסוף הענין וגם כאלו אין עיכוב המילה רק על קרבן הפסח לז " א והרבה מהם לא היו מקבלים עליהם למול והוא כי היו חפצים לעשות הפסח אך לא למול פן יסתכנו בטורח הדרך שהיו הולכים מיד ע " כ אמר הקב " ה אני אעשה באופן יראו בעיניהם מה בין הפסח הנעשה ע " י המהול לנעשה ע " י ערלים וזהו אמר הקב " ה שיעשו את הפסח והתחיל משה ועשה את פסחו גזר הקב " ה כו' :
Exodus.12.36.15 ולבא אל הענין נקדים ארבע הקדמות ידועות לחכמי האמת הלא הן . ( א ) כי כל נפשות עם בני ישראל שמתחת כסא הכבוד הנה יתחלקו לד' בחינות מזרח מערב צפון דרום והם פני אריה פני שור פני נשר פני אדם ובכלל הדבר הוא בחינת חסד ובחינת רחמים ובחינת גבורה ובחינת צד דין ולעומת ד' בחינות אלה המתייחסים לארבע רוחות יש למעלה מהד' מרכבות הד' בחינות עצמן שמשם יורק שפע בהן . ( ב ) כי לכל נפשות ישראל יש שורש למעלה בג " ע וכפי מעשיו פה יאיר אורה שמה כנודע . ( ג ) כי נשמת משה היא כלולה מכל הבחינות ומכל נשמת ישראל כי ע " כ הושפעו דורו בייחוד כיהם דור דעה . היו המתייחסים אל נפשו יותר וגם כל שאר הדורות . ( ד ) כי על ידי הקרבן יושפע שפע מלמעלה עליו ועל אשר הוא עליו :
Exodus.12.36.16 ונבא אל הענין אמר כי רצה הקב " ה ידעו ישראל חסרונם על ידי העדר מילתם מה שאין כן למשה כי מהול היה והוא כי ע " י הקרבן אשר סגולתו לעלות ריח ניחחו ולהריק שפע מלמעלה גזר הקב " ה לד' רוחות העולם הם ד' בחינות עליונות המתייחסים לד' מחנות קדושה מזרח מערב צפון דרום שיהיו נושבות בהרקת שפע מהן לג " ע אשר שם שרשי כל נשמות ישראל אשר שם היו ולמה שעל ידי כן יתעוררו הנשמות ההן להריק על הארץ מהשרשים ההם אל הענפים אשר בגופי האנשים ע " י קרבנם . וז " א ומן הרוחות שבג " ע שהוא מן הנשמות הנקראות רוחות כד " א ( במדבר ט״ז : כ״ב ) אלהי הרוחות מאותן הרוחות שבג " ע שהם אותם שהיו שרשים אל רוחות כל בשר איש שבדור ההוא הלכו ונתפשטו אל העולם הזה שורש כל רוח אל כל איש שחלקו בו ולא מצאו הכנה כי היו ערלים ע " כ נדבקו אל משה שעשה הפסח שהוא כולל כולן ע " י הפסח ההוא שהוא מאיש כולל כל בחינות ישראל נתעוררו כלן להריק על הארץ ע " כ דבקו בו כענין הקדמה הד' שע " י הקרבן יושפע השפע והנה כל בחינת רוח ורוח היה תאב לידבק בחלקו בעצם וע " כ כל איש היה מריח מאותו הריח ונפשו תואבה לידבק בשורשה כי השפע שבא היה מכל שורש ושורש של כל נפש ונפש מהם אלא שהערלה שבגוף היתה מעכבת על כן היו עייפים כמתעלפים כהרה המריחה כי היתה כל נפש מהם מבקשת לצאת ע " כ אמרו למשה האכילנו מפסחך כי היו עייפים מן הריח אז אמר להם האלהים אם אין אתם נמולים אין אתם אוכלים כלו' כי הערלה היא המעכבת אז הכירו כי העדר המילה גורמת בלתי הדבק בשרשם הדבק בו יתברך ואז נתנו עצמן כו' . ובזה נמצא טעם אל אומ' זאת חוקת הפסח אחר העשות כל מצות הפסח שהיא הקושיא הא' שעליה חלק רשב " ח עליהם וגם השנית איך תלה ענין המילה בפסח ולא בקבלת האלהות לגמרי כי אין זה רק מה שהיה אחר צווי המילה שקדם אלא שעתה ראו בעיניהם ענין המילה כי כל השלמות תלוי בה כי אין קרבן פסח הממשיך שפע משורשה מועיל בלי מילה וזהו ג " כ מה שלא נאמר לאמר כי אין צווי מאתו ית' לאמר למשה מענין המילה רק מענין הנסיון שידע כי בלעדה אין שום דבקות ושלמות ועל אשר דקדק רשב " ח מאו' וילכו ויעשו כי מלת וילכו תראה מיותרת כי על כן פי' שהלכו מעצמן כמדובר עתה אמר שנתנו עצמם הפך דעתם בתחלה כי עתה הלכו מאשר היו סוברים ויעשו כו' וענין נתינת עצמם הוא כי עד כה לא רצו למול הרבה מהן פן יסתכנו מטורח הדרך אמר שעתה נתנו עצמן כלומר אחר שע " י זה אנו דבקים בו יתברך מצד הנפש לא נחשוב גופנו בערכה . וז " א נתנו עצמן כלומר גם שנסכן עצמנו וגויותינו במילה מליאות הדרך ניתן עצמנו על הדבר והוא כמאמר הכתוב באו' ( דניאל ג׳ : כ״ח ) ויהבו גשמיהון כו' לומר כי נתנו גויותם לישרף באש לבל אבוד הנפש וה' הציל גם את עצמן :
Exodus.12.36.17 ועתה הוצרך לתת טעם פן נאמר כי בשלמא לרשב " ח שהיו חסידים יצדק יברכם ה' בדמיך חיי בדמיך חיי אך לרבותינו האומרים שביטלוה איך עתה שהודו על כרחם החזיק להם טובה כ " כ לז " א ונתנו עצמן כו' לומר כי למה שכיוונו למסור עצמן וגם עירבו דם מילתם לדם הפסח כלומר יהי נא דמינו כדם השה הזה ונמותה ליקרב אל ה' כפסח הזה אז עשה להם הקב " ה את כל הכבוד ההוא וזהו מתבוססת בדמיך שהוא לשון מבוסה שבזו עצמן לנחשב דמן כדם השה וז " א והקב " ה עובר ונוטל את כל אחד ונושקו ומברכו והוא כי הלא יקשה על הכתוב או' ואעבור מה ענין העברה ההיא ואם הוא עוברו תוך מצרים מה ענין אומרו עליך ועוד אומר ואומר לך כי מלת לך מיותרת וגם ייתור או' בדמיך חיי זה פעמים לכן אמר כי ד' פעמים כיוון הכתוב . ( א ) באו' ואעבור שהוא ענין ועבר ה' לנגוף כו' וראה את הדם ופסח ככתוב אצלנו כי ע " י היותו ית' העובר ולא מלאך נצולו מהמות בכורי ישראל וז " א והקב " ה עובר כו' ובאו' עליך כיון יתרון . ( ב ) והוא כי דרכו יתב' כי לא יבא בעיר אם לא ימצא שם איש צדיק להשרות שכינתו בו כענין לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד וכמאמר ספר הזוהר ( פ' וישב דף ק " צ ) שעל כן הוקדם יוסף לבא מצרימה למען תשרה בו שכינה בגלות מצרים וזאת תהיה פה בשורתו יתברך לישראל באו' ואעבור עליך לומר בעברי מצרים אהיה עליך כי ממך אעשה מרכבה וז " א ונוטל כל אחד ואחד מישראל והוא כי להיות שביטלו את המילה היו נפרדים מאתו ית' ועתה על ידי המילה נטלם לעצמו והשרה שכינתו בהם וז " א עליך ועל או' ואומר לך ולא אמר ואומר בדמיך חיי רק כמדובר פה אל פה עם כל אחד ואחד מישראל משם הוציא אומר ונושקו והיא נשיקת ודבקות שכינתו ית' בנפש כל אחד שנרמז בלשון דבור פה אל פה כנודע מספר הזוהר כי הנשיקה היא לאדבקא רוחא ברוחא והוא מאמרם ז " ל על ישקני מנשיקות פיהו שהוא דברו יתב' עשרת הדברות פה אל פה עם ישראל כן רמז כי הופיע הוא ית' דבקות עם נפשם אז ברמז אומר לך כמדבר לנוכח והוא כי על ידי הרוחות שבג " ע הדבקות בו ית' נדבקו בפסח ועתה דיבק אותם בנפשותם כי חלקו הן והן חלקו ית' ועל או' בדמיך חיי אמר שברכם חיי בדם פסח והשני חיי בדם מילה ולא רצה לפרש שהוא הודעה שע " י המילה יש להם חיות שהרי יותר מזה הוא מ " ש באו' ונוטלו ונושקו אך היא ברכה כפולה ואפשר כי חיי בדם פסח הוא בעה " ז הוא עזיבת הע " ג וחיי בדם מילה הוא חיי עה " ב ועל פי דרכו הורה כי לולא הברית מילה היו נפרדים מאתו יתברך באומרו ונוטל שהוא מהכרח הכתוב כמדובר :
Exodus.13.1.1 וידבר ה' כו' קדש לי כל בכור כו' . ראוי להעיר . ( א ) כי אחר שכל בכור לו יתברך הוא כאומרו לי הוא . איך יאמר קדש לי הרי מאליו קדוש הוא . ועוד ( ב ) שמתחיל באדם באו' בבני ישראל ומסיים באדם ובהמה . ( ג ) אומר בבני ישראל שהוא מיותר כי ודאי שעליהם ידבר . ( ד ) או' זכור את היום הזה מה ענין היום ויאמר לזכור היציאה . ( ה ) באו' מבית עבדי' שהל " ל מהיות עבדי' וגם מלת אתכ' מיותרת . ( י ) שמסיים הפסוק בולא יאכל חמץ שנכנס צווי החמץ בין הדבקים בין זכור את היום הזה לאומרו היום אתם יוצאים כו' והלא אחרי כן שמדבר על אזהרת שאור וחמץ שם היה ראוי לאו' . ( ז ) שמתחיל ואמר אשר יצאתם שמורה כיוצאים מעצמם וסמיך ליה הוציא ה' . ( ח ) או' היום אתם יוצאים . שהרי נאמר זכור את היום הזה כו' . ( ט ) למה מזכיר היות בחדש האביב . וידוע משז " ל שאמרו לא חמה קשה ולא קור וא " כ הוא איך מתייחס אל מה שלמעלה ולמה שלמטה . ( י ) באו' והיה כי יביאך כו' . כי עד כה מדבר עם ישראל בלשון רבים . ועתה נהפך אל לשון יחיד . ( יא ) למה מזכיר השבעה עממין בשמותם פה הכנעני כו' הלא ידענום . ( יב ) הזכירו השבועה באומרו אשר נשבע כו' וכן כל הצווי מחמץ ומצה נאמר למעלה ולמה חוזר לאומרו ועוד מצות יאכל את שבעת הימים כי מלת את יתירה ובלי הבנה וגם ה " א של הימים והל " ל מצות יאכל ז' ימים . ( יג ) באומר והגדת לבנך כו' כי או' לאמר היא מיותר ובלתי מובן כי אינו לאמר לזולת . ( יד ) אומר בעבור זה עשה ה' בעבור מה אם הוא בעבור המצוה נהפוך הוא כי על אשר עשה ה' לי בעבור זה אני אוכל מצה . ( טו ) איך מתקשר לזה והיה לך לאות על ידך . ( טז ) איך אומרו כי ביד חזקה הוא טעם אל האמור . ( יז ) או' ושמרתם את החקה כו' איך מתקשר עם הקודם . ( יח ) שהרי נאמרה המצוה למעלה ואין ספק שעל כל השנה הוא . ( יט ) באומרו והיה כי יביאך כו' פעם ב' כי כל הפסוק או רובו מיותר . ( כ ) באו' והיה כי ישאלך בנך כו' מה קושי יש בדבר שיתמה על החפץ ויאמר מה זאת ואם הוא סכל גם כל המצות יקשו בעיניו . ( כא ) שמהפך הסדר שאחר אומרו הוציאנו כו' אומר ויהי כי הקשה פרעה כו' . ( כב ) למה חזר לו' והיה לאות כו' וכן אומרו כי בחוזק יד כו' אחר שנא' כבר .
Exodus.13.1.2 והנה לבא אל הביאור נזכירה מאמרם ז " ל במכילתא על פסוק והיה לכם למשמרת ר' מתיא בן חרש אומר הגיעה שבועה שנשבע הקב " ה שיגאל את בניו ולא היו בידם מצות כדי שיגאלו שנא' והנה עתך עת דודים אלא שאת ערום ועריה ערום מן המצות נתן להם הקב " ה שתי מצות דם פסח ודם מילה כדי שיגאלו שנא' בדמיך חייך בדמיך חיי דם פסח ודם מילה ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו כמפורש אצלנו במקומו כלל המאמר כי דם פסח ודם מילה לא היו רק להיות להם זכות ליגאל והוא כי היו עובדי ע " ג ולא ישדד הקב " ה המערכות ושרים על עובדי ע " ג דלא עביד קב " ה ניסא לשיקרא וגם שבועת האבות לא היתה על זה :
Exodus.13.1.3 ונבא אל הביאור בשום לב מה זה היה על מרע " ה כי הוא יתברך אמר אליו לאמר מצות פטר רחם והוא הניח הדבר ודבר ח' פסוקים בענינים אחרים ואח " כ אמר מצות פטר רחם ולא בסגנון האמור למעלה מפיו יתב' אמנם הנה אמר לו הוא ית' קדש לי כל בכור לומר מה שאני מבקש ממך שתקדשהו אתה לשמים לזכותך לא שאני צריך לזה כי הלא מאליו באדם ובבהמה לי הוא והוא מאמרו ית' במקום אחר ביום הכותי כל בכור באמ " צ הקדשתי אותם לי והכבוד שאני עושה לך הוא . והוא כי אקל מעליך כי הנה במצרים הייתי מכה בכור מאב ובכור מאם וגדול הבית אך בישראל איני אומר רק פטר רחם בלבד וז " א פטר רחם בבני ישראל לו' כי אומרי פטר כל רחם הוא בבני ישראל בלבד וענין היותם לו ית' מאז הוא על כי מכת בכורות היתה להכניע מזל טלה הוא בכור שבמזלות המושל בחדש ניסן ראש חדשים ועל כי הבכורות מושפעים ממנו יותר בייחוד ע " כ הלקה אותם בייחוד והיה זה על כי בו היו בוטחים ועובדים אותו לאלוה והיתה תועבת מצרים על למה שגם ישראל היו עובדים אותו יחוייב שגם בכורי ישראל ימותו גם המה באדם ובבהמה כאשר במצרים אמנם הוא ית' לקח את ישראל לו לחלקו קדש לה' והוציא' מתחת כח טומאת תועבת מצרים ונצולו ע " כ אמר באדם ובבהמה לי הוא כמדובר והנה משה מיד היה לו לומר מצוה זו מבלי הפסק בדבר אחר אמנם חש פן יאמרו ישראל לאמר למה זה יהיו הבכורות קדש הלא מציאות יציאת מצרי' היתה חובה עליו יתב' לקיים שבועת האבות וא " כ מה שצונו יתב' ליקח שה לבית אבות כו' לא היה רק להציל ממות נפש כל בכור מישראל שיראה את הדם ויפסח על הפתח וא " כ בקרבן פסח היה כבר נתקן מבלי היות הבכורות קדש ולא יאמר שהם לו והנה הוא יתב' בנועם מאמריו כיון להשיב על זה באומרו באדם ובבהמה לי היא כלומר כי כאשר בבהמה לא נפטר אפילו לדעת' בקרבן פסח כי לו היה רק לשיפסח ה' על הפתח שהוא על בני אדם שבבית אך לא בעד בכורי בהמה . וא " כ היה ראוי ימותו בכורי בהמות ישראל כי לא פסח ה' על פתחיהן אלא ודאי כי לקחן קדש הוא ית' לו וכאשר בבהמה אני מודיעך כי גם באדם הוא כן וזהו באדם ובבהמה והנה עדין יתחמץ לב ישראל באומרם כי הן בכורי האדם נתקנו בקרבן פסח שפסח ה' על הפתח ע " כ בא מרע " ה וטרם ידבר מצות בכורה הקדים הקדמה ואמר זכור את היום הזה כו' לו' אל יעלה על רוחכם כי ליגאל לא היה צריך דם פסח ומילה על סמך שבועת האבות ולא היו רק להציל הבכורות כי הלא זכור את היום הזה כלו' הביטו אל עצם היום הזה ואשר יראת בעיניכם אשר יצאתם ממצרים כיוצאי' מעצמכם לא כן הוא כי הלא הוא מבית עבדי' כלו' מבית קבוע לעבדי' בל יצאו עוד משם כנודע מרז " ל שמזל מצרי' יחייב בל יצאו עבדי' לחירות נמצא הוצרך ית' לשדד המערכת וע " כ אל יעלה על רוחכם שמעצמכ' הייתם יוצאי' כי לא כן הוא כ " א בחזק יד הוציא ית' אתכם כלו' אתכם בלתי צדיקים הוצרך חוזק יד לשדד המערכת . וזהו אומרו מזה כלו' ממקו' מיוחד לבלתי יצא עבד לחירות זה מפאת המערכת . וגם מפאת השר הוא כח טומאת מצרים שהיה תופח בך הית' הצלתך מידי חסד אל על דרך נס והראי' כי הנה לא יאכל חמץ כי הנה למה נצטוינו בכך אם לא שלא יכלו להתמהמה שטרם יספיק בצקם להחמיץ וגאלם מיד שהוא כמו שכתבנו למעל' שאלו היו ממתינים שיחמוץ היו נכנסים תחת כח טומאת שרו של מצרים להיותו מחזיק בם ולא היתה להם תקומ' והוא מאמר התנא ( פסחי' דף קי " ו ) על שום שלא הספיק כו' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכי' וגאלם מיד שאל " כ מה טעם גדול הוא זה שיספיק לשלא לאכול חמץ אך הנה שהיינו תחת טומאת השר . ועתה בא ופי' מה שאמרתי זכור את היום הזה הלא הוא כי הנה ראו עתה מה גדל חסדו ית' עמכם כי הנה היו' אתם יוצאי' כלו' היום שהוא יום ט " ו לחדש שהוא תוקף עליית מזלו אתם יוצאי' כלו' אתם הידועים שאינכם צדיקים רק גוי מקרב גוי בהיות בחדש האביב הוא חודש מזלו טלה הוא הע " ג אשר עבדתם ואיך ביום תוקף עלייתו ייטב לכם בו כי אדרבה יהיה לכם למזכרת עון ומה גם שהוא מזל מצרים וביום תוקף עלייתו כי יהיה להם מעיר לעזור . והביטו וראו כמה גדול נס זה לפניו יתברך כי הלא עצום הוא מאד מכבוש הארץ שבעת עממין של ל " א מלכים כי הלא כי יביאך כו' לו' ראו עתה כמה גדול ענין צאתך ממצרים כי הלא היה הדעת גוזרת כי גדולה היתה כבישת הארץ שבעה עממים שהיו ל " א מלכים עד בלתי החיות נשמה מצאת ישראל ממצרים מתוך עם אחד וא " כ בהכנע ישראל לארץ היה ראוי נמנע מלהזכיר נס יציאת מצרים לפני נס כבישת הארץ הגדול ממנו כמאמר הנבי' ( ירמיה כ " ג ) שלעתיד לבא לא יאמר אשר העלה ה' ממצרים כי אם אשר העלה מארץ צפון . אמנם הביטה וראה כמה גדולה יציאת מצריים כי הנה והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני כו' שהם ז' גוים גדולים שהם החתי והכנעני והאמורי והחוי והיבוסי וגם אינם כיציאתך ממצרים שהוא צאת מרעה בלבד כ " א גם לתת לך ארץ זבת חלב ודבש שהיה נראה כי גדולה היא מיציאת מצרים לא כן הוא כי הנה אז לא יפלא בעיניך הנס ההוא בפני יציאת מצרים כי ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה כי גדול הוא לזכור מכיבוש ז' גוים גדולים ועצומים ושמא תאמר והלא אם שבועה היתה ג " כ בזה למה גדלתם נס זה מהאחר אך הטעם היא כי ביציאת מצרים לא היו ראוים ליגאל ובכבוש הארץ היו צדיקים ואין השבועה מחייבת רק בהיותם ראויים ומה עשה משה ע " ה לבלתי ביישם לאמר להם בפירוש שלא היו טובים עתה כאשר בכבוש הארץ הטמין הדבר ברמז וכל מה שדבר ביציאת מצרים אמר ל' רבים אשר יצאתם מצרים הוציא ה' אתכם היום אתם יוצאי' וכשמזכיר הביאה אל הארץ או' ל' יחיד והיה כי יביאך והוא כי כשישראל כלם צדיקים כלם יקראו אחד כד " א ואתן צאני כו' . שאתם תמימים כצאן מתנהגים בתמימות אחר הרועה וזהו צאן מרעיתי אז כולכם קרויים אדם אחד וזהו אדם אתם כי מתאחדים כולכם בשורשם העליון כאיש א' משא " כ בהעוותם שמתדבקים בעולם הפירוד וטומאת מעשיהם מפרדת ביניהם ככתוב אצלינו על פסוק ואנכי נטעתיך שורק שהוא ל' יחיד על היותם צדיקים כי כלו זרע אמת אך איך נהפכת לי סורי הגפן ל' רבים וז " א הנה היום ביום ט " ו בעליית מזל מצרים אתם יוצאים אתם בעלי פירוד הנזכרים בל' רבים יוצאים בחדש האביב הוא חדש מזל טלה אשר בו חטאתם וגם הוא מזל מצרים ובתקפו כי הוא פלא וחסד אלהי . וע " כ והיה כי יביאך ה' כי תהיו לאחדים שתהיו צדיקים להזכיר בל' יחיד אז עם היות ארץ ז' גוים הכנעני כו' אינו דרך נס כי אז לא תתייחסו רק למובאים על פי השבועה אשר נשבע לאבותיך לתת לך כי בהיות לנו זכות נעשה הדבר מאליו בלתי צריך חוזק כי הכל כאין לפניו יתברך ועל כן אז ועבדת את העבודה הזאת לזכור יציאת מצרים כי רבה היא מכיבוש הארץ ולהיותה בחודש הזה שהוא כח מזלם ואתם חטאתם בו הנה ביארתי לכם מאמרי שאמרתי זכור את היום הזה שהוא על ענין שידוד המזל עודנו בתקפו והנני בא לבאר לך מה שרמזתי שידוד השר באומרי ולא יאכל חמץ והוא כי הנה שבעת ימים תאכל מצות כו' לומר ראה והביטה כי הנה גדולה יציאת מצרים כחידוש העולם כי הלא מה שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ היה ביום ט " ו בניסן ואם כן היה ראוי לאכול מצה ביום ההוא בלבד ולא כן הוא הצווי רק שבעת ימים תאכל מצות ולא עוד אלא שביום השביעי חג לה' והלא גם היות רמז מיום הראשון והלאה הוא מן התימא כי אחר שמצא זו שאנו אוכלים הוא על שלא הספיק בצקם להחמיץ למה היה יותר מיום הראשון אך אין זה רק כי מצות יאכל את שבעת הימים והוא עם שבעת הימים הידועים שהם שבעת ימי בראשית כי שקולה יציאת מצרים כחידוש העולם הכולל גם בריאת עולם המלאכים ואין זה כי אם על שדוד השר כמפורש למעלה בהיות כי העולם המלאכים יחשב גם הוא עם הוראת שליטתו יתברך במזל ובארבע יסודות שכוללים השלשה עולמות בכללות הבריאה וזה הוראה כי הוא יתברך חידשם . וז " א את שבעת ולא אמר בשבעת עם שכבר נאמר . וגם אומרו הימי' בה " א הידיעה לומר שמצטרף זה עם שבעת הימים הידועים ורשומים שהם של בריאה ועל כן היא היות חג ביום השביעי כיום הראשון כי בבריאה היו ב' ימים רשומים היום הראשן שהכל נברא בו אלא שהיה יוצא אל הפועל בכל יום המתייחס אליו ויום השביעי שבו בא קיום הכל ע " י השבת ככתוב אצלנו על פסוק ויכל אלקים ביום השביעי ובפסוק שבת וינפש כי יום שביעי היה קיום הכל וכנגדו היה יום קריעת ים סוף יום שביעי ולא עוד אלא שהיה מספיק שנאכל מצות זכר ליציאת מצרים אך לא שיבוטל החמץ והתבער אפי' מהגבול וזהו ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך אך אין זה רק כמו שע " י נס יציאת מצרים תקנו יהידות כי לא ישאר חמוץ הרהור ולא כח יצה " ר הוא שאור שבעיסה כי כל העיקרים להעמיד הדת על תלה ראית בעיניך ביציאת מצרים ואין לך דבר גדול ועצום מזה וגם ביציאת מצרים תלמד את בניך להיותם יהודי' בקנין כי הנה והגדת לבנך ביום ההוא שהוא ביום הנז' היום אתם יוצאים שהוא ראשון של פסח אז והגדת לבנך את כל זה שאמרתי לך מזכור את היום הזה עד כה שתורה לו גדולת הנס ושהיינו בלתי ראויים ויהיה זה כדי לאמר לו אח " כ בעבור זה עשה ה' לי כו' כלומר לא על זכותי או על השבועה עשה ה' לי כי לא היינו כדאים לכך אלא בעבור זה ומהו הדבר הזה שעשה לי בעבורו את הגאולה ההוא . הלא הוא כדי שאתה בני . יהיה זה לך לאות על ידך . בתפילין של יד ולזכרון בין עיניך בשל ראש . נס יציאת מצרים . כדי שע " י כן תהיה תורת ה' בפיך . כי תכיר אלהותו יתב' . והוא מאמרו יתב' ולמען תספר באזני בנך כו' . וידעתם כי אני ה' . וז " א כי ביד חזקה הוציאך ה' כו' . לאמר גם זה לבנך . כי הלא ביד חזקה הוציאך ה' . גם לי גם לך . כי אלו לא הוציא כו' . עדיין אנו ובנינו כו' . ולמה היה ביד חזקה . האם מי שברא כל העולם יש מאין בלי עמל ויגיעה יצטרך יד חזקה להוציא את ישראל ממצרים . אלא ודאי שהיה על נגוד אשמותינו . וא " כ למה גמל לחייבים טובות אין זה רק למען נקיים תורתו ונכיר אלהותו כאמור כי בזה יוכר בריאת העולם ויכולתו יתברך ואשר היטיב לנו שעל כן נתחייב להשתעבד לו ולתורתו יתברך ועל כן יהיה זה לנו לאות . ושמא תאמר א " כ כל חוקת הפסח נעשה כל השנה לזכור תמיד יציאת מצרים למען תהיה תורת ה' בפינו . כי קיום התורה תמיד הוא לז " א ושמרת את החוקה הזאת למועד' כו' לומר יותר מורה זכרון בהיות למועדה שהוא מימים ימימה בזמן הנס מלהיות תמיד שנעשה טבעי וזהו ושמרת כו' למועדה בהיות מימים ימימה . ואחר כל ההקדמה הזאת מענין היות יציאת מצרים שדוד שר ומזל מבלי זכות ואדרבה גמל לחייבים טובות והוציאם הוא יתברך בחזק יד ועל העדר זכותנו עתה ראה לגלות ענין קדש לי כל בכור והוא לבל יאמר איש ומה גם אמר בא אל הארץ למה יצונו יתברך לקדש כל בכור הרי על שבועתו היה לו יתברך להוציאנו ומה שהוצרך דם פסח ודם מילה היה להציל הבכורות שלנו ומה לנו עוד לקדש כלי בכור . ואם לזכור הנס הלא אחר כניסת ארץ שבעה גוים . לא תזכרנה הראשונות על כן אחר ההקדמה הנזכרת שהיו ישראל בחזק יד על צאתם גוי מקרב גוי ושגדולה יציאת מצרים מכיבוש ארצות ל " א מלכים אמר עתה והיה כי יביא ה' כו' שאינה כ " כ נס כיציאת מצרים . כי הלא יהיה לכם אחדות . כי יביאך ל' יחיד שתהיו צדיקים כי הלא יהיה ממש כאשר נשבע לך כו' . ונתנה לך בלי חוזק יד ה' . כי אין צריך חוזק יד בהיותכם ראויים אז והעברת כל פטר רחם כו' לזכור יציאת מצרים . ועתה שאמר ההקדמה ואמר לנו מצות בכורות . בא וביאר מאמרו . ואמר תדע למה הקדמתי לך כל זה הלא הוא כי הנה והיה כי יביאך ה' ותזבח פטר שגר בהמה ובכור בניך תפדה הלא לא יבצר מבנך מלשאול מה זאת כי הלא יראה בבית המקדש זביחת פטר שגר בהמה שהוא בכל זמן ב " ה . וגם כל בכור אדם לדורות עולם ובהקדמה שאמרתי לך תמצא מענה לבנך כי הנה והיה כי ישאלך בנך לאמר כלומר לא ישאל לבעוט רק לשתאמר לו תשובה כי ללמוד הוא צריך וז " א לאמר .
Exodus.13.1.4 או יכוין באומר לאמר כלומר ישאלך דבר קרוב לאומרו ולשואלו והוא מה זאת כלומר האם על נתינת הארץ מתנה לנו והרוג כל יושביה ל " א מלכים לא נשארנו חייבים לעשות זבחים ועולות ועל עול א' שהיה פרעה משעבדנו ומעכבנו ברשע והיה הוא יתברך מושבע להוציאנו ולא היה טוב קנייני רק צאת מתוך המצריים בלבד שהוא העדר עבדות ומה גם כי עשינו קרבן פסח ושחטנו את דוגמת בכור המזלות הוא טלה להציל את בכורי ישראל ואיך נשארנו עדין חייבים זבחים מפטר שגר בהמה ולפדות בנינו גם אנו ע " כ באשר הקדמתי לך תשובתך בצדך כי ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו כו' לומר אין יציאת מצרים דומה לכיבוש וביאת הארץ כי בביאת הארץ היינו צדיקים ולא הוצרך חוזק יד אך בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים שהוא בחזק יד כלומר שלא היינו צדיקים שע " כ הוצרך חוזק יד וגם הוציאנו ממצרים הוא השר ששמו מצרים כנודע מרז " ל ( ש " ר פ' יט ) וגם הוציאנו מהמזל וזהו מבית עבדים שהוא מבית המיוחד לעבדים תמיד כי שם ביתם לעולם כי מזלם מחייב בל יצא עבד משם כי אין עבד יוצא משם לחירות ולא היה זכות לשדד המערכת . וגם השבועה לא על גוי מקרב גוי היתה ולא די בהוציאנו יתברך כי אם כי ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו כלומר וי היה לנו כי הקשה פרעה לשלחנו כי לולא שויהרוג ה' כל בכור כלומר על ידי עצמו ולא ע " י משחית להיותנו בלתי כשרים היו בכורינו גם הם מתים כי גם אנו עבדנו את הטלה אלא שהוצרך עשות על ידי עצמו על שגם אנו חטאנו כי עבדנו בהם את הטלה . ואם כן עדיין אותו החוב מוטל עלינו כי גם שיספיק כפירת הע " ג בקרבן הפסח יהיה לשלא נשאר שם אך לא לינצל בכורינו אשר גם אנחנו עבדנו את הבכור שבמזלות ההוא אם כן זולת הגאולה עדיין אותו החוב מוטל עלינו . ושמא תאמר אם כן איפה היה די שזולת קרבן הפסח גם כל אותם הבכורות שבאותו הזמן אשר נצולו הם מליהרג במצריים יהיו נפדים . ולזבוח כל בכורי בהמה שבזמן ההוא אך לא כל הדורות שאחרי כן למה זה יתחייבו . לז " א אל תתמה על החפץ כי דע איפה בני . כי על כן אני זובח בהיותי מדור אחר . כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה עם היות שלא בכורי בהמותי היו בדור ההוא ולא בכור בני כדי שיהיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' גם לי גם לך בני ממצרים . וז " א הוציאנו שהוא את בני דורנו זה . והוא כי אילו לא הוציא הקב " ה את אבותינו ממצרים כי עדיין אנו כו' על כן בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים ואלו לא היה הענין נוהג תמיד . לא הייתי מכיר ענין זה ולזכור חוזק היד יהיו לאות על ידך לזכור מה שהוציא יתברך גם את דורות האחרונים ולא את הדור ההוא בלבד . ועל כן ולטוטפות בין עיניך לרמוז על הטפת עיני השכל למרחוק . כי מאז הטיף וצפה הוא יתברך בגאולה ההוא אל דורות הרחוקים לגאלם גם הם . וזהו היות בין עיניך על המוח . כנגד מה שבין העינים לרמוז אל עיני השכל ולטוטפות בין עיניך . והטעם על הא' הוא כי בחוזק יד . ועל השני על כי הוציאנו כו' שהוא לשון רבים . לכלול שואל ונשאל . שהם דורות הנמשכים אחריו :
Exodus.13.1.5 או יהיה ענין הכתובים מפסוק שבעת ימים תאכל כו' . ( א ) בשום לב כי הנה מצוות המצות ואיסור החמץ נאמר למעלה תאכל מצות עד יום האחד ועשרים וכן שבעת ימים שאור לא ימצא כו' . ( ב ) או' את שבעת הימים . כי מלת את מיותרת וכן אומרו לך זה פעמים . ( ג ) אומר והגדת כו' לאמר כי הלא דרך לשון לאמר שהוא לאמר לזולת לא יצדק בזה . ( ד ) אומרו בעבור זה כי מלת זה בלתי צודקת . שאם הוא כמ " ש ז " ל על מצה ומרור . אלו מיבעי ליה . ועוד איך יאמר שבעבור המצוה ומרור הוציאנו נהפוך הוא . כי על שהוציאנו נאכל מצה ומרור . ורש " י ז " ל פי' בעבור זה שבעבור שנקיים מצותיו . כגון פסח מצה ומרור הללו . והלא עדיין יקשה כי עתה ג " כ . אלו היה ראוי יאמר . ועוד כי גם לקיים כל יתר מצות . היה מלבד אלה . ( ה ) אומרו והיה לך מאי לך . ( ו ) אומר למען תהיה תורת ה' בפיך מה ענין אומרו בפיך . שאם הוא מה שאמרו רז " ל ( שבת דף כ " ח ) שיהיה עור התפילין מן המותר בפיך אין זה פשוטו של מקרא אלא שדרשו זה . מדאפקיה בהאי לישנא . ( ז ) אומרו כי ביד חזקה כו' הרי נאמר למעלה ועוד כי אפילו לא היתה היציאה בבחינת יד חזקה היה ראוי נעשה זכר לנס . ( ח ) אומרו ושמרת את החוקה כו' הרי נאמר למעלה במקומו . ( ט ) אומרו והיה כי יביאך כו' כי הלא כל מה שנאמר עד כה . הוא נמשך אחר והיה כי יביאך כו' ויסמוך גם ענין זה אל האמור . ולמה חוזר לומר והיה כו' וגם שינה בלשון מן האמור למעלה . ( י ) אומר והיה כי ישאלך כו' ואמרת כו' למה לא הספיק מה שאמר למעלה שיגיד לבן . ושינה פה בתשובתו ממה שאמר למעלה . וכן אומרו ויהי כי הקשה פרעה כו' למה לא הודיע מזה דבר בהגדה לבן למעלה . ( יא ) למה חזר ואמר והיה לאות כו' והרי נאמר למעלה . וגם למה שינה כי למעלה אמר לזכרון . ופה אמר לטוטפות . וגם אומר למעלה הוציאך ופה הוציאנו וע " ד זה שינויים ניכרים . ראוי לשים לב עליהם .
Exodus.13.1.6 אמנם לבא אל הענין נתעורר על ענין הגדת בנים כי למעלה אמר והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם . וסידר תשובתו באומרו ואמרתם זבח פסח הוא לה' כו' ולמה חזר פה ואמר והגדת לבנך ואלו היה בן אחר החרשנו . אך הוא הבן הראשון כי הלא השאלה ההיא פירשו ז " ל על שאלת הרשע האומר מה העבודה הזאת לכם שהוא לכם ולא לו וכן הגדה זו לו היא כי הרי אמרו אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו עשה ה' לי ולא לו . והוא האמור פה והגדת לבנך כו' בעבור זה עשה ה' לי כו' כי שאלת חכם היא מה העדות כו' ושאלת התם היא מה זאת כו' באופן ששאלת הבן רשע נאמרה פעמים בשני מקומות .
Exodus.13.1.7 אך הנה ה' המה הדברים אשר עליהם יתחמץ לבב אנוש . ומה גם אם רשע יהיה . ( הא' ) כי יראה חייבנו ית' לעשות את חוקת הפסח בכל דור . ועל זה אמר שיתמה הבן . בראות כל שנות מספר יאתיו בבנין הבית נקריב את קרבן ה' במועדו . ועל זה יאמר הלא היה די לדור ההוא . וז " א והיה כי תבאו אל הארץ כו' ושמרתם את העבודה הזאת כו' . ואז יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם . כלומר והיה מספיק לדור היוצא ממצרים ולא לכם . והשיב לו כהלכה כמפורש למעלה . והדבר ( הב' ) אשר לא יבצר מלשאול עליו . הלוא הוא אם צונו ית' לאכול מצה על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ . גם כי נאמר שרצה הקב " ה שגם יהי' זכר מצה לדורות יהיה עד נחלת הארץ . אך אח " כ גדולה מזו היתה הטבתו ית' אלינו . ברוב טובה שנתן לנו ארץ שבעה עממין זבת חלב ודבש ולמה נעשה רמז . משלילת רעה במקום רבוי טובה . ( ג ) כי גם שיהיה רמז לדורות . יהיה ביום הראשון כי בו אפו את הבצק עגות מצות כי לא חמץ . אך שבעת ימים למה . ( ד ) כי גם שנאכל מצות שבעת ימים יהיה לזכר ונאכל גם חמץ . או גם אכול לא נאכלנו גם בער לא נבערנו . ויהי אתנו בבית ולמה צוה עלינו ית' לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור אפילו בכל הגבול . והן זאת כוונת הכתוב אחרי אומרו והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי כו' ארץ זבת כו' . שהיא טובה רבה וקניינית מש " כ ביציאת מצרים . רק הצלה מרעה בלבד . עכ " ז ועבדת כו' שהוא לעשות רמז מהצלת הרעה . והשני כי לא די יום אחד . כי אם שבעת ימים תאכל כו' וכן הג' . והוא ולא יראה לך חמץ על כל אלה והגדת לבנך כו' להשיב אל לבו :
Exodus.13.1.8 עוד יש דבר ( ה ) שעליו יתחמץ גם הוא יותר . ואפי' לבב של תם הלא הוא בראות שזולת הקרבן פסח . וגם ענין אכילת המצה וביטול השאור . יראה כי גם צונו ית' לקדש כל בכור בהמה . קרבן לה' לדור דור . וגם לפדות כל בכור אדם כי הלא יתמה ויאמר אם הציל ה' את בכורי ישראל בנגפו את מצרים . היה לבכורות הדור ההוא באדם ובבהמה . אך כל בכורי כל דור ודור מי הכניסם בחיוב זה ועל שאלה זו הוא מאמר הכתוב באומר והעברת כו' . ועליה ישאל התם ויאמר מה זאת כאשר יבא ביאורו בס " ד :
Exodus.13.1.9 ונשוב אל התכת הכתובים על פי הדברים האלה בס " ד . והוא כי אמר והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני כו' שהם כמה עממים והיא ארץ זבת כו' . לא היה ראוי אחר כל הטובה ההיא לזכר עוד רמז הצלתנו ממצרים . כי הלא היה העדר רעה ובמה נחשב במקום רבוי טובה ואמר עם כל זה ועבדת כו' . ולא עוד אלא שבעת ימים ולא יום אחד כאשר ביציאת מצרים וביום השביעי חג לה' שהוא ככתוב אצלנו למעלה לעומת חידוש העולם שעיקרם יום ראשון ויום השבת כי כן הם יום יציאת מצרים ויום קריעת ים סוף כמדובר למעלה יען כי על ידי נסי יציאת מצרים הושרש בקרבם חדוש העולם מאתו יתברך והשגחה ושכר ועונש כמפורש למעלה . והנה עדין היה מקום לדבר ולומר יצוה יתברך לעשות חג ראשון ושביעי . אך לא יאכל מצה רק ביום הראשון כאשר בימי צאת ישראל ממצרים על כן חזר ואמר מצות יאכל את שבעת הימים והוא כי הנה מאז הכירו ישראל כי גדול ה' ואין זולתו . ראוי הוא ידבקו בו יתברך כל ימיהם אשר הם חיים על האדמה כי מי זה האיש חננו ה' להכיר גדלו ולא ישליך כל הבלי כספו וזה בו אחרי גוו ואחרי ה' ישאג לבו ובו ידבק כל ימי שנותיו שבעים שנה . וזה ירמוז באומרו מצות יאכל את שבעת הימים והוא בהקדים כי הלא הנה האדם משבעים שנה אשר טוב עשה בהם . כמאמר ספר הזוהר ( ויחי דף רי " ז ) על ויקרבו ימי ישראל כו' ויקרבו ימי דוד כו' . והנך יודע כי נמשל האדם לעיסה והיצה " ר המפסידו לשאור שבעיסה המעפש אותה ורמז ואמר כי שבעת הימים הידועים הם רמז אל ימי שנותינו שבעים שנה לא תהיה אכילתנו והנאתינו מהם בשיתוף היצר הרע כי אם מצות משוללי שאור יאכל את שבעת הימים ואם חטאת על ידי שאור שבעיסתך ויחמץ גופך סלקהו ובערהו ממך ולא בלבד ממך כי אם גם עד שלא ימצא שאור הוא היצר הרע בכל גבולך שתשיב בתשובה את כל בני תחומך כי אשר צונו הוא ית' לעשות כן בפועל הוא רמז אל היצר הרע ותיקונו אחרי אשר נמצא בך והורה לנו הרמז במלת את הבלתי מתיישבת לפי פשוטה וגם בכפל כי הלא נאמר שבעת ימים תאכל מצות ולמה חזר ואמר מצות יאכל כו' . וגם הצדיק נקרא כי כד " א ובניהו בן יהוידע בן איש חי והוא כמספר מצה במספר קטן הפך שאור שעולה במספר עם הכולל י " ג כמספר המת במספר קטן . וגם אין בין חמץ למצה אלא מה שירך הה " א שהיתה תלויה נדבקת לגגה ונעשית חי " ת והוא כי הנה ארז " ל ( שבת דף ק " ד ) שעה " ז נברא בה " א . ולמה תליה לכרעיה . רמז לבעלי תשובה שיש להם מקום ליכנס . והנה אשר לא הרבה לפשוע והרבה זכיות פתח תשובתו פתוח לי ועדין נקרא מצה שיש ה " א בסוף תיבה . אך כאשר הרוב עונות שנעשה חמץ אז נדבק ירך הה " א ונעשית חי " ת ונקרא חמץ כי סתם פתח תשובתו . ומה גם אם אמר אחטא ואשוב וכיוצא בו שאין מספיקין בידו לעשות תשובה ואמר הוא ית' הנה אתה אשר יצאת ממצרים הלא בעיניך ראית את כל הנוראות ולא תמוט . אך צריך גם את בנך תעמוד על האמת והגדת לבנך כל הנוראות אשר נעשו במצרים כדי להיות הכנה לאמר לו ענין הדבק בו ית' וסילוק היצה " ר זהו והגדת לבנך שהוא הגדה וספור יציאת מצרים בכל מפעלות תמים דעים אשר עשה . וזהו לאמר כלומר שיהיה הכנה כדי לאמר לו על ידי כן בעבור זה כלומר בעבור שאור זה שהזכרתי לך שהוא היצה " ר . למען אוכל לו לגדעו ולבטלו ממני עשה ה' לי בצאתי ממצרים והוא מ " ש ולמען תספר כו' וידעתם כי אני ה' . לכן אתה בני אחרי הודיעי אותך את כל זאת . קבל עול מלכות שמים ובטל היצה " ר ואין זה רק ע " י הגות בתורה יומם ולילה כי כל איש ישראל לכך נוצר כמאמר התנא ( אבות פ " ב ) אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת והוא צרי ומרפא לחולי היצה " ר כמשז " ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש כו' . וע " כ צריך תהיה לך מזכרת יציאת מצרים . להכיר את גדלו ית' למען ע " י כך תדבק בתורת ה' שלא תמוש מפיך ומה הוא המזכיר הלא הוא כי והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך שהוא כנגד הלב והמוח שבהם החכמה . וזה למען ע " י כן תהיה תורת ה' בפיך . שתהגה בה יומם ולילה ויתבטל יצרך ממך ע " י התורה שאתה עמל בה . וזה יהיה לך על היות עיניך ולבך שם כל הימים . לזכור מקדם פלאיו ית' עיניך ע " י מה שבין עיניך ולבך ע " י מה שבקבורת נגד הלב . ושמא תאמר א " כ איפה למה יושם בזרוע המתייחס אל היד ולא אל הלב בעצמו במקום שהוא דופק מעין תפלה של ראש שהוא ממש על המוח נגד מה שבין העינים לז " א כי בחוזק יד הוציא כו' . לומר כי בהיות במה שהוא מתייחס אל היד יהיה לך לאות לזכור מה שבחוזק יד הוציא ה' כו' . שהוא על היותנו בלתי ראוים :
Exodus.13.1.10 או ירמוז השתרש האדם במחשבה ובמעשה ובדבור ועל המעשה אמר לאות על ידך שהוא למען השריש את ידיך במעשה ולזכרון בין עיניך על המחשבה ועיין המוח ועל ידי כן גם בדבור שהוא שלא תפסוק גירסא מפומך שהוא העיקר . וזהו למען תהיה תורת ה' בפיך . ולא יעלה על רוח שאותי הוציא ה' ממצרים כי שם הייתי אך לא לך . כי דע איפה . כי הנה ביד חזקה הוציאך אותך ממש כי אלו לא הוציא הקב " ה את אבותינו עדיין אנו ובנינו כו' . ולא אמר הוציאנו למה שארז " ל כי על בן רשע ידבר והיחל להקהות את שיניו . באמור לו עשה ה' לי לי ולא לו כן גמר ואמר כי ביד חזקה הוציאך כי הוצרך יד חזקה להיות מוציא אותך על העדר זכותך כי אתה בכלל המוצאים . ויותר בקושי ושמא תאמר הלא די לי מה שבמועדו אעשה זכר ליציאת מצרים . אך גם למה כל שנה יהיה זה לי לאות ע " י ולזכרון בין עיני . לז " א ושמרת את החקה כו' . למועדה כו' . והוא בשום לב כי הלא במועדה היה ראוי לומר ולא למועדה . אך הוא שאומר הוא ית' הנה אם לא היית עושה זכר כל אשר עשה ה' לך ממצרים רק בחדש האביב בזמנו . אצ " ל שלא ימשך הזכרון לכל השנה כ " א אפי' במועדו ממש לא יושרש הענין בעצם . אך ע " י מה שאמרתי לך שכל השנה יהיה לך לאות על ידך ולזכרון כו' . ע " י כן נמצאת שומר בלבך בעצם את החוקה הזאת למועדה שהוא לזמן שהיה מועדה יהיה שמור זה לך מעתה מה שאין כן אם כל השנה לא היית זוכר הענין כמדובר :
Exodus.13.1.11 הנה כי מאשר בחר בנו ית' והפליא לעשות עמנו ביציאת מצרים חובה עלינו לידבק בו ית' . ולבער שאור יצרנו הרע מקרבנו וזכר למען יזכור את הדבר הזה בשעה שמצה ומרור מונחים לפניו נסדר רמז הענין בסדר הלילה על פי הדברים אשר שמו ראשונים . למזכרת הסדר למען יהיה נזכר לקורא אותו וז " ל קד " ש ורחץ כרפ " ס כו' . והוא לרמוז כי כל איש ישראל אשר חננו ה' דעת כי שכל וכי שיג לו והשיגה יד שכלו כי לא טהור הוא מדברי עונות גברו מנו ויחשוב מחשבות להביט אל האלהים אשר בראו כי טרם החילו לסגף עצמו תחת תענוגי רשעתו יתחיל בקל תחלה הלא הוא לקדש עצמו במותר לו וז " א קד " ש ואח " כ ראוי לך תרח " ץ מכל אשמת דבר כד " א ( ישעי' א' ) רחצו הזכו בכל תמרוקי תשובה הראויים ואחר רחוץ טומאתיך קנה מדות קנייניות טובות א' בל תרדוף אחר המותרות כ " א טוב ארוחת ירק בחומץ באהבת ה' וזהו כרפ " ס הוא שאר ירקות מצטמק ויפה לך והיה הרמז בכרפס מבשאר ירקות לרמוז כי לעצמך תצמצם . אך לא לדל כי אם תמלא כפו כי בצדקה תכונן וזה רמז באותיות אלו כ " ף רי " ש כלומר תמלא כף בעל ריש ועוני וגם תפייסהו בדברים כי הנותן לרש מתברך בו' ברכות והמפייסו בי " א שהוא לסמוך לבו . וזהו פ " א סמ " ך לומר כי אחרי מלאך כ " ף הרי " ש גם בפה תסמכהו כי תפייסהו . וש " ת כי מה תעשה ואין ידך משגת אין זה עכוב כי הלא פרוס לרעב לחמך . וזהו יח " ץ שהוא פרוס המצו' אשר לך חציה לשמור לאחר המזון וחציה לאכול כעת והוא רמז פרוס לרעב שמה שפורס לו הוא לשמור לעה " ב הזכות אחר הנתינה ואחר שקדשת עצמך מטומאתך ונתת צדקה להעזר מן השמים גם היה מגי " ד רחצ " ה לעם שירחצו מטומאותיהם וישובו גם עד ה' שתהיה זוכה ומזכה ואח " כ ע " י כן תהיה מוצי " א מצ " ה . כי היצה " ט שהוא כטמון לפני היצה " ר יצא בגבורתו בעזרת תשובה ומעשה הצדקה . וזהו מוציא מצה כי תהיה מוציא היצה " ט הנקרא מצה כמ " ש חכמי האמת הפך החמץ שהוא היצה " ר . וכן הוא כי אין בין זה לזה אלא נקודה א' כי אותיות דדין כאותיות דדין אלא שבזה ה " א ובזה חי " ת כי היצה " ט כרעיה תלוי רמז לבעלי תשובה שנכנסים לשם כמשז " ל שהעה " ז נברא בה " א כאכסדרה כו' אך המחזיק ביצה " ר סותם בין ירך הה " א וגגה ונועל דלת התשובה : וזהו חי " ת של חמץ שבו שאור שבעיסה המחמיץ ומעפש העיסה . ואחר צאת היצה " ט בגבורתו את המרור הוא היצה " ר כי מר הוא תשקע בטיט ואח " כ תוסיף כי יהיה כור " ך כי תהיה כורך המרור עם המצה והוא כי היצה " ט תכריך עם היצה " ר שגם בו תעבוד את ה' כענין בכל לבבך בשני יצריך שיהיה נגרר אחר היצה " ט . ובזה תהיה שולחן עור " ך בג " ע ואוכל טוב בעה " ב כד " א ( תהלים ל " א ) מה רב טובך אשר צפנת כו' ואח " כ הל " ל של חירות הפך הלל שמגיהנם שהוא של עבדות שהוא יפה דנת כו' . שאשר מג " ע הוא הנרצ " ה :
Exodus.13.11.1 והיה כי ישיאך כו' . אחרי או' השני דברים שעליהם יתחמץ לבב אנוש שהם . ( א ) על עבודת קרבן פסח לדורות עולם . ( ב ) על דבר המצה היותה לדורות ושבעת ימים שהוא נוסף על זמן היציאה וגם ביטול החמץ והשאור כמפורש . בא עתה על הדבר השלישי והוא על דבר קדש הבכורות לדורות מאדם עד בהמה כי הלא כמו זר יחשב כי אם הוא על כי פסח ה' על הפתח בנגפו את בכורי מצרים מי הביא כל הבכורות שבכל הדורות . לז " א והיה כי יביאך ה' כו' אז תקריב בכורות בקרך וצאנך לה' וכל בכור אדם בבניך אשר לא היה במצרים תפדה וע " כ לא יעזר כח בנך מלשאול ולומר מה זאת כי יתמה על החפץ . וזהו כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת כלומר שהוא דבר קרוב וראוי לאומרו ולשואלו כי לא יפלא שישאל זה כי קרוב הדבר לאמר . ע " כ התחיל תחלה לתת טעם אל מציאות המצוה גם אל בכורי הדור ההוא וזהו ואמרת אליו ה' דברים . ( א ) כי בחוזק יד שהוא שלא היינו זוכים בדין לצאת כי ע " כ הוצרך חוזק יד להכריע כל המנגדים ככתוב אצלנו על מאמרם ז " ל באו' קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וכן באו' קשה לזווגם כקריעת ים סוף ומי לא ידע כי אפי' בריאת כל העולמות לא היו לפניו ית' קושי כי בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקב " ה את העולם כ " א בדבר ה' וכבר שמים נעשו כמ " ש ז " ל ומה גם עתה קריעת ים סוף או מזונות האדם או זווגו . אך אין דבר קשה לפניו ית' . זולתי ברצותו להיטיב לאיש ועונותיו מעכבין והוא יתברך שופט כל הארץ ולא יעות משפט וע " כ יציאת מצרים כי היו גוי מקרב גוי ומה גם קריעת ים סוף אחר שהמרו על ים בים סוף היה קשה . והוצרך חוזק יד להכניע המנגדים על יד חפשו יתברך זכיות קדומים מדם פסח ומילה והפלגת רשעת פרעה ועבדיו :
Exodus.13.11.2 ועל הדרך הזה הוא במזונותיו של אדם שעונותיו מקפחים מזונותיו וכן בזווגים קשה לזווגים כי מי יזכה לבת זוגו כי יתפרדו במעשיהם כמבואר במקומו ע " כ על שתי אלה אמרו שהם קשים כקריעת ים סוף . והנה ההיקש הוא ביציאת מצרים כי היו גוי מקרב גוי וזהו בחוזק יד . ( ב ) והוא או' הוציאנו והוא שאומר לבנו לא אותי בלבד גאל הוא ית' כ " א גם לי גם לך . וז " א הוציאנו והוא מאמר התנא ( פסחים דף קי " ו ) לעולם יראה אדם את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שאלו לא הוציא כו' עדין אנו ובנינו כו' . עוד ( ג ) והוא או' ה' לומר כי לא ע " י מלאך או שרף או שליח הוציאנו כ " א ע " י עצמו ית' שאל " כ לא יצאנו משם כמפורש למעלה . הד' והה' הלא הן כי שידד ג " כ השר והמזל . וזה ממצרים מבית עבדים באו' ממצרים כיוון על השר כי מצרים שמו כמאמרם ז " ל ( ש " ר פ' ט " ו ) על והנה מצרים נוסע כו' ועל או' וירא ישראל את מצרים מת ובאו' מבית עבדים כיוון על המזל שהיה מחייב שעבד לא יצא משם לחירות . וזהו מבית עבדים שהוא ממקום קבוע לעבדים בל יצא משם כי שם ביתם ואחרי הודיעך את בנך כי לא אותך בלבד גאל כ " א גם אותו . ושלולא רחמיו ית' הגדולים בעשותו ע " י עצמו היו נגודים גדולים עונות ישראל וניגוד השר והמערכת על כל אלה . עוד הוסיף הוא ית' והוא כי ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו שהנה להיות בעל בחירה נוסף על העדר זכות ישראל ושני מנגדיו שר ומזל היה הדעת נוטה שיעשה וגם יוכל ועכ " ז לא בלבד הכריח לשלח כ " א גם ויהרוג ולא ע " י זולתו כ " א בעצמו . וזהו ויהרוג ה' כל בכור כו' משא " כ אם עשה כן ע " י שליח שהיתה מתקלקלת גם הגאולה כמאמרם ז " ל ( שם ) לכהן שתרומתו בבית הקברות כו' . כך אמר הקב " ה תרומתי היא קדש ישראל . במקום גילולים אם איני עובר בעצמי אפסיד את תרומתי כו' . ולא לבד היה עיכוב פרעה עלי אשר יצאתם משם כ " א גם אלי ועליך . וז " א לשלחנו לשון רבים ע " כ ימשך מזה כי כאשר אני שיצאתי משם זובח לה' אשר הצילני בעצמו ית' כל פטר רחם כו' וכל בכור בני אפדה וממנו ית' כי כלנו שלו ובחסדו הוציאנו ע " י הבכורות ויחוייב לעובדו בזה כן גם אתה בני אצ " ל שתעשה כן כמוני כ " א גם ענין זה של קדש כל בכור יהיה לאות על ידך בתפילין של יד ולטוטפות בין עיניך למען תדע ע " י כן כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים כלומר כמוני כמוך ואלו לא היית אתה נוהג קידוש בכורות הלא היה מתדמה לפניך כ " א שאת אבותיך העם היוצאים ממצרים הוציא ית' משם . אך עתה שאתה מקדש הבכורות כאשר אני זובח כל פטר רחם וכל בכור בני אפדה כן גם אתה תעשה כן תשית לבך לאמר אין זה כ " א שהורה לי הוא ית' שאראה עצמי כאלו אני הייתי שם והקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכורי מצרים ואת בכורי הציל . וזה ירמוז באו' לשון טטפת וכל לשון זכירה לרמוז שתהיה הטפת עיניו והבטתו אל זמן היציאה כאלו הוא יצא משם . וזהו והיה לאות כו' כי בחוזק יד הוציאנו ה' בעצמו את שנינו כמדובר :
Exodus.13.17.1 ויהי בשלח פרעה כו' . ראוי לשים לב אל הערת רז " ל בשמות רבה ( פ' כ' ). ( א ) באו' ויהי מי אמר וי . ( ב ) או " את העם ולא אמר את ישראל כאו' אח " כ וחמשים עלו בני ישראל כו' . ( ג ) או' ולא נחם שאם היא גזרת הקודם הל " ל לא נחם בלא וא " ו . ( ד ) אומרו ויסב כו' למה יודיענו מעתה שהסיבם לים סוף שיורה כי זאת היתה הכונה שלא נחם דרך ארץ פלשתים ואח " כ הל " ל וגם אם הוא טעם שני . ( ה ) או' וחמשים עלו כו' למה יודיענו זה . ( ו ) שאם היו רכי הלבב מעותדים לשוב מצרימה בראותם מלחמה למה יצאו חמשים וגם לפי' רז " ל ( שם ) למה יודיענו פה צאתם א' מה' או מנ' כ " א במקום סיפור היציאה היה ראוי בפ' בא אל פרעה ופה בלתי מקושר . ( ז ) או' ויקח משה כו' כי אין מקומו פה כ " א למעלה בפרשת הקודמת בהזכיר הנסיעה ממצרים ולא פה שהוא אחר היותם בסוכו' . ומה גם לרז " ל ( ש " ר שם ) שאמרו שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה בעצמות יוסף כי חכם לב יקח מצות . וא " כ באו' וישאלו ממצרים כו' . היל " ל ומשה לקח את עצמות יוסף . ( ח ) או' עמו שהוא מיותר . ( ט ) כפל או' השבע השביע וכן או' פקוד יפקוד . ( י ) אומר פקוד יפקוד והיה די יאמר כי השבע השביע את בני ישראל להעלות עצמותיו מזה וגם או' לאמר :
Exodus.13.17.2 אמנם הנה בתחלת ספורי המסעות אחר היותם בסכות טרם ידבר בכל הדברים שנתפרשו שם בא וסילק מלבב אנוש אשר יוכל להרהר מה שאינו כבודו ית' הלא הוא כי היה מקום יאמר איש בראות כי על ידי נסוע ישראל דרך המדבר ים סוף ולא דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא מצאום רעות רבות ויתעכבו שם ארבעים שנה במדבר הלא יתחמץ לבבו לאמר תחת מה עשה ה' ככה ולא הוליכם דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ולא יעברו ימים מועטים והם בא " י . אך אין זה כ " א על א' משלש . ( א ) אולי האלהים עשה לבל יתפסו ישראל כגנב במחתרת כי בראות פרעה וחילו שאוחזים דרך א " י בידיהם אשר הוא קרוב משם מיד יכירו כי לא ישובו עוד ושהיחלו בו באו' דרך שלשה ימים נלך במדבר ונזבחה כי הנה טרם מהלך ג' ימים יראה כי אל נוכח היישוב פניהם ויחזרום . ( ב ) מחמת המצריים שהשאילום כי בראותם הולכים דרך א " י ירדפו כמרי נפש אחריהם מצרת לבם איש על כלי כספו וזהבו מחמדיהם הטובים ולא ייחלו עד יחזיקו הרבה בדרך כ " א יקומו עליהם מיד בראותם מתחילים ללכת דרך ארצם . ( ג ) למען הולכים דרך ים סוף לטבוע את המצריים על השליכם היאורה את ילידי העברים ואם כך היה הדבר הלא היתה תלונת ישראל על ה' חלילה באו' כי על טובה מועטת הביא עליהם רעה גדולה כי הלא טוב לנו יטבעו המצריים וגם לא יצאו ישראל ברכוש גדול ולא יתמו פגריהם במדבר ולא יתעכבו שמה מ' שנה וגם על הטעם הראשון יתלוננו באו' למה אמר דרך שלשת ימים כו' שיחשבו שנשוב שעל ידי כן הלכנו מרעה אל רעה עד מ' שנה במדבר כי הלא אין מחסור לה' להוציאם מבלי היותו משגיא לגוים שיחשבו שישובו אחר ג' ימים ע " כ בא האלהים להסיר תועה מלב החושב על ה' כדברים האלה ואמר ויהי בשלח כו' . והוא שאומר הוא ית' הנה הוי שהיה לכם בלכתכם בדרך המדבר ים סוף אינו מצדי חלילה כי אם מפרעה כי ויהי וי היה בשלח פרעה ששלחם בידו מטוב רצונו כמשז " ל ( שם ) שהיה מלוה אותם בדרך . שנית על שלחו את העם הוא הערב רב כי זה כלל גדול נלמד מחכמי האמת שכ " מ שנאמרעם ובענין עצמו אומר ישראל שאלו ערב רב ואלו ישראל וממה ששלח הערב רב ולא עיכבם באה על ישראל רעה גדולה כי מה שלא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא והיו נכנסים מיד לארץ ולא מתעכבים ארבעים שנה במדבר אינו מטעם שלא יתפשו כגנבים ולא מטעם שלא יתקוממו העם איש על כספו וזהבו כ " א כי אמר אלהים פן ינחם העם הוא הערב רב בראותם מלחמה לחולשת האמנתם בו יתברך היא מלחמת פלשתים כאשר עשו זה שלשים שנה לבני אפרים משא " כ אם היו יוצאים בני ישראל לבדם וגם הוי האחר הוא ששלחם פרעה בעצמו כי הנה עתה ושבו מצרימה כשב אל ארצו בלי פחד משא " כ אם לא שלחם בעצמו כי הלא כל עבד בורח מרבו ירא לשוב פן יכוהו עד בלי די על בחירתו אך בשלחו אותו אדוניו לא יירא לשוב כן בשלחם פרעה בהיות שלא סירב עד שעל אפו יצאו . או לרז " ל ( ש " ר פ' כ' ) שאמרו שפרעה היה מלוה אותם ומראה להם חיבה יתירה לא היה פחד שישובו מצרים כי מורה תעלה על ראשם פן יעמיסו עבודה רבה מאד עליהם ויכום מכת חרב והרג ואבדן אך עתה שהוא שלחם יתנו לב לשוב ולא יראו באומרם כי גם הם לא היה בלבם רק לזבוח ולשוב אלא שמשה היה מעכבם וגם הטעם הג' שהיה כדי לטובעם בים סוף אמר הנה אדרבה עתה הוצרך הוא יתברך להסב אותם דרך המדבר ים סוף שבמזרחה של מצרים להטביעם שם שאל " כ דרך ישרה היה טובעם ביד פלשתים שבמערבה של מצרים בדרך ארץ פלשתים כי לפני הים הולכים כנודע כי שני ימים הם א' למזרחה הוא ים סוף וא' למערבה הוא ים פלשתים וז " א ויסב אלהים כו' ומה שאמרתי כי העם הם ערב רב הם המעותדים לשוב ולא ישראל הלא הוא כי הנה וחמושים בכלי זיין עלו בני ישראל ואלו היו מורך בלבם לשוב מצרימה בראותם מלחמה לא היו מזרזין עצמן בזיין אך אין ספק כי על העם היה הפחד ולא על בני ישראל ולמ " ש ז " ל כי וחמושים הוא א' מחמשה או מחמשים כו' הוא כי לא נשארו רק הבעלי אמנה כי השאר מתו בחשך יאמר לפ " ז מה שהיה פחד פן ישובו בראותם מלחמה הוא הערב רב הקטני אמנה אמנם בישראל אין פחד כי הלא א' מה' או למ " ד מנ' בלבד עלו שהם הבעלי אמנה בעצם ואותם ודאי לא ישובו בראותם מלחמה . והנה עדין היה מקום לומר שגם בני ישראל הכשרים ומזויינים יתנו לב לשוב בראותם מלחמה . כי יאמרו היש ה' אתנו ולמה מצאתנו מלחמה ויאמרו בלבם אולי עדיין לא נשלם הזמן וכמקרה בני אפרים יקרה . ומה גם כי יחושו פן הת' שנה לא נמנו מיצחק ע " כ אמר הכתוב ויקח משה כו' והוא כי לא היה פחד יהרהרו על משה לאמר אולי אינו הגואל האמתי כי נשארו ק " ץ שנה ועדיין הגואל האמתי מעותד לבא בהשתלם הד' מאות שנה כי על כן התחכם ויקח משה את עצמות יוסף עמו לראיה ולעד כי הוא הגואל האמתי והוא במה כי השבע השביע את בני ישראל כו' והוא כי הנה יוסף בצוותו את אחיו נאמר וישבע יוסף את אחיו לאמר פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם כו' ושם כתבנו כי השבועה היתה בשני דברים . ( א ) שיאמרו לבניהם מסורת פקידה כפולה כמ " ש ז " ל ( שם פ' ג' ) כי קבלה היתה ביד ישראל מיעקב כי הגואל שיאמר פקידה כפולה הוא הגואל האמתי וזהו כי אין ספק כי מסורת מיעקב לא תהיה לנו כ " א ע " י יוסף ויתכן היה בזה וז " א וישבע יוסף את אחיו ומה היתה השבועה שני דברים . ( א ) לאמר פקוד יפקוד כו' שיאמרו לבניהם ל' פקידה כפולה למען ידעו מי הוא הגואל האמתי ולא יטעו . ( ב ) והוא והעליתם את עצמותי כו' . וע " פ דרכנו נשית לב מה היא פקידה כפולה ואחשבה שהוא מאמרנו על פסוק והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל שהוא כי אמר הוא יתברך הנה משכון יש לישראל שאוציאם מהגלות כי הלא פמליא של מעלה הם עם ישראל ואני לא אניחם ומי שיוציא אותם יוציא את ישראל וזהו והוצאתי את צבאותי שהם של מעלה ואגבן אוציא את עמי בני ישראל גם הם וזה ירמוז באו' פקוד יפקוד כלומר במה שיפקוד את העליונים יפקוד את התחתונים :
Exodus.13.17.3 ונבא אל הענין . כי לקח משה את עצמות יוסף עמו לראיה ולמחזיק ולמעוז על עצמו בשליחותו שאמתי הוא שהרי השביע ב' שבועות את בני ישראל השבועה ( הא' ) היא לאמר לבניהם פקד יפקוד כו' שהוא פקידה כפולה כאשר אמר הוא בשליחותו כה אמר ה' פקוד פקדתי אתכם . ( ב ) והעליתם כו' וע " כ בבא ישראל להרהר אחר שליחות משה אם אמתי הוא וכבר הוא עת גאולה אם אין . יביטו אל יוסף שעמו האומר כי הבא בפקידה כפולה הוא הגואל האמתי ויודו אל האמת . וגם ארז " ל ( שם כ' ) כי בבקש משה את ארונו של יוסף אמרה לו סרח בת אשר כי היה בקברניט של מלכים והלך ומצא ארונות רבים ולא ידע את יוסף אז אמר יוסף יוסף הנה השכינה וכנסת ישראל ופמליא של מעלה וישראל יוצאים כי הגיעה עת הגאולה אם תתגלה מוטב ואם לאו אנו פטורים מהשבועה מיד נזדעזע ארונו ונוטלו . הנה כי לולא שאמר לו כי הגיעה עת הגאולה של שכינה וישראל שהן שתי הפקידות כמדובר לא היה מתראה וממציא עצמו שיקחוהו כי נפשו בשמים יודעת מאד . ומה גם במ " ש בספר הזוהר ( וישב דף קפ " ט ) כי יוסף היה מרכבה ומושב אל השכינה במצרים כי לא יפלא ממנו נסיעת שכינה . וגם זה נרמז באו' פקוד יפקוד והעליתם כי בזמן הפקידה דוקא תהיה עליות עצמותיו ולא מקודם כי לא יבא אתם נמצא כי בזאת שהמציא עצמו ראיה למשה שגאולתו אמתית וזהו ויקח משה את עצמות יוסף עמו לראיה ואיך הוא הראיה הלא היא על כי יוסף הנזכר השבע השביע ב' שבועות . ( א ) שיאמרו פקוד יפקוד שהיא פקידה כפולה נמצא שהוא העד כי משה שאמר כה אמר ה' פקד פקדתי אתכם הוא הגואל האמתי . ( ב ) כי השביע שבועה שניה והוא כי בעת ההיא שהיא עת שתי הפקידות של צבא של מעלה ושל ישראל אז והעליתם והנה עתה הוא נתראה ובה הוא יורה כי הגיע עת הגאולה באמת שאל " כ לא היה מתראה . והוא מ " ש ז " ל ( ש " ר פ' כ' ) שעד שאמר לו משה שהשכינה וישראל היו נוסעים לא נתראה :
Exodus.13.20.1 ויסעו מסכות כו' . אחר אומר ויחנו באיתם מה צורך או' בקצה המדבר ועוד או' עתה וה' הולך לפניהם יומם כי היה ראוי לומר בנסעם מרעמסם ולא אחר החניה הב' . וגם אומר ללכת יומם ולילה למה מזכיר מדת יום בלילה ואם או' יומם חוזר אל עמוד ענן הנזכר הרי נאמר בו הולך לפניהם יומם בעמוד ענן . וגם או' לא ימיש עמוד הענן כו' למה הודיע זה שאם לו שלא היה מש זה עד בא האחר למה לא אמר ג " כ שלא ימיש עמוד האש עד בא עמוד הענן . וגם מה שאמרו רבותינו ז " ל ( שבת דף יו " ד ) שלא היה נוסע עמוד הענן מלפניהם עד אחרי היות עמוד האש לפניהם איך נלמד זה מהפ' . אך למה שגזרה חכמתו ית' להטעות את מצרים שיאמרו כי ישראל נבוכים הם כו' וירדפו אחריהם ויטבעו בים . והנה חש פן יאמר איש מה בצע בזה שישובו אחור מהלך יום א' פן תצא תקלה כי ימצאו מקום לישראל להרהר ולומר כי אולי מצוה אותם בכך מיראתו כי בקצה המדבר אשר באים ליכנס בו הוא מקום נחשים כקורות בית הבד ומדאגה מדבר זה משיבם אחור עד ישקיף וירא אולי ימצא דרך אחרת או יאמרו שעשה כן לבלתי יכנס במדבר מקום נחש שרף ועקרב אלא בכי טוב וממתין עד אור הבוקר או עד עת בא עמוד האש באופן שיחטאו להרהר אחר מאמר משה באו' להם שהוא ית' צוה לעשות כן להטעות את פרעה שיאמר נבוכים הם בארץ כו' ועד ראותם האמת יהרהרו ויאשמו ע " כ בא הכתוב והודיע כי לא היה להם מקום להרהר כאשר יבא בס " ד . וזה ענין הכתובים ויחנו באיתם בקצה המדבר אשר חניה זו היתה ע " פ ה' לשיהיה מקום להטעות את פרעה בשובם אחור ע " פ ה' כי יהיה פתחון פה לפרעה לאמר כי על היותם בקצה המדבר נזורו אחור מאימת נחשי המדבר ויאמר פרעה אלהים עזבום רדפו ותפשום וש " ת הלא נפיק מיניה חורבא כי יתן מורך בלב בני ישראל כאשר כתבנו . לז " א וה' כו' לומר כי מישראל שהרהרו לא היה פחד כי הלא וה' הולך לפניהם יומם כו' :
Exodus.13.20.2 ולבא אל הענין נשים לב אל או' לנחותם הדרך שהיה ראוי יאמר לנחותם בדרך אך ענין הכתוב . לומר כי אשר חנו בקצה המדבר ולא נכנסו בו ואדרבה שבו אחור לא מאימת נחש שרף הנמצאים בו השיבו רגליהם משם כי הלא וה' מאז הולך לפניהם יומם לא לבד להורות להם את הדרך ילכו בה כ " א להרים מכשול מדרכם לבער נחש שרף ועקרב ולישר אורחותם השפלה הגבה והגבוה השפל וזהו לנחותם הדרך כי הדרך ממש היתה מנחם ומיישיר וא " כ לא היה פחד מנחשי המדבר כי גם עד שם היה מיישר אורחותם מכל מכשול כן יעשה להבא וגם אין להרהר שהיה הדבר על כי בא השמש כי הלא ולילה בעמוד אש להאיר להם כ " כ בעצם ללכת יומם ולילה כלומר הלילה כיום ממש וע " כ הזכיר פה יומם להשוות לו הלילה כי בהליכת הלילה כיום יאיר שלא היה כעם רב אשר לפניהם פנס שלא יאיר בעצם רק לראשונים הקרובים אל הפנס רק היו כהולכים לאור היום שאור כלים שוה וזהו להאיר להם שהוא לכלם ללכת הלילה כיום שע " כ מזכיר מדת יום בלילה כאו' יומם ולילה וגם הסבה הג' איננה כי הנה לא ימיש כו' כמשז " ל ( שם ) כי טרם נסוע עמוד הענן היה בא עמוד האש וא " כ אין לומר שהיו ממתינים עד בואו ולמדו כן מהפסוק כי הנה היל " ל מלפני העם אך הוא לא ימוש עמוד הענן יומם עד שכבר עמוד האש לילה היה לפני העם ולכן אין להרהר שהיה הענין כ " א כמאמר משה מפיו יתברך ישובו ויחנו כו' ואמר פרעה כו' נבוכים הם כו' :
Exodus.14.3.1 ויאמר פרעה כו' . אמר כי בראותו כי נזורו אחור מהלך יום אחד יאמר פרעה בעד בני ישראל נבוכים הם בארץ כי שבו אחור והנה זו הוראה כי סגר עליהם המדבר כי קרבו נחשים ושרפי המדבר אל קצה המדבר אשר חנו שם ונסגר המדבר בעדם לבלתי יוכלו ליכנס בו וע " כ מפחדם נזורו אחר יהנה לו חכמי פרעה ועבדיו היו נגשים אל המון ישראל נדבר על לבם ראו כי הנה המדבר מלא נחש שרף ועקרב לפניכם מצד א' והים מצד אחר אנה אתם עולים שובו שובו ואטיבה לכם כי לא מלבכם היתה היציאה והנכם בסכנה מוקפים מד' פנות אולי מפחדם הרב כאשר יורה מה שצעקו וייראו מאד ירך לבבם וימשכו אחריו ע " כ אמר הוא יתב' וחזקתי את לב פרעה ורדף כו' בחמת כחו למען יתחזקו ישראל להתאמץ לבלתי תת לב לשוב אליו עוד כי יראו כי כלתה אליהם הרעה מאת פרעה וזהו וחזקתי כו' ורדף כו' :
Exodus.14.5.1 ויוגד למלך כו' . ראוי לשים לב . ( א ) או' כי ברח העם כי הלא לא ברח כי הוא בעצמו שלח' ואם הוא שלא היו דעתם לשוב מצרים אחרי לכתם דרך ג' ימים במדבר במה ידע שלא ישובו אחרי עברם במדבר דרך ג' ימים כי עדיין לא נכנסו בו . ( ב ) שהיות דעתם לבלתי שוב אליו עוד לא תקרא בריחה לומר כי ברח העם ומה גם לאו' בל' עבר . ( ג ) או' ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם כי אומר אל העם הוא מיותר והיה ראוי יאמר ויהפך לבב פרעה ועבדיו ויאמרו מה זאת עשינו כו' . ( ד ) או' מה זאת עשינו כי הנה בבלי דעת ידברו כי הלא לא מבחירתם שלחום כ " א בי' מכות גדולות ונאמנות ואיכה יאמרו מה זאת עשינו כו' ( ה ) או' ואת עמו לקח עמו ואו' אח " כ ויקח שש מאות כו' למה נאמר קיחה זו זה פעמים . ( ו ) באו' ויחזק ה' את לב פרעה למה לא אמר גם לב עמו כאו' למטה ואני הנני מחזק את לב מצרים כו' . ( ז ) או' ובני ישראל יוצאים ביד רמה כי זה היה ראוי ליכתב בעת הנסיעה פ' בא אל פרעה . ( ח ) או' ופרעה הקריב שהול " ל קרב וידוע משז " ל ( ש " ר פ' כ " א ) הקריב לבם של ישראל . ( ט ) או' וישאו בני ישראל את עיניהם כי או' וישאו כו' הוא מיותר והול " ל ויראו בני ישראל כו' . ( י ) או' המבלי אין קברים כו' כי אחר שצעקו אל ה' שהיא תפלה איך דברו סרה לו' המבלי כו' . ( יא ) או' המבלי אין קברים למה תפסו ל' זה ולא אמרו למה לקחתנו למות במדבר . ( יב ) או' מה זאת כו' כי הוא בכלל האמור וכן או' הלא זה הדבר כו' כי הכל בכלל הקודם וכן או' הלא טוב לנו כו' ממותנו מי לא ידע זה ( יג ) מה היה להם לדבר כדברי' הרעים הללו והלא המה נסעו ונכנסו בים עד חוטמם לקדש שם שמים ואיך יצדק זה עם זה . ומה גם למה שכתבנו מרז " ל ( ש " ר פ' כ " א ) הקריב לבם של ישראל לאביהם שבשמים איך קרבו לאביהם שבשמים אם דוברים סרה המבלי אין קברים כו' . ( יד ) איך לא קצף עליהם משה ואדרבה דבר על לבם ואמר אל תיראו התיצבו כו' וגם הוא יתברך לא הקפיד ואדרבה אמר למשה מה תצעק אלי כו' לו' כי אינך צריך להתפלל וגם לרז " ל ( שם ) אמרו שנטלו אומנות אבותיהם ויצעקו אל ה' והלא דברי צעקתם אינם כדברי אבותיהם . ( טו ) או' אל תראו כו' כי הלא בכלל או' התיצבו הוא שלא ייראו וא " כ או' אל תיראו הוא מיותר . ( טז ) או' כי אשר ראיתם כו' כי הם דברים יתרים ומשוללי טעם ומה ראוי יאמר כי לא תראו אותם עוד עד עולם :
Exodus.14.5.2 אמנם הנה כתבנו למעלה כי בראותם את ישראל שבים אחור מהלך יום א' יאמר פרעה סגר עליהם המדבר כי קרבו הנחשים אשר במדבר כקורת בית הבד אל קצה המדבר אשר היו חונים שם ועל כן ברחו משם ונזרו אחור ובזה יאמר ויוגד למלך מצרים כי ברח העם כלומר כי ברך העם מקצה המדבר וישב אחור מאימת נחש שרף ועקרב אשר במדבר אז ויהפך כו' והוא כי אמר פרעה הנה בב' דברים דברתי דופי נגד ה' . ( א ) באומרי לא אשלח והנה בכל התראות המכות היה הוא יתברך אומר שלח עמי ואם אינך משלח הנני מביא כו' . והיה נראה שלא היה עושה עיקר רק על ישראל לטובתם ולא על כבוד עצמו אך עתה כי ראה אותם בצרה בורחים מנחש המדבר ואיננו מושיעם אמר הנה יורה כי אין רצונו ית' אתם שאל " כ לא היה אחרי צאתם מניחם למקרה ופגע אך אין זה כי אם שגם כל מעשהו יתברך בכל המכות לא היה רק על דבר כבוד שמו יתברך אשר אמרתי מי ה' אשר אשמע בקולו ואשר אמר שלח עמי תואנה היה מבקש וע " כ אחר המכות שנעשה רצונו עזבם הוא יתברך וזהו ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם כי עד כה היה לבבם טוב אל העם והיו יראים מהם בחושבם כי עליהם עשה ה' את כל אשר עשה אך עתה נהפך לבבם אל העם להומם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל כי לא מאהבת ישראל היה עושה ולא היה או' שלח עמי רק תואנה וע " כ אלו שבנו עדיו יתברך לבקש מתחילה על דבר כבוד שמו היה מניחם לנו לעבדים כי הנה עתה שהכרנו כי אין לב ה' על טובת העם רק על דבר כבוד שמו אשר חילל פרעה באו' מי' ה' והלא טוב טוב היה ליכנע לה' לאמר לפניו חטאנו על דבר כבוד שמך כי אותה היה מבקש והיה מרפא משליחות ישראל ולא שלחנום מעבדנו וזה מה זאת עשינו כו' והנה כתבנו למעלה כי פרעה אמר קומו צאו מתוך כו' כדבריכם ללכת דרך ג' ימים ולשוב אחרי כן אך המון העם המצריים כ " כ היו נכוים בגחלת ישראל שהיו מתחזקים לשלחם לגמרי . כמאמר הכתוב ותחזק מצרים כו' למהר לשלחם מן הארץ וע " כ גם שנהפך לבו ועבדיו אל העם לא נהפך לבב המון המצריים ע " כ מה עשה ויאסור את רכבו הוא בעצמו ועי " כ ואת עמו לקח עמו כי מי ראה את המלך בעצמו אוסר רכבו ולא ימשך אחריו ויעשה כן גם הוא והוא ענין אבימלך באו' מה ראיתם עשיתי מהרו עשו כמוני ואחר שאת עמי לקח והמשיך עמו אז ויקח מתוכם שש מאות רכב בחור כו' ואז ויחזק ה' את לב פרעה כו' והוא כי אין ראוי יחזק ה' לבב אנוש לעבור רצונו ואחרי כן יענישנו . כי אם ישנה וישלש האיש בחטא תחלה מעצמו על כן המתין הוא יתברך עד יחטא פרעה תחלה במחשבה ובדבור ובמעשה ואחר כך יחזיק את לבו . והנה עד כה הצד השוה שבפרעה ועבדיו הוא שחטאו במחשבה ובדבור כי הנה נהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם שהוא במחשבה שבלבם וגם בדבור כי הנה ויאמרו מה זאת עשינו כו' אך במעשה חטא פרעה לבדו כי ויאסור את רכבו בעצמו אך לא עבדיו כי אם ע " י עבדיהם ע " כ את פרעה שחטא בעצמו בשלשתן ויחזק ה' את לב פרעה . אך לא את לב עבדיו כי לא חטאו עדין רק במחשבה ובדבור אבל כאשר וירדפו מצרים כו' שגם המצריים חטאו במעשה אז נאמר ואני הנני מחזק את לב מצרים כו' . והנה כמו זר נחשב הצער הגדול שנצטערו ישראל בראותם את מצרים נוסע אחריהם ואין נזק פרעה וחילו שטבעו בים סוף שוה כנגד צער ישראל . ע " כ יאמר אל תתמה על החפץ כי הנה ובני ישראל יוצאים ביד רמה והיא ענין משז " ל ( שם ) משל לבת מלכים שהיתה ביד לסטים וצעקה ושמע המלך והצילה מידם ובקש המלך להשיאה לעצמו והיה מבקש תדבר לו ולא היתה מדברת מה עשה המלך גירה בה את הלסטים מיד צעקה אל המלך ותדבר אליו ולקחה לו . כך המלך זה הקב " ה . בת מלכים אלו ישראל בני האבות שהיו ביד המצרים והוציאם הקב " ה ולא היו מתקרבים אליו ית' עד שגירה עליהם את המצריים :
Exodus.14.5.3 וכוונת עניינם הוא כי בצאת ישראל לא היה לישראל זכות זולתי היותם בני האבות כמשל בת מלכים אך הקב " ה שהיה מבקש להשיאם לו במתן תורה להיות לו לעם רצה יתעוררו לידבק אליו ית' להטיב להם והמה לא שת לב עד שפרעה קרב לבן לאביהן שבשמים ויצעקו אליו ויכנעו לו וידברו אליו . והנה ראוי לשית לב מה היתה רעתם שהוצרך פרעה להקריב לבם . ע " כ אחשוב כי זה כיון הכתוב באו' ובני ישראל יוצאים ביד רמה . כי היו יוצאים ברמות רוחא . בלתי נכנעים לפניו ית' מה ששנא ה' . כי לא יאהב כ " א לב נשבר ונדכה . ומה גם להיות מוכנים לקבל התורה שלא תחול על גסי הרוח . והיה כאלו ידם רמה . וע " כ גירה בם את הדוב וירדפו מצרים כו' לקרב לבם לאביהם שבשמים . והנה גם כי היו ישראל רואים את המצריים באים אחריהם לא אחזתם רעדה עצומה . כ " א בראות את מצרים נוסע הוא השר כמשז " ל נוסעים לא נאמר אלא נוסע . מלמד ששרו של מצרים מצרים שמו כו' וזה אחשוב כיון הכתוב . באומר ופרעה הקריב ולא אמר קרב . כי ברוב חכמות עשה ששרו יקרב להלחם בישראל . וז " א ופרעה הקריב את הזולת ומפני שלא היינו יודעים את מי הקריב לז " א וישאו בני ישראל את עיניהם והוא כי נשאום כלפי הרקיע באויר . ויראו והנה מצרים הוא השר נוסע אחריהם .
Exodus.14.5.4 ובזה מתפרש אשר אמר פרעה הקריב שהוא שהקריב את שרו . ואז בראות ישראל השר בתקפו ובגבורתו וחילו נוסע לקראתם . וייראו מאד כי אמרו בלבם הנה דרך המלך הקדוש ית' שברצותו להפיל איזו אומה מפיל את שרה תחלה כמד " א יפקוד ה' על צבא המרום כו' וא " כ לו חפץ ה' להפיל את המצריים למה לא הקדים להפיל את שרה תחלה . ואדרבה הוא מתאמץ בכל עוז נגדנו ע " כ וייראו מאד פן גם ה' נהפך להם לאויב . לכן ויצעקו בני ישראל אל ה' כי הלא שם זה הוא הפוקד את צבא המרום תחלה כד " א יפקוד ה' שהוא עצמו ית' . ע " כ צעקו אליו יעשה מעשהו להפיל את השר . ואז ויאמרו אל משה המבלי כו' והוא כי אמרו בלבם הנה ה' אתנו הולך לפנינו בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה איך השר ערב אל לבו לבא עלינו אך אין זה כ " א שבא בטענות נגדנו . וכן היה כמז " ל שתבע דין לפניו ית' . ואמר שיעמדו יחד הוא מצד עמו . ומיכאל בעד ישראל לפני ב " ד שלמעלה וטענותיו היו . ( א ) אמר הללו עע " ג והללו עע " ג . ( ב ) כי לא מלאו הימים . כ " א רד " ו מהד' מאות שנה . והן אמת כי לא דבר רק הוא מישראל לחשוב שתי כחות אלו אשר בהם יתאמץ . ומדאגה מדבר פן גם ה' קבל טענותיו . כי ע " כ לא הפילו ארצה אמריו ואמרו הנה אם מה שמתאזר נגדנו הוא על כי גם אנחנו עע " ג ואשמים כמצרים א " כ איפה המבלי כו' . לומר למה גרענו מהמתים בימי החשך על רשעתם כנודע מרבותינו ז " ל ( שם פ' כ' ) שלא נשארו רק א' מחמשה והמתים אז קברום ישראל בימי החשך . וזאת היתה תלונת ישראל למה גרענו מהם . כי הלא המה זכו בקבורה שמתו וקברנום . והמבלי אין קברים במצרים לקברנו כהם לקחתנו כו' ואם מה שבא נגדנו הוא על מספר השנים שחסרו מאתים שנה וקבלו טענתו . א " כ מה זאת עשית לנו כו' לומר היה לך להמתין עד תום הזמן . בימי בנינו או בני בנינו . אך מה זאת עשית לנו להוציאנו אנחנו מארץ מצרים . והיה ראוי בל נצא אנחנו . כ " א הדור שימלאו בו הד' מאות שנה . ואם נניח הנחה זו כי כן הוא כי לא מלאו הימים . ועל צרת השעבוד כי רע הוא המיר הוא ית' לכתנו בצער המדבר תחת שעבוד מצרים והלא זה הדבר אשר דברנו אליך כו' כי הלא טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר . ולמה ימיר מזה תחת עבוד את מצרים והלא טוב הוא ממותנו במדבר ואומרו לאמר הוא לומר גם שלא אמרנו בפירוש במצרים דברים אלו אמרנו דברים שענינם היה לאמר דברים אלו שהוא כמאמרם ז " ל ( שם פ' ט " ז ) שכשאמר להם משה במצרים החדש הזה אתם נגאלים אמרו לו איך אפשר ועדין נשאר לנו ק " ץ שנה שכוונו לאמר שע " כ טוב טוב הוא להמתין עד ימלאו הימים ולא לצאת מעתה . שאם לנכות צער הדרך בק " ץ שנות שעבוד . יצטרך יהיה צער ימים מועטים קרוב אל מיתה ז " א אשר דברנו אליך במצרים לאמר הלא וכו' ממותנו במדבר . מרוב הצער כמות או פן נקוץ בו ונתחטאו ונמות על יד ה' והשיב משה על האחת אל תיראו ועל השנית כי לא מלאו הימים התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה אתכם היום כי נשלם הזמן והיום . ושמא תאמרו אם כן איפה איך ראינו את השר ששמו מצרים נוסע אחרינו בתוקפו ולא פקד ה' אותו תחלה כדרכו יתברך לפקוד את צבא המרום תחלה אל תחושו כי אשר ראיתם את מצרים . הוא השר ששמו מצרים נוסע אחריכם אל תשימו לב . כי אין זה כ " א היום בלבד וריבה האת . את עמו אך לא תוסיפו לראותם אותו ואת עמו עד עולם . או יהיה נתינת טעם מה שראיתם את מצרים היום בכל תוקף . הטעם הוא כי לא תוסיפו לראותו עוד עד עולם שע " כ יצא בתוקף ההוא כי זה דרך כל דבר שסמוך לנפילתו מתגבר בכל עוז . אולי יוכל הועיל כן עשה השר הזה . בראותו כי כלתה אליהם הרעה . ולכן אל תיראו כי אם לכח אמיץ בא השר להלחם בכם . ה' ילחם לכם . ואם למשפט בטענות ואתם תחרישון כי הוא יתברך יענה כי יהיה הוא הדיין והבעל דין כאשר היה כמפורש במדרש ( שם פ' כ " א ) כי הוא יתברך בעצמו סתר כל טענותיו . או יאמר . כי הנה ישראל יראו פן מדת הדין תכנס בדבר וא " כ מי יעמוד ומה גם לרז " ל שאמרו על ויסע מלאך האלקים כו' כי כבר מדת הדין כמעט גזרה לאבדם לולא מדת רחמים עמדה להם . ויהפך ממלאך האלקים הוא מלאך הדין שהיה עליהם נוסע . ובא לאחריהם על המצריים ואפשר כי ישראל יראו מזה ויצעקו אל ה' הוא מדת רחמים תעמוד להם להשקיט את מדה " ד . וע " כ אח " כ להשיב משה על דבריהם . עזרם בתפלה ואמר ה' הוא מדת רחמים . יהי רצון ילחם לכם כדברי שאגתכם ולא שיהיה שבעוד שתרימו ידכם בתפלה וגבר ישראל וכאשר תניחו ידכם מלהתפלל יגברו הם . כ " א שה' ילחם לכם עם שאתם תחרישון :
Exodus.14.15.1 ויאמר ה' אל משה מה תצעק כו' . ראוי לשים לב איך יאמר מה תצעק . והוא לא היה צועק . ועוד אומרו דבר אל בני ישראל ויסעו יותר היה צודק יאמר דבר אל בני ישראל ולא ייראו . ואח " כ יצוה על הנסיעה ועוד אומרו ואתה הרם כו' כי מלת ואתה מיותרת . ועוד אומרו ואני הנני מחזק כי מלת ואני מיותרת . ועוד שהרי נתחזק לבו והיחל לרדוף ועוד באומרו ואכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו ובפרשיו איך יכובד בהם אם ימותו כלם וכן אומר וידעו מצרים כו' כי הנה בכלל אומר ואכבדה הוא שידעו כי הוא ה' ועוד למה לא רצה ית' יקרע הים עד יכנסו ישראל במים עד חוטמם :
Exodus.14.15.2 אמנם הנה כתבנו כי התחיל להתפלל משה . ואמר ה' ילחם לכם כו' אמר לו הוא יתברך מה תצעק ותתפלל . כי תורה שאין בבני זכות והם צריכין אל תפלתך ולא כן הוא כי הנה דבר אל בני ישראל דבור קל מאתך ויסעו בתוך הים טרם יבקע מרוב האמנה ובטחון וא " כ כדאי הוא זה ליעשות להם נס . ואתה הרם כו' והענין כמ " ש ז " ל בש " ר ( שיר פ' כ " א ) שאמר הוא ית' כי לבל יאמרו שאין כח במשה לעשות נסים כ " א במטה האלקים . על כן הרם והפרש את מטך ממך ונטה את ידך כי בידך בלבד יבקע הים :
Exodus.14.15.3 וראוי לשום לב אל הראותו יתברך גדולות משה . לעשות הנס בידו בלי מטה בנס זה מבזולתו . ונבא אל הענין . והוא בהזכיר ב' מאמרי רז " ל . ( א ) שאמרו המצריים הבא נתחכמה למושיען של ישראל . שהוא נשבע שלא יביא מבול לעולם והוא פורע מדה כנגד מדה לכן כל הבן הילוד היאורה נשליכהו אמר הקב " ה אני לא אבוא מבול אבל המה מעצמם יבואו אל המבול שיבואו אל תוך הים . ( ב ) ארז " ל כי אצטגניני פרעה אמרו שעתיד לילוד בן שיושיע את ישראל והוא לוקה במים . על כן למען יומת שם היה מצוה כך ועל כן ביום שהושם משה אל שפת היאור נתבטלה הגזרה שאמרו החרטומים אל פרעה כבר מושיען במים . והנה רצה הקב " ה להורות גדולתו יתברך והוא בג' בחינות . ( א ) כי המה רצו להטביע את ישראל במים עתה יראו כי ישראל יהיו במים וינצלו ( ב ) כי הם מעצמם יבאו אל המבול ויכנסו תוך המים . ( ג ) כי עיקר כונתם היתה להטביע את משה שילקה במים ונהפוך יהיה כי ע " י משה בלי מטה יבקע הים ויעברו ישראל והוא בידו גם כן יטה ידו וישובו המים על מצרים לטובעם :
Exodus.14.15.4 ובזה מצאנו טוב טעם אל הראותו ית' שלא ע " י המטה היה נעשה כ " א ע " י עצמו משא " כ בנסים זולת זה . אך הוא כי רצה ית' כי ידי משה שחשבו לטובעו המה יטביעו אותם . והנה הדבר הא' נוגע לישראל שינצלו במים . והב' אל משה שיהי' הוא המטביע אותם . והג' נוגע אליו ית' כי אמרו נתחכמה למושיען של ישראל . שנשבע שלא להביא מבול ועתה מבלי הביאו יתברך מבול ידונו במים כי המה יכנסו אל תוך המים :
Exodus.14.15.5 והנה לבוא שלשתן אל הפועל יש ג' עכובים ( א ) על הראשון כי אין זכות לישראל שיבקע להם הים ושינצלו כי לא היה ראויים כאשר היה מקטרג שרו של מצרים . ( ב ) כי אם משה יכה במטה על הים איך יוכר שאת מי שכיוונו להטביע במים הוא הטביע אותם הלא המטה הוא העושה . ( ג ) איך יהיה שהם יבואו מעצמם אל המבול כי האם שוטים או חמורים הם שלא יאמרו בלבם לא יבצר כי זה נס אלהי ישראל או מקרה אם הוא נס לא יעשה לטובת המצרים ואם מקרה לא יתמיד וע " כ אמר הוא ית' כל אחד משלשתנו צריך יעשה את שלו ישראל כדי שינצלו בתוך הים והם משוללי זכות צריך יורו האמנה ובטחון ויבואו אל תוך הים טרם יבקע וזהו דבר אל בני ישראל ויסעו . והוא מאמרם ז " ל ( שם פ' כ " ד ) כי קפצו שבט בנימין ובאו בים ובא נחשון וסיעתו וירגמו אותם באבנים עד שיצאו ונכנסו הם וקדשו את ה' . ואתה משה תעשה את שלך וז " א ואתה הרם את מטך . ומה גם בטעם שני גירש " ין כמרים קול ואומר ואתה משה מה תעשה להורות כי מה שחשבו לטובעך אדרבה אתה תטביעם לכן מה שתעשה אתה הוא להפריש ולסלק המטה ולנטות את ידך ממש ובקעהו אתה ואין רצוני תבקעהו אתה טרם יכנסו ישראל בים כ " א שויבואו בני ישראל אחר היותם בתוך הים ביבשה שהוא אחר קדשם את ה' יבאו ביבשה וטעם שני גירשי " ן שבמלת ואתה על כי על ידו נעשים שני דברים כאחד ( א ) סיוע לישראל שיבאו בתוך הים ביבשה . ( ב ) הטביע את המצריים ע " י נטות ידו שישובו המים על מצרים . ועל הנוגע אליו יתברך אמר ואני בטעם רבי " ע . כמרים קול ואומר ואני כלו' מה אעשה אני הנה אעשה את שלי והוא כי הנוגע אלי לעשות הוא גדול מכל זה שהם מעצמם יבאו אל המים והנה זה גדול ממציאות קריעת הים כי הנה חמורים ועיירים לא היו עושים כמעשיהם ליכנס אל תוך הים . כי הלא לא נראה כדבר הגדול ההוא ליעשות הים יבשה ומי בער לא יתן אל לבו לאמר אצבע אלהים הוא ואין ספק כי ה' פעל כל זאת לא לטובת פרעה ואם יעלה על רוחו כי מקרה היה ע " י רוח הקדים הנה המקרה לא יתמיד . וקל מהרה ישוב הים כשהיה על כן אמר הוא ית' ואני אעשה את שלי כ " א לא יכנסו נמצא הכל בטל אך אני אחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם בים מה שלא חשב אנוש ובזה ואכבדה לעיני כל העולם בפרעה כו' שהוא במה שאעשה בפרעה ובכל חילו כו' . כי יאמרו כל העולם כי בדבר אשר זדו באומרם שלא יביא מבול בו נדונו והוא מאמר יתרבו פירוש המתרגם וידעו מצרים הנשארים בעיר כי אני ה' בהכבדי כו' ובזה הורה הוא ית' ענותנותו כי עד כה עשה על הנוגע לישראל שאמר פרעה ואת ישראל לא אשלח ובאחרונה עשה על הנוגע אל עצמו ית' על או' מי ה' כו' כי עתה ידעו כי אני ה' . עוד יכווין באו' כי אני ה' והוא בשום לב איך אמר פרעה לא ידעתי את ה' והלא הודיעו יוסף באו' אלהים יענה את שלום פרעה נכון הדבר מאת האלהים אך הוא כי שם אלקים ידע אך שם ה' לא ידע . ובזה יאמר כי עתה על ידי זה הנעשה בשם ה' ידעו מצרים כי אני שהוא שם אלקים כנודע ליודעי חן הוא ה' כי שם ה' כלול בו הכל כי יראו בים דין ורחמים יחד וכן הודה פרעה ואמר מי כמוך באלים הן כחות הדין ה' כי גם שם ה' פועל דין בעצם וזהו וידעו כי אני ה' :
Exodus.14.19.1 ויסע מלאך האלהים כו' . ראוי לשים לב למה היתה זאת הנסיעה מלפנים לאחור . בין במלאך האלהים בין בעמוד הענן ועוד כי מלאך זה לא נזכר למעלה . שהיה הולך לפני מחנה ישראל שיאמר ההולך בה " א הידיעה ועוד כי מאליו יובן שבא בין מחנה מצרים כו' באו' מאחריהם ולמה חזר ואמר ויבא ועוד או' ויהי הענן והחשך בלי גיזרה ועוד או' ויאר את הלילה . שאם הוא שהיה החשך למצריים ויאר לישראל הול " ל לישראל ולא את הלילה ועוד על מה זה בא רוח הקדים ועוד או' וישם את הים כו' כ " א חוזר אל רוח הקדים הלא כמו זר נחשב שרוח הקדים ישים את הים לחרבה . ועוד שא " כ הול " ל ותשם כמ " ש רוח קדים עזה ולא אמר רוח קדים עז ועוד שלא יצדק ל' שימה במי שאין בו רוח חיים ועוד באומרו והמים להם חומה מה היתה חומתם על יד המים .
Exodus.14.19.2 אך הנה לא היה חפצו יתב' יעשה הנס רק באשמורת הבקר שהוא עת רצון והנה היה פחד פן ישלחו המצריים בעולתה ידיהם וילחמו בישראל טרם בא ישראל בים או טרם יכנס כל מחנה ישראל תוך הים כ " א היו לוחמים אתם ביבשה לא יבא אל הפועל בא המצרי' אל תוך הים . והנה מערב יום קרבו שתי המחנות זה לזה על כן מה עשה הוא יתברך מתחלת הלילה מעת בא עמוד האש לפני ישראל והסתלק עמוד הענן מיד ויסע מלאך האלהים כו' וזהו כי הנה נאמר וה' הולך לפניהם יומם וכו' וכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו והנה בית דינו הוא האלהים הרי כאלו האלהים נזכר ובאומר מלאך האלהים שהוא מלאך של האלהים הנזכר חוזרת ה " א הידיעה אל האלהים הנזכר . ואמר כי מלאך של האלהים הוא ובית דינו ההולך לפני מחנה ישראל נסע מאחריהם וכן ויסע עמוד הענן מפניהם כו' ולמה היו שתי נסיעות אלו הלא הוא מה שנסע עמוד הענן לאחריהם הלא הוא כי ויבא בין כו' ונצטרף עם חשך הלילה וזהו ויהי הענן והחשך ויחשוך כ " כ למצריים עד שויאר את הלילה והוא כי כל היושב בחשך יראה מה שבאור שכנגדו וכפי עביות החשך כן יאיר לו ביותר וזהו אומר שכ " כ היה הענן והחשך יחד עד שויאר למצריים את הלילה שכנגד פניהם מקום אור עמוד האש המורה לכל מחנה ישראל ומה שעשה מלאך האלהים בנוסעו לאחריהם הלא הוא כי לא קרב זה אל זה כל הלילה שהוא מחנה מצרים אל מחנה ישראל כי היה מלאך האלהים לשומר בנתים ולהורות שלא מפאת החשך לא קרבו זה אל זה אמש כי הלא ע " י הענן והחשך ויאר את הלילה אלא שע " י מלאך האלהים הוא מה שלא קרב מחנה זה אל זה כל הלילה כאמור :
Exodus.14.19.3 או יאמר ע " י עמוד ענן והחשך שהאיר את הלילה במקום ישראל וע " י מלאך האלהים שבין שני המחנות היה סיבה שלא קרב זה אל זה כל הלילה מחנה ישראל לא קרב אל מחנה מצרים כי להם היה אור ולמצריים חושך וענן ולא היו רואים במצריים כי אשר הוא באור אינו רואה מה שבחושך שלפניו וע " י מלאך האלהים המעכב לא קרבו המצריים לישראל . וזהו ולא קרב זה אל זה כל הלילה שהוא ע " י שתי הנסיעות הנזכרות וזה היה כל הלילה כי לא היה רצונו ית' לתת בלבם ירדפו אחר בני ישראל כ " א שיבאו בני ישראל כלם בתוך הים לגמרי שהיה באשמורת הבקר אך בעוד שהיו נכנסים במים ויט משה את ידו על הים ולהשגיא לגוים שיחשבו כי בטבע היה יבושת המים על יד רוח הקדים ולא ע " י ה' אלהי ישראל נגד המצריים ע " כ ויולך ה' את הים ברוח כו' ושמא תאמרו ומה בצע כי הלא יטעו ג " כ ישראל שיחשבו כי הרוח הוא העושה לז " א אין פחד מזה כי הלא האמת הוא כי וישם ה' הנזכר את הים לחרבה אשר צודק בו שימה מה שאין כן הרוח שאין בו בחירה ולא רוח חיים לומר בו וישם את הים לחרבה והראיה כי הנה ויבקעו המים שהיא כל מימות שבעולם ממה שלא נאמר ויבקע הים ואלו היה מרוח הקדים למה נבקעו שאר מימות :
Exodus.14.19.4 או תהיה הראיה בדרך אחרת שלא כדעת המתרגם במגילת שיר השירים שלא יבשה מתחלה קרקע הים אך אחשוב כיוון הכתוב לומר וישם לפי אמת ה' הנז' את הים לחרבה הוא קרקע הים ואח " כ ויבקעו המים נמצא כי ויבאו בני ישראל אשר בתוך הים ביבש' כי ישראל שהיו בתוך הים עד חוטמם כשבקעו המים היו באים ביבשה שהיה קרקע הים יבש וכן נראה מדברי רז " ל שהקרקע ג " כ נתייבש שלא אמרו על וימרו על ים בים סוף על שלא ניגב הקרקע כמתרגם של שה " ש כ " א על אומרם המבלי אין קברים כו' וגם בתרגום אונקלוס לא רמז הדבר ההוא כלל ואלו הרוח קדים היה הבוקע הים לא היה מייבש הקרקע כמו רגע . אך אין זה כ " א מאת ה' ולא דבר טבעי . ועוד ראיה כי הנה המים להם חומה כי היו המים משני צדיהם בצמצום שהיתה היבשה כשעור מחנה ישראל כ " כ בצמצום שהיו להם חומה מימינם ומשמאלם לבל יתפשטו המצרים משני צדיהם מזה ומזה וילחמו בהם טרם ישובו המים על מצרים כי לא היה עמוד הענן ומלאך האלהים לישראל למשמרת אלא מאחריהם ואין זה נעשה ע " י נשיבת הרוח וכאשר נכנסו כל ישראל בים אז וירדפו מצרים ויבאו אחריהם מה שאין כן מתחלה עם היותם קרובים כי לא נתנם ה' כמדובר לרדוף וליקרב לישראל עד יבואו כל ישראל בים כי הוא ית' היה שומר ישראל בל יצרו לאחד מהם רק יכנסו אחריהם כדי להביא עליהם את הים וכן מורה בפירוש כי אומרו וישם חוזר אל השם הנזכר ולא אל הרוח שאם כן הוי ליה למימר ותשם מלבד טבע שומה שאין בבלתי בעל רוח חיים ולבל ימלט להם פליט המתין הוא ית' עד יהיו כל סוס פרעה כו' אל תוך הים ואז ויהי באשמורת הבקר כו' :
Exodus.14.19.5 ובמדרש ש " ר ( פ' כ " א ) כיון שהלך משה לקרוע את הים לא קבל עליו להקרע אמר לו הים מפניך איני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה נבראת בששי כיון ששמע משה כך הלך ואמר להקב " ה אין הים רוצה להקרע מה עשה הקב " ה נתן ימינו ע " י ימינו של משה שנאמר מוליך לימין משה כו' מיד ראה הקב " ה וברח שנאמר הים ראה וינוס מה ראה אלא שראה הקב " ה שנתן יד ימינו על יד משה ולא יכול לעכב אלא ברח מיד אמר לו משה מפני מה אתה בורח אמר לו הים מפני אלהי יעקב מפני יראתו של הקב " ה מיד כיון שהרים משה את ידו על הים נבקע שנאמר ויבקעו המים אינו אומר ויבקע הים אלא ויבקעו המים מלמד שכל המום שהיו בכל המעיינות ובורות ובכל מקום נבקעו שנאמר ויבקעו המים וכן בשעה שחזרו חזרו כל המים שכן הוא אומר וישובו המים וכל הנסים הללו נעשו על ידי משה שנאמר ויט משה את ידו על הים לפיכך הקב " ה משבחו שנאמר ויזכור ימות עולם משה עמו וכתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו עכל " ה :
Exodus.14.19.6 והנה ראוי להעיר בו . ( א ) מי אמר לו שהיה סירב במאמר משה . ( ב ) כי הלא ארז " ל ( ב " ר פ " ה ) כי תנאי התנה הקב " ה עם הים מאז נברא שיבקע לפני ישראל והאם שכח שר הים מה שהתנה הוא ית' עמו . ( ג ) אומ' מפניך איני נקרע כו' כי הלא אחרי בואו בשליחותו ית' לא תתייחס הקריעה כ " א מלפניו יתברך ולא מלפני משה . ( ד ) כי כאשר היאור בהתהפכו לדם וכן כל מכה ומכה שהביא הקב " ה על המצרים במצרים לא עיכב שום דבר הנוגע אל המכה ההיא מלעכב טבעו על יד אהרן או משה מה נשתנה הים לעכב . ( ה ) למה לא חרה אף ה' בשרו של ים המסרב על תנאו שהתנה עמו כי אם ששם ימינו בימין משה . ( ו ) מה ענין שימת ימינו יתברך בימין משה ולא אמר שרתה שכינה על משה או על ימין משה : ( ז ) אומרו ברת כי מהראוי יאמר ראה את הקדוש ב " ה כו' ומיד נבקע מפניו כי מה זו בריחה . ( ח ) מה זו שאלת משה מפני מה אתה בורח האם לא ידע כי שמע ה' וישת יד ימינו על ימינו . ( ט ) תשובתו אליו באומרו מפני אלוה יעקב למה ייחס הדבר אל היותו ית' אלוה יעקב מיתר האבות . ( י ) אומרו כיון שהרים משה ידו על הים נבקע מה צורך אל הרמת יד הרי אמר כי ראה את הקב " ה בימין משה ובורח . ( יא ) מה זו ראיה שאומר ממה שאינו אומר ויבקע הים אלא ויבקעו המים איך מזה יובן כי בהרים משה את ידו נבקע כי גם אם היה אומר ויבקע הים היה מלמד שעל יד משה נבקע ואם הוא על שאחר אומרו ויט משה את ידו מפסיק בענין הרוח קדים שהוליך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה א " כ גם עתה לא ילמד מהכתוב ואם כוונתו לפרש הכתוב אין פה מקומו ומה גם טרם כלות הענין שהוא בו . ( יב ) אומרו וכן בשעה שחזרו חזרו כל הימים כו' . מי לא ידע שאם כל המימות נבקעו שכלן חזרו ( יג ) כי הנה מהפסוק שהביא יראה ההיפך שהוא וישובו המים על מצרים וא " כ אמור מעתה כי מימי הים הרבים על מצרים הם אשר שבו ולא אשר לא שבו עליהם כי לא עליהם שבו מימי בורות ומעינות . ( יד ) או' וכל הנסים האלו נעשו ע " י משה שהוא דבר משולל קשר ונאמר לבלי צורך ולא עוד אלא שאומר כל הנסים האלו והכל נס אחד . ( טו ) אומרו לפיכך הקב " ה משבחו מה זו נפקותא שלא יראה הרואה אותה מתוך פשט אמרי התורה :
Exodus.14.19.7 אמנם לבא אל הענין נקדים משז " ל בש " ר ( פ' כ " א ) האומרים בפסוק הרם את מטך ונטה את ידך שאמר לו הקב " ה הנה לא תהיה תפארתך שע " י המטה תקרע את הים כי אם בידך החומרית תטה אותה על הים ובקעהו . וזהו הרם את מטך הרם והפרש אותו ונטה את ידך והן זאת שורש אשר יסוב בו כל ענין המאמר כי ע " פ הקדמה זו מצא תשובה אל אשר קשה לו בכתובים והוא כי הנה דוד המלך ברוח קדשו אמר הים ראה וינוס והלא אשר יבין איש לאשורו הוא כי כי הניסה ההיא היא קריעת הים כי המים נסו פנימה וישאר הים יבשה :
Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source .