← All works
Alshekh on Torah Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections
Single column Two columns
Exodus.9.8.3 אמנם לבא אל הענין נעיר במקראות קצת הערות ועל פי ביאור המאמר נבא על תכונתם והנה הנם . ( א ) אומרו קחו לכם כי אומרו לכם הוא מיותר ומשולל הבנה כי אינו לעצמם ולא להנאתם בייחוד ולא משלהם כי מה יתן ומה יוסיף אם יהיה משל זולתם . ( ב ) למה לקחוהו משה ואהרן יחד בחפניהם ואח " כ זרקו משה לבדו . ( ג ) מה צורך לזרקו השמימה ומה גם למאמרם ז " ל ( שם פ' י " א ) שהוא עד כסא הכבוד שהוא מריבוי ה " א ראשונה שה " א אשר היא בסוף תיבה במקום למ " ד בראשה . ( ד ) אומרו לעיני פרעה מה לנו אם יהיה לעיני פרעה או שלא בפניו וגם למה לא יהיה גם בעיני עבדיו וגם אומרו לעיני פרעה ולא בפני פרעה . ( ה ) אומרו והיה לאבק על כל ארץ מצרים אם זרקו השמימה איך היה לאבק על הארץ ואם אחרי כן ירד והיה אבק מה צורך הודיעו יתב' אותנו שהיה לאבק על הארץ ומהראוי לא יאמר רק והיה על האדם ועל הבהמה לשחין כו' . ( ו ) מה ענין או' והיה זה פעמים . והיה די בראשון ( ז ) אומרו ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה כו' שאומר לפני משה הוא מיותר כי אחר שהוא מפני השחין גם לפני זולת משה לא יכלו לעמוד . ( ח ) אומרו ובכל מצרים הוא מיותר כי הלא לא על ההמון ידבר רק על החרטומים לבדם :
Exodus.9.8.4 ונבא אל ענין המאמר ובו נבא אל כוונת הכתובים והוא כי הנה רצה הקב " ה לזכות את ישראל לדעת את ה' כי הוא היוצר הוא הבורא לפיכך הרבה אותות ומופתים בארץ מצרים למען יראו ויבינו וישכילו כי כל מעמד שלשת העולמות הוא בראש והוא כי הנה מעמד שלשתן המה כוללו כל מעשה בראשי' עולם השפל ועולם הגלגלים ועולם המלאכים כי הלא המלאכים בכלל הבריאה המה לדברי הכל כנודע . וע " כ בהראותו ית' כי הוא מושל על הארבע יסודות אשר המה כוללו העולם השפל וגם מושלו על כוכבי השמים וכסיליהם הוא יורה כי הוא יתברך ברא גם עולם הגלגלים ובהורות הוא ית' אשר הוא שליט בשרו של מצרים יודע כי הוא הבורא גם את עולם המלאכים על כן גזרה חכמתו ית' להורות את בני ישראל במצרים כי יוצר הכל הוא ארץ ושמי השמי' וכל צבאם בהכות את מצרים זה עשר פעמים כי בם הורה אהרן שליטתו ית' בארבע יסודות ובמזלות ובשרו של מצרים בשני יסודות התחתונים מים ועפר ע " י אהרן כי הוא הכה את מימי היאור ונהפכו לדם וגם מהמים השריץ בריות הגדלות בם הם הצפרדעים ועיקר יסודם הוא יסוד המים ויסוד העפר היפך לכנים וגם שמשה רבינו ע " ה גם הוא שלט בשני יסודות אלו לא הוצרך ליסודו' התחתונים העשות על ידו ומה גם לרז " ל כי לבל יהיה כפוי טובה למימי היאור כי בו ניצול מגזרת פרעה :
Exodus.9.8.5 ועל פי דרכנו נשית אל דבריהם אלה כי הלא לא היאור סיבב הצלתו לולא ה' היה לו ויתן בלב בתיה בת פרעה תצא לרחוץ על היאור כי אין ספק כי הוא ית' שלחה מביתו היאורה ויתן בלבה תשלח את אמתה אל התיבה אשר שם חלקת מחוקק ספון . אך אחשבה להבין דבר זה במז " ל כי פרעה לא גזר כל הבן הילוד כו' כ " א על פי חרטומי מצרים באומרם אליו כי עתיד מושיען של ישראל ללקות במים וע " כ נתחכמה אמו לשומו על שפת היאור למען יאמרו החרטומים אל פרעה כי כבר מושיען של ישראל במים ומן אז נתבטלה הגזרה וע " כ לא שתו לב אל ראותם יוכבד מניקה את הילד אם בנה היה או זולתו באמור כ " א זה היה איך נושע מהמים הנה כי היותו במימי היאור הית' סבת הצלתו וע " כ הי' בלתי ראוי ילקה על ידו ליהפך לדם ולא להשריץ צפרדעי' ממנו וגם לא עפר מצרים נעשה כנים על ידו כי בו טמן את המצרי המכה איש עברי :
Exodus.9.8.6 עוד טעם שני יתכן על פי מאמר רבותינו ז " ל כי על מניעת מצרים מלטבול את בנות ישראל מנידתן פן ירבו על כן הפך את מימיהם לדם והנה נודע מאמר רז " ל כי אהרן היה משים שלום בין איש לאשתו ובין איש את עמיתו . ע " כ יתכן כי מכת הדם על שהיה על העדר שלום בין איש לאשתו תהיה על ידו וגם הצפרדעים הפרים ורבים לרעת המצריים תחת כי מנעו פריה ורביה מישראל תהיה ע " י אהרן המרבה פריה ורביה בהם . בשיתו שומו שלום בין איש לאשתו וגם אשר על ידו יהיה כל איש שאנן ושלו . ע " י שים שלום בין איש לרעהו תהיה מכת הכנים הממעט שלותם אשר היו כשכים וצנינים . כחצי גבור שנונים מכף רגלם ועד קדקדם :
Exodus.9.8.7 כלל הדברים כי על כל אלה גם שלא יעדר ממשה השתרר גם השתרר בשני יסודות השפלים לא נעשה המתייחס אליהם כ " א ע " י אהרן . אמנם השני יסודות העליונים רוח ואש הורה הוא ית' שליטתו בהם ע " י משה . כי ניתן כח ביסוד האויר להקפות הברד ואשר היה מים בשמים ובאויר נקפה עם היות אש תוך כדור הברד ולא יכלה האש להפשיר הברד וגם הורה יתברך שליטתו ביסוד האש ויסוד המים כי היתה באש תוך האבן ברד ולא המים מכבין את האש ולא האש מתיכה את המים וגם מכת הארבה אל יסוד האויר מתייחס כנודע מחכמת הטבע . כי סוד האויר הוא הגובר בכל נפש חיה אשר לה כנפים . וכן מכת החשך ומה גם לרז " ל ( שם פ' י " ד ) שהיה החשך עב מתמשש בידים כי נתעפש האויר ונתעבה . על בלתי עבור בו אור השמש וע " כ היו בא " ח ע " י משה . והנה עד כה לא לראית שליטתו יתב' רק בעולם השפל בארבע יסודותיו וע " כ הורה הוא ית' הדבר על יד בני אדם אשר בארץ הנה . אך השליטה במזל אשר מעולם הגלגלים . הורה על ידו ית' . והוא כי מזל מצרים אשר עבדוהו לאלוה הלא היה מזל טלה . כי על כן כל תועבת מצרים כל רועי צאן כמאמר המתרגם והן זאת היתה מצותו ית' בצוותו משכו וקחו לכם צאן כו' למען יבעטו בעבודת הטלאים אשר עבדו עד כה ויעשו בו שפטים ועל כן היה הערוב על ידו . הלא הוא שע " י חיות היער הכה הוא ית' את מצרים הפך דעתם כי הם נתנו יתרון הצאן על שאר ב " ח ויעבדו את צאנם וגם בדבר היה יד ה' הויה במקניהם וגם מכת בכורות היתה להכניע ולהשפיל מזל טלה אשר הוא בכור וגדול שבמזלות ומושל בראשון מחדשי השנה הוא חודש ניסן . ויפיליהו יתב' בעת הכות כל בכורי מצרים מאדם עד בהמה אשר היו המושפעים יותר בייחוד ממנו ועל כן היו שלש אלה על ידו ית' . ועוד יתכן בסדר שלש אלה בשום לב אל שינוי לשון שבשלשתן שניין דא מן דא כי בערוב נאמר הנני משליח בך את הערוב ובדבר נאמר יד ה' הויה ובמכת בכורות הוא אומר ועבר ה' לנגוף את מצרים כו' :
Exodus.9.8.8 אמנם הורה הוא ית' שליטתו במזלות בשלשה הדרגות זו למעלה מזו והוא כי למעלה מארבע יסודות הוא הצומח ולמעלה מהם הם הבעלי חיים וזה יתחלק לשנים . ( א ) הבעלי חיים מדבריים ועופות הבלתי בייתים . ( ב ) בעלי חיים בייתים כסוסים וחמורים וצאן ודומיהם ולמעלה מהם הוא האדם והנה ע " י אהרן ומשה הורה הוא ית' שליטתו בארבעה יסודות ובצומח ע " י ברד וארבה ורצה הוא ית' להורות גם על שלשה הדרגות שלמעלה מהן ומזלם שעליהם ובקטן מהב " ח מדבריי' אשר אין ספק יש לכל מין ומין כח שר או מזל כאשר יש על כל עשב ועשב מזל למעלה שמכה בו ואומר לו גדל אלא שאין ספק שרוח המושל על מיני הבעלי חיים גדול מאד מאשר על כל עשב ומ " ש ז " ל ( שבת דף נ " ג ) בהמה לית לה מזלא היינו לכל בהמה בפני עצמה כי אם לכל מין ומין ולהיות מדרגתם שפלה מהשני מינים שלמעלה עשה הדבר ע " י שליחות שצוה על מזלות שכל מיני הבעלי חיים ועופות המדבריות שישלחו כל מזל המושל על כל מין את מינו לארץ מצרים וז " א הנני משליח בך את הערוב שהוא כמ " ש ז " ל ( שם פ' פ " ב ) מיני חיות ועופות מדבריות ולא אמר משלח רק משליח יוצא לשלישי שצוה על שריהם ישלחום ויביאום על כרחם אל תוך בתי מצרים הפך טבעם כי הלא בורחים מהישוב בטבעם ומה גם מתוך בתי החצרים נמצא באחד מורה שליטתו ית' בהם ובמזלם והמין השני והוא על הבעלי חיים בייתים הורה בדבר והוא מאמר הכתוב בסוסים ובחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד כי הכניעם ואת מזלם של אלו ומה גם המזל טלה שהיה עיקר הכוונה . ולהיות זו למעלה מהמדרגה הראשונה היה ע " י כח מאתו יתב' וז " א יד ה' הויה . שהוא ע " י יד וכח אלקי :
Exodus.9.8.9 אך במכת בכורות שלמעלה מכלם שהם בכורי אדם ומושפעים יותר מהמזל היה בעצמו יתברך . וז " א ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך . והכתי כו' . הנה ע " י אלו נודע כחו ית' בעולם השפל . ובעולם המזלות . ועדיין לא נודע כחו בעולם המלאכים . ועל כן היתה מכת השחין והיה ע " י שלשתן יען כי בשחין לקו שני יסודות . הא' מהסוג אשר לקו על ידי אהרן . והב' מהסוג אשר לקו על ידי משה וגם בו לקה שרו של מצרים . על כן היה ראוי יהיה חלק בו על ידי אהרן . וחלק על ידי משה . וחלק על ידו יתברך כי מי זולתו יכה את השר והוא כי אמרו רז " ל ( בכורות דף ע " א ) כי שחין מצרים היה לח מבחוץ ויבש מבפנים כאש צרבת והלחות הוא תתייחס אל יסוד המים על כן היה על ידי אהרן המכה יסוד המים ביאור והיובש היה מיסוד האש לכן היה על ידי משה . ואמרו רז " ל ( שם ) על פסוק כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים חרטומם כתיב מלמד ששרו של מצרים לקה . ועל כן הוצרך יהיה גם על ידו יתברך . כי הוא לבדו יתברך אשר כת בו ללקותו . ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל מצותו יתברך שיקחו יחד משה ואהרן בחפניהם פיח כבשן ושאח " כ יקחנו משה לבדו . וגם שיזרקנו השמימה כי מה בצע בזריקה ושיהיה על ידו ושיהיה השמימה שהוא בשמי השמים העליונים על כן יש ה " א בסוף תיבה וה " א בראשה . אך הוא כי למה שהיה צריך יהיה השחין לח ויבש כאחד שהם אש ומים כמאמרם ז " ל שחין מצרים היה יבש מבפנים ולח מבחוץ . על כן הוצרך יקחו יחד בחפני שניהם פיח הכבשן . למען הקנות בו שתי הבחינות המתייחסות אליהם שהם אש ומים אש ע " י משה להיות יבש מבפנים ומים על ידי אהרן להיות לח מבחוץ וז " א קחו לכם כלומר בשביל בחינות שלכם . שהוא להקנות בו בחינותיכם ונצטוה אחרי כן יזרקנו משה השמימה אשר שתי הההי " ן יורו היות בשמים העליונים . ומה גם לאומרים מרז " ל ( ש " ר פי " א ) שכביכול היה עד השכינה . ויהיה למען ע " י השכינה ית' יתן בו כח ילקה בו שמה השר . אשר מבלעדו יתב' לא ילקה השר הרוחני . והענין כי רצה הקדוש ברוך הוא להורות כי במה שמכה החומריים מכה השר כי אין לפניו יתברך הפרש בין זה לזה ע " כ העפר שהוכו בו העם נזרק למעלה עד המכה בו את השר והזריקה הוצרך להיות על יד משה לבדו משני טעמים . ( א ) כי השר לוקה על ידי כח האש שמבחינת משה ולא על ידי כח המים מבחינת אהרן כדרך כל כח רוחני כנודע . נמצא כח אש שמבחינת משה היה עולה עד השכינה . ובו היתה השכינה מכה בשר ודולק בו ומלקותו נמשך גם עד אומתו :
Exodus.9.8.10 ובזה נבא אל ענין הכתוב . ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים . כי הלא יקשה כי אומרו לפני משה בלתי מובן כי אחר שמה שלא יכלו לעמוד היה מפני השחין . מה יתן ומה יוסיף היות לפני משה ומהראוי יאמר ולא יכלו לעמוד בפני השחין :
Exodus.9.8.11 ועוד כי אחר אומרו ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה . הנה בכלל האדם הם החרטומים וכל מצרים . ועוד שאיך או' ובכל מצרים הוא טעם אל מה שלא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה :
Exodus.9.8.12 ועוד למ " ש ז " ל כי חרטומם כתיב והוא השר איך מה שלקה השר . הוא טעם אל בלתי יכולת החרטומים לעמוד לפני משה . וגם מה נשתנה מקום זה שנקרא השר חרטום ולא כיתר הכתובים שנקרא מצרים . כמאמרם ז " ל ( שם פ " א ) על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם וירא ישראל את מצרים מת :
Exodus.9.8.13 אמנם למה שכח האש המשחין ושורף בם . היה מכח משה גם אשר לקה בו השר ונמשך לאומתו . על כן בהיות החרטומים עומדים לפני משה אשר האש שהיה שורפם . הי' נמשך ממנו הי' אש שבהם מתעורר ומתחזק בעומדם לפני משה המבעיר את בעירתם . ע " כ ולא יכלו החרטומים לעמוד לפניו ושמא תאמר גם כל מצרי זולת החרטומים יהיה לו כן ומה נשתנו אלו . ע " כ אמר כי היה השחין בחרטומם הוא השר כפי המסורת . וחרטומים כפי המקרא והוא כי מלקות השר היה נמשך לקות אש למטה בעמו . ומהיות ממנו היה מתחיל תחלה בחרטומים הקרובים אליו בטומאתם ואח " כ ולכל מצרים ועל כן היו החרטומים נכוים יותר לפני משה . כי היו בין שתי אשות . בין משה שממנו ומכחו היחל ובין השר שממנו נמשך הלקות באומה שמקבלים עיקר השרפה להיותם מושפעים ממנו בלהטיהם יותר מזולתם :
Exodus.9.8.14 והטעם הב' שהוכרח היות הזריקה השמימה ע " י משה הוא כי הלא דרך הזורק אפר השמימה . כי לא יעלה שיעור אמה שהרוח לא יפזרנו ויפילנו ארצה . על כן צוה הוא ית' . כי משה המושל ביסוד האויר יקח האפר בחפניו . למען יקנה ע " י חפניו כח גובר על יסוד הרוח . לבל יוכל הרוח לפזרו עד הגיע השמימה והוא מאמרנו במאמר שלמה המלך ע " ה בדברו על מעלות מרע " ה באומרו ( משלי ל' ) מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו כו' . והענין כי בהאשים שלמה את עצמו על הרבות נשים . ומהם נכריות באו' דברי אגור בן יקא כמפורש אצלנו במקומו אמר אחרי כן ולא למדתי חכמה כו' . והיה לי ללמוד ממשה . כי עם גודל מעלתו . לא זכה לבנים שלמים כאהרן כי היו בניו גדולי עולם עם שהוא גדול מאוד ממנו אך אין זה כי אם שבניו היו בני גיורת ואהרן לקח אחות נחשון . כמז " ל שמשם נלמד כי רוב הבנים דומים לאחי האם . והיה לי ללמוד ממשה כי אין דומה לו כי מי עלה שמים כמוהו בתוך האש הגדולה ולא שורף בהבל פיהם של מלאכי השרת כמוהו ושמא תאמר הלא חנוך ואליהו עלו השמים . לז " א וירד והוא כי חנוך ואליהו לא עלו לרדת לגור פה בהוייתם הראשונה . ע " כ לא יפלא כי הלא בעלייתם נהפכה גוייתם מאיכותם . טרם יעלו אל הרוחניות העצמי כמאמר חנוך אל ר' ישמעאל . כאשר שאל מאתו אופן עלייתו ואמר לו אברי נעשו לפידי אש ושערותי כו' . הנה הודיע שני דברים לבל יפלא . ( א ) כי חומרו נהפך איכותו . ( ב ) שגופו ונפשו לא יהיו יחד במצב א' כאשר בעודו פה כי הלא איבריו הנה הנם במקום ממשות לפידים בשמים התחתונים אך נשמתם עלתה מעלה . וכן אליהו הסערה שעלו בה היפכתו מחומריותו אל לבוש דק . וישאר שם להתלבש בו ברדתו כנודע . אך לא כאלה עליית משה אדונינו ע " ה . כי אם מבלי ישתנה איכותו . עלה למעלה מן השמים כד " א ומשה עלה אל האלהים וזו תלונת המלאכים מה לילוד אשה בינינו והראיה שלא נהפך איכותו כי הלא וירד בהוייתו הראשונה :
Exodus.9.8.15 או יאמר גם כי תאמר אולי בעלותו השמים אל האלהים נפשט מחומרו וישאר בגלגלים הגשמיים ונפשו עלתה מעלה מעלה הלא עכ " ז יגדל כחו במה שוירד כי הלא בשובו למטה . שב ויתלבש בגלגלים כהויתו בארץ . כי לא נתהפך חומר ללפידי אש כאשר כמי שעלה ולא ירד להיות פה ככל האדם . עכ " ז יפלא איך גשם כשאר אנשים ירד ולא נכוה ביסוד האש אשר למטה מן השמים ויותר יפלא הירידה מהעליה כי הלא העליה היה בדבקות ורצון נמרץ מאתו ית' . ועי " כ לא יפלא אך באומרו אליו ית' לך רד ומה גם לרז " ל ( ברכות דף ל " ב ) האומרים שהיה הוא ית' בכעס ואמר לו רד מגדולתך . ועכ " ז וירד ולא הוזק חומרו ביסוד האש הלא יורה כי זולת גדולתו בשמים גם בגוף ונפש שלט ביסוד האש כמדובר . וגם שלט ביסוד הרוח . וזהו מי אסף רוח בחפניו . וזהו במכת השחין שצווהו ית' יקח מלא חפניו פיח כבשן וזרקו משה השמימה . וארז " ל ( ש " ר פי " א ) עד כסא הכבוד ונוראות יפלא . איך לא זורה מרוח מצויה מידו של משה עד יסוד האש מה גם פיח כבשן אשר ידפנו רוח עד בלתי השאיר כל זכר לו . אך הוא כי ללקות גם השר הוא רוחני ועליון . אין יד בן אדם שולטה להכות בו . על כן צוה הוא ית' יזרוק השמימה עד כסא הכבוד . למען מכסא כבודו ית' . ילקה השר שתחת כסא כבודו ית' ע " י מה שלוקים האדם והבהמה :
Exodus.9.8.16 והנה ליזרק למעלה ללקות גם השר במה שלוקים אנשיו הנה ידפנו רוח ולא ישאר מאומה . ע " כ צוה הוא ית' יקחנו אח " כ משה לבדו בחפניו ויזרקנו השמימה למען לא יוכל הרוח להפיצו . כי בהאסף בחפני משה השולט ביסוד הרוח . לא ישלוט הרוח באבק ששם בחפניו באופן שהיה יסוד הרוח כאלו אסף וקלט אותו בחפניו בל יעצר כח . להיות נושב באבק ההוא בזרוק אותו . כאלו מידו עד יסוד האש רוח לא היה :
Exodus.9.8.17 וזה מאמר שלמה בחכמתו מי אסף רוח בחפניו הנה ששלט למעלה במקום אש להבת שלהבת מלאכי קדש וביסוד האש ויסוד האויר . וגם שלט משה ביסוד המים שעל נטיית ידו של משה בלי מטה האלהים נבקע הים כמאמרם ז " ל ( שם פ' כ " א ) הרם את מטך והפרישהו ממך ונטה את ידך ונצבו כמו נד וקפאו תהומות כאלו ינצרו המים בצרור . בל יצאו ויתפשטו ולא על ידי איכות קדושת נפשו המלובשת בחומרו כי אם בשמלה שהוא בנטיית ידו הגשמית אשר הוא מלבוש ושמלה שאת הרוח ונשמה יעטוף . כמאמרם ז " ל הרם וסלק את מטך ונטה את ידך כמדובר שבנטיית ידו צרר מים במה שהי' שמלתו לנפשו . כי אין זה רק שהשליטו האלהים ביסוד המים . וזהו מי צרר מים . בשמלה . ומי זה שלט גם ביסוד העפר כמשה כי מי הקים כל אפסי ארץ והוא כי על דבר קרח ארז " ל ( במדרש פ' י " ח ) שבאומרו ופצתה האדמה את פיה נעשתה כל הארץ כמשפך כי פי הארץ עמוק וסביבות פי הארץ גבוהים סביב ונעשו כמדרון והיה כל אשר לקרח ודתן ואבירם מתגלגל בכל מקום שהיה ויורד כמים הנגרים במורד . וזהו מי הקים כל אפסי ארץ שהקים והגביה האפסים הם כל קצוי הסביבות של ארץ . והיו משופעים והולכים עד אמצעות פי הארץ :
Exodus.9.8.18 הנה כי הוכרח היות זריקת פיח הכבשן על ידי משה להיותו מושל ביסוד האויר כמדובר :
Exodus.9.8.19 והנה עדין צריך לתת טעם למה של הקב " ה היו בין של אהרן ומשה ולמה הית' המשותפת לכולם מכה ששית אחר השתים של הקב " ה . והנה על דרך רז " ל ( ש " ר פ " ט ) האומרים כי סדר המכות היו כטכסיס מלחמת ב " ו . נחו שקטו שאלות אלו :
Exodus.9.8.20 עוד אחשבה למצא טוב טעם לשבח . על פי אשר אמרנו כי רצה הוא ית' להורות את בני ישראל . כח מעשיו בבריאת עולם וזכר עשה בנפלאותיו בי' מכות . אל י' מאמרות שנברא בהם העולם כמבואר בשערים באר היטב . איך חוייב הסדר הלז על פי סדר המאמרות . ולא כתבנוהו פה לאהבת הקצור . והיה מלמטה למעלה במה שכנגד המאמר האחרון . היחל במכה הראשונה במה שכנגד הראשון כלה במכת בכורות . ועל הדרך זה כל א' וא' כסדרן והלכתן . וע " כ הוכרח היות שלשה שע " י אהרן ראשונה והשנית של הקב " ה אחריהן והשחין ששית . ושל משה אחריה ומכת בכורות באחרונה :
Exodus.9.8.21 ובזה מצאנו ראינו טעם נכון אל היות המשותפת הששית היא השחין . והיא למה שהיא לעומת מאמר תדשא הארץ דשא כמפורש שם . והוא כי בענין המאמר ההוא צריך שיתוף ד' יסודות עפר ומים להוציא דשא ונשיבת רוח וחום השמש שמבחינת האש . ובכל עשב כח שר שמכה בו ואומר לו גדל . כן בשחין אשר כנגד המאמר ההוא שם נמצאו ושם היו כולנה פיח כבשן הוא יסוד העפר . והיה שחין משחין ושורף מיסוד האש . פורח אבעבועות מיסוד המים . וזרקו משה על ידי קליטה בחפניו את יסוד האויר . והכאה את השר על ידי הזרקו השמימה כאמור . וחמשתן בפ' א' קחו לכם מלא חפניכם הרי יסוד אש ומים . שע " י לקוח אותם בשני חפניהם קנה האבק כח מים על ידי אהרן וכח אש על ידי משה . ובאומר פיח כבשן הרי יסוד העפר ובאומר וזרק הרי יסוד האויר . שקלט בחפניו לבל ידפנו רוח . ובאומר השמימה שהוא כמ " ש ז " ל ( שם פי " א ) עד כסא הכבוד . שהוא כמאמרנו למה שע " י השכינה ילקה השר :
Exodus.9.8.22 וזה יאמר וזרקו משה השמימה לעיני פרעה . כי הלא יקשה כי הלא לא בלבד לעיני פרעה זרק כי גם לעיני כל אשר לפניו . והנה לכאורה אפשר לומר כי למה שפרעה היתה יד חכמתו משגת יותר מכל חרטומי מצרים כמאמרם ז " ל . על כן לעיני פרעה החכם יותר . נראה היות הזריקה השמימה . לא לעיני הבלתי משיגים כמוהו . עוד יתכן יאמר מה שכתבנו כי אומרם ז " ל השמימה עד כסא הכבוד הוא למען משם ילקה השר :
Exodus.9.8.23 והענין כי הנה עיני פרעה וכל מעייניו ועיניו אל שרו כענין ופרעה הקריב . שהקריב את שרו כמבואר אצלנו . ובזה יאמר וזרקו משה השמימה שהוא עד כסא הכבוד . ולמה היה שם הלא הוא לעיני פרעה שהוא להכות מהשמימה למי שהיא עיני פרעה . הוא השר והוא חרטומם הרמוז אח " כ כמדובר . וע " פ הדברים האלה יתכן או' והיה לאבק כו' והיה על האדם כו' כי הלא יקשה מה ענין או' והיה ב' פעמים :
Exodus.9.8.24 ועוד מה יתן ומה יוסיף היות לאבק בכל ארץ מצרים . כי מן הראוי לא יאמר רק והיה לשחין באדם כו' . אך אחרי אומרו כי היו ארבע יסודות . והכאת השר גם הוא כנרמז בפסוק הקודם . בא עתה ויאמר כי גם היה נגלה לעיני הרואים כי הלא והיה לאבק כו' . והוא כי אחר שזרקו משה השמימה חזר למטה והיה לאבק הוא הוראת יסוד העפר . ויסוד הרוח פיזרו על כל שטח גבול מצרים . וזהו או' על כל ארץ מצרים הרי מציאות שני היסודות . והנה על הארץ לא נראה רק הויית שני היסודות . אך באדם ובהמה היתה הויית שני יסודות אחרים וזהו והיה לשחין . הוא חום צרבת בוער באש וגם יסוד המים כי הי' פורח אבעבועות לח מבחוץ . הרי ד' היסודות . אחרי כן הוא אומר כי גם לקה השר באו' ולא יכלו כו' כי היה השחין בחרטומים כמאמרם ז " ל ( שם ) חרטומ' כתיב הוא השר . נמצא שיעור הכתובים ענין רמז הארבע יסודות ולקות השר בפסוק הראשון . ומציאותו ית' נגלה בכתובים שאחריו כמדובר . ומיושב כל מה שהערנו במקראות :
Exodus.9.14.1 כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי כו' . הלא כמו זר נחשב יקרא מגפותי אל הברד . ומרז " ל ( שם פי " ב ) נראה בפירוש שעל מכת בכורות ידבר וכן מפרש " י ז " ל . והנה ראיתי מי שמשנה ל' רש " י ז " ל ואומר מכת בכורות . כמו כביכורה בתאנה בראשיתה שהכה אותם הברד ואין זה מתקבל . כי לא היה זה צודק רק אם לא היתה המכה בפרעה ובעבדיו ובעמו . רק בפירות הארץ וגם שהיתה המכה בזמן הביכור של פירות . ועוד כי לרבותינו ז " ל ( שם פ " ט ) שהיתה המכה משמשת חדש א' . היה הברד בטבת זמן שאין פירות באילנות . ועוד שבדברי רז " ל אין דרך לנטות מלפרוש על מכות בכורות ממש .
Exodus.9.14.2 אך להשיב על זה . נשית לב על אומרו כי עתה שלחתי את ידי איך יאמר עתה . ועבר יותר מחדש ימים . כנראה מרז " ל משמוש המכות . ועוד שהרי בין מכת הדבר שעליה אמר כי עתה שלחתי את ידי להתראה זו שיעשה . היתה מכת אחרת בנתים . כי הנה אחר הדבר היה השחין ואיך יאמר כי עתה כאילו היא הסמוכה אל הברד . אך במה שכתבנו למעלה הוא מבואר כי המכות יתחלקו לג' . דצ " ך עד " ש באח " ב כל כת לכונה מוחלקת מחברתה . דצ " ך להודיע מציאותו ית' . וכן הוכר בשלישית באומר בה אצבע אלהים היא . ועד " ש למען יכיר בם כי הוא ית' אלהי ישראל בייחוד ומפליא בין ישראל למצרים . ובאח " ב להודיע שמושל על פרעה עם היותו אלהי ישראל בייחוד וגוזר עליו יעשה ציוויו וישלח את עמו . ועל כן בתחלת סימן באח " ב . אמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ כי איני כאחד משרי האומות . שאינו משתרר על זולת אומתו . אך אני עם היותי אלהי ישראל בייחוד מושל בכל אני וגוזר עליך תעשה ציווי . כי בפעם הזאת שהיא בכח המכות הבאות כעת . הלא המה סימן באח " ב אני שולח את כל מגפותי שהוא מכות בכורות שהיא תכליתם ועיקרם . ואמר כי עתה שלחתי את ידי כי עתה בג' הקודמות לאלו החשובות כאחת . גם הם על פי כוונתם שמכללם הוא הדבר שהיא האמצעית . שלחתי את ידי . וכוונת הכתוב כי אין כוונתי רק להודיעך כי אין כמוני בכל הארץ ואין רצוני להמיתך . כי עתה במכת הדבר כבר היתה ידי שלוחה להכות . כמ " ש הכתוב הנה יד ה' הויה . ולא היה צריך התעוררות מחדש . ואך אותך כו' כי הייתי יכול בידי השלוחה להכות אותך . ואולם בעבור זאת העמדתיך כאשר אומר כי עתה שלחתי את ידי על העבר . הוא על כת עד " ש כן אומרו כי בפעם הזאת הוא על כת באח " ב שהיא כת של הפעם הזאת . שמתחיל בה יאמר עודך מסתולל לומר הנה על ידי כתות הקודמות דצ " ך עד " ש . הנה הכרת מציאותי וגם היותי אלהי העברים בייחוד .
Exodus.9.14.3 אך עדין עודך מסתולל במי שידעת כבר שהוא עמי שהיא השנית לבלתי שלחם שהיא השלישית . וז " א בתחלת ההתראה כה אמר ה' אלהי העברים שלח כו' לומר ה' שהוא העיקר הראשון . אלהי העברים שהוא השני שהכרת שתי אלה בדצ " ך עד " ש . קיים ג " כ הג' והוא שלח עמי :
Exodus.9.19.1 ועתה שלח העז כו' . ראוי לשית לב . מה זו הודעה הלא טוב טוב אבוד רשעים וימוטו עליהם אש וברד . אך לזה נשים לב אל מלת ועתה שלח העז . כי אומר ועתה הוא מיותר . ומה גם כי עד יום מחר היה שהות . אך הנה ארז " ל ( שם פ' כ " ג ) על פסוק מרכבות פרעה וחילו ירה בים . מהיכן היו להם מרכבות והלא מתו בברד . אלא מהירא את דבר ה' הניס כו' . והנה הוא ית' היה מזומן להפיל מרכבות מצרים בתוך הים . ואם עתה היו כלם מתים לא הי' בא הנקמה אל הפועל . ומה גם כי הסוסים עצמם היו משקעים את רוכביהם בתוך הים . כמשז " ל לסוסתי כו' שהיה גלי המים נדמים לפני סוסים זכרים של מצרים לסוסים נקבות . והיו קופצים תוך המים ומשקעים את רוכביהם . כמשז " ל על פסוק לסוסתי ברכבי פרעה שהי' המצרי רוכבו אומר לו אתמול הייתי מושכך לנילוס ולא היית נכנס . ועתה אתה משקעני אותי ואותך במים . על כן אמר הוא ית' ועתה שלח העז כו' . כלומר עתה ע " י שליח תוכל לקבצם אצלך . משא " כ אח " כ כי יבא זמן כי לא בלבד ע " י שלוחך . כ " א גם ע " י עצמך לא תוכל לקבצם אליך כי תרכב על סוסיך . ותרצה לקרבו אליך מהגלי' . ולא תוכל כי יצלול וישקיעך בהם . וזהו ועתה שלח העז . לרמוז כי לרעה גדולה מזו הם נשמרים . וע " כ הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס כו' לומר כי לא היו יראים את ה' רק יראים את דבר ה' . כי יראים פן יתקיים דברו וירד עליהם הברד ומתו . וע " כ הניס כו' אך לא לקיים מאמרו ית' . או לאמר לפרעה למה יעשה כה לעבור את פי ה' רק ליסתר ולנוס מפני הרעה :
Exodus.9.19.2 אך אשר לא שת לבו אל דבר ה' . אפי' הבהמות שדרכם להאסף הביתה בלילה . עזב חוצה בשדה עד המחרת ואין צריך לומר חוץ מהבתים . כ " א בשדה רחוק מהיישוב ולא חש פן טרם יאספו הביתה ימותו . הנה פי' הכתוב שתי הקצוות הירא ואשר לא שת לבו . ומאליו נשמע כי הבינוניים לא הניסו ולא עזבו לכתחלה רק עשו כדרכם בכל יום . ובין כך ובין כך אפי' אשר לא שת לבו לא עזב חוצה . רק את עבדיו ואת מקנהו . אך את נפשו שמור לשבת בית . וזהו ואשר לא שת לבו כו' . ויעזוב את עבדיו כו' בשדה אך לא את עצמו . כי חש פן יתקיים כל הקודם :
Exodus.9.22.1 ויאמר ה' כו' . נטה את ידך כו' . הנה כתבנו למעלה כי על ג' עיקרים שהודיע הוא ית' לפרעה . ( א ) מציאותו ית' . ( ב ) בהיותו אלהי העברים באו' אלהי העבריים . ( ג ) שעם היותו אלהי ישראל בייחוד משתרר על פרעה ומצוה עליו ישלח את עמו ועל ג' אלה היו ג' כתות דצ " ך על הא' עד הכירם מציאותו ית' ויאמרו אצבע אלהים היא ועד " ש על הב' שעל כן הפלא בהם הוא ית' בין ישראל למצרים ועתה התחיל בסימן באח " ב להורות לו כי ישתרר עליו גם השתרר ובטכסיס מלך המכה את עבדו הבלתי עובד אותו כן יעשה לו והוא כי תחלה מכה בו באבן או באגרוף והוא הברד ואם לא יקבל מוסר מחסר לחמו והוא הארבה שאוכל החטה והכסמת וכל אשר השאיר הברד ואם עד אלה לא ישמע לו יאסרהו בבית כלא והוא החושך . ואם בזה ג " כ לא ישמע יכנו נפש אותו או את בנו והוא ענין מכת בכורות ואז על כרחו ישלח :
Exodus.9.22.2 ולבא אל ענין הכתובים נשית לב כי הנה באומרו ית' נטה את ידך ולא אמר את מטך ואח " כ הוא או' ויט משה את מטהו ואפשר כי הוא ית' כיוון כי יד משה תספיק להעשות על ידה הנס ע " ד קריעת ים סוף שלא רצה ית' יקרענו משה במטה כ " א בידו כמ " ש ז " ל ( ש " ר פ' כ " א ) ומשה בענותנותו לא רצה תהיה תפארתו בכך רק נתן כבוד לאלהינו לעשות במטהו הברד ויתיישב בזה אומרו ית' ויהי ברד ואח " כ אומר וה' נתן כו' . והנה בזה היה מקום לומר כי ע " כ במעשה הוסיף הוא ית' על הייעוד כי בתחלה אמר ברד בלבד ואח " כ תהלך אש ארצה :
Exodus.9.22.3 אמנם עדיין צריך עוד לתת טוב טעם ודעת . ( א ) על מה זה היה האש אחר שעיקר הפועל היה בברד . ( ב ) כי באומרו נתן קולות וברד יאמר ג " כ ואש כי גם היא נתנה מידו ית' כקולות וברד ולא יאמר ותהלך אש כאלו הוא נעשה מאליו . ( ג ) שאחר אומרו נתן קולות וברד ותהלך אש למה חוזר ואומר וימטר ה' ברד כו' הרי נאמר ולא עוד אלא שממעט הענין ואינו מזכיר האש . ( ד ) או' אח " כ ויהי ברד מי לא ידע שאם המטיר ברד שיהי' ברד ואם הכוונה היא לחדש שהיתה אש מתלקחת בתוך הברד לא היה לו לומר כ " א זה וימטר ה' ברד ויהי אש מתלקחת בתוך הברד . ( ה ) כי כמו שאומר מה שעשה הברד כאומרו ויך הברד כו' למה לא יודיע מה נעשה על יד האש . ( ו ) מה הוא השנות הל' שאומר ראשונה ותהלך אש ארצה ואח " כ אומר ואש מתלקחת בתוך הברד :
Exodus.9.22.4 אמנם הנה אין ספק כי עיקר הכונה לא היה רק הברד אלא שרצה הקב " ה להורות כי הברד ההוא לא היה טבעי' שהוא כי מים היורדים מלמעלה מתקררים ונקפים בקרירות האויר ונעשה ברד כ " א גם שמן השמים לא יצא הברד כ " א מים ונתהוה באויר כי אין דבר רע יורד מן השמים לא נתהוה מחמת קרירות האויר כי אדרבה האויר היה חם כאש כ " א שמה' ית' נתהוה ע " ד נס :
Exodus.9.22.5 עוד רצה ית' להכות ולשבר כל עשב ותבוא' זולת חטה וכוסמת ולשבר גם כל עץ לח כקטון כגדול והנה כל עץ לח עודנו קטון ורטוב נכפל בהכאת האבן ואינו נשבר ומה גם עתה כל עשב לח בצד מה על כן מה עשה הוא ית' טרם רדת הברד המשיך מיסוד האש עד למטה לארץ עד שתהלך אש ארצה כדי ליבש ולהקשות כל צמח לח שע " י כן בבא הברד אחרי כן משבר את הכל :
Exodus.9.22.6 וזה מאמר הכתוב נטה את ידך בלי מטה האלהים ומשול על השמים ממעל שמשם ירד ברד שיתהוה שם אז אמר בלבו איך אטה ידי וירא' כי גם על השמים ידי מושלה לי ע " כ מענותנותו נטה את מטהו הוא מטה האלהים כלומר כי הורמנותא דמלכו של עולם היא המושלת על השמים וז " א ויט משה את מטהו ולא את ידו בלבד ותדע למה עשה כן במכה זו יותר מבשאר למה שהוא על השמים ולא רצה תהי' תפארת לו רק תפארתו ית' ואמר ראה כי הנה וה' נתן קולות וברד שהוא מאתו ית' ולא מקרירות האויר כי אם נתן מציאות' מכוחו והראי' כי הנה טרם רדת הברד המשיך מלמעלה ותהלך אש ארצה ואח " כ וימטר ה' ברד שע " י מה שותהלך אש ארצה נודע כי וימטר ה' ברד ולא היה בטבע רק נס מאת ה' כי הלא ע " י האש שתהלך ארצה הרי נתחמם האויר ואיך היה מתהוה ונקפה בו המטר ונעשה ברד אך זה הוראה כי וימטר ה' ברד כו' . וז " א ותהלך כו' וימטר כו' ושמא תאמר כי אינם ראיה גמורה היות הברד מאתו ית' ולא שקפאו המים באויר כי אפשר כי האש שירדה דרך העברה באויר לא הספיק' לחממו עד שלא יהיה בו כח להקפות המים הנגרים בו אחר עבור האש הנה ראי' יותר גדולה כי הנה ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד שהוא כמז " ל כי היה בתוך כדור האבן ברד חלול ובו אש ובהשבר האבן ברד היתה האש מתגלה בתוכם ומעתה אין דרך לנטות כי מה' היה הדבר כי האש אשר בתוך הכדור לא הספיק להתיך הברד ולא מי הברד לכבות האש . ושמא תאמר א " כ איפה אחר הורא' הגדול הזאת מה צורך היה שתהלך אש ארצה אש היסודיי טרם המטיר הברד לז " א ויך הברד כו' ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר ואיך היה אפשר זה שהעשב הוא לח או עץ רטוב שישבר ואדרבה הוא מתקפל ובלתי נשבר אך הוא במה שנאמר ותהלך אש ארצה היה כל רטוב מתקשה :
Exodus.9.22.7 ובזה יתכן מז " ל ( ש " ר פ' י " ב ) כי אפילות הנה פלאי פלאות נעשו בהם כי הלא אדרבה הוא בטבע כי להיותן אפילות היו רכות ואין הדבר הקשה משברו כמשז " ל על תיבת גמא שהגמא רך ועומד לפני קשה בפגעו בו אלא ודאי כי אחר שהאש מתהלך ארצה היתה מלהטת כל מה שעל פני הארץ ומייבשת ומקשה את הכל והברד גומר משבר ומכלה וא " כ גם החטה והכוסמת היה ראוי יוכו ויאבדו לולא פלאות ה' :
Exodus.9.22.8 עוד יתכן בשום לב ענין היות האש תוך כדור חלל של ברד כי לא על חנם עשה ה' ככה :
Exodus.9.22.9 אמנם הנה כתבנו למעלה כי כת אחרונה של המכות שהם סימן באח " ב הנם על העיקר השלישי שהודיע ה' לפרעה שהוא שעם היוהו יתברך אלהי העברים בייחוד לא יבצר מהשתרר גם השתרר על פרעה ועל כל מלכי האדמה כי יוצר הכל הוא והנה מה שהי' בוטח פרעה יהיה על שרו או על מזלו על כן רצה להורות לו יתברך כי כל אלהי העמים אלילים ושרים ומזלות כאין נגדו וכל יצורי עולם מחוייבי' לעשות רצונו . והוא מאמרנו על פסוק ( ד " ה א' י " ו ) כי כל אלהי העמים כו' והוא כי ע " י מה שוה' שמים עשה יוודע כי כל אלהי העמים אלילים . והוא כמז " ל ( ב " ר פ' ג' ) כי טרם עשות ה' אלהים ארץ ושמים לא רצה לברא שום מלאך שלא יאמרו שסייעוהו בנטיית שמים מיכאל מותח בדרומו וגבריאל בצפונו כו' וזהו נוטה שמים לבדו כו' וזה יאמר כי כל אלהי העמים בין שר או מזל אלילים והראי' כי הלא וה' לבדו ולא עם מלאך או שר שמים וכל צבאם שבתוכ' עשה והנה השמים שבהם המזלות שהם אש קבועים בגלגל שהוא ממים כדוריי' וכן שמי השמים שבהם מלאכי מעלה שהם רוחות אש הם שמים כדוריי' והם ממים בין למ " ד מאש ומים וכ " ש למאן דאמר ממים בלבד שמים שא מים וכן אמרו גלה הקב " ה הטיפה האמצעית וממנה ברא את השמים אך מזלות ומלאכים שבתוכם הם של אש כאמור ולהורות לפרעה הוא יתב' כל זה הוריד מלמעלה כדורי מים ובתוכם אש ומתקיימים להורות שמי שכח בידו לעשות כן הוא ודאי עשה את כדורי שמים ושמי השמים ויברא בתוכם מלאכי אש ומזלות כאשר שם אש תוך כדור הברד ובכלל הדבר הוא כי אשר שם שלום באש ומים באבן הברד הוא עושה שלום במרומיו בשמים עצמם שמאש ומים או בין שרי אש ושרי מים כפירושו רז " ל על הפסוק ההוא ואחר הראות הוא ית' אח כל זה הנה יוכר כי מזלות ושרי מעלה ועולם המלאכים ומזלות הוא יתברך בראם :
Exodus.9.22.10 וזה מאמר הכתוב ויאמר ה' אל משה נטה את ידך כי רב כח ידך בלי מטה והוא על השמים שהוא אות ומופת על מציאות השמים להורות כי לה' המה וע " כ לא רצה משה עשות זה רק ע " י מטה האלהים לתת הכבוד לאלהינו כמדובר וע " כ ויט משה את מטהו ולבל יאמר פרעה הודינו לך אלהים כי אתה עשית את השמים אך לרוממותך על השמים כבודך ולא על הארץ מתחת על כן הראה לו כי גם מלך על כל הארץ כבודו כי הלא כל הארבעה יסודות תחתוני' סרים אל משמעתו כי הלא יסוד האש ותהלך אש ארצה הכנה אל הבאת הברד כמו שכתבנו גם יסוד האויר בהיותו חם מהאש שעברה בו לא פעל טבעו להתיך הברד או לשלא יקפה בו למ " ד מרז " ל במדרש ( ש " ר פי " ב ) כי באויר נקפה ולא ירד רע מן השמים וגם יסוד המים לא כבו את האש שבכדור ואשר נשתנה טבעם להקפות באויר החם וגם יסוד העפר כי האש שתהלך ארצה ליחכה נירו וסכסכה אבניו הנה הוראה כי הכל שלו יתברך והוא בראם ויחוייבו כל יצוריו עשות רצונו ועוד כי ידו יתברך מושלה לו לשעבד ולדכא תחת רגליו כל חלקי ברואיו כי הנה יתחלקו לארבעה דומם וצומח ובעל חי בלתי מדבר וב " ח מדבר כי הנה את כלם הכה הוא יתברך את הדומם כמדובר ע " י האש שליחכ' נירו כו' ועל הצומח כי כל עשב השדה הכה הברד ועץ השדה שבר ועל החי מדבר ובלתי מדבר כי הנה ויך הברד כו' מאדם עד בהמה כו' ולא עוד כ " א שמהאדם היחל שהוא העולה על כלן וזהו מאדם ואחריו ועד בהמה ואחריו הצומח ואת כל עשב כו' וזה שעור הכתובים וה' נתן קולות מלמעלה ותהלך אש ארצה כו' שהוא ענין שהי' ארצה כו' חוץ מטבעה יסוד האש ויסוד העפר ע " י מה שתהלך אש ארצה וליחכה נירו וסכסכה אבניו וגם שליטה באויר כי הנה וימטר ה' ברד שהוא שנקפ' ביסוד האויר כאמור למעלה ועל יסוד המים בכלל שנקפו באויר חם ושנה טבעה הוא יתברך מלבד מה שהשמים שמים לה' . כי הנה ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד שהוא ממין השמים כמדובר ועל כן גם יצוריו משועבדי' תחתיו ית' ויתדכאו לפניו כי על כן הורה יתברך שאת כלם הכה וזהו ויך הברד כו' שכולל כל מיני היצורים מהדומם ומעלה כאמור הנה כי הורה לו הוא יתברך כי יחוייב פרעה על אפו ועל חמתו לעשות רצון קונו הוא אלהי ישראל כי יוצר הכל הוא והכל תחת רגליו :
Exodus.9.27.1 וישלח פרעה כו' . אמר חטאתי הפעם כי לא חטאתי רק הפעם הנה בדצ " ך אמרת שהוא לדעת כי אני ה' הוא מציאותו ית' הוא העיקר הראשון שאמרת בזאת תדע כי אני ה' ובעד " ש היו שאדע כי אלהי ישראל הוא בייחוד כמאמרכם למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ועדיין הייתי חושב כי להיות אלהי ישראל לא הייתי חייב לקיים גזרתו כ " א עתה בברד שאמרתם למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ שהוא כי אינו כשרי האומות שלא ישתרר שר על זולת עמו כי אין כמוני משתרר על הכל וע " כ בברד הכרתי שאני חייב וע " ז אני אומר כי אם חטאתי הוא הפעם בלבד שהודעתם לי הדבר כי מאז התריתם בי היה לי להודות ולעלות על לבי כי כאשר צדקתם בראשונות תצדקו גם בזאת להתחיל לעשות רצונו ית' ואחר הוידוי אמר ה' הצדיק כו' לומר אל יחר אפו לבלתי קבל תשובה כי הלא לא יודע גודל צדקתו כי ה' הצדיק אם לא במה שאני ועמי הרשעים ועכ " ז יקבל תשובה כי לפי גודל החטאים יודע יקר הרחמים . או יאמר במ " ש כי בברד הורה לו הוא יתב' היותו מושל בכל והשר והמזל לא ימנעו רצונו ית' כי הוא בראם ובזה יאמר עד כה חשבתי כי השר גם הוא מעכב באופן שאם אני הייתי מרשיע שגם הוא הרשיע בעוזרו אותי אך עתה אומר כי ה' הצדיק ואני ועמי בלבד הרשעים אך לא השר כי לא ממנו הוא העיכוב כ " א ממני ומעמי כי אין לאל ידו לעכב ובודאי שאינו מעכב כ " א אני ועמי בבחירתנו . או יאמר מה שהוא ודאי כי ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים אך אם גם ישראל צדיקים ליגאל אם לאו איני גוזר אומר ע " פ מעשיהם :
Exodus.9.29.1 ויאמר אליו משה כו' . הנה יותר יצדק אומרו מה שיודע לו בהבאת המכה מבסלוקה ועוד מה השנוי הלז כי לה' הארץ ולא אמר כלשונו שלמעלה . כי אני ה' בקרב הארץ או כי אין כמוני בכל הארץ . ועוד אומר וכי טרם תיראון מפני ה' אלקים למה כפל השמות . ועוד אומרו והפשתה כו' לא היה מקומו כ " א למעלה אחר ספרו מה שהכה הברד . אך יהיה כי לפעמים מרחם הוא ית' על העם בעבור הארץ . כמאמר הכתוב ( תהלים פ " ה ) רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב . ( יואל ב׳ : י״ח ) ויקנא ה' על ארצו ויחמול על עמו וכן אדם בזכות בהמה תושיע ה' וכעובדא דאלכסנדרוס כן אמר משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי כו' ולא מפני שתשובתך ווידוייך היה בלב שלם . כ " א למען תדע כי לה' הארץ ומרחם עליה ולא למענכם כי אתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' לקבל אלהותי וז " א אלקים למה שהוא אלהים רק על מה שהפשתה כו' והחטה והכוסמת לא נוכו ויראתם פן כאשר עשה בפשתה יעשה בחטה וכוסמת ג " כ ומה גם למז " ל ( שם ) כי פלאי פלאות נעשו בהם :
Exodus.9.33.1 ויצא משה כו' וירא פרעה כו' . ראוי לשים לב אל הפרש שבין מאמר פרעה למאמר מרע " ה . כי הנה כה אמר פרעה העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלקים וברד ומשה אמר הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד . ועוד כי אחרי כן הוא אומר ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה מטר מאן דכר שמיה . ועוד באומרו וירא פרעה כי חדל המטר כו' ויוסף לחטוא כו' והלא אדרבה על שנעשה רצונו היה ראוי ירבה להיטיב ואיך יוסף לחטוא והנה שמעתי אומרים כי היו ג' דברים מטר וברד וקולות ופרעה היה חפץ במטר לתועלת הארץ ע " כ לא שאל רק ורב מהיות קולות אלקים וברד לבד אך בראות כי לא נעשה עצתו כי גם מטר לא נתך ארצה אז פקפק בהשגחה וז " א וירא פרעה כי חדל המטר והברד כו' ויוסף לחטוא . וקשה כי הלא לא מצינו שהיה מטר תחלה כלל כי לא נזכר רק קולות ואש וברד . ועוד שהיל " ל ומטר לא ירד ארצה מה ענין אומרו נתך הבלתי צודק רק בדבר עב וקשה הניתך . ומה גם כי במצרים אין להם צורך למטר שישאל אותה פרעה . אמנם האמת הוא כי כמ " ש רז " ל ( ברכות דף נ " ד ) על אבני אלגביש שהפיל ית' בכיבוש הארץ על אויבי ה' במורד בית חורון שארז " ל כי היו ממה שנשארו באויר במכת הברד במצרים . ובזה נבא פה אל ענין הכתובים האלה והוא כי הנה פרעה בקש שקולות וברד לא יהיה במציאות שמשמעו לא למעלה ולא למטה אך משה אמר הקולות לבדן יחדלון לגמרי . אך אשר אמרת וברד לא יהיה שהוא שום מציאות ברד אני לא אעשה כך . כ " א והברד הידוע בה " א הידיעה שהוא אשר נתהוה כבר לא יחדל מציאותו כ " א שלא יהיה עוד בארץ כ " א ישאר באויר והם האבנים גדולות אשר הפיל הוא ית' על שונאי ישראל בימי יהושע במורד בית חורון וזה מאמר הכתוב ויפרוש כפיו אל ה' ויחדלו הקולות כו' . והוא כי כרגע בפרוש כפיו חדלו הקולות והברד חדל מיד מהארץ והנה לפי הטבע היה ראוי שבפרוש כפיו לא יתהוה עוד ברד אך אשר כבר נתהוה והיה באויר מתחת השמים עד הארץ יהיה נופל עד תומו אם בהוייתו בדרך נס כאש בתוך הברד או שיותך הברד באש שבתוכו ויהיה למים ויעשה מטר וימטיר על הארץ . אומר כי לא היה לא זה ולא זה כ " א חדלו הקולות והברד כרגע וגם מטר לא נתך כלו' שלא נתך הברד להיות מים וליעשות מטר שהוא כי נשארו באויר למלחמת יהושע . אמנם פרעה כאשר ראה כי כמו רגע חדל המטר כי לא נתך הברד ונעשה מים . ולא היה ברד יורד . אז אמר בלבו אם בפרוש כפיו משה היה עתיד לירד יותר אם לא תפלתו למה כרגע פסק ולא ירד הברד שבתוך אויר . ולא הותך להיות מטר . אך אין זה כ " א שמתחלה תם הברד וכאשר פרשת כפך כבר ירד גם מה שהיה באויר וע " כ ויוסף לחטא וזה וירא פרעה כי חדל המטר כו' ויוסף לחטוא כו' והוא לא ידע כי כל אשר באויר ישאר לינקם גם מיתר רשעים כיוצא בו אך משה ידע את הדבר :
Exodus.9.38.1 ויחזק לב פרעה כו' . אחרי אומרו ויכבד לבו הוא ועבדיו חזר ואמר ויחזק לב פרעה . לומר כי גם שהצד השוה שבהם כי הוא ועבדיו הוכבד לבם . לא ראי זה כראי זה . כי הנה ויחזק לב פרעה ביותר מהם ולא שלח כו' ולא בטבע כ " א כאשר דבר ה' :
Exodus.10.1.1 ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כו' . ראוי לשום לב ( א ) וכי האם עד כה משה לא ידע כי ה' הכביד את לבו אחרי שנאמר לו כמה פעמים ואני אחזק כו' והרבתי את אותותי כו' . ( ב ) למה שינה פה לאמר שיתי אותותי כו' . ולא אמר בלשון שאמר למעלה ויאמר למען הרבות אותותי כו' וכיוצא בלשון זה . ( ג ) באומ' אלה שאינו צודק רק במה שמונח לפניו . ( ד ) או' ולמען תספר כו' האם יכבוד לבו וילקנו למעו נספר שהיה משחק עליו . ( ה ) שאומ' התעללתי במצרים ואומ' ואת אותותי כו' יראה ענין אחד ולמה הוכפל ובשינוי הלשון . ( ו ) למה יקרא למכות שחוק . ( ז ) באומרו וידעתם כי אני ה' כי עד כה דבר בלשון יחיד וסיים בלשון רבים . ( ח ) באו' וידעתם כו' כי הלא מטרם יספר ידעו כי הוא ה' . אך לבא אל הענין נשים לב אל דברו ית' בפסוק ראשון בלשון יחיד באו' בקרבו ובפסוק שני בלשון רבים באומר אשר שמתי בם :
Exodus.10.1.2 אמנם הנה לא יבצר מהיות משה במבוכה רבה או' בלבו מה זה היה לפרעה כי אחרי שובו ניחם מתשובתו כי מעולם לא נכנע כאשר בפעם הזאת שאמר חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד והנה חזר לסורו ומי יתן ולא היה יותר מהפעמים הראשונים כ " א הוכפלה הרעה כי עד כה היה הוא לבדו מכביד לבו ולא עבדיו ועתה הוכבד לבו הוא ועבדיו ולא יבצר מהיות אומ' בלבו לא ימנע או הוא מעצמו הכביד לבו או מאתו ית' אם מעצמו למה אלכה ואשובה אל עז מארי שכל מה שיוסיפו להכותו עד שאו' רוצה אני עוד יוסיף סרה ואיך נאמר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם ואם הוא כי מה' יצא הדבר הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור השופט כל הארץ יחזיק לבב איש עד שיחטא ויענישנו על חטאתו ואם עד כה החרשנו כי לא שב עד המכהו אך עתה שנתן כבוד לה' והתודה ויאמר חטאתי כו' היתכן ירשיעון אלהים אותו בהכביד לבו ויחטיאהו תחת היותו פושט את ידו לקבל שבים וישוב יכנו עוד על ככה ומי יתן והיה מחטיא את אשר הכביד לבו עד כה זה כמה אך את עבדיו אשר עד כה לא חטאו ולא הוכבד לבם ולמה עתה יכביד גם את לב עבדיו ע " כ אמר לו הוא ית' בא אל פרעה ואל נא תמנע מהלוך אליו בחשבך כי עז הוא ולא ישוב עוד כי לא כן הוא כ " א אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו ג " כ ובל תתמה על החפץ כי מה שהכבדתי את לבו אחרי שובו הוא כי לא שב מלבו ואין צ " ל המכות הבאות כי איננו שם על לב כי אם גם את אותותי אלה אשר לפניו הם המכות אשר הוכה והתודה בהן לא היה רק מן השפה ולחוץ ולא היתה תשובה אמתית כי לא היו בקרבו אך מעתה למפרע אשית אותותי אלה שעברו בקרבי ועל דרך רבותינו ז " ל שפירשו אותותי יאמר אותותי כלו' אותיותי כמו אותיותי שהם דצ " ך עד " ש באח " ב שהיו חקוקות במטה ע " ד זה יחזור על אותיותיו יתברך הן אותיות שמו הגדול אשר כיחש ואמר מי ה' ואומרו אלה הוא על אותיות השם הנזכר בכתוב הזה שהוא ה' שיכפר בו ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו כו' כי מה שאמר ה' הצדיק עדיין אין אותותי אלה שהזכיר אשר כפר בהם באו' מי ה' בקרבו כי לא הזכירני בשמי מלבו באומרו ה' הצדיק עד שיתי אותם בקרבו ולבו ולא נגמר זה עד סוף כל הניסים בקריעת ים סוף שעליה נאמר וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו' וכן היה כי אז אמר בכל לבו מי כמוכה באלים ה' שאז הודה גם העיקר הג' הזה של באח " ב שהוא שאינו כשאר שרי אומות שאינו משתרר על זולת אומתו וזה מי כמוכה באלים ה' כי אז ראה אשר עשה ית' בשרו אשר בא לעוזרו . והנה זה הוא טעם אל מה שהכבדתי את לבו אך אשר הכבדתי את לב עבדיו הלא הוא ולמען תספר כו' והוא ע " ד מאמר הכ' באומרו הכרתי גוים נשמו פנותם כו' אמרתי אך תראי תקחו מוסר כן למען זכות את ישראל למען תספר כו' הכבדתי את לב עבדיו גם הם וע " כ פסוק הראשון שמדבר על מה שהכביד את לב פרעה מדבר בלשון יחיד ופסוק זה שהוא על אומר ואת לב עבדיו מדבר בלשון רבים כאומרו אשר שמתי בם וכו' :
Exodus.10.1.3 וענין הכתוב כי גם שעד כה ידעו ישראל את ה' הלא צריך יתגלה למו עיקר עליון וגדול באמונה הלא הוא כי ה' בעל הרחמים הוא עצמו בעל הדין והענין בל יתעו בבא עליהם טובה והמה הרשיעו להתיאש מן הפורענות כי לפעמים אותם הרחמים הוא דין וההקש בהפכו בהצר למו והם צדיקים ידעו כי צרתם היא רחמים ובזה תלויה האמונה לבלתי יחטאו וזהו אשר התעללתי כו' ואומרו ששחק בהם הוא בשום לב תחת מה נתן ה' הצלה לקצת מקנה מצרים מיד הערוב ולא כלו את הכל וכן במכת הדבר עד שנשאר ג " כ שהכה הברד וגם הברד למה ריחם ה' עליהם לאמר ועתה שלח העז את מקנך ולא הניחם באופן יכלה אותם הברד ועוד עשותו ית' פלאי פלאות לחטה ולכוסמת שלא יוכו והלא טוב טוב היה לבלתי השאיר להם ברד דבר . ואמנם הוא כי הוא יתב' משחק על הרשע ומנהלו כמרחם עליו והוא לרעתו לתת בו כח ודרך לקבל כדי רשעתו במספר ובמשקל והוא כי הנה גזרה חכמתו יתברך להביא על המצריים במצרים עשר מכות והנה אם היה הערוב מכלה כל המקנה במה יחול הדבר ואם הדבר מכלה את כל הנשאר במה תחול מכת הברד ואם לא היה מתרה הוא יתב' שלח העז את מקנך כו' איך היתה מתקיימת מכת הים שמרכבות פרעה וחילו ירה בים . והוא מאמרם ז " ל ( ש " ר פ' כ " ג ) שכל מרכבות פרעה שירה בים היו מהירא את דבר ה' שהניס כו' ואם לא היה עושה פלאי פלאות להשאיר החטה והכוסמת במה תחול מכת הארבה אך המצרים מה שהיה הוא יתברך כמטיב ומרחם עליהם לרעתם היה סבת חוזק לבם בראותם כי היתה הרווחה והוא כי היה הוא ית' כמשחק בם מראה להם הרוחה והוא לתת מקום לחול אותיותיו וזהו אשר התעללתי צחקתי במצרים כדי שע " י כן את אותותי אשר שמתי בם כי לא היה מקום לשום אותם בם אלא בדרך הזו ואלו ידעו מצרים כי ה' הוא האלהים שהרחמים יהיה להם לדין ורוגז בבא עליהם טובה לא היו מתייאשים מן הפורענות ולא היו מחזיקים לבם בראותם כי הית' הרוחה כי אותה ההרוחה אפשר תביא עליהם רעה כי הרחמים הוא דין לפעמים וכן הפכו כי העמים ההם היו אטומים להשכיל האמת משא " כ ישראל שמהבא עליהם ישכילו וזהו וידעתם כי אני ה' וידעתם ישראל כי אני בעל הדין אני ה' בעל הרחמים ולא תתייאשו מהפורענות בבא עליכם טובה ורווחה וגם לא תבעטו ברעה בהיותכ' צדיקי' כי הדין הוא לרחמים כי ב' המדות אחת הנה וזהו וידעתם כי אני ה' והוא עיקר שכל הכשרון תלוי בו והוא ית' משגיא לגוים ומאבדם למען השריש בנו שורש האמונה לקיום העולם :
Exodus.10.3.1 ויבא משה ואהרן כו' . ולא אמר ויבאו למה שמשה היה מתקשה לבא אל פרעה עד שאמר לו הוא ית' בא אל פרעה כו' כמפורש למעלה אמר עתה כי קבל טעמו יתב' ויבא בלב שלם כאהרן שלא הקפיד מתחלה וז " א ויבא ל' יחיד ויאמרו אליו כו' הוא כי הנה מהג' עיקרים שהם מציאותו ית' והיותו אלהי העברים הכיר בדצ " ך ועד " ש ועל הג' והיא שעם היותו אלהי העברים משתרר על פרעה היחל סימן באח " ב והנה בברד שהיא הראשונה הורה הכנעה והתודה ויאמר חטאתי הפעם כו' אמר לו משה בשמו ית' כאלו פיו ית' המדבר עד מתי מאנת כו' והקדים ואמר כה אמר ה' אלהי העברים כו' כלומר שעל שני העיקרים שהודית בהם שהוא ה' ושהוא אלהי העברים עד מתי מאנת כו' להודות בג' שהוא לענות מפני ולעשות גזרתי האם תמתין עד מלאת כת אחרת של מכות ולא די לך בא' על עיקר זה עד יהיו ג' או ד' ככל א' מהעיקרים הקודמים וגם שנכנעת ואמרת חטאתי הנה היה בפני אדם הרואים לעינים אך לא מפני הרואה ללבב מקום שהוא בפני ולא בפני בשר ודם כלומר אל תאחר בעיקר זה ודי לך במכה א' וזהו שלח כו' :
Exodus.10.5.1 וכסה את עין הארץ כו' . פרש " י שחסר מהפסוק מי הוא אשר לא יוכל לראות את הארץ ואחשוב שאין המקרא חסר והוא כי הנה יקרה בבא ארבה על הארץ וינוחו על דשא הארץ שיהיה בין כל א' לחברתה מעט ריוח והפסק באופן שגם אם יהיה האויר שבין זו לזו צר מאד שמגבוה בהתיצב איש אצלם לא יראה את עפר הארץ לא יבצר מהארבה עצמו מראות אותה כי קרוב הוא אצל האדמה אשר הם עליה ולא יעצרנו הקירוב מראות אותה כי יראה את הארץ ע " י מעט הפסק שביניהם אך לפעמים יהיה כ " כ רבוי עצום ורב שתהיה הארץ מלאה לה כל כך שתהיינה דבוקות זו עם זו וזו על זו עד שלא יעצר כח הארבה עצמו לראות את הארץ אשר הוא עליה והעשב אשר הוא אוכל . וז " א הנני מביא מחר ארבה וכל כך יכסה את עין הארץ עד גדר שלא יוכל הארבה הנז' עצמו לראות את הארץ :
Exodus.10.5.2 וענין הכתובים לו' ראה נא השגחתו יתב' כי הנה דרך הארבה הבאה לעיר כי תבא בכל הזריעות דרך זרע זרוע והולך ומתפשט בארץ עד תום דשא מהארץ ואחר כך נוסע והולך לו אל מקום אחר אך זה יהיה שכהרף עין ביום מחר יבא בכל הגבול ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה . וז " א ארבה בגבולך מש " כ אם היה דרך טבע שצריך ימים רבים להתפשט בכל הגבול ההוא הרב ועוד כי וכסה כו' עד אשר לא יוכל הוא עצמו לראות את הארץ מרוב עביותם זו על גב זו ואין זה דבר טבעי כי זולת בואם בכל השיעור ביום אחד הרבוי מצד עצמו מהלך מ' יום על מ' יום מכוסה כל הארץ בעביות הנמרץ הזה הוא פלא עצום ועוד השגחה ג' שבכל הרבוי הזה לא יאכל רק הפלטה הנשארת לכם מן הברד אך לא הנשאר לישראל בשדותיהם בארץ גושן אף על פי שהיה בתוך גבול מצרים וכן כל העץ הצומח לכם דוקא . ועוד ד' כי אחר אכול כל עשב וכל עץ לא ילך ממצרים למקום אחר לבקש אוכל לנפשם כ " א שאחר שאוכל את יתר כפלטה ואכל את כל העץ כו' ומלאו בתיך כו' להצר לכם והפעם הזאת הודיעם יתברך את אשר התעלל בהם לעשות פלאי פלאות להשאיר החטה והכסמת בל יראה להם כי מזלם או שרם עמדו להם ע " כ אמר ואכל את יתר הפלטה לומר כי היתה פלטה מאתו ית' שהשאיר החטה והכסמת . והוא מאמרם ז " ל ( שם פר' י " ב ) כי פלאי פלאות נעשו בהן והוא מאמר הכתוב אח " כ באו' אשר השאיר הברד ולא אמר אשר נשאר לומר כי השאירו הכח אשר ברא אלהים בברד או יורקמי שר הברד בכוונה מכוונת מאתו יתב' והוא מן הטעם שכתבנו שנשארו לחול מכת הארבה בהם ולבל יקל הדבר בעיני פרעה לאמר כי בין כך ובין כך היו אבודין על ידי הברד לז " א ואכל את כל העץ הצומח כו' שהוא הפסד חדש ואומרו ויפן ויצא מעם פרעה מש " כ בשום פעם שיצא מלפניו כ " א בפעם הזאת ועוד כי גם מעם עבדיו יצא . אך יאמר כי הנה מאמר עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש כי הטרם תדע כי אבדה מצרים אינו כבוד המלך לדבר חרפתם זו בפני משה עד יצא יצוא מבית המלך אמר כי כל כך היו נחפזים עבדי פרעה בדבר שלא עצרו כח ולא יכלו להתאפק עד יצא משה מעם פרעה ומעם עבדיו כ " א מיד כאשר פנה מעם פרעה בלבד ועודנו לפני עבדיו טרם יצא החוצה . מיד ענו עבדיו ואמרו עד מתי יהיה זה לנו למוקש כי גדל הכאב מאד :
Exodus.10.7.1 ויאמרו עבדי פרעה אליו כו' . הנה ראוי לשית לב אל מלת זה כי לא תצדק רק במה שלפניהם . והנה במה שכתבנו כי באומרם דבר זה לפרעה עדיין היה משה לפניהם כי לא פנה רק מעם פרעה אך לא יצא עדיין מעם עבדיו אפשר יאמר מלת זה על משה שעדיין היה בפניהם :
Exodus.10.7.2 או יאמר זה על העיקר הג' בכתבנו כי סימן דצ " ך היה על מציאותו ית' ועד " ש על עיקר היותו אלהי העברים שבהן הפלה בין מצרים ובין ישראל ומהברד התחיל בג' הוא להודיע שעם היותו אלהי ישראל משתרר על פרעה ומכריחו לשלח והנה משה אמר אליו עד מתי מאנת לענות כמפורש למעלה שאמר . הנה על העיקר השלישי שהוא למען תדע כי מחוייב לשלח לקיים מאמרו ית' כבר התחילה מכה אחת שהיא הברד עד מתי מאנת לענות והכנע ולעשות ציווי האם תמתין עד מכות אחרות ולא די לך הברד והן זה מאמר עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה שאמר משה שלח עמי ויעבדוני שהוא העיקר השלישי שהוא לענות מפניו לקיים גזרתו ית' האם תמתין עד בא גם מכת אחרות הלא מעתה יהיה זה לנו למוקש והוא כי הנה במכות דצ " ך עד " ש היתה המכה במים ובארץ ובמקנה אך מן הברד והלאה התחיל באנשים אך בשתוף כי הברד הכה באדם ובבהמה ובמזון וכן הארבה מכלה המזון עד תומו והוא ג " כ בא באנשים שיהיו חללי רעב ע " כ אמרו אליו עד מתי תמתין כי הלא מעתה יהיה העיקר הזה לנו כלומר לעצמנו למוקש האם לא די מה שהיחל בברד ועתה יכלה המזון ועוד מעט יהיה בגופים ממש ע " כ שלח כו' כי הלא במה ידונו אם עוד נוסיף סרה הטרם תדע כי אבדה מצרים ממקנה ובהמה ומזון וא " כ מעתה כל חולי וכל מכה אשר תבא לא תהיה כ " א על עצמנו ועל בשרנו וע " כ מהרה חושה כלה גרש תגרשם :
Exodus.10.7.3 או יאמר הנה לא יבצר מאחת משתים או מה שתמאן הוא מפני שלא די שילכו כי אם שגם תהיה אתה המשלחם או על עצמם שקשה עליך לפטור ס' רבוא עבדים ואולי לא ישובו אליך עוד אם הוא מפני הכבוד שאומרים לך שלח עמי שתשלחם בידך עד מתי יהיה זה הכבוד שאמר משה שלח עמי לנו למוקש שלח כו' לומר כי בין כך ובין כך תוכרח לשלח ונפול נפול במכות גדולות ויהיה הכבוד הזה כאבן נגף שכשול יכשל בו איש ויפול על הארץ וישבר ואין מרפא ואם מפני העבדים מצד עצמם עשה זאת איפה ושלח את האנשים בלבד והשאיר טף ונשים ממושכנים תחתם . וש " ת אולי לא יתרצו בכך הנה כוונתם הוא לזבוח ולעבוד את אלהיהם ואין דרך נשים בכך . וז " א ויעבדו את ה' ואם הוא שתתירא שכמו שעשו כל האנשים יעשו אח " כ גם כל נשים וטף וילכו ולא ישובו עוד ותתרוקן הארץ ותפסיד את ישראל מעבוד הלא גם זה טוב לך כי הטרם תדע כי אבדה מצרים ואחרי אבוד מצרים מה בצע בעבדים כי גם לך גם להן אין לחם ואין מקנה :
Exodus.10.7.4 והנה עצתם זאת באמור שלח את האנשי' שהוא הזכרים מטעם שהעבודה על ידם בחר פרעה באו' לכו נא הגברים ועבדו כו' ובזה אינו מנגד להם כ " א שלא היחל בהתחלתם כאשר יבא והנה עבדי פרעה חששו פן יאמר המלך שאינו רוצה ועשו בערמה כי טרם יענה המלך השיבו את משה ואת אהרן אל פרעה כאלו פשוט בעיניהם שקבל עצתם ועשו מעשה להשיבה לפניו למען יבוש המלך מלעכב עוד וכמ " ש למעלה כי לא פנה משה ויצא כ " א מעם פרעה ולא מעם עבדיו היושבים מפרעה וחוצה יצדק אומר ויושב כו' אל פרעה כי הלא אומר אל פרעה הוא מיותר אך היא לומר כי מה שויושב את משה ואת אהרן לא היה רק אל פרעה ולא אל עבדיו והתחיל פרעה ואמר מי ומי ההולכים כלומר כי לעבוד את ה' לא הכל ראויים כ " א גדולי האיכות כלו' וע " כ ברו לכם אנשים רשומים וכוונתו היה בהתחלה זו כדרך התגרים שנותנים מעט על הסחורה בראשונה אשר בלבבם לתת כדי לבא לידי פשרה ואמר מי ומי כדי לאמר אחרי כן באמור משה שילכו כולם לא כן לכו נא הגברים כלומר לא כן כדברי ולא כדבריכם כ " א לכו נא כל הגברים כי אותה אתם מבקשים באמרכם בנעורינו כו' כדי שאודה בזה לכן בקשתם הרבה כדרך התגרים לבא לידי פשרה ולהורות להם שעל פשרה זו אין זולתה לומר שילכו יותר מהגברים על כן ויגרש אותם כלומר שלא ישמע להם יותר על זה דבר ולא גרשם מעם פרעה מפנימה ועודם בפני עבדיו כ " א מאת פני פרעה ולא מפני פרעה כלומר רחוק אפילו ממה שהוא מאת הפנים שהוא גם ממקום הקרוב אל פניו :
Exodus.10.9.1 ויאמר משה בנעורינו ובזקנינו כו' . והנה מלת נלך הראשונה מיותרת כי אומר נלך באחרונה היה חוזר אל כל החלוקות אך הנה משמעות אומרו בנעורינו ובזקנינו הוא כאלו הבינוניים מדברים ואומרים בנעורינו דרך משל אשר עד כ' שנה ובזקנינו שמבן נ' או ס' ולמעלה נלך אנחנו הבינונים שמבן עשרים עד בן חמשים או ששים וזה כל האדם והנה אם לא היה אומר נלך עד הסוף שהוא אנו הבינוניים בבנינו בנעורינו ובזקנינו ובבנותינו בצאנינו כו' היה נראה שכמו שאומר בנעורינו ובזקנינו הוא נערינו וזקנינו של הבינוניים כן אמרו בנינו בנותינו שהם הקטנים מגדר נערים וכן צאנינו ובקרנו ג " כ יהיו של בינוניים אבל בנים ובנות וצאן ובקר של נערים ושל זקנים לא ילכו על כן הפסיק בנתים ואמר נלך אחר אומר בנעורינו ובזקננו לעשות חלוקה בפני עצמה כדי שמה שאומר אח " כ לא יחזור אל הבינוניים :
Exodus.10.9.2 ושיעור הכ' אנו הבינוניים בנעורינו ובזקנינו נלך וכלנו הכתות הנז' שהיא בינוניים ונערים וזקנים גם הם בבנינו כו' נלך ובזה נכלל הכל ושמא תאמרו כי אחר שהוא לעבוד את ה' וללכת דרך ג' ימים במדבר מה בצע בזקנים וטף לז " א כי חג ה' לנו ולכן צריך ילכו הכל כי איזו שמחה תהיה להולכים בהשאיר במצרים זקניהם וטפם בחג ה' והשיב פרעה ואמר יהי כן כו' כלומר הנה בשם ה' אמרתם שלח עמי ויחוגו לי במדבר הנה כי איננו חפץ רק לחוג ולזבוח ואין זה תלוי בטף באופן שאני או' יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח גם טפכם כי הנה אין זה רצוני אך ראו בזה שאתם שואלים יותר על מה שהוא רצונו כי אין נגד פניכם לחוג את חג ה' כ " א לעשות רעה שהוא לברוח ותואנה אתם מבקשים . וזהו כי רעה נגד פניכם מה שאין כן נגד פני ה' . רק שתזבחו לו ותשובו אלי אך נגד פניכם להולך גם הטף לבלתי שוב לעבדני עוד :
Exodus.10.9.3 והנה ארז " ל ( ש " ר פ' י " ג ) כי רעה נגד פניכם הוא כוכב מראה דם נגד ישראל . וע " פ דבריהם אלה יאמר מה שאמרתי יהי כן ה' עמכם הלא תאמרו כי הנה עד כה היה ה' עמכם ולא עמי ע " כ פירש ואמר מה שאמרתי יהי כן כו' הלא הוא נגד הכוכב המנגד אתכם כי הנה ראו באצטגנינות כי כוכב רעה נגד פניכם ונגד הכוכב שהוא שמאתו ית' אמרתי שיהי כן ה' עמכם שכח הכוכב ההיא גדול מכחי :
Exodus.10.9.4 או יאמר לפי דרכם ז " ל שאמר היתכן יהי כן ה' עמכם בלכתכם בלי טף כאשר בשלחי טפכם לא כן הוא כי הלא ראו כי כוכב רעה מראה דם נגד פניכם וגם שיעשה לכם נס לא תפטרו בלא כלום וטוב לכם השאיר פה הטף כי יכבדו עליכם ויסתכנו הטף ומה גם אם הוא דם חרב רבים לוחמים כי בלי טף תתאזרו ללחום או לנוס מה שאין כן ע " י טף באופן שגם שיהיה ה' עמכם אינו דומה ההשגחה שגם הטבע מסייע להשגחה שכולה נגד הטבע שצריך זכות רב וא " כ יותר תהיו מוכנים להעזר מדם הוראת הכוכב בלי טף אלא גברים בלבד ושעור הכתוב כמתמיה ואו' האם כן יהיה ה' עמכם כאשר הוא עתה פה כאשר אשלח אתכם ואת טפכם והענין הוא כי ראו כי כוכב רעה נגד פניכם ויותר תבטחו יהי כן ה' עמכם בלי טף כאמור :
Exodus.10.12.1 ויאמר ה' כו' . נטה את ידך כו' . אמר בארבה כאלו היה בארץ מצרים ונוטה ידו עליו אך הוא בשום לב אל אומרו השאיר הברד והיל " ל נשאר מהברד :
Exodus.10.12.2 אמנם הנה כתבנו למעלה כי מאז בא הברד היה בו כח לאכול גם חטה גם כסמת לולא פלאי פלאות שנעשו בו והיה הטעם כמו שכתבנו כדי שיאכלנו הארבה נמצא כאלו הברד השאירו בשבילו כמדובר למעלה :
Exodus.10.12.3 ונבא אל הענין אמר כי לא היה הארבה כצפרדעים ודומה להם שאחר ההתראה נתהוו כאומרו ושרץ היאור צפרדעים כו' אך הארבה היה נברא מתחלה ולא היתה נטיית המטה רק להעלותו על ארץ מצרים ויהיה הטעם כי למה שמאז בא הברד השאיר חטה וכסמת להאכילו ע " כ מאז היה הארבה נברא לאכלו וז " א נטה ידך בארבה ולא שיהיה ארבה עתה רק שכבר הוא וז " א בארבה ואין נטיית היד רק כדי שויעל על ארץ מצרים והטעם שכבר הוא נברא כי למה שהוא מוכן לאכול אשר השאיר הברד כאלו השאירו לכתחלה בשבילו . וע " כ מאז נברא הוא כי לא יאות השאיר מזון טרם יברא מי שמוכן לו לאכלו . וז " א בארבה ויאכל כו' את כל אשר השאיר הברד :
Exodus.10.13.1 ויט משה את מטהו כו' . אפשר כי הוא ית' נתן כבוד למשה שבנטיית ידו יבא הנס בלי מטה כמו שכתבנו במכת הברד והוא כאשר עשה בקריעת ים סוף שבידו בלי מטה קרע הים כנודע מרז " ל ומשה חלק כבוד לקונו ויט את מטה ה' ולהורות שע " י כן בא הארבה נהג ה' רוח קדים בארץ מאז נטה המטה להורות כי מאז הוכן הרוח שישאהו אך למה שהייעוד היה לבא מחר ע " כ לא נשאו עד הבקר וזהו הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה ולבל יראה שהרוח הקדים עשה הדבר דרך טבע ע " כ אמר כי לא עשה רוח הקדים רק שנשא את הארבה ממקומו אך אח " כ ויעל הארבה מעצמו על ארץ מצרים וע " כ לא אמר ויעלהו על ארץ מצרים כ " א כאו' בפי' שאחר שנשא את הארבה נחה שקטה הרוח ועלה הארבה מאליו . ועוד סי' שני אל היות הדבר בהשגחה כי הלא וינח בכל גבול מצרים בצמצום ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה לא פחות ולא יותר כמאמרם ז " ל ( ש " ר פ " י ) כי מהארבה ידעו עד היכן מגיע גבול מצרים ומתחיל גבול כוש הה " ד כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו כל יושבי תבל וזהו וינח כו' כי אין רוח הקדים יוכל עשוהו כ " א כח אלהי עולם ה' עוד סימן שלישי והוא היותו כבד מאד לפניו לא היה כו' ואם בטבע מה נשתנה זה אלא ודאי כי מה' הוא :
Exodus.10.15.1 ויכס את עין כל הארץ כו' . הנה אחר אומרו וינח בכל גבול מצרים שמשמעו שנח על הארץ ועל המזון איך יאמר ותחשך הארץ שיורה שהיה כאוהל פרוס על האויר ומחשיך הארץ :
Exodus.10.15.2 אמנם הנה למעלה אמר ב' דברים : א ויעל הארבה על כל גבול מצרים שהוא באויר : ב וינח כו' שהוא על הארץ ע " כ בא עתה ופיר' מה שאמר ויעל הוא שע " י כן ויכס כו' ותחשך הארץ ומה שוינח כו' הוא שע " י כן ויאכל כו' והוא מה שכתבנו בסדר ומספר המכות בשערים כי מכת הארבה היתה לעומת יהי רקיע כו' ע " כ רקע הוא ית' את הארבה על ארץ מצרים מעין הרקיע המכסה על הארץ כמפורש שם באר היטב :
Exodus.10.17.1 וימהר פרעה כו' . ועתה שא נא חטאתי כו' ראוי לשים לב כי אחר אומרו חטאתי לה' אלהיכם ולכם איך יאמר שא נא חטאתי ל' יחיד כאלו אליו בלבד חטא ואם יאמר לא' משניהם איך ימנע מלשאול מחילה מה' וישאל מבשר ודם וגם מהאנשים יניח א' וישאל מהא' :
Exodus.10.17.2 ועוד אומרו רק כו' מה בא למעט :
Exodus.10.17.3 אמנם הנה ידענו מרז " ל כי יותר מקפיד הוא יתברך על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו כי ירבעם היה מזבח ומקטר לבעל ולא יבשה ידו ובשלוח יד אל הנביא ותיבש ידו וכענין חיאל בית האלי ( מלכים א ט״ז : ל״ד ) שאמר אחאב לאליהו דברי הרב לא נתקיימו שאמר ועצר את השמים כו' ודברי יהושע שאמר בבכורו ייסדנה כו' נתקיימו שעל כן נשבע אליהו חי ה' אם יהיה טל ומטר כו' אך הוא כי על כבודו מאריך ועל כבוד הצדיק פוקד מיד . ע " כ יתכן חשש פרעה כי גם שעד כה שחטא לה' והיה מאריך לו עתה שחטא לנביאיו לא יאריך כי אמר להם יהי כן ה' עמכם וגם הם לא יחפצו להתפלל בעדו ע " כ מה עשה למשה הגדול שבהם אמר הנה חטאתי לה' אלהיכם ולכם ועתה שא נא חטאתי אך הפעם כלומר הנה מה שחטאתי לאלהיכם לא היה הפעם בלבד כ " א פעמים רבות ועכ " ז הוא מאריך לי ואתה לא תשא חטא אחד שהיה אך הפעם . וז " א שא נא חטאתי אשר היה אך הפעם בלבד כי הנה כאשר הוא ית' מחמיר על כבודכם יותר מעל כבודו כן גם אתם ראוי תחמרו על כבודו ותקבלו ק " ו למחול כמוהו :
Exodus.10.17.4 או יאמר בשום לב אל מה שלא אמר שאו נא חטאתי ובתחלה שיתף שניהם ואמר העתירו כו' . אך יאמר אל נא תמנעו מלהעתיר עלי על אשר חטאתי לכם כי הלא חטאתי גם לה' וא " כ אם תקפידו יראה שמחשיבים עצמכם יותר מקונכם ית' חלילה כי כמה פעמים חטאתי לה' והאריך לי . ועתה שא נא חטאתי שהיה אך הפעם לבל תמנע מלבקש רחמים . ושמא תאמר כי אין ללמוד ממנו ית' בזה כי כך היא מדתו שמאריך אפו וגבי דיליה כי הכה אותך ועוד ידו נטויה עליך ואין מידו מציל מה שאין כן אני כי ב " ו אני לז " א א " כ למוד מאהרן כי לא אמרתי לו ישא חטאתי ועכ " ז אני אומר העתירו לה' בל' רבים ולא ימאן כי חפץ חסד הוא כלו' וגם אתה עשה נא כמוהו ומזה גם ה' יקבל מכם באומרו האם בני אדם שהם חומר ובהם יצה " ר מוחלים מה גם אלהי עולם בעל הרחמים והסליחות :
Exodus.10.17.5 או יאמר חטאתי כו' . והוא כי ראה שלש מדרגות אשר חטא לכולם . ( א ) לאהרן והוא קטן שבכולם שלא היה רק לפה למשה . ( ב ) אשר חטא למשה שהיה לו לאלהים באומרו נתתיך אלהים לפרעה . ( ג ) העולה על כלן והיא אשר חטא לה' . אמר פרעה הנה לכל אחד צריך ליכנע לפניו לפי מעלתו והוא כי הנה תחלה אודה עלי פשעי לשלשתן יחד . לו' חטאתי לה' אלהיכם ולכם וזה מספיק הוא לאהרן שהתודתי בכללו עם וידויי לה' ולמשה . אך למשה צריך יותר והוא שאשנה לו ואו' ועתה שא נא חטאתי נוסף על הוידוי הכולל . אך לה' צריך יותר והוא כי יחד שניכם העתירו לה' אלהיכם לפייסו ויסר מעלי כו' ויש טעם לקבל התפלה והוא רק את המות הזה . והוא מה שכתבנו למעלה שאמר לו משה שאחר שויאכל את כל אשר השאיר הברד אמר לו ומלאו בתיך כו' . וזה קשה מחנק כי כרובם כן מחניקים אותם ולא ימצאו מנוחה והנה גזר עלינו מיתת רעב ע " י הארבה וזאת היתה עיקר הכונה והנה עתה מיתה אחרת שהבתים מלאים עד אפס מקום ומחניקים אותנו . וז " א ויסר מעלי ממש רק את המות הזה כי לא זו היתה עיקר הכונה להמיתינו בשתי מיתות כאחת :
Exodus.10.17.6 עוד כיון באומרו ויסר מעלי רק כו' . הנה יראה מרז " ל ( שם פ' י " ג ) כי מלאו מהארבה כדי לאכול שתהפוך מכתם לחמם לנפשם . ובזה יאמר ויסר מעלי כו' כלו' אשר הם עלי מצירים אותי . אך לא אשר אינם מזיקים . וזה מיעט הרק כלו' רק את המות אך לא את המחיה שהם המלוחים אך הוא ית' לא עשה כן כ " א שלא נשאר ארבה אחד . וארז " ל שאפי' המלוחים הלכו כלם ומלבד שרצה הוא ית' שלא תהיה תקנתם קלקלתם גם כיוון להורות שלא כטבע נשאו הרוח כ " א בהשגחה . וזה בשני דברים אחד כי הלא ויתקעהו ימה סוף ואין דרך הרוח לתוקעם בים . ועוד כי לא נשאר ארבה אחד שהוא כמ " ש ז " ל אף המלוחים בכל גבול מצרים :
Exodus.10.21.1 ויאמר ה' כו' . ויהי חשך כו' המתרגם וימש חשך ל' הסרה שכתב בתר דיעדי קביל ליליא . שהיה סר החשך . הטבעי של הלילה ובא אח " כ חשך של גיהנם כמשז " ל ומחשיך למצרים . ובזה יתכן לשון וימש . וגם הוא מאמר דוד המלך ע " ה ( תהלים ק " ד ) שלח חשך ויחשיך כו' שראוי לשום לב שמלת ויחשיך מיותרת וגם או' לא מרו ל' רבים :
Exodus.10.21.2 אך הוא כי שלח הוא ית' חשך הלילה ואח " כ ויחשיך חשך אחר וזה וזה לא מרו את דברו זה להלוך וזה לשמש . אך הנה רז " ל ( ש " ר פ' י " ד ) פירשו לשון מישוש שהיה חשך ממשיי עב מתמשש בידים ואמרו ששימש החשך ששה ימים השלשה הראשונים היושב היה יכול לעמוד והעומד היה יכול לישב והשלשה אחרונים העומד לא היה יכול לישב והיושב לא היה יכול לעמוד הכריח' לזה אומרו שלשת ימים זה פעמים ובא' אומר לא ראו ובשני אומר לא קמו איש מתחתיו וראוי לשום לב למה נשתנה החשך הב' מהא' והנה במציאו' טעם אל מכת החשך דרך כלל יש מרז " ל ( שם ) אומרים שהיה על כי נמצא בעמנו רשעים הבלתי חפצים לצאת ממצרים . וה' חפץ להמיתם להגו סיגים מכסף וימיתם ה' בימי החשך לבל ירגישו המצרים . ויאמרו כמות זה כן מות זה . ויש אומר שהיה כדי שיכנסו ישראל בבית כל מצרי ויחפשו כל כלי כספם וזהבם ושמלותם חשובים וסמכו הדבר אל פסוק ולכל בני ישראל היה אור במושבתם בארץ גושן לא נאמר אלא במושבותם הוי במושבותם של מצרים שהיה ישראל נכנס והאור עמו ומחפש כל מטמוניו ותיבותיו כדי לשאול מהם בנסעם . והנה גם שכל א' דבר על כללות כל ו' ימי החשך הנני בא אחריהם ומשניהם אקח ואומרה כי צדקו יחדו שניהם ויאמרו אמת ובג' ימים הראשונים מתו כל הרשעים ובשניים חפשו בתיהם ועל כן בג' ימים הראשונים שלא היה רק לקבור פושעי ישראל הספיק חשך אפלה שימנע מהמצריים אורם שתחשכנה עיניהם מראות במתי ישראל אך בג' ימים שניים יתכן כדי שיחפשו את בתי המצריים ותיבותיהם והמצרים אתם בבית ואם לא היו לוקים רק בהיזק ראיה ומניעת אורם לא יבצר מהמצרי מהרגיש את איש הישראלי על ביתו במדרך כף רגל ופתיחת תיבותיו ונענוע מפתחותיו ותיבותיו וכליו ויתן אל לבו כי גנבים באו לו ויתחמץ לבבו וכליותיו ישתונן וירוץ כצבי במר נפשו לעומת שבא ממשש בצהרים עד יתפס כגנב במחתרת ע " כ מה עשה הוא ית' כבשם ואסרם כאשר בסוהר ויעבה חשך ביתו עד בלתי יחוגו וינועו אנה ואנה היושבים כרפאים בל יקומו והעומדים כעמודים אשר הבית נכון עליהם באופן יהיה בטח בדד עין יעקב רואה ומביט כל אשר בביתם ותיבותם ומחמדיהם הטובים והיה איש הישראלי יוצא ובא לפניהם ומורא לא יעלה על ראשו פן יפגענו המצרי באבן או באגרוף כי יארוב לו וקם עליו כי היה לאבן לא ירים את ידו ואת רגלו ועקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו מעצמו ויורה היות זאת כוונת ג' ימים האחרונים דסמיך ליה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם שדרשוהו רז " ל ( שם ) על חקירת ישראל מצפוניהם שהיה להם אור במושבות המצריים :
Exodus.10.21.3 ובזה יתכן איך היה אור לישראל בבית הנכרי והנכרי לא יראנו כי למה שהיה החשך ממשיי בהכנס ישראל והיה ניצוץ האור נוקב בממשות ההוא ולא יתפשט כאלו משני צדיו היה גדר מזה וגדר מזה .
Exodus.10.21.4 וזה אחשוב כיוון אליפז התימני באו' ( איוב ה׳ : י״ד ) לוכד חכמים בערמ' כו' יומם יפגשו חשך כו' ויושע כו' ותהי כו' . והוא כי בא להוכיח את איוב העולה על רוחו כי דעת וכי שיג לו להבין מעשיו ית' ולהתלונן על הנהגתו והוכיח באו' לוכד חכמים בערמם כו' . לומר מי חכם ויבן מעשיו ית' והלא הוא לוכד חכמים בערמם במה שהם מתחכמים כנגדו ית' בה יפילם כענין קריעת ים סוף שאמרו נתחכמה למושיען כו' . ובזה נפלו כמאמר הכתוב כי בדבר אשר זדו עליהם וזה מאמר אליפז לוכד חכמים כו' . הם האומרים הבה נתחכמה בערמם עצתם אשר חשבו לימלט בערמתם ובה נלכדו ועצת נפתיים המייעצים לענות אותם בשרי מסים למעטם נמהרה כי כאשר יענו אתו כן ירבה כו' :
Exodus.10.21.5 ועוד תשוב תראה גודל השגחתו ית' מענין המצרים עצמם במכת החשך כי ע " י רעה שהביא על המצרים נמשכו טובות לישראל מנושא אחד שני הפכים . והוא כי הלא ידענו מרז " ל ( שם ) כי חשך מצרים היו ג' ימים . שהיושב היה יכול לעמוד כו' . אך הג' שניים היו כזתים בבית הבד היושב לא היה יכול לעמוד . והעומד לא היה יכול לישב כו' . וזהו יומם יפגשו חשך לומר כי שני סיגי חשך היו . הא' לא היה רק שיומם יפגשו חשך שאחר כלות חשך הלילה יחשבו לראות אור אדרבה פגשו חשך אחר . כמאמר המתרגם על אומרו וימש חשך בתר דיעדי קביל ליליא שבא מגיהנם ובקימם בכלות הלילה פגשו בו אך לא היה ממשיי :
Exodus.10.21.6 אך אח " כ היו מין ( ב ) והוא כי וכליל' ימששו בצהרים כי היה חשך ממשיי קשה כאשר כתבנו ופירש ואמר טעם החשך הראשון היה למה שע " י כן וישע מחרב מפיהם . הוא חרב לשונם במות רשעי ישראל פן ידברו סרה לומר שכהם ילקו ישראל וזהו מחרב מפיהם . ועל החשך השני אמר ומיד חזק אביון שע " י החשך ממשיי הושיע מיד המצרי החזק בעל הבית את האביון התאב אל חפציו המצרי . ובא אל בעל הבית לחפש בל יאחז בו ויכנו נפש . פן ירגיש ויקרב אליו לקול צעדיו וע " י כן ותהי המכה ההיא לדל תקוה שפשפש ומצא ולא הרגיש היתה לו תקוה שע " י כן ישאל חפצים ההם ויתנום לו באומרם לו רצה לקחתם חנם לא החזירם למקומם . ומה שהוצרך לראותם תחלה הוא כי ע " י כן וכל עולתה בהיות המצרי בא לו' עולה ותואנות שקר לומר אין לי חפץ פלוני או מכרתיו וכיוצא עתה באמור אליו הישראלי הלא ראיתיה בביתך במקום פלוני שחפשתי ומצאתי אז עולת הרמאות לשקר קפצה פיה באומר אם דרך רע להם למה לא לקחום כשמצאום בחשך . הנה הוראת השגחתו ית' גדולה ופרטית ושע " י גדולה ופעולה א' עושה הוא ית' כוונת רבות הפכיות זו מזו ושמהרעה נמצא טובה ועל כן גם אתה איוב אל תקוץ על רעתך כי לטובה תהיה :
Exodus.10.24.1 ויקרא כו' . הנה ראה פרעה שאלו רצו ישראל לברוח בו' ימי החשך היה לאל ידם כי טח מראות עיני המצרים . אך אפשר היה נדון בקרבו שמא חמל העם על הצאן והבקר הצריכים יתנהלו לאטם לרגל המלאכה המוליכים אותם ואולי בהאיר להם ירדפו מהר אחריהם וישיגום על כן ראה ויתר להם את אשר היה אפשרותם לעשות ואמר שילכו הכל רק הצאן והבקר והכניס הצאן והבקר בין האנשים והטף למה שהעבוד' את ה' היא ע " י האנשים העובדים והמקנה שהעבודה נעשית בהם מש " כ הטף ע " כ הזכירם אחרונים ואמר לכו עבדו ע " י המקנה רק צאנכם ובקרכם שהוא שעור אשר יותר לכם מכדי העבודה שהם נשארים לכם אחר העבודה יוצג . וזהו שלא אמר הצאן והבקר והשיב משה גם אתה תתן ואעפ " כ וגם מקננו כו' לומר לא ימנע או מה שאמרתי צאנכם ובקרכם יוצג הוא כל מקננו לגמרי והכוונה שאתה תתן לנו משלך זבחים ועולות הוא שנקח די העבודה משלנו ויוצג השאר אם הכוונה היא שאתה תתן לא מפני זה נניח מקננו כי הלא גם כי אתה תתן כו' עכ " ז גם מקננו ילך עמנו והטעם הוא כי ממנו נקח לעבוד את ה' לומר כי אין נקרא עבודה באמת אם לא מנכסי העובד ולא העושה מכיס זולתו וזהו גם אתה כו' . לומר אצ " ל אם תתן שנזבח בשבילך . כ " א גם אתה תתן בידנו ורשותנו זבחים ועולות בעדנו אין נקראת עבודה רק עשיה בעלמא . וזהו ועשינו לה' אך לא תקרא עבודה להיות משל אחרים אך וגם מקננו ילך עמנו כי ממנו נקח לעבוד את ה' שתקרא עבודה . ואם כוונתך היא שנקח די עבודה משלנו ועל השאר אמרת רק צאנכם ובקרכם יוצג לזה אני משיב לא תשאר פרסה כי הלא אצ " ל המון העם הבלתי מתנבאים כ " א אפילו אנחנו משה ואהרן לא נדע מעתה טרם נלך שמה . מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה כי שם נדעהו מאתו ית' שאם יאמר שנזבח כל המקנה האם נחזיר על השאר ויחזק ה' את לב פרעה ולא שלא ילכו כי אם שלא אבה לשלחם ע " י עצמו מפני הכבוד :
Exodus.10.27.1 ויאמר לו פרעה לך מעלי . מיד וגם לא תחזור כי אל תוסף ראות פני כו' . ויאמר משה כן דברת במה שלא אוסיף עוד ראות פניך . כלומר אך לא במה שאמרת לך מעלי כי עדיין יש לי לדבר לך טרם אלך והוא כי לא נעלם ממשה ענין המכות בכורות כי הנה נאמר לו שלא ישלח עד שיאמר לו הנני הורג את בנך בכורך . וכן ארז " ל כי מאמרו ית' אחר זה עוד נגע א' כו' נאמר לו שם בפלטין של מלך וע " כ יתכן שאמר לו לא אוסיף עוד ראות פניך כי ידע כי אז יגמר ענין המכה היא מכת בכורות כי נודע אליו מאז נאמר לו הנה אנכי הורג כו' . כי מה שאמר לו הוא ית' עוד נגע א' . לא היה החדוש רק על השאלת כלי כסף כו' . אך לא שחשב שתמו המכות :
Exodus.11.1.1 ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד כו' . הנה אומרו כשלחו כו' עד סוף הפסוק מיותר . וגם תיבותיו מכופלים וכן או' דבר נא . כי לא יצדק בזה לשון בקשה . אם שיש מרז " ל ( ברכות דף ט' ) שנדחקו לומר לשון בקשה . בל יאמרו האבות שקיים הקב " ה הגלות ולא הרכוש גדול . וגם אומרו באזני העם ולא אמר אל העם . וכן אומרו גם האיש משה גדול מאד . מה ענין היותו גדול לענין זה :
Exodus.11.1.2 אמנם הנה גזרה חכמתו ית' ינצלו את מצרים לקיים מאמרו ית' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול . והנה ראה הוא ית' כי בעת היציאה . יש שתי סבות שלא יוכלו מאת המצריים לשאול דבר . הוא כי הלא בליל ט " ו שבו נגזרה היציאה היתה צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת כי היתה מעין כליה כי אף בבית שאין בו בכור היה מת גדול הבית ומי יערב אל לבו במרירות בכייתם לאמר להם תנו לנו תכשיטי זהבכם וכספכם ליום חגנו והמה בוכים ואם ימתינו עד הבקר אור הנה אז מצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור :
Exodus.11.1.3 ועוד סבה שנית מפאת ישראל כי הלא יהיה החפזון נמרץ בין מהעם שנאמר ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם כו' . בין מפרעה שקם בעוד לילה צועק ואומר קומו צאו מתוך עמי . ומי מישראל יהי' לו פנאי בעת הגרושין הגמורים ההם ללכת מבית לבית לחפש כלי כסף וכלי זהב ושמלות . וז " א עוד נגע אחד בלבד נשאר . שאחרי כן ישלח אתכם מזה :
Exodus.11.1.4 והנח דע לך כי יש ב' דברים בעת ההיא . ( א ) כי כשלחו שהוא בלילה הבאה יש כלה . הוא כליית המצרים כי אין בית אשר אין שם מת מלבד המתים בחרב הבכורות עצמם במצרים תחלה . כמ " ש ז " ל על פסוק למכה מצרים בבכוריהם . באופן שאינו עת מציאת חן לשאול כלי כסף וזהב כי עת רעה היא להם :
Exodus.11.1.5 עוד טעם שני והיא מצדכם . כי ב' גירושין יהיו לכם . ( א ) גרש מאת העם וגם יגרש פרעה אתכם קומו צאו כו' . באופן שיהיו מובהלים ודחופים בדבר המלך והעם ואין פנאי לכך . ע " כ דבר נא כו' כי ישאלו מעתה שאינו עת חפזון עדיין ועל פי דרכו רמז מעם שני אל היות צריך עת פנאי לדבר ולא בעת חפזון . כי הנה אינו ענין שיעבירו קול ע " י כרוז שישאלו כו' בלי בינו מצרים כי בעצה והסכמה נהיתה השאלה להיות עד עולם רק צריך בלחישה באזני כל איש ואשה בל יודע הדבר . וז " א באזני העם ועל זה צריך פנאי לאט ולא בעת חפזון . וש " ת אולי לא ישמעו לתת דבר משני טעמים . ( א ) באומרם הלא לקינו כמה פעמים בסבתכם . ואיך ניתן לכם את מחמדנו הטובים לשתחוגו על שמחת צרותינו . גם אולי לא תשובו עוד אלינו . ( ב ) והיא פן יאמרו ישראל אם מעתה נשאל כלי כסף וכלי זהב הלא יאמרו לנו המצריים . דומו עד יאמר פרעה לשלח אתכם . ואולי לא יאבה ולמה לכם תכשיטין והמתינו עד בא רשיון מאת המלך . על כן אמר על הא' וה' נתן חן העם כו' . ועל הב' אמר זה האיש משה גדול מאד בעיני כו' . ומעתה יודעים כל עבדי המלך ועם הארץ כי לא יפול מדברי משה ארצה כאשר לא נפל דבר עד כה ולא יסתפקו אם יצאו ישראל ממצרים . ובענין זה שכתבנו יובן מאמר הכתוב לפנים . באומר ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים וכו' כי מה ענין אומרו עשו כדבר משה מי לא ידע שהי' דבר משה :
Exodus.11.1.6 אמנם כהתימו לספר מהמחיצות הנמרץ . שקם פרעה לילה צועק קומו צאו כו' . ותחזק מצרים למהר לשלחם כו' כי אמרו כולנו מתים ושעל כן לא עצרו כח להחמיץ בצקם . כ " א וישא העם את בצקו טרם יחמץ כו' והנה נופלת על זה תמיהה רבה . אם להחמיץ הבצק לא היה להם פנאי להתמהמה איך היה להם פנאי לשאול כל איש ואשה כל כלי כספיהם וזהבם ושמלותם . לז " א ובני ישראל לא המתינו עד עת החפזון ההוא כ " א עשו כדבר משה שהו' לשאול טרם מכת בכורו' מבעוד יום וישאלו יותר ממאמרו שהוא גם ושמלו' כי הי' להם פנאי רב גם לכל מאז עד שוינצלו את מצרים . והנה היה אפשר לפרש כי למה שעשו כדבר משה ולא לחמדת ממון גם שהיה עת חפזון . ה' נתן את חן העם שזולת שאלתם השאילום מעצמם . עד שוינצלו את מצרים אך הדרך הראשון נכון יותר על פי הפסוקים האלה :
Exodus.11.4.1 ויאמר משה כחצות כו' . הנה בכף הדמיון הזאת . יורה הפך הפעול שהיה בחצי הלילה . כאומרו ויהי בחצי כו' ארז " ל ( ברכות דף ג' ) שחש משה פן יטעו המצרים בנקוד' חצי הלילה . ויאמרו כי לא היתה המכה בעת מועד . והקב " ה יודע עתיו ורגעיו והם הטועים . ע " כ אמר כחצות כו' לבל יהיה להם פתחון . פה . וע " ד הפשט אפשר יאמר כמאמרם ז " ל ( ב " ר פ' מ " ג ) על ויחלק עליהם לילה האמור באברהם . חילק הוא ית' הלילה . חציה לאברהם להנקם מאויביו וחציה לבניו להכות בכורי מצרים ובזה יאמר כחצות הלילה אשר היתה מאז כאותו חצות של אברהם אני יוצא כו' שהוא לתת כאותו חצות . עוד חצות לילה כמוהו לבניו . עוד יתכן בשום לב אל אומר יוצא בתוך כי הם שתי תיבות הפכיות כי יציאה אל מה שהוא תוך הוא בהפך והראוי יאמר אני בא בתוך מצרים :
Exodus.11.4.2 ועוד אומר ומת כל בכור ולא אמר והכה כל בכור כאומר אח " כ וה' הכה כל בכור כו' :
Exodus.11.4.3 ועוד אומר והיתה צעקה גדולה כו' אחר אומר ממיתת כל בכור מה יתן ומה יוסיף מה שוהיתה צעקה כו' :
Exodus.11.4.4 ועוד הנה לבא אל הענין מה הי' שהוא ית' בכבודו הכה כל בכור במצרים ולא על ידי מלאך או שליח . ולא עוד אלא שאמרו רבותינו ז " ל ( ש " ר פ' ט " ו ) משל לכהן שחלתו היתה בבית הקברות אמר אם אניח חלתי תפסיד ואם אצא לבית הקברות אני כהן ושם מקום טומאה אמר מוטב שאכנס בבית הקברות ואקח את חלתי . כן הקב " ה אמר מוטב ליכנס בתוך גילולי מצרים ולא אפסיד חלתי שהם ישראל . כמה דאת אמר קדש ישראל לה' כו' . וראוי לדעת למה תפסד חלתו יתברך . אם לא יכנס והלא כמה שלוחים למקום מלאכים ושרפים : אמנם לבא אל הענין נקדים ג' הקדמות . ( א ) מה שכתבנו למעלה פרשת נח מההפרש שיש בין המשפט הנעשה ע " י המשחית אל הנעשה אל ידו ית' כי אשר ע " י משחית אינו מבחין בין צדיק לרשע משא " כ הנעשה על ידו ית' שמבחין בתכלית . ( ב ) הנלמד מס' הזוהר שאין לך פקידה אפי' הנעשית על ידו ית' . שלא ימצאון שם כחות חצונים משחיתים . ( ג ) כי כאשר תהיינה לאיש עבירות אותם כחות הטומאה הנעשים בהם דבקים בו תמיד ובבא עת פקודה על זולתו והאיש ההוא ימצא שם יחזיקו המשחיתים גם בו ולא ירפוהו כי המשחיתים וכחות הנעשים בעבירות הדבקים בו מין במינו המה ויכירו במצח כי על כן היו מהקדמוננו מכסי מצחא בעידן ריתחא :
Exodus.11.4.5 ונבא אל הענין . והוא כי אמר אלקים הנה אפילו יהיו כל ישראל צדיקים אי אפשר להוציאם על ידי מכת בכורות בהיות המכה על ידי משחיתים כאף וחימה ודומיהם ממשלחת מלאכי רעים כי הלא כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע ומה גם עתה כי לא צדיקים היו אז כמאמרם ז " ל ( ש " ר פי ב " א ) עם מקרב גוי לא נאמר אלא גוי מקרב גוי הללו עובדי ע " ג והללו עובדי ע " ג כו' ועל כן אם אכה בכורי מצרים על ידי מלאך ולא ע " י עצמי עדיין הם בסכנה . כי כחות הרוגז הנמצאים שם ימצאו אחיזה בכחות הטומאה הדבקים בישראל אשר נבראו מעונותם על כן אמר אלקים אם לא ארד מצרימה להצילם על ידי עצמי יאבדו אם עושה אני על ידי משחית או מלאך ומה גם באומרו שרו של מצרים הללו עובדי ע " ג כו' ויאחזום כל כחות הטומאה והשופט כל הארץ יעשה משפט כי על כן נאמר חבי כמעט רגע כו' וכן ארז " ל ( ב " ק דף ס' ) דבר בעיר כנס רגלך ואביי סכר כוי ואמרו בספר הזוהר ( פרשה זו דף ל " ו ) כי לא טוב להתראות בעידן ריתחא וגם אמרו שבכל עידן ריתחא גם שיעשה המשפט על ידי הקדוש ברוך הוא לא יבצר מהמצא שם גם כחות חצונים ומלאכים רעים כמדובר ומה גם עתה בהיות ע " י מלאך גם שיהי' מצד הקדושה ועל כן בהתאחזם בבני ישראל בטומאת אשמותם אין מידם מציל על כן הוצרך יעבור הוא ית' הקדוש והנורא שעל ידי היותו יתברך שם תפול חתיתו ומוראו על כל כחות חצונים לבלתי הקרב לישראל ולמען מצוא פתחון פה נגדם הכינם במצות קרבן פסח כאשר יבא בס " ד :
Exodus.11.4.6 וזה ענין מאמרם ז " ל משל לכהן שתרומתו בבית הקברות כו' שאם לא היה נכנס שם הוא יתברך ח " ו היה מאבד את ישראל ונבא אל ביאור הכתובים כה אמר ה' כו' והוא בהזכיר מאמר מפורסם פעמים אין מספר בס' הזוהר כי בכל חצות לילה הוא ית' בא אל גן עדן ומשתעשע שם עם כל קדושים הצדיקים אשר בקרבו ובזה יאמר כי הנה זולת היות מצרים מלאה גלולים ואין כבודו יתברך לבא שמה הלא תכפל התמיהה אל היות בעת שדרכו יתברך לבא בקרב קדושים להשתעשע בגן עדן עמהם שהוא בחצי לילה שתראה תמורה בלתי הגונה לבא אז בקרב גילולים לז " א כה אמר ה' כחצות הלילה כו' כלומר כמו זה אני מחשיב מה שאני יוצא בתוך מצרים המלאה גילולים והוא כי הקדושה נקראת רשות יחיד כנודע והטומאה רשות הרבים והפירוד נמצא כי בהכנסו יתברך בתוך מצרים יציאה תקרא באמת כי הטומאה היא החיצוניות וזה אני יוצא כי אני מתייחס ליוצא בהכנסי בתוך מצרים והוא לבל אפסיד תרומתי כמדובר כי קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וכוונו ברמז הזה לומר כי כאשר אין התבואה ניתרת לאכלה כ " א על יד הפרשת ראשיתה כי אין היתר לכל יצורי עולם להנות מהעולם מבלי ישראל וכמאמרם ז " ל על פסוק כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם כו' ואמר כי במה יודע איפה כי הוא ית' בעצמו היה העושה ולא שרף או שליח לז " א ומת כל בכור כו' והוא כי אלו היה ע " י שליח לא ימות ברגע א' כל בכור בארץ מצרים ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה בכל עם הארץ ובכל העבדים ובכל בהמה כי אין זה רק כח אלקי לבדו וז " א כחצות הלילה כו' ואז ברגע ההוא ומת כל בכור . וע " פ דרכו כיוון להורות שלא על כבוד המלך עשה בעצמו כי הלא היה מבכור פרעה כו' עד בכור בהמה הרי כמוהו היה גם בהמתו ועדין היה מקום לבעל דין לומר מי יגיד שברגע א' מתו כל אלה לז " א והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים . שעם שבכל בית צועקים על אשר בביתם לא היו צעקות רבות רק זוועה הבין שמועת צעקה כמו רגע אחד בכל הארץ ואין זה רק להיות מיתת כלם רגע אחד תשמע זעקה אחת שיחד כלם נראים כקבוץ אחד אך אם לא היתה מיתת כלם כמו רגע רק אלו אחרי אלו היו צועקים אלו עתה וזולתם אחריהם ויראו צעקות רבות ועל דבר מבהיל כזה שתראה הכל צעקה אחת של עם רב ועצום אמר אשר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף וש " ת אחר היות אז ישראל בלתי כשרים עדין אין זה שוה להניחם כי הלא הקדמנו כי אפי' בהיות הפקידה על ידו יתב' ימצאון שם כתות מלאכים רעים חרשי משחית ומה גם כי בכל מכה ומכה שהביא הקב " ה על המצריים היו בה חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים כמפורש בהגדה וא " כ גם בצאתו ית' תוך מצרים אין תקנה כי הלא כחות הרוגז הנמצאים שם יחזיקו בכנף כל איש יהודי ע " כ אמר הנה זאת אעשה להם כי הנה שמו ית' הגדול ידבק בישראל השראה עצמית על גוזליו לרחף . באופן שגם שלא יבצר מהמצא שם משחיתים לא יהיו רק במושבותם של מצרים אך במקום אשר שם בני ישראל מי ראה מהמשחיתים קדושת שמו הגדול המרחפת על עמו ישראל ולא יברח ובמה יודע כי כן הוא הלא עד ממהר הוא הכלב והוא כי במקום אשר שם מצרים יחרצו הכלבים את לשונם לנבוח . אך לא בקרב ישראל . והנה אין זה כי אם שבמקום המצריים הכלבי' צועקים בראותם את המשחיתים כנודע מרז " ל ( ב " ק שם ) כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר אך במושבותם של ישראל הכלבים אלמים ואין זה כ " א שאין שם שום משחית כי רוח ה' היחה מרחפת עליהם . כי הפלה ה' בין ישראל למצריים כי ה' שם היה וזהו ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב כו' וזה יהיה למען תדעון ע " י כן אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל כי השם הגדול הזה יפלה בין מצרים מאותם משחיתים ובין ישראל עם היות שכל הפקידה נעשתה על ידו ית' ולבל ימצא פתחון פה על עון ע " ג הקדים הוא ית' שחיטת הפסח שימשכו ידיהם מהע " ג שעבדו וישובו עד ה' בברית מילה בל יהיה הפתחון פה גמור ובזה גלה מה שכתבנו כי כל כוונתו יתב' בצאתו בתוך מצרים לא היה כ " א להפליא בין מצרים ובני ישראל בל יאחזום כחות חצונים בעונותם ועי " כ וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי כדי לאמר צא אתה כו' שישתחוו לי כדי שיזכו לאמר אלי צא כו' שהוא כדי שימצאו חן בעיני לשמוע בקולם מיד באו' אלי צא אתה כו' וז " א לאמר שאל " כ הוא בלתי צודק :
Exodus.11.9.1 ויאמר ה' כו' . לא ישמע כו' . הנה אחר שלא נשאר רק נגע א' איך יאמר למען רבות מופתי כו' וגם למה זה חוזר להזכיר מה שמשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה אחר שנאמר הכל למעלה אך הוא להודיע ולהורות את אשר הפליא הוא יתברך לעשות כי אין הדעת סובלות כפי הטבע מכת בכורות תבא אל הפועל כי איככה יוכל וראה פרעה את כל המכות הגדולות אשר ראו עיניו ויראה כי לא נפל דבר אחד מכל דברי משה ארצה יהיה אמיץ לבו ולא נמס כמים באמור אליו משה כחצות הלילה כו' ומת כל בכור כו' ואדרבה יצא מלפניו בחרי אף ולא אמר כי מכה זו תבא ככל אשר אמר ותהי . וימנע מלחזק את לבו אך הוא פלאיו אין זה כ " א כח אלהי המשגיא אותו לאבדו וז " א ויאמר ה' אל משה לא ישמע כו' לו' אל תתמהו אל מה שלא הודה כ " א שאפילו יצא מעם פרעה בחרי אף כי בזה הדור אתם ראו כי אין נופלים מדבריו יתב' ארצה כי הנה טרם מכת הדם נאמר למשה ולא ישמע אליכם פרעה כו' שבישרו הוא יתב' מאז שעד עשותו את כל המכות עד ישלחם יחזק את לבו למען יבא אל הפועל רצונו ית' וזהו ויאמר ה' כלומר ויאמר מאז אל משה לא ישמע אליכם פרעה וכן היה כי משה ואהרן עשו את כל המופתים האלה שהם תשע המכות לפני פרעה שעיניו ראו ולא זר שהיה הדעת נוטה יתן אל לבו לשלחם לפחות בהתראה העשירית ולא יסתפק כי גם בה ילקה כאשר בכל הקודמות אך אמור מעתה כי אין זה כ " א כחו יתב' כי ויחזק ה' כו' ולא שלח עד בא אליו גם העשירית כאשר גזרה חכמתו ית' והודיעו מאז :
Exodus.12.1.1 ויאמר ה' אל משה כו' . ראוי לשים לב . ( א ) למה היה הדבר הזה לאהרן גם הוא עם משה וגם בדברם אל ישראל באו' דברו אל כל עדת כו' . ( ב ) או' בארץ מצרים מה גם לרש " י ז " ל שכתב מרז " ל כי היה חוץ לעיר ולמה הוזכר המקום שהיה בו ומה גם כי כל שאר הדברות שם היו כצאתו את העיר . ( ג ) אומרו החדש הזה לכם כי מלת לכם מיותרת . ( ד ) למה חוזר ואו' ראשון הוא לכם שהוא הקודם ובשינוי ל' כי הם שתי קושיות א' למה הוה כפל ענין ב' למה במלות שונות . ( ה ) אומרו דברו כו' לאמר כי אם הוא לאמר עדת ישראל לזולת לא יתכן כי למי יאמר נא ישראל ואם הוא לאמר משה ואהרן לישראל הרי נאמר לאמר למעלה . ועוד שאם כן היה לו ליכתב קודם לאומרו דברו כו' . ועוד אומרו ויקחו להם איש שה כו' כי מלת איש מיותרת ומה גם שהוא ל' יחיד שיורה שאיש א' לוקח ואם הוא שאיש אחד היה יכול לעשות קרבן פסח לבדו היה מתיישב אך לא כן הוא וגם או' לבית אבות שה לבית שעם היות כי פשוטו הוא שיקחו בית אב א' שה . ואם יהיו מרובים יהיה שה לבית ואם ימעט הבית יתמנו עליו שכנים עכ " ז לא יבצר מהראות היות הל' בלתי מיושב . ( א ) באו' בית אבות ולא אמר בית אב . ( ב ) או' שה לבית למה תאר הדבר אל הבית ולא אל בני אדם כאומרו בית אבות ואו' הוא ושכינו כו' שהוא על האנשים :
Exodus.12.1.2 אמנם הנה ארז " ל במדרש ( חזית ) כי כאשר אמר משה לישראל החדש הזה אתם נגאלים אמרו ישראל איך אנו נגאלים ומצרים מלאה מע " ג שלנו כו' והנה ראוי לשים לב או' כשאמר משה החדש כו' ומהראוי שלא יאמר אלא כשאמר משה לישראל שהם נגאלים אמרו לו כו' כי לענין העיכוב ע " ג מה לי בחדש ההוא מבשאר ירחים שמורה כי החדש ההוא מורה העיכוב וגורם אותו עם הע " ג כי זה וזה גורם . ועוד כי הלא מאז אמר להם כה אמר ה' פקד פקדתי אתכם כו' ובאו' אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה כו' מאז היה להם לאמר היאך אנו נגאלים ומצרים מלאה מע " ג שלנו . אך הנה לבא אל הענין נקדים . ( א ) כי הנה ידוע כי ע " ג של מצרים היתה מזל טלה והיו עובדים אל הטלאים דוגמת מזלם למעלה . ( ב ) כי ידוע הוא כי מזל טלה הוא המיוחד לחדש ניסן שהוא בא' שבמזלות :
Exodus.12.1.3 ונבא אל הענין והוא כי הנה רצה הקב " ה לזכות ישראל לגאלם לפיכך צוה למו ימשכו ידיהם מהע " ג שהיו עובדים הוא את מזל טלה ודוגמתו הם הטלאים וישחטו אותם ויעשו בם שפטים ויאכלו אותם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו להורות כי כפרו בו ודבקו בו יתב' בדם מילה להורות כי עבדי ה' המה חתומים בחותמו והנה אין ספק כי הלא יחרד לבם בשומעם כי בחדש ניסן הם נגאלים באומרם מי יתן והיה בחדש זולתו . כי עתה יאכל חדש זה את חלקי ישראל כי הלא לא ימנע או יש כח במזל טלה לנגד את ישראל ומה גם בחדש ניסן שהוא ממשלתו אם אין אם יש בו כח איך נגאל בחדשו שיעצר כח עלינו ואם אין בו כח לפחות יהיה לנו החדש הזה לצור מכשול מזכרת עון ע " ג שלנו ולא נהיה לרצון לפניו יתברך כי הלא הימים ההם והזמן ההוא יחלישו כח גאולתנו בהעלות חמת זכרון ע " ג שלנו לפניו יתברך . ועל כל ב' הבחינות הנאמרות יש ויש ניגוד בהיות בארץ מצרים . כ " א יש כח במזל יהיה להם מעיר לעזור ואם אין בו לא יבצר מהיות גם הוא לשכים לנו כי במקום שבו חטאנו איך נושע בו . ולא יזכר עונינו בו והן זאת היתה נהמת לב בני ישראל בשומעם החדש הזה אתם נגאלים ויחרדו לאמר הלא מצרים שהוא מקום חטאנו בו מלאה מע " ג שלנו שהיא מזל טלה המושל בחדש הזה ואיך נגאל באלה :
Exodus.12.1.4 ובזה נבא אל ענין הכתובים והוא כי ראה הוא ית' והנה להיות ראויים ליגאל צריכים אל מצות דם פסח ודם מילה שהוא ככתוב אצלנו שצריך סור מרע ועשה טוב ומשך ידיהם מע " ג בדם פסח . והכנס תחת שעבוד ה' בדם מילה וירא והנה אם בלי הקדמת החדש הזה לכם כו' . אמור יאמר להם יקח בעשור לחדש הזה איש שה לבית אבות כו' הלא יאמר נא ישראל אוי לי מפאת המזל כי ינגדנו . ומה גם בחדשו וגם להיות מארץ מצרים מקום החטא ואיך שם נוכל להמלט מידו ואוי לנו מצד המצריים כי הן נזבח את תועבות מצרים לעיניהם ולא יסקלונו ולא עוד כ " א שגם לפני ה' יהיה לנו החדש והמקום והשה למזכיר עון להתפס כי בו חטאו במקום ההוא להיותו דוגמת מזל החדש ההוא ואיך יגאלו באלה על כן גזרה חכמתו יתברך כי טרם הזכיר להם לקיחת השה . יקדימו להם שיגאלו בחדש הזה בארץ מצרים כי בדבר הזה בלבד אין פחד רק מהמזל פן ינגדם להסיר תחלה מורך לבם מהמזל ומהמקום . אך לא מהעם כי עדיין לא הוזכר השה שיקחוהו לזבוח את תועבות מצריים לעיניהם שיפחדו מהעם אך אחר הבטיחם מהמזל והמקום יקל אחרי כן גם להסיר מלבם מוראת לבם מהעם כי בא להם הענין לאט אחת לאחת . מה שאין כן אם היו שומעים שני הדברים כאחת וזה החילו ויאמר ה' כו' בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם כו' לומר הלא מוראכם הוא מהמזל העוזר למצרים וגם בחדש ניסן באופן כי טוב היה ליגאל בחדש זולתו ע " כ הנני מבשר ואומר כי כארץ מצרים מקום מושפע ממנו ראוי לאמר כי החדש הזה הוא מזל טלה לכם ישראל הוא ראש חדשים שאדרבא יהפך לכם לראש ולעטרת צבי תמיד וז " א לאמר והוא מאמרם ז " ל ( תענית ד' כ " ט ) האי מאן דאית ליה תיגרא בהדי ע " ג לתבעי בניסן כו' ויהיה על ידי תשובתם בו בדם פסח ובדם מילה . ואחר אומרו שהוא ראש חדשים אמר אל יעלה על רוחכם . שאמרי ראש חדשים הוא להיות ראשון למנין חדשים כי לזה הנה כבר הוא לכם ראשון לחדשי השנה גם עד כה שכל השנים שבתורה אפי' במה שקודם לגאולת מצרים נמנים מניסין וא " כ לא אמרתי רק ראש חדשים להשפיע בו לכם טוב ואחרי או' זה אמר דברו אל בני ישראל לאמר ויקחו כו' . לו' דברו זה האמור שהיה החדש הזה כו' תחלה . כדי לאמר אחרי כן ויקחו כו' כי אחרי יודעם שהוא ית' מהפך החדש מקטיגור לסניגור ולא יפחדו מהמזל ושגם לא יהיה להם למזכרת עון יחליפו כח לבטוח בה' כי גם יצילם מהמצריים פן יסקלום בזבוח את תועבת מצרים לעיניהם . וז " א לאמר כלומר דברו אל כל עדת בני ישראל את ההקדמה הנז' כדי לאמר אחרי כן ויקחו איש כו' . באופן שבשמוע תחלה שלא ייראו מן המזל אלא שאדרבא יהפך להם לאוהב יקבלו ג " כ בשומעם שגם יצילם מהעם מק " ו מה שאין כן אילו היו שומעים מתחלה ענין השה בעשור לחדש . שיפחדו ויראו כי יבאו להם קול שני פחדים . קול מהמזל ומהעם יחד ולהיות כל כוונת הענין על הענין השה לקרבן רצה הקב " ה יטפלו בדבר כהן ולוי וישראל וזהו אל משה שהוא לוי . ואל אהרן כי כבר נתבשר שיהיה כהן כע " ש ז " ל על פסוק הלא אהרן אחיך הלוי וישראל באומר דברו אל כל עדת בני ישראל כו' . עם היות שלא היתה אז עבודה במצרים וגם שהשה הלז היה לכם קטיגור . אל יקשה בעיניכם התהפכו לסניגור כי הלא זאת עשו להגדיל מדה טובה על מדת פורענות והוא כי אם בעבודכם את הטלה היה כל אחד עובדו בפני עצמו . עתה בשחוט אותו לה' יהיה ע " י רבים שה לבית אבות באופן שיופלג פועל המצוה הנעשית בו על פועל העבירה כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים כו' . וזאת שנית תעשו שיהיה זה על ידי האחדות שתכוסו על השה וזה ויקחו כו' ואם ימעט כו' והנה זה הוא לפי פשוטו של מקרא :
Exodus.12.1.5 עוד יתכן רמז להם בעיקום תיבות הכתוב באומרו ויקחו איש שה כו' כאשר הערנו והוא כי עם שאין המקר' . יוצא מידי פשוטו עכ " ז לא יבצר רמז בהאמר בלשון זה כאשר הערנו למעלה לרמוז טוב טעם אל הענין להסיר לב ראשי עם הארץ מלהרהר בדבר והוא ככתוב כי לא יבצר מהתחמץ לבבם בשומעם יקחו איש שה לבית אבותיו כו' . וישחטו אותו . באמת באמור היתכן יהיו כל עיני מצרים רואות וכלות את עם בני ישראל שיראו את הכל שוחטין וכיצד צולין ואוכלין את אלהי מצרים ולא יסקלום ואם הוא כי המצוה מגין עליהם הלא יאמרו היעלה על לב איש היפך העון לזכות ויעשה הקטיגור סניגור להצילם מיד מצרים שלא יסקלום וגם ליגאל ע " כ נוסף על פשט הכתוב רמז להם כי אילו השה מעולם לא היה להם סניגור הלא כמו זר יחשב יתהפך עתה הקטיגור לסניגור אך הנה בראשיתו היה סניגור . כי יעקב נקרא שה כמ " ש ז " ל ( ב " ר פ' צ " ז ) שעל כן לא רצה ליקבר במצרים בל יהיו המצריים נפדים ביעקב כי פטר חמור נפדה בשה וגם יצחק ניתן תמורתו איל שהוא שה ואין לך סניגור גדול מזה וגם לאברהם היה סניגור שנחשב לו האיל כאלו הקריב את יצחק בנו . וזה ירמוז לומר אם תראה השה מתהפך מקטיגור לסניגור אל תתמה על החפץ כי הלא ויקחו להם כלומר שלהם היא כי הלא השה הוא לבית אבות כי הוא מהאבות . אלא שהוצאתם אותו מהקדושה אל הטומאה בעבוד אותו לשם ע " ג ועתה יהיה שה לבית כלומר מה שהיה חוצה בטומאה תחזירוהו אל הבית באופן כי תחלתו היה סניגור אלא שהוצאתם אותו מהקדושה אל הטומאה בעבוד אותו לשם ע " ג ועתה יהיה שה לבית כלומר מה שהיה חוצה בטומאה תחזירוהו אל הבית באופן כי תחלתו היה סניגור . אלא שהוצאתם אותו חוצה לצד הטומאה . ועשיתם אותו קטיגור ועתה חוזר אל ראשיתו והוא דבר קל מאד לשוב לראשיתו :
Exodus.12.1.6 ובזה יתכן לפי הרמז הזה לדרוש גם מלת איש המיותרת שהוא לו' איש שה כלומר הנקרא מאבות איש שהוא איש תם הוא שה . כי זה שמו כמדובר מרז " ל וגם שה הנזכר הוא לבית אבות שהוא גם לאברהם ויצחק כאמור ועתה שה לבית כי אינכם רק כמחזירים אותו לראשיתו הביתה :
Exodus.12.1.7 והנה ראוי לשית לב בכללות הענין . ( א ) למה נאמר מצוה זו מראש חודש אחר שלא היה להם לקחת השה עד יום העשור . ( ב ) למה היה למשמרת עד י " ד בין הערבים שאם הוא על הביקור יום א' היה די . ( ג ) למה היו נמנים רבים על השה וגם שיהיה נאכל למנויו בלבד וגם ראוי לשית לב אל הכנסו שלא לנוכח . ויקחו כו' ולקח הוא ושכנו כו' ואח " כ אומר תכוסו לנוכח . ועוד למה הוציא הענין בל' תכוסו ולא אמר ל' מנין וגם אומר במכסת נפשות למה מייחס הענין אל הנפש :
Exodus.12.1.8 אמנם הנה רצה הקב " ה להפך שה דע " ג אל הקדושה כמדובר ואין ספק כי מי יתן טהור מטמא . אך הנה צריך תחלה התפשטות כסוי חטאה שעל השה מטומאת בני ישראל אשר השרו על המין ההוא בעבדם אותו ואחרי כן השרות בו קדושה ותלבש אותו מחלצות ע " כ גזרה חכמתו ית' שהיה הצווי מיום ר " ח הוא התחלת שליטת מזלו לבלתי הניח להתחיל לחול בו כח שליט' חצונית והוא כי מאז יקבלו ישראל מצוה זו בלבם וע " י מחשבה טובה זו שהקב " ה מצרפה למעשה לקחת השה להקריבו לה' תספיק מחשבה טובה זו של קדושה להפשיט מהשה כל בחינות טומאתו בו והוא כי הנה ידענו כי זה לעומת זה עשה האלהים וכאשר אין דבר של קדושה למעלה שלא יוכלל מעשר בחינות כנודע כן לעומת זה כל דבר טומאה נכלל מעשר בחינות טומאה ע " כ רצה הקב " ה טרם יקחו השה תהיה להם בלבם מחשבת לקיחתו עשרה ימים למען ע " י זכות המחשבה יפשיטו מעל השה עשר כחות טומאתו למען לא ישלחו את ידיהם בקחתם אותם בעת טומאתו בו ומעתה צריך להלביש בו קדושה שירצה לקרבן לה' ע " כ צריך ילקח על ידי רבים כי זכות הרבים תעזור וזה מפאת נפשותם הקדושות כי כרובם כן יפליגו קדושה בדבר אשר יעשו כנודע כי על כן אינו דומה המצוה הנעשית ע " י רבים לנעשות על ידי יחיד וגם ע " י המנות עליו הוא אחדות שע " י כן תשרה הקדושה שכל ענינה אחדות כנודע . וע " י כן תחת כסוי חטאה נעשה לו מכסה קדושה וע " כ אפקיה המנוי בלשון מכסה באו' מכסת ובאומרו תכוסו כלו' תעשה מכסה על השה הוא במכסת נפשות שהוא כעין מכסה הנפשות של ישראל שהוא לבושי מכלול קדושה ע " י המצות . כנודע מענין חלוקא דרבנן כן תכוסו על השה ולהיות כי עתה תשרה בו קדושה להיות פסח לה' הוא שם בן ד' ישתבח לעד ע " כ צריך יהיה קשור בכרעי המטה ד' ימים שבעליו מקדש את השם בן ארבע אשר חילל בעבדו ע " ג ועתה כנגד ד' אותיותיו אשר חילל מערה למות נפשו לקדשו באמור המצריים אל העבריים למה קשרתם את אלהינו בכרעי המטה ומשיב לו הישראלי לשחטו לשם אלהי הנה בזה שם נפשו מנגד ע " מ שיסקלו אותו לקדש שם ה' והיה ד' ימים כמספר אותיות שמו ית' כן בימים ההם ע " י כי גם השה שעל ידו מקדש ישראל את ה' קונה קדושה יום יום ד' ימים להיות ראוי לשם קרבן לשמו הגדול בן ד' ישתבח לעד אמן . ואחרי כן טרם עבור גבול הד' ימים עודנו תוך גבולם בין הערבים ושוחטו אותו :
Exodus.12.1.9 עוד יתכן בענין הד' ימים והשחט בין הערבים בשום לב אל אומרו ולקחו מן הדם ונתנו על שתי כו' . כי אומר ולקחו מן הדם הוא מיותר והיה די יאמר ונתנו מן הדם כו' . ועוד מה ענין המזוזות והמשקוף . ועוד ענין האכל הבשר צלי אש ומצות על מרורים ולא נא ומבושל והיות ראשו על כרעיו ועל קרבו עם היות שבכל אלה יש צפוני סודות גם לנו ניתן רשות לדרוש צד רמז מה והוא כי הנה א' מהדברים אשר החי יתן אל לבו באשר הוא יהודי הלא הוא כי גם ישוב ויתחרט מאשר חטא על הנפש ולא ישוב עוד לכסלה לא יעלה על רוחו כי צדיק הוא . ומה לו עוד לעצבים להיות נעצב על כל אשר חטא ואשם כי לה' אלהינו הרחמים והסליחות שא " כ איפה כי יעשה איש אחד מהמצות ה' אשר לא תעשינה ויחייב את ראשו באחת ממיתות ב " ד אם ישוב מחטאתו אשר חטא ויהיה כל ימיו בתשובה האם יפטר מן המיתה או דוגמתה כנגד מדתה לכפר בעדו . לא כן ודאי כנלמד מרז " ל כי לא יכופר אם לא במיתה או מעין המיתה ההיא כי אף גם שבטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו או מירוק העון מעין חטאתו אשר חטא :
Exodus.12.1.10 ונבא אל הענין והוא כי הנה חטאו ישראל במצרים בע " ג . והנה העון ההוא כולל דברים רבים . ( א ) חילול ה' כי ברבים עזבו את ה' בתבנית שה אוכל עשב . ( ב ) זביחת קרבנות לפניה . וגם קבלת דמן . וגם אכילה מזבחי מתים מתקרובת הע " ג . ( ג ) כריעה והשתחויה לפניה . והנה על כל אלה בא האלהים למרק עון ישראל ולטהרם מאשמותם ועל כן על הא' והוא חילול ה' ע " כ לעומת זה יקדשו את ה' ויערו למות נפשם בד' ימים שהיה שה לבית קשור בכרעי מטתו ד' ימים מסתכנים למות בידי המצריים כי כלם יקבצו בפתחי ישראל לאמר להם מה זאת ואומר להם קשרתיו לשוחטו לשם אלהי והמצרי יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס נגד איש הישראלי לנתחו לנתחיו ועל מנת כן שם הישראלי את נפשו מנגד למות על קדוש שמו ית' תחת אשר חללו :
Exodus.12.1.11 והיה ד' ימים כנגד ד' אותיות ה' אשר חיללו כמפורש למעלה ובשכר זאת אלהים לא עזבו ביד מבקשי נפשו . ובזה שוה לנו זכות אברהם שקדש שם שמים בכפרו בע " ג שעל כן הפילו נמרוד לכבשן האש וה' אשר הצילו אז הציל גם עתה את בניו בעשותם כמעשהו והיה מקחו מבעשור כנגד עשר נסיוניות שנתנסה אברהם כי כן בכל א' מהי' ימים מאז נצטוו היו בצער מחשבת נסיון הלקיחה לעיני כל מצרים כאלו נתנסו עשר פעמים והיה מקחו בבקר לעומת תפלת שחרית שתקן אברהם ועל הדבר השני שעבדו את השה בזבחים שעל כן היה ראוי בשלח יעבורו גם הם בזה . זה חסדו ית' אשר עשה שקבל תמורת' את שחיטת השה כדין צבור שעע " ג שדינם בסייף היה זה להם בזכות יצתק כי כאשר קבל יצחק על עצמו לישחט קרבן לה' לקדש שמו קבל תמורתו את האיל תחתיו כן גם לישראל אחר שהערו למות נפשם קבל הוא יתברך השה תמורתם . וזהו ושחטו אותו כו' בין הערבים שהוא לזכור זכות יצחק שתקן תפלת בין הערבים משא " כ לקיחת השה שמן הסתם היה בעשור בבקר מעין תפלת שחרית שתיקן אברהם והעבודה שאחר הזביחה שזבחו לע " ג שהיא קבלת הדם . על כן ולקחו את הדם שתחת היותם ראויים שילקח דמם על אשר עשו כן לע " ג יועיל להם זכות יעקב שנצטער על יד דם כאשר הובאה לפניו כתונת בנו טבולה בדם ולהיות שעיקר הגנת זכות האבות הוא בהיותם כאחת כעובדא דאליהו בבא מציעא ( דף פ " ה ) על כן אמר הרמז כל א' בפני עצמו נרמזו שלשתן כאחת במתן הדם . וזהו ונתנו על שתי המזוזות כו' ועל המשקוף שהם האבות כמשז " ל בשמות רבה ( פ' י " ז ) שתי המזוזות יצחק ויעקב והמשקוף הוא אברהם ולא בלבד יכופר עונם כי אם גם בזכות זה יצאו לחירות ועל כן יאכלו אותו צלי אש כי יצאו משעבוד ע " ג לחירות שהצלי הוא דרך חירות כנודע . ושמא תאמר איך יכופר עון אשר אכלו שאר בשר תקרובת ע " ג באוכלם דרך חירות ושמחה . לז " א ומצות על מרורים יאכלוהו באופן יזכרו צרותם אשר היו למו בהיותם מע " ג . עוד צוה לנו ית' שכל תמצית בחינת טומאת עע " ג וארסיותה הדומה ונמשל לדם לא ישאר בלבם שלא יטעמו מאומה מדבר יהיה בו מדמו ועל כן יהיה צלי אש ששואבת כל הדם אפילו דם האיברים שלא פירש ועל כן לא תאכלו נא משום דם האיברים שלא פירש וכן אפילו בשל מבושל במים שנשאר דם מתבשל במים כי אם צלי אש . והנה כיון לתקן כל דבר מעין הזביחה וכל הנמשך ממנה בתקרובת הע " ג . ועל העבודה השנית שהיא כריעה והשתחויה אמר כי לעומת אשר השתחוית למה שהיה ע " ג שלך עתה יתהפך כי עתה תהיה מה שהיא דוגמתה לפני מחלליה כורעת ומשתחוה וזהו ראשו על כרעיו ועל קרבו :
Exodus.12.1.12 עוד אפשר רצה הקב " ה לעשות בשה שהוא תמורתם ד' מיתות ב " ד סקילה בהשליך אותו ארץ לשוחטו . וחנק באחוז בעור וסימנים בגרון לשוחטו . והרג בשחיטה ושרפה בצלי אש שהוא מעין שרפה מה שאין כן בנא ומבושל :
Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source .