Alshekh on Torah

והנה עדין היה אפשר לומר אולי אבחר דרכם להביאם פה לראות מה שלוקחים לפרנסתם. מה שהיה בלתי אפשר לראות בהשתלח לעיר אחרת על כן מה עשה אמר אמור אל אחיך כו' ובאו אלי כו' כלומר אלי ולא אל פרעה באופן שלא אוכל לדעת ממך אליהם מה תתן להם. ועוד כי הלא מעתה אני מצוך לאמר להם. ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ וא"כ גם כי יעשו כן הרשות בידם מעתה. ולהיות כי על ב' דברים היה אפשר ימאנו לשנות דירתם או על הוצאת הדרך לצידה ורכיבה. או על כליהם שימכרו בזול אם לא יוליכום אתם. ואם יוליכם יהיה עליהם למשא על ב' אלה אמר על הצידה טענו את בעירכם אוכל. ועל הרכיבה הנה העגלות ואם על הכלים אל תביאו כלי בתיכם. כי אם ונשאתם את אביכם ובאתם וריבה האת את טפם ונשיהם אך לא את הכלים. ואם ימכרו בזול ועיניכם אל תחוס על כליכם כי הלא טוב כל ארץ מצרים לכם הוא:

לכלם נתן כו'. כתב הר' בחיי ז"ל כי על שמכרו את יוסף והיו האחים חייבים במכירתו עשר פעמים שלשה שקלים שהם דמי עבד הם שלש מאות. וזה ממה שאמרו המוכר עבדו לע"ג קונסים אותו עד עשר בדמיו כלומר בדמי העבד שהם שלשים עכ"ל. וקשה כי הלא לפי זה האחים היה להם לתת ליוסף שלש מאות כסף. ולא יוסף לבנימין:

אמנם יתכן. כי לפי שציער יוסף את בנימין בצער עבדות. באומרו האיש אשר ימצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד לפי שחבב אז בנימין שהיה איש מצרי על כן נתן לו עד עשרה בדמיו. ועל החליפות אפשר כי לאחיו שהפשיטוהו שני מלבושים כמ"ש ז"ל את כתנתו הרי אחת את כתונת הפסים כו' הרי שנים. שילם טובה והלבישם לכל אחד שני מלבושים. דכתיב לאיש חליפות שמלות ואם כן בנימין שאף אם היה בכלל המפשיטים היה נוטל שנים. עתה שאצ"ל שלא היה מן המפשיטים אלא אדרבה אם שם היה היה מונע אם יוכל. בדין הוא שילבישוהו ה' השנים היה לו גם אם היה מפשיט ועל שלא הפשיטו ראוי יעדיף אחד הרי חמשה או לאחיו לאיש חליפות שמלות. שהן בין כלם עשרים כנגד עשרים כסף שלקחו במכור אותו להורות כי מחל. והשיב טובה תחת רעה. ולבנימין שעשה לו ב' דברים אחד שאמר שיהיה עבד ונצטער שנית שהחזיקו לגנב על הראשונה נתן לו שלש מאות כסף עד עשרה בדמיו כמדובר ועל שהחזיק אותו לגנב חמש חליפות מעל' אני על עצמי כאלו חשדתיך שגנבת את עצמי בגניבת גביעי. כי בן נח נהרג על שוה פרוטה כגונב בעליה כי הממון חיי עצמו ואני נקרא שור. על כן חמש חליפות אפרע לך תחת השור. ולאביו שלח כזאת כסף וחליפות כמו שנתן לאחיו ועשרה חמרים מטוב חפצי מצרים ואשר כו'. הנה ארז"ל שהיה ירא יעקב הנקרא שה פן יפדו בו מצרים הנקראים חמורים בזה יתכן הורה לאביו כי טומאת מצרים בעשר כחותיה המשולים לזכרים אדרבה משועבדים תחתיו וגם י' אתונות הם י' כחות שתחתיהם המקבלים מהם להריק למטה. גם הן משועבדים לשירותו וזהו עשרה חמורים כו' ועשר אתונות כו':

וישלח את אחיו כו'. רז"ל פירשו בתנחומא בשלח פרעה ענין לויה. כמד"א ואברהם הולך עמהם לשלחם. וכן תרגום אונקלוס לאלויותהון. ועוד יתכן יאמר פה וישלח את אחיו שליוה אותם וילכו ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך. והוא כמ"ש רז"ל שהבלתי מלוה את האורח כאלו שופך דמים יורה שע"י לויה מסלק רוגז מהדרך:

ובזה יאמר ע"י לויה זו אל תרגזו שלא יהיה לכם רוגז בדרך. או אפשר היא לשון תפלה כאומר יהי רצון שאל תרגזו בדרך וסיפרה תורה שעם היות דרך אנשים הבאים ממרחק אל ארץ מגוריהם כי שם ביתם. שעם שיהיה להם איזה עסק לעשות כל ישעם וכל חפץ תחלת מעשיהם לבקר את ביתם נשיהם וטפם ואחרי כן יתעסקו בשליחותם ומה גם אם בביתם אין לחם להשיב נפש וממרחק יביאו לחמם כי לא יעשו דבר עד ישיבו את נפשם והן כל אלה היו בבני יעקב בשליחות יוסף אל ארץ מגוריהם כי היה הדעת נוטה יעשו עיקר לפקוד כל איש את ביתו וילדיו אליהם ישברו לשבוע לחם להחיותם ברעב ואחרי כן יטפלו בשליחות יוסף אל יעקב. אמר כי כל כך היו להוטים על בשורה טובה יבאו לבשר את אביהם כי מאז עלו ממצרים. וכאשר באו אל ארץ כנען כי שם ביתם כל ישעם וכל חפץ לא היה רק אל יעקב ואליו הלכו דרך ישרה לבשרו קודם כל דבר. וזה אומר ויעל כו' ויבאו אל יעקב אביהם:

ויגידו לו כו'. הנה השומע בשורה טובה פתאום מהחביב לו מסתכן. כמעשה דאשתו דחנינא בן חכינאי שבא בעלה פתאום וסוי לבה ופרח רוחה. שעל כן רבי חמא בר ביסא דאזל יתיב תריסר שני בבית מדרשות כד אתא אמר לא אעביד כדעביד בן חכינאי. עייל יתיב במדרבא שלח לביתיה כו'. והן זאת היה עם לבב השבטים. לאמר אם פתאום נאמר לאבינו יוסף חי ישתומם ויסתכן ע"כ מה עשו התחילו בהגדת דברים מתייחסים. כדי לבא מענין לענין באותו ענין ויהי סוף הדבר הודיע אותו עוד יוסף חי וזהו ויגידו לו לאמר. כלומר הגידו לו הגדות בהכנה והקדמה כדי לאמר אחרי כן עוד יוסף חי. וגם לא הפליגו בשררתו לומר שהוא אדון. כמאמרו אליהם. שמני אלהים לאדון רק מושל בעלמא לבל יבטיח בגודל הבשורה. ועל ידי כן ויפג לבו. שהומר ונתחלף לבו המר. ונשתנה מן הקודם. ומה שנשתנה מעט בלבד ולא סוי לביה ופרח רוחיה מגודל הבשורה. עם הקדימם ההקדמות האמורות הלא הוא כי לא האמין להם כי אלו היה מאמין בעצם היה מסתכן. אך לאט לו הוסיפו וידברו אליו את כל דברי יוסף שהם דברים מסויימים כי הוא יוסף. כענין מנין רד"ו שרמז שהגיע ענין יעקב לרדת. ושימהר טרם יורידוהו בצער אל פרעה. וענין ארץ גושן. ושיבא מזונות על ידי השכינה ולא על ידי השר הכל ככתוב למעלה. שהם הוראות היותו יוסף כי בלעדו לא ידע בדברים האלה. וגם נתוסף על זה. כי וירא את העגלות כו' אז ותחי רוח יעקב ושרתה עליו רוח הקדש. אז ידע בודאי כי יוסף חי כי עד כה נסתלקה ואין זה כי אם שאמת הדבר. אז ענה ואמר רב עוד יוסף בני חי. לומר הלא כמוסיפים על בשורת חייו אמרתם לי וכי הוא מושל כו'. אמר רב ודבר גדול הוא בעיני מה שיוסף חי. גם כי לא ימשול על גוי ועל אדם. כי לא אחוש על זה והיות ראותו העגלות סימן ליישב דעתו. אמרו רבותינו ז"ל ב"ר (פרשה צ"ד) כי זכר מה שהיה עוסק עמו בעגלה ערופה כשפירש ממנו. והנה עדיין יראה שאינני שוה להאמין. כי אדרבא אם היה בלתי מאמין להם כי יוסף חי מה שיזכור עת פרידתו יקשה את לבו אז יותר. אך אחשבה לפי דרכם במה שכתבנו למעלה כי יעקב היה מסתפק אם הגיע שנאתם עד המיתו. כי בפניו לא היה מראים השנאה והקנאה כאשר בפני יוסף עצמו ולבלתי חשוד אותם לא אמר לו בפירוש הראית באחיך שהגיע שנאתם וקנאתם עד שערי מיתתך. אך מה עשה בעת עלה על רצון יעקב לשלחו. הקדים ועסק על ענין עגלה ערופה הנעשית כי ימצא חלל באדמה. לרמוז לו באמור אליו ילך שכמה אם יחוש אולי יקראנו כך שימצא חלל באדמה. שאם ידע עם לבבו כי לבבם למרע יחוש. ולא חש כל כך היה חפץ במצות אביו כאמור כי הולכי בדרך מצוה אינו נזוקים. ועל כן בראות יעקב את העגלות זכר את אשר רצה לעשות מצות אביו. לא חש אל רמז עגלה ערופה וא"כ בודאי כי על לכתו בדרך מצוה שלא נסתכן והוא חי. ובכן ע"י כך נתקרבה האמנתו. והוסר עצבות ממנו המונע השראת רוח הקדש. ובזה ותחי רוח יעקב אביהם:

ובשום לב אל מלת אביהם שהיא מיותר. ואומר יעקב בסוף פסוק זה. ואומר ישראל בראש פסוק שאחריו יהיה כי עד כה היה לב יעקב בלתי ישר עמהם. ומה גם עם יהודה שהיה חושד שטרפו אך בהיות שעל ידם שבה רוח הקדש אליו ומה גם במ"ש ז"ל (שם) כי ראה את העגלות אשר שלח יוסף ולא אשר שלח פרעה. כי אותם שרף יהודה שהיתה ע"ג חקוקה בהן שיורה כי צדיק הוא יהודה בלי חשד אז ותחי רוח צד בחינת הרהר עקבה מי שהוא אביהם ונקנה בו עליהם בחינת יושר לבב מעתה וזה שנותו את שמו באומרו ויאמר ישראל רב כו'.

או יאמר על דרך הקודם ויגידו לו לאמר כו' כי הנה שתי בשורות היו יחד בידיהם: (א) היות יוסף חי (ב) היותו מושל כו'. והנה היה יכולים לומר הנה יוסף מושל בכל ארץ מצרים. ובכלל הדבר הוא עודנו חי אך אמרו אם נאמר בשורה גדולה כזו כא' יבהל וישתומם על כן התנכלו לאמר הדבר קו לקו לומר תחלה עוד יוסף חי ואח"כ וכי הוא מושל כו'. וז"א ויגידו לו לומר כי הגידו הגדה אחד כדי לאמר אחרת אחריה. והוא שאמרו עוד יוסף חי כדי לאמר אחרי כן וכי הוא מושל כו'. ויפג לבו נשתנה מאשר היה מר לבב וש"ת איך נשתנה על כי הם. והלא המה האומרים אליו תחלה הכר נא כו'. שהורו כי מת היה לז"א כי לא האמין להם כלומר כי מה שויפג לבו הוא על כי לא האמין להם בבשורה ראשונה כי היה מסתפק בדבר אם היה מת או חי ע"כ היקל עתה להשנו' לבו. ע"י אומר' אליו כי עוד יוסף חי. משא"כ אם מתחלה היתה [ודאי] (האמת) היותו מת בקרב לבו או יאמר ויגידו לו לאמר כו' והוא מה שכתבנו למעלה כי כל צרות המגיעות לגוף הבל המה בערך המגעת אל הנפש כי יותר פוגם עון אחד אשר יעשה האדם באדם מכל מכות רעות ורבות אשר יכהו בגופו. על כן אם חלילה וחם היה נמצא ביוסף עון אשר חטא גם כי יהיה שלם בגופו בשורה רעה תחשב לאביו. אמנם בהיותו שלם בנפשו כי צדיק וישר הוא. גם כי מצאוהו רעות רבות וצרות על בשורה טובה יבא אשר יגיד לו. והנה כתבנו כמה השתדל יוסף להראות' כי עומד עדין בצדקי בהוראת פניו וסיפורי מאמרו. למען יבשרו אל אביהם וכן עשו וזהו אומרו לאמר כו' והוא בשום לב אל מלת עוד המיותרת ומהראוי יאמר כי יוסף חי. אך הנה כתבנו פרשת חיי שרה. מה בין לשון דבור ואמירה להגדה כי הגדה הוא המשך סיפור רב. ובזה יאמר כי המה עשו עיקר מבשורת כשרותו. ואם היו אומרים כי הוא צדיק לא יאמין על כן מה עשו הגידו באורך מאשר ראו והכירו בו מצדקתו. כדי לאמר אליו כי עוד יוסף חי כלומר כי עודנו צדיק נקרא חי. כי הצדיק בלבד נקרא חי כד"א ובניהו וכו' בן איש חי. כי על יד הקדמות הגדתם יבא על נכון אומרם אח"כ כי יוסף חי וזהו ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי ותוספת על זה כלאחר יד הוא וכי הוא מושל כו'. ועדיין ויפג כו' כי היתה האמנתו רפוי' בלבו ע"כ הוסיפו וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם המורים צדקתי ושאלהים עמו וישימהו לאדון לכל מצרים ואשר רוח אלהים בו. ושידע מנין רד"ו ושהוא ידע שעתיד לירד בשלשלאות ולכן בחר שירד עתה בכבודו אליו וכי ישב בארץ גושן מהטעם האמור למעלה. והוראת פניו להם כי כל זה יורה כי צדיק וישר הוא. ולהורות אשר הוא מושל הראה לו העגלות אשר שלח יוסף שהם עגלות מלכות. אז כאשר ראה העגלת המורות אמית' בשורת כי הוא מושל. מזה נתן אל לבו כי גם הבשורה הראשונה כי עודנו צדיק אמת היא שאם לא היה צדיק לא היה מרים ראש. כי היה מזל מצרים מחייב שעבד לא יעלה במעלות. ואז ותחי רוח יעקב כי שמח ושרתה בו רוח הקודש כאשר בתחלה עד אשר לא קפץ עליו רוגזו של יוסף. והוא כי השכינה אשר צרפו להשלים עשרה לגזור בל תתגלה מכירת יוסף שע"כ נסתלק' מיעקב מאז לבל תזדקק לגלות הדבר. עתה שכבר נתבשר מכשרותו עודנו צדיק ולכן לא יתעצב גם כי יודע אליו כי נמכר וגם הם מטעם זה לא יקפידו על כן ותחי רוח קדשו כי חזרה שכינה אליו כי אכן סר מר המכר:

עוד יתכן באומרו בהזכיר שם ישראל בפסוק שאחר זה שהוא להורות כי לא בלבד חזרה אליו בחינת רוח הקודש אשר היתה בו טרם יקרא ישראל כי אם גם מה שהיה בו אחר שבשם ישראל יכנה על כן מעתה קורא אותו ישראל זה שלש רגלים ויאמר ישראל כו'. ולהיות כי כאשר אין פגם כפגם הנפש כך אין מעלה כמעלת הנפש. וז"א רב עוד כו' לומר הלא על בשורת צדקתו הוספתם לומר וכי הוא מושל כו' כי הייתם כמבשרים בעיניכם אז יותר על הקודם ולא כן הוא כי הנה רב על כל מעלה הוא היות עוד יוסף בני חי שהוא היותו צדיק ואם נפרש רב מלשון די כד"א (דברים א׳:ו׳) רב לכם שבת בהר הזה יאמר די זה לי גם שלא יהיה מושל על הארץ:

או יאמר הנה דבר רב וגדול הוא. עוד יוסף בני חי וצדיק ואני כמעט קשה להאמין להיותו במקום זמה לכן לא תתקרר דעתי עד אלכה ואראנו. ואכירה בפרצוף פניו אם צדיק הוא אם אין שכן היו מכירים בזמנים ההם כמדובר למעלה והוא מאמר יעקב רואה אני את פני אביכם כו' וזהו אלכה ואראנו.

ובזה יתכן אומרו לפנים ויעל לקראת ישראל אביו וירא אליו. כי הלא כמו זר נחשב יגיד מה שנתראה יוסף אל אביו. עם שגם אביו נראה אליו וגם הכל מיותר אחר שיפול על צואריו ודאי שנתראו פנים. וכן במאמר יעקב אחרי ראותי את פניך ולא אמר אותך שמפרש הפנים וגם מיותר מלת את וגם אומרו כי עודך חי הוא מיותר:

אמנם הנה למה שכל ישעו וכל חפץ יעקב היה לראות פני יוסף להכיר בפניו אם צדיק הוא ועל כן בא יוסף וירא אליו. למען יכיר בפניו כי עודנו צדיק ויכירנו שאם לא כן גם יעקב נראה ליוסף ואז בראות פניו בצלם אלהים קדשים מיד ויאמר אמותה הפעם כו'. לומר אם ח"ו היית מרשיע דרכיך היית מת ב' פעמים. (א) ביציאתו מן העולם. (ב) באותו העולם על היות לי בן בלתי הגון. כמ"ש ז"ל סוטה (דף י') ועל כי ארד אל בני ברעה שאולה שאמר לו הקב"ה אם לא ימות בן בחייך שהוא מצדקת בניו ידע שאין לו גיהנם. ובזה יאמר אך עתה לא אמת רק פעם אח' אחרי ראותי את פניך. הוא צלם אלהים בך שהוא רבוי האת שעודך חי צדיק נקרא חי. או יאמר כמ"ש ז"ל כי אם לא היה יעקב אומר אמותה הפעם היה קשה לפני הקב"ה לומר שימות. ואם לא ששאל לא היה מת ובזה יצדק שאמר הפעם שראיתי בפניך כי צדיק אתה חפץ אני למות להיות עמך.

ויסע ישראל וכו'. ראוי לשים לב. (א) למה זה הלך בארה שבע. (ב) למה לא אמר לאלהי אברהם גם הוא. (ג) אומר זבחים ולא אמר זבח שיורה כי על ב' דברים הקריב. (ד) אומר ויאמר אלהים לישראל כי לא אמר לו דבר עד אחר אמירה שנית ואם הוא שקראו. יאמר ויקרא ולא אמירה. (ה) כי אומרו ויאמר פעם שנית הוא מיותר. כי הרי נאמר ויאמר ולא אמר לו עדין דבר. (ו) כי הלא אומר יעקב יעקב. הוא קריאה ולא אמירה. (ז) למה כפל יעקב יעקב בזה מבמקום זולתו. (ח) אומרו אנכי האל אלהי אביך ולא אמר אנכי אלהי אביך. (ט) למה הוצרך לומר מה שהוא אלהי אביו מבשאר מקומות שנראה אליו. (י) אומרו אל תירא מרדה ולא אמר מרדת מצרימה. (יא) אומרו כי לגוי גדול כו' כי אחר שהיראה היא מצרת שעבוד בודאי איך נותן טעם על כי לגוי גדול ישימנו שם. (יב) אומרו אנכי ארד כו'. כי אומר ואנכי הוא מיותר והיה די כשיאמר ואעלך וכו'. (יג) אומר גם עלה שהוא מיותר ואם הוא גם עלה על בניו. איך מתקשר לזה אומרו ויוסף ישית ידו כו'. (יד) מה ענין שית יוסף ידיו על עיניו:

אמנם הנה ידוע כי אומרו ית' לאברהם כי גר יהיה זרעו. נתקיים מלידת יצחק ודקדקנו שם כי עודם מועטים יהיה גרות בלבד. וזהו כי גר יהיה זרעך לשון יחיד. אך בהיותם מרובים אז ועבדום וענו כו' ובין הכל הוא ד' מאות שנה ונתקיים הגרות ביצחק ויעקב והעבדות במצרים בזרע יעקב. ובזה כתבנו כי זה ענין מקרא שכתוב ביצחק גור בארץ הזאת. אחר אומרו שכון בארץ אשר אומר אליך. כי הנה אחר אומרו ית' ישכון בארץ ישראל היה יכול יצחק לומר הלא זאת הארץ לנו היא. ואיך יחשב לי גרות בהיותי על אדמתי ע"כ אמר לו הוא יח' גור בארץ הזאת לו' כי הגרות של גר יהיה זרעך יהיה לך בארץ הזאת ונמשך גם ליעקב כמאמרנו על פסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו:

ונבא אל הענין. והוא כי הנה על שני דברים היה ירא יעקב מאד ויצר לו. (א) על רבוי זרעו. (ב) על היותו גולה מצרימה. אומר בלבו במה נשתנתי מאבי יצחק להעדר משתי אלה כי הלא בבאר שבע נאמר ליצחק אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי. שהיא ברכת ואעשך לגוי גדול ושם נאמר שיהיה בארץ. והנה רבוי זרע האמור בבאר שבע ליצחק הוא על יעקב. ועתה היה רואה כי במתי מעט היה יורד מצרימה. ואיך יתקיים הרבוי בלי זכות ארץ ישראל. וגם ע"י שעבוד הממעט את הזרע. (ב) על מציאות היותו גולה ח"ל אמר בלבו למה יגרע מיצחק שאמר לו הוא ית' גור בארץ הזאת ויהיה גרותו גם הוא בארץ עד יאסף אל עמיו ויתקיים גר יהיה זרעך ביעקב כאשר ביצחק. כי יעקב גם הוא זרע אברהם נקרא. כד"א כי ביצחק יקרא לך זרע וארז"ל (נדרים דף ל"א) ביצחק ולא כל יצחק שהוא ביעקב. וכאומר אנכי אלהי אברהם אביך ואחר אסיכתי ואשאיר אחרי ברכת רבוי הזרע בא"י. אז יתקיים בבניו ועבדום וענו אותם כמ"ש כי ע"כ התחיל לשון יחיד ובלשון גרות כי גר יהיה זרעך. ויצא בלשון רבים ולשון עבדות ועבדום וענו אותם כמדובר. ועל כן לרמז על הא' הלך בארה שבע כי שם נאמר ליצחק. ועל הב' ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק כלומר למי שהיה תמיד אלהי אביו שלא הניחו ללכת למצרים מקום שיהיה מתייחס למי שאין לו אלוה ואת יעקב מניח שילך למצרים מקום שהדר בו דומה למי שאין ה' אלהיו חלילה לומר שזכות אביו יעזרנו להיות כמותו. ורמז ג"כ כי הוא ית' נקרא אלהי יצחק בחייו ואמר זבחים לשון רבים ב' זבחים על ב' הדברים. וע"כ לא הזכיר את אברהם כ"א את יצחק שגם בו יתקיים בארץ גר יהיה זרעך כו'. אז השיב לו הוא ית'. ויאמר אלהים ישראל כו'. לומר האם אני איני אלהיך נקרא שמי עליך בחייך. כי תלך לבקש זכות אביך במה שאני אלהיו הלא גם אלהים לישראל אני והוא מאמרנו למעלה כי ליעקב היה יתרון זה שנקרא שמו יתב' עליו בחייו. כאשר שאל מאתו כמפורש אצלנו פרשת ויצא בס"ד. והיתה לו מעלה זו כשנקרא ישראל כדבר שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל:

ושיעור הכתוב ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק ויאמר אלהי יצחק הנזכר אלהים לישראל כלו' אלהים מכונה עליך מאז נקרא ישראל ומתי נאמר לו כך במראת הלילה. ובזה יצדק לשון ויאמר כי אמירת ענין הוא ולא קריאה בלבד ובזה גם אין האמירה חסרה מהכתוב ושמא תאמר א"כ איפה תכפל התלונה למה אצא מארץ הקדושה הזאת לז"א יעקב יעקב. לומר כי מי שהשיגה ידו להיות מכנה הוא יתב' שמו עליו בחייו עודנו בריא ולא סומא חשוב כמת כאביו. האיכות שיש לו פה בארץ יהיה לו גם בח"ל כי לא תעצרנו ח"ל מהשגתו. וזהו ויאמר יעקב יעקב לומר כי יעקב שהוא כאן יהיה שם ולא ישתנה. והוא אומר יתב' הנה אנכי עמך בצאתך ח"ל וז"א ויאמר ולא ויקרא יעקב כי אמירת ענין היא. ולא קריאה לבדה:

ויאמר אנכי וכו'. אמר הנה לענין הזרע אינך צריך לבקש מפאת אביך. כי אנכי האל אשר אמרתי לך אני אל שדי פרה ורבה וכו' בבואך לארץ ועל היות הגרות במצרים ולא בארץ אמר אלהי אביך אשר אמרתי לו גור בארץ הזאת ולך אני אומר שתרד מצרימה עם שהיה אפשר גרותך בארץ כמוהו עד אחר תאסף. וישתעבדו בניך מצרימה אחר רבויים בארץ. כי גם שם אני אלקיך. אך על הראשונה אל תירא ממנין רד"ה. שרמז לך יוסף באומר רדה אלי כמפורש למעלה שיהיה מוראך כי שם לא תזכה לרבוי הזרע כאשר בארץ. ומה גם במה שכתבנו שהיה אפשר לו להרהר ולומר כי למען יזכה אברהם לבנים נאמר לו לך לך אל הארץ וכו' ואעשך לגוי גדול. אמר לו אל תירא מזה כי הלא לגוי גדול אשימך שם לומר כי מה שאמרתי לאברהם ואעשך לגוי גדול אינו שהגוי גדול יולדו בארץ כי אם ששם יעשנו מוכן לצאת ממנו גוי גדול כי שם יתן לו את יצחק המוכן להתקיים בזרעו ברכת אברהם. אך מציאות הגוי גדול אשימך שם:

וטעם הדבר אחשוב רמזו ז"ל (ב"ר פ' ל"ד) באומרם ואעשך לגוי גדול. אותו גוי שנא' עליו כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו אוציא ממך והוא מאמרנו בטעם גלות מצרים כי הוצרכו ישראל לרדת מצרימה אשר היה כור הברזל למען כהתוך כסף בתוך כור יותכו בעינוי ההוא ויצרפו ויתלבנו כי יהיה כח טומאת מצרימה קולט את הזוהמא הם סיגים מכסף אשר בם עיקר זוהמת נחש והזדכם במירוק עד גדר שמאז עד מתן תורה תספיק לפסוק זוהמתן יתדבקו במלכם היא שכינה אשר עמהם וע"כ לא יצאו כי אם א' מה' או מנ' או מת"ק אשר הם גוי גדול האיכות. ויצדק בהם גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ועל כן הוצרך יהיו שם כי שם תהיה הכנת היותם גוי גדול כמדובר:

ועל הב' למה לא השלים יעקב הגרות בארץ כיצחק ויונח שקט על שמריו ובגולה לא ילך כי אם זרעו אחרי מות אביהם אמר אליו אנכי ארד עמך כו' לו' אם אינך הולך עם זרעך הלא תאבד תקות גאולת בניך חלילה כי ישקעו בטומאת מצרים ואין מקומם ע"כ צריך שכינה עמהם מחופפת עליהם כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף בל תשלוט בם טומאת מצרים והוא מאמר חז"ל כי ארבעה דברים שנמצאו בהם אשר אין כל העולם כדאי להם שלא שינו את שמם שלא שינו את לשונם. שלא נחשדו על לשון הרע ולא נחשדו על העריות כי אחת היתה ופרסמה הכ'. וכמאמרם ז"ל (ויקרא רבה פ' ל"ב) כי זה מאמר הכ' גן נעול אלו הזכרים גל נעול אלו הנקבות שכלם גדרו עצמם מן הזמה וארז"ל שאמרה שכינה כל עוד שאני עמהם אין קונים שם רע כי מהיות השכינה מרחפת עליהם עצרו כח לבלתי הטמא בד' דברים הללו. ולבלתי הדבק לגמרי בטומאת מצרים. וזאת תהיה כונת הכתוב באומרו כנשר יעיר קנו כו'. והוא כי הנה ארז"ל כי דרך הנשר בבואו אל בניו כי לבל יבעתם אם יבא פתאום ואולי הם ישנים כי יעוררם תחלה ואח"כ ירחף עליהם. ואח"כ ישאהו על אברתו: ואחשבה כי בנועם משלם כוונו כי כן עשה ית' עם ישראל במצרים כי מתחלה נתנה בם שכינה התעוררות יקיצו מתרדמוחם להיות דבקים בה' בל ידבקו בטומאת מצרים כמשז"ל שאמרה שכינה כל עוד שאני עמהם אין קונים שם רע ועי"כ על גוזליו ירחף הם בכורי ישראל שעבר לנגוף את מצרים ואותם הציל ובעת צאתם יפרוש כנפיו ויקחהו מתוך טומאתם כד"א לקחת לו גוי מקרב גוי ואח"כ ישאהו על אברתו הם מלאכי שכינה אשר נשאום ממצרים מרממסס סכותה שהם מלאכי השרת כמאמרם ז"ל (ש"ר פ' כ') על פ' ואשא אתכם על כנפי נשרים:

הנה כי לולי היתה שכינתו ית' עם ישראל במצרים היו אבודים. ובזה נבא אל הענין והוא כי אין שכינה שורה בעיר אם אין שם מי שיהיה מרכבה אליה ע"כ אמר הוא ית' ליעקב הנה הוכרח תבא עם בניך מצרימה כי הלא אנכי ארד עמך מצרימה ובלעדיך אין איש ראוי תשרה שכינה עליו לרדת מצרימה וש"ת א"כ מה הועלתי להם אם בהעלות אותי תעלה שכינה עמה וישארו משוללי שכינה. לז"א ואנכי אעלך וכו' לו' עם שאנכי אעלך לא ישארו בניך בלעדי כי הנה גם עלה שהוא גם עלה את בניך. וש"ת למה הורידני בשביל שכינתך והלא היה יוסף במצרים מרכבה אליה כאמור בס' הזוהר כמדובר למעלה ואם נאמר שלא היה כדאי לכך מי נשאר במקום יעקב בסלוקו להיות מרכבה אל השכינה. לז"א ויוסף ישית ידו על עיניך בטעם זק"ף גדול כמרים קול ואו' ויוסף כלו' ויוסף אשר הוא מרכבה אל השכינה מאז ומה צורך אל ירידתי למען אהיה מרכבה אל השכינה הלא הוא כי ישית ידו על עיניך כלומר ימלא מקומך להיות מרכבה אל מדרגתך כלו' כי אינו דומה גדר השרת שכינה השורה עליך לגדר השראה שהיתה על יוסף כי הנה גדר אשר על יוסף לפי ערכו הוא אשר קדמה לבא עמו מאז ירד למצרים שעליה אמר שמני אלהים כו'. אמנם גדר גדול מזה הוא אשר עליך המגין נגד הבחינה על הד' דברים ויוסף ישית ידו כו' להיות מרכבה בהשתלשלותם אל המדרגה אשר עליך כי רבה היא על אשר היתה עליו. ועליה אמר גם עלה את בניך ע"י יוסף כמדובר והיא הבחינה שעליה אמר אנכי האל וכו' והיא אנכי ה' וכו' אשר הוצאתיך כו' שהיא למעלה מבחינת יוסף:

ויקם כו'.

או' ויקם כו' מיותר שהל"ל וישאו כו' אך אמר קימה היתה לו מהאמור לו בבאר שבע כי תחת היותו עתיד לירד מצרימה בשלשלאות של ברזל אל פרעה זכה כי אדרבא נישא בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אותו הן אשר שלח יוסף על פי פרעה: