Ahavat Yehonatan

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,076 sections

Haftarah of Vayigash.9
ואנכי אהיה להם לאלהים יובן ע"פ מה דאמר יעקב והיה ה' לי לאלהים דענין תפלתו היה לפי שכשאדם חוטא המדה"ד מתוח עליו וצריך לעשות דינו וכן אי' כל האומר הקב"ה ותרן וכו' ואין מרחמים בדין ואולם הרחמים הוא אם הדין נעשה ברחמים אין הדין כ"כ קשה דנפרעין ממנו מעט מעט ואם הדין חורץ עונשו כפי הראוי לו מן הדין נפרעין ממנו במהירות בלי הפסק וזהו שביקש יעקב רחמים על עצמו והיה הכוונה מדה"ר שהשם של ד' הוא רחמים יהיה לי לאלהים לדיין ויהיה רחמים בדין שלי. וז"ש ואנכי ר"ל שם העצם אהיה להם לאלהים שהוא אל מלא רחמים וק"ל:
Haftarah of Vayigash.10
ועבדי דוד מלך עליהם מבאר דלעת ד יתעוררו בתשובה כולם ולא ישאר שום רושם כלל מן החטא. רק שישראל יתביישו לעשות תשובה על כל מעשים רעים אשר עשו לזה אמר ועבדי דוד מלך עליהם וידוע מאמר חז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה וא"ש:
Haftarah of Vayigash.11
ורועה א' יהיה לכולם מבאר הנביא שיהיה לנו מלך. ויבואר זה במה שהתפלל משה יפקוד ה' וכו' איש על העדה אשר יוציאם ואשר יביאם ר"ל שיהא מורה להם הדרך אשר ילכו בה ולא שילחם מלחמותיהם כי ה' נלחם להם והתפלל שיהיה מהות האיש ההוא רק שידריכם ולא בענין אחר וז"ש הנביא ורועה אחד יהי' לכולם הכוונה כמו רועה שמנהיג את הצאן על הדרך הישרה כפי מה שיאות להן כן ינהיג אותנו ומבאר והולך ובמשפטי ילכו וחקתי ישמורו וזה יהיה עבודתם שילמדם להועיל ולחזק עבודה הצפונה בלב וא"ש:
Haftarah of Vayigash.12
וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב יובן עפ"י מ"ד בגמרא כל השומר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים. וי"ל מה ענין שכר זה על זאת המצוה ונראה שאמר הקב"ה ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ואמרי' בגמרא מלמד שקיפל הקב"ה כל א"י תחתיו ולפי הפשוט הוא תמוה איך יתכן שקיפל הקב"ה את א"י תחתיו ואין דעת האנושי סובלת ונר' עפ"י מ"ד שדי על שם שאמר לעולמו די הכוונה דכאשר אמר הקב"ה שתמתח הארץ על גבוליה סביב היתה מתפשטת והולכת בלי גבולות ותכלית כי החומר היולי היתה מרכז האמצעי וממנה התפשטה הארץ עד אין קץ וכאשר אמר הקב"ה די נשארת על תכונתה כמו שהיא. ואי' למה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם ר"ל זו היתה חומר הראשון ומזו נבראת הארץ. ואי' בגמרא והובא ברש"י ויצא יעקב מבאר שבע ויפגע במקום כד מטי לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי. יהיב דעתיה למיהדר קפצה לו הארץ וביקש לילך לחרן מיד בא השמש כדמסקינן בגמרא וישכב שם בלילה ההוא ויחלום וכו' ואותו מקום היה הר המוריה מקום שנעקד יצחק וזהו אבן שתיה שממנה הושתת העולם וכל העולם נמתחת ממנה. וזהו ענין שאמר הקב"ה הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך ומבואר בגמ' הענין שקיפל כל הארץ תחתיו. כי אותו מקום הוא יתד שהכל תלוי בו וגם זהו כוונת הגמרא כל השומר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים דכתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך ענין נחלת יעקב הוא בלי מצרים כי מן נחלתו הושתת העולם ולולי מאמר הקב"ה די לא היה לה גבול. וגם זהו כוונת התנא ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום וכו' בירושלים כי מן הר המוריה היתה מתפשטת והולכת הארץ והבן זה. וז"ש כאן וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב ר"ל שיהא נחלה בלי מצרים. ואמר וירבו עליה הכוונה שיהיו כולם בא"י ואעפ"כ הארץ מחזקת אותם כי תתפשט על גבולה וק"ל. ודוד עבדי נשיא עליהם יובן עפ"י הפסוק שבטי יה עדות לישראל כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. ונרא' לבאר הענין דאי' בפסוק כל הנפש הבאה לבית יעקב שבעים ובפרטן אתה מוצא ס"ט ותי' הרלב"ג והאבן עזרא דיעקב היה משלים לשבעים וזהו סימן לדורות דהיו שבעים סנהדרין ומופלא על גביהן כדעת ר' יהודה דסנהדרין הם צריכין להיות ע' ומכאן נראה דהמופלא היה חשוב בסנהדרין מדחשיב יעקב עמהן ויוסף בן גוריון כתב בספרו לרומיי' דאע"פ שפסקה המלוכה מבית דוד בבית שני המופלא שבסנהדרין היה מבית דוד וזהו ענין שאמר המשורר שבטי יה עדות לישראל הכוונה דשבטי יה בעת בואם למצרים היו ס"ט וס"ט עולה במ"ק ט"ו וזהו כמנין יה וזהו שבטי יה והוא עדות לישראל כשיושבין בדין שיהיו ס"ט והמופלא משלי' לשבעים וזהו כוונתו כי שמה ישבו כסאות למשפט ואותן יהיו כסאות לבית דוד וז"ש ודוד עבדי נשיא להם לעולם אע"פ שלא יהיה מלך מ"מ לא יסור שבט מיהודה דהיינו המופלא שבסנהדרין וק"ל. באופן אחר נראה דכתיב לא יסור שבט מיהידה עד כי יבא שילה ובפסוק הזה פרקו הכופרים אמנם כוונת הכתוב הוא דהנה שית אלפי שנין הוי עלמא והם ששת ימי המעשה הנזכרים במעשה בראשית ויום הז' רמז לאלף השביעי והוא יום שביתה יום אסור בעשיית מלאכה וענין השביתה הוא שלא יתנועעו המזלות ולא יפעלו בשפלים כמו בששת אלפים שנה וענין אלף השביעי הוא שלא יצטרכו למלך כי ה' הוא מלכם ומלת שילה הוא לשון מנוחה כמ"ד אל המנוחה זו שילה והוא ענין שביתה וז"ש לא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה הכוונה עד שיבא עת המנוחה זו אלף הז' יתנהג במלוכה והותרה בזה שאלת הנוצרי'. וז"ש ודוד עבדי נשיא להם לעולם ר"ל כל ימי עולם וק"ל:
Haftarah of Vayigash.13
וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהי' אתם. מבאר איך יהיה בדרך הטבע שיחיו דיובן עפ"י הפסוק שאמר הקב"ה לפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום דענין מיתה טבעית הוא מאיכות רוע מזגו שאיננו שלם במתכונתו והיסודות אינם שווים באיכות במזגם ומקבל מקרה ממקרי' ההוים בעולם ויגיעו אליו ימי הזקנה והשיבה והגוף מקבל הפסד ונפרד הגשם וכל התורה כולה בנויה על שמירת הגוף ממקרי'. ודע כי שומר מצוה לא ידע דבר רע וז"ש הקב"ה לפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום שיהא שלום בין היסודות ולזה אמרי' פנחס זה אליהו ואליהו חי וקים לעולם וזהו שייעד כאן וכרתי להם ברית שלום וק"ל:
Haftarah of Vayigash.14
והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם יובן מאמר המדרש כשהקרייב נשיא הראשון קרבנו ביקש הקב"ה לסלק שכינתו וכשהקריב נשיא השני ביום השני אמר הקב"ה פני' חדשות באה לכאן והשרה שכינתו גם ביום השני וכן בכל הימים. העולה מזה דכשיש פנים חדשות הוא סיבה להשראת שכינה. וז"ש והרביתי אותם ר"ל שנולד בכל יום צדיק ויש כאן פנים חדשות ולכך ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם דהיינו שתשרה שכינה בכל יום וק"ל. ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם והיה משכני עליהם יובן עפ"י הפסוק בקרבך קדוש לא אבוא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר אלא אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים שלמעלה אם נכון ירושלים של מטה. והענין הוא דאם אין כוונת האדם רצויה במעשיו כגון בתפלה או בהקרבת קרבן אינו מתקבל לרעוא כי בכוונה תליא מלתא. ואולם נגד המלאכים המקטריגים על ישראל מתקבל כי המעשה רצויה אעפ"י שאין הכוונה רצויה דאין המלאכים יודעים מה בלבו של אדם. וזהו שאנו מכנין שהקב"ה הוא בירושלים של מעלה ואינו מקבל תפלת ישראל רק המלאכי' וזהו רחמים. וטעם ירושלים של מעלה הוא מקום שאין רשות למלאכים לכנוס לשם. וזהו אם המעשה שלא בכוונה אבל אם המעשה בכוונה מתקבל לרעוא בלי אמצעי כלל. וזהו ענין דאמרינן שנשבע הקב"ה שלא יבא בירושלים של מעלה אם יהא נכון ירושלים שלמטה ומתקבל בלי אמצעי. וז"ש בקרבך קדוש לא אבוא בעיר ר"ל שהכוונה רצויה לאל יתב' ופיו ולבו שוין לא אבא בעיר ר"ל ירושלים שלמעלה. וז"ש ונתתי מקדשי בתוכם הכוונה שיהא קדושה בתוכם וכוונת' יהא מרוצה לאל ולכך והיה משכני עליהם דלזאת הסיבה יהא השכינה שוכן עליהם וישיגו את כבוד הבורא ולא יהא כושל ביניהם וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד בגמרא את משכן העדות מלמד שהמשכן הוא עדות שהשכינה שורה בישראל וי"ל איך מוכח דמשכן הוא עדות ונ"ל דהענין הוא דהשראת שכינה הוא על ב' אופנים דיש השגה שהיא במקום מיוחד כמו בהר המוריה דאוירא דא"י מחכים וגם יש השראה על אדם מיוחד מאיכות זך מעשיו ובהיר שכלו כמו אברהם ויצחק וכמה מאות נביאים. ואולם במדבר היה מוכח דלא היה המקום גורם דלא היה במקום מיוחד כל מ' שנה וגם היו מפרקין המשכן בעת הנסיעה. וז"ש דהמשכן הוא עדות ששכינה שורה בישראל שאין המקום גורם כלל. וז"ש ונתתי מקדשי בתוכם הכוונה שישיגו את הכבוד ומבאר כמו והיה משכני עליהם היינו בזמן המשכן כנ"ל וק"ל. והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם נ"ל לבאר דהענין הוא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואולם כבר קדם הרפואה שישובו לאל יתב'. ומבאר הנביא דיתעוררו מן השמים לשוב בתשובה ואתערותא יהא מלעילא לתתא ועי"כ נזדכך שכלם ונפשם ויהיו נקראים עם ה' והייתי להם לאלהים הכוונה שיתעוררו מן השמים ולכך המה יהיו לי לעם וק"ל. וידעו הגוים כי אני ה' מקדש ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם מבאר הנביא שלא יהא ספק כלל באו"ה כי ישראל קדושים הם. דהענין הוא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך דהיינו סילוק שכינה כי הוא לא ישא פנים ולא יקח שוחד. והנביא ייעד שהשכינה יהא שורה בישראל ובזה ידעו הגוים כי אני ה' מקדש ישראל והראי' בהיות משכני בתוכם לעולם ויאתיו כל לעבדו ויתנו לו זר מלוכה ב"ב אמן:
Haftarah of Vayechi.1
ויקרבו ימי דוד למות. נראה לבאר מה שאמר ימי דוד ולא יום דוד וכי מת בשני ימים והלא ברגע אחד חלף הלך לו. אמנם יובן עפ"י מאמר המדרש ויקרבו ימי דוד זש"ה אין שלטון ביום המות ותמוה ונראה דאי' בפסוק בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא פירש"י מלמד שנסתמו ממנו מעינות החכמה ופירש"י מוכרח דאין לומר כפשוטו שלא היה יכול לצאת ולבוא מחמת הזקנה הא כתיב ולא נס ליחו א"ו כנ"ל ויש לומר סעד לדבריו דהנה תוס' מסקי' דמשה מת בשבת דחשבו דזי"ן באדר באותו שנה הי' בשבת. וצ"ע דבסדר עולם איתא דבו ביום שמת משה כתב י"ג ספרי תורות ואיך יתכן שכתב בשבת. ונראה דלא פליגי דאלו ואלו דברי אלהים חיים דהענין הוא דכל אדם מן מין הישראלי יש לו נפש רוח נשמה. ונשמה היא חלק אלוה ממעל נאצלת ממערכת אלהים חיים ושוכנת על החומר והיא המודיעה לחומר כל מעינות החכמה. ובעת שיפרד החומר אל מרכוזה גם היא מתפרדת מעל גויתה ואין מקבלת הפסד כי היא מתדבקת אל הקודש. ואולם קודם שימות הגשם מיתה טבעית הנשמה מסתלקת ממנו יום שלפניו. וזהו דאמרי' יום אחד קודם מיתה אין לו צל כי הנשמה היא צל אדם כמו שמבואר בשיר שלמה בצלו חמדתי וישבתי ובמאמר הנביאים כתיב אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב הכוונה באותו יום שתפרד הנשמה מן הנושא. וביום שלאחריו מת הגשם מיתה טבעית וזהו מיתת הנפש דענין הנפש היא נפש המרגשת שהיא בבני אדם שיודעת לבחור בטוב ר"ל מושכלות ראשונות ויודעת לדבר מחמשה כלי מוצאות לחתוך הדיבור כלשונו. וזהו כוונת רש"י שנסתמו ממנו מעינות החכמה דכבר מצאה הנשמה מרגוע לנפשה במערכת הקודש יום אחד קודם שמת. ווזהו ג"כ הענין דכתוב בסדר עולם דבאותו יום כתב י"ג ספרי תורות ביום המיתה הכוונה ביום פרידת הנשמה ואותו היום היה ערב שבת. ואולם מיתת הגשם היה ביום השבת. וזהו הענין דכתיב הן קרבו ימיך למות מבאר שני ימים דמיעוט רבים שנים יום פרידת הנשמה ויום מיתת הגשם וזהו ענין דכתיב ויקרבו ימי ישראל למות מבאר ג"כ שני ימים כנ"ל. וגם זהו האמור כאן ויקרבו ימי דוד למות דאמר ימי מפני דנשמת הצדיקים מתפרדת יום אחד קודם מיתת הנפש. וכבר בארנו דביום מיתת הגשם כבר נסתמו ממנו מעינות החכמה ואינו יכול לפעול שום דבר וזהו כוונת המדרש זש"ה אין שלטון ביום המות הכוונה ביום מיתת הנפש אין לו שלטון דכבר נסתמו ממנו מעינות החכמה ואם אין לו חכמה אין לו שלטון דעיקר השלטון הוא מחמת החכמה. ומפני שאמר ימי מורה על שהנשמה התפרדה קודם ומבאר ענין דאין שלטון ביום המות וא"ש. באופן אחר נראה לבאר המדרש דכתיב את מספר ימיך אמלא דהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום. ואולם מצינו דהקב"ה מוסיף יום אחד לצדיקים בענין דאם נולד בשבת הוא מת בשבת. וכבר עלתה שנותיו בע"ש. ואולם אם נגזר על אדם שימלוך כל ימי חייו אין יום האחרון בכלל מפני דבאותו יום שמוסיף לו הקב"ה לא ניתן לו כתר מלוכה דקיי"ל אין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא שהמלך אשר קם תחתיו ימלוך והוא ישב על כסאו וזה הענין היה בדוד שהגיע הזמן שישב שלמה על כסא המלכות וימלוך תחתיו ולא היה לו שלטון כלל באותו יום. וזהו כוונת המדרש ויקרבו ימי דוד למות ולדוד הוסיף השם יום א' כמבואר דבשבת נולד דוד ובשבת מת ואלו הי' שנותיו במלואם בלא יתרון הי' זמנו בע"ש וזהו ביאור המדרש אין שלטון ביום המות כנ"ל וק"ל. באופן אחר נראה לבאר ענין שאמר ימי דוד וגם ימי ישראל וגם גבי משה הן קרבו ימיך למות מה ענין ימים למיתה ונראה דאי' בפסוק דאמר ירמיהו על יאשיהו המלך שימות בצהרים ואמר ובא השמש בצהרים ונראה לבאר ענין ביאת שמש במיתת הצדיקים דהנה כל זמן שהצדיק קיים אתערותא מלעיל על ראש הצדיק יחול ואם הצדיק מת הרה"ק נפסק ויש פגם לצבא השמים וכסיליהם ונאסף נגהם וזש"ה אלביש שמים קדרות כי הוא יום חשך היפוך שהי' אור כל זמן שהצדיק היה קיים ואם הצדיק מת גם היום מת בהסתלקות הרה"ק דמלת מת שייך בו כמו באם יבש האילן אמרינן מת האילן כי הליחה נפסק ממנו וזהו הענין שאמר ויקרבו ימי דוד למות הכוונה שהיום מת וכן גבי משה הן קרבו ימיך למות וכן ויקרבו ימי ישראל למות. ויש סעד לזה דאיתא במדרש שאמר יעקב היום קובל עליך אמר הקב"ה חייך שאתה לא תמות דכתיב ואתה אל תירא עבדי יעקב כי אתך אני ויש להבין מה זה תשובה על השאלה. ונראה דאי' בגמרא יעקב אבינו לא מת דכתיב ואתה אל תירא עבדי יעקב. ויש להבין הא כתיב ויקרבו ימי ישראל למות וכתיב ויחנטו הרופאים את ישראל ונראה דהענין הוא דישראל דכתיב זהו נשמתו ויעקב דכתיב זהו נפשו. וכל מיתה האמורה זהו פרידת הנשמה אל מערכת אלהים חיים. ואולם נפשו היה במדריגה כ"כ כנשמת שאר בני אדם. ונפשו לא מת. וכל מיתה דכתיב זהו פרידת הנשמה כנ"ל. ואולם מה דכתיב ויאסוף יעקב רגליו אל המטה זהו ענין שיעקב אסף רגליו. ויגוע קאי על ישראל. ונחזור לעניננו דענין שהיום קובל עליו מפני שצדיק מת באותו יום. ובאמת ידוע דבאבוד רשעים רנה ובאותו יום מת עשו כמבואר במד' למה אשכל גם שניכם ביום אחד ואלו לא היה מת יעקב היה ביום ההוא רנה וזהו ענין שאמר חייך שאתה לא תמות ובאותו יום יהיה רנה שעשו ימות וק"ל. ויצו לשלמה בנו לאמר צוה המלך לשלמה בנו כדרך כל החסידים והתמימים שהלכו לעולמם וכן מצינו ביעקב שאמר לבניו קודם פרידתו מהם האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ונראה לבאר הפסוק דהנה מאיכות החטא אשר עברו לא תשנא את אחיך בלבבך נתגלגל הדבר ובאו ישראל לגלות מצרים לפי שמכרו את יוסף למצרים ולא היו באגודה אחת. וכל מה שאירע לאבות אירע לבנים דבסבת שנאת חנם נלכדה ירושלים בימי טיטוס. וזהו ענין שאמר האספו הכוונה שיהיו באגודה ובאסיפה אחת באהבה ואחוה ולא יתעורר קטטה ביניהם. ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ר"ל בבית שני וכנ"ל וק"ל:
Haftarah of Vayechi.2
אנכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש. יובן ע"פ מאמר המשורר לולי האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים. ויש להבין המאמר דחס מלהזכיר שדוד המע"ה נסתפק באם יתענג מטוב עה"ב הא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. ואם שירא שמא יגרום החטא. הא הקב"ה ייעד לו ע"י נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות מיתה נצחיית. וע"ק דאיתא בגמרא ריב"ז חלה נכנסו תלמידיו לבקרו וכו' בכה א"ל למה אתה בוכה אמר ב' דרכים יש לפני ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי וזה תמוה וכי נסתפק אם יובל לג"ע ומה הן הב' דרכים. ונראה דהענין הוא דאי' בגמרא רבי אתי כל מעלי יומא דשבתא לביתא וקידש. ונראה לבאר ענין ביאת נשמת הצדיקים לעולם השפל דלאו כל הצדיקים שווין. והענין הוא דכאשר נפרד הנאצל מחומר מגמתו הוא להתדבק במאציל האמיתי לחזות בנועם ה' להתענג עם הצדיקים בג"ע. ויש ב' מדריגות הראשונה הוא דנפש הצדיק מתגלגלת אל קברות מערת המכפלה ומתדבקת אל נשמת אברהם יצחק ויעקב ומשם עולה אל מערכת אלהים חיים ואולם מדרגה קטנה ממנו היא באדם שקיבל מעט זוהמא בעולם השפל צריכה להזדקק ולהתלבן הכתם ומוליכה אצל פתח גיהנם ובכל עת שהיא הולכת בעולם השפל ולזה הסיבה אינה מתגלה עוד לעולם השפל. כי קשה הדרך מאוד על הנשמה כידוע לי"ח. ואולם מדריגה המעולה הנ"ל הנשמה מתגלה לשפלים בכל עת שתרצה בחלום או בהקיץ כי לא קשה הדרך עליה נכנס ויוצא כבן בית. וזהו שאמר ריב"ז לא ידעתי באיזה דרך מוליכין אותו. כי בוודאי לא יחסור נפשו מכל טוב ואולם הדרך לא ידע. ועל זה אמר החכם שמור רגלך באשר תלך אל בית אלהים. וגם הודיעה לנו הגמרא רבותינו דרבינו הקדוש דהיה בא לביתו כל מעלי יומא דשבתא שלא היו מוליכין איתו דרך פתח גיהנם. וזהו ענין שאמר דוד המע"ה לולי האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים הכוונה שנסתפק אם מוליכין אותו לג"ע אם בדרך כל הארץ או בדרך ארץ החיים שהיא מערת המכפלה ושם מתדבק לאבות העולם ובזה הענין הותרה השאלה הנ"ל. ואית' נשמת האב ונשמת הבן חדא היא דהבן נאצל מהאב. ואם זכה הבן נשמת האב מתדבקת בו ומורה אותו את הדרך אשר ילך בה. וזהו אם הלך בדרך עץ החיים אל מקום התענוג יכול לחזור ולהתדבק בבנו אבל אם הלך בדרך כל הארץ קשה עליו החזרה אל השפלים כנ"ל וזהו ענין שאמר דוד לשלמה בנו שיאמר לפני ההמוניים שידעו את דוד אביו ובחייו אנכי הולך בדרך כל הארץ ואין מתדבק אל נשמת שלמה בנו וזהו סיבה שלא יבעטו במלכותו כי נער הוא. ואולם באמת אח"כ וחזקת והיית לאיש שגלוי וידוע הוא שלא אלך בדרך כל הארץ כי אם בדרך התמימים וזה יהיה סיבה שתהיה לאיש וק"ל:
Haftarah of Vayechi.3
ושמרת את משמרת ה' אלהיך לשמור את מצותיו וחקותיו וכו' הזהיר המלך את בנו כמו דאמרי' בגמרא עשו משמרת למשמרת וזהו את משמרת ה"א זהו סיגים וגדרים שעשו חכמים. ומצותיו הן ידועים. חקותיו הן שאי אתה רשאי להרהר בהן. ומצות הן מצות השכל. ומשפטיו הם הדינין. ועדותיו הן עדות על חידוש העולם כגון שבת וכו' וא"ש. ככתוב בתורת משה כו' הזהיר הזקן שישמור התורה ככתוב ולא שיתנצל בענין ויפרשם בענין אחר כמו שנשא נשים הרבה ובתורה כתיב לא ירבה לו נשים ולא יסור את לבבו והוא אמר אשא נשים הרבה ולא אסור את לבבי. ויש לפרש בב' אופנים א' י"ל דלא יסור קאי על ריבוי נשים וכמו דאי' בגמרא דסנהדרין אפי' אלף כשירות יוכל לישא אם אין מסירות לבבו. ואולם אם נאמר כפשוטו מורה דשלא ירבה לו נשים הרבה לגמרי. ולא יסור לבבו הוא ענין בפני עצמו כדאמר ר' שמעון דלא ישא אפי' פרוצה אחת. וז"ש שישמור ככתוב בתורת משה ולא יבא לידי טעות. וזהו שאמר המלך למען תשכיל את כל אשר תעשה באם לא ישא נשים הרבה לא יסור את לבבו. וכן בענין הסוסים טעה דהתורה הזהירה דלא ישיב את העם למצרים מפני שכבר נטלו ישראל כל ניצוצי קדושה ולכך הזהירה התורה. ואמר ואת כל אשר תפנה הכוונה באם לא ישוב למצרים ישכיל בכל מקום אשר יפנה שם כי יקבלו ישראל כל ניצוצי קדושה משאר ארצות וק"ל. למען יקים ה' את דברו אשר דבר אלי לאמר אם ישמרו בניך את דרכם לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל ויש כאן שאלה וכי דוד צוה לבנו שיעבוד ע"מ לקבל פרס הלא אין זה עובד אלהים אלא עובד את עצמו כדי שימלוך. ונראה דאי' דשאל המלך כוזרי להחבר וז"ל ייעוד זולתכם דשינים ושמינים מייעודיכם והכוונה בזה למה לא כתוב בתורה מענין שלימות האחרון מתענוגי עוה"ב דכל הפרשה כתוב אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכו' יעודי מענינים גשמיים ותענוגי חומר שיהיה שובע גדול. ואין בו ייעוד להנשמה כלל. ומצינו בספרי ישמעאל ושארי אומות מייעדין להשומעים גמול טוב שיתענגו בג"ע ולא חסרון ממאכל ומשתה ומשגל ועונש הקשה להממרי' שיבערו בתבערה בגיהנם. וז"ש ייעוד זולתכם הם ישמעאל ושארי האומות מהאמונת הכוזבות הן דשינים ושמינים מייעודיכם וכנ"ל. והשיב לו החבר באריכות ע"ש, ונראה לתרץ דאי' בש"ס דתענית בכל יום בת קול יוצאת וכו' ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. ויש להבין למה יגרע הצדיק משאר בני ישראל ולא יהנה עמם. ואולם הענין הוא אם הוא מתענג אין עבודתו שלימה דעובד ע"מ לקבל פרס באם יגיעוהו מן הטובה בעוה"ז. ואולם זכיותיו הם צפונים לעולם הצפון והפירות נתונים הם לזולתו ולא לעצמו. כי אם יגיע אליו מן הטובה בעה"ז הרי זה נהנה מצדקו. ואין זה מן השלימות. ואולם אם יגיע טובה לצדיק בעה"ז אין זה בזכותו כי אם בזכות צדיק אחר הוא נהנה בעה"ז והצדיק האחר נהנה בזכותו או זכות אבותיו הוא הכל לפי ענינו ואין אנו יכולין להבין זה. ודבר ר"ח בן דוסא הי' מפני שהוא הי' גדול במעלה יותר מכל העולם ולכך כל העולם ניזון בזכותו ואין לו אלא קב חרובין והענין מה שאמר האל יתב' אם בחקתי תלכו הוא שיהיו כל ישראל צדיקים וכולם יתענגו מטוב עוה"ז כי כל אחד ניזון בשביל חבירו וכך חוזר חלילה עד שכל ישראל יתענגו וזהו ענין שאין נזכר בתורה מן ייעוד הטוב הצפון דאלו כתיב בתורה אם תעשה מצוה פלוני תהיה לך שכר עוה"ב הוי עובד ע"מ לקבל פרס וזהו מן הנמנע מעבודתינו והותר שאלת המלך כוזרי. וזהו שאמר דוד לבנו לא שילך בדרכי ה' כדי שיהא הוא רודה על ישראל אלא כדי שלא יכלה המלוכה מעל ישראל בסיבת חטאם אלא כדי שיהיו כולם צדיקים וכל אחד ניזון מחבירו ולא שיהיה הוא המולך והותרה השאלה הנ"ל מן דוד וק"ל:
Haftarah of Vayechi.4
וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה פי' המדרש אשר עשה לי שהראה הכתב אשר שלח דוד שיעמוד אורי' החתי נגד החומה מקום אשר יורו המורים כדי שיהרג. אותו הכתב הראה לכל ישראל. ויש להבין כי מפני זה חייב מיתה. וצ"ל דהוי מורד במלכות שהמלך צוה אשר לא יגיד. ואולם נוכל לומר דשפיר עביד ולא הוי מורד במלכות מפני דאם המלך צוה לעבור על אחת מכל המצות שאין צריכין לשמוע לו והמלך צוה לו להרוג את אורי'. ולפ"ז י"ל דאעפ"כ חייב מיתה דאיך הרג אותו וסברתו הי' שמותר לעבור על דם ואסור לעבור על דברי המלך דלזאת הסיבה הרג את אורי' מפני דהוא מורד במלכות דהמלך צוה לו שילך לביתו ויפקוד את אשתו את בת שבע והוא שכב בפתח המלך והוי מורד במלכות. ואולם הא באמת היתה אסורה לו מטעם ונטמאה שאסורה לבעל. ואולם סברת יואב הי" באם המלך צוה לו לעבור על ד"ת צריך לשמוע לו ולזאת הרג את אורי' וא"כ איך הראה כתב אשר שלח דוד אליו לכל ישראל הא הוי מורד במלכות וז"ש אשר עשה לי ולשני שרי צבאות ישראל שהרגם ואמר שהם היו מורדי' במלכות והוא עצמו מרד וחייב מיתה לכך אל תנקהו וא"ש וק"ל. וישם דמי מלחמה בשלום. פי' דאי' כל המורד במלכות בית דוד נופל בחרב וקבלה היתה ביד הקדמונים דנופל בחרב ולכך אירע לשאול שנדקר בחרב משום שמרד במלכות ב"ד ואולם במלחמה הוא צריך למות כמו שמצינו בשאול והוא הרג אותן בשלום וז"ש וישם דמי מלחמה בשלום באמת היו מורדין במלכות ואולם ליואב לא היה לשלוח בהן יד. ויתן דמי מלחמה בחגורה וכו' ובנעלו אשר ברגליו נראה טעם על דנתן בנעלו אשר ברגליו מפני דענין הוא על דהרג אבנר בן נר שהתנצל עצמו ואמר שהוא גואל הדם מפני דאבנר הרג את עשאל אחיו וענין גואל הדם הוא באם אין בן לנהרג קרוביו מתקנאין בו בשבילו ואולם לעשאל לא היה בן והיתה אשתו זקוקה ליואב. וענין נעל מורה על יבום לקיים שם המת ואם לא יחפוץ חלצה נעלו. וזהו ענין שאמר ונתן בנעלו מאיכות נעל. ועוד נראה טעם על דנתן בחגורתו ובנעלו דענין הוא דהתנצל על שהרג אותן מפני שמרדו במלכות בית דוד וקנאו אדין לעצמן ולא בקשו לעבוד את המלך. וידוע דמנהג עבדות הוא שהולך יחף ברגליו בלא מנעלי' וגם חגורה הוא מנהג חירות כמ"ד בש"ס. וזהו ענין שנתן דמי שני שרי צבאות בחגורתו ובנעלו דלזאת הסיבה הוא הרגם וכנ"ל. ואי' בש"ס ובנעלו דשאל לו גידמת במה היא חולצת אמר לו בפה ובזה הרג אותו. ויש להבין דהוא ביקש להורגו ושאל לו דבר הלכה. ונראה דע"י השאלה הרג אותו מפ' דרות השבה מארץ מואב היתה זקוקה ליבום לגואל ואולם הגואל לא רצה לייבם אותה ולכך חלץ נעלו מעל רגלו כעין חליצה והושם זה הקנין לכל הקניני' באם המוכר לא רצה החפץ חולץ נעלו כמו הענין באם לא יחפוץ לקחת את אשת אחי שתחלוץ נעל. וזהו הי' פלוני אלמוני שנתעלם ממנו דבר הלכה מואב ולא מואבית. וזהו דאמרינן במדרש ומלכים מחלציך יצאו אל תקרי מחלציך אלא מחלוצתיך. הכוונה שהיתה רות כעין חלוצה והיא הרשאה לבועז שיקבל החליצה מן הגואל וזהו ענין בפה שהיא נתנה רשות לבועז. ואיתא דרש אחר על ומלכים מחלציך יצאו זהו על בנימין שיצא ממנו שאול ואיש בושת. וזהו ענין שבא יואב על אבנר על אשר מלך איש בושת והאיך מרדת במלכות בית דוד וצ"ל דסברת לך דמלכים מחלציך הלא קאי על שאול ואיש בושת. אשאל אותך גידמת מהו והכוונה שהחלוצה אין לפנינו והוי כאלו אין לה ידים לקבל והיא נתנה הרשאה לאחר. והשיב אבנר בפה דשפיר הוא אם נתנה הרשאה לאחר ואמר א"כ הקרא מורה על דוד כמו שמצינו במדרש מחלוצתיך. ולמה נתת המלוכה לאיש בושת ולכך הרג אותו וק"ל:
Haftarah of Vayechi.5
ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשאול. נראה שאמר לו ועשית כחכמתך מפני דאלו חרץ עונשו מיד מפני שמרד במלכות היה יכול להתנצל דהא כמעט כל ישראל מרדו במלכות בימי אבשלום ולכך אמר לו שיבקש עליו עלילה אחרת להרוג אותו וא"ש. ועוד נראה לבאר הענין הוא דיש לתמוה אם הוא חייב מיתה למה צוה לשלמה בנו שיהרוג אותו ולמה לא הרגו הוא בעצמו. ואולם הענין הוא דלא הי' יכול להרוג אותו מפני שכל ישראל צריכין לו. ואולם לשלמה בנו צוה באם יגיע עתו למות שיהרוג אותו כדי שיכפר על חטאו ושלמה הי' בקי באלו החכמות והיה מרגיש בצורה אם יחיה אם ימות וז"ש ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו לשאול באם יגיע לסוף ימיו יעשה לו כמו שאמר לעשות לו וק"ל:
Haftarah of Vayechi.6
ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שולחנך כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך. יש להבין מאי היא הטובה המיוחדת אשר הטיב עם בני ברזילי באומרו והיו באוכלי שולחניך הא התנא הזהיר ואל תתאוה לשולחן מלכים. ונראה דהענין שולחן מלכים הוא שמאריך בשולחן יותר מדאי ומבטל מן הלימוד אע"פ שמלך כשר היא אעפ"כ אסור לו לשנות דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ולכך הזהיר התנא אל תתאוה לשולחן מלכים. ואולם בשלמה המלך מצינו שאמרה מלכת שבא אשריך ואשרי אנשיך העומדים תמיד לשמוע חכמתך ולא היה ביטול בתענוגי עול' כי כל דבורו הי' דבר חכמה. וזהו ענין שאמר והיו באוכלי שולחניך. ומבאר טעמו כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך הכונה דבאמת הם מאסו בשולחן מלכים כי לא באו אלי כל זמן שהייתי בגדולה והייתי מתענג כמלך אמנם קרבו אלי כאשר ברחתי מפני אבשלום ואז לא היה לי שולחן מלכים וא"ש וק"ל:
Haftarah of Vayechi.7
והנה עמך שמעו בן גרא בן הימיני מבחורי' אשר קללני והוא ירד לקראתי הירדן. נראה לבאר מ"ש הוא ירד לקראתי הירדן. מפני דאי' קודם שעברו ישראל את הירדן לא חלו הקללות אלא עד אחר שעברו. נמצא מעבר לירדן לא חלו הקללות וזה שדייק והוא ירד לקראתי הירדן כדי להפיג דעת שלמה שלא ידאג שמא יחולו הקללות וק"ל. ואשבע לו בה' נראה דהודיע אותו שלא היה יכול להתיר את שבועתו דקי"ל הנשבע בשם העצם אין לו התרה וא"ש. ואתה אל תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה לו. ומצינו בפסוק שאמר לו שלמה וביום צאתך מירושלים דע כי מות תמות. ויש להבין למה ימות אם יצא מירושלים. ונראה מפני דאי' לעתיד בעת שיבא הגואל צדק יהיה ירושלים כולו קדוש כמקדש ויהיה לירושלים דין מקדש. ואי' מעם מזבחי תקחנו למות צותה התורה באם נגמר דינו בב"ד שאין המזבח מציל אותו. ואולם זה הרוגי ב"ד אבל הרוגי מלכות אין רשאי ליקח מעל המזבח. ואי' בש"ע דשלמה ביקש להיות מורח ודאין כמשיח והיה ג"כ סבר דירושלים יש לו דין מזבח ושמעי בן גרא יהיה מהרוגי מלכות ולא היה יכול לענוש אותו בירושלים ולכך אמר לו וביום צאתך מירושלים דע כי מות תמות וק"ל. ועוד נראה לבאר באופן אחר דאי' כל כבודה בת מלך פנימה לימד על סנהדרין שאל יצא חוץ לירושלים. דשם היו יושבין בלשכת הגזית. וא' בש"ס דאמר שאול בן מי זה העלם דאמר אם מותר לבא בקהל או לא לסוף שאלו בבהמ"ד אמרו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית דמ"ט נאסרו משום דלא קדמו אתכם בלחם ובמים איש דרכו לקדם ולא אשה משום כל כבודה בת מלך פנימה. וענין שמעי בן גרא דקלל לדוד מואבי. וצ"ל דלא ס"ל דכל כבודה קאי על אשה אלא על הסנהדרין וא"כ אסור לצאת מירושלים. ולכך שפיר אמר ביום צאתך מירושלים וגלית דעתך דכל כבודה קאי על אשה כנ"ל וא"כ היית מורד במלכות. ושמעי היה ראש לסנהדרין כמבואר:
Haftarah of Vayechi.8
ישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד נראה דלפי גודל ענותנותו צוה שיקברו אותו לבד ולא אצל אביו מפני דאביו היה מן עמודי עולם והוא מת בעטיו של נחש ולכך צוה שיקברוהו לבד בעיר דוד וק"ל:
Haftarah of Vayechi.9
והימים אשר מלך דוד בחברון שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים ושלמה ישב על כסא מלכותו ותכון מלכותו מאד. אי' במדרש ותכון מלכות. מאוד מלמד שמלך בעליונים ובתחתונים ונראה לפרש דבריו דענין שני המלוכה הוא אשר מלך דוד בתחלה מלך שבע שנים ר"ל שנצח ז' הכוכבים אשר המה פועלים בשפלים ואח"כ נצח י"א מזלות דאף שמניינם הוא שנים עשר אולם משה השפיל מזל טלה בעת צאתם ממצרים ונצח אותו דהוראתו היה שיעבדו ישראל עוד. ונשארים אחד עשר וזהו אחד עשר כוכביא דאחד לא היה לו כח. וזהו ענין שלשים ושלש דג' פעמים משתנה המזל וג' פעם י"א הוא ל"ג וזה כוונת סיפר שני המלכות אשר הודיענו כאן. ואולם המשרתים הם פועלים בנפש החי אשר באדם והמזלות הם פועלים במדבר דמעלת' הוא יותר והן נקראים תחתונים לערך המזלות ובתחלה נצח דוד התחתונים ואח"כ העליונים ואולם שלמה נצח הכל בפעם אחת וזהו ענין שאמר מלמד שמלך בעליונים ובתחתונים והמלוכה צלחה בידו וכפל כפלים יצליח בעת שיבא גואלנו במהרה בימינו אמן:
Haftarah of Vayechi.10
בהפטרת ויחי בשם הב"ל דף ע"ד
Haftarah of Vayechi.11
ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר. שמלת לאמר כבדה כיון שאינו לאמר לאחרים כמו ברוב מקומות. אולם יראה כי בלבד מה שיחייב האדם עכ"פ להשתדל בהשגת שלמותו מצד עצמו. עוד יתוסף עליו חיוב עצמי בהיותו בן טובים וגדולים. כי מצד שרשו ומחמת אבותיו צריך להתאמץ לבלתי השפיל והחסיר טוב מדרגתם ולהחשיך אור מעלתו. בשלא ידמה להם ויהי' נגרע מערכם. וזהו אצלי המובן מאמרם ז"ל אבותינו ערבים לנו וכו'. דהיינו שהאבות שלנו הקדושים הם כערבים שמכריחים הבנים לשמור התורה לבלתי יגרעו משלימות אבותיהם. ובזה יפורש כוונת הכתוב ויקרבו ימי דוד למות וכו' בנו לאמר יאמר כי הוא ע"ה להלהיב את שלמה ע"ה ולהעידו על רדיפת השלימות בכל כחו צוהו להיותו אומר תמיד שהוא בנו. כי מאמירה זו שהוא אומר כי הוא בן דוד. ימשיך לו שישתדל לבלתי יגרע ערכו מערך אבותיו השלימים. ושעכ"פ יוכרח להדמות להם. עכ"ד:
Haftarah of Shemot.1
הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה. כל הפסוק פירש"י עיקר והוסיף הגאון זצלה"ה דלמה כתיב יצי"ץ ופרח נר' עפ' ע"ד במדרש ויקוצו מפני בני ישראל מה הקוץ הזה קולט כל מה שעבר עליו כן היו ישראל קולטין במצרים ותמוה ונראה לבאר מקודם המשך הפסוקים ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו וכו' וישימו עליו שרי מסים למען ענותו וכו'. ויש להבין מאי התחכמות הוא זה לענותן שלא יפרו וירבו זרע ולא היה לו מניעה אחרת למעט זרע ישראל. ונראה דענין הוא דישראל במצרים גיירו גרי' וכן עלו עמהם ערב רב אין מספר. וזה היה דאגת מלך מצרים דחשש שמא יתגיירו כל מצרים וזהו כוונת פרעה באמרו פן ירבה ר"ל הגרים ירבו ויתגיירו יותר ושמא יתגיירו כולם. ולכך הי' ההתחכמות לענות אותן בעבודה קשה שלא יתנו המצרים לב לגייר את עצמם. וזהו אשר לא ידע את יוסף לפי דיוסף הכריח אותן שימולו כולם וביקש לגיירן. וזהו מאמר המדרש כקוץ הזה שקולט כל מה שקרב אצלו כך קלטו ישראל כל מי שקרב אצלם. ואולם הערב רב אשר גיירו בני ישראל לא היו בשלימות כ"כ באמונה כישראל והן מכונים בשם יעקב כי מלת יעקב הוא כמלת גוף אצל נשמה שהוא כוסף אחר תאות הגש' וזהו ענין שאמר הבאים ישרש יעקב יציץ הכוונה הגרים שהם באין מן יעקב הן כמו ציץ נובל. ואולם ופרח ישראל כי הפרח הוא מתוך הפרי וזה המעולה בצומח. כך ישראל הם המעולה במדבר ואמר ומלאו פני תבל תנובה וק"ל. או יאמר דאמר הנביא רבבה כצמח השדה נתתיך וענינו הוא דישראל היו דומין בארץ מצרים כצמח השדה דכמו שיש בצמח השדה מין מעולה שמרפא את החולה וכן יש מין שמזקת את הבריא. ויש מין שאין מועיל ואין מזיק כך היו בני ישראל במצרים שלא היה מדרגתם שוה ומבאר דעמא דבר הם בכינוי יעקב והצדיקים בכינוי ישראל וז"ש הבאים ישרש יעקב יציץ כציץ בעלמא ואולם ופרח ישראל הן הצדיקים דבשם ישראל יכונה ומהם מלאו פני תבל תנובה וק"ל:
Haftarah of Shemot.2
כמכת מכהו הכהו אם כהרג הרוגיו הורג. נראה לפרש ע"פ מאמר הגמרא בסנהדרין אמר ר' יוסי פעם אחת באתי לאלכסנדריא של מצרים אמר לי זקן א' בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו מהם פצעו ומסיים הגמרא ועל דבר זה נענש משה ופירש"י שאמר למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני ותמוה מאי בא להשמיענו שהכבידו עולם על ישראל האכתוב בתורה איך שעבדו המצרים בישראל. ועוד יש לתמוה שאומר הש"ס וע"ז נענש משה וכי הוא היה גרם שיעבוד ישראל. ונר' דאיתא במדרש רבבה כצמח השדה שלא עלו מן ישראל אלא שנים מריבוא דבג' ימי אפילה מתו כל הרשעים ואי' וחמושים עלו בני ישראל הם השרים אשר משלו על ישראל עלו ממצרים והם לא עבדו כלל במצרים וזהו שאמר הזקן בא ואראך מה עשו אבותי בלשון תימה כלו' עשו אבותי לאבותיך הם המה שעלו מן הגולה דהלא הם לא נשתעבדו כלל ואמר בא ואראך ר"ל מקום אשר היו קבורין שם פושעי ישראל ומהם הרגו מהם טבעו מהם פצעו ר"ל מן הרשעים ולא מן החסידים אשר עלו ממצרים. וזהו שמסיים הגמ' ועל דבר זה נענש משה לפי שאמר למה הרעות לעם הזה והצל לא הצלת את עמך דהא באמת לא היה קושי השעבוד עליהם וזהו שאמר הנביא הכמכת מכהו הכהו וכי סבלו הצדיקים כל השיעבוד כמו הרשעים הא הרשעים נהרגו ולא הם ואם כהרג הרוגיו הורג וק"ל:
Haftarah of Shemot.3
באופן אחר נראה לבאר הענין דהנה אם מדה"ד נפרע מישראל אינו נפרע כמו משארי או"ה לפי דאם נפרע מאו"ה אין נפרע עד שתמלא סאתם ואולם בישראל נפרע קודם זמנם כדי שישחירו עוללות. וכן אי' וישקוד ה' על הרעה שקד הקב"ה על ישראל. ב' שנים קודם זמנם כדי שיהא להם תקומה. וזהו שאמר הכמכת מכהו הכהו הכוונה לשון תימה אם ישראל נדונין כאו"ה ואם כהרג הרוגיו הורג. ואולם מישראל. האל יתברך הותיר לנו שריד ופליט. ומבאר והולך בסאסאה בשלחה תריבנה ר"ל האו"ה משלח' אם תמלא סאתם. ואולם בישראל הגה ברוחו הקשה ביום קדים ר"ל קודם שתמלא סאתם נפרע מהם. וענין רוח הקשה הוא ע"פ מה דידוע שהשכינה משתתפת עם ישראל בצער' ואומרת קלני מראשי קלני מזרועי כביכול מה שאין הפה יכולה לדבר. וזהו ענין קשת רוח באם שהמדה"ד נפרע מישראל. וזהו שאמר לכן בזאת יכופר עון יעקב בזה הענין הנ"ל:
Haftarah of Shemot.4
וזה כל פרי הסר חטאתו בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמני'. ידוע דבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. והענין הוא לפי דהבעל תשובה נכסף לעבירות ופורש ממנו ידעו ויכירו כולם כי הבל הוא במה שעבד ע"ז והתעורר רוחו לפרוש ממנה ומבטל כל המזבחות אשר עשה לבעל ובני עול' למידין ממנו כי שקר הוא ומקדש שם שמים ברבים לכך שכרו מרובה. וז"ש הנביא וזה כל פרי הסר חטאתו הכוונה באם שב לאל יתב' וטעם הוא על שכרו גדול בשומו כל אבני המזבח כאבני גיר מנופצות שמבטל כל המזבחות ואמר שלא יקומו אשרים וחמנים לפי שלומדין ממנו בני אדם וק"ל:
Haftarah of Shemot.5
כי עיר בצורה בדד נוה משולח ונעזב שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה נראה לפרש דהענין הוא דכאשר חרבה ירושלים נדדה כל עוף השמים וכל בהמת הארץ כמו שאמר מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. ואולם זהו היה טובה דכאשר עלו מן הגולה בימי עזרא לא היתה הארץ נשחתת וחרבת כי שבתה הארץ מכל חי. ואולם אם הר שעיר יחרב ב"ב יהיה חרב' מבני אדם. ובעלי חיים ישחיתו את כל צמח האדמה. וזש"הכי עיר בצורה הכוונה ירושלים שהיתה בצורה מן האויבים יהיה בדד מכל חי. ואולם נוה זהו הר שעיר משולח ונעזב כמדבר שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה שיהיו בעלי חיים משחיתין אותו וא"ש וק"ל:
Haftarah of Shemot.6
ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנהו עושהו ויוצרו לא יחוננו. נראה לפרש הנבואה הזאת דמבאר מפלת עשו שלא יהיה לו שום מליץ בעדו. דהנה יש לעשו זכות כיבוד אביו כמש"ה כי ציד בפיו. ואולם עבודתו לא היה שלימה כי הכתוב מעיד עליו שנשא נשים והן הנה היה שלא ברצון אביו כמש"ה ותהיין מורת רוח ליצחק וזהו מורה שלא כיבד כראוי. וענין הזכות הוא דהזכות כיבוד אב תולה לו ומגין מן היסורין כדי שישוב בתשובה ומדה"ד אין נפרע ממנו ואולם אם בוודאי לא ישוב אין לו זכות אבות כלל. וזהו מה שאמר יצחק רבש"ע יוחן עשו והשיב הקב"ה בל למד צדק ר"ל שלא ילמד צדק ואין זכות תולה לו. וז"ש ביבש קצירה תשברנה הכוונה כאשר יגיע זמנו ויבש מקורו לא יעמוד במשבר ולא יעמוד לו זכות כלל. ואמר מניעה אחת יהיה נשים באות מאירות. ר"ל מאירה יהיה לו מן הנשים אשר נשא שלא ברצון אביו. ועוד כי לא עם בינות הוא שישוב ממידות הפחותיים ואמר על כן לא ירחמנהו עושהו וכו' וק"ל:
Haftarah of Shemot.7
והיה ביום ההוא יחבט ה' משיבולת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלקטו בני ישראל אחד אחד. ביאר הנביא ענין גאולה אחרונה ונראה לבאר ענין מה דאמר משה אכן נודע הדבר דמשה תמה למה יהיו ישראל יותר משועבדים מכל אומה ולשון כיון שראה שיש בהם דלטורין אמר אכן נודע הדבר. ויש לתמוה וכי משה לא ידע דמאיכות חטא האבות בנים משועבדים. ונראה דהענין הוא דלפי שמכרו בני יעקב את יוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ואולם הא קיי"ל דלא יומתו בנים על אבות דאין נפרעין מהבנים חטא אבות כלל. והגמרא תי' שם כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וכאן כשאין אוחזין וזה היה תמיהת משה למה גלו ישראל למצרים הלא אין נפרעין מהבנים. ואולם חטא אבות היה דמאיכות שהביא יוסף דבתם רעה אל אביהם נתקנאו בו ומכרוהו. וכיון שראה שיש בהם דלטורין וגם במצרים אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם והיו מספרין לשון הרע על משה אמר אכן נודע הדבר ולכך הם בגולה יותר משאר אומה ולשון וא"ש. ואי' במדרש חנם נמכרתם וחנם אתם עתידין ליגאל. ונראה לפרש המדרש דידוע מאמר הגמ' מפני שנאת חנם חרבה ירושלים ויש להבין הא באמת היה להם חטאים אחרים שהיה בהם כת צדיקי וגלילי וכדאי היה זה לחרוב בית קדשינו. ואולם נראה דמפני חטא זה לא היה המדה"ד מקטרג עליהם מפני שהיו בהם צדיקים וטובים כגון ר' יוחנן בן זכאי וחביריו אשר היו כדאין להגין על ירושלים. ואולם אם היו באהבה ואחוה היו מגינים עליהם אבל היו שונאים זה לזה ולא היו באחדות גמורה ולא הגינו עליהם. וזהו היה הסיבה שנחרב הבית וכתב הזוהר דלעתיד יתאחדו ישראל ויהיו בישראל עשרה צדיקים והם יגינו על כל ישראל כי יהיו אוהבים זה לזה ומפני כך יגינו עליהם. וזהו מאמר המדרש חנם נמכרתם הכוונה מאיכות שנאת חנם כנ"ל. ובחנם יגאלו כי יהיו ריעים ואוהבים זה לזה בחנם. וז"ש הנביא ואתם תלוקטו לאחד אחד ר"ל באחדות יגאלו דהיינו שיתאחדו ישראל כנ"ל וזה יהיה סיבה לביאת הגואל וא"ש וק"ל:
Haftarah of Shemot.8
והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור. מבאר המדרש דשופר זהו וילון ונראה לפרש דהנה כתיב בזכריה והיה ביום ההוא יהי' בוקר ולא ערב ובשופר גדול יתקע. והיינו דעל ידי שיעשה השם ב"ה שופר מן הוילון כמאמר המדרש ולכך יהיה בוקר ולא ערב כי וילון מחשיך בלילה כדאי' בש"ס אבל עתה שהוסר ונעשה שופר יהיה בוקר ולא ערב. אמנם אמיתית הדבר הוא כך שיראה הבורא ית' כ"כ אותות גדולות ומופתים נוראים לאין חקר בשמים עד שיתגלה לעין כל באי עולם שהוא זמן ביאת המשיח ויהיה הדבר כ"כ מפורסם כאילו תקע בשופר גדול. וזהו כוונת המדרש שיעשה שופר מכיפת הרקיע כלו' ע"י אותות ומופתים נוראים כנ"ל ואז ובאו האובדים בארץ אשור אלו יו"ד השבטים והנדחים בארץ מצרים זהו גלות השני והשתחוו לה' וכו'. וענין השופר גדול דנקט לפי דשופר הוא כעין צורת וי"ו ורמז לן בזה סוד גדול דוי"ו זע רא הוא נכתב כזה ו"ו והוא מנין י"ב והן י"ב שבטי ישראל אשר נאצלין מן הקודש. וצורת וי"ו שנייה היא נכתבה כזה וא"ו והיא מנין י"ג רמז לי"ג שופרות שהיו במקדש וצורה השלישית היא כזו וי"ו והוא מנין כ"ב רמז לכ"ב אותיות התורה וזהו נקרא שופר גדול וק"ל:
Haftarah of Shemot.9
הוי עטרת גאות שכורי אפרים אשר על ראש גיא שמנים הלומי יין. נראה לבאר ענין שהוכיח הנביא אותן על שמשכו ביין לבם. דהנה נשתלשל המלוכה לירבעם כדאי' במדרש בשעה שהיה שלמה משתכר ביין והוכיחתו אמו על זה כמבואר במשלי שאמר' אל למלכים שתוי יין נגזר שיתחלק המלוכה ונתנה לירבעם. ואולם אם היה ירבעם מתנהג כמלך כשר הי' יושב הוא וזרעו על המלוכה ואולם גם הוא נשתכר ביין כמ"ש השותים במזרקי יין וא"כ דין הוא שיסבב המלוכה לדוד. וזהו הוי עטרת גאות שכורי אפרים דמתגאה בעטרת שלו והיא משך ביין לבו וק"ל. ציץ נובל צבי תפארתו. ידוע ההבדל שבין מלכי יהודה למלכי ישראל כמאמר הגמ' מלכי בית דוד היו חקוקין בראשם והכתר הולמתו וזהו היה סימן שהיה ראוי למלכות. והענין הוא לפי דמלכי בית דוד נמשחו בשמן המשחה ומלכותם נמשכה לדורי דורות ולכך היה כעין חקק כדי שיתקיים הכתר על ראשו כמו מעשה אומן ואולם מלכי ישראל לא היה סימן בראשם וזהו מורה שלא תתקיים המלוכה שלהם ימים רבים. וז"ש ציץ נובל צבי תפארתו הכוונה שהציץ נזר שלו נובל הוא ואינו מתקיים ומבאר איך סובב המלוכה אליו דאשר על ראש גיא שמנים ר"ל מן מלכי יהודה אשר נמשחו בשמן המשחה והי' בראשם כמין גיא נסתלקה מהן מאיכות יין כנ"ל וז"ש הלומי יין וק"ל:
Haftarah of Shemot.10
הנה חזק ואמיץ לה' כזרם מים כבירים וכו' ידוע אם ישתלחו ח"ו חיצי ברד או רעמים לעולם יזיקו תחילה ביותר ליושבי הרים משוכני גיא והדבר הוא בהיפוך אם בשטף המים שהוא יותר קשה לשוכני עמקים מן יושבי בהר. לזה אמר הנביא שיהא פורענות כ"כ אמיץ חזק לה' כזרם ברד ושער קטב כלומר כסערת הברד עם רוח קטב מרירי וא"כ מראש הרי' יצווחו וגם יהיה כזרם מים השוטפים את שוכני הגיא והצפים את הארץ שתהא כ"כ מטושטשת שיניחו לארץ ביד מבלתי לנגוע בה מפני הריבוי הטיט והרפש וק"ל:
Haftarah of Shemot.11
ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים. מבאר דכדאי זה החטא שיסור ממנו כתר המלוכה מפני שהוא צוה לכל עמו כל מי שילך אל ירושלים לחוג את חג ה' ידקר בחרב וזהו ענין ברגלים תרמסנה מענין שלש רגלים וא"ש:
Haftarah of Shemot.12
והיה ציצת נובל צבי תפארתו כביכורה בטרם קיץ אשר יראה הרואה אותה בעודה בכפו יבלענה נר' לומר דאי' ראויה היתה המלוכה לאפרים והיינו כמו דלעתיד יהיה משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ולא יהא ביניהם שנאה וקנאה ותחרות כך היתה ראוי להיות. ואולם עדיין לא הגיע הזמן. ומאיכות אשר חטא המלך שלמה נתנה לו והיא כמו נובלת אשר עדיין לא הגיע עתו לכך אין מתבשל כל צרכו ולא נתקיימה המלוכה בידו. וזהו ענין שאמר שיהיה צבי תפארתו כביכורה בטרם קיץ אשר בעודה בכפו יבלענה וק"ל:
Haftarah of Shemot.13
ביום ההוא יהיה לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו. מבאר דכאשר יסיר המלוכה מן ישראל יהיה התעוררת מלחמה בארץ יהודה מן אשור ויברחו כל ישראל מן ארץ יהודה אל ירושלים ומבאר הנביא דירושלים יחזיק את כולם אף שהם רבים דארץ צבי היא שמחזיק יותר כמבואר במדרש איכה. וזהו שאמר שיהיה ביום ההוא לעטרת צבי כו' לשאר עמו ר"ל לעם יהודה או יאמר מפני שביום ההוא יהיה רעש גדול בא"י ומדה"ד נפרע מהם ר"ל מן ישראל ובתוך הדין יהיה רחמים לחזקיהו המלך שמלך אשור וכל מחנהו יפלו סמוך לירושלים ולא יהיה דין כלל על יהודה וידוע דצבי אין לו מרה כלל. ר"ל התעוררות השנאה מן חלק המתעורר אשר יש לכל בעל חי. וז"ש ברח דודי ודמה לך לצבי כי צבי אין לו מרה כלל. וזהו ענין שאמר ביום ההוא לעטרת צבי לשאר עמו וק"ל:
Haftarah of Shemot.14
לרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה. ביאר ענין חזקיהו המלך שיגבר את שבנא. דשני כתות היו בירושלים חזקיהו עם סיעתו היו כשירים. ושבנא עם סייעתו בקשו לצאת אל מלך אשור ויושע ה' את חזקיהו. וז"ש לרוח משפט ליושב על המשפט זהו המלך היושב על כסא המלוכה והוא משיב מלחמה שערה ר"ל עד השער שבא האויב שם ושם נפל שדוד וק"ל:
Haftarah of Shemot.15
וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו וכו' מבאר ענין שבנא וסיעתו שהיו משתכרין ולא שתו לבם לזעוק אל המלך מלכו של עולם. כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין שגו ברואה וכו' יש לשאול וכי יעלה על דעת שאדם אשר השיג מראה הנבואה נשתכר מיין. והמפרשי' דחקו לתרץ שאמר על נביאי שקר אשר קטרו להוריד כוחות הטומאה ויין על משתיהם ע"כ דבריהם. ואולם הלשון משמע דקאי על נביאי אמת. ונר' לבאר דענין השגת הנביא הוא לפי מעלת ישראל דעבורם השרה האל יתב' נבואתו על הנביא שהם עם סגולה בני אברהם יצחק ויעקב ואם היו ישראל עושין רצונו היתה נבואתו כאבר ידבר איש אל רעהו וזהו היה מעלת אב הנביאים. ואחריו השיגום באספלריא שאינה מאירה ולפעמים היה קושי ההשגה והיה כעין משוגע ושיכור כמ"ש מה אמר אליך המשוגע הזה. וזה הוא שבטלו הרגשותיו והיה כאיש אשר יעור משנתו וזה הוא כשישראל אינם צדיקים כ"כ. וזה היה סיבה מעצת היצר הרע שהרגו לזכריה בבית המקדש שהיו אומרים שהוא שיכור ונכנס שתו יין למקדש מפני דבאותו פרק היו עובדין ע"ז כידוע ולא היה השגת הנביא כשארי נביאים כי אם בקושי כענין הנ"ל. וז"ש כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין דהנבואה היה בא בפחד ורעדה והיה כמו שיכור ואמר שגו ברואה מגזרת משוגע והותר' השאל' הנ"ל:
Haftarah of Shemot.16
כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום מבאר הנביא איך נתהפכה ירושלים לסורי גפן נכריה. דהנה בירושלים היה מותר לאכול בשר שלמים וענין אכילת קדשים היה כדי להזדכך השכל ולזה יאכלו לרעות נפשם והיה נקרא שולחן ה'. ובשומרון היו כל השולחנות מלאים קיא צואה מפני שאכלו קרבן ע"ז וכן היה בירושלים שהיה קיא צואה בלי מקום:
Haftarah of Shemot.17
את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים נר' לבאר ע"פ מ"ד בגמ' מיום שחרב בהמ"ק ניתנה נבואה לשוטים ולתינוקות. דהענין הוא דאי' בגמ' הרי שהיו ישראל צדיקים בר"ה ופסקו להם גשמים ואח"כ עברו ועשו עבירות הרי גשמים יורדין על ההרים ועל הגבעות מקום שאין עושה פירות. וכך הוא ענין שפע הנבואה הבא מאל יתב' על עמו ישראל כמ"ש הכתוב ויבא כגשם לנו שהוא ענין השפעה ובהיות ישראל שרוין על אדמתן ועושין רצונו היו החכמים מקבלין שפע רה"ק ואולם אם אין עושין רצונו השפע ההוא יורד אל מקום שאין עושה פירות כענין גשמים. וזהו מיום שחרב בהמ"ק ניתנה נבואה לשוטים ולתינוקות. וז"ש את מי יורה דעה גמולי מחלב. דהגדולים אין מקבלין שפע מסיבות מעשיהם המעוקלין:
Haftarah of Shemot.18
כי צו לצי קו לקו זעיר שם כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה. נראה לבאר הענין דהוכיח הנביא שישמרו שתי תורות ר"ל תורה שבכתב ותורה שבע"פ. וביאר הענין דכמו כל התרי"ג מצות הם גדרים לעשרת הדברות דסוג כל המצות הם שלש שכליות חוקיות ומעשיות והם נכללו בעשר. הראשון להאמין במציאותו יתב' וגדריו הם ציצית ותפילין ומילה כולן מורין על מציאותו ובאם ישמור בעל התורה לא יהיה אמונתו חלושה ורבים כדומה להם ואין כאן מקום לבאר פרטן. ושבת הוא מורה על חידוש העולם וגדריו הם היראה והכנעה לאל יתב' ואחריהן הן לא תרצח וגדריו הן לא תלך רכיל כי זהו מעורר האדם ויחם לבבו ויהרוג זולתו ורבים כדומה להן וכן הענין תורה שבע"פ הם משמרת לתורה שבכתב. וזהו אמר כי צו לצו הכוונה דכל האזהרות הן על צו ראשונה ר"ל עשרת הדברות וכמו כן תורה שבע"פ היא צו לצו. ומבאר קו לקו דכולם בנוין על קו צדק ואולם ישראל לא בקשו לשמוע אל זה וז"ש כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם כאלו הוא אמר בלשון אחרת שאין יודעין בפשר הדבר כי אטמו אזנם משמוע וק"ל. באופן אחר נר' לבאר מ"ש בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר וכו' דהנה כאשר אשר האל יתב' למשה שילך למצרים ואמר משה כי כבד פה וכבד לשון אנכי ויאמר לו ה' מי שם פה וכו' צריך להבין אדם שהשיג הנבואה יהא נסתפק שהשם יוכל לברוא פה לאדם. אמנם כבר בארנו דלפי מעלת ישראל כן הוא מעלת הנביא וישראל היו במצרים עובדי ע"ז כמ"ש בעל ההגדה מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו במצרים ולא חל עליו ענין אלהי כראוי וז"ש משה איך אלך להוציאם ואני כבד פה וכבד לשון וא"כ אין עדיין זמן ואמר השם מי שם פה לאדם הכוונה שיתעוררו ישראל בתשובה ויגאלו ויהיה לך פה כמו שהיה באמת כשהיו ישראל באגוד' אחת במעמד הנבחר כתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול ודרשו חז"ל בקולי של משה והיה לו לשון ופה כדאיתא וזהו שאמר הנביא כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה הכוונה שהיו עובדי ע"ז ולא היה פה לנביא מאיכות חטאם והיה כאלו מדבר בלשון אחרת וא"ש וק"ל:
Haftarah of Shemot.19
אשר אמר אליהם זאת המנוחה וזאת המרגעה הניחו לעיף וכו' עתה מבאר ענין מ"ש להם הנביא שישמרו את התורה כי השומר התורה הוא בן חורין ואמר אליהם זאת המנוחה וזאת המרגעה הניחו לעיף ואולם הם לא אבו שמוע:
Haftarah of Shemot.20
והיה להם דבר ה' קו לקו זעיר שם. מבאר איך השיבו ואמרו שאין צריכין לשמור משמרת חכמים ודי להם במה שצותה התירה משמרת ואמרו והיה להם דבר ה' צו לצו הכוונה מצות התורה היה להם למשמרת המצות ואמר למען לכו וכשלו אחור זהו המעשה לא יצלח:
Haftarah of Shemot.21
לכן כה אמר ה' לבית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. נראה לבאר על פי מאן דאמר בזוהר בשעה שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש אמרו עננו אלהי יעקב שחקו כל האומות וכאשר ניצולו אמרו לא עתה יבוש יעקב ויש לתמוה מה שמחו ולמה שחקו דוקא כשאמרו תפלה הנ"ל. לכן נראה דאי' בתוס' בכתובות אלו לקו לחנניא מו"ע הוו פלחי לצלמא ומק" תוס' הא קיי"ל אפי' סורקין בשרו במסרקת של ברזל כר' עקיבא צריך לעמוד בדבר ויקדש השם ומסיק תוס' דלא היה צלם ממש אלא אנדרטא היה פירוש צורתו היה ואולם הם לא רצו לסגוד לצלם שלו דהינו לאנדרטא וקדשו השם כענין במרדכי לא רצה לסגוד להמן. ואולם מצינו ביעקב שהשתחוה לעשו כדי שלא יהרג. וזהו הענין כששמעו שמא דיעקב אחיכו מפני שהוא השתחוה לעשו. וכאשר ניצלו בזכותו אמרו לא עתה יבוש יעקב ומוכח דלא חטא. ואמר אשר פדה אח אברהם כי גם אברהם אינו מצווה למסור נפשו היותו בן נח. וב"נ אינו מוזהר על קידוש השם ואעפ"כ לא חשך עצמו לירד לתוך הכבשן. וה' פדה משחת נפשו וממות חיתו בזכות יעקב ומזה תראה שמלאך ה' חונה סביב ליראיו ויחלצם:
Haftarah of Shemot.22
כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו. דאי' דישראל לא בקשו לסגוד לצלמא די דהבא מה עשה אותו הרשע תלה שם המפורש וסגדו כל ישראל. ואולם דין הוא שיקדש שם שמים על זהו המעשה אשר כתב לשש העצם על אנדרטי. וזהו הענין שאמר כאן כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו ר"ל שם העצם יקדישו שמי ואת קדוש ישראל יעריצו ובזה יתלבנו כתמינו ונשובה לארצנו ויראו עינינו וישמח לבנו במהרה בימינו אמן:
Haftarah of Vaera.1
כה אמר ה' בקבצי את בני ישראל מן העמים אשר נפוצו שמה. ונקדשתי בם לעיני הגוים ייעד הנביא על גאולת בית שני שיתקבצו ישראל ויתקדש שמו הגדול והענין הוא דאי' גדול יהיה כבוד הבית האחרון יותר מן הראשון. ויש להבין הא באמת היה כבוד הבית הראשון יותר גדול במעלה כמבואר דהיה חסר ה' דברים בבית שני. ואולם נראה דנתגלה מעשה ה' בבית שני לעיני העמים יותר מן הראשון מפני דבראשון לא בא זר לא"י ר"ל עכו"ם. וכל הניסים הנעשים לישראל לא ידע אנוש ערכם כ"א בני ישראל. והאו"ה לא האמינו כי ה' שוכן בתוך עמו ישראל. ואולם בבית שני באו כל או"ה לדרוש את שלום ציון והיו רואים בעיניהם איך מעשה ה' נפלאים והאמינו לזה. וז"ש שיהיה כבוד הבית האחרון גדול מן הראשון. וז"ש הנביא שיתקבצו ישראל מבין או"ה ונקדש ה' בם לעיניהם וק"ל:
Haftarah of Vaera.2
וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב. דבזכות יעקב נגאלו פעם שנית. דענין הוא דאמר האל יתב' לאברהם שיתן לו עשרה אומות והיינו זי"ן אומות וקני וקניזי וקדמוני. ואולם זה הייעוד לא יתקיים עד שיבוא המורה צדק. ואלו זכו ישראל היו זוכין לזה מיד בעת צאתם ממצרים. וכן אמרו בשירה שמעו עמים ירגזון ר"ל הג' אומות הנ"ל. ואולם נבאו שלא יתקיים הייעוד הזה מיד. ואמרו עד יעבור עמך ה' זו ביאה שנייה. תביאמו ותטעמו בהר נחלתך זו גאולה שלימה ובאותו זמן יתקיים הייעוד. וליעקב ייעד האל יתב' שבעה עממין כמו דכתיב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ואמרי' מלמד שקיפל כל הארץ תחתיו ר"ל א"י. וז"ש וישבו על אדמתן אשר נתתי לעבדי ליעקב הכוונה שבעה ארצות האומות. ואולם הבית הראשון נתיסד בזכות אברהם ובית שני בזכות יעקב. וז"ש הנביא שיאמרו לעתיד אברהם לא ידענו זהו מענין מקדש ראשון וישראל לא יכירנו זהו ענין בית שני. ואולם אתה ה' גואלנו זהו מענין הג' שיבנה ב"ב:
Haftarah of Vaera.3
וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטי' אותם מסביבות'. נ"ל ענינו מפני דישראל אין להם שפע מן המזל כלל כמ"ש עיני ה' דורש אותה. ומבואר דבבית שני לא היה השכינה שורה. ואולם הצלחת' היה בבית שני מן השפע של או"ה מה שהיה ראוי להתענג בהם או"ה והם חטאו ובסיבות חטא' היו נענשין וזהו השפע היה מגיע לישראל. וז"ש הנביא וישבו לבטח והיינו בעשותו שפטים בכל השאטי' אותם יתענגו ישראל בטובה וק"ל:
Haftarah of Vaera.4
היה דבר ה' אלי לאמר. בן אדם שים פניך על פרעה מלך מצרים ועל מצרים כולה. יש לשאול מה שאמר שים פניך וכי ביה תליא מילתא. ונראה דאיתא בגמ' דשלח המלך יאשיהו אל חולדה הנביאה היש דבר ה'. ואמרי' בגמ' מ"ט לא שלח אל ירמיהו מפני דנשים רחמניות הן. ותמוה וכי בדידיה תליא מילתא. וגם אחאב אמר כי לא טוב הנביא ההוא וכי יכול לשנות הגזירה מאת ה'. ונר' דהענין הוא דכל זמן שהנביא לא הוציא הדיבור מכח אל הפועל יוכל להתפלל על הגזירה שירחם ה'. וזהו ענין דנשים רחמניות הן ומתפללין על הגזירה מיד כאשר ישיגו המראה ולכך שלח אל חולדה וגם אחאב אמר זהו ענין כי לא נביא טוב הוא מפני דאחאב היה רשע ולא ביקש הנביא להתפלל עליו ואמר כי לא נביא טוב הוא. וז"ש האל ית' אל יחזקאל שים פניך אל פרעה מלך מצרים הכוונה שלא יתפלל בשום ענין על מצרים ואמר על מלך מצרים מפני דבארץ מצרים היה גרים בני ישראל כמבואר בירמיה ולכך אמר על מלך מצרים והמראה היה על מצרים כולו ואמר שים פניך שלא יתפלל עליו וק"ל:
Haftarah of Vaera.5
דבר ואמרת עליו כה אמר ה' וכו'. ר"ל על שכפל הלשון דבר ואמרת. דהענין הוא דאי' בגמ' דשאל א' מהחכמים מ"ט עיזא מסגי ברישא והדר אימרא א"ל יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ושיחתן של ת"ח צריכין לימוד. ונר' דהלא מצינו בתורה בהרבה מקומות דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בתחלה אמר דבר ואח"כ בלשון אמירה. ואי' בגמ' כל דיבור אינו אלא קשה כמו אלה הדברים אשר דבר משה וכן דבר אדני הארץ אתנו קשות ואמירה הוא רכה כמו דאמרי' אמירה נעימה. וז"ש מ"ט עיזא מסגי ברישא והדר אימרא הכוונה דלשון עז מסגי ברישא ואח"כ אמר בלשון רכה. והשיב לו יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום א' דבתחלה ערב הוא מדה"ד לרבעים שהוא דומה לערב ואפלה. ואח"כ בוקר לצדיקים כן הוא זה ענין שאמר מתחלה דיבור ואח"כ אמירה וכן אמר כאן דבר ואמרת:
Haftarah of Vaera.6
אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני. נראה לומר דזר הוא לחשוב שאמר פרעה הוא עשה היאור כי מי פתי יאמין לו דהא מלפנים היה. ואולם הענין הוא עפ"י הידועה דצוה פרעה מלך מצרים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ונר' טעם למה לא צוה שיהרגו אותם. ולמה דוקא להשליכם ביאור, ואולם הגמ' פירש יפה ונראה עוד טעם דאי' בגמ' פעם אחד הלך אחד אל מצרים ליקח סוס ונתנו לו דף באחיזת עינים ונדמה לו שהוא סוס. ולעת ערב ביקש להשקות את הסוס אצל המים ראה שהוא דף לפי דבמים אין כישוף שולט וזהו היה ערמת פרעה שאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו דאם יחליפוהו באחיזת עינים לא יעמוד במים. ואל תתמה שישראל היו בקיאין בענינים אלו דאמר השם ב"ה ואוציאך מכור הברזל ממצרים שהיו נטמאין בכל מעשה כישוף. ולזאת הסיבה אמר היאורה תשליכוהו ואולם הענין במה שהיה פרעה חושב דבמים אין שום כישוף שולט דסבר הנהר נילוס נאצלת מאת הבורא ית' בלי השתלשלות כלל כמו שחשבו הפילוסופים דהארץ היא נשתלשלת שלישים ורביעים מן הכוכבים ואולם הנהר יוצא מעדן והיא קודמת במעלה מן הארץ ולכך אינה מקבלת שום כישוף כי מאת ה' לא תצא רעה. וזהו היה סיבה שעבד לנהר נילוס וקרא לו אל אתה. וז"ש שאל יתברך יפרע מן פרעה. לפי שאמר לי יאורי הכונה שאמר היאור לא נשתלשל מן הכוכבים רק מהשם ב"ה ואני עשיתי ולכך עבד ליאור ואמר לו אל אתה. וז"ש הנביא דנענש על זה כדלקמן:
Haftarah of Vaera.7
ונתתי חחים בלחייך. מבאר הענין דביום ההוא יהיה חושך ואפילה ויאבדו חכמת חכמיו וכל עניניהם בעסקי כישוף ולא יצליחו כי סיבה מאת ה' היא ואמר חחים דרך צחות כשאדם אין יכול לדבר באם אינו יודע דבר זהו כאלו פיו בלום במתג ורסן וא"ש:
Haftarah of Vaera.8
והדבקתי דגת יאוריך בקשקשותיך. נר' ע"פ מ"ד דכל הבהמות והדגים טמאין הן נפעלין מן שבעה משרתים ואולם הטהורים נפעלים מן י"ב מזלות והן מעולין מן המשרתים. ולכך אסר לן התורה דג טמא כי דג עולה שבעה מורה על שבעה משרתים שיקבלו פעולה מהן. ואולם כל מי שיש לו קשקשת מורה על שקיבל פעולה מן המזלו' דקשקשת עולה במספר קטן י"ב. וענין כישוף הוא בעשיית הצלמים לשבעה משרתים ומקטרין להם כדי להוריד הרוחני. ומן המזלות לא יוכלו לעשותו כזה הענין. וז"ש והדבקתי דגת יאוריך בקשקשותי' הכוונה שלא יוכלו להוריד הרוחני מן המשרתים כמו מן המזלות ואמר שיהיו מדובקין בקשקש' דהיינו במזלות ואמר והעליתיך מתוך יאורך ואת כל דגת יאורך וכו' וק"ל:
Haftarah of Vaera.9
וידעו כל יושבי מצרים כי אני ה' ומבאר והולך הנביא דידעו שהשם ב"ה הוא המשגיח על השפלים ומפני דהיתה ספק בלבם שאין השם פועל בשפלים כי הוא נעלה מכל החפצים עד שראו בעיניהם בשינוי הטבעים שאין זו פעולה מן זולתו כי אם מן השם ב"ה לבדו. וזהו דאמרי' בגמ' פרעה שחירף בעצמו נפרע הש"י ממנו בעצמו וכו' כמ"ש והוצאתי את בנ"י מאמ"צ אני ולא שליח. וסנחרב חרף ע"י שליח לכך נפרע ע"י שליח דכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. והענין הוא לפי דפרעה היה מאמין כאנשי הקדמות אשר אומרין שאין השגחה בשפלים מן האל ית' וז"ש מי ה' אשר אשמע בקולו הודה שיש ה' אבל הוא נעלה מכל החפצים ואין משגיח בשפלים. לכך נפרע בדברים אשר הם מחוץ לטבע. ואשר איננו בהם שום דמיון ולא שום כישוף כמו קריעת ים סוף שלא יעלה על דעת שהיה בדמיון. ואולם סנחרב היה אומר מי בכל אלהי הארצות אשר יציל אתכם מידי וכפר בכל אלהים בעולם כי אם אלהיו אשר הטעה אחריו ואמר שאינו בא שליח מהאל ית' כדעת אנשים אשר היו קידם אברהם שלא ידעו שיש כלל אלוה בעולם ולכך הראה שיש אלוה בעולם כי כאשר נפל מחנהו ובשינוי אויר מתו כל חיילותיו כמ"ד רוח נשף בהם ומתו. וז"ש וידעו כל מצרים כי אני ה' בשינוי הטבעיים ידעו שיש השגח' מהאל יתברך בשפלים וק"ל:
Haftarah of Vaera.10
יען היותו משענת קנה לבית ישראל. נראה לומר מפני דישראל שלחו אל מלך מצרים שיבא אליהם לעזר. ויש להבין מה עזר היא זו אם יהיו משועבדים למלך בבל או למלך מצרים. ואולם הענין הוא מפני דאחיה השילוני קילל את ישראל שיהיו כאשר ינוד הקנה מן הרוח. ואולם הקנה מתנועע ומתנודד ואין נעקר לגמרי כי הוא ההולך עם כל הרוחות וכן היו סבורין ישראל שלא ישתעבדו למלך אחד כדי שלא יוכל לעקרם אלא פעם לזה ופעם לזה וקנה במקומה עומדת ולזאת שלחו אל פרעה. ואולם פרעה רימה את ישראל ולא בא לעזרתם. וכאן ימצא ב"ח לגבות את חובו ואמר יען היותו משענת קנה לבית ישראל וק"ל:
Haftarah of Vaera.11
בתפשם בך בכף חרוץ וכו' והעמדת להם כל מתני' וכו'. מבאר ענין איך סמכו ישראל על פרעה ועשה להם היפוך הדבר והמליץ הענין על כישוף יען דכל ארץ מצרים היה מלא כישוף. ושני ענייני כישוף הם. הא' היא שמתחברי' אליו השדים וכוחות הטומאה והוא נופל על הארץ ומגיד העתידות כמו שהיה בבלעם הרשע שאמר נופל וגלוי עינים שלא היה יכול לעמוד כשהיה עוסק בכישוף. וענין שני הוא שעושה מעשה כישוף ביד כמ"ש וקסמים בידם שהיה מענין קסם שהיה ביד. וז"ש בתפשם בך בכף הכוונה מענין קסם שהוא ביד תירוץ שלא יעזור להם. ומבאר ענין שני באומרי והעמדת להם כל מתני' שהוא היפוך הקסם אשר ע"י נפילה כנ"ל וק"ל:
Haftarah of Vaera.12
לכן כה אמר ה' הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה. נ"ל דהענין דאי' אין בעל דין פוגע בנפשות תחלה והיינו כאשר יחטא האדם נגעים באי' תחלה על קורות ביתו כדי שיכיר ויבחין וישוב לאל יתב' ואח"כ באם לא שב באין על בגדיו ואח"כ על גופו. ואולם זהו דווקא אם הם נגעים הבאים כדי שיחזור בתשובה אז אין פוגעין בנפשות תחלה. ואולם אם אין הוא בעל תשובה רק הנגעים הם במשפט דין רשעים ואינם באים לכפר אלא כמו שיובל רשע לגיהנם על עונשו הן המה פוגעין בנפשות תחלה. ועפ"ז יובן המד' כאשר ראה משה פרשת נגעי' אמר אלו למי א"ל הקב"ה אלו וכו' ולכאורה הוא תמוה. ולדברינו יובן יען דבפרשת נגעים כתיב נגעי אדם תחלה ואח"כ נגעי בגדים ואח"כ נגעי בתים. וע"ז תמה משה ואמר וכי לא יהיה כפרה לישראל חלילה בתשובה והלא אין בעל דין פוגע בנפשות תחלה והשיב לו השם ב"ה דזהו יהיה משפט וכו' כנ"ל. וז"ש והכרתי ממך אדם ובהמה דדין כרותה יהיה תחלה על האדם ואח"כ על הבהמה מפני דאין להם כפרה כנ"ל וק"ל:
Haftarah of Vaera.13
ולא תשב ארבעים שנה. מפרש המדרש דאלו מ' שנה הן לפי שהיה נגזר על מצרים שיהיה רעב מ"ב שנה. ושני שובע ג"כ מ"ב שנים ובשבע שני שובע נתברכה הארץ כאלו הוא שני שובע מ"ב שנה. ואולם שני שנים רעב היו וכאשר בא יעקב פסקה הרעב בזכות יעקב ועתה נשלמו המ"ם שנה. רק י"ל דא"כ הדין נותן שהיה כמו כן רעב בכל העולם כי כן נגזר שיהיה רעב בכל העולם כמ"ש ותרעב כל הארץ ללחם ויבאו מצרימה לשבור בר. ונר' דשבע שני רעב היה באמת בכל העולם ואולם במצרים פסק הרעב מעת שבא יעקב למצרים ולכך נשלמו במצרים אותן שני רעב ולא בשאר ארצות וק"ל.
Haftarah of Vaera.14
והפיצותי את מצרים בגוים וכו' כי כה אמר ה' מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מבין העמים אשר נפוצו שמה. מבאר ענין שלא יאמרו שהפורענות אשר נפוצו בין העמים היא טובה גדולה להם דאי' מצרי אסור לבוא בקהל אלא לאחר ג' דורות וזהו דוקא בידוע לנו שהוא בא מארץ מצרים ואז הוי קבוע כמחצה על מחצה דמי. אולם אם הם נפוצים בארצות אז כל דפריש מרובא פריש וא"כ זהו טובה היא להם שיפוצו בארצות. לזה אמר מקץ מ' שנה אקבץ את מצרים וישובו על אדמתן ויהיו אסורים לבא בקהל ה' כמקדם וק"ל:
Haftarah of Vaera.15
ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם. ידוע מה דשאל המלך כוזרי להחבר איך הקריבו ישראל את קרבן פסח במצרים הא אסור להקריב קרבן לה' כ"א בארץ הקדושה. והשיב החבר דישראל לא היו עובדין במצרים כ"א בארץ גושן וארץ גושן היא מן א"י רק שישראל לא נחלו אותה ובארץ גושן עשו את הפסח וכל ימי היות ישראל בבית ראשון היה פרעה מושל על ארץ גושן והיה כעין עון לישראל מפני דהקריבו בח"ל. וז"ש ולא יהיה עוד למבטח מזכיר עון הכוונה על ארץ גושן כי יהא ממלכה שפלה ולא יהיה עוד מושל בגוים וק"ל:
Haftarah of Vaera.16
ויהי בעשרים ושבע שנים וכו' ושכר לא יהיה לו מן העבודה אשר עבד עליה. נראה טעם דלמה באמת לא יהיה שכר מן העבודה מפני דחירם מלך צור הי' אומר אלהים אני הכוונה שאין האל יתב' משגיח בשפלים ועולם כמנהגו נוהג. ואלו כבש אותו נבוכדנצר ובזז את כל שללה לא היה הפלא כ"כ כי כן דרך עולם זה קם וזה נופל וזהו דרך המלך לצור על העיר כדי לבוז בז. ואולם אם ילחם עליה בלא שכר זהו אין מנהג עולם וזהו דרך פלא וסיבה מאל יתברך וזהו ענין דלא היה לו שכר וק"ל:
Haftarah of Vaera.17
ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל וכו' ולך אתן פתחון פה בתוכם. נ"ל דהנה אין הנביא ניכר שהוא נביא אמת אלא באומר דבר שיהיה ובא האות והמופת הוא הנביא אשר שלחו ה' ואליו תשמעון ואמר כאשר יתקיים זה אתן לך פתחון פה שידעו הכל כי נביא אמת הוא ואל יתב' שלח אותו וכן ישלח לנו את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא ב"ב אמן:
Haftarah of Bo.1
הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו הנביא. ידוע מ"ד במדרש כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה הדבור מתייחד עם משה מפני שהיו כנז פין. ואמר אמ"ו זלה"ה דמצינו במדרש שאמר הקב"ה למלאכי השרת מה אבל יושב ודומם אף אני אשב ואדום דבכל מקום עמו אני בצרה ובמדבר היה לישראל כעין גלות וא"כ כביכול יושב ודומם לכן לא היה הדיבור מתייחד עם משה. ולכך בגלות המר הזה נאמר לבא לפומא לא גלי לפי שאין דבור אמנם כאן היה הדבור עם ירמיה לפי שהיה עדין קודם חורבן הבית. ואף שחורבן מצרים היתה כמה שנים אחר החורבן מכל מקום הדיבור הי' מקודם וק"ל:
Haftarah of Bo.2
הגידו במצרים וכו' ידוע דיונה הנביא לא רצה ללכת אל נינוה העיר הגדולה דשמא ינחם ה' על הרעה ויאמרו נביא שקר הוא ולפ"ז איך ניבא כאן ירמיה על מצרים שמא יחזור ה' על הרעה. אכן איתא לטובה אין הקב"ה חוזר ולכך גבי נינוה כתיב ונינוה נהפכת אין כאן טובה בשום צד ויכול לחזור בו אכן כאן כתיב לבוא נ"נ מלך בבל וא"כ טובה היא לנ"נ ואינו חוזר לכן שפיר אמר הגידו במצרים וק"ל:
Haftarah of Bo.3
או יאמר דהנה מה דאמרי' שמא ינחם הקב"ה על הרעה היינו כשיעשו תשובה הוא דוקא גבי ישראל. רק יש מקום לבעל דין לחלוק מה נשתנו אלו מאלו וא"כ כאן ניבא ירמיהו ג"כ על חורבן ירושלים ואם יחזור הקדוש ברוך הוא וינחם ויקבל תשובה מישראל צריך ג"כ לקבל תשובה מאו"ה. לזה אמר כי אכלה חרב סביבך ר"ל סביבות מצרי' דהוא א"י כבר נחרבת ואעפ"כ לא לקחת מוסר מלעשות חשוב' ושפיר י"ל דאין הקב"ה מקבל תשובה מהם ולא ינחם ה' ולא יאמרו שנביא שקר הוא ושפיר אמר הגידו במצרים וק"ל:
Haftarah of Bo.4
מדוע נסחף אביריך פי' מדוע נסחף השר שלך כי ה' הדפו שם ה' הדפו על שאמר לא ידעתי את ה'. ואי' במדרש נסחף הוא צרעת כמ"ש שאת או ספחת. ונ"ל דאי' במדרש ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף היום אומר אשר לא ידע את יוסף ולמחר הוא אומר לא ידעתי את ה'. ותמוה רק י"ל דאי' וימת יוסף אעפ"י שיוסף מת אלהיהם של אלו קיים. והענין הוא דהנה מיוסף בא התנכרות אלהים שהוא מושל ברוחו ומשנה עתים וטבעי עולם כגון שבע שני שובע ושבע שני רעב והוא הכל שינוי הטבע. וכיון שמת יוסף ונשתכך מלבו. נשתכח ג"כ מעלת אלהים שהוא משנה הטבע. וא"כ לפ"ז נוכל לומר דהלא קשה מה דכתיב וימת יוסף ואח"כ ויקם מלך חדש א"ש דכל זמן שהיה יוסף בחיים היו מתייראים ממנו להשתעבד בבני ישראל רק מאי אשר לא ידע את יוסף מאי איכפת לן בידיעה נימא דידע את יוסף הלא כבר מת ולא היה מתיירא ממנו אלא דזהו כוונת המדרש אע"פ שיוסף מת אלהיהם של אלו קיים ואם כן היה ראוי לירוא מאלהים. לזה אמר אשר לא ידע את יוסף ואם כן לא ידע ג"כ מעלת אלהים כנ"ל ולכן אמר הבה נתחכמה לו. וז"ש המדרש היום אומר אשר לא ידע את יוסף ולמחר אומר לא ידעתי את ה' היינו דמכח יוסף ניכר שה' הוא אלהים ומשנה הטבעיים וזהו לא ידעתי את ה' כפירוש הזוהר שידע מדת האדנות ואלוהות אבל לא ידע שם הויה ב"ה שמורה שהקב"ה משנה טבעי העולם זה לא האמין בה' אלא סבר עולם כמנהגו נוהג. ואי' בהרמב"ן שממכה צרעת נשמע שהקב"ה משנה טבעי בני אדם דאין דרך צרעת לבוא על תכלית שלימות של בשר. ואם כן לכך שפיר אמר וימת מלך מצרים היינו שנצטרע מדה כ"מ כנ"ל. ולכן גבי משה מצינו בשביל שחשד לישראל שלא יאמינו לו והיינו שיאמרו כדברי פרעה שהקב"ה אינו משנה הטבעיים לכן אמר הבא נא ידך בחיקך ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג. וז"ש כאן מדוע נסחף אביריך היינו שנצטרע לזה אמר כי ה' הדפו בשביל שאמר לא ידעתי את ה' והוי מדה כנגד מדה וק"ל:
Haftarah of Bo.5
הרבה כושל גם נפל וכו' מפני חרב היונה . ידוע מ"ד עיניך יונים זו הם הסנהדרין שנמשלו ליונים. ונר' טעם דאי' במשנה מי חטאת ששתה ממנה בהמה או עוף פסולה חוץ מן היונה מפני ששותה ואינה מקיאה. וז"ש שנמשלו סנהדרין ליונים כי הסנהדרין שותים ד"ת ואינם מקיאים לפי היותם כבור סוד שאינו מאבד טפה. ונבוכדנאצר הי' ג"כ כעין יונה שלא הי' מקיא מה שבא אצלו כמש"ה אסיריו לא פתח ביתה וזה שאמר מפני חרב היונה וק"ל:
Haftarah of Bo.6
קראו שם פרעה וכו' העביר המועד. ר"ל דפרעה הי' מכשף והי' חושב שעות זמניות שאין לו מזל ובאותו עת לא הלך למלחמה. וזהו העביר המועד והי' סבור כשתעבור המועד שאין לו מזל ואח"כ ינצח. אבל באמת לא כן הי' וק"ל:
Haftarah of Bo.7
חי אני נאום ה' כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא. אי' במדרש בשכר שנעקרו ממקומם הר תבור והר כרמל ובאו כדי ליתן תורה עליהם זכו לעשות נס עליהם כגון הר תבור נעשה נס של דבורה כדכתיב לך ומשכת בהר תבור וכו' והר כרמל על ידי אליהו ואע"פ שנעקרו ממקום שאין מזל דהיינו א"י ובאו לח"ל למקום מזל אעפ"כ לא הועיל מזל לסיסרא כדכתיב ותשקוף אם סיסרא בעד החלון פי' בעד חלון המזלות ואעפ"כ לא הועיל לו המזל דהקב"ה משנה המזל ואם כן גבי פרעה נמי הוא העביר המועד כנ"ל ואעפ"כ לא הועיל לו וק"ל:
Haftarah of Bo.8
כלי גולה עשי לך. ידוע דהי' מזבח במצרים והיו ישראל מקריבין עליו לשם. וי"ל ממה זכו לזה. לזה אמר כלי גולה עשי לך דהנה אין זוכים לניסים אלא מחמת גלות וכן הי' הר תבור וכרמל שמחמת גלות שנעקרו ממקומם זכו לניסים וכן גבי מצרים כאן וא"ש:
Haftarah of Bo.9
עגלה יפיפיה מצרים קרץ מצפון בא. דהנה אי' בפסוק וישובו ויחנו לפי פי החירו' וכו' לפני בעל צפון ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. דהנה מצרים היו עובדים למזל טלה ובאלהי מצרים עשה ה' שפטים שהחריבם אמנם עדיין נשאר שר שלהם וזהו מזל טלה שהי' בקו צפון וזהו לפני בעל צפון כדי שיטעו ויאמרו דמן שר שלהם נבוכים הם בארץ. ואח"כ הכניע הקב"ה מזל טלה. והיו עובדים למזל שור שהוא בצד טלה שני למערכת הכוכבים טלה שור תאומים. והמדבר היא תחת מזל שור כדאי' באבן עזרא טעם על שעשו ישראל את העגל שכתב וז"ל ואם תשים פניך למסע הראשון אז תבין זה. וכוונתו דמסע הראשון הוא מדבר שור כדכתיב ויבואו מדבר שור. והיינו שהמדבר הי' תחת מזל שור שמצרים עובדים לי. וז"ש עגלה יפיפיה מצרים ר"ל דעבדו למזל שור שהוא מצד צפון לכך קרץ מצפון בא ר"ל נבוכדנצר כנ"ל וק"ל:
Haftarah of Bo.10
גם שכריה בקרבה בעגלי מרבק וכו' דהנה אי' כשיש ח"ו דבר בחזירים אז מתענין ע"ז. וקאמר הר"ן מכ"ש כשיש דבר בין האו"ה שמתענין. ור"ח פסק שאין מהעניי כי שטנא בתרי אומי לא שליט. לפ"ז קשה איך אמר קרן מצפון בא בא. הא המצריים היו שוכרים משאר אומות יעזור להם וא"כ שטנא בתרי אומי לא שליט. לזה אמר גם שכיריה בקרבה כעגלי מרבק הרצון שהם ג"כ עבדו למזל שור כמו המצריים וא"כ הוי כמו אומה אחת לכן שפיר אמר גם המה הפנו נסו יחדיו וק"ל:
Haftarah of Bo.11
קולה כנחש ילך דאי' בשעה שאמר הקב"ה לנחש על גחונך תלך באו מ"ה וקצצו את רגליה. נראה לומר לפי שהיא אמרה שקר ושקר אין לו רגלים לכך קצצו את רגליה. ומצרים היו כמו כן מלאים שוא ושקר וכישוף לכן בקרדומות באו לה וקוצצים את רגליהם וזהו קולה כנחש ילך וא"ש. או יאמר דאי' שאלו לנחש מה הנאה יש לך וכו' איך ישוך הנחש בלא לחש וכאן גבי נבוכדנצר שבא להלחם על המצרים לא בא לשלול שלל ולבוז בז. רק באו בקרדומות לה כחוטבי עצים לחרוב הכל בלי הנאה כלל להורות שמה' היתה נסיבה וזה רמז באומרו קולה כנחש ילך וא"ש:
Haftarah of Bo.12
כרתו יערה וכו' כי רבו מארבה. ידוע דממכת הארב' היו יודעים גבול מצרים לפי דבגבול אחר לא הי' הארבה וכאן נמי חיל נ"נ כרתו יערה והיו יודעים גבול מצרים כי מאת ה' היתה זאת ולא הלכו בגבול אחר. וז"ש כי רבו מארבה דהארבה הי' ג"כ עושה גבול וק"ל:
Haftarah of Bo.13
הנני פוקד על אמון מנא זהו אלכסנדריא של מצרים ועל פרעה ועל מצרים ועל אלהיה ועל מלכיה. נראה לפרש דהנה קשה מפני מה לא רצה יונה ללכת לנינוה שמא יאמרו נביא שקר הוא וקשה והלא כל הנביאים היו מתנבאים ולא חששו לזה דיאמרו נביא שקר הוא. וע"ק מהו פירוש כי עלתה רעתם לפני וננוה נהפכת. ונראה לפרש דהיה ידוע דאין הקב"ה נפרע מאומה למטה עד שנפרע תחילה מהשר למעלה. אמנם כל זה הוא כשחטאתם לא גדלה כ"כ אבל כשחטאת' רבה וגדלה אז נפרע מהאומה אף שעדיין לא נפרע מהשר שלה. ולכך גבי ננוה שהי' חטאתם רבה וגדלה לכך רצה הקב"ה לפרע מהם תחילה טרם שנפרע מהשר שלה. וזה שאמר כי עלתה רעתם לפני ר"ל ביותר ולכך וננוה נהפכת הרצון היפוך הסדר דאין נפרע מהאומה עד שיפרע משר שלה משא"כ בננוה הי' רוצה לפרע מהאומה תחלה. ולכך הואיל ושר שלה קיים. בקל יוכל השי"ת לחזור בו אם ישובו. ולכן לא רצה יונה ללכת לננוה. וידוע מ"ד בגמרא אל תדינוני כיושבי כרכים לפי שיושבי כרכים רובם רשעים. וזהו פי' הפסוק הנני פוקד על אמון מנא דהיינו אלכסנדריא של מצרים דהי' כרך גדול ורבה חטאם ביותר ולכך פוקד עליה תחלה ואח"כ על פרעה ר"ל השר שלה כנ"ל. ועל מצרים שלא היתה גדולה כ"כ ולא רבה חטאתם הנני פוקד על אלהיה תחלה ואחר כך על מלכיה כסדר הפורענות וק"ל:
Haftarah of Bo.14
ואתה אל תירא עבדי יעקב פירשו שמא תאמר ח"ו אבדה תקותנו דהן מצרים נגאלין לארבעים שנה ואנו ממושכים וממורטים בגלות המר הזה אשר אין קץ לצרותינו בעו"ה לכן קאמר אל תירא עבדי יעקב.
Haftarah of Bo.15
כי הנני מושיעך מרחוק אף שלא תעשה תשובה כמ"ש אני ה' בעתה אחישנה. ורחוק נקרא מי שלא שב כדאי' לרחוק ולקרוב מי שנתרחק מהמקום. ובאמת הטעם שאנו משועבדים בגלות המר הזה זמן ארוך הוא כדי שבעת הגאולה עת ששב יעקב יהא שקט ושאנן ואין מחריד אמנם מצרים אף שאינם בגולה מ"מ אין להם מנוחה וק"ל:
Haftarah of Bo.16
ונקה לא אנקך מוסב הדבור למעלה דזה שאנו באריכות הגלות הזה לפי שנהיה בזמן הגאולה יושבים בשלוה בהשקט ובטח כאשר ייעדו כל הנביאים וכל זאת לא יוכל להיות עד שינוקה כל העון והחטא ויתלבנו כל הכתמים כמאמר חז"ל כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו לו חייו ולכך אנחנו באריכת הגלות הזה להתנקות מכל החטאים וכמש"ה ונקה לא ינקה פוקד עון אבות על בנים וכו' וזהו שאמר כאן לנתינת טעם כנ"ל ונקה לא אנקך. ובא לציון גואל ב"ב אמן:
Haftarah of Beshalach.1
ודבורה אשה נביאה אשת לפידות. פי' המדרש אשת לפידות שגדלה פתילות עבות למקדש לכך זכתה לנבואה. ונראה לפרש דמה מדה כ"מ הוא זה ויובן ע"פ מאמר חז"ל מחוץ לפרכת העדו' יערוך וכו' וכי לאור' הוא צריך אלא עדות הוא ששכינה שורה בישראל ותמוה ונראה לומר טעם על מה שצוה האל ית' להדליק מנורה בהיכל והוא לפי שהכהן נכנס בכל יום בהיכל לעבוד עבודה. ואלו לאהי' אור גשמי בהיכל היה הולך לאורה של שכינה והיה נהנה גם כן מזיו השכינה לכך צוה האל יתברך להדליק את המנורה כדי שלא יהנה מזיו השכינה וזהו כוונת הגמרא עדות הוא שהשכינה שורה בישראל דאם לא כן למה הוצרכו למנורה וכי לאורה היה צריך. וגם זה היתה כוונת דבורה שגדלה פתילות עבות למקדש להרבות אורה ולא יהנה מזיו השכינה ובזה הודיעה שהשכינה שורה בישראל ולכך זכתה להשגת הנבואה מדה כ"מ וא"ש. ועוד נראה טעם על דנקראת אשת לפידות לפי שהיא היתה שופטת את ישראל. ודיין צריך להיות קשה ואכזרי לפי שאין מרחמים בדין וא"כ איך שפטה דבור' את ישראל דנשים רחמניות הן. ולכך נקראת אשת לפידות דלפיד הוא שם מושאל מן לפיד אש ומורה על דין ולכך אמר והיא שפטה את ישראל בעת ההיא וק"ל:
Haftarah of Beshalach.2
והיא יושבת תחת תומר מפני דאסור לייחד עם אשה ובני ישראל עלו אליה למשפט לכך לא היתה מתיחדות עמם בבית כי אם בחוץ ברחובות מקום שאין איסור יחוד נוהג. ואי' בתוס' במס' מגילה והיא יושבת תחת תומר משום יחוד כשעלו בני ישראל אליה למשפט עכ"ל. ותמוה דמה חידשו התוס' בזההלא זה מאמר הגמרא. ונראה דאי' אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד. ואי' בגמ' ה"מ כשלא קבלו בעלי הדין את הדיין עליהם אבל אם קבלוהו עלייהו מותר לדון יחידי. ופסק הסמ"ע דאם באים בעלי דינין מעצמם בלי שום כפיית ב"ד הוי כמו קבלוהו עלייהו ומותר לדון יחידי. וזהו כוונת התוס' דיש להבין לכאורה אמאי הי' נוהג איסור יחוד הא אסור לדון יחידי וצריך צירוף שנים ואין כאן איסור יחוד. לזה כתבו התוס' כשעלו בני ישראל אליה למשפט והיינו כסברת הסמ"ע דכשבעלי דינין באים מעצמן מותר לדון יחידי ושייך שפיר איסור יחוד וא"ש. ומה שיושבת דוקא תחת תומר הוא משום דאמרינן כמה הוא שיעור יחוד כדי הקפת דקל וזהו הודיעה דבורה דהטעם משום הכי הוא וק"ל:
Haftarah of Beshalach.3
ותשלח ותקרא לברק וכו' הלא צוה ה' אלהי ישראל וכו' לך ומשכת בהר תבור וכו' עיין בפסוק. נראה ליישב לישנא דקרא דקאמר הלא צוה ה' והמדרש מפרש הלא צוה ה' לא תחיה כל נשמה והאמת הוא כן. אולם הלשון משמע דגם בנבואה זו נאמר לה. ונראה לומר דיש להבין על הא דקיי"ל העובר על דברי הנביא חייב מיתה א"כ למה לא הרגו את שאול המלך על שעבר על דברי שמואל הנביא וכי משוא פנים יש בדבר. ונר' דאיתא נביא שצוה דבר המפורש בתורה העובר על דבריו אינו חייב מיתה רק עונש המבואר בתורה. דלאו דברי נביא הן אלא דברי תורה. ובתורה כתיב מחה תמחה את זכר עמלק ושמואל ג"כ צוה זאת לשאול והוי עובר על ד"ת ולכך אינו חייב מיתה. וזהו הענין כאן דהיא אמרה לך ומשכת בהר תבור וכו' והרצון שימשכם בדברי' ויפתום וקשה לכאורה הלא מוכרחים הם דאל"כ חייבים מיתה באם לא ישמעו אל דברי הנביא כדין כל העובר על דברי הנביא לכך אמרה הלא צוה ה' כבר בתורה כמו דאי' במדרש שהוא לא תחיה כל נשמה וא"כ אינם חייבים מיתה ולכך אמרה ומשכת אליך בהמשכת דברים לפי שהם אינם חייבים מיתה וק"ל:
Haftarah of Beshalach.4
ויאמר אליה ברק אם תלכו עמי והלכתי ואם לא תלכי לא אלך. היינו לפי שראה שביד אשה ימכור ה' את סיסרא וניבא ולא ידע מה ניבא דסבר שביד דבורה יהא נהרג. אבל באמת הי' ע"י יעל אשת חבר הקיני:
Haftarah of Beshalach.5
ותאמר הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך וכו'. יובן עפ"י הפסוק ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה וכו' ובשירת משה כתיב אשירה לשון יחיד ונראה לתת טעם דהענין הוא דידוע דחזקיה המלך לא אמר שירה על מפלת סנחרב יען לא היתה הנס בזכותו כמש"ה וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי. ומוכח דאם הפלא לא נעשה בזכותו איננו ראוי לומר שירה. וידוע דישראל היו מקטני אמנה במצרים כמבואר שאמרו לשוא אנו עמלים ועמדו וגרשו את נשותיהם. אולם חכמת נשים בנתה ביתה זהו מרים הנביאה שהשיאה עצה לאביה שיחזור גרושתו כמ"ש וילך איש מבית לוי וכו' וכן עשו כולם. ואולם הנשים הסכימו מיד ולא נתייאשו מן הגאולה וכמאמר חז"ל בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ולכך להם ראוי ויאות לומר שירה יען שהנס נעשה בזכותן ולכן שפיר אמרה מרים שירו לה' וכו' משא"כ משה הוצרך לומר בלשון יחיד אשירה לפי שהנס לא הי' בזכות ישראל. והים נקרע בזכות משה לבד לכך שפיר אמר אשירה. וכאן נעשה הנס בזכות דבורה לפי שברק היה מקטני אמנה אם לנצח אם לנצוח וכמו שאמר אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי לא אלך ולא נעשה הנס בזכותו וז"ש דבורה אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך יען כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא וק"ל:
Haftarah of Beshalach.6
ותאמר דבורה אל ברק קום כי זה היום תשר נתן ה' את סיסרא וכו'. ידוע שהר תבור היה בח"ל תחת המזל. וסיסרא חשב יום שמזלו טוב ובו ביום יצא למלחמה כמ"ש ותשקף אם סיסרא בעד החלון היינו חלון של מזלות. וסיסרא היה אצטגנין וראה מזל שמורה על דם ולא ידע דעליו הוא מורה ולכך נתן לבו ללחום עם ישראל. והקב"ה שידד המערכה כמ"ש כוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא וז"ש קום כי זה היום ר"ל אף זה היום שמזלו טוב יתן הקב"ה בידיך וק"ל:
Haftarah of Beshalach.7
וירד ברק מהר תבור היינו שלא יאמרו אלהי הרים אלהיהם לכך וירד ברק מהר תבור וק"ל:
Haftarah of Beshalach.8
וחבר הקני נפרד מקין מבני חובב חותן משה ויט אהלו נראה דזהו היה דרכו של חבר הקני שהי' ממוצע בין ישראל לאויביהם באם לא יצליחו ישראל יהיה לו מקום לנוס אליו לעמוד על נפשו. וכן היה במלחמת עמלק שאמר לו שאול לך מפני שהי' ג"כ ממוצע בין ישראל להאויבים וכוונתו היה לשם שמים כמו שמבואר דיעל אשת חבר הקיני הרגה לסיסרא וק"ל.
Haftarah of Beshalach.9
ותצא יעל לקראת סיסרא ותאמר לו סורה אדוני סורה אלי נראה דאמרה אליו סורה אלי לאהל שלי כי לא יחפשו לך כאן יען דת ישראל הוא שלא תתיחד אשה עם איש אחר ולכך סורה אלי ושלום יהיה לך:
Haftarah of Beshalach.10
ויאמר אליה עמוד פתח האהל והי' כי ישאלך היש פה איש ואמרת אין. פי' דאמר אליה שאף אם לא יבקשוני רק ישאלוך סתם אם יש פה בעלך ואמרת אין וא"כ ודאי לא יבקשוני שוב בכאן שלא יחשדוך ולא ירגישו בי יען דת יהודית הוא שאתה אסורה להתייחד וכנ"ל וק"ל:
Haftarah of Beshalach.11
ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמר מה שדייק מלת לאמר הוא דידוע כל האומר שירה על הנס זוכה שנעשה לו נס אחר. וזהו שדייק לאמר. ואמרה בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם וכו' נראה לומר דהנה על שני פנים מנכין החטא ומכפר על ישראל. ענין א' באם יבא הצר הצורר על ישראל ולוחם אתם. או ענין אחר צרה בדומה לה. וענין ב' הוא התעוררת התשובה אז ינוכה החטא ויכופר עון ישראל. ואם יבואו שניהם כאחד הרי זה כדאי להציל לישראל. וזהו שאמרה דבורה בפרוע פרעות בישראל היינו חמת המציק ובהתנדב עם להתעורר בתשובה בזה ברכו ה' ואם כה יעשו יצליחו וק"ל:
Haftarah of Beshalach.12
שמעו מלכים האזינו רוזנים אנכי לה' אנכי אשיר'. אזמר לה' אלהי ישראל יובן עפ"י מאמר חז"ל בשביל שאמר דוד זמירות היו לי חקיך נענש אפי' בדבר שהתינוקות יודעין אותו לפי שאמר על התורה זמירות. ויש להבין הא כתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ובשם שירה יכונה התורה. ואולם נראה לחלק דענין שירה הוא ענין שבח ותהלה לאל יתברך ולהודיע לבני האדם גבורותיו. אבל זמר הוא ענין תפלה לזמר עריצים ולהכרית הרשעים והפושעים והפוקרים וע"ז נענש שאמר על התורה בלשון זמירות. ידוע דכשהקב"ה עושה דין בעובדי גילולים שמו נתגדל ונקרא ה' אלהי ישר אל וזהו שאמרה דבורה אנכי לה' אנכי אשירה הכוונה לה' אשיר מענין שבח ותהלה ולאלהי ישראל אזמר. אלהי ישראל נקרא בשעה שעושה דין באו"ה וק"ל:
Haftarah of Beshalach.13
ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו וכו' מבאר איך השתלשל שישראל קבלו הב' תורות דהיינו תורה שבכתב ושבע"פ. דאי' בגמרא דהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון וגם על עשו וישמעאל ולא רצו לקבלה. ועשו אמר מה אעשה לברכת אבא ועל חרבך תחיה וכו'. והרצון דעל חרבך תחיה קאי אחרב המתהפכת השוכן מקדם לגן לשמור את דרך עץ החיים ותורה נקראת עץ החיים וכשנתקיים התורה אין שליטה לחרב הנ"ל וז"ש עשו מה אעשה לברכת אבא. ואי' בגמרא תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו. וכאשר לא ביקשו האו"ה לקבל התורה והוטל הקבלה על ישראל לכך ארץ רעשה כנ"ל. גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים הרצון בזה דהנה כתיב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום והיינו דהקב"ה עושה שלום במרומיו אש ומים שערבן זה בזה ועשה מהן שמים והם תלוים בקבלת התורה כנ"ל. וז"ש גם שמים נטפו דאין שלום ברקיע אם לא יקבלו כנ"ל. הרים נזלו מפני ה' זה סיני מפני ה' אלהי ישראל. ידוע דהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית ואיתא בתוס' דכפיית ההר היתה על תורה שבע"פ ויש להקשות על מה דאמרי' גוי שלמד כו'. הלא כתיב באר היטב ור"ל בשבעים לשון כדי שילמדו האו"ה. אמנם י"ל דזו קאי על תורה שבכתב והאיסור הנ"ל הוא על תורה שבע"פ. וז"ש הרים נזלו מפני ה' היינו שנעקרו ממקומם ונעשה כגיגית וזאת היתה על תורה שבע"פ כדאי' בתוס' הנ"ל וזאת אסור לגוי ללמוד ולכך מדייק בלישנא מפני ה' אלהי ישראל וק"ל.
Haftarah of Beshalach.14
בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו ארחות והולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות אי' במד' את ה' האמרת היום זו תורה שבכתב וה' האמירך היום זו תורה שבע"פ. והיינו דבשני קנינים אלו בשתי תורות אלו נקראין עם ה' יותר משאר אומות ולא נוכל להבין תורה שבכתב בלא תורה שבע"פ וז"ש דבורה בימי שמגר וכו' בימי יעל חדלו ארחות היינו תורה שבכתב. והולכי נתיבות זהו תורה שבע"פ שהוא נתיב לתורה שבכתב ילכו ארחות עקלקלות שלא כמנהג בעלי תורה וק"ל:
Haftarah of Beshalach.15
חדלו פרזון בישראל חדלו נראה לפרש ע"פ מ"ד במס' מגילה פרזים קורין בי"ד ומוקפין בט"ו וכתב הר"ן הטעם לפי שהמוקפין מתייראין היו שמא לא ינצחו ישראל את האומות והיו ממתינין מלעשות יום משתה עד יום ט"ו וי"ל הטעם דאי' אל תדינני כיושבי כרכים. לפי שיושבי כרכים מלאים חטאים לפי שהם בוטחים על מבצריהם ואינם שבים בקל כ"כ כיושבי פרזים שהם תמיד בדאגה שמא יבואו שוללים פתאום ולכך נותנים לב לשוב לאל יתב' בקל וכן אמרי' ישיבת כרכים קשה הרצון קשה לנשמה כי בקל תוכל ליכשל בחטא. ולכך היו המוקפין יום אחד בצרה יותר בימי המן מהפרזים ולכן הפרזים עושים יום משתה בי"ד ומוקפין בט"ו. וזו היא שייעד הנביא לעתיד פרזות תשב ירושלים היינו שלא יתיראו מפני האויב כי על ה' הבטחתם והרשע ופשע יתבערו מן הארץ וגם סימן זה מסר משה להמרגלים הבמחנים אם במבצרים הכוונה אם הם יושבים בפרזות הם נשענים על זכות אבותם או זכות עצמם. אם במבצרים אז אין להם זכות כלל ומתייראין מן ישראל וז"ש דבורה חדלו פרזון בישראל חדלו הכוונה שאפי' פרזות ישראל חדלו ועשו הרע בעיני ה'. עד שקמתי דבורה שהחזירה עטרה ליושנה ולמדה את בני ישראל תורה שבע"פ וזהו שקמתי אם בישראל כי תורה שבע"פ. נקראת אם כמ"ש ואל תטוש תורת אמך וק"ל.
Haftarah of Beshalach.16
מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל. אפשר לומר דביארה דארבעים אלף היו בעלי תריסין והם היו שרי עשרות כי שש מאות אלף היו ישראל וא"כ היו שרי עשרות ס' אלף ושליש אחד מהם הלכו לעבר הירדן. נשתיירו ב' שלישים והם היו ארבעים אלף שרי עשרות ואמרה מגן ר"ל מגינין של תורה אם יראה כמו בארבעים אלף וק"ל:
Haftarah of Beshalach.17
רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין והולכי על דרך שיחו וכו' שם יתנו צדקות ה' וכו'. נר' לפרש דעתה ביארה מעשה הצדיקים אשר היו בימים ההם. דענין חטאי בני אדם הם על שלשה ענינים כמו שביאר המשורר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. ובדרך חטאים לא עמד. ובמושב לצים לא ישב. דענין רשע הוא שהרשיע לאביו שבשמים ר"ל שעובד זולתו. וחטאים הוא שהלך אחר תאות הגופניות ורבים המה לאין מספר. ולצים הוא ענין לשון הרע והנביא אמר הנה עני ורוכב על החמור וכו' הכוונה על משיח ואין הענין כפי פשוטו. אלא י"ל דמזג האדם נקרא חומר והוא יהיה במעלה כ"כ שיגבר על תאות הגשם ואמר שהוא רוכב על החמור כמו שהרוכב מושל בהנרכב כן הוא מושל על החומר. וזהו שאמרה דבורה רוכבי אתונות צחורות הכוונה שהגשם שלו הוא יפה ולבן. ואמרה שהם רוכבין עליהם ומושלים עליהם ומתגברין וזהו ענין תאות הגופות. ויושבי על מדין הוא ענין לצים ולשון הרע מעורר מדנים והצדיקים יושבין עליהם ומתגברין והולכי על דרך זהו ענין ע"ז שהולכין בדרך מעוקלה לעבוד אלהים אחרים. ואמרה ג"כ מקול מחצצים בין משאבים הרצון בזה דכתיב ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה אי' בזוהר משתי מעיינות היינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ וישראל היו מחצצים בין משאבים ל' חציצה שתשב"כ היו שומרים אבל תורה שבע"פ לא היו שומרים מעכשיו שם יתנו צדקות ה' צדקת פזרונו בישראל וק"ל:
Haftarah of Beshalach.18
עורי עורי דבורה וכו'. כבר אמרנו דמלת שירה הוא שיר ושבח על החסד והיא היתה אשת לפידות היינו דין כנ"ל. לכך אמרה עורי עורי וק"ל:
Haftarah of Beshalach.19
מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין וכו'. ידוע דאין עשו נופל אלא ביד זרעה של רחל. והטעם הוא לפי דעמלק יש לו טענה של יעקב דהיינו את בכורתי לקח ורימה אותו. ויש לשאר שבטים מקום לבעל דין לחלוק עליהם. ואולם רחל תקנה זאת בהתחלף לבן לאה בעד רחל ורימה את יעקב ורחל מסרה הסימנים ללאה שלא תתבייש ולכך אין עשו נופל אלא ביד זרעה של רחל וכן הבכורה נתן מנשה לאפרים אע"פ שמנשה הוא הבכור וא"כ נגד אפרים אין לו טענה כלל על שלקח יעקב את הבכורה. וכן מצינו שישראל המליכו עליהם מלך מן קטן שבשבטים דהיינו שאול משבט בנימין ולכך אמרה מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין וק"ל. ואמרה ומזבולון מושכים בשבט סופר הכוונה על שזבולון הפסיק לשבט יששכר כדי ללמוד תורה וזהו רמזה באמרה מושכים בשבט סופר וא"ש:
Haftarah of Beshalach.20
בפלגות ראובן גדולים חקקי לב. נרא' לבאר דהנה שבט ראובן הצו על משה בעדת קרח ואמרו כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' והם אשר נתגאו על כל השבטים. ועתה הוכיחה אותם אם הם קדושים כ"כ למה ישבת בין המשפתים ר"ל שנטלו חלק בעבר הירדן לפי ששם הוא מרעה טוב לעדרים הלא ארץ הקדושה היא יותר זכה להשפעת השכל. וז"ש בפלגות ראובן גדולים חקקי לב שאמרו כל העדה כולם קדושים וא"כ למה ישבת בין המשפתים לשמוע שריקות עדרים ולא בא לא"י וק"ל:
Haftarah of Beshalach.21
אז הלמו עקבי סוס וכו'. נראה לבאר ענין ע"פ מ"ד דתשע מאות רכב ברזל של סיסרא הם היו אשר נשארים מרכבי פרעה דעדיין היה כח לשר של מצרים. ושר של מצרים היה סוס כאומרו לסוסתי ברכבי פרעה וכאן נהרגו כל רכב פרעה וז"ש אז הלמו עקבי סוס וק"ל:
Haftarah of Beshalach.22
אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה. מרוז הוא שם עיר קרובה למקום המלחמה ולא באו לעזרת ישראל ולכך אמר מלאך ה' אורו מרוז ולא קלל הנולאך את יושביה דאין המלאך יודע מה בלבו של אדם ודלמא הם חלשים או יראים ורך הלבב דיש ארץ שמגדלת חלשים ולכך המלאך קלל הארץ. משא שדבורה היתה יודעת ע"פ נבואה שהם היו גבורים ובהם היה תלוי ולכך אמרה אורו ארור יושביה וק"ל:
Haftarah of Beshalach.23
בספל אדירים הקריבה חמאה נראה דביארה שנתנה לו חמאה שלא יטעה הטועה לומר שנתנה לו חלב כדי להרבות הזרע כדאיתא ביומא כל ז' ימים היו מונעין ממנו מאכל חלב לפי שמרבה הזרע. ואולם חמאה הוא מקרר חום הטבעי באדם ולכך הקריבה חמאה שלא יחשדו את הצדקת וק"ל:
Haftarah of Beshalach.24
והלמה סיסרא מחקה ראשו וכו' בין רגליה כרע נפל וכו' באשר כרע וכו'. אי' בגמ' שבע בעילות בעל אותו רשע. ויש רמז דמלת באשר נוטריקון שבע בעל אותו רשע. והנה היא בטלה זוהמת הנחש דכתיב הוא ישופך ראש וזהו ביטול כח הנחש ולכן מחקה ראשו. והנחש עולה עם הכולל במ"ק שבעה. ולכן ימי עיבורה של נחש הוא שבע שנים. ולכן שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש והוא דלא כרע במודים היפוך הנחש שהיא הכל בכריעה. ולכן שבע בעילות בעל אותו רשע וק"ל:
Haftarah of Beshalach.25
בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. נראה דזה היה החלון אשר מיוחד לה לראות בכוכבי השמים. ואמר ותיבב אם סיסרא מדוע בושש רכבו דהנה כל פעולה הנעשית הורדת הרוחני מכוככים הוא קודם חצות. דלאחר חצות כבר עבר הזמן וכן כתיב בנביאי הבעל כאשר עבר חצות ולא נענו ויהתל בהם אליהו וזהו שרמזה בדבריה מדוע בושש ר"ל מדוע בא שש ולא בא רכבו מדוע אחרו פעמי מרכבותיו וק"ל:
Haftarah of Beshalach.26
חכמות שרותיה תעננה וכו'. הלא ימצאו יחלקו שלל. רחם רחמתים לראש גבר. שלל צבעים לסיסרא וכו'. נראה לומר דהם ראו במערכת הכוכבים ענין מן אשה ומן בגד ומן דם ולא ידעו הפתרון היטב. ואמרו הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר זהו שראו מענין אשה מחקה ראשה באצטגנין שלל צבעים לסיסרא זהו מענין בגד שכסהו יעל והם לא ידעו לפותרו היטב וכן יאבדו כל אויביך ה' וא"ש:
Haftarah of Beshalach.27
ואהביו כצאת השמש בגבורתו. נראה לבאר ענין כמו השמש הולך ומתגבר חומו מעת זריחתה עד חצי היום כן תלמידי חכמים כיון דנבט נבט. או יאמר דהנה מצינו בשמש אף אחר שקיעתה חומה נשארת עדיין בעולם. וכן מצינו בחכמים דזכותן מגין זמן רב אחריהם אף שאינם בעולם. וזהו שאמרו ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ותשקוט הארץ ארבעים שנה. שהיה שלום בעולם ובשלום עתידין ישראל לגאל במהרה בימינו אמן:
Haftarah of Yitro.1
בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל. ידוע מ"ד בגמרא משה אמר כי לא יראני האדם וחי וישעיה אמר ואראה את ה' ומשני הגמרא כל הנביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה ומשה ראה באספקלריא המאירה היא אור הבהיר. ולהבין הדבר הוא שהאספקלריא המאירה היא אור בהיר שקוי הראיה יוכלו להשיג את הדבר באיכותו וכמותו כל מה שיוכל להשיג בראיה שלו. וכן היה אב הנביאים שהשיג כל מה שבכח האנושי להשיג והשיג שאין יוכל להשיג כמו שאמר הפלסוף תכלית הידיעה שלא נדעהו. משא"כ אספקלריא שאינה מאירה הוא כמו שהראיה שלו עכור ואינו יוכל לראות אור בהיר ודומה כמי שרואה וכך היה השגת כל הנביאים כי סברי שהשיגו ובאמת לא השיגו כמש"ה וביד נביאים אדמה וידוע דלפי מעלת הדור כן הוא מעלת הנביא דבאותו הפרק לא היו נוהגין כשורה כי עוזיה ביקש לשמש בכהונה גדולה ונצטרע. כדאמרי' דלא מת ממש אלא שנצטרע וחשוב כמת. ואמר בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' הכוונה דראה באספקלריא שאינה מאירה כנ"ל. ואמר יושב על כסא רם ונשא הכוונה דמאיכות חטאם נתרחק השכינה מהם ואמר רם שהוא ענין ריחוק גדול. וביאר דאעפ"כ השגחתו משמי מרומים היה על הבית הזה וז"ש ושוליו מלאים את ההיכל וק"ל:

Warsaw, 1871. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001167212/NLI Licence: Public Domain. Source.