← All works
Alshekh on Torah Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections
Single column Two columns
Exodus.14.19.8 והנה א " כ יראה כי לא על יד משה נעשה קריעת הים כ " א ע " י מה שראה את הקב " ה כי הלא כה דברו באמרו מה לך הים כי תנוס מלפני אלוה יעקב . והנה מדברי התורה יראה שע " י הרוח קדים נבקע כי אחרי שויט משה את ידו הוא אומר ויולך ה' את הים ברוח קדים כו' וישם את הים לחרבה אך מן הנביאים נראה שעל יד משה נבקע שנאמר מוליך לימין משה כו' בוקע מים מפניהם שנראה כמשבח את משה . ואיך ישבחנו במה שהוא ית' עשה לזה בא ויאמר כיון שהלך משה לקרוע את הים שהוא לקורעו בעצמו שהוא בידו בלי נטיית מטה ע " כ אמר לו הים מפניך איני נקרע כי גם שתנאי היה במעשה בראשית הוא להקרע מפניו יתברך בלכתו לפני ישראל . אך לא מפניך בנטות ידך החומרית שאני קדמתי לחומר שממנו נתהוית ע " כ נתן יתב' ימינו על ימינו של משה ולא רצה לומר לו יקח המטה שהרי הבטיחו יקרע על יד משה אך מה עשה למען יראה שר הים ויכיר מעלת משה נתן ימינו על ימינו של משה הוא ביד אשר יטה משה על הים הוא ימינו ואמר ימין ה' למה שקריעת הים נעשה על יד מדת ימין כמ " ש ימינך ה' כו' שנאמר מוליך לימין משה זרוע תפארתו וסמיך ליה בוקע מים מפניהם ועל כן ברח הים הוא השר ממוראו יתב' מסתלק ממקום אשר שם משה המניח את הים ברשותו ליבקע מפניו כי ראה כי ידו של משה חשובה עד גדר חול עליה ימין ה' וזהו או' ולא יכול לעכב אלא מיד ברח כלומר כי הבריחה היא סלוק כאומר איני מעכב שאל " כ אנה יברח ממנו ית' ומרוחו . ולפי זה אומרו ראה וינוס אינו מציאות קריעת הים כ " א ניסת השר תחלה אך הבקיעה היה על ידי משה . ושמא תאמר טוב טוב היה לפרש אומרו וינוס על קריעת הים מלפרש על השר שהרי התורה מסייעת לזה שבאומרו ויט משה את מטהו לא נאמר ויבקע הים אלא הפסיק בנתים ואחר כך הוא אומר ויבקעו המים ונפרש שהוא על יד ה' הנזכר כאומר ויולך ה' כו' ואמר כי השם הנזכר וישם את הים לחרבה ולא הרוח קדים ויבקעו המים והוא מה שעל יד אלוה יעקב שהים ראה ונס ויקרע לז " א א " ל משה כו' כלומר על פי פירוש זה יתיישב מה זו שאלה מה לך הים כי תנוס שהוא כי אמר לו משה מפני מה אתה בורח אך אם היתה הניסה הוא הקריעה אדרבה עיקר התמיהה היה על מה שלא נקרע עד כה לקיים תנאו ומה שישאל הוא כי להיותו מלובש בחומר לא ראו עיניו ימין ה' כאשר ראה שר הים כי רוחני היא ועל שלא ראה חידוש תמה ואמר מפני מה אתה בורח אז גלה לו שהוא מפני כו' :
Exodus.14.19.9 או יאמר מפני מה אתה בורח כי אין עליך אשם כי לא ראית את הקב " ה עד כה והשיב מפני אלוה יעקב היה לי לשית לב כי גם שב " ו אתה לא יפלא היות ה' אתך כאשר היה ביעקב שבחייו קראו אל והוא מאמר הכתוב ( בראשית ל " ג ) ויקרא לו אל כו' או מפני אלוה יעקב שבלי מטה האלהים ובלי היות ימינו יתב' על ימינו נקרע לו הירדן כמשז " ל ( ב " ר פ' ע " י ) על כי במקלי עברתי את הירדן הזה והיה לי לעשות כן מפניך וירא אני פן יאשימני אלוה יעקב :
Exodus.14.19.10 או יאמר מפני מה אתה בורח כו' כלומר אנה מפניו תברח . וזהו מפני מה כלומר האם מפני מי שתוכל לברוח מפניו והשיב איני בורח מפניו כי אם מפני יראתו כלו' שאני עושה כחרד מפני היראה לא כבורח ממנו ולזה שינה לכנות הדבר אל היראה ולא אל עצמו שלא אמר מפני הקדוש ב " ה אלא מפני יראתו של הקדוש ברוך הוא ואחרי אומרו כל הענין אשר איננו מתיישב אם לא על ידי הקדמתנו שלא ע " י המטה היה הדבר כי אם בידו ממש עתה גלה הענין הרי דחה מה שהיה נראה מן הכתובים שע " י הקב " ה נקרע הים ופירש כי הניסה היא בריחת השר . נשארו עתה שני פירושים או שהיה על ידי רוח קדים כפשט התורה או על ידי משה כנראה מהנביא אמר הפירוש האמיתי היא כי מיד כשהרים משה את ידו נבקע ושמא תאמר זה אי אפשר שהרי אחר שהרים ידו אומר ויולך ה' את הים ברוח קדים כו' וישם את הים לחרבה כו' יורה שרוח הקדים החריבה הים לז " א שנאמר ויבקעו המים כלומר כי הלא בכלל אומרו וישם את הים לחרבה הוא שנבקעו המים ולמה נאמר אלא שחוזר אל מה שאמר ויט משה את ידו . ושעור הכתוב ויט משה את ידו שהוא שעי " כ נבקע כמאמרו יתברך נטה את ידך כו' ובקעהו ואח " כ ויולך ה' את הים ברוח קדים כו' שיחשבו מצרים שהוא המייבש הים ולא כן הוא כי וישם ה' הנזכר את הים לחרבה . ושמא תאמר הרי נעשה כבר על יד משה . לז " א ויבקעו המים לו' כי מה שנעשה על יד משה לא היה כי אם מציאות בקוע שיבקעו בלבד אך אח " כ ויולך ה' את הים כו' וישם כו' . ושמא תאמר למה היפך הסדר והל " ל ויט משה את ידו על הים ויבקעו המים ויולך ה' כו' . לז " א ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות כו' כלומר שלהיות שבאומרו ויבקעו המים מדבר גם על שאר מימות . ע " כ השלים כל מה שמדבר על הים בלבד ואח " כ דבר על מה שכולל גם שאר מימות :
Exodus.14.19.11 או בא להביא עוד ראיה שנית אל מה שאמר שאין הרוח קדים סבת קריעת הים ואמר ויבקע הים אינו אומר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות כו' הרי הכרח גמור שלא רוח הקדים קרע הים . שלו יונח היה בו כח ליבש היינו הים שנשבה בו אך מעין ובור ומקוה מים אשר לא היה שם רוח למה נבקעו כי אין רוח הקדים מיבש שאר המעיינות ותהומות ובזה לא היה להם לישראל מקום לטעות וז " א כיון כו' אינו אומר ויבקע הים אלא ויבקעו המים שזאת היא ג " כ ראיה כמדובר . ועתה הוקשה לו כי איך יתכן שאומרו ויבקעו המים חוזר אל כל מימות שבעולם כי הלא אחרי כן הוא אומר וישובו המים על מצרים ואם אומרו ויבקעו המים הם כל מימות שבעולם א " כ גם אומרו וישובו המים יחזור אל כל מימות שבעולם ואיך שבו על מצרים אלא שודאי שהוא על מימי הים וא " כ גם אומר ויבקעו המים יהיו מימי הים . לז " א לעולם שאומרו ויבקעו הוא על שאר מימות ואל יקשה בעיניך מה שאומר על מצרים כי מי מעיינות ובורות לא שבו על מצרים כי הלא וכן הוא אומר וישובו המים והוא הפסוק השני שאומר וישובו המים ויכסו כו' שלא נאמר בו על מצרים שאומר וישובו המים כלם ומכללם ויכסו כו' . וזה יורה על פירוש הקודם ועדיין אין ראיה עצמיית שקריעת הים היתה על יד משה רק ע " י הקב " ה ולא ע " י רוח קדים כי וישם את הים לחרבה חוזר אל השם הנזכר והוא כפשוטו של מזמור . וראיה אל פירוש זה כי הלא גם אל היות שאר מימות ע " י משה יפלא שיבקעו על ידו גם מימות שלא שלח ידו בהם לז " א דע כי כל הנסים האלו היו ע " י משה אפילו בשאר מימות שנאמר ויט משה את ידו על הים והוא כי בים לא נאמר אלא על הים שגם על מי שהוא על הים הוא שר ושליט אשר כל מימות שבעולם תחתיו ועתה אגלה לך מי הכריחני בעצם אל פירוש זה הלא הוא כי לפיכך הקב " ה משבחו על הדבר הוי אומר כי הכל נעשה על ידו וזהו אומרו לפיכך הקב " ה משבחו שנאמר ויזכור כו' וכתיב כו' . ולא יתכן כל השבח הזה אם לא נעשה על ידו כי אם השבת המים בלבד :
Exodus.14.19.12 עוד מעין מדרש הנז' אמרו ז " ל במכילתא . וז " ל ויט משה את ידו התחיל הים עומד כנגדו אמר לו בשם הקב " ה ולא קבל עליו הראהו את המטה ולא קבל עליו משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר את הפנימית ובא הלוקח ליכנס בתוכו ולא הניחו השומר א " ל בשם המלך ולא קבל עליו הראהו הטבעת ולא קבל עד שהתחיל המלך מנהג ובא כיון שראה השומר את המלך שנהג ובא התחיל לברוח א " ל הלוקח כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת ועכשיו למה אתה בורח כן אמר משה בשם המלך ולא קבל הראהו המטה ולא קבל עד שנגלה עליו הקב " ה בכבודו כיון שנגלה עליו בכבודו התחיל הים לברוח א " ל כל היום הייתי אומר לך בשם הקב " ה ולא קבלת עליך ועכשיו למה אתה בורח אמר לו לא מפניך אני בורח בן עמרם אלא מפני אדון כל הארץ עכל " ה :
Exodus.14.19.13 וראוי לשית לב לא ימנע או שר הים ידע כי מה' היה הדבר או לא ידע אם ידע למה סירב ואם לא ידע ממה ברח . ועוד למה עמד נגדו מה שלא עשה שום דבר מאשר נעשה נס על ידו . ועוד למה לא עשה משה כן כאשר צוהו ה' לנטות במטה כמ " ש הרם את מטך כו' רק אמר בשם ה' . ולא עוד אלא שהראהו המטה ולא כאשר נצטווה לנטותו על הים ולא יהיה כמבקש מהים כ " א יכה בו . ועוד מה צורך אל המשל ועוד שאין המשל דומה אל הנמשל ומה ענין הגנות כי אין בנמשל אפילו מעין גנה אחת ומה גם שנים ובאומרו במשל ובנמשל שאמר הלוקח או מרע " ה כל היום הייתי אומר כו' מה זו שאלה הלא למען המלך הוא עושה וגם אומרו בכבודו כי ודאי כשנגלה ה' הוא בכבודו . ועוד כי אין מכל זה בכתוב כלום ואין המאמר מדבר בכתוב דבר ותופס בו כאלו בא לבארו . ועוד אומרו לא מפניך בן עמרם ידוע הוא כי לא מפניו הוא עושה ולמה הוצרך לאומרו :
Exodus.14.19.14 אך לבא אל הענין נקדים מז " ל בב " ר אשר זכרנוהו למעלה כי אמר לו הקב " ה למשה לא תהיה תפארתך להכות במטה על הים ויבקע . רק הרם והפרש את מטך ונטה את ידך :
Exodus.14.19.15 ונבא אל הענין והנה כי הנה הוקשה לו בכתוב . ( א ) אומ' ויט בוי " ו כאלו מוסיף על מה שקדם . וגם אומרו את ידו מה ריבה האת . ועוד שהרי נאמר הים ראה וינוס שנראה שלא הוצרך נטיית ידו של משה ואיך יאמר פה ויט משה את ידו ויולך כו' ע " כ אמר התחיל כו' :
Exodus.14.19.16 והוא כי הנה משה לא נטה את מטהו כי כן צוהו ית' יטה ידו וטרם יטה ידו לא הספיק לנטותה עד שמיד התחיל שר הים לעמוד נגדו שלא ראה מטה בידו להכות בו וע " כ אמר לו כי ה' שלחו יעשה בידו ולא קבל שר הים אז הראהו את המטה ולא נטה אותו מהטעם הנזכר וע " כ לא קבל ושני הדברים ריבה הכתוב ( א ) באומרו ויט . ( והב' ) באומרו את עד שאח " כ נטה ידו ושמא תאמר מה זה היה לים שלא קבל מאמר משה בשם הקב " ה גם בלי הכאת מטה לזה משלו משל אחד והוא כי הוא מחלוקת ר " ע ורבנן ( ב " ב דף ס " ד ) במוכר בור ודות והוא הדין במוכר הבית הפנימית לבד אם צריך לקנות לו דרך ליכנס בו . וגם דק " ל כר' עקיבא דאין צריך לקנות הנה זה היה ההפרש בין שר הים למשה כי לשר הים נראה לו שאם הקב " ה מכר הפנימית לישראל היא ארץ ישראל אין להם דרך בחיצון היא הים וע " כ לא קבל עד שראה הקב " ה וכל זה על בלי הכותו במטה כי בו יכנע ולא ישים לב אל שום טענה :
Exodus.14.19.17 או יהיה באשר נעיר כי הלא תנאי התנה הקב " ה עם הים שיקרע בפני ישראל מאז נברא העולם וא " כ איך היה לו מקום למאן ויתכן כי להשיב על זה הובא המשל והוא כאשר נעיר בפסוק ולא נחם כו' כי אמר אלהים פן כו' ותיפוק ליה שעשה כן כדי לטובעם בים סוף אשר לא היה כן אם ילכו דרך ארץ פלשתים . אך הוא כי אשר עשה הקב " ה בים סוף החיצון במזרחה של מצרים היה עושה בים פלשתים במערבה הוא הים הפנימי בדרך א " י כנודע כי ב' ימים יש בסביבות מצרים . ( א ) חוצה במזרח הוא ים סוף . וא' במערבה הוא ים פלשתים פנימה בצד א " י והנה שר הים ראה והנה דרך לעבור גאולים לא " י הוא הים פלשתים הוא הגן הפנימי ואותו מכר ה' לישראל מאז התנה במעשה בראשית כי היא דרך ישרה וקרובה לבא לארץ ישראל ולא החיצון הוא ים סוף וכן היה לולא שויסב אלהים את כו' כי אמר אלהים פן ינחם העם כו' . ועל כן מיאן השומר הוא השר וגם שהראהו המטה אמר כי אולי אשר ניתן לו היה בעד הפנימי כענין השומר במשל בראותו הטבעת שחשבו שניתן לו הוא בעד הפנימי וכאשר במשל בראות השומר את המלך מרחוק טרם יראנו הלוקח בוש ויברח כן בנמשל וכאשר אמר שתחלה הראה לו המטה טרם יטה ידו נתיישב אומרו ויט משה את ידו כי הוי " ו תורה שעשה תחלה דבר אחר על אומרו בשם הקב " ה רבוי האת על הראותו המטה ואמר עד שנגלה עליו הקב " ה כו' כמ " ש ז " ל ( ש " ר פ' כ " א ) על אומרו מוליך לימין משה כו' שבנטות משה את ידו הוא ימינו בודאי שרתה שכינה על ידו ועל ידי כך הים ראה וינוס וז " א פה שנגלה עליו ה' ואמר בכבודו הוא בא שלא היה באופן יגלה לעיני משה אשר עיני בשר לו רק בכבודו דרך נסתר שלא הכיר בו כ " א השר הרוחני שהרי שאל הראני נא את כבודך ולא הודה לו הוא יתברך ואז ברח ובכן ענה משה ואמר כל היום הייתי אומר בשם הקב " ה ולא קבלת ועכשו ברחת אז אמר לו לא מפניך בן עמרם כי אם מפני אדון כל הארץ כלומר שלהיותו אדון כל הארץ הודתי לו כי מה לי היות בים פלשתים או בים סוף כי הכל שלו כי אדון הכל הוא ואחר כן נטה משה ידו ויבקע הים :
Exodus.14.24.1 ויהי באשמורת כו' . ארז " ל שכל השקפה לרעה ומה שנאמר השקיפה ממעון קדשך כו' ובירך כו' היא כי אפילו במדת הרוגז ייטיב להם . ובזה יאמר ראה גם עתה כי במה שהטיב לישראל . הרע למצרים כי הנה ע " י עמוד אש וענן היה מטיב להם לישראל ועתה וישקף ה' למצרים השקפה לרעה בהם וז " א בעמוד אש וענן ויהם כו' . והוא כי ע " י עמוד האש ויסר את אופן מרכבותיו כי שרפם אשו הגדולה . ובעמוד הענן לחלח קרקע הים שתחתיהם אחר היותו יבש בעבור בו ישראל . ועי " כ וינהגהו בכבדות ואז ויאמר מצרים אנוסה כו' . והנה או' נלחם להם במצרים יקשה כי לא במצרים היו כ " א בים :
Exodus.14.24.2 אך הנה כתבנו למעלה בפסוק מה זאת עשינו כו' שאמר פרעה עד כה חשבנו כי כל אשר הכה ה' במצרים היה בעבור ישראל ולא על דבר כבוד שמו . אך עתה שהניחם נבוכים בארץ יורה כי תואנה היתה אומרו שלח עמי כי לא עליהם היה כעסו רק על דברת מי ה' אשר אשמע בקולו אשר דברתי ועל כן מלאו לבו לרדוף אחרי בני ישראל כמו שכתבנו על פסוק ויהפך לבב פרעה ועבדיו כו' . אך עתה בראותו כי ויסר את אופן מרכבותיו וכו' אז נהפך אל הקודם ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל עצמם כי עתה נתאמת כי ה' נלחם היה להם במצרים בעשר מכות הפך אשר חשבנו כי אשר נלחם במצרים לא להם היה רק על דבר כבוד שמו :
Exodus.14.24.3 או יאמר בשום לב אל אומרו ויאמר מצרים אנוסה בלשון יחיד . וכן באומרו אופן מרכבותיו ולא אמר את אופני מרכבותיו והוא כמז " ל ( שם ) למעלה על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם שר של מצרים מצרים שמו וראו אותו בתקפו בא לקראתם לישע את עמו וכתבנו שצעקו אל ה' הפוקד על צבא המרום במרום יפילהו ויכשול עוזר ויפול עוזר :
Exodus.14.24.4 ובזה יאמר כי כן עשה הוא יתברך כי הנה היחל ויסר את אופן מרכבותיו הוא השר שעליו יסובבו ויתנהגו כל מרכבותיו . ועכ " ז עדין לא נפל לגמרי כ " א שוינהגהו באופן הנזכר הוא השר את עמו . אך בכבדות בלי כח ושפע אלהי ואז ויאמר מצרים הוא השר ששמו מצרים אנוסה מפני ישראל כי הנה ה' נלחם להם לא בעם בלבד כ " א במצרים הוא השר ששמו כך ואחר שהיחל הוא ית' להסיר שררתו חזר והפילו כמ " ש ז " ל ( שם פ' כ " ב ) וירא ישראל את מצרים מת מתים לא נאמר אלא מת הוא שרו של מצרים שמצרים שמו . וזהו יאמר מעתה ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים וישובו המים על מצרים שהוא על השר ששמו מצרים כאשר היה כי וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ואח " כ על רכבו ועל פרשיו :
Exodus.14.24.5 גם כיוון שאמר לו הוא ית' נטה את ידך על הים ועם היות שמשה לא היה נוטה ידו על מקום הים שמצריים שם רק על מקום שהיו בו ישראל כי הוא היה יוצא לפניהם ועכ " ז לא ישובו המים אל המקום שתטה ידך רק על מצרים :
Exodus.14.27.1 ויט כו' וישב הים כו' . הנה אם אומרו לאיתנו הוא שחוזק המים שב למקומו . איך היו מצרים נסים לקראתו ונהפוך הוא וכמז " ל ( ש " ר דף ז' ) על פסוק לסוסתי ברכבי פרעה כי היו גלי הים נדמים לסוסיא נקבה בפני כל אחד מסוסי מצרים הנזכרים והיו מדלגים על גל המים היה מתיישב קצת . אך לא מצרים היו העושים כ " א הסוסים . ועוד שאחר שוב לאיתנו שהוא שוב המים למה חוזר ואומר וינער כו' . וגם אחר שניער אותם בים למה חוזר ואומר וישובו המים ויכסו כו' . ועוד אומרו לכל חיל פרעה כי למ " ד שבמלת לכל מיותרת ובלי הבנה . ועוד אומרו ובנ " י הלכו ביבשה כו' הרי נאמר למעלה :
Exodus.14.27.2 ויתכן יאמר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו הוא רוח הקדים עזה להורות הוא ית' לעיני הכל כי לא רוח הקדים היה הקורע ומייבש הים כאשר חשבו מצרים טרם יכנסו כי הלא יראו כי באותו הרוח עצמו ישובו המים . והנה מצרים אשר היו משוקעים בטיט כאשר כתבנו על וינהגהו בכבדות שעמוד ענן לחלח הטיט תחתם בראותם עתה הרוח קדים בא אל הים היו חוזרים אחור אל היבשה ממקום שבאו לקראת הקדים באומרם כי מדי עברו משפת הים עד מקומם ייבש קרקע הים ויוכלו לנוס ולצאת חוצה כאשר בתחלה לפי דעתם שרוח הקדים היה מייבש הים ע " כ מה עשה הוא ית' בהיותם נסים חוצה לצאת מתחום הים טבעם ע " י אותו הרוח אל תוך הים בל ימצא אחד מהם משפת הים וחוצה בשוב המים על מצרים ולא ימלט איש מהם וע " י כן וישובו המים ויכסו באופן שלא נשאר בהם עד אחד משא " כ אם לא היה מנערם הוא ית' אל תוך הים שהיה גם להם נס וממלט את נפשו . ולהיות כי פרעה נשאר כקבלת רז " ל ( ש " ר פ' כ " א ) ע " כ אמר לכל חיל פרעה לומר שמה ששבו המים ויכסו את הרכב כו' . לא שבו בשביל הכל רק לכל חיל פרעה שהוא בשביל כל חיל פרעה . אך לא גם לפרעה עצמו כי הוא נשאר והוא אומרו עד אחד כמשז " ל עד ולא עד בכלל ולבל יאמר איש א " כ איפה מה בין פרעה לבני ישראל כי כהם כפרעה נעשה נס והוא רשע למות ולמה ישוה אותו להם הוא יתברך לז " א ובני ישראל הלכו ביבשה כו' . לומר אל תשוה האחד הנזכר לבני ישראל כי הלא ובני ישראל בלבד הלכו ביבשה בתוך הים כשהיו נשקעים המצריים . אך לא כן פרעה כי לא דרכו רגליו ביבשה ולא עוד אלא שהמים היו להם חומה שקפאו המים מימינם ומשמאלם לבל ישובו יתר המים הרעים עליהם מש " כ לפרעה כי אם היה שרוי תוך המים וכמעט נחנק כמו שכתבו ז " ל שלא עצר כח לאמר מי כמוך בכ " ף דגושה רק רפויה כמתחנק ונצטער צער גדול בים עד שחשב להשבר וא " כ הוי אומר שלא מאהבתו אותו הצילו הוא ית' כ " א למען יספר באזני העמים שמלאך רע יענה אמן ויתן עדותו ויצדקו מעשה ה' לעיני העמים :
Exodus.14.27.3 והנה ארז " ל ( ב " ר פ' ה' ) כי תנאי התנה הקב " ה במעשה בראשית עם הים שיקרע לפני ישראל הה " ד וישב הים לפנות בוקר לאיתנו מאי לאיתנו לתנאו הראשון וקשה שלפי זה היה ראוי ליכתב לאיתנו למעלה בקריעת הים ולא עתה בשוב המים למקומ' . אך לזה נשים לב למה הוצרך תנאי . אך הוא כאשר כתבנו במקומו בב " ר כי בכל דבר קשה לשר לשנות טבעו אשר הטביע בו הוא ית' :
Exodus.14.27.4 ובזה נבא אל הענין בשום לב שעל פי דרך רז " ל לא יצדק לשון וישב שמורה שקיים תנאו פעם אחת ושב לתנאו פעם שנית והנה אשר נקרע הים ליכנס בו ישראל קיים אז תנאו ויקרע חוץ מטבעו . והנה דעת רז " ל והסמכת ר' אבהו במדרש הוא כי כששבו המים על מצרים עדין היו כל ישראל תוך הים וכן נראה מפשט הכתובים ועל כן הנה היה מקום לשר הים לחלוק לומר די לי שנקרעתי וקיימתי תנאי פעם אחת . אך עתה בשוב הים על המצריים למה אצטער שנית שיהיו ישראל והמצרים בים ושישובו המים על מצרים בצמצום ולא על מקום שישראל שם ומה גם שבשוב המים שנצבו כמו נד לפני ישראל תחלה פוגעים במחנה ישראל ויצטרך השר לשומרם בבואם בתוקפם כמשמעות לאיתנו כי גם שדרשו לתנאו פשוטו לא זז ממקומו אלא שדרשו גם על דאפקיה בלשון זה כי הנה קשה זה על השר מהקודם וטוב טוב היה יצאו ישראל לגמרי ואחרי צאתם טרם צאת המצריים מהים ישובו המים עליהם בכל מקום שנעשה יבשה כאחת . לז " א וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאי הראשון אשר קיים באשמורת בעת הקריעה כי גם עתה הוא כשב ומקיים שנית התנאי שגם בשוב כל הימים היה יבשה כל מקום שישראל שם כי השיב המים טרם צאת ישראל משם מהים ויהיה כמשז " ל ששבולת המים בא בזעף על המצריים ומצמצמין עצמן ע " י השר בהגיע אל מקום שישראל שם והמה קריבים מאד אל המצריים . כמו שארז " ל ( ש " ר פ' כ " ב ) כי כשגמר רגל אחרון שבישראל התחיל הראשון שבמצרים ליכנס בים ולפ " ז אומרו ומצרים נסים לקראתו אינו חוזר אל התנאי כי הוא משולל הבנה כ " א אל הים הנז' ויאמר כי היה הים שב ומתחיל להתנועע לשוב ומצרים אשר היו משתקעים בטיט קרקע הים כמפורש על וינהגהו בכבדות התחילו נסים לקראת מי הים המתחילים לבא כי טוב להם המים מהטיט כי המים ירומום וישוטו עליהם המה וסוסיהם עד צאתם אל היבשה . אז מה עשה הוא ית' נעירם וחיבטם תוך הים להתיש כחם בל יוכלו לשוט על פני המים בשובם ואח " כ וישובו המים על מצרים ולא העלום המים למעלה לשוט בם כ " א אדרבה כיסום המים וז " ש ויכסו את הרכב וכו' . ואחר אשר רמז באו' לתנאו הראשון פירש ואמר ובני ישראל הלכו ביבשה וכו' . לומר כי בהיות המצריים משתקעים היו בני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים ולא יצאו ישראל מהים תחלה עד וישובו המים על כל שטח קרקעות הים כא' והמים להם חומה שבהיות המים נתכים ושבים על המצריים אשר היו כמו נד לפני ישראל והיו שבים מצידי ישראל על המצריים שאחרי ישראל ומדי עברם בצדדי ישראל היה אפשר יציפו קצת מישראל לזה אמר כי המים להם חומה שהיו מימי צדדיהם נצבים כמו נד נקפים כחומה בעת שהיו שאר המים נתכים ושבים על המצרים ואשר שבצדי ישראל היו חזקים נקפים ועומדים כחומה ולא היה זה אלא מימינם ומשמאלם אבל מה שהיו מהלכין בים רחוק מצדיהם היו הולך ונסוע ראשון ראשון והיה מתמלא מים אחריהם וכן החומות מאשר היה נשאר אחריהם בהלכתם הלך ונסוע היה נמס באופן שלא היה כחומה אלא מימינם ומשמאלם בצמצום וכל זה היתה טירחא יתירה אל השר וטוב היה לו שלא ישובו המים על מצרים עד צאת בני ישראל מתוך הים לגמרי אלא ששב לתנאו הראשון כמדובר . ובמה שכתבנו למעלה כי הוא ית' היחל להשפיל גאות השר כי ויסר את אופן מרכבותיו ואז הרגיש כי מההתחלה הזאת יבא שבר לו לגמרי אמר אנוסה מפני ישראל כו' . ובמה שכתבנו כי שרו של מצרים מצרים שמו יאמר כי אח " כ טרם ישובו המים לכסות את הרכב וכו' . המית את השר כי פקד ה' את צבא המרום תחלה . וזהו וינער ה' את מצרים מרוממותו שהיה בא על ישראל מלמעלה ניערו וחבטו אל תוך הים תחלה . וז " א וינער ה' את מצריים בתוך הים כי מצרים שמו וע " כ הוצרך להזכיר פעם שנית ולא אמר וינערם ה' בתוך הים ואחר שפקד על צבא המרום במרום תחלה אחרי כן וישובו המים כו' לכל חיל פרעה . כי עד כה דבר על השר ואח " כ מה שבאו לפקוד לכל חיל פרעה וע " י מפלת השר שהיה מקטרג על ישראל באו' משוא פנים יש בדבר הללו עע " ג והללו וכו' עתה שנסתלק המקטרג שבו המים אל הרכב וכו' ובני ישראל הלכו ביבשה וכו' שאל " כ גם ישראל היו נטבעים בים כי הלא והמים להם חומה כי חמה כתיב כמשז " ל כי בחמה שפוכה היו המים באים על ישראל ורמז בהיות חמה במסורת וחומה במקרא לומר כי זה וזה היה כי לפי האמת היתה חמה ועתה נהפך לחומה בחולם כמקרא ולא כמסורת וזה לא על מה שזוכים עתה רק כמשז " ל על זכות תורה שמימינו אש דת למו ומשמאלם אלו תפילין ואפשר דרך זה הוא דעת רז " ל ע " פ ב' מאמרים אלו :
Exodus.14.30.1 ויושע ה' וכו' . ראוי לשית לב כי אחר שובני ישראל הלכו ביבשה וכו' . מי לא ידע' שהצילם ה' מיד מצרים שרדפו אחריהם להורגם ועוד אומרו מיד הול " ל ממצרים . ועוד או' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים מי הביאם לשפת הים וידוע מאמרם ז " ל שכדי שיתנקמו ישראל מהם פלטתם הים ואם נאמר כי את השר ראו מת כמז " ל ( שם ) מתים לא נאמר אלא מת וכו' את השר שמצרים שמו הלא כמו זר נחשב עיני בשר יראו מיתת שר רוחני . ועוד כי או' ויראו ישראל את היד כו' הרי כבר אמור . ועוד או' ויאמינו בה' וכו' האם עד כה לא היו מאמינים והרי מקרא מלא כתיב ויאמן העם וכו' . וגם הוא ית' כעס על משה באו' והן לא יאמינו לי ומה גם עתה בה' ואיך יאמר עתה שע " י קריעת הים האמינו בה' ובמשה עבדו :
Exodus.14.30.2 אמנם הנה על מאמר הכתוב באו' וארד להצילו מיד מצרים כתבנו על אומרו מיד ולא אמר ממצרים כאומרו שם בסמוך והוציא את עמי בני ישראל ממצרים וגם על אומרו בפסוק ראשון לשון הצלה ובשני לשון הוצאה . וגם שבראשונה אמר וארד להצילו שמורה כי הוא ית' בעצמו יציל ואח " כ מצוה את משה כאו' ועתה לכה כו' והוציא וכו' . אך הוא כי הנה שני דברי' היה צריך . ( א ) להציל מיד השר שנקרא מצרי' התופס בם ( ב ) להוציא' מפרעה ומעמו ואומר הוא ית' מה שארד אני בעצמי לעשות הוא להציל מיד השר האוחז בם ששמו מצרים שזה אינו עתה כ " א אח " כ אך ועתה לכם וכו' אל פרעה והוצא וכו' . שהוא מפרעה ועמו והנה לא פירש מתי היה מה שעשה הוא ית' בעצמו להציל מיד השר שנקרא מצרים ע " כ בא הכתוב והודיע ואמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים לומר כי ביום ההוא נתקיי' מה שעל ידו ית' הושיעם מיד השר שנקרא מצרי' כי היה מקטרג ואומר הללו עע " ג וכו' . ולא עוד אלא שהראם מפלתו כי וירא ישראל את מצרי' מת והוא כי ישראל בייחוד ניתן למו כח לראות בשר הרוחני אך לא לערב רב ודומיהם כי לא ראו כלום . וז " א וירא ישראל וכו' . ומה גם למאמר ספר הזוהר ( פ' בשלח דף נ " ג ) ששפת הים הוא ים העליון ואמר כי בהדרגה עלתה השגתם מלמטה למעלה כי מתחלה היחל לראות את מצרי' הוא השר הרוחני . אך לא מלאך קדוש הוא כ " א חצוני וקל להשיג ראייתו מראיית מלאך קדוש ומזה עלו יותר וייראו את היד הגדול' אשר עשה ה' כי לא בלבד השגת ראות את השר מת כ " א גם את היד והוא הכח הקדוש משכינתו ית' שהאציל והמשיך הנמשל לפשיטת יד שהוא יותר ממלאך קדוש אשר בו המיתו היא היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים גם את זה ראו וז " א וירא ישראל את היד וכו' . אמנם הערב רב לא ראו את המראה ושמא תאמר א " כ איפה מה יתרון קנו הערב רבעל יד נס קריעת ים סוף לז " א וייראו העם הוא הערב רב את ה' ויאמינו בה' והוא הכלל בידינו מרז " ל בספר הזוהר כי במקום שנזכרו ישראל ועם הוא זה על ישראל וזה על ערב רב . אך ישראל לא הוצרכו לכך כי מתחלה יראו את ה' ויאמינו בה' ית' ובמשה עבדו :
Exodus.15.1.1 אז ישיר משה וכו' . ראוי לשים לב . ( א ) אל מה שהקשו ז " ל ( ש " ר פ' כ " ג ) באו' ישיר ל' עתיד . ( ב ) או' אז ולא אמר וישר משה ובני ישראל ע " ד אומרו ( שופטים ד' ) ותשר דבורה וכו' . ( ג ) או' את השירה הזאת שהוא מיותר . ( ד ) או' לאמר שמלבד היתור הוא משולל הבנה שאינו לאמר לזולת . ( ה ) למה דברו ל' יחיד אשירה . ( ו ) למה כפל גאה גאה ( ז ) או' סוס ורוכבו שהול " ל סוסים ורוכביהם . ( ח ) כי יותר היה קריעת הים מזה . ( ט ) או' עזי וזמרת יה כי הלא בשם שלם היה הנס ולא בשתי אותיות שהם י " ה ולא עוד אלא שהיחל בשם שלם באו' אשירה לה' ויצא בשם יה . ( י ) באו' ויהי לי שהיל " ל היה לי לישועה ( יא ) אומר זה אלי ואנוהו מה ענין אלו השינויים כי באו' זה אלי אמר ואנוהו ובאומרו אלהי אבי אמר וארוממנהו . ( יב ) למה לא התחיל בהיותו אלהי אביו תחלה ( יג ) למה כנו שמו ית' על עצמם . ומה גם בל' יחיד שהוא על כל אחד עם שאין הקב " ה מכנה שמו על הצדיקים בחייהם :
Exodus.15.1.2 אמנם הנה כתבנו למעלה כי בני ישראל קנו שלימות ואיכות ויתרון באיכותם עד ראות' בעיני בשר מפלת השר הרוחני אמר כי עוד זכו והוא אל מעלת רוה " ק יחד כלם כי הנה מאז נקרע הים בזכות בטחונם שנכנסו לים טרם יבקע נתעתדו לשורר עם משה כאחד . וז " א אז ישיר כי אז נתעתד שישיר משה עם בנ " י כאחד כי היה הרוה " ק בא לכל אחד בשוה אות באות . וז " א אז ישיר משה ובני ישראל שאם לא כן איך יתכן ס' רבוא כאחד יכוונו כלם אל כל תיבות השירה הזאת ולא יתפרדו בנוסח אפי' תיבה אחת . וז " א את השירה הזאת כי משה ובני ישראל שוררו יחד את השירה הזאת בזה הסגנון ובלי שינוי זה מזה לה' ולבל יאמר איש אולי משה הגיד להם תחלה ושמעו וחזרו ושוררו עמו . לז " א ויאמרו לאמר כלומר לא שמעו כדי לאמר כ " א ויאמרו תיבה אחת ולא היו יודעים מה יאמרו אחריה רק היו באומר' מייחלי' לו ית' ישים בלבם לאמר מה שיאמרו אחריה . וז " א ויאמרו לאמר ורוח קדשו ית' היה שם בלבם תיבה אחר תיבה והחילו ואמרו אשירה לה' וכו' . לומר אל יתייחס לכל אחד ואחד ממנו לגאוה לשורר לה' ית' הרם על כל העולמות כי הלא אשירה כל איש ממנו לה' הרם ונשא עם היות כי גאה גאה למעלה משמים ושמי השמים ואני חומרי ולא מגאותי רק מרוב ענותנותו כי הלא סוס ורוכבו החומרים רמה הוא ית' בעצמו בים ולא ע " י שליח וא " כ מי שהיה לו ענוה לזה גם יהיה לו לקבל שירו מפי :
Exodus.15.1.3 או יאמר ויאמרו לאמר כי היה מקום לומר כי לא כל א' מישראל כדאי לשורר לפניו ית' . אך מה ששוררו הוא כי ית' מביט אל הכולל ולמען הרבים זיכה אותם לשורר ובזכות הרבי' קיבל שירת' וא " כ איפה היה ראוי לו' נשירה לה' ע " כ ויאמרו כי מה שראוי לומר הוא אשירה לה' ל' יחיד כאלו בשביל כל אחד בפני עצמו עשה ושירת כל אחד החשיב כי הלא עם היות כי גאה גאה על הכל עם כל זה אין צריך לו כי בעצמו ית' עשה ה' כ " א גם לא המית את כלם במיתה אחת כ " א כל סוס ורוכבו רמה בים בפני עצמו והוא כאשר דקדקו רז " ל במכילתא באומרו כי פעם אומר כעופרת ופעם כאבן ופעם כקש אלא לכל אחד כפי רשעתו . ומה גם למה שאמרו בספר הזוהר ( פ' זו דף נ " ג ) שהיה כל אחד מישראל רואה ומביט את כל אחד מאשר היצרו לו כאשר צוה ית' לים ופלט אותם אל היבשה והיה מתנקם כל איש ישראל בראות' כי לכל אחד באה פקידתו כמעשיו . וזה אומרו סוס ורוכבו רמה בים כי כל סוס ורוכבו רמה בפני עצמו לידון כפי פרטות מעשיו ולכן גם אנחנו כל אחד ישיר בפני עצמו כאלו כל אחד ואחד עושה כל השירה על מה שנעשה לו הנס כי השגחתו ית' הית' בפרמי' כי גם בסוס ורוכבו הי' מביט אל מעשה כל אחד בפני עצמו על הנוגע אל מה שפעל ועשה כל אחד ואחד לכל אחד מישראל נמצא כי כל אחד מישראל חשוב לפניו ומכה את כל אחד מאשר היצרו לכל אחד מהם בפרטות וא " כ אשירה כל א' בפני עצמו :
Exodus.15.1.4 או שיעור הכתוב עד " ז אשירה לה' ומה אומר הלא הוא כי הנה גאוה כפולה יחשב לו ית' אחת אשר עשה בעצמו ולא על ידי שליח ושניה שעשה על ידי עצמו ולא עצרו הגשם אשר למצרים וסוסיהם כי גדולה תחשב לו . והן הן נוראותיו . ב' השגחת הפרטות שכל סוס ורוכבו רמה בפני עצמו כמדובר :
Exodus.15.1.5 או יאמר אשירה לה' . ואומר כי גאה גאה על כל המעלות אשר הם זו למעלה מזו . כי הלא סוס שהם המצריים ורוכבו הוא השר שנסע עליהם כרוכב על סוס להתקומם על ישראל כאחת רמה בים כי את העם ואת שרו . ראו ישראל נקמתם בים . וא " כ מי שהשר והעם שוים לפניו ית' להמיתם במציאות א' כאחד כאלו אין השר לפניו ית' רק כאחד העם . א " כ זה יורה כי גאה גאה . מעלה מעלה על כל המדרגות עד אין מספר כי לגדולתו אין קץ שעל כן אין לפניו הפרש מזה לזה . או יאמר כמז " ל ( שם פ' כ " ג ) על פסוק קדמו שרים וכו' . שבקשו מלאכים לומר לפניו ית' שירה תחלה . וה' לא רצה אלא שיקדמו ישראל תחלה ואח " כ נוגנים הם מלאכי השרת :
Exodus.15.1.6 והנה ראוי לשים לב . מה להם למלאכי' לומר שירה על הנס שנעש' לישראל אך אמנם הנה ידענו כי לא בלבד את ישראל הוציא הקב " ה ממצרים כי אם גם את כל פמליא שלמעלה כבי " כול כמבואר אצלנו על פסוק והוצאתי את צבאותי את עמי כו' ובפסוק יצאו כל צבאות ה' וכו' וידוע כי כל עיקר יציאת מצרים היה בקריעת ים סוף כי על כן נאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים . על כן להיות אז גמר ההצלה . חל על ישראל ועל פמליא של מעלה חובת אומר שירה . כי אלו ואלו יצאו ממצרים וגזרה חכמתו ית' יקדמו ישראל וישירו תחלה . וזה ישיר משה וכו' עד מלת אשירה . אינה דברי המשוררים כ " א דבריו ית' . ואם הוא סיפור מעשה שהיה . כי אז שוררו משה ובני ישראל היה ראוי יאמר אז שר . אך הנה הוא כי ראה ית' הפרש שבין מלאכיו וישראל עמו מי ישירו תחלה וגזר ואמר הוא ית' כי אז ישיר משה ובני ישראל וכו' . כלו' אז שראו ישראל את שרו של מצרים מת . שהיא שבגוף ונפש השיגו השגת מלאכים לראות ברוחניות מצא המקום הוא ית' לומר ישיר משה ובני ישראל . קודם למלאכי השרת את השירה הזאת לה' . ויתכן רמז בזה הוא ית' כי זולת ישראל היה אתם משה ששקול כמלאכי השרת . כמשז " ל כנגד ס' רבוא של מלאכי השרת . וזהו אז ישיר משה ובני ישראל . וגם על זה פקחו עיניהם של ישראל בפתח דבריהם . וזהו ויאמרו לאמר וכו' שאמרו מה שראוי לאמר . הוא כי אשירה לה' אני יותר ממלאכי השרת . כי עם היות השירה לה' אנכי אשירה בעצם וראשונה קודם למלאכי השרת והנה לנו כמה טעמי' . ( א ) כי הנה כאשר עשה לי הוא ית' היות כי גאה על כל העולמות ועל כל אלהים שאין דומה . ועכ " ז למענני סוס ורוכבו רמה בים הוא ית' בעצמו . מה שלהציל והעלות פמליא של מעלה לא היה צריך לזה . כי מה להם עם סוס ורוכבו . ועוד טעם ( ב ) שעליו אני אשירה לה' הלא הוא כי ע " י הצלתו ית' את ישראל . מתקיימים שני העולמות העוה " ז והעוה " ב שנבראו באותיות שם י " ה . וע " כ לנו יאות תחלה וראש לשורר מה שאין כן ע " י הצלת המלאכים . וזהו עזי וזמרת יה לומר העוז שעשה ית' בהציל אותי . והזמרה שתתייחס לי הי' של שם י " ה . שהוא קיום שני העולמות ומה שהעוז הניכר ע " י הצלת המלאכים והזמרה בקיום הנאותה להם אינה כ " כ גדולה והוא כי אלו העולמות תלויים בקיום ישראל :
Exodus.15.1.7 עוד טענה אחרת באומרו ויהי לי לישועה . שהוא כי כל עיקר התשועה לא בשביל המלאכים היתה . כי אפי' מה שהיו פמליא של מעלה במצרים לא היה כ " א בשביל ישראל ובצאתנו יצאו . וזהו ויהי לי לישועה . וא " כ אין עיקר השירה תחלה וראש אלא לנו . אנו הנושעים בעצם ואגבן יצאו הם :
Exodus.15.1.8 או תהיה טענה אחרת בכל תיבות הללו עזי וכו' ויהי וכו' . לומר לי נאות השירה כי הלא אהבני ה' אהבה רבה . והוא כי כבדני כבוד עצום ורב . והוא כי הושיעני על ידו ה' הגדול ע " כ אשירה לה' היא השם הגדול יען כי בו הפליא לעשות עמי ולא בחצי שם . עם היות כי היה טעם לעשות עמי בחצי שמו . וז " א עזי וזמרת יה כו' . והוא במה שידענו מרז " ל ( ב " ר פ' י " א ) כי בחצי השם ברא שני עולמות . העוה " ב ביו " ד והעוה " ז בה " א . וגם ידוע כי בנסי יציאת מצרים נתפרסם ונתאמת . כי הוא ית' חידש וברא העולמות כולם שהוא ענין מתייחס אל חצי השם . שהם אותיות יה . וע " כ היה ראוי שבשתי אותיות ההם בלבד היה מושיעני . ועלי לשבח לשם הגדול הנזכר כי על ידו פעל ועשה לי התשועה הגדולה הזאת . וזהו עזי וזמרת יה וכו' לומר עם היות שעזי שהוא תואר העוז כדפרש " י ז " ל שהוא העוז הניכר פה וזמרת שעלינו לזמרו על הוצאתנו נוגע אל שם י " ה שהם אותיות שבהם נבראו שמים וארץ ועה " ב כד " א כי ביה ה' צור עולמים ובנסי מצרים וקריעת ים סוף נתאמת לכל . כי הוא יתברך ברא העולמות כמפורש למעלה וברז " ל ( שם ) באומר כי מיום צאת ישראל ממצרים עד יום קריעת הים הי' ז' ימים כנגד שבעת ימי בראשית ועוד שעל ידי יציאת מצרים נתקיימו העולמות שאם לא יצאו ישראל ממצרים לא היתה קבלת התורה והיה הכל חוזר לתהו ובהו נמצא שאל שם י " ה היה נוגע הדבר . והיה מספיק בשתי אותיות והיה לפי זה ראוי תהיה לי ישועתי זאת בחצי השם . אך הנה עכ " ז מרוב חבתי ית' עשה עמנו בשם שלם . וז " א הנה עזי וזמרת מתייחס אל שם י " ה ועכ " ז ויהי לי ה' הנזכר לישועה שם בן ארבע אשר הזכרתי לו השירה הזאת . באמרי אשירה לה' ואל מי החשיב הוא ית' החשיבות הלז כמוני היום :
Exodus.15.1.9 ועוד שלישית כי ראוי אני לשורר לפניו תחלה . כי הלא זה אלי . ובזה כלל שני דברים א' שאני זכיתי להביט אל האלהים ולומר זה כמורה באצבע מה שאין כן מלאכי השרת האומרים איה מקום כבודו והוא מז " ל ( שם ) שהתינוקות היו מראים באצבע . ושראתה שפחה על הים . מה שלא ראה
Exodus.15.1.10 Exodus.15.1.11 עוד רביעית שהוא אלי . מכנה שמו עלי מה שאין כן על מלאכי השרת שאין הקב " ה מכנה שמו על שום מלאך ליקרא אלהי מיכאל ודומה לו . וזהו זה אלי :
Exodus.15.1.12 ועוד חמשית והוא כי הנה ואנוהו . והוא כי ידעו ברוח הקודש שהושפע בהם שיהיו נוה להקב " ה שהוא ענין ושכנתי בתוכם והוא שלא נאמר בתוכו כי אם בתוכם לומר שהם בעצמם יהיו משכן ומדור אל השכינה כי היכל ה' המה . וז " ש ואנוהו שאהיה לו נוה שידור בי מה שלא עשה כן למה " ש . אלא אדרבה הניח עולם המלאכי' ונתאוה משברא העולם להיות לו דירה בתחתונים באדם ממש כמדובר וע " ז הביא ראיה מוחשת והיא אלהי אבי כי בפירוש אמר אלהים בתורתו שהוא אבי באו' ( בראשית ל״ג : כ׳ ) ויקרא לו אל אלהי ישראל מה שלא נמצא כן לשום מלאך . ולבל יאמר איש כי הלא גם ה' נקרא אלהי הצבאות . לז " א אינו דומה כי הוא שם על הכולל ולנו ישראל הוא גם על היחיד . וא " כ וארוממנהו כי רוממות תחשב שירתי לפניו ולא הפכו עם היותי חומרי והקדים למלאכים :
Exodus.15.2.1 זה אלי כו' . מלבד מה שכתבנו . יאמר כי הנה ארז " ל ( שם ) מהיכן זכו ישראל לומר השירה הזאת מאברהם שנאמר בו והאמין בה' ונאמר כאן ויאמינו וכו' וסמיך ליה אז ישיר ובזה נבא אל ענין הכתוב אמר הנה שני דברים זיכנו ית' . ( א ) להראות אלינו בים כמשמעות אומרם זה . ( ב ) לומר שירה שהושפעה והופיעה עלינו רוח קדוש לאומרה . כי שם הוא ית' הדברים מאתו ית' בפי כל אחד ממנו ועל שתיהם אמר על הא' שאני מורה באצבע ואומר זה אלי . שהוא מה שמלאכי השרת אין זוכים כי הלא אומרים איה מקום כבודו . ע " כ אומר כי בהגיעי אל גדר זה להיות מראה באצבע הראו שהוא אלי מייחס אלהותו אל כל איש כי ע " כ מתראה לכל אחד הנה בזה אני מודה כי לא שאני זכאי לכך רק שואנוהו . על כי הנה ימים באים ע " י קבלת התורה אהיה נאה לו . שכמו שהוא ית' נאה לי כן אהיה אני נאה לו כמ " ש ז " ל יש נאה ללבושו ויש שלבושו נאה לו וכו' . ואמר איוב ( פ' ל " א ) צדק לבשתי שהצדק נאה לי וילבשני שאני נאה לו . וכן אמרו על מזמור לדוד ולדוד מזמור וכן על פסוק ( תהילים ט״ו : א׳ ) חבלים נפלו לי בנעימים וכו' . וזה אומרו ואנוהו ל' נאה תהלה . אך על ( ב ) שזכיתי לרוממו ולהללו בשירה זו . אינו על העתיד ולא על זכות עצמי רק שעל היותו ית' אלהי אבי הוא אלהי אבי אברהם . ע " כ וארוממנהו ברוממיות אל בגרוני והוא מאמרם ז " ל ( שם ) כי בזכות אברהם אמרו שירה כמדובר . ובמה שאמרנו בו ואנוהו יצדק משז " ל האומרים ואנוהו . מה הוא חנון אף אני וכו' . שהוא אהיה נאה לו . או יאמר במה שידוע רז " ל . בתתם טעם אל התנהגו ית' עם האבות ביסורין ולא הטעימם פה מעשיהם להתעלם בתענוגים כי אמר הוא ית' אם ייטב להם בעוה " ז מה יניחו לבניהם באמור משה זכור לאברהם וכו' וכיוצא בצרות כהם . ובזה יאמר כי אמרו ישראל הנה הוא ית' מתנהג עמי במדת חסד . כי הנה זה אלי כי חסד אל . ובזה יודע אני שאיני כדאי לכך אם לא שלעתיד ואנוהו . שאשכינהו בעולם השפל ע " י מעשים טובים . אך כעת איני ראוי אלא שאני אוכל זכות אבי . כי למה שהיה הוא יתברך מתנהג עם אבי במדת יסורין . וז " א אלהי אבי . ע " כ וארוממנהו שע " י מה שהתנהג עמו במדת אלהים הטיב עמי להתנהג במדת אל . כמדובר מרז " ל באומרם שאם ייטב לאבות . מה יניחו לבניהם . והנה ארז " ל ( שם ) שהתנוקות שנולדו בשדות . והי' הקב " ה פותח הארץ ובולען ומוצא לכל אחד ב' סלעים כשדים . כי יונק מאחד דבש ומאחד חלב . והי' כל אחד במקומו רואה לפניו בחור צח ואדום המאכילו ומגדלו הם הכירוהו תחלה ואמרו זה אלי . לפי דרכם זה יאמר הלא אמרתי אשירה לה' בל' יחיד . שכל אחד ממני כדאי לרומם לאל ית' בשיר שהוא דבר גדול כמאמר דוד המלך ע " ה ( תהילים ס״ג : ד׳ ) כי טוב חסדך מחיים . במה שזכיתני ששפתי ישבחונך . ע " כ אמר מה שאמרתי שכל א' ירוממהו בל' יחיד ואמרתי ויהי לי לישועה . כי לכל א' החשיב בפני עצמו להיות לו לישוע' . מי יאמר שכן הוא לז " א זה אלי כי הנה לכל א' וא' היה הוא ית' מתראה בצור החלמיש והאכילו ולא לרבים בבת אחת . הנה זה יורה החשיב הוא ית' לכל א' להיות לו לאל . והנה מזה שהחשיבני . יורה שגם כדאי אני שואנוהו כי יחשיבני להיות לו לנוה ומדור שישרה בי שכינתו . גם כי אהיה יחיד בהיותו צדיק כאשר הי' מתייחד עמי אז . ועדיין לא אערב אל לבי להיות כדאי לרוממו כל א' . אך הנה מצטרף לזה היותו אלהי אבי כי לא היה הוא יתברך נקרא אלהי האבות ביחד כ " א אלהי כל א' וא' . וא " כ איפה יתחזק ענין החשיבו ית' כל א' וא' ממנו בפני עצמו גם לרוממו בל' יחיד . וע " כ וארוממנהו בל' יחיד כל אחד ממנו :
Exodus.15.2.2 עוד יתכן ע " ד זה . והוא בשום לב אל מאמרם ז " ל שהיה מתראה הוא ית' לתינוקות ההם כבחור צח ואדום כי מהראוי לא יתראה אדום כי מרחם הי' . אך הנה ארז " ל ( שם פ' כ " ט ) על פסוק אנכי ה' אלהיך כו' מפני שראו ישראל את הקב " ה בים כגבור עושה מלחמה ובסיני כשליח צבור אמר אל תהרהרו בשתי רשויות חלילה כי הנה אני ה' אשר הוצאתיך כו' עם שאז כשהוצאתיך ראיתני כגבור והנה אם לא היה מתראה לתינוקות כ " א צח . לא יכירוהו על הים . ע " כ ראוהו צח ואדום . כדי שיראוהו על הים כגבור אדום למצרים וצח לישראל ויאמרו זה אלי ויחזיקו אלהותו ית' לעיני השאר . וידעו כי ה' הוא האלהים ובזה יאמר מלמעלה אשירה לה' הוא מדת רחמים שבו הושיעני . כי הלא בשמו הגדול עצמו גאה גאה סוס כו' שבו עשה מלחמה במצרים והי' מטיב לי . ומי יאמר כי שם ה' היה עושה משפט על הים ולא מדת הדין . ומה גם כי הלא היה מתראה כגבור משקיע למצרים לז " א אל תתמהו כי הנה זה אלי כשהיה מרחם עלי בשדים כי אינק . שהיה מטיב לי שהיה צח ואדום שהוא כי לא יבצר היה להם צער מחילות שהיה דין . עכ " ז היה מניקם דבש וחלב שהוא רחמים והוא אחדות הראות צח ואדום כאחד . וא " כ כאשר היה אז מדת רחמים . והיה ג " כ אדום ג " כ עתה הוא הוא וע " כ ואנוהו ואפארהו . על אשר עשה שני הפכים פה . כי מדת רחמים הוא מתהפכת לדין למצרים ומרחם אותנו . והנה היה אפשר יצרף הוא ית' מדת הדין למדת רחמים ויהיה הוא ובית דינו . וימשך מהרחמים הצלה לישראל . ומהדין רוגז למצרים . אך לא עשה כן הוא יתברך כ " א בחינת דין היתה שם לא היו נצולים ישראל כי הלא המרו על ים בים סוף ומהיכן זכינו יעשה המלחמה במדת רחמים לבל נלקה . הלא הוא על זכות אבי שהי' עמדי לבלתי יצרף מדת הדין . וז " א אלהי אבי שעל היותו אלהי אבי ע " כ וארוממנהו לאמר רוממות גדול . הלא הוא ה' איש מלחמה כי שם הרחמי' לבדו . פעל ועשה מלחמה עם המצריים ולא בהיות שמו ה' אלהים . או' וה' שהוא הוא ובית דינו רק ה' שמו . בלי צירוף דין מן הטעם האמור . ועוד כיון כ " א היה פועל שם זה פעם רחמים ופעם רוגז לא יפלא כ " כ . אך היא בהיות ה' שמו בעת ורגע שמרחם . כי כמו רגע היו מצריים נטבעים . וישראל הולכים בשובה ונחת . ולא חסרו דבר :
Exodus.15.3.1 ה' איש מלחמה כו' . זולת מה שכתבנו יאמר כי הנה המלאך נקרא על שם פעולתו כמאמרם ז " ל במדבר רבה ( פ' י' ) על פסוק למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שאמר עתה שבאתי על שליחות נזירות נקרא אני פלאי . על שם איש כי יפליא לנדור נדר נזיר והיה מקום לומר כי בעת עשותו ית' דין ישתנה שמו . לז " א כי לא כן הוא רק ה' שמו :
Exodus.15.3.2 או יאמר כי הנה ארז " ל על דבר חנניה מישאל ועזריה . שגבריאל שצינן התנור עם היותו שר האש ואיך נהפך אלא שאחז כח האש מבחוץ ונשאר צונן מבפנים באופן שלא שינה מציאותו ועל הדרך הזה מדת הרחמים להמית איך יצדק אם לא בסילק רחמיו מהמצריי' אך א " כ לא היה הדבר נעשה רק בשב ואל תעשה . אמר כי לא כן היה רק ה' של רחמים איש מלחמה ממש נלחם כגבור ואינו מן התימא כי איננו שנוי במדתו . כי הלא הרוגז הנעשה מצרים הוא רחמים . וזהו ה' שמו . כי בעשות מלחמה ברשעים ה' שמו . כי רחמי רשעים הוא היות אכזרי . או יאמר כי הנה בכל מדה יש בחינת דין כנודע מספר הזוהר . והייתי אומר כי הבחינה ההיא שבה מפאת הדין לבדה עשתה מלחמה . ע " כ אמר כי לא כן הי' . רק ה' שמו בבחינת כללות ההויה . או יאמר תדע למה ה' היה איש מלחמה בלי צירוף אלהים על כי ה' שמו . והוא כי פרעה בשומעו שם זה אמר לא ידעתי את ה' . והוא כי לא ידע רק שם אלהים שהזכיר לו יוסף . על כן בבואו יתברך להודיעו את כמו . באומרו וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו' . לא רצה יתברך לצרף שם זולת אשר הכחיש כי הוא יכה בו עד ידענו . וז " א ה' שמו כי מה שהיה ה' איש מלחמה . היה להודיע כי ה' שמו :
Exodus.15.4.1 מרכבות פרעה כו' . אחרי או' שהיה הוא ית' עושה מלחמה . והיה אפשר לומר והלא לא הוצרך דבר רק להניח הים אל טבעו שישובו המים ויכסים לז " א כי לא כן היה כ " א מרכבות פרעה וחילו ירה בים ואין ירייה אלא מלמעלה למטה . ולבא אל ענין הכתוב נשים לב אל או' תחלה בים סתם ואח " כ טובעו בים סוף כי הלא הים הנזכר תחלה הוא ים סוף אך הנה ידענו מרז " ל ( ש " ר פ' כ " ה ) שאין ל' טביעה צודק אלא בטיט כד " א ויטבע ירמיהו בטיט והנה מקום הטיט עיקרו מהים שגדל בו קנה וסוף ועל כן נקרא ים סוף על שגדל בו קנה וסוף בחלק אחד ממנו ולפי זה המקום שהוא כלו מים יקראנו ים סתם וביא' הכתוב כי למען הודיענו נפלאות אל כי ידו ית' עשתה זאת אמר ראו נא כי דרך המרכבות ומה גם כי נשרף אופן מרכבות וגם נתלחלח עב טיב אשר תחתיהם כמדובר למעלה הלא הוא לטבוע בטיט אמנם גבורי החיל קלי המרוץ פרשי' רוכבי סוסי קלים הלא המה מבחר שלישיו שדרכ' הוא להתאמץ ולשחות על פני המים המה וסוסיהם לא יטבעו אמר כי נהפוך היה כי מרכבות פרעה ומרכבות החיל אשר התנהגו בכבדות בלתי יכולים להתנועע כי היו שוקעים בטיט ים סוף כמדובר למעלה הגביה' הוא יתברך וירה אותה בים כי אין ירייה רק מלמעלה למטה ולא טובעו בטיט כ " א היו בים נגרשים אך מבחר שלשיו קלי המרוץ לשחות ולשוט על פני המים ולהמלט טובעו בטיט ים סוף וז " א פה ים סוף כאשר כתבנו שהוא מקום טיט בל יחוגו וינועו כאשר יפרש השוחה לשחות לחתור היבשה להציל את נפשם :
Exodus.15.5.1 תהומות יכסיומו כו' . מהראוי יאמר תהומות כסוס . אך הנה ארז " ל כי בים סוף אין שם תהומות אלא כו' והנה אפשר כי ג' הדרגות הם מקום שגדל הסוף והוא מקום מישור והוא ים סוף ואחר המישור יש מקום שיורד ומעמיק לעמקים גדולים והם מצולות ואין שם תהומות וממקום מצולות והלאה הם תהומות והנה רצה ית' ידונו בתהומות עולים ויורדים נגרשים בלי השקט ואמר הכתוב כי אחר שטובעו בים סוף להחליש כחם בל ישוטו על פני המים אחרי כן כדי שהתהומות יכסיומו עשה ית' שירדו מים סוף הולכים ומתגלגלים כמו אבן אל המצולות כדי שע " י כן תהומות יכסיומו כי מהמצולות מיד יוחלקו אל התהומות ושיעור הכתוב שכדי שתהומות יכסיומו ירדו במצולות מים סוף כמו אבן המחלקת במדרון כי כך הם עשויים כמדרון מהים סוף למצולות ומהמצולות לתהומות :
Exodus.15.6.1 ימינך ה' נאדרי בכח כו' . אחר או' כל מיני השפטי' שהיו נדונים במים אמר ימינך ה' היה נאדרי בכח . שהיה נותן בהם כח לשיסבלו היסורין ופורעניות . ואחר כך ימינך ה' תרעץ אויב :
Exodus.15.6.2 או יאמר כמאמרם ז " ל כי י " א שעל הים הוכו מאתים מכות וי " א מאתים וחמשים מכות ואיך היה בהם כח לסבול ולא מתו מהראשונים . לז " א הנה ימינך ה' נאדרי ואמיץ על הכח שימשוך מזה תהיה הכאת ימינך עליהם מכתתם עד בלתי השאיר להם שורש וענף ואיך סבלו שאר המכות אלא שימינך ה' תרעץ אויב מרעצת ומדכאה ולא המיתם למען יוכל לסבול ולקבל כל יתר המכות באופן כי עשות הדבר בעצמך ובימינך הוא להקל מעליהם ולהניח מקום לסבול כי הלא אם ברוב גאונך היית בא לפי גאותך וגדולתך היית הורס קמיך אשר לפי גדולתך וגאונך לא היית עושה ע " י עצמך רק ע " י א' מהמלאכים רעים שלוחי הרוגז אם כך היית עושה והיתה כונתך להורסם הנה במה שתשלח חרונך . שהוא אחד ממלאכים רעים היה אוכל אותם כקש ולא יוכלו לסבול שיתקיימו בהם מאתים מכות אלא שלא נתגאית לעשות ע " י שליח ולא כוונת להרוס רק אדרבה לתת להם כח לסבול . ונהלתם לאט כמדובר ואיך יש דבר שלמה שהי' הכנה בלבד לא עשית ע " י עצמך שהוא מה שנצבו כמו נד נוזלים וקפאו תהומות על כי לא היה זה רק הכנה שעי " כ אמר אויב ארדוף כו' . כי אמר הנה טרם יותך הקפאת הים יש פנאי שארדוף אשיג אך לא אהרוג מיד עד אחלק שלל תחלה פן חום דם השפוך יפשיר הקפאות הים וגם לא אכלם . פן יצטרך שהות ויופשרו המים רק תורישמו ידי שאדלדל רבויים . ואם לא ראו הקפאת המים והיותם ערימה וכמו נד וקפיאת הקרקע לא רדפו נמצא כי לא היה הדבר רק הכנה שע " י כן אמר אויב ארדוף כו' שמשגיא לגוים ע " כ זה לא עשית בעצמך וע " י קשר זה נאמר אמר אויב כו' פה עם היות עניינו בתחלת השירה כמשז " ל והנה מה שהיה הכנה היה ע " י רוח האף כי האף הוא אחד משלוחיך אך מה שכסמו ים שהיא עיקר הענין לא עשית ברוח האף רק נשפת ברוחך כסמו ים מרוחך שלך וגם ע " י רוחך צללו כעופרת במים אדירים אשר דרכם אדרבה להציף את הנטבע בים הנה כי מה שהיה עיקר הענין עשית בעצמך :
Exodus.15.11.1 מי כמוך כו' . אמר כי אין צריך לומר במדת הגבורה כ " א גם במדת הרחמים . אתה עושה גבורות שמי כמיך באלים הם בעלי אילות גבורה בהיותך פועל במדת הרחמים וז " א ה' ולא בלבד תתייחס לנאדר בקרב אנשים בעולם השפל כ " א גם נאדר בקדש בקרב כל קדושי עליונין כי גם בעיניהם יפלא פעלך ולא עוד כ " א שאנו יראים מלומר שאתה עושה פלא כי הנה כ " כ נקל בעיניך לשנות הטבעים שאינו בעיניך כעושה פלא כ " א כטבעי וכבלתי טבעי הכל שוה לפניך כמאמר הכתוב ( תהלים ק " ו ) יודו לה' חסדו שיודו אותו לפועל חסד ולא לעושה פלא כי הלא ונפלאותיו הם לבני אדם כי בעיניהם יתייחסו לנפלאות . וז " א נירא כו' כי אתה שיראו מלהללך שאתה עושה פלא כי לפניך אינו פלא וזהו נורא תהלות עושה פלא . או יאמר אחר הזכירו פרטי הנס כי הנה קנצי למלין הוא כי מי כמוך באלים ה' מי כמוך כו' שהוא שבח דרך כלל כי להאריך בתהלות רבות בפרטי הנס אנו יראים כי הנה אתה נורא תהלות שהוא נורא מלהרבות תהלות כשאתה עושה פלא פן יראה כי רב וגדול הדבר בעיניך . או יאמר אם יאמר איש האם לא מצאתי' רק שמי כמוהו שנראה שאין גדולתו רק שאין כמוהו אך לא מהיות פעולותיו עצומות ורבות מאד והלא היה טוב לומר כי רבו תוארו כי הוא מצד עצמו חזק ואמיץ ואדיר לז " א מה שאיני מרבה בתוארים והגזמו' ותהלות כ " א בדרך שלילה באין כמוהו הוא על כי נורא הוא מלומר תהלות רבות בעשותו פלא פן יאמרו לי סיימתינהו לכלהי שבחי דמרך . או יאמר הנה פרטנו ענייניו הנה . ועכשיו אנו או' דרך כלל מי כמוך כו' ושגם אתה נאדר בעצם בקדש כי כל קדושים עמך יכירו יותר גדולתך ממנו והנה בכלל או' מי כמוך כו' נכנס גם פלאות עד אין מספר ובריאת עולם ומה ענין שאר פעילות פה . לז " א מה שאחר ספרו שבח הפלא שאני בו או' מי כמוך דרך כלל הוא כי ירא אני פן אם אהלל דבר פלא אחד יראה כי אינך עושה רק פלא אחד וזהו נורא תהלות עושה פלא שנורא מלהללך תהלות על שאתה עושה פלא פרטי כי אין מספר ע " כ שבתי להלל מה שמורה על שאין מספר ועל בריא' עולם כי הכל בכלל א' מי כמוך . או יאמר מי כמוך באלים ה' על דרך הכתוב אצלנו בפסוק ואל מי תדמיוני וכו' שקשה או' יאמר קדוש ולא אמר יאמר ה' וגם או' יאמר לשון עתיד ולא נאמר אמר קדוש שהוא לומר ואל מי מקדושי עליונים תדמינוי ואשוה לו לדעתכם הוא יאמר לפני קדוש מעין זה יאמר מי כמוך באלים ה' שהוא בכל כחות העליונים בעלי גבורה ולא עוד אלא מי כמוך שיהיה נאדר וחזק בקדש שהוא בעולם העליון כשר הפנים וכיוצא בו שידמוך אליו הנה אתה שמוראך עליו לומר שהוא עושה פלא אפי' א' ומה גם רבים כי אין כח לעשות פלא זולתך לבדך . שאין קץ לנפלאותיך וגבורותיך וזהו מי כמוך נאדר בקדש נורא כו' כי הלא תהיה נורא מלהתהלל לומר שהוא עושה פלא :
Exodus.15.11.2 או יאמר מעין זה . מה שכתבנו בפי' ברכת אתה קדוש שהוא אתה לבדך קדוש ואם יאמר איש הלא גם המלאכים נקראים קדושים כמד " א נערץ בסוד קדושים . לא כן הוא כי ושמך קדוש בלבד ולא שם זולתך כ " א תואר מושאל על היותם משוללי חומר והראיה כי הלא וקדושים הם המלאכים יהללוך . אשר הלולם הוא קדוש ואם שמם עצמי הוא קדושים מה הוא ההלול אלא ודאי שאין כמוך עם שנקראו קדושים וזה יאמר מי כמוכה באלים כי הלא אמור מי כמוך הוא מה שאתה נאדר ונערץ בקדש כי באומרם לך קדוש הוא שאין כמוך כי יראים הם להללך ולומר שאתה עושה פלא כי נקל הוא להללך בזה כ " א לשלול לגמרי שאין כמוך ולך דומיה תהלה פרטות וזה נורא תהלות עושה פלא . או יאמר נמשך אל פסוק שלאחריו מי כמוך באלים כו' מי כמוך ה' בעל הרחמים שבו עשית כאחת פעולת רוגז וב' פעולת חסד בפלא אחד וזה נורא שהוא רוגז ותהלות שהן ב' חסדים שיהללוך בהן ע " י עשותך פלא אחד והענין כי בימין אמר תרעץ אויב הרי כי ע " י ימין נמשך מורא כי בה עשה שפטים במצרים ובימין עצמה עשה שתי תהלות . ( א ) שבה הבליעם בארץ שזכו לקבורה על שלוו ליעקב אבינו . עוד תהלה ( ב ) בימין כי נחית בחסדך כו' כי החסד הוא הימין כנודע וכן יתהפך כי גם במדת הרוגז תפעל הפכים כי הלא נהלת בעזך אל נוה קדשך והיה ע " י מפלת ל " א מלכים . כי במדת העוז היא מדת הדין היה מנהל את ישראל ומכלה אויביהם והענין כי בצאתנו ממצרים והיה הזכות הקל הוצרכנו אל חסדו ית' וזהו נחית בחסדך אך אחר קבלת תורה ומצות נהלת בעזך כו' כי גם מדה " ד היו לנו לטובה :
Exodus.15.14.1 שמעו עמים כו' . אחר או' איך הקב " ה פעל עם המצריים צרה וטובה בימין וכן לישראל בה ובהפכה חזרו אל ענין ראשון הוא קריעת הים ואמרו כי שמעו בגלות העמים ורגזו כי כולם ידעו כמשז " ל ( ש " ר פ' כ " א ) ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים הם כל מימות שבעולם ושאלו על הדבר ושמעו ענין קריעת ים סוף אך חיל וכאב של הריגת בני אפרים שהיה דמם צועק אחז ליושבי פלשת באו' כי עתה ישראל ינקמו נקמת אחיהם ואז נבהלו אלופי אדום פן יעברו בם ישראל לארץ דרך ארצם ויצר להם כי על כן אמר אחרי כן לא תעבור בי וכן אילי מואב יאחזמו רעד . מן הטעם עצמו פן יעברו דרך ארצם ועל הכל נמוגו כל יושבי כנען כי עליהם הם הולכים לקחת את ארצם מידם ובקשו מעתה ישראל מאתו יתברך יפיל על כלם אימתה ופחד . באופן ידמו כאבן מהתקומם על ישראל עד עברם לארץ כי כעת עדיין לא קנו השלמות הראוי ושטן מקטרג בשעת הסכנה כי אחרי כן אז יהיו לצדיקים מתייחסים לעם ה' אין פחדם על ישראל ולאפס ותהו יחשבו וזהו עד יעבור עמך ה' כלו' שיעברו בשלמות . שיהיו אז מתייחסים לעם ה' בבואם לארץ ועוד נוחילה לפניך והוא עד יעבור עם זו קנית במצרים ככתוב אצלנו על הלא הוא אביך קנך כלומר ולא תהיה ההעברה לארץ דור שני אלא היוצאים שקנית כלם לא כאשר היה כי כל ששים רבוא שמעשרים שנה ומעלה יעברו לארץ וכן היה מתקיים אם לא על עון המרגלים ועל עשותם את העגל :
Exodus.15.17.1 תביאמו כו' . ראוי לשים לב באו' מכון לשבתך פעלת ה' . כי מהנראה מרז " ל כי על הב " ה ידבר ואיך יאמר פעל ה' ית' ועדיין לא נעשה בעת ההיא ועוד איך ייחסנו לפעולתו ית' באו' פעלת ובאו' מקדש ה' כוננו ידיך ושלמה בנאו ועוד באו' ה' ימלוך כו' איך יתקשר אל הקודם ובמ " ש ז " ל שהוא לעתיד למה הוזכר פה ועוד או' אחרי כן כי בא סוס פרעה כו' שהוא כמודיע אשר לא ידענו וגם הוא בלתי מתקשר אל מאי דסליק מיניה ולא עוד אלא שהוא או' בל' כי שמשמעו כנותן טעם אל האמור ואיננו ועוד או' כי בא סוס פרעה כי הלא גם פרעה בא בים . והנה לבא אל הענין נקדים כי הנה הבית השלישי אשר אליו דאבה נפשנו תוב " ב לא כראשון ושני מעשה ידי אדם הוא . כ " א רוחני מעשה אלהים כנודע ועליו אמר יעקב אין זה כ " א בית אלהים כמפורש במקומו והנה לא יקום הוא יתב' לעשותו כי הנה מקודם יברא העולם נברא כנראה מרז " ל בשמות רבה ( פ' כ " א ) ובזה יאמר כי ברוח הקדש אשר עליה ה' הופיע בדברי השירה הזאת ראו והנה אפשר יתעתדו דברי' גורמי' הטלטל יש' מארצו ית' . ע " כ מאז משה ובני ישראל חילו פניו ית' ואמרו הנה אשר נבקש מאתך הוא כי תביאמו כו' . כי לא תהיה ביאתנו לארץ . להטלטל עוד ממנה כי אם תביאמו ותטעמו כאילנות נטועים בהר נחלתך ובמה יתקיים זה הלא הוא כי מעתה לא יבנה בהמ " ק ע " י אדם כ " א מכון לשבתך פעלת ה' מאז בעצמך אותו מקדש ה' אשר כוננו ידיך שהוא הבית הג' . המקווה שעל ידו נזכה לבלתי הטלטל עולמות והנה נתקבל צלותהון ויתעתדו להיות להם חירות מגליות ומלאך המות כי אין ספק שאם היה הדבר נמשך כן שהבית הג' היה מאז לולא מעשה העגל שהחזיר זוהמת נחש למקומם :
Exodus.15.17.2 ונחזור אל הענין אמרו לא לנו ה' לא לנו אנו מבקשים זה כ " א על דבר כבוד שמך כ " א כה תעשה לנטוע אותנו בארצך ובב " ה העתיד מעתה הנה יהיה שה' ימלוך לעולם ועד כאשר בזמן הבית הג' שלא יחלק מכבודו למלכיות בשר ודם ולא יתחלל כבוד מלכותו בחורבנות ב " ה כ " א שה' ימלוך לעולם ועד שהוא העתיד שתהיה מלכותו גלוי וניכר לכל העמים בלי הפסק כאשר סידרו קדמונינו באו' עד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך . ובהכינו יצורים כו' ה' מלך . ועת יקבץ נפוצים כו' ה' ימלוך לעולם ועד . הנה כי פסוק ה' ימלוך פירשוהו על העתיד לבא בימות המשיח . ותהי בקשת יש' שיתקיים מאז יצאו ישראל ממצרים ולשמא יאמר אלהינו ית' כי לא יתכן יהיה זה מאז עד תתפרסם גדולתו בעולם ע " י המשך הדורות מה שאין כן בעת ההיא כי הנה נס קריעת ים סוף שהיה גדול לעיני כל העמים הלא כל היושבים שם הם המצריים כבר מתו ואיך יתפרסם שמו בעולם ע " י מתים לז " א אין זה עיכוב כי הלא בא סוס פרעה כו' . כלו' כי סוס פרעה ורכבו ופרשיו שבאו בים הם היו אשר וישב ה' עליהם את מי הים . אך לא את פרעה עצמו כי הוא נשאר וז " א כי בא סוס פרעה עם היות שגם בא פרעה עם סוסו אך הוא לומר כי סוס פרעה כו' הם אשר וישב ה' עליהם את מי הים אך לא על פרעה עם היות שהוא גם הוא בא לא נאמר עליו וישב ה' עליהם כו' וע " כ אינו מזכיר אלא את מי שבא וישב כו' והוא מאמרז " ל בפסוק ולא נשאר בהם עד אחד כי א' נשאר והיה במים עד גרונו ואו' מי כמוך ברפיון הכ " ף וא " כ מי יפרסם גדולתו ית' יותר ממנו מאשר עיניו ראו ולא זר וא " כ איפה אין עיכוב מהעשות שאלתנו על זה :
Exodus.15.20.1 ותקח מרים כו' . או' אחות אהרן מלבד הייתור קשה כי הלא גם אחות משה היתה ואם הוא לומר שהיתה אחות אהרן קודם ללידת משה מה בא ללמדנו וגם כן למה לקחה את התוף וגם כל הנשים למה לקחו גם מחולות האם לא היתה דיים תופים כמרים כ " א גם מחולות . אמנם הנה ארז " ל ( סוטה דף י " ב ) על פסוק ותתצב אחותו מרחוק כי עד שלא נולד משה אמרה מרים לאביה ולאמה כי בן תלד אמה שיושיע את ישראל והנה לא נתקיימה הישועה בעצם עד היום ההוא שנא' ויושע ה' ביום ההוא כו' ע " כ בראותה שנתקיימה נבואתה אשר התנבאה בהיות' אחות אהרן לבדו שהיא על לידת משה לקחה את התוף בידה וז " א הנביאה אחות אהרן שהוא על מה שהתנבאה עודנה אחות אהרן ולא אחות משה וגם כיוונה שגם שהיתה נביאה להיות עת צער . הוצרכה ליקח התוף לעורר הכח הנבואיי לשורר מה ששוררו אנשים באמצעות משה ששוררו כאחד כי גם הם בכח שפע רוח הקדש אמרוה כמדובר למעלה ומה גם לאומרים מרז " ל כי תיכף לשירת האנשים שוררו הנשים קודם למלאכי השרת וע " כ הוצרכה לעורר בתוף כענין ( שמואל א' י " ו ) והיה כנגן המנגן לו' השיר' גם ברוח הקדש כי הוא גדר נבואה בהקיץ אשר הוא למעלה מגדרה ע " כ עשתה הכנה כדי שיחול בה גדר זה כאנשים ואז ותצאנה כל הנשים אחריה כי אמרו כי כאשר כל האנשים בחברת משה התנבאו גם המה למעלה מגדר' כן הנשים בחברת מרים אלא שאמרו בלבם כי סוף סוף אין הכנת האנשים שוה לנשים ע " כ אמרו אם כלי שיר א' תצטרך מרים לעורר הנבואה הוא התוף אנו נצטרך שנים ע " כ לקחו תופים ומחולות ועכ " ז לא שוה להן להיות מדברות ברוח הקדש כאנשים . שלא הוצרך משה ללמד להם מה שיאמרו כ " א ותען להם מרים שירו לה' כו' כי הופיע עליה רוה " ק והיתה אומרת להן שירו כו' והן אומרת על פיה וגם לא כאנשים שאמרו ל' יחיד אשירה לה' שבכל אחד היה כדאי כ " א שירו כלכם דרך כלל :
Exodus.15.22.1 ויסע משה את ישראל כו' . ראוי לשית לב למה החסיר הוא ית' מהם מים ואחרי כן לחם עד שהוצרכו להתלונן וטוב טוב היה לתת להם התיקון שנתן להם באחרונה ולא יתן לפניהם פתחון פה לחטא ועוד מה צורך להודיענו שעל כן קרא שמה מרה ועוד או' לאמר מה נשתה כי מלת לאמר בלתי צודקת כי אינו לאמר לזולת . ועוד או' שם שם לו חק ומשפט הי " ל נתן לו ולא ל' שימה . וגם איך מתקשר עם הקודם וכן אומרו ושם נסהו . איך ע " י המתקת המים נסה את יש' . ועוד איך מתייחס לזה ענין ויאמר אם שמוע תשמע כו' . ולמה כפל שתי שמיעות ולמה הפסיק במעשה בין שמיעה והאזנה שמסוג אחד . ועוד שבכלל שמועה לקול ה' היא ההאזנה למצותיו ועוד הגמול שהוא משלם הוא שלא יתן כל המחלה אשר שם במצרים שמורה שמחלות ארץ אחרת ישים עליו והאם זו תורה וזו שכרה . ועוד או' כי אני ה' רופאיך כי איך הוא נתינת טעם שעל שהוא יתברך רופאיך לא ישימם ואין הטעם רק עשותו המצוה הנז' ועוד שאין פעולת הרופא היותו בלי משים המחלה כ " א לרפאות המחלה אשר על החולה :
Exodus.15.22.2 אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז " ל במכילתא וז " ל ולא מצאו מים ר' יהושע או' דברים כמשמען ר' אליעזר או' והלא המים תחת רגלי יש' והארץ אינה אלא צפה על פני המים אלא כדי ליגען אחרים אומרים המים שנטלו בין הגזרים שלמו להם באותו שעה כענין שנ' ואדיריהם שלחו צעיריהם למים שבו כליהם ריקם כי לא מצאו מים ע " כ :
Exodus.15.22.3 וראוי לשית לב במאמרם . ( א ) כי גם ר' אליעזר או' דברים ככתבן אלא שנותן טעם שהיה כדי לייגעם . ( ב ) כי למה עשה ית' כדי לייגעם ולא דיים לכתם בארץ תלאובות כ " א גם לייגעם . ועוד או' שהיו המים תחת רגלי יש' ועוד או' והארץ אינה אלא צפה כו' . האם בשביל שהארץ רקיע על המים שתחתיה ימצא אותם על הארץ ולדעת אחרים ששלמו מי הגזרים הלעולם היה להם להתקיים אותם המים שאמר עליהם ולא מצאו מים . וגם מה ענין ראיה שמביא :
Exodus.15.22.4 אך הוא כי הנה הוקשה לרז " ל כי הנה או' ולא מצאו מים אפשר פירושו שלא נזדמנה להם מציאה למצא מים רק היה המדבר כטבעו שלא ימצאו בו מים . או יהיה פירושו כי מים היו שם אלא שלא מצאו . ואם הם דברים כמשמען שהוא הדרך הראשון יש קצת קושי שכל כך היו מחוסרי זכות שהניחם הוא ית' משועבדים אל הטבע שהלכו דרך שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואם הדרך השני קשה כי היכן היו להם מים . והנה דעת רבי יהושע דברים כמשמען שלא היה להם זכות . ונשאר הדבר אל הטבע ולא מצאו מים ור' אליעזר או' והלא המים היו תחת רגלי ישראל והוא כי בים נשתעב' להם ויותן תחת רגליהם שר המים כי הנה שרו של ים הוא מושל על כל מימו' שבעולם כי ע " כ בהקרע הים ארז " ל ( ש " ר פ' כ " א ) שנבקעו כל מימות שבעולם כאשר למדו מאו' ויבקעו המים ולא נאמר ויבקע הים ואין זה כ " א בהכות הכפתור הוא הים רעשו הספים הם כל מימות שתחת אותו השר והיה השר תחת רגלי יש' בזכות הכנסם בתוך הים עד חוטמם טרם יבקע כי האמינו בה' ובטחו בו וא " כ למה לא נבקעו מעינות תהום מפניה' כמו שמטעם זה נבקעו מעינות מים מתוקים בים בעובר' שמהם שתו במים ושמא תאמרו כ " א ניתן תחתם שר המים לא ניתן שר הארץ ואיך יפלשו נתיב בארץ המים שתחתיה ויעלו למעלה . ע " כ אמר והארץ אינה אלא צפה על פני המים . לו' כי אין שר הארץ מעכב במה ששר המים רוצה לעלות מימיו בקרבה . כי הלא היא משועבדת אל שר המים . כי הלא שלא בטבע סובל אותה שר המי' . כי טבע העפר להיות למטה מהמי' . והיא צפה עליהם ולכן לא תעכב הארץ מהעלות המים . כי הלא גם כל המים שתחתיה היה ראוי לעלות . ומה גם מבוע אחד . וא " כ אין לו' דברים כמשמען . שלא היה להם זכות אלא שהיה להם זכות ועשה הוא ית' כדי ליגעם ואחרים אמרו שלא המציאם ה' שלשת ימים כי אם היו שותים מהמים שבכליה' מגזרי ים סוף . ומה שאומר הכתוב ולא מצאו מים הוא כי באותה שעה אחר שלשת הימים שלמו אותם המים ולא היו המים בכליה' וע " כ באו מרתה לשתות ולא יכלו והביא הג " ש כי נאמר כאן ולא מצאו מים ונאמר להלן שבו כליהם ריקם כי לא מצאו מים מה להלן כלים אף כאן כלים :
Exodus.15.22.5 והנה על מאמר ר' אליעזר שאומר שעשה הקב " ה ליגען קשה מה שהקשינו בכתובים מה פשע ישראל בזמן ההוא שהצמיא' ויגען הוא ית' :
Exodus.15.22.6 ונבא אל הענין . והוא כי הנה ארז " ל והביאו רש " י ז " ל בפרשה כי הנה במרה ניתן לישראל קצת פרשיות של תורה שיעסקו בהן שבת ופרה אדומה ודינים ואומרה כי הנה תחת שתים ימשוך ידו העבד הישראלי מעבוד את קונו . ( א ) על החקים אשר איננו רואה בהם טעם ויתאמץ לבבו לאמר מה יושיעני מה שהשכל ינגדהו ומה גם בחקת פרה אדומה . ( ב ) ראיתי צדיק ורע לו . ומה גם במאמרם ז " ל במסכת קידושין ( דף ל " ט ) כי המקיים את התורה מאלף ועד תי " ו מריעין לו כאלו שרף את התורה מאלף ועד תי " ו כי בראות איש צדיק שהוא תם וישר . ואובד בצדקו יהרהר ויאבד עולמו . כענין איוב שהיה מפליג בדבר ובלתי מתנחם . ע " כ מה עשה הוא ית' בהחילו לתת לישראל חוקים ומשפטים רצה להסיר מלבם ב' רעות אלה למען העמידם על האמת ע " כ עודם צדיקים החסיר מהם מים וייגעם וכשהגיעו אל המים היו מרים שלא יכלו לשתותן שהוא למען נסותם בצדיק ורע לו כאשר יתבאר ואחרי כן הורהו ית' עץ . הוא לענה כמ " ש ז " ל שהוא עץ מר והמתיק מר במר :
Exodus.15.22.7 ורמז לדבריהם יהיה כי ראשי תיבות עץ וישלח אל המים עם הכולל . עולה עשרים במספר קטן כתיבת לענה במ " ק ואחר הדברים האלה באה התורה ואמרה . הלא כאן נמצאו שני דברים שיחויב לבקש להם טעם . ( א ) למה ייגעם ה' בהחסירו המים והביאום אל מקום מים מרים והם הי' צדיקי' . ( ב ) למה אח " כ הראם ית' שהמתיק מר במר ולא מר במתוק . ואמר טעם לכל . זה הלא הוא כי שם שם לו חוק ומשפט כו' . שלמען שומו יתברך חק ומשפט לו בלבו כאחד ולא יהיה להם החוק כמו זר נחשב . וזהו שם שם לו לישראל בלבו חק ומשפט וגם שם נסהו לישראל אם יהרהר ולמדם דעת לבל יהרהרו בענין צדיק ורע לו והוא כי הנה היה רצונו ית' לנסותם שלא יתלוננו כ " א שיאמרו למשה מה זאת ויודיעם פשר דבר כאשר הודיעם בסוף כאשר יבא בס " ד והוא כי שיתו שומו החק כמשפט בלבו היה במה שהיו המים מרים והמתיקן בלענה מרה הפך הטבע נגד גזירת שכל אנושי למען יראו וידעו כי לא דרכיהם דרכיו ית' כי אשר יימר בעיניהם ויראה שאין בו מועיל הוא הטוב והאושר אלא שהוא למעלה משכלם . וזהו ויורהו ה' עץ כו' וימתקו כו' . לו' כי עם היותו לענה במה שיורהו ה' אותו המתיק כך כל דבר שיראה מר וזר במה שמורה לנו הוא ית' לעשותו הוא דבר טוב ולכן טוב לגבר יכוין לעשות צוויו ית' ויבטח בו כי טוב הוא ומה גם כי הנה החק שנתן להם אז הוא פרה אדומה כפירש " י והוא מרז " ל . ויהיה שכמו שממתיק מר במר כן הוא מטה' את הטמא במה שמטמאה את הכהן הטהור העוסק בה נמצא כי ב' דברים עשה הוא ית' בענין א' כאחת . ( א ) שהורה כי כאשר המשפט טוב בעיני האדם כן גם הוא הוא החק כי כך המתיק ית' המר במר כמו במתוק ונבטח באל דעות ה' . וזה מאמר הכתוב אחר או' וימתקו המים ע " י עץ מר אמרה תורה למה זה היה שהמתיק במר . וגם חסרון מימיהם והיותם מרים מאחר שהוא ית' היה חפץ להמתיקו הלא הוא כי הנה שני דברים כיון הוא ית' . ( א ) כי שם שם לו חק ומשפט כי שם לו לישראל השוואת חק למשפט כי הכל הוא טוב ומטיב אלא שאין שכל אנושי משיגו שכמו שאנו ממתיק המר במר כן לא תהרהרו אחר טהרת הטמא במה שמטמא את הטהור . וזהו שם שם לו חק ומשפט וש " ת אעיקרא דדינא פירכא למה ייגען והחסיר מהם המים שהיתה צרה גדולה האם כדי להראות החק יביא עליהם צרה . לז " א ושם נסהו והוא כי כיוון לנסות את ישראל בהביא עליהם ייסורין אם יקיצו וללמדם אח " כ כי הייסורין עם היותם מרים הם טובים למתק מרירות חלאת האדם אשר לא יחסר ממנו אשמת דבר כאשר ע " י לענה מרה נמתקו המים המרים . וזהו ושם נסהו את ישראל בהביא להם צרה עודם צדיקים כי ה' צדיק יבחן מייסר בשמאל ומקרב בימין שהוא הדבר השני והוא כאשר ייגען היא ית' והחסיר מימיהן שהביאן אל מקום מים מרים ובקש להם דרך למתקן באופן שהמים המרים מתקו להם כן את הצדיק ייגע וינסהו ה' בעולם הזה להחסיר בעה " ז ממנו טובה והמה הרהרו . לכן ללמדם דעת המתיק להם המר במר לבל ישובו לכסלם ולהרהר אחר ייסורי הצדיקי' עוד כי הלא כאשר ממתק הוא ית' מר במר ככה איזה מרירות אשר לצדיק כי אין מי שלא יחטא או מצד גלגולו הראשון ממתקו ית' במרירות הייסורין ועל כן שלא עמדו בנסיון והמתיק מר במר להורות שלא יהרהרו על הייסורין המרים כי במרירות יתמתק מרירות היצה " ר וחלאת עון אשר חטא וללמדם דעת מה ששם נסהו להעמידם על האמת והנפקותא היוצאות מהנסיון ותקונו במר לכן ויאמר אם שמוע כו' . והוא ( א ) בשום לב אל כפל אומרו שמוע תשמע . ( ב ) כי באו' והישר בעיניו תעשה ידוע ששמע הקול ולמה נאמר ( ג ) אומרו והאזנת אחר או' שמוע תשמע . ( ד ) שהל " ל האזנה סמוך אל השמיעה ולא יפסיק בעשיה בנתים . ( ה ) כי מה שיעשה הישר במצות הוא ולמה אח " כ אומר שיאזין המצות ( ו ) וכי היעלה על לב שישים מחלה שהוצרך לומר כל המחלה כו' לא אשים עליך . ( ז ) שמורה שאשר שם במצרים לא ישית אך אותם שלא שם במצרים ישים עליו והאם זו תורה וזו שכרה שישים עליו כל המחלה אשר לא שם במצרים . ( ח ) או' אני ה' רופאך כי אין זה נתינת טעם אל מה שלא ישים מחלת מצרים :
Exodus.15.22.8 אך יאמר אם שמוע תשמע לומר מאמר רז " ל במסכת קדושין ( דף ל " ט ) שאל יקפיד איש בייסורין כי אשר קיים כל התורה כולה נותנים לו ייסורין בעה " ז כאלו שרף את התורה מאל " ף ועד תי " ו זה מאמרו ית' לבאר ענין מה ששם נסהו לומר אל תתמה על החפץ ושיסרתיך בלי עון כעת כי אם שמוע תשמע כלומר אפילו תשתלם תכלית השלימות אל תתייאש מן הייסורין ואל תקוץ כי דע כי אם שמוע ולא יהיה על מנת לקבל פרס שהוא תכלית הכשרון רק תשמע למה שהוא קול ה' אלהיך וגם תעשנה בפועל ולא בלבד מה שהוא שורת הדין כי אם גם מה שהוא הישר שהוא לפנים משורת הדין :
Exodus.15.22.9 או יאמר שאחר שצעק ונתקבלה צעקתו אמר אם תרצו שמוע ה' בקולך תשמע אתה בקול ה' ועשית הישר שהוא לפנים משורת הדין כמשז " ל ועשית הטוב והישר זו לפנים משורת הדין וגם שלא יהיה הישר לעיני בני אדם כ " א בעיניו ית' הרואה ללב וגם תהיה כמלאכי השרת שהם עושי רצונו ית' ובעשייתם מצוה א' הם תאבים ומטים אוזן לשמוע בקול דברו שיצום מצוה אחרת כן תעשה אתה שאם הישר בעיניו תעשה תתאב והאזנת למצותיו שתקשיב לעשות מצוה אחרת כי בעשותך מצוה א' תאזין ללמדך מצות רבות כי הן כל אלה הכלית השלמיות עכ " ז על כל אלה לא תשית לבך לאמר ששלום יהיה לך ותתייאש מן הייסורין כי לא אבטיחך רק שכל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך אך לא תנצל מיסורין וחלאים אחרים ואל תקפיד כי הלא אני ה' רופאך ביסורין כרופא המקיז דם החולה והוא לטובתו כאשר הראה ית' ע " י המתיק מר במר . ובזה ביאר היטב ענין ושם נסהו כאמור ובדרך הזה יתכן כי כאשר האיש הבריא יחליאנו ה' לטובתו לסליחת עון וכדי שיתן אל לבו לשוב בתשובה וישלח דברו וירפאנו כן במשל כי מימי המקום ההוא לא היו מרים מתחלת ברייתם כי אם מה' יצא הדבר על הכוונה הנזכר . וז " א מתחלה ולא יכלו כו' על כן קרא כו' . לומר ישראל הם שלא יכלו לשתות מים כו' . אך לא היה כך טבעם כי מה שנ' ויבואו מרתה לא היה שמה כך מתחלה על שם מימיה כ " א על שלא יכלו ישראל לשתותן קרא הוא ית' שמה מרה . וזהו על כן קרא שמה מרה אלא שישראל לא ידעו הדבר וילונו על משה . והוא כמשז " ל ( ש " ר פ' כ " ד ) כי משה הסיען . וזהו ויסע משה וכו' . וע " כ שמו עליו תלונותם כי הביאם למקו' זה . וזה יאמר אל משה לאמר מה נשתה כלומר אל משה יאות לאמר לו מה נשתה כי הוא הסיעם משם לבא פה . וז " א לאמר או יאמר וילונו העם אל משה לומר לה' מה נשתה שישסף עצמו עמהם לומר לפניו יתברך מה נשתה אני והם או יאמר ויאמר אם שמוע כו' כי זכות גוררת זכות ומצוה גוררת מצוה . וזהו אם שמוע ממשה תזכה שתשמע מפיו של ה' אלהיך שהוא בסיני . וזהו תשמע לקול והוא במתן תורה שזכו לשמוע קולו ית' כי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום . וגם אם הישר בעיניו תעשה כדי לעשות רצונו תזכה שמצוה זו תגרור לך שוהאזנת למצותיו וכן המצוה יגררו לך כל חקיו . או יאמר מאמרם ז " ל שהשומע פ' מפי הקורא בתורה בצבור כאלו שמעה מהר סיני כי התיבה כבהר סיני כו' . וכן יאמר אם שמוע ממשה כאלו תשמע לקול ה' אלהיך ואם הישר בעיניו ית' תעשה אפי' דבר א' כאלו והאזנת למצותיו והוא כי כל העושה מצוה א' מטיבין לו כו' ומזה תבא לשמור כל חוקיו . או יאמר במה שידענו כי שמיעה מרחוק והאזנה מקרוב אמר כמאמר' ז " ל על פסוק שמעו ותחי נפשכ' ב " ו אם מוכה בכל איבריו שם לו רטיה בכל אבר ואבר אבל הקב " ה אינו כן אדם חוטא בכל איבריו אמר הקב " ה שים רטיה א' באזנך ותתרפא הה " ד שמעו ותחי נפשכ' . ובזה יאמר אם שמוע שהוא רטיית האזן שתטה אזנך ותשמע פעם א' הנה תתרפא כי ע " י כן שעדין אתה רחוק מה בעונותיך שהוא גדר שמיעה הנה תתקרב כי כשתשנה בשמיעה פעם שני' נעשה כאלו ה' אלהיך קרוב אליך ומייחד אלהותו עליך אף על פי שהיא שמיעה בלבד מחשבה מצרפה למעשה . וזהו והישר בעיניו תעשה כי המחשבה מתייחס' אל עיניי כי הוא יראה ללב ויצרף אותו למעשה . וזהו תעשה אפי' היא חסידות כמשמעות ישר שהוא לפנים מן השורה יחשוב כאלו עשיתו . או שעור הכתוב שכפל השמיעה תביאך אף לידי חסידות וכשתבא לשמוע שלישית תתקרב יותר עד הקרא האזנה ולא שמיעה כי קרבת עד ה' על הדרך מז " ל כי על היות משה קרוב אל השמים מעל הארץ אמר האזינו השמים ושמיעה בארץ הפך ישעיה וזהו והאזנת למצותיו ומזה כשתבא לשמור אין צריך לומר מצות ומשפטים שדעת מקרבן כ " א אפי' ושמרת כל חקיו ולא תהיה כמצרים שלא רפאתים כ " א ע " י מכות אך אתה כל המחלה אשר שמתי במצרי' לא אשים עליך לרפאתך כ " א ע " י שמיעה תתרפא . ואל תתמה איך בהיות מוכה בכל איבריך תספיק רטיה א' באזן שהוא הפך רופא ב " ו המצריך רטיה בכל אבר כי הלא אני ה' רופאיך ואיני כרופא ב " ו כי זה כח רפואתי לשלוח רפואה ע " י זה לכל אבריך ונפשך ואז כל המחלה וכו' . ושמא תאמר אם על פי מזלי אתחייב לבא עלי חולי איך אנצל על ידי המצוה אל תתמה כי הלא בעיניך תביט כי הלא אני ה' רופאך כשחין ונגעים ע " י הכהן בהסגיר אותך הנה כי רפואתך שלא בטבע ומשם תלמד על כל חולי וכל מכה :
Exodus.16.2.1 וילונו כל עדת וכו' . או' במדבר שהוא מיותר כי הרי נאמר שהיו במדבר סין אך הוא לתת טעם אל היות מתלוננים גם על אהרן עם היות כי משה הוא העיקר לזה אמר במדבר שהוא על עסקי המדבר כי ע " י אהרן גם הוא היה אומר' אל פרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר כי מאז נראה שהיתה עצת שניהם להוליכם המדברה ולעכבם שם :
Exodus.16.3.1 ויאמרו אליהם וכו' . ראוי לשים לב מה ענין אומרו מותנו ביד ה' ולמה יזכירו סיר הבשר . ומה גם במארז " ל שלא היו אוכלים מהבשר רק הלחם לבדו לריח הבשר שבסיר . אמנם אמרו ישראל הנה ב' דברים עשיתם לנו . ( א ) שנתגיירנו וידענו את ה' . ( ב ) שהוצאת' אותנו ממצרי' והנה על הראשונה אין אנו תוהים כ " א על השניה ולכן לא נאמ' מי יתן מותנו בארץ מצרים כי הלא יובן גם בהיותינו עובדי ע " ג שלא היתה מיתתו ביד ה' רק ביד כחות הטומאה אך אמרו מי יתן מותנו ביד ה' כי הוא אחר שהכרנו את ה' ונתגיירנו . אך מה שאנו מתלוננים הוא על כי הוצאתם אותנו וכו' . והיה מספיק היותנו מתיהדים ומתנו שם ופירשו מיתתם והוא בשבתינו וכו' . לומר הנה במצריים היינו על סיר הבשר דואבות נפשנו לאכול מבשר הסיר ולא היו מניח' אותנו רק אוכלי' לחם לשובע והנה היה אפשר שמתאות התבשיל נמות ע " ד מצות חכמי' לתת מכל תבשיל לשמש פן יסתכן מתאות התבשיל באופן שקרוב הדבר להיות המיתה ההיא מרעב התבשיל כאשר מרעב הלחם ואמרו שיותר היו בוחרים למות מתאות תבשיל סיר הבשר כיון שמתים שבעים שהיו אוכלין לחם לשובע מהמות הזאת שהיא ברעב ללחם מעין ( איכה ד׳ : ט׳ ) טובים היו חללי חרב מחללי רעב :
Exodus.16.4.1 ויאמר ה' וכו' הנני ממטיר וכו' . ראוי להעיר . ( א ) החילו לנוכח באו' לכם וצאתו שלא לנוכח באומרו ויצא העם ולקטו . והנה לרז " ל ( יומא דף ע " ה ) שאמרו שהצדיקים היו המן בא אל אהליהם ולבלתי צדיקים רחוק הרבה כד " א שטו העם ולקטו אפשר יתפרש גם פה שמדבר הוא ית' עם משה ואהרן ודומיהם ואומר להם הנני ממטיר לכם כלומר אצליכ' . אך להמון העם ויצא העם חוצה ולקטו . ונשית לב אל דרך פשוטיי . ( ב ) אומר למען אנסנו איך ההטבה תהיה נסיון . ( ג ) באומרו הילך בתורתי מה ענין המן אצל התורה . ( ד ) אומרו והיה ביום הששי . שהל " ל וביום הששי יכינו וכו' . ומה ענין או' והיה ואם הוא על הברכה שתתהוה ע " י השבת הרי הוא או' והיה משנה וכו' :
Exodus.16.4.2 אמנם הנה רצה הקב " ה ללמד דעת את עמו ישראל על המחיה ועל הכלכלה הלא הוא כי לזאת יחרד לבב אנוש באמת באמור למה זה ירעוב ה' נפש ראובן ונפש שמעון ימלא טוב והון ועושר בביתו אחר שהכל מן השמים . והלא ימשך מזה . כי כאשר יראה הרואה כי הכסף אזל מכליי צא יצוא מעל ספר ה' לעשות בזהב ובכסף כל עמלו ובוטל מד " ת ע " כ להרים מכשול מדרך עמו בא האלהים ויאמר הנה בלחם אשר מאכילך אכין לך דרך ה' למען תשכיל . הלא הוא כי אתה דע לך כי מעליון לא תצא הרעות והטוב כי אם הכל לפי הכנת מקבל כי עון ממית וזכות מחיה . עון ממית כד " א ( תהלי' ל " ד ) תמותת רשערעה תיסרך רעתך ותמוגגנו ביד עונינו חטאים תרדף רעה והזכות מטיב כד " א ואת ישכים ישלם טוב . וזה יאמר הוא ית' הנני ממטיר למה שהוא לכם הראויים לקבל טוב לחם מן השמים מה שאין כן לזולתכם כי אם לסדום אש וגפרית מן השמים וברד למצרים וע " כ לא אמר אני ממטיר כ " א הנני ממטיר כלומר הנני אשר המטרתי לזולתכם מן השמים גפרית ואש ממטיר לכם לחם וכו' . כי אין לשמים טבע מוטבע כ " א הכל לפי הכנת המקבל ומזה החי יתן אל לבו כי כמשפט הזה יעשה לאיש ואיש עשיר ורש כי כל אחד לפי הכנתו לפני אל דעות ה' יקבל את הטוב ואת הרע :
Exodus.16.4.3 ועוד שנית נמשכת מזה כי ויצא העם ולקטו וכו' . והוא לומר הנה יטרחו העם יצאו וילקטו והנה שני דברים להם במן . ( א ) שאם איש ירבה לו וילקט בעומרים שנים לא' או חצי עומר לאחד לא ימצא לו רק דבר יום אחד כי א' המרבה ואחד הממעיט ימצא עומר לאחד . ( ב ) שיהיה ביומו שלא ימטיר מן פעם אחת לימים רבים . וגם אם יאמר אלקטה נא לי ב' עומרים לשני ימים לא ימצא בביתו רק א' ושני הדברים האלה אשר לעם שיצא ולקטו הוא אשר יקרה למוציאים ימיהם לצבור כעפר בצר כי שוא להם משכימי קום באניות סוחר כי הלא ברצו' ה' דרכי איש לא בעמל ולא ביגיעה יקנה בשעה אחת יותר על זולתו המסתחר משנתים ולכן מאי יגע להעשיר כי אין הריוח מחמת רבוי היגיעה והזמן כי יש ירויח ביום א' הרבה ויש מעט הכל לפי הקצוב לו מר " ה . כענין היגע עד ילקוט מאה עומרים . והיה מוצא עומר א' ואשר לא יגע ולא הוציא זמן רק עד ילקוט חצי העומר היה גם הוא מוצא עומר א' ואם ישקיף וירא כי אין לו רק מזון מועט על יום או יומים אל יצר צרת הימים הבאים כ " א יאמר ברוך ה' יום יום ואעבוד את ה' בימי מיגר מסכנותי ויד ה' לא תקצר ככלותי זה הזהב כענין המן שלא היה לשני הימים . והוא ית' נותן ליום מחר לעיניהם הנה שני הדברים ההם הנאמרים באמת באמור דבר יום ביומו . שהוא דבר ספוק היום ולא יותר או פחות ביומו ולא מיום ליום . ועל הלמודים האלו אמר . למען אנסנו הילך בתורתי . כלו' שלא יניח את התורה עד קנות ממון . כי יראה ענין המן ויבטח בשם ה' ויחזיק בתורתו . ואם יאמר נא ישר' העוסק בתורת ה' . ואין לו להתפרנס דבר יום ביומו . ואמר בלבו איה איפה אכילת פירות התורה בעה " ז . ע " כ רמז לו הוא ית' כי והיה ביום הששי וכו' . והוא כי מה יעשה ר' חנינא בן דוסא ודומה לו איה המה פירות תורתם . אך הוא מאמרנו על פסוק להנחיל אוהבי יש וכו' לו' מה שאני מצמצם מזונות אוהבי בעה " ז אינו שלהנחיל להם לא יש . אם אטיב להם פה כי הנה להנחיל אוהבי יש לי רב . אלא שאוצרותיהם אמלא שמה שאין לו בעוה " ז היא לטובתו שהוא פה מצטמק ויפה לו . כי הלא יכפל טובו בעוה " ב כי הפירו' של העוה " ז יעשו לו קרן קיימת פי שנים לעוה " ב וע " י כן אוצרותיהם של העוה " ב מתמלאים וזה נרמז באומרו והיה . ומה גם כי אומרו והיה הוא שמחה כנודע מרז " ל כי הנה ימצא מע " ש מכין לחם משנה שיאכל בשבת הוא עוה " ב . שהוא משנה על אשר היה לוקט יום יום . ולענין המוסר הנלמד שישמח בספוקו אמר והיה :
Exodus.16.4.4 או יאמר הנני וכו' והוא בשום לב למה האכילם ה' לחם שמים . ולא עשה יהי פסת בר בארץ כי כאשר תוציא צמחה . שמבלי תזרע תצמיח חציר לבהמה כן תוציא לאדם לחם ומזון . כי הנותן לחם מן השמים . גם לחם יוכל תת מן הארץ ולא עוד אלא שלחם אבירים . שמלאכי השרת נהנים ממנו נתן למו . אמנם הנה לנסותם בא האלהים אם ילכו בתורתו . הלא הוא כי אחר תתו ית' לישראל במרה חק ומשפט ויתעתד לתת להם כל שאר התורה מידו יתב' ראה והנה אמרו ישראל . הלא גשמיים אנו . ולא תאות לנו תורה רוחני' מן השמים מידו ית' . ואיך יתכן כי על ידי התורה שהיא חכמתו ית' רוחני' . מוצא פי ה' יחיה האדם החומרי . ואיך יהיה לאדם בה חיי נפשו בגופו . ומה גם כנודע כי תחיה את בעליה כרבה ואביי ( ר " ה דף י " ח ) כי בה רבו ימיהם עשרים שנה לכל אחד . ואיך יהיה מבוא לתורה מן השמי' בגוף האדם ואף גם אחרי התחיה שאין מזון גשמי כי אם זיו התורה . איך תקיים את הגוף עמה ותחת זאת היה מקום להרפות האדם מן התורה . על כן בא האלהים להסיר זה מלבו ולנסותו אם בהסתלק ממנו טענה זו ילך בתורתו והוא כי הנה הן האמת כי גוף ונפש כאיש א' חברים באיכותם המה . ועכ " ז לא יבצר שבהתפרנס והתחזק הא' מהם יתקיים חברו עמו כי על כן באכול איש לחם חומרי ויתפרנס גופו גם נפשו בו . עם שהיא רוחניות כי משלום גופו יהי' לה שלום כן יתהפך ותתפרנס הנפש הרוחניות ע " י התורה הרוחניו' ותתחלק מזיו כבודה גם לחומר להתקיים וחיות עמה . והנה היה מקו' להתחמץ לבב אנוש מהדמיון הלז . עד יראה בעיניו כיוצא בדבר כדמותו בצלמו . ע " כ הראנו ידו ית' הנפלאות בעה " ז שלחם רוחני יאכל איש גשמי שמלאכי השרת משוללי גוף נהנים ממנו . ומה גם למאמר ספר הזוהר ( פ' בשלח דף ס " א ) מגודל רוממות איכותו כי הלא אין מבוא בו לבא אל החומר להתפרנס . כאשר נבאר בס " ד כי זאת היתה תמיהתם של ישראל באומרם מן הוא כלומ' ומה יושיענו זה לפרנס החומר כי ע " כ היו אוכלי' ולא מוציאין כי רוחני מאד הי' . ואיך היו נזונין אך הוי אומר כי כלח' מן הארץ המפרנ' הגוף ומתפשט גם אל הנפש לקימ' בו . כן המן הי' מתפרנס הנפש הדומה לה וממנה יתפשט אל הגוף . וזה משז " ל ( יומא דף ע " ה ) בנועם מליה' . באומרם היה נבלע באיברים כי היה כדם הוא הנפש . נבלע באיברים ומתקיימם . ומזה יראו וכן יעשו היקש לו' כי כן יבורך ויתקיים חומרו אגב נפשו בו ע " י התורה . והוא מאמר הכ' ככתוב אצלנו . באו' ( דברים ח׳ : ג׳ ) ויענך וירעיבך וכו' למען הודיעך וכו' והוא כי מאכל רוחני לא יתפרנס איש גשמי . ומה גם איש רעבתן שלחם לא אכל כל היום ההוא שצריך מזון גשמי יהי' למלא בטנו כי ירעב מה שאין כן בדבר רוחני שאדרבה יתעלף בו אז יותר על כל זה אף ששתים היו לך . ( א ) שויענך בטורח הדרך . וירעיבך שלחם לא אכלת כל היום ההוא שהיית צריך לחם חלב חטי' ישביעך ובשר שור של פטם להחזיק חומרך ואדרבה ויאכילך את המן הרוחני . ולמה עושה כן הוא ית' ולא נתן פסת בר בארץ הלא הוא למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו הזן את החומר יחיה האדם שיתפשט אל הנפש כ " א גם על כל מוצא פי ה' ככל התורה שיצאו מפיו ית' יחיה האדם שמחיה הנפש וממנה יתפשט אל החומר כמן כמדובר :
Exodus.16.4.5 וזה מאמר הכ' פה ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם שהוא לך ולכיוצא בך . לחם מן השמים לא אמר מן מן השמים כ " א לחם וזה בב' בחינות . ( א ) כי כאשר הלחם מן הארץ משובח באיכות מעפר הארץ עצמה כן הוא זה הלחם מן השמים כי כהפרש שמן חומר הארץ ללחם כן יש מן הארץ למן . ( ב ) לומר לחם מן השמים כי בשמים הוא זה לחם שהוא למלאכי' שבשמי' כמו שלחם הארץ הוא לחם לצאצאיה . והוא משז " ל ( יומא דף ע " ה ) לחם אבירים שמה " ש נזונין ממנו . וזהו לפי האמת לא כל האנשי' כדאים להתפרנס כ " א לכם משה ודומים לך קדישי עליונין . ועכ " ז אצליחה נא גם לעם יזונו ממנו ויצא העם ולקטו . וא " ת נא ובמה יודע כי רוחני הוא . לז " א דבר יום ביומו כי המרבה ולוקט שני' ושלשה עומרים לראש גבר . לא היה מוצא כי אם א' והלוקט חצי עומר גם הוא ירבה לו כשימוד בעומר וימצא שלם . ואין זה אם לא היה דבר רוחני . וזהו דבר יום ביומו ולמה אעשה כך להאכיל את כל המון העם דבר רוחני כזה הלא הוא למען אנסנו הילך בתורתי . כי בזה לא יהי' פתחון פה לו' . איך אדבק בתורה ואיזה הדרך תועיל גם לגופי . כי הלא במן מסתלק מאמרם זה ויהיה נסיון לישראל אם ילך בתורתי אחר סילוק ההרהור מלפניו ע " י המן . וזה אפי' בזמן הזה שהחומר עכור שהתורה תאיר ותזכך החומר ומקיימו . וכל שכן בתחיית המתי' או אפי' בימות המשיח שהוא בשלהי אלף הששי . והוא אומר . והיה ביום הששי וכו' והיה משנה שהוא כי מעתה יראה רמז מזה אל התורה בזמן הזה ובעתיד כי כאשר המן זן את הנפש ומכלכל אגבה את הגוף כן גם איכות התורה עתה . וכאשר ע " י הכנת קדושת שבת שבא ביום הו' בערב יום הנפש יתירה יעדיף המן לזון גם החומר לחם משנה כן באלף הו' שהוא ערב אלף הז' שכלו שבת יהיה לאיכות התורה המתפשט בגוף פי שנים על מה שהוא עתה . ומה גם באלף הז' כי ענין המן הוא דוגמא אל התורה בכל הזמני' כמדובר להיות הנפש והגוף עמה כי יעלה עמה ולא ירד :
Exodus.16.4.6 עוד יתכן עד " ז באומרו לכם לחם וכו' לומר לכם בני ישראל שנפשותיכם קדושות יהיה לחם מן השמים אך לא לאומות ושאר הכתו' כנזכר :
Exodus.16.4.7 עוד יתכן כי תחלת מעשיו ית' עמנו אחרי צאתנו ממצרי' להיות לנו לאלקי' ושנהיה לו לעם סגולה רצה לקדשנו גופנו ונפשנו . ע " י תורה מן השמי' ושפע רוחני בכל התפשטות הנפש אשר ברמ " ח איברי' מרמ " ח מצות ולגופים . שגם הלחם אשר נאכל לקיים גויתנו ואדמתנו יהיה רוחני נזככנו ושיהיה כל ישע וכל חפץ כל איש ישראל עסוק בתורה בהתבודדות עצום ורב וימן לנו המלך הקדוש דגן שמי' יום יום לבל נפרד בבקשת לחם בתינו רגע כממריה למען נזכה ונחיה חיי עול' ותבולע המות לנצח ומה גם בקבלת התורה עוד מעט ויהיה להם חירות משעבוד ומלאך המות ומיצה " ר וע " כ רצה ית' להקל מאבן נגף ומצור דרך עמו . בל יכשלו באחד משרשי ועקרי אש דת למו ולהעמידנו על האמת בכל העמודי' אשר התור' נבנה עליהם ושלא נצטרך לעמוד על אמיתת עיקרי הדת על פי השגת דעתנו הקצרה כי מי יעמוד בסוד ה' כפי שכלו הקצר כי הוא חרש מחרשי אדמה . והנה במספר עקרי הדת אין דעת חכמי אומתנו שוה יש יאמר כי על שלשה דברי' האמת עומד ויש מוסיפי' במספר' והנה אשר גבלו ראשוני' חכמי דורותינו אשר קדמונו . הלא הוא אשר הסכימו לדעת הרמב " ם ז " ל שהעמידם על שלשה עשר והנה הנם במספרם עם שנשנה סדרם בקצת מהם מאשר סידרם הוא ז " ל במקומם . ( א ) להאמין מציאות הבורא וכו' . ( ב ) יחוד ה' שנאמין שזה הוא סבת הסבות א' הוא כו' . ( ג ) שלילת הגשמות . ( ד ) תחיית המתים . ( ה ) ימות המשיח . ( ו ) כי הוא הש " י יודע מעשיה' של בני אדם ואינו מעלים עיניו מהם לא כדעת האומר עזב ה' את הארץ וכו' . ( ז ) כי הוא השי " ת נותן שכר למי שעושה מצות התורה ויעניש למי שעובר וכו' . ( ח ) תורה מן השמי' כלה קדושה וטהורה . ( ט ) ההעתק והוא כי התורה מועתקת מאתו ית' לא מזולתו וממנה אין לגרוע ועליה אין להוסיף . ( י ) היותו קדמון שהוא חידש העול' . ( יא ) שאליו ית' הוא ראוי לעבוד וכו' ולעשות מצותיו ושלא יעשו כזה למי שהוא תחתיו במציאות מן המלאכי' והככבי' והיסודות . ( יב ) נבואה . ( יג ) נבואת משה רבינו ע " ה גדולה שהוא אביה' של נביאים :
Exodus.16.4.8 ואחשבה כי אבינו מלכנו המלמדנו להועיל . בהחילנו לחסות תחת כנפיו חש פן נמוט מעיקרי תורתו ואמונתו ובא ויטע בלבנו י " ג עיקרי הדת אלה . ויורה לעינינו א' לא' לתקוע אמונתו בלבנו עול' ועד הלא המה בג' כתובי' האלה . והנה אין ספק כי מציאותו ית' ואחדותו הכירו על הים . והם השני עיקרי' הראשוני' כי עיניה' ראו ולא זר מראת אלקי' צח ואדום שהוא דין ורחמי' כאחת ויאמרו זה אלי ואנוהו . ומה גם למשז " ל כי הילדי' אשר ראוהו בהניק להם דבש וחלב מצור החלמיש והיה נדמה להם לבחור צח ואדום בהיותו מטיב להם ובדמותו ההוא הכירוהו על הים . בהכותו את מצרים על הים מאתי' וחמשים מכות . אז אמרו זה אלי וכו' ויכירו כי ה' הוא אלקים כי אשר ראו מטיב להם מתחת לארץ בדבש הוא אשר ראו מכה את מצרים לעיניהם הרי מציאותו וייחודו . כי ה' הוא האלקי' :
Exodus.16.4.9 וזה מאמר הכתוב באומרו הנני ממטיר לכם וכו' לומר הנני אשר ידעתי מציאותי וייחודי עודני מראה לפניכ' ייחודי כי הלא לכם אני ממטיר לחם מה שאין כן לזולתכם כי אם גפרית ואש בסדום וברד למצרי' כי ה' הוא אלקי' וזה אומרו לכם . ועל הג' והוא שלילת הגשמות אמר לחם מן השמי' שהוא רוחני כמפורש למעלה . שכעין יתרון אשר ללחם מן הארץ על הארץ כן יתרון הלחם מן השמי' על השמים וע " כ לא אמר מן השמי' ומעתה ק " ו הדברים אם לחמנו לפרנס את גויתנו . למה שהוא מאתו יתברך הוא משולל גשמות ומה גם עתה הוא ית' בעצמו וכן הד' באומרו לכם לחם מן השמים לו' כי לכם שאתם כמתים ברעב כמאמר הכתוב ויענך וירעיבך ויאכילך וכו' וגם הם עצמם היו כמתי' בעיניה' כאומר' כי הוצאתם אותנו להמית וכו' כי אמר כי הנה אשר בתחיה . אחזיר נשמות לפגרי' מתי' ע " י טל מלמעלה כן גם מעתה שאתם כמתים אני אחיה אתכם ואקיימכם בטל רוחני' היורד מן השמים אשר לפי הטבע מעונים ורעבים כהם בתת להם דבר רוחני הוא מת הרי מעין תחיית המתי' כי לא בר ולחם ומזון סועד ומחיה אתכ' כ " א שכבת הטל הרוחני יורד להחיות מתי' נפש וגוף והוא מעין תחיית המתי' בטל אורות . והחמישית היא ימות המשיח אמר ולקטו שהוא מעין יהי פסת בר בארץ יטיפו ההרי' עסיס שימצא מזומן בארץ שלא יצטרך רק לקוט ואכול שהוא ענין ימות המשיח ממש . ועל הששית ושביעית והם ידיעתו יתב' ושכר ועונש אמר ויצא העם ולקטו והוא שלא דבר לנוכח כאומרו ממטיר לכם אך הוא כמשז " ל ( יומא שם ) כי לצדיקים היה המן יורד אצלם אך לא כן החוטאי' הנקראים בשם עם . כ " א היו צריכי' לצאת חוצה ללקוט וזהו ויצא העם ולקטו הרי כי הוא ית' ממכון שבתו השגיח ויודע בין צדיק לרשע ונותן שכר לצדיק להמטיר לו לחמו אצלו . ומעניש לרשע בהטריח אותו לצאת מחוץ למחנה . הרחק מן המחנה ללקוט מזונו . ועל השמינית והיא תורה מן השמים אמר דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי והוא מאמרינו למעלה כי רצה הקב " ה להורות את יש' דרכה של תורה והוא כי כאשר המן הוא רוחני כי על כן נבלע באברים ובלתי יוצא מבטן אוכלו . וגם יכירו היותו רוחני מאומרו דבר יום ביומו שהוא שלא היה המרב' שני העומר לאחד . או הלוקט חצי עומר או פחות כ " א עומר לגולגולת שהוא מתמעט מהמרבה ומתרבה לממעט . ואין זה רק להיותו רוחני . וזהו ולקטו דבר יום שלא היה לוקט רק דבר היום הוא העומר . וע " כ לא היתה פרנסתו כלחם מן הארץ הזן את הגוף ומתקיימ' הנפש אגבו . כ " א זן את הנפש ומתקיימ' הגוף . וא " כ כאשר יראו בעיניהם זה במן . הנאכל כלחם שהוא על הארץ והיא רוחני . כן לא יתמהו על התורה אשר למטה בארץ . בצוויים פשטים . כי מן השמי' ורוחנית היא . ועל התשיעית והיא ההעתק שעליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע אשר זה היה כמו זר נחשב כי אין בכל דתות הנמוסיות . דת שלא יכלו להוסיף טוב מאשר בה או כיוצא בה . וכן לגרוע כי למה ששכל אדם עשאה וחיברה לא יבצר משגיאה בא' מהפרטי' . והיה אפשר חלילה יהי כן בתורה ע " כ אמר דבר יום ביומו . לומר כי הנה כאשר במן המרבה מהעומר או הגורע ממנו היה טועה כי לא ימצא בקרב ביתו רק עומר לגולגולת בלי פחת וייתור למה שרצונו ית' הוא עומר לגולגולת . וזהו דבר יום שלא ילקוט המרבה או הממעיט פחות או יותר מדבר יום בלבד כן המרבה ומוסיף או גורע מתורה צוה לנו משה הוא טועה וחייב מיתה . וגם זה נכלל באומרו למען אנסנו הילך בתורתי . ועל העשירית והוא היותו קדמון והוא ית' חידש העול' . כי ששת ימים עשה ה' את השמי' ואת הארץ אמר והיה כיום הששי וכו' והיה משנה והוא כי לראיה על מעשה בראשית הוא כמשז " ל אומרו ויברך אלהי' את יום השביעי ויקדש אותו ברכו במן וקדשו במן . שירד ביום הששי לחם משנה ויהיה הענין כי הנה ארז " ל ( ב " ר פ' י " ג ) שבששת ימי בראשית היו נעשים בכל יום ג' דברי' ובששי נעשו ששה . שלשה כנגד יום הו' ושלשה כנגד יום השבת שלא היה נברא דבר . וע " כ ברך יום הששי כשיעור השביעי . הוא זכר לבריאת עולם . וזה יאמר ויכולו וכו' ויכל וכו' והראי' כי ויברך אלהי' וכו' במן . שהוא הוראה על מעשה בראשית וזה יהיה מאמרו יתב' פה . שהוא מקומו והיה ביום הששי וכו' והיה משנה שהוא מעין מעשה בראשית שהיה משנה בששי על כל שאר הימים וזה אומרו הששי . לרמוז אל יום הששי האמור במעשה בראשית . ועל כן לא אמר והיה ביום ו' . ועל הי " א וי " ב וי " ג אמר . ויאמר משה ואהרן ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים והוא כי המה אמרו מי יתן מותנו וכו' כי הוצאתם אותנו וכו' אמרו להם בערב שהוא בתת ה' לכם בערב בשר תדעו כי ה' הוציא כי הלא אם שאלתם פת למה יתן לכם בשר אלא על שאמרת' כי הייתם על סיר הבשר במצרים ואבדתם אותה הטובה . ע " כ אמר בתת ה' לכם בשר הוא כאלו אומר לכם הוא ית' . הנני נותן לכם הבשר אשר אבדתם ואלו שלא מרצונו היתה יציאתכם כ " א מלבנו למה ממציא לכם אשר אמרתם שאבדתם בהוצאה אך וידעתם כי הוא הוציאכם והנה ביציאת מצרים היה שם שידוד שר ומזל ויסודות כמפורש למעלה באר היטב באותות אשר עשה ה' במצרים וא " כ איפה הרי כי אין ראוי לעבוד כ " א לה' לבדו כי הוא השודד את כל הכחות נכריות והוא עיקר הי " א שאין לעבוד את מלאך וכוכב ויסודות כ " א לו יתברך לבדו והיא הנפקותא שהוציא הוא יתב' באומרו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו' לכן לא יהיה לך וכו' ולא תעבדם וכו' כי יוצא מזה שלא תעבוד זולתי כי אין ראוי לעבוד כ " א לה' אשר ראיתם גודלו ביציאת מצרים . וגם הי " ב וי " ג הוא מציאת נבואה ונבואת משה רבינו עליו השלום אשר אמרו למו כי הוא יתברך היה מוציא' ועתה אמרו משה ואהרן ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם ממצרים . והיא נבואותנו כי אמיתית היא הרי מציאות נבוא' וגם נבוא' משה רבינו עליו השלום . באומרו ובקר וראיתם את כבוד ה' שהוא ירידת המן אשר התנבא משה שם בפניהם בהקיץ אחר תלונותם והוא היכר יתרבו נבואת משה מה שאין כן זולתו שבחלום ידבר בו והנה כי בשלשת הכתובים האלה הורה באצבע אלהים את ישראל עמו כל י " ג עיקרים באר היטב :
Exodus.16.6.1 ויאמר משה ואהרן וכו' . ראוי להעיר למה משה ואהרן חילקו מאמר' זה אל ישראל לג' חלקים א' אומרו שניהם ערב וידעתם וכו' ובקר וראיתם וכו' ואח " כ חזר משה לבדו ואמר בתת ה' וכו' שנראה כי הוא הענין הא' ורוב הדברים שבפסוק ובקר וראיתם הם בפסוק שאחריו מפי משה לבדו ואח " כ חזר לו' להם ע " י אהרן לבדו קרבו כו' כי שמע את תלונותיכם . ועוד באומרו ובקר וראיתם את כבוד ה' אם הכונה היא על הנראה בענן לא נרא' רק בטרם בקר מהערב כאומ' ויפנו אל המדבר כו' ואם הוא על המן למה כינה אותו אל כבוד ה' . ועוד כי בזה מייחס שמיעתו ית' את תלונותיכ' אל כבוד ה' . ולמטה מייחסו אל תת בערב בשר לאכול כו' . ועוד למה חזר ואמר ונחנו מה פעם שנית ובשיני כי בראשונה אמר כי תלינו ולא בשני . ועוד אומרו קרבו לפני ה' מה זו קריבה . ועוד למה לא פקד עליהם חטאתם בהראות כבודו יתברך על התלונה לה' :
Exodus.16.6.2 אמנם הנה תלונת ישראל היתה כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה כו' והנה בתלונותם אלו אפשר להקל מאשמתם ולומר כי בכל לבם טעו וחשבו כי לא ה' צוה רק משה ואהרן בחשבם עשות רצון קונם הוציאום אל המדבר ההוא ומה גם למה שאז " ל ( ש " ר פ' כ " ד' כי בכל המסעות היו מפי הגבורה אלא זאת והיא ויסע משה את יש' כו' . ויטעו לחשוב כן גם על הכל . או אפשר כי ידעו האמת כי הכל היה על פי ה' ועליו ית' הם תלונותם אלא שבושו להוציא מפיהם תלונתם על ה' ואמרו כמתלוננים על משה ואהרן והנה משה ואהרן לא ערבו אל לבם בפתח דבריהם לדבר ולומר כי על ה' היתה תלונותם שעם יודעם הדבר היו מחפים האמת כי חשו על כבודם של ישראל . ע " כ היחלו בחלוק' הראשונ' . וקו לקו גלו להם את דעת' . וז " א ויאמר משה ואהרן וכו' . לו' הנה אם הוא שבכל לבבכם טעית' . כי חשבתם שלא הוציא ה' אתכם . כ " א אנחנו הנה ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים . כי תתחדש לכם ידיעה זו . שהוא ע " י תת בשר לאכול על תלונותם שחסרו בשר ביציאת מצרים . ע " כ נותן להם מה שאבדו על ידו . אך לא כן הוא . רק שעליה היתה התלונה . והייתם מחפים מראים שעלינו היתה וזה יתברר בבקר . כי בקר וראיתם את כבוד ה' שמתראה בענן לכם שאין זה רק כמתראה ואו' הנני אני שהלינותם עליו אין זה רק בשמעו והבינו אה תלונותיכם על ה' כי הלא יודע תעלומות לב והבין כי תלונותיכם היו על ה' ויהיה או' בשמעו כד " א ( בראשית כ״ג : ו׳ ) שמעני אדני לשון הבנה ועוד כי סבר' היא כי הנה נחנו מה כי תלינו עלינו . האם בידינו לתת לכם לחם אך אין ספק כי על ה' היתה תלונותיכם אשר בידו לתקן וכן הוא עושה . ואחרי דבריכם אלה חזר משה לדבר לבדו ואמר בתת ה' כו' . והוא כי אמר משה בלבו היתכן כי עד הבקר יחשבו שאין לנו ראיה שתלונותיכ' על ה' ע " כ חזר ואמר מה שלא גילה מתחלה מפני כבודם ואמר הנה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר כי היא ראיה מיד כי הוא בשמעו את תלונותיכם שהם על ה' באמת ולא שטעיתם וז " א אשר אתם מלינים עליו והוא כי אלו לא היו על ה' רק שטעו וחשבו כי משה ואהרן עשו מעצמם לא היה נותן להם מידו יתב' בשר ולחם כ " א על ידינו כי הלא אין נס גדול מקריעת ים סוף ועשה על ידי ובלי מטה וגם לרז " ל ( שם פ' כ " א ) שכדי שלא יאמרו שמשה בלי מטה האלקים אינו חשוב . וע " כ אם גם עתה היתה תלונותיכם עלינו היה ראוי יעשה ע " י או ע " י שנינו . אך בעשותו ע " י עצמו יורה כי ראה כי עליו היתה התלונה על כן לא חש על הנוגע אלינו ליעשות על ידינו כי אם עשה על ידי עצמו וז " א ויאמר משה לא בלבד על הלחם לבדו שיתן לכם בבקר תהיה הוראה כי על ה' תלונותיכם כ " א בשני דברים בין בתת ה' לכם בעצמו בערב כו' בין בתת בבקר בשר . תדעו כי הוא בשמוע ה' תלונותיכם שהם על ה' . והוא במה שנחנו מה . כלומר שנותן את הכל על ידו ואנחנו לא נשמש כלום וזהו ונחנו מה שלא נעשה דבר על ידינו . כ " א על ידו כלו' ונחנו מה האם לא בין ה' וביניכם אני תמיד ולמה לא עשה על ידינו אך זה הוראה כי לא עלינו תלונותיכם כי על ה' ועל כן עשה בעצמו וזהו שחזר ואמר פעם שנית ונחנו מה כו' וגם היה משה האומר ענין זה כי הוא אשר יערב אל לבו לומר שאם הוא על כבודו היה עושה על ידו כאשר היה בקריעת הים שעל שהיו אומרים כי לולא המטה לא היה נחשב צוה לו הקב " ה יסיר המטה ויעשה בידו כמשז " ל . ועוד כיוון באומרו בערב בשר ולחם בבקר שלמה ייחד הלילה לבשר והיום ללחם אך אין זה כ " א לרמוז להם כי מה שהיה להם בשר במצרים היה ערב וחשך והלחם לבדו שיש להם עתה הוא אור ויום כי שם היה להם טומאה וחשך גיהנם ועתה אור עה " ב וקדושה הנה בראותו יתברך כי היה משה ממה' להביא ראיה שעל ה' התלוננו מעתה אפי' בתת ה' בשר בערב בטרם יראה כבוד ה' בבקר שהיא הראיה העצמית ע " כ מה עשה הוא יתברך גזרו חכמתו לבלתי המתין עד הבקר מהראות כבוד ה' כ " א מיד יגלה אזן משה על כן מה עשה משה אמר אם לא אומר להם שעתה יראה כבוד ה' יאמרו שטעיתי בנבואתי באומרי ובקר וראיתם כו' . ואם אומר להם טרם הראותו הלא יאמרו כי אנכי הסבותי להכעיסם . כי התרסתי נגדם לאמר כי מעתה היה נראה כי על ה' היתה תלונותם וע " כ מיד כבוד ה' בא להראות כי היא בכעס עמהם ועתה להקהות שניהם אני בא לבשרם בדבר ע " כ אמר לאהרן שיאמר קרבו לפני ה' בתשובה כי חלאת עונותיכם תבדיל וטוב טוב טרם תתראה תתקנו בתשובה כי לפני ה' אתם כי כבודו הנה בא לפניכם להורות שהכעסתם אותו על כן קרבו והרהרו תשובה ותתקרבו כי שמע תלונותיכם שעליו המה וכן היה כי כדבר אהרן כו' ויפנו אל המדבר והנה כבוד כו' ואם נדקדק לשון ויהי שהוא צרה יאמר הנה משה אמר קרבו שיעשו תשובה ויתקרבו כי רחקו באשמתם ואומר הכתוב וי היה שלא היה פנאי לשוב בעצם כי הנה כדבר אהרן כו' והנה כבוד ה' נראה כו' ועכ " ז לא קצף עליהם ה' קצף על תלונותם על ה' כי הועיל הרהור התשובה בצד מה להשיב חמה :
Exodus.16.11.1 וידבר כו' שמעתי את תלונות כו' . ראוי לשים לב . ( א ) מה חידש באו' שמעתי כו' . ( ב ) או' דבר אליהם לאמר כי אומרו לאמר בלתי מובן כי אינו לאמר לזולת . והנה על זה אפשר לומר כי להיות שמשה על דבר כבוד אלהים התריס כנגדם לאמר להם זה פעמי' כי על ה' היו מלינים וקמים נגדו ומרא' שעל משה ואהרן היו מלינים . עתה אמר הוא ית' שמעתי את תלונות בנ " י כי עלי היו כדבריך אך אל תקניטם בכעס כי אם שמאל דוחה וימין מקרבת וז " א דבר אליהם לאמר כלומר דבר אליהם ענין דבור וקושי כדי לאמר שהוא ל' אמירה . ופירש ואמר בין הערבים כו' וידעתם בזה כי אני ה' אלהיכם שאלמלא זה הייתם לוקים על הדבר אך תחת הרע אתכם אני מאכילכם לכן דעו כי הבנותי אל היות בעל הרחמי' אלהיכם כי בזה יש קושי בתוך הענין וחותם בהוראת חיבה . באומרו דבר לאמר לבל יקוצי רק שמאל דוחה וימין מקרבת . וע " פ דרכו כיוון כי לעומת אומרם כי היו במצרים על סיר הבשר ואוכלים לחם לשובע . אמר הנה זה טוב לכם שתאכלו ממש בשר ולא שבת על הסיר וגם כי תשבעו לחם לא למלא תאות הבשר כאו' באכלנו לחם לשובע ושבעים לחם אך שהיו מתאוים לאכול בשר ולא יכולו והיו על הסיר לקבל הריח ועל הריח היו מרבים לאכול לחם למען שובע הבשר וז " א לשובע אך עתה תשבעו לחם מחמת עצמו ובזה וידעתם כי אני ה' עודני ברחמי' עליכם גם בעת הדין אני רחום בדין . וזהו וידעתם כי אני ה' אלקיכם . זהו מה שאפשר לומר בשתי הערות הנזכר אך הנה זולת השתי הערות שהערנו יש ויש עוד שראוי לשית לב בענין הכתובי' קושיא . ( ג ) והוא שנותו יתברך ממאמרו למעלה באומרו הנני ממטיר לכם כו' והיה ביום הששי וכו' ועתה הניח כל הנוסח ההוא ולא אמר דבר . אלא דבר אליה' לאמר בן הערבים כו' ובבקר כו' והעלים כל מאמרו למעלה ואפי' לא אמר שהיה לחם מן השמי' רק תשבעו לחם . וגם לא אמר שיצאו ילקטו דבר יום ביומו כ " א את הכל השמיט ואח " כ אמר מעין הענין בין הדבקים אחרי הדברים כלאחר יד על אומר מן הוא שהשיב להם הוא הלחם כו' . ( ד ) אומרו מן הוא כי לא ידעו מה הוא איך לא ידעו מה הוא אם קוראים אותו בשמו . ( ה ) מה השיב להם הוא הלחם כו' כי אומר אשר נתן כו' עד סוף הפסוק הוא מיותר . ( ו ) כי קשיא דידי' אדידיה תחלה אומר איש לפי אכלו נראה כי לא יקחו בשוה . כ " א איש לפי אכלו ואח " כ אומר מספר נפשותיכ' . ( ז ) אומרו איש לאשר באהלו תקחו היתכן שלא יקח איש לאשר באהלו הסמוכי' על שולחנו ואם אינן סמוכי' מה לזולתו עליו . ( ח ) אומרו ויעשו כן כו' המרבה והממעיט כי איך יאמר ויעשו כן אם לא לקחו בשוה במספר נפשות כי אם המרבה והממעיט . ( ט ) אומר איש לפי אכלו לקטו הוא מיותר שבכלל אומרו לא העדיף המרבה הוא . ( י ) למה צוה לנו משה איש אל יותיר ממנו עד בקר . יותר טוב הי' להניחם ומעצמם ימנעו בראות שיבאיש פעם א' . ( יא ) אומר וירם תולעי' ויבאש היל " ל ויבאש וירם תולעים . ( יב ) למה חזר ואמר וילקטו אותו בבקר בבקר איש כפי אכלו הרי נאמר ולא היה ראוי לומר כ " א שאחר הלקיטה חם השמש ונמס . ( יג ) למה המתין משה מלומר להם שצוויו יתברך והיה ביום הששי ומכינו כו' עד יבאו ויגידו נשיאי העדה למשה יתרון העומר לאחד . ( יד ) אומר הוא אשר דבר ה' שבתון כו' היכן דבר כך . ( טו ) אומר את אשר תאפו אפו מה כפל האפיה והבישול וגם אומר את ג' פעמים מה בא לרבות . ( טז ) אומר ויניחו אותו כאשר צוה משה כי אומר כאשר צוה משה הוא מיותר . ולא עוד אלא שנראה שאם לא היה מצוה לא היו מניחי' והלא מאליה' היה ראוי להניח בראותם ב' עומרים לאחד ואם הוא שלהיותם מניחי' בצוויו ועל כן לא הבאיש הלא מבל יצוה לא היה מבאיש כי לא על חנם נתן להם ה' לחם משנה להניח לשבת ואם הוא שהניחו העודף למשמרת לא היה ציווי רק בחירה אם יעדיף מהאפיה והבישול כו' . ( יז ) היתכן שהיה אפשר להבאיש אחר שנצטוו על כך שאמר ולא הבאיש כו' . ( יח ) אומר היום לא תמצאו כי הרי נאמר למעלה . ( יט ) אומר ששת ימים תלקטוהו מה חידש להם בזה . ( כ ) אומר וביום השביעי שבת לא יהיה בו שהרי נאמר זה פעמים . אמנם הנה ה' דברי' דבר הוא ית' למשה לאמר . ( א ) שיתן לחם לישראל . ( ב ) שיהיה מן השמי' שהוא רוחני . ( ג ) שיהיה דבר יום ביומו כי לא ילקוט איש יותר מדבר יום בלבד כי לא ימצא יותר המרבה . ( ד ) שלא ימטיר יום א' לחדש או לשנה ואפי' ליומים רק ביומו ולא יוכל איש לאכול מחר מאשר ימטיר היום . ( ה ) שלא ימטיר בשבת כלל אלא יהיה לחם משנה מיום הששי ומהראוי היה יסדרם משה לפני בני ישראל כמאמרו ית' צו לצו אך מה עשה הוא ית' אמר למשה הנה שמעתי את תלונות בני ישראל שהם קלים להתלונן לכן החמשה דברים אשר אמרתי לך לא תאמר אותם כאחת בל יהיה להם פ " פ להתלונן כ " א דבר אליהם לאמר כלו' דבר אליהם קצת והניח לאמר אח " כ קצת למען ישמעו קו לקו והיא כי מהחמש' דברי' לא תאמר להם קודם ראותם הלחם כי אם הדבר הראשון והוא בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם ולא שידעו מעתה שהוא מן השמים רוחני ולא שאר דברים והוא כי יאמרו להם מעתה שהוא רוחני מן השמים הלא יאמרו מה יושיענו דבר רוחני לזון גופנו החומרי הלא נתעלף והיה נפשנו יבשה וקצה בלחם הקלוקל . ועל הג' יאמרו אוי לנו כי טרם יבא יאמרו לנו שנביא הרבה והנה מעט שאם נלקוט מאכל חדש לא נמצא כי אם ספוק יום בלבד . ועל הד' יאמרו או מי יחיה וחייו תלוים מנגד אם ירד המן מחר אם אין :
Exodus.16.11.2 ועל הה' יאמרו הנה מעתה תבשרנו שיום שבת יחסר לחמנו וגם שנתעצב אל לבנו ביום השבת מדאגה מדבר אם יחדל ה' מהמטיר להם עוד מן . וע " כ אמר הנה עד כה לא ידעו רק מציאות לחם בבקר . ואני אספרה להם הד' דברים אחרים מעט מעט קו לקו . ראשונה או' להם שהוא רוחני ועדיין יחשבו שיוכלו לאצור ממנו לשנה או לשנתים וגם זה עד שיראוהו שיבטח לבם יותר מטרם ראותם דבר ואח " כ אודיעם שלא יהיה להם רק דבר יום ואפש' עדיין יחשבו שאם ימעט מהבית מזון מחר לא ימעט מהשדה ואחרי כן אומר להם שגם בשדה איננו כי אם יבא יום יום ועדיין יחשבו שלא יבצר יום מבלתי רדת מן ואח " כ אודיעם כי ביום שבת לא יהיה כלל . ועוד התחכם לעשות שלא היה מודיע הדבר רק ע " י מעשה היו רואים והוא נותן להם טעם לתמיהתם לבל הגדיל התפעלות רק כנאמר מאליו כלאחר יד . וע " כ להודיעם הדבר השני שהוא היותו רוחני המתין עד שהמה ראו כן תמהו ויאמרו איש אל אחיו מן הוא . כלומר אוי לנו כי זה הדבר רוחני מן הוא לחם אבירים שמ " ה נהנים ממנו ומה יפרנסנו זה על כן עשה בחכמה והשיב בדרך שישארו הם חייבים להודות לה' ואמר הוא הלחם אשר נתן כו' לומר ראו עתה יתרונכם כי כמלאכי השרת אתם לפניו ית' כי הלא אם האומות יאכלו מזה הלחם לא יכלכלם כי רוחני הוא אך לכם למה שאתם קדושים ניתן לאכלה . וזה למתנה מאתו ית' תחשב לכם . וז " א לשון נתינה באמו' נתן כו' ואין זה כ " א שתזון נפשכם . ואגבה גופכם גם הוא כמדובר למעלה . הרי באופן זה ניצול התלונה א' האפשרית על הדבר הב' ועל הג' שלא יהיה להם כי אם אפילו לחם יומים כי אם דבר יום ביומו בלבד כי בזה יתחמץ לבבם באומרם האם יהיו חיינו תלוים מנגד שלא יהיה לנו פת בסלנו לימים או עשור על כן עשה בחכמה ויעש כמראה להם נפלאות אל איך היה מזון רוחני מכלכל הנפש בעצם והגוף במקרה הפך לחם מן הארץ שמכלכל הגוף בעצם ונפשו בו במקרה ויאמר להם זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו מי שהוא בעיניו ראוי לאכול שנים ושלשה עומרים ילקטם ואמר חצי או רביע ג " כ ילקוט לפי אכלו באופן ימצא בבית אחד כמה עומרים יתרים על עומר לגולגולת . ובבית אחר פחות משיעור זה . והנני מודיעכם כי יהיה עומר לגולגולת בלבד כשימדד וזהו לקטו איש לפי אכלו אך לא יהיה לכם רק עומר לגולגולת והטעם הוא שהוא מספר נפשותיכם כי הנפש היא הנזונת בעצם ועל כן למה שנפש האוכל הרבה מלחם הארץ ונפש האוכל מעט אחת הנה ע " כ שיעורה שוה וע " כ אינו תלוי ברב או במעט כדבר הגשמי הנאכל לאיש חומרי שלא ישתוו במאכלם כי מה שהחומר מתפרנס אגב הנפש שהיא העיקר הוא בלתי נחשב . ועוד הוסיף ואמר איש לאשר באהלו שהוא לכל הנמצא באהלו אפילו תינוק בן יומו . או עובר עם שמדדי אמו יונק . יושפע מעומר זה על ידו והוא כי למה שהוא מזון הנפש כנפש הגדול וכנפש הקטון אחת הנה כאמור וכמשז " ל ( יומא דף ע " ה ) שהמקדש אשה ספק קרוב לה כו' היה ניכר וכן בן ט' לראשון כו' . הנה בזה התחכם שבא ועשה עצמו כמשבח את איכות המן ומאליהם יבינו כי לא יהיה להם מיום לחברו דבר כי גם המרבה לא יעדיף על העומר והמה בשום שכל והבין בעצם הפלא הנראה לעין לא שתו לב אל בלתי היות להם מיום לחברו ויבוקש הדבר וימצא כי ויעשו כן בני ישראל שלקטו איש לפי אכלו ולא במדת עומר באופן שהיו מרבים והיו ממעטים מהעומר . וזהו וילקטו המרבה והממעיט שלקחו איש לפי אכלו מלחם הארץ . ואח " כ וימדו כו' ולא העדיף עם היות שאיש לפי אכלו לקטו . וזהו שחזר ואמר איש לפי אכלו לקטו לומר שעם שלקטו כשיעור אכלם על כל זה לא מצאו להם כן רק עומר לגולגולת במספר נפשות אם מעט ואם הרבה יאכל . וזה מוסר גדול למתלהבים להרבות בסחורה ולמעט בישיבה כי בזה יעלה על רוחו כי לא יעדיף המרבה ואשר יהפך וימעט בסחורה לעסוק בתורה לא ימעיט מטרף ביתו כי זה וזה יתקיים בידו והוא משז " ל ( ברכות דף ל " ה ) ראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי זה וזה נתקיים בידם אחרונים עשו מלאכתם קבע ותורתם עראי זה וזה לא נתקיים בידם וזה אפשר דרך רמז נרמז בכתוב זולת פשוטו כמדובר כי כן יראו לעיתים כי לא יעדיף המרבה בעסק ומזון העה " ז ולא החסיר הממעיט כי בזה היו שוים ואם תראה שלא יהיו שוים הוא כי איש לפי אכלו הקצוב לו מר " ה לקטו בין ירבה בעסק בין ימעיט באופן שיעברו ויכסלו היגעים להעשיר :
Exodus.16.11.3 ונחזור אל הענין והוא כי אחר השמיע משה הדבר הג' ובא להודיע הד' והוא שלא יהיה מן רק לבקרים בלבד ושיהיו עיניהם תלויות יום יום למטר לחם שמים אם יבא ואם נחדל לא רצה לאמר להם בפירוש פן יקוצו באומרם הלא מזון כמה ימים היו לנו בצאתנו ממצרים ונרעב ללחם כתומו ומה נעשה עתה כי נצר צרת מחר יום יום ובערב נאמר מי יתן בקר . על כן עשה כמזהיר' במעלת הבטחון ואמר איש אל יותיר ממנו עד בקר כלו' עד בקר שראוי להתחדש מטר מן מן השמים ויקצוף על הבלתי עושה כן למען לא יערב איש אל לבו לדבר דבר ולהתלונן כי לגוי יחשבוהו בלתי בוטח בה' וה' עשה לבלתי יטמין הבלתי בוטח את המן שהניח במה ששינה הטבע תחלה נעשו התולעים ואח " כ ויבאש שבבואו להטמין בהרגיש באוש מחנהו כבר נתפשטו ונראו התולעים יוצאים מאהלו וסיפר הכתוב כי עם שלא הניחו יותר בראות' שוירם תולעים ויבאש על כל זה לא נמנעו מללקוט יותר מעומר עם יודעם שלא העדיף המרבה וז " א אחר כך וילקטו אותו בבקר בבקר איש כפי אכלו שהוא כפי טבעו לאכול ואשר לא טוב עשו שהיה להם ללקוט פחות מעומר כי הלא אח " כ לא יחסיר הממעיט או לפחות ללקוט עומר לגולגולת בלבד . אך הדבר הד' שיהיה יום בלי המטר מן לא ערב לבו לאומרו עד בא הדבר מאליו שיראו לחם משנה בששי ויבאו לבקש טעם לדבר וכן היה כי ביום הששי לקטו לחם משנה וראו שני העומר בשוה לאחד ולא אמר שני עומרים לאחד לומר כי אפילו לא היו לוקטים אלא עומר אח' כמנהגם בלבד היה נעשה שנים וזה שני העומר כלומר שנים היה נעשה העומר יחידי לאחד כי היה מתברך והוא כמרז " ל ( ב " ר ש' י " א ) ברכו במן . ואז ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה ואף גם אז לא גלה ביום הששי שאמר לא ימצאוהו בשדה פן ידאגו שמה שלקטו היום יבאיש בהשאירם למחר ויצרו בצרת מחר פן ירעבו ללחם כי לא ימטיר ולא יתקיים של היום על כן התחכם והתחיל להזהירם בקדושת השבת ואמר שבתון וכו' וע " כ את אשר תאפו אפו היום ולא תשאירו לאפות או לבשל מחר כי המלאכה אסור בו וזאת עשו בל תאפו או תבשלו הכל היום עד בלתי השאיר כלום פן יעלה על רוחכם כי מה שמתקיי' ובלתי מבאיש למחר הוא כי האפיה או הבישול מקיימו כי אם ואת העודף הניחו לכם בלי האפיה ובשול למשמרת עד הבקר כלומר שתראו כי קדושת היום מקיימו וגם שברמז המשכיל יבין כי לא ימטיר מחר לא פירש להם הדבר פן ידאגו וילונו מעתה והניח הדבר היולי . והיה אפשר להם להבין כי עם שלא יעדר מהמטיר מן בבקר . רצה הקב " ה להראות להם קדושת השבת באופן לא יכנסו בשבת בדאגה בחושבם אולי יבאיש ויחסר לחמם למחר . כי לא ימטיר ה' בו והגיד הכתוב כי ויניחו אותו עד הבקר לא שחשבו בודאי שלא ימטיר ושמרו כדי לאכול רק לעשות כאשר צוה משה ולא לבלתי ירעבו על חסרון מטר השמים ואז בראותם שלא הבאיש וכו' . אז שהוסר דאגת מה נאכל ביום השביעי אז גילה להם כלאחר יד ואמר אכלוהו היום וכו' היום לא תמצאוהו בשדה . ואף על פי כן לא חסרו מן העם ללקוט ולא מצאו :
Exodus.16.11.4 והנה זה הוא ענין שיעור הכתובים . ונבא אל התכתם אמר שבתון שבת קדש יתכן אמר ג' קדושות על ג' הדרגות קדושה אשר ביום השבת א' בלילה שעליה היא סעודת הלילה למעלה מזו בבקר שעליה היא סעודת הבקר למעלה ממנה בערב שעליה היא סעודה השלישית והוא אשר גבלו ראשונים חכמי האמת על פסוק ( ישעיהו נ״ח : י״ד ) אז תתענג על ה' וכו' שדרשו ג' הדרגות שבפסוק על ג' סעודות והוא מה שרמז אח " כ באומ' אכלוהו היום וכו' שארז " ל ( שבת דף קי " ח ) כי ג " פ היום הם כנגד ג' סעודות והלא כמו זר נחשב כנותן את הסעודות לכל אחת בשם יום . אך הוא על כי בכל אחת היום מתעלה בהדרגה כאלו יום אחד נעשה שלשת ימים לפי איכות הדרגות הקדושה אשר בו למעלה לפניו ית' כמדובר וטרם יפרש ענין הג' סעודות הקדים ואמר את אשר תאפו אפו וכו' והוא כי הלא יש ג' אתין שהן רבויין גם אפיה כפולה ובישול כפול . אך טרם יגלה ענין הג' סעודות ראה והנה יאמרו לו הלא בחול לשתי סעודות של חול האכילם ית' עומר לגולגולת ובשבת שהם ג' סעודות גם כן עומר אחד לזה הקדים ואמר גם כשתמודו בעומר יום ו' ולא תמצאו רק שני העומר לאחד שהוא ליום השבת כשיעור יום הו' דעו לכם כי תשתלח ברכה בהכינכם לשבת והוא כי את אשר תאפו וכו' והוא כי הרבוי הנרמז באת כאשר תכינו ותאפו גם אותי הרבוי אפו כי יורגש הרבוי ותאפו אותו ועד " ז ואת אשר תבשלו בשלו ועד " ז ואת העודף שלא תבשלו ולא תאפו גם בו תחול ברכה ורבוי . וזהו את העודף שהוא רבוי האת ואחרי אומרו ענין שלשה רבויי ברכה אלו אמר תדעו למה היו הרבויים אשר אמרתי לכם הלא הוא כי הנה יש שלש אכילות ביום זה ויצוה ה' לכל אחד את ברכתו ועשה את העומר שדרכו להיות לשתי סעודות שיהיה לשלש והותר :
Exodus.16.11.5 עוד יתכן רמז באומרו שבתון שבת קדש לה' וכו' כי בא לתת טוב טעם אל שאלת השואלים מה זה היה שהוא ית' נותן מטר על פני ארץ בשבת ולא המטיר מן על הארץ והנה אשר יפול לב אדם להשיב על זה הלא הוא כי אינו רק כי רצה הקב " ה בזה להורות הפרש למען יכירו כי השבת אינו כיתר ימים כי קדוש הוא לה' :
Exodus.16.11.6 ואחשבה רמו לנו טעם זולת זה הלא הוא כי בשבת כל מדרגות קדושות עולות מעלה מעלה אל הסבה הראשונה כל דבר עולה לפי מדרגתו כנודע ליודעים חן :
Exodus.16.11.7 והנה ידענו מספר הזוהר ( פ' בשלח דף ס " ז ) גדולת מעלת איכות המן כי רב מאד הוא מעולם עליון מאד ועל כן לא יתכן יתהפך הדבר שתחת עלות גדר בחינ' שהמן משם שאדרבה ירד למטה ויתגשם . וזה ירמוז באומרו שבתון שבת קודש לה' מחר כלומר אל תהמהו אם מצאתם עודף כי הנה השבתון שהוא למחר הוא שבת שהקדש עולה לה' ושיעור הכתוב שבתון שבת קדש עולה לה' הוא יום מחר . ואיך מה שהוא ממקום הקדש כמוהו יורידהו ה' למטה לארץ להגשימו למען ממוצא דבר ישכילו כי לא ימטיר ה' מן מחר לכן את אשר תאפו מעתה וכו' אלא שלא שתו לב לדבר עד המחרת שפירש להם בפירוש :
Exodus.16.11.8 או יהיה כי כל עולם הגלגלים עם העה " ז שהצד השוה שבהם כי גשם המה יחשבו לפניו יתברך כרשות א' שהוא רשות הרבים עולם הפירוד ואשר למעלה שהכל קדושה דבקה בו יתברך יתייחד לרשות היחיד כי כל הקדושה היא אחדות כנודע על כן המן שהוא מקדושה עליונה שבעולם העליון לא יורידנה ית' אל העה " ז להורות כי אין מוציאין בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים מש " כ במטר שאינו מעולם העליון . וזה יאמר שבת קדש לה' וכו' כלומר שבתון שאתם שובתים שבת הוא גם לה' מחר שגם הוא שומרו לכן את אשר תאפו וכו' ואת העודף הניחו כלומר שלא ימטיר מן כי מעולם העליון הוא . אך בגשמים הוא כמטלטל ברשות א' בפחות מאמה א' כי מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת :
Exodus.16.25.1 ויאמר משה אכלוהו היום וכו' . מלבד מה שכתבנו יאמר אל תצרו צרת מחר לאכול בדאגה פן גם מחר לא ימטיר כהיום ויעלה על לבבכם להשאיר מעט למחר אולי לא יבאיש כאשר לא הבאיש היום מששי לשביעי אלא אכלוהו היום כלומר גם שלא הייתם מוצאים אותו מחר ראוי תאכלוהו היום על כי שבת היום לה' וראוי לכבדו ולא לאכול בצמצום וכ " ש כי הנה היום בלבד הוא שלא תמצאוהו בשדה . אך ששת ימים שאחר השבת תלקטוהו ואל תאמרו הנה בשבת זה שהוא ראשון הורה לנו זה הוא ית' אך ביתר שבתות ימטיר . לז " א וביום השביעי שבת לא יהיה בו כלומר בשדה הוא שאינו מצוי . אך תמצאוהו בבית כי עומר א' שתקחו בששי יעשה שנים ואח " כ הולך ומתרבה כמפורש ברבוי האתין למעלה וג " כ רמז באומרו שבת לא יהיה בו שהוא בשדה לא יהיה אך יהיה בבית כמדובר :
Exodus.16.27.1 ויהי ביום השביעי כו' . וי היה ביום השביעי כי יצאו מן העם ללקוט ועברו שיצאו חוץ לתחום זולת קוטן האמנה ואמר עד אנה מאנתם כו' לומר כי למה ששבת רמז לחידוש העולם המבטלו מזלזל באמונה ותפול כל התורה חלילה ויכלול הוא ית' בתלונתו את משה באומר עד אנה מאנתם יהיה על שלא הכביד באזהרה תחלה ע " כ חזר הוא יתברך להזהיר שלא יצאו ויתן טוב טעם שיטעמו ויראו כי כן הוא והוא באומר ראו כי ה' נתן לכם השבת לומר הנה היה לכם בית מנוס באמור האם השבת הוא זכר למעשה בראשית להורות כי ששת ימים עשה ה' את השמים ובשביעי שבת כן המן שובת בשביעי וכאשר ביום הששי נבראו ששה דברים ג' כנגד היום עצמו ככל א' משאר הימים וג' כנגד יום שבת כן במן היה לחם משנה בששי לעצמו ולשבת א " כ כמונו ככל הגוים שוים בו כי גם חדוש העולם נוגע אל כל האומות כי כלן משתמשים ממנו ע " כ אמר ראו עין בעין כי ה' נתן לכם השבת לכם לבדכם כי הלא ע " כ הוא נותן לכם לחם יומים משא " כ לשום אומה זולתכם ואין זה רק שנפשותיכם חלקו יתברך הנה וע " כ השבת שהוא לה' יתייחד לכם ואחר שכן הוא שבו איש תחתיו ואל תצאו חוץ למחנה שהוא הי " ב מיל ביום השבת והוא כי ישראל הם מחנה ה' וכאשר מחנה שכינה הם למעלה מוחלקים לארבע מחנות שהם שלשה מלאכים במחנה אחד מיכאל וב' ראשים עמו על מחנה דרום וגבריאל ושנים עמו שהם לפאת צפון ועד " ז נוריאל וסיעתו ורפאל וסיעתו שנים בנים עם כל אחד הרי שמחנהו ית' י " ב בחינות גבולות ואשר חוצה להם הוא חצונית . והנה ביום הששי בערב יש לישראל לחם משנה שבא נפש יתירה אליהם שהוא כח יתר נאצל מאתו יתב' לכל אחד משורש נפשו הדבקה בו ית' ע " כ אל יצא איש ממקומו שהוא מהי " ב מיל שבמחנה ישראל שהוא בתוך הקדושה שמעין הקדושה עליונה לכן אל יצא איש אשר לחם משנה לו בנפשו ביום השביעי חוצה שהוא לעומת מקום חצוניות .
Exodus.16.27.2 או שיעור הכתוב עד אנה מאנתם לשמור מצותי וכו' . וש " ת האם על שיצאו ללקוט יחשבו לממאנים לשמור מצות וחוקים ותורות ואדרבה אין אדם נתפס בצער שברון מטה לחם כי דאגו ללחם איה כי לא המטיר היום ולא היה להם בלתי אם לצורך היום ההוא ע " כ אמר מה שאמרתי כי בזה יראה שמאנתם לשמור מצותי כו' הוא כי הלא ראו ק " ו בחוש והוא כי הנה ה' נתן לכם השבת ואין זה דרך אמונה כ " א בחוש כי הנה ע " כ אני נותן לכם לחם יומים כי עין בעין ראיתם בזה כי ממני הוא לכם מצות השבת ולא בקשתי מכם רק בשב ואל תעשה שהיא שבו איש תחתיו וכו' ועכ " ז עברו . ומה גם עתה שתמאנו לשמור מצותי וכו' שהם אמונה ובקום עשה . ע " כ קבלו ובושו מאתו יתברך וישבתו וכו' כלו' שקבלו המצוה לשמה לא על שלא מצאוהו בשדה ולא לשבות מעמל כ " א מה שוישבתו העם לא היה אלא להיות ביום השביעי כי קדוש הוא לה' :
Exodus.16.31.1 ויקראו וכו' . ראוי לשית לב . ( א ) מה צורך בהודעה זו שקראוהו מן . ( ב ) כי הרי נודע מלמעלה שקראוהו כך כאומר ויאמרו איש אל אחיו מן הוא . ( ג ) או' בית ישראל ולא אמר בני ישראל כאומרו בכל מקום . ( ד ) למה הודיענו שהוא כזרע גד ושטעמו כצפיחית בדבש . ( ה ) איך מתקשר לזה אומרו ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר וכו' . ( ו ) מה צורך שידעו ישראל את הלחם אשר האכיל הוא יתברך את ישראל במדבר וגם למה אמר שהיה בהוציאו אותם מארץ מצרים . ( ז ) כי לא בהוציאו אותם האכילם את המן בצאתם כ " א עד ט " ו באייר . ( ח ) למה צוה את אהרן ולא שם בידו המן בצנצנת . ( ט ) אומר כאשר צוה ה' מי לא ידע כי כאשר צוה ה' היה וגם הוא משולל גזרה והיה ראוי יאמר הניחו אהרן והיתה גזרה צודקת ולא ויניחהו שהוא כאומר ענין אחר . ( י ) אומר אכלו את המן וחוזר ואומר את המן אכלו . ( יא ) איך מתייחס אח " כ אומר והעומר עשירית האיפה אל הקודם ולא אמרו למעלה וגם למה הוצרך להודיענו :
Exodus.16.31.2 אמנם יאמר כי הנה המון עם קראו את העומר מן והוא כי היה דבר בלתי מתקיים כי וחם השמש ונמס אמרו כי לזה יקרא מן כלו' מקרה והזדמן כי הזדמנות היה ולא דבר עצמיי כי ע " כ היה נמס והיה כלא היה וע " כ בשבוע ראשון אמרו מקרה היא והמקרה לא יתמיד ונרעב ללחם איה ותהי הדאגה בקרבם וממנה יבאו אל התלונה כי לא יאמינו בחייהם שיתמיד להם המן כל ימי היותם במדבר ולהיות כי אשר היו חכמי לב השכילו הדבר והאמת ולא יחסוהו אל הזדמנות ע " כ אמר ויקראו בית ישראל שהוא על המון העם ולא נאמר בני ישראל ולהכזיב אותם ולהורות כי לא דבר מזדמן היה רק בהשגחה גדולה מאתו ית' אמר ראו עתה כמה טענות נגלות לעיניהם להורות כי לא הטיבו אשר דברו חלילה . א' כי הלא והמן כזרע גד הוא וכו' והיא שכלל שלשה דברים שעליהם יחמוד איש אוכל ממיני מאכלים והם הנאמרים על חוה בחומדה לאכול מעץ הדעת והוא אומרו ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל אלא שפה מן האחרון היחל ובראשון כלה שאמר כזרע גד שהוא כזרע גד שטבעו לחזק ולישב המוח להשכיל . וזהו כנגד ענין שנחמד להשכיל . וכנגד תאוה לעינים אמר לבן . והוא מאמרם ז " ל ( יומא דף ע " ה ) שהיה לבן כמרגליו' כאומרו ועינו כעין הבדולח ואין תאוה לעינים גדול מזה וכנגד ענין טוב למאכל אמר וטעמו כצפיחת בדבש והכונה לו' שאם היה מקרה לא היה מזדמנת שלשה הבחינות הגדולות האלה בו :
Exodus.16.31.3 והנה עדיין עוד טענה ד' להורות לעיני הכל כי לא מקרה היה רק השגחה גדולה עד מאד ואמרה משה . וזהו ויאמר משה זה הדבר וכו' לומר הנה דבר א' צוה לי ה' למען ידעו דורות עולם השגחתו ית' על תופסי תורתו ומחזיקים בה ומשליכים ענייני העולם אחרי גוום ומאמינים בקונם שהוא יכלכלם הלא הוא כי מלא העומר למשמרת לדורותיכם למען יראו את הלחם כלו' הנה אמרתי לכם הוא הלחם אשר נתן ה' לכם . והנה אינו לחם בעיניכם רק דבר שהקרה ונזדמן הנה זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר וכו' למען יראו את הלחם כי המה יכירו כי לחם הוא ואינו דבר עובר ואיננו כ " א מתקיים לדורות וידעו כי אין מעצור לה' לזון את תופשי התורה ועושים עיקר ממנה כי אין להם להתאונן ולו' כי אין מקומם מוכן להתפרנס ודחיקא להם שעתא או לתלות על קוצר זכותם להתפרנס על דרך נס כי הנה על הראשונה יראו כי הנה היה זה במדבר סין מקו' בלתי מוכן כמוהו :
Exodus.16.31.4 או יאמר במדבר למה שהי' במדב' כי שם קבלו את התור' לרמוז כי ככה יעשה ית' לתופסי התורה שיבטחו בה' והוא יכלכלם כי ממכון שבתו ישגיח מעין המן ההוא כי הרבה פתחים למקום :
Exodus.16.31.5 ועל השנית אמר בהוציאי אותם וכו' . לומר שיראו שעם שהיו אז מחוסרי זכות . אך להיותם בעלי אמנה כי טענו בצקם על שכמם טרם יחמץ ולא אמרו איה צדה לדרך ואיה מאכלים המיוחדים לעוברות ומניקות וחולים וזקנים או לחם במדבר אחר כלות פרוסה ממצרים ע " י שתי אלה האכלתים הלחם הזה כי ע " כ חיבבם ית' באו' ( ירמיה א' ) זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר וכן באו' אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות נמצא כי על שני עניינים אלו על התורה ועל האמנה האכלתים הלחם הזה . וז " א במדבר בהוציאי אותם שהוא בזמן הוציאי אותם שהוא על אשר הטיבו בצאתם למען יראו וישכילו דורות עולם ויעשו כן גם המה לפרוש מענייני העולם ולידבק בתורה ולהשליך על ה' יהבם שהוא יכלכלם והוא מאמרם ז " ל על פסוק הדור אתם ראו שאמר ירמיה לדורות ראו צנצנת המן לכן עסקו בתורה וה' יתן לכם מן עם היותכם בלתי ראויים רק שתאמינו בו יתב' יכלכל אתכם בשצף עתק וסיים עניינו באו' ויאמר משה אל אהרן כו' לו' הנה זה הדבר אשר צוה ה' לשמור מן לדורות מהטעם האמור :
Exodus.16.31.6 והנה היה די לעשות כן בסוף זמן שבתנו במדבר או לפחות אחר העשות אהל מועד שיונח שם למשמרת אך עתה שאמרתם מן הוא לדאוג באמרכם כי מקרה הוא ולא יתמיד אשר זה לכם בראותם אותו דבר בלתי מתקיים עתה אני מבין כי זה הדבר אשר צוה ה' כלומר למה לא המתין עד סוף ימי המן כי אם צוה מעתה אך אין זה רק למען תראו כי יתקיים המן ולא יבאיש ימים ושנים עם היותו מעתה טרם היותו אהל העדות שאין מקום לומר שארון העדות מקיימו ולכן מיד ויאמר משה אל אהרן קח כו' שיקח מעתה והנח אותו לפני ה' כשתנתן התורה שהוא כי אם הייתי ממתין עד יתקיים עומר לפני ה' שהוא לכשיעשה המשכן ותשרה שם שכינה היה אפשר לומר שמה שלא יבאיש הוא היותו לפני ה' במקום הקדוש . לז " א כי מיד עשה מאז כאשר צוה ה' את משה ואח " כ כשהיה ארון העדות ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת כלומר לא שיתקיים כי בלי זה נתקיים ועם שעברו כמה חדשים טרם עמידתו לפני הארון ולא הבאיש ורמה לא היתה בו ומה שצוה את אהרן לשום המן בל יאמרו שמשה שהרג את המצרי על ידי שם גם פה עשה מה שנתקיים המן על ידו או בזכות שהמן היה בזכות משה ע " כ יאמרו שעל היות על ידו נתקיים מה שאין כן אהרן ואין לתמוה איך לא הבאיש והוא כמות שהוא אחר יום או יומים תוך הצנצנ' באופן יבא איש להרהר אם הוא קיים באיכותו הראשון . לז " א אל תתמה כי הלא נראה בחוש לעיני כל ישראל שנתקיים באיכותו ימים רבים כי הלא ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת הוא בערבות מואב בסילוק מרע " ה כי המן בזכותו היה כי מ' שנה עברו ממתן תורה עד שאמר משה לישראל ולא נתן ה' לכם לב לדעת . וארז " ל ( ע " ז דף ה' ) מכאן שאין אדם יורד לסוף דעתו של רבו עד מ' שנה :
Exodus.16.31.7 שנית כי המן שלקטו ביום סילוק מרע " ה בז' באדר שלא ירד עוד . ואיך נתקיים עד ממחרת הפסח שאכלו מעבור הארץ הרי עיניהם ראו ולא זר כי נתקיים המן ל " ח ימים ולא הבאיש ורמה לא היתה בו וא " כ ילמד סתום בצנצנת מן המפורש לעיני הכל שמי שקיים המן באיכותו ל " ח ימים בפרסום הוא המקיימו בצנצנת וזהו שחזר ואמר את המן אכלו כו' לומר הרי אמרתי שאכלו את המן מ' שנה והלא בהסתלק משה לא ירד ול " ח יום יחסרון מהזמן אך הוי אומר שאין הענין שמ' שנה ירד יום יום אלא שהמן שביו' הסילוק אותו אכלו עד בואם אל קצת ארץ כנען שהוא כדבר שנ' ( יהושע ה׳ : י״א ) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח כו' . וזהו את המן אכלו מבלי שירד יום יום :
Exodus.16.31.8 והנה יש מהקדמונים אמרו . כי באומ' ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כיונו אל מן הרפואיי הנמצא כעת כי מאז היה נקרא כך ותמהו על שלא היה משלשל ועל פי הדבר ההוא יתכן שיעור הכתובים בדרך אחרת והוא כי ויקראו בית ישראל את שמו מן שהוא שעלה על רוחם כי מן כזה הנמצא היה ולא דבר השגחיי על כן אמרה תורה הנני נותן בו סימנין לבל יתחלף הדבר . והוא אומרו והמן כזרע גד שהוא עגול כגרגיר הגד . וגם לבן ספיריי . וגם טעמו כצפיחית כו' . כמשז " ל ( ש " ר פ' כ " ה ) שהזקנים טועמים בו כצפיחית בדבש נמצא כי לא בכמותו ועיגולו ולא בגוונו שהוא מבהיק בלובן ולא בטעמו לא ידמה למן הרפואיי . ועוד עשה ית' יועמד למשמרת לדורות למען יראו את הלחם שיראו כי לחם היה ולא כמן המפורסם להם שהוא גשמי רפואיי :
Exodus.16.31.9 ועוד כי הנה את המן אכלו מה שאין כן במן הרפואיי שא " א ליזון ממנו ומה גם מ' שנה . והנה ראינו שובנ " י אכלו את המן מ' שנה וכו' :
Exodus.16.31.10 או יאמר . כאשר צוה ה' את משה ויניחהו אהרן כו' . לו' כי הנה משה לא אמר לאהרן רק שיניחהו לפני ה' ולא סיים לו מקום . אך כאשר צוה ה' את משה אע " פ שלא פי' לו משה כן עשה אהרן שהוא כי ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת שהסכימה דעתו לדעת המקום כי היה שיתן אותו לפני העדות היא ארון התורה למען ידעו דורותיכם כי על תופסי התורה יכוין לו' כי מי שיעסוק בזה יאכל זה כי אין מעצור לה' בכל זמן להמציא מן ודומה לו למחזיקים בתורה כמאמר ירמיהו לישראל כמדובר וע " כ בנ " י אכלו את המן מ' שנה שבזכות עסקם בתורה ניתן להם כל המ' כו' שהוא זמן שקיעת התורה בלבם כי הוצרכו מ' שנה לרדת לסוף דעתו של משה בתורה עד בואם אל ארץ נושבת בערבות מואב כי שם נאמר להם כך אלא שאת המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען שאכלו מעבור הארץ שגם עבור ארץ ישראל מכין לתורה מסף על כה דאוירא דארעא דישראל מחכים ולא הוצרך להם מן :
Exodus.16.31.11 ויתכן רמז עוד ענין אחר למה לא האכילם מן מקצה ארץ כנען ולפנים כי אם עד קצה ארץ כנען . לז " א והעומר עשירית האיפה הוא . והענין כי הנה האדם נקרא איפה כמשז " ל על פסוק ( איוב ל״ח : ד׳ ) איפה היית בייסדי ארץ איפה שלך היכן היתה באדם הראשון כי יש תלוי בראשו ויש ברגלו כו' שהכונ' שכל הנפשות העתידות לבא היו באדם הראשון כדעת רשב " י ואת כל א' קורא הוא ית' איפה שאמר לאיוב איפה שלך היכן היתה באדם וידוע כי למה שנפש כל איש ישראל חלק אלוה ממעל יש בכל נפש כח מי' בחינות עליונות כנודע :
Exodus.16.31.12 והנה ע " י המן הקדוש ורוחני מאד מתקדש החלק העליון על כולן . ומשם יתפשט איכותו בכולן . וזהו והעומר עשירית האיפה הוא . שהוא שיעור זה על הענין הנזכר כי כללות כל האדם תקרא איפה שלימה . שבו עשר בחינות והעומר עשירית לכן טוב טוב הוא לחם מא " י . שיש בה י' קדושות כמפורש במשנ' ( כלים פ " א ) שהוא לעומת ארץ העליונה ובה י' בחינותי' ובתת כחה לנו נותנת מכלן לקדש כל בחינותינו . ועל כן נצטוינו בלחם מן הארץ טרם יאכל לעשות בה י' מצות בארץ ופירותיה לא תחרוש בשור ובחמור . לא תזרע כלאים . ולקט שכחה ופאה ותרומה ומעשר ותרומת מעשר ומעשר שני וחלה . ועל כן בברכת המוציא עשרה תיבות וכן פסוק ( תהילים ק״ד : י״ד ) מצמיח חציר כו' להוציא לחם בו עשר תיבות . וע " כ נשים י' אצבעות על הפת בבואינו לבצוע ולברך :
Exodus.16.31.13 והנה דרך רמז . בענין המן רמז לנו הוא ית' לפקוח עינים עורות . האומרים הלא בחזקנו לקחנו לנו הון ובר ולחם ומזון . והוא כי יאמר איש כחי וחכמתי כי נבונותי הם הרהיבוני כי בהמה שמן חלקי ומאכלי בריאה . ותהי להם הסברא הזאת לאבן נגף ולצור מכשול . אל עקוד ידיהם ולא ימישון . רגליהם ולא יהלכון לעסוק בתורה כי יאמרו מה נאכל . כי לא נוכל להרבות בישיבה אם לא נצבור כעפר בצר וטוב לנו כי נעסוק בפרקמטיא ונרבה בסחורה ואם נזכה ונחיה ונצליח הננו ועלינו במעלות תורה ומצות . ואם ימעט הבית מהיות בר ולחם ומזון לרוב נמשוך ידינו מהתורה כי אם אין קמח אין תורה והנה יבערו ויכסלו כי המה לא ידעו מחשבות ה' כי בא ליטהר מסייעין אותו . והשם לבו לעשות תורתו קבע גם ה' יעשה את שלו . יצו את הברכה באסמיו ויטריפנו לחם חקו כאשר ימעט בעסק . כי אין מעצור לה' צידה ברך יברך לאשר חשקו בתורתו ומחזיקים בה . ואשר חשבו כי טוב לגבר כי ישא ויתן עד ירבה הונו . ואז ינוח לו לעסוק בתורה יום ולילה לא ישבות לא ידע כי נהפוך הוא כמאמר התנא ( אבות פ' ב' ) אם אין קמח אין תורה . אם אין תורה אין קמח והוא דרך אנשים לדבר ולומר מי יתן לי מלא ביתי כסף וזהב ואשתעשע בתורת ה' חפצי לילה ויומם לא אדמה ולא דעת ולא תבונה לאמר טוב לבטוח בה' מבטוח באדם . וא " כ אמור נאמר לאיש מי הוא ראוי לבטוח בו יותר אתה האיש . או אלקי עולם ה' הלא יענה ויאמר חלילה להאמין כי בי ראוי לבטוח יותר ממנו . והלא נשיב לו . וא " כ איפה איכה תרצה . יבטח בך הוא ית' שבהקדים לך בית והון תעסוק בתורה ולא תקדים אתה לעסוק בה תחלה . ובטח עליו והוא יכלכלך והן כל אלה יפעל לאיש שוגה ופתי . השם נפשו בחיים חייתו להרבות בסחורה העולה על רוחו כי לחמו ניתן על פי מזלו . או חכמתו וחריצותו . ולא מה' היתה לו ולא יבין כי הוא יתב' זן ומפרנס לכל ומזנותיו של אדם קצובין לו מר " ה לר " ה . ואין האדם רק כמלקט אשר הכין לו הוא יתב' וא " כ איפה למה ייגע להעשיר כי לא בכח יגבר איש וטוב לו ימעט בעסק כי הנה לא יעדיף המרבה ולא יחסיר הממעיט מאשר קצב לו ה' . וזה רמז לנו הוא ית' בפ' המן כי ממנו נקח ראיה לכל מזון בני האדם וז " א הנני ממטיר לכם כו' לומר דעו איפה כי כל מה שתרויחו בר ולחם ומזון בעה " ז אינכם הקונים אותו כי אם הנני ממטיר לכם מאתי לחם מן השמים וכל היוצאים ונושאים ונותנים ליזון . ולקנות ממון אינם כ " א שיוצא העם ולקטו מאשר הוכן לו ולכן זאת יעשה האיש הישראלי . אל יגע להעשיר רק דבר יום ביומו למען אנסנו בכור עוני . אם ילך בתורתי אם לא כי על ידי קיימה בעוני אצליחהו יקיימנה בעושר . וזה שאמרתי הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה . הוא עד יום הששי של שבוע . שהוא משל אל המלאות לו ששים שנה אך כאשר והיה ביום הששי שהוא מששים עד מלאת ????? השבעים אז והכינו את אשר יביאו עמהם במותם לסדר תלמודם ואסוף חבילות מצות ומעשים טובים . ותקן כל המעקשים למישור . וכל קלקולי פניות אשר פנה אליהם והמר ימירם רעות בטובות והיה משנה על אשר ילקטו תורה ומצות יום יום בעשורים הקודמים . והענין בעצמו רמז בבואו אל הפועל באומ' ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר כו' . והוא כי הנה העוה " ז ידמה אל המדבר שממנו מצד עצמו אין הנאה זולתי הבא מן השמי' והצלחו' וטובות העולם ידמה אל המן השטוח עליו ששטו העם ולקטו איש כל אשר תשיג ידו . והנה על פני המדבר דק הוא כמין יריעה שטוחה אל פני המן ויריעה אחרת תחת המן לקבל עליו את המן שהוא דק ככפור על הארץ ללמד דעת לאדם . כי מזונו מוכן מן השמים אלא שעונותיו הם כמסך מבדיל . בינו ובין מזונו . עד יבקש מקונו ויתקן עונו שע " כ קשי' מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וכמאמרם ז " ל ( קדושין דף פ " ב ) מעולם לא ראיתי ארי סבל ולא צבי קייץ ולא שועל חנוני ומתפרנסים שלא בצער ואני מתפרנס בצער אלא אני הוא שקפחתי מזונותי . וכן יש יריעה אחרת דקה למטה שהמן עליה לרמוז כי אין לבטוח בנכסים . כ " א כאלו מונחים ביריעה דקה שקל ליאבד והנה כאשר ויראו בני ישראל שרואים הצלחות העולם אומרים איש אל אחיו מן הוא כלו' הכנה והזמנה ע " י משא ומתן מבני אדם הוא כלו' נשתדל ונחלץ חושים ואיברים להרבות בסחורה ונעשיר ואין זה כ " א כי לא ידעו מה הוא כי יסכלו האמת ולא ידעו כי החריצות הבל . ויאמר משה אליהם הוא יצרם הטוב שממשה ומושך אותם אחר ה' . הוא הלחם וכו' לומר הסירו את הסכלות הלזה מלבבכם כי הלא הכל בידי שמים והוא הנותן לכם לחם ומזון ולא למותרות רק לאכלה לקיים רוחכם בכם . לכן זה הדבר אשר צוה ה' אל תייגעו להעשיר רק לקטו ממנו איש לפי אכלו די ספוקו יהיה משאו ומתנו ולא נבהל להון כי טובות העה " ז הבל המה ועל המהבילים טובות הע " ז נאמר להנחיל אוהבי יש שהוא כמשז " ל ( עוקצין פ " ג ) י " ש עולמות וטוב לגבר י " ש עולמות לנפשו מליהנות בעה " ז גופו . וז " א עמר שהוא י " ש במספרו לכל גלגלת הוא המספר של עמ " ר לנפשותיהם ואל יאמר איש כי גם הגוף ראוי' גם הוא ליהנות כי הלא איש לאשר באהלו תקחו והוא כי אין הגוף אצל הנפש כ " א כמלבוש ואהל אל אשר בתוכו וא " כ אל מי ראוי לחוש ולעשות עיקר . אל האהל או אל אשר בתוכו . וז " א איש לאשר באהלו היא הנפש שבאהל הגוף תקחו ולא לאהל כי אשר בו הוא העיקר והנה אחר העצה הזאת ויעשו כן בני ישראל אך לא מיד כשמעם כ " א אחרי ראותם שוילקטו המרבה והממעיט שיש מי שלקט הרבה הון רב ויש ממעיט ואחרי כן ראו כי וימדו בעומר במדה וראו כי לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר כי אין הצלחה יתירה למרבה בסחורה על ממעיט ע " כ משם למדו לבלתי הרבות רק איש לפי אכלו לקטו . ויאמר משה אליהם הוא היצר הטוב אשר להם הממשה אותו להקב " ה שנית יזהרו לבלתי ישמט איש ללקוט יותר על די אכלו כי הנה אין איש מותיר ומוליך עמו לאותו העולם דבר . ולמה יעמול איש על מה שישאיר ולא על מה שיוליך עמו ולא שמעו אליו ויותירו אנשים ממנו ומי יתן והיה נשאר למי שיעבוד את ה' כ " א למי שאכל ושבע ודשן וירם תולאים ויבאש ויקצוף עליהם משה הוא יצרם הטוב ומן אז חדלו וילקטו אותו בבקר בבקר דבר יום ביומו איש כפי אכלו בלבד וגם יקבל עליו יסורין ויסבול וזה וחם השמש צרות ונמס ולא יבעוט למען עשותו עיקר מהעה " ב כי אורחות חיים תוכחות מוסר :
Exodus.17.1.1 ויסעו כל עדת בני ישראל וכו' הנה יקשה . ( א ) אומרו למסעיהם הוא מיותר ומשולל הבנה . ( ב ) אומרו תנו לנו מים ונשתה היתכן יתן להם משה מים והוא אדם ולא אל . ( ג ) אומרו מה תנסון את ה' . מה ראה שאמר שהיו מנסים את ה' . ( ד ) אומרו ויצמא שם העם וכו' כי הלא בכלל אומרו ואין מים לשתות העם הוא וגם אומרו למים הוא מיותר . ( ה ) אומרו וילן העם על משה וכו' כי הלא כבר נאמר וירב העם ואם הוא שחזרו שנית לריב עמו מה הפסק היו בנתים שמחלק הדבר לשנים . וגם משנה הלשון מריב לתלונה ועוד כי נהפוך הוא כי תחלה היה תלונה ואח " כ ריב בהכביד הצמא . ( ו ) למה שינו עתה מהקודם כי תחלה אמרו ל' רבים תנו לנו ועתה ל' יחיד באומרו למה זה העליתנו וכו' . ( ז ) אומרו ויצעק משה על ה' לאמר כי אומרו לאמר הוא בלתי מובן שאינו לאמר לזולת . ( ח ) כי הלא כמו זר נחשב ילמד קטיגוריה באומרו עוד מעט וסקלוני וכן ( ש " ר פ' כ " ו ) כי הקפיד הוא ית' על הדבר ואמר לו עבור לפני העם הזה וראה אם יסקלוך . ( ט ) אומרו וקח אתך מזקני העם למה הוצרך ללקחם . ( י ) מה צורך להזכיר שהכה בו היאור והנה ארז " ל ( שם ) שהוא אחד מג' דברים שאמרו ישראל שהיו עושים רעה ולא טובה שהם מטה וקטורת וארון כי במטה הוכה יאור ומצרים והקטורת את הר " ן איש וארון בעוזה ואנשי בית שמש על כן צוה ית' שבמטה שקלקל מימי היאור המציא מים לשתות וכן בקטורת עצר המגפה ובארון בירך את בית עובד אדום ( יא ) אומרו ויקרא שם המקום כו' מה צורך אל קריאת השם . ( יב ) למה פירש על ריב כו' . כי יובן מעצמו . ( יג ) אומרו לאמר שהוא מיותר ובלתי מובן :
Exodus.17.1.2 אמנם הנה ארז " ל שהיו ישראל חוששין פן משה ידע מקום יש בו מבוע מים והיה אומר שעל דרך נס יצאו מים ועל כן יתכן יאמר ויסעו בני ישראל למסעיהם על פי ה' והוא כי מאז הסיען משה מים סוף וכל שאר מסעות היו על פי ה' ולא על פי משה לבדו באופן כי לא יוכלו לומר כי הוא הביאם אל מקום ידוע לו והצמיאם עד אחר ריבם עמו ואמר למסעיהם על המסעות שבנתים ממדבר סין עד רפידים שהיו דפקה ואלוש וזהו ממדבר סין למסעיהם שהם שנים ואח " כ ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם וירב העם עם משה ואחר שרבו עמו אמרו תנו לנו מים ונשתה והנה משה ראה ב' דברים . א' כי תחלה לא בנחת שאלו מים כי אם רבו עמו בחזקה כאומרו וירב העם עם משה ואחר כך דברו בנחת דרך שאלה תנו לנו מים ונשתה . ב' ראה והנה המריבה היתה עמו ל' יחיד . והשאלה שאחרי כן בל' רבים ע " כ אמר בלבו אם אומרם ל' רבים היה לכלול עמי גם את אהרן למה בדברם עמי עשו מריבה ובשתפם את אהרן היתה שאלה בנחת אך אין זה כ " א שתחלה רבו עמי ועוד גבר יצרם בם לכלול גם את השכינה ולא לריב ממש אתו ית' חלילה רק לנסות אם ה' בקרבם לתת להם מים וזה מאמר משה אם מה שאמרתם ל' רבים הוא לכלול את אהרן למה בדברכם עלי לבדי תריבון וזהו מה תריבון עמדי לבדי ובשתפכם את אחי עמי לא תריבו רק בנחת דרך שאלה איך אין זה כ " א לכלול גם את השכינה לנסות וע " כ לא ערבת' אל לבכ' לריב אתו חלילה רק נסיון וזהו מה תנסון את ה' במה שתכללו את השכינ' עמי . והוא כי אפשר הנסיון את ה' יהיה בא' מב' פני' או לנסות אם השכינה אתכם או לנסו' אם מים יוכל תת במדבר חליל' וזאת היא שאלתי לו' מה תנסון כלו' באיזה דרך הוא הנסיון . והנה אחר שומעם זה ממשה תהו וישובו מאמרם . וזהו ויצמא שם העם למי' לו' צמא לשמוע את דבר ה' אם יש סיפק בשכינה לתת מים . כ " א צמא למים בלבד ומאז לא שתפו את השכינה כ " א וילן העם על משה ויאמרו למה זה העליתנו בל' יחיד לו' לא על ה' תלונותינו חלילה כיהאם עליך כי לא מה' היתה מה שהעליתנו ממצרים כי אם ממך למה זה העליתנו ממצרים כו' כי אם היה מאת ה' אם אנו חטאנו הטף והמקנה מה חטאו ואדם בזכות בהמה יושיע ה' אך אין זה כי אם מידך והראיה כי מידך זאת כי הלא על כן ואת בני ואת מקני תמות גם הם מה שאין כן אם מאתו ית' היה אך אתה הבאתנו במצודה אז בראות משה כי שבו מהנסיון ונתקוטטו עמו לבדו מה עשה ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה כו' . עשה עצמו כצועק עליהם שמצירים לו ולא עם ה' מתקוטטים חלילה כאשר היה נרא' מלשונ' והגזים הדבר ויצעק ואמר עוד מעט וסקלוני כלומר מה שהוסיפו עוד מעט אחר ריבם לא היה שעוד מעט ובאו לנסותך כי אם עלי הוסיפו סרה שעוד מעט וסקלוני ועשה כן למען יאמר לו ה' . למה תוציא דבה עליהם כי הלא כלם צדיקים וזה היה בלב מרע " ה שיהיה הוא ית' מליץ בעדם . וז " א לאמר כי מה שצעק הוא כדי לאמר שהוא כדי שיאמר הוא יתברך מה שאמר שהוא עבור לפני העם הזה לו' על בני את או' שיסקלוך אינו כן ח " ו כי נס נא ועבור לפני העם הזה . וראה אם דרך עוצב בם ויסקלוך ועל אומרם כי יודע אתה מקום מים לכן קח אתך מזקני העם למען יראו כי על ידי הכאת המטה יוצאים המים ולא ממבוע ידוע למשה בחורב אשר שם היה רועה את צאן יתרו חותנו ואמר ומטך אשר הכית בו את היאור כו' . לבא אל ביאורו נשים לב כי הלא קיימו וקבלו רז " ל כי זה היה בארה של מרים ועל זה קשה כי הנה כמו זר נחשב יכה בו במטהו כי בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא ומה גם הכאה ועוד היתכן יהיה צור שיצטרך להכות בו והלא רוח חיים היה בו והיה מהלך אתם בכל מסעיה' ומעלה להם אברי האמוריים ואיך היה צריך יכו בו לתת מימיו :
Exodus.17.1.3 אמנם הנה דרכו יתב' להריק לנו שפע רב טוב אלא שהעון מבדילו וכן היה שהוא ית' השפיע להם באר מים חיים והנה העון שנברא בכח הטומא' נעשה כקליפה מפסקת ומבדלת בין ישראל למימי הבאר והוא הצור שעל פי הבאר המפסקת ועל כן לישבר הקליפה ההיא הוצרך המטה להכות בה . ועל כן יתכן היו זקני ישראל הם תופשי התור' שזכותם תגן על ביטול תורה שבשאר ישראל וז " א ומטך אשר הכית בו את היאור שהוא כח חצוני הוא שר יאור מצרי' שבו יכה את כיוצא בו ומפני שביאור לא היה עון ופה יש עון . אל תירא כי גם עתה יכנע למה שהוא ית' בפניו . וז " א הנני עומד לפניך שם על הצור וגם להיות בחורב ששם זכות התורה שעתידה לינתן שם . והנה היה אפשר לומר כי מה שנקרא המקום מסה ומריבה ולא נקרא מריבה ומסה . שהוא על נסות ישראל את ה' . באומרם תנו לנו מים כמדובר למעלה ואומרו מריבה הוא על אשר ריב הוא ית' עם משה . על שאמר שישראל יסקלוהו לז " א ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל שהוא שרבו עם משה ושמא תאמר למה לא נאמר מריבה ומסה . כי מריבה עם משה קדמה . לז " א ועל נסותם את ה' לאמר שהוא להקל את הדבר . להזכירו אחר ריב משה לומר שהוא עון קל מאשר רבו עם משה . ופירש הטעם שהוא כי לא היתה הכונה לנסות . אם יכולת ביד ה' אם לאו חלילה . רק אם ישנו בקרבם אם אין ומסתפקים אם היה להם זכות שיהיה ה' בקרבם אם אין וז " א לאמר כי היה לאמר אם יש ה' בקרבנו ולא בדרך האחרת חלילה :
Exodus.17.1.4 עוד יתכן באומרו ויצעק משה אל ה' לאמר . כי למה שנסתפק באיזה דרך היה נסותם את ה' אם על היכולת או אם הוא בקרבם . ע " כ אמר אגזים על הנוגע אלי . כדי לאמר שיגלה לי הוא ית' כונתם כי אם הוא שנגעו ביכלתו חלילה לא יליץ בעדם אך אדרבה ירעם ברוגז קולו והנה אדרבה הוא הקפיד על משה שאמר עוד מעט וסקלוני אז הבין משה הדבר וגלתו התורה באומרה ויקרא שם המקום כו' לומר אם תראה שלא הפליג הוא ית' לקצוף עליהם הוא כי לא היה נסותם את ה' בבחינת היכולת . רק היש ה' בקרבנו שאנו כדאים לכך ולא עשה אלא לפנים . ולא יאחר לתת לנו מים אם אין כ " א שנסתר ממנו וצריך תשובה גדולה ובדרך הזה נגעו קצת אל אשר קרא פה צור . ופ' חקת קראו סלע . אך בשלמות יתבאר שם בס " ד :
Exodus.17.8.1 ויבא עמלק וילחם עם ישראל וכו' . ראוי לשים לב . ( א ) מה היה שמינה משה את יהושע שר צבא מלחמה זו . מכל שאר ישראל . ועוד או' בחר לנו אנשים מה היא בחינת בחירה זו . ( ב ) מלת לנו שהיא מיותרת . ( ג ) למה חרד את כל החרדה ההיא לו' אנכי נצב וכו' ומטה האלקי' בידי ומה צורך מטה האלקים לדבר הזה . ( ד ) מה ענין אהרן וחור עם משה . ( ה ) או' והיה כאשר ירי' משה את ידו כו' מה ענין הרמת יד להגביר ישראל והנחתה להגביר עמלק . ( ו ) כי עתה הורה כי ידו א' היתה מספקת ואח " כ אמר וידי משה כבדים כו' ואהרן וחור תמכו בידיו . יורה כי ב' ידים היה צריך . ( ז ) למה יגיד לנו ששמו תחתיו אבן . ( ח ) מי שלקח רומח בידו אחר מ' שנה מזמן זה וקפץ למעלה עשר אמות להרוג את עוג והרגו יהיו עתה ידיו כבדים מלהגביהם שהוצרכו שני בני אדם להגביה כל א' יד א' וגם מהראוי יאמר כבדות ל' נקבה . ( ט ) מה צורך לתמיכת הידים מזה ומזה . ( י ) או' ויהי ידיו אמונה כי מה ענין היות הידים אמונה וגם היות עד בא השמש ( יא ) או' ויחלוש כו' . איך היה חולשה בלבד אם הוא לפי חרב . ( יב ) או' כתוב זאת זכרון בספר . מה ענין הכתב זאת זכרון בספר יותר מנסים רבים שלא נצטוה לכך וגם שים באזני יהושע . ( יג ) או' כי מחה אמחה מה הוא הכפל הלז וגם או' מתחת השמים . ( יד ) מה ענין בנין המזבח וקריאתו ה' נסי . ( טו ) או' כי יד על כס יה . מה יחס דרך שבועה זו על דבר עמלק מבזולת . ( טז ) או' מדור דור שהל " ל לדור דור ועוד קושיא עצומה עולה על כלנה והיא כי לו חפץ ה' להמית את עמלק למה יאריך לו ויצוה לנו לזכור ולא נשכח לדורות ונשבע למחותו ולא יעשנו בפועל וישלח חרונו יאכלמו כקש . כי מה הוא עמלק הכלב המת שבהרף עין לא יבערנו כאשר יבאר הגלל עד תומו ולא יבאירנו לדור דור אמנם לבא אל הביאור נקדים תחלה . כי הנה ידענו מרז " ל שאין אומ' נופל' עד שתפול שרה תחלה כד " א ( ישעיהו כ״ד : כ״א ) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח " כ מלכי האדמה כו' . וכאשר כתבנו בספר חבצלת השרון כי זה מאמר נבוכדנצר באומר ( דניאל ד׳ : ל״ב ) וכמצבייה עביד בחיל שמיא ודארי ארעא כי תחלה עביד בחיל שמיא הוא השר ואחרי כן בעם והם דארי ארעא והוא מאמרם ז " ל ( ש " ר פ' כ " א ) על פסוק קל מן שמיא נפל שר של בבל קל שמו . ובדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל האריכו ית' עם עמלק והניחו מדור דור והוא כי אין דבר קשה לפני הקב " ה כ " א ברצותו להיטיב אל יחיד או רבים ועונותם מעכבים ושופט כל הארץ לא יטה משפט חלילה ככתוב אצלינו על מאמרם ז " ל באומרם קשה לזוגם כקריעת ים סוף . וכן אומרים קשי' מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כי לזאת יחרד כל לב האם יש דבר קשה לפניו יתברך . מי שבלא עמל ובלא יגיעה ברא העולמות יש מאין יקשה לפניו קריעת ים סוף או לזווג זווגים או לפרנס את כל האדם אך הוא כי בקריעת ים סוף היה קטרוג שר של מצרים משוא פנים יש בדבר כו' וגם המרו על ים בים סוף כו' ע " כ היה קשה לפניו ית' לעשות ניסא לשקרי עד פשפש ומצא עזר כנגדם ועל דרך זה הוא בזווגים . כי יתפרדו הזוגות במעשיהם ונמנע זווגם להיות א' צדיק וא' רשע וכן במזונותיו של אד' הוא מקפח' על ידי מעשיו כאשר הארכנו במקומות זולת זה . ונבא אל הענין והוא כי מהטעם הלז כי אויב הוא ית' לעמלק ויאהב את ישראל . הנה עשר ידות לו הוא ית' ברצונו להפילו אך הנה צריך להפיל את שרו תחלה . ואנו מעכבים בידו והוא כי אין שרו כיתר שרי האומות מ " ה כי הלא זה סמאל הוא שטן הוא יצה " ר . והנה בכל חטא ועון אשר יעשה כל איש ואיש מישראל הוא מוסיף כח בו כנודע ואם אנחנו מאשרים ומחזקים אותו איככה יפילהו הוא יתברך למעננו ועד ממהר יעקב שעם שנצח את שרו של עשו בהאבקו עמו עם כל זה הקע כף ירכו על מוצאו בו ענין שתי אחיות מה גם עתה כאשר בעלי דיניו של עשו יהיו אשר בידם דברי עונות ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל מה שבכל פעם שנזכר גאולתנו העתידה שהוא מגלות הזה נאמרה שם תשובה והיה כי יבואו עליך וכו' ושבת עד ה' אלהיך וכו' . ואומר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך וכן בכל מקום בתורה נביאים ובכתובים . והוא ענין חבלי משיחנו כי למה ששרי המלכיות זולת זו ברוב זכיות מספיק אך להפיל שר עמלק צריך נרחץ ונטהר לגמרי בל ישען על עונינו . וע " כ אם נשוב מעצמנו יחישנו ית' ואם לא יהיה בעתה ולמען נשוב יהיו חבלי משיח לזככנו עד גדר שכל הנשאר בציון קדוש יאמר לו ולכן מפלת עמלק הניחה הוא ית' מדור לדור עד בא דור שכלו זכאי . או אם יהיה חייב ויהיה עת קץ ימרק אותו בחבלי משיחנו עד שובנו עד ה' . ויותש כח שרו של עמלק ויפול עוזר כאשר יתבאר עוד בשלהי הפרשה בס " ד :
Exodus.17.8.2 עוד הקדמה שנית גלויה ומפורסמת לכל הלא היא כי שוט שוטף להכות את ישראל על ביטול תורה הוא אדום ועמלק וארז " ל ( ב " ר פ' ס " ז ) כי צוה לו יצחק ע " ה אם בני יעקב יתרפו מן התורה גזור עליהם גזרו' וכו' . ופירשו על זה פ' ( בראשית כ״ז : מ׳ ) והיה כאשר תריד וכו' ופסוק הקול קול יעקב וכו' . כי כשהקול קול יעקב אין הידים וכו' ואם לאו והידים ידי עשו ובשום לב אל היות הקל חסר ואו' ל' קולות לו' שכשהקול קול תורת יעקב אז והידים ידי עשו ובכלל הדבר הוא כי ליעקב ניתנה ברכת הקול זו תפלה ולעשו ברכת החרב כאו' ועל חרבך תחיה ויתכן יהיה פירושו בשביל חרבך שתהיה היא רצועת מלקות לישראל על עזבם את תורת ה' תחיה להיות מוכן ליסרם . ונבא אל הביאור והוא כי הנה אמרו רבותינו ז " ל שעל עון שרפו ידיהם מן התורה בא עליהם עמלק כענין שנאמר והיה כאשר תריד כו' . וגם אמרו מרבותינו ז " ל ( ש " ר פ' כ " ו ) שהוא על אומרם היש ה' בקרבנו כו' . משל למלך שהיה נושא את בנו על כתפו והיה שואל על אביו וכו' . ויתכן כי זה וזה גרם . וע " כ מה עשה משה לקח את יהושע אשר לא ימיש מתוך האוהל בלתי מרפה ידיו מן התורה נוסף על היותו מצעירי הצאן שבא מיוסף וכמ " ש ז " ל ( ב " ר פ' ע " ג ) שכאשר ילדה רחל את יוסף שהוא שטנו של עשו כד " א ובית יוסף להבה ובית עשו לקש מיד אמר ללבן שלחני וכו' . כלומר כי כבר בטלה יראתו מעשו . וע " כ אמר משה אין מיוחד לכך כיהושע ואמר לו בחר לנו אנשים כלומר צדיקים כנודע מכל אנשים שבמקרא ויהיה לנו כלומר מתייחסים לנו תופסי התורה הבלתי מתרפים ממנה ויהיה לעומת אשר בחר עמלק באצטגנינות שלו אנשים הבלתי מתים באותה שנה כמ " ש ז " ל ויאמר לו הנה צריך להלחם עם אנשים ועם השר כי אין אומה נופלת אם לא יפול שרה תחלה כנודע כי יפקוד ה' על צבא המרום במרום תחלה והנה להפיל שרו של עמלק היה בלתי אפשר בעת ההיא כי הלא בא ע " י עון ועונותינו מוסיפים כח בשרו של עמלק הוא סמאל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות וע " כ על עמלק ועמו היה אתה לעם וזהו וצא הלחם בעמלק ולהכניע השר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה כ " א יבא בחרב ברכת עשו אני בא נגדו בקול קול יעקב בתפלה . ועל שאני לא אספיק לשר על אשמת העם . ע " כ ומטה האלהים בידי להפיל עליו בו אימתה ופחד להכניעו והיותו בראש הגבעה בחורב יהיה לרמוז מאמרו ית' על חורב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה שהוא מתן תורה וע " כ בהיותכם אז שם כאומרו למעלה מזה הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב עלה לגבעה למען אז הזכיר מתן תורה שיקבלו לעומת ביטול תורה שברפידים ועל כן משה ואהרן וחור עלו עמו כי התורה ניתנה ע " י שלשה הנותן ית' ומשה הסרסור וישראל המקבלים מעין קריאת התורה בתיבה כמ " ש ז " ל דוגמה לנותן יתברך ולמשה ולסיני . עוד עשה והוא כי לעומת הידים ידי עשו ראה להרים ידיו שיהיו זכר אל ב' לוחות העדות בידו להתיש כח ברכת ידי עשו אך תחלה היחל להיות מטה האלהים בידו אחת והיה מרים השנית וירא והנה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר כו' . והוא כי קרה לו כענין ר' חנינא בן דוסא ( בברכות דף ל " ד ) כשהיה מתפלל על החולים היה אומר זה חי וזה מת א " ל מנין אתה יודע א " ל אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף ועל דרך זה יאמר והוא כי הנה אין ספק כי בשמים היו אז מיימינים ומשמאילים אמר כי כאשר ירים משה ידו בתפלה ולא היה נלאה בזה היה מכיר כי למעלה גבר ישראל ומן השמים היה נעזר מעין אם שגורה תפלתי בפי כר' חנינא בן דוסא אך וכאשר יניח ידו שהיה נלאה ומניח אותה לנוח אז היה מכיר כי וגבר עמלק שהיו למעלה מטים אזן לאיזה קטרוג שעל כן היה כבדות בידיו וגם מאמרם ז " ל ( ר " ה דף כ " ט ) באומרם וכי ידיו של משה עושות מלחמה כו' . אלא כשלבן של ישראל וכו' . והוא כי לפי הכנת ישראל בהתבודדו' תפלה והכנעה היה למעלה עת רצון להעזר משה וההפך בהרפותם . בראות משה כך אמר הנה עד כה הרימותי ידי הא' ואין בה די הכניע את הידים ידי עשו אך גם ארים את יד ימיני אשר בה מטה האלהים ויהיו שתי ידי פרושות השמימה . וייטב למו אז ראה כי גם אחרי כן וידי משה שתיהן כבדים . והוא שעל העדר זכות ישראל היה שם כבדות בידים בל יעצר כח להציבן פרושות השמים על דרך הכתוב למעלה שהעון מכביד כי ימעט עזר משדי . ע " כ נאמר כבדים ולא כבדות למה שאין כבדותן מפאת עצמן כי גבור היה רק כבדים שכבדותן מפאת ישראל אשר ישראל בשם זכרים יקראו או מפאת עונותיהם המכבידים ובראותו כך אמר אין תקנה זולתי על ידי צירוף זכות אבות על כן נועץ לחברם אליו . ולבא על הענין נזכיר מאמרנו על פסוק וזכרתי את בריתי יעקב וכו' ככתוב אצלנו במקומו . שהתחיל מלמטה למעלה ואמר זכירה בכל אחד מהם ואמר אף בשניהם הלא הוא כי אמר ה' אם אתחיל מאברהם אין די בער הקטיגורים בעצם כי שם ישמעאל וכן ביצחק יש עשו . לכן אתחיל מיעקב שמטתו שלימה ואחר שהקטיגור אינו מוצא פתחון פה ביעקב הנזכר ראשון מועיל שגם בהזכיר אח " כ את יצחק ג " כ אזכור ואף את בריתי אברהם שנוסף ישמעאל על עשו עכ " ז אזכור ועל דרך זה עשה משה כי לעומת יעקב צוה ויקחו אבן רמז לאבן ישראל וישב ויסמוך בעצם עלי' כי מטתו שלימה . וירמוז גם כן אומרו וישימו תחתיו מאמר ספר הזוהר כי תחת בחינת משה הוא יעקב כמאמרם דא מלגאו ודא מלבר . ואח " כ שתי ידיו שהן לזכור זכות אברהם ויצחק כי גם שניהם בבחינת ידי משה ע " כ לתקן ולהשלים מה שמעכב ישמעאל בימין חסד לאברהם יבא אהרן שהוא כהן מצד החסד ויתמוך הכבדות שביד ימין משה שמפאת ישמעאל שמאברהם ואשר הוא מעכב ביד שמאל ושהוא זכר ליצחק מיד עשו יבא חור ויתמוך כי זכותו שלים וכל זה הוא בזכות תורה ע " י משה שעתיד לקבלם בידיו ובסעד זכות אבות כמדובר . אך דבר קוטן אמנה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין לז " א כי גם זה נתקן כי הנה ויהי ידיו אמונה כי כאשר ראו ישראל בענין ידי משה כי כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח וכו' . שהוא כי בהחזיק לבם לשמים היו רואים ההשגחה כמדובר למעלה על ידי משה בזה קנו הויית אמונה כי ה' בקרבם צופה רעים וטובים בפרטות ואמר כי מה שהוצרכו להיות ידי משה אמונה הוא עד בא השמש כי אחרי כן השמש הקנה להם אמונה והוא מאמרם ז " ל שבא השמש הוא שהעמיד משה את השמש כיהושע בגבעון ולא אץ לבא כיום תמים אז החזיקו באמונה בעצם . כי כבא השמש ספרו השעות שהשמש עמד ותגדל אמונת' לפניו ית' :
Exodus.17.8.3 או יאמר לפי דרכנו אשר כתבנו כי שתי ידיו של משה היו זכר לאברהם ויצחק שהם ימין ושמאל . יאמר ויהיו ידיו אמונה על דרך מאמרנו על פסוק תתן אמת ליעקב וכו' והוא שאומר הנביא הנה בחינת אברהם היא חסד ומדת יצחק דין ומדת יעקב אמת ואם אתה ה' נותן לכל א' כפי בחינתו הלא ייצר לנו בתתך רוגז ודין ליצחק ע " כ אשאלה ממך תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם אך דין ליצחק אל תתן לו כמדתו ואם תאמר נא ה' למה אמנע בחינתו ממנו הלא ממך למדתי . והוא אשר נשבעת לאבותינו וכו' והוא כי הנה הוא יתב' לא נשבע רק לאברהם וליעקב אך ליצחק לא אמר רק והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך ולמה עשה כן ולא נשבע ליצחק בפני עצמו הנה אין זה רק לבל תהיה בחינת השבועה וההבטח' לפי מדתו שהוא דוקא על פי שורת הדין ואולי יעדר זכות לישראל על פי תוקף הדין על כן אמר לו והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך שהוא לפי מדתו בתורת חסד לאברהם לומר לפי בחינתו אני מבטיחך . ולא לפי בחינתך וזה אצלי אומרו ( תהילים ק״ה : ט׳ ) אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק . כי ונשבע ליצחק לא נאמר אלא ושבועתו שהוא שבועתו של אברהם ליצחק . וז " א אשר נשבעת לאבותינו וכו' . לומר מה שאמרתי שתתן לאברהם וליעקב לכל א' כפי בחינתו ולא ליצחק אינו מן התימה כי הלא כן הוא אשר נשבעת לאבותינו שלא ייחדת שבועה ליצחק רק נגררת אחר אברהם לבל תת לו כמדתו ועד " ז יאמר כי זה כיוון משה בכוונתו כי ב' ידיו שהן זכר לאברהם ויצחק שתיהן היו אמונה מתייחסות לאברהם הנקרא אמונה . כד " א ( בראשית ט״ו : ו׳ ) והאמין בה' והוא כמעשהו ית' בייחס שבועת יצחק אחר אברהם והוכרח לעשות כך כי הלא כל כח עמלק היה מפחד יצחק אשר ברכו ואשר צוהו יגזור גזירות וצרות על בני יעקב בהרפות ידיהן מן התורה ואמר כי זה עשה עד בא השמש והוא כי הנה אברהם תקן תפלת שחרית ויצחק מנחה ויעקב ערבית אמר כי בהתפלל משה כל היום היו ידיו אמונה שהיא בחינת אברהם של תפלת שחרית עד שעברה שעת תפלת מנחה של יצחק . עד בא השמש והגיע זמן יעקב . כי אז רחמים של מדת יעקב יגינו על בניו וז " א ויהי לשון יחיד וידיו לשון רבים . שהוא שייחד מדת יצחק למדת אברהם :
Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source .