← All works

Ahavat Yehonatan

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,076 sections

1. Haftarah of Shoftim.2

   באופן אחר נר' עפ"י מ"ד גדול יהיה כבוד הבית האחרון יותר מן הראשון ונראה לתת טעם דאי' בגמ' למה לא כתוב דלוחות הראשונות למען ייטב לך כמו בלוחות האחרונות ומשני גלוי וידוע היה שהלוחות הראשונות ישתברו שמא ח"ו יפסוק טובה מישראל לכך לא כתיב בהם למען ייטב לך ואולם בלוחות האחרונות כתוב בהם למען ייטב לך שלא יפסוק טובה מישראל והבית הראשון היה מכוון נגד לוחות הראשונות וכמו כן נחרב הבית בראשונה. אבל בית שני היה נגד לוחות האחרונות ולכך אמרו גדול יהיה כבוד בית האחרון יותר מן הראשון שלא יפסוק טובה מישראל וזהו שניחם הקב"ה את ישראל ואמר אנכי אנכי הוא מנחמכם הכוונה רמז על לוחות הראשונות אשר נשתברו וכמו כן נחרב הבית הראשון ורמז אל הלוחות האחרונות שכתוב בהם למען ייטב לך וכמו כן יהיה הבית האחרון שלא יפסוק טובה מישראל לעולם זהו נחמתם וק"ל. באופן אחר נר' עפ"י מ"ד דישראל נקראין אנכי משום דישראל סבא אמר אנכי עשו בכורך והפירוש הוא אנכי יעקב ועשו הוא בכורך והקב"ה פתח ג"כ באנכי. והענין הוא דידוע דתורה שבע"פ לא ניתן לכתוב ונמסרת לכנסת ישראל ועמוס וכמוס מכל אדם כי אם לחכמי הדור אבל תורה שבכתב גלוי לעין כל ולזה נתייחס חורה שבכתב להקב"ה ותורה שבע"פ לכנסת ישראל ותורה שבע"פ הוא תולדה מן תורה שבכתב וגם אנכי ר"ת אמירה נעימה כתיבה יהיבה זו מורה על תורה שבע"פ ורצונו לומר אמירה נעימה זו נמשך מן יהיבה כתיבה זו תורה שבכתב וכמו כן כנסת ישראל המה נאצלין ולזה נקראין אנכי כנ"ל נמצא תורה שבכתב ותורה שבע"פ כל אחת נקראת אנכי וז"ש אנכי אנכי הכוונה בשתי תורות אנחם אתכם וק"ל:

2. Haftarah of Shoftim.3

   באופן אחר נראה עפ"י מ"ד בגמרא דברכות מפני מה לא נאמרה נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל ואעפ"כ סמכן דוד ברה"ק דכתיב סומך ה' לכל הנופלים ע"כ. ותמוה דהא בכל אלפא ביא יש לומר בפנים שונות נפילה וקימה ולמה נשמט הנון דוקא. ונראה ליישב בטוב טעם ודעת דאי' כי ביה ה' צור עולמים דשמים נבראת ביו"ד והארץ נבראת בה"א ואם ישראל עושים רצונו הה"א ומחוברת ביו"ד ויו"ד פעם ה' היא נון והן נ' שערי בינה שישראל משיגים והם במדריגה עליונה אבל אם אין עושין רצונו ח"ו תחסר הנו"ן ונשאר ה' לבד בלי יו"ד ואולם אם יחזרו ישראל בתשובה יתחברו יחד בוי"ו המחובר וי"ו פעם יו"ד הוא סמ"ך. וזהו כוונת הגמ' דדוד לא אמר נו"ן לפי שיש בה מפלתן של שונאי ישראל הכוונה באם אין עושין רצונו תחסר הנו"ן וישאר ה' לבד כנ"ל וזהו מפלתן של שונאי ישראל ואעפ"כ סמכן דוד ברה"ק רמז אם יחזרו ישראל בתשובה יוכל להתחבר אהבת דודים בוי"ו שהיא במספר גדול סמ"ך וזהו שסמכן ברה"ק בסמ"ך ויוכלו להתחבר שמים וארץ. היוצא מזה דאם ישראל הם במדריגה עליונה תתחלף ה"א לנו"ן כנ"ל. ואי' ג' אמרו איכה משה אמר איכה אשא לבדי וישעיה אמר איכה היתה לזונה וירמיה אמר איכה ישבה בדד ומלת איכה מורה על קול יללה ולכך ה"א אחרונה לבדה בלי חיבור כי זהו מורה על חסרון ואולם איכה דכתיב אצל ישעיה וירמיה הוא ל' קינה ומורה על חסרון ישראל וישאר ה"א לבדה בלי חיבור ואולם איכה דכתיב אצל משה לא היה לשון קינה כלל כי הוא מדבר עלקושי הטורח אשר לו ואין זה מדבר על חסרון ישראל ועל זה הקב"ה מנחם אותם דהיינו על שני איכה שיתחבר אהבת דודים ויתחלף ה' לנו"ן נמצא מלת איכה הוא מלת אנכי וי"ו החיבור נסתר באמצע. וישראל לקו בשני איכה ולכך יתנחמו בשני פעמים אנכי מהקב"ה וז"ש אנכי אנכי הוא מנחמכם וא"ש וק"ל:

3. Haftarah of Shoftim.4

   מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן. פי' עפ"י מ"ד בגמ' דמשיח בן דוד כאשר יראה משיח בן יוסף מוטל מת לפניו יתיירא שמא ימות גם הוא ויאמר לו הקב"ה אל תירא חיים וחסד עשיתי עמך. וצריך להבין הגמ' דמשיח בן דוד יתיירא מן המות איך יתכן מי שהוא כלול מחכמה עליונה יירא ממיתה טבעית החומר ונר' דהענין כך הוא דאי' טבעו בארץ שעריה הטעם הוא לפי שדוד המע"ה יסד השערים ולא היה רשות לשום אויב להחריב מעשי ידי דוד. ונר' ליתן טעם למה לא שלטה יד אויב במעשי ידי דוד דאי' בשמואל הנביא שאמר להקב"ה שקלתני כמשה ואהרן מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהן בחייהם אף אני לא יתבטלו מעשה ידי בחיי לכך קפצה עליו זקנה ומת נמצא כ"ז שהצדיק חי אין מעשה ידיו מתבטלים. וידוע דדוד מלך ישראל חי וקים א"כ אין מעשה ידיו מתבטלים לעולם ולכך טבעו בארץ שעריה וזהו ענין משיח בן דוד שמתיירא על שראה משיח בן יוסף מוטל מת לפניו דכל נחמות ישראל הוא שלא יגלו עוד פעם שלישית ואם מלך המשיח אשר יסד הבית חי וקים בטוחים ישראל שאין הבית מקבל הפסד כלל בימיו ואולם אם ימות ח"ו משיח יוכל לגרום החטא ועל זה הבטיחו הקב"ה חיים וחסד עשיתי עמך אל תירא ממיתתו שלמשיח בן יוסף. ואולם הטעם למה באמת ימות משיח בן יוסף צדיק מה פעל ותירץ הזוהר דהוא יתקן חטא קין אשר הרג הבל אחיו ויוסף לקח ג"כ הבכורה ומשיח בן יוסף לקח במלוכה הבכורה לכך יהרג לתקן חטא זה והגרם בניזקין בחטא זה היה על שהביא קין מפרי האדמה קרבן ולא נענה ועל זה נתעבר קין והרג להבל אחיו ויתגולל חטא זה על משיח בן יוסף וז"ש מי את ותיראי מאנוש ימות הכוונה שמשיח בן דוד יתיירא שלא יארע לו כאשר אירע למשיח ב"י ואמר הנביא שלא יירא מאנוש ימות שזהו סיבה ומבן אדם חציר ינתן ר"ל מן קין שהקריב קרבנו מחציר וחטא כנ"ל ומאיכות זה החטא ימות אבל אתה אל תירא כי שלום יהיה לך וא"ש וק"ל:

4. Haftarah of Shoftim.5

   ותשכח ה' עושך וכו' נוטה שמים ויוסד ארץ וכו' עיין הפסוק. פי' דהנביא מדבר על לב ירושלים להתנחם לישראל שלא יאמרו איך נלך אל בית ה' ושמא ח"ו נכשל בחטא כי ארי אורב הוא לי במסתרים וטומן פחים ללכדני. ועל זה מבאר הנביא שיבער הקב"ה את היצה"ר מן העולם והענין הוא דע כי שני יצרים יש באדם מין א' הוא המלאך המשחית המסית ומדיח את האדם בתחבולותיו והיצה"ר הזה יכרת מן העולם לעתיד. ומין השני הוא המביא את האדם במצודה רעה והוא מזג האדם אשר איננו שוה בו. דע למשל אם יגבר באדם תולדות אש יהיה בעל חימה ואף וזה באה לו ממרה האדומה. וגם לפעמים מקבל מקרה ממערכת המשרתים שיהיה רוצח או זנאי וכיוצא בזה. ואולם לנפש הצדיק לא יגיע שום מקרה מהכוכבים ונבאר דאי' כשאמר יהושע לחמה שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון אמרה חמה אני קודם ממך בבריאה וצריך להבין מאי נ"מ אם הוא קודם או לא הא יתוש קדמה לאדם וא"כ תהיה יותר במעלה על שקדמה בבריאה. ונראה דהענין כך דאם החמה קדמה לאדם א"כ כבר משלה החמה באדם ואין בדין שינצח האדם את החמה אבל אם האדם קודם לחמה א"כ בשעת הווייתו לא קיבל פעולה מהחמה כלל ושפיר יוכל לנצח את החמה. ואי' דהנשמות קדושות נבראו ביום ראשון ולכך נפש הצדיק היא למעלה מהמזל כי לא שלטה החמה בעת יצירתו ולכך העמיד יהושע את החמה. וידוע דספק נפלה בין חכמי המחקר אם היצה"ר בא לאדם בעת יצירתו או בעת לידתו ויש ליתן טעם להבין הספק דאם נאמר שהיצה"ר נדבק לאדם בשעת הריון וידוע דהנשמה באה לאדם כשישולם יצירתו דהיינו עד אחר מ' יום ואז כבר היצה"ר אדוק בו והחומר הוא רק ונעדר מכל והוא עלול לחטוא ומצא מין את מינו ונשתרש בו היצה"ר. אבל אם נאמר בו שבשעת הלידה בא היצה"ר ונדבק בו וכבר הנשמה אדוקה בו וכולה שלה. וזהו ספק שנפלה ביניהם ולא יוכלו לברר מי שזכה תחלה בו. וזהו היה שאלת אנטונינוס לרבינו הקדוש שמים נבראו תחלה או ארץ נבראת תחלה פירוש דאדם מוגבל מן שמים וארץ והיינו הנשמה אשר בו זהו חלק מחלקי שמים ממעל והחומר הוא נגזר מן הארץ וזהו היה שאלתו אם הנשמה זוכה תחלה או החומר והיינו היצה"ר כנ"ל. ואולם לעתיד יבער הקב"ה את המלאך המשחית ויזכה הנשמה בגוף תחילה וידריכהו בדרך ישרה וגם אינו מקבל מקרה מגרמיים השמים כי נשמות הצדיקים קודם למערכת המשרתים כנ"ל וזהו שניחם הקב"ה את ציון שלא יגרו מהשני יצרים אשר באדם וז"ש וה' עושך הכוונה שיצירת הנשמה היה ביום ראשון ויוכל לנצח מערכת הכוכבים ונאבד היצה"ר האחד. ועוד נוטה שמים ויוסד ארץ הכוונה שהנשמה יזכה בגוף תחלה ויעביר זדון מן הארץ ומפרש הנביא ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק אשר כונן להשחית זה היצה"ר שמוכן לפורענות ואיה חמת המציק הא כבר נאבד מן העולם וק"ל:

5. Haftarah of Shoftim.6

   מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו. פי' ע"פ מ"ד במד' מי יתן והיה לבבם זה כל הימים כפויי טובה הם דהיה להם לומר תן אתה המן ע"כ ותמוה א"כ יעבדו בהכרח מבלי בחירה ולא יהיה גמול ועונש. ונראה דאי' כשהיו ישראל מרננים על המן ואמרו בלתי אל המן עינינו ונפשנו יבשה אין כל והנה העם בוכה למשפחותיו ואי' בגמ' על עסקי משפחות של עריות שנאסרה להם ולכאורה תמוה איך שייך זה לזה ונראה דכולא בחדא מחתא מחתינהו עפ"י מ"ד בפסוק הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם ופירשו המפרשים דענין עץ החיים הוא מין צמח שיוכל האדם האוכלו לחיות לעולם מפני שכל מרעין בישין באין לאדם מן המאכלים. ונבאר דע כאשר האדם מדקדק המאכל בין שיניו ומשם יורד המאכל לאצטומכא ותואר מאכל מתהפך לכמות לבן ומשם לקיבה והאוכל מתבשל שם מן הכבד ושם יזדקק ויתפרד לארבעה ראשים והיינו ד' מרות אשר תולין בכבד וכח המעכל מהתך את האוכל ועושה אותו דם וכלי לקבלת דם היא הכבד כי שם כל הגידין נמשכין ומושלבות. וכח המושך מושך הדם מן הכבד לכל שאר איברי הגוף כל אחד לפי חלקו והפסולת אשר נשאר כח הדוחה מדחה אותה לדקין ומשם יורד לבית החיצון. ואולם אי אפשר לכח המעכל להתיך האוכל לדם בלי תערובות פסולת מעט כלל. כמו כן כח המושך מושך לכל חלקי הגוף ולזאת הסיבה אין אדם שלם במזגו ופעם זה יגבר ופעם זה יגבר פעם יגבר תולדות החום ויגבר תאות המשגל וכדומה ופעם יפול לחולה רע אשר ימות בו כי הדם אשר מן פסולת המאכל גורם עיפוש וכשל עוזר ונפל עוזר וזהו פרי עץ הדעת טוב ורע ואולם פרי עץ החיים האוכל מזוקק כנופת צופים ואין בו פסולת כלל והוא משמר לאדם מתכונתו ואין כושל באבריו וזהו ענין עץ החיים אשר יוכל האדם לחיות לעולם על ידו לכך גירש הקב"ה את האדם וזהו ענין מן שאכלו ישראל במדבר שלא היה בו פסולת כלל ולכך היה נבלע באיברים כי כח הדוחה לא היה יכול לדחות את הפסולת מאחר שלא היה בו פסולת כלל. ונקדים עוד דקשה דהקב"ה אסר לן עריות ואחותו בכלל ובאיסור זה אשתכללו כולי עלמא ורש"י פי' שזה היה חסד מן הקב"ה דכתיב עולם חסד יבנה. ועם כל זה צ"ל למה לא ברא הקב"ה אשה לקין ולשת מן הצלע כמו לאדם. ונר' ממה דכתב הרמב"ם ז"ל הטעם למה אסר לנו הקב"ה עריות. והוא כיון דבני ביתו של אדם הם לא היה סוף וגדר למשגל כי בראש כל פינה היתה זונה אתו והוא תאוה הנמשך מעץ הדעת כאשר יש שקוראין אותו עץ התאוה ואם האדם שלם במזגו ואין לו תאוה כלל ולא תלה נפשו בעץ הדעת צריך להתעורר התאוה לעת הצורך ולא היה אוסר לנו הקב"ה עריות אלא מפני טעם הנ"ל. ויובן פירש"י דודאי קודם שחטא אדם בעץ הדעת היה אחותו מותר ולא היה צריך לברוא ברי' חדשה אבל לאחר החטא היה אסור וזהו היה חסד מן הקב"ה לקין בהתיר לו אחותו כי בסבת חטאו היתה אסורה כנ"ל. ויובן ג"כ תלונות ישראל אשר בכו למשפחותיו כי המן היה מזוקק ולא היה בו שום פסולת כלל ולכך נבלע באיברים. וכבר בארנו דאם אין פסולת במאכל אדם הוא שלם במזגו ואין התאוה מתעורר' בו כמו האוכל מפרי עץ החיים וזהו שצווחו ישראל אם המן הוא מזגו מפרי עץ החיים יתיר לנו עריות כפי הטעם שכתב הרמב"ם ז"ל. ובאמת היה המן הזה כפרי עץ החיים שהקב"ה עושה גדולות עד אין חקר וכדי להשביע נפשם השוקקה שיוכלו ישראל לקבל התורה בטהרה ולא היה להם תאוה כלל. וכן אמרינן בגמרא לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. ונבא אל ביאור המדרש מי יתן והיה לבבם זה כל הימים מאמר זה של משה לבני ישראל היה אחר מ' שנה ולאחר הזמן לא ירד המן. וע"ז אמר להם שהם כפויי טובה שהיה להם לומר תן אתה המן ויהיה לבבינו שלם לעבדך ונוכל לבחור הטוב מן הרע ולא שיבטל היצה"ר לגמרי דא"כ גם הגמול והעונש בטל וזהו מאמר הנביא מהר צועה להפתח הכוונה דלעתיד יתבטל היצה"ר אשר הוא במזגו של אדם ויהיה במתכונת האדם השלם והיינו שלא יהיה פסולת באוכל ולא יהיה בו צועה כלל. וז"ש מהר צועה להפתח הכוונה שיפתח המקום אשר בו הצואה ולא יהיה בו פסולת כלל וע"ז שמר ולא ימות לשחת כנ"ל דזהו פרי עץ החיים ולא יחסר לחמו פי' מפני דבמקום אשר הפסולת מונחת הוא חסרון אוכל אבל אם לא יהיה בו פסולת כלל לא יחסר לחמו וא"ש וק"ל:

6. Haftarah of Shoftim.7

   ואנכי ה' אלהיך רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו. פי' עפ"י מ"ד בגמ' דב"ב אמר רבב"ח אשתעי לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינתא ואתחזי ביה ניצוצי דנורא חיוורא ברישא מחינן ליה באלותא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה יה יה ה' צבאות ונייח ע"כ המאמר הזה תמוה מאוד. ונראה דאיתא בזוהר ויקם יונה לברוח תרשישה וימצא אניה. יונה דא היא נשמתא דבר נש דנגזרת ממערכת אלהים חיים במאמר עירין ובפתגמין קדישין לשוט על פני תבל וימצא אניה דא הוא גוף החומר והים הולך וסוער דא הוא היצה"ר שחושב לשבר האניה בתחבולותיו ועצות רעות ואומר לו אתה בן אדם מה לך נרדם קום והתענג בדשן נפשיך ורווה בטוב גוייתיך כי הוא מתת אלהים וישתער עליו מלך הצפון להדיחו עד שאול תחתית לעבור כל העבירות וממתיק לו כל העבירות למצות ואם צדיק בעיניו וזך פעלו וכמה לא חלי ולא מרגיש גברא ואולם בגמ' נאמר תקנתא לרמאי אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם חוזר בו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש וכתבו המפרשים הטעם דק"ש שפיר מהני מפני דהיצר הרע גם הוא חייב בכבוד ה' ואם קורא ק"ש מייחד המעשה להקב"ה שהוא מושל בכל וברא הכל ויאמר להיצה"ר איך נניח את אלהינו שבשמים מיד מפריש ממנו ולכך כתיב בתריה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני לבבות ביצ"ט וביצה"ר כי היצה"ר נהפך לו לאוהב בזכרו את השם ב"ה שמושל בכל. וגם הכעס למה נקרא השם ב"ה צבאות דאי' בגמ' כשברא הקב"ה את האדם נמלך בפמליא שלמעלה הנקראים צבאות והטעם כדי שלא יקטרגו על האדם כשיחטא לאמר מה אנוש כי תזכרנו כיון שגם המה הסכימו לברוא אותו וזהו שרמז רבה במתק לשונו האי גלא דמטבע לספינתא הכוונה שהיצה"ר הולך וסוער על האדם כדי להדיחו מן ארץ החיים ואתחזי בצוציתא דנורא ברישיה ר"ל שהיצה"ר המתיק לו העבירות למצות ואמר לו לך חטא ושוב אח"כ ויהי שכרך גדול דאם יהיו חטאך כשנים כשלג ילבינו וזהו נורא חיוורתא וזהו שאחז"ל דלא ישמע אליו. והתקנה לגרש אותו מחינן ליה באלותא דחקיק עליה יה ה' צבאות ר"ל שיאמר שה' הוא צבאות וגם הוא חייב בכבודו ואז יפרשו ממנו בני רשף כנ"ל וז"ש הנביא ואנכי רוגע הים ויהמו גליו ר"ל שכנסת ישראל מפחד תמיד מפני חמת המציק. וע"ז אמר הקב"ה שלא יירא כי אף אם יהא רוגע הים ויהמו גליו ר"ל היצה"ר מבקש תמיד לטורדו מן העולם תקנתו ה' צבאות שמו ר"ל שיקרא ק"ש כנ"ל ויפריש ממנו היצה"ר וק"ל:

7. Haftarah of Shoftim.8

   ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וכו'. ע"ש פי' עפ"י מ"ד במדרש ויקרא משה באזני העם את ספר הברית זהו ספר בראשית וע"ז ענו כל ישראל נעשה ונשמע. ויש ליתן טעם למה קרא לפניהם ספר בראשית דוקא. מפני דאין התורה נקנית אלא בשפל רוח ולכך נתן הקב"ה התורה על הר סיני מפני שהוא נמוך מכל ההרים להודיע שבמקום שהוא גדולת התורה שם היא ענותנותה. גם מזה אנו למידין עדת ענוה מן הקב"ה שאמר נעשה אדם ונמלך בפמליא של מעלה לימד על גדול שבדיינין שלא יפסוק הדינין עד שנמלך בקטנים ולזאת הסיבה קרא משה לפניהם מעשה בראשית להורותם מדת ענוה ושפיר אמרו ישראל על זה כל אשר דיבר ה' נעשה ר"ל מדת ענוה ונשמע ר"ל התורה ושפיר אמרו ונשמע בוי"ו ואיתא ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר אם אתם מקבלין התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. ולכאורה תמוה דאין הקב"ה מכריח כל בריה לעשות רצונו. ונראה עפ"י מ"ד כאשר שמעו ישראל קול ה' מדבר מתוך האש פרחה נשמתן כי מושב הנשמה עליונה היא במוח האדם ומן קול ה' מזדעזע הנשמה ממושבה ומרחפת לחוץ המוח והנשמה נקרא' הר כמ"ש המשורר נודי הרכם צפור פי' הר שלכם שאמרתם שאין יכול לסבול הרה"ק והנשמה מתנודדת ממושבה ומתרחפת על קינה וזהו הר שכפה עליהם כגיגית דהנשמה היה מרחפת מחוץ למוח מקול ה' כנ"ל ולא הכריח הקב"ה אותם רק אמר אם תקבלו התורה מוטב ואחזיר נשמותיכם למוח ואם לאו ישארו נשמתם מבחוץ כי הנשמה חיותה לקבל התורה וע"י אמרו פרחה נשמתן ולא מתו ממש אלא כנ"ל. ואולם צריך להבין למה כפה עליהם ההר כגיגית הא ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע ואם תאמר כנ"ל אזה היה מאיכות הברה מן קול ה' הא יכול הקב"ה לחזק להם לסבול הקול. ונראה דהענין הוא דמן הדין היה ראוי ליתן התורה בציון כדכתיב כי מציון תצא תורה זה המקום מיוחד לתורה כי מציון מכלל ופי משוש כל הארץ והקב"ה נתן התורה בסיני שלא לאחר טובתו והיה כעין הכרחי כדי לייחס התורה לציון. ואי' בתוס' בע"ז על הא דאמרי' מלמד שכפה עליהם וא"ת אלו היי אומרים ישראל שלא יקבלו האיך מתקיימים שמים וארץ ותי' דשמים וארץ קיימים על הקבלה דהיינו במה שאמרו נעשה ונשמע וז"ש הנביא ואשים דברי בפיך הכוונה דבר ה' אשר אמר נעשה אדם וכאשר שמעו זאת קבלו התורה ואמרו נשמע. ובצל ידי כסיתיך הכוונה שכפה עליהם הר כגיגית ר"ל הנשמה היא מרחפת סביבותיו והנשמה נקראת צל שדי כי היא נאצלת מן יו"ד ויו"ד היא צל שדי כנודע לי"ח וזהו שכסה הנשמה את המוח. ואולם הא כבר קבלו לכך מפרש לנטוע שמים וליסוד ארץ היו צריכין לקבל כמבואר בתוס' הנ"ל ורק כעין הכרחי היה בהר סיני לכך מפרש לאמר לציון עמי אתה היינו כדי לייחס לציון וא"ש וק"ל:

8. Haftarah of Shoftim.9

   התעוררי התעוררי קומי ירושלים אשר שתית מיד ה' וכו'. פי' עפ"י מ"ד במד' השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ השביע הקב"ה לכנסת ישראל שלא יעלו כחומה פי' שלא יתוספו ישראל להלחם בחזקה וגם שלא ירבו בתפלה יותר מדאי כדאי' בגמ' דב"מ שאלי' הנביא ז"ל אמר אלו אוקמינהו לאבות בהדי הדדי הוי מייתי למשיח בלא זמניה והטעם הוא דהשביע הקב"ה מפני דהגאולה השלישית תהיה גאולה שלימה ולא יוסיפו עוד בני עולה לענותו וכ"ז שיש שורש פורה ראש ולענה אין ישראל נגאלין עד שיתלבנו כל הכתמים וישראל בגולה צריכין לתקן חטא חוה. והטעם דדוקא בגולה צריכין לתקן מפני דמגלגלין חובה על ידי חייב ובגולה בלא"ה צריכין לתקן את אשר כבר עיותו בימים קדמונים לכן מגלגלין עי"ז חטא חוה שסחטה ענבים ושתה שמרים ועיקר החטא היה על אשר מצתה את השמרים כידוע לי"ח. וז"ש הנביא התעוררי התעוררי שני פעמים על שהשביעם הקב"ה בשני דברים הנ"ל שלא יעלו כחומה ולא ירבו בתפלה וכו' אבל עתה קול קורא קומי ירושלים דאין רושם ניכר מחטא חוה ושלמו ימי אבלך אשר שתית מיד ה' את קובעת כוס התרעלה שתית מצית כבר מתוקן חטא זה ולא תוסיף לשתותה עוד וק"ל:

9. Haftarah of Shoftim.10

   אין מנהל לה וכו' ואין מחזיק בידה וכו'. כי מפרש השני דברים אשר השביעם הקב"ה לכנסת ישראל שתשמור את עצמה ומבאר אין מנהל לה מכל בנים ילדה הכוונה בנים אשר ילדה לא עלו כחומה להלחם נגד אויב ואין מחזיק בידה מכל בנים גדלה הכוונה הבנים אשר הם גדולים לא הרבו בתפלה ולא החזיקו בכח עד שאמר להם הקב"ה צאו וק"ל:

10. Haftarah of Shoftim.11

    שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השוד וכו'. פי' דשני מיני עבירות הם א' מרוב העושר אדם מתגאה והולך אחר ההבל והוללות וסכלות למלאות תאות נפשו וזה לא שייך באיש עני. ואולם יש מין אחר לעני שהרהורין על רעיונו סליקו שהעולם נפעל מגרמיים השמים ואין הקב"ה משגיח בשפלים וזהו סיבה לכפירה גמורה ולכך עובד זולתו. וזהו דאמרי' בגמ' לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה הכוונה דישראל היו עשירים כמ"ש וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל ועבירה זאת לא שייך בעושר אלא בעני. ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה כי חטאו של דוד היה בבת שבע כדי למלאות תאותו והוא כינה את עצמו בעני ואביון וזאת אינו ראוי רק לעשיר כנ"ל. ואולם בנושא אחד אינו שייך השני מיני עבירות כי זה לעומת זה וישראל בבית ראשון עשו שניהם דהיינו ג"ע וע"ז ועל זה אמר שתים הנה קראתיך ולכך לקו בשוד ושבר וכו' ומי אנחמך על זה וק"ל:

11. Haftarah of Shoftim.12

    בניך עולפו בראש כל חוצות כתוא מכמר. פי' זהו מכת חרב ורעב מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימת רעב וזהו בניך עולפו בראש כל חוצות זהו חרב וכתוא מכמר היינו שנתונים ברעב כמו במכמר וק"ל:

12. Haftarah of Shoftim.13

    המלאים חמת ה' גערת אלהיך. פי' ע"פ מ"ד בישעיה אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דיבר ולכאורה יש להבין מה דקאמר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו משמע מכלל הן דאם תמאנו ומריתם יהיה רעב. ולמה מהפך וקאמר חרב. וגם יש ליתן טעם במאי דקאמר כי פי' ה' דיבר מה בעי בזה הלא ידענו שפיר דמעצמו לא יאמר כלום. ונראה דהענין הוא דהקב"ה מרחם על בריותיו בני בריתו ומדה טובה מרובה ממדת פורענות. וידוע דרעב קשה מחרב כמ"ש טובים היו חללי חרב מחללי רעב ואולם מדה"ד משלם מדה כנגד מדה וז"ש ישעיה אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי מן הדין היה להיות רעב לכך אמר כי פי ה' דבר וזהו השם מורה על מדת הרחמים ולכך נדדונין בחרב נמצא שמדה"ד משלם ברעב וישראל לקו בחרב וברעב בכפלים וז"ש המלאים חמת ה' גערת אלהיך ר"ל חמת ה' זו מדה"ר דהיינו בחרב. גערת אלהיך זו מדה"ד והיינו ברעב וק"ל:

13. Haftarah of Shoftim.14

    לכן שמעי נא זאת עניה וכו'. פי' שכנסת ישראל המה שכורים מבלבולי הדעת בגלות המר הזה מרוב צרות המתגרשות ואולם כבר נשלם חטא חוה שסחטא ענבים ואמר ושכורת ולא מיין חוה וק"ל:

14. Haftarah of Shoftim.15

    כה אמר ה' וכו'. פי' עפ"י מ"ד דלעתיד יעביר הקב"ה את מין הישראלי מעם וינהג אותם ברחמים ולא ישלוט בהם מדה"ד כלל. ואולם אם ישגוג אדם בחטא המדה"ד צריך למצוא מקום לגבות את חובו. ונראה דמה"ד חולל על ראש רשעים ומהם יפרע ולהם מדה"ד מוכן. וז"ש הנביא אדוניך ה' הוא ברחמים ואולם על עו"ג יחול המה"ד ולזה אמר הנה אלהיך יריב עמו דהיינו עו"ג וא"ש וק"ל:

15. Haftarah of Shoftim.16

    הנה לקחתי מידך וכו'. פי' עפ"י מ"ד בגמ' ויברא אלהים את התנינים הגדולים זהו שבראם הקב"ה זכר ונקבה סירס את הזכר והרג את הנקיבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא ותמוה ונרא' דהענין הוא של תנינים כמבואר בישעיה ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה את התנין הגדול אשר בים וקראם בשם נחש כמ"ש נחש בריח ונחש עקלתון. ונר' דזהו ענין היצה"ר והוא בשני אופנים שמסית האדם בזנות וע"ג ולפי פעולתו כך נקרא שמו דאם מדיח את האדם לע"ג הוא נקרא נחש עקלתון שמוליך האדם בדרך עקלתון ועובד זולתו ואם מסית האדם לעריות נקרא נחש בריח כי הבריח התיכון אשר מבריח מן הקצה אל הקצה והוא חבל הכסף כי שם הוא תולדות הזרע לכך נקרא בריח כי ע"י מתעורר התאוה בזכר ועו"ג קראו חז"ל יצרא דעריות תנין הזכר ויצרא דע"ג הוא תנין הנקיבה דבכל משלי שלמה נקרא ע"ג אשה מורדת אשה נכרית וזהו כוונת הגמר' סירס הזכר ר"ל שאנשי כנה"ג נקרו עין אחד מיצרא דעריות דלא ליגרי בקרוביה וזהו ענין סירס והרג את הנקיבה ר"ל יצרא דע"ג הרגו ממש כמבואר בגמ'. ואולם יש לתמוה אם הרגו יצרא דע"ג ממש הא בעינינו רואים שהעו"ג טועין אחר החמה והכוכבים ומי פתי יסור הנה לעבדם הלא הבל הם אם לא שהיצה"ר לוכד אוחם בערמתו ועושה העקוב למישור בעיניהם. ונר' דהענין הוא עפ"י מ"ד המפרשים דדוקא מן מין הישראלי בטלו אנשי כנה"ג היצה"ר דע"ג אבל לא מן העו"ג. והטעם הוא דאם לא יטעו העו"ג אחר ההבל לא יזכו ישראל ח"ו לגאולה שלימה מפני דזכות ישראל אשר ילכו מן הגולה על שמסרו נפשותם להריגה על קידוש השם ואם לא יהיה היצה"ר לא יהיו הצדיקים מקבלין שכר ע"ז ומרוב אהבתם לא הרגו יצה"ר דע"ג מן העו"ג וז"ש חז"ל הרג הנקיבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא ר"ל כדי שיהיה להם שכר לעתיד. וז"ש הנביא הנה לקחתי מידך את כוח התרעלה ר"ל יצה"ר דע"ג שהוא מטמטם כח ולב ומוח של אדם ואת כוס חמתי ר"ל יצה"ר דעריות הוא נקרא כוס חמתי שהוא מחמם את האדם ואולם לא יתבטל יצה"ר דע"ג מן העולם לגמרי כי ביד העו"ג ישאר לאות לבני מרי וז"ש ושמתי ביד מוניך את בשרם הם העו"ג אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ותשימי כארץ גוך הכוונה שעינו אותך בעינוים קשים בזכות זה תעלה לציון ב"ב וק"ל:

16. Haftarah of Shoftim.17

    עורי עורי לבשי עוזך ציון. פי' ע"פ מ"ד בישעיה סי' ג' כי יתפוש איש באחיו לאמר שמלה לך קצין תהיה לנו ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה וכו' וצריך להבין התשובה שישבע שאינו מבין בתורה ואח"כ אמר לא אהיה חובש משמע שמבין רק שלא רצה להיות חובש ונראה ע"פ מ"ד בגמ' דמקשה קראי אהדדי כתיב יפוצו מעינותיך חוצה וכתיב קרא אחרינא שילך בסתר ויכניס התורה ותי' אם אנשי הדור כשירים יפוצו חוצה ואם לאו בהם לצים וא"כ שמא ח"ו יצא חוץ לדת שלא יכול להשיבם יסגור הדלת בעדו וילמוד בסתר ואולם אם הוא מופלג בדור ויוכל לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים יכול לשלוח מים ע"פ חוצות כי בסברתו מפרק הרים אע"פ שבני דורו הם לצים יקבלו ממנו נועם אמרותיו אשר הם מזוקקים וידוע שהשמלה הוא שם תואר על בני עליה שיודעים לברר הלכה כשמלה ומדריגה פחותה ממנו נקרא בגד דלפעמים הוא בוגד שאינו יכול לברר טעמו של דבר כשמלה זהו בסוד הנסתרות לה' אלהינו וזהו שיאמרו לו שמלה לך קצין תהיה לנו ר"ל אתה ידעת טעמו של דבר לברר כשמלה והוא ישיב להם בביתי אין לחם ואין שמלה ר"ל שאינו מן אשר בארץ אנשי השם ואולם הוא ממדריגה קטנה הנ"ל אבל לא אהיה חובש ואי' במד' למנצח על השמינית כשראה דוד עצמו ערום בבית המרחץ אמר אוי לי שאני עומד בלא מצוה כיון שהציץ בברית קודש שמח ושר למנצח על השמינית על המילה שנתנה בשמיני ותמוה וי"ל דאי' בזוהר מי שבועל ארמית ומקלקל ברית קודש נמשך ערלתו. ועוד אי' בזוהר מי שבועל ארמית מאבד כל המצות אשר לו שמעטרין אותו כבגד מזרם וממטר וכן כתיב ביוסף ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו כמ"ד לעשות צרכיו נכנס וינח בגדו אצלה כמעט היה אבד בגדי קודש וזהו כוונת הגמ' שאמר דוד אוי לי שאני ערום וכו' ר"ל מפני שלקח יפת תואר וסובר שהוא כבועל ארמית וא"כ הוא ערום כנ"ל אולם כשהציץ בברית קודש וראה שבריתו אתו וא"כ לא היה כבועל ארמית וע"ז שמח ושר למנצח על השמינית וזש"ה עורי עורי לבשי עוזך ציון ר"ל ציון הם תלמידי חכמים המצויינין בהלכה ומכוסין כשמלה חדשה היינו שיכולין לברר ולהפיק מילין שלא שמעו אוזן מעולם ולזה אמר שילבשו וכו' לבשי בגדי תפארתך ירושלים ר"ל שעמא דבר להם יש לבד בגדים דהיינו מצות לבד ולפעמים נקרא בוגד שאם יכשל בחטא כנ"ל ואולם הברית קדש מעיר. לאדם שלא חטא וז"ש כי לא יוסיף עוד יבא בך ערל וטמא ערל דייקא ולכך כעדי תלבשי וק"ל:

17. Haftarah of Shoftim.18

    התנערי מעפר וכו' עיין הפסוק. פי' עפ"י מ"ד צדיקים במיתתן קרוים חיים והענין הוא דהצדיק אינו מת כלל ואולם לעולם זה לא יוכל לבא כי יש לו מוטות על צוארו שלא יוכל לבוא וכן איתא בזוהר מעשה דאמר חסיד אחד יכולני לבא לזה העולם אם לא שצוארי מונח תחת המוסרות ואולם בעת התחיי' יסיר הקב"ה סולם מעל צוואריהם וקול קורא עליהם קומו ויקומו. אבל עמא דבר להם יצטרך הכונה גדולה להחיותם כי בעפר יסודם וזהו מאמר הנביא התנערי מעפר קומי שבי ירושלים הם עמא דבר דלהם יצטרך הכנה גדולה לקרוץ אותם מעפר לזה אמר התנערי מעפר. התפתחי מוסרי צווארך שבי בת ציון המה גדולי הדור שלהם יפתח לבד מוסרי צוואריהם ויחיו וק"ל:

18. Haftarah of Shoftim.19

    כי כה אמר ה' חנם וכו' פי' עפ"י מ"ד דלעת התחיי' יחי' הקב"ה את הצדיקים בזכות מעשיהם דכתיב כה אמר ה' בפתחי את קברותיכם וכו' בכה רב יוסף ועמא דבר בזכות מה יחיו ומסיק שם הגמ' דע"י זכות הצדיקים יחיו עמא דבר דהיינו לפי מה שמהנין ת"ח מנכסיהם אבל צדיק בזכותו יחיה וז"ש הנביא לנחם ציון במ"ש התפתחי מוסרי צווארך הם הזקנים יושבי שער ואמר להם שלא בכסף תגאלו ר"ל כמו עמא דבר שנגאלין בשביל כסף שמהנין לצדיקים ואתה תקום בזכותך וק"ל:

19. Haftarah of Shoftim.20

    באופן אחר נר' עפ"י מ"ד שאמר הקב"ה לאברהם ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה ואח"כ יצאו ברכוש גדול ותמוה דלמה הבטיח הקב"ה שיצאו בניו ברכוש גדול הלא נפש משכלת ממאס ברוב עושר כי צדיק אוכל לשובע נפשו ולא יותר. ונראה דהענין דמדה"ד אינו פורע לאדם רק כשנתמלא סאתו ושורת הדין הוא דהמשתעבד בישראל הוא במיתה וא"כ היו המצריים חייבים מיתה ואולם מדה"ד לא יכול לדון אותם דלא נתמלא סאתם דהקב"ה מיהר הגאולה לרד"ו שנים ולא היה עדיין זמן למדה"ד לעשות להם כלום והם שעבדו בישראל ולכך צוה ה' ושאלה אשה משכנתה כלי כסף וכלי זהב וכו' והיו עניים ועני חשוב כמת וא"כ לא היה לבעל דין מקום ושפיר יכול להוציאם לרד"ו שנים. וזהו שהודיע הש"י לאברהם שיצאו בניו קודם זמן המוגבל בזאת התחבולה ואולם זאת היה במצרים אבל בגלות המר הזה אין מין הישראלי רוצה לצאת כי ארץ אל תכסה דם ההרוגים ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו ומבקשים נקמת ה' צבאות אשר נהרגו בזדון חסידי עליון וזהו סיבה לאורך גלותנו וז"ש הנביא ולא בכסף תגאלו כמו שהיה במצרים כי אם נקמת ה' באויבים וק"ל:

20. Haftarah of Shoftim.21

    ועתה מה לי פה וכו' לכן ידע עמי שמי וכו' כי אני וכו'. פי' ע"פ מ"ד כל מכבדיה הזילוה וכו' כשנכנסו עמונים לבהמ"ק והיו הכרובים מעורים זכר ונקיבה אמרו ראו אומה שאומרים וכו' ע"ש ומקשה הריטב"א מאי קאמר שם ופניהם איש אל אחיו הא אי' בגמ' דזה בזמן שישראל עושין רצונו ואז בוודאי לא היו עושין רצונו. ונ"ל דהענין דמה דאמרי' חילוק בין עושין לאין עושין היינו דוקא בזמן שישראל שרוים על אדמתם. אבל בגלות הוי עושין רצונו דהיינו עמו אנכי בצרה. ויובן גם מה שיחזקאל היה מפרש מעשה מרכבה יותר מכולם משום שאמר ואני בתוך הגולה להודיע שהשי"ת שורה בתוכנו ולפ"ז א"ש קו' הריטב"א דבזמן החורבן היה זמן גלות והיו כעושים רצונו ושפיר היו פניהם איש אל אחיו. ואי' דבגולה אין אנו יכולין להזכיר השם ככתבו אלא בכינוי מפני דכתיב כי יד על כס יה שאין שמו וכסאו שלם בגולה עד שירחם ה' את עמו. ונראה ליתן טעם דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד דבגולה אין אנו יכולים להזכיר השם ככתבו והשם של ד' יהיה בחילוף יו"ד בוי"ו שכתבו כל המדקדקים דיו"ד בוי"ו מתחלפים כמו חוה היא מגזרת אם כל חי ואולם על ישראל סגר המדבר כי ה' הוא המדבר ואומר אהיה זו מדבר בעדו וישראל מזכירין נסתר יהיה. וכבר הקדמנו דבגולה אין אנו מזכירין את השם והמדבר הוא הש"י לכך אינו שמו שלם דהוא אומר אהיה ולעתיד כתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו' שאנו יכולים להזכיר השם ומפרש הטעם על שלא ידוע מקודם בגולה לכן ביום ההוא בגולה לא ידעו כי אני המדבר אבל עתה הנני ושפיר יוכלו להזכיר וק"ל:

21. Haftarah of Shoftim.22

    מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וכו'. פי' עפ"י מ"ד אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. ואיתא אם הגאולה היא בעתה יהיה צרה כמבכירה וכיולדה אפעה וחרב לה' צבאות מלאה דם אבל אם יזכו ישראל קול שלום נשמע בארצנו ואין שטן ופגע רע. ואיתא אם ישראל יגאלו בעתה כל הר וגבעה ישפלו והטעם משום שלא היה הר וגבעה שלא עבדו שם ע"ז כי אין קטיגור נעשה סניגור ואולם אם זכו ישראל שיעשה תשובה וגדולה תשובה וכו'. לא ישפילו ההרים כי יהיה להם לעזר ולהועיל וז"ש מה נאוו על ההרים רגלי מבשר הטעם דאם יתקיימו ההרים ישראל המה צדיקים כנ"ל. משמיע שלום דיזכו ישראל בתשובה והעד דקול מבשר משמיע על ההרים כנ"ל וק"ל:

22. Haftarah of Shoftim.23

    קול צופיך וכו'. נרא' דאיתא קודם ביאת המשיח יראו הוברי שמים שינוי גדול בכוכבים ויפתרו שיבא משיח וישאו קול יחדיו בית יעקב לכו ונלכה אל בית ה' וז"ש קול צופיך הם מביטי כוכבים נשאו קול וכו' וק"ל:

23. Haftarah of Shoftim.24

    פצחו רננו יחדיו חרבות ירושלים והענין הוא דמה יהיה נחמת חומות ירושלים השוממה הא לעתיד פרזות תשב ירושלים רק דיעשו חומה כדי להבדיל בין קודש לחול דהטמאים ישתלחו חוץ לירושלים וזהו יהי' הנחמה וז"ש פצחו וכו' חרבות ירושלים כי ניחם ה' את ציון ובמה יהיה הנחמה לז"א סורו משם טמא וכו' וק"ל:

24. Haftarah of Shoftim.25

    כי לא בחפזון תלכו. דאי' טעם למה יצאו ישראל ממצרים בחפזון מפני הערב רב שנספחו להם והן הנה היו לבני ישראל לאבן נגף במדבר לכך יצאו בחפזון ולעתיד לא יתקבלו גרים ולא יצטרכו לילך בחפזון. וז"ש כי לא בחפזון תלכו וכו' ב"ב אמן:

25. Haftarah of Ki Teitzei.1

    רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה'. פירוש ע"פ מ"ד בגמ' דברכות דף י"א ע"א א"ל ההוא צדוקי לברוריה כתיב רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני א"ל שטיא שפיל לסיפיה דקרא כי רבים בני שוממה וכו' אלא מאי רני עקרה רני כנ"י שדומה לעקרה שלא ילדה בנים לגיהנם. וי"ל למה ל"א רני שלא גדלה בנים רשעים ולמה תלי' בעקרה. ונר' עפ"י מ"ד בפסוק ותאמר א"כ למה למה זה אנכי פירש"י א"כ גדול צער העיבור למה זה אנכי מתאווה ומתפללת על הריון. ותלך לדרוש את ה' ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וכו' ורב יעבוד צעיר. ויש לתמוה על מה שאמרה למה זה אנכי מתאוה וכו' ואלו לא היתה מתאוה וכו' והיה לה צער הריון היתה מוכרחת לסבול ועם מי נתוכחה. ועוד מה השיב לה הקב"ה שני גוים בבטנך איך שייך תשובה זו על השאלה. ונר' דהענין הוא ע"פ מה דאי' באיוב דפתח פומיה ואמר יוצר הכל בחכמה ועושה עש כסיל וכימה למה ברא מרגיזי אל ונותן חיים למרי נפש החיוני הלא אין דבר נסתר מנגד עיניך ואולם באמת אין זה טענה דהקב"ה ברא העולם ונתן רוח להולכים בה ועולם כמנהגו נוהג והבחירה נתן לבני אדם לענות בו ואיש כל הישר בעיניו יעשה. ואולם כל זה דווקא אם העולם נוהג בטבע אבל אם הקב"ה עושה נס נגד הטבע כה"ג בוודאי לא יברא רשע. וזהו שאמרה רבקה מפני דצער הריון שלה היה כשעוברת על פתח בית המדרש יעקב מפרכס לצאת וכשעוברת על פתח ע"ז עשו מפרכם לצאת ולכך אמרה למה זה אנכי דהקב"ה חונן אותה להיות לה ולד שלא כדרך הטבע דהיא היתה עקרה ולמה ברא רשע ושפיר אמרה למה זה אנכי כנ"ל והשיב לה הקב"ה שני גוים בבטנך ורב יעבוד צעיר שיעקב שהוא רב יעבוד לעשו שהוא הגלות המר הזה ועי"ז יתוקנו בני יעקב מכל צחצוחי טומאה. וא"כ לתיקון ההוא נברא עשו הרשע וא"כ אין לך להרהר ע"ז. וז"ש ברוריה רני עקרה ר"ל דמפני כך יתרון עקרה על שהיא עקרה ואם הקב"ה פקד את רחמה אינה מולדת רשעים כוותייכו כי זהו שלא בדרך הטבע כנ"ל. ואולם רבקה היתה עקרה ונתעברה ואעפ"כ מולדת את עשו לכך אמר כי רבים בני שוממה שהמה רבים ויעבדו לצעיר לתקן חטאם אבל ציון כל בניך לימודי ה' וק"ל:

26. Haftarah of Ki Teitzei.2

    באופן אחר נרא' ע"פ מ"ד במדרש ושרי עקרה אין לה ולד ופריך פשיטא אם היא עקרה אין לה ולד אלא עיקר מתרין לא היה לה פי' דלא היה לה רחם כלל דניטל האם שלה. ולפ"ז יש לפרש כאן נמי רני עקרה לא ילדה דלא היה לציון אם כלל ואם של ציון הוא השכינה דבבית שני לא היה השכינה שורה שם. ואי' גדול יהיה כבוד בית האחרון יותר מן הראשון שהיו גדולים במנין עם שהריבוי עם היה יותר מן הראשון דאיתא פ"א צוה ינאי המלך ליקח כוליא א' מכל פסח והיו מונין הכליות והיו כפלים כיוצאי מצרים והרבה אנשים נמנין על פסח אחד בחבורה אחת. וי"ל הטעם על שהיו יותר במנין מן בית ראשון עפ"י מ"ד ראיתי בני עליה והמה מעוטים פי' דהאנשים אשר הרה"ק שורה עליהם המה מעוטים. וכמו שהיה שבט קהת מעוטים במספר מכל השבטים מפני דנשאו הארון הקודש והיה מכלה בהם ולכך בני עליה המה מעוטים ולזאת הסיבה לא היו ישראל כ"כ גדול במנין בבית ראשון מפני דהשכינה היה שורה בבית ראשון ואולם בשני לא הי' השכינה שורה ולכך היו מרובים במנין וז"ש כי רבים בני שוממה מבני בעולה ר"ל דבבית שני היו שוממים מהשראת שכינה והיו מרובים מבית ראשון במנין כנ"ל וק"ל:

27. Haftarah of Ki Teitzei.3

    באופן אחר נרא' עפ"י מ"ד בזמן שהיו ישראל שרוים על אדמתם היו מקבלים שפע מן הקב"ה בלי אמצעית השרים כלל. וכן אותן הניצוצין קדישין הנאצלין מן הקודש פנימה היו ישראל מקבלים והן היו נביאים וחכמים ומישראל היה מקור החכמה ואולם כאשר תקפו עלינו צרות והלכו ישראל מגולה לגולה וממדינה למדינה נאבדה חכמת חכמי' ובינת נבוניו תסתתר. והטעם הוא מפני דאותן ניצוצין נמסרין לשם המיוחד לאותה אומה שישראל שרוין בו בגולה והשר ההוא המיר קדשים בחולין בעלי מומים וירעו עד שיסתאבו והן רשעי ישראל אשר יצאו מהדת ונטמעו והשר ברר לו מנה יפה מאותן ניצוצין קודש ונתנה לבני עמו ולכך מצינו חכמי או"ה וחכמה זו גנובה מישראל ולפעמים יתגיירו עצמם. ואולם הקב"ה מעציר אותן ניצוצין ואין כלל לישראל מפני תיקון חליפין וכנ"י היא עקרה וז"ש הנביא רני עקרה דמפני שהיא עקרה תרון על שלא נתערבו ענפוהי באילן סרק ומפרש הטעם לפי שרבים בני שוממה וכו' ר"ל בזה שרבים נתערבו באומות העולם מבני שוממה כנ"ל ואולם לעתיד לבא יחזירם ה' וק"ל:

28. Haftarah of Ki Teitzei.4

    הרחיבי מקום אהלך וכו' האריכי מתריך וכו' כי ימין ושמאל תפרוצי וכו'. פי' על כמה אופנים דאי' לעתיד ירחיב הקב"ה את מקום מקדשנו וזהו הרחיבי מקום אהלך. וידוע דהמקדש שלמטה הוא מכוון נגד מקדש שלמעלה ואם יתרחב המקדש למטה גם מקדש שלמעלה יקבל תוספת. ומקדש שלמעלה הוא בעצם השמים ואם יתרחב המקדש גם השמים יתפשטו על כל גדותיו דהיינו הכדור שמים יתרחב ובמים נקראים יריעה כמ"ש נוטה שמים כיריעה וז"ש ויריעות משכנותיך יטו דהיינו השמים למשכן שלמעלה כנ"ל. ואיתא טעם למה יתרחב מקדש שלמטה מפני דהמקדש היא מרכז מארץ ישראל. ולעתיד ינחיל הקב"ה לישראל עוד שלוש ערים והם קני וקניזי וקדמוני וחמשה ערי סדום דלעתיד יתישבו ערים נשמות והמקדש צריך להיות במרכז האמצעי וזה המקום מיוחד ג"כ לשכינה לכך יתרחב המקדש וז"ש הנביא העעם למה יתרחב ומפרש כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש הם שלש מדינות הנ"ל וערים נשמות יושיבו הם סדום ועמורה אשר היו שוממים יהיו בנוים על תלפיות וק"ל. באופן אחר נראה דאיתא דמקדש שלמטה היה עושה שני פעולות א' שממנו נאצל רה"ק על חכמי הדור כאשר עלו בני ישראל לראות ברגל. ועוד השפע מדברים ההויים בעולם כגון זהב וכסף כי צפים היו קירות הבית בזהב. וידוע דרה"ק אין לה גבול כלל מפני דזהו מעין עה"ב ועה"ב הוא נחלה בלי מצרים וכן אי' כל השומר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים דשבת הוא דוגמא מעין עה"ב ולכך זוכה לנחלה בלי מצרים ואולם דברים ההוויים יש להם קץ וגבול והן כסף וזהב ולכך יש גבול למקדש שמורה על דברים גשמיים אשר יש להם קץ ולזאת הסיבה היה קטן משכן שעשה משה כי מעלת ישראל היה אז גדול וכולם היה זוכים לחזות בנועם ה' והגשמי היה מעט ולכך היה המשכן קטן כי זהו מורה על גשמי וממשה ואילך היה הולך וגדל כי נתרבו דברים ההווים. ואולם לעתיד יהיה מעלת ישראל גדול בשני ענינים שממנה מעין נובע ממקור רוח הקודש וגם יתענגו בטוב עוה"ז ברוב עושר כמו שייעדו הנביאים ולרה"ק לא יהיה גבול כלל רק לדברים הגשמיים יתרחב המקדש וז"ש הרחיבי מקום אהלך וכו' ואי' בזוהר שהמשכן שעשה משה נגנז עתה אבל לעתיד יקימו אותה במדבר והמדבר הוא עכשיו ארץ מלחה מקום נחש שרף ועקרב. אבל לעתיד יהיה כגן רטוב ושם יקימו את המשכן ויעלו עולות לה' ויזבחו זבחים וז"ש ויריעות משכנותיך יטו וכו' וידוע דבימי משה לפעמים מפרקין המשכן בנסוע העם ולפעמים מקימין המשכן והטעם על שהיו מפרקין המשכן דאי' במדרש דמנהג המלך הוא לצאת בראש העם למלחמה ולא לישב בביתו ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ולכך היה מפרקין המשכן וז"ש ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך וזה היה במדבר דלפעמים גייסות ממשמשין ובאין אבל לעתיד יאבד חרב וחנית ויהיה שלום בארץ ואין מחריד וא"כ לא יפרקו את המשכן. וז"ש ויתדותיך חזקי. וכבר בארנו דהמקדש יהיה לעתיד מעולה בשתי מעלות שיהיה מעין עה"ב דהיינו רה"ק וזה אין לו גבול ועה"ב נקרא ימין דכתיב אורך ימים בימינה ואריכת ימים המיועד הוא לעולם שכולו ארוך וגם יהיה בו מעלה מדברי הגשמי כגון ריבוי זהב כנ"ל וזהו נקרא שמאל כמ"ש ובשמאלה עושר וכבוד וז"ש כאן כי ימין ושמאל תפרוצי ר"ל כוונה הנזכרת וזהו הרחיבי מקום אהלך כנ"ל. וערים נשמות יושיבו הם המדבריות אשר היו מעון תנים יתישבו וז"ש ויריעות משכנותיך יטו דבמדבר יהיה מקום למשכן משה כנ"ל וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד בגמ' דב"ב דבבית שני היה פרוכת מבדיל בין הקדש לקדשי קדשים ושתי פרכת היו שם אחת מבפנים ואחת מבחוץ ואמה אחת היה ריוח ביניהם מפני דבבית ראשון היה בנין של אבנים אבל בית שני היה גדול מבנין בית ראשון ולא היה מקבל בנין של אבנים ולכך עשאו פרוכת והניחו אמה פנוי וזה אמה טרקסין. ולעתיד ירחיב ה' את גבולנו ואמה זו יתוסף להיכל הקדש פנימה. והענין מפני דבבית ראשון ושני לא היה אמת בשלימות מפני דקדשי קדשים היה עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ואם תכפול כ' פעם כ' יהיה ת' מכוון וזהו היה בבהמ"ק דלפעמים ת' תחיה והיינו כשהכהנים גדולים היו כשרים ולפעמים ת' תמות כדאי' בגמ' פעם אחת נכנס כה"ג אחד והיה מחשבתו זר ומת שם וזהו סיבה משום דלא היה אמת כלל בשלימות רק ת' לבד ונשאר א' מ' וז"ש הושע אם על הבנים רוטשה ואולם לעתיד יהיה אמת בשלימות שיתוסף אמה טרקסין מבפנים וכמו כן מב' צדדים חצי אמה והוי כ"א על כ"א וזהו תמ"א והיינו אמת וז"ש הנביא הרחיבי מקום אהלך הכוונה שיתרחב היכל הקודש דהיינו אמה הנ"ל כדי שיהיה אמת בשלימות ויריעות משכנותיך יטו ר"ל שיסיר הפרוכת אשר הבדיל בין הקודש הנ"ל. ויתדותיך חזקי ר"ל מפני דבבית שני לא היה היסוד יכול לקבל בנין של אבנים ולעתיד יהיה מחיצות של אבנים חוץ לאותו אמה ויתרחב המקדש כנ"ל ויהיו היסודות חזקים. כי ימין ושמאל תפרוצי הכוונה שיתרחב גם מן צפון ודרום חצי אמה מזה ומזה כי דרום נקרא ימין וצפון נקרא שמאל. וערים נשמות יושיבו פי' ע"פ מ"ד בתהלים אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ארצנו תתן יבולה דבזמן שהאמת הוא בארץ כל העולם מתברך ואין מדבר כלל בעולם וז"ש וערים נשמות יושיבו כנ"ל דיהיה אמת בארץ וא"ש וק"ל:

29. Haftarah of Ki Teitzei.5

    אל תיראי כי לא תבושי ולא תכלמי כי לא תחפירי וכו'. פי' עפ"י מ"ד ויאריכו הבדים ויראו שכל זמן היו ישראל רואין אהבת השכינה דהיינו מעשה הכרובים ופה"ג והכתיב ולא יראו כבלע את הקדש ומתו ומשני במדבר היה לישראל דין כלה בבית אביה וכלה בבית אביה היא בושה מלהסתכל וכך היו ישראל במדבר ופה"ג א"כ בבית שני למה היה אסור להסתכל דתנן מעשה בכהן אחד שראה הרצפה משונה מחברותיה ובא ואמר לחבירו ולא הספיק לגמור הדבר עד שמת וידעו בבירור ששם הארון נגנז. ומשני גרושה שאני דבבית שני היה לישראל דין גרושה. היוצא מזה בשני זמנים הללו אסור להציץ בכבוד השכינה דהיינו אם היא כלה משום בושת והמחזיר גרושתו משום חרפה שנשאה אחר שגרשה ולעתיד יזכו לחזות בנועם ה' וישראל בשם כלה יכונה כמש"ה כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך וא"כ יתביישו ישראל מלהציץ כמו במדבר ואם נאמר שהיא גרושה האיך יסיר חרפת גרושיה וע"ז בישר הנביא אל תיראי כי לא תבושי דהיינו כבושת כלה ואל תכלמי כי לא תחפירי ר"ל חרפת גרושיה. כי בושת עולמיך תשכחי היינו ימי נערותיך וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד היינו חרפת גרושיה ותוכל לחזות בנועם ה' וא"ש וק"ל:

30. Haftarah of Ki Teitzei.6

    כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו וכו'. פי' עפ"י מ"ד דהלוחות הראשונות נשתברו על שנתנו בקולות וברקים ונתקנאו בו מלאכי עליון על זה וגם במעשה משכן נתקנאו שכבוד ה' יהא חונה במשכן. והקנאה גרמה שנחרב בית ראשון ושני ואולם במין האדם ג"כ נתקנאו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו לכן אמר הקב"ה למלאכים נעשה אדם כי הוא עושה שלום במרומיו ושאל למלאכי עליון כדי שיתרצו ביצירת אדם ואיתא השבעתי אתכם בנות ישראל בצבאות או באילות השדה פי' שהקב"ה השביע לכנסת ישראל שלא יעלו קודם זמנם והשביעם בצבאות דהיינו במלאכים והטעם הוא דאם יצאו ישראל מן הגולה שלא יתקנאו בהם המלאכים ויסכימו לעלות אל בית ה'. וזה שאמר הנביא כי בועליך הכוונה כמש"ה כי כאשר יבעול בחור בתולה כן יבעלוך אלהיך דהיינו לעתיד ואמר שזה יהיה בריצוי המלאכים כמו שהיה בתחלת עשיית האדם שאמר נעשה כדי לרצותן כנ"ל וז"ש כי בועליך עושיך דהיינו יהיה כעושיך ומפרש הטעם שיהיה בריצוי המלאכים כי ה' צבאות שמו כנ"ל. אלהי כל הארץ יקרא מפרש דשמא יאמרו ישראל שעדיין לא נצא מקנאת השרים אשר המה מקטרגים עלינו ומפרש דלא יהיה לעתיד שום מושל כי אם ה' לבד וז"ש אלהי כל הארץ יקרא שלא יבא שפע לח"ל באמצעות השר כלל כי אם מן השם לבד וק"ל:

31. Haftarah of Ki Teitzei.7

    כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' וכו'. פי' עפ"י מ"ד בגמ' גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה דהמוציא את אשתו משום דבר ערוה אסור לחזור לו וישראל נתגרשו על שעבדו ע"ג ואין לך דבר ערוה גדול מזה וכתיב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' ומשם יקחך ואולם הקושיא מפורסמת איך יתכן דתשובה דוחה את לא תעשה ונראה דהענין הוא עפ"י מ"ד בגמ' גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כשגגות דהיינו שנידון כאלו הוא שוגג. וענין שוגג הוא שנתקל באבן דהיינו ביצה"ר בלא מתכוין כגון שהיה שכור ונתבלבלה דעתו כך נדונין ישראל. ואי' אם זינתה אשתו תחתיו בענין שהיהה שכורה אינו צריך לגרשה כי אונס רחמנא פטריה ומותרת לבעלה ולזה כיוונו בגמ' באומרם גדולה תשובה וכו' דודאי דכולה אינו דוחה אלא מאיכות התשובה נידון כשכור כנ"ל. ואי' אשת נעורים אסור לגרש אם לא על דבר ערוה אבל זיווג שני מותר לגרש אפי' הקדיחה תבשילו וזהו שניחם הקב"ה לכנסת ישראל כי כאשה עזובה קראך ה' וכו' הכוונה כאלו אשה ההוא שכורה וזינתה באונס וא"צ בעלה לגרשה ואולם יכול הבעל לגרש את אשתו אם לא תמצא חן בעיניו לכך אמר ואשת נעורים כי תמאס דקיי"ל אשת נעורים אסור לגרש אם לא מצא בה דבר ערוה וישראל המה כגן נעול ולא נמצא בהם דבר ערוה כלל וצלולים יעלו אל בית ה' וק"ל:

32. Haftarah of Ki Teitzei.8

    ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. פי' עפ"י מ"ד בגמ' דברכות שאמרו ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע וכמה רגע א' מה' אלפים וה' מאות וכו' ומסיק שם והיינו דקאמר הנביא לישראל עמי זכר נא וכו' שלא כעס באותן הימים דבלעם היה יודע לכוון רגע שזועם הקב"ה ובאותו רגע היה מקלל ועלתה לו. אבל הקב"ה לא היה כועס באותן הימים וכמה זעמו רגע וכמה רגע רגע כמימרא ע"כ ותמוה הא כבר פריך לעיל וכמה רגע ואי ליתא חד שיעורא הא קסתרי אהדדי ונראה לפרש גם מה שיסד הפייטן והשעות מתחלקת לרגעים ורגעים לרגעים דצריך להבין על מאמר הגמ' שלא כעס באותן הימים הא המשורר אמר ברה"ק ואל זועם בכל יום ואין לומר דלפעמים זועם א"כ בטל מאמר המשורר ונראה מפני דאי' בתוס' להאי לישנא דאמרי' רגע כמימרא א"כ מה היה יכול לומר באותו רגע ומשני דהיה יכול לומר כלם ולכאורה אין הבנה לתוס' הא באמת ביקש לקלל את ישראל קללות נמרצת כאשר הוכיח סופו שנהפכו כל הקללות לברכות וכוונתו היה לקלל יותר ואיך יתכן לומר שרגע הוא כמימרא ונראה דהענין הוא דודאי אל זועם בכל יום והיינו רגע קטנה והוא רגע כמימרא וזהו הכעס הוא מידי יום ביומו לא נעדר וגם יש רגע אחר שזמנו א' מחמשת אלפים וכו' כנ"ל והוא רגע גדולה ובאותו רגע היה יכול לקלל בלעם כמו שהיה בלבבו וזהו כוונת הפייטן והרגעים מתחלקת לרגעים דהרגע גדולה מתחלקת לרגע קטנה כנ"ל וזהו כוונת הגמ' ואל זועם בכל יום דהיינו רגע גדולה שהיא אחד מה' אלפים כנ"ל וקאמר זהו שאמרהנביא לישראל עמי וכו' שלא כעס באותן הימים הרגע גדולה אבל רגע קטנה כעס וע"ז פריך וכמה זעמו רגע וכמה רגע היינו רגע קטנה שהיה יכול לקלל ואמר כמימרא וא"כ לא היה יכול לומר כלום רק כלם ומיושב קושית התוס'. ואולם מחשבתו הרעה ניכרת מתוך מעשיו שביקש לומר כלם דודאי לא היה יכול לומר יותר והקב"ה הפך את הקללה לברכה ונהפך כלם למלך וז"ש וירם מאגג מלכו וז"ש ואתן להם מלך באפי דבעת הזעם נגזר שיהיה מלך על ישראל ואיתא כל הברכות שבירך בלעם חזרו לקללות וא"כ ברכת מלך שב לאחור וזהו היה כליון גלות שגלו ישראל ושם נתקיים הקללה אשר היה מימי קדם וז"ש הנביא ברגע קטן עזבתיך דהיינו באותו רגע שביקש בלעם לקלל ולהפך ובירך ברכת מלך וזהו היה גרמא לכליון החורבן שחזרו לקללות וזהו היה מאותו רגע שנעזבו ישראל וברחמים גדולים אקבצך וק"ל:

33. Haftarah of Ki Teitzei.9

    בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך וכו'. פי' עפ"י מ"ד בזוהר דמקשה על הא דאמר המשורר חסד אל כל היום ואמר אל זועם בכל יום זהו רגע ובאתו רגע אי אפשר להיות חסד ונראה דהענין הוא עפ"י מ"ד דאמר המשורר אשר נשבעתי באפי אם יבואין אל מנוחתי וצריך להבין אם הקב"ה נשבע מי יתיר לו השבועה וא"כ איך אנו נגאלין. ונראה דקיי"ל אם נשבע אדם בחמתו כאשר כלה הרוגז אין זה שבועה ובזה אנו נגאלין כי הקב"ה נשבע בחמתו ובאפו ועד שיעבור הזעם יש לנו תקנת השבים מהגולה וז"ש אשר נשבעתי באפי. ומיושב קו' הזוהר דזהו חסד אל דאלו לא היה רגע זעם לא היה ח"ו תקנה לישראל וכיש רגע הזעם נשבע א"כ אין זה שבועה ושפיר ישראל נגאלין וז"ש ובחסד עולם רחמתיך דהיינו באותו חסד הנ"ל וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה דקיי"ל המוציא את אשתו בגט משום דבר ערוה אסורה לחזור לו וישראל נתגרשו על שעבדו ע"ג ועתיד להחזיר אותנו ב"ב. ואולם באמת נ"ל הא אין משוא פנים בדבר ונרא' דהענין הוא כמ"ד דרחמנא אסר לנו אחותו וביה אשתכללו כולי עלמא דקין נשא אחותו ואולם רש"י מפרש דחסד הוא דלא היה יכול להיות בענין אחר וכן צריך הקב"ה לרחם על ישראל אם עושין תשובה כי העולם לא נברא אלא בשביל ישראל וזהו תיקון עולם וז"ש ובחסד עולם רחמתיך וק"ל:

34. Haftarah of Ki Teitzei.10

    באופן אחר נראה ברגע קטן עזבתיך וכו' בשצף קצף וכו' דידוע דבבית ראשון היה שכינה שורה בישראל וכבוד ה' היה חונה בתוך הבית ואין כל אומה ולשון יכול לשלוט בהם וכאשר גברה חטא ישראל השכינה נסע' מהם ובאותו רגע מיד היה נשרף והיו ישראל עזובים כי עזבם ה' ביד אויב. ובבית שני לא היה השכינה שורה בבית רק השגחה היה על ישראל ועל הבית יותר מבגלותנו. אבל השכינה לא היה שורה שם וכאשר סרה השגחה מהאל ית' רגע אחד מיד נשרף הבית. ואי' למה נחרב הבית שני פעמים מפני דשקולה היה שריפת בית אלהינו שהיא מכפרת על כל עונות בית ישראל וא"כ בדין הוא שירחם הקב"ה על עמו והיינו אם לא יחטאו עוד אבל אם חטאו ישראל ומעלו מעל בה' הדין נותן שיגלו ישראל ולכך נחרב הבית שני פעמים שיכפר על העתיד שיהיה בנוי בנין עולם. וז"ש ברגע קטן עזבתיך דהיינו שנשרף הבהמ"ק באותו רגע שהשכינה נסע ממנו והיו ישראל עזובים וזהו עזבתיך ואולם היה לכפרת ישראל שיגאלו וז"ש וברחמים גדולים אקבצך אבל בנין עולם לא היה עדיין וע"ז מפרש בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך דהיינו השגחה ואולם זהו היה כפרה ושיהיה בנוי בנין עולם וז"ש ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה' וא"ש וק"ל:

35. Haftarah of Ki Teitzei.11

    כי מי נח זאת לי וכו'. פי' ע"פ מ"ד דהמצרים היו מתייעצים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ומשום דמדה"ד אינו נפרע אלא מכ"מ והקב"ה נשבע שאינו מביא מבול לעולם אמנם לא ידעו שהם יורדים לתוך המים ותהומות יכסיומו. וצריך להבין מאי נפקא מיניה אם הם באים לתוך הים או הים בא עליהם. ועוד אי' דבשעה שדוד המע"ה חפר השיתין היה התהום רוצה לעלות ולהחריב את העולם ויש לתמוה דהקב"ה נשבע שאינו מביא מבול לעולם ואיך בקש התהום לעלות. ונראה דהענין הוא דהמדה"ד נפרע מן האדם על ב' אופנים והיינו אם אדם שלם בתכלית השלימות הקב"ה סך בעדו ומשמר אותו מכל פגע רע ואינו מקבל מקרה ממקרים ההווים בעולם ואולם אם אדם הולך אחר הוללות וסכלות ורשע הקב"ה סר השגחתו ממנו ונמסר לגרמיים השמים ומקבל מהם פעולה כפי שינוי האויר ואינו נמלט ממקרים כי השגחה סר ממנו ולפעמים מדה"ד פורע מאותו האיש דווקא לבד דהיינו שכל העולם שלוים ושקטים והוא מוכה ומעונה באסירי עוני וביסורים קשים ופורענות באים עליו במהירות וזהו כנגד הטבע וכן ענין שבועת הקב"ה שאין מביא מבול לעולם דהיינו דבר שלא כנגד הטבע כמו שהיה בימי נח אבל אם הם באים ויורדים במצולות הים זהו דרך הטבע וזהו אינו בכלל שבועת המבול וכן דוד היה חופר שיתין והיה זה בדרך הטבע שיעלה התהום לקראתו וגם זהו שאמר הנביא כאן מפני דאמר לעיל פני הסתרתי רגע ממך דהיינו שסר השגחה מישראל והיו מקבלים מקרים מן צרות המתרגשות בעולם בגולה וא"כ יאמרו ישראל איך נשוב אל ארצנו אף אם נשבע הקב"ה שמא יגרום החטא ח"ו ויסיר השגחתו מעלינו כמו שהיה בשני בתי מקדשינו וע"ז אמר כי מי נח וכו' כן נשבעתי מקצוף עליך הכוונה דאמר בזאת השבועה שנשבעתי בזה האופן היה כמי נח כנ"ל אבל בדרך הטבע שהיינו דהתהום יעלה וההרים ימשו והגבעות מוטינה זהו יכול להיות אבל אני נשבעת שחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט בשום אופן אפילו השגחה לא יסיר הקב"ה ממך וקום עלי לך מבשרת ציון וכו' וא"ש. ונראה לתרץ על דלא הזכיר שבועות אבות אשר נשבע ה' להם מפני דשבועות אבות היה בכל ענין והיינו עד זמן מיוחד ולכך לא הזכיר שבועות אבות וז"ש כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה הכוונה כמ"ש וגבעות והו זכות אבות שכבר תמה זכות אבות כדאי' ישראל אכלו זכות אבות בימי המן. ואולם חסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה' ובא לציון גואל בב"א:

36. Haftarah of Ki Tavo.1

    קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח כי החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. פי' עפ"י מ"ד במד' דנשאל לחכם אחד מהיכן נברא האור השיב החכם הקב"ה עטף את האור כשלמה כמש"ה עוטה אור כשלמה. וצריך להבין הא אין התירוץ מעין הקושיא כלל ועדיין אנו צריכין לידע מהיכן נברא האור. ונר' מפני דשני מיני מאורות הם המאור הגדול אשר עתיד להאיר לצדיקים והמאור הקטן המאיר על הארץ ולדרים עליה עתה בגלותינו. וענין המאורות הוא כמו שכתב הרמב"ן דכתיב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור והקשה למה לא כתיב ויהי כן כמו בכל מעשה בראשית דכתיב בהו ויהי כן ואי' מפני דכשברא הקב"ה האור היה אורה מבהיק ואדה"ר היה צופה בה מסוף העולם ועד סופו וכיון שצפה בדור אנוש גנז אותו אור והענין של האור הטוב הצפון הוא דע"פ אותו האור יוכל אדם להשיג להקב"ה דהיינו שהיה אדה"ר מביט בה מסוף העולם ועד סופו עד שהשיג השכינה ואולם כאשר צפה הקב"ה בדור אנוש וראה שהם רשעים ויטעו יותר לכך מנע מרשעים אורם וזהו שנגנז לצדיקים שיוכלו להשיג מעלת הבורא ומפני הרשעים נברא אור אחר מעין הראשון והיא פחותה ממנו במעלה דכמו מי שעיניו טרוטות באם יראה אש הגדולה ישחיר לו גלגל עינו כך היה דור אנוש שלא יוכלו להשיג אותו האור והיה חושך בעריפה ולזאת הסיבה ברא להם אור שפחותה ממנו ולכך כתיב ויהי אור דאותו אור היה נאצל מראשון וזהו שאלתו מהיכן נברא האור היינו המאור הקטן והשיב לו עטף האור כשלמה הכוונה דגנז אותו אור והיינו כמי שנתעטף בטליתו כדי שלא יכירו אותו כן הוא גניזת אור הטוב כדי שלא ישיגו מעלתו ומאותו אור נאצל אור הקטן. ואי' בגמ' ר' יוחנן קרי למאני' מכבדותיה מפני שעל הבגדים כבוד אומר כולו וז"ש ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש הכוונה תחת טלית הנ"ל אשר לזאת הסיבה נעלם ממנו וז"ש הנביא קומי אורי כי בא אורך הכוונה דלעתיד יבא אור הגנוז לצדיקים וישיגו כולם מעלת הבורא ית' ולא יהיה אור מעוטף וז"ש וכבוד ה' עליך זרח ואמר כי מתחלה לא יוכלו להשיג אותו אור כי מרוב אשר הפיצה אורה יחשך להם וזהו כי החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ואולם עליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה וק"ל. באופן אחר נראה ע"פ מ"ד במד' ויעש ה' לשרה כאשר דבר הוסיפה על המאורות דכתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים ע"כ ותמוה ונראה ע"פ מ"ד דשאל המלך כוזרי להחבר כתיב ישראל אשר בך אתפאר וכי עילת כל העילות יתפאר בדבר גשמי. הא יוכל להתפאר בצבא השמים אשר אין מספר לגדודיו. והשיבו החבר ואמר יכול הקב"ה להתפאר בחמה א"ל הן מפני דהוד זוהר החמה מאירה לכל העולם והיא גדולה ממרכז הארץ ג' פעמים וסובב והולך בגלגל כ"ד שעות ולערך גדלה הוא דבר נפלא מאוד והיא תפארת לעושיה ואמר החבר וזהו תשובתך אם הקב"ה יתפאר בחמה שהיא פועלת בשפלים ומאירה לעולם ולמי מאירה הלא לנפש הצומחת ולנפש החיונית לא מאירה כלל. ואיך לא יתפאר בישראל שהמה מאירין כספירים לנפש החיונית אשר לא יערכנה זהב וזכוכית ולא תסולה בכתם אופיר ויהל אור בהיכל בת מלך לבא אל גינת ביתן המלך מלכו של עולם ואלו לא היה ישראל היה חושך בעולם עולם תוהו וא"כ למי נאה ולמי יאה להתפאר כי אם בישראל עכ"ל וכמו כן היה אברהם מאיר לנפש החיונית דקודם שבא אברהם היה צר וחושך וימי אפילה אשר נעו עורים בחוצות וסורו סורו טמא קראו למו שהיו טמאין לנפש אדם טומאת דוה דהיינו ע"ז ולא ידעו ולא השיגו את הבורא ית' עד שבא אברהם אבינו וטיהר את הטמאין והאיר ממזרח צדק והודיע להם מעלת הבורא ית'. ואולם יש מין ממיני הפתאים אשר לא האמינו לקול האות הראשון עד שראו נס נפלא בשרה בת תשעים שנה היתה לה עדנה ונתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וילדה בן והניקה בנים שרה וירונו כל העם ויאמרו עתה ידענו כי ה' גדול מכל אלהים. נמצא כאשר ילדה שרה בן היה דעת העולם בהיר לאמונה האמיתית. וזהו כוונת המד' הוסיפה על המאורות שהמאורות אינם מאירים אלא לגוף החומר והיא מאירה לנפש החיונית ואולם ישראל הם ג"כ מאירים לנשמה וביותר הן מאירים בגלות הזה בחושך ראו אור. והמה מוכים ומעונים והעו"ג מחרפים אותם וזרע הקודש לא ישקרו באמונתן ומי שהוא חכם לב פוקח אור עיניו להבין אמתת האחדות כי רואה שישראל עומדין על משמרתן בעת צרה א"כ בודאי אחדות המוחלט אמת וזהו אור שישראל מאירים בגלותם. וחכמי המליצה ביארו דלפעמים מלת בא משמש בלשון שקוע כמו ובא השמש וטהר. וז"ש הנביא קומי אורי הכוונה דלעתיד יהיה לכל בני ישראל אור במושבותם מאוצר המלך והטעם כי בא אורך ר"ל ששקעה אורך שהיה לישראל אור בגלותם ומפרש מה היה האור בגלותם כי החושך יכסה ארץ וערפל לאומים זהו כובד הגלות ואעפ"כ עליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה בגלות וק"ל:

37. Haftarah of Ki Tavo.2

    באופן אחר נראה במה שאמר המשורר שיר המעלות בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. פי' דאי' במד' ועוד ידו נטויה דבגלות רוח נבואה שורה על ישראל בחלום בנפול תרדמה על אנשים. והענין הוא דודאי ישראל בגולה הן ראוין לנבואה ואולם הקב"ה אין משפיע לישראל בגולה כי אם על ידי שר של עו"ג אשר ישראל שרויין באותו אומה והוא מטיב עם בני עמו ומשפיע להם רוח נבואה ולהם אין השגה כלל בהקיץ לנבואה כי אם בחזיון לילה ובפחד ורתת ולכך בגולה בחלום ידבר ישראל ובחלום אינו משפיע ע"י שר וזהו מאמר המשורר בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים והיינו בגלות היינו בחלום מענין פחד בלילה ואולם לעתיד אז ימלא שחוק פינו שיחזיר עטרה ליושנה ואז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה אלו השרה הרוח נבואה על ישראל בגלות הגדיל ה' ג"כ לעשות עמנו מפני דשר שלהם היה משפיע הנבואה לנו והיינו שמחים וא"ש. ועי"ל מפני דעו"ג אין הקב"ה מיחד הדבור עמם אלא בסעיפים בחזיונות וגם זהו אחד מאלף וישראל ג"כ השתמשו בחלום וז"ש הנביא קומי אורי כי בא אורך הכוונה האור הטוב דהיינו הנבואה שלימה וכבוד ה' עליך זרח שיקבלו אצילות רוח נבואה מן השם בלא אמצעות השר ואולם בגולה לא יוכלו להשיג הנבואה ומפרש הטעם כי הנה החשך יכסה ארץ דהיינו הגלות וערפל לאומים היינו השרים היו מסבכים ישראל והיה בלתי אפשר והנבואה הנכונה יהיה עליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה יראה עליך דייקא ואין לזרים חלק בך וא"ש וק"ל:

38. Haftarah of Ki Tavo.3

    באופן אחר נראה ע"פ מ"ד מיום שחרב בהמ"ק נתנה נבואה לשוטים ולתינוקות ויש ליתן טעם מפני דהנביא בשעה שביקש להשיג המראה היה צריך להיות דעתו צלולה מכל עניני העולם וכל החושים עומדים בו ולכך אמר שאול קחו לי מנגן כדי שיתבטלו מחשבות זרים והשיג במעשה מרכבה עד ששמע קול ה' מדבר אליו. ואולם בגלות אין דעתינו צלולה והלב חושב מחשבות ולכך לא יוכל להשיג מראה הנבואה. ואולם קיי"ל השוטה והקטן אין להם מחשבה ולכך באם יהיה הנבואה לבני ישראל בגולה יוכל להיות בשוטה כנ"ל ואולם החכמים לא יוכלו להשיג מראה הנבואה כנ"ל וזהו מאמר הנביא קומי אורי כי בא אורך דהיינו שישיגו החכמים למראה הנבואה ואולם קודם לכן לא היתה ביד חכמים והטעם כי החושך יכסה ארץ ולא היה דעתינו צלולה ולעתיד עליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה וק"ל:

39. Haftarah of Ki Tavo.4

    והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך. פי' ע"פ מ"ד ויחכם שלמה מכל האדם וידבר על העצים וכו' שהיה יודע מקור הטבעיים מצומח ומדומם והיה מבין בכל חכמה החיצונית ואולם באמת צריך להבין למה היה צריך להיות בקי באלו החכמות הא יקרה תורת ה' מפנינים ודי אם היה בקי בחכמה אמיתית. ותי' הרמב"ן דלכך היה עוסק בחכמה החיצונית וכדומה מפני דעו"ג היו באים לשמוע חכמתו וינסו בחידות ובמשלים ועמהם לא יוכל להשתעשע בפרדס המלך ולכך עסק בזו החכמות. ולעתיד תאין ומתכנשין האומות ויאחזו בכנף מעילי ישראל לשמוע חכמה ומודיעים להם חכמות החיצונות וכמו שהיה בשלמה וז"ש והלכו גוים לאורך לאורך דייקא דהיינו בזה החכמה ומלכים לנגה זרחך דלהם לא יוכל להודיע חכמה עליונה וא"ש וק"ל:

40. Haftarah of Ki Tavo.5

    שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך וכו'. פי' ע"פ מ"ד בגמ' דסנהדרין אחר הדברים האלה מאי אחר אחר שתפס הקב"ה לירבעם ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע אמר ומי בראש א"ל בן ישי בראש אמר אי הכי לא בעינא. וצריך להבין איך מתגאה עד שהורד שאול גאונו דמאי נ"מ אם יהיה בראש ואי לאו. ונראה דהענין הוא דאם האדם זכה השכינה הולכת לפניו דכתיב אחר ה' תלכו אבל אם לא זכה השכינה הולכת אחריו כמ"ד ואותי השלכת אחרי גויך וזהו היה שאלת ירבעם ומי בראש מפני דהקב"ה א"ל אני ואתה ובן ישי וכו' קסבר שיהיה כך השכינה תהיה בראש ואח"כ ירבעם ואח"כ דוד ותהיה השכינה לפניו אמנם הש"י השיב לו בן ישי בראש ואני אבוא אחריך אמר אי הכי לא מהני לי תשובתי דאפ"ה תהיה השכינה אחרי לא בעינא. ובריאת אדם הראשון היה דו פרצופים דהיינו זכר ונקיבה בראם והטעם שתהיה השכינה מכל צד לפניו ולא לאחריו וכאשר חטא חסר פרצוף אחד ואולם לעתיד יתוקן זה החטא ותהיה השכינה מכל צד ופינה וז"ש שאי סביב עיניך וראי והטעם כי כולם נקבצו באו לך שכבר עלית מן הגולה וא"ש. בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה פי' ע"פ מ"ד בגמ' דברכות הני נשי במאי זכיין באקרוי בנייהו לבי כנישתא ודנטרין לגברייהו עד דאתו מבי רב ותמוה מה הפרש בין איש לאשה הא לכל עונשין שבתורה השוה אשה לאיש חוץ במ"ע שהזמן גרמא שהן פטורות והמה מועטין במספר. ונר' דהענין הוא דאם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ ואם עוסק בתורה נתבטל ממנו כל התאוה. ואולם נשים איך ינצחו את היצה"ר אם בא להם האורח ושם נעשה שב גם ישיש ובתורה לא יוכלו לגרש איתו כי אינם מצווים עליה. וזה שאלת הגמ' נשים במאי זכיין ר"ל במה ינצחו את היצה"ר כי זכיין הוא מלשון ניצוח כמו ולא זכיתי שתאמר וכו' וע"ז משני בדנטרין לגברייהו עד דאתו מבי רב מפני דאשה מאיש לוקחה והיינו מהצלע. ואם הבעל עוסק בתורה יכולה היא לנצח את היצה"ר כי מבשר אחד המה. וזהו מאמר הנביא בניך מרחוק יבאו הכוונה הן עם בני ישראל אשר נטמעו בין האומות יחזרו בתשובה דאי' שלום לרחוק ולקרוב אלו בעלי תשובה שהיו רחוקים ונתקרבו. וזהו הענין כאן שיבואו בניך מרחוק ואולם בנותיך על צד ר"ל איך ינצחו ואמר על צד תאמנה מפני דבלשון ארמי קראו לצלע צד וזהו בדנטרין לגברייהו הוא הצלע אשר ממנו לוקחה ובזה יבואו אל המלך וק"ל:

41. Haftarah of Ki Tavo.6

    אז תיראי ונהרת ופחד ורחב לבבך. פי' עפ"י מ"ד וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו אבל חרדה גדולה נפלה עליהם מאן נינהו אלו אנשים חגי זכריה ומלאכי ופריך וכי מאחר דלא חזו אמאי חרדה נופלת עליהם ומשני אע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי ויש ליתן טעם על דלא השיגו את המראה מפני דבגולה אין הדיבור מגיע אל אוזן הנביאים ע"י אישים כי אם ע"י שרים של עו"ג ולהם לא נאה לתת דבר המלוכה. וזה המראה היה מענין הגלות ולכך לא השיגו אבל אימה נופלת עליהם דהרגישו שזה מענין הגלות ולבם ראה קורות נוראות והמון תלאות מן קץ הפלאות וזהו שתירץ הגמרא מזלייהו חזי ר"ל מזל שהוא חוצץ בינם לבינו למראה דלזאת הסיבה לא יוכלו לראות. והענין הוא דנביאי ישראל היו משתמשין בדבור ביום ונביאי או"ה היו בחלום לילה ופחד וחיל ורעדה אחזום. וי"ל דהענין הוא דאיתא באיוב המשל ופחד עמו פי' דבמחיצתו של הקב"ה הוא פחד וקול דממה דקה ובמחיצתו של מלאכי השרת הוא קול תודה ורנה ובאם הנבואה שורה על עו"ג מלאכי השרת מקטרגים מה אלה המה אשר ישיגו רה"ק עליהם מאיזה טעם עמוס וכמוס משפיע להם בהחבא שהמלאכים לא ידעו מזה שלא יקטרגו עליהם והם אינם מקבלים הנבואה באמצעות המלאך כלל כי הקב"ה מאציל אותו ממחיצתו והוא מענין פחד ולכך באם רוח הנבואה תהיה עורר הנביא עו"ג זיווהי משתנין ופלצות יאחזון ונביאי ישראל המה מקבלים הנבואה באמצעות המלאכים גלוי לעיני כל בקול רנה וזהו בזמן שישראל שרוין על אדמתן היו מתקבלים הנבואה באמצעות המלאכי' ואולם בגולה צריכין לקבל באמצעות השרים ולהם אינו נמסר הנבואה ולכך גם הנבואה באה להם ממחיצתו של הקב"ה בגניבה כמו שהיה בעו"ג ברעדה וביראה. וז"ש המשורר ועתה מלכים השכילו וכו' עבדו את ה' ביראה שלא באה להם הנבואה בענין אחר וכן לישראל בגולה וזהו שחרדה גדולה נופלת עליהם. ואולם לעתיד תהיה מעלת ישראל במדריגה עליונה ויקבלו שפע הנבואה ממחיצתו של הקב"ה והיינו לפי גדול מעלתם יהיה זאת שלא יקבלו באמצעות המלאך כלל וז"ש הנביא אז תיראי ונהרת הכוונה שיקבלו שפע הנבואה מן הקודש פנימה והוא מענין פחד הנ"ל וזהו אמר אז תיראי ונהרת ולא יהיה כמו היראה בגולה ופחד ורחב לבבך והטעם חיל גוים יבאו לך במה שהגוים היה משתמשין בגניבה יבא לך בפרהסיא וק"ל:

42. Haftarah of Ki Tavo.7

    כי יהפך עליך המון ים וכו'. יובן עפ"י מ"ד במדרש איכה כי גדול כים שברך מי ירפא לך מי שירפא שבר של ים הוא ירפא שברך ותמוה ונראה דיש להבין במה שאמר שבר של ים איה מקום אשר נשבר הים וצי אדיר לא יוכל לעבור בו. ונראה מפני דיוצר הכל בחכמה ברא את הכל בגביל וקץ שם למרכז הארץ וקץ שם למים ע"כ מים ע"כ עפר ואינן מתערבין זה עם זה כל אחד בלחודוהי יתקיים. ואם יתחדש בים אי אחד אשר כמוהו לא היה לעולם כאשר הוסד העולם הרי הים הולך וחסר במקום האי וזהו שבר של ים ואי' בשעה שנשא שלמה את בת פרעה נעץ גבריאל קנה בים ונעשה אי ועליו נבנה רומי במהרה יחרב ואי' אין ירושלים נבנה עד שיחרב רומי והיינו שיחרב כל האי וא"כ יתרפא שבר של ים ולשבר של ישראל תעלה ארוכה וזהו כוונת המדרש מי שירפא שבר של ים הוא ירפא שברך וז"ש הנביא כי יהפוך עליך המון ים שהמון אשר בים יתהפך כחומר ארצה וגפרית ומלח שריפה כל ארצה ויחרב רומי וירושלים תבנה ב"ב וק"ל:

43. Haftarah of Ki Tavo.8

    שפעת גמלים תכסך. פ' ע"פ מ"ד הגמלנים רובם כשירים מפני שהמה הולכים בארץ חריבה ושוחה והם קרובין לנזק ותמיד עינם לשמים ואליו ישטחו כפים לכך הם כשרים וז"ש שפעת גמלים תכסך שיהיו כולם כשירים והגונים וק"ל:

44. Haftarah of Ki Tavo.9

    כולם משבא יבואו זהב ולבונה ישאו ותהלות ה' יבשרו. פי' אמ"ו ע"פ מ"ד בגמ' איוב משל היה ונראה דהנמשל היה ישראל אשר היו שרוין על אדמתן ומקנהו היה פרוץ בארץ והקריבו קרבן מדי יום ביומו ויבא השטן להשטין עליהם וניתן לו רבות והחריב בית תפארתנו והגלה אותנו אל ארץ נכרים גולה וסורה ויבאו ריעי איוב דהיינו הנביאים אשר היו ריעי ישראל לנוד להם ולנחמם על שברם ועניה סוערה לא נוחמה מן הנביאים והיה איוב מתאונן עד שבא אליהו אשר יבשר לנו בשורות טובות ונחמות וממנו יקבלו ישראל תנחומין וינחם את ישראל ואח"כ ויען ה' את איוב מן הסערה כמו שכתוב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והלך בסערות תימן ומהר פארן הופיע וינקום את נקמת דם עבדיו השפוך ועשו חרוב יחרב וישראל בלולים יעלו את בית ה'. והסיפור אשר בו מענין ותפול שבא ותקחם זהו אשר שמעה מלכות שבא את שמע שלמה ותבוא אליו לנסותו בחידות וכושר אמריה החליקה הכשילו שלמה ומן זה הזרע נולד נבוכדנצר אשר שם לשמה בית קדשינו זהו ותפול שבא ותקחם שלקחה כל מחמדי עין ומטמונים וע"כ ישב איוב לארץ וספד. ואולם מאין שרשיו הוטבעו על זה החטא מאשר אמרה אשריך ואשרי אנשיך העומדים תמיד לשמוע חכמתך ושמע ושתק ולא אמר ולמי אתה משבח ומהלל לבן אדם ולמי נאה ולמי יאה לשבח ולתהלה היוצר הכל בחכמה אשר נפח בו רוח ינתן נשמה בקרבו והיא כלולה מחכמת אל. ושלמה היה כמחריש ועבירה גוררת עבירה ונכשל וזהו היה סיבה אשר החריב את משכנותינו וזהו שאמר הנביא כולם משבא יבאו כאשר שהיה מתחלה אשר לקחה שבא את כל מחמדינו ועתה הקב"ה מנחם אותנו ויהיה אחריתנו כפלים מראשיתנו. ותהלות ה' יבשרו וזהו מפני שהחטא היה על דברת בני אדם אשר שברו אותו ועל אלהא שמיא וארעא השכחת אבל עתה תהלות ה' יבשרו וק"ל:

45. Haftarah of Ki Tavo.10

    כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתנוך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר. אי' במדרש יעלו על רצון מזבחי כתיבת נח ותמוה ונר' דאי' בגמ' אין לוקחין בהמה מן העו"ג מפני דחשודין על הרביעה. ותי' שנים שנים באו אל נח אל התיבה דכל מי שלא שמרו את מינם לא היה התיבה קולטת וכל מי ששמרו את מינם היה התיבה קולטת וכמו כן היה רובע ונרבע פסולין ע"ג המזבח ולא היו ליקחין אותן מסתם ואולם לעתיד יהא מותר ליקח בהמות מסתם ולא חיישינן מפני דמזבח לא יקלוט כל דבר רע דהיינו שנעבדה בה עבירה ומבאר המד' יעלו על רצון מזבחי דהיינו שהמזבח יקלוט אותן ויהיו לרצון ואי הוי דבר רע לא היה המזבח קולט וזהו נתיבת נח. וזהו מאמר הנביא כל צאן קדר יקבצו לך ואולם צ"ל הא אין לוקחין בהמה מן קדר כהנ"נ וע"ז מפרש יעלו על רצון מזבחי דאם יהיה בהם דבר רע לא יקלוט אותן המזבח וא"כ מותר להביא מ"מ וזהו ובית תפארתי אפאר וק"ל:

46. Haftarah of Ki Tavo.11

    מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם. איתא בפסוק' דמפ' זה המאמר על עו"ג ותמוה. ונר' דאי' דשני שלישים מן הרשעים ילכו לאבדון ושליש א' מהן יתקיים לגרים ותושבים. ואי' בגמ' דב"ב כמה הוי עובי דעיבא תלתא פרסי ע"ש. ותוס' בבבא בתרא פירשו דיונה מדדה וחזר לקינה בין הכרמים עד שלשים ריס ושלשים ריס הם ד' מילין ותלתא פרסי הם י"ב מילין נמצא ד' מילין הם שליש מן י"ב וז"ש מי אלה הכוונה הרשעים כעב למשל כעב אשר הוא תלתא פרסי ונשארו מהם כיונים אל ארובותיהם דהיינו שליש כהנ"ל כן ישארו מן הרשעים שליש כהנ"ל. ואולם כל המפרשים פירשי דקאי על ישראל. והענין הוא דישראל יעלו בכל יום לבית המקדש להראות פנים כמו שעלו לרגל שלש פעמים בשנה כך יעלו הם בכל יום ולערב יעופו לביתם ולא יגעו ללכת יום מחר אלא בכל יום. ונר' ליתן טעם במה שאמר לעיל כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתנוך דהיינו שיבואו העו"ג להקריב לשם ה' עולות וזבחים מפני דמפרש כאן שישראל יעופו בלילה לביתם וקיי"ל דהמקריב קרבן טעון לינה וא"כ איך יוכלו לשוב לבתיהם בלילה ולכך אמר שעו"ג יקריבו את הקרבנות וישראל יבאו לראות בכל יום ובלילה יעופו לביתם כיונים אל ארובותיהם וק"ל:

47. Haftarah of Ki Tavo.12

    כי לי איים יקוו. פי' מפני דאיים היושבים בלב ים הם אינם מחוברים למרכז הארץ בראיות ברורות דלפעמים מתנועעין שלא היו שם בתחלת היצירה וא"כ במקום אי הוא שבר בים וכבר בארנו דהקב"ה ירפא את שבר הים ואם כן יתנועעו האיים ליבשה ויספרו בני איים את צדקתו אשר עשה וז"ש כי לי איים יקוו:

48. Haftarah of Ki Tavo.13

    ואניות תרשיש כבראשונה. פי' ע"פ מ"ד בירושלמי ויקם יונה לברוח תרשישה אמר אביי הדא דכתיב משיב חכמים אחור ודעתם יסכל כי מן ה' הוא בורח וכו' ע"כ ואולם הא כן כתיב ביונה כי מן ה' הוא בורח ומפרש התרגום מפני דאין השכינה שורה על הנביאים בח"ל לכך גמר בלבו לצאת מא"י. ואולם אם ביקש לברוח מהרה"ק היה לו לילך לצד מזרח כי הוא ארץ יבשה מן הרה"ק והוא הלך לצד מערב מקום ששם השכינה שורה כדאי' בב"ב ותרשיש היא במערב וע"ז אמר משיב חכמים אחור כי מלפני ה' הוא בורח והלך לצד מערב. וקול התור אשר יקבץ גליותינו יהיה בארץ תרשיש בראשונה וז"ש ואניות תרשיש בראשונה:

49. Haftarah of Ki Tavo.14

    להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם וכו'. פירוש דאי' אין מקבלין גרים לימות המשיח והטעם דלא יתגיירו לעבוד את ה' אלא משום שלחן מלכים וכן היה בימי דוד ושלמה ואולם מהאי טעמא מותר לקבל מלך או עושר כי הוא בוודאי נתגייר לעבוד את ה' וז"ש דיבאו האניות להביא בניך מרחוק דהיינו שיעשו תשובה אותן שהיו רחוקין מן הש"י ומותר לקבלם כי כספם וזהבם יהיו אתה ולא יתגיירו משום שולחן מלכים וע"ז מפרש לשם ה' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך דלכך יתגיירו וק"ל:

50. Haftarah of Ki Tavo.15

    ובנו בני נכר חומותיך. פי' דוודאי ישראל לא יצטרכו לבנות חומות כי יהיה שלום בארץ ואין מחריד ואולם לתקון אחר יבנו החומות שיהיה לערים דין בתי ערי חומה. ולישראל לא יהא נפקותא כלל אם בתי ערי חומה נוהג או לאו כי הבית לא יהיה חלוט בה כי לא יצטרכו ללות זה מזה כלל. והרמב"ם כתב שגר תושב אין נוהג אלא בזמן שבתי ערי חומה נוהג ולזאת הסיבה צריכין לתקן החומות וז"ש ובנו בני נכר חומותיך היינו הגרים התושבים אשר לא מבני ישראל המה וצריך לעזור לו וק"ל:

51. Haftarah of Ki Tavo.16

    ומלכים ישרתנוך כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך. פי' מפני דהקב"ה משלם מכ"מ הן לטובה או לרעה ח"ו וכתיב ובניך אשר יצאו מחלציך יהיו סריסים בהיכל מלך בבל. וא"כ כשיהפוך הקב"ה את הצרות לששון ולשמחה ישרתו מלכים אחרים את בני ישראל וז"ש ומלכים ישרתונך. והטעם כי בקצפי הכיתיך ומדה כנגד מדה וברצוני רחמתיך וק"ל:

52. Haftarah of Ki Tavo.17

    באופן אחר נרא' עפ"י מ"ד ויהי כקרוא יהודה שלוש דלתות ויהי כשמוע המלך ויקח את המגילה ויעבירה בתער הסופר וישרוף אותה על האש אשר על האח ואמרי' בגמ' דהיו קורין לפניו בכה תבכה אמר אנא מלכא. גלתה יהודה אמר אנא מלכא. דרכי ציון אמר אנא מלכא. היו צריה לראש מיד שרפה. ותמוה למה נטר עד כאן דאם יגלה יהודה והבהמ"ק יהיה חרוב על מי ימלוך ומי יסור אל משמעתו. ונר' דהענין הוא דסבר דעדיין יש עוד תקנה כיון שהגיע להיו צריה לראש אמר עתה אין תקנה. מפני דאיתא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדון והטעם מקמי דליפוש חרון אף במלך תחלה וכאשר שמע יהויקים שישראל יגלה סבר שעדיין יש תקנה כי אנא מלכא והוא יקבל חרון אף בעד עם ישראל אבל כאשר קרא היו צריה לראש וא"כ אין תקנה לישראל וצוה לשרוף את המגילה וז"ש ומלכים ישרתנוך ומפרש כי בקצפי היינו ביום חרון אף ה' הכיתיך שלא יהיה מלך מן ישראל ונעשה בחרון אף ואולם עתה היא עת רצון רחמתיך ולא תפחד מן חרון אף וק"ל:

53. Haftarah of Ki Tavo.18

    ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו להביא אליך חיל גוים וכו'. פי' ע"פ מ"ד דעיר שהשערים נסגרין בלילה יש לה דין רשות הרבים וחייבין על הוצאה סקילה ואולם אם נפתחין השערים בלילה אין להעיר דין רשות הרבים כלל וז"ש שיהיו שערים נפתחין ביום ובלילה. ואולם למה יצטרכו לשערים כלל הלא המה כעב תעופינה וע"ז מפרש להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים וק"ל:

54. Haftarah of Ki Tavo.19

    באופן אחר נראה דהענין הוא דהשערים נפתחין בלילה להביא חיל גוים ומלכיהם נהוגים שלא יהא גלוי לעין כל ביום כדי שלא ישמחו ישראל יותר מדאי בפיד שונאיהם לכך יביאום בלילה בעת שכלה רגל מן השוק וק"ל:

55. Haftarah of Ki Tavo.20

    כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חרוב יחרבו. רבים תמהו א"כ יעבדו בהכרח מבלי בחירה וה' נתן הבחירה לעולם ונר' דוודאי יכולין להיות גר תושב דהיינו השבע מצות יצטרכו לשמור ולא כל התרי"ג וזהו אם לא ישמרו שבע מצות חרוב יחרבו אבל כל התרי"ג לא יצטרכו לשמור וע"ז יהיה הבחירה וק"ל:

56. Haftarah of Ki Tavo.21

    כבוד הלבנון אליך יבא. פי' דאי' והלבנון באדיר יפול שלא יוכל להרוס בית יער הלבנון אלא מלך שנקרא אדיר והטעם הוא מפני כבוד הלבנון דאין זה כבוד הבית אם יחרב ביד נבזה ושפל אישים וזהו כבוד הבית אם נהרס מן מלך אדיר וז"ש כבוד הלבנון דהיינו מלך אדיר אליך יבוא אתה תכבוש אותו וא"ש:

57. Haftarah of Ki Tavo.22

    בראש תדהר ותאשור יחדיו לפאר מקום מקדשי וכו'. פי' ע"פ מ"ד בגמ' דר"ה ד"ז דכורש מלך פרס החמיץ לבסוף דכתיב נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת למה ליה למעבד הכי סבר אי מרדו בי יהודאי איקלייהו בנורא ומקשה הגמ' והא שלמה נמי עביד הכי ומשני שלמה עביד וכו' וצריך להבין דקאמר אי מרדו בי יהודאי איקלייהו בנורא ומאי אהני ליה אם ישרוף שור חד הא תלתא קיימי. ועוד מאי משני הגמרא שלמה עביד מלמעלה מאי נ"מ אם הוא מלמעלה או מלמטה ונר' דהענין הוא דכותל רביעי זהו כותל מערבי דשכינה לא אסתלק מן כותל מערבי בגלותנו כמו שכתוב בשיר שלמה מי זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות דבגלות הקב"ה משגיח מן כותל מערבי ואולם מעט צריך להתקיים וזהו הכותל ושפיר אמרי' דאחמיץ דצוה לעשות כותל רביעי מן אע כדי שיוכל לשרוף אותו ולא ישאר בו שום שורש וענף באם מרדו ביה יהודאי וע"ז גם שפיר משני הגמ' שלמה עביד מן זוית אחר ולא מן מערבי דהיינו מלמעלה וכותל מערבי עשה מן שיש אבל כורש עביד מלמטה דהיינו כותל מערבי וזהו הוכר' דהחמיץ. ואולם הורדוס שינה ועשאו של אבנים וז"ש בראש תדהר ותאשור יחדיו לפאר מקום מקדשי דהיינו מלמעלה כמו שעשה שלמה ולא כותל מערבי ומקום רגלי אכבד הכוונה מקום החניית השכינה אכבד שיעשה בנין של אבנים וק"ל:

58. Haftarah of Ki Tavo.23

    והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל פי' דאיתא בגמ' למה נקרא שמם צופים שמשם היו רואין את ירושלים וכמה חלוקי דינים דהוי ביה כדאיתא שם ופי' הר"י לוריא זצ"ל דענין צופים הוא שמשם היה יכול לקבל רוח הקודש וזהו ענין צופים. ואולם לעתיד יהיה מין הישראלי במדריגה כמו שהיה ציון דהיינו שזוהר פניהם יזהירו כזוהר הרקיע מאיכות זכות הנשמה אשר היא תהיה מוכנת לקבל כח עליונה דהיינו השכינה כמו שבית מעונה של שכינה היא בציון כך יהיה במין הישראלי וגם מעלה זו יהיה במין הישראלי דכל הרואה אותן יוכל לקבל שפע הרה"ק כמו שהיה בצופים כהנ"ל וז"ש והלכו אליך שחוח בני מעניך הכוונה דבני מעניך לא ישיגו לראות זוהר פניך ולא יוכלו לגשת אל הקודש ולא יבאו אליך בעינים רמות כי יראו כבלע את הקודש ומתו לכך שחוח ילכו בני מעניך וק"ל. והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך פירוש דכמו כן יהיה קדושה בכף רגליהם ונוצצים כעין נחושת קלל שלא יוכלו לראות ברגליהם וזהו והשתחוו על כפות רגליהם ומפרש הטעם וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל שהשכינה תשרה בך כהנ"ל וק"ל:

59. Haftarah of Ki Tavo.24

    ובאופן אחר דבני מעניך זהו גלות בבל אשר היו מענין את ישראל ובני ישראל היו מוכין ויעבידו אותם בפרך ואולם על אלהא דשמיא די אתבריאו עלמא לא שמי' טעם ושבחו להן וכן אמרו אלהא רברבא די בירושלים הא עביד ניסין תקיפין והודו שישראל הם בניו. ואולם חטאו לו וישלחם ביד פשעם. ומנאציך הם הגלות המר הזה דכל היום שמו מנואץ ופומיה ממלל רברבן ואמר אי אלהימו צור חסיו בו ושלף אויב חרבו ונכנס להיכל וגידף שם ועוד בגלותינו הם מחרפין ומגדפין אותו ואנו ללעג ולקלס ביניהם ויאמרו שהשם מאס בהם וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה והארץ היא חרובה ושוממה וכך הם תמיד מנאצים אותנו. וז"ש הנביא דלעתיד ישלם הקב"ה מדה כנגד מדה דהאנשים אשר היו מענין את ישראל ילכו שחוח לפניהם וישראל יעבידו אותן. ומנאציך ישתחוו על כפות רגליך הכוונה שהם היו מחרפין אותנו עתה יתנו כבוד לאלהי ישראל לעמו ואפים ארץ ישתחוו לו ועפר רגליהם ילחכו וק"ל:

60. Haftarah of Ki Tavo.25

    תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר. הכוונה עתה מפרש למה פך ועל מה עשה ה' ככה בעבור שסבלו שיעבוד גליות פעמים דהיינו עזובה זהו גלות בבל ושנואה זהו גלות אדום אשר שונאין אותנו וק"ל:

61. Haftarah of Ki Tavo.26

    ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור. פי' דאי' בימי חזקיה המלך היו שני משיח וזהו הדור היה ראוי לכך ואולם לא היה כל הטוב ממש דחסר מהם מעט ובימי רבינו הקדוש גם הדור היה ראוי למשיח והיה שני משיח וג"כ היה חסר מעט ואולם לעתיד לא יחסר כלל מן כל הטוב היעודה לנו ויהיה מלא שבע רצון וז"ש משוש דור ודור שני דורות הנ"ל וק"ל:

62. Haftarah of Ki Tavo.27

    וינקת חלב גוים ושוד מלכים תנקי וידעת כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב. פי' דאיתא במדרש בראש השנה בא שטן לפני הקב"ה ומביא עונות ישראל נוטל הקב"ה עונות ישראל ומניחן על שרו של עשו אמר השר מה כחי כי אסבול כל העונות וכו' ע"כ והוא תמוה ונראה דהענין הוא דישראל מתנצלין על העבירות אשר בידם כי זהו הסיבה מן התערובות אשר נתערבו ומקבלין טעם לפגם כמש"ה ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהן המעוקלין והמה פרא למד מדבר באות נפשה שאפה רוח. ואולם זהו הטענה מספקת על העבירות אשר האומות עושין ג"כ במרד ובמעל אבל העבירות אשר ישראל עושין שהאומות הן נזהרין כגון מושכלות ראשונות והוא כיבוד אב ואם להדר פני זקן ולשמוע אל השופט ואם ישראל ח"ו אין נזהרין בזה נותנין ביד השטן להט החרב המתהפכת ע"י תשובה וצריכין להתעורר ולחפש בבית הסתרים בעינים זולגות מפני דהתערובות אינה בטילה כי זהו בריה בפני עצמה ובריה ממואס בידים תחפש והיא בהיכלי בני אדם לא אבו שמוע בקול הורים ומתעבר והרה און וילד שקרו ולהפוך לטובה וזהו כוונת המדרש דהשטן מביא עבירות ומניחן הקב"ה על שרו של עשו הכוונה כי הוא גרם בניזקין והם לא עשו כלום כי מאיכות שהתערבו למדו ממעשיהן וע"ז אמר השר מה כחי כי אסבול כל העונות הכוונה אותן העבירות אשר לא למדו מן האומות כנ"ל. וז"ש הנביא וינקת חלב גוים ושוד מלכים תינקי הכוונה דשוד מלכים אשר שללו ישראל ושבו אותן והוליכן במאסר אל ארציהן זה יינק ישראל כי בזכות זה יזכו בדין שהקב"ה מניח את העבירות על שרו של עשו. וז"ש וידעת כי אני ה' מושיעך וק"ל:

63. Haftarah of Ki Tavo.28

    באופן אחר גם מזהו הענין דאי' משפטי ה' אמת צדקו יחדיו פירוש אם שניהם עומדין בדין זהו משפט ישראל אמת. מפני דע"פ האו"ה ישראל זכין בדין מטעם התערובות אשר התערבו בהן ולמדו דרך לא טוב ועבירות ישראל גם הם צבורין ומונחין על או"ה מטעם הנ"ל. וא"כ באם שהן עומדין בדין ישראל נוצחין ואו"ה מנוצחין ומקבלין הפסד ע"ז וישראל הם זכין כשלג ויצדקו דברי ישראל. ואי' דחלב אשה אשר התינוק יונק מתחלה בעת הפרדה מן הכבד היא דם ואולם אח"כ מזוקק שבעתים בגידין ונעשה ממנה חלב שתינוק יונק ממנה וזהו דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד שמן דם טמא יוציא חלב טהור וז"ש הנביא וינקת חלב גוים כמו שחלב הוא מטמא בנושא ואח"כ באם יונק ממנה נעשה טהור כך עבירות שהאו"ה מתטמאין בהם וישראל מטהרין בהם כהנ"ל צדקו יחדיו זהו החלב שיינק ישראל מפני דלכך זכו ישראל בדין וז"ש וידעת כי אני ה' מושיעך מושיעך דייקא שהקב"ה מושיע את ישראל ומחייב את האו"ה כנ"ל וגואלך אביר יעקב וק"ל:

64. Haftarah of Ki Tavo.29

    תחת הנחושת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחושת ותחת האבנים ברזל ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה. פי' דאם אמור יאמרו ישראל עדיין אין זמן כפי מערכת המשרתים אשר אין להם כח עדיין וזהו מענה הנביא דע כי שבעה המשרתים במרוצתם הם פועלים בעולם השפל ומהפעולה ההיא נעשית שבעה מיני מתכות לכל אחד מינו ולא אוכל להאריך עתה. ודע כי הזהב הוא נעשה מחום השמש ובחון זאת במדינת מזרח או דרום ובמקום שהוא גבוה במעלת החמה שם תמצא זהב לרוב מעורב בחול הדק וחום הטבעי הוא מזקק את המתכות עד שנעשה זהב ובהתגברות חום שם הוא יותר מצוי הזהב וז"ש הנביא שהקב"ה יתן כח במערכת המשרתים עד מהנחושת יעשה זהב ומברזל נעשה כסף וא"כ מה לך ישראל כי תאמרו שעדיין אין זמן וק"ל. באופן אחר נר' עפ"י מ"ד דיותר טוב עבירה בכוונה ממצוה שלא בכוונה דכתיב תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מאן נשים הן אמהות דכוונתה היה שאמרה לו אלי תביא ובין רגליה נפל שדוד והרגתו אע"פ שכיוונה לעבירה היא תבורך מנשים באוהל שהיה מצוה שלא בכוונה ואיתא לעולם ילמוד אדם תורה אע"פ שלא לשמו שמתוך שלא לשמו בא לשמו מפני דההרגל נעשה טבע ב' ועוזב טבע אשר למד שלא לשמו וילמוד לשם ה' וזהו מאמר הנביא תחת הנחושת אביא זהב הכוונה תחת מצות שלא לשמו שהיא כמו נחשת שאם יזדקק הנחשת נעשה ממנה זהב כך תחת הנחשת מצות שלא לשמו אביא זהב דהיינו מצות הנכונה וזהו זהב סגור דהיינו לשמו ותחת הברזל אביא כסף הכוונה תחת מצות שלא בכוונה דהיינו ברזל דברזל נוטריקון בלהה רחל זלפה לאה דהן אמהות אשר עשו מצוה שלא לשמו ואחליף אותו בכסף וכו' ותחת העצים נחשת דהיינו העצים יבישים אשר אין בהם שום לחלוחית כלל כך בזה העסק אשר אין בו לחלוחית אביא נחשת. ותחת האבנים ברזל תחת עבירות שלא לשמו אביא מצות שלא לשמו ושמתי פקודתך שלום וק"ל:

65. Haftarah of Ki Tavo.30

    לא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבוליך וכו' טעם כי יהיה זהב לרוב וכסף לרוב כאבנים ומי יסיר לבו לגזול וק"ל:

66. Haftarah of Ki Tavo.31

    וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהלה פי' עפ"י מ"ד דקודם שבנה שלמה את בית זבול למכון השמים היו הבמות מותרין אבל אח"כ נאסרו הבמות וצריך להבין הא מיגרע גרע דבתחלה היה מותר בכל ארץ ישראל ואת"כ לא היה מותר להקריב כי אם בעזרה ונראה דהענין הוא דאם השפע מתפשט בכל ארץ ישראל אין עושה פעולה כל כך באם היא במקום אחד ולהבין זאת נבאר ענין הנביא כגון החמה אשר משפיע חום בכל ד' איקלימים ואין עושה פעולה לשרוף דבר מיסוד אם לא בעזר דבר אחר כגון שמוציאין אש ממים בעזר הזכוכית מזוקק והזכוכית מקבץ החום למקום אחד ועושה פעולה ומוציא את האש מיד כן הדבר הזה. ולזאת הסיבה בנה שלמה את בית המקדש וכן אמר בתפלתו רעב כי יהיה בארץ ובאו והתפללו בבית הזה תשמע צעקתם כי שם הוא מוכן לקבל אנקת אביונים כי הוא מכוון כנגד מקדש שלמעלה וגם משם תצא השפע לכל העולם ועושה פעולה יותר משאר מקומות. ואי' בגמ' דברכות האי דנחית ואמר האל הגדול הגבור והנורא העיזוז וכו' א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך מפני דאין רשאי להרבות בשבח כל כך דמי יוכל לספר בשבחו וכו'. ואולם קיי"ל מקצת שבחו אמרינן בפניו ובהמ"ק נקרא פני אור אלהים וא"כ שם מותר להודות ולהלל לשם ה' כי מקצתו מותר לומר בפניו כנ"ל וזהו מאמר הנביא וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהלה הכוונה דשם מותר להתפלל ומפרש דלכך צוה לעשות את בהמ"ק כדי שיוכלו להלל לשם ה' וזהו אמר ושעריך תהלה וק"ל:

67. Haftarah of Ki Tavo.32

    לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך. פי' ע"פ מ"ד בקידוש לבנה מדי חודש בחדשו שהם עטרת תפארת לעמוסי בטן בהם עתידים להתחדש כמותם ולפאר ליוצרם וכו' והענין הוא של חידוש לבנה ומיעוטה היא מפאת עין לא ראתה מפני דהלבנה מקבלת אור מהחמה ובכל כ"ט י"ב תשצ"ג היא מקפת את מרכז הארץ ולעולם הלבנה מקבלת אור עד חצי עגולה ולא יותר ואם היא בגלגל תחת החמה אין אנו רואין כלום מאורה וזהו מולד הלבנה מפני דחצי המאיר דהיינו אשר החמה מתנוצצת עליה היא נגד החמה וחצי השני הוא נגד מרכז הארץ ולאותו חצי אין אור כלל ואם מרחקת מן החמה יותר היא נראה לבני עולם השפל מעט מעט עד שהיא בשלימותה ומוסיף והולך ואח"כ פוחת והולך ואולם אורה נשאר בשלימותה כהנ"ל וזהו דאמרינן שהם עתידים להתחדש כמותה דהיינו הם בשלימותם ואולם עונות המבדילים זהו סיבת גלותינו ואולם אם יתרחקו מעט מן העונות יפיצו אורם וזהו שהה מתחדשים כמו הלבנה וזהו עטרת תפארת לעמוסי בטן דהיינו לישראל וכל זהו בגולה אבל לעתיד כשיתחדש כנשר נעוריכי יהיה אור ה' תמיד על ראשינו ולא יהיה מסך המבדיל כלל. וז"ש והיה לך ה' לאור עולם ונוגה הירח לא יאיר לך כמו שהיה כי אלהיך יהיה לתפארתך שהקב"ה יהיה תפארת לעמוסי בטן ולא הלבנה כי אורם יאיר בהיר כאור יזרח וכו' וק"ל:

68. Haftarah of Ki Tavo.33

    לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך וכו'. פי' ע"פ מ"ד במדרש שבעת ימים קודם שירד מי המבול היה החמה שוקעת במזרח ועולת מהאופק במערב ונראה הטעם מפני דאי' בגמרא דהשכינה במערב והחמה הולכת לקבל פני אבינו שבשמים וקיי"ל אבל כל שבעה אסור להקביל לו שלום ובאותו שבעה ימים נטר הקב"ה מלהביא המבול מים על הארץ מפני אבילות של מתושלח ולכך היה החמה שוקעת במזרח משום דאסור להקביל שלום כהנ"ל וכן היה בימי חורבן הבית אסף החמה נגהה דכמו כן היה אבילות על ישראל כי נפלו בחרב ואולם לעתיד לא יאסף אורה כי לא יהיה אבילות כלל אלא שמחה במעונו וז"ש לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף והטעם כי שלמו ימי אבלך וכו' וק"ל:

69. Haftarah of Ki Tavo.34

    ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. פי' דאי' לעתיד יהיו ישראל מאירין כספירין ויהיה בשר האדם מאיר כאור החמה וכתנות אור ילבישו. ואי' גלגל עקבו של אדה"ר היה משחיר את גלגל החמה וזהו היה תוספת באדה"ר באשר הוא מעשה ידיו יותר ובישראל יהיה כמו כן לעתיד וז"ש ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכל הטוב לא נעדר מהם ואולם מעשה ידי להתפאר מעשה ידי היה מעלה אחר' יותר כהנ"ל והטעם שהוא מעשה ידיו וק"ל:

70. Haftarah of Ki Tavo.35

    הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה. פי' דאי' טעם למה יצאו ישראל ממצרים קודם זמן המוגבל דהיינו ד' מאות שנה מפני דהיה נגזר שיהיו משועבדים לשר של אותה אומה כך וכך אנשים לכך וכך שנים ואם כפלים יעבדו עבודה קשה הדין נותן שיצאי בחצי זמן וכן הוי. וכן לשאר גליות שישראל משועבדים בין האומות וז"ש הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום דהיינו שיתרבה מין הישראלי וא"כ אני ה' בעתה אחישנה וק"ל. באופן אחר מפרש הר"י לוריא זצ"ל דאי' אין בא דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. ומפרש הר"י דכאשר חטא אדה"ר נתמעט עד מאה אמה ונפלו ממנו איברים איברים והוא היה בלול מנשמות ואותן נשמות נפלו ממנו ואין בן דוד בא עד שיתוקנו כל אותן נשמות והיינו עד שיכלו כל הנשמות שבגוף אדה"ר וז"ש הקטן יהיה לאלף דהיונו שיתעבר מנשמות בסוד עיבור מאותו הגוף הנ"ל. והצעיר לגוי עצום וא"כ אני ה' בעתה אחישנה ויבא הכהן המורה לנו את מבואות חצר המלך במהרה בימינו אמן סלה:

71. Haftarah of Nitzavim.1

    שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. פי' דאי' שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים וכו' היינו שמחים וכו' ונר' לפרש מפני דאם נעשה נס נפלא לעו"ג הם משמחין במשתה היין לקבל אלפא חמרא שתי ומראה גבורתו למסוך בין רעל לבו ומתענג בתענוגי עולם בהוללות וסכלות ואל אלהא די עביד ליה ניסין בתדירא שוכח וזהו שמחת הרשעים ואולם אם נעשו ניסים לישראל משבחין בקול רנה ותודה למי שעשה לנו כל הניסים והנפלאות ונוהגין תהלה לאל ית' אשר הרענו והטענו והצילנו להראות גבורתו לשפלים וזהו שמחה של מצוה וזהו מאמר המשורר בשוב ה' את שיבת ציון אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה דהיינו בשמחת הנפש ולא לרוות הגשם על ככה. אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשית עם אלה הכוונה ראוים הם לעשות להם ניסים ולהגדיל אותן דאלו הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחין כהנ"ל. וזהו שאמר הנביא שוש אשיש בה' הכוונה שאשמח בה' ולא בהוללות תגל נפשי באלהי ולא בסכלות וא"ש. באופן אחר נראה מפני דמלת אשיש הוא מהבנין הכבד הנוסף ממדבר בעדו ומורה על חוזק הפעולה שאשמח אחרים. והענין הוא דישר' משמחין או"ה והיינו הגרים אשר יבאו לשם ה' ויתנו לו כתר מלוכה להם ישמחו ישראל. ואולם מן הדין אין חלק להם בשמחה במעונו כי לא טרחו כלל לסעודה. ואולם ברחמים ישמחו אותן וז"ש שוש אשיש בה' דהיינו בשם של ד' כי הוא מורה על רחמים ואולם נפשי תגל באלהי שהוא מדת הדין דאל קשה ואעפ"כ נפשי תגל כי לי ראו לשמחה כנ"ל וא"ש. כי הלבישני בגדי ישע דאי' במד' וירח את ריח בגדיו א"ת בגדיו אלא בוגדיו ותמוה ונר' מפני דעור ובשר הוא לבוש של אדם כמ"ש עור ובשר הלבישני ולבוש הוא לבן כתלג חיור וניתן לצבע דהיינו למזל והצבע צובע בו מינים שונות אדומות שרוקות ולכך נקרא בגד שמקבל פעולה מן המזל כמו בא גד וגד הוא מזל וכמו העורכים לגד שולחן והבגד אשר יהיה בו הנגע יוכל להפך הנגע ולהטהר ויוכל לכבס הנגע בענין אם קבל פעולה מניגה הוא להוט אחר המשגל יוכל לסעוד מזגו בהיתר וכמו אם קיבל פעולה ממאדים יוכל להיות חתן דמים למולות ולא רוצח כי תולדות מאדים מורה על דם וכמו כן אמרו חז"ל כל מה דאסר לן רחמנא שרי לן רחמנא אסר לן בגד כלאים דהיינו מינו והופכו הרי לך סדין בציצית דהיינו ע"י מצוה יוכל להלביש הבגדים ולהסיר הכתמים ובכל עת יהיו לבנים ואם מתקן עצמו במה שמותר לו נקראין בגדיו בגדי ישע ואם לאו הם בוגדיו כי מסיתי' אותו לפנות אחר הוללות ואולם מאין באו אלו הבגדים לגרמיים השמים מאיכות חטא אדה"ר דנתלכלך בגדי הקודש ולבש בגדי חול ויצא מחוץ לגן. וישכב בצל עץ הדעת טוב ורע וזאת הסיבה גרמה לפשוט בגדי קודש וכן איתא קודם החטא היה נקרא כתנות אור ואחר חטא הי' כתנות עור והענין הוא דקודם החטא הי' בגן בבגדים נאים ולא שלטה בו כלל מקרים מן המזל ואלף מורה על אחדות האל ית'. ואחר החטא נמסר לעין שרים והיה כתנות עיר בעין. וכמו כן אמרי' דכתיב יכרסמנה חזיר מיער אם זכה קרינן באל"ף והיינו יאור דכיון דעולין מן המים מיד מתים ואם לא זכה קרינן מיער והוא כמבואר. וזהו ענין המד' אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו דלפעמים בוגדין בו כהנ"ל. וע"ז אמר יצחק ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' הכוונה דיעקב היה שלם במזגו כמו שהיה אדה"ר קודם חטא בגן וז"ש כריח שדה אשר ברכו ה' היינו כחקל תפוחין ר"ל גן עדן. וז"ש כי הלבישני בגדי ישע הכוונה הם הבגדים אשר אדם מקדש עצמו במותר לו. מעיל צדקה יעטני הם סביבותינו חונים והם המצות וע"ז אמר ואחזו גוים בכנף מעילם וילכו אתם וכו' מפני דבבגדי קדש לא יקרב איש זר אבל בכנף מעיל יוכלו להאחז. אבל הם יאחזו במצות ציצית כדאי' בגמ' בכנף מעיל בציצית יאחזו הגוים. ונראה טעם למה נקט הגמ' ציצית דוקא מפני דאי' במד' מי הן העו"ג אשר יעלו להר ציון אותן שלא זנו. ואי' בגמ' מעשה באחד ששכר זונה אחת והציעה לו את המטה וכו' וישב לארץ ושאלה הזונה על מה זה והשיב לה מצוה אחת יש לנו וציצית שמה והם באו וטפחו לו על פניו דמצות ציצית הם גדר לערוה וכו' ולכך יאחזו הגוים ציצית דוקא כהנ"ל. והענין דמצות ציצית מגין על האדם שלא יכשל במשגל דמורה על ככה מפני דזרע האדם מקורו הוא במוח הראש ומשם יורד לחוט השדרה וג' פעמים מתפצל החוט קודם שיצא נמצא וי"ו חוטין והבריח התיכון עם סעיפיו הם ז' חוטין לבנים ולזה תקנו ז' חוטין של ציצית לבנים וא' של תכלת. וזאת המצוה משמר לאדם מן חטא זרע. וכתב הזוהר דמי שרוצה לשמור עצמו בלילה ילבש טלית קטן ונצול. והעד שתאות האדם הוא בחוט הלבן דכתבו התיקונים אם אדם רוצה לשמור עצמו בלילה מטומאת קרי ירדד חתיכה של אבר ויניחנה על השדרה ויצמת גופו ותאותו סר ממנו וא"ש. באופן אחר נראה מפני דשני מיני שמחות יש והיינו בשני אופנים שמחה בלב ושמחה בפה מלא. וההפרש אשר ביניהם הוא כי השמחה שבלב יוכל להתקיים שמחתו. ושמחה בפה היא לעין כל ויוכל לשלוט בו עין הרע אם משמח בפומבי. והשמחה אשר בפומבי היא נקראת גילה וז"ש המשורר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה היינו הגילה צריך להיות ברעדה שלא ישלוט בו עין הרע כנ"ל וז"ש שוש אשיש בה' זה יוכל להיות ברחמים היינו בכל לב כי זהו שמחה בלב ואינו יוצא לחוץ. ותגל נפשי באלהי הגילה צריך להיות במדה"ד ברעדה וא"ש. באופן אחר נראה ע"פ מ"ד אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה פירוש אם עושין תשובה. לא זכו בעתה היינו אם אין עושין תשובה אעפ"כ הקב"ה גואל אותנו למענו ולמען שמו הגדול. ואולם גואל אותנו בדין מפני שאין אנו ראוים לכך ולא התעוררנו בתשובה. אבל אם יזכו ישראל לפני המקום יגאלם ברחמים. וז"ש שוש אשיש בה' היינו אם יגאלו ברחמים וזהו באם יעשו תשובה ותגל נפשי באלהי היינו בעתה דאין זכות לישראל ויהיו נגאלין בדין. כי הלבישני בגדי ישע אם נגאלין ברחמים והיינו בזכותן דהמה מלובשין בגדי ישע וכבוד. מעיל צדקה יעטני אם נגאלין בעתה זה יהיה למען דעת צדקות ה' ויהיה עם מעיל צדקה לבד כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה הכוונה דאם יזכו ישראל בתשובה יהיו כחתן יכהן פאר מפני דבגולה נותנין אפר מקלה בראש חתנים כמו לאבילי ציון ופאר ישים להם תחת אפר תחת אשר ציערו את עצמם ואולם אם לא יזכו כי אם בצדקה תכונני יהיה במדריגה ככלה תעדה כליה וק"ל:

72. Haftarah of Nitzavim.2

    כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' יצמיח צדקה וכו' פי' דמפרש טעם למה ארך עלינו הגלות ובכל יום הולכים ודלים מפני דההעדר הוא קודם לכל נברא כמו והארץ היתה תוהו ובוהו ויאמר יהי אור ויהי אור דההעדר היה קודם וכן בזרע הארץ כי אין זרע הארץ צומח עד שהעלה רקבון ועולה באשה תחילה ואח"כ צומח צמח האוכל. כן הוא ענין גלותינו קודם ביאת הגואל יתערון כל מלכי אדמה ויגזרו גזירות על ישראל ויהיה עת צרה ליעקב ובחשן ואפילה יבא הגואל והיינו אם לא יזכו ישראל וז"ש כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' יצמיח צדקה ובצדקה לבד. ותהלה נגד כל הגוים פי' נגד הגוים יהיה תהלה כי הם לא ידעו שישראל לא זכו ולנגדם יהיה תהלה וק"ל:

73. Haftarah of Nitzavim.3

    למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער. פי' ע"פ מ"ד דאמר משה להקב"ה והן בני ישראל לא יאמינו לי וכו' ויאמר ה' מה זה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו ולכאורה אין הבנה למאמר הזה ונראה דהענין הוא אם אין ישראל מתעוררין מעצמם בתשובה הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן שגוזר גזירה על ישראל עד שיחזרו בתשובה ויזכו לביאת הגואל וז"ש משה והן לא יאמינו לי כי אין להם זכות ורמז להם הקב"ה שיעמיד להם מלך כהמן וזהו סוד נחש. וכאשר ראה זאת משה נס מפני הנחש אמר ח"ו שמא לא יוכלו לעמוד באלו הגזירות אמר לו הקב"ה אחוז בזנבו הכוונה שאתה תנצח את הנחש הזה כן הוא ענין אם לא יזכו ישראל לפני המקום בתשובה ועת דודים הגיעה וישראל ערום ועריה מבלי כסות ושלמה הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן. ואולם צריך להבין אם כן הוא הענין הא בכל שעה זמנו הוא ויוכל להעמיד מלך כהמן ולמה אנו בגלותינו זמן רב כזה ואין לאל ידינו לעבוד את השם. ונראה דהענין הוא מפני דצריך לקום על ישראל מלך מן בית דוד והוא יושב על כסא ה' וישראל לא יוכלו לזכות לזאת המלכות עד שיצחצחו כל עונות אשר עשו במרד ובמעל ולא ישאר שום רושם כלל זהו לא יוכל להיות כי אם לקץ הימין או שיתעוררו את עצמן בתשובה שלימה א"כ מפני מלכות בית דוד לא יוכל למהר הגאולה והיינו עד שיעלה עמוד השחר. כי השחר עולה מעצמו כפי סיבת תנועות המשרתים כן צריכין ישראל להתעורר מעצמם ולשחר פני ה' שישיב את שבותם. ואיתא דנגזר על חורבות ירושלים זמן מה שיהיה חורבה ושוממה ואם יאחר הקב"ה מזמן המיועד צעקתה לפני המלך באה ומיללת על חורבותיה. ולזאת הסיבה צריך הקב"ה לגאול אותם. וז"ש הנביא למען ציון לא אחשה הכוונה ציון היא מלכות בית דוד לא יוכל למהר הגאולה. ולמען ירושלים לא אשקוט הכוונה מפני חורבות ירושלים לא יוכל להאריך הגלות כי קולה למרום עולה כנ"ל וק"ל. עד יצא כנוגה צדקה הכוונה דמלכות בית דוד לא יוכל לישב על כסא ה' עד שיצא עמוד השחר דהיינו שיתעוררו ישראל מעצמם בתשובה ועמוד השחר הוא כוכב נוגה כמו שביאר האבן עזרא בספרו. וישועתה כלפיד יבער הכוונה ישועת ירושלים צריך הקב"ה למהר הגאולה ומעמיד להם מלך כהמן ויבער כלפיד אש וק"ל:

74. Haftarah of Nitzavim.4

    וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך. פי' דכבר ביארנו לעיל דמעיל צדקה אשר סביבות ישראל חונה הן המצות ובזה יאחזו גוים לעלות להר ה' ולא בבגדי ישע עצמם ואולם המלכים יהיו אומניך ומניקותיך הם יתקברו יותר אל הקודש והמה יראו בגדיך יותר משאר או"ה ובגדים הם נקראים כבוד דר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא וז"ש וראו גוים צדקך דהיינו מעיל צדקה לבד ולא יותר והמלכים יראו כבודך בגדי קודש אשר עליך וק"ל:

75. Haftarah of Nitzavim.5

    וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו. פי' עפ"י מ"ד לעתיד יאמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו יאמר אברהם ימחו על קידוש שמך. יאמר הקב"ה ליצחק בניך חטאו יאמר יצחק וכי בני הם והלא הם בניך ע"כ ולכאורה תשובת יצחק תמוה דאין סניגורין בדברים אלו כלל. ונר' דהענין יצה"ר הוא בשני אופנים א' הוא רוע מזג האדם שמורה על ככה והשני הוא מלאך המשחית אשר יושב בטוחות לבו וכאשר יולד הנער לפתח חטאת רובץ ומסית ומדיח אותו עד שבו אל עפר ואם היצה"ר הוא בזה האופן דהיינו מלאך המשחית הדין נותן שלא יענש על חטא שחטא לפניו ביצה"ר כי הקב"ה סך דרכו בסירים ובסד שם רגלו ולא יוכל לנטות ימין ושמאל כי היצה"ר אונסו ומה יעשה הבן שלא יחטא אשר משוקץ שוכב בחיקו ואולם אם היצה"ר הוא מן מזג האדם יוכל להפך מזגו ופעמים יקרה למזגו מקרה טוב ויהיה איש צדיק וע"ז אם יחטא יענש כי החיים והמות בידו. וזהו ההפרש בבני אדם דהיינו שהיצה"ר בא לו מן אדם או מן השמים וז"ש יצחק וכי בני הם והלא הם בניך ואתה נותן להם היצה"ר וא"כ אין להם עונש כלל על חטאם ואין במזגי שום גרם לחטוא כי כבר בטל היצה"ר בשעת עקידה ואח"כ נולד יעקב וא"כ בניך הם זהו סניגורין שילמוד יצחק על בני ישראל. נמצא אם הם נקראין בני ה' אינן חוטאין כי הקב"ה משגיח עליהם וז"ש הושע בן בארי והי' ביום ההוא יקראו להם בני אל חי כי לעתיד לא יהיה יצה"ר כלל ויהיו כולם אהובים למקום ויקראו להם בני אל חי וא"ש. באופן אחר נר' מפני דהצדיקים מתדמין לבורא ואם אדם צדיק נקרא על שמו וז"ש וקרא לך שם חדש אשר פי' ה' יקבנו היינו שיהיו כולם צדיקים כולם יזכו לחזות בנועם ה' וק"ל. ואגב נתרץ המד' והגמ' דלעתיד יאמר הקב"ה ליצחק בניך חטאו יחשב יצחק כמה שנים אשר חטאו מפני דשנותיו של אדם היא ע' שנה צא מהם כ' דלאו בר עונשין הוא אשתייר חמשים צא מהן כ"ה דלילות אשתייר כ"ה שנה ובזכותו יהיו ניצולין י"ג שנה והשאר אתה תמחול להם ותמוה ונר' דהנה לא יוכל לומר יותר מי"ג שנה שיהיו ניצולין בזכותו דהוא לא כבש היצה"ר יותר מפני דאי' דמשעת עקידה ואילך לא הי' בו יצה"ר דהיה כבריה חדשה. ותוס' בזבחים פירושו דרבקה היתה בת י"ד שנה כשנישאת ואחר עקידת יצחק נולדה רבקה כמבואר בתורה נמצא הי' יצחק בשעת עקידה כ"ו שנה ועד י"ג שנה אין יצה"ר באדם דכל מה שעושה הוא מעשה נערות ומי"ג שנה עד כ"ו שנה הוא י"ג שנה דכבש יצחק היצה"ר לכך אמר י"ג יהיו ניצולין בזכותו וא"ש המדרש ודוק:

76. Haftarah of Nitzavim.6

    והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך. פי' ע"פ מ"ד דלעתיד יהיה ביד ישראל כתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה הוא הנקרא תפארת דכתיב בבגדי אהרן לכבוד ולתפארת וכתר מלכות הוא הנקרא צניף הטהור על ראשו הוא כתר מלכות. ואולם מלך במשפט יעמיד ארץ כי שרביט המלך הוא הדין וכתר כהונה הוא רחמים כי הכהן מכפר ומבקש רחמים. וז"ש והיית עטרת תפארת היינו הכתר כהונה ביד ה' זהו רחמים כי זה השם מורה על רחמים כמבואר וצניף מלוכה בכף אלהיך שמלך הוא בקו המשפט וק"ל:

77. Haftarah of Nitzavim.7

    לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך יקרא בעולה פי' עפ"י דכתב הזוהר טעם למה ארץ ישראל היא שוממה עתה בגלות מפני דארץ ישראל היא ארץ קדושה ואם יחטיאו ישראל שם בארץ יהיה עונשן גדול מפני טימאם את ארצו ולא יהיה תקנה לישראל ח"ו לכך היא שוממה מאין יושב גם מאו"ה שלא יבאו ישראל לגור שם ואולם לעתיד יתישבו ערים נשמות וז"ש הנביא לא יאמר לך עוד עזובה הכוונה שם עזובין בחטא ולכך הם בארץ העמים לא יאמר להם עוד כזאת. ולארצך לא יאמר עוד שמה כי תהיה מיושבת ולך יקרא חפצי בה כי יתבער היצה"ר מן הארץ ולארצך בעולה וק"ל:

78. Haftarah of Nitzavim.8

    כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך. פי' ע"פ מ"ד פירוש על פי מאן דאמר רני עקרה בשביל שהיא עקרה ולא ילדה בנים לכך רני שלא ילדה בנים לגיהנם וז"ש כי יבעל בחור בתולה מפני דבית ראשון היה אהבת נעורים ובית שני לא היה כי אם פקידה לבד. וידוע דאין אשה נתעברה מביאה ראשונה ולכך היא עקרה ולא ילדה. או יאמר דאי' בגמ' חד אמר דהמצות בטילות לעתיד ובודאי אפי' מצוה קלה מן המצות לא יבטל ח"ו כי כל מצוה יש לה שורש למעלה רק דהנה העוסק במצוה פטור מן המצוה ומי שעוסק בתורה פטור מן כל המצות והיינו דוקא מי שתורתו אומנתו כגון רשב"י וכדומה אבל שאר בני אדם אינם פטורים כי עוסקין בענייני העולם. ואולם לעתיד יטפו ההרים עסיס ולא נצטרכו לעסוק בענייני עולם ויהיה התורה אומנות כולם ויהיו פטורים מכל המצות זהו כוונת הגמ' מצות בטילות לעתיד בזה הענין. וידוע דחתן פטור בלילה הראשון מכל המצות מטעם שהוא עוסק במצוה וז"ש הנביא כי כאשר יבעל בחור בתולה שהוא פטור מכל המצות כן יהיו בני ישראל לעתיד וא"ש:

79. Haftarah of Nitzavim.9

    כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. נר' לפרש הענין דכמו שהכלה קודם הכנסת לחופה סופרת שבעה נקיים ולובשת לבנים ומעבירה כל הכתמים כן ישראל בגלות המר הזה קודם שיבאו לארץ ילבישו לבנים וזה היה כאשר יצאו ישראל ממצרים ספרו שבעה שבועות עד שעמדו על הר סיני ואותן ז' שבועות הם ימי נקיון וימי תקון ועת צרה הוא שמתו כמה ת"ח ותלמידי ר' עקיבא מתו כי הם ימי תיקון. וזהו כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך וק"ל:

80. Haftarah of Nitzavim.10

    על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו וכו'. פירוש עפ"י מ"ד בגמ' דרמי קראי אהדדי כתיב אין מספר לגדודיו וכתיב אלף אלפים ישמשוני' ומשני כאן קודם חורבן הבית אין מספר וכאן לאחר חורבן. ונראה ליתן טעם למה קודם חורבן אין מספר ולאחר חורבן יש מספר דאי' כשחרב בהמ"ק אמר הקב"ה למלאכי השרת שעו מני אמרר בבכי וכו' מה שהאבל עושה אני עושה על בני האבל צריך להתעטף אף אני אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. מה אבל יושב ודומם אף אני אשב ואדום. נמצא משעת חורבן הבית אין קול נשמע למעלה. ואי' כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה עושה פעולה ונברא מיד מלאך. וא"כ קודם חורבן בכל יום נברא מלאך ואין מספר לגדודיו. ואולם אחר חורבן הקב"ה יושב ודומם כביכול ואינו נברא מלאך ויש מספר לגדודיו. ואולם כ"ז דוקא במקום המלאכים אבל בבתי גוואי אין הקב"ה דומם ומשם נאצל כל בגלותינו. ובתי גוואי הוא קודש קדשים כמו שהיה למטה במקדשנו. ומקדש שלמעלה מכוון כנגד מקדש שלמטה וכמו כן הוא ירושלים למעלה כמו שהוא למטה וזהו בחי' אבראי. ואי' חשמל למה נקרא חשמל עתים חשות עתים ממללות והענין הוא אם הדבור יוצא מפי הגבורה המלאכים דוממים ואם הקב"ה דומם הם ממללים. ואי' דהמלאכים אשר היו בשעת יצירת האדם אינן מקטריגין על האדם. ואולם אותם שבכל יום נבראים הם מקטריגים על האדם כמאמרם מה אנוש כי תזכרנו. ואולם אותן שנבראו בבתי גוואי דהיינו מן הקודש פנימה הם אין מקטריגין על האדם. וז"ש על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים הכוונה בבתי בראי הם תמיד לא יחשו מפני דאם הקב"ה דומם הם ממללין ובבתי בראי אין קול נשמע משעת חורבן. ואולם המזכירים את ה' היינו הם אשר בקודש פנימה שמותר להזכיר את השם ככתבו אל דמי לכם כי עתים חשות ועתים ממללות ואל תתנו דמי לו שהם אינן דוממין ושכינה אינה דוממת וק"ל:

81. Haftarah of Nitzavim.11

    נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן עוד את דגנך מאכל לאויביך וכו'. פי' עפ"י מ"ד דלעתיד לא יהיה מעשר עני כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וגם מעשר ראשון לא יהיה כי בני לוי יטלו חלק בארץ ואין צורך במעשרות וכל מעשר הארץ יהיה מעשר שני שבעלים אוכלין אותו בקדושת מעשר. ואי' רעב של מהומה בא לעולם על שאין מעשרין כראוי באים אויבים ואוכלים אותו מפני גזל מתנות עניים. וז"ש הנביא נשבע ה' בימינו אם אתן עוד את דגנך מאכל לאויביך דהטעם הוא דאין בעלים אוכלין אותו מפני שאין מעשרין כראוי ולעתיד לא יהיה מעשר כ"א מעשר שני לבד ובזה לא יכשלו ויאכלו אותו בירושלים וז"ש כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' בירושלים ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי כדין מעשר שני וק"ל:

82. Haftarah of Nitzavim.12

    באופן אחר נראה ע"פ מ"ד בגמ' דברכות מנין שהקב"ה מניח תפילין שנא' נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ימינו זו תורה דכתיב מימינו אש דת למו. ובזרוע עוזו אלו תפילין דכתיב וכו'. ומאי כתיב בהו את ה' האמרת היום וה' האמירך היום להיות לו לעם ומי כעמך ישראל גוי אחד בחד ביתא כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו בכל קראנו אליו בחד ביתא או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי בחד ביתא ולתתך עליון על כל הגוים וכו' למען דעת כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך בחד ביתא וכו' ותמוה ונראה דהענין של תפילין הוא דלמה דווקא אלו ד' פרשיות ולא עשרת הדברות אשר שמעו כל ישראל בהר סיני ולמה דווקא בראש ובזרוע. ונראה דהקב"ה בחר בישראל מכל העמים אשר על פני האדמה ונתן להם תורה ומצות חוקים ומשפטים ישרים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בעלמא דאתי והקב"ה יעזרם ויחזקם ויאמצם וקווי ה' יחליפו כח לעשות את כל המצות האלה והקב"ה צוה אותנו להניח תפילין בכל יום כדי לחזק רוע מזג האדם. דע כי האדם מוגבל מן ד' יסודות והן אש ומים רוח ועפר. וכנגדן הן ד' מרות מרה אדומה ומכה ירוקה מרה לבינה ומרה שחורה. ואם יגבר קצתן על קצתן יש לו מניע ח"ו לעבוד הבורא לכך צוה הקב"ה להניח ד' פרשיות של תפילין עדי עד להתגבר על תולדתו. ואולם ילוד אשה לא יוכל להתגבר על תולדתו להפך יסודתו לכך הקב"ה מסייע אותו ותומכו בימינו. וזהו ענין שהקב"ה מניח תפילין כמו דבר נש מניח תפילין להפך יסודו וכן הקב"ה משגיח עליו מלמעלה לעזור אותו. ועתה אחל לבאר באם אדם יסודו מעפר דהיינו שגברה עליו מרה שחורה והוא בטבע קר ויבש והתולדה הזאת אם מתגבר באדם הוא הולך ערירי ואין מתחבר עם אנשים ואין מאמין בדבר מופלג כ"א מה שנראה בחוש וכל מגמתו לאסוף ולקבץ הון רב ולחפש מטמונים בעפר עד שיבו אל עפר וידו קמוצה ומדכא אביון בשער. וזאת תולדות עפר. ולזה צוה הקב"ה להניח תפילין לבטל יסוד המעולל בעפר והיינו פרשה ראשונה שמע ישראל ה' אלהינו זו מורה אל האחד האמיתי שיאמין בעילת כל העילות ושיאהב את ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו שלא יהיה כילוי יותר מדאי ולא שוע יותר מדאי כדאי' בגמ'. ואולם האדם לא יוכל לבטל מזגו אם לא בעזר האל יתב' זהו הן תפילין אשר הקב"ה מניח אותן והוא עוזר אותו והפרשה ראשונה של תפילין דהקב"ה היא את ה' האמרת היום להיות לו לעם סגולה שהקב"ה בתר בנו לעם וזאת היא לעזר לאדם לבטל כל הרהורין בישין ולהאמין בו עד שנשמתו יוצאת ולפזר ממונו לעניים ובזאת יבא אל הקודש וזהו סיוע לבטל טבע ראשונה. וכפי ענין אתערותא דבר נש לתתא כן הוא ענין אתערותא דלעילא וזהו מדריגה ראשונה. מדריגה שניה היא יסוד המים באם גברה על אדם מרה לבנה והוא קר ולח בטבע ותולדתו מורה להיות עצל וטומן ידו בצלחת ושפל בדעת וריק מכל חכמה כי תולדתו לח. ולעומת זה צותה תורתנו שיבטל זאת המניע דהיינו שיניח תפילין וזהו פרשה שנייה דכתיב ביה ואספת דגנך ותירושך שלא יהיה עצל ושננתם שישנן התורה בכל עת שלא יבא לידי שכחה וגם שילמוד ויעיין בחכמת תורת אלהינו תמיד למנוע סיבת המבטל אותו. ואולם האדם לבד אין לו כח לעמוד בימי המבול האלה אשר שחתו את יבול הארץ לזה הקב"ה בעזרו וזהו ענין פרשה שנייה של תפילין דקב"ה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ואין לך חכמה גדולה מזו אם יוכל להשיג אל יתב' שהוא קרוב אצלו וזהו צריך זריזות ומהירות יותר וזהו סיוע מאל יתב' לאדם ומדריגה שלישית הוא יסוד הרוח וזהו מרה ירוקה באם גברה ותולדתו הוא חם ולח ואומר הרבה ואפי' מעט אינו עושה ודבריו דברי הבאי ורוח. אל מקום שיוליך הרוח את הגשם שם הוא. וגם יצרו מתגבר עליו בענין רמות רוח וגאוה מפני הגדול ממנו ותקנתו לילך שחוח. וזהו ענין פרשה ג' של תפילין דכתיב בהו קדש לי כל בכור שיאמר ויעשה ולא לצפצף כעגור בפיו וגם שבעת ימים תאכל מצות לחם עוני לבטל ממנו הגאוה. ואולם רוח סערה גדולה באה עליו מפרק סלעים ואין יכול לעמוד בכחו ולכך הקב"ה בעזרו וזהו ענין פרשה ג' של תפילין דהקב"ה או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי מפני שנשבע לאברהם בברית בין הבתרים ולכך ילמוד אדם ממנו וגם וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים הוא ענין שלא יתגאה. מדריגה ד' הוא יסוד אש והיא מרה אדומה ותולדתו חם ויבש והוא בעל אף וממהר לשפוך דם נקי וקץ בדברים הקודם לו וזהו ענין פרשה ד' של תפילין שיאמין ביציאת מצרים וגם בכורי אדם הוא תמורת בכורי מצרים אשר נהרגו בלילה אחת והם קודש. ואולם האש בוער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית לכך הקב"ה בעזרו וזהו ענין פרשה ד' דקב"ה למען דעת כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אשר הוציאך מארץ מצרים וזהו עזר מן הקב"ה לאדם. ואי' בזוהר דמפרש דכל הקללות יתהפכו לברכות אם אדם הולך בתום לבבו לפני ה' ומפרש אם יאכלו בני נכר את יבול הארץ גם זה טובה דלפעמים יש ניצוצין בתבואה והן למודין בדרכיהם המעוקל ואם יאכל אדם מתעבר ואף נשקה בו והניצוצין מסיתין אותו לדרך רע וכתב דכן היה ענין יוחנן כה"ג שיצא למינות אחר פ' שנה ששמש בכהונה גדולה מפני שאכל ממין צומח ובו היה גלגול מהנשמות אשר שחתו דרכיהם לכך באין האויבין ואוכלין זאת התבואה שלא יכשילו בהם ישראל. וזהו מאמר הנביא נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו שהקב"ה הבטיח לישראל שיהיה להם לעזר ולהועיל שיוכלו לעבוד את ה' והיינו תפילין דקב"ה כנ"ל. ואולם עדיין לא יצאנו מחובת ביאור לגמרי שמא יתעברו מאותן ניצוצין רעות הנ"ל ע"ז אמר שלא אתן עוד את דגנך מאכל לאויביך שלא יתגלגלו בצומח כלל ניצוצין כ"א מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ולא יטעו אחר ההבל ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי ודוק:

83. Haftarah of Nitzavim.13

    הנה ה' השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא. פי' ע"פ מ"ד במדרש כל יום רביעי בני קרח אומרים מתי תעלנו מבור שאון. ונראה דאמר המשורר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ותמוה איה מקום כנף הארץ. ונראה דאיתא דגאולה אחרונה יהיה כמו שהיה גאולת מצרים וגאולת מצרים היה ביום ה' מפני דאמרי' בגמ' דכ"ע בא' בשבת באו ישראל למדבר סיני וכולי עלמא בר"ח באו לשם וא"כ היה ר"ח אייר ביום וי"ו וזי"ן ור"ח ניסן היה ביום ה' וכמו כן היה ט"ו בניסן בה' נמצא יצאו ישראל ממצרים ביום ה' וכן הגאולה יהיה לעתיד ביום ה' ולפני בוא יום ה' הגדול והנורא יבא אליהו ז"ל המבשר והוא יעלה בני קרח וא"כ כל יום ד' הם מצפין ומקוין לישועת ה' וחכמי המזלות ביארו דקצה בכדור הוא המרכז האמצעי והארץ היא כדורית ובמרכז אמצעי שם הוא הגיהנם וזהו מכנף הארץ זמירות שמענו דהיינו מן גיהנם והם בני קרח אשר המה אסורין שם עד עת קץ וזהו מאמר הנביא הנה ה' השמיע אל קצה הארץ דהיינו ע"י המבשר אליהו ז"ל אמרו לציון הנה ישעך בא וק"ל:

84. Haftarah of Nitzavim.14

    וקראו להם עם הקודש גאולי ה' ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה. פי' ע"פ מ"ד דגיהנם עתיד לומר לא אחפוץ צדיקים וגן עדן אומרת לא אחפוץ רשעים ותמוה וכי מה בא להשמיענו ומי פתי יסור הנה. ונראה דהענין הוא מפני דצדיק גמור מדור מיוחד לו בגן עדן ואולם מי שפנה כל ימיו אחר הבל ושכח ביראת ה' וכאשר ראה כי בא קיצו לשוב אל העפר והרהר בתשובה הם נידונין בגיהנם איש איש כפי חטאו אשר עשה ולעתיד יתוקנו ויבאו בגן עדן. והענין הוא דלעתיד יהיה הגיהנם עליון לגן עדן והם יבאו בו ויתענגו שם והמדבר יהיה כגן רוה וזה יהיה אמצעי בין גיהנם התחתון ובין גן עדן. וזהו כוונת המדרש דגיהנם עתיד לומר לא אחפוץ צדיקים הכוונה אלו צדיקים אשר היו תושבים בגיהנם יהיו שם באמת אבל צדיקים גמורים לא יחפוץ הגיהנם וגם גן עדן אומר לא אחפוץ רשעים הכוונה רשעים גמורים לא יחפוץ כי מקומם במדור התחתון אבל אלו צדיקים הנ"ל יהיו שם וא"ש המדרש וזהו מאמר הנביא וקראו להם עם הקודש דהיינו הצדיקים גמורים יקראו להם גאולי ה' שגאל אותו ה' מן גיהנם. ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה הכוונה ירושלים יקרא דרושה מפני דאי' דגיהנם רחוק מן ירושלים כמבואר בירמיה ואולם עתה תהיה דרושה עיר לא נעזבה דהיינו שיהיה הגיהנם לגן עדן וק"ל:

85. Haftarah of Nitzavim.15

    מי זה בא מאדום וכו' מדוע אדום ללבושך וכו'. עיין בפסוק פי' דתמה הנביא מפני דהענין הוא עמו אנכי בצרה דשכינה גם היא בגלות וענין גלות השכינה הוא כמבואר דמשה ראה הסנה בוער באש מפני דהתלבשות השכינה הית בשר המיוחד לאומה אשר ישראל אסורין שם והשר של מצרים היה אב הטומאה ובו היה התלבשות וזהו שתמה משה מדוע לא יבער הסנה וכוכב המיוחד לאדום הוא מאדים שהוא ממונה על רציחה וזהו אומנתו של עשו וא"כ בגלות אדום ההתלבשות הוא אדום ובאומה אחרת ההתלבשות הוא בענין אחר וזהו שתמה הנביא מי זה בא מאדום דהיינו שבא כבר מאדום והוא חמוץ בגדים ומדוע אדום ללבושך וכי'. ואי' ברש"י בפ' בשלח דמפרש דבשעת מתן תורה נראה הקב"ה כזקן ויושב בישיבה ובמלחמת ים סוף היה נראה כגבור וראתה שפחה על הים יותר ממה שראה יחזקאל וכאשר הקטנים ראו את המראה הזה אמרו זה אלי ואנוהו נמצא דבעת נצחון הקב"ה לובש בגדי גבור וז"ש הנביא ואם נאמר שהלביש לבוש נצחון מפרש זה הדור בלבושו דהיינו במה שאמרה ישראל זה היה הדור בלבושו שהיה נראה כגבור נוצח וע"ז רה"ק משיב אני מדבר בצדקה ורב להושיע הכוונה דישראל אין ראויין לגאולה וזמן גאולה באה הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן כדי שיתעוררו את עצמן בתשובה וזהו אני מדבר בצדקה. פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי וכל מלבושי אגאלתי כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה זהו תשובה על בגדי אדומים כי יום נקם הוא וביום נקם הוא לבוש אדום והיינו בעת גאולה וזהו שיסד הפייטן מלך בגדי נקם לבש ביום נקם לצריו ישיב אל חיקם וק"ל:

86. Haftarah of Nitzavim.16

    פתח הנביא לשבח ולהודות לה' על כל הניסים והנפלאות אשר עשה לנו ה'. חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם וכו' מפני דאם הם נגאלין בעתה הן אין ראוין לגאול אלא הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו גואל אותנו מגלותנו לכן נשבח ונהלל. ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע פי' דאם ישראל אין מתעוררין מעצמן בתשובה הקב"ה מעמיד להם מלך קשה וגוזר גזירות על ישראל ובאין המלאכים ויאמרו חוסה ה' על עמך ומלמדין סניגורין עליהם ויאמרו איך סבלו ישראל את כל גזירות המלך האכזר. ואולם הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו הושיעם ונתן להם לסבול עול הקשה מן המקום שאין המלאכים רשאין ללכת שמה ויאמר למלאכים אך עמי המה ובנים לא ישקרו ואיך לא אחוס על עם ישראל כדי שיסכימו המלאכים ואולם הוא להם למושיע וזהו מאמר הנביא ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע וק"ל:

87. Haftarah of Nitzavim.17

    בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם. פי' דחוזר לעיל דהקב"ה מושיעם מן מקום שאין רשות למלאכים ללכת שמה ואומר למלאכים בכל צרתם לא צר להם והם מקבלין באהבה ומלאך פניו הושיעם. ואולם יש חילוף בקרי וכתיב דכתיב לו ואנן קרינן לא וזהו ענין דלישראל אין צר כי הקב"ה מושיעם וגואלם ואולם לו צר דהיינו לשכינה ובאהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם והוא מציץ מבין החרכים ומשגיח עלינו בגלותנו עד יחדש אהבת נעורים וקול דודי מדלג על ההרים במהרה בימינו אמן סלה:

88. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.1

    ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה וכו'. יובן עפ"י מאמר המדרש וז"ל כי יצר לב האדם רע מנעוריו עלובה עיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רע'. ויש אומרים עלובה שאור שבעל הבית מעיד עליה וכו' ויש אומרים עלובה נטיעה שהבעל גינה מעיד עליה וכו' ע"כ. ויש להבין הנמשל והענין הוא דיצר לב האדם הוא בשלשה פנים שונות בדיעות מחולקות דיש אומרים דיצר לב האדם הוא מאיכות רוע מזג האדם כפי התפעלות משבעה משרתים דאם מקבל פעולה מכוכב שבתאי הוא גבר לא יצלח בימיו כי במעשה שבתאי אין רואה סימן ברכה. ואם מקבל פעולה מצדק הוא צדיק כי כן תולדותיו לקבל כל אדם בסבר פנים יפות חונן דל ויתום. ואם מקבל פעולה ממאדים מהר לשפוך דם נקי חנם כי כן תולדות אדום. ואם מקבל פעולה מנוגה להוט אחר תאות המשגל לחבק אשה זרה ונכריה וזאת תולדות נגע צרעת וילפת שמלפפת והולכת עד יום מותו ועבוד בשפחה חרופה אחר הריחים ואם מקבל פעולה מחמה תולדותיו למהר שלל חש בז שלא במשפט כי חמה מניעה אור כל הקרוב אצלה ממערכת המשרתים. ואם מקבל פעולה מכוכב קושר לשון של זהורית בסלע המחלוקת להעיד עד שקר באחיו. ואם מקבל פעולה מן לבנה חומד את כל בעיניו כי כן תולדות לבנה. ועל כולם יוכל לנצח המזל אם ילך בדרכי ה' כי ישרים דרכי ה' ויש אומרים דיצר הרע יושב בחדרי משכיתו ומסית ומדיח אותו מדרך החיים ובמתג ורסן מוליך אותו אל מקום צר וחושך וגם זה יוכל לנצח בתום דרכו. ויש אומרים דזהו סיבה לאדם המסית אותו אם דר באוהל רשעי ארץ ורואה שמים גנובים ימתקו וחיך אוכל יטעם לו ולומד ממעשיהם המעוקלים ואומר גם אני כמותרת וכמות נבל ימות. וזהו כוונת המדרש עלובה עיסה הכונה מדריגה ראשונה הנ"ל זו רוע מזגו אשר מעולל בעפר קרנו זהו יצרו. וי"א עלובה שאור הכוונה שאין היצה"ר כעיסה דעיסה מוגבל ממעשה רוקח ואולם השאור אשר בו מחמץ ומחמם אותו ואלה תולדות חם אשר גלה ערות אביו וזהו מדריגה שניה הנ"ל. וי"א עלובה נטיעה דכמו אם עץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו ועליהו רענן ואם הוא בארץ מלוחה יבש האילן ויסתאף פארה במערצה וישרוף במו אש. כן האדם עץ השדה בכל מקום שהוא וזהו מוריד גאון עוזו לשאול תחתית. וזו היא מדריגה שלישית הנ"ל. ומבאר לן המדרש איך יפרוש האדם מאדם רשע בכל עניניו. ויש ליתן טעם על מה שהתיר לנו האל יתב' לישא שתי נשים ויותר כפי חפצו דריקי מוח המה כמתעתע בזה לפי דאם אדם להוט אחר תאות המשגל הוא יותר רעב וזהו לא נאה לאומה ישראלית וביותר תמוה לכהני ישראל אשר בחר בם ה' לשרת מכל שבטי ישראל והכה"ג הנכנס אל הקודש פנימה הדין נותן שיהא יותר פרוש מכל תאות עולם ובלשכת פרהדרין מפרישין לו אשה אחרת שלא יהא פנוי בלא אשה באם תמות אשתו רגע א'. והענין הוא היות נאמר כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם דהתורה הקדושה הגיעה לסוף דעתו של אדם דיכל להכשל בהרהורי עבירה בזרע לבטלה וילד און. ולכך נתן לו חלקו שלא יתן עינו בכוס אחר ובאם ח"ו יתחמץ לבבו באם אשתו פירסה נדה ומופרשת מביתה יוכל ליקח אשה אחרת הכל לפי מה שהוא אדם וישרים ילכו בם והחכם עיניו בראשו. והנה כאן כתיב ויהי וי"ו מוסיף על ענין ראשון ותחלת שמואל קאי על ספר שופטים כי שמואל היה סוף השופטים ובסיום ספר שופטים ביאר שהיה איש א' לוי ולקח שתי נשים דהיינו פלגשו ותזנה פלגשו עליו והוא היה מהר אפרים אשר המקום מזומן לכך וזה היה ענין פלגש בגבעה ונפלו עי"ז כמה רבבות מישראל ומפרש לן כאן שמא תאמר דלא יוכל אדם לנצח את מזגו באשר הוא שם הביא לנו ראיה שהיה איש א' מהר אפרים ולו שתי נשים והיה צדיק ורה"ק שרתה עליו וגם לוי היה שלא תאמר שלא נאה לכהן שיהיו לו שתי נשים וע"ז מפרש דהיה צדיק וחסיד וישר וא"ש:

89. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.2

    ולו שתי נשים שם האחת חנה ושם השנית פנינה אי' בגמ' פנינה לשם שמים נתכוונה ויש ליתן טעם מנ"ל זאת דהנה ידוע דהצדיקים שמם קודמים להם כמו ושמו אלקנה והרשעים הם קודמים לשמם כמו נבל שמו וכאן מייחס הנביא לפנינה במעמד הצדיקים במה שאמר ושם השנית פנינה וע"ז אומרים דלש"ש נתכונה וק"ל:

90. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.3

    ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים י"ל למה לת כתיב וחנה עקרה. אך י"ל דהנה כאשר ראה רחל שהיא עקרה נתנה שפחתה ליעקב וילדה בן ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקולי ויתן לי בן לפי דבזכותה נולד והוי כאלו היא ילדה אותו גבי אלקנה בוודאי לא נשא שניהם כאחת אלא בזה אחר זה וי"ל דנשא חנה בראשונה ואח"כ פנינה ולשון המקרא מוכחת דכתיב שם האחת חנה ושם השנית פנינה וזהו אך למותר דהיה די באומרו ולו שתי נשים חנה ופנינה אלא להורות ע"ז דחנה נשא ראשונה וכשראתה שהיא עקרה נתנה פנינה שפחתה לו לאשה על דרך אולי אבנה גם אנכי ממנה ואולם פנינה כפויה טובה היתה ולא כן עשתה וכיונה להכעיס את חנה וכאלו לא ילדה כלל בזכותה ולא נקראו בניה על שמה של חנה וזהו רמז באומרו ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים וקל להבין:

91. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.4

    ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה וכו' ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה' נראה ליישב המשך הפסוק במה שאמר ועלה האיש ההוא וכו' ושם שני בני עלי. והוא דלפי פשוטו של מקרא יש משמעות מימים ימימה בכל שנה עלה פעם א' כלשון מימים ימימה בפ' קדש לי כל בכור ואצל בת יפתח שהוא כמו מדי שנה בשנה. וא"כ ק' למה לא עלה לרגל ג"פ בשנה כאשר צותה תורתנו ונראה דאי' בגמ' דמי שאין לו קרקע פטור מלעלות לרגל ולוים לא נטלו חלק בארץ ואלקנה היה לוי לכך היה פטור מלעלות לרגל אך למה עלה פעם א' בשנה י"ל דזה היה עושה לאחזוקי נפשיה בלוי כדמצינו בגמ' דרב כהנא לא שקיל מתנות כולי שתא משום ושונא מתנות יחיה חוץ מיום א' בשנה נטל מתנות וקאמר שם הטעם כדי לאחזוקי נפשי בכהני. וזה היה טעמו של אלקנה ג"כ ולכך עלה פ"א בשנה ושימש שם במשכן כי הוא היה מן השוערים כי היכי דלידעו אינשי שהוא לוי. ואולם למה הטריח את עצמו לעלות מהאי טעמא הלא היה יכול ליקח מעשרות בעירו לזה אמר ושם שני בני עלי חפני ופנחס שהיו מהדרין אחר המתנות ותבעו חלקם בפה כידוע ואיתא בגמרא אם ראית מהדרין אחר מתנות משוך ידך ולכך היה צדיק זה משך ידו ואין לו שום צד להורות שהוא לוי כי אם בעלותו לעמוד ולשרת עם אחיו ולכך עלה פ"א בשנה וא"ש. או יאמר דהנה הוא עלה בר"ה והעד דעלה בר"ה דחנה נפקדה בר"ה וצריך להבין למה לא עלה בא' מן הרגלים ממש כמו שצותה התורה ונראה דהנה המפרשים הקשו למה היו צריכין לפרוש הכה"ג ז' ימים קודם יוה"כ משום טומאת קרי הלא הוא א' מעשרה ניסים שנעשו לאבותינו בבהמ"ק שלא אירע קרי לכה"ג ומתרצים דזה היה בבית ראשין שהיו הכה"ג צדיקים ומגינים על דורם. אך בבית שני שמלכו מעצמם ע"י שררה אף שאינם ראוים לכך ולא היו ראוים לנס לכך היו צריכים לפרוש הכה"ג. והנה י"ל כי אלקנה היה ירא שמא ברגלים שהוא חיוב מן התורה לעלות וכל ישראל עולים לרגל ויהיה צר לו המקום כי יהיה דוחק בעזרה לכך עלה בר"ה שלא היו כל ישראל עולים לשם ולא יהיה המקום צר ודחוק. אמנם הלא זה היה א' מיו"ד ניסים עומדים צפופים ומשתחוים רוחים ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום. ע"ז מפרש דשם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה' ולא היו נוהגים כשורה ולא היו ראוים לנס בעזרה כנ"ל ולכך לא רצה לדחוק עצמו ועלה בר"ה מידי שנה בשנה וק"ל:

92. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.5

    ויזבח אלקנה ויתן לפנינה אשתו ולכל בניה מנות. פי' שהיה זובח שלמים ומצוה לשמוח אשתו בחג בבשר שלמים. ולחנה יתן מנה אחת אפים פי' בירר מנה אחת יפה לחנה אשתו. כי את חנה אהב וה' סגר רחמה פי' דמפרש לן הנביא שלא תטעה לומר שאלקנה לקח ב' נשים כמנהג דור המבול אחת לקיום המין ואחת למשגל ואותה שהיתה מיוחדת למשגל היה משקה כוס עיקרין שלא תתעבר ותכחיש יופיה וע"ז מפרש כי ה' סגר רחמה שלא יחשדוהו לאותו צדיק שהשקה לה כוס עיקרין כי היתה עקרה מן ה'. או יאמר דידוע דשני מיני עקרות הן הא' עקרה מצדה ומטבעה והב' שהיא עקרה מצד השגחה שהקב"ה מתאוה לתפלתה כדמצינו ברבקה שלא היתה עקרה מצד מערכת המשרתים אלא כדי שתתפלל ואין זה כ"א בצדקניות ולכך כצדיקים ההם היו מחבבים את נשותיהם כמ"ש גבי יצחק ויאהבה וכתיב ויאהב יעקב את רחל. וז"ש כי את חנה אהב והטעם כי ה' סגר רחמה מפאת שמתאוה לתפלתה ומוכח שהיא צדקת ולכך אוהבה וק"ל:

93. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.6

    וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה כי ה' סגר רחמה. אי' בגמרא שטן ופנינה לש"ש נתכוונו וצריך להבין מאמר הגמ' שטן לש"ש נתכוין הא לא ישקיט אם לא ירשיע ויום ליום יביע ופוער פיו לבלי חוק וליש אובד מבלי טרף וכן הוא מרגלא בפומי דאנשי בליעל אשר ידיחו את יושבי עירם בלשון של זהורית אשר קשור בראש שעיר המשתלח לעזאזל ואומר דלש"ש נתכוין ואמר הגאון מוהר"ר נתן נטע שעשועים ז"ל מנוחתו כבוד אבי הגאון מוהר"ר יהונתן ז"ל דהענין הוא דאי' בזוהר ע"פ כי השמים כעשן נמלחו מבואר כל מה שיש בקדושה יש בטומאה את זה לעומת זה עשה אלהים ולשטן יש לו ג"כ שמים וזהו השמים כעשן נמלחו כשיעביר זדון מן הארץ. וזהו ענין דשטן לש"ש נתכוין. והגאון אמ"ו מהורר"י זצ"ל פי' באופן אחר במ"ד בגמ' שטן לש"ש נתכוין אמר שמא ח"ו נשתכח הימנותא דאברהם ואמר שטתי בכל העולם ולא מצאתי נאמן כאברהם ותמוה הא זהו צבי עדיו להשתכח חסידתו ובכל יום ויום יועץ תחבולות להשטין על ישראל. ונראה דהענין הוא דכתיב ה' מסיני בא הופיע מהר פארן וכו' מלמד שהקב"ה החזיר התורה לאדום וישמעאל שיקבלו ולא רצו לכך יענשו עליהם ומקש' תוס' הא באמת יענשו כל האומות על שלא קבלו את התורה ולמה נקט אדום וישמעאל ותירצו דאדום וישמעאל המה ראשית גוים והם אשר התפשטו בכל העולם. והן הנה בית מלונו של שטן ומשמר אותו מכל פגע רע כי שומעים לעצתו ואי' איוב היה מגין על אנשי דורו והיה בארץ עוץ ועוץ הוא אדום כמש"ה שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ וא"כ המגין לאדום הוא איוב והמגין לישמעאל הוא אברהם. ולזאת הסיבה אחזו רעדה לשטן שמא ישתכח צדקת אברהם ויאבדו בני עמו אנשי מלחמתו לכך אמר לא מצאתי נאמן כאברהם. ונחזור לעניננו דפנינה לש"ש נתכוונה ומצערה לחנה כדי שתתפלל רחמים עד שתלד. וצריך להבין אם לכך נתכוונה מתחלה אין לך שם שמים גדול מזה ולמה נענשה ע"ז שמתו בניה. ונראה דהענין הוא דהרהורין על תוג רעיונה סליקו שתתפלל חנה ותפלתה תהיה על דרך זו אם ראה מוטב ואם לאו תראה שתסתתר עצמי ואי אתה עושה תורתך פלסתר וכתב הרמב"ם ז"ל דמנהג פרושים הוא שלא למחוק השם הקדוש על המים ונותן לה ספר כריתות קודם שישקנה למען שמו הגדול. וידוע דאלקנה צדיק היה וא"כ ודאי היה עושה כשאר צדיקי ישראל וזהו היה ערמת פנינה שתסתיר עצמה ויתן לה ספר כריתות ותשאר היא ובניה לבדם וע"ז נענשה וא"ש. או יאמר דכוונת פנינה היה שלא יהא לה זרע קיימא דהענין הוא דודאי אלו לא התפללה חנה היה אלקנה מתפלל עליה כמו שהתפלל יצחק על רבקה ואולם פנינה כיונה שהיא תמהר להתפלל ולכך היתה מצערת אותה ואם היא תתפלל יהיה הולד מסטרא דנוקבא מסטרא דמותא והעד כשאמרו המלאכים לשרה כעת חיה ולשרה בן לכך נעקד יצחק ופרחה נשמתו ממנו בשעת עקידה ונעשה ברי' חדשה וכן חבקוק מת מפני שהיה בן השונמית מסטרא דמותא וזהו היה כוונת פנינה שהיא תתפלל. ואמר וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה לפי שהיתה אומרת לחנה כי ה' סגר רחמה ולא ממקרי' ההויי' בעולם וא"כ אין לך כי אם לזעוק אל המלך וה' הפיר מחשבתה ונתן לחנה זרע של קיימא זרע בירך ה' וא"ש וק"ל:

94. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.7

    ויאמר לה אלקנה אישה הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים. יובן במ"ד בגמ' דפנינה כעסתה במה שאמרה לה הוליך בניך לבי רב וצריך להבין על אשת חיל כחנה תתקנא בדברי הבלי אשה כהנה. רק י"ל דהנה אי' בגמר' נשים במאי זכיין ומשני באקרויי בנייהו לבי רב ובדנטרין לגברייהו עד דאתו מבי רב לפי דנשים אין מצווין על התורה וז"ש פנינה דאין לך זכות כלל במה שאין לך בנים להביאם לבהמ"ד וציערה אותה בזה. ואולם אלקנה אישה ניחם אותה וז"ש הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים הרצון לומר דגם בדנטרין לגברייהו יש זכות. ואמר עשרה בנים נגד עשרה בנים של פנינה וק"ל:

95. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.8

    והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה. יובן במ"ד בפסוק באיוב ויהי היום ויבאו בני האלהים ויתיצבו על ה' והרצון הוא כמו לפני ה'. ונראה לפרש עפ"י מ"ד בגמרא לא ליצלי איניש בריש שתא בג' שעי קמייתא תפלת מוסף ביחיד דמדה"ד שולט בו ופה"ג והא אמרת ג' שעי קמייתא קא עסיק באוריי' וכו' וצריך להבין הגמרא דמשמע דאורייתא הוא רחמים והיינו לפנים משורת הדין והא אורייתא כתיב ביה אמת ואמת הוא דין. ונר' דהענין הוא דהתורה נתנה בכ"ב אותיות ומנצפ"ך צופים אמרו. ואם התורה בשלימותה בכ"ב היא מלאה רחמים וזהו חסד אל כל היום דהיינו מלא רחמים וכן היה קודם החטא היה בכ"ב. ואולם אחר החטא נחסר אות אחת ונשאר כ"א וזהו אך ורק מיעוטין הן דנתמעט האור מאור עליון על בני אדם ולכך מתחיל התורה בב' בראשית חסר א' להודיענו דבסיבת חטא אדה"ר חסר אחת וזהו מדה"ד שמשוטט בעולם דעץ הדעת טוב ורע דקודם החטא היה עץ הדעת כולו טוב כולו רחמים ואח"כ נתהפך ונעשה טוב ורע דהיינו דין. ודע דאותיות הקודמים לשם הגדול והקדוש הוי"ה ב"ה הם אלו לפני יו"ד טי"ת ולפני וי"ו ה"א ולפני ה"א דל"ת ואם תצרפם יחד אותיות מדה"ד במספר יעלו בידך כ"ב וזהו רמז על התורה שהיא לפני ה' וזה הוא התורה הרמוזה על מדה"ד זה תורת אמת והגמ' דמקשה לעיל מן התורה הכוונה תורת חסד שהוא רחמים. וכן כתיב אצל יונה כי מלפני ה' הוא בורח דהענין הוא דיונה ברח שאמר שמא יחזרו אנשי נינוה בתשובה וישראל לא יחזרו בתשובה והדין מחייב אותם וזהו מלפני ה' ממה"ד. וזהו ענין שהתפללה חנה על ה' דאמרה אם תתן לי זרע מוטב ואם לאו אסתתר ואי אתה עושה תורתך פלסתר ותורה היא לפני ה' זה תורת אמת וזהו ותתפלל על ה' וא"ש.

96. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.9

    או יאמר דרך פשוט דהנה יש ב' טעמים למה האדם מבקש שיהי' לו זרע הא' כמ"ד בגמרא בעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה והיינו לטובת הגשמי. והב' לעבוד את ה' ויביא להוריו לעוה"ב. וחנה התכוונה שיהיה רק לה' לבדו ומתוך מעשיה ניכרת מחשבתה וז"ש ותתפלל על ה' דהיינו שיהיה רק לה' לבדו וק"ל:

97. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.10

    ותדור נדר ותאמר. כפל הלשון ותדור נדר לפי דקיי"ל האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ואולם אם הבעל מקיים את נדרה יכולה להדיר את בנה. וחנה אמרה ומורה לא יעלה על ראשו והדירה אותו בנזיר ואסרה הנאת תשמיש על בעלה אם לא יקיים את נדרה. וזהו שכפל הלשון ותדור נדר בתחלה נדרה על בעלה ואח"כ הדירה את בנה וק"ל:

98. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.11

    אם ראה תראה כפל הלשון אם ראה תראה נראה לפרש דאי' בגמ' דאמרה אם תתן לי זרע מוטב ואם לאו אסתתר עצמי וכו' וכתיב ונקתה ונזרעה זרע ואי אתה עושה תורתך פלסתר ויש להבין איך סיכנה בעצמה שתלד בן זכר דלמא תלד נקבה דהא לא נתפרש בתורה מה תלד אם זכר אם נקבה. ונראה דשפיר אמרה שאסתתר ואם אלד נקבה אסתתר עוד פעם ואי' בגמ' אם היתה יולדת נקבות יולדת זכרים וזהו כפל אם ראה תראה ב' פעמים וק"ל:

99. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.12

    וזכרתני ולא תשכח. כפל הלשון יובן במ"ד בתפלת מוסף דר"ה כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לכני כסא כבודך ולכאורה אין לו הבנה כלל איך שייך זכירה אם אין שכחה. רק י"ל דהנה הגמ' מקשה דאמרי' גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כשגגות והא אמרי' שנעשים לו כזכיות ומשני כאן מאהבה כאן מיראה והענין הוא דאם אדם מושרש בחטא והולך אחר זדון לבו אין שב מיד מאהבה רק מתחלה מיראה כאשר רואה הפורענות ממהרת לבא שב בתשובה ואולם אח"כ כאשר הורגל לילך בדרך טוב שב מאהבה. וא"כ בתחלה כאשר שב מיראה עבירות נמחקין לגמרי ולא היה להם זכר כלל והיו נשכחין ואולם אח"כ כאשר שב מאהבה הם נעשין זכיות ונזכרם העבירות אשר היו שכוחין שזכיות נעשין ממנו. וידוע מאמר הגמ' תשובה מיראה מגעת עד כסא הכבוד ומאהבה מגעת למעלה מכסא הכבוד. וזהו מה שכוונו אנשי כנה"ג בתפלה כי זוכר כל הנשכחות הכוונה למי ששב מאהבה זוכר כל הנשכחות לעשותם זכיות ואין שכחה למי ששב מיראה שתשובתו מגעת לפני כסא כבודך וז"ש חנה וזכרתני ולא תשכח ר"ל שתקבל תשובתי ותעשם זכיות וק"ל:

100. Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah.13

     או יאמר וזכרתני וכו' ותתן לי זרע אנשים דאיתא בתפלת מוסף דר"ה כי תביא חוק זכרון להפקד כל רוח ונפש. והענין הוא דבהדין יומא תתפקדו כל נצוצין דבר נש בסוד הגלגולים כמה יעברון וכמה יבראון לגלגול וזהו ביום א' דר"ה וביום ב' תביא חוק זכרון להפקד גופות של אדם מי יחיה ומי ימות. ואם נגזר על איזה נשמה שתתגלגל בגוף אחר בהכרח צריך הגוף ראשון למות דא"א בענין אחר. ואם הוא מת נקרא שכוח כמ"ש נשכחתי כמת מלב ובר"ה יפקדו הכל וזהו ענין כי זוכר כל הנשכחות דהיינו הניצוצין אשר נשכחו נזכרין בר"ה והנה היא התפללה ותתן לאמתך זרע אנשים ומפרשי' בגמ' זרע ששקול כשני אנשים משה ואהרן. ויש להבין א"כ כולי עלמא לימרו הכי רק י"ל דהנה חנה היתה גלגול צפורה אשת משה ואולם משה פירש ממנה לכך זכתה חנה ויצאה ממנה בן שהיה שקול כמשה. ואלקנה בעלה הי' ניצוץ מאהרן הכהן וע"ז התפללה שיהא בן הנולד כמשה ואהרן בזכות שניהם חנה ואלקנה. וזהו ולא תשכח מפני שהיא היתה כבר שכוחה כשמתה צפורה ולכך אמרה ותתן לי זרע אנשים וק"ל:

← Previous · Next → — showing 801–900 of 1,076

Warsaw, 1871. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001167212/NLI Licence: Public Domain. Source.