← All works

Agra DeKala

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 4,484 sections

1. Noach.164

   ויח"י נ"ח אח"ר המבו"ל (בראשית ט כח), ס"ת בגימטריא אברה"ם. רמז שהיה אברהם בן נ"ח כשמת נח:

2. Noach.165

   ויה"י כ"ל ימ"י נ"ח, ס"ת בגימטריא נח. רמז שזה היה עיקר החיות שלו, אותן הנ"ח שנה שהתראה פנים עם אברהם ונתקיים העולם בעבורו, והנה אמרו רז"ל (ב"ב ט"ז ע"ב) מרגליות טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו, וכל חולה שהיה רואה אותה מיד מתרפא. והנה אפשר לומר כיון שראה נח הצדיק את אברהם, נתרפא מצער התבה וממה שעשה לו הארי בתבה שעשאו בעל מום, שעל כן הקריב שם בנו תחתיו (ב"ר פ"ל ו'), וכן מה שקיבלו רז"ל (סנהדרין ע' ע"א) שעשה לו חם. על כן נרמז ס"ת ויה"י כ"ל ימ"י, שם הקדוש יל"י, שהוא מסוגל לרפא חולים. וס"ת כ"ל ימ"י נ"ח, הוא אותיות חל"י, שהוא המסוגל לרפואת החולי, והוא ישלח רפואה שלימה לכל חולי עמו בית ישראל:

3. Noach.166

   י (א) ואלה תולדות בני נ"ח שם וכו' (בראשית י א). לכאורה כיון שהזכיר כאן שם חם ויפת, הוה ליה למימר ואלה תולדת נח. אך הוא כי הנה קיימו קיבלו רז"ל ששבעים אומות הם שנתפלגו מדור הפלגה, והנה ילאה אדם למצוא חשבון השבעים האיך הוא בכאן. אך הוא כל מה שמנאה התורה האב והבן והבן הבן, ולפעמים רק האב ולפעמים האב והבן, הוא להורות שלפעמים נעשה אומה שלימה מהאב, וגם מהבן בפני עצמו, חוץ מה שנקראת האומה בשם האב, ולפעמים גם מבן הבן נעשה אומה בפני עצמו, ונקרא בשם בפני עצמו, על כן כתבה לנו התורה אלה תולדת בנ"י נ"ח, להורות דלא נחשוב שם חם ויפת לאומות בפני עצמם, דלא נקרא שום אומה שם או חם או יפת, רק הבנים נקראים בשם אומה בפני עצמם:

4. Noach.167

   בנים אחר המבול. ר"ל דלא קחשיב שם אומה בפני עצמו, רק אותן שנולדו אחר המבול, מה שאין כן נח שם חם יפת:

5. Noach.168

   בני יפת "גומר "ומגוג "ומדי "ויון "ותבל "ומשך "ותירס (בראשית י ב). הרי שבעה אומות, שכל אחת נתייחסה בשם לאומה בפני עצמה:

6. Noach.169

   ובני גומר "אשכנז "וריפת "ותרגמה (בראשית י ג). ודאי הוה לגומר עוד בנים והתייחסו אחר גומר להיקרא בשם אומה גומר, רק אלו הג' היו חשובים ונתייחסו לאומות בפני עצמם, הרי עוד ג' אומות, ועם הז' דלעיל הרי עשרה:

7. Noach.170

   ובני יון "אלישה "ותרשיש "כתים "ודדנים (בראשית י ד). שאר בני יון התייחסו בתר יון, ואלו הד' בפני עצמם, הרי סך הכל י"ד אומות:

8. Noach.171

   מאלה נפרדו איי הגוים (בראשית י ה). ר"ל אותן שקראו כאן בשם, היו כל אחד לאומה בפני עצמו, ולשון בפני עצמו, וארץ בפני עצמו, והגם שהיה עוד לכל אחד בנים רבים, לא נתפרשו בשם כי לא נתהוו לאומה ולשון בפני עצמם:

9. Noach.172

   למשפחותם בגוייהם. ר"ל הגם שלכל אחד היו בנים רבים, נקראו בשם משפחות כל אחד בגוי שלו, משפחת פלוני באומה פלונית, אבל אומות הם רק אותן הנזכרים, נמצא י"ד אומות בני יפת:

10. Noach.173

    ובני חם "כוש "ומצרים "ופוט "וכנען (בראשית י ו). הרי ד':

11. Noach.174

    ובני כוש "סבא "וחוילה "וסבתא "ורעמה "וסבתכא (בראשית י ז). הרי ה'. ובני רעמה שב"א ודד"ן. הרי ב'. ושאר בני רעמה נקראו אחר רעמה, הרי סך הכל בפסוק זה ז' אומות, ועם הנ"ל הרי י"א אומות:

12. Noach.175

    וכוש ילד את נמרוד (בראשית י ח). הרי י"ב. וא"ת לרבות בא שנתרבתה האומה הזאת ביתר שאת מכל האמות:

13. Noach.176

    הוא החל להיות גבור בארץ. לפי פשוטו י"ל התחיל ועשה את עצמו חולין, להיות גבור בארץ להתגבר בארציות להתנהג בשמות הטומאה וכיוצא, בכדי להגביר הקליפות וחבילי טהירין בארץ ולהגביר מדת הדין:

14. Noach.177

    הוא היה גבור ציד (בראשית י ט). ר"ל שהיה מתכוין לצוד ציד הקליפות, כמו שאדם הולך לצוד ציד חיות להביאם מיערות ומדבריות אל אשר יחפוץ, כן הוא היה צד ציד, להביא הקליפות מנוקבא דתהומא רבה ולהשכינם בארץ, וזה היה סילון ממאיר לכל העולם, כי על ידי זה נסתלק פני ד' אשר היה בארץ, והיה מתאוה הש"י להיות לו דירה בתחתונים (ב"ר פ"ג ט'), ועל ידי זה נסתלק פני ד' מהארץ, והיה מכוין להסיר ההשגחה להיות העולם בהפקר ח"ו. וזה אמרו גבור ציד לפני ד', זה מה שנ"ל הקטן לפי פשוטו על כן יאמר, על כל מי שגורם ח"ו סילוק השכינה, יאמר עליו הרי זה כנמרוד גבור ציד כו':

15. Noach.178

    "ותהי "ראשית "ממלכתו (בראשית י י), ר"ת רו"ם. שנמרד היה ראשית המרידה והמלוכה החייבת. ומלכות האחרון של האומות וסוף המרידה, הוא רומ"י חייבתא, ואחר כך יבער ד' הגלולים מן הארץ:"בארץ "שנער. מקום מוכן לזה, כמו שמבואר בזוהר הק' (ח"א ע"ד ע"ב):

16. Noach.179

    מן הארץ ההיא יצא אשור (בראשית י יא). כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פל"ז ד') שלא רצה להיות בעצת דור הפלגה, ולהורות בא מהיכן זכה למלוכה על כל העולם באחרית הימים:

17. Noach.180

    ויבן את נינוה וכו'. האתי"ן לרבות העירות הקטנים הסמוכים לכל עיר ועיר:

18. Noach.181

    בי"ן נינוה ובי"ן כלח (בראשית י יג). בי"ן ובי"ן אפשר רסן היה מפריד בין נינוה גופא וכלח גופא, שהיה עומד מכנגדם, והתחיל מכנגד אמצע נינוה עד אמצע כלח, ועיין בבראשית מ"ש בין המים ובין המים, ותבין:

19. Noach.182

    ומצרים ילד את לודי"ם ואת ענמי"ם ואת להבי"ם ואת נפתוחי"ם (בראשית י יג) ואת כסלוחי"ם וכו' פלשתי"ם ואת כפתורי"ם (בראשית י יד). הרי ח' אומות, ועם הנ"ל הרי ך', האתין לרבות כנ"ל, שנתרבו אותן האומות ברבו יתירא:

20. Noach.183

    וכנען ילד את צידון בכור"ו (בראשית י טו). איני יודע מה משמיענו בכאן שהיה צידון בכור כנען. אפשר לפי מ"ש לעיל שהגם שהבן היה מתייחס לאומה בפני עצמו, אף על פי כן שאר הבנים נתייחסו אחר האב, ואפשר היה מנהגם כך להתייחס הבכור אחר האב, ואחר כך כשהיו הבנים אחרים חשובים נתייחסו בפני עצמם ונקראו בשם אומה, ובכאן נתייחס הבכור לאומה בפני עצמו, על כן שינה בכאן ומשמיענו זה שהיה זה משונה משאר אומות:

21. Noach.184

    צידו"ן בכורו ואת ח"ת (בראשית י טו) ואת היבוס"י ואת האמר"י ואת הגרגש"י (בראשית י טז) ואת החו"י ואת הערק"י ואת הסינ"י (בראשית י יז) ואת הארוד"י ואת הצמר"י ואת החמת"י (בראשית י יח), הרי י"א אומות, סך הכל ל"א אומות, עם י"ד בני יפת, הרי מ"ה אומות:

22. Noach.185

    ואחר נפצו משפחות הכנעני. ר"ל כל שאר הבנים ובני בנים לכנעני יחשבו, ונקראו כולם על שם הכנעני כי לא היו חשובים בפני עצמם:

23. Noach.186

    ויהי גבול הכנעני (בראשית י יט). הודיעה לנו התורה פרטי גבולות הכנעני יותר משאר האומות, להודיע לנו עד היכן נקח לעצמנו גבול עבדים, כי הוא עבד עבדים (בראשית ט כה) ומה שקנה עבד קנה רבו (פסחים פ"ח ע"ב):

24. Noach.187

    למשפחותם ללשונותם (בראשית י כ). אלו הנפרטים היה לכל אחד לשון וארץ בפני עצמו כנ"ל, מה שאין כן אינך:

25. Noach.188

    ולשם ילד גם הוא (בראשית י כא). עיין מ"ש לעיל (בראשית ו ט) אלה תולדות נח נח, ר"ל שנח הוליד את עצמו, ואת שמו שם הנשמה הקדושה. וזה יאמר ג"ם, ר"ל שגם שם הצדיק הלך בעקבת אביו הצדיק, והוליד את עצמו ואת שמו, עיין מ"ש לעיל ותבין, וכעין זה כתב הק' באור החיים. ויוצדק ביותר הדבר על פי מה שקיבלו רז"ל ששם הצדיק אכל מעץ החיים וחי לעולם ולא טעם טעם מיתה, וזה נחשב כאלו הוליד את עצמו. ולזה תמצא יל"ד ג"ם הו"א, ס"ת אד"ם. ר"ל אדם גרם המיתה, והוא גרם החיים:

26. Noach.189

    אבי כל בני עב"ר. נתייחס בזה להיות עב"ר החזיק בית המדרש וישיבה והיה נביא (ב"ר פל"ז ז'), על כן נתייחס אחריו כי לא זז עבר מבית מדרשו של שם, עד שהלך בעקביו וירש מדרגתו:

27. Noach.190

    בני שם "עילם "ואשור "וארפכשד, "ולוד "וארם. הרי ה' אומות:

28. Noach.191

    ובני ארם "עוץ "וחול "וגתר "ומש (בראשית י כג) הרי ד', ועם ה' הרי ט' אומות:

29. Noach.192

    וארפכשד ילד את שלח ושלח ילד את עבר (בראשית י כד). הכוונה שלא נחשוב את "שלח לאומה, כי לא נחשב כאן רק להורות מהיכן נולד עבר, אבל לא נחשב לאומה רק "ארפכשד "ועבר, ואם כן הוי י' אומות עם הנ"ל:

30. Noach.193

    ולעבר ילד שני בנים (בראשית י כה). הרי י"ב אומות:

31. Noach.194

    שם האחד פל"ג. לא אמר שם הראשון, רק האחד המיוחד שיצא ממנו אברהם, ולא יתייחס עם השני:

32. Noach.195

    ויקטן ילד כו' ואת חצרמות ואת ירח. נשמע מכאן מהנך פסוקי דפסקינהו עזרא, הנה בפסוק הראשון קחשיב ד' בנים, ובאינך ג' ג', ומהראוי היה ביותר לכתוב ד' באחד משאר הפסוקים, כי הפסוק הא' והאחרון בלא זה הם ארוכים, כי בפסוק הא' אמר ויקטן ילד, וכן באחרון אלה בני יקטן. ע"כ נשמע מכאן אל תעמוד בדבר רע (קהלת ח ג), על כן לא רצה לפסוק בחצרמות, שהוא על שם מקומו שבכל יום מחכים למיתה, על כן שנה עוד אחד. ונ"ל שזה כוונת רש"י ז"ל שפירש על שם מקומו, ואין זה מן הצורך לפשט המקרא, אך הוא לדעתי שבא לבאר למה לא סיים הפסוק בזה השם, נ"ל:

33. Noach.196

    "אלמודד "שלף "חצרמות "ירח (בראשית י כו), "הדורם "אוזל "דקלה (בראשית י כז), "עובל "אבימאל "שבא (בראשית י כח), "אופיר "חוילה "יובב (בראשית י כט), הרי כ"ה אומות, ועם מ"ה הנ"ל הרי ע' אומות:

34. Noach.197

    ויהי מושב"ם ממישא (בראשית י ל). אפשר אשמועינן כי ירושת עולם היא להם, ולא נתגרשו מארצם כמו בני כנען, ובזה ידוקדק "מושבם, מה שאין כן בכנען לא נאמר רק גבול הכנעני:

35. Noach.198

    אלה בני שם למשפחותם ללשונתם וכו' (בראשית י לא). כמ"ש לעיל שכל אלה נתפרדו ללשונות מיוחדים:

36. Noach.199

    אלה משפחות בני נח (בראשית י לב). שוב חזר לומר הגם דהוא מיותר לכאורה, אך הוא להורת דמכאן ולהלאה לא נקראו בני אד"ם, רק בני נח כמו שאמרו בזוהר הק' (ח"א ס' ע"ב), להיות שניצולו בזכות נח, רק כיון שחזרו וחטאו בדור הפלגה, נקראו שוב על שם אדם להיות שגם אדם חטא. וז"ש שם (בראשית יא ה) לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו "בני "האדם:

37. Noach.200

    בארץ אחר המבול. להורות בא להיות שנשבע הקב"ה אחר המבול שלא ישחית עוד את הארץ (סוטה י"א ע"א), על כן לא השחיתם הגם שחטאו לפניו ית', רק נפרדו איש מעל אחיו ופלג לשונם:

38. Noach.201

    ויהי כ"ל האר"ץ שפה אחת ודברים אחדים (בראשית יא א). להבין הכפל לשון שפה "אחת ודברים "אחדים. על פי פשוטו י"ל שפה אחת לשון אחד, ועדיין אין אנו יודעין איזה לשון מלשונות, על זה אמר ודברים אחדים, שהלשון היה דברים אחדים, מאותו הלשון שהיה מיחידו של עולם שברא בו העולם והוא לשוננו הקדוש: או יאמר. דהנה גם בלשון אחד של אומה אחת ישנו דברים משונים בין אנשי מחוז אחד לשני, וראיה מלשוננו הקדוש כמה וכמה שינויים במבטא בין אנשי ספרד לאשכנז, וראיה מאנשי אפרים אצל שיבולת וסיבולת (שופטים יב ו). על כן אמר בכאן שהיה שפה אחת היינו לשון אחד, וגם היה דברים אחדים שלא היה שום שינוי במבטא, ולזה הצליחו כי גם השינוי במבטא גורם פירוד לבבות, מה שאין כן כשכולם מדברים בענין אחד גורם אהבה: ועל דרך האמת ירמוז "כל "הארץ. ר"ל שהוא היחוד כ"ל (מדת יסוד צדיק), עם האר"ץ (מדת "מלכות "שמים), והם רצו להפריד היחוד על ידי התגברות החיצונים ח"ו, שפ"ה בגימטריא שכינ"ה, שהיה שכינה בתחתונים, והם רצו לסלק השראת השכינה מהתחתונים ולהגביר החיצונים:

39. Noach.202

    בנסעם מקדם (בראשית יא ב). ג' ראשונות נקראים ימי קדם. ור"ל שהפליגו חכמה בינה דעת שלהם מקדמונו של עולם, וחשבו בחכמה בינה דעת שלהם בחיצוניות הס"א. עוד מקד"ם, קדם נקרא מדת התפארת סוד זעיר אנפין, להיות שנחתם בו ששה צירופי יה"ו, ועם הי"ח אותיות בגימטריא קדם, עיין בספר מאורי אור, והם רצו לבטל היחוד של זעיר ונוקב':

40. Noach.203

    וימצאו בקע"ה. אותיות העק"ב, היינו סוף המדרגות היינו הקליפות והחיצונים רצו להגבירם בארץ שנער הוא המקום העמוק שננערו לשם כל מתי מבול (ב"ר פל"ז ד'), והם גם כן רצו להתדבק בתחתיות הקליפות שבנוקבא דתהומא רבה מקום העמוק:

41. Noach.204

    וישבו שם. הכל עשו זה לעומת זה, כבר ידוע כל מילי דנוקבא בישיבה (עיין זוהר ח"ג צ"ז ע"ב), בסוד עלה בית אל ושב שם (בראשית לה א), ובסוד באשה קראה מושב (פסחים ג' ע"א), והם רצו להגביר הנוק' של קליפה. וזה אמרו "וישבו "שם, והבן ענין תפלה של יד בישיבה, ותפלה הוא מלשון דביקות, והם רצו להתדבק במקום אחר זה לעומת זה, והש"י הפר עצתם:

42. Noach.205

    ויאמרו איש אל רעהו (בראשית יא ב). אמירה בלשון רכה באחוה וריעות כאשר ידבר איש אל רעהו, וכוונתם היא הכל שיצליחו על ידי האחדות:

43. Noach.206

    הבה. הכינו עצמכם לדבר, כי לכל מילין דחכמתא צריך הכנה, ואפילו מנחשים וקוסמים צריכין הכנה. והנה מקובל בידינו כי לכל פעולה קדושה ממעשה הגשמיות, כגון פעולת המצות ובניית בתי כנסיות ומדרשות, להזכיר על פעולה ופעולה שעושה בשביל המצוה פלונית שציונו הבורא ית"ש, ועל ידי כך תשרה הקדושה הרוחניות על הפעולה ואפילו על אבני הבנין המוגשמים. והם רצו לעשות הענין בהיפך בסט"א, להזכיר על כל דבר כוונתם, בכדי שתשרה הטומאה על כל אבן בפני עצמו ועל ידי זה חשבו להצליח, וכמדומה שבשביל זה לא לקחו אבנים לבנין, רק רצו לעשות בעצמם אבנים מחדש דהיינו הלבנים, בכדי שהאבנים בפני עצמם יקבלו טומאה תיכף, ועל ידי כך חשבו להצליח בבנין אחר כך, ובזה ידוקדק ותהי להם הלבינה לאבן וכו', והבן. ומזה יש לנו ללמוד קל וחומר במעשה התורה ועבודה, והמ"י. והנה כאשר עשו הכנה ברוח פיהם אל עשיית הלבנים, שוב בפעולת הבנייה שהוא פרט אחר ופעולה, חזרו לדבר במו פיהם ענין כוונתם. ולזה יאמר שוב בפסוק (בראשית י״א:ד׳) ד' ויאמרו הב"ה הכנה אחרת: נבנה לנו עי"ר. ידוע עי"ר כינוי למלכות שמים הכלולה מפ"ר דינים בגימטריא עי"ר, והיא עיר קטנה וגדולה כנודע: ומגדו"ל. ידוע יסו"ד דזעיר אנפין נקרא מגדו"ל, ורצו הם לעשות ולהגביר עי"ר ומגדו"ל שבקליפה אשר הוא זה לעומת זה: וראשו בשמי"ם. לפי מ"ש כוונת המגדו"ל תבין שראש המגדו"ל הוא בשמים, והם רצו להגביר כל זה בקליפה, ונעשה לנו שם היינו שמות הטומאה, פן נפוץ על פני "כל "הארץ, ר"ל על ידי היחוד "כל עם "הארץ נפוץ על ידי חטאתינו, על כן צריכין אנחנו לעשות מלאכתנו בזריזות בכדי שתהיה הקליפה בעזרנו, והש"י הפר עצתם:

44. Noach.207

    את העיר ואת המגד"ל (בראשית יא ה). כוונת האתי"ן. שכל עשייתם היתה על ידי אותיות של לשון הקודש, על כן חשבו להצליח:

45. Noach.208

    אשר בנו "בני "האדם. עיין בזוהר הק' (ח"א ס' ע"ב) שתלו הקלקלה באדם, להיות שגם הוא קלקל וקיצץ בנטיעות, על כן קראם על שמו. וי"ל עוד על פי מה שאמרו רז"ל (יבמות ס"א ע"א) אתם קרואין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם, והקשו בתוס' (ד"ה ואין) הרי למדו מתיבת האד"ם, מלמד שהגוים נודרין נדרים ונדבות כישראל. ותירצו דאד"ם קאי על ישראל, מה שאין כן האדם קאי אאומות. ופירשו בזה המקובלים כי אד"ם בגימטריא מ"ה השם הויה במילוי אלפי"ן, מה שאין כן האד"ם בגימטריא טמ"א. והנה אלו רצו להגביר כח הטומאה ונטמאו, ולזה יאמר אשר בנו בני האד"ם:

46. Noach.209

    ויאמר הויה (בראשית יא ו). נ"ל האמירה היתה לשבעים שרים, ה"ן עם אחד, בלשון יוני קורין לאחת ה"ן, ור"ל כאחת הן העם אחד באחדות, ולפיכך הם בוטחים שיצליחו.

47. Noach.210

    הבה (בראשית יא ז). בלשון שחטאו בו בלשון נידונו מדה כנגד מדה. נרדה בלשון רבים, כי כביכול ירד עם הע' שרים:

48. Noach.211

    ויפץ (בראשית יא ח). ג' במסרה, ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש (שמות ה יב). ידוע ממקובלים שהמצרים היו מגולגלים נשמות מדור הפלגה, וניתקנו במצרים על ידי יסורים שהוצרכו להפיץ בכל ארץ מצרים לקושש קש. ועוד גבי שאול במלחמות פלשתים ויפץ העם מעליו (שמואל א' יג ח), נתקנו גם כן על ידי היסורים שהיה להם מפלשתים:

49. Noach.212

    ויחדלו לבנות העי"ר. כשתבין משל ענין העיר והמגד"ל, אזי תבין כשחדלו לבנות העיר, אזי המגדל ממילא בטל, על כן לא הוצרך לומר "העיר "והמגדל, נ"ל:

50. Noach.213

    על "פני "כל "הארץ (בראשית יא ט). בעל כרחם הכניסם תחת רשות מלכות כל עולמים, הגם שמסרם תחת השרים, עם כל זה כולם ברשותו ובהשגחתו:

51. Noach.214

    אלה תולדות ש"ם ש"ם (בראשית יא י). עיין מ"ש לעיל בפסוק (בראשית ו ט) אלה תולדות נ"ח נ"ח, ומשם תבין גם כאן:

52. Noach.215

    בתולדות שם לא נאמר מיתה כמו בדורות שקודם המבול. כי הנה שם בעצמו קבלה מקדמונים שאכל מעץ החיים וחי לעולם, שנכנס חי לגן עדן ותולדותיו גם כן, להיות שממנו יצא חוטר מגזע ישי, היינו מלך המשיח שיבולע המות לנצח בימיו, על כן לא נאמר בהם המיתה, נ"ל:

53. Noach.216

    ריבוי האתי"ן שבכל אחד, אפשר לרבות התאומות שנולדו עמהם, הגם שלא נזכר בדברי רז"ל:

54. Noach.217

    "וארפכשד ושלח. באלו השנים שינה מכולם שלא נאמר בהם ויחי כמו באינך, רק "וארפכשד "ושלח בוא"ו הנוסף, לפי מ"ש בש"ם שהוליד את עצמו ואת שמו, אפשר אלו הצדיקים הלכו בעקבותיו, על כן אמר בוא"ו הנוסף, ובעב"ר התחיל לומר ויחי עב"ר, הגם שעבר היה נביא וצדיק גדול, אדרבה היא הנותנת עבר היה צדיק בפני עצמו, ולא הוצרך באפשר להיתלות בצדקת שם, מה שאין כן אינך תלה אותם בשם הצדיק, והש"י יראנו האמת:

55. Noach.218

    ויולד את אברם את וכו' (בראשית יא כו). אי אפשר בכאן לפרש ריבוי האתי"ן שנולדו תאומות יתירות עמהן, דהרי מצינו אחר כך שלקחו נשים אחרות, ועם היות שי"ל שלא לקחו התאומות לנשים, אם כן מה משמיענו התורה שנולדו עמהם התאומות, וגם כפי המקובל לרז"ל במדרשים הנראה שנולד אברהם בפני עצמו. ואפשר לומר על פי מה דאיתא בפליאה, תרח ובניו תיקנו חטא של אדם הראשון, ופירש בו הקדוש המקובל איש אלקים מהר"ש מאוסטרפאליע על פי מה שאמרו (ברכות מ' ע"א) עץ שאכל אדם הראשון תאנ"ה היתה, תאנ"ה ר"ת "תרח "אברהם "נחור "הרן. והנה הגם שעיקר הכוונות נעלמה מאתנו האיך ומה היה התיקון, עם כל זה יש לפרש כפשוטו, להיות שאדם הראשון על ידי חטאו גרם שנפגמו כל התולדות, ונתהוו התולדות מאז והלאה מסטרא דיצר הרע כנודע, ועל ידי תרח ותולדותיו ניתקן העולם מדור אל דור עד שיתוקן הכל במהרה בימינו. והנה אברהם הוא עיקר התיקון, וגם מנחור נולדו הניצוצות הקדושים אמותינו הקדושות רבקה רחל לאה, ומהרן נולדה שר"ה וגם מלכ"ה, שממנה נולדה "רבקה "רחל "לאה, וגם מהר"ן נולד המלך המשיח הבא מלוט, הנה תראה כי תרח על ידי תולדותיו תיקן הכל. וזה ירמוז ויולד "את אברם כו', ר"ל שהוליד התיקון עם אברם נחור הרן:

56. Noach.219

    ואלה תולדות תר"ח תר"ח (בראשית יא כז). על פי מ"ש לעיל י"ל גם כן בתרח כן שעשה תשובה בסוף ימיו:

57. Noach.220

    והרן הוליד את לוט, הוליך ניצוץ הק' על ידי לוט, שממנו יצא חוטר מגזע ישי:

58. Noach.221

    וימת הרן על פני תרח אבי"ו (בראשית יא כח). כמדומה שעד תרח לא מת שום בן בחיי אביו, ומשמיענו התורה שעשה זה הש"י בכדי שנבין מעלת אבינו הק' אברהם, על פי המקובל לרז"ל (זוהר ח"א ע"ז ע"ב) שהיו אומות העולם אומרים שניצול אברהם מכבשן האש בזכות הרן שעבד עבודה זרה הרבה, או שאמרו שעל ידי החרשין וקוסמין שלו לחש על האש, ועשה זה הש"י להראות לבאי עולם שהוא הצילו, כי הרי הרן לא הציל את עצמו ואיך יציל לזולתו:

59. Noach.222

    באור כשדים. על פי המקובל (ב"ר פל"ח י"ג) שנשלך אברהם לכבשן האש, הפירוש אור כשדים הוא על שם החפירה שבו הכבשן עם האש נקרא או"ר:

60. Noach.223

    הנה מה שלא נמצא מפורש בתורה הק' הנס של אברהם אבינו ע"ה, רק ברמז אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו ז). י"ל להורות מעלת אבינו אברהם שהאהבה שאהב את הש"י ועשה רצונו בכל ענייניו כמבואר לפנינו אחר כך בתורתינו, לא היה עבור שהצילו מכבשן האש והציל את נפשו, רק בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין והוא עצם החיות, ומדרך החלק להשתוקק אל הכל. והנה להיות שהשיג איך שהוא חלק מאלקותו ית', על כן נכסף ונשתוקק להימשך אחריו בכל ענייניו, ואילו היה מבואר בתורה הענין הנפלא והנס המפורסם, היינו אומרים שהפלגת אהבה של אברהם היה עבור שהצילו, וגם זה לא מיקרי אהבה שלימה, כי דבר זה נראה כאוהב את עצמו שאוהב את הש"י עבור שהציל את נפשו, על כן אינו מבואר בתורה שום סיבה לאהבת אברהם, רק אהבתו היתה אמיתיות בלי שום טעם, רק כדרך החלק את הכל והבן, ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו. ויש לפרש עוד למה לא נזכר הנס בתורה מפורש, דהנה הפרשת דרכים הביא בשם מהרמי"ט חקירה אחת וזה תוארה, מי התיר לאברהם למסור עצמו לכבשן האש, הלא בן נח אינו מצווה על קידוש השם (סנהדרין ע"ד ע"ב), ואסור לו למסור עצמו למיתה ודמו מידו יבוקש, כי הנה הגם שקיים אברהם כל התורה כולה מעצמו (יומא כ"ח ע"ב), זה דוקא לחומרא, אבל מי התיר לו לקולא למסור נפשו וחיותו עבור קדושת שמו. ותירץ מהרמי"ט דמשום הכי אמרו רז"ל במדרש (ב"ר פס"ג ב') דבזכות יעקב ניצל אברהם, כי בזכותו לא היה כדאי להינצל דשלא כדין עשה, עד כאן דבריו. ועיין שם בפרשת דרכים דרוש רחב. והנה דברי מהרמי"ט אלו הם בדרך דרוש הפשט, אבל המשכיל ישתומם על המראה לומר בזכות יעקב ניצל אברהם, ואברהם יהיה לו ח"ו חטא בזה, והש"י ויתעלה קראו אברהם אוהבי (ישעיה מא ח), וחשב הנסיון הזה מכלל הי' נסיונות. על כן אהוביי ידידיי קחו אמרי כי נעמו ויאירו עיניכם, התורה השלימה הזאת המצויה בידינו הוא דבר השוה לכל נפש ונפש מישראל, שהמצות שמבוארין בקום ועשה מחויב האדם לעשות, ומה שמבואר בה שלא לעשות יזהר האדם מעשות. אך אמרו רז"ל (נזיר כ"ג ע"ב) גדולה עבירה לשמה ממצוה וכו', ויעל אשת חבר הקני תוכיח, והדבר הזה אי אפשר שיתבאר בתורה, כי הוא לפי המקום והזמן וכפי אהבת הנפש לרצון הש"י, אשר בעבור אהבתו את הש"י תסכים הנפש כמעט שתרד בגיהנם, ויהיה איך שיהיה תמסור עצמה כמעט לדראון עולם, אך יתקדש שמו הגדול, פוק נא חזי ויהי דוד בא עד הראש וכו' (שמואל ב' טו לב), שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"ז ע"א) שביקש לעבוד עבודה זרה כדי שלא יתרעם העולם על הש"י. והנה הש"י ויתעלה הבוחן לבות וכליות, והוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, הגם שהדבר הזה שלא כתורה ואין לו מקום מנוח בגבהי מרומים, הש"י ויתעלה מחדש מעניינים כאלו מעשה בראשית, ומתקדש שמו הגדול בזה ביתר שאת, בין והתבונן ידיד הנעים אמרי אלה, וכבר שמענו מאוהבי הש"י בדורנו אשר אמרו אלו היינו יודעים בטוב ששכר המצות הם גיהנם, ושכר העבירות הוא גן עדן, אף על פי כן יותר יונעם לנפשנו לקיים המצות הציונו הבורא ית'. והנה כאשר זכינו לזה יראה לנו כי כמקרה הזה קרה לאבינו אברהם, הגם שידע בטוב שהוא עושה עבירה בזה שמוסר עצמו ועונש העבירה הוא גיהנם, אף על פי כן כדי שיתקדש שמו הגדול מסר חיותו בעולם הזה ובעולם הבא עבור קדושת שמו ועשה עבירה לשמה, והנה היות הדבר הזה שלא כתורה כי הוא עבירה, אי אפשר שיתפרש בתורה כי היא רק עבירה לשמה דרך אמת לעבודתו יתברך, ואי אפשר להתפרש ולדמות מלתא למלתא, רק הוא דרך אמ"ת נקודה הפנימית שבלב, וכבר ידעת כי מד"ת האמ"ת הוא יעק"ב תתן אמ"ת ליעקב (מיכה ז כ), זהו שרמזו רז"ל בזכות יעקב ניצול אברהם. ומעתה התבוננו נא ידידיי וריעיי ויונעם לחכם, והש"י יאיר עיניכם לעבודתו:

61. Noach.224

    ויקח אברם ונחור להם נשים וכו' בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה (בראשית יא כט). הנה בפסוק זה יש דקדוקים רבים. א', הוה ליה למימר ויקחו לשון רבים. ב', תיבת להם מיותר. ג', היה לו לומר שם אשת וכו' ושם וכו' בנות הרן. והנה לקושייא הזאת י"ל שלא רצה לייחס שרה אחר הרן שנשרף ולא זכה לנס, על כן העלימה התורה היחוס בעיקר שמה, רק שוב שינה שמה משרי ליסכה, רק אף על פי כן הוה ליה למימר מלכה בת הר"ן אבי יסכה, למה חזר לומר שוב אבי מלכה כיון דמינה קא סליק. ד', הנני אוסיף להפליא, דהנה תחלה הקדים שרי למלכה, ואחר כך אומר אבי מלכ"ה ואחר כך אבי יסכה, על כן אחשבה שהתורה משמיענו שהעיקר היה אברהם בנשואין. והנ"ל עוד שמלכה היתה הבכירה ושרי הצעירה, והנה היה מהראוי שאברהם ישא את מלכה, אך אברהם אבינו ראה ברוח קדשו שרק לו לבדו יאתה שרה הצדיקת, וגם במלכה היו כלולים ניצוצות הקדושות חמדת ישראל, הלא הנה רבקה רחל לאה, וראה שזה יאות לנחור שהוא מוכן לזה על ידי מפלאות תמים דעים שרק לו לבדו נתכנו עלילות. וזה יאמר ויקח אברם ונחור בלשון יחיד, שעיקר הלקיחה היה אברהם שהוא השיא עצה לנחור גם כן, ולקח לעצמו הצעירה ונתן לנחור הבכירה, ולמה כך, לזה אמר להם נשים, ר"ל כפי השייך לכל אחד, כי שרי מיוחדת לאברהם מששת ימי בראשית ומלכה לנחור. וזה יאמר בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה, הקדים אבי מלכה להורות שהיא הבכירה, שהיה הרן קודם אביה של מלכה, ואף על פי כן לא לקחה אברהם רק נתנה בעצתו הנכונה לנחור, וממנה יבוא גם כן חמדת ישראל על ידי נחור. ולזה שינה את שם שרה לקראותה יסכה, להיות שהיתה סוכה ברוח הקודש (מגילה י"ד ע"א), על כן נפלה לחלקו של אברהם ולגורלו, נ"ל:

62. Noach.225

    ותהי שרי עקרה (בראשית יא ל). לפי משפט הלשון היה לו לומר ושרי היתה עקרה. אך נ"ל לפרש ותהי שרי. ר"ל להיות שהיה שמה עדיין שרי ביו"ד אות הדכורא, על כן היתה עקרה עד שניתן לה ה' אות הנוקבא:

63. Noach.226

    אין לה ולד. הנה זה מיותר לכאורה. והנה ידוע מה שאמרו רז"ל (ב"ר פמ"ז ב') שבא לומר שאפילו עיקר מטרון לא היה לה. והנ"ל עוד שבא לומר מה שכתבו המקובלים שהצדיקים בזיווגם הקדוש מולידים בכל פעם נשמות, הגם שאינו יוצא לפועל מאותו זיווג שתתלבש הנשמה בעולם הזה, אף על פי כן גורמים יחודים למעלה להוליד נשמות, ובאופן זה היו זיווגי אברהם ושרה כל ימי היותם עקרים. וזה יאמר "אין "לה "ולד, שלא היה לה ולד בעצם מלובש בגוף, אבל בגבהי מרומים נתהווה מזיווגם ולדות מזהירים כזהר הרקיע:

64. Noach.227

    ויקח תרח וכו' (בראשית יא לא). הנראה על פי מ"ש בזוהר הק' (ח"א ע"ח ע"א) כי אברהם אבינו הבין בחכמה מעלת כל שר מכל אקלים, וכששקל בשכלו האקלים של ארץ ישראל לא היה יכול להשיג, אזי הבין ששם יש כח עליון על כל וכל השרים תחת ממשלתו, אזי היה חפץ לנסוע לשם בכדי להשיג אמיתות הענין במקומו, אך לא היה יכול ליסע משום כבוד אביו שלא היה באפשר להניחו. על כן נ"ל כי מקודם עשה הש"י עמו נס נסתר, שנתעורר אביו בעצמו ליסע לארץ כנען בלי טעם, כי הש"י פעל כל זה כי הבא לטהר מסייעין לו (יומא ל"ח ע"ב) , עד שבא לחרן ונשאר שם אביו ואברהם עמד בתשוקתו, אז נתראה אליו הש"י ופטרו מכיבוד אב וצוהו ליסע:

65. Noach.228

    א"ת אבר"ם. אפשר א"ת לרבות הגרים שגייר. וכל נפשות ביתו ואת לוט, אפשר לרבות אשתו ובניו. וא"ת שרי, אפשר לרבות הגיורת שהיא גיירה נשים:

66. Noach.229

    מה שהקדים לוט לשרה, להיות שהלקיחה היתה מתרח, ואצל תרח שלא ידע עדיין חשיבות שרה, הקדים לה לוט שהוא זכר וגם היא היתה עקרה. על כן בא הכתוב ומייחסה אשת אברם בנו, להורות שלא טוב עשה תרח שהקדים לה לוט:

67. Noach.230

    ויצאו את"ם (בראשית יא לא). אתו מיבעיא ליה. אפשר לומר ויצאו אתם מאור כשדים, שהלכו עמהם הרבה אנשים מאור כשדים לגודל חשיבות אברהם:

68. Noach.231

    וימת תרח בחרן (בראשית יא לב). נו"ן הפוכה. ואמרו רז"ל עד אברם חרון אף של מקום. לא אמנע פרי עטי מלציין ברמז הסוד כמוס בכאן, אשר האריך בזה הרב הק' בספר שערי גן עדן שמדבר בזה בסדר מעשה בראשית מענין טהירו עילאה שנחלקה לשנים, וחצי טהירו עליונה ששם מקום הציור מכל העולמות, ובתחתיתה במקצוע המקור של הנשמות של ישראל שיצאו לפועל אחר כך, על כן הוא בדמות צורות תיו כזה, רק שהיא ברגלה לפנים, אבל משפט התיו נוהג, וחצי טהירו התחתונה היא בדמות ח', והציור האחרון מהאורות שבטהירו עילאה היא בדמות ר', מצירוף כל הנ"ל נתהווה צירוף תר"ח, ואחר כך מזה האור הריש שבטהירו נתהווה בדמיון ח, והתחיל (לזרוע)[לזרוח] האור במקצוע העליון שבתי"ו, ונפסק צורות התי"ו לשנים אשר היתה צורתה כזה, ועתה שנפסקה צורתה לשנים על ידי הזריחה שהתחיל להאיר ולהתנוצץ האורות שיהיו אחר התיקון שנקראים אברם עי"ש תהיה אחר כך צורתה רי"ש ועם הח' הנ"ל, הרי צירוף חר"ש עם נו"ן הפוכה. וזה ענין וימת תרח, שבחינת תר"ח נסתלק בחר"ש כשהתחיל ענין צירוף חר"ש. וזהו נרמז במאמרם עד אברהם חרון אף של מקום, שהתחיל להתנוצץ אור מעולם התיקון, והאלילים כליל יחלוף לתקן עולם במלכות וימלא כבוד ד' את כל הארץ. וידעתי ידידי ידעתי כי צריך לזה שימוש חכמים, ולא יובנו הדברים הנ"ל עד שתשקוד הרבה על דלתי החכמה, ובפרט צריך שקידה בענין זה בספר הנ"ל, כי מימיו אנו שותין בענין הנ"ל, אף על פי כן ציינתי לי למזכרת בתורה הק', והשם הטוב יכפר בעדינו ברוך י' לעולם אמן ואמן, ובזה נשלם פרשת נח, ברוך הנותן ליעף כח:

69. Lech Lecha.1

    יב (א) ויאמר (בראשית יב א). אמירה בלשון רכה ובחשאי, כי טירון היה לנבואה עדיין:

70. Lech Lecha.2

    ויאמר ה' אל אברהם (בראשית יב א). יש לרמז בתורה הק' שנרמז בה שיעור הימים אשר היתה אמירת הש"י בעולם דהיינו התגלות הנבואה, עד שגרמו העונות שנסתם כל חזון. והנה הק' הרוקח ז"ל קחשיב משנולד יצחק עד סוף "מלאכי, "אלף ת"ה שנים. והנה כתוב אצלינו בפסוק (תהלים קיט ד) "אתה צוית פקודיך וכו', כמנין אל"ף ת"ה (בהחזרת האלף לאלף). והנה אברהם לא קחשיב להיות בו עדיין זוהמת ישמעאל, לא היה מראה הנבואה בשלימות, והגם שביצחק היה גם כן זוהמת עשו, עם כל זה כיון שנימול לח' נתקטנה הזוהמא, והא ראיה שיצא גם מעשו גוף קדוש וכלי מוכשר לנבואה, דהיינו עובדיה שהיה גר אדומי כנ"ל (עיין סנהדרין ל"ט ע"ב). והנה אפשר להחשב שלימות הנבואה גם כן מימות אברהם, מעת שפירשה ממנו זוהמת ישמעאל, דהיינו מעת שנתעברה הגר שהיה אז אברהם בן פ"ה שנים והוכן לו פה לנבואה, וכפי זה יעלה מספר ימי הנבואה "אלף ת"ך שנים, אל תירא כי את"ך אני (ישעיה מג ה). והנה נרמז זה בכאן "ויאמר ה' אל "אברם, ר"ל האמירה מהש"י היה בעולם כפי חשבון החיבור אותיות שם "הויה עם אברם כזה יהוה אברם, ותצטרף בזה י' פעמים א', ה' פעמים ב', ו' פעמים ר', ה' פעמים ם', סך הכל יעלה מספר אלף ת"ך, ונרמז זה בהתחלת ראש יחוסנו אחד היה אברהם. נ"ל:

71. Lech Lecha.3

    בפסוק הזה יש לרמז רמז מופלג בדרכי המוסר, לבל יהיה אדם להוט אחרי סיבות מסובבות להמציא פרנסתו, רק איזה סיבת שתזדמן לו יבטח בשם ד' וישען באלקיו הממציא לו הסיבה, ולא יאמר כחי ועוצם ידי ורוב השתדלות בסיבות המה היו בעוזרי. והנה דבר כזה יקרא עובד עבודה זרה בטהרה (עיין ע"ז ח' ע"א), שמשים משען ומשענה לאיזה סיבה מסיבות, ודבר זה גורם לבטל עבודת הבורא ית"ש, כי מחשבתו דבוקה תמיד ומשוטטת בהבלי עולם, ומחשב תמיד בסיבות להמציא פרנסתו ומחייתו וצרכיו, מה שאין כן הבוטח בהש"י תנוח נפשו וינוחו רעיוניו ויסיר מדעתו אהבת העולם ותענוגיו, כי ישער בדעתו שלא יוסיף ולא יגרע במחשבתו ורעיוניו, רק הכל יהיה כפי גזירת הבורא, על כן יסיר דאגת העולם מלבו. וזה מ"ש המלך החכם (משלי יט כא) "רבות "מחשבות "בלב "איש, (ר"ל האדם בסכלותו רבות מחשבותיו להשתדל בסיבות להמציא לעצמם אהבת העולם, דהיינו עושר וכבוד ולריק יגעו, כי לא יוסיפו ולא יגרעו בעבודתם דבר, רק) "ועצת ד' "היא "תקום, על ידי איזה סיבה שיזמין לו הבורא גדולה או קטנה. וזה נרמז בכאן התורה הק' "ויאמר "ה' "אל "אברם, "אברם נקרא השכל מוח החמה א"ב ר"ם, שהחכמה נקרא א"ב והוא ר"ם ששוכן ברום הגוף במוח, והמשכיל יבין עד היכן הדברים מגיעין, (כי יציבא מילתא בסוד חכמי האמת שהחכמ"ה נקרא "אב "לאבהן), ולרמז הזה אבר"ם ר"ת "רבות "מחשבות "בלב "איש, אזי הש"י ב"ה אומר להשכל שבאדם הנשפע מחכמה עליונה "לך "לך "מארצך, היינו ארציותך שאתה דבוק בהן היינו אהבת הממון והתענוגים, "וממולדתך אהבת התולדה כי אם לרצון הבורא, "ומבית "אביך אהבת היחוס והכבוד, מכל זה תסיר מחשבתך ולא ישוטטו רעיונך בזה לרדוף אחרי סיבות מועילות לזה, כי לא תוסיף ולא תגרע בעבודתך שום דבר, רק "אל "הארץ "אשר "אראך, ר"ל איזה סיבה בארציות אזמין לך, בזה תעסוק על פי התורה אך הורתיך, והבן כי קצרתי:

72. Lech Lecha.4

    (בראשית יב א) לך לך. יש לפרש כפשוטו "לך אליך, דהיינו למחשבתך, כמ"ש בזוהר הק' (ח"א ע"ח ע"א) שהיה אברהם שוקל בדעתו על פי שכלו והשגתו כל כח וכח של כל ארץ וארץ, וכשבא בשכלו לשקול בפלס כח של ארץ ישראל, לא היה יכול להשיג שהוא כח על כל הכחות וסיבת כל הסיבות, אזי היה משתוקק להאור הנכסף הזה, והיה דבוק במחשבתו בהאור הנערב הלז, אימתי אזכה להתוודע ולהגלות לי איזה התגלות. וז"ש לו הש"י "לך "לך, ר"ל לעצמך ולמחשבתך, אל הארץ אשר אראך, כי שם תזכה לאיזה התגלות, כענין שנאמר שם (בראשית יב ז) וירא ד' אל אברהם:

73. Lech Lecha.5

    או יאמר לך לך. תלך אליך ולעצמך, כי אמרו רז"ל (אבות פ"א מ"ו) עשה לך "רב, וצריך לרדוף ולכתת רגליו מעיר לעיר אחר הרב שזוכה ללמוד ממנו, ואברהם אבינו לא היה לו רב, רק שני כליותיו היו נובעות כמין שני רבנים (ב"ר פס"א א'). וז"ש הש"י אל אברם דייקא, שהוא מיוחד בדבר שלמד מעצמו, לך לך מעצמך "אל "הארץ "אשר "אראך, ושם יהיו כליותיך נובעות יותר, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב):

74. Lech Lecha.6

    או יאמר לך לך (בראשית יב א). תלך אליך. על פי מה שאמרו רז"ל (נדרים ל"ב ע"ב) "התהלך "לפני "והיה "תמים, (בראשית יז א), שעד עכשיו היה שמך "אברם, מנין רמ"ג איברים שהן ברשותו של אדם וחמשה איברים אינם ברשותו, וחמשה איברים אלו הם ב' עינים ב' אזנים ראש הגויה, (ולרש"י ז"ל שיטה אחרת), וכהיום אוסיף לך ה', ויהיו גם הה' איברים ברשותך. ממוצא דבר נדע כי חמשה אברים אינם ברשותו של אדם, והאדם צריך לעשות מה שיש בידו וברשותו, דהיינו לקדש רמ"ג איברין שהם ברשותו, והש"י יעשה אחר כך את שלו וימסור בידו הה' איברים. וז"ש לו הש"י לאברהם, וכן נוכל לפרש שאומר זה הש"י לכל אחד מנשמת ישראל המכונה בשם "אברם כמו שמבואר בזוהר הק' (זו"ח לך מ' ע"ב), לך לך לשמך, דהיינו עשה (עתה)[אתה] על כל פנים כאשר תמצא ידך לקדש רמ"ג איברים כמנין שמך "אברם, ואני אעשה אחר כך את שלי. לזה אמר אחר כך אל הארץ אשר אראך, ר"ל ה' ארץ, ר"ל ה' ארציות אשר אני אראך שעלי מוטל הדבר, נ"ל:

75. Lech Lecha.7

    "מארצך "וממולדתך "ומבית "אביך. הקושיא מפורסמת דמקודם יתכן היציאה ממולידיו ומבית אביו, ואחר כך מכל הארץ. ועל פי מה שדרשו בזוהר הק' (זו"ח לך מ' ע"ב) על הנשמה, יתכן שפיר. והנה ג' סוגי חומריות ועכירות יש לאדם. א', מה שנתהווה על ידי מעשיו ועל ידי התעסקו בתענוגי הבלי העולם במותרות, דהיינו מאכל ומשתה ומשגל אשר לא לד' המה, ויקנה מזה עכיריות החומר וזוהמא המונע להאיר בו אור ד'. והב', הוא עכיריות הזוהמא שנמשך לו בתולדה ממולידיו שהן אביו ואמו, דלא כוונו עשות כהוגן וכשורה רק למלאות תאוותם. והג', הוא עביות ועכיריות שנקנה לאדם על ידי משפחתו ובית אביו שמגודל ביניהם מקטנותו, ויראה בעיניהם מדות הרעות לא ראי זה כראי זה, דהיינו גובה וגאון והתפארות וקמצנות וכעס וכדומה, ולהיות שרואה כל זה מקטנותו נעשו המדות קנין בנפשו. והש"י ברוב רחמיו מייעץ להנשמה, שבתחילה תלך ותפרש את עצמך מעכירת שהקנה הוא לעצמו וחבל בגופו על התעסקו במותרות תענוגי עולם והבליו, אשר על ידי זה נתגשם גופו מאוד, ומזה העכיריות צריך לפרוש מקודם, כי לו משפט הבכורה בפרישות, כי הנה הוא בעצמו היה בעוכריו. וזה יאמר "לך "לך "מארצך, מארצותיך שאתה בעצמך נתגשמת בארציות, ואחר כך "וממולדתך, היינו לשבר החומריות הנתהווה לו בעת ההולדה בבלתי התכונת אביו ואמו לקיים מצות בוראם רק למלאות תאות הבהמיות, ואחר כך "ומבית "אביך, הן מדת משפחתו ובית אביו, והבן. ולזה יאמר אחר כך כשתקיים כל הנ"ל, אזי "אל "הארץ, ר"ל תלך לדבק את עצמך בהארץ עליונה "מלכות "שמים "תשובה תתאה, ומשם "אשר "אראך, אש"ר היא בחינת בינ"ה המאשרינו "תשובה "עילאה, הדביקות הנפלא בחיי החיים:

76. Lech Lecha.8

    ויאמר עוד אש"ר (בראשית יב א). ר"ת "ששים "רבוא "אותיות. שאראך ששים רבוא אותיות התורה, ותזכה לרזין דאורייתא. הנה גם לפי הפשט דמדבר באברהם יצדק לדרך זה, דהנה כל הנשמות היו כלולים באדם הראשון, ועל ידי חטאו נפגמו כולם ושלטו בהם הקליפות, ובכל עת הצדיקים בכל דור ודור מוציאים בלעם מפיהם, דהיינו שלוקחים מרשותם נשמות קדושות על ידי כוונתם הטהורה בעת זווגם. והנה כתב האר"י ז"ל כשישנו תחת הקליפות איזה נשמה גדולת הערך מאוד והן נהנין ממנה ביותר, אזי יראים שלא יבוא איזה צדיק ויקחה מהם בעל כרחיהם, על כן כשרואים הקליפות איזה מקום עכור זווג בלתי טהור, אזי מניחין הנשמה הגדולה היקרה אשר היא חבויה ביניהם ליכנס למקום העכור הלז, כדי שתתעכר ביותר בהלביש אותה בגדים צואים גוף עב ועכור, ועל ידי זה תשאר תחת ידיהם. ומאוד עמקו מחשבות הצור תם, אזי הוא ית' ברוב רחמיו וחסדיו מאיר אחר כך לנשמה ומעוררה באיתערותא דלעילא, ועל ידי כך מתברת גזיזין דפרזלא ומדבקת עצמה בהש"י. כל הדברים האלה וככל החזיון הזה אירע לנשמת אברהם אבינו, עד שהיה מקובל לרז"ל שתרח בעל נדה, והבן. ואמר הש"י לנביאו (ישעיה מא ב) בהודעת רוב רחמיו לישראל, מי העיר ממזרח צד"ק, דקאי על אברהם כנודע (ב"ב ט"ו ע"א). והנה וודאי על ידי זה העכירות קונה עביות וגסות, וצריכה הנשמה לשבור אלו הלבושים. וזה יאמר לאברהם לך "מארצך, היינו עצם ארציותך מאדם קדמאה שנברא מהארץ, ואחר כך "ממולדתך הם אביך ואמך, ביום הולדת אותך בפועל מגונה ובזמן בלתי טהור, ואחר כך "מבית "אביך ממשפחתך וכנ"ל. או "ממולדתך קאי על תולדות הזרעת האב בכוונה בלתי נכונה, "ומבית "אביך קאי על האם שהיא "בית "אביו, כמו שאמר ר' יוסי מעולם מעולם לא קראתי וכו', אלא לאשתי ביתי וכו' (שבת קי"ח ע"ב):

77. Lech Lecha.9

    (העתקה מכתב יד) ויאמר ד' אל אברם וכו'. (בראשית יב א). הנה הספיקות הם בפסוק. א', אומרו ל"ך ל"ך כנודע. ב', אומרו מארצך קודם אמירת וממולדתך, והוא בהיפוך כנודע. ג', אל הארץ אשר אראך, ולא הראה לו תיכף. ואחשוב דהנה דרך התורה כך הוא, שמרמזת במעשה אשר נעשה סיפור ורמז מושכל לכל כי נצחית הוא. ונאמר כי אבר"ם ירמז לבעל תשובה העושה תשובה עילאה בחכמה נפלאה, לבל ישומם ולבל יודעו מעשיו רק בינו לבין קונו, ואם נפשך חשקה בתורה, התבונן מ"ש הרב הקדוש בספר תולדות יעקב יוסף, אבר"ם רמז ליסודות אבא ואימא אב"ר בתוך מ"ם סתומה, ממילא התבונן מי שעושה תשובה עילאה יעשה בחכמתו. והנה זכור תזכור מ"ש הרמב"ם שהשוטה המענה את גופו מבלי טעם וגזירה, וחושב שהשי"ת שונא את הגופות וזה אינו תשובה, [הן אמת שחז"ל נתנו קצבה כמה מן הסגופים לכל חטא ועון, זה סגופים לתשובה להתם פשע, אבל זה אינו התחלת התשובה ועיקרה. ועיקרה היא להתבונן בגדולתו ית' ובשפלותו, ויתמרמר לבו בקרבו האיך הכעיס את הבורא כל, ועל כל פרט ופרט יתודה לפני הבורא עולם, ויקבל על עצמו בחרטה גמורה שלא יחזור בהם ולא ישוב עוד להכעיסו, וירגיל את עצמו בעבודת הבורא ויראתו על פניו, ולא יפרוש את עצמו מן העולם מכל וכל כי השי"ת לא יחפוץ בהמית את גופו, רק כאשר ישקול מעשה התשובה הכל בחכמה, הנה השי"ת ידריכהו במעגלי צדק האיך יקיים כל הכתוב בספרי הצדיקים מנין התעניות והסגופים להתם פשע, והבן הש"י יהיה בעזרנו]. וז"ש ויאמר ד' אל אבר"ם הבעל תשובה הנ"ל, לך ל"ך, ר"ל הליכתך תהיה אצלך, ולא תרחוק את עצמך מכל וכל מעניני גופך הצריכים בהכרח בטבע הבריאה, רק שתלך מארצ"ך ר"ל ארציות אכילה ושתיה שלך שהיה עד עתה נקרא ארצ"ך שעסקת בהם לצרכך למלאות תאותך, וממולדת"ך היינו גם כן שאינך צריך להפריש את עצמך מלהוליד בדומה, כי בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא ו, עיין יבמות ס"ב ע"ב), רק וממולדת"ך שלא יהיה נקרא מולדת שלך לצרכ"ך ולתאותך. ומבית אבי"ך, וכן אינך צריך להשתומם ולישב בדד במערות וצורים, רק שלא תשב בית אביך, שלא תחשוב כמקום שהוא שלך הבתי בורניות ולך יאתה כבוד, אבל תוכל להשתמש מכל הנ"ל אל הארץ אשר אראך, תוכל להשתמש עם כל הארציות הנ"ל באופן הנאות לעבודתו ית' והוא ינחך במעגלי צדק. השי"ת יורנו דרך האמת לשוב אליו באהבה:

78. Lech Lecha.10

    וירמוז עוד ויאמר ד' אל אבר"ם (בראשית יב א). הנה הש"י נתן חכמ"ה ובינ"ה באדם, היינו שעל ידי שכל שנופל במחשבתו, מתבונן בו עוד מושכלות וממציא שכל מהמושכל כבר, ועל ידי החכמה ובינה שבאדם הוא מתבונן בכל החכמות שבעולם כגון חכמת הטבע ושארי החכמות. והנה כל החכמות שבעולם [זולת חכמת התורה] הם בחקירת הטבע, אבל המשכיל בחכמת התורה בחכמה ובינה שלו, הנה הוא למעלה מן הטבע, על כן ישראל עם קרובו הוא למעלה מן הטבע, להיותם בני תורה שכולם שמעו בסיני אנכי וכו' (שמות כ ב), על כן נאמר (שמות כג כה) ועבדתם את י' אלקיכם וכו' והסירותי מחלה מקרבך, מבלי בקשת רפואת טבע. וכן בטבע הפרנסה (ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו וכו', ונתנה הארץ פריה וכו', מבלי בקשת תחבולות להשיג שדה שחונה, וכן בכל הענינים. והנה הגם שצותה התורה להנהיג כמנהג דרך ארץ בטבעי, דהיינו חרישה וקצירה (ברכות ל"ה ע"ב), וניתן רשות לרופא לרפאות (ברכות ס' ע"א), הוא הכל בכדי שיהיה מלובש ההשגחה בטבע בכדי שיהיה עולם הנסיון. אבל שום פעולת הטבע לא תפעול בזולת השגחת הבורא, והוא משדד הטבעיים כרצונו ועל ידי תפלת ישראל. והנה הפתאים אשר לבם נפתה אליהם בחכמתם ובינתם הפתיות, (מעולם)[מעלים] בדעתם שרק הוא הכל בטבע, תפח רוחם ונשמתם לא באלה חלק יעקב. ואחד היה אברהם אבינו ע"ה הראשון ראה בטבע המזל שאינו מוליד, ואמר לו הש"י צא וכו', אין מזל לישראל שיכולים לשדד המערכה (שבת קנ"ו ע"א). והנה הטבע ופעולתה לפעמים תלויה במצות, דהיינו שטבע הארץ הזאת להוציא תבואות רבות וזולתה בהיפוך, וכן בענין בריאות יש מיני חולאים ר"ל בארצות מה שאינם בזולתה וכן בתוקף הבריאות, זה אינו לישראל המאמינים בד' ובהשגחתו. מצינו בתורה (בראשית כו יב) ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא מאה וכו', קרקע קשה (ב"ר פס"ד ו') אף על פי כן וימצא כו', יש מיני טבע תלוים בהתחדשות מולדות חדשים והשנים, כשיארע מולד במזל הזה יהיה גשם על הארץ, ובהיפוך בהיפוך, גם זה אינו לישראל, ושמואל הנביא יוכיח הלא קציר חטים היום אקרא אל ד' ויתן קולות ומטר (שמואל א' יב יז), וכהנה רבות בכל דור ודור מתפללין ישראל על הגשמים והש"י שומע עתירתם, ואליהו עצר טל ומטר שלש שנים (מלכים א' יב יז), חוני המעגל הורידם כרצונו בכל מיני אופנים כבן המתחטא לפני אביו (תענית י"ט ע"א). ויש מיני טבע תלויים בתולדות אדם, כשנולד אדם בזה המזל יהיה כך וכך, גם זה אין מזל לישראל, צא ולמד מרב נחמן דאמרי כלדאי לאמיה בריך גנבא הוה, שהכירו במזל תולדותו ואמת היה אתם, כדאשכחן המעשה בש"ס (שבת קנ"ו ע"ב), והנה אמו בטוב כוונתה עשתה עטרה לראשו בראשית חכמה יראת ד' ותבין ונתעלה להיות נשיא לישראל, וכהנה בש"ס מברתיה דרבי עקיבא (כתובות ס"ג ע"א), ומהא דשמואל דאכלוה וכו'. ויש טבע תלויה במשפחה הן בעסק הבריאות והן בעסק המדות, שטבע המשפחה בכעס וגיאות וכיוצא אין מן הצורך לראיות, זה גם כן אינו לישראל כי התורה תלמדהו דעת לתקן המדות. וכן בעסק הבריאות, והסירותי מחלה מקרבך כתוב לכל יחיד ויחיד, הגם שהמחלה ח"ו נתונה בקרבך בטבע, הש"י יסירה, [ובזה ידוקדק שהתחיל ברבים וסיים ביחיד]. ובזה יתפרש ויאמר ד' אל אברם, הגם שיתפרש כפשוטו על אבר"ם גם כן, עם כל זה בכל דור ודור יתפרש לכל איש המבין בחכמה ובינה הנקרא אברהם, [עיין מ"ש לעיל למה נקרא שמו אבר"ם]. והנה אם שופט בחכמה ובינה שלו התחייבות הטבע, אזי מאמר השי"ת אליו לך לך מארצ"ך, שלא יתבונן בטבע הארציות, כי ביד השי"ת להוציא פירות מארץ מלוחה לא תשב כאשר תתפלל אליו ותשים אליו לבך. וכן וממולדת"ך היינו שלא תשגיח בשפיטת המולד, וכן בשפיטת יום הולדת אתך כנ"ל. וכן מבית אבי"ך טבע משפחתך בבריאות ומדות, כי להשי"ת הכח והממשלה, ושמא יאמר האומר אם כן למה אתנהג במנהג דרך ארץ בחרישה וזריעה וכיוצא בזה, אל יאמר כן, כי השי"ת חפץ להושיע את האדם על ידי התלבשות הטבע, והוא מזמין הנאות לו על ידי איזה פעולה שהשי"ת מזמין לידו ברצונו הטוב. וז"ש הכתוב אל הארץ אש"ר ארא"ך, אני אראה לך איזה ארציות הנרצה שעל ידה יבא לך מבוקשך. וזה שהתחיל בלך ל"ך, לסברתך שאתה סובר שהנהגה הוא בטבע, אמת כן הוא, אבל באופני השגחה הנרצית לרצונו, והשי"ת משגיח ופועל פעולה בטבע כרצונו, והבן מאוד כי דבר עמוק הוא. (עד כאן מועתק מכתב יד הנ"ל):

79. Lech Lecha.11

    ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב). כפי הפשט דקאי על אברהם לא יוצדק על היחיד לעשותו גוי גדול, רק הוה ליה למימר ויצא מחלציך גוי גדול. וכפי הדרש (זו"ח לך מ' ע"ב) דקאי על הנשמה לא ידענו כלל פירושו. ונראה דהנה גו"י יכונה למלכותא קדישא שהיא י' זעירא, מקבלת מו' קצוות ומג' ראשונות, יעויין במאורי אור. ותיבת גדו"ל יכונה לזעיר אנפין על שם גדול אדונינו (תהלים קמז ה), כמו שאמרו רז"ל (שוח"ט מזמור מ"ח) אימתי נקרא גדול, כשהוא בעיר אלקינו (תהלים מח ב). וז"ש לאברהם וכפי הדרש להנשמה, שלא תאמר נשמת האדם למה לי כל הצער הזה מעכירות העולם, הלא טוב אז מעתה בהיותי יושבת תחת כסא כבודו ית' קודם רדתי לעולם, ולמה זה מרחם יצאת. וז"ש הש"י כי לא כן הוא, כי הוא צורך גבוה על ידי התעסקך בעשייה הגשמיות במעשה המצות, על ידי זה תפעול במעשיך יחוד גוי גדול, וכל מה שלא יוכלו לפעול כל זה אפילו שרפי מעלה רק ישראל עם קרובו: ואברכך. על ידי היחוד שתגרום למעלה, יבא לך הברכה כנודע: ואגדלה "שמך. הנה זה ודאי לא יצדק כפשוטו, כי מה הנאה יש לצדיק האמיתי מה ששמו הולך ומפארין אותו ויש לו שם בקצה הארץ, הרי עיקר כוונתו להתגדל כבוד שמים. אך צ"ל ואגדלה "שמך, שיכונה שמך בשם גדולה שנעשה אברהם אבינו מרכבה למדת הגדולה והחסד, כנודע אמרם ז"ל בבהיר אמרה מדת החסד לפני הקב"ה, כל ימי היות אברהם בעולם לא הייתי צריך לפעול פעולתי, כי אברהם עמד במקומי. וזהו ואגדלה "שמך, שיהיה שמך "גדולה, כי אתה משמש לפני כמו מדת הגדולה, והבן. וכפי הדרש על הנשמה אמר "ואגדלה "שמך, כי לכל נשמה שיורדת מגבהי מרומים אל הגוף, נלוה אליה בגזירת היוצר נפש הבהמיית מקליפת נוגה כנודע. והנה לכל אדם יש לו שם, הוא השם של הנשמה הקדושה שמזמין הש"י בפי אביו ואמו, ולעומת זה יש לו שם של נפש הבהמיות דס"א על ידי חילופים שונים וצירופים אחרים, כגון משה בקדושה, שמה בסט"א. ע"ר בקדושה, ר"ע בס"א. והנה כשהאדם נמשך אחר נפש הקדושה, אזי זה השם עיקר השם שלו לא יתפרד ממנו גם לאחר פטירתו, ובהפוך כשאדם נמשך ח"ו אחר נפש הבהמיות, אז עיקר השם שלו הוא השם דס"א. והנה בעודו בחיים זוכר השם הקדוש שקראו לו אביו ואמו, אבל לאחר פטירתו שוכח השם הנכבד, על כן מקובל לרז"ל ששואלין לרשע את שמו, והוא שוכח ואינו יודע שום שם שהשם הקדוש נשכח ממנו, והשם דס"א לא שמע מעולם, ולכך אינו יודע להשיב. והוא הסוד שאמרו רז"ל (ויק"ר פל"ב ה') שבמצרים לא שינו את שמם, ושמתי מחסום לפי מהנהוג בזמנינו והוא עצת הס"מ, והמשכיל על דבר יירא ויפחד לנפשו היקרה, אשרי מי שלא שינה את שמו הנכבד. והנה הצדיקים הגדולים שמהפכין מר למתוק, ונפש הבהמיות גם כן יתהפך לטוב גמור, אזי גם השני נתהפך לטוב גמור ונתגדל השם. וזהו ואגדלה שמך, וזהו ריוח גדול אל הנשמה, בין והתבונן כי דבר עמוק הוא:

80. Lech Lecha.12

    או יאמר ואגדלה שמך (בראשית יב ב). ידוע דתיבת ש"ם בכל מקום יורה על צמצום והתפשטות, כי הוא בגימטריא הוי"ה שד"י, הוי"ה הוא התפשטות, ושד"י הוא צמצום. והנה גם האדם השפל צריך לב' בחינות אלו, כי הנה המשכיל כשיעמיק בגדולת אין סוף ב"ה והאיך בחר לסגולתו בריה קטנה מעוטה בדעת וישימהו למעלה ממלאכים ושרפים, ומסר לו חמד שעשועים תורתו הקדושה, אזי יתלהב לבו מאוד לעבודה עד שתגעל הנפש את הבשר לגודל הקרבות והאהבה לאורו ית' כתשוקת החלק אל הכל, ובקל יוכל להתבטל באורו ית' והיא כלות הנפש, והוא ענין נדב ואביהוא בקרבתם לפני ד' וימותו (ויקרא טז א), והבן. והש"י לא כן דעתו, רק בעל כרחך אתה חי כל ימי צבאיך אשר נתן לך הש"י להיות לו לעבד, ומוכרח האדם בעבודתו להיות בבחינת רצוא ושוב (יחזקאל א יד) היינו צמצום והתפשטות, כענין שאמרו בברייתא דאברהם אבינו (ספר יצירה) אם רץ לבך שוב לאחור, על כן צריך לעבוד את הש"י "ביראה היינו הצמצום, "ואהבה הוא הקרבות והתפשטות לאורו ית'. וכזה שמעתי מכבוד אדמו"ר הרב החסיד הקדוש המפורסם נשמתו בגנזי מרומים כק"ש מוהר"ר מנחם מענדיל מק"ק רימאנוב זצל"ה על ענין הבטחתו ית' לאבינו אברהם (בראשית כב יז) ושמתי את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים. שהקשה כבוד אדמו"ר זצלה"ה כיון שהבטיחו שיהיה זרעו ככוכבי השמים, שהוא מעלה היותר נכבדת הן בכמות הן באיכות הן במהות, למה הבטיח שוב הבטחה קטנה כחול אשר וכו'. ואמר הרב הק' זצלה"ה דהוא הבטחה גדולה אשר הוא לפלא בעיני כל אומות העולם איך יהיה באפשרי שיתקבצו באיש הישראלי שני עניינים מהופכים בנושא אחד, דהיינו ירא"ה ואהב"ה, דאהבה הוא קרבות, ויראה הוא רחקות כי הירא ירא לגשת להיראוי ומאויים, והוא רק הבטחה גדולה לישראל עם קרובו, הגם שיהיו ככוכבי השמים, היינו שיהיה להם בחינת אהבה כמו הכוכבים שיש להם האהבה והתשוקה הנכבדת, כי אנו רואים שהם מתנונעים לגודל תשוקתו לאור הנעים, עם כל זה יהיו כחול וכו' גם כן, היינו שיהיה להם בחינת היראה, כי בחול הוא בחינת היראה, כמאמר הנביא (ירמיה ה כב) האותי לא תיראו וכו' אשר שמתי חול גבול לים, והוא הבטחה גדולה שלא יתבטלו ממציאות מחמת גודל התשוקה, רק יהיה להם בחינת צמצום והתפשטות, זה שמענו מאת כבוד אדמו"ר הרב הק' הנ"ל זצלה"ה דברי פי חכם חן, תנוח נפשו בגן אלקים שהניח את דעתינו. ועל פי זה יש לפרש ענין הסתת נחש הקדמוני לאכול מעץ הדעת באמרו כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלקים יודעי טוב ורע (בראשית ג ה), כי לפי פשוטו היה לו לומר תהיו כאלקים. אך נ"ל דהנחש אמר שעל ידי אכלם מעץ הדעת יהיה להם יכולת להתקיים ולא יתבטלו במציאות ובאם לאו יתבטלו, והוא על דרך מ"ש בזוהר (ח"א ט"ז ע"ב) "יהי "אור (בראשית א ג) דא התפשטות, "ויהי "אור דא צמצום, כי לפי דעת קדושים הוא מאמר אחד שכן אמר הש"י "יהי "אור, וכמו שראיתי לאחד קדוש מדבר על פסוק (תהלים לג ט) כי הוא אמר ויה"י, (ר"ל הש"י אמר "ויהי "אור גם כן, כי) הוא צוה ויעמוד (שלא יתבטל העולם ממציאותו, דרשהו מספר ברית כהונת עולם). לפי זה יתפרש מאמר הנחש הארור כי ביום אכלכם ממנו יתגשם גופיכם והיית"ם, (ר"ל תהיו בבחינת ויה"י שיהיה לכם קיום בבחינת הצמצום), כאלקי"ם ר"ת "כחול "הים "אשר "לא "יספר "מרוב, שיהיה לכם היראה כמו מציאת החו"ל והבן, והמשכיל יפרש שם כל הענין ואין כאן מקומו. וכה מאמרינו על פסוק (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, דהנה כפשוטו יקשה דהלא כל שכן הוא אם ייטיב הש"י לנו ליתן משכנו בתוכנו, מכל שכן שלא יגעל אותנו ח"ו. ולפי מאמרינו הנ"ל יצדק הבטחה בתר הבטחה, הפוך דעת הנחש הארור שאמר שלא יהיה באפשר לעבוד את הש"י שלא נתבטל ממציאות, על זה הבטיחנו הש"י ונתתי משכני בתוככם, הוא בחינת הארה מהשראת אור השכינה הדביקות הנפלא עבודת מתנה מעין עולם הבא להתענג על השם, ואף על פי כן ולא תגעל נפשי, היינו הנפש שלי שנתתי בכם לא תגעל אתכם, רק יהיה בבחינת רצוא ושוב. וזה יאמר גם כן בכאן ואגדלה שמך, היינו שם שלך יהיה גדול, הן ההתפשטות מהוי"ה והן הצמצום משד"י, יהיה גדול באופן שתהיה ח"י וקים בעבודתו ית"ש, כן יאמר הש"י לכל ישראל כולנו חיים בדביקות ידידיות יוצרינו ית"ש אמן:

81. Lech Lecha.13

    או ירמוז ואגדלה שמ"ך, היינו הש"מ שנה משנולד יעקב עד שיצאו ממצרים, שאז היה עיקר בירור הניצוצין מדור המבול הפלגה אנוש סדום כנודע והדברים ארוכים, וסיוע למאמרינו מרז"ל (פסחים קי"ז ע"ב) "ואגדלה "שמך זהו שאומרים אלקי יעקב, והבן:

82. Lech Lecha.14

    והיה ברכה. הנה כפשוטו יקשה הלא כבר אמר ואברכ"ך ומדרש רז"ל (שם) ידוע. וי"ל דהנה צירוף הויה המשמש בניסן הוא כפשוטו המורה על החסד, הויה המשמש בתשרי הוא והיה המורה על דין. וזה יאמר "והיה "ברכה, "והיה יהיה לברכה, כי גם בתשרי ימי הדין יסכימו לברכך בחסד עולם, וכן היה כי בראש השנה נפקדה שרה (ר"ה י' ע"ב) כנ"ל:

83. Lech Lecha.15

    ואברכה מברכיך (בראשית יב ג). הקדים ברכת הש"י להמברכים ולא אמר ומברכיך אברך, להורות גודל החביבות כי תיכף שיעלה במחשבת המברכים לברך הגם שעדיין לא ברכו יברכם הש"י, מה שאין כן בקללה לא יקללם עד אחר שיצא מפיהם דבר. ולזה יאמר ומקללך אאר ולא אמר ואאר מקלליך, והטעם כי המחשבה טובה שלהם על בנו ידידו, אזי תיכף יעלה לרצון אותה המחשבה ויסכים הש"י להיטיב לבנו, אזי אם כן שכרם אתם שיתברכו גם הם תיכף, מה שאין כן בקללה, והבן:

84. Lech Lecha.16

    אאר. לא אמר אקלל, כי לא יצדק בהש"י לשון קללה כי למה לו לקלל, הלא בהסיר השגחתו ממנו יכלה כרגע והיה כלא היה, על כן אמר אא"ר לשון לקיטה, מגזירת אורה בתאנים כמלא אורה וסלו (שביעית פ"א מ"ב):

85. Lech Lecha.17

    ונברכו ב"ך כל משפחות האדמה. לכאורה מה הנאה יש לו לצדיק בזה. ונראה לפרש ונברכו מלשון הברכ"ה, המברי"ך את האילן (כלאים פ"ז מ"א) שהוא הרכבה, ר"ל איזה ניצוץ קדוש שישנו בכל האומות כולם יבואו אליך, ואתה תהיה מקבץ נדחים ויתגדל כבוד שמו, והדברים עתיקין אין עת האסף פה. ויאמר עוד "ונברכו "בך, על ידי הך"ב אתוון דאורייתא שיעסקו בני ישראל, ילקטו כל הניצוצות כנודע. ויאמר עוד ונברכו ב"ך, על ידי הך"ב אתוון דברכת כהנים, ב"ך ר"ת בר"כת כהני"ם, כ"ל ר"ת "כהן "לוי, כי קודם הברכה צריך הלוי לשמש לכהן איש החסד לשפוך עליו מימי החסד, להורות הסתכמות הדין לחסד להתברך ממקור החיים, והם נקראים משפחות, כי כל שארי ישראל לא נחלק שום שבט למשפחות להיות חילוק בקדושות המשפחות, רק כהני"ם ולוי"ם שניהם על שם הלוי יקראו ונחלקים למשפחות, נ"ל:

86. Lech Lecha.18

    ויאמר עוד ונברכו ב"ך, בגימטריא תק"ב בהחשב הך' רבתי דאותיות מנצפך לת"ק כנודע, כמו מנין שנות האבות. והנה כתוב אצלינו בפסוק (תהלים קמה כא) תהלת ד' ידבר פי ויברך כ"ל בשר, דהנה אמרו רז"ל (מגילה ז' ע"ב) חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין "ארור "המן "לברוך "מרדכי, והנה כתבו התוס' דלא ידע לחשוב החשבון כי המספר שוה "ארור "המן "ברוך "מרדכי, כל אחד בגימטריא תק"ב. והנה כתב האר"י ז"ל להיות המן ובניו הם י"א כתרין דמסאבותא, ושם גם כן גנוז ניצוץ הק' המחיה את כולם, וצריכין אנחנו להחיות את ניצוץ הק' הלז, ואם כן צריכין אנחנו לומר בדרך השילוח גם לשם ברו"ך, אך אי אפשר לומר כן בדיעה מיושבת, כי הנה הוא מברך הקליפה, וצריך לומר זה בלא דעת רק בשכרות. והנה "ברוך "מרדכי שהוא בגימטריא בש"ר קודש, (וידע דבחינת היסו"ד נקרא כ"ל בש"ר והבן), ובהיפך בסט"א "ארור "המן בגימטריא בש"ר טמא, ולעתיד במהרה בימינו ימלא כבוד השם את כל הארץ, והניצוצות הקדושות שבקליפות יתפרדו ויוכללו בקדושה והס"א תתבטל, ואז תהלת השם ידבר פ"י דיבור ממש בדיעה שלימה, ויברך כ"ל בש"ר שם קדש"ו, והבן כי אי אפשר להרחיב הביאור בזה. וכמנין זה היו שני חיי האבות, להיותן עיקר היחוד בעולם. וזה יבואר ונברכו מלשון הברכ"ה, ב"ך כמנין תק"ב, בהחשב הך' לת"ק בגימטריא דאי"ק בכ"ר שהוא בגימטריא בש"ר, כל משפחות האדמה אפילו מה שהוא בבחינת אדמה תוקף הדין של הקליפות יתבטל, רק מה שהוא משפחו"ת האדמה, ר"ל שמחובר לאדמה היינו הניצוץ המחיה, משפחו"ת לשון חיבור מלשון ונספחו על בית יעקב (ישעיה יד א), יוכללו בקדושה על ידי זרע אברהם אוהבו. ויאמר עוד "ונברכו "בך "כל "משפחות "האדמה, ידוע אברהם ירש מדת החס"ד, וטפת חסד מתגלה בפומא דאמה יסוד צדיק הנקרא כ"ל, המחובר לאדמ"ה בחינת מלכו"ת להשפיע לה החסד. וזה ידוקדק ונברכו ב"ך כל יסוד צדיק, משפחו"ת מלשון ונספחו כו' כנ"ל, האדמ"ה המחובר לאדמ"ה כנ"ל. ובהעמיק עוד יסוד צדיק נקרא כ"ל, שנכלל בו כללות הה' חסדים, וכל אחד כלול מעשרה בגימטריא כל, ובמלכו"ת מתאספים הה' גבורות, וזהו האדמ"ה ה' אדמ"ה, מלשון אודם בחינת הגבורה, ומתחברים החסדים והגבורות, ועל ידי זה נבראים נשמות חדשות בישראל עם קרוב זרע אברהם אוהבו, והמ"י וידום:

87. Lech Lecha.19

    לגודל חיבת ידידות תורתינו הק' להודיע מה מאוד עמקו מחשבותיו, אעתיק לשון הרב בעל שערי גן עדן שער אורח צדיקים פ"ו ד"א, בקצת קיצור לשון ובקצת תוספת ביאור להבין הדברים כתבם על לוח לבך וזה סידורו:

88. Lech Lecha.20

    כתיב (בראשית יב א) לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך (בראשית יב ב) ואעשך לגוי גדול ואברכך וכו'. הנה זה הכתוב וכו' משנה סדר עולם, כי מתחלה היה צריך לכתוב מבית אביך ואחר כך וכו'. אבל לפי הדרוש שלנו יבואר בטוב טעם ודעת הקדמה קטנה מתוך כתבי האר"י ז"ל, שפירש על פסוק (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, ופירש הוא ז"ל כשישראל עושין רצונו של מקום, אז הם שואבים מים מן הנהר הגדול נהר פרת סוד יסוד שבו סוד הפריה ורביה, והיסוד הוא סוד אות גימל בסוד גומל דלים, אזי יש להם יניקה מן המקור סוד יו"ד סוד החכמה, על ידי אות ו' סוד התפארת, ואז נקרא גוי גדול שיונקים מן אות ו' סוד הגדלות בהתדבקות באות י', ואז נקראים בשם ישראל שהוא נוטריקון ל"י רא"ש, כי סוד היו"ד הוא סוד הראש, אבל כשאין עושין רצונו, אז אות ו' בלי ראש והוא סוד הקטנות, ואז נקראים בשם יעק"ב ויעקב הוא הקטן (עמוס ז ב), עכ"ל בתוספת ביאור. ולדעתי זה שאמרו ז"ל וכו'. ועתה נבוא אל הביאור וכו' מ"ש לעיל שכל חלל הטהירו מתחילא נעשה בסוד נקודת המלכות, (כי הצמצום הראשון היה בסוד נקודת המלכות הגנוזה באין סוף), וכל האורות שבטהירו נעשה מרשימו של אור המלכות, ומתחילה נתגלה רק ד' אותיות שהם כתר חכמה בינה ומלכות, והמלכות ירדה למטה בטהירו בחצי טהירו התחתונה, ובה היו צרורים כל הנשמות ששרשם הוא מבחינת האחור סוד המלכות, והם נקראים בשם אבר"ם כמ"ש, (מפני מה נקראים בשם אבר"ם, עיין בדברי הרב בפרקים הקודמים), ואחר כך נתבררה מתוך הסיגים ועלתה למעלה בחצי טהירו העליונה, והנשמות עלו עמה ונכללו עמה תוך הבינה כמ"ש לעיל, ואחר כך יצאו מתוך הבינה והנשמות נשארו בבינה, ואחר כך בסדיקת אחוריים של בינה (עיין לעיל בדברי הרב) נפלו הנשמות וירדו למטה, וחזרו ונדבקו באור המלכות כמ"ש וכו', ואחר כך כשניתקנה המלכות פעם שנית ועלתה למעלה, וניתקנו כל השברי כלים וקמו בתחיה, ונעשה בסוד מרכבה שהלבישו אל הכתר מטיבורו ולמטה אחר שנתפשט שנית, ועל ידי זה ניתוסף אות ה' ונעשה אברהם, ואז אברהם מוליד שעל ידי זה הוציא כל הפעולות שהם כל העולמות, כמ"ש בשער הב'. והם ממש הדברים אשר נאמרו בזה הכתוב הנאמר לאברהם הרומז לשורש הנשמות קודם שנרמזו בשם אבר"ם כמ"ש, ואמר הכתוב לך לך מארצך, היינו שיעלו מן חצי טהירו התחתונה שהיא נקראת ארץ עיפתה כמו אופל וכו' (איוב י כב), נקרא ארצו ממש שמשם הוא שורש שלהם וכו', שהרי כאן אי אתה זוכה לבנים, שחצי טהירו התחתונה הוא סוד ס"א דאיסתרס ולא עביד איבין ופירין וכו' (זוהר ח"ב ק"ג ע"א), ואמר כפל לשון ל"ך ל"ך רמז לשתי הליכות, הא' מן חצי טהירו התחתונה, והב' שיצאו מן המלכות ונכללו בבינה וכו'. וז"ש אחר כך וממולדתך, רומז אל יציאת הנשמות מן המלכות אל הבינה, והמלכות נקראת מולדתך וכו', ומבית אביך רומז ליציאתם מן הבינה שנקרא בית אביך וכו', אל הארץ אשר אראך, רומז לירידתם שנית אל המלכות וכו', ואעשך לגוי גדול רומז לשאיבת מים מן הנהר הגדול, היינו שירד פעם שנית האור מן יסוד הגנוז באין סוף, שהוא סוד הט"ל שהחיה אותם, ועל ידי זה נקראים "גוי "גדול כמ"ש לעיל, ועל ידי זה זכו להיות בסוד הגדלות ולזכות לבנים, כמ"ש ואמר ואברכ"ך שיהיה בסוד מרכבה כנ"ל, ואגדלה את שמך כי על ידי זה האור ניתוסף לו אות ה' וכו', ואחר כך "והיה "ברכה, מלשון אין מרכיבין (כלאים פ"א מ"ח), ומלשון בריכת מים, עכ"ל בין והתבונן ותמצא פלאות:

89. Lech Lecha.21

    (ד) וילך אברם "כאשר "דבר "אליו ד' וכו' (בראשית יב ד). הלשון מיותר כי מי לא ידע שהש"י דבר אליו זה. אך צ"ל דהכי קאמר דהנה הש"י הבטיח אליו הבטחות גדולות כשילך לארץ כנען, ואברהם אבינו לא שת לבו לילך בשביל הבטחת אלו, רק לגודל תשוקתו לקיים מצות בוראו. וזהו וילך אברם "כאשר "דבר אליו ד', לא בעבור הבטחות:

90. Lech Lecha.22

    או יאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ד' וילך אתו לוט וכו' (בראשית יב ד). הקושיא מפורסמת דהנה כאן נאמר שכבר הלך, ואחר כך שוב אמר ויקח אברם וכו' ויצאו ללכת וכו'. ונ"ל שהתורה מלמד לאדם דעת, דהנה קבלתי מרבותינו הקדושים על ענין המתמיה עיני כל רואה מה שנהג הדבר שההמון עם מטרידים הצדיקים, וכל אחד פורש שיחתו לפניו בעניני עסקי העולם הזה, עד כמעט שרוב הימים מטרידים את הצדיקים בעסקי בני אדם, והנה הוא לפלא מה זאת עשה הש"י לצדיקי עולם אשר עבודתם צורך גבוה, וטוב טוב היה להם שיהיו פנוים לייחד יחודים נוראים ופעולות נוראות בעולמות עליונים. וקבלתי שהענין הוא שצדיקים כאלה אשר השגתם גדולה, ובכל יום משיגים יותר אלקותו ית', ובכל יום תשוקתם מתגברת ביותר להש"י עד כלות הנפש, וזה דבר ידוע שהנשמה או המלאך אם משיגים יותר מכדי יכלתם יתבטלו ממציאותם, כי בהתגבר טבע ותשוקת החלק אל הכל, ירוץ אליו בטבעו להתכלל בכללו, וזה ענין ידוע בנדב ואביהו בקרבתם לפני ד' וכו' (ויקרא טז א), עיין באור החיים. על כן מאת ד' היא זאת להצדיקים אשר השיגו והגיעו למדרגה אשר הוא כפי שורש נשמתם, והנה תשוקתם גדולה לעלות במעלות ומסילות היותר גבוהים, והנה יתבטלו ממציאתם ותצא נשמתם להכלל בשורשם, והש"י עדיין רוצה להשתעשע אגרא דכלה דף פ"ד: בעבודתם בעולם הזה, על כן שולח אליהם אנשים העוסקים בעולם, אשר מושכים אותם ואת שכלם להתעסק עמהם בעניינם, ועל ידי זה תשאר נשמתם בגוויים בכל פעם, עד אשר ירצה הגוזר לארחא בתפוחא דא, והבן. והנה נקדים מה שפירשנו בפרשת וילך (דברים לא א) שאמר וילך משה וידבר וכו', ולא פירש היכן הלך. ופירשנו על פי הקדמה הנודעת בקושיא המפורסמת אשר מקובל לרז"ל (סוטה י"ג ע"ב, עיין שם במהרש"א) שרבינו משה נגנז בשבת קודש, והנה לפי החשבון נראה מבואר שבערב שבת נגנז, וגם קושיית הרא"ש מפורסמת, ואחת מהם הרי כתב באותו יום י"ג ספרי תורות (מדרש שוח"ט מזמור צ'), ואם היה שבת האיך הותר לו לכתוב. ותירץ הרמ"ע בעשרה מאמרות שבאמת שיעור קומת הקדושה של משה נסתלקה בערב שבת, והשיעור קומה עליונה נתלבשה בגולם נראה לעינים, ובזה כתב וימת וכו' (דברים לד ה) ושאר הח' פסוקים, כי באמת כך היה. וזה שפירשנו "וילך "משה, שבחינת משה הוא השיעור קומה שלו כבר הלכה, כי ידוע שעיקר השם של האדם היא הנשמה שהיא היא השיעור קומה, וידבר את הדברים וכו', ר"ל מכאן ואילך דיברה השכינה הנקראת א"ת כנודע למקובלים, היא דיברה בהתלבשות בשיעור קומה עליונה, (אם תרצה להשיג את הדברים האלה, עיין נא בספר עשרה מאמרות מאמר חיקור דין חלק ב' פרק י"ג). היוצא לנו ענין בטול מציאות יקרא הליכה אל השם של האדם שנקרא בו, והנה נודע לכל מ"ש בזוהר הק' (ח"א ע"ח ע"א) גודל תשוקות אברהם אבינו אל הש"י, מה שהיה חוקר בשכלו קודם שהתראה אליו הש"י, והנה כשגדלה מדריגתו וזכה להתגלות דיבורו ית' אליו, אזי נתגדלה תשוקתו והיה בקל שיתבטל ממציאתו, ובפרט שכלי הגוף היו קטנים מהכיל מחמת שלא היה מהול עדיין, כנודע מרז"ל (תנחומא לך סי' כ') שהוצרך ליפול על פניו, והנה היה זאת לו לתועלת ולתחבולה נמרצת התהלכות לוט עמו, שהיה משוקע בעסקי העולם, ובעת תגבורת התשוקה היתה התחבולה מאת היוצר כל שביטל אותו לוט והמשיכו לצד העולם, בכדי שתשאר נפשו וחיותו בגוויו לעבוד עבודתו ית"ש ולא יתבטל. ובזה יפורש כוונת הכתוב כאשר דיבר אליו ית' בפעם הראשון, וילך אברם כאשר דיבר אליו ד' (כאשר יפורש בכ"ף הזמן), ור"ל בזמן שדיבר אליו ד', אזי הלך בחינת אבר"ם שהוא שיעור קומה הקדושה שלו להתבטל ממציאות להכלל באורו ית', ומא"ס בחיי העולם עבור תשוקה הנכבדת, אז וילך אתו לו"ט, ועל ידי כך נשאר בחיים. ואם תרצה להבין ענין הנ"ל, לך נא ראה בעץ חיים בשער מטי ולא מטי בעולם העקודים ויונעם לנפשך ותבין מפלאות תמים דעים, והש"י יראנו נפלאות מתורתו: על פי הדרך הנ"ל יתפרש ואברם כבד מאוד במקנה (בראשית יג ב). מהו הלשון כב"ד מאו"ד. ור"ל שמאוד כבדה עליו עסקי העולם, כי הוא לא רצה רק לילך בדביקות ותשוקת הבורא ית', וכל קניינו בעסקי העולם כמשא כבד יכבדו ממנו, אך זאת היתה נסיבה מעם ה'. וז"ש אחר כך (בראשית יג ג) וילך למסעיו מנגב, ור"ל שעל ידי זה שהיו לו עסקי העולם גם כן, על כן לא נתבטל ממציאותו בפעם אחת וילך בכל פעם למסעיו וכו', מנגב היינו מדת החסד מדתו, ועד בית וכו' ידוע הוא, שייחד כל הדרגין עד בואו לבית אל להשפיע רב טוב לכל העולמות:[וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן וכו' (בראשית יג ה), מי גרם לו זאת הליכתו עם אברם. להיות שהגיע לאברהם טובה ממנו ובסבתו שלא נתבטל ממציאותו כנ"ל, על כן זכה לעושר, הגם שלא זאת היתה כוונת לוט. וכן הוא הענין בכל הצדיקים, שאותן האנשים הבאים אליהם פועלים כל טוב, להיות שגרמים טובה גדולה להצדיקי הזמן, והבן]: (עד כאן מועתק מכתב יד הנ"ל):

91. Lech Lecha.23

    או יאמר "כאשר "דבר "אליו ד' (בראשית יב ד). הכ"ף הוא כף הזמן, הורה על גודל זריזות אברהם למצות בוראו, כי הנה מדרך האדם כשיצטרך ליסע לדרך רחוק כזה, ובפרט עם כל בני ביתו, ובפרט בפתאומית, הוא יראה להכן את עצמו יום או יומים להכין צידה לדרכו, ולחקור ולדרוש אופני נסיעתו על איזה דרך יפנה וכיוצא. ולגודל זריזות אברהם למצות בוראו, לא לבו הלך אחר אלה, רק תיכף באותו זמן ורגע שאמר אליו הש"י, תיכף שם לדרך פעמיו ובטח בהמטריף כל ברואיו, וממנו למדו בניו אחריו אשר שבחם הנביא (ירמיה ב ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותי"ך, (ר"ל אהבת הכ"ל שלך, ר"ל אהבת אביכם אברהם שהוא היסוד והכולל שלכם ואתם חלקיו, וממנו למדתם) לכתך אחרי במדבר וכו':

92. Lech Lecha.24

    או יאמר כאשר דיבר (בראשית יב ד). כאשר נדקדק עוד הלא הנבואה היתה באמירה ויאמר ד' אל אברם (בראשית יב א), וכאן אמר כאשר דבר אליו, היה לו לומר כאשר אמר. אך הוא כאשר נודע אמיר"ה הוא מלשון רכה, ודיבו"ר הוא לשון עז. והנה מלך בשר ודם כשמצוה לאיש איזה ענין, כשאומר לו בלשון רכה עשה כך וכך, אינו מזדרז כל כך, אבל כשחזק עליו דבר המלך מהר חושה מעשיך, אזי מזדרז ביותר. והנה בכאן הש"י אמר לאברהם בלשון רכה, ואבינו אברהם לגודל תשוקתו נזדרז כל כך למצות בוראו, כמו שאם היה חזק עליו דבר השי"ת בלשון דיבור. וזהו וילך אברם תיכף בזריזות כאשר דיבר (בכ"ף הדמיון), כמו כאשר דב"ר (בלשון עז) אליו ד':

93. Lech Lecha.25

    ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה (בראשית יב ד). לא אמר בקיצור חמש ושבעים שנה. גם צורך הודעת מנין שנותיו למה, ומדרשי רז"ל ידועים. והנראה לפי דעת זוהר הק' (ח"א ע"ח ע"א) שאברהם אבינו השיג מקודם במושכלות, ושקל בפלס שכלו כח כל המדינות והאקלימים והמושלים עליהם, עד שהבין בשכלו אקלים ארץ ישראל, וראה בשכלו שאי אפשר להשיג כח הממונה על הארץ ההיא, ושפט בצדק שבכאן כח כל הכחות והמושל על הכל, ונתאווה מאוד להשיג הענין, וכשראה הש"י גודל תשוקתו, אמר לו לך לך וכו' אל הארץ אשר ארא"ך (בראשית יב א). והנה אבינו אברהם הגם שהיה שלם בכל מיני השלימות ובכל מיני חכמות, החזיק עצמו כאין וכאלו לא ידע עדיין כלום במושכלות. והנה ידוע דעד חמש שנים התינוק אינו יודע במושכלות, על כן אמרו רז"ל (אבות פ"ה כ"א) בן חמש שנים למקרא, ובהיות האדם בן שבעים שנה הוא בתכלית הידיעה כי בן שבעים לשיבה, וכשבא האדם לימי השיבה כבר בא לתוקף הידיעה, כמו שהוכיח הנביא (הושע ז ט) לחסירי הידיעה גם שיב"ה זרקה בו והוא לא יד"ע. וז"ש ואברם בן חמש שנים, שהוא החזיק עצמו כבן חמש שנים חסר הידיעה במושכלות, ובאמת היה כבן שבעים שנה שלם הידיעה, ולכך אמר שנה בכל פרט, והבן. ובזה יצדק מאוד מה שדרשו בזהר שעל פרט הקטן אמר שנים בלשון רבים, (הגם שהדרש אינו במקום הזה, עם כל זה יצדק גם בכאן) כי מאן דאיהו זעיר הוא רב (זוהר ח"ג קס"ח ע"א), והבן: במגלה עמוקות ואתחנן, מן הארץ עד כסא הכבוד, ט"ו פעמים ת"ק שנה, סך הכל ע"ה. וזהו ואברם בן ע"ה שנים בצאתו מחרן:

94. Lech Lecha.26

    או יאמר על כל הפסוק. לפי מ"ש לעיל לחד פירושא ל"ך ל"ך (בראשית יב א) , שהש"י אמר לו שילך לשמו, ר"ל שהוא יעשה מקודם את שלו לקדש רמ"ג איברים כמנין אבר"ם שהם ברשותו, והש"י יעשה אחר כך את שלו, ויוסיף לו הה"א וימסור לו גם הה' איברים שאינם ברשותו (עיין נדרים ל"ב ע"ב). יצדק לפרש על פי זה בכאן וילך אבר"ם (בראשית יב ד), ר"ל שהלך באיבריו כמנין אבר"ם ממדריגה למדריגה כענין הצדיקים הנקראים הולכים, וידוע כשהצדיק מתעורר לילך ממדריגה למדריגה, אזי גם היצר מתגבר כנגדו, וזהו וילך אתו לו"ט הוא היצר שרצה להתגבר עליו, עד ואברם בן ע"ה שנים בצאתו מחר"ן, הוא חרון אף העולם שכבר היפך מר למתוק, כנודע בהצדיקים הגדולים שגם היצר הרע מסכים עמהם כמו שיהיה לעתיד לבא במהרה בימינו, והדברים ארוכים והמ"י:

95. Lech Lecha.27

    ויקח אבר"ם (בראשית יב ה). לקחם בדברים והודיעם מעלת ארץ ישראל:

96. Lech Lecha.28

    את שרי אשתו. ריבוי הא"ת, באפשר שפחותיו ואמהותיו:

97. Lech Lecha.29

    ואת לוט. ריבוי הא"ת, בני ביתו של לוט:

98. Lech Lecha.30

    ואת כל רכושם. אפשר ריבוי הא"ת, המעשרות או החומשים מן הרווחים לקח אתו, להוציאם בקדושת ארץ ישראל:

99. Lech Lecha.31

    רכושם. לא אמר רכוש"ו לשון יחיד. להורות דגם שרה היתה מרווחת, כי אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד) היתה כאניות סוחר וכו' (משלי לא יד), וכמו ששבחה שלמה:

100. Lech Lecha.32

     אש"ר רכש"ו. זה מיותר לכאורה. אך הוא להורות שלא היה בו שום ממון שאינו של יושר, ואפילו מעות מתנה לא היו בו, רק אשר הרוויחו, נ"ל:

← Previous · Next → — showing 901–1000 of 4,484

Agra DeKala, Brooklyn, N.Y., 1993. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001250814/NLI Licence: Public Domain. Source.