Ahavat Yehonatan

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,076 sections

Haftarah of HaChodesh.3
ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה וכו' לכפר בעד בית ישראל. יובן עפ"י הפסוק צו את אהרן וכו' זאת תורת העולה פירש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס וקשה להולמו. וי"ל דהנה קשה דבכל ציווי הקרבנות לא נאמר רק בני אהרן זולתי גבי קרבן תמיד נאמר צו את אהרן. רק י"ל דהנה ידוע דבמדבר לא היו מקריבין שום קרבן אחר רק תמידין. ולכן לא כתוב אהרן גבי שאר קרבנות דאהרן לא נכנס לא"י רק גבי קרבן תמיד נאמר אהרן דהיו מקריבין תמידין גם במדבר והנה יש להבין דכתיב החפצתי מכם עולה ומנחה מיום העלותי אתכם מארץ מצרים הלא נאמר' פרשת הקרבנות למשה. אמנם באמת קודם חטא עגל הי' עולה במחשביה שיביא אהרן כל הקרבנות משלו לכפר בעד בית ישראל ולא ישראל. אך אחר החטא שעשה אהרן העגל לישראל נתבטל הנ"ל וז"ש החפצתי מכם עולה וכו' מכם דייקא אלו לא הייתם חוטאים בעגל לא נצרכתם להביא שום קרבן משלכם כי אהרן היה מביא בעד כולכם משלו. והנה באמת צריך זירוז גבי תמיד משום דעליה השלם כל הקרבנות כולם וא' מאשר יתעצל בעבודת התמיד כדי להקריב קרבנות קודם לו ולכך צריך זירוז אך קשה הא לא הקריבו במדבר שום קרבן וא"כ מה זירוז שייך דבשלמא לדורות צריך זירוז אבל מיד מה זירוז צריך לזה אמר ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס דאהרן היא מקריב התמיד משלו ולכך צריך ג"כ זירוז מיד. ולעתיד נמי יהא כן דהנשיא יבא קרבנות בעד כל ישראל וז"ש ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה דהנשיא יהי' צדיק תמים ביותר וכדי הוא להביא קרבנות בעד כל ישראל. רק מצינו מאמר השונמית לאלישע כי באת אלי להזכיר עוני וזה גריעותא אם הנשיא יהא צדיק ביותר וכן אמרו חז"ל אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא וכו' לזה אמר דלעתיד יהיו כל ישראל במדריגה עליונה ויהיו כולם צדיקים ולא שייך זה. וז"ש לכפר בעד כל בית ישראל דכשישראל הם במדריגה עליונה נקראים בשם ישראל לשון גדולה ושררה והבן:
Haftarah of HaChodesh.4
בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים. הנה אי' פלוגתא חד אמר בתשרי נברא העולם וחד אמר בניסן נברא העולם. ואמ"ו זצ"ל דאלי ואלו דברי אלהים חיים דהקב"ה הי' בורא עולמות ומחריבן והחזירן לתוהו ובוהו וא"כ עולם בוהו נברא בתשרי ועולם עומד נברא בניסן ולכך מלכי או"ה מתשרי מנין לעולם הבוהו ואנו מה שעושין ר"ה בתשרי הכל נמי לעולם הבוהו. אבל לע"ל יהי' ר"ה בניסן לעולם העומד ולכן בראשון בא' לחודש תקח פר בן בקר דהוא קרבן כ"ה שהי' בניסן. וחטאת את המקדש הכל הוא לתקן חטא אדם הראשון שנטרד מג"ע. וג"ע היא כנגד המקדש כידוע לי"ח ולכן וחטאת את המקדש. ולכן תקח פר בן בקר תמים דאי' פר שהקריב אדם הראשון קרנותיו קודמין לפרסותיו דהיה הכל בשלימות בתחלה בריאותו ולכן תקח פר בן בקר תמים שיהיה ג"כ בתמימות כמו הפר שהקריב אדה"ר והכל הוא לתקן כנ"ל וק"ל. בדרך אחר נראה לומר דהנה בגאולת מצרים:אמר שירה חדשה בלשון נקבה ועל גאולה העתידה נאמר שיר חדש בלשון זכר. לפי דגאולת מצרים היתה בזכות אמהות וכמ"ד בגמ' בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ולכן הוזכר בגאולתן לשון נקבה. משא"כ לעתיד תהיה הגאולה בזכות אבות ולכן נאמר בגאולה העתידה לשון זכר. וזהו נמי הטעם שהביאו ישראל במדבר פרת חטאת היינו פרה אדומה לכפר עליהם ולכן לא היתה ראויה לבוא אל המקדש רק נשרפת מחוץ למחנה. משא"כ לעתיד יביאו פר בן בקר זכר ושפיר ראוי הוא להביאו למקדש וז"ש פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש וא"ש:
Haftarah of HaChodesh.5
ולקח הכהן מדם הפר ונתן אל ד' פנות העזרה למזבח ועל מזוזת שער החצר הפנימית הכל הוא כנ"י. דחטא אדה"ר היה שרצה להשיג יותר מכדי השגת האדם כדכתיב והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ועץ הדעת הוא טוב ורע שהרוצה להחכים ידרים זהו טוב והרוצה להעשיר יצפין זהו רע ולכן ונתן אל ד' פנות העזרה היינו משתי רוחות שהן ארבע. וגם על שער החצר הפנימית שרצה להשיג מעלה הפנימית כנ"ל דגן יכול להשיג ועדן עין לא ראתה והוא רצה להשיג כל זה וק"ל:
Haftarah of HaChodesh.6
וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שוגה ומפתי. ידוע דשבעה ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו וכו' מפני חשש אונס טומאה ושמא לא ישים אל לבו בטומאתו ולכן ז' ימים דאז ודאי נטהר מכל טומאה ישינה. וטומאה חדשה לא בא עליו ולכך הכא נמי וכן תעשה בשבעה בחדש וקאמר הטעם מאיש שוגה שיהא שגגה בטומאתו ולכן צריך להמתין ז' ימים דלעתיד יהיה יוה"כ ביו"ד בניסן וא"ש. ואגב אמר אמ"ו הטעם מ"מ יוה"כ בעשירי בחדש מפני דחטא אדה"ר היה בע"ש יום א' בר"ה וכשחטא קיבל עליו נזיפה דכתיב ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים. ולא נתייחד הדיבור עמו עד אחר שכלו ז' ימי נזיפה כמו גבי מרים. ובשבת לא קיבל נזיפה רק ביום א' וא"כ כלו ז' ימי נזיפה בשבת וביום א' שהוא עשירי בחדש נתייחד הדבור עמו ונתרצה לו ולכן נקבע בו ביום. ובאמר זה היה בניסן ולכן לע"ל יהיה נמי בניסן. ולכן כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' דתשיעי היה בשבת צא וחשוב:
Haftarah of HaChodesh.7
בראשון בי"ד לחדש יהיה לכם הפסח וכו'. ולקמן בפסוק הזהיר על סוכות ונרא' טעם מפני מה הזהירם רק על פסח וסוכות ולא על שבועות. משום דלחד דיעה אין מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח וא"כ לכך הוצרך להזהירו על פסח וגם על סוכות צריך להזהיר דהנה ענין סוכות הוא משום ענני כבוד שהיה להם לסכך בעת צאתם ממצרים ולעתיד כתיב ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם וכו' וא"כ לא יעשו עוד זכירת ענני כבוד ולכך הוצרך להזהיר על סוכות משא"כ על שבועות לא הוצרך להזהיר וק"ל:
Haftarah of HaChodesh.8
ועשה הנשיא ביום ההוא פר חטאת דאי' במדרש בי"ד בניסן הרג קין להבל ולכך ועשה פר חטאת כדי לתקן חטא קין וק"ל:
Haftarah of HaChodesh.9
שבעה פרים ושבעה אילים הכל שבעה שבעה לכפר על מעשה קין. דהנה כתיב וישב קין בארץ נוד והיינו דמתחלה קודם שהרג להבל היה יושב תחת הקב"ה בעצמו ובכבודו ולא תחת המזל. אבל משחטא ישב לו תחת המזל והמזל נקרא נע ונד משום לפעמים המזל במקום הזה והוא טוב ולכמה שנים נשתנה המזל מטוב לרע וזהו נע ונד תהיה בארץ לבקש מקום שיש מזל וזהו נמי כי שבעתים יוקם קין ר"ל ז' כוכבי לכת. ולכן מביא הנשיא ז' פרים וז' אילים הכל להורות על זה הנ"ל וק"ל:
Haftarah of HaChodesh.10
ומנחה איפה לפר. משום דכתיב וישע אל הבל ואל מנחתו לכן מביא מנחה. והנה אמרי' במנחה שויתר לו הקב"ה משלו. והפירוש הוא דהנה באדם יש רוחני וגשמי הרוחני הוא חלק אלוה ממעל והגשמי הוא מאביו ואמו. וכשאדם חוטא חוטא ברוחני וגשמיי וכשמביא קרבן בהמה או עוף מכפר על הרוחני וגשמי כי בהקרבן יש בו ג"כ רוחני וגשמי אכן כשמביא מנחה יש בו גשמי לבד אבל לא רוחני וזהו שויתר הקב"ה משלו. וידוע דכל המתבייש מוחלין לו על כל עונותיו. והעני כשמביא מנחה מתבייש בשעת הבאתו וא"כ נתכפר על כל עונותיו קודם ההקרבה והוי מנחה ר"ל מתנה דכבר נתכפר בשעת הבאתו. ולכן היה מנחה איפה ר"ל אי פה כשהוא מתבייש אין לו פה להשיב וק"ל:
Haftarah of HaChodesh.11
כה אמר ה' שער החצר הפנימית הפונה קדים יהי' סגור. מפני שהוא רוח נגד מערב והשכינה במערב ואסור להסתכל בפני השכינה ולכך יהיה סגור. וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח דבשבת יש לאדם נשמה יתירה ויש לו מדריגה גדולה ולכן יפתח וגם בר"ח שמקבלין פני שכינה ע"י קידוש לבנה נמי יפתח וא"ש. או יאמר דהנה משיח לעתיד יהיה כמו אדה"ר שהיה תרומה וחלתו של עולם כן נמי משיח יהיה שקול נגד כל ישראל וכמו שאדה"ר גורש מג"ע והושכן מקדם לגן להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים כמו כן השער הפונה קדים שמשם תצא האורה הנאת זיו שכינה יהיה סגור כל ששת ימי המעשה משא"כ בשבת ור"ח דגם נשמת הרשעים נוחים בג"ע והותרה לכולם לכנוס ולכן גם בימים ההם יפתח. משא"כ בי"ט שהם נמי ימי הדין דאע"פ שהם נחים מן הדין מ"מ אינם במדריגה גדולה כמו בשבת דאינם יכולים לכנוס לג"ע רק ע"י נשמת הצדיקים שעוברים דרך שם ומתדבקים בהם נשמת הרשעים ובאין עמהם לג"ע. ואולי לזה רמזו חז"ל ומה מתקו דבריהם באמרם הכל חבירים ברגל וא"ש. או יאמר דאי' במד' ביום השבת וביום החדש יפתח כדי שיהיו יודעין באיזה יום שבת ובאיזה יום ר"ח. ואמ"ו זצ"ל דלעתיד יהיה אור הלבנה כאור החמה וא"כ לא יהיו יודעין אימת ר"ח וכן בשבת דאור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת ימי בראשית ואי' במדרש שיהיה יום ולא לילה וא"כ לא יהיו יודעין אימת שבת ולכן ביום השבת וביום החדש יפתח. והשער לא יסגר עד הערב כנ"ל כדי שיהיו יודעין אימתי מוצאי שבת וא"ש וק"ל:
Haftarah of HaChodesh.12
והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני ה'. ידוע מאמר חז"ל חייב אדם לקבל פני רבו ברגל שנא' לא חודש היום ולא שבת היום מכלל דבחודש ושבת איבעי ליה למיזל והנה רבים מקשים פתח ברגל וסיים בחודש ושבת. ונראה דכתיב מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות ואי' במד' מן הראוי הי' שצריכין לעלות ולהראות בעזרה ג"כ בשבתות ובחדשים כמו ברגל אך מפני הטרחה לא צותה התורה כ"א ברגל לבד. ולעתיד יהיו נמי עולין בשבתות ובחדשים. ואי' בגמ' כל המקבל פני רבו כאלו מקבל פני שכינה. והנה לפ"ז פטורין מלהקביל פני רבן ברגל כי אין לך גדול מעליית לרגל ולקבל פני שכינה ממש כי כדרך שבא לראות וכו' אמנם כ"ז הוא ברגל אך בשבת ור"ח שאין עולין להשתחות מחוייבים בהכרח לקבל פני רבן כי הוא כאלו מקבל פני שכינה וז"ש מכלל דבחדש ושבת איבעי' ליה למיזל. וכן נמי בזמן שאין בה"מ קיים שאין יכולין לעלות ולראות צריך ג"כ ברגל לקבל פני רבו כנ"ל. והנה מעשה השונמית היתה בזמן המקדש ולפ"ז מתורץ הגמ' שפיר חייב אדם לקבל פני רבו ברגל והיינו בזמן שאין בהמ"ק קיים הוכרח לקבל פני רבו אפי' ברגל יען נחשב לו כאלו מקבל פני שכינה. שנאמר לא חודש היום ולא שבת היום מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל ולא ברגל דאז אינה חייבת להקביל פני הרב כי היתה בזמן המקדש והוטל החיוב רק על חודש ושבת ומזה מוכח דבזמן באין בהמ"ק קיים חייב לקבל פני הרב אף ברגל וא"ש וז"ש לעתיד והשתחוו בשבתות ובחדשים ג"כ כמו ברגל וק"ל:
Haftarah of HaChodesh.13
ששה כבשים תמימים נגד ששה כוכבי לכת כי כוכב שבתאי יהיה בטל לעתיד. ומנחה איפה לאיל ולכבשים מנחה מתת ידו ידוע דשני מיני כישוף הם בלעם היה אין כחו אלא בפה. ובמדין כתיב וקסמים בידם שהיו פועלים כישוף בידים ומכח המזל שולט כישוף ולכן מנחה איפה ומנחה מתת ידו נגד ב' מיני כישוף הנ"ל:
Haftarah of HaChodesh.14
ובבוא הנשיא דרך אולם השער יבא ובדרכו יצא. הטעם הוא כדאמרינן בגמ' מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת ולכך בבוא הנשיא בלבד בדרכו יצא שלא להטריח את העם. אבל בבוא עם הארץ וכו' במועדים וכו' והנשיא בתוכם בצאתם יצא ובבואם יבא בתוך שאר העם כי אינו מטריחם בזה ולא הוזהר רק שלא יעכב לטרוח אותם בשבילו. או יאמר דהפסוק רמז לנו בזה דבר פלא והוא דאי' בגמ' הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם והנה מי שהוא במדרגת רשב"י וחביריו שתורתו אומנתו בע"כ צריך לקיים והגית בו יומם ולילה. אכן שאר כל אדם עליהם נאמר ואספת דגנך וע"ז אמרו חז"ל טוב תורה עם דרך ארץ. ואי' הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין וז"ש הבא דרך שער צפון יצא דרך שער נגב פי' שהרוצה להחכים ידרים וגם מותר לו ג"כ להצפין כנ"ל משא"כ הנשיא שעליו נאמר יורו משפטיך ליעקב וכו' בדרכו יצא היינו בדרך שער נגב שבא שהוא החכמה בדרך הזה יצא תמיד ומינה לא יזוע והיינו כל ימות השנה. אכן במועדים שהם חציה לה' וחציה לכם הותר לו להיות יוצא נכח ביאתו וז"ש במועדים וכו' והנשיא בתוכם בבואם יבא ובצאתם יצא. ק"ל:
Haftarah of HaChodesh.15
וכבש בן שנתו עולה לה' בבקר וכו' רבים מקשים למה לא נאמר ג"כ תמיד של בין הערבים. ונרא' דהנה תמיד של שחר מכפר על הרהורי הלב ותמיד של בין הערבים על טעותו בגירסא שלמד בלילה דלא איברא ליל' אלא לגירסא אך לעתיד יקויים והי' לעת ערב יהיה אור ולא יוצרכו לתמיד של בין הערבי' רק לתמיד של שחר לכפר על הציצם בשכינה שזה יהי' חטאם לעתיד כנ"ל וק"ל:
Haftarah of HaChodesh.16
וכי יתן מתנה מנחלתו לאיש מבניו וכו' לבניו תהיה וכו' וכי יתן מתנה מנחלתו לא' מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור וכו'. אי' בגמ' מתנה הרי היא כמכר דאי לאו דטרח וארצי קמיה לא היה נותן לו ולכן הוי כמכר אבל מתנה לבנו הוא נותן אפי לא טרח וארצי קמיה ולכן לא הוי כמכר וזהו החילוק בין מתנה לבנו דאינה חוזרת ביובל ומתנה לא' מעבדיו חוזרת ביובל וק"ל:
Haftarah of HaChodesh.17
ולא יקח הנשיא מנחלת העם. אי' בגמ' ר"א בן חרסום כשהתחיל ללמוד היה מנדר כל נכסיו מחמת חשק התורה. ולעתיד יהיה לבם ג"כ פתוח כפתחו של אולם וינדרו כל נכסיהם והנדרים יהיה הכל לנשיא ולכן לא יקח הנשיא מנחלת העם ודו"ק:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.1
תמורת הפטרת פקודי
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.2
ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך. מה שנעשה הנסיון הזה דוקא בר"ח. י"ל על ג' דרכים. הא' לפי שדוד הי' מסופק אם שנאת שאול אשר עליו הוא מחמת עצמו או מחמת רוח רעה השור' על שאול כדכתיב ויהי כנגן המגנן ותהי עליו רוח ה' ומשמע שעד הנה הי' עליו רוח רעה. ואם מחמת רוח רעה הי' שנאתו את דוד יש לדונו לשאול לכף זכות ויוכל להיות שהוא צדיק בעצם ודוד רצה לנסותו לפיכך לא בא אל הסעוד' בר"ח ואם אז ג"כ יחרה אפו עליו בודאי הוא מחמת עצמו לפי שידוע דבר"ח ובשבת ובי"ט אין לרוח רעה ושאר מקטריגים שום שליט' כדאי' בתיקונים ובשבת ובי"ט לא רצה דוד לסתור בשדה והוצרך לנסותו בר"ח. או יאמר לפי שבשאר ימים אפשר לומר טמא הוא ובודאי לעת כזאת אכלו חולין על טהרת הקודש והוי שאול דן אותו לכף זכות. משא"כ בר"ח מחויב כל אדם לטהר עצמו כמו ברגל לכך בחנו בר"ח לידע אם יחרה אפו של שאול עליו. ופשוט י"ל דבשאר ימים י"ל שמא יושב בתענית הוא משא"כ בר"ח אסור להתענות. ולכך הוצרך לנסותו בר"ח ושבת וי"ט ודאי לא רצה דוד לסתור עצמו בשדה כנ"ל וא"ש. כי יפקד מושבך הרצון בזה דודאי אם הי' מקומו של דוד ממולא ומיושב מאדם אחר לא הי' שנאתו של שאול כל כך על דוד אף שלא הי' בסעודה. משא"כ עכשיו שהי' חסר מקומו מבלי יושב על כסאו לפי שכולם יודעי' שהוא יהי' מלך והוא ימלוך אחר מיתת שאול שהוא המוציא והמביא את ישראל לא היו רוצים לישב על מקומו של דוד כי חשבוהו זאת למרידה לפיכך חרה אפו של שאול וא"ש.
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.3
ושלשת תרד מאוד. יהונתן הי' מרמז בזה לדוד שגדולתו של דוד לא יהי' אלא עד שלשה דורות דוד ושלמה ורחבעם ומשם נחלקה מלכות דוד וזהו ושלשת ואח"כ תרד מאוד:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.4
וישבת אצל אבן האזל. האזל הוא לשון הליכה כי יהונתן יעץ לדוד שיסתור עצמו אל צד שפונים שם שני דרכים ובוודאי לא יחפשו היטב אחריו משא"כ אם הי' דרך אחד פן ימצאו אותו וק"ל:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.5
והנה אשלח את הנער לך מצא את החיצים וכו' עיין בפסוק כל המעשה. והנה יש לפרש מה הי' יהונתן מרמז בזה לדוד בחיצים אם החיצים ממך והלאה או לא. ואמ"ו זצ"ל דהנה ברכת עשו הי' על חרבך תחיה יען שעשו הי" ציד בפיו ורימה לאבי. בדברים ומאכלים טובים לכך הי' ברכתו על חרבך תחיה כדכתיב חרב פיפיות בידם. ושטנו של עשו הוא בנימין לפני שבני יעקב גם הם רימו את אביהם בדברי שקר לומר חיה רעה אכלתהו לכך אין להם אותו אומנות של חרב. משא"כ בני רחל שלא היו במכירה ולא הי' מרמה בפיהם הם יכולים לשלוט בחרב ולכך אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל וישמעאל הי' משרת לאברהם שנאמר ויתן אל הנער לכך זכה להיות רובה קשת ושטנו של ישמעאל הוא יהודה שגם הוא שימש לאביו שנאמר ואת יהודה שלח לפניו. לכך כשקונן דוד על מיתת שאול אמר ללמד לבני יהודה קשת. יען שמת שאול שהי' מבניה של רחל והי' שולט בחרב לכך נלמד לבני יהודה קשת שהוא אומנות שלהם ודוד בא מיהודה לכך היה הסימן כאן בחיצים דוקא והבן. ואמר אם החיצים ממך והנה קחנו ובואה כי שלום יהיה לך ואומנות של קשת בידך. אבל אם החיצים ממך והלאה לא יבא לך הגדולה עכשיו וא"ש ואגב נפרש מאמר הגמ' דאמרי' שאלו לריב"ל נראתה הקשת בימיך אמר לו הן וכו' ומסיק הגמ' ולא היא שלא נראה בימיו והא דאמר הכי שלא לאאזוקי טיבותא לנפשיה. ונראה לומר דהנה שני מיני קשת הם הא' קשת הטבעי בעת ירידת גשמים והחמה זורחת למול ענן הגשם נראה כמין קשת. והב' הוא קשת שהוא לאות ברית עולם והוא שלא כדרך הטבע והצדיק יוכל להבחין בין הטבעי לשאינו טבעי. ולזה כששאלו נראתה קשת בימיך סתם ולכך השיב להם הן וכוונתו היה על הטבעי והן הן דברי הגמ' ולא היא שלא נראה הקשת שהוא לאות בימיו והא דאמר הכי וכו' וא"ש. וזהו כשמת שאול ויהונתן שהיו צדיקים שבדוד היכולים להבחין בקשת אמר דוד ללמד לבני יהודה קשת היינו הבחנה בין קשת הטבעי לקשת האות ברית עולם וק"ל:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.6
והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה ה' ביני ובינך עד עולם. כי דוד ירא שמא ישביע שאול ליהונתן לאמר היכן דוד והוכרח לומר לו לעבור על שבועת אביו לכך אמר יהונתן ה' ביני ובינך עד עולם הרצון לומר כי גדולה העבירה היא לפי שמא ימית אותו שאול וא"כ לא תרצח דוחה דיבר כבד את אביך כדאמרינן הרי שאמר לו אביו לחלל את השבת אל ישמע לו וא"כ אל ידאג וק"ל:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.7
וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר. פי' שאול היה רואה בנבואה שיהרג ותמיד היה מפחד ועומד לנגדו כאלו איש אחד עומד עליו להרגו לפיכך היה מושבו אצל הקיר שלא יבא אדם אחריו ולפניו יכול לראות. ועוד נראה לומר לפי שדוד היה תמיד עומד לפניו ומנגן בעת שהיה רוח רעה עליו והיה שאול מתיירא פן בעת ההיא ישליך דבר מה על דוד ויהרוג אותו לכך היה מושבו אל הקיר ואם ישליך יגיע אל הקיר וק"ל.
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.8
ויקם יהונתן וכו' היינו לפי שבעת שהיה דוד אל השולחן היה הוא יושב מצד שמאל כי ההולך לימין רבו הרי זה בור וה"ה היושב. אבל עכשיו שלא היה דוד אל השולחן היה יהונתן רוצה לישב בצד שמאלו של שאול לפיכך ויקם יהונתן. וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד כי אבנר לא היה רוצה לישב על מקומו של דוד לפי שידע ג"כ שדוד ימלוך לכך ויפקד מקום דוד וק"ל:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.9
ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא פי' כי באותו יום היה ר"ח ניסן ובו ביום נברא אדה"ר למ"ד בניסן נברא העולם בכ"ה באדר ובר"ח ניסן נברא אדה"ר ושנותיו של דוד באים מאדה"ר כידוע וא"כ באותו יום היה מזלו גובר כי אותו יום שנולד בו האדם מזלו גדול ביותר לכך לא דבר מאומה וק"ל:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.10
כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור. ידוע מאמר הגמ' לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמנה אותיות דהל"ל טמא הוא ומפשוטו של כתוב מוכח דאמר מקרה הוא בלתי טהור וקשה למה לא אמר טמא הוא לזה בא כמתרץ ואומר כי לא טהור לומר כן והבן. ויש לפרש הענין כי שאול דן לדוד לכף זכות פן שימש מטתו וטמא הוא לכך לא בא אל הלחם דבאותו פעם היו אוכלין חולין בטהרה. אבל ז"א דעונתן של ת"ח הוא מליל שבת לשבת אך אם ליל טבילה הוא מותר לשמש בתוך השבועה ואף גם בר"ח. וז"ש כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא דוד משום שישמש מטתו והטעם כי לא טהור היתה אשתו עד הנה ומותר לשמש. או י"ל מקרה הוא רוח תאוה נכנס בלבו ומותר לשמש אף בתוך השבוע ומטעם זה לא בא אל הלחם וא"ש:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.11
ויהי ממחרת וכו' מדוע לא בא בן ישי אל הלחם. הטעם שקרא אותו בן ישי לבזותו דבעצמו אין לו יחוס כלל רק שהוא בן ישי שהוא בן צדיק:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.12
ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר בן נעות המרדות פי' אתה אמרת שדוד אמר זבח משפחה הוא לי הלא כל המשפחה עוברים על לאו דלא יבא בקהל לך ומחייבים מכות מרדות. הלא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבושת ערות עמך. היינו דידוע כשפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו ואם אתה בוחר בבן ישי יאמרו שאינך מזרע שלי ושאמך זנתה ולא ראוי לך הגדולה. או יאמר דאמרי' בגמ' מואב לא מואביות דאין דרך נשים לקדם וכה"ג היה להם לקדם נשים לקראת נשים ומשני כל כבודה בת מלך פנימה ע"כ. ובפילגש בגבעה כתיב וחטפתם לכם איש אשתו במחולות הכרמים ושאול היה צנוע והיא חוטפתו וא"כ כשאתה בוחר בבן ישי וצ"ל דמואב ולא מואבית והטעם משום כל כבודה בת מלך פנימה וא"כ זאת היא לבושת ערות אמך שיצאה במחולות הכרמים ולא היתה פנימה וא"ש. או יאמר דהנה כתיב בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. ולכך יעקב כשלא רצה לילך ולרמות את אביו שהוא עשו ולקבל עליו קללה באומרו אולי ימשני אבי אמרה רבקה עלי קללתך בני. ולפיכך כשחטא אדה"ר נתקללה הארץ שהוא יצא משם ולפ"ז שפיר אמר אם אתה בוחר לבן ישי הוא לבשתך ולבושת ערות אמך דבן כסיל תוגת אמו וק"ל:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.13
כי בן מות הוא. פירושו כי שאול הבחין שדוד נמשח למלך ולפ"ז הוא מורד במלכות שאול וחייב מיתה וע"ז אמר יהונתן למה יומת מה עשה הלא שמואל משחו למלך ולא מעצמו נעשה מלך. כי כלה היא מעם שאול פי' כי עתה ידע בבירור כי השנאה אינו מחמת רוח רעה מדכעס היום בר"ח ובהכרח השנאה מעצמו וק"ל כי נעצב אל דוד כי הכלימו אביו. כפל הלשון מורה דעיקר חרון אף של יהונתן היה רק אל דוד אבל על עצמו לא היה חס דנחשב בעיניו רק לכלימה בעלמא שמבזה לו לכך אמר כי נעצב אל דוד אבל עליו לא נעצב כי הלא רק הכלימו אביו וא"ש:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.14
ויקם יהונתן למועד דוד פי' למה נקט למועד דוד היות ידוע דדוד לא נהג עצמו כמלך שכל מלכי מזרח ומערב ישינים עד ג' שעות והוא קם בחצות הלילה ללמוד תורה ובוודאי גם בדרך נהג כן אבל יהונתן נהג עצמו כבן מלך אבל עכשיו קם והשכים למועד דוד שהוא ג"כ קם מחצות הלילה. ונער קטן עמו והוא ירה החצי להעבירו עיין המשך הפסוקים. ונראה דהלא יונתן אמר למעלה ואני שלשת החיצים צדה אורה ולא כן עשה אח"כ רק והוא ירה החצי להעבירו כדי שיוכל לומר להנער הנה החצי ממך והלאה. רק עתה שרואה שבא הנער עד מקום החצי אשר ירה שלא כפי כוונתו ראה בזה השינוי שנעשה לו נס זה כדי לידע כי לא עת הוא להאריך ביריית שלשת החיצים רק דוד צריך להמלט על נפשו תיכף כמו שקרה לו שמיהר הנער לרוץ שלא כדרכו לבוא עד מקום החצי שהוא ירה להעבירו. וז"ש והוא ירה החצי ר"ל חץ אחת וראה שינוי זה ולכן תיכף ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמוד ולולי שהיה זה נער קטן היה מרגיש בדבר ולזה אמר והנער לא ידע מאומה כי זה היה נס. אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר ר"ל שגם זה היה חידוש דהלא יהונתן ודוד נועדו יחד ליריית שלשת החיצים ולא מילא את דברו שהרי לא ירה אלא חץ אחת ואעפ"כ ידע דוד את הדבר וא"ש:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.15
ודוד קם אצל הנגב. פי' אף שנחשב לדוד הגלות כאלו גרשוהו מהסתפח בנחלת ה' אעפ"כ לא עזב תורתו בדרך וז"ש ודוד קם אצל הנגב דהרוצה להחכים ידרים וק"ל:
Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh.16
וישתחוו שלשה פעמים עד שלשה דורות שלא הגיעו להם רעה דהיינו שאול ויהונתן ומפיבוש' אך האחרים נתלו ולכך הגדיל דוד לבכות שראה זאת וכשהבחין יהונתן זאת אמר ה' יהיה בין זרעי ובין זרעך כי רמזו לעיל שיחלק מלכותו אחר ג' דורות וכמו שכתוב ושלשת וכו' ולכן אמר ה' שהוא מדה"ר יגן עליהם ברחמיו המרובים ועלינו אמן:
Haftarah of Vayikra.1
עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ידוע מאמר חז"ל כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל כדאי' בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. אך קשה מפני מה בחר הקב"ה באמת בישראל אשר בשבילם נבראו כל העולמות. ויש לפרש לפי שמדותיו של הקב"ה הם רבים ומהם רחום וחנון ומלך ועוד דברים כהנה וכהנה. ולכך המדות הללו מכריחים שיבראו ישראל שאם אין ישראל על מי הוא מרחם וחונן או על מי ימלוך לפי שאין מלך בלא עם. וא"כ זהו פי' הפסוק עם זו יצרתי לי ואמר טעמו בצדו משום תהלתי יספרו כדי שיספרו ישראל תהלותיו של הקב"ה ומה הן תהילותיו רחום וחנון וכנ"ל ובעבור זה הוכרח לבראם וא"ש. ועי"ל דאי' שישראל הם מעידין שהקב"ה יחיד ומיוחד. ואמ"ו זצ"ל דהנה הקב"ה הוא אחד והנפרדים ממנו הם י"ג מדות. וישראל ג"כ עם אחד ושבטי יה הם י"ג שבטים וזהו עדות שהקב"ה הוא אחד וז"ש עם זו יצרתי לי ז"ו עולה י"ג דהיינו י"ג שבטים ומפני מה יצרתי אותם כדי שתהלתי יספרו כנ"ל שהם מעידין על הקב"ה שהוא אחד וא"ש. ובדרך מוסר י"ל דאיתא בכתבי האר"י לוריא ז"ל די"ג שורות דדיקנא הן כנגד י"ג מדות. והנה באשכנז נוהגין שמספרים הזקן שלהם וע"ז צווח הנביא עם זו יצרתי לי זו גימטריא י"ג הן י"ג שורות של זקן שיצרתי והם תהלתי יספרו שהן מכוונים עד י"ג מדות והם מספרים במספריים ופוגמין בי"ג מדות כידוע לי"ח וק"ל:
Haftarah of Vayikra.2
ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. אמ"ו זצ"ל דאי' ויקחו לי תרומה וכו' ויש להקשות הלא הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחם לתת לנדבת המשכן. אלא האמת לפי שעשו את העגל אמר הקב"ה יבא זהב של משכן ויכפר על מעשה זהב העגל כדאי' במדרש ומכח זה הוצרך ליגיעה זו וזהו פי' הפסוק ולא אותי קראת יעקב ועשית את העגל לכן כי יגעת בי ישראל והוצרך ליגיעה זו להתנדב למלאכת המשכן כדאי' בגמ' בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים ובזמן וכו' וזהו יגעת בי ישראל דאפי' מלאכת אחרים נעשה על ידך וק"ל:
Haftarah of Vayikra.3
לא הבאת לי שה עולתיך. יובן עפ"י הפסוק החפצתי מכם עולה ומנחה וזבח וקשה לכאורה דהא באמת צוה הקב"ה להקריב קרבנות. ויש לתרץ דאי' בפסוק את קרבני לחמי לאישי וצריך להבין מה הוא תועלת הקרבן לעוברי עבירה. ואמ"ו זצ"ל דהנה כשאדם עובר עבירה הוא מחמת אש היצה"ר הבוער בו כלפיד אש ומפני זה הוא מדה כנגד מדה להזדכך בגיהנם ע"י אש וגחלים ולכן מביאין קרבן ומקריבין אותו ע"ג אש חילוף האדם הראוי לזה וזהו את קרבני לחמי לאישי לאש וא"כ מה שהקב"ה צוה על קרבנות הוא הכל בשביל בני האדם הסרים מאחרי ה' כדי שיהיה להם כפרה כדכתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וזהו ג"כ פי' בכאן לא הבאת לי שה עולתיך לי דייקא דהלא בשבילך ולהנאתך ולטובתך הבאת כנ"ל וק"ל. וזבחיך לא כבדתני אי' במדרש זה קדשי קדשים ותמוה ונראה לתרץ דאי' בגמ' ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדי ויובן עפ"י הפסוק ברוך כבוד ה' ממקומו ואמ"ו דכבוד ה' היינו הארת השכינה שמאירה למרחוק והמלאכים אינם יודעים איה מקום השכינה וזהו ברוך כבוד ה' ממקומו כלומר ממקום שהשכינה שם שורה שזה אינם יודעין כדכתיב איה מקום כבודו ר"ל איה מקומו שכבודו יראה לנו משם וזהו ונקדש בכבודי כלומר כשבהמ"ק קיים אהיה מקודש בכבודי כלומר שאני יארה שם הארת זיו השכינה ומפני מה זוכין ישראל לכך לא ע"י קרבן דהקרבן תועלתו הוא רק כנזכר לעיל רק ע"י נשמת הצדיקים שהם משפיעים על ישראל בשפע זיו הוד והדר השכינה. וזהו א"ת בכבודי אלא במכובדי ע"י נשמת הצדיקים אתם זוכים לכך דהיינו ע"י נדב ואביהו שנשרפו בבית ק"ק וזהו פי' המדרש וזבחיך לא כבדתני זהו ק"ק שהיו זוכין ישראל שם להארת השכינה הוא מחמת נשמת הצדיקים ולא ע"י זבחים ועולות והבן. לא העבדתיך במנחה. אי' בגמ' במנחה ויתר שקב"ה משלו. והפי' הוא דהנה כל העולות הם כולה כליל ומנחת עולה הי' שיריה נאכלין לפי כדי שיקריבו הכהנים גם המנחה. דאל"כ לא היו רוצין הכהנים להקריב דאין להם שום חלק בה. בשלמא עולות בהמה היה העור לכהנים אבל גבי מנחה אין להם כלום ולכן שיריה נאכלין וזהו שויתר הקב"ה משנו דמן הדין להיות כולה כליל וזהו לא העבדתיך במנחה לתת אתה לכהן מחלקך אלא מחלק שלי ויתרתי וא"ש. או יאמר דהנה העומ' היה עשירית האיפה ואי' במדרש שהוא מזון יום א'. ואמ"ו דלכך מנחה היה עשירית איפה שלא הטריח הקב"ה לעני להביא יותר מכדי צורך יום א' דיום א' אינו חסר לו כלום דיום א' יכול להתענות וזהו לא העבדתיך במנחה והבן:
Haftarah of Vayikra.4
לא קניתי לי בכסף קנה וחלב זבחיך לא הרויתני. הנה יש אומרים טעם על הקטרת בעזרה לפי שהיו מקריבין חלב ודם על גבי מזבח והיה סרחון בעזרה ואיננו זה דרך כבוד ולכך היו מקטירין קטורת לריח ואמ"ו זצ"ל דזה אינו דהא אי' בגמ' מיד כשהיו מקריבין החלב ע"ג המזבח היה נעכל החלב מיד ולא היה סרחון ולפ"ז יובן הפסוק לא קנית לי בכסף קנה דהיינו קטרת דייקא משום וחלב זבחיך לא הריותני דהא מיד היה נעכל החלב. ולמה הבאת לי קטורת כדי שירד השפע מלמעלה עליכם וא"כ זהו הכל בשבילכם אך העבדתני בחטאתיך בעונותיך אנכי אנכי מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור. יש להבין איך שייך יגיעה לפני הקב"ה. והנה י"ל דאי' בפסוק עמו אנכי בצרה והיא גלות השכינה וגלות השכינה הוא דהנה בזמן שבהמ"ק קיים היה הקב"ה משפיע לישראל בעצמו ובכבודו. ועכשיו בגלות המר הזה צריך הקב"ה להתלבש בשר של אותה אומה שאנחנו תחת ממשלתו כמש"ה והוא אסור בזיקים דהיינו כשישראל בגלות מדי צריך השכינה להתלבש בשר של מדי כמ"ש ונתתי כסאי בעילם. ועכשיו אנו בעו"ה בגלות אדום כתיב מי זה בא מאדום זה גי' י"ב זהו י"ב צירופי הוי"ה והוא יבא מאדום שעתה השכינה מלובשת בשר של אדום. והנה באמת מכח זה הוא טובה לישראל דהנה באמת קשה להולמו מפני מה מעניש הקב"ה על השגגות הא שגיאות מי יבין אלא האמת הוא דכשעושה עבירה בשוגג מסתמא היה מחשב קודם לכן לעשותו וזהו פי' המשורר אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה והבן. והנה כל זה הקב"ה בעצמו יודע מחשבות ומעניש על השוגג אבל מלאכים אין יודעין מה בלבו של אדם וא"כ זהו טובה לנו שהקב"ה מלובש בשר ועי"ז אין אנו נענשין על השוגג. וזהו פי' הפסוק אך העבדתני בחטאתיך וק' מה יגיעה שייך בהקב"ה ולכן קאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך שהוא שוגג לא אזכור מכני שהשכינה מתלבש בשר וא"כ זהו יגיעה שכביכול עמו אנכי בצרה מחמת עונותינו וא"ש. או יאמר דאי' בגמ' קשה מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. והפי' הוא דהנה פעמים נראה הקב"ה כגבור כמו שהיה בים דכתיב ה' איש מלחמה ופעמים נראה כזקן מלא רחמים כמו במ"ת והענין הוא דכשעושה דבר מצד הדין הוא נראה כזקן מלא רחמים אבל אי עושה לכנים משוה"ד א"כ נראה כגבור. ולכן בים היה לפנים משוה"ד שמדה"ד קטרג עליהם הללו עובדי ע"ז שפסל מיכה עבר בים ולכן היה נראה כגבור ועכשיו בעוונותינו מצד הדין שלא יתן לנו מזונות כדאי' במד' שמה"ד מקטרגת ע"ז מפני מה אתה מכין להם פרנסתם והם מלאים עונות ואמר הקב"ה אני עושה עמהם לפנים משוה"ד וא"כ הוצרך להיות כגבור וז"ש קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף והבן. וז"ש אך הוגעתני בעוונותיך וק' האיך שייך יגיעה וקאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני שאני עושה לפנים משוה"ד ולכן הוצרכתי להיות כגבור וזהו יגיעה וק"ל:
Haftarah of Vayikra.5
הזכירני נשפטה יחד ספר אתה למען תצדק. ידוע מאמר הגמ' מודה בקנם ואח"כ באו עדים פטור אבל אם באו עדים וכו' וא"כ אם האדם מתודה ומתחרט על עונותיו קודם שבאו עדים פטור והקב"ה הוא עד הוא בעל דין וזהו פי' הזכירה נשפטה יחד לכך ספר אתה תודה תחלה קודם שאני אשוב לשפוט אותך למען תצדק וק"ל:
Haftarah of Vayikra.6
אביך הראשון חטא ומליציך פשעו בי וכו' ואחלל שרי קודש וכו' אי' במדרש הן כאדם עברו ברית מה אדה"ר עבר ונידן בגירושין כן ישראל נדונים בגרושין. והנה אי' במדרש כת אחת של מלאכים אומרים יברא האדם וכת א' אומרים אל יברא כיון שסרח האדם אמרו אותה כת הא אמרנו אל יברא האדם מיד הושיט הקב"ה אצבעו ביניהם ושרפן. והנה באמת אמ"ו זצ"ל מה טעם יש לזה. היות דאפי' אם ישראל חוטאים ונידונים ביסורין אעפ"כ הם כל בטחונם ותקותם על ממ"ה הקב"ה וא"כ זה חידוש טפי דאם לא יהיה ישראל חוטאים והקב"ה מטיב עמהם מה חידוש הוא זה שישימו בטחונם על הקב"ה משא"כ עכשיו הוא חידוש טפי וכן אדה"ר אעפ"י שידע הקב"ה שיחטא מ"מ ברא אותו דא"א בלא זה כנ"ל דעכשיו שחטא ונידון בגירושין ואעפ"כ בטחונו בהקב"ה זה קידוש השם טפי וא"כ ז"ש אביך כראשון חטא דהיינו אדה"ר ומליציך פשע. בי היינו המלאכים שהם ראוים להיות מליצי יושר הם פשעו בי וקטרגו ולכך ואחלל שרי קודש כלומר חללתי אותן המלאכים שהושיט אצבעו ביניהם ושרפן אבל באמת למה וצ"ל טעם הנ"ל וזה ואתנה לחרם יעקב וישראל לגידופים ואעפ"כ הם שמים בטחונם בה' וזו היא קידוש השם ולכך ועתה שמע עבדי יעקב וק"ל:
Haftarah of Vayikra.7
זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וכו'. דהנה יש ב' מיני כתות כת אחת אומרת אני פושט צווארי לשחיטה על קידוש השם שאהבת המקום תקועה בלבי ומ"מ הוא עושה מעשים רעים וזה יקרא בשם יעקב לשון עקבות ורמייה שאינו חשוב כ"כ כי פיו ולבו אינן שווין. וזה יכתוב ידו לה' כלומר מעשים טובים שהאדם עושה הוא מעשה ידו זה בשם ישראל יכונה דהוא במעלה הרמה דישראל הם לשון שררה וק"ל:
Haftarah of Vayikra.8
ומי יקרא ויגידה ויערכה לי וכו'. דהנה ישראל מעידין על הקב"ה שהוא אחד לפי שישראל הן מובדלין מכל אומה ולשון שלכל אומה ולשון יש מזל ואין מזל לישראל. וא"כ אלו יש עוד אלוה אחר היה עושה ג"כ עם כזו כי מי ימחה בידו ויעצור כחו ובאמת מצינו דאין אומה כישראל וע"כ הקב"ה הוא אחד וז"ש ומי כמוני יקרא וכו' משומי עם עולם כלומר שיצרתי עם אחד בעולם וא"כ ע"כ אני אחד כנ"ל. וגם זה ראיה שהקב"ה הוא אחד דואשר תבאנה יגידו למו כלומר שהקב"ה אמר עתידות וא"כ אלו יש עוד אלוה אחר האיך יכול השם לומר עתידות שמא לא יסכים השני. אע"כ הקב"ה הוא יחיד ומיוחד וק"ל:
Haftarah of Vayikra.9
אל תפחדו ואל תראו וכו'. פירושו כפשוטו אל תפחדו שלא יכלו אתכם בגלות המר הזה הלא אתם עדי שישראל הם עדי שהקב"ה הוא אחד וא"א לכלות אותם. או יאמר דהנה בתוכחת משנה תורה כתיב צ"ח קללות ויש להבין מה היה צריך לפרש הקללות ואח"כ אמר כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה וכו' לפ"ז לא ה"ל לפרש כלום. אלא י"ל דהנה נוכל לומר מה שאנו מסובלים ביסורים קשים ומרים בגלות המר הזה הוא מחמת סילוק השגחה. וגם נוכל לומר לאידך גיסא דהכל הוא בהשגחת השם כדי שעי"ז יכופר עון בית ישראל ובודאי זהו טובה גדולה אם הוא בהשגחה. רק מאן מוכח. ונרא' לומר דמכח הקללות שהם מפורשים בתורה שהקללות האלו יבאו עליהם ועל כרחם הם בהשגחה והבן. וזהו נמי פי' המדרש כששמעו ישראל צ"ח קללות נשתנו פניהם מיד אמר להם משה אתם נצבים היום. וזהו פירושו דממה שאני מפרש לכם את הקללות אתם נצבים ר"ל דיהיה לכם תקומה דודאי הוא בהשגחה ויהיה לכם תקומה וזהו נמי פי' אל תפחדו בגלות המר הזה הלא מאז השמעתיך ובודאי הוא בהשגחה שהשמעתיך כל הקללות כנ"ל וק"ל:
Haftarah of Vayikra.10
יוצרי פסל כולם תוהו וכו' למען יבושו. ידוע מאמר הגמ' שאל האי מינא אם אין חפץ הקב"ה בע"ז למה מצליחים א"ל משגיא לגוים ויאבדם וזהו פירוש הפסוק למען יבושו כתי' הגמרא הנ"ל וא"ש:
Haftarah of Vayikra.11
וחרשים המה מאדם וכו'. דכל כישוף הוא בא מאדה"ר שפגם בעץ הדעת טוב ורע. והחילוק בין כישוף להשפעת הקב"ה הוא דהנה ענינו כישוף הוא הכל מחמת המזלות דהיינו באם מזל מדינה אחר גורם להשפעת תבואה ורבה או דברים כהנה ומכח כישוף הם מורידים השפע משם למדינה אחרת ומגיעים להמזל הנ"ל אבל דברים חדשים אינם יכולים לפעול בכחם הלזה וזהו מכחישין פמליא של מעלה לשון כחוש שמכחישין ומגרעים המזל ממדינה אחרת. משא"כ השפעת הקב"ה שאינו נוטל מזה ונותן לזה. וזהו פי' בכאן יתקבצו כולם יעמודו יפחדו יבושו יחד דכשכולם הם ביחד א"כ אינם יכולים לפעול כלום דמה שהם פועלים במקום אחד הם מחסרים במקום אחר וק"ל.
Haftarah of Vayikra.12
חרש ברזל מעצד וכו'. אמר מוזצ"ל כשהיו עושין צלם מברזל כוונתם היה לארבעה מלאכים הממונים על ארבע יסודות כמבואר בזוהר טעם על הנחת חתיכת ברזל במים בעת שהתקופה נופלת ע"ש בזוהר באריכות ובכל תקופה מתגברים היסודות ולכן נותנין ברזל והם עשו צלם נמי כוונתם לד' יסודות הנ"ל וז"ש חרש ברזל מעצד והבן:
Haftarah of Vayikra.13
לכרות לו ארזים ויקח תרזה ואלון ויאמץ אותו בעצי יער. דע דכשהיו פועלים מעשה חרש עצים לעשות צלם מעץ ארז היו אומרים שהכל הוא מעשה נסים דדרך ארז שגדל בזמן רב והואיל שזה נכרת בימים לא כביר ועכשיו ארוך כ"כ וגדל בזמן קצר ודאי נס הוא. והם היו לוקחין אילן אחר ומרכיבין אותו בארז הזה ומכח אילן אחר נעשה ארוך והם היו אומרים שזהו מעשה ניסים ובאמת היה כולו מעשה תוהו וז"ש לכרת לו ארזים ויקח תרזה ואלון ר"ל אילן אחר ומרכיב אותו באילן זה וזהו ויאמץ אותו בעצי יער ולכך אסרו חז"ל הרכבת אילן וק"ל:
Haftarah of Vayikra.14
מחיתי כעב פשעיך וכו'. הנה לפעמים מקום גורם שבני אדם חוטאים מכח המזלות ופעמים המזל הוא טוב וזהו מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך דהענן הסכימו כל הפלסופים שאינו תלוי במזל וזהו מחיתי כעב וכו' ר"ל דלא יהיה המקום גורם לכם שתחטאו ואמר שובה אלי כי גאלתיך דא"י איננה תחת המזל ולא יהיה המקום כנ"ל:
Haftarah of Vayikra.15
רנו שמים כי עשה ה' וכו'. אי' בגמ' לעתיד יאמרו ישראל מה נעשה למקומות שעבדנו ע"ז אמר הקב"ה הנני מעבירם מן העולם. והנה י"ל כל זה הוא באם אין עושין ישראל תשובה גמורה. אבל אם עושין תשובה גמורה א"כ יכולין המקומות להתקיים אעפ"י שהיו עובדין ע"ז ע"ג מקומות הללו דמ"מ המקורות אין מקטריגין שהרי עשו תשובה גמורה. וז"ש רנו שמים אעפ"י שהיו עובדין לשמים מ"מ לא יכלו. וגם הריעו תחתיות ארץ אעפ"י שלא היה מקום שלא עבדו ישראל שם ע"ז מ"מ הריעו. וגם פצחו הרים רנה אעפ"י שאין לך הר שלא עבדו ע"ז מ"מ פצחו רנה וגם יער וכל עץ בו ואמר הנביא הטעם שישוררו המקומות הללו הלא הקב"ה מעבירם לזה אמר כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר כלומר דעשו תשובה גמורה ובשביל כך נקראים ישראל לשון שררה ואפשר למקומות הללו להתקיים כנ"ל וק"ל. וכן יגאלינו השם בקרב ימים ואז נשיר שיר חדש ב"ב אמן:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.1
תמורת הפטרת צו
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.2
כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. יובן בהקדם מה שתמה חכם אחד מחכמי העולם על מרכז הארץ שהוא קטן לערך הבורא יתברך. היות דג' יסודות מקיפין את מרכז הארץ ולמעלה מהם מערכת המשרתים מתנועעין בשבעה גלגלים ומקיפין כל הד' יסודות. וחמה א' מז' המשרתים הוא גדול ק"ע פעמים ממרכז הארץ ולמעלה מהן גלגל המזלות וגלגל החוזר בכל כ"ד שעות. וכולם קבועים ברקיע השני ולמעלה מהן חמשה רקיעים רוחניים אשר אין סוף וחקר לגדולתם. והבורא ית' הוא עילת כל העילות ומלא כל הארץ כבודו ולמה ברא הקב"ה מרכז הארץ כ"כ קטנה. אמנם נראה דידוע דיותר נבחר מעשה אומן בעשותו כלי קטן ויש בו כל הצריך לו. מבעשותו כלי גדול והכין בו כל הצורך לו. ויותר מתפאר בעשותו כלי קטן. ולזאת הסיבה ברא הקב"ה את העולם השפל קטן ואעפ"כ הוא שלם בתכלית השלימות כדי להשתבח בו. ואולם צריך להבין איך השרה הקב"ה שכינתו בבהמ"ק שהיה כ"כ קטן. אמנם נראה היות דבמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו שהוא מצמצם שכינתו במקדש. וכן אמר שלמה בתפלתו הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואף כי בנה בניתי בית זבול לך למכון שבתך מטעם דבמקום גדולתו וכו' וכן אתה מוצא שהשכינה שורה באיש עני ונכה רוח. וכן הקב"ה חשק בישראל כי הם המעט מכל העמים וישראל לא תואר ולא הדר להם נבזים וחדל אישים המה ואפ"ה חשק הקב"ה בהם וכל זה לפי דבמקום גדולתו וכו'. וז"ש הנביא השמים כסאי והארץ הדום רגלי והיינו שמלא כל הארץ כבודו וא"כ איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי ואת כל אלה עשתה ידי והן השמים ושמי השמים לא יכלכלוני ועם כל זה צוה הקב"ה לבנות בית למכון שבתו לפי דבמקום גדולתו שם הוא ענותנותו וז"ש ואל זה אביט אל עני ונכה רוח כנ"ל וק"ל. באופן אחר נראה לפרש הפסוק דאי' במגילת איכה בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בית יהודה והנה למה שינה הנביא במאמרו כאן את כל נאות יעקב ואח"כ אמר מבצרי בית יהודה והענין הוא דאי' גדול יהיה כבוד הבית האחרון יותר מן הראשון והן כבר צווחו חלילה שזה יהיה הבית האחרון דהלא בית ג' שיבנה במהרה בימינו הוא בית אחרון. והנה באמת התי"ט משני דאחרון שייך לומר נמי אשני כמ"ש והיה אם לא יאמינו לקול האות וכו' ע"ש אבל כל הנ"ל איננו שוה מפני מה אמר הנביא בזה הלשון שיכולין ח"ו לבא לידי טעות. ואמ"ו זצלה"ה דהנה ידוע מ"ד דבבית שני לא שלטה יד האויב כדאי' במדרש שהיה אחוזת עינים שהיו סבורין שהם שרפוהו אבל באמת אינו כן אלא טבעו בארץ שעריה והנה כל דבר הבלוע יוצא וצומח ממקומו אחר כמה שנים ובאמת ה"נ כן שלעתיד לבא הבית השני שנטבע בארץ עתיד לצמוח וזה יהיה בית ג' ושייך שפיר לומר אחרון שזה הבית יהיה בית אחרון. וא"ש נמי מה שיש להקשות הלא בבית שני לא היתה השכינה שורה וכדאי' דהיה חסר ה' דברים ואיה מקום כבודו יותר מן הראשון. ולפי הנ"ל ניחא שזו היא כבודו שהוא עתיד לחזור משא"כ בית ראשון נשרף במקומו ואין רשומו ניכר והבית ראשון נקרא בית יהודה לפי דיסדוהו מלכי יהודה ומלכותם היה נכונה בימי בית ראשון. אבל בית שני יסדוהו כל ישראל כשעלו מן הגולה ולא היה מלך כלל לכן נקרא נאות יעקב זהו צפון עד ביאת הגואל ב"ב. וז"ש בלע ה' וכו' ר"ל שבלע הקב"ה את הבית שני הנקרא נאות יעקב והיינו לפי שעה ולא החריב ממש ועתיד לעלות. ואולם הרס בעברתו מבצרי בית יהודה היינו בית ראשון שנהרס ממש ונשרף וזהו נקרא בית יהודה. ואולם באמת למה יהיה כן היות לפי שהקב"ה מביט אל עני ונכה רוח וזה הבית שני היה עני בימי קיומו שלא היה בו השראת השכינה וגם לפי שבית הראשון אשר בנה שלמה היה מצופה בזהב ובעלי אלמוגוים וכל מיני יפוי מרוב עושר אשר אסף דוד. ואולם בית שני בנו ישראל כאשר עלו מן הגולה בעצי ארזים לבד והיו דלים ולכן עתיד הוא לחזור. וזהו מאמר הנביא כה אמר ה' השמים ר"ל הבית ראשון שהיה דומה לשמים שהיתה בו השכינה כסאי. והארץ היינו בית שני שלא היה בו אלא חומר הדום רגלי. ושואל הנביא איזה בית אשר תבנו לי כלומר מי הוא זה שעתיד לחזור לנו ואומר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח דהיינו הבית שני כנ"ל וא"ש וק"ל. וצריך להבין איך אמרי' דהשכינה לא היתה שורה בבית שני לפי דהיה חסר ה"א אחרונה מן השם של ד' כידוע. הא כתיב מחוץ לפרוכת העדות יערוך לימד על נר מערבי שהיה עדות שהשכינה שורה בישראל. ואיתא ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק לא כבתה נר מערבי וא"כ עדות היא ששכינה שורה וא"כ איך אמרינן שאין השכינה שורה בבית שני. ונראה לומר דהנה מקום המקדש היה מיוחד להשראת שכינה וגם ישראל הם מוכנים להשראת שכינה בתוכם כי הם זרע בירך ה'. אמנם אם ישראל אינם טובים במעשיהם השכינה שורה במקום המקדש ובבית ראשון לא היו ישראל כשירים והשרה שכינתו במקדש אולם בבית שני היו ישראל כשירים וטובים במעשיהם השרה הקב"ה שכינתו ביניהם. וז"ש הגמ' שנר מערבי עדות הוא לישראל שהשכינה שורה בישראל דייקא אבל לא במקדש שהיה חסר ה"א כנ"ל וא"ש וק"ל. או יאמר עפ"י מ"ד דבקשו לבנות המקדש בראש ההר אמר להם דוד שיבנו אותו בשיפוע ההר דכתיב ובין כתפיו שכן ועל דבר זה נטרד דואג האדומי ותמוה ונראה דיש להבין איך נסתפקו חכמי ישראל אם יהיה בראש ההר או בשיפוע והלא מקדש שלמטה מכוון נגד מקדש שלמעלה. ובלי ספק שידעו חכמי ישראל לכוון נגד מקדש שלמעלה. ונראה דודאי מקדש שלמטה מכוון כנגד מקדש שלמעלה. אולם על זה נסתפקו דמקדש שלמעלה נקראת כסא ומקדש שלמטה נקראת הדום רגליו של שכינה. וידוע דמקום השרפרף תמיד מעט רחוק ממקום הכסא לכן נסתפקו. והשיב להם דוד בין כתפיו שכן דהיינו בשיפוע ההר. ועוד יש ליתן טעם לפי דבמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותונו ואלו היה בראש ההר היה כעין גאוה. והקב"ה התורה על הר סיני הר נמוך מכל ההרים משום דבא גדולתו וכו'. ולכן אמר דוד שלא יבנו בראש ההר אלא בשיפוע להורות ענותנותו. וידוע דדואג היה מתגאה ומתהולל בדעתו והיה גדול דעה וכשראה שאין הקב"ה חפץ בגאוה נטרד מן העולם. ונוכל לומר דזהו כוונת הפסוק השמים כסאי הוא מקדש שלמעלה והארץ הדום רגלי הוא מקדש שלמטה אם כן איזה מקום מנוחתי ר"ל באיזה מקום בראש ההר או בשיפועו לזה אמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח לפי דבמקום גדולתו וכו' לכן נבנה בשיפועו לזה אמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח לפי דבמקום גדולתו וכו' לכן נבנה בשיפועו וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.3
שוחט השור מכה איש. נראה לבאר הענין עפ"י מ"ד בגמרא דכבת האי מאן דבמאדים ר"ל שמקבל מקרה ממזל מאדים הוא ממהר לשפוך דם וכן הנולד בכל א' מז' כוכבי לכת ע"ש. ולפ"ז נוכל לומר דאין שכר ועונש כי זהו סיבת ההכרת ומונע סיבת הבחירה. אולם י"ל דבאמת אין זה טענה דודאי אדם מקבל מקרה מן המזל ואעפ"כ יש לו רשות בידו לבטל הטבע דהיינו אם מקבל מקרה ממאדים יוכל לתקן עצמו ולהיות תתן דמים למולות או להיות שוחט והוי דבר שיש לו מתירין וזהו רשות ביד כל אדם. ולתועלת הענין נבאר מ"ד בגמ' כשר שבטבחים שותפו של עמלק ותמוה למה יהא ישראל שותפו של אותו רשע. אולם הענין הוא דידוע דשוחט יוכל לתקן עצמו במלאכה נקיה להיות חתן דמים למולות וצריך לומר שאין זה נחשב בעיני ולכך שותפו של עמלק דעמלק זינב כל הנחשלים בעת צאתם ממצרים וביזה את המילה כידוע. ועי"ל דלפעמים איתרמי טרפות בבהמה וצריך להתירו מפני הפסד מרובה. ואולם מדת חסידות הוא לעשות שותפות עם העו"ג להוציא מלבו כל הספיקות. וז"ש כשר שבטבחים יהא שותפו של עמלק שאומר לו טול אתה טריפות ואני כשירות. ונחזור לענינינו דמי שהוא במזל מאדים או הוא טבחא או מוהלא או רצחנא. וז"ש שוחט השור הכוונה שיוכל לתקן עצמו במו רגלו והוא לא עשה כן אלא מכה איש וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.4
זובח השה עורף כלב. הענין דאם אדם מקבל מקרה לחמוס ולגזול והוא גוזל אביונים ואביונים הם כמו השה שהוא נרדף מכל החיות והוא דל שבכולן בטבע לכן נקרא ישראל שם פזורה שהם נדחקים כמו השה ואולם יוכל לתקן עצמו ולערוף כלב דלית עניא מכלבא וז"ש זובח השה ויוכל לתקן עצמו ולערוף כלב:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.5
מעלה מנחה דם חזיר. הרצון בזה דמעלה מנחת עני ובאמת הוא עשיר ואינו מתקבל לרעוא וז"ש מעלה מנחה לומר שהוא עני ובאמת הוא עשיר ונקט חזיר דלית עתרא מחזיר':
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.6
מזכיר לבונה מברך און. הענין הוא דלבונה היה בקטרת והטעם דלבונה נתגדל מהלבנה והלבנה מקבלת אור מהחמה וכן הוא לבונה המתייחס אליה שאין מקבל ריח אחר זולת אשר הושם בו מהטבע וכמו הלבנה אין מקבלת אור אחר וכן היה הקטורת מעשיר והענין הוא שלא לקבל יותר ממה שראוי לו. וז"ש מזכיר לבונה ר"ל דאם קבל מקרה שיהנה מן אחרים יוכל ליהנות מה שראוי לו ולא יותר ואולם הוא בוחר ליהנות יותר וגוזל אחרים וזהו מברך און וא"ש באופן אחר י"ל שוחט השור מכה איש. דהנה את זה לעומת זה עשה אלהים דכל מה שיש בקדושה יש בטומאה. והענין קסם הוא שקוסם לגרמיים השמים וזובח לאלקים אחרים כדי לקבל שפע מן המזלות להציל אותו מכל פגע רע והיו מקטרין שור כדי לקבל גבורות שור והם היו הגבורים אנשי השם אשר כחשו בה' ממעל. ולעומת זה צוה האל יתברך להקריב שור על גבי מזבח לה' לבדו להודיע שאין לשום מזל פעולה מיוחסת בבחינת עצמו כי הכל ברצון ה' אבר משגיח על השפלים ובזה הענין היו נוצחין הגבורים גבורי עשו הנקרא איש שדה וז"ש שוחט השור בזה מכניע כח עשו הנקרא איש שדה וזהו מכה איש דבזה יתבטלו כל כת דיליה. זובח השה עורף כלב. ידוע מאמר המד' ויבא עמלק להלחם עם ישראל ככלב נדמה להם ותמוה. ונראה דהנה אדה"ר קודם החטא היה מעולה בכל המעלות ולא היה נוטה אחר תאות הגופניות כי לבו היה שקט מכל עמל ורעות רוח. ולא היה עוסק אלא בענינים השכליים לדבק בשכליי' הנפרדים מן החומר. והיה נלבש כתנות אור באל"ף להורת על אמתת האחדות אשר היה תקוע בלבו כמ"ש בשיר השירים דודי לי ואני לו דהיה מושפע מן האל יתב' בלי אמצעי כלל. וכשחטא ונתגרש מגן עדן ולבש כתנות עור בעי"ן להורות התפשטות ששעים שרים אשר הסיך השם בעדו למשול בו יום ולילה. והגיע הענין הזה עד צאת ישראל ממצרים ובטלו הקליפות הסובבות את השושנה ותקנו את האלף והנה כתיב יכרסמנה חזיר מיער עי"ץ של יער תלוי דאם זכו ישראל נקרא עשו חזיר מיאור וכל מה שעולה מן הים ליבשה מיד מת ובאם לא זכו נקרא חזיר מיער וכשיצאו ישראל ממצרים תחנו את העי"ן כנ"ל. וא"כ באותו מעמד לא היה שום בריה יכול לקרב להם. ואולם עמלק אחיזתו היה בקדש מאיכות אשר לא ביקש יעקב לקבל תמנע והיתה פלגש לאליפז בו עשו ונולד עמלק והוא היה מיצר לישראל. וידוע דכל מה שעולה מן הים ליבשה מיד מת חוץ מכלב. וזהו דכל אומה ולשון לא היה יכול לקרב להם דהיה קרינן מיאור חוץ מעמלק דהיה לו אחיזה וז"ש המד' ככלב נדמה להם וא"ש. והואיל דאתא לידן נימא בה מלתא מענין חד גדיא בביאור מספיק איזה פסקות. דכבר כתבתי בביאור חד גדיא דמלה זו מורה על ישראל שהם נשפעין מאחדותו ולא מאמצעות מן המזל יזהו אשר הנחיל אברהם לבני ישראל עיין שם. ועת חל לבאר הצרות אשר עברו על ראשינו. ואמר ואתא שונרא ואכלה לגדיא. ידוע דחתול אינו מריד את קונו כדאמרי' שם ומה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח תלמודו. עכבר עצמו לכ"ש. וזה מורה על פרעה מלך מצרים שאמר לא ידעתי את ה' ולא הכיר את קונו אשר בראו וכפר בהשגחת האל יתב' על השפלים וישראל נשתקעו שם במ"ט שערי טומאה. ואלו לא הוציא הקב"ה אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וכו' וכמעט נאבדו שם ויאכלו את ישראל בכל פה וזהו ואתא שונרא ואכלה לגדיא. והוסיף עוד ביאור איך שהודה פרעה באמיתת אחדות השם ושהוא משגיח בשפלים כמ"ה ה' הצדיק וידוע דמלת צדיק מורה על שופט צדק שיצא צדק מדינו ואין עולה לפניו והיה אז במדריגת כלב שמכיר את קונו במה שאמר ה' הצדיק וזהו ענין ואתא כלבא ונשך לשונרא ממה שהיה במדריגה תחילה. ובזה היה תועלת ישראל שלא נשתקעו שם בטומאת מצרים ואחר זאת יצאו ישראל משם ונצחו את מזל טלה אשר המצריים היו עובדים אותו ונשענים עליו וידוע דלעומת טלה הוא עומד כלב וכאשר ינוצח טלה וכשל עזור שהוא כלב. ולכך בעת צאת ישראל ממצרים ביד רמה שנצחו טלה כתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וקרבן השה תבטל כח הקליפה הנקרא כלב ולכן גבי שאול כשלחם עם עמלק הנקרא כלב כנ"ל כתיב ויפקדם בטלאים לבטל כחו. וז"ש זובח השה ר"ל דכאשר יביאו בני ישראל קרבן לה' מן הצאן להורות שאין לשום מזל פעולה מיוחסת. בזה עורף כלב כי עניניה אחד מעלה מנחה דם חזיר. ידוע דהתורה אסרה לנו כל בהמה אשר פרסה לא יפרוס וגרה לא יגר טמא הוא ואולם בטהורה צריך להיות שניהם כאחד טובים והחזיר אשר מפריס פרסה וגרה לא יגר טמא הוא. והענין אשר העירה לנו התורה בזה הוא דכל העובדי גילולים נקראים חית יער. ומפריס פרסה מורה על נאתו מעשיהם ומעלת גרה הוא מענין הקדושה שמתעורר מעצמה כמו הגרה. ולזאת הסיבה נקרא עשו חזיר ביער כמ"ד בגמ' כמה נאה מעשיהם של אומה זו תקנו שווקים תקנו מרחצאות והוא מפריס פרסה אמנם רשב"י לא חשב זה לכלום כי שבע תועבות בלבו וכל מה שתקנו לצורך עצמם תקנו וכזה הענין היה עשו אבי אדום ציד את אביו בפיו שהי' מראה פנים ולבו בל עמו והעירנו התורה שטמא הוא כי אם שניהם כאחד טובים ולא בענין אחר כמו עשו שהיה גוף בלא נשמה. ואולם כח המבטל לזה החזיר היא מנחת עני דאמרינן שויתר הקב"ה חלקו. והענין הוא לפי שאם יחטא האדם חוטא בחומר ורוחני ולכך צותה התורה שיביא קרבן לה' אשר בו רוח חיים וחומר לכפר על נפשו. ואולם מנחה הוא חסר מן רוח חיים ואין בה אלא חומר לבד והיא גוף בלא נשמה. וזהו שויתר הקב"ה חלקו דהיינו המיוחס יותר לאל ית' בענין אצילות נפש אדם השלם אעפ"י שהכל משלו. וז"ש מעלה מנחה זהו גוף בלא נשמה בזה ינוצח עשו שהוא גוף בלא נשמה כי הוא מפריס פרסה וגרה לא יגר בלי התעוררת לכוונת השם ית' ויתעלה והבן. מזכיר לבונה מברך און. ידוע דהלבונה היינו שנתגדל מן הלבנה ושקיבל שפע מהלבנה. והלבנה ממונה על הנואף אשת איש שעושה און וגם הוא ממונה על הגזילות ולזאת הסיבה היה בא לבונה במנחת עני להודיע שאינו בא מן הגזל כשהיו מקטירין במקדש ביטלו כח הממונה על הגזילות וזהו ענין מזכיר לבונה מברך און ובירך הוא מענין רודף וגידון שמחרף אותו ומבטלו וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.7
גם המה בחרו בדרכיהם. יובן עפ"י מאמר הגמ' ר"א חלש על לגביה ר"י חזא דהוי גני בבית אפל גלי לדרעא ונפל נהורא חזיא דהוי קא בכי א"ל מ"ט בכית אי משום תורה דלא אפשת הא שנינו אחד המרבה וא' הממעיט וכו' ויש לתמוה דהלא באמת כתיב והגית בו יומם ולילה וגם המאמר עצמו בלתי הבנה. ונראה דהענין הוא דאם אדם מקבל מקרה בעת הלידה מן המזל שמזגו רע יוכל לתקן מזגו לטוב כנ"ל. ואולם צריך לחשוב מחשבות איך יוכל להלחם עם מזגו באופן היותר מועיל כל ימיו היא במכאובים. וע"ז שנינו אחד המרבה וא' הממעיט וכו' לפי שאין יוכל להרבות תורה כל כך כי הוא נגד טבעו ויש עוד מין אדם שמקבל מקרה מן מזל הטוב ועליו נאמר והגית בו יומם ולילה לפי שאין צריך להתגברות הטבע. וזהו שאמר והגית בו יומם ולילה. ונבא אל הביאור ר"א חלש על לגביה ר"י חזא דהוי גני בבית אפל הכוונה דמזגו הי' רע וזהו חושך ואפילה והי' צריך להכריח הטבע. גליא לדרעיה רמז לו כי בחוזק יד יכריע טבעו לעסוק בתורה וע"ז בכה שלא יוכל לעסוק כמי שמזגו שלם ולכך אמר לו אי משום תרה דלא אפשת שנינו א' המרבה וא' הממעיט וכו' כנ"ל. וז"ש כאן גם המה בחרו בדרכיהם הרצון שמושכים נפשם אחר מזגם ובחרו בדרך אשר הוטבעו בו וא"ש וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.8
גם אני אבחר בתעלוליהם וכו' יען קראתי ואין עונה. מבאר הענין דאם אדם דבוק באלהיו במעשיו האל ית' סך בעדו ואין שום פגע רע שולט בו ממקרים המצוים בעולם. ואולם אם אינו עובד אלקים כראו הלא נמסר למזלות ומקבל מקרה מהם. וז"ש עונכם יהי' על אשר בחרו בדרכיהם בדרך הטבע גם אני אבחר בדרכיהם ואעזבם להמקריים כנ"ל וא"ש. ובאשר לא חפצתי בחרו. לתועלת הענין נר' להציע דרך משל דיש מין אדם שאם אומרים לו התנדב כל עושרך לס"ת הוא עושה ואם אומרים לו שיפרנס יתום או אלמנה ממאן בזה. והוא אינו שמוכרין ס"ת ליתום וז"ש ובאשר לא חפצתי בחרו וק"ל. או י"ל דישראל היו אומרים מתי יבא יום ה' שיחרב בהמ"ק ויתכפרו כל עונותיהם וזהו באשר לא חפצתי בחרו וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.9
שמעו דבר ה' החרדים אל דברו וכו'. עיין בפסוק ונר' לבאר דהנה יש ב' מדריגות במין הישראלי עמא דבר הם אומרים מה לנו ליסר נפשותינו ולעסוק בתשובה שיבא גואלנו הלא כבר נשבע לנו האל יתב' שיגאל אותנו דאין שמו שלם וכו' ואם כן למען שמו יגאל אותנו אבל הצדיקים שבדור אומרים ימהר יחיש מעשהו נא ועוסקים בתשובה כדי שיבא בזכיתם ובאמת באם לא יביא בזכותם הם אוכלים נהמא דכיסופא. אבל עמא דבר לא נחשב להם זה לכלום אם אוכלים נהמא דכיסופא או לא. וז"ש שמעו דבר ה' החרדים אל דברו הם הצדיקים. אמרו אחיכם שונאיכם הם עמא דבר למען שמי יכבד ה' ר"ל שכבר נשבע בשמו הגדול לגאלינו וע"ז אמר והם יבושו שיאכלו נהמא דכיסופא והצדיקים יראו וישמחו ויאכלו מעבור הארץ וא"ש. ואולם בגמ' אי' והם יבושו קאי על העכו"ם ונראה ליתן טעם לדבריהם דאי' בזוהר דיש לבר נש להשתדל ברזי דאוריתא בגין דיתבארו לו כל המצות שהם על דרך הסוד. ולא כמו שאומרין עמא דבר מה לנו לעסוק במופלא ממנו אלא הרי אנו עושין ככל הכתוב ואלהים הבין דרכה. אל תשים לבך לדברים האלה כי באמת צריך להשתדל בסודות התורה מפני העו"ג שלא יאמרו שהוא ספר דברי הימים ואין בו תועלת ולכך יש להבין עמקי סודות התורה על כל קוץ וקוץ תלי תלים הלכות ובזה יבושו העכו"ם על שלא הבינו רזי תורה וז"ש שמעו דבר ה' החרדים אל דברו הם שהבינו הסודות אמרו אחיכם וכו' שגם להם יש שכר בעמלם. ואולם העכו"ם יבושו על שהלעיגו על התורה ויהיו לדראון עולם וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.10
קול שאון מעיר. מבאר ענין סיבת חטא ישראל אשר נחרב הבית ונהרס העולם כמ"ד בגמ' ששפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים ובאותו יום נתכפרו עונותיהם של ישראל וז"ש קול שאון מעיר הכוונה על העיר הקודש אשר נחרבה. והקול ההוא משלם גמול לאויביו כי חטא ישראל יכופר כבר וא"ש. או יאמר קול מהיכל ה' קול ה' משלם גמול לאויביו דהנה ידוע לא ברעש ה'. אך קשה הא כתב יוסף בר גוריון הכהן קודם חורבן הבית היה רעש בהיכל. אלא דבאמת אם הקב"ה עושה דין ברשעים הוא ברעש וזהו נמי כאן שאמר מהיכל ה' אך קשה הלא לא ברעש ה' ולכן קאמר קול ה' משלם גמול לאויביו ושייך שפיר רעש כנ"ל וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.11
בטרם תחיל ילדה בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר ידוע שמיד בו ביום שנחרב בהמ"ק נולד משיח ושאם היו נמולים היו נגאלים מיד וז"ש והמליטה זכר או יאמר דשירת הים היה נאמרה בל' נקבה את השירה הזאת ולע"ל נאמר בלשון זכר שיר חדש. ואמ"ו דהנה בימי בית ראשון היה השכינה כביכול כזכר שמשפיע הנקיבה היא המקבלת והיו ישראל כנקיבה שקבלו השפע מהקב"ה ולעומת זה היו הכרובים בקדשי קדשים כדמות זכר ונקיבה ואגב נתרץ קושית הריטב"א שמקשה על הא דאי' בגמ' בשעה שנכנסו שונאים להיכל מצאו הכרובים שהיו מעורין זה בזה ומק' הריטב"א הא אי' בגמרא כתיב ופניהם איש אל אחיו וכתיב ופניהם אל הבית הא כיצד כאן בזמן שישראל עושין רצונו ופניהם איש אל אחיו. כאן שאין עושין רצונו. והלא בזמן החורבן לא היו עושין רצונו ולמה היו פניהם איש אל אחיו אבל לפי הנ"ל ניחא שבו ביום נתכפרו עונותיהם לכן היו מעורין. והיות שהיו ערלים ושלא היו נימולים לא זכו ליגאל מיד כנ"ל וזהו נמי והמליטה זכר והבן:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.12
מי שמע כזאת וכו' עיין בפסוק מבאר אך ישתלשל הענין שיצאו ישראל מן הגולה דענין המעציר לישראל בגלותם כמ"ד בש"ס אין בא דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ופי' הר"י לוריא זצ"ל דהענין הוא דידוע דאדם הראשון קודם החטא היה קומתו מקצה הארץ ועד קצהו והוא היה מוגבל הנשמות וכאשר חטא נפלו ממנו איברים איברים והם הניצוצין ומהם אשר נתערבו בבהמות וחיות ומהם אשר הלכו בדרך למרחוק למקום המיוחד נתבצר להם עד עת קץ שיבא זמן שיצאו ומהם היו נשמות ישראל הטהורים וזהו עד שיכלו כל הנשמות שבגוף אדה"ר. וברית כרותה שאין הגואל יבא עד שיבראו כל הנשמות מששים רבוא שבישראל. וידוע דאין הקב"ה משנה מנהג הטבע ובאם קול התור ישמע בארצנו שילכו ישראל מן הגולה דהיינו שיחזרו בתשובה והיום אם בקולי תשמעו ועדיין עת הזמיר לא הגיע הכוונה דנשמות ישראל לא נולדו עדיין יתחברו כל הניצוצין בחומר א' דהיינו באיש אחד וכענין הזה היה במצרים דאי' בש"ס אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד הכוונה על משה שהי' כולל כל הנשמות מן ישראל ובסיבת עבודה קשה אשר שיעבדו מצרים בישראל יצאו ישראל בחפזון ממצרים קודם הזמן וקול דודי הי' מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות וכן יהיה הגאולה העתידה שתלד אשה אחת ס' רבוא בכרס אחד היינו כלל ישראל וז"ש מי שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד הכוונה איך יסתבב הדבר שיוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי בפעם אחת דהיינו שיהיו הניצוצין נכללין בחומר אחד ובפעם אחד יולד גוי מרום וקדוש ובזה יצאו ישראל מן הגולה ב"ב:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.13
אם אני המוליד וכו'. נראה לבאר עפ"י מ"ד רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני ומסיק דלא ילדה בנים לגיהנם. ויובן בהקדם לבאר למה נולדו רשעים בישראל דהענין הוא דאם ישראל שרוין על אדמתן הם נשפעין מאת ה' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ונאצלו כל הניצוצין בקדושה. ואולם אם הם בגולה הם נמסרים תחת השרים שממונין על האומות והן מקבלין הניצוצין ומחלקין אותן לבני עמו דהיינו חסידי או"ה ומחליף עם ישראל בניצוצי טומאה והן הן רשעי הדור ופריצי בני עמינו בני תמורה אשר המיר טוב ברע השר הממונה על אותה אומה אשר ישראל שרוין בה ולזאת הסיבה ישראל הם עקרה בגלותם. וז"ש רני עקרה לא ילדה ומעורר הכוונה שלא ילדה בנים לגיהנם כפי אשר ביארנו וזהו שאמר הקב"ה אם אני המוליד ועצרתי בתמיה אם הניצוצין נאצלין בלי אמצעות השר למה יעצר להריק על הארץ טל ממעל והבן:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.14
שמחו את ירושלים וגילו וכו'. מבאר דישלם ה' לאיש כמעשהו כפי אשר ציערו עצמם בגולה כן יהי' שמחתם. דהענין הוא דאמרי' בגמ' מיום שחרב בהמ"ק דין הוא שנגזר על עצמינו שלא לאכל בשר ושלא לשתות יין אלא שאין גוזרין גזירה על הציבור שאין יכולין לעמוד בה. ואולם השרידים אשר ה' קורא אליהם הם נודרין עצמם מבשר ויין ומעלין אפר על ראשיהם ובחצות לילה המה מתעוררין על אבדת בית מקדשנו ותפארתנו אשר היה לשריפת אש ועל עם ה' אשר נפלו בחרב ולהם ישמחם ה' בענין אחר נוסף על הציבור. וז"ש שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה הם ההמוניים אשר לא שמו לב כ"כ על צער הגולה ועל עטרת ראשינו שנפלה. ואולם להשרידים אמר שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה שזה השמחה הוא המעולה וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.15
למען תינקו ושבעתם משד תנחמיה וכו'. יובן עפ"י מה דיסד הפייטן הלן בסתר בצל שדי וענינו עמוק וביאורו רחב. ונראה לבאר לפי הפשט דענין שין הימני אשר היא חקוקה בתפילין של ראש בתלת ראשין הוא מורה על תלת ענפין המה אבות העולם. והשמאל בד' ראשין הוא מורה על ענין האמהות ארבעה המה במספר והמה דבוקים יחד ועולין למספר שבע וזהו מורה על התפשטות השפע היוצאת לשפלים ע"י שבעה המשרתים כנודע לי"ח ואולם מין הישראלי המה נתעלו מגרמיים השמים וחלק ה' עמו והמה נשפעין מן היו"ד שהיא מורה על האחדות האמיתית כי למעלה הוא אחד ובהתפשטו הוא יו"ד ועשר הוא אחד במ"ק וזהו נקרא צל שדי. ושד האמור בבואה אית ליה ובבואה דבבואה לית ליה כמבואר בש"ס והם אשר נאחזים בגרמיים השמים וישראל הם למעלה מכל אומה ולשון ויונקים מן היו"ד. וזהו כוונת הש"ס משמרה אחרונה אשר מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו וכוונתם הוא דכנסת ישראל המה דבוקים עם אחדות האל יתברך כאשה לבעלה וזהו ענין שאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו המה מעולם אנשי השם אשר עוסקין בתורת ה' תמימה תינוקות של בית רבן ויונק האמור כאן הוא מורה על השפעת משדי אמו היה יו"ד הנ"ל הנקרא צל שדי ובין שדי ילין. וזהו כוונת הפייטן הלן בסתר שהוא ענין התעלמות למעלה ונסתר מכל חי ומעוף השמים בצל שדי וזהו ענין יו"ד הנ"ל. וענין צל ידוע שהוא שם מושאל לרוחני כמו סר צלם מעליהם שכבר נסע מהם הרוחני. וגם זהו ענין יו"ד שביד נגד הלב שמשם התפשטות השכל ודי למבין. וזהו כוונת הנביא אשר ייעד לצדיקים שישעשעו בזה למען תינקו ושבעתם משד תנחומיה והתענגתם מזיו כבודה זהו ענין צל הנ"ל וזהו וזיז שדי עמדי הרמוז בקרא:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.16
הנני נוטה אליה כנהר שלום. ידוע דהנהר פעולתו הוא שמביא האדם כשטובל בו לידי טהרה אבל המים בעצמם אינם חשובים. והנה כתיב ושמתי כדכד שמשותיך וכו' ויסדתיך בספירים וכהנה רבות יעודים טובים שיהיה הכל לעתיד והיינו שמכח הרחבת הלב שיהיה לנו יכולין אנו להשיג מעלת הקב"ה אבל בזאת לא נשים בטחונינו שנהיה עבור זה דוכסים ואפרכים ושרים ח"ו וזהו בחינת הנהר שמסבב אל האדם תועלת לגופו וז"ש הנני נוטה אליה כנהר שלום:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.17
וינקתם על צד תנשאו ועל ברכים תשעשעו. הרצון בזה כי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו והכא נמי אותם שכתוב בהם יפול מצדך אלף הם השדים ישלמו אתם וזהו על צד תנשאו. ועל ברכים תשעשעו ויובן במ"ד דרש רבא שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו אתא שטן ונשקיה אכרעיה. וענינו מורה על שלמד זכות שהוא לא פעל כלום אלא עשה עבודתו אשר נצטווה לו ובסיבה זו השלים השטן עמו. וצד השלמת השטן שימצא מרגוע לנפשו ואין מסית אותו וידוע דאחיזתו הוא על הכרכים כדאי' בגמ' הני ברכי דשלהי מנייהו ולכן כתיב וירא כי לא יכוללו ויגע בכף ירכו וסיבת החטא נתהוה כמו כן מן העקב כמש"ה עון עקבי יסובני. וחז"ל מצאו תרופה לבעל תשובה שילך יחף וזהו ענין שנשק לכרעיה. וז"ש ועל ברכים תשעשעו שיתבטל היצה"ר לעתיד וק"ל.
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.18
כאיש אשר אמו תנחמנו. יובן עפ"י הפסוק בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו לפי שעיקר תנועת הבן הוא בא מחמת אמו כדאי' בגמרא שאלו לקמחית במה זכתה ופי' המהרש"א אמאי לא שאלו לאביו מפני שעיקר הכל תלוי באמו אם היא צדקנית ולכן אמרה רבקה ליעקב עלי קללתך בני ר"ל אם יעשה דבר שלא כהוגן יאמרו שהיא גרמה לו וז"ש כאיש אשר אמו תנחמנו דתולין הכל באמו כן אנכי אנחמכם אף אם אתם עושין דבר שלא כהוגן בירושלים תנוחמו דיתלו במקום ויאמרו שהמקום גורם וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.19
וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה. העיד הנביא כאן על הטוב הצפון אשר כל ישראל מיחלים אליו והיא תחיית המתים. ויובן עפ"י מ"ד בגמרא דכשאמר הקב"ה לאילנות שיצאו למיניהם נשאו דשאין ק"ו בעצמם ויצאו ג"כ למיניהם ולא בערבוביא. וידוע דכשהחיה יחזקאל המתים כתיב והנה רעש גדול וקרב עצם אל עצם דכל אחד התחבר למינו כאשר היה בתחלה. וז"ש הנביא לעת התחיה ועצמותיכם כדשא תפרחנה ר"ל שלא יצאו בערבוביא כי יקרב עצם אל עצם וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.20
המתקדשים והמטהרים אל הגנות וכו' עיין בפסוק. מבאר ענין ישמעאל אשר מקדש ומטהר וטובל את עצמו קודם אכילה מטומאה קבורה שבקרבו והענין שאמר אחר אחד בתוך הוא דענין הגמול אשר מקוה אומה ישמעאל ומוליך יועצים שולל והוא נכתב בספר הנקרא אל קאהרא"ן בלע"ז שם מבאר יעוד הגמול הטיב באם ישמעו למצותיו שיזכו לישב בנועם בגן עדן שלהם. ונועם הגן לפי דעתם שישגל עם נערות בתולות אשר לא היו לאיש והם יפה מראות אשר לא יוכל האדם לצייר להתענוג ההוא. ולא יקרה לו חולשה מרוב המשגל לפי מנהג הטבע בזה העולם כי כאשר סר ממנו החום שמתעורר מן הלב שנותן כח לכלי ההולדה נתבטל הזרע ואז יחלש כחו ובגן ההוא לא יחלשו. ומביאין סעד למדות הפחותות האלה כי עץ הדעת הכת ישמעאל קוראין אתו עץ התאוה וכאשר אכל ממנו האדם התאוה למשגל ואולם הוא חטא ולהם יהיה לגמול וזהו יהיה עריבות גן באכילה ובשתייה ובמשגל עד כה ייעד דברו ואין ראוי להעלות על ספר שכל אנשי שכל קצו בהם וביאר כאן הנביא שיחדיו יספו וכל הנמשכים אחריהם וז"ש המטהרים אל הגנות הוא ג"ע. אחר אחד הכוונה אחר הנקיבה דאחד בפתח הוא בלשוננו לשון נקיבה. בתוך הוא האמורה אל עץ הדעת אשר עומד בתוך הגן. ומבאר דהם יספו ואין צריך לבטל דעותם כי הוא בטל בעצמו לפי עיון השכל שזהו גנות ושאין אחריה גנות:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.21
ואנכי מעשיהם וכו' ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים. עתה מבאר קיבוץ ישראל קיבוץ האמת שלא ישאר שום שורש מישראל בין העמים אפי' אותם שהמירו דתם מאיכות אונס מיתה כולם ישובו ויתגיירו ואולם איך נודע הדבר לאותן אשר הם יהודים כי רבים המה אשר נתערבו ואין להם זכר כלל ששרשם מן כלל ישראל. ואמר דהיודע מחשבות יודע אותם כי בני ישראל המה. וידוע דעשר מכות היו במצרים וכן יהיו לע"ל ואותן אשר מבני ישראל המה יצולו מן המכות ובזה ידעו שמבני ישראל הם וז"ש ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.22
והביאו את כל אחיכם וכו' בצבים ובכרכרות וכו' כאשר יביאו ישראל את המנחה וכו'. ר"ל שיביאו אותם בצבים שלא יטמאו מן ארץ העו"ג באופן שיוכלו הכהנים שבהם לעשות עבודה. והנה תוס' בשם הירושלמי כתבו דרצועה הפסיק בין גליל ליהודה וכשהביאו ישראל את המנחה הביאו על גבי שידה תיבה ומגדל שלא יטמא מארץ העו"ג וז"ש גם כאן כאשר יביאנה בני ישראל את המנחה בכלי טהור כך יביאו העכו"ם לישראל כנ"ל ומבאר הטעם משום דוגם מהם אקח לכהנים וכו' ולכך צריכים להיות טהורים וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.23
כי כאשר השמים החדשים וכו'. דהנה יש טענה לבעל הריב לומר דמן השקר שיתמידו ישראל בגדולתם דכל הוה מקבל הפסד ואיך יתכן שיתמיד הענין לזה אומר דכאשר השמים החדשים שהרי גם הם נתהוו ועומדים כן יעמוד זרעכם ושמכם וק"ל:
Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh.24
והיה מדי חדש בחדשו וכו' יבא כל בשר אפילו נשים וז"ש בגמ' מדוע את הולכת אליו לא חדש ולא שבת היום מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל. אך קשה איך לא יתייראו מן היצה"ר לילך האנשים עם הנשים לעלות לרגל. ואין לומר דלע"ל יוסר כח היצה"ר הלא בדבר זה לא יוסר דהא אי' עתידה אשה שתלד בכל יום. וא"כ איך לא יתיראו מיצרא בישא לזה אמר ויצאו וראו בפגרי האנשים וכו' דכיון שרואים בניוולם אין כח ליצה"ר ויתבטל התאוה לפי ענין הטבעי וז"ש יבא כל בשר וכו' ויצאו וראו בפגרי האנשים וא"ש. והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וכו' ידוע דמהלך הלבנה היא מקפת בכ"ט י"ב תשצ"ג כפי אשר חלקו חכמי התכונה ובו אנו מונים מועדי ה' מקראי קדש. ומהלך החמה היה מקפת בגלגל בכל שס"ה ימים. ולעתיד יהיה אור החמה שבעתים והענין דמה שהיא עתה מקפת בכל שס"ה ימים יהיה לעתיד בכל חודש ואור הלבנה כאור החמה דמה שהיא עתה מקפת בחדש יהיה לעתיד בכל שבת. ובענין זה יתבאר דכל ז' הוא קודש דהיינו שבת וכן לז' שבועות הוא חג עצרת ומפסח לסוכות הוא מז' חדשים לז' חדשים ולעתיד יהי' אור החמה שבעתים וא"כ בכל חדש יהיה חג ואור הלבנה כאור החמה וא"כ בכל שבת יהיה חג. וז"ש והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אל רם ונשא וכנף רננים נעלסה בעת הגאולה שיהיה ב"ב אמן סלה:
Haftarah of Shmini.1
ויקם וילך דוד וכו' אשר נקרא שם ה' צבאות יושב הכרובים. ידוע דהלוחות ושברי לוחות היו מונחים בארון והלוחות היה כתוב בו שם המפורש ושברי לוחות היו אותיות פורחות ולא היה בו שם אלא כינוי. וז"ש בגמ' שם וכינויו. וז"ש כאן שם ה' צבאות ושם צבאות הוא מורה על השגחת הקב"ה ישראל. ובזה יובן מ"ד במדרש לעתיד לבא יפרע הקב"ה מכל אומה ולשון דכתיב אשר נקרא שם שם ה' צבאות ותמוה ונרא' לומר דאי' במדרש השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות השביע הקב"ה לעו"ג בצבאות שלא ידחקו את ישראל בגלות בקושי השעבוד. ולכך לעתיד יפרע הקב"ה מהם על שהשתעבדו בישראל יותר מדאי ועברו על השבועה. רק כל זה הוא אם צבאות הוא שם שפיר עברו על השבועה אלא א"א דלא הוי שם ואין כאן שבועה למה יפרע הקב"ה מהם. לזה אמר המדרש דכתיב אשר נקרא שם שם ה' צבאות מכאן מוכח דהוא שם והם עברו על השבועה לכך שפיר יפרע מהם. ולמה השביעם דוקא בצבאות. היות השם ההוא מורה על שהקב"ה משגיח בתחתונים כנ"ל אבל העו"ג אומרים שאין השגחה בתחתונים לכן השביעם בצבאות וק"ל:
Haftarah of Shmini.2
וירכיבו את ארון האלהים בעגלה חדשה. אי' במדרש לפי שאמר זמירות היו לי חקיך נענש לבא לידי כך וירכיבו וכו' והנה זו היא פליאה נשגבה מה מדה כנגד מדה היא ועוד באמת האיך טעה דוד במה שנאמר בהדיא בכתף ישאו. ונראה עפ"י מ"ד בגמרא אין משנין המת ממטה למטה דכתיב וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וכבר צווחו ביה קמאי היכא מוכח מהאי קרא. אלא י"ל דהנה אי' שעגלות הלוים היו מתחלפים בכל יום. ביום א' היה זה נושא שולחן ומנורה ודברים המקודשים. וביום ב' היה השני נושא אותן דברים המקודשים בעגלה שלו כדי שלא יהא קנאה ביניהם. אבל הארון לא היו נושאים אותו אלא בכתף שאם היו נושאים אותו בעגלות לא היו יכולין להחליף למחר לעגלה אחרת שאין משנין ממטה למטה. וזאת היתה טעות דוד שאמר עכשיו אני מלך וראוי להיות הארון לעולם על עגלה שלי ואפ"ה לא יהיה קנאה לכן וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה. וזאת היא הוכחת הגמ' שאין משנין המת ממטה למטה מהפסוק הזה והבן. רק י"ל טעם אחר על הכתוב שאמר בכתף ישאו לפי שאין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה וזהו בכתף ישאו. לכן דוד שאמר זמירות היו לי חקיך הורה שא"צ יגיעה לכן בא גם לידי טעות זה וירכיבו על עגלה והבן:
Haftarah of Shmini.3
ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' וכו' ובכנורות ובנבלים וכו'. דהנה הכסא כבוד הוא מורכב על החיות והחיות על האופנים והאופנים אינם יכולין לילך אלא בשעה שאומרים שירה. לכן בקריעת ים סוף שלא היו אומרים שירה כידוע שאמר הקב"ה מעשי ידי טובעים בים וכו' לכן כתיב ויסר את אופן מרכבותיו. ודוד טעה שסבר שהתורה היא במעלת האופנים לכן וירכיבהו אל העגלה חדשה מקום שיש אופנים ובאופנים צריכים שירה לכן ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' בשירה וק"ל.
Haftarah of Shmini.4
ויבאו עד גורן נכון פירוש שהיה הגורן מתוקן שניטל ממנו תרומות ומעשרות לכן שמטו הבקר כדי לאכול ממנו שאם לא הי' מתוקן לא היו אוכלין כדאי גבי חמורו דר' פנחס בן יאיר:
Haftarah of Shmini.5
ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא פי' שהיה צר לו דבר זה ויובן עפ"י מ"ד בגמ' הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש אמר משה לאהרן סבור הייתי שיקדש הבית בי או בך וכו'. והיה צר לו למשה דבר זה לפי שבכל דבר קדושה שהקב"ה נותן לישראל הוא נקדש במכובדיו לפי שיש קטרוג למעלה על ישראל מפני מה הם זוכין להשראת שכינה. ומזה הטעם לא הי' יכול לבנות בהמ"ק אלא שלמה לפי שכתוב וישב שלמה על כסא ה' שמלך אף על העליונים ולא היה קטרוג למעלה. ולכן גם כאן נתקדש השם במכובדיו ופרץ ה' פרץ בעוזא וזאת חרה לדוד על דרך שאמר משה סבור הייתי או בי או בך והבן:
Haftarah of Shmini.6
ויטהו דוד בית עובד אדום הגתי. שהיה גתי ונתגייר והקדוש ברוך הוא אוהב גרים לכן הטה שם ארון אלקים:
Haftarah of Shmini.7
ויברך ה' את עובד אדום שהיו יולדות ששה בכרס אחד ואת כל ביתו בירך השם בעושר והצלחה. אך קשה האיך כתיב אח"כ ויוגד למלך דוד לאמר ברך ה' את עובד אדום. הא זה עדיין לא היו יודעין שיהיו יולדות ששה בכרס אחד שהרי לא היה הארון שם רק ג' חדשים. אכן באמת שם לא כתיב אלא בית עובד אדום והיינו בעושר ובהצלחה וזאת ידעו לאלתר תוך ג' חדשים. אבל מה שילדו ששה בכרס אחד באמת לא היו יודעין ולא הגידו לדוד מזה כלום וק"ל:
Haftarah of Shmini.8
ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה. עכשיו הבחין שטעה לומר שהתורה היא במעלת חיות הקודש ואופנים. ועכשיו הבחין שהתורה היא במעלת כסא הכבוד וכתיב לא ברעש ה' לכן העלה את ארון ה' בתרועה ובקול שופר היינו קול דממה דקה כמ"ש בתרועה ובקול שופר ישב אלהים על כסא קדשו וא"ש:
Haftarah of Shmini.9
ותצא מיכל בת שאול וכו' מה נכבד וכו' כהגלות נגלות אחד הריקים. פי' הלא אתה רוצה לתת שבח והודיה למלך ממ"ה ואין דרך לילך בבגדים כזו אלא בבגדים חשובים וזו כבוד המלך. ויאמר דוד לפני ה' אשר בחר בי וכו' הרצון דלפני מלך בשר ודם שפיר קאמרת דמאני מכבדות' הם אבל לפני ה' אשר בחר בי כולם שווים אצלו מי שייך לומר כן. או יאמר דאיתא בגמרא פלוגתא מפני מה לא נתקיים מלכות שאול ח"א מפני שמחל על כבודו וח"א בחטאו והנ"מ הוא א"א מפני שמחל על כבודו וא"כ הבנים מה חטאו אבל א"א בחטאו א"ש. וזו היא שאמרה מיכל כהגלות נגלות אחד הריקים ואתה מוחל על כבודך וא"כ שמא ימאס הקב"ה בך כמו שמאס לשאול אבי על שמחל על כבודו. ויאמר דוד לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו וע"כ אין הטעם משום שמחל על כבודו דא"כ אמאי לא ירשו בניו המלוכה ואפ"ה בחר הקב"ה בי משום שבחטא נוב מת שאול וא"ש. או יאמר דהנה שמץ דופי שהיה גבי דוד הוא משום שבא מן שפחה וזו היא שאמרה אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו. וא"כ זו היתה מזכרת דפיו ואינו ראוי לעשות כן. וידוע מ"ד בגמרא מ"מ לא נתקיימה מלכות שאול לפי שלא היה בה שים דופי וז"ש דוד ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה שמכחם זכיתי למלוכה להתקיים בידי וא"ש:
Haftarah of Shmini.10
ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה. מפני שכתוב ותבז לו בלבה ומעלת ארון היה שהיה יולדת ששה בכרס אחד לכן גבה היה להיפוך שלא היה לה וולד עד יום מותה וק"ל:
Haftarah of Shmini.11
ויהי בלילה ההוא וכו'. עיין ברש"י אר"ח ב"פ וכו' לפי שקשה הא אין הקב"ה מייחד הדבור בלילה לנביאי ישראל לכן אר"ח ב"פ האדם הזה וכו' לכן הוצרך לשלוח לו בלילה כדי שלא יפסיד:
Haftarah of Shmini.12
כה אמר ה' האתה תבנה לי בית לשבתי. ידוע שאם היה דוד בונה בהמ"ק והיה נחרב והואיל שהיה בידו שלל ממלחמת האומות א"כ יאמרו יראתם תבע עלבונם. והקב"ה ידע שעתיד ליחרב וז"ש האתה תבנה לי בית לשבתי בתמיה שתהא ישיבת קבוע הלא מוכרח ליחרב לאחר זמן כנ"ל ולכך אמר לו בלילה לפי שהגלות דומה ללילה והקב"ה ישלח משיח הגואל ב"ב אמן:
Haftarah of Shmini.13
בשם הבינה לעתים דף כ"ח
Haftarah of Shmini.14
מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום כהגלות נגלות אחד הרקים. והשיב דוד ע"ה לפני ה' אשר בחר בי וגו' ונקלותי עוד מזאה והייתי שפל בעיני ועם האמהות וגו' ומלת היום הוא מבוארת הכפל. ועוד כיון שתואר נכבד חוזר אל המלך נראה שהל"ל מה נכבד מלך ישראל היום. ע"כ אני אומר. כי לפי שבהעשות איזו פעולה רשומה בזמן מהזמנים. הנה אותו היום יקנה שם לעצמו וישאר זכרונו ע"ש הפעל הנעשה בו כאלו תאמר יום הכפור הכולל יקרא יום אדיר בימי שנה. מפני קדושתו אשר בו הוא יתברך מוחל וסולח לכל עונותינו. ור"ה נקרא יום הדין כי בו ידין עמים. לכן מיכל כמתלוצצת אמרה למלך הנה באמת כמה וכמה נמצא היות יקר ונכבד היום הזה שישאר זכרונו רשום לדורות ליום נכבד בעבור הפעולות הנכבדות הנעשות בו. ואמר' מלך ישראל הוא שמדברת עמו. ואמרה לו אתה מלך ישראל ראה גם ראה כמה נתכבד זה היום מכל הימים. שהרי זכה שנגלה היום לעיני אמהות עבדיו וגו' וכאלו רצתה לומר להפך והוא ע"ה השיב כי בהיותו עושה זה לפני ה' לכבוד יחשב לו. ועם הקדמה זו נתן שם הב"ל טעם לשבח על שבת שלפני פסח שנקרא שבת הגדול. וז"ל ונמצא א"כ גם בעניינינו זה בשבת זה שהיה פירסום יכלתו יתב' בלקיחת ישראל אלהיהן של מצרים לעיניהם ויאסרוהו בעבותים ואחר יגררוהו בקרקע יקשרוהו בכרעי מטתם ראוי גם הוא להקרא גדול. והיום המקווה לפדיון נפשינו בגליותינו זה יוכיח שנקרא גדול. כמו שנאמר הנה אנכי וגו' יום ה' הגדול והנורא. כי העצומה שבנפלאות היום ההוא המקווה תהיה ההכרה הכוללת לכל בני העולם באלהותו ית' וידיעת א"ה ע"א הבלי עצביהם וכו'. וכאומרו כי אז אהפוך כו'. באופן שלסבת התפרסם שם ה' ויכלתו כי זה הוא יום ה'. ר"ל יום המתייחס ונוגע אליו יתב' נקרא גדול עכ"ד:
Haftarah of Tazria Metzora.1
וארבעה אנשים מצורעים יושבים פתח השער. יש להבין מה זה בישר הקב"ה הבשורה טובה זו ע"י מצורעים דוקא. ונראה טעם לומר עפ"י מאמר חז"ל אין בן דוד בא עד שיהא הדור כולו זכאי או כולו חייב אך קשה בשלמא כולו זכאי לחיי אבל כולו חייב למה. וי"ל דודאי כשישראל חייבים כלייה וראוים לפורענות ח"ו ע"י מעשיהם הרעים הגורמים אין הקב"ה מכלה אותם מחמת השבועה שנשבע לאברהם דלא יחליפם באומה אחרת וא"כ מחויב הקב"ה לגואלם קודם שיהיו כולם חייב ויהיה ח"ו כולם חייבים כליה. ולכן כשהיו במצרים במ"ט שערי טומאה וכמעט שלא באו בנ' שערי טומאה היה הקב"ה גואלם. וזה ג"כ המצורע שהפך כולו לבן טהור הוא אעפ"י ששער לבן סי' טומאה הוא כשהפך כולו לבן הרי הוא טהור להורות על זה. לכך בישר הקב"ה כאן ע"י מצורעים להוראת זה. וגם במשה בעת גאולת מצרים כשאמר להקב"ה והן לא יאמינו לי נלקה בצרעת להורות שאעפ"י שאינם ראוים לפדם יפדם מטעם הנ"ל וא"ש:
Haftarah of Tazria Metzora.2
פתח השער. בגמרא פריך מי היו אותן אנשים ומשני גחזי ובניו. ויש להקשות מאי פריך הגמ' למאי נ"מ מי היו רק יובן בהא דקאמר בקרא יושבים פתח השער וידוע דשער נקרא מקום לימוד התורה כמש"ה כי ידברו את אויבים בשער יזהו קאי על ת"ח העוסקים בתורה אף שהם בתחלה אויבים לבסוף נעשו כאוהבים ומטעם זה נקרא מקום סנהדרין שער כמ"ש והוצאת את האיש ההוא וכו' אל שעריך דדין היינו תורה וגם כתיב ועלתה יבמתו השערה ועוד כתיב זקנים משער שבתו דשם שער מיוחד למקום לימוד התורה. והנה המצורעים הללו היו יושבים פתח השער וע"כ צ"ל דגם הם עסקו בתורה לכן כתיב פתח השער. ואי' במד' זאת תהיה תורת המצורע אם עוסק בתורה נתרפא מצרעתו. ולפ"ז שפיר מתמה הגמ' מי היו הלא היו עוסקין בתורה ובודאי נרפאו מצרעתם ועכצ"ל שחטא אחר גרם להם שלא נרפאו וע"ז פריך מי היו ומשני גחזי ושלשה בניו ובודאי חטאם גרם שקלל אותם אלישע וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם וא"כ א"א שתוכל להרפא וא"ש. או יאמר דהנה הם אמרו אם אמרנו נבא בעיר וכו' הלא אין מניחים אותם ליכנס משום צרעתם. רק י"ל דהנה קשה למה שלחו למצורעים הללו חוץ למחנה הלא אין קדושה בשומרון כי היא אינה מוקפת חומה כדאמרינן למה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף עיר אחת בא"י וא"כ איננה מוקפת חומה מימות יהושע ואמרי' בעבר קדושות עיירות שאינן מוקפות חומה אין משלחין מתוכן את המצורעים. וא"כ למה נשתלחו הם חוץ לעיר. אמנם י"ל דהנה קשה על הפסוק ונתתי נגע בבית ארץ אחזתכם הלא כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. רק י"ל דתרי מיני נגע הם דנגע נכרי אינו מטמא כי היא חולי המדבקת ולכך קראה הכתוב מחלה משא"כ נגעי ישראל. וידוע דגחזי ובניו היו בהם צרעת נעמן ונעמן היה נכרי והיה להם חולי המדבקת ולכך אינו מטמא והיו מותרים לבא אל המחנה רק הם הרחיקו ושלחו לאותם המצורעים לחוץ משום שהיה בהם חולי המדבקת. ולכך כשהיה רעב בעיר ובלא"ה כולם מתים ברעב ומה איכפת להם באיזה מיתה שהם מתים ולכן שפיר אמרו אם אמרנו נבא בעיר וא"ש תמיהת הגמ' מי היו אותן המצורעים שישבו פתח השער הלא מותרים לכנוס לעיר שאיננה מוקפת חומה כנ"ל. ומשני גחזי ובניו שהיה בהם צרעת נעמן והיא חולי המדבקת ולכן נשתלחו מחוץ לעיר ולא משום טומאה כנ"ל וק"ל:
Haftarah of Tazria Metzora.3
ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה וכו'. יש לדקדק כפל הלשון. ויובן עפ"י מ"ד ברש"י פרשת בא למה לקו השבויים ומקשה העולם מאי פריך רש"י הלא גם ישראל כמעט לא ניצולו לולי הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו מצוה אותם על דם פסח ומילה ליתן על המשקוף ועל שתי המזוזות ומזה ניצולו וא"כ על המצריים שלא היה להם זכות זה נהרגו וכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין ולכך גם השבויים נלקו. וי"ל דהנה כתיב בפסוק אשר לחרב לחרב אשר לרעב לרעב אשר לשבי לשבי ואמרי' בגמ' כל המאוחר בפסוק קשה מכולם. וא"כ שבי קשה מכולם ושפיר פריך רש"י למה לקו השבויים הלא השבי קשה ממיתה וראוי שיצולו. וא"כ בנדון דידן ישיבתם חוץ למחנה כעין גלות ואם יבאו אל מחנה ארם ויהיו שבוים יכפר עליהם השבי ויהיו נרפאים מצרעתם וזהו אם יחיונו ונהיה שבוים נחיה מהצרעת כנ"ל וא"ש. וטעם למה בקשו לכנוס לעיר כמו שאמרו אם אמרנו נבא בעיר הלא ספו תמו כולם מן הרעב וי"ל לפי שהם ידעו נבואת אלישע שאמר כעת מחר יהיה סאה סולת בשקל וסברו שיהיה בעיר כמו שהיה באשת עובדיהו וגם באשה הצרפתי' דכתיב כד הקמח לא כלתה והיו מסופקי' באיזה מקום תהיה הברכה ומאת ה' הי' שילכו למחנה ארם. עי"ל למה אמרו אם יחיונו נחיה ואם ימיתונו נמות דהנה אי' למה לקו בניו של גחזי לפי שגחזי חטא בשבועת שוא ושבועת שוא נפרע ממנו ומזרעו לכך לקו בניו. ותקנה של שבועת שוא הוא גלות כמ"ד גלות בא לעולם על שבועת שוא ושפיר אמרו לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו ונהיה שבוים ונלך בגולה נחיה בעה"ב. ואם ימיתונו נמות בעה"ז דמיתה גם כן מכפרת וק"ל:
Haftarah of Tazria Metzora.4
ויקימו בנשף. י"ל למה דווקא בנשף דהנה כאשר האויבים צרים על העיר ונסו איזה אנשים מך העיר לחוץ המה רודפים אותם להחזירם ולהכניסם לעיר דפן ירוצו אחת לאחת ומה הועילו בתקנתן שצרים עליה. ולפ"ז אם באו ביום אל מחנה ארם היו חושבים שבאו מן העיר והיו מחזירים אותם אל העיר וגם בעיר לא היו מניחים אותם מפני הרעב והיו קורחים מכאן ומכאן לכך באו בנשף וא"ש:
Haftarah of Tazria Metzora.5
וה' השמיע את מחנה ארם קול סוס וקול רכב וכו'. הנה שכר עלינו מלך ישראל את מלכי מצרים ואת מלכי החיתים וכו'. וצריך להבין למה דוקא מלך מצרים. ועוד למה דוקא קול סוס ורכב. וי"ל דהנה כשישראל עושין רצונו של מקום הקב"ה עושה להם נס בעצמו וכבודו כמש"ה ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. אבל בזמן שאיך עושין רצונו כגון על הים שחטאו ואמרי המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מתלבש הקב"ה ע"י שר וידוע דשר של מצרים הי' סוס כדכתיב לסוסתי ברכבי פרעה ובחבקוק כתיב כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. והם היו באותו זמן אין עושין רצונו ולכו השמיע השם קול סוס וקול רכב והיו סוברים שמלכי מצרים באין עליהם לכך ברחו וא"ש:
Haftarah of Tazria Metzora.6
ויעובו את אהליהם ואת סוסיהם. וקשה הי' להם לברוח על סוסים ולמה עזבום כי ידוע דהרץ על סוס יוכל לברוח יותר מברגליו לבוא אל מחוז חפצם. וי"ל הטעם לפיכך עזבום כדי שישראל יתנו עיניהם בשללם אשר עזבו ולא יתנו לב לרדוף אחריהם. או משום כי הסוס צונף וחמור נוער ומתוך כך ירגישו ישראל להיכן נסו כי ילכו אחר קולם. או י"ל דאיערומי קא מערימו האויבים בעזבם האלים והסוסים והחמורים כדי שלא יעלה על דעת ישראל שברחו ויעלה על דעתם שהם הטמינו באהליהם ובמערות ולכך לא רכבו על הסוסים ויתרשלו ישראל מלרדוף אחריהם מדאגתם על נפשם לכך עזבו כדי שיהא להם פנאי לברוח וק"ל:
Haftarah of Tazria Metzora.7
ויבאו המצורעים ויבאו אל אוהל אחד וישאו משם כסף וזהב ובגדים וילכו ויטמינו. טעם הטמנתם י"ל לפי שמצורע מטמא באוהל ואם יבאו ישראל ויקחו ולא ידעו שהוא טמא לכך הטמינו שלא יטמאו ישראל וא"ש. ויאמר איש אל רעהו לא כן אנחנו עושים וכו' ואנחנו מחשים וחכינו עד אור הבוקר ומצאנו עון לכו ונגידה בית המלך לפי שגם הם סברו ששכר מלך ישראל את מלכי הגוים והיו דואגין באם יבא החיל הזה יבוזו הם כל השלל הזה לכן אמרו ונגידה בית המלך כי היא יודע אם שכר אותם או לא וא"ש:
Haftarah of Tazria Metzora.8
ויאמרו באנו אל מחנה ארם והנה אין שם איש וקול אדם פי' דקשה האיך מסרו עצמם לבא תיכף אל האוהל שמא ישנים בתוכה. לכן אמרו וקול אדם לא שמענו שהטו אזנם לשמוע קודם שנכנסו לאוהל ולא שמעו קול אדם וק"ל:
Haftarah of Tazria Metzora.9
ויען א' מעבדיו ויאמר ויקחו נא חמשה סוסים מן הנשארים וכו' ויקחו שני רכב סוסים וכו'. הק' אמ"ו ז"ל בתחלה אמר חמשה ולמה חזר בו ולקח רק שני רכב ועוד למה לא שלח מהמצורעים האלה לראות אם היו מתחבאים במערות כי האמינו להם שהלכו מן המחנה. ונראה טעם דהנה מי שעבר על שבועת שוא פסול לעדות וגחזי היה עובר על שבועת שוא לכך לא שלחום אבל ג' בניו שלחו עם ב' עדים נאמנים והיו חמשה ולכך לקחו שני רכב לבד ג' המצורעים. אמנם למה לא שלחו יותר הלא הי' כל המחנה סוסים. ואמ"ו לפי שארמיים היו בקיאין במעשה כישוף והיו עושין בכישוף שלא יכלו הסוסים לזוז ממקומן ולא יכלו ישראל לרדוף אחריהם ולכן כתיב והסום אסור וק"ל.
Haftarah of Tazria Metzora.10
ויצאו העם ויבוזו ויהי סאה סולת בשקל ומאתים שעורי' בשקל לפי שהשעורים הוא מאכל בהמה והבהמות ספו תמו מפני הרעב לכן היו השעורים בזול:
Haftarah of Tazria Metzora.11
והמלך הפקיד את השליש אשר נשען על ידו. פירוש השליש הוא המתורגמן בין שניהם נקרא שליש שהוא השליש היוצא לכאן ולכאן וירמסוה העם בשער וימות ויהי כדבר איש האלקים ויען השליש היעשה ה' ארובות בשמים פי' לפי דבמדה טובה כתיב ודלתי שמים פתח ותנינן כמה ארובות יש בדלת ארבעה לכך תנן כמה שיעור עירוב ככר בפונדיון מארבעה סאין בסלע וזהו בשעת הזול הוא ד' סאין בסלע. וכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום פותח להם הקב"ה הדלת והוא ד' ארובות והם ד' סאין בסלע. וכאן שלא היו ישראל צדיקים גמורים פתח להם רק ארובה והוי סאה סולת בסלע וז"ש היעשה ה' ארובות בשמים וא"ש או יאמר דאי' ויראו את אלקי ישראל ויאכלו וישתו בשביל שנהנו מזיו השכינה הוי כאלו אכלו ושתו וכן כתיב בקהלת ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו פי' ברבות הטובה כשיש השגה רבו אוכליה כשנהנה מזיו השכינה ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו שלא חסר ממנו כלום וז"ש היעשה ה' ארובות בשמים ר"ל שיהנו מראייה וק"ל:
Haftarah of Tazria Metzora.12
ויאמר הנך רואה וכו' וירמסוהו העם בשער וימות הא דמסיים במית' והלא אל תעמוד בדבר רע היות הטעם הוא דאי' בגמ' כשמת אחאב אמר באבוד רשעים רנה ופה"ג הא כתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מ"ה לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה א"כ איך קאמר באבוד רשעים רנה ע"ש. ויש להקשות למה לא מקשה הגמ' בל"ז קראי אהדדי. ונר' דודאי אצל ישראל מיתתו הוא כפרתו אע"פ שהוא רשע אמר שפיר באבוד רשעים רנה. אבל בעכו"ם שמיתתן לא זהו כפרתן לא שייך אצלם רנה דאי חי הי' אפשר התעורר בתשובה ולפ"ז ל"ק קראי אהדדי די"ל חילוק בין ישראל לעכו"ם משא"כ על אחאב פריך שפיר דאחאב הי' מד' מלכים שאין להם חלק לעה"ב ולא שייך רנה אצלו וא"ש ולפ"ז השליש הזה דמיתתו היא כפרתו לא הוי מיתתו דבר רע ולכך מסיימין בוימות. בלע המות לנצח. ויחיו המתים עת בא משיח ב"ב אמן:
Haftarah of Achrei Mot Kedoshim.1
הלא כבני כושים אתם לי בני ישראל נאום ה'. יובן עפ"י הפסוק שחורה אני ונאוה דאי' בגמ' הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד שאין לומדין מהם שום חכמה כו' וי"ל הטעם כי זהו מחסד הבורא שלא יהיו העכו"ם עם ישראל באהבה ואחוה מחמת גודל חכמתם והתקרבם באומות וחלילה שלא יעבירו לישראל על דת לכן אנו מורחקים מהם כאבחת חרב. משל לבת מלך הנשבית לבין העכו"ם וברצונה היא משמרת את עצמה כדי שלא יטמאו אותה. כן אני משחירים עצמינו בגלות הזה והיכל הוא כדי שנהיה קשורים בהקב"ה ובעבודתו וזהו שחורה אני ונאוה. וז"ש הכא הלא כבני כושים אתם לי הכל הוא לשמי בני ישראל וא"ש:
Haftarah of Achrei Mot Kedoshim.2
או יאמר דאי' בפסוק וכרתי אתכם ברית חדשה לא כברית אשר כרתי אתכם בארץ מצרים פי' היות ידוע דמין הישראלי דבוק בהש"י וגם אחדותו תקוע בלבם ומאליהם לא סר אפי' יסורו במצות השם אפ"ה האחדות תקוע בלבם בטבע וזהו הברית אשר כרת ה' בארץ מצרים לעבוד את ה' אלקינו ונתקשר לנו בטבע כמו שא"א לאדם לשנות טבעו לאכול דבר משוקץ ומתועב כן טבע האדם לעבוד את ה' אלהינו ולא חלילה לע"א. ולעתיד יועד הש"י לכרות ברית חדשה והיינו אפי' כל המצות שיהיו בטבע האדם לעבדה ולשמרה. וחכמי הטבעיים אמרו שזפת השמש גורם לכותי שהוא שחור בעורו בטבע וא"א לשנות כמ"ש היהפוך כושי עורו וגם ישראל קבלו מהשמש כמש"ה שמש ומגן ה' וזש"ה אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש וזהו גורם שאחדות השם תקוע בלבם וז"ש הלא כבני כושים אתם לי. ולא תאמר הא דישראל דבוקים בהש"י הוא על אשר שהוציאם ממצרים ולכך אחדותו תקועה כ"כ בלבם לזה אמר ומפלשתים הוצאתי מכפתור וארם מקיר ואעפ"כ הם עובדין ע"ז. ומוכרח לומר טעם הנ"ל וא"ש:
Haftarah of Achrei Mot Kedoshim.3
או יאמר הלא כבני כושים דהנה כושים הם באים מחם אבי כנען וחם חטא במה ששימש בתיבה לכן נענש עד סוף כל הדורות שהוא משונה בעורו ומדת הטובה מרובה ממדת פורענות על אחת כמה וכמה וראוי שיהיה לנו זכות אבות קיימת לעולם וזהו הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל. ונראה לומר טעם בעונשו של חם דהנה מה מדה כ"מ היא זו ששימש בתיבה לכך הם שחורים וגם עבד עבדים יהיו לאחיו משום ששימש בתיבה ומה שייכות העונש לזה החטא. אכן נר' היות ידוע שכל ימות המבול עמדו המזלות ולא שמשו והחמה ג"כ לא הלכה מהלכה בשעת המבול. וזהו אמרו חכמי הטבעיים שהשחרורית באדם הוא מחמת חום השמש וחם רצה שיהי' זרעו מלובן ומזורז לכן שמש בעת שעמדו המזלות לכן נענש מדה כ"מ שזרעו שחורים. וגם עבדים היות דאמרינן אדם אית ליה מזלא ולכך הבהמה משועבדת לאדם והיינו דכל מי שאין לו מזל בהכרח הוא עבד וכושים נמי לית להו מזלא לפי הנ"ל ולכך עבד עבדים יהיה לאחיו. וידוע דישראל גם המה למעלה מן המזל לפי שע"פ המזל הי' אברהם עקר ולא היה מוליד והקב"ה הגביהו למעלה מן המזל כמש"ה ויוצא אותו החוצה שאמר לו צא מאצטגנינות שלך וא"כ אין מזל לישראל ובהכרח צריכים להיות עבדים וז"ש ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה. וז"ש הלא כבני כושים אתם לי כמו שהכושי אין לו מזל כך אין מזל לישראל וא"ש. והנה מלך ראשון נקרא כוש בן ימיני. ויובן בהקדים מ"ש ישראל לשמואל תנה לנו מלך ככל הגוים ואמר הקב"ה לשמואל לא אותך מאסו כי אם אותי ואח"כ אמרו אנשי בליעל מה יושיענו זה והלא היה איש חיל ורוה"ק שורה עליו והוא ראוי למלכות והדבר צריך ביאור. ונראה דהנה בנימוסי העכו"ם הוא שהם בוחרין להם למלך מי שהוא איש מוצלח במזל שלו. וזהו היה חטא ישראל שאמרו תנה לנו מלך ככל הגוים והיינו בעל מזל דבלא"ה לא היו חוטאין דזהו מצות עשה שבתורה שום תשים עליך מלך. והשיב הקב"ה לא אותך מאסו כי אם אותי לפי שהם בוחרין במזל. ולכך בחר להם הקב"ה איש ימיני לפי דכל השבטים נולדו בח"ל ובנימין נולד בא"י וא"י היא למעלה מן המזל דכתיב עיני ה' דורש אותה ולפ"ז לא היה לבנימין מזל כלל לכן נקרא שאול כוש. ולכך אמרו אנשי בליעל מה יושיענו זה היות דאיננו מונהג עפ"י המזל. לכן אמר שמואל לכו הגלגל ונחדש שם המלוכה פי' לפי דבגלגל מלו בני ישראל שנית דכתיב היום גלותי את חרפת מצרים שהמצריים ראו במזל סימן דם ושהוא רע לישראל ולא ידעו שישראל המה למעלה מן המזל והסימן מורה על דם המילה שבגלגל וזהו רמז להם שילכו לגלגל וידעו שישראל המה למעלה מן המזל וגם שאול ראוי למלך וא"ש וק"ל:
Haftarah of Achrei Mot Kedoshim.4
ופלשתים מכפתור וארם מקיר. לפי שהם היו קצוצי פאה מא"י והיה תמיד מלחמה עם ישראל. ואברהם נשבע לאבימלך וכרת ברית שלא להלחם עמם לכן הביא פלשתים לכפתור וכפתורים לפלשתים שלא יעברו ישראל על ברית אבותיהם. ונחזור לענין הראשון הנה עיני ה' אלהים בממלכה החטאה פי' מפני שהם היו חוטאין במזל שהיו אומרים מגדולת עבד ניכר גדולת רבו והפעולה הנעשית בעולם השפל הוא מגרמיים השמים ויחסו העבודה לשמש לפי שהיא כוכב גדול מכל ז' משרתים וזהו הי' החטא ביו"ד השבטים. והקדים ה' לאלהים תחילה מדה"ר ואח"כ מדה"ד לפי שזה הוא טובה גדולה לפי שמדה"ר אין עושה פעולתו עד שתמלא סאתו ואלו המתין עד שתמלא סאתו לא היה תקנה ח"ו לכך היה נפרע מהן קודם שתמלא סאתו זה היה רחמים. ובדרך הלצה יש לומר דאי' בגמ' על כל עבירות שבעולם אין הקב"ה נפרע עד שתמלא סאתו חוץ על מי שמדד במדה קטנה נפרעין ממנו מיד והיינו שהקב"ה מודד לו מדה כ"מ לפי שהוא לא מדד יפה לכך אין הקב"ה ממתין עד שתתמלא סאתו ונכרע ממנו מיד וק"ל:

Warsaw, 1871. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001167212/NLI Licence: Public Domain. Source.