← All works

Ahavat Yehonatan

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,076 sections

1. Haftarah of Matot Masei.22

   כי על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן את צועה זונה. פי' דהנה קרח וסייעתו בהצותם על ה' אמרו כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' והתחברו עמו ר"נ איש במחברת רשע והתעוררו על הכהונה ואמרו שאין דין משכן של מדבר למקדש שיהיה רק כהן א' כי המשכן הוא כמו במה שמותר לזר להקריב קרבן. אמנם משה השיבו שאין דבר זה תלוי בהר ציון דוקא אלא בכל מקום שהשכינה שורה ומה הוא אחד אף כהן אחד. ובני קרח עשו תשובה לבסוף ואמרו מה ידידות משכנותיך ה' צבאות ר"ל שמשה שפיר קאמר דלהמשכן יש דין מקדש ואמרו גם צפור מצאה בית רצונם לחזק דבריהם דידוע דקרבן עוף אין מקריבין בבמה ואלו היה למשכן דין במה לא הקריבו קרבן עוף. ונחזור לענינינו דישראל בקשו ג"כ לשמש בכהונה ועבודה אסורה בזר אבל בבמה אין כהן כלל ואפי' זר מותר להקריב ולזאת הסיבה עשו במות על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן לע"ז וז"ש ותאמרי לא אעבוד לה' והטעם כי על כל גבעה גבוהה כנ"ל וק"ל:

2. Haftarah of Matot Masei.23

   ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת. פי' דידוע תמונת שורק יש לה ג' עיקרים וישראל יש להם ג"כ ג' עיקרים ג' עמודי עולם והם כהנים לוים וישראלים ועוד דמספר ג' הוא כולל לכל מספר ואם תכפיל ג' פעם ג' עולה ט' וזהו מ"ק של אמת חותמו של הקב"ה ואין לך מספר גדול מן ט' כי אם יהיו יותר מן ט' יהיו לאחדים ותוכל לחלק אותם אבל מספר ט' לא תוכל לחלוק בשום פנים ואי אפשר שיהיו לאחדים. וע"ז אמר ואנכי נטעתיך שורק ר"ל בג' יסודות ועיקרים וזהו זרע אמת זרע בירך ה'. ואיך נהפכת לי לסורי הגפן נכריה ר"ל לפי שהגפן הטוב משתמר בסייג אבל גפן נכריה אין משתמר כלל כי לזר נחשב וכן היו ישראל עם ה' שלא היו עושין סייגים וגדרים נשמור את מצות ה' וא"ש. או יאמר דהנה הגאולה העתידה יהיה באשר"ק כמ"ש אשרקה להם ואקבצם ושורק הוא בסדר תשר"ק. אבל שקר הוא שלא כשדר ולכך שיררא לא קאי וז"ש ואנכי נטעתיך שורק כסדר ואיך נהפכת לי ר"ל שנהפך שורק לשקר וק"ל:

3. Haftarah of Matot Masei.24

   כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני. פי' דהנה ישראל בימי יאשיהו המלך היו מתודין בפיהם ולבם לא נכון עמם והיו מראין פנים כאלו הם חסידים אמנם הקב"ה הוא בוחן לבבות וע"ז אמר הנביא אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית היינו בפני העולם ואיננו בנפש חפיצה כלל נכתם עונך לפני כי השם הוא רואה ללבב ויובן גם מ"ד בגמ' גזר דין שיש עמו שבועה אינו נקרע רק לפעמים הוי גזר דין בלא שבועה. והענין הוא דאם יש שקר בעולם הקב"ה קופץ ונשבע דשבועה של הקב"ה הוא היפך השקר ואז אינו נקרע. וז"ש כאן אם תכבסי בנתר היינו שמראים עצמם כחסידים ולבם בל עמם וזהו שקר ואז הקב"ה קופץ ונשבע באמת היפך השקר והוי גז"ד שיש עמו שבועה ואז אינו נקרע וז"ש נכתם עונך לפני. ואם תאמר על חנם לקו על לא חמס בכפך כי לא עבדת ע"ז. לזה אמר הנביא איך תאמרי לא נטמאתי ואחרי ע"ז לא הלכתי ראי דרכך בגיא לפי שישראל בדורו של יאשיהו היו עובדין ע"ז בצנעה וביערו כל ע"ז שהיה להם בראש הגג ובראש פינה במקום שרבים מצויין שם אבל במבואות האפלים ובמקומות העמוקות שם היו עובדים והם אמרו לא פעלנו און ולזה אמר להם הנביא ראי דרכך בגיא וק"ל:

4. Haftarah of Matot Masei.25

   פרה למוד מדבר וכו' בחדשה ימצאונה. דהנה כתיב ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו שאמרו ישראל בשעת מ"ת מקושטת אני בכ"ד קישוטי כלה אמנם לא האריך השמחה כי אחר חדש ימים עשו העגל וע"ז אמר בחדשה ימצאונה. או יאמר דחדש אב מוכן לפרענות ישראל לפי שבכו בכייה של חנם במרגלים כידוע. וז"ש הנביא פרה למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח דכשיצאו ישראל ממצרים היו כלילת יופי משוש כל הארץ ונמוגו כל יושבי הארץ מפניהם וכאשר חטאו במרגלים לא נפל פחדם על האו"ה כלל וז"ש כל מבקשיה לא יעפו והטעם בחדשה ימצאונה זהו חודש אב וק"ל:

5. Haftarah of Matot Masei.26

   מנעי רגלך מיחף וכו'. פי' דהנה יחוד האל ית' הוא בלב שלא יעבוד זולתו והדבר מסור ללב ואינו נודע אלא לה' לבדו שהוא בוחן לבבות והגשמים נעצרים על עבודת הלב שאינו כראוי והוי מכ"מ. וחכמי המחקר כתבו שאלולי הגשמים לא היה אפשר להולך יחף על הארץ מרוב חום השמש והעד שיש מדינה אחת באינדיי"א שאין הגשמים יורדין והיא בטבע חם מאוד וא"א לשום אדם לילך יחף. ונחזור לענינינו שירמיה היה מוכיח לישראל שיעבדו את ה' בלבם דאל"כ ועצר את השמים ולא יהיה מטר וזהו מנעי רגליך מיחף מחמת חום השמש וגרונך מצמאה וק"ל. ותאמרי נואש כי אהבתי זרים ר"ל הע"ז שהיא זרה לעובדיה שאינה מושיעם בעת צרה וק"ל:

6. Haftarah of Matot Masei.27

   כבושת גנב כי ימצא כן הובשת וכו'. פי' דידוע דגזלן משוה כבוד עבד לכבוד קונו והגנב עושה עין שלמענה כאלו אי"ו ועושה בצנעה במקום חושך ואופל וישראל שבאותו הדור היו עובדים ע"ז בהצנע ובהסתר כגנב וזהו כבושת גנב כן הובשת וק"ל:

7. Haftarah of Matot Masei.28

   אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו. כבר בארנו שהיו עובדים לחמה וללבנה לחמה היו עושין דמות מן עץ וללבנה היו עושין דמות מן אבן והחמה נקראת בעל שהוא מאציל אור ללבנה והלבנה נקראת אשה שהיא מקבלת מן החמה כאשה המקבלת פרס מבעלה וז"ש האומרים לחמה אבי אתה וללבנה את ילדתנו ות"ל.

8. Haftarah of Matot Masei.29

   וכי פנו אלי עורף ולא פנים. עפ"י מ"ד שאמר משה להקב"ה הראיני נא את כבודיך מ"מ יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו והראהו הקב"ה קשר של תפילין ויובן עפ"י מ"ד ביומא בן קמצר לא רצה ללמוד על מעשה הכתב שהיה כותב שם של ד' בד' קולמסים בבת אחת ויש ליתן טעם למה צריך דוקא לכתוב השם בבת אחת לפי שכאשר השם של ד' יורד מלמעלה למטה לעולם השפל מתחבר בעולם השפל. אבל למעלה הוא כל תיבה חשובה בפני עצמה ולכך זהו מעשה אומן לכתוב בבת אחת כמו שהוא בעולם השפל. ומזה הטעם אין אנו מזכירין את השם של ד' ככתבו שא"א לאדם שיוכל לדבר ד' תנועות בב"א. אבל במקדש היו מזכירין את השם של ד' ככתבו מפני דמקדש היה כעין שלמעלה. וידוע דמשה ביקש לידע מ"מ צדיק וטוב לו וכו' והראהו הקב"ה קשר של תפילין מפני דבקשר של תפילין מתחבר הד' ונמצא השם של שדי שלם וזה רמז לו הש"י דזה לא תוכל לידע ונקדים מ"ד דשם של ד' מקבל י"ב צירופים כידוע לכל יודעי חן ואם צדיק מקבל השם בצירוף כזה י"ה וזהו לשון טוב אז טוב לו ואם צדיק מקבל צירוף כזה ו"י זהו קול יללה אז רע לו. ורמז לו שענין של צדיקים הוא בהצטרף השם כמו הדל"ת שהוא נצטרף אל השם של שדי וזה לא תוכל לידע. ונחזור לענינינו דישראל בקשו להשיג איכות הצדיק לפעמים טוב לו ולפעמים רע לו ולא מצאו מענה ולכך סרו מאחרי ה' ואמרו שרע של הצדיק הוא מאיכות רוע סידור גרמיים השמים וזהו כי פנו אלי עורף ולא פנים ר"ל שבקשו להשיג למה יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו וסרו מאחרי ה' ואפ"ה בעת רעתם לפי דעתם מצד סידור גרמיים השמים אמרו קומה והושיענו וק"ל.

9. Haftarah of Matot Masei.30

   ואיה אלהיך וכו' כי מספר עריך היו אלהיך יהודה. י"ל דאלו היו עובדים לע"ז אחת י"ל שאותה ע"ז לא תוכל להצילם אבל ע"ז אחרת יש לה כח להציל משא"כ ישראל היו עובדים לכל ע"ז שבעולם וראו שלכולם אין כח להציל וז"ש ואיה אלהיך אשר עשית יקומו ויושיעוך דהלא מספר עריך היו אלהיך יהודה ואם יש לאחת כח תקום ותושיעך וא"ש:

10. Haftarah of Matot Masei.31

    או יאמר דהנה האבן עזרא כתב דבכל ג' ימים יש שינוי במזל. וכבר ביארנו דישראל היו עובדים י"ב מזלות הפועלים בעולם השפל ופעולת המזל היא למ"ד יום ובכל ג' ימים משתנה נמצא יו"ד פעמים משתנה המזל כל חודש בחדשו וי"ב פעמים יו"ד הוא ק"כ נמצא היה לישראל ק"ך ע"ז ואי' כמה יהיו בעיר ותהא ראויה לסנהדרין ולכל דין עיר ועיר ק"כ בעלי בתים. וז"ש הנביא כי מספר עריך ר"ל במספר הפחות שהיה בעירך היו אלהיך יהודה דהיינו ק"כ ע"ז כנ"ל וק"ל:

11. Haftarah of Matot Masei.32

    הלא מעתה קראתי לי אבי אלוף נעורי אתה. בישר הנביא דלעתיד יהיו ישראל כולם אהובים כולם ברורים כולם יזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ויעבדו את ה' באהבה וביראה ב"ב אמן.

12. Haftarah of Devarim.1

    חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים בימי יותם עוזיהו אחז יחזקיהו מלכי יהודה. אי' בגמ' חזון ר"ת חציה זעם וחציה נחמה. ולכאורה יש ליתן טעם לפי דישעיה קפח ד' מלכים שנים היו טובים במעשיהם ושנים היו מקולקלים במעשיהם ואבארם בימי עוזיהו היה רעש בהיכל הקודש שביקש לשמש בכהונה גדולה ואחז היה אוחז בבתי כנסיות ובמ"ד כמבואר בגמ'. ויותם ויחזקיהו היו צדיקים גמורים וזהו היה חציה זעם וחציה נחמה כי כפי מעלת הדור והמלך כן הוא מעלת הנביא שאין מקבל הנבואה אלא בשביל ישראל כדדרשינן במשה לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל וכו' והמפרשים פירשו על מה שהתנבא על נחמת ציון שיהיה ב"ב וקצת פורענות וצריך להבין הא גם שאר נביאים נבאו על נחמות ופורענות ולמה שינה ישעיה לשונו ופתח בחזון. ונראה להגאון ז"ל טעם ע"פ מ"ד בגמ' דכתיב ואראה אני דניאל לבדי את המראה ואנשים אשר היו עמי לא ראו אבל חרדה גדולה נופלת עליהם ואמרינן בגמ' איהו עדיף דאיהו חזי ואינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאים ואיהו לאו נביא ופריך הגמ' וכי מאחר דלא חזו אמאי חרדה נופלת עליהם ומשני אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו ע"כ. ויש לתמוה האיך קאמר אינהי עדיפי מיניה דאינהו נביאים ואי נביאים הם אמאי לא חזו את המראה. ונראה לומר ע"פ מ"ד טעם למה לא גילה הקב"ה את קץ הפלאות ע"י עבדיו הנביאים לפי דאם הנביא מוציא הדבור מכח לפועל על הפורענות שוב אינו חוזר ואם יזכו ישראל בתשובה קול התור נשמע בארצינו קודם זמן הקצוב וכל היום זמנו הוא כי הדבר תלוי בתשובה והיום אם בקולו תשמעו. ואלו היה הש"י מגלה הקץ ע"י עבדיו הנביאים שוב אינו יכול לחזור לכך הסתיר הש"י את הקץ. ולדניאל הראה רק במראה בבחינת הלב מבין דהיינו לא בבחי' דבור ולבא לפומא לא גליא ומי שהוא בתואר נביא אין יכול להתגלות לו את קץ הפלאות כי ענין נביא הוא שהקב"ה מאציל רוחו עליו. ונביא הוא מגזרת ניב שפתים דהיינו דיבור ושומע קול מדבר והנבואה עודד הנביא ואסור לכבוש את נבואתו וא"כ א"א לגלות לו את הקץ בשום פנים כי מאחר שהוציא הדבור מכח לפועל אין הש"י חוזר ממנו כנ"ל. ולפ"ז יובן הגמרא דלדניאל הראה הש"י את קץ הפלאות ואנשים אשר היו עמו הם היו חגי זכריה ומלאכי שהיו נביאים ולמה באמת לא ראו הלא היו נביאים וכל רז לא אנס להם לזה אמר אינהו עדיפי מיניה שהם היו נביאים ולנביא א"א להשיג המראה הגדול הזה כי הוא צריך לגלות מיד ומראה זה לבא לפומא לא גליא ולכך לא ראו ופריך וכי מאחר דלא ראו אמאי אימה נופלת עליהם ומשני מזלייהו חזי ר"ל דלכך אימה נופלת עליהם על דלא השיגו את המראה מקץ הפלאות והטעם היותו חזות קשה ארוכה מארץ מדה וע"ז נתחלחלו שיהיה המזל רודה בישראל באריכות הגלות המר הזה וזהו במסתרים תבכה נפשי ר"ל הואיל וקץ נסתר ש"מ שהוא זמן ארוך ולכך תבכה נפשי עד שירחם ה' את עמו ונחזור לענינינו דישעיה ראה את קץ הפלאות בדרך חזון שהוא בלב שנודע כי כל חזון בלב כמ"ש הזוהר על פסוק ואתה תחזה וע"ז אמרי' בגמ' שהוא חצי נחמה היות שחזה את הקץ ולא הוציא מכח לפועל וא"כ אין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט והיום אם בקולו תשמעו וכל היום זמנו הוא וזהו חצי נחמה לכך לא נאמר רק חזון שהיא השגה בלב וק"ל:

13. Haftarah of Devarim.2

    שמעו שמים והאזיני ארץ כי פי ה' דבר. רבים תמהו על שהפך המאמר שמשה אמר האזינו השמים ותשמע הארץ וישעיה אמר שמעו שמים והאזיני ארץ. ונראה לתרץ ע"פ מ"ד בגמ' דמקשה קראי אהדדי כתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר משמע דהגשמים יורדין מן השמים ודוד אמר הללו את ה' מן הארץ אש וברד שלג וקיטור משמע הגשמים באים מן הארץ ומשני הגמ' בתחלה היו יורדים מן השמים ובא דוד והורידן לארץ וע"ש בתוס'. וחכמי המליצה ביארו שמלת האזינו הוא מהבנין הכבד הנוסף ומורה על חוזק הפעולה כאדם המוסר מפתח לחבירו ומזהירו שיתמיד בהשגחה אמנם שמיעה הוא רק מקרה בעלמא. ולפ"ז א"ש בימי משה היה מפתח של גשמים נמסר עדיין לשמים ושפיר אמר האזינו לשמים. אבל בימי ישעיה כבר היה בא דוד והורידן לארץ והיה מפתח של גשמים נמסר לארץ ולכך אמר האזיני לתרץ וק"ל. או יאמר ע"פ מ"ד ויגבה ה' צבאות במשפט ר"ל כשמדה"ד הוא מחייב ליש' אז הקב"ה מגביה הדין למעלה כדי שיצטנן האש קודם רדתו למטה וכמש"ה אל רם ונשא ר"ל שמדה"ד הוא גבוה ואין הפורענות כ"כ קרוב. ולפ"ז א"ש משה שאמר שירה מפי עצמו האזינו השמים והוא היה על הארץ לכך בחר לו לעד השמים שהם יעשו דין ומשפט לישראל כי יד העדים בראשונה והמדה"ד יהיה רחוק מישראל ויצטנן קודם שיעשה דינם. אבל ישעיה אמר כי פי ה' דבר ואלקים הוא בשמים לכך בחר לו לעד הארץ שיהיה ג"כ מדה"ד רחוק מישראל וא"ש. או יאמר דמלת האזינו הוא לשון שתיקה וכבר נודע דשמים אומרים שירה כמ"ש השמים מספרים כבוד אל וא"כ אם ישתקו השמים נתמעט השירה אמנם האזינו הוא בעצמה שירה שאמר משה תמורת השמים ולכך אמר האזינו השמים אבל ישעיה לא אמר שירה לכך לא אמר האזינו השמים שלא יתמעט שירתו של הקב"ה ואמר האזיני ארץ דבלא"ה אינה אומרת שירה וק"ל. בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי מוסב אלעיל למה אמר משה האזינו השמים היות לפי דמאז ומקדם היו ישראל במדרגת כוכבי שמים וזהו בנים גדלתי ורוממתי וא"כ שמים עיקר ולכך אמר לשמים. אבל עכשיו הם פשעו בי ונעשו במדריגת עפר ולכך אני אומר האזיני ארץ וא"ש. או יאמר ע"פ מ"ד שישראל עבדו לגרמיים השמים והטעם לפי שבקשו לקבל שפע מגרמיים השמים. אמנם באמת ישראל אין מקבלים השפע באמצעות המזל כלל יען המה למעלה מן המזל כמש"ה ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי וזהו שנתוכח עמם הנביא בנים גדלתי ורוממתי ר"ל למעלה מן המזל והם פשעו בי בי דייקא שעבדו למזלות לקבל שפע מהם ופשעו בי וק"ל. או יאמר דהנה כתיב ורם לבבך ושכחת פי' באיכות רוב כסף וזהב אדם מתגאה ורם לבבו בדמיונו ומתענג בצבי עדיו ומתעלס באהבים ומרווה את גוייתו בנופת צופים ומרוב התענוג הגשם רעיונו אל חוג הגלגל העליון סליקו ופנה אחר הוללות וסכלות ושוכח ביראת ה' הרואה מצפוניו ושם היראה אחר הדלת אמנם אם יתעורר איך שבו העבים אחר הגשם ביום שיזועו אנשי חיל וכבגד יאכלם עש וראה העושר אשר לו זו מתת אלהים היא ושב אל ה' בכל נפשו יכול לתקן את אשר עיוות כי שגגה היא. וא"כ יש לישראל קצת התנצלות בטענת משה אתה גרמת להם אשר השפעת להם רב טוב. אך זהו אלו שכחו השם. מטוב רוממות והיינו שוגג וכמש"ה ורם לבבך ושכחת אבל הם פשעו במזיד. וזהו שנתוכח הנביא עם ישראל בנים גדלתי ורוממתי שהרביתי להם כסף וזהב ורוממתי אותם בעושר והם פשעו בי ר"ל במזיד ולא בשוגג ע"י שכחה וק"ל:

14. Haftarah of Devarim.3

    ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. פי' שהוכיח אותם הנביא על שעבדו לי"ב מזלות ולד' יסודות וחמור זהו כינוי לד' יסודות ואבארם דע כי הארץ הוא מרכז האמצעי והוא יסוד העפר הנקרא חומר והמים מקיפין את הארץ והוא יסוד הימים ואויר מקיף את המים וזהו יסוד רוח ולמעלה מן האויר יסוד אש והוא זך מאוד ואין נראה מאיכות רוב זכותו וסובב ועולה עד תכלית עולם השפל ומה שנראה בזה כמה גוונין במראה אש היינו כשהוא למטה והוא בלול משאר יסודות אבל כשהוא עצם לבד הוא זך. והאחרונים כת אלקימאה מצאו שהוא המחבר ג' יסודות ביחד במחברת מקנה לקנה והוא יסוד אש. ומלה חמור מורה על ד' יסודות והיינו ח' היא חומר יסוד עפר. מ' זה יסוד מים. ר' זה יסוד רוח וי"ו התיכונה הוא הבריח התיכון מבריח מקצה לקצה לחבר מחברת הקודש אחת שלא יתפרדו איש מעל אחיו. ולכך נקרא וי"ו ווי עמודים המחברים הלולאות. וז"ש חז"ל אם לא יזכו ישראל יהיה משיח ה' הנה עני ורוכב על החמור ר"ל שיהיה מוגבל מד' יסודות אמנם במדריגה יהיה למעלה מד' יסודות כמו שישראל המה למעלה מן המזל ולכך אמר רוכב על החמור וכבר ביארנו דחמור ר"ת ד' יסודות כנ"ל. ונבא אל הביאור שנתוכח הנביא עמם על שעבדו למזלות ובחרו להם שור מפני שראו שור במרכבה וגם עבדו לד' יסודות דהיינו לשר שלהם ואמר ידע שור קונהו ר"ל המזלות הם יודעים קונם והם מקבלין שפע מן השי"ת וחמור אבוס בעליו ר"ל שד' יסודות הם מקבלין שפע מן המזלות ומה שאין המזלות נותנין להם אין להם. וזהו לשון אבוס שנותנין בו מאכל וגם הם יודעים בעליה. אבל ישראל עשאו כאלו לא ידע עמי הם עמא דבר לא התבונן וק"ל:

15. Haftarah of Devarim.4

    הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מריעים בנים משחיתים תמה בזוהר איך אמר זרע מריעים הלא האבות היו עמודי עולם ותירץ דכך אמר הנביא זרע מריעים ר"ל שאבות שלהם היו מריעים לבניהם על שלא עבדו את ה' דהיינו גרש את האמה ואת בנה וגם לבני הפלגשים נתן מתנות וישלחם מעל פניו. ולפי הפשוט כך הוא דהנה הטעם למה אנו ישראל בגלות דלים וסחופים מגולה לגולה ואו"ה יושבים שלום ושקטים והטעם הוא מפני שהאו"ה מעשה אבותיהם בידיהם תבל ישראל היה להם לבחור בטוב כי אבותיהם טובים היו ולא היה בהם שמץ פסול לכך המדה"ד מקטרג על ישראל ביותר מעל כל אומה ולשון שהיה להם לבחור בטוב כמו שעשו אבותיהם. וז"ש הנביא הוי גוי חוטא עם כבד עון רק קשה הלא העכו"ם שבזמן ישעיה הנביא ג"כ חוטאין והם יושבים בשלום לזה אמר זרע מריעים וכו' ר"ל דהעכו"ם הללו לא היה להם ממי ללמוד כי הם זרע מריעים ולא עבדו את ה' מעולם אבל ישראל עבדו את ה' מעולם כי ראש צורים היו אבותיהם ואיך עזבו את ה' וכך הוא הפי' עם כבד עון ר"ל שעונם גדול מנשוא מאלו עכו"ם שהם זרע מריעים בנים משחיתים משא"כ ישראל ולכך עונם כבד יותר וק"ל:

16. Haftarah of Devarim.5

    נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור. פי' ע"פ מה שיסד הפייטן שתים בראש בניו שכונים ואחת בראש מלכם נתונים וכו אי' במדרש והתקדשתם והייתם קדושים יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם ע"כ המד' והענין הוא דג' קדושות הן וב' קדושות המין הישראלי יכולים להתדמות לבוראם בחייהם קדושה ראשונה היא נקי ואין בו חטא כלל וגם במין הישראלי יש צדיקים שלא חטאו כלל בצאתם מרחם אמם עד שהלכו לעולמם ומתו בעטיו של נחש כגון ישי אבי דוד. וקדושה שניה לעשות ניסים ונפלאות וגם במין הישראלי יש צדיקים שעשו ניסים ונפלאות כגון אליהו הנביא ואלישע תלמידו והעד שאמרה שונמית הנה איש קדוש עובר עלינו תמיד על שהיה מלומד בניסים. וקדושה ג' הוא שהש"י הוא עילת כל העילות ונהר דינור נגיד ונפיק קדמוהי והוא אחד אמיתי בזה נבדל הש"י מכל ברואיו. וז"ש הפייטן שתים בראש בניו שכונים שיש להם שני קדושות הללו חבל קדושה ג' לה' לבדו והן הלה דברי המדרש והתקדשתם והייתם קדובים ר"ל שני קדושתו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. וז"ש נאצו את קדוש ישראל ר"ל שלא הלכו בדרכיו כלל ולא נתדמו לבוראם וא"כ נאצו את קדוש ישראל ר"ל באותן קדושות שהיו מעוטרין בהם ואם כן נזורו אחור מהשנים אשר היו נבדלים מכל האומות וק"ל. או יאמר דאי' וישקוד ה' על הרעה כי צדיק הוא ה' ששקד שתי שנים קודם זמנם. והטעם למה שקד הלא אין מדה"ד חורץ עונשו עד שתתמלא סאתו. ונר' דשפיר העניש מדה"ד לפי שהם רצו ושקדו לעבירה ולכך שקד מדה"ד לפרוע מהם קודם זמנם וז"ש נאצו את קדוש ישראל ר"ל שהיו שוקדים לעבירה שהיו מזרזים עצמם ונאצו אותו. נזרו אחור ר"ל שהפכו מלת קדוש לשוקד ששקדו לעבירה ושקד מדה"ד וק"ל:

17. Haftarah of Devarim.6

    על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי. פי' התרגום יונתן דהנה בעון הדור ת"ח מתים כדי לכפר עליהם וראש ולב איקרי צדיק כי כמו שהראש והלב הם ראשי איברים שבאדם כן הצדיק הוא ראש שבדור ולבם וז"ש על מה תוכו ר"ל שהצדיקים נאספין בעון הדור עוד תוסיפו סרה כי ליצני הדור אומרים מצא ב"ח לגבות את חובו ושלום יהיה לנו ובשרירות לבנו נלך וק"ל. או יאמר דהנה ב' מיני יסורים הם יסורין של אהבה ויסורין של פורענות יסורים של אהבה אין מבטלין תורה ותפלה ויסורים של פורענות מבטלין תורה ותפלה. והענין הוא לפי דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אמנם כוונתו של הצדיק היה לעבוד את בוראו ואם נכשל בעבירה שגיאה היא מאיכות מזגו דגבר נפש הצומחת על נפש החיונית ונכשל אבל כוונתו הוא לטוב וא"כ אם יתיסר ביסורין כמו כן הגוף מתיסר אבל השכל אין מתיסר כלל כי לא חטא ויראת ה' תמיד חקוקה על לוח לבו ועל חוג הגלגל העליון ואם יסורין באין עליו אין מטריף דעתו ודעתו צלולה לעבוד את בוראו בלב ונפש והן הן יסורין של אהבה כי ראשו זך בשכלו ויוכל ללמוד תורה וגם לבו שלם ביראתו ויוכל להתפלל כי לא איקרי תפלה וא"כ אין מבטל מעבודת ה' כלל וסובר עונשו ולכך הם יסורין של אהבה אבל הרשע אם עובר עבירה מתכוין למרוד ועובר בלב ונפש לכך אם מדה"ד מעניש אותו מעניש הנפש עם הגוף כפי אשר חטא בנפש כך נענש ואם בקש לעבוד את בוראו לא יוכל כי הנפש מגורה בלב וראש ושניהם נידונין על פשעם והם נקראין יסורין של פורענות וזהו שאמר על מה תוכו עוד תוסיפו סרה ר"ל יסורין שהם יסורין של פורענות והן הן המבטלין לעביד את הבורא יתב' בתורה ובתפלה וזהו כי כל ראש לחלי וכל לבב דוי וא"כ א"ת לעבוד הבורא יתב' בשום ענין וק"ל. או יאמר דאי' בגמ' ויאמר ה' אל אליפז חרה אפי בך ובריעיך וכו" מכאן שאין אדם נתפס על צערו דאיוב מרוב צערו הטיח דברים כלפי מעלה. רק עדיין קשה דאין תירץ זה מספיק על אשר חרה אף ה' ברעי איוב הא שפיר הוכיחוהו כי איוב כפר בגמול ועונש וחשב שהעולם נמסר לגרמיים השמים שאמר יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירעני שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ר"ל שאין הקב"ה משגיח בשפלים. ומי חכם ישמע ולא יענה כסיל באולתו. רק הענין הוא דכתב הפילוסוף אם חכם לב ישמע קול משוגע ושיכור מדברת לשון גדולות על המלך אל יענה את הכסיל כי ברוב דברים עוד יוסיף לדבר ושתיקתו יפה וע"ז חרה אף ה' באליפז על שענה נאיוב כי דעתו של איוב נטרפה כמו שהעיד הכתוב כי לא בדעת ידבר איוב ודבריו לא בהשכל ורעי איוב ענו אותו ויותר שדברו אותו עוד יוסיף להחריף יותר ולכך חרה אף ה'. וזהו כוונת הגמ' מכאן שאין אדם נתפס על צערו וא"כ לא היה להם לענות אותו כי עי"ז גרמו יותר חירוף וגידוף וע"ז חרה אף ה' בהם. וזהו מאמר הנביא על מה תוכו עוד תוסיפו סרה ר"ל שאתם מוכים בחולי המטריף דעת האדם ובזה תוסיפו סרה לפעור פיכם לבלי חוק וזהו כי כל ראש לחלי וכל לבב דוי וק"ל:

18. Haftarah of Devarim.7

    מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה וכו'. פי' דיש ג' מדריגות במין האדם הא' נבזים ושפלים אשר שכבו בראש כל חוצות כהוא והב' הם בינונים. והג' הם ראשי ומנהיגי עם ומדריגה ראשונה הם בזויי עם אשר אין להם בושה לעבור עבירה בפרהסיא וקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמס בין שיחים ינהקו ותחת הכול יספחו ולהם כינה הנביא בשם רגל כי רגליהם אסירי עוני. ולמעלה מזאת המדריגה הם בינונים אשר יש להם פחד ובושה ולכך במחשך מעשיהם ובמסתרים יהרוג נקי כארי יושב בסוכה במארב חצרים עיניו לחלכה יצפונו ידכה ישוח ונפל בעצמיו חלכאים ואויל שפתים ילבט ואומר זך לקחי בבר ידי ונקיון כפי עשיתי זאת ורעיונו מלאה נכלה וערמומית מלא תשואות וזהו מדריגת בינונים. ומדריגה השלישית הם ראשי עם וזו היא טומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואין מי מוחה בתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ ואין להם בושה מבני אדם כי ברוממת רוחו מתהולל ומוליך יועצים בולל. וההבדל בין כת הפוחזים לכת הג' הוא כי כת הפוחזים אין מחטיאים אחרים כי מי ילך בעקבותם. אבל כת שלישית מחטיאין אחרים כי לומדים הרע מאתם ואלה השלשה היו באנשי ירושלים ואמר הנביא מכף רגל ועד ראש ר"ל מן בזויי עם ועד ראשי עם אין בו מתום פצע זו מכת חרב מלוטש שהוא גלוי לעין כל וכמו כן חטאת בזויי עם שחטאו בגלוי. וחבורה הוא אינו נראה רק בתוך הגוף וזו היא טומאת זב שמטמאת בעליה ועושין משכב ומושב וטמא טמא יקרא. וביאר הנביא שלא עשו שום רפואה למכות האלה והיינו לא זורו קאי על פצע ולא חובשו זו רפואת חבורה ולא רככה בשמן זו היא רפואת מכה טריה וק"ל.

19. Haftarah of Devarim.8

    ארציכם שממה עריכם שרופות אש. דהנה יש לפרש מלת שממה שהיא שממה מאין יושב ויש לפרש מלת שממה מישראל דוקא אבל או"ה יהיו בעריהם לזה מפרש הנביא ארציכם שממה והיינו שרופות אש שלא תטעה לומר מישראל לבד. ואמר אדמתכם לנגדיכם זרים אוכלים אותם ושממה כמהפכת זרים ר"ל סדום שלא יתיישב כלל וק"ל:

20. Haftarah of Devarim.9

    ונותרה בת ציון כסוכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה. פי' דאיתא בשיר שלמה מי זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים פי' אע"פ שגלו ישראל מעל אדמתן לא נסתלקה שכינה מן כותל מערבי ומשגיח על עמו ישראל בגלותם וזהו ונותרה בת ציון. בהשראת השכינה כסוכה בכרם העשויה להשגיח כן השכינה מציץ מן החרכים. אך הסוכה בכרם השומר רואה ונראה ואנו אין רואין. לזה אמר כמלונה במקשה שגם השומר אינו נראה לפי שהי' מיוחדת לשמירה בלילה. אך במלונה יכולים לילך לשומר אם ירצו ואנו אין יכולין לילך לזה אמר כעיר נצורה שאין יוצא ואין בא כך אין אנו יכולין להתדבק ברוה"ק ושכינת ה' בעו"ה וק"ל:

21. Haftarah of Devarim.10

    לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום הייני לעמורה דמינו. פי' דאיתא בגמ' על מה אבדה הארץ דבר זה שאלו לחכמים ולא ידעו לנביאים ולא ידעו עד שאמר הקב"ה על עזבם את תורתי. וצריך להבין איך נסתפקו על מה אבדה הארץ הא נתפרש בנביאים כל רוע מעלליהם ונראה דאיתא וישקוד ה' על הרעה כי צדיק הוא ומתחלה נבאר ענין השקדה במה שאמר המשורר שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג וצריך להבין המאמר הזה ונראה דהנה איתא האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו מפני דמצות של הש"י הם גזירות ולא רחמנות. ומבואר בזוהר רחמנות של צפור הוא מפני שאם מתנודד לכאן ולכאן ומבכה על במה כי איננם ובא מלאך לפני הקב"ה ואמר כך הצפור מצטער מיד השכינה מבכה על בניה על אשר הלכו שבי לפני צר ומקוננת ואומרת קלני מראשי על בניה כי איננם על היכל המלך אשר היתה כלילת יופי משוש כל הארץ איך היא חרבה ושוממה מבלי בנים והקב"ה מתמלא רחמים. אמנם קיי"ל אם הגוזלות מפריחים מותר ליטול האם על הבנים מפני שאינה מצטערת עליהם. אמנם השי"ת ברחמיו שקד הפורענות קודם שתתמלא סאתם וזהו מאמר המשורר שקדתי כדי שאהיה כצפור בודד על גג זהו רחמנות של הקב"ה. עוד אמרו ששקד השי"ת לפי דבגלות יכניה הגלה נבוכדנצר החרש והמסגר לבבל וכל גדולי ישראל כמעט שכחו התורה בארץ ישראל והגלה הש"י לבבל שלא תשכח תורה מפי זרעו ואלו המתין הש"י עוד שתי שנים כבר בא הזמן של החרש והמסגר לילך לעולמם לחזות בנועם ה' ולזאת הסיבה נשתכחה תורה מישראל חלילה לכך שקד הש"י. וזהו מה שתמהו הנביאים על מה אבדה הארץ דודאי אלו גלו ישראל בזמנם לא היה תמי' כלל כי גלו בחטאם אכן הם תמהו על ב' שנים קודם זמנם למה אבדה הארץ. ולזה השיב הקב"ה על עזבם את תורתי לכך שקד הש"י קודם זמנם וזהו השקידה היתה שלא תשכח תורה בישראל ואלו היה תורה בישראל בלי דור יכניה לא הי' הקב"ה שוקד לגלותם קודם זמנם וכן להיפוך אלו ח"ו אף דורו של יכניה לא למדו תורה לא היה הקב"ה שוקד והיה מדה"ד מכלה רעים וטובים דכיון שנותן רשות למשחית אין מבחין בין טוב לרע והואיל וגלו שני שנים קודם לא היה רשות למשחית לחבל כ"כ. וזהו כוונת הנביא לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד ר"ל שנשתייר התורה והיינו ביד החרש והמסגר ואלו לא הותיר לנו שריד שלא היה תורה כלל בישראל לא שקד השי"ת ומדה"ד היה מכלה רעים וטובים כמעט כסדום היינו ר"ל שאפי' היו בנו אנשים צדיקים כמו בסדום שהיה לוט אעפ"כ לעמורה דמינו היינו נדונין כאלו כולנו רשעים דכיון שניתן רשות למשחית אין מבחין וכו' וק"ל:

22. Haftarah of Devarim.11

    או יאמר דהנה אי' בגמ' אע"פ שחרבה ירושלים לא פסקו אנשי אמנה ופה"ג הא אמרי' לא חרבה אלא על שלא היו בה אנשי אמנה דכתיב ואנשי רכיל היו בך ומשני ל"ק כאן במילי דשמיא כאן במילי דעלמא ר"ל במילי דשמיא לא פסקו במילי דעלמא פסקו וזהו מאמר הנביא לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד ר"ל אנשי אמנה כמעט כסדום היינו ולזה חזר ואמר שמעו דבר ה' קציני סדום לפי דבמילי דשמיא לא פסקו אנשי אמנה וזהו קציני סדום שהיה לוט ועם עמורה היינו המוני עם וק"ל:

23. Haftarah of Devarim.12

    למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' וכו'. פי' דאיתא בגמ' בבא בן בוטא הקריב כל יום חטאת אע"פ שלא חטא והטעם שאם הוא לא חטא א"א שלא יחטא אחד מישראל וכל ישראל ערבים זה לזה. ואולם זהו דוקא אם ישראל הם באהבה ואחוה דינם כאלו הם גוף אחד ומכפר הקרבן על חבירו אבל אם שנאה ותחרות ביניהם אין הקרבן לרצון ובאנשי ירושלים היה קנאה ושנאה ביניהם כמבואר וזהו שנתווכח הנביא למה לי רוב זבתיכם ר"ל מה שאתם מקריבים על אחיכם בני ישראל אינו מתקבל כי אין לבבכם שלם. ודם פרים ועתודים לא חפצתי פי' עפ"י מ"ד בפסוק וסמך ידו ונרצה לו שסמיכות יד מכפר והטעם לפי שהסמיכה היה צריך להיות בכל כחו והזכיר כל עונות אשר עשה במרד ובמעל ומתודה ומתחרט על עונותיו ועוזב חטאו רשע ופשע אשר עשה והתערב נפשו בנפש הקרבן ותיכף שוחטין וזורקין הדם ודם הוא הנפש והוי כאלו הקריב דמו על המזבח וזהו דוקא אם מתחרט בעת הסמיכה אבל אם אין מתחרט אין מועיל הקרבן כלל דנפש הבהמה אינו מכפר וז"ש הנביא ודם פרים ר"ל דם פרים לבד שלא נתערב בו נפש אדם כי עדיין עומדים במרדם לא חפצתי וק"ל:

24. Haftarah of Devarim.13

    כי תבאו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי. פי' דאית' בגמ' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. ר' יוחנן אמר ראייה ממש ר"ל אמר ראיית קרבן ונראה דלא פליגי דהענין ראיה הוא שיהנה מזיו השכינה להשרות עליו רה"ק ואולם אם אין ראוי לכך ס"ל לר"י שחייב להראת בקרבן ואם ראוי ס"ל לר"ל בחייב להראות ממש ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וז"ש הנביא כי תבאו לראות פני מי ביקש זאת מידכם לפי דבאותו פרק לא היו ישראל צדיקים ולא היו ראוים לקבל פני שכינה ולכך אמר רמוס חצרי ודי שתשלחו לקרבן וק"ל:

25. Haftarah of Devarim.14

    לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא לי. פי' דיש מין בני אדם שנתן להם אלהים עושר ונכסים וכבוד ולא הראה נפשו בטוב בתענוג מהונו ועשרו והולך בדרכי עוני לקמוץ את ידו ופתחו שלא יהיו עניים מרודים וטרודים לבוא לביתו ואם מביא קרבן על חטאו מביא מנחת עני כי ההרגל נעשה טבע שני וגם אינו רוצה שיחזיקוהו בעושר וזה מנחת שוא מפני שהוא עשיר. ואולם אם זאת המדה הגרועה יש בכהן והוא המקטיר קטורת והקטורת היה מעשיר. וגם אם הם עושין עבירות בסוד הנסתרות לה' אלהינו והקטורת מכפר דבר שבחשאי וכל אדם לא יהיה באהל מועד. אבל הם עושין פומבי וא"כ קטורת אינו פועל והוא רק תועבה וגם הכהן המקטיר קטורת וקטורת היה מעשיר ואיך ישלח אביונים מאתו ומטיל מום בקדשים ואומר שלא התעשר מהקטורת או שאמר שחסר אחת מסממנים ולא נתקבל לרעוא ועושה הקטורת לתועבה וא"ש:

26. Haftarah of Devarim.15

    או יאמר דאי' בגמ' בימי ר"י בן זכאי הפסיק מי המאררי' מפני שחטאו בגלוי והמים אין בודקין. ואם היה נותן מי המרים לאשה היה צריך להקריב מנחת קנאות ואולם אם היה בגלות הוי מנחת שוא וז"ש לא תוסיפו הביא מנחת שוא. קטורת תועבה היא לי נראה הטעם למה דוקא הקטורת מעציר המגפה מפני דאם ישראל הם באגודה אחת בדיבור וקישור אין שום משחית שולט בהן וקטורת הוא בלשון ארמי קטרי והוא קשר. וכשישראל הם מחוברין המגפה נעצר וגם החלבנה היה בקטרת כדי שיהיה הכל באהבה ואחוה ושלום. ואולם אם אין שלום בישראל בין איש לרעהו אין הקטרת מתקבל לרעות וז"ש על שהיה חרב בין איש לרעהו הקטורת תועבה היא לי שאינו מתקבל לרעוא וק"ל חודש ושבת קרוא מקרא לא אוכל און ועצרה. פי' מפני דחז"ל תקנו שיהיו קורין בתורה בשבת והטעם כדי לבטל כל הרהורי דעבירה לפי שאינו עוסק במלאכה משא"כ בחול הוא עוסק בעניני עולם ואולם אדם שאין עוסק בעניני עולם בחול צריך לעסוק תדיר בתורה כדי לבטל הרהורי דעבירה ולהתחרט בעינים זולגות את אשר עיוות ושלא יכשל עוד בחטא אמנם יש מין בני אדם שהם עוסקים בתורה להתפאר בהם ולומר כי גם אני מבין חידות ושבע תועבות בלבם ואין זה לרצון כי מחשבתם פיגול. וז"ש הנביא חודש ושבת קרוא מקרא לפי ראות עיני הבריות הוא כדי לבטל הרהורין בישין לא אוכל און ועצרה כי מחשבתם פיגול וק"ל:

27. Haftarah of Devarim.16

    חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח. פי' ע"פ הפסוק ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' וצריך להבין הא מלא כל הארץ כבודו אלא הענין הוא על שביקשו להשטין על ישראל שינה הכתוב כאלו התיצבו על ה' מה שאין הפה יוכל לדבר כי בכל צרתם לו צר. ובזה יובן הגמ' דהנה בקרבן ר"ח כתיב חטאת לה'. אמר הקב"ה הביאו קרבן עלי על שמעטתי את הירח ונראה דכבר ביארנו שהשכינה מצטערת על חטא ישראל וע"י חטא ישראל נתמעטה הלבנה דלעתיד כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה. וא"כ יש קטרוג על ישראל כי בעונותם גורמין מיעוט הלבנה וז"ש הקב"ה הביאו קרבן עלי עלי דייקא עבור חטאם כנ"ל כי הוא נוגע לה'. ונבא אל הביאור חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי ר"ל מה שתקריבו קרבן ר"ח עלי על שמיעטתי את הירח הוא לי לטורח כי זהו עבור חטאם כנ"ל ומה אתם מקריבין קרבן הלא אינו לרצון וא"ש. נלאיתי נשוא ידוע אם יחטא אדם בורא משחית לחבל ואין אדם יוכל לעקור זדון מן הארץ עד שקיבל עונשו על אשר עיוות ומתקן את החטא ומעביר טומאה מן הארץ אמנם השי"ת הוא בעל הרחמים ועובר על פשע. וא"כ הרשעה משוטטות בעולם ומי שמחיה כל העולם הוא מחיה אותם וז"ש הנביא נלאיתי נשוא המשחיתים הנבראים בחטאתיכם ולא אוכל עוד לכבוש כל עונותיכם כי רב הוא וק"ל:

28. Haftarah of Devarim.17

    ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם. פי' דיש מין בני אדם שנותנין צדקה להשתבח בהם ולהתפאר בהם ולבם בל עמם ואולם הש"י הוא בוחן לבבות אבל המלאכים אינן יודעין מה בלבו של אדם ולהם היא לרצון וז"ש ובפרשכם כפיכם ר"ל שתתנו מסת ידכם לעני בכפיכם לבד בלא לב אעלים עיני מכם וזו היא טובה שידונו אותם המלאכים ובטוב העולם נדון. גם כי תרבו תפלה איננו שומע דהנה כתב האר"י זלה"ה דטוב ליתן צדקה קודם שיתפלל כדי שתהיה תפלתו לרצון ואולם הצדקה היא בלא לב כנ"ל ואיך שייך רצון וז"ש גם כי תרבו תפלה אינני שומע שאעלים עיני מכם וידונו אתכם המלאכים וק"ל:

29. Haftarah of Devarim.18

    רחצו הזכו הסירו רוע וכו'. פי' שישובו בכל לב ולא לצפצף כעגור בפה כי הש"י בוחן לבבות וז"ש מנגד עיני. למדו היטב דרשו משפט דאי' בגמ' לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין ויש באמת לחלק דלפנים משוה"ד היינו שודא דדייני א"כ יוכל לזכות לעני אבל אם הדין מחייב לעני הא קיי"ל אין מרחמים בדין וזהו מסור לדיין שהוא יודע פשרה אם הוא דין או לפנים משוה"ד לכך אמר הנביא למדו היטב שתהיו יודעין לברר הדין כסולת מנופה ואח"כ דרשו משפט שפטו יתום ריבו אלמנה ר"ל שלא תאמרו יתום הוא וארחם עליו בדין ולא אשפוט אותו לכך הזהיר שישפטו אותו דקיי"ל יתמא דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר אבהון וריבו אלמנה וק"ל:

30. Haftarah of Devarim.19

    אשרו חמוץ. יובן ע"פ מאמר הוידוי על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר ולכאורה מלת יצה"ר יתירה דאי לאו יצה"ר לא חטא כלל ונ"ל דהענין יצה"ר בעת צאת האדם מרחם אמו לפתח חטאת רובץ וישתער עליו מלך הצפון בלבו ויפתה אותו בדברים ואומר לו לך ותרוה בטוב גויותיך ושמח בחור בילדותיך כי זהו חלקך מכל עמלך והתענג בתענוגי עולם ואם הנער חסר לב וילך אחר הגשם בכל יום ויום היצה"ר מתגבר עליו ולא יראה אור הצפון. ואולם אם הנער אמץ לבו ולא ילך אחרי הבל הרי היצה"ר מתהפך אליו למליץ טוב ומדריכהו לחזוק במעוזו לעשות הטוב והישר וז"ש הנביא אשרו חמוץ ר"ל זה היצה"ר שחמץ האדם שלא תלכו בעצתו ויתהפך לכם לאוהב ולכך אנו אומרים ע"ח שחטאנו לפניך ביצה"ר כי דבר זה תלוי באדם ויוכל להפוך היצה"ר לטוב ולאוהב והוא לא עשה כן אלא שומע לעצתו ולכך אנו מתודין על זה וק"ל:

31. Haftarah of Devarim.20

    לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים וכו' ואם יאדימו כתולע וכו'. נר' לפרש דהנה יש ב' מדריגות במין האדם הא' תאות הגשם שהוא תאות המשגל או חטא הכעס וכדומה שמתחמם ומאדים פניו ואלה תולדות חום. והב' דהיינו מסית ומדיח אחרים או נכנס בו דעת המינות ואומר אין תורה מן השמים וקץ בדברי חכמים וזה החטא אינו ניכר בו אלא צפון בלב ואין מתאדם כלל מחמת זה החטא. וז"ש אם יהיו חטאיכם כשנים דהיינו בתאות הגשם שמתאד' פניו והוא אדום הנראה לעינים והוא מתאדם עצמו לבד ואינו מסית אחרים כתלג ילבינו אם ישוב מדרכו הרעה ילבין כשלג בתכלת הלובן ואם יאדימו כתולע ר"ל שתולע אין בו אדמומיות כלל לפי הנראה אבל תוכו הוא אדום והיינו שמסית ומדיח אחרים או נוטה למינו' שצובע הוא לאחרים אם ישוב מדרכו הרעה ויטהר רעיונו כצמר יהיה ולא בתכלית הלובן כשלג וא"ש. או יאמר בפנים אחר ומתחלה נדקדק במה שפתח בויכוח לכו נא ונוכחה וסיים ברצון אם יהיו וכו' רק י"ל דהנה יצר לב האדם רע ומפתה אותו בכל יום עד שעושה מן העבירה מצו' ואומר כי זה רצון ואדם צדיק בעיניו ועושה כל תועבת ה' ואומר בנקיון כפי עשיתי זאת ואולם אם אדם נתוכח עם עצמו ומבין את אשר הרשע ישוב אל לבו ויעשה תשובה וז"ש הנביא לכו נא ונוכחה יאמר ה' והטעם שנתוכח עמכם הוא לפי שאם יהיו חטאיכם כשנים אתם אומרים שאין זה עבירה וכשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע אתם אומרים כצמר יהיו ואדם צדיק בעיניו ולכך נתוכח עמכם כדי שתדעו את אשר עשיתם ובזה תוכלו לבוא אל גינת ביתן המלך וק"ל:

32. Haftarah of Devarim.21

    אם תאבו ושמעתם .פי' לנביאים ותשובו מדרכיכם הרעים אז טוב הארץ תאכלו ואולם אם תמאנו ומריתם הש"י מעמיד להם מלך כהמן המחזירם למוטב וזהו חרב תאכלו כי פי ה' דבר וא"ש:

33. Haftarah of Devarim.22

    איכה היתה לזונה קריה נאמנה .הנה יש מין עניים ששונאין את העשירים ולא יתנחמו עד שיהא כל העולם ממש עניים מרודים וטרודין ואינם מתאוי' לעושר ושררה כי אם שיהיו כולם כערכו והטעם דגם לי גם לך לא יהיה. ויש מין אדם שפג לבם אם הדיין מחייב אותו ומזכה לחבירו ואלו חסירי לב וריקי מוח לא שמו פניהם אל הכהן המורה אם אומר כנגע נראה לי בבית לחלץ את האבנים להשליכם חוצה ולא חשו כלל להרהר אחריו והיינו אם גוזר לבער מן העולם אין חוששין לזה כלל אבל אם הדיין מזכה חבירו ומחייב אותו על זה השוטה הזה מרגיז והטעם דגם לי גם לך לא יהיה אמנם מאין הוחצב להם זה דגם לי גם לך לא יהיה הלא מן השתי זונות כמבואר במלכים גבי שלמה ע"ש. וז"ש איכה היתה לזונה ר"ל שחשדו את הדיין כנ"ל וא"ש:

34. Haftarah of Devarim.23

    מלאתי משפט צדק ילין בה. פי' אם יקרה להם דבר צדקה אומרים לינו פה הלילה ועוצו עצה איך ומה עד למחר עד שנפסל בלינה אבל אם יקרה להם דבר רציחה הם ממהרי' לשפוך דם וזהו ועתה מרצחים וק"ל:

35. Haftarah of Devarim.24

    כספך היה לסיגים ידוע דכשגלו ישראל ובא צר ואויב להיכל הקודש ולקחו את כסף הקדש ונתערב בכספם ובקשו חכמים לאסור כל כסף וזהב אמנם התירו דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה שיצאו לחולין ולא היה חל עליהם קדושה וז"ש כספך היה לסיגים דבאו פריצים וחללוה. סבאך מהול במים ידוע דביהודה לא היה היין מחמיץ לפי שהביאו ממנו לנסכים אבל כאשר הוסרו התמידים החמיץ היין והיה מותר למזגו משא"כ בתחלה היה אסור למזגו שהמזוג פסול לנסכים וז"ש סבאך מהול במים דבטל הקדושה וק"ל:

36. Haftarah of Devarim.25

    שריך סוררים. פי' דנעשה להם מכ"מ דהם עסקו בכישוף למלאות בתיהם שלל והעד נשים שאננו' והיו מחליפין הסמ"ך של כסף לשי"ן ועסקו בכישוף לכך נחלפה השי"ן של שריך לסמ"ך ונעשו סוררים וא"ש:

37. Haftarah of Devarim.26

    כלו אוהב שוחד ורודפי שלמוני' פי' דאי' ת"ח מרבים שלום ונראה טעם לשבח דהנה עם הארץ שווא לת"ח ככלב אמנם מה יוכל לעשות לו רק י"ל דאם אין לע"ה עזר נגד הת"ח רואה איש כערכו אף שהוא שונא לו מתמול שלשום ועושה שלום עמו כדי להיות לו לעזר וזהו שמרבים שלום בשבילו. וזהו היה כמו כן בירושלים שאומרים לת"ח סורו מני ואל תגע בי כי שלם וקדוש אתה ורדפו אחר שלום הנזכר וזהו ורודפי שלמוני' וא"ש:

38. Haftarah of Devarim.27

    יתום לא ישפוטו וכו' היינו תרתי לגריעותא שיתום לא ישפוטו מחמת רחמנות ואפ"ה ריב אלמנה לא יבא להם. או יאמר דאית' נצור בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך פי' דאב מקרי תורה שבכתב ואם מקרי תורה שבעל פה וזהו שקונן ירמי' יתומים היינו ואין אב ר"ל מן תורה שבכתב אמותינו כאלמנות מן תורה שבע"פ וז"ש ישעיה יתום היינו יתום מאב לא ישפוטו ר"ל שלא השגיחו אחר תורה שבכתב וריב אלמנה ר"ל שבעל פה לא זכרו כלל וזהו לא יבא אליהם וק"ל:

39. Haftarah of Devarim.28

    לכן וכו' הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי ידוע דמכר. חשך שהיה במצרים ג' ימי אפילה היתה משום רשעי ישראל שמתו שם וכן אי' בגמ' אין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל וזהו הוי אנחם מצרי ר"ל שאבער רשעי ישראל ואגב גררא אנקמה מאויבי וק"ל:

40. Haftarah of Devarim.29

    ואצרוף כבור סוגיך. ר"ל שאבער קוצים מן הכרם ואשיבה שופטיך כבראשונה דאי' בתחלה ביקש הקב"ה לברוא את העולם במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים שתפו במדה"ר ואולם בעת שיבא גואלנו יעביר זדון מן הארץ ויסיר לב האבן מבשרנו ולא יהיה יצה"ר כלל ושפיר יוכל להתקיים במדה"ד וזהו ואשיבה שופטיך כבראשונה ר"ל מדה"ד ואח"כ יקרא לך עיר הצדק דאי' בקרבך קדוש לא אבוא בעיר ופה"ג משום דבקרבך קדוש לא אבא בעיר רק י"ל דהנה הר המוריה הוא מקום מיוחד להשראת שכינה שממנה הושתת העולם וזהו דוקא אם אין הדור ראוי לכך אבל אם הדור ראוי לכך משרה שכינתו ביניהם וז"ש משום דבקרבך קדוש לכך לא אבא בעיר ולעתיד יעביר זדון מן הארץ ורוח הטומאה יבוער מן העולם ויהיו כולם אהובים כולם ברורים כולם יזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו וז"ש ואח"כ יקרא לך עיר הצדק לך דייקא שהשכינה תשרה עליהם וביניהם כמש"ה והתהלכתי בתוככם וא"ש:

41. Haftarah of Devarim.30

    ציון במשפט תפדה. כי לה משפט הגאולה כי יען אשר היתה ראש לכל הגוים ועתה היא ללעג ולקלס בין העמים וראויה מצד הדין והמשפט לגאולה אבל ושביה היינו ישראל בצדקה לבד ילכו מן הגולה במהרה בימינו אמן:

42. Haftarah of Vaetchanan.1

    נחמו נחמו עמי. אמ"ו פירשו דודאי אם יבא הגואל צדק ב"ב אין צריך להתנחם לישראל כי הם מתנחמים בביאת הגואל. ואולם זו הנחמה האמורה. נאמרה על הגלות המר הזה שינחמו ישראל בגלותם. והינו עפ"י מ"ד החכם שאין אדם ניכר בשלימותו אא"כ הוא בצרה גדולה ואעפ"כ אינו עובד זולתו כי יש מין האדם שאם יקרה להם מקרה חושבים בלבו שהמקרה הוא מאיכות רוע סידור גרמיים השמים והוא צדיק בעיניו ואולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו ואין זה נקרא שלם. כי האדם צריך להיות שלם בכל עניניו ודעתו תהיה צלולה ולא יהיה כמתעתע וזהו נחמות ישראל בגלותם דאף שהצרות מתרגשות ובאות בכל יום וכצאן לטבח יובלו ואפ"ה המה מתנתמים שהם עם ה' ועובדים להש"י כראוי. וז"ש נחמו נחמו הרצון שיתנחמו בגלות ובמה יהיה הנחמה לזה אמר עמי והכיונה שנקראין עם ה' וזהו נחמתם בעת צרה וק"ל. יאמר אלהיכם פי' דאי' במדרש שלא רצו ישראל לקבל תנחומין מהנביאים עד שאמר הקב"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם והכונה לתת טעם למה לא קבלו תנחומים מן הנביאים. דהענין נחמה הוא שיבא הגואל צדק ב"ב ויתבטל עול שיעבוד מעלינו ויבואו חכמי ויועצי ארץ לדרוש שלומינו כמ"ש והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך ובחוצן יביאו בניך מרחוק. ואולם מי פתי יסור הנה להיות אסור בזיקים ובאסורי עוני ולאסור בכבלי ברזל ולענות בקושי כדי להתענג בעת זקנותו בטוב. ונפש אדם קץ באלו התענוגים כי לא הן ולא שכרן ואנחנו בני ישראל הולכין מגולה לגולה מפלך לפלך למצוא מרגוע לנפשינו ובכל זאת במקומות רבים עוד לא שקטה יד אויב מעלינו והאויבים מכלים אותנו אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ואיך יתנחמו שיתענגו בטוב עולם הזה. אמנם מקוה ישראל בעת צרה הוא שיזכו לחזות בנועם ה' ויתעדן נפשו מזיו השכינה כמו שייעד אב הנביאים והתהלכתי בתוככם וזהו סופו של תכלית השלם. ואי' בגמ' כל הנביאים לא נתנבאו אלא על ימות המשית אבל לעתיד לבא עין לא ראתה אלהים זולתך. ולזאת הסיבה לא קבלו ישראל תנחומים מהנביאים כי הם לא נתנבאו אלא על עולם הזה. אבל השי"ת ייעד להם על עולם הצפון וזאת הנחמה קבלו מהשי"ת שאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם וזהו מאמר הנביא נחמו נחמו עמי אמנם ישראל לא יקבלו הנחמה מן הנביאים כנ"ל ולכך מבאר במליצת דבריו יאמר אלהיכם ר"ל שהשי"ת ייעד זאת הנחמה והיינו לעולם הצפון וק"ל. ואולם צריך להבין למה כפל הלשון נחמו נחמו ונראה עפ"י מ"ד אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי פי' דקול היוצא מפי השם ב"ה קודם שיגיע לעולם השפל נולד ממנו עוד קול וזהו שנקרא בפי חז"ל בת קול והוא בת קול החוזר. מפני שמאמר השי"ת עושה פעולה מיד והתפעלות הש"י הוא דבר רוחני ועושה נקודה וזאת הנקודה היא יו"ד ויו"ד רמז כי ממנו יוצא בת קול כי נקודת י' הוא עשר ו' ד' הוא ג"כ עשר וזהו שהנולד הוא כתואר הראשון וז"ש הפסוק אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי והוא התולדה. וכן מצינו שאמר הקב"ה אנכי והתולדה הוא לא יהיה לך והם בדבור אחד נאמרו וזהו אחת דבר אלהים וכו' כנ"ל ומבואר גם מה דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה שנית הכוונה שאחת דבר אלהים והמענה השנית קודם שירד לעולם השפל נולד ממנו תולדה ורמז לזה במה שאמר מן הסערה שנית וסערה היינו מזלות וא"כ היה התולדה וז"ש שנית. וכן מבואר במה דכתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה כן לא ישוב דברי ריקם ר"ל שעושה נולד. ולכך כפל כאן מלת נחמו מפני שהנביא שמע בת קול החוזר דהיינו התולדה ואמר נחמו נחמו והיינו הקול והבת קול. וביאר הטעם על מה שכפל במה שאמר יאמר אלהיכם הכוונה שהשי"ת אמר דבר זה ונולד ממנו תולדה וא"ש וק"ל. באופן אחר יש ליישב על שכפל מלת נחמו ונבאר תחלה מ"ד במד' חטאו בכפלים ולקו בכפלים ומתנחמים בכפלים ותמוה הלא עברו על כל התורה ואיך אמר שחטאו בכפלים. וי"ל עפ"י מ"ד בגמ' דברכות שנים שנכנסו להתפלל ויצא א' מהן טורפין לו תפלתו בפניו ולכאורה תמוה למה טורפין לו תפלתו בפניו. אמנם נראה דהענין תפלה הוא שצריך לייחד הלב בעת הדבור כדי שיתפלל בכוונת הלב ומוציא מכח לפועל בדבור ופיו ולבו שוים. ואם מתפלל בפיו ובכוונת הלב מקבלים המלאכים תפלתו ואם מתפלל בפיו לבד בלי הלב אינו מועיל לו תפלתו ונמסרת לחיצונים. וזהו כוונת הגמ' שנים שנכנסו להתפלל היינו שנים בנושא א' הפה והלב וקדם א' מהן ויצא היינו הלב יצא וסילק את תפלתו ומצפצף כעגור בפה בלא לב טורפין לו תפלתו בפניו כי אינו מתקבל לרעוא ונמסרת לחיצונים. ובאלו השנים חטאו בני ישראל דהיינו בהרהורא דלבא ובעשיית איברים ובו נכללו כל עבירות שבעולם. וגם במעשה חטאו בבית ראשון ובמחשבה בבית שני כי שנאת חנם הוא במחשבה נראין כאוהבין בפה ולבו בל עמו. ואמרי' בגמ' ראשונים שנתגלה עונם הכוונה שחטאו בעשיית איברים לכך נתגלה קיצם לפי מלאת לבבל ע' שנים אפקוד עליכם וכו'. אחרונים שלא נתגלו עונם הכוונה שחטאו בשנאת חנם בלב ובמחשבה לכך לא נתגלה קיצם. וא"ש המדרש חטאו בשנים דהיינו במחשבה ובמעשה ולקו בשנים בגלות ראשון ושני גלות המר הזה לעומת זה אם ישובו ישראל יתנחמו בשנים. וז"ש כאן נחמו נחמו עמי שני תנחומים נגד שני גליות ושני חטאים. ולכך אמר דברו על לב ירושלים נגד המחשבה שהיה בבית שני כנ"ל וק"ל:

43. Haftarah of Vaetchanan.2

    באופן אחר יש ליישב על שכפל מלת נחמו. דצריך להבין למה באמת צריכים להתנחם הלא ילכו מן הגולה מהללים ומזמרים בקול רנה ותודה. וי"ל דכתיב בפסוק בימים ההם ישבו בירושלים משפחות משפחות וספדו וכו' ואמרינן בגמ' שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג ועל יצה"ר שנשחט. ונבאר תחלה ענין משיח בן יוסף למה יהרג. דאי' טעם למה צריך להיות מבני רחל מלך תחלה. מפני שיעקב נתן הבכורה לבני רחל שהיתה עקרת הבית ולכך צריך להיות מבני רחל מלך תחלה. ואולם יעקב עקב לעשו פעמים והקב"ה אינו מוותר לצדיקים אפי' כחוט השערה. ולזאת הסיבה נדקר שאול בחרב כי זהו חרב של עשו שנתן לו אביו ועל חרבך תחיה. ועל שעקב אותי פעמים לכך גם משיח בן יוסף נהרג. היוצא מזה דמלך ראשון שיעמוד לישראל ידקר בחרב שהוא מבני רחל. ויובן גם מה שסיפר יוסף החלום לאביו ולאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו וצריך להבין הא באמת חלם לו כאשר סיפר להם ולמה שנאוהו. ועוד למה אמרו המלוך תמלוך עלינו וכו' ואח"כ אמרו לכו ונהרגהו ונשליכהו וכו' איך יתכן ששבטי ישורון יהיו חשודין על רציחה. על שסיפר חלומו. ועוד שאמר לו אביו להפיק רצונו הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה ואביו שמר את הדבר ואם באמת הוא שימלוך על אחיו למה לא צוה שיהיה מלך עליהם. ונר' דאי' בזוהר דמשיח בן דוד ימלוך על אומה ישראלית לבד והוא ישב על כסא ה' אבל משיח בן יוסף אינו מולך כלל בישראל כי אם באו"ה. וידוע דאו"ה יושבים בצל המזל ומקבלים שפע מן המזל. אבל ישראל הם עם סגולה ובם בחר ה' לשום שמו עליהם ואין להם עסק במזל כלל. ויוסף ראה שמש וירח וי"א כוכבים משתחוים לו וביקש להיות מלך עליהם וע"ז אמרו המלוך תמולך עלינו דייקא אם מלך תמלוך באמת תמלוך על האומות היושבים תחת צל המזלות המכונים בשם שמש וירח וכוכבים והם יאתיו לעבדך. אבל עלינו לא תמלוך. וכבר ביארנו דהמלך ראשון שיעמוד לישראל מבני רחל ידקר בחרב עבור הבכורה ולכך בקשו להרוג אותו לקבל עונשו כנ"ל. וז"ש יעקב הבא נבוא אני וכו' רמז שאין מולך על ישראל אבל הוא מולך על האו"ה שהם יושבים תחת המזל. ואולם יעקב היה יודע שעדיין אין זמן ושמר את הדבר עד שיבא איש אשר לו המשפט. וזהו שספדו ישראל על שיהרג משיח בן יוסף בני פעמים דהיינו שאול המלך ומשיח בן יוסף השני ולכך אמר ב' פעמים מלת נחמו על שני הספדים הנ"ל וק"ל. ועתה נבאר ענין היצה"ר. דיש ליתן טעם למה יבכו על היצה"ר שנשחט הא באבוד רשעים רנה וכן יאבדו כל אויביך ה' וכלה רשע וחסם פשע ונאבד המשחית מן הארץ. ונראה דהענין יצה"ר הוא שהצדיקים משלימין על ידו עבודת הבורא בחייהם ומקבלין שכר על זה על שמכריחין היצה"ר ולעומת זה הרשע מקבל עונש אם שומע לו כי עץ הדעת טוב ורע. ואולם לעתיד יעביר זדון מן הארץ ויתבטל זוהמת נחש בריח ולכך יספדו הצדיקים הספד גדול כי בטל סיבת שכרם. ונר' לתת טעם למה ירים הש"י מכשול מדרך עמו ישראל כדי שימלא כל הארץ דעה את ה' ויעבדו לבוראם כראוי ותחזור העטרה ליושנה. וזהו דוקא אם יש מופלא בדור להורות במה יקדמו את ה' ובמה אכף לאלהי מרום. אבל אם אין צדיק בדור להורות לא איכפת לישראל אם יתבטל היצה"ר כי לא ידעו איך יוכלו לבוא אל גינת ביתן המלך ולהעביר הבגדים הצואים מעליהם אשר עברו במים הזדונים. ואולם אם כבר נטהרו מעונם מעול שעבוד גליות ולא יהיה בהם שמץ פסול כלל שפיר יכולין לעבוד לבורא אף שאין בהם צדיקים להורות כי הם כתלג חיוור ודרך רע נאבד מן העולם ונער דבש יאכל לדעתו והראשונות לא תזכרנה עוד. ויובן גם מה שקונן ציון על שנהרגו בזדון חסידי עליון דאי' אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה פי' דאם יעשו ישראל תשובה והם כולו זכאי כל היום זמנו הוא והיינו שיש צדיק בדור להורות איך יעשו ישראל תשובה אבל אנו בגלות המר הזה בעו"ה נאבדו חכמינו ומפאת קוצר דעתנו ומיעוט שכלנו אין דורש ואין מבקש ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים עד שירחם ה' את שבות עמו וירחץ בנות ציון אף שיהיה כולו חייב וזהו בעתה כי עול שעבוד הגלות מכפר על חטאתינו. ועל זה ציון במר תבכה אשר נהרגו בזדון חסידי עליון ואין מי להורות איך יתעוררו ישראל בתשובה ולכך היא שוממה מבלי בנים עד עת קץ. ונחזור לעניננו דלימות המשיח נכרת היצה"ר מהעולם ויעשו ישראל הספד כי לא ידעו איך לשחר את פני ה' והצדיק אבד ואיך נוכל לצחצח כתמים הראשונים ולכך יעשו הספד וע"ז מתנחמים מהש"י וק"ל:

44. Haftarah of Vaetchanan.3

    דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה. ר"ל שהגיע עת דודים וקול דודי הנה זה בא. ואולם אומרת בת השובבה איך אנחם הלא בגדי צואים ובישר לה הנביא כי נרצה עונך ר"ל שתמו עונך מעול שעבוד הגליות אע"פ שאין לך צדיקים מיתת צדיקים מכפרת וכבר נתבטל היצה"ר ולבוש רקמה תלבש כי לא תחטא עוד והראשונות לא תזכרנה עוד כי לקחה מיד ה' כפלים ככל חטאתיה וק"ל:

45. Haftarah of Vaetchanan.4

    קול קורא במדבר פנו דרך ה' וכו'. פי' דכתב הזוהר שסיבת אורך גלותנו הוא על תורת ה' שנמסרה ביד מינים הכופרים וכן אי' כשנעתקה התורה על ידי ע"ב זקנים לתלמי מלך מצרים היה חשך ג' ימים כי זהו היתה העתקה ראשונה. ונראה הטעם למה נמסרת ביד המינים דידוע מ"ש המפרשים ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ויאתיו כל לעבדו ויתנו לו כתר מלוכה. איך יתכן שאויל משריש יעזוב אלילי כספו ואלילי זהבו וילכו לחסות תחת כנפי השכינה ואולם זהו הסיבה הוא כי כמו שעינינו רואות שמתקרבים אחת לאחת להאמין במציאות הבורא ולהאמין בתורה ולהאמין בחידושי עולם אבל אם מסופקים אם כבר בא הגואל אם לאו והמה כמתעתע ואין בהם איש נבון וחכם היודע פשר לברר להם כל ספקותם וטעותם. ואם יבא הגואל ב"ב ידעו למפרע שתוהו המה ואחרי ההבל הלכו ומתברר להם בראיות מופתיות שהשקר אתם ויבאו כולם לעבוד את ה' ביראה וידעו התועים בינה ולכך התורה נמסר להם כדי להפיק ספק מלבם. ואי' בגמ' בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה פי' על התורה שנמסרת ביד מינים ומהר חורב דוקא דשם נתנה תורה לישראל והמה לא רצו לקבלה ולכך אין ראוים שיתעסקו בתורת ה'. ואולם באמת למה נמסרת להם כדי שיתברר להם מציאת הבורא. ונבוא אל הביאור קול קורא במדבר רצה לומר קול זו בת קול קורא על התורה הנמסרת למדבר כי הכופרים הם מדבר ממש שאין מגדל בו צמח טוב ואמר למה נמסר להם פנו דרך ה' ר"ל כדי שיטו שכמם לעבוד את ה'. ישרו בערבה פי' דערבה הם המינים שהם כערבה עלי מים ותארן כארזים ואפ"ה אינם מגדלים פרי והבל הוא ואין בם מועיל ואמר על שהתורה נמסרת להם טעם כדי שיסולו המסילה לאלהינו. ואמר כל גיא ינשא פי' דהם שהיו נעדרים מן השכל ינשאו וידעו ויבינו איך השתבשו בכסילות ובפתיות כל ימיהם ולא באו בסוד ה'. וכל הר וגבעה ישפלו פי' המינים שהם מתגאין כהר ישפלו מעצמם כדי להבין אמרי יושר וק"ל. או יאמר וכל הר וגבעה ישפלו דאי' בגמ' דע"ז ודוד היה עולה במעלה אל ראש ההר אשר שם משתחוה לאלהים אמרו שביקש דוד לעבוד ע"ז משום שנאמר לאלהים. ולכאורה אינו מובן וכי נחשד דוד מלך ישראל על כפירה באלהים ח"ו. וכי אין במשמעות אלהים קודש. אמנם י"ל דתוס' כתבו בשם הירושלמי למה לא בנו את המקדש בראש ההר רק בשיפוע ההר משום דאין לך הר וגבעה בא"י שלא עבדו שם ע"ז בראש ההר ולכך לא בנו שם המקדש ששם היה ע"ז. ושפיר אמרו חז"ל ודוד עלה אל ראש ההר ושם ע"ז וכתיב משתחוה לאלהים ש"מ שביקש דוד לעבוד ע"ז. וז"ש וכל הר וגבעה ישפלו כי שם היה ע"ז וידעו הכל שה' הוא אחד ושמו אחד וק"ל. או יאמר עפ"י מ"ד גם אלה תשכחנה היינו אלה אלהיך ישראל ושמא תאמר אנכי ה' אלהיך ישכח לזה אמר ואנכי לא אשכחך ותמוה האיך שייך זה לזה ונר' דאי' בגמ' גדולה תשובה שזדונות נעשו להם כזכיות דהיינו אם מתחמם לדבר עבירה ואם יתעורר ויעזוב רוע מעלליו נעשו כזכיות כאלו התחמם לדבר מצוה וכן ההיקש בכל החטאים וא"כ החטא אשר עשו בני ישראל שאמרו אלה אלהיך על ע"ז וכאשר ישובו אל ה' בכל לבבם נעשה כאלו כוונו לשמים וזהו כוונת המדרש שייעד להם השי"ת שישכח החטא שאמרו אלה אלהיך על ע"ז ולא די שיבוער החטא לגמרי שאין רשומו ניכר אלא אפי' נעשה כזכיות והוי כאלו אמרו לשם אלה אלהיך וזהו ואנכי לא אשכחך. וזהו נחמת ציון שילכו ישראל מן הגולה וישובו אל ה' בכל לבבם ועבירות אשר עשו נעשה להם כזכיות. וז"ש כאן קול קורא במדבר פי' על שחטאו במדבר עבור המרגלים ולא בקשו לילך לא"י יי עד להם כאלו שאמרו פנו דרך ה'. ישרו בערבה זה חטא ערבות מואב יהיה כאלו אמרו מסילה לאלהינו. כל גיא זהו חטא שהוכיחן ירמיהו ראי דרכך בגיא וגם עבדו ע"ז ינשא והוי כאלו עבדו להשי"ת וכל הר וגבעה זהו כנ"ל שהיו שם ע"ז זהו החטא ישפל וישח עד לארץ. והיה העקוב פי' החטא על אשר הלכו בדרך עקלתון יהיה למישור כאלו הלכו בדרך הישר. והרכסים פי' דהרכסים זהו הר גבוה יהיה לבקעה. והטעם שיהיה לבקעה דוקא ולא למישור דידוע מ"ש חז"ל והובא ברש"י בחומש פ' עקב ארץ הרים ובקעות משובח ההר מן המישור שהמישור בבית כור אתה זורע כור אבל ההר בבית כור ממנו זורע חמשת כורין ד' מד' שפועיו ואחד מראשו ולעומת זה יש בבקעה ג"כ מעלה זו שיכול לזרוע כמו בהר חמשת כורין כדי שלא יהא נעדר חלילה שום דבר וז"ש והרכסים לבקעה ר"ל לעומת העבירות כן יהיה הזכיות ומפרש הטעם שיהיה כך מפני דיתלבנו כל צחצוחי זיבה וטומאה ויטו שכם אחד לעבדו באהבה ובחיבה וביראה ולא ישמע עוד קול נואש ושבתה מדהבה ויהיו כולם אהובים כולם ברורים כולם יזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו וכולו אומר כבוד וימלא כל הארץ דעה את ה' וישיגו כולם לאפרון אשר עשה המלך שלמה וזהו שייעד הנביא ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר וא"ש וק"ל:

46. Haftarah of Vaetchanan.5

    קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה וכו' עד ודבר אלהינו יקום לעולם פי' עפ"י מ"ד בפסוק אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדו. נראה ליתן טעם למה בחורים וזקנים יחדו והיינו לפי דיש עבירות שזקן קץ בהם ואין שייכים אלא לבחור בבחרותו ויש עבירות שאין שייכים אלא בזקנותו. דע כי כאשר יגדל גשם הצומח באדם סובב והולך לראות בטוב העולם ליפת לבו ולהתענג בטוב העולם ולמסוך כיין את בשרו ומרווה את נפשו בדשן כדי להבהיק זוהר פניו וקווצותיו סדורות ותלתליו שחורות ומשמח בחור בילדותו לשמוע קול נגן השירים וילך אחר תולדות חום המשגל וזהו דרך גבר בבחרותו. ואולם בגאוה ובשררה לא יוכל להתגאה כי טעם זקנים לא לקח ונער חסר לב הוא ולא נאה לכסיל כבוד ואולם בזקנותו קץ בתענוגי עולם הבחרות כי יזיעו שומרי הבית והתעותו אנשי חיל ובטלו הטוחנות כי מעטו וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה וינאץ השקד ויסתבל החגב וחפר האביונה. ואולם רוח כביר מצאה ידו ברוממות רוחו ומתגאה בשירו לאמר לי נאה כבוד כי זקנתי ושבתי ומתהולל בדעתו. ואלו חטאי בני אדם אשר כל החטאים כלולים בו. וידוע דלעתיד יתבטל היצה"ר ולא יהיה חטא כלל ויבערו וינערו כל החטאים מן העולם. וז"ש אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדו דהינו במושב אחד מפני בבטל היצה"ר כי באלו השנים נעשו כל החטאים ואפ"ה נמנעו מן החטא וע"ז שמחו. וידוע דאם ישראל שרוין בחבורה אחת בנקל יוכלו לכשול בחטא ע"י שמתגנות זו בזו והעד בבית שני שנחרבת על זה. אבל אם כל אחד בפני עצמו לא יוכלו לכשול כ"כ בחטא ואולם בזמן הבית היו צריכין לקבל פני שכינה בכל רגל ולכך היו צריכין לדור כולם בא"י סביבות המקדש. אולם לעתיד ימלא כל הארץ דעה את ה' וא"כ למה ידורו כולם בא"י הלא בנקל יכולים להכשל בחטא אם הם בחבורה אחת. ולכך אמר הנביא דיפסוק היצה"ר מבחורים וזקנים ולא יהיה שנאה וקנאה ותחרות ביניהם כ"א אהבה ואחוה ושלום. וז"ש קול אומר קרא ר"ל שיקרא אותם שיהיו כולם בחבורה אחת. ואולם הלא יותר טוב אם יהיה כל אחד בפני עצמו כנ"ל לזה תמה הנביא ואמר מה אקרא הלא כל הבשר חציר ר"ל הזקנים וכל חסדו כציץ השדה הם ימי בחרות ואינם נוחים זה לזה בחבורה אחת. לזה השיב הש"י ואמר יבש חציר נבל ציץ ר"ל שהזקן הולך לבית עולמו והילד כזקן כי רוח ה' נשבה בו עד זמן הקציר ודבר אלהינו יקום לעולם היינו שיפסוק היצה"ר מהם ולא ילכו אחר ההבל כמו בראשונה וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד בגמ' דמקשה תנן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני ה"ז צדיק גמור ומשני ל"ק כאן בישראל כאן בעו"ג פי' בישראל מותר לומר סלע זו לצדקה מפני שאינו תוהא על הראשונות אבל העו"ג הם תוהין על הראשונות להם אסור לעבוד ע"מ לקבל פרס וכן אמרינן דישראל סובלין בגלות הזה עול קושי השיעבוד כדי שיזכו לרב טוב הצפון וזה הוי עבודה ע"מ לקבל פרס ואולם י"ל דישראל מותר לעבוד כנ"ל וא"ש. וז"ש קול אומר קרא ר"ל שיקרא לישראל שילכו מן הגולה ואמר מה אקרא הלא זו עבודה ע"מ לקבל פרס כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה ר"ל שהצדקה שהעו"ג עושין הם עושין לתשלום גמול. השיב לו הש"י יבש חציר נבל ציץ דהעו"ג תוהין על הראשונות אבל ישראל אינן תוהין על הראשונות כי דבר אלהינו יקום לעולם אף שאין מקבלים שכר עובדים לבורא ומה שלא נשתלם גמולם הוא סיבת החטא המונע הטובה והשינוי הוא מפאת המקבל ובשכר האמונה קורא אותם שילכו מגלותם וק"ל:

47. Haftarah of Vaetchanan.6

    על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון. וכו' פירש"י כאן כתיב מבשרת לשון נקיבה ולהלן כתיב רגלי מבשר לשון זכר לומר אם זכו קל כזכר לא זכו תש כנקיבה וכו' ע"ש ויובן גם מה דכתיב השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ותחפץ הוא כינוי לנקיבה בתי"ו המשמשת כנודע וזהו פירושו דכנסת ישראל צוחה באלה ובשבועה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה נגד קיבוץ ישראלי באם שהכל נועדו יחדיו לילך לירושלים וכל האומות מסכימים אפ"ה צווחה שחלילה שתלך שמה כי הקץ סתום ואולי אין עתה הזמן האמיתי רק עת רצון לפי שעה והיום או מחר יחטאו ומוכרחים לגלות פעם שנית ח"ו ואחרון קשה מן הראשון ולכך ביקשה שלא ילכו עד שתחפץ ר"ל עד שיגיע הזמן שימלא כל הארץ דעה ומשם והלאה הבטיח עילת כל העילות שלא יהיה נעדר מן האומה ישראלי' כלום וזה הזמן האמיתי שיבא במהרה בימינו ולכך אמר הנביא מבשרת לשון נקיבה ומכאן ואילך הרימי אל תיראי ח"ו עוד פעם כי אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם יבא בעצמו ויגאלם וק"ל:

48. Haftarah of Vaetchanan.7

    באופן אחר נרא' דאי' בגמ' לעתיד כשיבא עת האסף המשחית והמחבל שישחט היצה"ר הללו בוכים והללו בוכים צדיקים אומרים איך יכלנו לכבוש את ההר הגדול הזה ונדמה להם כהר. ולרשעים נדמה להם כחוט השערה ואף הקב"ה אמר האיך יכולתם לכבוש את ההר הזה ולכאורה לאו מובן הוא למה צדיקים יבכו על שכבשו את ההר הזה ומאי איכפת להו בכך ומאי דהוי הוי ונראה דהנה יש שני מדריגות באדם שיזכה בדרכו תכלית הקודש. א' שהם מלובשים בנשמה קדושה ורוחני מרחם יבא. וב' שבוחר במעללי אל. ומי שיזכה למדריגה ראשונה בנקל יבא בתכלית השלימות אבל אין שכרן מרובה כמדריגה שניה שבעצמיותו אין בו תוכניות קדושה אך שבחר בדרכי החיים והטוב ותמיד יצה"ר שוכן עליו לחבל אותו אך אגב עוצם בחירותו בטוב הבא לטהר מסייעין אותו ולזו שכרו מרובה אבל במי שאינו צריך לכבוש את המתעתע בהיות שהתמיד הענין אצלו אין לו שכרו מרובה כ"כ. וא"כ לעתיד כשישחט היצה"ר ויבוער שאור שבעיסה וא"כ אין במציאות אותה המדריגה שניה הנ"ל לכך יספדו עליו כי אין שכר ואין עונש ולכן צדיקים יבכו איך יכלנו לכבוש את ההר הזה ועתה שהוא מבוער מן העולם א"כ אין לנו שכר ולכן יבכו. ובזה יובן דלכאורה תמוה יותר מ"ש שאף הקב"ה יתמה להם באומרו האיך יכולתם לכבוש את ההר הזה איך שייך תמיה לפני עילת כל העילות. אכן באמת אין זה כי אם לנחם לצדיקים דאיתא ג"כ לעתיד בעת שיזכו לחזות בנועם ה' בעת הסעודה יאמרו הצדיקים הנה אלהינו זה קוינו לו ותמוה ולהנ"ל א"ש דהנה לא די שיספדו למכאן והלאה שאין להם שכר. אף גם זאת יספדו על שלפניו כי היצה"ר נדמה להם כהר גדול מאוד ותמוה איך היתה ביכלתם לכבוש אותו ועל כרחך שהיתה בעזר השם וכמאמרם ז"ל אלמלי הקדוש ב"ה עוזרו אינו יכול לו והבא לטהר מסייעין לו א"כ אפי' שלפניו אין להם שכר ולזה נחמם הש"י כמתמיה ואומר האיך יכולתם לבד לכבוש אותו להראותם שהם מכת השנייה שהעצמות קדושה מתגבר בהם ובכל זאת אין להם שכר רק אשר לפניו. אבל מכאן והלאה אין להם אכן בזכות ראשונות יגיעו לרוות וליהנות מזיו השכינה ולכך יאמרו הנה אלהינו זה שקוינו לו על שלפניו כנ"ל. והנה ידוע במה יש יכולת באדם להתגבר על היצה"ר הוא אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ ואם לא אזיל יקרא ק"ש ולמה דוקא ק"ש רק דדוד המע"ה אמר כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם ופי' הוא דהנה על כל עבירות שבעולם יש הנאה לחומר הגשמיות ולכך אינו נידון רק על המעשה ולא על המחשבה. אבל ע"ז אין הנאה לחומר הגשמי ולכך נידון גם על המחשבה לזה אמר כמוהם יהיו עושיהם ר"ל כמו שבע"ז אין בה ממש והבל וריק הוא כך יהיו עושיהם גם כן נידונים על המחשבה שהיא ג"כ אין בה ממש וריק ונעדר היא ולכך אמר כל אשר בוטח בהם והיינו המחשבה ולעומת זה תקנו ק"ש שהוא יחוד הבורא יתברך ובו יתנכרו שה' אחד באחדות וזהו מאמר הנביא על הר גבוה זה יצה"ר שהוא כהר גבוה עלי לך וחדל אותו מקרבך ובמה יחדל אותו ואמר הרימי בכח קולך זה שילמדו תורת ה' אבל עמא דבר תמה ערומים שאין יכולין ללמוד תורה מאי תקנתם. ולזאת אמר אמרי נערי יהודה הנה אלהיכם ר"ל שיקרא ק"ש ולייחד הבורא יתברך אפי' באחדות כנ"ל ולזה אמר עד עתה הנה ה' זו מדה"ר אלהים זו מדה"ד אבל לעתיד בחוזק יבא ר"ל במדה"ד לבד וא"כ אין לעולם קיום רק בהתבערות רוע המחבל מעלינו ולזאת יש לנו תקות נצחי אך הצדיקים יבכו כהנ"ל אכן דהנה אלהינו זה קוינו לו מקודם היות ממדריגה העצמיות כנ"ל. ולכן אמר הנה שכרו אתו דידוע דמרע"ה אמר להקב"ה הראיני נא את כבודך למה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו. והשיב לו השם וראית את אחורי ופני לא יראו והכוונה בזה דהנה יש שני מדריגות בנשמות א' הקדושות הנאצלות ממחיצתו של הקב"ה אותן הנשמות אין להם שר ושופט ואין מזל שולט בהם אלא ניזונין מהזן מקרני ראמים וכו' ולא ממזלות אבל הנאצלות חוץ למחיצתו של הקב"ה אותן יושבים בצל המזל ונקראים נהמא דכיסופא דיש להם גבול וזהו ההפרש בין צדיק וטוב לו ובין צדיק ורע לו וזה שכתב הקב"ה וראית את אחורי דייקא ר"ל אותן שיש להם מאחורי מחיצה הם יושבין בצל המזל ולכן לפעמים יקרה להם רוע גרמי המזל. אבל ופני לא יראו והבן זה. והנה לעתיד שהצדיקים יזכו לחזות בנועם ה' ובזיו שכינתו בתוך הסעודה לפני' ממחיצתו לכך אמר הנה שכרו אתו ולא בצל המזל למה יזכו לכך הוא שהנה אלהינו הוא זה שקוינו לו בהיות היצה"ר המשטין אותנו ולזאת יקבלו שכרם דעכשיו אין מן הראוי להם שכר כנ"ל ולכך אמר ופעולתו לפניו ר"ל מקודם כנ"ל. ושמא תאמר למה לעתיד בחוזק יבוא במדת הדין לבד ולא במדה"ר ולמה עד עתה בא במדה"ד ואח"כ בא במדה"ר לזה אמר שח"ו לא היתה תקומה לישראל בהיות היצר הרע קיים דמשום כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים לפי שאותם יכול לנהל בהליכה ובחיקו ישא עלות ינהל לפי שהם אייו יכול לנהל אפי' לאט בהליכה לכן בחיקו ישא כן הדבר הזה תחלה היה במדה"ד ובראותו שאין יכולין לעמוד בו בא במדה"ר כנ"ל וק"ל. רק לכאורה קשה קושיא עצומה למה ברא הקב"ה את העולם במדה"ד ולמה לא במדה"ר היותו ודאי עולם קיים. אך תשובתו בצדו דזה ידוע מדתו של הקב"ה אין סוף וחקר ואם ברא הקב"ה העולם רק במדה"ר א"כ לא היה סוף לעולם השפל ולכן ברא הקב"ה במדה"ד ובו יש לעולם סוף וזהו שדי שאמר לעולמו די וזאת יתכן למדה"ד ולא למדה"ר ולכך ברא הקב"ה העולם באלהים שהוא רק מדה"ד וזהו אמרו מי מדד בשעלו מים ר"ל שעלו זו פיסת יד וארבע אצבעות הוא מ"ם ולכך מ"ם פתוחה נגד מים העליונים ומ"ם סתומה נגד מים התחתונים והוא מ"ם מאלהים ולכך זה צריך להיות בגבול וזה מדה"ד. ושמים בזרת הכן זרת זה אצבע אחד והיינו עשר וזהו יו"ד מאלהים וכל בשליש עפר ארץ היינו הה"א שליש מלגו דהיינו שליש מט"ו הרי ה"א מאלהים ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים זו הלמ"ד שהיא במשקל בין האותיות מחציתו מלבר ומחציתו מלגו כן הרים וגבעות וזו הלמ"ד מאלהים:

49. Haftarah of Vaetchanan.8

    מי תכן את רוח ה' זו ל"ב נתיבות כנודע במה שכתוב ורוח אלהים מרחפת וכו' דהיינו האל"ף מאלהים שאם יחלקוה כזה א הרי הוא י"ו ו"י וזהו ל"ב. וזו היא שברא העולם במדה"ד כנ"ל ולכן ואיש עצתו יודיענו בתמי':

50. Haftarah of Vaetchanan.9

    את מי נועץ ויבינהו וכו'. יובן במה שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו יש ב" פירושים רש"י כתב שנמלך הקב"ה בפמליא של מעלה. והרמב"ם כתב נעשה אדם יורה על שברא הקב"ה את עולמו במדה"ר ולא כפירש"י דקאי על ההמלכה. וע"ז את מי נועץ ויבינהו וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו ר"ל עם מי המליך כשברא העולם. א"ו שלכך אמר נעשה על מדה"ר ושמא תאמר דהעו"ג כמו כן נבראו במדה"ר כמו ישראל לזה אמר הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו ולכן נבראו במדה"ד וק"ל:

51. Haftarah of Vaetchanan.10

    ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה. ירצה בזה דידוע דקרבן הבא על השוגג הוא הטעם דבעת שאדם חוטא מיד קופץ המדה"ד לפני הקב"ה רבש"ע הנפש החוטאת היא תמות ולכך מוכרח האדם להביא קרבן על נפשו כדי שיהי' למדה"ד דבר מה לחול עליו וזהו כמנהגנו בעיו"כ כפרות וזהו אמרו כאן דלכאורה קשה הלא אמרנו שהעו"ג במדה"ד לבד נבראו והטעם משום הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו ולפ"ז אם כלא יחשבו למה נבראו כלל. רק י"ל באם שישראל יחטאו יחול המדה"ד עליהם וכנ"ל רק קשה הלא אם יחטאו יוכלו להביא קרבן לזה אמר ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה שאין אנו מספיקין בכל החי שבעולם ולכן נבראו העו"ג לחול עליהם עליהם מדה"ד וק"ל. או יאמר מי מדד בשעלו מים דהנה הרמב"ם כתב על הארבע יסודות באם שהמה תמיד במזג השוה כל אחד לפי מדרגתו יכולין הדברים לקיים לאלף ואלפים דורות כמו שמים וארץ ואין לך דבר בעולם זולת הד' יסודות ממוזגים בטבעם ובאם שהמה באדם שוים בפלס ובמשקל כחוט השערה יזכה לחיי דורי דורות ועיקר ההעדר הוא שיסוד אש ומים מתגברים באדם ולכן מוכרח למות. וזהו אמרו מי מדד בשעלו מים היינו שהקב"ה ברא העולם בד' יסודות והכל בפלס לא חד יתיר ולא חד חסיר וזהו יסוד מים ושמים בזרת תכן זה יסוד אש ובל בשליש עפר הארץ זה יסוד עפר מי תכן את רוח ה' זה יסוד רוח. וזה יוסב על הן גוים כמר מדלי והיינו דלכאורה קשה לפי מה שידוע דלעתיד יבער היצה"ר מן הארץ וא"כ מן העו"ג נמי יבואר דאין סברא שיהא נעדר מן ישראל ולא מן העו"ג. ולמה אמר הן גוים כמר מדלי. אמנם לפי הנ"ל יובן דידוע דכמה וכמה עבירות נעשים מן הד' יסודות יען שאינם שוים במזג הטבעי ובאם יתגבר יסוד אש ילך אחר תולדות חם המשגל וכדומה וכן בכל היסודות ובאם שהמה שוים אין שום אדם יחטא בטבע אם לא מן המחבל והמשחית המתעתע את האדם בדרך רע. ולעתיד יבוער היצה"ר מן הארץ אכן טבע המזג עדיין נשאר וא"כ יש במציאות האדם לחטוא. אמנם אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו דיבוער כל דרך רע מישראל ולא ישאר רק טוב אבל העו"ג יהיו נשארים ברוע טבע המזג מד' יסודות הנשאר אצלם והם מוכנים לחטוא לזה אמר הן גוים כמר מדלי וכו':

52. Haftarah of Vaetchanan.11

    ואל מי תדמיון אל וכו' עיין בפסוק. וזאת מוסב על האדם והנה כל הבשר חציר שהוא מד' יסודות טבעיות. אמנם הפילסופים אמרו שהאדם הוא מעין גשם החמישי כמו גרמי השמיימים ונברא כמוהם לזאת אמר ואל מי תדמיון אל וכו' כל דבריכם שאמרתם שאדם הוא כעין גרמי השמיימים יוכיח להם הפסל נסך חרש וצורף בזהב וכו' ועץ חרש חכם יבחר להכין פסל לא ימוט וכל זאת למה שבשביל שהם עובדים למזלות עושים הדמות מה שהם יותר קיימים כדי שיקבלו יותר שפע מהמזלות וזאת עושין שוה במזגיהם כדי שהם חזקים לא ימוט ובאם שהאדם הוא מעין גשם החמישי לא ימוט בקוצר ימים ויש לאדם לחיות דורי דורות באם שנברא מתולדה החמישית. א"ו כמו שפסיל הם הבל גס זה הבל. אך יש פילוסופים אומרים שהאדם הוא בפ"ע והראש הוא הנותן שפע לכל גופו ולכל אבר היותר נמוך מחבירו יותר חסר שכלו ולא היה רק הלב הוא הבוחן ולא למטה ממנו. לזה אמר הלא תדעו הלא תשמעו וכו' הלא הבינותם מוסדות הארץ כמו שמוסדות הארץ מקבלין שפע מן אבן שתי' זו א"י הלב מכל הארצות כך האדם מקבלין שפע מתוכו דהיינו הלב וז"ש היושב על חוג הארץ ויושבי' כחגבים ונקט חגבים שנעדרים מכל ניצוצי טומאה שאין צריכין שחיטה כך א"י ויש לאדם לקבל שפע מאמצעיתו במרכז כמו מרכז הארץ וזהו הנוטה כדור. שמים וימתחם כאוהל לשבת סביביו כך היא לאדם לקבל שפע לכל גופו וק"ל:

53. Haftarah of Vaetchanan.12

    הנותן רוזנים לאין וכו' אף בל נטעו וכו' ואל מי תדמיוני וכו'. זה מוסב אלמעלה לומר שנעשה אדם בצלמנו מוסב על מדה"ר ואין סברא לומר דקאי על ההמלכה בפמליא של מעלה דהנה בגמ' מקשה פעם א' משמע שבשני נבראו המלאכים וכתיב ויכל אלהים ביום הששי משמע שבששי נבראו וכתב האר"י ז"ל שבשני נברא החומר שלהם הגשם החמישי ובששי נתן השי"ת צורה למלאכים ולפ"ז איך תאמר נעשה אדם קאי על המלאכים הא עדיין לא נגמרו עד יום ו'. וזהו כתב הרמב"ם שהחומר יכונה בשם עצם תוהו. וזהו מאמר הנביא הנותן רוזנים לאין שופטי ארץ כתוהו עשה ר"ל שהם עדיין כאין נחשבו וכתוהו הוא חומר הראשון הגשם החמישי אף בל זורעו אף בל שרשו בארץ גזעם וא"כ עדיין לא ניתן להם צורה עד אחר יצירת האדם א"ו מוסב על מדה"ר כנ"ל כי ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש וק"ל:

54. Haftarah of Vaetchanan.13

    שאו מרום עיניכם וראו וכו'. פי' להוציא מלבן של הפוקרים שאומרים העולם השפל הזה הוא זולת השגחה פרטית אך שנותן השם ברכה בפעם אחת וע"ז אמר דזאת יתכן בדרך האדם באם שנותן רוב בפעם אחת אינו יודע מספרם כי הוא נותן כסומא בארובה. ובאם שהאל יתברך נותן השפע בפעם אחת בהעדר השגחה פרטית א"כ הוי זולת מספר לזה אמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה הנותן במספר צבאם ר"ל שהוא סופר בהשגחה. ועוד באם שהוא זולת מספר השגחה אך כנותן רוב בפעם אחת א"כ וכי שייך שלא ימשך א' מהמה ויפול ארצה ובאמת לא חסר מהם כלום וגם איך שייך לקרוא שמות לכל או"א וזהו אמרו לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר ומוכח דהוא ע"י השגחה פרטית ודוק היטב:

55. Haftarah of Eikev.1

    ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. יובן עפ"י מ"ד בגמ' דברכות היינו עזובה היינו שכוחה ומשני אמרה כ"י לפני הקב"ה אדם נושא אשה על אשתו הראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני ע"כ. והכוונה בזה דודאי אם גירש אדם את אשתו בספר תירוכין ויכולה להנשא לאיש אחר נשכחת מבעלה הראשון. אבל אם לא גירש אותה בגט רק הלך למדינת הים והיא מתענגת כל ימיה איננה נשכרת מבעלה וזו נקראת עזובה אבל שכוחה היא בגט וז"ש ותאמר ציון עזבני ה' הרצון שלא גירש אותי בספר כריתות דאיה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה אלא כאדם שנושא אשה על אשתו ואינה גורשה וזו נקראת עזובה ולא שכוחה ואפ"ה וה' שכחני כמאמר הגמ' אתה עזבתני ושכחתני. או יאמר דאי' בגמ' מזמור לדוד בברחו קינה לדוד מבעי ליה ומשני דסבר דוד שמא עבד או ממזר הוא דלא חס עליה. כיון שראה שבנו הוא שמח דסתם ברא חס על אבא. ולכאורה הא חזינן דלא היה חס ורצה להרוג את אביו. ונראה דהענין הוא דאם אדם חטא סר ממנו השגחת השם ונעזב למקריים ומקבל צרכו ע"י מערכת השמים וזהו סילוק השגחה ואיננו כפרת עונותיו. ואולם אם רעה בא עליו שלא כדרך הטבע זהו עונש על חטאיו מן השם ב"ה ובזה יצחצחו עונותיו. וזהו ששר דוד בברחו מפני אבשלום דמקודם לזה כאשר בא נתן הנביא ואמר אליו הנני מקים רעה מתוך ביתך סבר שהא עבד או ממזר הוא ויהיה מאיכות סילוק השגחה וזהו בדרך הטבע ואיננו עונש על חטאו לא היה שר. אבל כשראה שבנו הוא וזהו כנגד הטבע ומוכח שזהו עונש על חטאיו ולכך שר השירה הזאת כי יתלבנו עונותיו. וז"ש ציון עזבני ה' ר"ל שהשגחתו סר ממני ואני נעזב ונמסר תחת גרמי השמיימים וה' שסחני וכל מקום שנא' וה' הוא ובית דינו ואין אני מקבל עונש זו על חטאי וכנ"ל וק"ל:

56. Haftarah of Eikev.2

    התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה וכו'. יובן עפ"י מ"ד בגמ' לעתיד יאמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו יאמר אברהם ימחו על קידוש שמך וגם יעקב יאמר ימחו על קידוש שמך. וצריך להבין לכאורה איך יאמרו אבות העולם ימחה מין הישראלי רק באמת בזה הם מלמדין סנגוריא לומר אף שחטאו המה פושטין צווארם ונהרגין על קידוש השם ולכן אין בדין שיקבלו עונש על חטאם. וזהו בכח המאמר ימחו על קידוש שמך. וידוע מה שהורה אברהם אהבתו הזכה באלהים בענין יצחק עת שנאמר לו קח נא את בנך וזה היה מופלא בכל הנסיונות וע"ז כרת הקב"ה עמו הברית כי לא תשכח מפי זרעו. וצריך להבין הלא אנחנו מוסרין נפשותינו על קדושת השם בכל יום ומאי רבותיה דאברהם אמנם באמת ידוע ע"פ דכתב החכם דנוח לו לאדם ליתן נפשו להריגה מתת נפש אחד מבניו להריגה כי נפשו עגומה עליו על בניו אשר טפח וגידל אותם. ובאמת אלו נסה הקב"ה את אברהם ליתן נפשו להריגה לא היה הנסיון גדול כל כך. ואולם כאשר נלכדה ירושלים נשחטו הבנים על חיק אמותם על קדושת השם ונפש אבותיהם עגומות עליהם ולזה אמר הנביא לציון שאמרה עזבני ה'. התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה ואפ"ה גם אלה תשכחנה ומסרת את בניך להריגה על קדושת השם יתעלה ובזכות זה אשיבך לציון כבתחילה וזהו ואנכי לא אשכחך וק"ל או יאמר דהזוהר תמה איך יתכן שהשכינה תשרה על בעל תשובה הא כל ימיו צריך להיות בעצבון על חטאיו אשר חטא ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה עיין שם וז"ש ציון עזבני ה' ר"ל איך אוכל לשחר את פני ה' התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה ר"ל הצרות אשר עברו עלי והם נגדי תמיד ואיך אבא אל המלך והשיב לה הקב"ה גם אלה תשכחנה פי' שתשכח הצרות ולכך ואנכי לא אשכחך שתוכל לחזות בנועם ה' וא"ש וק"ל:

57. Haftarah of Eikev.3

    הן על כפים חקותיך. פי' עפ"י הפסוק ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ונר' ליתן טעם למה ילכו ישראל מן הגולה בצדקה דוקא לפי שכל המצות אשר צוה ה' לעשות צריכין להיות בכוונת הלב והאברים מוציאין אותו מכח לפועל ואם הם אינן בכוונה כלא הם נחשבין וזהו ואורך גלותינו ואולם אם אדם נותן צדקה אף שאין לבו עמו מתקבל ברעוא מפני שהעני מתפרנס ממנו ובזכות צדקה ישראל נגאלין ולכך אמר ושביה בצדקה. וזהו דברי ציון עזבני ה' ר"ל איך אנחם שאלך מן הגולה באיזה מצוה אלך כי כולם נעשין בלא לב. השיב לה הקב"ה הן על כפים חקותיך ר"ל בזכות אשר פרשת כפיך למול עני ואביון בזו תלך מן הגולה וק"ל באופן אחר נראה לומר דאי' בפסוק ביחזקאל וידי אדם מתחת כנפיהם ואמרי' בגמ' דאלו הידים הם לקבל שבים ונראה ליתן טעם למה הם מתחת כנפיהם דאיתא בפסוק בשתים יכסה רגליו ואמרי' בגמ' מפני שכף רגליהם ככף רגל עגל ושלא להזכיר עון עגל לכן מכסין רגליהם ונראה דהן הן הידים אשר תחת כנפיהם לקבל שבים יען אמרו חז"ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה אלא להורות תשובה ולזה אין קטרוג כלל. ואולם עדיין לא יצאנו ידי חובת ביאור למה מכוסין באמת. היות דהתשובה היא בשני מדריגות. מדריגה ראשונה השב לאל בכל כחו ובכל לבו זו היא תשובה מעולה שבכולן ותשובה כזו מתקבלת לרצון והיא למעלה מאותן הידים כנ"ל. ומדריגה שני' הוא השב לאל ואינו כל כך בנפש חפיצה והיא למטה ממדריגה הראשונה והקב"ה מקבל זאת התשובה והן הן אותן הידים הנ"ל המקבלין ולכך מכסין בכנפיהם כי אינה מתקבלת לרצון כ"כ. וז"ש ציון עזבני ה' הרצון שאין תשובתי מעולה כ"כ שאיננה למעלה מאותן הידים ולכך בישר לה השם הן על כפים תקותיך הכוונה שתשובתך היא למעלה מאותן הידים וק"ל:

58. Haftarah of Eikev.4

    חומותיך נגדי תמיד. פי' עפ"י מ"ד במדרש על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו ומלאכי השרת אומרים עד מתי לא תרחם ציון ע"כ ותמוה דמאי נפקא מן החומות וכן אמר שלמה אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף וכו' מאי חומה זו. ונר' לומר דאי' בגמ' השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו' השביע הקב"ה לכנסת ישראל שלא יעלו כחומה ויובן עפ"י מאמר רב יוסף מיום שחרב בהמ"ק דין הוא שנגזר על עצמינו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין אלא באין גוזרין גזירה על הצבור וכו' וצריך להבין מאי קמ"ל רב יוסף שאין גוזרין פשיטא דאין החוש מוחש סובל לגזור גזירה כדי שיכלה מן הישראלי ח"ו אלא דבאמת אם ישראל מתאבלין על הבית יותר מדאי קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות דאי אפשר לאחר הגאולה דא"כ כלה ח"ו זרע ישראל וצריך למהר הגאולה. וחומה הוא לשון סיג וגדר וזהו שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו כחומה כהאי דרב יוסף הנ"ל וז"ש שלמה אם חומה היא ר"ל אם ישראל משמרין התורה והמצות בסיג וגדר כמו שתקנו אנשי כנסת הגדולה והבאין אחריהן כגון שניות לעריות וכדומה וא"כ אינו פוגע בערוה והמצוה משתמרת וזהו טירת כסף שהיא קיימת לעד אבל אם דלת היא ר"ל ולא סייג היא לוח ארז שאינו מתקיי' כל כך שבקל יוכל לכשול במצוה עצמה. היוצא מזה אם ישראל משמרין את המצות בסיג וגדר הגאולה ממהרת לבוא וזהו כונת המדרש על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכו' ר"ל סייגים וגדרות שלא יעברו על המצות ולכך מלאכי השרת אומרים עד מתי לא תרחם ציון. וזהו קול מבשר לציון מפני שציון תאמר עזבני ה' ר"ל שאין לי במה להגאל לכך אמר חומותיך נגדי תמיד כדאי הם חומותיך שתגאלי בהם וא"ש וק"ל:

59. Haftarah of Eikev.5

    מהרו בניך מהרסיך ומחריביך ממך יצאו. פירושו דכתיב השבעתי אתכם וכו' אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ כנסת ישראל מפני שכנסת ישראל אינה רוצה לצאת מגלותם ואומרת שמא ח"ו אכשל עוד בחטא וצריך אני עוד פעם לגלות ממקומי והפוכי מטרתא למה לי וז"ש ציון עזבני ה' כי כי איך אוכל לשוב שמא החטא יבוא בי לכך ייעד לה השם ב"ה שיבוער היצה"ר מן הארץ וקול מבשר ואומר מהרו בניך ואם תאמר הנה דוב שכול בדרך לזה אמר מהרסיך ומחריביך ממך יצאו היינו שיבוער היצה"ר מן הארץ ושוב אלי ואל תחת מהריסה והחורבן וק"ל:

60. Haftarah of Eikev.6

    שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך וכו'. פירושו ע"פ מ"ד ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב שנתפרקו שני כתרים שהיה להם בשעת מ"ת דכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש דהיינו כתר כהונה וכתר מלכות. כתר מלכות שהיו חירות מן השיעבוד והיה כל אחד מלך בפני עצמו וגם חירות מן מלאך המות וזהו כתר כהונה מפני דבמקום שמלאך המות שולט שם הוא טומאה וכהן אסור לטמא ובשעת מ"ת לא היה להם טומאה כלל והיו כולם ראוים לכהונה וכאשר חטאו פרחו שני כתרים האלה ולעתיד יהיו כמו כן בני חורין משיעבוד וממלאך המות וילבשו את עדים אשר התנצלו בהר חורב וז"ש כי כולם כעדי תלבשי ר"ל כעדי של הר חורב הנ"ל וק"ל:

61. Haftarah of Eikev.7

    ותקשרם ככלה. יובן עפ"י מ"ד בשיר השירים אני חומה ושדי כמגדלות וכו' איתא במדרש אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות זו בתי כנסיות וב"מ. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה וצריך להבין מאי נ"מ אם הכלה היא בבית חמיה ונראה עפ"י מ"ד על כל פשעים תכסה אהבה אהבת התורה מכסה קלון אף שיש כתם מעט בכנף מעילו התורה מכסה אותו. ואיתא בגמ' היו בה מומין ועודה בבית אביה הבעל יוכל לחזור אבל אם נמצאו בה מומין בבית חמיה אין יוכל לחזור בו וזהו כוונת המד' אני חומה זו תורה אף שיש כתם מעט התורה מכסה מומין שבסתר וזהו ככלה בבית חמיה אף שיש בה מומין אינו יכול לחזור. ואולם לעתיד יבער הקב"ה היצה"ר מן הארץ ולא יהיה מום כלל בישראל ויהיו ככלה בבית אביה ויתאו המלך יפיך שלא יהיה בה מום כלל וז"ש ותקשרם ככלה סתם כנ"ל וק"ל:

62. Haftarah of Eikev.8

    כי חרבותיך ושוממתיך וארץ הרסותך וכו'. פי' עפ"י מ"ד בפסוק גפרית ומלך שריפה כל ארצה וכו' ואמרו הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת וכו' דבאמת האו"ה תמהין ושיילין אם ישראל חטאו הארץ מה חטאה ועל מה עשה ה' לארץ הזאת דייקא. רק י"ל דבאמת לפי דארץ ישראל היא מקודשת מכל הארצות ובזמן שישראל שרוין בה היא מתברכת אבל כאשר גלו ישראל מעל אדמתם וארץ ישראל אינו סובל טומאה כלל לכך גפרית ומלח שריפה כל ארצה וכתב הרמב"ן כל המקודש יותר הוא חרב ביותר דארץ יהודה היה יותר מקודשת מגליל לכך היא יותר נחרבת וירושלים היא יותר נחרבת לפי שהיא מקודשת ביותר וז"ש הנביא כי חרבותיך וארץ הרסותך לפי ערך הקדושה יש ערך החריבה והשממה וההריסה אשר עכשיו בגולה אכן כי עתה תצרי מיושב רוב היושבין בה יהיה צר עוד יאמרו באזניך צר לי המקום מרוב עם השבים מהגולה וק"ל. או יאמר דלעתיד כשיגיע עת דודים יגזור מלכות גזירות על ישראל ויתנדבו לבם לילך ולדור בארץ ישראל ובעת ההיא נהיתה עת צרה ליעקב וישמע ה' את צעקתם וירחם עליהם וישלח לפניהם משיחו הולך תמים וישיב את שבות ציון כבתחלה. וזהו כי חרבותיך וכו' ר"ל בגלות בימי החורבן כי עתה תצרי מיושב ר"ל יהיה לך צר מהאומות כנ"ל עוד יאמרו באזניך צר לי המקום ואולם אח"כ יבא הגואל צדק ויתענגו בטוב ימיהם וק"ל:

63. Haftarah of Eikev.9

    גשה לי ואשבה. יובן עפ"י מ"ד עומדים צפופים ומשתחוים רוחים כשהשתחוו היה קרקע העזרה מתרחבת. ונראה ליתן טעם על התרחבת העזרה דאי' מציון מכלל יופי משוש כל הארץ דמציון הוסד העולם ומשם התחיל להתפשט עד כי הלך וגדול והיתה מדת הארץ מתרחבת יותר מגבול אשר היא לעת עתה מפני שבקשה להשיג הבורא יתב'. אבל כאשר הגיע שבת ויכולו השמים והארץ לפי דביום השבת ירדה שכינה למטה ועמדו כל מעשה בראשית במאמר שדי וזהו שדי שאמר לעולמו די והיינו כנ"ל דהארץ היתה מתפשטת והולך וכאשר ירדה השכינה למטה היתה חוזרת לאיתנה לקבל פני שכינה ולכך עמדה וכן איתא ויכולו א"ת ויכולו אלא ויכלאו שבאותו פעם נגמר יצירתן במדה נמצא שהעולם צר אם השכינה למטה לפי שתקבל פני שכינה. ואי' בגמ' לעולם לא ירדה שכינה למטה מיו"ד טפחים ולכך במקדש אם היו עומדין היו למעלה מיו"ד טפחים והיו דוחקים זה את זה מפני שהעולם היה צר כנ"ל אבל אם היו משתחוים והשתחויה שהיתה במקדש היתה בפישוט ידים ורגלים וא"כ הי' למטה מעשרה והיתה הארץ מתרחבת ולכך עומדים צפופים ומשתחוים רוחים וזהו רמז לך עוד יאמרו באזניך צר לי המקום לפי שיהא מלא כל הארץ כבודו וכל ארץ ישראל יהיה קדוש כמו העזרה וא"כ יהיה צר לכך אמר גשה לי ואשבה שאם אדם יושב הוא למטה מעשרה כנ"ל וק"ל:

64. Haftarah of Eikev.10

    ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה וכו' תחילה נבאר מאמר בני קרח ואחר נבוא אל הביאור דכתיב ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון ה' יספור בכתוב עמים זה יולד שם סלה לבאר זאת אציע לפניך מה ששלח הרא"ש לבני ארץ ישראל מענין שאילת הגשמים בימי הקיץ דאי' בגמ' דתענית שואלין הגשמים בשבעה במרחשון ומניסן ואילך אין שואלין הגשמים וכ' הרא"ש דכל זה הוא לבני א"י דאין צריכין גשמים אלא בימות החורף אבל אנו בחוצה לארץ שצריכים גשמים בימי הקיץ יוכל לשאול על הגשמים אפי' בתקופת תמוז והורה בכל פרווינצע לשאול על הגשמים בימי הקיץ ולא עלתה להם שנתם כל אשר הורה הלכה למעשה ונראה ליתן טעם על שאנו מזכירין גשמים בימי החורף כבני א"י אע"פ שאין אנו צריכין לגשמים. דאיתא בגמ' דר"ה בפסח על התבואה דהיינו שנידונים אם יהיה שובע או רעב ח"ו. ולכאורה צריך להבין איך יסדו בתפלת מוסף ר"ה ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב ואיזו לשובע משמע דבר"ה נידון העולם על התבואה. ונראה עפ"י מה דידוע דהוברי שמים והחרטומים פתרו החלום פרעה שראה שבע שבלים מלאות ושדופות היינו דיכבוש שבעה אומות וכדומה וצריך להבין מה זה בדרך עקלתון לפתור החלום על מלחמה היה להם לפתור על השובע ורעב שהוא מעניני שבלים כאשר פתר יוסף לו באמת. ונראה דבזה טעו האצטגנינין דודאי היו יודעין את כל אשר עשה אלהים הראה אותו לפרעה ואותו יום היה א' בתשרי כמבואר בגמ' דבר"ה יצא יוסף מבית האסורין. ופתרו החלום מענינו של יום דהיינו מלחמה דנגזר בר"ה. אבל על שובע ורעב אין זמנו היום כלל כי אם בפסח ובאמת טעו כאשר נבאר. ואולם יוסף פתר מיד על השובע מפני דהענין הוא דא"י בלבד נידון בפסח על התבואה ולכך אמרה תורה שיביאו בני ישראל את העומר כדי לרצות הדין ושיהיה שנה טובה. ואולם חוצה לארץ נידון בר"ה על הכל ואף על השובע ולכך פתר יוסף על השובע במצרים שהיה חוצה לארץ ומצא מין את מינו מעין השבלים ושפיר יסדו בתפלתנו ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב ואיזו לשובע פי' על מדינות חוצה לארץ ואולם מין הישראלי הם נדונין כאלו הם בא"י אע"פ שהם מפוזרים בקצה השמים נידונין כבני א"י. ולכך יסדו בתפלתינו כאלו אנו בארץ ישראל ולזאת הסיבה אנו שואלין הגשמים בימות החורף כבני א"י שלא כדעת הרא"ש. ונבא אל הביאור ולציון יאמר איש ואיש יילד בה ר"ל דמקור ישראל הוא מציון ה' יספור בכתוב עמים ר"ל כשהקב"ה דן את העמים אינו דן את ישראל ביניהם וזה יולד שם סלה הכונה שבני ישראל נידונין כאלו הם בא"י. ונחזור לענינינו מפני שציון אמריה תאמר עזבני ה' פי' שאני שכולה וגלמודה וזהו שניחם הקב"ה אותם מי ילד לי את אלה פי' אע"פ שאתה גולה וסורה מבלי בנים הם נדונין כאלו הם בארץ ישראל וק"ל:

65. Haftarah of Eikev.11

    ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי ואלה איפה הם. פי' עפ"י מ"ד בגמ' וחד מינן אי אזיל לארעא דישראל עדיף כתרי מינייהו והטעם הוא מפני דאוירא דא"י מחכים כידוע וא"כ מי שהוא דר בא"י כיון שמשיג מעט מחכמה כיון דנבט נבט. ואולם בחוצה לארץ צריך הכנה גדולה להשיג גדר החכמה ואם הוא כבר תלמיד חכם ובא לא"י ומקבל אוירא דא"י הוא מחכים ביותר ומוסיף חכמה על חכמתו והוא עדיף כתרי מינייהו. וז"ש ציון ואלה מי גדל הכוונה שהם גדולים בחכמה יותר ממני הן אני נשארתי לבדי ר"ל שלא הוספתי חכמה ואלה איפה הם שנוספה חכמתן וק"ל:

66. Haftarah of Eikev.12

    כה אמר ה' הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן. פי' עפ"י נג"ד לעתיד יביאו האו"ה שי למשיח ה' את היהודים אשר המירו (בעת האינקוויזיציע בהישפניא) באונס וכתיב וגם מהם אקח לכהנים וללוים אע"פ שהם נטמעו בין האומות. ואולם צריך להבין איך יודעין הגוים אם הוא מזרע ישראל או לאו ונר' דאיתא ונתתי מופתים בשמים ובארץ שעשר מכותן יהיו משמים וארץ כמו שהיה במצרים כמבואר ואולם לאותן האונסים לא יקרה להם שום מקרה מהיו"ד מכות האלה ולזאת הסיבה ידעו מי שהוא מזרע ישראל וז"ש הנה אשא אל גוים ידי הכוונה המכות הנ"ל וזה מכונה בשם יד כמש"ה הנה יד ה' הויה ואל עמים ארים נסי ולאונסין אשר מבני ישראל המה לא יקרה שום מקרה וידעו שהם מזרע ישראל ולכך והביאו בניך בחוצן שיובילו שי למורא וא"ש וק"ל:

67. Haftarah of Eikev.13

    ובנותיך על כתף תנשאנה. נראה למה בנות ישראל יביאו על הכתף והבנים בחוצן מפני שא"י תהיה לעתיד מקודשת כ"כ שלא יגור בה אלא מי שראוי לכהונה והיינו המיוחסים המשיאים בנותיהם לכהונה ואי' דהגיורת והשבוי' שנשבית יתירות על בת ג' שנים ויום אחד אסורין לכהונה אבל אם נשבו פחותות מבת ג' שנים ויום אחד מותרין לכהונה וז"ש ובנותיך על כתף תנשאנה דהיינו שיהיו הבנות קטנות כ"כ דמותרין לכהונה מפני דגדולה אסורה לכהונה וק"ל. והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך. פי' עפ"י מ"ד במדרש לא נגאלו ישראל אלא בסוף ברכת אבותינו ונר' לפרש מפני דסוף ברכת יצחק היה וישתחוו לך בני אמך. ואולם זה היה עשו ולא אומה אחרת ולכך אמר ושרותיהם מניקותיך שיהיו שררות אחרים זולת אמו מניקותיך. וא"כ שפיר ישתחוו לך כל האומו' וז"ש ושרותיהם מניקותיך והטעם לפי שאפים ארץ ישתחוו לך וא"ש:

68. Haftarah of Eikev.14

    ועפר רגליך ילחכו. פי' מפני דלעתיד יהיו ישראל במדריגה כמו שהיה אברהם ובאברהם כתיב יתן כעפר חרבו בכל מקום שהיה אברהם הולך נעשה העפר כחרב על צוואר האויב וזה היה כלי זיין של אברהם וכן יהיה לעתיד בישראל וז"ש ועפר רגליך ילחכו וא"ש וק"ל:

69. Haftarah of Eikev.15

    וידעתם כי אני ה' מושיעך לא יבושו קויך. דלכאורה צריך להבין איך אמר כאן ושרותיהם מניקיתיך הא לא יהיו צריכים כלל למניקות. דאי' בגמ' דלימות המשיח עתידה אשה שתלד בכל יום וגם לא יהיה להם צער לידה דלעתיד ישתנה הטבע לישראל וזרעם יהיה נכון לפניהם וצאצאיהם לעיניהם ובתיהם יהיה שלום מפחד וישלחו כצאן עויליהם וילדיהן ירקדון ויבלו בטוב ימיהם ולכאורה זהו נגד מאמר הנביא ואולם תי' שם בגמ' שמואל אמר אין בין ביאת הגואל לגלות המר הזה אלא קיבוץ גליות ושעביד ונראה דאלו ואלו דברי אלהים חיים דדברי חז"ל קיימים דלצדיקים יהיה כל טוב הנ"ל והצדיקים באמת לא יצטרכו למניקות כלל אבל לרשעים יהיה כדעת שמואל הנ"ל שלא יהיה הפרש אלא שיעבוד גליות ואולם מאין יזכו הרשעים לזו הטובה הלא חלק אדם רשע ישאהו סופה ונראה דודאי דרשעים גמורים יהיו דראון לכל בשר. אמנם הרשעים שיאמינו שיבא הגואל צדק ולא היו צדיקים בתכלית השלימות אלו יזכה לזאת הטובה בשכר האמונה אשר האמינו בה' אבל הצדיקים יזכו לרב טוב הצפון. וז"ש הנביא והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך ואולם צדיקים לא יצטרכו למניקות כלל כנ"ל. ולכך מפרש וידעתם כי אני ה' מושיעך אשר לא יבושו קוי זה השכר הוא לאותן האנשים שהאמינו בו והיו מקום לגאולה אבל צדיקים עין לא ראתה וק"ל:

70. Haftarah of Eikev.16

    היוקח מגבור מלקוח ואם שבי צדיק ימלט. פי' עפ"י מ"ד בזוהר על פסוק ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו שבציון נשפט עשו דהיינו שיתחבר עשו עם ישמעאל במחברת רשע להלחם על ישראל וישתער עליהם מלך גוג מארץ מגוג וישם גם הוא פניו לילך לא"י לבוז בז ויתחברו כולם במועצת רשע לילך אל הר ציון אל יער כרמילו והיה ביום ההוא יעמוד ה' על הר הזתים וישפוט אותם בדבר ובחרב ושם נפלה אדום ולא תוסיף קום וזש"ה בהר ציון לשפוט את הר עשו וגוג נקרא גבור ויאמר גוג היוקח מגבור מלקוח וישמעאל נקרא צדיק כי הוא מתענג בעולם עתה בגלות מפני ששימש את אברהם ויש לו שכר על זה בדין. ולכך נקרא צדיק ויאמר אם שבי צדיק ימלט בלשון תימה. והשיב הקב"ה כה אמר ה' גם שבי גבור יוקח ומלקוח עריץ ימלט על גוג אמר שבי גבור יוקח ועל ישמעאל שסובר שהוא צדיק ועריץ בדינו בישר לו הקב"ה גם מלקוח עריץ ימלט וק"ל:

71. Haftarah of Eikev.17

    והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון. פי' דבתחלה יסכסכו האומות באומות עד שבדמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וכו' פי' עפ"י מ"ד בגמר' דמגילה עתידה פרס שתפול ביד אדום ופריך בונים ביד מחריבים ומשני אין גזירת המלך היא ולכאורה תמוה. ונראה דכך פירושו דהמלך פרס שלח לאשתכלל שורייהו דבית מקדשא ואמר די יהשנא פתגמא דנא ביתיה כולו יתעביד וכו' ואלהא די שכן שמיה תמה ימגר כל מלך ועם די ישלח ידיה להשניא לחבלא בית אלהא וכו' קללה בלשון ארמית למאן דיחרב בית מקדשא וזה שאמר אין גזירת המלך היא הכוונה דקאי על פרס שקילל כל מאן דיחרב בהמ"ק ואם יהיה מפלת אדום תחלה יאמרו האו"ה דקללת מלך פרס חלה על אדום ואין זה מן זכות ישראל לכך יפול פרס ביד אדום תחלה שלא יהא פתחון פה לאו"ה ואח"כ יהיה מפלת אדום. וז"פ בתחלה יסכסכו המלכים דהיינו שתפול פרס ביד אדום ולמה באמת כך ומפרש וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב שלא יאמרו האו"ה שקללת מלך פרס חלה על אדום כנ"ל וק"ל:

72. Haftarah of Eikev.18

    כה אמר ה' איזו ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי כו' הן בעונותיכם וכו'. ויש לדקדק חדא הא באמת כתיב בירמיה ואתן לה ספר כריתות ושלחתיה ועוד דאמר או מי מנושי המאמר הזה אין לו הבנה כלל. ונראה עפ"י מ"ד במד' איכה ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה שדנתני כבן סורר ומורה ותמוה ונרא' דאי' וישקוד ה' על הרעה כי צדיק הוא נר' ליתן טעם על ענין השקידה שתי שנים קודם זמנם מפני דהנביא נתוכח עמם שהקב"ה יתן לה גט כריתות ושלחה מביתו וצריך להבין מאי נ"מ אם נתן לה גט כריתות הא קי"ל דאם הבעל גירש את אשתו ועדיין לא נשאת לאיש אחר יכול בעלה הראשון ליקח לה עדיין ואם כן אנחנו בגולה לא מרדנו בבעל הראשון ולא נלקחנו לאל אחר. ונר' דהענין כך הוא דקי"ל המוציא את אשתו בגט משום ערוה אין יכולה לחזור לו אע"פ שלא נשאת לאיש אחר. ואולם אם גרשה הבעל קודם שמצא בה דבר ערוה אע"פ שזנתה אח"כ שפיר יכולה לחזור לו לאשה כי לא זנתה תחתיו וז"ש הנביא כי גרש איש את אשתו דהיינו משום דבר ערוה לא יוכל לקחתה. ועתה נבאר ענין השקידה אלו המתין הקב"ה עד שתתמלא סאתן של ישראל דהיינו כמנין ונושנתה לא היה ח"ו תקנה לישראל כי אז היה הספר כריתות משום ערוה דאין לך ערוה גדול מזה החטא אשר חטאו ישראל וקיי"ל המוציא את אשתו משום דבר ערוה אינו רשאי לחזור לו אבל הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו שקד לגרש את ישראל קודם שמצא בהם דבר ערוה כדי שיוכל לחזור להם לאשה וזהו שגירש הקב"ה את ישראל על שם סופם כי הכל גלוי לפניו ואי' בגמרא דסנהדרין בן סורר ומורה נידון על שם סופו. ויובן המדרש ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה כבן סורר ומורה שנידון על שם סופו כך נידונין ישראל שגירשם הקב"ה על שם סופם. ואי' בגמ' ה' ה' אני ה' קודם שיחטא ר"ל רחמים דזה השם מורה על רחמים ואני ה' לאחר החטא והקשה הרא"ש קודם שיחטא אין צריך לרחמים. ונר' דע"פ הנ"ל מיושב שפיר דזה היה רחמים שגירש את ישראל קודם החטא דאלו גרשם לאחר החטא לא היה ח"ו תקנה לישראל וזה היה רחמים וז"ש ותאמר ציון עזבני פי' שעזב אותי קודם החטא דהיינו ברחמים וזהו ה'. ולפ"ז מתורץ קו' הנ"ל דודאי הקדוש ב"ה נתן לה ספר כריתות והיינו קודם שמצא בה דבר ערוה ואז יוכל לחזור לה לאשה. ונחזור לעניננו דציון אמריה תאמר עזבני ה' הינו שם רחמים כנ"ל וז"ש הנביא כה אמר ה' איה ספר כריתות אמכם הכוונה איה ספר כריתות שנתן לך הקב"ה מה הוא משום ערוה או לאו וקא מפרש שנתן לה גט קודם שמצא בה דבר ערוה דהיינו ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה הכוונה ששלח האם מעל הבנים קודם שמרדו בה בניה לפי דקיי"ל בשילוח הקן דחייב לשלוח האם מעל הבנים דוקא כשהם קטנים דהאם מבכה על בניה כי איננו. אבל אם הם גדולים אין חייב לשלוח כי כבר מרדו בה בניה ואין האם מצטערת עליהם וז"ש אמכם אשר שלחתי' ששלחתי האם מעל הבנים קודם שמרדו בניה וא"כ מה לך ציון כי תבכי כי ה' ישיב את שבותך כבראשונה כי לא גרשך על דבר ערוה ושפיר יכול לחזור לך לו לאשה:

73. Haftarah of Eikev.19

    מי מנושי אשר מכרתי אתכם. פי' עפ"י מ"ד מלוה ה' חונן דל פי' אם אדם נותן צדקה לעני אף שאינו בנפש חפיצה מתקבלת לרעוא מפני שהעני נהנה והוי כמלוה ה'. וזהו דוקא בצדקה אבל בשאר מצות אם עושה ולבו בל עמו אינו מתקבל כלל ואיתא בגמ' חסד לאומים חטאת חסד שעושין ר"ל הצדקה נחשב להם לחטאת לפי שאין עושין אלא להתגדל בהם ואי' עוד שם חסד לאומים חטאת לישראל לפי שהם עושין חסד וישראל אינם עושים. וז"ש ציון עזבני ה' ר"ל איך אבא אל המלך הלא הגוים עושין חסד ואני איני עושה ואמר לה הקב"ה או מי מנושי ר"ל מי הלוה לי כלום שאהיה חונן לו כמ"ש מלוה ה' חונן דל הלא הצדקה שהאו"ה עושין נחשב להם לחטאת. ואולם הצדקה שאתם עושים היא מתקבלת אף שאינה בנפש חפיצה דלא כשארי המצות שאינם מתקבלים כשלבם בל עמם וזהו ושביה בצדקה וז"ש הנביא הן בעונותיכם נמכרתם בשאר עונותיכם ובפשעכם שלחה אמכם כנ"ל וק"ל:

74. Haftarah of Eikev.20

    מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. פי' עפ"י מ"ד אלו עלו ישראל מן הגולה בימי עזרא הסופר היה באותו פעם ימות המשיח וכן כתב האברבנאל דלכך יצא הקצף מעם ה' על מדינות ספרד להיות נדונין באבדן והרג על שלא עלו מן הגולה בימי עזרא. היוצא מזה אלו עלו ישראל היו מקרבין הגאולה. וז"ש הנביא מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הכוונה שקראתי אתכם מן הגולה ואין מי שהתנדב לעלות הקצור קצרה ידי מפדות וק"ל:

75. Haftarah of Eikev.21

    הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות למדבר תבאש דגתם מאין מים ותמות בצמא. פירוש שנתוכח עמם הנביא על שלא עלו מן הגולה בימי עזרא ואם תאמרו עדיין לא היה זמן לגאול כאשר נבאר אין זה טענה. ועתה אחל לבאר מ"ד בגמרא אין בן דוד בא עד שיבוקש דג לחולה ולא ימצא ותמוה ונראה עפ"י מ"ד אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף ומפרש האר"י לוריא זצלה"ה דהענין הוא שכאשר נברא אדה"ר היה קומתו מן הארץ עד לשמים והוא היה מגובל מן כל הנשמות שבעולם בקרן בן שמן. וכאשר חטא נתמעט ונשאר מאה אמה מן קומתו והשאר נפל ממנו איברים איברים ומה שנפל ממנו היו נשמות ונתערבו אותן ניצוצין בבעלי חיים בעופות ובבהמה ובדגים ואין בן דוד בא עד שיתוקנו כל אותן ניצוצין בסוד העיבור וזהו עד שיכלו כל הנשמות שבגוף אדה"ר כנ"ל. ואולם יש מדריגות באותן ניצוצים דהפחותים שבהם נתערבו בבהמות והמעולים בבהם נתערבו בדגי הים והפחותים שבהם נתקנו ראשון ולכך ראשונים תקנתן בשחיטה ולכן עברו על הראשונים כמה גזירות ושמדות וכצאן לטבח יובל. אבל המעולים שבהם דהיינו מה שנתערבו בדגי הים תקנתם עתה מעט עד שיבא הגואל צדק. ויובן גם מה דכתיב והדגה אשר ביאור מתה לפי דכתיב וינצלו את מצרים שעשאוה כמצולה שאין בה דגים דהיינו שלח היו בה ניצוצי קדושה כלל. ולכך צותה התורה שלא ישובו עוד בדרך מצרים מפני שכל ניצוצין קדושה נטלו עמם בעת צאתם ממצרים וא"כ לא היו שם ניצוצין כלל ביאור ובדגים ולכך מתה הדגה אשר ביאור כי כל הנשמות נוטלין ישראל עמם ואולם מתעבר אדם מאותן ניצוצין אם היא מן הדגים היא נשמה מעולה מזדכך שכלו ורעיונו ומנהיגו בדרך ישרה וזהו שהתרעמו ישראל במדבר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים כי במדבר לא נתעברו כלל בסוד העיבור כי אם אל המן עיניהם וז"ש אין בן דוד בא עד שיבוקש דג לחולה הכוונה לחולה הנפש שכל מגמתו לתקן נפשו באותה הנשמה המעולה שבדג ולא ימצא עוד שכבר נתקנו כל הנשמות והן הנה דברי חז"ל עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וע"ז אמר הקב"ה הקצור קצרה ידי מפדות בשעה חדא יוכלו לתקן כל הניצוצין. הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות למדבר כנ"ל תבאש דגתם מאין מים ותמות בצמא הכוונה שלא יהיה בהם ניצוצין קדושה כלל שיתוקנו כל הנשמות וא"ש וק"ל:

76. Haftarah of Eikev.22

    אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. הרצון בזה דאם אמור יאמרו שעדיין אין זמן מאיכות גרמי השמים שסידור שלהם רע ומורה שצריכין להיות עוד בגולה וע"ז אמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם זהו נרתיקה לחמה וק"ל:

77. Haftarah of Eikev.23

    אדני ה' פתח לי לשון לימודים. פי' עפ"י מ"ד שאמר משה להקב"ה כי כבד פה וכבד לשון אנכי דהענין הוא דלפי מעלת הדור כך הוא מעלת הנביא והעד בשעת מתן תורה כתיב משה ידבר והיו כל ישראל שומעין קולו דבאותו פעם היו ישראל במדרגה עליונה ואולם אם ישראל הם בגולה אינם במדריגה כל כך. וגם אין הנביא גדול במדריגה. ואולם אם יזכו ישראל לגאולה מתגדל מדריגת הנביא כדאי' בספרי כשאמר משה צאו מתוך מצרים היה קולו נשמע בכל ארץ מצרים. וזהו שאמר משה להקב"ה כי כבד פה וכבד לשון אנכי ועדיין אין זמן לגאול. ולזאת הסיבה אמר הנביא ה' פתח לי לשון למודים שלא יאמרו ישראל שעדיין אין זמן לגאול לכך אמר הנביא שלשוני לשון למודים וא"כ מדוע לא עליתם מן הגולה וק"ל:

78. Haftarah of Eikev.24

    לדעת לעות את יעף דבר יעיר בבקר בבקר יעיר לי אוזן וכו'. פי' דאם מעלת הנביא גדולה הנבואה עורר הנביא לזמן קבוע בכל יום אבל אם אין מעלת הנביא גדולה הנבואה באה עליו במקרה וזיווהו משתנין וקטרי חרצין דא לדא נקשן ובטלו ממנו כל החושים. וזהו שאמר הנביא שאם יאמרו ישראל שעדיין אין זמן לגאול דאין מעלת הנביא גדולה כל כך לכך מביא ראיה שהיה מעלתו שהשכינה מדברת עמו כאשר ידבר איש אל רעהו ולא משתנה פניו כלל מפני הנבואה וזהו שאמר יעיר בבקר בבקר יעיר לי אוזן וכו' כנ"ל וא"ש:

79. Haftarah of Eikev.25

    וה' פתח לי אוזן ואנכי לא מריתי. פי' עפ"י מ"ד במדרש וכל העם רואים את הקולות דמלאך הי' יורד והיה מלחש לכל א' מישראל באוזן ואמר כך וכך נצטוית בהר סיני מפני שישראל באותו מעמד היו במדריגה עליונה ושמעו קול ה' הנכנס באזנם וז"ש הנביא דאם עדיין אין זמן לגאול לכך אמר שהוא במדריגה כ"כ במה שאמר ה' פתח לי אוזן וכו' אחור לא נסוגותי. פי' שלא הרתיע לאחוריו מחמת הנבואה אם באה עליו וא"ש וק"ל:

80. Haftarah of Eikev.26

    גוי נתתי למכים ולחיי למורטים. פי' שנתווכח הנביא עמם למה לא עלו מן הגולה כמו עזרא וסייעתו וסבלו צרות מן הכותים כמבואר בעזרא והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה ואפ"ה בנו הבהמ"ק ועשו והצליחו וזהו רמז באומרו גוי נתתי למכים ולמה לא עליתם מן הגולה וא"ש. פני לא הסתרתי מכלימות ורוק. פי' עפ"י מ"ד בזוהר אם איש ישראל בועל ארמית הצלם אשר ממערכת אלהים על פניו נגזרה סר ממנו. ובתשובה יוכל להחזיר פניו וניישב גם מה שאמר יעקב ליוסף ראות פניך לא פללתי והנה הראה ה' לי גם את זרעך ונראה לפרש עפ"י מ"ד בגמ' ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו חד אמר לעשות צרכיו נכנס וראה דמות דיוקנו של אביו וגם נאמר לו רצונך שאחיך יעמדו על החושן ושמך ימחק וזרעך יתבייש מיד פי' מפני ב' דברים הללו וזוהר פניו לא סר ממנו וז"ש יעקב ראות פניך לא פללתי הכוונה שחשבתי שמא הכשלת בחטא ארמית וצלם אלהים סרה מפניך והנה הראה לי ה' הכוונה דמות דיוקני וגם את זרעך ר"ל בעבור זרעך שלא יתביישו פירשת מן העבירה ועתה פניך יזהירו כזוהר הרקיע. ונחזור לענינינו דאלו השבים מן הגולה בימי עזרא היו נושאין נשים נכריות ואולם עשאו תשובה במה שאמרו אנחנו מעלנו במעל הגדול הזה ומתביישין מן החטא לפני קהל עדת ישראל ואין לך תשובה גדולה מהמתבייש על החטא לעיני כל ולכך לא סר צלם אלהים מעל פניהם וז"ש פני לא הסתרתי אודות בנשאו נשים נכריות כי היה בדין שיסיר פניהם מהם לכך אמר פני לא הסתרתי והטעם לזה אמר מכלימות ורוק שנתביישו עליה כנ"ל וק"ל:

81. Haftarah of Eikev.27

    וה' יעזר לי על כן לא נכלמתי על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש. פי' שהקב"ה היה בעזר לאותן שהלכו עם עזרא וסיעתו מן הגולה אע"פ שנשאו נשים נכריות כי הבא לטהר מסייעין אותו וא"ש וק"ל.

82. Haftarah of Eikev.28

    קרוב מצדיקי מי יריב אתי וכו' הן ה' יעזר לי מי הוא ירשיעני. פי' ע"פ מ"ד בגמרא לעתיד יבאו האו"ה ויבטאו בפיהם ישראל שקבלו את התורה מי מעיד בהם שקיימוהו יאמר הקב"ה אני מעיד בהם ויאמרו האו"ה כלום יש אב מעיד על בנו ונראה לפרש טענת האו"ה דבודאי עם הקב"ה לא יתווכחו על המעשה דבאמת עשו כל המצות ואולם האו"ה יאמרו שמחשבת ישראל היה רע ועל זה מי מעיד אכן אין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה וא"כ אין להאו"ה טענה. אמנם הכסילים ההם בשפתים ילבטו מי מעיד בהם שלא היה להם מחשבת ע"ז כ"א מחשבתו פיגול בע"ז הוא עובד זולתו והקב"ה מצרף מחשבה למעשה בע"ז. ואולם עבירה זו יכול הקב"ה להעיד דלפי אם כפרו בו אינו נקרא אב לישראל והאומר זה בנו נאמן וא"כ אין להם טענה כלל. וז"ש הנביא קרוב מצדיקי ר"ל שהקב"ה הוא קרוב אלי שהוא אב לנו ומוכח שלא עבדו ישראל ע"ז אפי' במחשבה וא"כ מי יריב אתי על שאר עבירות שאין הקב"ה דן על המחשבה מי בעל משפטי יגש אלי וק"ל:

83. Haftarah of Eikev.29

    הן ה' יעזר לי מי הוא ירשיעני. פי' דאי' שיאמר הקב"ה שמים וארץ יעידו בישראל ויאמרו האו"ה שמים וארץ נוגעין בעדותן הן דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וא"כ לכבודם יאמרו שישראל קיימו את התורה ולזה אמר הנביא דשפיר שמים יוכלו להעיד במה שאמר הן כולם כבגד יבלו ר"ל שהשמים כעשן נמלחו וא"כ אין לומר דנוגעין בעדותן הם ויראו שונאינו ויבושו וא"ש וק"ל:

84. Haftarah of Eikev.30

    מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו וכו'. פי' עפ"י מ"ד בגמ' גם אלה תשכחנה אמרה כנסת ישראל שמא גם אנכי ישכח לכך אמר ואנכי לא אשכחך ותמוה איך שייך זה לזה ונראה עפ"י מ"ד דשאל המלך כוזרי להחבר שאלה יש לי לשאול על ישראל ששמעו קול ה' מדבר מתוך האש איך מלאה לבם לעשות עגל זהב עד שהמלך במסבו. השיב החבר כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לעיר שלא יהיה בה אנשים רקים ופוחזים. ומחנה ישראל היה כשש מאות אלף רגלי הגברים ולא חטאו מהם רק כשלשת אלפי איש והעד שהרגום בני לוי והם התאספו על אהרן והם הכריחו כל בית ישראל בחרב ובחנית לעבוד לעגל ובאמת היה לבם תמים עם ה' וזה הי' הכרחית ואי' ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו שקבלו התורה בלא לב ולפ"ז א"ש הגמ' גם אלה תשכחנה הרצון אלה אלהיך ישראל והמעשה רע אשר עשו בעגל לא יזכור ה' מפני שלבם היה שלם וה' בוחן לבבות ולכך אמרה כנסת ישראל שמא גם אנכי ישכח כי קבלת הדברות היו ג"כ בלא לב ולכך ייעד הקב"ה ואנכי לא אשכחך. ואולם אם נאמר שהקב"ה מרחם על בריותיו על המעשה רע אשר עשו בעגל לפי שהיה בלא לב לפום סניגור יש קטיגור על די סגדין לצלמא די דהבא די הקמית יתי' נבוכדנצר בבקעת דורא וז"ש ציון עזבני ה' על שהשתחויתי לצלם וע"ז אמר הנביא ומנחם אותה אל תירא כי שלום יהיה לך וז"ש מי בכם ירא ה' שהיו יראים את ה' ושומעים בקול עבדו נבוכדנצר דנקרא עבדו כמבואר בנביאים אשר הלך חשכים ואין נוגה לו ר"ל שהשתחוו לצלם בעל כרחן ואין מי שיעזור לו יבטח בשם ה' וישען באלהיו ר"ל שאל יירא מפני זה כי מחשבתו ניכרת וק"ל:

85. Haftarah of Eikev.31

    הן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות לכו באור אשכם וכו'. פי' עפ"י מ"ד והוא אסור בזיקים כביכול משתתף עם ישראל בגלותם והענין הוא כדאיתא במשה שראה הסנה בוער באש ושם היה השכינה והענין הוא דאם ישראל הם בגלות בח"ל השכינה מתלבשת באותו שר המיוחד לאותה אומה ואולם השר ההוא מלא גלולים וטומאה ואיך יתלבש בו אור אלהים אמנם אש שלמעלה אוכלת אש ושורף הטומאה ושר של מצרים היה מלא גלולים כידוע לכך היה התלבשות השכינה בסנה וסנה הוא אבי אבות הטומאה כידוע ואולם הסנה בוער באש הכוונה שהטומאה נשרף ממנו והסנה איננו אוכל דאש של הקב"ה אוכלת אש ואינה מכלה וזהו ענין אסור בזיקים שהוא בשר של אש וזיקים הוא מלשון זקוקין דנורא. וזה היה טענת ישראל שלא בקשו לעלות מן הגולה שאמרו שהשכינה עדיין מתלבש בשר של אש וז"ש על שאתם אומרים הן כולכם קודחי אש מאזרי וזיקות וא"כ איך נלך. ואמר הנביא לכו באור אשכם ובזיקות בערתם כי עדיין אתם בגולה ולכך אי אפשר בענין אחר והטעם שהוא כך מידי היתה זאת למעצבה תשכבון ר"ל כל זמן שאתם בעצבון היינו בגלות אי אפשר בענין אחר וק"ל:

86. Haftarah of Eikev.32

    שמעו אלי רודפי צדק וכו'. עיין כל הפסוק פי' מפני דאמרו ישראל איך נעלה אל בית ה' אלהינו הלא חסרנו ה' דברים בבית שני כדאי' בגמ' וא"כ חסרנו ה' אחרונה משם של ד'. וע"ז אמר הנביא שמעו אלי רודפי צדק הביטו אל צור חוצבתם הכוונה צור זה אברהם ואמר להם צאו וראו אשר נעשה בימי קדם כי בתחלה היה אברהם עקר ונקרא שמו אברם וכאשר הלך בדרכי השם ניתוסף לו ה' ונקרא אברהם וא"כ למה תעצלו שובו אלי וגם יתוסף לכם ה'. ואל שרה תחוללכם הכוונה שגם שרי בתחלה היתה עקרה ואח"כ ניתוספה לה ה"א והיה שמה שרה וגם אתם בני ישראל שמעו אלי וכנ"ל וק"ל:

87. Haftarah of Eikev.33

    כי אחד קראתיו ואברכהו וכו'. פי' בתחלה היה אחד לפי שאינו מוליד ואחר זמן ואברכהו וארבהו וק"ל. באופן אחר נראה מפני דהאו"ה שרקו בפיהם ויאמרו אלו חפץ ה' בכם לא היה מאחר הגאולה כל כך דהלא זה הוא תיקון העולם דהיינו העבודה שהיא אחת מעמודי עולם. ועוד הלא ברא הקב"ה את עולמו שיעשו צדיקים רצונו ובגלות הזה אין ביכלתכם להגיע עד תכלית השלימות ולמה הקב"ה מאריך אתכם בגלות כל כך. ואולם הנביא מבאר תשובה לאו"ה ואמר שמעו אלי וכו' הביטו אל צור חוצבתם הכוונה זהו אדה"ר שנקרא צור שממנו הוסד העולם והביטו אליו כי בימיו היה ראוי ליתן התורה אבל הוא חטא והיה העולם תוהו שני אלפים שנה עד שבא אברהם וכל כך היה הקב"ה מאריך אף לרשעיס וא"כ אף בנדון דידן וזהו שאמר הביטו אל צור חוצבתם וכו' כי אחד קראתיו הכוונה שבימי אדה"ר רמז על אברהם באומרו הן האדם היה כאחד ממנו ואי' במדרש כאחד זה אברהם וכאשר בא אברהם לעולם אברכהו וארבהו כך יהיה נחמת ציון וק"ל:

88. Haftarah of Eikev.34

    כי נחם ה' ציון וכו'. פי' דאי' דעדן שם הוא קול דממה דקה ועין לא ראתה אלהים זולתך. ובגן שם היו יושבים המלאכים ומקלסים ואומרים שירה לשם ה' וז"ש כאן ששון ושמחה רמז לעדן ששם הוא ששון ושמחה לבד וקול לא ישמע בו. תודה וקול זמרה וזהו בגן ה' דהיינו שירה מן המלאכים. ולעתיד יתענגו הצדיקים בזה הטוב הצפון ויעלו אבר כנשרים ב"ב אמן סלה "

89. Haftarah of Re'eh.1

    עניה סוערה לא נחמה הנה אנכי וכו'. יובן כוונתו עפ"י מ"ד בגמ' דישראל לא בקשו לקבל תנחומי' מכל הנביאים לכך כתיב לא נוחמה. ונראה לתת טעם דבת השובבה אומרת איך אשוב אל ה' בקול רנה שמא אכשל ח"ו בחטא וחייב אני לגלות והפוכי מטרתא למה לי. ולזאת הטענה לא מצאו כל הנביאים להשיב כי צדיק ורשע לא קאמר ולכך לא קבלו תנחומים מהנביאים אבל הקב"ה מנחם אותם ומודיע אותם שלא יכשלו בחטא כלל היינו שיבער הדברים המסייעין לחטא ומפרש הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך והיינו כי פוך הוא אבן טוב הנקרא נופך. ואבניך הוא כינוי לת"ח כמה דאיתמר כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח דכתיב ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה נמצא שת"ח מכונים בשם אבניך. והנופך הים מיוחד לשבט יהודה והיה קבוע בחושן. והוראתו הים על שיהודה היה עניו והודה ולא בוש ואמר צדקה ממני ומה טוב ומה נעים אם הת"ח קנה מדת ענוה זו כי תורתו משתמרת בקרבו. וז"ש שיהיו אבניך מורבצים בגופך דהיינו מדת ענוה וזה יהיה מניעה לבלתי תכשל בחטא. ויסדתיך בשפירים דהספיר היה מיוחד לשבט יששכר ויששכר הטה שכמו לסבול עול תורה וכן יהיו לעתיד יסודות ישראל שהם עמא דבר ויהיו אהובים לתורה וזה יהיה סיבה שיהיה מין הישראלי נשמר מכל חטא וק"ל:

90. Haftarah of Re'eh.2

    ושמתי כדכד שמשותיך. פי' ע"פ מ"ד בגמרא פליגי בה תרין אמוראי בארעא ותרין מלאכי ברקיע חד אמר מן שוהם וחד אמר מן ישפה ומנו מיכאל וגבריאל והקב"ה אמר ליהוי כדין וכדין ונראה לתת טעם על זה המחלוקת בין מלאכי עליון. דאיתא שוהם הוא מיוחד לשבט יוסף. ויוסף הצדיק הכריח את יצרו במעשה פוטיפר ולא נתאוה להיות עמה והוראת שוהם על זה. וישפה הוא אבן טוב מיוחד לשבט בנימין ובין כתפיו שכן השכינה וממנו תצא תורה לכך נקרא ישפה יש פה ללמוד. ואי' מלאך גבריאל הוא ממונה על התאוה ומיכאל שר התורה. וזהו המחלוקת שביניהם ה"א מן שורש הכוונה שיהיו ישראל מסוגלים באבן שוהם שהוא מונע התאוה כן יהיו ישראל לעתיד וזהו אמר גבריאל הממונה על התאוה וח"א ישפה דהיינו שיהיו ישראל בעלי תריסין וזהו מאמר מיכאל כנ"ל. ואמר הקב"ה ליהוי כדין וכדין כוונת שניהם הנ"ל וז"ש ושמתי כדכד שמשותיך כדין וכדין וק"ל:

91. Haftarah of Re'eh.3

    וכל שעריך לאבני אקדח. פי' שכל צדיק יהיה לו מדור בפני עצמו ולפי מעלתו יהיה גדולתו יותר משל חבירו וכל אחד נכוה בשל חבירו ולכך אמר וכל גבולך לאבני חפץ שיהיה לכל אחד חפצו ולא יקנאו אחד בשביל חבירו כי יהיה לו די בשלו וא"ש וק"ל:

92. Haftarah of Re'eh.4

    וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. פי' עפ"י מ"ד במדרש אמרות ה' אמרות טהורות וכי אמרות ה' טהורות ואמרות בשר ודם לאו טהורות אלא שהוא חי וקים ותמוה ונראה דהענין הוא דידוע דסיבת וגרמת השכחה על שאמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה באה שכחה לעולם. והטעם דאלו שמעו הדברות מפי הקב"ה שהוא חי וקים לעולם כן הדיבור היוצא ממנו הוא קיים לעולם ולא היה נשתכח. וכמו כן אמירתו של אדם נשתכח מפני שהוא אינו קיים וכשאמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה באה שכחה לעולם כנ"ל והן הנה דברי המד' אמרות ה' אמרות טהורות ולא של ב"ו מפני שהוא חי וקים וידוע דמאיכות השכחה נפלה מחלוקת בישראל אלו מטהרין ואלו מטמאין מפני דהקבלה נשתכח. וז"ש לעתיד וכל בניך לימודי ה' הכוונה שיהיו שומעים אמרות ה' וא"כ לא יהיה שכחה ויהיה שלום בין חכמי ישראל ולכך ורב שלום בניך וק"ל. או יאמר דאי' ורודף שלום זה שעושה לפנים משורת הדין דאם אדם עושה לפנים משוה"ד אין לו מחלוקת כלל ושלום יאמר לו וזהו כוונת הנביא וכל בניך לימודי ה' ר"ל שהם למודים לעשות לפנים משוה"ד כי זה השם מורה על רחמים והוא לפנים משוה"ד וא"כ ורב שלום בניך וק"ל:

93. Haftarah of Re'eh.5

    בצדקה תכונני רחקי מעושק כי לא תיראי וכו'. יובן עפ"י מ"ד בגמרא מיתה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם שכל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם ופריך הגמ' מאן נינהו רשעים א"ר יוסף גנבי ע"כ ולכאורה תמוה מאי פריך מאן רשעים פוק חזי רשעי ארץ ועוד מאי משני הגמ' גנבי למה תפס גנב דוקא. ונר' דהענין הוא עפ"י מ"ד מתן בסתר יכפה אף מפני דהנותן צדקה בסתר ואינו מגלה לשום אדם בלתי לה' לבדו הוא מעולה שבצדקה. אינו נותן להתגאות בכך. ואולם אם הנגב נותן בסתר אין לו תקנה דידוע מ"ש חז"ל מ"מ החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן מפני שהגזלן משוה כבוד עבד לכבוד קונו וגנב עושה עין שלמעלה כאילו אינו רואה ולכך אין לו תקנה אפי' בצדקה בסתר. וא"ש הגמ' כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם ופריך מאן נינהו רשעים הא יוכלו לתקן את אשר עיוותו בצדקה בסתר אשר יכפה אף לכך א"ר יוסף גנבי דלהם אין תקנה בצדקה בסתר. וז"ש בצדקה תכונני הכוונה שבצדקה יוכל לכפות האף והיינו בתנאי כי רחקי מעושק ר"ל מגניבה ואם זאת תעשה כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך. הן גור יגור הכוונה גור הוא מגזרת ויגר מואב ר"ל מי שגר מן האנשים ולא מעין שלמעלה וזהו אפם מאותי לזה אין תיקון בצדקה אבל מי שגר אתך דהיינו שירא את ה' כמו את האנשים עליך יפול יהיה כאחד ממך וא"ש וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד דיש שני מיני צדקות אשר האדם נותן. הא' אדם נותן צדקה כדי שלא יבא פורענות עליו ויש מין שנותנים צדקה כדי לקבל פרס דהיינו שיהיה לו בן זכר וכדומה. ואולם הצדקה הנכונה הוא באם אדם נותן צדקה מאהבת השם ב"ה אשר צוה לנו הלא פרוס לרעב לחמך. וז"ש בצדקה תכונני והיינו אם רחקי מעושק ר"ל שיתרחק מליתן ע"מ לקבל פרס והיינו מעושק וגם אל יתן צדקה בשביל המחיתה שלא יקרב אליך רק שיתן מאהבת השם ב"ה. ואמר על צדקה זו שנותן בשביל פורענות הן גור יגור היינו שיגור מצרות המתרגשות בעולם והוא אפס מאותי דהיינו שגר רק מהמקרים ולא מן השם ב"ה אבל מי שגר אתך היינו שגר מעצמו ולא מהמקרים עליך יפול כנ"ל וק"ל. באופן אחר נר' עפ"י מ"ד דלעתיד לא יהיו עניים כלל רק גרים אשר יגיירו את עצמם המה יהיו עניים ואביונים בקרב הארץ ולהם יתנו הצדקה. וידוע דאין מקבלין גרים לימות המשיח מפני שעושה מיראה וז"ש הן גור יגור דהיינו מי שבא להתגייר לימות המשיח אין מקבלין אותו לפי שאינו מתגייר מאהבה השם ב"ה והוא רק אפם מאותי אבל מי שגר אתך דהיינו מי שנתגייר בגלות יראה לעתיד אור כאחד מבני ישראל כדאי' בזוהר ויהא חלקו בחיים וז"ש מי גר אתך עליך יפול וק"ל:

94. Haftarah of Re'eh.6

    הן אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו וכו'. עיין הפסוק ופירושו הוא דידוע דיש שני יועצים במין האדם המסיתין אותו ומוליכין אותו בדרך עקלתון. אחד הוא מלאך המשחית הרע והוא ארי אורב במסתרים ומושבו בלב ומקלקל בחיצים עד שישרש אותו מארץ החיים ויהיה כנפל אשת בל חזו שמש ונטמן בחובו. והמסית השני הוא רוע מזג האדם אשר משתוקק לבלות ימיו בהבלי עולם ואולם מזג האדם אינו עושה מיד אלא בעזר היצה"ר המשחית וטבע אדם מוכן לקבל והיצה"ר מוציא מכח לפועל באדם כי בקל יוכל לראות מחשבתו כי העצים יבישים ברמץ טמונים ובא אחד ומלבה אותו ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית וז"ש הנביא הן אנכי בראתי חרש נופח באש פחם דהיינו טבע האדם שהוא מוכן ועומד לכך ואנכי בראתי משתית לחבל והיינו מלאך המשחית הנ"ל ומפרש שהקב"ה יבער שניהם והיינו כל כלי יוצר עליך לא יצלח זהו כלי המשחית אשר ברא אותו יוצר הכל לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט היינו היצה"ר שהוא אתך במזגך תרשיעי אותו ולא יגבר הגוף על הנפש וזאת היא נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה' וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד לא תניף עליהם ברזל כי חרבך הנפת עליה ותחלליה פי' שאסור ליקח ברזל למזבח ויש לדקדק בתחלה אמר לא תבנה אתהן גזית ומסיים כי חרבך הנפת עליה וכו' מה ענין זה לחרב ועוד הא באמת הפריש דוד המלך ע"ה ברזל לרוב לבנין הבית כמבואר בד"ה. ונר' עפ"י מ"ד עשרה דברים נבראו בע"ש בין השמשות וכו' ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה ויש ליתן טעם למה נברא צבת בין השמשות הא היה צורך גדול לבראו קודם לכן כי ממנה יעשו כל מעשה בני אדם. ונר' דהענין הוא לפי דמין האדם הוא מוגבל מן ארבע יסודות ולכך יוכל לסבול כל ד' סיבות אדם כגון הקור והחום והרעב והצמא. והדין נותן דאין אדם ימות במים או באש כי מצא מין את מינו ואינו מזיק. ואולם ביום ברוא אלהים בני רשף על פני הארץ ולכל מזיק יש לו כלי אומנות לחבל אשר הם ממונים על כך יש מהם שממונים על המים או על האש או על הדומם והיינו ברזל וכדומה רבים שאין להם מספר והם מזיקין לאדם כגון חרב מלוטש באמת אינו יכול להזיק את האדם אולם המזיק אשר הוא ממונה עליה הוא מזיק לאדם ומיניה תקיש על שאר מחבלים. ולכן נברא צבת בע"ש בין השמשות דקודם לכן לא היה צורך לצבת כי האש לא היה מזיקו דעדיין לא חטא אדה"ר ואולם בין השמשות כבר נכשל בחטא ונבראו המזיקים כמבואר שם דנבראו בין השמשות ולכך היה צריך לברוא צבת וזהו כוונת הפסוק כי חרבך הנפת עליה זהו להט החרב המתהפכת חרב חוה ותחלליה כי זהו חרב חוה אשר הונף ואשר הורם מאיברים ופדרים שפקעו מן המזבח הקודש וקדשים שנטמאו אין מעלין אותן על גבי המזבח ולכן אסור ליקח ברזל לבנין הבית ואולם דוד ביקש לתקן חטא חוה כדאיתא ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכל פגה פי' דבר שלא נתבשל כל צורכו והיה מפריש ברזל כי עדיין לא חטא וז"ש הן אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו הכוונה דמבאר דזהו היה קודם חטא שלא היה צריך כלל כלי למעשה של בני אדם כי היה נותן גולם באש וברצותו מרחיב וברצותו מקצר ולא היה צריך כלל כלי ואולם אחר החטא נכווה בגחלת לפי שאנכי בראתי משחית לחבל והיינו לאחר החטא כנ"ל. ואולם לעתיד יבער הקב"ה מזיק מן הארץ וזהו כל כלי יוצר עליך לא יצלח הכוונה צבת אשר ברא יוצר הכל בחכמה לא יהיה צורך בה והטעם כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך וכל לשון תקום אתך למשפט זהו חרב חוה חרב מלוטש עושה רמיה בלשון תרשיעי ויבוער המזיק מן הארץ וזה יהיה לך נחלה מאת ה' וק"ל:

95. Haftarah of Re'eh.7

    הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. פי' עפ"י מ"ד אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ אי אזיל מוטב וכו' ואי לא אזיל יזכיר לו יום המיתה. ויש ליתן טעם למה אם מזכיר לו יום המיתה יועיל יותר מלימוד התורה דהענין הוא דאם אדם אשר הלך בתומו מיום הולדו וקנה לו מצות ומעשים טובים והחמיץ אחר כך ועודנו היצה"ר מתגבר יוכל לגרש אותו בתורה מפני שכבר הוא למוד בכך והמצות אשר עשה מסייעין אותו מן התורה לבטל הרהורין בישין ואולם איש אשר הוא נולד רש וערום הוא מבלי לבוש ואין לו מצות כלל ועל זה אמר המשורר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי אע"פ שלומד תורה אינו מועיל לו כי הוא מלוכלך בטיט ובצואה ובגדיו צואים ויותר היצה"ר מתגבר עליו כי טמא הוא והלך ממנו הקדושה וטומאתו עליו ונכרתה ואם ירצה לגרש את היצה"ר צריך להעביר מעליו הבגדים הצואים ויפרוש מדרכו הרעה אשר הוכשר לקבל טומאה וישא כאוב מארץ קולו ויזכיר לו יום המיתה כי זהו משברת גופו של אדם וזהו מונע התאוה ובזה ימלט את העיר ולא יכול לבוא בו צר ואויב וזהו דאמרינן בגמ' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ היינו באיש שהלך בתומו כנ"ל. ואם לאו שאינו בעל תורה והיא המדריגה שניה הנ"ל יזכיר לו יום המיתה. וז"ש הנביא הוי כל צמא לכו למים מפני דהשגגות אשר אדם נכשל בו נחשב לו כאלו היה שיכור כי לא בדעת עשה וכמשחז"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ונתבלבלה דעתו. ואולם אם אדם חטא במזיד הוא צמא לכך ואינו שיכור וע"ז אמר הוי כל צמא דהיינו שיצרו מתגבר עליו לכו למים ואין מים אלא תורה כידוע וזהו משכהו לבה"מ ואשר אין לו כסף דהיינו שאין לו תורה ואז אינו מועיל לו כלל כנ"ל. לזה אמר לכו שברו הכוונה שיזכיר לו יום המיתה המשברת את תאותו בהזכיר הפרדת נפשו מגווייתו וזהו דוקא בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב ר"ל שאין לו יינה של תורה והמצות כלל וא"ש וק"ל:

96. Haftarah of Re'eh.8

    למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה. פי' מפני דהחלק המתעורר באדם מבקש זהב וכסף כל ימי היותו על האדמה וכמ"ש שלמה אוהב כסף לא ישבע כסף וכבר בארנו דכסף זו היא התורה והמצות ואמר הנביא למה תשקלו כסף בלא לחם דהיינו שישראל אמרו איך נלמוד ודחיקא לן ואולם אם חונן ה' להם בעושר אינם שבעי' וע"ז אמר ויגיעכם בלא לשבע' וק"ל:

97. Haftarah of Re'eh.9

    הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים. פירושו עפ"י מ"ד דכרת הקב"ה ברית עם דוד כמ"ש נשבעתי לדוד עבדי וכו' ובריתי לעולם יהיה וכו' ולעתיד כמו כן יהיה ברית של ישראל וז"ש ואכרתה להם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים וק"ל:

98. Haftarah of Re'eh.10

    הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאומים. פירוש ושמא תאמר דוד נכשל אולם אי' בגמ' לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה וז"ש הן עד לאומים נתתיו שהוא יעיד על התשובה וק"ל.

99. Haftarah of Re'eh.11

    הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו. פירושו דיותר יהיה מעלת ברית ישראל ממעלת ברית דוד דמעלת ברית דוד היה על כתר מלוכה והאומות הרחוקים ממנו עמדו על עמדם ולא באו לשחר פניו עד ששלח עליהם וזהו הן גוי לא תדע תקרא היינו אצל דוד אבל אצל ישראל גוי לא ידעוך אליך ירוצו לגייר את עצמם וק"ל. באופן אחר נר' מפני דישראל בגלותם לא תואר להם ולא הדר וחדל אישים המה ונבזים ושפלים. בין האומות והאומות אומרים אמת שישראל היו חכמי קדם אבל עכשיו לא באו בסוד ה' ולא בינת אדם להם אף לעתיד וז"ש הן גוי לא תדע תקרא. ולעומת זה אשר ישראל מקבלים חירוף וגידוף וקווין לישועת השם ישלם משכורתם שלימה וככולה ויהיו למעלה למעלה וגוי לא ידעוך אליך ירוצו ויאתיו כל לעבדו באהבה וביראה למען ה' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך ב"ב ובא לציון גואל אמן:

100. Haftarah of Shoftim.1

     אנכי אנכי הוא מנחמכם. אמר אמ"ו הגאון זצלה"ה פי' דאי' בילקוט שמעוני שאמר הקב"ה לאברהם שינחם את ישראל ולא יאבו ישראל לקבל תנחומים ממנו מפני שקרא למקדש הר ואמר הקב"ה ליצחק שינחם את ישראל וגם לא יקבלו תנחומים ממנו מפני שקרא למקדש שדה ואמר הקב"ה ליעקב שינחם את ישראל וגם לא יקבלו תנחומים ממנו מפני שאמר אין זה כי אם בית אלהים עשאו כאלו אינו עד שינחם הקב"ה בעצמו שנא' אנכי אנכי הוא מנחמכם. ולהבין המד' נבאר ענין הנחמה דהא באמת אינם צריכין לנחמה כלל כי בנין בהמ"ק זהו נחמתם. והענין הוא שאמרו ישראל האיך אנחם בבנין מפואר כזה שמא יגרום החטא ח"ו ויחרב כבראשונה ועל זה יתנחמו מהקב"ה דלא יגלו עוד ולזאת הסיבה לא רצו ישראל לקבל תנחומים מן האבות דאברהם קראו הר דכתיב בהר ה' יראה והוראות ההר שצריכין ישראל להיות בתכלית השלימות דווקא אם יבקשנו לבנות בהר כמ"ש המשורר מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב וכו' ואם אלו התנאים אינם לא יוכלו לעלות בהר ולכך לא קבלו תנחומים מן אברהם. וגם מיצחק לא קבלו דאי' בתפלת שלמה וגם הנכרי אשר יבא אליך מדרך רחוקה להתפלל אליך תשמע צעקתו והטעם הוא מפני שגם האו"ה היו מסייעין לבנין בהמ"ק כמבואר שם ולזאת הסיבה שלטה בו יד אויב. אמנם לעתיד אל יתערב זר בשמחתנו ולא יסייעו בו האו"ה בבנין בהמ"ק. ואולם יצחק קראו שדה והיינו שיהיה הפקר כשדה שדשין בו הכל ולכך לא קבלו ממנו תנחומים. וגם מיעקב לא קבלו תנחומים. דהנה יעקב הורה ג"כ שצריכין ישראל להיות צדיקים לבנין הבית ואין הצדיק ניכר אלא מתוך ענותנותו. צא ולמד מאב הנביאים שהעיד עליו הכתוב שהיה עניו גדול. והכניעה היא באדם אם הוא גדול בחכמה והכניע את עצמו כאלו אינו זהו עניו. ולכך לא קבלו ממנו תנחומים דאמר אין זה עשאו כאלו אינו והורה בזה מי שיעלה אל בית ה' צריך להיות עניו כנ"ל ויוכל ח"ו לגרום החטא ולכך לא קבלו ממנו תנחומים עד שינחמם הקב"ה בעצמו שנא' אנכי אנכי הוא מנחמכם וק"ל:

← Previous · Next → — showing 701–800 of 1,076

Warsaw, 1871. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001167212/NLI Licence: Public Domain. Source.