Ahavat Yehonatan

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,076 sections

Haftarah of Toldot.18
באופן אחר נר' דהיה מותר להקריב בבמה קרבן עכו"ם וזה שאמר בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי וכן היה מקדש חוניו במצרים שיעד עליו ביום ההוא יהיו חמשה ערים במצרים מדברות שפת כנען והיה מקריב שם קרבנות גוים וכן מוכח מגמרא דגיטין דבר קמצא הטיל מום בשפתו של קרבן דלדידן הוי מומא ולדידהו לא הוי מומא ולא בקשו להקריב ולכאורה יש לדקדק אם לדידהו לא הוי מומא למה לא קרבוהו אלא הענין כך דעל גבי המזבח היה אסור להקריב אפי' מום בשפתו אבל בבמה היה מותר להקריב מומים אלו וזו טעו הכהנים שאמרו עור ופסח אין רע מפני דכשעלו ישראל מן הגולה היו לוקחין נשים נכריות וקיי"ל הבא על הנכרית הולד כמוה וסברו שכל המומין מותר להקריב דדין של גוים יש להם. ואולם מחוסר אבר פסול אפי' בבני נח וע"ז הוכיח אותם הנביא באמרו הקריבהו נא לפחתך הירצך והטעם הוא דמחוסר אבר פסול ושארי מומין אינו פסולים מפני דאיכות הקרבנות החמיר הקדוש ברוך הוא על ישראל אבל הגוים אינן נחשבים כ"כ ואינו מחמיר עליהם כ"כ. אבל סביביו נשערה מאד וזה שאמר הנביא בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי הכוונה הנ"ל ואתם מחללים אותו באמרכם שולחן ה' נבזה הוא וא"ש. באופן אחר נר' עפ"י מ"ד בגמרא דבקה לעפר נפשי לאחר החורבן נמשלו ישראל לעפר וקודם חורבן נמשלו לכוכבים. ונר' דהענין הוא כך מפני דבהיות ישראל שרוים על אדמתן היו נהנים מזיו השכינה והיו משיגים רוח הקודש מאיכות אשר חנן ה' אותם בשכל. ואולם לאחר החורבן נסתמו מעינות החכמה ונשברו הצנורות המשפיעין הרוח הקודש לטהר כסל האדם ורעיונו ולא יהל אור בהיכל בת מלך מאיכות חטאה כי גדלה והרגשות החושים גברו והגשם חוצץ בינם לבין האור הגדול. ואולם לאחר החורבן באה הערת השכל לצמח האדמה כי אין צמח האדמה אשר אין בה ניצוצין קדושה כמ"ד כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם דהיינו גשם ניזון מן הגשם והשכל מן ניצוצין קדושה אשר בו וזה הערה הבא לשכל מן האדמה וזה שאמר לאחר חורבן דבקה לעפר נפשנו ונפש הוא השכל ובזמן שבית. המקדש קיים היו ישראל אוכלין שלמים ובו היה שפע הרוח הקודש וזהו היו מצהיל השכל והכהנים היו יותר במדריגה מישראל ואולם לאחר החורבן אין שפע השכל יורד על מאכל האדם אלא באם אמרו עליו דברי תורה וזהו כוונת המשנה ג' שאכלו על שולחן א' ואמרו עליו ר"ת כאלו אכלו משולחנו של מקום דכתיב זה השולחן אשר לפני ה' הרי מבואר דאם אמרו עליו ד"ת מקבלין שפע על ידי אכילה זו כאלו אכלו מלחם הפני'. וגם אמרו כאלו הקריב בבמה דענין הקרבה הוא כדי שתאצל עליו הרוח הקודש ואם הוא עוסק בתורה כמו כן מקבל השכע כנ"ל. ואולם הפכו אם לא עסק בתורה כאלו אוכל מזבחי מתים כי הניצוצין אשר בו אינם מתעוררין והוי כאלו אוכל צואה שאינו ניזון ממנו אלא הגשם וזה שאמר הנביא ובכל מקום וכו' דאם עוסק בתורה כאלו הקריב קרבן וזהו העבודה יוכל הזר לכהן. ואמר שישראל לא כן עשו וזה שאמר אתם מחללים אותי באמרכם שולחן ה' נבזה הוא כי הם מחללים אותי כי לא עסקו בתורה ושולחן ה' מגואל הוא וניבו נבזה ניבו מגזרת ניב שפתים שהיו אומרים ניבו של תורה נבזה הוא וק"ל:
Haftarah of Toldot.19
ואמרתם הנה מתלאה וכו' והבאת' הפסח ואת החולה וכו'. פי' דהיו מערימים אם בא איש אחד להקריב קרבן והוא היה איש עני ואין לו כי אם כבשה אחת בעלת מום ושאל לו איך יתנהג אם יבא מנחה תמים או בעלת מום ואמרו לו מותר להקריב בעלי מומין וכשבא לשם עם בעל מום אמרו לו אסור להקריב בעל מום והיה צריך למכור ולהביא מנחה כאיש עני. וזה שאמר הנביא ואמרתם הנה מתלאה רצה לומר באותו אמתלא שמותר להקריב בעל מום והבאתם את הגוזל ואת הפסח וכו' והי' צריך לקנות מנחת עני ועי"ז הרוויחו הכהנים ואמר הארצה זאת מידכם וק"ל:
Haftarah of Toldot.20
וארור נוכל ויש בעדרו זכר. פי' מפני דישראל מערימים ואומרים שאין להם אלא בעל מום לכך אמר וארור נוכל ויש בעדרו זכר. או יאמר דדייק זכר דווקא מפני דאי' אין לוקחין בהמה מן אותן שחשודין על הרביעה ומסיק דנקיבות מותרים ליקח מכל אדם מפני דאינה מרביעה כדי שלא תעקר בהמתו וזה שאמר ארור נוכל אשר אמר שאין לו כלום בעדרו כי אם זכר ואסור לגבוה משום הרביעה דכשעלו ישראל מן הגולה כל מקניהם היו מן הנכרי וק"ל:
Haftarah of Toldot.21
כי מלך גדול אני ושמי נורא בגוים. פי' עתה מבאר הטעם למה בישראל כל מום פסול ובגוים מחוסר אבר דוקא פסול מפני דהענין הוא דלפי גודל מעלת ישראל שנקראו בנים למקום כן הוא המנחה אשר הקריבו לפניו שלא יהיה בה שום מום אפי' כל שהוא ואולם דיירי ארעא אשר לא מבני ישראל המה כולם לא היו חביבי' לכך אינו מפשפש כראוי ואפי' יש בה מום כשר זולתי מחוסר אבר כפול וזה שאמר הנביא כי מלך גדול אני ר"ל שהוא מלך גדול על ישראל ואולם שמי נורא בגוים וק"ל:
Haftarah of Toldot.22
ושלחתי בכם את המארה וארותי את ברכותיהם. פי' דאי' דפריך הגמרא כתיב ואברכה מברכיך ומקללך אאור וכתיב אורריך ארור ומברכיך ברוך וכו' ע"ש ויש להבין דהלא הכל אל מקום א' הוא הולך. ונראה דהענין הוא דכתיב נאמנים פצעי אוהב מנעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל מברכה שבירך בלעם הרשע. וזה שאמר ברישא ואברכה מברכיך ובאמת זהו מקללך כמו ברכת בלעם הרשע ואורריך ר"ל של אחי' השילוני ובאמת זהו מברכיך. וזהו דאם לא ישמעו הכהנים וארותי את ברכותיהם וק"ל:
Haftarah of Toldot.23
הנני גוער לכם את הזרע וזריתי פרש על פניכם וכו'. נראה דהענין הוא כמו שבארנו דאם אוכל על השולחן ולא אמר עליו דברי תורה יוסרו ניצוצין הקדושים מהמאכל ההוא ונשאר פרש וכתב האריז"ל בסוד העיבור אם נתעבר אדם מהניצוצין אשר נדחין מן כורסיה דעתיק יומין שהם מתעין את האדם לדרכיהם המעוקלין כמו שהם למודים בעודנו בחיים חיותם. ולזאת הסיבה יצא יוחנן כה"ג למינות מפני שהיה למוד לאכול צומח ויאספו אליו אנשים פוחזים והתעו אותו מדרך החיים. ואולם אם בעל נפש הוא ויוכל לתקן אותם לא יהפוך פניו ביום קרב ותיקון המאכל הוא שיאמר עליו ד"ת כנ"ל וזה שאמר הנביא הנני גוער לכם את הזרע הכוונה דהניצוצין יוסרו מן הזרע וזריתי פרש על פניכם ר"ל שישאר פרש לבד ונשא אתכם אליו שימשוך אתכם לילך לדרכו המעוקל וא"ש וק"ל:
Haftarah of Toldot.24
ואתנה בריתי את לוי זה אהרן הכהן והברית היה שמטה אהרן צץ ופרח. והכוונה בזה כי יש שלבם פג מלהאמין שהחי עולה למעלה באכילת אדם ומשתנה למדבר לכך מבאר דמטה אהרן נשתנה ג"כ לאינו מינו ומאת ה' היתה זאת והכל מאת ה' הוא וק"ל:
Haftarah of Toldot.25
תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו. פי' דקאי על אהרן הכהן שהור' שלא לאכול קרבן ר"ח ומשה הודה ולא בוש כי האמת אתו שהאונן אסור לאכול בקדשים ואולם מצינו שאהרן הכהן היה משנה בדיבורו כדאי' דאהרן אוהב שלום ורודף שלום. לזה אמר בשלום ובמישור הלך עמי ורבים השיב מעון שלא עשה זאת אלא כדי שלא יחטאו בני אדם כלל וא"ש וק"ל:
Haftarah of Toldot.26
כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו'. כי מלאך ה' וכו' נראה דמבאר לנו האדם על שהכהנים היו מורין בתורה יותר מישראל כי נזדכך שכלם באכלם בשלחן המלך מבשר קדשים וכי ניצוצי קדושה קבלו. וזה שכתוב שפתי כהן ישמרו דעת מפני מאכל נק ולכך תורת אמת בפיהו שהם משיגים יותר מישראל כי המה קרובים אלה' מצד האצילות כידוע והם עבדיו של הקדוש ברוך הוא כמו מלאך ה' צבאות. ומפני חטאינו חסרנו כל טוב ונאבד שכלינו ואין לנו לא כהן ולא קדשים עד שירחם ה' אותנו וישלח לנו כהן המורה צדק ב"ב אמן:
Haftarah of Vayetzei.1
ויברח יעקב שדה ארם. נראה דמבאר לנו הנביא דאם השם יתברך גוזר ואומר בענין מעניני הטובה בין ליחיד בין לצבור אינו מגיע אותו טובה להנפעל מיד אלא לאחר זמן. מפני דישראל היו אומרים למה צמנו ולא ראינו ורוצים שמיד יגיע הייעוד הטוב אליהם לכן מבאר ענין של יעקב דאי' ויצא יעקב מבאר שבע וכי לא יצא משם אלא הוא והלא כמה חמרים וכמה גמלים יוצאים אלא שיציאת צדיק עושה רושם וכו' הוא הודה וכו' יצא משם פנה הודה פנה זיווה פנה הדרה והנה רבים נתקשו בהבנת מאמר זה ונ"ל דאיתא ויצא יעקב וילך חרנה סמך יציאה להליכה מלמד שקפצה לו הארץ ויש להבין וכו' בזה יאחז צדיק דרכו לעשות לו נס והלא כמה צדיקים אשר לא הגיעו לעקבות יעקב לא בקשו ליהנות ממעשה ניסים. ונראה דהכרח היה שתקפוץ לו הארץ מפני דעשו חשב תחבולות על יעקב אחיו להרגו בדרך והשם יתברך הצילו מכל פגע רע וקפץ לו הארץ כדי שלא ידע עשו הדרך אשר דרך בה ועל זה תמה המד' למה באמת קפצה לו הארץ וכי כל מעגל רגלו של יעקב היה עשו יודע ואם תאמר שלבדו הלך והלא כמה חמרים וכמה גמלים יצאו עמו ועל זה אמרו דלכך קפצה לו הארץ משום דיציאתו של צדיק עושה רושם ומיד הרגיש אותו רשע שיצא צדיק מהעיר וירדוף אחריו לכך בהכרח קפצה לו הארץ והוא נשאר משולל דעת אנה הלך יעקב ודרכו נסתר ממנו וזהו כוונת הנביא שמוכיח את ישראל דהטובה אינו מגיע לו לאדם מיד אף על פי שגזר עליו הקדוש ברוך הוא דמי לנו גדול מיעקב אבינו אשר פדה את אברהם וקיבלה ברכות מאביו ומפי הגבורה הוי גביר לאחיך ואפילו הכי ויברח יעקב אל שדה ארם ללבן מחמת עשו ומוכח דאע"פ שגזר הקדוש ברוך הוא טובה על האדם אינו מגיע לו מיד וא"ש וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.2
או יאמר דאי' טעם למה נולד עשו מן יצחק דהוי רע מטוב מפני דרבקה נתגדלה בבית הבורסי אצל לבן ואי אפשר שלא קלטה ריח רע מן בית הבורסי שהיא מלאה צואה מן הע"ז ואותן הניצוצין קיבל עשו וזהו תואר עשו אשר ביקש להרוג את יעקב. וזה שאמר הנביא ויברח יעקב והטעם שברח יעקב מאיכות שדה ארם אשר קבלה אמו מארם נהרים ומשם יצא עשו ולכך ברח יעקב וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.3
ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר. פירוש מפני דבשבע שנים ראשונות לא היה העבודה נחשב בעיניו מאיכות שכל מגמתו לזוג עם אימא תתאה וכן מבואר בפסוק ויהיו בעיניו כימים אחדים. ואולם הימים ארכו לו כי שבע שנים שמר עד שכנס רחל ושבע שנים הללו האחרונות היו עבודה כי כבר כנס את זיווגו וזה שאמר הנביא ויעבוד ישראל באשה ז' שנים האחרונות ובאשה שמר שבע שנים הראשונות שמר הוא כמו ואביו שמר את הדבר נטר מה יהא בסופו וכן כאן. ואין מוקדם ומאוחר בדברי הנביא וק"ל. או יאמר דהנה יש להבין עבודת יעקב באשה דלמה צדיק יסוד עולם יעבוד באשה ובודאי יש טעם בזה על פי יסוד ואולם אין מקרא יוצא מידי פשוטו ויותר תמוה למה בכה יעקב כשראה רחל ואף שהגמ' מיישב קצת על שבכה מחמת עוני אמר אליעזר עבד אבי אבא בא בזהב וכו' כפירש"י גם זהו תמוה הלזה יבכה צדיק וכי זו היא תכלית ההצלחה וזהו פחיתות המדה בבני אדם הממלאים בתיהם שלל. גם הלא פירשו המפרשים דענין הזהב שנתן אליעזר לרבקה הוא על רמז התורה. ויותר תמוה מ"ד במד' כשראה יעקב את רחל בכה ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי נתקררה דעתו ואמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ותמוה ונראה דהענין עבודת יעקב הוא רק לקיים מצות אביו שצוה לו ואמר לך פדנה ארם וקח לך משם אשה ולכך בהכרח היה צריך לעבוד דזולת זה לא היה לבן נותן לו בתו לאשה. ואיתא בפסוק שאמר בלעם מן ארם ינחני בלק מהררי קדם. וענין הררי קדם הוא דשם היו כל כחות הטומאה וזו היא שבחר לו לבן שם בית מעונו כדי לקבץ כל כחות הטומאה וזו היתה פחד יעקב שמא חס ושלום יקלוט אויר מאותה טומאה ואיך יתחבר אל לבן להיות לו לעבד ועל זה בכה והתפלל אשא עיני אל ההרים הכוונה לאותן ההרים אשר מלאים גילולים מכחות הטומאה ומכל מקום שומר מצוה לא ידע דבר רע כי מאתו לא תצא רע לכך נתקררה דעתו ואמר עזרי מעם ה' וכו' והלך אל בית לבן ליתן לו בתו. וזהו שהוכיח הנביא לישראל פקחו עיניכם וראו הביטו אל יעקב אביכם שברח אל ארם לקיים מצות אביו ועבד שם באשה שבע שנים. וזה שכתוב ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר מצות אביו וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.4
ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים ובנביא נשמר. פירוש דאי' בגמ' לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמונה שהאמינו בה' דכתיב ויאמן העם. ויש להבין וכי כל כך יהיה שכר האמונה גדול באם הנביא דיבר טוב ודאי דעת אדם נוחה בזה. ונראה דהענין הוא במ"ד במדרש שאמר משה להקדוש ברוך הוא והן לא יאמינו בי אמר לו הקדוש ברוך הוא בני מאמינים הם בני מאמינים הם וענין האמונה היתה מפני שבקשו ישראל לצאת ממצרים לקושי העול קודם זמנם. ואף שהמצריים היו מכשפים שלא יוכל שום עבד לצאת אף הם היו בקיאים במעשה כישוף. ואולם מרים הנבואה נבאה שלא יעוררו את האהבה עד שיחפוץ הקב"ה לגאלם וישלח להם הנביא ויוציאם ממקום החושך ועל זה נחה דעתם והאמינו בה' ולא יצאו. וזהו האמונה שהאמינו ישראל בגלותם בהקב"ה ובשכר זה נגאלו וז"ש הקב"ה למשה לך להם כי מאמינים הם בני מאמינים הם שהאמינו לסבול עול הקשה. וז"ש כאן ובנביא העלה את ישראל ממצרים ר"ל ע"י משה ובנביא נשמר ר"ל נשמר הדבר במצרים כנ"ל וא"כ למה אתם אינם מאמינים וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.5
הכעיס אפרים תמרורי' ודמו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדוניו. פירוש דקאי אדלעיל מיניה דשבט אפרים עברו על דברי הנביא ויצאו קודם זמנם ונהרגו מן הפלשתים ובדין הוא שנהרגו כי העובר על דברי הנביא חייב מיתה ולכך דמו עליו יטוש היינו דדמו בראשו. ואולם חרפתו על שהיה ללעג ולקלס בין העמים שלא ניתנו לקבורה כדאי' פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה שיראו את אחיהם בני אפרים מתי' שלא נתנו לקבורה וכדומן על פני השדה היה גוייתן וזאת לא נתחייבו כי כל הנהרגין נקברין והחרפה הזו ישיב לו אדוניו באחרית הימים שהחי' אותם יחזקאל בבקעת דורא וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.6
כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימות. פירוש דמבאר הנביא איך השתלשל' המלוכה לירבעם ומאיכות רום גאותו ירד לשאול תחתית דהענין הוא דירבעם הוכיח לשלמה על שגדר פרץ דוד אביו ולכך זכה למלוכה וירבעם חשב שמא יחזור המלוכה לבית דוד דהיינו באם ילכו ישראל לעלות לרגל ויראו גודל כבוד מעלות דוד אשר יושב בעזרה וכל העם עומדים סביבותיו ולזאת הסיבה ישיב המלוכה לבית דוד לכך עשה שני עגלים ואמר אלה אלהיך ישראל וענין העגלים הוא שפיתה בהן את ישראל מפני דהמלכות הנכונה לישראל הוא למעלה מהמזל ר"ל דלפי מראות מערכת המשרתים אין מלך לישראל ואולם ברצון האל יתברך הוא מלך על ישראל ובהכרח יפנה המזל אל משמעות האל יתב' ולא יוכל להרע לו כמ"ש וישב שלמה על כסא ה' וזהו שהמלכות הנכונה לדוד ולזרעו ומשארי השבטים אינו מאריך ימים על ממלכתו וכאשר הנסיון הוכיח בשאול המלך כאשר סר מצווי השם ב"ה סר השגחתו ממנו ונשאר ביד מערכת המשרתים ומיד מת:
Haftarah of Vayetzei.7
וכאשר מבואר גם החלום שסיפר יוסף לאחיו באומרו הנה השמש והירח וי"א כוכבים משתחוים לי הכוונה שכל המזלות יסורו אל משמעתו כי הוא למעלה מן המזל ובאמת אינו כן הדבר הזה כ"א מלכות בית דוד המה למעלה מן המזל ולא שאר מלכות. וזהו ענין ירבעם שאמר לישראל שיעבדו לעגלי זהב כי שאר המלכות מקבלין פעולה ממערכת המשרתים ובדין הוא שיעבדו לאדוניהם ועשה שני אוכלי עשב מפני שמזל טלה הוא ראשון במערכה ושור הוא שני לו וטלה הכניעו הקב"ה בעת צאתם ממצרים בט"ו לחודש ניסן ואז היה טלה בתוקפו והורידו לארץ. ובני ישראל יצאו ביד רמה וזהו סוד אחד עשר כוכביא כי טלה אינו במנין הנ"ל. ולכך בחר ירבעם שור שהוא היה ראשון במערכה וזהו ענין עגלי זהב שעשה ירבעם וז"ש הנביא כדבר אפרים רתת הכוונה שדבר נגד שלמה המע"ה כנ"ל ולכך נשא הוא בישראל שזכה למלכות כנ"ל. אולם כאשר ויאשם בבעל וימות נחרץ עונשו שימות כדין עובד לבעל. ועוד נראה לומר הענין על עשותו עגלי זהב כדבר אפרים רתת ר"ל שדבר לישראל שיעבדו לעגלי זהב והטעם כי נשא הוא בישראל ומתיירא שמא יחזור המלוכה לבית דוד לכך ויאשם בבעל וימות וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.8
ועתה יוסיפו לחטוא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם. פי' דמבאר דעתה הוסיף ישראל חטא על פשע דירבעם עשה עגלי זהב לבעל והענין כי החמה משפיע זהב וצורה ללבנה הוא כסף וז"ש שמוסיפין לחמה ועושין גם צורה ללבנה מכספ' ודייק בלישנא כתבונם לפי שצורת לבנה יוכל להשיג בחוש הראות בעת זריחת הלבנה על הארץ. עצבים מעשה חרשים כולה וענין עצבים הוא צורה מן עץ לקבוץ כוחות הטומאה אשר שרוין בעולם וזהו ענין שירות דקלים כאשר ביאר רבינו סעדי' גאון. ואולם הצורה ההיא אין כל אדם בקי מהם כי המה מכוסין מן העין שהם רוח בלא גשם ואל זה צריך חרש הבקי במעשה כישוף לעשות הצורה וז"ש עצבים מעשה חרשים וא"ש:
Haftarah of Vayetzei.9
להם אומרים זובחי אדם עגלים ישקון. מבאר הטעם למה עשו אלו הצורות הלא די היה להם בעגלים אול' הכהנים אומרים שהעגלים הן נורא מאוד וכל מי שירצה להקריב קרבן לעגלי הזהב לא יוכל לשחר פניו כי אם זובח אדם כי הוא המעולה שביצורות. אבל לאלו צורות אחרים יוכל להקריב קרבן בהמה או מנחה ולכך עשו אלו הצורות וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.10
לכן יהיו כענן בקר וכטל משכים הולך כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה. מבאר עונשן של רשעים מדה כנגד מדה. מפני שעבדו לחמה והחמה בטבע היא מייבשת לטל כן יהיו ישראל כטל משכי' הולך. וכמוץ זה עונש' של עובדי לבנה מפני דכתיב ממגד גרש ירחים דהתבואה נתגדלה מהלבנה לכן יהיו כפסולת של התבואה והיינו כמוץ יסוער מגורן. וכעשן זהו עונשן של עושי צורות עץ דהיינו מוח עץ ישוקה דהמובחר שבעץ הוא עולה בעשן דהיינו יסוד רוח ואש עולין למרכזם ואלו השני' הם מרובי' ממי' ועפר והפסולת נשאר למטה וכן יהיו ישראל מאיכות אשר עשו עצבי עץ וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.11
ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים. מבאר דאיך בחושך הלכו ולא שמו על לב האל יתברך אשר הוציאם מארץ מצרים והכניע מערכת המשרתים כמאן דאמר כעיני עבדים אל יד אדוניהם אלו המזלות אשר נקראים עבדים שמקבלין פרס ר"ל השפע מן אדוניהם והראת המשרתים היה שיעבדו ישראל במצרים וז"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ועבדים המה המזלות. והענין זה שמבאר לנו הנביא פחיתות ישראל שלא נתנו לב על זה ואמר כאן ואנכי ה' אלקיך מארץ מצרים ואלקים זולתי לא תדע ומושיע אין בלעדי כי כבר ביטל כח המזלות וק"ל.
Haftarah of Vayetzei.12
אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות. מבאר עוד הנביא איך שהי' אפרים במעלה עליונה שהשם יתברך ידע אותם רצה לומר שבני ישראל היו משיגים מעלת הבורא במדבר וכן אמר ירמיה הנביא זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה שעל ידי זה נתעלו ישראל מכל אומה ולשון ואיך לקחת לך אשה נכריה וזרה בהשתדלות עבודת גרמים השמים וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.13
כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני: מבאר הנביא איך טפש לבם וטעו אחר פולחן אוחרן דהענין הוא דישראל אכלו לחמא עניא בארעא דמצרים ומצות הם זכר לדורות דמבואר דלכל מדינה ומדינה יש לה כוכב מיוחד וכך נעשו תחומים בכל מדינה גבול אשר גבלו ראשונים וזהו ענין אלקי אומה פלונית דכל אומה היו עובדין לכוכב שלהם כסבורין היו שיוכלו להרע או להטיב להם ובאמת הבל המה מעשה תעתועים כי הכל כאשר לכל מקרה אחד להם ומאת ה' תצא הכל וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלימו אתו ולארץ ישראל הי' כוכב לבנה כמו שכתוב וממגד גרש ירחים לכן היתה מטרפולין של שבעה אומות יריחו כי שם היתה בית שוא און ללבנה ועל זה נקראת יריחו על שם לבנה הנקראה ירח והלבנה נקראת ענייה כי אין לה כל כי אם מה שקבלה מהחמה כמו שהמופת מוכיח בשלימותה או בחסרונה. ולכן אין כל השני' שוים כי יש שני שובע ויש שני רעב ולחמה לחם עוני וזהו ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם מלשון מסכן. והכוזרי כתב כי ארץ גושן היא מן ארץ ישראל לפי הכוכב רק שלא נטלוה ישראל בתחו' ארץ ישראל ומוכח הלבנה היא כוכב של ארץ גושן כן נראה לי וזהו ענין לחמא עניא דאכלו ישראל בארעא דמצרים כי כל ישראל היו בארץ גושן בצאתם ממצרים כידוע. ועתה נבאר טעות ישראל דלפי ענין כוכב הארץ היתה ענייה כן נראה לי. ואולם באמת היה רב שנים עד בלי ירח ופיסת בר היה בארץ ופרי' ישרצו מעיר כעשב הארץ וזהו היה מאיכות רוב הטובה אשר השפיע האל יתברך אל ארצו. ואולם הם לא הרגישו באותו ענין ואמרו דבהכרח החמה משפיע על הארץ דאם לא כן לא נהי' הארץ כל כך. וזהו היה טעותם ושכחו בה'. וזה שכתוב כמרעיתם וישבעו שבעו וירום לבם ע"כ שכחוני ועבדו לגרמיים השמים וא"ש וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.14
ואהי להם כמו שחל וכו'. מבאר דאם און זורע עמל יקצור דמפני שעבדו ע"ז אהיה להם כמו שחל זהו פלאסר מלך אשור שבימיו גלו כל הגלילה. וכנמר על דרך אשור כן הוא מלך בבל יושב במסתרי' עיניו יצפונו לטרוף טרף ומלת אשור הוא מגזרת אשורנו ולא עתה וא"ש:
Haftarah of Vayetzei.15
אפגשם כדוב שכול ואקרע סגור לבם. זהו המן שבקש לכלות כל מין הישראלי וכאשר שבו לאל יתברך וקרעו סגור לבם נתרפאו. והענין הוא אי' קיימו למעלה מה שקבלו למטה מפני דבימי המן קבלו את התורה שנית בכל לבבם והיינו לפי דבשעת מתן תורה לא קבלו ישראל בכל לב ונפש כמ"ש המשורר ויפתוהו בפיהם ולבא לא נכון עמו שאמרו נעשה ונשמע בלא לב ומפני הגזירה הקשה שהיתה בימי המן קבלו את התורה בכל לב. ואולם עדיין צריכין אנו למודעי מי יימר שקבלו את התורה בכל לבם דדעת האנושי אינו משיג מה בלבו של אדם לזה אמרינן בגמרא קיימו למעלה מה שקבלו למטה דקמי שמיא גליא וזהו ואקרע סגור לבם וק"ל. ואכלם שם כלביא הם יון כמו שכתוב המשורר וזהו הצפיר והשעיר שראה רב חכמייהו במראה הנבואה וק"ל. חית השדה תבקע' הם אדום שקשה מכל חית השדה וכן נקרא אדום. וידוע במעשה דאלישא נהרגו מ"ב ילדים ואמרינן שלא היו דובים ולא יער רק נעשה נס ובאמת דגם ביער נעשה נס לפי דחיות היער אין להם כח אלא ביער אבל בשדה כשל כחם. ואולם עשו הרשע יש לו כח אפילו בשדה וזהו ענין שדה אדום וז"ש חיות השדה תבקע' זהו רמז לאדו' וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.16
שחתך ישראל כי בי בעזרך. פי' דאי' דשאל המלך דון אלפונסו את ישמעאל הודיעני סיבת נפילת יהודי' איך היתה שנפלו לפני אויביהם כאשר יקצור הקוצר את קצירו וכמ"ש יוסף בן גוריון הכהן דסכום הנהרגים שהיו בארץ ישראל בימי טיטוס היה עולה אחד עשר מאות אלפים לבד המתים במגפה והשיבו דהיו ישראל נשעני' תמיד על ה' אלקי ישראל והיו מריעי' בחצוצרות וה' נלחם להם ולא היו למודי מלחמה בהשפעת קלגסי' והגפת תריסין ואולם כאשר חטאו סר הקב"ה השגחתו מהם ונשארו קרח מכאן ומכאן הרצון שלא היה הקב"ה בעזרם ולא היו גם מלומדי מלחמה ולכך נפלו ישראל כצאן אשר אין להם רועה וזאבים טורפי' אותם ואין מציל מידם. וזאת היתה סיבת היהודים הנפילי'. וז"ש הנביא שחתך ישראל ר"ל טעם השחתה שהיתה בישראל כ"כ יען כי בי בעזרך הרצון שהיו נשעני' כל עת על ה' ולא היו מלומדי מלחמה ובעת חטאם צעקו אל ה' ואין מושיע וק"ל. באופן אחר נ"ל דהאומות יושבים בצל המזל באם תהיה הוראת המזל להרע להם ביום מועד בעת תנועות המזל בגלגל יהיו במעלה עליונה וישובו אל אדמתן ואולם ישראל המה למעלה מן המזל ובאם יחטאו ישליכם ה' אל ארץ אחרת עד שיתלבנו כל חטאם וכתמם וזהו אורך גלותינו וז"ש שחתך ישראל ר"ל סיבת השחתה לישראל הוא כי בי בעזרך ואין יושבים בצל המזל כלל לכן המה אסורי' בגולה עד שירחם ה' וישיב את שבות יעקב ב"ב:
Haftarah of Vayetzei.17
אהי מלכך אפוא וכו' אשר אמרת תנה לי מלך ושרי'. הוכיחם הנביא על מה דשאלו ישראל מלך בימי שמואל הנביא ואמרו לנו תנה לו מלך ככל הגוים והענין הוא דנימוסי האומות הוא שהמלך הוא הראש ויש לו שניים ושלישים והדבר הגדול יביאון אל המלך והדבר הקטן ישפטו הם. וידוע דשמואל הנביא בעצמו הנהיג שררה לבד ולא היה שר כלל כדכתיב ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה וכו' מעיר לעיר וז"ש ישראל תנה לנו מלך ככל הגוים שלא יכבד עליך עול המלך רק יהיה לו שרים כנ"ל ודבר זה איננו נכון בעדת ישראל וז"ש הנביא תנה לנו מלך ושרים דייקא דבזה חטאו וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.18
אתן לך מלך באפי. ידוע מאמר חז"ל מברכותיו של אותו רשע ניכר מה היה בלבו לקללם אמר ויהי בישורון מלך ביקש שלא יהיה מלך לישראל. ובלעם רצה לקלל בשעת זעמו של הקב"ה ואמרי' כמה זעמו רגע כמימרא ותמהו התוס' דמה יכול לומר באותו רגע ותי' דיכול לומר כלם. אכן הוא זמם לעשות והקב"ה הפך הקללה לברכה ונעשה מן כלם מלת מלך וז"ש ואתן לך מלך באפי ר"ל באותו רגע של זעם וא"ש:
Haftarah of Vayetzei.19
ואקח בעברתי. פי' דאי' ויהי כקרוא שלש דלתות את המגלה ויקרענה וכו' וישרוף את המגילה ומסקי' בגמ' דקראו לפניו בכה תבכה אמר אנא מלכא גלתה יהודה אמר אנא מלכא דרכי ציון אמר אנא מלכא כיון שהגיע להיו צריה לראש שרף המגילה. וצ"ע דאם יצא מבת ציון כל הדרה וכל המונה על מי ימלוך ולמה לא קם ולא זע מהייעוד הראשון ונראה הענין הוא אם כל עדת ישראל יחטא הנשיא מביא קרבן מפני דהנשיא מכפר על הקהל וגם עון הצבור סובל המלך עונשם. וזהו הענין דאמר אנא מלכא דעדיין יש לו תוחלת לטוב דכל זמן שאני מלך יוכל לכפר על הקהל ואולם כאשר קרא היו צריה לראש אמר א"כ אין תקוה לישראל ושרף את המגלה. וז"ש ואקח בעברתי ר"ל שאקח המלך מאיכות שזעמת על הצבור וא"ש וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.20
צרור עון אפרים צפונה חטאתו. מבאר הנביא איך ירבעם הקשה עורף ולא הקשיב ולא שב לאל יתברך דאי' בגמ' אחר הדברים האלה מאי אחר. אחר שתפס הקב"ה בבגדו של ירבעם ואמר חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע. אמר ומי בראש אמר בן ישי בראש אמר אי הכי לא בעינא ותמו' על ירבעם שחכם גדול היה מה ראה לשטות זה ובחר במות הנצחי מאיכות גאותו. וגם לשון תפס בבגדו אין לו שחר. ונראה דהענין הוא דלפי מעלת האדם כן הוא ענין חטאו כמ"ד וסביביו נשארה מאד. דאם איש נכרי יחטא נגד המלך אין לו נזק כלל כל כך כמו אם שר יחטא נגד המלך כידוע לכל יודעי דת ודין. וענין ירבעם שמרד במלכות בית דוד הוא שאמר שלא יאות לו לעבוד למי ששפל ממנו דהוא גדול במעלה מבית דוד. ואולם אולת אדם תסלף דרכו ועשה שני עגלי זהב שלא ישוב המלוכה לבית דוד כנ"ל. ובאמת מאת ה' היתה זאת מאיכות חטא מה צווה להיות מלך על ישראל ע"י אחי' השילוני ולא לכך הומלך לעבוד ע"ז וזהו ששאל ומי בראש הכוונה דדוד נמי חטא בבת שבע ושב ונסלח לו ושאל איזה חטא גדול מחבירו. אם חטאי גדול מחטא דוד מפני שמעלתי גדולה ממעלתו או חטאו גדול מחטאי. ורמז לו הקב"ה בן ישי בראש דהיינו שלא גדלה חטא דוד כל כך וחטאו גדול מדוד ואיננו מגיע למדריגת דוד. ועל זה אמר אם אני גדול במעל' מבית דוד לא מרדתי במלכות בית דוד כלל כי לי המלוכה ואי הכי לא בעינא לבער העגלים שמא ישוב המלוכה לבית דוד. והענין תפס בבגדו הוא לפי שהיה הענין דבר מכוסה ונעלם מן העין כמו שאיננו משיג בחוש מה שתחת הבגדי' ובאמת ביקש ירבעם לחזור בתשובה בלבו ולא להתודות בפה בפני רבים ותשובה זו אינה מועילה כי אם שישוב בפני רבים כמו שקלקל בפני רבים ולא רצה וזהו ענין שתפס הש"י בבגדו שידיח הבגדים מעליו ושיחזור בתשובה לעין כל ואולם לא רצה וז"ש הנביא צרור עון אפרים צפונה חטאתו על שלא ביקש לגלות לרבים ששב לאל יתב' בפרהסיא וק"ל. ועי"ל דאי' הרוצה להעשיר יצפין דמצפון זהב יאתה וזהו שהוכיח הנביא את ישראל צרור עון אפרים צפונה חטאתו הרצון דמאיכות הזהב שבא מצפון חטא:
Haftarah of Vayetzei.21
חבלי יולדה יבאו לו וכו' כי עת לא יעמוד במשבר בנים. הוכיח להם הנביא על שאמרו בשרירות לבינו נלך ולא שמו על לב שהדין דין אמת ואינו נושא פנים וא"כ אן פנה החטאת ויהיו צריכים לקבל עונש ואף. אם יבואון עונש אין שמים על לב שנפרע מהם כל אשר עוותו באשר לא התעוררו בתשובה. וז"ש חבלי יולדה יבאו לך ואין מפשפשין במעשיהם להזהיר אותן כי עת לא יעמוד במשבר בנים וא"ש וק"ל. כי הוא בין אחים יפריא יבא קדים רוח ה' ממדבר עול'. מבאר דעת המלך ירבעם אשר הבדיל בין אחים ר"ל השבטים דאלו היו בחיבור וקישור אחת לא יקרה להם מה שקרה להם. ממדבר עולה הכוונה מדת הדין המחייב אותם הוא דעולה מן המדבר ששם היו באגודה אחת אפרים לא קנא את יהודה ויהודה לא קינא את אפרים וזהו המחייב אותם:
Haftarah of Vayetzei.22
ויבוש מקורו ויחרב מעינו. הכוונה אפי' זכות מן יוסף דהיינו בן פורת עלי עין לא יעמוד לו ביום עברה וק"ל. הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה. דידוע כל המחלל ש"ש בפרהסיא אפי' יש בידו תורה ומע"ט אין לו חלק לעולם הבא דהתורה אינה מגנא ומצלא אם היא בכלי מכוער. והתורה תתואר כלי חמדה כמה דכתיב חמדה גנוזה יש לך וכו' והיא התורה וז"ש הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה וק"ל:
Haftarah of Vayetzei.23
תאשם שומרון כי מרתה באלקיה וכו'. יובן עפ"י מ"ד בגמ' עיר הנדחת הודחו מעוטים בסקילה וממונם פלט וא"צ עולליהם. הודחו מרובים בסייף וממונם אבד ואין מרחמים על בניהם כדין עיר הנדחת. ומסקינן בגמ' דאין עושין עיר הנדחת בספר ארץ ישראל ושומרון לא היתה מן ארץ ישראל כמ"ד מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שבנה שומרון והוסיף עיר אחת בישראל. משמע דלא היתה מא"י. וענין טעות ישראל דעברו ע"ז בשומרון מפני דכל הארצות אשר בח"ל מקבלין שפע מן המזלות ולכך עבדו למזלות וז"ש תאשם שומרון כי מרתה באלקיה והיינו שסברו שהיא חוצה לארץ ומותר לעבוד לגרמיים השמים. ולכך נהיתה מן שומרון עיר נדחת דמארץ ישראל הוא אסור ולכך בחרב יפולו ועולליהם ירוטשו והריוחיו יבוקעו כדין עיר הנדחת. והשם יקבץ הנדחים אמן:
Haftarah of Vayishlach.1
חזון עובדיה וכו'. נראה דזהו עובדיה שהחביא חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים והי' עבד אחאב כידוע וכאשר מת אחאב ומלך יהורם בנו פשע יד אדום מתחת יד ישראל בעת ההיא והשיג עובדיה את המראה הזה דסופו של אדום יהיה לאבדון וגם מבאר איך אדום יענה את ישראל וזהו מאיכות חטא ישראל ונמסרו תחת יד אדום. ולכך פתח ספרו בחזון נוטריקון חצי זעם וחצי נחמה דהזעם מזכיר כנ"ל והנחמה הוא מפלת אדום וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.2
כה אמר ה' שמועה שמענו לאדום מאת ה' וכו'. מבאר דיהי' שפלת אדום ולא יהיה להם תקומה. דידוע אם הש"י אומר דבר טוב לשפלים אינו חוזר ממנו ולכך מדייק בלישנא מאת ה' שהוא מדת הרחמים הכוונה לישראל לטובה דאין תקומה לאדום והקב"ה אינו חוזר ממנו ואל יתיאש מן הפורענות כי מוכן להם וק"ל. או יאמר דידוע דאם הדבר יצא מלפני המלך בתחלה נודע לקרובי המלך ואח"כ נשתלשל הדבר עד שמגיע להממונים על העם. וכך הגזירה יורדת בשפלים למטה ופועלת בשפלים כפי הענין. ואול' אם כבר ירדה הדת למטה אין מדה"ר חוזר וז"ש שמועה שמענו מאת ה' וציר בגוים שולח ואין הדין חוזר ופועלת בשפלים ונפלה ולא תוסיף קום אדום וק"ל. קומה ונקומה עליה למלחמה פי' דאי' נצב ה' לריב עמים הכוונה דאם הפעולה לדין אנו מכנין אותו בעמידה דהוא מורה על חוזק הפעולה. וידוע דכל הלשונות המה מתוקנים על דברת בני אדם וכשאנו מדברים בשפל ממנו במעלה אנו מכנין אותו בשם גשם כמו שאדם מדבר לחבירו וכן הוא בלמעלה ממנו כגון השכליים הנפרדים וזהו נצב ה' לריב עמים וזהו קומו ונקומה עליה וכו' וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.3
הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד. פי' מפני שלשון קטן נופל על ב' ענינים כגון קטן המספר שהוא מעט וגם קטן במעלה שהאיכות הוא קטן וז"ש הנה קטן נתתיך ר"ל קטן באיכות דהיינו שהוא קטן במעלה ומפרש שלא תטעה לכך אומר בזוי אתה מאד דקטן הנזכר הוא ענין בזוי וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.4
או יאמר מפני דעשו היה לו זכות אבות בשביל ששימש את יצחק אביו ומבאר כאן הנביא שכבר תם זכותו ולא יעמוד לו דקטן מורה על התקטנות זכותו כמ"ש קטנתי מכל החסדים וז"ש כאן הנה קטן נתתיך ר"ל דלא יהיה לך זכות אבות כנ"ל וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.5
או יאמר דמבאר הטעם שהגוי' יעלו עליו למלחמה ולא ילחם ה' עמו כמו בפרעה או בנ"נ שהמלחמה היה ע"י אמצעים וכאן היה ע"י שפלים ר"ל ב"א מפני דהענין הוא דלפני שבר גאון דקודם שילחם הקב"ה לערוץ העריץ מגביהו למעלה להראות גדולתו כי כל גאה ונצוח הוא ע"י אמצעים. אבל מי שהוא קטן במעלה אם דן אותו דן אותו ע"י בני אדם וז"ש שיקומו הגוי' על אדום למלחמה והטעם הנה קטן נתתיך בגוי' בזוי אתה מאוד וא"ש:
Haftarah of Vayishlach.6
זדון לבך השיאך שוכני בחגוי סלע וכו' אומר מי יורידני ארץ. פי' דהנה התגברות הדין על האדם כפי ענינו ומהותו הכוונה דאם תמים דרכו לפני האל יתב' וגם אבותיו הלכו במישור והטיבו דרכם אז לית דין ולית דיין עליו מאיכות ב' מליצים טובים שיאמרו חננו ופדעהו וכו' ואולם אם נוטה באחת מקצות דרכיו דהיינו שכלה לוזכות אבות או מעשיו המעוקלי' אזי האדם נידון לפי מעשיו ר"ל אם גבר רשעו על זכות אביו שיש לו אין משוא פנים בדבר וכן להיפוך. ואולם אם אין בידו זכות אבות כלל ואין מעשים טובים בידו אינו ניצול מדינא וז"ש הנביא זדון לבך השיאך הכוונה על עשו שהיה מתפאר בזכות אבות ששימש לאביו בבגדי חמודות וזהו משענתו. ומבאר דמאיכות מעשיו המעוקלי' לא יגין עליו זכות אבות וזהו ענין שוכני בחגוי סלע שעשו בוטח שהוא שוכן בחגוי סלע ר"ל זכות אבות שהם חזקים כצורים ואומר שלום יהיה לי ומי יורידני ארץ ואמר הנביא אם תגביה כנשר משם אורידך הכונה אפי' יהיה לך זכות אבות מכל האבות שהמה כנשרים קלו לעשות רצון קונם וחפץ צורם לא יעמוד לו במשבר בנים בני עשו כי גדלה חטאתכם עד מאוד וזדון לבו השיאו וק"ל. או יאמר אם תגביה כנשר משם אורידך נאום ה' דהענין הוא דד' פנים ראה יחזקאל במרכבה אברהם יצחק ויעקב ודוד כידוע לי"ח. ודמות אריה הוא אברהם הנקרא אוריה הכוונה שהאיר ליושבי חושך אנשי דורו והסלילם בדרך ישרה בראיות מופתיות שאחדות האל ב"ה אמיתית והוא משגיח בשפלים והרחיק ממנו הגשמיות מכל צד והאיר לעול' ולכן נקרא אוריה דלא היו השפלים יודעין ממנו. ופני השור הוא יצחק ונקרא כך מטעם עמוס וכמוס. ופני אדם הוא יעקב שהיה מובחר שבאבות כמו האדם הוא מובחר בשפלים וכן הי' מעלת יעקב וזהו כוונת הגמרא שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם ובין תבין את אשר לפניך. ודמות הנשר הוא דוד המלך עליו השלום ענינו כמו שהנשר מולך על עופות השמים בחזקה כן כבש דהמע"ה את האומות ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת. וזהו ענין שראה שמואל את דוד אדמוני ויפה עינים ורמז לו הקב"ה שיהרוג כל הכופרים ורשעי ארץ. ואול' עשו גם הוא הי' אדמוני והוראתו הוא על שפיכת דם קודש ברוכי אל אשר שלף חרבו ונכנס לק"ק ופער פיו לבלי חוק. ולא היה הוראתו כאדמוני של דוד שנקרא נשר. וז"ש אם תגביה כנשר הכוונה שיתדמה לדוד שגם הוא אדמוני. ואם בין כוכבים שים קנך שיתדמה לישראל הנקראים כוכבי שמים ומראה עצמו כחסיד וחסד הוא לו כי הוא כחש ורצח ונאף ואמר לא פעלתי און וקמי שמיא גליא ולכך משם אורידך נאום ה' שיתגלה קלונו לעיני העמים ויאמרו ברוך המקום שהרגו וא"ש וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.7
אם גנבים באו לך אם שודדי לילה וכו'. פי' דמבאר הנביא על תלונות עשו שאמר שיעקב רימה לאביו וגנב את הברכה ובאמת לא כן הוא דידוע דלא יגנוב הגנב כ"א למלאות תאותו כמ"ש הכתוב במשלי לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלאות נפשו כי ירעב. וזולת זה לא ימסור נפשו לגניבה והגנב אינו גונב כל האוצר אבל אם יקח כל האוצר לא בשם גנב יתואר כי אם בשם בעלים דאם הבעלים מפנין את האוצר מפנין עד גמירא. ועשו שאג בקול מר צורח הלא אצלת לי ברכה כי הבעלים באו ופינו את האוצר הגנוז. ובהכרח היה ראוי' הברכות למי שקבלם. זהו ענין שמבאר כאן איך נדמיתה עשו נבעו מצפוניו אם גנבים באו לך כאשר אתה מתלונן הלא יגנובו דיים והלא ישאירו עוללות. ובהכרח נאמר שלא כן אלא בעל הברכות הוא וז"ש איך נחפשו וכו' וקל להבין:
Haftarah of Vayishlach.8
או יאמר דהנה יש לתמוה על יעקב שלבש בגדי עשו ויצחק סבר שהוא עשו ואם כן מאי אהנו ליה הברכות הא היו בלא כוונה ומילין בלא כוונה כגוף בלא נשמה ורחמנא לבא בעי ולא אחר הדברים האלה. כי זהו אומנתו של עשו שהיה ציד בפיו. ונראה דודאי יצחק ידע שהוא יעקב ונסתפק אם יברך אותו מפני ששינה באומרו אנכי עשו בכורך וידיו וחלקת צוואריו היו שעירות ולא נאה לצדיקים להשתמש ברמאות. ואולם אם אין הולכים אחר הנראה לעין רק ללבב היה ראוי לברכה כי ענין מקור הברכה הוא בכוונת המכוון ומוכני' אחר הנראה לקבל איש אשר רוח ה' בו. ועשו לא היה ראוי כלל לברכה מאיכות הלב כמו נזם זהב באף חזיר וכמו שאין נפש החי יוכל לקבל הערת השכל כמו כן לא היה עשו יכול לקבל הברכות ממי בריכה עליונה מאיכות רוע מעשיו. ואל תקשה האיך אומר צא השדה וצודה לי ציד זהו ענין שיתעורר עצמו בתשובה אולי יוכל לקבל הברכה ורמז לו בשדה שלא יבין אלא מן ההפקר כמאמר חז"ל ולפ"ז שפיר היתה הברכה נכונה. וז"ש אם גנבים באו לך וכו' איך נדמינה שנגלי' לעין כל רוע מעשיו המעוקלי' מה שהיה בצפון לבו ואמר איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו מאיכות הברכות וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.9
עד הגבול שלחוך וכו'. פי' דמבאר הנביא את כל אשר עשה עשו לבני ישראל ומתחיל בצאת ישראל ממצרים ובאו לגבול אדום ושלחו לו אעברה נא בארצך ולא אבה מלך אדום נתון את ישראל לעבור בגבולו ויצא לקראתם בעם כבד מפני דהיו בני ברית עם כנעניי' שלא יעברו ישראל. ואולם לחם ומים מכר להם אוכל בכסף תשבירני כמו שעשו לי בני שעיר החורי ומבאר איך הלכו בחושך ולא הכירו או דיותר טוב היה אלו הניחו אותם לעבור בארצם דחסר לחם לא היו כי היה להם מן במדבר וז"ש עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך הכוונה הכנענים שלחו אותם עד הגבול שהיו בני ברית אדום יכלו לך אנשי שלומך ר"ל שנצחו אותך הכנענים ואולם אתה סובר שלחמך ישימו מזור תחתיך ובאמת אין הכוונה בו מאיכות זה תפול ולא תוסיף קום וא"ש וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.10
באופן אחר י"ל פי' על ענין הגלות דאי' ויאכלו את ישראל בכל פה דהענין הוא דכמו שיש ניצוצין קדושה באוכל כדאי' בזוהר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם דאין אוכל צומח אשר אין בו ניצוצי קדושה והאוכל אותם יגיע אליו הערה לשכל וזהו היה ענין אכילת קדשים השלמים דהיה יותר קדוש לכל מקום שישראל הם מקבלין הקדושה בנקל כי מצא מין את מינו וזהו ענין ויאכלו את ישראל בכל פה שבקשו ליהנות מניצוצין קדושה ואולם באמת כתיב בישראל כל אוכליו יאשמו דכ"מ שיש ניצוצין קדושה ישראל זוכין בו ואין לזר חלק בהם. וזהו ענין שהתנצל אדום על שהגלה ישראל שאמרו שבקשו לשאוב רה"ק ממעיין החתום ואמר עד הגבול שלחוך כל אנש בריתך הכוונה עד גבול ארץ ישראל גלו את ישראל ואמר התנצלות לחמך ישימו מזור תחתיך ר"ל בסיבה שנתברך הלחם בניצוצי קדושה ואולם אין תבונה בו דלזאת הסיבה לא נשאר בהם קדושה כלל ונשארו ריקם וחרוב יחרב אדום וא"ש וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.11
הלא ביום ההיא וכו' והאבדתי חכמים מאדום וכו' מקטל וכו'. נראה דלזאת הסיבה שיאבדו חכמים מאדם יכרתו מקטל דהענין הוא כמו דאי' ששאל הקב"ה לשלמה מה אתן לך ובחר לו החכמה וא"ל השי"ת יען אשר לא שאלת עושר וכבוד ואריכות ימים לכן תצליח בעושר וכבוד מכל אשר לפניך ומסקי' בגמ' טעם למה לא אהדר אריכת ימים מפני דהחכמה תחיה את בעליה וכבר נתן לו החכמה וזהו ענין שאמר שנסרחה החכמה מאדום וא"כ לא יחיו וימסו כולם ורדף אותם קול עלה נדף ואין עוזר להס בתחבול' כי יבאש חכמתו למען יכרת כל איש מקטל וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.12
מחמס אחיך יעקב תכסך בושה. מבאר הנביא איך שהציק עשו את ישראל ואמר לא פעלתי און כחזיר ביער בשעה שישן פושט רגלו להראות שפרסותיו סדוקות ובאמת טמא הוא כן הציק עשו לישראל כאשר נכבשה ירושלים לא פשט ידו בגזל שחרפה היה לו שיגזול את אחיו ואולם בעינים קרץ ובשפתיו הליץ ובפיו שרק ובידים מניף על ירושלים והרג את החכמים וכל בעלי תריסין ועליו קונן ירמיה ידו פרש צר על כל מחמדיה הן החכמים מחמדי עין ואמרו ערו ערו עד היסוד בה וז"ש הנביא מחמס אחיך יעקב תכסך בושה הכוונה שלא היה שולל לישראל כאחד מן האויבים ולכך נכרת לעולם מפני דבא על עסקי נפשות. ומבאר ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילי היינו בעת שהיו שוללים הי' עומד מנגד ולא קרב אליהם אבל כאשר נכרים באו שערים ועל ירושלים ידו גורל הכוונה על עסקי נפשות מי יהרוג תחלה גם אתה כאחד מהם ולא חשכת עצמך מהם וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.13
ואל תרא את אחיך וכו'. מבאר ענין רשעת המן הרשע מזרע עמלק מזרע עשו אשר זמם ואשר עשה דאי' כאשר סגדו ישראל לצלמא דדהבא די עבד נ"נ בבקעת דורא היה המן הרשע שמח ואמר עתה בא הזמן שיכלה מין הישראלי וז"ש ואל תרא את אחיך ביום נכרו ביום שהוא נכרי ועוד ייעד כאשר עשה אחשורוש משתה לכל העם הנמצאים בשושן ונהנו שם ישראל מאותה סעודה וחטאו מפני דאחשורוש חשב שמלאו שבעים שנה אשר ייעד ירמיה שיגאלו ישראל מבבל במלאת שבעים שנה ולפי סברתו היה שכבר מלאו השבעים שנה ולכך עשה משתה גדול וגם ישראל שמחו שם ולכך נענשו מפני דזהו היה יום אבד' ולא היה להם לשמוח והמן שמח כי מדת הדין מתוחה עליהם וז"ש אל תשמח ביום אידם. ואל תגדל פיך ביום צרה. פי' בענין טבעת ועשרת אלפים ככר כסף בעד ישראל שכולם גרש יגרש אותם:
Haftarah of Vayishlach.14
אל תבא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו. מבאר מה עשה עשו לישראל בחורבן בית שני דבי"ז בתמוז נבקעה העיר וזהו יום איד. ולעיל אמר ביום אידם וכאן אמר ביום אידו דהענין הוא דאיד נקרא חג כמ"ד לפני אידיהם מגזרת איד. וחג היינו חגא וענינם אחד הוא. ובי"ז בתמוז ירד משה מן ההר ושיבר הלוחות ואהרן קרא אותו יום חג כמ"ש חג לה' מחר וז"ש ואל תבא בשער עמי ביום אידם הכוונה שיום איד שלהם כבר היה בשבירת הלוחות ואל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו היינו בט"ב שאז היה יום אידו וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.15
ואל תעמוד על הפרק וכו'. מבאר מה עשה אדום לישראל בגולה וכמה שמדות וגזרות עברו על ישראל בגלות המר הזה. והענין דכתב האר"י לוריא זצ"ל דגזירת ת"ח ות"ט ותתנ"ו שהיתה באשכנז ונהרגו כמה קהלות קדושות ושארי גזירות ושמדים אשר היו בספרד אם אספרם מחול ירבון בכולם היה זמן גאולה אך ישראל לא התעוררו בתשובה שגבר מדת הדין והיה זעם בעולם וז"ש ואל תעמוד על הפרק ר"ל באם זמן גאולה תתנו לו ולא זכו ישראל בתשובה אל תהרוג כלי חמדה ואל תסגיר שרידיו ביום צרה וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.16
כי קרוב יום ה' וכו'.. עתה מבאר איך יכרת עשו ולא ישאיר שום שורש ממנו והבערה יצא ללהב וישרוף במו אש ולא תכבה ואל תקשה מאי כי קרוב הוא הא זמן רב מייעוד הזאת ועדיין לא נגאלו אכן קמי שמיא אינו רחוק וז"ש כי קרוב יום ה' וכו' וא"ש:
Haftarah of Vayishlach.17
כי כאשר שתיתם על הר קדשי וכו'. פי' כמו שעשו שתה כך ישתו כל העו"ג. וי"ל טעם למה כלל עשו עם כל הגוים ביחד ונראה דהענין הוא דכל מי שיש בו ניצוצין קדושה יכול לסבול פורענות ימים יותר משאר כל העו"ג שאין בהם קדושה כלל וכמו שהרבה מתים משינוי האויר כל דהוא ומי שהוא רך בטבע יסע ראשונה מן העולם כן הוא ענין הפורענות דאם באין על העכו"ם אשר אין בהם קדושה כלל ימחו מן העולם והיו כלא היו. וידוע הטעם למה נקבר ראשו של עשו במערה אצל יעקב מפני שהיה ניצוצי קדושה בפיו וזהו ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ר"ל שהיו בו ניצוצין קדושה ולכך לעשו יסורין ממרקים אותו יותר משאר כל העו"ג דבאם יקרה להם מקרה כולם מתים מיד וז"ש כי כאשר שתיתם על הר קדשי כן ישתו כל הגוים תמיד ואולם החילוק שבין עשו לשאר העו"ג כי כל הגוים באם ישתו מעט והיו כלא היו אבל עשו מאריך ביסוריו מפני ניצוצי קדושה שבפיו וכנ"ל וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.18
ובהר ציון תהיה פליטה וירשו בית יעקב. מבאר דהניצוצין קדושה אשר בהם ירשו בית יעקב והיינו שיתגיירו לעבוד את ה' אלהי ישראל וזהו יהיה פליטה ובית יעקב ירשו וא"ש:
Haftarah of Vayishlach.19
והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש. נראה לפרש עפ"י מ"ד בפסוק ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אשובה וכו' ואי' בגמ' מפני שנולד שטנו של עשו וקודם לכן לא היה לו כח להלחם עם עשו. ויש להקשות הלא אמר בית יעקב אש והלא גם אש שורף לקש ולמה צריך ליוסף. רק נרא' דהענין הוא דודאי אם יבא עשו להלחם בגבול ישראל יבער בי. האש עד גמירא אבל להלחם עם עשו בגבולו לא יוכלו בית יעקב וכח זה נמסר רק ליוסף. ואי' בגמ' אין עשו נופל אלא ביד זרעה של רחל ויש להבין הא באמר יוסף לבד ולא בנימין. ונראה לפי שבנימין נולד בא"י והוא כולו קודש ואינו ראוי שילחום בנימין שהוא קודש עם זרע עשו המתועבים ואולם יוסף נולד בח"ל והוא ילחם בעשו. וזהו כוונת יעקב שלא ביקש לשוב קודם שנולד יוסף דאלו שב והיה נולד יוסף בא"י היה ג"כ כולו קודש כמו בנימין ולא היה יכול להלחם עם עשו ולכן המתין עד שנולד יוסף. וענין שטנו של עשו הוא לפי דשני תוי"ן הם ת' תחיה ת' תמות. והבחירה נתונה בידי אדם אם עושה רצונו זוכה לת' תחיה ואם עובר רצונו מחבל את נפשו בת' תמות מיתה הנצחי. וסוד התורה הוא משורש יעקב כמ"ד אם לבינה תקרא זה יעקב שהאם זה התורה ויעקב נקרא אם לבינה וזהו תתן אמת ליעקב שיעקב הבכור נוטל משני תוי"ן שהם במספר ח' מאות אמ"ה ונשאר שטן לעשו וזהו ענין שטנו של עשו. וזהו והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה והטעם הוא לכלות את עשו וז"ש ולא יהיה שריד לבית עשו וא"ש וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.20
וירשו הנגב את הר שעיר וכו'. מבאר ענין חלוקת א"י אשר יהיה לעתיד. דאלו השבטים שנשארו בא"י בזמן הגולה יטלו חלקם בח"ל כי לא סבלו טרחות הדרך כ"כ ולא נסעו ונעתקו ממקום למקום ואמר וירשו הנגב דהיינו בני א"י את הר עשו היינו בח"ל:
Haftarah of Vayishlach.21
ובנימין את הגלעד. נראה טעם למה ירש בנימין את הגלעד מפני דבגלעד שכיחי רוצחים ונקראו פועלי און והענין הוא מפני דבגלעד הדביק לבן את יעקב ואכלו שם על הגל והוא אסף וקיבץ כל כוחות הטומאה כי זהו אומנתו לקסום קסמים ובני יעקב לא בטלו את הטומאה ולכן שכיחי שם רוצחים. ואולם בנימין עדיין לא נולד ויכול לבטל הטומאה לזה אמר ובנימין את הגלעד וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.22
וגלות החל הזה ירשו את ערי הנגב. ר"ל דאלו שגלו למרחוק מן א"י ירשו את ערי הנגב היינו א"י כנ"ל וק"ל:
Haftarah of Vayishlach.23
ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. מבאר צדקת ישראל דהדין נותן שעשו חרוב יחרב מפני שעינו את ישראל ועבדו בהם בפרך ואולם בכל זאת לא בקשו ישראל שיאבד זכרו מסיבה זו. ואולם סיבה אחרת יגרום לו שיאבד דלאום מלאום יאמץ כשזה קם זה נופל. ובהגיע עת שיבנה בית הבחירה על תלה בהכרח חרוב יחרוב כמ"ד אמלאה החרבה כידוע ולכך יחרב עשו מזו הסיבה וז"ש ועלו מושיעים בהר ציון ובהכרח לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה ב"ב א"ס:
Haftarah of Vayeshev.1
כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. ידוע מה דרמי הגמ' קראי אהדדי כתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וכתיב על ארבעה לא אשיבנו ומשני כאן ביחיד כאן בצבור ר"ל היחיד ממתינין לו עד ג' פעמים ולא הצבור:
Haftarah of Vayeshev.2
ונראה טעם מה בין יחיד לצבור והענין הוא דמדת הדין אינו נפרע מן האדם עד שעבר ג' פעמים ואם מעניש לצבור צריך שיהא החטא נודע לכל שלא יאמרו דעל חנם לקו על לא חמס בכפיהם וכן כו ונת האומר העובר עבירה בסתר נפרעין ממנו בגלוי הר צון שיעבור בגלוי כדי שיראו שהמרה באל ובדין הוא נענש וא"כ אם העונש מוטל על הצבור אינו נידון עד שיעבור ד' פעמים ואולם אם יחיד נידון נפרעין ממנו על ג' פעמים:
Haftarah of Vayeshev.3
ונראה לבאר משמעות הלשון לא אשיבנו דהענין הוא דאם הצדיק עובר עבירה מתחרט מיד. דסיבה מהקב"ה הוא שיתעורר בתשובה וכ"ז הוא אם עבר עד ג"פ אבל מכאן ואילך אין מעוררין אותו מלמעלה עד שיתעורר תחלה מלמטה וזהו ועל ארבעה לא אשיבנו דאין מעוררין אותו כנ"ל. וז"ש דאין הצבור נדונין עד שיעברו ד' פעמים. ונראה גם מה שאמר משה והמתה את העם הזה כאיש אחד דזהו היה בענין מרגלים והיה פעם שלישית והצבור אינן נדונין אלא על ארבעה וז"ש כאיש אחד דנדון על ג' פעמים וא"ש:
Haftarah of Vayeshev.4
על מכרם בכסף צדיק. יש להקשות למה נתוכח עם ישראל על חטא זה. הלא יהודה ראש המדברים אמר לכו ונמכרנו ולא נתוכח עמו. ונראה לומר דהא דמכרוהו היינו לפי שמרד במלכות בית יהודה וזהו הי' התנצלות ליהודה. ואולם שאר שבטים מרדו במלכות בית דוד בימי רחבעם כנודע באמרם אין לנו חלק בדוד הכוונה שאין המלכות מסורה ביד דוד לבד לכן נתוכח עמם על מכרם בכסף צדיק זה יוסף וצריך לומר משום שמרד במלכות יהודה הלא גם אתם מורדים. ואמר בעבור נעלים דהענין הוא דעבד נמכר יוסף מפני שביקש למלוך לכך עבד יהיה ובימים ההם היה עבד אסור לנעול הסנדל כי זהו דרך חירות וכל הקנינים היו בנעל כמ"ש שלף איש נעלו ואין שום קנין לעבד כלל לכך מכרוהו בעבור נעלים להורות כי הם בני חורין והוא יעבוד וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.5
השואפים עפר ארץ בראש דלים. מבאר חטאים של ישראל דאי' לא תסג גבול עולים אשר גבלו ראשונים אי' בגמ' עולים הם עניים כמו שקורין לעור סגי נהור. וגם נראה טעם על שם שעולין ממש ע"י שפלותם ויסורים ממרקים כל עונותיהם ועי"ז עולים לזיכוך נפש והזהירה התורה שלא נסיג גבולם. אשר גבלו ראשונים אי' בגמ' דראשונים המה בני שעיר החורי שהיו בקיאים בטוב הארץ והיו מריחים בריח תחום של כל אחד ואחד וכן היה ענין ישראל שגם הם אמרו שיוכלו להשיג בריח תחום של כל א' וא' וז"ש השואפים עפר ארץ בראש דלים ועי"ז גזלו העניים וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.6
ודרך ענוים יטו. פי' דר"ל כדרך ענוי ארץ אשר פורשין מדרכי עמי הארץ כמו ששנינו עזרא ויהושע תקנו לישראל שיהיו הולכים כל רביעי שנה על השדות ואין מוחין בדבר. ואי' יהודא בן נקוסא הולך בצד שדה ובקשו להרים אותו מפני שאין איסור בדבר כלל והוא מענין חסידות וחסידות הוא בצפון ולא בגלוי וזהו היה ענין ישראל אשר הטו דרך ענוים ומבאר הטעם למה הלכו בזה הצד ואיש ואביו ילכו אל הנערה לכך עקמו את הדרך שלא ירגישו בזה הענין וא"ש:
Haftarah of Vayeshev.7
למען חלל את שם קדשי. הענין הוא דאי' בגמ' אין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות בישראל ואין לך חילול השם גדול מזה שאמרו לאל סור מנו וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.8
ועל בגדים חבלים יטו וכו'. מבאר ענין הכהנים אשר היו במעל זה דהש"י צוה לבני אהרן לעבוד עבודה. וענין עבודה לא היה בהקטרת איברים והפשט וניתוח אלא בכוונת הלב שכל חיי אדם תלוים בו. והכהנים לא כוונו כלל בלב בעבודה לשמה כי אם להתפאר בלבישת הבגדים אשר עליהם ועל הבגדים היה הפייס וז"ש ועל בגדים חבלים יטו אצל כל מזבח וכו' וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.9
ויין ענו שים ישתו. מבאר ענין הסנהדרין דאי' הסנהדרין לא היו שותין יין כל היום וכל הלילה פי" אותו יום שדנו דיני נפשות אבל אלו היה מענישין והיו שותין יין וז"ש ויין ענושים ישתו וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.10
ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת. פי' פריו זהו שר של אותה אומה ושורש זה האומה. ונראה לבאר המדרש על מה שאמר יעקב אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי בחרבי זו תפלה ובקשתי זו קשת דשניהם צריכין. התפלה כדי לכבוש שר שלמעלה המשגיח על אומתו. וקשת על אישי השפלים בעת שכבשו ישראל את ארץ כנען מיד האמורי וזהו ענין פריו ממעל ושרשיו מתחת. ואולם השורש לא כלה עד לאחר זמן רב אחר יעקב וזהו שביאר הנביא לישראל שהם אמרו שהנבואה לא תתקיים כי כבר ייעדו הנביאים על חורבן הבית ועדיין אינו. וע"ז מפרש שהחורבן אינו בא כ"כ במהרה כמו שבארנו מהאמורי כנ"ל וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.11
ואנכי העליתי אתכם מארץ מצרים. מבאר הנביא איך השתלשל הדבר עד שיצא מכח לפועל ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה כל זה היה שלא נגמר עדיין סאתם ובאמת אח"כ נשמדו וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.12
ואקים מבניכם לנביאים. מבאר דהם עצמם לא היו ראוים לנביאים מאיכות רשעתם. והשקו את הנזירים יין. דלא היה אחד יכול להיות נזיר מהם כי השקו את הנזירים יין. ועל הנביאים צויתים לאמר לא תנבאו. הטעם דלא ביקש שינבא הנביא מפני דאם יצא הדבר מכח לפועל שוב אין הקב"ה חוזר בו וכל זמן שהוא בסוד אם יתעוררו בתשובה אין הגזירה באה ולכך צוה הנביאים לאמר לא תנבאו וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.13
הנני מעיק לכם וכו'. ר"ל מרוב השפע אשר היה להם ולא יוכלו שאת לכך אעיק לכם כאשר תעיק העגלה וכו' וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.14
ואבד מנוס מקל. עתה מבאר את אשר יקרה להם דאי' בגמ' ויספו השוטרים לדבר אל העם שהכריזו בכל המחנה שלא יעריצו מקול האויב. ואחר זאת היה הרשות בידם מי שרוצה לשוב לביתו לקפח את שוקיו שתחלת נפילה ניסה וזהו שמבאר כאן ואבד מנוס מקל הכוונה אלו האנשים אשר נסו והמליטו את נפשם והלכו מן המחנה מקול השוטרים הם יאבדו אף החזק לא יאמץ כח לעמוד במחנה. כך יהיה ביום מבוכה וא"ש:
Haftarah of Vayeshev.15
ותופש הקשת לא יעמוד וקל ברגליו לא ימלט. מבאר כאן איך יצליח האויב דתופש הקשת לא יעמוד שלא ידרכו קשתם לירות מפני טרדת הרדיפה ואעפ"כ וקל ברגליו לא ימלט. ואמיץ לבו. בגבורים ערום ינוס שגם הגבורים יחרדו ויברחו לעמוד על נפשם וזהו יקרה להם על שלא שתו לב לדברי הנביא וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.16
שמעו וכו' על כל המשפחה וכו'. כיון הנביא על כל ישראל אפי' על יהודה: ואמר רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם. ענין ידיעה נבאר ע"פ מ"ד עתה ידעתי כי ירא אלקים עתה דבתחלה לא היה נגלה צדקתו בשפלים אבל אחר העקידה היה גלוי לעין כל וזהו ענין הידיעה שהיה גלוי לעין כל וז"ש כאן רק אתכם ידעתי הכוונה צדקותיכם גלוי לעיני כל העמים מפני שחביבין המה לפני המקום ומעשיהם יקרבם לכך הם חביבים וא"כ עכשיו שחטאו אפקוד עליכם עונותיכם דחטאם הוא יותר עושה רושם שהם בני ברית וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.17
הילכו שנים יחדיו וכו'. הכוונה להסיר טענת האפיקורסים והכופרים כגון ארסט"ו וחביריו וכל הטועים אחריו שאמרו מכל דברי הנביאים לא היו כי אם לאיים על העם שיחזרו למוטב והבטיחו לעושי רצונו גן עדן ולעוברי רצונו גיהנם כך עלה בלב הכופרים. וכאן אמר להסיר תלונה זו דהענין הוא דאם יאמרו שנים דבר אחד וכל אחד אומר בלשון שאמר חבירו ולא יגרע ממנו בלי ספק שצריכין להתייעץ תחלה איך יפול הדבר ואיך יאמרו ואולם אם יאמרו שנים דבר אחד בסגנון משונה זה מזה ועולה אל מקום אחד ואלו השנים לא ראו אחד לחבירו בחייהם ואולם לאחר מותו שמענו שאחד בצד המזרח אמר הענין כמו שאמר האחד במערב זהו מופת שהוא אמת וזה שאמר הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו כשירצו לומר דבר שקר אלא וודאי שהוא אמת וא"ש וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.18
התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד וכו' פירוש דמבאר ענין הבחירה אשר נתונה בידי אדם ואין מי מוחה בידי כל אדם והענין הוא דכתבו המפרשים מה שאמר הקב"ה וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ איננו מוכרח שלא נאמר על דור מיוחד כ"א בדרך כללי ולכל דור יש בחירה ואף שהטבע גורם חום באדם ומתאוה לאיסור הלא יוכל לינצל בזה שינטה לקצה האחרון כי הטבע לא יתבטל רק שהבחירה בידי אדם להטות הטבע לאיזה צד מן הצדדים הן לרע או לטוב באיזה שירצה. וכן מוכח מהמורה דהקדוש ברוך הוא אינו משנה הטבעיים דאי' שם דהשגחה פרטית יש על כל מין אפי' בבהמות או בעופות וזה אנו משיגים בחוש דאם יפרוש פח על הארץ לצוד עוף נזדמן לו עוף שנגזר עליו למיתה והטבע אין לה מניעה כלל ומיניה תקיש על הבחירה וזה שאמר הנביא התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה מגזירת עירין וגם היעלה פח על הארץ ולכוד לא ילכוד מפני שאין מניעה לטבע כן הוא ענין הבחירה אשר נתן אלהים לב"א לענות בו וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.19
אם יתקע שופר בעיר וכו'. אם רעה יבא בעיר וכו' מבאר הנביא דכמו שאם יתקע בשופר הוא כדי שיתעוררו בני העיר למלחמה שיגרשו את החיל הגדול הצר על העיר כן הוא ענין הרעה הבאה מאת ה' שיתעורר האדם לתשובה להלחם עם המלך הצפון בלב וישוב לאלהיו כן אתם בני אדם שובו אל ה' ושימו אל לבעל הרעה אשר בא בגשם שהוא לטובות השפלים וק"ל:
Haftarah of Vayeshev.20
כי לא יעשה ה' דבר כ"א גלה סודו לעבדיו הנביאים. מבאר דכל זמן שלא יצא הדבור מכח לפועל התשובה מועלת לבני אדם והגזירה חוזרת ואולם ארי' שאג מי לא יירא ה' אלהים דבר שיבוטל הדין הקשה אשר נגזר עליהם מי לא ינבא והקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו מרחם עליהם כן ירחם ה' את שבות עמו ויגל יעקב ישמח ישראל וא"ש וק"ל.
Haftarah of Miketz and Chanukah.1
תמורת הפטרת מקץ
Haftarah of Miketz and Chanukah.2
רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה'. פי' הגאון בג' אופנים והפשוט הוא דאמרי' בגמרה רינה זו תורה וכן הוא אומר קומי רוני בלילה ואמרי' אין להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ולכך חייב אדם להתפלל במקום הקבוע לו ללמוד דכתיב לשמוע אל הרינה ואל התפלה במקום רינה שם תהא תפלה וזהו המשך הפסוק רני ושמחי בת ציון פי' שיתעסקו בתורה כי הנני בא ושכנתי בתוכך בזכות זה וא"ש. או יאמר דאמרי' בגמ' בשביל שאמר דוד זמירות היו לי חקיך נכשל ע"ש. והטעם הוא לפי שהאדם צריך ללמוד בעיון יותר דק. והוא דידוע שהשכינה שורה בד' אמות של הלכה ובאם הרוח הקודש שורה על הנביא זיווהי משתנין וארכובותיה דא לדא נקשן כמ"ד פחד קראני וכו'. אמנם כ"ז היה בשאר נביאים שלא שרתה הרוח הקודש עליהם תמיד אבל באם מדרגת הנביא כאשר ידבר איש אל רעהו כמו מדריגות משה דהשכינה היתה בגרונו של משה דכתיב פא"פ אדבר בו. לזה שייך שפיר רינה. ולפ"ז א"ש רני ושמחי בת ציון קשה הא לא שייך רינה כנ"ל לזה אמר כי הנני בא ושכנתי בתוכך דייקה כמדריגת משה ושפיר שייך רינה וא"ש. או יאמר וקרוב לאמת הוא דשאל המלך כוזרי להחבר למה תקנו אנשי כנה"ג תפלת י"ח על בקשת העולם הזה ואין בו זכר לעוה"ב כלל. והשיבו החבר דלמדו זאת מתורתנו הקדושה דכתיב אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכל הפרשה כולה מדברת על עניני עוה"ז. ואעפ"כ נרמז שכר מהעולם הבא הנצחי. יען תכלית השכר הגדול לאדם השלם בתכלית השלימות הוא שזוכה ורואה פני השכינה ובפ' הנ"ל כתיב והתהלכתי בתוככם. וגם בתפלת י"ח תקנו ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. היוצא מזה שתכלית השכר הוא לקבל פני השכינה. ואי' בגמרא לעתיד מביא הקב"ה היצר הרע וישחוט אותו לצדיקים נדמה להם כהר גדול וכו'. ומסיק שם דאלו ואלו בוכים וצריך להבין על הצדיקים למה יבכו הלא זהו צבי עדיו של צדיק שנצח שונאו ויראהו שחוט לפניו ואמר הגאון זצלה"ה טעם לשבח מפני שהצדיק לא בא לעולם אלא להשיג השלימות ולקבל שכר. וכ"ז הוא אם היצר הרע בעולם אמנם לעתיד שלא יהיה היצר הרע בעולם לא יהיה שכר ועונש ולזה יבכו. וזה שאמר רני ושמתי בת ציון אכן קשה כנ"ל הלא לא יהיה שכר ועונש ומבשר הנביא ואומר כי הנני בא ושכנתי בתוכך הרצון שזהו תכלית השכר לקבל פני השכינה ואין לך שכר גדול מזה ושפיר יש רינה ודיצה לצדיק וק"ל:
Haftarah of Miketz and Chanukah.3
ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא. יובן במה דקשה דאמרי' קשים גרים לישראל כספחת וכאן אומר ונלוו גוים רבים היינו שיבאו להתגייר. רק י"ל דאמרי' בגמ' איך נשא שלמה נכריות ומשני גיירם אמנם לא קבלו הדת יהדות בלב שלם ולכך חטא לפי שאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב. והגואל צדק יהיה במדריגה שיודע מה בלבו של אדם ושפיר יוכל לגייר גרים. ושלמה עליו השלום ביקש להיות כמשיח כמו שכתב ביקש קהלת למצוא וכו' לידע מה בלבו של אדם ולכך חטא. ולפ"ז יובן הפסוק ונלוו גוים רבים ביום ההוא לפי שמשיח ידע מה בלבו של אדם ושפיר יוכלו להתגייר וא"ש:
Haftarah of Miketz and Chanukah.4
או יאמר בהקדם ליישב מאמר דהמע"ה בתהלים קל"ב עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער וכו'. עפ"י מ"ד בגמרא דאמר משה לבצלאל לעשות כלים תחלה ואח"כ משכן א"ל בצלאל דרכו של עולם בונה בית תחלה ואח"כ מכניס לתוכו כלים וכו'. א"ל משה לבצלאל בצל אל היית. והקשה אמ"ו אלו היה בונה משכן ומקימו לאלתר אתי שפיר אבל לא הוקם המשכן עד אחר גמר כל הכלים ונשלם כל המלאכה אם כן איך הוכיח בצלאל שיעשה משכן תחלה. ותירץ אמ"ו זלה"ה דאי' בתיקוני זוהר למה נבראו בהמות וחיות ועופות ודגים קודם שנברא אדה"ר ומפרש הטעם מפני שצריך להיות הקליפה קודם לפרי. והעד עץ היער שהעלים קודמים להפירות ולכך נבראו בעלי חיים קודם אדה"ר שלא נבראו אלא לשמשו. ואין לך דבר בעולם שאין לו שומר וגבול מחיצה ולכך אנו מתפללין בבה"כ כי הדין נותן שיתפלל כל אדם בביתו דהלא מלא כל הארץ כבודו אמנם צריך להיות בגבול ומחיצה. ובזה נבא אל הביאור כי ידוע דהארון היה יותר קדוש מהמשכן שהמשכן היה קליפה לארון וזה תשובת בצלאל למשה דרכו של עולם קליפה תחלה ואח"כ הפרי לכן משכן תחלה ואח"כ ארון אמר לו משה בצל אל היית הרצון שכך נברא העולם. וידוע דבצלאל היה מיוחס לאפרת דכתיב בד"ה ויקח כלב את אפרת ותלד לו את חור וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל ולפ"ז א"ש המשך הכתובים עד אמצא מקום לה' תחלה ואח"כ משכנות לאביר יעקב ואמר טעמו בצדו הנה שמענוה באפרתה ר"ל שנלמד מבצלאל שנקרא אפרת וגם מצאנוה בשדי יער ר"ל כעץ היער שהקליפה קודם לפרי ואח"כ נבואה למשכנותיו נשתחוה להדום רגליו הדום הוא שרפרף ונקרא הדום ששם השכינה ממש שורה. היוצא מזה שכל נברא צריך להיות לו שומר. והצדיק שבדור יש לו שומר והם עמא דבר ואם כן לעתיד כשיכרו' ה' את לב האבן מישראל ויהיו כול' ברורים כולם יזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. ומי יהיה שומר להם לזה מבשר הנביא ואומר ונלוו גוים רבים אל ה' היינו הגרים הם יהיו השומרים דבוודאי הבא במקלו ובתרמילו לא יזכה לרב טוב הצפון כישראל ולכך יהיו שומר לפרי והטעם ושכנתי בתוכך וידעת וכו' וק"ל:
Haftarah of Miketz and Chanukah.5
ונחל ה' את יהודה חלקו ובחר עוד בירושלים הס כל בשר וכו'. יש לפרש עפ"י מ"ד בגמרא כל מי שיש לו קנאה על חבירו עצמותיו מרקיבין ויש לדקדק למה דווקא עצמותיו והוא מפני שהקנאה הוא בטבע בבשר אדם מפני שהעצם בטבע קשה וכל אדם צריך ליזהר שלא יגבר בשר על העצם ואם כן כשיש לו קנאה הוא מחמת הבשר ודומה כאלו העצם נרקב ונתעב וזהו שעצמותיו מרקיבין דומין כאלו נרקבין. וידוע הטעם על שלא נתחלקה ירושלים לשבטים שלא יקנאו זה את זה לומר בחלקי נבנה בית המקדש. אבל לעתיד לא יהיה קנאה ושנאה וכתיב וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו ושפיר נחלק ירושלים לשבטים. ונבוא אל הביאור ונחל ה' את יהודה חלקו ובחר עוד בירושלים והטעם משום הס כל בשר בשר דייקא כנ"ל וק"ל. או יאמר דכתיב. וישב שלמה על כסא ה' מלמד שמלך בעליונים ואמר אמ"ו טעם לשבח דידוע דשלמה המע"ה היה מלך על כל העולם וזהו כסא בתחתונים וגם מלך על אדמת קודש שמיוחס לעליונים וזה המלכות לא שייך כ"א במלכות בית דוד וזהו מאמר הנביא ונחל ה' את יהודה ר"ל משיח שבא מיהודה חלקו על אדמת הקודש ר"ל שיהיה מלך על העליונים והטעם לפי שבחר עוד בירושלים ומפרש ואזיל הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו ר"ל שישרה שכינתו למטה וק"ל:
Haftarah of Miketz and Chanukah.6
ויראני את יהושע הכה"ג עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו. נר' לפרש ע"פ מ"ד בגמ' גדול הלימוד שהלימוד מביא לידי מעשה וצריך להבין למה גדול ממעשה הלא המעשה יותר נבחר ואאמ"ו זלה"ה הטעם מפני שהמעשה הוא שהיצה"ר מערבב אותו במחשבות זרות אבל בד' אמות של הלכה אין לו רשות להלוך מפני שהשכינה שם. וכן אי' בגמ' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ וא"ש הגמ' גדול הלימוד שהלימוד מביא לידי מעשה אם לומד בשעת מעשה וודאי דעתו צלולה ואין מחשבתו זרה. אמנם כ"ז שייך באיש שהיצה"ר בו מנעוריו אבל באיש שכלה לו היצה"ר שפיר יוכל לעבוד בלא תורה ואי' בזוהר אם ימות אדם ויחיה ע"פ הנס אין היצה"ר שולט בו. ויהושע כה"ג היה מושלך לגו אתון נורא יקידתא ופרחה נשמתו וחזרה לו ולא שולט בו יצה"ר ושפיר יוכל לעבוד בלא תורה. ותורה נקראת ימין דכתיב מימינו אש דת למו וא"ש והשטן עומד על ימינו ר"ל מחמת התורה שנקראת ימין שלא למד. ויאמר ה' אל השטן השם הוא המלאך כי הוא נקרא בשליחות השם יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים מ"מ אתה מקטרג עליו הלא זה אוד מוצל מאש ואין ליצה"ר אצלו שייכות כלל וק"ל:
Haftarah of Miketz and Chanukah.7
או יאמר וניישב תחלה המשך הפסוקים בתורה וישת יד ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה שיכל את ידיו וכו' ויברך וכו' ויאמר יוסף לא כן אבי כי זה הוא הבכור ותמוה למה המתין עד שבירך אותם ולא אמר מיד כי זה הבכור אלא הענין כך דידוע שאין שייך אצל הקב"ה ימין או שמאל כי מלא כל הארץ כבודו ומה שמצינו השיב ימינו אחור הוא כדי לשבר האוזן ולכך קודם הברכה לא חש יוסף לדייק בזה מפני שהיה סבור שהשכינה אצלו אמנם אצל המלאך שייך שפיר ימין או שמאל וכאשר שמע יוסף שברכן המלאך הגואל ואצלו שייך שפיר ימין או שמאל לכך אמר יוסף לא כן אבי וכו'. ויהושע היה עומד לפני מלאך ה' וימינו נגד שמאל המלאך וכן שמאלו נגד ימין המלאך והשטן בא להשטין ולא כל כמיניה לעמוד בצד ימינו של מלאך רחמים ובהכרח צריך לעמוד לצד שמאל של מלאך והוא ימין יהושע לכך והשטן עומד על ימינו לשטנו וק"ל:
Haftarah of Miketz and Chanukah.8
הלא זה אוד מוצל מאש לפי שהשטן ביקש להשטין במדה"ד והשיב לו המלאך הלא זה אוד מוצל מאש שהוא מדה"ד דכתיב כי באש ה' נשפט והוא ניצול מאש:
Haftarah of Miketz and Chanukah.9
ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני מלאך ה'. פי' אמ"ו בשני אופנים ומתחלה ניישב מ"ש משה להקדוש ברוך הוא והן לא יאמינו בי ותמוה הלא מרים הנביאה נתנבאה שעתיד אביה להוליד בן שמושיע לישראל כמבואר בפסוק ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו ועיין במדרש דגם שאר הנביאים שהיו במצרים כמו סרח בת אשר כולם היו מתנבאים שע"י מכה עתידין ישראל ליגאל ואם כן איך אמר והן לא יאמינו בי. רק דהענין כך הוא מפני שמשה נמסר לסרדיוט לפי שהרג את המצרי וסברו ישראל שנהרג ובאמת נהרג אמנם הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו החזיר בו נשמתו ע"פ הנס. וישראל לא היו יודעין ששב רוחו אליו והעד שברח מיד הסרדיוט ולא ידע אדם מזה ולכך אמר והן לא יאמינו בי כי בסברתם שאני כבר מת. אך צריך להבין אם משחיה פעם אחת למה מת הא אית' צדיק למה מת מפני במעולל בעפר קרנו ועפר סודו ואל העפר ישוב והנשמה צריכה לזכך ולכך טועם טעם מיתה. אכן באדם שכבר מת ז"א שייך כלל. אמנם י"ל דהיא היא מפני שהגוף היא משורש ראשון ומעפר יסודו לכך אל עפר ישוב דהלא בפעם שנית נמי נשמתו קשורה בגוף החומר העכור. אבל לעתיד בעת התחיה יברא הקב"ה בריאה חדשה והגוף לא יהיה נוצר מהעפר ולזה אמר שהצדיקים יעלו אבר כנשרים ולא ימותו. היוצא מזה אם ישוב רוח אל האדם ועדיין שרשו בעפר ימות הגוף מיתה טבעיית. וביהושע כ"ג מצינו שהושלך לגו אתון נורא יקידתא ופרחה נשמתו וחזרת לו כנ"ל. ואם כן קשה למה מת וצ"ל שהיה עודנו מוגבל מעפר וביאר לן הנביא זה ויהושע היה לבוש בגדים צואים ר"ל הטעם דלמה מת פעם שנית מיפני שהבגד שלו הוא הגוף שהוא בגד לנשמה היו צואים כנ"ל וא"ש:
Haftarah of Miketz and Chanukah.10
או יאמר ואגב וגררא ניישב הפסוק במשלי יכין רשע וילבש צדיק ויש לדקדק מלת וילבש מה לבישה שייך כאן. רק י"ל לפי שהזכיות של צדיק הם נגנזין תחת כסא הכבוד לרב טוב הצפון ועבירות שלהם מזדככין בעוה"ז והם בגדיו המעטרין אותו. וברשע היא להיפוך כי אין לו מה לשום באוצר רק מעט מצות שהם בידו וזהו בגד נאה. אמנם ליום הדין ילבש צדיק את הבגד של רשע ויתענג בו וע"ז אמר החכם יכין רשע וצדיק ילבש. ויהושע היו לו וודאי עונות מועטים דאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא והיה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך. ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמר הסירו הבגדים הצואים מעליו וכו' ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות. לפי' ראשון הנ"ל צ"ל שהיה מרמז על עולם הנצחי ולפי' שני מדבר על ענין עוה"ז מפני שאחאב בן קוליה וצדקיה גם הם הושלכו לכבשן האש והם כלו ונשרפו כמבואר בגמרא דסנהדרין ואותם הבגדים שהיו להם הלביש יהושע הכה"ג ולישנא דקרא משמע כן מחלצות לשון חלץ נעלו וק"ל:
Haftarah of Miketz and Chanukah.11
ואומר ישימו צניף טהור על ראשו. פירושו דהנה שני כתרים הם כתר כהונה וכתר מלכות וכתר כהונה נקרא צניף קדוש וכתר מלכות נקרא צניף טהור לבד ויהושע היה כה"ג. ובבית שני היו הכה"ג מלכים כמבואר ביוספון ולכך צניף טהור דייקא:
Haftarah of Miketz and Chanukah.12
ויעד מלאך ה' ביהושע לאמר כה אמר ה' אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ידוע דאין המלכות הנכונה היתה בח"י ראוי אלא לבית דוד בלבד. וגם אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד ובזה חטאו החשמונאים שמלכו. וכאן כיון והזהיר מלאך ה' ביהושע על המלכות אם בדרכי תלך מפני שהמלך צריך לרחם על עמו וזהו דרך ה' שהוא מלא רחמים. ואם את משמרתי תשמור אזהרה על הכהונה. וכפל דבריו באומרו וגם אתה תדין את ביתי והיא המלכות כמו שכתב בית דוד דינו לבקר משפט. וגם תשמור את חצרי היא הכהונה. ונתתי לך מהלכים וכו' פי' שיהיה לך יתר שאת על שארי המלכיות שאינן מבית דוד הנקראים עומדים דאין ישיבה בעזרה וכו' ולך אתן מהלכים בין העומדים האלה וק"ל:
Haftarah of Miketz and Chanukah.13
שמע נא יהושע הכה"ג אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה. ידוע מ"ד בגמרא וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו וקאמר הגמרא איהו עדיף מינייהו דאיהו חזי ואינהו לא חזו ואינהו עדיפי מיניה. דאינהו נביאים ואיהו לאו נביא. וצריך להבין הלא דניאל היה מגלה עת קץ וניבא גם על בית שני והוא היה משרא קטרין ורב חכמייהו וכל רז לא אניס ליה ועוד היה יותר ממעלת הנביאים דאיהו חזי ואינהו לא חזו ולמה לא יתואר בשם נביא רק הענין הוא לפי שאין תואר נביא חל על מין הישראלי אלא בידוע לנו שהראה אות או מופת וחנניה מישאל ועזריה המה הראו מופת בעת שהושלכו לכבשן האש שאפילו בגדיהם לא נשרפו ולכך נתארו בשם נביאים משא"כ דניאל. וכן יהושע לא יתואר בשם נביא כי בעת הושלך לכבשן האש נשרפו בגדיו ועל שלא נשרף הוא בעצמו יוכלו לומר שסך גופו בסלמנדרא ולכך לא בכם נביא יתואר וזה שאמר שמע נא יהושע אתה ורעיך היינו חנניה מישאל ועזריה והיושבים לפניך כי אנשי מופת המה המה דייקא שנראה מופת על ידם
Haftarah of Miketz and Chanukah.14
אני הנני מביא וכו' כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים וכו' ומשתי את עון הארץ וכו'. המקרא הזה אומר דרשוני ואמר הגאון זצלה"ה בטוב טעם ודעת ע"פ מאמר הגמ' דב"ב אמר רבב"ח אמר לי האי טייעא תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא בהדדי ואזלי וחזאי דעביד כוי כוי שקליתא לסילתאי ואנחתא בכוותא דרקיע' ואדמצילנא בעיתא ולא אשכחית אמרי איכא גנבי הכא אמר לי האי גלגלא דרקיע' הוא דהדר. נטר עד למחר כי השתא ומשכחת ע"כ. המאמר הזה תמוה ואין לו שחר כלל כי לעולם לא עלה על דעת אדם לעלות לגלגל הרקיע בחייו מחמת חום השמש ועוד מהלך ה' מאות שנה מארץ עד לרקיע ואיך יעלה על דעת שהגיע לגלגל הרקיע כי הארץ הוא במרכז האמצעי והגלגלי' מקיפי' אותה ככדור ואם הגיע עד הגלגל אם כן אין הארץ במרכז האמצעי ולפי שעינינו רואות שהוא רחוק מאוד. ומעולם לא שמענו שיש כוים בגלגל המוצק החוזר. ועוד לפי מעט שכלנו יוכל להשיב אם יניח אדם חפץ על הקערוריית אם הוא סובב יפול למטה לארץ כי לא יתכן שיתקיי' בו וצריך ביאור. אמנם דברי חכמים כדרבונות בלשונם לא יכזבו ולבם נכון עמם. ונקדי' מה שביאר אלכסנדר עם לפוטו"ת בהתחברם יחד כל התורה הקדושה על דרך משל ומליצה על פסוק ויצא יעקב מבאר שבע וכו' וכתב כי ידוע לכל חכמי ויודעי בטבעיות העולם כי שבעה משרתים משפיעין למין האדם ז' כוחות וכל משרת כח אחד ובשבעה אלה לא יגע בו רע אמנם בכל כח יש יצה"ר מפני שהוא מסית ומדיח בכל השבע וכל כח יש לו שם בפני עצמו והדבר נקרא על שם פעולתו אשר יפעל וכל כח פועל פעולה אחרת לכך שבע שמות נקראו לו. והשבע האלה יתפרדו ויהיו לארבעה ראשים והם הד' חושים ויקראו בשם הד' כוחות. כח הראיה והשמיעה והריח והדיבור וע"פ ארבעה אלה אנו משיגים שיש בורא עולמות. והיינו מפאת מעשיו כי א"א להשיג הבורא בעצמו אלא מצד ברואיו כפי שעינינו רואות השתנית זמן וגבול לכל נברא ויום המות ויום הולדו והווית העולם והפסדו וחיבור ארבע יסודות אשר ישתנו קצתם אל קצתם כי אי אפשר מבלי אומן שיעשה הכל וע"פ הד' כוחות הנ"ל אנו משיגים שיש בורא אחד ר"ל מחמת כח הראיה אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח ובעינינו רואים שיש לה גבול וכל שיש לו גבול יש לו תחלה וכל שיש לו תחלה יש לו תכלה וכל שיש לו תכלה איננו בורא ומוכרח שיש לו בורא אחד שברא הכל וכן אנו רואין הפירוד והחיבור הוא הכל מן רצון האל יתב'. וכן בשאר כוחות אנו משיגים הבורא וכן בריח כשהיא באהבה כתיב הדודאים נתנו ריח וכן בדיבור ואין רצוני להאריך. אמנם המכחישים לא השיגו הוא מחמת חילוף קצתם אל קצתם שהכוחות מתחלפין למשל אם יש טעם אדם בדבר שהוא מתוק לחיך ויש טעם מרה כלענה הוא מחמת חילוף הכוחות. היוצא מזה ששבעה משרתים פועלין במין האדם שבעה כוחות הנ"ל לכך יש שבעה נקבים בראש והם ב' עינים וב' אזנים וב' בחוטם וא' הפה הם שבעה וע"פ הנקבים האלה יוצא מכח אל הפועל. ולזה אנו מקלסין הבורא אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים שע"פ הנקבים אנו משיגים הבורא שהוא יחיד. וכל הכוחות הנ"ל המה רהוטין אל הלב שהוא נקרא באר שהוא דולה והשקה כל הגוף. וכל נעשה מיוחס אל הלב כמ"ש תנו לב וכן כל אשר עם לבבי אדבר בו וכן מצינו הרבה. ונבוא אל הביאור ויצא יעקב מבאר שבע ר"ל לב איקרי באר כנ"ל הוא באר של שבע וילך חרנה ר"ל לעולם השפל שהיצה"ר בו ולכך נקרא חרנה לשון חרון אף ויצא הוא שביקש להשיג הש"י מפאת ברואיו כנ"ל והוציא מכח לפועל. ויפגע במקום ר"ל שהשיג עילות כל העילות שנקרא מקום כידוע. וילן שם עד כאן השיג מפני שא"א להשיג יותר וא"ש. ונקדים עוד הקדמה אחת ואחר נבוא אל הביאור דאמרי' בגמרא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזליא תליא מילתא ר"ל מפני שמזל העושר הוא בצפון ומזל החכמ' הוא בדרום וא"א שיהיו לאחדי'. אמנם אם יסבב הגלגל יוכל להיות שניהם במקום אחד כמו שמצינו בשלמה שהיה חכם מכל אשר לפניו וגם עושר נתן לו אח"כ שיסבב הגלגל. היוצא מזה שהחכמה והעושר אינם יכולים להיות כאחד. וזהו רמז לן רבב"ח באמרו תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא בהדרי ר"ל שהוא מין האדם כי החומר הוא קרוץ מהאדמה ורוח עליון הוא מהרקיע ודבר חידוש שרוחני ידבק בגשמי וחזאי כמו כוי כוי ר"ל ז' נקבים הנ"ל וע"פ הנקבים כל פעולה נעשים וגם החכמות יושג ע"פ שבע הנ"ל. שקליתא לסילתאי ואנחתא בכותא הרצון סלתאי הוא מזונו פירוש אמרתי שע"פ החכמה לא אהיה חסר לחם כי ממילא יבוא לי. אדמצלינא בעיתא ולא אשכחתיה ר"ל בתוך כך שהייתי עסיק בחכמה עליונית הייתי חסר לחם כמאמר החכם לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר. אמרתי איכא גנבי הכא ר"ל מי גנב זאת מידי א"ל הא גלגלא דרקיעא ר"ל שאי אפשר שיהיו לאחדי' העושר והחכמה. נטר עד למחר ר"ל יש מחר שהוא לאחר זמן עד שיסבב הגלגל כי מזוני במזלא תליא והדר ר"ל שיחזור המזל וא"ש. ונחזור לעניננו כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע ר"ל הוא הלב שנקרא לב האבן בזמן שהיצה"ר בעולם ומפרש על אבן אחת שבעה עינים הם שבע נקבים שרהוטין תמיד אל הלב ויחס השבע הנ"ל אל העיני' שלשון ראיי' נופל בו כמו את המראה הזה וכו'. הנני מפתח פתוחה ר"ל שאסיר את לב האבן מישראל ויראת ה' יהיה חקוק בלבם מפני שיעביר זדון מן הארץ ומשתי את עין הארץ ההיא ביום אחד אחר שכלה היצר הרע מן העולם אין לך אדם שעושה עבירה וק"ל:
Haftarah of Miketz and Chanukah.15
וישב וכו' ויאמר אלי מה אתה רואה וכו' והנה מנורת זהב כולה זהו תורתנו הקדושה. וגולה על ראשה דהתורה נקראת באר מים חיים וגולה הוא לשון מעין כמו גולת עליות וגולות תחתיות שבעה מוצקות ידוע דעץ הדעת טוב ורע הוא עתה בעו"ה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור אבל לעתיד יהיה לו טהור וזהו שבעה ושבעה מוצקות ז' פעם ז' הוא מ"ט. ולכך נקרא המלאך מט"ט שר הפני' מ"ט פנים של תורה. והנה א' אינו במספר רק ב' הוא במספר וא"כ כשתסיר א' מנו"ן נשארו מ"ט. במ"ק י"ג והוא אח"ד להורות שנ' שערי בינה אינם יודעים רק אחד יחיד ומיוחד ב"ה וב"ש וזהו ותחסרהו מעט מאלהים וא"ש. וגם י"ל דקאי על חנוכה שבעה ושבעה דיום ראשון אינו מן המנין שלא היה נס ביום הראשון כסברת הרב"י. ועיקר נס היה שבקשו יונים להשכיח' מתורתנו הקדושה. והתורה היא על ב' דרכים א' ב' וגם על דרך תשר"ק וא"כ אי חשבינן א"ב כסדרן א"כ מוסיף והולך אבל תשר"ק פוחת והולך וזה כוונת הפלוגתא שבין ב"ש וב"ה חד אמר כנגד ימים הנכנסין וחד אמר כנגד ימים היוצאים וזהו א"ב ותשר"ק וק"ל. ושנים זתים עליה זתים הוא התורה דכתיב זית רענן יפה פרי תואר ואען ואומר וכו' ויען המלאך וכו' הלא ידעת מה המה אלה פי' תוכל להשיג מה המה אלה ואומר לא ידעתי פי' עפ"י מ"ד בפ' עקידה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה יש לתמוה איך שייך בעילות כל העילות מה שהכל גלוי וידוע לפניו וחוקר לבות וכליות שיאמר עתה ידעתי וכו' רק הענין כך מפני שהראייה היא שייך לאחר זמן כמ"ש אשורנו ולא עתה. אבל הידיעה היא מיד וגלוי לעין כל וז"ש עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. ועפי"ז יובן שהמלאך הראה לו המנורה שהיא מורה על עת קץ והשיב לא ידעתי מפני שאיננו מיד וק"ל:
Haftarah of Miketz and Chanukah.16
ויען ויאמר אלי זה הדבר אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח וכו' פירוש עפ"י מ"ד דאנשי כנה"ג בטלו היצה"ר ואי' בגמ' דא"ל מנשה לרב אשי אי הוית התם הוית נקיטנא בשפולי גלימא ורהיטת אבתריה. והטעם מפני שהם היו חכמים גדולים ולא יכול היצה"ר להטעותם בדבר גשמי והטעה אותם בפירוש התורה ומתוך כך באו לידי עבירה. נמצא שהיה היצה"ר כ"כ שחכמים גדולים נכשלים בו ולכך אמרו אנשי כנסת הגדולה שח"ו לא יהיה תקנה לישראל ובטלהו דמוטב שלא יהיה שכר ועונש אבל על העריות לא בטלוהו כידוע וזרובבל הי' ראש לאנשי כה"ג וגם ראש לעולי גולה וביקש לקבץ הגולה בחזקה דסבר מעתה שבטל היצה"ר בטלה שיעבוד ואמר לו הנביא לא בחיל ולא בכח נאום ה' כי אם ברוחי כמ"ש אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך וכן כתוב אומר קול אומר סולו סולו פנו דרך הרימו קול:
Haftarah of Miketz and Chanukah.17
מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור מפני שהיצה"ר נקרא הר כדאי' לצדיקים נדמה להר גדול. והוא יהיה לפניו למישור והוציא את האבן הראשה הוא היצה"ר שהוצאת ראש של היצה"ר נקרא אבן. תשואות חן חן לה פי' שיחנך ה' שתהיה ראש לעולי גולה אבל לקבץ גליות אי אפשר עד שיכלה שאור שבעיסה. וכן כתיב והביאו בניך בחוצן מארץ רחוק ויאתיו כל לעבדך באהבה וביראה ויראת ה' תמיד יהיה חקוקה עללות לבנו ב"ב אמן:
Haftarah of Vayigash.1
ויהי דבר ה' אלי לאמר ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכו'. הר"י לוריא זצ"ל ביאר טעם למה נקרא שמו בן אדם. לפי דיחזקאל היה גלגול קין בן אדה"ר ולכך נקרא שמו בן אדם. דהיינו אדה"ר גם על מה שמדה"ד פגע ביחזקאל שמתה אשתו כמ"ש הנני לוקח ממך את מחמד עיניך היה הענין דתיקין חטא קין שהרג להבל מפני תאומה יתירה שנולדה עם הבל ונתקנא בו לכן אמר הקב"ה ליחזקאל הנני לוקח ממך את מחמד עיניך דהיינו אשתו כדי לתקן חטא קין. ויחזקאל ייעד על משיח ב"י דהיה נשמת קין ועל משיח ב"ד דהיה נשמת משה ומשה היה גלגול הבל כמבואר במד' על ויך את המצרי ומשה נקרא בשגם דבשגם גי' משה והיו ימיו ק"כ שנה ונראה לבאר ענין מכיר' יוסף דהענין קשה לציירו דשבטי ישורון אשר המה נאצלין מן הקודש פנימה מי"ב צירופי האיתן עין הדעת נוטה שיעשו מעשה מגונה כזה להרוג את אחיהם ואולם הענין הוא מפני שיוסף היה גלגול קין ויהודה היה רוע' צאן שהוא מגלגול הבל כנ"ל. ויוסף חלם לו חלום והנה אנחנו מאלמי' אלומי' שהוא מפרי אדמה מגלגול קין ולכך ראה מאלמי' אלומי' וכאשר סיפר יוסף חלומו לאחיו נתבשר להם שהוא מגלגול קין כי זהו מענין עבודתו וביקשו לנקו' נקמת הבל ולכך ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ובקשו להרג אותו כעין כל הורג נפש במזיד והשיב יהודה ראש המדברים מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו הכוונה בזה המאמר דהדין נותן שנהרוג אותו מפני שהוא הרג להבל ולא כיסה את דמו והיה דמו מושלך על עצים ואבנים דכתוב קול דמי אחיך צועקי' אלי שלא כיסה את דמו ועתה נכסה דמו בהריגת קין ואולם הש"י חרץ עונשו שיהיה נע ונד בארץ ואין לנו לעבור על דינו לכן אמר באו ונמכרנו לישמעאלים שהוא ג"כ גלות ולכך התנבא יחזקאל מפני שהיה גלגול קין והתנבא על יוסף ויהודה שהיה מגלגול קין והבל וא"ש. ואי' בגמרא אותו מנחה שהביא קין מפרי אדמה היתה של פשתן לכך כתיב גבי יוסף וילבש אותו בגדי שש וגבי קין כתיב כי שבעתים יוקם קין לכך נתגדל יוסף ע"י שבעתים שבע שני שובע ושבע שני רעב ואצר אוצרות בר מצרים עד כי חדל לספור כי זהו ענינו. ונראה להבין גם הענין שלקח הנביא שני עצים דווקא ולא דבר אחר מפני שעצים הללו רמזו על שני עצים שהיו בגן עץ הדעת ועץ החיים וכן היו בני של אדה"ר קין והבל קין הי' עץ הדעת והבל הי' עץ החיים הנצחי. ויהודה היה גלגול הבל ודוד בא מיהודה ודוד מלך ישראל חי וקים וכן משיח הוא נשמת דוד. ויוסף הי' גלגול קין עץ הדעת טוב ורע לכן כתיב גבי יוסף ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס והוא טוב ורע. ולכך נתגדל יוסף על ידי החלומות דאין חלום בלא דברים בטילים וזהו טוב ורע וגבי הדעת כתיב נחמד למראה וטוב למאכל ולכך הי' יוסף יפה תואר ויפה מראה. וגם ירבעם יצא מחלציו שהיה בו דבר טוב כמו שמעיד עליו הנביא יען נמצא בו דבר טוב והוא עצמו פורק עול שמים. ולפי דברינו הנ"ל יתבאר המדרש דאי' במדרש כאשר שתה שלמה יין ונשתכר וישן ולא היו הכהנים יכולין להקריב תמיד של שחר ויסרתו אמו אל למלכים שתוי יין ורוזנים אי שכר שמח ירבעם והענין הוא דשלמה היה עץ חיים ואי' עץ הדעת גפן היה וכיון שנהנה שלמה מעץ הדעת כסבור שהמלוכה ישתלשל אליו בגין דהוא היה מעץ הדעת ואם מותר למלך ליהנות ממנו ר"ל מן היין א"כ בהכרח יסתבב אליו המלוכה ולכך שמח. וזהו ענין מאמר האל יתב' שיקח שני עצים ויכתוב עליו עץ א' ליהודה הכוונה עץ החיים שזהו משיח בין דוד ועל עץ א' יכתוב ליוסף זהו עץ הדעת ולעתיד יתאחדו הב' עצים והותרה השאלה הנ"ל. וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל וכו' ליוסף ולבית ישראל וכו' האברבנאל מבאר הטעם שינוי הלשון דאצל יהודה כתיב לבני ישראל ואצל יוסף כתיב לבית ישראל. מפני שבשעת שנחלקה המלכות הלכו מן ישראל לגור בארץ יהודה כדי שיוכלו לעלות לרגל לחוג את חגם ולכך מדייק הנביא בלשונו אצל יהודה לבני ישראל דהיו מתי מספר. אבל ביוסף כתיב לבית ישראל דכל יו"ד שבטים נכללים בו. ונראה לתת טעם על שכתוב חבירו וקרינן חביריו דהענין היא דכתיב ואהבת לרעך כמוך זהו יתד שהכל תלוי בו דאהבת חבירו צריך שיהיה חקוקה על לבו. ואי' דהמלך יהושפט חלק כבוד לתלמידי חכמים ואולם הא קיי"ל דאהבת כל אדם צריך שיהיה שוה. ויש לחלק דוודאי בלבו צריך שיאהב כל אדם בשוה ואולם בגלוי צריך לחבב ת"ח ביותר מפני שמגמתן השכל וזהו ענין דכ' חבירו דבלב כל ישראל חבירים ואולם בגלוי קרינן חביריו הכוונה תלמידי חכמים צריך לכבד בגלוי יותר מעמא דבר וק"ל:
Haftarah of Vayigash.2
וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדי' בידך נראה דמבאר שיתאחדו שני המלכים ר"ל משיח בן דוד ומשיח בן יוסף לדעה אחת ולא יהיה קטטה ביניהם ואולם זה הענין קשה לציירו דא"א שיעלה דעת שניהם בקנה אחד ואולם אם לא יעשו לדבר כי אם ע"פ הנביא שפיר לא יהיה קטטה ביניהם כי ע"פ ה' יסעו וע"פ ה' יחנו וז"ש והיו לאחדים בידך ע"פ מאמר הנביא יתאחדו וק"ל. באופן אחר נראה ע"פ מ"ד וישלח יד ימנו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה שיכל את ידיו. ונראה לבאר איך הכניס אפרים ומנשה בין שאר שבטי ישורון ואיך שיכל את ידיו כי לא דבר רק הוא. והענין הוא כי יעקב סוד המרכבה כידוע ליודעי חן ומה שאנו מכנין ימין ושמאל אצל השם ב"ה ענינו הוא כי ימין ה' רוממה זהו חצי שם העצם ר"ל שם של ד' והוא י"ה ושמאל הוא חציו השני מן שם עצם והוא ו"ה. וגם לדברי המאמר שימין הוא מדה"ר ושמאל הוא מדה"ד אין מפסיד כי זה מורה על זה הענין דחצי הראשון מורה על אחדות כי יו"ד במ"ק הוא א' ומספר חמשה ג"כ יתאחד ואל מלא רחמים כי מאת ה' לא תצא רעה ואולם החצי האחרון הוא וי"ו והוא מספר הנפרדת אשר לא יתאחד ומורה על עולם הגלגלי' כי הדין הנעשה בשפלים הוא באמצעות המערכת השמימה וזהו דין. וזו כוונת יעקב ששלח יד ימינו על שמאלו הכוונה באם תצטרף במספר גדול ט"ו פעמים י"א עולה קס"ה ובמ"ק הן י"ב והן שבטי ישראל אשר בחר בם ה' ובזה ענין כלל מנשה ואפרים עם שאר שבטי ישראל ושיכל את ידיו וזהו ענין שאמר האל יתברך ליחזקאל ויהיו לאחדים בידיך דבשני ידים הן יהיו לאחדי' וק"ל:
Haftarah of Vayigash.3
וכאשר יאמרו לך בני עמך מה אלה לך נראה לבאר מה שדייק הנביא באומרו בני עמך ולא זולתו והענין הוא ע"פ מ"ד רק את מטה לוי לא תפקוד בתוך בני ישראל הבדיל הכתוב את שבט לוי מבני ישראל מפני שהן היו לגיונין של מלך ואין נאה להם שישתעבדו לזולתם כי עבודת הקודש עליהם ולכך לא ישתמשו בשרביטו של מלך בשפלים כי הם למעלה במדריגה כי יעקב הוציא לוי מתוך שבטי ישראל מאיכות גדול מעלתו וזהו היה סיבה שנפלו חשמונאים ביד הורדוס מפני ששמשו בשרביט המלך ומלכו על ישראל. וזהו ענין עמך מפני שיחזקאל היה כהן וכהן ולוי אין לו עסק במלכות אם יתאחדו או לא וז"ש וכאשר יאמרו לך בני עמך ר"ל הכהנים מה אלה לך לקרב אותם לעץ אחד וביאר לן הסיפור כאשר יאמר דבר וכו' וק"ל
Haftarah of Vayigash.4
והיו העצי' וכו' לעיניהם מבאר איך יהיה ההשגחה על מין הישראלי בעת שיבא הגואל בלי מניעה. דאי' בשיר שלמה ברח דודי ודמה לך לצבי אי' במד' מה צבי אף שהוא ישן עינו אחת פקיחא כך יהא רעווא שעין של מעלה יהיה פתוח עלינו בזמן הגולה כמו שהי' אהבת נעורי'. דענין מניעת ההשגחה הוא מפחת המקבל מאיכות רוע פעולתינו אשר נדמה לנו כישן מפני סילוק השגחה. ואולם אם ישקיף ה' במדה"ר נהפך שמאל לימין הכוונה דשמאל הוא מדה"ד וימין הוא מדה"ר ובאם הדין יצא מימין אזי אין קשה כ"כ לסובלו כי הרחמים ממתיק הדין וז"ש והיו העצי' אשר בידך לעיניהם הכוונה שיהיה השגחה בשני עינים אף אם יתחייבו בדין ישגיח הש"י ברחמים מן ימין ויעיר הנביאים שיצאו מן הגולה וק"ל:
Haftarah of Vayigash.5
הנני לוקח וכו' וקבצתי אותם מסביב וכו' והבאתי אותם אל אדמתם יובן עפ"י מ"ד ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וכו' יש מקשים והנדחים בשאר ארצות מה תהא עליהם. אמנם י"ל דה"פ וייעד על יו"ד השבטים שנגלו ע"י סנחרב והענין הוא דבכל מדינה ומדינה אשר יגיע אליהם דבר המלך מלכו של עולם וקול התור נשמע בארצנו כי בא העת אשר ייעד ע"י הנביאים יתקבצו באותו מדינה ומייחלים עד אשר יבא עליהם המורה ומורה להם את הדרך אשר ילכו בה וז"ש ובאו האובדים שנאבדו ע"י סנחרב יתקבצו בארץ אשור והנדחים בימי מקדש שני שנגלו ע"י רומיים יתקבצו בארץ מצרים ומשם יבאו הם והם והשתחוו בהר הקודש בירושלים ועיין ברד"ק פ' שמות וזהו ענין שאמר
Haftarah of Vayigash.6
הנה אני לוקח וכו' וקבצתי אותם מסביב הכוונה בארץ מיצרים שהיא סביבות א"י. ואח"כ והבאתי אותם אל אדמת' וק"ל. ועשיתי אות' לגוי אחד בארץ מבאר דאחדות ישראל יהיה מושלל מן אחד המספ'. ענין אחד המספ' מונה אחריה שנים ושלש ואולם ישראל הם גוי אחד בארץ ואין להם שניים כי מעולים מכל המדברים בעולם ר"ל מע' אומות ולכך הם נקראין אחד. וכמו כן ארץ ישראל נקראת אחד ואין לה שניה כי הארץ היא גבוה במעלה יותר מכל שאר ארצות שכל טמירין מתגלין שם. וזהו שאמר ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל שיתאחדו אחד אל אחד וא"ש. ומלך אחד יהיה לכולם למלך מבאר ענין של משיח שיהיה מרוצה לכל העם והענין הוא דאי' דכאשר אמר האל יתברך למשה שלא יבא לא"י התפלל על ישראל ואמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יוציאם ואשר יביאם והיינו לפי דקשה להעמיד פרנס על הצבור שיהיה נוח ומרוצה לכל העם וכול' יסכימו שעשה להן כהוגן וע"ז התפלל משה. וי"ל איך היה משה עצמו מרוצה לכל העם והסכימו עליו דיעות כל אדם הלא דיעות אדם שונות זו מזו וצריך לומר דמשה היה כלול כל הנשמות ישראל והיה יודע לכוין דעת כל אחד מבלי קטטה וז"ש ומלך אחד יהיה לכולם למלך הכוונה שיהיה כלול נשמת כולם וידע בלי ספק כוונתם וא"ש:
Haftarah of Vayigash.7
ולא יהיה עוד לשני משפחות. נראה דמבאר הנביא כי לא יהיה עוד לשני משפחות מפני דבזמן הגולה וקודם לכן היו משפחות משפחות כהנים לוים וישראלים ולעתיד מצינו שייעד הנביא שיהיו כולן כהנים כמו דכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ולא יהיו אלא משפחה אחת וז"ש ולא יחצו עוד לשתי ממלכות שיהיו גוי א' ומלך א' וכאן הותר השאלה שאמרו לו מה אלה לך ר"ל שאתה כהן כנ"ל ומבאר דיהיו כולן כהנים וא"ש:
Haftarah of Vayigash.8
ולא יטמאו וכו'. מבאר שיתלבן הש"י את חטאתינו כתלג חיור דהענין הוא דאם אדם חוטא נברא מלאך המשחית המקטרג לבל יגיע אליו הטובה ואם שב האדם לאל יתב' נעקר המשחית כמ"ש וכל הר וגבעה ישפלו הכוונה מפני שלא היה הר בא"י שלא עבדו ע"ז וזהו המקטרג על ישראל. וגדול כח התשובה שנעקר המשחית עם ההר ולא ישאר שום רושם כלל מן החטא ולא יתביישו מן המקומות שעבדו עליהן ע"ז. וזהו ענין דאמרינן בגמרא היכי דמי ב"ת באותו מקום ובאותו מעשה מפני דבאותו מקום נשאר המשחית ואם שב לאל יתברך נעקר המשחית באותו מקום לפי שהוא מליץ רע וזהו ענין שאמר והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם וא"ש. והיו לי לעם ידוע דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא רק י"ל דכשאדם מתעורר בתשובה מעצמו א"א שלא יחטא אבל כשהקב"ה מעוררו בתשובה הרבה ריוח והצלה לפניו שלא יחטא אפי' בהרהור וז"ש כאן והושעתי אותם מכל מושבותיהם היינו שהקב"ה יושיע אותם שיחזרו בתשובה ואח"כ והיו לי לעם שלא יחטאו אפי' בהרהור וק"ל:

Warsaw, 1871. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001167212/NLI Licence: Public Domain. Source.