Ahavat Yehonatan

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,076 sections

Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.14
או יאמר ותתן לי זרע אנשים דודאי לא היה יותר במעלה ממשה דלא קם כמשה. ואולם משה שפט את ישראל ואהרן היה רודף שלום בין איש לחבירו ושני המעלות היו בשמואל דהיה שופט ורודף שלום בין איש לרעהו כידוע וזהו ששקול כמשה ואהרן וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.15
ונתתיו לה' כל ימי חייו. למה אמרה דוקא כל ימי חייו דהיא יראה שמא ימות משום דבא מכח תפלתה שהיא מסטרא דמותא לכך נתנה לה' כל ימי חייו ואין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שנא' אדם כי ימות באוהל וזה יכפר עליו שלא ימות דבזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתורה וא"ש:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.16
ומורה לא יעלה על ראשו דהנה חנה ראתה ברה"ק שיענישו עלי על שהורה הלכה בפני רבו דקיי"ל שהוא חייב מיתה והטעם הוא לפי שאין עליו אימתא דרביה ולזה אמרה חנה ומורה לא יעלה על ראשו דהיינו מורא של בשר ודם וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.17
והיה כי הרבתה להתפלל ועלי שומר את פיה. פי' דתמה עלי על שהרבתה להתפלל דקיי"ל דאין רשאי להאריך בתפלה. ואולם שירות ותשבחות מותר לומר אחר התפלה אמנם שירות ותשבחות צריך לומר בכל כחו כמש"ה כל עצמותי תאמרנה וכו' והיא התפללה בלחש רק שפתיה נעות וזהו שתמה עלי על שתאריך בתפלה כ"כ וזהו ועלי שומר את פיה וא"ש:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.18
ויחשבה עלי לשיכורה. נרא' טעם למה חשבה עלי דוקא לשיכורה מפני דאי' כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ולכך נסמכה פ' נזיר לפ' סוטה לפי דיין הוא סרסור לעבירה ואי' דאמרה חנה לעלי לא אדון אתה בדבר זה כלומר שאין עליך רה"ק בשלימות כי לפעמים השיג דבר מועט ולא כולו ועלי השיג דאמרה חנה ומורה לא יעלה על ראשו הכוונה שנדרה בנה בנזיר וחשב ששכורה היא ולכך הדירה את בנה בנזיר ולכך ויחשבה עלי לשיכורה וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.19
ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו. פי' מפני דחנה התפללה שיתן לה ה' זרע צדיק והקב"ה אינו גוזר להיות צדיק או רשע כי הרשות נתונה לבני אדם ואין זה שאלה מן הקב"ה דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ואולם שאלתה היתה כהוגן שיתן לה השם בן וז"ש יתן ה' את שאלתך אשר שאלת מעמו מעמו דייקא מה שהוא נותן לבני אדם זולת הבחירה וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.20
ותאמר אמצא שפחתך חן בעיניך. רצה לומר אמצא חן בעיניך גם לדבר הזה שיהיה לי זרע הגון. וצריך להבין למה אמרה כאן שפחתך ולעיל אמרה אמתך ונקדים מ"ד בגמ' רבי חלש בעו רבנן רחמי עליה דליתסי אמתא דבי רבי כד חזיא צעריה דרבי אמרה יה"ר שינצחו עליונים את התחתונים מיד נח נפשיה דרבי ותמוה וכי בדידה תליא מלתא ונר' דהענין הוא דמלאכי מעלה מבקשין את הנשמה הקדושה אשר נאצלת ממערכת אלהים חיים שיתפרד מן הגוף ותהיה נפש הצדיק צרורה בצרור החיים. והתתתונים מבקשין רחמים שיתקיים נפש הצדיק למטה בשפלים מפני שהוא מגין עליהם כתריס ונשמת הצדיק גם היא מסכמת שיחיה הצדיק ויתקיים למטה ואולם בעת פרידתה מעל גווייתה הקב"ה מדכא את הגוף ביסורין עד שתתרצה לעלות למעלה אל מקומה. ואי' בזוהר כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כו' איש זה הקב"ה כמש"ה ה' איש מלחמה בתו דא היא נשמתא דבר נש לאמה לגוף שהיא משועבדת לו. וזהו ענין אמתיה דרבי זו היא נשמתו כד חזיא צערה דרבי אמרה יה"ר שינצחו עליונים את התחתונים דעליונים חפיצים שתהיה הנשמה למעלה וגם היא הסכימה לעלות למעלה מיד נח נפשיה דרבי וא"ש. ולכן חנה כאשר התפללה לה' אמרה אמתך הכוונה על הנשמה אבל כאן שאמרה אל עלי אמרה שפחתך וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.21
ותלך וכו' ופניה לא היו לה עוד. פי' דצפה על ברה"ק שיהיה לה בן וז"ש יתן ה' את שאלתך אשר שאלת מעמו וידוע דיש להכיר בשרטוטי מצח אם יש כח בחלציים להולד בן ובא הכתוב להודיענו דפניה לא היה לה עוד על זאת ואפ"ה אמר עלי יתן ה' וכו' שתלד בן הגון וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.22
ויהי לתקופות הימים ותהר חנה ותלד בן. נראה לפרש דהנה ק' הלא שמואל מת בעשי"ת כדאמרינן בגמ' ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל ואמרינן שהמתין הקב"ה עד שעברו ימי אבלו של שמואל ובצדיקים כתיב את מספר ימיך אמלא שהקב"ה ממלא בנותיהם של צדיקים והאיך אמרי' שנולד שמואל בב' תקופות וב' ימים אך י"ל פי' הפסוק כך ויהי אחר כלות תקופות הימים היינו ב' תקופות מן ר"ה אז ותהר חנה ותלד בן לב' תקופות וב' ימים כמאמר הגמ' וא"כ נולד ביו"ד ימי תשובה ובהם ג"כ מת כר"ל וא"ש.
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.23
ותקרא את שמו שמואל כי מה' שאלתיו. נר' ליתן טעם למה קראתו שמואל ה"ל לקרותו שאול. ונראה דידוע דצדיק נקרא אל כמש"ה גבי יעקב ויקרא לו אל אלהי ישראל וכמו כן שמואל היה צדיק גמור והיתה קראתו ברה"ק שמואל וא"ש. או יאמר דהנה חנה התפללה שיתן לה זרע הגון וכשר וכל שנותיו של שמואל היו נ"ב שנים ועד י"ב שנה אין כח ביצה"ר להסית אותו כי נער הוא ואין לו בחירה. ואולם אח"כ יש לו בחירה כפי אות נפשו וע"ז שאלה חנה שיהיה צדיק מ"ם שנה דכל שנותיו היו נ"ב וזה שקראה אותו שמואל ר"ל מ"ם שאול הינו ארבעים שנה שאלה שיהיה צדיק וז"ש כי מה' שאלתיו וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.24
ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך אך יקים ה' את דברו. פי' לפי דהיא אמרה בתפלתה ונתתיו לה' כל ימי חייו משמע מעת הולדו יהיה הנער צדיק ואולם היא בקשה להמתין עד שיגמל הנער וע"ז אמר לה אלקנה שמא ח"ו לא יתקיים בו מאמרך שיהיה זרע אנשים כי חזרת באחת וזהו עשי הטוב בעיניך והלואי יקים ה' את דברו ואולם האמת יעשה דרכו כי אלו ב' שנים לא נחשבו לכלום וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.25
וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי ותאמר בי אדוני חי נפשך וכו' אל הנער הזה התפללתי וכו' אי' בגמ' דהורה הלכה בפני רבו היה דאמר דזר מותר לשחוט ומקבלה ואילך מצות כהונה וביקש עלי להענישו ואמר לחנה שתתפלל על זרע אחר וע"ז אמרה אל הנער הזה התפללתי ע"ש ולכאורה הגמר' תמוה אם היה דינו למיתה איך שתק עלי הא אין מרחמים בדין ונראה מפני דקיי"ל תלמיד בפני רבו אסור להורות אבל לאפרושי מאיסורא שפיר דמי דאין חולקין כבוד לרב במקום שיש חילול השם. ואי' בזוהר כהן אסור לשחוט מפני דזהו דין דאתעביד בבהמה וכהן הוא מסטרא דחסד והוא רחמים ואסור לו לעבוד דין בבהמה שלא להתעורר הדין ומייתי שם א"כ איך משקה הכהן את הסוטה המי המאררים הא אתעביד דין באשה אם נטמאה דכתיב וצבתה בטנה ונפלה יריכה ותירץ שם דאם לא נטמאה היא טובה גדולה לה דאם היתה עקרה יולדת בנין זכאין ואם נטמאה לאו איהו עביד דינא אלא הקב"ה עביד דכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה ולאו איהו עביד כלום אבל שחיטה בבהמה אתעביד דינא ואין נאה לו לעבוד דין. וזהו שאמרה חנה דשפיר עבד דהורה דזר מותר לשחוט דלאפרושי מאיסורא שאני וא"כ אין חייב מיתה וא"ת א"כ דכהן אסור לשחוט איך משקה את הסוטה הא אתעביד דין באשה. אין זה קושיא דיכול להיות טובה גדולה דהיינו אם היא עקרה תלד בנים. והעד אל הנער הזה התפללתי דאמרה אם ראה מוטב ואם לאו תראה אסתתר עצמי וכנ"ל ולפ"ז יוכל הכהן להשקות את הסוטה דיש בזה צד טובה גדולה אבל שחיטה אתעביד דין בבהמה וזהו ודאי אסור וא"כ שפיר הורה דלאפרושי מאיסורא הוא ואין לו עונש וק"ל. או יאמר דהנה הב"י כתב טעם דאסור לתלמיד להורות בפני רבו מפני דאימת רבו עליו ואין נזהר משגיאה מאימה יתירה אשר עליו ואולם באיש אשר אין לו אימה מבשר ודם יוכל שפיר להורות וז"ש חנה אל הנער הזה התפללתי ומורא של ב"ו לא יעלה על ראשו וא"כ לית ליה אימתא דרביה ויוכל שפיר להורות דאינו בא לכלל טעות וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.26
ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה'. פי' עפ"י מ"ד תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. נר' לפרש ענין חוק ומשפט הוא דהנה הטעם שאנו תוקעין שופר בר"ה כדי לערבב השטן והיינו שלא יוכל לקטרג עלינו והקב"ה דן אותנו ברחמים ולכך צריכין אנו לתקוע. ואולם אם יש צדיקים שיוכלו לעמוד בדין ומזכים בדין אין צריכין לתקוע לערבב השטן כי חסום פי השטן מלהשטין ואולם באמת להם הוא חוק לתקוע ובלי טעם כי אין צריכין לערבב כנ"ל ואולם למי שלא יוכל לעמוד בדין הוא משפט לתקוע כי איך יעלה לגרדום לידון והוא מלא חטאים וגויו לקבר יובל ונפשו בתוך כף הקלע תנתן לזה הוא משפט לתקוע כדי שיעורר את הרחמים. ואי' בתחלה ביקש הקב"ה לברוא את העולם במדה"ד דהיינו שיהיו כולם צדיקים ולא יהפכו פניהם ביום קרב ויוכלו לעמוד בדין. ואולם אח"כ כשראה שאין העולם מתקיים בדין שתפו ברחמים ולהם הוא משפט לתקוע בשופר. וידוע דהצדיקים בשם ישראל יכונה והבינונים בשם יעקב כי עקוב יעקב ואנוש הוא. וזש"ה כי חוק לישראל הוא היינו לצדיקים אשר בשם ישראל יכונה הוא חוק בלי טעם כי לערבב אין צריכין. ומשפט הוא לאלהי יעקב כי הם צריכין לתקוע. והטעם שהשופר מעורר רחמים כתב ר' סעדיה גאון ז"ל דכן המנהג ביום שהמלך מקבל כתר מלוכה בו ביום תוקעין בשופר ולכך יסדו בתפלתינו המלך הקדוש המלך המשפט כאלו היום התחלת מלוכה שלו. והענין הוא מפני דמנהג הוא בעת שימלוך המלך נותן חירות לכל עבדי המלך בו ביום ואינו דן אותו כך אנו מבקשין מהקב"ה שינטה עלינו קו של חסד בו ביום. וזהו שהתפללה חנה עלץ לבי בה' כי ידעתי שלא הרשעתי כלום ורמה קרני בה' הכוונה שירים את קול קרני כי אני אין צריך כי אצלי הוא חוק ואיני צריך לערבב השטן ורחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.27
אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. פי' ע"פ מ"ד ג' מפתחות אין נמסרין לשליח ואלו הן של יולדת ושל תחית המתים ושל גשמים. והענין של שליח הוא דאי' בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא והן הנה אלו ג' מפתחות בני הוא מפתח של רחם וחיי הוא מפתח של תחיית המתים ומזוני הוא מפתח של גשמים ואלו השלשה הם נפעלין ממערכת המשרתים במרוצתם יקבלו בני עולם השפל דבר והופכו על ידן ואין זכות אבות מהני למי שקיבל הופכו. ואולם ישראל עם ה' ואם אדם משמר המצות כראוי לא ידע דבר רע כי כל המצות בנוים על תלפיות לשמור מזג האדם ממקרים ההוים בעולם ואלה הג' הנ"ל הם נמסרים דוקא ביד ה' ולא בענין אחר כי אם יסיר מאחרי ה' מיד מקבל הופכו וכן כל עקרות אשר הלכו בתום לבבם לפני ה' בפקדו להודיענו כי בענין אחר ילאו למצוא הפתח אם לא שיעבדו את ה' ומאת ה' מקבל צורה וחומר וכמו כן הגשם עושה צורה בחומר הארץ והרוה והצמיחה וכן הנשמה הנאצלת מן הקודש עושה צורה בגשם האדם וכמו כן תחיית המתים. וזהו ענין מפתחות הנ"ל. וז"ש חנה אין קדוש כה' כי אין בלתך הכוונה דאם ילך בדרכיו הוא מוציא מן המזל ואין מי פוצה פה ומצפצף כי אין בלתו ואין צור כאלהינו ולזה כוונו חז"ל אין צייר כאלהינו ר"ל הצורה אשר צר בחומר כנ"ל וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.28
אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם. נראה לפרש עפ"י מ"ד דשונמית באה לפני אלישע ואמר לה היש לך לדבר אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת. ופי הזוהר דאותו יום היה ר"ה ואמר לה אלישע היש לך לדבר אל המלך מלכו של עולם והשיבה בתוך עמי אנכי יושבת הכוונה דבר"ה כולן נסקרין בסקירה אחת דאין היחיד נידון ואמרה לא אפרוש מן הצבור כי בתוך עמי אנכי נידון. ומזה הטעם יכול להתפלל בקול רם דבכל השנה אדם נידון בפני עצמו וכל אחד מתפלל על עצמו לכך אסור להתפלל בקול רם מפני השגיאה שלא יטעה ואולם בר"ה נידונים בשוה ותפלתם שוה ולא חיישינן לטעות ואולם אעפ"כ אסור להרים קולו יותר מדאי מפני הערבוב וזש"ה חנה אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה דחיישינן לטעות אלא יצא עתק מפיכם שיתפלל בערב לשונו בעינים זולגות ובכוונת הלב ובוידו פה וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.29
קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל וכו' עד להושיב נדיבים ע"ש. ונר' ע"פ מה דיסד הפייטן היום הרת עולם והענין הוא דבאותו יום מקבלין המזלות שפע מהאל ית' וזהו ענין היום הרת עולם. ואולם הפעולה אשר יתייחס אליהם בכל השנה דהיינו בני חיי ומזוני באותו יום כשל כחם ואינם פועלים וכל שהוא נגד התפעלות אשר להם נפעל בו ביום כגון עקרות דלפי המזל אין יכולין להוליד ובאותו יום נפקדה כדאיתא בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה בר"ה בטלה עבודת אבותינו במצרים מפני דע"פ המזל היה דישראל ישתעבדו עוד במצרים ובר"ה לא היה פעולה כלל למזל. ובר"ה יצא יוסף מבית האסורים מפני דלפי כוכב מצרים היה שעבד לא יוכל למלוך ובר"ה קראו לפניו אברך כי נצח את המזל בו ביום. ונר' ליתן טעם על שבלילה אחת דהיינו בליל ר"ה למד כל השבעים לשונות מפני דהקב"ה בלל את הגוים ללשונותם בארצותם ולכל אומה כוכב מיוחד וכפי פעולת הכוכב אשר יפעל בחמשה כלי המבטא באותו אומה יתקן המבטא אשר יבטא בהן ויש מהן מאותיות קלים ויש מהן מאותיות כבדים כפי אשר יאות להם וזהו ענין שבעים לשונות אשר בלל ה' את שפתם וכבר בארנו דבר"ה מקבלין הכוכבים שפע ולפי אותו שפע יתבררו הלשונות היטב כנ"ל ויוסף היה בר"ה למעלה מן המזל ובעת אשר קבלו המזלות השפע השיג את כל הלשונות בשעה חדא היה מכוין את כולן כנ"ל. וז"ש המשורר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים והיינו ביום ר"ה שפת לא ידעתי אשמע כנ"ל. ובר"ה כל התפעלות אשר נפעל הוא נגד המזל. וזהו שמבאר חנה קשת גבורים חתים אותן שהיו גבורים עפ"י המזל חתים ואותן שהיו נכשלים ע"פ המזל אזרו חיל. שבעים היינו מזוני בלחם נשכרו שגבר עליהם עניות ולרעבים היה להיפוך שחדלה רעבתם מהן. עד עקרה ילדה שבעה היינו בנים אותן שהיו עקרות ע"פ המזל ילדו ורבת בנים אומללה. ה' ממית ומחיה היינו חיי הנ"ל שהקב"ה מחיה מתים והיינו בר"ה וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.30
מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיב עם נדיבים וכו'. ע"ש פי' מפני דצריך להבין. למה הקב"ה מדכא עני תחת רגליו תחלה ואח"כ מעשיר אותו הא יכול להעשיר אותו מיד. ואולם באמת י"ל מפני דהעדר צריך להיות קודם להויה כמבואר והארץ היתה תהו ובהו ויאמר אלהים יהי אור ההעדר היה קודם לנברא וכמו כן בעני לא יוכל להתקיים בו הכבוד עד שהיה העדר תחלה וז"ש מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון והטעם להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם והוכרח להיות כך והעד כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ההעדר היה קודם כנ"ל וק"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.31
ה' יחתו מריביו עליו בשמים ירעם ה' ידין אפסי ארץ ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו. פי' ע"פ מאמר המשורר למה רגשו גוים וכו' יתיצבו מלכי ארץ וכו' ננתקה את מוסרותימו וכו' נר' דזה הענין הוא ביום הדין דהיינו בר"ה באין כל שרי הע"ג ורוגשין ורועשין להפר ברית אשר כרת ה' עם בני ישראל ובחר בנו מכל העמים אשר על פני האדמה ומלשינין הע"ג ואומרים ישראל עמך חטאו ונטמעו בין הגוים ובקשו להפר ברית וז"ש יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד להלשין על ישראל ויתיצבו על ה' ועל משיחו ויתנכלו בכל יום ואומרים ננתקה את מוסרותימו דהיינו זכות אבות ונשליכה ממנו עבותימו היינו הברית ואולם יושב בשמים יש חק ה' ילעג למו ומלמד סניגורין על ישראל ואע"פ שחטאו בניי הם ועתידים לחזור בתשובה לפני אז ידבר אלימו באפו ובחרונו וכו' ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי הכוונה למעני ולמען דוד עבדי אפדם ולא אפיר ברית כי אני ה' אלהיהם. אספרה אל חוק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך הכוונה שהקב"ה משיב להם שישראל הם בני אל חי ונהרגין ונשחטין ונחנקין על קידוש שמו הגדול למען לא יחלל שמו בין הגוים ומכבדין כבוד אב בכל נפשם ולזאת אני אמחול להם בפעם הזאת וכאשר שומעים זאת האו"ה חלו ורעדו מן הדין וז"ש חנה ה' יחתו מריביו עליו בשמים ירעם הכוונה השרים של או"ה אשר המה מריבין על ישראל ה' יחתה אותם כנ"ל:
Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.32
ה' ידין אפסי ארץ היינו לע"ג ויתן עוז למלכו דהיינו לדוד כנ"ל וירם קרן משיחו בזכות משיחו והיינו שישראל נוצחין בדין ויזכו למשיח ויתנשא ויתרומם ויתגדל שמו של משיח בין האומות ויאמרו מי האמין להם ואשר סבלו עול גלות ולא המירו כבודם ולזאת ילכו מן הגולה ברנה במהרה בימינו אמן:
Haftarah of Shabbat Shuva.1
שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' עתה מבאר הנביא איך יחזרו בתשובה דהענין הוא דמעת לידת האדם ישתער עליו מלך הצפון בלב בחיל רב לכבוש את העיר ויהפוך סוללה ויעשה חור בחומות העיר ויבא שם ויעשה פתח גדול לבא שם עם כל חיילותיו. וזהו ענין עבירה גוררת עבירה דאם שומע אל היצה"ר פעם אחת ישמע לו שנית. נמצא כל חטאי בני אדם הם מאיכות עבירה ראשונה במרד ובמעל. וז"ש שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך ר"ל דנכשלת בשאר עבירות ע"י שוגג דעבירה ראשונה הנעשית במזיד. וצריך לשוב על עבירה ראשונה ואולם באם תתודו תתודו על כולם ווהו ענין קחו עמכים דברים וכו' אמרו אליו כל תשא עון ר"ל שימחו כל עונ ת וקח טוב ר"ל המעשים טובים וק"ל. או יאמר דהענין הוא דאם חטא אדם ונתחרט מוחלין לו. ואולם אים הוא מתועב בחטא ובכל יום ויום הוא מוסיף חטא על פשע ולא שם אל לבו יראת הבורא וניכר מתוך מעשיו שהוא כופר בעיקר ומכתו אנושה לא רוככה בשמן ותמרוקי מעשים טובים ותקנתו אל אל יתבר' לייחד הבורא באחדות המוחלט שהוא רואה במצפוניו ומגלה מסתוריו ואין דבר נסתר ממנו ואנה יברח מפניו כי בכל מקום הוא מוכן לקבל נזק וזהו ענין שובה ישראל עד ה' אלקיך והטעם כי כשלת בעונך הכוונה שהרבה פעמים באת לאותה מצודה וק"ל:
Haftarah of Shabbat Shuva.2
אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. פי' דאי' במד' ויאמר קין גדול עוני מנשוא עולם ומלואו שלך ואתה נושא ולי אי אתה נושא ותמוה ונראה דהענין הוא דאם אדם פוגם בחטא נברא משחית ואלה תולדות חום העבירה. ופרנסת המשחית הוא באם מגיע נזק לאדם ומזה יחיה. ואולם אם ישוב האדם נסתלק המשחית מן האדם ושט בעולם וחי כשאר כוחות הטומאה ואין לו עסק באדם כלל. וזהו ענין שהקב"ה נושא עון ר"ל שמחיה את המשחית הנולד מן האדם באם שב אליו וז"ש קין עולם ומלואו אתה נושא ר"ל אתה מחיה אותם ולי אי אתה נושא היינו המשחית הנולד ממנו וז"ש אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ר"ל שישא עונותיהם והמשחיתים הנ"ל וימחול להם וק"ל:
Haftarah of Shabbat Shuva.3
ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו. פי' דהיצה"ר ישתדל לפתות את האדם בכמה ענינים שונים ובאם לא יוכל לו אומר לו שמע נא לעצתי וחיה ועשה עבירה פלונית ואח"כ תן כופר נפשך כי ירצך אלקיך בזה ואולם זהו דעת הפתיות לבנות על כותל רעוע וז"ש ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו זהו הצדקה שיאמר שהוא מגין עליו וק"ל:
Haftarah of Shabbat Shuva.4
ארפא. משובתם אוהבם נדבה אולם אם ישובו מחטאתם ירצה השם את הצדקה וז"ש ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו וק"ל:
Haftarah of Shabbat Shuva.5
אהיה כטל לישראל וכו'. פירוש מפני דענין גשם הוא שמתעוררין אידים מן הארץ ויתקשרו למעלה ויריקו המים. ואולם הטל בא לעולם בלי התעוררת כלל כידוע וזהו ענין דהקב"ה יעביר רוח על הארץ ויתעוררו כל דיירי ארעא לשוב בתשובה שלימה ויוכלו לשאוף צל רה"ק וכפי ענין התעוררת דלתתא כן הוא ענין התעוררת דלעילא וז"ש אהי' כטל לישראל:
Haftarah of Shabbat Shuva.6
יפרח כשושנה. היינו דתואר ישראל בגלותה כשושנה כמ"ד בשה"ש כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות דהיינו ישראל בין האומות וזהו יפרח כבושנה. ויך שרשיו כלבנון ר"ל דשמא תאמר דלשושנה אין לה שרשים כן יהי' לבני ישראל וע"ז אמר ויך שרשיו כלבנון שיהיה להם שרשים עד בלי די וק"ל. ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון יובן עפ"י מ"ד בגמ' כל תענית שאינו עמהם פושעי ישראל אינו תענית ותמוה הלא מבערים קוצי' מן הכרם ונראה דהענין תענית הוא לתקן את כל המעוות מי שהוא ממואס דהיינו פושעי ישראל באם שהוא יכול לתקן אותם שיחזרו בתשובה אין לך תקנה גדולה מזו. וז"ש כל תענית שאין עמהם פושעי ישראל הכוונה שלא תקנו פושעי ישראל בתעניתם כדי להצטרפם בבני ישראל אינו תענית והן היה ענין הקטורת שהיה שם חלבנה ואולם גם החלבנה היה קולט ריח טוב משאר סממנים וכמו כן קבלו פושעי ישראל ריח מגדולי הדור זית רענן יפה פרי תואר וז"ש וריח לו כלבנון פי' שיקבלו ריח כמו קטורת בבהמ"ק המכונה לבנון וק"ל. ישובו יושבי בצלו וכו' אלו גרים שיתגיירו וישובו בצל ישראל יחיו דגן ויפריחו. זכרו כיין לבנון פי' דאי' שהגרים יבואו לחסות תחת כנפי השכינה וישירו שיר לה' צבאות ואי' במקדש היו אומרים שיר על היין כמ"ד משחרב בהמ"ק בטל השיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין וזהו ענין שיר שהיו אומרים במקדש וז"ש זכרו הכוונה זכר הגרים יהיה בשיר כיין לבנון וכבר אמרנו דלבנון זהו בית המקדש וק"ל:
Haftarah of Shabbat Shuva.7
אפרים מה לי עוד לעצבים וכו' מי חכם וישמר אלה וכו'. פי' דהפולסופים תמהו איך הלכו הראשונים בחושך וקטרו למלאכת השמים ולהוריד השפע כי זהו הבל דלא יתכן שיקבל שום כוכב שפע לפעולה בעולם השפל כי הוא מוגבל עצמו מגשם החמישי ולא יקבל מין אחר ואם יאמר האומר שהחמה פועל בשפלים איננו אמת כי החמה עוברת ביסוד אש וממנו מקבלת החום וזהו חום השמש. וגם דעת הרמב"ם נוטה לזה וחשב מי שמייחס שום פעולה אל כוכב שהוא כפירה גמורה כי לא קצרה יד הבורא מלפעול בשפלים. וז"ש הנביא אפרים מה לי עוד לעצבים שמקטירין למלאכת השמים אני עניתי ואשורנו הכוונה אני משגיח בשפלים אני כברוש רענן ממני פריך נמצא דהכל מאתו תצא ואולם האמת שהאדם מקבל מקרה מגרמים השמים ממקרים ההויים בעולם וכי הקצור קצרה כפי הסיבה הראשונה המאציל אמיתי לפעול בשפלים בזה הענין ועל זה אמר כי ישרים דרכי ה' הכוונה דכבר נודע שאל יתברך נתן הבחירה לבני אדם ואלו לא הי' ע"י אמצעי יהי' כולם צדיקי' כי מאתו לא תצא רעה ולכך נשתלשל במדריגות ממדריגה למדריג' עד שהרשות נתונה לבני אדם וזהו ענין כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וא"ש וק"ל. באופן אחר נראה דאי' בגמ' שאל האי מינא אם אין הקב"ה חפץ בעוברי עבירה דין הוא שאם באים על הערוה שלא יתעברו א"ל עולם כמנהגו נוהג. ואי' עוד שם דכל כך היה השטן מרקד ביניהם ובאם שהיה שם חולה ונכנס לע"ז מיד נתרפא. ולהבין נראה כמ"ש באיוב משגיא לגוים ויאבדם ואין זה הכרח כי בדרך שאדם רוצה לילך וכו' והבא לטמא פותחין לו. וז"ש הנביא אפרים מה לי עוד לעצבים הוכיח אותם על עבודה זרה. ואפרים השיב איך לא אמון בם כי המה מראים גבורתם והיינו אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא. וע"ז אמר הנביא מי חכם ויבן אלה וכו' צדיקים וכו' ר"ל הבא לטהר מסייעין לו והבא לטמא פותחין לו מפני דהלך אחר ההבל לכך ימות בהבל. ואולם אוהביו כצאת השמש בגבורתו ספיר גזרתם ונוצצים כעין נחשת קלל ושומרי' את עצמם בטהרה בימי אפילה עד שיבא המלך המשיח ויוציאנו מאפילה לאורה בעגלא ובזמן קרוב אמן:
Haftarah of Ha'azinu.1
הפטרת האזינו תמצא בהפטרת שביעי של פסח
Haftarah for the First Day of Sukkot.1
הנה יום בא לה' וחלק שללך בקרבך. אי' במדרש זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה איני יודע במי נשמחה אי בהקב"ה אי ביום כשהוא אומר נשמחה בו הוי אומר בהקב"ה ולא ביום. ויש להבין מה ענין שמחה ביום ונראה דאי' אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. והענין הוא דאם זכו ישראל בכל יום זמנו הוא ואין לו יום המוגבל כי הדבר תלוי בתשובה ומע"ט. ואולם אם לא זכו ח"ו הוא ביום המוגבל שיגאלו ישראל שלא יהיו עוד ללעג ולקלס בין העמים. או י"ל דאם לא זכו ח"ו כמ"ד אין בן דוד בא עד שיהא הדור כולו זכאי או כולו חייב ואם ישראל המה כולו חייב חלילה צריך הקב"ה למהר הגאולה שלא נשתקע עוד יותר בטומאה ולא יהא ח"ו תקנה ישראל וכבר נשבע לנו שיגאל אותנו וכן היה בגאולת מצרים שאלו היו ישראל עוד רגע אחת במצרים היו באין לנו"ן שערי טומאה וקול דודי היה מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות למהר לגאלנו ממצרים ובחפזון יצאו בני ישראל ממצרים וכן הוא הענין לעתיד ולהיפך אם יזכו ישראל הוא בזמן המוגבל ועת המיוחד שילכו מן הגולה. ונר' להבין גם המדרש ביוה"כ בא השטן ומלמד זכות על ישראל ואומר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכולם כמלאכים מהללים ומזמרים לבורא ית' ומענים נפשותם בה' עינויים ואין פרץ ואין צוחה ברחובותיהם. ויש להבין על השטן איך נהפך לאוהב הא לא ישקיט אם לא ירשיע ויום ליום יביע ואיך מלמד כאן זכות על ישראל אלא הענין הוא במה שהקדמנו דאם ישראל המה כולו חייב הקב"ה ממהר הגאולה ואז יבוער המשחית מן הארץ. ואם השטן משטין ביוה"כ יבוער מן הארץ ולכך עומד על נפשו ומלמד זכות על ישראל שעם קדוש הם בארץ שלא יתחייבו כלייה בדין ויהיו כולם חייבים. ונחזור לענינינו דאם ישראל זכו לגאולה מאיכות תשובתם הם יוצאין בקול רנה ותודה ודיצה וחדוה אבל אם נגאלין בזמן שהם כולו חייב אינם שמחים כי לא זכו לכך רק מפאת רוע מעלליהם הם נגאלין. וזהו כוונת המדרש זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה איני יודע במי נשמח מפני די"ל בפנים שונות דיום המוגבל הוא אם זכו ישראל ושפיר נשמחה בו וי"ל דיום המוגבל הוא אם לא זכו ישראל וא"כ אין כאן שמחה ביום כלל לזה אמר כשהוא אומר נשמחה בו הוי אומר בהקב"ה ולא ביום הכוונה דיום המוגבל הוא כשלא זכו ישראל וא"כ אין שמחה ביום כלל. אבל אם זכו כל היום זמנו הוא שילכו מן הגולה ויעטרוך זר תפארה בקול רנה ותודה על כל הניסים שעשה לנו ובו אנו שמחים. ואולם אם הגאולה תהיה בעתה הקב"ה מעמיד מלך כהמן כדי שיתבערו כל פירורי חמץ אשר בהם ויהיה אז עת צרה ליעקב ואח"כ יהיה שאנן ושקט. וז"ש הנביא הנה יום בא לה' הכוונה יום המוגבל יבא והיינו בעתה וחולק שללך שיהיה עת צרה וק"ל. באופן אחר נראה דזהו היום ההוא באם יזכו ישראל ויבוזו את בוזזיהם ויביאו את כל המלקוח בירושלים ושם יתחלקו את כל השלל. והענין הוא במ"ש הנביא וחלק שללך בקרבך דאי' בגמ' כשבא סנחרב לירושלים למלחמה בלילה זו נגף ה' את כל המונו ושאלו ישראל לחזקיהו המלך אם יחלקו כל השלל או שיבוזו איש לו ואמר המלך כל אחד יבוז לעצמו ונרא' ליתן טעם על משפט המלך שלא כדרך ישראל והנהגותיהם כי הם היו מחלקים בכל המלחמות. לפי דסנחרב הגלה יו"ד השבטים ושלל יו"ד שבטים הביאו כאן בתוך הבאים על ירושלים אולם כבר היתה שלל יו"ד שבטים ביד מלך אשור אבל מדת חסידות הוא שלא ליקח מהם דהיסוד היה מן היהודים ויש בהן מעות מעשר והקדש לכן צוה המלך שיבוז כל איש לעצמו וכל דפריש מרובא פריש וזהו היתר גמור ואולם לעתיד יהיה השלל של גוים וזהו יכולים לחלקו וז"ש וחולק שללך בקרבך וק"ל. או י"ל טעם על משפט המלך משום שחשב שמא ימעול הגזבר ויתן מנה יפה לאוהבו לכן צוה שיהיה כל אחד גזבר לעצמו ולא יבא לידי מחלוקת. ואולם לעתיד יהיו גזברים נאמנים ולא יהיה להם חשש ולכך אמר וחולק שללך בקרבך וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.2
ואספתי כל הגוים אל ירושלים למלחמה. פי' דאיתא בזוהר דמפלת אדום צריכה להיות דוקא בארץ מפני דיצחק נתן לעשו ובניו את הר שעיר לרשת אותו וחרב נתן לו כדכתיב ועל חרבך תחיה ואין ליעקב עסק בזה הירושה וזהו שאמר הקב"ה למשה וקרבת אל ארץ אדום אל תצורם ואל תתגר בם מלחמה וכאשר שלח משה למלך אדום אעברה נא בארצך השיב לו פן בחרב אצא לקראתך כי זהו ירושה לו ולכך לא יוכלו ישראל להלחם באדום. וז"ש המשורר מי ינחני עד אדום מי יובילני עיר מצור מפני דירושה היא לו ואמר הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו כי השכינה אינה הולכת לשם לגודל טומאתם רק הם יפלו בהכרח בא"י וכמש"ה ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו דלעתיד יעלה עשו לעזור את ישמעאל ושם תהיה קבורתו והיתה לה' המלוכה ואולם בר דרומא נמי אמר הכי ונענש ועיין בהפטרת בלק ישוב נכון על קו' מהרש"א. ונר' גם להבין מאמר סבי דבי אתונא לר' יהושע משרא דסכינא במאי שדיא פי' שדה מלאה סכינים במאי נקצר אמר להו בקרנא דחרמא ותמוה ונר' דהענין הוא דישראל לא יוכלו להלחם באדום כנ"ל ואולם לעתיד יתגאה עד לשמים ויצא נחש עקלתון ממעונתו להלחם עם ישראל ולעזור את ישמעאל כי ברכת ישמעאל קודם לברכתו ושם יפול אדום. וז"ש סבי דבי אתונא משרא דסכינא וכו' ר"ל דאין תקוה לישראל ח"ו כי ארץ אדום נקרא שדה אדום וזהו משרא דסכינא הכוונה שדה אדום אשר יש לו ברכה ועל חרבך תחיה במאי שדיא איך תנצחו אותם. והשיב להם ר"י בקרנא דחמרא הכוונה שיפול אדום בארץ ישמעאל ובסיבתו כנ"ל וישמעאל נקרא חמור דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ושם יפלו שניהם כאחד. וז"ש ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה דכל הגוים יבאו אל ירושלים למלחמה כאשר נלחם טיטוס לכך שם יסופו כולם וק"ל. ונלכדה העיר ונשסו הבתים מפני דבתים אלו בנו האומות אשר היו שם קודם באו ישראל לשם ולעתיד יבנה ירושלים בקדושה לכך כל הבתים יהרסו כי לא יהיה לטומאה אחיזה כלל בישראל וא"ש:
Haftarah for the First Day of Sukkot.3
והנשים תשכבנה. פי' מפני דאיתא ראוין היו ישראל לעלות בימי עזרא מהגולה כמו לימות המשיח וזמן גאולה היה אלא שגרם החטא והחטא היה שלקחו נשים נכריות אשדודיות והואיל ועכבו הגאולה באותו פעם מפני חטא נשים לכך נפרעין כאן והנשים תשכבנה. או י"ל דגם נשים חטאו והיינו נשים שאננות וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.4
ויצא חצי העיר בגולה. פי' ע"פ מ"ד שני חומות היו בירושלים הפנימית היתה מקודשת והחיצונה לא היתה מקודשת וקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל וא"כ החיצונה צריכה להרוס כי נבנית בטומאה ולכך יכבשוה אויבינו אבל הפנימית לא. וז"ש ויצא חצי העיר בגולה. או יאמר דאי' בפסוק ויחץ יעקב את הילדים ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה וכו' ואת יוסף ואת רחל אחרונים ואי' במדרש יוסף אינו מן המנין ונר' דהענין הוא דיעקב הציג שני מחנות כי עשו לא ביקש אלא מחנה אחת מפני דעשו ערער על הבכורה של יעקב וחמשה בנים היו לעשו וכנגדן היה ליעקב עשרה בנים וזהו חלק הבכורה ויוסף אינו מן המנין וזהו כוונת המד' הנ"ל דיוסף אינו מן המנין כי הוא שטנו של עשו דבית יוסף להבה וא"כ לא היו במנין אלא עשרה ועשו ביקש ליקח חמשה כדי שיהיה לו חלק בכורה לכך הציג יעקב שני מחנות ובאמת באותו פעם לא לקח המחנה אלא רמז לו יעקב דלקץ הימין יבא עשו אל המחנה האחת והכהו וזהו ויצא חצי העיר בגולה וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.5
ויצא ה' ונלחה בגוים ההם כמו הלחמו ביום קרב. אי' דהגוים אשר באו אל ירושלים בתחלה יהיה המגפה בארצותם ולא ישאר מהם שריד ופליט ואח"כ יפול העם בא"י כמו שהיה במצרים שאמר פרעה אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים פירש"י שהיה מגפה במצרים כך יהיה משפט הגוים אשר יבאו אל ירושלים וז"ש ויצא ה' ונלחם בגוים הכוונה בארצותם ילחם אתם כיום הלחמו ביום קרב ר"ל כמו שהיה במצרים וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.6
ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים. פי' ע"פ מ"ד יוסף בן גוריון הכהן בספרו דטיטוס תקע אהלו בהר הזיתים ובנה דיק ושפך סוללה על ירושלים משם כי משם היה נוח לכבשה ולכך תהיה שם נקמת ה' צבאות באדום. או יאמר דנר' טעם למה נקרא הר הזתים מפני דידוע דאם האדם אוכל זית נעכר שכלו ואולם השמן היוצא ממנו מזקק השכל ויפה כח הבן מכח האב ולכך נשרף שם פרה אדומה כי פרה עצמה הנוגע בה יטמא ואפר היוצא ממנה מטהרת וזה ההר נקרא הר המשחה ששם הכהן השורף את הפרה עומד ומכוין כנגד פתחו של היכל. וכן התשיבה היא מטהרת הטמאים לנפש אדם ואם עושין תשובה הקב"ה מקבלו והוא דהחטא הוא מאוס ומגינה והתשובה היוצאת ממנו הוא יפה ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון דשמן היוצא ממנו הוא שמן למנחת העני במעשים טובים ונתקרב אח"כ. וז"ש ועמדו רגליו וכו' הכוונה על השבים מן הגולה ושבים אל ה' בכל לב וק"ל. או יאמר דאי' בפסוק כה אמר ה' כאשר השמים והארץ לא ימוטו כן לא יתמוטטו שני המשפחות האלה העומדים לפניך והן משפחת כהונה ומלכות כי בזכותם ישראל נגאלים כמש"ה למען ציון לא אחשה ומפני דנגזר על חורבות ציון שיהיו חרב כך וכך שנים עד זמן המוגבל ואם יהיה חרבה יותר גדלה צעקתה עד למרום ואבן מקיר תזעק ואומר ציון במשפט תפדה כי לה משפט הגאולה וכן היא ב' המשפחות הנ"ל ובנבואת זכריה כתיב ויראני וכו' עומד לפני שני הזתים ושני זתים הן כהונה ומלכות וז"ש ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים כנ"ל וק"ל. ונבקע הר הזתים מחציו מזרחה מימה וכו' פי' דאי' בגמ' ודוד היה עולה במעלה ההר אשר שם משתחוה לאלהים ביקש דוד לעבוד ע"ג אמר לו נתן הנביא וכו' ויש להבין איך הוכיח הגמ' דדוד ביקש לעבוד ע"ג הא אלהים קודש הוא. ונראה דהענין הוא דז' אומות לא הניחו הר וגבעה שלא עבדו עליו ע"ג בראשו. ואולם לעתיד כל הר וגבעה ישפלו מפני שימלא הארץ דעה את ה' והנה כאן כתיב ודוד היה עולה במעלה ההר ובראש ההר הלא היה שם מקום טומאה וע"ג ואיך אמר אשר שם משתחוה לאלהים אלא ביקש לעבוד ע"ג והוכיח הגמ' שפיר. ונר' גם ליישב הירושלמי דמקשה איך בנו בני ישראל את המקדש בראש ההר הוי מקום ע"ז דשבעה אומות עבדו שם וא"ל דכבר התיר להם דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם הני מילי להדיוט אבל לגבוה אסור ותירץ שם דעל פי נביא נבנה שם. ואולם יש להבין דאין תי' זה מספיק הא באמת לגבוה אסור. ונר' דהנה הטעם הוא דמחובר לא נאסר מפני דא"י היא מוחזקת מאברהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולכך לא נאסר מחובר אולם לגבוה אסור דשמא עבדו הגוים באלו ההרים קודם שהיה אברהם בעולם ובהקדש חיישינן למיעוטא. ואי' במד' בהר ה' יראה בקעה היתה ומפני גדולתו של אברהם נעשה הר וא"כ לא היה הר זה קודם שבא אברהם ואע"פ שעבדו אח"כ לא נאסר מטעם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ושפיר בנו שם בהמ"ק ומיושב הירושלמי ואולם בשאר הרים עבדו ע"ג בראש ההר וזהו מקום טומאה ולא ישכון עליו אור פני אלהים חיים וז"ש ונבקע הר הזתים וכו' וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.7
ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה. נראה טעם דבזה הצד יבקע מפני דשם היה מקום טומאה דהכנענים עבדו ע"ג בראש ההר ולצד צפון מפני דשם הבדיל הקב"ה לכל כוחות הטומאה ושלחם לצד צפונה אל המדבר להיות שם ולכך מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ שמזה הצד קנאוהו בלא אל וזה היה ע"ג של פרעה שהבטיח עליה והיינו בעל צפון וכן אמר הנביא ואת הצפוני ארחיק מעליכם. וחציו מזרחה מפני דגם לצד מזרח היה ע"ג שלהם כמ"ד שישראל עבדו ע"ג בהיכל והיה אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה וגם אברהם מסר שמות הטומאה לבני הפלגשים וישלחם ארצה בני קדם ומשם נבעו כל כוחות הטומאה ושוטוטין וגם חציו נגבה לצד זה שם היו כוחות הטומאה וכולן עבדו הכנעניים בהר לכך ימוש ההר לצד זה וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.8
ונסתם גי הרי כי יגיע גי הרים אל אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש. פי' מפני דישראל שכונים בהר ולא היה להם מקום לברוח וכאשר יבקע ההר יברחו דרך גיא אל אצל דיש מפרשים שם מקום הוא אצל. ונראה באופן אחר מפני דכל הגוים יבאו אל ירושלים להלחם במעשה כישוף אשר בידם כדאי' בגמ' דגוג מגוג יאמר אלחם עם אלהיהן של אלו ומלחמה עם ה' זהו כשפים שמכחישין פמליא של מעלה ואולם סביבות ירושלים מקום שהיו אוכלים שם קדשים קלים הי' מקודש ואין מקבליך שם כישופים ומחיצה היה בין הקודש ובין החול וזהו ענין אצל שנאצל מקום זה מזה ועד אותו מקום יכולין לעסוק בכישוף ומכאן ואילך לצד ירושלים תשש כחן בהשבעת הטומאה ולכך שם יברחו ישראל ואמר שיגיעו גיא הרים אל אצל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.9
כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו וכו' ובא ה' אלהי כל קדושים עמך. ידוע מאמר הגמרא דהאי תנא סגי נהור עמד במקום העבר המלך שמע קול רעש אמר עדיין לא בא המלך וכו' עד ששמע קול דממה אמר עתה יבא המלך אמרו ליה מנא ידעית אמר דכתיב ואשמע קול רעש לא ברעש ה' ואשמע קול דממה דקה וקול ה' מדבר וכו' ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא דבמקום שהשכינה שורה הוא קול דממה דקה ואי' וכל אדם לא יהיה באוהל מועד אפי' המלאכים שהם נקראים אדם לא יהיו שם כי אם השכינה לבד ואולם זהו דוקא בכה"ג המקטיר קטורת. אבל כאן ביקש עוזיהו לשמש בכהונה גדולה והוא היה זר והיו שם מלאכים וזהו היה רעש גדול דבמקום המלאכים שם רעש וז"ש ישעיה ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וכו' שרפים עומדים ממעל לו דהוא התנבא בעת שנכנס עוזיהו להיכל ואותו פעם היה רעש גדול מן המלאכים וזהו שרפים עומדים ממעל לו וז"ש ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו ובאותו זמן ובא ה' אלהי כל קדושים עמך והיה רעש כן יהיה לעתיד כשישפוט האומות ישפוט אותן ע"י המלאכים ויהיה רעש מפני דכל קדושים עמו וק"ל:.
Haftarah for the First Day of Sukkot.10
והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון. פי' דאי' כל הנביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה ומשה ראה באספקלריא המאירה. והענין הוא דאור בהיר מהחמה כאשר תגיע אל עין האדם מניעה ראות האדם ויחשיך לו סביבותיו כאלו הוא חשך ואפילה מפני שאין יוכל להשיג בראייה ויסור ממנו חוש הראייה וכן הוא בשכל האדם דאין יוכל להשיג האור הגדול אור עליון וידמה לו האור כחושך לילה וכאלו ענן עב סביבותיו חונה וזהו אספקלריא שאינה מאירה ויחשך לו. אבל משה השיג יותר מכל הנביאים והוא ראה באספקלריא המאירה ואולם אנו משיגין הבת קול והוא דכמו שאור הלבנה היא מקבלת אור מהחמה ואנו משיגים הלבנה כן הוא הבת קול נאצל מאור הגדול וזה היה ענין מלאך ה' ההולך לפני מחנה ישראל בצאתם ממצרים ולא יכלו להשיג את האור כי עדיין היו מקטני אמנה ועיניהם היו כהות ויחשיך להם האור ולכך ויסע מלאך ה' ההולך לפניהם וילך מאחריהם ואעפ"כ השיגו האור החוזר וזהו ויאר את הלילה ולמחנה מצרים היה חושך ואפלה מאיכות האור הגדול וזהו ויהם את מחנה מצרים. ואולם כאשר עברו ישראל בים והאמינו בה' שם השיגו את האור ואמרו זה אלי ואנוהו ולעתיד לא יהיה חושך כלל ועיני עורים תפקחנה וימלא כל הארץ דעה את ה' וז"ש והי' ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון ר"ל דבגלות היה האור הגדול לחושך ולעתיד ישיגו את האור וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.11
והיה יום אחד וכו'. פי' מפני דבעולם המלאכים לא יודע אימת יום ואימת לילה. דבעולם השפל החמה מבדיל בין אור לחושך ולמעלה אין הבדל בין אור לחושך ואולם בין יום ללילה יש היכר בזה דביום אומרים המלאכים שירה משא"כ בלילה וסימן זה יש בין יום ללילה. ואי' ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכים לומר שירה לפני הקב"ה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה נמצא דאם נעשה דין בעולם אין אומרים המלאכים שירה ולעתיד יעשה הקב"ה דין באותן הגוים אשר יבאו על ירושלים למלחמה ואז לא יאמרו המלאכים שירה ולא יודע חילוק בין יום ללילה וז"ש הכתוב ביום ההוא יודע לה' לא יום ולא לילה וא"ש. באופן אחר י"ל דאי' והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים שהקב"ה דן את האומות בלילה כשהם ישינים על מטתם ואינם עושים עבירות ולעתיד ידין הקב"ה את כל האומות ואותו שר שעבדו לו ויש מהן שעבדו לחמה וצריך הקב"ה לדונם בלילה בשעה שאין החמה זורחת ויש מהן שהיו עובדין ללבנה וצריך הקב"ה לדונם ביום ואלו השנים יבאו על ירושלים למלחמה ושם נדונין לכך לא יהיה לא יום ולא לילה ויכולים לידון שניהם וק"ל. או יאמר דאי' במדרש אותו לילה שיצאו ישראל ממצרים היתה מאירה כתקופת תמוז ותמוה ונראה דאי' ויהי בחצי הלילה כל חצות הלילה היו ישראל נדונים אם ראוין לגאול או לא דמה נשתנו אלו מאלו דכתיב מקוצר רוח זהו ע"ז ואולם בחצות הלילה זכו בדין ויצאו ביד רמה ממצרים ואי' דישראל אינם נדונים אלא ביום ולכך היה אותו לילה מאירה כתקופת תמוז כדי שיוכלו לעמוד בדין וכן לעתיד ידונו ישראל אם ראוין הם לעשות להם נס היות שיהיה מגפה בגוים הבאים על ירושלים ויהיה עת צרה ליעקב ועל אותו הזמן אמר רב חכמייהו והוא דניאל בעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול וילמד זכות על ישראל וא"כ ידונו ישראל בעת ההיא. וז"ש הנביא והי' יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה מפני שיהיה יום הדין ולעת ערב יהיה אור ויגמר הדין שהגוים חרוב יחרבו וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.12
והיה ביום ההוא יצאו מים וכו'. מתחלה נפרש ענין הים הקדמוני דיש להבין דהקב"ה אמר יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה משמע דהים במקום אחד הא אי' בגמ' דשבעה ימים יש ובחוש אנו רואים דהימים חלוקין זה מזה לצד מזרח ולמערב והגדולה שבהם היא ים אוקיינוס אבל יש ימים אחרים אשר לא נזכרו בתחלת יצירה. ונראה דודאי בתחלה היה ים אחד וזהו ים אוקיינוס שמקיף את כל העולם אבל בימי דור אנוש עלה הים אוקיינוס והציף שליש העולם כמבואר במדרש ובגמרא ונעשו ימים רבים במקומות ידועים וים המלח נתמלא בימי אברהם. וזהו ענין הים הקדמוני שהוא ים אוקיינוס שהיה במקום אחד וים האחרון הם שאר ימים אשר נבעו אחרי כן וא"ש. ואי' במדרש כי גדול כים שברך מי ירפא לך מי שירפא שבר של ים הוא ירפא שברך ותמוה ונראה מפני דידוע לי"ח שאין דבר נברא שאין בו רוח חיים מעיל ואולם יש מדריגות בזה דצומח יש בו מעט ורמז לה כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. וחי יש בו יותר רוח חיים ולדגים יש עוד יותר כי אינם צריכין שום תיקון דבאסיפה בעלמא סגי להו ונרא' לבאר גם מאמר הגמ' אין בן דוד בא עד שיבוקש דג לחולה ולא ימצא ותמוה ונראה מפני דדג יש בו יותר רוח חיים מכל בעלי חיים ואם אדם אוכל מזדקק שכלו ורעיונו כי מצא מין את מינו וכאשר יצאו ישראל ממצרים עשאוה כמצולה שאין בו דגים הכוונה שכל ניצוצי קדושה יטלו עמהן בעת צאתם ממצרים. ואם רוח חיוני ילך מנושא אזי ימות אותו חי ולא יהיה רוח חיים כלל. וזש"ה והדגה אשר ביאור מתה כי הניצוצי קדושה אשר היה בהם נטלו עמם ולעתיד לא ישאר שום שורש וענף בסוד העיבור בדגים כי איך בן דוד בא עד שיכלו כל הניצוצין הקדושים אשר נתערבו בבעלי חיים וזהו כוונת הגמ' אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ר"ל ניצוצי קדושים. ורוב ניצוצין קדושים נתערבו בדגים כמ"ד בכתבי האר"י ז"ל וז"ש הגמ' אין בן דוד בא עד שיבוקש דג לחולה היינו לחולי הנפש ולא ימצא דלא יוכל לזקק שכלו ורעיונו בדגים כי לא ימצא בהם רוח חיים כי יבאשו ומתו כולם. וזהו שבר של ים אם הדגים שבה מתים וז"ש כי גדול כים שברך וכו' ואולם הקב"ה ישלח רוח ממרום להחיות את המתים וזהו כוונתו מי שירפא שבר של ים הוא ירפא שברך דזהו יהיה ליום מועד שיבא הגואל צדק ובאותו פעם ירפא שבר של ישראל. וז"ש הנביא ביום ההוא יצאו מים חיים אל ירושלים חצים אל הים הקדמוני וא"ש. באופן אחר נראה ליישב המדרש עפ"י מ"ד בגמ' וגם במדרש כשברא הקב"ה את עולמו אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימי בראשית. אמר לפניו רבש"ע די שאעמוד בשלי התחיל לבכות בעט בו והרגו ואלמלא המים מכסין אותו לא הי' ברי' יכול לעמוד וזהו מים סרוחין. ויש להבין איך יתכן דבחוש הגשמי ירגיש סרחון הרוחני ואם השר היה גשמי איה מקומו. ונרא' מפני דחכמי הטבעיות ביארו הטעם על מי הימים שהם מלוחין מפני דאם הגשמי עומד זמן רב מעלה סרחון והימים עומדין במקום א' מימות אשר הוסד העולם ולכך מעלין סרחון ואולם מי המעינות אשר רצין ושבין הם מתוקים וכל הנחלים הולכים אל הים ומשם הם שבין ללכת וכו'. ואולם נראה טעם אחר היות מי הימים מלוחין בכוונת הגמ' הנ"ל דידוע לכל נברא יש חומר וצורה. וחומר הוא טבוע להפסד ולסרוח והצורה משמר אותו. ובאם יפסיד הצורה מעל החומר החומר נפסד ונסרח כאשר אנו מרגישין בחומר האדם אם תתפרד הנשמה מעל גווייתה נסרח מיד ונבאש. והצורה היא הרוחני היוצא מעדן ומשם יפרד לד' ראשין והם צומח חי מדבר לכל אחד כפי מעלתו וזהו ענין שר של ים דלכל נברא יש רוחני וזהו שמשמר אותו. וז"ש הקב"ה לשר של ים שיבלע כל מימי בראשית הכוונה שיהיו מקובצין למקום אחד אמר השר די שאעמוד בשלי כי לימים אני נבאש מפני דאם דבר גשמי עומד במקום אחד מעלה סרחון וא"כ איך אבלע כל מימי בראשית ויהיה הבאשה יותר. ואולם דבריו לא בהשכל כי יוצר הכל בחכמה נתן צורה לכל שלא יפסוד ולכך בעט בו הקב"ה וזהו הסיבה שמי הים הם מלוחין שנפסדה צורתן ואלמלא המים מכסין אותו היינו המי מעיינות אשר רצין ושבין וקבל מהם מעט צור' לא היה העולם יוכל לעמוד מן הסרחון וזהו שבר של ים וע"ז אמר כי גדול כים שברך. ואולם לעתיד ירפא הקב"ה שבר של ים ויקבלו צורתן וז"ש מי שירפא שבר של ים הוא ירפא שברך וזהו והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים ומים חיים הם מתוקים אשר יש בהם צורה. ולכך צוה הקב"ה ליקח מיים חיים לטהר הטמאים אשר סר צלם מעליהם ויזרקו עליהם מים טהורים ויטהרו וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.13
באופן אחר נראה לומר דהנה הקב"ה ייעד ע"י יואל הנביא ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמוני וסופו אל הים האחרון. והענין הוא עפ"י מ"ד בגמ' דברא הקב"ה שני תנינים גדולים והן נחש ברית ונחש עקלתון סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא ותמוה ונראה דהנה שני יצרים יש אשר יושבין בחדרי משכיתו של אדם הא' מסית ומדיח אותו למעול מעל בה' דבטבע נברא העולם ואין הקב"ה פועל כלום בעולם. והשני מדיח אותו לחבק אשה זרה ונכריה אשת רעהו. ואולם יצה"ר דע"ז תשש כחו כנקבה כי הרגו אותו אנשי כנסת הגדולה וזהו התנין הגדול אשר בים נהרג והיצה"ר דעריות סרסוהו ונקרו את עיניו בקרובים וזהו כוונת הגמ' הרג את הנקבה היינו יצה"ר דע"ז וסירס את הזכר היינו יצה"ר דעריות כנ"ל ואולם למה ברא הקב"ה משחית לחבל וע"ז מפרש ומלחה לצדיקים לע"ל כדי שיקבלו שכר ע"ז. וז"ש הנביא ואת הצפוני ארחיק מעליכם ר"ל שיבער השני יצרים מן העולם את פניו אל הים הקדמוני הכוונה יצה"ר דע"ג דמסית שהעולם קדמון יבוער וסופו אל הים האחרון זהו יצה"ר דעריות גם זה יבוער. וזהו מאמר הנביא ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים דהיינו רוחי אשלח בכם ויבוער זדון מן הארץ וזהו חצים אל הים הקדמוני זהו ענין ע"ג כנ"ל וחצים אל הים האחרון זהו מענין העריות כנ"ל והמים חיים יטהרו הטמאים בקיץ ובחורף יהיה ר"ל שיהיה לעולמי עד וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.14
והיה ה' למלך על כל הארץ. פי' דאיתא בגמ' דהאי עגלא דהוי מטי לשחיטה והוי בכיא קמיה דרבי אמר זיל כי לכך נוצרת ונענש רבי על כך ורבים תמהו למה נענש על ככה הא זהו שלימות החי אם יתוקן בשחיטה ויאכל בשרו ויעלה ממדרגת חי למדבר. ונראה דאי' אין הנבואה שורה אלא על גבור שכובש את יצרו ועשיר ששמח בחלקו וחכם ונבון ופרוש מדרכי העולם. ויש לתמוה הלא אין לך מדה מגונה משופך דם וקין הרג את הבל ואפ"ה השיג הנבואה הנכונה דכתיב ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך מיד בעוד שהיו ידיו נגאלים בדם. ונראה דהענין הוא דנאסר בשר תאוה לאדם והעד שהיה צריך להתיר לבני נח דכתיב כירק עשב נתתי לכם את כל והטעם הוא דנאסר לאדם מפני שהבהמות היו אז בעלי חכמה והעד והנחש הי' ערום מכל חית השדה ואין תואר חכם גדול אלא בין החכמים דכסיל לא יבין את זאת והבהמות היו חכמים וכל ההורג את הבהמות הוי כאלו שופך דם האדם ולזאת הסיבה הקריב קין מפרי האדמה קרבן לה' כי חשב שאסור לשפוך דם חי. ואולם הבל הבין כי לגבוה מותר להקריב מבעלי חיים ואין איסור בזה כלל. וכאשר ראה קין שאל מנחתו לא שעה וקרבן הבל נתקבל חשב קין שהיותר מובחר יותר מתקבל לרעוא ועלה בלבו להקריב נפש האדם והרג את הבל לזרוק את דמו. ואולם הופר מחשבתו ופצתה האדמה את פיה ובלעה את דמו וזה היה ענין קין שהרג נפש בשגגה ולכך נחרץ עונשו שיהיה נע ונד בארץ והיינו גלות וא"כ בעת היצירה לא הותרו הבהמות לשחיטה וע"ז נענש רבי שאמר זיל כי לכך נוצרת דהיצירה לא היתה לכך. והרמב"ם כתב בספרו מורה נבוכים דהשגחה הפרטי הוא על מין האדם לבד אבל על הבהמות הוא השגחה כללית מפני שאין בהם דעת. ואי' לעתיד ימלא כל הארץ דעה והבהמות יהיו במדרגה ראשונה כאשר היו בעת היצירה ויתחייב מזה שיהיה השגחה פרטית גם על הבהמות וז"ש והיה ה' למלך על כל הארץ הכוונה שההשגחה הפרטית יהיה על כל מין ומין כמלך שמשגיח על עמו בפרטות וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.15
או יאמר דאיתא ביקש הקב"ה לברא את העולם במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים בדין שתפו ברחמים. מפני דאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ומדה"ד הוא פורע קו לקו ולכך שתפו ברחמים. ואולם לע"ל יבוער רשע ופשע מן הארץ ושפיר יוכל להתקיים בדין. וידוע דמלך במשפט יעמיד ארץ והיינו כולו דין ומשפט וז"ש והיה ה' למלך על כל הארץ דיתקיים העולם בדין וא"ש. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. פי' דהענין הוא דשם של ד' הוא למעלה בעולם הגלגלים כזה י"ה מורה על אחדות דקמי שמיא ליכא ספיקא ועשר הוא אחד והוא יו"ד וגם מורה על יו"ד שפלים הנפרדים ויו"ד פעם ה' עולה חמישים וזהו סוד הלוחות כי כל לוח היה ה"א דברות ושני לוחות הם מעשה אלהים ואלה השנים הם אחד כנ"ל וזהו סוד נ' שערי בינה והה"א מורה גם על אחדות כי ב' פעם ה' עולה יו"ד והוא אחד והיינו נקודה אמצעי בה"א זהו יו"ד וזהו סוד שנים מי יודע שני לוחות הברית והן מורות על א' אלהינו שבשמים ובארץ. ואולם בעולם השפל הם סופי אותיות מן שם של ד' וזהו ו"ה כי וי"ו מורה על פירוד בעולם כי אם תכפול וי"ו עולה י"ב ג' וג' לא יתאחדו לעולם בשום ענין ומורה על מאמיני שונות בשפלים יש עובד לחמה ויש עובד ללבנה וכו' וזהו כוונת התוס' דהביאו בברכות בשם מחזור ויטרי אמן יהא שמיה רבא דלעתיד יתגדל שמו והיינו יהא שם י"ה רבא ע"ש והענין הוא דלעתיד ימלא כל הארץ דעת את ה' ולא יהיה ספק בשפלים כלל ויתגדל שמיה דהיינו שהוי"ו יתחלף ביו"ד כמו למעלה וז"ש הנביא והיה ה' למלך וכו' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד יהיה דייקא דשמו יורה על אחדות גמור ויודע שמו בכל הגוים וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.16
יסוב כל הארץ וכו'. יובן עפ"י מאמר המשורר ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו וכו' ופי' הוא ע"פ מ"ד מעשר שני היה נאכל בכל הרואה והיינו עד צופים והענין צופים הוא מפרש האר"י ז"ל דעד אותו מקום היה יכול לשאוב ולהשיג הרה"ק וצופים הוא מלשון צופה מענין נבואה אבל כאשר עבר צופים שוב לא היה יכול לשאוב הרה"ק דלא ראה עוד ירושלים משם. וידוע דחוש הראות באדם במישור הארץ יוכל להשיג מרחוק באם אין הר עולה בנתים. וז"ש המשורר ירושלים הרים סביב לה והטעם וה' סביב לעמו ויוכל לשאוב רה"ק מרחוק ואין הדור ראוי לכך ולכן הרים סביב לה ואולם לעתיד יהיו כולם אהובים כולם ברורים ויזכו לחזות בנועם ה' ולא יהיה הר מפסיק בנתים וז"ש הנביא יסוב כל הארץ כערבה הכוונה שיהיה מישור סביב לירושלים ואותו המישור יהיה מגבע לרמון נגב ירושלים דבאותו מקום הי' ק"ק ושכינתו שם ויותר מוכשר לשאוב רה"ק משם וא"ש:
Haftarah for the First Day of Sukkot.17
וראמה וישבה וכו'. פי' ע"פ מ"ד בגמ' עתידה ירושלים שתהא גבוה שלש פרסאות שנאמר מי אלה כעב תעופינה וכמה היא עב תלתא פרסי ותמוה ונרא' דאי' אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים אי' במדרש חד אמר י"ב מילין וחד אמר י"ח מילין ותמוה הא איתא בש"ס דמהלך ה' מאות שנה הוא מהארץ עד לשמים. ונראה דחכמי המחקר כתבו דחומר הארץ היא סיבה למעט שכל האדם ותולדה היוצא ממנה הוא האיד גם הוא כמוהו ולכן אותן השוכנים במעלה התחתונה בחומר הארץ הם מקבלים אידים מן כל העולם וכמקרה כסיל כן יקרה אותם ולהיפך אוירה דא"י מחכים כי היא במעלה עליונה. ויותר מיוחדת לחכמה היא ירושלים כי היא היתה גבוה מכל וידוע דאותם האידים העולין מן הארץ הם שואבים מלחלוחית האויר ומתקשרין והן העבים ומגשמים למטה והעד כתיב ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. וכבר בארנו דאויר הארץ מניעה השכל וקשה להשיג האור העליון. וזהו מחלוקת הנ"ל חד אמר י"ב מילין הכוונה דכל כך גבוה עולה אויר הארץ ועד כאן היא מניעת השגת האל יתברך ואולם למעלה הוא שער השמים ויוכל להשיג הבורא. וח"א י"ח מילין עולה אד הארץ ולמעלה הוא שער שמים. וידוע די"ב מילין הם תלתא פרסאות וזהו כוונת הגמ' דלעתיד ימלא כל הארץ דעה וירושלים תהיה במדרגה עליונה וזהו עתיד הקב"ה להגביה ירושלים ג' פרסאות שנאמר מי אלה כעב תעופינה ועובי דעיבא הוא ג' פרסאות וז"ש הנשיא וראמה וישבה תחתיה הכוונה שתהיה גבוה מעל גבוה שהיה מתחלה והעם אשר בה יהיו חכמי ארץ וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.18
ממגדל חננאל עד יקבי המלך. פי' עד כאן יוכל לשאוב רה"ק והענין הוא דאי' כי טובים דודיך מיין עתידין ישראל שיהיו כולם נזירים ולא ישתו יין ויאמרו כי טובים דודיך מיין מפני דיין הוא מניעה לרה"ק דשתוי יין היה אסור לכנוס למקדש וז"ש עד יקבי המלך יגיע צל הקדושה וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.19
וישבו בה וכו'. פי' ע"פ מ"ד סתם חרמים שביהודה לבדק הבית ואולם לעתיד לא יצטרכו לחזק את הבית כי יהיה בנין עולם מאת ה' ולכך וחרם לא יהיה עוד וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.20
וזאת תהיה המגפה וכו' פי' ע"פ מ"ד דכשיצאו ישראל ממצרים ביקש השטן להשטין ונתן הקב"ה לשטן את איוב ותמוה הא עיניו לא השביע ומה בכך אם נתן לו איוב הא נפשו חפץ גם בישראל ונר' דהענין הוא דמה שנתן הקב"ה את איוב ביד השטן היה צער להשטן וקץ מלהשטין. דאי' רק את נפשו שמור קשה צערו של שטן יותר משל איוב משל לרב שאמר לעבדו שבור החבית ושמור את יינו כך היה ענין זה דזה היה בלבול הדעת להשטן עד שלא היה לו פנאי להשטין. וכן לעתיד ישפוט הקב"ה את ישראל ויבא גם השטן להשטין לכך יתן להם הקב"ה העכו"ם לצערו שימוק בשרם והם עומדים על רגליהם וק"ל. או יאמר דאי' וה' הכה כל בכור בארץ מצרים דא היא דאין הקב"ה עושה דין במיתה אלא שהכה אותם והיו מפרפרין עו אור היום ואח"כ הרג אותם המשחית ולכן כתיב וה' הכה ביסורין לבד ולא במיתה. וכן הוא כאן דכתיב המגפה אשר יגוף ה' בעצמו ובכבודו וא"כ לא ימיתם ממש אלא יכם ביסורין דהיינו המק בשרו והוא עומד על רגליו וא"ש:
Haftarah for the First Day of Sukkot.21
ועיניו תמקנה בחוריהן וכו'. הטעם שעיניו תמקנה דכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים מאיכות רב האורה ימקו עיניהם. ולשונו תמק בפיהם ומפני שהם יתעסקו במעשה כישוף כנזכר לעיל ולכך ולשונו תמק בפיהם וא"ש:
Haftarah for the First Day of Sukkot.22
באופן אחר נרא' ליתן טעם על ראשי איברים הללו שימקו. דאית' ברש"י פ' משפטים ורצע אדוניו את אזנו במרצע פירש"י כל מקום שנאמר אוזן אינו אלא ימין דאתי' אוזן אוזן לג"ש. ומה ראה אוזן לירצע וכו' ורבים תמהו ל"ל פריך רש"י בל"ז מה ראה אוזן לירצע וכו' ונראה דאי' בספר יצירה שבעה אותיות הן בג"ד כפר"ת שהם נגד ז' נקבים שבראשו של אדם וזהו הסדר בי"ת נגד הפה. גימ"ל נגד עין ימין. ד' נגד נקב החוטם ימין. כ"ף נגד עין שמאל. פ' נגד נקב החוטם שמאל. רי"ש נגד אוזן ימין. ת' נגד אוזן שמאל. ותוס' כתבו הטעם על הרצעת העבד מפני דמן הדין היה שישתעבדו ישראל במצרים ארבע מאות שנה והקב"ה גאל אותם קודם זמנם מפני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו לכך ירצע במרצע ומרצע עולה כמנין ת'. ולפ"ז א"ש דודאי בל"ז לא יכול רש"י לפרוך מה ראה אוזן לירצע דה"א שהוא אוזן שמאל והיא מכוונת נגד ת' כנ"ל לכך נרצע וככוונת התוס' לכך מפרש רש"י דאין אוזן אלא ימין ונמצא אינו שייך טעם זה ולכן פריך שפיר מה ראה אוזן לירצע וכו' וא"ש. היוצא מזה דהפה הוא נגד הב' וב' עינים הם נגד כ' ג' והן עולין במנין כ"ה וכך היו מעשיהם קורץ בעיניו ומולל בשפתיו ואלו הרשעים בקשו לחסר אות אחת מן שם של ד' ונשאר כ"ה וז"ש בלעם הרשע ואנכי אקרה כ"ה וגם פרעה לקה בכה ולזאת הסיבה ילקו כאן בכ"ה אלו הגוים הבאים לצבא על ירושלים וזהו ועיניו תמקנה וכו' ולשונו תמק וכו' וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.23
והיה ביום ההוא תהיה מהומת ה' וכו' יובן עפ"י מ"ד ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ונתיעצו לבנות מגדל לעשות מלחמה עם אדון כל הארץ ויאמר ה' נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמע איש את שפת רעהו. ויש להבין מי שבידו נפש כל חי היה צריך לבלבל שפתם הלא היה יכול להפיץ אותם אף כשיהי' להם שפה א'. ונר' דהנה כתיב הנני מסב את כלי מלחמה אשר בידכם פי' בגמ' דהיו משביעין שרים שלמעלה והקב"ה הי' ממנה שר של אש על מים וכן כולם. וצריך להבין דישראל השביעו את השרים ולא באו כלל אעפ"כ היה להם לביא את אשר בידם כגון שר של אש שנתמנה על המים והם השביעוהו היה לו לבוא עם הרים וכן כולם. ונרא' דהענין הוא דכל שר יש לו לשון מיוחד ובאותו לשון היו משביעין אותו ואלו לא הי' יודע לכוין הלשון של אותו שר לא הי' בא לעזרו. וזהו שיסדו אנשי כנה"ג ורוממתנו מכל הלשונות מפני דישראל המה למעלה מן השרים. ובזה הענין הסב הקב"ה כלי מלחמה מאנשי ירושלים שלא היו יודעין לכוין הלשון של השרים. וכן היה ענין דור הפלגה שבלל ה' את שפתם ולא יכלו להשביע את השרים והיו נהרגין זה מזה שהיה מבקש עזר ולא בא. וכן היה ענין הגוים הבאים על ירושלים שיהיה עונשם דלשונם תמק בפיהם וז"ש תהיה מהומת ה' רבה בהם שיחזיקו איש ביד רעהו שיבא לעזור לו ועלתה ידו על יד רעהו שיהרוג איש את אחיו מפני דבלל לשונם ולא ידעו לכוין כהוגן ועלתה בידם שלא כהוגן ויהיה חרב איש באחיו וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.24
וגם יהודה וכו' ואסף חיל וכו' זהב וכן תהיה מגפת הסוס וכו' ע"ש יובן במ"ד דשמואל הנביא צוה לשאול שיהרוג כל הבהמה אבל זהב וכסף ישלול ויהושע נתן חרם אף על זהב וכסף והטעם הוא דיהושע עשה סיג כדי שיתקים מצות ה' ושאול נכשל באמת לפי שלא עשה סיג לדבר וסבר שגם הבהמות מותרים לשלול. וז"ש הנביא ואסף חיל כל הגוים סביב זהב וכסף ובגדים וישראל ישללום רק למה לא יעשה סיג לדבר דלמא יכשלו בבהמות כמו שאול לזה אמר וכן תהיה מגפת הסוס וכל הבהמות ולא ישאר שריד ופליט ולא יכשלו וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.25
והיה כל הנותר וכו' והיה אשר לא יעלה וכו' ואם משפחת מצרים וכו'. ע"ש יובן עפ"י מאמר הגמרא דסוכה כי בסוכות הושבתי את בני ישראל חד אמר ענני כבוד היו וח"א סוכות ממש ונראה דאלו ואלו דברי אלהים חיים ושניהם היו דענין סוכה מורה שמשגיח האל יתב' בשפלים שהסוכה צריך להיות כוכבים נראין מתוכה וזהו מורה על צנורות וכוי דרקיע שהשפע יורד בהם והיינו מים טהורים ממים עליונים וזהו ענין דאמרינן בחג נדונין על המים שמורה על השפע ואולם האומות אשר כופרין בהשגחה ועובדים לגרמי השמים לזה אמר הנביא העושין כתבנית האדם לשבת בית וזהו ענין כפירת השגחה כמו שהבית מקורה. ויש עוד טעם על מצות סוכה לפי דאותו זמן הוא עת אסיפת התבואה ויאמר האדם אלך ואתענג נפשי בטוב בזה העולם וישכח בהקב"ה לכך נתן לו סוכה כדי שיזכור יום המיתה שילך מן ביתו אל בתי חומר וכל הון לא יועיל ביום עברה. וזהו ענין יונה שישב בסוכה כדי להראות כי אם מעט ובא הרוח ויבקשהו ולא נמצא ולכך יש לאדם לחפש ולשוב על כל אשר עשה כי אם ימות פתאום ימות בלא תשובה וזהו כוונת הגמ' סוכה שהיה במדבר היו ענני כבוד המורידים גשם על הארץ ממים עליונים והרוה את הארץ והולידה והצמיחה ואולם השפע היורד על הארץ היא על בני האדם אבל לא על העבדים לפי דעבד אוכל על שולחן רבו ואין לעבד כלום מצד עצמו. ובני חם היו עבדים ועד היום אין הגשם יורד לארץ מצרים מפני שהם בני חם ואינם מקבלים שפע ממים עליונים. וידוע דערב רב עלו עם בני ישראל ולהם לא היה תקנה כלל בסוכת ענני כבוד הנ"ל ולכך עשו להם סוכות ממש לזכור לו יום המיתה. וזהו כוונת הגמ' ח"א ענני כבוד היו וח"א סוכות ממש ומא"ח ומא"ח ולא פליגי. וז"ש הנביא שכל הגוים יבאו לחוג את חג הסוכות דלא ילכו עוד אחר ההבל כמו שהיה בראשונה שהיו כופרין בהשגחה בשפלים ומבאר עונשם דאם לא יעלו שלא עליהם יהיה הגשם יען דהם כופרין בהשגחה ולכך לא עליהם יהיה הגשם ממים עליונים דהיינו השפע. ואם משפחת מצרים לא יעלו ואין עונשם במניעת הגשם דאין עליהם השגחה כלל כנ"ל יהיה המגפה אשר יגוף ה' וא"ש. ואיתא בגמרא אלו ידעו האומות מה שהחריבו וכו' פי' מפני דבחג היו מקריבים ע' פרים נגד ע' אומות להגן עליהם והענין הוא עפ"י מ"ד ויגדל שמי בגוים מלמד שהיו קורין אותו אלהא דאלהא ולכך בחג הסוכות שהי' יורד השפע היו ג"כ מקבלים שכר ע"ז ולכך היו מקריבין ע' פרים וביום הראשון היו מקריבין י"ג פרים נגד י"ג משפחות חם מפני דח"י משפחות היו לחם ושלשה נהרגו בא"י והגרגשי הלך אל ארץ אחרת והגבעוני' גיירו את עצמם בערמה כידוע ואשתיירו מבני חם י"ג משפחות וכנגדן הקריבו ישראל י"ג פרים. וכבר בארנו דאין עבד מקבל שפע ממים טהורים מלמעלה לכך לא היה ניסוך המים ביום הראשון. ואי' בזוהר דלעתיד יבוזו ישראל את הרשעים ואולם כולם לא יבוזו אלא יש מהן שישללו ויש מהן רכושם חרם וזהו רמז כאן בניסוך המים ביום הב' מים וביום וי"ו מים וביום ז' מים ר"ת בו"ז ר"ל בוז יבוזו ישראל ממונם ושאר הימים הם חמישי רביעי ששי ר"ת חרש שהם כחרסי אדמה לא יצלח לכל דבר כמו חרס וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.26
ביום ההוא יהיה מצילות הסוס קדש לה'. פי' דאי' לסוסתי ברכבי פרעה כביכול נדמה לסוס נקבה והלך הזכר אליה אל תוך הים דשר של מצרים הוא סוס דכתיב כי בא סוס פרעה בים ושם נטבע ואולם לעתיד יבער הקש"ה הטומאה מן הארץ ויהיו כל השרים בקדושה ויהיו סוסים במרכבת המשנה וז"ש שיהיה מצילות הסוס קדש לה' וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.27
והיו הסירות כמזרקים. פי' דאי' אכילת קדשים הי' מכפר כדם הנזרק על גבי המזבח והיינו שלא יהיה כוונתו אלא לשם שמים כמו בזריקה. ואולם יצר לב האדם רע ומחשבות עשתונותיו משתנות ומתאוה תאוה לאכול בשר ולכן לא הוי מרוצה כדם הנזרק ולעתיד יבער הקב"ה היצה"ר והתאוה מן הארץ וכוונת אכילתו יהיה לש"ש וע"ז אמר שיהיו הסירות כררקים על מה שזה מכפר זה מכפר וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.28
והיה כל הסיר קודש לה' צבאות. פי' דאי' דבמדבר לא אכלו ישראל בשר תאוה כי המן היה מבטל תאות אכילה וכן כתיב כי תבוא אל הארץ ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר והיינו בא"י אבל לא במדבר כי לא היה תאוה על אכילה כנ"ל וכבר אמרנו דלעתיד יבער הקב"ה תאות אכילה ולא יאכלו ישראל אלא בשר שלמים וז"ש והיה כל הסיר קודש לה' צבאות וק"ל:
Haftarah for the First Day of Sukkot.29
ולא יהיה עוד כנעני בבית ה'. פי' ע"פ מ"ד מציון מכלל יופי משוש כל הארץ דמציון אשתכלל כולי עלמא ומשם יצאו גידים לאינדייא והיו צומחין עצי אלמוגים ולמדינות אחרות מקום שמגדל זהב וכסף לרוב ומיני מגדים ועצי הקטף ואולם מרוב עונינו חשכו עינינו ולא היו בקיאין בגידי הארץ והבשמים שהיו צריכין לי"א סמני קטורת היו לוקחין מאשר הלכו באניות סוחר. ואולם שהמע"ה היה בקי בגידי הארץ כמבואר בקהלת שאמר עשיתי לי יער צומח עצים נטעתי בהם כל עץ פרי. ולעתיד יחזיר הקב"ה עטרה ליושנה ויהיו בקיאין בגידי הארץ ולא יצטרכו לארצות אחרות ואי' אין כנעני אלא תגר וז"ש לא יהיה עוד כנעני בבית ה' כי בהר ציון יהיו כל מחמדי עין במהרה בימינו אמן.
Haftarah for the First Day of Pesach.1
בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית. אמר אמ"ו הגאון זצ"ל למה דוקא בעת ההיא דכתיב גבי בני יעקב כשבאו על שכם ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים מחמת המילה וא"כ מהרצוי היה כאן שלא למול משום חולשא דלבא ואפ"ה אמר הקב"ה שימולו כי אל יתהלל גבור בגבורתו כי הכל הוא מאת ה' ב"ה ואין לה' מעצר להושיע. או יאמר דהנה איתא פלוגתא אי בניסן נברא העולם או בתשרי והנה אנן פסקינן כמ"ד בתשרי נברא העולם דהיינו בכ"ה באלול ולכך יוה"כ ביו"ד בתשרי לפי דביום ו' שהוא ר"ה שנברא אדה"ר בו ביום סרח ואכל מעץ הדעת ובשבת לא קיבל נזיפה עליו אלא ביום א' קיבל נזיפה ז' ימים כדכתיב ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה יו"ד ימים אלא דיו וכו' וביום ח' עשה תשובה וזה הוי עשירי לחדש ולכן הוקבע יום זה לסליחה ואי אמרינן בניסן נברא העולם צריך ג"כ יום יו"ד בחדש לקדושה הזאת. ואי' כשחטא אדה"ר היה משוך בערלתו ולכן אמר הקב"ה בעת ההיא דהיינו יו"ד בניסן שוב מול את בני ישראל שנית לתקן חטא אדה"ר או יאמר דאי' בפסוק ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק וקשה אמאי לא לחם משה מלחמת ה'. ונר' דאי' מכתם לדוד וכו' בהצותו את ארם וכו' וישב יואב ויך את אדום וכו' פרש"י מכתם שהיה מכתו חמה שנולד כשהוא מהול. וקשה מה המשך ושייכות הדברים הללו להדדי. אלא נר' לומר דהנה יצחק אמר לעשו על חרבך תחיה שעשו היה במזל מאדים וזה מורה על חרב אך מזל מאדים מורה ג"כ על מילה כדאי' בגר' וזה שיש בידו מצות מילה שנקרא ג"כ חרב פיפיות מבטל כח החרב של עשו. ואי' במד' משה נולד כשהיה מהול וא"כ לכך לא יכול להלחם בעמלק שבא מעשו ולכן אמר ליהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. והנה כאן נמי קשה מאי דכתיב וישב יואב ויך את אדום אמאי לא הכה אותם דוד ולזה פרש"י מכתם שהיה מכתו חמה שנולד מהול וא"כ לא היה יכול להלחם באדום. ואי' שמהלך החמה הוא כ"ח יום בשלימות ושצ"ם חנכ"ל משמשים בזמן הנ"ל וא"כ מזל א' משמש ד' ימים וא"כ מזל שבתאי הוא משמש ד' ימים ראשונים של חודש וצדק ד' ימים שניים ומאדים ד' ימים שלישיים וא"כ ביו"ד לחדש משמש מזל מאדים דזהו כחו של עשו כנ"ל. ולבטל כחו של עשו לכן אמר הקב"ה בעת ההיא שוב מול את בנ"י שנית דהיינו ביו"ד לחדש. או יאמר טעם על שאמר משה ליהושע צא הלחם בעמלק דאי' בגמ' אין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל והטעם נר' דהנה על חרבך תחיה הוא הברכה של להט החרב המתהפכת שמסר לו יצחק וכל הכישופים הם באים מכח הלהט החרב המתהפכת דמכח זה יכולין להפכם סדר הדברים ע"י כישוף ולכן היה עמלק מכשף גדול שבא מעשו ולכן כתיב ויעשו גם חרטומי מצרים בלהטיהם כן לשון להט החרב. אבל רחל תקנה זאת שהפכה עצמה והפכה הדברים ומסרה סימנים ללאה ולכן אין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל ולזה יהושע למטה אפרים בן יוסף בניה של רחל הוצרך להלחם בעמלק וא"ש. או יאמר דהנה אי' בפסוק אדם ובהמה תושיע ה' הרצון בזה דהנה יש באדם שני מיני נשמות הא' נשמה הבהמיות וא' נשמה השכליות וא"כ כשחוטא האדם חוטא בב' מיני נשמות הללו ומדה כנ"מ צריך להביא קרבן נגד נפש הבהמיות. ונגד נפש השכליות מילה מכפרת ולכן ישראל שהיו חוטאים במצרים בב' מיני נשמות והיו צריכין להביא קרבן פסח ומילה שמלו במצרים. ולכן כן אמר השם שוב מול את בני ישראל שנית קודם בואם לארץ להקריב קרבן דתרווייהו צריכו. ולפי שהיו מקודשים בקדושה כשהיו נכנסים לארץ וכתיב לא תניף עליהן ברזל לכן א"ל עשה לך חרבות צורים ולא של ברזל. או יאמר דהנה איתא בגמרא מ"ט לא מלו משום דלא נשבה רוח צפונית ומקשה שם במדרש חלילה שהיה הקב"ה מייחד דבור לערלים וגם תוס' מקשה האיך קרבו קרבן במדבר הא ערלים היו. ואמ"ו טעם דבאמת חלילה שהיו ערלים רק דהקב"ה עשה נס שנולדו כולם מהולים אלא דגמ' פריך מ"ט לא מלו ר"ל למה אתעביד נס ומשני משום דלא נשבה רוח צפונית. אך קשה מ"ט צוה למולם שנית וי"ל דאי' בפסוק ויהי כי החל העם לזנות בבנות מואב וידוע מאמר הגמ' ישראל הבא על הנכרית נמשכה ערלתו ולכך היו צריכין למול שנית ועפ"ז יתורץ קושי' עצומה מה שהקשה הרשב"א על מה דאי' בגמ' ערל אינו מקבל הזאה ומקשה הגמ' האיך עשו פסח בימי יהושע הא ערלים היו בשעת הזאה ומקשה הרשב"א אמאי לא מקשה הגמ' מפסוק הקודם במלחמת מדין שהרגו אנשים ונשים וטף וכתיב בפסוק שהזו עליהם ג' וז' הא ערלים היו ולפי הנ"ל לק"מ דאז לא היו ערלים שנולדו כשהם מהולים ושמא תאמר נמשכה ערלתם הא כתיב לא נפרד ממנו איש שלא נכשלו בחטא לפי שי"ב אלף שצבאו על מדין לא זנו בבנות מואב ולא נמשכה ערלתם ולכך לא פריך ממדין משא"כ כאן גבי פסח יהושע שהי' אחר שחטאו ומקש' הגמ' שפיר וק"ל:
Haftarah for the First Day of Pesach.2
היום גלותי את חרפת מצרים. דהנה אין מזל לישראל והיינו דוקא אחר מילה אין מזל אבל קודם המילה יש מזל לישראל כמו לגוים וז"ש היום גלותי את חרפת מצרים שהיו אומרים ראו כי רעה נגד פניכם ועכשיו אין מזל שולט בכם. לכן קרא שמו גלגל לשון גלגלים שהמזלות קבועים בהם או יאמר דהנה מה טעם אמר יוסף למצרים שימולו את עצמם משום שראה במזל שהעם הנימולים עליהם מורה הדם והמזל צריך עכ"פ קיום במקצת כמו חלום ולכן צוה שימולו המצריים ויחול עליהם המזל. ואם כן אמרו המצריים מה אתם מאנשאים לאמור אתם מבני היכלא דמלכא הלא לנו יש ג"כ גושפנקא דמלכא דהיינו המילה ולכן צוה הקב"ה על הפריעה ושוב מול את בנ"י שנית ובזה הם ניכרים יותר וזהו היום גלותי את חרפת מצרים וק"ל:
Haftarah for the First Day of Pesach.3
ויעשו את הפסח בערב וכו'. יובן עפ"י מ"ד בקרבן פסח בין הערבים תעשו אותו והטעם היותו בין הערבים נראה לפי שאם היו עושים בלילה היו המצריים אומרי' ביום לא היו יכולין לעשות משום שהם עובדין לשמש ולהיפוך אם היו עושין ביום היו אומרים בלילה לא יכלו לעשות מפני שהם עובדין לירח ולכן צוה הקב"ה שיעשו בין הערבים ואם כן שניהם שולטים השמש והירח ואעפ"כ היו זובחים יראתם לעיניהם. ולכן כתיב כאן ויעשו את הפסח בערב להוראה הנ"ל. וא"כ זה הי' עיקר הנס של לקיחת פסח. ולכן אוכלין על מצות ומרורים וירקות דכתיב ממגד תבואת שמש שהתבואה גדלה מהשמש וירקות גדילים מהלבנה ולכן אנו אוכלין שניהם לזכור נסים ונפלאות שעשה הקב"ה במצרים וק"ל:
Haftarah for the First Day of Pesach.4
ויאכלו מעבור הארץ מצות וקלוי. דאי' בגמ' פלוגתא עץ שאכל אדה"ר ח"א חטה הי' וח"א גפן הי'. וחטא אדה"ר נתקן מכח התורה כדכתיב על חרבך תחי' זהו להט החרב המתהפכת ואת אחיך תעבוד והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך. ולכן אני מקדשין על הכוס ומזכירין וקדשתנו במצותיך שעי"ז נתקן חטא אדה"ר. ולכן אי' פלוגתא בגמ' ח"א מקדש על היין וח"א מקדש על הפת דהני תנאי כהני תנאי אי גפן הי' אי חטה הי'. ועץ הדעת הוא טוב ורע ולכן אנו פורסין המצה לשנים להורות ע"ז שחציה טוב וחציה רע וחלק טוב נקבל. ובשבועות שהוא זמן מתן תורתנו ונתקן חטא אדה"ר ומהפכין מדת הרע לטוב ולכן היו באין שתי הלחם בעצרת להורות ששניהם טובים ושלימים. וכן נמי אי' בגמרא לא איברי יין אלא לנחם אבילים וקשה הא בשעה שנברא העולם עדיין לא היה מיתה בעולם. רק י"ל דבאמת קודם החטא לא היו סוחטין הענבים להשקות יין אלא היו אוכלים הענבים כמו שהן והיו טועמין בהם טעם יין אלא אחר החטא נתקלקל זה. ואי' בגמ' שחוה סחטה ענבים ונתנה לו לאדם להפיס דעתו. וזהו שלא איברי יין אלא לנחם אבילים. ולכן אנו מברכין בפה"ג ולא על היין משום דתחילת הבריאה לא נברא שיהיה יין אלא גפן כמות שהוא וא"ש. והנה אם אין האנשים חוטאים אזי הארץ מוציאה זרעים טובים אבל כשח"ו ב"א מקולקלים במעשיהם ומזנים זה עם זה אזי כתיב אז תזנה הארץ ומוציאה קוצים ודרדרים וזרעים אשר לא טובים ולכן כשבא נחש על חוה כתיב וקוץ ודרדר תצמיח לך וכתיב ואיבה אשית בינך וכו' והפריש הקב"ה לנחש למקום מיוחד זה המדבר ולכן נקרא המדבר ארץ נחש שרף וכו' ולכן במדבר לא היה לישראל תבואה לאכול ולכך הוצרך הקב"ה להוריד מן ולכן קבלו התורה במדבר לבטל כח הנחש ולכן היה נראה הקב"ה למשה מתוך הסנה זהו קוץ ודרדר הכל מכח חטא הנ"ל ולכן הקריבו עומר תחלה והדר אכלו הכל לבטל כח הנ"ל שתהיה הארץ מוציאה זרעים טובים וזהו ויאכלו מעבור הארץ דבא"י לא היה כח הנחש הנ"ל והיו יכולין לאכול מעבור הארץ וק"ל:
Haftarah for the First Day of Pesach.5
ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. אי' בגמ' על מה באת אם על ביטול תורה או קרבנות ופירוש תוס' היכי רמיזי בקרא זה ודוחקים לומר בתורה כתיב תורה צוה לנו וכו' ע"ש ונראה לומר בד"א דהנה ידוע דהתורה מגינה על ישראל לבד אבל הקרבנות יש ג"כ חלק לסטרא אחרא דהיינו עשן הקרבנות וזהו הלנו אתה זו תורה שהיא לנו לבד או לצרינו זו קרבן שהיא ג"כ לצרינו וק"ל:
Haftarah for the First Day of Pesach.6
ויאמר כי אני שר צבא ה' עתה באתי ויאמר מה אדני מדבר אל עבדו ויאמר של נעלך וכו'. יובן במ"ד ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ואמ"ו הטעם דהנה מצרים היה בטומאה גדולה ואפי' מלאך לא היה יכול להנצל מחטא ולכן עבר הקב"ה בעצמו ובכבודו. ויריחו היה מקום טומאה גדולה ג"כ לפי שהיו עובדין ללבנה ולכן נקרא שמה יריחו. וא"כ היה סובר יהושע שמלאך ג"כ א"א לעבור בתוך יריחו כמו בארץ מצרים ולכן כאשר אמר לו המלאך כי אני שר צבא ה' אמר יהושע מה אדני מדבר אל עבדו ולכן השיב לו כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש היא לא כארץ מצרים ואפשר לי לעבור כאן ודוק:
Haftarah for the Second Day of Pesach.1
וישלח המלך ויאספו אליו כל זקני יהודה וירושלים. עיין בפסוקים. ואמ"ו זצלה"ה מה ששלח המלך היינו על דבר הספר התורה אשר מצא חלקיהו הכהן ושלח המלך אל חולדה הנביאה לדרוש ממנה כי נבהלו על הדבר כדאי' בגמ'. והנה לכאורה תמוה מה היה החרדה הזאת איך אפשר שעד עתה לא ידעו מה שכתוב בס"ת עד אשר מצאה חלקיהו הכהן. אכן הפ' הוא כדא' שמצאו ס"ת של משה שכתבה משה רע"ה עצמו שהיתה מונחת בצד הארון כדכתיב לקוח את ספר התורה הזה ושמתם בארון ועתה בימי יאשיהו שנגנז הארון מצאו הס"ת הזה. אך עדיין לא נחה דעתינו בזה כי מה היה כתוב בס"ת הזה יותר ממה שכתוב בס"ת אחרות שנבהלו עתה כאשר מצאו אותה. ונראה טעם בהקדים פי' על המשך הפסוקים בפרשת נצבים והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וכו' שלום יהיה לי וכו' לא יאבה ה' סלוח לו וכו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. לכאורה יפלא מי פתי יסור הנה שאף בשמעו את דברי האלה הגדולה הזאת להתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי ומה גם שמסיים הקרא ורבצה בו וכו' מה תוכחת מוסר הוא זה לאיש אשר אלה לו להתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לו כי אם לא יירא מפני התוכחות והאלות האלה לא יירא גם ממה שמתרה בו הכתוב ורבצה וכו'. ואמ"ו ז"ל הפי' עפ"י הקדמת הזוהר ר"ש כי מטא להאי קרא בכי גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר יעלם ה' עליך עד השמדך וח"ו אין להם תקומה וכי הש"י ב"ה יעלה עליהם עוד כל מכה אשר לא כתובה עד השמד' לגמרי. שלח ר"ש יונה לאליהו הנביא לפרוש לו האי קרא ושלח לו אליהו ה"פ יעלם עליך אינו לשון עלייה רק לשון העלמ' שיעלים המכות מהם לא יביאם עליהם עד השמדם כי לא ישמידם לגמרי רק יחוס עליהם ברחמיו ורוב חסדיו ע"כ. והנה לפ"ז יש להסתפק אם קאי זה ג"כ על כל האלות האלה הכתובה או לא קאי רק על מכה אשר לא כתובה משא"כ בכתובה והנה זהו פי' המשך הפסוקיס הנ"ל לאמר שלום יהיה לי כי ילמוד דקא אף על האלות הכתובות שיעלם מלהביא עליהם והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וכו' לזה אמר ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה הכתובה דייקא כי לא קאי על הכתובה בספר רק על מכה אשר לא כתובה לכן ורבצה בו וא"ש. ובד"א י"ל דאי' משנה תורה משה מפי עצמו כתבה משא"כ בארבעה ראשונים שמשה מפי הגבורה כתבם והנה בזה נרמז לנו תורה שבע"פ דכמו שמשנה תורה מפ"ע כתבה מה שנאמר לו מפי הגבורה בע"פ. כן רמז לנו התורה שבע"פ ע"י התגין שבה. וכן אי' נמי שהתוכחה בבת"כ היא לעונש על ביטול תורה שבכתב ושבמשנה תורה היא לעונש על ביטול תורה שבע"פ ומה"ט נמי נקראת משנה תורה. וזהו נמי שאמר משה לישראל לקוח את ס"ת הזה פי' שיקבלו משנה תורה שעל ידה מרומז תורה שבע"פ דהיינו ע"י התגין שבתורה וצוה להם לקבל תורה שבע"פ וזש"ה בשמעו וכו' והתברך וכי' שלום יהיה לי ר"ל שיאמר שח"ו אין עונש על ביטול תורה שבע"פ לזה משיב לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה הכתובה בס"ת הזה פי' שבמשנה תורה שהיא עונש על ביטול תורה שבע"פ וא"ש. והנה גם בימי יאשיהו לא נזהרו בתורה שבע"פ כבתורה שבכתב כי סברתם הרעה הי' שרוב המצות אינם תלויות אלא בא"י וכי זה הברית שכרת ה' עמם על התורה היה כדרך הולכים שכורתים ברית שלום זה עם זה כמו שזה נותן לזה כן זה נותן לזה וכן היה הברית עם ישראל ששכר שיקבלו התורה והמצוה נתן להם א"י כמ"ש למען הקים את השבועה וכו'. אך עתה בימי יאשיהו שנתנבאו הנביאים כבר על הגלות רצו לפרוק עול שקיבלו ומזה הטעם רצו נמי לפרוק עול בימי יחזקאל כדאי' בגמ'. ולכן כרת יאשיהו עמם ברית בהמצאו הס"ת שכתבה מרע"ה בעצמה בכל התגין שבה כי בה היתה קדושה יתירה לצרף ע" אור וקדושה שבה שנכתבה ע"י משה בעצמו מן הצירוף תגין שבה כל התורה שבע"פ. ועל דבר זה נבהל יאשיהו מאוד לשלוח על דבר הס"ת הזה אצל חולדה הנביאה ולאסוף אליו כל זקני יהודה וירושלים כי עתה התבונן מזה שביטלו תורה שבע"פ שנרמז לנו ע"י התורה שמצא והעונש על הביטול שלה היא האלות שבמשנה תורה ולכן כרת יאשיהו ברית על התורה שבע"פ ולהודיע כי רוב המצות אינם תלוים בארץ שאף אם ילכו בגולה לא יפרקו עול ח"ו והיא שתעמוד להם בכל דור ודור. ועוד י"ל טעם שכרת עמם ברית חדשה עתה עפ"י מ"ד שמצא יאשיהו כתוב בתוכחה יולך ה' אותך ואת מלכך וכו' לעם אחר. והנה רצה לקיים זאת בדרך טוב להתהפך הדבר מרע לטוב ע"י זה לכן כרת עמם ברית חדשה ללכת אחר ה' ויחשבו עי"ז עם אחר כי נתהפכו מרע לטוב מאשר היו בראשונה עע"ג ועכשיו קרבם לעבודת המקום ב"ה וחשב כי אולי יהיה מסתייע בזה יולך ה' אותך וכו' לעם אחר כנ"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.2
כל זקני יהודה וירושלים. הא דמקדים יהודה לירושלים איך שייך זה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. אך כוונת יאשיהו היה ליראם ולבהלם על דבר התוכחה שאם לא ישובו בכל לבבם יקויים בם ח"ו כל מה שכתוב בתוכחה ובתוכחה כתיב הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה וזה הוא שרמז להם בזה שהקדים זקני יהודה לירושלים שהמה כגרים נגד תושבי ירושלים ולהם יהיה קדימה וממש מקוים בזה הגר אשר בקרבך וכו' ומזה הטעם הקדים בכתוב שאחר זה איש יהודה לכל יושבי ירושלים וכן נמי הקדים הכהנים לנביאים ולכל העם כי אין לכהנים חלק ונחלה בארץ רק המה נחשבים כגרים נגד יושבי הארץ וכן הקדים למקטן ועד גדול שזה הוא ממש יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא לרמז להם כנ"ל וק"ל. או י"ל בד"א על שנבהלו כאשר מצאו ס"ת של משה ומאי נ"מ אם היא ס"ת של משה או של אחר ונ' דהנ' הנביאים שבאותו הדור היו מתנבאים רעה על ישראל שיגלו מעל אדמתם וישראל לא היו מאמינים ואומרים לא תבא עלינו הרעה הזאת ואומרים שהקב"ה רחמן הוא וינחם על הרעה. אך אי' פלוגתא בגמ' אי אחר גז"ד הקב"ה יכול לחזור או לא ולפ"ז י"ל דהא בהא תליא אם משה היה כותב התורה בעצמו וכתב בה וימת משה או יהושע כתבה. א"א דהקב"ה יכול לחזור א"כ איך כתב משה בעצמו וימת שמא יחזור בו א"ו מוכח דאחר גז"ד אינו חוזר. וזהו כוונת הגמ' שמצאו ס"ת שכתב משה וראו בה שכתב בעצמו וימת משה ומוכח ע"כ דאחר גז"ד אינו חוזר ולכן וישלח המלך ויאסוף לחזור בתשובה וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.3
ויעמוד המלך על העמוד. העמוד בה"א הידיעה לרמז שעמד על העמוד הימיני כמו התם גבי ירך דכתיב הירך המיומנת שבירך. ושם העמוד הימיני יכין שמו כדכתיב שם האחד יכין ושם השני בועז והטעם שעמד על יכין הוא מטעם זה דהנה יכין נקרא על שם יכין רשע וצדיק ילבש והנה בבנין בהמ"ק היה ההיפוך עד הנה כי שלמה הכינו שהיה צדיק והמלכים שאחריו רובן היו רשעים. אך עכשיו שבא יאשיהו שהי' צדיק גמור ונתקיים שפיר יכין רשע פי' מנשה המלך ושאר מלכים שלפניו שהיו רשעים שהכינו ויאשיהו הצדיק ילבש וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.4
ולשמור מצותיו ואת עדותיו ואת חקותיו. הנה עדות יקרא להמצות שהם לעדות כגון אכילת מצה שהיא לעדות כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה. וגם זהו הפי' בההגדה חכם מהו אומ' מה העדות והחקים והמשפטים וכו' אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן פי' מה העדות קאי על אכילת מצה שהיא לעדות כנ"ל. והחקים הוא הפסח שנאמר בו זאת חקת הפסח והמשפטים הוא המרור שנקרא משפט כי הוא זכר למשפט שעשו המצריים בישראל שנא' וימררו את חייהם והנה קושייתו למה לנו ג' זכירות בלילה הזה כי היה די לנו בא' מהן. והמפרשים פירשו הטעם למה אין מפטרין אחר הפסח אפיקומן כדי שהטעם של הקרבן פסח ישאר בפיו כל הלילה עד הבקר. וכמו כן נמי מטעם זה אנו צריכין לעשות ג' זכרונות שלא ישכח תיכף אחר אכילתו רק לזכרו כדאיתא דתלתא מילתא דתמיהי מדכר דכירי אינשי ולכן אנו צריכין לעשות תלתא מילתא דתמיהי. ובד"א נר' דהנה כתיב בקרא זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה כי הג' מצות שקיימו ישראל בליל יציאתם ממצרים המה מורים על גודל בטחונם בהקב"ה כי לא זו בלבד שצידה לא עשו להם ללכת במדבר בארץ לא זרועה כי אף הלחם שהוציאו ממצרים לא הכינו כראוי לפת רק בטחו בהקב"ה. וכן נמי אכילת מרור כי דרכו של מרור לעכל המזון ואפ"ה אכלו מרור ואף שירעיבו מהר. וכן נמי אכילת קרבן פסח היה צלי כדרך שהמלכים אוכלין כי דרכו של צלי להתעכל מהרה ולכן גם אנחנו עושין כל אלה לזכור לפניו חסד נעורינו. אך אם היו ישראל יודעין שיפול להם מן משמים לא היה זה הוראה כ"כ על הבטחון. וזהו סברת החכם ששואל מה העדות והחקים והמשפטים כי סברתו שידעו וסמכו על הנס שיפול להם המן במדבר וא"כ מה העדו' והחקי' והמשפטי' כי בשלש אלה לא יעשה לה הוראה על הבטחון לפי סברתו זו. וע"ז משיבין לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדאי' בגמ' אפיק מן הכי משיבין לו אין מפטירין אחר הפסח אפיק מן פי' שלא ידעו ישראל מזה שיהא להם אחר הפסח פי' בבואם היום או מחר למדבר מן לאכול ולכך המה הוראה גדולה על הבטחון הגדול וק"ל. ועוד נראה פי' על עדותיו שגם שבת נקרא עדות וגם הוא עדות על הבטחון עפ"י מ"ד בגמ' כל האוכל ג' סעודות בשבת ניצול ממלחמת גוג ומגוג. ולכאורה קשה איך תליא זב"ז. אך אי' בזוהר כשיבא משיח ב"ב ילכו ישראל אחריו וירוצו אחריו אפי' במדבר. וזהו מורה על הבטחון הגדול בהקב"ה ללכת אחריו במדבר. וכן נמי שבת הוא עדות גדול על הבטחון של ישראל כי דרך הטבע כשיש לאדם הרוחה מפזר הרבה לאכול. וכשאין מרויח הוא מצמצם יציאותיו כי לפום גמלא שיחנא וסדר הוצאה. והנה בשבת שאין אחד בישראל מרויח ממון ואעפ"כ הוא מפזר לאכול סעודה ג' יותר מבימי' החול שמרוויח ע"י עשיית מלאכתו וזהו ע"י הבטחון הגדול בהקב"ה שאמר לוו עלי ואני פורע וז"ש כל האוכל ג' סעודות בשבת בוודאי הוא בעל בטחון גדול ומטעם זה ניצול ממלחמת גוג ומגוג כי גם בימי המשיח יבטח בהקב"ה לילך אחריו ובזה ינצל וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.5
ויעמדו כל העם בברית. פי' שקבלו התורה שבע"פ לקיים עליהם ועל זרעם ולא ימושו וגו':
Haftarah for the Second Day of Pesach.6
להוציא מהיכל ה' את כל הכלים וכו' ולכל צבא השמים וכו'. לכאורה יפלא איך ולמה הכניסו כל הגילולים האלה כולם להיכל. ואמ"ו דה"פ כי יאשיהו המלך עשה זאת בכיון להכניס עתה כל הגילולים להיכל כדי להיות תשובה שלימה עפ"י מ"ד ה"ד בעל תשובה באותו מעשה ובאותו מקום לכן הכניסם להיכל כדי למאוס ברע ולבחור בטוב למאוס בשיקוציהם האלה וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.7
ונשא עפרם בית אל הטעם הוא עפ"י מ"ד במדרש הכל נברא מן העפר אפי' גלגל חמה נברא מן העפר דהיינו ממקום המקדש שהיא אבן שתיה שממנה הושתת העולם וזהו הפי' בכתוב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו פי' כי הכסא כבוד הוא מרום ונשא מן גלגל חמה שנברא ממקום המקדש וגם זה פי' הכתוב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה פי' מוצב ארצה מקום המקדש וראשו מגיע השמימה שנבראו ממנו השמים וגלגל חמה והסולם הזה עומד בבית אל. לכן ונשא את עפרם בית אל להראות טעותם שהם עובדים לצבא השמים שגם המה עפר וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.8
והשבית את הכמרים. פי' שלקחו להם כומרי עכו"ם כי סברי שעו"ג אינו מצווה על ע"ז לכן והשבית את הכמרים את העכו"ם האלה.
Haftarah for the Second Day of Pesach.9
וישלך את עפרה על קבר בני העם. ידוע מאמר הגמר' מה קבר בני העם וכו'. ועל דרך פשוט יתבאר כמ"ש למעלה שכוונת יאשיהו הי' לבהלם ולהראות להם שהתוכחה תקוים ובה כתיב ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם לכן וישלך את עפרה על קבר בני העם שיראו וישובו וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.10
ויתץ את בתי הקדשים אשר בבית ה'. י"ל טעם על שנתנו בתי הקדשים שלהם בבית ה' כי טעו בזה שראו גם המה הכרובים בבית ה' כמער איש ולויות ולכן טעו בזה ונתנו בתי הקדשים בבית ה' ולכן ויתץ וכו' וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.11
ונתץ את במות השערים. פי' כי המה עבדו לצבא השמים לכל הע' שרים לע' אומות וזהו ונתץ את במות השערים אותיות ע' שרים. והנה נגד הע' שרים הפנימים נגדם ע' שרים חיצוניים והמה נקראים ע' שדים כי מן רי"ש נעשה דל"ת והמלאך המות כשממית האדם מקבל כח מן ע' שרים ולכן מברין לאבל עדשים שהוא אותיות ע' שדים. אך כשהיו הסנהדרין בלשכת הגזית שהמה ע' זקנים בטלו בזה כח הקליפה של ע' שרים ונסתלק העי"ן ונשאר שרים וזהו ושרים כחוללים וזהו שנרמז בגמ' משמתו הסנהדרין בטל השיר וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.12
אשר פתח שער יהושע. הטעם על שער יהושע כי רמז בזה שיהושע גרם לזאת כדאי' בגמ' שהיה לו ליהושע לבער כבר הע"ז מתוכם ולכן אמר כאן אשר פתח שער יהושע:
Haftarah for the Second Day of Pesach.13
כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם. הטעם שאמר אכלו מצות כי הואיל שנשתקעו בטומאה והיה קשה להם לפרוש ממנה אם היו אוכלין חמץ שהוא היצה"ר שאור שבעיסה ולכן אכלו מצות וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.14
כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים רבים מקשים הלא בוודאי בימי דוד ושלמה ויחזקיהו עשו ג"כ פסח ולענין מה לא נעשה כפסח הזה. אך י"ל דהנה ידוע דע"י הפסח טלה ששחטו ישראל במצרים הכניעו בזה מזל טלה שהמצריים עבדו לטלה ולכן תועבת מצרים כל רועי צאן. אך לאחר זאת לא היו צריכים להכניע מזל טלה. כי כבר היה נכנע ע"י הפסח ששחטו ישראל במצרים ולכן עד עכשיו לא נעשה כפסח הזה כי לא היו צריכין לו כ"כ. משא"כ עתה בימי יאשיהו שהרבו לעבוד לכל צבא השמים וחזר מזל טלה לכחו הראשון. וכן נמי מהאי טעמא הרג פרעה נכה ליאשיהו כי בימיו חזר מזל טלה לכחו ולכן היה לו לפרעה מלך מצרים יכולת להרוג ליאשיהו. ולכן עתה הוצרכו לעשות הפסח כמו במצרים וזהו לא נעשה כפסח הזה בד"א יובן עפ"י הכתוב נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם הטעם כי הרבה מישראל לא חשבו זה לנס גמור כי מה הועיל בזה הלא יחזרו לגלות כמ"ש אהיה אשר אהיה. ולכן צותה התורה מטעם זה שכשיאכלו הפסח יהיו כמזומנים לצאת לדרך לרמז הבטחתן בה' שאע"פ שיחזירו לגלות אע"פ עושים הפסח כי בוטחים בה' שיעשה להם כמו במצרים. והנה עד עכשיו בכל ימי בית ראשון לא זכרו שיגלו אך עתה בימי יאשיהו שכבר נתנבאו הנביאים על הגלות ואפ"ה עשו הפסח ולא נעשה כפסח הזה בבטחון גדול. ובדרך הג' קרוב לזה כי הנה הטעם הפסח הוא אשר פסח וכו' ואת בתינו הציל שהוציאנו מעבדות לחרות. והנה עד עכשיו בימי בית ראשון היו ממש בני חורין לא הבינו הנס הגמור ולכן אין טעם כ"כ לפסח. משא"כ עתה בימי יאשיהו שחזרו עשרת השבטים בימיו ונגאלו מעבדות לחרות וחזר לטעם הראשון ולכן לא נעשה כפסח הזה וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.15
וכמוהו לא היה מלך אשר שב לה' בכל לבבו ובכל נפשו. הטעם כי יש תשובה שאדם עושה מכח שהוא בצרה גדולה וזאת התשובה אינה גמורה כ"כ כמו תשובה שאדם עושה מעצמו ע"י לבו הטהור כמש"ה תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה. והנה חולדה השיבה ליאשיהו כי בימיו לא תהיה רעה רק בימי בניו. והנה אף שידע יאשיהו כי שלום יהיה בימיו אעפ"כ שב אל ה' זו היא תשובה גמורה בכל לבבו ובכל נפשו דהיינו ע"י לבו הטהור לעבודת השם ב"ה. ואחריו לא קם כמוהו כי גבי יאשיהו היה חידוש גדול שרוב עבדיו היו רשעים ולא למד ממעשיהם והתעורר מעצמו לשוב אל ה' וז"ש ואחריו לא קם כמוהו וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.16
היתה עלי יד ה' וכו'. הנה לפי פעולת הנביא כן הוא הנביאות. דהיינו כשהוא פועל בדיבור שמוכיח לישראל בדבר ה' כתיב היה דבר ה' אליו. וכל מה שהוא כועל במעשה כגון הכא שהחיה את המתים כתיב היתה עלי יד ה' לשון מעשה. או יאמר עפ"י מ"ד בגמ' מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהן ואמרו שירה ומה שירה אמרו ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל ע"כ ולכאורה יפלא מאי מקשה ומה שירה אמרו מאי נ"מ בזה איזו שירה אמרו ונראה דאי' בכתבי האר"י זלה"ה מפני מה אמרה חנה שירה לפי שחנה היתה גלגול צפורה וצפורה לא היתה בשעה שאמרו ישראל שירה על הים כדכתיב וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא שמע קריעת ים סוף וכו' וצפורה היתה אצלו כדכתיב אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך וכו' וא"כ לא אמרה שירת הים לכן הוצרכה חנה לומר שירה אח"כ וידוע דהמתים שהחיה יחזקאל לפי שיטת הגמ' המה היו משבט אפרים שיצאו ממצרים קודם זמן הקץ וא"כ לא אמרו שירת הים כי נהרגו שם מאנשי גת ולכך הוצרכו לומר כאן שירה. וידוע דהתחייה היתה בר"ה ואי' מפני מה אין אומרים הלל בר"ה מפני שספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וזהו קו' הגמ' ומה שירה אמרו הלא בר"ה א"א שירה. ומשני זו היא כבודו דאמרו ה' ממית ומחיה וכו' ור"ה הוא יומא דדינא. לכן כתיב היתה עלי יד ה' לשון צרה כמו הנה יד ה' הויה במקנך וכו' וא"ש:
Haftarah for the Second Day of Pesach.17
ויוציאני ה' אל הבקעה כו'. דהנה בזמן הזה הושלכו חמו"ע לכבשן האש וקידשו שמו ברבים ואלו היה יחזקאל שם היה ג"כ מקדש השם והפיל עצמו לתוך הכבשן. ועיקר התחיי' היתה ע"י לכן אמר ויוציאני ה' אל הבקעה שלא אהיה שם בשעת מעשה:
Haftarah for the Second Day of Pesach.18
והיא מלאה עצמות. ידוע מ"ד בזוהר שיוסף איקרי חי מפני שלא פגם בברית כמש"ה ויאמר יעקב רב עוד יוסף בני חי. אלא שמצד אם אין לבניו תחיי' לפי שנשא גיורת. וידוע דג' שותפין הם באדם וחלק האב הם העצמות וחלק האם הוא הבשר לכן נאמר והנה מלאה עצמות שהם מצד אב והם נשארו בחיותם ובשלימותם. אבל הבשר נרקב שהוא חלק האם ואין להם תחיי' וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.19
ויאמר אלי בן אדם וכו' התחיינה העצמות האלה. דהנה יחזקאל היה כהן ואיך טימא עצמו לעצמות הללו דעצם כשעורה מטמא. רק נרא' דתוס' מקש' איך טימא אליהו לבן הצרפית הא כהן היה ותירץ שהיה יודע שיחיה והוי פיקוח נפש וזהו נמי מאמרו בכאן ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה על ידך אשר לזאת מותר אתה לטמא להם ויאמר ה' אלהים אתה ידעת ואי' בגמרא חד הוי ביניהם שלא היה חי לפי שלקח רבית כידוע ולזה אמר למעלה והעבירני עליהם סביב סביב מפני טומאה וא"ש:
Haftarah for the Second Day of Pesach.20
או יאמר דאי' בגמ' שאל האי מינא מנ"ל דהקב"ה מחיה מתים ויודע עתידות א"ל כתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם א"ל דלמא וקם העם הזה וזנה א"ל נקוט מיהא פלגא בידך דעכ"פ מוכח דיודע עתידות. והקשה אמ"ו ז"ל וכי זו היא הדרך שהוא שואל אותו על שני דברים ולא עלה בידו אלא אחת ונ"ל דהאיך שייכות ודביקות להדדי ב' שאלות הללו אלא דהנה יש להבין אמאי שאל לו דוקא ע"ז אלא הענין כך הוא דהנה כתיב וינחם ה' על אשר עשה את האדם בארץ וא"כ לפ"ז מן הראוי הוא שלא להחיותו שנית דשמא שוב יחטא. אמנם באמת אחר התחייה שוב אינו חוטא האדם כי יבוער זדון מן הארץ אכן כ"ז הוא א"א הקב"ה יודע עתידות דשוב לא יחטא אבל אי לאו אין מן הראוי להחיותו שנית וזהו היה שאלת המין מנ"ל שהקב"ה מחיה מתים דהרי אין מן הראוי להחיות את האדם כיון שניחם ה' על אשר עשה את האדם בראשונה ושמא תאמר דלאחר התחייה שוב אינו חוטא לכן שאל לו ומנ"ל דיודע עתידות וא"כ כשהשיב לו נקוט מיהא פלגא בידך שיודע עתידות שוב לא היה מן הצורך למלאות דבריו על שאלה הראשונה כיון שיודע עתידות לכן מחיה מתים שיודע שלא יחטא. וזהו מאמרם בכאן התחיינה העצמות האלה כיון שכבר נחמתי ושמא הן עתידין לחטוא ואין מן הראוי להחיותם ויאמר אתה ידעת שאין חוטאים עוד שאתה יודע עתידות לכן החי' אותם וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.21
הנה אני מביא בכם רוח וחייתם ולהלן כתיב ויתתי בכם רוח וחייתם ומפני מה שינה לשונו. ונר' דהנה באמת אם הנשמה הראשונה חוזרת באדם היה חוטא כמקדם אלא שהקב"ה מוסיף לו עוד רוח משלו ומזה אינו חוטא שוב ולפ"ז יובן הגמ' חד הוי בינהם שלא חי לפי שהלווה בריבית וק' מה מדה כ"מ הוא ולפי הנ"ל ניחא שהתוספת שהקב"ה נותן לו הוא כעין ריבית שמתחלה לא היה לו כהנה. וזה הלוה בריבית בחייו א"כ אין הקב"ה נותן לו התוספות ולכן לא חיה דבנשמה הראשונה שהיה לו כבר אפשר לו לחטוא. לכן כתיב מתחלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם היא נשמה הראשונה ואח"כ כתיב ונתתי בכם זו התוספת משלי ושייך בה לשון נתינה וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.22
והנה רעש. נרא' לומר דכשהנשמה חוזרת אליו ממונה עליה המלאך וכשהמלאכים ביחד הוא רעש כדכתיב לא ברעש ה' וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.23
מד' רוחות באי הרוח. אי' בגמ' רוח צפונית הוא פתוח וכו' ע"ש ואמ"ו ז"ל דהנה הקב"ה משמר את האדם מן החטא ולולי כן חלילה שלא היה תקוה לאדם אלא שהקב"ה משמרו מג' רוחות לבד אבל רוח צפונית פתוח אין הקב"ה משמרו ויש ביד הס"א אחיזה לשלוט בו. וזהו כי בצלם אלהים עשה את האדם שעיקר יצירה באדם הוא במ"ם לכן מ' יום הוי יצירת הולד ומתחלה הוא כצל לבד ועכשיו הוא כמ"ם פתוחה שהקב"ה אינו משמרו אלא מג' רוחות אבל לעתיד יהיה מ"ם סתומה שהקב"ה ישמרהו מכל ד' רוחות וזהו מד' רוחות באי הרוח והבן:
Haftarah for the Second Day of Pesach.24
ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה וכו' עיין בפסוק. וכן איתא בגמ' דתחיית המתים אמת היה אבל למשל היה ונר' לפרש דאי' בגמ' השבעתי אתכם בנות ירושלים שלא תדחקו את הקץ. ויובן עפ"י מ"ד אין בן דוד בא עד שיהא הדור כולו זכאי או כולו חייב. וזהו הפי' שמא יאמרו ישראל נהיה אנחנו כולנו רעים וחטאים כדי שיבא הגואל וזהו השביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ. ועפ"ז יובן על שישראל השתחוו לצלם בימי נ"נ וח"ו לא עבדו ע"ז אלא כוונתם היה לטוב שיהיו כולו חייב ויבא הגואל ואח"כ בשומם על לבם זאת שעברו על השבועה אמרו אבדה תקותנו. לכן היה תחיי' זו למשל להם שלא יתיאשו מחמת זה שהרי המתים הללו הם היו שבט אפרים שדחקו את הקץ ויצאו קודם זמנם ואעפ"כ החי' אותם הקב"ה ואף אתם אל תתיאשו וחזרו בתשובה שלימה ותקובל לרצון לפני אלהיכם וא"ש וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Pesach.25
הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי. אי' בגמ' מתי ח"ל יהיה להם צער גלגול מחילות לפי שעיקר התחי' היא בטל הבא מאת ה' ובח"ל אין יורד טל של ברכה כדכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה. ולכן הוצרכו לגלגול מחילות לא"י ובני א"י הם נקראין עמי וזהו בפתחי את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי דהיינו לא"י וזהו והבאתי אתכם אל אדמת ישראל במהרה בימינו אמן:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.1
והיא הפטרת האזינו
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.2
וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול. נר' ליתן טעם על חלופי נוסחאות אשר ישנם בין השירה הכתובה בשמואל להכתובה בתהלים סימן ח"י כמבואר במס' סופרים. והטעם הוא ע"פ מה דיסד הפייטן בתפלת מוסף דר"ה היום הרת עולם וכו' אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם כעבדים וכו' והענין הוא דאם ברא חטא אבוה לקייה ומנהג עמו בחסד כרחם אב על בנים. ואם עבדא דמריד נפיק בקולר הרי עונשו חמור מן בנו. ואולם יש מעלה יתירה בעבד שהאדון מראה לו כל שכיות החמדה אשר במסתריו כדאי' במדרש וימת משה עבד ה' מלמד שהראהו אדון הכל למשה את כל גנזי אוצרות החכמה. וזהו ההפרש בין נביא לרה"ק. כי הנביא מוציא מכח לפועל הדבור ואולם אינו משיג יותר מן הקול. אבל ברה"ק משיג את כל סוד עמוס וכמוס אבל אינו מוציא מכח לפועל. וזה דאמרינן בגמר' במ"ש דניאל וראיתי אני דניאל לבדי את המראה ואנשים אשר עמי לא ראו ואמרי' שם איהו עדיף מינייהו דאיהו חזי ואינהו לא חזו דהיינו שרה"ק שורה עליו ואינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאים ר"ל שהם היו בתואר נביאים כנ"ל. ואולם הרה"ק קודם במעלה מנביא כי הוא משיג כל גנזי אוצרות החכמה ולכך יסדו אנשי כנה"ג בתפלת מוסף דר"ה במלכיות זכרונות ושופרות תלתא פסוקי מן התורה ומן הכתבי קודש ואח"כ מן הנביאים. ולכך נקראין כתבי הקודש שנכתבו בעט סופר מהיר מה שהשיג ברה"ק. ודוד המע"ה פעמים היה משתמש ברה"ק ולפעמים היה במדרגת נביא. והשירה דשמואל היה במדרגת נביא דכתיב וידבר דוד. ושירה שבתהלים שר ברה"ק דכתיב לעבד ה' לדוד ולא נאמרו בפרק אחד לכך יש חילופי גרסאות ביניהם והבן:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.3
ה' סלעי ומצודתי ומפלטי לי. פי' מפני דהכופרים בדת ילעגו בפיהם לישראל על הניסים אשר נעשו להם שהמה בדרך הטבע ואומרים שהמה מקריים ההווים בעולם בלתי השגחה כמו שאנו רואין דלפעמים יסער רוח גדול בים על צי אדיר וישבר אותו ונצולו המלחים אשר עליה בתחבולה והם זרע מרעים האמור יאמר שלהם נעשה נס. ואולם זהו אם הפורענות ג"כ בדרך מקרה אז יש לומר שלא היה המופת בהשגחה. אבל אם הפורענות הוא נגד מקרי העולם כגון איש אחד ירדוף אלף לו חכמו ישכילו זאת שגם הנס הנעשה הוא בהשגחה פרטית. וז"ש דוד ה' סלעי ומצודתי הכוונה שהקב"ה פירש מצודתו עלי שלא כדרך המקרה שבן יקום על אביו להרגו ובתוך הצרה הוא מציל אותי במופת גדול וזהו ומפלטי לי וא"ש:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.4
אלהי צורי אחסה בו. פי' מפני דאדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז איך יזכה עם אל ואיך יצדק בדין. ואולם בזה הענין יוכל להפיל תחנתו לפני האל ית' כמ"ש איוב התמאס יגיע כפיך שהקב"ה ירחם על מעשה ידיו וז"ש דוד אלהי צורי הכוונה שאתה יצרתני לכך אחסה בו בזה אחסה וק"ל.
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.5
באופן אחר נרא' עפ"י מ"ד בגמ' ואעשך לגוי גדול זהו שאומרי' אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב יכול יהו חותמים בכולם תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמים ולא בכולם ע"כ הגמרא. וענין הוא מה שהבטיח הקב"ה לאברהם מפני דזכות אברהם היא מעולה שבכולן דא היא מסטרא דחסד ועולם חסד יבנה ויצחק הוה דין דקיבל דין דכתיב ותכהינה עיניו על שהוליד עשו ויעקב הוא רחמים אבל לא כמדרגת אברהם. ובגולה היה לנו כל השלש והיינו חסד דין ורחמים. ואולם הגאולה השלימה תהיה בזכות אברהם והיינו חסד וזהו דאמרי' בגמרא יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ר"ל הגאולה העתידה ולא בהם דבחסד עולם ירחם אותנו. ואברהם נקרא צור דכתיב הביטו אל צור חוצבתם וז"ש דוד על הגאולה אלהי צורי אחסה בו הכוונה אלהי אברהם יהיה לי למגן ולמחסה בעת צאת ישראל מן הגאולה וא"ש:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.6
וקרן ישעי משגבי ומנוסי. פי' ע"פ מ"ד במד' וקרן ישעי על שאני נמשח בקרן ויש ליתן טעם דאי' בגמ' דאמרה חנה בתפלתה רמה קרני בה' קרני ולא פחי שאול נמשח בפח לא נמשכה מלכותו דוד שנמשך בקרן משכה מלכותו ודוד מלך לעולם. והענין הוא דפך היא כלי חרס וכיון שנטמא אין לו טהרה אלא בשבירה ולכך כיון שחטא שאול פעם אחת נקרע מלכותו. אבל קרן הוא כלי עצם ויש לו טהרה וזהו דאמרי' בגמר' דוד בשתים ועלתה לו שאול באחת ולא עלתה לו. וז"ש וקרן ישעי על שאני נמשחתי בקרן זו היא ישעי משגבי ומנוסי וא"ש:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.7
באופן אחר נר' ע"פ מ"ד בגמ' דחולין שור שהקריב אדה"ר קרן אחת היה לו במצחו ותמוה ונראה דאי' בגמ' דנדה כל שיש לו קרנים יש לו טלפים הכוונה דבהמות טהורות יש להם קרנים ואשר איננה טהורה אין לה קרנים. והענין הוא דקרן נבט ועולה למעלה ומורה על עילה עליונה שהוא מושל בכל. ולכך טהורות יש להם קרן וטמאות הולכין שחוח ומעולל בעפר קרנם. ואי' כל השופרות כשירים חוץ משל פרה והטעם הוא מפני דכל הקרנים הם עצם אחד ומורין על אחדות האל ית' ולכך יש לתקוע בשופר לרצות אחד באחד ושאנו מאמינים באחד. אבל שופר של פרה הוא מחובר מעצמים רבים ואינם אחד ומורה על פירוד עולם הגלגלים ולכך פסול לתקוע בו וז"ש יונים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל כי קרן השור מורה על פירוד הנ"ל. וזהו כוונת הגמ' שור שהקריב אדה"ר קרן אחת היה לו במצחו הכוונה שהיה עצם אחד ולא היה מורה על פירוד כנ"ל. וז"ש דוד וקרן ישעי ר"ל כמו שהקרבן הוא אחד הוא ישעי משגבי ומנוסי שלא עלה בלבי אלא אחד וא"ש.
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.8
מושיעי מחמס תושיעני. פי' דאי' בגמ' דסנהדרין כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו דהיינו שמותר ליקח שדות מן בני עמו והק' תוספ' א"כ למה נענש אחאב על כרם נבות הא מותר לו וא"כ הוי נבות מורד במלכות וחייב מיתה ותיר' תוס' הא דאמרי' דמותר היינו מלכי בית דוד כי להם משפט המלוכה אבל מלך ישראל אסור. ועי"ל דוקא בלא דמים מותר לו ליקח שדה אבל אם נותן דמים אסור ואחאב ביקש לקנות ממנו לכך נענש. ולהלכה למעשה קיי"ל כשני התירוצים של התוס'. ואי' גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי. ומלכי ב"ד הם מותרין ליקח בלא דמים אבל בדמים אסורים ולא שייך בהם דין חמסן וז"ש דוד מושיעי מחמס תושיעי על שזכיתי להיות מלך וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.9
מהולל אקרא ה' ומן אויבי אושע. פי' דאי' בגמ' דתענית שמואל הקטן גזר תענית התפללו וירדו גשמים אמר דזו אין שבח של צבור. ומסיק שם דמשבחת היא אם נענים מיד קודם שסיימים תפלתם כמו ר' חייא ובניו. וז"ש דוד מהולל אקרא ה' הכוונה כל זמן שאני מהלל לה' ומיד אויבי אושע ולא הוצרכתי להמתין עד שסיימתי תפלתי וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.10
כי אפפוני משברי מות ונחלי בליעל יבעתוני. פי' דיש שני מיני רשעים. יש רשעי ארץ שאומרים איתיו יין נקחה ונסבאה שכר ויתענגו בתענוגי עולם כאלו להם לבדם נתנה הארץ ולעולם יחיו ושוכחין יום המות אשר פתאום לקבר יובל. ויש שאומרים שחוט בקר הרוג צאן ונדרכה קשת לירות במו אופל לישרי לב כי מחר נמות וזהו חלקנו מכל עמלינו ועליהם אמר איוב המחכים למות וכו' ישישו כי ימצאו קבר. וז"ש דוד כי אפפוני משברי מות המחכים למות. משברי כמו מסברי מגזרת סבר ותוחלת דאותיות זסשר"ץ מתחלפין דהם ממוצא אחד. ונחלי בליעל הם הרשעים גמורים יבעתוני. ובליעל הם הרשעים כדאי' בגמ' כל שהוא שכור כאלו עע"ז כתיב הכא יצאו אנשי בליעל וידיחו וכתיב אל תתן את אמתך לפני בת בליעל לפי שחשבה עלי לשכורה. ונ"ל טעם מפני דביארו חכמי ההגיון דמלת בליעל היא מלה מורכבת וענינו בלי עול דהוא כמו פורק עול שמים מעליו. וכן הוא ענין שכור אשר מסך נפשו ביין ויצהלו פניו ושמחה ותאוה במעונו והוד נחרו אימה ולא זכר אל הונו ולבו לא שם אל קלונו. ברעם וברעש יגוע ארץ ולא יחרד מקול צוחה ופרץ כי דעתו נטרפה ודבריו לא בהשכל ואין לו עול מכל וזהו בלי עול וז"ש כאלו עע"ז והיינו בליעל וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.11
חבלי שאול סבבוני קדמוני מוקשי מות. פי' ע"פ מ"ד במד' אמר משה פרשת נגעים למי א"ל הקב"ה לרשעים ותמוה ונר' מפני דידוע דאין בעל הדין פוגע בנפשות תחלה כי ההולך רכיל בתחלה באין עליו נגעי בתים לא חזר באין עליו נגעי בגדים לא חזר באין עליו נגעי אדם. והיסורין הללו הם יסורין של אהבה כי אינו מביא מיד על גופו כדי שיהרהר את אשר עיוות ויתקן ויהיה כבראשונה. ואולם אם נגעים באין על גופו מיד אין לו תקנה בזה היסורין כי ה' חפץ לדכאו מפני שהוא רשע גמור. ופרשת נגעים אם תעיין בהם תמצא תחלה נגעי אדם ואח"כ נגעי בגדים ואח"כ נגעי בתים וע"ז תמה משה ואמר הללו למי א"ל הקב"ה הללו לרשעים דלהם אין חקנה ונענשין מיד בנגעין בישין על עצמם. וידוע דמצורע חשוב כמת וז"ש דוד חבלי שאול סבבוני הכוונה שיהיה שאול חלקי והטעם לפי שקדמוני מוקשי מות שנצטרע מיד על גופו כי ו' חדשים נצטרע כדאי' בגמ' וא"ש:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.12
באופן אחר נראה דהנה אי' בגמ' דאמרה אביגיל לדוד אל נא תהי זאת למכשול בישרה לו שיכשל באשת איש ואמרה יהא רעוא שלא יכשל בי וגם דוד בירך השם על שלא נכשל בה. וצריך להבין הא באמת אמרי' לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה וכבר נגזרה גזירה מן השמים וא"כ מה לי אביגיל מה לי בת שבע. ונר' דהענין הוא דהוראתו בתשובה היה היות שהיה מלך גדול וצדיק וישר וירא חטא ואין בדין שינתן לו לכך הורה דאפ"ה תשובתו מקובלת וילמדו כל העולם ממנו לעשות תשובה. אמנם אלו לא גדלה מעלתו היו אומרים שתשובת הגדול במעלה לא מהני ואין מזור למכתו כי מה בכך אם נמחל לדוד כי הוא לאו גדול כ"כ במעלה ולגדול עונשו חמור. וא"כ לא היה ח"ו תקנה לדור שלא הורה תשובה. ובעת הזאת של אביגיל לא יצא שמו בכל הארץ וע"ז בירך דוד ואביגיל שלא נכשל אז בחטא וז"ש דוד חבלי שאול סבבוני הכוונה שהיצה"ר היה מסית אותו להוליכו אל שאול תחתית וביקש לקדם לו מוקשי מות והיינו שיקדם לחטוא באביגיל ואולם השם שמר אותו מכל פגע רע וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.13
בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אשוע וישמע מהיכלו קולי וכו'. פי' עפ"י מ"ד בתהלים דאמר המשורר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל. והענין הוא דיצר לב האדם רע מנעוריו ואין איש יכול לעמוד ביצרו כי מלך גדול בונה דייק וישפוך סוללה על עיר קטנה ואנשים בה מעט ואלולי הקב"ה עוזר לו לא יוכל לעמוד בו והוא הנותן ליעף כח ללחום את מושל העיר. ויצה"ר נקרא הר כדאי' לצדיקים נדמה להם כהר. וז"ש אני אמרתי בשלוי כשהיה לי שלום מן היצה"ר בל אמוט לעולם כסבור אני שכבשתי את יצרי ואולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז הכוונה שאתה גערת ביצה"ר שנקרא הר. ואני בער ולא אבין את זאת ואמרתי נסני נא ובמקום גדולה אעמוד שאוכל לעמוד בנסיון כאברהם. וכאשר הסתרת פניך הייתי נבהל ושגיתי בחטא. וז"ש דוד בצר לי אקרא ה' ר"ל בעת שצר לי הצורר צר לי מאוד אקרא ה' ואל אלהי אקרא וישמע וכו' וק"ל:

Warsaw, 1871. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001167212/NLI Licence: Public Domain. Source.