← All works

Ahavat Yehonatan

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,076 sections

1. Haftarah of Sh'lach.21

   הנה אנחנו באים בארץ את תקות חוט השני וכו'. יש להבין למה דוקא חוט השני. דאי' לשון של זהורית היה קשור בראש שעיר המשתלח לפי שברוב החטאים הם באים בעסקי לשון הרע שהוא שרש נחש בריח ונחש עקלתון והוא המטמא לאדם ביום ובלילה והוא המביא לאדם בגיהנם ואין עולה משם לעולם איש לשון בל יכון בארץ חץ שחוט לשונם לשון שקר ומרמה יתעב ה' והוא מכת שש הנה אשר שנא ה' וזהו החטא מוריד גאון אדם אל שאול ולכך הוא זהורית הוא צבע אדום רמז על שופך דם וזהו החטא נשא השעיר לעזאזל. ונבוא אל המכוון שנתנו לה המרגלים לסימן חוט השני על ענין לשון שלא תגיד סוד זה בשום פנים לאחר שתהיה תמיד חוט השני נגד עיניה ותשים יד לפה וסודך אל תגלה לאחר וכבודך לאחר לא תתן ואי' " לזרים חלק אתך. וטעם בחלון אשר הורדתנו בו ר"ל באותה עצה היעוצה כשהורדתנו מחלון זה וק"ל:

2. Haftarah of Sh'lach.22

   והיה כל אשר יצא מדלתי ביתך החוצה דמו בראשו. פי' דאי' החלונות ועובי החומה לא נתקדשו וכמו כן הוא להיפוך אצל הטומאה כי עץ הדעת טוב ורע כל מה שיש בקדושה יש בטומאה ויריחו היה מקום טומאה לכך היתה כולה חרם ועובי החומה לא היתה בכלל טומאת יריחו לכך אמרו כל אשר יצא מדלתי ביתך דמו בראשו כנ"ל וק"ל:

3. Haftarah of Sh'lach.23

   וילכו ויבאו ההרה עד שבו הרודפים. יש לתמוה למה התחבאו מפני הרודפים הלא הלכו לעיר שאנן ושקט ולא היה מורך בלבם כי בטחו בהקב"ה ובחזרה התחבאו בהר והיה מורך בלבם. אלא הענין כך הוא דידוע דמעשה הכישוף אם אינו מתקיים כולו מתקיים מקצתו והכנענים עשו בלהטיהם שישראל שיבאו לארץ יברחו ולכך עשו עצמן כאלו ברחו כדי שיתקיים מעט מזעיר מכישוף ויובן גם מה שאמר פרעה לישראל ראו כי רעה נגד פניכם רואה אני באצטגנינות שלי שהיהודים הראשונים שיבאו לארץ לא ימותו כשאר בני אדם וכן היה כי המרגלים ששלח משה בראשון לארץ הכסילים ההם הוציאו דיבה ולא מתו כשאר כל אדם כמבואר וא"ש:

4. Haftarah of Sh'lach.24

   ויאמרו אל יהושע כי נתן ה' בידינו את כל הארץ. פי' ע"פ מ"ד אל תצר את מואב כי שתי פרידות טובות עתידה להוציא לכך אל תצר. וכן אי' בפסוק כשהרג משה את המצרי כתיב ויפן כה וכה וירא כי אין איש ראה שאין גרים יוצאים ממנו א"כ מוכח שאסור להרוג עכו"ם כי שמא עתיד להוליד גר. ובז' אומות היתה רחב שממנה יצאו שלשלת היוחסין נביאים וכהנים וא"כ היה אסור להתגרות בהם אבל אחר שקבלו הניצוצין הקדושים שהיו בהם אז יוכלו להחרימם וזו היתה בשורת המרגלים כי נתן ה' לנו את הארץ מפני שגיירו כבר את רחב וא"ש ופנחס זה אליהו הוא יבשר לנו בשורות טובות ונחמות לפני בא יום ה' הגדול והנורא ב"ב אמן:

5. Haftarah of Korach.1

   ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה. פירש אמ"ו הגאון זצלה"ה בשני אופנים. אופן א' מבואר בהפטרת קדושים יעיין שם. אופן ב' נקדים בתחלה מ"ד ויבאו אנשי בליעל וכו' מה יושיענו זה וכו' ויבזוהו ויהי שאול כמחריש. וצריך להבין מה זה באמת למה שתק שאול כי גם לצדיקים יש עת לדבר וגם נענשים על השתיקה דקיי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ועוד יש לדקדק דקאמר ונחדש שם המלוכה וכי מפני שביזוהו אנשי בליעל היה צריך לחידוש מלוכה. אלא הענין כך הוא דידוע דקודם כל יצור ההעדר קודם דכתיב והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ואח"כ ויאמר אלהים יהי אור הרי לך שהחושך היה ההעדר הקודם וכן ברגבי אדמה שנוצר עכבר ממנו וקודם בריאת העכבר הוא נעדר מכל וכן היה במלכות ישראל מלך ראשון שעמד לישראל נדקר בחרב הוא ההעדר ואח"כ היה מלכות בית דוד שהוא קיים לעולם וכן היה בכהנים בתחלה היה העבודה בבכורים והיא ההעדר ואח"כ ניתן הכהונה לשבט לוי לעמוד לשרת עד עולם. ויובן ג"כ מה שתמה אב הנביאים מלך ראשון שיעמוד לישראל ידקר בחרב אמר לו הקב"ה ולי אתה אומר אמור לנוב עיר הכהנים ותמוה ולפי דברינו יובן שפיר דהלא ההעדר קודם לכל נברא כאשר מצינו בהכהנים כנזכר לכך הדין נותן שידקר בחרב ות"ש:

6. Haftarah of Korach.2

   ונקדים עוד מ"ד בגמ' מברכותיו של אותו רשע אתה יודע מה שהיה בלבו לקללם דכתיב וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו ביקש לקלל שלא יהא מלך בישראל. ויובן במה דכתיב וישלח בלק אל בלעם וכו' וקסמים בידם מה היו הקסמים ההם ונראה דהנה ידוע שכל קוסם קסם מנחש במזל אם הוא צד אחד לרעה יוכל להפוך כולו לרעה ע"י קללה. אמנם בלק לא היה יודע לכוין שפיר להוציא תעלומותיו לאור ושלח אל בלעם ובלעם ראה באצטגנינות שע"י אגג יכשל המלך הראשון וכן היה באמת בסיבה שהחיה שאול לאגג נסתלק מלכותו וביקש לקלל שלא יעמוד מלך לישראל לגמרי והשי"ת היה מהפך לטובה. ונחזור לעניננו דשאול המלך ראה ברוח הקודש שידקר בחרב וכאשר ביזוהו אנשי בליעל ויהי כמחריש ושתק ולא ענה להם דקיי"ל המלבין פני חבירו ברבים וכו' דהוי כאלו הרגו דאזיל סומקא וכו' וכן כתיב יש בוטה כמדקרת חרב וסבר שאול שזה יהיה לו תקנה. ולכך אמר שמואל ונחדש שם המלוכה דשמואל ביקש שימשך מלכותו וההעדר הלא היתה כבר במה שביזוהו וא"ש וק"ל:

7. Haftarah of Korach.3

   וילכו כל העם הגלגל. יש לדקדק למה דוקא כל העם ואמ"ו ז"ל טעם לשבח בהקדמת האברבנאל במאמר יהושע טעם למה עשה נבוכדנאצר צלם ושלח בכל מדינות מלכותו שיבאו להשתחות לה ומי שלא יבא ירמו יתיה לגו אתון נורא יקידתא ומפרש הטעם מפני שנ"נ ראה במזלו שסופו לילך לאבדון כמו שהיה באמת אמנם אם כל העולם יסכימו נגד המזל יוכל להיות שיתהפך לטוב. וצלם של נבוכדנאצר היתה דמות פניו וביקש להכריע את המזל שמא יש אחד מבני אדם שיש לו מזל טוב ויוכל להכריע. ושאול ראה ג"כ במזל שסופו יהיה שידקר בחרב ולכך ביקש שילכו כל העם הגלגל אולי אפשר להכריע המזל וק"ל:

8. Haftarah of Korach.4

   ויאמר שמואל וכו'. ועתה הנה המלך מתהלך לפניהם ואני זקנתי ושבתי ובני הנם אתכם וכו'. תחלה ניישב הגמ' ואחר נבא אל הביאור דאי' בגמ' ויהי כי זקן שמואל מי סיב כולי האי הא כל ימיו היו נ"ב שנים מלמד שזקנה קופצת עליו דביקש רחמים על עצמו אמר שקלתני כמשה ואהרן מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם אף אני לא יתבטלו מעשה ידי בחיי ומסיק דלא היה אפשר בענין אחר עד שזקנה קופצת עליו ע"כ. והקושיא מבוארת מה היו מעשה ידיהם של משה ואהרן ואין לומר דקאי על יהושע הלא לא מלך עד אחר מיתת משה. ואמ"ו ז"ל דקאי על אלעזר הכהן ונקדים עוד מאמר הגמ' כל המורה הלכה בפני רבו יורד מגדולתו דכתיב ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וכו' והורה בפני משה ולכך ירד מגדולתו דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ולא מצינו שהיה צריך לו ומוכח שירד מגדולתו. וצריך להבין למה לא ירד מיד מגדולתו הרי מוכח שלא בטלו מעשה ידיהם בחייהם לכך לא ירד מגדולתו בחיי משה ולכן זקנה קפצה על שמואל שלא יראה מעשה ידיו מתבטלים כמשה. וע"ז הוכיחן שמואל ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם והיא הגורמת שאני זקנתי ושבתי ר"ל אלו לא שאלתם מלך לא היה זקנה קופצת עלי עכשיו אתם גורמים שזקנתי ושבתי דאין לומר משום שבניו לא הלכו בדרכיו וכמו שמצינו באברהם שנתקצרו ימיו שלא יראה בן בנו יוצא לתרבות רעה. לזה אמר ובני הנם אתכם שאין בהם שום דופי. ומה שאמרו ישראל שבניו לא הלכו בדרכיו מתרצינן בגמ' שלא המתינו עד שנתנו להם אלא היו תובעין בפה דודאי לא חמדו מה שאינו ראוי להם רק בדרכיו לא הלכו דהוא לא נהנה כלל וא"ש:

9. Haftarah of Korach.5

   הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי ואת מי רצותי. נוכל לפרש שאמר כך כלפי שהתרעמו כל העם על בניו שתבעו חלקם בפה ולא המתינו. דבאמת אלו לא תבעו לא היו נותנין להם כלום כסבורין העם ברא כרעא דאבוה ולכך תבעו וזהו בדרך הלצה. אבל לפי הפשוט נראה דשמואל היה מתקן חטא קרח על שערער על משה והשיבו משה לא חמור אחד מהם לקחתי ואפ"ה לא היה רוצה בגדולה. ובזה יובן גם מה שאמר שמואל זאת אחר שנתחדש המלוכה ולא קודם לכן כדי שלא יאמרו ישראל שהוא מתקנא על השררה ולכך מתפאר אח"כ כלומר הלא לא עשיתי לכם מאומה ולמה בחרתם במלך לכך אמר אחר שנתחדש המלוכה להסיר תלונה זאת. ויש להבין על דתאר כאן לשאול בשם משיחו באמרו נגד ה' ונגד משיחו ולא תארו בשם מלך ונראה מפני שבקש ששאול ילמוד ממעשיו ולא יקח מאומה. אך אי' כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו. וזהו אמרי' דוקא אם הוא בתואר מלך אבל אה הוא בתואר משיח צריך לעשות לפנים משוה"ד דבמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו ויובן דלכך תאר אותו בשם משיח. והטעם שהיה שמואל מתפאר בכך דהנה אי' כל הלוקח שוחד זקנה קפצה עליו. וז"ש שמא תאמרו מפני שלקחתי שוחד לכך זקנתי ושבתי לזה אמר את שור מי לקחתי רק בגללכם זקנתי ושבתי וק"ל:

10. Haftarah of Korach.6

    לא שור אחד מהם וכו'. פי' מפני בעת שנמשח שאול למלך הקריב שמואל זבח שלמים והיה לו ליקח זאת מן הצבור ואעפ"כ לא לקחתי רק משלי. וחמור א' מהם לא לקחתי מפני בשעה שהיה שאול חוזר על אבידת האתונות בא אצל שמואל והוא בישרו אודות המלוכה וגם על האתונות האובדות כמבואר בשמואל ובאותו פעם ביקש ליתן חמור א' לשמואל על הבשורה ולא חפץ לקחתה וא"ש.

11. Haftarah of Korach.7

    ואת מי לקחתי כופר ואעלים עיני ממנו פי' דאיתא המבזה לת"ח נותן ליטרא דדהבא קנס וכתבו המפרשים דיכול הת"ח ליקח לעצמו הקנס שהוא נקרא כופר נפשו מפני שהחכם יכול להענישו בראיה כדמצינו כמה פעמים נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. וזהו מאמר שמואל ואת מי לקחתי כופר הרצון אף שביזו אותי לא לקחתי כופר ואעפ"כ ואעלים עיני ממנו ולא ענשתיו בראייה בעונש מות וא"ש:

12. Haftarah of Korach.8

    והואיל דאתא לידן ניישב המשך הפסוקים מ"ש ישראל תנה לנו מלך ככל הגוים וכו' עפ"י מה דכתב הזוהר דישראל היו לוחמים בשם ה' כמו שאמר דהעע"ה ואני באתי עליך בשם ה' משא"כ האומות הם לוחמים בחרב וחנית. אולם אם היו ישראל נלחמים בשם ה' צריכין להיות בתכלית השלימות ואין סומכין בכל עת על הנס ולכך בקשו ישראל מלך ככל הגוים שלא רצו להשתמש בשם הקודש רק מלכם יצא לפניהם כשאר אומות בחרבי ובקשתי. והטעם למה בקשו כך לפי דאי' בזוהר פעם א' בא תלמיד א' לפני ר"י וביקש ממנו שילמוד אותו שם של ד' והשיב ר"י אין אני רשאי להשתמש בתגא לפי שאני כהן ונצטרך לבריות ר"ל שנוטל תרומות ומעשרות לכך איני רשאי. נמצא כל מי שנצטרך לבריות אינו יכול להשתמש בשם הקודש וז"ש ישראל בניך נוטין אחר הבצע וא"כ אינם יכולים להשתמש בשם הקודש לכך תנה לנו מלך ככל הגוים שא"א שנלחם עוד בשם הקודש וק"ל:

13. Haftarah of Korach.9

    ויאמרו לא עשקתנו וכו' ויאמר אליהם עד ה' בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בי מאומה ויאמר עד. רבים תמהו על מלת ויאמר שהוא לשון יחיד ומפרשים שבת קול אומרת עד. וצריך להבין למה באמת היו צריכין לבת קול הלא כל ישראל היו שם כמבואר וענו כולם פה אחד לומר לא עשקתנו ואין לך עדות גדול מזה והדבר יובן במ"ד במדרש היש ה' בקרבנו אם אין אמרו ישראל אם יודע מה שבלבנו נעבוד אותו ואם לאו לא נעבדנו. ויש לתמוה על עדה הקדושה שדבר השם עמהם פנים בפנים והיו יודעין מעלת הש"י איך נסתפקו בדבר זה. אלא הענין כך הוא דכתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכו'. וכתיב כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך הא כיצד אלא השכינה היתה שורה במלאך ולכך כרעו נגד המלאך כי אסור להשתחוות לשכליים הנפרדים בלתי לה' לבדו וגם בגרונו של משה היה השכינה שורה דכתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול בקולו של משה. וידוע שאין המלאכים יודעים מה בלבו של אדם לכך אמרו ישראל אם יודע מה שבלבנו וכו' דברו זה נגד המלאך אם יודע נסתרות בודאי השכינה שורה בו ומותר להשתחות לו כנ"ל. ונחזור לענינינו ששמואל הוכיחן על שבחרו במלך כי ה' אלהיכם הוא מלככם. וזהו ראיה ברורה שאין אחריה טענה שהש"י מתהלך בקרבכם שיצא בת קול דודאי לא היה צריך לבת קול אמנם שמא עלתה במחשבה ותחשדוני שעלה בלבי ליקח שוחד וזה דבר נסתר מעין כל בלתי לה' לבדו. ועל זה יצא בת קול וזה ראיה גמורה שהשכינה בתוככם וא"כ למה בחרתם במלך. ועתה בני שמעו לי בני אל חי ואל תסורו אחרי לבבכם ולא תלכו אחר הבצע כי היא שעמדה לאבותינו במצרים שלא נטו לבם אחר הבצע והיו דלים וריקים והעד שנפוצו בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו ואלו היה להם מטמון היו לוקחים תבן או קש ובשכר זה נגאלו. ויובן גם מה שהבטיח הקב"ה לאברהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול מאי נ"מ אם יהיו ישר' עשירים או עניים מרודים הלא יאי עניותא לישראל אלא הש"י הבטיחו שלא יטה לב בניו אחר הבצע זה אומרו ואח"כ יצאו ברכוש גדול ואח"כ דייקא ולא מקודם לכן ובאמת בזכות זה נגאלו כמבואר:

14. Haftarah of Korach.10

    ויאמר שמואל ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים. שאל זקניך ויאמרו לך הם שני חסידי עולם משה ואהרן שכל העם. היו הולכים לשלול שלל ולבוז בז ומשה הלך ליקח ארונו של יוסף וגם אהרן היה עמו אמנם לא היה יכול להתעסק עמו שהיה כהן לאל עליון. וזה עדות אחת. ועוד אשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים שבזכות זה נגאלו שבטחו על הש"י וא"כ גם אתם היה לכם לבטוח על השם ב"ה כמו שעשו אבותיכם ולמה בחרתם במלך:

15. Haftarah of Korach.11

    ועתה התיצבו ושפטה אתכם לפני ה' את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם. ביאר להם הנביא את כל מפעלות ה' אשר עשה וגם הימים אשר עברו מימי קדם לא ביקש א' מהם מלך. והטעם דלא בקשו מלך כי אין אדם יכול להגיע לתכלית השלימות אם יש לו מלך שרודה בו. והביא ראיה כשבא יעקב למצרים ויזעקו אבותיכם אל ה' פי' מיד התחילו לבקש רחמים על הגלות המר. אמנם הלא לא היה השיעבוד אז כשבא יעקב מצרים דהלא יוסף הצדיק היה מלך ורצוי לכל אחיו. אלא הענין הוא דכתיב ויספר יוסף אל אחיו וכו'. ואחד עשר כוכבים משתחוים לי וישנאו אותו אחיו ויתנכלו אותו להמיתו ותמהו רבים איך צדיקי יסודי עולם יבקשו להרוג אותו בשביל החלום. אלא הענין הוא כך דהלא בארנו. שאין אדם יכול להגיע אל תכלית השלימות אם יש לו מלך שיוכל לשנותו מדבר לדבר. וכאשר סיפר יוסף את החלום שהוא מהרהורי דלבא וביקש להיות מלך עליהם לכך בקשו אותו להרגו וישנאו אותו כי ביקש לגרשם מהסתפח בנחלת ה' וכאשר בא יעקב מצריים נתקיים החלום והיה יוסף מלך עליהם ומיד היה הגלות ויזעקו אל ה'. היוצא מזה שאין ראוי כלל לאומה ישראלית שיעבדו למלך. וישלח ה' את משה ואת אהרן גם זה ראי' שאין נאה לישראל להיות מלך עליהם היות דכתיב ויאמר ה' אל משה לך שוב מצרים וכו' ויאמר משה אל ה' שלח נא ביד תשלח ויאמר לו ה' הלא אהרן אחיך יהיה נביאך ויש לתמוה למה לא הלך משה בלבד אלא הענין כך שגלות ישראל היה שנשתעבדו למלך ולכך נתעצל משה שאמר והן לא יאמינו לי כסבורין העם שאני אהיה מלך עליהם וא"כ לא ישמעו אלי שיצאו ממצרים ולכך אמר לו הקב"ה ואהרן אחיך יהי' נביאך ומוכח דלא תהיה מלך כי דבר אחד לדור וכו'. ועד י"ל טעם למה שלח הקב"ה משה ואהרן דאי' אין ראוי למלכות אלא מי שיש לו חלק בארץ ומשה ואהרן היו משבט לוי והם לא נטלו חלק בארץ ובודאי לא יהיו מלך עליהם ושפיר ישמעו ישראל. וזה שאמרו אנשי בליעל אשר הצו על משה ועל אהרן אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם הלא אין לך חלק בארץ ולמה תתגאה בגדולת מלך. ואגב גררא ניישב המדרש כאשר שמע משה שבנות צלפחד יורשות אמר עתה הגיע עת שאתבע גדולה לבני. ותמוה דבודאי בזה לא היה מסופק דבן יורש אטו בר קשא דמתא יורש ונראה לומר דהנה כל מי שאין לו חלק ונחלה בארץ אין ראוי למלוך על ישראל וא"כ הדין נותן שלא יכולים זרעו להיות מלך. אבל כאשר שמע שבנות צלפחד יורשות אמר משה יוכל להיות שישא אחד מבניו בת ישראל במקום שאין בן ויהיה לו חלק בארץ ושפיר הגיע עת שאתבע גדולתי לבני וא"ש. היוצא מזה שהקב"ה שלח משה ואהרן שאין ראוים למלכות וא"כ למה בחרתם במלך וק"ל:

16. Haftarah of Korach.12

    ויוציאו את אבותיכם מארץ מצרים ויושיבום במקום הזה. צריך להבין הלא משה לא בא לא"י כלל ואיך אמר כאן ויושיבום וגם הא ספו תמו במדבר כל אנשי המלחמה היוצאים ממצרים ונר' דאי' עד יריחו היה זכות משה ומיריחו ואילך היה זכות יהושע וידוע דבגלגל מלו בני ישראל שנית קודם כבשם ליריחו והיתה עדיין זכות משה ושפיר כתב ויושיבם במקום הזה שאותו מעמד היה בגלגל כנ"ל וא"ש:

17. Haftarah of Korach.13

    וישכחו את ה' אלהיהם וכו' ויזעקו וכו' ועתה הצילנו מיד אויבינו ונעבדך. פי' נמשך למעלה שהביא שמואל ראיה ברורה שמאסו למלך בהצר להם ואמרו הצילנו מיד אויבנו ונעבדך אבל כל זמן שאנו נמסרים למלך אין אנו יכולין לעבוד להשם כראוי וא"ש:

18. Haftarah of Korach.14

    וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל וצריך להבין אם כל השופטים חשיב למה לא חשיב יותר ואם חשיב דוקא מי שנלחמו עם האומות למה לא קחשיב דבורה הנביאה ונראה לומר דחשיב אלו ארבעה שהיתה להם סיבה תועלת להיות מלך. כדי להסיר תלונה מן ישראל שלא יאמרו שלא היה ראוי להיות א' מהם מלך לכך לא מלכו בדורות הראשונים ואביאם ראשון ראשון דבורה לא קחשיב לפי שהיתה אשה ואין אשה ראוי' למלכות. וידוע מ"ד בתחלה צריך להיות מלך מבני רחל שהיא עקרת הבית ואמר למה לא בחרתם את ירובעל הלא היה משבט מנשה ואיתא אין ממנין מלך אלא גבור. היה לכם לבחור בשמשון ומי לנו יותר גבור משמשון שהוא בדן ואי' אין ממנין פרנס על הצבור אא"כ קופה של שרצים תלויה לו מאחריו היה לכם להמליך את יפתח שהי' בן אשה זונה. ואיתא בגמ' ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולבנות בהמ"ק וכו' וא"כ אם אמור יאמרו שאנו צריכין לבנות בית המקדש וא"א בענין אחר אם לא להעמיד מלך תחלה. דודאי קודם לכן היה משכן שילה קיים והיא היתה מנוחה אבל עכשיו חרב המשכן ונצטרך לבנותו ובהכרח נעמיד מלך תחלה וע"ז אמר ואת שמואל היה לכם למלוך את שמואל ולמה אחרתם עד הנה והלא כל ימי שמואל היה משכן שילה חרב כידוע וא"כ אבותיכם לא בחרו במלך ולמה אתם בחרתם במלך וק"ל:

19. Haftarah of Korach.15

    ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי מלך ימלוך עלינו וכו'. פירושו י"ל בשני אופנים והיינו במה דשלח בלק אל בלעם כידוע. צריך להבין למה ביקש בלק להלחם עם ישראל ומי פתי יסור הנה להלחם עם עם ה' ובחיריו אשר הוציאם ממצרים ביד רמה ובשאר אומות עשה שפטים וכל יושבי הארץ נמוגו מפניהם וחלו ורעדו כל יושבי הארץ ואיך עלה על לב האדם להתגרות עמהם הלה זה משולל דעת. אלא הענין הוא כך דבלק היה מן הוברי שמים וראה במזלו שיעמוד מלך על ישראל מן מואב וטעה וסבר שהוא יהיה מלך ושלח אל בלעם לפתור לו באיזה תחבולה יוכל לכבוש את ישראל. אמנם בלעם היה רב חרטומייהו ופתר לו שזה קאי על דוד המלך שבא מרות המואביה וזהו שאמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב. וכמו כן ראה עמון באצטגנינין שלו שיקום מלך על ישראל ממנו וזה היה רחבעם דכתיב ושם אמו נעמה העמונית. וקודם שהיה מלך על ישראל לא רצה להתגרות אתם קסבר שיהיה כן באמת אבל אחר ששמע שמלך שאול בא נחש העמוני וביקש להיות מלך ותאמרו לי לא כי מלך ימלוך עלינו ר"ל מלך מן ישראל ימלוך עלינו ולא מן עמון. באופן אחר נראה ע"פ מ"ד בתיקוני זוהר דכתב שיש עדיין ז' מצות בין האומות וחשיב שם שעמון זהיר בדינים דאפי' בסדום ביקש לוט לשפוט דכתיב האחד בא לגור וישפוט שפוט. והואיל דאתא לידן ניישב קושיה עצומה דכתיב בישעיה ועברתו לא כן בדיו פי' דקאי על מואב שהעיבור שלו היה מיד ממזרות. ותמוה דהא באמת סברו בנות לוט שהעולם חרב וכוונו לדבר מצוה וביאר אמ"ו ז"ל ע"פ מ"ד בסנהדרין ז' מצות נצטוו בני נח ומפרש שם דינין בכלל ויש אומרים אף הסירוס ופה"ג הא הוי שמונה ותירץ אפיק דינין ועייל סירוס. והטעם למה באמת סירוס אסור. משום דכתיב פרו ורבו נמצא אם נצטוו בני נח על הסירוס יש בכללן פרו ורבו דהא זה בזה תליא. אבל א"א שנצטוו על הדינין אינם מצווים כלל על פריה ורביה ולא עשו כדת בנות לוט ושפיר כתב ועברתו לא כן בדיו וא"ש. ואגב גררא ניישב מאמר הגמ' דמגילה דאי' שם דאמר המלך אחשורוש לבני יששכר כדת מה לעשות במלכה ושתי ואמרו לו בני יששכר זיל לגבי עמון ומואב וכו' וצריך להבין למה דוקא לגבי עמון ומואב ולא לאומה אחרת וע"פ דברינו א"ש דעמון היה מצווה על הדינין ושמרו אותו כדת וכהלכה. ונחזור לענינינו כאשר שמע נחש מלך עמון שישראל המליכו עליהם מלך כי בתחלה היה הש"י מלכם שהוא מלא רחמים. אבל מלך הוא שם התואר על הדין דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ וביקש עמון להיות מלך על ישראל כי הוא זהיר בדינין ואליו מיוחס הדין. אמנם אע"פ שיש מלך על ישראל הש"י הוא מלכם וז"ש כי ה' אלהיכם הוא מלככם שהוא מלא רחמים וק"ל:

20. Haftarah of Korach.16

    ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן ה' עליכם מלך. פי' דאי' למה נקרא שמו שאול שהיתה המלכות שאולה בידו מן בן ישי. וזה שדייק לומר אשר שאלתם לכון שאילה. אם תראו את ה' ועבדתם אותו ושמעתם בקולו ר"ל בקולו של מלך דידוע מ"ד חייב אדם לשמוע למלך. משא"כ אם אמר לו המלך ישראל לעבור על א' מהמצות האמורות בתורה היה אסור לשמוע אליו דכתיב נביא מקרבך וכו' אליו תשמעון נביא ולא מלך. וז"ש ולא תמרו את פי ה' ר"ל תורה שבע"פ שאנו למידין ממנו שלא ישמע אליו לעבור על אחת ממצות ה' וא"ש:

21. Haftarah of Korach.17

    והייתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחר ה' אלהיכם. יובן עפ"י מ"ד בזוהר דמקשה אלו לא חטא שאול לא היתה פוסקת המלוכה ממנו והלא צריך להיות מלך מבית דוד. ואין לומר דגזירת עירין היה שיחטא הלא הבחירה נתונה בידי אדם ותירץ אלו לא חטא שאול לא היה מלכות פוסקת ממנו וגם דוד היה מלך אמנם דוד היה מלך בעליונים כמ"ד וישב שלמה על כסא ה' מלמד שמלך בעליונים. ושאול היה מלך בתחתונים במדרגה קטנה ממנו. וז"ש אם לא תמרו את פי ה' וכו' והיה גם המלך אחר ה' ר"ל אחרי מלכות בית דוד המכונים בשם כסא ה' כנ"ל וק"ל:

22. Haftarah of Korach.18

    ואם לא תשמעו וכו' והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם. יובן ע"פ המדרש בעון החיים נחטטין שכבי. וצריך להבין דבריהם וי"ל דאי' בגמ' ר"א בר"ש שכיב ולא היו מניחין בני עכבריא לקבור אותו כדי שיגין על הדור. דהנה אע"פ שהצדיק מת כל זמן שהוא בעולם מגין על הדור כמבואר התם בשני דר"א בר"ש לא באה חיה רעה לעיר אבל אם נקבר שוב אינו מגין על הדור. וזהו כוונת המדרש בעון החיים ר"ל דאין להם מי שיגין עליהם שאין צדיקים בעולם נחטטין המתים כדי שהם יגינו על הדור. וז"ש כאן והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם וק"ל.

23. Haftarah of Korach.19

    גם עתה התיצבו וראו וכו' הלא קציר חטים היום וכו' ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם לשאול לכם מלך. י"ל בג' אופנים. הא' דאי' בגמרא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל בצע. וידוע דישראל אמר תנה לנו מלך ככל הגוים כי בניך נוטין אחר הבצע ויתחייב מזה שיהיו הגשמים נעצרין ושמואל הנביא היה מוכיחן על זה וזו ראיה היות שאין עתה עת גשמים ואפ"ה ירדו גשמים וא"ש. אופן ב' דאי' בגמ' אם יורדין הגשמים בניסן סי' קללה והטעם הוא לפי דאם ירדו רביבים על הארץ הם נותנין כח לפירות אמנם אם בעת הקציר ירדו גשמים כמו כן נותנת כח אבל הפירות אין צריכין שהם כבר נתב שלו ואח"כ בעת הזריעה לא תוסיף כחה לכך הם סימן קללה דהוו גשמים שלא בזמנם וכבר בארנו דנקרא שאול על שם שהמלכות שאולה בידו וא"כ היה מלך שלא בזמנו וזה שהוכיחן שמואל על ששאלו מלך ורמז להם בגשמים שלא בזמנם שלא עשו כדת שהגשמים בעת הקציר אינן מן המובחר כידוע וא"ש. אופן ג' י"ל בהקדים ליישב מ"ש ישראל תנה לנו מלך ככל הגוים ואמר הקב"ה לשמואל לא אותך מאסו כי אם אותי ויובן הענין ע"פ קושיא עצומה היות קודם גלות ישראל לא היו דנין אלא ע"פ עדים והתראה ובדרישה וחקירה וא"כ איש כל הישר בעיניו יעשה בצנעה בלא עדים וזהו משולל דעת דאיך אפשר שתתקיים המדינה וגם האומות תמיהין ע"ז ונלאמ"ו ז"ל דודאי לסנהדרין לא נמסר הדין אלא בעדים אבל המלך יוכל לגזור על גניבה ורציחה שלא יעבור ואם עובר מורד במלכות ומיד יוכל להרוג אותו. וז"ש ישראל תנה לנו מלך ככל הגוים שיהרוג בלא עדים והתראה לתיקון המדינה אמנם קיי"ל דגם הסנהדרין יכולין להרוג אף שאינו חייב מיתה אם השעה צריכה לכך כדאי' באחד שהטיח את אשתו תחת התאנה וסקלוהו לא שהיה חייב מיתה אלא שהשעה צריכה לכך וא"כ הדרא קו' לדוכתה למה בקשו מלך. וזהו היה תמוה בעיני שמואל. ועי"ל על קו' כנ"ל דהש"י צוה שלא יהרוג שום אדם בלא עדים והלא ית' בוחן לבבות ויודע אם אדם עובר עבירה הש"י מזמין לו עדים שילכו לב"ד ויעשו לו עונש כפי הראוי ושפיר יוכלו להיות בלא מלך ואפ"ה בקשו ישראל מלך ולכך השיב הש"י לא אותך מאסו כי אם אותי כאלו אין הקב"ה יודע נסתרות ח"ו. אמנם לכאורה שפיר עבדו ישראל שהמליכו את שאול דידוע בשעה שביקשו להמליכו ולא היו יודעין היכן הוא ושאלו באורים ותומים והשיב' הנה הוא נחבא אל הכלים והוכיחו שפיר שהיה מאת ה' דאל"כ לא היה ענם האורים ותומים דכתיב לרצון להם. אבל באמת זה אינו דהש"י הוא בעל הרחמים ועושה בשביל הצדיקים אשר בארץ המה וזהו ראיה הלא עתה אין עת גשמים אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר. וא"כ למה בקשתם מלך וק"ל:

24. Haftarah of Korach.20

    כי יספנו על חטאתינו רעה לשאול לנו מלך. ר"ל שטעו בתרתי חדא שלא היה להם לבקש מלך כלל ועוד שלא בחרנו לנו מלך אשר לו המשפט כי אם שאול שהמלכות שאולה לו וזהו מוכח במה שאמר לשאול לנו מלך לשאול דייקא וק"ל:

25. Haftarah of Korach.21

    ויאמר שמואל אל העם וכו' ולא תסורו וכו' כי לא יטוש ה' עמו בעבור שמו הגדול. פי' לפי דשאול נכשל בחטא בסיבת החיותו לאגג וידוע דאין זרעו של עשו נופל אלא ביד בניה של רחל ואי' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק דאין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק וז"ש כי לא יטוש ה' עמו בעבור שמו הגדול ר"ל בעבור שמו שיהיה שלם לא יוכל לכלות אומה ישראלית היות בני רחל מחוייבים לכלות עמלק בעבור להשלים השם הגדול וא"ש:

26. Haftarah of Korach.22

    כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם. ידוע דישראל יהיו לעתיד כולם אהובים כולם ברורים כולם יזכו לחזות בנועם ה' ויהיו במדריגה גדולה יותר ממלאכי השרת דהמלאכים ישאלו לישראל מה פעל אל. אמנם איך יתואר הקב"ה בשם מלך כמש"ה והיה ה' למלך וכו' הלא אין מלך בלא עם. ונראה לומר דמלאכי עליון הם יהיו עם ה' ובחיריו. וזהו שהודיע לנו שמואל הנביא כי הואיל ה' לעשות אתכם הרצון שאתם תהיו במעלה יתירה מהמלאכים. אמנם מי יהיו עמו ומפרש לו לעם ר"ל המלאכים הנקראים לו כנ"ל. ובעת הזאת יאמר לישראל מה פעל אל ויעביר זדון מן הארץ ויסיר את לב האבן מבשרינו ב"ב אמן:

27. Haftarah of Chukat.1

    יפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן אשה זונה וכו'. נראה לבאר בב' אופנים למה יפתח הגלעדי לחם עם עמון הלא באמת גרשוהו אחיו מגלעד וישב בארץ טוב כמבואר למטה. וניישב תחלה קושית תוס' דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן ופה"ג בעבר הירדן תלת ובא"י תלת הלא לא היו בעבר הירדן רק ב' שבטים ומחצה ומשני הגמרא בגלעד שכיחי רוצחים וכתבו התוס' תימה מאי שייך האי טעמא לערי מקלט דלא למזיד נתקנו ערי מקלט ע"ש. ונראה ליישב דאי' בזוהר איש כי יחטא בשגגה והביא קרבן לה' על שגגתו אשר שגג. ומקשה הזוהר למה צריך כפרה על העלם דבר ולא ידע ואשם ותי' דאין אדם נכשל בשוגג אא"כ עבר תחלה במזיד ושפיר צריך כפרה על המזיד. וזהו כוונת המשורר שגיאות מי יבין מנסתרות נקני גם מזדים חשוך עבדך ר"ל אם תשמרני ממזיד בוודאי לא אכשל בשוגג. וזהו כוונת הגמ' בגלעד דשכיחי רוצחים יותר משאר מקומות ר"ל במזיד והרגל נעשה טבע ונכשלין בשוגג לכך תקנו שלש ערים ומתורץ קו' תוס' וא"ש. באופן אחר י"ל למה דוקא בגלעד שכיחי רוצחים יותר משאר מקומות דאיתא להט החרב המתהפכת פעמים טוב ופעמים רע ח"ו. כגון אם יזכו ישראל יתהפך החרב לטוב כדכתיב חרב לה' ואם לא יזכו ח"ו נמסר חרב לעשו דכתיב על חרבך תחיה. ואי' שלשון הקודש נקרא חרב טוב ותרגום נקרא חרב רע וטעם לדבר י"ל מפני שבלה"ק תכלית המספר הוא אחד גי' י"ג והוא י"ג מדות וגם במ"ק עולה ד' והוא שמו של הקב"ה. ולשון התרגום תכלית המספר הוא חד גי' י"ב והוא י"ב מזלות וזה הסימן לעולם השפל. ולכך חייב כל אדם לקרות בע"ש שנים מקרא ואחד תרגום שבאותו פעם חטא אדה"ר וגרם שיהיה חרב מתהפך בעולם ואנו מתקנין שיהא בטל חד בתרי. ולכך אמרו שלא יאריך באל"ף שלא יראנו כמו שאמר חד ויובן גם המדרש דקודם שחטא אדה"ר דיבר בלה"ק ואחר החטא דיבר בלשון תרגום והיינו כנ"ל דתרגום נקרא חרב רע לפי שאחד הוא במס"ק ד' והוא מספר מרובע ואם תכפול אותו למשל כ"ה פעמים יעלה בידך מאה וזו א' במ"ק וזו סימן על אחדות השם ב"ה. אבל לשון ארמית אם תרצה לומר אחד צריך לומר חד והוא י"ב וזהו חרב רע. היוצא מזה שלשון ארמית נקרא חרב רע ויובן גם הויכוח של יעקב עם לבן דכתיב ויאכלו שם על הגל ויאמר עד הגל הזה ויקרא לו גלעד ולבן קרא לו יגר שהדותא בלשון ארמית מפני שלבן ביקש לעקור את הכל ואמר בלשון ארמית שהוא חרב רע. אבל יעקב קרא לו גלעד בלה"ק ורצה לתקן את גלעד היוצא מזה דגלעד הוא חרב טוב וחרב רע כשזה קם זה נופל ואין ב' הפכים בנושא אחד ואם נכשלו באיזה חטא ח"ו מיד גובר חרב רע ח"ו משא"כ בשאר מקומות. מפני ששם בגלעד הוא עיקר להט החרב כנ"ל וא"ש הגמ' בגלעד שכיחי רוצחים ולכך תיקן משה ג' ערים. ונחזור לעניינינו ויפתח הגלעדי מפני שבחר בארץ טוב ונצח את עמון לכך מיושב על גלעד שהוא מקום חרב רע ובירר אוכל מתוך הפסולת וא"ש. באופן אחר נראה ונקדים מ"ד בתוספות ויאמר אליהו מתושבי גלעד מפני שאנשי גלעד לא באו למלחמה לעזרת ישראל ונהרגו כולם. ונר' ליתן טעם דאי' למה באמת לא רצו ללכת אנשי גלעד למלחמה מפני שאמרו כבוד אלהים הסתר דבר ר"ל על פסל מיכה לא רצו ללחום ועל פלגש בגבעה שהוא כבוד הבריות נלחם מוטב שנשווה כבוד עבד לכבוד קונו. אמנם למה נהרגו ובאמת הא שפיר טענו. רק אי' גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת וע"ז נהרגו. ואי' בגמ' דאמר אחאב לאליהו כשהלכו לנחם את חיאל כשמתו בניו על שבנה חומות יריחו אפשר שקללת יהושע נתקיימה וקללת משה רבו של יהושע לא נתקיימה דכתיב ועבדתם אלהים אחרים וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו' ונשבע אליהו שלא יהיה טל ומטר ונתן נפשו על כבוד הבריות ולכך נקרא מתושבי גלעד כפי' תוס' שהם ג"כ נתנו נפשם על כבוד הבריות במלחמת בני עמון וגם המה לא רצו ללכת במלחמה בשביל שלא נקמו נקמת ה' בפסל מיכה ומסרו עצמם למיתה וגם הוא עשה כן כי אחאב אמר קללת רב לא נתקיימה ועל זה נשבע אליהו אף שהיה ביד אחאב להורגו לכך נקרא אליהו מתושבי גלעד וא"ש וק"ל:

28. Haftarah of Chukat.2

    היה גבור חיל. ע"פ המזל דחיל איקרי מזל דכתיב היה את לאשת חיל לפי שראה בועז במזלה שיעמדו גבורים מן רות. ושאר גבורי ישראל היו כשרוח הקוד' שרתה עליהם כדכתיב בשמשון ותצלח עליו רוח ה' אך יפתח היה גבור חיל ע"פ המזל וא"ש:

29. Haftarah of Chukat.3

    והוא בן אשה זונה. הטעם לפי שראה גלעד במזלה שעתיד לעמוד גבור ממנה לכך לקחה לאשה:

30. Haftarah of Chukat.4

    ויולד גלעד את יפתח. יתבאר ע"פ הרמב"ם שפסק מי שבא על פנויה והוליד ממנה בן אינו יורש כשאר אחיו דאמרינן כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר. ואיתא שלשה הופיע הרה"ק עליהם והם יהודה שאמר צדקה ממני והופיע רה"ק שלא זינתה עם אחר וכו' וע"ז אמר ויולד גלעד את יפתח תלה הלידה בגלעד ר"ל שהיה מחשב חדשים ואיתרמי ליה וכהאי גוונא לא אמרינן שמא זינתה עם אחר והרה"ק אומרת כן. והוא מלשון עדות ויולד גלעד את יפתח וא"ש. באופן אחר נקדים טעם למה כתיב לא יבא עמוני בקהל ה' עמוני ולא עמונית הלא ידוע דלוט לא חטא כלל אבל בנותיו חטאו. ונראה דאי' אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחלה יולדת בן איש מזריע תחלה יולדת נקבה ונר' טעם לדבר דאי' כל מין זורע ב' טיפין טפה ראשונה של אשה הוא נקיבה והב' הוא זכר וא"כ כשהאיש מזריע תחלה וטיפה ראשונה שלו הוא זכר והב' הוא נקיבה וטיפה ראשונה של האשה שהיא נקיבה מתחברים ומצא מין את מינו ונגמר מכח אל הפועל וכן להיפוך. והטיפה שני' הוא לבטלה אבל ביעקב שלא זרע לבטלה לכך אמרינן במדרש תאומה נולדה עם כל שבט ושבט לפי שגם טיפת הנקיבות נתחברו והיה לאחדים. היוצא מזה דנקיבות באים מזכרים ולכך הנקיבות של עמון מותרות שהם באים מכח לוט ולוט לא חטא. אבל הזכרים באים מכח אשה לכך עמוני ולא עמונית וכאן אמנם היה להיפוך שבא מכח גלעד וזהו ויולד גלעד את יפתח וא"ש:

31. Haftarah of Chukat.5

    ותלד אשת גלעד לו בנים ויגדלו וכו' ויגרשו את יפתח וכו'. דאי' כתובת בנין דכרין היינו שבניה של אותה אשה יורשין כתובתה וידוע דנשים בכתובה ופלגשים בלא כתובה וא"כ לא היה ליפתח חלק בכתובה וע"ז אמר ויגרשו אותו. אמנם אעפ"כ לא כדין עשו כי לו משפט הבכורה דכתיב לא יבכר את בן האהובה וכו' וק"ל:

32. Haftarah of Chukat.6

    ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב. פי' המדרש שהלך לח"ל ונראה טעם דהנה אי' כל השבטים היה להם שער מיוחד במקדש ושם היו נכנסים ויוצאים כמבואר ביחזקאל. וליפתח גרשוהו בני שבטו והיה כמתעתע ולא ידע עם איזה שבט ילך לעזרה. אבל הדרים בח"ל פטורים מלעלות לרגל לכך הלך לח"ל. אמנם המדרש צריך ביאור למה נקרא ח"ל ארץ טוב היות שפטורה מן המצות ונ"ל דאי' כל הארצות מקבלין שפע משבעה משרתים וארץ ישראל מקבלת שפע מן הלבנה וידוע דהלבנה עצמה מקבלת מהחמה והיא נקראת עני כעני המקבל מעשיר וזהו ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לפי שכוכב שלה מסכן ואביון ולא היה ראוי שיגדלו פירות בא"י כי כוכב שלה היא הלבנה והוה כמו עני לולי דהקב"ה בעצמו משפיע לא"י ולכך פירותיה חייבים במעשרות ותרומה יותר משאר ארצות. וידוע דא"י נקראת ארץ חמדה טובה וח"ל נקראת ארץ טוב והטעם מפני שהלבנה מקבלת אור מהחמה והיא כנקיבה הנוטלת פרס מבעלה ולכך נקראת טובה בה"א הנוספת לסימן נקיבה כי כוכב שלה היא כנקיבה ולכך א"י חייבת במעשרות לרמז כמו העני שמקבל פרס מעושר וכוכב שלה מקבלת ג"כ שפע מהחמה לכך צריך ליתן ג"כ מעשרות לכהן שמקבל מעשיר והוא העני המקבל משא"כ ח"ל דמקבלת שפע מהחמה לבד ואינה מקבלת מאחרים לכך פטורה ממעשרות ולכך ג"כ נקראת ח"ל ארץ טוב בלא תוספת ה"א הנקיבה וא"ש. והמפרשים פירשו דקאי על פלוני אלמוני הנקרא טוב כמ"ש הכתוב אם יגאלך טוב יגאל. וי"ל טעם למה הלך אליו דהנה בועז אמר לו לגאול את רות המואביה והשיב לו לא אשחית את נחלתי פי' אם אוליד בנים מן רות והמה יבקשו לירש עם אחיהם לכך לא אשחית את נחלתי. ולכך הלך יפתח אליו לפי שאחיו גרשוהו מהסתפח בנחלתם ולא רצו ליתן לו נחלה היפוך היותו בכור ולו משפט הבכורה וא"ש:

33. Haftarah of Chukat.7

    ויתלקטו אליו אנשים פוחזים וריקים ויצאו עמו. כבר הקדמנו שהיה בעל מזל לכך התחברו אליו אנשים וריקים ופוחזים עפ"י המזל. ויאמרו ליפתח לכה והיית לנו לקצין. פי' לך נא למלוך עלינו כי אתה בעל מזל. ויאמר יפתח וכו' ויאמרו ליפתח לכן עתה שבנו אליך. פי' הפילוסופים אין חכם ניכר אלא אם שונאו בא לפניו ומפיל תחנונים לפניו והוא מכבדו ולא נוקם לו וע"ז אמרו לכן עתה שבנו אליך לראות אם חכם אתה וא"ש:

34. Haftarah of Chukat.8

    ויאמר יפתח וכו' ונתן ה' אותם לפני היינו שלא עפ"י המזל רק השם יתנם לפני. ולכך ויאמרו לו זקני גלעד ה' יהיה שומע בינותינו כלפי מ"ש הוא ונתן ה' אותם לפני השיבו הם ג"כ ה' יהיה שומע וכו' וא"ש:

35. Haftarah of Chukat.9

    וידבר יפתח את וכו' לפני ה' במצפה. לפי שראה ברה"ק שימשח אחד במצפה והוא יכבוש את בני עמון וזה היה שאול המלך והיה סבור שהדברים מגיעים אליו ולכך התפלל במצפה:

36. Haftarah of Chukat.10

    וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון לאמר מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי. מפני שצריך לפתוח בשלום ושלח לו דע כי אתה מעולל בחטא ודע כי אתה לא תצלח ובכן חדל לך להלחם בי. ואם תאמר שאעפ"כ רצית להלחם בי כי יש לך זכות אבות גם לי יש זכות אבות וזהו שאמר מה לי ולך שיש לי ג"כ זכות אבות כמו לך. ויאמר מלך בני עמון בדין אני בא להלחם עמך כי לקחת ארצי בעלותם ממצרים השיבה לי בשלום ואני לא אבא אליך בחרב ובחנית. ויוסף וכו' ויאמר לו וכו' כי בעלותם ממצרים וילך ישראל במדבר וכו'. הוכיח שלא היה בדעתם להתגרות בך וזהו שאמר וישלח מלאכים וכו' ולא שמע מלך אדום וכו' אגב גררא נבאר טעם למה גזר הקב"ה על עמון ומואב שלא לבא בקהל לעולם ועל אדום לא גזר אלא עד דור שלישי הלא היה להם ג"כ לקדם ונראה דאי' בגמרא גזרו על פיתם ועל יינם משום חתנות. ולפ"ז אדום לא קדם דאסור להם פיתם כבר מחמס יעקב אחיך. אבל עמון ומואב שעדיין לא נגזר עליהם והיה להם לקדם לכך הענישם הקב"ה על זה שלא לבא בקהל וממילא אסור פיתם מדה כ"מ ונחזור לענינינו הויכוח שלא לקח ישראל את ארץ בני עמון כי ביותר היה להם להתגרות באדום שיצא לקראתינו בחרב ואפ"ה לא לקחנו את ארצו:

37. Haftarah of Chukat.11

    ויסב את ארץ אדום וכו' ר"ל הלא לא עברנו בגבול בני עמון כי אסור לנו להתגרות בבני עמון ואיך יעלה על הדעת שלקחו את ארצך:

38. Haftarah of Chukat.12

    וישלח ישראל מלאכים אל סיחון וכו' ולא האמין סיחון את ישראל עבור בגבולו ר"ל עוד הוכחה אמיתית שלא לקחו ישראל את גבולך. דהנה צריך להבין למה באמת לא האמין סיחון את ישראל הלא עם ה' שארית ישראל לא ידברו כזב אלא הענין הוא כך דסיחון טעה במה ששלחו נעברה נא בארצך דרך המלך נלך והיה סבר סיחון בודאי ארצי יהיה שאנן ושקט אבל ארצי אשר לקחתי מבני עמון לא תוכל להציל מפניהם כי לא ארצי הוא לכך הסגיר את ארצו ומוכח מזה שבאותו פעם לא היה שלך והיתה תחת יד סיחון וק"ל:

39. Haftarah of Chukat.13

    ועתה ה' אלהי ישראל הוריש את האמורי וכו' ואתה תירשנו. הוכיח בראיה גמורה שאין לבני עמון כלל מפני שעמון התנצל שארץ היא שלו לפי שאין קנין גוי מגוי בחזקה והוכיח יפתח שיש קנין דאלת"ה א"כ לא לקחנו את ארצך כלל כי בתחלה היו שם זמזומים ואתה הורשתם ואי אין קנין לגוי במאי קנית בתחלה. וכמו שהוריש ז' אומות כן הוריש מארנון ועד יבוק ר"ל כמו שאין לך חלק בא"י כך אין לך חלק מארנון ועד יבוק וא"ת שיש קנין לגוי א"כ כבר עמון טיהר בסיחון וקנה סיחון ממך בחזקה. ועוד אמר הלא את אשר יירשך כמוש אלהיך אותו תירש ידוע דהאומות היו עושין תחומין ע"פ כוכב המשפיע להמדינה והיו יודעין עד היכן משפיע כוכב פלוני והיו עושין עד כאן תחום פלוני. וכמוש היה כוכב עמון ואמר יפתח אשר יירשך כמוש אלהיך אותו תירש ולא יותר וא"ש:

40. Haftarah of Chukat.14

    ועתה הטוב טוב אתה מבלק בן צפור וכו'. דהנה אי' למה באמת נלחם עמון עם ישראל מפני שראה באצטגנינות שאחד מעמון ימלוך על ישראל וזהו היה רחבעם דכתיב ושם אמו נעמה העמונית והוא טעה וביקש למלוך על ישראל. ושלח אליו יפתח הטוב טוב אתה מבלק בן צפור שהיה מלך מואב שגם יצא ממואב דוד המע"ה ואפ"ה לא נלחם עם ישראל וא"ש. באופן אחר נראה דתלונת עמון היתה דודאי שנתן לכם השם מארנון ועד יבוק ומי יבוא אחר המלך מלכו של עולם אמנם הלא קלקלו בחטא פעור וחזר הדין שיהיה לי הארץ וע"ז השיב יפתח הטוב טוב אתה מבלק בן צפור הלא הוא היה בר מיצרא באותו ענין ואפ"ה לא נלחם בישראל וק"ל:

41. Haftarah of Chukat.15

    כשבת ישראל ג' מאות שנה מדוע לא הצלתם. חזר למעלה ואמר אם חטאו ישראל אין הקב"ה פוקד אלא עד ג' דורות וידוע דק' שנים הוא דור א' ועתה כבר עבר הג' מאות שנה היינו ג' דורות ואין הקב"ה פוקד עון יותר ה"ל להציל בעת ההיא וק"ל:

42. Haftarah of Chukat.16

    ישפוט ה' השופט היום. פי' המדרש השופט ביום נ"ל דאית' ולא ידע בשכבה ובקומה נקוד על ובקומה לומר בשכבה לא ידע ובקומה ידע וא"כ בלילה לא חטא כלל וביום חטא וא"ש המדרש השופט ביום וא"כ אין לך זכות מואב ואם כי שניהם לדבר עבירה נתכוונו וק"ל:

43. Haftarah of Chukat.17

    וידר יפתח נדר וכו'. נראה טעם הנדר הזה לפי דאחיו גרשוהו מהסתפח בנחלתם ולא בקשו ליתן לו הבכורה והיה כאשר סיבב הגדולה וראה שהראשון הוא מן המובחר לכך נדר כל מי שיצא ראשון מביתו יהיה לה'. וטעם שנזדמן לו בתו הלא כבר הקדמנו דעמוני ולא עמונית מפני שהזכרים באים מכח הנקבות והן חטאו והנקבות באים מכח הזכרים והם לא חטאו כי לוט שיכור היה כנ"ל. אכן ע"כ יפתח לית ליה האי טעמא דהזכרים באים מכח הנקבות כי הוא היה בן אשה זונה וצ"ל טעם דעמוני ולא עמונית משום כל כבודה בת מלך פנימה ולפ"ז אין נאה לזו שתצא לחוץ בחופים ובמחולות ובתו הלכה כידוע לכך נגזר עליה מיתה ולעתיד יבולע המות לנצח ב"ב אמן:

44. Haftarah of Balak.1

    והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה'. יבואר עפ"י מאמר המדרש שני דברים שאלה כנסת ישראל שלא כהוגן והשיב להם הקב"ה כהוגן. הם שאלו יבא נא כגשם לנו. א"ל הקב"ה בתי הגשם פעמים נעצרים ופעמים אינם נעצרים. אהיה כטל לישראל שלעולם אינו נעצר. שוב שאלו שימני כחותם על לבך א"ל הקב"ה בתי הלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה אני אשימך כחותם על זרועי שלעולם נראה הן על כפים חקותיך עכ"ל. וענין השאלה והתשובה פלא להבין אמנם הנכון בזה היות שאמר הקב"ה לישראל המתוכחים עמו לאמור לך התשובה פתחי לי כמחט של סדקית אני אפתח לכם כפתח של אול' כי מן ההכרח להיו' התעוררת דלתתא בתחלה ואח"כ הבא לטהר מסייעין לו כי הכל בידי שמים חוץ מי"ש. והנה ההפרש בין טל ומטר הוא שאין טפה של גשמים יורדת מלמעלה שאין כנגדה עולה מלמטה כמש"ה ואד יעלה מן הארץ וא"כ צריך התעוררת התהום בתחלה משא"כ הטל הבא מאת ה' בלתי התעוררת התהום. והנה קודם לזה הבטיח הנביא וגם מהם אקח לכהנים וללוים. ופירש האברבנא"ל דזה קאי על היהודים האנוסים במדינת ספרד ופורטיגאל ואף כי נטמאו בין הגוים גם מהם יקח הקב"ה לעתיד לכהנים וללוים ויכניסם תחת כנפי השכינה. ואף שאלו היהודים אין להם התעוררת מלמטה כלל כי כבר נטמאו וגם נתערבו בגוים ולמדו ממעשיהם אעפ"כ יתעוררם הקב"ה מלמעלה ליתן יראתו בלבם לאהבה וליראה אותו. וא"כ יהיה דוגמת הטל אשר ירד על הארץ בלי שום התעוררת התהום כנגדו. וזהו שאמר פה והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים ר"ל אלו היהודים האנוסים הנטמאים בקרב עמים רבים ואין להם התעוררת לשוב אל ה' מצד עצמם יהיה כטל הבא מאת ה' בלתי שום התעוררת התהום כנגדו. וזה ג"כ כוונת המדרש הנ"ל אשר שאלו ישראל יבא נא כגשם לנו ויסייע אותנו לטהרינו מכל חטאתינו אף שלא נפתח כי אם בהתעוררת עצמינו תחלה. והשיבם הקב"ה מה לך לשאול שאבא אליך כגשם אשר לא ירד על הארץ כי אם יתעורר תחלה התהום מלמטה. מוטב שאהיה לכם כטל אשר ירד על הארץ זולת התעוררת התהום כלל. כך אתן את יראתי בלבך אף שלא תעורר עצמך כלל. וא"כ אף ליהודים האנוסים יש תקנה. והנה יש ב' סוגים בקיום המצות. הסוג הא' יקיימם בכל הכוונות הצריכות להם וזהו מצות מן המובחר אשר בוודאי יעלה לרצון לפני ה'. משא"כ בסוג הב' אשר יקיים המצות בלתי כוונת הלב כלל ובזה נכללים ג"כ פושעי ישראל שהם ג"כ מלאים מצות כרמון. וזהו תשובת הקב"ה שנית אתה אמרת שימני כחותם על לבך אשר הוא פעמים אינו נראה. כלומר אם יהיו הדברים רק אחר כוונת הלב יהיו רק מעוטים כי כמה וכמה מצות יעשה האדם בלתי כוונת הלב אני אשימך כחותם על זרועי שלעולם נראה ר"ל שיחשבו גם המצות הנעשים זולת כוונת הלב וא"כ גם פושעי ישראל מליאים מצות כרמון ויש להם תקומה ודוק:

45. Haftarah of Balak.2

    וכרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. יובן במה שהביאו חכמי המחקר. היות נמצאים סימני החיים אשר בהם יוכלו היודעים ומכירים אותם להחיות בהם את המתים וסיבתם יבאר ע"פ מאמר הגמ" אמר רב הונא לא בעניותא אכלי ירקא ולא בעתירותא אכלי ירקא. לא בעניותא משום דמגרר גריר. ולא בעתירותא משום דבאתרא דעל ירקא ליעול בשרא וכורי. הקשו בתוס' הא אמרי' אסור לת"ח לדור במקום שאין בו ירקות וא"כ למה לא רצה רב הונא לאכלן וי"ל עפ"י הלצה דאית' במדרש וה' ברך את אברהם בכל אפי' ספינה המוטרפת בים היתה ניצולה בזכותו של אברהם ופריך אם היתה הספינה מלאה יין נסך איך ניצולה בזכותו הלא א"א לשתות הימנה ומשני הא מוזיל חמרא על גבה דאם יש הרבה יין נסך נעשה יין כשר בזול וא"כ אין מקום לקו' התוס' דודאי אסור לת"ח לדור במקום שאין בו ירקות כי שם יתייקר הבשר ביותר ואפ"ה לא יחוייב מזה לאכול דוקא הירקות. וזהו מאמר רב הונא לא בעניותא אכלי ירקא משום דמגרר גריר ולא בעתירותא דבאתרא דעל ירקא ליעול בישר' וכוורי בזול ע"י מציאות הירק תמיד וא"ש:

46. Haftarah of Balak.3

    אמנם אמיתות הענין נראה לומר ע"פ מ"ש האר"י זלה"ה על פסוק כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. היות נודע כי כל הנשמות הבאות בסוד הגלגול יתחלקו לג' חלקים מהן בצומח ומהן בחי ומהן במדבר וממש בכל הדברים שיאכלם האדם יש בם נשמות מגולגלות הצריכים תיקון ואם יזכה ויברך עליהם כראוי יכול לתקנם וזש"ה צדיק אוכל לשובע נפשו ר"ל לתקן הנשמה שנדבק בהאוכל. וזהו כוונת הפסוק הנ"ל כי לא על הלחם לבדו וכו' כי על כל מוצא פי ה' כלומר הנשמה הדבוקה בו כי לפעמים אם יהיה הנשמה הדבוקה באוכל מקולקלת הרבה תוכל להזיק את האדם האוכלה. וכמו שמצינו ביוחנן כה"ג ששימש פ' שנה ונעשה אח"כ צדוקי. ובלי ספק שאכל דבר שהיה נדבק בו נשמה המקולקלת הרבה והיא גרמה לו זאת. וכן הוא בהיפך אם הנשמה היא טובה א"כ גם עליה יחיה האדם האוכל מקום דביקותם עכ"ל האר"י זלה"ה. והנה כבר מוסכם שלפי מעלות ומדריגות הנשמה תהיה כמו כן גדר גלגוליהם. הפחות שבהם יתגלגל בצומח. והיותר טוב בחי. והמובחר שבחי הם הדגים והמעולים שבנשמות מגולגלים במדבר. וזהו מאמר רב הונא לא בעניותא אכלי ירקא הרצון כשאני עני בתורה משום דמגרר גריר פי' שמגרר אחריו נשמות מקולקלות ביותר לפעמים ויראתי לאכלם פן יזקוני. ומטעם זה ע"ה אסור לאכול בשר כיון שהוא אינו יכול לתקנם ויוכל להיות שאפי' נשמת עצמו יתטמא בכך. ולא בעתירותא אכלי ירקא הרצון כשאני עשיר בתורה דאף שהייתי כדאי לתקן מ"מ באתרא דעל ירקא ליטול בשרא וכוורי כלומר טוב לי שאתקן הנשמות היותר טובות המגולגלות בחי דהיינו בשר ודגים משאתקן נשמות הפחותים המגולגלות בצומח:

47. Haftarah of Balak.4

    והנה בכל העצים ועשבים יש נשמות מגולגלות טוב ורע חוץ מאותן עשבים שהביא עמו אדם הראשון מג"ע שאין בהם רק טוב ואין בהם גלגולי נשמות הצריכות תיקון והם אותם סמני החיים אשר זכרו חכמי המחקר הנ"ל. והנה שארי עשבים כולם צריכות תיקון ממטר כי יעלה מן הארץ חוץ מאותן עשבים הנ"ל שהם גדלים מבלי מטר כלל רק בשפעת הטל עליהם מלמעלה. וגם הם אינם צריכים למעשה ידי אדם כמו העידור והניכוש ודומיהם. רק צומחים מעצמם בלי שום התעוררת כלל וזש"ה כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה כי אותן העשבים שגדלים מן הטל אינם צריכים שום תיקון וזש"ה כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ר"ל לצדיק המתקן אותם בעבור שאין בהם גלגולי נשמות כלל. וגם לא ייחל לבני אדם לעבודתן רק הכל ע"י שפעת אלהים ממעל בלי מטר ובלי שאר התעוררת. כך יתגיירו האנוסים הנ"ל בלי שום התעוררת מלמטה כלל וא"ש:

48. Haftarah of Balak.5

    והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים. יובן למה שינה לכתוב פה מלת בגוים יותר מהכתוב הקודם לו. אך כבר נודע שיש שני מיני אונסים. המין הא' אשר לא נשאו נשים נכריות ובגוים לא יתחשב והם אשר דברנו בם למעלה רק שנולדו מאב ואם אונסים כמוהם והמין השני אשר כבר נתערבו בגוים רק מצד אב ואם הם באים מישראל. אמנם גם הם יתגיירו לעתיד והנה כבר נתחבטו המפרשים על מה שאמר בלעם ועתה איעצך אשר יעשה העם הזה באחרית הימים. אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב ומחץ פאתי מואב. ותמהו כל המפרשים הא מלת ועתה איעצך קאי על עצתו הרעה אשר יעץ להכשילם בדבר פעור. וא"כ מאי ענין אשר יעשה העם הזה וכו' שלאחר זה. אך נראה דבל"ז יש להקשות מה היו הקסמים אשר הביאו זקני מדין בידם אל בלעם כדכתיב וקסמים בידם. אך הענין הוא כך שראו באצטגנינות שעתיד לצאת בן ממואב ומישראל וימלוך על ישראל וימחץ פאתי מואב ואמת היה הכוונה על דוד אמנם הם דימו שיקויים החזון באותן הימים וזהו היה הקסמים אשר הביאו זקני מדין ובקשו מאת פניו לקללם ולכן כאשר יעץ בלעם בדבר פעור לא הפקירו בנות מואב כאשר כתבו כל המפרשים וקרא מסייע לזה דכתיב צרור את המדינים כי הן הנה היו וכו' וכדדרשינן בגמ' ולא הפקירו בנות מואב כי נשמרו שלא יצא המלך מישראל וממואב כנ"ל. אמנם בלעם הקוסם שראה שאין הכוונה הנ"ל בעת הזאת רק את אשר יעשה וכו' באחרית הימים ר"ל על דוד. אמר איעצך ר"ל הכשילם אפי' בבנות מואב כדי לשקע את ישראל הרבה בטומאה כי אין הכוונה בעת הזאת רק אשר יעשה העם הזה באחרית הימים דרך כוכב מיעקב ר"ל זה דוד ולא לעת עתה וא"כ אין אתם צריכים לשמור עצמיכם מן ההפקר. והנה אי' בגמ' מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא כאשר מצינו דוד בא ממואב ומחץ פאתי מואב עובדיה בא מאדום וניבא על אדום וכדומה רבים. ונר' טעם בדבר דהנה כתיב אני ה' בעתה אחישנה ר"ל אם יזכו ישראל בתשובה ימהר הקב"ה הגאולה. וקשה הא אל אמונה ואין עול ואם נגזר על אומה ממשלה זמן קצוב איך יטול הקב"ה הממשלה מהם אפי' רגע אחת קודם בשביל שיזכו ישראל. אכן הדבר הוא כך כי כאשר יגיע קיצם לפני זמנם בשביל ישראל מחריב כל האומה ומשייר מהם רק ענף אחד וזה יגייר את עצמו ואותו הגר מקבל כל השפע הנקצב לאותה אומה שהוא עצמו מחריב אותה אומה ומהרסם ואח"כ נעשה ראש לישראל ומקבל השפע הקצוב לאותו אומה לאחר שגייר את עצמו בהיותו מושל על האומה להחריבה ולעשות בהם כרצונו. וזהו הטעם מיניה וביה אבא ליזל ביה נרגא א"כ לא יחזור אותו הנקצב בדבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה. וזה שכתב הכתוב והיה שארית יעקב וכו' כלומר אותם שארית יעקב שנטמאו כבר בגוים ונשאו נשים נכריות גם הם יתגיירו לעתיד ואף שאינם ראוים ליקח מהם כהנים ולוים היותם מטומאים מ"מ יהי כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר טרף ורמס ואין מציל ר"ל אף כאשר ישמעו הבהמות יער קול אריה השואג מ"מ לא יברחו מפניו כי ידמוהו לשאר חיה. וכן כאשר יבא הכפיר בעדרי צאן לא יברחו ממנו כי גם הם ידמוהו לשאר חיה ואח"כ פתע פתאום הוא טורף ואין מידו מציל. ככה האונסים הנ"ל לעתיד יטרפו את העכו"ם ואין מידם מציל כי הם יטלו אותו השפע הנקצבת לאותה אומה על חלקיכם. משא"כ שארי בני ישראל יכולים לעשות כי מיניה וביה אבא ליזיל ביה ביה נרגא וכנ"ל וא"ש:

49. Haftarah of Balak.6

    תרום ידיך על צריך וכל אויביך יכרתו. אי' במדרש אין הרמת יד אלא לשון גדולה לפי פשוטו י"ל על דרך לפני שבר גאון ה"ה כאן בתחלה תרום ידך על צריך שיתגדלו שונאיך ואח"כ וכל אויביך יכרתו:

50. Haftarah of Balak.7

    ובד"א יובן עפ"י מ"ד ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ופי' הזוהר הקדוש הטעם לפי שהיה אי אפשר למלאך לירד מצרימה מפני הטומאה אשר גדלה שם כ"כ עד שהיה אי אפשר למלאך להכניע הטומאה. והנה בהר עשו גדלה הטומאה ביותר עד שאפי' השכינה אינה נכנסת לשם כי מלאה קיא צואה בלי מקום קדושה כלל כדכתיב בראש כל פנה. וזש"ה ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו ופירשו המפרשים דלעתיד יעלה עשו להר ציון לעזור את ישמעאל ושם תהיה קבורתו ולכאורה הוא דבר הצריך טעם ולפי הנ"ל ניחא כי במקומו א"א להפילו היות שהשכינה אינה יורדת לשם לגודל טומאתם לכך יוכרח מתחלה לעלות מארצו אל הר ציון ושם יפול והיתה לה' המלוכה. וזהו כוונת הגמרא דגיטין שנענש בר דרומא על אמרו הלא אתה אלהים זנחתנו ופה"ג הא דוד נמי אמר הכי ומשני דוד אתמוהי קא מתמה. ופריך המהרש"א דלמא בר דרומא נמי אתמוהי קא מתמה. אמנם לפי הנ"ל ניחא דבשלמא דוד שפיר קאמר מי ינחני עד אדום ומי יובילני עיר מבצר זה הר עשו להחרימה כי הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו לגודל טומאתם כנ"ל ושפיר קאמר. אבל בר דרומא שהיה במקומו מקום קדוש וא"כ שלא כדין עביד דאתמה שהיה לו לבטוח בחסדי אל אשר לא תקצר ידו מלהושיע. והנה אי' במדרש תרום ידך על צריך זה עשו. וזהו לכאורה דברי נביאות אמנם לפי הנ"ל הוא כוונת הפסוק תרום ידך אין הרמת יד אלא לשון גדולה זהו עשו כלומר שמתחלה יגדל עשו וירום לבבו לעלות אל הר ציון ואז וכל אויביך יכרתו כי שם תהיה קבורתו מה שאין כן זולתו ואתי שפיר:

51. Haftarah of Balak.8

    והיה ביום ההוא נאום ה' והאבדתי מרכבותיך והכרתי סוסיך מקרבך. פי' דידוע שהקב"ה יציל את ישראל ממלחמת גוג ומגוג כאשר יעברו עליהם כמה וכמה צרות ואפ"ה לא יעזבו את ה' ואת נחלתם ארץ הקדושה תוב"ב וזהו יהיה עיקר תשובתם כי התשובה צריך להיות באותו מקום ובאותו מעשה. ועיקר חטאם בזמן הבית הוא היה ירידתן למצרים כמש"ה הוי היורדים מצרים לעזרה. ונשתרבב מזאת חטאים גדולים ולכך תהי' תשובתם לעתיד שלא ינטשו את נחלתם. והנה מקור טעם סיבת ירידת למצרים היה למען הרבות סוס להביא ממצרים כידוע בכמה מקומות. לזה אמר והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבותיך ועפ"כ לא תטוש את נחלתיך לירד למצרים וא"כ תהיה התשובה בתכלית הטוב משא"כ אם יהיו להם סוסים לרוב אין מן הצורך לירד למצרים וא"כ איננה התשובה מפורסמת כ"כ וא"ש. בד"א יובן עפ"י מ"ד בגמ' אמרו זקני מדין לבלעם אמאי לא רכבת אסוסיא ולכאורה אין זה מובן מאי נ"מ אם רוכב על סוס או על חמור וקודם לזה נבאר דברי תימה מ"ד בפסוק שכאשר שלח בלק לבלעם בפעם ראשונה א"ל הקב"ה לא תלך עמהם. ובפעם השנית א"ל אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר כו' ויש לתמוה ממ"נ מה יפעל בהליכתו אם אינו רשאי לקללם ומה ראה בלעם להלוך עמהם אע"ג דאי' בגמ' והובא ברש"י בחומש כיון שא"ל הקב"ה מי האנשים האלה עמך אמר פעמים יודע ופעמים אינו יודע. אף אני אראה עת שאוכל לקללם ולא יבין. אך הדבר בעצמו הוא תימה איך יטעה אותו רשע נביא או"ה בזה. אכן יובן דהנה כבר בארנו ענין הקסמים אשר הביאו לו זקני מדין כי כל כחו של בלעם היה לקלל אדם שמזלו רע כי הוא קסם ע"י ז' כוכבי לכת. וידוע שדור המדבר היה להם מזל ומערכה רעה כמש"ה ראו כי רעה נגד פניכם וכמ"ש משה למה יאמרו הגוים וכו' ברעה הוציאם וכו' להרוג אותם בהרים אלו המזלות שנקראו הרים כאשר יבואר בסמוך. וע"י הקסמים האלו הביאו לו זקני מדין. אמנם מתחלה היה ירא בלעם שמא ישראל המה למעלה מן המזל כנודע אליו אח"כ באמת. לכן אמר בתחלה אל שלוחי בלק לינו פה הלילה וכו' ולמחר השיבם כי לא אוכל לעבור את פי ה' אשר נתנם למעלה מן המזל ואין כח בידי לעשות שום דבר. ואעפ"כ שלח בלק שוב שנית להביאו אליו אף שלא יוכל לקללם. אכן באשר שכבר נודע טבעו של בלעם כי כל אשר יברך מבורך לכן בלק שנתיירא פן ילחכו הקהל וכו' רצה שיבא בלעם אליו לברך אותו ואף שלא יקלל את ישראל מ"מ יכנס מורך בלבבם ומתוך כך יפנו מעליו וינצל. וזה בעצמו היה הטעם של הקב"ה אשר צוהו לברכם אח"כ אף שכל הברכות חזרו כדאי' בגמ' מ"מ שיתיראו האומות כי יעלה בדמיונם שכל אותן הברכות יתקיימו בהם:

52. Haftarah of Balak.9

    ויובן בזה מאמר הגמ' שהגביה הקב"ה את קולו של בלעם עד שנשמע מסוף העולם ועד סופו והטעם למען ישמעו כל העמים וייראו כמ"ש רחב הזונה כי שמענו וימס לבבנו. ולזה אמר אם לקרא לך באו האנשים כדי לייראם קום לך אתם ואך את הדבר וכו'. אמנם בתחלה היה ירא בלעם פן יגלה הקב"ה קלונו שאי אפשר לו לקלל את ישראל וידעו ולא יתייראו אך כאשר שאלו הקב"ה מי האנשים האלה עמך אמר בלבו שומע אני שפעמים יודע ופעמים אינו יודע א"כ לא יגלה לישראל אמיתות הענין. וא"כ אף אני אלך עכ"פ ליראם. והנה לכאורה יש להבין מ"ד בגמ' בלעם היה שוכב עם אתונו וכי לא היה לו בתי זונות עד שהיה צריך לשכיבת בהמה. גם י"ל למה לא חרד מיד כאשר נפתח פי האתון. וזה יובן היות נודע שיש מכשפים הקוסמים ומשביעים את השד בגופם ואז יפלו לארץ משוללי הדעת כמו חולי הנכפה רחמנא ליצלן. והשד יגיד להם לפעמים עתידות מה שנודע לו. אכן הם לא יבינו מה שיגיד להם השד רק אחר יושב וכותב דבריהם. כי הם אינם שומעים דבר בהיות שהם בעת ההיא נעדרי החושים. וזהו היה ג"כ ענינו של בלעם שהיה נופל וגלו עינים כמו אותם המנחשים הנזכרים למעלה הנופלים והשד מגיד להם אמנם ביני לביני שהם משביעים השד בגופם מזמנים להם סופר הכותב דבריהם עד כי יקיצו משנתם ואז יגידו להם מה שדברו משא"כ בלעם גס רוח הלך שפי לבדו שלא היה כבודו ליקח סופר. וזהו היה ענינינו שהשביע השד באתונו להגיד מתוכו עתידות והוא היה שומע מה שהאתון מדבר. משא"כ אם ישביע השד בגופו אז יודע הסופר טרם שהוא יודע. לכן טימא את עצמו יותר ע"י אתונו. ולפיכך כאשר נפתח פי האתון לא חרד כי זהו דרכו כל הימים תמיד ע"י כישוף השד באתונו. ולכך בתחלת דמיונו סבר שגם עכשיו יבא הדבור מפאת הנ"ל. והנה מצינו שיש שני מיני קליפות האחד הנדבק בסוס והשני הנדבק בחמור ואותו הנדבק בחמור הקליפה ההיא שורש הטומאה. כי השדים המה מיסוד אש. והסוס גם כן היסוד אש מתגבר אצלו. ולבעבור זה הסוס מזומן לזנות כמש"ה וזרמת סוסים זרמתם. וא"כ יותר נוח לשד לדבק בסוס כמו בחמור שהוא בטבעו קר כמ"ד אינשי חמרא אפי' בתקופת תמוז קרירא ליה. וא"כ אינו נדבק בו כי אם טומאה וקליפה חזקה בעבור שהם מיסוד אש. וזהו ששאלו לבלעם מאי טעמא לא רכבת אסוסיא היינו לכשף בתועבות שלך ע"י השדים לדבקם בסוס שהוא יותר קרוב ממה שיטמא א"ע ע"י תכלית טומאת החמור. והנה לעתיד כשיבא משיח האמיתי יכרית בתחלה קליפת החמור ויכניעו כל עיקר וזהו עני ורוכב על החמור וגם יעקב ירא מזה לכנוס למצרים עד ששמע מיוסף בנו שהשפיל קליפת החמור ורמז בזה ששלח לאביו עשרה חמורים ומזה הטעם נמי היה צריך יוסף להכניע קליפת חמורי מצרים על ידי שאמר להם שימולו את עצמם ואי אפשר כ"כ שידבקו לקליפת החמור. ולא נשארו למצרים כי אם רכב שהוא קליפת סוס וכן נמי מלך ראשון שהוא שאול הצדיק הכניע ג"כ בתחילה קליפת החמור וזו היא ענין אבידת האתונות וזהו שאמר הכתוב פה שלעתיד יכרית ה' ע"י משיח האמיתי קליפת החמור. וגם קליפת הסוס תמה ונכרתה וזהו והכרתי סוסיך מקרבך ר"ל שד שמדבק בסוס כי יעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ וק"ל:

53. Haftarah of Balak.10

    והכרתי ערי ארציך והרסתי כל מבצריך יובן מה שאמר משה הבמחנים אם במבצרים ופירש"י סימן הוא אם בפרזים יושבים גבורים הם שבוטחים על גבורתם וזהו והכרתי ערי ארצך הם הפרזים והרסתי כל מבצריך הם המוקפים שאדם בוטח בהם. כי ה' ילחם לכם בשבילכם מבלי חרב וחנית חומה גבוה דלתים ובריח וק"ל:

54. Haftarah of Balak.11

    והכרתי כשפים מידך. כבר בארנו לעיל דכוונת בלק במה ששלח שנית לבלעם אע"פ ששמע שהקב"ה אמר לא תאור את העם הזה. רק כוונתו היה לירוא ולהפחיד לישראל במה שבלעם יקללם. ובאמת הקב"ה הגביהם למעלה מן המזל. וכן לעתיד אמר והכרתי כשפים מידך ולא תירא ולא תפחד מהם כי ה' יהיה אתך בכל אשר תלך וק"ל:

55. Haftarah of Balak.12

    והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך. יובן עפ"י מ"ד בגמרא כל הכועס כאלו עובד עכו"ם. והטעם הוא דהכעס הוא מחמת המרה המתפשטת בכל הגוף וידוע מה שכתב הרמב"ם וסייעתו אם האדם עובד ה' בעבור חמדת הממון וכהנה סיבה אחרת לא תכון לו עבודתו ולא נחשב לו כעובד ה' רק כאלו עובד הממון אשר אם יבצר ממנו אפשר שלא יעבוד. וז"ש והכרתי פסיליך מקרבך דייקא השוכן בקרבך ובתוכך כמו הכעס או חמדת הממון ונחשב לו כאלו עובד לפסל כמ"ש הכתוב פן יפתה לבבכם וכו' ועבדתם שם וכו' קאי על פתיית הלב לחמדת הממון וק"ל. ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך. יובן במה שאמר הכתב ועבדתם שם אלהים אחרים פי' התרגום ותפלחון תמן לפלחי טעוותא וכ"כ הרמב"ם שם כי בעו"ה בגלות המר הזה נתקיים בנו ועבדתם שם אלהים אחרים עץ ואבן וטעם הדבר כי אנחנו מוכנעים ומושפלים תחת ע' שרים בגלותינו בד' רוחות השמים. והנה כשישראל חוטאים נברא מלאך המשחית וגורמים אנחנו שיצליחו האומות ויגבר עלינו והם יושבים בשלותם מקטרים לצבא השמים וזהו נחשב לנו כאלו אנחנו עושים זאת כי עונותינו הטו כל אלה הצלחת האומות ואנו משועבדים ועיבדים אותם וזהו ועבדתם שם אלהים אחרים כי אנחנו גורמים להם הצלחה. ולעתיד יבער ה' פלחי טעוותא ויפלו לפניו חללים וזהו ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך ר"ל אל שר האומות ופסיליהם המשביעים שמות הטומאה כי גברו כאשר אנחנו חטאנו ונחשב כאלו זה מעשה ידינו את כל אלה יכרית ה' כי לכולם יהיה שפה אחת לקרוא בשם ה':

56. Haftarah of Balak.13

    או יאמר במה דכתיב והשתחוו אליך דרך ארצם ר"ל בבית המקדש. וגם כל אותן השתחויות שהיו במקדש כדאי' בגמרא יהיה לעתיד ג"כ שיבנה הקב"ה את בהמ"ק והבהמ"ק ההוא יהיה מעשה ה' כי נורא הוא. וזהו ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך ר"ל לבהמ"ק מעשה ידיך רק לבית שיהיה מעשה השם ב"ה וק"ל:

57. Haftarah of Balak.14

    שמעו נא את אשר ה' אומר קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך וכו' לבאר סוד הענין והמשך הפסוקים הוא על דרך נפלא כי ההרים המה י"ב מזלות וגבעות הן הנה ז' כוכבי לכת. וכבר הקדמנו פעמים רבות כי המזל לישראל הוא רע מאוד כמ"ש פרעה כי רעה נגד פניכם זהו כוכב העולה לקראתכם. וז"ש משה למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ע"י רוע מזלם שנקראו הרים. וגם מ"ש בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו כי ידוע דבלק היה קוסם יותר מבלעם בי"ב מזלות ובלעה היה קוסם יותר מבלק בז' כוכבי לכת. והנה בלק ראה באצטגנינות שלו כי מדריגת המזל הוא רע מאוד לישראל. ואותן הקסמים שלח לבלעם כנ"ל לקללם ובלעם השיבו כי מראש צורים אראנו צורים המה הרים כינוי לי"ב מזלות ומגבעות שהוא כינוי לז' כוכבי לכת אשורנו ר"ל כי הקב"ה שידד מערכת בעבור ישראל עמו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב כשאר אומות השוכנים תחת המזל וגם הפך הקב"ה סימן דם מה שראה פרעה לדם מילה. וזש"ה פה אתם הרים וגבעות ר"ל גרמיים השמים הבאים בטענה להרע לישראל מצד איכות מדריגם ומזלם. ואמר הקב"ה שמעו הרים את ריב ה' הרים וגבעות קומו שמעו כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח ר"ל מזה הריב אשר יריב ה' את עמו תראו כי ה' הכניע והשפיל כחכם אשר אתם רוצים להשפיע על ישראל כי הם למעלה מן המזל. וענין הויכוח ה' עם עמו הוא במה שאמר עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי כי ישראל היו רוצים לפרוק עול בזמן החורבן והוכיחם הקב"ה בזה ותחלה נבאר מ"ד בגמ' דע"ז ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר אם יקבלו ישראל התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר מכאן מודעא רבא לאורייתא פי' דיכולים לומר אנוסים היינו. ופריך המהרש"א הא באמת טענה חזקה היא ח"ו לומר אנוסים היינו. עי"ל דאי' שם בגמ' לעתיד יתוכח הקב"ה עם האומות על שלא קבלו את התורה ויאמרו כלום כפית עלינו ההר כגיגית ואעפ"כ יענשם הקב"ה. וצריך להבין הטעם. גם למה צריך הקב"ה לכפיית ההר שאם לא יקבלו שם תהא קבורתם למה צריך לזה וכי לא יוכל להמיתם בדבר אחר. אמנם יובן עפ"י מ"ד בש"ע חושן משפט דאם אחד אנס את חבירו שיקנה לו חפץ אחד אינו קנין אבל בטובת הנראה דא"ל לא אעשה לך טובה פלוני עד שתקנה לי חפץ זה קנינו קנין. והנה ידוע ההרים שהמה המזלות היו רע לישראל כאשר הקדמנו לעיל כמ"ש פרעה ראו כי רעה נגד פניכם וכו' וגם בלעם אמר כי מראש צורים אראנו וכו' אכן כאשר קבלו התורה הגביהם הקב"ה למעלה מן המזל ואין למזל רשות להרע להם. וזהו טובת הנאה שכפה הקב"ה על ישראל ההר שהוא המזל כגיגית ר"ל גלגל המזלות ואמר ואם תקבלו התורה אף אני אעשה לכם חטיבה אחת וטובת הנאה להצלכם מן המזל ואם לאו אסתיר פני מכם ואניח לכם ביד מחייבי המזלות כאשר יגרמו לך בתחלת הבריאה ושם תהיה קבורתכם כמ"ש משה להרוג אותם בהרים. וא"כ לא הכריח הקב"ה את ישראל רק אמר להצילם כנ"ל וזהו לא הוי מכירה באונס כנ"ל ויתורץ קו' המהרש"א. ובזה יוסרו גם תלונות האו"ה שאמרו כלום כפית עלינו ההר כגיגית ברוע איכות המזלות כאשר עשית לישראל ואין זה טענה כי כוכב שלהם לא היה גורם מזגים רעים וא"כ יכריח אותם ואין זה ממדותיו. וז"ש הנביא עמי מה עשיתי לך מדוע אתם רוצים לברוח ממני כבכרה קלה משרכת דרכיה. ואם תאמר אנוסים היינו בקבלת התורה ע"ז אמר עמי מה עשיתי לך בכפיית ההר כגיגית הלא לא היה אלא להצילך ולהטיב לך נגד מחייבי המזלות ומה הלאיתיך וא"כ אין אתה מוכרח וברצון הטוב קבלת עליך עבודתי זהו ויכוח עם ישראל אתם ההרים היינו המזלות תוכלו לראות שכחכם לריק נגד ישראל כי כפה הקב"ה הר כגיגית להשפילכם ולהתיש כחכם נגד ישראל. גם זה מהויכוח כי העליתיך מארץ מצרים וכו' ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים חזר הקב"ה עם ישראל אם תאמרו שעדיין אתם מוכרחים והוא דהשם אמר למשה בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וא"כ מוכרחים אנחנו בעבודת ה' בעבור תניח לנו עול השיעבוד ולכך קבלנו התורה והרי זה באונס. וע"ז אמר ואשלח לפניך את משה וכו' דאי' במדרש נדיב לב זה משה שא"ל הקב"ה אנכי ולא יהיה לך לך צויתם ולא להם והוא נתן בטובת הנאה מתנה לישראל התורה וז"ש ואשלח לפניך את משה ר"ל שאף אם לא קבלתם התורה היה משה מקבלה ובאמת נתנה לך במתנה ומשה היה משבט לוי ולא היה בכלל השיעבוד וא"כ אין אתה מוכרח לקבל התורה ומאחר שקבלה היה זה ברצון טוב. ומ"ש משה ואהרן ומרים היינו דמשה ואהרן למדו מפי הגבורה והם למדו עם ישראל ומרים למדה עם הנשים כדאי' במדרש והדרא קושיא לדוכתא למה בקשו ישראל לפרוק עול וק"ל:

58. Haftarah of Balak.15

    עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור. עוד זה מהויכוח פן יאמרו ישראל עדיין אנוסים היינו דאמרי' בגמ' הדר קבלוהו בערבות מואב ושם יראו מקללת בלעם וא"כ קבלו מפחד וע"ז אמר מה יעץ בלק מלך מואב שהוא ראה באצטגניניות שהמזל רע לישראל וזה היה לסוף מ' שנה שכבר תמו למות במדבר והם בניהם אשר קמו מאחריהם וענה אותו בלעם בן בעור כי מראש צורים אראנו שהמזלות וקסמים אינם נרשו להרע לישראל וא"כ ה"ה פה היה רק להציל מהמזלות ועוד ראייה במה שאמר מן השיטים ועד הגלגל מפני דבגלגל מלו בני ישראל שנית וכתיב היום גלותי את חרפת מצרים מפני שהמצרים ראו במזל סימן דם והקב"ה הפכו לדם מילה ורמז שישראל המה למעלה מן המזל וק"ל. פי' אחר מן השיטים ועד הגלגל ע"פ מ"ד שישראל לא מלו במדבר מחמת טרדות הדרך. וצריך להבין למה לא מלו בשיטים הלא שהו שם זמן ששה חדשים אכן יובן במה דכתב הרמב"ן טעם למה צוה הקב"ה למול בני ישראל את ערלת בשרם מפני תאות המשגל. וגלוי וידוע היה לפני הקב"ה שעתידין ישראל לזנות אחר בנות מואב ואלו צוה הקב"ה שימולו בשיטים לא היה ח"ו תקנה לישראל על שהזנו אחר בנות מואב לכך נטר הקב"ה עד הגלגל ושם צוה שימולו את ערלתם וא"כ יש לישראל קצת התנצלות ברוב הגברת תאות הנשים וז"ש הפסוק מה ענה אותו בלעם שיפקיר את בנותיו לכך נטר הקב"ה עד הגלגל למען דעת צדקות ה' הצדיק וק"ל:

59. Haftarah of Balak.16

    במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום. יובן במה דאיתא טעם למה אנו מברכים ברוך אתה ה' היה לנו לברך ה' ברוך אתה אך הטעם הוא דאנחנו צריכים לשחות ברוך ולזקוף בשם ואלו היה פותח בשם היה צריך לשחות מיד בשם ואנן קיימא לן דצריך לזקוף בשם. ועוד יש טעם אחר דהנה הכה"ג ביוה"כ אומר חטאת לה' ואמרי' התם הטעם במאי דלא אמר לה' חטאת דשמא ימות בינו לבינו ונמצא מוציא ש"ש לבטלה ולכך אין פותחין בשם מטעם הנ"ל וזהו כוונת המאמר במה אקדם ה' ר"ל להתחיל לברך בשם לומר ה' ברוך אתה. לזה בא כמתרץ ואומר אכף לאלהי מרום ר"ל דהלא צריך לשחות בתחלה ולכוף ראשו כאגמון וזה א"א דצריך לזקוף בשם. וגם האקדמנו בעולות ר"ל וכי אקדמנו לומר לה' חטאת אצל עולות שהקריב הכה"ג ביוה"כ והטעם פן ימות וזהו שייך ג"כ הכא או יאמר דזה הפסוק קאי על שפלת ישראל בגלותם הנאנחים והאנקים ועליה הורגנו כל היום ובכל הצרות אשר השיגונו לא שכחנו ולא שקרנו ח"ו בברית ה' אשר כרת עמנו בהוציאנו ממצרים. אך בעו"ה כל היום דוה ועול גלות מאריך עלינו ברוב צרות וצועקים במר נפשם במה אקדם ה' וכו' ר"ל מדאגה מדבר פן מידות הדין יכלה אותנו. ולהבין הפסוקים נקדים מ"ד בגמ' ב"ג מדות כתיב ה' ה' אני ה' קודם שיחטא ואני ה' אחר שיחטא והק' הרא"ש הלא קודם החטא א"צ לרחמים כי לא חטא כלל. אמנם יובן במה דהקדמנו כמה פעמים במה דכתיב וחרה אף שה' שהוא שם של רחמים דהן יפלא איך אפשר ח"ו שאף מדה"ר יתמלא עלינו חימה. אך דהענין הוא כך דהמדה"ר עושה כאלו הוא חימה שפוכה ח"ו על ישראל ולכך המה"ד אינו מקטרג כ"כ כיון שרואה שאף מדה"ר נתמלא חימה וא"כ ה"ה דקודם שחטא אין מקום לבעל דין לקטרג כי אין דן על המחשבה אך המדת הרחמים נתמלא חימה קודם שחטא על המחשבה ואם כן אף שיחטא אחר כך כבר קדמה רחמים לרוגז ונידון אף לאחר שחטא במדת הרחמים וזהו ה' מדת הרחמים אף קודם שחטא. וזהו שיסד הפייטן הרחום ומקדים רחמים לרוגז ר"ל שמדה"ר קודם למדה"ד שהוא רוגז וז"ש פה במה אקדם ה' ר"ל איך אעשה שיקדים מדה"ר אכף לאלהי מרום ר"ל שיהא גובר עלי מדה"ר על מדה"ד ואמר האקדמנו בעולות דעולות מכפרים על המחשבה או האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי לבאר נקדים מ"ד כתוב א' אומר פוקד עון אבות על בנים וכ"א אומר איש בחטאו יומתו ומתרץ ל"ק כאן בשוגג ר"ל שוגג נפרעין מן האדם עצמו וכאן במזיד נפרעין ממנו ומבניו וחטאו שמור לדורות וזהו כוונת ירמיה אבותינו חטאו ואינם ר"ל חטא שהוא שוגג כי נמחלו חטאם. ואנחנו עונותיהם שהיא המזיד סבלנו. ואי' בפסוק ויעש ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימת אותו ה' פי' הרמב"ן שבא להשמיענו שלא מת בחטא אביו רק היה רע בעיני ה' ובעון עצמו מת. ואמ"ו להמתיק הענין דכתיב קדש לי כל בכור פי' הזוהר דהבכור אינו נתפס בעון אביו כי הוא קדוש. וזהו נמי הטעם הקרבת בכורים שהוא ראשון והוא כולו טוב א"כ היה פה ער בכור יהודה לא מת בחטא אביו כי בהיותו בכור אינו נתפס בזדונות אביו וז"ש פה האתן בכורי פשעי ר"ל שהבכור יהא נתפס על הפשעים שאין נתפס כלל על הזדונות פרי בטני חטאת נפשי ר"ל שאר הבנים שהם נתפסים על הזדונות האתן עליהם חטאת נפשי כי החטא נפרע מן האדם עצמו כנ"ל וק"ל:

60. Haftarah of Balak.17

    הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש מעמך כ"א עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת וכו' ניחם הנביא לישראל בגלות המר הזה אגיד לך מה טוב כדי שימהר ויחיש ה' לרחמיך. והן הנה ג' דברים שהעולם עומד עליהם והוא עשות משפט באמת ובתמים דין מה שיש בין אדם לחבירו. ואהבת חסד זהו לפנים משורת הדין והצנע לכת זה תשובה על עבירות שבין אדם למקום והוא עבודת האל יתב' בבר לבב וק"ל:

61. Haftarah of Balak.18

    או י"ל דהמצית הם על שני מדריגות. יש מהם נקראים מצות העשויים שצריך האדם לעשות דבר מצוה בגופו ובכלי החושים כגון תפילין וציצית סוכה ולולב וכדומיהם והם נראים לכל אדם. אכן סוג הב' מן המצות הם חובת הלבבות שיש לעשות בשכל ובלב לבד והוא יחוד האל יתב' בלב שלם ואהבתו בלבנו וליחד מעשינו לשמו וכדומה אשר אינם יודעים אם מצפונם זך אלא האל לבד. אכן בתחלה צריך להרגיל עצמו במצות העשויות אחר ידע יחוד האל בלב שלם ואח"כ יעלה ממדריגה למדריגה אהבת האל בלב שלם ומצוה פנימית אשר הזכיר החסיד רבינו בחיי בספר חובת הלבבות שלו אשר לא יזכה כל אדם לכך והם המצות פנימיות מסירים לאדם ואין אחר יודע אם הם בזך מצפונו. וז"ש בתחלה תעשה המשפט ואהבת חסד זו מצות העשויות אח"כ תוכל להגיע אל המעלות משובחות הצנע לכת עם ה' אלהיך שהם מצות חובת הלבבות שזכרנו ועי"ז נזכה לביאת הגואל שתהיה במהרה בימינו אמן:

62. Haftarah of Pinchas.1

    דברי ירמיה. אי' במדרש הה"ד נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים וקשה האיך תלי' זה בדברי ירמיה. ויובן עפ"י מ"ד ברש"י ובמדרש נחלתינו נהפכה לזרים כמהפכת סדום וגם זהו תמוה. והענין הוא דצריך לדעת דכל סיבת הגלות הוא גלות שכינה כאמרו כי בפשעכם שולחה אמכם. והנה הרמב"ם והראב"ד מחולקים בזמן הזה שחרב הבית אי אסור לזר לכנוס לתוכו או לא. הרמב"ם פסק זר שנכנס לתוכו חייב מיתה. וידוע דקדשי קדשים שהוא מקום השראת שכינה קרוי נחלה ואסור לזר לכנוס לתוכו והעזרה נקראת בית ומותר לזר לכנוס לתוכה אבל גוי אסור לכנוס לתוכה. וזהו מקונן ירמיה דבר ה' מה היה לנו בעת גלותינו נחלתנו זה קדשי קדשים דנקראת נחלה ולפנים אסור לזר לכנוס לתוכה ובעת ההיא נהפכה ונהיתה לדריסת זרים בתינו זו עזרה הנקראת בית אשר בה לא יבא ערל וטמא ועתה נהפכה והלכו בה נכרים וא"ש. ואי' בגמ' עשר מסעות גלתה שכינה ומתחילה הלכה מקדשי קדשים לעזרה. אמנם לפי גדר השכל לא יתכן שתלך מקדושה חמורה לקלה ואולם רש"י פי' ויהפוך את הערים האלה הופכם מלמעלה למטה. ובמדרש אי' דבר ה' אל ירמיה לא נאמר אלא דברי ירמיה רמז על יו"ד מסעות כנ"ל. והשכינה התחילה להסתלק מקדשי קדשים ובאמת הוא דמיון תהפוכות סדום מלמעלה למטה וז"ש הה"ד נחלתינו נהפכה לזרים כמהפכת סדום וק"ל:

63. Haftarah of Pinchas.2

    בן חלקיה מן הכהנים אשר בענתות. דאי' במדרש וברש"י פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן לפי שהיו השבטים מבזים אותו וכו' בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. אף כאן גבי ירמיה שהיה מרחב הזונה מצד אם וכדאיתא בגמרא דמגילה לכך בא הכתוב ויחסו אחר משפחת אבותיו וע"ז אמר בן חלקיה מן הכהנים. גם בא הכתוב להשמיענו שם עירו באמרו אשר בענתות ולכאורה מיותר מאי נ"מ מאיזה עיר היה. רק דידוע דכל התחלות קשות וכן הענין אשר יבא מזה הוא בחורבן בית אלהינו דאף שחטאנו ועוינו מ"מ לולי הכעס שכעס הקב"ה כבר פעם אחת שנחרב משכן שילה לא יחול שיחרב הבהמ"ק רק מזה אשר גרמו עונותינו להחריב משכן שילה והתחיל הקב"ה לשפוך חרון אפו זהו היה סיבת רגילות שנחרב אח"כ המקדש. והנה משכן שילה קרוי נחלה כאמרם אל המנוחה ואל הנחלה ובהמ"ק קרוי בית וזהו כוונת הפסוק נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים ולכאורה כפל הדברים במלות שונות ולדברינו ניחא היות מפאת שנחלתינו זהו משכן שילה שנהפכה כבר לזרים גרמה זאת שנהיתה בתינו לנכרים זהו המקדש מסיבת רגילות ואולם משכן שילה שהיתה כבר לזרים נחרב בעון בית עלי שהיה דר בענתות ולכך בא ירמיה מענתות לתקן חטא זה:

64. Haftarah of Pinchas.3

    בארץ בנימין. מזכיר שם מדינתו דהנה הנהגת המדינה ומעשיהם לפי מעשה המלך אם טוב ואם רע. ואם נשיא יחטא ראוים בני דורו ללקות עבורו וזהו כאן כי בני יהודה ראוים ללקות מפאת מלכם אבל בנימין למה ילקה בעון מלך יהודה וזהו כוונת הפסוק רחל מבכה על בניה בני בנימין שילקו בעון מלך יהודה נמצא בני בנימין ראוים להמלט מהפורענות יותר מיהודה לזה אמר בארץ בנימין וק"ל:

65. Haftarah of Pinchas.4

    ונבאר קושי' המדרש למה לא כתיב דבר ה' היה וכו' ויובן עפ"י מאמר הגמ'. תורת כהנים משה מפי הגבורה אמרו. ומשנה תורה משה מפי עצמו אמר. ולכאורה י"ל איך שייך דמשה מפי עצמו אמר משנה תורה כולה. רק י"ל דהנה בשתי ענינים יש דבר ה' אל הנביא. או דהקב"ה בעצמו מדבר אל הנביא קול ה' מדבר אליו. או הקב"ה מדבר בקולו מתוך גרונו של הנביא. ואז הנביא מדמה בעצמו שהוא מדבר בעצם אלו הדברים. וזהו ת"כ משה מפי הגבורה אמר קול ה' יחולל אילות אליו ובאמת לפי שאז היה בתחלת בחרותו. אבל משנה תורה שהיה לעת זקנותו התחיל להתמעט עד שקול ה' מדבר מתוך גרונו של משה עד שהוא מדומה אל עצמו בעצם וראשונה. ולכך אמר בירמיה ויגע על פי ויאמר הנה שמתי דברי בפיך. רק באמת צריך להתבונן למה לא היה קול ה' אליו וי"ל דהנה מפי עליון לא תצא הרעות ובירמיה רובו פורענות ולכך קול ה' מדבר מתוך גרונו וזהו דברי ירמיה מתייחסים אליו. וכן נמי במשנה תורה דהתחיל לומר אלה הדברים ופירש"י דברי תוכחה ולכך לא יתכן שהקב"ה בעצמו מדבר כי מפי עליון וכו' ולכך משה מפי עצמו אמר מתייחסים אליו. אמנם לפעמים היה מדבר ה' אליו ממש וזהו אשר היה דבר ה' אליו וא"ש:

66. Haftarah of Pinchas.5

    ואמר דהיה בימי יאשיהו שהיה צדיק ולפי מעלת המלך הוא מעלת הנביא ובפרט שכל עצמו שהיה ירמיה מתנבא והיה זוכה לנבואה הוא מפאת זכות המלכים דלאחר ימי צדקיהו לא נתנבא אף שחיה אח"כ ימים רבים. ובאותו זמן של יאשיהו היה דבר ה' אליו. אבל ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו שלא היה צדיק כ"כ כמו יאשיהו אביו אז היה דברי ירמיה קול ה' מדבר מתוך גרונו. ואמר לפעמים דברים הנוגעים לנביא עצמו ולא בשביל ישראל וזהו ויהי דבר ה' אלי לאמר ר"ל מה שהיה דבר ה' אלי לצרכי ולא לזולתי היה דבר ה' וא"ש:

67. Haftarah of Pinchas.6

    ובזה יובן ג"כ הגמ' לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני ומי קריה לנפשיה חסיד וכו' יש להקשות דהגמ' מביא תחלה תיבת לדוד בתחלת המזמור ופסוק שמרה נפשי באמצע המזמור. אך זה ידוע מ"ד כל מקום שנאמר מזמור לדוד השכינה היה קודם וכל מקום שנא' לדוד מזמור לא היה השכינה אצלו בתחלה. ולפ"ז לולי תיבת לדוד לק"מ מי קרי לנפשיה חסיד די"ל דהשכינה היה קודם ומדבר מתוך גרונו. אבל השתא דכתיב לדוד מזמור לא היה המזמור ע"י השכינה אלא הוא עצמו מדבר ופריך שפיר מי קרי לנפשיה חסיד וק"ל.

68. Haftarah of Pinchas.7

    בטרם אצרך בבטן ידעתיך וכו' נביא לגוים נתתיך. הנה ניתנה כאן מקום למינים לטעות לומר דאין הבחירה ביד האדם. ואמרי' בגמ' דצדיק ורשע לא קאמר וא"כ איך יתכן שיאמר הכתוב קודם היצירה והלידה נודע להקב"ה שיהא נביא. וגם צ"ל למה לא קאמר כן בשאר נביאים אולם כוונתו להודיע ענין אחר דהנה ירמיה בא מרחב הזונה אשר גם בימי רחב נרמז על ירמיה באמרו את תקות חוט השני תקשרי בחלון עתיד ירמיה לצאת ממנה. והטעם שיצא מרחב הזונה לפי שעתיד להתנבא על כל האומות דמיניה וביה אבא ליזל ביה נרגא כאשר היה עובדיה מבני אדום וניבא על אדום כאומרו חזון עובדיה כה אמר ה' לאדום וכו' וז"ש בטרם אצרך בבטן כבר ידעתיך ר"ל הודעתיך כבר בימי רחב שעתיד אתה לצאת ממנה מפני שנביא לגוים נתתיך כנ"ל והותרה בזה שאלת המינים וק"ל. עי"ל דידוע מ"ד בפסוק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל אינו קם אבל באו"ה קם א"כ לפ"ז חזינן דבלעם היה רשע גדול ואפ"ה היה נביא ולזה הכא נמי בטרם אצרך וכו' נביא לגוים נתתיך דאז עדיין אינו מוכרח להיות צדיק ועדיין הבחירה בידו כי יכול להיות עוד רשע ח"ו כבלעם וק"ל. עי"ל עפ"י מ"ד בהמדרש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל שהקב"ה יושב ומחשב אימתי יולד צדיק מטיפה ועל דבר זה נסתמו עיניו של בלעם ותמוה. והענין הוא דהנה כל עניניו וסיבותיו של האדם הוא מפאת המזל כדאי' בגמ' האי מאן דנולד במאדים וכו' וכן הענין המדות טובות ורחמנות ופרישות וכדומה תלוי במזל. ואולם איש אשר נולד במזל טוב בודאי יכשר יותר לאחוז מדות טובות מאיש אשר נולד במזל רע כי הוא צריך לעשות נגד טבעי המזל. וגם אם יברא הקב"ה את הצדיק או הנביא בעת אשר יהיה המזל טוב ואז יסכים עמו ויסייעו היותו שלם במידותיו וא"צ כ"כ הכנה ומה גם אשר אז לא יהיה חידוש שיהיה צדיק. אמנם אם יהיה היפוך שיולד הצדיק בעת המזל רע ואעפ"כ יאחז צדיק דרכו זהו חידוש גדול. וכן הענין באמת שהקב"ה יברא את הצדיק בעת אשר אין המזל עמו להיות טוב בהיות שהצדיקים המה למעלה מן המזל. ואולם כל ענינו של בלעם היה שידע לכוין השעות של המזל וסבר בלעם שהצדיקים נתונים המה תחת המזל ואז אפשר לחול עליהם מחשבותיו אשר חשב. וזהו כוונת המדרש ומספר את רובע ישראל שהקב"ה חושב אימתי יולד צדיק פי' בעת אשר המזל מתנגד נגד הצדיק בהולדו להורות שהמה למעלה מן המזל וע"ז נסתם עינו של בלעם דכל ענינו לא היה רק בראיית המזלות ואם הצדיקים אינם תחת המזל לא הועיל בראייה שלו וע"ז נסתמו עיניו. אכן ירמיה בעת נתעברה אמו וגם בעת הולדו אשר בעת ההיא יחול המזל על האדם אם טוב ואם רע וכמאמר איוב יאבד יום אולד בו ולילה אמר הורה גבר היו כולם שוים לטובה ומסכים מיד על שלימות המדות וזהו כוונת הפסוק בטרם אצרך בבטן פי' בעת הריון ידעתיך ר"ל הודעתיך הרכבת יסודותיך תיכף במזל טוב וגם בטרם תצא מרחם הקדשתיך ר"ל הזמנתיך שתהיה במזל טוב. רק באמת הא אין מזל לישראל ולמה אמר שיסכים המזל לזה אמר נביא לגוים נתתיך גוים דייקא וק"ל:

69. Haftarah of Pinchas.8

    ואומר אהה וכו' לא ידעתי דבר כי נער אנכי וכו'. ויאמר ה' וכו' אל תאמר נער אנכי כי אל כל אשר אשלחך תלך וכו'. וצריך לפרש מאי נ"מ מירמיה אם הוא זקן או לא היפלא מה' דבר שאמר לו בטרם אצרך בבטן ידעתיך וכו' נביא לגוים נתתיך. ומה גם השיבו הקב"ה אל תאמר נער אנכי כי אל כל אשר אשלחך תלך הלא ירמיה אמר לא ידעתי דבר ואיך יספיק שליחותו לדבר אשר תלוי באמת ברוב ימים ידברו. אמנם יובן עמ"ד בגמ' ששלח יאשיהו המלך אצל חולדה הנביאה לדרוש מעל ספר ופריך וירמיה היכן היה ומשני נשים רחמניות הן קשה מאי משני נשים רחמניות הן וכי ירמיה היה אכזר על ישראל. והענין הוא דודאי אם הנביא כבר גילה סוד הנבואה ליושבי תבל אז א"א להתבטל. אכן כאשר יראה הנביא ודעתו מוסכמת שתרד ח"ו הנבואה לרעה הוא עומד ומתפלל עליהם מיד טרם אומרו סוד הנבואה לבני האדם ואז יהפך לטובה. וז"ש נשים רחמניות הן ויתאוה לבם להתפלל. ואי' לעתיד יאמר הקב"ה לאברהם וליעקב בניך חטאו אמרו ימחו על קידוש שמך אמר הקב"ה לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. והטעם היות דטבע הנערות מחומם יותר מזקן בא בימים ואינו רחמן כ"כ. וזהו היה דאגת ירמיה שירא פן תבא ח"ו הנבואה לרעה על ישראל ולא ישים לב להתפלל עליהם ויהיה ח"ו מקום לחלל נבואתו וז"ש כי נער אנכי. והשיבו הקב"ה אל תאמר נער אנכי דזהו סיבת מניעה לנבואה כי מחיבה בחרתי בך מפני זה להיות נביא ותקויים הנבואה וזהו כי אל כל אשר אשלחך תלך וא"ש:

70. Haftarah of Pinchas.9

    באופן אחר נראה דמשה אמר והן לא יאמינו בי וכו' הן בני ישראל לא שמעו אלי וכו' ואני ערל שפתים. יש לומר דהנה כל עצמו של דאגת משה היה שירא פן יחטאו ישראל לבל יאמינו לו. אך יש להם תירוץ דלמא נביא שקר הוא לזה אמר ואני ערל שפתים דלאו אורח ארעא לדבר כן ובודאי הוא מחמת רה"ק ויהיו חוטאים אם לא ישמעו לי. וז"ש כאן נער אנכי וזה לאו אורח ארעא לדבר כן ואפ"ה לא יאמינו לי ויתחייבו ח"ו כליה וק"ל:

71. Haftarah of Pinchas.10

    או יאמר עפ"י מ"ד וישקוד ה' על הרעה כי צדיק הוא צדקה עשה השם עמנו שהקדים הגלות ב' שנים לונושנתם שלא יקויים ח"ו כי אבד תאבדון. אמנם ירמיה ירא בלבבו להיות נביא ולהתנבא פורעניות על ישראל. וחשב בלבבו לאמר נער אנכי ואיני ראוי לנבואה ויתעכב הפורענות עוד זמן מה מלבא על ישראל עד שיהיה בן מ' שנה והשיבו הקב"ה אדרבה אינו טובה אל ישראל כי פן יתמהמה עוד ב' שנים ויהיה מקויים ח"ו אבוד תאבדון וזהו אל תאמר נער אנכי וק"ל. או יאמר דהנה יש במרכבה דמות אדם אפי רברבי וכן כרוב אפי זוטרי. והנה מצינו שהנביאים לא ראו את השם הנכבד בכבודו ובעצמו רק השיגו וראו פני אדם במרכבה. אבל המלאכים לא השיגו כ"כ והשיגו רק אפי זוטרי וזהו חנוך לנער ע"פ דרכו חנוך זהו מט"ט שר הפנים דרואה אפי זוטרי פני נער ואינו רואה אפי רברבי ואולם אם הנביא אינו הולך בשליחותו של מקום אינו משיג רק אפי זוטרי וזהו וירכב על כרוב ויעף. וזהו היה דאגת ירמיה שהיה מתיירא פן לא יהיה ראוי לנבואה ולא ישיג רק אפי זוטרי וז"ש לא ידעתי דבר כי נער אנכי כנ"ל. וא"ל הקב"ה אל תאמר כי נער אנכי כי אל כל אשר אשלחך תלך ולא תשיג אפי זוטרי וק"ל. או יתפרש טענת ירמיה נער אנכי דהנה הנביא צריך להיות חכם ומחוכם ביותר בתורה ולאו כל אדם זוכה לנבואה. והנה מצינו שאמר הכתוב אשפוך רוחי על כל בשר ר"ל הנבואה תהיה בתוך קהל עדת ישראל אך אם הקב"ה שולח להנביא בשליחות לבד א"צ שיהיה כ"כ מוכשר במעלות ובמדות יתירות אם הוא נביא גמור. וזהו דאגת ירמיה שסבר מסיבת הנערות והילדות אינו מוכשר ומושלם במדות הראוים לנביא השלם והשיבו המקום אל תאמר נער אנכי כי אל כל אשר אשלחך תלך ר"ל אתה בימי הבחרות תהיה לשליחות ואינך צריך לגודל השלימות וק"ל:

72. Haftarah of Pinchas.11

    אל תירא מפניהם וכו'. פי' דאי' במד' מלאכי צבאות ידודון ידודון כששמעו המלאכים הדברות מפי הגבורה נתקנאו בישראל ורצו להזיקם אמר הקב"ה בני אברהם יצחק ויעקב הם שנ' ידודון א"ת ידודון אלא ידדון. והנה באמת למה היו המלאכים מתקנאים בהם ונ"ל דישראל לא היו שלימים כ"כ ושפיר אמרו מה אנוש כי תזכרנו תנה הודך על השמים אבל אם ישראל שלימים הם אדרבא חונה מלאך ה' סביו ליראיו וזהו הי' דאגת ירמיה שאינו כדאי להיות נביא ואע"כ נתייחד אליו הדבור ומתיירא פן יקנאו בו המלאכים לכך צריך הקב"ה לזרזו אל תירא כי אתך אני בעצמי ובכבודי לשמרך ולהצילך ועם זה א"ל הקב"ה ששונאיו יכולו לו וגם יעשו לו רעה רק שהוא ית' עוזרו ולכך לא הבטיחו אל תירא כי לא יעשו לך מאומה אבל אמר להצילך ר"ל אחר עשותם לו הרעה וק"ל. או יאמר ע"פ מ"ד דשמואל הנביא נענש על אומרו אנכי הרואה. ולכאורה איך הי' לו לומר הלא הם שאלוהו איה הרואה והוכרח להשיב להם אנכי הרואה. ומה גם להבין הפסוק כי לפנים יקראו לנביא היום רואה למה באמת לפנים קראוהו רואה ובימי שמואל נקרא נביא. אמנם י"ל דהנה ב' עניני נביאים הם אחד שידבק נשמתו למעלה והשני אינו כ"כ רק שיבוא הרה"ק עליו ואז ותחל רוח ה' לפעמו. ואולם הרואה לא יעלם ממנו דבר כי הוא במעלה עליונה ולא יסתר מנגד עיניו דבר והתחייב מזה שלא יוכל שום אדם לעשות לו דבר רע. משא"כ הנביא אינו במדרגת רואה רק בעת השראת הרוח הקודש עליו:

73. Haftarah of Pinchas.12

    וענין הנביא הוא לפי מעלת הדור אם הדור הם צדיקים אז והנביא זוכה להיות שלם כמו בדור משה שהיה דור דעה ולכך היה משה מובחר שבנביאים. וע"ז הענין סובב והולך כוונת הפסוק לפנים דהיה הדור במעלה והנביא מתואר לרואה דזהו מעלה גדולה אבל בימי שמואל דלא היה הדור במעלה ההיא בתואר נביא יקרא ולפ"ז דלא היה שמואל רק בתואר נביא והוא מדמה בעצמו שהוא רואה לכך נכשל וכן הענין כאן אצל ירמיה דהקב"ה אמר לו נביא לגוים נתתיך שיהיה רק בתואר נביא והיה ירמיה מתיירא לפני שונאיו דאם יעמוד איש לנגדו אשר שונא לו ורוצה להרגו והוא לא ידע ולא ינצל ולכך א"ל הקב"ה אל תירא כי אתך אני להצילך וק"ל.

74. Haftarah of Pinchas.13

    ראה הפקדתיך וכו' לנתוש וכו' לבנות וכו'. המפרשים הסכימו לפרש נטישה על העכו"ם ובנין על ישראל אבל י"ל דהכל קאי על ישראל דאי' במדרש איכה אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים טומאתה בשוליה. ויש להבין מה זהו ההיפוך של יכפר עליכם ונקדים עוד מדרש איכה בשעת החורבן היה הקב"ה הולך עם אברהם ארוכות וקצרות אמר מה לידידי בביתי אמר בני היכן הם א"ל הקב"ה חטאו ולא עוד שהעבירו רה"ק מעליהם. וי"ל איך יתכן שבעת החורבן יטייל הקב"ה עם אברהם ארוכות וקצרות ועוד מהו הלשון ארוכות וקצרות. ומה אומרו מה לידידי בביתי איך יכונה בשם בית הא נהרס ונחרב יסוד העולם. אך אי' במדרש תם עונך בת ציון אלו חזרו בתשובה מיד לאחר חורבן היו נגאלין כי הקב"ה שפך חמתו על עצים ואבנים רק באמת לא חזרו בתשובה. וצריך להבין אחר אשר ראו שבעונותם נחרב הבהמ"ק ומה גם אשר קראוהו צרות רבות אשר לחרב חרב וכו' למה לא נתנו לב להשיב אך היות מסיבת היותם כ"כ בקליפה ולא המולו את עצמם לא יכלו להשיב בתשובה כראוי והנה המינים שאלו למה גלות ראשון היה משך ע' שנה ועכשיו כלה הזמן יותר מכמה מאות שנה ואם נאמר שאנחנו עדיין סובלים מחטא בית ראשון הלא הקרוב יותר אל החטא ראוי להענישו ביותר מאשר יבא זמן רב לאחריה. רק דע מה שתשיב לאפיקורוס דהקב"ה הבטיח שלא ישכח תורה מפי זרעו. וידוע בגלות הראשון היה השכחה מתגבר כ"כ עד שלא ידעו לשמור שבת כראוי עד שבא נחמיה והראם כתב מפורש דיני שבת והלכותיה. ואם זה הגיעה להם בשנים מועטים מה היה מגיע אליהם בכמה מאות שנים היתה התורה נשתכחת ח"ו מישראל לגמרי והקב"ה אינו מבטל הבטחתו. לכך שלח מושיע כורש שבנה בית אלהינו והעמיד הדת על תלה ע"פ הכהנים אשר הורו. אבל בגלות המר הזה אף שאנחנו בעת צרה לא שכחנו תורת ה' וזהו הסיבה אשר יוכל להתהוות איחור הגלות. אבל אברהם היה מתיירא פן ואולי ימשוך זמן ארוך בגלותינו וישתכח ח"ו התורה מישראל והראה לו הקב"ה גלות ראשון אשר יהיה זמן קצר ע' שנה כדי שלא תשתכח התורה וברוך שומר הבטחתו לישראל וזהו קצרות ואח"כ הראה לו ארוכות רמז לגלות שני שיהיה זמן רב וגלוי וידוע היה שלא תשתכח התורה. ועם כל זה היה אברהם כואב ונאנח אמר הקב"ה מה לידידי בביתי הרצון מה לך לזעוק הלא חרבתי את ביתי ושפכתי חמתי על עצים ואבנים וזהו ארפא משובתם כי תם עונך בת ציון. ואמר אברהם א"כ ששפכת חמתך על עצים ואבנים בני היכן הם והשיבו הקב"ה שהעבירו הרה"ק מעליהם שלא מלו את עצמם ומטעם זה לא יוכלו להשיב בתשובה שלימה היות שנכנסו כ"כ בקליפה. ולפ"ז א"ש המדרש אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם כאמרו ית' תם עונך בת ציון ועכשיו טומאתה בשוליה דייקא שלא מלו את עצמם ולא יכלו לשוב אל ה' ושפיר הוי היפוך יכפר עליכם. וזהו ג"כ כוונת ירמיה לנתוש ולנתוץ דקאי על שיחרב הבית ואם עושין תשובה הוי מיד לבנות ולנטוע. ובזה הקדים הדיבור לראייה באומרו הנה נתתי דברי בפיך ראה הפקדתיך וכו' עפ"י המדרש מ"מ הקדים הפ"א לעי"ן שדברו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם וק"ל:

75. Haftarah of Pinchas.14

    ויהי דבר ה' אלי לאמר מה את רואה וכו' ואומר מקל שקד אני רואה וכו' ויאמר ה' הטבת לראות. י"ל למה דוקא מקל שקד ומאי הטבת לראות. דאי' וישקוד ה' על הרעה כי צדיק הוא צדקה עשה השם עמנו שהקדים ב' שנים לונושנתם נמצא השקידה היה לטובה וזהו הטבת לראות וק"ל. ועי"ל דהנה בשלותינו אבדנו כל טוב כתר מלכות ואין לנו שיור רק התורה הזאת מסיבת הבטחתו כי לא תשכח מפי זרעו וגם כתר כהונה לא נעדרה ממנו. אכן אם היינו עוד זמן מועט בהשקט ובבטחה על אדמתינו ויתגדלו החטאים כעבותות עגלה אולי מסיבות החטאים ניטל ג"כ מעמנו כתר כהונה ולא נשתייר רק כתר א' נמצא השקידה היתה לטובתינו וכמה מעלות טובות למקום עלינו שלא יבוטל גם כתר כהונה ויקויים כי אבד תאבדון הרוב מהכתרים כתר מלכות וכהונה. וידוע האות שהיה לבני מרי בתלונת עדת קרח על הכהונה הלא היא שמטה אהרן הוציא פרח ויציץ ציץ וגמל שקדים. ולכך ראה ירמיה מקל שקד דמרמז על הכהונה שעדיין לא נטלה מעמנו וז"ש הקב"ה היטבת לראות היות דשני כתרים נשארים לישראל. וק"ל. או יאמר למה אמר הש"י הטבת לראות דאי' במדרש בשביל וראך ושמח בלבו זכה אהרן לחושן המשפט על לבו ואי' בגמ' דברי נביא חוזרין ודברי אורים ותומים אין חוזרין. והענין הוא דכל דבר שהיא בפרהסיא יש בו קנאה וקטרוג ולכך לוחות הראשונים שניתנו בפומבי נשתברו. וכן ברכת בלעם חזרו היות דהשם הגביה קולו מסוף העולם ועד סופו והיה קנאה וקטרוג ונתבטלו ולכך דברי נביא שמדבר נבואתו בפרהסיא חוזרים. אבל דברי אורים ותומים דאינם רק חושב ומצייר אותיות בלב ובדבר שבלב לא יפול בו קנאה ותחרות. ולכך בשמוע ירמיה דברי המקום נביא לגוים נתתיך והנביא מדבר בפהרסיא ואם ידבר בנבואתו דבר טוב יפול בו קנאה ויחזור לכן אמר כי נער אנכי. אבל בעת שבא הנבואה בראייה אינה חוזרת וכאשר ראה מקל שקד אמר הקב"ה הטבת לראות דבוודאי תקום ותהיה הנבואה בלתי חזרה. ואי' במדרש מקל שקד מתחלת חניטותיו עד גמר בישולו כ"א יום רמז על כ"א יום מי"ז בתמוז עד ט"ב. וכן אי' בש"ע א"ח הלכות ט"ב מי"ז בתמוז עד ט"ב קטב מרירי שולט והענין הוא דאמרינן מה אזעום לא זעם ה' שלא כעס הקב"ה באותן הימים דידוע דמלחמת סיחון ועוג היה בימי אלול ובר"ה שלאחריו בא בלעם לקלל וזהו ותרועת מלך בו ואז היו ימי תשובה ימי רחמים אפי' ליחיד ולכך לא כעס המקום באותן הימים דמסוגלים לרחמים. והימים מיוה"כ עד הושענא רבא הם ג"כ ימי רחמים והויין כ"א ימים ואינו כועס בהם. ות"כ במה אפוא משלים הכעס בעת אחרת אשר יחרה אפו הוא מי"ז בתמוז עד ט"ב שבימים ההם כועס ב"פ ולכך קטב מרירי שולט בו יותר. ואולם כפי היותר קרוב לט"ב יותר הכעס מתגבר באשר שהימים מר"ח עד ט"ב המה נגד הימים שמר"ה עד יוה"כ דאז הרחמים מתגבר ביותר. וזהו ג"כ כוונת הגמ' אמר ר' יוחנן אלו הייתי שם הייתי קובעו בעשירי ורבנן בתר אתחולי פורענות אזלי. ולכאורה מה מחלוקתם ולפי הנזכר יובן דהלא אמרנו דהימים מר"ח עד ט"ב הם נגד הימים שמר"ה עד יוה"כ ולפ"ז יהיה הכעס ממילא עד יו"ד בו וזהו כוונת ר"י דקבעו בעשירי היות דאז בוודאי כועס דאז השטן מקטרג ואי' בגמ' ועניתם את נפשותיכם וכי בט' מתענין והלא ביו"ד מתענין וכו' ובאמת י"ל דהתורה קראו ט' עבור דמפסיקין להתענות בט' מבעוד יום גדול ולכך מקרי ט'. וזהו כוונת רבנן בתר אתחלתא אזלי דהתחלת הפורענות היתה בט' וכן ביוה"כ וא"ש. והנה ראייה שנית של ירמיה רמז על גלות שני דעיקר חטאם היה שנאת חנם בפיו ידבר שלום את רעהו ובקרבו ישים חרבו ובזה אינו מתנכר לחבירו שהוא שונא לו וזהו כמו דבר נפוח אשר תוכו חלול וכאשר יתראה מבחוץ הרואה סובר שתוכו כברו ואינו חלול וזהו שנית לרמז על גלות שני. והמראה היה סיר נפוח ופניו מפני צפונה הרצון שסתום וצפון ונעלם מעין כל חי שתוכו חלול כך היה מעשיהם במחשך וחבירו אינו ניכר שהוא שונא לו מתמול שלשום באשר בפיו יגיד רע ולבו בל עמו וע"ש. או דבגלות ראשון היה חטאם שהיו מלומדי חכמה ובזה נטו למינות. אבל בגלות שני היה חטאם בהבלי עולם לאסוף ולקבץ ממון בפנים של איסור כגון ע"י ריבית וגזל ועזבו לאחרים חילם ואי' הרוצה להעשיר יצפין דמצפון זהב יאתה. וזהו שנית מה אתה רואה ר"ל מה חטאם בגלות שני ואומר סיר נפוח ופניו מפני צפונה ר"ל חרון אף של מקום בישראל בעבור חטאם בממון וזהו פני צפונה וא"ש. או יאמר עפ"י מ"ד בגמ' ראשונים שנתגלו עונם נתגלה קיצם והענין הוא כך דראשונים שראו רשעים שבדורם והיו מוכחים אותם והיינו נתגלו עונם לכך נתגלה קיצם אחרונים שלא הכיחו רשעים ששדורם והיינו לא נתגלו עונם לכך לא נתגלה קיצם וזהו ופניו מפני צפונה שמצפינים פניהם והניחום ועשאו כאלו אינם רואים ואם החכם אינו מוכיח את בני דורו נתפס בעונם כי אלו הוכיחם היו שבים מדרכם הרעה ולכך בבית שני שלא הוכיחו ויאמר ה' מצפון תפתח הרעה ר"ל בסיבת צפון פני הצדיקים לרשעים וכבשו פניהם בקרקע לבלתי הוכיחם ולהדריכם בדרך הישרה לכן תפתח הרעה על כל יושבי הארץ אפי' על הצדיקים שבדור ויותפסו בעונם וק"ל:

76. Haftarah of Pinchas.15

    ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים וכו'. זו היא נחמה ורחמים גדולים דאם ימלוך מלך א' בציון יש ביכולתו להרוג ולאבד ח"ו אומה ישראלית ומי יאמר לו מה תעשה. משא"כ אם הרבה מלכים ורוזני ארץ ימליכו יחד א"א לאבד אומה ישראלית כי כולם לא יסכימו להרוג. ואם המעט יסכימו יקראו להם מלכותא קטיעא. וגם אמר הכתוב תחלה ובאו ונתנו כו' ואח"כ ודברתי משפטי אותם על כל רעתם וכו' להעניש את ישראל גם זהו רחמים גדולים כי אלו יעניש הקב"ה לישראל טרם בוא המלכים האלה לירושלים פן יחרה אף ה' וקנאתו באומה ישראלית ורבצה בם כל האלות ת"ו. משא"כ אם יבאו תחלה המלכים האלה לירושלים וגם הם יחטאו בלי ספק אז יעניש לישראל ואז לא יהיה משפטם כ"כ חרוץ כי טובים הם מהאומות וניחם ה' על הרעה לעשות לעמו וא"ש ואמר השם ב"ה עתה אחרי ראותך חורבן בית שני הוא מסיבת שלא גלו את עונם להשיב שבותם ולא הוכיחו אותם לכן תאזור כגבר חלציך ולהוכיח אותם אמנם ירמיה היה מתירא להגיד להם דבר חוק ומשפט ופורענות הבאה עליהם כי אם ישובו הדרכם הרעה וניחם ה' על הרעה כי לא יחפוץ במות המת ולא יבא פורענות עליהם ויאמרו נביא שקר הוא והעד יונה האמיתי ברח תרשישה מטעם זה. וזהו שאמר הקב"ה אל כל אשר אצוך תדבר כי גלו וידוע לפני שאינם חוזרים באשובה ובודאי יתקימו דבריך ואל תחת מפניהם פן ישובו ויאמרו עליך נביא שקר אתה וזהו פן אתתך לפניהם אל תחת מזה ואל תדאג דלא כן הוא לפי שיעמדו במרדם וק"ל:

77. Haftarah of Pinchas.16

    ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר כמו עיר בצורה אשר תגין על יושביה איזה ימים ושנים בפני השונאים הצרים עליה כן היה ירמיה למלכיה כ"ז שהיה מתנבא היה להם למשען כמו עיר בצורה. ולעומת לכהניה שאין מקבלין מוסר היה לעמוד ברזל. ולעם הארץ דמקבלין מוסר היה להם לחומת נחושת דמזיעה והנה סמך לזה נבואת הלוך וקראת וכו' לפי דירמיה אמר למעלה כי נער אנכי ואמר הקב"ה הוא טוב מאוד אשר בו אין לכלוך חטא מאשר יזקין בארץ והראייה שהבחרות הוא טוב לזה אמר זכרתי לך חסד נעוריך וקל להבין:

78. Haftarah of Pinchas.17

    או י"ל דהנבואה זו היא ענין בפ"ע לומר בדין הוא שלא תתקיים בישראל כי אבוד תאבדון דהלא זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר מקום ציה וצלמות ובאמת עשית זאת שלא תשקע ותטבע בנו"ן שערי טומאה ולכך מהראוי לעשות לך מדה כנגד מדה וק"ל:

79. Haftarah of Pinchas.18

    או י"ל דאי' בתפלת משה למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת וכו' בכח גדול וביד חזקה והוא תמוה איך יתכן להזכיר בתפלתו אל מוציאם ממצרים בכח גדול וזהו נעשה להם קטיגור כי עונם גדול מנשוא איך מלאה לבם לעשות פסל ומסיכה אחר שהוציאם בכח גדול ומה גם תמוה מה היה הקב"ה כביכול צריך לכח גדול להוציאם אשר הוא אמר ויהי. אך י"ל דישראל היו עובדין ע"ז במצרים ולא היו ראוים לגאולה עד שהקב"ה נטל מהם הבחירה הנתונה בידי אדם וזהו תפלת משה למה יחרה אפך בעמך על שעבדו לעגל הלא זהו הוטבע בטבעם וזהו ראיה אשר הוצאת וכו' בכח גדול וביד חזקה ונטלת מהם הבחירה ועתה שכונים תחת הבחירה וטבעם רע וזהו סניגוריא של משה. ועם כל זה שטבעם היה רע מ"מ הלכו אחריו במדבר ציה וצלמות לקבל התורה. וז"ש הלוך וקראת באזני ירושלים דאין לך תירוץ בזה שטבעך רע כי זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר עם היות שטבעם היה רע. אכן בזה יש לך התנצלות קודש ישראל לה' ראשית תבואתה. ויובן עפ"י מאמר הגמ' דאמר מנשה לרב אשי בחילמא חברך קרית לן מהיכן בעית למישרי המוציא א"ל לא ידענא וכו' א"ל מהיכא דקרים בישוליה ע"ש באורך בפ' חלק. וצריך להבין למה כעס מנשה על שקראו לו חבריא ומה גם למה שאל לו דוקא על המוציא. ויובן במה דכתיב קדש לי כל בכור ופירשו הטעם היותו פטר רחם וכל דבר שהוא תחלה יש בו אחיזה למשחית דבביאה ראשונה יש עיקר חמדת היצה"ר ולכך קדש לי כל בכור להוציאו מהקליפה ולאו דוקא בכור בזמן אלא אף בכור במעלה היינו ת"ח כאמרם בגמ' כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ויש לו לס"ם אחיזה ביותר. לכך יעקב שלקח הבכורה נתקנאו בו עשו ולבן ועמדו עליו להשחיתו ולכך הביכורים שהם ג"כ ראשית בזמן ויש למשחית אחיזה בהם צריך להביאם למקדש וזהו טעם מספיק על אומרו בהבאת ביכורים ארמי אובד אבי היותו בכור במעלה. וזהו שכעס מנשה חברך קרית לי ר"ל שאני דומה לך. הלא אני גדול ממך וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ולכך הוא עובד ע"ז ביותר וא"כ איך קרית לי חבר. והראיה לזה אמר מהיכא בעית למישרי המוציא מהיכא דקרים בישוליה היות דנאפה תחלה במקום ההוא ויש אחיזה להקליפה לכן מברכים עליו המוציא להכניסו בקדושה וכן הוא בכור במעלה כנ"ל וא"ש הגמ'. וזהו הטענה יועיל לישראל שעבדו ע"ז כי קודש ישראל לה' ראשית תבואתה והמה בכורים כמ"ש בני בכורי ישראל ויש למשחית אחיזה בהם וכל אוכליו יאשמו וכו' ובא לציון גואל בב"א:

80. Haftarah of Matot Masei.1

    שמעו דבר ה' בית יעקב. אמר הגאון זצלה"ה טעם למה אנו מפטירין דש"ח קודם ט"ב. היות שחטאו ישראל בג' סרחוני עבירה וגם הראייה והשמיעה והדבור שעל פי הג' האלה יוכל להשיג הבורא מצד ברואיו והם חטאו בג' אלה בדבור על עסקי לה"ר ובראייה ובשמיעה לכך אנו מפטירין דש"ח דברי ירמיה על עסקי דבור. שמעו על עסקי שמיעה וחזון על עסקי ראייה מלשון חזית איש מהיר במלאכתו וא"ש. ואי' במד' שמעו דבר ה' בית יעקב לפי שעברו על נשמע לכך אמר ירמיה שמעו וצריך ביאור. ונר' לתרץ דידוע כל מקום שנאמר בית יעקב אלו הנשים כמש"ה כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים. ואי' יצירת הולד הוא ארבעים יום בזכר ושמונים יום בנקבה ויש לתמוה מי שברא כל העולם ברגע אחת בחיבור ד' יסודות יצטרך להכנת האדם ארבעים יום ויותר תמוה על האשה. ונר' לומר דהנה ידוע שיש במין האדם שלש נפשות האחת היא נפש הצומחת דכמו שיש במיני הצמחים והדשאים כח נקרא נפש הצומחת מה שיגדל גשם הצומח ויגבר וירחב כן יש באדם וזאת הנפש מתגברת עד זמן הקצוב וזאת הנפש היא מתאוה והוצרכה לאכול. והשנית היא נפש הבהמית והיא בעלת הרגשת החמשה ובעלת התנועה והתנודה ממקום למקום וזאת הנפש היא ג"כ באדם וממנה נעשו כל כעולת האדם הצריכה לו כגון בית לבנות וזו נקרא מושכלות ראשונות. והנפש השלישית היא לאדם לבד והיא נקראת נשמה והיא בעלת חכמה כלולה מחכמה עליונה ונחצבת ממערכת אלקים חיים בגזירת עירין ובמאמר קדישין דא היא מדורהון עם בשרא לשוט על פני תבל ארצה. אבל הנשמה אינה רוצה לצאת ממדור העליון אל החומר כי היא כתלג חיור וכעמר נקי ואין בה שמץ פסול והש"י. עושה שלום במרומיו ואין מכריח את הנשמה. אמנם הש"י מאציל אותה ממדורה מ' יום כדי שיתרצה והוי תחלה באונס וסופה ברצון וכן בעת פרידתה הנשמה מעל גוייתה הש"י ממרק את הגשם תחלה עד שתתרצה הנשמה לבוא אל גינת ביתן המלך אם היא ראויה לכך. ואי' בגמרא נמנו וגמרו טוב לו לאדם שלא נברא משנברא ומפרש מהרש"א דמנו מצות עשה ולא תעשה ומצאו שמצות עשה הם רמ"ח ול"ת הם שס"ה והוא רחוק משכר וקרוב להפסד שבקל יוכל האדם לכשול לכך גמרו טוב שלא נברא. ומפני זה הנשמה ממתנת מ' יום טרם שתתחבר בגשם. וכ"ז באיש שיש לו רמ"ח מצות עשה. אבל באשה שאין לה כלל אלא שלש מצות עשה ויותר קרוב להפסד לכך הנשמה ממתנת פ' יום וא"ש:

81. Haftarah of Matot Masei.2

    ואי' שאמרו ישראל נעשה ונשמע נעשה נגד מצות עשה ונשמע נגד מצות ל"ת וידוע דנשים חייבות בכל ל"ת האמורה בתורה אבל לא במצות עשה כי אם מתי מספר ולכך תפס הנביא בלשונו שמעו דבר ה' בית יעקב אלו הנשים וז"ש המדרש שמעו לפי שעברו על נשמע והם ל"ת כנ"ל וק"ל. וכל משפחות בית ישראל פי' לפי שאמרו הנשים יבא נא אויב ימהר ויחיש מעשהו ובטחו על הוד יפים וזה דרכם כסל למו כי הלכו בנטיית גרון הלוך וטפוף תלכנה לכך אמר הנביא ישעיה ושפח ה' קדקד בנות ציון ר"ל בשעה שבא צר ואויב בשערי ירושלים עשו משפחות משפחות להחבא שלא יתעלל בם האויב כי ה' פתחן יערה ושופעת דם ולכך נעשו משפחות ולכך אמר הנביא וכל משפחות בית ישראל על שם סופן וק"ל:

82. Haftarah of Matot Masei.3

    פי' אחר שמעו וכו' בית יעקב אלו הנשים וכל משפחות בית ישראל אלו אנשים והטעם למה קורא אותם בלשון משפחות ונקדים מ"ד כשתפלו על המן כתיב והנה העם בוכה למשפחותיו ותמוה וכי מפני שלא היה להם אלא מן בכו למשפחותיו וביותר תמוה על הגמ' דאמרו שם דבכו להתיר להם עריות בפרהסיא ומה ענין זה לזה וי"ל בשני אופנים ע"פ הידוע דאם אדם הולך אצל זונה אשה זרה לא יוכל לקרוב אל פתח ביתה ולדרוש שלומה בעצם היום דכל רואיו יכירו וידעו כי הוא הולך לבית הזונה. רק בנשף בערב יום באישון לילה מאפלה אז עין נואף שומרת פתח ביתה. אמנם אם הוא מנאף עם קרוביו יוכל לילך לשם לדרוש בשלומה ולבקרה בהיכלה בעצם היום כי מי יודע מה יעשה לשם. והש"י אסר להם קרובים וזהו טענתם שבכו למשפחותיו להתיר להם קרובים שהמה עריות בפרהסיא ולכאורה איך יצדק לזנות עם קרוביו הלא המן היה מגלה מי שזינה לא ירד לפני פתח אהלו. ולכך בכו בתרתי חדא שהמן היה מודיע והשני שנאסר להם קרובים וזהו בלתי אל המן עינינו והעם בכו למשפחותיו וא"ש:

83. Haftarah of Matot Masei.4

    באופן אחר י"ל דכתב הפילסוף שמאכל העני לא יטעם לעשיר והוא מואס בו אף שהוא מתוק לחיך ובוחר תמיד במאכלים יקרים ביותר מפני שחלק המתעורר מבקש תמיד גאוה ושררה יותר על שאר אנשים הן במאכלים הן במלבושים. וידוע דישראל במדבר לא היו כל המשפחות שווים כי היו מדריגות לכל משפחה אמנם מאכלם היתה שוה דהיינו המן כקטן וכגדול וע"ז התרעמו ואמרו בלתי אל המן עינינו שכולנו שווים בו ולכך בכו למשפחותיו כי מאסו במאכל עני. וכמו כן היו משפחות מיוחסים בירושלים כהנים ולוים ומשפחת בית דוד. וכאשר הלכו בגולה היו כולם שוים כנקלה כנכבד היו כולם עניים טרודים ומרודים וזהו רמז להם הנביא וכל משפחות בית ישראל שיהיו כולם שוים וא"ש:

84. Haftarah of Matot Masei.5

    או יאמר בית יעקב זהו שבט יהודה דהי' בהמ"ק בחלקם ונקרא בית יעקב כדאי' אברהם קראו הר יצחק קראו שדה יעקב קראו בית ולכך נקראין שבט יהודה בית יעקב וכמש"ה בית יעקב לכו ונלכה. וכל משפחות בית ישראל אלו עשרת השבטים שהחזירן ירמיה אע"ג דכתיב וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים זהו היו האבות שהגלם סנחרב ומתו שם אבל הבנים החזירם ירמיה ואפ"ה לא סרו מרוע מעלליהם בא"י. ונתוכח עמם הנביא ואומר. מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי. והקשו המפרשים למה נתוכח עם האבות אשר כבר בעפר יסודם וכי מפני שאבות אכלו בוסר שיני בנים תקהינה הלא גם הם זנו אחרי אלקי נכר. ואמ"ו ז"ל לתרץ באגב גררא לדקדק מה שאמר כי רחקו מעלי הא עבדו ע"ז ממש רק הענין כך הוא דהנביא נתוכח עמם באמת על שעבדו ע"ז וביאר להם במליצת דבריו אבותיכם באו להמצודה באונס ולבסוף נעשית ברצון כאשר נבאר דאי' בגמרא דסנהדרין ירבעם היה לוכד חכמים בערמה הושיב רשע אצל צדיק אמר להם חתמיתו על כל מאי דעבידנא א"ל הן אפי' למפלח לע"ז א"ל הן וכו' וצריך להבין איך יסבול החוש המוחש אנשי שם שהיה בהם רוח ה' איך יטעו. אך הענין הוא דירבעם וכל אנשי דורו חכמים גדולים היו וראו בחכמתם שאם ישראל יעלו לחוג את חג ה' בירושלים ישוב המלכות לבית דוד אשר לו משפט המלוכה. וכרתו עצה לילך בח"ל בזמן הרגל ובח"ל פטורים מלעלות כמבואר בג' דפסחים דר' יהודה בן בתירא היה בנציבין ולא עלה לרגל וקבעו שילכו לדן ולבית אל שאותן מקומות היו בח"ל. ואי' כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה מפני שא"י מקבלת השפע מן השם ב"ה בעצמו וח"ל מקבל שפע באמצעות המזל כידוע ולזה הסכימו אחיה השילוני וחביריו שילכו לח"ל ושפיר אמר אפי' לעביד ע"ז א"ל הן כנ"ל. אמנם רוע לבו של ירבעם הטעהו והלך אחר ההבל ותוהו וטעו ממש בתר ע"ז ועל זה הוכיחם הנביא מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי ר"ל שהלכו לח"ל ואח"כ וילכו אחר ההבל ויהבלו ממש וק"ל. באופן אחר ליישב קו' הנ"ל על שחתמו לעבוד ע"ז לפי שאמר אחיה השילוני ובניתי לך בית נאמן לכך סברו שאין דבריו של ירבעם הנזכרים רק פטומי מילי בעלמא ובטחו במלכם שלא יכשלו בחטא דהלא מלך כשר הוא אמנם היצה"ר הטעה אותו באמת. אבל ישראל בנקיון כפים עשו זאת כי השם יתברך מינה אותו למלך ע"י עבדיו הנביאים ואלו היה רשע לא נתמנה לנגיד על ישראל ולכך עשו הישר בעיניו. וזהו היה טענה ישרה על שחתמו אפי' לעבוד ע"ז. וע"ז נתוכח עמם הנביא כי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואמר דלא נוכל להאמין באדם עד יום מותו כי הבחירה נתונה בידי אדם ומצודה פרוסה על כל החיים ואף שמינה השם אותו לנגיד על עמו ישראל אינו סך את דרכו בסירים להיות אסור לעבוד בהכרח כי הארץ נתן לבני אדם ואיש כל הישר בעיניו יעשה והוכיח לישראל שלא היה להם לבטוח בו.. והביא ראייה שאין הקב"ה מונע הבחירה מברואיו. דהנה צריך להבין בעת שהיה אהבת דודים וזכר לעולם בריתו ברית אשר כרת בין הבתרים ושלח משה עבדו להוציאם מארץ מצרים. והדריך בנעלים בעים רוחו אל המדבר מקום נחש שרף ועקרב ופרש ענן למסך ואש להאיר לילה ויבא שלו ולחם לאכול מן השמים השביעם פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר ועם זה אמר הכתוב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה יש לתמוה מי שהוא כל יכול היה לו לחזק את לב ישראל שלא יגורו מפני איש ולבער ולנער רשעים מן הארץ. ועפ"י דברינו יובן כי הש"י אינו מונע הבחירה מאדם ועשה להם נסים ונפלאות נגד הטבע ולא הכריח את האדם לעשות רצונו כנ"ל. וזהו שנתוכח עמם הנביא מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי ר"ל שחתמו אפי' לעבוד ע"ז ואין לומר דהשם ב"ה מינהו למלך והכל גלוי לפניו ובודאי אין בו שום דופי זה אין טענה כלל כי סיבת הבחירה אינו מונע הש"י מבריותיו. וז"ש ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו ממצרים המוליך אותנו במדבר בארץ ערבה ושוחה ולמה לא הוליך אותנו מיד דרך ארץ פלשתים וצ"ל כדי שלא ימנע הבחירה וא"כ למה רחקו מעלי וק"ל:

85. Haftarah of Matot Masei.6

    בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. י"ל טעם למה הביאם הקב"ה למדבר מקום אשר לא עבר בה איש וכו' והיינו דאי' אסור להקריב קרבן בבמה בח"ל מפני טומאת ארץ העמים והטעם על שיש טומאה בח"ל יותר מבא"י מפני דמי המבול ירדו לח"ל וננערו שם כל מתי מבול ונעשה כל העולס כבית הפרס. אבל בא"י קיי"ל דלא היה המבול יורד לשם ולא נטמא כלל ולכך יש קדושה בא"י יותר מבשאר ארצות. והש"י בחר בישראל מכל העמים להיות לו לעם סגולה והשרה הקב"ה שכינתו בתוכם וצוה לבנות משכן להקריב שם קרבן לכך נתן להם א"י אבל ח"ל אינו ראוי להקרבה כנ"ל. וגם במדבר ראוי להקרבה כי לא נטמאה ממי המבול לפי שלא היה אדם לשם והש"י רוצה לזכות לישראל שיקרבו קרבן וזהו ההבדל שבין ישראל לאו"ה שקרבן של ישראל מתקבל לרצון ולכך הוליכם למדבר ולא במקום ישוב היות דהמדבר לא נטמאה ממי מבול לפי שהיא ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם כנ"ל וק"ל:

86. Haftarah of Matot Masei.7

    ואביא אתכם אל ארץ הכרמל ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה. הק' האברבנאל הלא שבעה אומות נמי טמאו את הארץ ולמה נתוכח עם ישראל. ונ"ל בהקדים טעם למה הניעם הקב"ה במדבר ארבעים שנה. ורש"י וכל המפרשים פירשו דכאשר שמעו הכנעניים שישראל שלחו מרגלים נתנו עצה בלבם לברוח וקצצו כל עץ רענן ושחתו יבול הארץ כדי שאם ישראל יבואו לשם יהא הארץ נעדר מכל טוב ולכך היו הולכים במדבר ארבעים שנה כדי שיצמחו האילנות והארץ תתן יבולה. וצריך להבין לפ"ז למה שלחו ישראל מרגלים ואף הקב"ה צוהו שלח לך אנשים כדי שיניעו במדבר הלא היה יותר טוב להביאם מיד לארץ לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולמנוע לשלוח מרגלים. אלא הענין כך הוא דכתיב אבד תאבדון וכו' את אלהיהם על ההרים וכו' ואמרינן בגמ' אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אם היו עובדין ע"ז לדבר מחובר בעודו מחובר לקרקע אינו נאסר. וי"ל הטעם מפני שא"י מוחזקת היא מאברהם שייעד לו הקב"ה ליתן לו את הארץ ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו לכך לא נאסר מחובר לקרקע משא"כ תלוש נקנה בשינוי ונאסר לכך צוה על התלוש ולא על המחובר. אמנם כ"ז דוקא מעת שניתנה לאברהם אינה נאסר במחובר. רק הכנעניים היו בארץ קודם לידת אברהם ובאותו פעם היה שלו דבן נח קנה מיד בן נח בחזקה וא"כ בעת ההיא נאסר מחובר לקרקע מחמת ע"ז וע"ז אסור בהנאה. ולאותה הסיבה צוה הש"י לשלוח מרגלים כדי שיבא מורך בלבם ועמדו והשחיתו כל הארץ ולא נשאר מחובר שלא השחיתן וגוי שביטל ע"ז שלו מותר בהנאה. ולכך הניעם הש"י במדבר מ' שנה שימצאו א"י מלאה כל טוב וכל מ' שנה הללו לא היו יכולין לאסור מחובר כטעם הנ"ל ולא הוצרכו ישראל אח"כ לבער כל טוב הארץ במחובר כי כבר ביטלוהו כנ"ל וא"ש:

87. Haftarah of Matot Masei.8

    וזהו המשך הכתובים שהוכיחן הנביא על שעבדו ע"ז ועל שטמאו נחלת ה' וז"ש ולא אמרו איה ה' המוליך אותנו במדבר והטעם היה כדי שאביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול מפריה ולשבוע מטובה כדי שתהיה הארץ מלאה כל טוב ולמה באמת כך וצ"ל לפי שא"י מוחזקת היא כנ"ל וא"כ הארץ היא שלכם ולמה תבואו יתטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה ובזה יתורץ קו' האברבנאל וק"ל:

88. Haftarah of Matot Masei.9

    הכהנים לא אמרו איה ה'. פי' דאי' בפרקי אבות בהיכל הקודש שבחר ה' לשכן שמו שם נעשו בו עשרה ניסים כידוע וגם אש המערכה היה רובץ שם כאריה אבל בהיכל הטומאה אשר עבדו שם לבעל היו עשר טומאות ואמר הנביא על כהני הבעל שלא אמרו איה ה' מפני שעשו דן כירושלים ואם מקדש אלהים הוא איה ה' היכן עשרה ניסים וק"ל:

89. Haftarah of Matot Masei.10

    ותופשי התורה לא ידעוני. חוזר לענין הנ"ל שחתמו הצדיקים לשמוע למלכם אפילו לעבוד ע"ז. וידוע מ"ד דאסור היה לשמוע למלך ישראל לעבור על א' ממצות האמורות בתורה ומכ"ש לעבוד ע"ז ועל זה צוח ירמיה בשביל כבוד מלכם הסתירו לעבור את דבר ה' ואמר לא ידעוני שעשו עצמם כאלו לא ידעוני. הנביאים נבאו בבעל ואחרי לא יועילו הלכו פי' דהנה נביאי הבעל היו מנבאין בלחשיהון עד שהשד היה מדבק עמם והיו מגידי עתידות דאלו לא הגידו עתידות מי פתי יסור הנה להאמין בדברי הבל. אמנם בני הרשף היו שומעים מאחורי הפרגוד כל פורענות שיבא לעולם ומיד מודיעים אותו לבני אדם אבל אם נגזר לטובה לא ידעו כלום כי הם כנפל אשת בל חזו שמש וזהו היה ההבדל בין נביאי אמת לנביאי הבעל כי נביאי אמת נאצל עליהם רוח העליון בין טוב ובין רע ח"ו אבל נביאי הבעל לא היו יודעין כ"א רע ולא ראו נפשם בטוב כנ"ל. וזהו מאמר הנביא ואחרי לא יועילו הלכו שנביאי הבעל מתנבאים דברים שאינם אלא לרעה להם ולא יועילו להם וק"ל:

90. Haftarah of Matot Masei.11

    לכן אריב אתכם נאום ה' ואת בני בניכם אריב. פי' בב' אופנים דהנה אית' כתיב פוקד עון אבות על בנים וכתיב ובנים לא יומתו על אבות ומשני כאן במזיד כאן בשוגג וצריך להבין למה על הזדונות אין נפרעין ממנו וי"ל דודאי אם חטא בזדון המעשה המדה"ד מקטרג עליו מיד ואינו מאחר לתח לו כפי פעלו. אבל אם חטא בזדון הלב דהיינו ביחוד הלב אין המדה"ד מקטרג עליו מיד אלא צפון חטאו עד דור רביעי. וישראל בימי ירמיה לא חטאו לעיני בני אדם אלא בצנעה חטאו ולא היה רשות למשחית לחבל מיד אלא עד שלשים ועד רבעים וז"ש לכן אריב אתכם ואת בני בניכם אריב וא"ש:

91. Haftarah of Matot Masei.12

    או יאמר שהתנבא ירמיה על חורבן בית שני ואמר ואת בני בניכם אריב ע"י רומיים ומפרש כי עברו איי כתים וכתים הם רומיים כמבואר ביוסיפון. וקדר שלחו והתבוננו הן היתה כזאת ההמיר גוי אלהים וכו' ויש לתמוה למה דוקא לשני האומות האלה ונרא' דידוע לכל חכמי לב דכל אומה ולשון מקבלין שפע באמצעות גרמיים השמים ולכל אומה יש מזל מיוחד או כוכב מיוחד משבעה משרתים שאותו אומה מסתופף בצלו ולכך הם היו עושין דמות אותו כוכב ומקטרין למזל המיוחד להם וזהו ע"ז שלהם. אבל ישראל הם עם ה' ומקבלין שפע מן עילת כל העילות מפני שאין מזל לישראל. אמנם ישראל לא אבו לשמוע להש"י וזנו אחרי אלהי נכר ונאצו את קדוש ישראל ולא בטחו בה' ואמר הנביא שילמדו מוסר מן קדר דידוע דקדר הוא ישמעאל בן אברהם ולזרעו של אברהם אין מזל לפי שאמר השם ב"ה לאברהם צא מאצטגנינות שלך שעפ"י המזל היה אברהם עקר. והתחייב מזה שאין מזל לזרע אברהם וא"כ לא היה לקדר מזל כלל. אמנם אפ"ה היה עובד למזל מיוחד ולא היה ממיר אותו וע"ז אמר ירמיה ראו הן היתה כזאת ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים כמבואר שאין לו מזל אין ממיר אותו ועמי המיר כבודו בלא יועיל. וצריך להבין כבודי מיבעי ליה. וי"ל דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך שהיו אומות אומרים אלהי ישראל נורא הוא ולכך היו מתיראין מפני ישראל וזהו היה כבוד ישראל שהם בנים למקום. אבל כאשר חטאו ישראל היו נקראים בנים משחיתים ועזבו את ה' ואין לך תמורה גדולה מזו וע"ז אמר כבודו כינוי לישראל וא"ש:

92. Haftarah of Matot Masei.13

    או יאמר דהנה ההיכל הקודש היה גאון עוזם ועטרת תפארת ישראל לפי שהיתה יער כרמילה של שכינה ורה"ק ממנה הופיע. ומנשה העמיד צלם בהיכל וא"כ איה מקום מקדשינו כי נסתלקה השכינה וגם כבוד ישראל נסתלק. וז"ש ועמי המיר כבודו בלא יועיל ר"ל תמורת הדמות שבהיכל שהיא לא יועיל וק"ל:

93. Haftarah of Matot Masei.14

    שומו שמים על זאת ושערו חרבו מאוד. מוסב אדלעיל שעבדו ישראל לגרמיים השמים ולכל הי"ב מזלות. ואי' אין הש"י נפרע מאומה עד שנפרע משר שלה תחלה ישראל חטאו ונתחייבו כליה וגם אלהיהם שעבדו להם נפרעו בהכרח תחלה וע"ז אמר ירמיה שומו שמים על זאת מלשון שממה. ושערו חרבו סערה נקראים י"ב מזלות כדכתיב ואשמע אחרי קול רעש גדול ר"ל שעילת כל העילות מאציל רוח אצל הרעש וזו גרמיים השמים ומן הרעש אל עולם השפל. והעד מאמר אליהו ז"ל שאמר וארא רעש גדול לא ברעש ה' ואחר הרעש קול דממה דקה וילט פניו באדרתו. ונבאר גם תלונות איוב כאשר נגעו ה' ביסורין חשב דאין הש"י משגיח בשפלים ואשר קרה לו הוא מאיכות רוע סידור גרמיים השמים שהם פועלים בשפלים ועושים כרצונם כי לאיש דרכו נסתר מה' ויסך אלוה בעדו ולזאת הסיבה פתח פומיה ואמר אשר שם בסערה ישופני ר"ל שהקב"ה מסר עולמו לגרמיים השמים לכך גוי נתתי למכים. ומזלות נקראין סערה והשיב לו הש"י מן הסערה דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה ר"ל ע"י אמצעות המזל נענה איוב והוכיח אותו וז"ש ירמיה ושערו חרבו מאוד מפני שעבדו למזלות כנ"ל וק"ל:

94. Haftarah of Matot Masei.15

    באופן אחר נר' ומתחלה נבאר מאמר תמוה בגמרא מרגליות טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו ע"ה שכל חולה הרואה אותו מיד נתרפא וכשמת תלאה הקב"ה בגלגל חמה ע"כ ואיני צריך לבאר הדקדוקים דממילא יובנו. אמנם דברי חכמים כדרבונות וכמסמרו' נטועים דברי בעלי אסופות כולם ניתנו מרועה אחד להודיענו מציאת הבורא ית' לענות כסילים באולתם ואיך גייר אברהם גרים לחסות תחת כנפי השכינה היות ידוע דקודם שנולד אברהם היה העולם נעדר מכל חכמה והיו עובדים לחמה ואומרים אלי אתה מאיכות זכות אורה וגם היא מאירה לכל העולם בזכותה וגם היא מאצלת חור לבנה. וכאשר בא אברהם לעולם מיד בא בחכמתו לפי שהחמה מקבלת שינוי בלילה ואי אפשר לקדמון לקבל שום שינוי והתבאר לו מיד אצילות ומציאות הבורא ית' ואמר לאנשי דורו עד מתי פתאי' תאהבו פתי לאמר להחמה אלי אתה הלא היא מפיק אורה בהכרח והולך וסובב בגלגל כל יום בהכרח וסיבת ההכרח מונע סיבת הקדמון והאמינו לו ויחשבה לו לצדקה. ולפ"ז יובן מאמר הגמ' מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם ר"ל סוד יחוד הבורא ופומיה ממלל רברבן למנוע סיבת הקדמון מהחמה. ויחס הדבר אל הצואר מפני שקול הפשוט היוצא מן הריאה מתחכך בצואר לחמשה כלי מוצאות. וכל חולה ר"ל חולי הנפש אשר היה מעולל בעפר ולא יוכל להשיג אחד האמיתי לראות אור כאשר בא אל אברהם והראה אותו מיד נתרפא והתברר לו מציאות הבורא במתק לשונו. וז"ש מי האיר ממזרח צדק זה אברהם שמאיר לכל העולם כחמה שמתחלת להאיר מאופק המזרח והכסילים ראו אור החמה ויחשך לבם אבל דברי אברהם היו מאירין כספירין. וכתיב ויגדל שמי בגוים שהיה מודיע לכל באי עולם שהשם ב"ה הוא עילת כל העילות. ונקדים עוד מה שכתבו הפלסופים שאור החמה איננה בתכלית שלימות זכות אורה אלא יש מעט שחרורית במזגה ודוק ותשכח בנסיון כשהיא במזרח או במערב. ונר'. לאמ"ו ז"ל טעם למה באמת איננה זך בשלימות כדי להפיק רצון המאמינים בחמה שהיא קדמון ואין לה גבול לכך אינה זך בשלימות להורות שיש לה גבול ומחיצה וכל שיש לו גבול אינו קדמון. אמנם קודם שבא אברהם היתה החמה זך בשלימות להפיק אורה והעד שטעו בחמה וכאשר מת אברהם אע"ה הטיל הש"י פגם בחמה כדי שיראו מלפנים שאינה אלוהות ויחזור לקלקול הראשון מפני שלא היה איש בעל דברים כאברהם לדעת מציאות הבורא וזהו המאמר בגמרא וכשמת תלאה המרגליות בגלגל חמה ר"ל עשה פגם בחמה שלא יאמרו שהוא אלוה ויחזרו לקלקול הראשון ונתברר מציאות הבורא. ונחזור לענינינו דישראל עבדו לגרמיים השמים והיה צריך השם להראות לבני אדם שהמה לא אלהים לזה אמר שומו שמים על זאת ושערו חרבו מאוד וכו' וק"ל:

95. Haftarah of Matot Masei.16

    כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב וכו'. פי' בב' אופנים. הא' עפ"י מ"ד ואבדל אתכם מן העמים היות דכל האומות מושפעים באמצעות המזל וישראל מובדלים בזה מן האומות יען השם ב"ה מאציל עליהם מזיו הודו וכבודו עפ"י שכליים הנפרדים ואין צריכין כלל למזל וכי הם למעלה מן המזל. והואיל אנו עסוקים באותו ענין אשכילך ואורך אשר התיעצו הוברי שמים לבנות מגדל וראשו בשמים לסתום ארובות השמים ולקטר לגרמיים ויש בזה סוד עמוס וכמוס. ואמ"ו פי' לפי הפשוט דידוע לכל באי עולם כי מי המבול מחו כל חי מעל פני האדמה ואמרינן בגמ' שנטל הקב"ה שני כוכבים מכימה ונפתחו ארובות השמים וירדו מי המבול. ונראה לתת טעם לשבח דאי' מרוב השפע שהשפיע להם הקב"ה מרדו בו כמש"ה שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל ישלחו כצאן עויליהם וכו' יבלו בטוב ימיהם ולא יוכלו המזלות שאת השפע ויתרופף חוג הגלגל העליון ונקבעו ארובות השמים וזהו דאמרו חז"ל שנטל הקב"ה ב' כוככים מכימה והוריד מבול לעולם דהיינו שנתפרקו ממקום חיבורם מאיכות רוב השפע ולפני שבר גאון ומתו כולם בימי המבול. ואנשי דור הפלגה בקשו לעשות עצה ולקנות תחבולה למנוע זאת השיבה ואמרו לאל סור מנו ודעת דרכיך לא חפצנו ואמרו הבה נבנה לנו מגדל ר"ל זה ע"ז וראשו בשמים ר"ל עילת כל העילות שהוא הראש לכל היצורים יהא בשמים לפי שאין השכינה שורה בד' אמות של ע"ז וממילא יסתלק השכינה ולא יקבלו שום הפסד כלל מהמזלות ויתנועו כפי סדר הילוכן. אבל הש"י הפיר מחשבותם ובטל עצתם ובלל לשונם ועל שאמרו וראשו בשמים לכן כתיב וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל. ונחזור לענינינו שישראל רצו שיאציל הקב"ה את רוחו עליהם ועבדו לגרמיים השמים כדי להוריד שפע מן המזלות והוכיח אותם הנביא על זה ואמר כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים ר"ל שלא בקשו השפע ממש ועוד עשו לחצוב להם בארו' נשברים אשר לא יכילו שאת השפע כימי המבול וק"ל:

96. Haftarah of Matot Masei.17

    אופן ב' נבאר ע"פ מ"ד בסנחרב מלך אשור שבלבל כל האומות והרס כל מבצריהם וכבש כל העולם עד שבא לירושלים ינופף ידו על הר בת ציון והקב"ה היה מסעף פארה במערצה ורמי הקומה השפיל ובלילה אחת נהרג כל מחנהו ונשארו לו מתי מספר והלך לביתו בבוז ובקלון וסגד לע"ז שלו ויוצאי חלציו הרגוהו כידוע. ואי' אין השם נפרע מאומה עד שנפרע מאלהיה תחלה וסנחרב כבש כל העמים וביטל אלהי העמים. והעד כאשר גבה לבבו ושלח את רבשקה לירושלים לאמר כדברים האלה מי בכל אלהי העמים אשר הציל את ארצם מידי וזהו היה בימי יחזקיהו מלך יהודה ואפ"ה עבדו ישראל אלהי העמים בימי ישעיהו וע"ז אמר כי שתים רעות עשו עמי אותי עזבו וכו' ועוד מעשה רע לחצוב להם בארת נשברים אשר לא יכילו ושבחרו במזל אשר כבר בטל כחו בימי סנחרב וק"ל:

97. Haftarah of Matot Masei.18

    העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז. י"ל עפ"י מ"ד בגמ' שבי קשה מכולן דכתיב אשר לחרב וכו' אשר לרעב אשר לשבי וכו' מנה הכתוב שבי באחרונה שקשה מכולם. ולפ"ז צריך להבין מאמר אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי איך בחרה אותה צדקת בשבי שקשה מכולם. ולהבין זאת נקדים ענין אברהם דכאשר ייעד לו הש"י שיתן לזרעו ארץ כנען אמר במה אדע כי אירשנה והשיב לו הקב"ה כי גר יהיה זרעך ועבדום וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול והאמין בה' וכו' וצריך להבין בתחלה נסתפק אם ירשו בניו את הארץ וכאשר אמר לו השם שבניו יהיו עבדים במצרים והאמין בה'. אלא הענין כך הוא דאברהם ראה במזל הארץ ארץ כנען שעבדים יירשו את הארץ והרהורין על רעיונו סליקו שהעבדים יהיו מאליעזר וע"ז אמר הן לי לא נתת זרע והנה בן משק ביתי יורש אותי. והודיעו הש"י רזא דנא שזרעו יהיו עבדים במצרים ונסתלק הספק מלבו והאמין. ויובן גם מאמר אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי לפי שאסתר בקשה רחמים על ישראל שישובו לארצם ואי אפשר שישובו אא"כ יהיו בתואר עבדים כנ"ל ושפיר אמרה אלו לעבדים וכו' נמכרנו החרשתי דלא היה חמת המציק כ"כ גדול דיכול להיות שישובו לארצם. ונחזור לענינינו דישראל עבדו למזלות והנביא הודיע להם שאין מזל לארץ ישראל וישראל אמרו שיש מזל לא"י ומיוחס אל העבדים כנ"ל. ואמר להם הנביא העבד ישראל מדוע היה לבז ר"ל אם אתם בתואר עבדים למה הלכתם בגולה לעבדים ולשפחות הלא בא"י אתם עבדים וק"ל. עליו ישאגו כפירים נתנו קולם ישיתו ארצם לשמה עריו נתצו מבלי יושב. רצונו לומר אם מזל שלהם מגין על העבדים למה עליו ישאגו כפירים וק"ל.

98. Haftarah of Matot Masei.19

    גם בני נוף ותחפנחס ירעוך קדקד פי' לפי שאמרו ישראל שהם בתואר עבדים ובנימוסי מצרים היו כותבים שאין עבד מלך ולכך הרג מלך מצרים ליאשיה המלך וקדקד הוא כינוי למלך כמו שהמלך הוא ראש לכל העם וז"ש גם בני נוף וכו' ירעוך קדקד וק"ל:

99. Haftarah of Matot Masei.20

    הלא זאת תעשה לך עזבך את ה' אלהיך המוליכך בדרך. פי' דזה חוזר על המשך הפסוקים דלעיל ור"ל מאין זכה פרעה לגדולה שיתגרה עם המלך ישראל ומפרש הנביא הלא זאת תעשה לך לפי שהשר של מצרים הפך פניו ביום קרב ולא היה לו כח לעמוד במלחמה כלל אמנם כשאמרו ישראל ניתנה ראש ונשובה מצרימה נתנו כח למצרים וז"ש הנביא הלא זאת תעשה לך בדרך וכו'. ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומה לך לדרך אשור לשתות וכו' פי' היות דכתבו חכמי הרופאים שמי נילוס הם רופאים למי שאין לו כח במזגו לבשל המאכל באצטומכא אם ישתה מי נילוס יתעכל המאכל ומשם יפרד לב' חלקים לכח המושך ולכח הדוחה המותרות. ומי פרת הם יפים לגשם שאינו מוליד. וידוע דשיחור הוא נילוס כי זהו נחל מצרים ומי פרת הוא נהר אשור וז"ש הנביא מה לך לעסוק ברפואות לשתות מי שיאור לעכל המזון הלא אתה תלך בגולה ותהיה חסר לחם. ומה לך לשתות מי פרת לכרות ולרבות בנים ובנות הלא בניך ובנותיך ילכו בשבי וק"ל:

100. Haftarah of Matot Masei.21

     תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך וכו'. פי' דהנה בעת שיולד הנער לפתח חטאת רובץ וישתער עליו מלך הצפון בלב וחיל רב ויבן דיק וישפוך סוללה לכבוש את המלוכה בבית ובחוץ אחר תאות הגשמי. רכו דבריו משמן והמה פתיחות וכאשר הוא מתועב בחטא עולה ומרגז על חטאיו ונוטל רשות ומייסר אותו ביסורין רעים עד יום מותו. אבל ילד מסכן מלט את העיר בחכמתו ולוחם נגד היצה"ר ומתחבר עליו ומגין עליו כתריס. וזהו דאמרי' לצדיקי' נדמה להם כהר שהיה מגין עליהם אמנם היצ"ט אם הוא מתועב בחטא מוכיח אותו על אשר לא עשה לשמור את דרך עץ החיים. וז"ש תיסרך רעתך ר"ל מי שיעץ אותך לרע הוא מיסרך ביסורין כנ"ל. ואשובתיך תוכיחך הוא היצ"ט כנ"ל והטועם כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך וא"ש. או יאמר דהנה הנביא אמר להם שישובו ואם לא ישובו מדרכם הרעה שיגלו ואמרו ישראל עלינו לא תבא הרעה וצריך להבין טענת הכסילים שלא יהיה עליהם רעה איך יתכן שישראל ישיבו זאת לנביא אשר רוח ה' בו. אלא הענין הוא כך דישראל עבדו לי"ב מזלות ולז' כוכבי לכת וכבר בארנו דאין הקב"ה נפרע מאומה עד שנפרע מאלהיה תחלה וא"כ צריך לכלות את כל העולם וזהו אי אפשר וע"ז בטחו ישראל. אמנם הקב"ה נפרע מישראל שלא ע"י המזל וז"ש הנביא תיסרך רעתך ר"ל רעות שעשית זהו מייסרך. וידוע דישראל לא עבדו את ה' אפי' בשיתוף וע"ז אמר ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך ולא פחדתי אליך שאפי' בשיתוף לא כיבדוהו וק"ל. כי מעולם שברתי עולך נתקתי מוסרתיך וכו' ר"ל שאמר להם שיחזרו בתשובה והם אמרו כי כבר עברו כל התורה כולה ואמר להם דאפ"ה יקבלם הש"י דהבא לטהר מסייעין לו ואמר דהלא כמה פעמים נכשלת בחטא ועשית תשובה והש"י היה מקבל אותך וז"ש כי מעולם שברתי עולך נתקתי מוסרותיך ר"ל העבירות קשות נתקתי ותאמרי לא אעבוד וא"ש:

← Previous · Next → — showing 601–700 of 1,076

Warsaw, 1871. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001167212/NLI Licence: Public Domain. Source.