Ahavat Yehonatan

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,076 sections

Haftarah for the Seventh Day of Pesach.14
ויתגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו וכו'. פירו' ע"פ מ"ד בראשית ברא אלהים את השמים וכו' והארץ היתה תוהו ובוהו ואי' בזוהר תוהו ובוהו זהו העכו"ם אשר תוהו המה וביקש הקב"ה לחרוב את העולם וכיון שצפה במשיח ב"ד ויאמר אלהים יהי אור זהו אורו של משיח. וזהו דאמרינן בגמ' היכא יתיב משיח בשערי דרומי הכוונה דמפני מלכות רומי היה העולם מוכן להחריב ואולם אורו של משיח יתיב בצדו. ואויבי דוד בקשו לגרש אותו מהסתפח בנחלת ה' ונשמת דוד היא נשמת משיח והם ביקשו לגרש אותו וז"ש ויתגעש ותרעש הארץ כי העולם אינו עומד אלא בזכות דוד ולכך מוסדות השמים ירגזו וכו' וק"ל. ואיתא בגמ' רעישת הארץ מנין ומסיק שם כשהקב"ה מכה כף אל כף. ונראה לפרש הענין לפי דבדרך הטבע תרעש הארץ באם יתרבה יסוד הרוח והמים בארץ הארץ מתנועע הנה והנה כי יסוד עפר בטל בהן. ויסודות נקראין כף של הקב"ה וזהו כוונת הגמרא כשהקב"ה מכה כף אל כף היינו שהיסודות יפגשו זה בזה וא"ש:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.15
ועוד אי' בגמ' רעשת הארץ היא כשהקב"ה נוטה שמים ירגז הארץ ותמוה. ונראה מפני דשאל המלך כוזר להחבר איך תולה הארץ על בלימה א"ל החבר דע כי שמים וארץ מאומרא' נבראו ומין מוצא את מינו והשמים מקיפין את מרכז הארץ ככדור ומושכין אותה מכל צד וא"כ הארץ עומד באמצע' וזהו כוונת הגמ' כשהקב"ה נוטה שמים אז ירגזו הארץ לעמוד באמצע. ואית' שקבלה היתה ביד הקדמונים אם תרעש הארץ אז יש חרון אף בעולם וידוע דמלך תחילה לדין וז"ש דוד ששמחו אויביו כשתרעש הארץ לפי שאמרו כי חרה לו ויש חרון אף בעולם וחל על המלך תחלה. ואולם הקב"ה ברחמיו וחסדיו מחל לי וכבה מדה"ד וזהו עלה עשן באפו דהיינו שכבה האש וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.16
עלה עשן באפו. פי' דהיה אש של מדה"ד מתלקחת ונכבה מיד דאם כבה האש עולה העשן. ואי' במתן תורה והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו וכו' ויחרד כל העם אשר במחנה לפי דבשעת מ"ת היה קצף גדול דהקב"ה החזיר התורה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה וגם ישראל עמדו בתחתית ההר דאם לא יקבלו ישראל התורה תהא שם קבורתם והיה אש של מדה"ד גדול מאד וע"ז חרדו ישראל. ואולם עלה עשן באפו הכוונה דכבה מדת הדין ובעת הקצף היה רחמים מיד וזהו אמר עלה עשן באפו וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.17
ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו. פי' דאי' דמשה ראה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל ותמה אב הנביאים מדוע לא יבער הסנה ואולם הקב"ה השיב לו דאש שלמעלה אוכלת אש ואינו מכלה וז"ש ואש מפיו תאכל שהיא אוכלת אש של מעלה ואין מכלה וגחלים בערו ממנו וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.18
ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. פי' ע"פ מ"ד ויגבה ה' צבאות במשפט מרחם על בריותיו ומרחק מדה"ד ואולם אם הדין יורד בשפלים הוא יורד ואולם במעונו הוא שמחה וחדוה ודיצה ורנה ואין דין כלל במעונו. וז"ש ויט שמים וירד המדה"ד וזהו וערפל זו חשכת הדין תחת רגליו וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.19
וירכב על כרוב ויעוף. פי' מפני דרחמי האב על בנו הקטן הוא יותר מאם הוא גדול. וכמו כן הוא ענין ישראל אצל אביהם שבשמים. דאמר הנביא כי נער ישראל ואהבהו וכן אמר המשורר בני אתה אני היום ילדתך הכוונה כאלו הוא נער ורחמי אב הם ביותר. וידוע דבמרכבה הוא אפי רברבי והוא פני אדם לארבעתן וכרוב הוא אפי זוטרי והוא נער. וז"ש דוד דאף בשעת הדין וברוגז רחם תזכור וירכב על כרוב ויעף כאלו ישראל הם נער ורחמיו יותר. וזהו שיסד הפייטן היום הרת עולם הכוונה כאלו היום נברא העולם ורחמי האב יותר ויזכו עי"ז במשפט וק"ל.
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.20
וישת חושך סביבותיו סוכת חשרת מים עבי שחקים. פי' ע"פ מ"ד בבית שני היו משתמשין בבת קול החוזר. והענין הוא של ב"ק נצייר אותו בדבר גשמי ומיניה תבין על הרוחני. דע כי חוש הראות יש לו שתי מניעות. אם האור היותו בריר ביום ומגיע אל עינו מונע הקוים היוצאים מן העין וישאר בלא חוש והוא מנחי עין הפעל ומניעה השנית היא החושך לילה כאשר הגיעה אל עינו ג"כ מונעת הקוים כי נופל ממש אל עינו. ואולם בריחוק מקום באם לא יוכל האור המתנוצץ להגיע אל עינו יוכל לראות. ואולם אם הקוין היוצאין מן העין נופלים על דבר חלק כגון על המים או מתכות מלוטש ואותו דמות אשר היה מונע סיבת הראיה כגון החמה זורחת כנגדה באספקלריא יוכל לראות. וכן הוא ענין הבת קול כי מקוצר השגת דעתינו אין אנו יכולין להשיג הרה"ק האור הגדול ונדמה לנו כחושך. ואעפ"כ מקצתו היו משיגין דהיינו הב"ק. ואולם אב הנביאים השיג יותר מכל הנביאים והוא ראה באספקלריא המאירה ושארי הנביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה. וידוע דהקשת ביום הענן הוא באם העבים ימלאו מים וניצוצי החמה זורחות עליהם ולמולם יזריחו זו היא הקשת. וז"ש יחזקאל שראה בתוך הגולה כמראה הקשת ביום הענן דלא השיג בשלימות אור הבהיר אלא החוזר כקשת הנ"ל ובבית ראשון היה להם השגה אולם אח"כ היה פוחת והולך עד עתה שאין לנו קול וריח. וז"ש דוד על בית שני וישת חשך סביבותיו שהיה לנו כחושך מפאת מיעוט שכלינו. ואולם עוד זאת היה סוכת חשרת מים דהיינו ב"ק היו משיגים כמו הרואה במים כנ"ל ועבי שחקים היינו כמראה הקשת ביום הענן כך היו משיגים הב"ק וא"ש:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.21
מנגה נגדו בערו גחלי אש. פי' דאי' בזוהר בקדרותא דצפרא יבא לנו הגואל צדק. והרצון בזה דידוע קודם שהבריק השחר נעשה חושך גדול אשר כמוה לא נהיתה כל הלילה ומתוך החשך העב ההיא עולה עמוד השחר. וככה יהיה הגאולה העתידה דבתחלה יהיה צרה גדולה לישראל ומתוך צרה ימציאם פדות. ואין הקב"ה שופט לישראל במדה"ד אם לא בעת שחרית דהיינו שהשחר נגדו ואז יהיה אור. ואין כל פקידה וגזירה על ישראל כ"א ימות המשיח. ואלו היו ישראל זכאין יבא לנו המשיח היום אם בקולו תשמעו. וידוע דכוכב נוגה הוא עמוד השחר וז"ש דוד מנגה נגדו הכוונה הוא לימות המשיח דהיינו בעת צאת השחר זהו מנגה נגדו ואז מדה"ד שולט על ישראל וזהו בערו גחלי אש וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.22
ירעם מן שמים ה' ועליון יתן קולו. פי' עפ"י מ"ד דהקב"ה נשבע שאינו מביא מבול על כל העולם אבל על אומה אחת מביא כמו שהביא על מצרים. והענין הוא מפני דהפורענות הבאה לעולם בדרך הטבע לא יוכל להיות על כל העולם בפעם אחת. לפי דאם הוא בדרך הטבע נמסר הפורענות לגרמיים השמים והגלגל הראשון הוא הגלגל היומי חוזר בכל כ"ד שעות וכאשר מקבל הדין על בני עולם השפל מיד מוציא מרשותו בכ"מ שהוא. וא"כ לא יוכל להיות הפורענות בדרך הטבע על כל העולם בפעם אחת. והמבול שבימי נח לא היו ע"י המזלות כי ארובות השמים נפתחו כדאית' במדרש שעמדו המזלות בימות המבול וז"ש דוד אעפ"י שעושה דין בשפלים הוא מרחם על בריותיו והיינו באם שולח הפורענות ירעם מן השמים הכוונה ע"י גרמיים השמים וא"כ אין בכל העולם כנ"ל ועליון יתן קולו היינו פוקד למזלות וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.23
וישלח חצים ויפיצם ברק ויהומם. פי' דגם זהו לטובת השפלים באם שולח הפורענות עליהם אינו שולח על האומה כשהן מחוברין אלא ישלח חציו ויפרידם תחלה ויפיצם זה מזה ואח"כ ברק ויהומם. וז"ש בלעם אל מואב אוי לך מואב אבדת עם כמוש כי עליך נגזר הפורענות והטעם לפי שכבר נתן בניו פליטים והם חצי ה' הבאים בתחלת הפורענות וא"כ יבא לך ברק ויהם אותך וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.24
ויראו אפיקי ים יגלו מוסדות תבל. פי' ע"פ מ"ד בגמר' דטיטוס שחיק טמיא הלך לרומי באניה והים הולך וסוער אמר כמדומה לי שאין כחו של אלהיהם של אלו אלא בים בא פרעה טבעו בים בא סיסרא טבעו בים אם אלהים הוא ילך עמי ליבשה יצאה ב"ק ואמרה רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה והיא תנצח אותך ואמאי קרי לה בריה קלה דמעלינא אית לה ומפקינא לית לה. ויש להבין מאי היה עונשו של זה בזה על חירופיו וגדופיו. ועוד איך נפל בספק זה דבים יש לו כח וביבשה אין לו כח. ואם הוא כבש ישראל זהו היה עבור חטאם שלחם ה' ביד פשעם. ונרא' דהענין הוא דקהלת אמר כל הנחלים הולכים אל הים אל מקום שהנחלים הולכים משם הם שבין ללכת. ואלו לא הודיענו ראש כל החכמים דבר זה לא היינו יודעים דמקור הנחלים הם מן הים. דבחוש אין אנו משיגים זאת כי אנו רואין שהנחלים הולכין אל הים ואין שבין. ואולם שלמה המלך עליו השלום חקר בעוצם חכמתו ראשית ותכלית כל דבר נחקר שיש גידי הים מתחת לארץ שמקורן מן הים ונובעין מתחת לארץ והם הולכין אל הים. וטיטוס היה בקי במעשה כישוף שהשביע שידין ורוחין ואולם לאלו הרוחות אין כח לעשות דבר בים כי אם ביבשה וטיטוס היה מן הכופרים הסיבה ראשונה וסבר כי להם נתנה הארץ ר"ל לשדין מפני דלפעמים הם משנין דבר הטבע ולכך סבר שאין אלוה בארץ. ואולם בים לא היה יכול לעסוק בכישופיו ולכך אמר שיש אל אחר בים ואין כחו אלא בים דאלולי היה כחו גם ביבשה לא היה יכול לעסוק במעשה כישוף ואולם אין החוש המוחש סובל להיות מושל אחד בים ולא ביבשה א"כ איך הנהרות הם שבין ללכת מן הים ליבשה ואולם באמת בזה כפר שהנהרות הם שבין מן הים אלא סבר דמעלינא אית להו הכוונה שהם הולכים אל הים ומפקינא לית להו דאין שבין ללכת מן הים ליבשה. וע"ז נענש מכ"מ ביתוש דמעלינא אית לה ומפקינא לית לה וכן יאבדו וכו'. ואולם הטעם הוא למה אין מעשה כישוף שולט בים מפני דהימים הם מקבלין שפע מן הלבנה ולבנה אין מקבלת שום כישוף. והטעם הוא לפי דעו"ג מונין לחמה וישראל מונין ללבנה כי לבנה ניתנה לישראל לאותות ולמועדים ולימים ושנים ולא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וישראל שפע ימים יינקו ולהם יתייחס הימים ואולם כאשר חטאו ישראל נפגמה הים כדאי' כשנשא שלמה את בת פרעה נעץ גבריאל קנה בים ועליו נבנה רומי וזהו גורלו של עשו שנטל חלקו מן יעקב אחיו עבור חטאו ואולם לעתיד והחרים ה' את לשון ים והר שעיר יחרב וירושלים תבנה. וז"ש דוד ויראו אפיקי ים ויגלו מוסדות תבל הכוונה שנבנה כרך גדול על הים עבור חטא ישראל. וז"ש מגערת ה' מנשמת רוח אפו וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.25
ישלח ממרום יקחני. פי' ע"פ מ"ד דתמר ישבה בפתח עינים ויהודה הלך שם וביקש לפנות ממנה רמז הקב"ה למלאך הממונה על התאוה שיזדמן תאוה ליהודה ויצא ממנו שלשלת היוחסין מלכות ב"ד וז"ש דוד ישלח ממרום יקחני ע"י מלאך כנ"ל וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.26
ימשני ממים רבים. יובן ע"פ מ"ד דזכה נחשון להיות ראשון בדגלים מפני שקפץ ראשון לים ומסר עצמו על קידוש השם וי"ל טעם להבין עומק סוד זה דלכאורה הוי מאבד עצמו לדעת. לפי דכתיב ויאמר ראובן לא נכנו נפש לכו ונשליכהו באחד הבורות וכתיב והבור רק אין בו מים ואמרי' אבל נחשים ועקרבים יש בו. ויש להבין מאי הצלה הוא זה שהציל אותו לבור אשר בו נחש מעופף ואם היה בטוח שזכות אבות יעמוד לו א"כ למה טרח עצמו להשליכו לבור מלא' נחשים ועקרבים ה"ל להשליכו לבור מים. ונראה דהענין הוא דדבר זה היה מסורת ביד שבטי ישורון דעתידין ישראל לכשול במים והיה בידם כחלום בלא פתרון שלא היו יודעין באיזה מים יהיה וזהו היה הקנה אשר נעץ גבריאל בים והם מי מריבה. ואולם השבטים לא היו יודעין ולכך שמר ראובן את יוסף מלהפילו לבור מים כסבור שמא ח"ו עתה יהיה הפורעניות הזה ואיהו גרם בנזקין. וזהו ענין דישראל כאשר באו לים קסברי עתה יגבה ב"ח את חובו ולא רצו לילך לים ומסר נחשון עצמו על קידוש השם ואמר אם נגזר הפורענות עתה יתקיים בי חטאת הקהל הזה ולכך זכה לגדולה. ואי' כאשר קפץ נחשון לים ביקש השר להטביעו אמר הקב"ה א"כ איך יצא דוד וזהו ימשני ממים רבים וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.27
יצילני מאויבי עז משנאי כי אמצו ממני. פי' מפני דשני אנשים היה קמים עליו והם דואג ואחיתופל דואג אמר שטעה בדבר הלכה במה שאמר שהבהמ"ק יהיה באמצע ההר ודומיהן. ובאמת הוא טעה ברוחב לבבו והורד שאול גאונו. ואולם אחיתופל היה גדול ממנו שקרא אותו אלופי ומיודעי ולבסוף נטרד כמבואר ועליהם אמר דוד יצילני מאויבי עז הכוונה אויב שהוא עז פנים לחצוף גבר על הוראתו באין מבין ומאיליו יתכבד עצמו וביקש להרבות כבודו. וירד אל שאול הודו. כי לא נתן תודה והוא מעזי פנים הנ"ל ומשנאי כי אמצו ממני זהו אחיתופל שהיה גדול ממנו ולבו היה חורש און וחציו לדולקים יפעל וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.28
יקדמוני ביום אידי ויהי ה' משען לי. יובן עפ"י מ"ד מעביר ראשון ראשון לחטאים והענין הוא דאם אדם חטא ולא עסק בתחלה בתורה ואח"כ הוא עוסק בתורה אין התורה מגין עליו כי זהו ענין ולרשע אמר אלהי' מה לך לספר חקי. אבל אם עוסק בתחלה בתורה ונכשל בחטא התורה מגינה עליו וזהו דאמרי' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ ואולם הקב"ה מרחם על בריותיו ומעביר החטאים אשר המה ראשון קודם שעסק בתורה כי היכא דתגין התורה עליו על השאר אשר עשה ויוציא לצדק דיננו. וז"ש דוד יקדמוני ביום אידי הכוונה שהעבירות הם קודמין לתורה וזהו יום איד שלו ואולם הקב"ה מעביר אותן וז"ש והיה ה' למשען לי וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.29
ויוצא למרחב אותי יחלצני כי חפץ בי. פי' מפני דכאשר רדף אבשלום לדוד עבר את הירדן אל ארץ סיחון ועוג וסיבה מאת ה' היה שלא רדף אחריו יותר כדי שלא ילך דוד לח"ל כי ארץ ראובן גד שם היה ויוכל עוד לשאוב רה"ק אבל בח"ל חשכו הרואות בארובות השמים וארץ סיחון ועוג נקרא ארץ רחבת ידים כמבואר וז"ש דוד ויוצא למרחב אותי הכוונה לארץ סיחון ועוג והטעם יחלצני כי חפץ בי וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.30
כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלהי. פי' ע"פ מ"ד דאשכח אליהו ז"ל לההוא מרבנן א"ל מאי טעמא לא אתא משיחא וכו' א"ל חזי כמה בתולות נבעלו בנהרדעא א"ל והקב"ה מאי אמר א"ל לפתח חטאת רובץ א"ל והשטן מאי אמר א"ל שטן לית ליה רשותא לאשטוני ביוה"כ דהש"טן עולה שס"ד והשנה היא שס"ה ימים בההוא יומא לית ליה רשותא. ויש להבין הענין דאמרינן דהקב"ה אמר לפתח חטאת רובץ א"כ יהיה חסד אל כל השנה ולא ידין אותנו כלל מטעם שהיצה"ר אונסו. ועוד למה באמת בהאי יומא לית ליה רשותא דלמא ביומא אחרינא ונראה דהענין הוא דאם אדם הולך בדרכי ה' כראוי ופתאום בא אליו רב החובל ומבקש לאבד אניה קטנה ובמתג ורסן מוליך אותו לשמוע אליו כה"ג וודאי יצה"ר אונסו ורחמנא פטריה ואולם אם בני אדם הולכין אחר ההוללת וסכלות וילפת אורחות דרך תוהו ובוהו לא דרך בה בן משכיל וחור קרא לגנב נפשות מישראל והתעמר בהן ומכרו לשר בית הסוהר אשר אסירי המלך אסורים שם בבור תחתית וע"ז הענין הם נידונין. וזהו שיסדו אנשי כנה"ג על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר כי הוא מעורר את היצה"ר. וז"ש אליהו ז"ל ביוה"כ ישראל פרושים מדרך עולם ואם יכשלו בחטא הוא באונס וע"ז אמר לפתח חטאת רובץ וגם לשטן לית ליה רשותא מפני דנעשה באונס. אבל בכל השנה אין זה טענה. וז"ש דוד כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלהי כי שגיתי בחטא דרך מקרה באונס והלכתי בדרך ה' וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.31
ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני. פי' ע"פ מ"ד דבא נתן הנביא אל דוד ואמר אליו עשיר ועני היו ונטל העשיר את הכבש אשר לעני וכו' ויש להבין למה סתר את חטאו בדרך משל הא עונשו חרוץ בתורה לא תנאף ונר' דהענין הוא דודאי דוד לא חטא באשת איש כלל מפני דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו ואולם פורץ גדר עולם היה דמנהג עולם היה שלא יארסנו אחר ולכך אמר לו משל שהוא ג"כ נגד מנהג עולם כגון ולרש אין כל וכו' וז"ש דוד ואהיה תמים לו הכוונה דנגד הקב"ה לא חטא כלל כי אם נגד מנהג עולם ולו אני תמים. וגם ז"ש וישב ה' לי כצדקתי כבורי לנגד עיניו הכוונה לנגד הקב"ה וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.32
עם חסיד תתחסד עם גבור כו' עם נבר כו'. פי' דהודיע לנו דוד למה זה ועל מה זה שאול באחת ועלתה לו ודוד בשתים ולא עלתה לו. היות דשאול לא עשה לפנים משוה"ד הכוונה שלא מחל לאדם כלל אבל דוד מחל לכל אויביו כשבאין בידו לכך זכה לזאת ומפרש דהקב"ה משלם מדה כנ"מ וזהו עם חסיד דמי שהוא חסיד ועושה לפנים משוה"ד גם אתה תתחסד עמו עם גבור תמים הכוונה שהוא תמים אבל לא עשה לפנים משוה"ד גם אתה תתמם וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.33
ואת עם עני תושיע. דידוע דדוד חטא כדי להורות תשובה ליחיד וזהו ואת עם עני מן המצות תושיע וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.34
כי בך ארוץ גדוד באלהי אדלג שור. פי' מפני דהמלכות הנכונה היא שיהיה מלך מן יוסף תחלה ואולם דוד קיבל על עצמו יסורין ונס לפני אויביו כדי למרק נפשו ויהי' הוא מלך וז"ש באלהי אדלג שור הכוונה במדה"ד שנקרא אלהי אדלג מלכות יוסף שנקרא בכור שור וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.35
האל תמים דרכו. פי' דאי' במדרש לעתיד מביא הקב"ה כל חיות טמאות ושוחטן לצדיקים ואומר להם תורה חדשה מאתי תצא ותמוה ונר' דאי' ותקח רצפה בת איה ותכסה את בני המלך אשר הוקע אותם דוד שלא ירד הגשם עליהם זש"ה הצור תמים פעלו ונראה דהענין הוא דכל מה דאסר לן רחמנא שרא לן מפני דתמים פעלו ואת זה לעומת זה עשה אלהים וכתיב בתורה לא תלין נבלתו על העץ ובני המלך היו על העץ כל ימי קציר חטים מפני קדוש שמו שיאמרו למה הם תולין והתשובה כי הם בני המלך ואין משא פנים בדבר אעפ"י שהם בני מלך אם חטאו מקבלין עונש וזהו קדוש שמו וכה"ג כל מה דאסר לן שרי לן מפני דתמים פעלו. וזהו כוונת המדרש הצור תמים פעלו להודיענו דכל מה דאסר לן שרי לן. וזהו כוונת המדרש כאן האל תמים דרכו הכוונה שתמים דרכו וכל מה דאסר לן שרי לן וזהו לעתיד הקב"ה מביא כל חיות טמאות ומתירן דכל מה דאסר שרי כה"ג מפני דאמרת ה' צרופה ויובן המשך הפסוק וק"ל. באופן אחר נר' דאי' בפרקי אבות בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת"ל והלא במאמר א' יוכל להבראות אלא להפרע מן הרשעים וכו' וליתן שכר טוב לצדיקים ורבים נתקשו בזה דפתח התנא ומה ת"ל משמע דהבריאה הוצרך להיות כך רק דקשה מה ת"ל. והדר קאמר והלא במאמר א' וכו' ומאי קא משני דהקו' במ"ע למה כתבן עשר מאמרות ונראה דאי' בגמ' עולם נברא בה"א כדי ליתן שכר טוב לצדיקים והגמ' תמוה ונרא' דאיתא בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה כותב נעשה אדם א"ל למה אתה נותן פ"פ למינים א"ל הקב"ה כל הרוצה לטעות יטעה וצריך להבין הא הקב"ה לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחי ומרחם הוא על בריותיו ואיך יתן מקום לטעות. ונרא' דיוצר את הכל בחכמה המציא תרופה לרשעים לזכות אותן בדין כי שגגה היא. ואלו כתיב אעשה אדם לא היה מקום לטעות וגלוי וידוע הי' לפניו דאפ"ה יטעו אחר ההבל ובתועבת יכעיסוהו ולא היה מקום לזכותן בדין לכך אמר למשה כתוב וכל הרוצה לטעות יטעה ויש להם על מה שיסמוכו על מה עשו ככה כדי שלא יכלה אותן מדה"ד ואולם בז' עולמות אין ספק בידם שהקב"ה אחד וכל יכול ויודעין רבונם ומהללין ומקלסין ומזמרים למי שבראם. ואולם בשפלים נפלו כמה ספקות בהבלי העכו"ם זה אומר בכה וזה אומר בכה. וזהו כוונת הגמ' דהעולם השפל נברא בה"א ר"ל ה"א השאלה השמים שמים לה' ונפלה טעות בדפוס גולם האדם והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ולא היה רוח אחרת עמם וכפלים יקחו שכר טוב ולכך נברא עולם בה"א כדי להתענג בטוב נפשם בעולם התחייה ולרשעים נתן מקום לטעות לזכותם בדין וזהו כוונת התנא בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת"ל פי' למה כתב ככה ונתן מקום לטעות לומר ח"ו עשר רשויות הן כנגד עשרה ויאמר ומפרש דלכך נכתבו כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שלא עלתה ספק בלבם ולפרוע מן הרשעים דאי לא כתיב עשרה מאמרות לא היה להם תקומה כלל ומיושב קו' המפרשים וז"ש דוד אמרת ה' צרופה הכוונה שנתן מקום לטעות והטעם על מה עשה ככה ומפרש מגן הוא לכל החוסים בו שיהיה למגן להם כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור זולתי אלהינו וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.36
האל מעוזי חיל ויתר תמים דרכו. פי' דכבר בארנו לעיל דהקב"ה הוא עוזר לצדיקים להלחם נגד היצה"ר וז"ש דוד האל מעוזי חיל באלהי בעזרי ואם הסתיר פני ממני הייתי נבהל ויתר תמים דרכי ויתר מגזרת ראה ויתר גוים ק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.37
משוה רגלי כאילות ועל במותי יעמידני. פי' דאי' למנצח על אילת השחר זו היא אסתר דמה אילה רחמה צר והקב"ה מזמן לה נחש להכישה ברחמה כך ישראל היו טבועין בחטא והקב"ה מזמן להם מלך כהמן שיחזרו בתשובה והנחה למדינות עשה וכן היה בדוד דכל ימיו היה בצער כדי שיכון מלכותו לו ולזרעו עד עולם וז"ש משוה רגלי כאילות שרחמה צר והקב"ה מזמן לה נחש כך הייתי שרוי בצער כדי על במותי יעמידני שתתקיים מלכותי וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.38
מלמד ידי למלחמה ונחת קשת נחושה זרועותי. פי' ע"פ מ"ד בגמ' דאמר מפיבושת לדוד לא עליך אני כועס אלא על מי שהביאך בשלום ר"ל על הקב"ה ונר' לפרש הגמ' דאי' דורו של שאול היו צדיקים גמורים ועל שהיו מקבלין לה"ר היו נופלין במלחמה מפני דמלשינות הוי אומנתו של נחש ונחש הביאה להט החרב המתהפכת לעולם ועונש לשון הרע הוא שנופל בחרב כי החרב מתהפך ולכך דורו של שאול היו נופלין במלחמה ודוד חלק שדה מפיבושת לפי שדברו עליו סרה וז"ש מפיבושת לא עליך אני כועס כי אתה צדיק בעיניך שלא קבלת לה"ר והעד שבאת בשלום ואלו קבל לה"ר לא בא בשלום. אבל אני כועס על מי שהביאך בשלום כי הוא יודע כל תעלומות ואין נסתר מנגד עיניו והוא יודע שהי' לה"ר ולמה הביאך בשלום. וז"ש דוד מלמד ידי למלחמה ר"ל שאני מתגבר במלחמה והטעם ונחת קשת נחושה זרועותי ר"ל כי בכחי שברתי קשת של נחש דהיינו לה"ר ולכן אני מתגבר וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.39
ותתן לי מגן ישעך. פי' ע"פ מ"ד והמה בוכים פתח אהל מועד פי' בתרגום יונתן ואינון בכיין וקריין שמע ר"ל שקראו ק"ש לפי דק"ש מבטל כל הרהורין בישין וזהו ויקח רמ"ח בידו. והענין של שמע הוא שמייחד את השם בלבבו באמרו ה' אחד כי אחד רומז על סיבה ראשונה שמושל בכל וזהו סיבת מניעה לקדמוי העולם לפי דבעולם השפל אין דבר נברא אלא בד' יסודות גשמי ולעומת זה הן למעלה ד' יסודות רוחני וזהו סוד חי"ת דהיינו ד' יסודות למטה וד' יסודות למעלה. ודל"ת מורה על ד' ריחות העולם והאלף שבתחלה זהו סיבה ראשונה שמושל בכל ומילא את כל. וזהו כוונת הגמ' באמרם שאדה"ר אחר החטא משתעי בלשון ארמית דמבואר דאדה"ר כאשר חטא כפר באחדות ואחד בלשון ארמיא הוא חד חסר אל"ף והוא כפר באחדות ולכך היה משתעי בלשון ארמי. וזהו מבואר דאין כל חדש תחת השמש בשפלים שהוא מחובר מן ד' יסודות וכל מחובר יש לו ג' קטורים ור"ל אורך ורוחב וגובה והן שש קצוות מזה ומזה וזהו ענין מגן דוד כי מגן יש לו שש קצות ורמז למלכות בית דוד שיש לו שני כסאות כסא למטה בשפלים וכסא למעלה. וזהו דכתיב וישב שלמה על כסא ה' מלמד שמלך בעליונים ובתחתונים ר"ל על ד' יסודות למעלה ולמטה. וז"ש ותתן לי מגן ישעך וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.40
וענותך תרבני פי' דאי' במדרש דישראל המה גדולים מהמלאכים דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך מי הוא גדול השומר או הנשמר והקשו רבים א"כ דוד המלך היה שומר הצאן האמר יאמר שהצאן היו גדולים במעלה ממנו. ואולם נחתו דרגא למטה ה"ל לשאול הלא הקב"ה הוא שומר ישראל ואיך יתכן זה. אלא הענין הוא דלפי גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו ולכך הקב"ה הוא שומר ישראל. ולכן היה דוד רועה צאן כדי שיהיה למוד בענוה שהיה הנשמר שפל ממנו וזהו מאמר המשורר מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו לפי שהיה למוד במדת ענוה זכה לרעות צאן קדשים וז"ש דוד וענותך תרבני וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.41
תרחיב צעדי תחתני ולא מעדו קרסולי. פי' דהנה צריך להבין על ראשי עם כגון אבנר בן נר שהיו ישינים סביבות שאול במחנה איך עלתה על דעתם לשכוב ולישן ולא לשמור את משיח ה'. ואולם באמת הם שכבו סביבות שאול זה בצד זה שלא הי' יכול לבא שם צר ואויב בשום אופן כי סבבו את שאול ואולם הקב"ה הרחיב צעדי דוד ויבא אל תוך המעגל ולא הרגיש שום אדם כלל ובזה הביאה הי' קונה עוה"ב כי אויביו היו בידו ועמד על נפשו ולא עשה להם כלום וז"ש תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי כאשר הלכתי אל תוך המעגל וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.42
ארדפה אויבי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם. פי' מפני דשאול נכשל בחטא שהחיה לאגג ולכן נקרע מלכותו ממנו אבל דוד קבל על עצמו שלא ישוב עד כלותם בהרג ואבדן גמור אך הא קיי"ל שבי קשה מכולם ואיך אמר שיהרוג אותם הא יותר טוב שיאסרם בכבל ויענם. לזה אמר ואכלם ואמחצם ר"ל שלא יהרוג אותם מיד אלא יצער אותן בתחלה וזהו ויפלו תחת רגלי וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.43
ותזרני חיל למלחמה תכריע קמי תחתני. פי' דאי' דההעדר צריך להיות קודם לכל נברא. וא"כ אלו הי' דוד מולך מיד מלכותו היתה נפסדת ולכך מלך בתחלה שאול כדי שיכון מלכותו וז"ש ותזרני חיל למלחמה הכוונה שהי' צריך להלחם עם שאול עבור מלכותו והטעם הוא תכריע קמי זהו שאול שקם עלי תחתני והוא הי' ההעדר הקודם וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.44
ואויבי תתה לי עורף משנאי ואצמיתם. פי' מפני דשני מיני אויבים היו לדוד יש מהן שהיו דורכים קשת לירות להפיל ישרי לב בגלוי לעיני כל ולהם הי' דוד רודף כולם עד גמירא ואולם מין השני הי' שהיו זכו דבריהם משמן ואון ותוך תחת לשונם ואוכלי לחמו הגדילו עליו עקב ולהם הי' צריך לחזק ולבערם כי לא הי' ניכר האון. וז"ש ואויבי ר"ל אויבי הידועים לי תתה לי עורף וארדוף ואריק חרבי אחריהם אבל משנאי ואצמיתם כי הם ידעו כל מבואיו וצאתיו וצריך להצמיתם כדי לכלם וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.45
ישועו ואין מושיע על ה' ולא ענם. פי' מפני דאיש בליעל הולך על דרך שיחו ובעצו ישאל ומקלו יגיד לו ומקלה ומשגה עור בדרך וזהו אשר הוכשר לקבל טומאה רצוצה בוקעת ועולה וקבר פתוח גרונם ולשונם יחליקו ויצר אותו בחרט ויתארהו בשרד ובמחוגה יעשהו וכפלו ברסן אסור להוליך עמו עניים בדעת וכאשר נודעה חטאו ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות ונוהם בקול מר צורח אל קו המשפט היושר ואומר אל ה' משפטי. וז"ש יבועו ואין מושיע על ה' היינו מוסר דין לשמים ולא ענם וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.46
ואשחקם כעפר ארץ כטיט חוצות ארקם. פי' מפני דיש מעלה בטיט שיש בו לחלוחית אבל אין עושין ממנו גל למחסה. ויש מעלה בעפר ארץ שעושין ממנו גל אבל אין בו לחלוחית וז"ש ואשחקם וכו' שיהפכו מן שניהם כעפר ארץ וכטיט חוצות ארקם וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.47
ותפלטני מריבי עם תשמרני לראש גוים. פי' מפני שהיו דנין בבהמ"ד אי דוד מותר לבא בקהל או לא ואמרו עמוני ולא עמונית וזהו ותפלטני מריבי עם. ואולם צ"ל למה בא כלל מן מואב והטעם הוא דמיניה וביה אבא ליזל ביה נרגא דלא הי' דוד יוכל לרדות באומות עד שבא מהן וזהו תשימני לראש גוים וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.48
עם לא ידעתי יעבדוני. פי' מפני דאין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה מפני שולחן מלכים. ואולם גוי אשר לא שמע את שמע דוד מותר לקבלו כי באו לשם ה' וז"ש עם לא ידעתי יעבדוני ואולם הקצוצי פאה מא"י היו באים להתגייר וכחשו ואמרו מארץ רחוקה באנו וז"ש בני נכר יכחשו לי ואומרים מארץ רחוקה באנו כמו שעשו הגבעונים בימי יהושע וזהו לשמע אוזן ישמעו לי וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.49
חי ה' וברוך צורי וירום אלהי צור ישעי. דהנה מדה"ד הוא גבוה מן האדם לבל יקרב אליו וזהו וירום אלהי זו מדה"ד וזהו צור ישעי. ומוציאי מאויבי ומקמי תרוממני כבר בארנו דדוד הוכרח לבא מן מואב דמיניה וביה וכו' וז"ש ומוציאי מאויבי והטעם לפי שמקמי תרוממני להנקם מהם וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.50
ע"כ אודך בגוים ה' ולשמך אזמר. פי' דהנה אי' א"א הלל בר"ה דספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וצריך להבין הא אי' דישראל לאלתר נכתבין לחיים וא"כ אמאי ל"א הלל ואם דנעשה דין בעו"ג הא כל שירת ישראל הי' על דנעשה דין בעו"ג. ונר' דודאי אלו נגמר הדין בר"ה ודאי אמרינן הלל אבל הגמר דין הוא ביו"כ וא"כ עדין לא נגמר הדין ולהכי מדייק בלישנא ספרי חיים וס"מ פתוחין לפניו דעדיין הם פתוחים ואין נגמר הדין. ואולם אם נעשה דין באויבינו יש לנו להודות ולהלל וז"ש דוד ע"כ אודך בגוים ה' אם נעשה דין בגוים ולכך ולשמך אזמר וק"ל:
Haftarah for the Seventh Day of Pesach.51
מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם פי' מפני דעו"ג מצפצפין ואומרים אל עם ישראל עד מתי תענון את נפשותיכם במאכלות אסורות לכו ואכלו עמנו והיינו לעם אחד הלא צמתם ולא ראיתם עניתם את נפשותיכם ולא תמצאו ואיה מלככם ואיה משיחכם אם קרוב הוא ימהר יחיש מעשהו ונדעה הלא לשוא שמרתם ועם קשה עורף אתם למה תהיו כאיש נדהם. וע"ז אמר המשורר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו ואומרי' לישראל ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו ואומרים עד מתי תשכבון בין שפתים בין תנור וכירים פקחו עיניכם. ואומרים אי אלהימו צור חסיו בו יקומו ויעזרכם. ולכן שמעו לנו ותפר את התורה אשר אתכם כי איך לא ירחם האב על הבן זמן רב כזה. והתשובה בצדו כי דוד מלך ישראל א"ל הקב"ה ע"י שמואל הנביא בני אתה אני היום ילדתיך וזמן רב הי' מטולטל בין האומות ולא מצא מרגוע לנפשו עד לבסוף בא הכבוד אליו כך בני ישראל עם קדוש ברוכי אל אשר בך בחר אל אל תערצו מקול צווחות כי ה' אלהיכם אתכם וע"ז אמר אספרה אל חוק ה' אמר אלי ע"י שמואל הנביא בני אתה אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ ואעפ"כ לא הי' הייעוד הזה מיד כך הי' גאולת ישראל. וז"ש מגדיל ישועות מלכו שהגדיל ה' עם דוד כשהי' מלך דהיינו כאשר ישב על כסאו ועושה חסד למשיחו עשה חסד עמו כשהי' משוח ועדיין לא ישב על כסא. לדוד ולזרעו ועוד עשה חסד לדוד קודם שהי' מלך ועשה חסד לזרעו עד עולם ובענני שמיא יבא לנו ב"ב אמן:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.1
עוד היום בנוב לעמוד. אמרו בגמ' דאצטגניני אמרו לסנחרב אם תעמוד היום בנוב דעוד החטא קיים תוכל לכבוש אותם ואם לאו אל תכבוש. להבין למה דוקא היום גורם לכבוש. ונראה דהנה בסדר עולם הובא בעת שבא סנחרב על ירושלים חלה חזקיה למות. והנה מצינו שהקב"ה פוקד עון אבות על בנים הבאים מכחו. וזה החטא הריגת נוב עיר הכהנים שבא בסיבת דוד המע"ה נתייחס ושמור לדורות לזרעו אחריו למלכי ב"ד. רק זהו במספר שנים הקצובים לו כמה יחיה בהם יש לבן אחיזה בחטא אביו לענוש אותועליו ובאמת חזקיה חלה למות עד שאמר לו הקב"ה הנני מוסיף על ימיך ט"ו שנים ובאותן ימים אין ראוי לענוש בחטא אבותיו באשר שאין להם יחוס כלל לימי אבותיו. וידוע דבערב פסח בא סנחרב על ירושלים ובלילה היה מפלתו. לכך אמרו אצטגניניו דוקא לבא היום לנוב דעודנו רושם החטא קיים לחזקיה וריע מזלו. אבל למחר הוא התחלת ימים הנוספים לו ובזה אין לו לענוש על חטא נוב עה"כ ולא תוכל לו כי הוא צדיק בעצמותו וק"ל. באופן אחר נראה דהנה ענין אכילת מצה וקרבן פסח הוא לתקן חטא קין דהביא מפרי האדמה דוגמת מצה. והבל הביא קרבנו מבכורות צאנו דוגמת קרבן פסח ובהריגת הבל נגמר הדין על בכורי ישראל לעשות בהם שפטים לכך צוה המקום להזות דם פסח דפסח ה' וכו' והנה בהשפך דם נוב עיר הכהנים נתעורר דם הבל לכך אמרו היום דוקא דאז החטא קיים דבלילה יעשו פסח זכר לפסח מצרים דבזה נתכפר חטא קין וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.2
ינופף ידו על הר בת ציון. פי' בקסמים כמה דאת אמר וקסמים בידם והנה רש"י בחומש פירוש וירא בלק בן צפור מה ראה ראה שעמדה החמה למשה. וק' הלא הרבה ניסים נעשו למשה קריעת ים סוף וכהנה רבות. והנה ההפרש יש בין קסם למכשף הוא כך דקסם מחשב שבעה כוכבי לכת ומקטר להם ואז נתרצה להם וכישוף הוא לי"ב מזלות. רק אופן פעולתם וסיבתם הוא ביודעם באיזה מעלה החמה או הלבנה אז יעשו סגולה הנודעת להם אבל בעמדה החמה או הלבנה במשמרתם לא יוכלו לעשות סגולה ההיא. והנה בלק כל מעשיו היה בקסמים וכמ"ש וקסמים בידם. וכאשר ראה שעמדה החמה וילאו למצוא הפתח לעשות סגולה לכך שלח לבלעם לעשות כישוף. וזהו ינופף ידו בקסמים וידוע דעמדה חמה לחזקיה ט"ו מעלות. וזהו אמרם היום דוקא דאז תתבונן ותדע לעשות סגולה בקטורת לחמה אבל למחר דאז עמדה החמה ותלאו למצוא פתח הקטרת וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.3
ונקף סבכי יער בברזל והלבנון באדי' יפול. פי' דאי' בגמ' עתידה פרסיים ליפול ביד רומיים ופה"ג בנייהו ביד מחריבייהו ומשני אין גזירת המלך היא ותמוה האיך יתורץ בזה דקאמר גזירת המלך היא הלא שאלתו היה למה באמת גזירת המלך היא דזהו נגד השכל. ונראה דאי' בגמ' פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע בשלמא רע לחיי אלא טוב אמאי לא ומשני דלמא מדכר ליה שם ע"ג. ויש להבין מה איכפת ליה ליעקב אי מדכר ליה הלא צדיק באמונתו יחיה ונראה דאיתא בגמרא למה היו אמותינו עקרות שלא יאמרו האומות ברכתינו גרמה זאת שנאמר אחותינו את היי לאלפי רבבה. וידוע דכל ברכותיו של בלעם נתהפכו לקללות חוץ ברכת מה טובו לפי שאם נתקיימו הברכות אמר ע"ג שלו גרם ומדכר שמא דע"ג אבל מה טובו אהליך זהו אין שייך כלל לע"ג שלהם דכולו קודש הם בתי כנסיות ובתי מדרשות ולכך נתקיימו וזהו פי' הגמ' דלמא אדכר ליה וכו' פי' אם נתקיימו הברכות יאמר ברכותיו גרמו וישתבח שם ע"ג וא"ש. וידוע דכורש קילל ואמר אלהא ימגר כל מלך וכל עם די ישלח ידיה לחבלא בית אלהא וכו' ואם יבא הפורענות על רומיים בני עשו על דבר החריבם הבית יאמרו הפרסיים אלהינו עשה זאת לכך נפלו הפרסיים ביד רומיים וזהו המשך הגמ' בנייהו ביד מחריבייהו בתמיה ומשני אין גזירת המלך היא הרצון גזירת המלך כורש דקילל אלהא ימגר וכו' ויאמר הוא גרם זאת לכך יפלו ביד רומיים וא"ש. או יאמר דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש קובל אני עליך כורש אני אמרתי הוא יבנה בית לשמי והוא אמר מי בכל עמי ויעל. ולהבין מאי איכפת ליה להקב"ה אם הוא בונה בעצמו או ע"י זולתו ונראה דזה היה חטא כורש דאלו הוא היה בונה הבהמ"ק בעצמו ובהמ"ק אינו נופל אלא ביד מלך כדכתיב והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך ולא הי' מלך חשוב יותר מכורש. וסתירת בהמ"ק לעולם צריך ביד מלך החשוב יותר מהמלך הבונה וא"כ לא הי' אפשר שיחרב הבהמ"ק כי מי גדול מכורש. אמנם הוא אמר מי בכל עמו ויעל א"כ אפשר ליחרב ע"י מלך שאינו חשוב וז"ש קובל אני עליך כורש וא"ש. וזהו המשך הגמ' בנייהו ביד מחריבייהו בתמיה מה פשעם ומה חטאתם ומשני אין גזירת המלך היא ר"ל היות גזירת המלך היה מי בכל עמו ויעל לבנות הבית ולא בנה הוא בעצמו לכך יפול ביד רומיים. וע' ע"ג נקראים סבכי יער כי שר שלהם הוא חזיר מיער. ועשו נקרא ברזל כדכתיב על חרבך תחיה וזהו ונקף סבכי יער ר"ל הפרסיים בברזל עתידים ליפול ביד בני עשו והטעם הוא לפי שהלבנון באדיר יפול והיא היא סיבת גרמת כורש כנזכר לכך יפול בידם וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.4
ויצא חוטר מגזע ישי. דע דביום שנחרב הבית נולד משיח ואי' במד' אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים טומאתה בשוליה ותמוה. ונראה דאי' במד' כשבא אברהם וראה שבה"ק חרב אמר בניי היכן הם א"ל הקב"ה הפרו ברית בבשר שלא מלו את עצמם והיינו דבאמת ראוים היו תיכף כשנחרב הבהמ"ק להיות נגאלים מיד שנתכפרו עונותיהם בחורבן בהמ"ק אלא מפני שלא היו נימולים לא היו זוכין לזה. וזהו פי' המד' אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם דיום זה היה מכפר על ישראל ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראים טומאתה בשוליה מפני שלא נימולו. אבל עכ"פ בו ביום נולד משיח וז"ש והלבנון באדיר יפול ובאותו היום ויצא חוטר מגזע ישי שנולד משיח צדקנו וק"ל. ואמר מגזע ישי היות דישי מת בעטיו של נחש בלא חטא ומשיח יהיה טהור בלא חטא לכך קאמר מגזע ישי. ונצר משרשיו יפרה היינו כמ"ש הרמב"ם דהמשיח יהיה לו בנים וזהו ונצר דהמה הבנים ממנו יצאו. ויהיה תמים במעלות ומדות ומושל בארבע רוחות העולם וזהו אמרו ונחה עליו רוח ה' זהו מתחלה יבא הרוח ממערב וזהו רוח ה' שהשכינה במערב. רוח חכמה ובינה זו דרום כי הרוצה להחכים ידרים. רוח עצה וגבורה הוא מזרח דבשעה שהחמה זורחת הקב"ה כועס על העובדין ודן אותם. רוח דעת הוא צפון דלפעמים רוח צפון מרפא ונפעמים מצפון תפתח הרעה זהו עץ הדעת טוב ורע שהוא בצד צפון העולם וזהו רוח דעת. אבל לעתיד יתוקן חטא אדה"ר ויהיה החלק רע ג"כ טוב וזהו רוח דעת ויראת ה' שיהי' כולו טוב וא"ש:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.5
והריחו ביראת ה'. זהו ענן הקטורת דבעץ הדעת כתיב נחמד למראה וטוב למאכל ואמרו בגמ' זהו אתרוג ולכאורה קשה ומה קחשיב המראה והמאכל ולא קחשיב נמי הריח הלא הוא מושלם במעלת הריח יותר מכל הפירות. וכן שלמה בחכמתו אמר כתפוח בעצי יער וכו' בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי ולא קחשיב נמי הריח. אלא דהענין הוא דאחר חטא אדה"ר נטלו הקליפות הריח. וזהו ענין שאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' דקודם חטא אדה"ר היו בגדיו מריחין כריח הקטורת ואחר החטא בא נמרוד ונטלום בא עשו ונטלום זהו רמז לקליפות ולסטרא דמסאבא. וכשהריח יצחק את ריח בגדיו אמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' קודם החטא. ובקטורת הובא הריח בקדושה וזהו שאמרו א"ת בגדיו אלא בוגדיו דריח הקטרת בא לכפר עון הרשעים. ולפ"ז א"ש דלכך לא קחשיב שלמה הריח דזה אמר על גלות ישראל ואז הריח פרח מאצלינו. ולכן לא קחשיב גבי אתרוג ג"כ הריח דאחר חטא אדה"ר נטלו הקליפות הריח. וקרוב לזה כתב האר"י ז"ל בקטרת אלו היה נותן בה קורטוב של דבש לא היה אדם יכול לעמוד מפני ריחה. פי' אדם הוא הקליפה ועצם ריח הדבש הוא גדול למאוד והיה משבר הקליפה ואין הקב"ה רוצה לבער הקליפה עד שיבא משיח ואז יעביר זדון מן הארץ ויהיה הריח בקדושה. ולכן אי' במד' הדודאים נתנו ריח אלו פושעי ישראל כי הם קבלו הריח מהקליפות. וז"ש והריחו ביראת ה' דבעת הזאת יעביר זדון מן הארץ ויהיה הריח בקדושה ויהי' משיח מורח ודאין ביראת ה' וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.6
ולא למראה עיניו ישפוט וכו'. הנה צריך להבין הלא משיח ה' יהיה גדול במעלה כמו משה וגבי משה כתיב ואתה תחזה ופי' הזוהר הא דכתיב לשון תחזה הרצון בזה לומר אתה תחזה ותבין בחכמת הפרצוף ולמה לא יהיה משיח ה' במעלה ההיא עד שצריך למורח ודאין. וי"ל דכתיב חכמת אדם תאיר פניו וזהו אם יש לאדם נשמה קדושה אז באפשר להאיר אל עבר פניו ויוכל לראות הדין עם מי. אבל אם אין לו נשמה קדושה הוא בלתי אפשר להבין חכמת הפרצוף. וז"ש דוקא והריחו ולא למראה עיניו ישפוט ר"ל בחכמת הפרצוף והטעם הוא במה שאמר ושפט בצדק דלים ר"ל דלים מנשמה הקדושה ולהם צריך בהכרח להיות מורח ודאין דוקא. ועוד נתן טעם היותו מורח ודאין במה שאמר והוכיח במישור לענוי ארץ. דהנה מצינו תלמידים ראשונים הענוים ביותר היו מכסים פניהם והלכו שחוח לבל יסתכלו פניהם בפני רבם והנה לענוים כמותם א"א להסתכל בפרצופם ולדון אותם בחכמת הפרצוף. וז"ש והוכיח במישור לענוי ארץ המכסים פניהם בהביטם אל רבם ולכך הוכרח להיות מורח ודאין. והנה במי מריבה כתיב יען לא האמנתם בי להקדישני דכל חטאו של משה היה שלא דבר אל הסלע כדאי' בגמ' דאלו דבר אל הסלע נשאו ישראל ק"ו בעצמם ומה סלע וכו' אנו עאכו"כ וז"ש והכה ארץ בשבט פיו ר"ל במאמר פיו שהארץ תשמח לגזרתו אף בדבור לחוד וממילא ברוח שפתיו ימית רשע דה"ל לדון ק"ו מארץ וק"ל. והנה אי' בגמ' אדה"ר קודם החטא היה מסוף העולם ועד סופו ר"ל דהי' בשלימות דכל הנשמות נאחזים בו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ומשיח יהיה כאדם הראשון קודם החטא. ולפי דעת האבן עזרא דצדק הוא תחלה לז' כוכבי לכת דמצינו מקומו למעלה משבתאי. וז"ש ע"ד משל והיה צדק ר"ל דיה משיח כ"כ במעלה שיהיה צדק הגדול והגבוה למעלה מכוכבי לכת יגיע לאזור מתניו והאמונה הם שאר המזלות המכונה בשם אמונה כמ"ש תשורי מראש אמנה. הם יגיעו לאזור חלציו לגודל מעלתו כי יהיה במדריגת אדה"ר קודם החטא למעלה מן המזל וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.7
וגר זאב עם כבש וכו' ונער קטן נוהג בם. דהנה מצינו לפעמים במרכבה שור ולפעמים כרוב ואמרו לעתיד יהיה תחת השור כרוב ואמרי' בגמ' מאי כרוב אפי זוטרי וזהו לעתיד במרכבה ונער קטן נוהג בם וא"ש:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.8
ופרה ודוב תרענה יחדיו. אי' גבי אלישע שהמית מב' ילדים אי' בגמ' לא דובים ולא יער וכו'. והטעם הוא לפי שהם היו כופרים בתורת משה והיו מחזיקים במחלוקת של קרח וזהו שאמרו לו עלה קרח עלה קרח. ודובים הוא לשון דיבור כמ"ש דובב שפתי ישינים לכן היה מכ"מ לא דובים ולא יער ונעשה נס וכו' וחטא ישראל במדבר היה חטא עגל וחטא מתלוננים על משה ואהרן ולעתיד לא יהיה קנאה ותחרות ולשה"ר ולא יזכרו ולא יפקדו אלו החטאים האלה בנפשותם וזהו ופרה ודוב תרעינה יחדיו. וארי' כבקר יאכל תבן. דהנה מצינו ארי' במרכבה טהורה דבאמת הארי' הוא טהור בעצמותו אלא לפי שאוכל דברים טמאים ומתפטם באיסור מחיות ובהמות טמאות לזה הוא טמא. אבל לעתיד ואריה כבקר יאכל תבן ומתפטם בהיתר וישאר טהור:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.9
ושעשע יונק על חור פתן. פי' דהנה אי' ברמב"ם לעתיד בימי משיח יתבטל הגשמי לא כמו שסובר ההמון עם שיתענגו לעה"ב במאכל ומשתה יין ושכר אלא הצדיקים יתענגו מזיו השכינה וישיגו שלימות המצות ויחודם ובאמת צריך להבין דהרבה כתובים מייעדים דלעתיד יהי' הממשלה בישראל על עו"ג וכדומה לזה. אלא הענין הוא כך דודאי קודם שנבא לשלימות המצות ישפיע הקב"ה לנו עושר וכבוד ונהי' בני חורין מכל וכל דזה הוא הכשר גדול היותם פנויה לבא אל המנוחה לעה"ב וענייני עה"ז הלא המה מעשה תעתועים מעשה יצה"ר הנקרא נחש וז"ש ושעשע יונק ר"ל בעודם יונק על חור פתן חור לשון חירות ושררה דמתחלה יהיו שרים ויחשבו על ענייני עוה"ז ואפ"ה לא ירעו ולא ישחיתו ואדרבה מכח זה הם משיגים יותר כי מלאה הארץ דעה וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.10
כמים לים מכסים. יובן עפ"י מאמר הגמ' משה אמר כי לא יראני וכו' וישעי' אמר ואראה. ומשני משה ראה באספקלריא המאירה וישעיה באספקלריא שאינה מאירה והענין הוא דמשה השיג וראה כ"כ מעלת הבורא והשיג שאין יוכל להשיג הבורא ית' אבל ישעיה שלא השיג כ"כ דימה בעצמו שהשיג הבורא ית'. אבל לע"ל תמלא כל הארץ דעה וידעו שלא קם כמשה וידעו שלא יוכל שום אדם להשיג הבורא יתברך וזהו כמים לים מכסים שהנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא כך א"א להשיג הבורא ית' וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.11
באופן אחר נר' דהנה דוד אמר האזינו כל יושבי תלד ופירש"י כל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מתולדה ולכך נקראת ארץ חלד ע"כ. ולהבין למה אמר דוד בכאן בלשון חידה הל"ל יושבי יבשה ועוד למה באמת לא נברא תולדה בים ג"כ. ונר' דהנה מ"ט פנים טומאה יש ולעומת זה עשה אלהים מ"ט פנים בקדושה וזהו מט"ט שר התורה דמ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. ולעתיד יטהרו הטמאים על דרך איזו מחלוקת שסופה להתקיים זו מחלוקת הלל ושמאי דבזוהר אי' לעתיד יפסקו הלכה כב"ש דאלו ואלו דברי אלהים חיים ובכל מחלוקת הדין עם א' וצדיק א' בריבו זולתי מחלוקת הלל ושמאי שניהם צדקו והראיה דלעתיד יפסקו הלכה כב"ש וזהו מאמרם איזו מחלוקת שסופה להתקיים דלעתיד יפסקו כמותם. ומ"ט שערי טומאה נחלקו לז' שערים ז' פעמים ז' עולה מ"ט ואלו ז' שערים מתהפכים מלהט החרב המתהפכת. אבל שער הח' הוא שער הנו"ן א"א להתהפך כי הוא בטומאתו וטמא טמא יקרא מחוץ למחנה קדושה מושבו וידוע מה שיש ביבשה טמא בים טהור וחולדה הוא אחת משמונה שרצים האמורים בפרשה צא מהם א' הם ז' שביעיות הוא מ"ט פנים טמא וטהור דכל שיבשה טמא בים טהור אבל השער הנו"ן אין לה טהרה וחולדה היא השמינית שבשמונה שרצים והיא נגד השער החמישים שבשערי טומאה לכן לא תמצא בים שאין לה טהרה. ולעתיד יהי' מ"ט פנים טהור לבד והי' הכל טהור אף החולדה וזהו כי מלאה הארץ דעה את ה' דיעבור זדון מן הארץ וזהו כמים לים מכסים דכל מה שמכסה הים טהור וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.12
והיה ביום ההוא שורש ישי וכו' אליו גוים ידרושו הנה בגמ' משמע שהמשיח הוא מלך דוד בעצמו ובפסוק כתיב שורש ישי אליו גוים ידרושו. והנה דוד בהתפללו תשימני לראש גוים י"ל דהענין הוא כך דמשיח ימלוך על ישראל אבל דוד יהיה מלך על עו"ג לכך אמר שורש ישי דהוא דוד אליו גוים ידרושו למלוך עליה ולמעלה אמר ויצא חוטר מגזע ישע דהוא המשיח למלוך על ישראל וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.13
או יאמר דהנה רב הלל אמר אין משיח לישראל דכבר אכלוהו בימי חזקיהו. והיינו דודאי ישראל לא יצטרכו למלך כי ה' הוא מלכם רק עו"ג יבא וימלוך עליהם ויגייר אותם לעבודת המקום ב"ה וזהו טענה ישראל באמרם תנה לנו מלך ככל הגוים כי להם יתייחס המלך וז"ש כאן אליו גוים ידרושו וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.14
וסרה קנאת אפרים. דהנה אפרים מתקנא תמיד ביהודה לאמר לי נאה למלוך דמן הדין הי' ליוסף כי הבכורה ניטלה מראובן שהי' לו תחלה יתר שאת ויתר עוז זו מלכות וניתנה ליוסף ולכך מתקנא בו. אמנם כל קנאתו הי' להיות מלך על ישראל אבל לענין למלוך על העו"ג זהו בכלל וראוי לבוא לאחר מיתת אביהם ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. ולפי שאמר למעלה שורש ישי אליו גוים ידרושו שיהי' מלך לעו"ג לכך וסרה קנאת אפרים וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.15
או יאמר וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו דאי' בגמ' דגיטין לא היו סיקריקון ביהודא. ופי' התוס' מעולם שונא עשו ליהודה דקבלה בידם שיהודה הרג לעשו לכך בא עשו תמיד להלחם עם יהודה. וידוע דאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל לכך אמר אפרים לי נאה המלוכה דאם יבא עשו במלחמה עמך צריך אני לעוזרך ולעתיד יתבטל כח עשו וא"כ סרה קנאת אפרים והטעם משום וצוררי יהודה יכרתו ולכך אפרים לא יקנא את יהודה וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.16
ועפו בכתף פלשתים ימה. דהנה לעתיד יטלו הכהנים ארון ה' ויעבירו בתוך ארץ ישראל לקדש אותה כמו בהמ"ק שהי' מקום מקודש כן יהי' בכל הארץ קודש. וידוע דארץ פלשתים היא א"י. וז"ש ועפו ר"ל יעופו וירוצו בכתף הוא הארון הקודש שנושאין בכתף ירוצו לארץ פלשתים ויקדשו אותה ג"כ כמו שאר א"י וא"ש.
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.17
יחדיו יבוזו את בני קדם. הם בני קטורה ששלחם אברהם לארץ קדם ויתן להם מתנות פירש"י שמות הטומאה מסר להם. ולע"ל יבוזו את בני קדם שלא יהא להם שליטה בשמות הטומאה כלל ובמד' אי' ויתן להם מתנות מה היו המתנות לעשות צדקה ומשפט והנה יהודה יהי' לעתיד מלך ומלך במשפט יעמיד ארץ וכמש"ה לבית דוד דינו לבקר משפט. ויוסף כלכל את אביו ואת אחיו במצרים ועשה צדקה לזה אמר יחדיו ר"ל יהודה ואפרים יבוזו את בני קדם שהי' להם מעלות הללו וק"ל. אדום ומואב משלוח ידם. ר"ל ישראל ישלחו יד בהם להרוג אותם מכ"מ הם דימו להרוג ישראל אדום פן בחרב אצא לקראתך ומואב ע"ד ששכר בלעם עליך לקללך. אבל עמון שלא עשה כלום רק הי' בשב ואל תעשה ע"ד אשר לא קדמוך בלחם ומים לכך לא יהרגום רק יהיו נכנעים תחת יד ישראל וזהו ועמן משמעתם וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.18
והחרים ה' את לשון מצרים. זהו נילוס והניף ידו על הנהר זו נהר פרת והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים הנה העקב הוא הגורם לחימוד ולכך נאמר למשה של נעליך מעל רגליך למעט החימוד והתאוה ולכך הכהנים הולכים יחפים שלא יראו קרי וזהו והי' עקב תשמעון מצות שאדם דש בעקביו וזהו ענין חליצה לחלוץ נעלו על שלא אבה לייבם אותה ומיעט בתאוה ואי' בגמ' למה נקרא פרת שמימיו פרין ורבין ולעתיד יתבטל החימוד והיצה"ר ולכך והדריך בנעלים וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.19
ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. דהנה כתיב ותרה אף ה' בכם דהוא מדה"ר דהיינו המדה"ד מקטרג שיאבדו ישראל לכך מקדים רחמים לרוגז ואז אין כ"כ משפט חרוץ וזהו טובה גדולה לישראל אם המדה"ר יחרה בהם וז"ש אודך ה' זו מדה"ר כי אנפת בי וממילא ישוב אפך זו מדה"ד ותנחמני וק"ל.
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.20
או יאמר דהנה ידוע מ"ד אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי והדרנא בי ולפ"ז זו היא טובה גדולה כשיש גז"ד על ידי כעס דיוכל לחזור בו וז"ש אודך ה' כי אנפת בי ולכך ישוב אפך וכו'. ואמר הנה אל ישועתי ר"ל אל זועם בכל יום וזהו ישועתי דע"י הזעם יוכל לחזור אפי' בשבועה וזהו חסד אל כל היום וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.21
ואמרתם ביום ההוא וכו'. דאי' לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל. אמנם אנחנו בגלות המר הזה אין לבבנו פנוי לסדר תחלה שבחו של מקום רק אנו כעומד בראש האילן או בראש הנדבך כי עליך הורגנו כל היום ואין אנו יכולין להתפלל אלא תפלה קצרה. וזהו פי' הפסוק תפלה לעני כי יעטוף הוא מלשון והיו העטופים ללבן מלשון איחור בזמן ור"ל תפלה לעני כי בא בעיטוף ואיחור הזמן ואין לו פנאי להתפלל הרבה ולסדר שבחו של מקום תחלה ויתפלל מיד בקשתו וזהו ולפני ה' ישפוך שיחו יבא תיכף בשפך תפלתו. אמנם לעתיד יהיה לנו לב פנוי וזמן מרווחת להתפלל וז"ש ואמרתם ביום ההוא הודו לה' בשבח תחלה ואח"כ קראו בשמו בתפלה ואחר התפלה הודיעו בעמים עלילותיו אשר הראה לנו וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.22
או יאמר דהנה לעתיד יקראו הצדיקים בשם ה'. ולפ"ז במה יודע איפוא אם בא להזכיר שמו של הקב"ה דיטעו לומר דכוונתו על הצדיק. אכן אי' בספר ברית מנוחה דיהי' שינוי בניקוד השם ובו יודע מי שסובר וז"ש ואמרתם ביום ההוא הודו לה' רק על זה יש מקום לטעות הואיל וגם הצדיקים נקראו בשם ה' וזהו קראו בשמו לזה אמר הזכירו כי נשגב שמו בנקודותיו ובו יודע את אשר מתפלל למקום ב"ה וק"ל:
Haftarah for the Eighth Day of Pesach.23
צהלי ורוני יושבת ציון. רוני זו תורה וכמ"ש לשמוע אל הרנה ואל התפלה וזהו אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה זו תורה. דהנה ההבדל שיש בין ישראל לעו"ג בשמרם חגם ושבתם הכל הוא בשמחת מצוה משא"כ העו"ג אוכלין ומשתכרין וממלאים בטנם ואחרי שרירות לבם הלכו. וזהו דעו"ג מצדיקים עליהם את הדין דהשמחה ראוי לישראל ולא לזולתם וזהו אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה זו תורה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה כדין דאלו הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים בשמחה של שטות וז"ש צהלי ורוני יושבת ציון בתורה והטעם כי גדול בקרבך קדוש ישראל ועינינו תחזינה ב"ב אמן:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.1
תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. דהנה חבקוק היה קורא תגר על מדה"ד והתפלל כאן על עצמו ויובן ע"פ מ"ד בגמ' גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות והא אמרי' דנעשו לו כשגגות ומשני ל"ק הא מאהבה הא מיראה דמיראה נעשו שגגות. וזהו תפלה לחבקוק הנביא שהתפלל ועשה תשובה ונשארו שגיונות. וע"ז קשה למה לא נעשו כזכיות לזה אמר ה' שמעתי שמעך יראתי מחמת יראה. או יאמר דהנה צ"ל למה התפלל חבקוק דוקא על השגגות ולא נביא אחר זולתו דהנה במדרש אי' והייתי בעיניו כמתעתע שוגג והשיבה רבקה עלי קללתך בני בי יתלה הקללה וק' למה יתלה הקללה והשגגה בה. דהנה האדם הוא עלול לחטוא באשר בעת הריון יבא היצה"ר וזהו מאמר ובחטא יחמתני אמי דמחמת חימוד התשמיש יבא היצה"ר. רק זהו בשאר אדם תינוק הנולד הוא עלול לחטא מפאת אביו ואמו אשר הולידו. אכן יצחק דבעת עקידה פרחה נשמתו ויצרו פרח ממנו והוי כבריה חדשה ואין לו יצה"ר לכך השיבה בי יתלה הקללה והשוגג דבא מכח דבחטא יחמתני אמי. והנה חבקוק היה בן השונמית אשר החיה אלישע ואין לו כלל התנצלות על השוגג דבחטא יחמתני אמי ולכך התפלל חבקוק דוקא על השגיונות משא"כ אדם אחר יש לו תירוץ. או יאמר דשגיונות הוא מלשון שגיון לדוד אשר שר וכו' דהנה בהמשח הנביא את יהוא בן נמשי שאל מה דבר אליך המשוגע הזה ופירש"י דקראו לנביא משוגע. וצ"ל למה קראו לנביא משוגע דהנה הרמב"ם כתב בבוא ריח נבואה לנביא השם נתבטלו חושיו וכאיו זולתי לנביא השלם כמשה אדון הנביאים כתיב ביה ודבר ה' אל משה פנים בפנים בהקיץ בלי שום שינוי. ומפני זה יש לו לפעמים קצת שגעון להיות כי דעתו אז מעורבבת. והנה באמת לרב חשק הנביא שהשיג הנבואה מתקשר רוחו ברוח ממעל וממש אשר הוא כמת רק באשר שרוחו ונשמתו מקושר בנפשו אינו יוצא ממנו לגמרי. אמנם כל זה הוא בשאר בן אדם אבל אם כבר פעם אחד יצאה נשמתו היא עלולה לצאת כאשר יבוא על אותו הנביא הנבואה שנתקשר רוח ברוח ממעל וישאר מת לגודל החשק הנבואה. והנה הנביא שמשח ליהוא להיות מלך הוא יונה בן אמיתי והוא היה בן הצרפת שהחיה אליהו ובקל כאשר יבוא עליו הנבואה בקל הוא לצאת ממנו הנשמה לכך קראו משוגע. וזהו ג"כ כוונת חבקוק על שגיונות מלשון שגעון לפי שמת פעם אחד והחיה אותו אלישע לפ"ז נשמתו עלולה לצאת ממנו ביותר מבשאר נביא לכך אמר ה' שמעתי שמעך יראתי ר"ל שיראתי אם יבא קולך ודבורך עלי שאמות שיתקשר רוחי ברוח ממעל מפני שעלולה היא לצאת ממני. או יאמר דהנה אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ולא מתוך עצבות וזהו ג"כ ענין הנ"ל כי בהיות בוא הנבואה לנביא כמעט ימות. רק כאשר ירגיש ביאת הנבואה הוא שמח בשמחה של מצוה ומתוך כך נאחז הנשמה בגוף מבלי התפרד איש מעל אחיו מהגוף כאבר היתה הנשמה באמנה אתו מילדותו ועד עתה. לכך בשאול כתיב ביה ותהי עליו רוח רעה על שאול והוא מתנבא בתוך הבית דשאול היה תמיד בעצבות כאשר פרשנו לכך היה עליו רוח רעה אבל ותהי כנגן המנגן ויהי עליו רוח ה' דאז מיושבת דעתו עליו. והנה כאשר ראה דוד שמת שאול היה בצער גדול ואין דעתו מיושבת לכך כתיב שגיון לדוד אשר שר לה' ע"ד כוש בן ימיני דהוא שאול:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.2
והנה חבקיק ראה גלות ישראל והיה בצער ואין דעתו מיושבת עליו לכך אמר ה' שמעתי שמעך ר"ל שמעתי הגלות ואז אין דעתי צלולה ומוכשר לקבל הנבואה לכך יראתי. או יאמר בהקדים להבין הפסוקים בואתחנן היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות אם יוספים אנחנו לשמוע ומתנו. והוא קשה הבנה דאדרבה למה ימותו באם יוספים לשמוע הלא ראו את אלהים ואפ"ה חיו. והנה בגמ' וכי מאחר דבדבור ראשון מתו דבר שני היכן הלך ומשני החיים בטל של תחייה ומקשים העולם דל"ל פריך עדיפא מיניה וכי מאחר דמתו היכן אנו קיימים וחיים עכשיו. והנה במדרש אי' דאותו דבור עצמו החיה להם. רק זהו אם היו שומעים הדבור שלם באפשר לחיות אותם. לפ"ז לק"מ די"ל דדבור החיה אותם וע"ז אנו חיים. רק דקושייתו האיך באפשר לשמוע דבור שני דהתחיל להחיות אותם ואיך שמעו תחלת הדבור וע"ז משני הגמ' החיים בטל של תחייה. ולפ"ז א"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי היות שקבלנו החזרת נשמתינו ע"י טל של תחייה וא"כ אין נשמתנו קשורה כ"כ בגוף כשאר בני אדם ועתה למה נמות אם יוספים אנחנו לשמוע עוד ומתנו דבקל תפרד נשמתנו ממנו קודם כלות הדבור וא"ש. או יאמר דהנה יקר בעיני ה' המותה לחסידיו דצדיקים מתאוים למות לחזות כנועם ה' כי לא יראני האדם וחי כי אם במותם וזהו גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם היות דזוכים לחזות וליהנות מזיו השכינה. אכן אם באפשר להשיג בחיים אין מתאוים למות זולתי אם ישיגו מעלה יתירה במותם מבחייהם וזהו היום ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי והשגנו לראות אף בחיים ועתה למה נמות אמנם אם יוספים אנחנו לשמוע עוד ולהשיג מעלה יתירה אז ומתנו וזהו פי' אמת בפסוק. וזהו מאמר חבקוק ה' שמעתי שמעך והייתי משיג אותך ואין לי תועלת נמשך ממות לכן יראתי שמא אמות לכן אני מתפלל ה' פעלך שהוא הנשמה נשמת אלוה ממעל חייהו:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.3
בקרב שנים חייהו. ר"ל בקרב שנים דהנה שלשה שותפים יש באדם הקב"ה ואביו ואמו ומבקש הנביא שישאר הנשמה בקרבו וזהו ה' פעלך זו הנשמה בקרב שנים ר"ל בקרב חלקי אביו ואמו זו הגוף חייהו הנשמה בתוך הגוף. בקרב שנים תודיע יובן עפ"י מ"ד במדרש אם יהיו חטאיכם כשנים כשנים הסדורות מששת ימי בראשית. והיינו לפי שיש עוד התנצלות לאדם קצת על חטאיו שלפעמים מזל יום גורם או מזל שעה וכמו שמצינו בגמ' האי מאן דבמאדים וכו' וז"ש אם יהיו חטאיכם כשנים הסדורות מששת ימי בראשית דהיינו ע"י מהלך המזלות אז יתכפרו וז"ש בקרב שנים תודיע פי' אם לא אוכל לתלות השגגה בחטא יחמתני אמי כנ"ל מ"מ אתלה אותם במזל השנים ברוגז ר"ל אם אתה ברוגז עלי לעשות לי משפט כתוב רחם תזכור וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.4
אלוה מתימן יבא. ובמד' מתימן יבא מעשו לקבל התורה אמר מה כתיב ביה לא תרצת היינו ברכתו של אבא על חרבך תחיה וקדוש מהר פארן סלה מישמעאל לקבל התורה אמר מה כתיב ביה לא תנאף איה ברכתו של אבא פרה ורבה. והקושיא מפורסמת הא בן נח מצווה ג"כ בכל ז' מצות על רציחה וניאוף. וגם צריך להבין איה ברכתו של אבא דוודאי לא ברכו יצחק לשפוך דם ולהרוג נקי חנם זולתי אם יבא במלחמה על חרבך תחיה או כאשר תריד ופרקת עולו. וי"ל דהנה אי' בגמ' אלו לא חטאו לא הוו מייתי ופריך הכתיב פ' נחלות ופ' יבמין. ולכאורה ל"מ הגמ' מידי די"ל פרשות נחלות כתיב אם ירצח איש את רעהו דהיינו במזיד וכן פ' יבמין. וצ"ל דאלו לא חטאו לא הוו מייתי פי' כלל אפי' ע"י רציחה ולפ"ז מתורץ דודאי על ז' מצות י"ל כנ"ל ע"י מלחמה אבל במתן תורה אלו לא חטאו לא הוו מייתי כלל אפי' ע"י מלחמה ושפיר אמר היכן ברכתו של אבא דבטל לגמרי. והנה כמו כן צ"ל אלמלא לא חטאו לא היה כלל חימוד אצלם אפי' לאשתם בטבע זולתי ע"י תפלה כמו ויעתר יצחק. הנה יחיל קושית ישמעאל איה ברכת אבא דבהכרח צ"ל דברכתו היה לישא נשים הרבה וזהו פרה ורבה. והנה הרמב"ן כתב קדושים תהיו שלא תאמר אקח נשים הרבה שאינו אסור מן התורה לכך אמר קדושים תהיו קדש עצמך במותר לך לפ"ז קודם מתן תורה יש לחול ברכת אביו על נשים רבות אבל לאחר מ"ת לא היה כלל חימוד אצלם כנ"ל לכך קאמר היכן ברכת אבא דבטל לגמרי. והנה עשו הוא ההיפוך מימין התורה דבימינה אורך ימים ועשו על חרבך תחיה דמקצר ימים. וישמעאל הוא ההיפוך משמאל התורה דבשמאלה עושר וכבוד אלו בנים כשירים והגונים וישמעאל שטוף בזימה רק על עשו המדה"ד מקטרג עליו עבור שפכו דם אדם אבל על ישמעאל אינו מקטרג. וזהו אלהי דהוא מדה"ד מתימן דהוא עשו יבא עליו. וקדוש מהר פארן ר"ל דישמעאל אינו עובר כל כך רק כמ"ש הרמב"ן קדש עצמך במותר לך וזהו וקדוש וכו' בזה יבא עליו. וגם מזה יבא לרחם עלינו אם יבוא המסטין לקטרג עלינו שלא קבלנו מרצון רק באשר כפה עלינו ההר כגיגית יאמר המקום ב"ה הלא ישמעאל ועשו לא קבלו אפי' אם נכפה עליהם ההר:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.5
כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ. דהנה התורה נתנה בחשאי שלא ידעו המלאכים וכמו כן אמר דהמע"ה ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר הנה הודך על השמים והנה משה השיב להם מה כתיב ביה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלום למצרים ירדתם והנה ע"ז יש לתמוה דאפ"ה יוכלו לקבל התורה אנכי ה' אלהיך אף שלא יצאו ממצרים. אמנם בכבד את אביך בזה קושייתו חזקה כלום אב ואם יש לכם. והנה כל זמן שלא נאמר כבד אמרו האומות לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד מיד הודו. וזהו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר גם האומות מקלסים אותך מפני שאמרת כבד דאל"ה אשר תנה הודך על השמים. וזהו כסה שמים הודו ר"ל שמכסה מהמלאכים הודו ונתנה תורה לישראל לכך תהלתו מלאה הארץ כי אלולי כן שנתנה למלאכים לא היה אומר כבד כקושיית כלום אב ואם והיו אומרים לכבוד עצמו דורש. אבל עכשיו כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ וק"ל. או יאמר דהנה על כל פרשת משפטים תחול הקושי' איך היה דעת המלאכים בזה להנתן להם וכי שור יש להם או שפחה או עבד. אמנם הנה התורה כמו שאנו מבינים אותה זהו מלבוש לתורה. אבל הפנימיות וסודות התורה בזה שייך ג"כ למלאכים. ואם נתן לנו הפנימיות לבד בזה יש להמלאכים טענה עלינו כראי מוצקת רק ברוב רחמיו שעשה לה מלבוש בזה זכינו לה. וזהו כסה שמים הודו שעשה לה מלבוש וזהו ותהלתו מלאה הארץ וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.6
ונוגה כאור תהיה. הנה בגמ' דפסחים אמר רבא ונוגה כאור תהיה וקרנים מידו לו למה הצדיקים דומין בפני השכינה כנר בפני אבוקה ואמר רבא אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר דהנה באם ישראל כולם צדיקים הקדוש ברוך הוא משפיע להם בעצמם אבל כשאין עושים רצונו הקדוש ב"ה משפיע לצדיק ומן הצדיק יבא השפע לישראל. זולתי בשבת הקב"ה משפיע להם ואף שאינם עושים רצונו וזהו דתנן המשרה את אשתו ע"י שליש ר"ל ע"י הצדיק אוכלת עמו משבת לשבת. רק כ"ז בשבת אבל בי"ט השפע בא מצדיק לכך חייב לקבל פני רבו ברגל. והנה זהו בזכרים דמקבלים השפע בשבת מהקב"ה בעצמו אבל הנקבות מקבלים גם בשבת מהצדיק וזהו מאמר הגמ' חייב אדם לקבל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת היום מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל לה דייקא ר"ל הנקיבות היות דהמה מקבלים שפע מהצדיק אף בשבת לכך חייבת לקבל פניו אפי' בשבת ומיניה דזכר אינו מחויב לקבל בשבת כנ"ל לכן אוכלת עמו מלבד בי"ט דשפע בא ע"י צדיק גם לזכר וחייב הוא ג"כ לקבל פניו ונכון. וזהו למה הצדיקים דומים כנר בפני אבוקה ר"ל דאבוקה אורו רב וא"א להסתכל בו בטוב כמו בנר כמו כן באם השפע בא ע"י צדיק איננה כל כך כמו ע"י המקום ב"ה לכך בשבת דמיון אבוקה דאז השפע ע"י הקב"ה לכך אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר והנה התורה הוא נר ואבוקה דתורה נגלה הוא אור כנר אבל הנסתר הוא אבוקה ואורה רב. והנה כתיב כתנות אור בעי"ן ובאל"ף כי עי"ן הוא מורה על ע' פנים וזהו ר"מ היה דורש מ"ט פנים טמא ומראה לו פנים מ"ט פנים טהור ומראה לו פנים ודייקא בר"מ כי בתורתו של ר"ע כתוב כתנות אור באלף כי לו נגלו כל תעלומות וכל רז לא אניס ליה והיו לאחדים בידו וזהו מי יתן טהור מטמא לא א' ר"ל דאחד עושה טהור טמא וכן להיפוך וזהו ענין כי קרן עור פני משה ר"ל כי הכל נגלה אליו ונקרן ע' דעור ונעשה אל"ף דמורה על נסתר ונגלה כאחד ונסתר אין כל אחד משיג לכך וייראו מגשת אליו וישת על פניו מסוה וזהו כוונת הפסוק ונוגה דהנה האבן עזרא כתב דאילת השחר הוא כוכב נוגה דאינה כל כך מאיר זהו הנגלה אבל קרנים מידו לו דהוא אור גדול ולמה ושם חביון עוזו ר"ל נסתר וזהו מידו לו וא"ש:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.7
לפניו ילך דבר. דהנה אי' בגמ' עיר אחת היה שלא מתו יושביה על שלא דברו בה שקר לפי דאמת במס"ק ט' והוא חי דגם הוא במ"ק ט'. והנה אדם ג"כ במס"ק ט' וכאשר אדם ידבר שקר יפול מאמת האל"ף ארצה וישאר מת. ואי' בגמ' עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם אף מ"ה מסר לו רז זה דהיינו הקטורת לעצור המגפה ולהבין נר' איך מוכח מזה דנתן לו קטרת וגם באמת למה ויתר מ"ה נגד משה שנתן לו מתנה. דהנה משה הרג לחימה ונשאר אף והיה אף מתיירא שמא יהרגו משה ג"כ לכך נתן לו מתנה. והנה מלת באד"ם הוא במ"ק י"א ואותיות רי"ח במ"ק י"א וזהו ריח הקטורת ולכך י"א סממנים בקטרת וזהו לקחת מתנות באדם דהם במ"ק ריח ולמד מזה שפיר דמ"ה מסר לו רז זה. ויעמוד בין המתים ובין החיים. וזהו לפניו דהוא מדת האמת ילך דבר דאמת חי וקים ויצא רשף לרגליו דאי' הני ברכי דשלהי מינייהו דקליפות שורים על הברכיים ולהכי אמרי' שדרה של אדם נעשה נחש והוא מאן דלא כרע במודים דבכריעת מודים נכנעו הקליפות וכמ"ד בגמ' דשד א' היה בבהמ"ד שהיה לו ז' ראשים ובכל כריעה דכרע רב אחא היה מפיל לו ראש אחד לכך מאן דלא כרע במודים ואינו מכניע הקליפות שדרתו נעשה נחש וקליפה וידוע דוחקא דכלה מינייהו וזהו עומדים צפופים היות דמזיקים עושים זאת דדוחקא מינייהו מפני שאין יכולין. לסבול דבר קדושה אבל כשמשתחוים וכורעים מכניעין הקליפות היו עומדין רואים. והנה משה עמד בהר מ' יום וממילא הקליפה נוכנע וזהו ויצא רשף לרגליו אשר היה שורה לרגליו יצא ממנו. וגם כוונת הגמ' דרש רבא שטן ופנינה לש"ש נתכוונו אתא שטן ונשקיה לכרעיה כי שם מנוחתו:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.8
עמד וימודד ארץ. דהנה אי' בשעת בריאה רצתה הארץ להתרחב עד שאמר הקב"ה לעולמו די וצריך להבין למה בקשה הארץ להרחיב א"ע ולא השמים וזולתה. דהנה האדם נקרא על שם האדמה אשר לוקח ממנו. ובתחלה גם הארץ נקראת אדם ואדם במ"ק ט' כמלת אמת ואות ד' בלא"ה מתחלף בת' באותיות דטלנ"ת ולכך בקשה להתרחב והולך מבלי סוף כי אמת יעשה דרכו ולעולם יקום עד שהוסיף לה אות אחת והטיל ה' בסופה ונקראת אדמה והוא במס"ק ד"י וזהו עד שאמר לעולמו די. ולכך נקראת הארץ בל' נקבה מפני ה"א הנוספת לה. וזהו עמד וימודד ארץ שנתן להארץ מדה שלא תוכל להרחיב יותר מדאי:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.9
ראה ויתר גוים. דהנה אי' בגמ' ראה שאינם מקיימים ז' מצות התיר ממונם או ראה והתיר אותם. ויובן במה דאי' ברש"י בחומש אר"י לא היה צריך להתחיל התורה מבראשית וכו' שאם יאמרו העו"ג לסטים אתם וכו' וצריך להבין דבמה יודע איפא דארצות ז' עממים נתייחד להם ולא לישראל עד שיאמרו לסטים אתם והרי גם הם גזלו תחלה מאומה אחרת. רק דטענתם בזה דכ"מ שישראל יושבים ונטלו מדינה אחת היא גזולה דאין להם חלק כלל בזה העולם דיעקב ועשו חלקו העולם ומה להם בעה"ז. רק ידוע למה נקראת א"י ארץ צבי מה צבי אין עורו מחזיק את בשרו אף א"י כן. לפ"ז המדה שנתרחבה א"י באם שישראל המה בתוכם בזה אין טענתם כלום דמה גזילה שייך בזה וזהו עמד וימודד ארץ שהמדה רחבה מאז ומקדם כנ"ל ארץ צבי וכו' ובזה ראה והתיר אותם דמה גזל שייך בזה ונכון. רק באמת במה נתרחבה מדתה. דהנה אי' שהיה עמוד הענן משוה הדרך והרים לבקעה כמו במדבר והנה ודאי אין מקום ההרים היו במדה וא"א לחשוב אותם בחשבון המדה ובזה נתרחבה מדתה שהיו דרים גם במקום העמק ובמקום ההר כי העקוב היתה למישור והרכסים לבקעה ולכן גדלה ביותר וזהו ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם ובזה התיר אותם כנ"ל וק"ל או יאמר דהנה כתיב ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ובגמ' לאמר לך אמור לאבות שבועה שנשבעתי כבר קיימתיה. ונ"ל מה קיים בראייה זו של משה. אכן ידוע דהכנעני לקחה משם וא"כ היתה אז כנכסי הפקר דכנעני איננה שלהם וישראל איננה ברשותם. וקיי"ל הבטה בנכסי הפקר קונה וזהו ויראהו ה' את הארץ ובזה הוי כאלו היה שם בא"י וקנה אותה בהבטה לכן בזה שאמר הראיתיך בעיניך אמר שפיר שבועה שנשבעתי כבר קיימתיה. רק צריך להבין איך אמר ויראהו ה' את הארץ בעמדו על הר נבו הא אי' במדרש למה תרצדון הרים גבנונים דתבור וכרמל היו אומרים מ"מ לא ינתן התורה עלינו דאנו גבוהים יותר מהר סיני. וידוע דהם היו בא"י והיו מפסיקים המדינה ואם כן איך אפשר בעמדו על הר נבו לראות כל הארץ מה שאחרי הרי כרמל ותבור. אכן דבאמת נעשו נמוכים והיה יכול לראות כל הארץ כאחת. והנה משה עשה גבולים בא"י כמש"ה זאת הארץ לגבולותיה וז"ש עמד משה וימודד ארץ במדה וגבולים לכל שבט ושבט. ראה הארץ כמ"ש ויראהו ה' את הארץ ובזה קנה אותה כנכסי הפקר ולכך אמר ויתר גוים בזה הראיה קנה ארצם. רק במה קנה מה שאחר תבור וכרמל הרים הגבוהים. לז"א ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם דנעשו נמוכים. ושחוח ויכול להסתכל. וידוע דכ"מ שנתן משה גבול נתחייב במעשר וזהו הליכות עולם א"ת הליכות אלא הלכות דע"י הגבולים נודעו הלכות מעשר וזהו אמרו לו דקאי על משה וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.10
תחת און ראיתי אהלי כושן. דידוע מ"ד דמה"ד קטרג על משה על דבר שביטל את ישראל מפריה ורביה והוסיף יום א' מדעתו אף דהסכים הקב"ה על ידו ונענש שהוצרך לפרוש מן אשתו. והנה מדין היה תמיד לבו בטוח שלא יבא עליו צרה כי אשת משה היה ממדין וזהו תחת און ר"ל לאחר החטא בהוסיף יום א' מדעתו ראיתי אהלי כושן שפירש מאשתו שנקראת כושית כאמרו על דבר האשה הכושית אשר לקח ובזה ירגזון יריעות מדין בשמעם את זאת לבם יחיל בקרבם כי תבוא עליהם מלחמה אחרי שפי' משה מאשתו המדינית. או יאמר דהנה אי' בגמ' ומה מדינים שלא הלכו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים וכו' לכך אמר השם אל תצר את מואב מפני ב' פרידות טובות שעתידו' לצאת ממנה. והנה הא דעמוני ולא עמונית פריך הגמ' ה"ל לקדם נשים לקראת נשים ומשני כל כבודה בת מלך פנימה. רק זהו אם עדיין לא חטאו בזה בתערובות נשים הוי להם התנצלות כתי' הגמ' כל כבודה וכו' אבל המדינים היה חטאם בזה שמחטיאים את ישראל. וזהו תחת און ר"ל לאחר החטא ויחל העם לזנות בשטים ראיתי אהלי כושן דקאי על מואב דמותרים לבוא בקהל לפי שיש להם תשובה דכל כבודה כנ"ל דסופם הוכיח על תחלתם. וע"ז יהיה קשה למדינים למה נגרע אנחנו ואדרבה אנו לא באנו כ"א לעזור רק באמת לפי שהם חטאו וזהו ירגזון יריעות מדין וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.11
והנה בים סוף חטאו בפסל מיכה ואפ"ה ישראל נושע בה' ועברו בתוך הים בחרבה. וגם בנהרים חטאו אצל השיטים בזנות רק בזה יש להם תי' דהמים גורמים החימוד כידוע. אכן א"א להתנצל בזה כי האיך יברא ה' דבר המזיק ומחטיא לרבים ויתן מכשול לפניהם וזהו הבנהרים חרה אפך ואף אם תאמר כן ותוכל להתנצל מ"מ אם בים עברתך ר"ל בים סוף כשחטאו בפסל מיכה ואפ"ה נעשה להם נס גדול וע"כ ברוגז רחם תזכר וזהו חיזוק לדבריו. והנה בגמ' כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיה אלא שזהו כבן כפר וזהו כבן כרך והיינו דבימי ישעיה עדיין היה בהמ"ק בבנינו והיו ישראל עושים רצונו של מקום לכך ראה השכינה בגלוי משא"כ בימי יחזקאל שניבא על החורבן דאז לא היו עושים רצונו לכך לא ראה רק המרכבה חיות ואופנים וזולתם. ובזמן שעושים רצונו הקב"ה בעצמו משפיע וכשאין עושין רצונו הקב"ה נותן השפע באופנים והם נותנין על הארץ. והנה אי' בגמ' ראתה שפחה בים מה שראה יחזקאל ואלו ישעיה לא קאמר ש"מ דראו המרכבה וקשה הלא אז היו עושים רצונו של מקום ונרא' דאם הקב"ה עושה בעצמו נקמות בעו"ג לא ישאר להם שריד כאמרו ויצא ה' ונלחם בגוים לכך היה ע"י המרכבה. וזהו כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה בים וק' למה לא בעצמו ובכבודו וע"ז אמר שהוא ישועה להשאיר שריד ופליט למצרים למען ספר שמי וכו' וזהו ג"כ ברוגז רחם תזכור וק"ל:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.12
והנה בגמרא איתא רבא ב"ב חנה שמע בת קול אומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מאן מיפר לי ופריך ה"ל לומר מופר לך ומשני פן יתיר ג"כ שבועות המבול וזהו עריה תעור והראת לעולם בגלוי קשתך והוא אות ברית את קשתי נתתי בענן שלא יחרב העולם וממילא שבועות מטות אשר נשבע לשבטים כדקאי קאי ואין להם הפרה לכך אומר סלה ונכון. והנה משה דימה בעצמו שהותר הנדר מאחר דבא לארץ סיחון ובאמת זה היה מרוב רחמיו וחסד אל כל היום דארץ ישראל מכפר העונות כדכתיב וכפר אדמתו עמו ובאם לא יבאו ח"ו לארץ אין להם כפרה ותרופה לכך באו לארץ סיחון דהוי כא"י ובזה נתכפרו וזהו שבועות מטות אומר סלה כנ"ל אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי. רק לא יהיה להם כפרה ח"ו ובזה אמר שאין יתרון לא"י מארץ סיחון רק שהנהר היה מפסיק בינם וזהו נהרות תבקע ארץ:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.13
ראוך יחילו הרים. דהנה כתיב ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ונשען לגבול מואב דהנה האמוריים נהרגו בשני הרים גדולים שנעקרו ממקומן. וזהו ונשען לגבול מואב ודם הרוגים היה שותת למים והבארה של מרים מגלה לכל ישראל הרוגי האמוריים וזהו ומשם בארה לכך אמרו שירה עלי באר. והנה גבי יעקב כתיב ויקח מאבני המקום ואי' שנטל אבן שתי' ונתנו על התהום ותמוה ונר' דהנה ההרים נתנו על התהום דלולי ההרים יעלה התהום וישטוף את העולם כמש"ה על ההרים יעמדו מים דההרים מכסים התהום. והנה אז גבי יעקב נעקר הר המוריה ממקומו ובקל שיעלו המים לשטוף העולם לכך נטל אבן שתיה ונתן על התהום. והנה גבי האמוריים נעקרו ההרים ממקומם וזהו ראוך יחילו הרים ממקומם וכזרם מים עבר הדם בתוכה ובזה נתן תהום קולו לעלות הואיל שנעקרו הרים רק ברוב רחמיו ב"ה רום ידיהו נשא בכחו נשא שלא יעלה התהום:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.14
שמש ירח עמד זבולה ליהושע והטעם למה שלא יחשדוהו שעשה כישוף בקטרו להם כי השמש מראיה אדום דמורה על שפיכת דם והירח הוא בתחלת תולדתה כחץ שהיא חצי לבנה לכן עמדו השמש והירח וז"ש שמש ירח עמד זבולה ועי"ז ידעו הכל כי לאור חציך ר"ל חצו של הקב"ה יהלכו ויצליחו ולנוגה ברק חניתך דלה' התשועה ואין עוד מלבדו:
Haftarah for the Second Day of Shavuot.15
בזעם תצעד ארץ. כדכתיב במצרים ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והטעם דכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע והנה הקב"ה רוצה להעמיד פרעה בחיים כאומרו ולמען ספר שמי בכל הארץ לכן בא הקב"ה בעצמו ובכבודו וזהו בזעם תצעד ארץ בעצמך ולא ע"י שליח. ובגמ' אית' למה גלו ישראל כדי שיתוספו עליהם גרים כי בהיות ישראל צדיקים אינו משגיח בנשמות ונצוצות הקדושות אשר המה תחת האומות. מלבד באם חטאו הקב"ה בורר הנשמות קדושות מהעו"ג להביאם בתוך ישראל ע"י גירותם לעבודתו. וז"ש אף ר"ל בעת האף חובב עמים וזהו כדי שיתוספו עליהם גרים. וזהו תדוש כמו הדש לוקח אוכל ומניח הפסולת כמו כן אתה עושה בעת האף לוקח נשמות קדושות אשר מפוזרים בין האומות וזהו תדוש גוים. והנה ראשית גוים עמלק עבור דלקח עמו וחיילותיו מע' אומות כי לא ידע איזה שר מע' השרים גובר וע' במ"ק ז' ולכך אגג היה מלך עמלק דגם אגג במספר ז' וזהו ראשית גוים עמלק ראשית ותחלת אות עמלק דהוא ע' רומז על הע' אומות. ולכן כתיב וירם מאגג מלכו דהוא דוד א' וי"ו הם ז' ד' וג' הראשונים ד' וג' השניים הם ז' ור"ל אם א' מאגג למטה הוי"ו מדוד למעלה ובצירוף ז' ולכך לקח דוד בת שבע. והנה שאול הרג אגג והלך ראשית עמלק ונשאר אותיות מלק והוא קלים היו רודפינו והוא אותיות מלק מלשון מליקה דהוא מצואר וזהו בימי דוד ידך בעורף אויביך. וזהו יצאת לישע עמך לישע את משיחך דזהו שאול שנמשח למלך רק במה הושעתנו ואמר מחצת ראש מבית רשע לקחת ראשית גוים דהוא ע' במ"ק ז' והוא אגג ואח"כ נשאר אותיות מלק ובא דוד ערות יסוד עד צואר סלה שידו בעורף אויביו ואחריתו עדי אובד. וידוע דדוד בא לגלית עם מקלו שבידו וזהו נקבת במטיו ראש פרזיו זהו גלית. דהנה הגבורים אשר מעולם ישבו בערי פרזות דאין להם ממי לפחד וגלית היה גבור חיל וראש לגבורים וזהו ראש פרזיו. והנה כתיב לא תאכלו על הדם ודרשוהו חז"ל שלא ליתן צדקה לעני בפני רבים לפי שדמו נשפך מפני בושה. ודעתם של פלשתים היה בזה שלא לערוך מלחמה עם ישראל רק גלית יעשה מלחמה עם איש א' מישראל וכוונתם היה שלא ישפוך דם נקי חנם וזהו יסערו הפלשתים להפיצני עליצותם ר"ל שמחתם היתה כמו לאכול עני במסתר שלא לשפוך דם וכן היה כוונתם כנזכר. והנה השר של ים הוא סוס וזהו לסיסתי ברכבי פרעה. והנה הים בעצם המים טובים הם רק השר ההוא של ים מכלה ומעכיר אותם ולכן צריכים אח"כ להתמתק ע"י מטר בעבים. והשר של מטר הוא עגל והוא ממתקם. ולכך הים של שלמה שעשה לקח שנים עשר בקר למתקם וזהו דרכת בים סוסיך וחמר מים שעשה שלמה ממתקם. והנה הכוזרי שאל את החבר למה אין לכם מלך ולא מדינה ומה תקותכם והשיב דלמה לנו זאת כי זהו הבני עולם והתכלית הוא לעבד את ה' והוא מלכנו ואחריתנו ישגה מאוד והנה הנביא מתנבא לעתיד והיו מלכים אומניך. ואמר חבקוק בזה שמעתי שמחרפין אותי בגלות שאין לי מלך ולא כהן רק אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו ולהיות לראש ולמלך. ומה בכך דאע"פ שאין לי עכשיו כלום כי תאנה לא תפרח וכו' ואפ"ה ואני בה' אעלוזה וכו'. והנה בגמ' צדיקים אין להם מנוחה כי ילכו מחיל אל חיל ממעלה למעלה וזהו ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דהמלאכים אין הולכים ממעלה למעלה לכן נקראו עומדים. ולעתיד ילכו ישראל ממעלה למעלה במרוצה ובמהירות וזהו וישם רגלי כאילות דהמה קלים במרוצה אילה שלוחה. וידוע דהחמה והמזלות בסיבובם אומרים שירה ולע"ל וחפרה הלבנה ובושה החמה וישראל יאמר שירה. וזהו ועל במותי ידרכני למעלה מבמות עולו ישימני ואהיה אני מנצח ומזמר וזהו למנצח בנגינות במהרה בימינו אמן

Warsaw, 1871. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001167212/NLI Licence: Public Domain. Source.