← All works
Alshekh on Torah Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections
Single column Two columns
Exodus.4.28.1 ויגד וכו' . הנה רצה משה לנסות אם יקפיד אהרן בשנותו ית' את שליחותו ממנו אל משה ע " כ לא אמר לו כי את אהרן היה הוא ית' מצוה לדבר אל פרעה ואל העם וזהו ויגד משה לאהרן את כל דברי ה' אשר שלחו וגו' שיורה שהוא לבדו המטפל בשליחות ועם כל זה וילך משה ואהרן בלב א' ויאספו וגו' . לשיעשה משה השליחות . וז " א וילך ולא אמר וילכו . כי כאיש א' היו בלב אחד כי לא הקפיד אהרן ועכ " ז בעת הפועל וידבר אהרן את כל וגו' כי על משמרתו היה נצב משה שיהיה לו אהרן לפה :
Exodus.4.31.1 ויאמן העם וגו' . הנה למעלה כתבנו כי היה מסורת בידם שהאו' פקידה כפולה היא הגואל האמיתי . והענין אחשבה שהוא על כי גלו למצרים שכינה עמהם והיא ופמליא שלה משכון אל גאולת ישראל כי כאשר יפקוד את שכינתו יפקוד את ישראל . וז " א פקד פקדתי אתכם שפקוד את השכינה הוא בטחון שפקדתי אתכם וגו' . והנה היה אפשר שעל שמעם פקידה כפולה היתה האמנה או על האותות שאחרי דברי השליחות אמר כי לא הוצרך זה כי הנה תחלה ויאמן העם כאיש אחד שעל כן לא נאמר ויאמינו ואח " כ וישמעו את הפקידה כפולה שהיא כי פקד ה' את בני ישראל . כי האת מרבה פקידה מהשכינה והנה תחלה היל " ל כי ראה את ענים ואח " כ כי פקד כי הקפידה הוא מהעוני . אך הוא כי ב' דברים אמר למעלה בשליחות . ( א ) הפקידה שיגאלם . ( ב ) ונתתי את חן העם וגו' ושאלה אשה וגו' אמר כי על מה שוישמעו כי פקד ה' את בני ישראל שהיא הא' וגם כי ראה את עניים ומבקש להעשירם . ע " כ עשו שתי הוראות החזיק לו טובה שהם ויקדו וישתחוו כנגד שתיהן . וזהו וכי ראה את עניים . ובזה יתכן מה שלא היפך ואמר כי ראה עניים ופקד אותם וגם אומרו וכי בוי " ו שהוא יורה היות ב' דברים :
Exodus.4.31.2 עוד יתכן ויתיישב יותר אומרו ויאמן העם וישמעו כי הנה ראוי לומר תחלה וישמעו ואח " כ ויאמן העם כי פקד ה' וגו' אך הנה כתבנו למעלה כי על יראת מרע " ה שלא יאמינו בשליחותו על אומרו כי נראה אליו ה' באומרם הטוב טוב אתה מהאבות שלא נראה אליהם בשם הגדול הזה ושעל כן אמר לו הוא יתברך יאסוף את זקנים היודעים יותר במסורת ויאמר אליהם ה' וגו' נראה אלי ואם על זה יתחמץ לבבם . לבלתי האמין בשליחותך לו' כי איך גדלת מהאבות אמור אליהם לאמר פקד פקדתי אתכם וגו' . כי בשמוע מפיך פקידה כפולה יתאמת להם כי אתה הוא הגואל האמיתי . וע " ז השיב משה הן לא יאמינו לי . באומרי כי ה' נראה אלי . וע " י כן לא ישמעו לקולי . גם בהזכיר אח " כ הפקידה כפולה אמר עתה כי אין צריך לומר הזקנים כ " א גם העם האמינו מיד כי נראה אליו ה' ושלחו טרם ישמעו הפקידה הכפולה . וזהו ויאמן העם שנראה אליו ה' ואח " כ וישמעו כי פקד ה' וגו' . ורמז הפקידה כפולה במלת את כמדובר למעלה . והשאר כבקודם :
Exodus.5.1.1 ואחר באו וגו' . ארז " ל כי מפחד פרעה היו הזקנים נשמטים בדרך עד שלא נשאר בהגיעם לחצר המלך כ " א משה ואהרן . וע " ד הפשט . אמר כי הנה משה מיראתו פן תעדר הצלחה מהשליחות אולי לא יאמינו כי נראה אליו ה' או לא יחשיבוהו להיות ערל שפתים וכיוצא מטענות אלו . ע " כ בחר בעצת ה' היה אהרן המדבר וזהו וידבר אהרן וגו' לעיני העם . והנה ראה משה הצלחה בשליחות כי הנה ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו . מיד נתיעץ משה לבלתי פרוש עצמו מהזכות מהיות גם הוא מדבר עם אחיו אל פרעה ומיד שיתף עצמו עם אהרן וזהו ואחר באו משה ואהרן כי אחר ראות כי ויאמן העם באו משה ואהרן ויאמרו שניהם יחד אל פרעה . כה אמר וכו' ולא רצה לפרוש עצמו מדבר אל פרעה . וזה ויאמרו כי שניהם כא' אמרו השליחות ולא אהרן לבדו :
Exodus.5.2.1 ויאמר פרעה וכו' . הנה היה ראוי יסמוך אומרו לא ידעתי את ה' . אל אומרו מי ה' . ועוד כי אומרו מי ה' נראה שהוא לא ידע מי הוא ומאומר אשר אשמע בקולו נראה שיודע אותו . אלא שלא יחשוב חלילה לשמוע בקולו ואם הוא שהכל גזרה אחת מי הוא שיהיה חלילה כדאי ולשמוע בקולו הוא הפך אומרו לא ידעתי את ה' : ועוד אומרו לשלח את ישראל הוא מיותר כי בכלל בלתי שמוע בקולו הוא . ועוד שמורה שלשלח את ישראל לא ישמע בקולו אך לדבר אחר ישמע ואיך יאמר לא ידעתי את ה' :
Exodus.5.2.2 ועוד אומרו וגם את ישראל לא אשלח הרי נאמר לשלח את ישראל . ועוד מלת וגם בלתי צודקת כלל . אמנם הנה אמרו לו שלשה עיקרים . ( א ) כה אמר ה' שהוא מציאותו ית' . ( ב ) אומרו אלהי ישראל שהוא בפרטות אלהי ישראל ובכלל הדבר הוא השגחת הפרטים . ( ג ) שאינו ככל אלהי העמים או שר שעל כל אומה ואומה כענין שרו של מצרים . שלא יהיה נגיד ומצוה לאומים זולת אומתו כ " א שעה היותו אלהי ישראל ביחוד . הוא גוזר על כל מלך רב ושליט כי יוצר הכל הוא וזהו שלח את עמי וכו' כי יגזור על פרעה יעשה מצוותו . והשיב ואמר על הא' מי ה' כיחש המציאות ולא יונח כי ישנו . ושהוא אלהי ישראל . ושעל כן לא ידעתיו אנכי שהוא העיקר השני גם אם אודה בשני אכחיש השלישי כי לא אתחייב אני לקיים מאמרו כי לא אלהי מצרים הוא וז " א אשר אשמע בקולו כלומר ישמעו העברים . כי אלהיהם הוא ולא אני :
Exodus.5.2.3 והנה עשותי מאמרו אפשר בא' משלשה פנים . או כמלך משתרר וגוזר על עבדיו ויקום לו . או על דרך חן שאעשה בקשתו בטובתי . כמלך העושה רצון מלך זולתו להפיק רצונו כי פעם אחרת יגמול לו כחסדו . או דרך פרעון והשבת גמול לאשר גמל לו טובה . אמר פרעה אם כמשתרר על עמיו ובעבדיו יגזור עלי איני אלהי שאשמע בקולו וזהו אשר אשמע בקולו . ואם דרך טובת חן . זה היה אפשר על דבר קטן . אך לשלח את ישראל שהם ס' רבוא עבדים לבד מטף והנשים והמתים בימי החשך הוא דבר גדול . וכן לא יעשה בטובת חן וזהו לשלח את ישראל כמתמיה . ואם על שגמל לי טובה ע " י יוסף כדבר שנאמר ( בראשית מ״א : ט״ז ) אשר האלהים עושה הראה את פרעה אלהים יענה את שלום פרעה . הנה לא ידעתי את ה' הוא שם ההוי " ה . כי אשר ידעתי היה שם אלהים . ועוד שלו הונח כי ה' הוא האלהים ואעשה לו גם אני טובה כאשר עשה לי זו היא יותר מהטובה ההוא . וזהו וגם את ישראל וכו' . לומר וגם שאודה כדבריכם כי ה' הוא האלהים את ישראל לא אשלח כי רב מאד מחנה ישראל . על טובת הגלות אלי פתרון חלומי אשר גלה לי ע " י יוסף :
Exodus.5.2.4 ואמרו על מה שאמרת שלא ידעת שם זה שעל כן אמרת מי ה' ולא ידעתי את ה' אל תתמה כי הנה אלהי העברים נקרא . כי שם הוי " ה לא היה שגור בפי העולם רק אלהי העברים שהוא ל' אלהים . ואשר שמעת ואשר חשבת שבהיותו אלהי העברים לא ישתרר על אומה אחרת . דע כי לא מבלי היותו אדון הכל מכנה עצמו לאלהי העברים . כי הלא יוצר הכל הוא אלא שנקרא עלינו ולא על אומה אחרת שאינו מקריא ומכנה שמו רק עלינו באופן שמשתרר גם עליך . וגם על שתי הבחינת אשר אמרת . כי השאלה היא גדולה ואין לעשות בתורת הטבת חן . ולא דרך שילום גמול שהוא בהכחשת היותך עבד לו כי הוא בראך גם זו אינה טענה . כי אדרבה השאלה היא קטנה כי הלא נלכה נא דרך שלשת ימים וכו' כלומר ואחר נשוב . ושמא תאמר שאפסיד שרותיכם כמה ימים עכ " ז הלא טוב לך לשלך . מלאבד את כלם כי הלא נירא פן יפגענו בדבר או בחרב ותפסיד כל העברים לגמרי : או יאמר שמא תאמר אלו ידעתי שתחזרו היתה השאלה קטנה . אך אולי לא ישובו עוד על כל זה טוב לך . כ " א לא נלך יקלוף ויפגענו בדבר וטבעו לידבק וימותו מהמצריים עם רב אגב ישראל וכן אי בחרב . פן בחרב אויבים ישלח עלינו במצרים שאין ספק ימיתו מהמצריים עד אין מספר :
Exodus.5.4.1 ויאמר אלהם וכו' . ראוי לשים לב למה בפסוק זה אומר מלך מצרים . ובפסוק שאחריו אומר ויאמר פרעה עם שהכל אחד :
Exodus.5.4.2 ועוד למה חוזר ואו' ויאמר פעם שנית בתוך דבריו : ועוד למה בפסוק זה אומר תפריעו את העם ממעשיו . ובפסוק שאחריו אומר והשבתם אותם מסבלותם ולא נאמר ממעשיו . ועוד אומר הן רבים עתה מה יתן ומה יוסף היותם רבים אצל ההשבתה מסבלותם . וגם אומרו עתה לבלי צורך :
Exodus.5.4.3 אמנם פסוק זה ידבר על המצריים ושאחריו על ישראל והענין כי אין ספק כי בבא משה ואהרן להתיצב לפני פרעה בשם שליחותו יתב' יתעתדו המון עם מהמצרים לבא לשמוע השאלה תמיהא הזאת . ויתבטלו איש איש ממעשיו . והן בהם יתועדו לדבר על הדבר . כל עבדי המלך ועמו יתיצבו אף ידברו על דבר חדש כזה . כי באו אנשים בשם ה' ישלח עבדיו מלעבוד . ויהיה כל משאם ומתנם מה דברו מלאכי אלהים אל מלך ומה ענה אותם . ומה המה האותות אשר עשו לפניו . ומה גם עתה ישראל שירפו ידיהם מסבלות מצרים ויעשו כיתין וחבורות חבורות . לדבר על הגאולה ועל התמורה מעבדות לחרות : ועל הבחינה הראשונה אשר על המצריים אמר ויאמר מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו ולהורות כי על הנוגע אל המצרים ידבר אמר מלך מצרים כחס אליהם ואמר למה תפריעו את העם ממעשיו ולא אמר סבלות כי על המצריים ידבר משוללי סבלות וכהתימו לדבר על הנוגע אל עמו נעתק לדבר על עם ישראל . וזהו ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ . לומר הנה מה ששמנו על העם שרי מסים למען ענותו בסבלותם היה מדאגה פן ירבה ויתקומם על המצריים ועל זה יאמר פרעה הנה הן רבים עתה בבר עם הארץ . הם ישראל המשועבדים לארץ ואם קודם ירבו מדאגה פן ירבה העמדנו עלינו סבלות עתה שהם רבים השבתם אותם מסבלותם למה תעשו כן ועל כן צוה לענותם אז יותר . ואמר תבן לא ינתן להם וכו' . והוא כמו שאמרו ז " ל ( ש " ר פ' ה' ) שהיו הולכים מפוזרים בגרנות ולוקחים תבן ובאים בעלי הגרנות ומכים בהם מכות גדולות :
Exodus.5.6.1 ויצו פרעה וכו' . הנה ארז " ל ( שם ) כי על כל עשרה מישראל היה שוטר א' ישראל ועל כל עשרה שוטרים היה עליהם נוגש א' מצרי . וע " י הנוגשי' היה ניתן התבן מאת המלך ללבון הלבנים . ונבא אל הענין והוא כי הנה גם שכל חפץ המלך לענותם בסבלותם רע היה עליו המעשה ובתחלה בוש מלומר שהוא לא היה רצה לתת תבן . רק צוה אל הנוגשים לא תוסיפון לתת תבן . כאלו מאליהם עושים וגם לא רצה ידברו הנוגשים אל העם שהם ילכו וקוששו להם תבן . כי אם שהשוטרים יאמרו להם וזהו אומרו ויצו פרעה אל הנוגשים בעם צווי אחד ואל שוטריו הישראלים צווי לאמר וזהו את שוטריו לאמר ופי' מה שצוה על הנוגשים היא לא תוסיפון לתת תבן וכו' . ומה שצוה על השוטרים לאמר הוא הם ילכו וקוששו להם . שלא רצה שנוגשים מצרים יעיזו פנים . לדבר אל העם הדבר הרע הזה כדרך פרעה בכל הדברים להיות תחלתו רך וסופו קשה . ולהחל לעשות פתגם מעשה הרעה ע " י ישראלים עצמם כאומרו למילדות העבריות שהן ימיתו בעצמן הילדים ואח " כ ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן וכו' . כן בזה בתחלה תלה הענין בנוגשים שלא יוסיפו לתת תבן כמעצמם וגם עמו יהיה בשב ואל תעשה . ועל השוטרים העבדים צוה שהם יהיו האומרים לעם . שהם ילכו וקוששו וכו' ואת מתכונת הלבנים וכו' ונתן להם טעם באו' כי נרפים הם ע " כ הם צועקים לאמר נלכה וכו' . והנה יקשה כי לא היו הם האומרים נלכה נזבחה . כ " א משה ואהרן ע " פ ה' . ועוד אומר לאמר שהיל " ל צועקים ואומרים נלכה נזבחה או צועקים נלכה : אך יאמר שהם צועקים כדי לאמר משה ואהרן נלכה וכו' והוא מאמר משה . ואהרן כך בל' הזה אלהי העברים נקרא עלינו נלכה דרך ג' ימי' במדבר ונזבחה וכו' . וזהו לאמר שהם צועקים כדי לאמר משה ואהרן נלכה וכו' על פי צעקתם . ושמא תאמרו כי לא טובה עצתי זאת כי הלא הוא בלתי אפשר לתת מתכונת הלבנים ולא השליש או רביע בהתבטלם לקושש קש לתבן והיה זה נזק המלך שיפסיד מלאכת עבודתם שני שלישי הלבנים . אשר היו עושים בהיות התבן לז " א איני חושש על ריוח מלאכתם . עד הנאתי בהכנעם כי כל ישעי וכל חפץ אינו כי אם תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה כלומר גם שלא יעשה את כלה . כ " א שיעשו בה שיהיו עסוקין בעבודה הן רב הן מעט וארויח שאל ישעו בדברי שקר ע " י הבטלה שפונים אל דברי משה ואהרן שאומרים להם שיגאלין ומרפי' ידי עושי המלאכה אז ויצאו נוגשי העם ושוטריו וידברו אל העם לאמר כה אמר פרעה וכו' . והוא כי הנה המלך הטיל מעשה הרעה אל הנוגשים . שלא יוסיפו לתת תבן לעם כמעצמם כאמור למעלה שלא יאמרו בשם המלך . אך הנוגשים והשוטרים לא רצו לייחס הרע אלא אל המלך הגוזר כי רע בעיניהם המעשה ע " כ אמרו לאמר כלומר מה שראוי לאמר הוא כה אמר פרעה ולא אמרו איננו נותן כ " א אינני נותן להעתיק לשון פרעה כאשר יצא מפיו למען ידעו כי ממנו נהיה הדבר הרע ההוא ולא מהם ע " כ אמרו ראו לשון המלך כי כה אמר פרעה כמדובר בעצמו לנוכח אתכם ואומר לכם אינני נותן לכם תבן וז " א לאמר ובלעדי זה הוא בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת :
Exodus.5.11.1 אתם וכו' . הנה אומר כי אין נגרע יראה בלתי צודק והל " ל ואין נגרע מעבודתכם שהיא הודעה כי היות נתינת טעם לא יתכן כי אין הטעם רק מה שאין ניתן להם תבן שעל כן הם ילכו וקוששו אך יאמר אתם לכו וכו' ולא תאמרו נעשה הלבנים בלא תבן או בפחות מהשיעור כי מאין לנו כי הלא אין נגרע מעבודתכם דבר לא מהתבן ולא מהסכום :
Exodus.5.13.1 והנגשים וכו' . הנה אומרו לאמר הוא בלתי צודק והראוי יאמר אצים ואומרים וכו' . וכן בפסוק ויוכו שוטרי בנ " י לאמר מדוע לא כליתם חקכם או' לאמר לא יתכן לאמר לזולת ועוד אומרו מדוע לא כליתם כו' הלא השוטרים לא היו עושים במלאכה ואיך יאמר עליה למה לא כלו את חקם וכן בפ' הג' ויבאו שוטרי וכו' ויצעקו אל פרעה לאמר למה כו' כי הנה פרעה לא הל " ל לזולת ואיך יאמר לאמר ועוד כי מפסוק זה יראה שעל פרעה היה תלונתם באומרו למה תעשה כה ואומרו אחר כך תבן אין ניתן וכו' וחטאת עמך יראה שעל עמו הוא החטאת ובתשובת המלך אליהם נרפים אתם נרפים על מה זה כפל הרפיון וגם לא אמר נרפים נרפים אתם אלא שהפסיק בנתים ובאו' ועתה לכו עבדו מה ענין מלת ועתה לבלי צורך : ועוד באומרו ויראו שוטרי בנ " י אותם ברע שהיל " ל אותו ברע ויחזור אל פרעה שהקשה לדבר ולומר לכו עבדו וכו' . וגם אומרו לאמר הוא בלתי צודק :
Exodus.5.13.2 אמנם הנה כתבנו כי על כל עשרה מישראל היה שוטר עברי ועל כל י' שוטרים נוגש מצרי להכות את השוטרים הבלתי כופין את ישראל לעבוד עבודה . כמשז " ל ( שם ) וסיפרה תורה חסידות שוטרי בנ " י שאין צ " ל שלא היו מכים את הישראלים על בלתי עשותם מלאכה כ " א גם דבור קל לא היו מדברים להם . וזה יאמר והנוגשים אצים על השוטרים כדי לאמר להם לישראל העושים במלאכה כלו מעשיכם . והנה בעוד היום גדול היו אצים לאמר כלו מעשיכם ולא רצו אך לא היו מכים את השוטרים על הדבר אך לעת ערב שלא כלו את חקם בקשו הנוגשים מהשוטרים שגם שלא יכו את ישראל על מה שלא כלו את חקם לפחות יאמרו להם מדוע לא כליתם והיו מכים את השוטרים לשיאמרו לעושה המלאכה מדוע לא כליתם ולא רצו לאומרו . וזהו ויוכו שוטרי בנ " י כדי לאמר השוטרים אל ישראל מדוע לא כליתם חקכם מה שלא עשו כן להכות בהיות שהות ביום כדי לאמר ישראל כלו מעשיכם כ " א אצים ודוחקים בלבד . וזהו אצים לאמר כלו כו' אך בסוף בערב שגם לא רצו לאמר מדוע לא כליתם חקכם בזה כלתה אליהם הרעה ויכום ואז ויבאו שוטרי וכו' ויצעקו אל פרעה לאמר כו' . והנה באו' לאמר היה אפשר לומר כי להפליג בהוראת הצרה ואשר המה מרי נפש לא היחלו לדבר טרם יצעקו בראותם כי לא יסכון למו תלונתם כ " א טרם ידברו צעקו וזהו ויצעקו אל פרעה לאמר כי צעקו כדי לאמר למה כו' : והנכון ליישב כל מה שהערנו בפסוק זה ובשאחריו הוא כי התנכלו אותו לדבר בחכמה כדרך איש חכם לב הקובל לפני מלך על דבר רע הנעשה בעיר מאת המלך כ " א האיש ההוא מגלה דעתו כי ידע כי מהמלך יצא הדבר ויד המלך במעל לא ישוב המלך ההוא לתקן את אשר עותו ואדרבה יחרה אפו על הדובר נגד גזרתו כי האמור למלך בליעל וישוב לחזק גזרתו במסמרים לא תמוט לכן האיש ההוא יעשה בערמה כי יראה עצמו כבלתי יודע כי מהמלך יצא הדבר ואומר אליו גם כי יראה כי אתה עשית לא יעלה על לב כי מלך זך וישר כמוך יעות צדק רק כי אנשים בלתי טובים בדו מלבם פתגם מעשה הרעה הזאת ועליך המלך לבטלה וזה הדבר בדמותו עשו בני ישראל ושוטריו פה שהתנכלו להראות כבלתי יודעים כי גזרת מלך הוא וז " א לאמר למה תעשה כה כלומר הנה לפי הנראה היה ראוי לאמר לך למה תעשה כה לעבדיך לומר כי אתה העושה אך לא יתכן ולא יאמין חלילה כי אתה פעלתו כי הלא הדבר רע ומר כי הנה תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו . והנה עבדיך מוכים שהוא דבר שכל מלך רב ושליט מלה כדנא לא שאל ומה גם להכות על הדבר ע " כ אנו גוזרים אומר כי לא מאתך יצא הדבר רק וחטאת עמך ולא חטאתך כי חלילה לך : והשיב ואמר נרפים אתם נרפים כלו' על מה שאמרתם . והנה עבדיך מוכים הדין עם הנוגשים כי אשמת הבלתי עושים במלאכה עליכם השוטרים היא כי למה שנרפים אתם מלדחוק אותם לעשות מלאכה . ע " כ הם נרפים מלעשותם ולא תאמרו כי משה ואהרן הם המרפים ידיכם כי הלא היה לכם להשיב להם כי פה תזבחו לה' ולמה תלכו המדברה כי הלא ה' נמצא בכל מקום אך אין זה כ " א למה שאתם נרפים וחפצים בבטלה וז " א על כן אתם אומרים נלכה נזבחה וכו' ועל מה שאמרתם על חסרון התבן לכו עבדו שלא גזרתי אני דבר זר כזה אם הוא כדבריכם שלא אמרתי אני כך אלא שהוא חטאת עמי עתה אני אומר וגוזר מחדש וזהו לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ולא בלבד מה שאמרתם תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו אלא אמרתם ותכן לבנים אומרים לנו עשו כ " א ולבנים שאפילו מציאות לבנים אפי' מעט מזער קשה בעיניכם כי אם גם ותכן לבנים תתנו : והנה היה אפשר לפרש שאומרו תכן לבנים אינו כמספר הראשון בהיות התבן רק תכן ומספר לבנים שקצבו עליהם עתה או הוא מתכונת הלבנים כאשר בתחלה והיה מקום לפירוש הראשון מאומרו סתם ולא אמר ותכן לבנים כאשר בהיות התבן אך הם אמרו כי מי יתן והיה הפירוש הראשון אך ויראו שוטרי בני ישראל אותם שהוא את ישראל ברע לאמר כלו מעשיכם כי המה ראו את ישראל ברע וצרה לאמר כי יוצרכו לאמר השוטרים לישראל עושי המלאכה לא תגרעו מלבניכם וכו' . כי פירוש אומרו ותכן לבנים הוא כאשר בהיות התבן : או יאמר ועתה לכו עבדו וכו' לו' על אמריכם שאין עולה על רוחכם גזרתי שבלי תבן תכן לבנים תתנו תמיהא היא אך עתה אני אתקן והתקנה הוא כי ועתה לא יהיה כאשר עד כה כי אתם השוטרים אינכם עושים מלאכה כ " א כנגידים ושרים ורודים על עושי המלאכה אך ועתה לכו עבדו אתם גם אתם השוטרים לעשות לבנים ככל המון ישראל וע " י כן ותכן לבנים תתנו כי יתוספו ס' אלף אנשים עושי מלאכה כי לס' רבוא עולים ס' אלף שוטרים ויהיה לאחרים עושי המלאכה עזר מעט כי מתכונת עשרה יעשו אחד עשר כי יחזיקו עשרה אנשים בכנף איש יהודי . והנה אם היו הנוגשים עושים כך להחסיר מכל אחד מישראל עשירית מתכונת קצבתו על דבר כי מלאכת השוטר שעל כל עשרה מישראל תמלא חסרונן התנחמו על עבודתם ועל משאם . אך הנה ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע כי גם שעתה יראה שחפצים להכניס בחשבון לבני העם עבודת השוטרים ראו עתה בעין שכלם רוע כוונה כי לא כן לב הנוגשים שיהיה מלאכת כל שוטר בכלל מתכונת הלבנים המוטל על כל עשרה למלאת חסרונן התבן רק עדיין היה עם לבבם שלא ינכו רק כל איש יתן את מתכונת הלבנים בשלמות ולא היה צר לשוטרים מלאכתם שיעשו מעתה רק מה שיצטרכו עדיין על פי הנוגשים לאמר כל שוטר ושוטר אל כל עשרה מהם לאמר להם לא תגרעו מעשיכם וכו' כל אחד בשלמות כאשר בהיות טרם יעזרום השוטרים בעבודה וזהו ויראו שוטרי בני ישראל אותם את הנוגשים ברע שהוא שיצטרכו גם עתה לאמר לישראל לא תגרעו וכו' :
Exodus.5.20.1 ויפגעו וכו' ויאמרו וכו' . הנה משה ואהרן היו נצבים ממתינים את השוטרים יבשרום תשובה טובה מאת המלך ונהפוך היה כי אדרבה אמרו להם ירא ה' עליכם וכו' לומר הלא אמרתם כי ראה בעניינו ה' ופקד העשוי לנו במצרים ואדרבה אנו אומרים כי ירא ה' עליכם וישפוט על אשר הצרתם לנו ולא מה' היה שהרי אמרתם שני דברים . ( א ) שפקד אותנו ויגאלנו . ( ב ) שיתן את חן העם בעיני מצרים ונהפוך הוא הכל כי על דברי החן אדרבה הבאשתם את ריחינו כי נבאשנו בעיני פרעה וכו' ועל הפקידה אדרבה באתם לתת חרב בידם להרגנו כי עד כה היו מעבידים אותנו בלבד אך עתה באמור להם נלכה נא כו' ניתן חרב בידם כי בזה מצירים אותנו כי כה אמר פרעה נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נלכה נזבחה . הנה כי ע " י זה אמר שהי' מעמיס עליהם שהיה כחרב בידם : או יהיה ענין הבאשתם וכו' . כי עד כה מריח טוב שלמות אבותינו היו יראים לשלוח ידם בנו כ " א מענים ע " י עבודה . אך עתה הבאשתם את ריחנו שערבו אל לבם להכות בידם אותנו ועוד מעט גם יקחו לכם חרב להרגנו ונמות תחת ידם כי לא תמנע בחירתם וזה אמרו לתת ל' עתיד :
Exodus.5.22.1 וישב וכו' . ראוי לשים לב על מה זה כפל שמו ית' לומר ה' למה הרעות וכו' הל " ל וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעות וכו' . ולמה שם הראשון של הוי " ה והשני אדנות . וגם אומרו וישב הוא מיותר . ועוד איך מתקשר למה זה שלחתנו אל הקודם . וגם או' מלת זה מיותר . ועוד ומאז באתי שמורה שעל פרעה היתה תלונתו . ולא על ה' ואיך אמר ה' למה הרעות . ועוד אומרו והצל לא הצלת אחר אומרו יתברך אליו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וכו' . ואני אקשה את לב וכו' . ועוד למה כפל והצל לא הצלת . וגם לא אמר לשון הוצאה כלשונו ית' ואשלחך אל פרעה והוצא וכו' :
Exodus.5.22.2 אך הנה ארז " ל פרשת וארא על פסוק לכן אמור לבני ישראל שהוא לשון שבועה ולמה נשבע אלא שנתיירא משה שמדת הדין תעכב הגאולה הרי גלו לנו להיות למשה דאגה מדבר זה :
Exodus.5.22.3 ובזה נבא אל הענין . והוא כי חשש משה בראות גודל הבטחתו ית' ומאז בא לדבר בשמו הוכפלה הצרה אמר בלבו . הנה אין זה כ " א שעל פי מדת הרחמים היתה ההבטחה וע " י התעוררת מדה זו להצילם נתעוררה מדת הדין ונתבקר פנקסם כענין פסוק בתוך עמי אנכי יושבת וכענין ( יחזקאל ט' ) והתוית תי " ו שנתעוררה מדת הדין וקטרגה . עד שאמרה גם מדת רחמים וממקדשי תחלו וממקודשי תחלו . וזה היה עם לב משה שקטרגה מדת הדין ונתבקר פנקסם . ונמוקו בעונם כי ה' הסגירם ביד מדת הדין ע " כ וישב אל ה' הוא מדת הרחמים שבה נשתלח והשיבה היתה אל בחינה זו . אך האמירה היתה אל שם האדנות הוא מדה " ד בחשבו כי ה' הסגירם בידה על מה שקטרגה . וע " כ שם פניו אל מדה זו שבשם אדנות תכונה . ויאמר אדנ " י למה הרעות וכו' . ואם הוא כי השופט כל הארץ יעשה משפט והם נמקים בעונם . א " כ למה זה שלחתני כלומר בשליחות זה האחרון שהיה אל פרעה והיה די מה ששלחתני אל ישראל ותצום אותם ישובו בתשובה ואחרי שובם אדבר אל פרעה אחר זמן גמר תשובתם ושמא תאמר כי גם בשליחות ראשון שהיה לישראל שהיה אפשר לקטרג מדת הדין ויכבד עולם לא כן הוא . כי הנה ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה ולא מאז באתי אל ישראל :
Exodus.5.22.4 או יאמר ומאז באתי כו' . כי אחרי דברו שם אל שם אדנות בחשבו שקטרג אמר בלבו אם לא היה שם הרחמים מסכים לא היה כלום . ע " כ הפך פניו אל שם ה' . ואמר הנה עד כה דברתי אל שם הדין . כי מדת הדין קטרגה והנני שב אל שם הרחמים . ואומר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך שהוא שם הרחמים אשר הזכרתי לפרעה הרע כו' . ואין זה כי אם שגם שם הרחמים מסכים עם מדת הדין כאשר בזמן החרבן שמיד שגזרה חכמתו ית' ואמר ( יחזקאל ט' ) והתוית תי " ו מיד קטרגה מדת הדין והסכימה מדת רחמים . וז " א ומאז באתי וכו' לדבר בשמך הוא שם הרחמים הרע לעם הזה . ואין זה כי אם שגם מדת הרחמים מסכים . ושמא תאמר שלא אתמה על החפץ כי אדרבה זו היא סימן גאולה כי כמו הרה תקריב ללדת שאז יבא חבל לה והמליטה זכר כן בעת ההצלה יצר למו הרבה להעביר איזה מעיק וימלטו הנה זה אינו כי הנה והצל לא הצלת את עמך . והוא כי הנה כתבנו למעלה כי הפקידה כפולה היא על פקידת שכינה ופמליא שלמעלה והפקידה השנית היא על פקידת ישראל ועל שניהם יאמר והצל לא הצלת ב' הצלות על ב' הסוגים . וזהו את עמך האת מרבה את השכינה ועמך הוא ישראל והיה לך לפחות להציל שכינתך :
Exodus.5.22.5 או יאמר במה שכתבנו למעלה בשנותו ית' את טעמו באו' למעלה וארד להצילו מיד מצרים שאמר לשון הצלה ואחר כך הוא אומר והוצא את עמי לשון הוצאה שכתבנו כי לשון הצלה הוא מכח השר או מזל והוצאה הוא מהמצריים וזהו מיד מצרים כי שרו של מצרים מצרים שמו . ובזה יאמר הנה להוציא מיד פרעה כבר ידעתי כי תחזק את לבו אך גם מהשר ומהמזל לא הצל הצלת כי לא פקדת על צבא המרום במרום מעתה ועל מלך האדמה לאחר המכות וז " א שני הצלות על שר ועל מזל והשיב לו הוא ית' ואמר עתה תראה במה שהרע פרעה לעם הזה מאז באת אליו לדבר בשמי של רחמים תראה אשר אעשה לפרעה בשם זה כי יהיה פתחון פה לחזק לבו ולהביא עליו מכות גדולות ונאמנות עד תומם . ועוד נכתב בפסוק זה בתחלת פרשה הבאה בסייעתא דשמיא :
Exodus.6.2.1 וידבר אלהים כו' . הנה יקשה מה שטרם אומרו ית' אליו דבר חוזר ואומר ויאמר וגם שנותו את טעמו דבור ואמירה אלהים וה' . מלבד הכפל וגם או' אליו הוא מיותר וגם אומרו אני ה' מה חידש לו בזה :
Exodus.6.2.2 והנה במדרש ( ש " ר פ " ו ) א " ר יהודה וידבר אלהים אל משה קושי על שהקשה לדבר ויאמר אליו אני ה' גרמתי שערב לבך לדבר קושי נגדי שנתתי לך גדולה וע " ד הפשט יאמר כי הנה פה גלה הוא יתברך השגחתו בפרטי פרטים לשלם לאיש כמעשהו וכלבבו והוא כי הנה גם כי משה הקשה לדבר למה הרעות . הנה אין ספק כי ברוב חמלתו על עם ה' וכאש קנאתו על מדכאם בהגיגו תבער אש והקשה לדבר ואין ספק כי לא איש אל הרואה לעינים כ " א גם יראה ללבב . יודע כי מרוב חיבת עם ה' בלב משה בצרתם לו צר ותבער כמו אש דאגתו בלבו על צרת בנו בכורו יתברך על כן הוציא מפיו מלין זרים וא " כ לא יאשם בעצם . ובצד מה ראוי לקבל שכר וזה יאמר לו ית' . הנה דברת קושי מן השפה ולחוץ ולבך טוב כי צר לך בצרת בני ע " כ כנגד הדבור קשה וידבר אלהים אל משה שהוא קושי בדבור בלבד . ועל טוב לבו ויאמר אליו אני ה' בעל הרחמים לרחמך על שרחמת על בני וז " א אליו שהוא על הנוגע אליו . או יאמר קרוב לזה וידבר אלהים אל משה שדבר לו קשות ואח " כ א " ל אל יעלה על רוחך שבשביל זה אמעט גדר נבואתך שתהיה באספלקריא שאינה מאירה כי אני ה' הגדול דובר בך כלומר אני כאשר עד כה בשם זה ולא בשאינה מאירה . אוי יאמר נמשך אל פסוק הקודם ויאמר ה' אל משה עתה תראה כו' שנראה אותו פ' כנכנס בין הדבקים . אך יאמר הנה אמרת כי פרעה הרע לעם הזה . באופן כי השופט כל הארץ היא יתברך שלם ישלם לפרעה כרעתו ולעשוקים ישלם טוב והנה ידענו כי הצדיקים מהפכים מדת הדין למדת רחמים כמד " א ( תהלים ק " ג ) ברוגז רחם תזכור והרשעים מהפכים מדת רחמי' למדת הדין כמד " א ( בראשית ו׳ : ז׳ ) ויאמר ה' אמחה את האדם וכו' . וזה יאמר פה הוא ית' שהוא מדת הרחמים אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כו' כי הרשעים הרחמים יהיו להם לדין . אך לישראל העשוקים וידבר אלהים שהוא מדת הדין ויאמר אליו אני ה' כלומר אני האלהים הנזכר שאני מדת הדין אהיה ה' אתהפך לרחמים :
Exodus.6.2.3 עוד יתכן בפסוק זה נמשך אל פסוקים שאחריו וארא אל אברהם וגו' בשום לב אל קצת הערות ( א ) אומרו באל שדי כי גם לפירש " י אין טעם אל אומרו שם זה . כי אין הכונה כי אם שלא היה בחינת שם ה' . ועדיין צרי' לדעת למה יודיע שנראה באל שדי .( ב ) אומרו ושמי ה' לא נודעתי . כי בכלל אומרו שנראה באל שדי . הוא כי שמו ה' לא נודע להם . ( ג ) כי אין מלת וגם צודקת כי אם אל דבר מתייחם אל הסמוך לו ואיננו . ( ד ) שלא היל " ל ענין נתינת הארץ רק ענין יציאת מצרים שנשבע להוציאם . ( ה ) אומרו ארץ מגוריהם וכו' . שהוא מיותר עד סוף הפסוק . ( ו ) אומרו וגם אני שמעתי כי מלת וגם לא תצדק פה והיל " ל ושמעתי את נאקת בני ישראל ויהיה הענין וגם הקמותי את בריתי וגו' וכעת שמעתי וגו' יאזכור אותו הברית . ( ז ) אם יש שבועה מה צורך אל נאקתם שאמר שע " י כן ואזכור את בריתי . הלא בלעדי זה ראוי לזוכרו . ( ח ) אומרו לכן אמור לבני ישראל אני ה' וגו' . מה ענין ד' מינים אלו הוצא' והצלה גאולה ולקיח' והנה הוצרכו רז " ל ( שם ) לו' שהם כנגד ד' גאולות וד' כוסות . ( ט ) כי אחר אומרו מתחת סבלות מצרים . למה חוזר ואומר מעבודתם שהוא הדבר בעצמו . ומה גם אם סבלות יותר הוא מעבודה . שיקשה כי הלא בכלל מאתים מנה . ( י ) שאחרי הוצאה והצלה . מה צורך גאולה שחוזר ואומר וגאלתי וגו' . ולמה בזאת הג' אמר בזרוע נטויה ובשפטים גדולים מה שלא אמר כן בהוצאה ובהצלה . ( יא ) אומרו וידעתם כי אני ה' המוציא וגו' . שמזכיר הראשונה ולא שום א' מהג' אחרונות . ( יב ) אומרו והבאתי וגו' . מה הוא היתרון שיתן מה שנשא את ידו לתת לאברהם ליצחק וליעקב . ( יג ) ונתתי אותה לכם מורשה מה מוסיף על הקודם :
Exodus.6.2.4 אמנם הנה כתבנו למעלה על אמירת משה להקב " ה למה הרעות וגו' . שדקדקנו שאחר אומרו וישב משה אל ה' . למה מזכיר את ה' שנית . וגם היות השם השני שם אדנות אד " ני למה הרעות וגו' . וכתבנו שחשש בראותו שמאז הלך להצילם הוכפלה צרתם . פן אחרי לכתו בשליחות התעוררה מדת הדין וקטרגה ונתבקר פנקסם ולקו כי מצא ה' את עונם . ע " כ בשובו אל ה' שם פניו אל מדת אדנות הוא מדת הדין ואמר למה הרעות לעם וגו' . וגם כתבנו שאומרו והצל לא הצלת כיוון אל שתי מיני הצלות . ( א ) מהשר . ( ב ) מהמזל . הפך אומרו ית' אליו למעלה כי גם מהשר יצילם כמפורש על וארד להצילו וגו' . והנה השיב עתה הוא ית' על כלנה על ראשון ראשון על אשר נהפכת כנגד מדת הדין שאמרת כי בשליחות הי' ע " י מדת רחמים ואח " כ נהפך הדבר כי מדת הדין קטרגה ונתבקר פנקסם ויצר להם . ע " כ אחר שוידבר אלהים אל משה שדבר לו קשות על שהקשה לדבר . אמר לו מה שחשבת שנשתנה הדבר ממדת רחמים לדין לא כן הוא . כ " א אני ה' אשר שלחתיך על משמרתי אנכי נצב עודנו פועל רחמים כי אשר לחצום יהי' לטובתם למהר את הקץ כי ינוכה עוצם צערם בזמן מועט תחת זמן רב . או ע " ד זה שאמר לו אלהים הוא מדת הדין לא קטרגתי על מאמר מדת רחמים כאשר חשבת . כ " א אדרבה אני נעשיתי רחמים וזהו אני ה' . כי ינוכה הקושי עבודה במקום האריכות . ועל הב' על שר ומערכת המנגדים אל תחשו כי הנה וארא אל אברהם וגו' באל שדי המורה שאשדד בו את כל המנגדים . וע " כ בו הבטחתים להיטב זרעם ובודאי שכן אעשה וש " ת אולי כל זה הבטחות ע " י מדת רחמים שברוב רחמיך תשדד מנגדם . אך אם אתה תתעורר מדה " ד אולי יתבטל הכל . כי השופט כל הארץ לא יעשה משפט אל תחוש כי הנה ושמי ה' לא נודעתי להם להיות הבטחותי בשם ההוא דוקא . וש " ת כי יש להם מה גם לשאר טענות מספיקות . והוא משז " ל פ' בשלח במדרש רבה ( פ' כ " א ) שהיה או' שרו של מצרים אמרת ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ועבדו מנין רד " ו . ונשאר ק " ץ שנה . לז " א הנה יש טענה כנגדם . להשיב להם ולשדדם הלא היא כי הנה וגם הקימותי את בריתי לתת להם וגו' כי לא נשבעתי לתת לזרעם בלבד את הארץ כי אם גם להם בעצמם . כאומרו לך ולזרעך וגו' . ואדרבה היו גרים בה . וז " א את ארץ מגוריהם אשר גרו בה . ואם כן אין זה רק שמאמר כי גר יהיה זרעך יחשב מהאבות ויהיה אומרו זרעך מאז נולד יצחק שבו יקרא לאברהם זרע הרי ד' מאות שנה שלמים :
Exodus.6.2.5 ובזה יצא לנו טעם זולת הידועים . אל אומרו ית' לך ולזרעך . ולא אמר לזרעך בלבד . וגם טעם שני אל מספר שנות הגלות כי אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם שמעמיסים יותר מדאי . וע " כ מעתה ואזכור את בריתי כי מעלה אני עליהם כובד העבודה בזמן מועט . במקום אורך הזמן עד ד' מאות שנה . לכן אחרי הודיעי אותך את כל זאת אמור לבני ישראל גם להם מענין כל זה ראשונה אני ה' כלומר אל יעלה על רוחך שנתבקר פנקסכם ונשתנה הדבר מרחמים לדין . כ " א אני ה' כאשר בשלחתי את משה כי אף גם גודל הצרה בהעדר התבן לרחמים הוא . לנכות אורך העבדות בכובד ההוא בזמן הקצר ואין דבר יעכב בידכם כי הלא שלשה המה נפלאו מכם . ( א ) המצריים . ( ב ) המערכת המחייב שעבדיהם לא ירומו ראש . ומה גם שמכשול עונם של ישראל היה תלוי במזל מצרים כי הוא מזל טלה אשר עבדוהו . ( ג ) השר אל תחושו . על הא' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כי גם שהעמיסו העבודה כנרמז בל' סבלות מהם אוציאכם יותר במהרה כאמור . ועל המזל הוא מזל טלה אשר הוא עבודתם של מצרים שאותו יעבידו לאלוה והצלתי אתכם מעבודתם :
Exodus.6.2.6 וע " פ דרכו רמז להם שלא ינצלו רק בהיות טלה עבודתם של מצרים ולא של ישראל . שהוא אחר שחטם הטלה לקרבן פסח שכפרו בו וישחטוהו . וכנגד השר הצורר אתכם בחזקה . כמשז " ל שהיה או' יחדו למשפט נקרבה ונעמדה יחד אני בעד עמי ומיכאל בעד ישראל בב " ד העליון . והיה בא בטענות גדולות עד שהוצרך הוא יתברך כמשז " ל בפ' בשלח ( שם ) להיות הוא דיין הוא בעל דין לגאלנו מידו וזהו וגאלתי אתכם . והוצרך להכניעו בזרועה נטויה ובשפטים גדולים . שהראה הוא ית' אותו לעיני כל ישראל מת על שפת הים . כד " א וירא ישראל את מצרים מת מתים לא נאמר אלא מת זה שרו של מצרים וכו' . ושמא תאמרו למה החליתנו להרפא ולא היינו צריכים את הנוראות להנצל וטוב טוב היה תגלה את עשו או את ישמעאל כמשז " ל ( שם פ " ה ) כי זאת היתה תלונת משה תמיד למה גלו ישראל ולא עשו וישמעאל לז " א ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים . ולא לישמעאל וזולתו . ובמה תדעון גדולתי להכיר אלהותי להיות זוכים להיות לי לעם ושאהיה לכם לאלהים אם לא בראות היותי המוציא אתכם מארץ מצרים וזהו וידעתם כי אני ה' המוציא וגו' . באופן כי כל צער הגלות נקל . בערך הריוח הגדול הזה :
Exodus.6.2.7 ועוד טענה ב' . והיא ע " י גלותכם והבאתי אתכם וגו' . ולא את עשו וישמעאל . אף שאת אביהם נשבעתי כי הלא הפורע חוב אביו הוא היורש נכסיו ובזה שאתם פורעים חוב כי גר יהיה זרעך תירשו נחלתם . ועוד תרויחו ע " י גלות זה אשר בו תכנעו להיות לעם קדוש לי כי מתנת הארץ לכם תשאר לעולם . ולא תהיה פעם לכם פעם לזולתכם כדרך מתנה שיש לה הפסק כ " א כירושה שאין לה הפסק אפילו באומר אחריך לפלוני . וזה ונתתי אותה לכם לא כתורת מתנה שיש לה הפסק . כ " א מורשה בתורת ירושה שאין לה הפסק אם תזכו על ידי הכנה זו . והנה דברים אלו מתיישבים על הלב ועל כל זה ולא שמעו אל משה . והיה אפשר לומר אולי שינה משה דבר . או אולי מאשר היו בכעס עמו באומרם אליו ירא ה' עליכם וישפוט וגו' . לא שמעו דבריו או שלא האמינו חלילה . ע " כ על הא' אמר וידבר משה כן אל בני ישראל . כלומר בלי שנוי ועם כל זה ולא שמעו אל משה . וגם לא משני טעמים האחרים רק מקוצר רוח ומעבודה קשה כי מאמינים היו שיגאלו מהעבדות אלא שלא היו להם אריכת רוח להמתין זמן מצורף אל קושי העבודה :
Exodus.6.12.1 וידבר משה וכו' . הנה אומרו לאמר בלתי צודק שאינו לאמר לזולת ועוד כי הלא קצף ה' על משה . על אומרו והן לא יאמינו לי ואיך חזר לומר ק " ו זה שעל פי דרכו משוה אותם אל פרעה לבלתי האמין בצד מה . ועוד כי הלא ק " ו זה יש עליו פירכא מה לישראל שיש להם קוצר רוח ועבודה קשה תאמר בפרעה שאין לו מזה דבר . אך הנה כוונת משה לדון ק " ו . ולומר ומה בני ישראל שהם מאמינים בני מאמינים כי הן בני ישראל לא שמעו אלי כלומר אלי שידעו שאני הוא הגואל האמתי שאמרתי להם פקידה כפולה . ויודעים שיגאלו מהעבודה הקשה הזאת מקוצר רוח שאין להם אריכות אפים והיו רוצים ליגאל מיד . ועכ " ז הספיקה דאגת העבודה לבלתי שמוע . מה גם עתה פרעה שזולת דאגתו הרבה על השליחות הוא כופר בעיקר . ואיך ישמע כי הבלתי מאמין . כ " ש שלא יחוש בבלתי היות לו קוצר רוח ועבודה קשה . ועכ " ז לבלתי הוציא מפיו שישראל לא שמעו אליו . לא היה אומרו אלא כדי לאמר ואיך ישמעני פרעה . וז " א וידבר כו' לאמר הן כו' כי אומרו הן כו' לא היה אומר מצד הדבר בעצמו כי אם לאמר ע " י כן ואיך ישמעני פרעה שלא היה אפשר להוציא הק " ו . אם לא בהזכיר שישראל לא שמעו . ואם עכ " ז תאמר שהפירכא במקומה עומדת יש טענה אחרת והיא כי ואני ערל שפתים :
Exodus.6.13.1 וידבר ה' כו' ויצום אל בני ישראל כו' . ראוי לשים לב . ( א ) מה הוא הצווי הלזה אם שינהגו כבוד בישראל ובפרעה איך נמשך אומרו להוציא כו' . ( ב ) היכן הוא מה שדבר להם שאו' וידבר ה' אל משה ואל אהרן . ולא אמר מה דבר אליהם ומה שפרש " י דחוק מאוד . ( ג ) מה ענין התייחס ג' השבטים האלה פה וגם לא את השאר . ( ד ) אם אומרו ראשי בית אבותם חוזר לכללות ישראל הנזכרים בפסוק הקודם היה ראוי יזכיר אח " כ כל השבטים . ( ה ) כי בראובן ושמעון לא הזכיר אח " כ פרטות הראשים . רק בתי האבות בלבד ואמר אלה משפחות ראובן . אלה משפחות שמעון מה שאין כן בשבט הלוי שאמר אלה ראשי אבות הלוים נמצא שנכנס בראשי אבות בני ישראל ויצא בראשי אבות הלוים . ועל פי דרכנו נתעורר על אומרו יחס ג' נשים של עמרם ואהרן ואלעזר ולא כן עשה במשה . וגם שלא הזכיר בני משה ובאהרן הזכיר גם נין ונכד . ( ו ) אומרו הוא אהרן ומשה בל' יחיד . ( ז ) אומרו על צבאותם שמלבד מה שלא נאמר להם ל' זה הוא מיותר . ( ח ) כי תחלה מקדים אהרן למשה . ואח " כ משה לאהרן באומרו הוא משה ואהרן ובנתים אמר הם המדברים . ומי לא ידע כי הם המדברים :
Exodus.6.13.2 והנה על זה האחרון שמעתי אומרים כי ג' הדרגות היו בדבר . ראשונה היה אהרן גדול ממשה וזה הוא אהרן ומשה ואח " כ בלכתם בשליחות נשתוו במדרגה וזהו הם המדברים כלומר בשווי אחד ואח " כ שגדל משה ע " י קבלת התורה והנהיג את ישראל במדבר גדל משה וזהו הוא משה ואהרן והדבר קשה בעיני יהיה בשום זמן אהרן גדול ממשה ומה גם בעת הנז' בכתוב עצמו הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם כו' . והנה כשאמר להם כך נאמר הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים ואיך יהיה משה לאלהים למי שהוא גדול ממנו :
Exodus.6.13.3 ועוד מה שהיה אחר היציאה ממצרים מאן דכר שמיה עתה שיאמר פה הוא משה ואהרן על ככה . ( ט ) ראוי להעיר על זה בכתוב עצמו שאיך יאמר הם המדברים והוא הפך הצווי כי לא נצטווה משה לדבר גם הוא כ " א אהרן מה שידבר לו משה על פי ה' ומקרא מלא הוא ואהרן אחיך ידבר אל פרעה :
Exodus.6.13.4 ולבא אל הענין נתעורר עוד על קצת הערות זולת אלה והן א' באו' ויהי ביום דבר ה' אל משה כו' ולא פירש מה היה ביום דבר ה' ואם הוא זה שאומר אח " כ וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' יראה תפל מבלי מלח ויהי ביום דבר ה' וידבר ה' וגם זה נקרא הויה כי הוא דבור שדבר ה' ולא הויה ביום שדבר ועוד אומרו בארץ מצרים מה צורך להזכיר פה המקום מה שלא עשה כן בשום פעם שדבר לו ה' זולתי בפעם הזאת . ועוד אומרו וידבר כו' אני ה' מה ענין אומרו אני ה' פה ומה גם כי הרי נאמר למעלה לכן אמור לבני ישראל אני ה' . ועוד באומרו דבר אל פרעה כו' את כל אשר אני דובר אליך היתכן שהיה עולה על לבו לדבר מחצה או שליש או רביע שיצוה עליו ידבר הכל . ועוד שטרם יאמר לו ואני ערל שפתים אחר לו הוא יתברך שאהרן יהיה לו לפה ועתה שחזר ואמר ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים חוזר ואמר שמשה בעצמו יהיה המדבר ועוד איך חוזר משה ואומר לו יתברך הן אני ערל שפתים והלא טענה זו כבר אמרה למעלה הן בני ישראל לא שמעו כו' ואני ערל שפתים ועכ " ז חזר הוא יתברך ויאמר לו דבר אל פרעה כו' את כל אשר אני דובר אליך ולא שוה לו אותו הטעם ואיך חוזר עתה לאומרו ולא עוד כי גם על הפעם הראשון שאמר הן בני ישראל לא שמעו וכו' ואני ערל שפתים הנה יפלא כי אזן ששמעה על טענה זו מי שם פה לאדם כו' איך יחזור שנית ושלישית להזכירה :
Exodus.6.13.5 ועוד הערה אחרת בכללות הפרשה תביאנו אל תשובת כולן והיא כי אחר שעל ידי הפצר' משה אמר לו הקב " ה שאהרן ידבר וכן עשה כאומרו וידבר אהרן את כל הדברים מה זה היה אח " כ בתחלת פרשה זו שאמר הוא ית' שיהיה משה המדבר כאומרו לכן אמור לבני ישראל כו' וכן לפרעה שלחו ג " כ ידבר הוא כאומרו אח " כ בא דבר אל פרעה עד שהוצרך משה לומר הן אני ערל שפתים ולמה הביאו יתברך לידי כך והלא אחר שאמר משה טענה זו והשיב לו הוא יתברך מי שם פה לאדם כו' ועתה לך כו' והשיב שלח נא ביד תשלח הודה לו הוא יתברך ואמר הלא אהרן אחיך הלוי כו' דבר ידבר הוא כו' ואיך חזר יתברך להפציר עתה שיחזור משה אל טענתו הראשונה ולחזור הוא יתברך לומר אתה תדבר וכו' ואהרן אחיך ידבר אל פרעה :
Exodus.6.13.6 אמנם הנה כתבנו למעלה כי משה היה המתוקן לגאולה כי הוא השלם שבכל ישראל ואף אהרן היה בלתי מוכן לעשות הדבר אם לא בהשתלשלות משה בין ה' ובין אהרן ע " כ היה הסירוב הגדול שבעת ימים שהפציר עליו הוא יתברך דבר ידבר הוא ועל מיאנו זה כמה פעמים נתרצה הוא יתברך יהיה ע " י אהרן בהשתלשלות משה אך אין ספק כי בכל עת שיהיה במשה רצון ובחירה לדבר הוא ויעשנו ישמח ה' במעשיו ויסכים עמו וישלחנו ידבר הוא והנה כאשר ע " י מיאן משה ללכת צוה ה' את אהרן ידבר אל העם וגם אל פרעה וכן היחל לעשות כמאמר הכתוב ויגד משה לאהרן כו' וידבר אהרן את כל הדברים וכו' ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם וכו' ויקדו וישתחוו אך בראות משה כי הטענה הראשונה שאמר והן לא יאמינו וכו' כי אדרבה ויאמן העם וראה הצלחה בשליחות אמר בלבו למה אמנע עצמי מלעשות המצוה ע " י כאשר היה רצונו יחברך שאהיה אני המדבר והרי השליחות מצלחת . וגה זכות האמנתם תעזור להן יעצוהו כליותיו מעתה ידבר גם הוא עם אהרן וז " א ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' כו' שהוא שאחר שראה משה הצלחה מיד באו משה ואהרן וידברו שניהם יחד כי אז התאמץ לבבו לדבר גם הוא כאחיו וכן אחרי תשובת פרעה חזרו שניהם לדבר אליו ויאמרו אלהי העברים נקרא כו' על כן בראותו יתב' שהיה משה מכניס עצמו כבר לדבר אז אמר אין כמוהו כי הלא לא שיתפתי עמו את אהרן ושיהיה המדבר כי אם על סרבו מלדבר הוא אך מעתה אשלחהו יהיה משה המדבר ועל כן מיד וידבר אלהים אל משה כו' לכן אמור לבני ישראל שהוא אמור אתה בעצמך ואין צריך אהרן וכן עשה וידבר משה כן אל בני ישראל ומיד שלחו ג " כ ידבר אל פרעה כאומרו דבר אל פרעה אמנם למה שלא ערב על לב משה לדבר הוא רק על ראותו השליחות הראשון אל ישראל מצלחת כאמור על כן בראות כי עתה נהפך הדבר ובני ישראל לא שמעו אליו אז חזר אל הפצרו הראשון ואמר הן בני ישראל לא שמעו כו' . וז " א אלי כלומר מה שלא עשו כן לאהרן ומה גם כי ואני ערל שפתים כלומר ונחזור אל אהרן שידבר הוא כבתחלה על כן אמר א " כ איפה יהי כדברך שלא יהיו הצווים לך לבדך רק אליך ואל אהרן :
Exodus.6.13.7 וזה מאמר הכתוב וידבר ה' אל משה ואל אהרן לומר כי על דברי משה הנאמרים מעתה וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום שייחד הצווים אל שניהם בין אשר הם אל בני ישראל בין אשר הם אל פרעה מלך מצרים כי שתי השליחות יהיו על שכם שניהם ולא כאשר עד כה התחלת דבר אהרן לבדו אל ישראל ואח " כ שניהם אל פרעה כי אם אל שניהם וזהו וידבר כו' ויצום כו' שמאז והלאה לא יהיה אל אחד מהם לבדו רק אל שניהם יחד ויצום אל בני ישראל כו' ואל פרעה כו' שיהיה הצווי בין שניהם בין אל ישראל בין אל פרעה ואין כונת הכתוב בזה להגיד מה שדבר אליהם רק לומר שעל חזרת משה אל תנאו הראשון היה הדבור אל שניהם ואחר שרמז ענין זה בכתוב כמדובר רצה הקב " ה בכתובים הבאים לדבר ולבאר הדבר באר היטב ראשונה מה ראה הקב " ה שהפציר שבעת ימים עם משה . לאמר לו ילך בשליחות זה כאשר למדו ז " ל ( ש " ר פ " ג ) מפסוק גם מתמול וכו' ואחר כל הסירוב ההוא חזר למשה לאמר ידבר הוא עם ישראל ועם פרעה ולא עוד אלא ששב אל סירובו לאמר ואני ערל שפתים ולא עצבו יתברך לאמר מדוע ככה עשית ולא סלקו מהשליחות ולמנות את אהרן לבדו או עם זולתו :
Exodus.6.13.8 על כן בא ויספר ייחס בית אבותם של משה ואהרן הנזכר ואחר הזכיר כולם הורה כי אין ראוי אל השליחות הלזה זולתם וזהו אלה ראשי בית אבותם של אהרן ומשה שהזכיר והתחיל בראובן ושמעון לומר שאין ראשים מסוימים אלא בשבט הלוי השלישי שבהם כי בשנים הקודמים שהם ראובן ושמעון . אין בהם ראשים מסויימים ומה גם לשליחות כזה ועל כן לא אמר רק שמות בני ראובן אבות המשפחות וכן בשמעון ולא אמר בשניהם כי אם אלה משפחות ראובן אלה משפחות שמעון . אך את מטה לוי מנה כל ראשיהם לתולדותם ואמר ואלה שמות כו' והזכיר כל הראוי ליקרא ראש לכל דבר שבקדושה ועל כן משמיט תולדות בני גרשון ומררי ומנה שלשלת כל זרע קהת עד פנחס וקרא אותם ראשי אבות הלוים גם על משפחות בני גרשון ומררי שהוא על יתרון צדקתם של אלו שהזכיר מתולדת קהת ועל כן השמיט בני משה ומנה נין ונכד של אהרן יען כי לא היו רשומים לימנות ראשים כזרע אהרן ולבל יראה כנוגע בכבוד משה בלא יחשבו בניו כבני אחיו שלא הוליד הגונים על כן על פי דרכו הודיענו זווגי עמרם אביו ואהרן ואלעזר לומר שעל ידי קחת עמרם את בת לוי זכה ותלד לו את אהרן ואת משה ועל ידי קחת אהרן את אלישבע אחות נחשון הצדיק ע " כ ותלד לו את נדב כו' . ואלעזר גם הוא לקח מבנות פוטיאל הוא יוסף שפטפט ביצרו ועמד בנסיון להתרחק מן העבירה ילדה לו את פנחס שקנא על עובר עבירה מה שאין כן באשת משה שלא היתה בת אבהן . וממנה נגרע שלמות בנים :
Exodus.6.13.9 ונחזור אל כוונת המשך הכתובים הנה אמר שאם היה מקום להיות ראויים לכל דבר שבקדושה היה בשבט הלוי ולא בשבטים הקודמים אליהם כי אין בהם ראשית מסויימים כאשר בשבט הלוי ועל הדרך הזה הוא גם כן בשבטים שמלוי והלאה כ " א שהתחיל בראשונים ככובר בכברה עד שמצא המרגלית הוא שבט הלוי כי הוא תרומת מעשר כנודע ואף בשבט לוי אין בהם ראשית רק ממשפחות הקהתי כי על כן לא קרא ראשית בראובן ושמעון ולא בגרשון ומררי רק אלה משפחות כו' . ועל אלה הנפרטים מזרע קהת אמר אלה ראשי אבות הלוים כלומר הראויים . אך הוא למשפחותם כי מה שישתוו ויוכלל זה עם זה משה ואהרן בכלל השאר הוא מצד יחס משפחותם אך לענין זה השליחות אין ראוי בהם זולתי משה ואהרן לבד כי נתייחדו בשלמות גדול הצריך אליו . וזהו הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו כו' והקדים אהרן למשה על שסירב משה בתחלה ואהרן הלך ודבר אל ישראל ומשה לא היה רק כנטפל עמו וזהו הוא אהרן ומשה . וש " ת אחר שסירב משה ישתלח אהרן לבדו ויעשה הוא את הכל לזה בא הכתוב ופירש שני טעמים . ( א ) כי לא היה מתוקן לגאלם כ " א משה לבדו כמז " ל ( ש " ר פ " ב ) על ומשה היה רועה כל מי שנאמר בו היה מתוקן לכך משה לגאולה מעין מרדכי שנא' בו איש יהודי היה והוא הגואל האמתי האומר פקידה כפולה ועוד . ( ב ) כי הלא לא בלבד היתה הגאולה ההיא לישראל כ " א לפמליא של מעלה שהיו שם ג " כ עם השכינה בגלות ולא עוד אלא שהיה עתיד להוציא את ישראל על כנפי נשרים שהוא כמאמרם ז " ל ( שם פ' כ' ) כי פמליא שלמעלה נשאום על כפים מרעמסס סכתה . וע " כ הוצרך לשליחות זה משה שלמעלה ממלאכי השרת כבודו כמז " ל :
Exodus.6.13.10 וזה מאמר הכתוב והוא שאחר אומרו הוא אהרן ומשה שעם שהם נתייחדו לכך . עכ " ז בתחלה יוקדם אהרן למשה על סירוב משה ואל תתמה מה שאחר סירוב משה לא שימש אהרן לבד כ " א אם אהרן ומשה כי הלא יש שני טעמים כי על כן לולא נשתתף גם משה עם אהרן לא היה אפשר לעשות . ( א ) כי אמר ה' להם הוציאו כו' כלומר כי להיות יחד משה עם אהרן . על כן אמר ה' להם הוציאו וכו' שאם לא כן לא היה כח באהרן לבדו לכך . ועוד טעם ( ב ) והוא אומרו על צבאותם לו' כי לא בלבד היתה ההוצאה לישראל כ " א גם לצבאות ה' . ולא עוד כ " א שיוציאום על צבאותם שיחשבו פמליא שלמעלה שהם צבאות ה' כאלו הם צבאות ישראל וישאום על כנפיהם . וז " א על צבאותם שהוא עליהם ממש כמאמרם ז " ל על ואשא אתכם על כנפי נשרים כמדובר :
Exodus.6.13.11 ובזה ניתן טעם אל סרבו ית' עם משה על השליחות . כי הלא אפילו בהיות נעשה ע " י אהרן . שנאמר אהרן אחיך ידבר אל פרעה . לא היה כדאי מבלי יהיה משה עמו מהטעמים שאמרנו . ושמא תאמר א " כ איפה שהוא אהרן ומשה שאם שאי אפשר מבלי משה . עכ " ז יזכר אהרן תחלה כי הוא הודה בשליחות והיחל בה לדבר על העם איך חזר בו הוא ית' . והיפך ואמר וארא אל אברהם כו' לכן אמור לבני ישראל כו' שידבר משה בעצמו לבדו . אל תתמה על החפץ כי הנה אחר שעשה ית' עיקר השליחות מאהרן . כאומרו הוא אהרן ומשה כי היה משה מטפל עמו ראה אלהים כי הם המדברים אל פרעה כו' . שאחר שדבר אהרן לבדו אל ישראל . כאומרו וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האותות לעיני העם . כשבא אח " כ לדבר אל פרעה לא הניחו משה לדבר לבדו כי אם דבר גם הוא אל פרעה כאומרו ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כו' . וזהו הם המדברים אל פרעה . ובראותו יתברך כי גם משה היה חפץ לדבר גם הוא אז אמר א " כ איפה הוא משה ואהרן יהיה משה לפנים מדבר עם ישראל ועם פרעה . ויהיה אהרן אחריו נגרר ונטפל עמו כי הלא לא עשיתי מתחלה יהיה הוא אהרן ומשה . שעשיתי לאהרן ראשון לדבר ולעשות השליחות ומשה נטפל עמו אלא מפני שמשה לא רצה לדבר הוא . אך בראותי שלא היה זה רק בדבר אל העם . אך הם המדברים יחד אל פרעה נהפך הסדר וע " כ אז חזר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו כו' . לכן אמור כו' שהוא פסוק ראש הפרשה . שיהיה נגש משה לבדו וז " א הוא משה ואהרן שיהיה אהרן נטפל אליו אך לא נמשך זה כ " א בפעם ההיא שדבר ה' אל משה בארץ מצרים . שהיה באומרו וארא אל אברהם שהוא השליחות הראשון שהיה בארץ מצרים כי הראשון לכלם הקודם לזה היה במדבר ובמדין . וזה אומרו ויהי ביום דבר כו' לומר כי הויה זו לא היתה רק ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים . ושמא תאמר ולמה לא התמיד כי אם אדרבה חזר הוא ית' לשתף את אהרן עמו . כאומרו וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום כו' כמפורש למעלה הלא הוא כי הנה בפעם ההיא . כששלחו ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים לאמר שהוא לכן אמור לבני ישראל אני ה' כו' . לא היתה הכונה על אותו השליחות בלבד רק על הכל עד תום הגאולה . וזהו אומרו וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' כלומר אותו השליחות שאמר לו ה' אני ה' שהוא באומרו וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' שהוא בתחלת הפרשה כשאמר לו לכן אמור לא היתה הכונה על אותו השליחות לבדו ולא ג " כ על מה שידבר לישראל בלבד כי אם לאמר דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך עד סוף כל השליחות עד שתגמר הגאולה ולמה לא התמיד כך הלא הוא על כי ויאמר משה לפני ה' הן אני ערל שפתים כו' . והוא מה שהשיב משה אחר דברו לישראל ולא שמעו אליו . אמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים . וז " א הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה שהוא האמור למעלה אלא שעל כבודם של ישראל לא אמר שאמר ג " כ משה הן בני ישראל לא שמעו רק על הנוגע אל פרעה על כן חזר בו הוא ית' מלמנות את משה לבדו ולכן אח " כ וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום שיעשה הצווים בין אל בני ישראל בין אשר הם אל פרעה מלך מצרים והתחילה תורה לספר איך מעתה היה הדבר ע " י שניהם באומרו אח " כ ויאמר ה' וכו' . ראה נתתיך כו' הנה ביארה תורה כל אשר כתבנו בשינוי השליחות קו לקו כמאמרנו כמדובר :
Exodus.7.1.1 ויאמר ה' אל משה ראה כו' . ארז " ל ( ש " ר פ " ח ) לא נתתיך אלהים אלא על פרעה לבד ותהיה כונתם ז " ל כי למעלה אמר לו שיהיה אלהים לאהרן ואהרן יהיה לו לפה ועתה על שאחר החילו לדבר הוא חזר בו ושב אל טענתו לאמר שהוא ערל שפתים ע " כ אמר שעתה לא יהיה לאלהים לאהרן . כ " א לפרעה ובזה יכוין באומרו ראה כלומר ראה והביטה כי הענשתיך שנתתיך לאלהים לפרעה ולא תסרב עוד בשום דבר :
Exodus.7.1.2 וע " ד הפשט נשים לב . ( א ) מה ענין האלהות הזה . ( ב ) למה שינה באומרו נביאך ולא אמר יהיה לך לפה כאומרו למעלה . ( ג ) אומרו אתה תדבר את כל אשר אצוך האם היה עולה על לב לא ידבר כל הצווי ( ד ) אומרו ואהרן אחיך ידבר וכו' ושלח שנראה שמיד ישלח בדבר לו אהרן ולא כן היה עד נגע אחד אביא על פרעה היא מכת בכורות . ( ה ) שאחר אומרו ושלח איך אומר ואני אקשה את לב פרעה אחר שלוחיו ואם אומרו ושלח הוא מה שידבר אהרן אל לב פרעה שיאמר לו שישלח היה ל " ל לשלח ולא ושלח . ( ו ) אומרו ואני אקשה כו' . שהרי כל זה נאמר למעלה פעם ושתים . ( ז ) קשה קצת אומרו ולא ישמע אליכם פרעה אחר אומרו ואני אקשה את לב פרעה . ( ח ) אומרו והוצאתי את צבאותי את עמי וכו' שהוא מאמר כפול צבאותי ועמי ( ט ) אומרו צבאותי ולא אמר צבאי כמו עמי . ( י ) שנותו את טעמו שבתחלה אומר את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים ואח " כ אמר ונתתי את ידי במצרים ולא אמר בארץ . ( יא ) אומרו וידעו מצרים כו' בנטותי את ידי ולא אמר בתתי כאומרו ונתתי את ידי . ( יב ) אומרו והוצאתי את בני ישראל שהוא מיותר שהרי נאמר למעלה וידוע כי אומרו וידעו כו' חוזר אל ההוצאה האמורה למעלה וגם כי פה לא הזכיר צבאותי רק בני ישראל :
Exodus.7.1.3 אמנם הנה היה אפשר יאמר משה או יתחמץ לבבו על השתלחו פעמים רבות השכם ושלוח אחר כל מיאון שימאן פרעה תחת ד' דברים . ( א ) על כבוד אלהים כי הלא למה ששלוחו של אדם כמותו כי על כן המבזה שליח ב " ד חייב נידוי ואם כן איפה יוכל וראה זה עשר פעמים בעשר מכות ימרה פרעה את פי שלוחו של מלך מלכי המלכים וכדי בזיון וקצף ואינו כבוד אלהים חלילה כי המבזה את שלוחו נוגע בכבוד מלכו של עולם המשלחו . ( ב ) על הנוגע אל משה עצמו כי למה ילך וישוב וילאה יום יום בלי תועלת . והלא טוב טוב יתן לו ה' את כל מכות אשר גזר על פרעה ועל מצרים ואחרי כך ישלח את משה ויוציא את ישראל מתוכם . ( ג ) על הנוגע אל ישראל פן כמקרה הראשון גם עתה יקרה כי יקצוף פרעה עוד על ישראל ויכביד את עולם כאשר בהיות התבן מנועה מהם . ( ד ) על בחינה אחרת והיא כי הלא עתה עת רצון להוציאם ולמה יאריך זמן עד תום שומוש המכות פן בין כך ובין כך יוסיפו ישראל לחטא או יבוקר פנקסם ותשנא צבו ויאריך גלותם כאשר קרה להם במדבר שהאריכו מ' שנה ע " י עון המרגלים מה שלא היה להם כן אם נחם אלהים דרך ארץ פלשתים ונכנסו מיד לארץ : ע " כ על כל אלה אמר אלהים . לתקן אחת לאחת על א' אמר ראה נתתיך כו' . כלו' כי אין עתה כבראשונה שאתה היית שלוחי ונביאי ואהרן היה לך לפה בלבד על בלתי היותך ממהר לדבר כי אז במרוד פרעה בך ומבזה אותך מורד בי ונוגע בכבודי . אך ראה והביטה כי דרך אחרת הוא עתה כי הנה נתתיך אלהים לפרעה כי אתה תהיה משלח את אהרן ואהרן יהיה שלוחך נביאך . כאשר הנביא הוא שליח ה' נמצא בזה כי בנוגע פרעה בכבוד שלוחך יהיה כנוגע בכבודך ולא כנוגע בכבודי כי עד הג' לא בא :
Exodus.7.1.4 או נדקדק בזה אומרו ראה כמורה באצבע סמוך אל הפסוק הקודם בסמוך שאמר ראה בהיותך ערל שפתים הוא ריוח גדול על כבודי שנתתיך אלהים לפרעה כו' שאם לא היית ערל שפתים היית אתה מדבר אל פרעה ובמרוד בך היה כמרוד בי אך עתה אתה כאלהי' אל פרעה ואהרן הוא שלוחך נמצא שבמה שאתה רואה היותך ערל שפתים אתה רואה כי נתתיך אלהים לפרעה שנמצא מורד פרעה בך ולא בי :
Exodus.7.1.5 ועל הב' אמר אתה תדבר כו' . והוא כמאמרו ית' אל ירמיה הנביא בהיותו קץ על השתלחו לישראל ולא היה בם מועיל לז " א ( ירמי' ט " ו ) אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד כלומר מה לך עוד טובה מהיותך לפני תמיד בכל עת אשר תשוב אלי . כן אמר הוא ית' למשה אל תקיץ על לכתך פעמים רבות כי הלא אתה תדבר את כל אשר אצוך בכל פעם ודי לך זה . לפני תעמוד שאני מצוך תמיד ועל אהרן שאין לו תועלת זה די לו שעל ידי שידבר את כל אשר אצוך שהוא עד תום השליחות שעל ידו יגמר הענין ואז ישלח כו' :
Exodus.7.1.6 ועל הג' אמר ואני אקשה כו' והרביתי כו' לומר אל תחוש פן במה שאקשה את לבו ירע לעם הזה כי אתה דע לך כי מה שאני אקשה את לב פרעה לא ימשך מזה צרה לישראל כ " א למצריים כי הנה מה שימשך הוא כי והרביתי את אותותי כו' בארץ מצרים וכל כך ארבה רעתם שלא יטפלו בכם וע " פ דרכו רמז שלא יהיה כן בארץ גושן אשר שם בני ישראל רק בארץ מצרים : ועל הד' פן תשנא צבו בישראל בהארך הזמן גם על זה אל תחוש כי משכון גדול יש להם כי הנה ד' מחנות שכינה שהם צבאותי הם במצרים שעם ישראל וא " כ אשר יחוש עליהם יחוש על ישראל כי הנה אין ספק כי והוצאתי את צבאותי הם פמליא של מעלה ואגבן את עמי בני ישראל ויהיה את עמי כמו עם עמי שהוא משמעות את : ויתכן כיון האמור למעלה שמישראל עושה עיקר כי הם יוציאם עם ישראל וזה אני מודיע אתכם שאתם ישראל תשכילו זאת . אך המצריים לא נתגלה להם ענין צבאות ה' כי אם וידעו מצרים כי אני ה' כו' הוא כי והוצאתי את בני ישראל למה שהם מתוכם . אך צאת פמליא של מעלה שאין יציאתם מתוכם לא יודע להם . עוד יתכן כיוון בשני אלה הפסוקים והוא בשום לב מה היה כי שרו של מצרים לא נתחזק נגד ישראל לקטרג ולעכבם בעת צאתם ממצרים כי אם אחרי צאתם והיה לפני פי החירות אז נחרץ ויהיו ישראל רואים והנה מצרים נוסע אחריהם הוא שרו של מצרים כמ " ש ז " ל ( ש " ר פ' כ " ב ) וכן על הים וכמאמר המדרש שקטרג על הד' מאות שנה שהיו חסרים ק " ץ שנה משעבוד ושהיו מע " ג והלא ב' טענות אלה היו לו בצאתם ממצרים ולא קטרג אז ואין לומר כי חשב שיחזרו אחר ג' ימים . כי אם נתאנה פרעה שרו לא נתאנה : אך הנה לזה נשית לב מה זה היה כי במסע הראשון מרעמעס סכותה נשאום מלאכי השרת על כנפיהם מה שאין כן בשום מסע אחר :
Exodus.7.1.7 אמנם הנה אם כאשר ראו ישראל אחר ז' ימים לצאתם את שרו של מצרים נוסע אחריהם אם היו רואים אותו כך מתגבר עליהם בעת צאתם לא יערבו אל לבם לצאת כי הלא על מה שראוהו אחרי כן אמרו המבלי אין קברים כו' הלא טוב לנו עבוד את מצרים ומה גם עתה טרם צאתם על כן לבל יהיה זאת להם לפוקה ויחרה אפו בהם ולא יגאלו עוד על כן מה עשה הוא ית' שם את מלאכי מרכבת השכינה לנושאם על כנפיהם את ישראל ושכינה על גביהם ועל כן השר שהוא מטה מטה מכל אלו לא ערב אל לבו לדבר דבר כ " ע נכנע וידום עד אחרי כן שהיו הולכים על רגליהם :
Exodus.7.1.8 זה יאמר פה והוא באשר ידענו מרז " ל ( שם ) כי שרו של מצרים . מצרים שמו כמדובר למעלה . וזהו ונתתי את ידי על מצרים הוא השר להכניעו בל יקטרג וזה במה שהוצאתי את צבאותי את עמי כו' . כי צבאות המלאכים יצאו עם ישראל כאמור כי על כן יכנע השר וזו היא נתינת יד בלבד לרפותו בל ידבר . אמנם זה לא יספיק לשידעו מצרים כי אני ה' עד נטותי את ידי במצרים הוא השר להכותו שהוא את יד הגדולה אשר עשה ה' במצרי' . וירא ישראל את מצרי' מת על שפת הים כי אז הכירו מצרי' את ה' והוא מאמר הכתוב ידעו מצרי' כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו' וז " א פה ידעו מצרי' כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרי' . שהוא השר ואז והוצאתי את בנ " י מתוכם שאלמלא מה שהכניע אז הוא ית' את השר עדיין היינו משועבדים בתוכם של מצריים הנזכרים בראש הפסוק כאומרו וידעו מצרים לשון רבים :
Exodus.7.7.1 ויעש משה ואהרן כו' . הנה הל " ל ויעשו ועוד כי אין זה שבח שעשו מצותו ית' . ועוד אומרו כן עשו הוא מיותר ועוד אומרו ענין שנות משה ואהרן . מה ענינם פה : אך יאמר כי גם שהגדולה ניתנה למשה יהיה הוא אלהים לפרעה ואהרן נביאו לדבר אל פרעה . וא " כ עיקר הזכות למשה יחשב כי אליו יצוה הוא ית' ואין אהרן רק סרסור בעלמא לז " א כי ויעש משה ואהרן כי היו שניהם כאיש א' בלב אחד . ועל ידי כן מעלה עליהם הכתוב כאלו כל אשר צוה ה' אותם כן עשו בניהם . אע " פ שאת משה לבדו היה הצווי מה' ומשה אומר לאהרן ואהרן לפרעה מעלה עליו הכתוב כאלו צוה ה' את שניהם ועשו שניהם את הכל . וש " ת מה ראה ית' להחזיק טובה לאהרן שלא הקפיד והיה באחדות עם משה הרי היה יתרון למשה עליו במדרגת נבואתו ולמה יקפיד אהרן לז " א ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים כו' . וע " י כן יש להחזיק לאהרן טובה שלא הקפיד עם היות הוא בן פ " ג שנה . כשהיה משה בן שמנים שנה שהיה ג' שנים גדול ממנו : או שעור הענין ויעש כל אחד משה ואהרן כאשר צוה ה' אותם את שניהם . שמעלה על כל אחד כאלו עשה כל מה שנצטוו שניהם . ולא עוד כ " א אע " פ שעדיין לא עשו דבר לא אותות ולא מכות אלא שנצטוו שניהם בלבד בהיות שקבלו עליהם לעשות מחשבה טובה מעתה מצטרפת למעשה וזהו כן עשו . וש " ת הלא זה יתכן באהרן אך לא במשה כי מה שהודה היה אחר שסירב שבעת ימים . לז " א ומשה בן כו' ואהרן בן כו' כלומר שע " כ סירב שעל כבוד אהרן שהוא גדול ממנו . כי ע " כ אמר שלח נא ביד תשלח הוא אהרן : או יאמר הלא אמרתי והוצאתי את צבאותי כו' וכן והוצאתי את בני ישראל . אל תתמהו כי הלא אמרתי למעלה למשה והוצא את עמי שייחסת ההוצאה אליו כי במה שויעש משה ואהרן כו' . מעלה אני עליהם כאלו כן עשו כמוני . שאמרתי והוצאתי כי למוציאים אחשיבם עם שאני המוציא בעצם באופן שאמרתי והוצאתי ואמרי והוצא הכל אמת . ואמר ויעש לשון יחיד לומר שאת כל אחד מחשיב בפני עצמו כמוציאן ושמא תאמרו הלא מזה ימשך קושי' איך אוסיף גם את אהרן ואיך עיקר הגאולה תלויה רק במשה . ועליו נאמר' והוצא הלא הוא כי ומשה בן כו' ואהרן בן כו' ועם היותו גדול ממשה ורגיל להיות נביא לה' . וסבל להיות נביאו של אחיו גם הוא יגדל ליחשב מוציא את ישראל ממצרים כמשה :
Exodus.7.9.1 כי ידבר אליכם פרעה וכו' . אמר אל תעשו מעצמכם מופת פן יחשבו כי איזה כישוף הכינותם מתחלה ועשיתם אותו ושלא היה המטה לתנין רק ע " י איזה לחש שהקדמתם רק המתינו עד יאמר תנו לכם מופת . והנה אומרו לאמר בדברו פרעה בלתי מובן וכן מה ענין היות מופת זה מזולתו ולמה היה מופת שיוכלו המכשפים לעשות דומה לו ומה ענין בלוע מטה אהרן את מטותם :
Exodus.7.9.2 אמנם אפשר באומרו לאמר כי לא להאמין ישאל מופת רק כדי לאמר אמריו נגדיכם אם לא תעשו מופת . וז " א לאמר כי ידבר כדי לאמר ולא כדי להאמין או יאמר שיאמר פרעה אל תתחילו לדבר שליחותכם עד תתכם מופת . וז " א לאמר כלומר כדי לאמר אמריכם תנו לכם מופת תחלה אז ואמרת אל אהרן קח כו' והשלך לפני פרעה כו' שהוא טרם יהיה שהות ללחוש לכם פן יאמרו שהוא כישוף וזה לפני פרעה שיראה בעיניו כי תעשה נחש בלא לחש והענין כי המטה הלז עם היותו דומם ע " י המכות שיעשו בו יהי לתנין לעומת פרעה שהוא התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו והוא עשה לעיני פרעה ולעיני עבדיו שהכירו כלם כי לא היה לחש אז ויקרא גם פרעה לחכמים כו' בחשבו יעשו בלי לחש ולהט ולא עשו רק בלהטיהם כן כי עשו לחשים ולהטים נראים וע " י כן וישליכו כו' אז הראה לו הוא ית' כי זה כח אלהי כי הלא מה שיעשו הם תנינים היה שהיו נראים בדמות תנינים לא שהקנו בם חיונית בעצם וכח לבלוע כתנינים והראיה כי בלע מטה אהרן את מטותם ואין זה כ " א שזה כח אלהי הנותן חיות בדומם משא " כ הם והנה היה ראוי יכיר פרעה כי כל כחותיו הבל המה לפני מטה דומם שביד שלוחיו יתברך ואז יכנע אלא שויחזק לב כו' כאשר דבר ה' :
Exodus.7.14.1 ויאמר ה' אל משה כבד לב כו' . הנה ידענו מרז " ל הפרש שבין צדיקים לרשעים כי הרשעים הם ברשות לבם . הפך הצדיקי' שלבם ברשות' וזה יאמר . הנה כבד לבו של פרעה . וע " כ גם יראה מופתים עצומים מאן לבו הנז' לשלח כלומר ואל תתמה כי הוא ברשות לבו : או יאמר אל תחוש פן יקרך כבתחלה שמאז דברת אל פרעה בשמי הרע לעם הזה . כי דע אינה כי גם שכבד לב פרעה כל רשעו אינו רק שימאן לשלח העם אך לא ישעבדם עוד :
Exodus.7.15.1 לך אל פרעה כו' . ושמא תאמר הלא הוא יוצא שם להסתר מבני אדם . ומה גם בבקר להסתיר היותו צריך לנקביו לומר כי אלוה הוא ואיך אלך ואערב אל לבי לישב שם בפניו והרגני לז " א אל תירא כי המטה אשר נהפך לנחש תקח בידך והוא בשום לב אל אומרו לנחש ולא אמר לתנין שהוא המופת האמור בסמוך והוא שלא כיון הוא ית' על מה שנרמז בהתהפכו לתנין רק על אומרו ית' בפ' הקודמת שישליכהו ארצה ויהי לנחש והוא כאשר כתבנו שם שהוא לרמוז לו כי אינו נחש רק בנוסך מפניו אך בהחזיקך בו יהי למטה בכפך ע " כ אין ספק כי רמז לו יזכור הדבר ההוא שבהחזיק בו ושים מצחו לעומת מצחו לא יירא ממנו :
Exodus.7.16.1 ואמרת אליו כו' . הנה על כוונתו יתב' במכות הגדולות למה נתייחדו אלו מזולתם וגם על הפרשיות שבמקראות על השצות המכות ראוי לשים לב והוא כי הנה בכנים וחשך ושחין לא היו בהם התראה כלל . וגם בהתראות יש שינוי ניכר כי בראשונה נאמר בזאת תדע כי אני ה' בקרב הארץ ובהתראות הערוב שינה אמר למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ ובמכת הצפרדעים ודבר וארבה היו התראות ולא אמר מה יודע לו בהם . ועוד מה נשתנה מכת הארבה שאמר בה עד מתי מאנת לענות מפני מה שלא אמר כן בשום מכה וכן בברד אמר עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם משא " כ בהתראה זולתה . ועוד כי גם שבדם לא לקו ישראל כמאמר ז " ל ( ש " ר פ " ט ) שהיו ישראל ומצרי יחד שותים בכוס א' . זה מים וזה דם וכן בכל מכה . ולמה לא עשה הוא יתברך ענין מהבחנת מה שבין יהודי לארמאי אלא בערוב ודבר בהתראותם שאמר והפליתי כו' והפלא ה' כו' כי גם שבברד נאמר רק בארץ גושן כו' לא היה ברד הוא כמספר מה שהיה וכן באו' היה אור במושבותם היה לומר במושבותם של מצריים היה להם אור לחפש תבותם שהיה אור נכנס עמו . אך לא שמעתי ההתראה יורה היות הכוונה לכך כ " א באופן הנזכר . והנה על קצת מהערות האלה . כתב הר " י בעל העקידה כי ד' חלוקות היו המכות על ד' דברים שאמר משה לפרעה ואמר כי זה כיון ר' יהודה בתת סימנים דצ " ך עד " ש באח " ב אלא שהוא מחלק סימן באח " ב לשנים ומה שראיתי אחרי רואי כי אין לחלקם רק לג' והוא כוונת ר' יהודה לעשות מהן ג' בבות ולא כאשר שמעתי שיש מחלק דצ " ך מופת על מציאות יתב' עד " ש על השגחה שכר ועונש באח " ב על שנותו הטבעים . כי הלא בדצ " ך לבדו נמצאו מעמד שלשתן מלבד שאינו במשמע לשון הכתובים ולא בשנויי לשון התראות כלל למתבונן בם על כן אומר שהוא כי שלשה המה דברי משה אל פרעה . ( א ) כה אמר ה' שהוא מציאותו יתברך . ( ב ) שהוא אלהי ישראל בייחוד . ( ג ) שעם הקראו אלהי ישראל מושל בכל מלך רב ושליט ולא בישראל עמו לבדו כי כלם מעשה ידיו . וזה אינו שלח עמי כו' והוא כפר בשלשתם כמפורש למעלה בתשובתו . ע " כ על הענין הראשון היו ג' מכות ראשונות שהם דצ " ך ועל כן על הא' נאמר בזאת תדע כי אני ה' בהכותי את אלהי מצרים היא היאור ועל ידיעתו פנה זאת בסוף סימן סמך בשתים האחרונות לבלתי הזכיר אשר ידע בהן ובשלישי אפי' לא התרה שהוא סיום הדצ " ך וסמוכה לחברותיה וע " י ג' אלה הזכיר המציאו באומרו אצבע אלהים היא אלא ששינה התואר ולא אמר שם הוי " ה עד אחר הברד שאמר ה' הצדיק ועכ " ז לא היה מלבו רק מן השפה ולחוץ . וז " א הוא ית' למען שיתי אותותי אלה בקרבו שישים אותות ה' הנזכר בקרבו שיאמין בם בקרב לבו וזה היה לו על הים שאמר מי כמוך באלים ה' שראה דין ורחמים יחד כי ה' הוא האלהים וע " ז נאמר וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי כו' כי אני שהוא מדת אלהים הוא ה' ובהחילו בעד " ש שהוא להורות היותו אלהי ישראל בייחוד אמר כי אני ה' בקרב הארץ כי בקרבה אני מבחין בין ישראל לע " ג . וע " כ בשתי ההתראות נאמר והפליתי כו' והפלא כו' . גם אם היתה ההתראה בשחין היה אומר כן ועם כל זה אגב אורחיה אמר ויהי השחין בחרטומים ובכל מצרים ואחר הכירם בסי' זה העיקר השני היחל סימן באח " ב לשישלח על ידו ואמר כי אין כמוני בכל הארץ שאינו כשר א' משרי איזו אומה שלא ישלוט על זולתה אך אני אין כמוני השולט על הכל עם הקרא בייחוד אלהי ישראל ועל כן בברד אמר עודך מסתולל בעמי כו' לומר הנה ידעת השתים הראשונות שהוא מציאותו והיות ישראל ע " י אך עודך מסתולל במי שהוא עמי לבלתי שלחם במצותי שהיא הג' ואחר הראשונה שבסימן ההוא אמר עד מתי מאנת לענות מפני שהוא העיקר הג' כי המכה הזאת לא הספיקה לענותך . ובשלישית הנגררת אחר השתים לא התרה כאשר עשה בשלישית שבכל סי' מהראשונים . והנה אחר השתים היה מביא מכת בכורות לגמור בשלישית כאשר בכל סימן כי אם תחת שלש . ( א ) למען ידע כי לו חפץ ה' היה מוציאם אז בששת ימי חשך ולא יראה פרעה כ " א שחפצו ית' אינו כי אם שהוא בעצמו ישלחם מארצו לבטל מאמרו אשר אמר את ישראל לא אשלח . ( ב ) למען ימותו פושעי ישראל בימים ההם ומצריים לא יראום . ( ג ) על הרכוש גדול ששאלה אשה משכנתה כו' ואם לא היו הולכים כל איש ישראל לחפש בתבותם וחדרי משכיתם כמ " ש ז " ל ( שם פ' י " ד ) לא היו משאילים להם כי יאמרו אילו רצו ליטול חנם היו נוטלים בחשך שהיה לישראל אור במושבותם של מצריים ובזה היו נותנים להם נמצא החשך הכנה ומכת בכורות גמר לשלחם היא השלישית . ומה גם בה לא היתה התראה רק הודעה בלבד כה אמר ה' כחצות כו' כי היתה גמר הענין :
Exodus.7.16.2 ובזה נשכיל מה היה שבראשונה ובד' נאמר השכם בבקר וכן בשביעית והתראו' שבשנית וחמישית ושמינית אומר סתם בא אל פרעה אך מפני כבוד המלך בהתראה ראשונה שבכל כת מהשלשה לא היה מתרה בו אלא בינו לבינו בבקר בהיותו יוצא המימה . ומה גם לרז " ל ( שם פ " ט ) שהיה מפנה עצמו לבדו להסתיר כי אדם הוא . וז " א הוא יוצא כלומר הוא לבדו אך בהתראה ב' שבכל כת אחר שהעיז פניו שלא שמע אל הראשונה נאמר בא אל פרעה שהיא בכל עת עודנו עם עבדיו ולא יחוש על כבודו והעד כי כן הוא היא מכת הארבה שנאמר בא אל פרעה כו' ויפן ויצא כו' שדעת כל המפרשים שעבדיו היו עמו בדבר משה עם פרעה נראה בעבדיו רמיזות וחפזון לדבר אל המלך על כן ויפן ויצא למען ידברו . וכן היה כי מיד ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה שלפנינו לנו למוקש הרי כי באו' בא אל פרעה אינו אלא אצל עבדיו אנשי עצתו אך השלישית שבכל כת לא יתחשב אפי' למציאות הודעה כמדובר . ונבא אל ביאור הכתוב ה' אלהי העברים שלחני אליך כו' והנה לא שמעת עד כה כי הנה למה שזאת המכה הראשונה לא יצדק אומרו לא שמעת עד כה איך יאמר הנה אמרתי לך כה אמר ה' שהוא הודעת מציאותו ית' אלהי ישראל הוא העיקר הב' שלח כו' הוא הג' וכל הענין היה לאמר שלח את עמי ואתה לא בלבד לא שמעת השלישי או עד הב' כ " א עד כה שהוא שכפרת עד הראשון שאמרתי כה אמר ה' כי כפרת בה' כי לא אמרת די בכפור היותו אלהי ישראל או שולטנותו עליך כ " א עד הכחיש המציאות חלילה וזהו עד כה על כן כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' שהוא העיקר הראשון כמדובר . והנה על פי הדברים האלה מצאנו ראינו טוב טעם על חלוקי המכות וחלוקי ההתראות אך עדיין צריך טוב טעם ודעת מה היה אשר בחר ה' בעשר מכות הגדולות האלה להביא על פרעה ועל מצרים ומספרן עשר ולא תשע ולא י " א וסדרן והלכתן והתייחדם אלו מזולתם כי הלא אין ספק שראוי לשית לב על מה עשה ה' ככה ואשר חשבתי למשפט הלא הוא כי למה כי רב מאד עיקר אמונה חידוש העולם כי הנה ממנו פנה ממנו יתד על כל יתר עיקרי הדת ככל הבא בשערים המצויינים לנו בדרושי תורתנו על כן עם לבבי אשיחה כי הן זאת היתה עצת קדוש ישראל בצאת ישראל ממצרים להחזיק את ישראל בחוזק יד העיקר הזה ולמען יאמינו אמונת אומן בכל עיקרי הדת כי יחד כלם מסתעפים ממנו ככל הכתוב מצאנו ראינו מרגלא בפומי דראשונים ואחרונים שיציאת מצרים מורה על חידוש העולם על כן או' כי כל מעייניו יתב' בעשר מכות שהביא על המצרים במצריים לא היה כ " א למען יאמינו בחדוש העולם וזאת היתה כונתו במספרם וסדרן והלכתן ואיכותן כאשר כתבנו בשערים באר היטב ולאהבת הקיצור לא העתקנוהו פה :
Exodus.7.17.1 כה אמר ה' כו' בזאת כו' . ראוי לשים לב . ( א ) כי באומרו כי אני ה' הם דבריו יתברך ואיך אומר הנה אנכי מכה במטה הם דברי משה ועוד כי איך יאמר משה אנכי מכה ולא הכה רק אהרן ושמעתי שיש מפרש שמשה הכה את היאור . אך רז " ל אפילו לא אחד בהם ערב לו פירוש זה . ואדרבה בקשו טעם למה לא הכה משה את היאור מפני שנצול על ידו ואין ספק כי המה דייקו ל' הכתוב כי באומרו כה אמר ה' מורה בודאי שסגנון הדברים שאומר היה מאמר פיו יתברך וא " כ אומרו הנה אנכי מכה הם דבריו שכה אמר ה' הנני מכה אלא שמשה מפרש ואומר מה שה' אמר הנני מכה אינו ע " י עצמו אך פירושו הוא שיהיה ע " י המטה אשר בידי כי למה שהוא מטה האלהי הוא כאלו הוא ית' העושה . ( ב ) אומרו על המים ולא אמר במים . ( ג ) אומרו ונהפכו ולא אמר יהיו דם . ( ד ) אומרו והדגה אשר ביאור תמות ובאש וכו' מה למו ממיתת הדגה ומבאיש' היאור . ( ה ) אומר ונלאו מצרים ולא אמר ולא יכלו כ " א ונלאו שמורה ששותים היו אך לא היו שותים כ " א ע " י לאות . ( ו ) אומרו אל אהרן קח מטך ונטה ידך כי מלת ידך מיותרת והל " ל קח מטך ונטה אל מימי כו' . ( ז ) אומרו על מימי ולא אמר במימי . ( ח ) אומרו על נהרותם ועל יאוריהם כו' שלא ייעד הוא יתב' כ " א על היאור בלבד וכן אהרן לא הכה רק ביאור . ( ט ) אומרו על יאוריהם ולא אמר ועל יאוריהם בוי " ו כאו' ועל אגמיהם . ( ו ) או' ועל כל מקוה מימיהם מה ענין המקואות בזה . ( יא ) כי אחר אומרו ויהיו דם למה חוזר ואומר דם . ( יב ) אומרו ובעצים ובאבנים שאם הוא כמאמר המתרגם מאני אעא ומאני אבנא למה הפסיק בנתים באומרו והיה דם כו' ולא אמר ובכל מקוה מימיהם ובעצים ובאבנים יהיו דם כו' . ( יג ) אומרו וירם במטה ויך כו' מה זה לשון הרמה ולא אמר ויך במטה את המים . ( יד ) אומרו לעיני פרעה ולעיני עבדיו האם בהחבא היה לו לעשות שלא יהיה לעיניהם . ( טו ) אומרו ויהפכו ולא אמר ויהיו כלשון האמור למעלה ( טז ) אומרו ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור כי הלא גם באגמים ובמקואות היה דם ואיך יאמר כי דוקא מן היאור לא יכלו . ( יז ) אומרו אחר כך ויהי הדם בכל ארץ מצרים ולא נאמר קודם לאומרו ולא יכלו . ( יח ) אומרו ויעשו כן חרטומי מצרים כי אחר שהכל היה דם היכן מצאו מים החרטומים לעשות מהם דם . ( יט ) אומרו ויחזק כו' כאשר דבר ה' כי אחר שהיה לו במה לתלות שהוא כי ראה שעשו גם חרטומי מצרים כן למה תולה הדבר שהיה על פי דבר ה' . ( כ ) אומרו ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו למה הקדים שבא אל ביתו לומר אח " כ שלא שת לבו . ( כא ) אומרו גם לזאת שיורה שני דברים ולא שת לבו גם לשנית והלא זאת הראשונה . ( כב ) אומרו אח " כ ויחפרו כו' והיה לו לאומרו סמוך אל אומרו ולא יכלו . אמנם הנה כתבנו למעלה כי שלשה עיקרים שם משה לפני פרעה . ( א ) מציאותו ית' . ( ב ) כי הוא אלהי ישראל בייחוד . ( ג ) כי יוצר הכל הוא וממשלתו על כל העמים כי על כן גוזר עליו ישלח את עמו ולא שמע פרעה גם לאחד מהם ע " כ באו סימן דצ " ך על העיקר הראשון ועליו אמר בזאת תדע כי אני ה' והיחל בהתראה ואמר כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' כי תראה ההשגחה מוחשת אשר לא יוכל עשה בלתי ה' לבדו כי הנה אנכי מכה ואמר משה לפרעה מה שאמר יתברך אנכי מכה הוא במטה אשר בידי כי ההכאה במטהו ית' הוא יתברך המכה ולמה צריך יהיה יתב' המכה הלא הוא למה שהוא על המים אשר ביאור והוא כי הלא אפשר לך לומר כי הנה חרטומי מצרים בלהטיהם יעשו ממים דם אך הנה יש ג' הפרשים והם כי מעשה כשפים אין משנים איכות המים כ " א שיאדימום אדומים כדם ועדין הם מים כאשר בתחלה שיוכלו לשתותם שנית שאם יאדימו המים אשר ביאור מצויי' לפניהם לא ישלטו ביוצאים מן המקור אחרי כן ולא יתמיד האודם כי אם שעה אחת או ב' וג' עד עבר כל המים הנמצאים ביאור בעת הכשוף ויבאו המים אשר נבעו ממקורם משוללי אדמימות שלישית שלא יהיה השינוי משתנה לפי השותה אותם כמצרי כעברי אך בהיות על ידו ית' אשר בכחו הגדול לא תהיה ההכאה במים הנמצאים כי אם בשרו של יאור וזהו על המים אשר ביאור כלומר לא במים אשר ביאור כי אם על מה שהוא על המים שביאור הוא השר שלמעלה מהיאור מה שאין כן במעשה כשפים שאין בהם כח שליטה על השר וע " כ בהיות על ידו ית' המושל בכל ויכול לשנות המציאות לא כמעשה כשפים שאם יעשה מהמים דם הוא שינוי הגוון ולא שינוי האיכות כ " א ונהפכו לדם ממש שיתהפך המציאות ומאן מוכח שנעשה דם ממש ולא היה המראה בלבד הלא הוא כי והדגה אשר ביאור תמות ואם לא היה רק מראה דם לא תמות הדגה והראיה שהדגה תמות הלא הוא כי ובאש היאור כי בזה ניכר בחוש . וגם ע " י היות על ידו יתב' יהיה כי ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור שהוא כולל שני דברים אשר בם שני ההפרשים שבין מעשה ה' למעשה כשפים שאם היה על ידי כישוף לא היה לאות כי לא ישתנו לדם רק מה שהוא נמצא בהמים או על היאור לא מה שנובע מחדש ובכן ימתינו שעה או שתים ושלש עד יעברו מים השטוחים על היאור ויבאו החדשים מהמבוע ויהיו למים אך בהיות מעשה ה' ילאו כי הדם מתמיד וגם בכלל אומרו ונלאו אחשבה הוא מז " ל ( שם ) כי היה המצרי אומר לישראל נשתה אני ואתה בקערה אחת והיה נכנס בפי הישראל מים ובפי המצרי דם עד שהיה המצרי קונה בדמים יקרים מישראל מעט מים לשתות ואז וישתו המצרי' מים באופן שהיו נלאים עד שתותם מים מן היאור אך ע " י הלאות היו שותים מים וזה מוכרח שאל " כ יסתם מאמר הכתוב ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור אך הוא כי מן היאו' לא יכלו אך מן הישראלי המוכרו לו בכליו של מקנה היו שותים והוא הלאות האמו' באומרו ונלאו שיור' אך ע " י לאות ישתו :
Exodus.7.17.2 או יאמר ענין זה בדרך אחרת שאו' הוא יתברך הנה אנכי מכה ומפרש משה שהוא ע " י המטה ומה בין היות הוא יתברך הפועל הלא הוא א' שהוא על המים אשר ביאור שאינו במים ההווים בשטח היאור כי אם עליהם שהוא למעלה מההווים בו שהוא גם על היוצאים מן המבוע וזהו על המים אשר ביאו' כעת מה שאין כח בזה במעשה כשפים ועוד שנית כי ונהפכו אוכלתם לדם והראיה כי והדגה תמות מה שאין כן אם היה מראה דם בלבד וראיה אל מיתת הדגה הוא כי ובאש היאור ועל השלישית שהיא שע " י כשפים אין הפרש בין ישראל לארמאי אך בהיות ע " י ה' ונלאו מצרים על קנותם מישראל בדמים יקרים משא " כ ישראל שנוטל דם מן היאור ונעשה מים ואין זה כ " א השגחה אלהית אשר בזאת ידוע כי הוא ית' ה' :
Exodus.7.19.1 ויאמר ה' כו' . הנה או' שנית ויאמר ה' יראה מיותר כי גם עד כה ה' הוא הדובר בו . אך מאשר כתבנו כי לא היו דבריו יתברך רק הנני מכה . ומשה אמר שפירושו הוא במטה אשר בידי ע " כ חזר לדבר הוא ית' ולומר אמור אל אהרן וכו' לומר הן אמת שבמטה אשר בידך תהיה ההכאה אך לא על ידך כ " א ע " י אהרן וזהו אמור אל אהרן קח מטך שהוא קח אותו מידו וה' עשה שיוכן הענין ע " י היות תחלה ביד משה שמיוחד אל הכח הזה . ועל פי דרכו נדחה דעת החושב שאו' קח את מטך הוא מטה אחר של אהרן ממה שנא' מטה אהרן ולפי דבריו הם ג' כי ג " כ נאמר מטה האלקים . אך אינו אלא אח' ונקרא על שם משה או אהרן בפעלם בו :
Exodus.7.19.2 ולבא אל ענין הכתובי' נזכירה מאמרם ז " ל ( שם ) האומרי' למה הביא הקב " ה עליהם מכת הדם מפני שלא היו מניחים את בנות ישראל לטבול מנדותן למעטם מפריה ורביה ע " כ . והנה ידוע מרז " ל כי אהרן היה מרבה פריה ורביה בישראל על ידי שים שלום בין איש לאשתו ע " כ ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן שלו יאות עשות המים דם לינקם מהמבטלים תיקון הדם ע " י המים ולבל יראה שאין זכותו מספיק לעשות כן בידו בלי מטה ע " כ אמור לו קח מטך ונטה ידך לומר כי מטה וידך עושים הדבר ואל תתמה אל צורך מטה אחר היות לך זכות פריה ורביה ע " י שים שלום בין איש לאשתו כי הלא אם לא היה הענין רק לעשות המים דם היית מספיק לבדך אך צריך ג " כ להכות את השר וזהו על מימי מצרים . שהוא להכות מה שהוא על מימי מצרים שהוא על השר כאשר יבא ענין היות מוכרח הכותו ואמר על נהרותם כו' והוא כי הלא כתבנו כי היה לקות זה עשות המים דם על דבר שלא היו מניחים את נשי ישראל להעביר חלאת דמן ע " י המים והנה הטבילה ע " י המים יש ב' מינים . א' במים חיים כנהרים ויאורים למטה הימנו ע " י מים בלתי נובעים כאגמים ומקואות אך אשר בכלים אין טבילה בהם מועלת כלום ע " כ אמר הנה עיקר הדבר הוא על נהרותם ועל יאוריהם שהם מים חיים ועל ששניהם מסוג א' לא הטיל וי " ו ביאוריהם ולמטה מהם הוא ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם . שגם טבילה היתה מועלת בהם וע " כ באלה היתה עיקר גזרת הדם על שלא הניחו נשי ישראל לטבול בהם ע " כ ויהי דם מדה כנגד מדה ושמא תאמר א " כ איפה כל מימות שבכלים לא יהיה דם לז " א למה שגזר ה' דרך כלל לבלתי יוכלו לשתות גזר והיה דם בכל ארץ מצרים ע " כ היה גם בעצים ובאבנים כמאמר המתרגם מאני אעא ומאני אבנא שהיא לפי דרכנו לו' שגם שאין בם מדה כנגד מדה כי לא היתה טבילה עולה בהם עכ " ז אגב אותם אשר עולה בהם טבילה . כללם ה' לשיהיה דם בכל ארץ מצרים וזהו והיה דם כו' ובעצים ובאבנים ושמא תאמר מה זה כי הוא יתברך אמר למשה להכות את המים אשר ביאור ומשה אמר לאהרן יטה ידו על נהרותם על יאוריהם כו' . ואהרן לא עשה מה שאמר לו הוא יתברך שיכה על נהרותם כו' כ " א רק ביאור לז " א ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה' ממש והוא כי מה שנא' על נהרותם על יאוריהם כו' אינו שילך ויכה אהרן בכל פרט מכל אלו כ " א על שר היאור שהוא ראש לכל שע " י מכתו תחול על כלם . וזהו וירם אהרן במטה שע " י הרמה למעלה הוא להכות את השר שלמעלה מהיאור וע " י כן בהכותו על המים נכלל השר והמים וזהו ויך את המים שהוא השר והמים שהאת מרבה השר וע " כ לא אמר ויך המים אלא שלפי הנראה לעיני פרעה ולעיני עבדיו לא היתה הכאה בשר רק ביאור וזהו אשר ביאור הוא מה שהיה לעיני פרעה ולעיני עבדיו אך לא כן הוא כ " א שגם השר לקה והראיה כי ויהפכו כל המים ממש לדם ולא גוון דם בלבד והראיה כי והדגה אשר ביאור מתה כי זה ראיה כי דם ממש נעשה . וראיה שהדגה מתה עם שאינו נראה כי הלא הם תחת המים הלא הוא כי ותבאש היאור ושמא תאמר ואיך ע " י מה שהכה את המים אשר ביאור לקו בדם גם נהריהם ויאוריהם ואגמיהם ומקוה מימיהם ואשר בעצים ובאבנים לז " א ולא יכלו מצרים לשתות מן היאור כלומ' כ " א לא היה נעשה דם רק מימי היאור היו יכולים לשתות משאר נהרות ויאורים ואגמים ומקואות וכלים אך הוא כי מה שולא יכלו מצרים לשתות מים מהיאור נהיה הדבר שע " י לקות היאור נמשך כי ויהי הדם בכל ארץ מצרים ואין זה כ " א שבהכות הכפתור רעשו הספים כי ע " י לקות השר לקה כל מה שתחתיו :
Exodus.7.19.3 או יאמר תדע כי מה שהכה הוא גם את השר כי הלא לא יכלו מצרם לשתות מים מן היאור ואלו לא הוכו רק מימי היאור למה לא שתו מהמים שנבעו מן המקור שלא הוכו אלא שגם השר הוכה וע " כ מה שלא יכלו לשתות מים מן היאור מצד עצמו היה ולא מצד מימיו שהיו בו בשעת המכה . וש " ת איך לא יכלו מצרים בלבד לשתות כי הלא אם היה דם גם לא יוכלו ישראל לשתותם לז " א ויעשו כן חרטומי מצרים שהוא כן ממימי היאור ואין זה כ " א מהמים שהיו מצרים קונים מישראל ושמא תאמר א " כ אל יאשם פרעה בהתחזקו כי הלא ראה כי גם חרטומיו עשו כן . לז " א בלטיהם לומר כי לא עשו דם ממש כ " א דברי לטיהם שמשמעו ענין אחיזת עינים שמראהו דם ואיכותו מים ראויים לשתות ופרעה ראה זה ובוש ומבושתו בראות ההפרש הפך פניו . וזהו ויפן פרעה ועשה כבלתי פונה והופך פניו מחמת בושה כ " א עושה כהולך וילך בפועל . וזהו ויפן ויבא אל ביתו הרי היו לפניו ב' דברים . ( א ) מכת הדם . ( ב ) הבלי מעשה חרטומיו והוא לא שת לבו גם לזאת והוא כי הרשעים לבם ברשות' ולא נתן אל לבו להביט אל האמת ולמה לא הוכרח מפני הצמא . ומיוקר שער המי' הנקנים מישראל לז " א זה לא היה מעכב כי הלא ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות וכו' :
Exodus.7.25.1 וימלא שבעת ימים כו' . זולת הכתוב בשערים יתכן נמשך אל מה שאמר הוא ענין הצפרדעים והוא כי הנה ארז " ל ( שם ) למה לקו במכת הדם לפי שלא היו מניחים את נשי ישראל לטבול מטומאתן ע " כ עשה את המים דם . וע " פ דרכם יתכן שאמר הוא ית' אתם עשיתם שבמלאת שבעת ימי טומאה לא יטבלו פן יפרו וירבו וישרצו בנים בל יצרו אתכם הנה מהמים אעשה דם וימלא שבעת ימים כימי נדת דותה של אשה . ובטהר היאור יפרה וישרוץ היאור מי שיצר לכם . וזהו שסמך ואמר ושרץ היאור צפרדעים שכנגד מה שבטלתם אותם מתשמיש על יד הצפרדעים אסרס אתכם והוא מאמרם ( שם פ " י ) שהיו הצפרדעים מסרסים אותם שנא' ( תהלים ק " ה ) וצפרדע ותשחיתם כד " א ( ויקרא כ״ב : כ״ה ) כי משחתם בהם :
Exodus.7.25.2 וזה יהיה ענין הכתוב באומר ובחדר משכבך ועל מטתך כי מה ענינם אל המטה אלא שרצה הקב " ה מדה כנגד מדה לסרסם ע " י הצפרדעים לבטל תשמיש מטתם והנה ארז " ל ( שם ) שהיו עולים מתחת לארץ והיו פוגעים בשיש והיה או' לו כי לעשות שליחותו יתב' היה בא שיתבקע מלפניו והיה מתבקע ועולים :
Exodus.7.25.3 וראוי לדעת למה הוצרך לכל זה והיה די בעולים מן היאור שתמלא הארץ אותם . אך הנה אם היו עולים מן היאור בלבד הלא יסגרו דלתות וחלונות וכל אשר ימצא שם בדק להחזיק בל יכנס בו צפרדע וימלטו מהסירוס . ע " כ עשה הוא ית' יעלו ויכנסו אל בתיהם וחדרי משכבם מתחת לארץ והיתה הרצפה מתבקעת ועולה וזהו ועלו ובאו בביתך כדי שיכנסו בחדר משכבך כדי לבא על מטתם לסרסם כמדובר . ועל פי דרכנו נשית לב מה ראו רז " ל לומר שהיה השיש נבקע כי אין נראה בכתוב רמז לדבר :
Exodus.7.25.4 אמנם הנה הוקשה להם אומרו ועלו ובאו בביתך שאם אומרו ועלו הוא שיעלו מן היאור ויכנסו בבתים היה ראוי לומר לביתך או אל ביתך אך מאומרו בביתך הוא שהעליה והביאה הכל תוך ביתך כאחת שהוא כי לא היה מפסיק כי אם השיש ובהבקעו נמצא הצפרדע עולה ונכנסו הכל בבית ולמה עשה הוא ית' כל זה והיה די יעלו מהיאור ויבאו לבתים ע " כ פירש שכל זה כדי לבא גם בחדר משכבך ועל מטתך הוא שמכוון לסרסם ואם לא היו עולות מקרקע הבית היו נועלים כל פתח וחור שלא יכנסו צפרדעים . אך בזה לא יספוק למו כי מתחת לארץ יעלו בבית ובחדר המשכב כמדובר זה הוא ע " ד רז " ל שאומרים ועלו הוא מהתהום דרך השיש :
Exodus.7.25.5 ולבא אל כללות הכתובים על דרך פשט נשים לב אל קצת הערות . ( א ) אומרו הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים נראה שמדבר על היות כבר מציאותם בעולם שיעלם בכל הגבול . ומה גם בהנקד הבי " ת בפת " ח שמשמעו בצפרדעים הידועים וא " כ איך יאמר אח " כ ושרץ היאור צפרדעים שהוא הוית מציאותם . ( ב ) ראוי לשים לב בדברי רז " ל האומרים צפרדע צפור שיש בו דעה כי הלא כדי לצערם מה צורך שתהיה בם דעה . ( ג ) אומרו ושרץ היאור צפרדעים שיורה שכל הצפרדעים היו מן היאור . ואח " כ הוא או' על הנהרות ועל היאורים ועל האגמים והעל הצפרדעים שיורה כי מכל אלה המקומות שרצו הצפררעים . ( ד ) הזכירו כל הפרטים עד המטה . ( ה ) למה לא גמר כל האמור למלך שהוא ובתנוריך ובמשארותיך ואח " כ יאמר ובבית עבדיך ובעמך . ( ו ) למה משארות עמו ועבדיו לא יהיו בהם כ " א בבתים . ( ז ) אומרו ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו כ " א הוא על בתיהם כבר נאמר אך הוא על גופם כמז " ל בשמות רבה ( שם ) שהיו נכנסים ומקרקרין בקולות והיה קשה עליהם יותר מהמכה וא " כ הראוי יאמר יבאו ולא יגלו כי אדרבה יורדת הן אל קרביהן ואינן עולות . ( ח ) למה משנה הסדר כי למעלה נאמר בביתך ואח " כ ובבית עבדיך ואח " כ ובעמך ובפסוק שאחריו מקדים עמו לעבדיו :
Exodus.7.25.6 אמנם הנה כתבנו כי שלש מכות הראשונות שהן דצ " ך הלא הן להודיעו מציאותו יתבר' כי יוצר הכל הוא והנה העולם נכלל בג' חלקים עולם המלאכים עולם המזלות עולם השפל והנה במכת היאור שכתבנו שהכה אהרן במטה האלהים את שרו של נילוס כי רוחני הוא מעין עולם המלאכים שעל כן בהכות אותו לקו גם כל מימי מצרים אשר אינן מהיאור ובצפרדעים יורה היות הוא ית' מושל במזלות ואחרי כן אל עולם השפל לעשות העפר כנים והוא כי המזל כולל שלשת טובות העה " ז שהם בני מזוני וחיי דלאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ובשלשתן רצה הקב " ה להורותן בצפרדעים כי שלשתן לה' המה וע " כ אחר המילו ית' להורות כי גזרתו עומדת לעומת מלכות מצרים בהשגתה בהעלות הצפרדעי' על ארץ מצרים ועל גבולה ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה בצמצום לא פחות ולא יותר באומרו הנני נוגף את כל גבולך בצפרדעים וכמשז " ל ( שם ) שמזה נודע גבול בין מצרים לכוש עד היכן תחו' כל מלכות מגיע שנאמר כאשר משפטיך לארץ צדק למדו כל יושבי תבל רצה להורות שליטה במזל בשלשה דברים התלויים במזל שהם בני חיי ומזוני . ובבני היחל ואמר ושרץ היאור צפרדעים כו' לומר הנה בצפרדעים הידועים הטבעים עליהם נאמר הנני נוגף את כל גבולך בצפרדעים הידועים שאינן בעלי דעה והם העולים מנהרות והיאורים והאגמים ע " י אהרן . אמנם אמר כי ושרץ היאור צפרדעים אחרים אשר הם בעלי דעה כי אותן יעלו ובאו בביתיך ולא ינוחו עד בא מהבית לחדר המשכב וממנו אל המטה שהוא לסרסם בכונה כמדובר בקודם ולזה צריך דעה לכוין לעשות ענין זה שהוא לבטלם מבני וע " ד זה בבית עבדיך ובעמך בבתים עד המשכב לסרסם כאמור ואח " כ בדעתם למעטם ממזוני יהי' ובתנורי' ובמשארותך שארז " ל ( שם ) שהיו נכנסים בתנורים לצנן אותם ולמלא כרסם מבצקות של מצרים אשר היה כל לחמם לנפשם כי הוא ית' נתן בהם דעה גם לזאת ומה גם לרז " ל האומרי' שבדעת גמורה עשו לעשות רצון קונם והוא מז " ל שהיו הצפרדעים נכנסים תוך התנור עודנו בוער באש לצננו ושמהם נשאו ק " ו חנניה מישאל ועזריה כמפורש בשמות רבה ( פ' י " א ):
Exodus.7.25.7 ועוד הוסיפו במדרש שוחר טוב כי הצפרדעים שנכנסו בתנורים הה' לא שלטו נורא בנשמהון :
Exodus.7.25.8 וראוי לשית לב מה ראו על ככה רז " ל לו' כי עשה נס הוא ית' לצפרדעים שילכו במו אש ולא יכוו וגם אין נראה כזה רמז בכתוב :
Exodus.7.25.9 אמנם הנה זולת ייתור אומרו יעלו הצפרדעי' שהקשינו שהוא מיותר . וגם שאומר ירידה בל' עליה . עוד ראוי לשית לב אל אומרו ובמשארותיך אחר אומרו ובתנוריך כי הלא לפי הטבע כל עוד שיש בצק במשארות לא ילכו אל התנורים לאכול לחם האפוי ומה גם כי לחמם לנפשם יחמו בתנור ואין לך בריה בב " ו שלא תברח מן האש וע " כ מהראוי יאמר ובמשארותיך תחלה ואח " כ ילכו אל התנור אחר הצטננו לאכול כל אשר הצילו ויאפו החמה מהם אך אין זה כי אם שעוד הבצק בהצטננה במשארותם מלוש בצק עד חומצתו שעדיין התנור בוער באש היו נכנסים בתוכו לצננו ויוצאים משם והולכים אל משארותם לאכול את בצקם כי היא ית' אינו מקפח שכר כל בריה הן הפילו עצמם בתנור אש לעשות רצון קונם גם ה' עשה את שלו והוציאם מן האור וזהו ובתנוריך ובמשארותיך לבלתי יפלא בעינינו השכלת' זאת לעשות רצון קונם ע " כ הטיבו אשר דברו רז " ל באומרם צפרדע צפור שיש בו דעה מלבד הטעם הנכון שכתבנו בשערים בטעם סדר המכות ומספרם למה נתן הוא יתברך דעה בהם ושישליכו עצמם באש ואחר שהורה יתב' על ידם שליטתו ית' בעולם המזלות לענין בני ומזוני שנתן דעת בבריה קלה למעט שני הכחות המתייחסים למזל הורה ג " כ כי גם יתן בהם כח למשול בחייהם והוא להגיעם עד שערי מות שיקוצו בחייהם ויצעקו יעתירו אל ה' שיסיר מקרבם את המות הזה כי עזה כמות מכה זו ומה גם יעקצו בטנם או אם ימותו שמה מחום קרבם וימותו אנשים אשר הם בקרבם מבאשם וצחנתם באופן שגם הראה ית' שליטתו בחיי האדם והוא כי באו אל קרבם של מצריים והוא מז " ל בשמות רבה ( שם ) שנכנסו בגופם והיו מרימים קול שהיה קשה להם מעקיצותן הה " ד על דבר הצפרדעים על דבור הצפרדעים . ואף גם זאת עשו למסור עצמן לעשות רצון קונם . כי איך תהיה צפרדע בגוף איש ולא תמות אך עשו לעשות רצון קונם . וזהו ובכה ובעמך וגו' והוא כי באו אל קרבם להגיע עד שערי מות שיקוצו בתיהם באופן שגם הראה יתברך שליטתו בחיי האדם ומה פרע להם הוא יתברך בין בבואם אל תנוריהם הבוערים באש בין בבואם אל גויותיהם כי אחת דתם להמיתם חום התנור וחום קרב איש לז " א ועלו הצפרדעי' לומר כי יעלו מהתנורים ומגויות בני האדם ולא ימותו בתוכם והוא מאמר הכתוב באומרו וסרו הצפרדעים ממך שהוא מגופו ממש שהוא כי לא ימותו שם כי אם יוסרו מהן עוד רוחן בקרבן ובזה יתכן אומרו יעלה ולא אמר יבואו אך הוא כי יעלו מפי רשע ופי תנור אשר פי תנוריהם היו למעלה ככל תנורי שבמקרא כנודע ושיעור הכתוב ובתנורך ובמשארתיך וגם בכה ובעמך ובעבדיך שבמקרא ככל הנזכר יעלו הצפרדעים לימלט כמדובר :
Exodus.7.25.10 ומה שהפסיק בין המלך ובין העם בתנורים ומשארות הוא מפני שסיים תחלה ענין הסירוס במלך ועבדיו ועמו וכאשר כלה ענין בני בא אל מזוני . ואמר ובתנוריך ובמשארתיך ולא שלא יהיה כן גם בעבדים ובעם אלא שעיקר קדוש שם שמים הוא במלך בתנוריו ומשארותיו ובביאה אל הבתים הקדים העבדים לעם מפני שבתי עבדיו סמוכים לבתי מלכם ונמשכות הצפרדעים מבתי המלך לבתיהם ואח " כ אל העם אך בבואם אל קרבם שישמעו קול היה בעון מה שדברו להתיעץ על ישראל וזה העיקר היו המלך והעם שנאמר ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב וכו' וגם אומרו הבה נתחכמה כמפורש למעלה ע " כ תחלה באו אל המלך ואח " כ בעם ואח " כ בעבדי המלך :
Exodus.8.1.1 ויאמר ה' כו' אמור אל אהרן נטה את ידך במטך לקיים מה שאמרתי הנני נוגף את כל גבולך בצפרדע' שהם אשר ביאורי' ואגמי' ונהרות דרך כלל שאינן המיוחדי' שאמרתי . ושרץ היאור בייחוד אשר בם דעה והעל על ארץ מצרים שהיא על כל הגבול ויעש כן אהרן העלה הצפרדעי' ואמר ותעל הצפרדע ותכם וארז " ל ( שם ) כי אומרו צפרדע אחת היתה ושרקה את כלן ובאו ויהיה הענין כי אין לך מין מכל המינים אשר רוח חיים באפם שאין לו מזל מלמעלה שנשפע חייתן על ידו . ק " ו מהעשבים שאין לך כל עשב ועשב למטה שאין לו מזל מלמעלה . ואותו המזל הוא הנקרא צפרדע גם היא . והיא השמיעה קול וקבצתן :
Exodus.8.3.1 ויעשו כו' . הלא יקשה כי אחר שעשו כן החרטומי' איך נכנע ואמר העתירו כו' ואשלחה כו' . אך התורה נתנה ב' טעמים א' שהיה בלטיהם שהיו נראים כעולי' צפרדעים ועוד כי לא עשו רק שהעלו צפרדעים על הארץ . אך להשריצם או לסלקם מקרב גופם לא יכלו ע " כ צעק אל משה ואהרן יעתירו אל ה' ויסר אותם ממנו ומעמו וישלחם :
Exodus.8.4.1 ויקרא פרעה למשה כו' . ראוי לשית לב על שינוי הלשונות כי פרעה אמר לשון הסרה כאו' ויסר הצפרדעים ומשה אמר ל' כרית' כאו' להכרית הצפרדעים ואח " כ אמר וסרו הצפרדעים כלשון פרעה ולמה לא אחז צדיק דרך פרעה מתחלה ואח " כ בבא הענין אל הפועל אינו או' לא כראי זה ולא כראי זה אלא וימותו הצפרדעים . ועוד כי פרעה אמר ממני ומעמי בלבד ומשה אמר לך ולעבדיך ולעמך ואח " כ אמר ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך ובהתפללו לא שאל רק על פרעה לבד כאו' ויצעק משה כו' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה . ועוד כי פרעה אמר העתירו ומשה אמר אעתיר שהוא על עצמו לבדו . ועוד מה היה ההתפארות שאמר התפאר עלי . ועוד למה שאל לו למתי אעתיר כו' . ועוד או' רק ביאור תשארנה מה יתן ומה יוסיף לו אם ישארו ביאור . ועוד שחוזר ואומר פעם שנית רק ביאור תשארנה . ועוד איך ע " י העתירו למחר יודע לפרעה כי אין כה' אלהינו ועוד באו' ויעש ה' כדבר משה כי הלא לא דבר בלבד היה כ " א גם צעקה . ועוד כי דבר משה לא היה שימותו כ " א וסרו כו' וא " כ איך במותן הוא כדבר משה . ועוד למה יפרוט המקומות מן הבתים כו' . ועוד למה מודיענו שותבאש הארץ :
Exodus.8.4.2 ועוד באו' וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו אם הוא מיתת הצפרדעים למה משנה הלשון ולא אמר וירא פרעה כי מתו או כי סרו הצפרדים וידעו כי רוחה היא ועוד שהל " ל ויכבד ולא והכבד שהוא מקור ולא הודע' שהכביד לבו . ועוד אומר כאשר דבר אליהם הוא מיותר :
Exodus.8.4.3 אמנם הנה כתבנו מרז " ל ( שם ) שהיו צפרדעים ג " כ תוך גוף פרעה ועמו שהיה זה להם צער גדול :
Exodus.8.4.4 ונבא אל הענין והוא כי היה מתיירא פרעה פן ימותו הצפרדעים בקרבו ובקרב גויות אנשיו ועמו ויסתכנו בעיפוש ההוא תוך גופם או יחלו חולי כבד מבאשם וצחנתן על כן אמר מה שאני נודר לשלח העם הוא בתנאי שיוסרו הצפרדעים מתוך גופי וגופי עמי ולא ימותו תוך הגוף ולבל יראה כשואל דברים הרבה לא אמר ומעבדי אך כללם באו' ומעמי ועל זה הוצרך שני מעתירים באו' העתירו שצריך זכות רב ואמר שאם יעשה כן שיסיר הצפרדעים מהגופים עם שהשאר ימותו במקומו' ישלח את העם והשיב לו משה ואמר התפאר עלי לאמר הלא אמרת שלעשות רצונך זה צריך נעתיר שנינו לא כן . אך התפאר עלי לבדי שתוכל להתפאר שאתה חשוב לפניו ית' כי בי לבדי שאעתיר יספיק לך לעשות רצונך . וזהו התפאר עלי כלומר עלי לבדי וז " א אח " כ למתי אעתיר לך ולא אמר נעתיר ומלבד האמור גם תתפאר שמהגופים ששאלת וגם מבתיך אכריתם :
Exodus.8.4.5 או יאמר התפאר אלי שנצחתני אם לא אכרית הצפרדעים בזמן שתאמר אלי ולכך אני שואל ממך תאמר למתי אעתיר לך . והנה פרעה לא שאל רק מגופו ומגופי עמו שיסיר הצפרדעים ואמר לו משה התפאר עלי כי עוד אעשה לך בשני דברים א' שלבל יעלה על רוחך כי אולי מהמזל נהיה הדבר והגיע עת הסרתם . ואני אומר שמאתו יתברך ע " י תפלתי . ע " כ אמר למתי אעתיר כי אתה תראה באצטגנינות שלך מתי אינו מהמזל לעשות כן ואז אעתיר לך . ועוד אעשה שהוא כי אתה לא שאלת רק שיוסרו מהגופים גם שישארו בביתך אינך חושש . אך עוד אעשה לך כי אכרית זכרם גם מבתיך . וזהו להכרית הצפרדעים ממך שנכנסו בך ומבתך אשר עלו ובאו בביתך אשר נכנסו עד המטות לסרסם . ומה שאני אומר ממך ומבתיך ולא מתנוריך ומשארותיך שהם אשר קדשו את ה' לבא תוך התנורים הבוערים באש בעוד הבצק במשארות והוצאתים חיים ויצאו לאכול הבצק שבמשארות הלא הוא כי רק ביאור תשארנה שלא אכריתם כי הם הרהיבוני וקדשו שמי ובכן עם היות שאותן שבך שעלו מקרבכם חיים ואשר בבתיך אכרית זכרם לא גם את אשר הצלתי מהתנורים כי רק ביאור תשארנה חיים כי שם ישארו אשר קדשו שמי ומאשר לא הזכיר כרית' רק באשר בו בעמו ובביתו יובן כי אשר ביאור תשארנה יהיו אשר באו בתנור אש . וז " א רק כלומר אשר מעטתי שהוא משמעות רק ביאור תשארנה ויאמר למחר ויאמר כדברך שאעתיר בזמן זה שלא תאמר שידעתי זמן הסרתם על פי המזל למען תדע כי אין כה' אלהינו שמשגיח שלא ע " י מזל :
Exodus.8.4.6 או יאמר כדבריך היה הראוי לעשות שלא יסורו חיים כ " א מגופיכם :
Exodus.8.4.7 אך כל אשר באו לביתך והיוצאים מגויותיכם אחר צאתם יכרתו בביתכם ותעלה באשם עמכם . אך למען תדע כי אין כה' בעל הרחמים שעם היותו אלהינו בייחוד מרחם עליך עם היותך עובר רצונו :
Exodus.8.4.8 או למען תדע שהוא רחום בדין שהוא ה' המורה רחמים גם בהתייחסו לאלהים שהוא דין על כן עוד אטיב לך כי הנה וסרו הצפרדעים ממך ולא ימותו אחרי צאתם כאמרי תחלה להכרית כ " א שאסירם בלבד ממך . וגם מבתיך הם אשר באו לביתך בלבד לא בשאר בתים כ " א מה שבגופם של עמך ועבדיך ולא אכריתם גם את כל אלו כ " א שרק ביאור תשארנה כי מה שאני ממעט מכריתה שהוא משמעות רק ביאור תשארנה חיים וכן היה כי גם שעיקר צעקת משה לא היתה רק על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה בקרבו עכ " ז לא בלבד עשה יתברך כצעקת משה כ " א כדבר משה אשר דבר לפרעה כי יקים דבר עבדו ולא מתו לא אשר בתנורים ולא אשר היו בגופים ולא אשר בבתי פרעה כ " א וימותו מן הבתים סתם ולא המיוחדים לפרעה ומן החצרות של כל העם ומן השדות והורה ית' רחמנותו אשר היטיב עם גופי בני אדם ועם בתי המלך כי הלא ויצברו אותם כו' ותבאש הארץ כלומר שאלו מתו תוך הגופים היו כלם מתים מבאשם וצחנתם כי עתה ותבאש הארץ ולא נעשה כן לגוף המלך ולביתו וליתר הגופים למען ידע כי אין כה' אלהינו כי עם שפרעה הכעיסו ואמר מי ה' כו' וגם זה פעמים מיאן לשלח עמו עכ " ז היטב היטיב עמו ולא מתו בקרבו ובביתו פן יבאש גופו גם הוא וביתו . אך פרעה לא די שלא החזיק טובה לו ית' על הדבר כ " א אדרבה משם המרה את פיו . וז " א וירא פרעה כי היתה הרוחה כי רווח לו בקרבו כי סרו הצפרדעים המקרקרין תוך גופו או שהיתה הרוחה לו על כל זולתו אשר לא הכעיסו את ה' כמוהו ההרוחה ההיא היתה סבת הכביד את לבו . וזהו כי היתה הרוחה והכבד את לבו והוא באו' אם לא היה סיפק בידי לעכב למה נושא לי פנים ואני הכעסתיו יותר מהזולת שהכביד בלקות בתיהם וש " ת א " כ איפה למה עשה ככה לז " א ולא שמע אליהם כאשר דבר ה' . שהוא ולא ישמע אליכם פרעה כו' . שהוא כדי להביא עליו כל העשר מכות כלומר שעל כן לא יפלא אם היה משגיא אותו בעשות לו יתרון זה וכיוצא בו :
Exodus.8.4.9 או יאמר הראוי היה כדבריך א' למען תדע כי אין כה' אלהינו שאינו מקפח שכר שום בריה ע " כ לא אכרית כי אם וסרו ממך ומבתיך כאשר מתנוריך כי גם אשר בבתיך קדשו שמו ית' שהי' השיש מתבקע על ידן שהי' צפור שיש בו דעה כאשר כתבנו טעם לשבח צורך הדבר בזה בשערים בס " ד והשאר כבקודם :
Exodus.8.11.1 וירא כו' . היל " ל והכבד את לבו . אך הנה הרשעים הם ברשות לבם ועם שהוא מבטיח ואומר ואשלחה כו' לבו אינו מניחו לעשותו וזהו וירא פרעה כי היתה הרוחה והי' ראוי לשוב מדרכו אך ראה שעכ " ז יש הכבד עם לבו שיש בלבו כבדות אז ולא שמע אליהם כי אם אל לבו שהשיאו כאשר דבר ה' ולא ישמע אליכם פרעה שמשמעו אליכם לא ישמע כי אם לזולתם הוא לבו שאל " כ מלת אליכם יתירה :
Exodus.8.11.2 גם אפשר רמז מעין עין רואה ולב חומד ואיברים גומרים כן וירא פרעה בעיניו כי היתה הרוחה כמדובר ויכבד את לבו כי הלב חמד את ישראל לעבדים ואיבריו גמרו כי ולא שמע כו' כי בפיו גמר אומר לבלתי שלחם :
Exodus.8.12.1 ויאמר ה' כו' . ויעשו כן ויט כו' . ראוי לדעת למה שינה אהרן כי משה אמר נטה את מטך ואהרן נטה את ידו במטה ואם הכל א' למה שינה הכתוב :
Exodus.8.12.2 ועוד שתחלה היה ראוי יאמר כל עפר הארץ היה כנים ואח " כ ויהי הכנים באדם ובבהמה כי הכל היה מן העפר שנהפך לכנים . ועוד למה משנה לומר באדם ובבהמה כנם ובעפר הארץ כנים ולא עוד אלא שבאדם ובהמה אומר הכנם בה " א הידיעה ובארץ אומר היה כנים ועוד למה אחר שגזר אומר שלא יכלו החרטומים להוציא את הכנים חוזר ואו' ותהי הכנים באדם ובבהמה :
Exodus.8.12.3 והנה במדרש ארז " ל שד' מיני כנים היו ואחשוב אמרו ד' מהזכיר הכנים ד' פעמים כי אשר נזכרו באו' ויעשו החרטומים להוציא את הכנים ולא יכולו הזכרת הכנים בזה אינן מן המנין והעשרה מינים האחרים יצאו להם מב' ההי " ן יתירות באו' הכנם הכנם זה פעמים הנה נתנו לנו מקום לומר שלא מין אחד בלבד היה ואפשר ע " ד הפשט כי ב' מינים היו לפי פשט המקרא . ( א ) המתהוה בעפר הארץ . ( ב ) המתהוה על בשר אדם ובהמה והנה הוא ית' אמר אל משה נטה את מטך והך כו' והיה לכנים כו' כי ע " י המטה המכה בעפר יתהפך העפר לכנים אך אהרן כיוון נטויה ביד ונטיה במטה . וזהו ויט אהרן את ידו במטהו ע " כ מחמת בחינת נטיית היד שהיא מבשר אדם ותהי הכנם הידוע המתהוה באדם ותהי הווייתו באדם ובבהמה ועל ידי בחינת נטיית המטה כל עפר הארץ היה כנים והיותר נקל לחרטומים היה הנתהוים מן העפר על כן ויעשו כו' להוציא את הכנים מעפר ולא יכולו אך על הכנים להוציא באדם ובהמה לא נסו כי הלא ותהי הכנים כו' כי אדם ובהמה אין בארץ שלא תהיה הכנים בו ואם כן במי ינסו להמציאם בו אם כלם מלאים מהם וזהו הכנם כו' . ולבל נאמר שינה אהרן ממצותו ית' או משה שינה לאהרן ע " כ אמר ויעשו כן ויט אהרן לומר כי לא שינו אלא שהכתוב לא הזכיר לנו בציוויו ית' אלא החלוקה הא' :
Exodus.8.15.1 ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא כו' . אפשר כיונו אל י' מאמרות שבהם נברא העולם שהוא מעשה ידיו ונמשלים מעשה הי' מאמרות לעשר אצבעות כנמצא ברז " ל ( ב " ר פ' ג' ) בתלמי' ששאל מים עליונים איך עומדים א " ל שיבי' מים ויתן במשפך ונתן ר " מ אצבעו למטה ועיכב המים וא " ל אם אצבעי שאני ב " ו מעכב המים אצבעו של הקב " ה לכ " ש שויעמיד המים ופירושו הוא כי מים עליונים תלוי' במאמר הרי קראו את המאמר אצבע והנה א' מן המאמרות הוא נעשה אדם והוא כי הנה ע " י סימן דצ " ך הודו מציאותו ית' שהוא א' מהג' עיקרים האמורים למעלה שהודיע משה לפרעה שהוא מציאותו ית' ובסי' עד " ש לאמת לו היותו יתברך אלהי ישראל ובסי' באח " ב להודיע שהוא עם שלא מישראל עמו הוא מחוייב כעבד לעשות רצונו ית' לשלח את ישראל שהם הג' הרמוזים באו' כה אמר ה' אלהי העבריי' שלח עמי ובסי' דצ " ך שהוא להודיעו מציאותו הור' היותו ית' מהוה הבריות המתהוים מן הטפה סרוחה הדומה למים וגם הוא אשר יצר את האדם הראשון מן העפר בראשונה מעין מאמר בת קיסר לאביה משל לשני יוצרים א' עושה כלים מן המים וא' מן העפר איזה משובח כו' וא " כ מי שבורא מן הטפה לא יברא מחומר בתחיית המתים . והנה מעין זה הורה ית' איך אחרי הכות את היאור בדם ברא ממנו צפרדעים כן אחרי הכות את הנקבות בדם נדות שבו נתקללה האשה מוליד מטיפת מים בקרבה ממנה ולא השכילו להבין הויות האדם מק " ו כבת קיסר להודות מאמר נעשה אדם עד בא מכת הכנם שנתהוו מהעפר והודו ואמרי אצבע אלהים היא שהוא מאמר ויאמר אלהים נעשה אדם מן העפר כי זה הורה מהוציאו הכנים מן העפר והוא אצבע אלהים כמה שנאמר ועל כן אמרו שם אלהים ולא ה' כי כוונו אל מאמר ויאמר אלהים נעשה אדם :
Exodus.8.16.1 ויאמר כו' כי אם כו' . הנה עתה התחיל בבא שניה היא סימן עד " ש שהוא כמפורש למעלה שהם להורות כי ישראל עמו ביוחד והיא כי אפי' הערוב שהם בעלי חיים יוכיחו . ומה גם ביד ה' הויה בדבר ובשחין וזה בג' הדרגות . ( א ) באדמת ישראל ( ב ) בבעלי חיים שלהם . ( ג ) בגופם כי בערוב בארץ גושן ששם בני ישראל לא היה ערוב . ובדבר ממקנ' בני ישראל לא מת א' ובשחין בגופי בני ישראל לא היה שחין רק בחרטומים ובכל מצרים :
Exodus.8.17.1 כי אם אינך משלח כו' . הנה ראוי לשים לב מה זה היה שהג' מכות הראשונים היו ע " י אהרן . והז' והח' והט' ע " י משה והד' וה' על ידו ית' ולמה לא נסמכו של משה ושל אהרן ולא שיהיו של הקב " ה בין של אהרן לשל משה . ועוד כי הלא לפי כבודו ית' טוב טוב היה לעשות ע " י עבדיו ואם לא יעצרו כח משה ואהרן כי בשר המה יעשה ע " י מלאכיו הרוחניים משרתיו עושי רצונו . ועוד או' הנני משליח בך ולא אמר משלח . ועוד כי הנה תחלה בא הערוב מהיערים אל האדמה ואח " כ נכנס אל הבתים ואיך יאמר תחלה ומלאו בתי מצרים כו' ואח " כ אמר וגם את האדמה . ועוד או' בב' מכות אלו ובמכת בכורות שיפלה ה' בין מצרים כו' משא " כ ביתר מנות עם היות שכל מכה ומכה שהביא הקב " ה על המצריים במצרים לא נגעה בישראל ואדרבה היה להם ריוח כמ " ש ז " ל ( ש " ר פ' ט' ) שממכת הדם העשירו ישראל ועוד שאחר או' והפליתי כו' למה חוזר ואו' ושמתי פדות בין עמי ובין עמך כי הכל ענין אחד וגם ראוי לדעת מה היה הפדות ההוא ומהראוי היה יאמר והפליתי בין עמי כו' :
Exodus.8.17.2 אמנם הנה כתבנו למעלה כי תחת ג' עקרים שייסד משה . ( א ) מציאותו ית' באו' כה אמר ה' . ( ב ) היותו אלהי ישראל ביחוד באו' אלהי העברים . ( ג ) שמשתרר ית' על כל יתר עמים ומלכיהם באו' שלח עמי כו' ובשלשתן כפר פרעה באו' מי ה' כו' על כן באו בצל קורתו . ג' כתות מכות דצ " ך על הא' עד " ש על הב' באח " ב על הג' וכל כת מעין עניינה וכמ " ש בג' ראשונות שהודו בהם מציאותו ית' עד אומרם אצבע אלהים היא ועל הדרך הזה ג' אלה המה יהיו להורו' היותו ית' אלהי ישראל בייחוד וע " כ נעשה בהם עיקר מאשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל כמפורש בערוב וגם בדבר והפלה ה' בין מקנה מצרים כו' וכן בשחין שנא' והי' השחין בחרטומים ובכל מצרים והנה היה אפשר יעש' הוא ית' את האותות האלה ע " י משה ואהרן או ע " י מלאך ולא ע " י עצמו ע " כ לתת טעם לדבר בא האלהים ויאמר הנני משליח כו' לומר הנה תחת שלש אני הוא ולא אחר העושה האות הזה א' כי הנה אין ספק כי כאשר אפילו כל מין עשב יש לו מזל למעלה כן כל מין ב " ח יש לו שר למעלה כי עם שהבהמ' לית לה מזלא כאדם כללות כל מין ומין שר יש לו למעל' כנודע וע " כ כאשר גזרה חכמתו יתברך להבי' מצרי' מכל מיני משחית שבמיני החיות כתות כתות והוא הפך טבען לבא אל היישוב . ומה גם כל המינים כאחד ואינו כבודו ית' להנהיג חיות מצרימה . אך זאת יעשה יכריח את שר כל מין ממיני הבעלי חיים ישלח את מינו מצרימה וז " א הנני משליח בך שהוא יוצא לשלישי כי יעש' הוא ית' את שריהם ישלחו עויליהם . ובזה הוא נותן טעם אל העשות ע " י עצמו ית' כי אין כח להעשות ע " י משה ואהרן כי אם בארץ ואויר כמפורש בשמות רבה ( ש " ר פ' י " ד ). אך לא במזלת ושרי הבעלי חיים כמו שנזכיר' מאמר' בס " ד על מכת השחין . וז " א הנני משליח בך כלו' מה שאני או' הנני שהוא שאעשה ע " י עצמי הוא להיות כי אני משליח בך כו' שהיא שאכריח את שרי הב " ח וזה אין כח ליעשות ע " י ב " ו . וש " ת ובמה יודע שאני העוש' ואיני משלח חיות רעות מאליהן או מצד מערכת הלא הוא כי הנה בך אני מתחיל . וז " א בך ואח " כ ובעבדיך ואח " כ ובעמך ומלאו בתיך ואחר שאין להם מקום בבתים אז וגם על האדמה שכ " ז הפך הטבע : ועוד טעם שני והוא כי אפילו לא היה ע " י השרים אין שליטת בני אדם להיעשות על ידם כ " א ביסודות כמ " ש ז " ל ( שם ) שע " כ יסוד המים והעפר היה ע " י אהרן ובא " ח שבאויר ע " י משה . אך לא את הערוב שהם הב " ח . וז " א את הערוב כלו' ועל כן אני בלבד העושה וש " ת הלא כל זה איננו שוה כי אם לתת טעם אל בלתי העשות ע " י משה ואהרן . אך עדין היה אפשר לומר יעשה הוא ית' דבר זה ע " י א' ממלאכיו ולא ע " י עצמו . לז " א והפליתי ביום ההוא כו' אשר עמי עומד עליה כו' . והוא כי הנה ידוע בין הפקידה הנעשית ע " י מלאך לנעשות על ידו ית' כי אשר ע " י שליח אינו מבחין בין צדיק לרשע כמפורש אצלנו פרשת נח וכ " ש גם בהיות אשר חפץ הוא ית' להצילו אם הוא בלתי צדיק כאשר היו אז ישראל במצרים כמאמר שרו של מצרים הללו עע " ג והללו כו' והוא מאמרם ז " ל על פסוק גוי מקרב גוי על כן אם היה עושה הוא ית' דבר זה ע " י מלאך לא היתה ארץ גשן נצולת כי לא היו ישראל ראויים על כן הוצרך הוא ית' לעשות ע " י עצמו . וזה מאמר הכתוב למשה הנני משליח בך הנני בעצמי משליח כו' והטעם הוא כי ע " י כן והפליתי כו' משא " כ בהיות ע " י שליח וזהו למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ משגיח בה ע " י עצמי ולא עוד כ " א ושמתי פדות כו' והוא מה שהערנו שחוזר ואומר ושמתי פדות כו' אחר או' והפליתי כו' . אך הנה היה אפשר לומר כי אחר שהוא ית' שם גבול לערוב שלא יבואו לארץ גושן היה אפשר כי אם בארץ מצרים עם המצריים יהיו מבני ישראל בתוכם כי האיש הישראלי אשר ימצא שם ויש בו עון יזיקנו הערוב כי אין ערוב ממית כי אם חטאו ע " כ אמר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך כי כשאין ארץ ביניהם רק עמי ועמך יחד אשים פדות לתת אדם תחתיו :
Exodus.8.17.3 ואחשוב יהיה הענין מאמרם ז " ל במדרש בספרם נפלאות אל ע " י הערוב והוא אומרם כי להציל איש מצרי את בניו מהערוב היה אומר לאיש הישראלי שיולך את בניו עמו להצילם מהערוב הבלתי שולט בישראל ובבואו הביתה היה בא הישראל לבדו ובראות המצרי כי בגפו יבא היה אומר לו המצרי בני היכן הם . משיב לו שב ואגיד' לך שנים מהם אכל הארי וא' הדוב כו' עד תומם . והנה אחשוב כי היה הוא ית' משים אדם תחת הישראלי :
Exodus.8.17.4 וזה יתכן יכוין באומרו ושמתי פדות כו' . וזה היה בלתי אפשר אם לא על ידו ית' בעצמו ועל הדרך הזה בעצמו הוא או' בדבר הנה יד ה' הויה במקנך ולמה ע " י עצמו כדי שע " י כן והפלה ה' בין מקנה כו' מה שאין כן ע " י שליח וכן במכת בכורות נאמר ועבר ה' לנגוף את מצרים וכו' ולא יתן המשחית כו' שהוא פן יכה השליח את בכורי ישראל כמפורש בכתובים שם בס " ד ועל כן שלשה אלה היו על ידו ית' כאשר נזכיר לפנים בס " ד מרז " ל ( שם ) כי שלשה היו ע " י הקב " ה ערוב דבר מכת בכורות . ועוד לנו טעמים אחרי' אל היות המכות האלה על ידו ית' והיות השחין ע " י שלשה ואשר לא קדמו מכות בא " ח שע " י משה לאשר על ידו ית' ויהיו אלו שעל ידו סמוכות אל מכת בכורות שגם היא מאתו ובידו ית' ויתבארו בענין מכת השחין על ביאור מז " ל בס " ד :
Exodus.8.17.5 עוד אפשר בשעור הכתובים הנני משליח בך ע " י משלחת מלאכי רעים בך את הערוב וש " ת אם ע " י מלאכי משחית אני עושה לא יבחין בין ישראל לארמאי כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין כו' . ומה גם כי בלתי צדיקי' היו אז ישראל לז " א הנה לזה והפליתי אני בעצמי כי אשרה שכינתי עם ישראל בארץ גושן ושם והפליתי ע " י עצמי כו' . אך בעיר אחרת הבלתי מיוחדת לישראל ויהיו מעמי מעורבי' עם המצריי' שאינו מקום ששכינתו שורה שם לכן ושמתי פדות שהוא ע " י שליח לשים אדם תחת עמי כדלעיל ואמר מחר יהי' האות הזה למה שיקר' לפעמי' היות עת משלחת זאבים וחיות רעות אמר הנה אם היה בא בלי קביעת זמן כי אם בא פתאום היית אומר כי ראו משה ואהרן שהחילו קצת חיות באות דרך המדבר כצאתם את העיר ואמרו שמה' יצא על כן צוה לאמר מחר יהיה האות הזה . שעד מחר לא ימצא דבר :
Exodus.8.20.1 ויעש ה' כן כו' . אמר במה נודע כי ויעש ה' כן ולא מקרה היה כעתות שיקר' בהן משלחת חיות רעות הלא הוא כי היחלו ביתה פרעה ואח " כ ובית עבדיו ואח " כ ובכל ארץ מצרים שהוא בהשגח' כמאמרו ית' בך ובעבדיך ובעמך כמדובר למעל' :
Exodus.8.21.1 ויקרא פרעה כו' . הלא כמו זר נחשב כי על המכה השנית אמר ואשלחה אתכם ועתה ברביעית שהי' לו לוותר יותר שב אחור לומ' זבחו לאלהיכם בארץ שהוא במצרים שהוצרך משה לומר הן נזבח את תועבת מצרים לעיניה' ולא יסקלונו . אך הוא נמשך אחר סוף פסוק הקוד' שהוא תשחת הארץ מפני הערוב והוא כי על כן בראות פרעה את הארץ והנה נשחתה מפני הערוב על כן ויקרא למשה ולאהרן ויאמר זה חסדכם אשר תעשו עמדי שהוא לכו זבחו לאלהיכם בארץ והוא הלא אמרת כי בארץ גושן שם השכינה כי על כן שם יפלה בעצמו אך בעיר אחרת ע " י שליח אומר ואם כן איפה מה לכם לשום אל המדבר פניכ' לכו זבחו לאלהיכ' בארץ במקו' השראת שכינתו שהוא בארץ גושן והשיב משה שתי טענות . ( א ) מפני הכבוד כי לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים הוא מה שנזבח כו' . ( ב ) מפני הירא' כי הן נזבח את תועבת מצרי' כו' ולא יסקלונו אז אמר אם כן איפה אנכי אשלח אתכם כלו' ולא את אנשי מצרים עמכם שלא יראו זבוח תועבותם לעיניה' ועל כן אך הרחק לא תרחיקו ללכת כי לפרוש מעיניה' בדרך יום אחד או פחות יספיק ואם על כי הארץ הלזו מלאה כחות חיצוני' ואלהי נכר אשר שנא ה' ולכן צריך להרחיק הנה בזאת תבחנו כי הנה העתירו פה בעדי שהוא על הערוב כלו' כי לא תוכל לומר כי לא ישמע אליכם פה כי הלא העתרת זה שלש רגלי' וישמעך ואיך תרצה להרחיק דרך שלשת ימים מהכחות האלה . ע " כ השיב משה ואמר הנה אנכי יוצא מעמך כו' לומר אנכי להיותי נביא שאיכותי גדול מכלם תספיק לי צאתי מעמך שאתה גזע החצוניות אך העם צריכי' דרך שלשת ימים או יאמר אם הכונה הוא להתבודד שם אי אפשר כי גם פה בלי התבודדות העתירו בעדי כלומ' כי לא יעצרכ' המקו' לז " א הנה אני שאין לי שעבוד כצאתי את העיר מעמך אני מתבודד אך העם השוקעים בחומר ובלבנים צריכים הרבה לשכח היגיעה :
Exodus.8.22.1 ויאמר משה כו' . זולת הכתוב יאמר הנה בזה תראה שסלוק הערוב הוא בהשגחה כי הנה תחלה וסר הערוב ממך ואח " כ מעבדיך ואח " כ ומעמך וכן היה וז " א ויעש ה' כדבר משה כי ויסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו ועוד הוראת השגחה כי לא נשאר אחד ואם היה הדבר מקרה היו נשארים קצתם :
Exodus.8.28.1 ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת . שהודה ואמר לכו זבחו כו' אנכי אשלח כו' לא סר מרשעו כבתחלה . וז " א אח " כ בהתראת הדבר כי אם מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם כי הנה או' ועודך מחזיק בם הוא מיותר ולא נאמר כן בשום התראה ע " כ יאמר כי אחרי שהודה ואמר ואשלחה אתכם העתירו בעדי כי נדר שאחר שיעתירו בעדו ישלחם ומאז אמר לו אל יוסף פרעה התל וכן היה כי לא עמד בדבורו והיה אפשר לומר אולי לבו רך מאשר בתחל' ומה שממאן הוא מפני הכבוד שלא די שילכו כ " א שיהי' הוא המשלח אך אם מאליהם ילכו לא היה מקפיד על כן אמר לו הוא יתב' הבוחן לבות שיאמר לו אם מאן אתה לשלח בעצמך וגם עודך מחזיק בם שהוא לבלתי הניחם אם ילכו מעצמם . אם שתי אלה לך הנה יד ה' הויה כו' לומר שאם תבא המכה היא הוראה כי גם כי עודך מחזיק שאל " כ אל דעות ה' לא היה מביא המכה הזאת עליך כ " א בהיות שתי אלה עמך וזה דבר קשה לאמר לו משה כי היתל במאמרו ולא הרך אל לבו בשום בחינת וע " כ אחשוב שינה היא ית' בלשונו ולא אמר לו בהתרא' הדבר בא אל פרעה ואמרת אליו כאשר בכל התראות הקודמות כ " א ודברת ל' קושי אך הוא על כי פה היה קושי והי' אפשר יקשה על משה לאומרו ע " כ אמר הוא יתברך ודברת ענין של קושי ולא תירא ממנו :
Exodus.9.3.1 הנה יד ה' הויה כו' . אומרו יד ה' במכה זו משא " כ בשאר מכות יתכן כי הלא בכנים בלבד אמרו לו חכמיו אצבע אלהים היא אמר לו עתה הוא ית' הנה יד ה' הויה כי בזאת שתהי' מכה חמשית נשלמו חמש אצבעות ונהיתה יד שלמה . או יאמר הנה במכה זו בלבד יד ה' הויה שכנגד חמש אצבעות תהי' מכה זו שורה בה' מיני' בסוסים כו' ולהיות שהמכה מתחלת מעט ומתעבת ומתחזקת אפשר כאשר הובה במדרש בפר " א שפלאות ה' הנמשלים לאצבעות מתחילים מאצבע קטנה עד " ז יאמר בסוסים כו' ובצאן שהיא תועבת מצרים יהי' בבהן היד שהוא כח גדול וע " כ ובצאן דבר כבד מאד . והנה כתבנו למעלה כי אומרו אצבע אלהים הודו שהי' הנס בבחינת אלהים ולא אצבע ה' ע " כ יאמר הנה יד ה' תדע איך הוא יד ה' ולא יד אלהים כי הלא והפלה ה' כו' ואלו היה בשם אלהים לא היה מרחם עליהם בצאן ישראל כי היה להכניע מזל טלה שהיו עובדי' גם הם כמצרי' אך אין זה כ " א שם ה' בעל הרחמי' מידה זו היא שעמד' להם . או יאמר הנה יד ה' הויה כו' והוא כנודע מספר הזוהר כי בהיות ה' בד' אותיות כסידרן הוא רחמי' ובהיותן מהופכות יורו דין וזה יאמר הנה יד ה' נעשה הויה בהיפך דין בהיפוך אתוון שמורה רוגז במקנך כו' אך לישראל והפלה ה' כו' שהוא ביושר וזהו מקנה ישראל כו' כי לזה ברחמים ולמקנה מצרים ברוגז בהיפוך . עוד כתוב אצלנו בפסוקי' אלו בשערים בתת טעם אל סדר המכות ומספרם . בהקדמת מכת הדם :
Exodus.9.8.1 ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם כו' . לבא אל ענין המקראות נעתיק מאז " ל ( בש " ר פ' י " ב ) וז " ל המכות האלו שלשה על ידי אהרן ושלשה ע " י משה ושלשה ע " י הקב " ה וא' ע " י כולן דצ " ך שהיו בארץ ע " י אהרן בא " ח ע " י משה לפי שהן באויר שכך שלט משה בארץ ובשמים ערוב דבר מכת בכורות ע " י הקב " ה ושחין ע " י כולן עכ " ל :
Exodus.9.8.2 והנה ראוי לשום שכל והבין . ( א ) מה זה היה ליעשות שלשה ע " י אהרן כו' למה שהן בארץ ולא ע " י משה אחר שגם הוא שלט בארץ כדברי המאמר . ( ב ) שא " כ איפה גם הערוב שהיה בארץ למה לא היה ע " י אהרן גם הוא ואם יחשבו לבריות שבאויר יהיו ע " י משה וגם הדבר ומכת בכורות שהיו מן השמים למה לא היו משה ששלט בשמים כאומרו שכך שלט משה בארץ ובשמי' . ( ג ) למה נפרדו מכות שע " י משה מהמכות שע " י אהרן ונכנסו של הקב " ה בין שניהם . ( ד ) כי טוב טוב היה יהיו כולן על ידו יתב' כי הוא המושל בכל . באמת . ( ה ) למה נכנסו של משה בתוך הג' של הקב " ה ולא היו מעמד שלשתן של הקב " ה יחד כולן . ( ו ) מה נשתנה השחין שהיה על ידי שלשתן . ( ז ) למה הי' בין של הקב " ה לשל משה :
Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source .