Ahavat Yehonatan

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,076 sections

Haftarah of Achrei Mot Kedoshim.5
כי הנה אנכי מצוה והניעותי בכל הגוים את בית ישראל ונראה לומר טעם למה גלו ישראל בכל האומות היות דכתיב כי לא אשמיד את בית יעקב והנה ידוע דאין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל וכאשר גלו ישראל בין העכו"ם הוצרך הקב"ה להביא הצרה עליהם ג"כ שלא יאמרו קשה יראתם ומזה הטעם אנו נדחים בארבע כנפות הארץ דאם היינו יושבים תחת אומה אחת היה נקל ח"ו לכלות את ישראל וגם אותה אומה אשר יושבים תחתיה משא"כ עכשיו כשהם מפוזרים א"א לכלות את כל העולם וזהו והניעותי בכל הגוים את בית ישראל וק"ל.
Haftarah of Achrei Mot Kedoshim.6
או יאמר דאי' בפסוק ואבדתם בגוים ובגוים ההם לא תרגיע. דהנה האומות הם מתערבים זה בזה כגון עמון ומואב אבל ישראל הם בפני עצמם כמ"ש הן עם לבדד ישכון והיינו מפני שאין להם מנוחה בגוים דאם היו יושבים במקום אחד לעולם היו מתערבין בגוים אבל מפני שנדחים בכל פעם מדחי אל דחי לכן א"א להתערב בהם. וזהו ואבדתם בגוים ובגוים ההם לא תרגיע שאין להם מנוחה כדי שלא יתערבו עמהם. וז"ש נמי הכא והניעותי בכל הגוים אפ בית ישראל כאשר ינוע בכברה וקאמר הטעם כדי שלא יפול צרור ארץ שיהיו כל ישראל הכל ביחד ולא יתערבו בגוים ולא יקטרג מדה"ד עליהם באם הם באגודה אחת וכמ"ש חבור עצבים אפרים הנה לו. וזהו פי' הפסוק ובהקהיל העם יתקעו ובנסוע העם יריעו דידוע דתקיעה הוא סימן טוב ותרועה הוא סימן רע ולכך בהקהיל העם כשהם בחבורה אחת יתקעו אבל בנסוע כשהם נפרדים יריעו. וידוע דצרור הוא חיבור וקישור מעפר וזהו לא יפול צרור ארץ וק"ל:
Haftarah of Achrei Mot Kedoshim.7
בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא הגיש ותקדים בעדינו הרעה. פי' שהם אומרים לצדיק לא תגיש מפני שע"י הצדיק מעשיהן של רשעים מוכיחין ומדה"ד גובר כמו שאמרה האשה הצרפתית לאליהו באת אלי להזכיר עוני וז"ש לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה וק"ל. או יאמר דאי' בגמ' וישקוד ה' על הרעה כי צדיק הוא צדקה עשה השם שהקדים שתי שנים לונושנתם אכן רשעי ישראל אמרו דלא כן עשה הקב"ה במה שהקדים הגלות וז"ש בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה דלא ה"ל להקדוש ברוך הוא להקדים הגלות ואדרבה זהו שעמדה לנו וק"ל:
Haftarah of Achrei Mot Kedoshim.8
ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. פי' דהנה בכל הדברים צריך להיות ההעדר קודם לכל נברא והעד הוא ביצת תרנגולים קודם שנברא האפרוח הוא נתעב ונאלח ולא יצלח לכל דבר. וכן כשהאדם יודש לעפר בקבר אח"כ יהיה תחיית המתים. וכן הבהמ"ק היה צריך ליחרב כדי שאח"כ יהי' בנין עדי עד וקדושתו קדושת עולם. וזהו נמי היה גבי מעשה בראשית שהיה בונה עולמות ומחריבן וזהו הפי' בפסוק בראשית ברא אלהים והארץ היתה תוהו ובוהו ואח"כ ויאמר אלהים יהי אור. וזהו נמי פי' המדרש והארץ היתה תוהו ובוהו זה חורבן בהמ"ק דעיקר הטעם דלכך נחרב בהמ"ק מפני שההעדר קודם להווה והבן. וזהו ה"נ ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת מקודם לכן ובניתיה כימי עולם כיום שנבראו בו שמים וארץ שהיה מחזירן לתוהו ובוהו כדי שיהיה ההעדר קודם להווה כן הוא גבי בהמ"ק שחרב עכשיו וב"ב יבנה בנין עדי עד וא"ש. וטעם על שנקרא הבהמ"ק בשם סוכות היות ידוע דסוכה צריכה להיות צלתה מרובה מחמתה והיינו דסוכה מורה על ישראל שהם למעלה מן המזל אמנם הפעולה היא נעשית באמצעות המזל וכמ"ש גבי ר"א בן פדת שמזלו היה להיות מחוסר מזונות דאעפ"י שישראל הם למעלה מן המזל מ"מ הכל תלוי במזל ולכך בסוכה בעינן שיהיו כוכבים נראין מתוכה להורות על המזל. וגם צלתה מרובה מחמתה להורות שעיקר השפעתינו הוא מהקב"ה וזהו צל שדי מרובה מחמתה היינו המזלות וידוע דאין בין עה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד וכו' וז"ש ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת דגם הפעולה תהא באמצעות המזל ואח"כ וגדרתי את פרציהן היינו כוכבים הנראים מתוכה ובניתיה כימי עולם ואי' במדרש כשלשה ימים הראשונים של בריאת העולם. והכוונה לפי שהמאורות לא נתלו עד יום ד' ובשלשה ימים הראשונים לא שמשו המזלות. וכזה יהיה בעתיד שלא יפעל המזל כלום על ישראל ואתי שפיר. או יאמר ונקדים מה שתפסו חכמי המחקר על הגמרא דאמרי' אדם אית ליה מזלא ובהמה לית לה מזלא. שאל אל שיח השדה ותורך כי אין עשב למטה שאין לו מזל למעלה ויש לו עת ופגע מהמזלות. ונראה לומר דבאמת השבעה משרתים משפיעים לנפש הצומחת אבל לא לנפש המרגשת והי"ב מזלות משפיעים לנפש המרגשת ושפיר אמרי' אדם אית ליה מזלא ובהמה לית לה מזלא מהי"ב מזלות. וידוע דשבעה משרתים נקראין סוכה לפי שהם מקבלים שפע הי"ב מזלות והי"ב מזלות נקראים בית לפי שהם עולם בפני עצמו וזהו נקרא עולם הגלגלים ויובן פי' הפסוק ויבן לו בית דר"ל שיש לו מזל ולמקנהו עשה סוכות שאין להם מזל. וידוע שחכמי המספר בחרו במספר ט' שהוא מספר גדול. אמנם תורתינו הקדושה בחרה ביו"ד כמו יו"ד ספירות. והנה הא' אינו במספר לפי שהיא השורש מכולם. ומן הב' עד הט' הוא מוליד ונולד הסדר אשר ביארו חכמי המספר חוץ מן הז' שאינה לא מוליד ולא נולד ולכן השבת הוא ביום ז' שאין מוליד ונולד. ועונת ת"ח הוא מליל שבת לשבת להורות שהם למעלה מן המזל כי עפ"י המזל אינו מוליד ונולד וז"ש בגמ' אמר שבת לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג לפי שאינו מוליד ונולד וא"ל הקב"ה ישראל יהיה בן זוגך לפי שגם אין מזל לישראל ולכך כתיב קום בתולת ישראל וגם כתיב רני עקרה שאינו לא מוליד ולא נולד לפי שישראל המה למעלה מן המזל וגם ז' שני השמטה מכוון לפי הנ"ל. והעולה מזה דז' משרתים נקראים סוכה. וז"ש ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת שתהיה הפעולה באמצעות המזלות. כנ"ל דאין בין עה"ז לימות המשיח וכו' ואח"כ בניתיה כימי עולם לפי שעולם נקרא יובל ויובל הוא במספר נו"ן ובמספר קטן עולה חמשה וב' פעמים ה' עולה יו"ד הוא הכולל לכל המספר וזהו יהיה לעתיד כנ"ל וק"ל:
Haftarah of Achrei Mot Kedoshim.9
למען ירשו את שארית אדום מפני שבתחלה ירשו ז' ארצות אבל לעתיד ירשו עוד שלשה אומות והם קני וקניזי וקדמוני הם אדום ושאר ארצות עולה במספר יו"ד. זהו השם שבו עתידים ישראל לגאול לכן כתיב נאום ה' עושה זאת פי' בשם של יו"ד וק"ל:
Haftarah of Achrei Mot Kedoshim.10
הנה ימים באים נאום ה' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע. והנה מפאת הטבע הוא תמיה גדולה ונשגבה. וגם מ"ד בגמ' עתידה אשה שתלד בכל יום תמוה. ואמ"ו זצ"ל דהגה לפי הטבע ידוע שאין הוולד נגמר בבטן עד שיעברו עליו ששה מזלות וב' ימים. ובט' מזלות יצא הולד מלובן ומזורז. וידוע שהחמה מקיף בגלגלה בשס"ה יום כל העולם אך ק' הלא החמה הולכת בכל יום ממזרח למערב ומקפת את הגלגל. אכן באמת הילוך החמה שבכל יום היא בהכרח ואין הכרח עשה פעולה בשפלים. משא"כ מהלכה בשס"ה ימים היא ברצונה. ומה שמהלכת החמה בכל יום בהכרח הוא מחמת רשעי ישראל אינה רוצה החמה לזרוח להם. אבל לע"ל יהיו כולם צדיקים ותלך בכל יום בלי הכרח ולכך עתידה אשה שתלד בכל יום וז"ש הנה ימים באים ונגש חורש בקוצר וכו' וק"ל. והטיפו ההרים עסיס מפני רוב היין ונטעו כרמים ושתו את יינם וכו'. ויש להקשות וכי לשתות יין צריכין לטעות כרמים. אכן נראה דהנה משה רע"ה ביקש לכנוס לא"י כדי לקיים מצות התלוים בארץ כגון ערלה וכלאי הכרם ושאר מצות. ולעתיד כשיגאלו ישראל ימהרו לעשות המצות לפי שביום אחד יוכלו לקיימן כנ"ל לכן ונטעו כרמים ושתו את יינם וא"ש:
Haftarah of Achrei Mot Kedoshim.11
ונטעתים על אדמתן וכו' ולא ינתשו מעל אדמתם. ידוע מ"ד בגמ' קללתן של צדיקים טובה מברכתן של רשעים שאחיה השילוני קלל את ישראל שיהיו כקנים על ובלי מים ואפי' כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו. משא"כ בלעם שבירך את ישראל כארזים ואם הרוח בא עוקרתו והופכתו על פניו. והטעם הוא לפי שהקנים אינם נטועים בידי אדם אלא ביד השם לכן אינם נעקרין. אבל ארזים הם נטועים בידי אדם לכן נעקרין ממקומן וזהו ה"נ ונטעתים על אדמתן אני בעצמי לכן לא ינתשו מעל אדמתם שבדבר ה' נעשה בעת יבא הגואל משיחנו. יראו עינינו ויגל לבנו ב"ב אמן:
Haftarah of Emor.1
והכהנים הלוים בני צדוק. יש לדקדק מפני מה בני צדוק ולא בני אביתר. ונראה לו' דהנה שלמה העביר את אביתר ומינה את בני צדוק ויש לומר הטעם עפ"י מאמר הגמ' אשר המית את הגבעונים וכי מצינו בשאול שהמית את הגבעונים אלא מתוך שהמית נוב עיר הכהנים שהיו מספיקים להם מים ומזון מעלה עליו כאלו המית את הגבעונים וקשה דה"ל למכתב אשר המית את נוב עיר הכהנים רק י"ל דאי' מפני מה המית שאול את נוב ע"ה מפני שהם מבית עלי ואמר דגברא קטילא קטל. וידוע מאמר הגמ' אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה בזבח ומנחה הוא דאינו מתכפר אבל מתכפר הוא בגמילות חסדים. והנה לפ"ז שהספיקו מים ומזון להגבעונים לא היה בדין להרוג אותם לפי שעשו דין בגמילות חסדים לכך דייק הפסוק אשר המית את הגבעונים דבלא"ה לא היה עבירה כל כך דגברי קטילי קטיל. וידוע דאביתר היה מבית עלי ולכך העביר אותו שלמה שלא נתכפר לו עון זה בגמילות חסדים יען אין כסף נחשב למאומה בימי שלמה ולא היה אפשר להתכפר בגמ"ח. רק קשה הא לעתיד יתכפרו כל העונות ואף עון זה מבית עלי בכלל ולמה לא יהיו בני אביתר הכהנים. אכן ידוע דהגאולה תהיה לעתיד לא בצדקותינו רק למען חילול השם הגדול כדכתיב לא למענכם אני עושה כי אם למען שמי המחולל. והם חטאו בחילול השם כדכתיב ובא נער הכהן כבשל הבשר וכו' ולכך לא יתכפר להם עון זה ומטעם זה ירוחקו ויהיו בני צדוק הכהנים וא"ש. ויש לדקדק למה אמר וכהנים הלוים ולא אמר הכהנים סתם. ונר' דה"פ דוקא הכהנים הלוים ולא הלוים משני טעמים האחד דידוע מ"מ זכו הלוים לעבודה מפני שלא חטאו בעגל דמעיקרא היה עבודה בבכורות וכשחטאו זכו הם. ולעתיד יכופר עון העגל ויחזור העבודה לבכורות ולא יהיה ללוים זש"ה אף אני בכור אתנהו ר"ל כדאיתא מלך המשיח יהיה כהן. וטעם השני דמן הדין לא שייך להם עבודה שהם כעסנים דכתיב ארור אפם כי עז רק יעקב הקדים להם רפואה למכה שאמר אחלקם ביעקב וכו' ור"ל שיהיו עניים ולא יהיו בעלי גאות. משא"כ לעתיד יהיו כל אפין שווין ולא יהיה עניים ויחזור להם הגאוה ולא יהיו ראוים לעבודה. רק קשה אמאי יהיה הכהנים כשירים לעבודה כיון שהם בעלי גאות ואם שאף העבודה יהיה בבכורות ג"כ קשה הלא אין צריכים להם לזה אמר אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל ויש להם זכות אחר ולכך יהיה הכהנים בני צדוק כה"ג והבכורים כהנים הדיוטים וא"ש.
Haftarah of Emor.2
המה יקרבו אלי לשרתני. דהנה יש דעות בגמ' אי הני כהני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן נינהו. ולזה אמר אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי מכלל דשלוחי דרחמנא נינהו ולכך המה יקרבו אלי לשרתני אלי דייקא וק"ל. להקריב לי חלב ודם ויש לדייק למה לא אמר מנחה ג"כ. ויובן עפ"י מאמר המדרש ואל אלהינו כי ירבה לסלוח זה עשירית האיפה שויתר לו הקב"ה משלו. ונראה לומר דהנה ידוע כשאדם חוטא פוגם בגוף ובנשמה והיינו ברוחני וגשמי שלו. וכשמקריב בהמה שיש לה ג"כ רוחני וגשמי מכפר בזה על נפשו וגופו זה לעומת זה. משא"כ במנחה אין בה כי אם גשמיות לחוד ולא רוחניות וזהו שויתר לו הקב"ה לעני משלו וא"ש המד'. וז"ש להקריב לי ר"ל חלק המיוחד לי והיינו הרוחני זה אינו כ"א בחלב ודם משא"כ במנחה וא"ש וק"ל:
Haftarah of Emor.3
המה יבואו אל מקדשי והמה יקרבו אל שולחני לשרתני. י"ל למה מזכיר דוקא אל שולחני כי ידוע שהשולחן היה בצפון ומשם באה השפע לכל באי עולם ולכך הרוצה להעשיר יצפין אבל מנורה היה בדרום שהיא מורה על התורה כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור ולכך הרוצה להחכים ידרים וזהו דכתיב מצפון תפתח הרעה לפי שנאמר מצפון זהב יאתה ודי זהב מביא לאדם לחטוא והראיה חטא עגל שהיה מריבוי זהב וגם כתיב ורם לבבך ושכחת. אבל לעתיד יבוטל היצה"ר המחטיא את האדם ויגדור פרצת צד צפון אשר היה עד הנה פתוח. ושפיר אמר המה יקרבו אל שולחני לשרתני ויהיה הברכה מצויה אצלם ואעפ"כ ושמרו את משמרתי וק"ל:
Haftarah of Emor.4
והיה בבואם אל שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר. פי' לפי שפשתים נקרא שש וגם נקרא בד שהוא בגימטריא שש. והיינו לפי שהפשתים יניקתו ממש כוכבי לכת זולת מאדים אבל צמר יניקתו ממאדים וזהו תכלת שצבוע בדם חלזון מורה על מאדים. ולכך אין עושין למת תכריכים כי אם מפשתים לפי שצמר הוא ממאדים ומאדים הוא דין והשם יצילנו מדין וגם שעטנז ר"ת שטן עוז דהיינו צמר ופשתים יחדיו שהוא דין ורחמים ולכך אסור. לבד בבהמ"ק שהיה צריך ליתן חלק לעזאזל היו הכהנים צריכים ללכת בבגדי שעטנז. ולכך הרג קין להבל לפי שקין הביא מפרי האדמה ופי' רש"י זרע פשתן שהוא היה כהן באותו פעם והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן שהוא צמר שיניקתו מן מאדים. ולכך כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שהכהן צריך להיות כולו חסד וז"ש ולא יעלה עליהם צמר דלע"ל לא יצטרך ליתן חלק לעזאזל ולא ילבשו רק בגדי פשתים. פארי פשתים ומכנסי פשתים וכו' להורות שצריכין להיות כולו חסד מלמעלה למטה. לא יחגרו ביזע פי' כנגד אציליהם שהוא כנגד הלב שהוא מבין וק"ל. ובצאתם אל החצר יפשטו את בגדיהם והניחו אותם בלשכת הקודש ולא יקדשו את העם בבגדיהם. לא יקדשו פי' לשון הבדל וריחוק. לפי שהבגדים המה טהורים ובאם ילכו בגדיהם לחוץ שמא יתז צנורא מעם הארץ על הבגדים ויטמאו ואם ירחקו מן העם מחזי כיוהרא ולכך יפשטו את בגדיהם וק"ל. וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם. ידוע דהנזיר אסור לגלח שערו ולשתות יין ויובן עפ"י מאמר המדרש דשאל מין א' את ר' למה אתם מגלחים שער ראשכם ולא שער זקניכם א"ל זה גדל בשטות וזה גדל בחכמה ותמוה ונראה דאי' בספרי תכונה דמה שהתינוק הוא שוטה הוא מחמת רוב לחלוחית שבו מד' יסודות שבאדם וכשהאש גובר הוא חכם אבל חמדן בטבע וכשהמים גובר הוא סכל וזהו לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה דאז המים גוברין. וכל מה שהוא גדול המים יוצאים ונשאר אש. וידוע דכל השערות הם באין מלחלוחית וכל מה שמגלחין אותן אזי הם גדלים ביותר והמים יוצא ממנו. ואי' הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין שהיין מרבה החימוד והתאוה ולכך הזהירה התורה שלא ישתה יין שלא יתאוה. וגם שנא' יגלח שערו שלא יצא יסוד מים ממנו וישאר אש ויהיה יותר בעל תאוה וזהו טעם הנזיר הנ"ל. והאדם בהיותו נער אז יש בו לחלוחית והוא סכל וכל מה שגדל יצא הלחלוחית ממנו והוא חכם. וז"ש זה גדל בשטות וזה גדל בחכמה וא"ש. ומטעם זה אמר כאן ראשם לא יגלחו כל עיקר כדי שלא יצא מהם יסוד מים וישאר יסוד אש ויהיו בעלי תאוה וחימוד. וגם פרע לא ישלחו שלא ישאר בהם הלחלוחית כולו ויהיה סכלים רק כסום יכסמו את ראשיהם וא"ש וק"ל:
Haftarah of Emor.5
אלמנה וגרושה לא יקחו. הטעם דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו נמצא צריך להיות לו אשה והיינו דאי' בגמ' אדה"ר דו פרצופין נבראו נמצא שהיה הבריאה כך איש ואשתו וכשהאדם שורה בלא אשה לא נקרא אדם שהוא מחוסר אבר לכך אסור לעבוד עבודה בלי אשה עד שיהיה כל הגוף שלם ואימתי הוא שלם בזמן שיש לו שלום עם אשתו. אכן כשאין לו עמה שלום אזי הוא כמקדם. וידוע דאין האשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי והוא בעלה הראשון ולכך כהן לא ישא אלמנה לפי שאין עמה בשלום רק בתולה יקח דיש ביניהם שלום והכהן הוצרך להיות בשלום יען שהוא משרת על המזבח המטיל שלום. והאלמנה אשר תהיה אלמנה היינו אלמנת כהן למי תנשא לישראל א"א דאסורה לאכול בתרומה ואין מורידין בקודש ולכהן ג"כ א"א כנ"ל לזה אמר מכהן יקחו ר"ל לכהן הדיוט ולא לבני צדוק הנזכרים לפי שהם כהנים גדולים וא"ש וק"ל:
Haftarah of Emor.6
ואת עמי יורו בין קדש לחול ובין טמא לטהור יודיעום. שינה הלשון לפי שאצל קדש וחול שייך לשון יורו המורה באצבע זה קדש וזה חול משא"כ אצל טמא וטהור לא שייך יורו שנטמא בנגיעה לכך אמר יודיעום וק"ל:
Haftarah of Emor.7
ועל יריב יעמדו למשפט. מה שאמר לשון עמידה. היות ידוע דכהן הוא מסטרא דחסד ולכך שחיטה כשירה בזר לפי שהשחיטה הוא מדת אכזריות ידוע אם הב"ד עומדין במשפט אינם יכולים להעמיד על בוריו הדין לזכות משא"כ הכהן דבלא"ה הוא מסטרא דחסד יוכל לעמוד במשפט ואפ"ה יכול לזכות וז"ש ועל ריב יעמדו למשפט וק"ל:
Haftarah of Emor.8
בכל מועדי ישמרו ואת שבתותי יקדשו. י"ל למה שינה הלשון דאצל מועדים שייך קידוש ואצל שבת שייך שמירה. אכן נראה דידוע למה מקדשין החודש לפי שאין ללבנה מהלך קבוע לכך צריך לקדש עפ"י הראיי' משא"כ אם יש לה קביעות א"צ לקדש וכדתנן החודש שנראה בזמנו אין מקדשין אותו ולעתיד יהיה אור הלבנה כאור החמה וכאור ז' ימי בראשית והיינו שיהא להלבנה מהלך קבוע ולא יצטרך לקדש המועדות וז"ש בכל מועדי ישמורו וידוע דשבת תולה בכניסת ליל ז' ולעתיד יהיה יום ולא לילה ויצטרכו לקדש השבת כמו קידוש החדש וז"ש ואת שבתותי יקדשו וק"ל:
Haftarah of Emor.9
ואל מת אדם לא יבא לטמאה כי אם לאב ולאם וכו' הטעם דהכהן רשאי לטמא לקרוביו היות דנשמת כל הקרובים מצורפים זה בזה כמו נר אחד המונח בין ב' קדירות מאיר לזה ולזה. ולכך כשמת קרובי גם נרו יכבה מעט ובלא"ה טמא ולכך רשאי לטמא להם וא"ש:
Haftarah of Emor.10
ואחרי טהרתו ז' ימים יספרו לו. י"ל מ"מ יספרו עוד ז' ימים. משוס דקיי"ל כל הנכנס למחנה שכינה טעון הפרשה ז' ימים אפילו טהור ולעתיד תהיה השכינה בכל העזרה ולכן צריך לפרוש עוד שבעת ימים וא"ש:
Haftarah of Emor.11
והיתה להם לנחלה אני נחלתם ואחוזה וכו' אני אחוזתם. ידוע דלא היה לשבט לוי חלק ונחלה בארץ רק אחוזה מעט והם מ"ב ערי מקלט היו להם לאחוזה. ולעתיד לא יצטרכו לערי מקלט כי לא יהרוג איש את אחיו וגם אחוזה לא יהיה להם וא"ש. או י"ל דהנה שני כתרים ניתנה לישראל בשעת מ"ת והם כתר כהונה ומלכות כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש זו כתר כהונה ומלכות. ובחטא עגל ניטלו מהם. אמנם שבט לוי לא חטאו בעגל ולא ניטלו הכתרים מהם והיה כל אחד מלך והוצרכו להיות להם אחוזה בא"י מעט יען אין מלך בלא אחוזה. משא"כ לעתיד יהיה ה' למלך על כל הארץ ולא יצטרכו לאחוזה וק"ל:
Haftarah of Emor.12
וכל חרם בישראל להם יהיה. מה שדייק וכל חרם היות ידוע דשני חרמות הם חרמי כהנים וחרמי בדק הבית ולעתיד לא יצטרכו לבדק הבית כי הקב"ה עתיד לבנותו לכן כל חרם להם יהיה וק"ל:
Haftarah of Emor.13
להניח ברכה אל ביתך. קשה למה הוצרך לומר להניח ברכה. ויובן עפ"י מאמר הגמ' ר"י פגע בהאי ינוקא א"ל פסוק לי פסוקיך א"ל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר א"ל ומנא לך הא א"ל זיל נסי א"ל ומי שרי לנסות להקב"ה א"ל אין דכתיב בחנוני נא בזאת ע"כ יש לדקדק מאי קא"ל מנא לך הא הא קרא קדריש עשר תעשר. רק י"ל דהיה קשה לו לר"י הלא זהו שלא כדרך הטבע דהלא אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ומעשר וודאי מדוד ומנוי הוא. ולכך קאמר מנא לך הא והשיב לו אין דכתיב בחנוני נא בזאת ור"ל דמפני מה אין הברכה מצוי' אלא בדבר הסמוי מן העין לפי שאין כדאי לנו לעשות נס בגלוי. הלא השם ייעד זאת והבטיח לנו בזה שיעשה לנו נס אפי' בגלוי. וז"ש הפסוק וראשית בכורי כל וכל תרומת כל וכו' תתנו לכהן ואעפ"י שזה דבר המדוד ומנוי אפ"ה להניח ברכה אל ביתך דלעתיד יהיו גם צדיקים גמורים ויהיו כדאי לנס אפי' בגלוי וק"ל:
Haftarah of Emor.14
כל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים. ידוע מאמר הגמ' דבקשו חז"ל לגנוז ספר יחזקאל דכתיב כל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא יאכלו אבל ישראל יאכלו ע"ש ויש לתרץ דהנה הרמב"ם פסק דבמלחמה מותר לאכול נבילות והיינו דהוא נגד היצה"ר כמו יפת תואר דהותרה במלחמה ולעתיד יהיה מלחמת גוג ומגוג ומותרין ישראל לאכול נבילות כנ"ל משא"כ הכהנים לא יאכלו דכמו כן כהן אסור ביפת תואר לכן כל נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים ומתורץ קושית הגמ' שפיר וק"ל:
Haftarah of Behar Bechukotai.1
ה' עזי ומעוזי. עזי זו מלכות כמש"ה ויתן עוז למלכו. ויובן פי' הפסוק בהקדים ליישב המדרש דמגילת אסתר וזה לשונו כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה תמן כתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים ואת אמרת אשר בשושן ותי' בזמן שישראל עושים רצונו של מקום הוא מושל בגוים ובזמן שאין עושים רצונו הוא מלך על כל העולם ותמוה. ונראה לפרש לפי שהפלסופים תמהו למה ברא הקב"ה את עולם השפל הלא אין פועל עושה פעולה אם לא צריך אליו ומה צורך יש לו בעולם ותי' הר"י לוריא לפי שיתואר הקב"ה במלך ואין שם מלך חל בלא עם לכך צריך הקב"ה לברוא את העולם. אמנם הוא מלך על ישראל כי הם נקראים בנים למקום ושפיר יתואר בשם מלך אבל על האומות הוא נקרא מושל. וזהו תקות ישראל שלא יוכל לכלות אומה ישראלית כי אין מלך בלא עם. אמנם אם ישראל ח"ו אין עושים רצונו גם הם דומים לאו"ה במעשיהם המקולקלין והוא נקרא מלך על כל הגוים. וכן מצינו בגלות ישראל עילם שם כסאו ששם כסאו בעילם. וזהו פי' הפסוק מי לא ייראך מלך הגוים ר"ל כשאתה נקרא מלך הגוים הוא מורא ופחד גדול על ישראל כנ"ל. ואי' במפרשים כל מלך האמור במגלת אסתר הוא קודש. ולפ"ז א"ש המדרש כתיב כשבת המלך על כסא מלכותו אשר בשושן ושושן הוא עילם ומשמע שהוא מלך הגוים והא כתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים ותי' בזמן שאין ישראל עושים רצונו הוא מלך הגוים וא"ש. וז"ש הכא ה' עזי כשהשם הוא מעוזי שלא יוכל לכלות אומה ישראלית כנ"ל:
Haftarah of Behar Bechukotai.2
ומנוסי ביום צרה. יובן בהקדים מ"ד שאל טיטוס שחיק טמיא את יוסף בן גוריון הכהן איך אתם אומרים ונבחר מות מחיים למה יעצת למלט את נפשך ולא בחרת במות והשיב לו בודאי המות נבחר מחיים אמנם אין לי רשות לפתוח אסיר ממסגר דהיינו נפש מגוף בלא רשיון עליון שהאדם לא בא לעולם אלא לעשות מצות וראוי לכל בר ישראל בעת חורבן מקדש ה' לבחור במות אמנם מי יקיים המצות ולכך בהכרח צריך להמלט ולברוח ולנוס על נפשו. וזש"ה ומנוסי ר"ל שאתה גורם לי לנוס ביום צרה מטעם הנ"ל וק"ל:
Haftarah of Behar Bechukotai.3
אליך גוים יבאו מאפסי ארץ. פי' מפני שכל הנביאים תמהו מדוע דרך רשעים צלחה ויש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברשעתו. והטעם למה באמעת כן משני שהש"י נתן הבחירה לבני אדם ועץ הדעת טוב ורע ובאיזה דרך שרוצה לילך מוליכין אותו והחנות פתוחה וכל הרוצה ללות יבא וילוה והגבאים מחזירין ונפרעין ממנו. ואם השי"ת יעשה נס לצדיק להנצל מיד שוסהו אין החוש סובל לראות חרב שלופה כנגדו ויבחור ברע וא"כ יעבוד בהכרח מבלי בחירה והשי"ת נתן הבחירה לבני אדם לענות בו ולכך רשע מאריך ברשעו. והנה הקב"ה מאריך אף ועוזב אותנו בגלות המר הזה ג"כ מטעם זה דיש רשע מאריך ברשעו. וזש"ה ומנוסי ביום צרה היינו שהצדיק מט לפני רשע ואמר הטעם מפני שאליך גוים יבאו מעצמם מאפסי ארץ דאל"כ יעבדו בהכרח וק"ל. או יאמר אליך גוים יבאו מאפסי ארץ על העתיד נאמר ויובן במ"ד בגמ' מצוה לחשוב תקופות ומזלות והטעם לפי שיש עובדי ע"ז שעובדים לחמה ואומרים אל אתה. והיודע לחשוב תקופות ידע שכל כ"ח שנים הוא מחזור גדול תסבב החמה בגלגל אשר בו נתלו המאורות בהכרח ואם היא אלוה לא שייך הכרח לכך מצוה לחשוב תקופות וכו'. וידוע שאפסי ארץ הוא במקום הקוטב מקום שכלה מרכז הארץ ודוק ותשכח בקוטב צפונית תשעה חדשים אין החמה מבהיק אורה ושלשה חדשים הוא בהיר ואין שם חושך ואלו היה החמה מושל היתה ראוי להיות בכל העולם בשוה כמו במרכז האמצעי ולכך אותן הדרים בקוטב הארץ יודעים שזרח השמש ובא השמש ואל מקומה שואף זורח ואין לה כח אלהות וז"ש אליך יבאו גוים מאפסי ארץ דאפסי הוא מלשון אפס ותוהו דהיינו מקצוי הארץ הסמוך לקוטב הצפוני והדרומי משם יבאו לעבוד את ה' מכאן ולהבא וחפרה הלבנה ובושה החמה והי' ה' למלך על כל הארץ. ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל. פי' זאת תהיה התנצלותם כי לא מצד עצמם בחרו בכך אלא אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כדאמרי' גוים שבח"ל וכו' וא"ש:
Haftarah of Behar Bechukotai.4
היעשה לו אדם אלקים. והמה לא אלקים יובן בהקדים הפסוק ויאמרו עשה לנו אלהים כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו פירש"י השטן הראה להם דמות משה מת ומוטל במטה. וצריך להבין וכי מפני שהראה להם משה מת בקשו לעבוד ע"ז וזהו מעשה שגעון היה להם לבחור איש אחר או באהרן או בחור. ונראה לומר דידוע דבימים הקדמונים עבדו לכוכבי השמים וכסיליהם ואמר הכוזרי שלא היו מאמינים ממש להדמות כי הכסיל שבכסילים ידע שמעשה ידיו לא יציל את נפשו אלא היו עושין דמות כוכב והיו מקטרין להדמות כדי שישפיעו למטה הרוחני ויגיד להם עתידות רק למה בחרו בדומם וצומח היה להם לבחור בחי כמו שעשו המצריים שהקטירו לטלה ויותר נבחר האדם שיש בו רוח חיוני ותי' לפי שידוע שבן גילו מדבק בבן גילו ואם יקטרו לאדם שיש בו רוחני לא יכלו להשפיע למטה כי הרוחני ידבק למעלה לכך עשאו דבר גשמי שאין בו רוחני כלל ויובן פי' הפסוק קום עשה לנו אלהים כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו פי' שמת ונדבק הרוחני. והם טעו בזה ועשו עגל זהב וטעמו לפי שמסורת היה ביד ערב רב שיש שור במרכבה עליונה לכך עשו דמות שור. וז"ש היעשה לו אדם אלקים הלא דמות אדם גם במרכבה והמה לא אלקים רמז לאפי רברבי וזוטרי שגם להם אין יכולת בידם כי עילת כל העילות הוא מושל וכן שאר הדמותות אין ממש בהם:
Haftarah of Behar Bechukotai.5
לכן בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה'. פי' על עובדי החמה נאמר כי לעתיד וחפרה הלבנה ובושה החמה ויקויים והיה ה' אחד ושמו אחד ואז וידעו כי שמי ה' ולו לבדו יאתה המלוכה:
Haftarah of Behar Bechukotai.6
חטאת יהודה כתובה בעט ברזל. קאי אשלמעלה שאמר אך שקר נחלו אבותינו והוא התנצלות של אומות לעתיד לפי שמנהג אבותיהם בידיהם אבל חטאת יהודה דאין להם שום פ"פ והתנצלות על רוע מעשיהם כתובה בעט ברזל. לפי שקולמוס מנוצות של עופות אם ירבו לכתוב בה אין לה כח ושיור. אבל חטאת יהודה צריכה עט ברזל שיוכל להספיק לכתוב כל חטאם לפי שאין קצבה לעונותיהם. ומה שדייק חטאת יהודה ולא קאמר חטא יהודה הוא עפ"י מ"ד בגמ' דשבת ר' ישמעאל קרא והטה בשבת וכתב על פנקסו לכשיבנה בהמ"ק ב"ב אביא חטאת שמינה ופירש"י שהיא מפורסמת יותר ע"כ וזהו אינו מובן אך יש לומר דהנה יש תמיהא גדולה על ר"י הלא ידוע כל העוסק בפ' קרבנו' כאלו הקריב כדאי' במד' ובגמ' שאמר הקב"ה לאברה' כשאמר תינח בזמן שבהמ"ק קיים וכו' וא"כ למה כתב על פנקסו שלא ישכח מאי כולי האי בוודאי עסק בפ' הקרבנו'. אך יש שני טעמים על הבאת הקרבן על החטא. א' כי ידוע דכישחטא האדם חוטא בגוף ובנשמה ולכך מביא קרבן בהמה שיש בה גוף ונשמה לכפר עליו. והב' הוא שע"י ביאתו לפתח אוהל מועד וקרבנו בידו נראה לעין כל שחטא ומתבייש וכל המתבייש מוחלין לו על כל עונותיו. וזהו הנפקותא בין ב' טעמים הללו אם סגי בעוסק בפ' הקרבנות או לא דלטעם זה שיתבייש צריך דוקא להביא קרבן. והנה הצדיק הזה רצה לצאת ידי שמים אפילו לטעם שני ולכך כתב על פנקסו להביא חטאת שמינה ובזה יתבייש בעיני הבריות כי שגגת תלמוד עולה זדון וצריך ביוש יותר וז"ש כאן חטאת יהודה כתובה בעט ברזל למען יעמוד ימים רבים ולקרנות מזבחותה פי' שצריכין ביוש יותר וא"ש. ועוד נר' טעם אחר על כתיבת החטא כי המשורר אמר וחטאתי נגדי תמיד וכ' הרמב"ם האדם יתאונן ויקונן תמיד על חטאו ויקונן על פשעיו וחטאיו ויהיו לנגד עיניו באם שיבא עוד פעם שני לידו שלא יהיה לו כהיתר ולא יכשל בחטא אחר וז"ש חרושה על לוח לבם כענין שאמר כתבם על לוח לבך לזכרון. וידוע דכל חטאי בני אדם הם מחמת הגאוה כי רום הלבב גורם לחטוא כדכתיב ורם לבבך ושכחת ולכך הזהירו חז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח ולזה רמזה לנו התורה לזרוק הדם על קרנו' המזבח כדי שיתפרסם חטאו ויתבייש. וידוע שעיקר התשובה היא בלב ועל כן צריך להתודות בלב נשבר. אבל יהודה חרושה חטאם על לבם כצפורן שמיר פי' כמו דבר שנבקע ע"י שמיר שבוודאי א"א למחקו כי דבר חזק הוא ובוקע אבנים. ולקרנות מזבחותם פי' דאעפ"י שמביאים קרבן על חטאם אינם מודים ועוזבים וק"ל:
Haftarah of Behar Bechukotai.7
כזכור בניהם מזבחותם. פי' שקוראין שמות למזבחותם כדי שמתוך זה בניהם הבאים אחריהם יזכרו הע"ז ולא ישכחום. עי"ל דהנה העובדים להרים מעמידן ע"ז שלהם עליהם כדי שיהיה לנגד עיניהם תמיד ועוד כדי שימשיכו השפע מלמעלה וידעו על ידם עתידות בכישופם וז"ש ואשיריהם על עץ רענן דאשיריהם הוא מגזרת אשורנו ולא עחה לשון ראייה והנה רבינו סעדי' גאון פי' על מה דאמרי' בגמ' שיחת דקלים והוא שהיו מחפין הדקלים בסדינים שיתקבצו כל הרוחות ויגידו להם עתידות. אך זה הוא במקום מדבר ששם שולטנות הלבנה לכן עשו אשיריהם על עץ רענן וגבעות הגבוהות כדי לידע עי"ז עתידות. אך החמה משפיעה רוב השפעתה במקום ישוב כמש"ה ומנגד תבואות שמש וידוע דע"י כח החמה צומח הזהב בהרי הזהב ולזה היה כוונתם שהעמידו דמות חמה על ההרים אשר בשדה כדי לקבל זהב ע"י השפעת החמה ולזה קאמר הררי בשדה חילך פי' על שהיה כוונתך עי"ז לקבץ חיים ועושר ולכן תענשו מדה כנד מדה כי כל אוצרותיך לבז אתך וא"ש:
Haftarah of Behar Bechukotai.8
במותיך בחטאתיך. יובן במה דאית' בישעיה ביום ההוא יהי' מזבח לה' בארץ מצרים ואיתא בגמ' שזה נתנבא על מזבח שבנה חוני ומק' שם תוס' והלא הי' שחוטי חוץ ומתרצים שבאמת לא הקריבו עליו בשביל ישראל אלא בשביל נכרים ולהם לא נאסר שחוטי חוץ וזש"ה כאן במותיך בחטאתיך פי' הבהמות אשר בחוץ בכל גבוליך הם נמשלים בחטאת כוונתו לפרה אדומה שנקראת חטאת דכמו שהיא מטהרת טמאים ומטמאת טהורים כן נמי הבמות מקרבת רחוקים ומרחקת קרובים וק"ל:
Haftarah of Behar Bechukotai.9
ושמטתה ובך מנחלתך כו'. דידוע דשני שמיטות הם שמיטת קרקע הנוהגת בארץ ושמיטת כספים דנוהגת אף בח"ל כי היא חובת הגוף. ולפי שהם עברו על שמיטת קרקע וכספים לכך אמר הנביא דיענשו מכ"מ ושמטתה ובך ר"ל נגד שמיטת כספים אשר היא חובת הגוף ומנחלתיך נגד שמיטת קרקע וא"ש. או יאמר דכתיב גבי שמטה בפ' בהר שבת לה' ופירש"י ז"ל לשם ה' כמו שנאמר בשבת בראשית. והכוונה בזה דהיות השמיטה היא טובה לאדם שאין בה חסרון כיס ואינם מפסידים ע"י שמטה ואדרבה טרחא ולכן נקרא שבת לה' לאפוקי לישראל איננה נשבת להם מאומה מאשר להם וכן נמי נאמר בשבת בראשית שבת לה' להורות שלא יפסידו כלום ביום השבת דביום הששי לקטו לחם משנה ולכן נקרא שבת לה'. נמצא לפי דברינו שהשמטה היא טובה לאדם והם עברו על השמטה אף שאין בה הפסד ולכן יענשו מכ"מ ושמטתה ובך ומנחלתיך שתעזוב נחלתיך לנכרים ויהיה השמטה בך שתהיה בה הפסד וא"ש וק"ל:
Haftarah of Behar Bechukotai.10
והעבדתיך את אויביך בארץ אשר לא ידעת. הא דקאמר והעבדתיך שהוא פועל יוצא מבנין הכבד הנוסף המורא על חוזק הפעולה היות דחכמי הפילוסופים בחרו בעבדות באמרם שאין אדם מגיע לעבדות הבורא בתכלית השלימות אם לא בעבדות. ואמנם אם היא ברצון אבל בהכרח אין לך קשה מעבודה זו. לכך כתיב והעבדתיך בהכרח שלא ברצונך וא"ש:
Haftarah of Behar Bechukotai.11
או יאמר והעבדתיך את אויביך וכו' היות ידוע דבגלות צריכין ישראל לקבל שפע ע"י השרים אשר האומות תחת ממשלתם וישראל שרוים בתוך האומה דכתיב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל שהם ע' שרים לשבעים אומות כמנין ע' נפש של ישראל ורוב השרים המה אויבים לישראל וז"ש והעבדתיך את פי' שתזדקק בע"כ לקבל השפע ע"י אויביך שהמה שרי אומות למעלה בארץ אשר לא ידעת היינו בגלות אשר אתם נפוצים שם וא"ש:
Haftarah of Behar Bechukotai.12
או יאמר דהנה לכאורה טוב להם להכניע עצמם בארץ אשר לא ידעו עד הנה לפי שאינו דומה מתבייש במקום שמכירין אותו למתבייש במקום שאין מכירין אותו. אך י"ל דהנה הקב"ה אינו מכלה את העולם דאף אם נפסקה השפע במקום אחד ע"י הגזירה הגזורה מ"מ מתרבה השפע שנגזרה לבא על העולם במקום אחר. וידוע דאין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל והנה לפ"ז כשנגזרה טובה על איזה מדינה וישראל שרוים בה איננה מגעת להם הטובה והם גורמים לבוא פורענות עליהם ובהכרח יתרבה השפע במקום אחר מקום שאין ישראל שרוים בה וז"ש והעבדתיך את אויביך בארץ אשר לא ידעת ר"ל בארץ אשר אינכם לשם שם יתרבה השפע ונמצא שהם כעובדים את אויביהם במקום אחר וא"ש וק"ל:
Haftarah of Behar Bechukotai.13
כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד. נראה לומר דהנה ידוע מ"ד בגמ' מאדם ועד בהמה נדדו הלכו נ"ב שנים לא עבר איש בארץ יהודה והיתה שממה כמנין בהמה. ותי' במדרש דב' שנים אחר הפיכת סדום לא נכבה הגפרית ומלח וי"ל דלזה נתכוון באמרו נ"ב שנים דכתיב עד עולם תוקד ועולם הוא יובל וב' שנים אחר היובל כמהפכ' סדום עול' נ"ב שנים ושפיר מכוון הענין וא"ש:
Haftarah of Behar Bechukotai.14
או יאמר בהקדים לתרץ המשך הפסוקי' בצר לך ומצאוך וכו' באחרית הימים ושבת וכו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וכו' דהנה כתיב באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנות והיינו דציון במשפט תפדה לפי שע"י שאין עושין תשובה שלימה בגלות שיהיו ראוין להגאולה על ידה וכשיב' העת יגאלם למען שמו אף שהמ' כולו חייב ולכן נגאלין במשפ' ובדין כדי למרק עונות' ואולי זהו חבלי משיח וז"ש ובאש אתה עתיד לבנותה פי' בדין שהוא אש. והנה ידוע דסביבות ארץ ישראל. גם שם עבדו ע"ז כמו בדמשק וכדומה והם היו שכינים רעים לישראל אשר נכשלו על ידיהם. וידוע דהיכי דמי בעל תשובה באותו מקום דוקא והנה לפ"ז ישראל אשר המה מפוזרים בד' רוחות השמים א"א להם לשוב בתשובה כראוי כי לא באותו מקום שחטאו המה. וז"ש בצר לך ומצאוך וכו' באחרית הימים ושבת וכו' פי' דוקא באחרית הימים אז תוכלו לשוב בתשובה שלימה כראוי אך הא כיצד לזה אמר אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ואז תגיעו לאותו מקום שחטאתם בו ובע"כ צריכין לגאול בדין וז"ש כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד אף בעת הגאולה תוקד עוד האש והדין עד שובכם אל מקומכם כנ"ל וק"ל:
Haftarah of Behar Bechukotai.15
כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם וכו'. אמר אמ"ו זצלה"ה דברים אלו צריכין ביאור מי פתי יסור הנה ויבטח באדם אשר ימיו קלו מני אורג וסופו לילך לאבדון והרג ושמו לא יזכר בין החיים לומר דידוע דהצדיק נקרא אדם מפני שהצדיקים מתדמים לבורא יתב' ואדם הוא במספר מ"ה במספר השם של מ"ה ב"ה וזהו ה' מ"ה אד"ם ותדעהו כידוע לי"ח והצדיק מגין על הדור בעודו בחיים ובמותו מכפר עליהם. וז"ש ארור הגבר אשר יבטח באדם פי' שעשה בטחונו בצדיק שהוא עומד כתריס בפני הפורענות. ובזה ניישב המשך הפסוקים דכתיב והי' כשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וכו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר התורה הזה וכו' וצריך להבין למה יתברך בלבבו כשמעו את דברי האלה הלא חיל ורעדה יאחזהו. ועוד יש לדקדק מלת בלבבו וגם מ"ש הכתובה דוקא. וי"ל דהנה כתיב בדברי האלה גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה ואמרי' בגמ' זו מיתת צדיקים דמפני הרעה נאסף הצדיק ונתפס בעון הדור. וידוע דצדיק איקרי לב דכמו שהלב מחזיק כל הגוף כן הצדיק מחזיק הדור ולפ"ז יובנו הדברים על נכון והיה כשמעו את דברי האלה הזאת ר"ל דהיינו מכה אשר לא כתובה וזו היא מיתת צדיקים. ולכך והתברך בלבבו ר"ל בצדיק הנקרא לב בו ישים בטחונו לאמר שלום יהיה לי לפי שמיתתו מכפר לכן אמר מכ"מ כי אז יעשן וכו' ורבצה בו כל האלה הכתובה דייקא וא"ש:
Haftarah of Behar Bechukotai.16
ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו. לכאורה אינו מדוקדק למה בשר זרועו. וי"ל דהנה כתיב ויזכור כי בשר המה היינו שהקב"ה ברחמיו וחסדיו הגדולים מרחם על האדם לפי שהוא בשר ודם ועלול לחטוא מחמת שחלק המרגשת גוברת על חלק השכלי. וז"ש ארור הגבר אשר שם בשר זרועו ר"ל שהוא חוטא ומן ה' יסור לבו ואומר שלום יהיה לי דהלא בשר אני וע"ז סומך לחטוא. ולפי שורת הדין אין לו תירוץ בזה דהנה ב' דרכים לפניו ובחרת בחיים כתיב והבא לטהר מסייעין לו וא"ש וק"ל:
Haftarah of Behar Bechukotai.17
והיה כערער בערבה. פי' ערער לשון ערירי לפי ששם בטחונו בצדיק כנ"ל לכך מכ"מ יהיה כאיש ערירי כאלו הוא לבד בעולם ולא יראה כי יבא טוב היינו שלא ימות הצדיק. ולפי ששם בשר זרועו והיינו שנמשל כבהמות נדמה שאין להם אלא חלק המרגשת ולכן ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב כתורין יאכל עשבא ומטל שמיא יצטבע במדבר כבהמות וחית יער וק"ל:
Haftarah of Behar Bechukotai.18
ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. דהנה שיני מיני הבטחות יש. אחד ששם בטחונו בה' שמכל צרותיו יושיעו. והשני שגומר בדעתו בכל עת כאלו כבר נושע בה'. וז"ש שנית והיה ה' מבטחו להורות על הבטחה השנית. אך הא כיצד ואיך אפשר שיצייר האדם זאת בדעתו לזה אמר והיה כעץ שתול על מים זו תורה כמ"ש הוי כל צמא לכו למים דהיינו שיעסוק תמיד בתורה ודדיה ירווך בכל עת ויראה ממנה כי ישראל נושע בה' תשועת עולמים ולא יכלמו לנצח כל החוסים בו ועל יובל ישלח שרשיו הם התלמידים ולא יראה כי יבא חום היינו חום היצה"ר כי מזימה תשמור עליך והיה עליהו רענן הרצון בזה דבאמת צדיקים רע להם כמ"ש כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. אך הבני הדור ההמוניים הם בשלוה וניזונים בזכות צדיקים והם נקראים עלים כמ"ד אלמלא עליא וכו' וז"ש והיה עליהו רענן היינו ההמון עם והצדיק מובטח להצלחה האמיתית. ובשנת בצורת לא ידאג וכו' דהנה בשני בצורת אסור לשמש מטתו אמנם הצדיק בשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי הם הבנים. ואמר עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי יודיענו בא הכתוב כמתרץ על צדיק ורע לו דהנה מצינו לפעמים אדם שעושה דבר שאינו הגון וכוונתו לש"ש והוא בן עה"ב ולפעמים יש אדם שמראה עצמו לצדיק והוא צבוע. וידוע שהצדיק איקרי לב לכך אמר עקב הלב מכל ואנוש הוא מי יודיענו ר"ל דהאדם לא ידע הלב אם צדיק גמור הוא אם לא דאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב אמנם אני ה' חוקר לב ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו דהשינוי הוא מפאת המקבל ולכך אין בידינו לא משלות רשעים ואף לא מיסורי צדיקים וא"ש:
Haftarah of Behar Bechukotai.19
קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט וכו'. יובן במ"ד בגמ' שאל ר"ע את ר' אליעזר בדרך רבי למדני הלכות קישואין אמר דבר אחד ונתקבצו כל השדה קשואין אמר ר' למדתני נטיעתן למדני עקירתן ופי' רש"י לפי שעקירתן קשה מנטיעתן והטעם י"ל במ"ד בגמ' למה נקרא שמם כישופים שמכחישין פמליא של מעלה וענין הכחשה הוא דידוע דהחמה משפיע לכל האקלימים לכל חלק כפי צרכו מקום לזהב ומקום לכסף וכו' והעוסק בכשפים הוא משפיע למקום אחד כל השפע מן החמה בשעה חדא ויעשר מיד והעד נשים שאננות שאמרו ומעת חדלנו לקטר למלאכת השמים חסרנו כל וידוע דשפע של הקישואין הוא מן לבנה. וא"ש הגמ' בתחלה אמר למדנו נטיעתן אמר דבר אחד כנ"ל. אמנם עקירתן הוא יותר קשה שצריך לחזור כמות שהיא ומשם יפרד לעולם וזה גדול מזה כי מיהב יהבי משקל לא שקלי וא"ש. ולכך נקראת כשפים שמכחישין וכו' פי' מל' כחש בשרי שמכחישין המזלות ממקומות אחרים אל מקום א'. וז"ש קורא דגר ולא ילד כי דגר הוא מין עוף שאינו מוליד והוא מקבץ ביצים אחרים וכשיצאו האפרוחים ויגדלו ילכו ממנו ויעזבוהו וז"ש עושה עושר ולא במשפט שעוסק במעשה הכישוף כי אין לו משפט עושר בחצי ימיו יעזבנו כמו שהוא נוטל שפע מן העולם כן יכרות ממנו שניו ויכין רשע וצדיק ילבש ובאחריתו יהיה נבל שיתגלה קלונו לעין כל כי מעשה כישוף המה וא"ש:
Haftarah of Behar Bechukotai.20
כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. הרצון בזה דהנה קשה הא אי' בגמ' דשלמה המלך נטע אילן במקדש והיה מפריח זהב ובו היו מסתפקין ונוטלין ממנה פרחי כהונה. וכן כתיב אין כסף נחשב למאומה בימי שלמה כאבנים והיינו דמציון מכלל יופי ואבן שתים שממנה הושתת העולם ושמה שער השמים ומשם יוצאת השפע לכל העולם דעיני ה' אלהיך דורש אותה ומשם מתחלקות לשאר ארצות וכינס שלמה השפע במקום אחד. וקשה וכי היה שלמה ח"ו דורש למזלות ולחמה. ולזה אמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו דהמקדש היא למעלה מן המזל ואין כישוף שייך כאן דהוא מרום מראשון דהיינו המזל שנקרא ראשון שהוא ראשון לתולדות והוא למעלה מהמזל ולא עשה זאת ח"ו ע"י מזל כי איננו תחת המזל רק שהוא על דרך כל מה דאסר לן רחמנא שרי לן וק"ל.
Haftarah of Behar Bechukotai.21
מקוה ישראל ה' כל עוזביך יבושו וסורי בארץ יכתבו. פי' דידוע שהחטאים נרשמים מתחת כסא הכבוד וכמין שתי ידים יש ששם כל החטאים נרשמים וגלויים הם לפני השטן ויוכל לקטרג וזהו וידי אדם מתחת כנפיהם. ואם יעשו ישראל תשובה מגביה הקב"ה אותן הידים למעלה כדי שלא יוכל השטן להביט ולקטרג וזהו וישא אהרן את ידיו וכו' והבן. והקשו המפרשים הלא בקורות ביתו החטאים נרשמים כמש"ה אבן מקיר תזעק וכו'. ותי' שהחטא אשר יעשה האדם במזיד הם נכתבים למטה אבל השגגות הם נכתבים למעלה. וז"ש וסורי ר"ל הסרים מאחרי ה' במזיד בארץ יכתבו היינו למטה כנ"ל וק"ל:
Haftarah of Behar Bechukotai.22
רפאני ה' וארפא. כפל הלשון נראה עפ"י מה שאמר הנביא ומכתי אנושה פי' כשראה הנביא שקשה לו להחזיר את ישראל למוטב על זה אמר אם כן למה זה אנכי הלא לא לחנם שלחתני והערה עלי רוח ממרום דהיינו שפע נבואתו רק לחבוש לנשברי לב והנביא לא בא לעולם אלא לתקן הדור. מה שאין כן אם לא תקובל מוסרי מכתי אנושה. וע"ז אמר כאן רפאני ה' וארפא ב' רפואות וכן הושיעני ואושעה. כי תהלתי אתה דידוע בקשת משה ובמה יודע איפא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך לפי שע"י שמשרה הקב"ה שכינתו על נביאי ישראל יפאר ענוים בישועה וז"ש כי תהלתי אתה. וכן ישפוך השם רוחו על כל בשר ונבאו בעת ביאת גואלנו ב"ב אמן:
Haftarah of Behar Bechukotai.23
נשלם הפטרת בחקתי וספר ויקרא
Haftarah of Bamidbar.1
ודרוש לשבועות למ"ת
Haftarah of Bamidbar.2
וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' ונקדים בעל ס' המקנה בענין זה ז"ל ויותר מה חיבה יתירה נודעת לנו לקדש אותנו קדושת עולמים בחופה וקדושין כאמור וארשתיך וגו'. וכתיב והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי לי עוד בעלי ואומר הנה אנכי בעלתי בכם ו"ז תקנו לומר בברכת אירוסין מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין:
Haftarah of Bamidbar.3
אמנם בענין החופה וקידושין נחלקו המפרשים י"א שהקדושין היו במה שהוציאנו מכור הברזל ברכוש גדול כאמור תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף דהיינו ביזת מצרים וביזת הים כפירש"י. וכאשר אמר הש"י בתחילת הגלות כבודו ית' למרע"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. וי"א שהקדושין היו בלוחות הברית במעמד הר סיני כמ"ש חז"ל בלשון הכתוב בלוחות ראשונות אשר שברת יישר כחך ששברת שעשאן כפנוי' ונראה בשניהם אמת דהא קשה טובה במ"ש שעשאן כפנוי' דממ"נ אם קבלת משה הלוחות מהש"י היה בתורת שליח קבלה א"כ כבר נתקדשו בשעת קבלת הלוחות ואין ביטול הקדושין בשבירה כיון שכבר נתקדשו ואם היה משה שליח הולכה מהש"י א"כ הרי היה הזנות קודם הקדושין אפי' אם לא ישתברו כיון שעדיין לא מסרם לישראל אלא העיקר הוא שהיו הקדושין בביזת מצרים ובביזת הים אלא שהיו הקדושין בתנאי ע"מ לקבל את התורה כמ"ש בהוציאך את העם תעבדון את האלהים וגו' א"כ בשבירת הלוחות שלא נתקיים התנאי בטלו הקידושין למפרע וצריך לקדשם בלוחות שניות נמצא שע"י שבירת הלוחות היה הזנות קודם הקדושין. ובהקדמה זו מפרש הגאון מופת דורנו מ' אפרים זלמן ני' מרגליות מבראד בס' שו"ת בית אפרים חלק אה"ע בהקדמה ז"ל אמר אפרים ד"ז נשאל לחכמים בנוסח הברכה שתיקנו חז"ל בברכת אירוסין והתיר לנו הנשואות ע"י חופה וקדושין שלמה שינו הסדר והקדימו חופה לקדושין ואם נפשך לומר בשביל חתימת הברכה בא"י מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין היא גופא קשיא למה הקדימו ואין לומר שקדושת עמו ישראל היה עד"ז שקדמו החופה תחלה ואח"כ הקדושין זו קשה מן הראשונה חדא דהיכי אשכחן הכי ולכשתמצא לומר שכן היה הלא יפלא למה נשתנו סדרי יוצר בראשית בקדשו את עמו ישראל אחר שהושיבם באפריון וכו':
Haftarah of Bamidbar.4
ואשר אני אחזה בצדק פנים מסבירות להלכה ואגדה אען ואומר עפ"י מה שאמרו חז"ל בפסיקתא רבתי פסקא ויהי ביום כלות משה וז"ל ד"א מה כתיב למעלה מן הענין ברכת כהנים יברכך ה' אמר ר"י דסכנין למה הדבר דומה למלך שקדש את בתו ועשה לה קדושין גדולים כו' כך כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל בסיני עשה לה פומבי גדולה כמ"ש וכל העם רואים את הקולות ולא הי' אלא דוגמת קדושין כמ"ש לך אל העם וקדשתם ושלטה בהם עין הרע ונשתברו הלוחות כיון שבאו ועשו את המשכן נתן להם הקב"ה את הברכות תחלה כדי שלא תשלוט בהם עין הרע לפיכך כתיב תחלה יברכך ה' ואח"כ ויהי וכו'. ולכאורה יש כאן מקום עיון. מה שנראה מהפסיקתא שמתן תורה לישראל בסיני לא הי' אלא דוגמת קדושין והרי אנו אומרים מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין שמזה מבואר שמ"ת היה דוגמת חופה וכ"כ המפרשים שכפיית ההר כגיגית היה דוגמת החופה. אפס כי אא"ז מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות פ"ק דכתובות כתב דהקידושין הוא נתינת התורה כמ"ש א"ת מורשה אלא מאורסה והחופה הוא יחוד שכינתו עמנו במקדש כמ"ש ביום חתונתו זה מ"ת וביום שמחת לבו זה יום שנתחנך המשכן עכ"ל. ותניא דמסייע ליה מדברי הפסיקתא אלו שנראה משם ג"כ שהחופה הי' בהשראת שכינה במשכן וכן איתא שם בפסיקתא קודם לזה דודי ירד לגנו אל תהי קורא כן אלא לגנונו ויהי ביום כלות משה כלת כתיב אר"י דסכנין בשם ר' לוי ביום שנכנסה כלה לחופתה. אך דעת המפרשים והביאם ג"כ בס' כתובה בפרק דכתובות דכפיית ההר היה דוגמת החופה ובין כך ובין כך קשה מ"ש בנוסח הברכה שאם תאמר שבאמת היה כן שקדמה החופה תחלה תיקשה על מה עשה ה' ככה. ובכדי להגיע לישוב אקדים מ"ש מחו' הגאון החסיד ז"ל בהקדמת ס' המקנה שיש מפרשים שכתבו שהקידושין היה בביזת מצרים והים כמ"ש תורי וכו' (וכמו שהבאתי לעיל דבריו) ולדבריו צ"ל דאעפ"י שכבר קבלו התורה על הר סיני מ"מ זה לא היה רק דברים בעלמא ועיקר התנאי היה על קבלת הלוחות ואפשר שרמז לו במ"ש תעבדון את האלהים על ההר הזה רמז ללוחות דכתיב בהו מזה ומזה הם כתובים וע"ד המדרש שדרשו חז"ל בפסוח לדעת מה זו וכו':
Haftarah of Bamidbar.5
ועתה תחזה כי נוסח הברהה עולה כהוגן דודאי הקב"ה לא הפך הסדר והקדים הקידושין תחלה בביזת מצרים עד שיקבלו הלוחות ואח"כ היה החופה ע"י כפיות ההר כגיגית אך כשלא קבלו הלוחות הראשונות ונשתברו נתבטלו הקידושין הללו שע"י ביזת מצרים ולא נשארה רק החופה לבדה שאין תנאי בחופה ואח"כ נתקדשו הקידושין בלוחות שניות וממילא נתהפך הסדר וקדמה החופה לקידושין ושפיר אמרינן מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין והוא כפתור ופרח בעז"ה:
Haftarah of Bamidbar.6
ונראה שיש לנוסח ברכה זו רמז בכתוב בפרשת וזאת הברכה אף חובב עמים כל קדושיו בידיך והם תוכו לרגליך ישת מדברותיך תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ובס' כתובה כתב לפרש אף חובב עמים שהחזיר עליהם התורה אעפי"כ כל קדושיו יעשו על ידך בשעה שהם תוכו לרגליך במעמד הר סיני שכפה עליהם הר כגיגית כמ"ש רש"י שם וגבי החופה כתיב בידיך מפני שהחופה אין נעשית ע"י שליח עכ"ל (א"ה הנה הגאון ני' קיצר בדברי ספ' כתובה במקום שראוי להאריך ולא אוכל מלט להביא כל דבריו. וזה הילך לשונו. מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין כתב מהרש"א בח"א דקאי על מ"ת שהם קידושין לישראל כמ"ש חז"ל בפסוק תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרא מורשה אלא מאורסה. והחופה כתב הוא זצ"ל דהוא השראת השכינה במשכן. ובס"א ראיתי דבמעמד הר סיני דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית הוא ממש ענין יחוד החופה ובזה שייך לשון חופה וקדושין שכתבו המפרשים היינו במקום שהקידושין נעשים תחת החופה. וכן הי' במעמד הר סיני שקבלו התורה בעמדם תחת הר סיני ובזה אמרתי לפרש המדרש פ' במדבר בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם מה ראו להתקרב יותר מן האוה"ע סתם פיהם הקב"ה אמר להם הביאו ספר יוחסין שנאמר הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאים לכך מנאו בריש ס' במדבר אחר שאמר אלה המצות אשר צוה ה' את משה בני ישראל בהר סיני ואח"כ וידבר ה' שאו את ראש. נראה להבין מה ענין הר סיני לכאן משום שאמרו חז"ל בפסוק זרח משעיר למו הופיע מהר פארן שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה. אם כן קשה דאין זה קירוב יותר לישראל אלא כיון שמעמד הר סיני שכפה עליהם ההר היה ענן חופה ביחוד גמור וזה שטענו האומות כדאיתא בפ"ק דע"ז שיאמרו או"ה לעתיד כלום כפית עלינו ההר כגיגית זה שאמרו ג"כ במעמד הר סיני דוקא מה ראו אומה זו להתקרב יותר שאין קירוב יותר מיחוד החופה משא"כ בהם. והשיב להם הקב"ה הביאו ספר יוחסין ר"ל דקי"ל דאין חופה לפסולות וכיון שאתם פסולים איך שייך בכם חופה. ובזה מובן הפסוק אף חובב עמים וגו'. דקאי על מ"ת דכתיב לעיל מיניה וזרח משעיר למו וגו'. וע"ז אמר אף חובב עמים ר"ל אף שחיבב את העמי' שהחזיר עליהם את התורה מ"מ כל קדושיו בידיך ר"ל שהקידושין שלהם נעשים על ידיך בשעה שהם תוכו לרגליך שהוא ענין מעמד הר סיני כפירש"י וז"ש אח"כ תורה צוה וגו' אל תקרא מורשה וכו' מפני שהחופה קיי"ל דאין נעשית ע"י שליח לכך כתיב בידיך אבל התורה שהם הקידושין הנעשים אפי' ע"י שליח קבלו ע"י משה עד כאן דבריו). ולפי' ז"ל דמפרש כל קדושין על החופה קשה למה אפקו לחופה בל' קידושין ולא בלשון נישואין. אבל לפי דרכינו יומתק הענין. שהכתוב מסדר והולך סדר הקידושין והחופה ומתחלה אמר כל קדושיו בידיך דהיינו הקידושין היה ע"י ביזת מצרים. ע"ד שאמר הכתוב ושלחתי את ידי וגו' ונתתי את חן העם הזה וגו' ואח"כ אמר והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך דהיינו במעמד הר סיני ששם תוך אותם לרגלי ההר ישא הי' שם נישואין מדברותיך מדברי הקב"ה בעצמו דנישואין ע"י שליח ל"מ ואח"כ אמר תורה צוה לנו משה מורשה דהיינו מאורסה שהיה דוגמת אירוסין שהקידושין ראשונים נתבטלו ע"י שבירת הלוחות הראשונות. ושב שנית לקדשם ע"י משה רבינו ציר הנאמן בקבלת התורה ובלוחות שניות הרי שתחלה אמר ישא מדברותיך שהוא ענין הנישואין ושוב חזר לענין אירוסין תורה צוה לנו מאורסה ועד"ז תיקנו ג"כ בנוסח הברכה ע"י חופה וקידושין שבאמת שכך עלה הענין שקדמה החופה תחלה ומ"מ אנן שפיר עבדינן לקדש תחלה קודם החופה לפי המחשבה שעלה לפניו ית' להקדים הקידושין תחלה כדכתיב כל קדושיו בידיך:
Haftarah of Bamidbar.7
ובזה אתי שפיר מה שתקנו מקדש עמו ישראל כו'. כיון שיש כאן חופה כבר יש כאן נשואין. אך לפי מ"ש א"ש לפי מ"ש בשו"ת מ"ב והביאו הב"י באה"ע סי' ס"ד שחופה קודם קדושין לא מהני למשוי' נשואה ולכן אפ"י שהיה כאן חופה ג"כ לא הועילה רק נשארו בדוגמת אירוסין לבד:
Haftarah of Bamidbar.8
ובזה מיושב מ"ש בסוף ספר פרשת דרכים שהעלה מסוגיא דיומא דקדושת ישראל לא היה רק אירוסין עד שנבנה בית הבחירה. ולכאורה הוא סותר למ"ש המפרשים שכפיית ההר היה כענין חופה. ולפי מ"ש א"ש דמ"מ נשארו בדוגמת אירוסין. רק שאחר הלוחות שניות שהיו הקידושין נעשו הנשואין ע"י המשכן או בנין בית הבחירה:
Haftarah of Bamidbar.9
ואמנם לכאורה יקשה במ"ש ז"ל דכפיית ההר כגיגית היה דוגמת חופה שהרי היה באונס וחופה באונס לאו כלום הוא וכו' ולולי דבריהם נראה עפ"י מ"ש בתרגום יונתן בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים שבעת יצ"מ נשאו אותם עננים למקום בהמ"ק ואכלו שם פסחיהם עכ"ל והנה מבואר בש"ס ובאה"ע סי' י' דהבאה לביתו מיקרי חופה. ובזה יש לכוון במקרא ואשא אתכם כו' ר"ל שהיה ענין נישואין והיינו ואביא אתכם אלי שהיא הבאה לביתו דמיקרי חופה ואח"כ אמר והיה אם שמוע כו' והייתם לי סגולה כו' שמ"ש והייתם היינו ענין קידושין הנעשה ע"י קבלת התורה ע"ד ויצאה והיתה ולכן אמר והייתם לי משום דבקדושין בעינן ידים מוכיחות ועד"ז כתב במגלה עמוקות וארשתיך לי כו'. ומבואר ג"כ שהכתוב מקדים הנשואין שהוא החופה לקדושין כנוסח הברכה וליכא מידי דלא רמיזי באורייתא עכ"ד החריפין. (א"ה אך לפי' אינו מדוקדק מ"ש בתור' ואשא לשון נישואין על החופה שקודם הקדושין הנעשה ע"י קבלת התורה כמ"ש הגאון בדבריו הא מביא מקודם בשם שו"ת מ"ב וב"ש שחופה קודם קדושין לא מהני. וי"ל דבריו דבאמת הוא דאפי' אם נאמר דהחופה היה בליל ט"ו ניסן בשעת אכילת פסחיהם מ"מ כבר נתקדשו להש"י ע"י ביזת מצרים ששאלו מהם ומ"ש הגאון בדבריו ע"י קבלת התורה היינו על תנאי שיקבלו התורה וכמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וכו':
Haftarah of Bamidbar.10
אמנם הגאון בספר המקנה כתב ליישב קו' איך הי' כפיות הר כגיגית דוגמת חופה הא הוי בע"כ. וז"ל גם בענין החופה והנישואין נחלקו המפרשים י"א שהיה ע"י שכפה עליהם ההר כגיגית וכמ"ש בחידושי כתובות ז' ע"ב באריכות שזה מ"ש חז"ל שאמרו האומות כלום כפית (ועי' לעיל הבאתי לשונו) עלינו הר כגיגית ע"ש. ומהרש"א ז"ל כתב שם דהחופה היה ע"י ייחוד השכינה במשכן. ולכאורה נר' דע"כ הוי הנישואין בכפיית הר סיני שהרי אמרו חז"ל בפ' כי תשא בפסוק וישק את בני ישראל שנתכוין לבודקן כסוטות ואם נימא שלא היו הנשואין עד ייחוד המשכן הא קי"ל דארוסות לא שותות כדאיתא לקמן ד' ד"ז ע"ב תחת אישך אמר רחמנא. (א"ה ולמ"ש לעיל בשס הפר"ד שהוכח דעד בנין בית הבחירה היה בכלל אירוסין ג"כ קשי' קו' זו וצ"ע כעת) אך נראה דהא קשה למ"ש חז"ל אשר שברת יישר כחך ששברת שעשאן כפנויה א"כ הרי נתבטל אפי' האירוסין. דבאמת אמרו בשבת דף פ"ז שיבר את הלוחות והסכים הקב"ה על ידו מאי דרש אמר מה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות כו'. ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת משמע דכוונת מרע"ה לא היו לעשותן כפנויה והטעם על זה כתבנו בחידושי תורה דסבר משה כסברת רב הונא בדף ה' דחופה קונה מק"ו א"כ כיון שכפה עליהם ההר כגיגית כבר היו קדושין גמורים ע"י החופה וממילא דהוי נמי נישואין גמורים כמ"ש מהרש"א ז"ל דר"ה יליף דחופה קונה וגו' לכך השקה אותם כדין נשואה והטעם בזה אף דלא קי"ל כר"ה דחופה קונה מק"ו היינו משום דפריך התם מה לצד השוה שכן ישנו בע"כ. תאמר בחופה שאינו בע"כ. וכיון דהוי סבר דהחופה היה במה שכפה עליהם ההר כגיגית אף שלא הי' מדעת ישראל כמ"ש חז"ל אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו וכו' הרי גם החופה הוא בע"כ וליכא למיפרך שפיר הוי סבר דקונה וגו':
Haftarah of Bamidbar.11
ובזה יש לתרץ מה שהקשו התוס' בשבת שם בד"ה ומה פסח וכו'. כוונתם דאי הוי ק"ו גמור אין זה מדעתו. ולפמ"ש י"ל דבאמת איכא למפרך מה לפסח שהוא בקום ועשה משא"כ בשבירת הלוחות שהוא בשב ואל תעשה ואיכא למימר דיו לבא מן הדין שיהא בשב ואל תעשה וכה"ג הקשו התוס' ביבמות דף ז' ע"א בד"ה ומה עבודה וכו' נימא דיו מה רציחה אינה דוחה עבודה אלא בשב ואל תעשה וכו' ותירצו דאתיא כר' טרפון דאמר היכא דמפרך ק"ו לא אמרינן דיו ע"ש. וכן בקדושין שם הביא התוס' בד"ה חופה שגומרות וכו' וא"ת נימא דיו אסוף דינא וכו' מה להלן אחר כסף וכו". ותירצו דאתיא כר' טרפון וכו'. הרי דלסברת מרע"ה דחופה קונה היינו ע"כ כר"ט ושפיר יליף ק"ו מפסח אפילו בקום ועשה לשבור את הלוחות. אבל מה שהסכים הקב"ה עמו ואמר לו יישר כח ששברת שעשאן כפנויה דאין חופה קונה ממילא דליכא למילף ק"ו מפסח (ר"ל דהא מהאי טעמא דלא קיי"ל כר"ה דחופה קונה הוא משום דלא קיי"ל כר' טרפון אלא אמרינן דיו אפילו היכא דמיפרוך ק"ו ולהכי פסקו כל הפוסקים דקרן בחצר הנזק משלם רק חצי נזק כרבנן דר"ט עי' ב"ק כ"ד ע"ב וב"ה. ועי' רמב"ם פ"א הלכות נזקי ממון ה"ח וח"מ ס"י שפ"ט סע"ו י"א. ועי' רא"ש ריש קידושין. א"כ ממילא דליכא ק"ו מפסח לשבירת הלוחות דאיכא למפרך מה לפסח שהוא בקום ועשה משא"כ בשבירת הלוחות שהוא בשב ואל תעשה ואיכא למימר דיו לבא מן הדין שיהא בשב ואל תעשה. וליכא לתרץ היכא דמפרך ק"ו לא אמרי' דיו הלא זו דעת ר' טרפון ואנן קי"ל כרבנן. רק לסברת מרע"ה דהי' סבר כר"ט לענין חופה דן ק"ו ג"כ אשבירת הלוחות מפסח. והקב"ה הסכים על ידו אבל לא מטעמיה דק"ו מפסח רק שידונו כפנויה כי חופה אינו קונה דלא כר"ה דלא קי"ל כר"ט ועוד דלא היה חופה בכפיית ההר דהיה ע"י כפיה וחופה בעי' מרצון דלא כסברת מרע"ה שחופה אפילו בע"כ קונה וקידושין של ביזת מצרים וים ג"כ נתבטלו דהיו על תנאי של קבלת הלוחות כמ"ש לעיל בשם הגאון. ומה שהשקה אותם מרע"ה הוא ג"כ רק לסברתו דהיה חופה ע"י כפיית ההר וקונה וגומר אבל מדינא לא עבד לפי מה דפסקינן דלא כר"ה. אך לפ"ז קצת יש לדקדק א"כ למה בדקו אותם המים כיון דבאמת הקב"ה לא הסכים עם מרע"ה לזה רק דחופה אינו קונה א"כ אינם אפילו ארוסה. וז"ל רש"י בחומש פ' כי תשא וישק את בני ישראל נתכוון לבודקן כסוטות שלש מיתות נדונו שם אם יש עדים והתראה בסייף כעיר נדחת שהן מרובין. עדים בלא התראה במגפה שנאמר ויגף ה' את העם. לא עדים ולא התראה בהדרוקן שבדקום המים וצבו בטניהם ע"כ. וכן הוא ביומא ס"ו ע"ב שאלה אשה חכמה כו'. רש"י ד"ה שמעשה כו' הדרוקן דכתיב ויזר על פני המים ואמרינן במס' ע"א לא נתכוון משה אלא לבודקן כסוטות בצבות בטן ע"כ. וכן הוא בע"א דף מ"ד וע"ש בתוס' ד"ה אמר להם ר"י כו' מוכח שם דכ"ע מודו בזו דבדקן כסוטות. ואפשר לומר דמש"ה בדקום המים דנהי דהם כפנוי'. הא בן נח נמי מוזהר על ע"א. אלא דלפי מה דנביא לקמן אי"ה בשם הגאון בית אפרים שמה שאמרו רז"ל מלמד שאוו לאלהות הרבה וז"ל הגאון א"כ י"ל שהי' דעתם לעבוד בשתוף ובן נח אין מצווין על השיתוף ע"כ א"כ למה בדקו אותם המים. וצ"ל דזה לק"מ דקמי שמיא גליא דאותם שבדקום המים היו עובדים שלא בשותף רק לע"ז וכן צ"ל מאותן שנהרגו בסייף שהתרו בהם והיו עדים שאמרו שכפרו מכל וכל אך שאר ישראל אפשר שנתפסו בעון שותף (ע"י הערב רב) לכן נענשו אח"כ לדורות ועם זה מתורץ מה דקשה כיון שהומתו כל החוטאים מה נשאר מעון עגל שאמר ה' וביום פקדי וגו'. ולפ"ז ניחא דעכ"פ עון השיתוף היה נשאר על השאר ישראל ותיכף לא היה יכול להענישם דהא נשארו כפנויה כו' ועכ"פ שמץ ע"ז היה בהם עד שנתמרק מהם וז"ש מדעתו. יצא לנו מכל מה שכתבתי דעיקר הקדושין היה בביזת מצרים וביזת הים אלא כיון שהיה על תנאי שיקבלו את התורה א"כ בשבירת הלוחות היה מתבטל הקדושין אבל כיון שנתרצה הש"י להם בלוחות האחרונות ובנין המשכן נגמרו הקדושין למפרע והנישואין ביחוד השכינה לישראל במשכן וז"ש בשיר השירים תורי זהב נעשה לך דהיינו ביזת מצרים וביזת הים אבל עד שהמלך במסיבו וגו' לא היו הקדושין חלין עד שנתרצה המקום כמ"ש צרור המור דודי לי בין שדי ילין דהיינו השראת השכינה במשכן עכ"ד הנעימים ומתוקים וחריפים. ומעתה נתנה ראש ונשובה אל דברי הגאון בעל בית אפרים. כתב עוד ז"ל וגם זה כבר הקשיתי על דברי כמדרש ויחל משה את פני ה' אלהיו אמר משה רבש"ע לי צוית אנכי ה' אלהיך (א"ה עד"ז שמעתי דלהכי מרע"ה הקדים חצרות שהוא מחלקותו של קרח ואח"כ אמר ודי זהב הוא חטא העגל. דאלו הוי הוכיחן על חטא עגל מקודם היו יכולים לומר למשה לבד צוה וכמ"ש משה בעצמו תירוץ זה בתחלתו אבל במחלקותו של קרח אמרו כי כל העדה כלם קדושים ופירש"י כלם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה. ומדוע תתנשאו כו' לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך כל העדה שמעו. א"כ הודאת בע"ד כק' עדים דמי לז"א וחצרות היינו מחלקותו של קרח שם אמרתם בעצמיכם של כולכם דבר ה' אנכי ה' אלהיך וא"כ אמר ודי זהב בחטא עגל מזה מוכח למפרע שחטא עגל קיים וליכא תירץ הנ"ל. ועפי"ז שמעתי לפרש שז"ש אלה עשית והחרשתי ר"ל אלה אלהיך ישראל בחטא העון החרבתי כי י"ל תירוץ כמו שאמר משרע"ה דלמשה לבד אמר. אבל דמית אהיה כמוך אוכיחה ואערכה לעיניך ר"ל דמית אהיה כמוך שלכולכם דבר נ"ל א"כ אוכיחה ואערכה לעיניך ר"ל א"כ נתעורר חטא העגל. ועפ"ז י"ל דלהכי לא קרא הכתוב לקרח חוטא בנפשו כמו שקרא להחמשים ומאתים איש שקראם הכתוב חוטאים בנפשותם כמ"ש את מחתות החטאים האלה בנפשותם. ורש"י פי' משום דראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו כו' ועי' בשפתי חכמים מזה. ולדרך זה ג"כ ניחא דקרח היה לוי וידוע דכל לוי לא עבדו ע"ז ולהכי אם אמר שגם הוא שמע אנכי ה' אלהיך מפי הגבורה לא התעורר על עצמו חטא העגל דלא חטא בעגל. משא"כ הר"ן חיש דרובם היה משבט ראובן שחטאו בעגל. וא"כ בזה דאמרו כל העדה קדושים ששמעו אנכי ה' אלהיך מפי הגבורה התעוררו על עצמם חטא העגל ולהכי קראם הכתוב חוטאים בנפשם דהא לפי דבריהם נתחייבו מצד ממ"נ ודוק) וקשה שאם היה דעתו לרצות שלא יענשו על הקבלה במעמד הר סיני היה לו לבא בטענת מודעא ואפשר לומר דלזה לא הועיל טענת מודעא כיון שע"ז היא מז' מצות בני נח. אך א"כ גם טענת לי צוית בטלה. וע"כ לומר דאי' מטעם ז' מצות בני נח אתינן עלה לא היו חייבים על זה לפי מה דאמרין בסנהדרין מלמד שאווו לאלהות הרבה וא"כ י"ל שהיה דעתם לעבוד בשיתוף וב"נ אינן מצווין על השתוף ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא שהיה יכול לבא מדין מודעא. (א"ה ובזה נ"ל לפרש פ' וילך וזה תוארו):
Haftarah of Bamidbar.12
ויאמר ה' אל משה הנך שוכב וגו' (ועי' מ"ש בזה בהפטרת שבת ח"ה של פסח) וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני וגו' דיש לדקדק טובא דתיבת ועזבני מיותר פשיטא כיון שזנו אחרי אלהי נכר הארץ בודאי יעזבו לעבוד הש"י ומה בא ללמדנו. ונ"ל דהנה הרב פרשת דרכים כתב ג"כ דאעפ"י דהיה להם המודעא מ"מ נענשו בבית ראשון דהם בידם חטא ע"ז (ועיין באלון בכות הבאתי דבריו) אך לפי מה שחידש הגאון בעל ס' בית אפרים דעכ"פ באם היו עובדים בשיתוף לא יענשו דהא בן נח אינו מצווה על השיתוף. וזהו שאמר הכתוב וקם העם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וגו'. וכ"ת דהיה להם טענת מודעא. לז"א מה יענו על חטא ע"ז דאין להם טענת מודעא דהיא מז' מצות בני נח. וכ"ת דב"נ אין מצווה על השיתוף לז"א ועזבני ר"ל אפי' בשותפות לא יעבדוני רק לע"ז לבד ואם כן יענשו בחטא ע"ז דהוא מז' מצות ב"נ. וכן מצינו באמת בשופטים יו"ד ז"ל הפ' ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו. ע"כ. וקאמר במס' ביצה כ"ה ע"ב על פסוק זה וז"ל ממשמע שנאמר ויעזבו את ה' איני יודע שלא עבדוהו א"ר אלעזר אמר הקב"ה אפילו כתורמס הזה ששולקין אותו זיין פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה לא עשאוני בני. הרי כמ"ש. ואפשר דמש"ה כתיב הכא ועזבני כדי ללמוד משם דשם ג"כ כתיב ויעזבו את ה' ונכון מאוד) אך באותה שאמרו מכאן מודעא כו' הקשו המפרשים דהא קי"ל תלוהו וזבין זביני' זיבוני וכיון שבמ"ת פירש עונשם ומתן שכרם תלוהו וזבין הוא. והנה הגאון בית אפרים העמיק הרחיב מאוד הדבור בזה ומגח צפונה וימה ולכן לא העתקתי דבריו. אך ראיתי לסיים בדברי הגאון בעל ס' הפלאה על קו' אחרונה מאי מודעא הא קי"ל תלוהו וזבין כו'. וז"ל עוד יש לומר הא דאמר ע"י חופה וקדושין וכתבו תלמידי רבינו יונה אעפ"י שהקידושין הם תחלה הקדים החופה מפני שגמר ההיתר הוא ע"י חופה. ונראה לפרש יותר משום דמצינו שחששו חז"ל בחרוסה משום סימפון. משא"כ דקי"ל דאין תנאי בחופה וכתבו התוס' לקמן דף ע"ג ע"א דאין צריך קידושין אחרים משום דאדעתא דהכי קידשה מתחיל' שאם יכניסנה לחופה יחולו הקידושין למפרע. הרי דבשעת אירוסין דעתו שיהיה נגמרים מעכשיו ע"י חופה ואין צריך קידושין אחרים אחר כך לכן תקנו שיפרש בשעת ברכת אירוסין שיהיו הקידושין מעכשיו ע"י חופה בלי תנאי. והנה ענין זה היה בשעת מ"ת כמו שכתבנו בחידושנו דמה שכפה עליהם ההר כגיגית שאמרו חז"ל מכאן מודעא רבא לאורייתא (א"ה בס' אש דת כתב בפר' בראשית בכאן דברים נפלאים וראיתי לכתוב גרגיר ז"ל ומתוך דברים אלו למדנו דאיכא מודעא אחריתא לאורייתא שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ וכמ"ש רז"ל מ"ד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים התורה מוטב ואם לאו אני אחזור אתכם לתוהו ובוהו כו'. אלא דזה אינו לסבר' הפוסקים כיון שהתנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית מתחילה קודם שנתנה התורה א"כ כל אונס שאינו בשעת המעשה אף שבידו של אנס לעשותו ליכא הכרח באונסו. ועיין בספרי הפוסקים. והטוב אשר דבר הרב מר דודי ז"ל בכונת מכאן מודעא רבה לאורייתא ר"ל דאיכא מודעא אחריתי זוטא דאם לא בריתי יומם ולילה שנקראת זוטא לפי שלא היתה בשעת מעשה משא"כ בשכפה עליהם את ההר היה באותה שעה נחשב מודעא רבה ודייק לישנא דמכאן מודעא רבה כו' עכ"ל ומתוק הוא מאד לחיך) אף שאמר ישראל למשה בתחלה נעשה ונשמע מפני שבתחלה אמר להם משה אם תשמעו בקולי והייתם לי סגולה וגו' והיינו ע"מ לקבל פרס. אבל אח"כ בשעת קבלת התורה אמר להם הקדוש ברוך הוא שצריכים לקבל את התורה על מנת שלא לקבל פרס אפי' בהיותם בארץ אויביהם בגלות והיינו משום דאין תנאי בחופה. וז"ש להם אם תקבלו את התורה מוטב ר"ל בלא שום תנאי ע"מ לקבל פרס ובזה מובן הא דקשה לכאורה מה זה מודעא הא צריך למסור מודעא מקודם ולפרש שמבטל מה שיעשה מחמת אונס. אלא דקי"ל דדוקא במכר תלי' וזבין זבינא אם לא שימסר מודעא מקודם אבל תליא ויהיב לא הוי מתנה ואין צריך למסור מודעא מקודם. ובזה מובן הא דקאמר בשבת בפ' ר"ע הדר קיבלוה בימי אחשורוש. וקשה הא כבר קיבלו בערבות מואב ובימי יהושע אלא הענין דבזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן ונתקיים והייתם לי סגולה על זה אין טענה שהרי נתרצו ע"ז מתחלה למשה. אבל בהיותם בארץ אויביהם הוי זמן מודעא לכך קאמר הדר קבלוה בימי אחשורוש בהיותם בארץ אויביהם. ובזה מובן הפ' אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. רצה לומר כששמענו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה דהיינו הן ולאו וכתיב בתר הכי כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד וגו' ועושה חסד לאלפים וגו'. משמע דהעונש הוא מצד הדין והשכר הוא רק מצד החסד ולא בחיוב מפני שקבלנו עלינו בשעת מתן תורה להיותינו עבדים להקב"ה כדכתיב עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. וכן כתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. ודין העבד שקיבל עונש מרבו במתעצל בעבודתו ואין מחויב לתת לו שכר במלאכתו כי אם מצד החסד. וז"ש שתים זו שמעתי אנכי ולא יהיה לך כי עוז לאלהים לעונש בעברם ולך ה' החסד ר"ל בקיומן אין תשלום שכר אלא מצד החסד ובזה מובן לשון המשנה היו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ שלא לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם ר"ל שהשכר אינו בחיוב אבל מורא של העונש יהיה עליכם באמת והרי שבמעמד הר סיני שהוא החופה נגמרו הקדושין בלי שום תנאי וזהו ע"י חופה וקדושין והארכנו בזה ואין כאן מקומו עכ"ד הנפלאים:
Haftarah of Nasso.1
ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח. הודיע הכתוב שלא היה איש אחד מי שלא טעה אחר פסל מיכה לפי ששבט דן לקחו בחזקה הפסל מיכה כמבואר בשופטים. והיה לאבן נגף ולסילון ממאיר לאותו שבט וטעו אחריו. לכך בא הכתוב להשמיענו שאותו צדיק לא טעה בזה:
Haftarah of Nasso.2
מצרעה ולהלן גבי שמשון אמר בין צרעה ובין אשתאול. היות ידוע דשבט דן נתברך מיעקב יהי דן נחש עלי דרך הנושך בעקבי סוס שעוקץ עקיצה לבד וזהו אומנתו של צרעה. אבל משה בירך אותו דן גור אריה וידוע דטבע האריה הוא מתגבר מיסוד אש יותר משארי היסודות. ולכן כתיב בשמשון בין צרעה ובין אשתאול נגזר ממלת אש והיה פעם בכה ופעם בכה משא"כ בעת הזאת לא נתקיים רק ברכת משה וז"ש מצרעה:
Haftarah of Nasso.3
ושמו מנוח ידוע מאמר המד' צדיקים שמם קודם להם ופריך המד' והא כתיב ה' שמו ותירץ מה שתירץ ע"ש ונראה לתרץ דהנה כתוב במלכים שהנביא בא לירבעם ומתנבא על יאשיהו המלך שהי' נולד אחר כמה מאות שנים וכן י"ל בכל הצדיקים שמם קודם להווייתם בעולם ושפיר שייך שמם קודם להם. משא"כ בעילת כל העילות שהוא היה קודם לכל הנבראים ושמו נודע באישים העליונים והלא הוא הבורא העליוני' והתחתוני' ולכך הוא קודם לקריאת שמו וא"ש וק"ל:
Haftarah of Nasso.4
ממשפחת הדני ושמו מנוח. יובן במה שכתבנו שהצדיקים שמם קודם להם וא"כ מוכח שמנוח צדיק היה ובגמ' אמרינן מנוח ע"ה היה. רק י"ל שהיה איש צדיק תמים בדורותיו לפי שכל אותו הדור היה עובדים לפסל מיכה לבד מנוח. וזהו שרמז באומרו ממשפחת הדני ושמו מנוח וא"ש:
Haftarah of Nasso.5
ואשתו עקרה ולא ילדה כפל הלשון ואשתו עקרה ולא ילדה פשיטא אם היא עקרה לא ילדה. רק י"ל דהנה בעקרה יש שתי בחינות א' שהיא עקרה מצד עצמה שיש לה סימני איילונית. או שהיא עקרה מצד בעלה שהוא עקר. ואמר כאן שהיא היתה עקרה מצדה וז"ש ולא ילדה ר"ל שהיה מחמתה ולא מחמת בעלה וע"ש:
Haftarah of Nasso.6
או יאמר ושמו מנוח שהיה גלגול מן נח לפי שנח ראוי היה להוליד שמשון אם לא שהיה מקלקל ביין כדכתיב וישת מן היין וישכר ולכך בא חם וסרסו. ולכך כתיב בשמשון הלשון והוא יחל כמו ויחל נח ויטע כרם להושיע את ישראל מיד פלשתים לפי שפלשתים באו מכנען בן חם והיה צריך לשלם להם גמול. ואשתו עקרה ולא ילדה שהיא. היתה ניצוץ מן חוה מפני שחוה קלקלה בנחש ומחמת חטא זה בא עקרות לעולם דכתיב הרבה ארבה עצבונך והרונך. והעד על זה ישראל שעמדו על הר סיני ופסקה זוהמתן כתיב לא יהיה בך עקר ועקרה. ומתוך זה יובן הגמ' דאי' אמו של שמשון צללפינת שמה ותמוה לכאורה מנ"מ איך היתה שעה אמנם אי' בירושלמי אית דאמרי לזונא פינת. וידוע שהנחש הפיל בה זוהמא בחוה כשבא עליה ופירוש צללפינת צל פינת שהיתה נאצלת מן חוה שנקראת פינת והלמ"ד השנייה נוספת כדין תיבות הכפולים וק"ל:
Haftarah of Nasso.7
וירא מלאך ה' אל האשה. אמ"ו הטעם למה דוקא אל האשה לפי שבזכותה נולד שמשון. ועפ"ז יובן דהנה איך הדירה את בנה בנזיר הא קיי"ל האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. רק י"ל דכל זה הוא מה שהאב יוכל להדיר לפי שבזכותו נולד וכאן נולד הולד בזכותה ושפיר היתה יכולה להדיר את בנה בנזיר וק"ל:
Haftarah of Nasso.8
ויאמר אליה הנה נא את עקרה וכו' ועתה השמרי נא וכו' ואל תאכלי כל דבר טמא היינו שהזהירה המלאך שתאכל חולין בטהרה רק קשה הא צריכה לשמש מטתה וא"כ טמאה מחמת קרי לזה אמר כי הנך הרה ר"ל שכבר אתה מעוברת שקלטה הזרע וילדת בן. ובזה יתיישב קו' עצומה דהלא ידוע דאין מלאך א' עושה שתי שליחות א"כ האיך אמר כי הנך הרה וגם ומורה לא יעלה על ראשו וע"פ הנ"ל א"ש דהיתה כבר מעוברת ולא הוי שליח לדבר זה כלל ומיושב גם הגמ' דאמרי' נזיר שמשון מטמא למתים וא"כ דבר גדול חידש המלאך כאן מה שאינו כתוב בתורה דהלא כתיב ועל נפשות מת לא יבא. ובאמת אנן קיי"ל דנביא יוכל לעקור דבר מן התורה כמש"ה נביא מקרבך וכו' אליו תשמעון ודוקא אם נתן אליך אות או מופת אכן מה נתן המלאך כאן אות או מופת לעקור דבר מן התורה וע"פ הנ"ל יובן דזהו מופת גדול במה שנתבשרה שהיא כבר מעוברת וק"ל:
Haftarah of Nasso.9
ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער וכו'. יובן במה איתא בגמ' ההוא דאמר להון דון דיני אמרי ש"מ מדן קאתי ע"כ. נמצא שדן היה ממדת הדין. ולפ"ז היה שמשון ג"כ ממדה"ד לזה אמר כי נזיר אלהים וכו' דידוע דלא כתיב בפ' קרבנות לא אל ולא אלהים מפני שאלהים הוא דין ומדה"ד אומר הנפש החוטאת היא תמות משא"כ מדה"ר אומר יביא קרבן ויתכפר ולכך כתיב לא תניף עליה ברזל לפי בברזל הוא מדה"ר והמזבח הוא רחמי' כידוע ולכך כתיב ומור' לא יעלה על ראשו שהוא ברזל ואמר כי נזיר אלהים יהיה הנער ר"ל מופרש ומובדל ממדה"ד הנקרא אלהים דנזיר פי' לשון מובדל ומופרש. וק"ל. ואי' בגמ' ודבר שפתים אך למחסור בשביל שהרבתה חנה בתפלה לכך נתקצרו ימיו של שמואל ותמוה. אכן נראה דאי' טעם למה נעקד יצחק לפי שאמרו המלאכים כעת חיה ולשרה בן ואשה היא מסטרא דנוקבא מסטרא דמותא ולכך נעקד ויהי' כעין מיתה שפרחה נשמתו כידוע ולכך בעת זקנתו כתיב ותכהין עיניו לפי שסומא חשוב כמת וכל זה היה לפי שהיה מסטרא דמותא וכן מצינו בחבקוק כאמר לה הנביא את חובקת בן ולכך מת והוצרך הנביא להחיותו וכידוע. וז"ש הגמ' בשביל שהרבתה חנה להתפלל והשיב לה עלי הכהן יתן ה' את שאלתך אשר שאלת מעמו נמצא היה שמואל מסטרא דמותא ולכך נתקצרו ימיו. בהכרח הוצרך להיות נזיר אלהים כנ"ל ומורה לא יעלה על ראשו. וכן נמי כאן באמר לה המלאך הנך הרה וילדת בן והיה שמשון מסטרא דמותא לכך ומורא לא יעלה על ראשו וגם נזיר אלהים יהיה. ולכך נקרו פלשתים את עיניו והיה סומא ונחשב כמת. ואי' בגמ' שמשון הלך אחר עיניו לכך נקרו פלשתים את עיניו. ויובן בהקדים דברי הרמב"ם בהלכות מלכים אל יעלה על דעת שום אדם ששמשון נשא נכרית שהרי היה נשיא בישראל אלא גיירה אמנם לא שמרה את הדת כהוגן ובזה חטא דכתיב אדם יראה לעינים וה' יראה ללבב וזהו הפי' שמשון הלך אחר עיניו וכו' וא"ש. ואל תשתי יין ושכר. לפי שהיא תיקנה חוה ובחוה מצינו שסחטה ענבים ונתנה לאדם הראשון ולכך תיקנה היא החטא שלה וק"ל:
Haftarah of Nasso.10
והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים מה שבישר לה המלאך בישועת ישראל היות הטעם הוא עפ"י מה דידוע אם נגזר על האדם דבר טוב ואח"כ נכשל בחטא אינו מגיע לו אותה הטובה וה"ה בהפכו ברעה יוכל לבטל בתשובה. אמנם כ"ז דוקא ליחיד אבל לרבים אם נגזר טובה עליהם שוב אינו יכול לחזור ולכך בישר לה המלאך והוא יחל להושיע את ישראל והוי טובה דרבים ואינו חוזר. ובזה ניישב הגמ" דאי' ויתנבאו במחנה מי היו אלדד ומידד ח"א שנבאו על מלחמת גוג ומגוג וח"א דאמרו משה מת ויהושע מכניסם לארץ וכה"ג לאותו מ"ד מאי אהדר משה מי יתן והיה כל עם ה' נביאים ומשני לא סיימוהו קמיה ותמוה. ונראה דאי' כל דבור שיצא מפי השי"ת ע"י נביא אינו חוזר פן יאמרו שנביא שקר הוא. אמנם אי ידעינן בלא"ה שהנביא אמת הוא אז יוכל הקב"ה להנחם על הרעה. וז"ש משה מי יתן והיה כל עם ה' נביאים ובזה יתפרסם שהנבואה אמת ואז יוכל הקב"ה לחזור ולפ"ז קשה הרי אמרו יהושע מכניס ישראל לארץ והוי טובה דרבים ואינו חוזר וע"ז משני הגמ' לא סיימוהו קמיה ר"ל שלא אמרו לפניו שיהושע מכניסם לארץ וא"ש וק"ל:
Haftarah of Nasso.11
ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר. מלת לאמר מיותר. ונראה לפרש דהיא אמרה לאישה שיקיים את נדרה לפי דדברים שיש בהן עינוי נפש יוכל הבעל להפר וכאן היה עינוי נפש מיין ושכר וכו'. אמנם קיי"ל נשאלין על הנדרים רק ז"א דדוקא כששמע נדרה ושתק שלא קיים ולא הפר אז יוכל לשאול עליה. משא"כ כשקיים נדרה בפני רבים אז אינו יכול להפר וזהו שאמרה לאמר שיאמר בפני רבו שקיים נדרה וק"ל:
Haftarah of Nasso.12
איש האלהים בא אלי היות הנביאים הם ממדה"ד ולכך אמרה איש אלהים בא אלי נורא מאוד מתחלה ניישב המשך הפסוקים ואחר נבא אל הביאור דכתיב ותצחק שרה כו' אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי ופירש"י מותר לשנות מפני דרכי שלום ויש לדקדק חדא למה באמת צחקה שרה היד ה' תקצר חלילה. ועוד דוקא לשנות מותר אבל שקר אסור להוציא מפיו כי דובר שקרים לא יכון וזהו לא הוי שינוי. אמנם נראה דידוע דאם הקב"ה עושה נס נגד הטבע אז נראה כגבור. ואיש מלחמה אבל אם עושה נס דרך הטבע נראה כזקן ויושב בישיבה. ואל תחשוב מזה שינוי ח"ו כי הבורא ב"ה אינו גוף ולא ישיגהו מקרה הגוף אכן מפאת חסרון ידיעתינו הותר לשבר האוזן ודי למבין וז"ש שרה אחרי בלותי היתה לי עדנה שאותו יום פירסה נדה וא"כ זהו נס נגד הטבע ואפ"ה ואדוני זקן דהקב"ה נראה כזקן. ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי דנראיתי כזקן היפלא מה' דבר כי אין מעצור לה' להושיע בכל פנים. אמנם הש"י אמר בלשון זה לאברהם שיוכל להשתמע בתרי אנפין ומזה אמרו חז"ל מותר לשנות כי זה לא הוי רק שינוי והבן. ואי' במדרש נורא מאד שהיה נדמה אליה כגבור עם כלי זיין ותמוה אכן לפי הנ"ל ניחא דכאן היה נס נגד הטבע לפי שהיא היתה עקרה ואמרה שפיר נורא מאד כנ"ל כגבור וק"ל:
Haftarah of Nasso.13
ולא שאלתיהו אי מזה הוא. פי' דידוע מ"ד דאין הקב"ה חוזר ממה שייעד ע"י נביא שלא יאמרו נביא שקר הוא אבל אם אין מכירין אותו יכול לחזור. וז"ש לא שאלתיהו אי מזה הוא וגם שמו לא הגיד לי וא"כ אינו מכירו ויכול לחזור ולכך ויעתר מנוח וא"ש:
Haftarah of Nasso.14
או יאמר ויעתר מנוח לפי שהיא אמרה לו בשם המלאך כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו. דאזהרת עד יום מותו היתה בודה מלבה לפי שצדיק ורשע לא קאמר דא"כ בהכרח יהיה צדיק והקב"ה נתן הבחירה לבני אדם לענות בו והיתה מוסיפה מעצמה וכל המוסיף גורע ולכך לא האמין לה ולכך ויעתר מנוח וא"ש.
Haftarah of Nasso.15
ותמהר האשה וכו' ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר בא ביום אלי. אי' במדרש באותו פעם נראה אליה בלילה מדכתיב אשר בא ביום אלי. ויקם וילך מנוח אחרי אשתו י"ל למה הלך אחריה לפי דסבר שמא שד הוא ואיתא כשיש לו רשות להזיק לאיש יוכל להזיק ג"כ לאשה אבל אם יש לו רשות להזיק לאשה אינו יכול להזיק לאיש לכך הלך אחרי אשתו לידע מה יהא בסופה. ואי' בגמ' מנוח ע"ה היה לפי שהלך אחרי אשתו דכל ההולך אחר אשה הרי זה ע"ה ואפי' אשתו משום חשד למי שאין מכירם. אמנם בריחוק מקום מותר לילך דלית כאן חשד ואף בלילה ליכא חשד. וזה ידוע כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג. וכאן היה בלילה כנ"ל ואחרי אשתו שהוא מופלג לכך שפיר אמרו מנוח ע"ה היה וק"ל:
Haftarah of Nasso.16
ויאמר מנוח עתה יבא נא דבריך וכבדנוך. לפי שנביאי ישראל אין רה"ק שורה עליהם בלילה לכך אמר יבא נא דבריך הדברים שדברת כבר אליה ביום לפי שלא יוכל להוסיף נביאות בלילה ואין לו לדבר אלא את אשר שם ה' בפיו ביום אותו ידבר וא"ש.
Haftarah of Nasso.17
ויאמר מלאך ה' מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר פי' מה שאמרתי אל האשה ולא על שמשון מפני דצדיק ורשע לא קאמר:
Haftarah of Nasso.18
ויאמר מנוח נעצרה נא אותך מפני שמנוח היה סובר שהוא נביא וסופו מוכיח דכתיב ולא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא ואמר נעצרה נא אותך עד שיעלה עמוד השחר ותשרה רה"ק עליך ואם תאמר אינו שורה בכל עת שתרצה. נעשה לפניך גדי עזים פי' שאעלה עולה לה' ועי"ז תהא דעתך צלולה ותשרה השכינה עליך. ולמד זאת מבלעם הרשע שהביא ז' עולות כדי שיוכל להתנבאות וק"ל:
Haftarah of Nasso.19
ויאמר מלאך ה' אם תעצרני לא אוכל בלחמך ואם תעשה עולה לה' תעלינה דהנה מנוח סבר שהוא נביא והנביא הוא ממדה"ד כנזכר כבר לעיל וקרבן עולה הוא רחמים והוי ב' הפכים בנושא אחד. אכן באמת היה מלאך והיה ממה"ר וז"ש אם תעשה עולה לה' זהו מדה"ר תעלינה. וזהו פי' כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא דייקא שהוא ממדה"ר וק"נ:
Haftarah of Nasso.20
ויאמר מנות מה שמך וכו' ויאמר למה זה תשאל לשמי והוא פלאי פי' דאי' שאין מלאך א' עושה שתי שליחות אמנם באגב גררא אם הוא באותו איש שנצטוה עליו שיעשה בו ב' או ג' דברים כפעם אחת יוכל להיות שליח לכולם אך יש הפרש בין עיקר השליחות שנשתלח אליו דבה אינו חוזר בו הש"י אבל בהדברים שנצטוה אגב גררא אם יכשל אותו איש בחטא חוזר. לכך אמר מי שמך מה הוא עיקר השליחות והשיב לו המלאך למה זה תשאל לשמי והוא פלאי רמז למ"ש לא נתנה נזירות אלא להפלאה שעיקר שליחות הוא על הנזירות וא"ש וק"ל:.
Haftarah of Nasso.21
ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה' ומפליא לעשות וכו'. דהנה קשה האיך העלה מנוח קרבן לה' בשעת איסור במות. רק דקי"ל דנביא מותר לעקור ד"ת פעם אחת להוראת שעה והיינו דוקא באם הראה אות או מופת ולכך כתיב ומפליא לעשות שהראה אש יוצא מן הצור וא"ש. ויאמר מנוח מות נמות כי אלהים ראינו פי" מות נמות תרי מיתות מיתה בעה"ז לפי שראו המלאך והוא גורם להפרדת נפש מן הגוף דמצא מין את מינו וניעור. ועוד נמות גם בעה"ב מחמת חטא שחוטי חוץ דקי"ל שמותר לעבור על ד"ת ע"פ נביא אבל לא ע"פ המלאך וק"ל. ותאמר לא אשתו לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח וכו'. תפסה חשש אחרון דמיתה נצחית ודאי לא נמות דקרבן נתקבל ברצון. ומיתה גשמית נמי לא נמות דלא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענו כזאת וא"ש:
Haftarah of Nasso.22
ותחל רוח ה' לשפמו בין צרעה ובין אשתאל. פי' פעם אחד בין צרעה שהיא ברכת יעקב ופעם אחד בין אשתאל היינו כארי' שהוא מיסוד אש זהו ברכת משה והיה פעם בכה ופעם בכה כנזכר וא"ש:
Haftarah of Nasso.23
או יאמר רוח ה' לפעמו דהנה הנביאים השלימים מקבלים השפע מן השם ב"ה בלי הפסק בדיבור ובשמיעה כמ"ד תחלת דבר ה' בהושע וכן לכל הנביאים. אולם יש מדרגה למטה הימנה שאינה נבואה עצמית והיא רק בת קול החוזר וכן כתיב שמן תורק שמך כשמן המורק מכלי לכלי וריח עולה ממנו: וכן היה בשמשון דכתיב לפעמו כפעמון המשמיע קול והקול החוזר הוא נשמע וכן אי' בגמרא שהדורות הראשונים מיו משתמשים בבת קול אבל עכשיו בעונותינו אין לנו קול וריח עד שירחם ה' את עמו כמ"ש ואשיב נדחי ישראל ונפוצות יהודה אכנס ושבתי את שבותיכם כבתחלה ונשוב לציון במהרה בימינו אמן סלה:
Haftarah of Beha'alotcha.1
הפטרת בהעלותך הלא היא כתובה לעיל בפ' מקץ
Haftarah of Sh'lach.1
וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים. יש לומר טעם לשבח על מה סובבת כוונתו של משה ויהושע תלמידו לשלוח מרגלים אף גם שישראל ביקשו ממשה לשלוח מרגלים למה היה מסכים עמם ולא סמך על בטחון השם ב"ה. וגם יהושע למה שלח מרגלים אחר שראה כי היא לא תצלח בימי משה וגם לא ביקשו ישראל ממנו והנה י"ל דעל כרחם היה שילוח מרגלים ולא סגי בלא"ה דידוע כי כאשר יעשה הקב"ה נס מפורסם נגד הטבע בוודאי הדור הם כולם יריאים ושלמים ועושים רצונו של מקום. אכן הנס בטבע הוא מחסד האל אפי' אם אין הדור ראוי והגון לכך. וזהו אם ישראל כבשו הכנענים בלי לרגל הארץ מקודם לדעת מבואם הוא נס נגד טבעי מערכי מלחמה. אכן גבי משה שחטאו ישראל בערבות מואב וצמדו לבעל פעור ולא היו ראוים לנס נגד הטבע לכן הוצרך משה לשלוח מרגלים טרם יקרבו למלחמה ויתורו את הארץ. וידוע מאמר הגמ" ה"ד בעל תשובה באותו מקום ובאותו מעשה ולכך שלח יהושע מרגלים מן השיטים כי שם התחילו לזנות אחר בעל פעור ובעבור זה לא היו ראוין להעשות להם נס שלא כדרך הטבע ליכנס בלא מרגלים. ועתה בין תבין את אשר לפניך מה שהלכו דוקא לבית אכסניא של אשה זונה. ואיה כבודם. אך היות רחב היתה יפת תואר והיתה בתכלית הזימה כמ"ד כל האומר רחב רחב מיד נקרי. ובזה תקנו חטא של בעל פעור שחטאו ישראל שם והוא שיטים וא"ש. באופן שני נר' טעם שילוח מרגלים בהקדים מאמר המשורר ה' סלעי ומצודתי ולכאורה מאי לשון מצודה שייך הכא אך י"ל על דרך שפורסין מצודה לצוד בעלי כנף כן הענין כשרוצה הקב"ה לנקום נקמתו מהעכו"ם נותן להם מקום לטעות ומחזיק לבם החרש ומטעה אותם כמו שמצינו בפרעה שרדף אחר ישראל ומי פתי יסור הנה שרואה שהקב"ה הוא נלחם להם במצרים והוציא אותם ביד רמה ונטה לבו לרדוף אחריהם אם לא שהקב"ה הטעה אותם במה דכתיב ויסע מלאך ה' מלפניהם ויעמוד מאחריה' וסברו שהקב"ה סר מישראל. וכן הכנעני' ג"כ שראו כבודן של ישראל ושמעו ניסים שנעשו לישראל במדבר וייאשו עצמם וגמרו בדעתם לצאת ולברוח. אך כשראו ששלחו ישראל מרגלים א"כ פחדו בציון חטאים אתם ובטלו בטחונם א"כ מה לנו לברוח וזה הי' טעותם שהטעו משה ויהושע אותם ושלחו מרגלים וא"ש:
Haftarah of Sh'lach.2
באופן שלישי נראה בהקדים מדרש רבה וז"ל עלו זה בנגב אל עם העולים ותמוה. והענין לפי דמשה ירא פן עדיין ישנו בעם אנשים שיצא מזרעם איש הגון וכמ"ד שהיו מכריזין במלחמה הרוצה להשלים ישלים מי' שרוצה להתגייר יתגייר. וכן גבי מצרי שהרגו משה וירא כי אין איש ר"ל צדיק שיצא ממנו. וכן מצינו גבי מואב כתיב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי ב' פרידות טובות וכו' ולכן נתאוה משה להוציא אותן הגרי' מהכנעני' לפי שראה בנבואה שהמרגלי' יגיירו גרים כמו באמת רחב וכל בני משפחתה העמידו כהנים ולוים וזהו פי' המד' אל עם העולים ר"ל גרים שרוצים לעלות לעבודת הבית. וז"ש משה עלו זה בנגב כמו שאמרה עכסה בתו של כלב ולי נתתני ארץ הנגב לשון חסרון ויבשה זה ת"ח. וגם זהו כוונת משה שיתגיירו גרים ואמר היש בה עץ ר"ל צדיק שנקרא עץ חיים כי לאחר שעברו הירדן לא קבלו גרים. והם השיבו אפס כי עז העם שלא יתגיירו איש אחד מהם וגם עמלק יושב בארץ הנגב ואין מקבלין גרים מעמלק כי הוא כולו רע ולא יש בו ניצוץ קדושה. וזה הטעם נמי ששלח יהושע מרגלים להוציא מהם הגרים היינו רחב ומשפחתה וא"ש וק"ל.
Haftarah of Sh'lach.3
באופן רביעי נראה טעם שילוח מרגלים בהקדים אומרו חרש לאמר י"ל מאי לאמר והעולם מיישב כי הם עשו עצמם כחרשים ובאמת לא היו חרשים. אכן זהו קשה מאוד על אדם לעשות את עצמו חרש ופעם ישכח דבאמת הוא שומע וצריך ליישב בביתו ולחשוב עד שתהא תקועה בלבו ולא ישכח שעשה עצמו חרש. וזהו לאמר שתדברו איש אל אחיו בפ"ע כאלו אתם חרש ולא ישכחו. אמנם אמיתות הענין מה שעשו עצמן חרש ולישב הלשון לאמר וגם מ"ש לכו ראו את הארץ ואת יריחו שודאי אם יראו כל הארץ יראו גם יריחו ושפת יתר הוא. וגם הטעם להבין איך באו לפונדק אשה זונה סוררה אשר הזהיר החכם אל תקרב אל פתח ביתה. ומכ"ש פנחס וכלב אנשי אלקים יסורו מדרכיה. וע"ד פשוט י"ל שעשו זה שלא ירגישו האמוריים שהם מבני ישראל לכך באו בית אשה זונה נגד מנהג ישראל שהם ירחקו את עצמם כמטחוי קשת ממקום זימה כמעשה דר"מ במס' ע"ז. אמנם סוד הענין כך הוא ויובן גם המד' חרש לשון חורש עץ בעל אומן עץ עושה פסילים ותמוה וגם אי' בגמ' כל כוונתן של מרגלים בימי משה לא היה אלא לבושתה של א"י כמש"ה ויחפרו את הארץ וכתיב וחפרה הלבנה. וגם יש לתמוה הלא משה אמר וייטב בעיני הדבר ואיך שייך לומר שמשה הודה לדבריהם לראות בבשתה של א"י. וגם נשים לב במ"ש משה וראיתם את הארץ מה היא השמנה היא אם רזה וכי לא ידעו עד הנה שבחה של א"י הלא ישראל היו במצרים רד"ו שנה ומהלך ב' ימים היו ממצרים לא"י דרך ארץ פלשתים ואם לא ראו אותם בודאי שמעו מהשיירות מצויות. וגם הבטיחם וייעד בם הקב"ה אל ארץ זבת חלב ודבש וגם משה אמר ולקחתם מפרי הארץ והם הביאו ענבים פרי העץ ומה זה ועל מה זה. אכן יבואר דידוע דא"י איננה נתונה תחת המזל ושר כמו שארי מדינות. והנה אין הקב"ה נפרע מאומה עד שנפרע משר שלה תחלה והנה הם עשו צורה לע"ז שלהם דמות שר שלמעלה ובה משפיעים שם משמות הטומאה אשר מלמטה והם ראו אם נפלה יראתן למעלה גם הפסל נמחק ונתעב כמש"ה ובאלהיהם עשה ה' שפטים ע"ש ברש"י. וכתיב בפסוק בישעיה יבחר חרש חכם עץ להכין לו פסל ולכך עשו עצמן חרש עץ לראות אם נמחקו יראתן ויעשו להם פסל חדש מובחר ואז הגיע עת הדור לכבוש את א"י. וידוע דמזל של לבנה הוא מזל א"י מזל אחרון של ז' כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל ולכך כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא היו מקדשין ע"פ הראייה כדעת ר"ח בבכורות. לפי שעדיין לא נכנע מזל הלבנה תחת ידם. והנה כתיב וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים ופירש"י שהפירות נמתקים מן החמה ויש נמתקים מן הלבנה. וזה היה כוונת משה דודאי האמין בה' והבטחתו שינחל ה' לנו ארץ זבת חלב ודבש אך רוצה לידע אם פסקה וניטלת ממשלת הלבנה שהוא שר של א"י לכך שלח מרגלים לראות השמנה היא אם רזה ר"ל אם ממשלת הלבנה עדיין בתוקפה וממנה שמינה ולכך אמר ולקחתם מפרי הארץ דייקא. אכן המרגלים לא נתכוונו אלא להוציא דבר ולקחו ענבים שהן גדילים מהחמה והם לאו ממגד גרש ירחים. וא"ש המדרש כל עצמן של מרגלים ר"ל עיקר הטעם של שילוח מרגלים לא היה אלא לבושתה ר"ל אם ניטל ממשלת השר שלה או לא וז"ש כתיב הכא ויחפרו וכתיב התם וחפרה הלבנה. וגם לכך היה טוב בעיני משה לשלוח מרגלים כי גם הוא מתכוין לבשתה דהיינו לשר של א"י וא"ש. והנה יריחו שהי' שם מקום מצב ומעמד בית ע"ז שלהם ללבנה ולכך נקראת יריחו ע"ש הירח. ולכן באו בלילה כי בלילה היתה ממשלת הלבנה ויבא על נכון מ"ש לכו וראו את הארץ ואת יריחו ר"ל בית ע"ז שלהם לראות אם נפלה פסל הלבנה וסר כחם וא"ש:
Haftarah of Sh'lach.4
והא דבאו למקום תורפה בית אשה זונה ופרת טעם יבואר עפ"י מ"ד במדרש שיר השירים על כן עולמות אהבוך זה יתרו ורחב שהעידו על אחדות האל ית' שמו יתרו אמר עתה ידעתי ורחב אמר' כי ה' אלהיכם בשמים ממעל וכו' והוא תמוה וכי ח"ו עומד אמונת השם ב"ה על הני תרי עע"ז שיעידון על היחוד. ועוד בשלמא יתרו דהוא הי' כהן כומר לכל ע"ז שבעולם לו נאה להעיד כי כולם פסל המה מעשה תעתועים וה' הוא אלקים. אכן רחב אשה זונה בעד ככר לחם איך תעיד על זה. אבל יובן במה דידוע דהלבנה אינה שופעת אורה מצד עצמה רק החמה משפעת לה אורה. וכתיב ביאשיהו המלך ויתוץ את בתי הקדשים אשר בבית ה' אשר הנשים אורגות שם וכו' והיינו דהובא בספריהם דע"ז שלהם הי' דמות זכר ודמות נקבה והיינו מפצלת היו עושין להם. ונאספו עם כומרי ע"ז אם הי' איש היו נשים מזנות עמו והכהנים לע"ז היו מזנות עם אותן הנשים והמנאפים נקראים אצל תועבה שלהם קודש והצורות ההם היו לחמה וללבנה דמות זכר לחמה והם עובדי שמש וזהו ויתוץ את בתי הבעל שהשמש מכונה בשם בעל המשפיע לנקיבה כן החמה משפיעה ללבנה. ודמות נקבה ללבנה כי היא כמו נקבה המקבלת והמנאפים עמה נקראים קדש וזהו ויתוץ את בתי הקדשים כמו איה בזה הקדשה. ורחב היתה המקטרת והמנאפת ללבנה כי שר של א"י הוא לבנה כנ"ל וביריחו היתה מקום ע"ז. ולכך כאשר רחצה מטומאה ונתגיירה נסבה יהושע דפני יהושע כלבנה ולכך זכתה והעמידה ז' נביאים כי מדה טובה מרובה והלבנה היא שביעית לז' כוכבי לכת. ויש אומרים אף חולדה הנביאה דידוע דכל מה שיש בים יש ביבשה חוץ מחולדה והענין הוא כך כי הביאו חכמי המחקר דכל היצירות אף השמש והירח נותנים כח חוץ מיצירת חולדה הלבנה תעזוב ביצירתה. וידוע דשר של ים הוא לבנה וזהו כל מה שיש בים יש ביבשה חוץ מחולדה בעבור ששר של ים הוא לבנה. והנה רחב המתקדשת מטומאתה ונתגיירה ועזבה ללבנה הוציא הקב"ה ממנה חולדה אבל יתרו היה כומר לחמה ולכך נתחתן במשה דפני משה כפני חמה. היוצא מזה שיתרו ורחב היו ראשים לעובדי חמה ולבנה ושפיר היה שבח להקב"ה ונתקדש בקילוסם. ויבא על נכון מה שהלכו בית אשה זונה הוראת שעה היתה כי היא כהנת לע"ז והלכו לראות אם נכרת פסל לבנה יען שהשר נפרע מקודם. אך פן יעלילו אליהם מדוע באתם אתה הביתה לזאת עשו עצמן חרש דידוע בחכמת גיגרימא"נצא הביאו לרפואת אור עינים טוב השבעת החמה. ולשמיעה טוב השבעת הלבנה ולכך עשו עצמן חרש כאלו באו לרפאות עצמם ובתוך כך יראו מה נעשה בע"ז שלהם וא"ש הכל על נכון וק"ל:
Haftarah of Sh'lach.5
ויאמר למלך יריחו לאמר הנה אנשים באו הנה הלילה מבני ישראל לחפור את הארץ. כי הרה"ק אינו שורה בלילה על נביאי ישראל לכך אמרו למלך בלילה תוכל להם אבל אם תמתין עד אור היום לא תוכל להם וא"ש:
Haftarah of Sh'lach.6
וישלך מלך יריחו אל רחב לאמר הוציאי האנשים אשר באו אליך וכו' כי לחפור את כל הארץ באו. לפי שבנימוסי העכו"ם היה שלא היה רשות לשום שופט או שוטר ומושל לכנוס לבית ע"ז שלהם לקחת משם המחיייבים הרג ואבדן. והעד שצותה התורה מעם מזבחי תקחנו למות היפוך נימוסי העכו"ם ולכך כתיב הוציאי האנשים וא"ש. כי לחפור את כל הארץ באו מה שאמרו את כל הארץ ולא אמרו העיר. יובן בהקדים ליישב דלכאורה למה לא הניחם המלך בבית רחב הזונה מקום זימה כל האומר רחב רחב מיד נקרי והקב"ה שונא זימה הוא ואם יכשלו שם בחטא ניאוף עם רחב יחרה אף ה' בהם ולא יצליחו. אבל יבואר במה דכתיב צרור את המדינים והכיתם אותם וכתיב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה ולכאורה למה לא צוה לצרור את מואב ובפרט שהם התחילו בעבירה תחלה. אמנם היות שקלקלו ישראל בבנות מואב ואין הקב"ה עושה נס במקום שחטאו לפי שמדת הדין מקטרג עליהם באותו מקום שנעשה עבירה לכך לא נקם הקב"ה מהם אבל קצוצי פאה הם נדונים באבדן והרג והם מדינים שגרמו לישראל לעבור עבירה ומרגלים הללו אשר שלח יהושע אי לא באו לחפור את כל הארץ רק יריחו לבד. ודאי הניחם המלך בבית רחב הזונה ושם יכשלו בחטא ולא יעלה בידם לכבוש את העיר יען שם מקום שנעשה עבירה ולא נעשה בם נס כנ"ל. אמנם הם באו לחפור את כל הארץ ואף אם יכשלו בחטא ביריחו אפ"ה יהיה צרה ומצוקה סביבות העיר מקומות שלא נכשלו שם בחטא ולכך שלח המלך אל רחב הוציאי האנשים וכו' וא"ש וק"ל:
Haftarah of Sh'lach.7
ותקח האשה שני האנשים ותצפנו ותאמר כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה. רבים תמהו על מ"ש ותצפנו לשון יחיד נסתר ובאמת היו שנים ויש מפרשים כאשר שליח המלך היה בא אצלה ואמר לה כדברים האלה מיד היתה צועקת היכן הם ואמרה לשליח האנשים הללו רדפו מהר אחריהם כי תשיגום ואמרה לשליח כן באו אלי האנשים ולא ידעתי היכן הם ומפרשים ותצפנו אותו עצה הצפינה לפני השליח והם יצאו לחוץ והיא העלתם הגגה וישר הוא. אבל אמ"ו ז"ל פי' ותצפנו קאי על השליח שאמרה לשליח כן באו אלי האנשים. והשני אנשים האלה הם יחפשו אחריהם וישיבום ואם תתראה עצמך לפני שני האנשים האלה ירגישו כי מצות המלך הוא ואולי יודיעום הסוד ויברחום לכן הסתר עצמך ובאותו ערמה הצפינה את השליח והיא העלתם הגגה וא"ש ויש לפרש דקאי על פנחס לבד דהנה צריך הלהבין איך היו מכירין בהם שהיו מרגלים מבני ישראל. אמנם שם היו אנשי מדין שהיו מכירין את פנחס כשהרג חמשת מלכי מדין אבל כלב לא היו מכירין בו לכך ותצפנו קאי על פנחס לבד לפי שכלב לא היה צריכין להצפין כנ"ל וא"ש. והמדרש פירש דקאי על כלב לפי שפנחס לא היתה צריכה להסתיר שהי' במדרגת מלאך ולא היה רשות לכל עין לראותו וצריך ביאור דכתיב לקמן ותטמנם לשון רבים אך י"ל עפ"י מאמר המדרש ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל וכו' אם בלילה לא אכל ביום לכ"ש ע"כ המדרש הזה תמוה לכאורה מאי כ"ש הוא אלא דהענין הוא כך דאיתא תפלה למשה איש אלהים אם איש לא אלהים ואם אלהים לא איש אלא ביום היה משה במדרגת מלאך ובלילה היה במדרגת איש ולפ"ז א"ש אם בלילה לא אכל כשהיה במדרגת איש ביום לכ"ש שהיה מלאך. ופנחס ודאי לא היה גדול ממשה ובלילה היה איש. ובתחלה שהיה יום לא היתה צריכה להסתיר רק כלב לבד. משא"כ בלילה שהיה איש הוצרכה להצפינ' שתיהם ושפיר כתוב ותטמנם וישר הוא:
Haftarah of Sh'lach.8
והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ הערוכות לה על הגג. י"ל טעם על הא דתטמנם בפשתי העץ כי יראה פן יעשו הם בכשופים וידעו כי מרגלים הם עדיין בביתה בצל קורתה לכן הטמינם בפשתי העץ כי פשתן הוא יוצא ממערכת הכישוף לפי דפשתים מקבל שפע משבעה משרתים לבד ממאדים אין משפיע כח לפשתים ולכך נקרא פשתן שש וגם יקרא בד גי' ששה ואיננו בגדר הכישופים לז' כוכבי לכת ולכך אין הכישוף שולט בו והעד שלבש יוסף הצדיק במצרים בגדי שש לפי שמצרים היה מלא כישופים ודאג אולי יקנאו בו בשררתו ויכשל ח"ו בכישוף לכך לבש בגדי שש שאין הכישוף שולט בו ולכן כה"ג ביוה"כ בגדי בד קודש ילבש להכניע הכישוף וזהו הטעם שתטמנם בפשתי העץ הערוכות לה על הגג גג עולה ג"כ ששה לרמז הנ"ל. השער סגרו אחריהם לפי שהיו חוששין שמא הם בעיר לכך סגרו השער אחריהם שלא יברחו:
Haftarah of Sh'lach.9
והמה טרם ישכבון והיא עלתה עליהם וכו'. דקדק מלת עליהם דלכאורה ראוי לומר אליהם. רק לפי שהיא יראתה לדבר עמם בחדר שטמונים שם פן ירגישו בדברה עמם ולכך עלתה על עליות החדר וזהו עליהם על עליות חדר שלהם וק"ל:
Haftarah of Sh'lach.10
ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ פי' שנתן לכם כבר את הארץ והראיה דכתיב ולא נחם ה' דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ומאי כי קרוב הוא ומפרשים שקרוב שבועת אברהם לאבימלך שאמר אם תשקור לי ולניני ולנכדי נמצא אלו לא היה ניתנה כבר הארץ להאבות איך היה אברהם נשבע לאבימלך לאסור על יוצאי חלציו דבר שלא היה שלו. אלא ודאי שלו היתה ושפיר נשבע ולכך אמרה שפיר כי נתן ה' לכם את כל הארץ כבר. וכי נפלה אימתכם עלינו פי' אימה ומהומה ושוד ושבר היה בלבנו כשמענו את הנסים ונפלאות שעשה ה' לכם אמנם היה להם לברוח אל ארץ אחרת וכל זה נגד נהוג העולם כאשר יראו במופת כי לא יצליחו במלחמה כי כשל עזור והם יושבים ויראתכם על פניכם תמיד ואין החוש סובל אם ישמע השומע ולא יחדל ועל כרחך כי ה' הסגירם בידכם וה' נתן זאת בלבם למען יתמו ונכרתו כל יושבי הארץ כנ"ל וא"ש:
Haftarah of Sh'lach.11
כי שמענו את אשר הוביש את מי ים סוף וכו'. כי ידוע שהלבנה משפיע כח לים סוף דהלבנה היא שר של ים. ומזל של א"י הוא מזל לבנה וכאשר שמענו כי הוביש ה' את מי ים סוף א"כ כשל עוזר ונפל עזור ונמס לבבינו. ועוד ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי לסיחון ולעוג אשר בעבר הירדן לפי שהם היו בני ענקים ואי' בגמ' למה נקרא שמם ענקים שמעניקים את החמה פירש"י שהחמה היה לסיחון ולעוג כענק על הגרגרת ודבריו אלו צריכין ביאור אלא הענין הוא כך ששני מלכי האמורי היו משפיעין כח החמה בלחשיהם וכל כך היו נוצחין. ויפה פירש"י ז"ל שהחמה היה לו כענק על הגרגרת שממנו הלחש יוצא. אמנם אב הנביאים הרג אותו ולא היה כח לחמה לעזור אותו. ואיתא במדרש במלחמת עוג היה משה מטריד החמה שלא תוסיף תת כחה אכן הלבנה היתה עדיין משפיע בא"י ויהושע בטל כח לבנה לכך אמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. היוצא מזה שישראל נצחו חמה ולבנה וא"כ לא קמה עוד רוח בנו ונמס לבבנו. כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כאן הוסיפה להתבאר לנו מציאת האל ואחדותו במה שאמרה בשמים ממעל ר"ל ממעל דייקא שיש לשמים עילה וכל שיש לו עילה יש לו תחילה וכל שיש לו תחילה יש לו תכלה וכל שיש לו תכלה הוא מחובר וכל מחובר מחודש וכל מחודש יש לו מחדש שחדשו והתבאר לנו עילת כל העילות בדרך אחד. ועוד התבאר לנו במה שאמרה ועל הארץ מתחת כי הארץ חלק נפרד מן השמים וכל שיש לו חלק יש לו כל כי אין הכל כי אם כלל חלקיו נמצא יש לו גבול וכל שיש לו גבול הוא מחודש כנ"ל והתבאר לנו בזה מציאות האחדות וז"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וק"ל:
Haftarah of Sh'lach.12
באופן אחר נרא' לומר דהנה הרמב"ם כתב בספר מורה הנבוכים ענין השגחה פרטי הוא על מין האדם לבד אבל על החי השגחה כללי שלא יכלה אותו המין ע"כ אבל בזוהר מוכח שהשגחה על החי הוא ג"כ על מין פרטי ומביא שם מעשה דפעם אחת הלך רשב"י מן המערה ושמע קול עוף זה מת ועוף זה חי וצריך להבין הא במערה היה יודע הכל וכל רז לא אניס ליה ומה הראהו בזה. אצ"ל דבמערה הי' סבר כהרמב"ם ז"ל ועתה הודיעו אותו מן השמים שהשגחת הקב"ה על החי ג"כ בפרטות וידוע דנשמת האדם הוא חלק אלוה ממעל. וז"ש כי הוא האלהים המשגיח בשמים ממעל ר"ל במין האדם ויש לו חלק ממעל. וגם השגחתו על הארץ מתחת לאדם והם סגנון שאר בעלי חיים וא"ש וק"ל:
Haftarah of Sh'lach.13
ועתה השבעו לי בה' כי עשיתי עמכם חסד ועשיתם גם אתם עמדי חסד. יובן במה דאיתא המורד במלכות ישראל חייב מיתה שאין רשאין לעבור על מצות המלך אבל אם המלך צוה לו לעבור על אחת מן המצות לא ישמעו לו ודוקא מלכי ישראל אין שומעין לו לעבור על המצות. אבל גוי צריך לשמוע למלכו מ"מ מפני שאין להם מצות ולא שייך לעבור על המצות דדינא דמלכותא דינא וכל זה דוקא אם הוא מאותו חומה ועבר על דברי המלך חייב מיתה אבל אם הוא מאומה אחרת א"צ לשמוע לו אם זה אינו מתנגד לחוקי המדינה. וידוע דגזירת לא תחיה כל נשמה אינה כוללת רק על השבע אומות וז"ש רחב כי עשיתי עמכם חסד וקשה הא אסור לעבור על דברי המלך וצ"ל שלא היתה מאותה אומה ולא פשטה עליה גזירת המלך וא"כ הדין נותן שתעשון גם עמדי חסד וק"ל:
Haftarah of Sh'lach.14
ונתתם לי אות אמת לפי הפשוט נראה האות אמת שנתנו לה המרגלים כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת וידוע דחומת יריחו טבעה בארץ וביתה אשר היתה בקיר החומה היתה עומדת ולא נגררת אחר החומה וזהו היה אות אמת. אמנם יש דברים בגו כי מצינו במדרש דאות אמת הוא וי"ו כמש"ה וישם ה' לקין אות וי"ו נתן לו במצחו דאות וי"ו כשתכפול ו' פעם ו' הוא ל"ו ועולה במ"ק ט' ואמת ג"כ במ"ק ט' כידוע. אכן צריך להבין במה דנתנה לה וי"ו להבין דמעולם לא היתה וי"ו שריון קשקשים ונראה לומר עפ"י מ"ד דרחב היתה גלגול חוה וחוה הביאה לעולם להט החרב המתהפכת פי' פעמים נהפך לטובה ופעמים נהפך לרעה כמו חרב לה' צבאות מלאה דם ולהפך לטובה כתיב רחב לבי על אויבי שרחב הוא חרב ואם מתהפך לטובה הוא רחב ולכך אנו אומרים בלילה לשמור מטומאת קרי וחרב פיפיות בידם פי' שני פיות שחרב הטוב הוא משמר מטומאה שהיא טומאת חוה. ונראה לומר טעם לשבח דאיתא בגמ' כשחטאה חוה פירש ממנה אדה"ר ק"ל שנה והוליד רוחין ושידין ולילין והם מטמאין לאדם בלילה בנפול תרדמה על אנשים והוא חרב רע כי חמורה הטומאה היוצאת מגופו. ואם מעורר עצמו בתשובה ניצול מחרב רע ומתהפך לטוב ולכך יש להזכיר חרב טוב קודם שכבו כדי לעורר עצמו בתשובה וע"י כך מבטל כל הרהורין בישין. ואיתא בגמרא כל האומר רחב רחב מיד נקרי מפני שרחב הוא חרב טוב כנ"ל ומי שמזכיר ב' פעמים הוא מעורר חרב רע ויכשל ח"ו בטומאת קרי. היוצא מזה שלהט החרב המתהפכת פעמים לטובה ופעמים לרעה ח"ו. ואי' בזוהר חרב הטוב מן הקב"ה הוא ג' פעמים ע"ב והוא רי"ו. ועפ"ז יובן גם מ"ש פרעה אריק חרבי תורישמו ידי ר"ל שפרעה סבר שיש בידו רי"ו במה שאמר תורישמו ידי ר"ל תורי שמו כי שמו של הקב"ה הוא וי"ו וחרב עולה ר"י ונמצא רי"ו וביקש לנצח ישראל. אמנם סופו הוכיח שחסר אחת דכתיב ירה בים כמנין ירה הוא רי"ה מכוון. נמצא שרי"ו הוא חרב הטוב לפי שחרב הוא מנין ר"י ואם תצרף שמו של הי"ת הוא וי"ו נמצא רי"ו מכוון. ויש עוד ליתן טעם על הא דמי שאומר רחב רחב מיד נקרי מפני דחרב המתהפכת לרעה הוא ר"י לבד וא"כ כל האומר רחב הוא חרב רע ממש ומיד נקרי מפני שזה החרב הוא נמסר לחיצונים עד יעבור זדון מן הארץ והוא מחמת חטא חוה כנ"ל. ונקדים עוד הקדמה אחת ואחר נבא אל הביאור דאמרי' בגמ' בתחלה היה נקרא יתר וכשבא לחסות תחת כנפי השכינה ניתוסף לו וי"ו ונקרא יתרו. ויובן בהקדים מ"ד חמה נקראת קשת ולבנה נקראת חרב וגם אמרי' פני יהושע כפני לבנה דידוע דחרב נמסר ביד עשו דכתיב ועל חרבך תחיה אמנם אין זרעו של עשו נופל אלא ביד בניה של רחל וא"כ לבני רחל נמסר ג"כ החרב ושפיר אמרינן פני יהושע כפני לבנה שגם היא נקראת חרב. ונחזור לענינינו דהחמה נקראת קשת וידוע דקשה נקראת יתר כמ"ש כוננו חיצם על יתר לירות. ולפי שהיה יתרו ראש לעובדי חמה היה נקרא יתר כחמה ממש וכשבא לחסות תחת כנפי השכינה ניתוסף לו וי"ו שהוא שמו ית' למען יהיה ניכר שכפר בחמה. ובאנו אל המכוון שוי"ו נתנה לה דבתחלה נקראת רחב שהם אותיות חרב שהיתה ראש לעובדי לבנה ולבנה נקראת חרב כנ"ל וזו היא חרב רע שהיה בידה מגלגול חוה ואחר שגיירה עצמה נתנה להוי"ו שמו של הקב"ה כמו יתרו והיה בידה חרב הטוב העולה רי"ו וזהו היה אות אמת הנזכר וא"ש המדרש:
Haftarah of Sh'lach.15
והצלתם את נפשותינו ממות. פי' שרמזה רחב בזה שתתגייר וזו היא הצלת הנפש מן המות הנצחי:
Haftarah of Sh'lach.16
ויאמרו לה האנשים נפשינו תחתיכם למות. אמר הגאון זצלה"ה דיש להגיה הספרים שכתוב בהם לחסות תחת כנפי השכינה לפי שישראל המה למעלה מכנפי השכינה אבל גרים הם מתחת כנפי השכינה. אמנם רחב אעפ"י שהיתה גיורת כשמתה היתה למעלה מנשמת מין הישראלי. והראיה שיצאה ממנו שמונה נביאים וכהנים גדולים ואגב גררא ניישב במ"ד בגמ' יהושע נסבה לרחב ומקשים העולם הא אמר החכם לא תנסב גיורתא רק י"ל דאי' בזוהר דלאו כל הגרים שוים דלפעמים נשמת ישראל מובלע בין האומות וזהו הגר ישראל ממש הוא ולפעמים מצינו גר שיש לו נשמה מן האו"ה והוא המובחר שבאו"ה ולזה יש דין גר עליו שהוא תחת כנפי השכינה. ולרחב היה לה נשמת ישראל ונשמתה היה במדריגה גדולה ולכך אמרו ברמז נפשינו תחתיכם למות וא"ש:
Haftarah of Sh'lach.17
אם לא תגידו את דברינו זה. צריך להבין מה הוא הדבר הזה אשר צוו עליה אשר לא תגיד. ונרא' להגאון ז"ל דהנה יהושע שלח כל מי שרוצה להתגייר יבא ויתגייר וקשה למה היו צריכין הגבעונים לקנות עצה ותחבולה לאמר מארץ רחוקה באנו הלא יהושע היה מקבל גרים כנ"ל. אלא הענין כך הוא דהם סברו בודאי אמת שהוא מקבל גרים. אבל כל זה דוקא קודם שעברו את הירדן אבל אחר שעברו את הירדן אינם מקבלים. וזאת היתה סיבה מאת השם ב"ה שנתן זאת בלבם שאין להם תקנה למען יתמו ונכרתו. ולכך התיעצו אנשי גבעון לאמר מארץ רחוקה באנו מפני שסברו סברא הנזכרת. וע"ז הזהירו המרגלים את רחב את אשר לא תגיד שהמה מקבלים גרים דבודאי אלו היו יודעין שהוא מקבל גרים לא מסרו עצמן לאבדון והרג והיו מתגיירים כולם בעל כרחם. אכן אין חפץ ה' בזה כי זה היתה לאבן נגף ולצור מכשול לישראל ביום עלותם מארץ מצרים והקב"ה צוה לעבוד אותו מאהבה ולא מיראה כי החנות פתוחה ולכך הזהירו שלא תגיד וק"ל. ועשינו עמך חסד ואמת כפל הלשון חסד ואמת נראה לומר בדרך פשוט היות דכתיב לא תחיה כל נשמה וא"כ הוו כאלו כבר מתים כי לא בן אדם הוא ויתנחם. וידוע דחסד שעושין עם המת הוא חסד של אמת והמרגלים קבלו את רחב ולכך כתיב חסד ואמת וק"ל:
Haftarah of Sh'lach.18
ותורידם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה. אי' במדרש שאמרה יה"ר שיכפר חומה וחבל וחלון על שלש מצות שעברתי שהם נדה חלה הדלקה. ותמוה איך שייכי הני להני ונראה ליישב בטוב טעם במה דאמרינן לעיל שרחב היתה גלגול חוה ואי' בגמ' למה נצטוו הנשים על ג' מצות הללו לפי שחוה שפכה דם ולכך נצטווה על דם נדה ולפי שחוה אכלה מה שאסר לה הקב"ה שלא תאכל לכך מפרישים חלה. ולפי שכבתה נרו של עולם לכן מדליקין הנרות והיינו תלת מילין צריכין ביאור ונראה לומר דאי" כשחטאה חוה פירסה נדה מיד. ואדם היה משמש עמה בעודה נדה והוליד את קין וקין היה בן הנדה ולכך כלה זרעו בימי המבול ולא נשאר ממנו שום שורש וענף היוצא מזה שחוה לא שמרה נדה כדת. וכשאנו מתקנין חטא זה לכך צריכה לישב על דם נדה. וידוע בשעת הוצאת דם המקור נקרא בל' המקרא חבל כמו חבלי יולדה מפני שאין לידה בלא דם וזהו חבלי לידה כי בשעה שהדם יוצא כל האיברים מתפרקין וחיל ורעדה יאחזון וכמש"ה בטרם יבא חבל לה נמצא שחוה חטאה בחבל ורחב תקנה החטא בחבל. ואי' טעם למה מפרישין חלה מעיסה היות דידוע דלכל דבר צריך גבול מפריד בין הקודש ובין החול וחוה הביאה לעולם גבול מפריד בין הטמא ובין הטהור כי בתחלה היה הכל טהור וכשחטאה הביאה מסך המבדיל. וחלה הוא מסך המבדיל בין הקודש ובין החול ולכך אנו מפרישין חלה לתקן חטא זה. וחלה הואיל דאתא לידן נימא בה מלתא ליישב מה שמקשים העולם על הש"ך דאי' בהלכות חלה שיעור חלה מ"ג ביצים וחומש ביצה ומפרש הש"ך כמנין חלה הוא מ"ג. והחומש ביצה הוא נרמז באות ה' של חלה ותמהו כל המפרשים הלא ה' דחלה צריכה לגופה ודחקו לתרץ דכתיב נער וקרינן נערה וכאן ג"כ ה"ל לכתוב חל וקרינן חלה. אמנם הגאון זצ"ל ישב הענין אחר דידוע הוא דמלת לוז הוא לשון מובדל ומופרש כמו נלוז ניליז ענינו שהוא מובדל משאר בני אדם ולכך נקרא העיר לוז בין בית אל ובין העי לפי שהיתה מובדל משאר עיירות שלא יוכלו למצוא מבוא העיר כמבואר ביהושע ע"ש. נמצא שלוז הוא ענין פרישה. ולפ"ז יפה פירש הש"ך שלא היה לכתוב כלל חלה כי אם לוז דגם הוא לשון בדילה וגם הוא מנין מ"ג ולכך נרמז ג"כ החומש באות ה' כמבואר. ונחזור לענינינו שחלה הוא מסך המבדיל מפני שיריחו היה מקום טומאה ומחנה ישראל היה קודש. והחומה היתה מבדיל ביניהם וביתה של רחב היתה בקיר החומה ולכך בקשה רחמים שיתוקן חטא זו שבאה לעולם מסך המבדיל במושב החומה וזהו נגד חלה. וידוע דחוה כבתה נרו של עולם דכתיב נר ה' נשמת אדם והיא הביאה מיתה טבעית בעולם השפל ולכך אנו מדליקין נר בשבת להוסיף אורה והיא נשמה יתירה. ואי' בשיר השירים הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות פי' הרב ר' משה אלשיך נ"ע מפני שהחטאים שלאדם הם נעשין מסך המבדיל ואם חוזר בתשובה נעשין חלונות במסך ההוא ומקבל האדם שפע ע"י החלונות מן השם ב"ה. ולכך אמרה רחב אם חטאתי ומחמת החטא כבה נר עולם יהא רעוא שהחלון שנפתח ע"י תשובה יביא אור לעולם והיינו השגחה לעולם השפל ועי"ז יתוקן החטא וא"ש המדרש וק"ל.
Haftarah of Sh'lach.19
ונחבאתם שמה שלשת ימים. הטעם למה שלשת ימים י"ל דהנה משה מת בז' באדר ותמו ימי בכי אבל משה בז' בניסן. ובעשור לחודש הראשון עברו ישראל את הירדן מקצה שלשת ימים אחר ביאת המרגלים וא"כ באו המרגלים אל יהושע בז' לחודש וג' ימים נחבאו בדרך וא"כ הלכו מיריחו בד' לחודש ניסן. וידוע דהכנענים היו מנחשים בכוכב שלהם שהוא לבנה לידע היכן הם המרגלים ולכך צותה רחב שיחביאו ג' ימים ואז יהיה זיי"ן לחודש ניסן ובז' לחודש הלבנה מקפת בגלגל חלק רביעי ויש שינוי בלבנה והמה כמתעתע ולא יוכלו לנחש אחר שלשת ימים ולכך ונחבאתם שמה שלשת ימים וק"ל:
Haftarah of Sh'lach.20
ויאמרו אליה האנשים נקיים אנחנו משבועתך. פי' שנשבענו באונס ותנן נודרין להורגין. ואעפ"כ עשינו עמך חסד למען דעת צדקות עם ישראל כי המה קדושים:

Warsaw, 1871. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001167212/NLI Licence: Public Domain. Source.